דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ו'
ישיבה י"ג
הישיבה השלוש-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, ו' בניסן התשס"ט (31 במרס 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:03
תוכן העניינים
הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 5
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת): 5
בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת 8
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת): 8
נאומים בני דקה 9
נחמן שי (קדימה): 9
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 10
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 10
עפו אגבאריה (חד"ש): 11
שלמה מולה (קדימה): 11
יריב לוין (הליכוד): 12
אילן גילאון (מרצ): 12
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 13
מוחמד ברכה (חד"ש): 14
חיים אורון (מרצ): 14
חנין זועבי (בל"ד): 15
אורי אורבך (הבית היהודי): 15
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 16
דב חנין (חד"ש): 16
הצעת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים 18
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכספים הזמנית): 18
חיים אורון (מרצ): 20
דב חנין (חד"ש): 21
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 22
חיים אורון (מרצ): 23
אילן גילאון (מרצ): 24
מוחמד ברכה (חד"ש): 25
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכספים הזמנית): 31
חיים אורון (מרצ): 31
כינון הממשלה והרכבה 34
מזכיר הכנסת איל ינון: 34
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 35
בנימין נתניהו (הליכוד): 40
שרת החוץ ציפי לבני: 65
מזכיר הכנסת איל ינון: 79
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: 80
ציפי חוטובלי (הליכוד): 86
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 94
אופיר פינס-פז (העבודה): 98
אברהם מיכאלי (ש"ס): 103
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 106
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 111
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 115
מוחמד ברכה (חד"ש): 117
חיים אורון (מרצ): 119
זבולון אורלב (הבית היהודי): 122
גדעון סער (הליכוד): 124
מוחמד ברכה (חד"ש): 128
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 130
שלמה מולה (קדימה): 133
דניאל בן-סימון (העבודה): 135
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 140
חנא סוייד (חד"ש): 143
ניצן הורוביץ (מרצ): 146
אורי אורבך (הבית היהודי): 149
נסים זאב (ש"ס): 153
שלי יחימוביץ (העבודה): 160
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 163
יריב לוין (הליכוד): 165
השר חיים רמון: 170
אורית נוקד (העבודה): 180
נחמן שי (קדימה): 183
דוד רותם (ישראל ביתנו): 186
שר האוצר רוני בר-און: 197
אופיר אקוניס (הליכוד): 201
מזכיר הכנסת איל ינון: 209
בנימין נתניהו: 214
יולי יואל אדלשטיין: 214
יצחק אהרונוביץ: 215
אריאל אטיאס: 215
מיכאל איתן: 216
גלעד ארדן: 216
זאב בנימין בגין: 216
בנימין בן-אליעזר: 217
אבישי ברוורמן: 217
אהוד ברק: 217
יצחק הרצוג: 218
דניאל הרשקוביץ: 218
משה יעלון: 218
אליהו ישי: 219
משה כחלון: 219
ישראל כץ: 219
לימור לבנת: 220
אביגדור ליברמן: 220
עוזי לנדאו: 221
סופה לנדבר: 221
סטס מיסז'ניקוב: 221
יעקב מרגי: 222
דן מרידור: 222
יעקב נאמן: 223
משולם נהרי: 223
גדעון סער: 223
יוסי פלד: 224
יובל שטייניץ: 224
סילבן שלום: 224
שלום שמחון: 225
הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת
היו"ר ראובן ריבלין:
חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, ו' בניסן התשס"ט, 31 במרס 2009 למניינם – אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
למרות היום העמוס שיהיה לנו היום, כאשר כנראה תוצג ממשלה חדשה בישראל, אנחנו מחויבים לתקנון הכנסת, ותקנון הכנסת מחייב אותנו להתחיל ישיבה ביום שלישי בנאומים בני דקה. אני מזמין את חברי הכנסת הנוכחים להצביע על מנת לאפשר לי – כל מי שרוצה להשתתף בנאומים בני דקה יצביע, ואז אוכל להעביר את רשות הדיבור לחבר כנסת אחר חבר כנסת.
בטרם אזמין את ראשון הדוברים, כפי שיובא אלי, אני מזמין את יושב-ראש הוועדה המסדרת, חבר הכנסת גדעון סער, עדיין, בעתיד הקרוב מאוד כנראה שר, כנראה – זה בטוח – שיביא את דבר הוועדה המסדרת. בבקשה.
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש, ראשית, להודיע על חילופי אישים בוועדות. אדוני המזכיר, תזכר אותי אחר כך אם זה מחייב אישור המליאה או לא, אלה חילופי גברי. אלה חילופי גברי מטעם סיעות אשר מטעמן ייכנסו חברים לממשלה, בעזרת השם, בהנחה שהיא תאושר הערב על-ידי מליאת הכנסת – גם במקומך, אדוני היושב-ראש, כמי שנכנס לתפקיד הנכבד הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מרגע שנכנסתי לתפקידי, תפקידי הקודם פקע, בין שרציתי ובין שלא.
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת):
זה נכון. לכן אני מבקש להקריא את הרשימה של אותם חברים אשר מתחלפים בוועדות הזמניות. בוועדת הכספים הזמנית, מטעם סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת ראובן ריבלין יכהן חבר הכנסת ציון פיניאן. היה נדמה לי שהיו עוד חברים, אבל אני לא רואה את זה בהודעה הזאת. מטעם סיעת העבודה, במקום חבר הכנסת אבישי ברוורמן יכהן חבר הכנסת אופיר פז-פינס.
זאב אלקין (הליכוד):
– – –
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת):
סליחה, חבר הכנסת אלקין, אז תודיע לי מי, לי זה מה שרשום כרגע.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אודה מאוד ליושב-ראש הקואליציה העתידי אם לא יפריע לדובר בזמן – רבותי, אם אתם רוצים להתייעץ, אני אאפשר לכם – – –
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת):
ההתייעצות הסתיימה, מכובדי היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אז נא לכבד את הבמה.
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת):
השם השני מטעם סיעת הליכוד הוא חבר הכנסת כרמל שאמה, במקום חבר הכנסת איוב קרא. וזה בנוסף לחילופין שלך.
ואני ממשיך: בסיעת העבודה, במקום חבר הכנסת אבישי ברוורמן יכהן חבר הכנסת אופיר פינס-פז. מטעם סיעת ישראל ביתנו, במקום חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב וסופה לנדבר תכהנה חברות הכנסת פניה קירשנבאום ואורלי לוי. עד כאן ועדת הכספים הזמנית; האם אנחנו צריכים לאשר את החילופין האלה? רק בהודעה, מצוין.
אנחנו עוברים לחילופי גברי בוועדת החוץ והביטחון הזמנית. מטעם סיעת הליכוד, במקום חברי הכנסת סילבן שלום, יובל שטייניץ, ישראל כץ ולימור לבנת, יכהנו חברי הכנסת אופיר אקוניס, דני דנון, מירי רגב וציפי חוטובלי. מטעם סיעת ש"ס, במקום חבר הכנסת יעקב מרגי יכהן חבר הכנסת חיים אמסלם. מטעם סיעת ישראל ביתנו, במקום חברי הכנסת יצחק אהרונוביץ, עוזי לנדאו ודניאל אילון, יכהנו חברי הכנסת רוברט אילטוב, אלכס מילר ומשה מטלון.
בוועדה המסדרת, במקום חבר הכנסת גדעון סער – זה אני – המכהן כיושב-ראש הוועדה, יכהן חבר הכנסת זאב אלקין כיושב-ראש הוועדה המסדרת. אולי לזה נדרש אישור, אינני יודע. גם לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אותו הדבר, הודעה.
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת):
ובמקום החברים גדעון סער, יולי אדלשטיין וגילה גמליאל יכהנו חברי הכנסת דני דנון, מירי רגב וציפי חוטובלי. מטעם סיעת ש"ס, במקום חבר הכנסת יעקב מרגי יכהן חבר הכנסת נסים זאב. עד כאן חילופי גברי בשלוש הוועדות הזמניות.
בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת
גדעון סער (יו"ר הוועדה המסדרת):
אני עובר לנושא אשר טעון אישורה של הכנסת, והוא על-פי בקשת יושב-ראש הכנסת: חברים בנשיאות, או סגנים, סגני יושב-ראש זמניים ליושב-ראש הכנסת. הוועדה המסדרת המליצה פה אחד לבחור בחברי הכנסת אופיר אקוניס ועתניאל שנלר כסגנים זמניים ליושב-ראש הכנסת. כהונתם תפקע עם מינוים של סגנים קבועים ליושב-ראש הכנסת, והם בעצם נועדו – עד להקמת הנשיאות בהרכבה המלא, הקבוע – לסייע בידי יושב-ראש הבית בניהול הישיבה; אחד מהקואליציה, אחד מהאופוזיציה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, רבותי חברי הכנסת, הצבעה על הודעתו של יושב-ראש הוועדה המסדרת בדבר מינוי זמני של שני סגנים ליושב-ראש, שכן אנחנו לא יודעים מתי העבודה תסתיים ותמונה נשיאות הכנסת. אני מבקש את אישורכם. נא להצביע – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת הוועדה המסדרת לבחור את חברי הכנסת עתניאל שנלר ואופיר אקוניס לסגנים ליושב-ראש הכנסת נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובכן, 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחבר הכנסת עתניאל שנלר וחבר הכנסת אופיר אקוניס יהיו סגני יושב-ראש הכנסת ויוכלו לנהל את ישיבות הכנסת כאשר יתבקשו לעשות כן על-ידי. תודה רבה.
נאומים בני דקה
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לראשונה לנושאים לסדר-היום. אנחנו דנים בנאומים בני דקה. חברי הכנסת נרשמו, מי שרוצה להירשם עוד – אנחנו נוסיף את שמו. אני מזמין קודם כול את חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – את חבר הכנסת אריה אלדד, לשאת את דברם. עכשיו נרשמו עוד, כן – ג'ומס.
קריאה:
– – – להירשם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כן, בבקשה. חבר הכנסת ברכה, אתה נרשמת. רבותי, נא לפתוח את הרמקול.
נחמן שי (קדימה):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את הדקה – פחות חמש שניות – שעומדת לרשותי כדי לפנות אל עיריית תל-אביב.
מסתבר שב-24 באפריל ייערך מרתון בתל-אביב, והעירייה, שהעבירה את האחריות למרתון לחברה פרטית, מבקשת לגבות 50 שקל מכל משתתף, שזה יפה כשלעצמו, אבל זה כולל את חיילי צה"ל. והגיעה מחאה גדולה – גם אלי – של חיילים שרוצים להשתתף במירוץ הזה, וההוצאה הזאת גבוהה בשבילם ולא נראית להם. יש פוטנציאל של כ-20,000 חיילים שרוצים ואוהבים לרוץ ויכולים להשתתף במירוץ הזה. יתר על כן, ערים אחרות בישראל, כמו רעננה וירושלים, פוטרות את החיילים מתנאי ההשתתפות במירוץ. ולכן, אני מבקש לנצל גם את הבמה הזאת כדי לבקש מעיריית תל-אביב למצוא דרך ולהקל על חיילי צה"ל שרוצים להשתתף במירוץ.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה על כך שעמדת בזמן אף-על-פי שלא היה שעון לנגד עיניך. חבר הכנסת אלדד, שהוא ותיק ויודע – השעון יופעל ברגע שאתה תתחיל לדבר. בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה. התפרסם בתקשורת כי מבקר המדינה העביר לעיונו של שר הביטחון חוות דעת שבדקה את ההסדרים הכספיים שאושרו לו בעת שהתמנה לשר. חוות הדעת עסקה בפרשת "טאורוס", החברה שהקימה רעייתו של שר הביטחון.
כזכור, הוועדה אסרה את המשך פעילות החברה, והיום נמסר בתקשורת כי היא גם הורתה לרעייתו של שר הביטחון להחזיר את התשלומים שכבר קיבלה מיום שנאסרה פעילות החברה. דומני שלפני שמושבעת הממשלה החדשה, ולפני ששר הביטחון הישן-חדש נכנס שוב לתפקידו, ראוי שהוא יתיר את פרסום חוות הדעת במלואה, כדי שגם חברי הכנסת יוכלו לדעת אם יש להם אמון שלם בממשלה אם לאו. תודה רבה.
קריאה:
– – – אריה, אם תקרא את חוות הדעת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. האם אני הכרזתי אחרי חבר הכנסת אלדד? חבר הכנסת בן-ארי, בקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, לפני כשבוע וחצי יצא ראש המכינה הקדם-צבאית מהצפון, מ"אורנים", והכפיש וביזה את חיילי צה"ל בעדויות שהן לא עדויות; דבר ששום בית-משפט לא קיבל אותו מעולם, עדות שלא התקבלה בצורה מסודרת, נקראה בתקשורת עדויות, והדברים הוכחו כדברים שאין להם שחר, שאין להם רגליים, וכל כולם באו להכפיש ולפגוע בחיילי צה"ל.
אני הייתי מבקש משר הביטחון ומשאר המשרדים שעוסקים במימון של אותה מכינה קדם-צבאית לקרוא לסדר את אותו ראש מכינה קדם-צבאית, שהאג'נדה הפוליטית שלו הובילה אותו לפגוע, להכפיש שלא כדין, אחרי שהתברר שכל הדברים האלה לה היו להם לא ידיים ולא רגליים, אלא מזימה לפגוע בחיילי צה"ל. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת. חבר הכנסת כרמל שאמה, ואחריו – חבר הכנסת אגבאריה, בבקשה. כרמל שאמה – מוותר. חבר הכנסת אגבאריה – בבקשה, אדוני.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת הנכבדים, ברצוני קודם כול לברך את היושב-ראש על בחירתו. הדבר השני – אני רוצה לברך על ההחלטה האמיצה, הנכונה, של החבר רובי ריבלין, שהוא רוצה לבקר באום-אל-פחם. אני חושב שהחלטה כזאת היא אמיצה, נכונה, בזמן הנכון, כתשובה לאלה שרצו להיכנס לאום-אל-פחם בצורה גזענית ובצורה מאוד פרובוקטיבית.
אני מקווה שהביקור הזה יהיה באמת פתיחה של עידן חדש ושל דוברות, ואנחנו חושבים שיש אפשרות לדוברות כזאת. אנחנו מברכים על זה שאתה תבוא, ומקווים שזה יפסיק את הרדיפות של הבחורים הצעירים באום-אל-פחם, אשר אחרי הביקור ההוא, עד היום, נתקלים במעצרים של המשטרה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. פשוט צריך להקפיד על דקה. אנחנו רוצים הידברות, לא דוברות. דוברות זה מישהו שאומר לאחר בלי שהשני רוצה לשמוע. אנחנו רוצים להידבר, גם במחלוקות – להידבר. אני וחבר הכנסת מוחמד ברכה – כמעט אין דבר אחד שאנחנו מסכימים עליו, אבל אנחנו כל הזמן מדברים. מדברים מתוך הבנה שכל אחד אומר את דבריו, והוא מאמין בהם, ובהחלט מכבדים זה את זה אף שלא מסכימים. יש דברים שאנחנו מסכימים עליהם, ברמה האישית, כמובן.
חבר הכנסת מולה, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת לוין מהליכוד. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה, בהזדמנות שניתנה לי, לפנות אל מנכ"ל שירות התעסוקה יוסי פרחי. התברר לנו באמצעות התקשורת שכ-20,000 מפוטרי היי-טק לא יכולים לקבל דמי אבטלה בימים אלה, אף-על-פי שהם שילמו דמי ביטוח אבטלה כדין וכדת. אני לא יודע מדוע שירות התעסוקה לא יכול להביא את התקנה לתיקון לוועדת הכספים. מדובר באנשים שבאמת מאבדים את מקומות העבודה שלהם. הם צריכים להביא פרנסה לביתם. אני חושב שהלקונה הזאת חייבת להיות מתוקנת, כי אני לא יכול להיות משוכנע שבממשלת הג'ובים שמתהווה והולכת תבוא הישועה. דווקא אולי באמצעות אנשי מקצוע כמו מנכ"ל שירות התעסוקה, המפוטרים יכולים לקבל את כספם, שהם שילמו עבור דמי הביטוח הלאומי, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת לוין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת גילאון. מאוד נעים לי לומר חבר הכנסת גילאון, מאוד נעים לי.
יריב לוין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להעלות כאן את המצב המחפיר, המביש, במערת המכפלה. הייתי בסיור במקום. אני רוצה לומר לכם שערב חג הפסח, כאשר אמורים להגיע לשם אלפי מתפללים, אם לא למעלה מזה, המצב הוא מביש. אני חושב שהשר לענייני דתות – השר הנכנס – מוכרח לקחת על עצמו לתאם עוד לפני חג הפסח, עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, פעולה מיידית כדי להעביר למקום קודם כול אמצעים מינימליים דוגמת כיסאות מכובדים, מקום סביר שבו אפשר יהיה לקיים את התפילות, וכמובן בשלב שני לטפל בנושאים המהותיים יותר, שהם נושאי הקירוי בשטח שמיועד למתפללים היהודים, וכמובן, הסוגיה שלטעמי דווקא אתם – ואני פונה כאן למשל אליך, חבר הכנסת ברכה – צריכים למחות עליה, וזה המצב הלא-סביר שיהודים יכולים להיכנס לאולם-יצחק רק עשר פעמים בשנה.
אני שואל אותך: האם היית מקבל שיטה כזאת שבכל מקום שבו נרצחו אנשים, בני עמו של זה שרצח תימנע מהם הכניסה למקום במשך 355 ימים בשנה? יש לי ספק גדול אם התקדים הזה הוא נכון מבחינתך. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה לא צריך להשיב. אתה רק שאלת אותו שאלה רטורית, אני מבין.
בבקשה, חבר הכנסת גילאון, ואחריו – חבר הכנסת גנאים.
אילן גילאון (מרצ):
תודה, אדוני. גם לי נעים לשמוע את קולך נותן את רשות הדיבור; מאוד. זה קצת מנהרת זמן נעימה מאוד.
אדוני, חשבתי שהיום הוא יום חגיגי, ואני באתי ככה מהפגנה שקיימו נוער מרצ בחוץ. אבל בדרך נפגשתי עם אנשים מבית-שאן, אדוני. הם נמצאים שם כבר 17 ימים ולילות; אנשים מבוגרים, בגיל שלי ואפילו יותר. אדוני יודע שבגיל הזה קצת קשה לישון באוהלים ולחיות בתוך החרדות האלה. הם כבר יותר מחודשיים לא קיבלו משכורת, אדוני, בבית-שאן. ובית-שאן – אתה יודע – כולם כאן מחוברים אליה, והכול מחובר. והנה, האנשים האלה כל כך נגעו ללבי, ואני הרגשתי שאני לא יכול לעשות בשבילם בעצם שום דבר, כי אתה יודע, אדוני, אני אומנם חבר כנסת עם תיק, אבל עם תיק הייסורים. אז אמרתי שהדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לקרוא בשמם מהמיקרופון הזה לבלינקוב, לפקיד הבכיר ממשרד האוצר שאמור להסדיר את העניין הזה. אנא, שחררו את האנשים האלה הביתה עד שתבוא ועדה, ותשלמו להם את המשכורות. תודה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גילאון, אני שמח להודיע לך שכנראה ראש אגף תקציבים כיוון לדעתך, לדעת גדולים, וכרגע הודיעו לי בפתק ששולמו שתי משכורות לעובדי בית-שאן, ובשלב זה בא פתרון לנושא העובדים. אני באמת מברך את ראש אגף תקציבים, ואני מברך את כל חברי הכנסת שהתערבו בעניין זה, והצלחנו לעזור לאותם עובדים אשר נמצאים במצוקה, יהיו האשמים אשר יהיו – ובאמת עיריית בית-שאן נמצאת בצרה לא קלה בגלל מקורות ההכנסה שלה.
אני מאפשר לחבר הכנסת גנאים, ואחריו – חבר הכנסת ברכה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתחלה אני מאחל הצלחה ליושב-ראש וברכות על התפקיד.
אדוני היושב-ראש, ירושלים אינה עיר כמו כל הערים שבעולם, כי אם מרכז שלוש הדתות המונותיאיסטיות, והאיזון בין האוכלוסייה היהודית והערבית הוא דבר מאוד רגיש לישראל ולאזור. לכן כל צעד, או מדיניות שננקטת על-ידי הממשלה או העירייה שתוביל להפרת איזון זה תגרום להצתת האזור ולשפיכות דמים.
לפי מחקר סודי שערך האיחוד האירופי ולפי מה ששומעים ורואים, ישראל פועלת להעמקת שליטתה במזרח-ירושלים, וצווי ההריסה של עשרות בתים בסילואן הם חלק מתוכנית לדלל את מספר התושבים הערבים בעיר. התוכנית של עמותות המתנחלים ואחרים, למשל התוכנית ליצירת רצף אורבני יהודי בין מעלה-אדומים לירושלים, היא חלק מהתוכנית הזאת להעמקת שליטת ישראל במזרח-ירושלים.
אני חושב שתוכניות אלה מדרדרות את האזור וגם לא מביאות שלום. כל התוכניות האלה משדרות לאזור ולעולם, וגם לאמריקנים, שממשלת ישראל לא רוצה להמשיך בתהליך השלום. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברך את חבר הכנסת ריבלין, יושב-ראש הכנסת, על בחירתו, שהוא ראוי לה. על אף המחלוקות המהותיות שהיטבת לתאר, אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה שיירשם בפרוטוקול שהייתי מצביע בעדך. לא יצא לי להצביע, כי השתתפתי אתמול באירועי יום האדמה, שהוא יום חשוב לנו, לאוכלוסייה הערבית, ולכל דמוקרט במדינת ישראל.
ההערה שלי היא בעניין ביקורת חריגה שנשמעה נגד ביקורו של האפיפיור בנצרת. אני רוצה לומר, כמי שממלא תפקיד מרכזי בחיים הפוליטיים והחברתיים של האוכלוסייה הערבית בישראל, שביקורו של האפיפיור בנצרת הוא ביקור ראוי, רצוי, והוא יתקבל בברכה. אני חושב שעצם הביקור ועצם ההכרעה בסוף שהמיסה המרכזית תהיה בנצרת הם רק אות כבוד, גם לו וגם לנצרת, וגם לאוכלוסייה הערבית.
אני רוצה לומר מכאן, מעל הדוכן הזה, אף-על-פי שאני לא נמנה עם חבר מרעיתו וכנסייתו, אני רוצה לומר לו: ברוך הבא לנצרת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השבוע התפרסמה ידיעה שעל-פיה הנהלת הרכבת הכניסה קריטריון חדש למי שעומד על-יד המחסומים ודואג שהם ירדו ויעלו כאשר חולפת רכבת, וזה שירות ביטחוני. כמי שחולף על פני מחסום כזה מדי יום, לפחות פעמיים ולעתים יותר, אני רוצה להודיע לך, אדוני היושב-ראש, שמה שעושה אותו אדם הוא לעמוד ליד המחסום ולהסתכל שהוא עולה ויורד. כבר מזמן שירתתי בצה"ל ומעולם לא זכור לי שעברתי אימון מהסוג הזה, שמכשיר אותי יותר ממישהו אחר לראות אם המחסום עולה או יורד, ואם חס וחלילה הוא לא ירד – לעשות תנועה כזאת שעוצרת את התנועה.
זוהי גזענות פשוטה של חברה ממשלתית, שלא הכחישה את האמירה הזאת וגלגלה את האחריות לחברת שמירה. אני מקווה שכאשר הכנסת תתחיל לפעול, ואולי אפילו קודם, יימצא המקום לומר שזה בדיוק סוג האמירות וההחלטות שריח חריף של גזענות נודף מהן.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת אורון. חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת אורי אורבך.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, אתמול ציינו את יום האדמה ה-33, כאשר ברקע עומדות כל תוכניות ההפקעה החדשות, וגם אלה הישנות שעוד לא מומשו. אני רק רוצה להסביר דבר אחד, למה מפקיעים: אם המדינה היתה מפקיעה את האדמות של הערבים בגלל הצורך של היהודים, היינו מבינים שזו גזענות, שהצורך של הערבים והעובדה שהאדמות הן שלהם שווים לאפס מול הצורך של היהודים והעובדה שהמדינה מגדירה את עצמה כמדינת היהודים. אבל הסיבה איננה צורך של היהודים, הרי שטח שיפוט של יישוב יהודי גדול פי-חמישה עד פי-20 משטח השיפוט של כפר ערבי עם אותו מספר תושבים. לכל תוכניות ההפקעה למען כבישים או צרכים ציבוריים אחרים הוגשו תוכניות אלטרנטיביות, הנמנעות מהפקעת אדמות לאזרחים הערבים. לכן, אדוני היושב-ראש, צריכים לחפש סיבה אחרת חוץ מאשר צורך היהודים, שהוא בפני עצמו סיבה גזענית. יש למדינה צורך שלא יהיו לערבים אדמות, יש לרשויות המדינה צורך בנישול הערבים מאדמותיהם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת אורבך.
חברי הכנסת החדשים צריכים להבין שבנאומים בני דקה אפשר לסטות בכמה שניות, אבל לא מעבר לכך. את בסדר גמור, חברת הכנסת זועבי. בבקשה, חבר הכנסת אורבך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מחר ב-10:00 ובמשך כל הבוקר יתארחו כאן נערים שמשחקים בקבוצות כדורגל משותפות מטעם ארגון "צו פיוס". הם משחקים, כמובן, בימי חול. לא תמיד הדבר קל להם, מכיוון שלא תמיד מתחשבים ברצון שלהם. אלו קבוצות שפועלות בשדרות, כפר-סבא, קריית-גת, שעריים, ירושלים ולוד. אני חושב שמשחקם המשותף של דתיים וחילונים בקבוצות כדורגל הוא דוגמה ומופת; רק זה נמנע בקבוצות הבוגרים, כיוון שהמשחקים, כאמור, מתקיימים בשבת. אני מקווה שהדוגמה הזאת של "צו פיוס" תהיה נר לרגלה – זה הביטוי המתאים – של ההתאחדות לכדורגל, ואולי בבוא היום יום חמישי בערב יהיה יום המשחקים המרכזי לקבוצות כדורגל בוגרים, כדי שגם קהל דתי יוכל ליהנות – עד כמה שניתן ליהנות מכדורגל בישראל – מהמשחקים האלה, ובא לציון גואל.
היו"ר ראובן ריבלין:
אחת הטענות היא על הסבל בכדורגל הישראלי. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מברך את היושב-ראש, שזו לא הקדנציה הראשונה שלו. אני מאחל לך הצלחה.
הדבר השני, כמו שאמר חברי עפו אגבאריה, אתה מוזמן לבוא לאום-אל-פחם, זה כבוד גדול לאום-אל-פחם. זו דווקא הוכחה שאין בעיה ליהודים לבקר ביישובים ערביים – הם מוזמנים לבקר. הבעיה היא לאיזו מטרה באים לבקר.
דבר אחר, לדעתי יש כמה תופעות שמאוד-מאוד מדאיגות, מה גם שהן באות לאחר מסע בחירות מכפיש ומסית נגד הציבור הערבי: סוגיית התצפיתנים ברשות הרכבות, הסוגיה במכללת "קיי" – נודע לי שמבטלים את תנאי הקבלה לסטודנטים, היהודים לא צריכים את הפסיכומטרי, אבל מהסטודנטים הערבים דורשים את הבחינה הפסיכומטרית. הרבה סוגיות שמעוררות דאגה שיש מגמה אנטי-דמוקרטית. לכן המאבק איננו צריך להיות כאילו שזו בעייתו של הציבור הערבי. זו בעייתה של הדמוקרטיה הישראלית, מה גם שיש דאגות מהמגמה של הממשלה, כפי שעולה מקווי היסוד או ההסכמים, למשל ההסכם בין הליכוד לבין ש"ס. דברים כאלה כולנו, גם הליכוד וגם אתה כיושב-ראש, צריכים להתנגד להם ולפעול נגדם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. הוא אחרון הדוברים, אלא אם כן יש מישהו שביקש לשאת נאום בן דקה ולא נרשם. בבקשה, אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לברכות החמות. אני מאחל לך הצלחה. אני בטוח שאתה תצליח, ואני יודע שההצלחה שלך תהיה הצלחה של הכנסת ושל החברה הישראלית.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לידיעה שהתפרסמה על כך שבנק הפועלים מצא היכן אפשר לקצץ – כמובן, בשכרם של עובדי הקבלן שעובדים בבנק. בנק הפועלים הורה לחברה שהוא מעסיק, חברת כוח-האדם, לקצץ 7.5% בשכר של כל עובדי כוח-האדם שמועסקים בבנק וגם לבטל את משרת האמהות העובדות, שאפשרה לעובדות עם ילדים קטנים לעבוד במתכונת של משרה מלאה בת שמונה שעות.
אדוני היושב-ראש, זוהי דוגמה של התנהגות מחפירה, של בנק שיש לו הרבה מאוד כספים – אני שומע שהבעלים של הבנק מנהלת ימים של מעשים טובים, וטוב שהיא עושה מעשים טובים, אבל מעשים טובים צריכים להתחיל בבית, ובמקרה הזה להתחיל בבנק. להתחיל באלה שהם הכי חלשים בבנק, והם עובדי הקבלן בבנק. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין, שכרגיל עמד בזמן.
הצעת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים הזמנית, חבר הכנסת זאב אלקין, ויציג צווים שעליהם אנחנו חייבים להצביע על מנת שיהיו בתוקף, שכן תוקפם של צווים קודמים הוא עד מחר, נדמה לי.
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכספים הזמנית):
אדוני היושב-ראש – אגב, בהערה אישית, אני שמח לעמוד פה. אני עומד פה כי אתה יושב כאן. יש קשר ישיר בין שני הדברים.
היו"ר ראובן ריבלין:
בין השאר, בחרו אותי רק כדי שאתה תעמוד כאן ואני אשב כאן.
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכספים הזמנית):
בהחלט.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפניכם מונחים תשעה צווי תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, וכן צו היטלי סחר (היטל יבוא הנובע מהסכם העדפה) (הוראת שעה), התשס"ט–2009.
ועדת הכספים אישרה שמונה מן הצווים האמורים ב-23 במרס, ושניים נוספים – ב-30 במרס, לאחר ששבוע קודם לכן התקיים בהם דיון ראשוני והועלו לגביהם טענות שונות. בדרך כלל, לאחר שוועדת הכספים מאשרת צווי מכס מסוג זה, הם מונחים במליאה למשך שבעה ימים, ולחבר הכנסת הזכות להודיע כי ברצונו שהכנסת תבטל את ההחלטה. עם זאת, החוק קובע כי שלושה שבועות לפני תום כנס של הכנסת ההחלטה טעונה גם אישור הכנסת. הצווים המונחים לפניכם, אשר אושרו בוועדת הכספים, הם כדלקמן:
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 31), התשס"ח–2008, שמטרתו תיקון אופן חישוב המכס ביחס למכונות ומכשירים מכניים, ציוד חשמלי, מקליטים ומפיקים לקול, לתמונה, לטלוויזיה, וחלקים ואביזרים של פריטים אלה. מדובר בתיקון בהתאם לאמנת בריסל, שעליה חתומה מדינת ישראל.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה) (מס' 2), התשס"ט–2008, שמטרתו הטלת מכס אחיד על כל המדיות האופטיות המכילות קול, תמונה או וידיאו.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 29), התשס"ח–2008, שמטרתו לקבוע מס קצוב של 80 שקלים על כל מצבר לרכב המיובא לישראל.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשס"ט–2008, שמטרותיו שתיים: האחת, לסווג תערובות דגים באופן שלא תהיה פרצה המאפשרת ייבוא תערובות מהסוג האמור בפטור ממכס. השנייה, לקבוע סיווג אחיד למחליפי חום, באמצעות לוחות, כחלקי חילוף לרכב.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס"ט–2009, שמטרתו שינוי שיטת החישוב בייבוא אגוזי מקדמיה.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 18), התשס"ט–2009, שמטרתו אף היא לקבוע מס אחיד לגבי תבלינים שונים. על-פי רוב מדובר בהפחתה בפועל של שיעורי המכס המוטל.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 19), התשס"ט–2009, שמטרתו לסווג טובין אחרים לטלוויזיה, בהתאם לפסק-דין של בית-המשפט, ולהטיל מכס על הטובין שלא נקבע לגביהם בפסק-הדין כי הם פטורים.
צו היטלי סחר (היטל יבוא הנובע מהסכם העדפה) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, שמטרתו לעדכן את כמות הטובין המיובאים בפטור מארצות-הברית בהתאם לאמנת הסחר הבין-לאומי בין ישראל לארצות-הברית. מדובר בהגדלת כמויות הטובין המיובאים בפטור. הצו יעמוד בתוקפו עד תום שנת 2009.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 30), התשס"ח–2008, שמטרתו להטיל מכס על גלאים המסווגים כחלק של מזעיקי פריצה, על מנת להגן על הייצור המקומי.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 14), התשס"ט–2009, אשר נועד להטיל מכס על מאיידים המיוחדים למזגני רכב, בדומה לשאר חלקי החילוף לרכב, ובנוסף, להטיל מכס על יבוא פיסטוקים לישראל. הטלת מכס על יבוא הפיסטוקים נדרשת לנוכח טענת רשות המסים כי קיים יבוא של פיסטוק שמקורו באירן, והוא מגיע דרך טורקיה ביבוא פטור ממכס. יצוין כי יבוא פיסטוקים מארצות-הברית וממדינות החברות באיחוד האירופי פטור ממכס בשל הסכמי הסחר עם המדינות האמורות, שעליהן חתומה ישראל.
לנוכח ההתנגדות שהובעה בוועדה, הוצעה פשרה כי רשות המסים תקבע מכסה של 200 טונות יבוא פיסטוקים שיהיה פטור ממכס. שר האוצר יפרסם צו תעריף המכס שלפיו המכסה האמורה תהיה פטורה ממכס.
כל הצווים האמורים אושרו בוועדת הכספים לאחר דיון ולאחר שנבחנה נחיצותם. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצווים המונחים בפניכם, על מנת שיעמדו בתוקפם. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים הזמנית, חבר הכנסת אלקין. אנחנו עוברים, חברי חברי הכנסת, לדיון על-פי רשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – נדמה לי שאיננו נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד – איננו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, איך לא, הוא תמיד נוכח. בבקשה, חבר הכנסת יעלה ויבוא. שלוש דקות לכל דובר.
חיים אורון (מרצ):
למה אין פה רשימה, אדוני היושב-ראש?
היו"ר עתניאל שנלר:
נא להסתכל ולראות שיש רשימה.
חיים אורון (מרצ):
אין, אין רשימה.
היו"ר עתניאל שנלר:
בוא נבדוק את זה עוד פעם.
חיים אורון (מרצ):
לא, רק עד אופיר פינס.
היו"ר עתניאל שנלר:
בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך על תפקידך הזמני החדש.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים בצווים שעניינם כלכלה, מיסוי, הכנסות והוצאות של המדינה. אי-אפשר ביום כזה לא לדבר על המהלך הדרמטי של הקמת הממשלה החדשה, ממשלה שעלותה לעם ישראל היא 770 מיליון שקל לארבע שנים וחצי. נעשה חשבון באחד העיתונים הכלכליים, שהעלות של השרים הנוספים מעבר ל-20, זאת אומרת, ההפרש בין 20 ל-30 – אני מבין שהיד עוד נטויה, אולי נעבור גם את ה-30 – אבל החשבון אומר שהעלות הנוספת של שרי הממשלה מ-20 ל-30 היא בערך 320 מיליון שקל לקדנציה, סכום שמספיק להגדלת סל התרופות, אדוני היושב-ראש, ב-40%, לשיפור מאוד משמעותי – – –
דני דנון (הליכוד):
מה הקשר להצעת החוק?
דב חנין (חד"ש):
תלמד את תקנון הכנסת ואז תבין.
– – – לשיפור מאוד משמעותי בזכויותיהם של מובטלים, לעזרה לאוכלוסיות חלשות ונזקקות בחברה הישראלית. אנחנו, אדוני היושב-ראש, עומדים היום בפני אישורה של ממשלה בזבזנית, מופקרת, שבעצם לוקחת ושולחת את היד אל תוך הקופה הציבורית, מחלקת תפקידים, מחלקת כיבודים, בלי שום התחשבות, לא במצב החברתי, לא במצב הכלכלי, תוך התעלמות מהרגישות שקיימת בציבור, תוך התעלמות מהרגשות שקיימים בציבור.
מהלכים כמו הקמת הממשלה הנוכחית מוציאים שם רע לפוליטיקה בארץ הזאת. מהלכים כאלה הם הגורמים לכך שאנשים לא רוצים להאמין בפוליטיקה, לא רוצים להאמין לפוליטיקאים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהכנסת צריכה לעשות בעניין הזה חשבון נפש רציני.
אני שמעתי את ההסברים, שמאשימים בכול את השיטה הקלוקלת. כמה נוח וכמה פשוט לעשות את זה, אבל כמה לא נכון. הרי באותה שיטה היו בישראל ממשלות רבות לפני הממשלה הנוכחית, ובכל זאת הממשלה הנוכחית שוברת כל שיא, פורקת כל מסגרת ופורצת כל תחום בהיקפי המינויים חסרי התקדים שהיא עושה.
לכן, אדוני היושב-ראש, האשמה גם הפעם היא לא בשיטה. גם הפעם האשמה היא באלה שמנצלים את השיטה הפוליטית, באלה שמנצלים את המערכת הפרלמנטרית, כדי לחלק שלל פוליטי באופן מופקר וחסר אחריות.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם ולומר שכשהכנסת דנה בנושאים כלכליים, היא צריכה קודם כול להפנות את המבט פנימה, ולדרוש קודם כול מאתנו, מעצמנו, מהמערכת הפוליטית, להתנהג בצורה אחראית וראויה. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים לחבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה – מוותר. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, האם הוא נמצא באולם? אינו נוכח. חבר הכנסת אריה אלדד, יעלה ויבוא. בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתנצל על הצרידות ולכן אהיה קצר; אבל זה קשור לעניין. אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בצווים האלה, הם עוסקים בעניין קיומי לישראל. זאת סוגיית הגרעין האירני – הפיסטוק. כידוע לכם, אנחנו רוצים להרים את חומות המכס כדי למנוע הבאת גרעין אירני לארץ, וזה מוביל אותנו ישירות לעיסוק בסוגיה פיזיקלית אחרת.
כידוע לכם, היהודים הם אבות הפיזיקה המודרנית. החידושים הגדולים ביותר, ההמצאות הגדולות ביותר בפיזיקה במאה ה-20 הן של יהודים, וממש בימים אלה אנחנו עדים לפריצת דרך בפיזיקה המודרנית – אנחנו רואים שהחלקים גדולים מהשלם. אנחנו רואים לנגד עינינו ממשלה קודמת – לא הייתי מחסידיה, בוודאי, ואני שמח שהיא הולכת מאתנו, ברוך השם – אבל היא היתה ממשלה שלמה, פחות או יותר, וכל הטענות שהיו לי לממשלה הקודמת לא כללו אפילו פעם אחת טענה שהממשלה קטנה מדי. והנה, לנגד עינינו ממש, במלאכת נגרות מפוארת, שהועלתה מהמחסן מימי שרון, אנחנו מגדילים את הממשלה ל-30 שרים ושמונה סגני שרים. ברור לגמרי שהחלקים במקרה הזה גדולים מהשלם.
אבל בתוך כל החלקים וחלקיקי החלקיקים האלה לא נמצא שר בריאות אחד. בכל השרים, בכל התיקים החדשים שהומצאו, בכל הפטנטים האלה, שכל תכליתם היתה לייצר עוד כיסא אחד ליד שולחן הממשלה, דווקא שר בריאות לא מצאו? ואחר כך אתם מתפלאים שאני צרוד? תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, ברכות על היבחרך מחדש, עדיין באופן זמני. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 30). אם חברי הכנסת לא עשו שיעורי בית, חבר הכנסת אלדד, והם לא יודעים מה עניינו של תיקון מס' 30 – עניינו גלאי לממסרים המופעלים על-ידי תנועת אדם. פריט המכס הזה נמוך מפריט המכס של מזעיקי פריצה, ולכן יש הכרח, ונמצא מי שעשה פטנטים והביא את זה.
אבל זה לא מה שאני מבקש. אדוני היושב-ראש, תשימו גלאי עם קאונטר – סופר – של תנועת אדם פה, והוא יספור: אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, 30. הוא יתחיל לצפור, כמו שגלאים עושים תמיד, כאשר יעברו מספר מסוים. תגידו, מה אתם עושים? לכן טוב שהוסר המכס, אבל תשתמשו בזה: תשימו גלאי אחד כאן, גלאי אחד כאן, עם סופר, ידידי דן מרידור, וכאשר נעבור, נגיד את מספר 24, הוא יתחיל לצפור כמו שיש אזעקות של רכב, כך שאי-אפשר להיות בסביבה.
אולי סוף-סוף אז תבינו שהשערורייה הזאת, שחשבנו שגמרנו אותה כבר, של עוד שולחן ועוד שולחן ועוד שולחן – ואז, אתה יודע מה, ידידי אריה אלדד? אז גם יהיה שר בריאות. רק אז יהיה שר בריאות. ככה, מי צריך שר בריאות? צריך חלקי שרים – אבל זה כבר חלק מנאום שאנאם אחר כך. אז תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אילן גילאון, אחר כך חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני רוצה להזכיר לכולם שאנחנו עוסקים עכשיו בדיון על צווים שהביאה ועדת הכספים.
חיים אורון (מרצ):
אתה רוצה להגיד שלא דיברתי לעניין?
היו"ר עתניאל שנלר:
מאוד לעניין. רק ניסיתי להזכיר, שמא נשכח, על מה הדיון.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה לדבר על בלו ועל מס. בעיקר כתוצאה מהבלו שהושם על התנועה שלי, מרצ; לנו אין מספיק זמן כדי לדבר בדיון שלאחר מכן, ולכן אני לוקח לעצמי את הזכות לדבר עכשיו.
אבל אני רוצה להיות הרבה יותר לארג' מיושב-ראש מרצ חיים אורון, ולהגיד שיכולתי גם אני לעמוד כאן ולקנטר את הממשלה הזאת, ולהגיד שאתם רחבים, ולהביא את כל הציטוטים מני ציטוטים, ציטוטים שונים, שכל אחד אומר על השני בתורו. אני אומר: לא. אני אומר: מתאים לי. בניתם ממשלה פעמיים ח"י – אדוני ראש הממשלה, זה נותן לך משילות? תמשול, בבקשה. אני לא מתנגד שפילוסוף יהיה שר האוצר, אין לי שום בעיה עם זה, ובלבד שהדבר הזה יפסיק פעם אחת ולתמיד את האג'נדה שבכלכלה הישראלית יותר אנשים מקבלים פחות ופחות אנשים מקבלים יותר. אם זה לא יהיה על-פי הלך הרוח של המפגש של ראש הממשלה ביום הראשון – אין לי שום בעיה. אבל ביבי נתניהו, כשר האוצר, ידוע מאוד בחלוקה ההפוכה הזאת, ולא בכדי הוא נפגש עם 60 איש שמונים 150 מיליארד.
אין לי בעיה שיהיה רק סגן שר בריאות במשרד הבריאות, ובלבד שסל התרופות יהיה מלא, ובלבד שיהיה ביטוח "פלטינום פלוס" לכל אחד. אדוני היושב-ראש, אין לי בכלל בעיה אם מישהו מהשרים צריך להיות ממונה על שיפור השירות של הממשלה, ובלבד שהממשלה הזאת, על כל גדולתה – מבחינת גודל אני מדבר כמובן, לא מבחינת דברים אחרים – הם יבינו שהם בסך הכול מלצרים ציבוריים. אין לי בעיה עם הדברים הללו, אדוני. לא אכפת לי. בעיני הממשלה הזאת היא בסך הכול תינוק עול-ימים, תינוק "אובז", אבל תינוק שאני רוצה לתת לו את כל הסיכויים, אדוני, כדי שהם ישימו סוף לדוקטרינה של החיים על החרב; כדי שהממשלה הזאת, כמה שהיא תהיה גדולה, תבין פעם אחת ולתמיד שהמחצב העיקרי של מדינת ישראל הוא התהלך המדיני, ואת התהליך הזה, את הפירות שלו, צריך לחלק בין כולם.
הממשלה הגדולה הזאת, עם כל השולחנות שלה, שיכולתי, מה שנקרא "להסתלבט" עליה כמה שאני רוצה על העבודה שהם נותנים לנגרים – אני אומר: תתחילי ברגל ימין. ממשלה רחבה, יש לך גב רחב מאוד ביחד. מחר בבוקר תיקחו את כל הרשימה של ה"חמאס", את כולם ביחד, תוסיפו עוד שניים, תקשרו בשרשרת, שימו אותם על אוטובוסים ותחזירו את הילד הביתה. לא רק משום שהילד צריך לחזור הביתה, אלא משום שזאת אבן חורצת על לבה ונשמתה של כל האומה הזאת.
לכל אוהבי ארץ-ישראל ההיסטורית – תוכיחו שאתם עד כדי כך אוהבים אותה, עד כדי כך, שאתם מוכנים להתפשר רק בחלק ממנה.
תודה רבה, אדוני. אני מאחל הצלחה רבה לממשלה הזאת, ואני אשפוט אותה בדיוק מן היום הזה, האמן לי, במלוא היושרה, שום דבר אחר לא יקרה כאן. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת מוחמד ברכה יעלה ויבוא. אחר כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על כל צו בנפרד, כך שתשבו במקומותיכם כדי שלא תהיה תקלת הצבעה. בבקשה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול יצא לי לבקר עם חברי, חבר הכנסת עפו אגבאריה, בביתו של אחד מהפצועים שנפצעו באותו יום של פרובוקציה שמרזל וחבורתו, וכנופייתו, באו לעשות באום-אל-פחם.
לילה קודם לכן שמונה צעירים נעצרו באישון לילה. המשטרה, אם היא רוצה לתשאל מי מתושבי אום-אל-פחם, היא יכלה לשלוח לו זימון ולצפות שיגיע, אבל במקום זאת המשטרה נעולה או תפוסה במחשבות של מבצעים צבאיים. היא רוצה לדמות לעצמה אופי של צבא, ואז הם באים באישון לילה, בצורה שמאוד מבהילה אנשים, ילדים ונשים, כדי לעצור אנשים שלא בורחים משום דבר.
אני חושב שמי שהיה ראוי שייעצר זו אותה חבורה שבאה לעשות פרובוקציה ולהטיל סימן שאלה על עצם קיומם של אנשים בבתיהם, על עצם קיומו של יישוב במקומו, הכוונה לאום-אל-פחם; אותה חבורה שזורעת ריב ומדנים בכל מקום שהיא נוחתת בו, אם זה באום-אל-פחם ואם זה בחברון. לפני יומיים-שלושה, בשבת האחרונה, הייתי בחברון וראיתי את מעלליהם של אותם מתנחלים קיצוניים שנמצאים בתוך העיר חברון: סגירת כבישים כך שאנשים לא יכולים להגיע לבתיהם, תלמידים פלסטינים שלא יכולים לצאת לבית-ספרם, סוחרים שניזוקים יומם ולילה מאותה היאחזות התנחלותית פרובוקטיבית בלב העיר חברון, שאני חושב שזו מוגלה שיש לעקור מהר ככל האפשר. גם שם אנחנו הפגנו נגד סגירת הכבישים, ובמקום ללכת ולטפל באותם פורעים, באותם אנשים שמתנכלים לתושבים הפלסטינים, דווקא אנחנו זכינו למנת הגז הרגילה והשבועית, פעם מהמשטרה ופעם מהצבא, פעם ממשמר הגבול.
אני חושב שבעידן של הממשלה הזאת, המדינה הופכת להיות מדינת המתנחלים ועושי דברם בתוך הממשלה, אותם פרובוקטורים שזורעים ריב ומדון וקיצוניות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על כל צו בנפרד. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיהם על מנת שנוכל להצביע בצורה מסודרת. ובכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו צו צו. אנחנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 31), התשס"ח–2008. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 31), התשס"ח–2008, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 31), התשס"ח–2008, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה) (מס' 2), התשס"ט–2008. הצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה) (מס' 2), התשס"ט–2008, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה) (מס' 2), התשס"ט–2008, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 29), התשס"ח–2008. הצבעה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 29), התשס"ח–2008, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 29), התשס"ח–2008, התקבל.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשס"ט–2008. הצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשס"ט–2008, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשס"ט–2008, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס"ט–2009. הצבעה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, 20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס"ט–2009, התקבל.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 18), התשס"ט–2009. הצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 18), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
21 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה (תיקון מס' 18), התשס"ט–2009, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה (תיקון מס' 19), התשס"ט–2009. הצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 19), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
23 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 19), התשס"ט–2009, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על צו היטלי סחר (היטל יבוא הנובע מהסכם העדפה) (הוראת שעה), התשס"ט–2009. נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו היטלי סחר (היטל יבוא הנובע מהסכם העדפה) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
21 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו היטלי סחר (היטל יבוא הנובע מהסכם העדפה) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, התקבל.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 14), התשס"ט–2009. הצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 14), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 27, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 14), התשס"ט–2009, התקבל.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצו האחרון להיום. אנו עוברים להצבעה על צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 30), התשס"ח–2008. מי בעד? מי נגד? הצבעה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים לאשר את צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 30), התשס"ח–2008, נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 30), התשס"ח–2008, התקבל, ובכך אישרנו את אותם צווים שהוועדה הזמנית של ועדת הכספים ביקשה.
אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים הזמנית, חבר הכנסת אלקין, לומר מילות תודה. בבקשה, אדוני.
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכספים הזמנית):
תודה רבה, אדוני. אני מודה לחברי הכנסת על אישור הצווים, ולמעשה כולנו ביחד זכינו להשתתף כאן באירוע היסטורי. אלה היו, אני חושב, הצווים האחרונים של הממשלה היוצאת, שלעתים התקשתה להעביר דברים במליאה. זאת מחוות הקואליציה כלפי הממשלה היוצאת, שאישרה את הצווים, ואני סמוך ובטוח שהממשלה החדשה שתיכנס לתוקפה היום לא תסתבך במליאה ותדע להעביר את החוקים והשרים ברוב מוחץ. תודה רבה לחברי הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים הזמנית, היושב-ראש הזמני של ועדת הכספים.
רבותי, בעוד כמה דקות נתחיל בסדר-יום שעליו רשום כינונה של הממשלה החדשה. חבר הכנסת חיים אורון, טרם תחילת הדיון, מבקש להציג עמדה מסוימת. אני מבקש מהצד.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם זה הרגע המתאים או לפני שהמועמד לראש הממשלה יעלה על הדוכן, אבל אם אתה נותן לי עכשיו – אגיד את זה עכשיו. התפרסם שניתן לקיים את הדיון הזה גם כאשר חלק מהמסמכים הגיעו לחברי הכנסת שלא במועד הקבוע בחוק, 24 שעות לפני תחילתו של הדיון, והעניין פורש באופן שאומר שהתאריך הקובע הוא לא תחילתו של הדיון אלא מועד ההצבעה. אני מבין שיש אפשרות, למשל, שאם ההצבעה תהיה ב-23:00, ב-22:30 יתברר לנו שהממשלה העתידה עומדת לקיים את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, או ששר הביטחון הוא לא אהוד ברק, אלא הוא דווקא הולך להיות שר הבריאות – ועד עכשיו אין מועמד לתפקיד. האם – איך אתה אומר תמיד? – האם יעלה על הדעת שכך נתנהל? זאת אומרת, שבעצם אפשר להעמיד לפני חברי הכנסת 24 שעות שורה של ניירות ריקים ולמלא אותם עד חמש דקות לפני ההצבעה, כי העיקר זה ההצבעה. כי הרי מן המוסכמות שחברי הכנסת לא קוראים את המסמכים, לא מבינים מה כתוב בהם, הם מצביעים כמו תוכים, על-פי הוראות הקואליציה או האופוזיציה.
אני חושב שנוצר פה תקדים מאוד מאוד יוצא דופן, ואני מציע לבחון אותו מחדש, בסמכותך כיושב-ראש, ועשה לי טובה: אל תיתן לי תשובה ש"יש לי חוות דעת משפטית". כי בסדר – אני לא מבין את ההיגיון בדבר הזה. ואם אפשר, באמת, שאולי דווקא בעוד ארבע שעות ייכנס ראש הממשלה הנוכחי, ותתקבל עמדתו שבכותרת יופיע "שתי מדינות לשתי העמים", וזו המדיניות של הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת חיים אורון על הערתו, שראה זה פלא, גם אני חשבתי עליה, שכן היו ימים שהייתי בקואליציה, והייתי באופוזיציה, והשאלה הנשאלת, באמת: האם לשון החוק ותכלית החוק מחייבות אותנו להתחיל בדיון 24 שעות לאחר שהונחו ההסכמים הקשורים בכינונה של ממשלה חדשה?
קודם כול, כדי להעמיד דברים על דיוקם מבחינה עובדתית – אתמול, ב-21:00, הונחו שינויים להסכמים וכן הסכם – – –
שי חרמש (קדימה):
– – – לראות את זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע, חבר הכנסת. יש דבר שמחייב חברי כנסת, עם כל הכבוד – הם חברי כנסת כל ימות השנה, 24 שעות, זה החוק. אתה יכול תמיד ומוזמן לשנות את החוק. נדמה לי שצריך הרבה פחות מ-24 שעות, אבל אני לא מתווכח. אני מתווכח כרגע על המצב העובדתי כפי שהוא, והמצב הוא שהונחו הסכמים, ועליהם יוצבעו ההצבעות אשר יאשרו או ידחו את בקשת הממשלה המיועדת להתכונן. אני מוכרח לומר שאני לא חושב שאם יביאו שינויים כלשהם להסכם אנחנו נוכל לבוא ולומר שבכל זאת, 24 השעות מהרגע שהונחו הם אותן 24 השעות שנספרות בכגון שישנו אותם בצורה די מהותית מבחינת השקפת עולמי, חבר הכנסת אורון, כפי שאתה היטבת לתאר על-פי דמיונך היוצר. אבל אני מודיע לך שמה שנצביע עליו זה ההסכמים אשר הונחו אתמול בשעה 21:00 במזכירות הכנסת.
עכשיו אני אומר לך שהשאלה הנשאלת, שבוודאי שר האוצר היוצא היה שואל כמשפטן מלומד בצורה משכילה כמוך, ויותר מכך – יושב-ראש סיעת קדימה פנה אלי הבוקר במכתב מפורט, ואכן קיבל תשובה. בתשובה, אני מוכרח לומר, שכיושב-ראש הכנסת אשר היה גם שותף לכינון חוק היועץ המשפטי לכנסת – לא היועץ המשפטי ליושב-ראש הכנסת, אלא היועץ המשפטי לכנסת – צריך לשמוע את דעתו, כאשר חבר מכובד כמו יושב-ראש הקואליציה – לא חיים אורון, לחיים אורון אני לא צריך להזכיר זאת, אלא חבר הכנסת יואל חסון בא ושואל שאלה – ודאי שאני מחויב. ואכן, עניתי לו תשובה ואמרתי לו שמקובלת עלי הפרשנות שניתנה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, שאנחנו יכולים לקבל אותה או לדחות אותה, אבל בהחלט היא דבר שהוא במושכל ראשון – מי שממנה ייעוץ משפטי, גם מקבל.
אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת אורון, שייתכן מאוד שצריך להסתכל על החוק עצמו פעם נוספת, כי לשון החוק ורוח החוק מחייבות אותנו לדבר אחד: לכך שחברי הכנסת יוכלו לעיין במסמכים הדרושים. ואכן, ניתנה להם האפשרות, ואכן, גם חוות הדעת קובעת שלא תוצבענה הצבעות אשר קשורות באותם מסמכים אלא בתום 24 שעות מיום שהם הוצגו. לכן, בשעה 21:00 הערב יחלפו 24 שעות, ועד 21:00 אנחנו לא נצביע. נדמה לי שהדיון יימשך, על-פי החלטת הוועדה המסדרת, עוד זמן רב יותר, ולכן יוצבע גם מעבר ל-24 שעות. אבל הפרשנות שהתקבלה על-ידי, ושהוצגה על-ידי הייעוץ המשפטי של הכנסת היא, ש-24 שעות – הזמן המחייב למעבר 24 שעות – הוא הרגע שבו תוצבע הממשלה ויאושר כינונה של הממשלה על-ידי הכנסת. לכן, זו ההחלטה, ואני אשמח עכשיו לבקש מסדרני הכנסת להודיע לנשיא המדינה – הואיל ואנחנו חשבנו שלא נגיע לזמן הדיון בשעה 17:00 בדיוק, אנחנו נקיים את הדיון מהשעה 17:10. אני מכריז על הפסקה של עשר דקות.
(הישיבה נפסקה בשעה 17:06 ונתחדשה בשעה 17:17.)
כינון הממשלה והרכבה
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את הישיבה, ומבקש מכל חברי הכנסת, מהשרים, מהשרים המיועדים, לתפוס את מקומותיהם, כל אחד את מקומו, כדי שנוכל לקבל בהדרת כבוד את פניו של נשיא מדינת ישראל. נא לשבת.
מזכיר הכנסת איל ינון:
חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)
מזכיר הכנסת איל ינון:
נא לשבת.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, כבוד ראש הממשלה ורעייתו, כבוד ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, רעייתו שרה, בני המשפחה ובראשם פרופסור בנציון נתניהו, חברי הממשלה היוצאים, חברי הממשלה המיועדים, בני-זוגם ומשפחותיהם, מבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס, חברי הכנסת בהווה ובעבר, הגברת אביבה שליט, אמו של גלעד שליט, גברת קרנית גולדווסר, אלמנתו של אודי גולדווסר, השם ייקום דמו, גברת אסתר וקסמן, אמו של נחשון וקסמן, השם ייקום דמו, אורחים נכבדים, בטרם נפתח בסדר-היום שהוא הודעת הממשלה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים, אני מבקש מכבוד ראש הממשלה היוצא, מר אהוד אולמרט, לשאת את דבריו, גם לרגל האירוע שעליו אנחנו דנים, וגם כנאום פרידה מכנסת ישראל.
אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה אהוד אולמרט לשאת את דבריו.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
כבוד נשיא המדינה, ברוך השב למולדת. אדוני היושב-ראש מר ראובן ריבלין, מכובדי ראש הממשלה המיועד מר בנימין נתניהו, חברי הכנסת ואורחי הכנסת, אני מסיים את תפקידי ונפרד מן המשכן הזה ומן הזירה הציבורית והפוליטית. גם אם זה קורה מוקדם מכפי שקיוויתי, תחת עננת הנסיבות הידועות, אין בי שמץ של מרירות, נרגנות וזעם. מנעורי חונכתי על ערך ההדר הבית"רי, ואני פורש מכהונתי כראש ממשלת ישראל בגאווה ובקומה זקופה, בהכרת תודה עמוקה על הזכות – שאין למעלה ממנה – שניתנה לי להנהיג את מדינת ישראל בשלוש ורבע השנים שחלפו. לבי מלא אהבה לעם ישראל וּלאזרחי ישראל, וכל דבר שאוכל לעשות למען העם והמדינה גם בעתיד, אראה זאת לעצמי כחובה מצפונית עליונה.
בהופעה אחרונה זו בפני מליאת הכנסת, ביתי הפרלמנטרי ב-35 השנים האחרונות, אני מבקש להציג סיכום תמציתי של תקופת כהונתי כראש הממשלה ה-12 של מדינת ישראל. בעתיד יעסקו במה שנעשה ובמה שלא נעשה, במה שהבשיל ובמה שתוכנן ולא התבצע. אך היום אני מבקש למלא חובה של מנהיג, של ראש מדינה, ולהציג לפניכם, נבחרי העם ואזרחי ישראל, את העשייה, את האתגרים, את הבעיות ואת התקוות של מדינת ישראל. גם אם מטבע הדברים לא אוכל לסקור את כלל העשייה הממשלתית על החלטותיה והוצאתן לפועל, אבקש לציין פרקים עיקריים בדברי ימיה.
אתייחס תחילה לתחום הביטחוני-מדיני. מלחמת לבנון השנייה היתה המאורע העיקרי של ראשית תקופת ממשלתי. ועדת-וינוגרד חקרה, פרסמה דוח ביניים ודוח סופי ופסקה את פסוקה. אינני בא להתנצח עם פסיקתה, אבל תוצאותיה של מלחמה, כל מלחמה, נמדדות לאורך זמן, ואני סבור שכבר היום היא נראית אחרת מכפי שהיא נתפסה בשעתה. התיאורים המעוותים של המלחמה כ"תבוסה" חטאו לאמת, העניקו שי חינם תעמולתי ל"חיזבאללה", והיו רחוקים מאוד מלשקף את המציאות.
הזיכרון הציבורי הוא קצר, ולכן כדאי אולי להזכיר מה היה המצב בגבול הצפון משנת 2000, מועד נסיגת צה"ל מלבנון, ועד קיץ 2006. ה"חיזבאללה" התמקם בקו ביצורים על גדר הגבול, צבא לבנון לא שלט בשטח, יוניפי"ל שימש כתפאורה חסרת ערך, ומדי פעם בפעם – כל אימת שנסראללה החליט – היו חדירות מחבלים, הפגזות "קטיושות" על יישובי הגליל, רצח וחטיפות של חיילים ואזרחים. מלחמת לבנון השנייה שינתה את המצב מיסודו. היא הרחיקה את ה"חיזבאללה" מקו הגבול, החזירה לדרום-לבנון את שליטת הצבא הלבנוני ואת אחריות המדינה הלבנונית, הציבה שם כוח בין-לאומי יעיל יותר, שיקמה את ההרתעה, והביאה שקט יציב וארוך ליישובי הצפון.
אני גאה על ההחלטות שקיבלתי יחד עם שותף הגון וישר דרך, שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, ועם הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במילואים דן חלוץ, איש אציל מגיבורי ישראל. גם אם נעשו שגיאות, הרי הן מחווירות לעומת תוצאותיה האסטרטגיות של המלחמה. אין זאת אומרת שכל הבעיות נפתרו לעולם ועד וכל הסכנות נעלמו, אבל היושר האינטלקטואלי מחייב, כמדומני, את המשמיצים הרבים בהבל פיהם ובמשיכת קולמוסיהם, להיות לפחות בבחינת "מודים במקצת" בטעותם. השקט בצפון, שלוות האזרחים, השגשוג של חבל-ארץ זה, היכולת של חקלאי ישראל לעבד את אדמותיהם עד קו הגבול ללא חשש ופחד, הם העדות האמיתית לשינוי הדרמטי שמלחמה זו הביאה לנו.
מבצע "עופרת יצוקה" היה, כמובן, הפעולה הצבאית הגדולה הגלויה של אחרית כהונת הממשלה. ההחלטה על הפעולה היתה בלתי נמנעת, אחרי שה"חמאס" החליט באופן חד-צדדי לחדול מהפסקת האש המדומה שקיבל על עצמו ושהופרה אין-ספור פעמים, ולחדש את ירי הטילים המסיבי על יישובי הדרום.
אחרי שבע שנות סבל לא היה מנוס מלפעול בעוצמה נגד ה"חמאס" ושאר ארגוני הטרור ברצועת-עזה. היעדים היו יעדי מחבלים בלבד, והעובדה שהמחבלים חסו ופעלו בלב אזורים צפופי אוכלוסין וירו משם את טיליהם ללא אבחנה על מטרות אזרחיות בישראל, היא שהכתיבה את אזורי הפעילות של צה"ל. אני מבקש להבהיר למי שנדרש להבהרה זו: אין מוסרי מצה"ל בכל צבאות העולם. עשינו מאמצים גדולים כדי להתריע ולהרחיק את האוכלוסייה האזרחית מן המקומות המופצצים. צר לנו על כל אדם חף מפשע שנפגע, זו לא היתה כוונתנו.
יהיה מקום לשפוט את תוצאות מבצע "עופרת יצוקה" בפרספקטיבה ארוכת טווח יותר, ולא בסמיכות זמן. אני מציע לזרזירי העט לא להיות שוב נמהרים מדי במסקנותיהם. מוקדם לסכם את תוצאות המבצע. מה שברור הוא, כי הוא היה הכרחי ובלתי נמנע לנוכח הטרור הנמשך מן הרצועה, וכי הוא בוצע על-ידי צה"ל – בפיקודו הנועז של הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי, ובהנחייתו של שר הביטחון אהוד ברק – באוויר, ביבשה ובים, בשילוב כוחות יעיל ומוצלח מאוד, במורל גבוה ובמילוי כל המשימות. אני משוכנע שהמבצע יצר את ההרתעה הדרושה ואת התנאים לרגיעה ממושכת גם בדרום ולבלימת הברחות הנשק הגדולות לרצועה, והעתיד יוכיח זאת.
למותר לציין שפעולות ביטחוניות רבות נוספות שהחלטנו עליהן – ממלאת-מקום ראש הממשלה ציפי לבני, שר הביטחון אהוד ברק ואנוכי – חלקן אף בעלות ערך אסטרטגי דרמטי, שיפה להן השתיקה, תרמו לחיזוק ביטחון המדינה. ההחלטות לא היו פשוטות ולא נטולות סיכונים, אבל המעז מנצח, ואנחנו העזנו.
לא אפסח על המאמץ הגדול שהושקע בבירור גורלם, שהיה עלום במשך חודשים ארוכים, של חיילי צה"ל אלדד רגב ואודי גולדווסר, זיכרונם לברכה, ובהשבת גופותיהם ארצה.
בשבי האויב נמצא עדיין חייל צה"ל היקר גלעד שליט. פעלתי ככל יכולתי, בכל תקופת כהונתי, עד עצם היום הזה, כדי להשיב את גלעד חי ובריא אל ביתו ואל משפחתו הדואבת ואצילת-הנפש. הסכמתי להגמיש את עמדת ישראל עד קצה גבול היכולת, ואולי אף מעבר לכך, אך גם לגמישות המרבית שגיליתי יש קו אדום, שחצייתו – לפי מיטב הכרתי והערכת הגורמים המקצועיים – תסכן את חייהם של אזרחים ישראלים רבים ואת האינטרס הביטחוני של ישראל. אני בטוח שהממשלה החדשה תפעל אף היא במלוא העוז כדי להחזיר את גלעד אל חיק משפחתו בהקדם האפשרי.
חברי חברי הכנסת, אין צורך לומר שנושאי הביטחון, ולא פחות מכך ענייני הכלכלה של מדינת ישראל, קשורים בקשר הדוק ביותר להתנהלותה של ממשלת ישראל בתחום המדיני. בכהונתי פעלתי ליצור מערכת של קשרים אישיים הדוקים עם מנהיגים חשובים ברחבי העולם, ובראשם עם נשיא ארצות-הברית שכיהן כמעט בכל תקופת כהונתי, ג'ורג' בוש. קיימתי קרוב ל-200 פגישות עם נשיאים, ראשי ממשלות ושרי חוץ. קשה להגזים בערכם המדיני של קשרים אישיים כאלה, שבאמצעותם ניתן לא אחת לקצר תהליכים דיפלומטיים ולהשיג את התמיכה הנדרשת בעמדות ובאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
מובן מאליו שקשרים אישיים אינם מנותקים ממהלכיה המדיניים של ישראל. העובדה שראש ממשלת ישראל ושרת החוץ וממלאת-מקומו בממשלתו ניהלו מדיניות שלום פעילה, העולה בקנה אחד עם ההסכמה הבין-לאומית לפתרון של שתי מדינות לשני העמים, העניקה לישראל מרחב וגיבוי לפעולותיה הצבאיות בלבנון ובעזה.
לא בכדי באה ארצה בסיום מבצע "עופרת יצוקה" סוללה כה נכבדה של אישים – נשיא צרפת, קנצלרית גרמניה, ראש ממשלת בריטניה, ראש ממשלת איטליה, ראש ממשלת ספרד והנשיא התורן של האיחוד האירופי, ראש ממשלת צ'כיה -– כדי לתמוך במטרותיה של ישראל במבצע.
המשא-ומתן הקדחתני שקיימנו שרת החוץ ואנוכי עם הפלסטינים לא הבשיל, לצערי, לכדי הסכם חתום. ניסיונותינו לגשר על הפער עדיין לא מצאו מענה, אם מחוסר נכונות ואם מחששות ומחוסר יכולת הכרעה של הצד השני, ולפיכך לא הושג הסכם. אבל הפער איננו בלתי ניתן לגישור, ובמאמץ דו-צדדי כן ורציני ניתן יהיה, להערכתי, להתגבר עליו.
גם בחזית הסורית נערך, בתיווך טורקי, בירור מקדים ויסודי של עמדות הצדדים, שבו נטלו חלק עוזרי הקרובים, וכידוע, קיימתי באנקרה פגישה אישית עם נשיא טורקיה בקשר לזה. הדברים הגיעו אל סף תחילתו של משא-ומתן ישיר, אך עדיין לא חצו אותו. ההמשך נתון בידיה של הממשלה החדשה.
אבל יש להבין: ממשלה החותרת לשלום כפי שהיתה ממשלת ישראל, ממשלה היוזמת, המעלה רעיונות, המגלה נכונות כנה לוויתורים למען השלום – יש לה אוזן קשבת, יש לה תמיכה, והיא מחזקת את מעמדה הבין-לאומי של ישראל. רק כך אפשר להגביר את השפעתה של ישראל בנושאים חיוניים ורגישים כגון איום הגרעין האירני ואספקת צורכי הביטחון וההגנה של מדינת ישראל; נושאים שבהם פעלנו בהיקפים אדירים, חסרי תקדים, ובהצלחה רבה, אף שאני מעדיף שלא לפרטם. רק כך יכולנו להשיג את פתיחת התהליך לצירופה של ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, OECD, הצפוי להיכנס לתוקף בשנת 2010, וכך גיבשנו את קווי-היסוד לשדרוג היחסים של ישראל עם האיחוד האירופי – שני מהלכים בעלי משמעות עצומה לכלכלת ישראל.
אורחים נכבדים, דברי לא יהיו שלמים ללא התייחסות נאותה לתחום הכלכלי-חברתי. העיקרון שהנחה אותי עם כניסתי לתפקיד היה, שהכלכלה נועדה לשרת את החברה, ולא להיפך, ושרווחת האזרחים וצורכי הכלל הם תכלית ההצלחה הכלכלית. היעד שהצבנו היה חד-משמעי: הפניית פירות הצמיחה לטובת צמצום הפערים בחברה הישראלית. המדיניות הפיסקלית והמוניטרית שנקטנו – שרי האוצר שכיהנו בתקופתי, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, השר רוני בר-און ואנוכי – כוונה אל היעד האמור באופן שקול ואחראי, על מנת לקיים את יציבות המשק ואת חוסנו ליום סגריר שהתנודות הכלכליות העונתיות של הכלכלה העולמית מזמנות מעת לעת. ואכן, מדינת ישראל נהנתה בשנים האחרונות מפירות הצמיחה. כל המדדים המובילים הצביעו על שיאים שישראל לא ידעה כמותם. אין לי ספק שעוצמתו של המשק הישראלי כפי שהתבטאה במדדים אלה, וכושרו לעמוד במשבר הכלכלי הגלובלי העמוק ביותר זה עשרות שנים, נובעים מניהולה של מדיניות כלכלית נבונה ואחראית בשנים האחרונות.
עם פרוץ המשבר הכלכלי הקמתי פורום להיערכות מול המשבר בראשותי ובהשתתפות שר האוצר רוני בר-און ונגיד בנק ישראל, הפרופסור סטנלי פישר. הנהגנו את תוכנית ההאצה להגברת הפעילות במשק לנוכח המיתון באמצעות השקעה מסיבית בתשתיות, הגדלת האשראי וחיזוק שוק העבודה; ובדצמבר האחרון החלטנו על הפעלת רשת חיסכון מיידית לחוסכים בתוכניות הפנסיה.
תקוותי היא, שהממשלה הבאה תשכיל לשמור על חוזקו של המשק הלאומי ועל עמידותו בפני הטלטלה העולמית הקשה, על-ידי שילוב של מדיניות כלכלית-חברתית שקולה, מדיניות חוץ נכונה והמשך הרפורמות שנקטנו לייעול עבודת הממשלה.
ואולם, כפי שציינתי, פני הממשלה בשנות כהונתה היו אל החברה. פעלנו לגיבוש תוכנית הסיוע לניצולי השואה ולקשישים עניים, לראשונה בתולדות המדינה, ואני מודה לכל השרים ועובדי המדינה שהיו שותפים למאמץ הזה, לרבות – ובמיוחד – לשר לענייני אוכלוסיית הפנסיונרים, רפי איתן; העלינו את שכר המינימום; קבענו לראשונה החלת פנסיה לכל עובד; התחלנו בהפעלת מס הכנסה שלילי; הגדלנו משמעותית את סל התרופות – וזוהי רק רשימה חלקית.
שרי הממשלה הנמצאים כאן היום יודעים כי הנושא שקיבל אצלי, אישית, עדיפות עליונה היה החינוך והדאגה לדור הצעיר. האמנתי ועודני מאמין שהחינוך הוא בסיס עתידה החברתי, הכלכלי והערכי של מדינת ישראל. ראיתי את החינוך כמכלול שירותים שעל המדינה לספק לאזרחיה, משלב הגיל הרך, שבו פוגשים הילדים וההורים את המערכת הממשלתית באמצעות טיפות-החלב, ועד להשכלה הגבוהה שמעניקים המוסדות להשכלה גבוהה.
לא חששתי מהחלטות בעלות משמעויות תקציביות לא מבוטלות לתוכניות לאומיות בתחומי החינוך והדור הצעיר. לראשונה הפנינו תשומת לב מיוחדת, רחבה מאוד בהיקפה, לילדים ונוער בסיכון; הנהגנו את תוכנית "התחלה טובה" לילדים בגיל הרך, מגיל לידה עד גיל שש, באמצעות מרכזים שיתפרסו ברחבי הארץ כולה; הוספנו 8,000 כיתות לימוד חדשות – כ-40% מהן במגזר הלא-יהודי; הגדלנו את תקציבי ההשכלה הגבוהה; ומעל לכול, הנהגנו את רפורמת "אופק חדש" במערכת החינוך בהשקעה של 5 מיליארדי שקל, בהובלתה של שרת החינוך יולי תמיר ובשיתוף הסתדרות המורים בראשותו של יוסי וסרמן.
חברי הכנסת, השמעתי את דברי בפניכם לא רק כדי שיירשמו ב"דברי הכנסת", אלא כי יש פער בלתי נסבל בין מעשיה והישגיה של הממשלה לבין גלי הביקורת ששטפו אותה בתקופת כהונתה. שום ממשלה בחברה דמוקרטית איננה חסינה מביקורת. מי שעושה, עושה גם שגיאות. אני מקבל על עצמי ועל ממשלתי באהבה את הביקורת. זו מנת חלקם של ראשי ממשלות ומנהיגים נבחרים, ואינני מלין על כך. אני גאה בהישגי הממשלה, והם רבים, ואני מצטער על שגיאותי, והן לא מעטות. אינני יכול אלא לומר שמצפוני שקט. פעלתי בלב נאמן למען העם והמדינה על-פי מיטב הבנתי ושיקול דעתי.
אני חש בעומק נפשי שהמאזן הכולל של הממשלה הוא חיובי. אני יודע שיש רבים המעריכים את תפקוד הממשלה, ואולי מצטערים על סיום תפקידי. אני מקבל מכתבים ומסרים למכביר ברוח זו, והם מרגשים אותי. תודתי נתונה לכל האזרחים היקרים הללו מכל לבי.
לסיום, עלי לומר: דיברתי לא מעט בנאומי בשמי, אבל אין צורך לומר שהאשראי על הישגי הממשלה איננו שלי בלבד, אלא של כל חברי הממשלה והקבינט המדיני-ביטחוני.
פרידתי היום מן הכנסת ומראשות הממשלה מסמלת לדידי תום פרק פוליטי וציבורי ארוך מאוד במסלול חיי. עשיתי זאת "בדרכי שלי", כפי שאומר השיר. הגעתי אל פסגת שאיפותיו של איש ציבור בישראל כתוצאה מהצבעתם החופשית של אזרחי ישראל. אין מעלה גדולה מזו. עשיתי כמיטב יכולתי, ואני מאמין ומקווה שמבחן ההיסטוריה יציג את תרומת הממשלה באיזון החיובי המגיע לה.
לפני שאומר מילות סיום למי שעתיד להיבחר הערב לראש הממשלה, אני רוצה לומר כמה מלים לחברי בקדימה. תנועת קדימה, בהנהגת ציפי לבני, זכתה בבחירות בתמיכה מרשימה, והיתה פעם נוספת למפלגה הגדולה בישראל. זהו הישג רב-ערך, המשקף רצון של ציבור גדול מאוד במדינה לקיומו של גוף אחראי המייצג דרך מאוזנת, דרך המלך, שחותרת לפתרונות מדיניים נועזים, שומרת בנחישות על ביטחון המדינה ומקיימת מדיניות כלכלית אחראית, שיש בה מחויבות חברתית עמוקה.
מנהיגת התנועה, ציפי לבני, החליטה כי בנסיבות המדיניות הקיימות, קדימה אינה יכולה להצטרף לממשלה. יש החולקים על החלטה זו, אך היתה זו החלטה אמיצה והגונה. אני יודע שזה רגע לא קל לחברי הכנסת של קדימה ולרבים מתומכיה. אין לי ספק כי ציפי לבני וחברי הסיעה יפעלו בכל העוצמה כאופוזיציה אחראית, יגנו על העקרונות שהיו הבסיס להקמתה ויתמכו בממשלה בענייניים הגורליים שבהם נדרשת אחדות לאומית. הציבור יודע להעריך מי שדבק בעקרונות שהוא מאמין בהם ושהם הבסיס לאמון שהוא נתן בך.
לך, ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה הנכנס, אין לי אלא לאחל את כל מה שאיחלתי לעצמי ביום כניסתי לתפקיד. אתה מקבל לידיך את הפיקדון היקר ביותר שאזרחי ישראל יכולים להעניק, את האחריות לגורל העם והמדינה. יחונן אותך האל הטוב בחוכמה, בתבונה וּבאומץ ויצליח את דרכך ואת דרכה של ממשלתך. היה ברוך, עלה והצלח.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד ראש הממשלה, בשם הכנסת אני מבקש לברך אותך בפרידה מוותיק חברי הכנסת שנמצאים בינינו; נדמה לי שרק נשיא המדינה היה ותיק ממך. מעבר לכל מחלוקות, תהיה ברוכה דרכך, ורק תזכור שעד 23:00, לפחות, אתה ראש ממשלת ישראל. תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, אנא אפשרו לנו להמשיך את סדר-היום כסדרו ולאפשר לראש הממשלה לשבת על מקומו. כל מי שירצה, בתום הדיון ודאי יוכל לברכו.
אני מתכבד להזמין את המיועד לראשות הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת את דבריו בקשר להודעת הממשלה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים. בבקשה, אדוני.
בנימין נתניהו (הליכוד):
מכובדי, נשיא המדינה מר שמעון פרס, יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין – שוב, ברכות לך, ידידי.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
מכובדי ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט, תודה על דבריך. חברי הממשלה היוצאת, חברי הממשלה הנכנסת, חברי הכנסת בעבר, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, הגברת אביבה שליט, הגברת קרנית גולדווסר, הגברת אסתר וקסמן, חברי הכנסת, אורחים יקרים, משורר תהילים אמר: ה', לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני.
חברי הכנסת, לא בצהלת מנצחים אני עומד לפניכם היום אלא בתחושת אחריות כבדה. אלה אינם ימים רגילים. אני מבקש את אמונכם בשעה של משברים עולמיים שלא היו כמותם זה שנים, בתחושה של דאגה, אבל גם של תקווה ואמונה, ובעיקר בתחושה של כובד-ראש בשעת מבחן, כי ישראל ניצבת בפני שני מבחני ענק: מבחן כלכלי ומבחן ביטחוני.
שני המשברים הללו הם תולדה של התפתחויות בין-לאומיות כבירות, סופות רעמים גדולות המתחוללות סביבנו. לא מעשינו או מחדלינו בעבר הם שורש המשברים הללו, אבל מעשינו ואחריותנו בעתיד הקרוב יקבעו אם נעבור אותם בשלום.
ביום הזה ומעל הבמה הזאת אני מבקש לבטא את ביטחוני המלא שעם ישראל יוכל להתמודד בהצלחה עם האתגרים שלפניו.
מדינת ישראל קמה בשעת מבחן קשה, כשבאוזניה מהדהדות המלים של מגילת העצמאות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית – – – בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתקווה ומתפילה לשוב לארצו ולחדש בה את חירותו המדינית".
חברי הכנסת, אין מסע מופלא יותר במרחבי הזמן ממסעו של העם היהודי. אין מאבק צודק יותר ממאבקו לשוב אל מולדתו ולבנות בה את חייו כאומה חופשית וריבונית. אין סימן שאלה, לא על הזכות, לא על הצדק ולא על הקיום של עם ישראל ומדינתו. אין סימן שאלה ולא נניח לשום אדם ולשום מדינה להציב סימן שאלה על קיומנו.
המאה ה-20 הבהירה היטב שעתידו של העם היהודי תלוי בעתידה של מדינת ישראל, ועל כן חובתנו לעשות את כל הנדרש כדי להבטיח את ביטחונה, חוסנה ושגשוגה של מדינתנו. אני מאמין שבכוחנו לעשות זאת. אני מאמין שבכוחנו לגבור על כל מעצור ומצר, כל עוד רצוננו יהיה נחוש וכל עוד נהיה מאוחדים. ועל כן היתה זאת שאיפתי הכנה והמוצהרת לכונן בשעת מבחן זו ממשלה שתאחד את כל הכוחות המרכזיים בעם. ראיתי בכך את צו השעה והשקעתי מאמצים רצופים ועקביים לשם השגת יעד זה.
אני שמח שמפלגת העבודה, תנועה עמוקת שורשים ועתירת זכויות בהיסטוריה של הציונות וההתיישבות, קיבלה בסופו של דבר את ההחלטה האחראית והטובה למדינה: לשלב ידיים עם תנועת הליכוד ועם שותפינו האחרים.
אני רוצה להביע הוקרה לחברי הבית הזה, שהבינו את שעת האחריות העצומה שבה אנו עומדים והחליטו, לא בקלות ראש, לא בלי התלבטות, להושיט יד ולתת כתף לממשלת האחדות.
חברי הכנסת, המשבר הביטחוני שאנו עומדים בפניו, מקורו בעלייתו והתפשטותו של האסלאם הקיצוני באזורנו ובחלקים אחרים של העולם. הסכנה הגדולה ביותר לאנושות ולמדינה שלנו ישראל, נובעת מן האפשרות שמשטר רדיקלי יתחמש בנשק גרעיני או שנשק גרעיני יתחמש במשטר רדיקלי.
אני מבקש לבדל את האסלאם הקיצוני מכלל העולם המוסלמי והערבי, שגם הוא מאוים על-ידי הקיצונים. התרבות האסלאמית היא תרבות גדולה ועשירה, שיש לה ענפים רבים גם בתולדות עמנו ושידעה תקופות פריחה של יהודים וערבים שחיו יחד ויצרו יחד, מאז ומתמיד והיום יותר מתמיד. ישראל שואפת להשיג שלום מלא עם כל העולם הערבי והמוסלמי, והיום שאיפה זו מגובה גם באינטרס משותף של ישראל ומדינות ערב אל מול הנחשול הפנאטי שמאיים על כולנו.
ובכן, האסלאם הקיצוני אינו מאיים רק עלינו, אבל, רבותי, הוא קודם כול מאיים עלינו. זה נכון, הוא שואף למגר את כל המשטרים הערביים, להכפיף את המוסלמים בעולם למשטר מחשבות עריץ וחשוך; זה נכון גם שהוא חותר לאיים בטרור ובטילים קטלניים על ממשלות במערב וגם במזרח. אבל לכל פלגיו השונים, לא חשוב היכן הם נמצאים, לא חשוב מה מטרתם הספציפית, לכולם יש מטרה אחת משותפת: למחוק את מדינת ישראל מעל פני האדמה.
חברי הכנסת, זוהי תעודת עניות לאנושות, שכמה עשרות שנים אחרי השואה, קריאותיו של מנהיג אירן להשמיד את מדינת ישראל מתקבלות על-ידי העולם בקול ענות חלושה, ללא גינוי תקיף, ללא מעשים החלטיים, כמעט, אני חייב להגיד, כדבר שבשגרה. אבל העם היהודי הוא למוד לקח, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להקל ראש ברודנים מגלומנים שמאיימים להשמידו. ובניגוד לטראומה הנוראה שחווינו במאה הקודמת, כשהיינו חסרי ישע וחסרי מדינה, היום איננו חסרי מגן, יש לנו מדינה ואנו יודעים כיצד להגן עליה.
הדאגה לביטחוננו הלאומי היא שהיוותה את הסיבה הראשונה והעיקרית שהניעה אותי ואת חברי לחתור ולהשיג אחדות לאומית בעת הזאת.
בעת הזאת האסלאם הקיצוני מבקש גם ללפות אותנו בזרועות טרור מצפון ומדרום. אנו נחושים לבלום את הטרור מכל כיוון שהוא ולהילחם בו עד חורמה. הרוצה בשלום יילחם בטרור. אבל כדי שיהיה שלום, השותף הפלסטיני צריך גם הוא להילחם בטרור. הוא צריך לחנך את ילדיו לשלום ולהכין את עמו להכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
בשני העשורים האחרונים, שישה ראשי ממשלה בישראל לא הצליחו להגיע להסדר של שלום, ולא באשמתם. אני אומר למנהיגי הרשות הפלסטינית: אם אתם באמת רוצים שלום, אפשר להשיג שלום.
מול הרשות הפלסטינית, הממשלה בראשותי תפעל להשיג שלום בשלושה מסלולים מקבילים: הכלכלי, הביטחוני והמדיני. אנו שואפים לסייע בפיתוח מואץ של הכלכלה הפלסטינית וגם בפיתוח מואץ של הקשרים הכלכליים בינה ובין ישראל; אנחנו נתמוך במנגנון ביטחון פלסטיני שיילחם בטרור, ואנחנו נקיים משא-ומתן רצוף לשלום עם הרשות הפלסטינית, תוך שאיפה להגיע להסדר קבע.
איננו רוצים לשלוט בעם אחר, איננו רוצים לשלוט בפלסטינים. בהסדר הקבע יהיו בידי הפלסטינים כל הסמכויות הנחוצות להם למשול בעצמם, זולת אלו שמאיימות על קיומה וביטחונה של מדינת ישראל.
מסלול משולב זה – הכלכלי, הביטחוני והמדיני – הוא הדרך הנכונה להשגת השלום. כל הניסיונות עד כה לעשות בו קיצורי דרך, כל הניסיונות הללו הביאו לתוצאה הפוכה: הם הביאו לטרור מוגבר וליתר שפיכות דמים. אנחנו נלך בדרך מפוכחת, ברוח חיובית ותוך כוונה כנה להביא לקץ הסכסוך בינינו לבין שכנינו.
ובאשר למשבר הכלכלי, הוא אכן חסר תקדים ועולמי בהיקפו. המשבר פוגע בכל אחד ואחד מאתנו, והוא מאיים על מקומות העבודה של רבבות ישראלים. איננו יודעים עדיין כיצד ומתי יסתיים, אבל בדבר אחד אני משוכנע: למשק הישראלי יתרונות ברורים שמאפשרים לו להתמודד עם המשבר טוב יותר מכלכלות רבות אחרות. היתרונות העיקריים שלנו הם היוזמה והחדשנות בצד היכולת להשתנות במהירות. במקרה הזה, חברי הכנסת, דווקא היותנו מדינה קטנה הוא המנוף להיחלצות מהירה מהמשבר, בהיפוכו של יתרון הגודל. המשק הישראלי משול לסירת מירוץ קטנה ששטה בין אוניות גדולות. קל יותר לשנות כיוון של סירת מירוץ זריזה מלשנות כיוון של ספינה גדולה. ואת שינוי הכיוון הזה אני מתכוון להוביל באופן אישי. אני אקבע ואנווט את האסטרטגיה הכלכלית של מדינת ישראל.
הממשלה בראשותי מקבלת על עצמה להגן ככל האפשר על מקומות העבודה, לפתור את משבר האשראי ולשמור על מדיניות מקרו-כלכלית אחראית. אלה אינם שלושה יעדים סותרים, אף-על-פי שיש ביניהם לא מעט חיכוכים, לא מעט התנגשויות, אבל אני מאמין שאפשר להשיג את שלושתם בעזרת שיתוף פעולה והידברות של כל הגורמים המרכזיים במשק: הממשלה, ההסתדרות, המעסיקים וגם הארגונים החברתיים. ובלבד שהכוח המניע את כולם הוא טובת הכלל וטובת המדינה.
בעת הזאת יותר מתמיד ניתן את לבנו למובטלים, לקשישים, לחלשים. לנגד עינינו עומד העובד שפוטר ערב פסח, שמטה לחמו נשבר – –
שלמה מולה (קדימה):
איך אפשר – – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – שפרנסת משפחתו מדירה שינה מעיניו. הצורך לטפל במשבר הכלכלי והחברתי הוא הסיבה השנייה שהניעה אותי ואת חברי לחתור ולהשיג אחדות לאומית.
מגלי והבה (קדימה):
איזה שר יעשה את זה?
בנימין נתניהו (הליכוד):
ישנם אתגרים נוספים שנעמיד בסדר העדיפויות של ממשלתנו. הגיע הזמן לבצע מהפכה אמיתית בחינוך. אנחנו עם הספר. מתלמידי "החדר" ועד חתני פרס נובל, אין עם שתרם יותר – יחסית לגודלו, יחסית למספריו – לידע ולתרבות האנושית. איננו יכולים לקבל שילדינו לא יהיו בין המובילים בתלמידי העולם, ועל כן, היעד שאנו מציבים היום הוא להחזיר את ילדי ישראל בתוך עשר שנים לעשירייה הפותחת בעולם במבחנים הבין-לאומיים. מניסיוני, כשמציבים יעד, מתחיל התהליך של השגתו.
מגלי והבה (קדימה):
כמו ב-2003, כמו ב-2003 – – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
אנחנו במצב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מגלי והבה.
מגלי והבה (קדימה):
לא, אני רק מזכיר לו.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא שמע, אנחנו שמענו, ובזה אנחנו נסתפק.
גלעד ארדן (הליכוד):
מגלי, אתה הצבעת בעד כל מה שהוא הביא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזכיר לחבר הכנסת ארדן, חבר הכנסת ארדן, בין השאר – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
– – – הצבעת בעדו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ארדן, זוהי ההזדמנות האחרונה שלך לקרוא קריאות ביניים. אנחנו מבינים זאת, אבל אתה מפריע למיועד להיות ראש ממשלה, שאתה תהיה בממשלתו.
לימור לבנת (הליכוד):
מנצלים, מנצלים.
בנימין נתניהו (הליכוד):
יחד עם המצוינות, אנחנו נחזיר לילדי ישראל גם את הציונות. אנחנו נלמד את ילדי ישראל את ערכי הנצח של עמנו – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – – קיצצת 6 מיליארדי שקלים בתקציב החינוך.
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – וניצוק ערכים של תרבות יהודית וישראלית בנוף הרוחני של ארצנו.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זאב נסים, אני יודע מתי – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ, קריאת ביניים מותרת, אבל לא מעבר לכך. בבקשה, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חנין, אחרי שיגמור המיועד לראשות הממשלה להציג את קווי היסוד, אתה תוכל לשאול שאלות, בנאומך כמובן. רבותי, בזה מסתיים – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – – גם עכשיו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ. חברת הכנסת יחימוביץ. בבקשה, אדוני.
בנימין נתניהו (הליכוד):
נחולל גם שינוי יסודי בביטחון הפנים. העם היהודי הוא שהנחיל לעולם את הדיברות "לא תגנוב" ו"לא תרצח". גם בהיותנו מפוזרים במאה גלויות שמרנו על רמה גבוהה של מוסר בין אדם לחברו ובין היחיד לקהילה. על כן, הדעת איננה סובלת שכשחזרנו להיות עם חופשי וריבוני בארצנו, דווקא אז יצוצו בתוכנו ארגוני פשע וסינדיקטים עברייניים שעוסקים בשוד, ברצח ובסחר נשים ונלחמים אלה באלה בנשק חם ברחובות ערינו. לא ייתכן שהורים בישראל יחששו לשלוח את ילדיהם – יחששו לשלוח אותם לבתי-ספר או לחוף הים. צריך לשים לזה קץ. אנחנו נחמיר את הענישה כלפי העבריינים. אנחנו נקדם רפורמות חשובות במשטרה, ואנחנו נחזק את משטרת ישראל במלחמתה בפשיעה.
בתחילת דברי הזכרתי את קטע הפתיחה של מגילת העצמאות.
שלי יחימוביץ (העבודה):
הרי גם בביטחון הפנים אתה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ, בעוד רגע אני אתחיל להשתמש בסמכותי לאזהרות.
שר האוצר רוני בר-און:
מה את מזכירה לו? מה את מזכירה לו?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזכיר לאדוני שהוא עדיין שר.
גלעד ארדן (הליכוד):
גם כשהוא היה שר הוא לא זכר שהוא שר.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזכיר לשני חברי שהם מיועדים להיות שרים.
קריאה:
אנחנו לא מיועדים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גילאון, גם בוויכוח, כאשר מציגים קווי יסוד, אפשר קריאות ביניים, אבל אי-אפשר להפריע בצורה שלא תאפשר את המשך הדיון. אני מבקש מכולם לרסן את עצמם, תודה רבה. אדוני, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אני מחויב למגילת העצמאות בשלמותה, כולל ההבטחה לשוויון מלא בין כל אזרחי המדינה, ללא הבדלי דת, מין וגזע. דאגתנו תהיה נתונה לכל אזרחי ישראל – –
שלמה מולה (קדימה):
– – –
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – יהודים, ערבים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, בדואים וצ'רקסים.
יואל חסון (קדימה):
טוב, יש לו שר; יש לו שר במיוחד לזה. טוב שאבישי ברוורמן פה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
באמת, למה קוראים קריאות ביניים? הרי כל הנאום הוא אחיזת עיניים של מאחז עיניים, אז מה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, שמענו את הצהרתך. רבותי, אני מבקש – מרגע זה אני לא אאפשר להפריע להציג את קווי היסוד של הממשלה. אני לא אאפשר זאת יותר. תודה רבה. בבקשה.
קריאות:
– – – קריאות ביניים למי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תהיה לכם אפשרות לוויכוח שיימשך למעלה מארבע שעות. רבותי חברי הכנסת, מרגע זה – – –
קריאות
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת גילאון, בדמוקרטיה גם למיועד לראש ממשלה מותר לדבר. גם לו מותר לדבר.
יואל חסון (קדימה):
כל כך הרבה שרים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון, אם אתה כל כך משתוקק, אז אתה – אני לא רוצה להזהיר, ולא רוצה להיות הראשון שיזהיר את ראשון המוזהרים על-ידי. בשביל מה? תודה רבה. רבותי, להתאפק בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
ידידי חברי הכנסת, אני מבקש להודות לראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט על שירותו למדינה. כשרק נבחרת, אהוד, אמרתי לך שמהר מאוד תגלה אלו קשיים ומשקולות יונחו על כתפיך. אכן גילית. בכמה וכמה צמתים חשובים – שהציבור עדיין אינו מכירם במלואם – פעלת היטב למען ביטחון ישראל, וקיבלת החלטות אמיצות. אנחנו שוחחנו על כך שעות רבות ברוח של פתיחות ושיתוף, שאני מתכוון להמשיך בה עם ראש האופוזיציה החדשה ציפי לבני. אבל ברגע זה אני רוצה לומר שתי מלים לך, אהוד: תודה לך.
חברי הכנסת, אנו עומדים לפני חג הפסח וליל הסדר. בשולחננו הלאומי יש כיסא ריק, כיסאו של גלעד שליט. אעשה את כל שביכולתי להשיבו במהרה בריא ושלם לחיק משפחתו, וכך נפעל להחזיר כל נעדר מנעדרינו.
שאלתי את עצמי, אזרחי ישראל, מה ייטיב לבטא את עומק רגשותי במעמד זה, ערב חג הפסח תשס"ט. בחרתי לקרוא קטע מאחד ממכתביו האחרונים של אחי יוני, זיכרונו לברכה, כשנה לפני שנפל במבצע הצלת החטופים באנטבה. "מחר חג הפסח", כתב יוני. "תמיד ראיתי בו את חגנו המופלא מכולם. זהו חג חירות עתיק יומין. כשאני מפליג לאחור בנבכי ההיסטוריה אני עובר דרך שנים ארוכות של סבל, של דיכוי, של שחיטה, של גטאות, של נידוי, של השפלה; שנים רבות שבפרספקטיבה היסטורית אין בהן אף קרן אור – ולא כך הדבר. כי העובדה שהרעיון נשאר, שהתקווה התקיימה, שהאידיאה של החירות המשיכה לבעור דרך קיום מסורת זו של חג עתיק יומין, היא בשבילי עדות לנצחיות שאיפת החופש בישראל והמשכיות רעיון החירות."
"חג הפסח", הוא כותב, "מעורר בי זיקה רגשית, גם בגלל הסדר, שכמו אצל כולנו הוא מזכיר נשכחות מהעבר האישי שלנו, שלי. אני זוכר בבירור את הסדר שקיימנו בתלפיות בירושלים כשהייתי בן שש. בין המסובים היו לבני זקן, כמו ר' בנימין ופרופסור קלאוזנר, וגם אבא שלי היה שם, והיה שולחן גדול והיתה אורה. אני מוצא את עצמי בתוך עברי, אבל אני מתכוון לא רק לעברי האישי, אלא לצורה בה אני רואה את עצמי כחלק בלתי נפרד, כחוליה בשרשרת קיומנו ועצמאות ישראל."
אזרחי ישראל, בשעת מבחן זו נראה כולנו את עצמנו כחלק בלתי נפרד, כחוליות בשרשרת קיומנו ועצמאות ישראל.
מעל במה זו בירושלים, בירתנו הנצחית, אני נושא תפילה לריבונו של עולם, שתהיה ברכה במעשי ידינו ושהאחדות שבה התחלנו את הדרך תהיה אות לטובה וראשיתה של רוח גדולה להבטחת עתידנו. חג חירות שמח.
רחל אדטו (קדימה):
איפה שר הבריאות, למה אין שר בריאות?
דב חנין (חד"ש):
יש תוכניות מעשיות חוץ מלהפחיד את הציבור?
קריאה:
– – – לתקן את מה שקלקלתם כבר שלוש שנים, הגיע הזמן לתקן. סבלנות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. השאלה נשאלה, וזכותו של כל נואם לענות על השאלות כרצונו.
