דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב ראשון / ישיבות ט"ז–י"ח / י'–י"ב באייר התשס"ט / 4–6 במאי 2009 / 8 חוברת ח' ישיבה ט"ז הישיבה השש-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י' באייר התשס"ט (4 במאי 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת איל ינון: 4 ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל 12 היו"ר ראובן ריבלין: 12 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 14 דליה איציק (קדימה): 17 זאב בילסקי (קדימה): 20 גילה גמליאל (הליכוד): 21 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 23 דניאל בן-סימון (העבודה): 24 אברהם מיכאלי (ש"ס): 26 מאיר פרוש (יהדות התורה): 28 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 30 ניצן הורוביץ (מרצ): 33 זבולון אורלב (הבית היהודי): 36 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 39 1. מינוי מקורבים לענייני כלום לממשלה אטומה ומנופחת בתקופת גזירות כלכליות קשות; 39 2. מדיניות הממשלה וקווי היסוד שלה; 39 3. ממשלה ללא אופק מדיני, כלכלי וחברתי; 39 4. התוכנית הכלכלית של הממשלה והגזירות הטמונות בה; 39 5. מדיניותה המוצהרת של הממשלה החדשה 39 רוני בר-און (קדימה): 40 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 43 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 47 מוחמד ברכה (חד"ש): 50 חיים אורון (מרצ): 54 סעיד נפאע (בל"ד): 60 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 62 אורית זוארץ (קדימה): 97 אורי אורבך (הבית היהודי): 102 אופיר אקוניס (הליכוד): 106 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 109 נסים זאב (ש"ס): 110 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 111 חנא סוייד (חד"ש): 114 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 116 אילן גילאון (מרצ): 119 סעיד נפאע (בל"ד): 120 משה גפני (יהדות התורה): 121 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 132 מזכיר הכנסת איל ינון: 133 הרכב ועדות הכנסת 133 זאב אלקין (יו"ר הוועדה המסדרת): 135 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ראובן ריבלין: היום יום שני, י' באייר, התשס"ט, 4 בחודש מאי 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/805/18 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/1018/18: הצעת חוק לביטול ועדת שרים לענייני מינהל אוכלוסין, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מסירת מידע להורה, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, יריב לוין ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שקיפות השימוש בתקציב), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק נפגעי תאונות דרכים (סיוע לבני משפחה) (תיקון – צוות הודעה למשפחות על הרוג בתאונת דרכים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת העברה ללא תשלום של שידורי ערוץ ייעודי), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, זאב אלקין ומרינה סולודקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – הצהרת נאמנות למדינה, לדגל ולהמנון), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דוד רותם ואלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת במערכת ייצור החשמל, התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת במערכת ייצור החשמל, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הטלת תפקידים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרת העיסוק בטיפול באמצעות בעלי-חיים, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת איתן כבל, יוחנן פלסנר ואחמד טיבי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שינוי התוכנית לשירותי בריאות נוספים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת ביטוח זיקנה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הכללת הביטוח הסיעודי בסל השירותים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לשוהה במקלט לנשים מוכות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – אישור אגרות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – הרחבת שריון כספי פנסיה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת נכות לשכר מינימום), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הארכת תשלומים למשפחה אומנת, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רכישת מפעלים בידי עובדיהם (מקרים מיוחדים) (תיקון – הרחבת תחולה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לבני זוג), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לבן משפחה של נכה הסובל מהלם קרב), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור סחר בפרוות, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ ואילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שחרור שבויים וחטופים, התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק חובת לימוד ניהול כלכלי אישי, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – היעדרות חלקית מעבודה בשל שמירת היריון), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק איסור קבורה בתחומי הר-הבית והגבלת קבורה בתחומי העיר העתיקה בירושלים, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונת ראש רשות מקומית), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – סמכויות שר הפנים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חנייה חינם לאזרח ותיק שמלאו לו 70 שנים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – תאורה חסכונית במבני ציבור), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – תאורה חסכונית במבני ציבור), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – הטפה להעברה או לגירוש של אוכלוסייה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – זכות ההיוועצות של הנחקרים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: חופש הדת והמצפון, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (החרמה והריסה של רכוש של אדם שביצע מעשה טרור), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (החרמה והריסה של רכוש של אדם שביצע מעשה טרור), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגבלת פיטורים בשל טיפולי הפריה חוץ-גופית או פוריות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הגדרת בן זוג), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות בהשפעת אלכוהול), התשס"ט–2009, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק העונשין (תיקון – אי-מניעת נהיגה בשכרות), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – ביטול סייג לתחולה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – חזקת מסירת הודעות למי שרשיונו נפסל על-ידי בית-המשפט), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרות ענישה בגין אלימות נשק קר), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק אמנות בין-לאומיות (אישור הכנסת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ועדה למינוי מנהלים כלליים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק מנהל בתי-המשפט ומנהל בתי-הדין הרבניים (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי חשבים למשרדי ממשלה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק שיווי זכויות האשה (תיקון – ייצוג הולם בשיעור של 50% לפחות), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות במקרים חריגים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק העונשין (איסור שתיית משקאות משכרים על-ידי קטינים במקומות ציבור), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק בית-המשפט לענייני משפחה (תיקון – השוואת סכומי האגרות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בית-המשפט לענייני משפחה (תיקון – השתתפות ילדים בהליכים הנוגעים להם), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ייצוג ילדים ונוער, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הרחבת חובת היידוע), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מעצרים מינהליים וצווי הגבלה (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ואורי אריאל; הצעת חוק סדר-הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך חקירה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דוד רותם ואלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – סייג לאחריות פלילית של עובד ציבור), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור רכישת משקה משכר עבור קטין), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – שחרור בערובה לאחר לידה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות עבירות שהתקיימו בעניינן הליכי חקירה או משפט), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הימנעות הנאשם מהעיד כתוספת ראייתית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – שחרור עצור המוחזק בתנאים שאינם הולמים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – חובת מסירת הודעה בדבר כניסה, יציאה ושחרור של נידון ממעון נעול), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת איסור תקיפה מינית ביחסי תלות וביחסי טיפול), התשס”ט–2009, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ ומרינה סולודקין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום), מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – ביטול ההגבלה על חקיקה הצריכה תקציב), מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוראות בעניין הפסקת הריונות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על תקיפות קטין או חסר ישע), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הממשלה (תיקון – דיווח על מצב רפואי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק העונשין (תיקון – שידול לזנות על-ידי שוטר), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הממשלה (תיקון – מספר חברי הממשלה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – תקציב המדינה), מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – הגבלות על אזרחות, רשיון לישיבה בישראל והיתר לשהייה בישראל), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – מאסר לא קצוב למחבלים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – יישום צווי הגנה על עובדים חושפי שחיתות), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואריה אלדד; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הסביבה (צמצום שימוש ברכב פרטי – פדיון הטבת חנייה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – החזרת הסעיף הסוציאלי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חג המצות (איסור חמץ) (תיקון – איסור מכירת חמץ גם שלא בפומבי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – החלטות לפי חוק הכניסה לישראל), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – לחצן מצוקה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שקיפות תרומות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: מבקר המדינה (תיקון – חסינות המבקר), מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואריה אלדד; הצעת חוק לעידוד בנייה בת-קיימא, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – בירת העם היהודי), מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הממשלה (תיקון – הליך קבלת החלטות בממשלה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מינוי סגני שרים באישור הכנסת), מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – שמירת סודיות רפואית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפת ביטחון וסדר ציבורי – סמכויות מפקחים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – איסור התקשרות), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון – קביעת מחזיק בתחום הדיור), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הבטחת תשלום במחיקת מעביד ממרשם), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנה על זכויות עובדים בהתקשרויות גופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון – חיזוק ביקורת פנימית), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואריה אלדד; הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון – מסירת הודעה לנערים עובדים בתוך שבעה ימים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון – ביטול מינהלת הרשות ושינוי מבנה המועצה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – תחום המקצוע וייחודו), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעה על-ידי אזרחים בחוץ-לארץ), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ודוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לאם חד-הורית), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת חוקי עבודה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור טיסות בלילה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק קריאת שמות מקומות ציבוריים על שם נשים (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אורי אורבך ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנחה לנכים בתחבורה ציבורית, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת הזיקנה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד שמלאו לו 18 שנים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול איסור זילות בית-המשפט), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון מועדי תשלום גמלאות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – ניכויים לשמירת זכויות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מידע בדבר הזכות לקבל דעה נוספת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – קיצור הדרגתי של שבוע העבודה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (ועדה לקידום מעמד הילד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – זכאות לתבוע פיצויים בגין תוכנית דרך), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול סעיפים השוללים זכאות לגמלה מאסירים, מעצירים וממבצעי פשעים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים) (תיקון – עיריות ומועצות מקומיות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הקמת בית-משפט לענייני איכות הסביבה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – הארכת תקופת הצינון), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם למגוון קבוצות האוכלוסייה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – סעדים בבית-משפט ואי-ייחוד העילה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (תנאי זכאות לרשיון), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (ביטול תשלום על שירותי רפואה מונעת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – פרסום מידע בדבר תאונות עבודה ומחלות מקצוע), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (דירות מקלט), התשס”ט–2009, מאת חברות הכנסת מרינה סולודקין ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות הנכים (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי, חיים אמסלם ואורי אריאל; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגע פוליו שלקה במחלת הפוליו לפני קום המדינה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הצמדת קצבאות לשכר הממוצע במשק), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מסמכי הסכמה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ממשלתיים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ושלי יחימוביץ; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור הפליה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין וחיים אורון; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור העבדת בעלי-חיים לצורכי משא בשטח עירוני), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – איסור קיזוז קצבת ילדים כנגד חוב למוסד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חנייה בתחנות אוטובוס בימי מנוחה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (פיצוי לנוסע בשל עיכובים ברכבת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים לצרכן נזקק), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – עמלת פירעון מוקדם בעת מימוש נכס), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור לעולים חדשים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, שלי יחימוביץ ורוברט אילטוב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אגרת רשיון רכב של נכה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק להגבלת הריסה וענישה על בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי (הוראת שעה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרכב המועצה וכהונתה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תשלום רבעוני עבור שירותים בהשתתפות כספית עצמית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק זכויות נכים שהגיעו לגיל פרישה, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה בריאיון עבודה או בשליחה להכשרה מקצועית), התשס"ט–2009, מאת חברות הכנסת מרינה סולודקין ושלי יחימוביץ; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מידע רפואי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק להבטחת תשלום שכר עובדים, התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הגנת הסביבה (יחידה סביבתית ברשויות ציבוריות), התשס"ט-2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – הבטחת זכויות עובדים בהפרטה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מתן קצבת סיעוד בכסף ישירות לזכאי), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לגמלת נכות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה לסטודנט), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – התפטרות עקב אלימות במשפחה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מחלה נדירה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתו) (תיקון – הגבלת כהונת ראש הרשות המקומית), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הוספת מענק הוני), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום וחמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הרחבת תחום סמכות ועדת בקרה ואיכות) התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל תחום קליטה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זאב אלקין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותים בימי חג ומועד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפול פסיכולוגי לנפגעי תקיפה מינית ואונס), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האזרחות (תיקון – ידיעת השפה הערבית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת קצבת נכות על-פי כושר השתכרות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בדיקות בטיחות למתקנים בגני ילדים ובגני שעשועים, התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – הזכות לפיצויי התפטרות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הגבלת משך כהונת מועצה או ועדה ממונות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לסילוק פסולת חומרים מסוכנים, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות ילד שלא בפני נאשם), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – תשלום פיצויים שנפסקו לטובת קטין שניזוק מעבירה), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – ליווי על-ידי איש מקצוע מטעם המשפחה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – החלת שיפוט עבירה בפני בית-דין צבאי), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביטול שרים ללא תיק והגבלת מספר סגני השרים), מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק הגברת המשילות וצמצום הביורוקרטיה במינהל הציבורי, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק איסוף סוללות משומשות, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, ניצן הורוביץ, אופיר פינס-פז ומשה גפני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ענישה והגבלה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חובת ענידת תגים והזדהות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשס"ט – 2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק מינויים בכירים במערכת הביטחון, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק טיפול בתיקי שוטרים וסוהרים (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ויוחנן פלסנר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ועדה לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – חובת קיום עיון חוזר של אישור צו משמורת), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיתר לסגירת חורף של בית-אוכל), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תוכנית מקומית שעניינה הקמת מפעל העוסק בחומר מסוכן), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב עיר ומועצה מקומית), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק לתיקון פקודת העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למתקני צבא, תחנות משטרה ותחנות מגן-דוד-אדום), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בגין תרומה לפרויקטים חברתיים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – איסור הפליה במתן שירותי ביטוח), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בשיעור של 50% לפחות), התשס”ט–2009, מאת חברות הכנסת רונית תירוש ואורית נוקד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אכיפת פסקי-דין למזונות ילדים, התשס”ט–2009, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ ומרינה סולודקין; הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון – חובת ציון אישור ותנאים מהותיים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – איסור תשלומים נלווים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הספורט (תיקון – מוסדות שיפוט פנימיים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת בחינות כניסה וציון פסיכומטרי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – העברת סמכויות הביצוע לשר להגנת הסביבה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון – תחילת תוקף החלטות שכר), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אריה אלדד ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לביטול מועצה מקומית תעשייתית מגדל תפן, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – סמכויות סדרן בתחנת רכבת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק מיחזור אריזות, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – חובת התקנת אביזרים חוסכי מים במבני ציבור), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר וניצן הורוביץ; הצעת חוק שיקום לאנשים עם מוגבלות חושית, פיזית וקוגנטיבית, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל הפרישה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתת ההשתתפות ברכישת תרופות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק איסור במסחר בפריטים בעלי זיקה לשואה ולנאצים, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז. היו"ר ראובן ריבלין: תודה. רבותי חברי הכנסת, ישיבות הכנסת מתחילות בשעה 16:00 והן יתחילו בשעה 16:00. ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל היו"ר ראובן ריבלין: אדוני ראש הממשלה, בני משפחת הרצל, גברת גרטה לסקין-הרצל ובנה יורם לסקין, מר גבריאל הרצל, אדוני המשנה לראש הממשלה, רבותי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, חברי המועצה הציבורית להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל, תלמידי בית-הספר המקיף על שם קציר, חולון, הקורס האוניברסיטאי, האוניברסיטה העברית, חברי וחברותי חברי הכנסת, מסובב הסיבות כנראה רצה שלוח השנה העברי יפגיש אותנו, גם היום, עם פתיחת כנס הקיץ, ביום לידתו של בנימין זאב הרצל; יום שהפך אצלנו, ובדין, ליום הרצל, לציון זכרו ופועלו של חוזה המדינה. זאת הזדמנות נוספת לברך אותך, ידידי, חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר אילן שלגי, יוזם החוק, אשר נמצא כאן אתנו, ואנחנו מברכים אותו בברוך הבא וברוך הנמצא. משמעותו הגדולה של היום הזה מוצאת את ביטויה גם בעובדה שהאופוזיציה נתנה את הסכמתה להקדמת הדיון בנושא זה עוד לפני הצעת האי-אמון, שכידוע, כמתחייב מהתקנון, עולה לדיון כנושא ראשון מייד בפתח שבוע הדיונים במליאה. חברי וחברותי, גברתי יושבת-ראש סיעת קדימה וממלאת-מקומה, להיום, של יושבת-ראש האופוזיציה, הורגלנו מינקות לכנות את הרצל בתואר המחייב מאוד "חוזה המדינה", אבל אני לא בטוח שאנחנו נותנים את דעתנו לשאלה איזה מין חזון היה זה. הלוא מיום שחרב בית-המקדש בטלה, כידוע, הנבואה מישראל. בנימין זאב הרצל לא ניחן אפוא בחוש נבואי כשפרס את תוכניתו ואת חזונו, וגם לא כשאמר לימים: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" – משפט שכתב ביומנו, ואחריו הוסיף: "לו אמרתי זאת היום בריש גלי, הכול היו לועגים לי". אין זאת אלא שהרצל ניחן באותה תכונה נדירה, זאת שנדמה שהיא כה חסרה לנו היום, של ראייה כוללת למרחוק, של חזון ארוך טווח, המציב לא רק את יעדי המחר, אלא גם את יעדי הדור הבא, הדורות הבנים ועוד אלה שאחריהם. נכון שלא כל פרט בתוכניתו הגדולה אכן התממש בפועל, אם זה מבנה שבוע העבודה או תבניתו של דגל המדינה, אבל החזון הכולל שלו על הקמת בית מדיני לעם היהודי קם, ובגדול. נכון, הרצל העלה גם את הצעת אוגנדה, שתחילה נדמתה בעיניו לפתרון הריאלי היחיד, לדבריו. אולם גם הוא גנז אותה, משום שהגיע להכרה שלא היה לה בסיס לגיטימי, שהסוגיה הזו כלל איננה ויכוח אחר, אלא פתרון מרחיק לכת שעצם העלאתו נעדרת לגיטימיות פוליטית ומוסרית. חברי הכנסת, דווקא בעידן של גלובליזציה המתאפיין באיום בלתי פוסק על מעמדה של הזהות הלאומית החיה הרצל מחדש את הלאומיות היהודית בת שנות האלפיים, ועשה את מה שלא עשו קודמיו: העניק לה לבוש מדיני, מעשי. ההיסטוריה של העם – או ההיסטוריה של כל עם – איננה מדע של בית-ספר, אלא מדע חי, שמקומו בזירת העם. כך כתב ההיסטוריון היהודי הנודע, דובנוב. ברוח הדברים האלה גם אנחנו נקראים לחיות את הרוח שהפיח הרצל מחדש באותן עצמות יבשות – כמתואר בחזון המפורסם ביחזקאל – ביהודים שעלו מן הגולה ובעקבותיו זכו להקים כאן את ביתם. יותר מ-100 שנים אחרי המאורע שהשפיע על הרצל השפעה מכרעת – משפט דרייפוס והאנטישמיות שנלוותה אליו – אנחנו עדים עדיין להתפרצויות אנטישמיות מכוערות בדמותן של ועידות דרבן, או הכרזות מן הסוג הנקלה ביותר מבית-מדרשו של שליט אירן. לאלו ולאלו אנו שבים ואומרים ביום הזה: התנועה הציונית והחזון הציוני של הרצל קמו ונהיו. מדינת ישראל הריבונית היא עובדה מוגמרת, ועל כל שיג ושיח באזורנו ועל אזורנו יהיה לקחת עובדה זו בחשבון. חוזה המדינה, האדם, לא זכה לראות בהתגשמות חזונו. אבל החוזה שלנו עם המדינה במובן האחר, של מחויבות עמוקה ומתמשכת להמשך ביסוסה ושגשוגה ולגיבוש ערכי היסוד שלה, מחויבות זו היא נצחית. היא הולכת ונמשכת מסיני ועד בוא הגאולה העתידית. ברית הגורל וברית הייעוד שלנו בלתי ניתנות להפרה. כי חלום ומעשה, כפי שכתב בספרו "אלטנוילנד", אינם שונים כל כך מכפי שנוטים לחשוב. ובגרסה המוכרת יותר: "אם תרצו – אין זו אגדה". האגדה של אז, החלום הציוני, אכן הפכו למעשה הריאלי של היום כבר למעלה מ-100 שנים. ואנחנו רק בראשית הדרך. פעם נוספת אני רוצה לברך את חברנו אילן שלגי, השר וחבר הכנסת לשעבר, על כך שהעמיד חוק זה וחייב אותנו, באהבה ובשמחה, לציין אותו ביום הולדתו ולא ביום מותו של הרצל אשר חל בכ' בתמוז. אני מזמין את כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת דברים. