דברי הכנסת
דברי הכנסת
י / מושב שני / ישיבות פ"ד–פ"ו /
כ"ז–כ"ט בכסלו התש"ע / 14–16 בדצמבר 2009 / 10
חוברת י'
ישיבה פ"ד
הישיבה השמונים-וארבע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, כ"ז בכסלו התש"ע (14 בדצמבר 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 12:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
הצעות סיעות קדימה ומרצ–בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 5
1. נתניהו משלם דמי שתיקה לנוער הגבעות על-חשבון הפריפריה, גושי ההתיישבות והאינטרסים הלאומיים של ישראל; 5
2. אישור מפת אזורי העדיפות הלאומית על-ידי הממשלה 5
רוני בר-און (קדימה): 6
חיים אורון (מרצ): 14
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 20
אורית זוארץ (קדימה): 29
דוד רותם (ישראל ביתנו): 32
נסים זאב (ש"ס): 42
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 45
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 48
עפו אגבאריה (חד"ש): 52
ניצן הורוביץ (מרצ): 56
אורי אורבך (הבית היהודי): 57
חנין זועבי (בל"ד): 60
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 63
יריב לוין (הליכוד): 68
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 75
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 75
חילופי גברי בוועדות הכנסת 76
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 76
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 76
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 77
הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון מס' 3), התש"ע–2009 78
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 78
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59), התש"ע–2009 81
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 81
אופיר פינס-פז (העבודה): 83
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 84
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 84
הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2009 85
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 85
מאיר שטרית (קדימה): 86
יואל חסון (קדימה): 88
רונית תירוש (קדימה): 92
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): 94
נסים זאב (ש"ס): 95
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר, חברי הכנסת, היום יום שני, נר שלישי של חנוכה, כ"ז בכסלו התש"ע, 14 בדצמבר 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת בשבוע חנוכה.
הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה.
<מזכיר הכנסת איל ינון:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1878/18 וכלה בהצעת חוק בהצעת חוק פ/1899/18 – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חגירת קטינים ברכב – החמרת ענישה), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת אברהם דיכטר, דני דנון ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – תשלום מופחת לתושבי אזורי עדיפות לאומית), התש"ע–2009, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (פיצוי נוסעים בגין איחור או ביטול נסיעת רכבת), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון – תשלום בשל פינוי באמצעות מסוק), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, פניה קירשנבאום ואברהם מיכאלי; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – שיקולים למתן כשרות), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת יעקב כץ ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – כללי אתיקה לחברי הממשלה), מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, זבולון אורלב ואיתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – כשרות מזון בלבד), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, חיים אורון ואילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – קטין שצורך משקה משכר), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הסכמה מדעת לשימוש חוזר בציוד רפואי חד-פעמי), התש"ע–2009, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קבלת קצבת זיקנה וקצבת נכות בעד פרק זמן אחד), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגע פוליו שלקה במחלת הפוליו לפני קום המדינה), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת יולי תמיר ואיתן כבל; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – הגבלת מכירת משקאות משכרים), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: אופי המדינה, מאת חברי הכנסת יעקב אדרי, ציון פיניאן וכרמל שאמה; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – תוקפו של חוק חורג), מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת דני דנון, אורי אורבך, אברהם דיכטר, אברהם מיכאלי, אריה אלדד, יוחנן פלסנר, חמד עמאר, יריב לוין ואורי מקלב; הצעת חוק הגנה מפני שימוש במכשיר טלפון נייד והגבלת פרסומת, התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – חובת בדיקת תעודה מזהה בעת מכירת משקה משכר), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת דני דנון, אורי אורבך, אברהם דיכטר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תשלום מיוחד למי שיצא מהארץ), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת מסעוד גנאים וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הפליה של תלמידים במערכת החינוך (תיקוני חקיקה), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה לקבלת מענה טלפוני אנושי), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מאיר שטרית, יריב לוין, רחל אדטו ואורי אורבך; הצעת חוק שירות המילואים (זכאות לתעודת משרת מילואים פעיל), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה למזכיר הכנסת.
השר המשיב הוא לא השר פלד אלא השר המקשר, גלעד ארדן. נא לברר היכן הוא נמצא. לפנינו שבוע זה של חנוכה, שבו אנו מתחילים את ישיבות המליאה בשעה 12:00 – וביום רביעי בשעה 11:00 – ומסיימים אותן כל יום בשעה 15:00 על מנת לאפשר לחברי הכנסת המבקשים זאת, היהודים, לקיים את מצוות חג החנוכה בהדלקת החנוכיות.
<הצעות סיעות קדימה ומרצ–בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. נתניהו משלם דמי שתיקה לנוער הגבעות על-חשבון הפריפריה, גושי ההתיישבות והאינטרסים הלאומיים של ישראל;>
<2. אישור מפת אזורי העדיפות הלאומית על-ידי הממשלה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין היום את חבר הכנסת רוני בר-און לעלות על הבמה על מנת לנמק את הצעת סיעתו, סיעת קדימה, להביע אי-אמון בממשלה בטענה שנתניהו משלם דמי שתיקה לנוער הגבעות על-חשבון הפריפריה, גושי ההתיישבות והאינטרסים הלאומיים של ישראל. כבוד השר נמצא והגיע, ולכן אני מזמין את חבר הכנסת בר-און להתחיל לשאת את דבריו. יש לו עשר דקות מלאות.
<רוני בר-און (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, חג חנוכה שמח לכולכם. אני לא אחראי לנוסח הכתוב שבו הדברים הוצגו, אבל אני אדבר על הדברים הקשורים בו. אתמול אישרה הממשלה את מפת אזורי העדיפות הלאומית. מה זו בעצם מפת אזורי עדיפות לאומית? מהי המטרה המרכזית כשמציגים את המפה הזאת? אדוני היושב-ראש, בקליפת אגוז, זה ניסיון לתת פתרון לבעיית תעסוקה בפריפריה ולבעיית דיור בפריפריה. כדי למשוך תעסוקה לפריפריה צריך לתת לה יתרון אמיתי, ולא יחסי, על פני מרכז הארץ. זה סוג של העדפה מתקנת חברתית וכלכלית. גם העדפות בתחום הדיור באות, בעצם, מאותו מקום, מאותו שורש, קרי, מתן תמריצים והטבות שתכליתם לחזק את הבסיס הכלכלי-חברתי ולתת ליישובים האלה – או בעצם לעודד את דור ההמשך שגדל ביישובים האלה, כמו גם עולים, ותיקים וחדשים, לרכוש דיור ולהשתקע, ובכך לקיים את מדיניות תכנון האכלוס של מדינת ישראל על פני שטח המדינה כולה. אם המדינה תתרכז בין גדרה לחדרה, מי בעצם יחזיק את המדינה? אם אין לך אוכלוסין, בעצם אתה מחזיק רק פורמלית במדינה, ולא להיפך.
מה היה בעבר? נושא מפת אזורי העדיפות הלאומית עבר מסע תלאות ושינויים והוכפף לעתירות של בג"ץ, והמפה שונתה מפעם לפעם, וגם ידנו היתה במעל הזה של מדיניות לא יציבה. כן, זה נכון, היו לחצים. היו הרבה מאוד אינטרסים, ואין-ספור גורמים מתערבים. היו הרבה תקלות – גם אצלנו – ושינויים ותיקונים. אבל, אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, פארסה כמו שיש הפעם, כמו שקרתה הפעם או שכמו שקרתה אתמול, מעולם לא היתה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אולי תסביר לציבור, כשר האוצר לשעבר, מה נקבע קודם: הסכום שיינתן או האנשים שיקבלו? והאם הסכום גדל, אם גדל – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
לא. אני אגע בזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אולי כדאי שתאמר. זה מעניין אותי ואת השר ארדן.
<רוני בר-און (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כמי שבילה בקדנציה הקודמת הכי הרבה – מכולם – על ספסלי ועדת הכספים, שאלת את השאלה הכי נכונה. בסוף היום אי-אפשר להעביר איזה עיפרון כחול ולהגיד: פה נקבע הסכום, ופה נקבעה המפה, אבל ידוע ומפורסם שברגע שנקבעת המפה – מולה עומד סכום. כלומר, יש עוגה שמונחת על השולחן. אם נתכנס שמונה אנשים סביב השולחן, לכל אחד יהיה נתח ראוי בעוגה לאכול, ליהנות ולשבוע. אם יבואו עוד שמונה אנשים, עדיין נחיה בשלום עם מצב העוגה גם אם נחלק אותה ל-16. אבל, אם נחלק אותה ל-32 ול-64 – ובכוונה אני מדבר במכפלות של שמונה כל הזמן – בסוף גם הפירורים לא יספיקו כדי לשים את הטעם על קצה הלשון. צריך לומר ביושר שזה מה שקרה בפעמים הקודמות, וניסינו לתקן. אבל הפעם זה ממש בולט.
מה ניסינו אנחנו? אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה טוב מכולם. הממשלה הקודמת, בהצעת התקציב ל-2009, הניחה תוכנית פריפריה יחד עם תקציב 2009. אישרנו אז בממשלה באוגוסט 2008, ולא הצלחנו להעביר אותה. אני לא רוצה למנות את הסיבות – מצב פוליטי כזה או אחר; אני לא יודע. התוכנית הזאת היתה תוכנית לחיזוק הפריפריה. היא קיימת, והיא ניתנת לבדיקה. היא יצאה תוכנית מקיפה, שלמה והוליסטית. כאשר הצבענו על מקורות – אדוני היושב-ראש, צריך לומר ביושר שבעיית המקורות תמיד היתה הבעיה. באנו ואמרנו שלא כל המקורות הם חיצוניים. קצת חיצוני, אבל ניקח ממשרדים וניקח מדברים אחרים ונכפיף אותם ונאלץ אותם לשלם את זה. קבענו אז – ואדוני זוכר את זה – מדדי פריפריאליות מובהקים, שני מדדים; מדד כפול אבל מצטבר – הראשון יחד עם השני ולא במקום השני.
<דליה איציק (קדימה):>
– – –
<רוני בר-און (קדימה):>
דליה, אם אפשר – – –
<דליה איציק (קדימה):>
אני רוצה לדעת – האם ועדת הכספים יושבת ברשות?
<רוני בר-און (קדימה):>
אבל זה על הזמן שלי.
<דליה איציק (קדימה):>
בטח היושב-ראש ייתן לך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מתיר לכנסת לפעול בשעה שאין הצבעות, אם הנושאים הם נושאים חשובים שאינם סובלים דיחוי. הואיל ואנו נמצאים היום בין שני דברים אשר מביאים לשיקול דעתנו האם להקדים את ישיבת הכנסת מהשעה 16:00 לשעה 12:00 כדי לאפשר לכנסת לקיים את שגרת יומה גם בשבוע חנוכה, ובאותה עת יש לנו גם ועדות – אז אני חשבתי שאפשר לשלב את שני הנושאים יחד על-ידי מצב שבו הכנסת תפעל ותוגש הצעת אי-אמון ואנחנו נמשיך בשגרת יומנו ובשגרת התקנון, ויחד עם זאת הוועדות תוכלנה לשבת, בכפוף כמובן לצורך להגיע להצבעה בתוך חמש-שבע דקות מרגע שנודיע להם.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים במצב שכמעט אין אף חבר כנסת מהקואליציה כאן. כמעט אין אף חבר כנסת מהקואליציה. עכשיו הגיעו שניים.
<חיים אורון (מרצ):>
כי חברי הקואליציה מצביעים כבר בוועדת הכספים – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
חברי הקואליציה מצביעים בוועדת הכספים. היחידים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אתה באמת הפתעת אותי. גם היום חברי הכנסת מהקואליציה לא נמצאים, כמו כל השבועות – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זו בעיה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין אותך לשנות את תקנון הכנסת, ולבוא ולקבוע שחייבת להיות קווטה, ולחברי הכנסת אין שיקול דעת.
<רוני בר-און (קדימה):>
בדיון הזה צריך לזכור שמסך כל חברי הקואליציה יש 40 שרים וסגני שרים, אז לא נשארו הרבה חברי כנסת מהקואליציה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זה ממש פוגע בתפקוד של הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רוצה לומר לך שגם השר פלד וגם השר – –
<רוני בר-און (קדימה):>
לא. זה – אני מכבד מאוד. זה יחסית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – ארדן הם שרים, אבל הם גם חברי כנסת מיומנים מאוד.
<רוני בר-און (קדימה):>
באופן סטטיסטי זה כפול ממה שיש פה בכל הצעת אי-אמון. בדרך כלל יש פה או שר עונה או שר תורן. היום באו שניהם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ורק שמע מיכאלי. רבותי חברי הכנסת, עם כל הכבוד, חברי הכנסת מהקואליציה לא מגיעים גם אם לא תהיה ועדה. אני אנהל את ישיבות הכנסת כפי שאני מבין, למרות התורה העוצמתית שאני רכשתי מקודמי ואני גם לומד מהם. עכשיו אני אומר שאם יש מישהו שמבקש שאנחנו לא נקיים ועדות, אנחנו נשקול זאת.
<דליה איציק (קדימה):>
אנחנו נשמח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם יגישו לי בקשה, אני אשקול. יכול להיות שיבואו ויאמרו לי: אנחנו מתנגדים לקיום ועדת הכספים מהטעם שאנחנו נמצאים במליאה ואנחנו צריכים להצביע שם – שיקול רציני ביותר. אבל אם אין לי שיקול אחר, אני ממשיך בקיום שגרה, שכן ראשי ועדות מכל הסיעות מבקשים ממני להמשיך ולקיים. למשל, ביום רביעי, כאשר יש שאילתות דחופות בעל-פה, עד 11:45 אני מקיים.
<דליה איציק (קדימה):>
למרות מה שאין לך ללמוד מקודמיך, עדיין אין שום סיבה בעולם שלא יהיה פה חבר כנסת אחד מחברי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא שאלתי בשבוע שעבר איפה חברי הכנסת.
<דליה איציק (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. תודה רבה.
<דליה איציק (קדימה):>
אל תנצל את זכות המיקרופון שלך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, קיבלתי את הערתך.
<דליה איציק (קדימה):>
תודה לך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לך.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתם מוציאים אותו מהריכוז.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זאב, אני אסתדר, אף אחד לא מוציא אותי מהריכוז. חבר הכנסת בר-און, אתה מתכוון להמשיך? בבקשה.
<רוני בר-און (קדימה):>
ברשות אדוני, אני מזכיר שתוכנית הפריפריה שהנחנו היו לה שני מדדי פריפריאליות מובהקים: האחד, המדד הגיאוגרפי, קרי, הריחוק הגיאוגרפי ממרכז הארץ; והשני, הסולם הסוציו-אקונומי. שמנו מדדים כדי שהתוכנית לא תיפול שוב קורבן לגחמות של שר אוצר ושל משרד אוצר או של שרי ממשלה אחרים והם יהיו מחויבים לעבוד על-פיה. אמור מעתה: מדדים קשיחים, האחד הגיאוגרפיה, והשני הלמ"ס.
ומה עשיתם אתם אתמול, חברי השרים? הכנסתם קריטריונים רופפים, כאלה שאי-אפשר למדוד אותם, אבל בעיקר הכנסתם מדדים פוליטיים. שברתם עיקרון של מדדי הפריפריאליות. הכנסתם פנימה את כל הפוליטיקה, את ההתנחלויות, את הלחצים, את המקורבים, את האינטרסנטים, ובעיקר הכנסתם פנימה את ש"ס, הכוהנת הגדולה של תורת ה"תפוס ככל יכולתך".
<נסים זאב (ש"ס):>
מה ש"ס?
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה יודע, אדוני ראש הממשלה – אני מדבר אל הכיסא הריק שלך.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
מה הייתם עושים בלי ש"ס? על מה הייתם מדברים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מעיד שאכן הוא אמר ש"ס, ובשביל זה יש לכם הזכות אחר כך להגיב.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא הבנתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא אמר שש"ס דרשה את החלק שלה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
ש"ס דאגה לעם ישראל. זה מה שהם עושים.
<רוני בר-און (קדימה):>
אתם יודעים, חברי הכנסת, רבותי השרים, כפי שהעיר היושב-ראש, העוגה היא עוגה אחת, ובמקום לחלק אותה בין הזכאים, אתם הכנסתם פנימה את כל הטרמפיסטים. במקום עדיפות לאומית של ממש לגליל ולנגב לקידום כלכלי ולהשוואת תנאים, דרך תפיסה גיאוגרפית וסוציו-אקונומית, שוב סחטנות, פוליטיקה קטנה, צרכים קואליציוניים. וש"ס כבר אמרנו?
אתה מצליח, אדוני ראש הממשלה, כל פעם מחדש. יש לך כשרון מובהק. הצלחת להפוך גם עניין כלכלי מובהק, חשוב ככל שיהיה – הצלחת להפוך אותו למהומה מדינית. הודעת מצד אחד על הקפאת הבנייה בהתנחלויות. עשית מזה ביג-דיל. אתה יודע מה? זה באמת ביג-דיל, אבל מייד הצהרת בקולך שלך: הבנייה תתחדש, זו החלטה חד-פעמית, זו החלטה זמנית, ושלחת את שר האוצר שלך להצהיר פעם, פעמיים ושלוש פעמים שאם הפלסטינים, בתוך יומיים, שלושה ימים, שבוע, שבועיים לא מבינים את העונש של הקפאת הבנייה ולא באים לשולחן הדיונים, מייד הממשלה מתכנסת ומשנה את החלטתה.
ובכלל, נתת את דעתך, אדוני ראש הממשלה, לכך שהקפאת הבנייה הזאת, הכוללת, שבעצם נכפתה עליך בגלל כל דרך ההתנהלות שלך מול הידידה הגדולה שלנו, ארצות-הברית, בעצם מאפסת או מאיינת את כל ההישגים שהיו לנו יחד עם האמריקנים בנושא גושי ההתיישבות, גושים שעליהם הושגה הסכמה אמריקנית במכתב חתום של הנשיא? נתת את דעתך, אדוני ראש הממשלה, לכך שהחזרת לכאן את הטקסט הזה של גבולות "הקו הירוק" בכל הנוגע להתיישבות גם בעניין של הגושים?
אבל זה בעצם הסטנדרט שלך, אדוני ראש הממשלה. אתה אומר ואומר, ואומר ועושה. אבל אצלך זה לא כל כך מסתדר. אתה אומר כך ומייד אומר אחרת ואתה אומר כך ומייד עושה אחרת.
ב-14 ביוני, אדוני ראש הממשלה, נאמת את נאום שתי מדינות לשני עמים. היום 14 בדצמבר. יום הולדת, חצי שנה לנאום שלך. מזל טוב, אדוני ראש הממשלה. אבל למחרת הנאום שלך כבר הלכת למרכז הליכוד ונאמת את נאום ה"אנחנו לא פראיירים". מה, אנחנו פראיירים?