יואל חסון (קדימה):
שום דבר היא לא מתקנת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון, אתה היום מאוד פעיל.
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – – חבר הכנסת היחיד שלא שר.
דב חנין (חד"ש):
רק במקרה נשמטה המחויבות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חנין, אולי לא הבנת, אבל הערתי לך הערה.
נסים זאב (ש"ס):
ממשלה בריאה לא צריכה שר בריאות, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זאב נסים, תודה על הערתך. בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
רק שנדע מתי הוא קורא את רשימת השרים, שנביא מחשבון.
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב. תודה רבה, חבר הכנסת חסון, אתה מיועד להיות המוזהר הראשון, לצערי הרב. רבותי, נא לאפשר למיועד לראשות הממשלה להציג את קווי היסוד ואת הרכב הממשלה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – איך בכוונתו להשיג שלום.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר גמור. חבר הכנסת טלב אלסאנע, תודה רבה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רק הליכוד יכול לה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי. אני מבין שחברי הכנסת רוצים שאני אקרא בשמם – כאלה שיזכרו שהם כאן, כאלה שהם מבקשים להודיע שהם כאן. הכול ברור, רבותי, אני אשמח להקריא בהמשך כל שם ושם, אבל כרגע עברנו את המכסה. בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
דב חנין (חד"ש):
רוב השמות הם שרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני המיועד לראשות ממשלה, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להקריא את קווי היסוד של מדיניות הממשלה: הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור; הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו, תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אלה מלים ריקות.
דב חנין (חד"ש):
– – – בלי תוכנית מעשית.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, הרי אתם יודעים – אולי תשמעו את הכול יחד.
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אותנו כבר היו מוציאים בסיטונאות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לשרה. רבותי, מרגע זה אני מתחיל להזהיר. אני אוציא אחרי שלוש אזהרות.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הממשלה תקדם תוכנית להתמודדות עם המשבר הכלכלי ותפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת-קיימא וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק.
מרינה סולודקין (קדימה):
אבל בלי ויסקונסין.
ניצן הורוביץ (מרצ):
כמה עולים המשרדים החדשים? כמה עולים המשרדים החדשים?
מרינה סולודקין (קדימה):
בלי ויסקונסין.
מגלי והבה (קדימה):
כמה שרי ביטחון?
קריאה:
12.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הממשלה תחתור לצדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני באמצעות חינוך, תעסוקה והגברת הסיוע לשכבות החלשות באוכלוסייה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
כמו ב-2004.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הממשלה תעמיד את נושא העלייה והקליטה בראש מעייניה ותפעל בנחרצות להגברת העלייה מכל מדינות תבל; הממשלה תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפויות הלאומי ותפעל לקידום רפורמות במערכת החינוך.
מגלי והבה (קדימה):
כמה שרי חינוך?
בנימין נתניהו (הליכוד):
הממשלה תשמור על צביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל וכן תכבד את הדתות והמסורות של בני הדתות במדינה, בהתאם לערכי מגילת העצמאות; הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
על-ידי הוספת שרים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אני מזהיר אותך שאני הולך להזהיר אותך, כי אתה חבר כנסת חדש, ואני לא נוהג להזהיר לפני שאני מזהיר שאני הולך להזהיר. רבותי, ההפרעות נפסקו. אני אומר לכם, רבותי, ההפרעות נפסקו כי הן מעבר למותר הדמוקרטי. בבקשה, אדוני.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק בישראל.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ליברמן לא מסכים לסעיף הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הממשלה תפעל להגנה על איכות הסביבה בישראל, לשיפור איכות החיים של תושבי המדינה ולהשתתפות ישראל בתרומה למאמץ הגלובלי בנושא אקלים וסביבה.
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג את השרים ואת תפקידיהם בממשלה בראשותי.
יואל חסון (קדימה):
קווי היסוד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון.
חיים אורון (מרצ):
בקווי היסוד – דיינו, ועכשיו לחד-גדיא.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חיים אורון. רבותי, יושבים פה אנשים אשר לראשונה בחייהם מתמנים לשרים, קצת כבוד.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה – מכבדים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז תנו, ראש הממשלה מבקש להציג. משפחותיהם כאן, בעתיד לבוא משפחותיכם, בעזרת השם, יהיו כאן. חבר הכנסת כבל, אני אשמח אתן. כרגע אני מבקש להפסיק להפריע.
יוחנן פלסנר (קדימה):
יש להם עוד ג'וב אחד לעשות.
קריאה:
כולם היו שרי.
היו"ר ראובן ריבלין:
כל השאלות תשאלו אחרי שראש הממשלה יגמור להציג את ממשלתו. אני לא אסבול כרגע, אני אזהיר שלוש פעמים רצוף.
בנימין נתניהו (הליכוד):
בנימין נתניהו – ראש הממשלה והשר לאסטרטגיה כלכלית, השר לענייני גמלאים, שר הבריאות ושר המדע, התרבות והספורט.
יואל חסון (קדימה):
אנחנו לא עומדים בספירה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
משה יעלון – משנה לראש הממשלה ושר, מיועד לתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים.
יואל חסון (קדימה):
זה שניים.
בנימין נתניהו (הליכוד):
סילבן שלום – משנה לראש הממשלה, השר לפיתוח אזורי והשר לפיתוח הנגב והגליל.
קריאות:
או, או, או.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אביגדור ליברמן – – –
יואל חסון (קדימה):
שהציבור ידע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, חבר הכנסת יואל חסון, אני מזהיר אותך פעם ראשונה. בבקשה.
שר האוצר רוני בר-און:
מה עם השרון והשומרון?
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר, אני עוד לא הזהרתי בחיי שר. בבקשה. חבר הכנסת דב חנין, אתה מועמד רציני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
איזה שלום – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אביגדור ליברמן – סגן ראש הממשלה ושר החוץ; אהוד ברק – סגן ראש הממשלה ושר הביטחון; אלי ישי – סגן ראש הממשלה ושר הפנים – – –
מגלי והבה (קדימה):
שבע.
בנימין נתניהו (הליכוד):
דן מרידור – סגן ראש הממשלה והשר המופקד על שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית.
יואל חסון (קדימה):
שר שמיני – – –
דב חנין (חד"ש):
– – – סגני ראש הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דב חנין, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אבישי ברוורמן – שר, מופקד על ענייני המיעוטים.
מרינה סולודקין (קדימה):
בושה, בושה.
קריאה:
בושה.
נסים זאב (ש"ס):
למה בושה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זאב נסים, אל תעזור לי. חברת הכנסת מרינה סולודקין. רבותי, אני מבין – חבר הכנסת דב חנין, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת ברכה, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. אני יודע שיהיה שקט מעכשיו. בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
יולי אדלשטיין – שר המיועד לתפקיד שר ההסברה והתפוצות.
קריאות:
עשר.
בנימין נתניהו (הליכוד):
יצחק אהרונוביץ – השר לביטחון פנים.
קריאות:
11.
בנימין נתניהו (הליכוד):
הם יודעים לספור, אדוני היושב-ראש.
גדעון סער (הליכוד):
אף פעם לא היה דבר כזה. לא זוכר דבר כזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אתם לא תבזו את הכנסת.
לימור לבנת (הליכוד):
זה מה שהם עושים, אתה מאפשר להם.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, שמעתי את הערות הצד הזה. רבותי, תמה הסבלנות והסובלנות. לא יכול להיות שמציגים ממשלה בישראל – כל מי שרוצה לספור יצא החוצה. אנחנו נמסור לכם את המספר המדויק בסוף ההקראה. מרגע זה לא מפריעים.
גלעד ארדן (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא מפריעים.
יואל חסון (קדימה):
אנחנו סופרים בלב.
היו"ר ראובן ריבלין:
תספרו איפה שאתם רוצים. חבר הכנסת רותם, אל תעזור לי. חבר הכנסת רותם, לא לעזור לי. בבקשה, אדוני.
דני דנון (הליכוד):
יש לי הצעה לסדר. 34 שרים זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא, אין הצעות לסדר כשמישהו על במת הנואמים. חבר הכנסת דנון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. אין "אדוני היושב-ראש" בזמן שראש הממשלה מציג את ממשלתו.
שר האוצר רוני בר-און:
אין דבר כזה, אנחנו משאירים תחום אחריות של שרים, אי-אפשר להסביר את זה כששר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה תעלה להביע את עמדתך בהצבעתך. אתה תביע את עמדתך, תעיר לי את ההערה. כרגע איש לא יפריע.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
השרה רוחמה אברהם. רבותי, לא יהיה דבר כזה, לא יהיה. אנחנו נגן על זכויות המיעוט ונגן על זכויות הרוב. לא יכול המיעוט לכפות את רצונו על הרוב, לא יכול להיות דבר כזה. לא יהיה יושב-ראש כנסת שיאפשר למיעוט לכפות את רצונו על הרוב. האם זה ברור לכם? מרגע זה יוצא כל אדם אשר יפריע להמשך נאומו של ראש הממשלה המיועד. בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, להערתו של השר בר-און – אנחנו תיאמנו את הנוסח המדויק כאן עם הגורמים המשפטיים.
הערה שנייה: אני לא זוכר, אני חייב להגיד, באופוזיציה – אני כיהנתי עכשיו באופוזיציה. אני כיהנתי שלוש שנים באופוזיציה וגם קודם לכן. אני לא זוכר שאי-פעם ביזינו את מעמד הכנסת. אני לא זוכר שאי-פעם, ברגעים קשים וגם ברגעים אחרים, התנהגנו בחוסר ממלכתיות, ואינני דורש מכם דבר שלא דרשתי מעצמי ומחברי. אני לא זוכר שכשקראו את רשימת עשרות השרים בממשלת האחדות שהוביל אריאל שרון, וגם בממשלות אחדות אחרות, שהיו רבות-שרים ורבות-תפקידים – –
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת מולה, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תעיף אותו כבר.
בנימין נתניהו (הליכוד):
– – וכל התפקידים הללו, כל המשרדים הללו – נדמה לי אחד לאחד, אולי אחד לא – אלה דברים שקמו והוקמו על-ידי ממשלות קודמות, שחלק לא קטן מכם היו שותפים להן. אני לא זוכר את התופעות שאנחנו רואים כאן היום. על כן, הבקשה שלי ממך, אדוני היושב-ראש, היא שתעמוד על כבודה של הכנסת וכבודו של המעמד הזה.
אריאל אטיאס – שר הבינוי והשיכון; מיכאל איתן – השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור; גלעד ארדן – השר להגנת הסביבה, ומופקד על הקשר בין הממשלה לבין הכנסת; בני בגין – שר; בנימין בן-אליעזר – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה; יצחק הרצוג – שר הרווחה והשירותים החברתיים; דניאל הרשקוביץ – שר, מיועד לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה; משה כחלון – שר התקשורת; ישראל כץ – שר התחבורה והבטיחות בדרכים; לימור לבנת – שרה, מיועדת לתפקיד שרת התרבות והספורט; עוזי לנדאו – שר התשתיות הלאומיות; סופה לנדבר – השרה לקליטת העלייה; סטס מיסז'ניקוב – שר התיירות; יעקב מרגי – השר לשירותי דת; יעקב נאמן – שר המשפטים; משולם נהרי – שר; גדעון סער – שר החינוך; יוסי פלד – שר; יובל שטייניץ – שר האוצר; שלום שמחון – שר החקלאות ופיתוח הכפר.
אני מאחל לכולכם, לכולנו ולעם ישראל הצלחה רבה.
יואל חסון (קדימה):
לא היה דבר כזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. רבותי, לא למחוא כפיים. אין מוחאים כפיים בכנסת.
רבותי, אנחנו נמצאים באיזו בעיה חוקתית, אבל הואיל והנואם הוא ראש הממשלה המיועד – לא שאני מבקש לייעד, אבל ראש האופוזיציה המיועדת היא שרת החוץ ציפי לבני. אני מזמין אותה לדבר כמיועדת להיות ראש האופוזיציה.
רבותי, כל המבקשים לברך את ראש הממשלה המיועד – תודה רבה. אני מבקש מכל חברי הכנסת לתפוס את מקומם או לצאת מהאולם, אבל בשום פנים ואופן לא לעמוד. אני מזמין את שרת החוץ, שהיא המיועדת לראשות האופוזיציה, לומר את דברה בעקבות דבריו של המיועד לראשות הממשלה. בבקשה. רבותי חברי הכנסת וכל המיועדים לשרים, כל מי שרוצה לדבר או לברך אחד את השני, יעשה זאת בחוץ, אלא אם כן הוא רוצה להמשיך ולהשתתף בישיבה החשובה הזאת ממקומו.
שרת החוץ ציפי לבני:
מכובדי, נשיא מדינת ישראל מר שמעון פרס, יושב-ראש הכנסת מר רובי ריבלין, ראש הממשלה היוצא מר אהוד אולמרט. שירתנו יחד בממשלה האחרונה. שירתתי אתך, תחתיך. ראיתי אותך בקבלת החלטות הרות-גורל למדינת ישראל. ואכן, כפי שאמרת, לא בכל דבר היה סיפק ולא כל דבר הספקת לעשות או הספקנו לעשות, אבל אין ספק שהשארת את חותמך, וזה מה שייזכר בסופו של דבר הרבה אחרי שתפסיק להיות ראש ממשלה בישראל.
ראש הממשלה הנכנס, מר בנימין נתניהו, חברי חברי הכנסת, היום הוא יום השבעת ממשלה חדשה בישראל; היום שבו ישראל מממשת את תוצאות הבחירות; היום שמסמל את התקווה לעתיד ואת הציפייה לתמורות שתביא עמה הממשלה החדשה. הרי בבחירות שם כל אחד מאזרחי המדינה את כל אמונותיו ותקוותיו בפתק ההצבעה ומתפלל למימושן.
חברי הכנסת, ישראל למודת מלחמות אין-קץ מאז הקמתה, מדינה שניצבת מול אתגרים ביטחוניים מחוץ ובעיצומם של תהליכים מדיניים שנקטעו. ישראל נדרשת גם להתמודד עם משבר כלכלי עולמי, שעבר כבר את הסף ונמצא בבית פנימה, ומביא עמו גם אתגרים חברתיים סבוכים. ישראל זקוקה לממשלה שרואה את כל אלה מול עיניה, והמלים "טובת המדינה ואזרחיה" ממומשות יום-יום ושעה-שעה בהחלטותיה.
זוהי תקוותם של אזרחי ישראל כולם, אלה הנושאים עיניהם אלינו היום ומייחלים להצלחת ממשלת ישראל: מצביעי קדימה, הליכוד, העבודה ומפלגות אחרות; עולים, ותיקים, צעירים, מבוגרים, יהודים וערבים. וגם אני אתם, יושבת-ראש המפלגה הגדולה בישראל, יושבת-ראש האופוזיציה, הייתי רוצה לראות את הממשלה החדשה מצליחה לעשות את הטוב למדינה ולאזרחיה. גם אם אני חולקת על דרכה ומטרותיה של הממשלה החדשה הרי שאזרחית ואם בישראל אני, ואני מאחלת לממשלה החדשה בישראל ביום כינונה, ולראשה, הצלחה. אבל הצלחה רק במה שטוב למדינה ולאזרחיה, לא במה שטוב לכם ולמפלגה, אתם מבינים? למרות המעמד החגיגי אני לא יכולה לאחל לממשלה הזאת הצלחה במימוש ההסכמים הקואליציוניים שהונחו על שולחננו, שאין בינם לבין טובת המדינה ולא כלום.
חברי הכנסת, כמו תמיד, בימים של כיעור פוליטי מתחדד הצורך בשינוי שיטת הממשל. שיטת הממשל חייבת להשתנות, וקדימה תפעל על מנת שהבחירות הבאות ייערכו בדרך אחרת. התניתי, בין היתר, את כניסתי לממשלה בכך, ונמשיך להוביל זאת מהאופוזיציה. רבותי, שינוי השיטה הכרחי, אבל לא אתן למישהו להפוך את זה או להשתמש בזה כתירוץ, כי הפוליטיקה מורכבת קודם כול מבני-אדם שיש, או שאמורים להיות להם ערכים והבנה עמוקה של מה מותר ומה אסור, של done ו-not done.
רבותי, עוד לא נולדה השיטה שהכריחה אדם הגון לקבל תואר של שר חסר תועלת ולממן אותו מתקציב המדינה בתקופה הקשה הזאת – – –
לימור לבנת (הליכוד):
את היית שרה – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
את היית שרה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אופיר אקוניס. המיועדת לשרה לימור לבנת. חבר הכנסת אקוניס, אתה עוד מעט צריך לנהל את הישיבה, ואני אלמד אותך איך קוראים לסדר.
לימור לבנת (הליכוד):
אדם הגון, את מדברת? את היית שרה כזאת.
שרת החוץ ציפי לבני:
עוד לא נולדה שיטה שהכריחה מנהיג – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
אולי היא שכחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ארדן, ברגע זה אני מתחיל להזהיר.
שרת החוץ ציפי לבני:
עוד לא נולדה שיטה – – –
לימור לבנת (הליכוד):
לא ייאמן, עוד לא נולדה צביעות כזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת לימור לבנת.
שרת החוץ ציפי לבני:
עוד לא נולדה שיטה שהכריחה מנהיג – אם הוא מנהיג ולא פוליטיקאי – לקנות במחיר מופקע את שלטונו, ולשלם מכספי הציבור עבור כל כך מעט אצבעות תומכות וכל כך הרבה משרות ותקציבים של מיליארדים. כל זאת בעת שישראל בפני משבר כלכלי וחברתי עמוק.
דני דנון (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דנון.
דני דנון (הליכוד):
לא, היא לא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דנון, היא ראש האופוזיציה. אתה רוצה שיקימו ממשלה. רבותי חברי הכנסת, רשאי כל חבר הכנסת, בוודאי ראש האופוזיציה, לומר כל אשר הוא חושב שצריך לומר, ואתם יכולים לקרוא קריאות ביניים, אבל לא מעבר לזה.
שרת החוץ ציפי לבני:
תודה לך. משבר כלכלי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גלעד ארדן – – – אתה תהיה המקשר.
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת לימור לבנת, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת ביבי, האם אדוני רוצה להפריע ליושבת-ראש האופוזיציה?
קריאה:
לא, הוא רוצה להגן עליה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתם רוצים – – –
אורית זוארץ (קדימה):
המיועדת – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
– – – יולי תמיר.
רונית תירוש (קדימה):
תשמע מה שהיושב-ראש שלכם אמר.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון, אתה רוצה שאני אגן על יושב-ראש האופוזיציה בדבריו? אז אני מבקש מכם לא לעזור. חבר הכנסת גלעד ארדן.
שרת החוץ ציפי לבני:
כל זאת, כאמור, כשישראל ניצבת בפני משבר כלכלי וחברתי עמוק. משבר כלכלי אינו עניין של מספרים, אחוזים ונתונים סטטיסטיים; הוא נוגע לאנשים, החרדים היום למקום פרנסתם. ומקום עבודה אינו רק השכר שאדם מקבל בסוף החודש, הוא הכבוד העצמי, הדרך שבה בני המשפחה והחברה מסתכלים עליו. לעתים זאת הסיבה שאדם קם בשבילה בבוקר. האזרחים האלה נושאים עיניהם אל הממשלה הזאת.
אני מאמינה גדולה בהתגייסות, בשותפות ובאחדות מול המשבר הכלכלי שעובר על העולם כולו, והיום הוא גם אצלנו. האופוזיציה בראשותי תהיה אופוזיציה עניינית ואחראית במלוא מובן המלה. נתמוך בהליכים ובפתרונות שייתנו מענה תעסוקתי ויטפלו בעוני, ויתמודדו עם המשבר הכלכלי, שישליך גם על החברה בישראל, במיוחד עתה, כשעמותות חברתיות חסרות את המימון הנדרש. תפקידה ואחריותה של הממשלה לתת מענה, ואנחנו ננהג באחריות, מקום שבו היא תתקיים.
שמחתי כשראיתי שהוחלט על דיונים משותפים עם נציגי העובדים והמעסיקים. אני מאמינה שזה הדבר הנכון, רק שבעיני לא היה צורך לקנות ולשלם למפלגות ולעסקנים כדי שזה יקרה. הרי זוהי מחויבות של ראש ממשלה נבון ואחראי בזמן משבר. לראש הממשלה הנבחר ניסיון בתחום הכלכלי וגאוותו על כך – אם כי יש בינינו חילוקי דעות על דרך, על אותה אידיאולוגיה שבשמה סחפת אחריך ממשלות, אידיאולוגיה שפשטה את הרגל ודורשת התאמות; אבל מה בין זה לבין ההסכמים הקואליציוניים שהונחו על השולחן?
האמת שהייתי יכולה להסתפק בציטוטים מתוך נאומך בעת הקמת הממשלה הקודמת על גודל ובזבזנות ועל סדרי עדיפויות. אבל כל אלה בטלים בשישים לעומת מה שאנחנו רואים היום. וכשאומרים שדברים שרואים מכאן לא רואים משם – לא התכוונו לזה במובן הרע של המלה, כפי שזה קורה היום. כי היה פעם אדם שהאמינו לו, והוא נתן ניתוח מדויק של חוליי הכלכלה הישראלית: אותו איש רזה – הציבור – הנושא על גבו את האיש השמן – המגזר הציבורי.
כבוד ראש הממשלה המיועד, האיש הרזה נעשה רזה מיום ליום, הוא רעב ופוחד לאבד את עבודתו. הוא לא יכול להכין את חג הפסח למשפחתו – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
בשלוש השנים האחרונות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גלעד ארדן – אני מציין זאת – אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
מיכאל איתן (הליכוד):
היא התבלבלה. זה הנאום של השנה הבאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מיכאל איתן.
שרת החוץ ציפי לבני:
על ראשו של האיש הרזה הזה הפלתם היום את הממשלה המנופחת הזאת, שכולה שרים לענייני כלום, סגני שרים לשום דבר ומרבי-תארים.
דני דנון (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דנון.
שרת החוץ ציפי לבני:
תוסיפו תארים, דרך אגב. למה להסתפק בזה? הרי גם אם תברכו איש את רעהו כל בוקר בברכת "הוד מעלתו", הדבר לא יוסיף לכם מעלה אישית או ציבורית אחת.
ראש הממשלה המיועד, מכיסיו של האיש הזה החלטת לממן את ההסכמים הקואליציוניים, שנתפרו במחשכים עוד טרם הבחירות עם השותפים הטבעיים, אותם מיליארדים למטרות סקטוריאליות שמעודדות אבטלה. כן, היה פעם אדם שדיבר על התייעלות, על שירות לאזרח ועל רפורמות – והאמינו לו. אותו אדם נתן בידי מפלגה אחת את כל מוסדות התכנון והמקרקעין, לתפארת השליטה הסקטוריאלית בארץ-ישראל – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
זו מפלגה שאת עדיין יושבת אתה בכנסת. היא מסיתה נגד המפלגה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ארדן, אתה מתחיל להצדיק את ההפרעות לראש הממשלה, שלא הסכמתי להן. לא אאפשר הפרעות.
גלעד ארדן (הליכוד):
אם הייתי סופר כל אי-דיוק שלך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ארדן, לא הותרת בידי ברירה אלא לקרוא לך לסדר פעם שנייה.
מגלי והבה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני מודיע לכם שלא אהסה אתכם. אם אתם רוצים להפריע לראש האופוזיציה, אתם תעשו זאת כאוות נפשכם. לא אקרא לכם לסדר. חבר הכנסת פלסנר, אתה איש מאוד רגוע. אתה נוקב בביקורתך, אבל אתה רגוע. אני לא יודע מה קפץ עליך. חבר הכנסת מולה, פעילותך יפה מאוד בכנסת ובוועדות. אל תפעל מעבר למידה הדרושה. בבקשה.
שרת החוץ ציפי לבני:
אז אחזור, למי שלא שמע. בממשלה הבאה ניתנו כל מוסדות התכנון והמקרקעין לתפארת השליטה הסקטוריאלית בארץ-ישראל ובמקרקעיה, ולריבוי המאכערים והמקורבים שיידרשו לאותם אזרחים תמי לב שיבקשו לקבל שירות כלשהו במוסדות אלה.
היה פעם איש, וראו הוא כאן – ראש הממשלה המיועד – אבל בלי לקיים דבר ממה שהבטיח לציבור. חברי הכנסת – – –
יעקב מרגי (ש"ס):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מרגי, אתה רוצה שאקרא לך מרגי – בפתח – בשם הלא-נכון? חבר הכנסת מרגי, כשאני קורא לך אני מתכוון אליך. חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מרגי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת יואל חסון, אני לא אפריע לך להפריע לראש האופוזיציה.
שרת החוץ ציפי לבני:
חברי הכנסת, אלה גם ימים של עימות בין היסודות המרכיבים את הדמוקרטיה בישראל, בין הנבחרים, שלמרבה הצער איבדו את אמון הציבור, לבין גורמי אכיפת החוק והמשפט. עימות כזה בעידן כזה הוא מסוכן, ובממשלה הזאת נמסרו כל תיקי אכיפת החוק כולם למפלגה אחת, שראשה בחקירה: שר משפטים בתיאום, השר לביטחון פנים, יושב-ראש ועדת החוקה, הוועדה למינוי שופטים – כל אלה נועדו להביא חשש בלב מקבלי ההחלטות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוועדה היא לבחירת שופטים, גברתי.
שרת החוץ ציפי לבני:
אתה צודק ואני אתך במאבקך זה. אני יודעת שכל אלה לא יצליחו – – – מאה אחוז, צודקים – לבחירה, וטוב שכך.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
שרת החוץ ציפי לבני:
אני יודעת שכל אלה לא יצליחו, כי יש בי אמון מלא במערכות המשפט ואכיפת החוק. אנחנו שותפים לצורך ברפורמות גם במערכות האלה. הוויכוח הוא לגיטימי. אנחנו מאמינים גם שהכנסת היא המוסד המכונן העליון בישראל ולא בית-המשפט. אבל חייבת כל ממשלה לשמור מכל משמר על עצמאות גורמי המשפט ואכיפת החוק, וזאת אין בכוונתה של הממשלה הבאה לעשות. הנכון – מפלגת העבודה הצטרפה לממשלה הזאת, ובזמן הקובע, כשיהיה עימות בנושאים שקשורים לאכיפת החוק, הם יזוזו באי-נחת מסוימת על הכיסא בישיבות הממשלה. הרי יושב-ראש העבודה ברק – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
בממשלה שלך לא היתה שום בעיה של אכיפת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
הסגן הזמני של יושב-ראש הכנסת – אני אלמד אותך.
שרת החוץ ציפי לבני:
אופיר, לכן אני מכירה את זה. אני יודעת שהוא יזוז, ברק, באי-נוחות – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
לא שמעתי שאמרת שום דבר על חקירות. היו משפטים, שום דבר לא אמרת. מלה אחת לא שמעתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ארדן, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת ארדן – חבר הכנסת אקוניס, אני כבר יודע מי ממלא-מקומו של ארדן. אני מתנצל, הוא מזכיר לי אותך. אני מתנצל בפני חבר הכנסת ארדן.
שרת החוץ ציפי לבני:
הרי אנחנו כבר יודעים שיושב-ראש המפלגה הזאת יזוז באי-נוחות על הכיסא, כי הוא צריך אחר כך להסביר לשופט בדימוס שהוא נכנס לממשלה כדי להגן על הגורמים האלה – יושב-ראש העבודה, אתם מבינים? האיש שאת הונו הפוליטי עשה דרך גיוסי כספים לעמותות ואת הונו הפרטי דרך הקשרים הפוליטיים, אבל תמיד ימצא מי שיגן עליו – –
דני דנון (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דנון, לא צריך על כל דבר להעיר.
שרת החוץ ציפי לבני:
– – בין בשתיקה במשטרה ובין בנאום בוועידה, ולפעמים גם וגם. ושוב, אל תאשימו את השיטה. אנחנו אלה שקובעים את הנורמות, ובעיני, גם בפוליטיקה, ערכים כמו "אחרי" הם לא על-תנאי.
חברי הכנסת, רצינו להיות שותפים בממשלה. הרי קידום ענייני המדינה בממשלה הוא תמצית המהות שבגינה אני וחברי בקדימה נמצאים בפוליטיקה. נפגשתי עם ראש הממשלה המיועד, הצעתי שותפות בממשלת אחדות, אבל אחדות במלוא מובן המלה: שתי המפלגות הגדולות בישראל בוחנות אם יש חזון משותף שאפשר לקדם אותו ביחד לטובת המדינה. דיברנו על החזון המשותף, הסכמנו מהר על מהות האיומים שישראל ניצבת בפניהם, ובראשם האיום האירני; השתכנעתי שאתה מאמין באמונה שלמה בחשיבות ההתמודדות אתו, וכך גם אני. הבהרתי והבטחתי כי גם מהאופוזיציה נהיה שותפים מלאים לקבלת אחריות והחלטות בעת הצורך. אבל איום אסטרטגי דורש טיפול, ומנהיגות נכונה לא מאיימת על הציבור אלא מטפלת בו באופן שקט ומיידי, ולא הופכת את האיום לתירוץ לכניסה לממשלה ולחלוקת תפקידים שרק יקשו את המלאכה.
יצרת בממשלה הזאת מהומה ופיצול מערכות. נוסף על מערכת סבוכה שקיימת ממילא בין ראש ממשלה למערכת הביטחון ולמשרד החוץ, נוסף עתה עוד שר בלי תיק תחת הכותרת של "איומים אסטרטגיים", ועוד שר בלי תיק נוסף על זרועות המודיעין.
יריב לוין (הליכוד):
למה לא דיברת על זה אז?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת לוין.
שרת החוץ ציפי לבני:
ביקשתי לראות אם בצד הבנת האיום יש לנו גם חזון מדיני משותף; הבנה שאיום אסטרטגי הוא לא רק איום בנשק על קיומה הפיזי של ישראל, אלא גם איום על מאפייניה ומהותה כבית לאומי לעם היהודי ומדינה דמוקרטית שערכיה שלובים זה בזה; הבנה שתהליך השלום מייצג את האינטרסים של ישראל, קודם כול. לא חיפשתי שימכרו לי מלים של סתם כתירוץ לכניסה, כפי שעושה מי שרוצה את הכיסא ולא את הדרך, מי שרוצה שלטון ללא תנאי. רציתי להבין אם ראש הממשלה המיועד מחויב לנושא, מבין את חשיבותו, מוכן לשלם מחיר פוליטי מול השותפים הטבעיים כדי לקדם את התהליך – כי אתם מבינים שמלים לא מספיקות, כי ראיתי אתכם מוכרים מלים בהסכמים הקואליציוניים האחרים; מוכרים מלים בתחום הביטחוני. ראיתי איך ההסכם עם ישראל ביתנו שקובע את היעד האסטרטגי של הפלת שלטון ה"חמאס" מוחלף בהסכם עם ש"ס להחלפת שלטון ה"חמאס", ואיך הפרק הביטחוני כולו נעלם בהסכם עם העבודה, למעט העובדה שברק הוא שר הביטחון.
כיבוס מלים לא משנה את ההבדלים המהותיים בינינו, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עמעום בנושאי מהות רק כדי לגלות ביום שאחרי שאין דרך משותפת, ולא הגענו להסכמות אמיתיות. ובכל זאת, אני מלאת תקווה שתגיע לשם, להסדר המדיני לשלום.
אני יודעת שכדי לגייס את העולם לשתף פעולה מול האיום תיאלץ לקדם גם הליכים מדיניים. הייתי מעדיפה שתיזום ולא תיגרר, שתניח על השולחן את האינטרסים שלנו ותעמוד עליהם, אבל במקביל תשאף בכל מאודך להגיע להסכם שמשקף את האינטרסים האלה. אבל גם אם תעשה את זה מתוך לחץ – אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
אחדות של אמת שהצעתי היתה גם לנקות את השולחן מכל ההסכמות עם השותפים שרקמת בחשאי, עוד טרם היקבע הבחירות, כשאלה נשבעו לירושלים ובעצם ביקשו את התיקים והתקציבים והמינהל, ואת אלה שהבטחת כדי לקבל את המנדט מנשיא המדינה. אותן הסכמות שהפכו להסכמים חתומים הונחו על שולחן הכנסת ומביישים אותה היום. אמרתי גם שקדימה תהיה שותפה רק בשותפות אמיתית, לא כהצטרפות לממשלה שכבר קיימת, של 61 או 65.
הבחירה היתה שלך, ובחרת. גם כאן אל תאשים את השיטה. השיטה רעה, אבל גם עם תוצאה מסובכת של הבחירות יכולת לבחור בין השתיים – דרך אחת לומר: העם הצביע ימין. ללכת עם השותפים הקבועים, הטבעיים כדבריך, ולבקש לחזק את עצמכם עם מפלגה נוספת שאין לה עניין במהות, בתוכן ובערכים ועניינה בכיסאות בלבד, כמו מפלגת העבודה; או לומר שהציבור בחר שתי מפלגות – – –
דני דנון (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דנון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
שרת החוץ ציפי לבני:
סגנית השרה, אני אשמח להשלים את דברי.
– – – או לומר שהציבור בחר שתי מפלגות גדולות וללכת ביחד, בניהול משותף ובדרך משותפת, שאותה היינו צריכים לסכם.
גלעד ארדן (הליכוד):
וברוטציה.
שרת החוץ ציפי לבני:
אחדות של תוכן, שמחברת ומגשרת על הקרעים בחברה, שמתמודדת עם האיומים מבית ומבחוץ, שמקרבת את המיעוטים ולא מעודדת ניכור ואלימות בין חלקי החברה השונים. אתה עשית את הבחירה שלך. כולם רואים היום את התוצאה. ואת הבחירה שלנו עשינו גם אנחנו. בחרנו ללכת לאופוזיציה, כי במקום לדבר על הצורך בשינוי השיטה החלטנו לשנות את דרך ההתנהלות שמאס בה הציבור.
המפלגה הגדולה בישראל יושבת היום באופוזיציה מתוך בחירה. חברי קדימה הם אלה שוויתרו על כיסאות השרים כדי להמשיך ולייצג את הציבור שנתן בנו אמון, להשאיר את התקווה חיה, בועטת ונושמת ולא לתת לה להתמסמס. היום יותר מתמיד ברור שבכניסת קדימה לממשלה הזו היינו קוברים את התקווה שיש אפשרות אחרת, שיש דרך מדינית אחרת, שיש התנהלות אחרת, שיש פוליטיקה אחרת.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – –
שרת החוץ ציפי לבני:
אני שומעת שאתה בונה על עריקה, ואף בכוונתך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ, לפחות פורמלית את תהיי בקואליציה הבאה, אז אני חייב להגן על יושבת-ראש האופוזיציה מפנייך.
שרת החוץ ציפי לבני:
כן, החיים מזמנים דברים מוזרים.
אני שומעת שאתה בונה על עריקה, ובכוונתכם לשנות את החוק לשם כך. יכול להיות שגם אתה חושב, כמו חלק מהציבור, שכולם אותו הדבר, כל הפוליטיקאים, כמו, אולי, שותפיך או חברי מפלגתך. קדימה כמפלגה הוכיחה, לראשונה בישראל, שאפשר אחרת, וכולנו ניבחן מעתה, והמבחן הזה הוא מבחן שיימשך יום-יום – מבחנה של הממשלה, מבחנה של האופוזיציה וכל אחד מחבריה.
זאב אלקין (הליכוד):
יום-יום – – –
שרת החוץ ציפי לבני:
אני מייחלת למימוש מה שנכון וטוב למדינת ישראל, מה שלא בא עדיין לידי ביטוי – – –
יואל חסון (קדימה):
אתה היית הראשון, אתה היית העריק הראשון והאחרון – – – אתה עריק, עריק לכל דבר.
קריאות:
– – –
חיים אורון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון, התבקשתי על-ידי הנואמת שלא יפריעו לה, לא בישיבות סיעה ולא בכנסת. רבותי חברי הכנסת.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי. רבותי, רבותי. בכנסת אפשר לקרוא קריאות ביניים אבל לא יהיה מצב שבו לא יוכלו חבר כנסת ושר להביע את כל אשר הם רוצים לומר. קריאות ביניים אינן הפקרות, ולא יהיו.
שרת החוץ ציפי לבני:
אני מייחלת היום למימוש מה שנכון וטוב למדינת ישראל. זה עדיין לא בא לידי ביטוי בדרך שבה בחרת להקים את הממשלה ובהסכמים שבבסיס הקמתה, ובכל זאת, תקוותי שתעשו את שנכון, ואם תעשו כן, אנחנו נהיה כאן לתמוך. אם לא – נהיה כאן כדי לפקח, לבקר ולמנוע. האלטרנטיבה שנייצר היא לא רק תמונת הראי ההפוכה שלכם. תהיה זו אלטרנטיבה של תוכן ומהות. נפעל לא רק בכנסת אלא גם מחוצה לה, יחד עם החברה בישראל. ואם תפעלו נכון, ידעו כל איש ואשה בישראל שהציבור שם את ענייניה של המדינה בידיים טובות. ואם לא, ידע הציבור שיש אלטרנטיבה נקיית כפיים, עם דרך ברורה, שבבוא העת תבוא ותוביל את המדינה באחדות ובדרך אחרת.
ומעבר לכול – בלי קשר למחלוקות בינינו, לחילוקי הדעות, למפלגות השונות שלהן אנו משתייכים, נבחרי ישראל – קודם כול, הכנסת הזו צריכה להשיב את אמון הציבור בנבחריו. שיהיה בהצלחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשרת החוץ ולמיועדת להיות ראש האופוזיציה. לפני שניפרד מראש הממשלה ומכבוד נשיא המדינה הייתי רוצה, רק לפרוטוקול, להבהיר עניין אחד: כאשר המיועד לראשות ממשלה דיבר על שרים מיועדים הוא עשה זאת על-פי המחויב על-פי חוק. שכן כדי שיאושרו משרדים חדשים, הממשלה צריכה לאשר אותם קודם לכן, וכל עוד לא הוקמו המשרדים גם אי-אפשר לבוא ולהציג את השר אלא כשר מיועד. תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להיפרד מראש הממשלה אהוד אולמרט, מרעייתו עליזה, ומכבוד נשיא מדינת ישראל.
מזכיר הכנסת איל ינון:
בבקשה לקום. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, נא לשבת. לפנינו שלוש שעות נטו דיון בהודעת ראש הממשלה המיועד, והדיון הוא דיון סיעתי. ראשונת הדוברים – כבוד השרה רוחמה אברהם-בלילא, לרשותה עומדות חמש דקות. רבותי, כל מי שרוצה להישאר כאן במליאה, יישאר על כיסאו, ומי שאינו רוצה לשבת על כיסאו, יתכבד ויצא החוצה. רבותי. חבר הכנסת פינס היקר, שעוד מעט הולך לדבר; כבוד השר רמון, השר לשעבר אורון. אולי אתם לא מבינים את אשר אני אומר לכם. אי-אפשר לעמוד. חבר הכנסת אורון. שרת החוץ. בסדר, לא צריך לשבת. צריך רק לא לדבר. השרה בלילא, בבקשה.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני היושב-ראש, מכובדי, תרשה לי לפתוח במשפט שמכבד אותך מאוד ולומר לך הצלחה רבה בתפקידך. אני חושבת שזו אחת מהכנסות הסוערות שתהיינה, ואני מצפה ומקווה, ואולי גם בטוחה, שאכן תנהל את הבית הזה באופן הממלכתי, כפי שאתה יודע לעשות את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לך.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
חברי חברי הכנסת, בתום הדיון הזה תתקיים השבעת ממשלה חדשה. ממשלה אשר חצתה קווים אדומים של מוסר פוליטי; ממשלה שחצתה קווים אדומים של מוסר ציבורי; ממשלה שמהותה ציניות ונהנתנות; ממשלה שקובעת רף חדש של אטימות כלפי הציבור בישראל. נחשפנו לזה במשא-ומתן הקואליציוני המבזה שהיה, וגם שמענו את הצגת קווי היסוד הקצרצרים של הממשלה שהוצגה, ואת הרשימה הארוכה הארוכה של השרים שהוצגה כאן.
ובשם המשא-ומתן הקואליציוני המבזה הזה, אף אחד, אבל אף אחד, לא מאמין לבלוף של "זה המחיר של ממשלת אחדות". זה לא מחיר, רבותי חברי הכנסת. זו מכירת חיסול של ממשלה אטומה. ממשלה אטומה לצורכי ציבור, לאותם מובטלים קיימים ולאלה החדשים שיתווספו. אתם מקימים מהיום ממשלה שהיא כולה תהיה ריב ומדון. אני לא יודעת איך ישראל ביתנו תשב עם מפלגת העבודה. ואני אומר גם שסמרטוטי מפלגת העבודה – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
– – – סמרטוטי מפלגת העבודה, עבדיו של אהוד ברק, הם בקושי גרגר חול על מבושיה של הממשלה הזו. רק לפני כמה חודשים, לא הרבה, דרשו צמד האידיאולוגים נתניהו את סער לחוקק חוק שמגביל, אדוני היושב-ראש, את מספר השרים בממשלה ל-18. והיום, היום, 39 – 39 שרים וסגני שרים. תגידו לי, השתגעתם? היום, במשבר כלכלי כזה קשה, אין לכם מה לעשות?
יריב לוין (הליכוד):
– – –
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
יריב, אתה עוד תלמד, אתה עוד חדש. אבל יושב-ראש המפלגה שלך הציג את זה – אתה יודע, צריך לומר ולהציג דברים אחרת. אז איך הוא הציג את זה? איך הוא מציג את זה? הוא אומר שמלים הן דבר הפיך. והוא צודק. מלים הן בהחלט דבר הפיך. ראינו את זה בסאגה של השעות האחרונות. אתה יודע איפה? רק אתמול בלילה, כשהוא מינה את שר האוצר – אני לא יודעת מה לחבר הכנסת יובל שטייניץ, שהוא מר ביטחון, ולתפקיד שר האוצר.
יריב לוין (הליכוד):
ומה היה לשר רוני בר-און שהוא – – – כלכלה, לפני שהוא מונה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת לוין, זה לא דיאלוג.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
אותה יד שמינתה אותו רצה מייד לגמד את כל הסמכויות שלו. מסתבר, יריב, ואתה עוד תפנים את זה, שזו אותה הדרך וזו אותה השיטה. ראינו את זה עם חבר הכנסת אביגדור ליברמן, גם אתמול, כשכבר המקורבים לראש הממשלה המיועד – אגב, הוא עוד לא הושבע כשר החוץ, אבל כבר מקורבים – כולנו שמענו שמקורבים אומרים – שהעמידו אותו לדין, שהרשיעו אותו, וכבר תיק החוץ שלו – ברגע שהוא יורשע, יועבר לסילבן שלום. אותה יד.
יואל חסון (קדימה):
אפילו לא יורשע – – –
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
תשאל את חבר הסיעה שלך סילבן שלום מה טיבה של הבטחה. הוא ידע להגיד לך. הרי רק בשעות האחרונות – הוציאו לו את המיץ עד שנתנו לו את התפקיד.
ובאותה ציניות שאופיינית לממשלה החדשה למדנו גם שיעור באידיאולוגיה, שכדאי שאתה, השר, שר החקלאות הנצחי, תקשיב לו. אידיאולוגיה שהיא בהחלט משותפת לימין הקיצוני ולאהוד ברק; אידיאולוגיה שמשמעה שאיפה חסרת מעצורים, כמיהה בלתי נשלטת לכיסא עור הצבי. לעתים נדמה – חבל שהוא לא כאן – שאהוד ברק נולד עם אותו כיסא כחלק אינטגרלי של גופו. מדהים. אבל מה שמסתבר, אדוני היושב-ראש, הוא שלא רק השכינה עצמה נחתה על אהוד ברק, אלא היא גם נחתה על כל איבריו, וגם החיבור הטבעי הזה, בין גופו לכיסא השר, אין יותר טבעי ממנו. שר הביטחון הנצחי. ולשמחת הבית הזה אני אומר שלמחצית מחברי מפלגת העבודה יש דרך.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יודע צדיק נפש בהמתו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כמה זמן גברתי עוד צריכה?
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
חמש דקות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוה.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
לא הרבה. לא הרבה. אבל מה שמסתבר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הואיל והפריעו לך, אני מוסיף לך שתי דקות מלאות.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. מה שמסתבר, שחבר הכנסת גדעון סער ידע היטב מדוע הוא זיכה את מפלגת העבודה בכינוי ההולם הזה: "מפלגת הסמרטוטים". אתם זוכרים? בוז'י, שמחון, פואד, וילנאי, ברוורמן, אורית נוקד – אתם הסמרטוט החדש של ממשלת הימין הקיצונית הזאת, של הממשלה ההזויה הזאת, של ממשלת המורדים, שנקנתה בכיסאות. כן, נקנתה בכיסאות, אפילו בכיסאות הזויים. ממשלת סירוב, ציניות, ואני גם אומר ממשלת קיפאון, לצערי הרב. אתם מספרים סיפורים על מדינה ושוכחים שכל אזרח קרא על הקומבינה של ביבי וברק ועל הקומבינה של ביבי ופואד, וגיוס הקומבינה של שעת לילה מאוחרת – –
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
– – –
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
– – בין ברק, ביבי ועופר עיני. זה עוד לא היה. האם מישהו יאמין שמדובר, באמת, בדאגה לעובדי "פרי הגליל" או "עוף העמק"? גדעון, חבל שהוא לא פה, אבל אני רוצה לפרגן לו. אני רוצה לפרגן לו, משום שהיצירתיות שלו עולה על כל דמיון – בחלוקת המשרדים, בקביעת שמות חדשים למשרדים, עצובים ומשעשעים כאחד. ואני תוהה על מה שר החינוך המיועד יחנך את ילדי ישראל. על הניסיון לחולל מהפכה שלטונית בחסות הכנסת? על הניסיון לסתום את הפה לבית הזה ביצירת מהלכים מונעי חקיקה ובקרה, שאתם עוד תשמעו עליהם? על פיצולי-פיצולים של משרדים בשביל החברים והחברות שלכם? היכן הפליאה מעוררת החמלה שהצגתם כאשר פיצלו, בזמנו, את משרד החינוך, והיטיב לעשות את זה אתמול עמית סגל. לא לפני זמן אמרתם – ואני מצטטת: "הקמתם מיניסטריונים חדשים אך ורק בשביל להסתיר את המציאות העגומה, שהשרים יהיו בעצם מובטלים". אוי, גדעון יקירי – ואני אומרת את זה בכאב – דברים שרואים מכאן לא רואים משם. בשנת 2006 התלוננת באחד מנאומיך שנורא צפוף סביב שולחן הממשלה, ואני תוהה: איך תגדירו את הממשלה החדשה? הוספתם שולחן, לתפארת מדינת ישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
אני מסיימת. אני מסיימת, אדוני היושב-ראש.
יריב לוין (הליכוד):
ממשלת שרון. בדיוק כמו שעשה שרון.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
הממשלה הזו מפקירה את רוב-רובו של הציבור ואת המעמד הבינוני. את כל אלה היא מכרה בנזיד עדשים לאותם מגזרים שרואים את טובת עצמם לפני טובת הכלל, הציבור והמדינה. עבורם שילמה הממשלה, בשנת משבר כלכלי, מחיר שגם נתניהו וגם כל אחד מהשרים יודעים שאין מאיפה לשלם.
חברי חברי הכנסת – אני כבר מסיימת, אדוני היושב-ראש – בעוד זמן קצר יעלו לכאן אחד-אחד כל אותם סוחרים שמכרו במכירת חיסול המונית את העקרונות שבהם צידדו רק אתמול. כל אלה יעלו להישבע אמונים, חמושים במשרד, חמושים בכיסא או ברכב שרד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
– – הם ידברו לתקשורת בציניות חסרת טעם במושגים של טובת המדינה. תחת הססמה הנפוצה השגורה בפי כל אחד, בשם צו השעה והצורך באחדות.
אבל, אדוני היושב-ראש, היום הזה הוא גם יום אופטימי. היום הזה הוא יום שבו נולדה אלטרנטיבה אמיתית לממשלת ברק-נתניהו. היום הזה הוא הוכחה שיש מצפון, שיש מצפן, שיש פוליטיקה אחרת. היום הזה חידד לכולנו מיהי מפלגת הבושה והכניעה, הלוא היא מפלגת העבודה, המכונה "אמת", ומיהי המפלגה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
– – שמובילה דרך של אמת. אבל לצערי, אדוני היושב-ראש, ובזה אני מסיימת, לאחר כל הסאגה הזו שעברנו בימים האחרונים, הקורבן העיקרי הוא המדינה, מדינת ישראל. ולעם הזה, אדוני היושב-ראש, מגיעה ממשלה טובה יותר. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אני באמת הקפדתי על כבודה של חברת הכנסת והשרה רוחמה אברהם-בלילא, אבל אני לא אוכל להיות כזה נדיב, וגם לא רוצה להיות אכזר, בעניין זמנכם. חבר הכנסת יואל חסון, אתה הקצבת לכל אחד מחבריך את הזמן שאתה חשבת שמגיע לו. השרה רוחמה אברהם, בגלל יחסי האישי אליה, לא הפרעתי לה, אבל היא דיברה בדיוק כפליים ממה שהקצבת לה. ואני מבקש להודיע לחברים – – –
שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:
היה זמן הפרעות.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. הפרעות – כשאני אומר כפליים, אני אומר נטו. נטו.