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כל יום הרצל, כל יום שנה, הוא לי חג, הוא חג לכולנו, אבל הוא חג שאני מזדהה אתו באופן אישי, כי אני – בוודאי כמו רבים מכם – משתאה כל פעם מחדש מדמותו ופועלו של הרצל, שהיה נביא בן-זמננו. השנה אני מבקש להאיר צד בדמותו של הרצל שאיננו מוכר בציבור; ולא רק שאיננו מוכר בציבור, לדעתי הוא ידוע בהיפוך מן המציאות. ההנחה הרווחת בציבור היא שהרצל בא ממשפחה מתבוללת ובמידה רבה בעצמו היה יהודי, אם לא מתבולל, בדרך להתבוללות, וכי הוא התנער מהמהלך הזה וכך גילה את הציונות. אני עצמי הייתי שבוי בקונספציה הזאת, עד שקראתי את ספרו של יצחק וייס, שהתפרסם לאחרונה – "הרצל – קריאה חדשה". מה שמתברר הוא שההיפך הגמור הוא הנכון, שהרצל בא ממשפחה יהודית, חלק ממשפחתו היו בכלל חובבי ציון, אביו היה יהודי משכיל אומנם, בעל דעות חופשיות, אבל הוא מעולם לא עזב את המסורת. הוא היה הולך לבית-הכנסת. כשעברו לעיר הגדולה הוא קנה מקומות בבית-הכנסת לחגים ובנו היה הולך אתו. הרצל מספר שכשהוא היה נער הגיע בקבוק יין מהמושבות בארץ-ישראל וזה עשה עליו רושם עצום. הוא כתב: מי יודע אם כל רעיון הציונות לא היה מגולם באותו בקבוק, באותו יין שקיבלנו, קיבלה משפחתנו מארץ-ישראל. הוא עלה לתורה כבר-מצווה. הוא קרא כנער בבית-הספר התיכון – נדמה לי שהוא היה בן 16 – מסה של דיורינג. דיורינג היה אחד האנטישמים הגדולים והוא כתב מסה איומה נגד העם היהודי. הוא ביטל את העם היהודי מכול וכול, הוא אמר שזה גזע נחות, זה עם חסר חשיבות וחסר יכולות. והרצל, כנער, כתב נגד דיורינג והסביר את גדולתו של העם היהודי ואמר איזה עם כביר זה שהיה יכול לעמוד בסערות הזמן ולשרוד, וזה מראה את כוחו של העם היהודי. זה הרצל המתבולל והמתנתק מהיהדות, כביכול. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, אתה אומר דברים חשובים מאוד. אולי תגיד את זה גם לשותפים הטבעיים החדשים שלך בממשלה – – – <קריאה:> רוני, מה זה קשור עכשיו? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הרצל כמובן נשא לאשה אשה יהודייה. הוא כתב בבאזל על החוויה של העלייה לתורה לפני הקונגרס בבאזל. אני מקריא לכם מה הוא כתב בקונגרס הציוני הראשון, לפני כינוס הקונגרס. הוא מתאר כך: "מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית-הכנסת. ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה וכשעליתי לבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס". והוא מוסיף: "המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים בקונגרס". כלומר, חברי הכנסת, מה שאני מבקש להעיר פה, שלהרצל היתה זהות יהודית חזקה ומוצקה. היהדות היתה נטועה עמוק בתוכו. זו בעצם היתה הסיבה שבגללה הוא התמסר כל-כולו לגורל עמו ותורתו הציונית היתה נטועה עמוק בתודעה היהודית ושאבה מהמורשת היהודית. אגב, זו גם הסיבה שהתורה שהוא הפיץ התקבלה בעוצמה כזאת, לא רק בקרב הקמפוסים האוניברסיטאיים והמשכילים היהודים במערב אירופה; היא התקבלה בעוצמה אדירה בתוך השטעטלים, בתוך הישיבות, בעולם המסורתי והדתי. הרעיון הציוני ליכד מחדש יהודים משכילים, חופשיים, עם שומרי דת ומסורת. הרצל הגדיר את מהלך שיקומו של העם היהודי כשיבה אל מה שהוא קרא "היהודיות". הוא אמר את זה בקונגרס הציוני הראשון בבאזל: הציונות היא השיבה אל "היהודיות" עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים. מה הוא התכוון ב"יהודיות"? הוא התכוון לזהות קולקטיבית שהיא תמהיל של דת, או יותר נכון של לאום ודת ומורשת תרבותית. לא שהוא היה יהודי הלכתי במונחים של היום, אבל אני מבקש להדגיש שהוא הבין את הזהות היהודית על כל מרכיביה, זה לא היה זר לו, זה היה חלק ממנו, זה היה חלק הכרחי, אינטגרלי, של הציונות כפי שהוא עיצב אותה. לכן הוא לא ראה את מדינת היהודים שתקום רק כארץ מקלט – ואתייחס תיכף לשאלת אוגנדה – הוא לא ראה אותה כאיזה מקלט בלבד לאיזה קיבוץ אנושי, אלא היא אמורה לספק מדינת לאום לעם היהודי, ל"יהודיות" הזאת. זו היתה זהות לאומית על כל מרכיביה שהוא ביקש לאשש מחדש במדינה ריבונית לעם היהודית. ובכן, השאלה הנשאלת – ואני לא יכול להשיב עליה כרגע – מאין הגיע הדימוי של הרצל כמתבולל. אני משער – אני לא יודע – שהדימוי הזה התקבל משני דברים. האחד, לפני שקרא להקמת המדינה היהודית אמר הרצל, בחרדה הגדולה שהיתה לו מהתפשטות האנטישמיות וחורבן יהדות אירופה, כהערת אגב, שאולי היהודים יתנצרו וכך יצילו את עצמם. הוא מיהר להתכחש לרעיון הזה וגם אמר בכל מקרה, גם כשאמר אותו, שהוא לא יתנצר ולא היה עולה על דעתו. אבל הדבר הזה נרשם, ואתם מכירים, כאישי ציבור, שמלה שנאמרה לא חוזרת. יכול להיות שזה מקור אחד לתפיסה הזאת. המקור השני היה כמובן שאלת אוגנדה, אבל גם את אוגנדה הוא ראה כמקלט לילה, משום שהוא מעולם לא ויתר על הרעיון של ארץ-ישראל. וגם מזה הוא חזר. מה שהרצל זיהה בבירור – את התפשטות האנטישמיות. הוא אמר ששום כוח לא יעצור את זה. הוא אמר: בנסיבות הקיימות שום כוח לא יעצור את התפשטות השרפה שתכלה את כל יהדות אירופה, ועל כן חייבים לצאת. "לצאת" – למדינה יהודית בארץ-ישראל. אי-אפשר להקים אותה בארץ-ישראל עכשיו, נקים אותה קודם כול באוגנדה. אבל מעולם, מעולם, הוא לא התכחש לזהות היהודית שלו, ל"יהודיות", ללאומיות היהודית. הוא ראה בסופו של דבר, וגם אמר את זה, שהפתרון היחיד שיכול להבטיח את עתידו של עם ישראל, של העם היהודי, הוא מדינה יהודית בארץ-ישראל. הוא אמר באותו ויכוח פולמוסי כביר בקונגרס השישי, בעיצומו של הוויכוח על אוגנדה, הוא אמר בעברית – הוא רשם באותיות, כדי שיוכל לבטא את זה: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. זה נכון שהרצל חשב שהאנטישמיות תדעך לרמה מסוימת, שתהיה נורמליזציה ביחסי היהודים והלא-יהודים לאחר שתקום המדינה היהודית, אבל צריך להבין שהוא ראה בעיני רוחו מדינה יהודית של 8 מיליונים, 10 מיליוני יהודים, 12 מיליון – במונחים של היום כבר היינו 50 מיליון ומעלה – שמדינת ישראל תהיה כל כך חזקה, כל כך מוצקה, כל כך בלתי ניתנת להכחדה, מבחינת תפיסת שונאיה, שהדבר יביא לביטול מעשי של השנאה הזאת. אני לא יכול לשער מה היה קורה אם האיש הזה היה חי. אני חושב שאחד האסונות שקרו לעם היהודי זה שהוא חי כל כך מעט זמן. הוא התחיל בגיל 37-36, ומת בגיל 44. הגיל הממוצע של חברי הכנסת – לפי בדיקה של עוזרי – הוא 53. הרצל חולל נפלאות, והתוכנית הגדולה שלו היתה להקים את המדינה היהודית עם ההתמוטטות הוודאית של האימפריה העות'מאנית, ואם היה מקים – אם היה חי – אין לי ספק שהסיכויים להצלחה היו גדולים מאוד, ואז ההיסטוריה היהודית ודאי היתה אחרת; אבל אני יכול רק לשער. בכל מקרה, בדבר אחד אני בטוח – שהדיאגנוזה והפרוגנוזה שלו היו נכונות לחלוטין; שהדרך היחידה להבטיח את קיומו של העם היהודי היא על-ידי מדינת לאום של העם היהודי, עצמאית וריבונית, פה, בארץ-ישראל, חזקה דיה, מבחינת זהותה ותרבותה, כדי להגן על עצמה ולהבטיח את העתיד היהודי. זה בעצם היה הבסיס של הציונות, וזה נשאר הבסיס של הציונות. ולכן, מי שאינו מכיר בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולמדינת לאום מוכרת משלו; מי שאיננו חש ואיננו מכבד את הקשר העמוק של עם ישראל לארצו – אינו מכבד באמת את הזכויות הלגיטימיות של העם היהודי. ועל כן, ההכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי היא בסיס הכרחי לשלום אמת בינינו לבין שכנינו הפלסטינים. חברי הכנסת, בבית הזה, שמסמל את ריבונותנו ואת חירותנו, מוצבת דמותו של הרצל מול עינינו, כאן, בכותל של הכנסת. ואני חייב להגיד ביום הרצל זה, שהרצל ניצח. גם אם כמשה רבנו הוא הוביל את עמו לארץ המובטחת ולא זכה לחיות בה – אף-על-פי שביקר בה – הרי אנחנו כאן, אנחנו חיים כאן, יוצאי יותר מ-100 ארצות, דוברי יותר מ-80 שפות, שחידשו את תפארת תרבותם ושפתם העברית הקדומה בארץ אבותיהם. חידשנו את ה"יהודיות" עם שובנו לארץ היהודים, כלומר החזון של הרצל קם והיה למציאות נעלה מכל דמיון. הציונות ניצחה. היא ניצחה כנגד כל הסיכויים; היא ניצחה כי היא נחצבה מכוחו של רעיון נעלה וראוי, אבל יותר מכול – הציונות ניצחה מפני ש"אם תרצו" התקיים בנו כצוואתו וכחזונו של בנימין זאב הרצל. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לראש הממשלה. אני מתכבד להזמין את יושבת-ראש סיעת קדימה לשאת את דברה. בבקשה, גברתי. דליה איציק (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, חברי המועצה הציבורית להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל, "איך זה שכוכב אחד לבד מעז. איך הוא מעז – – – כוכב אחד לבד", כך כתב המשורר נתן זך. אני משוכנעת שהוא לא כתב את זה על בנימין זאב הרצל, אבל חשבתי שהמשפט הזה כל כך מתאים לאישיותו של בנימין זאב הרצל. מול הסיפור הבלתי-ייאמן הזה עומד אדם ומשתאה – איך האיש הזה, בן 40, לבדו, איך האיש דל הכתפיים הזה נשא על גבו משימה כבדה כמעט לבדו. עד גיל 39 היו חייו של הרצל נטולים כל ניצוץ יהודי. הידע שלו על העם היה קלוש. ספרו "מדינת היהודים" הוא אחד הספרים – בלי הגזמה – ששינו את העולם והביאו לנדידתו של עם. "אנחנו עם, אנחנו עם אחד" – הוא כתב בגאווה לפני 112 שנים. בן 44 שנים בלבד היה הרצל כשהלך לעולמו. "מלך", "מלך היהודים", קראו לו ההמונים. מותו בא לפתע, ואבל כבד, מובן, ירד על בית ישראל. הסיפור היפה הוא שבאחת העיירות ברוסיה כתב ילד בן 18: "לא יקום עוד איש נפלא כזה, שמאחד בקרבו גבורת המכבים עם מזימות דוד, את אומץ רבי עקיבא ואת ענוות הלל". הוא כתב: "רק פעם במשך אלפי שנה ייוולד איש נפלאות כזה". הנער הצעיר הזה היה דוד בן-גוריון, שזכה להפוך את החזון למציאות כשהקריא בה' באייר תש"ח את מגילת העצמאות, המכריזה על הקמת מדינת ישראל. בעיני, המיוחד בהרצל – יש לנו הרבה גיבורים – הוא דווקא שהוא לא הסתפק ברקימת חלום. הוא רץ, הוא ביצע, הוא גיבש תנועה לאומית, תנועה ציונית, תנועה של עם שלא הסתפקה בחלום אלא ממש מימשה אותו. אני יודעת שאנחנו נוטים לשבח את החזון שלו דווקא. "יהודי כל כך רזה, מאיפה יש לו כוח להיות חוזה", כמו שכתב יענקל'ה רוטבליט בשיר שלו. אבל השאלה היותר-חשובה בעיני היא מאיפה היה לו הכוח להעביר את הגעגועים למולדת האבודה מעולם של דמיון למציאות, כשכל התנאים היו נגדו. נגד כל הסיכויים. כשמתבוננים בתמונות שלו, בתמונה היחידה שנמצאת פה – ובצדק – ובמעשים שלו, מצטיירת מין דמות של איש רזה, עניו מאוד; אבל הוא קלט, ועוד איך, את גודל השעה ואת התפקיד האישי שלו בשעה הגורלית הזאת. כשהוא סיכם את הקונגרס, הוא אמר במלה אחת כמעט: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". "ייסדתי". אני ייסדתי. בצדק. לא מעט פעמים נשאלת שאלה אם אדם אחד – אם מנהיג אחד – יכול לשנות את ההיסטוריה. לדעתי, ולצערי הרב – אני חושבת שיש כאלה שיסכימו אתי, רבים – שכן; מנהיג אחד שינה את ההיסטוריה. מנהיג איום ונורא. אבל הרצל הוא האדם ששינה לנו את ההיסטוריה. ביומנו הוא כתב: "היום אני בודד, מחר אולי אני אהיה מנהיג של מאות אלפי אנשים". אני מודה, אני מאוד מתפעלת מדמותו, מאישיותו, וכל קמצוץ מידע וכל פרט על חייו האישיים מאוד מעניינים אותי, אבל יש משהו מכמיר, ממש נוגע ללב, כשמתוודעים אל הסיפור המשפחתי שלו, אל הטרגדיות האיומות שפקדו אותו. הרצל נפטר בדמי ימיו. הטרגדיה האישית של מותו רדפה גם את משפחתו, אבל בסיפור האישי שלו יש כל כך הרבה סמלי, כי בחייו שלו מקופלים קורות העם היהודי בדורות האחרונים. וכשאתה שוקע אל סיפור ילדיו ומשפחתו – הגרון נחנק, צריך להודות. חברי חברי הכנסת, אילו הוא היה כאן בינינו, מה הוא היה אומר עלינו? יש לי הרגשה שאתם מצפים שאני אגיד שהוא היה מתאכזב; אני ממש לא חושבת כך. אני משוכנעת שהוא היה אומר ש-112 השנים שחלפו מאז הקונגרס היו 112 שנים של עלייה, של בנייה, של התיישבות, של מאבק ולחימה, 112 שנות ניצחון של התנועה הציונית, של מדינה עצמאית, של שפה עברית, של צבא, של עלייה, של תרבות, של יצירת חברה מתקדמת. ועל אף הרצון להזכיר את הכתמים שדבקו בנו, וגם עם הרצון להזכיר את העננים שמרחפים מעלינו, אני בטוחה שהוא היה מלא התפעלות מהאומה שקמה בסערת מלחמה, מלחמה שעדיין לא נסתיימה. מדינה שמשדרת אנרגיות חיוביות של בנייה ויצירה, מדינה שחברה במשפחת העמים, שמנהיגים וראשי מדינות עולים אליה לרגל, מדינה שהישגיה המדעיים ורמת הטכנולוגיה שלה מציבים אותה בין המדינות המתקדמות בעולם. מדינה חופשית ששומרת על אופיה הדמוקרטי ועל חירות האדם חרף אתגרים קשים. לפני 112 שנה הוא יצא למסע ארוך. אני משוכנעת שאילו הוא היה כאן בינינו, אנחנו היינו מסתכלים לו בעיניים והיינו אומרים לו: עיניך רואות את המציאות והיא עולה עשרות מונים על החזון שלך. ממש כך. חברי חברי הכנסת, למרות ההישגים הללו, טוב שנשאל את עצמנו – לא כל יום, כל יום זה מוגזם, אבל מדי פעם שנשאל את עצמנו – אתה ראש הממשלה, אנחנו שליחי הציבור: האם אנחנו ראויים להיקרא ממשיכי חזונו של בנימין זאב הרצל? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושבת-ראש סיעת קדימה. עכשיו אנחנו נעבור לדברי הסיעות, ובראשן סיעת קדימה, הגדולה בסיעות – חבר הכנסת זאב בילסקי. ואחריו – נציגת הליכוד, סגנית השר גילה גמליאל. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ידידי חבר הכנסת לשעבר אילן שלגי, דייוויד בריקסטון מהנהלת ההסתדרות הציונית, חברי כנסת נכבדים, לכבוד לי לעמוד כאן היום ולדבר דקות מספר על אדם שבשנים האחרונות קמתי בבוקר אתו, הלכתי לישון בלילה אתו ובכל פעם התפלאתי מחדש, איך היה לו אותו חזון. הרי אנחנו תמיד חכמים בדיעבד. איך אדם שקם והחליט על רעיון שנשמע כל כך תמוה באותם ימים, בסופו של דבר הביא להקמתה של מדינת ישראל. כבר דיבר ראש הממשלה ודיברה יושבת-ראש סיעת קדימה על הייחודיות, על הציונות שניצחה. אני רציתי לדבר על שני דברים. אחד הדברים שהרצל האמין בהם, הוא חשב שכשהיהודים יבואו לפה, שכניהם הערבים יקבלו אותם בשמחה, כי הנה באים אנשים עם הרבה מוטיבציה, עם הרבה רצון טוב; נחיה ביחד ונעשה את הכול. אם הרצל היה פה עכשיו, הייתי אומר לו – נכשלנו. אמרה יושבת-ראש הכנסת לשעבר: הייתי אומרת לו – הצלחנו. נכון, אדוני היושב-ראש, הצלחנו, אבל באיזה מקום נכשלנו. איפה נכשלנו? בכך שהוא האמין שאנחנו נוכל, ובסופו של דבר, היום, לאחר למעלה מ-60 שנה, בזה לא הצלחנו. לכן, אדוני ראש הממשלה, אני באמת מאמין, שאתה, אולי כולנו יחד, צריכים לנסות להשלים את הפרק החסר הזה במשנתו של הרצל ולהביא לכך שעמי הסביבה, שכנינו, יצליחו להבין שאנחנו לא מדברים רק לטובתנו; כן, גם, אבל גם לטובתם. לפני חודשים מספר, כשהייתי בחלוציות, וראיתי את החבר'ה, את המפונים של גוש-קטיף, שנמאס להם להילחם עם כולם, עשו מה שהם יודעים לעשות – מגדלים פלפלים, מייצאים אותם. כל פעם אני טועם שם פלפל. מה אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, חבל על הזמן. ואז התחשק לי ללכת עוד כמה מאות מטרים, לעבור את הגבול. הייתי בנתיב-העשרה – משוועים שם שמינהל מקרקעי ישראל יפשיר קרקעות, כדי שיוכלו להתיישב עוד אנשים בנתיב-העשרה – רציתי לעבור את הגבול וללכת להנייה ולהגיד לו: אדוני, בוא תראה את האנשים האלה, לא חבל לך על הזמן? עם אנשים כאלה תוכל רק להפריח את חיי האנשים שלך, את הסביבה שלך, שום דרך אחרת לא תצלח לך. זאת אולי הצוואה שקיבלנו, להשלים את אותו רעיון של הרצל לגבי החיים פה עם השכנים שלנו. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אמר כבר ראש הממשלה, שהרצל נפרד מאתנו בגיל צעיר מאוד. מעט מאוד אנשים יודעים שבזמנו של הרצל לא היה סיוע לבוחר, איך זה נקרא? תקציב. <היו"ר ראובן ריבלין:> קשר עם הבוחר. <זאב בילסקי (קדימה):> קשר עם הבוחר. לא תאמינו, אבל הרצל לקח את כל הכסף של עצמו, הקצת שהיה לו, של אשתו, שהיה לה יותר – לקח את הכסף הזה ועשה קונגרסים. לא ביקש סיוע מהכנסת, לא מהממשלה, לא הביא חשבוניות – יש פה תהליך אדיר של חשבוניות, כל הזמן אתה צריך לקנות, להביא חשבונית – הוא לא הכיר את הנושא הזה. לקח את כל שהיה לו עצמו והכניס את זה לתוך אותם קונגרסים ציוניים. כי לא היה קל להביא אנשים לקונגרס הציוני, לשכנע אותם להגיע, לנסוע; בכל אופן היו זמנים אחרים. הבן-אדם הזה, מכיוון שהקדיש את כולו לעבודה הציבורית, למעשה הזניח את משפחתו, אדוני היושב-ראש. ואני פונה לכל אותם אנשים שיושבים פה היום. אנחנו עוסקים בעבודה ציבורית, ועל כך נאמר כבר בתפילה, שכל העוסק בצורכי ציבור באמונה, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרו. אבל גם המשפחה חשובה. והרצל הזניח את משפחתו ושילם מחיר יקר וילדיו שילמו מחיר יקר. אני רוצה פה מעל דוכן הכנסת להודות לידידי, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שבתקופת כהונתו ובתקופת כהונתי כיושב-ראש הסוכנות היהודית הצלחנו לעשות את החסד עם הרצל ולהביא לפה לקבורה מכובדת בהר-הרצל, בירושלים, את ילדיו של הרצל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת בילסקי, צריך להזכיר, גם יושב-ראש הסוכנות לשעבר. אני מזמין את סגנית השר גילה גמליאל לומר את דבריה מטעם הליכוד. ואחריה – חבר הכנסת אלכס מילר מטעם ישראל ביתנו. <גילה גמליאל (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, שרות ושרים, חברי וחברות הכנסת, בשנת 1902 פרסם בנימין זאב הרצל את ספרו "אלטנוילנד" – ארץ ישנה-חדשה, ובו הוא מתאר את המדינה היהודית העתידה לקום בארץ-ישראל. הספר מספר על שני צעירים שמבקרים בארץ-ישראל ומוצאים אותה בלתי מפותחת ומיושבת בדלילות. צעירים אלו מחליטים לחזור אחרי 20 שנה ומגלים ארץ מפותחת ומשגשגת. רומן אוטופי זה מסמל את בסיס תפיסתו של הרצל והבנתו שיש לכרוך את העבר עם העתיד. ללימוד העבר יש חשיבות גדולה. העם היהודי הצליח לשרוד בעיקר בזכות השמירה על ערכיו, דתו, אמונתו ומסורתו. ההכרה בערך העבר איננה מספיקה. עוצמתה של אומה נמדדת גם בבניית כלים בהווה להשגת עתיד בטוח יותר. כך פעל בנימין זאב הרצל, הוא בנה את העתיד על בסיס ערכי העבר ובהתחשב במציאות ההווה של אותם ימים. ספרו מסתיים במשפט: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשה בני אדם בחלום יסודם וגם אחריתם חלום היא – – – ואילו אם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות". משפט זה בגרסתו המקוצרת, "אם תרצו אין זו אגדה", הפך לאחת מאבני היסוד של הריבונות היהודית על אדמת ארץ-ישראל בעת החדשה. לפי דוברי השפה הגרמנית, התרגום המדויק יותר הוא: "כשתרצו, אין זו אגדה". על-פי חזונו של הרצל: מתי שרק נרצה – עלינו לקום ולפעול. זוהי גדולתו של הרצל, הוא האמין עוד לפני שעיניו ראו. הרצל נחל אכזבות כאשר פנה לאומות עולם, אך לא נשבר ברוחו. הוא לא הצליח להשיג מידי טורקיה סמכויות פיתוח ושלטון למפעלו, אבל הוא המשיך לחתור לעבר היעד שהציב לעצמו. הוא נכשל במשא-ומתן שלו עם בריטניה ולא התייאש. הוא קיים שיחות עם האפיפיור, עם מלך איטליה, עם שלטונות רוסיה, נסע לארץ-ישראל למימוש חזונו, והיה עיקש בעמדתו חרף הכישלונות הצורבים. גדולתו של הרצל היא ביכולתו להבין את עוצמת האנטישמיות דווקא בזמן שהיהודים קיבלו את זכויות האמנציפציה והצליחו כן להשתלב בכלכלה, בתרבות ובמנגנוני השלטון. הרצל היה איש חזון, אך הוא ידע לייצר את הכלים המעשיים שיובילו לקידום רעיונותיו: הוא כינס את הקונגרס הציוני, הוא ייסד את הבנק הציוני, הוא הכריז בקונגרס החמישי על ייסוד הקרן הקיימת לישראל. הוא הגה כמה רעיונות לדגלה של מדינת ישראל. הוא פעל בנחישות להפוך את החזון למציאות, וכל זאת בשנות ה-30 לחייו. הרצל היה איש צעיר, בעל מעוף ותעוזה, שלא פחד מהבלתי-אפשרי. בן 44 בלבד היה במותו. הרצל היה צעיר מכדי להיות שבוי בפרדיגמות, צעיר מכדי ללכת עם הזרם, צעיר מכדי להרים ידיים ולחשוש מהסביבה ומהבלתי-אפשרי. הרצל היה איש שידע להאמין במה שחלם. הבה ניקח ממנו את היכולת שלו להאמין בחלום, את היכולת לשנות את העולם בניגוד לסיכויים. כסגנית שר במשרד ראש הממשלה לקידום הצעירים במדינת ישראל, אני רואה בדור הצעיר את ממשיכי דרכו של הרצל. הצעירים הם אלו שפנה אליהם הרצל שש שנים לפני מותו, ואצטט מדבריו: "דבר אחד היה אצלי מעל לכל ספק, התנועה תימשך. אינני יודע מתי אמות, אך הציונות לא תמות לעולם". הצעירים הם אלה שימשיכו את דרכו וישמרו על מדינת ישראל. הם אלו שימשיכו להגשים את חלום הציונות ואת יציבותנו בעתיד. הם אלו שימשיכו לפעול למען החזון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל. אני מזמין את חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו – את דניאל בן-סימון, נציג מפלגת העבודה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה, חברי חברי הכנסת, היום אנו מציינים את יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, אבי הציונות המדינית וחוזה מדינת ישראל. אף שנפטר בגיל צעיר ולא זכה מעולם לראות את תקומתה של המדינה, היה הרצל הראשון שהצליח לאחד את העם היהודי תחת קורת-גג אחת וליצור לו מסגרת לאומית אחידה. כמי שחווה על בשרו את גילויי האנטישמיות כבר ארבעה עשורים לפני עליית הנאצים לשלטון, הבין הרצל כי אין ביכולתה של אירופה לפתור את בעיית היהודים, ולכן עסק בפעילות דיפלומטית מסיבית בקרב מדינות ונציגיהן כדי לגייס תמיכה ברעיון הציוני ובמימוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. בספרו "מדינת היהודים" כתב: "יודע אני היטב כי לא די בתבונה לבדה. הנוער, הסוחף אתו את הזקנים, נושא אותם החוצה בזרועותיו האיתנות והופך את נימוקי התבונה להתלהבות. אני מאמין כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים. היהודים הרוצים, תהיה להם מדינתם. עלינו לחיות סוף-סוף כבני-חורין על אדמתנו ובמולדתנו". הנוער, רבותי, כפי שמזהה זאת הרצל עוד בתחילתה של המאה הקודמת, הוא שיבטיח לנו את עתידנו כאן, הוא זה שיגן בחירוף נפש עלינו בעת שירותו הצבאי, והוא זה שתוטל עליו המשימה להכשיר את הדור הבא אחריו. היום, כצוואתו של חוזה המדינה, עלינו לטפח את הדור הצעיר. הטיפוח משמעותו השקעה בחינוך ציוני כמובן, אך גם נגיש ואיכותי, כזה המפתח מצוינות ואינו מדכא אותה. כמי שעלה לארץ בנערותו, אני מכיר מקרוב את החשיבות של מערכת החינוך בטיפוח ערכי "ואהבת לרעך כמוך" וביצירת אחדות, לכידות וערבות הדדית שבין אדם לחברו, שהן לב-לבו של החוסן הלאומי שלנו ומהוות חלק בלתי נפרד מהחלום הציוני. בימים שבהם מחולקת עוגת התקציב הדלה שלנו וחרב הקיצוצים מרחפת כל העת, הרשו לי לבקש: רק אל תיגעו בחינוך. ולסיום, רבותי, אצטרף למשאלתו של חבר הכנסת והשר לשעבר אילן שלגי, שיזם את חוק הרצל, ורבות הודות לו אנו מציינים היום את זכרו ופועלו של חוזה המדינה: "מי ייתן ונגיע לשלום בגבולות ביטחון שיאפשרו לנו ולדורות הבאים להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לעד". תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. אני מזמין את חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ואחריו – את חבר הכנסת אברהם מיכאלי מטעם ש"ס. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, לקראת השנה הבאה, אני – – – זה הדבר הכי מכובד שיש של הרצל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לציין שהערתך היא הערה שאני עוסק בה כל היום. אני מוכרח לומר שבתחילת הישיבה, לתפארת הכנסת, היו פה למעלה מ-70 חברי כנסת וגם רוב חברי הממשלה. יכול להיות שייתכן שצריך לעשות ביום הזיכרון, שהוא יום הולדתו של הרצל, מתכונת הרבה יותר מצומצמת של כמה נואמים, ארבעה במספר. חבר הכנסת דניאל בן-סימון. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, באחד הימים הזדמן לי להיכנס לבית-הקברות "מונפארנאס" בפריס. עוד אני מטייל בין הקברים – כי הקברים מספרים סיפור, הרבה פעמים חושפים מציאות – וקבר אחד עמד והפריד בין החלקה של הלא-יהודים לבין החלקה היהודית. אמרתי לעצמי, מי השתגע פה לעמוד באמצע? אני קורא שם: פה טמונות עצמותיו של אלפרד דרייפוס ובני משפחתו. גם במותו לא ידע איפה הוא עומד. והמשפחה הזאת, שהציתה את דמיונו של הרצל, או המשפט הסנסציוני בסוף המאה ה-19 – הקבר הזה, איש לא עולה אליו לרגל, אבל הפרשה הזאת הקדיחה את מוחו של הרצל ויצרה את אחת המהפכות היותר-מדהימות. ולא רחוק משם יש רחוב קאמבון בפריס; כתוב שם בפתח המלון: פה שהה תיאודור הרצל בזמן משפט דרייפוס. וההיסטוריה מתחברת בשתי הדמויות האלה, אחד וינאי, אחד צרפתי מאזור אלזס, יהודי, אבל לא מודע ליהדותו. חלק מהאחים שלו דיברו גרמנית, חלקם דיברו צרפתית. קצין שעמד למשפט, כמובן, שגוי, אבל עד הרגע האחרון לא ידע שיהדותו שיחקה תפקיד כלשהו. ולכן, הקבר הזה עומד בין הגויים לבין היהודים, לא ברור איפה הוא עומד. אלה שני דברים שפשוט התחברו אצלי. לגבי הרצל, אני רוצה להתחיל דווקא מהמסע האחרון שלו, מסע הלוויה שלו, ביולי 1904, שמי שהיה שם תיאר אותו כאחת הלוויות היותר-מדהימות שנראו בעיר הכי מאופקת באירופה, ששימשה כבר אז מעבדה לטירוף האנושי שעמד לצאת לפועל 30 שנה אחרי. מכל רחבי אירופה באו יהודים וחלקו לו כבוד – רכבות מכל אירופה זרמו לכיוון וינה כדי לחלוק כבוד לאיש הזה. וסטפן צווייג, חבר של הרצל ואיש מאופק בעצמו – שהתאבד כעבור זמן – סיפר על "טירוף חושים שכמוהו לא ראיתי בימי חיי". כשזה בא מווינאי זה אומר שבכל זאת התכונה היתה גדולה. אם יש משהו שהרצל הצטער עליו בחייו – זה שהוא התחיל מאוחר. הוא התחיל בגיל 30 וקצת, מה שאצלנו הוא המשמרת הצעירה. סך הכול תשע שנים של עבודה פוליטית, שיצרו את אחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות האנושות. תשע שנים בלבד. ואם יש משהו שהוא הצטער עליו – הוא אמר לאחד החברים: "משגה היה זה שהתחלתי מאוחר – – – אילו ידעו עד כמה אני סובל כשאני חושב על אותן שנים אבודות, שלא ניגשתי למשימתי מוקדם יותר". בפרק הזמן הזה, של תשע שנים, הקצר מאין כמוהו, הוא יצר מסגרת לאומית לציבור המפוצל והבלתי-מאורגן ביותר עלי אדמות – היהודים; הוא הקים וקיים כמעט בכוחות עצמו תנועה אשר כתום יובל שנים הביאה לתקומתה של מדינת ישראל. הרצל לא המציא את הציונות; אחרים באו לפניו, אבל הוא חישל את הכלים שיהפכו את הציונות מפנטזיה למשהו אמיתי. יש מאין הוא יצר אשליה של כוח. הוא הרי לא נבחר לשום תפקיד, הוא המשיך לעבוד בעיתון שלו גם בתקופה שהוא עשה את המהפכה הציונית, אבל הוא יצר אשליה של כוח, ואחריה את עצם הכוח שעתיד היה לאפשר את שיבת ציון. מי שהכירו אותו תיארו אותו כאדם שנע בין השרלטן לבין הגאון. נחום גולדמן אמר שגאון הוא אדם שנותן פתרון פשוט לבעיה מורכבת. זה כל הגאונות. אחרים אמרו: זה מסובך, זה מסובך; הוא אמר: זה אפשרי. הרפתקן מהגדולים ביותר שקמו במאה ה-20, איש ספר וספרות, ספק מחזאי ספק שחקן, עיתונאי שהמיר את עיסוקו ביצירת מהפכה יוצאת דופן. בנסיבות האלה, היוצאות-דופן, נפגש הרצל, כמו שאמרתי, עם הקצין הזה, דרייפוס, ואני שואל את עצמי, מה היה קורה אילו זוכה הקצין דרייפוס – האם היתה המהפכה הציונית יוצאת לדרך? אני חושב שכן. רווחת דעה, לפחות, שמשפטו של דרייפוס והשפלתו הם שנטעו במוחו של הרצל את הרעיון של הקמת מדינה יהודית עצמאית. האמת היא שפרשת דרייפוס היתה הקש האחרון. היא באה אחרי לבטים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי קישינב. <דניאל בן-סימון (העבודה):> נכון, אבל זה היה הדבר שבעצם הצית את המהפכה הזאת. אדוני היושב-ראש, הוא אמר משהו על ערש דווי, נדמה לי שעות לפני מותו. "אל תשתגעו בזמן שאני מת", הוא אמר למנהיגים היהודים שהקיפו את מיטתו, ואני מאוד מקווה שנשעה לעצה הזאת, לצוואה הזאת, גם 130 שנה אחרי. תודה רבה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <חיים אורון (מרצ):> העניין של המקום של הקבר של דרייפוס לא מתאים לעוד אנלוגיות בבית הזה? כל אחד והאסוציאציה שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה טיבן של אסוציאציות, וזאת גדולתן. <חיים אורון (מרצ):> הוא שנאמר – רק כשיבוא המשיח המשלים והנמשלים יהיו זהים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אכן, הכנסת מכבדת את זכרו של הרצל ביום הולדתו, ועל-פי החוק אכן מקיימים פה דיון לזכרו. אנחנו, כעם יהודי, שבמשך דורות סבל מרדיפות בגלות הקשה – בכל הגלויות, העם היהודי נאלץ הרבה פעמים להתמודד עם קשיים בלי לתת פתרון מעשי בכיוון שבסוף הרצל דחף אותו, כקטליזטור אחרון – הקמת אותה תנועה שאיחדה מסביב לה רעיון אחד גדול, של הקמת מדינה יהודית. אין ספק שבמשך ההיסטוריה עם ישראל סבל בתקופות שונות מצרות אולי יותר גדולות מאלה שהיו בתקופה שהרצל חי בה. ואם באמת משפט דרייפוס כן היה או לא היה הקטליזטור, הרצל הבין שבסוף חייבת להיות לעם ישראל מסגרת שבה יוכל לחיות ולהגן על עצמו, באותה מסגרת, שתהיה מסגרת יהודית. השאלה היא על תוכן החזון של הרצל; היתה כל הזמן מחלוקת, בהיסטוריה, וכל אחת מהקבוצות בעם היהודי ראתה תוכן אחר לאותו חזון ולאותה מטרה – להגיע לארץ-ישראל ולחיות פה, אבל אין כל ספק שזה שבאותה תקופה ההתעוררות היתה להגיע לארץ-ישראל ולחיות בה כעם יהודי במדינה משלנו – ובסוף אותה החלטה טובה, שזה מהקדוש-ברוך-הוא, ולא הלכנו לכל מיני מדינות אחרות, כפי שבהתחלה אולי העלו רעיונות לחיות שם – נותנת לנו היום אפשרות להשקיף ולהסתכל על חיינו היום כאן, במדינת ישראל, מאיפה באמת אנחנו היהודים הגענו לכאן – מהקשיים השונים. אם אני מסתכל היום על אחת הישועות הגדולות של הדור האחרון – העלייה שהיתה לארץ-ישראל ממדינות שונות – במיוחד אני, כיוצא ברית-המועצות לשעבר, שהגעתי לארץ כילד, אני זוכר, אדוני היושב-ראש, את אותה תקופה קשה, שבה היהודים בהחלט סבלו צרות איומות מהשלטון הקומוניסטי, וידעו בסוף, כשהמדינה קמה, שהמדינה היא כתובת לבוא ולהיקלט בה, כיהודים שיכולים לשמור על אותו תוכן יהודי. והתוכן היהודי לאו דווקא נבע מאותה דרך ציונית; התוכן היהודי נבע בוודאי מאותו חינוך יהודי שרבותינו חינכו וגידלו אותנו עליו במשך דורות, אבל כשלבסוף המסגרת היתה, והיתה יכולה לתת לאנשים פתרון, וכבר היה אפשר בצורה מעשית להגיע לארץ-ישראל – לא רק לדבר, אלא גם להגיע לארץ-ישראל ולחיות פה – ודאי שלהרצל יש הזכות הגדולה של יצירת המסגרת הזאת. אנחנו צריכים כאן, כיהודים שחיים בארץ-ישראל, תמיד לחשוב איך אנחנו מגבשים את אותה זהות יהודית, את אותו תוכן יהודי, כדי שנהפוך את אותו חזון של הרצל לחזון יהודי אמיתי, שנוכל לומר פה לא רק שהקמנו את המדינה, אותו חזון שהרצל רצה, שתהיה מדינה, אלא הקמנו אכן מדינה יהודית עם תוכן וזהות יהודיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – את חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, חבר הכנסת פרוש. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הנכד לבוני השכונות בירושלים שמחוץ לחומות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 100 שנה לפני הרצל. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – עמיתי חברי הכנסת, אנו מציינים היום בכנסת את יום הרצל, וכל סיעה תעריך את דמותו מזווית ראייה שונה. אני מייצג כאן את היהדות הנאמנה, יהדות התורה, זו שניהלה ויכוח נוקב עם הרצל ודרכו. אין לי כוונה חלילה להמעיט או לגמד את דמותו ההיסטורית של הרצל, אך אבקש, ברשותכם, לקבוע כי מזווית הראייה של היהדות החרדית, הרצל טעה. הרצל אכן היה איש יוצא דופן, בעל שיעור קומה, דמות בולטת וייחודית בתולדות עמנו בעת החדשה, אך את דרכו החל ברעיון הזוי, לגרום לכך שעמנו יתנצר באורח קולקטיבי, והמשיך, דרך רעיון אומלל להקים מדינת יהודים באוגנדה, עד הרעיון הממאיר שנחיה בארץ ככל הגויים, ללא זיקה למורשת האבות. הרצל פעל במסירות למען המטרות שהציב לעצמו שבע שנים בלבד, והוא נעדר בהן כל רגשי נחיתות ביחסו לגויים במגעיו המדיניים עם מנהיגי העמים, ובזה היתה גדולתו. אך הוא היה חסר שורשים יהודיים, גם נעדר זיקה ליהדות, משולל הבנה לייעודו הרוחני של העם היהודי, והוא היה גם נטול קשר רגשי אמיתי לארצו של העם היהודי, היא ארץ-ישראל. באלה היתה חולשתו. כאשר מזכירים את הרצל אין להתעלם או לטייח את הוויכוח בקונגרס הציוני השני סביב תוכנית אוגנדה. היתה זו אז הצעה של האימפריה הבריטית להקים מדינה ריבונית ליהודים במערב אפריקה, והרצל תמך בתוכנית זו, משום שהוא חשב שאוגנדה יכולה לשמש מדינת מקלט. ראוי שנזכור, וזה ייאמר לגנות התנועה הציונית, שבהצבעה בקונגרס הציוני תוכנית אוגנדה זכתה בתחילה לרוב. לאחר מכן, ברוך השם, חזרו בהם הרצל והציונים מן ההחלטה ההזויה הזו. כזאת גם היתה גישתו הפסולה לגבי צביונה ואופיה של המדינה שעליה חלם ולמענה פעל. ככל הגויים בית ישראל, סבר הרצל; כזאת היתה הגישה הבסיסית המוטעית שלו, והוא דאג להדגיש שאת הרבנים יש "לשמור" בבתי-הכנסת, כדי שחלילה לא תהיה להם כל השפעה על צביונה של המדינה שתקום. עמיתי חברי הכנסת, ליהדות הנאמנה לתורת הר-סיני היתה מחלוקת עמוקה עם הרצל. לא אחת כאשר אני יושב באולם זה של הכנסת אני מהרהר ביני לבין עצמי, כמה חבל שאינני יכול לתלות כאן, מעל דוכן הנאומים, משפט חד ובהיר שניסח הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי זצ"ל, שהיה המורה הרוחני של היהדות החרדית לפני המדינה. כאשר הוא הופיע בפני ועדת-פיל בתקופת המנדט הבריטי אמר הצדיק הרב דושינסקי זצ"ל: "רצוננו להקים בארץ הנבחרת מאת ההשגחה העליונה, בית נכון לא רק לעם ה', כי אם גם לתורת ה'". במשפט חד ויפה זה מקופל ההבדל התהומי ומתומצתת המחלוקת ההיסטורית שלנו עם הרצל והתנועה הציונית. על-פי תפיסתנו, יש לעם היהודי לא רק עבר משותף אלא מחויבות ליעדים לאומיים משותפים. אנחנו עם שחזר לארץ אבותיו לא רק כדי להבטיח את החיים הפיזיים כפי שחשב הרצל, אלא להבטיח את המורשת הרוחנית שלנו. אחרת איזו זכות יש לנו בכלל בארץ הזאת? ואיזו אפשרות יש לנו בכלל להתקיים בה? אבות אבותינו התיישבו בארץ-ישראל ובירושלים עשרות שנים לפני הקונגרס הציוני, ולא היו צריכים את הרצל שיתלבט בין אוגנדה לבין ארץ-ישראל; אבות אבותי לא הגדירו עצמם ציונים, אלא יהודים מאמינים, שומרי תורה ומצוות, והם עלו לארץ מכוח התורה ומכוח מצוות יישוב הארץ. אבל אני שואל, בניתוק ההדרגתי החמור המתרחש לעינינו בין מדינת ישראל לבין היהדות – – – היו"ר ראובן ריבלין: הרב פרוש, אבל הם הקימו את תנועת "חזון ציון". מאיר פרוש (יהדות התורה): אני לא מתכחש, ואמרתי שאני לא בא לגמד. אבל בכל אופן בוויכוח המתמיד שהיה לנו – אני מציין את הנקודות של הוויכוח שהיה לנו תמיד עם הרצל ועם התנועה הציונית. אני מסיים, אדוני היושב-ראש, ואני אומר: בניתוק ההדרגתי החמור שמתרחש לנגד עינינו בין מדינת ישראל לבין היהדות, איזו סיבה טובה יש לצעיר ישראלי להישאר כאן? הרי יש מדינות נוחות יותר מעבר לים. אם נמשיך להיות עם ככל העמים עלול, חלילה, הנוער לומר, אין טעם וסיבה לחיות כאן. הרצל אכן היה דמות בולטת בדברי ימי העם הזה בעת החדשה. כמו שאמרתי, הוא טעה בשני הדברים הבסיסיים: כי אין לנתק, חלילה, את העם מן היהדות, ואין להתעלם מן ההבטחה האלוקית שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל. אומנם כן, ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל, אך לא בלי תנאי. אנחנו מצווים לשמור עליה ולקיים את מצוותיה. כך אומר גם עם ישראל בכל מועדיו: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו". הרצל אכן היה דמות היסטורית בולטת, ואין בכוונתנו חלילה להנמיך את קומתו. אבל בוויכוח ההיסטורי של גדולי התורה והחסידות אתו ועם דרכו – עינינו הרואות מי צדק. כי לנגד עינינו צריכים תמיד להיות דברי התורה בספר דברים: ושמרתם את כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ, למען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ולזרעם. זוהי הציונות האמיתית. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. אבות אבותיך ב-1772 הקימו בווילנה את תנועת "חזון ציון" – כמעט 100 שנה לפני הולדתו של הרצל. אורי אורבך (הבית היהודי): – – – בתור הנאום של סגן שר החינוך, זה יכול מאוד להיות – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת הנכבד ביותר, אני מכבד מאוד את בקשתך, אני מציע שתפנה לממשלה. בכנסת כל אחד יכול לדבר ללא מורא, ללא משוא-פנים וללא כל מניעה, כל מה שאשר על לבו. חברי הכנסת, אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד לעלות ולשאת את דברו בשם האיחוד הלאומי. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ מטעם סיעת מרצ. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): נכבדי יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מילת פולמוס עם חבר הכנסת הרב פרוש: מה שהרצל אמר זה לא "ומפני חטאינו גלינו מארצנו", הוא הלך בעקבות אחד מגדולי החסידות שאמר: "ומפני חטאנו שגלינו מארצנו". הגלות היא החטא. זאת היתה גאונותו של הרצל שבא ואמר, הגלות היא החטא, היא המחלה, היא האנומליה. הוא מסתכל על אירופה, הוא רואה את האנטישמיות, והוא אומר: לא האנטישמיות היא המחלה – הגלות היא המחלה. זה מצב לא נורמלי שעם איננו נמצא בארצו. זו הגאונות של הרצל. הטעות של הרצל היתה שהוא חשב שכשנרפא את המחלה גם הסימפטום ייעלם, גם האנטישמיות תפוג מן העולם. אדוני היושב-ראש, היום ביום הרצל, כפי שהיה גם בימי זיכרון קודמים, באים רבים מאתנו ומנסים לגייס את הרצל לשורותיהם; כל אחד מנסה להוריד אותו אל גובה שכמו. ואין המלאכה קשה, משום שהרצל כתב הרבה ב-44 שנותיו הקצרות, הקודחות הדחוסות. יש בכתבי הרצל דברים הרבה שהם דבר והיפוכו. כמעט 2,000 שנה לפני הרצל כבר היתה כזאת בישראל – הנבואה נכפתה על יחזקאל הנביא כאשר ניבא בגלות. יד אלוהים נוטלת אותו בציצית ראשו ומראה לו מראות אלוהים, ואחר כך מרפה ממנה, ושבה ואוחזת אותו ושבה ומרפה ממנו. יש חכמים שביקשו לגנוז את ספר יחזקאל כי מצאו בו דברים הסותרים לכאורה את דברי התורה. ובכל זאת לא גנזוהו כי מראות האלוהים היו העיקר, והסתירות – טפל. חזון העצמות היבשות ותחייתן – העיקר, והיא נבואת האמת לנצח. מי שמנסה היום למצוא לכאורה סתירה ביחזקאל, ולהפוך את הסתירה שיש בין ספר יחזקאל לתורה – לעשות את זה לעיקר ספר יחזקאל – הוא מגוחך. ממש כך מגוחכים הם אלה שבאים היום ליטול מכתבי הרצל הוכחות להשקפותיהם על צורת המשטר במדינת ישראל. כך גם מגוחכים אלה שגידפו את הרצל משום שבעיית היהדות לא היתה מרכזית בחזונו. הרצל לא בא לתת לנו תורה חדשה ולא לתכנן משטר. הוא בא לקרב את העצמות היבשות ולהקימן לגוף אחד; הוא ידע כי אם לא יהיה גוף יהודי לא יהיה לרוח היהדות היכן לשכון. ובאה השמדת היהודים באירופה והוכיחה: הרצל נביא-אמת היה. לכן כל כך חשוב היום, ביום הרצל, לברר מה היה עיקר חזונו, חזון מדינת היהודים; ולא לתהות אחר הטפל. וגם חייבים אנו היום לבחון את מדינת ישראל לאור חזונו. לא אם יש בה שבע שעות עבודה ביום או מה צורת הדגל, ואם הרצל חזה או לא חזה את בעיית הערבים – אלא האם עמדה מדינת היהודים בייעודה. חזונו של הרצל פשוט – הוא רצה לפתור את בעיית היהודים על-ידי ריכוזם בארגונם הממלכתי והעצמאי. הוא ראה את ההשמדה קרבה, הוא חש את האדמה רועדת ורצה לקבץ את העצמות לפני שיהיו לאפר. הוא רצה לפתור את הבעיה, לא להקל אותה. להציל, כל עוד יש יהודים להציל. על הקיר באולם הזה תלויה תמונתו של הרצל, כמו כדי לומר: אנחנו הגשמת חזונו. אבל כל מי שאינו רוצה לסלף בזדון, חייב לזכור: הרצל טען כי מדינת היהודים היא הפתרון לבעיית היהודים. האם נפתרה בעיית היהודים, אדוני היושב-ראש? האם אין עדיין מיליוני יהודים בעולם המעדיפים להישאר בגלותם, אף-על-פי ששום דבר אינו מחייב אותם להישאר בה, משום שהם בטוחים שלהם זה לא יקרה? או, חמור מזה, משום שהם חושבים שקיומם של יהודים דווקא בארץ-ישראל אינו בטוח? והרי עינינו הרואות: עצם קיומה של מדינת היהודים אינו מונע מהגויים לנסות להשמיד אותנו, בין שהם רוצים לעשות זאת בנשק גרעיני ובין שהם מתכוונים להשמיד אותנו כמדינה יהודית ולהפוך אותנו למדינה דו-לאומית. הנה כי כן, מתברר כי בעיית היהודים לא היתה בכך שליהודים לא היתה מדינה משלהם כלכל העמים, והאנטישמיות בעולם לא נעלמה. עתים היא לובשת כסות של אנטי-ישראליות, אבל אין היא אלא אותה שנאת יהודים עתיקה ורצחנית. אם כן, מה הועילה מדינת ישראל? האם הרצל טעה? הרצל לא טעה; טעו מפרשיו ומסלפיו – בשוגג ובמזיד. עבור הרצל, מדינת היהודים לא היתה עניין סמלי, כי אם מסגרת של ממש לקליטת כל היהודים בעולם, הכלי לחיסול הגלות. מדינת ישראל עושה מעט מדי, לפעמים ממש כלום, כדי לחסל את הגלות. במקום שמדינת ישראל תהיה כלי בידי ההסתדרות הציונית לגאולת עם ישראל כולו, הפכה ההסתדרות הציונית של הרצל בידי המדינה למכשיר לגיוס תרומות ולחינוך יהודי בגולה – להנצחת הגולה. ממש ההיפך ממה שהרצל התכוון. חברי הכנסת, תלינו את תמונתו של הרצל באולם הזה, ומילאנו את חובתנו הקדושה להעלות את עצמותיו, והקמנו לו מצבה, ויש האומרים שמדינת ישראל כולה היא מצבה להרצל. <זאב בילסקי (קדימה):> החינוך היהודי בתפוצות הוא לא כדי להנציח את הגלות, אלא כדי שלמעשה יהיה לנו את מי – יום אחד – להביא לפה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> בתור תירוץ דחוק – נניח. אבל זה עוזר להנציח את הגלות. <זאב בילסקי (קדימה):> אם קיבלת את זה, אני שבע רצון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אבל מדינת ישראל איננה המצבה של הרצל; חלק מעצמות הרצל נשרפו עם עצמות ששת המיליונים שהרצל רצה להציל ולא הספיק, ושאר עצמותיו עוד מרחפות בחלל ורועדות עם מחצית בני העם היהודי ברחבי העולם, שקיומם הלאומי נתון בסכנה. ורק כאשר יתלקטו העצמות היבשות שלנו כולן, ותחוסל הגלות, יושלם חזונו של הרצל. מדינת ישראל תהיה מדינת היהודים, ובעוצמה אשר תיווצר כאן לא יוכל עוד איש בעולם להשתעשע ברעיון השמדת העם היהודי. אז גם תוכל מדינת ישראל להיות מצבה אמיתית לאיש הזה, לבנימין זאב הרצל; עדות חיה לאמת נבואתו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אם אתם שמים לב, אני לא מפסיק אתכם באמצע הדברים כאשר אתם אומרים דברים שיש בהם הרבה עניין. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מטעם סיעת מרצ. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת זבולון אורלב, מטעם הבית היהודי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודמי התהדרו בחזונו של הרצל אשר לדמותה של מדינת היהודים, ואני חושב שלו ראה הרצל את ישראל של ימינו, אני לא חושב שהוא היה שבע-נחת. הרצל מתאר בספריו – ואגב, אני מסכים עם חברי אריה אלדד; יש שם גם כל מיני דברים והיפוכם. צריך לומר את זה. גם לא כל הספרים הם משנה סדורה. אבל בכל מקרה אפשר להבחין בכמה יסודות בולטים בחזון של הרצל – בחזון ההרצליאני. החזון הזה נוגע בראש ובראשונה בסדר-היום האזרחי שצריך לנהוג במדינת היהודים בארץ-ישראל. סדר-היום האזרחי – החזון האזרחי של הרצל, ובראש ובראשונה אימוץ ערכים אוניברסליים שמדינת היהודים צריכה לאמץ – מדינה שמבוססת על חברה חילונית, שוויונית, ומדינת רווחה. ואולי לעניין הזה אקדיש כמה מלים. די מעניין שהרצל ממש נגע בדבריו אפילו בהגדרות שמשמשות אותנו כיום לתיאור המדיניות הכלכלית הרצויה. החזון הכלכלי של הרצל הוא לא לגמרי סוציאליסטי, משום שיש בו גם מקום ליוזמה פרטית, והעיקרון החברתי שהרצל דיבר עליו בספריו – הוא הגדיר אותו בשם "הדדיות", אותה דרך שלישית בין קפיטליזם לסוציאליזם – ממש אותה דרך שהיום, במדינת הרווחה המודרנית, במיוחד לנוכח המשבר הכלכלי הנוכחי, אנחנו מחפשים להתוות: דרך שלישית, שהיא לא קפיטליזם פרוע והיא לא סוציאליזם רודני ונוקשה, אלא דרך של הדדיות, דרך של אחריות המדינה לתושביה, עם רשת ביטחון חברתית – ועל זה בדיוק הוא דיבר. להרצל היה חזון דמוקרטי יפה מאוד אשר לדמותה של מדינת ישראל, מדינת היהודים. הוא דיבר, למשל, על שוויון זכויות מלא לתושבים הערבים. אגב, חלק מהעלילה הפוליטית של "אלטנוילנד", הספר הגדול השני שלו, מדבר על ניסיון של רב קנאי, שמבקש לשלול את זכויותיהם של הלא-יהודים במדינה, ומתמודד בבחירות ונכשל, אליבא דהרצל. יש שם עוד סיפור: אחד מסגני היושב-ראש של החברה החדשה, אותה חברה שבעצם מנהלת את מדינת היהודים, הוא מהנדס ערבי מחיפה, בשם רשיד ביי, ובזה הרצל מבטא את הגישה הליברלית הבסיסית שלו. אגב, גם כהתרסה נגד הגזענות האירופית שממנה הוא בא, ועל רקעה הוא הגה את חזונו. והוא אמר: אם אירופה דוחה את היהודים, הרי המדינה היהודית מקבלת כל אדם, ללא הבדל דת וגזע. וגם היהודים, תושבי המדינה היהודית, האחריות הראשונה שלהם היא כלפי הלא-יהודים והמיעוטים במדינתם. היה להרצל גם חזון סביבתי יפה; זכור, למשל – מרבים לצטט את זה – עניין "תעלת הימים" שהוא חזה, שמחברת את הים התיכון לירדן ומשמשת גם להפקת חשמל וגם לשיט. אבל אני רוצה להביא כאן ציטטה נחמדה מהרצל ביחס לרשת מסילות הברזל שצריכה לכסות את המדינה כולה. בעניין הזה יש פיגור גדול מאוד, מבחינת החזון, במציאות. והרצל, למשל, כתב כך בספרו "אלטנוילנד" – זה באמת מעניין, כי אנחנו מתמודדים עם אותן שאלות ממש כיום – הוא כתב: "נאלצו האורחים לעמוד אצל גדר מסילת הברזל בהיראות מסע אשר בא מרחוק. והנה עף המסע בחיפזון לפאת נגבה. והאורחים השתוממו בראותם כי הרכבת היא חסרת ארובת עשן. ויוגד להם, אחרי עבור העגלה על פני השבילים, כי הכוח השליט פה וברוב מקומות ארץ-ישראל במסילות הברזל הוא כוח החשמל". והנה, עדיין, בשנת 2009, הקטרים אצלנו מונעים בדיזל ומזהמים את הסביבה. והוא מסיים, ביחס לחזון הסביבתי, וגם לחזון הדמוקרטי ולחזון החילוני של מדינה יהודית נאורה, ואומר כך: "ואם לא תרצו, אז הנה הדבר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם היא יהודית אז היא נאורה. מה זאת אומרת "מדינה יהודית נאורה"? <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה בדיוק העניין, שזה לא מובן מאליו. <חיים אורון (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כבר שמעתי מהחדר כמה דברים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, האם החלטת לקחת את רשות הדיבור? רק תודיע לי, כי אני מנהל את הישיבה פה. <משה גפני (יהדות התורה):> רק קריאת ביניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת קריאת ביניים ארוכה ביותר. <רוני בר-און (קדימה):> איזה חידוש, הם מתעניינים בהרצל. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה כבר יותר משש שנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> וביחס לחזון החילוני הנאור של הרצל, של ארץ-ישראל כמדינת כל תושביה, מדינה יהודית אבל גם מדינת כל אזרחיה, הנה הוא אומר כך: "ואם לא תרצו, אז הנה הדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, הרצל חזה שבמדינה שלנו יהיו 50-40 מיליון יהודים, וכך לא היתה שום בעיה. כרגע יש לנו בעיה. עוד יהיו, עוד יהיו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הלוואי. הוא אמר כך: "הנה הדבר אשר סיפרתי לכם, אם תרצו הוא אגדה, ונשאר רק אגדה. אך כי תבוא אל בני-אדם טובים, אין החלום נבדל מן המעשה, כמו שיחשבו רבים. כל מעשה בני-האדם היה לפנים חלום ואחרי כן היה גם כן לחלום". גם היום, 107 שנים אחרי שהוא כתב את הדברים, אפשר לומר כאן, בכנסת: עוד אפשר וצריך לחלום על מקום נאור יותר ועל מדינה שפויה יותר, ברוח חזונו של האיש הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחרון הדוברים, אחרון אבל לא אחרון החשובים, שר החינוך לשעבר זבולון אורלב – שר הרווחה. אה, זבולון המר היה שר החינוך. אתה היית מנכ"ל משרד החינוך. לא פחות חשוב מנכ"ל. דבר עם הרצל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אפשר לנהל מעל בימה נכבדה זו פולמוס לגבי פרט כזה או פרט אחר, מהלך כזה או מהלך אחר של הרצל. אבל אני חושב שצריך לקבוע באופן קטגורי שהרצל ניצח, והרצל לא טעה בעיקרון הגדול של הקמת תנועה ציונית, שהיא ורק היא הובילה לתקומתה של מדינת ישראל. ויכולים לעלות פה חברי כנסת כאלו ואחרים שיכולים להיות גם סגני שרים שאחראים והם מופקדים על חינוך ילדי ישראל, ולומר דברים. אבל צריך לומר ביושר אינטלקטואלי: תנועת הציונות החילונית, שהיתה בבסיסה חילונית – הצטרפה אליה גם הציונות הדתית שאני מייצגה כאן, בין היתר – היא ורק היא הביאה לתקומתה של מדינת ישראל. בימים אלה אנחנו מציינים 200 שנה לעליית תלמידי הגר"א – עלייה מופלאה בירושלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> סוכות תק"ע-תש"ע. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לפני 200 שנה. <רוני בר-און (קדימה):> יש פה אנשים שיש להם בעניין הזה ידע אישי, ואפילו לא רחוקים ממך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני יודע, יודע. מכיר, ולכן גם ציינתי את הדבר הזה. והיו עוד עליות חשובות שבאו על בסיס של רבנים ואמונות, ואינני רוצה להאריך כאן בדברים. אבל כולן לא הביאו לתוצאה של הקמת מדינה יהודית כאן בארץ-ישראל. וזהו החזון הגדול של הרצל, ורק בזכותו אנחנו תולים את התמונה, מקיימים את היום הזה. ושוב, תודה לחבר הכנסת והשר לשעבר אילן שלגי שהיה יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות – ורק בזכות הדבר הזה. אבל במקורותינו אנחנו גם יודעים את הפסוק המפורסם של משורר תהילים דוד המלך: מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו. הרצל ניצח – קמה מדינת ישראל. רק עכשיו חגגנו 61 שנים. אבל הבעיה היא לא רק להקים; הבעיה גם לקיים. ועכשיו כשאנחנו מקיימים את מדינת ישראל, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות קשות: מה קרה לציונות? היא מתקיימת? היא מובילה אותנו? היא פועמת בלבנו? היא שמדריכה את המדינה? מה קרה עם הערכים האלה? האם ילדינו יודעים מספיק ציונות? האם ילדינו קשורים בעולם הציוני? ואני יכול לומר שלצערי התשובות הן לא תשובות חיוביות, ויש הרבה מאוד מה לעשות, וביום הרצל אני חושב שצריך לציין זיכרון לא רק במבט ההיסטורי, אלא גם במבט העתידי. במבט העתידי אנחנו צריכים לחזור ולהתגייס ולהחזיר את מדינת ישראל למסלול הציוני, למסלול שמכיר במשנת הציונות הדתית ובערכיה, ולהיאבק במכחישי הציונות, שלפעמים, אגב, עומדים על במה זו. כאן על הבמה הזאת, שבזכות הרצל כולנו נמצאים כאן, על הבמה הזאת עולים מכאן ומכאן מכחישי ציונות. צריך להיאבק בדבר הזה. ועוד דבר אחד, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש, ההסתדרות הציונית העולמית היא בעצם הגוף המאורגן של העם היהודי שאמור לשמר את נשמת אפה של התנועה הציונית. הרי אין לנו בממשלת ישראל שר לענייני ציונות, נכון? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> זה רעיון טוב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> שר החינוך צריך לטפל בדבר הזה. ההסתדרות הציונית העולמית, היא גם כוללת את מדינת ישראל. אני לא יודע אם חברים יודעים, אני רואה שחברי חבר הכנסת זאב בילסקי לא פה. כל ההסתדרות הציונית העולמית מתוקצבת ב-7 מיליוני דולרים על-ידי הסוכנות היהודית. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא פה, הוא פה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הוא פה. בדיוק אני מזכיר אותך. אני מדבר על ההסתדרות הציונית העולמית. <זאב בילסקי (קדימה):> אני עמדתי בחוץ. איך ששמעתי הסוכנות – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> באת בריצה. אני מודה לך, כי אתה חבר ורע ושותף מאוד נאמן לעשייה הציונית. בעוד אנחנו מדברים על הרצל והציונות, יש איום על קיומה של ההסתדרות הציונית העולמית. אותם 7 מיליוני דולרים מפורסמים – ידידינו ואחינו ושותפינו לעולם היהודי מארצות הגולה אומרים: שמע, הסוכנות זה סוכנות, וההסתדרות הציונית זה הסתדרות ציונית. ואני אומר – זו לא רק חובתו של העם היהודי בתפוצות לקיים את ההסתדרות הציונית. זו חובתה של מדינת ישראל, וממשלת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> הכנסת תעזור. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מאוד מקווה. זאת גם הסיבה שהקמתי שדולה פרלמנטרית שנרשמו אליה מיטב חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כולנו נתגייס לעניין זה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – על מנת שהכנסת לא רק תציין את יום הרצל, אלא היא גם תקיים את יום הרצל בכך שהיא תבסס את הציונות מחדש במדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> את החינוך, את החינוך לציונות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> ואת החינוך לציונות במדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לכל חברי הכנסת, ובשמכם אני רוצה להודות פעם נוספת לשר לשעבר וחבר הכנסת לשעבר אילן שלגי אשר בתקופת כהונתו עשה רבות בכנסת, אבל יצוין בין השאר לשבח על חקיקת חוק הרצל, ותבוא עליך הברכה. עד כאן הדיון. הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מינוי מקורבים לענייני כלום לממשלה אטומה ומנופחת בתקופת גזירות כלכליות קשות; 2. מדיניות הממשלה וקווי היסוד שלה; 3. ממשלה ללא אופק מדיני, כלכלי וחברתי; 4. התוכנית הכלכלית של הממשלה והגזירות הטמונות בה; 5. מדיניותה המוצהרת של הממשלה החדשה <היו"ר ראובן ריבלין:> הממשלה ערוכה לשמוע הצעות אי-אמון. אני מזמין את ראשון המציעים, מטעם סיעת קדימה, את השר לשעבר, שר האוצר, חבר הכנסת רוני בר-און להעלות טענות, וגם לשכנע שמינוי מאות מקורבים לענייני כלום לממשלה אטומה ומנופחת בתקופת גזירות כלכליות קשות הוא הסיבה להצגת האי-אמון בממשלה. בבקשה, חבר הכנסת בר-און. אני אומר לכם – אני לא אתחיל ללחוץ לפני שתדברו. אבל אני אתחיל ללחוץ אחרי שתדברו, ומבקש שאנחנו כולנו נסתפק. עשר דקות זה בכל זאת לא שלוש דקות. <רוני בר-און (קדימה):> אני אשתדל, אדוני היושב-ראש. אני מבקש מראש מחילה אם זה לא יסתדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אני אומר לך למה אני אומר לך. אתה יכול לעמוד – – – <רוני בר-און (קדימה):> שלוש שנים וארבעה חודשים לא עמדתי במגבלת הזמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נכון. <רוני בר-און (קדימה):> תכננתי, אני מקווה לעמוד בזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אני יודע שאם אני אתן לך לדבר ככל יכולתך, אנחנו נעמוד פה בשבירת השיא של חבר הכנסת מיכאל איתן, השר דהיום. <רוני בר-און (קדימה):> לא, לא. לזה אין כוונה. אם הדרך שלי לשכנע אתכם שהממשלה הזאת לא ראויה לאמון צריכה לקחת יותר מעשר דקות, אז אין לי case. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעניין קיצוב הזמן אני מסכים אתך. <רוני בר-און (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הממשלה הזאת שלא היתה ראויה לאמון בערב הקמתה לא עשתה שום דבר כדי שנשנה מדעתנו גם כשחלף חודש ימים מאז כינונה. אתם אומרים כל הזמן: זו ממשלה מחפשת דרך; הממשלה עושה הערכה מחדש של דרכה המדינית, של ענייניה הכלכליים. מה עשיתם שלוש שנים, כיסאו הריק של ראש הממשלה? מה עשיתם שלוש שנים אם לא הערכתם מחדש את המדיניות? מה עשיתם שישה חודשים מאז התחילה מערכת הבחירות ועד שהקמתם את הממשלה שאתם עדיין מעריכים מחדש? אנחנו אומרים לכם: אתם לא מעריכים מחדש, אתם ממשלה מהססת. אתם ממשלה מתבכיינת, אתם ממשלה מתעכבת. אתם ממשלה שפוסחת על שתי הסעיפים. ואדוני ראש הממשלה, בסוף אתה תיפגש – יהא אשר יהא – עם שתי מדינות לשני עמים. אם תרצה או לא תרצה תיפגש. בטוב או ברע תיפגש. ואם תמשיך לראות בעניין הזה של שתי מדינות לשני עמים את האסון הפרטי שלך ושל המפלגה שלך ושל הממשלה שלך, זה יהיה האסון של כולנו. אתם ממשלה מתברברת שמחכה לנסים מאמריקה, ששולחת פרקליט. פרקליט צמרת אתם שולחים לאמריקה. פרקליט שבעצם החליט לייצג כל לקוח? ופתאום הוא אפילו מתאהב בלקוח. אתם שולחים פרקליט לאמריקה כדי לרכך את השימוע שאליו מוזמן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מדבר על וייסגלס? קריאות: על הנשיא, על הנשיא. <רוני בר-און (קדימה):> אתם שולחים פרקליט לאמריקה כדי לרכך את השימוע שיתקיים לכם ב-18 במאי. גם בתחום הכלכלי אתם פתאום מחפשים דרך. הבטחתם שולחן עגול, הבטחתם תוכנית כלכלית בתוך 30 יום – לא שולחן, ולא עגול, ולא תוכנית כלכלית. על התקציב עוד תהיה לנו הזדמנות לדבר. אנחנו נחכה לכם. אתם תביאו אותו לכנסת ואתם תשמעו אותנו, ותשמעו אותנו שמוע היטב. ביום הזה יש לי רק הערת אזהרה אחת לך, אדוני ראש הממשלה: אל תיגעו בחינוך. אני מזהיר אתכם, אל תיגעו בחינוך. שלא יהיה שביבי אוהב החינוך חוזר להיות ביבי אויב החינוך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל אחד וסגנונו, כבוד השר. <אלי אפללו (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל אחד וסגנונו, חבר הכנסת אפללו. <רוני בר-און (קדימה):> אני, כשבירכתי את השר גדעון סער על כך שהסכים להיכנס לתיק הלא-פשוט הזה, אני מרשה לעצמי לומר, הזהרתי אותו מפני הקיצוץ בחינוך, ואמרתי לו: קח בכתוב, ואם אתה לא מאמין לי, תשאל את לימור לבנת איך היא חטפה על הראש 16 קיצוצי flat בכהונה אחת של שר אוצר. כי חינוך – צריך לומר ביושר, שזה עלה לי בבריאות ובדמים, תרתי משמע, להחריג פעם אחרי פעם את החינוך מה"פלטים". אל תיגעו בחינוך. אמרתי לכם ביום הרכבת הממשלה שאין לכם שום מכנה משותף, לכל הקבוצות האלה שהתקבצו סביב שני השולחנות האלה שנמצאים כאן. לא מכנה משותף מדיני, ולא מכנה משותף ביטחוני, ולא מכנה משותף חברתי-כלכלי. הדבר המלכד היחיד שיש לכם זה השרידות, זה יצר השלטון, זה הדבק הזה לכיסאות, דבק מבית-יוצר מאוד מיוחד, רק לפירמה אחת יש נוסחה לדבק הספציפי הזה. לפירמה הזאת קוראים "פירמה ממשלות בע"מ". כל הממשלות. הפירמה הרצוג, פואד, שמחון – שרים בעירבון מוגבל. הצליח הדבק. איפה יש מכנה משותף? איזו קואליציה מפוארת הקמתם? 74 חברים, טובי בחורינו, מנהיגים אחד-אחד. יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון לא הצלחתם למצוא. אחד, מכל העידית שבעידית הזאת של העם בישראל. שחקן חיזוק אתם צריכים, את צחי שלנו. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> בואו נראה איפה כן מצאתם שפה משותפת. בכל אופן, הרי אתם אנשים יצירתיים. מצאתם שפה משותפת בשרידות, בכוח שאתם רוצים להפעיל כדי לרמוס, אדוני היושב-ראש, את הכנסת שאתה עומד בראשה ואת האופוזיציה שאנחנו מכהנים בה. התחלתם יפה, החוק, גולת הכותרת של החוק, החוק היחיד שהסנקציה על הפרתו היא התפזרות הכנסת, שמחייב הצגת תקציב בתוך 45 יום כשממשלה נבחרת ואין תקציב, עשיתם לילה ויום, או יום ולילה, ומ-45 יום עשיתם 107 ימים; כל הכבוד, חוק-יסוד, שלוש קריאות ואחרינו המבול. ומה עכשיו אתם זוממים? מה אתם זוממים? שסגני שרים יצביעו בוועדות. עד שתיקנו את החוק המעוות הזה, אתם באים לתקן אותו בחזרה – אבל יש לכם רוב, אז למה שלא תציעו גם, ותעבירו ברוב הדורס הזה, שגם הנהגים של השרים יצביעו במקום השרים בוועדות, מה יש? אם סגנים יכולים גם נהגים יכולים. <חיים אורון (מרצ):> מה אתה פוגע בנהגים? <רוני בר-און (קדימה):> ויש לכם עוד – אתם זוממים – אי-אמון קונסטרוקטיבי. מ-61 ל-65. יופי, דמוקרטיה במיטבה. ואחר כך חודש תרכיבו ממשלה, אם לא חוזרים לאותו מקום. אבל אם יש לכם הכוח, למה 65? תעשו 80. ולמה אתם כל כך נדיבים, נותנים לנו חודש להרכיב ממשלה – תנו לנו 24 שעות. אבל המחפיר מכול – את כל הגבולות של הבושה עברתם אתמול: 180 משרות לשרים וסגני שרים? הרי זה עולה יותר מכל התקציב של המשרד החשוב שאתה מנהל, אדוני השר להגנת הסביבה. מה שאתה הצבעת אתמול, על שחיתות שלטונית, על בזבוז כספי ציבור, זה יותר מכל התקציב שאתה מנהל בשנה. כשבירכתי אותך על הבחירה שלך אמרת לי: אבל איזה תקציב יש למשרד הזה. הנה, בזבזת אתמול יותר מהתקציב הזה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חבל שהשארת לי תקציב קטן כל כך. <רוני בר-און (קדימה):> בסדר, אז אני אשם, אבל אתמול יכולת לחשוב פעמיים לפני שזרקת את זה על כל מיני משרות. נתתם משרות ועוזרים לשרים ולסגני שרים שאין להם תיק, זאת אומרת סידרתם עוזרים ופמליות שיסחבו את התיק שאין לשר, או שימלאו את התיק שהשר עוד לא קיבל בכלל. תגיד, אתה מבין מה עשיתם אתמול? אז בערב אני קורא שהיועץ של הממשלה, שר המשפטים, מתנבא – הם יורידו 1% משכר השרים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> אתמול ב"גלובס" היה כתוב 1%, הוא לא תיקן את זה. גם 10%, אז מה? אתה יודע מה? יורידו את כל הדבר הזה – – – <זאב בוים (קדימה):> כמה זה 10%? <רוני בר-און (קדימה):> זה לא מכסה שני עוזרים של איוב קרא. תאמין לי שאני יודע את החשבון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה בחרת את האיש המתאים ביותר להיות סגן שר. <רוני בר-און (קדימה):> אחמד טיבי, ממך לפחות הייתי מצפה שתחשוב שאני לא טועה, בסדר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יכול להיות שאיבדת חוש הומור? <רוני בר-און (קדימה):> כן. ואת כל זה, אדוני היושב-ראש, את כל החוצפה הזאת, את כל הגסות הזאת, את כל התיאבון הבלתי-נדלה הזה לעוד שררה, ועוד פינוקים, ועוד דברים, אתם עושים במחסור אדיר במשאבים. אתם פוגעים בידיעה, ובכוונה תחילה, וברשעות שאין למעלה ממנה, בתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך, שאנחנו לא נגענו בהם שלוש שנים. וכל מי שיאבד תרופה מסל התרופות יבוא אליכם בטענה, ולא אלינו. מאיפה יש לכם שיכרון כוח כזה? גבהות הלב הזאת לקבל החלטה כזאת בזמן כזה – מאיפה? אני אשאל את זה מכיוון אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נגעתם כי היתה אופוזיציה טובה בוועדת הכספים. <רוני בר-און (קדימה):> גם, אבל תודה שזה לא בא אף פעם למקום – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היו גם אחראים כלפי הממשלה. <רוני בר-און (קדימה):> הייתם אחראים במאה אחוז. <זאב בוים (קדימה):> לאן נעלמה האחריות? <רוני בר-און (קדימה):> האופוזיציה בוועדת הכספים, במקרים מסוימים – לפחות כמה שיושבים כאן – היתה לא פחות טובה, אולי הרבה יותר טובה, מהקואליציה. כשצריך להגיד ולתת מחמאה אני יודע לתת מחמאה. עכשיו אשאל את זה מהכיוון השני, מכובדי השר המקשר והשר להגנת הסביבה. מאיפה קהות החושים הזאת? מאיפה האטימות הזאת לרחשי הלב של הציבור? אומרים לכם שאתם בזים לכנסת, שלקחתם מפה 40 ח"כים בשביל לייצר ממשלה שלא יודעת מה היא רוצה, ולאן היא הולכת, ומה היא עושה, וחבריה לא מתחברים. אבל יכול להיות, אדוני השר ארדן, שההתנהלות אתמול, בעניין 180 המשרות, היתה סתם חזירות? סתם לעשות בכספי הציבור כבשלכם דווקא בזמן כזה? ואם זאת אכן חזירות, אז למה, אדוני סגן שר הבריאות, לפגוע במקסיקו ולקרוא לשפעת החזירים שפעת מקסיקו? בוא ונקרא לשפעת החזירים "שפעת החזירות" של הממשלה – של ממשלה שאין לה דרך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> לממשלה שאין לה דרך אנחנו נראה לה את הדרך. אדוני היושב-ראש, הדרך תהיה החוצה, הביתה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת רוני בר-און, השר לשעבר, על כך שעמד בלוח הזמנים. אני מזמין כמציע אי-אמון את חבר הכנסת אחמד טיבי בשם סיעת רע"ם-תע"ל. קריאה: לא. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת צרצור. זו זכותה המלאה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא הנציג של הסיעה השנייה בגודלה – – – קריאה: אני מבקש לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, אני שמח שיהיה שלום בתוך הסיעה. <קריאה:> כל הזמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל ברור שאתה מקבל את דעת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קודם כול מברך על כך. הסיעה קובעת מיהו הדובר. לצערי הרב, אצלנו היה כתוב כך, ואני פשוט מצטט את הדברים. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): > כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, איך אפשר לשפוט ממשלה שמאז כינונה ועד עכשיו עבר רק כחודש ימים? על פניו זה לא הוגן, לא צודק ולא מקובל. אבל לשמחתי הממשלה הזאת במשך חודש ימים עשתה כמעט את כל הטעויות שמספיקות לי ולאחרים לחרוץ את דינה ולשלוח אותה באמת – לא רוצה להגיד: לכל הרוחות – אבל למדבר הפוליטי. איך אפשר באמת לחרוץ את דינה? על בסיס כמה דברים. קודם כול, הרכב הממשלה, המפלגות שמרכיבות את הממשלה הזאת; דבר שני, קווי היסוד של הממשלה הזאת, שקיבלנו העתקים מהם, והדבר השלישי, ההצהרות של קברניטי הממשלה הזאת במשך החודשים האחרונים, לפני כינון הממשלה ולאחר כינון הממשלה. על בסיס הנתונים האלה אני יכול להגיד בצורה חד-משמעית שהממשלה הזאת היא ממשלה נטולת אופק מדיני. דרך אגב, זה הדבר החשוב ביותר שעומד בפנינו, בפני הממשלה הזאת. מה זאת אומרת ממשלה נטולת אופק מדיני? אין משא-ומתן. יש החלטה על הרחבת ההתנחלויות, המשך בנייתה של החומה הזאת שמפרידה ופוגעת קשות מאוד באוכלוסייה הפלסטינית בכל המקומות, ייהוד ירושלים הערבית, המזרחית, בניגוד מוחלט להחלטות הבין-לאומיות, ואני חושב שגם בניגוד מוחלט לכל העקרונות הדתיים והפוליטיים שאפשר לחשוב עליהם, המשך המצור על עזה והגדה המערבית. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השרים, אני שואל את השאלה הזאת: מה נשאר מהנוסחה שכולנו שמענו עליה – שטחים תמורת שלום? הרי הנוסחה הזאת היא הבסיס ונמצאת במהות של כל ההחלטות הבין-לאומיות הקשורות לנושא הסכסוך הפלסטיני-הישראלי, הערבי-הישראלי. הנוסחה הזאת היתה בבסיס הפסגה שנקראת פסגת מדריד. לאחר מכן היתה בבסיס כל המפגשים, כל הפסגות, לאורך כל השנים, ועד לחתימת הסכם אוסלו ולאחר מכן. מה נשאר מהנוסחה הזאת לאור מה שאנחנו באמת שומעים מההצהרות של קברניטי הממשלה הזאת? אנחנו יכולים עכשיו לשמוע נוסחאות חדשות כגון שלום תמורת שלום. נותנים שלום לעם הפלסטיני תמורת שלום. דבר שני – שלום תמורת ביטחון. דבר שלישי – שלום תמורת שטחים. דהיינו, ישראל מוכנה לתת שלום לעם הפלסטיני תמורת שטחים שהיא מתכוונת להחזיק בהם עד נצח נצחים. לאחרונה אנחנו שומעים נוסחה חדשה מאוד שנקראת: שיתוף פעולה כלכלי במקום משא-ומתן לכיוון של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ליד מדינת ישראל. כל הדברים האלה שאנחנו שומעים הם בניגוד להיגיון, בניגוד לצדק הטבעי ובניגוד לרציונליזם שחייב לכפות את עצמו על תהליך שחייב להיות בין ישראל וממשלת ישראל לבין העם הפלסטיני. זה הדבר הראשון: ממשלה נטולת אופק מדיני. הדבר השני – זו ממשלה נטולת חמלה חברתית. איך בתוך חודש ימים אנחנו באמת יכולים להרגיש את הנושא הזה? אנחנו שומעים בכל יום, ואני חושב שהחלטת הממשלה האחרונה ביום ראשון הוכיחה זאת מעל לכל ספק – קיצוצים דרקוניים ודורסניים, 14 מיליארד שקל קיצוץ בתקציב המדינה. מתוך הסכום הענק הזה, סכום העתק הזה, יש קיצוץ של כ-750 מיליון שקל במשרד החינוך. מה זאת אומרת? מה אומר הקיצוץ הדרקוני הזה במשרד החינוך? תאמינו לי שמי שנפגע ראשון מהקיצוץ הזה בנושא הביטחוני הזה שנקרא חינוך הוא האוכלוסיות החלשות ובראשן עומדת האוכלוסייה הערבית. קיצוץ כזה יביא להריסת מערכת החינוך עד ליסוד. אנחנו, כאוכלוסייה ערבית במדינת ישראל, שמערכת החינוך אצלנו סובלת ממילא מגירעונות פושעים במשך הרבה שנים, המערכת הזאת היא זאת שתקבל את הנזק האדיר כתוצאה מהקיצוץ הזה. אז דבר ראשון – קיצוץ אדיר, דרקוני ודורסני. דבר שני – העמקת האבטלה. אנחנו עוקבים אחרי הסטטיסטיקות שמתפרסמות בעיתונות ובתקשורת. אין שום בשורה שהמדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה הזאת יכולה להוביל להקטנת ממדי האבטלה במדינת ישראל אלא ההיפך הגמור. לכן, אנחנו יכולים לדבר עד אין-סוף. שרי האוצר – הרי בממשלה זו יש שני שרי אוצר – יכולים לדבר עד אין-סוף במונחים רבים מאוד, יכולים להביא כל כך הרבה מה שנקרא מחקרים וכו', אבל הדבר הזה לא יכול להגיע ללבו ולכיסו של האזרח הקטן במדינת ישראל, ובמיוחד האוכלוסיות החלשות שבראשן עומדת האוכלוסייה הערבית. הם אינם מעוניינים במושגים שאי-אפשר להבין אותם – אולי מושגים אקדמיים שמשתמשים בהם שרי האוצר במסיבות העיתונאים שהם מכנסים כל שני וחמישי. האנשים הפשוטים, שסובלים מאבטלה וסובלים ממעמד חברתי נמוך, הם רוצים, בסופו של דבר, לראות את התוצאות, לטעום את הפירות של מה ששרי הממשלה, שרי האוצר, טוענים. אז יש לנו את העמקת האבטלה. העמקת הפערים בין האוכלוסיות – זה הדבר שעומד באמת בבסיס התוכנית הכלכלית והחברתית של הממשלה הזאת. אין בשורה שביום מן הימים, בתוך פרק זמן קצר מאוד, מתוך ראייה אסטרטגית, אנחנו באמת דוהרים בריצת אמוק לכיוון צמצום הפערים בין האוכלוסיות. ההיפך הגמור הוא מה שקורה היום. הדבר האחרון בקטע הזה הוא הכוונה להפוך את תוכנית ויסקונסין לקבועה וארצית. כבוד היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה באמת להגיד כמה מלים בנושא תוכנית ויסקונסין, היות שהיא נמצאת עכשיו בלב מה שנקרא חוק ההסדרים במשק שהממשלה הולכת להגיש לכנסת הזאת. תוכנית ויסקונסין בגלגולה החדש כ"אורות לתעסוקה" החלה לפעול ב-1 באוגוסט 2007 לתקופת ניסוי אשר עתידה להסתיים באוגוסט 2009. למרות הביקורת הציבורית הרחבה על התוכנית, אשר ממוקדת בענישת מובטלים, ולמרות הישגיה המוטלים בספק של התוכנית, נראה כי הניסוי הוכרז כהצלחה. בחוק ההסדרים לשנת 2009 כלול סעיף המרחיב את התוכנית לכל הארץ והופך אותה לקבועה, ובכך מסיים את הניסוי. רבותי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הדבר המסוכן ביותר הוא שלפי הנוסח שהממשלה הולכת להגיש לכנסת, בנוסף, החוק מחזיר אליה את המשתתפים המבוגרים ואוכלוסיות יעד אחרות אשר היו פטורות ממבחן תעסוקה עד כה. איך אפשר, ריבונו של עולם, להעלות על הדעת שממשלה אחראית, כפי שהם טוענים לפחות, יכולה להביא תוכנית כזאת במסגרת של חוק ההסדרים ולכפות את הדבר שכל הכנסת, לרוחבה ולאורכה, בכנסת שעברה, התנגדה לו; ושר התמ"ת באותה ממשלה, הקודמת, עשה רבות כדי לצמצם את הנזקים של הנוסח המקורי של תוכנית ויסקונסין. ועכשיו הממשלה הזאת באה ופוגעת באוכלוסייה המאוד-חלשה. בין האוכלוסיות החלשות האלה – האנשים המבוגרים, האנשים החולים, וכו' וכו', האנשים, רבותי, שנקראים לעמוד בלשכות התעסוקה בכל יום במשך הרבה שעות, דוחסים אותם לתוך אולמות, גברים ונשים בכל הגילים, פשוט מאוד מחזיקים אותם כעצורים שם, כדי לרצות חברות כלכליות שמטרתן הישגים ורווח, פשוט מאוד. רווח נקי. הדבר האחרון, שאני מסיים ומסכם בו, כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה: הממשלה הזאת היא ממשלה ללא חזון כלכלי, כפי שאני אמרתי עכשיו. פגיעה ברשויות המקומיות הערביות – הכוונה היא לבטל חוק בנושא איחוד רשויות. וזה הדבר הגועלי ביותר, דרך אגב. בכנסת שעברה עברו חוקים שביטלו את איחודי הרשויות, שהוכח מעל לכל ספק שהם פגעו קשות – גרמו נזקים אדירים לרשויות המקומיות. עכשיו באים ודוחסים את החוקים האלה לחוק ההסדרים במשק ורוצים לבטל את מה שחוקק בצורה מסודרת – חוקים שנתמכו על-ידי רוב המפלגות בכנסת השבע-עשרה. דבר כזה הוא דבר שאי-אפשר להעלות על הדעת, אי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. זה דבר בלתי נסבל. ועל כן אנחנו חושבים ומאמינים, ברע"ם-תע"ל, שהממשלה הזאת איננה זכאית להמשיך בכהונתה. תודה מקרב לב. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, אדוני חבר הכנסת צרצור. אנחנו נעבור להצעת סיעת חד"ש: ממשלה ללא אופק מדיני, כלכלי וחברתי. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה בוער להגיש הצעת אי-אמון בממשלה, אף שתקופת כהונתה מינימלית? השאלה הזאת יכולה להישאל במצב נורמלי ורגיל, אבל הממשלה הזאת נולדה לא בחטא, אלא בכל החטאים האפשריים – גם קווי היסוד שלה, גם הרכב המפלגות שכוננו אותה, גם גודלה, גם ההתנהלות שלה, גם הניסיון הקודם עם העומד בראשה, אם כראש הממשלה ואם כשר האוצר, גם גישתה לגבי שאלות היסוד שאנחנו עומדים בפניהן, גם שאלת השלום, שבה הממשלה הזאת היא חסרת אופק מדיני, ולכן אתמול התבשרנו שהממשלה הקימה ועדת שרים כדי לטפל באיום האירני, כדי להסיח את הדעת, בעצם, מהמחויבות לשאלת השלום, שישראל צריכה לתת עליה מענה, וכדי ליצור מצב, מול הממשל החדש בארצות-הברית, כאילו בראש סדר-היום האזורי והעולמי עומד העניין האירני ולא תרומתה המתבקשת של מדינת ישראל לשלום באזור, שהיא סיום הכיבוש וסיום הסבל הנמשך והמתמשך של העם הפלסטיני תחת הכיבוש של ישראל. הממשלה הזאת אינה נושאת אופק מדיני לא רק בגלל זה, אלא גם בגלל התוכניות שהיא כבר מפיצה על מעשיה העתידיים. הנה התבשרנו על אותן תוכניות להרחבת מעלה-אדומים, ובעצם ליצירת רצף בין מעלה-אדומים לירושלים המזרחית הכבושה מצד אחד, ובין מעלה-אדומים לים-המלח, ובעצם תוכנית לקעקע כל אפשרות של משא-ומתן. הממשלה יכולה להגיד כל בוקר וכל ערב שהיא רוצה משא-ומתן – אפילו הרחיק לכת סגן שר החוץ, ולא אחר, מאותה מפלגה ידועה, כדי לומר שמה שמנחה את הממשלה הזאת הוא העניין של שתי מדינות לשני עמים. איזה שתי מדינות ואיזה שני עמים, כשיש על האדמה – על הקרקע, במציאות – תוכניות התנחלות שבעצם מקעקעות כל אפשרות לנהל משא-ומתן – לא להגיע לסיכום, לא להגיע להסכם, אלא בכלל לנהל משא-ומתן. ואם לא די בכך, באה ההתנהלות של הממשלה הזאת ושל הקואליציה הזאת בכל מה שקשור לעניין הדמוקרטיה, ואותו כתם, אולי אותו אות קין, שהממשלה פתחה בו את ימיה כששינתה חוק-יסוד לנוחיותה הקואליציונית בכל הקשור לתקציב המדינה. ואם לא די בכך – ולא די בכך – באו הפרסומים על אודות התקציב; תחילה באותו תירוץ של המשבר הפיננסי העולמי – אנחנו כבר שומעים על כך שהממשלה מקציבה כ-20 מיליארד שקל כקו אשראי שונה, במובנים שונים, לבנקים. בזמן שמצד שני מכריזים על קיצוץ של 14 מיליארד שקל, הם נותנים לבנקים – מעמידים לרשותם – 20 מיליארד שקל; כולל קיצוצים בתקציב החינוך. כלומר, חזרנו לאותם ימים שהגברת לבנת היתה במשרד החינוך, בזמנו של ראש הממשלה שרון, שבהם בוצעו 16 או 17 – אני כבר לא זוכר – קיצוצים. אנחנו חוזרים לאותם ימים, וזה הקיצוץ הראשון – כבר בחודש הראשון – בתקציב החינוך. הבשורות על סל הבריאות הן בשורות לא מזהירות, אם לנקוט לשון מתונה. המשבר המוניציפלי – של הרשויות המקומיות – אינו זוכה לעדנה בזמנה של הממשלה הזאת, לאור הדיבורים על התקציב ועל הקיצוצים. ואם לא די בכך – ולא די בכך – אנחנו גם עוקבים אחרי ההתנהלות של הממשלה בכל מה שקשור למה שמצפה לנו בחוק ההסדרים – עניין הפרטת המצוקה של אותם מובטלים ומקבלי קצבאות דרך הרחבת תוכנית ויסקונסין; הדיבורים על ביטול הביטול של מיזוג הרשויות הערביות, בזמן שהכנסת אישרה ברוב אדיר, בהתנגדות שר הפנים לשעבר, חבר הכנסת מאיר שטרית – כל הכנסת תמכה בפירוק אותם מיזוגים הזויים, גם ראש הממשלה דהיום, גם שר האוצר, גם שר הפנים. ומי בממשלה הזאת לא תמך? עכשיו אנחנו מתבשרים שבחוק ההסדרים החדש מבטלים את הביטול, בזמן שהתושבים גם בעוספיא וגם בדאלית-אל-כרמל וגם במג'ד-אל-כרום, גם בבענה וגם בדיר-אל-אסד מתכוננים לבחירות בחצי השני של חודש אוגוסט. מה יהיה? כלומר, הממשלה תביא את התקציב לשנתיים ב-18 ביוני, נסיים את הדיונים בתקציב הזה בשלוש קריאות בתוך שבוע-שבועיים, וכבר ניכנס לאמצע יולי, והופ, חודש לפני מועד הבחירות אומרים להם: די, תפסיקו, אין בחירות, לכו הביתה. אחרי שהגישו רשימות מועמדים, אחרי שהיה מסע תעמולה, אחרי שהיו הוצאות רבות, אחרי שאנשים הבטיחו לעצמם שהם מחזירים לידיהם את ההכרעה מי ינהיג אותם ברמה המוניציפלית. לכן – אני חושב שהדיבורים על עזים – שמכניסים עזים כדי להוציא אותן – זה יכול להיות טוב לרועים ולדירי עזים. זה לא טוב לכנסת ולפרלמנטריזם ולמינהל תקין. הממשלה הזאת, אמרתי, נולדה לא בחטא אחד, אלא במסכת של חטאים, ובמצב אחר היה טבעי שהיום – היום הראשון אחרי הפגרה, אחרי שהממשלה הוקמה – לא יהיו הצעות אי-אמון. אבל הממשלה הזאת, ממשלת עלי בבא ו-40 השודדים – 39 שרים וסגני שרים – ואז אמרנו, ככה, בציניות, באותו יום, שהממשלה מנסה לפתור את בעיית האבטלה בתוך הכנסת, בתוך הממשל הפוליטי במדינת ישראל, ואתמול הוסיפו לא שמן על המדורה, אלא מכלי דלק על אותה מדורה, כשהוסיפו עוד עשרות תקנים למשרדים לא נחוצים, למשרדים שאין להם שום הצדקה. דווקא בימים שמדברים בהם על קיצוצים תקציביים מרחיקי לכת, פתאום יש כספים לכל מיני פרויקטים הזויים, וכנראה זו תרומתה של אותה ממשלה לפתרון בעיית האבטלה. האבטלה של האנשים הפשוטים תלך לתוכנית ויסקונסין; לאבטלה של דורשי טובתה של הממשלה, של כל מיני אנשים שבשבילם זה יכול להיות גם שוחד פוליטי, פתאום יש מספיק כסף ומספיק תקציבים. אין ביכולתי להצביע על דבר אחד שמתנהל כשורה, שמתנהל בצורה סבירה, שמתנהל בצורה שמשכנעת שהאינטרס הציבורי הוא בראש מעייניה של הממשלה הזאת. אין ביכולתי להצביע על תחום אחד, בכל התחומים שהממשלה מופקדת עליהם – והם כל תחומי חיינו. הם כל תחומי חיינו. הממשלה הזאת היא ממשלת שוד הקופה הציבורית; היא הממשלה של אותו עלי בבא שעומד בראש השולחן הפנימי עם 40 השודדים שלו, ששכחו את – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אמרת את זה בדיוק – עלי בבא ו-40 השודדים. המספר היה בדיוק. <מוחמד ברכה (חד"ש):> נכון, נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מתקרב לסוף זמנך, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> עלי ביבי ו-40 השודדים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> עלי ביבי. את יודעת, את ממש עושה שדרוג למשל. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> זה ישראל חסון. <היו"ר אופיר אקוניס:> הסלוגנים האלה לא נכנסים למסגרת הזמן שלך, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> ההצעות לסלוגנים על-ידי סיעת קדימה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ולכן, עכשיו אני יודע שהממשלה הזאת והעומד בראשה ישכחו את מילת הקוד כדי לצאת. ההצעה הזאת של אי-אמון בממשלה הזאת ועבודת האופוזיציה צריכות להיות כדי להוביל – או להצביע לממשלה על הדרך החוצה; על הדרך החוצה: על הדרך החוצה מהשולחן הזה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת חיים אורון, אתה מציג את הצעת האי-אמון בשל התוכנית הכלכלית של הממשלה והגזירות הטמונות בה. עשר דקות. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קראתי בעיתונים הבוקר שבישיבת הממשלה התנהל ויכוח על איך מטפלים בפצוע קשה – בין שר הביטחון לשר האוצר – אם מותר לחתוך עורק ראשי או אסור לחתוך עורק ראשי. אני רוצה לשאול את חברי הכנסת, וגם את היושב-ראש: תגידו, אם היתה לכם בעיה רפואית – ויש עכשיו מנגנון כזה של קופות-החולים – והיתה רשימה של 100 רופאים לבחור ביניהם, ובתוכם היו גם חברי הכנסת שטייניץ וברק, מישהו פה, מתוך ה-100, היה בוחר בשניהם לטפל בבעיות שלו? אני רואה מישהו מנענע בראשו – אני מציע לך, קח ישר ביטוח משלים ותבקש second opinion. למה אני אומר את מה שאני אומר? אני קראתי את ההסכמים הקואליציוניים, במקרה זה בין סיעת ש"ס ומפלגת העבודה – ובין הליכוד. לש"ס הבטיחו 1.4 מיליארד שקלים בשנה להגדלת קצבת ילדים, ואגב, אני תומך בזה. חברי הכנסת מש"ס, מרמים אתכם. סכום יותר גדול מוציאים מהכיס השני. למפלגת העבודה היו עיניים יותר קטנות; הבטיחו להם 250 מיליון בשנה תוספת לקצבת זיקנה. חברי מפלגת העבודה – אם עוד מישהו מקשיב שם למשהו – מרמים אתכם; מוציאים מהכיס השני הרבה יותר. ההחלטה היחידה המשמעותית בנושא התקציב התקבלה אתמול. עכשיו יעמוד שר האוצר וראש הממשלה ויראה איך שרים רבים אחד עם השני: תוריד פה, תוריד שם, תוריד פה, תוריד שם, כי אמרו: אין יותר; קבענו את מסגרת התקציב: בשנה הראשונה 300 וככה מיליון שקלים ובשנה השנייה גידול בתקציב ב-1.7%. קודם כול, אדוני היושב-ראש – השר המקשר, שאני מבין שאתה תענה על הכול – אל תרמו את הציבור; 1.7 זה לא גידול. 1.7 זה המצב הקיים, כי יש גידול טבעי של 1.7, והתקציב נשאר באותו גודל. אבל מה קורה בפועל? ואני בדרך כלל הולך ל"ניתי ספר ונחזה". אדוני היושב-ראש, אם התקציב עולה משנה לשנה ב-1.7, על-פי הדיבור על הגידול היה צריך להיות גידול בהוצאה לנפש בהבטחת ההכנסה של הקבוצות הכי חלשות. ב-2001 ההוצאה לנפש היתה 7,000; גם ב-2003 היה משבר. שמעתם? סילבן, איפה הוא? היה 6,200; ב-2008 – אחת השנים הכי טובות למשק הישראלי – זה כבר היה 6,000. 1,000 שקל פחות – לנפש כמובן; זה לא מתחלק על כולם, אבל זה המדד. אז אמרו לי: בהבטחת הכנסה היה יותר מדי. אמרתי: נבדוק בבריאות. בבריאות, באלפי שקלים, ב-2001 לנפש היה 2.6; ב-2003 היה 2.4. ב-2008 – איך אמר קודם יושב-ראש הכנסת? אחרי מאבקים עצומים בכנסת, למה הגענו, חבר הכנסת ברכה? ל-2.4. אותו מספר. הוא לא עלה. אמרו שהרפואה יקרה יותר, אמרו שהתרופות יקרות יותר, אמרו שהצרכים גדולים יותר, אמרו שהציבור נעשה זקן יותר – והכול משפיע על ההוצאה. ההוצאה במדינת ישראל נשארה באותו מקום. ואז שר האוצר לשעבר, שנכנס עכשיו, אמר – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <חיים אורון (מרצ):> לא, לא, לא, אני הפעם אתך. – – אל תיגעו בחינוך; מטורפים, אל תיגעו בחינוך – אמר עוד שר אוצר לשעבר. בדקנו בחינוך. ב-2001 ההוצאה לתלמיד במדינת ישראל בחינוך היתה 5,100; ב-2003 היתה 4,800; ב-2008 היתה 4,600. פחות 200 שקל כל תלמיד קיבל. <רוני בר-און (קדימה):> אתה צריך להראות את 2003, את הכרסום שחל עד 2005, ואז להראות – – – <חיים אורון (מרצ):> הרי יכולתי לעמוד פה – תאמין לי, אני עשיתי טבלאות משנה לשנה, ויכולתי פה לעמוד ולהראות והוא כבר היה אומר לי שנגמר לי הזמן. מה אני אומר בזה? קודם כול, תפסיקו לרמות את הציבור ב-1.7. 1.7 שומר על מסגרת התקציב. ואם במסגרת התקציב עכשיו, כשבחינוך הצלחנו להוריד 200 שקל מכל תלמיד – בממוצע כמובן, זה הכול בממוצע – אז במקרה הטוב זה יישאר, ובמקרה שיהיה עכשיו, עם 14 מיליארד שקל קיצוצים, זה ירד. ואז באים ואומרים לך: אי-אפשר. הופיעו מומחים בישיבת הממשלה ואמרו: אי-אפשר. אני לא פעם מציע במליאת הכנסת – חברות וחברים, בואו נבחן את זה בשני צירים. בואו נבחן את זה פעם אחת בציר שאנחנו, כלפי עצמנו, בשנים קודמות ואיפה רוצים להיות, ובואו נבחן בציר השני: אנחנו לגבי העולם, איפה רוצים להיות ואיפה הוא נמצא. מה שהממשלה קיבלה אתמול הוא הפוך ממה שהעולם ברובו – לא בכולו. תמיד ביבי יוכל לחזור, פעם מסינגפור ופעם מאירלנד, ולספר לנו שהוא היה באיזה מקום – לא הפעם, עזבו. הפעם הוא לא יוכל לחזור משם – – – רוני בר-און (קדימה): לאירלנד הוא כבר לא ייסע. <חיים אורון (מרצ):> לא, לא, לא. איזה הרצאות היו על רשמי הביקור. זה תמיד הזכיר לי – לא נעים להגיד. בקיבוץ, כשלא נסעו לחוץ-לארץ, פעם, היה נוסע חבר לחוץ-לארץ, היה מצלם שקופיות, ואחר כך היה הורג אותנו ערב שלם עם שקופיות מהמסע שלו. שהוא היחידי שזה דיבר אליו; אנחנו השתעממנו, אבל הוא סיפר סיפורים על השקופיות. אותו דבר – היה חוזר ביבי ומספר לנו מה אמרו לו. ותמיד הוא נפגש עם ראש הממשלה ושר האוצר וההוא וההוא שאמרו לו: תראו, זהו. אז אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש – אתה ממפלגתו, היית אפילו דובר שלו. אובמה נמצא במקום אחר. בראון נמצא במקום אחר. סרקוזי ומרקל, המפחיתים – פי-שניים מאתנו. רק אנחנו מבינים? רק אנחנו מבינים שכשהעסק נתון במיתון כזה גדול – אל תבלום? אז אמרו פעם: עזבו את קיינס. הוא בכלל כתב את הדעות שלו פעם. זה לא עובד. אבל אני לא מדבר עכשיו על קיינס – אגב, אל תעזבו אותו – אני מדבר על מה שקורה היום בעולם. יש ממשלות שהיו פה דוגמה, בארץ, שהוסיפו. נתנו קופון של 40, 50, 60 דולר לאזרח. תוציא את הכסף. תקנה. משום שהמשבר הוא משבר של ביקושים. היו ממשלות שעשו דברים אחרים. מה אצלנו עושים? בדיוק הפוך. למה עושים בדיוק הפוך? כי יותר חזק – ופה אני חולק עליך, חבר הכנסת בר-און – הממשלה הזאת יודעת וראש הממשלה, הוא כנראה בקלות הסביר לשטייניץ מה שטוב. הוא נשאר מקובע בעמדות שלו. לכן הוא יכול להציע במקום היחידי בעולם שהוא מוריד בשנים האלה את המסים. בטבלאות של המחליטים יש הסכומים. בשיא, זה 13 מיליארד שקל הפחתות מסים. בהתחלה זה 4.9, 5.4 וכו' וכו'. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <חיים אורון (מרצ):> לא, לא חולק עליך. <רוני בר-און (קדימה):> – – – מה שאנחנו הצלחנו לנהל את עניין המסים – – – <חיים אורון (מרצ):> רגע, לא, אני לא מנהל את הוויכוח עכשיו אתך. עכשיו, החיבור הוא לא מקרי פה. הרצון להקטין באופן דרמטי את ההוצאה, הרצון, בכל תנאי, להוריד את נטל המס, ואיך אומרים? העלות התקציבית של הורדת נטל המס היא אפס. למה? כי המקור הוא הצמיחה. למשל השנה. יש גירעון של 40 – מישהו כבר אומר 50 – מיליארד שקל בגביית המסים, הצמיחה לא מכסה אותו, הגירעון מופיע בגירעון שנשלם אותו כולנו בשנים הבאות. אנחנו ובנינו ובני בנינו. יש פה כיוון, חבר הכנסת בר-און, זה לא מקרי. אבל אני מתפלא על אותן סיעות, שבמקום להכריע בהסכם הקואליציוני הזה – גם אז אני לא חושב שלא צריכים לכנס את הממשלה – אבל לבוא ולומר: אל "תסבנו" אותנו – 20 מיליון שקל לפה, ולביוב בהתיישבות, וכל מיני חוכמות כאלה. בואו נסגור בהסכם הקואליציוני לפני חודשיים את גודל התקציב. אני, את הפטנט הזה, חברי הכנסת מש"ס וחברי הכנסת מהעבודה, שהצבענו בממשלה נגד ואחר כך יצאנו ידי חובה – אגב, אני לא זוכר מתי ש"ס הצביעה בעד תקציב הממשלה. רוב הפעמים היא הצביעה נגד. <רוני בר-און (קדימה):> הם קיבלו, הם קיבלו – – – <חיים אורון (מרצ):> הם קיבלו ויצביעו נגד. ופה יצביעו בעד. <רוני בר-און (קדימה):> כל מה שיקצצו בחינוך הם קיבלו לישיבות – – – <חיים אורון (מרצ):> אני רוצה לומר לך: אני בעניין הזה – אני מקווה שאני אקבל זמן כמו שאתה קיבלת. תוספות – אני לא מקבל את ההנחה הזאת. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה כבר קיבלת. התחלנו באחת ושתי דקות. זהו. <חיים אורון (מרצ):> עוד שלושה משפטים ואני מסיים. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. אז זה בדקה. <חיים אורון (מרצ):> אני לא מקבל את ה-trade-off הזה בין הישיבות ובין הקיצוץ בחינוך, בין הקצבאות ובין הקיצוץ בבריאות. יש מקומות שצריך, יש מקומות שלא צריך. אני לא נכנס עכשיו לוויכוח הזה. מה שקיבלה אתמול הממשלה והדרך שבה היא מתכוונת ללכת, ומה שקיבלנו עכשיו זה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוספתי לך דקה, אז ברשותך. <חיים אורון (מרצ):> – – עוד שום דבר לעומת מה שצפוי כשנבוא ונדון בסעיפים אחד לאחד בתקציבי המדינה, ויתברר ש-14 המיליארד הללו לא נופלים על כל התקציב. עוד לא נגמר הוויכוח על תקציב הביטחון. שם כתוב שחלק גדול יהיה בביטחון. ניפגש עם תקציב הביטחון. ואחר כך יתברר שזה אותו חלק בתקציב שהוא החלק שאתו אולי, במאמצים גדולים, ניתן להתמודד עם התופעות שמניתי אותן קודם. לכן, זאת לא שאלה. יש לה כיוון מאוד ברור, לממשלה הזאת. הכיוון הזה מוביל אותנו לדרך שכשהלכנו בה הגענו למקום הזה: פערים שהולכים וגדלים, מיתון שילך ויעמיק, מפעלים שייסגרו בזה אחר זה, והממשלה תעמוד בצד ותאמר: ששש... אל תעשו גלים, כי אם תעשו גלים יהיה הרבה יותר גרוע. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אורון. <חיים אורון (מרצ):> צריך לעשות גלים גבוהים מאוד. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה להיום: מדיניותה המוצהרת של הממשלה החדשה, של סיעת בל"ד, ומציג אותה חבר הכנסת סעיד נפאע. עשר דקות. אחר כך ישיב על כל הצעות האי-אמון במשולב חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה, חבר הכנסת נפאע. <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מי יקבל 50 דקות? השר ארדן? לא. לא זוכר שהוא מדבר 50 דקות. בבקשה, אדוני. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, תודה, שרים נכבדים וחברי חברי הכנסת, כשהובא בתחילת החודש שעבר העניין של חוק התקציב, כבודו ישב גם כן באותה ישיבה. ואז אני ציטטתי איזו אמרה ציורית או משפט ציורי של אחד ממנהיגי הליכוד. אמרתי אז דברים שאמר על ממשלת נתניהו הראשונה: זו ממשלה שטסה לשום מקום. אבל חיש מהר מתברר שהממשלה הזו טסה למעשה לסלעים. אמרנו גם שהממשלה הזו נעדרת, על-פי קווי היסוד שלה, כל אופק מדיני. וחיש מהר מתחילים לשמוע דברים שונים ומשונים. באופק הפלסטיני אנחנו שומעים תחילה שכל עוד הצד הפלסטיני לא יכיר במדינה כמדינת העם היהודי – לא מדינה יהודית, אלא כמדינת העם היהודי, לא יהיה בכלל משא-ומתן. אחר כך אנחנו שומעים – לא; כן יהיה משא-ומתן, אבל התקדמות המשא-ומתן מותנית בהכרה הזו. ולאחרונה, לרגל ביקורו העתידי של ראש הממשלה בארצות-הברית, אנחנו שומעים: קודם אירן, אחר כך נראה איך יתפתחו הדברים באופק הפלסטיני. עכשיו, באופק הסורי, אף שכמעט ידוע שאנחנו בכמעט הסכם – לפחות לפי הידיעות שמתפרסמות מדי פעם בפעם, אנחנו לקראת הסכם; כמעט הכול סגור שם, ושומעים תמיד את ההצהרות של כל פרנסי המדינה מהצפון, שהם אכן רוצים שלום, ורוצים שלום אסטרטגי עם מדינת ישראל. לעומת זאת מה שמענו? עוד לפני הבחירות מר נתניהו אומר: לא נרד מרמת-הגולן. שר החוץ יותר מאוחר: ירידה מרמת-הגולן – לא בתקופתי. אז איזה אופק הממשלה הזו פותחת, למעשה, בפני כל אזרחי המדינה הזו ובפני כל אזרחי האזור? ושלשום, אנחנו מעבירים – יש כוונה לממשלה להעביר – את חלקו הצפוני של כפר רג'ר ללבנון. דבר ראשון, שהוא ספק מצחיק, שזה כדי לעזור לסניורה, או שזו מעין מחווה לסניורה בבחירות בלבנון. אכן, באמת, הודעה כזאת של מר נתניהו, כוונה כזאת של מר נתניהו, עזרה מאוד לסניורה, שבלאו הכי מצבו קשה בלבנון. אבל יש פן אחר, שהוא לא פחות חשוב, או הפן החשוב למעשה, בה"א הידיעה – הרי לא חשבנו שיש שם אנשים, שבחלק הצפוני גרה האמא ובחלק הדרומי גר הבן, ולהיפך, וזה מה שיביא למעשה לפתיחת אופק באזור הזה, שהוא כל כך חשוב? באופק, אני אקרא לו הפנים-ערבי, רבותי, יש הנחיה, הנחיה ברורה, אני מקווה שאף אחד לא יגיד לי שאלה החלטות של בית-המשפט, יש הנחיה של מערכת התביעה להחמיר בכל הקשור לבעיות התכנון והבנייה. אני תקווה שכולכם שמעתם על פסק-הדין האחרון שניתן נגד שלושה צעירים בבית-ג'ן שבנו את בתיהם על אדמותיהם הפרטיות, אומנם מחוץ לתוכנית המיתאר – שלא כל כך באשמתם: תוכנית זו עד עצם היום הזה לא אושרה. ומה נגזר על אותם שלושה בחורים? ארבעה חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על-תנאי, 25,000 שקלים – 250 ימים אם לא ישולמו – 24,000 שקל כפל אגרה, ותשמעו – 420,000 שקל, שזה ירידת ערך; אני, כעורך-דין, בהתחלה לא הבנתי מה זה – זה חצי מיליון שקל. ולהרוס את הבתים בתוך חודש, במו-ידיהם. באותו שבוע שמענו גם על הריסת – הפעם חוות חקלאיות – בכפר-קאסם. גם אחרי שהיתה איזו בקשה, ונקבעה לשמיעה בסוף החודש, אלא מאי? ההריסה בוצעה עוד קודם לכן. <מגלי והבה (קדימה):> לכמה שפטו את האנשים ברמות-נפתלי על אותה עבירה של האנשים בבית-ג'ן? אולי תגיד למליאה פה. <סעיד נפאע (בל"ד):> האמת, את הנושא הזה אני מכין להצעה לסדר-היום, כדי להראות את האפליה שחוגגת בין בתי-המשפט השונים כאשר הנאשם הוא ערבי וכאשר הנאשם הוא יהודי. בכל אופן, אני לא יודע מה יגיד חבר הכנסת זאב, חברך לסיעה, מר אזולאי, שעמד פה ונימק את הצעתו לביטול האיחוד בעיר שגור – עדיין לא רגילים גם לבטא את השם. אני לא יודע מה יגיד שר החינוך – במו-עיני ראיתי את מכתבו, אשר מסר בידי אנשי עיר הכרמל, שסיעת הליכוד מתחייבת לתמוך בהצעת הפירוק. ומה אנחנו רואים היום בדברי ההסבר בחוק ההסדרים? – את הדברים הבאים בדברי ההסבר: במהלך השנים האחרונות הושקעו מאמצים ומשאבים רבים לחיזוק עיר הכרמל, כעיר מאוחדת המספקת את כלל השירותים לתושבים במקום. אותם דברים כאמור נאמרו לגבי העיר שגור. מה השתנה? מה השתנה בתוך שלושה-ארבעה חודשים? מה עוד? פירוק אל-שגור, כמוצע על-פי החוק כאמור, יגרום לכך שכל המשאבים שהושקעו בעיר לטובת האיחוד ירדו לטמיון, ויחייב את הממשלה להוסיף ולהשקיע משאבים רבים בייצובן של שלוש הרשויות הנפרדות. מה, הדברים האלה לא היו נכונים אז? אם הם נכונים היום, הם לא היו נכונים אז? או שלמעשה אנחנו מאמצים את האמירה שמה שרואים מפה לא רואים משם. אני חושב שראוי, לא רק למען הכבוד של הבית הזה, אלא למען הכבוד של הממשלה, למען הכבוד של אותם ראשי סיעות שיושבים היום בקואליציה, שהחוקים האלה לא יגיעו בכלל לשולחן הכנסת. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. חבר הכנסת גלעד ארדן, השר המקשר והשר להגנת הסביבה – אבל הוא כאן בתפקידו כשר המקשר, הוא יענה על כל השאלות. כדי שלא יהיו אי-הבנות, זמנך אינו מוגבל, אבל לא הייתי רוצה שבאמת לא יהיה מוגבל, כי אנחנו רוצים לעבור לדיון ואחר כך להצבעות ולעוד כמה נושאים שעל סדר-היום. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני שר בפעם הראשונה בחיי, אני מקווה להיות עוד הרבה, אבל אופוזיציונר כבר הייתי. בזה יש לי ניסיון. ואני הייתי ממליץ לכם, חברי חברי הכנסת מהאופוזיציה, לפחות – כשבוחרים נושאים לתקוף את הממשלה, צריך לעשות את זה בחוכמה; צריך לקחת נושאים שבהם קצת יותר קשה למצוא שאתם עשיתם בדיוק אותו הדבר, אולי אפילו בצורה הרבה יותר חמורה, כשאתם הייתם – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הוספת 180 תקנים? <מגלי והבה (קדימה):> מתי היינו 38 שרים? <היו"ר אופיר אקוניס:> רגע, רגע, חברי הכנסת, הוא אפילו לא סיים את משפטו הראשון. חברת הכנסת אברהם וחבר הכנסת והבה, וחבר הכנסת בר-און שבא לקרוא קריאת ביניים, אנחנו ניתן לכם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> כל אותם תקנים של אותם יועצים להחזיק את אותם תיקים של אותם שרים שאין להם תיק. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> פעם חשבתי שזה מרגיז שקוטעים, היום אני מגלה שזה דווקא מענג, אבל אולי זה יעבור לי בעוד כמה שנים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מגלה שזה מענג – אם אתה רוצה שימשיכו, לא אעמוד על זכותך לדבר ברציפות, אבל אני מעדיף, כדי שלא נהיה פה כל הלילה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קריאות ביניים הן דבר לגיטימי. גם אני השתמשתי בזה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אפילו לא סיימת משפט אחד, וכבר היו קריאות ביניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הייתי ממליץ לכם – הציבור, אתם יכולים לחשוב שהוא לא חכם, אבל תנו לו קרדיט מינימלי, באמת, קרדיט מינימלי, שאת הדברים שעשיתם ממש-ממש בקדנציה האחרונה, או איך קמה המפלגה שלכם, הוא לא שכח. ניסיתי לחשוב, למה מי שפותח היום את מושב הכנסת בשם מפלגת האופוזיציה הגדולה הוא לא יושבת-ראש האופוזיציה. הסבירו לי שהיא העדיפה – אפילו שדובר כאן המון על החשיבות של הפרלמנט וחיזוקו, ועל הפגיעה שאולי הממשלה הזאת רוצה לפגוע בו, בכל זאת מסתבר שהיושבת-ראש שלכם העדיפה להיות במקום אחר ביום שהפרלמנט הישראלי מחדש את פעילותו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> גם ראש הממשלה רצה לנסוע לוועידת איפא"ק, רק לא הזמינו אותו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זאת בעיה פיזית, שכנראה אין מה לעשות – היא לא כאן. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני השר, היא מנסה להגן בארצות-הברית על השרים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. אנחנו מודים, שמענו, השר, קיבלת תשובה; חבר הכנסת פלסנר וחבר הכנסת בר-און הציעו תשובה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל אז נזכרתי, שאולי הסיבה שבחרתם דווקא את חבר הכנסת בר-און, השר לשעבר – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אין חכם כבעל ניסיון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נכון. בחרתם דווקא את חבר הכנסת בר-און להציג את נושא האי-אמון, ולהתמקד, לטענתו, בבזבזנות, כי השר לשעבר בר-און, וגם אתה, דרך אגב, סגן השר לשעבר והבה, יש לכם ניסיון אישי לא מבוטל בכלל במינויים כאלה – – – <מגלי והבה (קדימה):> כמה סגני שרים לעומת 38 שרים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא זוכר מה בדיוק היה התאריך, אבל הציבור כן זוכר – הרבה אנשים גורשו מבתיהם בגלל אותם מינויים – – – <מגלי והבה (קדימה):> אה, כשהיינו בליכוד? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כאשר מי שבעצם ייסד את תנועת קדימה – וכולנו מאחלים לו רפואה שלמה והחלמה מהירה – כדי לצמצם את ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות, ולגירוש, שאתם הובלתם, וכולנו זוכרים את אותו לילה, שאחריו עם ישראל קם בבוקר – לא כדי להקים ממשלה יציבה, לא כדי לנסות להביא לאחדות בעם. בדיוק ההיפך: כדי לצמצם את ההתנגדות שלכם לדברים שאתם התחייבתם כלפי ציבור בוחרי הליכוד – קנה אתכם במיניסטריונים, בסגני מיניסטרים. שבעה סגני שרים ושלושה שרים בלילה אחד. בלילה אחד. <מגלי והבה (קדימה):> מעולם לא היינו 38. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: בלילה אחד, כדי למעול באמון הבוחרים. <רוני בר-און (קדימה):> איזה דמגוגיה? אלה היו סגני השרים שאתם מיניתם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתם, מייסד קדימה, ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. ואז, חברי חבר הכנסת רוני בר-און, לא שמעתי אותך מדבר על אטימות ולא שמעתי אותך מדבר על שפעות חזירים. רק היום אתה נזכר בדברים האלה. אבל העם לא שכח. הוא לא שכח. ואולי כדאי שלפני שאתם ממהרים – אפילו אין לכם המינימום של כבוד עצמי לתת מאה ימי חסד לממשלה, לבחון את ההתנהלות שלה, לחכות שהשרים יתיישבו במשרדיהם, ילמדו את העבודה, 30 ימים, פחות פסח – שבעה ימים, יום העצמאות, יום הזיכרון, יום השואה, וכבר יש לכם את כל ההכפשות ואת כל ההשמצות ואת כל הפלגנות באותם דברים בדיוק שאתם לא עשיתם כמוהם – עשיתם הרבה יותר חמור מהם. אבל העם לא טיפש. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חברי מקדימה, העם לא טיפש, והעם לא שכח. והייתי מציע לכם לגלות קצת ממלכתיות ולצאת מהפוזיציה הפבלובית האוטומטית של הכלב שחייב לנבוח. <מגלי והבה (קדימה):> אתה שר בישראל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה משל ונמשל, אל תיקח על עצמך דברים כאלה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם קראת לנשיא "פרקליט צמרת", אף אחד לא חשב – אצלנו הבינו, לא חשבו שהוא באמת פרקליט, אז הייתי מציע לך, שכשאני ממשיל אתכם למשלים של כלב נובח, אל תחשוב שזה אומר שאתם כלב. זה מינימום האינטליגנציה שהייתי רוצה לייחס לך. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, חבר הכנסת בר-און. יש ליושבת-ראש הכנסת לשעבר שאלה. האם אתה רוצה להשיב לה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן, לך קשה לי לסרב. <דליה איציק (קדימה):> תודה לך. שר להגנת הסביבה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תאמיני לי, אני רתום להגנת זכויותיהם של בעלי-החיים, לפעמים – לא נגיד את זה, אבל אני רתום מאוד לזכויותיהם של בעלי-החיים. <היו"ר אופיר אקוניס:> כבעל כלב אני מבקש להפסיק את הדיון בענייני כלבים. כבעל כלב, חמוד מאוד, דרך אגב, אני מבקש מכם להפסיק את הדיון בנושא הכלבים ולחזור לנאומו של השר. תודה. <דליה איציק (קדימה):> הואיל ואני ברשות דיבור, מתוך חיבה אליך, השר, היום היית צריך להשפיל עיניים. היום אני הייתי שותקת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מותר לי, עם כל ההערכה והאהבה, לדחות את ההצעות? <דליה איציק (קדימה):> היום היית צריך להשפיל עיניים ולעבור הלאה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל מי היית מציעה שישיב, גברתי היושבת-ראש לשעבר? <דליה איציק (קדימה):> שותקים, לא משיבים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מול מי אני אמור להשפיל עיניים, גברתי? <יוחנן פלסנר (קדימה):> מול הציבור. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז תשאירו לנו לדבר מול הציבור. אתם לא אלו שיכולים לייצג אותו. מי שבא לאחר שהייתם בממשלה – אתה עוד לא היית – של 29 שרים, ולילה שבו מנסים למנות שישה, שבעה סגני שרים ושלושה שרים, אז עם כל הכבוד, כאשר אתם ישבתם בממשלה שראש הממשלה – וגם לראש הממשלה הזה אנחנו מאחלים החלמה מהירה, אבל הוא היה שקוע עד צוואר בחקירות משטרה וחשדות בפלילים, הוא ושר האוצר שלו, ולא שמענו מכם מלה, לא על מינהל תקין ולא על אטימות, ומי שהביא לפרישתו של ראש הממשלה זה שר הביטחון הנוכחי. אז באמת, קצת צניעות, קצת שקט. חכו חודשים מספר ואל תמהרו כל כך לתקוף בדיוק באותם דברים והרבה יותר גרועים שאתם עשיתם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה רוצה להמשיך בדו-שיח, אדוני השר? חברת הכנסת אברהם, חבר הכנסת שי – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – יתפלץ לאור התשובה שלך. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו לא ממשיכים בדו-שיח. אדוני, אתה מוכן להמשיך בתשובתך? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אנחנו לא ממשיכים בדו-שיח, אחרת לא נסיים, כי הוא באמת די מרתק, הדו-שיח הזה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> תראה את נסים זאב, שלא מאמין למשמע אוזניו לאור תשובתך. תראה אותו, הוא המום. <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, חברת הכנסת אברהם מונתה לדוברת של חבר הכנסת זאב? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הוא לא אופוזיציה לוחמת. אלי אפללו (קדימה): איפה גדעון סער, שאמר: הסמרטוטים האלה? איפה הוא? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. שר החינוך בוודאי נמצא בבניין, והוא ייכנס להצביע יותר מאוחר. מאה אחוז. תודה רבה, חבר הכנסת אפללו. השר, אתה מתבקש להמשיך בתשובתך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתם מדברים על כך שהממשלה לא מפרסמת בתוך פחות מ-30 יום את מדיניותה הסופית. אנחנו, בכל הכבוד, רואים את העובדה הזו כאחריות, כהבנה שתהליך מדיני, שעמדות ביטחוניות הם לא דבר של מה בכך, שמגיעים ומתחילים ליישם אותו בלי לבחון, בלי לשקול, ולאחר מכן מופתעים שיש שתי מלחמות, מופתעים מכך שתוכניות מדיניות נכשלות ומביאות טרור ומביאות דם ומביאות הרוגים ופצועים. אולי לא שמעתם, כדאי שתשאלו את היושבת-ראש שלכם, אבל בוושינגטון, וגם בירושלים – גם את זה כנראה לא הבנתם – יש ממשל חדש. בירושלים הוא בן חודש, בוושינגטון הוא בן שישה חודשים, ועד רגע זה הממשל בוושינגטון עוד לא פרסם את מדיניותו הברורה בכל שטחי המדיניות. ולכן – אבל זאת גבורה קטנה מאוד, אני לא שמעתי אתכם מעולם מבקרים את הממשל האמריקני על כך שהוא בוחן תהליכים מדיניים ועובדות לעומק. אז עם כל הכבוד לאמירות הריקות מתוכן שלכם, אנחנו מאמינים שהעם בישראל – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת שי, אני מגן על זכותו של השר להשיב על הצעת האי-אמון שלכם. <רוני בר-און (קדימה):> שידבר אמת. <היו"ר אופיר אקוניס:> כולם מדברים אמת פה בבית, כל אחד את האמת שלו, אדוני. <רוני בר-און (קדימה):> אבל העובדות – שתהיינה אמיתיות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אנחנו מאמינים שלאחר ארבעה שבועות, חמישה שבועות, עם חגים וימי זיכרון באמצע, העם בישראל מעריך ומכבד את העובדה שאנחנו תחילה בוחנים היטב את האדמה החרוכה שהותרתם לנו בנושא המדיני. אנו בהחלט מתכוונים לבדוק ולבחון לעומק את כל מה שקרה כאן בשלוש השנים האחרונות, ורק לאחר מכן, וזה יקרה לא בעוד הרבה זמן, בסך הכול בעוד כשבועיים, מדיניותה של הממשלה הזאת, לאחר דיון מעמיק בקבינט המדיני-הביטחוני, תפורסם ותהיה ברורה ותהיה גלויה. הייתי רוצה להזכיר עוד דבר לחברי באופוזיציה, שאני יכול להבין את התסכול שלהם, אבל אני רוצה להזכיר לכם, שאתם יכולתם להשפיע ולתרום לבדיקת המדיניות הזאת מתוך הממשלה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הייתם יכולים גם לעזור לנו לתקן את הבלגן שעשיתם פה בשלוש השנים האחרונות. אבל במקום זה אתם העדפתם את טובתכם הפוליטית הצרה. אתם העדפתם להישאר באופוזיציה מתוך אמונה שאם תצליחו להפיל את הממשלה בזמן קצר ולא תיתנו לה אפילו רגע אחד של אמון או של ניסיון להבין שאם העם בחר בדרך אחרת, אולי צריך לתת לדרך הזו גם להיבחן; אתם מאמינים שעל-ידי הישיבה באופוזיציה והמתקפות הריקות מתוכן שלכם, כנראה תחזרו יותר מהר לכורסאות השרים שאליהן הייתם רגילים. הדבר הזה לא יקרה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> בכם אין אמון. אתם קונים את החברים. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פלסנר, תודה לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הדבר הזה לא יקרה, חברי חברי הכנסת מהאופוזיציה, כי לשמחתנו, מפלגת העבודה, מצד שני, עשתה את מה שטוב ונכון למדינה, כי היא הבינה שכאשר מדינת ישראל נמצאת במשבר אדיר, באיום ביטחוני קיומי, במשבר מדיני – – קריאות: – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – במשבר כלכלי שאתם לא התמודדתם אתו ובגללו יש עשרות-אלפי מפוטרים כל חודש, אז הם העדיפו את האינטרס של מדינת ישראל. ועם כל הכבוד, ברקורד שלכם – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חברת הכנסת אברהם, הבחירות כבר היו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ברקורד של מפלגת העבודה ושל הליכוד יש בינתיים שני הסכמי שלום. ברקורד שלכם יש שתי מלחמות בשלוש שנים. זה הרקורד, ועל זה נבחנים, לא על כל ההצהרות הפופוליסטיות והדמגוגיות – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה שיעור בהלבנת סמרטוטים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אף שיש להודות שחבר הכנסת בר-און עושה אותן בצורה כשרונית. <רוני בר-און (קדימה):> אפילו היושב-ראש מסמיק. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני אגיד לך אחר כך ממה הסמקתי פה, אבל זה לעניין אחר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כולנו עברנו כאן שיעור בהלבנת סמרטוטים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> שאלתם על התוכנית המדינית, וכפי שאמרתי – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> התוכנית החדשה של השר לאיכות הסביבה, כפי שאמר חבר הכנסת פלסנר, להלבנת הסמרטוטים. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <אריה ביבי (קדימה):> באמת אתם עוזרים ל-180 מפוטרים, מצאתם להם תפקיד. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה על ההערות. כבוד השר, יש לך עוד זמן רב? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני, אני מתפלא על שאלתך, יש לי עוד המון זמן, עוד לא הגענו לנושא הכלכלי. אם אדוני רוצה שאני אאיץ את הקצב, הוא יכול להשתמש בסמכויותיו, ודומני שהוא מהסס קצת. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא, לא. תמשיך כאוות נפשך, זמנך אינו מוגבל. תודה. פשוט הקריאות הבלתי נפסקות מספסלי קדימה לא יאפשרו. אולי נעשה פה עוד דיון לילי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לאדוני יש סמכויות שהוא לא מפעיל, ויכול להיות שהן היו מסיימות את הפגיעה בכבודה של הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. חברת הכנסת אברהם, וגם חבר הכנסת בר-און, תודה רבה. תודה רבה לכם. <רוני בר-און (קדימה):> החלום שיש מי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ואפודים, ושאת הסיגר שלך גם לא תעשן כאן. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. חברים, תודה. כבוד השר, בבקשה להשיב, ברשותך, על הצעות האי-אמון. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת בר-און, אנחנו לא בדו-שיח, ולא ברב-שיח אפילו. תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. שאלתם על התוכנית המדינית, וכפי שאמרתי, לאחר תהליך של ליבון ובירור, שמטרתו היא לא רק כפי שאתם נהגתם – לדרוס, לפנות ולגרש בלי קשר להשלכות שיהיו לכך על החברה, על הביטחון, יש לנו כוונה ללבן את הסוגיות האלה לעומק גם עם השותפים הקואליציוניים, גם בתוכנו – – <אלי אפללו (קדימה): > זה בליכוד, אתה טועה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ולכן בשאלה של התוכנית המדינית אני חושב שהקווים הכלליים היו ברורים מאוד, גם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שתומך בגישה של שלושה נתיבים, שיורכבו ממשא-ומתן פוליטי, משיתוף פעולה ביטחוני ומפיתוח כלכלי. כפי שאתם רואים, ולמרות כל האזהרות וההסתות וכל המסרים שאיל ארד וחבריו ביקשו מכם לחזור עליהם כמו תוכי השכם והערב כדי לנסות ולהפחיד את הציבור – למרות זאת ראש הממשלה נוסע בשבוע הבא למצרים לחזק את שיתוף הפעולה מול המצרים, והוא ימשיך לעבוד בשעות ובחודשים הקרובים כדי להרחיב את שיתוף הפעולה האזורי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה עם שר החוץ? גם הוא מוזמן למצרים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה מאוד עצוב לראות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. תודה, חבר הכנסת פלסנר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה מאוד עצוב לראות ולשמוע שדווקא ביום הרצל, שמה שציין אותו הוא באמת הרצון שלעם היהודי תהיה מדינה משלו, הדבר המרכזי או בין המרכזיים שאתם תוקפים בו את הממשלה, ובעיקר כמובן את תנועת הליכוד ואת ראש הממשלה, שאנחנו עדיין לא רצנו כדי לממש את החזון שלכם על הקמת מדינה פלסטינית. <חיים אורון (מרצ):> עוד תרוצו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז אותי זה מאוד מצער. <חיים אורון (מרצ):> עוד תרוצו. די כבר, שמענו אתכם כל כך הרבה פעמים, את שרון, את ביבי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אולי פעם אחת במקום לשמוע גם תקשיבו. תקשיבו לעם, תקשיבו לטילים שנוחתים בגלל המדיניות שלכם, תקשיבו לפצועים, תקשיבו להרוגים, תקשיבו לכל אלה שבגלל המדיניות שלכם, של הפינוי והנסיגות, הגיעו למצב שהם הגיעו. לשמוע אני יודע שאתם שומעים, השאלה אם אתם יודעים לתרגם את מה שאתם שומעים למסקנות. והמציאות מוכיחה שאתם לא שומעים; אתם לא שומעים את מה שתיארתי כרגע. לצערי, אתם גם לא שומעים את הפתקים בקלפי. חברי שאני מאוד מעריך, ג'ומס. אם הייתם שומעים, היית שואל את עצמך איך מ-12 מנדטים, אדם כל כך מוערך ומקצועי כמוך מגיע לשלושה מנדטים. כי הדבר המרכזי הוא שעם ישראל רואה לאן הדרך שלכם הובילה אותו – – <חיים אורון (מרצ):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אז באמת, שלו קצת את נעליכם ותתחילו לגבות מדיניות אחרת, תנו לה סיכוי, ואז אולי גם הפלסטינים יבינו שהם צריכים להתפשר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הבעיה שאין מדיניות. <חיים אורון (מרצ):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת אורון. סליחה, אדוני השר. חבר הכנסת אורון, סליחה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – זה פחות מאשר בין שמונה ל-12. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אורון, אתה דיברת 12 דקות. <רוני בר-און (קדימה):> אדלשטיין, אתה מבין מה הוא עושה להסברה של הממשלה שלך? <היו"ר אופיר אקוניס:> השר בר-און, סליחה, גם אתה דיברת. השר בר-און. השר בר-און. סליחה, חבר הכנסת בר-און, אתה דיברת כאן 13 דקות וחבר הכנסת אורון דיבר כאן 12 דקות; אני מבקש עכשיו לתת לשר לדבר חמש דקות ברציפות. תודה. <רוני בר-און (קדימה):> אתה יושב-ראש או בנקאי? <היו"ר אופיר אקוניס:> אי-אפשר לקיים כל הזמן קריאות ביניים. קריאות ביניים הן לקריאות ביניים, ולא לקריאות רצופות. תודה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – את השלוש דקות שלי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בר-און, וגם לחבר הכנסת שי ולחברת הכנסת זוארץ שגם לא מפסיקה. את הבאה בתור לדבר, אז תשמרי מהאנרגיות שלך לשלוש דקות שיש לך בעוד מספר דקות. <אריה ביבי (קדימה):> ההערה שלו היתה לא נכונה ולא במקום, אני מציע שיתנצל על זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, חבר הכנסת ביבי. תודה רבה. אתה חושב שהיא לא נכונה, והשר חושב שהיא נכונה, והוא יגיד מה שהוא רוצה. תודה. <אריה ביבי (קדימה):> זה לא במקום, על דם לא מדברים פה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. אתם רוצים שנתחיל לקרוא כאן לסדר ונתחיל להוציא? זה גם כן אפשרות. חבר הכנסת ביבי, תודה רבה. תודה רבה לך. <אריה ביבי (קדימה):> זה כבר יותר מדי, זה מוגזם. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <אריה ביבי (קדימה):> ואני מציע לו לחזור בו. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה יודע מה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. תודה רבה. <אריה ביבי (קדימה):> תקרא אותי לסדר. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז, יש פעם שנייה ויש גם פעם שלישית, ואפשר להוציא אותך. <רוני בר-און (קדימה):> תיזהר, הלו. זה נציב שירות בתי-הסוהר, יש לו ידע מהבית... <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-און שהזכיר לנו את תפקידיו הקודמים של חבר הכנסת ביבי, אבל עכשיו הוא פה, ואתה בקריאה לסדר. <רוני בר-און (קדימה):> ניצב בדימוס. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כיוון שאנחנו משוכנעים שיש לכם הרי כוונה לא לחבל ביחסי החוץ של מדינת ישראל, אלא דווקא לחזק אותם, כי גם אתם בסופו של דבר אזרחים נאמנים של מדינת ישראל, אז הייתי רוצה להזכיר לכם – – <אורית זוארץ (קדימה):> את זה תגיד לשר החוץ. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – כי כנראה אתם שוכחים את זה, שראש הממשלה הבהיר אולי לא אלפי פעמים, אבל בטח מאות פעמים, שהוא רוצה לתת לפלסטינים את כל היכולות למשול בעצמם, מלבד יכולת אחת, שאולי לכם היא פחות הפריעה, וזו היכולת לפגוע בנו. כי אחרת, אם זה דבר שהיה נחשב בעיניכם, אני מניח שבממשלתכם הקודמת לא הייתם מאפשרים לתנועת טרור כמו ה"חמאס" להשתתף בבחירות שהתקיימו להנהגת הרשות הפלסטינית. אבל העיקרון הזה שהוא העיקרון של דאגה לביטחונו של עם ישראל הוא העיקרון שמנחה אותנו קודם כול, יחד עם הרצון שלנו לתת לפלסטינים את כל היכולת למשול בעצמם. אין לנו שום רצון למשול בהם. <עתניאל שנלר (קדימה):> כולל מדינה, אדוני השר? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בנוגע לטקטיקות של משא-ומתן וניהול משא-ומתן אנחנו מאמינים, חברי חבר הכנסת שנלר, כמו שהאמנת פעם בעברך, שהדבר הנכון, אם אתה רוצה באמת לקדם תהליך מדיני שיביא אי-פעם לשלום – בהנחה שיש פרטנר – הדרך הנכונה היא לא להודיע מראש על איזה דברים אתה רוצה לוותר, כי אם אתה מודיע מראש על מה אתה רוצה לוותר, הצד השני תמיד יצטרך להראות כלפי האזרחים בצד השני מה הוא הביא מעבר לזה, כי מה שכבר הוצע נתון לו מראש. והדרך שלכם, ללא ספק – אלה עובדות – נכשלה. הרי עשר שנים היו כאן ממשלות שתמכו בלהציע מדינה פלסטינית, להציע ויתורים ולהציע נסיגות, רק הדרישה להדדיות מהצד השני היתה קצת מגומגמת. והנה, עברו עשר שנים, אין הסכם שלום – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> התחזק מעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אין ביטחון, יש טרור, יש "קסאמים". <עתניאל שנלר (קדימה):> עשר שנים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עם כל הכבוד, עוד לא נתתם 30 ימי עבודה לממשלה החדשה. העם לא באמת קונה את הביקורת המגוחכת הזאת לאחר זמן קצר כל כך מאז שהממשלה הזאת כוננה. אבל, ובזאת אני מסיים את הנושא המדיני – – – <אלי אפללו (קדימה):> אדוני השר, שכחת מי היה בשלטון בעשר השנים הללו? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא עוד לא שמע על המהפך. <היו"ר אופיר אקוניס:> השר רוצה לסיים את הנושא המדיני ולעבור לנושא הכלכלי, אז בואו נאפשר לו. תודה. סליחה, הוא בזכות דיבור. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מזכיר לכם שאחרי יש גם דיון. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב להיות שר, אמר פעם מישהו, חבר הכנסת בר-און. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לפחות אנחנו יודעים שעל חינוך הוא לא ידבר. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בר-און, אמרת לי משהו? לא שמעתי את המשפט האחרון. <רוני בר-און (קדימה):> לפני שטוב להיות שר, צריך לדעת להיות שר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אין לי כל ספק שהשר יצדיק את טובת היותו שר בסוף הקדנציה, לא בחודש הראשון. חוץ מזה, אם תאפשר לו לדבר אולי נשתכנע – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה רומז שבחודש הראשון אני מוכיח את ההיפך? <היו"ר אופיר אקוניס:> חס וחלילה. <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני בטוח שגם בחודש הראשון. תודה רבה, חבר הכנסת – – – <אריה ביבי (קדימה):> אם הוא ידבר לעניין נאפשר לו. <היו"ר אופיר אקוניס:> גם אם לדעתך זה לא לעניין, הוא ידבר בלי הגבלת זמן. תודה רבה, חבר הכנסת ביבי. השר ארדן, בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני רוצה באמת להזכיר, לסיום הפרק המדיני, את הדבר שאולי הכי מתחבר ליום שאנחנו מציינים היום, יום הרצל, והוא שראש הממשלה הבהיר שבכל הסכם שלום עתידי, הדבר הראשון והמרכזי חייב להיות – ובכך אין לי ספק שאתם תומכים – שהפלסטינים יכירו בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ-ישראל. אני חשבתי שזה באמת דבר ברור שאתם תתמכו בו, גם בימים קשים וגם בימים קלים. אבל אני רוצה להזכיר לכם, שדווקא היושבת-ראש שלכם, שנעדרת היום – ואני אזכיר זאת שוב ושוב, עקב זה שציינתם שחשוב לכם לחזק את הפרלמנט – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> עקב זה שהיא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פלסנר, כבר הסברת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל היא בחרה להיות שם, בוועידת איפא"ק, ולא כאן אתכם. זה פטנט לא רע, דרך אגב, חוקת קדימה. אומנם היא לא כל כך דמוקרטית, אבל לפחות היא מאפשרת ליושבת-ראש לשלוח אתכם לעשות את העבודה היותר קשה והיותר מתסכלת. <רוני בר-און (קדימה):> מה היה עדיף – – – נתקן את הנזקים? <יוחנן פלסנר (קדימה):> כמו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בכל אופן, חבל מאוד שדווקא יושבת-ראש קדימה ציפי לבני ויתרה על הדרישה הזאת כמעט ברגע שהיא העלתה אותה. זה רק ממחיש את העובדה שלכם, שהייתם חברים ושותפים בממשלה הקודמת, לא היו שום קווים אדומים. לכן המדיניות שלנו באמת מוזרה לכם: מה פתאום שלממשלה ישראלית יהיו קווים אדומים? <יואל חסון (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הרי הקו האדום שלכם הוא איך אפשר למצוא חן, וכל היום תדברו על איך אנחנו משיגים אהדה אצל מנהיגים בין-לאומיים. מה עם טובתו של העם היושב בציון? זה בעדיפות שנייה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת חסון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ואת זה אתם הוכחתם פעם אחר פעם במדיניות שלכם, שנכשלה: לא הבאתם שלום, הבאתם טרור, הבאתם "קסאמים", הבאתם שתי מלחמות, והבאתם הרבה, הרבה מאוד, שחיתות שלטונית; אלה הדברים שאתם הבאתם. <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> השאלה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זאת לא שאלה לשר. אתם נימקתם את האי-אמון. חבר הכנסת חסון, אתם נימקתם את האי-אמון שלכם, ועכשיו השר משיב על האי-אמון שאתם כבר נימקתם לפני שעה וחצי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל הוא לא משיב לעניין. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פלסנר, אתה בנאום ביניים, לא בקריאת ביניים. <דליה איציק (קדימה):> הוא משיב ומשיב. השר התאהב בתפקיד. יותר מדי. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל השר, לפי התקנון – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – הליכוד שינה את עמדתו המדינית, או את המצע המדיני שלו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, חברת הכנסת אברהם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא היה להם מספיק זמן, משנת 1999 – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> דומני שזה היה הרמב"ם שאמר שדרכו של החוטא אל החזרה בתשובה היא קודם כול להכיר בחטאיו. לכן, עם כל הכבוד לכם, באמת, קחו פסק זמן – – <יואל חסון (קדימה):> – – – אחרי ביקור נתניהו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, חבר הכנסת חסון. אתם נימקתם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – תעשו איזה תהליך של היטהרות, של הזדככות, של הכאה על חטא, בחינה של כל ההרס והאדמה החרוכה שהותרתם לעם ישראל אחרי שלוש שנים בשלטון, ולאחר מכן תוכלו לבוא ביושר – אם אתם זוכרים את המלה הזאת – באמת, בידיים נקיות, אחרי איזה פרק זמן מינימלי שהממשלה הזאת יכולה להתחיל לעשות דברים, ואז, אולי, הביקורת שלכם תוכל להישמע. אני רוצה לומר כמה מלים גם בנושא הכלכלי-חברתי. גם בנושא הזה, חברי חבר הכנסת בר-און – ואין מקום יותר מתאים להזכיר את תוארך הקודם מאשר בנושא הכלכלי: שר האוצר לשעבר, עד לפני 35 ימים – העם לא טיפש – אין מה לעשות; כשאתם באים וזועקים היום על עשרות אלפי מובטלים, ההחלטות של אותם מעסיקים לפטר את המובטלים האלה לא נולדו בשבועיים-שלושה האחרונים, במהלך הפסח. הם נולדו כאשר אתה, השר לשעבר בר-און, היית שר האוצר. כאשר יושב-ראש ההסתדרות ושרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים – – <רוני בר-און (קדימה):> חבר מרכז הליכוד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כבר מזמן לא. – – אמרו לכם השכם והערב: אתם לא עושים כלום. הנה, ג'ומס לידך, הוא יעיד. אני שמעתי גם את ג'ומס אומר את זה אז: אתם לא עושים כלום, אתם אומרים שהצונאמי העולמי לא יגיע לכאן, רק צריך להוריד את הראש, לא לתת ערבויות לפעילות כלכלית; "לא להגזים יותר מדי, הערבויות האלה יש להן מחירים, אי-אפשר להתעלם מהם" – מה, שכחנו? זה לא היה לפני שלוש שנים, זאת לא ההתנתקות שנראה כאילו היתה לפני הרבה מאוד שנים. זה בחודשים האחרונים. מי שהוביל את המדיניות הזאת זה אתם. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כפי שאמרתי, אדמה חרוכה שהותרתם בנושא המדיני-ביטחוני – אותו דבר: אדמה חרוכה הותרתם בנושא הכלכלי-חברתי. והיום אנחנו צריכים לאסוף את השברים שלכם ולטפל בעשרות אלפי מובטלים כל חודש. <מגלי והבה (קדימה):> אה, באמת? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ומה הכלים שהותרתם לנו לטפל? <יואל חסון (קדימה):> – – – רק את השברים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> 40 מיליארד שקל ירידה בהכנסות ממסים – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> תפסיק לשקר. אפילו גדול השקרנים בסיעה שלכם לא מעז להגיד את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מי, זה שכיהנת כיועץ המשפטי של הממשלה שלו כמה שעות טובות? <קריאות:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתם מסבירים לי לאט, אני מבין מהר. הלוואי שהייתי מהיר תפיסה כמוך. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> – – – השר ארדן, אתה לא בדו-שיח עם שר האוצר לשעבר בר-און. <רוני בר-און (קדימה):> אתה רוצה? אז רק השר. – – – שני הבוסים איזה שירותים עשינו לכם. <היו"ר אופיר אקוניס:> השר ארדן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בקיצור, העם לא טיפש, אדוני שר האוצר לשעבר. הוא זוכר היטב מי כיהן כשר האוצר, ומי כיהן כראש הממשלה, ומי הוביל את מדינת ישראל אל השבר הכלכלי והחברתי הנורא הזה, שהיום אנחנו צריכים לטפל בו ולהתמודד אתו. אני רוצה לפרוס לפניכם, כי אולי לא הקשבתם, את התוכנית הכלכלית שהציג שר האוצר יחד עם ראש הממשלה. שלא כמו שציין חבר הכנסת אורון, זה לא רק שממשלת ישראל הלכה והובילה היום תוכנית שאין בה הגדלת הוצאות משמעותית. אני באמת מעריך אותך, חבר הכנסת אורון, אבל אני בטוח שאם תבחן את כל המדינות שהיחס חוב-תוצר שלהן דומה לזה של ישראל, והחוב הלאומי שלהן הוא בגדלים כמו של ישראל – – <רוני בר-און (קדימה):> זאת תוכנית שלכם, לא של הממשלה הקודמת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ודאי תמצא שלא כולן – אפילו רובן לא הגדילו באופן משמעותי את ההוצאות שלהן. <רוני בר-און (קדימה):> זה לא של הממשלה הקודמת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, זה לא ייגמר אם לא תפעיל את סמכויותיך. לי אין בעיה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תמשיך בבקשה, השר. חבר הכנסת בר-און, השר ביקש להציג את התוכנית הכלכלית – – – <רוני בר-און (קדימה):> פתאום הוא בוחר צימוקים בעוגה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. השר המקשר והשר להגנת הסביבה ביקש להציג את התוכנית הכלכלית של הממשלה – את עיקרי התוכנית הכלכלית של הממשלה, אני מקווה – אז תן לו לעשות את זה ברציפות בכמה דקות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מילא אם הייתם אומרים לנו שרק משרד האוצר תמך בגישה הזאת – אז היינו מבינים. הרי משרד האוצר, אלא אם כן אתם מכהנים בו, חשוד תמיד בכך שהוא נורא רוצה לפגוע בחלשים ולעזור לעשירים; והרי פוליטיקאים – זה דבר מאוד טבעי – במקום לחלק כסף הם רוצים לקצץ, כי הם מאוד רוצים לפגוע בעצמם פוליטית. אני אומר את זה דווקא בהקשר של ההתייחסות שלכם לציבור, כאילו הציבור עיוור, כאילו הוא לא רואה את המשבר העולמי, את מיליוני המפוטרים ברחבי העולם, את זה שהמשבר הזה מגיע למדינת ישראל בצורה הולכת וגדלה – ומי שצריך להתמודד אתו זה אנחנו, בכלים שאתם הותרתם לנו. אבל מה לעשות, זה לא רק משרד האוצר, כי אנחנו קיימנו דיון ארוך ומעמיק בממשלה, שבו השתתף גם נגיד בנק ישראל, והוא בטח לא חשוד בחוסר הבנה בנושאים הכלכליים, והשתתף בו עוד אדם, נדמה לי שאתם מיניתם אותו, קוראים לו פרופסור טרכטנברג, והוא יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, שאתם הקמתם, והוא היה זה שייעץ לכם. ושלושת הגורמים המקצועיים הללו, שלא שוקלים שיקולים פוליטיים – גם המועצה הלאומית לכלכלה, גם נגיד בנק ישראל וגם משרד האוצר – שלושתם המליצו בפני הממשלה על הכיוון הזה של שמירה על הוצאות הממשלה ושל המדיניות שאיננה תומכת בהגדלה משמעותית, שכמובן עלולה לפגוע באמינות של הניהול הכלכלי של מדינת ישראל וכל התוצאות העגומות שעלולות להיות לכך. אני אפרט בקצרה, אם לא תפריעו לי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הם גם המליצו לקצץ בחינוך? <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פלסנר, אני איאלץ לקרוא אותך לסדר פעם ראשונה, כי ההפרעות שלך פשוט בלתי נפסקות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני רוצה להתעדכן. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתם יודעים מה, לפני שאני אתחיל אני גם ארענן שוב את זיכרונכם. אומנם זה היה אתמול, אבל ההחלטה של הממשלה אתמול, מעבר לעובדה שדיברה על גידול 1.7, גם ציינה במפורש שההחלטה הזו איננה סופית, והיא כפופה להגעה להסכמה עם ההסתדרות ועם המעסיקים. כי שוב, בשונה אולי מהמדיניות שלכם, אנחנו מייחסים חשיבות גבוהה מאוד-מאוד לכך שאנחנו נבצע ונקדם את התוכנית הכלכלית הזו בשיתוף פעולה עם יושב-ראש ההסתדרות, בשיתוף פעולה עם נשיא התאחדות התעשיינים, כי אנחנו מבינים שהשותפות הזו חשובה כדי שאזרחי מדינת ישראל לא ישימו לב לכל ההסתות הפוליטיות שלכם ויתרשמו שמדובר פה באמת בתוכנית שבאה לחלץ את המשק מתוך אחריות ומתוך הבנה של המשבר האדיר שאנחנו חווים. התוכנית הכלכלית כוללת חמש נקודות מרכזיות, שהמטרה של כולן היא לבלום את ההשפעות הקשות של המשבר הכלכלי ולהוביל את המשק הישראלי חזרה למתווה של צמיחה. למה אנחנו זקוקים לעשות את זה? קודם כול, כמובן, בשל הירידה החדה בהכנסות המדינה, שנבעה קודם כול מההפסדים של הסקטור הפיננסי ותשלומי המסים שלו. אתם, כמובן, עדים כמונו למחיקות הגדולות של הבנקים ולהפסדים שנגרמו למגזר הפיננסי. <רוני בר-און (קדימה):> אז הממשלה לא אשמה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ולכן לפי כל ההערכות צפוי גירעון תקציבי של עשרות מיליארדי שקלים, גירעון שיביא לגידול משמעותי בחוב הלאומי של מדינת ישראל. כדי לשמור על האמינות שהכלכלה הישראלית הפגינה בשנים האחרונות חובתנו להמשיך ולשמור על המשמעת הפיסקלית וליצור סדרי עדיפויות בהוצאות הממשלה ובהשקעה התקציבית בתחומים השונים. התוכנית הכלכלית מתגבשת תוך הידברות מקיפה, כפי שציינתי, עם כלל הגורמים הרלוונטיים, ובראשם ארגוני העובדים והמעסיקים. כולנו – גם אתם, חברי באופוזיציה – נידרש לגלות יחד מנהיגות כלכלית ולתרום להצלחת התוכנית. אנחנו ננקוט את הצעדים הנכונים כדי לבלום את ההאטה, כך שכבר בשנת 2010, בעזרת השם, נראה ניצנים ראשונים של צמיחה. וזה יכול לקרות רק אם המדיניות הכלכלית האחראית והמאוזנת שאנחנו מציגים תקודם. מה הם עיקרי התוכנית, שאנחנו מכנים אותה "תוכנית בלימה ותנופה"? קודם כול, הדבר המתבקש והנדרש כדי שהתעסוקה תוכל לחזור ולגדול זה הגדלת האשראי ועידוד היצוא. אחת ההשלכות של המשבר, כפי שציינתי, היא אובדן מקורות ומצוקת זמינות אשראי של חברות במשק, וכדי להקל על מחנק האשראי ולשמר את הפעילות העסקית, הממשלה מציעה לנקוט כמה צעדים. בשונה ממה שציין כאן אני לא זוכר מי מחברי הכנסת, נושא הערבויות לבנקים לא נועד לעזור לבנקים, חברי. הדבר הפשוט והקל לבנקים היום כשיש סכנה והם מפחדים שהלווים לא יחזירו את הכסף, זה לנקוט מדיניות של "שב ואל תעשה". הממשלה לא תיתן ערבויות, הבנקים לא ילוו, המשקיעים לא ישקיעו, וכך אנשים ימשיכו להיות מפוטרים. זה בדיוק מה שקרה עקב המדיניות של הממשלה הקודמת. אנחנו לא מאמינים במדיניות הזו, אנחנו לא מאמינים בססמאות הריקות האלו. לבנקים יש חסרונות אדירים, ומי כמוני יודע, שנילחם בהם. אבל בנושא אחד אנחנו חייבים לשתף פעולה, ואם יש מצב תקוע צריך לראות איך מחלצים אותו. וכאשר הבנקים, בגלל מדיניות שמרנית, לא נותנים ערבויות והפעילות הכלכלית נפגעת, הממשלה לא יכולה להתעלם מזה ולהביא לאבטלה מוגברת. ולכן נגדיל באופן משמעותי וניתן ערבויות לבנקים כדי שהם יפשטו וישנו את התנאים לגיוס ההון במשק, ובכך תגדל זמינות האשראי, ואנחנו מאמינים שכך יגדלו גם ההשקעות והתעסוקה. מתן אשראי במסגרת חוץ-בנקאית – הממשלה תתמוך בהקמת קרנות אשראי חוץ-בנקאי בשיתוף משקיעים מוסדיים וזרים, שיתמחו בהעמדת אשראי לחברות שאינן מקבלות פתרון אשראי בכלים הקיימים, ובכלל זה חברות בתחום הטכנולוגיה. היקף המסגרת המתוכננת לפעילות הקרנות שתפעל על בסיס ערבויות הוא כ-2 מיליארדי שקלים. סיוע לתעשיות היצוא – הממשלה תבנה מנגנונים שיאפשרו שימור נתח שוק היצוא של ישראל בעולם ואף להגדילו, וזאת באמצעות מגוון כלים, שבגלל שהארכתי לא אפרט אותם. הרחבת אשראי לעסקים קטנים ובינוניים – קרנות האשראי לעסקים קטנים ובינוניים יוכפלו בהיקפן, והן יגיעו לסך כולל של 2.6 מיליארדי שקלים. חברות היעד של הקרן תהיינה רבות יותר. הקרן תפעל גם מול מפעלים שהיקף מחזורם מ-15 עד 400 מיליון שקלים. כיום הקרן פעלה מול מפעלים שהיקף מחזורם מ-22 מיליון עד 100 מיליון. סכום ההלוואה המקסימלי יהיה 16 מיליון במקום 8 מיליונים. ובכך, כך אנחנו מקווים, נביא לעידודם והצלתם של עסקים קטנים ובינוניים. הדבר הקריטי ביותר, כפי שציינתי, קידום התעסוקה ובלימת האבטלה, שהיא אולי המגפה הקשה ביותר שפוגעת בחברה הישראלית בימים אלה, ואתם לא השכלתם להיערך אליה והטלתם את כל ההתמודדות עלינו. קודם כול יש לטפל בבעיה של העובדים הזרים הבלתי חוקיים. ההערכה כיום היא כי בישראל כ-400,000 עובדים זרים שאינם ישראלים, מתוכם 300,000 לא חוקיים, לעומת 230,000 מובטלים ישראלים. תוצג תוכנית מקיפה לצמצום תופעת העובדים הזרים. יגובשו כלים להתמודדות מול מעסיקי העובדים הבלתי חוקיים ומול העובדים הרבים שעובדים בארץ באופן לא חוקי. בנוסף, עידוד תעסוקה בכלל ובקרב נשים בפרט. אנחנו ננקוט את הצעדים הבאים: פריסה ארצית של מנגנון תשלום מס הכנסה שלילי לעובדים בעלי שכר נמוך. אתם יישמתם את מס ההכנסה השלילי – שהוא סיוע לאותם אנשים שיוצאים לעבוד אך לא מגיעים לסף ההכנסה, והממשלה תוסיף להם מאות שקלים כל חודש – אתם יישמתם את זה רק על אזורים ספציפיים בארץ, ואנחנו מתחייבים ועומדים להרחיב את זה בשנה הקרובה לכל חלקי מדינת ישראל, בעלות של מאות מיליוני שקלים. הממשלה תוסיף תוכניות הכשרה מקצועיות בהיקף של כמיליארד שקלים, וזה יופיע כבר בתוכנית הכלכלית של השנה וחצי הזאת. עידוד העתקת פעילות מפעלים עתירי כוח-אדם לפריפריה, תוך הרחבת מצבת העובדים. שוב, מתוך רצון להתמודד עם האבטלה בפריפריה. עידוד תעסוקת נשים, אמהות כמובן בראש ובראשונה, על-ידי הרחבה של היצע מעונות-היום המסובסדים והגדלת התמיכה הממשלתית במימון מעונות יום וצהרונים, כל זאת בתוספת של 200 מיליון שקל בשלוש השנים הקרובות. רבים מהדברים האלה הושגו בזכות שיתוף הפעולה עם מפלגת העבודה ועם ש"ס ועם חברי המפלגות בקואליציה ועם ההסתדרות ועם ארגוני המעסיקים, ולא הייתי מציע לכם לזלזל בכל ההישגים החברתיים הללו. הממשלה גם תקים קרן סיוע למפעלים במצוקה, בשיתוף המעסיקים והעובדים. קרן זו תתמוך במפעלים שנקלעו למצוקה כלכלית, בהתאם לקריטריונים שיסוכמו. היקף הקרן – תקשיבו טוב, חברי חברי הכנסת – היקף הקרן הזו, ואנחנו מחויבים לכך בהסכמים הקואליציוניים, יעמוד על כמיליארד שקלים. רפורמות מבניות בענפי המשק – קיימים כמה ענפי יסוד העומדים בבסיס משק בריא. במסגרת התוכנית הכלכלית אותרו כמה תחומים שבכוונתנו לטפל בהם, והם הוזנחו עשרות שנים. מדובר בענפים שחייבים להיות מפותחים ויעילים כדי שיעמדו בסטנדרטים בין-לאומיים. קודם כול – בראש ובראשונה – אני שמח לבשר לכם שהיום ועדת השרים בראשותו של ראש הממשלה נתניהו אישרה את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. אנחנו מאמינים שהאצת פעילות בתחום הנדל"ן ככלי להגברת הצמיחה היא דבר חיוני. 93% מהקרקעות בישראל מרוכזות בבעלות המדינה. אנחנו מציעים מנגנון להעברת הקרקעות האלה לבעלות פרטית, בפרט באזורים העירוניים, וחינם באזורי הפריפריה וקו העימות, ולשחרור עתודות קרקע לטובת הקמת מבני מגורים ותעסוקה נוספים. במקביל יתבצע שינוי מבני במינהל מקרקעי ישראל כדי לשפר ולייעל את פעולות התכנון והפיתוח של הקרקע, ולצמצם את ההליכים הביורוקרטיים. כל הדברים האלה ישרתו את כלל אזרחי מדינת ישראל – בראש ובראשונה את תושבי הפריפריה וקו העימות – ויחסכו להם הרבה הרבה ביורוקרטיה וסבל בכל הליכי התכנון ובכל ההליכים שנדרשו מול המינהל מאז קום מדינת ישראל. משק החשמל – משק החשמל בישראל מתאפיין במבנה מונופוליסטי בלתי יעיל שמביא לעלויות עודפות של מאות מיליוני שקלים – לצערי, ובתוקף תפקידי אני אומר לכם, הוא גם מביא לזיהום אוויר קשה מאוד – וברזרבות חשמל נמוכות, שאינן תואמות את צורכי המשק. בהתאם לכך, הממשלה תפעל לקידום ייצור חשמל פרטי, לקידום חברה שתנהל מערכת עצמאית ולקידום הקמת חברת ייצור חשמל חדשה. מערך נמלי ישראל – מערך הנמלים הוא צומת כלכלי מרכזי. ישראל היא מדינה קטנה ש-99% מסחר החוץ שלה עוברים דרך הים. בהתאם לכך, אנחנו נפעל לייעול ענף הנמלים, כדי לשפר את רמת השירות המוצע למשתמשים, לקצר זמני שהייה של אוניות כדי שנמלי ישראל יעמדו בסטנדרטים בין-לאומיים, ולממש סוף-סוף את יתרונה היחסי של ישראל ואת מקומה האסטרטגי על נתיב הסחר הבין-לאומי. ביטחון אישי – כחלק ממחויבות הממשלה להקנות ביטחון אישי לאזרחיה, דבר שאולי זר לכם, חברי באופוזיציה, תוצג תוכנית להקמת יחידות שיטור עירוניות שמטרתן להגביר את רמת הביטחון האישי של התושבים, תוך שימור הסדר בערים ומיגור תופעות כמו "פרוטקשן" ועוד. יישום התוכנית יביא לחיזוק שיתוף הפעולה בין המשטרה המקומית לעירייה וייצור סוף-סוף סביבה בטוחה לפעילות כלכלית משגשגת בתוך הערים. <זאב בילסקי (קדימה):> גלעד, זה לא פטנט שלכם. לפחות על זה תן לי קרדיט. זה לא פטנט של הממשלה הזאת. קריאה: כל זה עשו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל אנחנו הראשונים שמביאים את זה ליישום וקידום. זה לא קודם בתקופת הממשלה הקודמת. קריאה: – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קודם כול, אני עוד לא מתהלל, כי זה עוד לא יושם. אבל אנחנו התחלנו לקדם את זה. <יואל חסון (קדימה):> השר ארדן, לא יהיו לכם כל כך הרבה שנים לבצע את זה. בוא, אל תהיה כזה אופטימי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם בעניין הזה, מה שהחלתי על עצמי – אל יתהלל חוגר כמפתח. בוא נחכה, עבר זמן מועט מדי. שלא תמצא בסוף גם את עצמך בספסלים שלנו בלי להתכוון. <קריאות:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תנו לי לסיים. מסים: מס הכנסה – הממשלה תציג – וכבר הציגה – תוכנית מסים מפורטת ובה תוואי פוחת של שיעורי מס על יחידים וחברות מהשנה ועד שנת 2016. המס על יחידים יופחת בהדרגה עד לרמה של 39%, ומס החברות יופחת עד לשיעור של 18%. תוכנית המסים, חברי חברי הכנסת, תסייע בראש ובראשונה, ובעיקר, לשכבות הביניים, תגדיל את רווחת הציבור ותתמוך בפעילות הכלכלית. <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ואחרון חביב – תשתיות והון אנושי. פניה של הכלכלה הישראלית אל משק מפותח הנשען על תשתיות מבוססות, השקעות בהון האנושי ובתשתיות פיזיות, משמעותן תנובה חברתית וכלכלית בטווח הארוך. במסגרת זו בכוונתנו לתמוך בפרויקטים של תשתית. מתוכננת האצת הוצאתם לפועל של כמה פרויקטים תוך קיצור ההליכים הביורוקרטיים, וביניהם שדה תעופה בין-לאומי נוסף, קווי תחבורה ציבורית מהירים כדי לחבר פריפריה למרכז, והשקעות מסיביות בכל אותם קווי רכבת בפריפריה, שאתם, חברי באופוזיציה – בממשלה הקודמת – הקפאתם, בפרויקטי מים ובתשתיות תיירות. בנושא תעשיית ההיי-טק – אנחנו רואים בתעשיית ההיי-טק קטר צמיחה מרכזי למשק. כדי לשמר את יתרונה היחסי הבולט של ישראל בעולם בתחום זה תוצג תוכנית כפולה לתמיכה בתעשיות הטכנולוגיה. הממשלה, כבר השנה, תגדיל באופן משמעותי את התמיכה בתקציבי המדען הראשי ואת התמיכה בפרויקטי מחקר. עם זאת תוצע מסגרת פיננסית בהיקף של מאות מיליוני שקלים שתעודד השקעה של גופים פיננסיים גדולים בתעשיות טכנולוגיה. ואחרון חביב – חברת הכנסת סולודקין, בשבילך – מדענים חוזרים. ניצול המשבר הכלכלי בצורה חכמה יכול לתת לנו הזדמנות להחזיר את טובי המוחות שעזבו אותנו ולהביא אותם לעלות, או לשוב לישראל, חברתי שרת הקליטה. לכן אנחנו נציע למדענים וחוקרים, אנשי עסקים ופיננסים, הטבות ותמריצים אחרים כדי להשתלב בחברות ובמכוני מחקר בארץ, ולתרום ערך מוסף לפעילות הכלכלית במשק, נוסף, כמובן, על הערך התרבותי האדיר שהם מביאים ותורמים לחברה הישראלית. ואני באמת רוצה לסיים, במשפט אחרון, שוב בקריאה אליכם, חברי באופוזיציה. זה יום הרצל; אנחנו מציינים, באמת, את חוזה המדינה היהודית, והייתי מציע לכולנו, באמת, למרות התפקיד שלכם, לא לפעול על-פי הטייס האוטומטי. לנסות לתת קצת קרדיט גם לנו, וגם לציבור. יש לנו כל הכוונת הטובות לעשות רק טוב לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני בטוח שגם לכם יש הכוונות האלה. את התוצאות של הדרך שלנו, במלוא הכנות, הרי גם אתם יודעים – ואתם אנשים מוכשרים ואינטליגנטים – יהיה אפשר לשפוט באמת רק לפחות בעוד כמה חודשים, אם לא כמה שנים. בקריאה זו הייתי רוצה לבקש מכם לשקול שוב את עמדתכם ולהביע אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אורית זוארץ – שלוש דקות. <אורית זוארץ (קדימה):> שלוש דקות, אני אשתדל לקצר. מה שיש לי לומר לכבוד השר גלעד ארדן – שמעתי את דבריך, וההערה היחידה שיש לי לומר היא שהנייר סופג הכול וללשון אין עצם. לצערי הרב, זה משהו שמאפיין את ההתנהלות של הליכוד לא מהיום. מאוד הצטערתי לשמוע בדבריך את המסר המאוד-מאוד בעייתי של – קודם ניבחר ואחר כך נגבש מדיניות. מאוד מפתיע אותי שעדיין אין לממשלתכם מדיניות. זה שאובמה לא פרסם את המדיניות שלו זה לא אומר כלום. יש לו מדיניות, והוא פועל על-פי המדיניות שלו ועל-פי קווי היסוד. הבעיה שלכם היא שאתם עוד לא גיבשתם מדיניות, ומדינת ישראל משלמת מחיר מאוד-מאוד כבד בגין ההתנהלות הזאת, ובגין העדר מדיניות. <מירי רגב (הליכוד):> – – – לא גיבשתם מדיניות. בגלל שהמדיניות של קדימה היתה כל כך – – – <אורית זוארץ (קדימה):> ההתנהלות של ממשלת נתניהו, שהיא ממשלה מנופחת, בלי פרופורציות, שוברת שיא חדש של אטימות וחוצפה, ממשלה בזבזנית. היא גוזרת ביד אחת גזירות כלכליות קשות שתכליתן לפגוע בשכבות החלשות – פיטורי עובדים, פגיעה בשלטון המקומי – וביד השנייה היא דואגת להקים עוד כמה וכמה משרדים מיותרים ללא כל תוחלת, יעד או מטרה, ולמינוי מאות מקורבים. הייתי מאוד שמחה לשמוע אם לפחות במקום הזה הייתם קצת מכפרים, ודואגים שאותם 180 מינויים חדשים יהיו מינויים מהפריפריה – – – <יואל חסון (קדימה):> 182. <אורית זוארץ (קדימה):> סליחה – ו-2. סליחה. זה משתנה כל יום, אתה יודע. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לא היה כדבר הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת הנכבדים, הואיל ונשיא המדינה יצא וביקש ממני להחליף אותו בכמה אירועים – יש היום גמר המשחק של הנכים בין בית-הלוחם מצה"ל – – – <אורית זוארץ (קדימה):> לפחות במשחק אתם משתתפים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא הולך למשחק, אני הולך לתת את הכבוד של נשיא המדינה לקבוצת הנכים שתזכה בגביע, ולברך גם את אלה שלא יזכו בגביע. אבל, זה דבר שאני חייב ללכת אליו. אני מבין שהדיון מתמשך, ואני כבר מתנצל על כך שלא אשתתף בהצבעה. עכשיו, אני אתן לך – – – <אורית זוארץ (קדימה):> בסדר גמור. הייתי מאוד שמחה לשמוע שאותם מינויים חדשים יהיו באמת מקרב אזרחי הפריפריה. גברת רגב, הקמת שדולה. אשמח מאוד לשמוע שכל אותם מועסקים הם מובטלים מהפריפריה – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – ולא מקורבים ועסקנים מהמעגלים המאוד-מאוד קרובים של השרים. <יואל חסון (קדימה):> מהפריפריה של הליכוד. <אורית זוארץ (קדימה):> כן, מהפריפריה של הליכוד והעסקנים. ממשלת נתניהו – – – <מירי רגב (הליכוד):> חיפשתי אותם ולא מצאתי אותם. חיפשתי אותם – לא מצאתי. <אורית זוארץ (קדימה):> לא מצאת. זה כמו שאומרים במינוי נשים: אין נשים ראויות. <מירי רגב (הליכוד):> לא מצאנו – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו מכירים את המשפטים האומללים האלה שרוצים לדחוק – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – את הססמאות, ולא לדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת – – – שאת תוכלי לנאום. אי-אפשר לקרוא קריאת ביניים של נאום. אני מצטער. אני לא יכול לשנות את המהלכים של הבית הזה בגלל הרצון של חברי כנסת. אנחנו צריכים לשבת בפורום של הסיעות וועדת הכנסת ולשנות את התקנון, שיש אנשים שהם מיוחדים והם יכולים לקרוא קריאת ביניים גם מהמקום. אני בטוח שזה מאוד מעניין, ורק צריך לשנות את זה. אני נותן לך עוד דקה מחדש בגלל – – – <אורית זוארץ (קדימה):> קצת צניעות, קצת דרך ארץ. בואו ונדבר קצת יותר על צמצום פערים, ולא פערים חברתיים, כי בזה ראינו את ההצעות ואת הגזירות הכלכליות. זה לא הולך לכיוון החברתי. זה הולך לכיוון הכיסאות והטובות האישיות והכיבודים והמעגלים הנוספים שהולכים ליהנות על חשבון הציבור, וזה לא מגיע ליעדו. צמצום הפערים בין הבוחרים לנבחרים. אתם מסתגרים בתוך הלשכות שלכם עם הכיבודים ומתרחקים מהעם. המחיר של ההתנהלות הזאת הוא פגיעה אנושה בזרוע הביצועית של ממשלת ישראל כביכול. היא פגיעה אנושה בשלטון המקומי. בשבוע שעבר סיירתי ברמלה, בלוד ובעוד יישובים, והם מבכים את ההתנהלות הזאת. עדיין אין תקציב. מרבית הפעולות שלהם מוקפאות. הם לא יכולים לבצע את הפעילויות שאתם, כממשלה, מטילים עליהם בגלל שביקשתם עוד ארכה ועוד ארכה באישור התקציב שעדיין הולך ומתמהמה, ואנחנו לא רואים עדיין את הסוף או את מועד הגשתו בתוך כל ההתנהלות עם כל חוק ההסדרים. דרך אגב, שר האוצר לשעבר רוני בר-און הגיש תוכנית כלכלית לטיפול במשבר, והוא גם הציג אותה כאן יחד עם בכירי המשק בוועדת הכספים. היה ראוי שהייתם מעיינים בה ולו מעט לפני שקיבלתם את ההחלטות האומללות שלכם. לגבי הצמיחה, באמת מזל שיש צוות מקצועי שמפעיל בלמים לעומת הפזרנות של ביבי והממשלה במינוי שרים חדשים, הקמת לשכות מיותרות ומינוי מקורבים ותקנים נוספים ומיותרים. אז באמת צריך לבלום בצד השני. צר לי שהבלימה הזאת תבוא על חשבון הציבור. היא תבוא על חשבון משלם המסים, על חשבון האזרח, ביישוב, בעיר ובכפר במדינת ישראל. היא תפגע במערכת החינוך פגיעה אנושה. היא תפגע במערכת הרווחה פגיעה אנושה. איפה בוז'י? אני לא רואה אותו. אני גם לא שומעת אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אורית זוארץ (קדימה):> לכן, אני אומרת שהמכנה המשותף של הממשלה הזאת הוא עצוב ועלוב. הצרכים האמיתיים של האזרחים במדינת ישראל רחוקים מכם. אתם דורסים ברגל גסה את האזרחים. משפט אחרון – כריתת הזרוע הביצועית של הממשלה ופגיעה אנושה בשלטון המקומי בדם קר ללא הרדמה, ללא הידברות, פוגעת באזרח פגיעה ישירה. איך אמר מר ארדן? האזרח יודע לקבל החלטות. האזרח לא טיפש. הוא יודע לשקול את השיקולים ולקבל את ההחלטות בבוא היום. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת ובעיקר מאלה שהם חדשים, מקרוב שבאו, לדעת שכאשר יש שלוש דקות צריך להתכונן לשלוש דקות. אתם כבר ותיקים. זה הכנס השני שאתם משתתפים בו. חבר הכנסת אורי אורבך – בבקשה, אדוני. גם לרשותך עומדות שלוש דקות. לא יפריעו לך – אז הן יהיו נטו וברוטו; יפריעו לך – נוסיף. <השר מיכאל איתן:> להפריע לך? <אורי אורבך (הבית היהודי):> תעזור לי. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני הסוף, אם תראה שהוא לא גמר, תפריע לו וניתן לו אז. בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אכן יש בממשלה הזאת יותר מדי שרים ויותר מדי סגני שרים. אבל הממשלה הזאת גדולה קודם כול בגלל שמפלגת קדימה סירבה להצטרף לממשלה כי נתניהו, ראש הממשלה, לא רצה לומר את ססמת הפלאים, את מפתח הקסמים: שתי מדינות לשני עמים. <יואל חסון (קדימה):> דני אילון אמר את זה. אתה תומך בממשלה – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אם כך, תצטרפו לממשלתו של דני אילון. <יואל חסון (קדימה):> אתה תתמוך בממשלה שדני אילון אמר את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אתה רוצה שיפריעו לך? אם כן, תגיד לי, ואז אני אתן לך את כל הזמן שיפריעו לך, אבל לא יהיה לך. אם אתה רוצה שאגן עליך, אגן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אנחנו נוסעים בממשלת נתניהו ולא בנתיבי אילון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון רשאי לקרוא קריאות ביניים, אבל אם אתה עונה לו זה כבר מתחיל להיות בעייתי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אבל, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעצם, מה שקדימה רצתה זה לא שתי מדינות לשני עמים. אתם רציתם שני ראשי ממשלה למדינה אחת. אם נתניהו רק היה אומר "שני ראשי ממשלה למדינה אחת", גם הוא וגם ציפי לבני – הייתם מוחלים על שני מדינות לשני עמים. זו היתה השאיפה הגדולה שלכם. אחרי שנתניהו לא הסכים וגם לא הסכים לחלוקת הארץ לשתי מדינות, אתם ממשיכים עם ססמת ההפעלה שלכם; ולא משנה מה תעשה הממשלה, את מי תמנה ואת מי תפטר ואיזה משרד תאחד ואיזה משרד היא תשלש ואת מה היא תחלק. כל עוד אתם לא תקבלו את חלקכם ברוטציה הנשכחת, אתם תמשיכו לטרטר עם שתי המדינות לשני עמים – דבר שגם אתם לא יודעים מה תעשו יום אחד אחרי שיהיו פה, חלילה, שתי מדינות לעם היהודי ולערבים הפלסטינים. אבל זו סיבת הסיבות ועילת העילות היום של מפלגת האופוזיציה הראשית. זאת כל התוכנית המדינית. זה האופק המדיני שאחריו אין שום דבר. זה המגדלור שלכם בתוך כל האובך הזה שהיום אנחנו עברנו. זו נקודת האור היחידה שאתם רואים – המדינה הפלסטינית העתידית. מזכירים לי ממש את השיר ששרה שושנה דמארי: "הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור, אך תמיד כשחזר, עם ליל, מן החוף היה מבחין, בתוך השחור, אור פלאי קורץ לו וצוהל" שתי מדינות לשני עמים. זאת, אגב, לא בשורה המקורית, אבל את זה אתם הוספתם לכם והצטרפתם לססמאות של חד"ש, רק"ח לשעבר, כאילו אתם המצאתם את הססמה הזאת. <יואל חסון (קדימה):> מעניין מה תנאם בעוד שנה. מעניין איך תנאם בעוד שנה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> חבר הכנסת חסון, אני מבטיח לך שבעוד שנה, בעוד 50 שנה ובעוד 100 שנה, אם הקדוש-ברוך-הוא יאריך ימי ושנותי, אני אדבר נגד מדינה פלסטינית. אבל אם חלילה תהיה מדינה פלסטינית – – <יואל חסון (קדימה):> אבל לא הממשלה שלך. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – אתה תדבר נגד מדינה פלסטינית כשהיא תהיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. חבר הכנסת חסון, הוא הבין – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אגבאריה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אפילו שאתה לא רוצה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אומר לך שהוא לא רוצה. תאמין לו בדיוק כמו שהוא מאמין לך שאתה רוצה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא. שלא יאמין באותה צורה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא בטוח שהאחרים רוצים, אבל אני מאמין לך שאתה לא רוצה ואני מאמין לו שהוא רוצה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> האמן לי שאני רוצה מדינה אחת לעם ישראל עם אזרחים ערבים שווי זכויות. זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה מדינה פלסטינית. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נכון. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גם הממשלה שאני תומך בה ומפלגתנו תומכת בה באופן מוצהר וברור איננה רוצה במדינה פלסטינית. אם הם עושים "קרעכצן" פה – זה לא בעברית אבל בכל זאת – אז זה לצרכים, אתם יודעים, דיפלומטיים. אולי יותר קל להסתובב עם זה בחוץ. <יואל חסון (קדימה):> – – – מה שראש הממשלה יגיד לאובמה – – – זה "קרעכצן" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. תודה רבה, רבותי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> משפט סיום. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אולי אתה לא מבין. זה לא מצב של דיאלוג בינך לבין הנואם. אנחנו גם צריכים לסיים בסופו של דבר באיזושהי שעה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני אומר רק לסיום שיש למדינה התחייבויות בין-לאומיות שונות שאפשר לחלוק עליהן או להסכים אתן, אבל לממשלה יש גם התחייבויות לאומיות. ההתחייבות הלאומית של נתניהו, ההתחייבות לציבור הבוחרים ולעם ישראל, היא שלא תקום מדינה פלסטינית. אנחנו נעמוד על המשמר כדי שלא תקום מדינה פלסטינית. נעשה ככל שביכולתנו באמצעים החוקיים העומדים לרשותנו כדי למנוע את האסון הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס על מנת שיישא את דברו. בשעה 19:45 הוא יצטרך להחליף אותי. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דבריהם של דוברי קדימה. אתם השארתם לנו ירושה קשה, קשה מאוד. אתם קיבלתם את השלטון, או יותר נכון גזלתם את השלטון – – – <יואל חסון (קדימה):> גזלנו את השלטון? <אופיר אקוניס (הליכוד):> בוודאי, בנובמבר 2005 – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, הוא לא אמר דבר לא פרלמנטרי, הוא אמר דבר שאתה יכול להשיב לו עליו אחרי זה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בנובמבר 2005 קבוצה מסוימת מתוך האנשים שנבחרו על המותג של מח"ל הליכוד, לקחו את עצמם והקימו להם פיקציה, מפלגה חדשה בשם קדימה, ומאז ועד 31 במרס שנה זו אתם הייתם הממשלה, אתם הייתם השלטון. ולכן, חבר הכנסת חסון, לתדהמתי שמעתי, לפני חמישה ימים – אולי לא היית באותה ישיבת סיעה של סיעתך קדימה לפני שהיושבת-ראש יצאה לחו"ל, שהיא הקימה צוות צללים, וצוות הצללים שהקמתם יבדוק ויעקוב אחרי פעילותיהם של שרי הממשלה ומשרדי הממשלה. אני מנסה להבין מה יעשה צוות הצללים של קדימה, כי אתם צריכים לבחון בראש ובראשונה את עצמכם. <יואל חסון (קדימה):> יש המון משרדים – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> ההבנה של קדימה בהקמת משרדים היא לא קטנה, אז לפעמים אנחנו לוקחים דוגמה גם מכם. ואני אומר, אתם צריכים קודם כול לבדוק את עצמכם ולשאול מדוע כשלתם. אני אגיד לך מדוע כשלתם, גם אולמרט ראש הממשלה לשעבר וגם יושבת-ראש האופוזיציה, שלצערי איננה נמצאת אתנו, אני מציע לכם לפשפש במעשיכם, בראש ובראשונה הייתי אומר בעניין המדיני. ובעניין המדיני בדקתי מה הצעתם לפלסטינים. חזרה לקווי 67', חלוקת ירושלים, פינוי יישובים, פינוי בקעת-הירדן, החזרת פליטים. אתם הרי לא מבינים למה אנחנו מתנגדים ליוזמה הערבית הסעודית שמדברת על החזרת פליטים – – – <יואל חסון (קדימה):> זה שקר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> זה לא שקר, מייד אקריא לך פה, חבר הכנסת חסון, את דבריו של ראש הממשלה היוצא. אתם קיבלתם בתמורה שום דבר, פשוט כלום. אומר ראש הממשלה היוצא אולמרט: לא מצאנו מענה, אם מחוסר נכונות ואם מחוסר יכולת הכרעה של הצד השני. ראש המפלגה שלכם עד לפני חודש, הוא אומר את זה בעצמו. לכן אני מציע שאפילו אתם תצביעו נגד הצעת האי-אמון שאתם הצעתם. מדוע? תפשפשו במעשיכם, תראו מה קרה בשלוש וחצי השנים האחרונות, תנו מאה ימי חסד לממשלה החדשה ולשרי הממשלה החדשה – – – <יואל חסון (קדימה):> אבל בחודש אחד הספקתם לעשות כל כך הרבה טעויות – – – <השר מיכאל איתן:> בעד החזרת פליטים לליכוד. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אינני יודע אם הם יהיו בעד חזרת פליטים לליכוד. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק לסיים ולומר פשוט, טלו קורה מבין עיניכם, חברי קדימה, לפני שאתם יוצאים פה בצעקות רמות תפשפשו במעשיכם ותבדקו מדוע כשלתם ומדוע הציבור לא נתן בכם אמון מחודש רק לפני מספר חודשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, אני מזמין את חבר הכנסת רוברט אילטוב, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, על מנת שיביא את דבר סיעתו בדיון זה. אחריו – נציג סיעת העבודה, שלא רשום מי הוא. האם, חברת הכנסת יחימוביץ, את הנציגה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, אדוני. יש לנו יו"ר סיעה שהוא באופן קבוע מייצג את עמדת הסיעה. רק הוא מוסמך לדבר בשם הסיעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, שזה לי חודשיים שלא שמעתי אותו מדבר, וחסר לי מאוד יקירי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מופתע מיום ליום בכנסת שלנו. ומה שמעניין, היום בבוקר האופוזיציה הצביעה עם הקואליציה, והם הצביעו בעד לקחת ממפלגת העבודה שהיא מפלגה קואליציונית את ועדת חוץ וביטחון, וכולם חייכו, ואמרו שהקואליציה רומסת את האופוזיציה והצביעו עם הקואליציה, ועכשיו כולם באו לפה ואומרים: חבר'ה, הממשלה הזאת לא עושה כלום, הממשלה הזאת עושה את כל הטעויות האפשריות. אבל אתם יודעים מה, גם 100 ימים לא יספיקו כדי להבין כמה טעויות עשיתם אתם. <שי חרמש (קדימה):> חילצנו אתכם מצרה, הרי לא הייתם פותרים את הבעיה בלעדינו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חרמש, אני מבין שאתה מוכן לחלץ אותנו עוד פעם מצרה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> קודם כול אני רוצה להודות לשי חרמש על כך שהוא תמיד מוציא אותנו מצרות, אבל מה שמאוד מעניין זה שבאמת חברי כנסת מהעבודה שלא מסכימים לכמה פתרונות שהציע היושב-ראש שלהם הצביעו נגד, אבל האופוזיציה האמיתית, הלוחמת, הצביעה בעד. אז אל תלמדו אותנו, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא רק זה, הם ויתרו על ועדת הכלכלה, שזו הוועדה הכי אופוזיציונית שיש. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כדי לשמור על הקופה הציבורית ועל הפרויקטים ועל כל מה שקורה בתחום הכלכלי. דרך אגב, הממשלה הקודמת בתחום הכלכלי לא עשתה הרבה. גם את הכסף שנתנו להיי-טק פשוט עצרו. פוטרו 8,000 איש מההיי-טק ועל כל איש היי-טק פוטרו עוד ארבעה אנשים שנתנו להם שירותים אלה ואחרים. לכן בואו, אנחנו עוד צריכים ללמוד את הטעויות שעשיתם, לבוא עם תקציב מסודר, מאוזן, מתוקצב לשנתיים, לטווח רחוק, כדי לתכנן את המשק ולסדר את כל הטעויות שעשיתם. לכן סיעת ישראל ביתנו דוחה את כל הצעות האי-אמון ואנחנו כמובן נצביע נגדן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אילטוב, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב; בבקשה, אדוני. ואחריו – את חבר הכנסת טלב אלסאנע. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למעשה היום הוא היום הראשון של דיוני הכנסת, "ולקחתם לכם ביום הראשון". אנחנו לוקחים פרי הדר, עץ עבות, חוגגים. אז במקום לחגוג אנחנו שומעים פה קול צווחה וקול זעקה על האופק המדיני, על התוכנית הכלכלית, על הממשלה הכושלת. עוד לא התחלנו את הימים הראשונים של הממשלה הזאת, הממשלה עוד לא אמרה את דברה, כבר יש פה הסקת מסקנות וכבר צריכים לקבור את הממשלה הזאת – "בטרם תחיל וילדה". אדוני היושב-ראש, זה תפקידה של האופוזיציה לזעוק, לצעוק, להתריע, לזעזע עד כמה שניתן את מי שמזדעזע כמובן ומי שמתרגש. אבל הממשלה בהחלטה הציבה לעצמה דרך חדשה, גם כלכלית וגם מדינית וגם חברתית, ואני מאמין שביבי נתניהו שהוכיח את עצמו בתחום הכלכלי, במצב שבו מדינת ישראל שרויה והעולם כולו – צריכים קצת לעשות מאמץ וצריך שאנשי מקצוע ואנשים שיש להם ניסיון בכלכלה יוכלו לייצב את כלכלתה של מדינת ישראל. כמובן אני מאמין שזה על חשבון האוכלוסייה החלשה ויצטרכו לאזן את כל מה שצריך לאזן פה. אני רק רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הדבר שהיום נמצא בכותרת של מדינת ישראל, האילוצים שמאלצים אותנו להכריז מראש על שתי מדינות לשני העמים, כאשר האיחוד האירופי מאיים אפילו להוציא אותנו מחוץ לתחום הכלכלי – זה דבר שלא יאומן, שנאת העולם שיש כנגד מדינת ישראל. אנחנו לא צריכים להוסיף פה אש על המדורה שכבר קיימת, ולכן צריכים להיות מאוד זהירים בכל דיבור בכל משפט שאנחנו מוציאים פה, מעל במת הכנסת. אני רוצה לומר ש"עופרת יצוקה", המלחמה האחרונה, הוכיחה שמדינת ישראל נלחמת במשטר טרוריסטי ולא רק בארגון טרור. תנועת ה"חמאס" שחפצה בחיסולה של מדינת ישראל ביססה את שלטונה ברצועת-עזה בכוח הזרוע ובחיסולם של אנשי "פתח". כולנו זוכרים איך הם רצחו אנשי "פתח". יצאנו מעזה עד הסנטימטר האחרון, ובמקום שיפתחו את עזה, שתהיה דוגמה של עיר ומודל למדינה פלסטינית, מדינה משגשגת, תנועת "חמאס" יורה היום לעבר ישראל רקטות ופגזים. קודם כול צריכה המדינה הטרוריסטית הזאת, שיש בה משטר טרור, להכריז על הפסקת אש. אנחנו צריכים לפעול קודם כול במישור המדיני והבין-לאומי בכל מה שקשור לנושא של תשתיות וכלכלה. אי-אפשר, אדוני, להכריז הכרזות ולתת הבטחות ולמכור את מדינת ישראל ואת עם ישראל עוד בטרם הצד השני הוכיח את עצמו. הרי היום, כשהרשות הפלסטינית לא מוכנה להכיר במדינת ישראל כבירת העם היהודי, איך אנחנו יכולים לתת מדינה, להשתחרר משטחי ארץ-ישראל, המולדת של עם ישראל? אף אחד מאתנו לא רשאי ולא זכאי לוותר על שום חלק מארץ-ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זאב נסים. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש, וכבר ציינתי את זה, על הביקור שלך באום-אל-פחם. בהקשר זה אני רוצה לציין הערה: זו כמעט הפעם השנייה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אום-אל-פחם היא במדינת ישראל. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן, לא לא, היו כאלה שרצו להציג כאילו שהיא אקסטריטוריאלית וצריך מבצע גדול כדי לבקר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא ביקרתי בדמשק או – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כל אחד יכול לבקר וכל אחד מוזמן לבקר, חוץ מאלה שמנסים לעשות דה-לגיטימציה לאום-אל-פחם ולאזרחים הערבים. לכן הביקור שלך מסמל שכל אחד מבורך. אבל אני רוצה לציין נקודה, כבוד היושב-ראש, על הניסיון להפוך את הכנסת לתיאטרון שמנסים להציג בו כל מיני הצגות שמפלגות, מסכסכות, מלבות את השנאה. מה שחבר הכנסת אריה אלדד מוביל כאשר הוא מזמין היום אדם שמטרה אחת ויחידה לו – להסית נגד האסלאם. אפשר להתווכח לגבי מוסלמים, יש מוסלמים כאלה ואחרים, אבל האסלאם כדת הוא דבר שצריך לכבד. כאשר מישהו מנסה להפוך את זה לאג'נדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך לכבד כל דת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כל דת, ודאי, גם את האסלאם, גם את הנצרות, גם את היהדות, גם בודהיזם. כל דת. אבל להפוך את הכנסת, במקום להיות גורם מאחד, לגורם מפלג? לדעתי לא צריך לתת יד לזה, כמו שבשום פנים ואופן לא צריך לאפשר למכחיש השואה מצרפת או מכל מקום אחר לבוא לקיים כאן כנס. אולי זה ימשוך תקשורת, אבל המחיר הוא קשה, כמו מה שאריה אלדד מנסה להוביל. לכן אני מקווה שבפעם הבאה הכנסת תשקול לפני שהיא מתירה דבר כזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע – אני לא מתייחס לגופו של עניין, מה היו שיקולי – לא קיבלתי שום תלונה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אז אני, הנה, מתלונן בזה על מה שהיה ומבקש שתיקח את הדברים האלה בחשבון בעתיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, מה זה להתלונן? אתה היית צריך לבקש ממני למנוע את זה אם חשבת באמת שיש פה הסתה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת מתייחסת כאילו היא הולכת להמציא את הגלגל, כאילו כל מה שמתרחש – עניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני – זה דבר חדש. הולכים לגבש מדיניות. הם באמת לא יודעים באיזו מציאות אנחנו חיים, הם לא רוצים ללמוד מהטעויות של העבר – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – הם לא רוצים להפנים ששורש הרע ומקור האסון זה לא מה שמגדירים "הטרור הפלסטיני", אלא הכיבוש הישראלי, וככל שזה יסתיים במהרה, לדעתי ישכון שלום בין שני העמים. אין שנאה גנטית בין יהודים לערבים, בין ישראלים לפלסטינים. יש סכסוך פוליטי על קרקעות, שצריך להגיע לפתרונו. וכאשר אני שומע חברי כנסת אומרים שקדימה הורידו התנחלויות, חזרו לגבולות 67', אני לא יודע איפה הם חיים. אפילו מאחז בלתי חוקי אחד, אפילו קרוון אחד, הם לא שינו ולא הזיזו. אז אי-אפשר לדבר על רצון לשלום, על כמיהה לשלום, כאשר ממשיכים בהתנחלויות ומתעלמים מרצונו של העם האחר. בפני ישראל יש שתי אפשרויות, היושב-ראש: או מדינה אחת שיחיו בה גם פלסטינים וגם ישראלים, מדינה דו-לאומית שתבטיח שוויון מלא לכל תושביה, או שתי מדינות, שכל אחד יממש את זכותו להגדרה עצמית במדינה שלו. ומשפט אחרון – לא יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שמדינה שמתיימרת לעשות שלום עם מדינות ערב, עם אזרחיה הערבים היא לא עושה שלום. כאשר אני רואה בהסכמים הקואליציוניים סעיף איך אפשר לעקוף את הילדים הערבים, שלא יקבלו קצבאות ילדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת כבר פרשה אחרת, שאני מציע – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לכן, אני חושב שבעניין הזה כולנו צריכים להיות מאוחדים, במיוחד השר לעניין תלונות הציבור ושיפור השירות לאזרח, כי גם הילדים הערבים הם אזרחי המדינה ואסור לתת יד לניסיון לקפח אותם בתירוץ כזה או אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – את חבר הכנסת אילן גילאון, יושב-ראש סיעת מרצ. מי יושב-ראש סיעת חד"ש? <חנא סוייד (חד"ש):> אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת סוייד, יושב-ראש הסיעה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שיש תמימות דעים שההישג העיקרי של הממשלה הזאת הוא בכך שהיא הצליחה למצוא ג'ובים לכל כך הרבה אנשים – שרים, סגני שרים, 182 משרות שהיא יצרה אתמול-שלשום. את זה עדיין אפשר להבין, אבל זה שהזרוע הארוכה של ממשלת ישראל – של הממשלה הנוכחית – תגיע עד ארצות-הברית, על מנת לסדר שם ג'וב למישהו, זו כבר המצאת הדור. מובן שהכוונה היא לכך שיש כוונה למנות את מייקל אורן לשגריר של ישראל בארצות-הברית – – – <השר מיכאל איתן:> הוא אזרח ישראל. <חנא סוייד (חד"ש):> אני אומר שזו זרוע ארוכה, שהממשלה הזאת מצליחה לסדר ג'ובים גם במדינה, אבל גם לאזרחים שהם לא אזרחי המדינה. זה הישג אדיר של הממשלה הנוכחית. <השר מיכאל איתן:> הוא אזרח המדינה. <חנא סוייד (חד"ש):> דיברו כאן לפני על ה"הישגים" האחרים של הממשלה הנוכחית, בראשית דרכה, על הניסיון לחזור מהחוק שחוקק כאן בכנסת במושב האחרון – – <מרינה סולודקין (קדימה):> גם ערפאת היה אזרח. <חנא סוייד (חד"ש):> – – לגבי פירוק האיחוד הכפוי על הרשויות המקומיות בדאלית-אל-כרמל ובשגור. הממשלה כבר הצליחה גם לסגת מהבנות שהיו עם האזרחים של דאלית-אל-כרמל בעניין מעבר של קו גז, שבעצם זולל הרבה קרקעות, והיו הבנות גם עם שר התשתיות, שהוא חבר גם בממשלה הנוכחית. הממשלה הזאת כבר הצליחה לעשות הרבה פארסות בהרבה תחומים. אני רוצה לדבר בקצרה על נושא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שהממשלה מתכוונת לעשות. נכון שהמינהל הוא גוף גדול, אפילו נוראי, הביורוקרטיה שם חוגגת, אני מכיר אזרחים שמחכים שנה לכך שתהיה ועדה של שניים שתאשר איזו עסקה. יותר משנה אזרחים מחכים ששני אנשים ישבו יחד ויחליטו איזו החלטה לגבי הקצאת מגרש או קרקע – לא ביג דיל. אז כן צריך לעשות רפורמה, אבל מי שחושב שהרפורמה הזאת תתמצה בכך שייתנו לבעלים של בתי-מגורים ושל עסקים לרשום את הקרקע על שמם – טועה; כי כל הדבר הזה אולי יקטין את הבעלות של המדינה על הקרקע מ-93% ל-92.5%, כי בסופו של דבר מדובר במעט מאוד קרקע. מה שצריך באמת הוא רפורמה מעמיקה בכל המדיניות הקרקעית במדינת ישראל. אי-אפשר לחשוב על מדינה שמתיימרת להיות עם הפנים לפיתוח כלכלי, מדינה דמוקרטית וליברלית, כאשר גורם הייצור העיקרי, שהוא הקרקע, 92%–93% ממנו יישארו בידי הממשלה. כפי שאמרתי, זה מצריך רפורמה מעמיקה בהקצאת הקרקע, ואי-אפשר לחשוב כל הזמן איך להגדיל. השר מיכאל איתן: – – – בטוח – – – שהקרקע, שהיא הגורם המרכזי של הייצור – לא עבר זמנו קצת, לא השתנה? <חנא סוייד (חד"ש):> תראה, הוא מאוד חשוב והוא יכול להיות מספר אחת או מספר שתיים, אחרי הון אנושי. יש אנשים שמדרגים קרקע כמספר אחת, יש אנשים שמדרגים הון אנושי כמספר אחת, אבל הוא גורם מרכזי בייצור. על זה ודאי מסכימים, אין ויכוח – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני מציע שבכל זאת, בעניין זה לא נדון במסגרת הצעת אי-אמון. אתה הבהרת את הנקודות המרכזיות, ולכן אני מבקש לסיים במשפט מסכם. <חנא סוייד (חד"ש):> לכן אני חושב שחוק ההסדרים המוצע, עם כל המרכיבים שאני הצבעתי עליהם ועם מרכיבים אחרים, הוא חוק כושל, הוא עושה פארסות בכל מיני תחומים, ולכן הממשלה – שזה בעצם פרי הבאושים שלה – לא זקוקה ולא צריכה את האמון של הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד, יושב-ראש סיעת חד"ש. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת גילאון, אני מתנצל, פשוט דילגנו על חבר הכנסת אורי אריאל בטעות, אבל מייד אחריו יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחרי חבר הכנסת אילן גילאון יעלה חבר הכנסת סעיד נפאע, ויסיים חבר הכנסת משה גפני. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, סיעתנו, סיעת האיחוד הלאומי, לא הגישה הצעת אי-אמון, ראשית מהסיבה הפשוטה שיש לנו מכסה. פעם תיקנו פה תקנה בכנסת שסיעות קטנות לא יכולות להגיש כאוות נפשן, ואנחנו מוגבלים במושב הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא סיעות קטנות, כי הגדולה של סיעה היא לא במספר חבריה. סיעות שהן פחות מעשרה חברים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מקבל את התיקון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> היסטורית, אתה מסכים אתי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני הסכמתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> סיעה לא נמדדת בכמותה אלא באיכותה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני, הסכמתי עם הגדרתך. הדבר השני הוא שאפשר, כמו שעשו פה חלק מסיעות הבית, באופן אוטומטי – לא חשוב, אתה באופוזיציה, אתה מגיש אי-אמון. זה לא משנה, הרי הממשלה הזאת, שאנחנו לא חברים בה, בעצם טרם עשתה דבר. זו האמת. אז מי שרוצה לתקוף באופן אוטומטי ימצא לו סיבות, ושמענו פה דברים שונים ומשונים מאנשים שאך לפני זמן קצר ישבו על הכיסאות האלה בממשלה ואולי אחראים למה שקורה פה היום במדינה – למצב הכלכלי, הביטחוני – אבל הם כבר תוקפים אחרים. האיחוד הלאומי יבדוק את הדברים עניינית, וכאשר ימצא שיש סיבה להצביע אי-אמון בממשלה – אכן כך הוא יעשה; וכשהוא יחשוב שזו התנגחות פוליטית לשם התנגחות פוליטית – הוא ישקול את זה ויחליט לגבי כל הצעה לגופה. אי-אפשר לשפוט את הממשלה בזמן כל כך קצר. אנחנו מקווים מאוד שהממשלה לא תעשה טעויות, ושתפילתנו, שאנחנו נושאים לפחות כל שבת, כדי שלממשלה תהיה סייעתא דשמיא גדולה – אכן תתקיים. אנחנו מקווים שראש הממשלה, בנסיעתו לארצות-הברית, לא יפעל בניגוד לדבריו, בניגוד לתורה, בניגוד למצעו, בניגוד לדרכנו, ואנחנו מאחלים לו שהנסיעה תהיה טובה. שמענו על מינוי שגריר שדעותיו כנראה לא כדעת הימין, לא כדעת ראש הממשלה, אבל גם פה אנחנו מקווים שהשגריר יבין מי בעל הבית ומה דעותיו, והוא לא ייתן לו לחרוג לכיוונים לא רצויים. גם חוק ההסדרים איננו חוק. זו הצעה של האוצר, והממשלה טרם הצביעה. יש לנו בוודאי ביקורת על מה שהאוצר הגיש. אני אזכיר פה דוגמה אחת קשה מנשוא, אדוני היושב-ראש – הצעת משרד האוצר שלא להעלות לארץ, לא לפעול בנושא העלייה, בגלל המחיר של העלייה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> על הפלאשמורה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> במקרה הזה הפלאשמורה. – – היא הצעה בלתי מתקבלת על הדעת, על הסף. ומי שמציע את זה – לא שזה התקבל – עצם ההצעה היא הצעה נואלת, חמורה מאין כמותה. לא היו כדברים האלה במדינת ישראל. הדברים האלה, אני מקווה שלא יתקבלו. אני סומך על השר איתן, שאני רואה פה, ועל אחרים, שיפעלו בממשלה כדי שלא לאפשר את זה, ונראה. אם חס וחלילה הממשלה תאשר דבר שכזה – וזו דוגמה – אכן היא תהיה ראויה לאי-אמון, ואני מקווה שלא נגיע לרגע. אנחנו נפעל כדי שהיא לא תגיע לרגע הזה. עוד דבר אחד, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש. אם הממשלה הנוכחית – בניגוד להיגיון, בניגוד למוסר, בניגוד ליהדות – תפלה אזרחים ישראלים-יהודים שגרים ביהודה ושומרון, בניגוד לאחיהם שגרים בכפר-סבא, באילת, בתל-אביב או בכל מקום אחר, אכן תהיה סיבה לאי-אמון. לא יכול להיות מצב שהממשלה מפלה ביודעין בחוקי הבנייה, בחוקים אחרים, ולא מאפשרת לאזרחי ישראל לקבל את אותם שירותים באותה צורה שכל אחד ואחד מקבל, הקהל היושב פה ומיליוני אזרחים אחרים. אני מקווה שהממשלה תפעל לשינוי, ואם לא – אנחנו ודאי נצטרך לשקול את צעדינו. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה; שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, שר המדע והשר לשיפור השירותים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, דיבר השר המקשר גלעד ארדן קודם על הכלבים של פבלוב. אם כבר מדובר על הכלבים של פבלוב, אני לא יכול לחשוב על משהו יותר פבלובי מהתפתחות כלי התחבורה בשיטת השיווק של מי שהיום הוא ראש הממשלה ושר-על לאסטרטגיה כלכלית, ונדמה לי שציינתי באחת הישיבות הקודמות שראשי התיבות של שר-על לאסטרטגיה כלכלית הוא שר עלכ. אני רוצה לדבר על ההתפתחות התחבורתית במשלים של ראש הממשלה הנוכחי. הסיפור שלנו, אדוני היושב-ראש, מתחיל בתקופה שאיש אחד רזה נשא על גבו איש אחד שמן – ככה, העביר אותו את הביצה. האיש הרזה היה המגזר הפרטי, והאיש השמן היה המגזר הציבורי שנישא על גבו. לאחר מכן, אחרי המצאת הגלגל לפני המון-המון ימים, התפתחה התחבורה, ואז אנחנו דיברנו על משל שבו יש אונייה שכולנו עליה – אליבא דראש הממשלה בנימין נתניהו – ובאונייה הזאת יש חור. מישהו כמובן שכח לציין שבאונייה הזאת היה אומנם חור, אבל רוב האנשים ישבו על הירכתיים לצד הכרישים, ואילו למעלה היה איזה בר, פאב טוב מאוד, עם משקאות יקרים מאוד, שחלק קטן מאוד מן המעמד הזכיין במדינת ישראל אישר. עוד הלכנו והתפתחנו בתחבורה, אדוני, באמת אחרי המצאת הגלגל, ואז דיברנו על המכונית התקועה בבוץ. לאחר מכן, בפעם האחרונה שמעתי את ראש הממשלה והשר-על לאסטרטגיה כלכלית משדרג את המשל למסוק, מטוס, שאיננו יכול לנסוק. הנה, התפתחות של כלי תחבורה מדהימים. אני מניח שהדוגמה הבאה תהיה מעבורת חלל. אבל רק דבר אחד לא השתנה, אדוני היושב-ראש – ואגב, הכלבים של פבלוב הם התפיסה שאני אקרא לה בלשון הכי ציורית שאפשר תפיסת ה"חארטה", התפיסה השיווקית, התפיסה שמדינה זה עסק שסוחב אתו ראש הממשלה הנוכחי מאז היה איש שיווק בחברת "רים", ששיווקה רהיטים של סיבית. כפי שאדוני יודע, זה לא ממש חומר מוצק וטוב. התפיסה הזאת, כפי שכינה אותה לא רק דון ביבי אלא גם סנצ'ו שטייניץ – להציל קודם כול את הכלכלה והמשק; התפיסה העסקית להציל קודם כול את העסקים. מה זה להציל קודם כול את המשק ומה זה להציל את הכלכלה, ואת מי זה מעניינות צמיחה וכלכלה כאשר אנשים נמקים? ובכלל, האם אפשר לקיים מדיניות כלכלית – ואני לא דורש שהתפיסה הכלכלית של הממשלה תהיה כתפיסה שלי, שהיא סוציאליסטית, היא אורתופדית, היא אחראית, היא אוניברסלית, היא ממלכתית – אבל האם אפשר לקיים מדינה על בסיס של תפיסת עסק? <היו"ר אופיר אקוניס:> משפט אחרון, חבר הכנסת גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> איך אני יודע שזה לא ניתן, אדוני? תנסו למכור את המפעל הציוני במחיר cost לאחים עופר ותראו שהם לא יקנו את זה. אז שתי תובנות צריכות להיות לממשלה הזאת, בכל מדיניות שתהיה לה: 1. שמדינה זה לא עסק; 2. שתהליך שלום הוא המחצב העיקרי שיש למדינה הזאת, מחצב שאפשר לחלק אותו באופן הוגן. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע, בבקשה; שלוש דקות. אחרון הדוברים – חבר הכנסת משה גפני, שלוש דקות, ונעבור להצבעה לאחר מכן. כן, חבר הכנסת נפאע, בבקשה. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני, לאמיתו של דבר, התכוונתי לוותר, היות שהצגתי את הצעת האי-אמון, אילו הייתי שומע לפחות מלה אחת מהשר אשר השיב על כל ההצעות – ולו מחמת כבודו של שר החינוך שנכנס לאולם, אבל הוא לא שם לב – לפחות לגבי ההתחייבות הברורה אשר נתן בזמנו לפירוק האיחוד של המועצות המקומיות, הן בכרמל והן בשגור. אבל אני לא יודע אם סגן שר מוסמך לפרסם איזו עמדה בשם הממשלה. כבר מתגלגלת באתרי האינטרנט איזו ידיעה בנושא הזה, גם במסדרונות הכנסת ובין האורחים שהגיעו היום לכנסת, שכאילו ביטול הפירוק הוא מאחורינו; סגן השר שאמר את זה נמצא כאן. אבל באמת רציתי לשמוע ולו מלה אחת מהשר אשר השיב על ההצעות – והועלו הנושאים האלה, החמורים. אבל לצערנו הרב לא הצלחנו לשמוע ולו מלה אחת. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נפאע. חבר הכנסת משה גפני – שלוש דקות, ולאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה. חמש הצבעות על הצעות האי-אמון. <איוב קרא (הליכוד):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, אדוני. כן. <איוב קרא (הליכוד):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> דיבר אליך? <איוב קרא (הליכוד):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו נעבור להצבעות, סגן השר. חבר הכנסת גפני – שלוש דקות, ולאחר מכן הצבעות. <רוני בר-און (קדימה):> לא תענה ברעך עד שקר. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה מאמין? אתה מאמין? <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה מאמין – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה. חבר הכנסת גפני, בבקשה, שלוש דקות. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> האם אתה מאמין? – – – אמור להגן על הממשלה הרעה הזאת, על ביבי ו-40 השודדים שלו? <היו"ר אופיר אקוניס:> חברת הכנסת אברהם, בעוד שלוש דקות תוכלי להביע עמדתך בהצבעה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני ראש הממשלה, אני, יש לי קושי עצום, בניגוד לחברי ששמעתי קודם. אני עד עכשיו הייתי באופוזיציה, ועכשיו אני בקואליציה – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> קודם כול, אני מאמין בקדוש-ברוך-הוא. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> טוב, זה ברור. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. הייתי באופוזיציה, ואני לא יכול ביום אחד לעבור מאופוזיציה לקואליציה, בניגוד לחברי – חלק מהם – שעד עכשיו היו בקואליציה ועכשיו הם באופוזיציה וביום אחד הכול מתהפך. יש לי קושי עם העניין הזה. אני אגיד לכם למה. בכנסת הקודמת, בקדנציה הקודמת, היה דיון שיזם מזכיר הממשלה הקודם, עובד יחזקאל, עם מזכיר הכנסת, איל ינון, על מערכת היחסים בין הכנסת לממשלה. אחד הסעיפים – אנחנו היינו כולנו שותפים לעניין הזה, קואליציה ואופוזיציה – היה לגבי המוסד של האי-אמון. אמרנו – וכולנו הסכמנו לעניין הזה – שהאי-אמון מאבד מערכו ברגע שבכל שבוע מגישים אי-אמון. נכון שצריך לאפשר – אני, קשה לי. <היו"ר אופיר אקוניס:> חברי הכנסת, אנחנו בנאום האחרון, של חבר הכנסת גפני. תשומת לבכם, כי בעוד דקה וחצי אנחנו עוברים להצבעה. וגם, אם אפשר, לתפוס את המקומות; כל מי שצריך לתפוס את מקומו. <משה גפני (יהדות התורה):> רק שאני אוכל להשלים. <היו"ר אופיר אקוניס:> כן. אני אתן לך עוד דקה, אל תדאג. אנחנו נאריך לך את זמן הדיבור על ההפרעות. <משה גפני (יהדות התורה):> ונכון, אדוני היושב-ראש, נכון שהאופוזיציה חייבת לקבל זמן דיבור אמיתי – – <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – ודובר על העובדה – – – אני – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת גפני – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גפני, אתה מעוניין להשיב לחבר הכנסת חסון? בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – והיה מדובר שבכל יום שני האופוזיציה תעלה על סדר-היום סעיף, או כמה סעיפים שעומדים על סדר-היום, ולא אי-אמון כללי. מה שקרה היום היה מצב שלפי דעתי לא מכבד אף אחד. הממשלה עוד לא התחילה לתפקד, עוד לא התחילה – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו יודעים, חבר הכנסת רוני בר-און, שמה שעומד על סדר-היום – – – <רוני בר-און (קדימה):> לא תענה ברעך עד שקר. <משה גפני (יהדות התורה):> זה אני יודע – זו התוכנית שהיא המדיניות הכלכלית, חוק ההסדרים והתקציב. כולנו יודעים שיהיה כאן בבית שיתוף פעולה – אני מקווה – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> של הוספת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – בין הקואליציה לאופוזיציה, כדי שחוק ההסדרים יהיה חוק שאכן מיועד לעניין התקציב, ולא מנופח לממדים בלתי רגילים. כולנו יודעים את זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה קיבלת עוד שתי דקות על ההפרעות הבלתי-נפסקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא חושב – אם אנחנו רוצים לכבד את העניין הזה, אני לא חושב שהדיון היום על אלף ואחד נושאים באי-אמון, כשזה היום הראשון של הכנסת, כשהממשלה עדיין לא הביאה שום נושא לדיון – לא הביאה את חוק ההסדרים, לא הביאה את התוכנית הכלכלית, לא הביאה את התקציב, לא הביאה חוקים אחרים – אני לא – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל היא הביאה 180 תקנים, תודה. היא הביאה 180 תקנים, זה גם משהו. <משה גפני (יהדות התורה):> לא יודע. אני זוכר – חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני זוכר נאום שלי כאן, במליאת הכנסת, כאשר ביטלו חוק-יסוד כדי להגדיל את מספר השרים. אמרתי שאני לא למדתי באוניברסיטה, למדתי בישיבה, אבל לימדו אותי שחוק-יסוד זה דבר מאוד-מאוד חשוב – – <אלי אפללו (קדימה):> ריבונו של עולם. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ובכמה דקות ביטלו פה חוק-יסוד, אפשרו לשים שרים – כמה שרוצים. אז לא הבנתי. הרי אני למדתי בישיבה, ואמרו לי שחוק-יסוד לא מבטלים ככה. ממש נהייתי אפיקורס. חוק-יסוד מבטלים בשתי דקות, ככה, בקריאה ראשונה ושנייה ושלישית? לא הממשלה הזאת. <אלי אפללו (קדימה):> לא. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – עוד הרבה בחורי ישיבות. <משה גפני (יהדות התורה):> אז אני רואה שהבניין הוא לא בדיוק מרובע – הוא עגול. פעם מישהו למעלה ופעם הוא למטה, ופעם הוא מבטל חוק-יסוד ופעם הוא לא מבטל חוק-יסוד. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> איך תסביר את הקיצוץ, אתה, כיושב-ראש ועדת הכספים? מה תגיד? שהיית צריך? <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אני לא יכול להסביר את זה, כי זה לא הגיע לכאן. הממשלה לא אישרה, זה לא הגיע לכאן; זה עוד לא הגיע, לא למליאת הכנסת ולא לוועדה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, מי אישר את זה? <רוני בר-און (קדימה):> מה זה לא? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא. לא. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אז מה תעשה? <משה גפני (יהדות התורה):> אה, מה אני אעשה – עכשיו, שתדעי? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> כן. <משה גפני (יהדות התורה):> בגלל שאמרו לי לפני שעליתי לדבר שאני בקואליציה, אני לא יכול להגיד הכול. לכן, אני סבור שבאמת צריך לבחון מחדש את הנושא של האי-אמון. צריך להעלות סעיפים על סדר-היום, אבל, רבותי, אני לא אדבר נגד הממשלה הקודמת; לא אדבר נגד הקואליציה הקודמת, אפילו שהייתי באופוזיציה והייתי יכול להגיד את זה היום. <חיים אורון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל תדעו לכם דבר אחד: אנחנו, סיעת יהדות התורה, בעת שהמליצו לנשיא על מי להטיל את הרכבת הממשלה – ביקשנו שקדימה תהיה בקואליציה, ביקשנו מהנשיא שיעשה את זה. בסופו של דבר – – – <יואל חסון (קדימה):> לא היה מקום. אין מקום. <משה גפני (יהדות התורה):> בסופו של דבר יש מדינה מאחורי הפוליטיקה. אנחנו רצינו אז שהממשלה תמשיך – – – <אלי אפללו (קדימה):> מה יהיה? 70 שרים? 70 שרים אתה רוצה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני סומך עליכם. אנחנו רצינו שתהיה יציבות שלטונית, אנחנו רצינו שיהיה משטר יציב. אתם יודעים מה קורה כשממשלה מתחלפת כל שנתיים – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> המנהיגה שלכם, חברת הכנסת ציפי לבני, אומרת: צריך משטר יציב. מה זה משטר יציב? משטר יציב זה לשנות חוקים? משטר יציב זה לעשות. אנחנו יכולים לעשות משטר יציב. אדוני היושב-ראש, אני סבור שצריך לאפשר – אני לא מאמין שאני הולך להגיד את המשפט הזה, חברת הכנסת רוחמה אברהם, חבר הכנסת אפללו, אבל אני הולך להגיד את המשפט הזה – צריך לאפשר לממשלה להתחיל לעבוד. לאפשר. ללמוד. לראות אם היא עושה דברים טובים. כולנו מקווים, כאזרחי המדינה, שהיא תעשה דברים טובים. <אלי אפללו (קדימה):> אתה מאמין במה שאתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> על סדר-היום יש המדיניות המדינית-ביטחונית, המדיניות הכלכלית-חברתית, משבר עולמי קשה. <אלי אפללו (קדימה):> אין מדיניות. <משה גפני (יהדות התורה):> מאיפה אתה יודע? הרי אף אחד מאתנו עוד לא יודע. <אלי אפללו (קדימה):> השר אמר שאין. <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו כולנו מקווים שיש ושהיא טובה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אין מדיניות. אין דרך ואין מדיניות. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גפני, אתה מסיים? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הרי לא שכנעת גם את עצמך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן אני מציע ואני פונה אליכם, תבטלו עכשיו את האי-אמון. נראה, אולי הממשלה תעשה דברים לא טובים, אז נצביע אי-אמון. אבל עכשיו עוד לא, עוד לא הגיע הזמן. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. רבותי, חברת הכנסת אברהם, סיימנו את הנאומים, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על חמש הצעות אי-אמון. הצעה ראשונה, הצעה של סיעת קדימה: מינוי מאות מקורבים לענייני כלום לממשלה אטומה ומנופחת בתקופת גזירות כלכליות קשות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 60 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תוצאות ההצבעה: נגד – 60, בעד – 33, אין נמנעים. אני מודיע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה נדחתה. אנחנו עוברים להצעה השנייה: מדיניות הממשלה וקווי היסוד שלה – של סיעת רע"ם-תע"ל. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – 63 נמנעים – אין הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> רבותי, תוצאות ההצבעה: 63 נגד, 31 בעד, אין נמנעים. אנחנו עוברים להצעה השלישית, הצעת סיעת חד"ש: ממשלה ללא אופק מדיני, כלכלי וחברתי. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 30 נגד – 63 נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> 63 נגד, 30 בעד, אין נמנעים. ההצעה נדחתה. ההצעה הרביעית – התוכנית הכלכלית של הממשלה והגזירות הטמונות בה – שהגישה סיעת מרצ. אנחנו עוברים להצבעה עכשיו. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 60 נמנעים – 1 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> 60 נגד, 32 בעד, נמנע אחד. ההצעה נדחתה. הצעה חמישית – מדיניותה המוצהרת של הממשלה החדשה – שהגישה סיעת בל"ד. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 62 נמנעים – אין הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> 62 נגד, 29 בעד, אין נמנעים. כל הצעות-האי אמון נדחו. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות הוועדה המסדרת בדבר: הרכב הוועדות הקבועות של הכנסת; הקמת ארבע ועדות מיוחדות לפי סעיף 17 לתקנון הכנסת; מועדי סיום כנס הקיץ במושב הראשון ופתיחת כנס החורף במושב השני של הכנסת השמונה-עשרה; סידור מקומות הישיבה במליאת הכנסת. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <הרכב ועדות הכנסת [נספחות.]> <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת, חבר הכנסת זאב אלקין, בדבר הצעת הוועדה להרכב הוועדות הקבועות של הכנסת. חבר הכנסת אלקין, אתה מוזמן. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, מה קורה? <היו"ר אופיר אקוניס:> יש התייעצות ואנחנו נמתין דקה בסבלנות. <אלי אפללו (קדימה):> התייעצות סיעתית? <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אנחנו לא בהתייעצות סיעתית. <אלי אפללו (קדימה):> אולי דב חנין יציג את זה במקום? <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אפללו, הסר דאגה מלבך, ההצעה תוצג, ואם היא לא תוצג עכשיו, היא תוצג בעוד כמה דקות. חבר הכנסת אלקין, אתה מבקש הפסקה? <זאב אלקין (הליכוד):> כן. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז אנחנו נאשר הפסקה. של כמה זמן, ברשותך? סליחה, סליחה. מכיוון שהודיע לי יושב-ראש הקואליציה שהדברים צריכים להגיע מן הדפוס, אז אנחנו נחכה שהדברים יגיעו מן הדפוס. <רוני בר-און (קדימה):> מה הוא עשה מהבוקר? <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, אינני יודע, חבר הכנסת בר-און. אנחנו אישרנו הפסקה, אנחנו נקיים הפסקה של שעה אחת. סליחה, יושב-ראש הקואליציה, כמה זמן? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> שעתיים. <אלי אפללו (קדימה):> שעתיים הפסקה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לכל העצות, אני שומע אותן, אנחנו נקבל החלטה. חצי שעה הפסקה, תודה רבה לכם. תודה רבה, חצי שעה הפסקה. תודה רבה. (הישיבה נפסקה בשעה 20:17 ונתחדשה בשעה 20:48.) <היו"ר אופיר אקוניס:> חברי הכנסת, כפי שסיכמנו לפני 30 דקות, אנחנו מחדשים בדיוק בזמן את ישיבת הכנסת, לטובת הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר הצעת הוועדה להרכב הוועדות הקבועות של הכנסת. יושב-ראש הקואליציה יציג את הוועדות הקבועות, ולאחר מכן נצביע על הוועדות הקבועות. לאחר מכן תהיה הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר הצעת הוועדה להרכב הוועדות המיוחדות של הכנסת, וגם כאן תהיה הצבעה, ואז נסיים את סדר-היום. אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אלקין – והוא יושב-ראש הוועדה המסדרת, כמובן. <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המסדרת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם להוראות סעיף 2א(ג) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, הנני מתכבד להביא לאישור הכנסת הצעה בדבר הרכב הוועדות הקבועות של הכנסת, כפי שנקבע בוועדה המסדרת, לפי העיקרון של נציגות סיעתית, כאמור בסעיף 9 לתקנון הכנסת. להצעה מצורף מסמך המרכז הסכמות בדבר מתן ייצוג לסיעה על חשבון סיעה אחרת בוועדות הכנסת – מונח על שולחנכם. יש סיעות שטרם השלימו את איוש החברים בוועדות. על מנת שוועדות הכנסת תוכלנה לתפקד מייד, אני מביא את ההרכב הבא לאישור הכנסת. ההרכב השמי המפורט בכל ועדה מונח על שולחנכם, ואני מדגיש – זה מה שאנחנו מאשרים; אני תיכף אקריא את ההרכב הסיעתי, אבל האישור וההצבעה הם על ההרכב השמי, שכולל, כמובן, את חברי הכנסת שמכהנים על מכסת סיעה אחרת. עם אישור הרכב הוועדות הקבועות יחדלו לכהן שתי הוועדות הזמניות שבחרה הוועדה המסדרת, ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. אני קורא את ההצעה. הצעת הוועדה המסדרת להרכב הסיעתי של ועדות הכנסת: ועדת הכנסת תמנה 17 חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – ארבעה חברים; סיעת קדימה – ארבעה חברים; סיעת ישראל ביתנו – שני חברי כנסת; סיעת העבודה – שני חברי כנסת; סיעת ש"ס – שני חברי כנסת; סיעת יהדות התורה – חבר כנסת אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר כנסת אחד; סיעת האיחוד הלאומי – חבר כנסת אחד; סיעת חד"ש – משקיף; סיעת בל"ד – משקיף. מעיון בהרכב השמי תראו שיש סיעות שמיוצגות על מכסות סיעות אחרות. ועדת הכספים תמנה 17 חברים וארבעה ממלאי-מקום קבועים, כדלקמן: סיעת הליכוד – ארבעה חברי כנסת וממלא-מקום אחד; סיעת קדימה – שלושה חברי כנסת ושלושה ממלאי-מקום; סיעת ישראל ביתנו – שני חברי כנסת; סיעת העבודה – שני חברי כנסת; סיעת העבודה – שני חברי כנסת; סיעת ש"ס – שני חברי כנסת; סיעת יהדות התורה – חבר כנסת אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר כנסת אחד; סיעת האיחוד הלאומי – חבר כנסת אחד; סיעת מרצ – חבר כנסת אחד. גם לגבי ועדת הכספים, מעיון בהרכב השמי תראו שיש חברי כנסת שמכהנים על מכסה של סיעות אחרות. ועדת החוץ והביטחון תמנה 17 חברים ו-14 ממלאי-מקום קבועים, כדלקמן: סיעת הליכוד – חמישה חברים קבועים וארבעה ממלאי-מקום; סיעת קדימה – שישה חברים קבועים ושישה ממלאי-מקום; סיעת ישראל ביתנו – שני חברים קבועים וממלא-מקום אחד; סיעת העבודה – שני חברים קבועים וממלא-מקום אחד; סיעת ש"ס – חבר קבוע אחד וממלא מקום אחד; סיעת יהדות התורה – חבר קבוע אחד וממלא-מקום אחד. גם לגבי ועדת החוץ והביטחון, מעיון בהרכב השמי תראו שיש חברי כנסת שמכהנים על מכסת סיעה אחרת. ועדת החוקה, חוק ומשפט תמנה 13 חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שני חברים; סיעת קדימה – שני חברים; סיעת ישראל ביתנו – שני חברי כנסת; סיעת העבודה – חבר כנסת אחד; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד; סיעת יהדות התורה – חבר כנסת אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר כנסת אחד; סיעת האיחוד הלאומי – חבר כנסת אחד; סיעת חד"ש – חבר כנסת אחד; סיעת הבית היהודי – חבר כנסת אחד. ועדת הכלכלה תמנה 13 חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שני חברי כנסת; סיעת קדימה – שלושה חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – שני חברי כנסת; סיעת העבודה – חבר כנסת אחד; סיעת ש"ס – שני חברי כנסת; סיעת יהדות התורה – חבר כנסת אחד; סיעת חד"ש – חבר כנסת אחד; סיעת בל"ד – חבר כנסת אחד. גם בוועדת הכלכלה, מעיון בהרכב השמי תראו שיש חברים שמכהנים על מכסת סיעה אחרת. ועדת הפנים והגנת הסביבה תמנה 13 חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שלושה חברי כנסת; סיעת קדימה – שני חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – שני חברי כנסת; סיעת העבודה – חבר כנסת אחד; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד; סיעת יהדות התורה – חבר כנסת אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר כנסת אחד; סיעת חד"ש – חבר כנסת אחד; סיעת מרצ – חבר כנסת אחד. ועדת החינוך, התרבות והספורט תמנה 13 חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שני חברי כנסת; סיעת קדימה – שני חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – שני חברי כנסת; סיעת העבודה – חבר כנסת אחד; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד; סיעת יהדות התורה – חבר כנסת אחד; סיעת רע"ם-תע"ל – חבר כנסת אחד; סיעת האיחוד הלאומי – חבר כנסת אחד; סיעת חד"ש – חבר כנסת אחד; סיעת הבית היהודי – חבר כנסת אחד. הוועדה לענייני ביקורת המדינה תמנה 11 חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שלושה חברי כנסת; סיעת קדימה – שלושה חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – חבר כנסת אחד; סיעת העבודה – חבר כנסת אחד; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד; סיעת האיחוד הלאומי – חבר כנסת אחד; סיעת הבית היהודי – חבר כנסת אחד. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תמנה 11 חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – ארבעה חברי כנסת; סיעת קדימה – שני חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – חבר כנסת אחד; סיעת העבודה – חבר כנסת אחד; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד; סיעת מרצ – חבר כנסת אחד; סיעת בל"ד – חבר כנסת אחד. מעיון בהרכב השמי של הרשימה של הוועדה הזאת תראו שגם בה יש חברים שמכהנים על מכסת סיעה אחרת. ועדת המדע והטכנולוגיה תמנה תשעה חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שני חברי כנסת; סיעת קדימה – שלושה חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – חבר כנסת אחד; סיעת העבודה – שני חברי כנסת; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תמנה תשעה חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שני חברי כנסת; סיעת קדימה – שלושה חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – חבר כנסת אחד; סיעת העבודה – שני חברי כנסת; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד. הוועדה לקידום מעמד האשה תמנה תשעה חברים, כדלקמן: סיעת הליכוד – שני חברי כנסת; סיעת קדימה – שלושה חברי כנסת; סיעת ישראל ביתנו – חבר כנסת אחד; סיעת העבודה – חבר כנסת אחד; סיעת ש"ס – חבר כנסת אחד; סיעת בל"ד – חבר כנסת אחד. אני חוזר ואומר שאני מבקש את אישורה של הכנסת לחלוקה הסיעתית שקראתי ולרשימה השמית המונחת על שולחנכם בהתאם. רוב המשבצות מאוישות, יש כמה סיעות שטרם מסרו את השמות, אז הן מיוצגות כנציגים של סיעה מסוימת. תודה רבה. אבקש אישורה של הכנסת להצעה זאת. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה ליושב-ראש הוועדה המסדרת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר הצעת הוועדה להרכב הוועדות הקבועות של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הצעת הוועדה המסדרת – 62 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדות הקבועות של הכנסת נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תוצאות ההצבעה: 62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מוזס הצביע בטעות במקום חבר הכנסת טלב אלסאנע. <משה גפני (יהדות התורה):> טלב אלסאנע ומוזס, ומוזס ומקלב. <היו"ר אופיר אקוניס:> רשמנו את הדברים לפנינו. תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חברי הכנסת, הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר הצעת הוועדה להרכב הוועדות הקבועות של הכנסת אושרה. אנחנו נעבור לסעיף האחרון על סדר-היום – יושב-ראש הוועדה המסדרת יציג את הצעת הוועדה להרכב הוועדות המיוחדות של הכנסת. בבקשה, אדוני. <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המסדרת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוועדה המסדרת החליטה להקים ארבע ועדות מיוחדות, לפי סעיף 17 לתקנון הכנסת. מדובר באותן ועדות שהיו קיימות בכנסת השבע-עשרה, וסמכויותיהן נשארו כפי שהיו בכנסת הקודמת. לאחר שאקרא בפניכם את הרכבן וסמכויותיהן של הוועדות, אבקש את אישורה של הכנסת להקמת ועדות אלה. להלן הוועדות המיוחדות, הרכבן וסמכויותיהן: הראשונה היא הוועדה לפניות הציבור, השנייה – הוועדה לקידום מעמד הילד, השלישית –הוועדה למאבק בנגע הסמים, והרביעית – הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים. אני אקרא את הסמכויות ואת ההרכבים. הוועדה המיוחדת לפניות הציבור: סמכויות הוועדה – טיפול ומתן מענה שוטף לפניות הציבור שמגיעות לוועדה מאזרחים ומארגונים שונים; קיום קשר שוטף עם משרדי הממשלה ועם נציבי פניות ציבור בגופים שונים, תוך הבטחת זכויותיהם וסמכויותיהם לטיפול בפניות הציבור במוסדותיהם; הסדרת נושא הטיפול בפניות הציבור במוסדות הממשלתיים והציבוריים לשם קביעת נורמות טיפול אחידות ככל האפשר בין כל הגופים שעוסקים בנושא; שמירה והגנה על מקבלי שירותים ציבוריים; יצירת שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה וגורמים שונים בניסיון להיטיב את השירות הניתן לאזרח; קיום דיונים בנושאים מגוונים הנוגעים למצוקות הפרט, הצרכנים ומקבלי השירותים הציבוריים. הרכב הוועדה – הוועדה תהיה בת שבעה חברי כנסת: לסיעת קדימה – שלושה נציגים, ששמותיהם יימסרו בהמשך; לסיעת הליכוד – שני נציגים, זאב אלקין וציפי חוטובלי; לסיעת ש"ס – נציג אחד, חבר הכנסת חיים אמסלם; לסיעת יהדות התורה – נציג אחד, חבר הכנסת אורי מקלב. הוועדה המיוחדת לזכויות הילד: סמכויות הוועדה – הגנה על ילדים וקידום מעמד ילדים ובני נוער במטרה לממש את זכויותיהם ברוח האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, לרבות מימוש העקרונות של טובת הילד, אי-אפליה, הזכות להתפתחות בתנאים נאותים והזכות של ילדים ובני נוער להשמיע את דעתם בעניינים הנוגעים להם. הרכב הוועדה – הוועדה תהיה בת שבעה חברים: לסיעת הליכוד – שני נציגים, דני דנון ואופיר אקוניס; לסיעת העבודה – נציג אחד, ששמו יימסר בהמשך; לסיעת ישראל ביתנו – נציג אחד, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; לסיעת הבית היהודי – נציג אחד, חבר הכנסת אורי אורבך; לסיעת קדימה – שני נציגים, חבר הכנסת אבי דיכטר ונציג נוסף ששמו יימסר במועד מאוחר יותר. הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים: סמכויות הוועדה – שימוש בסמים ובסמים מסוכנים, לרבות לצרכים רפואיים, עבירות סמים ועבירות המבוצעות בשל שימוש בסמים מסוכנים, טיפול ושיקום לגבי נרקומנים ונפגעים מסמים, הרשות למלחמה בסמים, מדיניות ציבורית, הסברתית וחינוכית למניעת השימוש בסמים בישראל. הרכב הוועדה – הוועדה תהיה בת שבעה חברים: לסיעת הליכוד – נציג אחד, חבר הכנסת ציון פיניאן; לסיעת ישראל ביתנו – נציג אחד, חבר הכנסת חמד עמאר; לסיעת ש"ס – נציג אחד, חבר הכנסת נסים זאב; לסיעת העבודה – נציג אחד, ששמו יימסר בהמשך. לסיעת חד"ש – נציג אחד, חבר הכנסת מוחמד ברכה. לסיעת רע"ם-תע"ל – נציג אחד, ששמו יימסר בהמשך; לסיעת בל"ד – נציג אחד, ששמו יימסר בהמשך. הוועדה המיוחדת לבחינות בעיות העובדים הזרים: סמכויות הוועדה – בחינת התופעה רחבת ההיקף של העובדים הזרים בארץ, פיקוח על העסקת עובדים זרים, תנאי עבודתם של העובדים הזרים, לרבות שכר, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות והתנהגות המעסיקים, התנהלות הממשלה ביחס להעסקת עובדים זרים, עבודת משטרת ההגירה וטיפול בבעיות הקשורות להיתרי העסקה לעובדים, השפעת העובדים הזרים על שוק העבודה והתעסוקה בישראל, הבחנה בין עובדים זרים שהם חיוניים, למטרות סיעוד וכדומה, לבין עובדים זרים שאפשר להחליפם בעובדים ישראלים, דרכי ההתנהלות ביחס לעובדים זרים בעת החזרתם לארצות מולדתם, חקיקה שנוגעת לעובדים זרים. הרכב הוועדה – הוועדה תהיה בת שבעה חברי כנסת: לסיעת הליכוד – נציג אחד, חבר הכנסת כרמל שאמה; לסיעת ישראל ביתנו – נציג אחד, חבר הכנסת משה מטלון; לסיעת העבודה – נציג אחד, ששמו יימסר בהמשך; לסיעת ש"ס – נציג אחד, חבר הכנסת יצחק וקנין; לסיעת קדימה – נציג אחד, חבר הכנסת שי חרמש; לסיעת האיחוד הלאומי – נציג אחד, חבר הכנסת יעקב כץ; לסיעת מרצ – נציג אחד, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מבקש את אישורה של הכנסת להרכב ולסמכויות של ארבע הוועדות כפי שהקראתי. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה ליושב-ראש הוועדה המסדרת. שר הביטחון, שר האוצר, אנחנו עוברים להצבעה. אולי אתם לא רוצים להצביע, אבל אנחנו עוברים להצבעה על הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר הצעת הוועדה להרכב הוועדות המיוחדות של הכנסת. הצבעה מס' 7 בעד הצעת הוועדה המסדרת – 62 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת הוועדה המסדרת בדבר הרכב הוועדות המיוחדות של הכנסת נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודיע שההצעה אושרה ברוב של 62 חברי כנסת; מתנגד אחד, אין נמנעים. חברי הכנסת, תם סדר-היום ליום זה. ישיבת הכנסת הבאה – מחר, יום שלישי, י"א באייר, 5 במאי, בשעה 16:00. לילה טוב. הישיבה ננעלה בשעה: 21:03.