אחר כך, בשבוע שעבר הפתעת בבשורה. סיפרת לנו שסרקוזי סיפר לך שאסד סיפר לו שהוא מוכן לשלום בלי תנאים מוקדמים. אני לא יודע איפה היתה אי-הבנה, בטח לא אצל אסד, אבל למחרת היום – רק הפתעת אותנו באופציה הנהדרת הזאת: סוריה לא מציבה תנאי מוקדם לשלום – כינסת את ועדת שרים לענייני חקיקה ביום שלישי באופן נדיר בלילה – עוד נגיע לעניין הלילה – ולמחרת היום באת הנה עם הסיפור של חוק משאל העם. עוד פעם קרצת לימין וקרצת לשמאל. מרוב קריצות, אדוני ראש הממשלה, זו כבר נהייתה עווית. זה כבר לא קריצות. זו עווית.
אתה מכביד פעם אחר פעם במכוון, בכוונת מכוון על כל אפשרות של הסדר מדיני גם עם הסורים אבל גם עם הפלסטינים. והכול, אדוני ראש הממשלה, נובע מזה שלמדינת ישראל, לממשלת ישראל בהנהגתך אין מדיניות חוץ, אין מדיניות לא לממשלה ולראש הממשלה. אין הידברות עם ארצות-הברית, בעצם אין יחסים עם ארצות-הברית. אפילו האירופים והקוורטט כבר מסתייגים מהתמיכה של ארצות-הברית בישראל. תראה לאיפה באנו. אירופה מתחילה לדבר על ירושלים. אין לך מדיניות ואין לך תוכנית, שום יוזמה, שום משא-ומתן, שום רצון אמיתי להתקדם. בכול אתה רק פועל תחת כניעה ללחצים. מה התוצאה? אתה מובל, אתה נסחט ובסוף אתה נכנע, והכול בלי שנקבל שום תמורה מהצד השני.
אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, מעולם לא היה מצבנו המדיני בשפל כזה, אולי למעט 1998, גם אז כיהנת כראש הממשלה. שוב הצלחת, אדוני ראש הממשלה, לדחוק אותנו לבידוד מדיני חסר תקדים.
גברתי יושבת-ראש הסיעה, אדוני היושב-ראש, אין רע בלי טוב, ואני מוכרח לסיים במשהו טוב. שמענו שנהיית חסכן. יש ועידת אקלים בקופנהגן. כל ראשי המדינות באים, אתה לא נוסע. חוסך. אתמול שמענו שנהיית חסכן. אתה יוצא מהמשרד בלילה, אתה מכבה את האור. ואתמול בלילה, אחרי שכיבית את האור, בחשכה עשית מחטף טלפוני עם כל השרים, ונעצתם את השיניים שלכם בסל התרופות, שיושב-ראש הכנסת ריבלין וחבר הכנסת אורון טרחו כל כך להעלות אותו ל-415 מיליון שקל בשנה. לקחת 15% מתרופות מאריכות חיים ומחולי סרטן למיניהם ונתתם אותו לגחמה פוליטית של שותף בקואליציה.
יש לי הצעה בשבילך, אדוני ראש הממשלה: כמו שנראית הממשלה שלך, מה דעתך שבמקום לכבות את האורות כשאתה יוצא מהמשרד, כדאי שתכבה אותם כשאתם נכנסים למשרדים? תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת בר-און. אדוני השר, אתה תענה על שתי ההצעות. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון לעלות ולהציג את הצעת סיעות מרצ, בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה בנושא אישור מפת אזורי העדיפות הלאומית על-ידי הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת אורון.
<חיים אורון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לי הצעה עוד יותר יעילה, חבר הכנסת רוני בר-און, מאשר לכבות את החשמל בתחילת הישיבה או בסוף הישיבה – זה להרוויח 2 מיליארדי שקל. אומרים לנו שהעלות של ההצעה לאזורי עדיפות לאומית היא 2 מיליארדי שקל.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<חיים אורון (מרצ):>
היא 2 מיליארדי שקל שמתחלקים על 2 מיליוני איש. אין להם שום עדיפות לאומית, מזה מתחיל הסיפור.
זה חוסר היכולת לקבל שום החלטה בשום תחום, חברי השרים. היה חוק עידוד השקעות הון בעבר, היו חוקי עדיפות לאומית בעבר, לפרק מסוים הם פעלו ובפרק מסוים אחר כך הם הפסיקו לפעול והשתבשו, ובדין צריך לשנות אותם. לא זה הוויכוח. צדק שר האוצר לשעבר, שהממשלה הקודמת, בהצעת חוק מאוד מפתיעה בנועזותה – שלא את כולה קיבלתי, כי היו שם כמה דברים שהתנגדתי להם – הציעה קריטריונים לאזורי עדיפות לאומית, שמהם, אני מאמין, אפשר היה לבנות תוכנית, והיו עושים כמה תיקונים בה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, כי ממילא היא כבר איננה. אבל מה אתם עשיתם?
ואז אתם שואלים: תגידו, אדוני היושב-ראש, איך עושים את זה? אני אגיד לכם איך עושים את זה. אתם הוכחתם שאפשר לעשות את זה. איך אני יודע? אני יודע משני מקרים. את האחד אני מכיר, כמו שאומרים הפלאחים, מהשאסי – זה גוש-קטיף ורצועת-עזה. איך אני יודע מה השאסי? כי כשבאנו לפצות, נחשפנו לכל מה שהיה שם. וכשרצו להקים חבל ארץ, הממשלות שלכם ידעו איך עושים את זה: נתנו העדפה בשיכון ונתנו העדפה בתעשייה ועצמו את העיניים בחוקי תכנון ובנייה ונתנו שלוש פעמים הטבות לחוק עידוד השקעות בחקלאות. אבל את זה אנחנו מכירים כבר גם בתוצאות.
יש עוד חבל ארץ שאתם הוכחתם מאז התקופה ההיא, מאז 1977, שאתם יודעים לעשות – קוראים לו הגדה המערבית. נתנו בה עדיפות לאומית בכל הדברים. מי שילם את המחיר? הגליל והנגב. הגליל והנגב משלמים מחיר מתמשך על סדר העדיפויות העקום הזה. יש נתונים – אל תגידו לי שאין נתונים – מפה עד הודעה חדשה. זה מתחיל במענקי משרד הפנים בכל היישובים בגדה המערבית, שהם בחתך סוציו-אקונומי הרבה יותר גבוה מאשר הגליל והנגב. יש פי-שניים, פי-שלושה, פי-ארבעה, פי-שישה מאשר ביישובים הערביים – בתכנון ובנייה, בהטבות מס. אז מה עשיתם עכשיו? מתוך חוסר יכולת להחליט, אתמול עוד הוספתם את חריש. אני לא יודע אם כולם יודעים פה איפה זה חריש. אם יש צנטרום – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אם לא יודעים, צריך לשלול. זאת הגישה.
<דליה איציק (קדימה):>
מה הקשר? זה לא מה שהוא אמר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
לא יודעים. זאת המוזיקה המוכרת.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כביש 6, חצי שעה ממרכז הארץ.
<חיים אורון (מרצ):>
חריש פתאום נכנסה לרשימה. למה? אני מבין למה. היו צריכים חמישה קולות של שרי ש"ס. מזל שיש להם רק שלושה יישובים להגן עליהם. תארו לכם שהיה יושב בממשלה מישהו שצריך להגן על 300 יישובים, מה היו עושים.
ראיתי את המפה הזאת, אני מכיר אותה, מכיר אותה טוב. זאת לא מפת עדיפות לאומית, אדוני היושב-ראש, קודם כול מבחינת היעדים. הגליל והנגב ימשיכו להיות דפוקים, עם שיעורי אבטלה יותר גבוהים, עם הישגים בחינוך יותר נמוכים, עם מספר מיטות ב"סורוקה" יותר נמוך, עם מספר רופאים מומחים יותר נמוך, עם הגירה שלילית. אז מה אתם בדיוק עושים? אז למה אתם בדיוק נותנים? אז יש סדר. עכשיו שר הבריאות ידע את מי לתעדף בכסף שאין לו, שאתם מקצצים לו. הוא יכול לעשות עוד CT ב"סורוקה"?
<נחמן שי (קדימה):>
הוא מחזיק את זה בשיניים.
<חיים אורון (מרצ):>
ושר החינוך יכול לבוא ולומר: אני מוסיף עוד בתי-ספר לבדואים בנגב? יש לו מאיפה לקחת כסף?
השיא של הסיפור הזה הוא היישובים המבודדים בגדה המערבית. אומרים לי: מה אתה רוצה? לגושי ההתנחלויות לא נתנו עדיפות לאומית, רק ליישובים המבודדים. שיבוא פה בן-אדם אחד נורמלי ויסביר לי את זה. אני מכיר גושי התנחלויות, נאמר, במרכז הארץ. אגב, לגביהם היתה הסכמה. איך אומרים לי תמיד? אפילו במסמך ז'נבה היתה הסכמה. נניח ביתר-עילית, נניח אלפי-מנשה. לא צריך לתת לאלפי-מנשה אזור עדיפות לאומית, כי הוא נמצא שני סנטימטרים מכפר-סבא. צריך לתת עדיפות לאומית לביתר-עילית, משום שהיא בחתך סוציו-אקונומי מאוד מאוד נמוך – אם היו עובדים על-פי איזה היגיון. אבל לא עובדים על-פי ההיגיון הזה, עובדים על כל מיני חוכמות, להשיג 22 נגד חמישה. זה מה שעובדים.
אנחנו ממשיכים עכשיו להשקיע ביישובים שהקפאנו אותם, וראש הממשלה אומר לכולם: אתם לא יודעים אילו תוכניות מרחיקות לכת יש לי, אם רק הפלסטינים יבואו לשולחן. לאיזה שולחן בדיוק הם יבואו? איפה יש שולחן? מי יתקרב לשולחן הזה?
אבל מה, רוני בר-און אמר: זה נראה כמו עווית. היתה תקופה שהתקשורת, היה לה סטנדרט של טיקים – אתה זוכר את הסטנדרט של טיקים? – של כל מיני אנשי ציבור, בלי להזכיר אותם בשמם. כשהטיק היה פה, אז היו אומרים: זה כך. עד כדי כך שידעו, ניחשו, אם מישהו אומר אמת או עושה עכשיו תרגיל, על-פי טיקים. אני מציע לתקשורת להתחיל לעשות קוד כזה לגבי קריצות, מתי הטריק הוא טריק, מתי הכול הוא בלוף. מקפיאים וזו לא הקפאה, נותנים עדיפות לאומית לסוסיא ולחגי ולכל מיני מקומות כאלה, שאני לא יודע בדיוק מה עושים שם. ואני אומר לך יותר מזה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה עשו לפני 3,000 שנה בסוסיא?
<חיים אורון (מרצ):>
אני יודע מדויק מה עשו לפני 3,000 שנה בסוסיא – לא נתנו לה עדיפות לאומית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה יכול להיות.
<חיים אורון (מרצ):>
זה אני יודע, שלא נתנו לה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי היא היתה מאוד קרובה לבירה.
<חיים אורון (מרצ):>
כי היא היתה מאוד קרובה למקום שבו יהודים בחרו לגור, ולא נתחיל את הדיון הזה עכשיו מן ההתחלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא. כבר אני מוסיף לך.
<חיים אורון (מרצ):>
לא נתחיל את הדיון הזה עכשיו על סוסיא או על חגי או על הר-ברכה. הבעיה שלי עם הר-ברכה זה לא שיש שם ישיבת הסדר של סרבנים. מי צריך את זה שם, לכל השדים והרוחות? אתם יודעים כולכם שזה לא יהיה שם, אז לזה צריך לתת כסף? אז אומרים לי: מה אתה רוצה, זה רק 110,000 מתוך 2 מיליון. אם המתמטיקה הזאת נכונה, זה רק 110 מיליון. הוזכרה כבר רפואת השיניים לילדים. זה חצי. ב-110 האלה אפשר היה לשים את סל התרופות במקומו ולפתוח רפואת שיניים חינם בסל לילדים עד גיל 18. אני מאוד בעד זה, ולא אכפת לי אם רוב הילדים הללו הם חרדים או ערבים או גרים בפריפריה. אני בעד זה. אבל לא כאשר הממשלה עושה כל דבר – ויש קשר, אדוני השר יוסי פלד, בין הדוגמאות. לוקחים מחלשים במקום אחד – מחולים, מסל התרופות – ועוזרים לחלשים במקום אחר, לילדים של משפחות במצוקה, ברפואת שיניים. כי מה לעשות, המשפחות המסודרות, הילדים שלהן מסודרים ברפואת שיניים, ולא עלינו, אם הן נזקקות לתרופה, הן משיגות אותה.
אז מה עושים? כמו שעושים בדיוק בחוק הזה – מחלקים את העדיפות הלאומית על פני המון. נתנו הנחיה לוועדה שעסקה בזה – וישבתי בוועדה הזאת: בשום פנים ואופן אין תוספת תקציב; זה סכום אחד, חלקו אותו כמו שתחלקו אותו. אז חילקו אותו להמון, ויש כל מיני ראשי ערים שהם מבסוטים. צודק ראש עיריית אשקלון, בחלוקה כזאת אין הצדקה שאשקלון לא תהיה בפנים. יכול להיות שבחלוקה אחרת, יותר מהותית, שבאמת תחזק את הפריפריה, אשקלון תהיה בחוץ, אבל בחלוקה כזאת, למה אשקלון בחוץ? אין שום הצדקה לזה. זה סתם כי כנראה מישהו ספר מצביעים, או משהו אחר.
כל ההתנהלות הזאת של הממשלה – כשהיא נתונה בתוך איזה חוסר יכולת – ללכת לשום מקום. השיא, כרגיל – היא לא בידי ראש הממשלה, היא בידי מפלגת העבודה. שמים וארץ ועדיפות לאומית ומפלגת העבודה.
אני לא יודע אם הידיעה ששר הביטחון אישר את הרשימה המקורית מנימוקי ביטחון – פתאום הכניסו את נימוקי הביטחון האלה כקריטריון בשביל לשנות את המפה. אין שום בעיה. אפשר גם היה להכניס את הקריטריון של הג'ינג'ים או את הקריטריון של אנשים מעל 1.86 מטר – זה אני – ואז היו מקבלים עוד אזורי עדיפות לאומית במתכונת אחרת. האזורים הללו צריכים לקבל את העדיפות שלהם מנימוקי ביטחון? נימוקי הביטחון זה תקציב אחר, ובנימוקי הביטחון הללו צריכים לתת ביטחון לאזרחים בכל מקום שהם חיים, על-פי תקציב הביטחון, לא מהתקציב הזה, אלא אם כן שומרים את כל הקריטריונים.
ואז מפלגת העבודה ניהלה מלחמה, והחוק עבר כמו שהוא עבר. אין בו עדיפות לאומית. כל ההתנהלות הזאת בהצעה כפי שהיא מוגשת כאן, היא ביטוי לממשלה גדולה, שמה שהיא עושה מהבוקר עד הערב זה דבר אחד – לעבור עוד שלב ולעבור עוד שלב ולעבור עוד שלב, כדי איכשהו להישרד.
אבל אולי בכל זאת, אדוני היושב-ראש, ההישרדות של הממשלה הזאת עומדת בסתירה מאוד מאוד גדולה לשרידות של המדינה הזאת, כי יש בעיה ענקית של סדרי עדיפויות. כמי שחי את כל חייו הבוגרים בנגב אני אומר לכם: יש בעיה ענקית בפריפריה, ומי שחי בגליל ידווח לכם את אותו דיווח. לאורך שנים רבות האזורים הללו מקופחים – לא מועדפים – מקופחים על-פי כל הפרמטרים. יש דוח מבקר המדינה מלפני ארבע שנים או חמש שמביא נתונים על הנגב, על הקיפוח שלו, בכל הפרמטרים.
האם ההצעה שמופיעה פה משנה את זה במשהו? שום דבר, ממש נאדה, שום דבר. הצורך להחליט על הקפאה והפשרה של הנקודות המבודדות והמשחק ביניהן, זה בעיה שיש לראש הממשלה עם שר האוצר שלו, או עם חבר הכנסת בני בגין, או עם בוגי יעלון, או שזאת הבעיה שלנו? והבעיה שלנו, שהממשלה הזאת לא מסוגלת לקבל את ההחלטות שהיא היתה חייבת לקבל, אבל היא לא מסוגלת לקבל אותן משום שמה שמעניין את ראש הממשלה זה לעבור עוד שלב ולעבור עוד שלב ולעבור עוד שלב. בדרך הזאת של מעלה המדרגות היורדות, המדינה הזאת מתחילה להיאבק על שרידותה – לא של הממשלה אלא של המדינה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת חיים אורון. אני מזמין את השר המקשר, השר לשמירת הסביבה ואיכותה, גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. השר יענה על שתי הצעות האי-אמון, הן של סיעת קדימה והן של סיעות מרצ, בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, ששתיהן עוסקות למעשה באותו נושא.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני חייב להודות, הנאומים היו מצוינים – באמת, כנאומים, פנטסטיים. אלא מה? אני ישבתי עד לפני שמונה חודשים בדיוק באותם מושבים שיושבים בהם חברי הכנסת בר-און ואורון – שאני מאוד מכבד ומעריך – ואני זוכר גם מה קרה בתקופת הממשלה הקודמת, ואני אענה על כמה מהנקודות שהוזכרו בדברי הדוברים שנימקו את הצעות האי-אמון.
קודם כול, ההוכחה האולטימטיבית אולי לכך שמה שאמר חבר הכנסת אורון – שמישהו ספר מצביעים – היא בכך שאשקלון וקריית-גת לא נכללו במפה הזאת. הרי אם מישהו היה באמת סופר מצביעים וכך היה מתכנן את מפת העדיפות הלאומית, אז אני מניח שלא היה מפספס את העובדה שיש כאן פוטנציאל ל-200,000 מצביעים נוספים, ולכן – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
לא – – – שותפים טבעיים שלו – – –
<דליה איציק (קדימה):>
זה לא מה שהוא אמר.
<קריאות:>
– – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
ולכן, זאת בדיוק ההוכחה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, שעובד כבר כמה חודשים על הכנת מפת אזורי העדיפות הלאומית, עשה עבודה מקצועית ויסודית, והביא לממשלה מפה שבעצם היתה תקועה כמה שנים בממשלה הקודמת.