אופיר פינס-פז (העבודה):
אדוני היושב-ראש, משום שאני מודע ליחסך אלי, אני מבין מזה שאני אדבר כל הלילה. אני בעד. אני בעד.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודה ביחסי אליך.
רבותי, עכשיו אני מזמין את חברת הכנסת ציפי חוטובלי לנאום – לא בכורה, כבר נאום, נדמה לי, שלישי או רביעי שלה. ואני ממליץ לכל מי שמסכים אתה ולא מסכים אתה להאזין היטב לנאומיה, כי הם באמת נאומים יפים.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנראה אין גבול לצביעות בפוליטיקה בישראל, כשאנחנו שומעים את הדברים הבאמת תמוהים משהו של נציגי מפלגת קדימה, המפלגה היוצאת, שמפנה את במת ההיסטוריה הישראלית – – –
יואל חסון (קדימה):
אנחנו לא יוצאים, הממשלה יוצאת. אנחנו נשארים.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אתם תצאו, ועם ישראל שמח להיפרד מכם היום הזה, תאמין לי.
יואל חסון (קדימה):
נחכה ונראה. נחכה ונראה. בואי נתחיל.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון, אני לא אקפיד כל כך כמו שהקפדתי בנאומו של ראש הממשלה – וגם שם לא הקפדתי יתר על המידה – אבל כל הפרעה שלכם, הזמן ייווסף לה. ואז תיאלצו לחכות בסבלנות עד להשבעה.
יואל חסון (קדימה):
לנו יש זמן.
היו"ר ראובן ריבלין:
ואני יודע שאתם מחכים בכיליון עיניים, כבר.
יואל חסון (קדימה):
לא דחוף לנו להחליף את הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא דחוף לכם? לא, בבקשה. נחכה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
לעם ישראל דחוף.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובכן, עברה דקה שלמה שבה חברת הכנסת חוטובלי – – –
חיים אורון (מרצ):
– – – אפילו אני לא העזתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת חוטובלי לא דיברה. לא דיברה, ולכן אני מאפס את השעון. הנה, אני מאפס אותו – –
יריב לוין (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – וחוזר ונותן לה עשר דקות מההתחלה. האם אתם רוצים, לפני שאני מפעיל את השעון, לומר לה משהו? לא.
יואל חסון (קדימה):
לא, תודה על הזמן.
נחמן שי (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני אקפיד הקפדה יתירה כאשר חברי הכנסת יואל חסון ונחמן שי ידברו וירצו לומר דברים שיהיו למגינת לבם ובאמת לצנינים באוזניהם של אנשים אחרים, אבל אני אקפיד על זה שתוכלו לדבר. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני רוצה לומר שאת חברת כנסת רצינית, חוטובלי מאוד מוצאת חן בעיני, ואני בטוחה שהיא תהיה חברת כנסת מצוינת – – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
חברת הכנסת יחימוביץ, אני מאוד מודה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. עכשיו תמו הברכות האישיות אחד לשני, ואנחנו ממשיכים בדיון. חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
תראו, אני צעירת חברי הכנסת ולי אין בעיות זיכרון. נראה שליושבת-ראש האופוזיציה כבר יש בעיות זיכרון, אז בואו נזכיר לה כמה דברים, לה ולמי שהרכיבו את הממשלה היוצאת. הם מטיפים לנו מוסר על נורמות תקינות בממשל? להזכיר לכם את הממשלה המושחתת ביותר שהיתה בתולדות מדינת ישראל? עם המינויים הפוליטיים המבריקים, כגון עמיר פרץ שר הביטחון, כדי שמר הירשזון יוכל לכהן במשרה הבכירה שלו כשר האוצר? האיש שמואשם בלקיחת שוחד היום? אלה המינויים הראויים של ממשלת קדימה, שאף אחד מהיושבים כאן לא פצה פה עליהם, גם לא היושבת-ראש המופלאה שלכם, שהיום מתהדרת בניקיון הכפיים של השלטון. אז בואו נזכיר לה ניקיון כפיים של השלטון: ראש ממשלה נחקר, בן המפלגה שלכם, קדימה – עוד חקירה ועוד חקירה ועוד חקירה – –
יואל חסון (קדימה):
– – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – והגברת רוחמה אברהם-בלילא אומרת: אז עוד חקירה, מה הסיפור הגדול?
שלמה מולה (קדימה):
ראש ממשלה נחקר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, תוכל להשיב לה, תירשם לדיון.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
המינימום של ניקיון הכפיים שנדרש ממי שעומד בפני הציבור, ערב הקמת ממשלה חדשה, אחרי ממשלה יוצאת ששריה נחשדו ונחקרו, שמי שעמד בראשה נחשד ונחקר פעם אחר פעם אחר פעם – המינימום של ניקיון כפיים שנדרש זה באמת להסתכל פנימה, וכל הפוסל, במומו פוסל. אותה מפלגת שלטון שהביאה לנו את מורשת שרון, מורשת החקירות, והמשיכה במורשת אולמרט – זה מה שמותירה לנו הממשלה היוצאת, אז שלא יטיפו לנו על ניקיון כפיים כאן.
יואל חסון (קדימה):
בינתיים כל חברייך תמכו במורשת שרון. את עוד תופתעי במה הם יתמכו בממשלה שלך, את עוד תופתעי.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אני רוצה להמשיך ולומר – עוד זיכרון קצר. שרים ללא תפקיד? יושבת-ראש האופוזיציה כיהנה כשרה ללא תיק ב-2001 בממשלתו של שרון.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
– – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
בדקתי את זה, מר יואל חסון. בדקתי את זה. המינוי הראשון שלה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון, זה לא דיאלוג בינך לבין הנואמת.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
המינוי הראשון שלה היה לשרה ללא תיק, רק מאוחר יותר היא שודרגה לשרה לפיתוח אזורי, ונראה שאז היא לא חשבה שיש עם זה בעיה והיא הסכימה לקבל את המינוי שלה לשרה ללא תיק.
בואו נמשיך, יש לנו עוד כמה דברים מההיסטוריה, כי אתם חובבים היסטוריה. תראו, המהלך הציני ביותר שנעשה בהרחבת ממשלה היה המהלך של שרון לפני ארבע שנים בדיוק, כאשר החליט להרחיב את ממשלתו ולמנות חמישה סגני שרים ועוד שלושה שרים. שימו לב, לשם מה? לא לשם אחדות – –
שלמה מולה (קדימה):
– – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – לא בשם האתגרים הלאומיים, אלא שימו לב לשם מה: כדי לקנות את הסכמתם בתמורה של כל אותם מתנגדי התנתקות, כדי להעביר את תקציב המדינה ואת אותה תוכנית אנטי-מוסרית, אווילית, שהיום כולם יודעים להכיר בהיותה תוכנית שגרמה להרס ביטחון מדינת ישראל.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
שוחד פוליטי טהור היה הדבר הזה. מורשת שרון – להלן, מורשת קדימה – האב הרוחני שלכם, זה מה שהוא הותיר לכם, אותו אחד שהרחיב את ממשלתו כדי ליצור פלגנות בעם ישראל, בעוד היום מושבעת ממשלה שאיחדה את השורות, שעשתה פשרות קשות ברמה האישית כדי להוביל לאחדות ברמה הלאומית.
יואל חסון (קדימה):
בעיקר היא איחדה את השורות בליכוד. בכנסת היא עשתה הפרדה – – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
לא נקבל מוסר ממי שבעצמו היווה סמל לחוסר תקינות מוסרית.
עוד כמה מלים על הממשלה היוצאת.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, אתה חושב שתוכל פה להפריע לכולם?
ציפי חוטובלי (הליכוד):
המזרח התיכון עמוס באתגרים, אך יש אתגרים ספציפיים שהורישה לנו ממשלת קדימה היוצאת. לא היתה ממשלה בישראל שסימלה עבור אזרחים רבים כל כך את משבר ההנהגה כממשלה היוצאת. הממשלה הזאת התאפיינה בשחיקה מתמדת של נורמות השלטון התקין בישראל. הממשלה הזאת שחקה עד דק את כושר ההרתעה הישראלי, בהבלגה מול ה"חמאס", שהובילה באיחור רב מדי למבצע "עופרת יצוקה", בכישלון הקולוסלי במלחמת לבנון השנייה, בוויתור חסר התקדים במהלך כל ההצהרות הלאומיות חסרות האחריות, בוויתור המתמשך על נכסי המולדת.
עמד כאן אהוד אולמרט ודיבר על חזרה לקווי 67' ועל חלוקת ירושלים כאילו אין בלתה של התוכנית הזאת לפרידה מנכסי היסוד של המולדת ושל העם היהודי. עמדה כאן ציפי לבני ואמרה כי אין דרך אחרת לשלום. האומנם אין דרך אחרת לשלום, או שמא אין דרך אחרת להגברת הטרור? הדרך שהציעו לנו כל אותם ראשי המפלגה שעמדה בראשות הממשלה הקודמת היא דרך שהובילה אותנו לאותו אסון ומבוי סתום – בין-לאומי וגם כאן, בביטחון הפנימי.
אנו עומדים היום בפני הצגת ממשלה חדשה לישראל, ממשלת אחדות רחבה שכוללת את רוב המפלגות הציוניות, שהעדיפו להניח בצד שיקולים מפלגתיים צרים וראו לנגד עיניהם את טובת המדינה – כן, כן, טובת המדינה, אותו מונח שיש מי שיושב כאן באולם ואולי בבית ואומר: זה שימוש ציני של פוליטיקאים בביטוי. אבל מי שמסתכל מעבר לגבולות הציניים של הסתכלות על כיסא כזה או אחר – ויושבת-ראש האופוזיציה, אגב, היתה מאוד שמחה לחלוק אתנו את קווי היסוד המדיניים שלנו לו רק הובטח לה כיסא אחד, כיסא ראש הממשלה ברוטציה – אז מי שלא מסתכל רק על הכיסא יודע שבעת הזאת, מול האתגרים הלאומיים שנאמרו ופורטו כאן – האתגר מול האיום האירני, האתגר הכלכלי, האתגר מול "חמאס", שטרם הוכרע במבצע "עופרת יצוקה", והסיבוב השני עומד בפתח, מול האתגרים האלה, מול המשבר החינוכי-הערכי העמוק, שגם אותו הורישה לנו אותה ממשלה קודמת, שהורישה לנו ערכי "נכבה" במקום ערכי ציונות – מול כל אלה עומדת הממשלה החדשה, מסתכלת באופן מפוקח ורואה לנגד עיניה את החשיבות באחדות לאומית.
יואל חסון (קדימה):
אני חושב שהיא קצת מגזימה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
מוקמת היום ממשלה שאינה נושאת עוד את המנטרה החלולה "שתי מדינות לשני העמים". חברים, מנטרה חלולה. ראש הממשלה הנכנס מר בנימין נתניהו ושר הביטחון הממשיך מר אהוד ברק יודעים כי כיום כל נסיגה תוביל להקמת מדינת טרור בגבולות מדינת ישראל ורק תרחיק את השלום. לא עוד שתי מדינות לשני העמים, אלא מדינה יהודית חזקה ודמוקרטית.
אני רוצה להמשיך ולומר, שכאשר אתם בוחנים אם מוצדק לקיים ממשלה רחבה, אל תעסקו בספירת שרים וסגני שרים בלבד. כדאי לבדוק את המניעים שעומדים מאחורי מרכיב הממשלה. את תהליך הרכבת הממשלה הזה הניעו הרבה מאוד שיקולים. אף תהליך הרכבת ממשלה אינו חף משיקולים פוליטיים, אבל הממשלה הזאת היא ממשלה שמוקמת משיקולים של אחריות לאומית, כדי לשדר מסר של אחדות בעם ישראל, להבדיל מאותה ממשלת התנתקות, שזרעה בעם הזה רק פירוד ומחלוקת.
ציפיות רבות יש לציבור מהממשלה החדשה. אני סמוכה ובטוחה כי בעזרת השם, השילוב של מיטב הכוחות מכל המפלגות יביא אתו רוח חדשה שאנו כה זקוקים לה – רוח של אהבת הארץ; רוח של השבת האמונה בזכותו המוסרית של עם ישראל לחיות בשלום ובבטחה בארץ-ישראל; רוח שתשיב את ערכי היהדות והציונות לכל תלמיד במערכת החינוך בישראל.
הממשלה החדשה שלנו מושבעת סמוך לחג הפסח, זמן חירותנו. ריבונות היא בסיס לחירות, אך לא די בה. נדרשת חירות מחשבתית. נדרשת היום דאגה לאינטרסים הישראליים בלי לכופף את ראשנו בפני לחצים בין-לאומיים.
כולם יודעים לצטט "שלח את עמי", אך שוכחים את החלק השני של הפסוק. בפסוק נאמר: "שלח את עמי ויעבדני". עם ישראל יוצא מהשעבוד האנושי של מצרים כדי לקבל על עצמו תורה, כדי לקבל על עצמו חוקה ערכית, מוסרית, עם מסר ועם בשורה לעולם. גם היום אנחנו נושאים את הבשורה הזאת. לא רק אומרים מה לא, לא רק יוצאים נגד הממשלה היוצאת, אלא אומרים בעיקר בעד הממשלה הנכנסת, שתביא אתה רוח אחרת וחזון חדש לעם ישראל.
כולי תפילה שהקדוש-ברוך-הוא ישלח את אורו לראשיה, שריה ויועציה של הממשלה הנכנסת ויזכו כולם לשרת בנאמנות את עם ישראל ומדינת ישראל בעת הזאת. בהצלחה לכל החברים הנכנסים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת חוטובלי. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט אילטוב, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו. חבר הכנסת הנכבד, בבקשה. גם לרשותך עשר דקות.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת רובי ריבלין, אני לא רואה פה שרים, הם בטח כבר התעייפו, אז אנחנו היום נחליף אותם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הם כבר לא קיימים – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
היום אנחנו כבר נחליף אותם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מוכרח לציין שהשרים שהדיון הזה לא מבקש אמון בהם לא צריכים להיות פה. דווקא השרים שמבקשים אמון בהם צריכים להיות פה – הנה אחד מהם, שניים נמצאים פה. סגן שר הוא חשוב ביותר, אבל שר יותר חשוב ועוד עתידו לפניו.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד יושב-ראש הכנסת, אנחנו כיבדנו את השרים בנוכחותנו, וחשוב שגם יכבדו אותנו בדיון הסיעתי. זה כבוד הדדי.
בעוד זמן לא רב תושבע הממשלה ה-32 בראשותו של חבר הכנסת בנימין נתניהו, ואני עומד כאן לפניכם כיושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, החברה הבכירה בקואליציה החדשה, שידעה להעמיד את האינטרס הלאומי והאחריות הלאומית בראש סדר העדיפויות שלה ושל המדינה.
אנחנו העמדנו רף גבוה בקביעת הממשלה. אנחנו קבענו מפתח לממשלה, אנחנו קבענו כמה שרים יהיו, כמה סגני שרים יהיו לסיעה, וכשקבענו את הרף הזה כולם טענו שאנחנו קבענו רף שעובר את כל הגבולות. ותקפו אותנו בתקשורת ואמרו שכבשנו את המדינה והשתלטנו על המדינה. והנה, ראה זה פלא, היום אנחנו מצטיירים כמפלגה האחראית ביותר, עם המפתח הסביר ביותר ועם הדרישות הלאומיות הסבירות ביותר.
וכנראה, סיעות רבות בבית הזה לא הצליחו לעמוד ברף שאנחנו העמדנו, ולצערנו, כל אחד התנהג פה כמו במסעדת "אכול כפי יכולתך". אני חושב שההתנהלות הזאת היא בלתי נסבלת, ואני קורא גם לחברי הכנסת שהתנהלו בצורה כזאת – בסחטנות יתר מהמפלגות – לחזור בהם, ובמשך התקופה לצמצם את השורות, כי הדבר הוא לא הגיוני, מה שקורה פה.
לכן, אנחנו כסיעה לא דרשנו ולא נדרוש תוספות נוספות. אלה הם הדברים, ככה סיכמנו, ככה נתנהל, ואנחנו מבקשים מסיעות הבית להתנהל בצורה ממלכתית.
כמו כן, שמענו שמועות מבכירי אלה ואלה וממקורבי אלה ואלה, שהתיקים האלה יילקחו מאתנו ויעברו מפה. חברים לא מתנהגים ככה ולא מדברים ככה, ומפלגת ישראל ביתנו היא מפלגה ממוסדת מאוד – יש לה מוסדות ויש לה חברים, והמוסדות יקבעו, ויש לנו הסכם, ולא ניתן להפר אותו, עובדתית.
אנחנו, בדרישות שלנו, ביקשנו הרבה מאוד דברים, אבל אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד שאנחנו ביקשנו למגזר מסוים. אנחנו ביקשנו לכל תושבי המדינה, ואם ביקשנו הקצאת קרקעות לחיילים משוחררים או לאלה שעשו שירות לאומי, אז זה כולל את אלה שהם יהודים ואלה שאינם יהודים. ולמרות זאת, אנחנו מקבלים כל הזמן הכפשות שאנחנו גזענים. ערבים יכולים לעשות שירות לאומי, אף אחד לא מונע מהם לעשות שירות לאומי, והם יעשו שירות לאומי, ומי שלא יעשה – לא יקבל את מלוא הזכויות.
אלה הדברים שאנחנו מעמידים אותם כדגל. אין ספק שאנחנו שברנו את תקרת הזכוכית בנושאים אזרחיים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. היום המפלגות הדתיות דנות אתנו על הנושא הזה, הן מבינות את הבעיות האלה; אנחנו יודעים שיש עוד דרך ארוכה, אבל אנחנו בעד פיוס. ואנחנו יושבים עם המפלגות החרדיות והדתיות ומשכנעים אותן. אנחנו לא עושים שום דבר בכוח, לא עושים שום דבר כנגד ההלכה, אנחנו עושים את זה בשמירה על הסטטוס-קוו. אנחנו רוצים שתהיה הבנה. אם מדינת ישראל רוצה קליטת עלייה, היא תקבל קליטת עלייה, אבל אנחנו צריכים להבין שלעולים יש היום בעיות שנגרמו כתוצאה מרדיפה – רדיפה פוליטית על זה שהם היו יהודים, והם נאלצו להתחתן עם לא-יהודים, ויש להם היום צאצאים שהם אינם יהודים. ואנחנו צריכים לחבק אותם, כי הם סבלו, ולא לזרוק אותם ו"להתגלח" עליהם. אנחנו ביקשנו באמת הרבה דברים, אבל לא ביקשנו שום דבר חריג – דברים שעושים צדק עם העם היהודי שהגיע לחיות במדינת ישראל.
אני גם שימשתי תקופה לא ארוכה כיושב-ראש ועדת הכלכלה ונגעתי בהרבה מאוד דברים שנוגעים לנושאים הכלכליים של מדינת ישראל, ואנחנו בעת משבר קשה מאוד. ואני היום מתפלא שמפלגת קדימה לא נכנסת לקואליציה. היא המפלגה הגדולה בכנסת, וויתרה על השלטון, תוך הסבר שהוא לא הגיוני בכלל. אנחנו ביקשנו מהם להיכנס לקואליציה. אנחנו אמרנו שאנחנו נתמוך בהחלטות, שהן משותפות – שתהיה אחריות להוציא את המדינה גם מהבעיות הביטחוניות וגם מהבעיות הכלכליות, והיום זה נחוץ.
הם תוקפים היום את הממשלה – אבל הם אחראים למצב שקורה פה היום, לסחטנות הפוליטית הזאת, כי הם השאירו את המדינה במצב שאנחנו נקלענו אליו היום, והם גם היו אחראים למצב שיש פה היום, כי הם היו בשלטון.
אז לבוא להגיד שהיום אלה מתנהגים ככה – לפני כמה שנים הם התנהגו בדיוק ככה, אז אין מה לתקוף. יש מצב כלכלי קשה, יש פיטורים במשק, יש הרבה מה לפתח, הרבה מה להשקיע – גם בתחום התשתיות, גם בתחום ההיי-טק. היום 10% מעובדי ההיי-טק כבר פוטרו – אף אחד לא חושב שזו בעיה, אבל זאת הבעיה, כי ההיי-טק מביא 50% מהיצוא הישראלי – והם מהווים פחות מ-5% מכוח העבודה.
הם היו עשירים – אולי, אבל הם לא. הם עובדים 15-14 שעות ביום, הם משלמים המון כסף למסים, הם צורכים הרבה. הם מביאים, כל אחד, עוד ארבעה-חמישה אנשים לכוח העבודה הישראלי. כמעט חצי מיליון איש נותנים שירות ועובדים אתם ומתפרנסים מהם, ואף אחד לא חושב עליהם. ודווקא הממשלה היוצאת לא חשבה עליהם. אני כבר לא מדבר על תעשייה רגילה, אבל דווקא הצרכן הזה, שהוא איש היי-טק, הוא איש המעמד הבינוני, המהנדס – הוא הצרכן, הוא זה שקונה ויוצר מקומות עבודה גם בתעשייה הרגילה, המסורתית.
לכן, כבוד היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, אני חושב שמה שקורה פה היום צריך להשתנות, והדגל שאנחנו העמדנו פה – שהוא דגל שינוי שיטת הממשל – פעם כשדיברנו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת קירשנבאום, כשאת מתכופפת זה לא מפסיק את הטלפון, ולצערי הרב, התקנון קובע שאין לי בכלל שיקול דעת. מי שמדבר בטלפון, אני חייב להוציא אותו, אבל אני לא אעשה – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
היא פשוט עוזרת לי בנאום.
היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי, וזה דבר חשוב, אבל היא יכולה לעשות את זה בחוץ.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אני שכחתי את האוזנייה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לוקח זמן ללמוד את זה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
חברי חברי הכנסת, כשאנחנו העלינו את הדגל של שינוי שיטת הממשל בקדנציה הקודמת ובקדנציה לפני זה, כולם צחקו עלינו, אמרו ששינוי שיטת הממשל זה בירח, זה לא פה, זה לא במדינת ישראל. היום יש הסכמה כמעט מקיר לקיר בכנסת ישראל לשינוי שיטת הממשל, ויש – בהתאם לדרישות שלנו – שינויים, ויהיו שינויים, ויש הסכם ברור וחתום, מאוד רחב, בנושא הזה, כדי שהממשלה תוכל למשול לאורך התקופה שהחוק קבע לה.
יכול להיות שהמחוקק צריך לשנות את התקופה הזאת, כי יותר משלוש שנים הממשלה לא מחזיקה מעמד, אז בואו נשנה את החוק. אבל אם החוק קובע שארבע שנים הממשלה צריכה להחזיק מעמד, וככה קובע הריבון – אז ככה צריך להתנהל.
אני מקווה מאוד, כבוד יושב-ראש הכנסת וחברי חברי הכנסת, שהדבר הזה ישתנה במהרה, בהתאם להסכם, וההסכמים יכובדו כפי שנכתבו, ואנחנו נתחיל למשול בצורה מסודרת, כמו שמדינה רגילה צריכה להתנהל. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה, בצורה מסודרת, בדיוק בתום עשר הדקות, סיימת את נאומך, ואני מאוד מעריך זאת.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
ככה למדתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
מה קורה היום?
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לי בעיה אתך היום, אתה רואה. כשלא צריך לקרוא לך. חבר הכנסת אופיר פינס, השר לשעבר, יושב-ראש ועדות, אחד מהפרלמנטרים היותר מעולים שיש לנו בכנסת ישראל – בבקשה, אדוני.
אופיר פינס-פז (העבודה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. זו גם הזדמנות בשבילי לברך אותך מעומק הלב. אני שמח מאוד שהליכוד הביא את מועמדותך בפנינו, ולא בכדי זכית לתמיכה גורפת מקיר אל קיר. אנחנו יודעים מי אתה ומה אתה, ואנחנו משוכנעים שתוסיף כבוד לבית הזה. בהצלחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
אופיר פינס-פז (העבודה):
ראש הממשלה הלין בדבריו וטען שהכנסת התבזתה במהלך הדיון שבו הציג את ממשלתו, ובאמת קריאות הביניים תמיד מוסיפות איזה נופך של אי-הסכמה וכדומה. אבל בסופו של יום ראש הממשלה צריך לשאול את עצמו אם לא הוא מבזה את הכנסת בדרך שבה הוא הביא את ממשלתו. ראו את שולחן הממשלה הקטן הזה. זה ביזוי כבוד הכנסת. זה מיותר. אין צורך בכך. ראש הממשלה, לצערי, שבר את כל השיאים בהרכבת ממשלתו. מדוע עם ישראל זקוק לממשלה של 30 שרים, שמתוכם שמונה שרים בלי תיק? אלו שני שיאים שנשברו. ותשעה סגני שרים – לא שבירת שיא, אבל עדיין רקורד מאוד מפוקפק. שיא נוסף שנשבר הוא היחס בין חברי הקואליציה לבין השרים וסגני השרים. חבר הכנסת רותם, 74 – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
אופיר פינס-פז (העבודה):
כן, יש.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אז אולי תוותר עליו?
אופיר פינס-פז (העבודה):
74 חברי קואליציה, 39 שרים וסגני שרים, יחס של 1 ל-1.89. לא היה יחס כזה בתולדות מדינת ישראל. והכול באווירה של חירום, באווירה של משבר כלכלי אמיתי. ואני שואל את עצמי: האם אנחנו יכולים להסתכל ביושר בעיני הציבור, בלי להשפיל מבט? כיצד אנחנו יכולים לגייס את הנכס הכי חשוב שיש בפוליטיקה הישראלית, אמון, את אמון הציבור, כשאנחנו יודעים שבתהליך הרכבת הממשלה נפלו כל כך הרבה פגמים אתיים, בלתי מתקבלים על הדעת, בלתי נסבלים ושלא לצורך?
המשפט שהכי שנוא עלי בפוליטיקה, אדוני היושב-ראש – שני משפטים ששנואים עלי מאוד בפוליטיקה. האחד, "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", והשני, "להיות על הגלגל". חברים, אלו משפטים שמבטאים את כל המיאוס מהפוליטיקה הישראלית. מה זאת אומרת "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"? מנהיג הוא מנהיג הוא מנהיג, גם כשהוא ראש האופוזיציה וגם כשהוא ראש ממשלה, והוא אמור לראות את טובת המדינה בכל פוזיציה שבה הוא מכהן, בכל תפקיד. לא יכול להיות, עם כל הכבוד לבנימין נתניהו, שרק לפני שנים ספורות הוא נוזף באהוד אולמרט, מכה בו דברים כדרבונות וטוען שהממשלה שלו רחבה מדי וגדולה מדי ומנופחת מדי, ושלוש שנים אחרי כן הוא מקים את הממשלה הגדולה והבזבזנית בתולדות מדינת ישראל. זה מוסר כפול, זה לא מתקבל על הדעת, זה שובר את אמון הציבור בנבחריו.
ברק אובמה, נשיא ארצות-הברית, אדוני היושב-ראש – האם ידוע לך כמה שרים יושבים בקבינט שלו? אז אני אחסוך לך. ארצות-הברית הגדולה של אמריקה, חבר הכנסת אקוניס – 15 שרים, 15, כל אמריקה הגדולה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
פה יש הרבה בעיות.
אופיר פינס-פז (העבודה):
האמת שעל זה אין לי תשובה, אתה צודק. יש כאן הרבה בעיות, ובאמריקה אין בעיות, ולכן כאן יש 30 שרים ובאמריקה 15.
אני מסכים שצריך לשנות את שיטת הבחירות, אבל אני גם מסכים עם הטענה שאי-אפשר להתחבא מאחורי שיטת הבחירות. נכון, שיטת הבחירות בארץ פשטה את הרגל, צריך לשנות אותה. הלוואי שהכנסת הזו תשנה אותה. אבל אני לא חושב שזה נכון שאנשים יגידו: רגע, זה לא תלוי בנו, לא בנו האשם, זו השיטה, אנחנו יצירי השיטה. אנחנו לא צריכים לקבל את הטיעונים מהסוג הזה.
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש, קשור אליך באופן ישיר; לא אישי, אבל ישיר. אני חושב שבתהליך הרכבת הממשלה הענקית והעצומה הזו, ממש כנסת זוטא, הכנסת עצמה נפגעה, נפגעה פגיעה מאוד קשה. יהיה קשה לנהל כאן כנסת רצינית. יש כאן מעט מדי חברי כנסת – לפחות מקרב מפלגות הקואליציה או סיעות הקואליציה – שיוכלו באמת להשקיע ולעשות כאן עבודה פרלמנטרית ראויה לשמה מול ממשלה כל כך גדולה וכל כך רחבה.
ועכשיו למהות. ראש הממשלה המיועד קרא את קווי היסוד. סליחה, זו ממש פגיעה באינטליגנציה. מעולם לא ראיתי – ואני ראיתי כבר כמה קווי יסוד של כמה ממשלות – מעולם לא ראיתי קווי יסוד כל כך מעורפלים, כל כך עמומים, שכל כך לא אומרים דבר וחצי דבר. אני לא זוכר ממשלה, בוודאי לא מהממשלות האחרונות, שבאה לכנסת ישראל ולא הציעה תוכנית מדינית. לממשלה המוקמת אין תוכנית מדינית. בקווי היסוד של הממשלה, אדוני שר הביטחון, כתוב שהממשלה תעסוק בביצור שלטון החוק, לא פחות ולא יותר. איזה ביצור ואיזה שלטון חוק. אני חושב שהממשלה, בדרך שהיא הוקמה, כשהשר ליברמן אחראי באופן עקיף על כל מערכות שלטון החוק בישראל – הוא ימנה את השופטים, הוא ימנה את הפרקליטים בפרקליטות – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני, שר המשפטים שלכם גם היה בחקירה, ראש הממשלה שלכם היה בחקירה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת לוי, האם את רומזת שחבר הכנסת אקוניס רוצה את השר פרידמן?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
סליחה?
היו"ר ראובן ריבלין:
האם את רומזת שהוא רוצה שהשר פרידמן יישאר?
אופיר פינס-פז (העבודה):
יש לנו בעיה גדולה אם אני אופיר אקוניס או אופיר פינס, אבל זה בסדר.
היו"ר ראובן ריבלין:
אופיר פינס, סליחה.
אופיר פינס-פז (העבודה):
אני אומר כך: זה ברור לגמרי מדוע השר ליברמן ביקש לעצמו – לאנשיו – את תיק המשפטים, את התיק לביטחון פנים ואת הוועדה למינוי שופטים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא, אני מדברת על – – –
אופיר פינס-פז (העבודה):
ומהבחינה הזאת מינויו של יעקב נאמן, עם כל הכבוד שיש לי אליו, ויש לי אליו כבוד – המינוי הזה אינו מרגיע אותי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
הוא לא מקצועי?
אופיר פינס-פז (העבודה):
הוא מינוי מקצועי, אבל הוא עדיין לא מרגיע אותי, ואני חושב שיש כאן חשש וסכנה לכל מה שקשור לערכים שאנחנו מאמינים בהם: ביצור מעמדו של בית-המשפט העליון, עצמאותו של בית-המשפט העליון, עצמאות שלטון החוק בישראל, עצמאות היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, משטרה חזקה ועצמאית. כל הדברים האלה, לצערי, נמצאים תחת סימן שאלה לא קטן.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כך: הממשלה הזו היא ממשלה שאין בה דבק אמיתי. המרכיבים שלה, אין ביניהם קשר של ממש, ולא במקרה הם לא הצליחו להתאגד לקווי יסוד של ממש אלא לדברים הכלליים ביותר, שכמעט לא אומרים דבר. צר לי מאוד שמפלגתי החליטה בעיניים פקוחות להיות חלק מהממשלה הזו ומהקואליציה הזו. אני לא רציתי לכהן בממשלה הזו, אבל אני צריך לכהן בקואליציה הזו על-כורחי, כי זו ההחלטה שקיבלה מפלגתי. כולי תקווה שלמרות תחזיותי הקודרות והדרך שבה הורכבה הממשלה, הממשלה הזו בכל זאת תצליח להפתיע ותצליח לייצר הישגים. אני בהחלט מייחל להצלחתה, כי אף-על-פי שאני מותח עליה, גם הערב הזה, ביקורת נוקבת, זו עדיין הממשלה היחידה שלנו כנסת ישראל, שלנו עם ישראל, שלנו מדינת ישראל. ולכן אף-על-פי שלא אוכל לתמוך בהצבעה בממשלה הזו, אני רוצה לאחל לראש הממשלה בנימין נתניהו, גם לראש מפלגתי שר הביטחון אהוד ברק ולכל שרי הממשלה שעוד מעט יושבעו, הצלחה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה על שעמדת בלוח הזמנים בצורה מדויקת. רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את חבר הכנסת זאב נסים.
נסים זאב (ש"ס):
חבר הכנסת מיכאלי מחליף אותי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אה, מיכאלי מחליף אותך, זה מה שרשום אצלי. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – כמובן – חבר הכנסת יעקב ליצמן. אחריו אבקש להתחלף.
נסים זאב (ש"ס):
כשאני אדבר, אני מבקש שהיושב-ראש יהיה נוכח.
היו"ר ראובן ריבלין:
בוודאי. מה זה כשאתה מדבר, אתה היית צריך לדבר עכשיו, לכבודך נשארתי. מיכאלי זה צ'ופר שנתנו לי. עשר דקות לאדוני.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
לי שבע דקות, אני התחלפתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, הבנתי. בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, שרים מיועדים – לא פה, ושרים נוכחים – לא פה, אז חברי חברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לברכות על היבחרותך מחדש לתפקיד יושב-ראש הכנסת.
אדוני היושב-ראש, דיון שכזה היום הוא באמת הזדמנות לאחד כמוך, גם ותיק בכנסת וגם יושב-ראש לשעבר, שיודע על הרבה מאוד פגמים בהתנהלות הכנסת, ואנחנו צריכים ללמוד מאנשים כמוך את דרכי התיקון של דברים לא טובים. אני חושב שדיון כזה היום בעצם מצביע על כמה אנחנו צריכים להסתכל לתוך עצמנו ולתקן את עצמנו, ואחר כך לבקש ישירות מהציבור שהציבור יתנהג אחרת. להגיד ישר: שינוי שיטת הממשל, שינוי שיטת הממשל – בואו נסתכל מה קורה כאשר מחליפים צדדים, איך צד שהולך לאופוזיציה או שהולך לממשלה – הרבה פעמים מטיחים ביקורת לא עניינית זה על זה.
אדוני היושב-ראש, הציבור כבר מבולבל. אם אנחנו נסתכל מה קרה במשך הקדנציה הקודמת של הכנסת – בשנה האחרונה של הקדנציה הכנסת כמעט לא תפקדה. הממשלה כל הזמן היתה על-תנאי. והציבור מצד אחד חשב: הנה, סוף-סוף מגיעה הגאולה, יש בחירות, ולאחר הבחירות תיבחר כנסת חזקה יותר, יציבה יותר, והממשלה שתיבחר תהיה ממשלה יציבה יותר. אנחנו רואים שבבחירות לא תמיד מגיעים לתוצאות שכל אחד חושב שהן התוצאות הטובות לו. ואז מגיעים לאותה בעיה – בסוף, הצד שמפסיד לפעמים לא מקבל את התוצאות בצורה עניינית, ואז מטיחים ביקורת זה בזה.
מה הציבור יבין מאתנו כאשר אנחנו יושבים פה בכנסת ומדברים בשפה שאנחנו מדברים? ראינו את זה אפילו בהצגת הדברים על-ידי ראש הממשלה המיועד, יושב-ראש האופוזיציה, שהדברים מתהפכים. מכל צד של הספסל מדברים דברים אחרים, וכאשר היו בשלטון או באופוזיציה דיברו אחרת. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתקנים את עצמנו בהתנהגות שלנו ולא לבוא ישר ולהגיד: שיטת ממשל, שיטת ממשל.
יש לנו פגם גדול מאוד בהתנהלות השלטון במדינה. יש אמרה בפרקי אבות שאדוני היושב-ראש בטח מכיר – האיש שראה את הגולגולת שצפה על פני המים ואמר: על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון. לצערנו, זה מה שקורה. אנחנו חכמים גדולים וגיבורים גדולים בחיסול חשבונות – יותר נכון, בחיסול ראשי מדינה, בחיסול האנשים שבאים למשול. בגלל זה אנחנו הופכים בסוף לגמדים בממשל, לגמדים בהתנהלות ממשלית. כל הזמן אנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה, לאן נושבת הרוח, ובמקום להיות מנהיגים אנחנו הופכים להיות מונהגים. אנחנו חייבים לשמוע בקול העם. אין ספק שהעם הוא הריבון, אבל לא יכול להיות שכמנהיגים בכנסת ובממשלה בסוף מתנהלים – זה בחיסולו של זה, ולא תמיד בביקורת עניינית.
אם אנחנו מדברים על התדמית העצמית שלנו, יש קבוצות בעם המתנשאות על קבוצות אחרות. מי שמביע עמדה שונה מהשני פתאום הופך לפרימיטיבי, הופך לאחד שהזכות שלו להביע את עמדתו היא לא לגיטימית, אם בעניינים חברתיים, אם בענייני שלטון החוק, אדוני היושב-ראש. ראינו פה איך הכנסת הקודמת התנהלה מול שר המשפטים, שהביע עמדות מסוימות, והוא בטח לא שייך למגזר שאני מייצג, והוא גם לא מייצג מגזר ימני, שמישהו יחשוב שהוא הגיע מאיזה עולם פרימיטיבי. אדוני היושב-ראש, אנחנו המשפטנים גדלנו על ספריו של פרופסור פרידמן, מה לעשות.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מיכאלי, אני כל ימי חיי בימין, אבל אף פעם לא הרגשתי את עצמי פרימיטיבי.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
לצערנו, אדוני, כך הגדירו אותנו הרבה פעמים מעל הבמה הזאת. חברי כנסת עלו ואמרו לפרופסור פרידמן: תסתכל מי תומך בך, תראה איך אתה נראה. כך אמרו פה חברי כנסת מעל הבמה, איך אנחנו נראים.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש כאלה שאומרים.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
לכן, אדוני היושב-ראש, ההתנשאות הזאת בסוף גורמת לכך שמי שמפסיד ולא מצליח להרכיב קואליציה, מפתח כלפי אותה קבוצה כנראה קנאה, שנאה. אם היום מפלגת קדימה לא הצליחה להרכיב קואליציה עם מפלגת ש"ס, הם יגידו כל הזמן שהממשלה החדשה שתקום היא ממשלה ימנית-חרדית-קיצונית. הממשלה הזאת היתה כשרה בשביל מפלגת קדימה אם הם היו מגיעים אתנו להסכמה. אנחנו לא תבענו מהם דברים לא הגיוניים, אבל משום מה הם כנראה עשו טעות, והטעות הזאת היום, מבחינתם – הם משלמים מחיר והם נשארו באופוזיציה.
עם זאת, לבוא ולהגיד שהקבוצות האלה לא ראויות לשבת היום בממשלה החדשה שקמה, זאת נקראת התנשאות; התנשאות גם מצד גורמים שחושבים שאם מפלגת ש"ס תבוא היום ותדרוש קצבאות ילדים, זאת דרישה פרימיטיבית. למה פרימיטיבית? כביכול מפלגת ש"ס דורשת קצבאות ילדים רק לש"ס. ש"ס דרשה וקיבלה במשא-ומתן הקואליציוני – להחזיר דברים שקוצצו, אפילו על-ידי ראש הממשלה המיועד היום להרכיב את הממשלה. בתקופה ההיא מה שקרה קרה, והיום ראש הממשלה המיועד מבין כנראה שצריך לתקן את הדברים. אז לבוא היום ולהגיד שהדרישה הזאת פרימיטיבית? או שבדרישה הזאת פוגעים ביציבות הכלכלית של המדינה, זאת סחטנות? רבותי, לאן אנחנו מגיעים? איך הציבור יסתכל עלינו אם אנחנו מציגים כך את הטיעונים האמיתיים שלנו, בצורה כל כך רדודה, בצורה כל כך לא עניינית?
ולכן, אם אני מסתכל היום על הביקורת נגד הקואליציה המתרקמת היום, אדוני היושב-ראש, הציבור כבר בז לנו על הטיעונים הרדודים שלנו, איך אנחנו מייצגים את העמדה שלנו זה מול זה. ואם אנחנו חוזרים על תקליטים שחוקים, הציבור רואה שאנחנו לא רציניים. אם נשנה את שיטת הממשל – זה מה שישפר?
אנחנו צריכים להבין – אסור להתבייש להיות חבר הכנסת, אדוני היושב-ראש. אם חבר הכנסת יבין שהוא צריך לבוא למקום העבודה שלו בשעה מוקדמת, להיות בוועדות כמו שצריך ולהיות נוכח במליאה כמו שצריך, הוא מוסיף כבוד לכנסת ומוסיף לתדמית שלו בציבור.
אני מאחל לממשלה החדשה שקמה, לקואליציה החדשה שקמה, שקודם כול נשדר לציבור משילות. שלטון צריך לנהל בצורה תקיפה. לכן אני מאחל שהממשלה החדשה הזאת תיישם את הדברים האלה בצורה חיובית וראויה, והעם סוף-סוף יבין שבאים להנהיג את המדינה בצורה חיובית.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מוכרח לומר, חבר הכנסת מיכאלי, שאתה נאה דורש ונאה מקיים. אתה מקיים את חובתך כלפי הכנסת כחבר כנסת למופת. תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב ליצמן, נציג יהדות התורה, לשאת את דבריו. חבר הכנסת ליצמן, עשר דקות. בבקשה, אדוני.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש. פעם שנייה זה גם יותר טעים. אני יכול להגיד לך מתוך ניסיון – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא פחות מתוק.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
עוד פעם יושב-ראש זה עוד יותר טוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני בטוח שתוכל לאחד את הכנסת, כי אני צופה כאן דיונים לא קלים. אני בטוח שבשיטה, בחוכמה, תצליח לאחד את כולם.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעזרת השם.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אנחנו עדיין לא חתמנו על הסכם קואליציוני. אנחנו בעצם כמעט על סף סיכום. יכול להיות שנסכם את זה עוד מעט. לא נחתום היום, אבל זה מראה שני דברים: א. אנחנו רציניים, לא סתם מייד חותמים, הנה – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
בניגוד ל-?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני רוצה להשאיר לך לפרי הדמיון, מי שאת מכירה טוב. קשה לי להגיד למי. אבל אני מניח שאנחנו שנינו חושבים אותו הדבר.
אצלנו הכול התחיל מייד אחרי הבחירות. הכול היה פתוח, היו בחירות, הלכנו לבחירות. אנחנו יודעים מה שאנחנו רוצים, עמדנו על העקרונות. לא היו בעיות, אף-על-פי שלא הסכמנו לכל הדברים שהציעו לנו, אבל לא היו בעיות עם כסף, עם תפקידים – אף-על-פי שאני מדגיש שלא הסכמנו לכל דבר. אבל עיכוב החתימה היה על העקרונות: סטטוס-קוו, דת, גיור – אני אומר את האמת. ולכן, מותר לי קצת לברך את מפלגתי; קצת, לפחות. אני חושב שזאת איזו תעודת כבוד.
הדבר השני – דיברנו בהסכם הקואליציוני, שכפי שציינתי עדיין לא חתמנו עליו, על תיקון של מה שהיה במשך השנים האחרונות: נושא הישיבות, קצבאות ילדים. רבותי, שלא תחשבו לרגע אחד: גם אחרי שיקיימו מה שהבטיחו לנו, גם אחר כך, עדיין תקציב הישיבות נמוך מזה שהיה לפני כמה שנים. גם אחרי הכול, פחות. לא הגענו עדיין, גם עם כל התוספות – וגם מה שאומרים עלינו, שאנחנו עושקים את קופת המדינה, סחטנים, מה לא אמרו עלינו – אחרי הכול גם לא הגענו למה שהיה לפני חמש שנים.
אני חושב שמי שרוצה לתקוף אותנו, רוצה להגיד עלינו כל מיני דברים, צריך רק דבר אחד – לבדוק את הנתונים, את העובדות. אני לא מדבר על קצבאות ילדים. עוני – העוני היה גדול כאן במדינה, ישנו עוני גדול, ולדעתי זאת אחת הטעויות הגדולות של הממשלה הקודמת, שהיא לא השכילה – לדעתי בגלל פרינציפים – להחזיר את קצבאות הילדים.
אבל מה? בואו אני אגלה לכם עוד דבר. כל ההתקפות כרגע על הממשלה החדשה, זה כלום לעומת מה שהיה לו עלתה קדימה לשלטון, כי בסך הכול הציעו לנו אותו הדבר. אולי בכל מיני דברים יותר, אפילו.
ואני בטוח שכל מי שהיה רואה שיש אפשרות לקבל את השלטון, מייד היה נותן אותו מחיר, אם לא יותר. ולכן כל המושג: ברור שהוא בקואליציה אז הוא מדבר כך, ואופוזיציה – לי יש בעיה, כי כ"קופוזיציה", אני לא יודע איך לדבר – כך או כך. אבל בדרך כלל כולם יודעים. תוקפים את כולם, זה את זה.
כפי שציינתי קודם, מפלגת קדימה בסך הכול הסכימה לתת לנו, לפני ארבעה חודשים, את כל הדברים שנתניהו נותן לנו היום. אבל, מה שהתפוצץ במשא-ומתן על הקואליציה אז היה הנושא של ירושלים; דרשנו התחייבות מקדימה – כי ראש הממשלה לשעבר אולמרט אמר שצריך להחזיר את כל ירושלים, אמרנו: רבותי, אנחנו דורשים התחייבות שלא תהיה משא-ומתן על ירושלים. וסירבו.
חיים אורון (מרצ):
וביבי נתן לכם.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני שמעתי את זה כאן. אני שמעתי את ביבי כאן, במליאת הכנסת – אני חייב להגיד לך; יכול להיות שאתה לא שמעת את זה, אבל, אני שמעתי את ביבי מדבר כאן אז, מייד, שבועיים אחר כך. הוא אמר: לא יהיה משא-ומתן על ירושלים.
חיים אורון (מרצ):
אבל ליצמן ידידי, אז כשהוא אמר, עליתי אחריו ואמרתי: אחת מן השתיים; או שהוא משקר לך ואתה יודע שהוא משקר לך; או שהוא לא יודע איפה הוא חי. ואתה תחליט אם אתה רוצה ראש ממשלה שלא יודע איפה הוא חי.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
תראה, אני לא יודע מה הוא חשב. הוא לא שיקר לי.
חיים אורון (מרצ):
מה לא שיקר לך? יש שלום אזורי בלי ירושלים? יש שלום אזורי בלי ירושלים?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני מבטיח לך דבר אחד: ברגע שמר נתניהו יעז לנהל משא-ומתן על ירושלים, אני מבטיח לך כאן, חגיגית, יהיו בחירות; כי כל החברים שלו – אני לא מדבר על האופוזיציה – אתה יודע מה יקרה? יכול להיות שקדימה תציל אותו.
חיים אורון (מרצ):
אנחנו נציל אותו.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
קדימה תציל אותו, זה יכול להיות. זה דווקא יכול להיות.
חיים אורון (מרצ):
אנחנו נציל אותו.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא תהיה, אני בטוח – הוא אמר את זה מעל במת הכנסת כאן, שלא תהיה משא-ומתן על ירושלים. אני שמעתי את זה, אני ישבתי שם.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
לא יהיה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא יהיה, סליחה. אני בעברית לא טוב. היות שיש שר חינוך חדש, אני אשמח מאוד שיחנך אותי.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
זאת אומרת, את הנאום ביידיש.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
ביידיש, ביידיש יותר טוב.
חיים אורון (מרצ):
ליצמן, ביידיש אנחנו אומרים: האסטו מתחשב זיין.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
עכשיו אני רוצה להגיד כמה מלים לאופיר פינס – הוא יצא. הוא מדבר על שינוי שיטת הבחירות, אני שמח מאוד. אבל, רבותי, אני רוצה להזכיר לכם שכמה מפלגות דיברו על שינוי שיטת הבחירות – כצל'ה, אתה מפריע לי פשוט. כמה מפלגות בעבר דיברו הרבה על שינוי שיטת הבחירות. מפלגה אחת העלתה את אחוז החסימה; קוראים לה התחיה. ותתפלא לשמוע, מייד כשהעבירו את אחוז החסימה, העלו את אחוז החסימה, היא לא עברה את אחוז החסימה. מייד בבחירות הבאות. המפלגה השנייה, שינוי. 15 מנדטים, שינוי שיטת בחירות – הלכו הביתה. אם עם 15 מנדטים אפשר ללכת הביתה, אז תגיד לאופיר פינס: גם עם 13 אפשר ללכת הביתה, עם כל הכבוד. אז שלא יתהדר בזה שהוא רוצה מאוד לשנות את שיטת הבחירות.
אני חושב שאחד הדברים שאני מצפה: אכיפת חוקים. אנחנו אומרים כאן כל הזמן: צריך לאכוף חוקים, ומשטרה, יש חוק במדינה, חוק וסדר – כל המלים היפות. אבל במגזר אחד, בנושא אחד, אין אכיפת חוקים – בנושא הדת. אני אתן לכם כמה דוגמאות. חמץ – עכשיו לקראת הפסח – החוק אוסר למכור ברשות הרבים. ואיזה פלא, יש מקומות מסוימים – אני לא רוצה להגיד, אולי הם יחזרו בתשובה לקראת הפסח הבא, בעזרת השם – שמוכרים חמץ, אין שום בעיה. ואיפה אכיפת החוקים? אני לא מדבר על הפלות, אני לא מדבר על פתיחת קניונים וכל מיני דברים בשבת, שחוץ מזה שעוברים על החוק זה גם הורס את העסקים הקטנים, החנויות. אז אנא, רבותי, אני מקווה שלפחות באכיפת חוקים לא תהיה כאן אכיפת חוקים סלקטיבית.