אמר חבר הכנסת רוני בר-און שהמפה הזאת, יש בה כניעה לשותפים קואליציוניים. אז קודם כול אני אגיד, ברמת העיקרון – בהחלט יש במפה גם התחשבות בשותפים קואליציוניים, שזה דבר חדשני, מקורי, שלא נעשה מעולם. למשל, בממשלה הקודמת, אני זוכר איך לא היתה שום התחשבות בשותפים קואליציוניים, ואני זוכר היטב שבכל החוקים שקדימה העבירה כשש"ס היתה השותפה שלה, מעולם לא היתה שום התחשבות בעניין הזה. אני בטוח שגם הציבור זוכר. מעולם לא היתה התחשבות בשותפות עם ש"ס. זה משהו חדשני, ואני אומר לך – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אם היינו משלמים קצבאות – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – לפחות בוא לא נהיה צבועים. אנחנו מתחשבים בשותפים הקואליציוניים. לשותפים הקואליציוניים יש ציבור של מיליון אזרחים, וצריך להתחשב גם בהם.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
כן. אנחנו לא מתביישים בזה. הם בני-אדם.
<רוני בר-און (קדימה):>
אם היינו משלמים קצבאות ילדים, עד היום היינו – – – עד היום.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
יש בני-אדם בחריש, במודיעין-עילית, בביתר, לא פחות מברחביה ובתל-אביב. יש להם את אותן הזכויות שהממשלה תתחשב גם בהם.
אמר חבר הכנסת רוני בר-און שהכינו בקדנציה הקודמת קריטריונים מדהימים, לדוגמה, פרמטרים שבאמת אי-אפשר לחלוק עליהם, רק מקצועיים. רק מה, היתה בעיה קטנה, אדוני היושב-ראש. מרוב שהם היו מקצועיים, הממשלה הקודמת – ממשלת קדימה – לא הצליחה להעביר אותם. נו, אז מה זה עזר? אז היתה מפה מעולה ומקצועית, רק שאפילו אזרח אחד בפריפריה, חבר הכנסת בר-און, לא הצליח ליהנות ממנה, כי לא הצלחתם לשכנע את הכנסת שצריך לתמוך באותה מפת עדיפות לאומית.
<רוני בר-און (קדימה):>
אני לא אענה לך – – – יענה לך.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אתה גם ערבבת – כי אתם עושים את זה תמיד – בין נושאים כלכליים לנושאים מדיניים, אז אתייחס ממש במשפט אחד.
דיברת על כך שראש הממשלה מצד אחד עושה צעדים מרחיקי לכת כדי לחדש את המשא-ומתן. טוב, את זה אמרה גם מזכירת המדינה, אני בהחלט מסכים אתך שהוא עושה צעדים – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – – היא אמרה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
מצד שני אמרת: הוא יוזם משאל עם, ובכך הוא מקשה השגת הסדרים מדיניים. טוב, אז אני מפנה אותך – כי אתה גם דיברת על יושב-ראש הסיעה שלך במהלך נאומך – ושואל אותך בחזרה למה לא הצלחת לשכנע את הסיעה שלך שמשאל עם זה דבר כל כך גרוע. למיטב זיכרוני – וגם הציבור זוכר – סיעת קדימה נתנה חופש הצבעה בעניין משאל עם. חבר הכנסת מופז מוביל, יושב-ראש הסיעה לשעבר, וחברים נוספים – –
<רוני בר-און (קדימה):>
כשאתה צודק, אתה צודק.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – תמכו במשאל עם כי גם הם מבינים – בשונה ממך, חבר הכנסת בר-און – שכשמתקבלות הכרעות גורליות בלתי הפיכות – ודרך אגב, גם ראש הממשלה לשעבר רבין, זיכרונו לברכה, התחייב לעשות משאל עם כזה, והוא עשה את זה כלפי ש"ס, את ההתחייבות הזאת; אני מקווה שלא תאשים גם אותו בכניעה לשותפים קואליציוניים. כשרוצים לשמור על אחדות העם ולא רוצים לפלג ולא רוצים לעקור אנשים מבתיהם בניגוד להבטחות בחירות, מבינים שגם אם משנים עמדה צריך לעשות את זה על בסיס תהליכים דמוקרטיים.
ודבר אחרון, חברי, כשאתם מדברים על הפקרת הגליל והנגב – בוודאי הציבור לא שכח מי הפקיר את הגליל באיזו מלחמה לא לפני הרבה שנים. לא אני טוען את זה; לך וקרא את דוח-וינוגרד, כיצד – אתה, דרך אגב, ביקרת הרבה פעמים ביישובי הצפון – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – מעולם לא היה בגליל שקט כמו שיש עכשיו. תשאל את מי – – –
<זאב בוים (קדימה):>
מה שייך? מה אתה מכניס – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, בסדר, אבל הוא משיב לך. יכול להיות שהוא חשב שכמה דברים שאתה אמרת לא נעמו לו. הוא עונה לך, מה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
דוח-וינוגרד קבע שמי שהפקיר את העורף בזמן מלחמת לבנון – ואנחנו מדברים על החלק הצפוני – היה הממשלה שלכם. ומי שהפקיר את יישובי הדרום לאלפי – אלפי – "קסאמים" עד שהלחץ הציבורי הכריע – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – ובסופו של דבר קיבלתם החלטה נכונה ויצאתם למבצע "עופרת יצוקה", שהוכיח שכל הטענות המופרכות שלכם על כך שלאחר הגירוש מגוש-קטיף נוכל לעשות כל שברצוננו והעולם ייתן לנו – אז הנה, העולם לא נותן לנו. הנה דוח גולדסטון, שבא בגללכם – בגלל המדיניות של קדימה.
<זאב בוים (קדימה):>
הוא לא נותן עכשיו, הוא נתן קודם. זה בדיוק ההבדל. בדיוק זה ההבדל.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
ולכן, כל הדברים שאתה ניסית בנאומך לפסול, אז הפוסל, חברי חבר הכנסת בר-און, במומו פוסל.
<נחמן שי (קדימה):>
מה אתה רוצה? – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, התחילה פה מקהלה. זה לא יכול להיות. חבר הכנסת בוים קורא, אז אתם לפחות תעשו את זה בסדר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
ועכשיו אומר גם כמה מלים על הצעת האי-אמון.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – – להאשים את קדימה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא יכול. האם אדוני רוצה לכתוב לו את נאומו? הוא עונה לחבר הכנסת בר-און ולחבר הכנסת אורון. מה אתה רוצה – – –
<נחמן שי (קדימה):>
– – – את גולדסטון בצורה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
מפת אזורי העדיפות הלאומית היא מפה המייצגת את מדיניות הממשלה לקביעת עדיפות לאומית במדינת ישראל – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אף אחד לא שומע אותך, חבר הכנסת שי.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, אתם לא תעשו צנזורה פה על דבריו. אם היה אומר לי השר שהוא מבקש לעשות צנזורה על דבריך לא הייתי אפילו מעלה על דעתי.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – אני אומר, עכשיו הוא קורא – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – המתבטאת במתן הטבות, בעיקר בתחומי החינוך והשיכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, תתאזר בסבלנות. בבקשה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
מפת אזורי העדיפות הלאומית הראשונה נקבעה בממשלתו של רבין, ולאחר מכן בממשלת נתניהו, שאימצה את כולה. מפות אזורי העדיפות הלאומית למיניהן התייחסו ברובם לפריפריה הרחוקה, תוך חלוקת ההטבות לעדיפות א' ועדיפות ב'. המפות לא קבעו קריטריונים מוגדרים – בשונה ממה שאמרתם – לקביעת אזורי עדיפות, ועקב כך פסל בג"ץ כבר בפברואר 2006 – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נחמן שי, אני לא יכול להעיר לכל אחד פה, בבניין הזה, אבל דחילק, הוא מדבר. השר מדבר. בסדר, אבל אתה לא יכול לדבר כך באופן חופשי. חבר הכנסת מולה, אותו דבר אמור לגביך. אי-אפשר, חברים.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – – בג"ץ פסל את החלטת הממשלה מ-2002 בעניין מתן הטבות בחינוך. בהמשך לאמור, למעשה הממשלה והכנסת נדרשו לחוקק חוק מסמיך בנושא אזורי עדיפות לאומית. החוק המסמיך חוקק ביולי האחרון, במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), שכזכור לציבור, מי שהעביר אותו הוא הממשלה הנוכחית, כיוון שהממשלה הקודמת, ממשלת קדימה, לא הצליחה להעביר את החוק הזה ולא הצליחה לקבוע שום עדיפות לאומית, חוץ מלדבר על כך.
במועד זה החל משרד ראש הממשלה, בראשות מנכ"ל המשרד, לבצע עבודת מטה להגדרת מפת אזורי העדיפות הלאומית. עבודת המטה כללה מפגש עם כמה גורמים, בהם נציגי השלטון המקומי, ארגונים חברתיים ונציגי המגזר הערבי והדרוזי, הן במסגרת השלטון המקומי והן במסגרת ארגונים חברתיים.
חוק אזורי העדיפות הלאומית מגדיר בצורה מפורשת מה הם הקריטריונים שהממשלה נדרשת להביא בחשבון כשהיא שוקלת את מפת אזורי העדיפות הלאומית. להלן שיקולי החוק: 1. המצב הביטחוני באזור או ביישוב; 2. חוסנו הכלכלי והחברתי של האזור או היישוב ורמת השירותים בו; 3. תכנון הפריסה של האוכלוסייה; 4. מקומו הגיאוגרפי של האזור או היישוב, או המרחק שלו מריכוזי אוכלוסייה במרכז הארץ; 5. הצורך בצמצום פערים בין האזור או היישוב לבין אזורים או יישובים אחרים, או בין קבוצות אוכלוסייה תושבות האזור או היישוב לקבוצות אוכלוסייה אחרות;
<זאב בוים (קדימה):>
– – – בין הקריטריונים האלה לבין מה שעשיתם. מה הקשר – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
6. נטל קליטת העלייה על האזור או היישוב;
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא שומעים אותך, חבר הכנסת בוים. לא שומעים אותך.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
7. שיקולים נוספים הנוגעים לצורכי האוכלוסייה באזור או ביישוב, שבשלהם יש לעודד פיתוח של אותו אזור או יישוב, או קידומו, ובלבד שוועדת הכספים של הכנסת תאשר אותם.
כפי שיפורט להלן, כל השיקולים המצוינים מעלה נשקלו בקפידה והוכללו למעשה במפה. המפה נקבעה על בסיס יעדי הממשלה, כמפורט להלן: א. עידוד פריסת האוכלוסייה במדינת ישראל והגדלת האוכלוסייה באזורי הפריפריה ובאזורים סמוכי גבול; ב. צמצום פערי ההזדמנויות ורמת החיים בין אזורי העדיפות הלאומית – כפי שיוגדרו בהחלטה זו – ובין מחוז תל-אביב כהגדרתו על-פי הגדרות משרד הפנים, וכן הגדלת הצמיחה הכלכלית באזורי הפריפריה; ג. שמירה וחיזוק של החוסן הלאומי-ביטחוני של מדינת ישראל.
מי נכלל במפה? קודם כול, כל מחוז הצפון וכל נפת באר-שבע נכללים במפה. נכללים יישובים חדשים, אשר במסגרת שיקול תכנון פריסת האוכלוסייה החליטה הממשלה על הקמתם, וכן יישובים חדשים אשר הוקמו בחמש השנים האחרונות. לכן יוכללו גם יישובי המפונים שפונו במסגרת פעילות הממשלה הקודמת – הקודמת-קודמת.
<אורית זוארץ (קדימה):>
ומה עם אלה באשקלון?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, את מדברת מייד אחריו. מייד אחריו את מדברת.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
במסגרת זו הוכללו גם יישובים קיימים המשנים את צביונם באופן מהותי ויכפילו את גודלם בשיעור שלא יפחת מפי-שבעה, מאחר שיישוב העובר שינוי מהותי שכזה מקביל למעשה ליישוב חדש ולקיים שעוברים גם עליו, וזה משליך גם על יישוב חרדי כמו היישוב חריש, שצפוי כי יכפיל את גודלו.
ואחרון, יישובים סמוכי גבול ויישובים מאוימים: כדי לשמור על חוסנה הלאומי והביטחוני של ישראל כאמור לעיל, החוק מתיר לממשלה לשקול את המצב הביטחוני באזור או ביישוב. הממשלה רואה יעד אסטרטגי-ביטחוני משמעותי בחיזוק גבולותיה הבין-לאומיים של מדינת ישראל, על-ידי חיזוק יישובים המצויים בקרבת הגבול.
אנחנו – ובכך אסיים, חבר הכנסת בר-און – חושבים שגורלם של היישובים – גם ביהודה ושומרון – צריך להיות מוכרע במשא-ומתן על הסדרי קבע, ולא על-ידי הכתבות של הקהילה הבין-לאומית – –
<רוני בר-און (קדימה):>
תקריא – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – ובכך ניקח את אחינו שמתגוררים ביהודה ושומרון, ובעצם נתעלם מהאיום הביטחוני שהם חיים בו.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להסיר את שתי הצעות האי-אמון מסדר-היום. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, אתה לא נואם פעם נוספת. תודה רבה.
עכשיו אנחנו מתחילים בדיון הסיעתי, בהתאם להחלטת ועדת הכנסת. לכל אחד מחברי הסיעות יש שלוש דקות כדי שיאמר את דבריו. חברת הכנסת אורית זוארץ – הראשונה בשם סיעת קדימה, ואחריה – חברת הכנסת ליה שמטוב, בשם סיעת – דודו רותם, זה מה שכתוב אצלי – ישראל ביתנו, שדודו רותם יהיה הדובר בשמה. בקשה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, זאת כנראה הדרך של הממשלה לגמול לנו, אמרה תושבת אשקלון הבוקר. אזרחי מדינת ישראל, בוקר טוב. מה קורה עם המפונים שגרים באשקלון? איפה כבוד השר שברח? מפת האטימות הלאומית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש שר תורן. השר לא יכול – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד השר. כן, השר דיבר והלך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר המשיב צריך להיות פה כאשר האנשים טוענים טענת אי-אמון.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אוקיי, אז כבוד השר, כבוד היושב-ראש – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
הוא היה יכול לצאת, לא לברוח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא אמרתי שהוא ברח. אתה יכול לומר מה שאתה רוצה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
לא, זה היה ממש מהר. לא הספקתי לראות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חזקה עליו שיש לו מה לעשות בחוץ, אם כי ראוי שגם חברי הכנסת המבקשים להביע אי-אמון יהיו באולם כאשר השרים עונים להם.
<אורית זוארץ (קדימה):>
בסדר, טוב, אני אתייחס גם לשר היושב, אף-על-פי שלא היו אלה דבריו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
מפת האטימות הלאומית, מפת העדיפות הלאומנית – מר נתניהו, ראש ממשלת ישראל, עיניהם של אזרחים רבים היו נשואות אליך בעת שהקמת את ממשלתך, איך לא – עם השותפים הטבעיים שלך. משאלות לבם הכמוסות באו לידי ביטוי ונאמרו לא רק בחדרי חדרים, אלא בקול רם ובטוח: אנחנו נוכל לו, אין לו ברירה, הוא חייב לנו. אנחנו נעשה כל מה שיעלה על דעתנו, ונתניהו ישתוק. הקולות בקעו לא רק מקרב השותפים הטבעיים, אלה השוכנים בקרוונים על הגבעות, קיצונים המסכנים את אזרחי מדינת ישראל ואת קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטית ויהודית מדי יום. חברי הכנסת, חברי סיעתך, עומדים ובקול רם, בלי להניד עפעף, מצהירים חדשות לבקרים: יכול נוכל לך, מר נתניהו – ואתה שותק.
לא רק שאתה שותק, אתה גם משתף פעולה עם העוולות; אישור מפת אזורי האטימות הלאומית – תעודת עניות לך ולממשלתך. התנהלות זו מחזקת את רמת הלחיצות הנמוכה שלך, והעובדה היא שהשלטון המקומי והפריפריה של מדינת ישראל לא במפת העדיפות הלאומית שלך – אשקלון, למשל, שקלטה משפחות רבות מקרב המפונים.
אמרת בישיבה – ואני מצטטת ממה שנכתב: הישיבה הזאת היא ישיבה שאנו מקיימים פעם בשלוש שנים וחצי. אוי לנו ואבוי לנו. זאת אומרת שהגולל על התהליך המדיני הולך ונסגר, הפתח הולך ומצטמצם והדלת הולכת ונטרקת. האם מדובר בפערים קואליציוניים? האם מדובר בפערים קואליציוניים שזקוקים לחיזוק? דיברת על תעדוף, דיברת על תהליך קבלת החלטות ועל לשים את הפריפריה במרכז – איפה הפריפריה? 74% מאזרחי מדינת ישראל לא ייהנו מהטבות מפת האטימות הלאומית. רוב הנהנים מתוך החלק הזעום גרים במאחזים מבודדים, דמי עידוד צמיחת אלימות ביהודה ושומרון – פרס – דמי עידוד השתמטות וסירוב פקודה של רבנים קיצונים. ולסיום אמר שר האוצר למתנחלים: אנחנו אתכם.
במעט הזמן שנותר לי אני אקריא את שמות היישובים שזוכים לעדיפות לאומית: אדורה, אספר, עטרת, אבני-חפץ, בת-עין, בית-אל, ברכה, כרמל, דולב, עלי, אלון-מורה, עינב, חגי, חלמיש, חרמש, איתמר, כרמל-צור, כפר-תפוח, קריית-ארבע, כוכב-השחר, כוכב-יעקב – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן ירבו. כן ירבו.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – מעלה-עמוס, מעלה-לבונה, מעון, מבוא-דותן, מגדלים.
ראש ממשלת ישראל, איפה אשקלון?
<רוני בר-און (קדימה):>
איפה אשקלון? בין אשדוד לעזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחברת הכנסת זוארץ. אחריה יבוא ויעלה חבר הכנסת דודו רותם, בשם סיעת ישראל ביתנו. אם לא יהיה נציג סיעת העבודה, אחריו יעלה נציג ש"ס, חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כחברים בקואליציה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא ראיתי אדם שיוכל לקפח את נסים זאב.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חברת הכנסת זוארץ, לא קראת את כל השמות.
<נחמן שי (קדימה):>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ברוך השם, יש עוד הרבה יישובים ביהודה ושומרון, וגם הם יזכו – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
כולם היו שרי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, הוא משיב לך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כולם היו שרי, כולם בני, וכולם יישובים שגרים בהם יהודים ישראלים – –
<נחמן שי (קדימה):>
ובאשקלון?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – ציונים – –
<נחמן שי (קדימה):>
ובאשקלון?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – שנשלחו למקומות שבהם הם יושבים על-ידי ממשלות ישראל, כולל הממשלה שקדימה הרכיבה.
<נחמן שי (קדימה):>
ואשקלון?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת שי, אני תיכף אגיע גם לאשקלון.
<נחמן שי (קדימה):>
אני אחכה לזה בסבלנות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני מבין שמגישים הצעות אי-אמון ובאים בטענות לממשלה, למה אשקלון לא קיבלה. זה בסדר. גם אני חושב שיש לבקר את הממשלה על כך שאשקלון לא קיבלה ולא נמצאת בהגדרת אזור עדיפות, על-פי המפה. אבל תשימו לב מה קורה לכם, חברי קדימה; אתם לא באים בטענה על אשקלון, אתם באים בטענה למה הם קיבלו, למה המתנחלים האלה מקבלים. עובדה היא שאת ספרת את כל היישובים ביהודה ושומרון, ולא שאלת על יישובים אחרים. אין לך בעיה עם חריש, אין לך בעיה עם יישובים אחרים. יש לכם בעיה רק עם ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
הם לא יישארו שם ממילא בסופו של דבר, ואת זה גם אתה יודע.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חברת הכנסת זוארץ, הם יישארו שם, וזה לא יעזור לכם. שהרי בואי נאמר ככה: כאשר אתם הייתם בשלטון, מי שהיה ראש הממשלה, אולמרט, הציע את הכול, ואף אחד לא רצה לקבל ממנו.
<אורית זוארץ (קדימה):>
הוא לא דיבר על הגושים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, קודם כול אני מוכרח לומר לך שזה לא דו-שיח. קריאת ביניים היא אחת. דבר שני, מי שיאמר איפה לא נישאר – לא יישאר בשום מקום בארץ הזאת.
<אורית זוארץ (קדימה):>
לא אמרתי שלא נישאר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יהיה משא-ומתן, ובסוף נישאר במקום כלשהו.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אבל זה התעתוע, זה הולך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הרי באנו לארץ-ישראל בסך הכול. בסוף ייקבע מה שיהיה. אולי נישאר יותר – אבל מי שאומר – לא נישאר – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אני לא אסמוך עלייך.
<אורית זוארץ (קדימה):>
זאת הפרת זכויות האדם שלכם – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אריק שרון בנה את זה – הבוס של המפלגה שלך.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – אתם אפילו לכם לא אומרים את האמת בפנים.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – – 60,000 – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יעקב כץ – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יעקב כץ, מה קרה? כבר הרבה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אריק שרון בנה את זה. זה הרעיון של המפלגה שלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
והיא שעמדה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – – אני יחד אתו בניתי 1,000 יחידות דיור – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, האמונה שלך מתערערת? חברת הכנסת זוארץ, אני רוצה רק להסביר לך באיזה שלב של דיון אנחנו נמצאים, ומהו הדיון. הבעת אי-אמון בממשלה, לא בך או בדעותייך. כל אחד אמר את דעתו; את אמרת את דעתך, עכשיו הוא אומר את דעתו. אני מציע לחברי הכנסת לא לפנות לחבר כנסת, כי אז הוא רואה חובה לעצמו להשיב. אבל אם אדוני חושב שזה בסדר ההיגיון של דיבורו, ימשיך לומר ויפנה גם לחברת הכנסת זוארץ, ואז היא תשיב, ואני אצטרך כל פעם לאפשר לה, עד שאהסה אותה, עד אשר אומר לה: עד כאן. אבל גם אז הזמן שלך הולך ומתקצר. אני נותן לך כמובן את כל שלוש הדקות מההתחלה.
<נחמן שי (קדימה):>
זה בונוס.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בונוס קצר מאוד, כי השעון רץ הרבה זמן.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ואתה לוקח לי גם את הבונוס הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, נא להתחיל.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
על כל פנים, רבותי, שיהיה לכם ברור דבר אחד: הממשלה הזאת מנסה להניע תהליך מדיני. בניגוד לדעתי, בניגוד לעמדתי, היא הסכימה להקפיא לתקופה של עשרה חודשים את הבנייה ביהודה ושומרון – – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אז למה אתה תומך בה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני חושב שזאת טעות, אבל יש לממשלה הזאת יתרונות אחרים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה סתם משחק, זה לא טעות. זה סתם משחק, הצגה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, שמעו אותך בצורה ברורה. תודה רבה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מכיוון שלממשלה הזאת יש יתרונות רבים אחרים, אני תומך בה. אחד היתרונות של הממשלה הוא שהיא מבינה שכאשר יש יישובים יהודיים באזורי סיכון, שנמצאים בבידוד, שנמצאים סמוך לאוכלוסייה פלסטינית רצחנית, צריך לסייע ליישובים האלה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, זה לא הולך עכשיו, שאתה עכשיו מקיים דו-שיח אתו.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עוד מעט, חבר הכנסת אגבאריה מסיעת חד"ש.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כן, כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז למה לאדוני להתאמן על מה שהוא הולך לומר?
<רוברט טיבייב (קדימה):>
למה אתה תמיד מייצג את ישראל ביתנו? למה רק אתה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבייב, אם תגישו בקשה שעוד אחד ידבר, אני אתן לך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת טיבייב, אני אגיד לך את האמת: אני לא מייצג את ישראל ביתנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עכשיו אתה לא עונה לו על-חשבוני, אתה עונה על-חשבונך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היקר, אני עונה על-חשבוני. אני לא מייצג את ישראל ביתנו. אני מייצג את הציונות האמיתית, שאתם שכחתם – – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
לא מייצג – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אל תענה לו. הוא עונה לך עכשיו.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – שאתם שכחתם כבר מזמן מהי. אתם שוכחים שהציונות באה כדי לבנות את ארץ-ישראל, כדי לשמור על ביטחונם של התושבים בארץ-ישראל, וכדי להביא למדינת ישראל עלייה. את זה שכחתם, ולכן אתם באים ונלחמים נגד ההתיישבות. אתם רוצים לחנוק את ההתיישבות, אם מישראל ואם מיהודה ושומרון; אתם מנסים לצמצם את גבולות ישראל, הייתם מוכנים לוותר על הכול רק כדי שתוכלו לקבל צילום בכל מיני מקומות עם מנהיגים בעולם. אנחנו, הציונים, לא כאלה. אנחנו מאמינים שיש נאמנות למדינת ישראל, ובצדה יש גם זכויות.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
גם אזרחות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
גם אזרחות. נכון. אנחנו עוד נעביר גם את הנאמנות כנגד האזרחות. אבל בכל מקרה, כאשר ביהודה ושומרון גרים מיטב האנשים, אותם אנשים שנלחמים את מלחמות ישראל, אותם אנשים ששומרים על המדינה, שנאמנים למדינה הזאת, אנחנו חושבים שצריך לתת להם סיוע. צריך לאפשר להם לחנך את הילדים שלהם בכבוד, צריך לאפשר להם מתנ"סים בכבוד, צריך לאפשר להם מבני ציבור בכבוד, ולכן מפת העדיפות הזאת, שהכניסה את יישובי יהודה ושומרון – לאו דווקא אלה שבגושי ההתיישבות, כי אנחנו מאמינים שנמשיך להחזיק בכל יהודה ושומרון, מן הטעם האחד והיחיד: כשאתם הצעתם את הכול, קיבלתם מהפלסטינים שתי סטירות לחי. הם לא נתנו לכם שום דבר בתמורה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
לא הצענו שום דבר – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
איפה שתי מדינות לשני עמים?
<רוברט טיבייב (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבייב, הוא מסיים בעוד 25 שניות. חברת הכנסת זוארץ – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אם אנחנו מחזיקים – – – איפה שתי מדינות לשני עמים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא מבין – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
שימו את זה על השולחן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל, חברת הכנסת זוארץ, את לא יכולה לנאום גם ממקום מושבך וגם מעל הבמה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זו קריאת ביניים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עד כדי כך? היום מסיימים ב-15:00, קריאת הביניים שלה לא תסתיים ב-15:00. רבותי, אני לא יכול לתת לכל אחד שעל הבמה עוד עשר דקות בגלל קריאות הביניים שלך. תנו לו להביע את עמדתו ובזה נגמור העניין. בבקשה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
חבר הכנסת טיבייב, אנשי קדימה, ראש הממשלה אולמרט, בנאומו האחרון, עמד כאן ואמר: נתתי לפלסטינים מפה שכללה את הכול, כולל ירושלים, והפלסטינים אמרו: לא. את יודעת מה? אחמד טיבי צעק לי, אמר לי: זה שקר וכזב, הוא אף פעם לא נתן מפה. תחליטי למי את רוצה שאני אאמין, לאולמרט, המנהיג שלך, או לאחמד טיבי. אני מאמין לאולמרט, המנהיג שלך, כי אני יודע שהוא רצה לתת את הכול ולא קיבל בשביל זה שום דבר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יפה מאוד.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אולי תפרט, אמרת שיש הרבה יתרונות לממשלה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת דודו רותם.
<אורית זוארץ (קדימה):>
פרס לאנשי "תג מחיר".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב, נציגה של סיעת ש"ס, לשאת את דבריו. אני מציע לשנות את התקנון בדרך כזאת – שכאשר נסים זאב מייצג את ש"ס, ש"ס תהיה האחרונה, כדי שאתה תוכל לסיים כל דיון בכנסת. אני אתן לך ארבע דקות מראש, בגלל ההפרעות. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת קשה לי לדבר לפני שנציג מפלגת העבודה עומד על הדוכן פה ונושא דברים. הרבה יותר קל להתבטא לאחר נציג מפלגת העבודה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אין מפלגה כזאת.
<אורית זוארץ (קדימה):>
הם עברו לליכוד.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא רואה אף אחד מהם. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר גם את דברי הביקורת שלי כלפי הממשלה. בעצם הממשלה עקרה את השיניים של המתיישבים ונותנת להם סטייק כאשר הם בקושי יכולים לאכול דייסה. באים ומציעים עכשיו תוכנית לאומית – עדיפות לאומית. מה בדיוק הם יעשו בתוכנית הזאת?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
הם יתמכו בחוק – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
איך אפשר לממש את הזכויות האלה? אנחנו יודעים שרוב האנשים שנמצאים ביהודה ושומרון מתפרנסים בדוחק, המצב הסוציו-אקונומי שלהם קשה, וגם אם יש כאלה שאפשר לפטור אותם ממס הכנסה, הרי הם צריכים להיות בדרגת מס שיש מקום לפטור, אבל כאשר המצב עגום, כפי שאנחנו יודעים, להרבה זה לא יעזור.
הדבר הכי חשוב הוא השאלה איזה מפעלים בדיוק יעברו ליהודה ושומרון. מישהו יכול להגיד לי? הרי בנייה בפועל של תעשייה שכבר החלו בה נמצאת בהקפאה. יש הקפאה, ובמקום לטפל בשורש הבעיה, ולהגדיר את ההקפאה על-פי החלטת הממשלה, אנחנו הולכים סחור-סחור. מדוע כל אותם בתים, כל אותם תעשיות ובתי-מסחר שכבר החלו בהקמתם, מדוע הם בהקפאה? מדוע הם צריכים שימוע?
<רוברט טיבייב (קדימה):>
שאלה יפה.
<נסים זאב (ש"ס):>
מדוע צריך להמתין חודשים רבים כדי לקבל את ההיתר שכבר ניתן? לזה הממשלה צריכה לתת עכשיו עדיפות לאומית. זאת העדיפות. זאת העדיפות מספר אחת.
אבל אני רוצה להוסיף, אדוני היושב-ראש: בחברון, במערת המכפלה, המצב ממש עגום, בחצר בית-הכנסת שם, אפילו הברזנט – אי-אפשר להתפלל שם, משום שהחצר שם אינה מקורה טוב, ויש דליפה מהגגות. אגב, יש תקציב של 3.5 מיליוני ש"ח שכבר מונחים במועצה, ואי-אפשר לממש אותו, כי השר ברק לא מסכים לחתום. אז אני אומר לך, אפילו דבר כל כך מינימלי, שמתבקש, שזועק, שזה לא משהו של הרחבה של הבנייה. יש מצב נתון, צריך רק שיפוץ. במערת המכפלה, מקום תפילתם של רבבות מעם ישראל שבאים להתפלל – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
נדמה לי, אדוני, שהבעיה שם אינה רק של חתימה. אתה יודע שיש הסדר וסטטוס-קוו שכבר שנים העניין מתנהל לפיו.
<נסים זאב (ש"ס):>
את הסטטוס-קוו אנחנו קובעים בעצמנו.
<היו"ר מגלי והבה:>
אתה רוצה שגם הוא ישתנה?
<נסים זאב (ש"ס):>
את הסטטוס-קוו אנחנו קובעים. אני לא מדבר על שינוי הסטטוס-קוו. אני מדבר אתך על חצר שקיימת כבר שנים. מתפללים שם יום-יום. כאשר יש גשמים, יש דליפה. יש תוכנית לשקם את המקום הקיים, עם אותו גגון, באותו מצב, רק שתהיה תשובה – מענה למתפללים.
אני חייב לענות – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלתי אותך שאלה, לכן אתן לך עוד דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
גם כך היושב-ראש הקודם שהיה פה, הקבוע, כבר נתן לי עוד שתי דקות.
<היו"ר מגלי והבה:>
כבר עברו ארבע דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא נתן לי.
<היו"ר מגלי והבה:>
כי אתה מש"ס? שאני אבין.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, לא, הוא נתן לי את הזמן של מפלגת העבודה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
רק בסוף הדיון תוכל להתייחס.
<נסים זאב (ש"ס):>
תן לי לסיים. אתה מוציא אותי מהריכוז, כבר הייתי מסיים מזמן.
<היו"ר מגלי והבה:>
אתה מרוכז כל הזמן, רק תסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה להבין, חריש זה אינטרס של מי, של ש"ס? זה קודם כול של הציבור החילוני. אם אתם לא מבינים את זה – איך אפשר להוציא חרדי מירושלים ולהעיף אותם מהאזור הזה, שלא יהיה פה רוב חרדי? מקימים יישובים – כמו שהקימו את מודיעין, את ביתר, את קריית-ספר, מקימים את חריש, אז מה, זה אינטרס של ש"ס? זה קודם כול אינטרס של הממשלה.
דבר נוסף, כשמשמיעים פה קולות כאילו יש כאן כניעה לקיצונים, לנערי הגבעות – מיהם הקיצונים? לא המתאבדים? לא אותם פלסטינים שמכריזים ג'יהאד והורגים וטובחים נשים וטף? המתאבדים הם הקיצונים. צריך אחת ולתמיד להפנים שכל היישובים האלה הם רצועה ומגן של מדינת ישראל ושל עם ישראל. אם לא נצא מאותה נקודה, מאותה הנחה, יש לנו באמת בעיה בתפיסה הלאומית שלנו.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת יעקב כץ. אדוני מקבל ארבע דקות כיוון שהיום יום חג.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אה, לכבוד החג, יפה. אז חג אורים שמח.
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראיתי את הכותרת של הצעת האי-אמון: נתניהו משלם דמי שתיקה לנוער הגבעות. שאלתי: האם 300,000 המתגוררים ביהודה ושומרון הם כולם בבחינת נוער הגבעות? מה ההכללה הזאת? תמיד – התנגדות של תושבי יו"ש, או ההפגנה הכי קטנה, מייד זו הפרת חוק. כמו ההפגנה של חרדים מול "אינטל" בירושלים, קרתא. אתה פותח את הרדיו במוצאי-שבת ואתה שומע "התפרעות של חרדים", ובאותה נשימה, תוך כדי דיבור, אתה שומע "הפגנת שמאל בבילעין ונעלין על-ידי אנרכיסטים ושמאלנים". אם זה חרדים – זאת התפרעות; אם זה אחרים – זאת הפגנה.
אני לא יודע מדוע צריכים להתייחס לתושבי יו"ש הכאובים בכזה זלזול, כמו "נוער הגבעות", אנשים שביום בהיר אחד אינם יכולים אפילו לסגור מרפסת או לשים מזגן, ועל אחת כמה וכמה הם לא יודעים עדיין מתי הם יקבלו את הדירה שרכשו בכסף מלא, ומשלמים מס כפול – מצד אחד משלמים שכר דירה על הדירה שהם גרים בה עדיין וצריכים להאריך את זה בעוד עשרה חודשים – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
הרב מוזס, מי שנפצע ב"עופרת יצוקה" הוא נוער הגבעות. שלא יישמע בקול שלך זלזול בנוער הגבעות.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
ונדמה לי שגם עמיחי מרחביה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
גם הבן שלי ששירת ביחידת עילית הוא קצין שם – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
מילא, אדוני, שאתה עוד מעט תעלה, ואז – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
רק כשמדברים על נוער הגבעות, שידברו – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
לא, זכותו להציג אותם איך שהוא מבין.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
שלא יישמע כמו תלונה חלילה.
<היו"ר מגלי והבה:>
לא, אל תייצג אותו. הוא מייצג את עצמו יפה מאוד.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – והם משלמים מס כפול: מצד אחד משלמים שכר דירה על הדירה שצריכים להאריך את החוזה עליה לעוד עשרה חודשים, ומצד שני הם כבר צריכים לשלם את המשכנתה שהם הוציאו לקראת רכישת הדירה.
האנשים האלה – אני רוצה לומר – המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון, רובם ככולם הם אזרחים נורמטיביים, שומרי חוק וסדר, שבאו להתגורר במקום באישור ובעידוד ממשלות ישראל לדורותיהן, וכעת, כשבאים ומנחיתים עליהם גזירת הקפאה, זו מכה קשה וכואבת, ואל לנו לדון אותם בשעה זו, כי כבר אמרו חז"ל: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. כל זמן שאתה לא נמצא במקום שלו, אתה לא יכול להעריך את הכאב, ואת עוצמת הכאב, ואת עוגמת הנפש שסובבים אותו, ואת כל משפחתו, ואת כל אלה שמסביבו.
בחודשים אלה, עד לסיום ההקפאה לפחות, עלינו – כולם, מימין ומשמאל – לתמוך במתיישבים, להיות אתם יחד, לראות איך אפשר להקל עליהם את תנאי ההקפאה, כדי שיוכלו להמשיך לקיים חיים נורמטיביים. עכשיו זה לא הזמן להצית דווקא את אש השנאה והמחלוקת, אלא להיפך, אני מקווה – אלה גם ימי חנוכה, ימי אור – שבאמת נזכה כולנו כבר ל"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו", אמן. חג אורים שמח.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. אמרתי – איננו, לא נמצא כאן. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב כץ. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. עכשיו הבמה שלך, אדוני. יש לך ארבע דקות.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
חג אורים שמח, כמו שאמר הרב מוזס.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אגב, כשמדברים על מקבלי ההטבות הלאומיות, משום מה כל הדוברים שכחו להזכיר ש-800,000 מהם הם תושביה הערבים של מדינת ישראל. אותם שכחו להזכיר, אבל אני רוצה להזכיר שמדינת ישראל – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
אבל, אדוני, השאלה אם אדוני מברך, או שאומר את זה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
מייד אגיד לך מה דעתי על – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
לא, כי זה חשוב לנו – לדמוקרטיה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אתה מוסיף לי את הדקה ואת שתי הדקות האלה?
<היו"ר מגלי והבה:>
כן, בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אז אומר את דעתי. כמו שאמרנו לגבי נוער הגבעות – שלא יישמע פה שנוער הגבעות – יש לנו נוער גבעות מצוין, משרתים ביחידות העילית של צה"ל, אנחנו אוהבים אותם, הם הנוער הבריא ביותר, וייזכר שמם כגיבורי חיל.