דבר אחרון – אני מסיים, אדוני – הנושא האחרון הוא מר נתניהו. מר נתניהו, ראש הממשלה המיועד, קיבל הזדמנות נוספת. הוא היה ראש ממשלה, ירד, כמעט חוסל מבחינה פוליטית – נדמה לי שהיו 12 מנדטים. והוא קיבל הזדמנות חדשה, נוספת. אני אמרתי לו, ואני אומר את זה גם כאן מעל במת הכנסת: יש דברים שאני ראיתי שהוא למד, הוא יודע להסתדר עם ההסתדרות, מצוין. הוא צריך להבין שצריך לעזור לחלשים, לנכים, ואני חושב שלעוד אוכלוסיות, שאני לא יכול לפרט את כולן. אבל אני מדבר על כולם, לא רק על סקטור מסוים. אני חושב שהוא צריך לנסות לעזור גם לגמלאים, אף שהיום אין שר והוא אפילו לא מינה שר לגמלאים. אולי יהיה עוד מישהו בדרך, אני לא יודע.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
יש סגן.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
יש סגן, טוב. אני רוצה לקרוא לו, ואני בטוח שהוא הבין את הטעות שהיתה לו אז – הקרקס הגדול בציבור על הפגיעה בחלשים – ואני בטוח שהיום הוא יחפש את הדרך לתקן את כל הפגיעות בחלשים. תודה רבה. אני מברך את כולם בחג כשר ושמח.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן. הדובר הבא, חבר הכנסת טלב אלסאנע – חמש דקות, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותך, זו הפעם הראשונה שאתה מנהל את הישיבה, ואני מאחל לך הצלחה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
סברתי לתומי שהולכים להרכיב ממשלה ומדובר בראש הממשלה, אבל אחרי שאני שומע את הנאום ואני עוקב אחרי ההתנהלות, אז מתברר שאנחנו באמת עומדים בפני איזה קוסם שעושה דבר והיפוכו, גם בהרכבת הממשלה – את אותו תיק הוא מעניק לשני מועמדים, וכאשר הוא מנסה לרצות מועמדים לתפקיד הוא מבטיח הבטחות סותרות. השאלה הנשאלת היא איך יכול להיות שהוא יכול מצד אחד לרצות את הבית היהודי בהרחבת ההתנחלויות ומצד שני לעלות כאן ולדבר על להגיע לשלום כולל עם מדינות ערב ועל הנכונות להפסיק את השליטה בעם הפלסטיני בלי לדבר עם הפלסטינים. דבר והיפוכו, שני דברים סותרים. אפשר לומר שניתן להוליך שולל את האנשים חלק מהזמן או חלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי-אפשר כל הזמן להוליך שולל את כל האנשים, כל הזמן, ולחשוב שאנשים מטומטמים.
מה שאומר כאן מר בנימין נתניהו הוא אחיזת עיניים, הוא הולכת שולל. כאשר הוא עולה כאן ומדבר על שלום; הוא צריך להגיד איך הוא ישיג את השלום, באיזו צורה. לא שמענו מלה אחת על נכונות להכיר בזכות של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. לא שמענו מלה אחת על נכונות להקמת מדינה פלסטינית או לקבלת – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
סליחה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. אני חושב שחברת הכנסת יחימוביץ מפריעה לחבר הכנסת אלסאנע. ברשותך.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – או אפילו לפחות לכבד את ההסכמים הבין-לאומיים. שמענו את הדרישות של הרביעייה הבין-לאומית, שמענו את הדרישות ממזכירת המדינה של ארצות-הברית, שדורשת מהפלסטינים, מ"חמאס", להכיר במדינת ישראל – א', וגם לכבד את ההסכמים הבין-לאומיים שהתחייבה להם הרשות הפלסטינית – ב', ולהפסיק את פעולות הטרור. אבל כאשר אני שומע את הנאום של מר בנימין נתניהו – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
בוא נתחיל – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אז הוא לא מכיר במדינה פלסטינית, הוא לא מכבד את ההסכמים הבין-לאומיים, הוא מדבר על למוטט את שלטון ה"חמאס".
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת אלסאנע, בואו קודם כול תפסיקו עם הטרור, תכירו במדינת ישראל, ואז תבואו בטענות. בינתיים אתם לא מוכנים – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת רותם, אתה יודע טוב שהטרור האמיתי באזור הוא הכיבוש, ואתה יודע טוב מאוד שמי שמדכא בכיבוש מזין את הטרור – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – ואתה יודע טוב שאנחנו לא הכתובת, ואתה יודע טוב מאוד מה הפתרון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הכיבוש – – –
קריאות:
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הבעיה היא העדר מנהיגות אמיצה, אמיתית. העדר מנהיגות – זו הבעיה של מדינת ישראל. אין בעיה למדינת ישראל בשיטת הממשל.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
עד 67' היה טרור? לא היה כיבוש עד 67', ואתם – – – טרור.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
תרשה לי. מדינת ישראל ואתה וכל חברי הכנסת יודעים בדיוק מה הבעיה, מה המחיר ומה הפתרון, אלא מה? לא מוכנים לעלות על הדוכן ולהגיד: אנחנו הבעיה. המדיניות הישראלית ששולטת בעם אחר היא הבעיה, ההתנחלויות הן הבעיה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
המחיר הוא לסיים את הכיבוש, לסיים את ההתנחלויות. אתה משיג ביטחון, אתה משיג שלום, אבל אין האומץ, אין הנכונות. ולכן אומרים דבר והיפוכו – גם התנחלויות וגם שלום. זה לא ילך.
הדבר השני, כאשר במקום חבר הכנסת רותם – אתה אמור להיות יושב-ראש ועדת החוקה – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כן.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אני מאחל לך הצלחה בתפקיד. אני מקווה שנעבוד ביחד בוועדת החוקה. כאשר ראש הממשלה עולה כאן על הדוכן ואומר שהוא מצטט את מגילת העצמאות, מה שאמרו המייסדים ב-1948, בעניין של חלוקת המשאבים של המדינה לכלל אזרחיה ללא הבדל דת, לאום וגזע – את הדבר הזה אתה צריך להוביל בהצעת חוק-יסוד לשוויון אזרחי, שוויון בין כלל האזרחים, ללא הבדלי דת, לאום וגזע, ולא לעשות אפליות על רקע מי שעבר חיסונים רפואיים, מי שמתייצב באופן סדיר בבתי-הספר, כאשר יש אוכלוסייה שלמה שאין לה בתי-ספר, יש אוכלוסייה שלמה שאין לה מרפאות. אז מקפחים אותם בפעם הראשונה כשלא נותנים להם את השירות, ומקפחים אותם בפעם השנייה כשמנסים לשלול את הקצבאות בטענה שאנחנו, המדינה והממשלה, התרשלנו ולא נתנו להם מה שמגיע להם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אלה אותם אזרחים ששורפים את הדגל ומניפים את דגל פלסטין ודגל ה"חמאס" – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לא שורפים כאן דגלים.
יש לנו פתגם בערבית שאומר: תגיד לי מי חבריך ואגיד לך מי אתה. כשאני רואה מי השותפים של בנימין נתניהו, אז אני יודע לאן הוא הולך להוביל את המדינה. הוא לא הולך להוביל אותה לחוף מבטחים. הוא מדבר על האיום האירני. זה שטויות. אפילו אם תהיה לה פצצת אטום, אירן לא תשתמש בה נגד מדינת ישראל. הפצצה הזאת היא איום על אירן יותר משהיא נכס שלה. האיום האמיתי על מדינת ישראל הוא התפיסה הזאת שמנציחה את השליטה בעם אחר, שמנציחה את האפליה. רוצים שלום – תתחילו עם הציבור הערבי, עם האזרחים הערבים, על בסיס שוויון מלא. זו תחילתו של תהליך השלום.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה לחבר הכנסת אלסאנע. חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. הוא לא נמצא, אבל ליעקב כץ יש עשר דקות, ואם לא – נעבור לבא אחריו. חבר הכנסת יעקב כץ, לרשותך עומדות עשר דקות שלמות. אתה מסתפק בפחות?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני אעשה את זה בפחות מעשר.
יושב-ראש נכבד, כנסת נכבדה, ראיתי פה קודם את שלי יחימוביץ, אז אמרתי לעצמי שאלה ימים של משיח ששלי יחימוביץ בקואליציה ואני באופוזיציה. אחר כך אומרים שהמשיח לא מגיע. מי יכול היה לחלום על ימים כאלה, ששלי יחימוביץ בקואליציה ואנחנו באופוזיציה.
על כל פנים, אנחנו נוהגים להגיד בתפילת שבת: "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". יכול היה היום הזה להיות יום של "להגיד בבוקר חסדך": יום של אור לאוהבי ארץ-ישראל; יום של התרת הספקות; יום של היתרי בנייה ליהודים בארצם, ארץ-ישראל המקראית – שילה, חברון, בית-אל ובנותיהם; יום של אפשרות ללדת ילדים ללא דאגות בארץ-ישראל; יום חופשי ושמח של היהודים השבים לארצם ובונים באופן חופשי את גני-ילדיהם, בתי-ספרם, ובכלל. יכול היה היום הזה להיות יום של שמחה וחגיגה לביטחון ישראל בכניסת רב-אלוף במילואים בוגי יעלון למשרד הביטחון. יכול היה היום הזה להיות התחלה מחודשת לבניין ארצנו ולפדות נפשנו.
אך כדרכך משכבר הימים, ביבי, נבהלת, רעדה אחזתך, חיל כיולדה. התקשורת שאתה כל כך חושש מפניה הטילה חתתה עליך, והדבר הטבעי, הנכון והצודק – אדוני היושב-ראש – לעמוד בדיבורך לעם היושב בציון, להיות נאמן להבטחותיך על הפסקת האפליה, הגזענות והצרת צעדיהם של המתיישבים האמיצים והגיבורים בנחלת אבותינו, יהודי ארץ-ישראל, ביהודה ושומרון.
אף הבטחתך לנו, חברי הכנסת של האיחוד הלאומי ורבניהם, לפני לכתנו לנשיא, שלא תוקם ממשלה בלי כל המפלגות שהמליצו עליך כמועמד לראשות הממשלה – כל ההבטחות, ג'ומס, התנדפו ברגע אחד. ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ביום נפגשים עם הרב אליהו ועם הרב מלמד ומבטיחים הבטחות, ובלילה, באין רואים, מתחייבים לאחראי על האפליה וחוסר השוויון של היהודים בארץ-ישראל, לנכשל בהגנה על ביטחוננו, שרק לא האיחוד הלאומי. רק לא המתיישבים הגיבורים, רק לא אלה שמוסרים את נפשם וגופם על הגנת העם והארץ. רק ההבטחה הזאת, שניתנה באישון לילה, בחשכת הלילה, לברק הנכשל – רק ההבטחה הזאת קוימה.
אמרתי לך, ראש הממשלה, בפגישתנו, שהרבי מלובביץ' הקודם, בבר-המצווה שלו קיבל שלוש מתנות מאביו, שביקשו לשומרן כל ימיו. אחת – הוא אמר לו: אל תרמה אחרים; שתיים – הוא אמר לו: אל תיתן שאחרים ירמו אותך; שלוש – הכי חשוב, המתנה הכי חשובה – הוא אמר לו: אל תרמה את עצמך. וכמעשה ירבעם בן נבט דאגתם אתה ועוזרך לתלות בנו את האשמה. נכון, בעלי עקרונות אנחנו, וכל בקשותינו – שאגב, בסיומו של יום סוכמו במסמכים כמעט גמורים, עם נציגיך, בהסכם קואליציוני כמעט גמור – היו רק חזרה על הבטחותיך לבוחרים לפני הבחירות. רק מעשיך כזמרי המבקש לקבל שכר כפנחס, וכטירון שלא למד דבר, זרקת את הבוקי סריקי עלינו, כאילו בגללנו נצמדת לברק כגלגל הצלה. אך אין זו אמת. חברת לברק וחבורתו השמאלנית הקיצונית, כי אתה מפחד לשלוט, כי אתה מפחד לשלוט.
חיים אורון (מרצ):
אם ברק שמאלני קיצוני, מה אני?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אתה סופר. אגב, ג'ומס, אני לא אתפלא אם גם אותך הוא יצרף. אם הוא קיבל את שלי יחימוביץ, אתה הבא בתור.
חיים אורון (מרצ):
ההבדל היחידי, שאני לא פרטנר.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
על כל פנים, חברת לברק וחבורתו השמאלנית הקיצונית כי אתה מפחד לשלוט, ביבי. אתה מפחד לשלוט, ואין בך היכולת המנהיגותית שאתה מתיימר לייצג.
אין לי ספק שממשלתך זו לא תחזיק מעמד, כי בשקר יסודה, ודווקא מתוך ספסלי מפלגתך, שהיא מפלגה אידיאולוגית ביסודה, תבוא הקריאה להחלפה המנהיגותית הרצויה לעם היושב בציון.
בימים הקשים הללו, שהעם זקוק למנהיג משכמו ומעלה, קודם כול הוא זקוק למנהיג שעומד בדיבורו. אנו נמשיך לפעול ליישוב הארץ, לעשייה חינוכית תורנית בכל מרחבי ארצנו, וה' יעשה הטוב בעיניו.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. לאחר מכן – חבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת ברכה, חמש דקות. אחר כך חמש דקות לחיים אורון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני מברך אותך לרגל כניסתך לתפקיד ומאחל לך הצלחה. הצלחתו של מי שיושב בכס הזה היא הצלחתו של כל הבית.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני רוצה לברך את גם ראש הממשלה המיועד, חבר הכנסת בנימין נתניהו, על מאמציו הכנים להילחם באבטלה. עוד לפני שנכנס לתפקידו הוא הפך את המשא-ומתן הקואליציוני ללשכת תעסוקה לכל מיני אנשים. הוא לא חסך במאמצים, עד כדי פיצול כל מיני משרדים והמצאת כל מיני תפקידים, על מנת להילחם באבטלה. אני חושב שהוא עשה את הצעד הנכון, וזו בהחלט התחלה ברגל ימין שהוא נלחם באבטלה על-ידי ממשלה שיש בה כ-40 שרים וסגני שרים. אבל נראה שזו לא ממשלה. יכול להיות שזו ממשלת עלי בבא ו-40 הגנבים – ממשלת עלי בבא, שאיבדה אפילו את מילת הקסם. היא תדע איך להיכנס היום, אבל עם – – –
חיים אורון (מרצ):
התרגום לעברית הוא השודדים. בעברית זה נקרא עלי בבא ו-40 השודדים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אנחנו אומרים "עלי בבא ואלארבעין חראמי". 40 השודדים זה בסדר.
אין לו אפילו מילת קסם. הוא ייכנס היום, אבל עם קווי יסוד כאלה, איך יצא משם? הוא לא יודע מה יפתח את המערה, לא "איפתח יא סומסום" ולא "איפתח יא בטיח".
זו ממשלה מנופחת ומסוכנת. מי שעומד בראש, יושב על כיסא הנהג – זה נהג מאחז עיניים, ואנחנו שמענו אותו היום. הוא נוסע בדרך שיש בה מדרונות ומהמורות מסוכנים בדמות דרכו של ליברמן. הוא לא שכח לקחת גלגל חמישי למקרה חירום, אבל הוא גם לקח גלגל חמישי מנוקב בדמותו של אהוד ברק. זו הממשלה – ממשלה עם נהג הרפתקן, מאחז עיניים, בדרך של מדרון מסוכן של ליברמן, עם גלגל חמישי מנוקב בדמותו של אהוד ברק.
הוא עמד כאן על הדוכן הזה והציג את הממשלה, ואפילו הצליח לבטא את המלה "שלום" ולהוציא אותה מבין שיניו וקבע לה שלושה עקרונות. העיקרון הראשון: שלום כלכלי, זאת אומרת, הוא רוצה להפוך את הרשות הפלסטינית, ההנהגה הפלסטינית, למין ראשי ערים שהוא מדי פעם תורם להם כל מיני מנעמים על מנת להיטיב את השירות. הדבר השני: הוא רוצה לחזק את הביטחון ואת כוחות הביטחון הפלסטיניים על מנת שיילחמו בטרור, קרי – על מנת שהם יהיו קציני הביטחון של ישראל ושל הכיבוש הישראלי. הדבר השלישי: הוא רוצה תהליך מדיני, בלי להזכיר ובלי לומר מלה על ההחלטות הבין-לאומיות; בלי לומר מלה על ההסכמים שישראל חתמה עליהם, על המחויבות להם; בלי לומר מלה על העצמאות הפלסטינית. עם מי הוא יעשה שלום? עם מי הוא יעשה שלום? הוא יעשה שלום? הוא הצליח, אכן, לעשות, עם שלום אחר – עם סילבן שלום. את זה הוא הצליח בהחלט, אבל לשלום אין לו פרטנר פלסטיני, כי הוא עצמו לא פרטנר.
נוסף על כך, הוא מדבר על הכלכלה – האיש שעל שמו נרשם המונח "קפיטליזם חזירי"; האיש שבתקופתו כשר האוצר הנחית את המכות הקשות ביותר על השכבות החלשות; האיש שמדבר על שינוי שיטת הממשל בדמות דרישותיו של ליברמן, על מנת להצר את צעדיה של האוכלוסייה הערבית ולצמצם את המרחב הדמוקרטי במדינת ישראל, שבלאו הכי הוא הולך ומצטמצם מיום ליום, משנה לשנה.
ממשלה זו חרתה על דגלה מלחמה ומערכה כנגד האזרחים הערבים. אני אומר לכם על הדוכן הזה – לומר לכם שאנחנו לא מודאגים? אני לא אומר אמת. אנחנו מודאגים. אבל לומר לכם שאנחנו מפחדים? אנחנו לא מפחדים, לא מהממשלה הזאת ולא מכל ממשלה אחרת. גם אם החבר'ה של הימין הקיצוני ביותר, של הדובר שלפני, לא נכנסו, הממשלה הזאת תחלוף כפי שחלפו קודמותיה. אנחנו נישאר כאן על אפם ועל חמתם. שאף אחד לא ירשה לעצמו להרים יד על האוכלוסייה הערבית, על זכויותיה. אבל בכל מקרה, הממשלה – איך שהיא באה לידי ביטוי היום בנאומו של ראש הממשלה, היא בעצם הכרזה שהיום קמה בישראל ממשלת הפאשיזם החדש.
היו"ר אופיר אקוניס:
הוספתי לך 30 שניות. חבר הכנסת ברכה, תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, ולאחר מכן – חבר הכנסת זבולון אורלב. כל אחד חמש דקות.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, ברכות למינוי – זמני, קבוע, אני לא יודע איך זה יהיה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא אחת אמרנו מעל הדוכן הזה, ובמערכת בחירות מסוימת האמירה הזאת היתה בעצם ססמה: "מושחתים – נמאסתם". אני יודע שרבים מתכוונים, במונח "מושחתים – נמאסתם", להקשר הפלילי שלו: מי שנאשם במעטפות, מי שנאשם בדברים אחרים, מי שנאשם אולי בשוחד. אני רוצה לדבר על השחיתות הפוליטית, לא על השחיתות הפלילית, כי את השחיתות הפלילית אני כרגע משאיר לבית-המשפט.
איך נראית שחיתות פוליטית? היא מתחילה במערכת הבחירות, כשמוכרים סיפורים שהדוברים שלהם – וראש הממשלה המיועד הוא אשף בכך – לא מאמינים בהם. מעטרים את הרשימה בכוכבים. אתם זוכרים את אסף חפץ? מסיבת עיתונאים אחת – אגב, אחת לשבוע. אתם זוכרים את עוזי דיין? מסיבת עיתונאים שנייה, אחת לשבוע. אתם זוכרים את דן מרידור? עוד שבוע. בני בגין? עוד שבוע. בוגי יעלון – חיכינו כבר לבוגי יעלון, שר הביטחון של הממשלה הבאה. עוד שבוע. ומספרים לנו סיפור: זאת נבחרת החלומות. זה השלב הראשון של השחיתות, שכל מי ששותף לו יודע שלא אומרים אמת.
השלב השני הוא פה. מרכיבים קואליציה ומוכרים סיפורים לליצמן שלא ידברו על ירושלים, ולמפלגת העבודה שירושלים על ראש שמחתנו. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, גם את ליצמן רימו וגם את מפלגת העבודה רימו. ירושלים לא תהיה על ראש שמחתם, וידברו על ירושלים בשביל לא להגיע לשום מקום.
אומרים: אנחנו נעמיד במרכז הפעולה שלנו את המאבק בנושא הכלכלי-החברתי. ממנים שר אוצר – שלא אני אומר, אדוני היושב-ראש, אתה יושב בספסלים שלכם; אם הייתי מצטט מה שאמרו ביומיים האחרונים חברי ליכוד מרכזיים על מינוי שר אוצר שלא היה שר, שתמיד הסביר לנו ונאם לנו, קצת בפילוסופיה וקצת בהבנה אסטרטגית, על האיום המצרי ועל איום הטילים – הוא הולך להיות שר האוצר.
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה לא חייב לצטט.
חיים אורון (מרצ):
אני לא אצטט בשמות, כי אם הייתי מצטט יכול להיות שהייתי עובר קו, שהיושב-ראש הבא של ועדת האתיקה – ואני כבר לא אהיה – היה מאשים אותי בדברי דיבה. זה מה שאמרו.
אז איך זה נפתר הערב? הערב נפתרה התעלומה: ראש הממשלה והשר לאסטרטגיה כלכלית. חבר הכנסת זבולון אורלב, יש לך עכשיו שר-על כלכלי. הוא גם ישפיע על השר שלכם, כי המדע הוא חלק מהעניין. והכול כאילו לא ברצינות. הכול זה כאילו. אבל יש פה מדינה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כאילו ראש ממשלה זקוק לתואר כזה כדי להיות שר-על.
חיים אורון (מרצ):
הוא רק על בכלכלה? ואם מחר תהיינה בעיות במשפט, הוא לא על במשפט? אבל מה, הוא שמע את הביקורת – ככה פועל ראש הממשלה האמיץ והגיבור – אז הוא אמר: אני אפתור את זה במלה. סליחה, אנחנו לא אינדיאנים שמביאים להם גולות מזכוכית ואומרים להם שזה זהב. אנחנו מבינים שצריך לנהל פה מדינה. ארבעה שרי ביטחון: אחד שר ביטחון, אחד ביטחון אסטרטגי, אחד שירותים – מי יחבר ביניהם בכלל? מי צריך ארבעה? לפעמים אני פוחד שאחד זה יותר מדי. אז מה אתם בדיוק עושים?
חבר הכנסת זבולון אורלב, אני פונה אליך בתור חלק מוותיקי הבית – זאת השחיתות הפוליטית האמיתית. היא יותר חמורה ממעטפות, כי על מעטפות הולכים לבית-המשפט. יש פה מדינה.
נסים זאב (ש"ס):
מעטפות כפולות, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
והמפלגות, נוח להן בסיפור הזה. נואמים נאומים על עקרונות פעם אחת ומורחים אותם אחר כך. הגדילה לעשות, כמובן, מפלגת העבודה. מה לא הסבירו לנו על הצורך באופוזיציה, על שאי-אפשר להיות בממשלה אחת יחד עם ליברמן. ליברמן קבע את הרכב הממשלה הזאת.
אגב, כולנו צריכים לבקש סליחה מראש הממשלה שגמר היום את תפקידו, אלה שהצביעו בעד הפסקת כהונתו בלי שיש נגדו עדיין כתב-אישום: הוא נמצא בדיוק באותו מעמד שנמצא בו ליברמן. קדימה רדפה אחרי ליברמן, העבודה יושבת עם ליברמן – הם באותו מעמד.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
לא, פה יש החלטה של היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגדו כתבי-אישום.
חיים אורון (מרצ):
לא נכון. אז לא היתה החלטה, חבר הכנסת זבולון אורלב. כאשר אתה ואני – גם אני, אני רוצה להיות הגון – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת אורון, רק לידיעתך, זמנך הסתיים.
חיים אורון (מרצ):
אבל הוא קרא קריאת ביניים, אז מורידים אותה. כאשר, בשלב ההוא, לא היו כתבי-אישום, לא היתה החלטה – אני מעיד על עצמי, אני לא יודע איפה אתה עמדת.
אני אומר לכם עכשיו: זה שבר מוסרי מה שפה קורה, גם השרים – המינוי הזה, המינוי ההוא, שר המשפטים וכו' וכו'. שמעתי אותך בנאומים פה, חבר הכנסת זבולון אורלב, ושמעתי גם את שתיקותיה של שרת החוץ דאז ומנהיגת קדימה עכשיו. הלוואי שהנאמנות שלה לערכי המשפט היתה גם רטרואקטיבית, אבל אני מוכן לקבל אותה קדימה. לכן, נשף המסכות הזה, שהשליתי את עצמי שהוא רק במערכת הבחירות, ממשיך גם עכשיו.
הבעיה החמורה היא שיש פה מדינה עם מצוקות גדולות, גם מדיניות, גם ביטחוניות, גם חברתיות. הממשלה הזאת לא יכולה לתת עליהן תשובה. הקו שלה הפוך ממה שצריך, הכיוון שלה הפוך ממה שצריך. היו תקופות שהתלבטתי – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
משפט אחרון, ברשותך.
חיים אורון (מרצ):
זה משפט מצוין לסיום. היו תקופות שהתלבטתי אם להצביע נגד, אם להימנע. אין בי שום לבטים. זאת ממשלה רעה שמוטב שימיה יקצרו ככל האפשר.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה, חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת זבולון אורלב, ולאחר מכן – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברכותי לבחירתך כיושב-ראש, והדבר הכי קבוע זה מינוי זמני.
חברי חברי הכנסת, ראשית כול אני חושב שצריך לברך את הממשלה החדשה בברכת הדרך. יכולים להיות בינינו חילוקי דעות, אולם מרגע שהממשלה תקבל את אמון הכנסת – וודאי היא תקבל את אמון הכנסת הערב – הרי היא ממשלה של כלל המדינה, של כלל האומה, של כלל המפלגות, של כלל האזרחים. אני חושב שכל אזרח נאמן, בין שהוא בקואליציה, בין שהוא באופוזיציה, צריך לייחל להצלחתה של הממשלה, שהיא מנהלת את ענייניה של מדינת ישראל, ולסייע לה, אם – בדרכו של חבר הכנסת – בהיותו חבר הכנסת בקואליציה, אם בהיותו באופוזיציה. כולנו צריכים להתפלל, לעזור, לסייע להצלחתה של הממשלה.
נוכח מצבה המיוחד של מדינת ישראל, וכך דיברו גם ראש הממשלה המיועד, ראש הממשלה היוצא, ראש האופוזיציה – כולם מדברים על האתגרים הגדולים שעומדים בפני המדינה, אתגרים ביטחוניים, אתגרים כלכליים, אתגרים חברתיים. בוודאי, הם אתגרים חשובים מאוד, אולם בעיני עולה על כולם האתגר שנראה לי שהוא האתגר הקיומי שלנו, והוא האתגר של זהותנו כעם יהודי כאן, במדינה יהודית ודמוקרטית.
אני מאלה שמאוד מודאגים ומאוד מוטרדים. הכרסום הפנימי שלנו, הכרסום התרבותי, הכרסום הערכי הפנימי בתוכנו, הוא הסכנה הגדולה ביותר האורבת לפתחנו. אני חושב שכל אחד יסכים שעם הנטוע עמוק בזהותו, בתרבותו, במורשתו, יש לו הכוחות והיכולות והאמונה להיאבק, להתמודד וגם לנצח מול כל האיומים ומול כל האתגרים העומדים בפניו. חוסן לאומי, בעיני, הוא לא רק מספר הטילים והמטוסים והכוחות שעומדים, הוא לא רק חוסן כלכלי עם אחוזים כאלה של צמיחה גבוהה או נמוכה. חוסן לאומי הוא בראש ובראשונה המצב הפנימי בתוך העם, המצב החברתי, המצב הערכי, המצב התרבותי.
אני חושב שהתרומה הגדולה של הבית היהודי, מפד"ל החדשה, שמייצגת את הציונות הדתית במיטבה, תעזור ותסייע, ואני חושב שנשתדל להטביע חותם בראש ובראשונה בשינוי המדיניות של הממשלה, תוך הדגשה גדולה מאוד של הצורך לשנות את המגמות השליליות שהתגבשו בשנים האחרונות בתחומים החברתיים, החינוכיים והערכיים ולעזור ולסייע להתחיל ולהעצים תהליכים שמגמתם תהיה שונה לחלוטין ממה שידענו בעבר.
אין ספק שהמפתח העיקרי הוא בידי מערכת החינוך, שסבלה בעשור האחרון משרות ושרים רעים, מקיצוצים, מפגיעות, מרפורמות כאלה ואחרות שלא הביאו אותנו לשום דבר מלבד היותן רפורמות עוברות לסוחר חדשות לבקרים. אני אינני תמים עד כדי כך שאינני בקי במצוקות נוכח המשבר הכלכלי, ואינני מצפה שהממשלה תגדיל באופן חד-צדדי במיליארדים ותגדיל את הגירעון וכו'. אבל גם אינני תמים עד כדי כך שאחשוב שניתן לתקן ולשנות מגמה, אדוני היושב-ראש, ברפורמות וירטואליות – למשל, כמו שהיתה רפורמת דברת – שניתן לעשות מהפך בחינוך מבלי להוסיף תקציבים גם לחינוך, גם לתרבות, גם לכל מה שקשור לערכים שלנו כעם יהודי ודמוקרטי.
אלא מה? אפשר לעשות את הדבר הזה בשינוי של סדרי עדיפויות. בתקציב כל כך גדול כמו שיש למדינת ישראל, ואף-על-פי שתקציב החינוך, התרבות, ההשכלה הגבוהה, המדע, הוא תקציב יחסית גדול; נדמה לי שהוא עומד בסדר-גודל של 10% מתקציב המדינה – עדיין אני חושב ששינוי סדרי העדיפויות יכול לבטא את שינוי המגמה.
אני שמח שראש הממשלה כלל בקווי היסוד גם את הצורך לעשות שינויים גדולים מאוד במערכת החינוך, ואנחנו, כמפלגת הציונות הדתית, הבית היהודי, מפד"ל החדשה, בוודאי נשתדל לתת את תרומתנו המיוחדת. אני מאמין שאפשר לעשות את השינויים האלה. לכך נחוץ כושר מנהיגות, אומץ לב ציבורי ואחריות לאומית, ואנחנו נסייע לממשלה להשיג את המטרות האלה ונעשה כל דבר אפשרי כדי שלא נתאכזב.
משפט לפני אחרון, אדוני היושב-ראש, ברשותך. אני שומע כאן את הביקורת, ויכול להיות שיש צדק מסוים בביקורת. אבל צריך להודות שכל מי שעלה לכאן, כולל קודמי, יושב-ראש מרצ, שהסכים להיכנס לממשלה שציפי לבני לא הצליחה להקים, נדמה לי בספטמבר – כולם שותפים לאותם חטאים. בואו לא נטיל רפש זה בזה, בשעה שהרפש הזה מונח גם על בגדינו. נכון, צריך שכולנו נעשה בדק-בית, לראות איך ניתן להשיג אמון גדול יותר של העם. זאת לא שאלה של קואליציה ולא שאלה של אופוזיציה, זאת שאלה שמשותפת לכולנו.
אסיים בברכה מתוך התפילה לשלום המדינה, כברכה לממשלה החדשה. מתוך התפילה לשלום המדינה, שאנחנו אומרים בבתי-הכנסת של הציונות הדתית – "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך". תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, לפני שאזמין את חבר הכנסת זחאלקה, הודעה ליושב-ראש הוועדה המסדרת, שהפך להיות מועמד לשר החינוך. הודעה בשם הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת גדעון סער, הודעה בהתאם לתקנון. בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רציתי למסור לבית דבר שהוא אומנם איננו חובה סטטוטורית, אבל לפי פרשנות או לפי גישה של גילוי נאות ושקיפות מלאה וגם ליווי של הלשכה המשפטית לכנסת, חשבנו שצריך למסור אותו.
אנחנו קיימנו משא-ומתן עם הסיעות אשר ההסכמים עמן הוגשו בפני הכנסת עד אתמול. קיימנו גם משא-ומתן עם סיעת יהדות התורה, אשר עמה לא הגענו להסכם בכתב, ועל כן – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה מדבר בשם הוועדה המסדרת?
גדעון סער (הליכוד):
לא. אני מדבר לצורך הדיון כמי שניהל את המשא-ומתן מטעם סיעת הליכוד. אם תקשיב בסבלנות, אני בטוח שתבין את ההקשר.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה, אני רוצה להסביר. אני אמרתי: יושב-ראש הוועדה המסדרת שהוא אחד המועמדים להיות שר, והממשלה המיועדת מסרה הודעה והיא רוצה הבהרה. מותר לה.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבהיר שאני מוסר את ההודעה כמי שניהל את המשא-ומתן מטעם הליכוד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר גמור.
גדעון סער (הליכוד):
– – ולא כיושב-ראש הוועדה המסדרת.
החובה שקיימת בחוק היא חובה להציג הסכם בכתב; אין לנו הסכם בכתב עם יהדות התורה. אני מקווה, בעזרת השם, שיהיה לנו הסכם אתם, אבל מה שקרה בשעות האחרונות, בשיחות שהיו שותפות להן גם סיעת ישראל ביתנו וגם סיעת הליכוד וגם סיעת יהדות התורה, הוא שהצלחנו להגיע להבנה בסוגיה המרכזית, שהיתה הסוגיה של הגיור. על כן אני מקווה ומאמין ומעריך שנוכל להגיע להבנה גם בנושאים אחרים. זה ודאי ייקח עוד זמן-מה, זה ודאי לא יהיה הערב, אבל – – –
חיים רמון (קדימה):
מצביעים היום בעד הממשלה, יהדות התורה?
גדעון סער (הליכוד):
אני מניח שכן. אני יכול למסור לך איך סיעת הליכוד – – –
חיים רמון (קדימה):
אז יש בעיה. הצבעתם נובעת מן ההסכם. לא שאין לכם רוב גם ככה. מספיק שהשרים יצביעו בעד. זה רעיון טוב.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אין להם מחויבות על-פי הסכם קואליציוני להצביע בעד הממשלה – – –
חיים רמון (קדימה):
זה היה נכון אם הם לא היו מגיעים להסכם.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
על-פי הבנות שלא הונחו על שולחן הכנסת.
גדעון סער (הליכוד):
אני מבקש מהיושב-ראש שיגן עלי כאשר אני מבהיר דבר על-פי עצה משפטית, לפנים משורת הדין.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני עוזר לחבר הכנסת סער רק כשהוא מבקש ממני.
גדעון סער (הליכוד):
תודה, אדוני. לא ביקשתי ולא קיבלתי התחייבות להצבעה. אני מניח שסיעת יהדות התורה, שפניה להצטרף לממשלה, תביע אמון בממשלה אחרי שסלע המחלוקת העיקרי שהיה, ברוך השם כבר מאחורינו. יחד עם זאת, מכובדי המשנה לראש הממשלה, אין לנו הסכם בכתב אבל אנחנו, בניגוד לנורמות שאתה מכיר מהעבר, נוהגים בשקיפות מלאה, בגילוי נאות למעלה מן הנדרש על-פי החוק, בעצה אחת עם הלשכה המשפטית של הכנסת – – –
חיים רמון (קדימה):
אתה הרי יודע כמה אני מעריך אותך, ואפילו שתהיה שר חינוך טוב. אבל אני מציע שהיום לא תדבר על העבר, בעיקר לא על הנאום שנאמת לפני שלוש שנים, ובזה נסיים.
גדעון סער (הליכוד):
הנאום שלי לפני שלוש שנים, השמיע לי אותו הבוקר אחד העיתונאים, ואמרתי לו: תשמע, זה נאום משכנע. על כל פנים – – –
חיים רמון (קדימה):
ובגלל החברות בינינו, אני לא אנאם אותו היום.
גדעון סער (הליכוד):
אני מעולם לא הכבדתי על הצד שכנגד. אני תמיד אמרתי שעל כל נאום אפשר לנאום נאום נגדי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה מעולם לא הכבדת על אף אחד, אבל לא הקלת לעומת זאת.
גדעון סער (הליכוד):
על כל פנים, אלה הם פני הדברים במלואם, ואני מקווה שבאחד הימים הקרובים תצטרף עוד סיעה לקואליציה.
מגלי והבה (קדימה):
– – –
גדעון סער (הליכוד):
חבר הכנסת והבה, אתם תעשו – אבל אתם לא יודעים עוד דבר: בסיעת יהדות התורה לא מצטרפים שרים לממשלה. חבר הכנסת הורוביץ, אתה חבר כנסת חדש, אתה חבר כנסת טרי, אבל תדע לך שסיעת יהדות התורה, שהיתה שותפה בקואליציות רבות, מעולם לא ישבו שרים שלה בממשלה, לכן לא הצטרפו שרים לממשלה, ולכן זה גם איננו נוגע להרכב הממשלה, אבל זה בהחלט בשורה לכך שאתם תוכלו לשרת את העם באופוזיציה עוד תקופה ניכרת.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת סער, ברשותך. חבר הכנסת ברכה, רצית לשאול?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבתור יושב-ראש הכנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אולי תיגש למיקרופון, כדי שיירשם בפרוטוקול.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני מציע שלא להתייחס להערתו של השר רמון כהערת אגב. אני חושב שזה מאוד רציני, ואתה צריך להקפיד על זה כיושב-ראש הכנסת – למסור כאן על סיכומים, גם אם הם לא בשלים עד כדי חתימה, והם הסיבה להצבעה בעד הממשלה. אלה דברים שצריכים להיות מובאים בפני הכנסת על-פי חוק, גם אם הם נעשו בעל-פה, אפילו.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, לעומת חבר כנסת, שיכול לשמוע את חבריו או לא לשמוע את חבריו, אני נוהג לשמוע את חברי הכנסת, ושמעתי את חבר הכנסת ליצמן. הוא אמר שלפי שעה הם תומכים בממשלה מבחוץ. עדיין הם בדרך להגיע להבנות. בעניין מאוד רציני הוא מקווה שהגיעו להבנות, אבל אין הסכם בכתב.
גדעון סער (הליכוד):
לא אישרנו את כל הסוגיות. אישרנו את הסוגיה של הגיור – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין שום הסכם שמחייב אותם להצביע.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אם לא היו פותרים את סלע המחלוקת שעליו דיבר חבר הכנסת סער הם היו מצביעים בעד? לא היו מצביעים בעד.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי, הוא אומר שזה הדבר העיקרי, והוא אומר שבהחלט יכול להיות מצב – וכבר ראינו מצבים שבהם הצביעו סיעות בלי להצטרף לקואליציה ותמכו מבחוץ. אני אפילו ראיתי אחת מהסיעות היותר-נכבדות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה חבר כנסת ותיק. ראית בחיים שלך כאן את יהדות התורה מנדבת תמיכה בממשלה תמורת כלום?
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה מבקש ממני חוות דעת על סיעה מסוימת. אני ראיתי למשל את סיעת חד"ש, בנושא מסוים, מצביעה – תומכת תמיכה מבחוץ, תמיכה מבחוץ, כאשר היא מודיעה: אני לא נכנסת, אבל אני תומכת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה היה ב-1992 – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. הואיל וחוויתי – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אבל אז ההסכם הונח על שולחן הכנסת – – – משה שחל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל שם ודאי שהיתה חובה להניח על שולחן הכנסת. פה אין הסכם בכתב. החוק אומר במפורש מתי צריך, ולכן עשה טוב חבר הכנסת סער ולא העמיד את השאלה הזאת לפני ההצבעה, ואמר את אשר אמר. כמובן, אני מודיע לכם שאחרי ששמעתי את הדברים – ואני שמח לראות שהיועצת המשפטית לכנסת גם שמעה את הדברים, והיא היתה נוכחת כאן. כמובן, כדי לגבש את דעתי באופן סופי – תוכל לומר מה שאתה רוצה. אני אשאל לדברה ולטעמיה ולחוות דעתה. תודה רבה.
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לחבר הכנסת זחאלקה, נציג בל"ד, עשר דקות תמימות. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך על היבחרך ליושב-ראש הכנסת. אתמול נמנע מאתנו להגיע להצבעה, ואני חושב שהיה צריך לכבד את בקשתנו, לדחות את ההצבעה ולא לערוך אותה ביום שבו כל חברי הכנסת הערבים לא נמצאים באולם.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני, יש לי מנהג. אני לא יכול להגיד מלה על העתיד בלי להסתכל על העבר. אני לא יכול להסתכל קדימה בלי להביט אחורה. זה תקף כמעט לכל דבר. לכן, לפני שאני אדבר על הממשלה החדשה, אני חושב שצריך לדבר גם על הממשלה שהיתה. כשהוצגה הממשלה – שאני בכלל לא מצטער על כך שהיא עברה מן העולם, אף-על-פי שאני יודע שהממשלה שבאה אחריה תהיה גרועה ממנה – הממשלה הבטיחה לפעול למען שלום. נאומים בומבסטיים, הבטחות למכביר, ומה היה? היא התחילה במלחמה וסיימה במלחמה. אלפי אנשים, רובם ככולם, הרוב המכריע בהם אזרחים, נהרגו, נרצחו, בגלל שיגעון המלחמה של מר אהוד אולמרט, ראש הממשלה, גברת ציפי לבני, עמיר פרץ, דן חלוץ, אשכנזי, ברק וכל מי שתמך בהם. ולכן, כאשר אני שומע את נאומו של מר ביבי נתניהו, אני מגיע למסקנה פשוטה: מר נתניהו הוא אדם מסוכן.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ליצמן, אנחנו הכנו באכסדרה שם מקום מיוחד. אתם יכולים לפוש, אבל לא להפריע לחבר הכנסת זחאלקה בדבריו. אי-אפשר לקיים כנסת זוטא.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מר נתניהו הוא אדם מסוכן. הוא יותר מסוכן כי הוא מנהיג ממשלה מסוכנת – בהרכבה, במצעה ובכוונותיה. מר ביבי נתניהו הוא ראש המדינה הקיצוני ביותר במזרח התיכון. אין קיצוני ממנו. אני מוכן להסביר.
יריב לוין (הליכוד):
נו, באמת.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אין קיצוני ממנו באזור.
יריב לוין (הליכוד):
לא שמעתי – – – להשמיד אף מדינה כמו שפה באזור חצי ממנהיגי האזור – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה, חבר הכנסת לוין, הוא שמע אותך. אתה יכול להעיר, אבל אתה לא יכול להפריע לו בנאום.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מי שמצהיר כאן בעצם ובפועל שהוא רוצה להמשיך לשים מיליון וחצי אנשים בבית-סוהר גדול ברצועת-עזה, מי שמצהיר שהוא ימשיך לכבוש, ימשיך להתהולל וימשיך להתנחל, הוא אדם קיצוני. אין הרבה ראשי מדינות באזור ששולטים על עם אחר וקובעים את גורלו, וכובשים אותו. אין הרבה ראשי ממשלה באזור שמחזיקים בידם את הקוד הסודי איך להפעיל נשק גרעיני. הוא אדם מסוכן לא רק בגלל כוונותיו, אלא גם בגלל יכולותיו.
ולכן, כאשר הוא בא ועולה לבמה ואומר: האסלאם הקיצוני, וזה – קיצוני, וזה – ככה, וזה – סכנה, אפשר לפרק את הסכנות האלה. הוא יכול היה לעלות כאן ולנאום נאום של שלום, נאום של תקווה. להכריז שהוא לא רוצה – שהוא רוצה לפרק את הפצצה המתקתקת שנקראת "נשק גרעיני" במזרח התיכון. בידיו הדבר. וראש ממשלה ומנהיג – וכל אדם – לא נבחן רק במה שהוא אמר, אלא גם במה שהוא לא אמר. הוא לא אמר שהוא רוצה מזרח תיכון נקי מנשק גרעיני, ולכן על ראשו רובצת האחריות לזה שיש נשק גרעיני באזור. אפשר מחר, וכל העולם יהיה אתו, וכל מדינות האזור יהיו אתו, וכל עמי האזור, לא רק העם בארץ – אם הוא יגיד שהוא מוכן למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני. אפשר למנוע את הסכנה הזאת. רק מה, הוא לא רוצה את זה. הוא מתחיל באיומים. מתחיל באיומים. כאשר ראש ממשלה אומר: הסכנה הגדולה ביותר לאזור היא משהו כזה, אז המסקנה המתבקשת היא שהוא רוצה לעשות משהו בנדון. והמשהו בנדון הזה יכול להיות מסוכן ביותר לכל עמי האזור.
איום על אירן, איום על עזה, איום על לבנון. אף מלה על משא-ומתן או שלום עם סוריה. איזו ממשלה זאת? מספיק שהוא לא הזכיר את זה. מספיק שהוא התעלם מכך שהעולם הערבי מציע שלום כולל שש שנים. הוא מתעלם מזה. אז מה כוונותיו? כוונותיו הן עימות. לא פתרון של הסכסוך אלא ניהול של הסכסוך – ניהול הסכסוך לא רק במשא-ומתן ובדיבורים, אלא לפעמים בדמים. ולכן מר ביבי נתניהו הוא אדם מסוכן, ואפילו מסוכן ביותר.
העולם הערבי יכול להגיד בבטחה היום: אין פרטנר בישראל. אני חשבתי שלא היה פרטנר גם בממשלת אולמרט וציפי לבני וכל החבורה, אבל בוודאי, ממשלת ליברמן ונתניהו היא no partner להסדר של שלום. את זה יכול העולם הערבי להגיד בפה מלא. ולכל אלה שפקפקו והלכו אחרי אשליות – נגמרו האשליות. הנה ממשלה שלא רוצה שום דבר. איך אמר שר החוץ של אחת המדינות שאני לא רוצה להזכיר את שמה? שאלו אותו על מדיניות החוץ של ממשלתו, והוא אמר: שום דבר, כלום, תמורת שום דבר. זו המדיניות.
לא רק בנושא של שלום ומלחמה הוא אדם מסוכן. כשאני שמעתי שמר נתניהו אומר שהוא יהיה שר לאסטרטגיה כלכלית, אני חשבתי שזה דבר מסוכן – מסוכן למאות אלפי עניים, למובטלים, לנכים, לנזקקים, לחלשים, אבל הוא מסוכן יותר בגלל המצב הכלכלי. כי ביבי נתניהו הוא אמן, אמן, בניצול משבר כלכלי כדי לערוך שינויים לפי משנתו, שהיא משנה של קפיטליזם דורסני. ואם הוא רוצה לעשות משהו לכלכלה, הוא בוודאי יעשה משהו. הוא ייתן לעשירים. לא שחס וחלילה כוונותיו רעות והוא רוצה להעשיר את העשירים. הוא עדיין מאמין באותה תיאוריה בזויה, שקרית – תן לעשירים להתעשר, ומלמעלה יטפטף משהו למטה לעניים ולנזקקים. ביבי נתניהו, אני יודע, יש לו כפתורים לסתימת כל החורים האלה. לא שהוא אדם רשע, שרוצה שהעני יהיה יותר עני והנכה יהיה – לא, לא זה. הוא פשוט מעלים עין, הוא לא סופר אותם, ולפעמים העלמת עין יותר גרועה מכוונה: אני אעשה מה שיותר נכון כלכלית, והתוצאות – אני לא אחראי להן. לא התכוונתי לפגוע בעניים, התכוונתי רק לקצץ בתקציב.
אני מסיים, אדוני, ואני אומר שהממשלה שהלכה היתה מסוכנת, היתה גרועה, ובאה עלינו ממשלה שאני מקווה ומתפלל שהיא תיכשל בכוונותיה הרעות ולא תגרום קטסטרופה לאזור, לעמי הארץ ולאזרחי המדינה, יהודים כערבים, ובעיקר לאותם אנשים שזקוקים לכך שתהיה מדינת רווחה והמדינה תתערב למען לא יחיו בדלות, בעוני ובנזקקות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שלמה מולה. אני מבקש שלא להפריע לחבר הכנסת שלמה מולה, שמקפיד שלא לאפשר הפרעות לחברי הכנסת הנואמים, ויבוא על הברכה. חברים, אני מבקש שלא להפריע לחבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה על ההקדמה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מגן עליך בכל כוחי.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הובאה אלינו היום ממשלה של ג'ובניקים. הובאה אלינו היום ממשלה של מחפשי עבודה. אבל הבעיה של חברי הכנסת המיועדים להיות שרים וחברי הכנסת היא שכבר מיועד להם תפקיד חברי הכנסת, יש להם ג'וב. אז מה יעשו? מחפשים להם כיסאות, מוסיפים כיסאות במשכן, כיסאות ליד שולחן הממשלה. אם זה לא היה עצוב, אז מה באמת היה עצוב? אנחנו יודעים שאלפי עובדים מפוטרים יום-יום, שעה-שעה. המציאו סגן שר בלי תיק, וזה עולה שלוש מיליון שקל בשנה. שר ללא אבטחה עולה שישה מיליון שקל. תוסיף על זה עוד שלוש מיליון שקל לאבטחה – זה תשעה מיליון שקל.