אני רציתי לספר, שבמהלך הרכבת הממשלה – זה עוד מעט שנה – קרא אלי ראש הממשלה לביתו של אביו, והיתה פגישה סודית ביני לבין ראש הממשלה נתניהו. שם הוא אמר לי: כצל'ה, תשמע, אני הממשיך של ז'בוטינסקי, אני הממשיך של בגין – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אתה מוכיח את זה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – אני הממשיך של שמיר. כך אני רואה את ייעודי בחיים. הוא כמובן לא הזכיר את אולמרט ואת שרון. הוא הזכיר רק את השלושה האלה. זה סיפור אישי, מתוך הפגישה האישית שלי עם ראש הממשלה.
כיוון שלבי נחתך לגזרים, כיוון שנולדנו פה בארץ-ישראל – אנחנו כמה דורות בארץ-ישראל, משפחתי – כשגוזרים גזירה על יהודים – אני למדתי היסטוריה יהודית, ונחרתו בלבי הגזירות שגזרו על היהודים. כל פעם שלמדנו באוניברסיטה הפתוחה על גזירה אחרת, בעיר אחרת, בארץ אחרת, בארץ אחרת באירופה, במדינות ערב, בכל מקום, כיצד השפילו וגירשו ועקרו את היהודים, זה נחרת בלבי. ולכן, כשראש הממשלה גזר את הגזירה האחרונה שלו, לא יכולתי שלא למנות בפני הכנסת גזירות שנגזרו על היהודים במהלך הדורות.
אינני רוצה להתחיל בגזירת מלך אשור – שמביא הרלב"ג – להשחית את ירושלים, ולא בשעת השמד של גזירות נבוכדנצר על ישראל לבטל דתם; ולא על גזירות השמד של אדריאנוס, ולא גזירות תתנ"ו של קידוש השם המוני ומשבר בקהילת אשכנז, אבל אני כן רוצה לדבר על גזירות שהשר פלד, אתה שותף להן, ועם ישראל זוכר. אני רוצה שתדע – עם ישראל זוכר. גם אתה, כבוד הרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון לשעבר, עם ישראל זוכר כל גירוש. כל דבר שנעשה לו. זה נרשם בזיכרון הקולקטיבי שלו.
למשל, ב-1182 – גירוש יהודי צרפת; ב-1215 – אספת רומי, גזירה על היהודים לשאת אות קלון בכל המדינות הנוצריות, ואסור ליהודים למלא משרה ציבורית. אני לא מונה פה את כל הדברים, אני קופץ ל-1264 – אספת וינה. גזירות – על היהודים לחבוש מצנפת מחודדת, בעלת קרנות, נוסף על אות הקלון; על הנשים לענוד שני סרטים כחולים. 1279 – אספת אופון. גזירות – איסור החזקת משרות בהונגריה. זה מזכיר לנו משהו. 1291 – כבוד השר לשעבר מופז – גירוש כל היהודים מאנגליה, ומעל אדמת צרפת. כמעט כמו גירוש כל היהודים מגוש-קטיף.
<זאב בילסקי (קדימה):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
1306 – פיליפ הרביעי מגרש את יהודי צרפת ומחרים את רכושם. 1322 – מגרש את יהודי צרפת שנית.
<היו"ר מגלי והבה:>
לא שמעת את חבר הכנסת זאב בילסקי, הוא אמר לך: תתקדם בלוחות הזמנים כדי שתסיים.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן כן, לאט לאט, כשאני אגיע אני אודיע.
<היו"ר מגלי והבה:>
אבל הזמן שלך – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
יש לי עוד דקה אחת. עוד שנייה. אני מייד מסיים. לקחת לי דקתיים בהתחלה.
ב-1426 – גירוש יהודי קולוניה; ב-1439 – גירוש יהודי אוקסבורג; 1450 – גירוש יהודי בוואריה; 1492 – גירוש יהודי ספרד; 1499 – גירוש יהודי סרדיניה. עכשיו, ב-10 באב תשס"ה – גזירת ראש הממשלה שרון – גירוש 10,000 יהודי גוש-קטיף, שרפת עשרות בתי-כנסיות – לא מסגד אחד – עשרות בתי-כנסיות ועקירת בתי-עלמין.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה, אדוני.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ט' בכסלו תש"ע – גזירת ראש הממשלה נתניהו: אסור לתת היתר בנייה לתכנון ל-350,000 יהודי יהודה ושומרון.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
גזירת נתניהו בט' בכסלו תש"ע – איסור בנייה פרטית על 350,000 יהודי יהודה ושומרון; גזירת נתניהו על 350,000 יהודי יהודה ושומרון – אסור לחתנים וכלות להתחתן ולבנות בתים; גזירת נתניהו – איסור בניית ביוב ומים ליהודים, בגלל היותם יהודים – 350,000 יהודים. ב-13 בדצמבר 2009, נר שלישי של חנוכה, גזירת נתניהו וברק – סגירת ישיבת ההסדר הר-ברכה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה, אדוני.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ראש הממשלה נתניהו, לא תיזכר כמי שממשיך את דרכם של ז'בוטינסקי ושל שמיר. תיזכר כמי שממשיך את דרכם של גוזרי הגזירות בתולדות האומה היהודית, ועם ישראל לא ישכח לך את הדברים לעולם.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. רק בפעם הבאה אולי נשמע יותר סודות, אבל בזמן המוקצב לך. אני מזמין את חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
גם לך יש גזירות? תגיד אותן פה, לא שם. עוד מעט נהפוך שפה רוסית – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מי שלא יודע ערבית ולא יודע רוסית במדינה הזאת, חסר לו הרבה. מה לעשות? יש כל כך הרבה דוברי רוסית, כמו דוברי ערבית.
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ממש נדהמתי לראות את מפת ההעדפות הלאומיות, כאשר כ-20% מהאוכלוסייה במדינה – ואלה אזרחי המדינה, אני לא מתכוון לשטחים הכבושים – שכמעט בכלל לא מוזכרים בסדר העדיפויות, כאילו האנשים האלה הם במצב סוציו-אקונומי מאוד גבוה והם לא צריכים עזרה ולא צריכים תמיכה.
אנחנו יודעים ש-60% מהאוכלוסייה הערבית היא מתחת לקו העוני. זה מדהים, לא? נותנים ל-100,000 מתנחלים, שהם גם פורעי חוק והם גם בלתי חוקיים והם גם מתנכלים לפלסטינים ועושים כל כך הרבה דברים רעים, החל מעקירת עצים ועד להתנכלויות לאנשים, שרפת מכוניות ואפילו שרפת מסגדים. לא שמעתי שחבר הכנסת כץ גינה פה את שרפת המסגד.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אמרתי את זה ברוסית.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כי זה חופש הדתות, נכון? לא שמעתי אותך.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אמרתי, כמו שרפת המסגד שלא היתה בסדר, גם שרפת עשרות בתי-כנסיות בגוש-קטיף על-ידי חבריך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל זה גם שרפת המסגד על-ידי חבריך המתנחלים.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני לא יודע מי עשה את זה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתם אומרים: אני לא יודע.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
בעזה ראינו מי עשה את זה. בקבר יוסף ראינו. פה אנחנו לא יודעים מי עשה את זה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מה הבעיה? שאנשים כאלה לא מגיעים אליהם ולא מטפלים בהם כפי שצריך.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אנחנו לא יודעים מי עשה את זה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
בטוח שלא יודעים. גם מי שפוצץ את בית-הכנסת בבגדד אנחנו עוד לא יודעים. את זה אולי אתה יודע.
כאשר מחלקים את המשאבים האלה, שמעתי שגם את חריש כללו שם. חריש, למי שלא יודע, נמצאת באזור המשולש. זאת עיר חדשה שהולכים להקים על אדמה ששייכת לכמה כפרים ערביים לידה. הכפרים הערביים האלה נמצאים באותו מרחק מהיישובים והשר מנה פה את הדברים העיקריים שהביאו בחשבון וגם את המרחק. משום מה, לא ברטעה, שהיא בעצם מובלעת בתוך חריש, ולא כפר-מצר ולא אום-אל-קוטוף. הוא לא ספר אותם. איך יכול להיות שממשלה הולכת על תוכנית כזאת ולא מסתכלת על התושבים שלה רק בגלל היותם ערבים? האם זאת לא גזענות?
<השר יוסי פלד:>
40% מאלה שנופלים לתוך המפה הם ערבים.
<היו"ר מגלי והבה:>
אני מניח שגם חבר הכנסת אגבאריה מברך על היישובים שצורפו.
<השר יוסי פלד:>
מעל 2 מיליוני ערבים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל יש כפרים שלא צורפו והם נמצאים באזור ההוא.
<השר יוסי פלד:>
מעל 2 מיליוני ערבים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל המצב שונה מאוד. ראינו אפילו בהתנחלויות, שבהתנחלות זו משרד הביטחון נותן מיליון ושם נותן מיליון, כאשר הדברים האלה אינם במגזר הערבי. אז, סליחה.
דבר שני, אני שומע שמתחילים לחלק את המשאבים ואני, כרופא, חייב להתייחס גם לזה. דיברו על 65 מיליון לטיפול שיניים. למה לוקחים את זה ממקומות אחרים, כשבדרך כלל אנשים וילדים שצורכים טיפול שיניים הם הילדים הכי נזקקים בחברה? ילדים שלהורים שלהם יש כסף, אין להם בעיה להגיע לרופא שיניים בכל מצב, אבל דווקא האנשים האלה לא. וזה כאילו על-חשבון תרופות, למה זה צריך להיות על-חשבון תרופות? יש 500 מיליון שקל ששמו בשביל החיסונים לשפעת החזירים. האם באמת ישתמשו בהם לשפעת החזירים? כולנו יודעים שאנשים לא מתחסנים.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעיקר הרופאים, אדוני.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני מקווה שהממשלה הזאת בחג האורים תעשה קצת אור גם לערבים. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך.
חבר הכנסת אגבאריה, כולם רצו בשביל החיסונים האלה, ואתה היית בין הנלחמים שיהיה פה תקציב, ועכשיו אתה אומר: לא מתחסנים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אם אתה זוכר, אני אמרתי שלא צריך, וזה סתם סיפור מצוץ מהאצבע. זה תכסיס קפיטליסטי שבא לחזק חברות כלשהן.
<היו"ר מגלי והבה:>
לקחת את זה רחוק מדי, אבל אני רואה שרופאים משנים את דעתם.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לא, תבדוק.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. בבקשה, אדוני.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההצעות לאי-אמון הפעם נוגעות בנפשה של ישראל, במהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בגדול, ההשקפה שלנו ידועה: אם נישאר בשטחים ואם הכיבוש יימשך, נהיה לא מדינה יהודית, ודאי לא מדינה דמוקרטית.
אני רוצה לגעת בדקות שיש לי כאן בסוגיית הסרבנות בעקבות החלטת שר הביטחון להפסיק את ההסדר בישיבת הר-ברכה. אני רוצה לומר פה שיש ציבורים בישראל שלא מקבלים בכלל את סמכות המדינה ויש ציבורים שמקבלים אותה במקרים מסוימים. זו יריקה בפרצופה של המדינה. הישיבה הבולטת שמעודדת סרבנות, ישיבת הר-ברכה, בראשה עומד הרב אליעזר מלמד. מלמד משתלח בצה"ל בכתב ובעל-פה וקורא לתלמידיו לסרב פקודה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אתה טועה ומטעה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
זה קרה גם בזמן ההתנתקות וגם כעת, לנוכח ההקפאה. הרב חילק ספר לחיילים, שקורא לסרב פקודה במקרה של פינוי יישובים. אותה עמדה הביע גם רב ישיבת ההסדר אלון-מורה, הרב אליקים לבנון, שאמר בריאיון בטלוויזיה שפינוי יישובים הוא פקודה בלתי חוקית בעליל וכי הוא מיישר קו עם תלמידיו הסרבנים.
הבעיה המרכזית כאן, חברי הכנסת, היא שהרב לא רק משמיע את דעתו ומדובר באיזו סוגיה של חופש הביטוי, אלא שהוא מורה לתלמידיו מה לעשות. הוא מתחרה במפקד הצבאי.
בישיבות ההסדר המשרתים עושים חצי שנה של שירות קרבי ועוד כעשרה חודשים של אימונים. מדובר גם כך בהסדר שמטיב עם חיילי ההסדר לעומת החיילים האחרים. אם הם רוצים לשמר את זכותם ללמוד תורה לצד השירות הצבאי, הם חייבים קודם כול לקבל את מרות הצבא.
המסלול של ישיבות ההסדר הוא בעייתי, וועדה בראשות בן-בסט כבר קבעה שיש לבטל את כל המסלולים המיוחדים, לרבות ישיבות ההסדר, ולשמור על צבא ממלכתי שהוא צבא העם, צה"ל. הממשלה טרם אישרה את המסקנות הללו.
לכן, צריך לקבוע כללים קבועים להתנהלות מול ישיבות ההסדר ולהפסיק את ההסדר בישיבות שיתמכו בסרבנות ובאי-ציות לפקודות בעת השירות הצבאי. הצבא הוא לא תוכנית כבקשתך והחוק הוא לא משחק. מי שמעדיף את דבר הרב על פני דבר המפקד, חותר תחת אושיות קיומה של ישראל.
אני תומך בשירות לכולם, וזה אומר לכולם, כולל שירות לאומי או אזרחי לחרדים ולערבים. אין שום הצדקה לאפליה בין דם לדם, וזה עניין חמור שיוצר קרע בעם, וכך גם הסרבנות.
רבותי וגבירותי, מדובר במדרון מאוד חלקלק. אם לא תנהג לפי תפיסת עולמי, פשוט לא אציית לחוק – כך אומרים אנשים מסוימים, חיילים מסוימים, מתנחלים מסוימים. מה תגידו, אם כן, כאלה שמזדהים עם גילויים כאלה של סרבנות, על חיילים שמסרבים לצאת למבצע בלבנון, למשל, כי בעיניהם זה דבר פוליטי? אנחנו משחקים כאן באש, ואנחנו חייבים לגלות גישה ממלכתית ולהבין שהצבא הוא של כולנו והוא המכשיר המרכזי לביצוע מדיניות ולהבטחת שלטון החוק והדמוקרטיה הישראלית.
אבל מה, מעניין מאוד שאותם אלה מקרב המתנחלים שמשחקים בסרבנות לא מסרבים לקבל את התקציבים מהמדינה, את הסיוע הנדיב, את המשרות המפוברקות, את הגנת המדינה, את המענקים המיוחדים. זה לא. יורקים בפרצופה של המדינה כי לא תמיד היא משחקת לפי כל הכללים שלהם, אבל כשזה נוגע להטבות שהם מקבלים, אהלן וסהלן. רק מה שמוצא חן בעיניהם הם לוקחים ומה שלא מוצא חן בעיניהם המדינה מנוולת ורשעה ומקפחת.
אחת מהצעות האי-אמון כאן עניינה ההטבות המיוחדות שנותנים להתנחלויות. אמר מומחה, כמדומני אתמול, שבממוצע, אם אתה משקלל, תושב התנחלות מקבל פי-חמישה מתושב עיירת פיתוח. אבל זה בסדר. כאן המדינה טובה ומטיבה, ועוד לחלוב אותה, ועוד לסחוט אותה, אבל אם חלילה המדינה דואגת בצורה ממלכתית – כי זה מה שהמדינה מנסה לעשות למשל בתחומים של שלטון החוק – אז המדינה היא רשעה ופושעת, ואז אפשר לירוק בפרצופה.
אז אני קורא לכם לגלות כאן גישה ממלכתית. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה. ארבע דקות.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתגלה לאחרונה ששר הביטחון מעסיק לא רק עוזרת פיליפינית אחת, לא חוקית; הוא חושב שראשי ישיבות ההסדר גם הם העוזרים הפיליפינים שלו.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
גם ברק עוזר פיליפיני.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
צריך להסביר לשר הביטחון שראשי ישיבות הסדר, גם תלמידים וגם אזרחים בכלל, אינם עוזרים פיליפינים והם לא בלתי חוקיים, אלא הם אזרחים סוברנים, בעלי זכות להביע את העמדות שלהם. זה במישור הזה, של הקריאה של שר הביטחון לשימוע, להתייצב, עם נעליים מצוחצחות ועם כובע א' למשפט בלשכתו.
אבל אני חושב על התבונה הפוליטית של המעשה של שר הביטחון. הרי מכאן, מעל הבמה הזאת, אנחנו חוזרים ואומרים את עמדתנו נגד סרבנות בצורה שהיא בעייתית לנו בתוך המחנה הציוני-דתי – שהסרבנות היא מגונה, והקריאה לסרבנות מגונה הימנה, והפגנה בצבא זה הרסני, זה נורא, וזה יהרוס לא רק את הצבא ואת המדינה, חס וחלילה, אלא גם את הציונות הדתית. אנחנו אומרים את זה פה יום-יום, והנה בא השר – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת אקוניס, אתה מפריע. תודה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
יש אצלנו, בציונות הדתית שלנו, וגם בישיבות, אנשים שנהנים קצת, לא רק להגיד את העמדות העקרוניות שלהם, אלא להפגין אותן, ובאוויר רווי אדי דלק של מחלוקת הם נהנים קצת להעצים את זה. בא שר הביטחון ופשוט נופל לפח היקוש ששמים לו. כשאנחנו נאבקים נגד סרבנות בתוך המחנה הציוני, ונגד הפגנות, ונגד קריאה לסרבנות, בא שר הביטחון, ובאיזו החלטה נמהרת, בלי להבין ובלי לדעת את כל המשמעויות לציונות הדתית ולמדינה, הוא מחליט לבטל איזה הסדר עם ישיבה.
אין קדושה במלה "הסדר", ויש לי ביקורת קשה על רבנים, ורבנים בישיבות הסדר שקוראים לתלמידיהם לסרבנות זה לא משחק ילדים, זה לא דבר של מה בכך. אבל עכשיו בא שר הביטחון ומציב שורות שורות של חיילים ושל אזרחים מאחורי הרב מלמד, הרב של ישיבת הר-ברכה. למה? למה השר אהוד ברק, שר הביטחון, בוחר בתוך הוויכוח בעד ונגד סרבנות לחזק, לתמוך במחנה של הסרבנים ושל הקוראים לסירוב? אני לא מבין. קטונתי מלהבין את עומק – בשביל להפגין משמעת? כי לא התייצבו אצלו עם כובע א' ונעליים מצוחצחות למשפט בפני ריבון העל?
הסרבנות היא מסוכנת. הקריאה לסרבנות מסוכנת יותר. הפגנה בצבא – הפגנה פוליטית – היא ילדותית, נוסף על זה שהיא מסוכנת. את כל הדברים האלה אנחנו אומרים, והנה בא שר הביטחון, ובהרף עין של כוחנות, של סיבות פוליטיות, נותן נשק חזק ביותר בידי כל מי שתומך בסרבנות. ולכן אני אומר לשר הביטחון: תרגיע – יש פרסומת כזאת – תרגיע, האזרחים אינם העובדים הזרים שלך, לא מהפיליפינים ולא מישראל, וגם לא ראשי הישיבות.
<היו"ר מגלי והבה:>
צריכה להיות קריאה לשני הצדדים, אדוני. לשני הצדדים, לא רק לצד אחד.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אני לא מהאו"ם. ודאי שאני קורא לשני הצדדים; הרגע אמרתי שאני מגנה סרבנות ומתנגד מאוד לסרבנות.
<היו"ר מגלי והבה:>
בהחלט. לא, להרגיע – הכוונה להרגיע משני הצדדים.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
להרגיע זה לשני הצדדים. בתוך הציונות הדתית מתנהל ויכוח, והוא יתנהל במשנה תוקף, אבל שר הביטחון הוא שר הביטחון של כל מדינת ישראל. אם האנשים ממחנה מסוים או מישיבה מסוימת לא מגלים את כל האחריות, זה מאוד מצער, אבל הם אחראים לישיבה שלהם, ליישוב שלהם, לעיתון שלהם. בסדר. אזרחים פרטיים. שר הביטחון של מדינת ישראל – אתה בא ונותן עכשיו – –
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – נשק חזק מאוד בידי כל תומכי הסרבנות. להרגיע. אני קורא לרבנים, אני קורא לנו, בתוך הציונות הדתית, ואני קורא לשר הביטחון – לחשוב, לספור שוב עד עשר, ולמצוא מוצא מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. אני מזמין את חברת הכנסת חנין זועבי, ויענה בשם הממשלה – או בעצם אחרון הדוברים – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לא, לא אחרון.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת, אתה גם מתפרץ וגם מבקש זכויות. נחשוב על זה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני עושה את זה כבר 40 שנה.
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה, גברתי. יש לך ארבע דקות.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הפרלמנט – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
לא, אתה – רק שנייה, חברת הכנסת זועבי.
<חנין זועבי (בל"ד):>
לא, אני עכשיו לא מדברת לכנסת.
<היו"ר מגלי והבה:>
חברת הכנסת זועבי, רק שנייה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת אגבאריה, יושב-ראש הכנסת החליט היום לתת לכל הדוברים, לפנים משורת הדין, ארבע דקות. ככה הקפדנו עם כולם, ואף אחד לא קיבל יותר מהשני. אז בשביל הפרוטוקול, כדי שנהיה הגונים עם עצמנו, זה הזמן שמגיע גם לחברת הכנסת זועבי. בבקשה, גברתי.
<חנין זועבי (בל"ד):>
תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הפרלמנט, יש מדינה בעולם שמונעת מיהודים לגור בתוך יישוביה, שבה אנשי הדת שלה מפרסמים פסקי הלכה המתירים הרג יהודים ומתארים את היהודים כמכוערים וטיפשים; יש מדינה בעולם שמונעת מיהודים לבנות ולהתפתח, שנלחמת בקיומם, בזהותם ובתרבותם. אותה מדינה דוחה פרויקטים של הקמת רכבת ומעדיפה פרויקטים יקרים ומסורבלים הפוגעים באזרחיה שלה, רק מפני שהם מצריכים הפקעות מהיהודים, והמדינה הזאת לא רק מפקיעה את אדמות היהודים, היא מקימה עליהן התנחלויות, מרשה למתנחלים להתנכל על בסיס יומיומי ביהודים, רק משום שהם יהודים. מאפשרת את כניסתם של המתנחלים לכפרי היהודים – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת אלקין, נא לשבת.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – ומאפשרת פגיעה בגופם וברכושם. מתירה עקירת עצי זית וגנבת יבוליהם. המדינה הזאת לא רק לא מונעת מעשי טרור מצד מתנחליה ואזרחיה היהודים, היא מאפשרת, כשהדין הוא דין המתנחלים וכשהדיינים הם המתנחלים עצמם, הצתת בתי-כנסת ושרפת ספרי תורה.
האמת, חברי הכנסת, שאין אפשרות להבחין בין אלימות המתנחלים האלה לבין אלימות המדינה הזאת, ששונאת יהודים. רשויותיה של מדינה זו נמנעות מלאכוף את החוק על המתנחלים, שפוגעים יום-יום ביהודים, וכשהם מחליטים לחקור, הם מבצעים חקירות רשלניות. אין עיכובים, אין מעצרים של חשודים, ולא מוגשים כתבי אישום, אלא במקרים קיצוניים.
יותר מזה, הצבא של המדינה הזאת מגביל בעצמו את גישתם של החקלאים היהודים לאדמותיהם, שנותרו בשולי ההתנחלויות, ואם אתם רוצים עדות לכך שלא מספיק לדרוש הקפאת התנחלויות למדינה שונאת היהודים הזאת, אלא צריכים להילחם נגד קווי היסוד המדיניים שלה ונגד האידיאולוגיה שונאת היהודים שלה, אז – רק שלשום המדינה הזאת החליטה לכלול את ההתנחלויות במפת העדיפות הלאומית שלה. ובזה הצהירה לא רק שהתנחלויות אלה הן חלק אינטגרלי, מרכזי ועמוק בערכי המדינה ההיא, אלא שהן חלק ממדיניותה המועדפת.
לכן, חברי הפרלמנט, חובתנו האנושית, המוסרית והפוליטית אינה רק להילחם נגד המתנחלים האלה, אלא חובתנו, כמדינה דמוקרטית, להילחם נגד האידיאולוגיה האנטישמית של המדינה ההיא. ומפה אני קוראת ליהודים, שהם בני-אדם שווי-ערך, אני קוראת להם לא לוותר על כבודם, על זכויותיהם האנושיות והפוליטיות, ואני פה, כערבייה, כפלסטינית, שעברה לפני הרבה שנים בדיוק את מה שהיהודים שם עוברים עכשיו, אני פה, כפלסטינית, אומרת ליהודים האלה שאנחנו, הפלסטינים, עומדים לצדכם, ואנחנו בעד המאבק הצודק שלכם.
אנחנו נילחם במישור הבין-לאומי על מנת שמדינות העולם יפסיקו לעמוד חסרות אונים מול הברוטליות של המדינה ההיא שעוינת את הקיום היהודי. מדיניותה ומנגנוניה של המדינה הזאת הם מסוכנים לא רק ליהודים שם אלא לאזור כולו ואף לעצמה ולאזרחיה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחברת הכנסת זועבי. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, ויסיים את הרשימה חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, גם יושבי-ראש הוועדות, גם ועדת הכספים וגם ועדת הכלכלה, התייעצויות לא כאן.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
אני מבין שאתה מרשה לאחרים להפריע לך בוועדה. אדוני, בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אני נושא את דברי במקום חברי חבר הכנסת מסעוד גנאים שאמו הלכה היום לעולמה.
<היו"ר מגלי והבה:>
זו ההזדמנות להגיד שאנחנו משתתפים בצערו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אנחנו משתתפים בצערו של חברנו מסעוד גנאים.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אינני יודע ממה להתחיל: מאזורי עדיפות לאומית או ממצעד האיוולת הלאומי או מחוקים המתקבלים כאן בכנסת על ימין ועל שמאל המצרים את צעדיהם של האזרחים הערבים, חונקים אותם ולא נותנים להם מרווח מחיה. הסיבות לאי-אמון הן סיבות גם כלכליות, גם חברתיות וגם פוליטיות. אין כמעט תחום שהממשלה הזאת נוגעת בו ולא מהווה חומר וסיבה מוצדקים להבעת אי-אמון.
כפי שאתה אדוני השתתפת, השתתפתי בדיוני ועדת הכספים בנושא אזורי העדיפות הלאומית, ואמרנו שם את השגותינו. מה עומד מאחורי הקונספט "אזורי עדיפות לאומית"? הגברת מקומות התעסוקה, כדי לעודד פריפריה על-חשבון המרכז, שכאילו במרכז – וזה נכון – הנגישות טובה יותר ויש יותר מקומות עבודה מאשר בפריפריה. ראה זה פלא, התנחלויות. קוראים להן התנחלויות מבודדות, כאילו זה טוב שיש התנחלויות אבל לא התנחלויות מבודדות. יש מאחזים ויש התנחלויות. לתת לגיטימציה לחלק מההתנחלויות על-חשבון אחרות. אין התנחלויות שהן לגיטימיות. אין מתנחלים שהם לגיטימיים. זה צריך להיות מפורק, ואלה צריכים להיות מסולקים – גם זה וגם זה. לכן, ראה זה פלא, שר החוץ של ממשלת ישראל שלא רצה להשתתף בניהול המשא-ומתן כי אמר "יש לי ניגוד אינטרסים", כי מדברים שם על התנחלויות, הקפאה וכדומה. מה קרה? השתתף בהצבעה על אזורי העדיפות על נוקדים והכניס את נוקדים. תגיד, אין ניגוד אינטרסים פה? נוקדים זה רחוק מאוד מהמרכז? אבל, טייבה – לא, ונוקדים – כן.
<יואל חסון (קדימה):>
נוקְדים – שווא בקו"ף.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
נוקדים. בדרך כלל, דברים מעוותים אני לא – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
נוגדנים.
<היו"ר מגלי והבה:>
בדרך כלל חבר הכנסת טיבי מתקן אחרים, אבל – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
כן, אבל שם של התנחלויות אצלי זה לא משהו מקובע. זה זמני. אז, מותר לטעות. מותר לטעות בדברים זמניים.
למה נוקדים – כן וטייבה – לא? טייבה היא עיר במדינת ישראל – – –
<דני דנון (הליכוד):>
אבל 40% זה ערבים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
א. אני לא בטוח במספרים.
<דני דנון (הליכוד):>
– – – 40%.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת דנון, תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ב. כל מי שמנסה להצדיק את ההצדקה של ההכנסה של 150,000 מתנחלים לאזורי עדיפות לאומית בזה שיאמר "הכנסנו יישובים ערביים", עושה דבר לא מוסרי בעליל.
בממשלה כל החלטה שמתקבלת, כל חברי הממשלה נושאים באחריות הקולקטיבית, וגם הם משמיעים ציוצים לפעמים.
<שלמה מולה (קדימה):>
אל תדאג.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
רבותי, אני מתכוון לשרי מפלגת העבודה. שרי מפלגת העבודה – שרי הציוץ הלאומי – האנשים האלה רק מצייצים אבל ממשיכים לשבת על הכיסא.
<שלמה מולה (קדימה):>
אל תדאג להם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ממשיכים לשבת ומצייצים. ממשיכים לשבת ומקבלים את ההחלטות הנוראיות ביותר.
<חיים כץ (הליכוד):>
לא שומעים.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת כץ, לא משם. אני לא מרשה לך.
<חיים כץ (הליכוד):>
לא שומעים אותו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
שרי מפלגת העבודה כל הזמן: אה, זה לא בסדר – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת כץ, נא לא להפריע. אתן לך את הזמן. אדוני, בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לכן אני תוהה, השר ברוורמן, מה עוד הם צריכים לעשות לכם כדי שתסתלקו ותנטשו את הכיסאות. ממש יריקה ישירה בפרצוף? כל הגשם הזה לא מספיק? ה"סופר-גלו" זה המגע שמקשר בין הישבנים שלהם לכיסאות?
<נסים זאב (ש"ס):>
מה זה?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
"ישבן" זה ביטוי פרלמנטרי.
<היו"ר מגלי והבה:>
אדוני, אולי אל תפריע לי.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה לא פרלמנטרי. לשון נקייה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מאוד פרלמנטרי. דווקא מוהל לא צריך להתנגד למה שאני אומר.
<היו"ר מגלי והבה:>
תקשיב, ואז תבין. "סופר-גלו" זו חברה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לכן, מה צריך לעשות כדי שמפלגת העבודה תעשה מעשה?
<שלמה מולה (קדימה):>
מפלגת העבודה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הרי היא משמשת כאמתלה, ככסות דהויה ומביכה לדברים נוראיים. ואז אני שואל את עצמי: האמת היא שלא צריך ללחוץ על מפלגת העבודה. יש סיבות לכך שהם לא נותנים דין-וחשבון לבוחרים שלהם – פשוט לא נשארו להם בוחרים. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת יריב לוין. נא לצלצל. נא לא להפריע. נא לשבת שם. בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר לחברי באופוזיציה שעשיתם את מלאכתי קלה היום. חשבתי שתאתגרו אותי קצת יותר.
<דליה איציק (קדימה):>
מה למשל?
<יריב לוין (הליכוד):>
אם, למשל, הייתם מגישים הצעת אי-אמון על כך שלא בונים בגושי ההתיישבות, הייתם מעמידים אותי במבוכה.
<דליה איציק (קדימה):>
ואז, מה היית עושה? היית מצביע אי-אמון בממשלה?
<יריב לוין (הליכוד):>
תעשו את זה, ונראה מה יקרה.
<דליה איציק (קדימה):>
בשבוע הבא נעשה. נראה אותך.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<שי חרמש (קדימה):>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת חרמש, לא בצורה הזאת.
<יריב לוין (הליכוד):>
אם הייתם נוהגים כאופוזיציה אחראית ומלינים על הממשלה מדוע היא לא מחילה את הקריטריון שמי שתורם למדינה יקבל ממנה ונותנת העדפה למשל למקומות שבהם יש שיעורי גיוס גבוהים לצבא, כמו באותם היישובים שבגינם אתם מגישים היום את הצעת האי-אמון הזאת ומבקשים לשלול מהם את ההטבות, ואומרים: מדוע אתם נותנים לאוכלוסיות וליישובים שלמים שאינם תורמים למדינה, שנמצאים במקומות אחרים בכנסת, את אותן הטבות וכוללים אותם במפת אזורי העדיפות הלאומית? – אז אולי היתה לי בעיה. אולי היה לי יותר קשה לעמוד כאן.
<היו"ר מגלי והבה:>
חברי הכנסת, נא לשבת. גם השרים יואילו בטובם לשבת. אי-אפשר לנהל כך ישיבה. חברי הכנסת פלסנר ואקוניס, נא לשבת. השרים, נא לשבת. השר יצחק כהן, נא לשבת. אי-אפשר כך. אני לא מוכן שלא יקשיבו לדובר. אני צריך הזמנה לכל חבר כנסת? נא לשבת, חברת הכנסת תירוש. אדוני, בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, האופוזיציה עושה את מלאכתנו קלה.
<היו"ר מגלי והבה:>
אדוני, אני אוסיף לך דקה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אנחנו משתדלים.
<יריב לוין (הליכוד):>
חבר הכנסת טיבייב, כן. בשביל זה לא צריך להשתדל. צריך אולי להשתדל כדי לגלות אחריות, כדי להגיש אי-אמון ולהעלות את הנושאים הבעייתיים באמת; לא רק לשרבט משהו על הנייר כהצעת אי-אמון, אלא אולי לחשוב, אולי לאתר את הבעיות האמיתית. נכשלתם בזה כאשר ישבתם ליד הגה השלטון, ולכן העם שלח אתכם לאופוזיציה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
לא. העם בחר בקדימה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
– – –
<יריב לוין (הליכוד):>
אבל, חברת הכנסת זוארץ, כדי לחזור להגה השלטון, צריך קודם כול לגלות אחריות, כפי שאנחנו היינו אופוזיציה אחראית.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אשקלון, אשדוד, קריית-גת – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
גיבינו את הממשלה מול הלחצים הבין-לאומיים – כאשר היא עמדה בהם, ותקפנו אותה במקום שבו היא ניהלה מדיניות של ויתור על הנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל.
<אורית זוארץ (קדימה):>
מול הלחצים על הגבעות. אלה הלחצים שלהם. הלחץ על הגבעות. לחץ הקרוונים.
<יריב לוין (הליכוד):>
רבותי, אני מוכרח לומר לכם יותר מזה: אתמול נפל דבר בהחלטתו של שר הביטחון בסוגיית ישיבות ההסדר, ואני חושש שהמקרה של הר-ברכה הוא רק סנונית ראשונה.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת רותם, נא לשבת. צריך כל הזמן הזמנות פה. אי-אפשר ככה. אדוני, בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
רבותי וגבירותי, חברות וחברי האופוזיציה, היתה לכם הזדמנות נוספת להציף בעיה אמיתית – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
בטח, עם השותפים האמיתיים שלכם – עם השותפים על הגבעות.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – לבוא ולומר לשר הביטחון, שאתם תוקפים אותו כל הזמן על דברים לא נכונים, שלא במקומם, אדוני, הפעם טעית. חזור בך מההחלטה הזאת. אבל גם את זה לא עשיתם. רק דברי הלל ודברי שבח להחלטה שהיא שגויה, בעיני, מן היסוד.
לכן, אני אומר לכם בצורה הברורה ביותר: בדרך הזאת לא תצליחו להגיע לשום תוצאות. כדי שהכנסת תשתכנע להביע אי-אמון בממשלה צריכים לקרות שני דברים: אתם צריכים להצביע על הבעיות האמיתיות – ואת זה אתם לא עושים, ואתם צריכים להציע דרך אלטרנטיבית ראויה ואמיתית – ודרך כזאת לא היתה לכם כשהייתם בשלטון – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אשקלון, אשדוד – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – ולצערי אין לכם גם היום, כאשר אתם יושבים באופוזיציה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – – ולא הקרוונים בגבעות, ולא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, כמה קריאות ביניים אפשר בשנייה? אלה צרורות. לאט לאט. פעם, עוד דקה, ועוד פעם, אבל אי-אפשר כל הזמן. חבר הכנסת לוין, אני מוסיף לך דקה.
<יריב לוין (הליכוד):>
המתיישבים ביהודה ושומרון ראויים להטבות שהם מקבלים לא פחות, ואולי אפילו יותר, מהרבה אחרים.
<אורית זוארץ (קדימה):>
בטח, זה תג המחיר שלכם.
<יריב לוין (הליכוד):>
הם נושאים בנטל, הם מיישבים את הארץ, כפי שעשו החלוצים שהקימו את המדינה ובזכותם אנחנו יכולים לשבת גם היום כאן בביטחון. הם ראויים לזה. במקום לשבח, ובמקום אולי לשאול למה לא לכלול גם את מעלה-אדומים במפה, אולי – – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
למה לא?
<יואל חסון (קדימה):>
– – – גושי ההתיישבות – – – זאת האמת.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הוא הבין את קריאות הביניים. נא להתחיל להתכנס לקראת סיום.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני שמח שאני מסייע ליצור מחשבה חדשה – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה. נא להגביר את הרמקול.