קריאה:
שלושה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, זאת ממשלת בדיחה עצובה, זאת ממשלה רעה, זאת ממשלה מסוכנת בתחום החברתי-הכלכלי, אדוני היושב-ראש. אין שום דבק מקשר בין חבריה. מה הקשר בין אהוד ברק לאביגדור ליברמן? הקשר ביניהם: אביגדור ליברמן הוא טרנספריסט, ואולי אהוד ברק יבצע את הטרנספר של אזרחי מדינת ישראל. זה כמעט כל מה שנשאר להם. אבל מה, הם לא אשמים. ביבי, כדרכו, הוא אדם לחיץ. הוא לא רק מסוכן. כשהחבר'ה אומרים לא, הוא לא יודע מה לעשות. מצ'פר אותם בג'ובים, עוד רסיסי משרדים. מחלק להם עוד תפקידים, העיקר שיהיה לו שקט תעשייתי.
אדוני היושב-ראש, מנהיגות מקבלת הכרעות קשות. אומרים לא למי שמלחיץ, אבל לא ביבי. ביבי יודע להתעמר באוכלוסיות החלשות. ביבי יודע לקצץ – – –
קריאה:
– – –
שלמה מולה (קדימה):
אדוני, אני לא התכוונתי. התכוונתי לביבי נתניהו.
קריאות:
לא, לא. לא אליך. לא אליו.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, לא להפריע לחבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, ביבי, כשהוא לחוץ הוא מסוכן, לא רק בתחום החברתי. יש לי יסוד להניח שהוא מסוכן גם בתחום הביטחון. אנחנו יודעים מה הוא עשה עם משעל, מה החברה הישראלית שילמה. זה אותו ביבי.
אדוני היושב-ראש, מה אפשר להגיד עוד על הממשלה המתהווה הזאת? זאת ממשלה ששר בלי תיק מעביר בה את העט משולחן אחד לשולחן השני, והשלישי – כנראה ישלחו אותו למכולת לקנות בורקס, שיהיה להם מה לאכול.
אדוני היושב-ראש, הבעיה שלנו היא לא הממשלה או חבריה, הבעיה האמיתית שלנו היא אותם אזרחים שמפטרים אותם יום-יום. רק כדי לסבר את האוזן של חברי הכנסת הרבים היושבים כאן, שלי יחימוביץ ואחרים – דניאל בן-סימון, אני רואה אותך, מפלגת העבודה, אמרו לי שאתה עברת עכשיו ממורד לתומך. מאחר שאתה ליווית את "עוף העמק", אני רוצה לומר לך: כדי לאפשר את המשך קיומו של מפעל "עוף העמק" דרושים כ-10 מיליוני שקלים, כדי להציל 200 עובדים מפיטורים, כדי לאפשר ש-200 משפחות יוכלו להמשיך לנהל את חייהן בכבוד. אבל לביבי – זה לא מעניין אותו. זה עולה סגן שר וחצי. זו בדיחה עצובה. הייתי מצפה משרים, מסגני שרים, משרים בלי תיק שיש להם מצפון, שיבואו ויגידו: אתם נתתם לנו ג'ובים, אנחנו מוותרים לטובת המובטלים – בצפון, בדרום, בגליל ובמרכז.
אבל מה לעשות, זה לא ביבי, מה לעשות? הוא נלחץ ולא ידע מה לעשות, אז הוא ביקש מהם בכל זאת להחזיק איש את יד רעהו. אבל זה לא יעזור בשום דבר. הציבור יודע לשפוט מי האדם עם העקרונות שמוותר על ג'ובים. הוא יודע להגיד מי האדם הנכון במקום הנכון. זאת ממשלה של מחלקי בורקסים, רסיסי תפקידים. אנחנו לא מאמינים להם, ולא נאמין להם. אני משוכנע – ואנחנו נעשה הכול כדי לקצר את ימיה של הממשלה, אדוני היושב-ראש, למען אותם מובטלים, למען המפוטרים. אנחנו נעשה כל מאמץ לקצר את ימיה של הממשלה, כי העם הזה ראוי להנהגה יותר אחראית, לא למחלקי ג'ובים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת מולה, שגם עמד בלוח הזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת דניאל בן-סימון לדבר בשם מפלגת העבודה, ולאחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני נמצא בסיטואציה קצת מוזרה. אילו הושבעה הממשלה הזאת לפני שבועיים, הייתי מדבר אחרת, הייתי אומר דברים אחרים. מכיוון שבחודש או בחודש וחצי שאני כאן הספקתי להתוודע לכל המצבים הפוליטיים האפשריים, שגם במחלקה למדעי המדינה וגם בדוקטורט לא לומדים אותם – בחודש ימים עברנו מאופוזיציה נחרצת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא נולד העיתונאי שיכול לדמיין במוחו סיטואציות כאלה.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אתה מבין את זה. אגב, אני מאוד מעריך את ההומור שהפעלת היום. עלי הוא עבד. אבל אני חייב להגיד, מלפני חודש וחצי, מאופוזיציה לוחמת, לכמעט אופוזיציה, לגישושים לקראת קואליציה – ואני מוצא את עצמי היום חבר בקואליציה הזאת, ולכן אני צריך לומר כמה דברים, למתן את עצמי. זה מצב שצריך להתרגל אליו.
מפלגתי עברה בחודש האחרון חיבוטי נפש, ואני אומר את זה בכנות, לא בציניות. מצבים קשים. מפלגה שאני חדש בה אבל האידיאולוגיה שלה עתיקה, והיא נתקלה עם מצפונה לפני שבוע והחליטה להצטרף לממשלה. אני מכבד את ההחלטה הזאת, אף-על-פי שלא הייתי בעדה. בעיני זה הבסיס לכל משטר דמוקרטי, לכל התנהגות רצינית – לתת לבעלי הבית, ובמקרה הזה ועידת העבודה החליטה בשבילנו. ולכן, אני מוצא את עצמי מייחל להצלחתה הכבירה של הממשלה הזאת, ממש מתפלל שהיא תטעה אותי ותלך בכיוונים שלא צפיתי. היא תיבחן בעיני על-פי האתגרים הגדולים ששלמה מולה פירט כמה מהם, שביבי נתניהו ראש הממשלה פירט כמה מהם, ואני מאוד שמחתי לשמוע שהוא ימתן את הכלכלה שהוא אימץ בתחילת שנות האלפיים. אני חייב לומר ששמתי לב לכל מלה. שמתי לב גם לאמפתיה שהוא רחש כלפי כל מובטל, ואפילו שזה מדיר שינה מעיניו. התרגשתי.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אשרי המאמין, אשרי המאמין.
דניאל בן-סימון (העבודה):
נכון. ניצן, תן להאמין, לפחות לכמה זמן. לכן, אני אומר, התרגשתי מהדברים, האמנתי, ואני רוצה להאמין.
אריה ביבי (קדימה):
אני עד עכשיו מתרגש.
דניאל בן-סימון (העבודה):
נכון, אריה? אני רוצה להאמין שבאמת האנשים האלה שנקלעו לסחרחורת של הכלכלה האיומה הזאת של תחילת שנות האלפיים, שהם נוגעים לו היום, והוא ישים לב יותר. אנחנו עוברים מכלכלת הון לכלכלה אנושית יותר. המפלגה שלי – – –
חיים אורון (מרצ):
על זה הוא יוריד מסים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אתן לך תוספת זמן פציעות – – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
הם עוזרים לי בעניין הזה להשלים את המלים.
נחמן שי (קדימה):
מחווה מיוחדת לקואליציה העתידית.
דניאל בן-סימון (העבודה):
תודה רבה, נחמן. ואני חייב לומר, נחמן, זו סיטואציה שיכולת להימצא בה. כלומר לפני שבוע יכולתם לחתום, ואז היית נותן נאום שונה לגמרי. תחשוב עלי, תבין מה עובר עלי.
רחל אדטו (קדימה):
אתה היית רציני? אתה אומר שאתה מאמין לכל השינוי הזה?
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אדוני רוצה שעל-חשבונו ישאלו אותו שאלות?
דניאל בן-סימון (העבודה):
לא, ממש לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבקש שלא לשאול שאלות, כי הוא רוצה לנאום.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני אומר שאני רוצה להאמין שהשינוי – – –
אריה ביבי (קדימה):
זה בגלל הנחמדות שלו.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אני רוצה להאמין שהשינוי שהתבטא בנאום של בנימין נתניהו עומד בניגוד מוחלט למה שציפיתי, וכמובן, המפלגה שלי תשגיח. אנחנו מפלגה קצת פצועה מהתהליך האחרון שעבר עלינו, ולכן אנחנו בטח בשבועות הקרובים נבחן את האתגרים האלה, במיוחד את האתגר הכלכלי-חברתי, לראות את מה שהולך לקרות ביישובי הפריפריה, באותם יישובים של מפעל אחד, שכשהוא נופל הם הוא מפיל אתו משפחות שלמות. נבחן את הסיטואציה הזאת.
אני חייב לומר שאנחנו גם נבחן את הכיוון המדיני, שאני מאוד מקווה – שוב, אני מכיר את נתניהו של שני הסכמים לפחות. אני רוצה לזכור אותו, ג'מאל זחאלקה, על-פי שני הסכמים שהוא עשה ומפלגתי לא העזה לעשות – הסכם-חברון והסכם-וואי – ואני חייב לומר שיכול להיות שיש לו היכולת הפוליטית להעביר הסכמים, ואני רוצה לקוות שהוא באמת יפתיע – – –
חיים אורון (מרצ):
ואם הבחינה תסתיים בכישלון, אז אתם תפרשו? זו לוגיקה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אורון, זו לא שעת שאלות לחבר הכנסת בן-סימון.
אורית נוקד (העבודה):
למה? פעם פרשנו.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אנחנו ברגע של אמונות עכשיו. תן לי להאמין עד הסוף, אחר כך יבוא זמן הפרישה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – –
דניאל בן-סימון (העבודה):
הגברת יחימוביץ מפריעה לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ, את מפריעה – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני מסבירה לג'ומס שלא תפרוש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל למה לך להסביר על חשבונו של חבר הכנסת בן-סימון?
דניאל בן-סימון (העבודה):
ולכן אני אומר, ואני באמת – הקואליציה הענקית הזאת, שנותנת יציבות, גם נותנת לו יכולת להפתיע בנושא הפלסטיני ולקחת את זה בידיים, ואולי לעשות מה שהממשלה הקודמת, לצערי, החמיצה. בשלוש שנים היא כמעט, כמעט, כמעט לא עשתה כלום. לכן אני מקווה שהוא יפתיע גם בנושא סוריה. אני מקווה שיפתיע בהסדר עם עזה עכשיו. אני באמת מייחל, כי אני חבר בקואליציה הזאת, אני רוצה את הצלחתה, כי זאת הצלחת מפלגתי והצלחת אותם אנשים ששלחו אותנו לקואליציה.
ולכן, אדוני יושב-ראש הכנסת, אני אתמוך בממשלה הזאת, אני אשלח לה ברכה כדי שתצליח, וכמובן – עם תנאים מסוימים, שנבחן אותם בהמשך הדרך. בכל האתגרים שעומדים מולנו אנחנו שומרים את הזכות להעמיד אותו במבחן ברגעים הקריטיים. תודה רבה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון, אני מזמין את מסעוד גנאים. זה בע'ין או בגימ"ל?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
זה ע'נאים.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא טעיתי. במצרים זה גנאים.
נסים זאב (ש"ס):
נאים זה יישן.
היו"ר ראובן ריבלין:
סיעת רע"ם-תע"ל. לרשותו חמש דקות. בבקשה, אדוני.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית, אני שמח על הע'ין במקום הגימ"ל, כי תמיד אומרים גנאים, וחברי שיושב לידי, חבר הכנסת מוזס, תמיד אומר לי "נאם" – זה באמת ישן, כפי שנאמר, אבל זה גנאים, בע'ין. מקווה שלא אישן, במיוחד בתקופת הממשלה הזאת.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עקבתי אתמול, כמו כולכם, אחר הצעדים האחרונים להרכבת הממשלה – שבעצם אינם אחרונים, שנמשכים עד עכשיו – ולנוכח היצירתיות של המרכיב בהמצאת תיקים חדשים ובחלוקת תיקים ישנים, ולנוכח הניפוח המוגזם במשרות ובתפקידים, דמיינתי לעצמי – באמת, דמיינתי לעצמי – שראש הממשלה רוצה לכלול את כולנו, את כל חברי הכנסת, בממשלה, וכך הוא יהפוך את כל הרשות המחוקקת לרשות מבצעת. בדרך זו הוא מקל עלינו כחברי הכנסת, כי אתה שמגיש את השאילתא ואתה גם משיב, ושיתהפך הפילוסוף מונטסקיה – בעל תורת הפרדת הרשויות – בקברו.
אדוני היושב-ראש, הממשלה שהוצגה היום, או שתוצג, באופן שבו היא הורכבה, לא תאפשר עמידה במבחן הביטחוני ובמבחן הכלכלי, כפי שהכריז היום ראש הממשלה, כי היא ממשלה בזבזנית שתעלה לאוצר המדינה מיליוני שקלים, ובמקום שתפתור את המשבר הכלכלי במדינה, היא תגביר אותו. ואני שואל: איזו דוגמה נתנה הממשלה לעם ולציבור הסובל מהעוני ומגל הפיטורים המתגבר?
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה כתב – יש לו ספר שתרגומו לעברית הוא "מקום מתחת לשמש" או "מקום תחת השמש". הספר – אני חושב שרובכם יודעים – הוא על ההיסטוריה של הציונות ומדינת ישראל, ועל העוצמה והכוח היהודי, וגם על השלום עם מדינות ערב. היום אני רואה שהממשלה ה-32 שראש הממשלה מציג בנויה על הרעיונות שעולים מהספר. ממשלה זו לא מבשרת טובות ולא תביא שלום, לא כלכלי ולא פוליטי. ניסיון העבר מהקדנציה הראשונה של ראש הממשלה מעיד שהוא כן מסוגל לסבך את המדינה ואת האזור בעימותים ובשפיכות דמים. זה קרה עם פתיחת מנהרת הכותל והבנייה בהר-חומה, והביא לעימות אלים עם הפלסטינים ולשפיכות דמים.
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הכריז היום בכנסת שישראל שואפת לשלום מלא עם כל העולם הערבי, אבל לפני הקמת הממשלה ראש הממשלה הכריז שהוא לא מאמין בפתרון שתי מדינות לשני עמים, והוא מאמין רק בשלום כלכלי. ממשלה עם עקרונות כאלה לא תצליח להוציא את המדינה והאזור ממעגל הדמים, לא תפתור את הסכסוך הערבי-ישראלי ולא תביא לשלום כולל עם העולם הערבי.
אני מקווה שנופתע, באמת, שנהיה מופתעים, והממשלה הזו באמת תביא שלום – אבל צודק – עם העם הפלסטיני, ואת החזרת זכויותיו, ותסכים ליוזמה הערבית שמחכה שנים, שמחכה שנים שישראל באמת תסכים לה, ותפעיל מדיניות צודקת כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל, ותפעל לתיקון אפליית המיעוט הערבי ותיתן לו את הזכויות שמגיעות לו, בלי כל מבחני הנאמנות הגזעניים והפאשיסטיים. רק עקרונות אלה מביאים שלום ושגשוג למדינה ולכל האזור.
אדוני היושב-ראש, ממשלה זו המציאה הרבה תיקים ותפקידים שונים, אבל המעניין שבהם זה השר לענייני מיעוטים. ותרשו לי פה, כחבר כנסת ערבי, להיות מאושר, כי סוף-סוף יש לנו שר לעניינינו. אחרי שטיפלו בנו הרבה מאוד משרדים – בערבים מטפלים משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד הפנים – היום אשרינו, יש לנו שר לעניינינו. אני שואל: מה תפקידו של השר לעניינינו? האם מעכשיו אני, כחבר כנסת ערבי, אתחיל להפנות כל נושא שנוגע לסקטור הערבי רק לשר לעניינינו, או שהוא כשר מייצג גם אותי ועושה את העבודה הזאת, ובכך יפטור אותי ממנה?
שר לעניינינו, או שר לענייני מיעוטים, לא מתאים למדינה דמוקרטית. זה נשמע יותר מתאים לממשל צבאי. המיעוטים בישראל, ובראשם המיעוט הערבי, אינם זקוקים לשר לענייניהם. הם אומנם זקוקים לשר, אבל לשר לענייני צדק. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, הממשלה העתידה משוחררת מהדיון הזה?
היו"ר ראובן ריבלין:
הואיל ובתקנון כתוב שרק נציג הממשלה צריך להיות, כל עוד היא לא נבחרה, אני לא יכול לחייב אותם.
חיים אורון (מרצ):
אבל כבוד הכנסת לא מחייב? נניח שהמזכירה של ראש הממשלה המיועד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני חושב שאתה צודק. הבעיה היא שרבים מבני המשפחות נמצאים כאן, ואותם שרים מיועדים נמצאים אתם, אבל אני מקבל את הערתך ורוצה לומר לך, חבר הכנסת אורון, שנדמה לי שאני ואתה – אם היינו מיעוטים, היינו שואלים האם משרד הפנים לא מטפל בנו, אם יש שר לענייני מיעוטים; האם משרד הבריאות לא מטפל בנו. אני חושב שאזרח ישראל צריך לקבל את שירותיו מכל משרדי הממשלה, אבל כמובן כל אחד – – –
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חנא סוייד יסכים לי לדקה; א. אתה כבר בפעם השנייה עונה לי שאני כנראה צודק היום – גם בסעיף הראשון וגם עכשיו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל יש דברים עקרוניים שבהם אני לא מסכים אתך, ואתה, לצערי הרב, לא צודק בהם.
חיים אורון (מרצ):
אני מדבר על זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אמרתי את דעתי האישית, לא את דעתי כיושב-ראש הכנסת. רבותי, הכבוד והיקר ניתנים עכשיו לחבר הכנסת חנא סוייד, אשר זכות הדיבור ורשות הדיבור נתונות לו, ואני אבקש מחבר הכנסת עתניאל שנלר, סגן יושב-ראש הכנסת הזמני, לבוא ולהחליף אותי.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את היושב-ראש על בחירתו ליושב-ראש הכנסת. אני גם רוצה לברך אותו על החלטתו לבקר באום-אל-פחם, כפי שאני הבנתי, ואני חושב שלא כמו בביקורים הפרובוקטיביים באום-אל-פחם, הוא ימצא שם קהילה ואוכלוסייה שתקבל אותו בזרועות פתוחות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
חנא סוייד (חד"ש):
אני רוצה להתחיל ולהגיד שהמראה הזה של השולחנות האלה, המתכנסים אחד בשני, מעורר בי גיחוך. אני רוצה לשאול: איפה ישב ראש הממשלה? על-פי העיקרון שהממשלה יושבת במרכז הכנסת, אני מבין שראש הממשלה ישב בשולחן הקטן כאן.
חיים אורון (מרצ):
– – –
חנא סוייד (חד"ש):
לא? הוא ישב כאן?
נחמן שי (קדימה):
בראש השולחן הקטן, כן.
קריאות:
– – –
חנא סוייד (חד"ש):
בסדר. אני חשבתי שאולי מן הראוי להתייעץ עם איזה אדריכל איך אפשר למצוא פתרונות, אולי מקומות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, לא צריך. יוג'ין יונסקו – הכיסאות – מת מזמן.
חנא סוייד (חד"ש):
אז אני אומר, אולי כדאי להתייעץ עם איזה מתכנן או אדריכל – –
שלמה מולה (קדימה):
– – –
חנא סוייד (חד"ש):
– – איך אפשר להושיב כאן אנשים, אולי בשתי קומות או בצורה יותר אמנותית מהצורה המגוחכת הזאת.
שלמה מולה (קדימה):
– – – לשאול איפה השרים יושבים בדיוק – – –
חנא סוייד (חד"ש):
זה פתיח בשבילי להגיד שאנחנו ניצבים בפני ממשלה בומבסטית, ביורוקרטית, ובוודאי ככזאת – היא לא יעילה. לא יכול להיות שממשלה של כ-30 שרים תהיה ממשלה יעילה. נכון שזו הממשלה ה-32 של מדינת ישראל, אבל אין חוק מתמטי כזה שמספר השרים צריך להיות כמספר הדירוג של הממשלה בתולדות מדינת ישראל. אני חושב שזה גם מנוגד לעקרונות שראש הממשלה הניאו-ליברלי מאמין בהם – מאמין שממשלה צריכה להיות קטנה, וזה העיקרון שבמו-ידיו הוא יצר את הניגוד המוחלט שלו כאן, אבל זה בעניין ההסדרים.
מה שמדאיג ביותר בממשלה הזאת הוא הגישה המדינית שלה. אנחנו עומדים לפני ממשלה שתתאפיין בקיפאון ובשמירה על הסטטוס-קוו, ואפילו עם עיניים אחורה. אני חושב שההימנעות של הממשלה מלהזכיר בקווי היסוד שלה את פתרון שתי המדינות, או את הקבלה של תוכנית השלום הערבית – של הליגה הערבית – אומרת דורשני. זה אומר שהממשלה הזאת בוודאי תחזור אחורה, ולא משכנעים בכלל הדיבורים של ראש הממשלה כאן על הסכנה של האסלאם וכל הדברים שהביא כאן.
אני אומר שתנועת ה"חמאס" צמחה בשטחים הכבושים כביטוי להתנגדות לכיבוש. לפי המדיניות של הממשלה הזאת, בעתיד "אל-קאעידה" עוד תגיע לאזור הזה.
יריב לוין (הליכוד):
על איזה רקע צמחו "האחים המוסלמים" במצרים, גם על רקע של כיבוש?
חנא סוייד (חד"ש):
אני אומר שבקווי היסוד ובהסכמים הקואליציוניים של הממשלה אנחנו רואים כבר סממנים שהם מנוגדים לעיקרון של דמוקרטיה פרלמנטרית. אנחנו ראינו שמדובר באפשרויות וקונסטלציות שבהן ממשלה יכולה לכהן בכנסת מבלי שהיא תקבל את התמיכה של הכנסת. זה לא יכול להיות שממשלה תמשול מבלי שהכנסת תגבה אותה ותתמוך בה, וזה כתוב במפורש בהסכמים הקואליציוניים. אני אומר שאלו סממנים מאוד מדאיגים. מדברים על שינוי שיטת הממשל. האם זה שינוי שיטת הממשל, שאנחנו נגיע למצב של שלטון לא דמוקרטי, שלא נשען על התמיכה של הכנסת?
אני חושב שהממשלה הזו כוללת בתוכה גורמים שמסיתים במפורש, בצהרי יום, נגד האוכלוסייה הערבית, מציבים נאמנות מול אזרחות, זכויות מול חובות, מדברים בגלוי ובריש גלי על האפשרות של טרנספר של האוכלוסייה הערבית. זו ממשלה מסוכנת גם כלפי פנים. לא נאמר שהממשלה הזו מחויבת לעניין השוויון של האוכלוסייה הערבית, וזה ברור בהחלט, כי היא כוללת בתוכה את הזרעים של אנטי-שוויון כלפי האוכלוסייה הערבית ושל הסתה נגד האוכלוסייה הערבית.
הממשלה הזו היא לא ראויה לתמיכה בשום פנים ואופן. הממשלה הזו משתמשת במטבעות לשון של מפלגת העבודה, שגם הן נכשלות והן חסרות כל תוכן, אבל לבה הוא עם האיחוד הלאומי. הלב של הממשלה הזו הוא עם האיחוד הלאומי, שלא נמצא בתוך הממשלה. הממשלה הזו תהיה ממשלה לא ססטיינבילית, לא בת-קיימא. שום דבר לא יצא מהממשלה הזו, לא לישראל ולא לאזור ולא לעולם, ולכן היא לא ראויה לכל תמיכה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה ויבוא חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה. גם לך, חבר הכנסת הורוביץ, חמש דקות מלאות ותמימות. בבקשה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, אני עומד פה מול השולחן הכפול הזה של ממשלה מנופחת, אטומה, רעה, וזה שולחן הבושה. זה הכינוי היאה לתוספת המביכה הזאת כאן, שנוספה לאולם המליאה. שרי הממשלה המיועדים וראש הממשלה המיועד לא נוכחים כאן, ואני חושב שהם פשוט לא נמצאים כי אין להם פנים ואין להם בושה לעמוד מול הביקורת, לעמוד מול הציבור, עם הממשלה הנוראית הזאת שהם מציגים כאן הערב, עם התפקידים החדשים והמגוחכים הללו – שרים בלי תיק ותיקים בלי שר. אתם יודעים, הממשלה הזאת ממש גורמת לנו להיות חולים, אבל אפילו שר בריאות אין.
הממשלה החדשה שתושבע כאן הערב עושה מעשה מגונה במדינה שלמה, אבל אין להם בושה. אנחנו מושמים ללעג וקלס בעולם. אני רואה את השידורים היום על מה שקורה כאן, ואין בושה. אנחנו במשבר כלכלי נוראי, רבבות מפוטרים מהעבודה, ואין בושה. עמדו פה היום בחוץ עובדי עיריית בית-שאן, ששלושה חודשים לא קיבלו משכורת, וכשיצאנו לדבר אתם, אני וחברי לסיעת מרצ – אנחנו לא בממשלה הזאת ולא אחראים לביזיון הזה, אבל כמי שבא מהבית הזה, לא היה נעים לי לעמוד מולם.
שר החוץ המיועד נחקר בפלילים ולא רצוי בעולם; שר האוצר לא מבין בכלכלה, וחצי מהשרים בכלל לא יודעים מה הם אמורים לעשות בממשלה הזאת, אבל אין בושה.
ולחברים הדתיים ששותפים בממשלה הזאת, גם יש לי פסוק בשבילם, שמהדהד לי מאז אתמול. זה הולך: "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כסית, ויטש אלוה עשהו". "וישמן ישרון ויבעט" – זה מה שצריך לומר לנוכח העניין.
נסים זאב (ש"ס):
"וינבל צור ישעתו", זה הסיום עליך.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני מקווה שאולי כך יקרה, אבל אין לי הרבה סיבות להאמין בזה.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס):
זה הפסוק.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אם ככה מתחילה הממשלה, בביזיון כזה, ביום הראשון שלה, לאן תיקח אותנו הממשלה הזאת בימים ובחודשים ובשנים שעוד צפויים לה? לאילו תהומות היא תדרדר אותנו?
כשקראתי על הממשלה ההזויה הזאת של בנימין נתניהו, חיכיתי שאולי פתאום תגיח איזו מצלמה ויבשרו לנו שזה חלק ממתיחה, בדיחה כזאת. אבל שום מצלמה לא הגיחה, והמתיחה חסרת פרופורציות לחלוטין. אני באמת תוהה למה לעצור בנקודה הזאת, הרי אין בושה, אין פנים, אין שום בושה. למה לעצור כאן?
חיים כץ (הליכוד):
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
חבר הכנסת כץ, אני מציע שימנו 120 שרים, ומתוכם 20 ישבו כאן בתור חברי כנסת. זה כבר יהיה יותר הגיוני.
אתה יודע, ידידי יולי אדלשטיין מונה – איך זה נקרא, לשר הטלקום, שר הטלקומוניקציה?
היו"ר עתניאל שנלר:
לא, ההסברה והתפוצות.
יריב לוין (הליכוד):
לא צריך שר הסברה?
ניצן הורוביץ (מרצ):
למה לא שר ל"סלקום"? אם יש טלקום – "סלקום", חברה גדולה, גם היא צריכה שר. אולי שר למודיעין 144, אתה יודע. יתקשרו ויבקשו את מספר הטלפון של ממשלת חלם הזאת, אז אולי הוא ידע לתת אותו.
חיים כץ (הליכוד):
ההצעה שלך טובה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תשמעו, תפצלו, חברים. אל תחסכו, תפצלו כמה שאפשר. ולמה רק משרדים קטנים לפצל? יש לכם משרד ענק, משרד הביטחון. תפצלו – שר לגולני, שר לגבעתי, שר לצנחנים. תפצלו, לכל יחידה יהיה שר כאן בכנסת הזאת.
חברים, הממשלה הזאת עושה מכירת חיסול למדינת ישראל, כל הקודם זוכה. איך אומרים? אלטע-זאכן. עוברים ברחוב ועושים מכירת אלטע-זאכן, מכירת חיסול.
שלמה מולה (קדימה):
הבעיה, רובם יהיו מובטלים, לא יהיה להם מה לעשות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אם כבר אתה מדבר על מובטלים – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת הורוביץ, יש לך עוד 12 שניות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
12 שניות. אז אני רוצה בשניות האלה להציע לבנימין נתניהו למנות שר לתפקיד באמת רציני, תפקיד חשוב, שר שיתעסק בדבר שבאמת יעסיק את השרים הרבים בממשלתו, שר לענייני בורקס. כי זה מה שהשרים החדשים יעשו סביב שולחן הממשלה. תודה רבה לך.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. באמת, אני מתפלא לראות אותך באמצע הרשימה, ולא חותם דיונים. אבל זה אירוע חד-פעמי, מטבע הדברים. גם לרשותך חמש דקות תמימות. בבקשה, אדוני.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום יום שמח, סליחה שאני מפתיע אתכם. זה יום שמח, כי זה יום שבו רצונו של הבוחר להחליף את השלטון בא לידי מימוש. יום הרכבת ממשלה חדשה, היום, הוא היום שבו הושלם המהפך. עם ישראל שלח את קדימה לאופוזיציה ובחר את הליכוד ואת שותפיו לממשלה החדשה.
שלמה מולה (קדימה):
כמה מנדטים קיבלתם בבית היהודי, שלושה?
אורי אורבך (הבית היהודי):
אנחנו קיבלנו רק שלושה מנדטים. שלושה זה פחות מ-27, אבל 65 זה הרבה יותר מ-28. וכשאני מקשיב לנאומים פה, או פה או במסכי הטלוויזיה בחוץ, אני לא יודע אם זה שידור חי, שידור חוזר או סתם לקט. כן, השולחן הוא גדול, יש פה יותר מדי שרים, וזו בושה, ותחלקו את הממשלה לענייני בורקס ול-144. זאת ממשלה מנופחת, אבל אם קדימה היתה בממשלה ובראשות הממשלה, זאת היתה ממשלה נפוחה. נפוחה מרחמים עצמיים, מצדיקות, מאידיאולוגיה חדשה שממשלת קדימה ומפלגת קדימה המציאה לעצמה. זאת מפלגה – סליחה שאני מעליב את הליכוד – זה ליכוד 2. אתמול הם היו בליכוד, ועכשיו, מילא שהם אימצו את השותפות שלהן באופוזיציה, את מרצ וחלק ממפלגת העבודה. מילא, ניחא – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא, אני מוחה. אני מזדהה עם הדברים שלך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אני מתנצל. חברת הכנסת יחימוביץ, לחברי כנסת יש חסינות, אז אני יכול להוציא דיבה באופן חופשי על מפלגות, בלי שמישהו יתבע.
שלי יחימוביץ (העבודה):
תחריג אותי.
אורי אורבך (הבית היהודי):
בסדר. קדימה אימצה את העמדות של מרצ בלבד, וזה מילא. אנשים לפעמים רואים את – – –
אילן גילאון (מרצ):
קדימה אימצה את העמדות של "איקאה", לא של מרצ.
אורי אורבך (הבית היהודי):
סליחה. בכל מקום שבו אני ארצה לומר שם של מפלגה, אני אשתוק ואתם תשלימו בעצמכם. קדימה אימצה דעות של מפלגות אחרות, מוצלחות וקטנות ממנה. זה מילא. לפעמים אנשים מגלים את האור וחוזרים בתשובה שלמה. הבעיה של קדימה, שהיא אימצה את הפוזות של השמאלנים, לא את העמדות; את הרצון לתת כל הזמן, לטהר את הליכוד. הם צועקים את ה"שתי מדינות לשני עמים" כאילו הם גדלו על זה אצלם בתנועת הנוער.
שלמה מולה (קדימה):
אנחנו מדברים על הבית היהודי או על הבית הלאומי או על מה?
אורי אורבך (הבית היהודי):
אנחנו מדברים עכשיו על מפלגת השלטון הראשית, הליכוד, ועל מפלגת האופוזיציה המרכזית, קדימה.
שלמה מולה (קדימה):
אתם כבר מסופחים – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
המפלגה הזאת, קדימה, יושבת וסופרת כרוכל את המנדטים שלה ושואלת איך זה קרה שלא הצלחנו להרכיב ממשלה עם כל כך הרבה מנדטים. לא הצלחתם, אנשי קדימה, להרכיב ממשלה, כי רוב הציבור בישראל רצה שבנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה – גם אלו שקיבלו רק שלושה מנדטים, גם אלו שקיבלו רק ארבעה ונשארו באופוזיציה כי הממשלה לא ימנית מספיק בשבילם.
חיים אורון (מרצ):
אתה צודק.
שלמה מולה (קדימה):
זאת הקומבינה.
היו"ר עתניאל שנלר:
חברים, אנחנו נגן על הקואליציה שהיא תוכל לדבר.
אורי אורבך (הבית היהודי):
בבית היהודי, מפד"ל החדשה, הבטחנו לבוחרים שלנו שאנחנו ניכנס לממשלה בראשות בנימין נתניהו ככל שזה יהיה תלוי בנו. קיימנו את ההבטחה הזאת. אנחנו אמרנו שאנחנו מעדיפים את נתניהו על ציפי לבני, וגם את ההבטחה הזאת קיימנו. לנו הצביעו פחות מ-100,000 אנשים – סליחה, אני שונא את הביטוי "להסתכל להם בעיניים", כי השתמשו גם בזה יותר מדי, אבל אנחנו יכולים להביט ביושר ולומר שאנחנו קיימנו את ההבטחה הזאת, ככל שיש ביכולתנו לקיים. ובתוך הממשלה הזאת אנחנו נהיה נאמנים לא רק להבטחה הפוליטית להצטרף לממשלה הזאת, אלא גם להיות שותפים בממשלה שנאמנה לארץ-ישראל, בממשלה שנאמנה לחינוך.
בהסכמים הקואליציוניים אתנו, שהונחו על שולחן הכנסת, יש מקום נרחב לסוגיות חינוך, ואנחנו רוצים שחינוך יהודי לא יהיה פריווילגיה רק של מפלגות דתיות. אנחנו חושבים שחינוך ליהדות – איש בדרכו – הוא האינטרס העליון של מדינת ישראל ושל מערכת החינוך, וחינוך ליהדות הוא האינטרס העליון קודם כול של החינוך הממלכתי, ולזה יוקצו משאבים בממשלה הקרובה גם בגלל תרומה קטנה שלנו במשא-ומתן הקואליציוני.
מבחינתנו הממשלה הזאת תיבחן במעשים שלה. אנחנו נפעל, ככל יכולתנו, להסרת ההקפאה המבישה על הבנייה ביהודה ושומרון. נשמח ונרצה ונדאג שהממשלה תפעל בבנייה בכל רחבי ארץ-ישראל, גם הקטנה הזאת שבתוך "הקו הירוק" וגם הגדולה יותר, אבל הלא-מספיק גדולה, שמעבר ל"קו הירוק".
שלמה מולה (קדימה):
לגבי הבנייה החברים ממפלגת העבודה לא שמעו.
היו"ר עתניאל שנלר:
הוא סיים את דבריו, אז ניתן לו לומר משפט סיום בצורה מסודרת.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אנחנו רוצים שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה מודרנית, אבל שמבוססת על ערכים יהודיים ומסורתיים. גם משרד המדע הקטן שזכינו בו – לא מספיק, מגיע לנו יותר – הוא משרד שמבטא את השילוב בין מודרנה לבין מסורת.
שלמה מולה (קדימה):
תאיימו על ביבי, הוא ייתן לכם הכול.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת אורבך, זמנך תם. אנא, משפט סיום.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אומר לסיום רק שזה יום חשוב ושמח. המהפך הושלם. מי שנשלח לאופוזיציה, ראוי היה שיישלח לשם מזמן. הקואליציה, שבראשה הליכוד ובתוכה הבית היהודי והציונות הדתית עם הזרם המרכזי שבה, חזרה לשלטון. אני רוצה לברך את הממשלה החדשה, את השרים, את סגני השרים ואת כל חברי הכנסת במילוי משימתם למען מדינת ישראל בקואליציה ובאופוזיציה לאורך שנים טובות.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. יעלה ויבוא חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך עשר דקות תמימות. סליחה, מתקנים אותי – שבע דקות.
נסים זאב (ש"ס):
לא, עשר דקות.
היו"ר עתניאל שנלר:
לא, יש כאן תיקון. ובכן, עשר דקות, כן.
איתן כבל (העבודה):
נסים, למה עשר דקות?
נסים זאב (ש"ס):
מה אני אעשה, זה מה שהטילו עלי. אם היו נותנים לי 20 דקות, הייתי מדבר 20 דקות, מה לעשות.
היו"ר עתניאל שנלר:
אתה לא נראה עצוב כל כך שהטילו עליך עשר דקות. בבקשה, חבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אני מקווה שאני לא אשעמם.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאתחיל את דברי – כולם מדברים פה על השולחן הגדול, על ממשלה מנופחת ועל העלויות הרבות. אני רוצה להבין, ללכת לבחירות נוספות ומיותרות – כמה זה עולה למדינת ישראל? מישהו חושב? כן, למען השלום, למען האחדות, למען ממשלה יציבה, מותר להשקיע כמה פרוטות. אני רוצה לומר לכם דבר נוסף. מה, חברי הממשלה לא מקבלים שכר? פתאום רק כי הם שרים אז יש ממשלה רחבה שמקבלת שכר ומשכורת כל כך מנופחת? מה ההבדל בין שכרם של חברי הכנסת לשכרם של השרים, מישהו יודע? פרוטות.
דבר נוסף. מה, הולכים פה להקצות בניינים לכל שר ושר? הרי כולנו יודעים שכל שר בלי תיק הוא – סליחה שאני אומר – זנב של שר אחר, אולי קצת יותר מפקיד.
שלמה מולה (קדימה):
הוא עולה 9 מיליוני שקל.
נסים זאב (ש"ס):
תסלח לי, אני עכשיו מדבר כי אתם מדברים כרגע על עלויות, והדבר הזה אין בו אפילו ריח של אמת, וכולכם יודעים את האמת, אבל לתקוף את הממשלה הזאת – זה נוח לכם. מה לעשות, הממשלה עוד לא קמה. יש פסוק: "בטרם תחיל ילדה" – עוד לפני שהיא נכנסה אפילו להריונה, עוד לא נולדה הממשלה הזאת, כבר כולם רוצים את ההפלה שלה. מה קרה לכם?
איתן כבל (העבודה):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
מה קרה לכם? אתה, איתן, אתה הראשון. אל תסתכל אחורה, תסתכל אלי.
אילן גילאון (מרצ):
צריך להרוג אותה כשהיא גדולה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אבל היא לא נולדה, סליחה. אני מקווה שאדוני לא יחשיב לי את שתי הדקות האלה.
"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט." היום מדינת ישראל וממשלת ישראל ניצבות במבחן העולם. היום הוא לידתה ובריאתה של ממשלת ישראל החדשה. העולם מצפה למוצא פיה של ממשלת ישראל הימנית, למוצא פיו של ראש הממשלה ביבי נתניהו. כולנו, גם האופוזיציה, צריכים להתפלל ולעשות את הכול להצלחתה של הממשלה הזאת, ולא להיות שותפים לאויבינו.
אני מבין את התסכול ואת הכעס של שרת החוץ ציפי לבני על הממשלה עוד קודם לידתה, אבל אין לה להלין אלא על עצמה. היא הובילה את מפלגתה לאופוזיציה. אולי היא ראתה זכות לשאת את הדגל של האופוזיציה. אני אומר לכם ומבטיח לכם, שאם ביבי היה מציע לה רוטציה, עם כל המשתמע, היא לא היתה נושאת את הנאום הזה פה.
שלמה מולה (קדימה):
– – – מיליארדים – – –
נסים זאב (ש"ס):
היא היתה שותפה. אני רוצה לומר לכם שהיא חיזרה אחרי ליברמן, שאתם כל כך משמיצים אותו כימני קיצוני. אתם רציתם את הממשלה הזאת, אבל ציפי לא ויתרה על כבודה. היא רצתה להיות בראשות הממשלה. מעניין אותה שתי מדינות לשני עמים? היא מאמינה בססמה הזאת בכלל? את הסיפורים האלה לא לי תספר, זה כבר חלף מזמן מן העולם. אתה עוד חבר כנסת חדש, אני מבין אותך, אתה עוד טרי פה, אתה עוד לא כל כך מנוסה בפוליטיקה. אין הרבה פוליטיקאים שפיהם ולבם שווים.
אני רוצה לומר דבר נוסף. צריך ללמוד קצת מההיסטוריה, אדוני היושב-ראש, גם הרחוקה וגם הקרובה. פרעה מלך מצרים אמר ליוסף: "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים, אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, רק הכסא אגדל ממך" – רק את הכיסא אל תיקח לי. מה אמר ביבי לציפי, מה הוא אמר לה? אני נותן לך רוטציה מלאה, נותן לך שרים אפילו יותר ממה שיש לי. מה שאת רוצה תיקחי – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מקווה שאתה לא מתכוון להשוות את ביבי לפרעה.
נסים זאב (ש"ס):
אין לי שום כוונות, אני רק מצטט פסוק. תאמין לי, גם להיות פרעה זה לא דבר פשוט. זה מלך מצרים. אנחנו לא מזלזלים, זה שקוראים לו פרעה – בסך הכול הוא היה מלך מצרים ונשיא מצרים.
הוא הסכים לתת לה הכול, אבל היא לא הסכימה לוותר. היא שכחה שאין שני מלכים בכתר אחד. אין דבר כזה. נכון, את המפלגה הגדולה ביותר, אז מה קרה? לוותר קצת למען עם ישראל, למען כלל ישראל. להפריח פה ססמאות והסתות? והבעיה שלה זה ש"ס?
שלמה מולה (קדימה):
למה אתה לא מדבר על מיליארדים בשביל אנשים שלא עובדים, יושבים בישיבות?
נסים זאב (ש"ס):
אתה עוד תשמע אותי פה הרבה, אני מבטיח לך; אני רוצה להתייחס כרגע לדברים המהותיים, כי יש לי רק עשר דקות. הנה, רק עוד שלוש דקות וחצי, ריבונו של עולם. אני מבקש לעצור את השעון.
היו"ר עתניאל שנלר:
בבקשה תמשיך, יש לך עוד שלוש דקות ו-47 שניות.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבקש לומר דבר נוסף. מההיסטוריה הקצרה שלנו, הגברת הילרי קלינטון, היא היתה בתחרות עם אובמה, היה לה כל הסיכוי להיות נשיאת ארצות-הברית. ברגע מסוים, כשהיא הפסידה והבינה שהיא לא יכולה להיות נשיאה – זה לא משנה באיזו סיטואציה – היא הסכימה להיות שרת החוץ. תאמין לי, אדוני היושב-ראש, כמעט שלא שומעים את אובמה, שומעים רק את קלינטון בעולם, היא מובילה את המדיניות שלו. היה לה ממי ללמוד, מקלינטון. היא היתה יכולה להיות מובילה כאן, בכנסת הזאת.
אילן גילאון (מרצ):
למה, נתניהו זה אובמה?
נסים זאב (ש"ס):
אני לא אומר מי דומה למי, אין הנדון דומה לראיה, אבל אני מביא דוגמאות כדי להמחיש לכבודכם, אתם אולי לא זקוקים לזה אבל אני חושב שעדיין יש מה ללמוד. תשמע מה נעשה פה, ועל זה, אני חושב שהיתה פה טעות: לקחה את המפלגה שלה, ואני קורא להם חבורה של אריות – אני לא מגזים, כשאני רואה את השרים במפלגה שלה – שמה אותם בתוך הכלוב ואמרה להם: מהרגע הזה אתם באופוזיציה, אתם לוחמים, תהפכו להיות צעקנים פה בכנסת ישראל. זה כמו שאתה לוקח אנשים מהשכבה הגבוהה ביותר והופך אותם לחוטבי עצים ושואבי מים.
שלמה מולה (קדימה):
איזו מפלגה דמוקרטית ש"ס.
נסים זאב (ש"ס):
היתה לה האפשרות להשפיע מבפנים ולא לפרק את המפלגה שלה. היא הביאה פה חורבן על המפלגה שלכם. תגיד לי אתה את האמת, אתה יודע שכל מלה שאני אומר נכונה.
שלמה מולה (קדימה):
אני רוצה שתענה לי אם אתם יותר דמוקרטים מאתנו, ואז אני אסכים אתך.
נסים זאב (ש"ס):
אני לא רוצה לדבר על דמוקרטיה, הדמוקרטיה נמצאת רק אצלכם. מה, אצלנו יש דמוקרטיה?
אדוני היושב-ראש, במקום להשקיע את הכוחות בחתרנות, במחלוקות מיותרות, היתה לה כל ההזדמנות לאזן את הממשלה ולהשפיע מבפנים. אני יודע שכולם במפלגה שלה כועסים וחשים שנעשה להם עוול, אבל הם כנראה חייבים לשתוק. אבל זאת שתיקה שלפני הסערה, אני אומר לכם, אני מכיר את החברים פה. אני לא יודע אם יסלחו לה על ההחלטה הזאת.
אדוני היושב-ראש, הססמה של שתי מדינות לשני עמים חלפה מהעולם. כבר מאז מלחמת העולם הראשונה, מאז חבר הלאומים – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתה מסכים למדינה אחת לשני עמים.
נסים זאב (ש"ס):
זה קיים, יש לנו כאן שני עמים, מדינה אחת, וצריכים לחיות פה בשלום. אתה לא חי פה? מה יש לנו פה, שני עמים. תסלח לי, תתייחס למציאות, יש שני עמים במדינת ישראל. אני אומר לך, אם אתם רוצים לראות את הרשות הפלסטינית עומדת על רגליה, אתם צריכים לדאוג שצה"ל ימשיך להיות בשטחים האלה. כי אני אומר לך, ביום שצה"ל עוזב את שכם ואת כל הערים האלה, מי שישלוט פה זה אירן, זה ה"חיזבאללה", זה אחמדינג'אד, ואת זה אתם לא רוצים. גם אתם לא רוצים אותם.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת נסים זאב, גם הזמן חלף.
נסים זאב (ש"ס):
אוי, ממש קשה לי.
היו"ר עתניאל שנלר:
משפט אחרון.
נסים זאב (ש"ס):
אז אני אגיד עוד משפט וברכה לראש הממשלה. אני מצטער שהזמן עובר מהר. תראה, אדוני היושב-ראש, מה יש לנו היום, יש לנו ה"נכבה", יום האדמה. בשבילם אלה החגים שלהם, האבל הלאומי שלהם על עצם הקמתה של מדינת ישראל. ואל תשכחו מי שותף ל"נכבה"? מי שותף לאבל הגדול הזה? ערביי ארץ-ישראל. הם מחוברים עם הפלסטינים.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
נסים זאב (ש"ס):
לא, אני חייב לסיים בברכה.
היו"ר עתניאל שנלר:
אז תברך. דיברת על ה"נכבה" במקום לברך. הוא מבקש לברך, נעצור את הוויכוח, הוא יברך ונמשיך את הדיון. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה לברך את ראש הממשלה בנימין נתניהו. שלמה המלך שאל את הקדוש-ברוך-הוא: ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. והקדוש-ברוך-הוא ענה לו: הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב – שואלים מה זה "לב", "לב" זה ראשי תיבות ביבי-ליברמן – נתתי לעבדך לב שהוא חכם ונבון, אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. אני מאחל לראש הממשלה ולממשלת ישראל הצלחה, וכולנו נחזיק להם אצבעות.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אחריה – חברת הכנסת פניה קירשנבאום. בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ, לרשותך ארבע דקות. חבר הכנסת נסים זאב, מקומך מצפה לך.
נסים זאב (ש"ס):
לאבא שלי היתה תעודת זהות – "פלסטין", אני אומר לה.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת זאב. אנחנו נאפשר לחברת הכנסת יחימוביץ לשאת את דבריה. בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה שאני קצת חסרת מלים ואני מקווה שאמצא אותן במהלך הנאום הזה. חשבתי שחברי יושב-ראש הכנסת הנבחר רובי ריבלין יקל עלי והעובדה שהוא ישב פה לצדי לפחות תאפשר לי לפתוח את דברי בברכות לבחירתו, אבל גם ההקלה הזאת נמנעה ממני, לצערי הרב. אז אני אצטט משפט שהוא אמר לי פעם, רובי. סיפרתי לו על דבר מסוים ואז הוא אמר, על זה את צריכה להגיד: אני סולדת ממה שאני רואה אבל אוהבת את מה שאני עושה. ואני אוהבת את הפוליטיקה, מאוד, מאוד. אני לא מתביישת להגיד "אני פוליטיקאית". לפעמים אומרים לי: את לא פוליטיקאית; אם היית פוליטיקאית, היית עושה ככה וככה. לא, אני פוליטיקאית ואני אוהבת פוליטיקה. ופוליטיקה זה מכשיר נפלא למימוש השקפת עולם. אבל כשפוליטיקה הופכת למטרה בפני עצמה, היא מסתאבת, מתקלקלת ומזדהמת. וזה מה שקרה לפוליטיקה היום, זה מה שקרה לה.
אני כל כך לא אוהבת לדבר בקלישאות, כל כך לא מתחשק לי לחזור על הדברים האלה, על ממשלה מנופחת של 37 שרים וסגני שרים. וזה לא רק הם, גם הלשכות שלהם והרכב הצמוד, והעוזרים והמאבטחים – הם כולם יהיו אישיויות מאובטחות עכשיו.
וזה קורה – מי מנהל את העניין הזה, מי מכוון אותו ומי מרכיב אותו? אותו אדם שקרא למגזר הציבורי "האיש השמן" – "האיש השמן", כן? אותו איש ששוב חתכו בו ושוב הלמו בו ושוב קיצצו בו – בנימין נתניהו, כמובן.
ואת זה אנחנו עושים בעיצומו של משבר כלכלי קשה, כשאלפים מפוטרים, ואלפי אנשים, חרב הפיטורים מרחפת מעל צווארם והביטחון הכלכלי שלהם נסדק.
ושוב, זה כל כך בנאלי עד שאני מתביישת להגיד את זה. אני גם מתביישת אבל אני גם גאה, היום אני גאה. אני גאה לא להיות חברה בממשלה הזאת. גאה בכל לבי וגאה על בחירתי. ואם היו לי ספקות כלשהם – אני מודה, גם לי יש שאיפות משלי, גם אני רציתי להיות שרה, אני מודה, היו לי פה ושם הרהורי חרטה; יכולתי להיות שרת התמ"ת, התחום האהוב עלי ביותר, ובחרתי שלא. אבל היום אני שלמה עם עצמי במאה אחוזים: לא יהי חלקי עם מי שיושבים כאן, בשולחן המנופח הזה. לא יהי חלקי עמם.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
שמעתי פה את נאומו של נתניהו, שדיבר על החינוך שהוא הולך להשקיע בו. זה האיש שקיצץ 6 מיליארדי שקלים בחינוך, 6 מיליארדים. והוא הולך לקצץ גם הפעם. זה הדבר האבסורדי – כאילו אנחנו לא יודעים את זה.
עכשיו, אני רוצה שתבינו: אני לא פוסלת את הליכוד. אני מכבדת את המפלגה הזאת, אפילו מחבבת אותה, ומעדיפה אותה – סליחה, כן – על פני קדימה. וכל הדיבורים האלה על שתי מדינות לשני העמים נשמעים לי כל כך מגוחכים מפי מי שעד לפני שנייה דיברו על שתי גדות לירדן, באמת. מולה, לא אתה. אני יודעת שאתה מתכוון לזה באמת. אבל אתה באמת יחיד במינך במפלגה שלך – כל הטפות המוסר חסרות השחר האלה. אני גם לא נגד בריתות, אני גם לא נגד קואליציה עם הליכוד. אבל אומרים לי היום שאי-אפשר לחיות בממשלה שיש בה כאלה דיסוננסים. את זה אומרים המבקרים את הממשלה. איזה דיסוננס, על מה אתם מדברים? מדובר על 25 אצבעות להשקפת עולם מאוד ספציפית, וחמש אצבעות של שרי מפלגת העבודה. איך אפשר להציל את המדינה עם חמש אצבעות, תגידו לי. איך מצילים את המדינה עם חמש אצבעות מתוך 30? ספרו לי על זה, גלו לי משהו שאני לא יודעת.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
עוד ברשותך, אדוני היושב-ראש, שואלים אותי כל הזמן: איך תצביעי, איך תצביעי בכנסת? השאלה היא לא איך אני אצביע. אני אצביע לפי השקפת עולמי, אני אצביע כפי שהבטחתי לבוחרים שלי. אני אצביע לפי דרכי הסוציאל-דמוקרטית. השאלה היא – וחבל ששרי לא יושבים פה – איך יצביעו חמשת – –
חיים אורון (מרצ):
– – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – השרים של מפלגת העבודה, איך הם יצביעו על קיצוץ רוחבי בתקציב, שהולך לפגוע בחלשים ביותר? ויהיה קיצוץ רוחבי. איך הם יצביעו על פגיעה שיטתית במערכת המשפט? איך יצביעו על בנייה בהתנחלויות? ואני מכבדת את אורי אורבך, הוא נמצא במקום המתאים לו, והוא רוצה בנייה בהתנחלויות. זו זכותו. אני רוצה לראות איך הם יצביעו.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה. סיום?
שלי יחימוביץ (העבודה):
ממש סיום.
היו"ר עתניאל שנלר:
בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני רוצה לומר – יושב-ראש מפלגתי, שר הביטחון אהוד ברק, שאני מאוד מכבדת אותו ומעריכה את כישוריו, למרות התנהלותו בעת האחרונה, והוא איש בעל משקל וסגולות רבות, כשהוא שכנע צירי ועידה לתמוך בכניסה לממשלה, הוא אמר שבאופוזיציה אנחנו נלך לאיבוד. אני רוצה להגיד: מי שיש לו דרך לא הולך לאיבוד, לא הולך לאיבוד. הוא מוצא את דרכו בכל מקום. הוא יכול להיות מנהיג גם באופוזיציה וגם בקואליציה. ועל זה אני רוצה לקרוא, ברשותך, שני בתים משירו של שאול טשרניחובסקי.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובזה נסיים, כי את בחריגה גדולה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
"שחקי שחקי על החלומות,/ זו אני החולם שח./ שחקי כי באדם אאמין,/ כי עודני מאמין בך.// כי עוד נפשי דרור שואפת,/ לא מכרתיה לעגל פז,/ כי עוד אאמין באדם,/ גם ברוחו, רוח עז." תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחברת הכנסת יחימוביץ. תעלה ותבוא חברת הכנסת פניה קירשנבאום, ואחריה – חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, גברתי. בבקשה, ולרשותך גם כן חמש דקות.
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל באמת בנאום שהכנתי, אני רוצה לנצל את הבמה וקצת להגיב על מה שדיברה קודמתי שלי. אני בטוחה שיהיה קיצוץ רוחבי, ולמפלגתך יד מאוד נחרצת בקיצוץ הזה, עם הדרישות שלכם. וגם אם הממשלה הזאת היא מנופחת, גם זה בעקבות הדרישות שלכם. את עדיין חברת מפלגה, ואת היית חלק מהדבר הזה.
אז היום הוא יום מיוחד, יום שבו אנחנו משביעים ממשלה בישראל. ואני כחברת הכנסת החדשה גם קצת מתרגשת ושותפה בקואליציה.
בעיני הסכם קואליציוני אינו רק חלוקת תיקים, חלוקת מתנות כדי לבנות קואליציה. הסכם קואליציוני הוא מועד פירעון, פירעון של הבטחתנו לציבור בוחרינו. בתקופת הבחירות הבטחנו כמפלגה לקהל רחב לייצג אותו נאמנה. זהו היום שבו אנו עומדים ומצהירים על נכונותנו לעמוד בהבטחות אלה.
במסע הבחירות, שאותו ניהלתי כמזכ"ל המפלגה, הבטחנו לבוחר לפעול למען חיזוקנו כחברה. הבטחנו לפעול למען ביטחונם של אזרחינו, למען קליטת עלייה, למען חיזוק המערכת השלטונית שלנו ויכולת המשילות. התחייבנו לפעול למען מי שאנו חייבים להם את חיינו כאן בארץ – חיילי צה"ל, והצהרנו על מחויבותנו לנושאי החינוך, הרווחה של מעוטי היכולת, הבריאות של כולנו.
אני יכולה להבטיח לכם שאיננו לוקחים התחייבויות אלו בקלות ראש. התחייבויות אלה כלפי הציבור עמדו לנגד עינינו במשא-ומתן הקואליציוני שניהלנו. היום אני גאה לבשר על ההצלחה. ההצלחה של ישראל ביתנו אינה טמונה רק בסעיפים הקטנים של ההסכם הקואליציוני או בחלוקת התיקים. ההצלחה טמונה ברוח הדברים, בהעלאת חזון המפלגה, ראשית, לסדר-היום הציבורי במהלך מערכת בחירות, ולאחר מכן – עיגונו בסדר-היום של הממשלה החדשה.
ואת החזון הזה תרגמנו למעשים. דיברנו במערכת הבחירות על קליטת העלייה – השגנו תקציבים משמעותיים לטובת העולים, והקמה של קבינט עלייה וקליטה בראשותנו; דיברנו במערכת הבחירות על סיוע לחיילים משוחררים – השגנו מימון ללימודים אקדמיים, דיור ומשכנתאות; דיברנו על ביטחון אישי, מלחמה בנגע הסמים ובפשיעה – השגנו תקציבים נוספים למשרד לביטחון פנים. וזוהי רק ההתחלה.
אך זו התחלה לא פשוטה. לצד החגיגה ביום זה, באה גם אחריות עצומה. ממחר ידי הממשלה החדשה יהיו עמוסות קשיים ובעיות העומדות על הפרק. חג הפסח מתקרב, משפחות רבות יתקשו לחגוג אותו כראוי. המשבר הכלכלי המתרגש עלינו ומסחרר את המשק משפיע על כולנו. רבים יאבדו את מקום עבודתם, רבים ייפגעו כלכלית. עליכם להבין כי אין לנו מאה ימי חסד. עליכם לשנס את המותניים, ולהתחיל כבר ממחר להתמודד עם המצב.
על כן, אני רוצה לברך מעל הבימה הזו את הממשלה בברכת הצלחה. מי ייתן והחוזה שאותו כרתנו כולנו עם ציבור בוחרינו יעמוד במבחנים הקשים המונחים על שולחן הממשלה והכנסת. מי ייתן ותהיה לכולנו קדנציה שתרומם ותקדם את מדינת ישראל. תודה ובהצלחה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחברת הכנסת קירשנבאום. יעלה ויבוא חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, לרשותך שבע דקות. אחריו – השר חיים רמון.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, היא השאירה לי שתי דקות נוספות. היא גמרה שתי דקות לפני הזמן.
היו"ר עתניאל שנלר:
אל תדאג. בבקשה.
יריב לוין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני חושב שאפשר לומר "בשעה טובה", ואפשר לומר "בשעה טובה" פעמיים. בפעם הראשונה, אני מוכרח לומר – אני מסתכל כאן מקרוב על הכיסאות ועל השמות של הממשלה היוצאת, ואפשר לומר, בשעה טובה שזו ממשלה יוצאת, ואנחנו נראה כאן שמות אחרים ודמויות אחרות בעוד שעות אחדות. ממשלה שהורתה בחטא, בחטא ההתנתקות, בחטא הגירוש, בחטא פילוג הליכוד – כשאתם, מטיפי המוסר, אתם לקחתם את המנדטים שקיבלתם מאתנו, ועשיתם בהם בדיוק ההיפך ממה שציבור הבוחרים שלנו ביקש ורצה. אתם שיזמתם משאל מתפקדים, ואחר כך המריתם את פי חברי התנועה ופעלתם בדיוק להיפך ובניגוד למה שהתחייבתם.
שלמה מולה (קדימה):
מתי ראית – – –
יריב לוין (הליכוד):
אתם, אבירי המוסר של מפלגת קדימה, הקמתם ממשלה שהורתה בחטא. ממשלה שכשלה לכל אורך הדרך, ממשלה שעוזבת היום בקול ענות חלושה, היא יורדת מהבמה, ואני מרשה לעצמי לומר – מבלי שמישהו מתגעגע.
בשעה טובה גם לממשלה הנכנסת, ממשלה שמושתתת על יסודות לאומיים, שמושתתת על בסיס איתן, שמשלב פיכחון כלכלי, צדק חברתי; שמשלב עמידה איתנה על העקרונות שלנו. אתם לא הצטרפתם לממשלה הזאת לא בגלל הדרך, כי דרך קדימה, לצערי, היא דבר שלא קיים. אתם לא הצטרפתם לממשלה הזאת רק בגלל דבר אחד: לא בגלל שתי מדינות לשני עמים, בגלל שני ראשי ממשלה למדינה אחת. וכשלא קיבלתם את זה, התחלתם לחפש סיבות, תירוצים, המצאות. שתי מדינות לשני עמים – פתאום זו האידיאולוגיה החדשה של מפלגת קדימה. זאת דרך שרון, אני מבין.
ואני רוצה לשאול אתכם, אילו שתי מדינות לשני עמים? הלוא יושבים פה חברי כנסת שאומרים לכם כל יום מעל הדוכן הזה בצורה הברורה ביותר – הם מבקשים שלוש מדינות לספק-עם אחד: הם רוצים גם מדינה פלסטינית בירדן, הם רוצים גם את שטחי יהודה ושומרון והם גם רוצים כאן מדינת כל אזרחיה. אז על אילו שתי מדינות לשני עמים אתם מדברים? הלוא זה מושג שלא קיים, זו המצאה שהמצאתם בדיעבד כדי לכסות על האמת.
עכשיו אני רוצה לומר לכם בכנות: אין שום ספק שהיה טוב יותר לו ניתן היה להקים ממשלה עם מספר שרים יותר קטן. זה תמיד נכון, זה גם נראה יותר טוב, זה גם נראה ציבורית יותר טוב, אני חושב שזה גם היה משקף נאמנה – – –
יואל חסון (קדימה):
זה היה בידיים שלכם.
יריב לוין (הליכוד):
– – – היה משקף נאמנה, אני חושב, רצון של רבים. אבל הסיבה היחידה שבגללה הממשלה היא כל כך גדולה ורבה היא העמדה שאתם גיליתם, חוסר האחריות הלאומית שלכם. אני לא רוצה לומר שאולי מישהו שמע כל הזמן דיבורים – – –
מגלי והבה (קדימה):
אל תדאג, בכנסת אתה כבר צריך – – –
יריב לוין (הליכוד):
אתה יודע, חבר הכנסת והבה, אנחנו שמענו כל הזמן – – –
מגלי והבה (קדימה):
שמענו אותך – – –
יריב לוין (הליכוד):
סגן השר והבה, אנחנו שמענו כל הזמן – –
מגלי והבה (קדימה):
את מה שמעתם?
יריב לוין (הליכוד):
– – מכם ש-28 זה יותר מ-27 וכמה זה חשוב. אז אולי מישהו שמע והחליט שצריך להרחיב, כי כמה שיותר הרי זה משובח. אבל ברצינות אני אומר לך – – –
מגלי והבה (קדימה):
שמעתי בחוץ – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת והבה.
מגלי והבה (קדימה):
לא, הוא הביא אותנו לכנסת, הציל אותנו.
היו"ר עתניאל שנלר:
זו דעתו.
יריב לוין (הליכוד):
אני אומר לך, חבר הכנסת והבה, לצערי, ראיתי את הפעולות שלך כנבחר מטעמי כאשר כיהנת בכנסת השש-עשרה מטעם הליכוד, ואני רוצה לומר לך שלא הלכת אז בדרך הנכונה, ולצערי, גם כשאתה מגיע לכנסת השלישית שלך, ואני מאחל לך רק טוב והצלחה, אתה לא עושה את זה, גם היום.
מגלי והבה (קדימה):
זה לא בזכותך.
יריב לוין (הליכוד):
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, האתגרים שניצבים בפנינו הם אתגרים באמת רבים ומשמעותיים. אני חושב שאופוזיציה אחראית היא אופוזיציה שלא צועקת ולא סופרת שרים בצורה שמבזה את הכנסת; היא אופוזיציה שלגופם של דברים ולגופו של עניין תבקר, תשפיע, ואם תנהג כך גם יקשיבו לה. אבל נדמה לי שהדרך שאתם מסמנים כאן, לפחות היום, היא דרך שאינה מבשרת טובות, היא המשך ישיר של חוסר האחריות שאתם גיליתם במהלך המשא-ומתן הקואליציוני. אני קורא לכם ללכת בדרך אחרת – – –
שלמה מולה (קדימה):
– – –
יריב לוין (הליכוד):
חבר הכנסת מולה, אני קורא לך באופן אישי, כדי שלא יהיה לך ספק.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
יריב לוין (הליכוד):
כדי שלא יהיה לך ספק.
עכשיו אני רוצה לומר, אדוני, משהו על טוהר המידות. עמדה כאן על הדוכן הזה המיועדת להיות יושבת-ראש האופוזיציה, עדיין שרת החוץ, ציפי לבני. שמעתי אותה ופשוט נדהמתי. יש לה כל כך הרבה עקרונות, רק מה, הם אף פעם לא באים לידי ביטוי. זה תמיד להגיד, זה תמיד לנופף, אבל זה אף פעם לא לעשות מעשה. היא ישבה בממשלה כאשר ראש הממשלה נחקר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. לא רק שהיא לא עזבה, היא לא אמרה מלה. לכם יש ביקורת על מפלגת העבודה? תסתכלו על עצמכם, צמודים לכיסאות, דבוקים אליהם. דיברה פה השרה אברהם על כיסאות עור הצבי, על מה אתם מדברים?
מגלי והבה (קדימה):
על 37 שרים וסגני שרים. על זה אנחנו מדברים, על השחיתות שלכם. נמאסתם.
יריב לוין (הליכוד):
חבר הכנסת והבה, את השולחן הזה המציא אריק שרון.
חיים אורון (מרצ):
כולם תלכו, תעזבו אותנו – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת אורון, חבר הכנסת והבה, בואו נאפשר ליריב לסיים את דבריו.
חיים אורון (מרצ):
אתה יודע מה, בואו נעשה יארצייט לליכוד. תשבו בחדר אחר, תריבו ביניכם – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
אתה לא מצפה שאני אענה לך. חיים אורון, אתה לא רוצה שאני אגיד לך שבעיקרון אתה צודק. זה אומר לך יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת לוין, בבקשה תתחיל להתכנס, יש לך עוד דקה.
יריב לוין (הליכוד):
חבר הכנסת אורון, אני רוצה לומר לך שמי שנמצא בסכנת יארצייט רצינית, לאור תוצאות הבחירות, זה לאו דווקא הליכוד. אני רוצה לומר לך יותר מזה, שמעבר לתוצאות, אני חושב שזה אולי זמן לעשות איזה חשבון נפש, קצת חשיבה, אולי לתת לממשלה החדשה צ'אנס, כמה ימים לעבוד, ובינתיים לשבת ולחשוב איפה טעינו, מה עשינו לא בסדר, איך היינו פעם 12 מנדטים ואיך אנחנו – אתם, נאמני הציבור הגדולים, הגעתם בסוף רק לשלושה.
שלמה מולה (קדימה):
איפה תמצא את הכסף – – – מה אתה יודע – – –
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי הכנסת, בואו ניתן ליריב לסיים את דבריו.
יריב לוין (הליכוד):
משפט אחרון לחברי במפלגת העבודה: אל תיגררו אחרי הרטוריקה של קדימה, אל תיתנו להם להכניס אתכם לפינות שהם רוצים להביא אתכם אליהן. אני חושב שלמפלגת העבודה יש מה לעשות בממשלה הזאת, ובכוחות משותפים נוכל לתת מענה לבעיות האדירות שלצערנו אנחנו יורשים מהממשלה היוצאת.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. יעלה ויבוא השר חיים רמון, ואחריו – חברת הכנסת אורית נוקד.
השר חיים רמון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת שתהליך הקמת הממשלה נותן חומר לנאומים ארוכים מאוד, ועדיין הם יהיו מעניינים, אבל אנחנו לא ננצל את מכסת הזמן הבלתי מוגבלת שאין לנו על מנת – אדוני היושב-ראש, מכיוון שנכנסת, אז אני רוצה מאוד לברך אותך. לא הייתי אתמול כאשר הכנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
קודם כול, אני אאפס את השעון.
השר חיים רמון:
בוודאי, כרגיל. הכנסת הצביעה פה-אחד ואתה באמת ראוי שתיבחר פה-אחד.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
השר חיים רמון:
אני רוצה להגיד לך שבין יתר הסיבות שבגללן אתה ראוי – אתה, אדוני היושב-ראש, דמוקרט ברמ"ח ובשס"ה. ולמה? ראיתי מה קרה לך לאחר שכיהנת כיושב-ראש הבית. ירדת לספסלים האלה והפכת להיות חכ"פ – חבר כנסת פשוט – ומילאת את התפקיד הזה בצורה שקשה לתאר אותה במלים. לא רק כאן במליאה, אלא גם בוועדת הכספים. קיבלת את הדין ואת הכרעת הדין, ואני יודע כמה זה היה קשה לך. אתה לא יריב אידיאולוגי, אתה בר-פלוגתא אידיאולוגי שלי כבר הרבה שנים.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
השר חיים רמון:
מהימים שהתווכחנו אז על עזה. אני חושב שהדוגמה שנתת, לא בהיותך יושב-ראש אלא איך מתנהג בכנסת יושב-ראש לשעבר, איך הוא מכבד את הכרעת העם, היא זו שהופכת אותך להיות כל כך ראוי לחזור לכיסא הזה. אני מבקש שתחרוג ממנהגך, כפי שאתה חורג אתי הרבה פעמים, ותצרף את הצבעתי, שלא הייתי, לאלה שתמכו בך. אני מאוד מבקש, זה חשוב לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
קודם כול, אני מאוד מודה לך, אבל אני רוצה לשבח את מי שאני חייב לו את העניין הזה. כשנכנסתי ב-1988 לכנסת היה מנהג שחונכים את חבר הכנסת החדש. החונך שלי היה חבר כנסת שלא היה זמן רב – היה קדנציה ועוד שנתיים או עוד כמה חודשים, שמו היה חיים רמון – ואני מאוד מודה לו על כך. תודה רבה.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אתה עושה "שירקס" על דברי אמת, שום דבר לא עשית רע. זאת האמת לאמיתה, חיים אורון ואני נכנסנו, וחיים רמון חנך אותי, ואולי צבן טיפל בחיים אורון.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני אמר "חנך" לא "חינך".
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא לא יכול היה לחנך אותי.
השר חיים רמון:
הוא חינך אותי. אני חנכתי אותו, אבל הוא מחנך אותי כבר הרבה שנים.
היו"ר ראובן ריבלין:
מנסה.
השר חיים רמון:
מנסה. בהצלחה מוגבלת, בוא נאמר כך.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני לא אחזור לנושא שכבר לעסנו עד זרא בעניין של 30 השרים וכל הדברים שכרוכים בכך. אין לי מה להוסיף, כל הדברים נאמרו בכשרון. אין לי מה להוסיף. רק יש לי בקשה: שמעתי שאתה חבר קרוב של ראש הממשלה המיועד. כדאי שהוא יתחיל לדייק. הוא עמד על הדוכן, ולא היה נעים לי לקרוא קריאת ביניים. בכל זאת, זאת הממשלה הכי גדולה. ממשלת שרון הראשונה היתה 27, השנייה היתה 25, ועל פחות מנדטים.
אבל זה לא כל כך חשוב. מה שחשוב הוא – כשהוא היה ראש האופוזיציה, אנחנו זוכרים, הוא לא תמיד דייק. היו לו טעויות, ואני לא עשיתי מהן עניין. אבל כשראש ממשלה לא מדייק זה כבר לא טוב. אני מבקש ממך, אדוני, כשם שסייעת לו רבות כשהוא היה יושב-ראש האופוזיציה ותרמת לכך שיהיה ראש ממשלה, אנא ממך, תבקש ממנו לדייק, ולפני שהוא מדבר על דברים עובדתיים – – –
חיים אורון (מרצ):
הוא הצליח לחנך אותך.
השר חיים רמון:
כן.
חיים אורון (מרצ):
אתה אמרת קודם שלא.
השר חיים רמון:
באופן חלקי – – –
חיים אורון (מרצ):
הקש היקש דומה על הדבר השני.
השר חיים רמון:
עכשיו אני רוצה לבקש ממך עוד בקשה, ועכשיו היא בקשה רצינית, ואני מבקש להגיע לחלק שבגללו עליתי לדוכן. אני מאוד מתפלא על ראש הממשלה המיועד. בתפקיד שר הביטחון אתה צריך למנות מישהו שקודם כול אתה סומך עליו, קודם כול. עכשיו, אני שואל אותך: מי שהוליך בכחש את חבריו – איך תיאר את זה מזכ"ל העבודה? בשש הוא הכחיש, בשמונה הוא ביקש לכנס את הישיבה – – –
איתן כבל (העבודה):
אל תגרום לי להגן על אהוד.
השר חיים רמון:
לא, לא, אתה לא תגן עליו. גם אם תגן, זה לא יישמע אמין, אז למה לך? אם זה נורא קשה לך לשמוע, אני מרשה לך לצאת לכמה דקות, כי החלק הבא הוא יותר רע אבל יותר חשוב.
איתן כבל (העבודה):
נכנסתי, אמרו לי שאתה מדבר.
השר חיים רמון:
תגיד, מה הוא חושב באמת – ואני אחר כך אסביר – שמי שמתנהל כך בעניינים בין חבריו למפלגה וכדומה, מתנהג אחרת, זה מישהו אחר? זה ד"ר ברק ומר אהוד? זה אותו בן-אדם. זה אותו בן-אדם לענייני ביטחון.
עכשיו אני רוצה להגיד לך, זה הפוך: הוא קודם התנהג בצורה כזאת כשר ביטחון כלפי ראש הממשלה וכלפי חבריו השרים, ולכן לא התפלאתי שהוא התנהג כך כלפי חבריו בעניינים לא ביטחוניים. אני מאוד מבקש ממך, רובי, זה מאוד חשוב – אדוני היושב-ראש, סליחה, רובי אני אקרא לך למטה.
היו"ר ראובן ריבלין:
או רובי או היושב-ראש.
השר חיים רמון:
לא, פה אתה רק היושב-ראש בשבילי.
אני רוצה באמת – השישי-שבת הזה הוא מאוד חשוב. אני מציע לך ואני מבקש ממך, תשלח אותו לקרוא פרוטוקולים, על מה, וכיצד ומה היו עמדותיו, ומה אמר שר הביטחון בשורה ארוכה של נושאים. אני מציע לו להתחיל – ואני לא ארחיב את הדיבור – בדבריו של ראש ממשלה בוועדה מסוימת בחודשים יולי-אוגוסט 2007. אני אעשה לו גם מרקר, אם זה יעזור. אני אסמן במרקר את אותם סעיפים, שאם הוא קורא, הוא כבר באותו יום מתחרט. יש לי עוד כמה פרוטוקולים, שאני אפילו לא יכול להגיד את המועדים שלהם, שרצוי שהוא יקרא.
מה דחף אותו לדבר הזה, לשטות הזאת? אבל אני מבין שעל הדברים האלה אני לא יכול לדבר. אבל יש דבר שכולנו יודעים. ייסרתם אותנו כאן – בצדק, דרך אגב – על כך שנפלו טילים על תושבי דרום הארץ ולא עשינו מה שצריך. בצדק ייסרתם אותנו. למה לא עשינו? בין היתר, בראש ובראשונה למה לא עשינו? שוב, פה הדברים ידועים, פה הדברים גלויים. לא מדובר – לא להפיל ולא להחליף. מדובר על לבסס: יש אידיאולוגיה לשר הביטחון הזה. אני מציע לאנשי ישראל ביתנו – ולא במקרה אמר יושב-ראש המפלגה שלכם, המיועד לשר החוץ, שזה שר הביטחון הכי גרוע; הוא יודע למה, כי הוא היה בפרוטוקולים האלה.
אבל גם בנושא שאתם באתם, אמרתם: למוטט את שלטון ה"חמאס", נכון? מי שמתנגד לכך ומי שרוצה שתהיה מדינת "חמאסטן", כהשקפת עולם, זה שר הביטחון. אנחנו לא הצלחנו למנוע את ה"תהדיה" הראשונה. גם פה – יושבת שרת החוץ. אם ראש הממשלה המיועד יגיע ויקרא את הפרוטוקולים של השלישייה, הוא יראה איך הוליך בכחש, בתחבולות, בהבטחות שווא, וכפה, לצערי, על ממשלה – בהתנגדותי, אבל זה לא נותן לי פטור – את ה"תהדיה" הראשונה. אז זה נכון. אמר ראש הממשלה המיועד שיהיו טילים באשקלון, והיו, ואני לא רוצה להיכנס לכל העניין. אבל הטילים באשדוד, הטילים בבאר-שבע – את זה ה"תהדיה" הזאת עשתה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ומי היה אז ראש הממשלה? ומי היתה אז הממשלה?
השר חיים רמון:
מאה אחוז. זאת הערה מאוד טובה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אתם סיכנתם את מדינת ישראל, לכן שלחו את ציפי לבני הביתה ואותך הביתה. זה מגיע לכם. אתם סיכנתם את מדינת ישראל ולכן שלחו אתכם הביתה.
השר חיים רמון:
הערה מאוד – – –
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
– – –
השר חיים רמון:
בוים, אל תעזור לי. הערה מאוד נכונה. בשביל זה אנחנו באופוזיציה. אבל, אתם, שבאתם לשלטון, באתם לתקן את זה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אל תדאג, אנחנו נשמור עליו. אל תדאג, לא נעשה שטויות, נשמור עליו שלא יעשה שטויות.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רותם, זה ויכוח בתוך הממשלה הקודמת.
השר חיים רמון:
לא באתם לקחת את האדריכל, את האידיאולוג – בממשלה שלנו – את האידיאולוג והאדריכל של מדינת החמסטאן, להפוך אותו שר ביטחון אצלכם. זה נשגב מבינתי. זה בסדר, הנה אנחנו לא ממשלה. טעה, טועים, טעינו, העם בחר בכם, מאה אחוז. אבל מה אתם עושים? את האדריכל, את האידיאולוג, את ההרצל של מדינת חמאסטן אתם הופכים לשר ביטחון. אתה יכול להסביר לי דבר כזה? יש היגיון בדבר הזה?
ואני מודיע לך, חבר הכנסת רותם, באמת ידידי: בתוך זמן קצר הוא יביא לכם "תהדיה". בזמן ששר החוץ המיועד יהיה במולדובה, או, אני מקווה, בפריס, או במקום אחר, פתאום תהיה "תהדיה". פתאום לא יהיה לא מיטוט ולא החלפה, אלא יהיה ביסוס שלטון ה"חמאס".
לכן אני מציע לכם, אני מציע לך, לראש הממשלה: תקרא את הפרוטוקולים, אדוני. אני, בזמן הרכבת ממשלה אני לא יכול לעשות את זה, לא רציתי. אבל עכשיו תקרא את הפרוטוקולים. שערות ראשו של ראש הממשלה המיועד יסמרו, יעמדו. לא יעזור שום דבר, הכול יעמוד. כמעט הלכתי להגיד משהו לא בסדר, אדוני. הכול יעמוד. אני התחלתי בדברים הקודמים, הקשים. תאמין לי, אתה יושב-ראש הכנסת, אני מניח שתהיה לך גישה לפרוטוקולים האלה.
אבל, יש לי נחמה קטנה, על טעויות משלמים. על זה אני אספר לכם סיפור קטן. כשחזרתי לממשלה וגם אהוד ברק הפך להיות שר ביטחון, לפני כן הלכתי לאהוד אולמרט, ידידי, והזהרתי אותו. אבל מכיוון שאני כאילו נגוע, אז דיברתי באנדרסטייטמנט. ככה דיברתי אתו פעם, דיברתי פעמיים. הזהרתי אותו: אתה הולך לעשות טעות קשה. פעם אחת הוא התרגז עלי ואמר לי: מספיק.
אדוני, שר החוץ המיועד, חבריך יסבירו לך את העניין של אהוד ברק.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא היה פה כל הזמן. הוא שמע אותך כל הזמן.
השר חיים רמון:
אם הקשבת, אני רגוע.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אתה מאמין שאני אפסיד נאום שלך?
השר חיים רמון:
נכון, בצדק.
יום אחד הוא התרגז עלי, ראש הממשלה אהוד אולמרט, והוא אומר לי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך עוד 11 שניות.
השר חיים רמון:
אני עומד בזמנים. תאמין לי, אל תדאג. מתן, תאמין לי – – –
מתן וילנאי (העבודה):
כמה פעמים אני יכול לשמוע את זה?
השר חיים רמון:
אתה לא שמעת אף פעם, כי אם היית שומע, לא היית נהיה סגן שלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
הואיל והשר מתן וילנאי הפריע לך, אני נותן לך עוד דקה, אבל אני מבקש ממך לסיים. תגמור את הסיפור.
השר חיים רמון:
סיפור זה סיפור.
היו"ר ראובן ריבלין:
הואיל ואתה באמצע הסיפור – אבל שלא יתארך.
השר חיים רמון:
חס וחלילה. חס וחלילה, אדוני היושב-ראש. אני אנצל את טוב לבך?
אני אומר לו. הוא אז דופק על השולחן, זה היה אצלו בבית, הוא אומר לי: חיים, תפסיק לבלבל את המוח. מה אתה חושב, שאני חדל-אישים? אני אראה לו מה זה, והוא יתנהג בהתאם. הבנתי שהגדשתי את הסאה. אחרי לא הרבה זמן, אחרי חודש, באים אלי עוזריו, שהיו כולם בעד, וככה בשקט אומרים לי: חיים, למה לא סיפרת לנו את כל הדברים שקורים? שרת החוץ יודעת על מה אני מדבר. אמרתי: ניסיתי, אבל לא הקשבתם. אז, אחרי איזה שלושה חודשים, מגיע אלי ראש הממשלה ואומר לי: חיים, אני מאוד כועס עליך. אני אומר לו: מה עשיתי? אני בטוח, תמיד יש משהו לכעוס עלי. אני אומר לו: מה עשיתי? הוא אומר: למה לא הזהרת אותי משר הביטחון אהוד ברק? אמרתי: אני לא הזהרתי? לא, לא הסברת לי בדיוק. אמרתי לו: אתה צודק, כי השפה שלי, בכלל השפה העברית, היא לא מספיק עשירה על מנת לתאר את מה שיקרה. לא יכולתי לתאר כי שפתי דלה.
חיים כץ (הליכוד):
חיים, אתה מדבר יפה אבל צריך להצביע.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, עד עכשיו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אי-אפשר יותר להפריע כי הוא מסיים את הסיפור ומסיים את דבריו.
חיים אורון (מרצ):
חיים, עד עכשיו קטטות בליכוד, עכשיו יש קטטות בעבודה. עזבו אותנו מזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אורון, ג'ומס ידידי, אני מבקש.
חיים אורון (מרצ):
אלה מתקוטטים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא מסיים. עד עכשיו הוא עמד בזמנים בצורה מעוררת כבוד. עכשיו תיתן לו לסיים.
השר חיים רמון:
אני אומר שבתוך זמן קצר, לא רב, ראש הממשלה הנוכחי, גם הוא – אף-על-פי שאנחנו בידידות רבה – יבוא ויגיד לי: למה לא הזהרת אותי? אני יודע, יש אגדות ויש המצאות, ואני אומר לכם: המציאות היא כזאת שראש הממשלה, ודאי שר החוץ – לשר החוץ לא יהיה מושג; הוא עם ראש אמ"ן לא יוכל להיפגש. איווט, ניפגש עוד חודשיים פה, אל תדאג, אנחנו פה. ראש הממשלה לא ידע דברים משמעותיים, והוא ידע עליהם בצורה מעוותת, לא נכונה ואמיתית.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני מתכוון לסיים גם במשפט חיובי.
השר חיים רמון:
הנה, אני מסיים. לכן אני מאוד מאוד מודאג. אני משוכנע שאתה תעביר לו את דברי. ובשישי-שבת, כשהוא יסיים את הפרוטוקולים, אני מבקש שהוא יצלצל אלי, ואני אספר לו עוד כמה דברים, כדי שלא יבוא אלי בטענות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה למשנה לראש הממשלה, חבר הכנסת חיים רמון. תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית נוקד, אחריה יהיה חבר הכנסת נחמן שי מקדימה, אחריו – חבר הכנסת דודו רותם, ואז שני הנואמים המסיימים ונוכל לגשת להצבעה, ואם היא תצלח – להשבעה.
אורית נוקד (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משפחות, אורחים יקרים, ראשית אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש. בהכירי אותך אני יודעת שתמלא את התפקיד באחריות, ברגישות, עם הרבה הומור, אז בהצלחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה; חן-חן.
אורית נוקד (העבודה):
אני מודה שלאחר הבחירות ולאור התוצאות סברתי ברמה העקרונית שעל מפלגת העבודה לשבת באופוזיציה. הייתי בטוחה גם שהממשלה תורכב מהליכוד ומקדימה. אבל לאחר שציפי לבני הודיעה כי פניה של קדימה לאופוזיציה ולנוכח העובדה שהונחה הצעה רצינית על-ידי ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו על שולחנו של יושב-ראש העבודה אהוד ברק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, רבותי חברי הכנסת. רגע, שם אפילו לא חבר כנסת על המדרגות. על המדרגות מי שאינו חבר כנסת לא עולה, למעט מזכירי הכנסת, כמובן. אני עוצר את השעון, בבקשה.
אורית נוקד (העבודה):
לאחר שציפי לבני הודיעה כי פניה של קדימה לאופוזיציה, ולנוכח העובדה שהונחה הצעה רצינית על-ידי ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו על שולחנו של יושב-ראש העבודה אהוד ברק, החלטתי לשקול שוב את הדברים באופן ענייני, כשמה שהנחה אותי הוא מה נכון וטוב למדינה לאור המצב הביטחוני והכלכלי שבו אנו נמצאים. כמובן, היה לי חשוב מאוד לבחון את השאלה היכן אנו, כמפלגה שיש לה תפיסת עולם ודרך, יכולים להשפיע יותר – בקואליציה או באופוזיציה.
חשבתי שבסיטואציה הקיימת, שבה קדימה בחרה באופוזיציה, השפעתנו נוכח מספר המנדטים שקיבלנו עלולה להיות קטנה, וספק רב אם קולנו היה נשמע. לעומת זאת, אני מאמינה שכניסתנו לממשלה מבטיחה לנו השפעה משמעותית על דרך הפעולה של הממשלה ומדיניותה. נהיה במקום שבו עושים ולא רק מדברים.
הציבור לא ייחל לממשלה כל כך גדולה, אך אלה תוצאות הבחירות, וזה כנראה המחיר של ממשלה רחבה. בטווח הקצר הממשלה נראית בזבזנית, אך עקב יציבותה – כך אני מאמינה – לא נלך כל שנתיים לבחירות, ולכן ייחסך כסף רב. מעבר לכך, חשוב לזכור כי ממשלת ימין צרה היתה יכולה להיות מאוד בעייתית לישראל ועלולה היתה להוביל אותה לבידוד ברמה העולמית. כניסתה של מפלגת העבודה לממשלה ממתנת אותה בכל התחומים.
ההסכם הקואליציוני שנכרת עמנו מבטיח שבהיבט המדיני הממשלה הנכנסת תהיה מחויבת לכל ההסכמים הבין-לאומיים שנחתמו עד כה ותפעל לקדם את נושא השלום באזור. היבט נוסף, שעליו נאבקנו בכנסת הקודמת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, זה אולם המליאה. שמעתי את חברי הכנסת מקשיבים לך בקשב רב. בבקשה.
אורית נוקד (העבודה):
היבט נוסף, שעליו נאבקנו בכנסת הקודמת, קשור בשמירה על שלטון החוק. בהסכם הקואליציוני שנחתם עמנו נכתב שהממשלה תפעל לביצור שלטון החוק ולא יהיה ניתן לשנות חוקי-יסוד קיימים או לחוקק חדשים אלא בהסכמת כל אחת ואחת מסיעות הקואליציה. אנחנו נהיה שם על מנת להקפיד שהדברים יבוצעו.
אני מודעת לעובדה שיש שוני רב בין תפיסתו הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין התפיסה הסוציאל-דמוקרטית של מפלגת העבודה. ההסכם הקואליציוני שנחתם טומן בחובו הישגים כבירים לטובת החברה והמשק. חלק גדול מסעיפיו, ניתן למצוא בהם את עיקרי משנתנו הכלכלית-החברתית. פורום השולחן העגול קובע שלא תתקבל שום החלטה כלכלית משמעותית ללא תמיכתם של יושב-ראש ההסתדרות ונשיא התאחדות התעשיינים. זה יהווה משקל נגד למשרד האוצר.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – – שהפורום ימליץ לממשלה והממשלה תצביע – – –
אורית נוקד (העבודה):
אני לא הפרעתי לך, ואל תתווכחי אתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת יחימוביץ, אורית נוקד לא מסכימה – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
קריאה אחת.
היו"ר ראובן ריבלין:
קריאה זה בסדר, אבל שמענו אותה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
ההסכם הקואליציוני זה שהשולחן העגול ימליץ לממשלה, והממשלה תצביע.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, זה לא נאום. קריאת ביניים לא יכולה להיות נאום תשובה. התקנון קובע מתי יש תשובה. בבקשה, אני נותן לך עוד דקה.
אורית נוקד (העבודה):
אני אומרת לכם, כחברה בוועדת הכספים בכנסת הקודמת נאבקתי על צמצום חוק ההסדרים, הגדלת קצבאות הזיקנה, ביטול דמי הניהול בקרנות הפנסיה הוותיקות. אני לא יכולה לומר שהיתה הצלחה גדולה בנושאים האלה. האוצר תמיד התנגד. אבל בהסכם שנחתם הצלחנו – הסכם שהובל בצורה יוצאת דופן בהצלחתו על-ידי עופר עיני – להקפיא את דמי הניהול למשך שנתיים, ואני מקווה שלאחר מכן הם יבוטלו כליל; קצבאות הזיקנה תוגדלנה; חוק ההסדרים יצומצם, שלי, ויוקצו תקציבים להכשרה מקצועית, לסבסוד מעונות-יום, להגדלת שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה. אני חושבת שכל אלה אינם דברים של מה בכך ואינם מובנים מאליהם. ללא כניסת העבודה לממשלה כל הדברים הללו לא היו מתקיימים.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
אורית נוקד (העבודה):
אוקיי, אני אקצר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא אקצר: ואסיים עכשיו – – –
אורית נוקד (העבודה):
אז לסיום, תפילה ותקווה. אני מתפללת שהממשלה החדשה תצליח להשיב את גלעד שליט הביתה בריא ושלם, ואני מקווה שהממשלה תגשים את יעדיה. אני רוצה לאחל הצלחה לראש הממשלה ולשרים שימונו כאן הערב. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הם ייבחרו ולאחר מכן יוכתרו. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי, נציג סיעת קדימה. הוקצו לו מסיעתו חמש דקות, ולאחר מכן – ישראל ביתנו, חבר הכנסת דודו רותם.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להצטרף לכל דברי הברכה שקיבלת, אדוני היושב-ראש. באמת, היכרותנו היא ארוכת ימים, ואני באמת מאושר על ההזדמנות שיש לי לברך אותך. אני גם עוקב – בשעות הראשונות שלך, בערך, שאתה מנחה את הכנסת – זה מביא הרבה כבוד לבית הזה, ואני שמח על כך.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לך.
נחמן שי (קדימה):
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הממשלה החדשה יוצאת לדרך בצליעה. היא כבדה, היא מסורבלת, היא עמוסה מדי, והעיקר – אין היא מכוונת ליעד העיקרי של ממשלה בישראל, והוא להוביל את ישראל אל הפתרון המדיני האחד, הקביל והמקובל. אני מבין את רצונו של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו להרכיב ממשלה, אך נראה שבדרכו לשם הוא שגה כמה שגיאות בסיסיות, המעכירות מהרגע הראשון את דרכו ומטילות צל כבד על הדרך של הממשלה החדשה.
רק לפני שבועיים ציינה הכנסת, הבית הזה, את יום האשה הבין-לאומי. שבועיים אחר כך יהיו בממשלה החדשה, הגדולה בממשלות ישראל – 30 שרים ורק שתי שרות. 30 שרים ורק שתי שרות. מעבר לכך, במטבחון המדיני-הביטחוני יושבים שבעה גברים, אולי אפילו שמונה. אף לא אשה אחת. האמת היא שראש הממשלה הגשים את החזון – – –
אורית נוקד (העבודה):
– – –
יואל חסון (קדימה):
כי ציפי לבני – מה לעשות? היא לא – – –
אורית נוקד (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון. חברת הכנסת נוקד, אני לא הסכמתי שיפריעו לך. חבר הכנסת חסון, אתה הקצבת בתור יושב-ראש הסיעה לחבר סיעתך חמש דקות. לא חראם על חמש הדקות שלו?
נחמן שי (קדימה):
האמת היא שראש הממשלה המיועד הגשים את החזון הפמיניסטי. הוא סוף-סוף הוציא את הנשים מהמטבח, אבל הפעם, לא מהמטבח הנכון. 51% מאוכלוסיית ישראל אינה מיוצגת בפורום הביטחוני-המדיני הבכיר ביותר במדינת ישראל.
הטעות השנייה, כבר הזכרנו פה כמה פעמים הערב, היא פיצול התיקים עד דק. בעוונותי שימשתי פעם מנכ"ל של משרד המדע, התרבות והספורט. יושב פה מתן – הוא היה השר באותה תקופה. זה משרד קטן, תקציבו מצומצם ויכולתו להשפיע היא מזערית. בממשלה החדשה אנחנו מקבלים שני משרדים: מדע, תרבות וספורט. למה? מה קרה? יש יותר כסף? יש יותר תקציב? יש איזו תבונה חדשה?
שר הפנים מאיר שטרית:
– – – לחלק לשניים. תרבות וספורט.
נחמן שי (קדימה):
יכול להיות. שוקלים גם את זה, שמעתי.
דוגמה שלישית – משרד להסברה ולתפוצות. בעוונותי יש לי הבנה מסוימת בנושא הזה. כבר היו פעמיים משרדים להסברה. פעמיים היו ופעמיים נסגרו. אי-אפשר להקים משרד הסברה במדינת ישראל כאשר גוף ההסברה העיקרי נמצא בכלל במשרד החוץ. הסברת החוץ מונחת במשרד החוץ. אז אני אומר לידידי יולי אדלשטיין שאיננו פה – הוא הולך לכישלון ברור. בעוד כמה חודשים הוא יתייצב בפנינו, יחזיר את התיק הזה, אם זה מקובל, ויגיד: אני לא יכול לעשות את התפקיד הזה יותר.
טעות רביעית – הממשלה הזו, ככל שהיא גדולה יותר, גורמת לכך שהכנסת תהיה קטנה יותר. וכאן אני מבקש גם את שימת לבך, אדוני היושב-ראש. ככל שהכנסת תהיה קטנה יותר היא תהיה חלשה יותר והיא לא תוכל למלא את התפקיד העיקרי שמוטל עליה, וזה לפקח על הזרוע המבצעת במדינת ישראל. היא לא תוכל לעשות את זה.
וכאן שמעתי על עוד רעיון מבריק – נקטין את הוועדות, כי אין מספיק חברים בצד הזה, שישבו בוועדות. זה גם רעיון רע. אסור שזה יהיה כך, כי מסתכלים עלינו, על הבית הזה, ועל האחריות שלו כלפי הזרוע המבצעת. זה התפקיד שלנו.
זו טעות חמורה, והטעות החמישית שאני אוסיף עליה, היא העיוורון המדיני של הממשלה הזו. מי שאינו רואה כי העולם שסביבנו השתנה, מי שמנסה להתעלם מן ההסכמה הבין-לאומית הרחבה באירופה ובארצות-הברית לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, מוביל את ישראל לדרך מסוכנת. לאמיתו של דבר, אין לי ספק כי ישראל תצטרך, תיאלץ, בסופו של דבר, ללכת בדרך הזאת. ואם כך, מדוע לא ליזום? מדוע לא להוביל?
הכנסת, בצדק, חרדה לתדמיתה, וגם אתה, אדוני היושב-ראש. אבל כאשר הציבור מסתכל עליה, מסתכל עליה ומנסה ללמוד מה היא אומרת לו, הוא רואה מערכת מעוותת, עקומה, נטולת מידתיות. הוא רואה פער בין מלים למעשים, בין הבטחות לבין קיומן. לכן אני חושב שהאחריות שלנו היום היא לומר לא לממשלה הזו.
אני, אדוני היושב-ראש, חבר חדש בכנסת הזו. אני גאה על ההזדמנות שניתנה לי לבוא הנה. אבל יחד עם זאת אני מודע לגילויים ולאמירות הציניות לגבי מה שמתרחש בבית הזה. ולכן אני מבקש גם להזעיק אותך, לחשוב איך משפרים את התדמית של הכנסת הזאת בעיני העם, כי הנזק – והנזק נגרם כבר הלילה – הוא נזק גדול, נזק מצטבר.
אני מאחל לראש הממשלה – שאיננו פה הערב, או כרגע, בדקות האלה – ולממשלתו הצלחה, כי כך צריך וכך נהוג. אבל אני גם אומר שאנחנו, מהמקום שלנו בקדימה, יחד עם חברינו באופוזיציה, נעקוב, נשקיף, נתקוף, נבקר ונוודא כי תנהגו בהגינות, בשקיפות, באחריות ומתוך ראייה ממלכתית. אנחנו נתמוך כשצריך ונתנגד כשצריך. קדימה בחרה ללכת לאופוזיציה. אני גאה על ההחלטה הזאת. היא נכונה ונבונה. אבל אני אומר לכם ול-760,000 איש שתמכו בקדימה: קדימה תחזור. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי, שעל השנייה סיים את דבריו. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דודו רותם, המיועד לשמש כיושב-ראש ועדה חשובה ביותר בכנסת. יושב-ראש הסיעה, רוברט אילטוב, הקציב לך, אדוני, חמש דקות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כן, אבל פאינה השאירה לי שתי דקות משלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין trade, אבל אנחנו נדאג שאתה – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא, היא ביקשה לקצר אותה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו לא נקצר את דבריך בדקות האחרונות אם תהיה באמצע המשפט.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ינאי המלך אמר לאשתו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שלומציון.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – לשלומציון אשתו: "אל תתייראי, לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים כי אם מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס". אני יושב כאן היום ושומע את שרת החוץ מדברת על כך שהממשלה החדשה מסרה את כל עקרונות אכיפת החוק לאביגדור ליברמן, שנחקר במשטרה. רבותי, בואו נבדוק מה הציעה השרה לבני כשהיא רצתה שאביגדור ליברמן ימליץ עליה לראשות הממשלה. מה היא הציעה לו? הרי היא היתה מוכנה לתת לו להיות נשיא בית-המשפט העליון, רק כדי שהוא ייתן לה להיות ראש ממשלה. אין איזה גבול עד כמה אפשר להיות חוצפן?