<יריב לוין (הליכוד):>
אני שמח שאני מצליח לייצר מחשבה חדשה על ספסלי האופוזיציה. אני מציע לכם מכאן ולהבא, מהשבוע הבא, במקום להגיש באופן אוטומטי ניירות, תחשבו – אולי תאמצו דרך אחת, אולי תגבו את הממשלה במאבק הבין-לאומי שהיא נמצאת בו, אולי תחזקו את ההתיישבות, לפחות את היישובים שאתם מאמינים שצריכים לקבל חיזוק.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<יריב לוין (הליכוד):>
אולי תבטאו את זה. אולי תבטאו את הרצון שלנו לקרב ולאחות את הקרעים, לחבר דתיים וחילונים ולא ליצור פירוד והפרדה. אני חושב שאם תעשו את זה, תעשו אולי צעד משמעותי שיקרב אתכם במשהו – אולי במשהו – לקונסנזוס הרחב שקיים היום בעם סביב מדיניות הממשלה וסביב העובדה שבנסיבות הקיימות ובמצב הקיים אין דרך אלא לגבות את ראש הממשלה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת לוין.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – ולעמוד מאחורי המאמץ שהממשלה עושה בהחלטה החשובה הזאת, של קביעת אזורי העדיפות – לתת ליישובים ביהודה ושומרון את העזרה, שהיא רק קצה ומעט העזרה האמיתית שמגיעה להם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת לוין, הייתי נותן לך להמשיך לדבר על הנושא, אבל יושב-ראש הקואליציה דוחק בי.
רבותי חברי הכנסת, הדיון הסוער וקריאות הביניים הממושכות הגיעו למצב שבו אנחנו חייבים להכריע אם הממשלה תמשיך להתקיים או שמא הצעת האי-אמון תתקבל. לצורך זה אנחנו פשוט נצביע ונראה את המצב. נא לשבת. כבוד השרים, שלא תישמע הטענה "לא הספקתי".
רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הראשונה, שהיא הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בנושא: נתניהו משלם דמי שתיקה לנוער הגבעות על-חשבון הפריפריה, גושי ההתיישבות והאינטרסים הלאומיים של ישראל. נא להצביע. מי בעד אי-אמון? מי נגד?
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 26
נגד – 50
נמנעים – 3
הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 26, נגד – 50, ונמנעים – 3. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות מרצ, בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות מרצ–בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 25
נגד – 52
נמנעים – 1
הצעת סיעות מרצ–בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 25, נגד – 52, ונמנע אחד. מי נמנע? – חבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו קובעים שהצעת האי-אמון של סיעות מרצ, בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש לא נתקבלה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני, נא לעלות.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
ברשות היושב-ראש, יש שלוש הודעות, ואחת מהן מחייבת הצבעה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אחת מהודעות יושב-ראש ועדת הכנסת מחייבת הצבעה. נא להאזין.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
ההודעה הראשונה: ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעה לסדר-היום ובהצעת חוק, כדלקמן –
ועדת הכספים תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: סכנת פיטורים למאות עובדים במפעלים בצפון – הצעת חבר הכנסת שלמה מולה.
ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (עידוד תחבורה ציבורית), התשס"ט–2009, פ/181/18, הצעתה של חברת הכנסת ליה שמטוב, לשם הכנתה לקריאה ראשונה.
ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות החוק האלה לשם הכנתן לקריאה ראשונה: 1. הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב), התש"ע–2009, פ/1748/18, הצעת חבר הכנסת דוד רותם; 2. הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב), התש"ע–2009, פ/1740/18, הצעת חבר הכנסת ישראל חסון.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
הודעה שנייה: אני מתכבד להודיע בזה על חילופי אישים בוועדות. מטעם סיעת קדימה: בוועדת הכספים – במקום חבר הכנסת שי חרמש יכהן חבר הכנסת חיים אורון; במקום חבר הכנסת חיים אורון, שכיהן כממלא-מקום, יכהן חבר הכנסת שי חרמש כממלא-מקום. בוועדת החוץ והביטחון – במקום חבר הכנסת חיים אורון, שכיהן כממלא-מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת שי חרמש כממלא מקום-קבוע.
מטעם סיעת העבודה: בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – חברת הכנסת יולי תמיר חדלה לכהן כחברה בוועדה. שמו של נציג סיעת העבודה יימסר במועד אחר.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עכשיו, ההודעה שמחייבת הצבעה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
הודעה שלישית: הכנסת החליטה בישיבתה ביום שני, כ' בכסלו התש"ע, 7 בדצמבר 2009, להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ח–2008, כ/252, ולהעבירה לוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להעביר את הצעת החוק הנ"ל לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בנימוק שנושא ההצעה הוא במסגרת סמכותה. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון נתן את הסכמתו להעברת הצעת החוק לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת החוץ והביטחון לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. רבותי חברי הכנסת, הבקשה השלישית מחייבת הצבעה. נא לשבת.
<שלמה מולה (קדימה):>
על מה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מובן שיש בקשה של ועדת הכנסת, שהוקראה בצורה רצופה ובעברית תמה על-ידי יושב-ראש הוועדה, ואתה ודאי שמעת. על כל פנים, יש חזקה משפטית, שלא ניתנת לסתירה, ששמעת. הבקשה היא להעביר את הדיון בנושא מוועדת החוץ והביטחון לוועדת החוקה.
רבותי, בבקשה להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 3
בעד הצעת ועדת הכנסת – 52
נגד – 11
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ח–2008, מוועדת החוץ והביטחון לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
52 בעד הצעת יושב-ראש ועדת הכנסת, בשם הוועדה, כנגד 11, ואפס נמנעים. לכן, אני קובע שהודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת בדבר העברת הנושא מוועדת החוץ והביטחון לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. ועדת חוקה תמשיך ותקיים דיונים, על מנת להכין את הנושא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה.
<הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון מס' 3), התש"ע–2009>
[מס' מ/449; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4689; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון מס' 3), התש"ע–2009, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון מס' 3) באה להקל על אותם בני-זוג שנזקקים להשתמש בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), כאשר אחד מבני-הזוג איננו מבני הדת היהודית, ואז צריך לפנות לבית-המשפט לענייני משפחה, שפונה לבית-הדין הרבני הדתי.
עד היום נהוג היה שרק סגן נשיא של בית-משפט, דהיינו נשיא בית-משפט לענייני משפחה, היה מוסמך לחתום על הפנייה. על-פי הצעת החוק במקורה, רצו להוסיף עוד שופט אחד. ועדת החוקה החליטה שיהיו שני שופטים בכל אחד מבתי-המשפט לשם ביצוע הסמכויות. באותה הזדמנות גם תיקנו בבתי-הדין הרבניים, שכפי שהוצע, במקום שיהיה דיין אחד שיעסוק בנושא, הרחבנו את זה שכל דיין שיוסמך על-ידי נשיא בית-הדין הרבני הגדול יהיה מוסמך לתת את חוות הדעת. אין ספק שבחוק הזה יש כדי להגן ולהקל על זוגות מעורבים ולהביא קץ לסבל שלהם, ושלא יצטרכו להמתין תקופות ארוכות.
לחוק אין הסתייגויות. אני מבקש לאשר אותו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת דוד רותם.
מכיוון שאין הסתייגויות להצעת החוק, כפי שהציג אותה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון מס' 3), אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה.
העוזרים, אני אוציא אתכם, אתם מפריעים שם. הסדרנים, נא להוציא את כל שורת העוזרים החוצה, כולם. פעם אחת ילמדו, שישמרו על שקט בזמן ההצבעה. אף עוזר אני לא רוצה לראות כאן, את כולם להוציא.
הצבעה מס' 4
בעד סעיף 1 – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעד – 27. אם כך, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני, תוסיף את קולי.
<היו"ר מגלי והבה:>
חברי הכנסת שטרית וזאב, מכיוון שהם בעד, אנחנו נרשום לפרוטוקול, אבל לא נשנה את תוצאות ההצבעה.
אנחנו ממשיכים בהצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון מס' 3), התש"ע–2009, נתקבל.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעד – 22, נגד – אין, ונמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון מס' 3), התש"ע–2009, אכן עברה בקריאה שלישית.
אני, כמובן, רציתי להזמין אותך, חבר הכנסת דודו רותם, והבמה היא שלך להודות, אם רצית להודות.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, יש לי עוד חוק, אדוני. אני כבר אעשה זאת על שניהם יחד.
<היו"ר מגלי והבה:>
על שניהם יחד, בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני, אני רוצה להודות ליועצות המשפטיות של הוועדה, לעורכת-הדין סיגל קוגוט, נשיאת הוועדה, לעורכת-הדין אפרת חקאק, למנהלת הוועדה דורית ואג, ולכל חברי הבית שהצביעו בעד החוק הזה, שהוא חוק חשוב מאוד.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59), התש"ע–2009>
[מס' כ/283; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 5253; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
הנושא הבא, אדוני, הוא הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59), התש"ע–2009.
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה, אדוני.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
מדובר בהצעת חוק שהגיש חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שמטרתה לקבוע חזקת מסירה לגבי נהגים שנשלל רשיון הנהיגה שלהם בבית-משפט לענייני תעבורה, אבל הם ממשיכים לנהוג בטענה שהם לא קיבלו את ההודעה על הפסילה. חבר הכנסת פינס היה מוטרד ממספר האנשים שנוהגים במדינת ישראל בלי רשיון, ואני מוכרח לומר שלפי העובדות שנמסרו לנו בוועדה מתברר שהוא צדק ביותר ויש מספר גדול של אנשים שאינם מקבלים את פסקי-הדין או שמתעלמים מהם וממשיכים לנהוג. לכן אנחנו תיקנו את החוק באופן כזה, שהנאשם שייתפס נוהג ללא רשיון לאחר שרשיונו נשלל יהיה זה שיצטרך להוכיח שהוא לא קיבל את המסירה כדין, או שלא נמסר לו פסק-הדין בכלל. זה ימנע את האפשרות של אנשים לדעת שהגיע פסק-דין ולא לקחת אותו.
לתיקון הזה יש הסתייגות אחת של חבר הכנסת טלב אלסאנע, אבל מכיוון שהוא לא נמצא אני חושב שיש – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
אתה יכול להחליף את היושב-ראש.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, אני רוצה לחסוך את הזמן של הכנסת כדי לא להסביר למה צריך להסיר את ההתנגדות הזאת. לכן אני מבקש לאשר את החוק. מכיוון שחבר הכנסת פינס יעלה להודות, אחרי שהוא יתקבל, אני כבר רוצה להודות ליועצות המשפטיות, למנהלת הוועדה ולנשיאות הוועדה על החוק היפה שהעבירו. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. גברתי חברת הכנסת, לא מסובבים את הגב לדובר. השר היה סגן יושב-ראש הרבה שנים. מכיוון שחבר הכנסת טלב אלסאנע לא נמצא כאן, כל ההסתייגויות בטלות.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59), התש"ע–2009, בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה כמובן.
הצבעה מס' 6
בעד סעיף 1 – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעד – 23, נגד – אין, ונמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59), התש"ע–2009, נתקבל.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעד – 22, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59), התש"ע–2009, עברה.
כמובן, אני מזמין את חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שהוא מיוזמי החוק או יוזם החוק. בבקשה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני מבקש – חבר הכנסת אלקין, אני יכול לדבר?
<זאב אלקין (הליכוד):>
ודאי.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
יכול לדבר. תודה. אז אני רוצה להגיד תודה – –
<יואל חסון (קדימה):>
אבל לא יותר מדי – – –
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
– – ליושב-ראש הוועדה דוד רותם, שבלעדיו לא היינו מגיעים עד הלום, ולצוות הוועדה – ליועצת המשפטית סיגל, למנהלת הוועדה דורית. אני חושב שזה חוק חשוב, אני מקווה שהוא יעשה את מה שמצופה – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
נשיאת הוועדה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
נשיאת הוועדה. – – – ואני מקווה שהוא יעשה את מה שמצופה ממנו – שאנשים לא יוכלו להתחמק ולא יוכלו לנהוג אחרי פסילת רשיון. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת >
<היו"ר מגלי והבה:>
הודעה לסגן המזכיר – בבקשה, אדוני.
<סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגבלת תרומות ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התש"ע–2009; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 109) (איסור רכישת משקאות משכרים בעבור קטין), התש"ע–2009; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119) (חלוקת הכנסות), התש"ע–2009; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 28) (מספר הסגנים בעיריית ירושלים), התש"ע–2009; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 120) (זכאות לגמלת סיעוד למבוטח שאושפז), התש"ע–2009.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושאים: ריבוי טעויות בספרי לימוד ערביים; ספרי הלימוד לתלמידים ערבים מלאים בשגיאות כתיב; מחקר: בספרי הלימוד בבתי-הספר היסודיים במגזר הערבי יש אלפי שגיאות כתיב – הצעות חברי הכנסת מסעוד גנאים, מוחמד ברכה וג'מאל זחאלקה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לסגן המזכיר.
<הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2009>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/466).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מגלי והבה:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2009, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק כמובן השר המופקד על רשות השידור, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ולאחר מכן יש רשימה של דוברים. מי שרוצה לדבר ולהתייחס יכול עדיין להירשם. ההזדמנות לפניכם, כמובן בתנאי שלא נעבור את הזמן שנקבע לסגירת המליאה, בשעה 15:00. בבקשה, אדוני.
<שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2009. אני מתכבד להגיש את הצעת החוק לקריאה ראשונה. הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה בוועדת השרים לענייני חקיקה.
החוק המוצע מאריך בשנה נוספת את תוקף סמכותו של השר הממונה על רשות השידור להפחית את מחויבויותיה של רשות השידור, הקבועות בחוק רשות השידור, התשכ"ה–1965, בכל הקשור לחובות שידור, הפקות מקומיות, ובשפה פשוטה יותר – עקב מצבה הפיננסי, המוכר לכל חברי הכנסת, של רשות השידור, אנחנו מבקשים בעת הזאת, בתחילת הרפורמה – שאנחנו מקווים שתעמיד את הרשות על הרגליים – לתת לשר הממונה סמכות להתערב בהחלטות תקציביות בכל מה שקשור לרכישת הפקות מקור וזמן מסך הניתן להפקות המקור.
אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת, כדי שלא ניקלע לסיטואציה שבה יפוג תוקף החוק הקודם ורשות השידור תיקלע – נוסף על כל הקשיים שיש – לקשיים כספיים נוספים. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לשר יולי אדלשטיין. נרשמו כמה דוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב – לא נמצא כאן. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שחשבתי שהשר הממונה על רשות השידור יבוא ויגיד שהוא מבקש – השר אדלשטיין – יותר תקציב, כדי שיהיה אפשר לעשות הפקות מקור. אני מתפלא, חבר הכנסת אדלשטיין, כי ממה נפשך; כל זכות קיומה של רשות השידור היתה שהיא לא צריכה ללכת לתרבות הרייטינג. רשות השידור אמורה להפיק הפקות מקור ברמה הגבוהה ביותר, כאלה שלא מדברות על רייטינג. ימיה הטובים של רשות השידור היו כשרשות השידור הפיקה את "עמוד האש", ואת "מישל ספרא ובניו", ועשתה הפקות שעלו מאות מיליוני שקלים. זה היה ייחודה והיתרון שלה על רשתות אחרות, שעושות את "האח הגדול", שנחשב, אגב, הפקת מקור, כל הקשקוש הזה.
אז אני שואל אותך, הרי מה ההיגיון בזה? אני מבין את המצוקה של רשות השידור. אדוני השר, אני אומר לך, כמי שמלווה את רשות השידור המון שנים – אני הייתי חבר הוועד המנהל ויושב-ראש ועדת הכספים של רשות השידור עוד בשנת 1981 – ואני אומר לך: זה לא הדרך.
רשות השידור צריכה להילחם על מקומה על המפה הציבורית, כי אני חושב שיש הצדקה מלאה לקיומה של רשות שידור ממלכתית, שממנה, אגב, יצאו כל הכוכבים שהיום מרוויחים כל כך הרבה כסף, ואחר כך הטלוויזיות מתלוננות שאין להן כסף לשלם תמלוגים למדינה ואין להן כסף לעשות הפקות מקור.
כולם יצאו משם, וצריך להגן על רשות השידור ולתת לה אמצעים יותר טובים, יותר גדולים. יש כל מיני הצעות לפתור את הבעיה, ואני לא מבין למה המצוקה הזאת מביאה אותך לכיוון לא נכון של ביטול הפקות מקור. אני חושב שזה אנטיתזה למה שצריך לעשות ברשות.
אני למשל העליתי פעם הצעה – אני מציע לך, אדוני השר, לבדוק אותה – לבטל את הגבייה של האגרה באמצעות רשות השידור, ולגבות אותה באמצעות אגרת הרכב. בדרך הזאת אתה חוסך את כל ה"וג'ע-ראס" של הגבייה, אתה חוסך 60 עובדים ברשות השידור, אתה תקבל כסף – כמעט פי-שניים ממה שאתה מקבל היום, כי כפי שאתה יודע, היום רבים רבים לא משלמים, ולא עושים להם כלום. אתה לא צריך אכיפה בכלל, כמו שעשו בזמנו ברדיו.
הרי אגרת הרדיו נגבית היום דרך אגרת הרכב. אתה יכול – לפי חשבוני, אדוני, שבדקתי אותו בזמנו – אתה יכול להוריד את אגרת הטלוויזיה בשליש, ועדיין לקבל יותר כסף נטו לרשות השידור, על-ידי גביית האגרה דרך מנגנון הרכב, מאשר להמשיך לגבות את זה בצורה הזאת, ואתה חוסך המון עובדים וזמן שידור של כל הפרסומות – תשלם את האגרה וכן הלאה. דרך זה אתה תביא לרשות השידור, להערכתי, תוספת של בין 200 ל-300 מיליון שקל, שהם קריטיים ויכולים לעשות המון הפקות מקור.
אני אומר לך, אדוני, כי אתה אומנם ממונה על רשות השידור, אבל אתה לא ממונה על הערוצים האחרים – וגם זה מוזר לי. כשיש ממשלה, צריך סוף-סוף שמישהו יחשוב שצריך שר אחד שאחראי לכל רשתות השידור, ולא לחלק אותן בין לבין.
ואני מתפלא שהממשלה הולכת בגישה – ולצערי אני רואה גם את הכנסת – מאריכים את הרשיונות של הזכיינים, כאילו לא היה מכרז במדינה. הרי בעיני זה קצת מושחת; אם אדם הלך למכרז וזכה במכרז כי הוא הציע א', ב', ג', והשני לא זכה כי הוא הציע פחות, עכשיו פתאום באה המדינה ואומרת: סלח לי, אתה שזכית עכשיו, אנחנו מוותרים לך על ב' וג'.