בואו נבדוק את הממשלות שבהן ישבה ציפי לבני. היה ראש ממשלה, קראו לו אריק שרון. מי היה שר המשפטים שלו? ציפי לבני. מי היה שר המשטרה שלו? איש קדימה. מי היה יושב-ראש ועדת החוקה שלו? איש קדימה. ואריק שרון, כמו שאתם יודעים, רבותי, לא נחקר מעולם במשטרה, הוא היה פשוט צדיק בדורו. ואני אגיד לכם את האמת – הוא היה צדיק בדורו. כי אחרי שירש אותו אולמרט, אז בואו נבדוק מה קרה אז: דיכטר היה שר המשטרה. מנחם בן-ששון, קדימה, היה יושב-ראש ועדת חוקה. ומי נחקר? אהוד אולמרט נחקר, הירשזון נחקר, רוחמה אברהם נחקרה, אפללו נחקר. נגד הירשזון בסוף אפילו הגישו כתב-אישום. אבל זה בסדר. מה שלא בסדר זה כשנותנים את זה לליברמן. ואתם יודעים למה? משום שליברמן לא הסכים לעשות את ציפי לבני ראש ממשלה. אז יש גבול, בואו – קצת צניעות.
עכשיו, אני אגיד לכם יותר מזה, וזה הדבר הכי מדהים, הכי מדהים בעולם. עומד פה חיים רמון, ומספר לנו דבר מדהים: כשאמר אביגדור ליברמן שברק הוא שר ביטחון גרוע, כולם תקפו אותו. בא הנה היום חיים רמון ומגלה לנו דבר נורא: אהוד ברק, בעיקרון, בנה את חמאסטן. מה עשתה ציפי לבני, שישבה באותה ממשלה? היא מחתה? היא אמרה: רבותי, צריך לפטר אותו? שום דבר לא. כי ציפי לבני רוצה חמאסטן.
בואו נמשיך עם ציפי לבני. אני עמדתי כאן והעליתי את חוק ברית הזוגיות. מה הצביעה ציפי לבני? נגד.
יואל חסון (קדימה):
מה יש לך עם ציפי לבני? אתה – – – כשציפי לבני היתה שרת החוץ.
נחמן שי (קדימה):
עכשיו יש ברית זוגיות? – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ציפי לבני החצופה הזאת לא תדבר על אביגדור ליברמן ככה.
יואל חסון (קדימה):
– – –
נחמן שי (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון, פעמים רבות עומדים פה על הבמה – – –
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון, פעמים רבות עומדים פה אנשים על הבמה ומטיחים דברים. כל זמן שזה במסגרת המותר הפרלמנטרי – – –
יואל חסון (קדימה):
אדוני, האם חצופה אפשר לומר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
פרלמנטרי לחלוטין.
יואל חסון (קדימה):
פרלמנטרי? חצופה?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא נעים, לא נעים, אבל פרלמנטרי לחלוטין. תודה רבה.
קריאות:
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני מצטער, היא לא חצופה. סליחה, יואל.
היו"ר ראובן ריבלין:
בואו לא ניכנס להגזמות. חבר הכנסת רותם, לדבר לעניין. חבר הכנסת רותם מדבר במענה לשון ביחס לאמירתה של ממלאת-מקום ראש הממשלה, שרת החוץ ויושבת-ראש האופוזיציה העתידית, ובהחלט הוא עונה לה, ולכן הוא מדבר לעניין. איך כל אחד מתבטא זה בא מביתו. אנחנו לא בית-חינוך. אנחנו פה בבואה של הציבור, וכל שליח ציבור חונך בביתו.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת רותם לדבר. כאשר הוא יעבור את גבול המותר, אני אעיר לו. עד עכשיו הוא לא הגיע כדי אפילו כניסה למתחם אפור. בבקשה, אדוני. לא יראה אדוני בזה עידוד שלי להגזים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני, אני לא חושב שאני מגזים. אני חושב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא אמרתי לך שאתה מגזים, אמרתי רק שלא יראה בזה עידוד.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני לא רואה בזה עידוד.
היו"ר ראובן ריבלין:
כן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
עכשיו אני רוצה לומר לכם, חברי מקדימה: זה נורא מתסכל לוותר על תפקיד יושב-ראש הקואליציה. זה נורא מתסכל לעזוב את השולחן הזה. זה נורא מתסכל לעזוב את מכוניות השרד. אבל, רבותי היקרים, זו הדמוקרטיה.
צחי הנגבי (קדימה):
"מאזדה 3" – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
שלום, צחי. "מאזדה 3" זה מה שתקבל. זה מה שתקבל. אתה יודע מה? אתה מזכיר לי, לא חשבתי עליך. חבר'ה, רק תזכרו, גם צחי הנגבי נחקר.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודיע לך – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אז שלא תדברו.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רותם, מרגע זה, כל ההערות שלך והדיבורים הם על חשבונך.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני יודע שזה על חשבוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר בר-און מחכה בכיליון עיניים כדי להראות לחבר הכנסת חסון איך מדברים באמת במתינות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אז אני מציע לכם, חברי קדימה – – –
יואל חסון (קדימה):
אתה יודע מה? אני מסכים אתך. אני אלמד מרוני בר-און.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברים, אל תביאו לידי ביזוי הכנסת. נחמן שי אמר בצדק: תדמיתה של הכנסת חשובה. היא סינרגיה שגדולה מכל מרכיביה, ואנחנו 120 מרכיבים. ואני מודיע לכם: הכנסת יותר חשובה מכל אחד ואחד מאתנו ומכולנו יחד. ולכן אני מציע להיות ביקורתיים, להיות אפילו, במידה רבה, חדים כתער, אבל לא לעבור את הגבול שבו הכנסת, ככנסת, מבוזה. בבקשה, אדוני.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, יש פה מישהו שבגד ב-300,000 אנשים. הוא הבטיח להם את ברית הזוגיות והוא התקפל.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל דיברת, היתה לך ההזדמנות לומר לו את זה. ואני אומר לך: אל תגלה לאף אחד, אבל יהיה לך עוד הרבה זמן לענות לו.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אתה רוצה שהוא יענה לי? – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא לא צריך, הוא לא מחויב לך לכלום.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת פלסנר, אני כבר אענה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר. עכשיו, הואיל וגזלו ממך שלוש דקות, אני מוסיף לך שלוש דקות. בבקשה. ולסיים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת פלסנר, אני אגיד לך – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת פלסנר, אתה לא עונה לו. אתה עכשיו מדבר לאולם. אם אתה תאמר שם של חבר כנסת אחד והוא יענה לך, זה יהיה על חשבונך. בבקשה, יש לך שלוש דקות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חברי הכנסת, אני עמדתי כאן והעליתי את חוק ברית הזוגיות. ואז היתה הצבעה שמית. גם אתה, רוני בר-און, גם הגברת לבני – אתה, סליחה, לא. גברת ציפי לבני הצביעה נגד החוק הזה.
שר האוצר רוני בר-און:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, אתה עולה אחריו, תוכל לדבר.
שר האוצר רוני בר-און:
אדוני היושב-ראש – ממי קיבלת את החוק הזה? רק תגיד.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך שמונה דקות תמימות. בבקשה. ואת החוק הוא קיבל מחבר הכנסת רוני בר-און, לימים שר האוצר. בבקשה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
קדימה הצביעה נגד חוק ברית הזוגיות.
מרינה סולודקין (קדימה):
לא כולם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא כולם, נכון.
יוחנן פלסנר (קדימה):
ואתה נכנסת עם אותם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
פלסנר, אני מבקש.
רבותי חברי הכנסת, אתם לא יכולים להפריע לדודו רותם. זה כמעט נאום הבכורה שלו. מה אתם – תנו לו. בבקשה, דודו.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אז בואו, רבותי היקרים. רק אחרי שאתם לא הסתדרתם – – –
עתניאל שנלר (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. חבר הכנסת עתניאל שנלר, סגן יושב-ראש הכנסת, אני מבקש ממנו לכבד – – –
עתניאל שנלר (קדימה):
לא, מה שאני רוצה להעיר לו זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אל תעיר לו. אל תעיר לו.
עתניאל שנלר (קדימה):
– – – הוא בעצם למנוע את ברית הזוגיות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. בבקשה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חברים יקרים, חברי קדימה, כאשר ש"ס עזבה אתכם, פתאום נזכרתם בחוק ברית הזוגיות. איך קרא לזה עמית סגל בטלוויזיה? אתם מומחי הזיגזוגיות. אז בואו, כדאי שתלמדו: גם באופוזיציה אפשר לשרת את העם.
יוחנן פלסנר (קדימה):
למה אתה ויתרת?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני לא ויתרתי, אני הגשתי את החוק הזה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אתה תענה לו, אני מודיע לך: יש לך עוד דקה וחצי.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
סליחה. סליחה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
כן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני מודיע לכם, חברים יקרים, תשבו באופוזיציה, תלמדו איך עובדים בוועדות הכנסת, לא יזיק לכם, ובסופו של דבר, בקדנציה הבאה – – –
יואל חסון (קדימה):
נהיה 40 מנדטים בקדנציה הבאה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ככה אתה מקווה.
יואל חסון (קדימה):
אני יודע.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אם תהיו חמישה, תגידו תודה.
יואל חסון (קדימה):
אמרת את זה גם קודם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת, שבאמת קיצר בדבריו הרבה. חברים, רבותי, אני מזמין את שר האוצר וחבר הכנסת רוני בר-און. בבקשה, אדוני. נא לשבת, חבר הכנסת רותם.
שר האוצר רוני בר-און:
אדוני היושב-ראש, קודם כול שוב ברכה, הפעם מן הדוכן – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
שר האוצר רוני בר-און:
– – על חזרתך לתפקיד.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
שר האוצר רוני בר-און:
חברי חברי הכנסת, שרי הממשלה הנכנסת והכיסא הריק של ראש הממשלה המיועד – תתרגלו, הכנסת הזאת תדבר הרבה אל כיסא ריק של ראש ממשלה. תתחילו להתרגל.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה נמשך מהכנסת הקודמת.
שר האוצר רוני בר-און:
אני מאוד מאוד מוטרד, חברי חברי הכנסת, מהממשלה שמוצגת כאן היום, מהממשלה שתושבע בעוד זמן קצר. זו ממשלה גדולה ומסורבלת, זו ממשלה שיש בה הרבה מאוד אינטרסים נוגדים סביב שולחן אחד. יגיד לכם את זה ביושר סגן ראש הממשלה ושר החוץ המיועד, איזו שפה משותפת יש לו עם סגן ראש הממשלה ועם שר הביטחון המיועד. עוד מעט נזכיר את חוות הדעת המאוד-מאוד מדויקת של שר החוץ המיועד על שר הביטחון המיועד, גם בדיסציפלינה הביצועית וגם בדיסציפלינה המנטלית. ממשלה שיש בה ניגודי אינטרסים פשוט בלתי אפשריים – בביטחון, בכלכלה, בחברה. איך אפשר לחבר את הדבר הבלתי-אפשרי הזה?
יש פה הסכמים קואליציוניים, אדוני היושב-ראש, מונחים פה הסכמים קואליציוניים שמבשרים רעות, הסכמים קואליציוניים שחייבים להדיר שינה מעיני כל אחד שעיניו בראשו. יש פה עלויות פנומנליות שהמשק לא יודע לקחת על עצמו. אם הממשלה שתוצג היום, אדוני היושב-ראש, תפתיע ותחזיק מעמד שלוש שנים עד להבשלת כל ההסכמים הקואליציוניים, מחיר הקואליציה הזאת הוא 8 מיליארדי שקל בשנה – כסף תוספתי, על כל תקציב, לפני כל תזוזה של הממשלה הזאת.
יש פה הרבה שרים ומשרדים; יש פה חוסר יעילות; יהיה פה קושי נורא בתפקוד; יש פה פיצול פונקציונלי מלאכותי של תחומים קשורים. פשוט לא יהיה אפשר לתפקד; יש פה הכבדה ממשית על תקציב המדינה, ובעיקר, בעיקר – יש קושי ביכולת לקיים את ההבטחות. אבל בהכירנו את הנפשות הפועלות, גם המבטיחים יודעים וגם אלה שקיבלו את ההבטחות יודעים שאין שום כוונה לקיים את ההבטחות האלה.
אדוני ראש הממשלה המיועד – או הכיסא הריק של ראש הממשלה המיועד – אתה בגדת בממשלה הזאת שאתה מציג ובהסכמים הקואליציוניים שחתמת בשלושה עקרונות שעליהם היתה תפארתך, וגם אנחנו – שלא ממש אהבנו אותך בשנים האחרונות – כיבדנו אותך והסרנו בפניך את הכובע כשעמדת בעקרונות האלה.
אתה – הכיסא הריק של ראש הממשלה המיועד – קבעת עיקרון, נלחמת עליו, שילמת עליו מחירים קשים, אבל העיקרון הוכיח את עצמו, שאת הבעיות במשק הישראלי מתקנים דרך יציאה לעבודה ולא דרך קצבאות. קבעת את זה, נלחמת על זה, שילמת על זה מחיר, ולפני חצי שנה או תשעה חודשים פשוט שכחת את הכול, ואתה מחזיר את הקצבאות הנוראיות האלה ואתה מחזיר את עידוד הבטלה ואתה מחזיר את התלות של כל האנשים האלה; עיקרון אחד שבו בגדת.
אתה קבעת עיקרון מפואר ב-2003 – טיפלת טיפול שורש בהסדרי הפנסיה הישנה. שמת מאוצר המדינה, באומץ, 80 מיליארד שקל בפריסה ל-20 שנה וסגרת את המערכת הזאת באופן הרמטי. אמרת: פעם אחת ניקינו את המורסה הזאת שהסתדרות העובדים לדורותיה פיתחה פה בצורה מחפירה, אבל סגרת את זה בכספת; אמרת: בזה לא ייגעו עד 2032, כשהפנסיה התקציבית הנוראית הזאת תפסיק לנגוס בנו, ונתחיל ללכת דרך הפנסיה הצוברת. מה עשית בהסכמים עם עופר עיני? הפלת בגמולים, בדמי הניהול – לא כסף גדול, כמעט 200 מיליון שקל בשנה, כפול שנתיים, 400 מיליון, אפשר לקחת. פתחת את שיטת התקצוב – לא כסף גדול, אבל את העיקרון שברת. יבואו אליך מהבוקר עד הלילה, ואחרי 80 המיליארד אתה תחזור לבור של הפנסיה התקציבית, להסדרי הפנסיה הישנים.
והכי גרוע, אדוני ראש הממשלה – או הכיסא של ראש הממשלה – אתה כרסמת ביכולת של הממשלה – כן, אדוני סגן ראש הממשלה ושר החוץ המיועד – כרסום מוחלט לעצב מדיניות כלכלית באופן חופשי. אתה נתת כוח מדאיג, כוח מסוכן, להסתדרות, לא כנציגת העובדים; כנציגת העובדים בעניינים של שוק העבודה להסתדרות יש כל הלגיטימציה בעולם להתייצב מול הממשלה ולנהל אתה משא-ומתן, אבל לכתוב עם הממשלה תוכנית כלכלית? וגם אלה שלא מייצגים את כל העובדים? אתה שיחקת לידיים של ההסתדרות, שהפסיקה להיות נציגת עובדים והפכה להיות שחקן פוליטי.
אדוני ראש הממשלה, לפני עשר שנים נפרדת מכס ראש הממשלה, ובאותו לילה, באותו יום, קיבלת החלטה – שצריך לכבד אותה – שאתה רוצה לחזור. עשית מאמץ אדיר. עשר שנים הלכת עקב בצד אגודל, בדרכך, לערב המאושר הזה. היו עליות והיו מורדות, אבל המהלכים שעשית ראויים להערכה רבה. זה לא קל, אני יודע. בעוד שעה קלה יושב-ראש הכנסת או מזכיר הכנסת ישביעו אותך, ואחרי שתישבע אתה תרד מהדוכן ואתה תלך ותתיישב בכיסא שעליו ישבו דוד בן-גוריון ומנחם בגין ויצחק רבין, אבל עשר דקות אחריך יישבע ראש הממשלה האמיתי – וזה הסגן שלך, שר החוץ המיועד. אתה יודע מה, אני אפילו שקט, אני אומר ביושר: אותי זה לא מדאיג, עליו לפחות אני יודע לסמוך.
גלעד ארדן (הליכוד):
אתה מכיר טוב את ההחלטות שלו מהעבר.
שר האוצר רוני בר-און:
השותף הראשי שלך – איזו שותפות הרכבת, שותפות תלת-ראשית – השותף הראשון והראשי שלך, עם הכי הרבה מנדטים, מגחך. הוא מכיר אותך טוב מכולם, הוא יודע אותך טוב מכולם, הוא השיג ממך הכול וימשיך להשיג ממך הכול.
אמרתי לך, דווקא בקשר אליו אני לא דואג, עליו אפילו אני סומך. כדאי שתקשיב לו – תקשיב בכובד ראש למה שאמר סגנך ושר החוץ המיועד, מה הוא אמר על סגנך השני, על שר הביטחון שלך. הוא אמר שהוא שר הביטחון הכי גרוע שהיה למדינת ישראל. הוא אפילו דיבר על סוג של אנמנזה מנטלית, הוא אמר עליו שהוא לא נורמלי. השותף השני שלך – – –
גלעד ארדן (הליכוד):
הוא היה גם שלך, דרך אגב.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ארדן, האם אתה רוצה להיות השר ארדן? תן לי לסיים את הדיון. בבקשה, רבותי. אדוני, הואיל והפריעו לך בלי הרף, אני נותן לך עוד דקה.
שר האוצר רוני בר-און:
תודה רבה. השותף השני שלך הוא שותף שלך בעצם ממאי-יוני. המשא-ומתן אתו נגמר מהר, החזקת אותו בחדר סתם רבע שעה כדי שיחשבו שיש לכם על מה לדבר. הוא סחט אותך וימשיך לסחוט אותך. תגיד, אתה מבין, אדוני ראש הממשלה המיועד, מה עשית כששמת את השותף הזה על הפצצה הגרעינית הכלכלית? גם על משרד הפנים, גם על המשרד לענייני דתות, ועוד נתת לו כקינוח את מינהל מקרקעי ישראל – זה לא מצלצל לך בכל פעמוני האזהרה האפשריים?
והשותף האחרון שלך – אתה יודע מה, כשאני רואה את השותף האחרון שלך, ברק, אני רוצה לספר לך מהי הגדרה של שותפות במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, שותפות במדינת ישראל, ככל שאני למדתי בימי חלדי במשרד עורכי-הדין שלי – שותפות במדינת ישראל זה שבאים שניים ועושים שותפות; אחד בא עם הכסף ואחד בא עם הניסיון, והם עושים שותפות. אחרי שנה, זה עם הניסיון הולך עם הכסף, וזה שבא עם הכסף הולך עם הניסיון. עם זה אתה עושה שותפות? אתה תביא את הכסף, הוא מביא את הניסיון, בעוד חצי שנה לך לא יהיה כסף אבל יהיה לך ניסיון, והוא עם הניסיון ילך עם כל הכסף. תאמין לי, היינו בסרט הזה.
תהיה דרככם צלחה, כי באמת מדינת ישראל חשובה אפילו יותר מכם, ובוודאי יותר מאתנו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לשר האוצר, חבר הכנסת רוני בר-און. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס, מטעם סיעת הליכוד. לרשותו עשר דקות, ולאחר מכן, אם המיועד לראש ממשלה לא ירצה להשיב, אנחנו נעבור להצבעה, וההצבעה תהיה הצבעה שמית.
חיים אורון (מרצ):
– – – עם כל הדיון, בטח הוא ירצה להשיב.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם חבר הכנסת אורון מרמז על משהו?
חיים אורון (מרצ):
לא, אני אומר בגלוי.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בחירת ממשלה חדשה בישראל וחילופי שלטון – זו הדמוקרטיה הישראלית בתפארתה ובמיטבה. מכאן, מהבית הזה, מתפזרת הכנסת והממשלה נופלת, ולכאן חוזרים כדי להשביע ממשלה חדשה.
זאת ההזדמנות להודות לממשלה היוצאת ולשריה על ששירתו את המדינה, על-פי דרכם, וכמובן למי שעמד בראש הפירמידה, ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט.
אדוני היושב-ראש, "הממשלה הזאת נולדה בחטא", כך אמרה ראש האופוזיציה, הגברת ציפי לבני. אגב, השר לשעבר בר-און, גם כיסאה הריק של הגברת לבני מהדהד באולם הזה. הוא היה ריק רוב השנים, דרך אגב, הוא ממשיך להיות ריק, מקווה שיהיה ריק גם בשנים הקרובות. הגברת לבני הוסיפה בתחילת השבוע – קראתי זאת באחד העיתונים – את הביטוי המאוד-דיפלומטי: "זו ממשלה מכוערת". וואו. כמו שאמרה אתמול הגברת לבני, אחרי נאומו של אולמרט, וואו. ואני שואל את עצמי, לאיזו ממשלה התכוונה הגברת לבני?
יואל חסון (קדימה):
לממשלה שלכם.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אני אענה לך. זאת לא שאלה רטורית, זאת שאלה עם תשובה. יושבת-ראש האופוזיציה אולי אינה זוכרת, אבל המפלגה שהיא חברה בה, חבר הכנסת חסון, היא מפלגה מכוערת, שהרכיבה ממשלה מכוערת ושנולדה בחטא. אלה מילותיה של ציפי לבני, רק על מפלגתה שלה וממשלתה שלה.
אני רק מזכיר לחברינו מהאופוזיציה – קריאותיהם הרמות פה בחמש השעות האחרונות, חברינו ממפלגת קדימה – שיום בהיר אחד, בנובמבר 2005, הם גנבו את קולותיהם של יותר מ-900,000 איש במדינה שהצביעו רק שנתיים וחצי קודם לכן למפלגה אחרת לגמרי, לליכוד.
מגלי והבה (קדימה):
זה לא נכון.
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת.
אופיר אקוניס (הליכוד):
מה נותר לחבר הכנסת פלסנר חוץ מלהפריע? אלה הן עובדות היסטוריות, אתה לא יכול להתווכח עם זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אתה תתווכח אתו, הוא יענה לך.
אופיר אקוניס (הליכוד):
שיענה, אנחנו נשמע את קריאותיו, והוא גם יקבל תשובה על כל קריאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אני אשמור עליך ואתה תמשיך בנאומך.
יואל חסון (קדימה):
עם העובדות אין בעיה, השאלה מה תהיה – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
חבר הכנסת חסון, שום דבר לא ישנה את העובדה שאזרחי ישראל הצביעו ב-2003 לליכוד וקיבלו את קדימה. הם קמו בבוקר עם שעטנז פוליטי לא מובן ששמו קדימה. זו המפלגה שניהלה את המדינה מאז ועד הערב הזה.
מגלי והבה (קדימה):
גם הפעם קיבלנו יותר קולות מכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אדוני סגן השר מגלי והבה. אני מנצל את הדקות האחרונות לקרוא לחבר הכנסת מגלי והבה סגן השר.
יואל חסון (קדימה):
אתה יודע, 28 זה יותר מ-27.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אתם, חברי קדימה, משאירים ירושה קשה מאוד לממשלת האחדות החדשה. מספר המובטלים עולה מדי יום ומגיע כבר ליותר מ-200,000 איש. קיבלתם מדינה עם אבטלה יורדת והחזרתם מדינה עם אבטלה נוסקת. ישראלים רבים מצטרפים מדי יום למעגל האבטלה, מפעלים נסגרים, עובדי עיריית בית-שאן לא קיבלו כבר שלושה חודשים משכורת והחג עומד בפתח.
היו"ר ראובן ריבלין:
הם קיבלו היום.
אופיר אקוניס (הליכוד):
הם קיבלו? אני שמח לשמוע, בשורה טובה. והממשלה מה עשתה? לא הציגה שום תוכנית מעשית; שום חזון, הייתי אומר, שום אמירה. לא רק אנחנו אומרים זאת. ראשי המשק כולם אמרו זאת. כולם. גם אלה שתמיד חלוקים בינם לבין עצמם.
ואני אומר לחברי באופוזיציה: כאשר תבואו לבקר את מדיניותה הכלכלית של הממשלה, תזכרו תמיד, תמיד תזכרו, באיזה מצב השארתם את המדינה.
בתחום המדיני, אדוני היושב-ראש, אני שומע את דוברי קדימה מדברים גבוהה-גבוהה על שלום. אין איש באולם הזה, במדינה הזאת, שאינו רוצה שלום. שוב הצעתם הכול לסורים ולפלסטינים, ולמרות ההצעות הנדיבות שלכם אין שלום. אתם יודעים למה? כי גם הצד השני מעריך משא-ומתן. הצד השני איננו מעריך מתן ומתן, וזה מה שעשיתם בשלוש השנים האחרונות – מתן ומתן.
יואל חסון (קדימה):
תקשיבו לחזון המדיני של ממשלת נתניהו.
אופיר אקוניס (הליכוד):
מה דרשתם מהצד השני? שום דבר. בגולן ויתרתם על הכול, על כל הגולן עד שפת הכינרת, ומי יודע מה עוד.
יואל חסון (קדימה):
אף אחד לא ויתר על הגולן ואנחנו לא ויתרנו על סנטימטר.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אתה לא המשיב שלו. חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך לסדר. אני אומר לך, אתה לא המשיב שלו, הוא מדבר לכנסת, לא אליך באופן אישי, ואין זה מתפקידך להשיב לו. קריאת ביניים מותרת, הרצאות – אי-אפשר.
שר הבינוי והשיכון זאב בוים:
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
השר בוים. הוא עדיין שר, אדוני היושב-ראש?
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא עדיין שר, עד אשר תתכונן הממשלה הבאה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
בדקות האחרונות, השר בוים. הסכמתם לחלק את ירושלים ועוד קראתם לזה "הסכם מדף". מה זה המדף? שמתם את ירושלים על המדף. ירושלים איננה על המדף והיא לא תהיה על המדף, היא בירתו הנצחית של העם היהודי זה 3,000 שנה, לנצח נצחים. כך אמר – פעמים רבות אגב, וגם באולם הזה – ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, מייסד המפלגה שלכם, אבל אתם אפילו לא הלכתם במורשת הזאת שלו. שום דבר. חילקתם את ירושלים, ויתרתם על ירושלים.
לא למדתם שום לקח. כלום. שום דבר מהאיוולת המדינית, הידועה בשם היחצני "ההתנתקות".
היו"ר ראובן ריבלין:
השר בר-און, נא לשבת במקומך, או במקום אחר, אבל לשבת.
אופיר אקוניס (הליכוד):
צעדים חד-צדדיים, כפי שאתם הצעתם, מביאים עוד ועוד טרור, כי לתיאבון של ארגוני הטרור אין גבול, תרתי משמע. אין להם גבול בעיקר כשעומדת מולם או כשעמדה מולם ממשלה חלשה כמו ממשלת קדימה.
עד היום מתהדרת הגברת לבני בהחלטה האומללה 1701: זו ההחלטה הכי משמעותית וההישג הכי גדול שלי – כך אמרה הגברת לבני בעצמה; לא אני אמרתי את זה, הגברת לבני בעצמה. זה הישג? ל"חיזבאללה" יש היום כמות אמל"ח שלא היתה בידם ערב מלחמת לבנון השנייה, ולזה אתם קוראים הישג. אם אתם כל כך חכמים, כל כך נאורים, למה לא עשיתם שלום במשך שלוש שנים? היה לכם מספיק זמן, שלוש שנים, ולא עשיתם.
תתחילו להבין, הבעיה היא לא בצד שלנו. כשיש מנהיג אמיתי לשלום בצד השני, יש שלום.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כרמל שאמה, שב על-יד ראש הממשלה המיועד.
אופיר אקוניס (הליכוד):
כך היה בין אנואר סאדאת למנחם בגין, זכרו לברכה, וכך היה בין יצחק רבין, זיכרונו לברכה, לחוסיין מלך ירדן. בוא נגיד כך: בסכסוך הישראלי-פלסטיני לא הישראלים הם הבעיה; לא אנחנו הבעיה, ובעניין הזה אני מכליל את כולנו, כולנו פה בבית הזה. הפלסטינים הם שלא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. אין לי כל ספק שבממשלה החדשה לא ימצאו הפלסטינים דלת סגורה כאשר יוכיחו שהם מעוניינים בשלום-אמת עם ישראל.
אדוני היושב-ראש, שמעתי קודם את יושבת-ראש האופוזיציה, הגברת לבני, מדברת על גודל הממשלה. רק רציתי להזכיר לה, לגברת לבני, שמסיימת היום את תפקידה כשרת החוץ, שגם היא החלה כאן את דרכה בממשלה גדולה, וגם היא בתפקיד של שרה ללא תיק. את זה אולי שכחו כאן אחדים מדוברי האופוזיציה. אבל כדאי ליטול קורה מבין העיניים לפני שיוצאים בצעקות רמות ובביקורת. זה פשוט דבר הגון ויסודי, אפילו ממי שהוא יוצא חלציה של הממשלה הצינית הזאת שמסיימת היום את תפקידה. אל תהיו צבועים ואל תתחסדו.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. חברכם פה מסיים את הדיון.
אופיר אקוניס (הליכוד):
בעוד דקה, כי הממשלה החדשה רוצה להיכנס לתפקידה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש מכולכם לשבת ולהתכונן לבאות. חבר הכנסת פלסנר.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אני בכלל שמעתי כאן באיזה גן-עדן חיינו, איך בכל התחומים קצרה ישראל הצלחה מזהירה – כך לפי דברי מר אולמרט: ביחסי החוץ, בביטחון, בכלכלה ובחברה הישראלית. אנחנו רק צריכים לשמר את ההישגים, כך אמר ראש הממשלה היוצא. עכשיו נותר רק לשמר את ההמשכיות. איזה מזל שהעם לא חשב ככה. הוא חשב שצריך לשנות את המדיניות – – –
יואל חסון (קדימה):
אתה טועה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תסיים. חבר הכנסת יואל חסון, לאנשים באולם אין סבלנות. חבריך – אין להם סבלנות.
אופיר אקוניס (הליכוד):
הם צודקים, רוצים להיות שרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני אאריך לו את זמן הנאום, כי זאת זכותו לדבר. בבקשה, נא לסיים.
אופיר אקוניס (הליכוד):
חבר הכנסת חסון, העם לא חשב ככה. הוא חשב שצריך לשנות את המדיניות מן הקצה אל הקצה, ונתן לקואליציה הנכנסת בראשות הליכוד את המנדט להוביל את המדינה, וגם במדיניות שונה לחלוטין, כמובן.
אדוני היושב-ראש, נזכרתי כאן בסרט ארכיון שראיתי השבוע על תולדות חייו של מנחם בגין, שבאחד הדיונים הראשונים של הכנסת התשיעית פנה אל ספסלי האופוזיציה ואמר להם כך: אתם יודעים מה הממשלה הזאת מתכוונת לעשות? היא מתכוונת למשול. היא פשוט מתכוונת למשול. כך אמר מנחם בגין, ראש הממשלה הראשון מטעם הליכוד.
קריאה:
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
תודה רבה. אנחנו מקבלים את איחולי ההצלחה, וכך יהיה.
אדוני היושב-ראש, הלילה תאשר מליאת הכנסת את קווי היסוד ואת דרכה של הממשלה החדשה – ממשלת אחדות לאומית, שמרכיביה משקפים מגוון עצום של דעות בעם ישראל מהליכוד והעבודה, שתי מפלגות שלאורך כל ההיסטוריה הציונית והמדינית הובילו, לפעמים לחוד ולפעמים יחדיו, את מוסדות המדינה שבדרך ואת מדינת ישראל. יחד אתם, יחד אתנו, מפלגות נוספות שמייצגות מיליוני ישראלים מכל הגוונים, הדעות והעמדות.
חברי האופוזיציה, נכון יהיה, ממלכתי יהיה – אגב, בניגוד להתנהגות שלכם כאן בזמן הצגת הממשלה, בזמן דבריו של ראש הממשלה המיועד, בניגוד לכך – צודק ואפילו מוסרי יהיה לתת לממשלה הנכנסת מאה ימי חסד ולאחל לה הצלחה רבה. הצלחתה של הממשלה הנכנסת היא הצלחת עם ישראל כולו. תודה רבה. איחולי הצלחה לממשלה ולראש הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. רבותי חברי הכנסת, רבותי חברי הממשלה, רבותי השרים המיועדים, קיימנו דיון ארוך וממושך, אשר חלקו גלש לביקורות, להתבטאויות, פעמים התבטאויות חדות כתער, פעמים אפילו במסגרת ועל הגבול של המותר. ועכשיו רגע של הכרעה, וברגעי ההכרעה, גם כאשר יש מחלוקת, באה לידי ביטוי עוצמתה של כנסת ישראל, וחובת כולנו, אלה שההצבעה תהיה למגינת לבם ואלה שההצבעה תהיה משוש חייהם – כולנו יחד נכבד את הכנסת ונעביר את ההצבעה בכבוד הראוי לרגעי הכרעה. לאחר מכן, ברגע ובמעמד ממלכתי של הקמת ממשלה חדשה בישראל, אני מצפה מכל חברי הכנסת להתנהג בממלכתיות הדרושה, שכן סובלנות מכאן, מכס היושב-ראש, לא תהיה לאלה שלצערי יפגעו בכולנו בכנסת ישראל.
ובכן, שמענו כולנו בסבלנות, פעמים בכעס, פעמים בחיוך, את הביקורות הקשות ואת האמירות שאמרו כאן כל חברי הבית שהשתתפו בדיון, ואנחנו עוברים להצבעה. ובכן, רבותי, אנחנו מצביעים על הודעת הממשלה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים. לפי בקשת למעלה מ-20 חברי הכנסת, חברי סיעת קדימה וחברי סיעת מרצ, אנחנו נקיים הצבעה אישית. ובכן, אדוני מזכיר הכנסת, נא לקרוא את השמות ולשאול את חברי הכנסת מה הכרעתם – בעד, נגד או נמנע. בבקשה, אדוני המזכיר.
מזכיר הכנסת איל ינון:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
רוחמה אברהם-בלילא – נגד
עפו אגבאריה – נגד
רחל אדטו – נגד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
יעקב אדרי – נגד
יצחק אהרונוביץ – בעד
אורי אורבך – בעד
חיים אורון – נגד
זבולון אורלב – בעד
דוד אזולאי – בעד
אריאל אטיאס – בעד
דניאל אילון – בעד
רוברט אילטוב – בעד
דליה איציק – נגד
מיכאל איתן – בעד
אריה אלדד – נגד
טלב אלסאנע – נגד
זאב אלקין – בעד
חיים אמסלם – בעד
אלי אפללו – נגד
אופיר אקוניס – בעד
גלעד ארדן – בעד
אורי אריאל – נגד
זאב בנימין בגין – בעד
זאב בוים – נגד
אריה ביבי – נגד
זאב בילסקי – נגד
בנימין בן-אליעזר – בעד
מיכאל בן-ארי – נגד
דניאל בן-סימון – בעד
רוני בר-און – נגד
אבישי ברוורמן – בעד
מוחמד ברכה – נגד
אהוד ברק – בעד
אילן גילאון – נגד
גילה גמליאל – בעד
מסעוד גנאים – נגד
משה גפני – בעד
אברהם דיכטר – נגד
דני דנון – בעד
ניצן הורוביץ – נגד
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – בעד
דניאל הרשקוביץ – בעד
מגלי והבה – נגד
מתן וילנאי – בעד
יצחק וקנין – בעד
נסים זאב – בעד
אורית זוארץ – נגד
חנין זועבי – נגד
ג'מאל זחאלקה – נגד
ציפי חוטובלי – בעד
דב חנין – נגד
יואל חסון – נגד
ישראל חסון – נגד
שי חרמש – נגד
אחמד טיבי – אינו נוכח
רוברט טיבייב – נגד
שלי יחימוביץ – אינה משתתפת בהצבעה
משה יעלון – בעד
אליהו ישי – בעד
איתן כבל – אינו משתתף בהצבעה
אמנון כהן – בעד
יצחק כהן – בעד
משה כחלון – בעד
חיים כץ – בעד
יעקב כץ – נגד
ישראל כץ – בעד
ציפי לבני – נגד
לימור לבנת – בעד
אורלי לוי אבקסיס – בעד
יריב לוין – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יעקב ליצמן – בעד
עוזי לנדאו – בעד
סופה לנדבר – בעד
מנחם אליעזר מוזס – בעד
שלמה מולה – נגד
שאול מופז – נגד
משה מטלון – בעד
אברהם מיכאלי – בעד
אנסטסיה מיכאלי – בעד
אלכס מילר – בעד
סטס מיסז'ניקוב – בעד
אורי מקלב – בעד
יעקב מרגי – בעד
דן מרידור – בעד
משולם נהרי – בעד
אורית נוקד – בעד
לאה נס – בעד
סעיד נפאע – נגד
בנימין נתניהו – בעד
חנא סוייד – נגד
מרינה סולודקין – נגד
גדעון סער – בעד
גדעון עזרא – נגד
חמד עמאר – בעד
ציון פיניאן – בעד
אופיר פינס-פז – אינו משתתף בהצבעה
יוסי פלד – בעד
יוחנן פלסנר – נגד
מאיר פרוש – בעד
עמיר פרץ – אינו משתתף בהצבעה
אברהים צרצור – נגד
פניה קירשנבאום – בעד
איוב קרא – בעד
מירי רגב – בעד
דוד רותם – בעד
ראובן ריבלין – בעד
חיים רמון – נגד
כרמל שאמה – בעד
יובל שטייניץ – בעד
מאיר שטרית – נגד
נחמן שי – נגד
סילבן שלום – בעד
שלום שמחון – בעד
ליה שמטוב – בעד
עתניאל שנלר – נגד
רונית תירוש – נגד
יולי תמיר – אינה משתתפת בהצבעה
היו"ר ראובן ריבלין:
האם יש אנשים שלא השתתפו חוץ מאחמד טיבי?
מזכיר הכנסת איל ינון:
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז תקרא: אחמד טיבי.
מזכיר הכנסת איל ינון:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אחמד טיבי – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
האם יש מישהו באולם שנוכח ושמו לא נקרא והוא לא הצביע? לא. אדוני המזכיר, נא להעביר לי את תוצאות ההצבעה.
רבותי השרים היוצאים הנכבדים, אם ההצבעה היא חיובית לבקשת המיועד לראשות הממשלה, אודה לכם אם תפנו – כל אלה שלא יהיו שרים מכאן ולהבא – את שולחן הממשלה ותעברו. השר רמון, אתה לא צריך לעשות זאת, כי יכול להיות שההצבעה לא אושרה. אני מאוד מודה לכם. זה גם חלק מתרבות הדמוקרטיה שלנו, ועל כך גאוותנו.
אני מבקש שלא למחוא כפיים ביציעים, כדי שנוכל ללכת להשבעה. רבותי, מייד בתום ההכרזה על תוצאות ההצבעה אנחנו נתחיל במהלך השבעת ראש הממשלה והשרים. לאחר ראש הממשלה, שיושבע ראשון, יישבעו השרים כולם לפי סדר האל"ף-בי"ת.
ובכן, רבותי חברי הכנסת, בעד – 69, נגד – 45, חמישה לא השתתפו בהצבעה, אין נמנעים. אני חוזר: 69 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהודעת הממשלה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים אושרה.
אדוני מזכיר הכנסת, אבקש להשביע את ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדוני ראש הממשלה, אנא עלה ובוא לדוכן הכנסת כדי להישבע אמונים למדינת ישראל.
אילן גילאון (מרצ):
עוד מעט אחד באפריל.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו רואים שעכשיו 31 במרס. בבקשה, אדוני.
בנימין נתניהו:
אני, בנימין נתניהו, בן צילה, זכרה לברכה, ובנציון, ייבדל לחיים ארוכים ובריאים, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני מבקש לכבד את הכנסת. בכנסת לא מוחאים כפיים. תודה רבה לראש הממשלה. אני מבקש מכל חברי הבית, מרגע זה, כל חברי סיעת הליכוד וחברי הבית – אנחנו נוותר על החיבוקים ועל הנישוקים ועל הברכות, שכן אחרת נעבור ל-1 באפריל. אני מבקש להניח לראש הממשלה, למען המשך הטקס. כבוד ראש הממשלה יתפוס מקומו ליד שולחן הממשלה.
עכשיו נשביע את השרים אחד-אחד, על-פי סדר האל"ף-בי"ת. יעלה ויבוא יולי יואל אדלשטיין, המיועד לתפקיד שר ההסברה והתפוצות.
יולי יואל אדלשטיין:
אני, יולי יואל אדלשטיין, בן יורי ואניטה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה לקיים את הוראות הכנסת. אין מוחאים כפיים אלא במקרים מאוד מיוחדים, וזה מקרה שכל ארבע שנים חוזר, ואין אנחנו מוחאים כפיים.
יעלה ויבוא השר יצחק אהרונוביץ, המיועד לשר לביטחון פנים. אני מבקש לכבד את השרים הנשבעים ולא לברך את ראש הממשלה עכשיו אלא לאחר תום הטקס. כבוד ראש הממשלה, אנחנו מבקשים להמשיך את הטקס לכבודם של החברים, חברי הממשלה. השר לשעבר עזרא יהיה אחרון המברכים, וכל השאר יידחה לאחר הטקס. נא להשביע את השר יצחק אהרונוביץ.
יצחק אהרונוביץ:
אני, יצחק אהרונוביץ, בן הרצל וגניה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד להזמין את השר אריאל אטיאס לעלות ולבוא על מנת להישבע כשר הבינוי והשיכון.
אריאל אטיאס:
אני, אריאל בן פדות זכרה לברכה והרב חיים ייבדל לחיים טובים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא חברי וידידי חבר הכנסת מיכאל איתן על מנת להישבע כשר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור.
מיכאל איתן:
אני, מיכאל איתן, בן ישראל מאיר ואסתר ניחא הירשפרונג, זיכרונם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא גלעד ארדן להצהיר הצהרת אמונים כשר להגנת הסביבה והמופקד על הקשר בין ממשלה לבין הכנסת.
גלעד ארדן:
אני, גלעד ארדן, בן אבינועם ויהודית, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא להצהרת אמונים השר זאב בנימין בגין.
זאב בנימין בגין:
אני, זאב בנימין, בן עליזה לבית ארנולד ומנחם בגין, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא השר בנימין בן-אליעזר להצהיר הצהרת אמונים כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה.
בנימין בן-אליעזר:
אני, בנימין בן-אליעזר, בן סלאח ופרחה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד להזמין את השר אבישי ברוורמן, שר מופקד על ענייני המיעוטים, להצהיר הצהרת אמונים. רבותי, אני מבקש. השר בן-אליעזר, אתה ותיק. יש כאלה שנשבעים פעם ראשונה כמו חברנו אבישי. כבוד השר.
אבישי ברוורמן:
אני, אבישי ברוורמן, בן יעקב ושרה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד להזמין את שר הביטחון אהוד ברק להצהיר אמונים כסגן ראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה.
אהוד ברק:
אני, אהוד ברק, בן ישראל, זיכרונו לברכה, ואסתר, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד להזמין את בנו של הנשיא השישי למדינת ישראל, אשר היום ציינו 12 שנה לפטירתו, את השר יצחק הרצוג, שר הרווחה והשירותים החברתיים, להצהיר אמונים.
יצחק הרצוג:
אני, יצחק הרצוג, בן חיים, זכרו לברכה, ואורה, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא השר דניאל הרשקוביץ, שר מיועד לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה, להצהיר הצהרת אמונים. בבקשה, אדוני.
דניאל הרשקוביץ:
אני, דניאל הרשקוביץ, בן דוד אהרן ושרה נעמי, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא חבר הכנסת הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, משנה לראש הממשלה ושר מיועד לתפקיד השר לנושאים אסטרטגיים, להצהיר הצהרת אמונים.
משה יעלון:
אני, משה יעלון, בן דוד ובתיה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא סגן ראש הממשלה השר אלי ישי להצהיר הצהרת אמונים כסגן ראש הממשלה ושר הפנים בממשלה זו.
אליהו ישי:
אני, אליהו ישי, בן ציון, זיכרונו לברכה, ואיווט פורטונה, תיבדל לחיים ארוכים, אמן, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא שר התקשורת הבא של מדינת ישראל, השר משה כחלון.
משה כחלון:
אני, משה כחלון, בן יהודה, זכרו לברכה, ומיסה, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד להזמין את השר ישראל כץ, שר התחבורה והבטיחות בדרכים, להצהיר הצהרת אמונים.
ישראל כץ:
אני, ישראל כץ, בן מאיר, זכרו לברכה, ומלכה, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
תעלה ותבוא לימור לבנת, שרה המיועדת לתפקיד שרת התרבות והספורט, להצהיר הצהרת אמונים.
לימור לבנת:
אני, לימור לבנת, בת עזריאל ושולמית, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותמת על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד להזמין את שר החוץ בממשלה זו, השר אביגדור ליברמן, להצהיר אמונים כסגן ראש הממשלה ושר החוץ. לא למחוא כפיים, רבותי.
אביגדור ליברמן:
אני, אביגדור ליברמן, בן לב, זיכרונו לברכה, ואסתר פירה, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא עוזי לנדאו, שר התשתיות הלאומיות, להצהיר הצהרת אמונים. בבקשה, השר לנדאו. רבותי, אני מבקש שלא להסתובב בדרכים שבין הספסלים.
עוזי לנדאו:
אני, עוזי לנדאו, בן חיים, זכרו לברכה, ואולגה, תיבדל לחיים ארוכים וטובים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
יואל חסון (קדימה):
אדוני, שר החוץ לא תפס את מקומו ליד שולחן הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני חבר הכנסת יואל חסון, אני רואה; דאגתך לממשלה ממש מעוררת בי – – –
אני מזמין את חברת הכנסת שתהיה לשרה, סופה לנדבר, המיועדת לשרה לקליטת העלייה, להצהיר אמונים כדי להיות לשרת הקליטה.
סופה לנדבר:
אני, סופה לנדבר, בת הירש וחיה, זיכרונם לברכה, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותמת על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא השר סטס מיסז'ניקוב, שר התיירות בממשלה הבאה.
סטס מיסז'ניקוב:
אני, סטס מיסז'ניקוב, בן מיכאל וביאטריס, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא השר יעקב מרגי, השר לשירותי דת, להצהיר אמונים לממשלה. לא למחוא כפיים ולא לטפוח על הגב בצליל של מחיאות כפיים. רבותי, נא לשבת ולאפשר לשרים הבאים ועולים להצהיר אמונים. בבקשה.
יעקב מרגי:
אני, יעקב מרגי, בן מאיר, זיכרונו לברכה, ואמי מרת אליס, שתיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא דן מרידור להצהיר אמונים כסגן ראש הממשלה וכשר המופקד על שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית. בבקשה, אדוני, נא להצהיר.
דן מרידור:
אני, דן מרידור, בן אליהו, זכרו לברכה, ורעננה, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה לדוכן הכנסת יעקב נאמן, שר המשפטים, להצהיר הצהרת אמונים.
יעקב נאמן:
אני, יעקב ישראל נאמן, בן מנחם ומלכה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר משולם נהרי יעלה ויבוא להצהיר הצהרת אמונים כשר בממשלה.
משולם נהרי:
אני, משולם נהרי, בן נעמי, עליה השלום, וייבדל לחיים טובים וארוכים אבי מורי רבי יחיא, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לי תענוג גדול עכשיו להכריז את ההכרזה הבאה. אני מזמין את חברי הצעיר גדעון סער לעלות ולהצהיר אמונים למדינת ישראל כשר החינוך הבא.
גדעון סער:
אני, גדעון סער, בן שמואל וברוריה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה הידוע כאלוף פיקוד הצפון, חבר הכנסת יוסי פלד, להצהיר אמונים כשר בממשלה.
יוסי פלד:
אני, יוסי פלד מנדלביץ, בן יענקל ושיינה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
גבירותי ורבותי. שר האוצר של מדינת ישראל יעלה ויבוא להצהיר הצהרת אמונים, חבר הכנסת – עד היום – יובל שטייניץ, ומהיום חבר הכנסת ושר האוצר.
יובל שטייניץ:
אני, יובל שטייניץ, בן מינה, זכרה לברכה, ודן, ייבדל לחיים טובים וארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא סילבן שלום להצהיר אמונים כמשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח אזורי והשר לפיתוח הנגב והגליל.
סילבן שלום:
אני, סילבן שלום, בן שמעון, זכרו לברכה, ומרים, תיבדל לחיים ארוכים וטובים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
ואחרון השרים אשר יצהיר הצהרת אמונים, שר החקלאות ופיתוח הכפר, יצהיר אמונים פעם נוספת כדי להתמנות לשר החקלאות ופיתוח הכפר בממשלה הזאת.
שלום שמחון:
אני, שלום שמחון, בן מסעוד, זכרו לברכה, וסוזן, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני ראש הממשלה, גבירותי ורבותי השרות והשרים, חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום.
ישיבת הכנסת הבאה תתקיים מחר, 1 באפריל 2009 למניינם, ז' בניסן התשס"ט. ישיבת הכנסת נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 23:58.