איזה היגיון יש בזה? אדם שלא יכול לעמוד בתנאים של המכרז, אדוני, צריך להחזיר את המפתחות, והמדינה צריכה להוציא מכרז חדש. זה מה שהתקינות אומרת, ואני פה רואה את הכנסת, לצערי, עוסקת בהארכת זיכיונות של אנשים שלא עומדים בתנאים של המכרז. אם אזרח רגיל היה עושה את זה, אני חושב שהיו מעמידים אותו לדין. אדוני השר, תקשיב, אם אתה היית באופן פרטי – אזרח רגיל, שהולך למכרז ולא מקיים את התנאים, היו תובעים אותו לדין. אני לא מבין את ההתנהלות ולא מבין את ההיגיון בזה.
יש דרך אחת לפתור את כל הבעיות האלה. אתה יודע מהי? בזמני, כשר המשפטים, אגב, תמכתי בה, יושב-ראש הכנסת היה אז שר התקשורת, ותמכתי בו – לעבור משיטת זיכיונות לשיטת רשיונות. אדוני, יש לך תנאי סף – תעמוד בהם, ותשדר מה שאתה רוצה. תתחרו אחד בשני, על "האח הגדול" והאחות הקטנה, מה שאתם רוצים.
רשות השידור, יש לה ערך מיוחד, שהיא צריכה להביא לידי ביטוי עמדות שונות בציבור, להביא לידי ביטוי את הקהילות שקיימות בישראל ולעשות הפקות מקור לא למען רייטינג – הפקות איכות – ולזה צריך לתת כסף. אתם הולכים הפוך, לצערי.
אני חושב שהחוק שאומר: בואו נסמיך את השר להפחית הפקות מקור – זאת לא דרך טובה. אני מצטער, נראה לי שאתה הולך קצת בכיוון ההפוך.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון, ותסיים – חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר שבנושא שהצעת החוק מדברת בו אני חושב שדבריו של מאיר שטרית מייצגים גם את דעתי, ואני חושב שבאמת – – –
<שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
גם את דעתך. מעולה, אז יש הסכמה, בואו נצביע כבר עכשיו ונגמור עניין.
<שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:>
אני אענה.
<יואל חסון (קדימה):>
אבל אני רוצה לומר לך, אדוני, אני יודע שאנחנו דנים כאן ברשות השידור, וזה באמת פרויקט בפני עצמו, שיש בו הרבה מאוד בעיות, ואני חושב שרשות שידור ציבורית במדינת ישראל היא דבר חשוב, וחשוב לקיים אותה, וחשוב לקיים אותה בצורה הנכונה, ואני מקווה שאתה אולי תהיה השר שיעשה את השינוי המיוחל.
אבל אפרופו הערוץ הראשון, אפרופו רשות השידור – חברת הכנסת חוטובלי, כדאי שתדעי, גם אני צפיתי כמוך בדיווח רשות השידור על תהליך קבלת ההחלטות בנושא מפת אזורי העדיפות הלאומית של ממשלת נתניהו. ואני חייב לומר לכם שגם ברשות השידור זה נראה רע. זה נראה רע, אדוני השר.
לא ברור מה היו השיקולים שעל-פיהם הממשלה הזאת סרטטה מפת אזורי עדיפות לאומית. אתה יודע, נראה לי כאילו שמי שישב וסרטט את המפה הזאת, ישב כנראה בבונקרים עוד משנת 1973, במקלטים, לא כל כך ידע על התהליכים הגיאוגרפיים השונים במדינת ישראל; לא כל כך שם לב למפת האיומים והסיכונים שיש על ערים שונות במדינת ישראל, ואולי קצת התחלפו הסיכונים והאיומים והמשברים והבעיות. ואני יכול לומר לך, אדוני, ואני יודע שאתה איש התיישבות גאה, ואני יודע שאתה מעריך ומוקיר את ההתיישבות, אבל כדאי שאתה תדע שהיום הרבה יותר מסוכן לחיות בשדרות ובאשקלון מאשר בדולב. מה לעשות? זאת המסקנה. ויש שם הרבה יותר אנשים שזקוקים להיות באותה מפה של עדיפות לאומית מאשר אנשים שחיים באפרת, לדוגמה – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – – להעביר אנשים לדולב ואפרת.
<יואל חסון (קדימה):>
מאה אחוז, אז קודם כול תעביר. אבל עוד לא העברת. עוד לא העברת, ותראה מה אתם עושים.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – – למה אתם לא – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה, חבר הכנסת לוין. שמענו אותך.
<יואל חסון (קדימה):>
תראה מה אתם עושים, חבר הכנסת לוין. אתם החזרתם את היחס להתנחלויות כמו שהיה בתקופות הקשות ביותר של השמאל, שפתאום אנשי עיירות הפיתוח חוזרים וחושבים שאנשי ההתנחלויות גונבים להם את הכסף, אגב מה שאני לא חושב.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה, חבר הכנסת לוין.
<יואל חסון (קדימה):>
אבל אתם החזרתם את זה.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – – אריק שרון היה ראש ממשלה – – –
<יואל חסון (קדימה):>
אם מישהו שם סימן שאלה על ההתיישבויות וההתנחלויות, זה אתם.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת לוין, אתה לא ברשות דיבור, עם כל הכבוד.
<יואל חסון (קדימה):>
תצטרך להוסיף לי זמן, אדוני. הפריעו לי.
אם מישהו שם סימן שאלה על ההתיישבויות, על גושי ההתיישבויות, על-חשבון – משווים לעיירות הפיתוח – זה אתם. השיח הזה של או עיירת פיתוח או התנחלות – כבר שנים לא מדברים על כך בכלל. הוא לא קיים, כי ידענו לתת גם שם וגם שם, כי ידענו לעשות הבדל ואיפה צריך לתת. ובאריאל צריך, ובאפרת פחות צריך.
<יריב לוין (הליכוד):>
למה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
פחות, מה לעשות? בקריית-ארבע צריך, באפרת – פחות, כי באפרת יש אוכלוסייה הרבה יותר חזקה מבקריית-ארבע. אבל צריך גם באשקלון, וצריך בעוד מקומות אחרים שאתם הורדתם אותם, שמבחינתכם אתם אמרתם ותקפתם שעיר כמו אשקלון מותקפת – כשזה היה בתקופת קדימה – מותקפת ומתרסקת, וקדימה הרסה את העיר אשקלון בעצם זה שגרמה שטילים יגיעו אליה. והנה, אתם יושבים ומעצבים את מפת העדיפות הלאומית, ואשקלון לא שם, כאילו לא קרה שום דבר.
עוד שנייה אני מסיים, אדוני היושב-ראש, ברשותך. לכן, אני רוצה שיירשם כאן ב"דברי הכנסת", בהיסטוריה, שהממשלה הראשונה ששמה והחזירה את חידוד הפערים ואת העימות ואת ההבדל בין עיירות הפיתוח להתנחלויות – זה אתם. זה הממשלה של בנימין נתניהו ששמה את סימן השאלה הגדול ביותר על עתיד ההתיישבות, והחמור ביותר – על עתידם של גושי ההתיישבות, שאסטרטגית הם חשובים למדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת לוין, יש לך עוד קריאת ביניים? בבקשה. טוב, חברת הכנסת רונית תירוש – אחרון הדוברים, ואחר כך השר ישיב למציעים. אדוני היה בתפילה? אז אני אתן לך את הזכות לדבר אחריה. בבקשה.
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כדי שלא להוסיף על דבריהם של קודמי שבהחלט צדקו בטיעונים שלהם כלפי רשות השידור, אני רק רוצה להוסיף בפני שר ההסברה והתפוצות שיש לו משימה ואתגר אדיר מול רשות השידור שיש הרבה חילוקי דעות באשר ליעילות שלה, למחויבות שהיא מקיימת או לא מקיימת – אני רק רוצה להוסיף בפניך פן נוסף – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת אקוניס, יש לך אלרגיה כשאני יושב פה כל פעם שאתה צריך להפריע? עד שלמדתי את השם שלך לקח לי כמה חודשים.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
עכשיו שזה בסדר, אז אני אפסיק – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
אקוניס, זה בסדר?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
מצוין.
<היו"ר מגלי והבה:>
אוקיי, תודה.
<רונית תירוש (קדימה):>
ראוי ונחוץ שתהיה רשות כזאת שהיא באמת תהיה ממלכתית, ולא תיגרר לתופעת הרייטינג שדורש ממנה להתפשט מנכסיה ולהתבזות. אבל לצערי הרב, רשות השידור לא ממש מספקת את הסחורה, וכשאתה פועל להתייעלות שם, אז אנא בטובך גם תבדוק את הנושא של השכר הגבוה של בעלי תפקידים שונים ברשות, שאני חושבת שאין לכך שום הצדקה. ואחרי שתסיים את הבדיקה הזאת ותמצא לנכון שיש להוסיף על תקציביהם, אני בהחלט אהיה בעד.
עכשיו, ברשותכם, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולומר את מה שעל לבי באשר לחינוך. אנחנו שמענו לא מכבר את שר החינוך מדבר על כך שהקיצוץ בחינוך הוא קיצוץ קשה, והוא זועק לתקציבים נוספים. כמובן, הוא מגבה את זה במקום שהחינוך נמצא בו, בצרכים ובחשיבות של החינוך. וראה איזה פלא, היום ראש הממשלה נאם נאום דומה בוועידת ישראל לעסקים.
<היו"ר מגלי והבה:>
חברי הכנסת.
<רונית תירוש (קדימה):>
אבל, השר לשעבר שטרית, במקום שראש הממשלה, שתפקידו לפתור בעיות, יפתור בעיות, הוא נואם על הבעיות. ואז הוא הסביר את כל הבעיות של מערכת החינוך, ואמר שצריכים לוודא שכל תלמיד בישראל ילמד את לימודי הליבה, ורמת המחשוב בבתי-הספר תהיה ראויה, וההבעה של כל תלמיד תהיה בהתאם. הוא רק לרגע שכח, כמו גם השר, שבעצם מי שהביא את הקיצוץ, זה הוא ולא אחר. וממש אסוציאטיבית באותו רגע נזכרתי באותו ילד שלא עלינו רוצח את אביו, ואחר כך בא בבכי לבית-המשפט ואומר: רחמו עלי, אני יתום. אז זה בדיוק המצב.
רבותי, גם שר החינוך הצביע בעד הקיצוץ, ורע מאוד שעשה זאת, וגם ראש הממשלה, שלהזכירכם בכל מערכת הבחירות הביא איזה רוח מרעננת, ואני חייבת לומר שאני תליתי בו תקוות רבות. אמרתי: יופי, אם ייבחר, לפחות אני אדע שהחינוך יקבל את הטיפול הראוי לו, כי הוא שם אותו בראש סדרי העדיפויות. הוציא תוכנית עם נקודות מאוד ברורות, והבטיח גם שיביא שר לא פוליטי. מובן שלכל הדברים הללו אין שחר. מהרגע שראש הממשלה נבחר, מערכת החינוך זכתה, כבכל קדנציה, אני חייבת לומר, לקיצוץ נוסף.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. על ההפרעות אני אתן לך משפט אחרון. יש לך מים שם?
<רונית תירוש (קדימה):>
מישהו שתה מהם. אני סטרילית. לא משנה.
אני אסיים ואומר שאני קוראת לראש הממשלה – עוד לא מאוחר – לקיים את הבטחות הבחירות שלו, לפחות באשר למערכת החינוך. ראיתי שטובים ובכירים בין אנשי הכלכלה והעסקים בעולם כולו, ולא רק פה, אומרים שבעיית הבעיות של מדינת ישראל היא החינוך, וכשאין חינוך טוב גם לא תהיה כלכלה טובה, ולא תהיה צמיחה. לכן אני מבקשת מראש הממשלה שיעשה את מה שקודמו, אגב, ראש הממשלה לשעבר אולמרט, התחיל לעשות בחינוך – שישקיע, לא יקצץ, ואת הפירות הוא יוכל לקצור במהרה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. חבר הכנסת נסים זאב, אתה רוצה להיות אחרון, נכון? יש לפניך עוד דובר אחד, אלא אם אתה רוצה עכשיו. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בבקשה. חבר הכנסת זאב, אתה תמיד נלחם על הזכות לדבר. אתה לא רוצה לתת לאחרים לדבר? היא היתה רשומה. נא לשבת. בבקשה.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת יקרים, אדוני השר, אני רציתי להציע הצעה. יש משהו מאוד לא נורמלי בכל נושא שוק התקשורת בישראל, שיש לנו רשות השידור בנפרד, את הרשות השנייה בנפרד ואת רשות הכבלים בנפרד – שלוש רשויות שמטפלות כולן בנושא אחד שהוא התקשורת בישראל, אבל כל אחת באיזה מקום אחראית לתחום ספציפי.
כשאני רואה את הצעת החוק שלך, מה שמדאיג אותי קצת זה שבעצם בגלל הכאוס וחוסר ההסדרה בנושא של השידורים בכלל בישראל, בסופו של דבר הנטל של הפקות המקור נופל על ערוצים מסחריים – ערוץ-10 וערוץ-2 – ואנחנו דורשים מהם את כל הדרישות הדרקוניות שהיתה אמורה באיזה מקום לתת להן מענה רשות השידור. לכן, מאוד מדאיג אותי שבמידה שאתה מעביר את זה – אף-על-פי שאני מבינה שאתה רוצה לעשות רפורמה, וזה מאוד חשוב, אלא שאני חושבת שהרפורמה בתקשורת צריכה להיות כוללת – זה אתה ומשרד התקשורת וכל הגופים – על מנת להבין מה מפת הדרכים ומה מדינת ישראל רוצה בכלל מתחום התקשורת במדינת ישראל; כמה הפקות מקור, באיזה תחומים, מה הנושאים, ואחרי זה להחליט איך אנחנו מחלקים את החובות בין רשות השידור לבין הרשות השנייה לבין רשות הכבלים והלוויין.
לכן, אדוני השר, אני מבקשת ממך כאן היום: קח את היוזמה לידיים, כי יש לנו בעיה קשה מאוד בתחום התקשורת בישראל בכלל, ואני חושבת שצריך להוביל מהפכה, לא רפורמה – כי רפורמה אצלנו זה תמיד משהו מאוד כלכלי – בתחום התקשורת, כאשר אתה ושר התקשורת ביחד, ואני אשמח להיות אחת מהצוות, יוזמים שינוי בכל נושא התקשורת במדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, ויענה למציעים השר יולי אדלשטיין. יושב-ראש הקואליציה יפסיק להיות מוטרד. אתה מסתובב כל הזמן, וזה מראה – – –
<זאב אלקין (הליכוד):>
– – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, עכשיו אתה נכנס – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
רציתי לעזור לו, יצאתי מסובך.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – כל זה עד חנוכה.
<נסים זאב (ש"ס):>
כנסת נכבדה, בדיוק כשרציתי לעלות אמרו לי כולם שממהרים להדליק נרות. מעניין, תמיד כשאני עולה לדבר יש כל כך הרבה תוכניות לכל חברי הכנסת. אני רוצה להזכיר לחברים שאפשר להדליק נרות כל עוד רגליהם של אנשים נמצאות בשוק, זאת אומרת כל עוד שאנשים מהלכים בשוק ויש קניות בשוק אפשר להדליק את הנרות – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
היושב-ראש – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לכם שעד שתים-עשרה בלילה השוק פתוח, ואין לכם בעיה עם זה. מי שמאחר אחרי השקיעה, אני מאפשר לו עד שתים-עשרה בלילה והוא יכול לברך בלב שקט.
<היו"ר מגלי והבה:>
נא לא להתווכח עם הרב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אחראי לברכה, שלא תהיה ברכה לבטלה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני מבין שהחוב שמוטל בעצם לשפר, לאזן ולאפשר לכולם ליהנות מאותו כלי חשוב – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חברת הכנסת יוליה שמאלוב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – של רשות השידור, ולכן צריך ש-50% יוקצו להפקות מקומיות קנויות, ו-70% מתוך ה-50% יוקצו להפקות מקומיות כדי שיהיו איזונים, וכולם ייהנו, ובוודאי מי שצריכה ליהנות קודם כול זאת הרשות המקומית. שיהיה לכם ברור שאנחנו עוסקים בטפל ולא בעיקר. אנחנו מדברים על איך לחלק את העוגה, אבל אנחנו לא עוסקים בדבר הכי חשוב: איזה תכנים, מה המסרים שמעבירים במהלך כל היום, מה הילדים שלי ושלך שומעים במהלך כל היום? רמת השדרנים והבדרנים למיניהם – פשוט לפעמים אתה לא יכול לשמוע את הרמה, את הזילות ואת הדברים שנאמרים בתשדירים האלה.
לכן, כשאנחנו מדברים על העניין הממלכתי שאסור לנו להתפשט מנכסים – הדוגמאות אני משאיר לכולם, כולם מכירים את הדוגמאות, לא חסרות פה דוגמאות – כשאנחנו מדברים על כך שאסור לנו להתפשט מנכסינו אנחנו קודם כול מתפשטים מהמוסר שלנו.
<מאיר שטרית (קדימה):>
דוגמאות. כל פעם שאתה נותן דוגמה משדרים את זה בטלוויזיה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא רוצה שישדרו. מספיק כבר משדרים אותי. אמי התקשרה אלי היום בבוקר ואמרה לי: ראיתי תוכנית מזעזעת. היא לא ידעה איך קוראים לתוכנית. ממש תוכנית של עירום.
<מאיר שטרית (קדימה):>
בבוקר?
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, היא ראתה את זה שלשום בערב, אולי במוצאי-שבת, ואולי היא טעתה בימים, אולי ביום ראשון בערב – אני לא יודע – של צעירים וצעירות. אז אני רוצה לומר לך – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
היא אמרה לי: אתה חייב לדבר על זה בכנסת. אתה חייב לזעזע את המערכת הזו. כשאנחנו מדברים על שידור ועל תוכניות, צריך לדעת מה אנחנו משדרים ומה אנחנו מראים. אנחנו לא יכולים לדרוש מהילדים שלנו להיות מוסריים כאשר תוכנית הזנונים משודרת בטלוויזיה ומעל כל במה אנחנו שומעים דברי ניבול פה ודברי ניאוץ.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אתה יכול – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
תאמין לי שאתה תהיה מומחה ממני בדוגמאות. אם יכולתי להביא את זה לפה ולהראות לחברים מעל המסך, הייתי עושה את זה בשמחה רבה. אבל מכיוון שכולם ממהרים להדליק נרות, ואני באמת לא רוצה להפריע לכם, לכו תדליקו את הנרות, ובעזרת השם, הנר הזה יאיר לעם ישראל את האור האמיתי כנר מצווה ותורה אור.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. השר רצה להשיב, ובסוף הוא ביקש שנצביע. אם כך, נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2009. אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע שישב במקומו.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22
נגד – 5
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2009,
לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעד – 22, נגד – 5. אני קובע שהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2009, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ח בכסלו התש"ע, 15 בדצמבר 2009, בשעה 12:00. חג שמח. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:37.