דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה רפ"ז הישיבה המאתיים-ושמונים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, כ"ו בחשוון התשע"ב (23 בנובמבר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 339. עבודת לילה של עובדי קבלן 6 איתן כבל (העבודה): 6 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 7 346. הדרת נשים מהוועדה למינוי דיינים 9 שלמה מולה (קדימה): 9 שר המשפטים יעקב נאמן: 10 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 11 עינת וילף (העצמאות): 13 אורי אורבך (הבית היהודי): 14 שר המשפטים יעקב נאמן: 14 343. כתובות "תג מחיר" ופעולות נגד פעילה ב"שלום עכשיו" 15 יצחק הרצוג (העבודה): 15 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 16 יצחק הרצוג (העבודה): 17 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 17 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 18 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 18 344. טיפול באסירים נשאי HIV 20 חנין זועבי (בל"ד): 20 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 20 חנין זועבי (בל"ד): 21 דב חנין (חד"ש): 21 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 24 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 24 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש לשעבר של האספה המחוקקת של מלכות טונגה לורד טוילקפּה 26 היו"ר ראובן ריבלין: 26 שאילתות דחופות 29 345. ייקור תעריפי החשמל 29 אורי מקלב (יהדות התורה): 29 שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: 30 אורי מקלב (יהדות התורה): 30 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 32 זבולון אורלב (הבית היהודי): 32 דב חנין (חד"ש): 33 הצעת חוק תשלום קצבאות מילואים לאלמנות צה"ל ומערכות ישראל, התש"ע–2010 41 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 42 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), התשע"א–2011 47 משה גפני (יהדות התורה): 47 שר החינוך גדעון סער: 57 הצעת חוק זיכיון ים-המלח (תיקון – קרן לשיקום ופיתוח אזור ים-המלח), התשע"א–2011 59 משה מטלון (ישראל ביתנו): 60 הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון – מימון הגנות חוף בים-המלח), התשע"א–2011 61 משה מטלון (ישראל ביתנו): 62 הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011 63 זאב אלקין (הליכוד): 64 השר מיכאל איתן: 64 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"א–2011 68 חנא סוייד (חד"ש): 68 הצעת חוק הקרן לחלוקת כספי הארנונה המשולמים בעד נכסים המוחזקים בידי גופים ציבוריים, התשע"א–2011 71 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 71 סגן שר האוצר יצחק כהן: 73 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול מס רכישה), התשע"א–2011 81 מאיר שטרית (קדימה): 81 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ט–2009 86 מוחמד ברכה (חד"ש): 87 סגן שר האוצר יצחק כהן: 88 מאיר שטרית (קדימה): 92 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – איסור הנפקת מניות בשל חוב), התשע"א–2011 94 מאיר שטרית (קדימה): 95 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 101 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"א–2011 101 מאיר שטרית (קדימה): 101 היו"ר אורלי לוי אבקסיס: 103 סגן שר האוצר יצחק כהן: 103 מאיר שטרית (קדימה): 110 הצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – תעודה מזהה ושינוי שם החוק), התשע"א–2011 117 זאב בילסקי (קדימה): 117 כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי 125 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 125 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 126 כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי 126 שאול מופז (קדימה): 127 ישראל חסון (קדימה): 131 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 136 דני דנון (הליכוד): 138 משה גפני (יהדות התורה): 145 שלי יחימוביץ (העבודה): 149 נסים זאב (ש"ס): 154 עינת וילף (העצמאות): 159 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 164 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 170 חנא סוייד (חד"ש): 172 זהבה גלאון (מרצ): 176 זבולון אורלב (הבית היהודי): 181 חנין זועבי (בל"ד): 185 זאב בילסקי (קדימה): 187 זאב אלקין (הליכוד): 190 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 196 ציפי לבני (קדימה): 219 הצעות לסדר-היום 244 דוח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2010 244 זבולון אורלב (הבית היהודי): 244 מגלי והבה (קדימה): 247 אילן גילאון (מרצ): 248 דב חנין (חד"ש): 249 יצחק הרצוג (העבודה): 251 אברהם מיכאלי (ש"ס): 253 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 254 עינת וילף (העצמאות): 255 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 258 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 262 הצעות לסדר-היום 266 מחסור בעובדים זרים לענף הבנייה 266 מירי רגב (הליכוד): 267 אורי מקלב (יהדות התורה): 270 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 272 הצעות לסדר-היום 274 סגירת תחנת הרדיו "כל השלום" 275 זהבה גלאון (מרצ): 275 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 277 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 278 שאילתות ותשובות 282 1120. הוספת פעילות "שירת רבים" לסל התרבות הארצי 283 יריב לוין (הליכוד): 283 סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: 284 1449. תקצוב תלמידים במגזר הערבי 285 היו"ר גאלב מג'אדלה: 285 סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: 285 הצעה לסדר-היום 287 מצב החינוך בישראל 288 עינת וילף (העצמאות): 288 סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: 292 <שאילתות דחופות> <היו"ר ראובן ריבלין:> היום יום רביעי, כ"ו בחשוון תשע"ב, 23 לחודש נובמבר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. על סדר-היום – שאילתות דחופות, והשאילתות העומדות לפנינו – חבר הכנסת מולה עדיין לא נמצא פה? גם איתן כבל? חבר הכנסת כבל נמצא פה. ובכן, אני מבקש מכבוד השר, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ידידנו שלום שמחון, לעלות על הבמה. חבר הכנסת איתן כבל יעמוד וישאל, קודם כול ככתוב, את השאילתא לשר, בנושא: עבודת לילה של עובדי קבלן. לאחר שהשר ישיב אתה תוכל להוסיף דברים. הפעם להיות צמוד לנוסח שאנחנו הסכמנו עם השר. בבקשה, אדוני. <339. עבודת לילה של עובדי קבלן> <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בוקר טוב. חוות דעת הרופא הראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה קובעת כי עבודת לילה גורמת נזק לבריאות. בניגוד לעובדים מאוגדים, עובדי קבלן אינם מקבלים תוספת על עבודה לילית. ברצוני לשאול: 1. האם קיימת תוכנית לפיצוי העובדים בלילה? 2. אם כן – מה היא רמת הפיקוח בנושא? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. אחרי זה, כמובן, תוכל להוסיף, כמו גם חבר הכנסת עמיר פרץ. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני מקווה ששוחרי הסביבה בישראל לא מפסידים אותך על חשבון זה שאתה עובר לעולם העבודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951, קובע: בעבודת לילה לא יעלה יום העבודה על שבע שעות. אין בחוק קביעה לגבי גמול מיוחד בגין עבודת לילה. כמובן, מהשעה השמינית ואילך בעבודת לילה תגיע לעובד תוספת עבור שעות נוספות. עבודת לילה מוגדרת כעבודה ששתי שעות ממנה לפחות הן בתחום השעות שבין 22:00 ל-06:00. כמו כן קובע החוק כי במפעל שעובדים בו במשמרות, לא יועסק עובד בו בעבודת לילה יותר משבוע אחד בתוך שלושה שבועות. כמובן, אגף האכיפה במשרד התמ"ת אוכף הוראה זו וכן את החובה של המעסיקים לשלם מהשעה השמינית בעבודת לילה גמול בגין שעות נוספות. בהסכם הקיבוצי שנחתם בענף השמירה אין קביעה לגבי גמול בגין עבודת לילה. הדרך הנכונה להסדיר גמול בגין עבודת לילה היא באמצעות הסכמים קיבוציים. נכון להיום, אין תוכנית במשרד התמ"ת לתקן את החקיקה בנושא זה. אציין כי העברתי לממשלה הצעת מחליטים בנושא הבטחת תנאים הוגנים לעובדי קבלן המועסקים במגזר הציבורי, בין היתר באמצעות חקיקה שבה ייקבע כי עובדים המועסקים על-ידי קבלן המספק שירות בגוף ציבורי באמצעות עובדיו, לא יופלו בתנאי העסקתם בהשוואה לעובדי הגוף הציבורי המבצעים את אותה עבודה. כמו כן, מוצע בהצעה להחלטת הממשלה לבחון את החלת ההסדר החדש, שבו ישוו תנאים בין עובדי קבלן לעובדי הגוף הציבורי, גם על מעסיקים פרטיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל. שואל נוסף הוא חבר הכנסת עמיר פרץ, אם יהיה כאן. <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, אין ספק שהסיפא של הדברים שלך חשובה מאוד. נושא עובדי הקבלן עומד על סדר-היום ויעמוד על סדר-היום, בגדול, אני מקווה, הרבה יותר טוב מאשר בעבר. לגופו של עניין, אני רוצה להבין בדיוק – ברשותך, תחדד את העניין הזה, שעובדי קבלן שעובדים בשעות הלילה – אני לא רוצה עכשיו להיכנס לכל הנושא של האכיפה, שזה נושא בפני עצמו, עולם ומלואו, ולא ניכנס אליו עכשיו. למה אמרת שלא תגישו הצעת חוק, הצעה לתיקון המצב? למה שהמשרד לא ייקח על עצמו, בעצם? כי אני מבין ממך שרק מי שנמצא בהסכמים קיבוציים או בהסכמים – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> נכון לעכשיו, אפשר לעשות את זה רק בהסכמים קיבוציים. <איתן כבל (העבודה):> זאת בדיוק הנקודה – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> מפני שאם לא נעשה את זה בהסכמים קיבוציים, אז זה צריך להיכנס לתהליך של חקיקה. אם זה ייכנס לתהליך של חקיקה, כמו שאתה יודע, זה סיפור שיכול להיפתר בעוד שנים. יש לך אולי יוזמה, להציע הצעת חוק כזאת, ואני אתמוך בה – – – <איתן כבל (העבודה):> אז, א. אני לוקח על עצמי כבר להוביל את המהלך הזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. באין שואלים אחרים בנושא זה, אני מאוד מודה לשר המסחר, התעסוקה – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> המסחר והתעסוקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חיפשתי את "העבודה", אבל הבנתי שזה לא שם. טוב, חבר הכנסת מולה כאן, ולכן אני מזמין את כבוד שר המשפטים לבוא ולעלות לדוכן, להיראות ולאחר מכן גם להישמע. חבר הכנסת מולה קודם מקריא את השאלה בנושא הדרת נשים מהוועדה למינוי דיינים. אחרי זה, הוא יוכל לשאול שאלות נוספות, כמו גם חבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת מולה ישאל את כבוד השר. <346. הדרת נשים מהוועדה למינוי דיינים> <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, בהרכב הוועדה למינוי דיינים לא תהיה אף אשה, ועולה חשש כי הרכב הוועדה החדש יחריף את ההקצנה בבתי-הדין הרבניים. ברצוני לשאול: 1. מדוע אין ייצוג לנשים בבחירת הדיינים לבתי-הדין הרבניים, ש-50% מהמתדיינים בהם הם נשים? 2. האם אין חשש מהקצנה בבתי-הדין הרבניים משיקולים פוליטיים? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. כבוד השר ישיב. אחר כך תוכל – – – <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להדגיש כי אני מכיר בצורך ובחשיבות של ייצוג הולם לנשים בכלל ובוועדה למינוי דיינים בפרט. ציינתי זאת במכתבי התשובה שיצאו מטעמי על כמה פניות שהגיעו ללשכתי בנושא זה מארגונים שונים, וביניהם ארגון "קואליציית עיקר", ארגון "מבוי סתום" ועוד. עוד צוין בתשובה, כי עם כל הרצון שחברי מועצת לשכת עורכי-הדין יבחרו בנציגה אשה, בחירות הנציגים הינן בחירות חשאיות בגוף עצמאי, וככאלה אין בידי הסמכות להתערב בהצבעות חברי המועצה. כאדם שתמיד דאג לייצוג של נשים, קיוויתי שהמועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין תבחר נציגה לוועדה למינוי דיינים, אך לצערי הדבר לא נעשה והמועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין החליטה, לצערי, אחרת. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני, אני יכול לשאול שאלה, בבקשה? <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי ובוודאי, חבר הכנסת. מה שאני יכול גם לומר לך מהניסיון, אם אתה רוצה לשנות את המצב בלשכת עורכי-הדין, תגיש הצעת חוק. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני אשקול את הצעתך. אבל, בכל זאת, אני רוצה לשאול את שר המשפטים: האם בכלל נראה לך שהסיטואציה שבה 50% מהציבור הישראלי הם נשים, אם זה לא אמור להיות מובן מאליו; והאם אתה, אדוני שר המשפטים, ביוזמתך, מתכוון להציע הצעת חוק – בכל מקום שבו יש ועדות, במשרד המשפטים או שנוגע למשרד המשפטים, האם אתה מתכוון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד חבר הכנסת מולה, אני רק רוצה להבין, כי אני כבר חושב שמגיעים אלי אס.אם.אסים או אימיילים. האם אתה מבקש מהשר להתערב בחקיקה בנושאים של לשכת עורכי-הדין? <שלמה מולה (קדימה):> לא, לא, לא. לא לזה התכוונתי. השאלה היא, האם שר המשפטים ייזום חקיקה שבכל הנושא של בחירת דיינים ושופטים 50% יהיו נשים? <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. השר הסביר לך שבעניין זה אין לו סמכות. החוק קובע ולשכת עורכי-הדין – – – <שלמה מולה (קדימה):> אמרתי: האם ייזום את החוק לתיקון, כשר המשפטים? <אורי אורבך (הבית היהודי):> או לפחות יתמוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, בסדר. בבקשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, שאלה נוספת. אתה תשיב לכולם יחד, כדי שלא – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, בקשר לייצוג הולם במערכת המשפט, אם בתי-דין רבניים או בתי-דין שרעיים, האם כבודו נתן את דעתו לעצם העובדה שבהצעת החוק לגבי בחירת הנציג של לשכת עורכי-הדין, יש אפשרות לכך שלא ייבחר נציג מוסלמי מטעם הלשכה בוועדה למינוי שופטים? והדבר הנוסף – האם כבודו נתן את דעתו לפריסה של מערכת המשפט, לעצם העובדה שבמגזר הערבי – סח'נין, עראבה בגליל, במשולש, אפילו ברהט – אין בית-משפט שלום אפילו, על מנת לאפשר גם זמינות ונגישות של מערכת המשפט לריכוזי אוכלוסייה גדולים, שהאוכלוסייה נזקקת להן? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, האם משפחת זועבי אינה משפחה מוסלמית? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> משפחת זועבי כן משפחה מוסלמית, אבל בהרכב המוצא שיהיה של הלשכה – וכבוד השופט תמך בהצעת החוק – התוצאה היא שאם ההסדר המוצע יחול, יש יותר מחשש שלא ייבחר מטעם הלשכה נציג מוסלמי. לכן, אנחנו מבקשים שההסדר המוצע לא יחול על מינוי קאדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני גם רוצה להבין, האם אתה אומר מוסלמי בהבחנה מדרוזי? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לדרוזים זה בית-דין מד'הב, זה הישאם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, זה מד'הב. הבנתי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> המד'הב בבחירה נוספת. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אתה ברור לחלוטין. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> והצעת החוק לא חלה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור לחלוטין. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – לגבי בחירת נציג לבתי-הדין הדרוזיים. לכן אנחנו מבקשים שזה לא יחול, כי אחרת ייווצר עיוות בלתי סביר. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאלתך ברורה לחלוטין. חברת הכנסת עינת וילף, ובאופן יוצא דופן, הואיל והם ביקשו יחד, אני אתן גם לחבר הכנסת אורי אורבך לשאול שאלה, ואני יודע שהיא תהיה קצרה. אף שהרוחב שלה הוא גדול, היא תהיה קצרה. בבקשה, חברת הכנסת וילף. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה. כבוד השר, האירוניה בדבריך היא פשוט, אם יותַר, קצת בוטה. פתאום הנטייה שלך להגיד שלצורך הנשים לא תתערב בבחירות בלשכת עורכי-הדין. בעיני זה קצת, אם יותַר, עלבון לאינטליגנציה. אבל אדרבה, שלא יהיו נשים בבית-הדין הרבני, שסוף-סוף יהיה ברור עד כמה זה מוסד חשוך, ורק בבקשה תתמוך ברעיון שבתי-הדין הרבניים לא יעסקו בכל תחום שנשים מעורבות בו. אם גבר נשוי לאשה, שהנושא לא יבוא לדיון בפני בתי-דין רבניים אלא רק לבתי-דין אחרים, ואז ההפרדה תהיה מוחלטת. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אתה מסכים לעמדתי? <עינת וילף (העצמאות):> האם אתה מסכים? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורבך, בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האם השר ישקול בחיוב את הצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת לייצוג של נשים ברמה כלשהי בוועדות למינוי דיינים? ושאלת ההמשך – מתי תיגמר הבדיחה הזאת של דרך בחירת הוועדה לבחירת דיינים? הרי כולנו מבינים על מה מדובר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מוכרח לומר לך שאתה אומר "כולנו מבינים על מה מדובר", ואתה מדבר אל נציגיך, שזה העם בישראל. אני לא בטוח שכולם מבינים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> רבים מבינים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבים זה בסדר. רבים זה בסדר. כבוד השר ישיב תשובות מלומדות. <שר המשפטים יעקב נאמן:> ראשית, לחבר הכנסת שלמה מולה; אני אלך לפי סדר השואלים. אני לא עוסק כרגע בשינויי חקיקה לגבי בתי-הדין הרבניים. הנושא הזה הוא דבר, כפי שקוראת לו הגמרא, "דבר שצריך בדיקה", והנושא הזה צריך להיות נדון. לגבי ייצוג נשים, אני לא שכחתי שהייתי עד לפני למעלה משנתיים וחצי עורך-דין. יש חוקים במדינת ישראל שמחייבים ייצוג נשים בכל ועדה, ואני מניח שאלה שטוענים שזה לא הוגן ולא ראוי שנשים לא תהיינה חברות בוועדה למינוי דיינים, יפעלו בהתאם לחקיקה הקיימת היום במדינת ישראל. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני לא עוסק כרגע בשינויים בסמכויות בתי-הדין הדתיים לכל העדות. הדברים האלה הם דברים שטעונים דיון מפורט, כי יש טענות לכאן ולכאן לכל אחד מסוגי בתי-הדין, והנושא הזה – אי-אפשר לדון בו ככה, כלאחר יד, ולתת תשובה ולפתור את הבעיה. סוגי בתי-הדין הדתיים, גם של המוסלמים, הם בתי-דין שלכל אחד מהם יש הרקע שלו, וצריך לעשות את הדבר בעדינות על מנת למנוע קרע נוסף בין העדות במדינת ישראל. לך, חברת הכנסת עינת וילף, אני כמובן מדגיש: בתי-הדין הדתיים במדינת ישראל, ובעיקר בתי-הדין הרבניים, הם כדי לשמור על האחדות של עם ישראל וכדי למנוע פירוד בעם לחטיבות, לעדות וכיוצא באלה. אני מציע לשמור על אחדות העם היהודי, כי זה בנפשנו. אשר לשאלה מדוע אין אשה בוועדה למינוי דיינים, אמרתי כבר, עוד לפני הדיון, כפי שכתבתי לארגוני הנשים, שמן הראוי שתהיה אשה בוועדה, וישנם היום חוקים במדינת ישראל שצריכים לפעול על-פיהם. חבר הכנסת אורבך, אני מתאר לעצמי שאתה לא מצפה שאני אתן לך תשובה מפורטת על הרעיונות הנשגבים הללו, איזה שינויים יש לעשות כרגע בבתי-הדין הדתיים וכיוצא באלה. הנושא הזה הוא בהחלט נושא, כפי שהדגשתי, בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה. ואני רוצה לבוא ולומר: עם הקמת המדינה כתב הרב הרצוג, זכר צדיק לברכה, מאמר מאוד מפורט בנושא הזה, למה יש צורך לשמור על הדין הדתי לגבי יהודים בנישואים וגירושים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ואני באמת מציע לכל אחד מחברי הכנסת המתעניין לראות את מאמרו, באמת, המהותי והיסודי של הרב הרצוג, זכר צדיק לברכה, הרב הראשי לישראל בתקופת הקמת המדינה. חבר הכנסת מולה, אדוני יכול לחזור לוועדת הכנסת, כי בעוד חמש דקות אני מאפשר להם להמשיך בהצבעות – – – 10:45, אז אני רק הודעתי להם להימנע מהצבעה כל עוד אתה לא מגיע, אבל אני משחרר אותך, ונא להודיע להם שבתוך חמש דקות חבר הכנסת מולה יבוא ואז הם יוכלו להמשיך את ישיבת הוועדה כסדרה. חבר הכנסת, השר לביטחון הפנים – אשר אפילו אם אני לא רואה אותו אני יודע שהוא באולם, כי אף פעם הוא לא מאחר והוא באמת נאמן למליאה ונאמן לדמוקרטיה הישראלית, השר יצחק אהרונוביץ – יעלה ויבוא וישיב על שאילתא של חבר הכנסת יצחק הרצוג, הלוא הוא בוז'י, בנושא: כתובות "תג מחיר" ופעולות נגד פעילה ב"שלום עכשיו". חבר הכנסת הרצוג, קודם לקרוא את השאלה, ואחר כך תוכל להוסיף ככל העולה על רוחך. <343. כתובות "תג מחיר" ופעולות נגד פעילה ב"שלום עכשיו"> <יצחק הרצוג (העבודה):> ברור. בעקבות פעילויות "תג מחיר" כלפי פעילת "שלום עכשיו" חגית עופרן ונגד הארגון, שכללו כתובות נאצה ואיום על פצצה שהוטמנה במשרדיו, רצוני לשאול: 1. האם קיימת סכנה של רצח פוליטי נוסף? 2. מה עושה המשטרה בנושא? 3. מה ייעשה כדי להקצות כוחות מיוחדים לחקירה זו? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתה יכול לשבת או לעמוד, איך שאתה רוצה. כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מבירור הפרטים עולה כי ב-10 בנובמבר רוססו כתובות "תג מחיר" במשרדי "שלום עכשיו" בירושלים. בהמשך, ב-13 בנובמבר, רוססו כתובות נוספות, וכן התקבל דיווח באינטרקום של הבניין על פצצה שהוטמנה לכאורה במקום. משטרת מחוז ירושלים פתחה בחקירה נמרצת של האירועים, תוך שימוש באמצעים מגוונים. כעבור יומיים עצרה המשטה חשוד, והוא הודה בחקירתו בביצוע המעשים. החשוד עודנו במעצר. אשר לאירוע השני, הרי שבלילה שבין 11 ל-12 בספטמבר רוססו כתובות נאצה בחדר מדרגות ביתה של פעילת "שלום עכשיו" גברת עופרן. גם במהלך הלילה שבין 7 ל-8 לנובמבר רוססו כתובות נאצה. כמו כן רוססו כתובות על גבי רכב שחנה במקום וזוהה כשייך לשכנתה של גברת עופרן. משטרת ישראל, מחוז ירושלים, פתחו בחקירה מקיפה של האירועים, בשיתוף אמצעים שונים, והתיק עדיין מצוי בחקירה. אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל עושה כל אשר לאל ידו, תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותו – גלויים, סמויים – על מנת לסכל את כלל העבירות, לרבות אלה על רקע פוליטי-אידיאולוגי. כל מידע בדבר כוונה לבצע עבירה מהסוג האמור, כמו גם כל תלונה המוגשת בעניין, נבדקים ונחקרים על-ידי המשטרה עד תום, מתוך מטרה למנוע התרחשות עבירות מסוג זה. בתוך כך, האגף לחקירות ומודיעין של המשטרה מינה צוות חקירה מיוחד וכוחות משימה מיוחדים לטפל באירועים של פשעי שנאה והוקצו משאבים מיוחדים לטיפול מוגבר תופעה, מתוך הבנה של חשיבות הנושא ובמטרה להביא למיצוי החקירה בזמן קצר. מתקיימות הערכות מצב סדורות ביחס לאישים המאוימים במסגרת מילוי תפקידם הציבורי. בהערכות המצב נבחנים בין היתר רמת האיום, סל האבטחה, דרכי הפעולה של המשטרה והתקדמות בחקירה. הדברים מעוגנים בנוהלי העבודה של משטרת ישראל, ואני אישית מפקח עליהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת הרצוג. We have a delegation from Tonga. We would like to emphasis that the former minister and now member of the Opposition, Knesset Member Herzog, is the son of the sixth President of Israel. Hertzog visited your country as the official of the Israeli State. Welcome to all of you. We will welcome you in the near future. <יצחק הרצוג (העבודה):> It was 1986. מכובדי השר, קודם כול, תודה על התשובה המפורטת. הנושא שהזכרת, בנוגע לסל אבטחה – בפועל, מה שאנחנו מבינים הוא שיש בארגוני זכויות האדם כמה אנשים מאוימים, שהם מאוימים באופן קבוע. בהינתן כל מכלול הסמנים המעידים המתריעים, השאלה היא: ראשית, האם ננקטים צעדי מנע, לרבות אבטחה היקפית, הן לחגית עופרן עצמה, שהפכה להיות סוג של מטרה, והן לארגון? ושנית, האם בפועל, כאשר אדוני רואה את התמונה בכללותה, אתה רואה החרפה וחשש לרצח פוליטי? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. נא לשבת. אתה עוד לא עונה. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר. אחרי שאני מצטרף לגינוי של ריסוס כתובות ואיומים בפצצות, אני מבקש לשאול כך: ארגון "שלום עכשיו", באמצעות "שלום עכשיו" ארצות-הברית, הצטרף לעתירה לבית-המשפט העליון בארצות-הברית כדי למנוע את רישומו של מי שנולד בירושלים כמי שנולד בישראל. כלומר, "שלום עכשיו" מבקש להוציא את ירושלים ממדינת ישראל. אני מבקש לשאול: 1. האם אין כאן חשש לביצוע עבירה מסוג בגידה? 2. מה עושה המשטרה בנושא? 3. מה ייעשה כדי להקצות כוחות מיוחדים לחקירה שצריכה להיפתח נגד "שלום עכשיו" בסוגיה זו? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת גנאים, בבקשה, ביקשת שאלה נוספת. אני מצטער שאני מפריע לך בשיחת הטלפון אבל אין לי ברירה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש כבוד השר, היתה פעולת "תג מחיר" לפני חודשים בכפר טובא–זנגרייה. שם נשרף מסגד והעניין גרם לזעם ולתסיסה. היו עצורים. הבנתי ממה שידעתי שהם שוחררו. אני רוצה לדעת מכבוד השר, מה נעשה בדבר? מה ההתקדמות בנושא הזה? שנית, אני חושב שהגיע הזמן לטפל בשורש הבעיה, ושורש התופעה הזאת הוא עם אלה שנותנים לגיטימיות, אם בפסקי הלכה או בדברים אחרים מהרבנים השונים, ובראשם הרב של צפת. אני חושב שהגיע הזמן באמת לטפל בשורש הבעיה הזאת, וזה בכל מיני רבנים או אנשי דת שבאמת נותנים לגיטימיות לכל הפעולות שמכונות "תג מחיר". <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, רבותי. כבוד השר ישיב על השאלות. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תראו, אני חייב לומר בפתח הדברים – חבר הכנסת הרצוג, לגבי סל האבטחה. סל האבטחה ניתן לאנשים מאוימים שידוע למשטרה עליהם, וזה בעיקר אנשי ציבור, ולצערי גם אנשים ממערכת אכיפת החוק, שופטים, פרקליטים, משטרה. יש סל אבטחה – כולל ראשי ערים שאתה מכיר. אתה עד לא מזמן ליווית אותי בכל הסוגיות האלה. לאנשים מתנועות כאלה ואחרות שמרגישים מאוימים – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> יש תלונות של אנשים שאוימו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה שאוים ויש תלונות במשטרה זה בסדר ויש טיפול משטרתי. אני מדבר על התנועות או אנשים ספציפיים שמרגישים מאוימים. הם חייבים – אני אומר: חייבים – להגיש תלונה במשטרה על רמת האיום, על החשש מהאיום, והמשטרה כמובן נוקטת צעדים, כולל סיורים מוגברים או בדיקת חבלנים או כל דבר אחר. זה נוהג שקיים במשטרה לגבי אישי ציבור או אנשים ספציפיים המרגישים מאוימים. לגבי השאלה ששאלת – האם קיימת סכנה של רצח פוליטי נוסף? זו שאלה. זו שאלה, ואתה בטח מחכה לתשובה חדה וברורה מבחינתי. אני, קודם כול, מתפקידי להיות מודאג, אחרת אני לא אמלא את תפקידי. אני מודאג, שר מודאג שדואג באמת לביטחונם, לשלומם של אזרחי מדינת ישראל. האם קיים חשש כזה? הוא קיים. הוא קיים. גם אנחנו, גם שירות הביטחון הכללי, מתפקידנו להיות ערניים, לעשות את כל הפעולות ולמצות את החקירה ולהתייחס לכל מידע שנכנס. זה יכול להיות בגורמי ימין, זה יכול להיות בגורמי שמאל, זה כל המפה הפוליטית שאנחנו מכירים. אבל האם קיים? גם לפני רצח רבין, זיכרונו לברכה, לא דיברו על זה וחשבו שזה לא יקרה, וזה קרה. לכן אני אומר: אנחנו מודאגים, אנחנו צריכים להיות מודאגים, צריכים להיות קשובים, צריכים לקחת את הכול בצורה רצינית, וככה המשטרה ואני כשר לביטחון פנים נוהגים. חבר הכנסת אלדד, לגבי "שלום עכשיו" וירושלים. הסוגיה כרגע לא מונחת לפני – האם מבצעים פעולות חוקיות או לא חוקיות. תפקידה של משטרה ישראל לקבל תלונה. אתה באמת העברת פה עכשיו כמה דברים שצריך להעביר למשטרה, להבנתי, כדי שתפתח בחקירה, אם יש מקום לפתיחה בחקירה. לכן, אני לא רוצה להתייחס כרגע לדברים שנאמרו, או להגיד, או למסור שחייבים לעבור ולהעביר את החומר הזה למשטרה ישראל לבחינה. שרפת המסגד בטובא, חבר הכנסת גנאים – אני אישית ביקרתי כמה פעמים שם. אני מעורב בחקירה. היו כמה מעצרים, היו כמה שחרורים. החקירה היא לא פשוטה, החקירה היא לא פשוטה. אנחנו יודעים את הכיוונים; אנחנו – המשטרה יודעת את הכיוון הכללי של המבצעים את השרפה. צריך רק בסוף להביא את הראיות כדי להעמיד את האשמים לדין. זו המשימה. התיק עדיין פתוח, התיק עדיין בעבודה. ניתנה לזה עדיפות עליונה, כמו לכל האירועים המכונים "תג מחיר", גם ביהודה ובשומרון וגם בתוך הארץ – תופעות חמורות מאוד, והמשטרה מינתה צוות חקירה מיוחד, עם היחידות הכי טובות שיש, כמובן בשיתוף שירות הביטחון הכללי. אני יודע שישנה התקדמות יפה מאוד בתיקים עצמם, בסך כל התיקים. נתתי דוגמה אחת, מה שחבר הכנסת הרצוג דיבר, אבל יש עוד כמה תיקים כרגע בעבודה מתקדמת, וגם הנושא של שרפת המסגד בטובא – אני מקווה שגם שם באחד הימים יהיה גילוי. לגבי פתיחת חקירת הרב הראשי בצפת, אתה קראת כמוני – אני קיבלתי את זה כבר לפני כן – שהיועץ המשפטי הורה למשטרה לפתוח בחקירה. החקירה תיפתח. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני עוד יישאר כי יש לו עוד שאילתא. כבוד השר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ, ישיב על שאילתא דחופה של חברת הכנסת חנין זועבי בנושא: טיפול באסירים נשאי HIV, שזה איידס. <344. טיפול באסירים נשאי HIV> <חנין זועבי (בל"ד):> נודע לי על אסיר שהוחזר לכלא, שנאנס ביוני 2011 ושוחרר. מבדיקת דם שנערכה בעת החזרתו התברר שהוא נשא HIV. ברצוני לשאול: 1. כיצד קורה דבר כזה – גם האונס; אני לא יודעת אם האונס הוא בכלא או מחוץ לכלא. כיצד דבר כזה קורה? 2. האם נערכה בדיקה לאנס ולאסירים באגף? 3. מה נעשה להגנת אסירים וקרובים מהידבקות? 4. כיצד מטופלים נשאים בכלא? <היו"ר ראובן ריבלין:> תוכלי אחר כך להוסיף. כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מבירור הפרטים עולה כי מדובר באסיר השוהה באגף אסירי עבודה, אגף נקי מסמים, וזאת על מנת לסייע לו לפי בקשתו. בעקבות טענתו שאינו מסתדר עם שאר האסירים, הוא עבר כמה תאים, ולבסוף שובץ עם האסיר שעמו הוא מיודד. בחודש יוני התלונן האסיר כי נאנס על-ידי שותפו לתא. האסירים הופרדו מיידית, ונלקחו לבדיקה קלינית במרפאה כמתבקש לאחר דיווח של אירוע מסוג זה, אף שלא נמצאו ראיות לתקיפה מינית. שני האסירים לא נמצאו נשאי HIV, ולראיה – האסיר התוקף לכאורה עדיין מרצה את מאסרו, וכאמור הוא אינו נושא HIV. האסיר המתלונן שוחרר בחודש יולי, וב-23 בספטמבר נאסר בפעם ה-11. בבדיקה שנערכה הוא אובחן כנשא של HIV. לעניין החזקת אסירים נשאי HIV, הרי שאסיר נשא מקבל טיפול רציף ושוהה במקומות שאינם מהווים סיכון להדבקה, כאשר הוא ממוין לאגפים שבהם שוהים נשאי HIV אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זועבי, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת מסעוד גנאים. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני השר, ברשותך, נדבר גם על התופעה של האונס בבתי-הכלא, הרי אנחנו לא מדברים רק על נשאות של HIV. וגם שאלה בנוגע לנשאות של HIV – עד כמה התופעה הזאת נמצאת רווחת בבתי-הכלא? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. ברשותך, אני רוצה הערה מקדימה לפני השאילתא לכבוד השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל זמן שהיא תהיה לעניין, אין בעיה. <דב חנין (חד"ש):> הכלי הזה, אדוני היושב-ראש, של שאילתא בעל-פה הוא אחד הכלים הפרלמנטריים החשובים ביותר שיש לנו. הוא לא רק כלי של מגיש השאילתא – במקרה הזה חברת הכנסת זועבי, במקרים אחרים חברי כנסת נוספים – אלא כלי של כולנו. לכן, היכולת שלנו להשתתף בדיונים האלה מאפשרת לנו להשתתף במיני דיונים עם השרים, לברר שאלות דחופות ואקטואליות גם אם לא אנחנו הגשנו את השאילתא במקור. למה אני אומר את הדברים? מכיוון שבשבועיים האחרונים פעם אחר פעם אנחנו נקלעים למצוקה שנגרמת בגלל רצונה של הקואליציה לשנות את התנהלותו של בית-המשפט העליון. פעם אחר פעם אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו צריכים להיקרע בין הרצון שלנו להיות במליאה ולהשתתף בדיוני השאילתא לבין כל מיני רוויזיות או המשכי דיונים שמתנהלים בוועדות. אדוני היושב-ראש, אני ער לסמכותך מכוח סעיף 98ב לתקנון הכנסת לאפשר מטעמים מיוחדים המשך של ישיבות. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שאתה עושה את זה כדי לאפשר לנו את התפקוד הרגיל של העבודה. נדמה לי שמה שראינו בשבועיים האחרונים מחייב איזה שיקול מחדש. אני לא מדבר על מה שהיה ומה שקורה היום, צריך להסתכל על העתיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע שתכתוב לי מכתב בעניין זה, אנחנו נדון על כך גם בנשיאות. אני מוכרח לומר, הסמכות היא שלי, ולא של הנשיאות. יחד עם זה, אני צריך לראות את טובתה של הכנסת ואת טובת הדיון. יש לפני התלבטויות מה קודם למה, מי רוצה לנצל את התקנון לטעמו. זאת אומרת, האם רוצים אנשים להיות פה כדי לא להיות בוועדות, או הוועדות רוצות שאנחנו נקיים פה דיון כדי שהם לא יהיו בוועדות. אז את הדברים האלה – עוד לא ירדתי. עד היום הנוהג היה, שכן חברי הכנסת עשו להם מנהג שיום שלישי הוא יום אופציה, זה אופציה. אני ואתה נמצאים פה, אני אומר את זה בצורה חד-משמעית – אני מוכרח להיות כי אני יושב-ראש, יש לי גם יותר משכורת ממך. אבל אתה נמצא פה כל יום שלישי. רק אני אומר לך – הכנסת, יש שרים לשעבר, פה יש שרים לעתיד. אנשים ביום שלישי – זה אופציה: מי יש לו זמן, בא; מי אין לו זמן, לא בא. זה דבר נורא. זה דבר נורא. לכן, אני, כאשר יושבת ועדה מ-08:00 או מ-09:00, והיא בעיצומה של הישיבה, ופה אנחנו דנים בדרך כלל בשאלות שמעניינות את הציבור ואת חבר הכנסת ששואל, כי הוא נושא מיוחד במינו, אני נתתי – כפוף להצבעות כמובן; למשל הפסקתי דיון בוועדה כי חבר הכנסת שלמה מולה שאל שאילתא. אבל בהחלט יכול להיות שנחזור לתקנון המקורי ונאמר: למה לבוא ולחפש תירוצים? בשעה 11:00 כולם פה ונגמר. אני הבנתי. חברת הכנסת עינת וילף, את אומרת לי כן, אבל כמה חברים בסיעתך, ואת ראש הסיעה, ינסו לומר לך שהם גם חברי ממשלה, ויש להם רעיונות אחרים בקשר ל"כן" שלך, את מבינה? הואיל ואני, כבר יש לי חברים שהם יותר צעירים ממני והם ראשי ממשלה, את, יש לך חברים שהם יותר מבוגרים ממך והם ראשי ממשלה – תאמיני לי, הם יבואו ויעירו לך על ההערה. אני שמעתי את הערתך, ואקח אותה לתשומת הלב בצורה הרצינית ביותר. עכשיו, לשאילתא. <דב חנין (חד"ש):> אדוני השר, אתמול התקיימה בתל-אביב הפגנת מחאה בנושא החקיקה לטעמי האנטי-דמוקרטית שעוברת בכנסת. בסיומה של ההפגנה הזאת צעדו חלק מהמפגינים לכיוון בית-ז'בוטינסקי בתל-אביב, ושם התרחשה תקרית שאני רואה אותה בחומרה רבה. אני לא הייתי במקום, אבל לפי הטענות שהובאו בפני, המשטרה השתמשה בהפגנה בעיר תל-אביב בגז פלפל כדי לפזר את המפגינים. אני שמעתי שטענת המשטרה היא שמפגינים הפעילו את הגז הזה. הטענה הזאת נראית על פני הדברים תמוהה. אני יודע, אדוני השר, שאתה בוודאי לא יודע כרגע לענות לי, אבל אני מנצל את ההזדמנות כדי לבקש ממך לבחון את העניין הזה ולבדוק אותו לעומקו. יש דרכים לפזר הפגנות, אם יש צורך לפזר אותן, אבל גז פלפל בוודאי איננו אחת האופציות שעומדות בפני המשטרה לפיזור הפגנה אזרחית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת גנאים. רבותי, אני חייב לקיים את ישיבות הכנסת, לא לפתור כל רגע בעיות. אני אומר, אם היה שיהוי בהחלטות הוועדה והיינו יכולים לגמור עד 10:45 כתוצאה מאילוץ שאני אילצתי אותם, על-פי בקשתו הצודקת של חבר הכנסת שלמה מולה, אנחנו נמצא את הזמן לאפשר לוועדה, כפי שעשיתי לפני שבוע, מייד לאחר החקיקה הפרטית, לקיים דיון ולדון. חבר הכנסת גנאים, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, האלימות נגד נבחרי הציבור הערבי נמשכת. היום בבוקר נורו יריות על ביתו ועל רכבו של ממלא-מקום ראש מועצה מקומית בועיינה שבגליל, והוא מצטרף לשורה ארוכה של נבחרי ציבור ערבים שמאוימים באלימות. אני מנצל את ההזדמנות ושואל את השאלות שתמיד שואלים אותן: מה עושה המשטרה למיגור תופעה מסוכנת זו כדי שלא נהיה חס וחלילה עדים לרציחתו של נבחר ציבור? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תשאל והשר כמו גליליאו גליליי יאמר, ואף-על-פי-כן נוע תנוע. בבקשה, כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי, לגבי השאלה של חברת הכנסת חנין זועבי, אני אמרתי שבמקרה הספציפי שדיברת לא נמצאו ראיות לתקיפה מינית, במקרה הנקודתי שדיברת עליו. שאלת שאלה כללית – האם יש מקרי אונס או תקיפות מיניות בשירות בתי-הסוהר ובין האסירים? התשובה היא כן, זה קיים. התופעות האלה קיימות, וצריך לצמצם אותן. השב"ס עושה את כל המאמצים לצמצם את התופעות האלה עד כמה שזה ניתן. להגיד לך שזה לא קיים – זה לא נכון. להמשיך במאמצים, כולל הפרדות, כולל מקרים שיש מידע מודיעיני כזה או אחר ומייד עושים את זה. אבל לצערי, אני אומר, זה קיים בשירות בתי-הסוהר בין אסירים, וצריך להמשיך לטפל בתופעה הזאת. היא תופעה לא טובה, וכמובן היא מטופלת על-ידי שירות בתי-הסוהר. חבר הכנסת חנין, אני, כמוך, לא הייתי אתמול בהפגנה – אתה היית אבל לא השתתפת באקט של הפיזור; אני עודכנתי רק בדיווחים של הבוקר על מה שקרה שם. א. זה שווה תחקיר, כדי לראות מי-מה-מו, מה קרה שם, איזה אמצעים, גם את הצד של המפגינים, וכמובן גם את הצד של הפעלת המשטרה או הפעלת-יתר של אמצעים כמו גז פלפל שדיברת עליו. אני רוצה לבדוק את התחקיר. אני מתחייב לחזור אליך עם תשובה הרבה יותר מוסמכת. אלימות במגזר הערבי, חבר הכנסת גנאים. אני באמת אומר לך, ואני אומר את זה לחבריך: תמשיכו לדבר על זה. אני מבקש לדבר על זה, להעלות את זה גם בכנסת, גם בוועדות, גם בכפרים. זה נושא מאוד חשוב, זה אחד הנושאים המרכזיים שאני מטפל בהם מאז כניסתי לתפקיד. גם בתחום האכיפה וגם בתחום הגילויים של התיקים – הירי הזה לעבר אישי ציבור, ראינו את זה שם, ראינו את זה גם בבחירות האחרונות שהיו במשולש, ובכלל, יש גם ראשי ערים מאוימים. תופעות קשות, באמת תופעות שצריך להמשיך לטפל בהן. אני אומר שמתפקידה של המשטרה לגלות את המבצעים. אני לא מטיל אחריות על מישהו אחר. מצד שני, אני חוזר ואומר, אני מצפה מהתושבים, מאישי ציבור ומחברי כנסת לסייע למשטרה – א. לעקור את התופעה, לגנות את התופעה, וגם אם אפשר לסייע בגילוי המבצעים. אלה תופעות מסוכנות, ובסוף נפגעים חפים מפשע. כל פגיעה באדם – זה לא צריך לקרות, ואני באמת מנצל את ההזדמנות לומר גם לכם שאתם עושים – אני אומר שאתם עושים גם, אבל להמשיך לטפל בתופעה הקשה גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גנאים, בכל הקהילות בעולם, אדוני השר, קהילה שלא מתמודדת, נלחמת ואומרת לאנשים פורעי חוק בתוך קהילתה: לא בבית-ספרנו, קשה מאוד למשטרה, אם יש גמגומים. אין מקום שבו יש סוחטים, אלא אם כן יש נסחטים. במקום שאין נסחטים, תאמינו לי, אין סוחטים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל זה כולנו, זו אחריות של כולנו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני חייב לחזק את יושב-ראש הכנסת, שבאמת עוזר לי פה בתחום הזה, וגם לכם, כי יש לנו הרבה עבודה לעשות, אבל בסוף אנחנו נעשה את זה יחד. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, השר הבא שהיה צריך להשיב על שאלה נמצא בקבינט. אני בטוח שהדיונים בקבינט חשובים מאוד – או יתחילו ב-06:00. בשעה 11:00 הכנסת ביום רביעי היא לרשותם של חברי הכנסת, ואני מודיע לממשלה, שאם חבר ממשלה לא יגיע להשיב על שאילתות, הכנסת תנהג באותה מידה שהוא נוהג כלפי הכנסת, גם אם הוא צריך ללכת לקבינט. שהקבינט ידאג לכך שבשעה 11:00 חבריו אשר צריכים לתת תשובות לכנסת יהיו כאן. אני יודע שהשר עוזי לנדאו – אני אומר את זה דווקא מפני שהשר לנדאו מאוד ממושמע ושועה לכל דרישות חברי הכנסת ותקנון הכנסת ובאמת נאמן לכנסת, אבל אני אומר את זה לממשלה בצורה חד-משמעית: לא יכול להיות שיגידו לי, אלא אם כן יש איזה נושא; אם השר לביטחון פנים, שהוא חבר בקבינט, נמצא פה – אם הוא נמצא פה, סימן שכל אחד יכול להיות פה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש לשעבר של האספה המחוקקת של מלכות טונגה לורד טוילקפּה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, ברשותכם, נא לשבת. יש לי הכבוד הגדול, שרי וחברי הכנסת, לארח כאן היום את לורד טוּילָקֶפָּה, יושב-ראש הפרלמנט של טונגה לשעבר, יחד עם המשלחת ממדינת טונגה, מלכות טונגה. ברוך הבא, אדוני. (מחיאות כפיים) ברוך הבא, אדוני, לירושלים, בירת ישראל המאוחדת, ולכנסת, משכן הדמוקרטיה בישראל. לורד טוילקפה הוא ממלא-מקומו של לורד לאסיקה, היושב-ראש ה-17 של פרלמנט טונגה, שחלה ונבצר ממנו להופיע בפנינו. אנו מאחלים מכאן ברכת החלמה מהירה ללורד לאסיקה, היושב-ראש בפועל של פרלמנט טונגה. Your Lordship, בהזדמנות נפלאה זו אנו שולחים מירושלים את ברכותינו החמות להוד מעלתו, ידידנו וידיד מדינת ישראל המלך ג'ורג' טאוּפוּ החמישי מלך טונגה. אנו מאחלים לו מכאן, מירושלים, בריאות ואריכות ימים. מכובדי, ישראל וטונגה מקיימות יחסים דיפלומטיים ידידותיים וחמים כבר משנת 1977. השנה שבה ביקר הנשיא הרצוג בממלכה זו – רבים זוכרים את ביקורו ההיסטורי של הנשיא הרצוג, זיכרונו לברכה, בטונגה ואת ביקור הגומלין של מלך טונגה דאז, הוד מעלתו טאופו הרביעי, בירושלים. אף לי היה העונג והכבוד להתארח במעונו הרשמי של המלך. במסגרת ביקורי נפגשתי עם אורחינו היום ועם חברי ממשלת טונגה. ביקורי בטונגה והאירוח הנפלא שזכיתי לו היו אות לידידות עמוקה ורבת שנים בין מלכות טונגה למדינת ישראל, ידידות שאנחנו מקווים שעוד תלך ותעמיק. טונגה וישראל משתפות פעולה בתחומי החקלאות והבריאות. בנוסף, מדינת ישראל עושה מאמצים רבים על מנת לסייע למלכות טונגה במלחמה במגפת הסוכרת והשפעותיה הקשות על האוכלוסייה. שיעור החולים, חברת הכנסת אדטו, בסוכרת בטונגה הוא מהגבוהים בעולם. סובלות ממנה נשים הרות רבות, וקיים חשש שהמחלה תהפוך לגנטית. במהלך ביקורי, ישראל שיתפה פעולה עם הארגון היהודי-אוסטרלי "אינסולין לחיים" והעבירה לטונגה משלוח גדול שכלל בעיקר מכשור רפואי למדידת סוכר ומזרקים. טונגה וישראל משתפות פעולה בזירות בין-לאומיות, וניתן לומר שטונגה היא מידידותינו האמיצות ביותר והנאמנות ביותר. אנחנו מעריכים את טונגה על תמיכתה העקבית בישראל באו"ם ובפורומים הבין-לאומיים. מצאנו באנשי טונגה ידידי אמת, ואנחנו מביטים קדימה לעבר הידוק שיתוף הפעולה. Your Lordship, כנסת ישראל והבית הזה הם משכנה האמיתי של הדמוקרטיה הישראלית. בבית הזה מתנהלים ויכוחים ודיונים, והוא משמש במה ומוקד להבעת דעות ולליבון סוגיות מהותיות. ישראל גאה במורשתה, מורשתה הדמוקרטית, והיא תמשיך לטפח אותה ולדאוג לחוסנה. בביקורך, אדוני הלורד, בירושלים תוכל להיות עד מקרוב לנחישותה של ישראל לשמור על חופש הפולחן של כל הדתות ולמחויבותה להבטיח גישה חופשית למקומות הקדושים לכל המאמינים מכל הדתות. אני מאחל לך ולמשלחתך המשך ביקור נעים ומרתק. Welcome to Israel, welcome to Jerusalem our capital, and welcome to our Shrine of democracy, the Parliament of Israel, the Knesset. Welcome. )מחיאות כפיים) Member of Knesset Nizan Horovitz was at the time working at the radio. He was one of the announcers of the radio, and he was escorting the president of Israel, president Herzog at the time, and he was also in your wonderful country. You are most welcome all of you. God bless all of you, and have a nice stay with us in Israel. אוקיי, עוד פעם מחיאות כפיים – לכבוד הורוביץ. עכשיו אנחנו מוחאים כפיים להורוביץ. בבקשה, רבותי. (מחיאות כפיים) הורוביץ, לא עוד הרבה פעמים ימחאו לך כפיים פה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לכבוד הרצוג. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת לא חוכמה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שהם זיכרונם לברכה – – – <קריאה:> הגיע שר התשתיות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז, מאה אחוז, חבר הכנסת הרצוג, תודה על הערתך. <שאילתות דחופות> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הואיל והשר לנדאו – הנה השר לנדאו נמצא אתנו ויעלה ויבוא, יגיע וייראה ויירצה ויישמע מעל במת הכנסת וישיב על שאילתא דחופה של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא ייקור תעריפי החשמל. שאלה נוספת לאורלי לוי אבקסיס, אם תהיה נוכחת. חבר הכנסת מקלב, נא להקריא את השאלה, השר ישיב, ואתה תוכל לשאול עוד כהנה וכהנה. <345. ייקור תעריפי החשמל> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, פורסם כי תעריפי החשמל עומדים להתייקר במידה משמעותית: כ-30%. עליית המחירים היא אחד ממחוללי המחאה הציבורית. רצוני לשאול, מכובדי השר: 1. אם בתקופת משבר עסקינן, מדוע אין משתמשים בחלופות זולות יותר, או לחלופין, הורדת מיסוי? 2. האם זהו המסר הממשלתי על הפנמת המחאה הציבורית? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת מקלב, קביעת תעריפי החשמל נעשית על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל מכוח סמכותה על-פי החוק. בהקשר זה הרשות הינה גוף עצמאי, שאיננו כפוף למשרד התשתיות הלאומיות, ועל-פי הנחיית היועצת המשפטית של המשרד, אסור לי אפילו להתערב – – – <קריאה:> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> זה ודאי. לא לומר מלה, לא להתבטא. זה תפקידה של הרשות הציבורית לחשמל. ובכל זאת, אני אומר מה עמדתי בכל הדברים האלה שמשפיעים באורח ישיר על משק החשמל. יצוין כי אפשר להקל את העלאת תעריפי החשמל על-ידי הפחתת המיסוי על הסולר והפחם. היבט זה הוא בסמכות משרד האוצר. המשמעות היא הפחתה של 10.46% מההוצאה השנתית על חשמל, בסך הכול כ-2 מיליארד שקלים. גם בהעלאה האחרונה – היא היתה מתונה יותר, משום שהאוצר ויתר על כ-70% מן המסים על הסולר. נוסף על כך, יש לדעת כי גם הכניסה לתחום ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, שעלותו גבוהה במידה ניכרת מזו של ייצור חשמל באמצעות דלקים פוסיליים – הכוונה לפחם ולגז טבעי – עלולה להביא להעלאת תעריפי החשמל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת מקלב, ואחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני השר. מקובל עלינו, באמת, שאתה לא יכול להתערב בתעריפי החשמל, אבל הרשות לתעריפים לשירותים ציבוריים קובעת את המחיר שלה מתוך העלות שעולה לה החשמל. כאן באה השאלה: חלק גדול מהמרכיב – חלק גדול מהמרכיב של עלות החשמל זה המיסוי. אם מדובר על עליית מחירים, שאנחנו – בגלל משבר הגז שבא ממצרים אנחנו צריכים היום להשתמש באלטרנטיבות יקרות יותר, אבל היקרה יותר חלקה הגדול נובע ממיסוי – אם הממשלה תוריד את המיסוי, במקרה הזה, מכיוון שמדובר לעת חירום – זה לא צריכה רגילה, זה צריכה שהיא באמת עוברת על מה שבכלל תכננו במיסוי, זאת הכנסה נוספת על מה שאמור להיות בכלל מיסוי – אל תיקחו את המיסוי על הסולר, ממילא לא יצטרכו להעלות כל כך הרבה את מחיר החשמל. אני אומר מעבר לזאת, גם שימוש בדברים מזוהמים יותר, הרבה יותר, כמו מזוט, אם מדובר – כשאני צריך להחליט על עלייה של 30% במחירי החשמל או להשתמש בתחליפים שהם אולי מזהמים אבל הציבור יוכל לעמוד בתשלומים – 30%, אין ספק שזאת עלייה דרמטית שהציבור לא יוכל לעמוד בה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> חבר הכנסת מקלב, אני כמעט אומר שאני מסכים אתך בכל לב. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, רק שנייה. חברת הכנסת אורלי לוי היתה רשומה מראש, אבל היא לא היתה פה, אז אישרתי גם לחנין וגם לזבולון אורלב. אני נותן את הקדימות לחברת הכנסת אורלי לוי, ואאפשר גם לזבולון אורלב וגם לחנין לשאול שאלה נוספת. רבותי, רק שנייה אחת – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אולי נזמין לפה גם שר נוסף שישיב על כל השאלות האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כדי להסיר כל ספק מלב לגבי נושאים שנתבקשתי להכריע בהם כשאני יושב על הבמה – הראשון שביקש ממני להכריע כשאני על הבמה היה יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה לפני איזה חצי שנה, ומאז למדתי לקח. רבותי, הוועדות שאני מאפשר להן לקיים דיונים יכולות לקיים אותם עד תחילת ההצבעות. הודעתי להם – אנחנו נצלצל רבע שעה לפני סיום. אם הוועדות יכולות, או יש רוויזיות עד אותו תאריך – עד אותו זמן שנקבע, יעשו ככל היכולת עליהם, כפוף לההערה שהעיר לי דב חנין, שבהחלט צריך לשקול אותה. אני אומר לכם, אם מישהו קבע לשעה 12:15, ואנחנו נסיים לפני 12:15, והפעמון צילצל ועבר רבע שעה, לא יכולים לקיים הצבעות ודיונים – – <יואל חסון (קדימה):> בזמן החקיקה הפרטית. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בזמן החקיקה הפרטית. כרגע אנחנו נמצאים עדיין בשאילתות, ולכן אני אפשרתי זאת. אם נקבע ל-12:15, מי שקבע את הזמן הזה לוקח את זה על אחריותו. אם תתקיים הצבעה בפרטית, ויתקיימו הצבעות במליאה, לא תתקיימנה ישיבות בוועדות. תודה רבה. אני מציע בכלל לחברי הכנסת ולחברי הממשלה להבין: אנחנו יכולים לעבוד מיום ראשון עד יום חמישי. לא צריך לצמצם בדיוק את הכול בדיוק לשעות שבין 08:00 ל-11:00 ביום רביעי. בבקשה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני כבוד השר, אני יודעת ש – לפחות דברים מסוימים אני שמעתי גם מכיוונך, אבל היתה איזו הצעה להפוך את התשלום בעבור שירותי חשמל לתשלומים דיפרנציאליים, זאת אומרת שלאוכלוסיות חלשות, או לבתים שהם חסכוניים – להיטיב עם התשלומים, זאת אומרת, הנחה מסוימת. ברצוני לשאול: איפה זה עומד? האם זה קורם עור וגידים? האם זה במשרדך, ומה בכוונת הממשלה לעשות בעניין ההצעה הזאת? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. עוזי, תמתין, תענה לכולם יחד. חבר הכנסת אורלב, וחבר הכנסת חנין אחריו. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני השר, נדמה לי שיש הסכמה רחבה שחשמל, כמו מים, הוא ממוצרי היסוד שאי-אפשר להתקיים בלעדיהם. אשר למים, משהתייקרו מאוד תעריפי המים הכנסת הגישה הצעת חוק כדי שלא יעמוד כאן שר ויאמר: זה לא בשליטתי, זה לא ביכולתי. אותו דבר אדוני השר אומר ביחס למחירי החשמל, שעל-פי המצב החוקי הקיים כיום, השר לא יכול להתערב. שאלתי לשר: מה דעת השר, שהואיל ואנחנו נושאים באחריות, גם הממשלה וגם הכנסת, לאפשר פיקוח של הכנסת על מחירי החשמל, כמו גם על מחירי המים? שיבוא מישהו וייתן דין-וחשבון ויצטרך את אישור ועדת הכספים – אנחנו הרי מאשרים דברים יותר חשובים. נמצא פה יושב-ראש ועדת הכספים, שעושה מלאכתו נאמנה. אנחנו – כמו שמאשרים העלאת מסים וכדומה, יאשרו גם את תעריפי החשמל. זה לא רק עניין מקצועי, זה עניין חברתי, זה עניין לאומי, שלדעתי אנחנו חוטאים לתפקידנו אם איננו מתערבים בו ואיננו מפקחים כראוי על התהליך הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> האומנם? והשאלה: האומנם? חבר הכנסת חנין, בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> האומנם? מה דעת השר? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בהמשך ישיר לדבריו של חברי חברי הכנסת אורלב, אכן, מחירי החשמל הם מחירים של מוצר יסוד, מוצר חיוני. אנחנו לא יכולים, בחברה המודרנית, בלי חשמל. אף אחד לא יכול להסתדר בלי חשמל. ההעלאה הדרמטית, כפי שהיא מתוכננת במחירי החשמל, יש לה השלכות רוחב קטלניות על יכולתם של אנשים להתקיים – וקודם כול על יכולתם של אנשים שהם עניים, וממילא הם מתקשים לסגור את החודש. הדרך שבה אנו מתנהלים בתחום הזה איננה נכונה; אנחנו נמצאים על סוג של טייס אוטומטי: גורמים מקצועיים, מחירי דלק. כל הדברים צריכים להיות מובאים בחשבון, אבל בסופו של דבר ההחלטה חייבת להיות החלטה פוליטית, והיא חייבת להביא בחשבון את סדרי העדיפויות שהציבור רוצה. לכן, אדוני השר, אני לא רואה שום חלופה לכך שהנושא הזה יוחזר לשליטתה, לפיקוחה ולהחלטתה של הכנסת. תודה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, יש אולי עוד חברי כנסת שירצו לשאול שאלות? אני רואה שאנחנו, ככה, בנדיבות עוסקים, אז למה לא להיות נדיב עד הסוף? <היו"ר ראובן ריבלין:> מותר לי עוד שתי שאלות. באופן חריג, הואיל וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הגישה אותה שאילתא, נתנו לה. כשהיא לא היתה פה נתתי לזבולון אורלב, אבל היא הגיעה בזמן ולכן זכותה עמדה לה. באופן חריג נתתי לשלושה, וגם – אני בוחר את השרים שמותר לשאול אותם שלוש שאלות, כי יש שרים שלא יכולים לענות על יותר משתי שאלות; אני יודע שאדוני השר, גם אם יגישו לו 20 שאלות, ידע לענות. <יואל חסון (קדימה):> אדוני, יש שינוי בסדר-היום? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אין שום שינוי. מה שאמרתי זה הדברים. לא ישונה. אי-אפשר לעשות יותר בתקנון הכנסת תוכנית כבקשתך. עם כל ההערכה שלי, ויש לי ההערכה גדולה, ליושב-ראש הקואליציה, אני יכול לפעול רק לפי התקנון, כי אחרת אני אתחיל לעשות פאדיחה מהתקנון כפי שעשו ממנו בתקופות קודמות. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, לחבר הכנסת מקלב – למה לא להוריד את המס כליל? אני בעד להוריד את המס כליל. גם אז, מה שנקבל כרגע זה הקטנה בהעלאת המחיר בערך בכ-10%, נקבתי את זה קודם. מחיר הסולר שבו נשתמש הוא דרמטית – פי כמה וכמה – יותר גבוה ממחיר הגז, ולכן זאת המשמעות של זה. לגבי ההערה של חברת הכנסת אורלי לוי, לגבי תעריף דיפרנציאלי – אני מסכים עמך בכל לב. זהו דבר שכבר הורינו לפעול עמו ברשות המים. לצערי, ברשות המים התעריף שנקבע הוא לשתי מדרגות בלבד. ההנחיה שלנו לרשות המים היא להפוך את זה לתעריף של שלוש מדרגות. אינני בטוח שארבע מדרגות אינן אפילו דבר טוב יותר מכך, אבל שלוש המדרגות עניינן מדרגה אחת, הזולה ביותר, היא המדרגה החברתית, ושם יש סובסידיה. היא לאותה כמות שהיא הכמות הבסיסית – איך הייתי אומר – שראוי שהחברה תיתן לחלשים שבתוכה. יש מדרגת הביניים, הרחבה ביותר, והיא על כתפי מרבית האנשים, והיא פחות או יותר הממוצע, ויש המדרגה הגבוהה ביותר, למי שמשתמשים במים באורח נדיב, אני אקרא לזה כך. זאת תפיסת העולם שלי, וזאת ההנחיה. דברים די דומים אני רציתי גם לעשות ברשות החשמל. רשות החשמל עברה טלטלה בשנה האחרונה, זה לקח בערך כשנה ותשעה חודשים עד שתהליך התפטרותו – אקרא לזה כך – של ראש רשות החשמל מתפקידו נמשך. לטעמי, זה צריך היה להיות מהר הרבה יותר – אני ביקשתי להעבירו מתפקידו. כרגע יושבת ועדת איתור, ומטרתה של ועדת האיתור היא להביא יושב-ראש רשות חשמל חדש. וכרגע עומדת ממלאת-מקום ליושב-ראש הרשות, הגברת אורית כהן-פרקש. מסרתי כבר לאנשי רשות החשמל, לאנשי המועצה, בשיחות בעל-פה – לחלקם – על הכוונה שלי לדרוש גם להכניס את התעריף הדיפרנציאלי לתוך מערכת החשמל. זאת להורות שאסור לי להתערב בדברים האלה, ולמרות זאת, זה מה שאני אומר. אני חושב שזה עניין של מדיניות. ואינני עוסק בכל פיצולי השערות שהמשפטנים מציעים לי להתעקש עליהם. אני לא מקבל את הפרשנות המשפטית הזאת. ואני חושב שלפחות שלוש מדרגות צריכות להיות גם בתעריף החשמל. כי אותו היגיון חברתי חייב להשתקף גם במוצר הבסיס ששמו מים וגם במוצר הבסיס ששמו חשמל. ולכן – זאת היא הגישה שלי. ברגע שיתמנה ראש רשות חדש – מנהל חדש לרשות החשמל, זה הדבר שאני אתבע ממנו ואחר כך יעשו – זו שתיבחר או אלה שייבחרו – בתפקידם. לנושא פיקוח של הכנסת על מחירי החשמל ועל הדוח שצריך לתת לכנסת על מחירי החשמל – שוב, חברי הכנסת מקלב, חנין, לוי ואורלב, לכאורה שתי הרשויות עצמאיות – רשות החשמל ורשות המים, וההיגיון בהקמתן כרשויות עצמאיות הוא שהגישה תהיה מקצועית, שהפוליטיקאים, ה"מושחתים נמאסתם" – שלא יתעכבו. ואני אומר שהדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה, בעיקר במשרד האוצר – אגף התקציבים, ולידם הדרגים המקצועיים במשרד המשפטים – פה יש לך את הוגי הדעות, אלה ממניחי היסודות לדמוקרטיה – שצריך להוציא את התחום הזה ולהפקיד אותו בידי הדרגים המקצועיים שאינם מתעסקים בפוליטיקה. ההחלטות שלהם הן מקצועיות נטו. ועליהם הצטרפה המערכת המשפטית כדי לבנות ארכיטקטורה ששומרת, חלילה, מפני התערבות הפוליטיקאים בהחלטות האלה, והביאה את זה להחלטת הכנסת, והכנסת החליטה כך – שהתעריפים מתעדכנים אוטומטית, על-פי מה שעלות המשק – משק החשמל או משק המים – מה שהעלות עולה, זה יכוסה על-ידי התעריף. אחת התוצאות של זה במשק המים היתה שהגיעה רשות המים, ולא היתה לה ברירה, היא קיבלה החלטה להעלות את מחיר המים בבת אחת ב30%–40%. וההתערבות היחידה שלנו כפוליטיקאים היתה למתן את זה, לא הכול במכה אחת, 25%, ועוד 5%, וכן הלאה, כשזה ברור שהחלטה הזאת היא החלטה בעלת אופי מדיני, יש לה השלכות רוחב ניכרות ביותר. ואותו סיפור חוזר על עצמו כרגע בתחום החשמל, ועדיין אסור לדרג הפוליטי להתערב. הדרג הפוליטי צריך להתערב כפילגש, מאחורי הקלעים – לבוא לרשות החשמל, לבוא לרשות המים, ולומר: ראו, רבותי, אנחנו מציעים לעשות את הדברים האלה כך וכך, והנה אני בסמכותי כשר האוצר, או אני בסמכותי כשר התשתיות, נתאם אתכם את הפעילויות כך וכך, וכך נעשה, והדבר יכוסה במהלך הזמן. אני חושב שהדבר הזה אי-אפשר שיתנהל באופן כזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה שהפוליטיקאים לא יכולים להתערב זה הוראה של החוק, כביכול. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> זו הוראה של החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל יש פה נושא שיכול להפיל שכבות שלמות ממצב שבו הם יכולים להחזיק את עצמם למצב שבו הם נופלים מתחת לקו העוני. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לכן שאלתי האם לא הגיע הזמן שניקח אחריות ונשנה את החוק. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני בעד לשנות את החוק. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לכן שאלתי מה דעת השר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ההשלכה היא השלכה חברתית לחלוטין. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> נכון. כאן, אבל, דרך אגב, יכול להיות פתרון – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – – לאוצר ולומר, חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת אורלב, מה שכאן אפשר לבוא ולעשות, וכך יאמרו לך אנשי רשות המים, אנשי רשות החשמל, בצדק גמור, יבואו לממשלה ויגידו – רבותי חברי הממשלה, אם אתם רוצים לחסוך כך וכך כסף, תעשו את זה מהתקציב. תעביר הממשלה כסף במיליארדים מסעיף אחד בתקציב ותסבסד את מחיר המים ואת מחיר מחשמל. אני חושב שהדרך הזאת, ככל שהיא נכונה לפרויקטים ספציפיים בתחומי התשתיות שאינם בתוך פיתוח מסודר ורגיל של המשק, שרשויות החשמל והמים מעורבות בפיתוחו באופן שוטף – ואני רוצה להוסיף שזה צריך להיות תחת פיקוח שר התשתיות, שיהיה כזה או כזה מתישהו בעתיד, וזה יהיה בעתיד, וזה יהיה שר אחר, יחד עם כך – יחד עם כך – עדיין ההיגיון צריך להיות, בממוצע ובטווח הארוך, שהסכומים שאוספים כהכנסה מן האזרחים על שימוש בחשמל ועל שימוש במים, זה יהיה מקור התקציב שאתו יפעלו משק המים ומשק החשמל באופן שוטף. אם זה לא יהיה, כפי שזה לא היה עד הקמת שתי הרשויות האלה, בעיקר רשות המים – מה היתה התוצאה? שהביאו את הדברים האלה לאישור הכנסת. כשאתה מביא את זה לאישור הכנסת, לאישור ועדות הכנסת, כאן נכנסים הפוליטיקאים, אבל הם אינם מקבלים החלטה כמי שאחראים לתוצאה – אני אגיד אחרת, הם מקבלים החלטה כמי שאחראים לתוצאה שלא תפגע בהם פוליטית. ומה שאז יקרה – שהסיכוי להעלות מחירים כאשר צריך להעלות מחירים, חיוני להעלות מחירים, פוליטיקאים יקומו וישבשו ויסכלו החלטה מן סוג הזה. אחת הסיבות לכך שבמשק המים היה צריך להעלות בבת-אחת מחירים ב-40% – משום שלא היה אפשר, כשנזדקקו לאישורי הכנסת להעלות מחירים במהלך השנים, והכנסת התנגדה לכך, התוצאה היתה שבבת-אחת היית חייב להעלות את המחירים – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> גם אגף התקציבים ביטל את כל הסבסוד שלו במשק המים, ומי שמשלם את זה היום אלו השכבות החלשות. זה מאות מיליונים. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני חושב – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> זה מה שקרה, האוצר – – – זה מאות מיליונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> משלמים את זה, השכבות החלשות סובלות מזה, לא יכולות לעמוד. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> זה מה שקרה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> חבר הכנסת אורלב, אני אומר כך, אני – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> האוצר הרוויח מאות מיליונים. החזיר לאוצר המדינה מאות מיליונים. הוא סבסד בעבר, הוא לא אמר: נחלק את הסבסוד אחרת. הוא פשוט החזיר לקופתו מאות מיליונים. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> חבר הכנסת אורלב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תגיש הצעת חוק לאישור – – <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אני חושב – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> חשבתי שהממשלה תגיש. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ועדת הכספים או ועדת הכלכלה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> חשבתי שהממשלה תגיש. זאת היתה שאלתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> שום דבר אינו פסול אם אתה תגיש את זה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> חבר הכנסת אורלב, אני חושב שאת ההחלטות האלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תגיש את זה. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> המנגנון צריך להיות דומה למנגנון שקיים במשק הדלק. במלים אחרות, על העלאות מחירים – עדכוני מחירים, אני אקרא לזה כך – כשאתה מדבר במונחים של פלוס-מינוס 3%, 4%, 5%, תן לזה להתגלגל באופן שוטף, אל תתערב. כאשר אתה מדבר על העלאות מחירים שמעל 10%, 15%, 20% במוצר שהוא בסיסי ויש לו השלכות רוחב על המשק, זה עניין להחלטה של הדרג הנבחר. זה עניין להחלטה של מי שנבחר לבצע מדיניות. חשוב כאן עוד להוסיף – וזו תקלה קשה בשיטת הממשל הדמוקרטית, ואתה רואה את זה בהחלטות של פקידים שנכנסים לתחום המדיניות לא רק בהחלטות שלהם, כמו בנושא מחירי מים ומחירי חשמל, אתה רואה את זה גם בהתבטאויות של דרגים למיניהם בנושאים מדיניים – כשאתה רואה דרגים ממערכת הביטחון מתבטאים ואומרים מה צריכה להיות מדיניות מדינת ישראל, יש להם הערות על מדיניות שר בנושא ביטחון, הם אינם יכולים להישאר, לטעמי, בתפקידם. כאשר אתה רואה הערות של ראשים במערכת המשפט, בפקידות הממשלתית – יועץ משפטי לממשלה שתוקף את שר המשפטים על כך שהמדיניות שלו בנושא, למשל, הפרדת תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה לשני תחומים, כאשר אתה רואה ביקורת של פקיד ציבור על שר בממשלת ישראל, אין לו מקום להיות עוד בתפקידו, הוא חורג מתפקידו. אני רק אביא לתשומת לב כולנו, מה עשו האמריקנים רק לפני כשלושה שבועות, כשסגן מפקד הכוחות האמריקניים באפגניסטן מתח ביקורת על קרזאי – על נשיא אפגניסטן, משום שהוא אמר – הוא התבטא שם כך – שאם תהיה מלחמה בין פקיסטן ובין ארצות-הברית, אפגניסטן תצא ותסייע לפקיסטן. הוא לא נשאר בתפקידו יותר מיומיים, לא משום שמה שהוא אמר היה נכון או לא נכון – מה שהוא אמר היתה הערה נכונה, אלא כי הוא לא אמר דבר שבתחום תפקידו; הוא חרג מתפקידו. ואם להזכיר לנו, הגנרל מקריסטל, שמינה הנשיא אובמה להיות מפקד הכוחות האמריקניים באפגניסטן, כשהוא מתח בשיחה – בשורה אחת – ביקורת על הנשיא – קיבל טלפון מוושינגטון לארוז את הפקלאות ולחזור הביתה. שם יש סדר, רק אצלנו מדברים על דמוקרטיה, על דמוקרטיה, על דמוקרטיה – איש איננו פועל בתחום תפקידו כפי שהוא צריך. ולענייננו, יש להקים רשויות ציבוריות לחשמל ולמים, שיבצעו מדיניות. את המדיניות צריך לקבוע הדרג הפוליטי, לכך הוא נבחר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> – – והדרג הפוליטי צריך למסור דין-וחשבון לציבור. אם דין-וחשבון זה לא מוצא חן בעיני הציבור, הדרג הפוליטי מוחלף בתפקידו. הפקידים שקובעים החלטות בעלות אופי מדיני לא חייבים בדיווח לאף אחד. זה לא כמו באנגליה, שאם ראש ה-5 MIאו ראש ה-6MI נתן המלצה וביקש לבצע מדיניות והשר שלו ביצע את המדיניות, והשר שלו אחראי מבחינה ציבורית, אם המדיניות נכשלה, הנוהל שם הוא כזה שראש המערכת הפנימית, הפקיד, שם את המפתחות והולך. אצלנו עוד יש דרך ארוכה עד שנגיע לכלל מעלת הקוד הלא-כתוב הזה, איך מתנהגים פקידי ציבור ואיך מתנהגים נבחרי ציבור. עוד דרך ארוכה יש לנו ללכת. אבל בתחום הזה, רבותי חברי הכנסת, יש – פעם אחת – הקטע של נקיטת מדיניות, ועמדתי היא שבכל מה שקשור להעלאות מחירים מעבר לעדכון השוטף, בזה צריך לטפל הדרג הפוליטי; ולטעמי הממשלה אחראית לכך, כי היא מנהלת משק – כמו בתחומי תקציב – שיש לו השלכות רוחב ניכרות ביותר. הוויכוח הוא כמובן איפה עובר הגבול, גבולות הגזרה, בין הדרג המדיני, שקובע מדיניות, ובין הדרג הפקידותי, שמבצע אותה. אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת אורלב, עומד עוד מעט להגיע – יש כבר תזכיר שהפצנו בעניין – הצעת חוק המים, וגם יבוא כזה בנושא חוק החשמל. גם את חוק המים – שתוקן אחרי שוועדת-ביין – ובעקבות המלצות ועדת-ביין – גם שם הוא מתוקן, איך אני אומר – אני אגיש אותו עם שפתיים קפוצות, כי גם שם הדרג הפקידותי, שעבד על עיבוד החוק הזה כדי שיהיה אפשר להגיש אותו כדי לבצע את המלצות ועדת-ביין, גם שם ניסו לחזק את כל הפלומבות ולחזק את כל הברגים כדי שעוד יותר תשב הפקידות על עורקי הדרג המבצע. אבל אנחנו עוד ניפגש בשביעיות, כמו שאמר פעם ידידי הטוב מן הליכוד, גם על החקיקה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר לנדאו על תשובתו המפורטת. רבותי חברי הכנסת, תמה סדרת השאלות בעל-פה. <הצעת חוק תשלום קצבאות מילואים לאלמנות צה"ל ומערכות ישראל, התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2563/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לחקיקה פרטית, רק שהחקיקה הראשונה אינה מצריכה הצבעה. אני מבקש להודיע לכל הוועדות שבתוך עשר דקות כולם צריכים להיות פה. אוקיי? לא בתוך עשר דקות, בתוך חמש דקות, כי אני לא יודע כמה זמן אורי ידבר. בתוך חמש דקות כל הוועדות צריכות להפסיק את – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> כתוב לנו: תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> התשובה והצבעה במועד אחר. אנחנו עברנו לפרק אחר, ואני לא יודע כמה אורי ידבר, אני צריך להיות מוכן. רבותי, אני לא רוצה להתחכם עם זמנים כאשר ועדות יושבות. אני מזמין את אורי אורלב להודיע לוועדות – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אורי אריאל. <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה. אורי אורלב זה קומבינציה. אורי אריאל מכובדנו, ראש סיעת האיחוד הלאומי. לרשותך עד עשר דקות. נא לצלצל, כדי שידעו כולם שהם צריכים בתוך חמש דקות להפסיק. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפי דעתי השעון לא צריך להיות מופעל כי אין פה שר, אלא אם כן אני לא רואה שיש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני רואה את שר התשתיות מאזין קשב רב, ויש שרת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המשיב הוא השר יצחק כהן, והוא נמצא פה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> משום מה הם עברו לספסלי חברי הכנסת. בסדר. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כתוב לי תשובה והצבעה, אבל יש פה שני שרים ועוד שר שהוא סגן שר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אחזור על הודעת היושב-ראש שבתיאום עם יושב-ראש הקואליציה – חברים, ברשותכם, ראיתי את כל השרים, אני מודה לשרות ולשרים, לסגני השרים שהם שרים, לכולם אני מודה. אני חוזר על הודעת היושב-ראש, שבסיכום עם יושב-ראש הנהלת הקואליציה תשובה והצבעה במועד אחר. תיכף אני אסביר מדוע זה, אבל לפני הדברים אני רוצה להודות לארגון אלמנות צה"ל, שנמצאות אתנו פה ביציע, שהחוק הזה הוא חוק שאני מגיש בעצם ביוזמתן, בתמיכתן ובעידודן. למה אין היום הצבעה? כי הממשלה מתרשלת, ואם לשים את זה בצורה יותר מדויקת: משרד הביטחון. למה משרד הביטחון מתרשל? לא שאלה כל כך טובה, כי זה קורה יותר ויותר פעמים בדברים שאין להם שום סיבה של מחלוקת, שום ויכוח, אחרי כל ההסכמות. יש מישהו מחברי הכנסת שיודע כמה זמן נמשך התהליך הזה של החקיקה? אני אעזור לכם: סדר גודל של – תלוי איך סופרים – של בין שבע שנים ל-11 שנה. זאת אומרת, זה מתגלגל. למה זה נמשך כל כך הרבה זמן? אני אגיד לכם מה אומרות חלק מאלמנות צה"ל, ואני לא יכול להכחיש את זה; הן אומרות שבינתיים, באופן טבעי, חלק מהאלמנות הולכות לעולמן, ומשרד הביטחון והממשלה חוסכים כסף. עכשיו, יושבים מולנו תלמידים – אני לא יודע מאיזה בית-ספר – ואני מעריך שלנערים ולנערות בגיל הזה קשה לשמוע את זה, אבל יש טענה כזאת גם לניצולי השואה. <היו"ר ראובן ריבלין:> להבדיל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אלף אלפי הבדלות, אבל להבדיל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא להבדיל. אלה יהודים ואלה יהודים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ויכוח. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – אלה יש להם צרות משלהם ולאלה יש צרות. על שתיהן, על שתי הקבוצות, ולא רק עליהן, אומרים שככל שיעבור הזמן יהיו פחות קליינטים, סליחה על הביטוי, והמדינה תחסוך כסף. עכשיו, תראו, חברים, לימד אותי פעם השר בני בגין, יש סיפור של ש"י עגנון על הבחור שהולך לבקר את חברתו, והיא גרה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האבא שלה. זה ב"הכנסת כלה". <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – והיא גרה בקומה חצי קרקע כזאת, חצי מרתף, הוא הולך לפתוח את הדלת, והראש נוגח בקיר, בתקרה של הקומה מעל, וכותב עגנון: ללמדך שאין מדרגה נמוכה הימנה. אתה חושב שהגעת לקרקעית, זה נמוך מאוד, זה עמוק מאוד, ואתה אומר: עכשיו רק נעלה. יש איזה אופטימיות בחשיבה הזאת. אבל אתה למד שאין מדרגה שאין נמוכה ממנה – אתה תמצא את עצמך בעוד איזה ירידה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה עגנון ב"הכנסת כלה". <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> עכשיו, צריך להגיד בזכות סגן שר האוצר ומנכ"ל משרד הביטחון, שהגיעו להסדר, אחרי כל השנים ואחרי כל התלאות, מאיפה ישולם הכסף. חילקו את זה בין משרדי האוצר והביטחון, ניכו כל מיני סיגים שלא היו שייכים לעניין, שרצו להדביק – לא ניכנס לפרטים, ומצאו את התקציב. אני העליתי את הצעת החוק הפרטית הזאת מכיוון שביום שלישי, אתמול, היה דיון בוועדת הכספים בראשות חבר הכנסת משה גפני, שהוא וחברים נוספים בבית הזה דואגים, לא פחות ממני בוודאי, לעניין אלמנות צה"ל. שם, בדיון, הסתבר שיש הודעת משרד הביטחון, כך הקריאה לנו הגברת נאוה שוהם, יושבת-ראש ארגון אלמנות צה"ל, שמשרד הביטחון מודיע, לא מישהו אחר, משרד הביטחון מודיע שהתשלום יחל ב-2012. אם מישהו חושב שהוא ייגמר ב-2012 – לא. ההסדר אומר ש-50% יהיו ב-2012 – כך לפי הודעת משרד הביטחון – ו-50% הנותרים יהיו ב-2013, כי משרד הביטחון, עם 60 מיליארד שקל בתקציב, לא יודע איך להסתדר עם זה. ואומרים חלק מהאנשים, עוד פעם, שאולי בינתיים תלכנה לעולמן כמה אלמנות. <מגלי והבה (קדימה):> חלק כבר הלכו לעולמן מאז התחילו לטפל – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> כן, היות שזה המצב, ומשרד הביטחון מתמהמה פה משיקולים זרים, הייתי אומר, ומרשלנות, אני אגיש את הצעת החוק הפרטית שלי. וזה היה בעידוד חבר הכנסת גפני, יושב-ראש הוועדה, וחברי הוועדה שנכחו. לצערי, לא הוגש החוק של חבר הכנסת דנון מהליכוד, לא יודע למה, הוא חשב להגיש, רצה להגיש, לא הגיש, ואז אני מתחיל לקבל הודעות, אתמול ושלשום, ממשרד הביטחון: אין צורך, הכול מסודר, יגיע ביום ראשון לממשלה, ביום שני לפה. חברים, א. הלוואי, אני מתפלל, כי זה ודאי יכול להאיץ את החקיקה אחרי זה, בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, לא צריך טרומית וכל התהליכים שחברי הבית מכירים פה. אבל אני לא בטוח, ואני רוצה לבקש מכם, מחברי הכנסת, לא לסמוך על הודעת משרד הביטחון, וכל מי שעוסק בזה ומכיר את ההתנהלויות, אני פונה אליו מפה, אל תרפו, כי יש חשש שביום שני, כשאדוני יושב וקובע את סדר-היום, זה משום מה לא יהיה, ככה, מכל מיני הסברים מפותלים שנמאס כבר לשמוע עליהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> ליום רביעי לא יהיה? הכול תלוי רק בסיעות. מה יהיה על סדר-היום – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא לא, דיברתי, אדוני היושב-ראש, סליחה, אני רוצה את תשומת לבך, דיברתי, לא לסמוך על כך שהממשלה תביא את החוק להצבעה ביום שני או שלישי, כי הם כבר אכזבו יותר מדי פעמים. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה ברור. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> בסדר, אתה יודע, לעתים כדאי לחזור על מה שברור עוד פעם, כדי שיהיה יותר ברור. בכל מקרה, הלחץ מפה יכול להועיל, ואפשר להביא לסיום, הייתי אומר, כמעט התאכזרות כלפי הקבוצה הזאת, שאני חושב שיש הסכמה מלאה, כפי שציין שר הביטחון, שהעיד על עצמו, בהופעה בוועדת הכספים, שהנושא חשוב לו, חשוב לו, אכפת לו – כל המלים נכונות, חוץ מלעשות. מהרגע שזה צריך לעבור מהמלל וההזדהות והרגשנות לעשייה, אין שום קשר בין הלב לשכל ולידיים. זה נגמר בלב. זה יפה כשלעצמו, האהדה, האהבה, כל הדברים נכונים, חוץ מזה שאין מזה חוק ואין מזה תקציב. כאשר הוא עצמו מודה שזה עוול, לא ראוי, וכן הלאה וכן הלאה. החוק הזה, ובזה אני רוצה לסיים, אדוני היושב ראש, הוא חלק מתהליך של תיקון עוולות ששנים רבות נמשכות, גם כי אנחנו – אני רוצה לתקן; לא אנחנו – אני, אני לא רוצה לדבר ברבים, לא הייתי מספיק ער לדברים, ואני מוכן גם לומר שגם ארגון אלמנות צה"ל לא תמיד העיר אותי, אולי אותנו, בזמן, אבל עכשיו יש התעוררות, ואחרי החוק הזה, שאני מקווה שייגמר בשבועות הקרובים, יהיו עוד חוקים. יש כבר חוקים שמונחים בנושאים של פנסיות של אנשי צבא קבע, יש דברים אחרים, העוולות האלה – ואנחנו בתורתנו הקדושה מצווים לעזור ליתום, לאלמנה, לגר, לכל החלשים, בקיצור – צריכות לעמוד מול עינינו, וככל שיעירו אותי ואותנו, גם אלמנות צה"ל וגם אחרים, אני לפחות מתחייב פה מעל הבמה לעשות ככל יכולתי, נדמה לי שאפשר להגיד: ככל יכולתנו, בעניין הזה יש שותפים, כדי לתקן את העוולות האלה כלפי האוכלוסיות החלשות. אנחנו, באיחוד הלאומי, רואים בזה ערך בפני עצמו, ונקדיש לזה כל מאמץ אפשרי, ואני מקווה שבסיוע רבים וטובים אחרים בבית הזה אכן נצליח לתקן. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, פעמים רבות הוכחנו, אדוני, יושב-ראש ועדת הכספים, שכאשר הכנסת רוצה היא יכולה. עשינו זאת השבוע בנושא שהיה במחלוקת עם הממשלה, והממשלה בסופו של דבר התיישרה עם הכנסת, ובהחלט אני מקדם בברכה את ארגון אלמנות צה"ל המייצגות את כל אלמנות צה"ל לדורותיהן, ברוכות תהיו. אנחנו פה בעיקר בגלל האובדן שלכן, כולנו. תהיו ברוכות. תודה רבה. <הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3536/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת משה גפני, נא לבוא ולעלות להציג את הצעת החוק שלך, שאני מבין מהממשלה – ואדוני יגיד לי אם זה נכון – הופכת להיות לאחר מכן הצעה לסדר-היום. כי אם לא, אני מצלצל מייד – אני לא יודע כמה זמן תדבר, אתה יכול לדבר עשר דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק משפט אחד, לפני כן, לנושא של אלמנות צה"ל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אני אתן לך על חשבון הזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> המשפט שאני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – ואמרת דבר נכון: אנחנו הוכחנו השבוע שאם הכנסת רוצה, היא יכולה להעביר דברים חשובים. שר הביטחון היה בוועדת הכספים, בהופעה על נושא של תקציב הביטחון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ובלבד שהתקציב מאפשר זאת. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, תקציב המדינה מאפשר זאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו צריכים לדאוג שתקציב המדינה ייתן את דעתו לאלה שדאגו שנוכל לנהל את תקציב המדינה. זה הכול. <משה גפני (יהדות התורה):> אין בעיה, אדוני היושב-ראש. אני אגיד לך איפה הכנסת תיכנס לעניין. המציאות היא שנתתי לאלמנות צה"ל להופיע, הגברת נאוה שוהם אמרה את הדברים, ושר הביטחון – כולנו ממש התרגשנו, כמעט עמדו לנו דמעות ביחס שלו לאלמנות צה"ל – הוא אמר: בטח, בטח, בטח. ואז היה צריך לבוא חוק לאישור ועדת השרים, ולא הגיע. התקשרתי למשרד הביטחון, דיברתי עם אורי אריאל וגם עם דני דנון – שבוע אחרי זה, זה גם לא מופיע בסדר-היום. אז שוב התקשרתי למשרד הביטחון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, איתן כבל מטפל בעניין זה כמעט כמספר השנים שאנחנו נמצאים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אוקיי, היתה תוספת לסדר-היום, התקשרתי ביום שישי לגברת נאוה שוהם, אמרתי לה את זה: זה אושר בוועדת השרים וזה לא מופיע בסדר-היום. ביקשתי בהנהלת הקואליציה, וביקשתי גם מאורי אריאל, לשים את זה על סדר-היום, ואם ביום שני לא יגיע אישור החוק הממשלתי ולא נביא את זה להצבעה ביום שני, ביום רביעי הבא, בעזרת השם, נצביע על החוק של אורי אריאל, נעביר את זה לאחת הוועדות – אני מעדיף שזה יעבור לוועדת הכספים, ושלושה ימים יהיה חוק, בעזרת השם – אם הממשלה לא תביא את החוק שלה. הוויכוח, רק שתדע, אדוני היושב-ראש, הוויכוח הוא האם הם יתחילו לקבל – כי הם התפשרו על הסכומים – האם יתחילו לקבל את זה ב-2012 או רק ב-2013, ולכן אנחנו חושדים שנעשה פה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אם יתווכחו על זה ב-2015 אז זה לא יהיה לא 2012 ולא 2013, אנחנו מכירים את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. אדוני היושב-ראש, שאלת אותי אם אני הופך את זה להצעה לסדר-היום – אני הופך את זה להצעה לסדר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, בבקשה. השר המשיב שר החינוך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ואם שר החינוך ירצה לאשר את ההצעה לסדר-היום, אני אבקש להעביר את זה לוועדת החינוך. אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, אני רוצה שילדים שלומדים בבית-ספר ממלכתי לא יופלו לרעה לעומת בתי-ספר חרדיים. והם מופלים מאוד לרעה. למה הם מופלים לרעה? מכיוון שבבית-ספר ממלכתי וממלכתי-דתי לא צריך בטיחות ולא צריך אישורי תברואה ומשרד הבריאות, לא צריך כלום. ילד יכול, בבית-ספר בבאר-שבע שהוא בית-ספר ממלכתי – אין סורגים – ליפול וליהרג, וכלום, אין פוצה פה ומצפצף. למי דואגים במדינה הזאת? רק לילדים החרדים; הם צריכים להביא אישורים על בטיחות, והם צריכים להביא אישורים מתברואה, ממשרד הבריאות, מכל העולם – ולא הבנתי למה זה. האמת היא שבכל הכנסות הקודמות רבים מחברי הכנסת, מסיעות שונות – למשל רונית תירוש הציעה הצעת חוק דומה, לא זוכר אחרים, נדמה לי גם ברכה, הציעו הצעות חוק שגם בבתי-הספר הממלכתיים יצטרכו אישורי בריאות. אני אתן לכם דוגמה; אני גרתי באופקים. באופקים היה בית-ספר ממלכתי שנקרא בית-ספר "בן-גוריון". לא היה בית-ספר של החינוך העצמאי לבנות החרדיות, וביקשתי שמשרד החינוך יבנה קריית חינוך לחינוך הממלכתי. בנו קריית חינוך – אני מדבר על תהליך של שנים, ועברו לקריית חינוך מאוד מפוארת, בית-ספר ממלכתי, ממלכתי-דתי, מקיף, תיכון, ובית-הספר של החינוך העצמאי נכנס למבנה הישן יותר, שבו היה בית-ספר ממלכתי. ביום שהוא עבר לשם – ביום – התקבל מכתב ממשרד החינוך, שאי-אפשר ללמוד שם כי יש בעיה בטיחותית בחצר, של איזה מתקן כזה שהילדים יכולים לרוץ ולהיפגע ממנו. אז לא הבנתי, אדוני שר החינוך, הילדים שלמדו יום קודם בבית-הספר הממלכתי, בית-ספר "בן-גוריון", לא אכפת למשרד החינוך שהם ירוצו וייפגעו מהמתקן הזה – רק כשהגיעו הילדות החרדיות זה התחיל להיות אכפת? מה האפליה הזאת, אדוני השר? למה בבית-הספר הממלכתי שנמצאים תלמידים שאינם חרדים אתם לא דואגים להם, ולמה להם אתה כן דואגים? למה? ואני לאחרונה גם מתחיל לחשוד בכל מיני דברים, מכיוון שפתאום – אני יכול להבין את הסיבות – יכול להבין, אני לא מסכים, אבל יכול להבין את הסיבות; הסיבות – שכדי לעשות רישוי בבית-ספר ממלכתי כדי שנטפל בבעיות הבטיחות והתברואה וכל מה שנלווה לעניין הזה לטובת התלמידים עולה הרבה כסף. הרבה מאוד כסף. לעשות את כל הפעילות הזאת בכל בתי-הספר הממלכתיים זה הרבה כסף, וכנראה משרד האוצר לא מסכים, או אני לא יודע, אולי משרד החינוך לא מסכים, אני לא יודע מי. אני מתאר לעצמי שלכן החוק הזה לא עבר עד היום. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אם ילד אחד נפגע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה ילד אחד נפגע? נפגעו הרבה יותר מילד אחד. נפגעו. מה "אם נפגע"? נפגעו. אז אם הסיבה היא כסף, למה החמירו את התנאים במוכר שאינו רשמי, דהיינו בחינוך החרדי? היום אני פניתי למנכ"ל הקודם של משרד החינוך, ד"ר שושני, ואמרתי לו: מאות, אולי אלפי, מוסדות חינוך הגישו את כל המסמכים, עברו את משרד הבריאות, הרב ליצמן, קיבלו את האישורים ממשרד הבריאות, עברו את כל הפרוצדורה של הבטיחות ושל הכול, הגישו את כל הטפסים למשרד החינוך, ועד שמשרד החינוך מוציא את הרשיון לוקח הרבה זמן, אז בינתיים חודשיים לא קיבלו משכורת. אז אם הבעיה היא כסף, למה משרד החינוך לא מתחשב בבתי-הספר האלה? הגישו הכול, תיקנו את הליקויים, קיבלו אישור ממשרד הבריאות, קיבלו אישור מהבטיחות, מהכול, הביאו את זה למשרד החינוך, ולא עוד אלא שמנכ"ל משרד החינוך – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> חבר הכנסת גפני, הצעת החוק שלך זו הצעת חוק תקציבית של לפחות 10 מיליארד שקל. <משה גפני (יהדות התורה):> 10 מיליארד, אני יודע, אני לא יודע אם זה 10 מיליארד, אבל זה הרבה כסף. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> 10 מיליארד שקל. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, אני יודע, אני מתאר לעצמי. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – לתקן, לפחות אני יודע ממשרד הבריאות והביקורת, לדעתי זה כמעט – לפחות – 10 מיליארד. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, אז מה, המדינה לא יכולה לממן את הבטיחות של תלמידי בתי-הספר? אז למה דורשים את זה מהחרדים? קריאה: לזה בג"ץ יעזור. <משה גפני (יהדות התורה):> ואם דורשים את זה מהחרדים, למה מקשיחים עמדות? הרי כבר עשו הכול; אם בגלל כסף לא דואגים לילדים בחינוך הממלכתי, אז מה מקפידים כל כך בחינוך החרדי? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כי להם דואגים. <משה גפני (יהדות התורה):> אז מה שאני לא מבין – אנחנו מדינה שוויונית – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה לא מבין שדואגים לכם כל הזמן? <משה גפני (יהדות התורה):> – – למה דואגים רק לחרדים? למה? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כל הזמן דואגים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה? אבל למה? שיסבירו לי, מה יש לחרדים שאין לילדים בחינוך הממלכתי? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כי אתם מחזיקים את הקואליציה בגרון. <משה גפני (יהדות התורה):> קואליציה? אני דורש – תראה איך הממשלה מתנגדת – אני דורש לדאוג לילדים בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי-דתי. איתן כבל, חבר הכנסת כבל, אני לא צודק? <איתן כבל (העבודה):> אני הרי באתי אליך בשאלה, להבין מה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, הבנת. למה? למה לא לדאוג לילדים האלה? ואם לא דואגים כי זה הרבה כסף, אז מה רוצים מהחרדים? ואם רוצים מהחרדים, למה מקפידים כל כך? משנה לשנה מחמירים את הקריטריונים. עושים הכול, המשרד נותן אישור אחרי חודשיים, והמנכ"ל צריך להתערב. אגב, זה גם היה בחילופי המנכ"לים, אחרי שהמנכ"ל עזב, ד"ר שושני, המנכ"לית החדשה סידרה את זה, כי אחרת – חודשיים לא שחררו כסף. נתנו הכול. אני לא מבין איזה מדינה אנחנו. פשוט אין לי הסבר לתופעה הזאת. יש לי הרבה חשדות, אדוני היושב-ראש, הרבה מאוד חשדות. אני כמובן לא אומר אותם פה, לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל שמישהו יסביר לי בהיגיון: למה בנושא של בטיחות, למה בנושא של תברואה, יש הבדל בין ילדים במדינת ישראל? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> באיזו שנה חוקקו את החוק הזה? <משה גפני (יהדות התורה):> מזמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני יודע. 50-40 שנה. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, עשרות שנים, זה לא התחיל אצל גדעון סער. גדעון סער היה אז ילד. <שר החינוך גדעון סער:> מתי? <משה גפני (יהדות התורה):> לפני 50 שנה. <שר החינוך גדעון סער:> אני רק עוד שבועיים אהיה בן 45. <משה גפני (יהדות התורה):> אז הוא לא היה בכלל בעולם, אתה מבין? אז זה התחיל הרבה לפניו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אני זוכר אז, לפני 45 שנים, שכבר היתה בשורה שהוא עתיד לבוא. <משה גפני (יהדות התורה):> אני באמת מבקש אחד מהשניים – זה מה שאני מבקש בהצעת החוק; אני מבקש לעשות בעניין הזה סדר. לא יכול להיות – אני מבין, יש הבדל בין חינוך מוכר שאינו רשמי לבין חינוך ממלכתי, ממלכתי-דתי, מבחינת הפרוצדורה. אני גם מקווה שכששר החינוך ישיב הוא לא ידבר על הפרוצדורות החוקיות, כי אנחנו, חברי הכנסת, אנחנו לא מצהירים נאמנות על חוקי מדינת ישראל; אנחנו מצהירים נאמנות למדינת ישראל. אנחנו, התפקיד שלנו הוא לשנות את החוקים, ולבוא עם פרוצדורה: החוק אומר ככה, החוק אומר אחרת – לא רלוונטי בתשובה על ההצעה שלי, מכיוון שאם החוק אומר ככה, בואו נשנה אותו. אם החוק מגדיר את המוכר שאינו רשמי אחרת מהחינוך הממלכתי, אז לגבי הסעיף הזה – בואו נשנה אותו. אחד מהשניים: או שנכריח את הממשלה לדאוג לילדי החינוך הממלכתי, או שנקל על ילדי החינוך החרדי. אחד מהשניים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה רוצה שוויון עם החינוך הממלכתי? <משה גפני (יהדות התורה):> לא רציתי כלום מעבר – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אין בעיה, אבל בכול, גם בתוכנית הלימודים. אין בעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא רציתי כלום מעבר למה שאמרתי. אמרתי: יש נושאים שיש שוני. אנחנו גם סובלים מהשוני הזה. אנחנו גם לא עובדי מדינה, המורים של תלמידי החינוך החרדי הם לא עובדי מדינה. הרבה פעמים הם לא מקבלים משכורת בזמן. <שר החינוך גדעון סער:> מבחינתי, אני מוכן שהם יהיו עובדי מדינה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, בסדר, אז אתה רוצה לפתוח את הדיון הזה? אפשר, אבל בדיון אחר, לא על החוק הזה. זה מה שאמרתי לחבר הכנסת הורוביץ. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> יש לי רושם – יש לי רושם – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני בעד שהזרם החרדי יהפוך לזרם רשמי. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, זה בסדר, אתה יכול להציע את זה, זה בסדר, אני לא אסכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני מרשה לך – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> יש לי הרושם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני מרשה לך לנהל דיון עם השרים, אבל עוד דקה ו-20 שניות. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. אני חוזר ואומר, כדי למנוע מחבר הכנסת ניצן הורוביץ, שהוא חבר כנסת מכובד, לפתוח את הדיון – הרי אם רוצים לא לדון על הנושא הזה עצמו אפשר לדון על כל העולם; אנחנו יכולים להגיע גם למהומות במצרים, העיקר לא לדון על החוק הזה. החוק הזה מדבר על דבר מוגדר: בטיחות לכל תלמידי ישראל; אם בגלל כסף לא נותנים לחלק, לא להחמיר עם האחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> שוויוניות, אתה אומר. <משה גפני (יהדות התורה):> שוויוניות בעניין הזה. רק בנושא הבטיחות. לא חבר הכנסת הורוביץ, לא שר החינוך, לא אני ולא אף אחד אחר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע שנשמע את השר – – <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז, אנחנו לא רוצים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ואחרי זה אתם תעבירו את זה לדיון בוועדה בוודאי. <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת החינוך, כן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כן, אבל לא הסכמת שיהיה חוק? <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שמיצינו את – אני מאוד מודה לחבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את שר החינוך להשיב על ההצעה לסדר-היום, ואם הוא מסכים להעבירה לוועדת החינוך לדיון. הצעת החוק הומרה בהצעה לסדר, והממשלה תביע את דעתה באמצעות שר החינוך. כבוד שר החינוך. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במקורה ההצעה לסדר-היום היתה הצעת חוק אשר נדונה בישיבתה האחרונה של ועדת השרים לחקיקה שבה התקבלה ההחלטה להתנגד לה. אין לי התנגדות להפוך את ההצעה, כמוצע על-ידי חבר הכנסת, להצעה לסדר-היום, אין לי התנגדות גם שוועדת החינוך תדון באותה הצעה לסדר-היום. לגוף הדברים, ההצעה היא לקבוע שהדרישות לתנאי התברואה והבטיחות ביחס לבתי-הספר המוכרים שאינם רשמיים – דרישות שקבועות בחוק הפיקוח על בתי-הספר, חוק משנת 1969, יחולו גם על בתי-הספר שבהם העובדים הם עובדי המדינה, קרי על מוסדות החינוך הרשמיים. המחוקק סבר, כאשר קבע בחוק שהוא לא יחול על בתי-הספר הרשמיים, שאין מקום לדרוש פרוצדורה זהה ביחס לשני סוגי המוסדות, מהטעמים האלה: א. בתי-הספר הרשמיים מופעלים ומוחזקים על-ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות יחדיו, דהיינו על-ידי גופים שלטוניים, לא על-ידי תאגידים פרטיים כמוסדות המוכרים שאינם רשמיים. המבנים שבהם שוכנים המוסדות המוכרים שאינם רשמיים הם לא אחת, אדוני היושב-ראש, מבנים שלא היו מיועדים כלל ועיקר, מלכתחילה, למוסד חינוכי. לעומתם, מוסדות החינוך הרשמיים מצויים במבנים אשר יועדו ונבנו כמיועדים מלכתחילה להיות מוסדות חינוכיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> על-פי תקנים ועל-פי כל – – – <שר החינוך גדעון סער:> אמת. עוד חשוב לציין כי האחזקה השוטפת של המבנים של המוסדות הרשמיים, בטיחותם ונושאי הבריאות מצויים באחריות המדינה ורשות החינוך המקומית, בעיקר הרשות המקומית, כאשר הרשויות הן הבעלים על המבנים, והמדינה מנחה – ולא אחת גם משפה את הרשויות בגין רכיבים תפעוליים ורכיבים של אחזקה שוטפת של המבנים. מבחינת הסטנדרטים, כלומר, דרישות הבטיחות והתברואה של בתי-הספר, אין הבדל. כלומר, יש פיקוח של המשרד ויש דרישה לעמוד בתנאים בטיחותיים או תברואתיים בכל סוגי המוסדות. על כן, אם היינו מאמצים הצעת חוק כזו, מה שהיינו יוצרים זה הכבדה על המערכת הביורוקרטית, כאשר חבר הכנסת גפני, בצדק, מצדו, ציין, והוא גם ניגש אלי לפני שבועיים ימים בבקשה, וטיפלנו בה, ואני חייב לומר שיש בעיה ביורוקרטית בתחום הרישוי במשרדי, והטיפול הוא לא תמיד משביע רצון, על-פי כל אמת מידה, וכתוצאה מזה באמת עוכבה העברת כספים להרבה מאוד מוסדות, וזה לא טוב. אבל את הנטל הביורוקרטי הזה לא צריך להכביד בביורוקרטיה. צריך להמעיט בביורוקרטיה. אני שמח שבאותו מקרה טיפלה המנכ"לית, אבל אני מדבר באופן כללי. אני ממש לא חושב שזה פתרון נכון ליצור מנגנון רישוי שוטף למוסדות הרשמיים בדרך המוצעת. על כן זו העמדה שאימצה גם הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> על כל פנים, אדוני מסכים להעביר את זה לוועדת החינוך לדיון. <שר החינוך גדעון סער:> זה אמרתי מלכתחילה, ודאי. אני תמיד בעד דיון ובעד חופש הביטוי והבעת העמדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מדובר בהצעה לסדר-היום שהומרה מהכוונה להעמידה כהצעת חוק ואנחנו מצביעים. מי שבעד – בעד העברת הנושא לדיון בוועדת החינוך. מי שמתנגד רוצה להסירה מסדר-היום. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), התשע"א–2011, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 21 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום בנושא פיקוח על בתי-ספר (תיקון – הרחבת תחולה), של חבר הכנסת משה גפני, תעבור כהצעה לסדר-היום לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. תודה רבה. מי התנגד כאן? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור, כי חשבתי שנפלה טעות כאן, במחשב. תודה רבה על הערתך, חבר הכנסת הורוביץ. <הצעת חוק זיכיון ים-המלח (תיקון – קרן לשיקום ופיתוח אזור ים-המלח), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3341/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעה שגם לגביה תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר, של חבר הכנסת מוץ מטלון: הצעת חוק זכיון ים-המלח (תיקון – קרן לשיקום ופיתוח אזור ים-המלח), התשע"א–2011. חבר הכנסת מוץ מטלון, לרשותך עשר דקות. אני מזמין את אדוני לשאת נאום מעל הבמה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חברת "מפעלי ים-המלח בע"מ" הוקמה על-ידי ממשלת ישראל בשנת 1952, וזאת כדי לנצל את אוצרות הטבע של ים-המלח. בשנת 1961 נחקק חוק זיכיון ים-המלח, התשכ"א–1961, שנתן תוקף לשטר הזיכיון שבו העניקה המדינה לחברה האמורה את הזכות הייחודית להשיג את מלחי-המחצב, המחצבים והכימיקלים של ים-המלח, לעשות את כל העבודות הדרושות לשם כך, לרבות הקמת סוללות, בריכות אידוי, תחנות שאיבה וצינורות, וכן את הזכות, באישור הרשות המוסמכת, לחצוב ולכרות סלעים ומחצבים לצורך תהליכי הייצור ולצורך בניית המפעל. על בעלת הזיכיון הוטלה חובה לפעול בכל השקידה הראויה להפיק את מלחי-המחצב, המחצבים והכימיקלים ולשווקם. לשם ביצוע מטרה זו, וכדי לנצל את המחצבים שבמימי ים-המלח, הקימה החברה בתוך שטח ים-המלח בריכות אידוי בשטח של עשרות קמ"ר, על-ידי בניית סוללות סביבן. על מנת לשמור על כושר ייצור מתאים יש להעלות את מפלס המים בבריכות, דבר המחייב מזמן לזמן את הגבהת הסוללות. מתוקף החוק העבירו "מפעלי ים-המלח" למדינת ישראל בעשור האחרון תמלוגים בהיקף כולל של כמיליארד שקלים. אלא שהתמלוגים מועברים לתקציב המדינה ואינם חוזרים לאזור לשם תיקון הנזקים לים-המלח בגין השימוש במשאביו. בין הנזקים ניתן למנות את הנסיגה המדאיגה בחלקו הצפוני של הים, בקצב, רבותי, בקצב של יותר ממטר בשנה, הופעת בולענים, אשר הם מסוכנים, ובחלקו הדרומי של ים-המלח – עליית מפלס המאיימת על תשתיות ציבוריות ובתי-המלון. ומי שמכיר את האזור הזה יודע ומכיר את עליית המפלס ואת הסכנה של הצפת בתי-המלון והסכנה לכביש 90. הצעת החוק מבקשת לקבוע שמדינת ישראל תקים קרן לשיקום הנזקים הסביבתיים, התיירותיים והכלכליים הנגרמים לאזור ים-המלח כתוצאה מפעילות בעל הזיכיון, ותעביר אליה כספים כמפורט בהצעה. בעל הזיכיון יוסיף על כספים אלו תמלוגים בגובה של 5% על הייצור והמכירה העודפים, מעבר ל-3 מיליון טונות הראשונים שמיוצרים ונמכרים בכל שנה. אני מבקש להדגיש, גברתי היושבת-ראש – אני מברך אותך – שאלמלא ההכרזה של שר התיירות ושל השר להגנת הסביבה על גיבוש המתווה לשיקום ים-המלח, שהוא חשוב, מתווה שהוא חשוב ביותר בהצעת המחליטים, ואלמלא הלחץ שלהם, היה נשאר מצבו של ים-המלח כפי שהוא, אם האוצר או כל הגורמים המחליטים היו ממשיכים לגרור רגליים. מצאתי לנכון, רבותי חברי הכנסת, כמחוקק, להגיש הצעת חוק ולהרגיש חובה להתערבות על מנת ליצור את הקרן הזו לשיקום ים-המלח. ורבותי, לים-המלח אין מחר. אין מקום לגרירת רגליים. הגשתי את הצעת החוק הזו. על-פי הסכמה שהגענו עם יושב-ראש הקואליציה החלטנו לדחות את ההצבעה, ובתוך שבועיים ימים עד שלושה שבועות תתקיים ישיבה אצל ראש הממשלה בנוכחות כל הנוגעים בדבר, כולל השרים הנוגעים בדבר, על מנת שיגיעו להחלטות הנדרשות. במידה שלא יגיעו להחלטות הנדרשות התואמות גם את הצעת החוק, אנחנו נביא את ההצעה הזו שוב בעוד שלושה שבועות להצבעה בכנסת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת משה מוץ מטלון. אני מבינה שגם התשובה של השר תהיה במועד מאוחר יותר – ביחד עם ההצבעה. אני מזמינה אותך להישאר במקומך. <הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון – מימון הגנות חוף בים-המלח), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3329/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה מטלון) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מזמינה אותך להציע את הצעת החוק הבאה – הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון – מימון הגנות חוף בים-המלח), התשע"א–2011. גם על כך – תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, שני החוקים האלה בעצם תלויים האחד בשני, והם אחד. הא בהא תליא. למעשה, שניהם דנים במשאב הכל-כך יקר לנו שהולך לאיבוד, כפי שציינתי גם בדברי ההסבר של הצעת החוק הקודמת – המשאב הזה של ים-המלח. הרי הקמת הקרן לפיתוח ולשיקום ים-המלח נובעת וקשורה בהרס ובנזקים הכמעט בלתי הפיכים של ים-המלח כתוצאה מכריית המלח והמשאבים שלו. חברת "מפעלי ים-המלח בע"מ" הוקמה, כפי שאמרתי בהצעת החוק הקודמת, בשנת 1952, כדי לנצל את אוצרות הטבע בים-המלח. בשנת 1961 נחקק חוק זיכיון ים-המלח, התשכ"א–1961, ומכוח שטר הזיכיון שבו העניקה המדינה לחברה האמורה את הזכות הייחודית למצות את מלחי-המחצב, המחצבים והכימיקלים שבים-המלח ולעשות את כל העבודות הדרושות לשם כך, לרבות, כפי שציינתי קודם, הקמת סוללות, בריכות אידוי, תחנות שאיבה בצינורות, וכן את הזכות, באישור הרשות המוסמכת, לחצוב ולכרות סלעים ומחצבים לצורך תהליכי הייצור ולצורך בניית המפעל. על בעל הזיכיון הוטלה חובה לפעול בכל השקידה הראויה להפיק את מלחי-המחצב, המחצבים והכימיקלים ולשווקם. כדי לנצל את המחצבים שבמימי ים-המלח הקים בעל הזיכיון בריכות אידוי בשטח של עשרות קילומטרים רבועים בתוך שטח ים-המלח על-ידי בניית סוללות סביבן. כדי לשמור על כושר ייצור מתאים יש להעלות את מפלס המים בבריכות, דבר המחייב מזמן לזמן הגבהת הסוללות. ברבות השנים – ומכאן באה הצעת החוק – הסבה עבודת בעל הזיכיון נזקים חמורים ביותר לים-המלח. הצפתה המתמדת של הימה הדרומית מחד גיסא וייבוש הימה הצפונית מאידך גיסא גורמים להצטברות תוצר לוואי בדמות מלח על קרקעית האגם. מי שמכיר את האזור ומכיר את ים-המלח מכיר את אותם גבישי מלח שהיום רואים במקום ים. לכך השלכות מרחיקות לכת העלולות, אם לא יתוקנו בהקדם האפשרי, להיות בלתי הפיכות, ואנחנו מאבדים את הים הזה. בתהליכי הייצור שמתבצעים על-ידי בעל הזיכיון, המלח המצטבר על קרקעית האגם מהווה פסולת תעשייתית, ומן הצדק שהמפעל שמייצר את הפסולת, שמייצר את הרווחים, יישא בעלויות פינויה. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי 90% מעלות המימון של גירוד המלח ופינויו יוטלו על החברה, וה-10% הנותרים – על אוצר המדינה, בסכום שלא יפחת מ-150 מיליון ש"ח. רבותי, ים-המלח הוא משאב ציבורי לאומי. הוא אינו שייך לא לאוצר, לא למשרד התיירות, לא למשרד להגנת הסביבה, אלא לעם ישראל, למדינת ישראל. אנו חייבים לדאוג לים-המלח. ים-המלח התמודד לאחרונה על – היותו אחד משבעת פלאי העולם. הוא הגיע ל-14 מפלאי עולם. עבורנו הוא פלא עולמי, הוא משאב שאסור לנו לוותר עליו – משאב כלכלי, משאב עם עתיד, משאב של פיתוח תיירות, משאב של פעילות, מנוף כספי שאין לזלזל בו, שיפיק מיליארדים של שקלים לטובתה של מדינת ישראל. הזנחתו של ים-המלח היא התאבדות כלכלית מבחינתנו. גם הצעת החוק, גברתי היושבת-ראש ואדוני השר, נכבדי, חברי – גם כאן הגענו להסכמה עם יושב-ראש הקואליציה, שבתוך שבועיים עד שלושה שבועות תתקיים פגישה עם ראש הממשלה וכל הנוגעים בדבר כדי להגיע לפתרון הנדרש והעולה בקנה אחד עם ההצעה שבחוק. לפיכך הסכמתי, אדוני, ברשותך, לדחות את התשובה ואת ההצבעה בכשבועיים עד שלושה שבועות. אני מודיע פה לכנסת: אם לא נגיע, או לא יגיעו, להחלטה הראויה, אני אחזור להצבעה. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להדגיש: אין בהצעת החוק הזאת רצון להביא לחקיקה נוספת, אלא אם לא יגיעו הנוגעים בדבר להסכמות. אבל אם יגיעו, החוק הזה יהיה בעצם מיותר. אני מקווה שיגיעו להחלטות הראויות לטובתה של כלכלת ישראל, לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. זה משאב של כולנו, לא ניתן לקחת את המשאב הזה ממדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת משה מוץ מטלון. גם בהצעת החוק הזאת, תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. אני מאחלת לך הצלחה מול הנוגעים בדבר, ושנראה את הצעת החוק הזאת פה מאושרת בעוד שלושה שבועות. <הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3624/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק הזאת קיבלה פטור מחובת הנחה, ואני מזמינה את חבר הכנסת אלקין – הנמקה מהמקום. בבקשה. <זאב אלקין (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, הצעת החוק הזאת, שיזמתי יחד עם חברי חברי הכנסת אורי אורבך, דוד רותם, זבולון אורלב, עתניאל שנלר וציון פיניאן, באה להסדיר את הגופים שפועלים בתחום השירות הלאומי. למעשה, אף שמתקיימת כבר שנים רבות פעילות מאוד אינטנסיבית של כמה גופים בתחום השירות הלאומי, והגופים האלה מוכרים לכולם ופועלים היטב במגזרים השונים, גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, והמתנדבים – ובעיקר המתנדבות – שפועלים דרך הגופים האלה תורמים את תרומתם לחברה הישראלית בבתי-ספר, בבתי-חולים ובהרבה מאוד מקומות שהחברה זקוקה להם – ההסדרה של העניין הזה עדיין לא קיימת בחוק. לכן התארגנו, יחד עם החברים, להציע בפני הכנסת למעשה הסדרה של הגופים, קביעת תפקידי הגופים וכמובן תנאי סף להכרה בגופים האלה, שייקבעו, בסופו של דבר, כמובן, בפירוט בתקנות. ידוע לנו שהממשלה שוקדת בימים אלה, ואפילו מסיימת, עד כמה שאני מבין, עבודה על הצעת חוק נרחבת יותר שבאה להסדיר את כל התחום של השירות האזרחי, וכמובן לכן אני מודע לתנאי שהיה, של ועדת השרים לחקיקה, ואני כבר מודיע מראש, בשם כולנו, שאנחנו מקבלים אותו, שלאחר העברת החוק בטרומית אנחנו נמתין להצעת החוק הממשלתית, ולאחר מכן נמזג את הצעת החוק שלנו, שעוסקת בנושא אחד מכל המכלול הזה, של השירות הלאומי האזרחי, בתוך הצעת החוק הממשלתית, וקידום הצעת החוק לאחר מכן יהיה עם הצעת החוק הממשלתית ובתיאום אתם. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב אלקין. ישיב השר מיכאל איתן בשם השר דניאל הרשקוביץ. בבקשה. <השר מיכאל איתן:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת אלקין, חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת להסדיר כמה הוראות הקשורות לגופים המוכרים – חבר הכנסת אלקין. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> השר עונה לך, חבר הכנסת אלקין. <השר מיכאל איתן:> אתה פה רק בזכות הקריאה שלי, כי אם הייתי מחכה עוד שנייה כבר היית שם. אני מבקש – זה לא ארוך; אני אקריא את תשובת השר, שהוכנה – שכרגע את מקומו אני ממלא, השר הרשקוביץ, ואני מבקש את תשומת לבך בכל אופן, כי בסיום התשובה יש לי גם הערה משלי, והייתי רוצה שהיא תיפול על אוזניך הקשובות. ובכן, הצעת החוק מבקשת להסדיר כמה הוראות הקשורות לגופים המוכרים. הגופים האלה הם גופים שמפנים ומלווים את מתנדבי השירות הלאומי. גופים אלו צריכים לקבל הכרה מהשר האחראי כדי שיוכלו לעסוק בכך. הצעת החוק עוסקת בין היתר בתפקידיהם של הגופים המוכרים ובתנאים שבהתקיימם יוכרו גופים אלו על-ידי השר. הממשלה אישרה לפני כמה חודשים הצעת חוק ממשלתית – הצעת חוק השירות האזרחי, שבאה להסדיר את פעילותה של כלל מערכת השירות האזרחי והלאומי. הצעת חוק זו היא פרי יוזמתו של שר המדע והטכנולוגיה, אשר אחראי לתחום השירות האזרחי-לאומי, ונכתבה בתיאום עם משרד המשפטים, משרד האוצר ושאר משרדי הממשלה הנוגעים בעניין. הצעת חוק ממשלתית זו מצויה בימים אלו בסיומה של מלאכת הנוסח במשרד המשפטים, ואמורה להיות מונחת על שולחנה של הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה בשבועות הקרובים. הצעת החוק הפרטית שמובאת כעת להצבעה מבקשת להסדיר סוגיות שרובן כבר הוסדרו בהצעת החוק הממשלתית, אך כוללת כמה הוראות שאינן כלולות באותה הצעת חוק ממשלתית. מכיוון שנעשתה כבר עבודה מקיפה על-ידי משרדי הממשלה, שהתוצאה שלה באה לידי ביטוי בהצעת החוק הממשלתית, קיבלה ועדת השרים לענייני חקיקה החלטה לתמוך בהצעת החוק הפרטית, אבל כפוף לכך שהצעת החוק הפרטית תנוסח – ותוכפף להצעת החוק הממשלתית בנושא. לאור זאת מציע השר הרשקוביץ לתמוך בהצעת החוק, תוך הבהרה שהתמיכה כפופה להחלטת ועדת השרים הנ"ל. ברצוני, בשולי הדברים הללו, להוסיף גם הערה. אני מאוד מקווה שהצעת החוק הפרטית והצעת החוק הממשלתית – והתוצאה של השילוב ביניהן – יובילו אכן לכך שאנחנו נוכל לקבל שירות שיוכר. הוא לא יהיה ברמה של השירות הביטחוני, אבל הוא יהיה שירות שיוכל לתת תרומה לחייה של מדינת ישראל ויהיה בו משום תרומה של הפרט לטובת המדינה. נכון שפעם החברה שלנו היתה הרבה יותר מגויסת, החברה שלנו היתה הרבה יותר מחויבת, והיום אנחנו נמצאים בעידן שבו האזרח נמצא במרכז, שבו הדגש מופנה פחות אל הקולקטיב ויותר אל האזרח הבודד. אבל המציאות של מדינת ישראל, השלב שבו אנחנו נמצאים, מתוך הרצון לייצר את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שבה אנחנו רוצים לייצר מכנים משותפים תחת כותרת "מדינת ישראל וסמליה" – אנחנו מצווים לעודד ולקדם הצעות שמטרתן לעודד תרומה של הפרט לקידום ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. <רחל אדטו (קדימה):> למה אתם הורסים את זה? <השר מיכאל איתן:> ולכן אני סבור שכאשר באות הצעות החוק הללו, הן יגשימו את המטרה הזו ולא יסתפקו רק בתיבה "שירות אזרחי" גרידא. כי שירות אזרחי גרידא הוא חשוב, ויש מקום שהוא יתקיים בכל אורחות החיים של כולנו. אבל להצעות החוק הללו, שמדברות על שירות לאומי אזרחי, יש ממד נוסף, ממד שישרת את יכולתנו לחיות במדינה דמוקרטית, מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה מקום גם לזכויות של בני המיעוטים, וכולם יחד משרתים את המכנים המשותפים הללו תחת הכותרת של מדינת ישראל ולא תחת כותרת של ארגונים, שיש להם מקום אולי מבחינת החוק אבל הם לא בהכרח משרתים את המטרות המדינתיות אלא מטרות של קבוצות כאלה או אחרות, שלפעמים יכולות להיות אפילו נוגדות את האינטרס הלאומי הכולל. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני השר מיכאל איתן. אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011 – אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – 30 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 33, מתנגדים – 30, נמנע אחד. אני קובעת שהצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת זאב אלקין, עברה את הקריאה הטרומית – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מבקש להוסיף את קולי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – והיא עוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שתכין אותה לקראת קריאה ראשונה ושנייה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי טוען ואומר שהצבעתו לא נקלטה. אז אני מודיעה, הוא היה בעד. ככה הבנתי, כמובן בעד. זה לפרוטוקול. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת משה מוץ מטלון אומר שגם הוא לא הספיק, ופה בגלל בעיה טכנית של המעלית, מאחר שאנחנו גם – אז אנחנו מוסיפים את שמו לפרוטוקול. גם חברת הכנסת ציפי חוטובלי רצתה להעיר ששמה לא נקלט? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> לוועדה לקידום מעמד האשה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חברת הכנסת ציפי חוטובלי ביקשה שזה יעבור לוועדה למעמד האשה. אני קובעת שזה יעבור לוועדת הכנסת, והיא תחליט איזו מהוועדות היא הוועדה המתאימה להכין את הצעת החוק לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3146/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"א–2011, של חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי כנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת חנא סוייד לבוא ולנמק את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, המטרה של הצעת החוק שאני מביא היום היא הגברת ההעברה, ופיזור העושר העירוני בישראל, כלומר להעביר כספים לרשויות שיש להן – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רק רגע, חבר הכנסת סוייד. חבר הכנסת חסון, בוא נכבד את החברים שלנו ונקשיב להם כשהם מציעים הצעת חוק. אני מבקשת מכל שאר החברים, אף שדברי מכוונים לחבר הכנסת חסון, לנסות לשמור על שקט במליאה ולכבד את חבר הכנסת המציע. בבקשה, חבר הכנסת סוייד. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, כפי שאמרתי, המטרה של הצעת החוק שלי היא לעודד ולהביא לכך שהעושר המוניציפלי במדינת ישראל יתפזר ויחולק בין רשויות חזקות לבין רשויות חלשות. ההצעה הזו מובאת בפעם השנייה, והיא בעצם באה ועונה ומתיישבת עם הרוח הכללית של תנועת המחאה, שמחפשת צדק חלוקתי, ובכלל צדק חברתי במדינת ישראל. כפי שקיימים פערים גדולים במדינת ישראל בין יחידים, והפערים האלה הולכים וגדלים – הפערים, אני מתכוון, על בסיס חברתי-כלכלי, שיש אנשים מקבוצות מסוימות שמתעשרים מאוד, לעומת אנשים אחרים שמצבם אפילו נהיה יותר קשה; כלומר, בתוצאה הסופית הפערים הולכים וגדלים בין יחידים ובין קבוצות – כך גם המצב לגבי עיריות ורשויות מוניציפליות. יש עיריות שהן מאוד חזקות, יש להן מקורות הכנסה עצמיים גדולים מאוד, אם בגלל המצב הסוציו-אקונומי הגבוה של האוכלוסייה שלהן ואם בגלל הימצאות אזורי תעשייה שבעצם מהווים מכרות זהב עבור אותן רשויות, ומכניסים לקופה של אותן רשויות מקומיות הרבה כסף בצורה של מסים עירוניים. נוסף על אזורי התעשייה והקבוצות החזקות שמכניסים ומהווים מקור גדול ועשיר להכנסות עצמיות לרשויות המקומיות, יש גם רשויות, יש גם ערים, יש גם רשויות מוניציפליות, שבהן יש ריכוז של משרדי ממשלה. ההימצאות של משרדי הממשלה באותן רשויות מקומיות היא מקרית; היא לא זכות מוקנית לאותן רשויות מקומיות. הרשויות המקומיות זכו באותם משרדי ממשלה בהן מכיוון שהמיקום שלהן הוא מרכזי או בגלל הגודל שלהן. יתרון הגודל פועל לטובתן. כפי שאמרתי, הם נמצאים במקומות שעדיף למקם בהם משרדי ממשלה כך שיהיו נגישים – השירותים שאותם משרדי ממשלה מגישים לציבור יהיו נגישים לכלל הציבור. הממשלה משלמת הרבה כספים והרבה מסים לאותן רשויות מקומיות, וההכנסות האלה מוערכות ב-1.5 מיליארד שקלים בשנה, כתוצאה, כפי שאמרתי, ממשרדים ומתקנים, גם של משרד הביטחון, גם של הרבה משרדים אחרים; זה בערך, כפי שאמרתי, 1.5 מיליארד שקל. זה הרבה כסף. יש רשויות מקומיות שבגלל המיקום שלהן, בגלל הגודל שלהן, בגלל האופי שלהן, בגלל הסקטור שהן שייכות אליו, אין בהן ולא כלום מאותם משרדי ממשלה, ומובן שזה מתווסף על כך שאין בהן גם אזורי תעשייה ואין בהן מקורות הכנסה עצמיים ואין בהן גם אוכלוסייה בעלת מעמד סוציו-אקונומי גבוה. כלומר, הרשויות האלה משוללות כל מקור עשיר של ארנונה מוניציפלית. לכן, בגלל שני הסוגים האלה של הרשויות המקומיות, ההבדלים והפערים בין הרשויות המקומיות גם הולכים וגדלים, כפי שאמרתי, שזה זהה ושווה – כמו להבדלים בין השכבות השונות באוכלוסייה על בסיס פרטני. הצעת החוק שאני מביא כאן אומרת, שמכיוון שההתעשרות הזאת של הרשויות המקומיות שיש בהן משרדי ממשלה היא לא בגלל הניהול המצוין שלהן או בגלל סיבה אינהרנטית פרטנית, אלא בגלל המזל שלהן, המיקום שלהן – כל אלה מאפיינים שהן לא קנו אותם לא ביושר ולא בעמל רב, אלא במקרה, ראוי וחשוב ליצור מנגנון שבו העושר הזה יחולק בין הרשויות העשירות – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אפשר לומר שכמו שנעשה עכשיו בכל מה שקשור לתוכנית של משרד הבריאות והאוצר לגבי צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז – שם היתה העדפה בולטת של הפריפריה כדי לתקן את העיוות הזה שנוצר. זו כוונתך, אני מבינה. <חנא סוייד (חד"ש):> זו בעצם תוכנית שאפילו הבשילה בממשלה הקודמת לאיזה הצעת חוק שבסופו של דבר נגנזה, אבל היא נכונה; הקונספציה היא מאוד נכונה, ורק בגלל שיקולים של לחץ של ראשי רשויות או שיקולים של קואליציה ואופוזיציה ושל פריפריה ומרכז זה לא הולך; אבל זה צודק, זה נכון, זה מתבקש. לכן אני מתעקש להביא את ההצעה הזאת פעם אחר פעם, וזאת הפעם השנייה שאני מביא את ההצעה הזאת להצבעה. אני רק רוצה לענות על שאלה שיכול להיות שמועלית מול ההצעה הזאת – בכל זאת משרדי הממשלה האלה נמצאים באותן ערים, והם מקבלים מאותן ערים שירותים מוניציפליים, כאילו השירותים המוניציפליים האלה שווים למסים שמשרדי ממשלה משלמים, לכן למה בכלל לקחת, כאילו, מהמסים האלה, מהרשויות העשירות, ולהעביר לרשויות העניות. התועלת שהעיריות החזקות מקבלות, ההנאה שלהן מהימצאות אותם משרדי ממשלה היא כפולה: מצד אחד הן מקבלות את הארנונה, שאני מבקש חלק ממנה להעביר לרשויות החלשות, ומצד שני יש גם יתרון אחר שהעיריות החזקות נהנות ממנו, והוא שבעצם הימצאות משרדי הממשלה באותן ערים גדולות נותנת את אותותיה ומיטיבה עם העירייה ועם האוכלוסייה. הרי ברוב המקרים העובדים של אותם משרדי הממשלה באים מהאוכלוסייה של היישוב ושל העיר. לכן בעצם אי-אפשר לחשוב על מצב שבו העיריות שבהן אותם משרדים ממוקמים ייהנו פעמיים ושלוש, אלא שתהיה להן ההנאה שלהן מחלק מהארנונה, ומכך שהמשרדים מספקים תעסוקה לתושבים של העירייה, וגם אנשים שבאים לקבל שירותים באותם משרדים, גם הם מוציאים כסף ומיטיבים עם אותה עיר. ולכן, מכאן ההיגיון שלפחות חלק מההכנסה מאותה ארנונה, שכפי שאמרתי, היא גדולה מאוד – 1.5 מיליארד שקל בשנה, צריך, ומן הראוי, והצדק החברתי והצדק החלוקתי מחייב, להעביר ולו חלק – ויש נוסחה, שמוסברת בהצעת החוק, איך לעשות את זה. לא מדובר כמובן – מייד, ולא מדובר בכל הכסף, אלא לעשות את זה באופן הדרגתי ולקחת חלק סביר מאותה הכנסה של הרשויות הגדולות ולהעביר לאותן רשויות שבדרך כלל נמצאות בפריפריה, ושההרכב של האוכלוסייה שלהן מבחינה חברתית-כלכלית הוא לא הכי מזהיר, כך שבאמת, כפי שאמרתי, זה מתיישב עם הדרישה לצדק חלוקתי ולצדק חברתי, כפי שהתרגלנו לו וכפי שאהבנו בתנועת המחאה בתקופה האחרונה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה, חבר הכנסת חנא סוייד. <הצעת חוק הקרן לחלוקת כספי הארנונה המשולמים בעד נכסים המוחזקים בידי גופים ציבוריים, התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3020/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> להצעת החוק הזאת מוצמדת הצעת חוק נוספת, הצעת חוק הקרן לחלוקת כספי הארנונה המשולמים בעד נכסים המוחזקים בידי גופים ציבוריים, התשע"א–2011, של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי. ינמק את הצעת החוק – שלו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, מדובר בהצעת חוק שהממשלה הכינה והמשרדים הממשלתיים הכינו משיקולים כלכליים-חברתיים, וברגע האחרון הממשלה נסוגה מהצעת החוק בלחצים פוליטיים של ראשי הרשויות החזקות. זה כל העניין. לא שהמצב הכלכלי-החברתי השתנה, לא שהתברר שיש שיקול מוטעה או שההצעה לא נכונה – היא נכונה חברתית-כלכלית, התברר שהיא לא נכונה מבחינה פוליטית. הצעת חוק דומה הציע השר העומד כאן, השר סילבן שלום. השר שלום, אתה הצעת הצעת חוק על חלוקת ארנונה אזורית, ואת העיקרון של חלוקת ארנונה אתה אימצת. בסדר. הממשלה באה והציעה את הצעת החוק הזאת, שאני מציע היום, של חלוקת ארנונה ממשלתית. ברגע האחרון הממשלה נסוגה. אני את הצעת החוק, השר איתן, לא שיניתי – לקחתי מה שהממשלה כתבה, בתקווה שחלק מחברי הממשלה לפחות, או מהקואליציה, יתמכו בהצעת החוק הכל-כך צודקת. ידוע שיש גופים שונים שיש להם פטור מארנונה. עד 1995 משרדים ממשלתיים לא שילמו ארנונה. מ-1995 והלאה המשרדים הממשלתיים התחילו לשלם ארנונה, ומטבע הדברים המיקום של המשרדים הממשלתיים והסניפים שלהם הוא בערים הגדולות. זהו משאב שעובר מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי. הוא לא מחויב המציאות. כאמור, היה פטור עד 1995, אבל באיזה מקום רצו לעזור לשלטון המקומי, אז נתנו את ההחלטה הזאת, שהממשלה תשלם ארנונה. החלוקה והמיקום של המשרדים הממשלתיים הם שרירותיים, ללא שיקול כלכלי-חברתי, וכך יוצא שהרשויות החלשות ניזוקות פעמיים: המשרדים הממשלתיים לא ממוקמים בהן, עם כל ההשלכות של תעסוקה וחיזוק האוכלוסייה המקומית, והן גם לא מקבלות את חלקן בארנונה. אגב, הממשלה והרשויות המקומיות הן בהתדיינויות אין-סופיות בבתי-משפט – הון עתק, מיליונים נשפכים על משפטים, על התדיינות משפטית בין הממשלה לבין הרשויות המקומיות. ההצעה אומרת: הממשלה לא תשלם ארנונה. המשרדים הממשלתיים לא ישלמו ארנונה וכל הכסף יועבר לקרן, שתחולק לרשויות על-פי מפתח כלכלי-חברתי. לפי החישובים השונים מדובר ב-1.5 מיליארד שקל. לפי חישובים של השלטון המקומי, הרשויות הערביות למשל, גברתי היושבת-ראש, היו מקבלות 400 מיליון שקל כל שנה. זה היה משנה מן היסוד את מצבן של רשויות אלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> וזה, אני חושב, חוק צודק. מדובר בחוק עם צדק חברתי, ואני מציע לכולם להצביע עבור החוק, וחבר הכנסת השר יצחק כהן, אני מקווה שהוא יצטרף לחוק המקורי של הממשלה ויתמוך בו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ותיכף גם ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <יואל חסון (קדימה):> סגן השר, אתה יכול לקרוא מהדף. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בבקשה, סגן השר יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה להודות קודם כול לחבר הכנסת חסון על האישור שהוא נתן לי, ולחברי הכנסת חנא סוייד וג'מאל זחאלקה. למען האמת, החוק הזה הוא חוק טוב, אבל העיתוי, העיתוי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <קריאה:> זה לא העיתוי, זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני, רק שתדע, אני מעדכן אותך שהממשלה מתנגדת להצעת החוק. בהצעת החוק מוצע להקים קרן מרכזית שאליה יעבירו הגופים הממשלתיים את סכומי הארנונה השנתיים ששילמו בפועל לרשויות המקומיות בעד נכסיהם. הקרן שתוקם תהיה אמונה על חלוקת הכספים בין כלל הרשויות המקומיות בהתאם לכללי חלוקה קבועים ושקופים. נוסחת החלוקה תביא בחשבון את המדד החברתי-כלכלי, מדד הפריפריאליות, אחוזי גביית הארנונה הכללית בתחומה ואת מספר התושבים בכל רשות מקומית. יש לך נוסחה יותר טובה מזו, זחאלקה? אחלה נוסחה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז אתה מאמץ אותה? עשית משהו דומה ביחס להסכם עם הבריאות, העדפתם באופן ברור את הפריפריה, וטוב שכך, אני מברכת על זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אגב, הם העתיקו את זה מהצעת חוק של הממשלה, שאפילו נדמה לי שעברה קריאה ראשונה בחוק ההסדרים, אבל הממשלה קובעת מדיניות תקציבית כוללת ורואה את כלל הבעיות. נכון לעכשיו, היא מתנגדת לזה. מה שאני מבקש מחברי הכנסת, כרגע, לעת הזאת, להסיר את זה מסדר-היום, להתנגד, ואנחנו נמשיך ונדון ביחד על הצעת החוק הזו, כי כפי שאמרתי, היא הצעה בכלל לא רעה. <יואל חסון (קדימה):> אני יכול להציע הצעה? אולי תסכים להצבעה במועד אחר? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת יואל חסון, הצעה לגיטימית לחלוטין, אתה צריך להציע את זה גם – – – <יואל חסון (קדימה):> אנחנו מוכנים. אולי תסכים, סגן השר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני צריך לסגור עם עוד גורמים. סך הכול, כפי שאמרתי לך, יואל, הצעת החוק זהה לחלוטין, הממשלה העבירה בקריאה ראשונה בחוק ההסדרים. אבל כפי שאמרתי, הממשלה רואה את כלל הצרכים, את כלל הנתונים, את כל הספקטרום, היא לא יכולה להתייחס נקודתית, אבל בעיקרון – – – <יואל חסון (קדימה):> אז תסכים להצבעה במועד אחר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> השאלה אם הממשלה תסכים. ועדת השרים כבר קבעה את עמדתה, אני לא יכול לחלוק על ועדת שרים. <יואל חסון (קדימה):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה אתה לוקח על עצמך את התפקידים האלה? למה אתה מתבזה? למה אתה מתבזה? אתה מסכים ומבקש להצביע נגד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה אתה צועק? אבל למה אתה צועק? אתה אדם כל כך מכובד. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת מוחמד ברכה, אני מבקשת, יש פה היגיון, הוא מדבר בשם הממשלה, הוא צריך להביא את עמדת הממשלה. זו לא עמדתו האישית, הוא אומר לך שבאופן אישי הוא אוהב את הצעת החוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מוחמד ברכה, תן לנו לפתור את הבעיות, למה אתה צריך? אתה בן-אדם כל כך מכובד. <קריאה:> אולי אפשר להצביע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מוכן לקבל את זה, מוחמד. אתם מסכימים לתשובה – – – לא תשובה, תשובה היתה. הצבעה במועד אחר? בוא נעשה ככה, תשובה והצבעה במועד אחר. לא כדאי לכם? רוצים הצבעה עכשיו. למה להתנגד? <חנא סוייד (חד"ש):> מה ההצעה? תציע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת החוק שלך מועתקת מלה במלה מהצעת חוק ממשלתית שעברה בחוק ההסדרים בקריאה ראשונה. למה להתנגד לתשובה והצבעה במועד אחר? <מוחמד ברכה (חד"ש):> תן לשקול את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תתייעץ. אתה לא – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני אחד המציעים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא מופיע. אתה לא מופיע. חנא סוייד וג'מאל זחאלקה, רק הם יכולים, אתה לא יכול. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חברי הכנסת, היתה פה איזו הצעה – בהתחלה היא הובאה מהצד הזה, של האופוזיציה, אבל הסכים סגן השר להצעה שהועלתה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ההצעה של יואל חסון היא הצעה טובה, למה אתם מתנגדים לה? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <קריאה:> אני רוצה לדבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם תענה לי, כן או לא. <חנא סוייד (חד"ש):> אני רוצה לענות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתם יכולים לתת עכשיו תשובה אם אתם מסכימים או לא מסכימים. זכות התגובה שלכם – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, לא, לא. יש כללים לתקנון, למי שלא מבין, והתייעצתי גם עם מזכיר הכנסת, כך: כאשר הממשלה מתנגדת, לפני ההצבעה חברי הכנסת המציעים יכולים לעלות, כל אחד בתורם, לשלוש דקות נוספות, שבהן ינמקו. <קריאה:> אני רוצה להשיב. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה יכול להשיב בעד או נגד ההצעה. סגן השר מציע לדחות את ההצבעה. בואו נעשה סדר, חברי הכנסת המציעים, סגן השר מציע לדחות את ההצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם תגיד כן או לא, אחר כך תעלה. אתה מוכן לקבל את ההצעה שיואל חסון הציע? <מוחמד ברכה (חד"ש):> תן לו לעלות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם שיגיד כן או לא, אחר כך שיעלה. <קריאה:> הוא חייב לענות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מה אומרים חברי הכנסת המציעים? התקנון שונה. כאשר יש החלטת ממשלה כנגד, יכול חבר הכנסת המציע לעלות לשלוש דקות לנמק שוב. לכן אפילו באופן אישי מגיע מזכיר הממשלה להסביר את מה שאולי לא הובן. <קריאה:> מזכיר הכנסת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> סליחה, מזכיר הכנסת, בהחלט. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יואל, אין לך שליטה בסיעה שלך. אתה לא שולט. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יואל, הצעתך היתה הצעה טובה, אולי היה צריך קודם להציע אותה למציעים, לפני שהיינו מביאים אותה לשר הממונה מטעם הממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אם כך, אני מבקש לדחות את זה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רגע, עוד לא קיבלנו את תשובת המציעים. מסכימים שהצבעה תהיה במועד מאוחר יותר? אולי הממשלה כן תחליט להביא הצעת חוק דומה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> המציע יכול לעלות מעל הדוכן, לשכנע את הממשלה. תקשיבי לי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אם הוא לא ישכנע, יתנהל המשא-ומתן הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – לעלות על הדוכן, ולשכנע את הממשלה ואת הכנסת – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת ברכה, גם אתה סגן יושב-ראש, ואתה יודע שכשיש מחלוקות, אנחנו בדרך כלל פונים למזכיר הכנסת כדי להבין ולהיות יותר מפוקסים. אני חייבת להגיד – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אני מסכים להצבעה במועד אחר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חנא סוייד. וחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. אז הצבעה תהיה במועד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תשובה, תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. תשובה, והצבעה במועד אחר. <חנא סוייד (חד"ש):> רק תשובה, הצבעה מאוחר יותר – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כן, אבל התשובה יכולה להשתנות, אתם לא מבינים. חבר הכנסת יואל חסון, ואם תשובת הממשלה משתנה במהלך הזמן? ראוי שיציגו אותה על הפודיום פה. תודה רבה. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול מס רכישה), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3517/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול מס רכישה), התשע"א–2011, הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, חבר הכנסת מאיר שטרית. לרשותך עשר דקות. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, כזכור, המחאה החברתית התפרצה בישראל על רקע מחירי הדיור המופרזים וחוסר היכולת של זוגות צעירים להגיע לדירה. לפני שבועות אחדים הגשתי הצעת חוק לבטל את המע"מ על דירת יחיד ראשונה שמחירה עד מיליון וחצי שקל. הממשלה הפילה את החוק, לצערי הרב. לא ראיתי בזה שום הצדקה, זו פגיעה נוספת בזוגות הצעירים ובמשפחות החדשות. אני לא רואה שום הצדקה לנצל את ההזדמנות שמי שקונה דירה – לגבות ממנו מס של עוד מאות אלפי שקלים במס ערך מוסף. אם הממשלה באמת רוצה להוריד מחירי דירות ולעזור לצעירים, זו היתה דרך נורא פשוטה, לא מסובכת, לא מפותלת, שאומרת: אנחנו מוותרים על המס הזה, המיותר, של מאות אלפי שקלים, לדירה לזוגות צעירים. אבל הממשלה כנראה אטומה לעניינים החברתיים. אני מביא היום חוק נוסף, הזדמנות לתקן, תיקון – עוד אחד – קטן. פרט למס ערך מוסף שהממשלה גובה על כל דירה, היא גובה מס רכישה על כל דירה, מכל מי שקונה דירה, אפילו דירת יחיד, ואני שואל: למה, למה, למה מס רכישה על כל דירה? למה הממשלה רואה בן-אדם שמתאמץ מאוד, עובד עשרות שנים לקנות דירה, בסיס מס נוסף לקחת עוד כסף לקופה שלה – בשביל מה? חשבתי שהממשלה אמורה להיטיב עם העם ולעזור לאנשים החלשים שלא מגיעים לדירה לשלם פחות. אבל – "נייט". ועדת השרים לחקיקה דוחה גם את החוק הזה. זאת אומרת, כל ההצעות שאנחנו מביאים, שהן הגיוניות מאוד בעיני, שמטרתן רק אחת – להפחית למשפחה את מחיר הדירה הראשונה שלה, הצעות שהממשלה דוחה אותן, ואינני מסוגל להבין מדוע. אני שמח שהציבור – הרי – ער ורואה את הדיונים ושומע את הדיונים ואת ההצבעות, ורואה איך הממשלה מצביעה בעניינים החברתיים. אני תמה, למה אתם צריכים להצביע נגד החוק הזה? אני יודע שסגן השר יענה לי, כי כך האוצר מתנגד, זה ברור לי, אבל אני יודע שבלבו הוא אתי, ואם היה תלוי באמת בו, רק ביצחק כהן, הוא היה תומך בשתי ההצעות גם יחד, גם בביטול המע"מ לדירה ראשונה וגם ביטול מס רכישה לדירה ראשונה. אני מכיר אותו, ואיפה הוא חי; בתוך עמו הוא חי, הוא מכיר היטב את העניין בדיוק כמוני. אני יודע שהוא יענה לי פה נגד. אני בכל זאת פונה לחברי הקואליציה, בכל זאת, כבדו את עצמכם, אתם הרי דיברתם בעד האוכלוסיות החלשות, בעד מחאה חברתית, בעד פתרון לדירות, בינתיים עוד לא קרה שום דבר, המחירים רק עלו. אז הנה, הצעת חוק נורא קטנה, שאין לה משמעות כספית גדולה, זה רק ביטול מס רכישה על דירה ראשונה של זוג צעיר – כסף יחסית קטן. עשו, כמו שאומרים, ג'סטה, לחבר'ה הצעירים, תנו להם אפשרות לנשום. תורידו מהם את עול – – – <נסים זאב (ש"ס):> מחיר ממוצע של דירה הוא בין 900,000 שקל ל-1.2 מיליון שקל גג, וזה פטור עד 1.3 מיליון שקל. אתה מדבר על זוגות צעירים. <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת נסים זאב, הרי תנסה לקנות דירה באזור המרכז, אתה יודע כמה היא עולה? <נסים זאב (ש"ס):> 900,000 שקל, תאמין לי, שלושה חדרים. <מאיר שטרית (קדימה):> באמת, לא בתל-אביב, באשדוד. <נסים זאב (ש"ס):> ירושלים, אני אומר. <מאיר שטרית (קדימה):> ברחובות, בנס-ציונה, ביבנה, תנסה תראה, אז – מה יש לך להפסיד? <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת נסים זאב, אבל אם אתה צודק, תגיד לי: מה יש לך להפסיד? מה אתה מפסיד? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מה שמנסה להגיד חבר הכנסת נסים זאב – אם זה באמת לנסות לעזור לזוגות צעירים שקצרה ידם – – <מאיר שטרית (קדימה):> לכל משפחה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – או בכלל, לכל משפחה שיש לה קושי כלכלי, אז עד 1.3 מיליון שקלים גם ככה היא פטורה מאותו מס. השאלה היא אם באמת אנחנו באים לתת הטבות למי שרוצה לבנות עכשיו ארמון – – <מאיר שטרית (קדימה):> ארמון? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – או סוג של – לא ארמון, אבל משהו ב-2 מיליון שקל וכדומה. <מאיר שטרית (קדימה):> אנשים שגרים בתל-אביב הם לא בני-אדם? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני באה להציג את עמדתו – כפי שאמר חבר הכנסת נסים זאב. <מאיר שטרית (קדימה):> היושבת-ראש, אני מבין היטב מה הוא אומר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה יכול כמובן לא להסכים אתו, או כן להסכים. <מאיר שטרית (קדימה):> ודאי, אני מבין טוב מאוד מה שהוא אומר, אבל אני לא מסכים אתו, מכיוון – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זו זכותך. אני רק העברתי את דעתו של נסים זאב. <מאיר שטרית (קדימה):> במקומות היקרים הדירות עוד יותר יקרות. במקומות שאנשים גרים בהם – בגבעתיים, ברמת-גן, בתל-אביב, בפתח-תקווה – הרבה יותר יקר, אז למה להעניש אותם? מה, הם לא בני-אדם? הם לא זוגות צעירים? נסים זאב, אם הכלל הזה יחול רק על קבוצה יותר קטנה של אנשים, ברור שההפסד של הממשלה הוא הרבה יותר קטן, אז על אחת כמה וכמה שאין סיבה להתנגד. ובפעם הקודמת, חבר הכנסת נסים זאב, הרי ממה נפשך, אם זאת טענתך, אז תגיד לי אתה – למה לאותם זוגות צעירים שמחיר הדירה שהם קונים הוא 900,000 הממשלה לא מוותרת על מע"מ, שזה כמה מאות אלפי שקלים? <נסים זאב (ש"ס):> זה משהו אחר. <מאיר שטרית (קדימה):> אה, תודה רבה – זאת אומרת יש פה כלל – יש כלל של הממשלה נגד הזוגות הצעירים, נגד אנשים – מייקרים את הדירות, פוגעים בזוגות הצעירים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אדוני, למען ידעו חברי הכנסת על מה הם מצביעים: הצעת החוק שלך פה לא מדברת על המע"מ, היא מדברת על מס הרכישה. <מאיר שטרית (קדימה):> אני הסברתי. אני חושב שדיברתי בעברית ברורה, מה, הם לא יודעים? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, לרגע אני שמעתי מע"מ במקום מס רכישה. <מאיר שטרית (קדימה):> אני הזכרתי שלפני שבועיים הגשתי הצעת חוק על המע"מ והממשלה הפילה אותו. טענתי, לגרסתו של נסים זאב: הרי הייתם צריכים לתמוך לפחות במע"מ, כי שם זה חל באמת על כולם. גם אם מחיר הדירה חצי מיליון שקל, אתה משלם 16% מחצי מיליון שקל, זה כמעט 100,000. לממשלה יש כנראה קו לפגוע בחלשים, אני לא מבין למה. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני פונה לחברי הכנסת בבקשה להצביע בעד החוק הטוב הזה. הוא לא פוגע באף אחד, הוא סך הכול מקטין קצת את הכנסות הממשלה ונותן רווח יותר קטן, קצת, או אולי יותר כאן, או אולי לא כל כך גדול, אבל בכל זאת משהו לזוגות הצעירים. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר שטרית. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/447/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> להצעת החוק הזאת צמודה הצעת חוק דומה, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. לרשותך שלוש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כשמדובר על תנועת מחאה שביסודה היה הנושא של הדיור, אני חושב שבכנסת הזאת לא יכולים להישאר אטומים ולהפריח כל מיני ססמאות כלליות, אלא צריך ללכת לפרטים, למקורות המצוקה ולמקורות העושק של זוגות צעירים. ההצעה שלי – אני גם לא הייתי שר האוצר; מאיר שטרית היה, והידע שלו בנבכי ההחלטה הכלכלית והממלכתית של הממשלה הרבה יותר גדול משלי. ועל אף זאת ההצעה שלי היא – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – במה זה פגע? <מוחמד ברכה (חד"ש):> שום דבר לא קרה, שום דבר לא נפל מהשמים אחרי שבוטל מס רכוש. מס רכישה זה פשוט משקולת של הכבדה על זוגות צעירים ועל אנשים שהולכים לרכוש דירה ראשונה. ואני חושב, אדוני – חבר הכנסת שטרית, תקשיב לי, תקשיב לי – החוק הזה לא צריך לחול על דירה, אלא גם על קרקע לבנייה. יש אנשים שקונים קרקע ובונים בעצמם, והמנגנון של הפטור לא קיים על הקרקע, ולדעתי, זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת. הצענו מנגנון של הפחתה הדרגתית. כמובן, המנגנון שלי הוא הרבה יותר מתון ממה שהציע שטרית, אבל מובן שאני מסכים להצעת חוק שלו ואני חושב שיש מקום שוועדות הכנסת, או אחת מוועדות הכנסת תיתן את הדעת על העיקרון של ביטול או הפחתה משמעותית של מס רכישה, במיוחד לזוגות צעירים ואלה שבאים לרכוש או לבנות דירה ראשונה. אני רוצה להסב את תשומת הלב – שגם עסקת מתנה היום חייבת בשליש של מס רכישה. זאת אומרת, אם אמא רוצה לתת לבנה דירה או חלקת קרקע, גם אם הוא לא משלם לה שום דבר, לאמא, או לאח, או לאבא, הוא צריך לשלם שליש של מס הרכוש, שליש של 5%, שזה 1.7% כמס רכישה. זה דבר שלא מתקבל על הדעת לחלוטין. מה, הוא צריך להמתין שאביו או אמו ימותו ואז יקבל את זה בירושה ואז זה יהיה פטור? זה נשמע הזוי, זה פשוט התעמרות לשמה. דבר נוסף, אם הממשלה החליטה לא להטיל מס שבח על דירה ראשונה, למה כן להטיל מס רכישה? רק כדי להכביד? ולכן זה היגיון פשוט, רבותי חברי הכנסת, ובאמת, אולי ניקח שנייה של התעלות משיקולים קטנוניים של קואליציה ואופוזיציה וכו' ולראות אם כולם נתנו הצהרות מכאן ועד להודעה חדשה לגבי מידת ההזדהות שלהם עם הזוגות הצעירים ומצוקת הדיור וכו' וכו'. לפחות בואו נעשה מעשה ולא נמשיך לדבר בעלמא. לכן אני מבקש מהכנסת להצביע בעד שתי הצעות החוק, ואחר כך בוועדה הן ילובנו להצעה אחת שתהיה גם כן בתיאום, מטבע הדברים, עם הממשלה. אני באמת מבקש בכל לשון של בקשה שחברי הכנסת יצביעו בעד שתי הצעות החוק. תודה רבה, גברתי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר יצחק כהן על שתי הצעות החוק. בבקשה. אדוני סגן השר, הצעת החוק השנייה של חבר הכנסת מוחמד ברכה מדברת על כך שזה יהיה באופן הדרגתי, מדירות של מיליון ש"ח ומטה, לפי מה שאני מבינה. אומר סגן השר שעד דירה ששוויה 1.3 מיליון אין מס רכישה. אני מקווה שסגן השר יענה לנו על השאלה הזו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ואחר כך זה 3% ולא 5%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי ששומע את הנאומים של חברי מאיר שטרית ושל חברי מוחמד ברכה, חושב: באמת, איזה מסכנים, איזה אומללים, דירה ראשונה, זוגות צעירים. <שלמה מולה (קדימה):> נכון מאוד, נכון מאוד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לך 1.3 מיליון לדירה ראשונה, מה זה? מה אתה רוצה לקנות, פנטהאוז? מה אתה רוצה לקנות? וילה? מה אתה רוצה לקנות? כשמדובר על דירה ראשונה, מדובר על דירות צנועות, עד 1.3 מיליון. <מגלי והבה (קדימה):> – – – כמה המחירים של היום. <מירי רגב (הליכוד):> למה? בבית – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה? <מגלי והבה (קדימה):> – – – אתה לא יודע את המחירים, היא תעזור לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כמה? <מירי רגב (הליכוד):> 500,000 שקל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז היא פטורה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז הוא אומר: 500,000 שקל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז זה פטור. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ממס רכישה. <קריאות:> – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – 500,000, וביישוב ממול זה 1.5 מיליון <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אגיד לך הכול, שלמה, הכול, אל תדאג. אם יהיו לך עוד שאלות אני אענה לך. על כל פנים, הצעות החוק כפי שהן מובאות לא הביאו בחשבון את החלטות הממשלה, שכבר עשתה כמה צעדים – אנחנו כבר רואים את הפירות שלהן, לגבי צינון מחירי הדירות. הממשלה מתנגדת להצעות החוק מהטעמים הבאים: חוק מיסוי מקרקעין נוקט שיטה פרוגרסיבית בעניין הטלת מס רכישה על דירות מגורים, וקובע, בין היתר, כי בעת רכישת דירה יחידה, יהיה חלק השווי של עד מיליון ו-139,320 שקל פטור ממס. במסגרת הצעדים שננקטו להפחתת מחירי הדיור רווחו מדרגות המס המוטל על דירה יחידה בהוראת שעה, כך שחלק השווי הפטור הוגדל למיליון ו-350,000, גברתי היושבת-ראש. אני חושב – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מיליון ו-350,000, אם ככה, בעצם הצעת החוק של מוחמד ברכה היא הצעה שכבר מיושמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הממשלה כבר נקטה צעדים אלה, כאמור, במהלך התקופה שבין 21 בפברואר 2011 עד 31 בדצמבר 2012 – חוק מיסוי מקרקעין (הגדלת היצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א–2011. לאור העובדה שמחירה הממוצע של דירת מגורים בישראל נמוך ממיליון שקל – אם מדובר על זוג צעיר, אם מדובר על דירה ראשונה, אם מדובר על מעוטי יכולת, אין שום ספק שמחירה הממוצע של דירת מגורים בישראל נמוך ממיליון שקל גם באזורים יוקרתיים. בעת רכישת דירה יחידה, לרבות דירה ראשונה שאינה דירת יוקרה, לא מוטל כלל מס רכישה – הם פטורים ממס רכישה. לפיכך יש בהצעת החוק להיטיב רגרסיבית אך ורק עם ציבור רוכשי דירות היוקרה. אין בה כדי להגשים את המטרות שביסודה, וכל זאת תוך השתת עלות כספית משמעותית על תקציב המדינה. מטרת הצעד המוצע להקל על רוכשי דירות. עם זאת, לאור הביקוש הרב לדירות, יש להניח כי ההטבה תתגלגל לקבלן מוכר הדירה באמצעות עליית מחירה בשווי הפחתת המס, בדומה למתן מענק – מחקר שפרסם בנק ישראל, במסגרת הדוח השנתי שלו ל-2002, ועסק בין היתר במענקי מקום שנערכו באזור ירושלים ובאזורי עדיפות לאומית בשנים 1999–2001. על כל פנים, יצוין כי לאור עליית מחירי הדיור עושה כיום הממשלה צעדים רבים שמטרתם להגדיל את היצע הדירות למגורים – אנחנו כבר חשים ורואים, זה מתרחש וזה קורה – ולהביא להקלה בנטל, במיוחד על משפחות צעירות. לדירה ראשונה עד מיליון ו-350,000, גברתי, פטור. ואם זה יותר ממיליון ו-350,000 – רק על החלק היחסי, רק על הדלתא – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רק על הדלתא? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. על כל פנים, אני מבקש מחברי חברי הכנסת, לדחות את הצעות החוק ולהצביע נגד, מכיוון שהממשלה כבר פתרה את הבעיה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. לחברי הכנסת המציעים יש זכות תגובה – אני רואה שחבר הכנסת – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> שניהם מעוניינים להשיב. אז ראשון יעלה ראשון המציעים, חבר הכנסת מאיר שטרית, לשלוש דקות להסביר את עמדתו. בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אני הנחתי שזה מה שיענה לי סגן שר האוצר, אבל אמרתי שאם הוא היה אומר מה שבלב שלו, אין לי ספק שהיה תומך בחוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – מיליון ו-350,000 – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני חושב שהוא עושה שגיאה שהוא איננו תומך בחוק, כי בסך הכול החוק הזה צודק חברתית, וזה פשוט גזל נוסף מהזוגות הצעירים, שאין לו שום הצדקה. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להצביע על החוק. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. גם חבר הכנסת מוחמד ברכה, יש לך זכות תגובה. <קריאה:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אוקיי, אז אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק הראשונה, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תקשיב, יש פה שתי הצעות חוק שהן מאוחדות. צריך להצביע על כל אחת ואחת מהן בנפרד, וכדי שידעו חברי הכנסת על מה הם מצביעים, אני אקריא: ראשונה – נצביע על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול מס רכישה), של חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, עוברים להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ביטול מס רכישה), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לתוצאות על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), של חבר הכנסת מאיר שטרית – – <יואל חסון (קדימה):> איזו בושה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – 34 בעד, 46 נגד. ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק הבאה – הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת מוחמד ברכה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ט–2009, נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו נעבור לתוצאות ההצבעה: בעד – 34, נגד – 46. אני קובעת שהצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – איסור הנפקת מניות בשל חוב), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3525/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – איסור הנפקת מניות בשל חוב), התשע"א–2011, של חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני שואל אתכם שאלה פשוטה: אם אתם מלווים כסף למישהו והוא לא מחזיר לכם את הכסף, האם תסכימו לתת לו עוד הפעם הלוואה, תיתנו לו הלוואה נוספת? אני לא מכיר אף אחד פה בכנסת שהיה עושה את זה. אבל כשמדובר בכספי ציבור, לממשלה לא אכפת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת שטרית, תגיד, קדימה תבקש אמון הציבור בבחירות? <מאיר שטרית (קדימה):> כן, למה לא? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא סיפקתם את הסחורה. <מאיר שטרית (קדימה):> דוד, אתה יודע שבעניין ההוא לא הסכמתי עם המפלגה שלי, אז מה? ואתם מבקשים את אמון הציבור בבחירות? אתם הצבעתם פעמיים נגד החוק שלי על נישואים אזרחיים – פעמיים, שמית, אז מה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> וגם אתם נגדי. <מאיר שטרית (קדימה):> תשמע, אני אומר לך, דוד, כל דבר בעתו, אני לפחות מנסה להיות נאמן לעמדות שלי. ואני שואל אתכם, חברי חברי הכנסת, למה בכספי ציבור, הממשלה איננה מוכנה להגן על כספי הציבור? מה החוק שאני מציע? ואני מבקש שתקשיבו טוב, כי אני אסביר את זה בצורה הפשוטה ביותר. בעלי הון הולכים לבורסה יום אחרי יום ומגייסים מיליארדים מכספי הציבור, ומבטיחים להם תמורת האג"ח הזה לשלם להם את הכסף בעוד, נגיד, חמש שנים בריבית 7%, 10% – whatever. בעל החברה שקיבל את הכסף, עושה בכסף כראות עיניו, מה שהוא רוצה. והנה, מסתבר, מגיע זמן הפירעון, הוא בא ואומר: אין לי כסף לשלם, ואני מבקש מכם: תוותרו על 50% מהחוב, תדחו את התשלום לעוד חמש שנים. ושום דבר לא קורה, והציבור אוכל אותה פעם אחר פעם אחר פעם, ובעלי ההון עומדים בשער אחד אחרי השני ומצטדקים שאין להם יכולת לשלם. החוק שלי אומר דבר פשוט: אדם שגייס אג"ח, גייס הון בבורסה באמצעות אג"חים, ולא פורע את החוב שלו במלואו, לא יוכל לגייס יותר שום שקל נוסף בבורסה, עד שיפרע את החוב שלו. מה לא הגון בזה? אני לא מסוגל להבין למה הממשלה מתנגדת לחוק הזה. <שלמה מולה (קדימה):> רק הממשלה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> למה הממשלה הזאת כל כך אטומה לאינטרס של הציבור? אני לא מסוגל להבין את זה. אני רוצה להביא לידיעתכם, חברי הכנסת, את מה שפרסם "דה-מרקר" אתמול, אתמול בדיוק על העניין הזה. "דה-מרקר" אומר: "במקום לבקש" – מפלוני – "להחזיר את הכסף, בחרו המוסדיים לפנות לציבור ולספר לו שהכול בסדר, ואם לא – אז יהיה בסדר". מדי שנה, רבותי, כל מנהלי הגופים המוסדיים גובים דמי ניהול מהציבור, מהפנסיות של הציבור, מקופות הגמל של הציבור, מקרנות ההשתלמות של הציבור. גובים מיליארדים כל שנה מהם, אבל כשמגיע הזמן להגן על הכסף שלהם, הם נעלמים, שותקים, הכול בסדר. הרי מי קנה את האג"חים הללו? קופות גמל, קרנות פנסיה וציבור פשוט, פרטי, קנה אג"חים. ביום שבעל ההון לא יכול להחזיר את הכסף, פתאום מוותרים לו. ואני רוצה שתדעו, רבותי, יש לי פה רשימה של "דה-מרקר". בכתבה שכאמור היתה אתמול, כתבה של נועם בר, הוא אומר – ואני מצטט, רבותי – ומביא פה את המשכורות של מנהלי הקופות למיניהן. הקשיבו טוב, חברים: "מנורה מבטחים", המנהל מקבל משכורת שנתית של 5.8 מיליון שקלים לשנה, על חשבון הציבור כמובן. אייל לפידות,"הפניקס", מקבל 14.1 מיליון שקלים בשנה. "אקסלנס", דוד ברוך, 4.4 מיליון שקל בשנה. "פסגות", רונן טוב, 8 מיליון שקל בשנה. יובל כהן, "מגדל", 7 מיליון שקל בשנה. אלקבץ, ב"הראל", 12.9 מיליון שקל בשנה. איציק שנידובסקי, "אנליסט", 2.5 מיליון שקל בשנה. אלטשולר ב"אלטשולר שחם", שכר מנכ"ל, מיליוני שקלים. ידין ענתבי, שכר מנכ"ל ב-2010, 31 מיליון שקלים. זה היה הממונה על שוק ההון באוצר, אתם מבינים? הוא גמר את שוק ההון באוצר ועכשיו הוא מנהל קופת גמל, זה פשוט נהדר, עם 31 מיליון שקל, אפשר באוצר לקבל שכר רעב, זה לא מפריע לאף אחד. שי טלמון, הוא מנהל את "כלל", 5.2 מיליון שקל בשנה. אילן רביב, "מיטב", שכר מנכ"ל, מיליוני שקלים בשנת 2010. צבי לובצקי מ-IBI, מקבל 5 מיליון שקלים לשנה. כל קרן כזאת, תשמעו כמה כסף הם קנו, למשל, מהאג"חים הללו, של "דלק נדל"ן", שעכשיו היא לא יכלה להחזיר את הכסף, או טוענת שהיא לא יכולה להחזיר – "מנורה מבטחים" קנתה אצלו 120 מיליון שקל מכספי הציבור, מכספי החסכונות של הציבור בפנסיה בקופת גמל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מהפנסיה שלנו. <מאיר שטרית (קדימה):> ודאי, מהפנסיה שלכם גם. פנסיה תקציבית גם של חברי הכנסת. אייל לפידות קנה 65 מיליון שקלים מ"דלק נדל"ן". דוד ברוך – 28 מיליון שקל. "פסגות" קנתה 8 מיליון שקל, לא הרבה. יובל כהן מ"מגדל" קנה 72 מיליון שקל. "הראל" – 57 מיליוני שקל. שנידובסקי מ"אנליסט" – 28 מיליון שקל. "אלטשולר שחם" – 22 מיליון שקלים, "דש" – 45 מיליון שקל. "כלל" – 31 מיליון. "מיטב" – 7 מיליון. EBI – 5 מיליון. אני ספרתי פה, רבותי, מאות מיליונים, מהכספים שלכם, של חברי קופות הפנסיה. אני שואל: מדוע, אדוני ראש הממשלה, מדוע אנשים שנכשלים אחרי שעשו כראות עיניהם בכסף – אדוני ראש הממשלה, תסביר לי, אתה היית גם שר האוצר, איך הממשלה מתנגדת לחוק כל כך הוגן וצודק? כל בעלי ההון שמגייסים אג"חים בבורסה, ופתאום באים לציבור ומבקשים לעשות תספורת – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תן לממשלה לעשות את זה. <מאיר שטרית (קדימה):> – – נותנים להם עוד פעם לגייס כסף. החוק שלי מציע דבר פשוט: אל תיתנו להם לגייס כסף נוסף בבורסה עד שלא יפרעו את האג"חים. מה לא בסדר בזה? ראש הממשלה, היית נותן הלוואה לאדם שלא שילם לך את ההלוואה הראשונה? היית נותן לו הלוואה נוספת? אני בטוח שלא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> תודה רבה, למה לא משתדלים בממשלה? למה הממשלה מסכימה – לא הבנתי למה ועדת שרים בממשלה התנגדה לחוק הזה. אמרתי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא באת בזמן – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני מוכן לדחות את זה. תודיע לי שהממשלה תערער על זה, תדון על זה מחדש, אני אדחה את ההצבעה. בבקשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מאיר, יש לזה תקדים במקומות אחרים? <מאיר שטרית (קדימה):> אין תקדים בשום מקום. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כשאתה היית שר האוצר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> שאנשים באים ולא משלמים – מה אכפת לי מקומות אחרים? אנחנו חיים במדינה קטנטונת, רוב הכסף של הציבור נמצא בידיים של מנהלי הקופות. הם קונים את האג"חים, עושים לעצמם חיים משוגעים, מקבלים מיליוני שקלים לשנה, כל אחד מהם, תסביר לי למה אני צריך לתת להם לגייס עוד כסף בבורסה? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כשהיית שר האוצר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> הייתי תומך בזה בכל לבי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אבל היו תופעות כאלה? <מאיר שטרית (קדימה):> בזמני לא היו קופות גמל – לא היו מנהלים פרטיים של קופות גמל, זה היה בידי הבנקים. אתה מסכים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש פה הצעה – תשובה והצבעה במועד אחר. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מסכים, אדוני. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם לחבר הכנסת המציע, כי הצלחת לשכנע בהיגיון, מסתבר, לא רק אותי, וכמובן לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, שבהתייעצות עם ראש הממשלה הוחלט להציע למציע החוק לדחות את הדיון ואת ההצבעה למועד מאוחר יותר. <מאיר שטרית (קדימה):> תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. <מאיר שטרית (קדימה):> אני נשאר לחוק הבא. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אה, אתה כבר נשאר כאן. אוקיי, חוסך לנו את הזמן. נהדר. אני רואה שמילאת את כל המכסה של קדימה היום. לא רק היום, לאורך כל השבוע, אני חייבת להודות. אני קובעת שהצעת חוק ניירות ערך (תיקון – איסור הנפקת מניות בשל חוב), התשע"א–2011 – תשובה והצבעה יהיו במועד מאוחר יותר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לפני שאתה עובר לחוק הבא יש הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה מטעם הממשלה: הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3383/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"א–2011, של חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק הבא הוא חוק שבא לטפל באספקת מוצרי מזון בסיסיים לאוכלוסייה בישראל. שוב, אחד הנושאים שעלו במחאה החברתית היה יוקר המחיה של אנשים. איזה סיבה יש לאנשים בארץ לקנות "קוטג'" שעולה ב-20% יותר מאשר באירופה? הרי שם הייצור אותו הדבר; הייצור שלנו יותר משוכלל, הפרות שלנו נותנות יותר חלב, הן יותר פוריות, יותר משוכללות, ובכל זאת המחיר – אצלנו הרבה יותר יקר. הממשלה הלכה בדרך של הבאת יבוא מחוץ-לארץ להתחרות ביצרנים בארץ. יש בזה היגיון לפה והיגיון לפה, אבל יש לי הצעה אלטרנטיבית, גברתי היושבת-ראש. ההצעה שלי אומרת, בואו נעשה שתי פעולות – זה מה שהחוק שלי הזה מציע, רבותי: נטיל פיקוח ציבורי על כל מוצרי היסוד, ששר האוצר יקבע לפי בחירתו – אני לא מכתיב לו איזה מוצרים הוא יכול לכלול – לחם, קמח, שמן, סוכר; מה שיחליט שהוא המינימום החיוני למשפחה. דבר שני, אני מציע להוריד את המע"מ על מוצרי היסוד הללו ל-8% במקום 16%. סגן השר יצחק כהן, להוריד את המע"מ על מוצרי היסוד הללו ל-8% במקום 16%. אגב, פה, מי ששאל קודם, יש תקדימים רבים בעולם; בהרבה מדינות בעולם המע"מ על מוצרי מזון הוא יותר קטן מהמע"מ הרגיל. למה? כי המדינה אומרת לעצמה: אם לפחות בדברים הבסיסיים אני יכולה לתת למשפחה הענייה והחלשה את היכולת לקנות בכסף שלה יותר מוצרי מזון, אני מבטיחה פחות רעב, פחות ילדים שאין להם מה לאכול בבית. פורסם עכשיו דוח העוני, שמראה שמאות אלפי משפחות נמצאות מתחת לקו העוני, כל ילד שלישי נמצא בסכנה של עוני. הרי מה אנחנו רוצים לדאוג – שאף ילד לא יהיה רעב, חלילה וחס. אני אומר, אין הצדקה בארץ שמישהו יהיה רעב. אבל בואו לא ניתן תירוץ לאף אחד – הקטנת המע"מ ל-8% במקום 16% תהיה תרומה משמעותית, כי אני רוצה לומר לכם, רבותי חברי הכנסת, המשכורת של אדם ממוצע במשק, אם הוא עומד בשכר המינימום, זה 4,000 שקל לחודש. תחשבו רגע על משפחה שיש לה שניים, שלושה וארבעה ילדים – אני לא אומר יותר, חבר הכנסת יצחק כהן, במגזר שלכם יש שישה, שבעה ושמונה ילדים, ואלה חיים בכלל מקצבאות, ומצבם הוא שהאשה עובדת, מצבם הרבה יותר גרוע. אבל גם משפחה נורמטיבית שעובדת ויש לה 4,000 שקלים לחודש, כמו שכר המינימום, יש לה שניים-שלושה ילדים וצריך לקנות להם אוכל. אני אומר לכם, רבותי, שרוב המשכורת של החבר'ה האלה הולכת לקניית מוצרי מזון. אם אנחנו נוריד מהם את המע"מ ל-8%, אתם כמעט חוסכים 8% מהמע"מ, מהמשכורת של המשפחה הזאת. 8% מ-4,000 שקל זה סדר-גודל של 200 שקלים סליחה, 10% מ-4,000 שקלים זה 400, אם אני מוריד את זה בחצי אז בערך 300 ומשהו שקל לחודש. זה לא הולך ברגל, זה עוד הרבה "קוטג'ים", הרבה לחמים, הרבה – אולי כמה בקבוקי שמן נוספים. הפגיעה היא שולית. אני רוצה לומר עוד דבר, ה-OECD הצביע כבר בתחילת כהונתה של הממשלה הזאת על כך שמדינת ישראל, בנושא של מסים עקיפים, היא במקום הראשון בכל מדינות ה-OECD. מסים עקיפים הם מסים רגרסיביים, שבעצם דופקים את האיש החלש. אז אם הממשלה לא הסכימה להוריד את המע"מ בכללותו ב-2%-1% – אני הייתי בעד הורדת המע"מ ב-2%-1% במקום להוריד מס הכנסה, זה הרבה יותר צודק, הרבה יותר נכון. אם הממשלה לא הסכימה ללכת על הורדת מע"מ כללית, בואו לפחות נטפל בעניין הזה, הורדת המע"מ רק על מוצרי מזון בסיסיים ל-8%, והטלת פיקוח על המוצרים הללו כך שאף אחד לא יכניס לכיסו את הכסף, אלא שזה יגיע באמת לכיסו של האזרח. גם כאן, קשה לי להבין למה ממשלה מתנגדת לחוק הזה. אני מקווה, אם הממשלה תיתן תמיכה לחוק הזה, אנחנו בוודאי נשמח. אני פונה אל חברי הכנסת, מי שבאמת אכפת לו מהחלשים ומהעניים, שייתן ידו לתמיכה בחוק הזה. גברתי, על החוק הזה אני מבקש הצבעה שמית. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס: המציע ביקש לערוך הצבעה שמית, גם הגיש חתימות, אבל ראשית ניתן את זכות התגובה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי, הבית הזה היה עד היום לשתי הצעות חוק שהן הצעות טובות, והגענו להבנה עם המגישים שאנחנו נקיים דיונים נוספים. אבל כשהצעת חוק היא לא נכונה אז היא לא נכונה, אף שאפשר לצייר אותה כעזרה לחלשים. מה שמבקש חברי מאיר שטרית – לתת את אותה הנחה, את אותה הטבה, גם לי, גם לכם וגם לאותם עניים, וזה לא צודק. מס ערך מוסף, גברתי, הוא מס עקיף – – – <שלמה מולה (קדימה):> אז מה אתם רוצים להחליט להעביר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תראה, אתה רוצה לקבל – אתה מקבל, חבר כנסת, כמה המשכורת שלך? אתה באמת חושב שניתן לך הנחות – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא מגיע לי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, נכון? <שלמה מולה (קדימה):> לא מגיע לי, לא מגיע לי. <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – עזוב אותך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תקשיב, אני אומר, אני אגיד לך – – – <דליה איציק (קדימה):> אז שיעשה דיפרנציאלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דליה, תשתלטי על הסיעה שלך. <שלמה מולה (קדימה):> תעשה דיפרנציאלי, דיפרנציאלי תעשה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אי-אפשר. אני אסביר. יש מנגנון יותר טוב, מנגנון שהוא יותר נכון. <אילן גילאון (מרצ):> לא, הוא ברח ממס הכנסה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מס ערך מוסף הוא מס עקיף המוטל על הצריכה, והוא חל על כל המוצרים והשירותים ועל כל הצרכנים במשק. כדי לשמור על עיקרון זה של כלליות ואחידות המס, חוק מס ערך מוסף אינו קובע שיעורי מע"מ מיוחדים או פוטר מוצרים או צרכנים מתשלומי מס. אי-עמידה קפדנית על עיקרון זה של אחידות המס תביא לגל של בקשות מצד סקטורים נוספים במשק לחייב אותם באופן אחר במס ערך מוסף, דבר אשר רשות המסים מתנגדת לו נחרצות, ובצדק: קביעת שיעור מס ערך מוסף שונה למוצרים שונים מחייבת היקף פיקוח נרחב מצד רשות המסים לצורך מניעת דיווחים כוזבים בדבר סיווג המוצרים הנמכרים, ועלולה לגרום לניוד עסקאות מלאכותי לכיוון רכישת מוצרים בעלי שיעורי מס מופחת או פטור ממס ערך מוסף על חשבון רכישת מוצרים החייבים במס ערך מוסף. כך, מס ערך מוסף בשיעורים דיפרנציאליים על מוצרי מזון בסיסיים יוביל בהכרח לתמרון בין רכיבי המע"מ השונים. בשיטת המע"מ הדיפרנציאלי נוצרים חיכוכים בין העוסקים לרשות המס ביחס לסיווג המוצרים לצורך קביעת מס הערך המוסף המוטל עליהם, ואף נפתח צוהר לפעילות לא חוקית בתחום. כמו כן, כדי להגשים את המטרות שחברי מאיר שטרית דיבר עליהן, והן מטרות נעלות, ישנן דרכים אחרות, יותר נכונות, מאיר, שהעשירים והעניים לא יקבלו את אותה הטבה. כדי להגשים את המטרות ביסודו של החוק, לסייע לשכבות החלשות, וזאת תוך ניצול אופטימלי של תקציב המדינה, יש לבחור במנגנון של תמיכה ישירה באוכלוסייה החלשה. אתה גם לא תרצה שהאוכלוסייה החזקה תקבל את אותה התמיכה. <אילן גילאון (מרצ):> כמה לחם יש בסל של העשירים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאחר שהפחתה או פטור בשיעורי המס המוטלים על מוצרים מהווים הטבה לכלל האוכלוסייה, לרבות השכבות החזקות – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – מרגרינה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה רוצה לתת את אותה הטבה ב"קוטג'" שלו ושל – – –? <אילן גילאון (מרצ):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. <אילן גילאון (מרצ):> – – – בדיוק את זה. כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עכשיו הגזמת. <אילן גילאון (מרצ):> – – – אני מוכן לתת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל יש לך מנגנון יותר טוב. הוכח בדוח העוני האחרון – – – <שלמה מולה (קדימה):> אדוני סגן השר, זה מס לעניים. זה מס לעניים. אתה לא תוכל להתמודד עם זה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> תגיד את האמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שלמה, לא מתאים לך, אתה איש כל כך חכם – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> אם אתה היית סגן שר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לא מתאים לך לדבר כאלה דברים לא נכונים. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, הייתי מתנגד לזה. אני לא הייתי רוצה שהעשירים והעניים יקבלו את אותה הטבה, זה לא נכון. צריך לתת, באמצעות מיקוד ישיר, לשכבות החלשות ולא לכלל האוכלוסייה. מה שאתה מבקש – – – <שלמה מולה (קדימה):> אם תסכימו, נקיים דיון – – – <אילן גילאון (מרצ):> כן, כן , כן – – – מסים שונה מכולם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אי-אפשר, חבר'ה. כדי להצליח בזה צריכים לשמור על אחידות. <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא צועקים על סגן שר האוצר, מה קרה לכם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה לא צעקות. <שר האוצר יובל שטייניץ:> מילא שר האוצר, רק את שר האוצר, לא לסגן – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יובל, זה לא צעקות, זה שירים, זה פיוטים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא צועקים על סגן שר האוצר. <אילן גילאון (מרצ):> זה נכון, בוא נצעק על שר האוצר. <שלמה מולה (קדימה):> למה, למה, הוא פה. <אילן גילאון (מרצ):> הוא פה. שר אוצר לשעבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אילן, תגיד לו, זה לא צעקות, זה שירים. <שלמה מולה (קדימה):> אנחנו אוהבים אותך, זה לא העניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה פיוטים, אחי. <שלמה מולה (קדימה):> אנחנו אוהבים אותך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל מקרה, גברתי – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כן, אני אתך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אני מקווה שהסברתי שהמנגנון שהם מבקשים הוא מנגנון קצת בעייתי, מכיוון שהוא נותן את אותה הטבה גם לעשירים וגם לעניים, במקום להתמקד באוכלוסיות החלשות. ודוח העוני האחרון, אגב, מראה כבר שהמגמה נעצרה, וגם המספר מתחיל לרדת. אנחנו מאוד שמחנו, אני מקווה שזה ימשיך כך, בפעולה ישירה לטובת האוכלוסייה החלשה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, סגן שר האוצר יצחק כהן. אני מבינה שחבר הכנסת מאיר שטרית, המציע, רוצה לעלות ולתת תשובה. בבקשה, חבר הכנסת שטרית. לרשותך שלוש דקות. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, סגן שר האוצר, שר האוצר, הטיעון הזה, סגן שר האוצר, שאתה נותן הטבה לעניים ולעשירים ביחד, הוא טיעון שיכול לעבוד נגדך, ידידי סגן שר האוצר. מדוע? כי אם אתה צודק, תסביר לי אתה למה אתה מטיל אותו מס על עשירים ועניים. הרי מע"מ של 16% נופל על עשירים ועניים. זאת אומרת, כל עני, הרי הוא צורך את כל משכורתו, הוא משלם 16% מע"מ מכל שקל ממשכורתו המסכנה; בעוד שעשיר, אם הוא מרוויח 100,000 שקלים, כמה הוא קונה? 10% ממשכורתו? ודאי שהוא משלם הרבה פחות. ואתה טוען מה, שמוצרי היסוד, אם מורידים את המע"מ ל-8%, זה ייתן הטבה לעשירים? אני חושב שעשירים אוכלים במסעדות, הם לא מבשלים שום דבר וגם לא אוכלים לחם, הם בדיאטה, וגם לא אוכלים שמן כי הם בדיאטה, וגם לא סוכר כי הם בדיאטה. המשפחות המסכנות אוכלות את כל אלה, והם גם "אוכלים אותה", כי הם משלמים את המע"מ הגבוה. פה, הלוואי, תדע לך, חבר הכנסת יצחק כהן, תדע לך שאחד הטיעונים הפילוסופיים – שר האוצר פילוסוף; אדוני שר האוצר, אדוני שר האוצר שטייניץ, אתה פילוסוף, אז אני משתמש בנימוק פילוסופי. פילון האלכסנדרוני אמר שהטיפול הרע ביותר, המפלה ביותר, הוא טיפול שווה באנשים לא שווים, והוא צודק כמובן. תחשוב רגע שיש לך כיכר לחם ואתה רוצה לחלק אותה בין 20 איש, כשעשרה רעבים ועשרה לא. אם אתה מחלק שווה בשווה, הרעבים נשארים רעבים, ולשבעים זה לא משנה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> השבעים משמינים עוד – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אבל אם אתה אומר: אני לא נותן לשבעים, נותן לרעבים בלבד, הם יקבלו פרוסה הרבה יותר גדולה. וזה ממש עיקרון פילוסופי צודק. ולכן, אני חושב שמה שמוצע פה הוא לא קיצוני, יובל. בעולם כולו, אני אראה לך, בשורת מדינות באירופה, על מוצרי המזון מוטל מע"מ יותר נמוך, ובעיקר מוצרי היסוד. מה שאני מציע – רשימה שאתה תקבע אותה, לא אני. החוק שלי אומר: שר האוצר יקבע רשימה של מזונות שעליהם יחול מע"מ 8% ויוטל פיקוח. אני מדבר רק על מוצרי יסוד. זה יעזור רק לחלשים, בעיקר לחלשים. נכון שזה משנה את העניין של מע"מ אחיד, אבל לפעמים, איך אומרים: עת לעשות – הפירו תורתך. את המשנה אסור היה לכתוב עד שבא יהודה הנשיא מיבנה ואמר: עת לעשות – הפירו תורתך, וכתבו את המשנה. יש עתים שבהן צריך להחליט אחרת. ואני באמת מתפלא למה אתם מתנגדים לחוק הזה. חבל, כי אני מוכן לקדם אותו עם הממשלה, ואני מצטער שאתם מתנגדים לו. אני חושב שזאת היתה תשובה טובה למחאה החברתית. עד שמדוח-טרכטנברג יצא משהו, כל אלה כבר ייעלמו. לכן, גברתי, אני מבקש להצביע על החוק; אני כמובן לא מסכים עם סגן שר האוצר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר שטרית. כמו שביקשו חברי האופוזיציה – יש פה בקשה להצבעה שמית, ואנחנו נעבור להצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת ממך להתחיל בהצבעה שמית על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"א–2011. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דורון אביטל – בעד נינו אבסדזה – בעד רוחמה אברהם-בלילא – בעד עפו אגבאריה – אינו נוכח רחל אדטו – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – נגד אורי אורבך – נגד זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח דניאל אילון – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – בעד מיכאל איתן – נגד אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – בעד דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – אינו נוכח אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – בעד אהוד ברק – נגד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד אברהם דיכטר – בעד דני דנון – נגד ניצן הורוביץ – בעד יצחק הרצוג – אינו נוכח דניאל הרשקוביץ – אינו נוכח מגלי והבה – בעד מתן וילנאי – אינו נוכח עינת וילף – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – נגד אורית זוארץ – אינה נוכחת חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד ישראל חסון – בעד שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – נגד יצחק כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד ציפי לבני – בעד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה משתתפת בהצבעה יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שלמה מולה – בעד שאול מופז – בעד משה מטלון – נגד אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח דן מרידור – נגד משולם נהרי – נגד אורית נוקד – אינה נוכחת לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – בעד מרינה סולודקין – בעד גדעון סער – נגד גדעון עזרא – בעד חמד עמאר – נגד ציון פיניאן – נגד יוסי פלד – נגד יוחנן פלסנר – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – נגד כרמל שאמה-הכהן – נגד יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – בעד נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – נגד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – בעד <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> סיימנו את הרשימה? אני מבקשת ממזכירת הכנסת לקרוא שוב את שמות אלה שלא היו נוכחים בקריאה השמית הראשונה. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עפו אגבאריה – אינו נוכח יעקב אדרי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דניאל אילון – אינו נוכח אריה אלדד – בעד אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד יצחק הרצוג – בעד דניאל הרשקוביץ – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח אורית זוארץ – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – בעד שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד אברהים צרצור – אינו נוכח מירי רגב – נגד נחמן שי – אינו נוכח עתניאל שנלר – אינו משתתף בהצבעה <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> האם ישנו חבר כנסת כאן שרוצה להצביע ולא הספיק קודם? בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) בנימין בן-אליעזר – בעד <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> האם יש כאן עוד חבר כנסת שלא הספיק להצביע ומעוניין להצביע? אוקיי, אז אנחנו חותמים את ההצבעה. אני מבקשת ממזכירת הכנסת להעביר את התוצאות. ייקח קצת זמן לחשב. <קריאה:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעלנו. עורכים את החישוב ותיכף גם נכריז על התוצאות. תודה רבה. יש בידי תוצאות ההצבעה על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים) של חבר הכנסת מאיר שטרית: 40 בעד, 48 נגד, שניים שלא השתתפו. אני קובעת שהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"א–2011, לא עברה בקריאה טרומית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מבקש לרשום שביקשתי ואתם – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לפרוטוקול, אנחנו נוסיף שחבר הכנסת אחמד טיבי הגיע בסיום ההצבעה, אבל הוא מבקש לומר שהוא רצה להצביע בעד ההצעה. זה נרשם בפרוטוקול, לא מתקנים את התוצאות. <הצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – תעודה מזהה ושינוי שם החוק), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3397/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – תעודה מזהה ושינוי שם החוק), התשע"א–2011, של חברי הכנסת זאב בילסקי ויריב לוין. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, חבר הכנסת בילסקי, לרשותך עשר דקות. <זאב בילסקי (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, עוד דקה אם אתה יכול, אבל אם אתה ממהר, אני אספר לך אחר כך איך הצעת חוק הכי פשוטה, הכי הגיונית, שהוגשה על-ידי בשנתיים וחצי האחרונות, נתקלת בסירוב הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא באת אלי בזמן. <זאב בילסקי (קדימה):> לא באתי אליך בזמן. אני מנסה עכשיו. אדוני ראש הממשלה, בחוק נאמר כך: תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת תעודת זהות. הוא חייב להציגה בפני ארבעה אנשים: בפני קצין משטרה בכיר, בפני ראש רשות מקומית – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אומרים שיש פה בעיה. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, האמן לי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אף אחד לא אמר שיש בעיה עם מה ששטרית אמר – – –. פה אומרים: יש פה בעיה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אין לנו בעיה אתך, רק עם הצעתך. <זאב בילסקי (קדימה):> תודה רבה, אם אתה יכול לפרט בנושא הזה. <זאב אלקין (הליכוד):> חבר הכנסת בילסקי, תספר לחברי הכנסת מי נושא אתו תעודת זהות. <זאב בילסקי (קדימה):> ידידי, זאב אלקין, אני אומר לך: נער הייתי ואני כבר מזדקן פה בבית הזה. לא ראיתי, לא רק צדיק נעזב, גם קצת שכל. מה אני מבקש? עד היום החוק אומר שכל מי שמלאו לו 16 צריך תעודת זהות בכיס. זה מה שהחוק אומר. עכשיו, הכנסת הזאת כבר קיבלה שכל, אבל עד הכנסת השבע-עשרה היית חייב לבוא לקלפי עם תעודת זהות כדי להצביע. עד לכנסת השלוש-עשרה גם היית צריך לבוא עם הספח. מי שפה זוכר, בבחירות לכנסת השלוש-עשרה גם חתמו לך על הספח. סוף סוף קיבלו שכל, אמרו: לא צריך לחתום לך על הספח. ואחר כך אמרו: גם לא צריך תעודת זהות, תביא או רשיון נהיגה או דרכון בר-תוקף. מה שאני הצעתי, בשכל טוב בעיני אלוקים ואדם, שאנחנו נעגן בחוק את הזכות של כל אזרח להציג תעודת רשיון נהיגה. רשיונות נהיגה במדינת ישראל לא מחולקים ככה. יש הרבה יותר זיופים בתעודות זהות מאשר ברשיונות נהיגה. מדינה שהיא מתפתחת – היא לא כמו מדינת ישראל – ארצות-הברית של אמריקה, אדוני השר, ואתה תיכף תנמק ותסביר לי למה לא, בארצות-הברית אין שום תעודה שאתה מזדהה אתה אלא רשיון נהיגה. ככה יש בארצות-הברית, מדינה מתפתחת. ואני מודיע לכם, הצעתי הצעה פשוטה: לתת לכל תושבי מדינת ישראל, שלא צריכים ללכת עם כל כך הרבה תעודות, הלוא בכל מקום לא מאמינים לך: תראה תעודת זהות, תראה תעודת לידה. קצת שכל טוב, שיבוא האדם, יציג רשיון נהיגה וזה יספק. ולכן, התפלאתי. אני לא חלמתי לרגע, אתה יודע מה, אדוני השר, לא עשיתי לובי בוועדת שרים כי התביישתי. אמרתי: אם יושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין השתכנע לחתום יחד אתי, לפחות בשביל יריב לוין יגידו: אתה יודע מה, בכל אופן יש משהו במה שהוא אומר. אז גם יריב לוין, גם אני, צריכים לעמוד היום בפני עם ישראל ולהתנצל על כך שוועדת השרים לענייני חקיקה לא מצאה לנכון שאנחנו נזדהה באמצעות רשיון נהיגה, כפי ש-350 מיליון אמריקנים מזדהים. אני לא מצליח להבין למה. אבל אחר כך חשבתי ובדקתי ודרשתי, ומסתבר שיש רעיון שנעבור לביומטרי. ואז הממשלה אומרת: עוברים לביומטרי. התייעצתי עם חברי הטוב שעומד מאחורי החקיקה של הביומטרי, חבר הכנסת מאיר שטרית. אמרתי לו – ראיתם איך הוא נשכב פה על הדוכן כדי להעביר את החוק הזה. אומר לי ידידי הטוב מאיר שטרית, אומר: זאביק, תשמע, זה בניסוי עכשיו עוד שנתיים, אחר כך אלוהים גדול. נער הייתי וגם ראיתי איך – אתה יודע, כל הזמן לא הבנתי מה זה דיני רציפות, גברתי היושבת-ראש. בהתחלה כל הזמן שמעתי: דין רציפות, דין רציפות. לא הבנתי. ואז הבנתי שיש חוקים שהולכים ככה והולכים ככה ומחזירים אותם ככה. אתמול העברתי בוועדת הכלכלה הצעת חוק, שכבר שבע שנים מתגלגלת. עוד שנתיים ביומטרי, אלוהים גדול, הניסוי בקושי התחיל, נראה מה יהיה הלאה. בוא בינתיים – – – <השר מיכאל איתן:> עוד לא התחיל. <זאב בילסקי (קדימה):> עוד לא התחיל הניסוי, תודה רבה, חבר הכנסת מיקי איתן. עוד לא התחיל הניסוי והם כבר גוזרים על כל תושבי מדינת ישראל ללכת עם כיס כזה נפוח של תעודות. מה קרה לכם, מה קרה לכם? אדוני, החוק אומר – – – <השר משולם נהרי:> אבל החוק קיים. <זאב בילסקי (קדימה):> אחד מהשניים, אם החוק קיים, מה אכפת לך לבוא ולהפוך אותי לאדם מאושר? <השר משולם נהרי:> הוא מבטל אותו. <זאב בילסקי (קדימה):> אתה לא מבטל שום דבר. אתה לא מבטל שום דבר, אתה נותן את הזכות, מעל דוכן הכנסת, להעביר הצעת חוק. אם יש עוד חוק, לצרף גם אותו, גם את זה כבר למדתי פה, הכול מצטרף, הכול הולך ביחד. מה מסובך כל כך? למה אתם צריכים לאמלל את כל תושבי מדינת ישראל, שמספיק הכיסים שלנו – הרי לא מאמינים לאף אחד: אתה רוצה לרשום את הילד שלך לבית-הספר, אתה חייב לבוא למשרדים, אתה חייב להביא תעודת זהות. אפשר לחשוב שג'יבריל ירצה לרשום את הילד שלו לבית-הספר. פה לא מאמינים לאף אחד, אתה צריך להזדהות, בכל מקום אתה צריך להביא תעודות. למה אתם לא מפעילים שכל טוב על מנת לתת לנו לחיות במדינת ישראל יותר בקלות, שהחיים פה לא יכבידו עלינו כל כך, שלא נצטרך כל הזמן לאמת שאני זה אני והנה התעודה והנה התעודה. אני זוכר שהתחלתי לטפל בניצולי שואה – 15 עמודים שאלון שמשרד האוצר דרש מניצולי שואה. בין השאלות ששאלו אותם: באיזה בית-ספר יסודי למדת? אדם בן 84, תגיד לי באיזה בית-ספר יסודי למדת. גם היום, אחרי שקיצרנו את השאלון, עדיין יש מספיק שאלות, כי לא מאמינים לאף אחד. כשאתה בא לבדיקות רפואיות – תשאלו את השר כחלון, שולחים לך מישהו שאומר לך: נראה איך אתה סוגר את הכפתורים, תרכוס, את השרוכים, נראה איך אתה עושה את זה. היום, השר כחלון אומר: חבר'ה, זה נורא ואיום. אתם לא מבינים שקשה לחיות פה במדינה – בגללנו, בגלל החוקים שלנו, מפני שאנחנו לא מוכנים לאפשר לאנשים לקום בבוקר לצאת ליומם בלי שהם כל הזמן נדרשים להוכיח. ותעודות הזהות זה דבר כל כך פשוט. אני אומר לכם, היום הרבה יותר בטוח להסתמך על רשיון נהיגה מאשר על תעודות זהות. אני זוכר, השר מיקי איתן, כשדיברנו על הנושא של הביומטרי, הסבירו לנו כמה זיופים נעשים בתעודות הזהות. לא שמעתי על כמות זיופים כאלה ברשיונות נהיגה. אז אני רוצה לעזור לכם, לממשלה, ולהביא לכך שאנשים שמזדהים בתעודה, לפחות שלא תהיה מזויפת, וזה רשיון הנהיגה. <השר מיכאל איתן:> יש לי בקשה ממך, בתור שר בוועדת שרים לענייני חקיקה שתמך בהתלהבות בהצעת החוק הזאת: אנחנו מציעים לקיים דיון נוסף ושתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. חבל להפיל אותה כרגע. אם יש איזה סיכוי, בוא נלך עליו. <זאב בילסקי (קדימה):> אני רוצה להגיד לך דבר אחד. לפני שבועיים הייתי פה כשסיעת קדימה לקחה חמש הצעות חוק בנושא דיור והוכיחה לכולם שאפשר, אף שאמרו: לא, לא ולא. אבל אני תמים, אני לא נמצא מספיק זמן בבניין הזה ואני הלכתי – – – <השר מיכאל איתן:> זה לא עניין של זמן, אני כאן 20 וכמה שנים, נשארתי עם אותה תמימות. <זאב בילסקי (קדימה):> כן, אבל יכול להיות שהתמימות שלך קצת התחספסה במשך השנים. עכשיו אני שואל אותך: ניגשתי לשר הפנים, אמרתי לו: תשמע, יש לי הצעה – תאמין לי, ברשויות מקומיות אני מבין – יש לי קרקעות ציבוריות, נהפוך אותן לבנייה ציבורית, זוגות צעירים, מעונות סטודנטים, הקרקע במחיר של אפס, הופקעה לפני 30 שנה. התחננתי, ביקשתי. אומר לי: ואללה, בילסקי, רעיון טוב, נלחץ ידיים. מאה אחוז. הבאתי את זה עוד הפעם לוועדת השרים, לא אישרו את ההצעה הזאת, כי השר מתנגד. אז אל תגיד לי לפחות איך אני מסתכל על חברי בסיעה, כשאני חלק מסיעה שנלחמת פה על השכל הטוב. ולכן, מה אני מפחד, ידידי הטוב מיקי איתן משכבר הימים – – – <השר מיכאל איתן:> תביא את זה ואתה – – – אם אתה טוען שזה לא – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון, אבל אם זה נופל, חצי שנה אי-אפשר לדון בזה. לכן הצעתו של השר איתן היא הצעה אמיתית, מה גם שהוא אומר לך שהיתה לך תמיכה בוועדת שרים. אתה יכול לתת להם את ההזדמנות הנוספת – – <השר מיכאל איתן:> אני לא מסתמך על – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – מקסימום בעוד שבועיים-שלושה תגיש שוב, ואז גם תוכל לנמק שוב וגם תוכל לתת את האופציה להביך את הממשלה אם לא תקבל. <השר מיכאל איתן:> אם תהיה תשובה שלילית של הממשלה, ששומרת על הזכות להעלות פעם נוספת – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <השר מיכאל איתן:> – – ולהגיד – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נתתי לכם צ'אנס. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יש פה הבטחה של שני שרים שהם חברים בוועדת שרים לענייני חקיקה, שאומרים לך שיש צ'אנס. בוא, תן את הצ'אנס, אתה יכול לקבל ואתה יכול לדחות. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> איזה יופי שאמרת את זה. <זאב בילסקי (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, מכיוון שהשר מיקי איתן נלחם בחירוף נפש כדי לנסות ולהביא החלטה אחרת, אני סמוך ובטוח שלקראת הפעם הבאה שאני אהיה פה ההחלטה הזאת תעבור. <השר מיכאל איתן:> את תמיכתי יש לך. <השר יוסי פלד:> אני תומך במיקי. <זאב בילסקי (קדימה):> כן, אבל – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> גם את מרידור, גם את השר פלד, גם את השר מיקי איתן. <זאב בילסקי (קדימה):> ארבעה יש לנו. ארבעה יש לי. השר, אתה גם בחמישי? לאה נס? <קריאות:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> וכמובן, השר נהרי חבר בוועדה, אינני יודעת מה הוא הצביע, זה כבר – – – גם אין פרוטוקולים, אז אי-אפשר לדעת. <זאב בילסקי (קדימה):> אוקיי. אז אני אסמוך על – מה אומר יושב-ראש הקואליציה? אדוני סבור שאפשר להעביר את זה? <זאב אלקין (הליכוד):> תגיש ערר וינסו להגיע – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אוקיי, אני מקבל את ההצעה. לא לומד, לא לומד. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תראה, אתה תמיד תוכל להעלות את זה שוב ולהביך את הקואליציה. מה יותר טוב מזה לחבר אופוזיציה? אבל מצד שני, תהיה לך ההזדמנות להעביר את החוק, שהוא חוק טוב. תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב בילסקי. אז אני קובעת שהצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – תעודה מזהה ושינוי שם החוק), התשע"א – תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. <כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: דיון ב-40 חתימות – כישלון ממשלת נתניהו בתחומים המדיני, הכלכלי והחברתי – דיון בהשתתפות ראש הממשלה בעקבות חתימותיהם של 40 חברי כנסת. יפתח את הדיון חבר הכנסת שאול מופז. רק נמתין רגע, אולי, לכניסתו של ראש הממשלה, כי דיון ב-40 חתימות מחייב את ראש הממשלה להיות נוכח. אנחנו נמתין רגע. כן, אז אנחנו נצא להפסקה של שלוש דקות, ואני מקווה שעד אז ראש הממשלה יגיע לאולם, כי אי-אפשר להמשיך בדיון 40 חתימות ללא נוכחות ראש הממשלה. אנחנו יוצאים להפסקה קצרה. <(הישיבה נפסקה בשעה 14:33 ונתחדשה בשעה 14:36.)> <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מחדש את הישיבה. רבותי חברי הכנסת, הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת חנא סוייד בנושא: שביתה פתוחה בבית-הספר אלעזזמה א' ו-ב' במחאה על ליקויי בטיחות, תברואה ומחסור חמור בציוד חיוני. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו מחדשים את הדיון ועוברים לסעיף של דיון בבקשתם של 40 חברי כנסת לשמוע את עמדתו של ראש הממשלה בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. רבותי, לאחרונה ראינו כמה דיונים בוועדות הכנסת שאינם מתקבלים על הדעת, ואני מודיע לכם שהיום הדיון יתקיים כאן כסדרו. ולכן אנחנו לא נאפשר כל הפרעה, לא לדוברים ולא, כמובן, לראש הממשלה ולראש האופוזיציה. ראשון הדוברים המציג את בקשת 40 החברים הוא השר לשעבר חבר הכנסת שאול מופז, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אדוני יעלה ויבוא, לרשותו עשר דקות תמימות כדי להביא את עמדת 40 החברים. ראש הממשלה נוכח כנדרש על-פי החוק, ואנחנו נקיים את הדיון. ראש הממשלה ביקש להודיע שהוא ישיב על הצעות המבקשים לאחר שיישמע הדיון. זאת זכותו על-פי החוק. תודה רבה. אדוני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת שאול מופז – בבקשה, אדוני. <שאול מופז (קדימה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, שלושה עקרונות מנחים את תקופת שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלושה עקרונות קשים, איומים ומסוכנים שלאורם פועלת הממשלה המסוכנת הזאת; ואלה הם: מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח. אדוני ראש הממשלה, במשטר הפחד וההפחדה שלך, מלחמה היא שלום. לפי תפיסתך זהו המצב הקיומי היחיד, זו המציאות שאין לשנותה לפי תפיסתך. כמה תירוצים והסברים מלומדים השמעת כדי להוכיח לכולנו כמה אתה צודק ואנחנו טועים. מה לא שמענו? הם לא רוצים, לא ניתן בנקודת הזמן הזו, אסור לנו להתפשר, ישנה סערה אזורית. תירוצים יש לך בשפע. על-פי דרכך, מלחמה היא שלום, ואין תקווה, ואין תקווה וחבל לנסות. לתפיסתך, אדוני ראש הממשלה, חירות היא עבדות, קפיטליזם חזירי הוא האלוהים ומחאה חברתית זה משהו שמשודר בטלוויזיה ביום שישי או במוצאי-שבת. העם משווע לשינוי כללי המשחק, לחלוקה צודקת יותר של המשאבים ושל פירות הייצור, ואתה וממשלתך, כל כולכם עסוקים בסטטיסטיקה של נתוני ייצור, בפעילות שתכליתה להראות גידול בלתי פוסק בתוצר, כאילו היינו מפעל ולא מדינה. לפעמים עסוקה ממשלתך גם בפברוק העובדות, בהפחדה וביצירת מצג שווא. בפועל, אדוני ראש הממשלה, כולנו יודעים שהמציאות שונה. מרבית המוצרים היומיומיים מתייקרים. חלקם הפכו להיות מעבר להישג ידן של קבוצות גדולות מאוד בחברה הישראלית. דלק, מים וחשמל הפכו למוצרי יוקרה. לחם, "קוטג'" וחיתולים הפכו למעמסה כלכלית. נגישות לחינוך, להשכלה, לשירותי רפואה ולדיור בר-השגה הפכה תחת שלטונך לחלום רחוק, בלתי ניתן להשגה. אכן, חירות היא עבדות. לתפיסתך, אדוני ראש הממשלה, בערות היא כוח. בעולם הקודר שיצרת אתה חותר בנחישות, לילות כימים, ללא לאות, למציאות שבה נאבד כולנו את חופש החשיבה, את עצמאות הביטוי ואת הרצון לחקור. רק כך, רק כך, אדוני ראש הממשלה, אתה מאמין, ירצו כולם את שלטונך. כך מערכת המשפט תתיישר לקו הלאומני, הפוגע ומזלזל במפגיע בשלטון החוק במדינת ישראל; כך גם במערכות התקשורת. הו, כמה היית שמח, אדוני ראש הממשלה, אם מערכות החדשות היו מפסיקות לחשוב באופן עצמאי; כמה היית שמח שישתקו, שיספקו לך שקט תעשייתי להמשיך ולעשות ככל העולה על רוחך, וכל זאת מבלי לתת דין-וחשבון לכנסת, לציבור ולשר ההיסטוריה. אדוני ראש הממשלה, עולם הזוועה של ג'ורג' אורוול קורם עור וגידים תחת משטרך, המחדיר בכוח החקיקה יסודות אפלים של דיכוי ויוצר חזון אימים שכמוהו לא נראה במחוזותינו מעולם. "1984" כבר כאן, וזה נורא. נאמר "כי מציון תצא תורה" אבל אתה מקפיד שמציון תצא תורה ודבר רשעות מירושלים. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, לאחר שנכשלה בכל מבחן אפשרי רוצה הממשלה הזו, משטרת המחשבות של נתניהו, עם אחיו הגדול ליברמן ואחיו הקטן ברק, לכרסם בשלטון החוק. בגסות שלא ראינו במחוזותינו מתערבת הרשות המבצעת התערבות גסה, כמעט חבלנית, בלב לבה של הרשות השופטת, ומאיימת לנתק את החמצן מהרשות הרביעית, התקשורת. בשם הדרישה לרצות את המפלגה, את הממשלה והקואליציה, הכול מותר. הכול ניתן לשינוי, כמו היו המדינה, שלטון החוק ועקרונות היסוד שלנו מטבע העובר לסוחר. מסך הטלסקרין יוכל לפעול, העיתון – לרדת לדפוס, והרדיו – לשדר, אבל רק תחת עינו הפקוחה של האח הגדול, ועינו תמיד פקוחה. כל סטייה, ולו הקטנה ביותר, כל אמירה בעייתית, כל בדל ביקורת, אמירה צינית, מחשבה המנוגדת לדעתו של השלטון, בטח ובטח תחקיר נסיעות מעורר פלצות – הכול מאיים על הדיקטטורה מבית-מדרשו של נתניהו. סטייה משלושת העקרונות תביא על המעז את יד המפלגה והקואליציה. ישראל בהנהגתו של נתניהו הפכה למהדורה חיוורת של מגף הברזל הסיני. כנסת נכבדה, במיניסטריון האמת של נתניהו אין מקום לקולות אחרים, אין סובלנות לדעות הפוכות. משטרת המחשבות של נתניהו פועלת ותמשיך להחריב את מערכת היחסים שבין החברה ליחיד ובין היחידים לבין עצמם כל עוד נרשה לה. זה ה-DNA שלה. אלו האמונות שלה. זוהי תכליתה. משטרת המחשבות של נתניהו, שהופכת את הבערות לכוח המניע שלה, שמנציחה את המלחמה ומרחיקה את השלום, שמנציחה את העבדות במצג שווא של חירות, שקונה דעות בכסף, סיקור אוהד – בשלמונים, והשתקה – באיומים ובחקיקה, משטרת המחשבות הזו צריכה לסיים את דרכה ההיסטורית כשם שמשטרים אפלים וחשוכים סיימו את ימיהם במקומות אחרים. במיניסטריון השקר של נתניהו הכול עובד בהפוך על הפוך: טקטיקה של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת, של אמירת דבר אחד ועשיית היפוכו; תרבות של שקר ואחיזת עיניים. שתי מדינות לשני עמים? הצחקתם את נתניהו. שינוי חברתי עמוק? הצחקתם את ביבי. שמירה על ערכי הדמוקרטיה? אפילו את ליברמן וברק הצחקתם. אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא צוחקים, אנחנו מודאגים. ממשלתך אינה שבויה בידי קיצונים סהרורים; ממשלתך היא הקיצון הסהרורי החותר מתחת רגלינו וקם עלינו לשנות את דמותנו וצביוננו כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, ששוחרת וחותרת ללא לאות לשלום ולביטחון. זהו שלטון שלוקה במחלה חשוכת מרפא, ששקוע עד צוואר בפרדוקס של כוח ובמפגן של חולשה; שלטון מפוחד שזורע פחד, שלטון חלש שמפורר אותנו כחברה, שלטון מבוהל שהמשימה הלאומית גדולה על מידותיו והוא לא ישר מספיק להודות בכך. אדוני ראש הממשלה, שיכור מכוח, בחרת לנצל את הרוח הגבית וגלי התמיכה הציבורית לטובת חקיקה רעה ומשחיתה. במקום לחזק את הבית החלטת להפיל אותו על יושביו. יכולת, יכולת להפעיל את מלוא עוצמתך כדי לעשות מעשים טובים וחשובים, שלא לומר היסטוריים, לטובת אזרחי ישראל, למען ביטחונם הכלכלי, החברתי והביטחוני, למען קיומה של המדינה. יכולת להוביל מהלך אסטרטגי של הסדרה מדינית עם הרשות הפלסטינית, אבל קפאת; יכולת להוביל להכרעה ולחידוש ההרתעה מול ארגוני הטרור ברצועת-עזה, אבל גמגמת; יכולת להוציא לפועל את מסקנות דוח ועדת-טרכטנברג, חלקיות ובלתי ממצות ככל שיהיו, יכולת לעשות שינוי עמוק הרבה יותר, אבל פחדת; יכולת לתקן את מערכת היחסים עם טורקיה, אבל נכנעת לליברמן. אני יודע שרצית להגיע להסדרה עם הטורקים, והיה לכם כמעט ניסוח, אבל נכנעת לליברמן. אדוני ראש הממשלה, אחריות היסטורית כבדת משקל שכזו היא מנת חלקם של בודדים. ואתה, אדוני ראש הממשלה, מבזבז אותה וממסמס אותה. אתה ראש ממשלה חלש, חסר עמוד שדרה. אתה ראש ממשלה סחיט וחסר אחריות, שמועל לא רק באמון שניתן לך אלא גם באחריות ההיסטורית של שמירה והגנה על ישראל הריבונית. יכולת להוביל למהלכים היסטוריים, אדוני ראש הממשלה, מהלכים מאחדים, כאלה שיכניסו אותך לספר דברי הימים של עם ישראל. במקום זאת, תיזכר בזיכרון הקולקטיבי כזיכרון נצחי למעשים מבישים, פרי באושים של ממשלתך. יצא לי בעבר, לא מזמן, להציג לך את תוכניתי המדינית. שלא כמו מנהיגים אחרים בבית הזה, מצאת לנכון להקשיב ולהתעניין. אומר לך, שאלת אפילו שאלות, שאלות טובות. קיבלת תשובות. אך לא היה לך האומץ הדרוש להוציא לפועל. הזמן לא פועל לטובתה של ישראל, ואתה יודע זאת. ביודעין אתה ממשיך ומועל באמון שקיבלת מהעם בישראל, ויודע שאתה לא מנצל את הזמן על מנת לשפר את מעמדה של ישראל. חברי ממשלת ישראל, ויושבים פה כמה: אתם, המרופדים במנעמי השלטון, השוכנים במגדל השן, חוטאים. אתם חוטאים בחטא היוהרה. בשם היוהרה הזו הרשיתם לעצמכם לחרוג מהמנדט שניתן לכם, ובמקום לעסוק בנושאים הבוערים ובאיומים הנשקפים לנו ולאחדותנו, בחרתם לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. עשיתם זאת תוך שהילכתם אימים על מערכת המשפט ואיימתם על מערכות התקשורת בהלכה ובמעשה. במקום לאחד, בחרתם לכרסם במרקם העדין ובאמון שרוחש רוב העם למוסדות האלה, ולהעמיק את חוסר האמון שרוחשים להם חלקים אחרים. העמקתם את הפילוג בשם ההישרדות. ואיזו הישרדות בזויה זו. אדוני יושב-ראש הכנסת, ברשותך, אני רוצה לסיים את הדברים בנימה אישית. אדוני ראש הממשלה, בבקשה תציל אותנו מעצמך ומממשלתך. אתה מסוכן, חבריך לשולחן הממשלה מסוכנים. מאיימים אתם עלינו יותר מהאיומים הנשקפים עלינו מבחוץ. מאיימים אתם על עתידנו, אחדותנו ושלמותנו. מאיימים אתם להחריב את מה שבנינו פה בארץ אבותינו. מפוררים אתם את הלבנים אחת-אחת, מהמסד ועד לטפחות, בשיטתיות מעוררת פלצות. ההיסטוריה, אדוני ראש הממשלה, תבוא אתך חשבון על הזמן שבזבזת, על הנזק שגרמת, על ההפקרות וביזוי המערכות, על הכוחניות ועל המחדל שהבאת עלינו. לא ניתן לך לקחת מאתנו את חופש המחשבה, את הזכות לצדק, לשוויון זכויות ולשוויון ולאחדות. לא ניתן לך למסמס את הרצון לחקור ולבקר. לא ניתן לך לפגוע בזכויות הפרט, בחופש הביטוי, בעצמאות המחשבה ובאושיות הדמוקרטיה. לא נאפשר לך להמשיך לדכא, להשליט פחד להשתיק קולות. העם דורש שינוי, ואתה וממשלתך לא חלק ממנו. זהו לא השינוי שביקשנו. אתם לא חלק מהפתרון, אתם חלק מהבעיה. די לנו בך, אדוני ראש הממשלה. לך הביתה, ותניח לישראל לנפשה. עדיף לה, למדינתנו היקרה, בלעדיך. לסיום, ברוח הימים האלה: אני תקווה שלא הוצאתי את דיבתך מעל בימת הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אבל אתה רשאי לתבוע אותי, גם ללא הוכחת נזק. לזכותי אומר כי אני דיברתי אמת. אני יודע זאת, אתה יודע זאת ועם ישראל יודע זאת. תודה רבה לכם. <יואל חסון (קדימה):> ראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, לא להפריע, לא להפריע. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> אף אחד לא בא להפריע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, פה – כרגע לא מנהלים ישיבות ועדה. כרגע הוא סיים לדבר, ואני מזמין את ראשון המתווכחים בדיון הכללי הסיעתי. אני מזמין את ישראל חסון. הבאתי בחשבון שחבר הכנסת מופז פשוט גלש מהזמן המוקצב שלו, אבל אני לא אוריד ממך. אבל אני מבקש להסתפק בשבע הדקות. תודה רבה. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת – – – חבר הכנסת אלקין, אני חושב שמן הנימוס לא להשאיר את ראש הממשלה לבדו, ולקרוא לחברי הליכוד שיהיו אתו. <זאב אלקין (הליכוד):> אם הייתם אומרים משהו – – – <ישראל חסון (קדימה):> אה, הבנתי. הבעיה היא עוד הפעם שלנו. אוקיי. בסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אם הייתי מרגיש עד כדי כך מאוים, אני מניח שהם היו – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני לא רוצה לפגוע בך. <ישראל חסון (קדימה):> אה, טוב. אז אפשר להתחיל. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אפילו הציבור לא חושש. <ישראל חסון (קדימה):> אז אפשר להתחיל. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש לא להפריע לדובר בדבריו, כי אחרת אני אצטרך להוסיף לו זמן. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, לעתים אדם מתקשה לעשות הערכת מצב של מצבו, וחשוב שאנשים מהצד יגידו לו איך הדברים נראים. אז אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, ישראל, אתה כראש מערכת, והרמטכ"ל שלנו, לבוא ולומר על – – – <ישראל חסון (קדימה):> אני עוד לא אמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אומר. לבוא ולומר על אדם בישראל שהוא יותר מסוכן מאויבינו, זה עובר וקצת גולש מהמערכת הפרלמנטרית, אבל זה הכול. <רחל אדטו (קדימה):> זה כמו הרבנים שאמרו ששירת נשים יותר – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום השתקה. אין פה שום השתקה ולא תהיה פה השתקה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה לא בגלל זדון. זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צדק חבר הכנסת מופז שזה מאפשר הוצאת דיבה. אם החוק יעבור, זה מאפשר מה שאמרת. <יואל חסון (קדימה):> שיתבע אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חושב שראש הממשלה לא יתבע אותך, אבל – – – <השר מיכאל איתן:> דברים שנאמרים מעל הדוכן – – – פרסום בכל מקום. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אומר שיש לנו אחריות האחד כלפי השני. כולנו רוצים בטובת ישראל. אני מאמין שכולכם רוצים בטובת ישראל. אני ראיתי. הרמטכ"ל, אני הייתי אתו יחד. אני ראיתי אותו כשר ביטחון. אני מאמין ששאול מופז באמת רוצה את ביטחונה – דיכטר, חסון. שבע דקות לרשותך מרגע זה. בבקשה, אדוני. <ישראל חסון (קדימה):> תודה לך, אדוני. אדוני ראש הממשלה, אני בהחלט חושב שהסיטואציה היא סיטואציה חשובה מכדי להתפלמס וללכת למינוחים מתלהמים כאלה ואחרים. והשאלה שאני באמת שואל את עצמי, ואני חושב שאדוני, אתה חייב לשאול את עצמך את השאלה הזאת בקול רם ולפחות על חלק ניכר ממנה לענות לא רק בתשובה קולנית אלא גם במעשים: קברניט שלא יודע לאיזה נמל הוא רוצה להגיע, כנראה שום רוח בעולם לא תביא אותו לשם. אנחנו בעת, בזמן כזה שהלוחות הטקטוניים סביבנו ובתוכנו זזים. ואנחנו חייבים לפחות לנסות לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע בסיטואציה הזאת. אדוני ראש הממשלה, אני באמת רוצה לשאול אותך כמה שאלות שנגזרות מהסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, והייתי מאוד שמח לדעת כיצד בסיטואציה ובהרכב הממשלתי שאתה נמצא בו אתה יודע להוביל אותנו לאיזה נמל מבטחים. אני רוצה להתחיל אתך דווקא בתחום החברתי. אני חושב שהדיון או המחאה החברתית שהיתה דיברה על סדר אזרחי חדש. על זה היא מדברת. היא אומרת לנו: רבותי, אנחנו לא מוכנים שהמערכת האזרחית של מדינת ישראל תתנהל בחמישה או שישה סוגי אזרחויות ושש שפות אזרחיות שונות. אדוני ראש הממשלה, אנחנו שנה שמינית ברציפות שלמעלה מ-50% מכיתות א' שנפתחו הן של חינוך לא ציוני. זה אומר שבעוד שש שנים ברור לנו מה נפגוש ובעוד תשע שנים ברור מה נפגוש. מה בכוונתך לעשות בהתרחשות הזו? מה בכוונתך לענות לאותם אנשים שאומרים לך: אדוני, תתעורר, צריך לעשות סדר אזרחי חדש? כיצד עושים את הדבר הזה? מה המרכיבים של זה? מה הערכים שמדברים בסדר האזרחי החדש הזה? כיצד מובילים את המדינה הזאת לאיזה חוף בטווח של 10–15 שנים מהיום? אנחנו צריכים לחכות ולהתנהל באותו דפוס שהתנהלנו, של "טוטו", מה יהיה מפלס הכינרת, ובסוף לשלם 10 שקלים לקוב? בסדר האזרחי החדש לא יהיה לנו מאיפה לשלם. אדוני ראש הממשלה, הנושא השני זה כל מה שמתרחש כרגע סביבנו, ואני לא מתייחס בדיון הזה לסוגיה האירנית, לרעידת האדמה הגדולה; היא מחייבת המון יוזמה, היא מחייבת המון יצירתיות, היא מחייבת גם הרבה תעוזה. זה לא מספיק לנו כתשובה שאין עם מי לדבר. זה פשוט לא מוביל אותנו לשום מקום. זה לא מוביל אותנו, גם אם זו עובדה. ויכול להיות, נניח שהיא נכונה, זה לא מוביל אותנו לשום מקום. אנחנו צריכים להתחיל ליזום כדי להגיע לאיזה נמל שאתה מכוון אליו. מהו? לאן הוא? איך אנחנו עושים את זה? אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, בלי תשובות על השאלות הללו, אנחנו כולנו עושים את מלאכתנו רמייה. אנחנו פשוט קרוב למועלים בתפקידנו כלפי הציבור. לא נראה לי שאנחנו יכולים להמשיך להתבוסס בדיון מתפלסף או מתפלמס, ואני מצפה ממך לקבל תשובות ענייניות בשביל כל אזרחי המדינה הזו, בשביל כל אחד שאכפת לו, שהוא מוכן, שהוא תורם, שעושה כל מה שנדרש ממנו כאזרח הגון. ההגינות מחייבת לקבל ממך תשובות לאן אנחנו בדבר הזה פונים ומה אנחנו אמורים לעשות. ואני רוצה לשאול אותך שאלה נוספת. אני חושב שישנו דיון מאוד-מאוד רציני, שכנראה קשור לסוגיה של הסדר האזרחי החדש, שאני חושב שגם אתה דיברת עליו ומשום מה הוא נדחק הצדה – שינוי שיטת הממשל. אנחנו יכולים להחזיק עוד ארבע, חמש, שש שנים בשיטה הנהוגה? אנחנו מסוגלים לנהל את המדינה הזו למחוזות שאנחנו מתכוונים אליהם בשיטה הנהוגה? האם אנחנו לא צריכים לצאת ולהתחיל להציע פתרונות, ברמה האסטרטגית של מדינת ישראל, בשלושת התחומים הללו? לאן אנחנו הולכים? אז אנחנו פותרים, אנחנו מתקנים תוך כדי צעידה פה תקלה, שם תקלה. דיונים, אנחנו נהנים לחבוט אחד בשני בכל מיני דיונים כאלה שכשאתה שם אותם מול השאלות המהותיות שיש למדינה הזו אז הם בסדר העדיפויות, אולי במקום צ', אני לא מדבר על ב'. אדוני ראש הממשלה, אין לנו זמן אחר והגורל והאחריות נפלו בחלקך. אתה חייב לנו את התשובות האלה. אם אתה לא רוצה או לא יכול או לא מוכן לתת לנו את התשובות לדבר הזה, אז נבין איפה הדברים הללו עומדים. אבל אתה מחויב לנו, לא ברמה של התפלמסות והלקאה פוליטית, אתה מחויב לנו כי זו החובה שמוטלת עליך. ואני אישית הייתי מאוד מאוד שמח לשמוע את התשובות הללו בצורה עניינית, לא בצורה מתלהמת. אם אחרי זה יהיה לזה ביטוי פוליטי – אין בעיה, אבל על שלוש השאלות הללו, המרכזיות, הייתי שמח לשמוע ממך תשובות. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל חסון. אני מזמין את חבר הכנסת דני דנון, נציג הליכוד – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת אלכס מילר לעלות ולהביע את דברה של – יש שאלה אם בדיון סיעתי, כאשר לא נוכח חבר הנרשם לדיון, האם עומדת לו הזכות. רבותי, אני מבקש מוועדת הכנסת לדון בעניין זה. אני נותן לדני דנון את האפשרות להגיע הנה מייד אחרי אלכס מילר. סיעות ש"ס ויהדות התורה התחלפו מראש. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אמור לדבר אחריו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה אמור לדבר אחרי אלכס מילר, נכון, במקום חבר הכנסת נסים זאב, והוא ידבר במקומך. אדוני, בבקשה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי ממשלת ישראל – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמונה דקות עומדות לרשותך. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. – – חברי חברי הכנסת, הייתי רוצה להעלות בפניכם שתי סוגיות. הסוגיה הראשונה, רבותי, היא העניין של מה שהתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות" על ההמלצה של הוועדה הבין-לאומית על המחלקה והפקולטה לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן-גוריון. אני בעברי, לפני כמה חודשים, העליתי שתי סוגיות על סדר-היום. הותקפתי על-ידי מפלגת קדימה על כך שבעניין של חופש הביטוי יש צורך לאפשר גם לאותם הדיקנים להפעיל שיקול דעת אם לנגן את המנון המדינה או לא לנגן את המנון המדינה; גם על הנושא של ראאד סלאח בהופעתו במוסדות להשכלה גבוהה. ומה בסופו של דבר מסתבר? כאשר אנחנו באים ויום-יום מעלים כאן סוגיות של חופש הביטוי, חופש הדיבור, ומותקפים על-ידי מפלגת קדימה, שמכניסה ציבור שלם לפרנויה ולאיזה כאוס של אנרכיה כאן במדינה, יש פה מחתרת של אותם האנשים שיום-יום חותרים תחת המדינה, מפעילים את הכוח שלהם באקדמיה, משתמשים בחופש הביטוי כדי לפגוע במדינה. וזה כבר לא אנחנו, זה כבר לא מפלגת ישראל ביתנו וזה כבר לא מפלגות אחרות: ועדות בין-לאומיות שממליצות לסגור מחלקות בתוך האקדמיה בישראל שמשתמשות בכספי מדינת ישראל כדי לעשות הכול בשביל לשטוף את המוח לסטודנטים שלנו ולכוון אותם לכיוונים שבעיניהם נראים כיוונים נכונים, והם הפוכים לגמרי ממה שהסילבוס של המועצה להשכלה גבוהה אישר. <שלמה מולה (קדימה):> קוראים לזה "משטרת מחשבות". <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> זה משטרת מחשבות? לא. משטרת מחשבות, חבר הכנסת מולה, כאשר אתה נמצא בתפקידך ואתה לא יודע בשביל מה אתה נמצא בתפקיד הזה ואתה מבצע, ואתה משתמש בתפקיד שלך, שקיבלת ואתה מקבל עליו משכורת, כדי לקדם אג'נדה אישית שלך, פוליטית, לא בתור חבר כנסת אלא בתור מרצה, בתור אדם שנמצא כדי לקדם את החינוך וההשכלה הגבוהה, ונמצא במקום הזה ומנצל אותו כדי לקדם אג'נדה אישית של עצמו. וזה לא עובד ככה. יש סילבוס. יש מנגנון במרחב שאפשר להיות בו. אבל ברגע שאתה מנצל את זה לטובת האג'נדה האישית שלך, במכוון, זה כבר הופך להיות לדבר שהוא לא מקובל. ואני לא חושב שיש מדינה דמוקרטית אחת בעולם שהיתה מסכימה שדבר כזה יקרה אצלה. אז כך גם אצלנו. אני חושב שהגיע הזמן שכל אותם הגופים שאחראים למערכת ההשכלה הגבוהה יפקחו על מה שקורה היום בכל אותן הפקולטות שנמצאים בהן אנשי אקדמיה המשתמשים בכוחם כדי לקדם אג'נדה קיצונית שלהם. זה בעניין זה. נוסף על כך, עניין נוסף שהתפרסם היום בעיתון "מעריב" – אדוני ראש הממשלה, סיפורה של הסופרת אורלי קסטל-בלום. תשמע, אנחנו חיים במדינה שהיא מדינת עם הספר, ורבים שתורמים לתרבות במדינת ישראל מוצאים את עצמם בגיל זיקנה לא יכולים להעביר את היום. אני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל תקים קרן סיוע והוקרה לכל אותם אנשי תרבות, שכאשר הם מגיעים לגיל מסוים, יוכלו לסייע להם, אם במלגות, אם בסיוע בדיור. לא יכול להיות שאנשים בכירים בתרבות בישראל מחפשים נדבות. לא במדינת ישראל. יש מדינות הרבה יותר עניות, אפשר להגיד, ממדינת ישראל שעושות הכול בשביל שאותם האנשים שמקדמים את התרבות והאמנות של מדינתם יוכלו לקבל את הסיוע המינימלי. ואני חושב שדווקא בעניין הזה יהיה כאן קונסנזוס. אנחנו מעלים את הסוגיות האלו מדי פעם על סדר-היום של ועדת החינוך, התרבות והספורט. היו גם הצעות חוק שונות בכל העניין של תחום הספרות והספרים והמו"לים. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים לשאוף לכך שגם אותם האנשים שלא עובדים כשכירים בחברות או בגופים כאלו ואחרים ואין להם הפרשי פנסיה וקרנות השתלמות אלא חיים אך ורק מתמלוגים – אני חושב שדווקא בעניין הזה יהיה אפשר לעשות צעד שהוא צעד חשוב ומשמעותי, שיחזק את התרבות במדינת ישראל. שתי הסוגיות האלו, אדוני ראש הממשלה, שאני חושב שדווקא היום, כאשר אנחנו נמצאים באמת בהליך שהוא הליך חשוב – חבר הכנסת מופז דיבר כאן על כך שהנגישות למערכת ההשכלה הגבוהה הופכת מיום ליום קשה יותר, אני הייתי מציע גם לחבר הכנסת מופז לבדוק את הנתונים. המצב הוא הפוך לחלוטין. ודווקא היום, כשאנחנו נמצאים באמת בהליך של כניסה משמעותית של צעירי ישראל לאקדמיה וגם לתחומים שהם תחומים טכנולוגיים, יש צורך בחיזוק גם של אותן המגמות, של מגמות עיוניות, מגמות של מדעי הרוח. הסטודנטים שלנו צריכים להיכנס לשם, ללמוד את מה שהמערכת קבעה שהם צריכים ללמוד, וגם לדעת שתהיה להם פרנסה בעתיד בכל אותן המחלקות שהן נחשבות למחלקות שקשה מאוד להתפרנס מהן. וכמובן, כמו שאנחנו ראינו היום, אותם אנשים שחיים את עולם התרבות והאמנות מגיעים למצב שבעת זיקנתם הם לא יכולים להעביר את היום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. חבר הכנסת דני דנון, בבקשה. לרשותך שבע דקות. ואחריו – חבר הכנסת הרב משה גפני. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, אני כל פעם מחדש מופתע ממפלגת קדימה. היום בבוקר, אדוני היושב-ראש, דיון בוועדת חוקה, שוב הפתעות ממפלגת קדימה. מלמדים אותנו פרק בהלכות הדמוקרטיה. אני, אדוני היושב-ראש, במהלך הלילה פשפשתי בתקנון הכנסת, כמעט נדדה שנתי, אפשר לומר. בדקתי אם בתקנון כתוב שיש הבדל בין חבר כנסת לחבר כנסת; האם יש הבדל בין קואליציה של קדימה לקואליציה של הליכוד – ולא מצאתי. חבר הכנסת מולה, לא מצאתי. אבל אני שואל את עצמי, מדוע כשאנחנו באים לחוקק ואנחנו באים למשול במדינה דמוקרטית, פתאום אומרים לנו: סליחה, סליחה, סליחה – – <שלמה מולה (קדימה):> עריצות הרוב. <דני דנון (הליכוד):> – – אתם חברי כנסת סוג ב' – – <רחל אדטו (קדימה):> יותר טוב שלא – – – <דני דנון (הליכוד):> – – אתם ממשלה סוג ג'. יש נושאים בעייתיים חשובים שאתם לא מבינים בהם, ואולי מוטב שלא תתעסקו בהם. <רחל אדטו (קדימה):> – – – <דני דנון (הליכוד):> אתם אומרים לנו: בית-המשפט העליון זה משהו שאסור לכם לדבר עליו. דמוקרטיה, אסור לכם לגעת. אתם רוצים שנלך לישון ארבע שנים, אולי חמש, ואולי יהיה שינוי. אז קודם כול, לא יהיה שינוי גם בבחירות הבאות. ודבר שני, אנחנו לא מתכוונים לישון. והיום בוועדת חוקה, איזה צעקות, איזה אנרגיות. מאיפה זה בא? חבר הכנסת חסון, לא נמצא פה, פלסנר, מולה. <שלמה מולה (קדימה):> אני פה. <דני דנון (הליכוד):> ב-2007, באותה ועדה, זה לא היה באותו חדר, היה יושב-ראש אחר – – <רחל אדטו (קדימה):> – – – <דני דנון (הליכוד):> – – פרופסור בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, והוא החליט על אותו חוק, לשנות את אותו סעיף, ופשוט בנושא הוותק לשנות לכיוון שחשבתם שהוא נכון – לא קראתי את המאמרים בעיתונים, לא ראיתי צעקות. אתה היית בכנסת כבר, מולה, ב-2007. לא השתוללתם. אם נסתכל על פרוטוקול הישיבה, תתפלאו לראות שאנשים, חברים שלכם, באו ודיברו בדיוק ההיפך ממה שאמרתם היום בבוקר. <שלמה מולה (קדימה):> דווקא לא הייתי חבר כנסת, אדוני. <דני דנון (הליכוד):> אז הפסידה מפלגת קדימה. ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת מקדימה, הדמוקרטיה לא מבדילה בינינו לביניכם. <רחל אדטו (קדימה):> הדרך, דני, הדרך. <דני דנון (הליכוד):> אם יבוא היום, בעוד עשר שנים, בעוד 20 שנה, תהיה מפלגה אחרת בשלטון, תהיה לכם הזכות המלאה, אולי אפילו החובה, לחוקק חוקים לפי הערכים ולפי מה שאתם מייצגים בציבור הישראלי. אבל היום, כשאנחנו באים, ונבחרנו על בסיס ערכי שונה משלכם, ואנחנו מחוקקים חוקים, באה מפלגת קדימה, מתבכיינת מפלגת קדימה שגונבים לה את הדמוקרטיה, שזה לא חוקי, זה לא מוסרי. סליחה, כשפה בהסכמי אוסלו הבטיחו "מיצובישי גלנט" לחבר כנסת והעבירו את הסכמי אוסלו על חודו של קול, זה חוקי? זה דמוקרטי? הכול חוקי? <רונית תירוש (קדימה):> לא, לא. <דני דנון (הליכוד):> לא. אז היום, כשאנחנו מעבירים דברים – – – <רחל אדטו (קדימה):> מי היה ראש הממשלה? <דני דנון (הליכוד):> היה ראש הממשלה רבין, שהבטיח את סגנות השר. <רחל אדטו (קדימה):> – – – <דני דנון (הליכוד):> לא, אני אומר: אז זה היה דמוקרטי. אבל דמוקרטי כשיש לכם רוב, וכשאין לכם רוב זה כבר דיקטטורי. <רחל אדטו (קדימה):> גם אצלכם בממשלה – – – <דני דנון (הליכוד):> אז אני רוצה להציע ליושבת-ראש המפלגה שלכם, שפנתה אלי, אדוני היושב-ראש, במהלך דיון שהתקיים ביום שני בפנייה אישית, והיא אומרת לי: דני, זה לא הליכוד שהכרתי. ואמרתי לה: גברתי לבני, מי את שתטיפי לנו מה זה הליכוד? הרי את עזבת את הליכוד. והיא אמרה: התחנכתי ב"מצודת זאב". סליחה, אבל את עזבת את "מצודת זאב", ואנחנו שמחים שעזבת את "מצודת זאב". והיום אתם באים, מצטטים את ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי. <שלמה מולה (קדימה):> אבל למה אזרחים זורקים – – – <דני דנון (הליכוד):> מצטטים את מנחם בגין. איזה יופי, חזון אחרית הימים. ממפלגת מרצ, עבודה, קדימה, פתאום המנהיגים הגדולים, ואני שמח שכך – אבל גם ראש בית"ר, אם תקראו את תורתו, דיבר על עריצות של המיעוט, שהמיעוט מנסה לכפות את רצונו. ולכן, חברי, אני אומר לכם, אל תלמדו אותנו הלכות – – – <שלמה מולה (קדימה):> אפשר לדעת למה זורקים ביצים על המפלגה שלכם? <דני דנון (הליכוד):> – – – אל תלמדו אותנו גם על עריצות של המיעוט, ואל תלמדו אותנו הלכות דמוקרטיה. <שלמה מולה (קדימה):> זה לא מיעוט. <דני דנון (הליכוד):> אני מסתכל מה קורה במפלגת קדימה, מדי שבוע פרק חדש בדמוקרטיה הישראלית. שבוע אחד, יו"ר המפלגה ציפי לבני מחליטה לצאת נגד חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ ועתניאל שנלר. שבוע שני – עבר רק שבוע אחרי זה – היא קוראת לאבי דיכטר שהגיש הצעת חוק ראויה, ציונית – – <שלמה מולה (קדימה):> מה אתה מתערב בעניינים – – – <דני דנון (הליכוד):> – – לאומית, והיא אומרת לו: אתה לא מעלה את הצעת החוק הזאת, היא פוגעת בעקרונות שלנו. כופה את עמדתה. <רחל אדטו (קדימה):> למה, זה לא קרה אצלכם עם אלקין? <היו"ר אורי מקלב:> סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת שלמה מולה. <דני דנון (הליכוד):> שבוע לאחר מכן, אותה גברת בשינוי אדרת. חברת הכנסת ציפי לבני כופה את דעתה על מאיר שטרית – מנסה, נאמר את זה, חבר הכנסת שטרית. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – לכפות עלי. <רונית תירוש (קדימה):> – – – <דני דנון (הליכוד):> מנסה לכפות את דעתה, אני מתקן. מנסה לכפות את דעתה. ועל חבר הכנסת חסון. אז אל תבואו ותלמדו אותנו מהי דמוקרטיה. ואני רוצה לומר לסיכום: אם אנחנו לא נקדם את החוקים שאנחנו מאמינים בהם, אנחנו חוטאים לבוחרים שבחרו בנו. אם אנחנו נהיה משותקים, כמו שאתם רוצים שנהיה – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אוי, אוי, אוי. <דני דנון (הליכוד):> – – שכל פעם שנקדם משהו תצעקו, תאיימו, אותה מקהלה, ואנחנו נשב בשקט וניבהל, אותם בוחרים שבחרו בנו – אנחנו חוטאים לאמת שגרמה להם לבחור בנו. ולכן, אדוני ראש הממשלה, אני מחזק את ידיך. אנחנו צריכים להוביל ולמשול בצורה דמוקרטית, כי בשביל זה בדיוק אנחנו נמצאים פה. ואם אנחנו היינו מקשיבים – – – <רחל אדטו (קדימה):> דני, מתי הפריימריס שלכם? זה נאום פריימריס? <דני דנון (הליכוד):> אם היינו מקשיבים לכם כל פעם שהיינו רוצים לקבל החלטות, אז אולי מוטב שהיינו כבר מעבירים את המפתחות לממשלת קדימה. אני לא יודע אם זה יהיה לציפי לבני או למופז, קודם כול תחליטו ביניכם מי המועמד. <רונית תירוש (קדימה):> זה רעיון. <דני דנון (הליכוד):> אבל זה לא יקרה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך לחוקק חוקים שטובים למדינת ישראל, שומרים על צביונה היהודי-דמוקרטי כמדינת העם היהודי. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דני דנון. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, ולאחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <שלמה מולה (קדימה):> גפני רוצה להודיע לנו מעל הבמה הזאת שהוא מעביר את – – – <היו"ר אורי מקלב:> הוא עוד לא יודע מה הוא רוצה להגיד, אתה כבר יודע מה הוא רוצה להגיד לנו? <רוברט טיבייב (קדימה):> אל תשכח מאיפה באת. אל תשכח – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, האמת היא ששמעתי את הנאומים ושמעתי את חבר הכנסת דני דנון, שציפי לבני אמרה לו שזה לא מה שהיה בבית ז'בוטינסקי, ההתנהגות של הליכוד היום. האמת היא שהיא צודקת, אני תיכף אסביר למה. אבל אני רוצה לפני זה, אדוני ראש הממשלה – לא אהבתי את הנאום של שאול מופז. זה היה נאום מאוד חזק, אבל לא אהבתי את זה. נהייתה מודה, בכלל, שמדברים – אם זה נמצא, זה יותר גרוע מאויבים חיצוניים. אני חושב שאיבדנו פרופורציות. אני הייתי עד לאמירה על החרדים, שאם זה – יותר גרוע מאירן. אם ראש הממשלה זה, יותר גרוע – יש פרופורציות שצריך לחיות בהן. אופוזיציה צריכה לתקוף את ראש הממשלה. אז להגיד יותר גרוע? לא יודע, אני חושב שהמצב הוא לא נורא, המצב הוא – תיכף אני אתאר את העניין הזה. אבל אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת דני דנון, למה ציפי לבני צדקה, ואני אחזור לנושא עצמו. אנחנו שותפים של הליכוד, ואנחנו רגילים שבליכוד פוחדים להעביר דברים שחתומים בהסכם הקואליציוני, מה תגיד התקשורת. זה המצב. קדימה, כשהיא היתה בשלטון, שמונה חוקים היא העבירה עבורנו. אפילו שהיינו באופוזיציה, התקשורת לא דיברה מלה. הליכוד מפחד. תמיד אומרים לי – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> תמיד? תמיד, בהתמדה. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. תמיד אומרים לי: מה יהיה. יש משהו חדש בליכוד, שלא היה בבית ז'בוטינסקי. מעבירים פה חוקים – אני לא מביע את דעתי על החוקים, על אחד החוקים גם הצבעתי נגד – מעבירים חוקים ולא מפחדים מהתקשורת. ליכודניקים חדשים. באמת, התקשורת תוקפת אתכם על החוקים האלה – – <דני דנון (הליכוד):> אנחנו אומרים אצלנו: שקט הוא רפש. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ואתם לא מפחדים. זה לא היה בבית ז'בוטינסקי. <דני דנון (הליכוד):> שקט הוא רפש. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, מאה אחוז. זה ליכוד חדש. מאה אחוז. עכשיו אנחנו, החרדים, עומדים מהצד, ומחכים לראות אם זה יחול גם עלינו. אני הולך עכשיו לראות – יש לנו הסכם קואליציוני, אני פחדתי לבקש שם סעיפים. אני מכיר אתכם, את הליכוד אני מכיר. אתם לא מעבירים את זה. עכשיו יש ליכוד חדש, ציפי לבני צודקת. אתם לא מפחדים, שיתקפו אתכם, מה זה? איך אמרת? מה רציתם, שאנחנו נלך לישון חמש שנים? אנחנו בשלטון. יש הסעיף על החינוך, יש הסעיף על בתי-הדין, אנחנו דורשים את זה עכשיו. נראה אם באמת יש שינוי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לכן ממנים רבנים ציוניים. <משה גפני (יהדות התורה):> שמחת זקנתי מה שאנחנו ממנים. אני עכשיו דיברתי על הליכוד, לא עלינו. אנחנו ממנים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, רחמנות. <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו בינתיים לא ממנים כלום. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אנחנו נמתין לראות. אבל, אדוני ראש הממשלה, אני, יש לי ביקורת. אני חבר בקואליציה, אני חושב שהממשלה עושה דברים טובים. אני חושב שהגיעה המחאה החברתית מכיוון שההתנהלות של הממשלה בנושא הביטחוני היא התנהלות נכונה. אם חס וחלילה – אדוני השר לביטחון פנים, יש לי הזדמנות פעם בקדנציה לדבר עם ראש הממשלה. לא, האמת היא שאני מדבר אתו יותר, אבל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טוב. <משה גפני (יהדות התורה):> אם חס וחלילה המצב הביטחוני היה יותר קשה, לא היתה מחאה חברתית; המחאה החברתית היא מכיוון שהמצב הביטחוני, ברוך השם, יותר טוב, והמצב הכלכלי מצוין, ואנשים יודעים את מה שקורה, שלא יכול להיות שהמצב הכלכלי יציב, חזק, משק הרבה יותר טוב ממעצמות כלכליות בעולם – בארצות-הברית, באירופה ובמקומות אחרים – והמחירים עולים, ואין אפשרות למעמד הביניים לרכוש דירה. ראיתי את הגרף אתמול: במדינת ישראל, כדי לרכוש דירה זוג במעמד הביניים צריך את הכי הרבה חודשי משכורת מאשר בכל העולם כולו. אין אפשרות להגיע לזה. אדוני ראש הממשלה, נגיד בנק ישראל היה היום בוועדת הכספים. הוא בא בשל הדיון על חוק הבנקאות שאני מקדם, ואני מקווה שנסיים אותו בימים הקרובים, ושאלתי אותו אם נכון מה שהתפרסם בעיתון, שהוא אמר לשר אטיאס, לשר הבינוי והשיכון, שהוא לא בעד שימכרו הרבה דירות בבת-אחת מכיוון שזה יכול למוטט את מחירי הדירות ואת הכנסות המדינה בעניין. הוא הכחיש את זה; א. הוא אמר: אני לא יודע, אני מדבר עם השר אטיאס, אז איך זה פתאום בעיתון? אבל נניח לעניין הזה, זה החלק האמנותי. אבל בחלק המהותי הוא אמר: אני בעד הורדת מחירי הדירות, אבל שזה ייעשה בהדרגה. עכשיו אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, המחאה החברתית התחילה בגלל מחירי המזון וכו' וכו', אבל בעיקר בגלל הדיור. בדיור הממשלה עושה המון; אין עדיין פתרון. אין עדיין פתרון. יושבים אנשי האוצר – אני בשנתיים וחצי האלה מתחיל להעריך אותם, הם אנשים חכמים והכול, אני רב אתם ומגיע אתם לפשרות ולהסכמים. הם רואים הכול דרך החשבון הכלכלי, כמו חברה כלכלית, וזה התפקיד שלהם. התפקיד שלך, אדוני ראש הממשלה, התפקיד של נבחרי הציבור זה לומר: נכון שמבחינה כלכלית המדינה לא צריכה לסייע בנושא הדיור, מי שיכול – שיקנה, ומי שיכול – שלא יקנה; אבל זאת לא כלכלה, זאת מדינה, זאת חברה, זה אנשים, זה משפחות. זה לא מסוכן יותר מאויבים חיצוניים, אבל זה מסוכן מבחינתנו. זה מחאה חברתית שכולם מזדהים אתה. אתה אפילו הקמת איזו ועדה – אני לא זוכר את השם שלו. מולה, אתה זוכר? לא זוכר את השם, הקים ועדה. מה ועדה? זה נושא ציבורי, אתה מבין בזה יותר מאשר זה שעמד בראש הוועדה, אני לא זוכר את שמו. אתה מבין בכלכלה יותר, אתה גם הצלחת בכלכלה יותר. צריך ועדה? אנחנו לא יודעים מה צריך לעשות במיסוי? אנחנו לא יודעים מה צריך לעשות בחינוך? אנחנו לא יודעים מה צריך לעשות בדיור? צריך את הפתרונות שלו? אדוני ראש הממשלה, תביא מהר את כל הדברים שהם לטובת הציבור. מה שנוגע לוועדת הכספים, נעשה את זה במהירות. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת גפני, אני חייבת להמשיך את דבריך בעניין ועדת-טרכטנברג. ביום ראשון מתכנסת הממשלה כדי לאשר הצעת מחליטים בעקבות דוח-טרכטנברג לפתיחת הבדיקות שמכון התקנים בישראל עושה למאות מעבדות חיצוניות. אתה מבין מה המשמעות של זה – הפרטת מכון התקנים, הוצאת הבדיקות שנעשות היום בישראל, כחול-לבן, לכל מיני מעבדות עלומות. אחר כך גם יצטרכו להמציא אולי רגולציה, שתפקח על המעבדות הפרטיות שמחליפות את מכון התקנים, ואולי גם הרגולציה תופרט. מכון התקנים, שעושה עבודה מדהימה ושומר על רמה גבוהה של מוצרים ישראליים. תוצאות ועדת-טרכטנברג. יש מחאה חברתית, יש שיח כלכלי שהשתנה, ומה המסקנות של הממשלה הזאת – עוד מאותו הדבר: להפריט, להפריט, להפריט. הצעת המחליטים ביום ראשון, להפרטת מכון התקנים, היא תוצאה של דוח-טרכטנברג שמונה אחרי המחאה. כמה אורווליאנים אפשר להיות? כמה? 1,060 עובדים יש במכון התקנים. הם יפוטרו. 1,060 עובדים יפוטרו לטובת outsourcing. במקומם יועסקו עובדי קבלן ב-22.04 שקלים לשעה, וכך תורמת הממשלה את תרומתה הנואלת להעמקת העוני והפערים. לא עוני של מובטלים; עוני של אנשים עובדים. אתמול הייתי במפעל "פרי הגליל". 58 עובדים שם קיבלו מכתבי פיטורים, והצלחנו לדחות את הפיטורים האלה בחודש ימים. זו לא גאולה גדולה. ישבתי עם הבעלים – יש לו גם מפעלים אחרים למוצרי מזון. או-טו-טו – הנה הגאונות של הממשלה הזאת – במסגרת התשובה למחאה יאפשרו ייבוא של קופסאות טונה ארוזות מחו"ל, ובא לציון גואל: נוכל לקנות קופסאות טונה יותר זולות מאשר אלה שארוזות בישראל. גם זו תוצאה של מסקנות ועדת-טרכטנברג, לפתוח את הגבולות ליבוא ולהיצף חסר גבולות, כמו, למשל, קופסאות טונה. סיפורה של קופסת טונה אחת, מה זה עושה: יש שני מפעלים בישראל שמקבלים גושי טונה קפואים, מעבדים אותם, אורזים אותם, שמים אותם בקופסאות. יש שם עובדי low-tech, שעובדים קשה בשכר מינימום של פחות מ-4,000 שקלים, על הרגליים, עם הריח של הטונה באוויר. מה יקרה אתם? אותם לא סופרים? הכול לטובת המולך הזה של קופסת טונה זולה? כמה משובשים אפשר להיות במסקנות על מה שקורה בחברה הישראלית? מה עושים עכשיו החוסכים שכספם מופקד ב"דלק נדל"ן" של תשובה או ב"פרטנר" של אילן בן-דב, דרך המשקיעים המוסדיים, כשבאים עכשיו תשובה ובן-דב ורוצים לעשות תספורת על החסכונות שלהם? מה הם אמורים לעשות? וזה לא תשובה שעושה תספורת, אדוני ראש הממשלה; הוא לא אשם, הוא ממקסם רווחים. הוא מגייס הון בשוק ההון וממנף שוב ושוב את עסקיו, כמו אילן בן-דב. הוא עושה את זה כי הוא יכול. למה הם עושים את זה – כי הם יכולים. מגייסים הון מהציבור. ירוויחו – ירוויחו, יפסידו – הציבור ישלם, וכאן הם מפסידים ומגלגלים את ההפסדים על גבו של הציבור. מי אשם? תשובה אשם? לא. הוא איש עסקים, הוא רוצה להרוויח, המדינה מאפשרת לו להרוויח. אשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבשבתו כשר אוצר ב-2003 הוריד את הרכב קרנות הפנסיה מ-70% של איגרות חוב מיועדות ל-30%, ושלח את כספי החוסכים לקזינו של הבורסה, ועכשיו הכסף הזה ממונף – – – <השר מיכאל איתן:> ההסתדרות ניהלה נהדר. הקרנות נוהלו על-ידי – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> השר איתן, אתה לא מתבייש? הכסף שלך ממונף עכשיו, ועושים לו תספורת. <השר מיכאל איתן:> ההסתדרות ניהלה נהדר את קרנות הפנסיה עד לפשיטת רגל טוטלית. <היו"ר אורי מקלב:> השר איתן, תודה. <השר מיכאל איתן:> לזה אנחנו רוצים לחזור? – – – <היו"ר אורי מקלב:> השר איתן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> השר איתן, אתה בדרך כלל בקי במה שאתה מדבר, אבל אתה מפגין עכשיו בורות כה תהומית, כמה אפשר? <השר מיכאל איתן:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> באמת, כמה אפשר? 70% איגרות חוב מיועדות הפכו ל-70% של משחק בקזינו של הבורסה, ואתה שולף את ההסתדרות? אתה יודע שהחסכונות שלך עכשיו עוברים תספורת של תשובה ושל בן-דב בגלל ראש הממשלה שלך, ששלח את החסכונות של הציבור לקזינו של הבורסה? אתה מתחיל להבין את זה בכלל? כמה בורות. <השר מיכאל איתן:> התספורת שעשתה ההסתדרות, לא היתה כדוגמתה במדינת ישראל. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. השר איתן. <השר מיכאל איתן:> לא בקרן פנסיה אחת, בכולן. – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> תראה, לא נעים לי, לא נעים לי להגיד מה אני חושבת על דבריך. <היו"ר אורי מקלב:> השר איתן. אני מוסיף לך, בבקשה, עוד דקה. <השר מיכאל איתן:> את באה בטענות למצב של פשיטת רגל של קרנות הפנסיה שבא מישהו והציל אותן? זה לא טוב? <היו"ר אורי מקלב:> קיבלת עוד דקה ממני. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, אתה לא קורא אותו לסדר. <היו"ר אורי מקלב:> השר איתן, קריאת ביניים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> השר איתן, יש לו קול מאוד רם – – – <השר מיכאל איתן:> זה הגעגועים שלי לכנסת. <שלי יחימוביץ (העבודה):> יש לו קול רם. הוא שכח ששרים לא קוראים קריאות ביניים. אגב, אני מכבדת את הלהט הזה, אבל לפחות לדבר דברי היגיון ולהסתכל על המציאות נכוחה: 70% מכספי החוסכים משוחקים בידיים של אילן בן-דב, שגם במקביל מפטר עכשיו 1,000 עובדים ב"פרטנר", שלא חולמים אפילו שיהיה להם ועד, כי היה כאן הרס מכוון ושיטתי, או ניסיון הרס שלא צלח, להרוס את העבודה המאורגנת ולהפוך את העובדים לחסרי הגנה. שאל אותי אתמול צוות טלוויזיה ב"פרי הגליל" למה אני לא הולכת לבקר את אלה שמפוטרים עכשיו ב"פרטנר", ולמה אני הולכת לבקר את 58 אלה שקיבלו מכתבי פיטורין ב"פרי הגליל". אתם יודעים למה? כי ב"פרטנר" אי-אפשר לבקר את העובדים המפוטרים, אין להם ועד, אין להם שום גוף שמייצג אותם. איש לנפשו, בודדים, בודדים, בתוך חברה – – <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – שכל מעשיה נועדו לשרת את בעל השליטה. כן, לעובדי "פרטנר" יש מה ללמוד מעובדי "פרי הגליל", שיש להם ועד, יש להם יושב-ראש ועד – קוראים לו מוטי חזיזה. יש לו שם, יש לו פנים, הוא נלחם עבורם בכל מאודו ובכל נפשו, כל פעם שהמפעל הזה נקלע למשבר. מי יילחם בשביל עובדי "פרטנר", שאסור להם להתאגד בגלל ההרס השיטתי של העבודה המאורגנת? ועכשיו, אם כבר מינפת, אם כבר הפכת 70% מכספי החוסכים למשחק בקזינו, לפחות תשלוט בזה, תעשה משהו, אדוני ראש הממשלה. <היו"ר אורי מקלב:> משפט אחרון, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה כל כך פוטנטי, תגביל בן-אדם שעשה תספורת, שלא יוכל לקחת הון ממונף לטובת חברה חדשה אחרת, תכריח אותו לשלם מכספי חברה אחרת שבבעלותו, עשה משהו. כלום. ג'ונגל, ג'ונגל פרוע של שוק ההון, ג'ונגל בשוק העבודה. הדבר הזה לא השתנה – משפט אחרון בססמאות – – <היו"ר אורי מקלב:> לא, זה כבר היה. ממש סיום. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – הוא ישתנה רק בחילופי שלטון, ורק בשיטה כלכלית אחרת, קוראים לה: סוציאל-דמוקרטיה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת עינת וילף. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב בראש, אדוני ראש הממשלה, באיזה מדינה יש הפקרות, חופש שיסוי כמו שיש במדינת ישראל? מדברים על חופש ביטוי? יש פה מישהו שלא פותח את הפה הרבה יותר מהמשקל שלו? אני לא מכיר. יש מישהו כזה? אדוני ראש הממשלה, כמה עולה למדינת ישראל לפתוח מחלקה מיוחדת באוניברסיטת בן-גוריון, השכלה גבוהה? מה הם מוציאים מהמחלקה הזאת? <שלמה מולה (קדימה):> אתה יכול להגיד משהו על – – – <נסים זאב (ש"ס):> איזה עצים ואיזה פירות באושים. איזה פירות באושים? – פרופסור, הוא הגיע לדרגת פרופסור. אז הוא אומר שצריך להחרים את מדינת ישראל מבחינה כלכלית, תרבותית, פוליטית, על רקע היותה מדינת אפרטהייד, והוא מביא את הדוגמה של דרום-אפריקה. תגידו לי, עד איפה ההפקרות הזאת? אז מדברים על ציונות פה, כולם. איזה ציונים? רבותי, הציונות היום זה אהבת ישראל, אהבת ארץ-ישראל ותורת ישראל. ומי שיש לו ציונות אחרת, שיקבור אותה, אני אומר לכם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אל תלמד אותנו. <נסים זאב (ש"ס):> אז אתם לא יודעים מה זה ציונות. שנאת ישראל זה לא ציונות. אני שומע פה אזהרה חמורה – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – מלמדים – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת, מולה. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – עוד מעט יהיו כל כך הרבה בני תורה, לא תישאר ציונות במדינת ישראל. אשריה מדינת ישראל, אשריו עם ישראל, מי כמוך עם נושע בה' – "לא בחַיִל ולא בכֹח כי אם ברוחי אמר ה'". מה אתם חושבים? כל מה שאנחנו רואים סביבנו, אם הקדוש-ברוך-הוא "לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר". יש חובה עלינו להגן על מדינת ישראל, אבל לבוא ולומר שבגלל אותם לומדי תורה לא תישאר ציונות – הם דגל הציונות, הם הדגל שנושאים את אהבת ישראל, את אהבת האחים. דבר נוסף – כל אלה שתומכים בסרבנות, כל אלה שתומכים בהפיכת המשכן הזה – אם אדוני ראש הממשלה היה רואה היום מה היה בוועדות. פשוט ברברים. ברבריות שאי-אפשר להאמין, אי-אפשר לנהל את הישיבות. אתם דוגמה ומופת לדמוקרטיה? אתם יודעים בכלל לנהל ישיבות? לא בוועדת חוקה ולא בוועדת הכנסת. בושה וכלימה. אז אתם מדברים שאין חופש ביטוי? אי-אפשר לדבר. נכון, אי-אפשר לדבר, כי אתם רוצים להשתלט על הכנסת בכוח, וכיכר א-תחריר תהיה קטנה עלינו עוד מעט. עכשיו אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה – לאחרונה, בעקבות כל החוקים כאילו באים ומצמצמים את הסמכויות של השופטים. אני רוצה לומר לכם, אין מצב כזה בעולם כולו – – <שלמה מולה (קדימה):> מה עם הדיינים? <נסים זאב (ש"ס):> – – ששופטים נמצאים באג'נדה אחת, מאותה אליטה, מאותה שכבה עליונה, עם דעה אחת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> רק לדיינים מותר. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת הורוביץ. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> דעה אחת יש לכולם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> דיינים, דיינים, כולם חרדים. אין בעיה, כי כולם חרדים. כולם גברים חרדים. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> תגיד לי, בארצות-הברית, כשבוחרים את שופטי בית-המשפט העליון, מי בוחר אותם? אני אומר לך, אתה רוצה דמוקרטיה במערכת המשפט? אני אומר לך איך לעשות דמוקרטיה. תביאו הצעת חוק ששופטים נבחרים על-ידי העם, בכל עיר. <שלמה מולה (קדימה):> גם רבנים. <נסים זאב (ש"ס):> גם רבנים, אני מסכים. גם רבנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גם דיינים. <שלמה מולה (קדימה):> וגם דיינים. <נסים זאב (ש"ס):> גם דיינים, אין לי שום בעיה. <רוברט טיבייב (קדימה):> טוב מאוד. <נסים זאב (ש"ס):> גם דיינים, אין לי שום בעיה. ייבחרו אותם דיינים שהרבנות הראשית הסמיכה אותם ותהיה בחירה חופשית. אבל מה לעשות? ישנן מדינות ששופטים בבית-המשפט המחוזי נבחרים בהן על-ידי העם בכל מדינה ומדינה. בארצות-הברית זה קיים. ושופטי בית-משפט, אדוני – יש שם הסנאט, יש הקונגרס, יש ועדה מיוחדת. כשביקשו פה את השימוע כולם נפלו מהרגליים, כאילו זה לא קיים במדינות נאורות בעולם, אתם לא מכירים את זה בכלל. אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה, מי רשאי להיות עיתונאי? מי? מה הוא צריך להוכיח בכרטיס שלו? הוא צריך להוכיח את חובת השמאלנות שלו. הוא צריך להביא כתבה קודם כול להוכיח שיש דיכוי בשטחים, ואם אתה לא מביא כתבה, צבע, להשחיר את פניה של מדינת ישראל, אתה לא תיבחר להיות היום עיתונאי. אשריך, אדוני ראש הממשלה, שסוף-סוף יש עיתון שאפשר לקרוא אותו קצת – "ישראל היום". <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה היינו עושים בלי "ישראל היום"? הכול חשכה – והנה אימה חשכה גדולה נופלת עלינו. הכול שחור משחור. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. משפט אחרון, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> העיוות וההסתכלות פה של נבחרי הציבור – אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה – של השמאל, מתחת לכל ביקורת. אני פשוט מרחם עליכם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה, אתה לא קורא "יתד"? הוא לא קורא "יתד". <היו"ר אורי מקלב:> אל תפריעו לו לסיים. אל תפריעו לו. <נסים זאב (ש"ס):> "יתד" גם כן שמאלנים, אני לא קורא, מה לעשות. אומנם זה חרדי, אבל זה שמאלני. <היו"ר אורי מקלב:> אתה מוכן לא להפריע, לתת לו לסיים, חבר הכנסת? בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לאחל לך, אדוני ראש הממשלה, אל תירא ואל תחת, כי עמך ה' אלוקיך בכל אשר תלך, וכל האויבים עכשיו מסביב, שאתה רואה את כל רעידת האדמה, רוצים להרעיד את המדינה בגלל רעידת האדמה שיש מסביב. אדרבה, צריכים להתחזק. צריך להסיק את המסקנות הנכונות, שמדינת ישראל היא מדינה יחידה, שהיא דמוקרטית. כאשר אנחנו רואים את כל המהפכות – מה שקורה במצרים, מה שקרה בלוב, מה שקורה בתוניסיה, בתימן, בכל מקום – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. זה נאום מחדש. <נסים זאב (ש"ס):> – – שכל הרצון של העם להפוך כביכול למדינה דמוקרטית – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב, נראה לי שהתחלת את הנאום מחדש. <נסים זאב (ש"ס):> – – – נהפכה לאסלאמיסטית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> שערי שמים נפתחו. ראש הממשלה, אחרי הברכות האלה, אדוני ראש הממשלה, אתה מוגן. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, השר וחברי חברי הכנסת, איך? איך קדימה מצליחה בכל פעם מחדש ללקות בעיוורון מופלא ביחס לעצמה? בריאליטי, אתם יודעים, קוראים לזה פרס על חוסר מודעות עצמית. בכל תוכנית ריאליטי תמיד יש כוכב שזוכה בזה. אז בואו נבדוק, שלטון החוק, סתימת פיות, חברתיים, אחריות ביטחונית ובידוד בעולם. שלטון החוק – מי עמד כנגדכם, כחומה בצורה, כשמפלגת קדימה השתוללה בנושא הזה, עם המינוי של דניאל פרידמן, עם המאבק של חיים רמון? שרת המשפטים ציפי לבני והמאבקים שלה כנגד בית-המשפט העליון – קדימה מדברת על התערבות בבית-המשפט העליון? סתימת פיות – יש לי כאן חוק, שנקרא חוק איסור לשון הרע (הרחבת סעדים). רשום עליו חבר כנסת מסוים – מאיר שטרית. מאיר שטרית, מאיזו מפלגה הוא? אה, כן, קדימה. בבקשה. אז אתם קוראים עכשיו לחוק הזה סתימת פיות? חברתיים – אתם? הרי מאז המחאה החברתית אתם משחקים בפורים, תחפושת של מי שלבם דואב וכואב למען הציבור. מי הוציא את האחיות מבתי-הספר? מי נכנע שוב ושוב לאינטרסים מונופוליסטיים ואנטי-תחרותיים? פעלתם למען הפרטת החינוך, הבריאות, ואתם כבר לא מבינים מה קורה. השותפים שלכם לאופוזיציה, העבודה ומרצ, הרי צוחקים עליכם כשאתם מנסים לתאר את עצמכם כחברתיים. אני, אגב, מאוד שמחה שהם מתחזקים על חשבונכם. סוף-סוף תהיה כאן אופוזיציה כמו שצריך. <שלמה מולה (קדימה):> מה בוחרייך אומרים עלייך? <עינת וילף (העצמאות):> אתם מדברים על אחריות ביטחונית? מי הכה על תופי הטם-טם לפני כמה חודשים ושבועות בדרישה להיכנס למתקפה כוללת בעזה – – <רוברט טיבייב (קדימה):> ברק. <עינת וילף (העצמאות):> – – עד שאחמד טיבי – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת טיבייב, חבר הכנסת טיבייב. <עינת וילף (העצמאות):> – – – אחמד טיבי אמר שתודה לאל שראש הממשלה נתניהו והליכוד מוביל. אתם אחראיים בצורה ביטחונית? באמת. <איתן כבל (העבודה):> עינת, לאט, לאט, ראש הממשלה מתחיל להתנפח. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא מתמוגג. <איתן כבל (העבודה):> אני אומר, לאט-לאט, הוא לא יכול לעכל את זה כל כך מהר. <עינת וילף (העצמאות):> תן לו ליהנות. אני נהנית מהנאומים שלך, תן לו ליהנות. <זהבה גלאון (מרצ):> האמת, את צודקת. <עינת וילף (העצמאות):> הנה, אתם רואים את השותפים שלכם, ברור. רק רגע, שנייה, אתם מדברים על בידוד בעולם בגלל ראש הממשלה? <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת. <עינת וילף (העצמאות):> אתם רציניים? הרי זה מאמץ מתמשך של יותר מעשר שנים. <אריה ביבי (קדימה):> גם חנין זועבי תמכה? <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת ביבי, בבקשה. <אריה ביבי (קדימה):> אני שואל אם גם חברת הכנסת חנין זועבי תמכה. <היו"ר אורי מקלב:> אני לא יודע מה אתה שואל. זו לא שעת שאלות, זה לא משנה מה אתה שואל. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> זה חלק מהשיטה, להפריע באמצע. אולי תתחילי מחדש? <עינת וילף (העצמאות):> כן. אז בואו נדבר על הטענה שהבידוד בעולם הוא בגלל ראש הממשלה. קצת רצינות. זה מאמץ מתמשך של יותר מעשור, ולא מדובר כאן במה שישראל עושה, ועצם קיומה, וסוף-סוף נלחמים בזה – ויש הישגים, ואפשר לעשות יותר. ראש הממשלה מציג עמדות מתונות, חלקן יותר מתונות ממה שהציג רבין בימי אוסלו, אז בבקשה – – – <דורון אביטל (קדימה):> את באמת מאמינה במה שאת אומרת? <עינת וילף (העצמאות):> אני רק אומרת את כל הטענות שלכם. אז בואו נראה. אתם קוראים לעצמכם – קדימה אומרת שהיא מפלגת מרכז. אתם מפלגת מרכז כמו שאפשר לטבוע בבריכה שהעומק הממוצע שלה 70 סנטימטר. פעם אחת מציעים הצעות חוק ימניות, אחרי זה מפעילים משמעת קואליציונית כדי לטעון שאתם שמאל. אז בממוצע יוצא מרכז. מפלגת מרכז אמיתית – כמונו, עם אינסטינקטים בסיסיים, ציוניים, מרכזיים, שלא מציעה חוקים מיותרים. <שלמה מולה (קדימה):> כן – – – <עינת וילף (העצמאות):> זה באמת פתטי. אפילו מועמד לראש ממשלה כבר אין לכם. לכן, בסופו של דבר מגיע לכם פרס תוכנית הריאליטי על היעדר מוחלט של מודעות עצמית; הייתי אומרת גם היעדר מוחלט של חוש הומור. <היו"ר אורי מקלב:> משפט סיום בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> אז בנושא אחר, ראש הממשלה. אני רוצה לבקש ממך, אומרים שאתה פמיניסט, ופמיניסט באמת. אני מבקשת שתשמיע את קולך ביחס לשימוש לרעה שנעשה במסורת כדי לפגוע בנשים. זה מביש ומרתיח את הדם. אם יש גברים שמתקשים להילחם, ללמוד או לעבוד כשהם רואים מרפק של אשה או שומעים אותה שרה, יתכבדו ויישארו בבית. זו בושה לגברים כיצורים תבוניים ובני תרבות. בוא אני אספר לך סוד. נשים יודעות להילחם, ללמוד ולעבוד כשיש גברים בסביבה. גם כשהם שרים. אז אנחנו נלך ונעשה את זה, ושהם יישארו בבית. אני מבקשת שתשמיע את קולך. היחס לנשים הוא מסימניה של חברה מודרנית. אל תיתן לאף אחד לתהות איפה אתה עומד בנושא הזה. שלא יעשו שימוש בטיעונים של דת ומסורת ויהדות כדי לנהוג בנשים באופן מחפיר. אנחנו שותפות מלאות לחברה הישראלית במרחב הציבורי. אנחנו שוות ולא נפרדות. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני ראש הממשלה, הליכוד מאחוריך. <היו"ר אורי מקלב:> הוא לצדו, לא מאחוריו. תמיד היה לצדו. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – זה לא יכול להיות אמיתי. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – מייצגת את הקואליציה. <עינת וילף (העצמאות):> אנחנו בקואליציה. מתי תבינו את זה? <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, אפשר לאפשר לחבר הכנסת אחמד טיבי להתחיל בדבריו? ישיבת סיעת הליכוד אולי אפשר לעשות במקום אחר ולאפשר לחבר הכנסת אחמד טיבי לפתוח. <אריה ביבי (קדימה):> פה זה קדימה. <היו"ר אורי מקלב:> קדימה. סליחה. לא ראיתי ליכוד אז אמרתי, אולי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מוכן לרדת ואחר כך לחזור. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, האמת היא שקל לדבר על התהליך המדיני – כבר אמרנו את זה כמה פעמים – ולמתוח ביקורת. אבל האמת היא שאין על מה למתוח ביקורת, כי אין שום תהליך. אין תהליך מדיני וגם לא יהיה תהליך מדיני. אין. המקסימום שיכול ראש הממשלה נתניהו להציע לאבו מאזן לא מגיע למינימום שאבו מאזן והרשות הפלסטינית יכולים לקבל. לכן לא יהיה תהליך מדיני, ולא יהיה הסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יכול להיות. אבל זה נכון גם לגבי ראש הממשלה אולמרט; זה נכון גם לגבי – – – <עינת וילף (העצמאות):> זה נכון כללית, זה לא קשור – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כדי שיהיה גילוי נאות, אמרתי את זה גם על ראש הממשלה אולמרט. גם המקסימום שראש הממשלה אולמרט הציע לאבו מאזן לא התקרב למינימום שאבו מאזן יכול לקבל. הוא התקרב, אבל לא הספיק למינימום שאבו מאזן יכול לקבל. <דליה איציק (קדימה):> מה המינימום שלו? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כל כך פשוט: מדינה פלסטינית שירושלים המזרחית היא בירתה, על גבולות 67'. <קריאה:> מה עם הפליטים? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אז מה המקסימום אם זה המינימום? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני חושב שהדברים שלי כל כך ברורים. יש יוזמת השלום הערבית, אפשר לקבל אותה, היא היתה הזדמנות היסטורית. אני חושב שהיא עדיין. היא כבר על המדף, הפכה להיות לא רלוונטית. אבל זו הזדמנות היסטורית שהיה אפשר לקבל אותה, והחליטו לשים אותה על המדף, והיא ממשיכה להעלות אבק שם. <קריאה:> אתה עובד בתור – – – של אבו מאזן? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יש לך משהו מקורי יותר? <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי. תשתדל. לכן, אני לא מוצא עוד ביקורת לומר. האמת היא, חברת הכנסת עינת וילף, אני גם לא רוצה להסית. כי ערבי, כחבר הכנסת – אומרים שחברי הכנסת הערבים מסיתים. אין צורך להסית נגד הממשלה. אין צורך לבודד את הממשלה ואת מדינת ישראל. הממשלה עושה את זה בצורה מצוינת. היא עושה את זה לבד. יש שר חוץ שמבודד את מדינת ישראל, ומצדי שימשיך ככה. שימשיך ככה. לפני שבוע – חזרתי שלשום ממרוקו, מכנס "אמדאוס", כנס בין-לאומי שחברת הכנסת ציפי לבני השתתפה בו לפני שנתיים, ולפני שנה היה בו גם חבר הכנסת דני בן-סימון. השנה, אף אחד מכם לא הוזמן. אתם לא הייתם שם, וזו לא החלטה. אפילו מרוקו לא רוצה להזמין אף אחד מכם. תראו כמה מבודדים אתם בגלל המדיניות של הממשלה. וזה יימשך. העולם לא פסיבי כלפי המדיניות הזו, שמעדיפה התנחלויות על אפשרות של הסדר מדיני, מעדיפה שלום-בית קואליציוני על שלום ישראלי–פלסטיני. נכון, ראש הממשלה עומד בראש ממשלה יציבה. קואליציה חזקה, והיא תחזיק מעמד עוד שנה, שנה וחצי לכל היותר, היא הומוגנית. אבל כמה אפשר? חזון שתי המדינות הולך וקורס, אדוני ראש הממשלה – – – <היו"ר אורי מקלב:> משפט סיום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לסיים כבר? לא הגעתי לטייבה. <היו"ר אורי מקלב:> מה אפשר לעשות? ככה זה החיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כי הפריעו לי בהתחלה. לכן, במעבר חד מחלום שתי המדינות, אדוני ראש הממשלה, לחלום כביש הגישה לאזור התעשייה בטייבה. בכל זאת, כל אדם וחלומותיו. אני מודיע לכם, אני נפגשתי עם ראש הממשלה לפני שבועיים בנושא טייבה. אגב, אני מעריך זאת שהוא הסכים להיפגש בנושא טייבה. יש ראשי ממשלה אחרים שזה לא היה בלו"ז שלהם. העלינו כמה נושאים – פעם שנייה עם ראש הלשכה נתן אשל. הועברו לי הסכמות והעברה תקציבית מוצעת של 70 מיליון שקל. אני חושב שזה צעד בכיוון הנכון. אתה הורית להעביר את זה, חלק מהם, להצעת מחליטים בישיבת הממשלה. עד לרגע זה הדבר לא בוצע. אני מבקש ממך, אדוני ראש הממשלה – שמה שסוכם זה שיקום שכונות, תשתיות – – – <קריאה:> אני לא מאמין. לא מאמין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מציג את הנושאים האלה כבר שנה-שנתיים ודבר לא מתקדם. זה הנאום ה-14 על כביש הגישה. היו לי 12 נאומים על הרמזור בטייבה עד שהוא בוצע. עכשיו זה הנאום ה-13 על כביש הגישה בטייבה. אני מקווה שאנחנו הולכים לקראת יישום ההבטחות האלה. מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים תשתיות, אנחנו מבקשים כבישי גישה, כמו בכל יישוב אחר במדינת ישראל, ואנחנו מבקשים בחירות. בטייבה יש ועדה ממונה, כל שנה שולחים לנו עסקן אחר כדי לעמוד בראש הוועדה העליונה, עסקן מפלגתי אחר. כל שנה עסקן. טייבה הפכה להיות – – – <שלמה מולה (קדימה):> טייבה זה ש"ס? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, מפלגת העבודה דווקא עכשיו. טייבה הפכה להיות שדה הניסויים של הפוליטיקה הישראלית. כל מתוסכל מגיע לעיר. מה, חסר תסכול בטייבה, אדוני ראש הממשלה? <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכן, זה הזמן למלא אחר הציפיות האזרחיות של האנשים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה עם נאמנות למדינת ישראל? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אין נאמנות – לא לציונות, לא למדיניות שלכם. אף אחד לא יתנה תנאים. לאזרח מגיעות זכויות יסוד אלמנטריות. רוצים – רוצים; לא רוצים – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה טיבי. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <קריאה:> עוד שני נאומים והוא עובר לג'ת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שמע, כל פעם שאתה עולה על הבמה זה עולה כסף. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בתחילת השבוע הגיע המלך עבדאללה לרמאללה לנסות לקדם את ההסכם בין "פתח" ל"חמאס". בדקתי במפה – זה לא יכול היה לקרות בלי סיוע של מדינת ישראל. איך שלא תרצו, המלך עבדאללה לא יכול היה להגיע לרמאללה אם ממשלת ישראל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מאשר. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כלומר, המפות שלי ושלך בעניין הזה דומות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אפילו זהות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ואז, השאלה היא, האם זה טוב ליהודים? האם לגיטימציה של ה"חמאס" באמצעות הסכם עם "פתח" לא שווה לחלוטין לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל? כי אתה, אדוני ראש הממשלה, ודאי זוכר מי הוא ה"חמאס" ומה הוא חרת על דגלו ובמה הוא מאמין. הוא שולל את קיומה של מדינת ישראל. לגיטימציה של ה"חמאס" באמצעות הסכם עם הרשות הפלסטינית – שהאיחוד האירופי יאמץ, שהאו"ם יאמץ – משמעה דה-לגיטימציה של מדינת ישראל. ככל שה"חמאס" יותר לגיטימי, אנחנו פחות לגיטימיים. למה הממשלה מאפשרת למלך עבדאללה לקדם הסכם שפוגע במדינת ישראל? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מי אמר לך שזה מה שקורה? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> זה מה שהתפרסם בתקשורת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – המידע? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> בתקשורת התפרסם שהמלך עבדאללה – וכך היתה גם ההודעה – לא היה לו זמן להיפגש אתך בביקורו זה אבל היה לו זמן לפרסם הודעה שבזה הוא עסק: בקידום ההסכם בין "פתח" ל"חמאס". <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> למדינת ישראל – – – פג תוקף. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אם מדינת ישראל לקתה פה בליקוי מאורות וחתרה תחת האינטרסים שלה, זה לא אומר שהמלך עבדאללה לא לקה בליקוי מאורות. גם הוא יכול להיות עיוור, גם ממשלת ישראל הנוכחית יכולה להיות עיוורת. המזרח התיכון רועד. זה קרה בתוניסיה, זה קרה בלוב, זה קרה במצרים, זה קורה בדמשק. המלך עבדאללה יודע שזה יקרה בירדן. הוא יודע שירדן היא פלסטין. הוא עבר דרך גשר חוסיין, שאמר שירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן, וכל מי שאומר אחרת הוא בוגד. אנחנו מבינים שהמלך עבדאללה יודע שבסופו של דבר ירדן תהיה מדינת הלאום הפלסטיני. ההצלה היחידה שלו מגורלו של מובארק או של קדאפי היא אם הוא יהפוך את ירדן למלוכה קונסטיטוציונית בדגם הבריטי. הוא יוכל להישאר, לפלסטינים תהיה שם מדינה. אבל, אדוני ראש הממשלה, אם לא תעשה משהו עכשיו בעניין הזה, תהיה להם גם ירדן כמדינה פלסטינית וגם יהודה ושומרון. רעידת האדמה הנוכחית במזרח התיכון היא ההזדמנות להפוך את ירדן, ורק את ירדן, למדינה פלסטינית, אחרת נקבל את "חמאס" משתי גדות הירדן. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד, גם על העמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לפנות אליך, אדוני היושב-ראש, ליזום איזה מהלך בנשיאות, שבדיון כזה גם יושבת-ראש האופוזיציה תהיה נוכחת. אם ראש הממשלה יושב כאן ומאזין והוא יכול לענות בסופו של דבר כמה שהוא רוצה, וגם היא יכולה לענות לראש הממשלה ולכולם כמה זמן שהיא רוצה, אני חושב שמן הראוי שגם היא תהיה כאן. <היו"ר אורי מקלב:> אני רק רוצה למסור לך, אדוני, שבתקנון החדש שעכשיו התקבל יש שינוי בעניין הזה, ובסעיף 4 לפרק שני, דיון בהשתתפות הממשלה, מופיע שראש האופוזיציה תשתתף או ישתתף בכל מהלך הדיון, והוא רשאי לנאום מייד אחרי ראש הממשלה. <חנא סוייד (חד"ש):> אז קלעתי לדעת חכמים. <היו"ר אורי מקלב:> זה יתחיל, כמובן, רק בקדנציה הבאה. אנחנו לא אוהבים שקובעים חוקים – – – <חנא סוייד (חד"ש):> צריך להפעיל אתיקה וטעם טוב בעניין הזה. <היו"ר אורי מקלב:> אם היינו מפעילים בעניין הזה אתיקה וטעם טוב, לא היינו צריכים חוק. משלא נעשה כך, כנראה צריך בשביל זה תקנון. <דליה איציק (קדימה):> אני רוצה להגיד, אדוני, שבקדנציה הקודמת היתה יוזמה כזאת, ומי שהתנגד לה היה דווקא הליכוד. <חנא סוייד (חד"ש):> אני אדם עם הפנים קדימה ולא אחורה. אני מתייחס לעתיד. בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אני התכוונתי לדבר ולפנות אל ראש הממשלה דווקא בעניין התוכנית של הממשלה בקשר לנגב ופתרון העניין של הבדואים בנגב, אבל ויתרתי, כי זה נושא גדול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות דווקא לפנות אל ראש הממשלה. אני לוקח דוגמה מזה שפניתי אליו באופן ישיר בעניין חוק הווד"לים, לגבי תיקון, ואני ראיתי שהוא טיפל בזה. ממש רשם פתק, והעניין טופל, ואני הודיתי לכבודו מעל הדוכן הזה. אני רוצה לדבר על הנושא של ערב-אל-נעים. אתמול היתה תוכנית בערוץ-10 על ערב-אל-נעים. זה יישוב בגליל של בערך 600 תושבים, והוא נמצא בין סח'נין לכרמיאל. אדוני כראש ממשלה בשנת 1998 ברוב הדר ובמעמד רשמי הכיר ביישוב הזה. שכחו את היישוב הזה מ-1995. אתה תיקנת, אדוני ראש הממשלה, בשנת 1998. אמרת: לא יכול להיות, זה יישוב קיים, 500–600 תושבים, על האדמה שלו, לא פרוס, יש לו מאפיינים של יישוב, צריך להכיר ביישוב הזה. אדוני ראש הממשלה, מאז 1998 ועד היום עברו 13 שנים בדיוק, והיישוב הזה סובל עוד יותר משהוא סבל אז. למה הוא סובל היום? כי שום דבר לא נעשה – לא היתר בנייה, לא סללו כבישים, לא אישרו תוכניות מיתאר. אותו מספר של צריפונים שאכלס אז 500 תושבים, היום הוא כבר מאכלס 700–800, ואסור לבנות גם צריפון; אסור לצקת קצת בטון לפני הצריף שלך על מנת שהילדים ישחקו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – היה שמה – ממה שאני זוכר, לא היה חשמל. <חנא סוייד (חד"ש):> נכון, ואין מים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אין חשמל. <חנא סוייד (חד"ש):> אין. אין מים, אין דואר, אין כביש – כביש יש, למען האמת. אני לא רוצה להגזים כאן. עיבדו כביש, סללו כביש – שלושה מטר אספלט – לראש היישוב. ראש היישוב זה כמו שאתה מביא מים לראש החלקה. משם אתם תסתדרו, בפנים. הביאו כביש לראש היישוב והפסיקו. אדוני ראש הממשלה, המועצה האזורית משגב מורחת אותם. הם אמרו להם: יש לכם אדמות קרובות ליישוב אשחר – אשחר זה יישוב, תסלחו לי, של אנשים מתקדמים; אני לא רוצה לנקוט במלים אחרות – תתרחקו, בואו נחליף. אתם תתרחקו מאשחר, כי שם יושבת אוכלוסייה מסוג אחר ומזן אחר, תתרחקו. אמרו: בסדר, אנחנו רק רוצים הכרה, אנחנו רק רוצים לחיות כמו בני-אדם. אמרו להם: תעשו החלפות קרקע; אמרו להם: תעשו איחוד וחלוקה; אמרו להם – מה שביקשו מהם, אמרו בסדר. זו אוכלוסייה מוחלשת. זו אוכלוסייה ענייה – לא יכולים, לא יודעים לכתוב מכתב. הם לא יכולים לפנות לעורך-דין. אוכלוסייה מוחלשת, אז מנצלים את זה במועצה אזורית משגב, מורחים אותם. כילו אותם, כבר אין להם חשק לחיות. אדוני ראש הממשלה, אני מבקש שאתה תתערב בעניין הזה. מציבים כל מיני מכשולים – תכנון, ועדה מחוזית לתכנון ובנייה. תאמין לי, אני כאיש מקצוע אומר לך: הכול סיפורים, הכול בשביל לא לתת ליישוב הבדואי הזה – שחלק מהבחורים שלו משרתים, דרך אגב, בצבא – הם לא רוצים לתת ליישוב הזה לחיות כמו בני-אדם – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <חנא סוייד (חד"ש):> – – הם מונעים מהבנים והבנות שם שיהיה להם חיבור אינטרנט. למה, הם לא בני-אדם, הבחורים, הבחורות, הילדים, הילדות הקטנים? אני חושב שזה ראוי, אדוני ראש הממשלה, שאתה תסיים את מה שהתחלת בשנת 1998, ואני אודה לך מאוד. אני אעקוב אחרי זה, ובדיון הבא אני אדאג להודיע לך מה קורה עם העניין הזה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> את יכולה כבר להתחיל עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אני רוצה שראש הממשלה ישמע. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – זהבה, באמת. <היו"ר אורי מקלב:> נתתי לך, ואני אמרתי שאני אספור את הדקות מהרגע שראש הממשלה ייכנס. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מודה לך. <היו"ר אורי מקלב:> בסדר, בבקשה. השעון לא מופעל עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת בילסקי, זה מקרוב בא, שיחקת אותה. יפה, אתה צודק, אבל אני צריכה לחשוב על מה אני רוצה להגיד. <היו"ר אורי מקלב:> את יכולה לחזור, פעמיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה להמליץ לכם, חברי חברי הכנסת, היום יש ב"בנייני האומה" הופעה של יהודה פוליקר לטובת המקלט לנשים מוכות בירושלים. אני רצינית. אני חושבת שזאת מטרה ראויה. למי שמסיים כאן היום מאוחר – מקלט לנשים מוכות, שסובל מהיעדר תקציבים, כי יש כאן ממשלה שמקצצת ברווחה, מקצצת בתקציבים למקלטים לנשים מוכות. ועמותות – עמותת "אשה לאשה" בירושלים – נאלצות לעשות גיוסי התרמה. במקרה הזה יהודה פוליקר מופיע בהתנדבות. <עינת וילף (העצמאות):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, היא יודעת להתנהל. <זהבה גלאון (מרצ):> יש לי הרבה דברים להגיד לראש הממשלה, זה לא חייב להיות אחד מהם. סתם, לא ידעתי על מה לדבר, אז אני מנצלת את ההזדמנות. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> את זה הוא היה שומע – – – <קריאה:> כן, דווקא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני עוד מחכה להתחייבויות שלו לממן את חוק הבטחת הכנסה לנשים מוכות ותגמולים לנשים מוכות. אבל אני מנצלת את ההזדמנות, חברי חברי הכנסת, אם אתם נשארים כאן עד סוף היום – "בנייני האומה", יהודה פוליקר לטובת נשים מוכות. זו נראית לי מטרה ראויה. אין לי עוד כל כך מה להגיד, אדוני היושב-ראש. <זאב בילסקי (קדימה):> לא, הדיון של אתמול. <קריאות:> – – – <אריה ביבי (קדימה):> קצת רכילות מפתח-תקווה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> גם להגיד שאין מה להגיד, גם זה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני באמת אנצל את ההזדמנות הזאת להעלות סוגיה – דיברה עליה קודם חברת הכנסת עינת וילף, אבל אני חושבת שזו סוגיה שצריכה לאחד את כל הכנסת, וזה הדרת נשים בצבא; לא רק בצבא, אבל אני רוצה לדבר ספציפית – בצבא. אנחנו רואים את זה כתופעה רחבה יותר. אנחנו רואים את זה ב"קווי מהדרין" בירושלים, אנחנו רואים את זה כמעט בכל מקום. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מה עם לשכת עורכי-הדין? <אילן גילאון (מרצ):> – – – מצוינת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אבל הדבר המקומם, חבר הכנסת אורלב, שבשבוע שעבר שמענו את הרב אליקים לבנון קורא לחיילים שלא להתגייס אם הם ייאלצו לשמוע שירת נשים. זו המרדה, זה מרד, זו קריאה למרי. מדובר ברב שהוא רב של יישוב, והוא רב של ישיבת הסדר. הוא מקבל מימון מהמדינה. אני חושבת ששר הביטחון היה צריך להורות לפרק את ישיבת ההסדר שלו לאלתר. אני חושבת שרב כזה לא יכול לקבל מימון מהמדינה – תיכף אני אגיע לראש הממשלה – ואני חושבת שזה מחפיר שרבנים במדינת ישראל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא חשבתי שלא תגיעי. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, ברור, אדוני, אבל אני ניצלתי את ההזדמנות לדבר על הדרת נשים בצבא ועל רבנים שקוראים לסירוב להתגייס כשנשים שרות. <היו"ר אורי מקלב:> אני הפעלתי את השעון, תביאי בחשבון בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה, אדוני. ועכשיו בכל זאת, מכיוון שהשבוע או השבועות האחרונים הם בסימן החקיקה האנטי-דמוקרטית, או המתקפה האנטי-דמוקרטית, אני אומרת לך, אדוני ראש הממשלה: אתה הפרת את שבועת האמונים שלך לאזרחי המדינה ולחוקיה כאשר התחלת בקמפיין שלך לחיסול הדמוקרטיה במדינת ישראל. זה אתה. זה לא אלקינים, זה לא נאמנים וזה גם לא יריב-לוינים. זה אתה. דמוקרטיה לא נבחנת רק בשלטון הרוב, אלא גם בכיבוד זכויות האדם של המיעוט, ואתה הפרת את שבועת האמונים שלך כשהחלטת לחסל את המיעוט ולפגוע בזכויות היסוד שלו. ואני אומרת לך: לא תוכל יותר להסתתר מאחורי האלקינים, הנאמנים והיריב-לוינים. זו הקואליציה שלך, שאתה עומד בראשותה, שאינה מכבדת את המיעוט; היא צדה אותו. והבעיה היא שלא רק המיעוט על הכוונת – הקואליציה הזאת מנסה לחסל גם את המוסדות שמגינים על המיעוט ועל האוכלוסיות המוחלשות מפני עריצות הרוב, ואני מדברת כמובן על בית-המשפט ועל התקשורת. השבוע שמעתי אותך, אדוני ראש הממשלה, אומר שכל עוד אתה ראש ממשלה, תהיה פה דמוקרטיה. ואני מתקשה לחשוב ולמצוא אמירה עם פחות תוכן, אמירה יותר נבובה, יותר רכה או יותר חלולה. האם התכוונת למשהו מלבד ספין יומי? הרי אנחנו רואים מה עובר עלינו כאן בשבועיים האחרונים. אם זה היה יותר מאשר דיבור מן השפה ולחוץ, הרי היית צריך היום להראות לשר החוץ שלך את הדלת החוצה – שר חוץ שמאיים לפרק את הממשלה אם זו תעז לקיים את פסיקת בג"ץ בעניין המאחזים הבלתי-חוקיים. זה הכבוד שהממשלה שלך רוחשת לשלטון החוק? אפילו צווים של בית-משפט הם רק בגדר המלצה שניתן לקבל או לדחות בממשלה שלך. ואם אלה לא היו מלים ריקות, לא היית מאפשר שרבנים שקראו לפעולות "תג מחיר", להדרת נשים בצבא, להחרמת ערבים בצפת, ימשיכו לקבל משכורות מהמדינה. ואם זו לא היתה התבטאות חלולה, לא היית סוגר השבוע את ערוץ-10, בוחש ברשות השידור וסוגר את רדיו "כל השלום". והדובדבן שבקצפת – מעביר בתמיכתך את חוק ההשתקה לסתימת פיות. הקואליציה שלך, אדוני ראש הממשלה, מתבססת על שני מרכיבים. אני מאפיינת אותם באופן הבא: המרכיב הראשון זה חבורה של פונדמנטליסטים פאשיסטים, שיכורי כוח, מדושני עונג, שאולי חלקם חובשים כיפה, אבל אין להם אלוהים; אין להם אלוהים. והמרכיב השני זה שרים בממשלה ובקואליציה שלך שמצביעים ובוכים; מצביעים אמון בממשלה, אולי מתנגדים לחוק או שניים, אבל נשארים בפנים, נהנים ממנעמי השלטון, בעוד הארץ מסביב בוערת – ואני מתכוונת לכל אותם שרים שיושבים בממשלה אבל מתראיינים כאילו הם בספסלי האופוזיציה. אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, הממשלה הזאת משנה את כללי המשחק, אבל אני מודיעה לך שיש ויהיה לזה מחיר. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> כשמשנים את כללי המשחק, אז גם שוברים את הכלים, ואנחנו לא ניתן להרוס את הדמוקרטיה. ואני רוצה לומר, ובזה לסיים – אני מעריכה – אתמול היתה הפגנה בתל-אביב. זו היתה הפגנה לא פשוטה. אנשים לא הסכימו להתפנות והפגינו, כי אנחנו לא ניתן לכם להחריב את הדמוקרטיה, ולא ניתן להחריב את המדינה הזאת. ונגד פאשיזם לא נאבקים בנימוס ובכללי טקס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מי השתתפה שם? – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ואם אתם מפירים את חובתכם ושבועתכם – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – היתה שם. <זהבה גלאון (מרצ):> ואם אתם מפירים את חובתכם ושבועתכם להגן על זכויות האדם, גם של המיעוט, אז אתם מאבדים את הלגיטימציה שלכם לשלוט. ואם תמשיך כך בהרס הדמוקרטיה, אני מניחה שתקבל התקוממות עממית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה, אדוני. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, אני מבין דמוקרטיה כשיש קואליציה, ולשמחתי, קואליציה מאוד יציבה. מאז אני בחיים הציבוריים אני חושב שלא היתה קואליציה כל כך יציבה, ואני מקווה שהיא תוכל למלא את ימיה במלואם, ואני בעניין הזה חושב שמגיע לראש הממשלה אשראי גדול לזכות ההישג הזה. אני מבין שתפקידה של אופוזיציה זה לא להיות ועדת ביקורת; תפקידה של אופוזיציה זה להציג חלופות, להציג הצעות נגדיות. זה בסדר שעושים פה משחקים של ספריי ודגלים שחורים וכל מיני דברים כאלה. אם בזה באה לידי ביטוי הדמוקרטיה של האופוזיציה, אז זה באמת חבל. אני גם מבין שיש לפעמים מאבק על חוק כזה או על חוק אחר, גם זה בסדר גמור. אבל מה התוכניות? מה התוכניות בתחום מדיניות החוץ? אז תקפצו ותאמרו: לא מתנהל משא-ומתן. האם ראש ממשלה אחר הציע הצעות מרחיקות לכת יותר מראש הממשלה נתניהו לרשות הפלסטינית כדי לקיים משא-ומתן? לא. ראשי ממשלות קודמים בנו בירושלים בהיקפים ניכרים. ראשי ממשלות קודמים בנו ביהודה ושומרון. ראש הממשלה הנוכחי קבע והוביל הקפאה – שהתנגדתי לה, אבל קבע. ראש הממשלה הנוכחי הצהיר הצהרות מעל במה זו, באו"ם, בקונגרס, הצהרות שלא נופלות משום הצהרות של ראשי ממשלות קודמים. אלא שלמרבה הצער, הצד השני כנראה מקבל רוח גבית מהאופוזיציה, מגורמים באופוזיציה, שאומרים לו: שמע, אל תנהל משא-ומתן. האם יש תוכנית של מדיניות ביטחון שונה לאופוזיציה? האם האופוזיציה הציגה איזה מדיניות ביטחון שונה? לא. האם האופוזיציה הציגה מדיניות כלכלית שונה? ודאי שלא. במדיניות חברה, ממשלה קודמת לא עשתה את מה שעשה ראש הממשלה הנוכחי, גם בסוגיית ועדת-טרכטנברג – נכון, בעקבות המחאה, שכולם מברכים עליה – וגם את ועדת התחרותיות והריכוזיות. זה לא היה. אלו שתי ועדות שמשפיעות באופן דרמטי על תחומי כלכלה וחברה. מה הצעות האופוזיציה? מה עשתה האופוזיציה בתחום החינוך, מלבד לקצץ במשך עשור? ובאה הממשלה ומוסיפה ומוסיפה, גם למערכת החינוך הרגילה וגם למערכת ההשכלה הגבוהה. וביחס לדמוקרטיה – הזמן נגמר. <היו"ר אורי מקלב:> זהו, הזמן נגמר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> זאת הבעיה של הדמוקרטיה. זאת הבעיה של הדמוקרטיה. רק משפט אחד אני רוצה להוסיף, בעקבות דבריה של חברת הכנסת גלאון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – אני אפריע לך קצת. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני לא מסכים אתך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אתה משאיל לי. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> בסיבוב הקודם זה היה מזלה של הדמוקרטיה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> שמה? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> שהזמן נגמר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מסכים אתך, אבל בשקט. <היו"ר אורי מקלב:> זה בטוח שהדמוקרטיה, לא עבר זמנה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> רק לומר – – <היו"ר אורי מקלב:> בטוח. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – לחברת הכנסת גלאון: כמוך, כמוני; אנחנו שייכים למפלגות שקיבלו בכנסת הזאת שלושה מנדטים, ושנינו – לפחות אני שייך לציבור הציוני-דתי, שלצערי הוא מיעוט. גם לפי הסטטיסטיקות, אם יש 14–15 ציונים דתיים, אנחנו בהחלט מיעוט. ואני חי כל חיי ואני מרגיש שאני מיעוט. אני מרגיש שאני מיעוט בהרבה תחומים. אני מרגיש שאני מיעוט בבג"ץ, שבעיני הוא בג"ץ ידוע מראש בשאלות של דת ומדינה, בשאלות ציוניות ובעוד תחום של שאלות. ואני אישית כבר – אני אומר לצערי העמוק – לא מגיש בג"צים למעלה מעשר שנים, כי אני לא מוצא שם כתובת. זה לא פגיעה, אני אף פעם לא טענתי שבגלל זה הבג"ץ הוא לא דמוקרטי. זאת ההכרעה. החוכמה בדמוקרטיה היא לקבל את ההכרעה כמו שהיא – זאת ההכרעה – ולא להמריד את העם נגד הכרעות שהן לגיטימיות ומתקבלות באופן מוסמך. אפשר לחלוק, להגיד: אני חושב שראש הממשלה טועה בדעה, אבל לעשות דה-לגיטימציה? ואתם עושים דה-לגיטימציה – – <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו עושים דה-לגיטימציה? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – להכרעות ממשלה – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מתבלבל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – להכרעות כנסת, לחוקים. <זהבה גלאון (מרצ):> הממשלה הזאת עושה לנו דה-לגיטימציה, כי היא משתמשת בכוח שלה ובעריצות שלה – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> היא לא עושה לך דה-לגיטימציה, היא מחוקקת חוקים. ואני אומר לך שוב כאיש מיעוט: אפשר לחלוק, לעשות פה פיליבסטר, להוציא כתבות, אבל צריך להיזהר שלא לכרות את הענף שאנחנו יושבים עליו. ואתם במעשיכם לעתים כורתים את ענף הדמוקרטיה שכולנו יושבים עליו. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – למה הם מזילים דמעות תנין. <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת זאב בילסקי. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חברי הכנסת, יש לי רק שתי הערות קצרות. ההערה הראשונה היא שרואים שגם הממשלה גם ראש הממשלה לא רוצים שלום. ראש הממשלה רוצה לשמור על סטטוס-קוו מדיני, שהוא חושב שהוא לטובת המדינה. ההערה השנייה – מסכת הפרופגנדה שאִתה ראש הממשלה נוסע ממקום למקום, שאנחנו נמצאים בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, פושטת את הרגל. למה ההערה השנייה קשורה לראשונה? כי ההצלחה של הפרופגנדה השייכת לבית-ספר שקוראים לו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" היא גם תנאי להצלחתו של בית-ספר אחר, שלפיו הסטטוס-קוו המדיני הקיים הוא לטובת מדינת ישראל. כי ברגע שפרצופה האמיתי של המדיניות נחשף, העולם מסביבך, אדוני ראש הממשלה – ולאו דווקא ישראל, שהתרגלה להיות שחקן יחיד בסכסוך – העולם מסביבך מתחיל הוא בעצמו לשנות את הסטטוס-קוו, ככה שהוא יחדל מלהיות טוב כמו שאתה רוצה. אתה משנה את כללי המשחק הפנימיים בישראל, אתה חושף את פרצופה האמיתי של המדיניות. מחיאות הכפיים לך בקונגרס נהיות שוות לאפס, וייזכרו כסצנה אבסורדית. וזה לא כל כך קשה, אדוני ראש הממשלה, ללכת לקונגרס האמריקני, להרוויח תשואות, מחיאות כפיים, על-ידי פיזור שקרים. הקושי הוא למצוא מי שימחאו לך כפיים כשתדבר אמת. ותאמין לי, אז אף אחד לא ימחא לך כפיים. זו אינה חוכמה גדולה להשתית מדיניות שלמה על שקר. לא עושים זאת. לא משקרים. גם בגלל יושרה פוליטית, גם בגלל גאווה עצמית, אבל גם בגלל מנהיגות. אני לא אומרת שמנהיגים לא משקרים. דווקא מנהיגים מרבים לשקר. מנהיגים משקרים פה, משקרים שם, אבל מנהיגים לא משקרים לגבי המצע הפוליטי-אידיאולוגי שלהם במקרו, לגבי תשתית היסוד של הגישה לשלום ולמלחמה. ההערה הראשונה – שאתה לא רוצה שלום, כי שלום משיגים בעמל רב, לא באמצעות שמירה על הקיים. אי-אפשר להשיג שלום כשרוצים לשמור על מרכיבי המציאות שהולידו את הסכסוך מלכתחילה. אתה אמרת, אדוני ראש הממשלה: כל השטחים יישארו בריבונותה של ישראל בכל הסדר. אדוני ראש הממשלה, אתה חי באשליות. גם אם יש מנהיג פלסטיני שמוכן לזה עכשיו – ואין כזה – זה לא יקרה. אפילו בגלל בנייה בירושלים הקנצלרית הגרמנייה אומרת לך שיש לה ספקות בקשר למשא-ומתן רציני. גם אין קונסנזוס עולמי על ירושלים. גם החברים שלך, אלה שתומכים בך, לא מתייחסים לירושלים המזרחית כאל חלק מישראל. הגיע הזמן להבין ולהתחיל לקשור קשרים עם המציאות שסביב הממשלה. לא יהיה שום הסדר, שום הסדר, עם ריבונות ישראלית בכל חלק ולו קטן מהשטחים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <חנין זועבי (בל"ד):> אוקיי, אולי משפט על ההערה השנייה, על הפרופגנדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> משפט, בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה קודם כול אישרת, אדוני ראש הממשלה, את חוק העמותות בנקודת הזמן שיש מי שעושה את העבודה של העמותות במקומן. זה אתה, אדוני ראש הממשלה. אלה החוקים שאתה מעביר בכנסת. מי צריך עמותות עם חוקים כאלה? מי צריך עמותות שיגידו את האמת על מדיניות הדיכוי האנטי-דמוקרטית בישראל? החוקים שלך, ההצהרות שלך – ועדות מחוזיות מרחיבות את השכונות מעבר ל"קו הירוק", הכשרה בדיעבד של בנייה במאחזים – אתה חושף את הפרצוף האמיתי של המדיניות. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת זאב בילסקי, ואחריו – חבר הכנסת אלקין. אחר כך אנחנו נזמין את ראש הממשלה לומר את דבריו בקשר לבקשת 40 חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אלקין, שבע דקות. <זאב בילסקי (קדימה):> חבר הכנסת בילסקי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בילסקי, סליחה. <זאב בילסקי (קדימה):> תאמין לי, אם הייתי יושב-ראש הקואליציה לא הייתי מצליח לעשות עבודה כמו שאלקין עושה, חבל על הזמן. להעיר אותי ב-04:00, כדי לבוא לפה לוועדת חוקה ב-08:00, לאשר חוק שהיה לילה לפני כן. אתה יודע, הכול עובד, הכול מתקתק, אני הייתי בהלם. תאמין לי, עיריית רעננה בימיה הטובים לא חלמה אפילו לאשר חוקים במהירות כזאת, אדוני היושב-ראש. על זה נאמר: רק אלקין יכול. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני מכיר את ראש הממשלה הרבה שנים. אדם מוכשר מאוד. מעט מאוד אנשים זוכים להגיע להיות ראש ממשלת ישראל, ועוד יותר מעט אנשים זוכים להיות ראש ממשלת ישראל פעמיים. ולכן, אדם שפעם שנייה בא, יש לו הרבה יותר ניסיון, יש לו כבר צלקות שהוא צבר בפעם הקודמת, והוא משתדל לדלג עליהן. באמת, אני עקבתי וראיתי, אדוני ראש הממשלה, שקודם כול לקחת מאתנו שליש מכל היושבים פה. עמדו ליד המשרד שלך באותו יום שחילקו לכולם, וכל אחד קיבל שר, סגן. האמת, אדוני ראש הממשלה, אני עברתי שם וראיתי המולה סביב המשרד שלך. אמרתי לעצמי: אולי אני גם אכנס, כי אתה יודע, אתה תראה אותי, תגיד: רגע, זאביק, מה סידרנו לזאביק? בוא ניתן לו גם כן משהו. 40 קיבלו, נו מה עוד, גם לזאביק ניתן משהו. אתה יודע, לא הייתי רחוק, אבל לא רציתי. אתה יודע, בפרשת קדושים נאמר: לפני עיוור לא תשים מכשול. אמרתי: אני אכנס, אתה תראה אותי, תגיד מה נתנו לזאביק. יהיה עוד שר פה, למעלה מ-40 זה כבר יותר מדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני, יש לי קשרים עם ראש הממשלה. אם אתה רוצה אפשר לעשות את זה. <זאב בילסקי (קדימה):> אני יודע, אדוני, אני יודע. עשית את הצעד הראשון, אבל נוסף על כך בחרת את השותפים שלך. והאמת, שאני די פגוע, אני די פגוע, כי אתה יודע? אתה אמרת שבחרת את השותפים הטבעיים, ומה יותר טבעי שאני אהיה שותף שלך? יש לי ניסיון, אני יודע מה לעשות, אבל אתה בחרת "שותפים טבעיים". ועכשיו אני רוצה לספר לך, בשש הדקות שנשארו לי, מה קרה עם השותפים הטבעיים שלך ולאן אתה מגיע. אז בוא נאמר, בנושאים המדיניים אני חושב שאתה ראש הממשלה שבונה הכי פחות באותו מקום שכולם בחרו בך כדי שתבנה שם. לא חלמתי – אני, אתה יודע, שהסתובבתי אתך בשכונות ירושלים – שאנחנו נתקשה עוד לבנות בירושלים, וזה קורה עכשיו במשמרת שלך. אבל אותם שותפים טבעיים שלקחת – אתה נתת להם לנהל. הם מנהלים פה את איכות החיים שלנו, הם קובעים. ואני באמת מצדיע לך, אדוני ראש הממשלה. מידת האיפוק שאתה מגלה, זה פשוט לא ייאמן. שר החוץ שלך נוסע לאומות המאוחדות – מקום שכל כך מוכר לאדוני, אין מטר שאדוני לא מכיר שם, וכמה הצלחה וכבוד הבאת לנו שם – ואומר בדיוק הפוך ממה שאתה מאמין, ולא קורה שום דבר. אני ער לניסיונות של אדוני לשפר את איכות החיים פה במדינת ישראל. אני יודע שכולנו יודעים שמינהל מקרקעי ישראל היה צרה צרורה, ואני מעריך אותך על כך שאתה בתור ראש ממשלה נכנסת לעניין. אתה מביא לפה יוזמות לתכנון ובנייה, אתה מנסה לשנות, אבל תראה מה התוצאה, אדוני ראש הממשלה: לא נוספה לנו דירה אחת. אני יכול לספר לך על הצעת חוק שלי – שאותם שותפים טבעיים שלך לא נותנים לי להעביר – שתיתן אלפי דירות במרכזי הביקוש, במחיר קרקע אפס, שטחים חומים, ציבוריים, שהיום נמצאים, ובית-המשפט מכריח להחזיר אותם למי שהפקיעו אותם מהם לפני 30–40 שנה, והשותפים הטבעיים שלך לא נותנים לי להעביר אותה. תראה את ההצעות של חברי הכנסת מקדימה בשבועות האחרונים; שום דבר מזה הממשלה לא מוכנה לקבל. ולכן, אדוני ראש הממשלה, אני באמת בא ופונה אליך, ואני שואל אותך: הלוא בסופו של דבר אתה עושה את שליחותך הציבורית. ואני מאמין בכל לבי שאתה באמת רוצה שיהיה פה טוב במדינה הזאת; אתה רוצה שנגיע להסדרי שלום, אתה רוצה שהאזרח במדינת ישראל יוכל לחיות הרבה יותר טוב, ותראה למה הגענו. היום, אדוני ראש הממשלה, אפילו לא הצלחתי להעביר פה הצעת חוק, אף שביקשתי, ככה, תן לי שתי דקות, אולי בכוח השכנוע שלך נצליח. ברוך השם, צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים, ומיקי איתן ושר הביטחון ודן מרידור עזרו לי להביא לכך שההצעה הזאת בסופו של דבר תעבור; ויוסי פלד. ללכת עם רשיון נהיגה במקום תעודת זהות – גם כן השותפים הטבעיים שלך לא נותנים לעשות את זה. ולכן – אני עוד לא נכנס לתחומים כמו תאונות דרכים. אני עקבתי אחריך בישיבת הממשלה האחרונה כשאמרת: אנחנו נתאכזר לאותם נהגים שגורמים לנו ל-350 הרוגים כבר מתחילת השנה. אדוני ראש הממשלה, אני מודיע לך, אתה יכול להביא לכך שחצי מהאנשים שנהרגים פה בכבישים יחזרו הביתה אם אתה תתייחס לזה כמו שאתה מתייחס למבצעים בצה"ל ולכוחות הביטחון. אנחנו יכולים למנוע היום תאונות דרכים, ואנחנו לא עושים את זה. אדוני מבין בכלכלה – הנזק למדינת ישראל מתאונות דרכים מסתכם ב-13 מיליארד שקל בשנה. אם אנחנו נשקיע עשירית מהסכום הזה, אנחנו נוכל להרוויח חצי ממה שאנחנו מוציאים בכסף, שלא לדבר על הצער. אני מלווה פה משפחות בתאונות פגע וברח, אדוני ראש הממשלה. בשארית כוחותי אני מנסה פה לחוקק חוקים כדי שיפסיקו את הקטל הזה בדרכים. אפשר לעשות את זה, אבל הממשלה, חוץ מהישיבה האחרונה שקיימת – אולי זה בזכותי, כי דיברתי על זה פה לפני שבוע – ממשלת ישראל בראשותך לא קיימה דיון אחד בנושא של תאונות דרכים, לא בקבינט ולא בממשלה. בינואר היה דיון אחד בוועדת השרים, ושם דובר על חקיקה של השופט אביטל חן, שהיא חקיקה טובה וראויה. אבל איפה ההתלהבות, איפה השותפים שיעזרו לך להחזיר את האנשים הביתה בשלום? אני יודע איך לעשות את זה. אתה ראית איך עשיתי את זה ברעננה, אתה ראית איך אפשר לעשות את זה. למה לא להתאמץ בשבילם? למה לא לקחת את הממשלה עם אותם "שותפים טבעיים", לשים אותם ולהגיד: רבותי, אנחנו עכשיו הולכים ומחזירים אנשים הביתה בשלום? מספיק. הייתי בבית של שחר גרינשפן בנתניה, אדוני ראש הממשלה. הלוואי שיכולת לבוא אתי לשם, לראות מה עושה תאונה של נהג שיכור שדרס ילדה בת 12, איך התעללו בה – היא לא ידעה אפילו על עסקת הטיעון. מחזיקים אותה בידיים. עכשיו אני צריך לנסות ולתקן את זה. אני בטוח, אדוני ראש הממשלה, שאם תיקח על עצמך לתקן את אותם דברים שעוד יש הזמן לתקן אותם, נוכל ליצור פה מדינה טובה יותר, בטוחה יותר. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זאב בילסקי על דבריו. אחרון הדוברים – חבר הכנסת זאב אלקין. הזאבים הם האחרונים. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי בחרת להיות לפני כן. אין ספק שאתה זאב. נא לצלצל. <זאב אלקין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים וחברי הכנסת, שמענו כאן את הדיון, שמענו קולות שלמעשה נשמעים בבית הזה כבר במשך שבוע, שבועיים. ואני, ככה, מדי פעם, כשהקשבתי למשל לנאומו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת שאול מופז, שאני מאוד מעריך אותו, שמעתי "1984" ושפשפתי עיניים. גם מפני שקראתי את הספר, וגם מפני שאני בין המעטים במליאה הזאת – אף שיש עוד כמוני, שאול – שהמציאות של "1984", חייתי בתוכה, אז אני יודע בדיוק מה זה. ולדבר על המציאות הישראלית ולומר שזה "1984" – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> היית שם והבאת את זה לכאן. <זאב אלקין (הליכוד):> אני מציע לך, כדי להבין עד כמה אני לא מביא את זה לכאן, לנסות. זה אומנם כבר לא קיים, אבל יש עוד מדינות בעולם הזה שאתה יכול עדיין לנסות את זה על עצמך. אני מציע לך לנסות חודש, ואז אנחנו נתדיין אם אני מביא את זה לכאן או לא. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני רואה מה אתה עושה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, תראה, יש פה אנשים מכל קצוות הבית. חבר הכנסת זאב בילסקי ברגע זה דיבר אל ראש הממשלה מדוע הוא לא לוקח אותו אליו. עכשיו חבר הכנסת אלקין. <זאב אלקין (הליכוד):> אני לא מתגעגע, אדוני היושב-ראש, אני רק שולח את חבר הכנסת טלב אלסאנע לשם. אני, את המנה שלי של מה זה מדינה דיקטטורית קיבלתי מספיק, אני וחברתי מרינה סולודקין וחברינו האחרים שנמצאים כאן. <נינו אבסדזה (קדימה):> אם קיבלת מספיק, למה השאיפות שלך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, רבותי, לא להתחיל להתרגל. אני מודיע לכם, אפס סובלנות בישיבה זו. <זאב אלקין (הליכוד):> ולכן, להכפיש את המדינה שלנו בהשוואות מהסוג הזה, בעיני זו רטוריקה זולה. זה נכון שהיא נשמעת היום מפי הכתבים והפרשנים, שלא מכירים ולא יודעים – אגב, גם לא כל כך מכירים את העבר הישראלי, כי אני מכיר בעבר הישראלי לפני כמה עשרות שנים, כמה עמודי היסטוריה לא כל כך מפוארים בהקשר הזה של סתימת פיות. אבל להגיד על מדינת ישראל היום, במצב שהיא נמצאת, שזאת המציאות של סתימת פיות, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. אבל כשאני שומע את ההאשמות האלה מצד הספסלים האלה, אני בכלל נדהם, כי רוב רובם של יושבי הספסלים האלה, הייתי אתם פעם בסיעה אחת. והיה אתנו חבר – אומנם הוא לא היה חבר כנסת, הוא היה שר מטעמנו – וקראו לו השר פרידמן, והוא הציע רפורמות מרחיקות לכת, הרבה יותר מכל מה שהוצע על-ידי ועל-ידי חברי עד עכשיו. הרבה יותר. אגב, לא רק אני אומר את זה. ביום שני היה דיון בכנסת. הסכימו לזה גם שופטי בית-המשפט העליון בדימוס. אמרו: נכון. ויושבי הספסלים האלה, כמוני, תמכו ברפורמות האלה בשתי ידיים. אגב, רובם היו שרים בכירים בממשלה הזאת. יושבת-ראש האופוזיציה היתה מספר שתיים בממשלה הזאת, ממלאת-מקום ראש הממשלה. אגב, היה לה רקע, היא גם היתה שרת משפטים לפני זה, עם אג'נדה מאוד קשוחה בנושא הזה, והיא ידעה לעמוד על שלה כשהמינוי שלה לבית-המשפט העליון לא התקבל אז. היא ידעה להוכיח לבית-המשפט העליון שהיא יודעת לעמוד על שלה, ואף אחד לא יתמנה אם הנציג שלה לא יתמנה. <שלמה מולה (קדימה):> אבל היא לא הביאה חוקים כדי להתריס. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. חבר הכנסת מולה, תתחיל להתרגל לא לקרוא קריאות ביניים. <זאב אלקין (הליכוד):> חבר הכנסת שאול מופז גם היה שר בכיר בממשלה הזאת, וגם הוא תמך והצביע בממשלה בעד הרפורמות של פרידמן, ותמך בהן גם פומבית. ואני יכול להמשיך את הרשימה מהספסלים האלה אחד-אחד. ופתאום, שומו שמים, הכול התהפך. האנשים שתמכו ברפורמה של פרידמן – על דברים הרבה יותר קטנים רצים ושואלים: איפה כאן אפשר להירשם למגיני בית-המשפט העליון? תנו לנו בבקשה פתק, מייד. אנחנו בעדו, אנחנו נגן ולא נאפשר שום תזוזה קטנה. עצם הדיון בנושא הזה זו סכנה לדמוקרטיה וניסיון להשליט כאן דיקטטורה. <זהבה גלאון (מרצ):> היינו שם תמיד. <זאב אלקין (הליכוד):> אז אני לא יודע, אולי את הפתק קיבלתם. לא יודע, תשאלו את עיתון "הארץ", הוא מחלק פתקים, לא אני. <שלמה מולה (קדימה):> יש לך בעיה עם עיתון "הארץ". <זאב אלקין (הליכוד):> אבל בוודאי מה שלא קיבלתם, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת נינו אבסדזה, אני מודיע לך. <זאב אלקין (הליכוד):> מה שלא קיבלתם ולא תקבלו מהשבשבת הזאת, זה אמון ואהדת הציבור, כי יש גבול לכל צביעות. אי-אפשר להחליף עמדות לפי כתבה בעיתון. אתם עשיתם את זה הרבה פעמים בקדנציה הזאת. כבר התרגלתם לתמוך בחוק מסוים, ואז עד שהוא מגיע לסוף, אתם כבר נגדו, כי נכתבו כמה מאמרים בעיתון "הארץ". אגב, אני לא בטוח שזה חכם אלקטורלית. לפי הסקרים שאני רואה, אני לא בטוח שזה כל כך הועיל לכם אלקטורלית, ההליכה הזאת אחרי עיתון "הארץ". גם מפלגות אחרות שניסו להתאים את עצמן לעיתון "הארץ" – לא נראה לי שזה הביא להן הרבה מצביעים בקלפי. אתם יכולים לשאול את זהבה, היא יכולה לחלוק אתכם את החוויות בעניין הזה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני עדיין בעד עיתון "הארץ", אבל אני מבינה שזה היעד הבא שלך, עיתון "הארץ". <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת גלאון, את דיברת. עכשיו לא עונים לו. אדוני, עוד דקה וחצי. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל לפחות המפלגה הזאת היא אומנם עם שלושה מנדטים, אבל היא עקבית. היא תמיד אמרה את זה. כשהבאתם את הרפורמה של פרידמן, היא תקפה אתכם. היא היתה אז קצת יותר משלושה מנדטים, והיא התנגדה לזה. אבל מה קרה לכם? מה השתנה? בית-משפט העליון שינה את עורו לגמרי? <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי אנשים מפחדים להיות עקביים כי אז נהיים שלושה מנדטים. יכול להיות שבגלל זה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> יכול להיות. <זהבה גלאון (מרצ):> זו לא גזירה – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אחרי שהם תמכו באג'נדה של פרידמן, הם קיבלו 28, אז אני לא יודע מה יהיה בבחירות הקרובות, אני לא נביא ולא אסתכן להתנבא, אבל למה כל כך מהר ובשינוי מרחיק לכת כל כך? אני מבין שקדימה זה מודל לדמוקרטיה, כי כשחבר מביא שם הצעת חוק, למשל חבר הכנסת אבי דיכטר, וחותמים על זה 20 חברים מסיעתו, ואחר כך היושבת-ראש קוראת כמה מאמרים בעיתון "הארץ", פתאום כולם נקראים להסיר את שמותיהם במסגרת הדמוקרטיה ולחייב את חבר הכנסת דיכטר לגנוז את הצעת החוק שלו. זה מאוד מאוד דמוקרטי. או חבר אחר מהסיעה הזאת מביא הצעת חוק אחרת – הצעת חוק לשון הרע – וכולם תומכים בשיחות המסדרון, לפחות חצי מהסיעה, ואז פתאום זה נעלם. <נינו אבסדזה (קדימה):> כי אתם מפחדים להביא אותו לבד. <היו"ר ראובן ריבלין:> ולסיום. <זאב אלקין (הליכוד):> ולסיום, אדוני היושב-ראש, השפל שאליו הגעתם היום, כשהתברר לי – ניסיתי להבין למה התנגדתם להצעת חוק שירות לאומי, ואמרו לי – הבנתי, כי היה כתוב שם – שהגופים שיעשו שירות לאומי, אדוני ראש הממשלה, יהיו מחויבים שלא להתנגד להיותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. התברר שמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית זה מספיק לסיעת קדימה כדי להתנגד לשירות לאומי. <שלמה מולה (קדימה):> שקר וכזב. <זאב אלקין (הליכוד):> אם זאת הדרך שעשיתם כל כך מהר, אני חושב שמהר מאוד גם תגיעו לעמדות של הספסלים האלה, וההבדל יהיה זעיר, אם בכלל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, לפני שאזמין את ראש הממשלה לענות על בקשתם של 40 חברי הכנסת לבוא ולתת לכנסת דין-וחשבון בנושא שקבענו, כישלון ממשלתו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, אני רוצה להפנות את תשומת לבו של ראש הממשלה, השרים הנכבדים וחברי הכנסת לנוכחותה של משלחת מהאי טונגה, ממלכת טונגה – המשלחת הפרלמנטרית בראשות הלורד טוּילָקֶפָּה. הם נמצאים אתנו. אפשר למחוא כפיים פעם נוספת. אנחנו קיבלנו את פניהם כבר בבוקר, ואנחנו מאוד מודים להם; אחת המדינות היותר תומכות במדינת ישראל, מהאוקיינוס השקט. תודה רבה, רבותי. (מחיאות כפיים) אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה על מנת להשיב ל-40 חברי הכנסת, כפי שהוסבר על-ידי חבר הכנסת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שאול מופז. אדוני ראש הממשלה. רבותי, אין הפרעות כאשר ראש הממשלה נקרא על-פי חוק. הפעם אני לא מזהיר אלא אומר זאת חד-משמעית: אין הפרעות. גם לא תהיה כל הפרעה לזכותה של ראש האופוזיציה להשיב. תודה רבה. <אילן גילאון (מרצ):> אבל קריאות ביניים מותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אפרופו תקנון הכנסת, לפעמים יש קריאות ביניים שחברי הכנסת לא מבינים מה ההבדל בין קריאות ביניים לנאומים, ואנחנו פשוט צריכים ללכת בדרך שבה הכנסת לא תהיה למשל ושנינה. תודה רבה. אם זה קריאות ביניים, אני אקבע. כבוד ראש הממשלה. תודה רבה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לפתוח את דברי בכמה מלים על אלי הורביץ, זיכרונו לברכה. פגשתי את אלי בפעם האחרונה לפני פחות מחודש, בצפת, כשחנכנו את בית-הספר לרפואה שם. היה לו חשוב לבוא, במצב מתקדם של מחלתו, משום שהוא ראה בזה חלום אישי שהתגשם. כמוכם, הכרתי את אלי במהלך השנים. הוא היווה עבורי דוגמה ומופת ליזם פורץ דרך, איש הכלכלה החופשית, שתמיד דאג לרווחת העובדים ולחברה. הוא היה שילוב מדהים של איש חזון ואיש מעשה. כשהייתי שר האוצר, היחסים שלי עם ההסתדרות לא תמיד היו הטובים ביותר, והוא תמיד האיץ בי לנסות למצוא את שביל הזהב של ההידברות. אחרי שעזבתי את הממשלה והייתי באופוזיציה, הוא חזר ושוחח אתי כמה וכמה פעמים על הרעיונות שלו, על ישראל בעוד 20 שנה, וחזר גם לנושא הזה, והוא היה אחד הגורמים שהשפיעו עלי – אני בטוח שגם עליך, שר האוצר – להגיע לאותה הידברות. הוא היה יוצא מן הכלל בכל כך הרבה תחומים, ואני חושב שהוא יישאר חרות בזיכרון הקולקטיבי שלנו לא רק כתעשיין גדול, כבונה עסקים חובקי עולם, אלא באמת כפטריוט ציוני, אזרח למופת. ואנחנו תמיד נזכור אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> יהי זכרו ברוך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני וחברי הכנסת, בשבועות הקרובים אנחנו נביא לאישור הכנסת את המלצות ועדת-טרכטנברג. אנחנו אישרנו חלק מהן בממשלה – פרק המסים. אנחנו נקיים ישיבות ממשלה נוספות על מנת לאשר המלצות נוספות. ההחלטות האלה נוגעות כמעט לכל תחום בחיי האזרחים בישראל: בחינוך, ברווחה, בדיור, במחירי המוצרים והשירותים. אם הייתי צריך לסכם אותן במשפט אחד: הן יורידו את יוקר המחיה של מאות אלפי משפחות בישראל. אני מבקש להאיר הארה אחת, באל"ף. זוג הורים עובדים, לפי החלטות שקיבלנו, יקבלו עוד שלוש נקודות זיכוי במס לכל ילד עד גיל שלוש. אני מזכיר לכם שאחד הנושאים שדיברו עליהם, ובצדק, היה הצורך להקל על זוגות צעירים עובדים עם ילדים קטנים. עכשיו, לפי התיקון שתיארתי עכשיו, משפחה כזאת, על כל ילד, כל חודש – כל ילד, כל חודש – תקבל יותר מ-600 שקלים נוספים. זה שינוי משמעותי וזה תמריץ אדיר להורים עובדים שמשלמים מסים. בהמשך אנחנו נגיש סיוע נוסף למי ששולח את ילדיו לגן-ילדים ציבורי, וגם נבנה עוד גני-ילדים ציבוריים. יש מחסור גדול מאוד בהם. יש מחסור של אלפי גנים ציבוריים, מחסור שנצבר במהלך השנים, ואנחנו הולכים לתקן את זה כדי שהם יהיו נגישים לאוכלוסיות, יותר אוכלוסיות, אנשים עם אמצעים פחותים. בדרך כלל מדובר גם, שוב, בזוגות צעירים. וזה ישפר משמעותית את רמת החיים. אני חושב שזוהי אחת המהפכות החברתיות הגדולות ביותר שהבית הזה ידע, ואנחנו עושים מהפכות רבות אחרות. אני גאה על כך שהממשלה בראשותי שיפרה את שכר המורים, את שכר השוטרים, את שכר הרופאים, כולל תיקון חברתי שזועק לשמים כבר עשרות שנים – שכר הרופאים בפריפריה. תיקון חברתי מאין כמוהו. ואני בטוח שגם נדע למצוא, ברצון טוב של כל הצדדים, את הדרך להסדר עם המתמחים. אינני מפרט שוב את מה שאנחנו עושים ברכבות – צריך רק לנסוע בכבישים, או בכבישים או במחלפים – או בהשכלה הגבוהה, שהצלנו אותה אחרי עשור של קמילה, או הרפורמות בחינוך, או בתחום הדיור, עוד לפני היישום של חוק הווד"לים – אנחנו בעיצומו – עוד לפני הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל – אנחנו בעיצומה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> בגלל זה זוגות צעירים לא יכולים לקנות דירות? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הממשלה הוסיפה 50% תוספת להתחלות בנייה, ומחיר הדירות בפעם הראשונה, בפעם הראשונה מזה שנים, יורד. אינני יודע – אני לא דיברתי עם הנגיד פישר, אם הוא אמר או לא אמר שמחיר הדירות יורד מהר מדי. נו, הלוואי, אלה צרות של עשירים, אבל אין ספק שיש פה שינוי מגמה כתוצאה מתוספת היצע, וזה השינוי החשוב ביותר. יש גם גורמים אחרים שמשפיעים, אבל תוספת היצע בדיור זה דבר שלא היה לנו במשך עשור, וזה שינוי נוסף חשוב. בכלל, יש נטייה לצייר את המדינה שלנו במצב – בצבעים שחורים. כרגע התפרסם נתון, כרגע, נתון של ה-OECD, שתוחלת החיים בישראל היא החמישית במדינות ה-OECD. כיוון שמדינות ה-OECD מובילות את העולם – – – <יואל חסון (קדימה):> אתה אחראי לזה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, אני ממש לא אחראי לזה. ממש לא אחראי לזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל אני רוצה להסביר לכם – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר אדלשטיין. <ציון פיניאן (הליכוד):> קשה לכם לשמוע את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן, חבר הכנסת פיניאן – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה, שמעת? אני קראתי לך שלוש פעמים והמשכת לדבר. פעם ראשונה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז אתה תיישם את כל דוח-טרכטנברג? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> קרוב ליפן ושווייץ – יפן ושווייץ מובילות – לפני אוסטרליה, איסלנד ושבדיה. יש נטייה אצל חברי באופוזיציה לנסות לתאר את המציאות, מציאות חיינו, בצבעים השחורים ביותר. זה פשוט לא כך. זה לא כך לא רק בגלל דברים שתיארתי עכשיו, שהם שייכים בוודאי למדינת ישראל כולה במשך עשורי שנים. זה תעודת כבוד למדינת ישראל. זה לא נכון, משום שאנחנו משנים, אנחנו עושים דברים שלא נעשו. לא נעשו דברים בתחום ההשכלה הגבוהה – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא נעשו דברים בתחום התשתיות, לא נעשו דברים בתחום החינוך לילדים בגיל הרך, לא נעשו – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הרצוג. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הרבה מאוד דברים שאנחנו עושים. ומה שעוד חשוב – שההישגים הללו, הכלכליים, התשתיתיים, החינוכיים, אלה הישגים משמעותיים שנעשו בזמן שהעולם נתון בטלטלה כלכלית עזה שלא ידענו כמותה דורות, שני דורות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הורסים, לא עושים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> וחשוב לומר שכל השינויים הללו נעשים מתוך אחריות, ולא מתוך פופוליזם. אנחנו לא הכנסנו את המדינה – לא קיבלתי את העצות של כמה מכם כאן, חברי באופוזיציה. היו שהציעו שניקח עשרות מיליארדים תוספת לתקציב. זה הכי קל. עשרות מיליארדים תוספת לתקציב. להכניס את המדינה לאוברדרפט שאי-אפשר לצאת ממנו. <מרינה סולודקין (קדימה):> זה לא אנחנו. <יואל חסון (קדימה):> שר הביטחון שלך הציע. <יוחנן פלסנר (קדימה):> שר הביטחון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, מספיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואנחנו רואים מה קורה היום – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לכלכלות שהיו החזקות ביותר בעולם. וישראל לא שם. אנחנו מבצעים את כל השינויים האלה תוך אחריות כלכלית. המשק צומח, יש כסף לצרכים חברתיים – במשורה – ומנענו את האבטלה הענקית – אין מלה אחרת – אבטלה ענקית, שפוגעת עכשיו במדינות רבות במערב, וזה הנזק החברתי הקשה ביותר, האכזרי ביותר. אני לא רוצה לומר לכם שהכול ורוד, משום שאנחנו הולכים לעבור תקופה מאוד קשה. אנחנו איננו יבשת נפרדת וגם לא אי חסין, והטלטלה של הכלכלה העולמית בוודאי תשפיע עלינו. אבל עד היום נהגנו באחריות, וגם בהמשך נצטרך לנהוג באחריות. והאחריות הזאת היא לא רק בכלכלה ובחברה, ובחינוך, ובתשתיות; האחריות הזאת היא בראש ובראשונה בביטחון. זו האחריות הראשונה של כל ממשלה – לדאוג לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. <יצחק הרצוג (העבודה):> וחירותם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אתייחס לזה בסוף דברי, תאמין לי. לא אפסח על העניין, חבר הכנסת הרצוג, אתה מכיר אותי. אני רוצה לומר ששאלת הביטחון קשורה בראש ובראשונה לשאלת המציאות ולקריאת המציאות. המזרח התיכון איננו מקום לתמימים. בפברואר השנה אני עמדתי על הבמה הזאת. מיליוני אזרחים של מצרים נהרו לרחובות בקהיר. הסבירו לי אז פרשנים, וגם לא מעט מחברי כאן באופוזיציה, שאנחנו עומדים בפני עידן חדש של ליברליזם וקידמה, שישטוף את הסדר הישן – – – <יואל חסון (קדימה):> מי אמר את זה? <שלמה מולה (קדימה):> מי אמר את זה, אדוני? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, חבר הכנסת – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרו לי – – – <יואל חסון (קדימה):> מי אמר את זה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם לא תקבעו לו מה, שמעתם? הוא שמע את השאלה שלך. הוא שמע את השאלה שלך. <יואל חסון (קדימה):> מי אמר? <דליה איציק (קדימה):> בסדר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא שמע. אתה לא תאמר לו מה לענות. מספיק, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת חסון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרו לי – כשאמרתי שאנחנו מקווים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שמסיתים אתכם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו מקווים – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> החיילים הבריטים. <יואל חסון (קדימה):> אף אחד לא מסית אותנו, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. תודה רבה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרו לי כשאמרתי שאנחנו מקווים שהדברים הללו אכן יתממשו, אבל עם כל התקוות, רוב הסיכויים הם שגל אסלאמיסטי ישטוף את מדינות ערב, גל אנטי-מערבי, גל אנטי-ליברלי, גל אנטי-ישראלי, ולבסוף גם גל אנטי-דמוקרטי – אמרו לי שאני מנסה להפחיד את הציבור. אני לא רואה, אנחנו בצד הלא-נכון של ההיסטוריה. לא, לא אתה, חבר הכנסת מולה. כתבו פרשנים מכובדים. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם הם, לא יודע, נבדוק. אבל את זה בדקתי. <יואל חסון (קדימה):> תעשו ועדת חקירה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני בגל, בצד הלא-נכון של ההיסטוריה, אינני מבין לאיזה כיוון מתקדמים הדברים. טוב, הם מתקדמים, אבל הם אינם מתקדמים קדימה, לקידמה; הם הולכים אחורה. ואני בחרתי להתאים את המדיניות שלנו למציאות, ולא למשאלות הלב. ואני שואל היום: מי כאן לא הבין את המציאות? מי כאן לא הבין את ההיסטוריה? אני זוכר שרבים מכם קראתם לי – זה ועוד איך קראתם – לנצל את ההזדמנות לעשות ויתורים חפוזים, לרוץ להסכם; דווקא זה הזמן, זו ההזדמנות. זה הזמן, אמרתם; אל תפספסו את ההזדמנות. אבל אני אינני מבסס את מדיניות ישראל על אשליות. יש פה טלטלה אדירה. כל שטח שאנחנו מוסרים – איננו יודעים מי יתפוס אותו; לא מחר, היום אחר-הצהריים. ואנחנו רואים שהמציאות זזה. היא זזה בכל מקום. מי שאינו רואה את זה, פשוט טומן ראשו בחול. אבל זה לא הפריע לאנשים לבוא ולהציע: תיתנו, תוותרו. ואמרתי: אנחנו רוצים, אנחנו רוצים להגיע להסכם עם הפלסטינים, כי איננו רוצים מדינה דו-לאומית, אבל אנחנו עומדים על כך שיהיו שם יסודות של יציבות וביטחון. תמיד אנחנו רוצים את זה, אבל עכשיו על אחת כמה וכמה. אני לא מוכן להתעלם מהמציאות; אני לא מוכן להתעלם מהסכנות; אני לא מוכן להתעלם מההיסטוריה; אני לא מוכן להתעלם מההווה או לוותר כהוא-זה על צורכי הביטחון שלנו, שגדלו כתוצאה מהמשבר, ולא קטנו. זה לא הזמן לוותר עליהם. זה לא הזמן לרוץ בחיפזון, זה הזמן להיות מאוד זהיר תוך כדי ניהול המגעים עם הפלסטינים. <יואל חסון (קדימה):> איזה מגעים? איפה יש מגעים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תיכף אגע בזה. היום כבר ברור שהגישה הזהירה שנקטתי היתה הגישה הנכונה, הגישה המפוכחת, הגישה האחראית. ישראל עומדת בפני תקופה של חוסר יציבות וחוסר ודאות באזור. זה בטח לא הזמן להקשיב למי שאומר, מי שכבר אמר לנו – עכשיו? אמרו לנו גם אז, פעם אחר פעם, ללכת אחרי משאלות הלב. היו כאן מי שהבטיחו לנו בזמן ביצוע ההתנתקות שתושבי הדרום יקבלו שלום ושקט, וקיבלנו טרור וטילים בדיוק כפי שאני וחברי התרענו על כך. <שלמה מולה (קדימה):> הצבעת בעד, אבל. <יואל חסון (קדימה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא יעזור לך. בתקופה זו, קשה ורגישה, מדיניותנו ברורה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תראה, הוא רשאי להגיד מה שהוא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא רשאי. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, מה שראש הממשלה מתיר לך, אני לא מתיר לך. אתה יכול לקרוא קריאות ביניים, אתה לא יכול להשתתף בדיון. <יואל חסון (קדימה):> – – – חופש הדיבור. עדיין. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בוודאי, אין על זה ויכוח, אבל לא חופש הפרעה. תודה רבה, עד עכשיו אתה מתנהג בסדר גמור. חבר הכנסת חסון, אתה לא מבין – חבר הכנסת, כשאני מדבר אתך, אתה אל תדבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בתקופה הקשה והרגישה הזאת המדיניות שלנו ברורה. אנחנו רוצים להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים שיעמוד במבחן הזמן, ושלא יקרוס מייד עם חתימתו; שלא נקבל, כפי שקיבלנו בעזה, נציגות אירנית, היום כבר שתיים – יש גם "ג'יהאד" אסלאמי פלסטיני, נוסף על ה"חמאס". אנחנו תמיד חייבים לנסות לעצב את המציאות שלנו, אך מוטלת עלינו אחריות לעולם לא להתעלם מן המציאות. והמציאות אינה פשוטה. אירן מפתחת נשק גרעיני. למי שהיה ספק, אם היה למישהו ספק, דוח-סבא"א בוודאי הסיר אותו. חשוב להפעיל סנקציות, וסנקציות חריפות, על המשטר הזה, חריפות אפילו יותר מאלה שהוטלו בימים האחרונים. ישראל תמשיך לפעול למען ייצוב וחיזוק השלום עם מצרים. זה אינטרס אסטרטגי לשתי המדינות. ישראל תמשיך לפעול למען ייצוב וחיזוק השלום עם ירדן, יש לנו אינטרס מובהק שהשכנה שלנו במזרח, הממלכה ההאשמית, תמשיך להיות חזקה ועצמאית. ישראל גם תחפש דרכים לקדם את השלום עם הפלסטינים, וההצעות עומדות ופתוחות. היה מישהו שאמר שאנחנו אומרים שאין עם מי לדבר. לא נכון. אמר כאן חבר הכנסת אחמד טיבי את האמת. מי שאומר שאין מי לדבר עמו, זה לצערי אבו מאזן, משום שהוא אומר כפי שאמר אחמד טיבי ביושר: אני מוכן לדבר רק אם תקבלו מראש את התנאים שלי, ששום ראש ממשלה לא היה מוכן לקבל עד היום. אבל זה לא הדרך לקדם שלום. לא להתנות תוצאה, אלא להיכנס למשא-ומתן, כפי שאנחנו מציעים כבר שנתיים וחצי. והמשא-ומתן הוא הדרך, אין נתיב אחר. הבהרנו לפלסטינים שאנחנו לא נשב בחיבוק ידיים אם הם ימשיכו בתוכניתם לעקוף את שיחות השלום בצעדים חד-צדדיים. אני מקווה שהם יתעשתו. אני מקווה שנוכל למצוא את הדרך לחידוש המשא-ומתן. <שלמה מולה (קדימה):> למה אתה לא משחרר – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני חושב שזה אינטרס שלנו ושלהם. אני חושב שהמשא-ומתן הזה צריך להוביל להסכם יציב, הסכם עם יסודות של ביטחון, הסכם שנותן לנו הגנה – לנו, ישראל; אני לא בטוח שרק לנו, אולי גם לרשות הפלסטינית – מול טלטלות הזמן ומול האיומים הגדולים, שמאיימים על כולנו כשהאדמה רועדת בכל האזור. <נסים זאב (ש"ס):> זה יכול להיות רק דרך אחמד טיבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, קריאת הביניים שלך היא – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> הם נוסעים ביחד – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תן לו, תן לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לו, ובזה זה נגמר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ועכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס להערתו של חבר הכנסת הרצוג ולהתייחס בכמה מלים למה שאומרים, כביכול, שהוא הפגיעה בחופש הביטוי בישראל. <קריאה:> – – – כביכול. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כביכול, כי מדברים קודם כול על חוק לשון הרע. אולי קוראים לזה חוק לשון הרע. אני קורא לזה החוק לפרסום האמת. החוק אינו מיועד למי שכותב עובדות, אלא למי שחוטא בעיוות העובדות. <דב חנין (חד"ש):> החוק לסתימת פיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לפי קביעה של בית-משפט. בית-המשפט קובע. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת פיניאן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> החוק לקרקוע ביבי טורס. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אתה מרבה בקריאות ביניים. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קריאת ביניים היא לא נאום. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, כרגע ראש הממשלה עונה לחבר הכנסת הרצוג. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> החוק מיועד לטפל במישהו שאומר דברים שאינם דברי אמת על מישהו אחר ופוגע בו. לכל אחד יש הזכות – – – <דב חנין (חד"ש):> לא נכון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, חבר הכנסת חנין, בוועדה תאמר לראש הממשלה שאתה – זו לא ועדה פה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לכל אחד יש הזכות לשדר, לכתוב, לחקור. לאף אחד אין הזכות להוציא דיבה. ואדם שנפגע על לא עוול בכפו, ראוי להגנה וראוי לפיצוי. ושוב, זה לפי קביעת בית-המשפט. זו לא קביעה שרירותית של הכנסת. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – הוכחת נזק – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה רוצה לסתום פיות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> רוב הציבור אינו מתנהג כפי שאתם מצפים שהוא יתנהג. הוא תומך בתיקון הזה, כי כולם מבינים שהיום כמעט אין הגנה. <ציפי לבני (קדימה):> אנחנו – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ולכן הם רוצים, הם רוצים לתקן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> כבר בדקת את זה בסקר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – רק לראש ממשלה ונבחרי ציבור. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אומר: צריך לתקן. גם כאן לא צריך להיסחף, גם כאן צריך לעשות את זה במידה. שמעתי וגם שוחחתי עם חבר הכנסת שטרית, וגם עם חבר הכנסת לוין, והם כולם מבינים ורוצים לעשות התאמות. בכל מקרה סמכות הענישה תהיה אך ורק בידי בית-המשפט, וזה דבר נכון. אבל – – – <שלמה מולה (קדימה):> זו לא הוכחת נזק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה. <נינו אבסדזה (קדימה):> בגלל זה אתם רוצים לסתום פה גם לתקשורת וגם לבית-המשפט. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חברת הכנסת אבסדזה. תודה רבה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, אני שומע – – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> להיפך. אני שומע את הדיבורים על חיסול הדמוקרטיה, על סתימת הפיות, על – – – <שלמה מולה (קדימה):> בית-המשפט העליון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אנחנו לא בוועדת חוקה. ראש הממשלה מביע את דעתו, וזכותו על הבימה לומר את דעתו. קריאת ביניים היא קריאת ביניים. אין פה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שומע על – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שומע, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם בוועדת חוקה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם, אני צריך לנהל את הישיבה שלי. <יצחק הרצוג (העבודה):> על חיסול בית-המשפט אתה גם שומע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שומע את הדיבורים על סתימת הפיות. אני נכנס לכאן, ואני באמת שומע את חברי הכנסת של האופוזיציה יושבים בשקט, כולם מפחדים, אף אחד לא אומר שום דבר, לא מעזים להגיד מלה נגד ראש הממשלה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> גם את זה אתה רוצה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <דליה איציק (קדימה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מדברים אליו בכבוד הראוי. <קריאה:> זה ההבדל בינינו. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, רבותי. אדוני – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יותר מזה – אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני מעורר, אדוני מעורר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, אתה אל תפריע לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אני לא מפריע לך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה להגיד לך מה עוד אני רואה. אני פותח בבוקר את הרדיו – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> את רשות השידור, את "קול ישראל". <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני פותח את הרדיו, אני פותח את הטלוויזיה ואני קורא את העיתונים, ואני רואה שכולם מתיישרים עם ראש הממשלה, עד האחרון. <דב חנין (חד"ש):> אתם מטפלים בזה. <קריאה:> "ישראל היום". <איתן כבל (העבודה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כולם באופן מסודר. על מה אתם מדברים? הרי ההיפך הגמור קורה פה. <יואל חסון (קדימה):> מה אתה אומר? <רחל אדטו (קדימה):> כי לנו יש חסינות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> להיפך. בדיוק ההיפך הגמור קורה פה. ואף אחד לא חושב שהולכת להיות פה שום משטרת מחשבות. באמת. הרי מה שיש פה זה בדיוק הפוך. אם כבר, יש איזה קול אחד חריג שמעז לצאת מתוך האורתודוקסיה של הביקורת האוטומטית על הממשלה והעומד בראשה, אז אומרים: זו פגיעה בדמוקרטיה. לא, רבותי. לא, רבותי. ייצוג הולם לרוב אזרחי ישראל, או לחלקים נרחבים מהציבור, אחרת אני וחברי – אני לא הייתי עומד פה כראש ממשלה, וחברי לא היו יושבים כאן בספסלי הממשלה והקואליציה. ייצוג הולם לרבים מאזרחי ישראל בתקשורת זה לא פגיעה בדמוקרטיה – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זו מהות הדמוקרטיה. הדבר הזה חסר. הוא חסר הרבה שנים, ויש מצוקה גדולה לאזרחי ישראל. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז אולי תחסל עוד כמה כלי תקשורת. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לכן, מה שצריך לעשות זה לעשות תיקון מדוד – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הכנסת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אחראי, שכל אזרחי ישראל, או רובם המכריע, מבינים שהוא הכרחי ושהגיע הזמן לעשותו, וכשנעשה אותו, הדמוקרטיה בישראל תהיה בריאה יותר – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – חזקה יותר, ובסוף גם צודקת יותר. <זהבה גלאון (מרצ):> נו, באמת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש הממשלה. רבותי, כל מי שעומד על הדוכן רשאי להביע את דעתו. אתם יכולים להסכים או לא. יש רבים מסכימים, ויש רבים מתנגדים. אי-אפשר להפריע לו בדיבורו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קריאות ביניים – אני מוכרח לומר: התנהגתם בסדר גמור. <יואל חסון (קדימה):> הוא מפריע לנו במעשיו. <קריאה:> אנחנו רוצים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, תדאג – – – <יואל חסון (קדימה):> הוא מפריע לנו במעשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מפריע לך. אתה רוצה – אני לא מאמין שאתה תרד מהארץ. הוא מפריע. זו הדמוקרטיה. אתה תמיד תישאר בארץ, אני יודע את זה. <קריאה:> אנחנו רוצים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את ראש האופוזיציה לעלות ולשאת את דברה. <קריאה:> – – – לדבר? – – – שאין דמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו, אני מפנה – הזווית שלי משתנה. אני מבקש מכם לא להפריע לראש האופוזיציה וראש סיעתכם. <קריאה:> – – – באותה מידה. <היו"ר ראובן ריבלין:> באותה מידה – בוודאי. קריאות ביניים – בסדר. <ציפי לבני (קדימה):> מכובדי, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, האמת היא שחשבתי לשיר היום על הדוכן, לשיר שירת אשה בקול ברור וצלול – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אף אחד – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> אף אחד לא – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – לשיר בשביל החיילות והנשים שקיצונים סותמים להן את הפה, להיות קול לכל אותם ישראלים שמרגישים שארצם משנה את פניה ולא מוכנים לשתוק עוד. אנחנו צריכים לשיר, לנאום ולדבר, כי הממשלה הזאת מזייפת – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> ספר שירה של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. <ציפי לבני (קדימה):> – – את הציונות, מזייפת את היהדות, מזייפת את הדמוקרטיה. ועל זה אנחנו נאבקים כאן ובחוץ – על הציונות, על היהדות ועל הדמוקרטיה. אנחנו זה הישראלים, הרוב הציוני. אנחנו אוהבים את ישראל, מוכנים לשלם את מחיר החיים כאן, ולעתים המחיר קשה. אנחנו משרתים בצבא, אנחנו וילדינו, עובדים, משלמים מסים וגאים במדינת ישראל. בטקס יום העצמאות בהר-הרצל אנחנו משילים מעצמנו כל טיפת ציניות ועוטפים את עצמנו בציונות. אנחנו מתרגשים לראות את הדלקת המשואות, מתרגשים ממדליקי המשואות, חלקם חברינו. התרגשנו עם יושבת-ראש הכנסת ונשיאה לאותה עת, דליה איציק, בתם של מרסל וגרשון בלס שעלו מעירק, ואחר כך רובי ריבלין, שמשפחתו עלתה, למיטב זיכרוני, בשנת תק"ע – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – תק"ע מווילנה. <ציפי לבני (קדימה):> – – אבל זה לא מספיק להתרגש שעתיים או יומיים בשנה. זה לא מה שהופך לפטריוטים את אלה שבמשך השנה הורסים את כל מה שאנחנו מתרגשים בשבילו. בציניות רבה, הממשלה הזאת הופכת את מצבה הבעייתי של מדינת ישראל בעולם ובאזור כמדינה קטנה מוקפת אויבים לאיזה סוג של אידיאולוגיה, ודואגת שנישאר מדינה קטנה מוקפת אויבים, כי זה משרת את האינטרסים הפוליטיים של ראש הממשלה, כי ממילא זה המצב, ואין מה לעשות, ואי-אפשר לשנות, והעולם נגדנו, ואין פרטנר בצד השני. ושמעתי היום את דבריך, אדוני ראש הממשלה, על האזור. אדוני ראש הממשלה, המזרח התיכון איננו מקום לפוליטיקאים קטנים שעסוקים בהישרדות ומפחדים לקבל החלטות למען ביטחון ישראל. <מירי רגב (הליכוד):> את הפוליטיקאית הגדולה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב. <ציפי לבני (קדימה):> כי אם היה חשוב לך – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן, היום אתה מאוד פעיל. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב. <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת רגב. <מירי רגב (הליכוד):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי. לא, לא. ברגע זה שאני מעיר לך, את מפסיקה לדבר. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא, היא למדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרה – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הערתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – קודם כול קובע שמי שעומד על הדוכן רשאי לומר מה שהוא רוצה. <ציפי לבני (קדימה):> לא, אנחנו עוד נדבר היום על ז'בוטינסקי. <מירי רגב (הליכוד):> יפה. לפחות – – – <ציפי לבני (קדימה):> אני אשמח לדבר על ז'בוטינסקי. <מירי רגב (הליכוד):> – – – שלך את זוכרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב, אולי לא הבנת. תודה רבה. <ציפי לבני (קדימה):> אותו ז'בוטינסקי שדיבר על קיר הברזל ועל הצורך להיות חזקים, אבל ראש הממשלה לא קרא את השורה הבאה אחרי זה, שאומרת שכשיש מדינה חזקה, אז נכנסים לחדר המשא-ומתן. <יריב לוין (הליכוד):> איפה? – – – <ציפי לבני (קדימה):> ואם לראש הממשלה היה אכפת מהביטחון – עכשיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא דיון על ז'בוטינסקי עכשיו, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד):> בושה וחרפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יריב לוין. <ציון פיניאן (הליכוד):> אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת יריב לוין, אני מבקש ממך להיזהר. <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש האופוזיציה. חבר הכנסת דני דנון. <דני דנון (הליכוד):> באמת, באמת יש גבול. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דני דנון. <יריב לוין (הליכוד):> אל תלמדי אותי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא לך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת דני דנון. <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דני דנון, היא לא באה ללמד אותך ואתה לא באת ללמוד אצלה, אבל היא, מותר לה לומר מה שהיא רוצה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אם אתה לא מבין, אני תיכף אסביר לך. <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> יש – – – בפנייה לראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרה, כבוד השרה, אומנם את חברת כנסת, אבל אני לא אעיר לך. גברתי, בבקשה. <ציפי לבני (קדימה):> הרי אם לראש הממשלה באמת היה חשוב ביטחון ישראל, עכשיו היה מתנהל משא-ומתן אמיתי, כן ורציני עם הגורמים הפרגמטיים ברשות הפלסטינית, דווקא לפני שה"חמאס" משתלט. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – שלא הצלחת – – – <ציפי לבני (קדימה):> אבל, איך אני יודעת – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> על מה את מדברת? <ציפי לבני (קדימה):> איך אני יודעת שמדובר רק בשיקולים פוליטיים? כי ראיתי מה היה בישיבת הקבינט, או השמינייה, אני כבר לא יודעת מה, לפני יומיים, כשראש הממשלה, אני מניחה, למען ביטחון ישראל, מתוך רצון שהפלסטינים יקבלו את הכסף כדי לתת לשירותי הביטחון שלהם, הוא ושר הביטחון מבקשים מהשמינייה להעביר את הכספים. אבל ליברמן אומר: לא. אז מחליטים שלא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש לי בעיה אחת, ואני – – – <מירי רגב (הליכוד):> אצלך אפילו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד ראש הממשלה, רק רגע. האם את מסכימה שראש הממשלה – – –? תודה. בבקשה, ברשות הנואמת, ראש הממשלה, בבקשה. לא להתערב. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו איננו נוהגים לפרסם את דיוני צוות השרים, אבל – – – <ציפי לבני (קדימה):> אז אתה לא רוצה להעביר את הכסף? אתה רק רוצה – – –? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עונה אם את מסכימה. אם לא, אני אפסיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל אחד הדברים שהייתי ממליץ למבקרינו השונים זה לא להסתמך על דיווחים כאלה ואחרים בתקשורת, כי הם – או שאינם מדויקים או שכותבים – – – <ציפי לבני (קדימה):> לא, אבל עכשיו שהשתלטת עליהם, הרי הם ידווחו רק את ההודעות שאתה מודיע, לדעתי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – לחלוטין הם דמיוניים, לחלוטין הם דמיוניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הערתך נשמעה, כבוד ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אומר לך שהדיון הזה אינו כפי שמדווחים. <ציפי לבני (קדימה):> כשמערכת הביטחון – מאחר שבעניין הזה אינני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו חוזרים לדברי ראש האופוזיציה. <ציפי לבני (קדימה):> מאחר שבעניין הזה אינני מסתמכת רק על התקשורת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה רוצה לנוח? חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <יצחק הרצוג (העבודה):> זה שר החוץ אמר את זה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <ציפי לבני (קדימה):> מאחר שבעניין הזה אינני מסתמכת רק על התקשורת, ואני מוכרחה לומר, אדוני ראש הממשלה, שכשאני צריכה להאמין למישהו אני לא בטוחה במי להאמין – האם לך או למה שאני יודעת שדורשת מערכת הביטחון, ולהם אתה לא מקשיב. אבל אם היה אכפת לך באמת מהביטחון היית מנהל היום משא-ומתן, כי אתה יודע שאם תנהל אותו העולם כולו יהיה אתנו; ואתה יודע שבמצרים, כשיש מאבק שם בין המתונים והקיצונים, אולי אם יתנהל משא-ומתן הסכסוך לא יהפוך להיות לעילה שתהיה אחר כך נגד ישראל; ואתה יודע שאם תנהל משא-ומתן, אירן, שסיבת הקיצוניות שלה איננה הסכסוך, לא תוכל להשתמש בו. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> עם מי את רוצה שננהל משא-ומתן, חברת הכנסת לבני? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, זה מתחיל להיות הפרעה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> רק שתסביר עם מי היא רוצה שראש הממשלה ישב למשא-ומתן? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי. <ציפי לבני (קדימה):> אבל גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי. <ציפי לבני (קדימה):> כפי שיודעים בחוץ, שבעצם הסיבה שלא מתנהל היום משא-ומתן זה החשש מאיזשהו זעזוע פוליטי, קטן, בממשלה הזאת, בקואליציה הזאת. אבל אם אנחנו כבר מסתכלים, ואם ראש הממשלה מסתכל על מצרים, אז בואו נדבר רגע על מה שקורה שם מול מה שקורה כאן. הרי תמיד התגאינו בזה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מוקפת בדיקטטורות. אנחנו באמת היינו דמוקרטיה, והן היו דיקטטורות. לנו היו מנהיגים שנבחרו ושמרו על זכויות הציבור, והם שם נרמסו על-ידי השלטון, ולכן הם יצאו לרחוב. אני מציעה לכולם להתעורר. הם, במצרים, עושים הפיכה, מנסים להיות דמוקרטיה כמונו. אנחנו מעבירים חוקים שיהפכו את ישראל לדיקטטורה חשוכה. <מירי רגב (הליכוד):> תתביישי לך, תתביישי לך, תתביישי לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת רגב. <ציפי לבני (קדימה):> אנחנו צריכים לקוות – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – שמצרים תהפוך לדמוקרטיה. אני לא יודעת אם זה יהיה, וודאי שהשכונה קשה, אבל אסור לנו להפוך את ישראל לדיקטטורה של שלטון לאומני, דתי, קיצוני, כי אנחנו – הרוב הישראלי הציוני – לא מוכנים לבחור בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> רוב זה בכלל – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> והמאבק – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> רוב בדמוקרטיה זה בקלפי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, חבר הכנסת שאמה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> דמוקרטיה זה לא שלטון הרוב. <ציפי לבני (קדימה):> ואנחנו נילחם כאן, ובכל אמצעי דמוקרטי, כדי שלא יכפו עלינו בחירה כזאת. הרי המאבק הוא לא מה שהיה פעם ימין ושמאל, כפי שמנסים חלק להציג. אני שומעת כאן את הצעקות מהליכוד. הרי הליכוד זה כבר לא אותו מחנה ימני מתון, לאומי וליברלי, ששומר ונאבק למען המדינה היהודית והדמוקרטית. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, מספיק, מספיק. <ציפי לבני (קדימה):> השתלטה עליו – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, אני קורא אותך לסדר. <ציפי לבני (קדימה):> – – קבוצה קיצונית, לאומנית – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <ציפי לבני (קדימה):> – – – בקלפי את מחיר הבחירה שלהם, שבחרה את השותפים הטבעיים בקואליציה, וכל אלה ביחד מנסים לכפות עלינו את השקפת העולם שלהם. ולכן, אין לכם הזכות – – – <יריב לוין (הליכוד):> למה את מתנגדת לחוק של חבר הכנסת – – – למה את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה לא מגיב. <ציפי לבני (קדימה):> ולכן, אין לכם הזכות להשתמש בפסל ז'בוטינסקי – – – ב"מצודת זאב", להתכסות ביום הבחירות באותם מעטים שנותרו בתוך הליכוד, שאולי משמרים בחלק, או מנסים לפחות, את תורת ז'בוטינסקי, ששמו אותם על שלטי הבחירות ערב הבחירות, ונשארו כעלי תאנה. כי יותר משאני עזבתי את הליכוד, הליכוד עזב אותי. <דני דנון (הליכוד):> אל תטיפי לנו – – – אין לך זכות – – – <מירי רגב (הליכוד):> עזבת את הליכוד, מה את רוצה? מה את – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב, חברת הכנסת רגב. חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אתה רואה את ההבדל בינינו, אדוני היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבייב, חבר הכנסת טיבייב, אל תלמד אותי. <רוברט טיבייב (קדימה):> אמרת דיון שקט. הם לא יודעים להתנהג. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הבנתי. <מירי רגב (הליכוד):> אתכם הוא לא הוציא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת. להוציא את חברת הכנסת רגב. רבותי, אתם לא תפריעו. זכותה לדבר. דמוקרטיה זה לא שלטון הרוב, זה שלטון העם. (חברת הכנסת מירי רגב יוצאת מאולם המליאה.) <נסים זאב (ש"ס):> הכול לפי מי אתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> והרוב מכריע, אבל כל אחד יכול לדבר. בזה נגמר. חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> איך אפשר להוציא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית, נא לצאת. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה הרי רוצה. אני לא רוצה לתת לך את מבוקשך, אבל אני מוציא אותך. בבקשה, הנה, מה שביקשת – קיבלת. נא לצאת. <נסים זאב (ש"ס):> אני מצטער, די. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע שאתה מצטער. תירגע ותחזור. <ציפי לבני (קדימה):> אני דווקא הייתי רוצה שיישאר, כי אני רוצה שישמע את הקטע הבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. אני כבר יודע – – – <ציפי לבני (קדימה):> כי אנחנו לא ניתן – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הוא ישמע את זה בטלוויזיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, נא לצאת. רבותי, גמרנו, מרגע זה כל אחד יוצא. כולכם תחת האזהרות. בבקשה. (חבר הכנסת נסים זאב יוצא מאולם המליאה.) <ציפי לבני (קדימה):> כי אנחנו לא ניתן להפוך את היהדות לדת שרומסת זכויות נשים. במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית שלנו נשים שוות לגברים בצבא ובעבודה, ברחוב ובאוטובוס. כי היהדות, בעיני, זאת מרים הנביאה, אחות אהרן, הקוראת לכל הנשים לשיר, ודבורה, ששרה יחד עם ברק בן אבינעם. במדינה היהודית והדמוקרטית הזאת צריך לתת מקום לציונות הדתית-לאומית. כן, גם בנישואים של רבני "צהר" ואחרים, וגם בבתי-הדין הרבניים, כדיינים. ומאוד חסר לי קולה של הציונות הדתית-לאומית, שנדם כשהועבר המונופול על היהדות של מדינת ישראל לשותפים הטבעיים של נתניהו – המפלגות החרדיות. <דני דנון (הליכוד):> זה רק משפטים – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן. <ציפי לבני (קדימה):> אבל מה שמטריד יותר זה שקולו של ראש הממשלה לא נשמע. על הערכים האלו הוא לא שומר. אלה הערכים שבהם הוא סוחר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה כבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם. <ציפי לבני (קדימה):> אבל הגיע הזמן לומר את האמת לציבור. הרי כשאומרים מה שאומרים על ראש הממשלה, כשלא מאמינים לו, כל עם ישראל מתכווץ. הרי גם אנחנו לא חשנו שמחה לאיד; גם אנחנו, באופוזיציה, מרגישים רע כשלא מאמינים לראש ממשלת ישראל. <ציון פיניאן (הליכוד):> כמעט איבדתי את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן. <ציפי לבני (קדימה):> אבל הגיע הזמן שראש הממשלה יאמר את האמת לציבור במדינת ישראל. היה מי שאמר פעם: גם אמת זו אופציה. מבחינתי, זאת האופציה היחידה; אצל ראש הממשלה זה אחת מני רבות. הגיע הזמן שיבחר בה. לפני יומיים אמר ראש הממשלה שהוא דואג שישראל תישאר מדינה דמוקרטית. אז אמר. הבטיח להגן על הדמוקרטיה. אז אמר. כי עוד באותו לילה הקואליציה הזאת העבירה שורה של חוקים שמקעקעים את הדמוקרטיה הישראלית. והגיע הזמן שראש הממשלה יאמר את האמת, שנדע. נתחיל בבתי-המשפט. הרי איך יאמינו לראש הממשלה שהוא מבקש לגנוז – באיזו אמירה דרמטית – את חוק השימוע לשופטים כשהתגובה הראשונה שלו היתה: בעצם, למה לא? ככה זה באמריקה. אז זהו, שאמריקה לא כאן, ואנחנו נשמור על מדינת ישראל ועל ערכיה. וגם אני, שניהלתי ויכוח כן ונוקב על בחירת שופטים בעלי עמדות חוקתיות שונות לבית-המשפט העליון, וגם אני, שחושבת שצריך לשפר את הליכי בחירת השופטים, היום, כשזה מה שאתם עושים, אגן על בית-המשפט העליון, ולא בגלל מה שהם אומרים, אלא בגלל מה שאנחנו מאמינים בו. ואני רוצה להביע הרבה מאוד הערכה לחברי קדימה שמנעו היום בוועדת חוקה את העברת החוק הפרסונלי, הקוניוקטוריאלי הזה – – <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – ועשינו את זה מתוך שאנחנו מאמינים שזה מה שצריך לעשות – – <ציון פיניאן (הליכוד):> את לא מעודכנת, את לא מעודכנת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ציון. <ציפי לבני (קדימה):> – – ולא מתוך מה שאמרו בבית-המשפט העליון. ותאמר את האמת שלך, הרי גם ביחס לתקשורת – איך אמרת פעם? הם מ-פ-ח-ד-ים. אז עכשיו אתה רוצה שהם יפחדו באמת. אתה מנסה, אדוני ראש הממשלה, להשתלט על התקשורת: עיתונות כתובה – עיתון אחד כבר יש; על רשות השידור השתלטת; שמעתי שגל"צ ו"החינוכית" בדרך; ערוץ-10 נותק מאמצעי ההחייאה, ולאט לאט נראה ברשות השידור איך יופקעו רצועות השידור מידי העיתונאים החושבים, אלה שמביעים את דעתם, ויועברו לתוכים, שיצטטו את ההודעות מלשכת ראש הממשלה. ראש הממשלה, אל תבנה על זה. ברלוסקוני ניסה, וגם זה לא עזר לו. אל תכוון לשם – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – ובכל מקרה, אין סיבה שהציבור ישלם, הרי, עבור תקשורת מטעם. אם שופר אחד מחולק בחינם, אנחנו צריכים לראות למה בעצם צריך לשלם את האגרה; אם כבר הם מדברים מתוך אותה מדיניות של השתלטות, שבה יקריאו רק את ההודעות שראש הממשלה רוצה שהציבור ישמע. ותאמר גם את האמת מה אתה חושב על החקיקה נגד הארגונים, החקיקה שעכשיו הוקפאה אבל תמכת בה בהתלהבות בהתחלה. ולמה שמישהו יאמין לך שתעשה איזה שינוי בעקבות המחאה החברתית היפה הזאת שיצאה בקיץ הזה? כי כשהגשנו כאן, וכשאנחנו מגישים מדי שבוע, את אותם חוקים להצבעה – לא הדרמות של המיליארדים, חוקים לדיור ציבורי, חוקים לדיור בר-השגה – רק היום הממשלה הזאת דחתה את החוקים שהגשנו להקטנת המע"מ על מוצרי יסוד. כל יום אנחנו נמשיך ונגיש חוקים למען אותם צעירים שרוצים לחיות כאן, שרוצים להתפרנס כאן, כי עבורם כפר גלובלי זה לא מספיק. הם רוצים לחיות במדינה היהודית הציונית, הם למדו כאן רפואה, ולא, הם לא מהודו, אבל מגיע גם להם להתפרנס כאן ולחיות כאן בכבוד. שאל אותך חבר הכנסת ישראל חסון בנאום שלו קודם, מה אתה חושב על כך ש-50% מתלמידי כיתה א' הם לא ציונים. אבל האמת שאתה צריך להגיד לציבור שלא רק שזה לא אכפת לך, מבחינתך הרי אלה המצביעים הפוטנציאליים שלך בעתיד. אז לגמרי תוכל כבר להשתלט, עם אותו רוב שיהיה רוב אוטומטי, ונאבד אנחנו את אותה מדינה ציונית שבשבילה אנחנו נמשיך להילחם. אני מבטיחה לכם שאנחנו נמשיך להילחם. כל חיי נלחמתי למען מדינה יהודית. בזכות המאבק הזה גם הכירה ארצות-הברית לא רק במדינה יהודית אלא גם בכך שפתרון הפליטים לא יהיה במדינת ישראל. נלחמתי בחדר המשא-ומתן כדי שהפלסטינים יקבלו הכרה וייתנו הכרה לגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון, וקיבלנו. הייתי שותפה בממשלה שיצאה למאבק נגד ה"חמאס" בעזה ונגד ה"חיזבאללה" בצפון. נלחמתי, ואני אמשיך להילחם, נילחם כולנו למען מדינה יהודית במובן הלאומי, שמשמרת את המסורת, התרבות והערכים היהודים, ואני מודה שמעולם לא חשבתי שניאלץ להילחם גם למען מדינה דמוקרטית. חשבתי שעל זה לפחות כולנו מסכימים. והנה, מדי יום אני יושבת פה, יחד עם חברי, מנהיגה את האופוזיציה נגד שורה של חוקים שמדרדרים את הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו באופוזיציה, בקדימה – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> את הדמוקרטיה הישראלית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – כששרון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, את צריכה להצביע עוד רגע. זה לא – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> לא, אבל כששרון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת. נא לצאת. לצאת ולחזור מייד להצבעה. (חברת הכנסת ציפי חוטובלי יוצאת מאולם המליאה.) <ציפי לבני (קדימה):> נמשיך להילחם למען עיתונות חופשית, גם אם אנחנו לא אוהבים את מה שהיא כותבת, לפעמים גם עלינו. נמשיך לשמור על מעמד בית-המשפט, גם אם אנחנו חלוקים על דעתו בנושאים חוקתיים. נמשיך להילחם למען חופש הביטוי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> רק לקדימה? <ציפי לבני (קדימה):> נמשיך להילחם למען שירות לאומי ואזרחי לכולם. והרוב הציוני הזה – – <דני דנון (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – הרוב הישראלי, הרוב שאכפת לו ממדינת ישראל, הרוב הזה ינצח בסופו של דבר גם את הגל העכור הזה, שהקואליציה של נתניהו ושותפיו הטבעיים מנסה להטביע בו את מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <דני דנון (הליכוד):> יש לה פריימריס. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, חבר הכנסת. אתה רוצה לדבר? <דני דנון (הליכוד):> אני אשמח. יש לה פריימריס. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי תשמח. אין לך רשות. אין לך רשות. כתוב שאדם יכול לדבר אם הוא מוכן לדבר או קיבל רשות. <דני דנון (הליכוד):> היא צריכה להיבחר בפריימריס לפני שהיא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, גברתי ראש האופוזיציה, יצרת לי דילמה. אני לא יודע מה היה קורה אם באמת חבר כנסת היה מבקש לעלות ולשיר, כי התקנון לא נותן לנו. האם אדם יכול להביע את דעתו בשירה במקום בדיבור. <מאיר שטרית (קדימה):> אין איסור. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין איסור, זה נכון. יש איסור במצב שבו הוא מוציא – אם אדם שר באמת בצורה רצינית ואין ביזוי בכנסת בזה – אני שאלתי, ביקשתי מיושב-ראש ועדת הכנסת לתת דעתו. רבותי, ראש הממשלה נתבקש על-ידי 40 חברי כנסת לומר את דבריו בנושא שהוצג על-ידי חבר הכנסת שאול מופז, וההצבעה תיערך על הודעת ראש הממשלה. דהיינו, מי שבעד דעתו של ראש הממשלה מצביע בעד, ומי שנגדה מצביע נגד. ההצבעה היא לא למען 40 חברים, אלא על הודעת ראש הממשלה. ולכן אנחנו עוברים להצבעה, וההצבעה היא בנושא הדיון בכישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, על-פי בקשתם של יותר מ-40 חברי כנסת, וכפי שנוסח והוסבר על-ידי חבר הכנסת שאול מופז. מי בעד ראש הממשלה ומי נגדו? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הודעת ראש הממשלה – 38 נגד – 29 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 38 בעד, בעוד ש-29 נגד, ואין נמנעים. <יואל חסון (קדימה):> הפער הצטמצם. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבים מהחברים, כנראה, שביקשו לכנס את הישיבה, הצביעו בעד, כי אני לא יודע איך 29 הצביעו נגד ו-40 ביקשו מראש הממשלה להגיע הנה. 40 איש שביקשו את ראש הממשלה לבוא, לפחות שיבואו להצביע. תודה רבה. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סגן היושב-ראש מג'אדלה, השר לשעבר, אם יבוא ויחליף אותי, אני מודה. <הצעות לסדר-היום> <דוח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2010> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה לסדר-היום היא הצעתם של חברי הכנסת בנושא: דוח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2010, מס' 6543, 6544, 6547, 6554, 6562, 6564, 6574, 6579, 6586, 6591, 6589 ו-6606. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת זבולון אורלב, לבוא ולשאת את דבריו. לכל חבר מחברי הכנסת אשר אושר לו הנושא לדיון עומדות שלוש דקות. בבקשה, חבר הכנסת אורלב. השר המשיב הוא השרה לימור לבנת, בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. השרה המשיבה נוכחת באולם. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> שר הרווחה לא נמצא בארץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נמצא בארץ. לא, מה זה, שרה ותיקה. אין שום ויכוח. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אם היו פונים אלי ומבקשים ממני לדחות את זה בשלושה ימים או משהו – לא שיש לי משהו, חס וחלילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השרה תשיב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> את, בכל תפקיד שאת מכהנת, את ממלאת את תפקידך נאמנה. אבל – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא חשבתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, התקנון מוקפד פה, ואין שום ויכוח. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני יודע שהתקנון בסדר, אבל מה שכתוב בתקנון זה לא בסדר. הכול בסדר, אבל לקיים דיון בממדי העוני בלי שר הרווחה – זה קצת נראה לי דיון לשם הפרוטוקול, לשם התקנון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, חבר הכנסת אורלב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תרגיש בבית. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מודה לך. אז אל תפעיל את השעון, בבית אין לי שעון. דוח ממדי העוני והפערים החברתיים של הביטוח הלאומי הוא דוח שמטריד מאוד ומדאיג מאוד, לא רק מפני שיעור העוני, ששוב אנחנו למדים שאנחנו מככבים בצמרת העולמית – בתחומים מסוימים סגני אלופים, בנתונים אחרים אולי אנחנו סגן רביעי או סגן חמישי. וגם, לא רק שיעורי העוני, אלא גם הפערים החברתיים וגם שיעור הפערים בקרב ילדים. ואני חושב שהנתונים, לפחות ברמת הכנסת והממשלה, ידועים. הם ידועים מפני שלצערנו, הם הפכו להיות מחלה כרונית של החברה הישראלית. מחלה כרונית. יותר מדי שנים אנחנו חיים בחברה מאוד מקוטבת, עם שיעורי עוני מאוד גבוהים. אנחנו באופן טכני אולי סגני אלופי העולם, אחרי מקסיקו, אבל כשאתה בודק את הנתונים יותר לעומקם, אז אתה רואה שהמדינות שבאמת אנחנו רוצים להשתוות אליהן נמצאות במקום אחר ושונה לחלוטין. אם כל משפחה חמישית וכל אדם רביעי וכל ילד שלישי חי מתחת קו העוני, ולא בשנה אחת, אלא כבר שנים רבות – אנחנו נמצאים במחלה כרונית, והפתרון צריך גם הוא להיות בהתאם. ואני מדי שנה חוזר ואומר: זאת פצצה חברתית. אינני יודע לנבא מתי היא תתפוצץ. אני חושב שמה שקרה בארץ זה איזה ביטוי – לא במלוא עוצמתו ולא במלוא חריפותו, אבל הוא מהווה איזו אינדיקציה, כי בקיץ טעמנו מנחת זרוע המעמד הבינוני, וכשהעשירונים התחתונים, אלה שאנחנו מדברים עליהם, כשהם יתפרצו, חס וחלילה, זו תהיה התפרצות שהיא לא בת-שליטה. עד כמה אנשים מוכנים לסבול את הפערים האלה ואת שיעורי העוני? כשבודקים יותר בעומק, רואים דבר עוד יותר מדאיג: שיעור העוני זה מלה שחוקה, אבל גם בשיעור העוני יש עומק: יש שיעור עוני שקרוב לקו העוני ויש עוני שהוא עמוק מאוד, ולצערנו, לא מפרסמים, או לא נותנים מספיק ביטוי, שעומק העוני בישראל אצל שכבות – הוא מאוד מדאיג. והיותר מדאיג זה, כמובן, התופעה המגונה והמדהימה של עובדים עניים. זה דבר בלתי נתפס, כי כל מי שנכנס למשרד הרווחה – ויושב פה גם שר הרווחה והשירותים החברתיים שהוסיף למשרד הזה, לומד מייד את העניין הזה, שהעצה הטובה ביותר להיחלץ מעוני זה עבודה, לצאת לשוק העבודה, כי שיעורי העוני בקרב אלה שלא עובדים תמיד גדולים יותר. לעבוד ולהיות עני זה כמעט לא מתקבל על הדעת. והנה מדינת ישראל, במובן הזה היא מובילה בעולם; אנחנו המדינה המובילה בעולם בשיעור העוני בקרב אנשים עובדים. וזה בידינו: הפיקוח על חוקי העבודה, ויש לנו מערכת חוקים מדהימה, ואני מקווה – אני לא יודע מה יצא מהדיון הזה, אני מאוד מעריך את שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שהיתה שרת החינוך והתרבות, היתה שרת התקשורת, עכשיו שרת התרבות והספורט. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> היא התבקשה לענות, שר הרווחה בחו"ל, ואולי – אני אומר למציעים – אולי כדאי לדחות את הדיון הזה. אני כבר אוותר על רשות הדיבור שלי, אבל לא מתקיים דיון רציני. אדוני היושב-ראש, זה לא דיון רציני. מי שבשם הממשלה צריך להתייחס לדברים וצריך לדון – ואיני יודע אם הוא יבוא לדיון שיהיה בוועדת העבודה והרווחה, כי בטח הדיון הזה יעבור לוועדת העבודה והרווחה. אז זה לא דבר רציני, ואני חושב שהגיע הזמן שנתייחס ברצינות לבעיית ממדי העוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת הרצוג, אני דווקא מאלה שיושבים פה, וראיתי את ההערות שלך, והיה צריך ראש הממשלה לחכות, אולי יבין באיזו מציאות הוא נמצא, כשאנחנו מדברים על דוח העוני. היית שר רווחה, ולצערי הרב, מי שצריך לענות לנו לא נמצא כאן. כשאנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על 433,000 משפחות בישראל מתחת לקו העוני, 1.7 מיליון מתחת לקו העוני, מי ששומע את נאום ראש הממשלה, רואה כמה ראש הממשלה מנותק מהמציאות. וזו לא ססמה; זו הוכחה. רק לפני חצי שעה שמענו אותו פה. איזה תשובות יש לך, אדוני ראש הממשלה, למשפחות העוני? וכשאנחנו שומעים על משפחות העוני, אנחנו מזהים בכמה מתוך אותן משפחות שני בני-הזוג – או הזוג בבית – עובדים. שני האנשים בבית עובדים, והם לא מגיעים למשכורת שתזכה אותם להיות מעל קו העוני, אז איזו צביעות זו? איפה סדר העדיפויות? איך להזיז תקציבים? איך להעביר תקציבים? העיקר לומר: שינוי ויציבות, ושינוי סדר העדיפויות לא מתקיים. חבל מאוד, אבל אזרחי ישראל צופים בנו ורואים ושומעים, ויודעים שאי-אפשר לעבוד עליהם כל הזמן. כשאני רואה את ההתנהלות הזאת – ראינו, אגב, במסיבת העיתונאים, מי ששמע על השיפור – 0.7%, פחות מ-1%, השינוי בממדי העוני. עשו מזה מסיבת עיתונאים, הנה יש שינוי, יש ירידה בקו העוני, יש שינוי במצב הכלכלי. האנשים ומשפחות קשי היום, אדוני, צר לי להגיד שחלק מהאנשים כבר לא רואים כולם את התמונה, ודאי לא ראש הממשלה, את אלה שהולכים לפשפש בפחי האשפה ואלה שהולכים לאכול בבתי-התמחוי ואלה שלא מסיימים את החודש ואלה שלא שולחים ילדים לבית-הספר; ואם שולחים את הילד לבית-הספר, אין לו הצידה שהיינו רגילים לקחת כדי שיהיה לו מה לאכול ומה – להעביר את היום שלו. לאן רוצה להוביל ראש הממשלה את המדינה הזאת? ואדוני היושב-ראש, אני לא מגלה לך סוד: אין בעיה של כסף במדינה הזאת, השר מיקי איתן. אין בעיה של כסף. יש בעיה של סדר עדיפויות, וכשאנחנו מאשרים בתקציב דו-שנתי קרוב ל-534 מיליארד שקל, אי-אפשר להסיט 5 מיליארד לטובת אותן שכבות חלשות, לטובת אותה אוכלוסייה חלשה? אבל לדבר בססמאות, אדוני ראש הממשלה, זו המומחיות שלך; תמיד להטעות את אוכלוסיית ישראל ולהתגאות ביציבות. נכון, יש יציבות בקואליציה שלך, אבל העם ממשיך להיות עני. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מדי שנה יש לנו – ביידיש קוראים לזה יארצאייט – יום השנה למשהו. בדרך כלל יום השנה לעוני, אנחנו מציינים אותו כל שנה מחדש, הביטוח הלאומי מפרסם את דוח העוני, השנה זה דוח בכלל של בשורה, אני שומע; יש קיטון של כ-0.7%, ובסופו של דבר מדובר במספרים שכל מטרתם היא לומר: כזה לא יעלה על הדעת; ואני חושב שהגיע הזמן שנפסיק עם הנוהג הנפסד הזה, להתמודד עם דוח העוני. אנחנו צריכים להתמודד עם העוני, אדוני, כי כשאנחנו מדברים על מי נמצא מתחת לקו העוני, אנחנו צריכים להבין שאנחנו מדברים על משפחה שבה תשע נפשות והכנסתה היא 10,800 שקל – או נפש אחת, נניח, לחלופין, כדי לא להישמע פופוליסט מדי, שההכנסה המינימלית שלה צריכה להיות 2,400 שקלים בחודש. מי יכול לחיות מזה? ומי שחי על דבר גבוה מזה, הוא נמצא מחוץ לקו העוני, אז מה זה אומר? ולכן אולי הגיע הזמן לבנות, אדוני השר לשעבר, מדד אחר, כי העובדה החמורה ביותר היא שלמרות הקיטון בעוני השנה, 50% מהמשפחות העניות – שים לב שאני לא אומר: מעל שליש ילדים, כי אני מכיר את הדרמה הזאת, זה פתוס של דיבור – אבל 50% מהמשפחות העניות הן משפחות עובדות. זה הדבר החמור מאוד. אולי צריך ללכת למדד של מי לא יכול לגמור את החודש? אולי זה מדד יותר עדכני, יותר נכון לומר אותו כך, או מהי הרצפה שאנשים בתוכה חיים? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא לגמור את החודש או לא להתחיל את החודש? <אילן גילאון (מרצ):> אני אומר: לא לגמור את החודש, כדי לתת ממד אחר לגמרי. לא להתחיל את החודש – ודאי. אם אתה חושב שאפשר להתחיל את החודש, משפחה – בוא ניקח את האמצעי: חמש נפשות עם הכנסה של 7,040 שקל, כאשר אנחנו יודעים כמה עולה דירה בשכירות, ומים וחשמל, ואני לא רוצה להיכנס לפרטים נוספים כדי לא לערוך פה רשימת מכולת. הנתונים האלה הם בסופו של דבר נתונים טכניים לחלוטין. אז אנחנו יכולים, אתה יודע, בתוספת קטנטנה לעלות מעל קו העוני, ובהורדה מסוימת לרדת מתחת לקו העוני, ולכן כל נושא דוח העוני הוא נושא מופרך, הוא נתון שהוא נתון ביורוקרטי, טכני, ואין לו כל קשר עם אותם אנשים ברצפה לגמרי, שבאמת עושים את הבחירה אם הם ממשיכים לקנות תרופה או לאכול – זה המציאות. העובדה ש-50% מן האנשים במדינת ישראל העניים הם אנשים עובדים אומרת דורשני. כנראה המציאות הזאת היא המציאות שצריכה להשתנות מן הרצפה. לכן אני שומע כל שנה את דוח העוני, הפסקתי להתרגש ממנו. אני יכול להגיד לאדוני מה יהיה דוח העוני בשנה הבאה, יהיה בערך 1.8 מיליון וכו', גם אז אנחנו נצליח להקטין, לפי הגידול הטבעי, אולי בכמה אחוזים, והיא לא הנותן, אין לזה כל משמעות. לכן ההצלחה המאוד-מסוימת והחלקית הזאת של דוח העוני הטכני, אין לה כל קשר עם המציאות. המציאות הנוכחית שונה לגמרי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות לאדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הדבר הצורם ביותר בהתייחסויות לדוח העוני האחרון היה הברכות ההדדיות שנשמעו על איזה שבר אחוז של ירידה בשיעור הסטטיסטי של העוני. אני חושב שאין דבר שמשקף יותר את הניתוק של מקבלי ההחלטות מהמצב בשטח, מאותן ברכות הדדיות. אני רוצה להתמקד בחמישה דברים, ואני לא מדבר על שברי אחוזים. הדבר הראשון הוא שמדינת ישראל מבחינת שיעור העוני לנפש נמצאת במקום הגבוה ביותר ב-OECD. מדד ג'יני לאי-שוויון – אנחנו מובילים בארצות המפותחות. אנחנו אפילו פחות שוויוניים מאשר ארצות-הברית, תראו עד לאיזה שפל הגענו. נקודה שנייה, במבט לטווח ארוך, אם אנחנו מסתכלים על הכנסה פנויה לאחר תשלומי מסים, שזה המדד האמיתי למצבם של בני-אדם, אי-השוויון עלה בעשור האחרון, מ-1999, בכמעט 7%, וזו עלייה מאוד גדולה באי-שוויון. אם בעבר רבע מהמשפחות בישראל היו עניות, היום שליש מהמשפחות בישראל הן עניות. זו התמונה במבט בטווח רחב. נקודה שלישית, והיא חמורה ומדאיגה במיוחד. יותר מהעניים הם עובדים; חלק גדול, והולך וגדל, אגב, גם בטווח קצר וגם בטווח ארוך. שיעורם של העובדים בקרב העניים גדל באופן שיטתי, אפילו בשנה האחרונה, 50.6% ב-2010, לעומת 49% ב-2009. רוב העניים הם אנשים עובדים, אנשים שהולכים בבוקר לעבודה, מנסים להתפרנס. ראיתי אותם השבוע בהפגנה של עובדי "פרי הגליל" מחוץ לכנסת, מתפרנסים קשה, נאבקים על מקום העבודה, על הזכות לקבל משהו שהוא מתחת לשכר מינימום. נקודה רביעית והיא חמורה ומדאיגה במיוחד: יותר צעירים הם עניים. אם אנחנו מנתחים את מצבם של הצעירים בישראל בעשור האחרון אנחנו רואים הידרדרות. 26.8% ממשפחות הצעירים, משפחות שבהן המפרנס הוא מתחת לגיל 35, נמצאות מתחת לקו העוני. אם אתם רוצים לראות, לשים את האצבע על הסיבה למחאה החברתית ועל הסיבה לכך שדווקא צעירים הובילו את המחאה החברתית, אתם צריכים לראות את הנתונים האלה על שיעורם ההולך וגדל של אנשים צעירים בקרב העניים. נקודה חמישית, וזה, אני מצטער, אבל זה חוזר, זה מוחמר מדוח לדוח. אדוני היושב-ראש, יותר ערבים, עוד יותר ממה שבעבר, עניים. אני כבר בכל דוח חושב – הגענו לשיא. עכשיו כבר הגענו למצב שחלקם של הערבים בקרב העניים עלה ל-37.8%. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> אבל עלייה, עלייה ב-1.5%. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> אני מסתכל על הנתונים של הלמ"ס – עלייה ב-1.5%, 37.8%. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – בביטוח הלאומי – – – <דב חנין (חד"ש):> אלה הם נתוני הדוח, אדוני השר לשעבר. אני רוצה לסכם ולומר כך: כל הנתונים האלה הם לא גזירה משמים; זו לא טעות, זו מדיניות. יש מה לעשות, וצריך לעשות: להעלות את שכר המינימום בצורה אמיתית, להפסיק סוף-סוף את עבדות עובדי הקבלן, לסייע לצעירים ולסטודנטים, לגבש ולקדם סוף-סוף תוכנית אמיתית לשוויון ולפתרון בעיות בפריפריה, בקרב האוכלוסייה הערבית, בקרב האוכלוסייה החרדית, שגם בה שיעורי העוני מאוד גדולים וצריך לטפל בהם. תודה רבה, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני אתחיל בעובדה של מה שהתרחש כאן בכנסת בחצי השנה האחרונה של 2010. בחצי שנה האחרונה של 2010 היו ארבעה דיונים במליאה הזו על מצב העוני והאתגרים החברתיים של מדינת ישראל. אני עמדתי כאן בכל הדיונים הללו, ואני יכול לומר לכם, שלמעט היושב-ראש או שר תורן, לא היה אף חבר כנסת מהליכוד בישיבה הזאת, בדיונים הללו – ארבעה דיונים באופן רציף. וגם היום, אדוני היושב ראש, עוסקים בדוח העוני של 2010 – – – <השר מיכאל איתן:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אמרתי בלי שר תורן, אדוני חבר הכנסת איתן – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – והשרה לבנת. אף חבר כנסת מהמפלגה שלכם לא נושא בדגל הזה ובנושא הזה. כבר שנים, אתם שכחתם מה זה לדבר על העוני, שנים. מילא, אם זה היה פעם אחת, אבל זה לא פעם אחת, תסתכלי מה היה בחצי האחרון של 2010, כולל הדוח הקודם, שאגב, 120,000 נוספו לו בגלל הלחץ הכלכלי של 2009. אני יכול לומר שזו עובדה מאוד מצערת שמפלגת השלטון לא מוצאת לנכון להרים את הנושא הזה בצורה משמעותית, וזה אומר הרבה מאוד. זה אומר גם על הגישה הכללית החברתית של ראש הממשלה וכל מי שמקיף אותו, ושר האוצר. עכשיו לגופו של עניין, הדוח הזה עוסק גם בתקופה שאני הייתי שר רווחה, ואני לפחות לא יכול להגיד, חבר הכנסת חנין, שירידה של 1% בעוני אצל קשישים זה לא משהו משמעותי, זה אלפי בני-אדם. וירידה משמעותית גם בעוני אצל הערבים, על-פי הדוח – למעט, יש מגזר מסוים בדוח שעוסק בכך שאצל החד-הוריות, לדוגמה, יש גידול בעוני, הוא נהיה יותר חמור מהטעם הפשוט שהאוצר מתנגד שנים, ואני מקווה שעמיתי השר דהיום כחלון יצליח להעביר את הנושא של הטבה לחד-הוריות, כפי שעולה מהנדרש בדוח. אבל זה לא טעם ולא זמן לריקודים ולא למחולות, אדוני היושב-ראש, לא לריקודים ולא למחולות. הנושא הזה של העוני, כפי שנאמר על-ידי כל קודמי, הוא איום אסטרטגי משמעותי על מדינת ישראל והחברה שלה, ושאף אחד לא יגיד לי שזה ערבים וחרדים, שלא יגידו שזה ערבים וחרדים. זה נוגע לכל עם ישראל, זה נוגע לאנשים עובדים, וזה נוגע לעולים חדשים, וזה נוגע לוותיקים וזה נוגע לכולם, מכל הזרמים וכל הקבוצות של החברה הישראלית. זה נכון שבציבור הערבי ובציבור החרדי יש יותר עוני, וזה מחייב צעדים הרבה יותר משמעותיים הן בעידוד התעסוקה והן בהשתלבות מלאה ביצירת מקורות הכנסה. אני חושב שבתמהיל נכון של מדיניות – קצבאות מצד אחד ומדיניות עידוד ההכנסה והתעסוקה מצד שני, על פני עשר שנים, בתוכנית מקיפה ומלאה – שהצגתי אותה לראש הממשלה ולא נעניתי, עוד כשהייתי שר הרווחה, ואחר כך גם בספר שהקדשתי לנושא הזה – על פני עשר שנים אנחנו יכולים לרדת בחצי מרמת העוני שיש לנו היום. אבל היום עדיין השיטה השלטת היא אותה שיטה שהיתה לפני המחאה ותהיה אחרי המחאה. דרך אגב, המחאה לא התעוררה בגלל העוני, בואו לא נכחד. המחאה התעוררה בגלל הלחץ שחרך את רגליהם של בני המעמד הבינוני בישראל, ואז המחאה נזכרה גם בעוני. אני חושב לגבי העוני, כמו גם לגבי המעמד הבינוני, שאלה שני האתגרים החברתיים והכלכליים המשמעותיים ביותר של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת גפני איננו? חבר הכנסת אברהם מיכאלי בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע, ואם לא מגיעים – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, לפי הדוח, משפחות בארץ עובדות. מביאים משכורת הביתה, ובכל זאת לא מצליחים להרים את הראש מעל לקו העוני. לפי הנתונים, אדוני היושב-ראש, 931,000 משפחות בישראל יש להן מפרנס אבל אין להן כמעט מה לאכול בבית. לכן הדוח הזה, נכון שבמספרים אולי יש כביכול שיפור קל, אבל לפי הנתונים שאנחנו קוראים, רואים שזה מחזיר אותנו, גם במספרים, למצב של סוף 2007. אז אנחנו מתקדמים וכנראה גם חוזרים אחורה. אדוני, אנחנו מדברים בדוח העוני על פערים חברתיים, שהם בעצם בלתי נסבלים כבר. מדובר פה במשפחות שכל בוקר כשהם קמים כנראה צריכים לחשוב איך לכלכל את יומם. כבר לא מדברים באמת על גמר החודש, אלא איך להתחיל את החודש. אנחנו מדברים פה על שיעור ילדים עניים במספרים מבהילים, מעל 837,000 ילדים ובני-נוער שהם ברשימת העוני. אם אנחנו באמת נסתכל על מאמצים, בוודאי, השר הרצוג באמת היה אחד מהשרים המוצלחים בשנים האחרונות, שאכן הוביל כמה וכמה מהפכים בנושא של שיפור המצב. אבל, אדוני היושב-ראש, כנראה המאמצים האלה לא מספיקים. אנחנו לא יכולים לומר שאנחנו כקואליציה עשינו הכול, יותר נכון מספיק, כדי להילחם בדבר הזה, אם אנחנו רואים שהמספרים לא רק נשארים אלא אפילו חוזרים לאחור, אם אנחנו מסתכלים גם על המדדים השונים שהביטוח הלאומי מפרסם על-פיהם מי זה עני, המספרים הם מולנו. לפי הנתונים: אדם בודד, עד 2,143 שקל, הוא נחשב עני. זוג, עד 3,861 שקל, נחשבים עניים. זוג פלוס ילד – 5,116 שקל נחשבים עניים. זוג פלוס שני ילדים – 6,178 שקל נחשבים עניים, וזוג פלוס שלושה ילדים – 7,240. נסתכל על המספרים האלה ונחשוב באופן ריאלי, איך משפחות יכולות להתקיים בתנאים האלה? מדובר פה באנשים שעובדים. לצערנו מדובר באנשים שיש להם כביכול הכנסה כזו או אחרת ועדיין הם נחשבים עניים. אני קורא לשר כחלון, ויש לנו פה שני שרים מכובדים מהממשלה, הוא חייב לקחת על עצמו את המאמץ הזה, כפי שהוא לקח כמה פרויקטים חשובים במשק והוביל מהפך בתחומים שהוא עסק בהם. גם בתחום העוני. אנחנו, לא שייך כרגע אופוזיציה–קואליציה, כולם צריכים להתגייס ולשים את הדברים על סדר-היום בצורה הכי דחופה, כדי שנוכל להסתכל על הפנים של עצמנו במראה ולומר שאנחנו ישנים בלילה, אבל יש משפחות, כנראה, שלא מצליחות אפילו לחיות יום-יום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות תמימות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, לפני כחמש שעות בערך קיבלתי הודעה ממזכ"ל המפלגה שלנו, שהוא תושב הנגב, ובה הוא מודיע שהבולדוזרים של משרד הפנים הורסים בית בכפר שנקרא ביר-הדאג'. הבית הזה שייך למשפחה ענייה מאוד, שלא רק חיה מתחת לקו העוני, אין מלים שיכולות להסביר את מצבה של המשפחה הזו. אי-אפשר להסביר את המצב. ולא רק זה, אחד מילדי המשפחה הזו משותק וזקוק לעזרה שתלויה ברשת החשמל, וכו' וכו'. המשפחה הזו, פשוט מאוד לפני חמש שעות נזרקה לחיק הטבע, במירכאות כפולות ומכופלות. אתם יכולים לדמיין לעצמכם באיזה מצב המשפחה הזו נמצאת עכשיו. על זה נאמר, אתה יכול לשקר ולשקר עוד ולשקר עוד, עד שתאמין שמה שאתה אומר זו האמת לאמיתה. ישראל יכולה להמשיך ולזרות חול בעיני כולם, בעיני הקהילה הבין-לאומית, ולטעון שהיא עושה, היא מיטיבה עם האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. ראש הממשלה יכול גם להמשיך ולטעון בפני הקונגרס ובכל המדינות שהוא מבקר בהן שאין מיעוט בעולם, אין מיעוט בעולם מלבד המיעוט הערבי בישראל, שנהנה ממלוא הזכויות שאפשר לחשוב עליהן. מכובדי השרים, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, המציאות טופחת על הפנים והיא אומרת דברים אחרים לגמרי. הדוגמה שהבאתי היא רק דוגמה קטנה מאוד. אף שדוח העוני 2010 מעלה כי חלה ירידה בממדי תופעת העוני לעומת השנה הקודמת, עדיין כ-20% מהאוכלוסייה ולמעלה משליש מקרב הילדים נחשבים לעניים. אני צריך באמת להפנות את תשומת לבכם לכך שאם מדברים על אוכלוסייה כל כך ענקית שחיה מתחת לקו העוני – כ-1.8 מיליון אזרחים חיים מתחת לקו העוני – זה לא אומר שאלה שנמצאים מעל קו העוני, או קרובים לקו העוני אבל מלמעלה, הם לא פחות מבחינה מספרית מאשר אלה שחיים מתחת לקו העוני. אם נוסיף עוד 2 מיליון שחיים מעל לקו העוני אבל קרובים מאוד לאותו קו, יש לנו כ-4 מיליון אזרחים במדינת ישראל שחיים במצב קטסטרופלי. עדיין, שיעור העוני בישראל הוא פי-שניים לעומת העוני במדינות ה-OECD, זה דבר מעניין מאוד. אפילו שר הרווחה, כבוד היושב-ראש, סירב להתרשם, ובצדק יש להגיד, מהירידה, ואמר כי "למרות הירידה בעוני, התמונה הכללית די עגומה. ברור שהמצב הזה בלתי נסלח וחייב להשתנות ואסור לנו להשלים אתו". זו הודעה מטעמו של שר הרווחה, בשם ממשלת ישראל, שההישג הזה הוא לא הישג שאפשר להתפאר בו. צמצום הפערים, ואני מסיים עכשיו, צמצום הפערים, מאבק בעוני, חלוקה צודקת של המשאבים, שינוי מדיניות המיסוי, שינוי בהסכמי העבודה בצורה שתשים קץ לניצול ולשעבוד בעולם העבודה; השקעה באוכלוסיות החלשות ובראשן האוכלוסייה הערבית, הכרה בכפרים ערבים לא-מוכרים, פיתוח כפרים אלה, אישור תב"ע ביישובים ערביים – כל אלה שהזכרתי הם אמצעים שמחייבים השקעה במחשבה ובתקציבים ובאמצעים. השקעה זו יכולה לשנות את התמונה במגזר הערבי בצורה מכרעת. זהו, אדוני היושב-ראש, זהו צו השעה. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. שלוש דקות. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, השרים, חברי חברי הכנסת, אין עוררין כמובן על הבעיות. השאלה היא מה עושים מבחינת הפתרונות. בכל מה שנוגע לעוני, ישראל בעצם מתמודדת עם הבעיה של עוני לפני קצבאות. המקום הגבוה שישראל נמצאת בו בשיעור העוני הוא בעצם העוני לפני שישראל מתחילה להפעיל את מנגנוני הרווחה שלה. כלומר, יש משהו שהוא בכלל בעייתי בעצם העובדה שהחברה מתנהלת ביחס לשוק העבודה, ביחס לחינוך, ביחס למיומנויות שיש לאנשים כדי לצאת משוק העבודה. ישראל משקיעה הרבה מאוד כסף בקצבאות כדי למתן את זה, ואכן, אחרי קצבאות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <עינת וילף (העצמאות):> אורלי, אני אתך בדברים האלה. אני רק אומרת, מבחינת הנתונים – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חברת הכנסת אבקסיס – – – <עינת וילף (העצמאות):> כולם מדברים על ה-OECD. אני אומרת, ב-OECD אנחנו אכן במצב חמור לפני קצבאות. אחרי קצבאות מצבנו באמצע. הבעיה של מדינת ישראל זה הפער הזה. כי אם מצבנו לפני קצבאות הוא גרוע ואנחנו רק מצליחים לכסות עליו חלקית באמצעות קצבאות, זה אומר שהמענה לא יימצא בכך שניתן יותר ויותר קצבאות. זה מענה בדברים נקודתיים, אבל לאורך זמן זה לא פתרון, כי החברה בישראל לא תוכל לשאת פער הולך וגדל בין מה שקורה לפני לבין מה שקורה אחרי. כלומר, אנחנו נראה קבוצה הולכת וקטנה של אנשים שצריכה בעצם לשאת על עצמה את כל מנגנון הרווחה של מדינת ישראל, וזה משהו שלא יכול להימשך. לכן השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא איך אנחנו דואגים מראש שהמספר לפני קצבאות הוא מספר שיקטן. כאן, אין ברירה, צריך להתייחס לדברים שהם ארוכי טווח ותשתיתיים. בראש ובראשונה – חינוך. העובדה שמדינת ישראל ממשיכה לממן בכספה מערכות חינוך שבוגריהן אינם יכולים להשתתף בשוק העבודה, זה דבר שמנציח את העוני, וכך אנחנו משלמים שלוש פעמים: גם על מערכות החינוך האלה, גם על רווחה וגם באובדן מסים. זה דבר מרכזי אחד. דבר שני, תחרות במשק. המשק שלנו, בגלל היותו משק לא תחרותי, שאין בו תחרות אמיתית, בעצם חונק את הישראלים ומייצר עוני משני הצדדים: גם מפני שהחברות הן לא חברות מתקדמות ונהנות ממשק לא תחרותי, וגם הפריון של העובד הישראלי נמוך, ולכן גם שכרו נמוך יחסית. לכן צריך חברות שפועלות במשק תחרותי כדי שהפריון יהיה גבוה והעובד ירוויח יותר. הדבר השני, בגלל חוסר התחרות גם המחירים גבוהים יותר. אז יש פה תנועת מספריים, גם הפריון נמוך והשכר כתוצאה מזה נמוך יותר, וגם העלות של המוצרים הרבה יותר גבוהה, ואז גם בצד הזה משלמים יותר. לכן, לאורך זמן, ישראל כיום מתמודדת עם העוני באמצעות קצבאות. זה לא פתרון ארוך-טווח. פתרון ארוך-טווח מצוי בחינוך לחיי עבודה ובשוק תחרותי שמעלה את הפריון של העובד הישראלי ומוריד את יוקר המחיה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> החינוך הוא חשוב, אבל יש עשרות אלפי אזרחים שרוצים לעבוד ולא נותנים להם לעבוד. <עינת וילף (העצמאות):> זה קשור להיותו של המשק הישראלי משק סגור, אתה צודק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חברת הכנסת וילף, החינוך הוא חשוב אבל אי-אפשר לזרוק את זה לחלל. יש 13,000 אזרחים ואזרחיות ערבים המחזיקים ביד בתואר .B.Ed, מורים ומורות, ומחכים לעבודה. יש עוד 21,742 אקדמאים ערבים, רוצים לעבוד. לא צריך לחנך אותם לעבוד, הם מוכנים לעבוד ולא נותנים להם לעבוד. <עינת וילף (העצמאות):> אתה צודק לחלוטין, וזה קשור להיותו של המשק הישראלי משק חסום וסגור בפני הרבה מאוד גורמים שאינם מחוברים למוקדי הכוח. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה מדיניות ממשלה, זה לא חינוך. <עינת וילף (העצמאות):> לא, אני מפרידה את הנושא. זה דברים ארוכי-טווח, מבניים תשתיתיים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זאת מדיניות ממשלה. <עינת וילף (העצמאות):> זה לא מדיניות ממשלה. אדרבה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל זה לא חינוך, זה בטוח. <עינת וילף (העצמאות):> אני אומרת, שני הדברים צריכים להיעשות במקביל. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לגברתי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אחרונת הדוברים, בבקשה. עכשיו תוכלי לענות לחברת הכנסת עינת וילף, חברת הקואליציה שלך, בתורך ובזכות. בבקשה. שלוש דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית אני חייבת להגיד שכאשר הדוח מתפרסם, אנחנו מסתכלים עליו ואנחנו רואים תוצאה אמיתית. אם אנחנו שמים לב, לאורך שנים, כבר משנת 2003 קוצצו הקצבאות בצורה מאוד משמעותית. אני חייבת לציין פה מחקר די מקיף שעשו שני פרופסורים. אחד מהם – ד"ר דלאל, ואת השם השני אינני זוכרת בדיוק, אני מאמינה שבסוף אני אזכור. הם מעירים שם על כך שלפעמים הקצבאות עוזרות לאנשים להחזיק את הראש טיפה מעל המים. מצד שני, עשו בדיקה בציבור הרחב – האם הם חושבים שאנשים הם עניים באשמתם. רוב הציבור אומר: לא, האנשים הם לא עניים מפני שיש להם אשם תורם; לא, מפני שהמציאות היא כזאת. בעיקר אם אנחנו מסתכלים על דוח העוני האחרון: שני ההורים עובדים והם והילדים שלהם מתחת לקו העוני. פעם עבודה היתה בעצם סממן, או תרופה לצאת מהעוני. אבל העבודה היום היא לא עבודה עם אופק תעסוקתי, היא לא עבודה שבאמת מתגמלת את העובד כמו שצריך. כאשר אנחנו מדברים על עובדי קבלן ועל המשרות החלשות ועל העובדים המוחלשים במשק, אנחנו רואים הרבה פעמים שאותם אנשים הם אלה שעושים את העבודה הקשה ביותר עם התגמול הנמוך ביותר. כשאת דיברת על התוצר ועל היכולת באמת לשווק אותו, ניסיתי לחשוב ואמרתי: אין פה ביטחון שהכסף יגיע לאותם עובדים, בטח לא החלשים שביניהם, כי כשאתה מסתכל על השכר של הבכירים באותן חברות אתה מסתכל על פערים מדהימים, שקשה לתפוס. אז המנכ"ל, במקום להרוויח – היו פה היום ציטוטים כמה מרוויחים מנכ"לים של כל מיני חברות. אנחנו מדברים על מיליונים בחודש, מיליונים בחודש, כאשר רוב העובדים מקבלים שכר מינימום, וגם לא כל התנאים הסוציאליים שלהם נמצאים. לכן גם כאשר, נגיד, החברה מאוד תצליח, מי שישופה פה בעיקר זה אותם מנכ"לים. העובדים החלשים ימשיכו לקבל את 24 השקלים לשעה במקרה הטוב. הדוח כיום בא על רקע המחאה החברתית שפקדה את מדינת ישראל. שם באמת היה איחוד של כוחות בין מרכז ופריפריה, וכולם באו בדרישה לתקן את המצב החברתי. אני חייבת להגיד שעברנו דרך ארוכה בשנה האחרונה, וישראל אומרת: אנחנו מצליחים להינצל מהמיתון, להחזיק את הראש מעל המים, חלה התאוששות מסוימת במשק. היום שמעתי שמחירי הדירות יורדים. רמת החיים, הם אומרים, עולה, ואף ניכרת ירידה באבטלה. אבל עדיין, על אף כל הצמיחה, ההתאוששות, המצב הסוציו-אקונומי בישראל נתון במשבר קשה. לצד אותה התאוששות, דוח ממדי העוני שפורסם בשבוע שעבר חושף בפנינו תמונת מצב קשה ביותר: כל ילד שלישי בישראל הוא ילד עני. כאשר אנחנו נכנסים לכיתות – ציינת בצדק את העניין של החינוך. נגיד, כיתה היום היא 30 תלמידים בערך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> איזה 30? יש היום כיתות של 40 תלמידים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הממוצע הוא 24–25. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רוב הכיתות היום, אני כך חושבת. הממוצע – בסדר. תחשבו על כך ש-30% הם עניים. החברים של הילדים שלכם לספסל הלימודים, יכול להיות שכשהם מגיעים הביתה אין להם ארוחה חמה. יכול שאין להם כסף לקנות תלבושת, יכול להיות שהם ממחזרים בגדים של האחים שלהם גם אם הם קצרים, ולפעמים נעליים וכדומה. זה בסדר, עם זה עוד אפשר להסתדר. אבל כאשר הילדים שלכם מגיעים, גם עם הארוחה השווה, עם הבגד עם המותג וכדומה, החברים שלהם – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה את מציעה לממשלה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מציעה דבר כזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה את מציעה לממשלה לעשות? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני לא באתי רק לייצג את ממדי העוני. אני חושבת, כמו שאמר פה שר הרווחה לשעבר יצחק הרצוג, אני חושבת שבכל אחד מאותם דיונים שהיו פה מהרגע שאני נכנסתי, אני הייתי כאן. גם אתה היית כאן בכל הדיונים. כל הזמן אנחנו באנו והצגנו, וגם חבר הכנסת אילן גילאון, אני חייבת להגיד שגם חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אבל אלה פחות או יותר אותם פרצופים שהיו פה קודם. תראה, אני לא מכירה דרך אחרת לפתור ולצמצם פערים פרט לאפליה מתקנת. כשאני מדברת על אפליה מתקנת, מדינת ישראל יודעת לעשות את זה ויודעת לעשות את זה טוב. כאשר שמו לב במשרד הבריאות שאנחנו בקטסטרופה מאוד גדולה, כאשר הפריפריה התרוקנה בשנים האחרונות שלה מכל הנכסים – כשאני אומרת "נכסים" אני מדברת גם על נכסים אנושיים וגם על נכסים אחרים – ידעו לעשות בהסכם השכר האחרון, שיש עליו – אני חייבת להגיד שרוב אלה שמוחים הם באמת מהמרכז. אבל כאשר היא פתחה את העניין הזה של ההסכם נתנו העדפות ותמריצים לפריפריה. בפעם הראשונה מזה כמה עשורים פתאום יש ביקוש של מתמחים לעבור לפריפריה. אומר מנכ"ל "שירותי בריאות כללית": חבר'ה, תעצרו את זה, אנשים מבקשים לעבור מהמרכז לפריפריה. זה מבורך, זה נכון וכך צריך להיות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> צריך לפתוח ולבדוק איפה הן נקודות החולשה של מדינת ישראל. לעשות מסים דיפרנציאליים. דיברתי על כך היום גם בשאילתא לשר התשתיות הלאומיות, השר לנדאו, והוא הבטיח שגם בחשמל ההמלצה שלו תהיה שזה יהיה דיפרנציאלי לפי מדרגות. כי כשאתה עני אין לך היכולת לשלם, לא על החשמל, כמו כל אחד אחר. בעיקר כשאנחנו מדברים על התנאים המינימליים לחיות. אפשר לעשות את זה בחשמל, אפשר לעשות את זה במים. עשינו את זה ברפואה, אנחנו יכולים לעשות את זה בחינוך ובתחומים אחרים – להפנות את המשאבים שיש למדינה למי שזקוק להם ביותר. כן, וקצבאות לפעמים זאת גם דרך לעלות מעל לקו העוני, כי אם למעלה מ-50% מכלל העובדים במשק הם עניים צריך להשלים את זה באיזו צורה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. השרה תשיב למציעי ההצעות לסדר-היום. בבקשה. לתומי חשבתי שחברת כנסת מהאופוזיציה מדברת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני עקבית. <אילן גילאון (מרצ):> – – – יש לה אישור מיוחד. <יצחק הרצוג (העבודה):> צירפתי אותה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן, צירפת אותה? בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בעניין הזה כולנו ענייניים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שניים ממפלגת העבודה – אחד בתפקיד יושב-ראש הכנסת, אז אני רושמת לפני, חבר הכנסת הרצוג, לשעבר שר הרווחה, שכשיש שניים מחברי הכנסת של העבודה זה לא סיבה למסיבה, חגיגה מי יודע מה, בטח לא סיבה מי יודע מה טובה לתקוף את הליכוד, מפלגת השלטון – שעד זה לא מכבר היית חבר מכובד, ישבת אפילו לשמאלי, במשך כשנתיים. <יצחק הרצוג (העבודה):> זה היה נחמד. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> היה נחמד מאוד, אני מודה, אבל ההתקפה הזאת קצת זייפה לי באוזן. אז טוב, אחרי שיושבת-ראש האופוזיציה קודם מנעה מאתנו את המבוכה בכך שהיא כמעט איימה עלינו לשיר כאן – אז אני רגישה לזיופים. אוקיי, בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אני משיבה בשמו של שר הרווחה משה כחלון, שלא נמצא בארץ, ואני כשרה תורנית קוראת למעשה את תגובתו של שר הרווחה כפי שהוא ביקש ממני להשיב בשמו. לכן, זו תשובתו, שכמובן מקובלת עלי, אבל צריך להבין שזו תשובתו של שר הרווחה, כי יש פה נקודות שהוא ביקש ממני ממש להעביר לכנסת בשמו, ואני חושבת שהן נקודות מאוד חשובות. ראשית, כפי שנאמר כאן קודם – אמרה כאן קודם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – השיפור שנרשם בדוח ממדי העוני של הביטוח הלאומי השנה הוא אומנם לכאורה שיפור קטן, אבל הוא בכל זאת שיפור. אנחנו, שמודדים כל דבר וכל הרעה או כל איזה אחוז או רבע אחוז של ירידה בכל דבר, תמיד בעיניים ביקורתיות, צריכים גם להגיד מלה טובה, וגם לחבר הכנסת הרצוג, שהיה שר הרווחה בתקופה שבה נמדדו הנתונים לדוח הזה, על עבודה חשובה שנעשתה על-ידו. צריך לברך על אותו תיקון קטן מדי, אבל בכל זאת תיקון שנעשה, ושיפור שאנחנו רואים בנתונים. בוא נאמר שזה מעורר תקווה להמשך ירידה בממדי העוני והאי-שוויון. כמובן, כדי שהירידה הזאת לא תהיה בת-חלוף וכדי שהיא תבטא התחלה של מגמה חיובית, שר הרווחה משה כחלון יבקש מראש הממשלה לקיים דיון נוסף בתוך פרק זמן סביר, שבו השר עומד להציג תוכנית למיגור העוני ולצמצום האי-שוויון במדינת ישראל. הדיון הזה יהווה המשך טבעי לדיון במסקנות ועדת-טרכטנברג בעקבות המחאה החברתית. שר הרווחה חוזר ומדגיש שהמלצות דוח-טרכטנברג מהוות התחלה של תהליך שנועד לצמצם פערים חברתיים וכלכליים שהגיעו לממדים גבוהים, הן מבחינה היסטורית והן בהשוואה בין-לאומית. אין חולק על כך שממדי העוני והפערים הכלכליים והחברתיים הם באמת בממדים גדולים, ולא כך אנחנו רוצים לראות את פניה של מדינת ישראל. שר הרווחה יציע לממשלה לגבות את ההמלצות של ועדת-טרכטנברג בצעדים נוספים אשר יחזקו את האוכלוסיות במצוקה. הוא יציע להציב יעדים אופרטיביים לצמצום המצוקה הכלכלית, ושהיעדים הללו ילוו באמצעים ובמשאבים, שאחד המרכזיים בהם יהיה לחזק ולשקם את רשת הביטחון הסוציאלי, תוך חיזוק סיכויי התעסוקה של מי שמתקשה להשתלב בעבודה. שר הרווחה יציע גם כי היעדים יוגדרו במונחים של סוגי ההכנסות: הכנסות כספיות וגם הטבות שוות-ערך לכסף – הכנסות בעין – כך שצעדי מדיניות שניתנו כהטבות בעין יתבטאו במדדים החברתיים של הממשלה. מערכת היעדים תכלול הן יעד מפורש לצמצום תחולת העוני וחומרתו וגם יעד לצמצום האי-שוויון על-פי הממדים המקובלים. השר ימליץ לממשלה לאמץ גם יעד להגבלת פערי שכר במגזר הציבורי וכן בארגונים הנתמכים על-ידי תקציב המדינה, כך שיופסק המצב שבו השכר הגבוה ביותר בארגון עומד ביחס מאוד לא הולם לשכר הנמוך ביותר בארגון; כאמור, בארגונים שנתמכים על-ידי המדינה, כמובן גם בשירות המדינה. השר רשם לפניו את הנתונים הקשים במיוחד לגבי קבוצות אוכלוסייה שונות, כגון משפחות גדולות, משפחות ערביות, משפחות חד-הוריות, וכן את הרעת מצבן של משפחות צעירות. השר יורה לצוות המקצועי בביטוח הלאומי, במשרד הרווחה ובקרב גורמים נוספים להציע פתרונות הולמים לתיקון המצב. כן למד השר מדוח העוני של הביטוח הלאומי שיהיה צורך להפנות תשומת לב מיוחדת למצב הכלכלי-חברתי בירושלים, בצפון ובדרום, אזורים שבהם המצוקה הכלכלית הגיעה לממדים מדאיגים ביותר. שר הרווחה הנחה את הצוותים המקצועיים של הביטוח הלאומי ושל משרד הרווחה לשקול הצעות נוספות על אלה שהוצעו על-ידי ועדת-טרכטנברג, תוך שימוש במגוון כלים במטרה להגדיל את המקורות לתיעול ולחיזוק יכולת ההשתכרות של אוכלוסיות מודרות משוק העבודה – קודם הזכרתם את הדברים כאן, חברת הכנסת וילף – ולחיזוק מערכת הביטחון הסוציאלית. הממשלה תוודא שהחלטות שהיא כבר קיבלה בנוגע להרחבת תוכנית מענק הכנסה – מס הכנסה שלילי, כמובן, מה שנקרא בלשון הפופולרית יותר מס הכנסה שלילי – יבוצעו במהלך 2012 במלואן ובכל הארץ. שר הרווחה מודע לגידול המתמשך של אוכלוסיית העניים העובדים ויציע לממשלה דרכים נוספות על אלה שכבר ננקטות שמותאמות לאוכלוסיות האלה, כגון שיפור תנאי העסקתם, הגברת האכיפה של חוקי העבודה וכדומה. כמובן, זו תהיה אשליה לחשוב שניתן לפתור את בעיית העוני אך ורק בהעצמת יכולת ההשתכרות בשוק העבודה של מי שאינו משולב בשוק עבודה. נדמה לי שגם על זה דיברת קודם, חברת הכנסת לוי אבקסיס. תמיד תיוותר קבוצה של אנשים ומשפחות שזקוקים לתמיכה של רשת הביטחון האחרונה, זמנית או קבועה. דוח העוני מלמד אותנו על תחולת עוני של כ-70% וחומרת עוני בהיקפים עצומים של הקבוצה הזאת. לכן אחת המשימות של התוכנית למאבק בעוני תהיה לבדוק את מצב רשת הביטחון הסוציאלי, בייחוד זו של הבטחת הכנסה. ניתוח מצב הקצבאות להבטחת הכנסה למשפחות שראשן בגיל העבודה מגלה שמאז תחילת שנות האלפיים המערכת הזאת אינה מתפקדת עוד ברמה סבירה כרשת ביטחון אחרונה של משפחות נזקקות. מסקנות דוח העוני מצביעות על הצורך בהגדלה ניכרת בקצבאות למשפחות גדולות שבהן הפער בין הוצאות המחיה המינימליות לבין הקצבאות הגיע לרמה נמוכה מדי. כאמור, קראתי את הדברים בשם שר הרווחה. אדוני היושב-ראש, אני מציעה מה שחברי הכנסת מציעים. רוצים לקיים דיון בוועדת הרווחה – בהחלט מקובל עלי. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. ובכן, נשאל את המציעים: חבר הכנסת מגלי והבה, מה אתה מציע? <מגלי והבה (קדימה):> ועדת הכספים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ועדת הכספים. חבר הכנסת גילאון? <אילן גילאון (מרצ):> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> רווחה. אז כבר יש לנו דרישה מוועדת הכנסת שתכריע. כמובן, אתם מקבלים את ההצעה ללכת לוועדה. <קריאות:> כן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אז מי שמצביע, מצביע בעד ועדה. <אילן גילאון (מרצ):> הוא יכול ללכת לוועדת-טרכטנברג ישר. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> ועדת-ששינסקי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. בעד – זה לוועדה. אחרי זה ועדת הכנסת תכריע איזו ועדה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תשעה בעד, נגד ונמנעים – אין. הנושא עובר לדיון בוועדה שתקבע ועדת הכנסת. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <מחסור בעובדים זרים לענף הבנייה> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: מחסור בעובדים זרים לענף הבנייה – הצעות לסדר-היום שמספרן 6542, 6548, 6595 ו-6608. ראשונת המציעים, חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> השרה עונה. <מירי רגב (הליכוד):> השרה עונה, לא שר הפנים עונה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, הוא פחד ממך. בבקשה. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. <מירי רגב (הליכוד):> – – אנו עומדים בפתחה של סופה. קודם כול, אני חייבת לציין שצר לי ששר הפנים איננו פה כדי להתייחס לנושא הכאוב והחמור הזה. אני חושבת שנכון היה שהוא יהיה פה ויתייחס לסוגיה כל כך כואבת, ויושב-ראש הסיעה, אני חושבת שכדאי שתעביר את זה בנושא העובדים הזרים. אנחנו עומדים בפתחה של סופה. בחודש יולי החליטה ממשלת ישראל להביא – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> השרה מאוד מכובדת ויש לי הכבוד וההערכה אליה. ובכל זאת אני חושבת ששר הפנים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> אין לי ספק בזה, אבל אני חושבת ששר הפנים היה צריך להיות פה. יש כאן תופעה קשה, ואני חושבת ששר הפנים היה צריך לשבת, להקשיב ולתת תשובה לנושא הזה, שנוכל גם להתווכח אתו ולשאול שאלות נוספות, מה שלא מתאפשר לנו כשהוא לא נמצא פה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> את זה תעלי בהנהלת הקואליציה. <מירי רגב (הליכוד):> אני אעלה בהנהלת הקואליציה, רעיון לא רע. תודה לך, כבוד היושב-ראש. בחודש יולי האחרון החליטה ממשלת ישראל להביא 8,000 עובדים זרים לענף הבנייה, כדי להאיץ את הבנייה ולהילחם בעליית מחירי הדיור, אבל רשות ההגירה במשרד הפנים החליטה לסכל את החלטת הממשלה. עד היום לא הגיעו העובדים לבניין, מפני שרשות ההגירה לא נותנת להביא אותם. אבל מה היא כן עושה במקומם? זה לא יאומן כי יסופר. ביום רביעי האחרון צפינו כולנו בכתבה הקשה, שבה הגיש עובד זר מסרי-לנקה תביעה נגד מדינת ישראל, ובה הוא דורש ממדינת ישראל להחזיר לו את העמלה המופרזת ששילם, בסך 2,500 דולר, עבור הזכות לעבוד בישראל שישה חודשים. כן, רבותי, רשות ההגירה במשרד הפנים הפכה את מדינת ישראל לקבלן כוח-אדם. חברות כוח-אדם בחו"ל נהגו לגבות מעובדים עמלה בגובה של משכורת חודש אחד לכל שנת עבודה. קמה מדינת ישראל והזדעקה נגד גביית העמלה, אמרה שזה שחיתות, וכדי למגר את התופעה החליט משרד הפנים שהוא יביא את העובדים בעצמו, ללא תיווך חברות כוח-אדם, ומה התוצאה? משרד הפנים ייבא לכאן 300 עובדים מסרי-לנקה, ומתברר שאותם עובדים שילמו עמלה הרבה יותר גבוהה מאשר קודם. במקום עמלה של חודש אחד, שילמו עמלה של שישה חודשים, זאת בלי מעורבות של חברות כוח-אדם, אלא רק שתי ממשלות, ממשלת ישראל וממשלת סרי-לנקה. ואני אומרת: אנחנו צריכים לפקח, אנחנו צריכים להדק את הפיקוח על חברות כוח-אדם, אנחנו צריכים לקבוע את המדיניות, אבל אנחנו לא צריכים להיות הגוף שעוסק בחברות ובייבוא של כוח-אדם. אומרים לי כי העובדים שגויסו נבחרו בקפידה, זאת בניגוד לכל חוות דעת מקצועית – עובדה שהם לא נמצאים ולא בונים. אם הם היו מביאים עובדים זרים מיומנים בתחום הבנייה, היינו מצליחים לבנות מהר יותר וזול יותר, אבל השיטה של רשות ההגירה לא ברורה ולא מובנת; ואני יודעת, כבוד היושב-ראש של סיעת ש"ס, שאתם כל כך רגישים חברתית, שאתם יודעים שכשקילו עגבניות עולה 10 שקלים, אחת הסיבות היא שאין ידיים של עובדים זרים. ובית של שלושה חדרים עולה 1.5 מיליון שקלים, ואחת הסיבות היא שאין כוח-אדם שיכול לבוא ולעבוד בנושאים האלה. וחבל מאוד שהשיטה, שיש לה ריח לא טוב, שאני מקווה שהיא נעשית באמת בתום לב, זאת השיטה שבה פועל משרד הפנים. אני מצפה, ואני יודעת ששר הפנים, אני מכבדת אותו ואת יושרו, שהוא יעשה הכול כדי לעצור את האיוולת הזאת. משרד ההגירה צריך לקבוע את המדיניות והכללים והאכיפה, ואת העובדים המקצועיים לחקלאות, לבנייה ולסיעוד צריכות להביא חברות כוח-אדם, שהן מיומנות וזה תפקידן ביום-יום. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כשאת אומרת "בתום לב", את מדברת ברצינות? <מירי רגב (הליכוד):> כן, אני, ודאי שאני לא בית-המשפט ואני לא שופטת – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – ואני בטוחה שדברים נעשים בתום לב, רק שאני חושבת שהמצב כפי שהוא היום, שאין לנו עובדים זרים ושמביאים עובדים זרים רק ממדינה אחת, עובדים שהם לא מקצועיים בתחום הבנייה, מרמז על משהו לא תקין. וכאחת שמכירה את שר הפנים, שפועל כדי שהכללים והנורמות יהיו ראויים, אני מצפה שהנושא הזה יתוקן לאלתר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש החלטת ממשלה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. יש לי ספק רב לגבי תום הלב. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לזכותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בעיירה חלם היה סדר, היה תיאום בין אגפיה השונים של העירייה. וכשהחליטו גם בעיירה חלם שצריך לבנות בית-חולים ליד הגשר, שנשבר או שקרס, תוך תקופה קצרה ממש היה בית-חולים. לא היו מספיק עובדים בעיירת חלם. מה לעשות? ייבאו עובדים זרים, הביאו מחוץ-לארץ, אבל תוך תקופה קצרה ידעו מה המטרה. המטרה היא אומנם מטרה לא הגיונית, לבנות את בית-החולים ליד הגשר שקרס, אבל בנו. במדינת ישראל יש מחסור אדיר בדירות, עשרות אלפי דירות חסרות. עושים מאמצים מאין כמוהם כדי להשלים את הפערים: חוק הווד"לים, רפורמה בחוק התכנון והבנייה, יש השתתפות ותמריצים לקבלנים, הגדלת ההשתתפות של המדינה בפיתוח; אנחנו עדים לכך, מצהירים שהם משחררים חסמים; אנחנו התבשרנו על ההקלות ועל ההחמרות במס רכישה כדי לתמרץ את אלה שיש להם כמה דירות ולהקל על כאלה שרוצים לקנות את הדירה הראשונה; מעלים את הריבית כדי שאנשים לא יספסרו בדירות. פעולות רבות. תנאים של ההלוואה משנים, מעשים שלמים, פעולות שונות, הכול כדי שיהיו דירות. נותנים אפילו היתר לפצל דירות, הכול עושים כדי שיהיו יותר דירות, משווקים עשרות אלפי יחידות דיור. ועכשיו, מי בונה אותן? כשמגיעים לבנות, אין מי שיבנה. אנחנו מכירים את הבעיה של עובדים זרים. את כל נושא העובדים הזרים – אנחנו צריכים לעשות אותו בשום שכל, צריכים לראות שהמכסה – לא לשחרר את הרצועה, צריך לעקוב אחרי העבודה שלהם, וזה שהם נמצאים בארץ, שלא יימשך הרבה זמן, לעשות עליהם ביקורת, פיקוח, לשנות, רוטציות בין העובדים. צריך להילחם באמת בנושא של עובדים זרים, צריכות להיות מכסות שהן סבירות, לראות שלא ילכו לענפים אחרים. אבל מה עושים? מביאים מתאילנד או ממדינה אחרת עובדים שלא בנויים לעבודה של בניין. לא רק זו אף זו, 70% מהמכסות קוצצו בשנים האחרונות. אנחנו היום אוחזים – מה שהיה לפני כמה שנים 20,000 מכסות, היום אנחנו נמצאים במכסה של 6,000–7,000 עובדים. אלה לא יוכלו לבנות 20,000, לא 30,000 וגם לא 10,000 יחידות דיור. מה התוצאה של זה? קודם כול, המחירים יעלו שוב. כל הפעולות שאנחנו עושים כדי גם לשחרר את הדירות – אין מי שיבנה אותן, וגם להוזיל את מחירי הדירות – הן מתייקרות כי אין עובדים. ממילא כל התהליך של האשראי ושל העובדים עצמם הוא תהליך יותר יקר. אבל אנחנו ניסינו הכול, וניסו לתמרץ את האנשים בארץ כדי שיעבדו בבניין. אין רצון כזה. אנשים לא רואים היום שאחד שעובד בבניין זה נקרא בניית הארץ. הוא אומר: אולי אני עובד בשביל הקבלנים. ניסו לתמרץ אותם ולתת להם שכר יותר גבוה, ולא הועלנו. משלא הועילו, צריך באמת לראות איך אנחנו פותרים את הבעיה. הפתרון שנראה לעין – ואף אחד לא אמר שיש פתרון אחר – זה לייבא עובדים זרים ולאפשר להביא עובדים זרים, ואת זה לא עושים. או שמביאים עובדים שלא מתאימים, או שמקצצים את המכסות של העובדים. ואנחנו נמצאים היום במצב כזה שגם לא יוכלו לבנות – כל עשרות אלפי המגרשים, כדי לאפשר בנייה של עשרות אלפי דירות, לא יוכלו לממש אותם. היום בנייה, שבעבר נמשכה שנה וחצי, שנתיים, היום – קבלנים אומרים, למעלה משלוש שנים לבנייה של דירה אחת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> משפט אחרון. מה שמתברר, שהמדינה הזאת – זרוע אחת לא יודעת ולא מתואמת עם הזרוע השנייה. אנחנו צריכים לקבוע, ואנחנו צריכים עוד פעם, שוב, להגיד באופן ברור, שיעשו איזו רשות שתחליט, תקבע מראש, כמה עובדים זרים צריכים לענף הבנייה. משרד השיכון צריך להוביל את התהליך, את הבקשה הזאת, ומה שנשאר לרשות ההגירה זה באמת לעקוב אחרי ההתנהלות שלהם, הייבוא שלהם לארץ, השהות שלהם בארץ, ואחרי זה החזרה שלהם מהארץ. אבל לא יכול להיות שהמכסות ייקבעו על-ידי משרד הפנים לבד, בלי שיהיה שום סנכרון, שום התאמה עם זרוע אחרת של המדינה. אנחנו צריכים לראות שיהיה אפשר לבנות ולבנות ולבנות, ולא המצב היום, שכל מה שאנחנו עושים, הכול, הכול ממש לא יוכל להיות מיושם. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. שרת התרבות והספורט תשיב במקום שר הפנים. בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אם כן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני התבקשתי להשיב במקום שר הפנים על ההצעה לסדר-היום בנושא מחסור בעובדים זרים לענף הבנייה. החלטת הממשלה מס' 3453, מיום 10 ביולי 2011, אשר אישרה תוספת עובדים זרים לענף הבניין, קבעה שיש להביא אותם עובדים לישראל רק באמצעות הסכמים בילטרליים עם מדינות המוצא של העובדים הזרים. ההחלטה קבעה גם כי פרטי ההסכמים הבילטרליים ייקבעו על-ידי צוות בין-משרדי, שהוקם על-פי אותה החלטה, וזאת במטרה למנוע עושק העובדים הזרים במסגרת גיוסם לעבודה בישראל. עוד קבעה ההחלטה כי יש להאריך את שהותם בישראל של אלפי העובדים הזרים לענף הבניין הנמצאים כבר במדינה, על מנת שאלו יוכלו להמשיך ולעבוד בענף. מאז ההחלטה האמורה פעלה רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים להסדיר את מעמדם ולהאריך את שהותם של אלפי העובדים הזרים בענף הבניין שנמצאים כבר בארץ. במקביל, הצוות הבין-משרדי שהוקם לפי ההחלטה, ניהל משא-ומתן מואץ מול ממשלות בולגריה ורומניה על מנת להסדיר את אופן גיוס עובדי הבניין הזרים הנוספים, כדי שיגיעו למדינה בצורה מהירה ושקופה. הערכת הצוות הבין-משרדי, כפי שנמסרה לשר הפנים, היא כי טיוטות ההסכמים מול מדינות אלה – בולגריה ורומניה, כאמור – יובאו לאישור הגורמים הרלוונטיים בשבועות הקרובים, וכי הליך גיוס העובדים הנוספים בהתאם להסדרים אלה יתחיל בתקופה הקרובה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. מה מציעה השרה, בבקשה? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> סליחה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה את מציעה? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא יודעת, אין לי פה איזו הצעה. אפשר להעביר – – – <מירי רגב (הליכוד):> ועדת הכלכלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> להעביר לוועדה? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אפשר להעביר לוועדה, כן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה מציעים המציעים, איזו ועדה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> פנים. <מירי רגב (הליכוד):> ועדת כלכלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כלכלה. ועדת הפנים. ובכן, אנחנו מצביעים. מי שבעד ועדה – – – <מירי רגב (הליכוד):> סליחה, מה זה קשור לוועדת הפנים? ועדת – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה משרד הפנים – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כי ברשות ההגירה מטפל משרד הפנים. <מירי רגב (הליכוד):> ברור. אתה רוצה שגם הרשות השופטת, גם המבצעת וגם המחוקקת יהיו באותה ועדה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו מצביעים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זו הממשלה שלך, לא של שר הפנים, מה את רוצה? מירי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו מצביעים, בבקשה. בעד – לוועדה, נגד – הסרה, וועדת הכנסת תכריע בין ועדת הפנים לוועדת הכלכלה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 4, נגד, נמנעים – אין. הנושא עובר לדיון בוועדה שתכריע לגביה ועדת הכנסת. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <סגירת תחנת הרדיו "כל השלום"> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ובכן הצעות לסדר-היום מס' 6575, 6577, 6592 ו-6609: סגירת תחנת הרדיו "כל השלום". חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> מה, אני לבד? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שלוש דקות, בבקשה, לרשותך. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חבר הכנסת מיכאלי, רק אנחנו פה. לפני כמה ימים הוזמן – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> שומרים על הגחלת. <זהבה גלאון (מרצ):> לפני כמה ימים הוזמן חברי חבר הכנסת לשעבר מוסי רז, מנהל שותף בתחנת הרדיו "כל השלום", לחקירת משטרה, ונאמר לו שהוא צריך לסגור לאלתר את תחנת הרדיו שפועלת כבר שבע שנים, ואם לא, המשטרה – אם הוא לא ישתיק את השידורים, אם הוא לא יסגור את התחנה, הוא ייעצר לאלתר ויוצא נגדו צו לתפיסה והחרמה של כל ציוד אולפן ההקלטות של התחנה, שנמצא במזרח-ירושלים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שאני רואה בזה, בסגירת תחנת הרדיו "כל השלום", עוד צעד בהתנכלות הפוליטית לארגוני החברה האזרחית, לארגוני השמאל, לארגוני השלום; חלק ממסע הרדיפה נגד הארגונים וחלק ממסע ההשתקה וסתימת הפיות לכל עמדה שבעצם מבקשת לדבר על דו-קיום, על שלום, עדיין – על האמונה בחזון שתי המדינות. אני לא מבינה למה סגרו את התחנה. הרי מדובר בתחנה שהפעילות שלה גלויה, ראשיה נפגשו במשך השנים עם שרי התקשורת והגורמים הרגולטוריים באופן די שוטף. ואז מתערב חבר הכנסת דני דנון, דני מקארתי דנון, ופועל לסגירת התחנה. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. הטענה נגד חבר הכנסת לשעבר רז היתה שהתחנה משדרת בעברית לקהל דוברי עברית, ואז בעצם מדובר בתחנה ישראלית, וככה עוקפים את החוק; כי על-פי הסכמי אוסלו, אדוני, מי שצריכה לתת את האישור לתדר של התחנה זו הרשות הפלסטינית, ובוודאי ישראל לא צריכה להתערב. אם יש איזו בעיה, אז זו בעיה בין הרשות הפלסטינית למדינת ישראל, ובטח לא הבעיה של רדיו "כל השלום". אדוני היושב-ראש, אני נזעקת לא רק כי מדובר בחברים טובים שלי ולא רק כי מדובר באג'נדה שאני מאמינה בה, ששידורים, תחנה כזו לקהל פלסטיני ולקהל ישראלי במקביל יש לה ערך חינוכי, יש לה ערך לשבירת חומות, יש לה ערך לקידום תהליך השלום – שכמו ששמענו קודם את ראש הממשלה, לא מאמין, ומעדיף להמשיך ולדשדש בסרבנות המדינית שלו. אבל זה עוד צעד, אדוני, במסגרת ההשתקה, במסגרת סתימת הפיות, במסגרת הרדיפה נגד כל מי שמעז לקרוא תיגר על השלטון, נגד כל מי שמבקר את הממשלה הזו. אני רוצה לומר, אני לא יודעת מה תענה השרה בשם שר התקשורת, אבל אני לא מוכנה לקבל טיעונים פרוצדורליים. מה שחשוב כאן זה הטיעונים המהותיים, והטיעון המהותי הוא שאנחנו בדרך להפיכתה של מדינת ישראל לרפובליקת בננות, מדינה שסוגרת כל ערוץ תקשורת. זה התחיל ברשות השידור, זה עבר לערוץ-10, חוק סתימת הפיות, ועכשיו תחנת רדיו "כל השלום". <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת מוזס, גברתי השרה, אין ספק שמדובר בתחנה שהמסר שלה הוא מסר של שלום, של פיוס, של מסר אנושי. ואולי זה ערך מאיים על אנשים כמו חבר הכנסת דני מקארתי דנון, כפי שקוראת לו חברת הכנסת גלאון, ואני מסכים אתך. מה נאבד לו שם, לדני דנון? <זהבה גלאון (מרצ):> מעניין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מעניין. תחנה דו-לשונית שמשדרת גם בעברית, גם בערבית. יש קריינים, גם ישראלים גם פלסטינים. וזה מה שמטריד את מנוחתו של המחוקק, נציג הליכוד החדש. נדמה לי שבזמנו אנשים כמו חבר הכנסת דני דנון עשו הכול כדי להכשיר את השרץ המסית שנקרא ערוץ-7. וכל המדינה עמדה על הרגליים האחוריות והכשירה את השרץ הזה. אכן, צדקה חברת הכנסת זהבה גלאון, התדר חייב להיות מאושר על-ידי הרש"פ, על-ידי הרשות הפלסטינית, ולא על-ידי ממשלת ישראל. ולכן אני לא מצליח להבין את ההחלטה הזאת של משרד התקשורת. יכול להיות שזה משתלב באווירה הקשה של חוקי ההשתקה, החוקים הדרקוניים שמתייחסים אל העיתונות כאל איום ממשי שיש לסכל אותו, יש להצר את צעדיו ולהשיל, או להטיל עונשים כבדים, כבדים מנשוא לחלק מאמצעי התקשורת, כדי למנוע עיתונות אמיתית, נושכת, ביקורתית. אני חושב שהנאום של ראש הממשלה היום התייחס לכך, חיזק את מה שאנחנו אומרים, את החששות שלנו כלפי המרחב ההולך וצר של זכות הציבור לדעת והזכות לחופש הביטוי, ובעיקר הזכות של תחנת "כל השלום" להמשיך לשדר אחווה, שלום וזכויות אדם. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. אני ממש מופתע. האם עולה על הדעת שחבר כנסת לשעבר, יושב-ראש התחנה, יסכים להסתה נגד מדינת ישראל, ולו בשל השם, "כל השלום"? אני חושב ששר התקשורת היה צריך להתאפק, לחשוב, לבדוק, להתריע בטרם יקבל החלטה לסגירת תחנת "כל השלום". כפי שאמרו חברי, קודמי, פלסטינים, ישראלים, עובדים יחד, גם אם היו שם דברים, זה מצדיק לסגור תחנה ולהשתמש בכל מיני כלים טכניים, פרוצדורליים, לא מהותיים, כדי לסגור תחנה? אני התראיינתי לה לא פעם אחת, אני מקשיב לה מדי פעם, ואני אומר לכם, חבל שהדבר הזה קרה. גם כשהתהליך המדיני תקוע, קול כזה, של "כל השלום", במקום שאנחנו נחזק אותו, אנחנו הולכים וסוגרים את זה, חבל וזה מצער. אני מציע שאנחנו נעביר את זה לדיון בוועדה, כי לדעתי זה נושא חשוב מאוד, אבל קודם לכן נשמע את תשובת השרה, שתשיב במקום שר התקשורת, כפי שהוא הודיע, ואנחנו כמובן יודעים שהוא לא בארץ. בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייבת להגיד, אני משיבה כאן בשם שר התקשורת, השר משה כחלון. אני מייד אקרא את תשובתו, הרי מדינת ישראל היא מדינת חוק, תשובתו של השר כחלון. אבל שמעתי את חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת יושב-ראש הישיבה, סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מג'אדלה, ובאמת, כולי נפעמת. אני כל כך מתפעלת, אני פשוט מתפעלת מהפרץ הדמוקרטי הזה ששוטף את חבר הכנסת טיבי, שהוא כל כך נסער. כי הרי במדינות השכנות לנו, הדמוקרטיה שחבר הכנסת טיבי מייצג אותה בלהט כזה, הדמוקרטיה ממש נישאת בפי כול. הדמוקרטיה שממש יכולה להיחשב כאם הדמוקרטיות. אז זה פשוט כל כך נוגע ללבי. <זהבה גלאון (מרצ):> את רוצה להידמות להן? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה דבר יוצא מן הכלל. הרי זה אותו חבר כנסת טיבי שנסע והצטלם עם קדאפי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זה קשור? אני מוכן להצטלם אפילו אתך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הוא הצטלם עם קדאפי, כמה חברי כנסת אחרים פה, שיושבים פה בכנסת, והם נסעו אל העריץ הזה, קדאפי, שטבח בעמו, וקודם לזה שטבח בעמו – ותודה לאל שהיו מספיק מדינות חכמות בעולם שהחליטו לחסל את הטרגדיה הזאת – אבל קודם לכן הוא התעמר בעמו, ואנחנו יודעים עם מי היה לנו עסק. אבל טיבי נסע לשם להצטלם אתו ולהתהדר אתו, יחד עם עוד כמה חברי כנסת. ואחרי זה נסע מכאן להיות חלק מהמשלחת של אבו מאזן, שגם הוא צדיק ידוע, מכחיש השואה הידוע הזה. אז יש לנו כאן באמת, מה זה דמוקרטי, דמוקרט גדול. פתאום הוא נושא את דבר הדמוקרטיה ברום. זה מה שיש לו להגיד. מה אני אגיד לך, ואללה, חבר הכנסת אחמד טיבי, שאפו. מאוד מרשים אותי. וחברת הכנסת גלאון, איזה דברים חדים ונוקבים על עריצות הממשלה הזאת, סתימת הפיות של הממשלה הזאת. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ועל מה? גם חבר הכנסת מג'אדלה. ועל מה, על מה? בסך הכול מה קרה? שום דבר, איזה עניין טכני, פרוצדורלי אמרת, כללים טכניים פרוצדורליים. כשסגרו את ערוץ-7 מפני שהוא שידר מחוץ למים הטריטוריאליים לא שמעתי את כולם אומרים: סתימת פיות, משתיקים את הימין, זה רק טכני, זה רק פרוצדורלי – – <זהבה גלאון (מרצ):> ערוץ-7 היה רדיו פיראטי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – בסך הכול מה זה משנה אם הם נמצאים מחוץ למים הטריטוריאליים או טיפה בתוך המים הטריטוריאליים? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה הרי שידור, זה הרי תקשורת, למה סותמים את הפיות, זה חופש דיבור, למה לא נותנים. להיפך, מחיאות כפיים סוערות, סגרו את ערוץ-7. להיפך, עתירות לבג"ץ, שלכם, יום-יום, רגע-רגע, לסגור. <זהבה גלאון (מרצ):> ערוץ-7 היה רדיו פיראטי, ואת עודדת אותו להיות רדיו פיראטי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אבל כאן, כאשר מדינת ישראל, שהיא מדינת חוק, מוצא פקח אלחוטי במשרד התקשורת – אני קוראת את הודעת שר התקשורת – כי נעשה שימוש בלתי חוקי בתדר אלחוטי במדינת ישראל, חובה עליו לדווח לרשויות אכיפת החוק במדינה, קרי המשטרה והפרקליטות, כפי שנעשה במקרה הזה ונעשה גם במקרים רבים אחרים בעבר. אני קוראת את הודעת שר התקשורת: תחנת הרדיו "כל השלום" מעולם לא קיבלה אישור או זיכיון לשידור רדיו מאת הרשות השנייה כנדרש על-פי החוק. כך שלמעשה שידורי התחנה הינם שידור פיראטי – קובע שר התקשורת משה כחלון. על-פי ההסכם בין ישראל לרשות הפלסטינית, ספקטרום התדרים הינו בניהול של מדינת ישראל, כאשר שימוש בתדר משטחי הרשות הפלסטינית דורש את החלטתה של הוועדה המשותפת לשני הצדדים, ועד כה לא התבקשה ולא התקבלה כל החלטה להעניק תדר לתחנה זו. גורמי אכיפת החוק מבצעים את מלאכתם נאמנה וללא משוא פנים, ללא שום קשר לזהות המפר ולתוכן ההפרה. אז פתאום החוק לא חשוב, פתאום אומרים: רגע, אנחנו בעד שלטון החוק, אבל תלוי מי, תלוי מי זה המפר. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא חוק, זו פרשנות מעוותת של החוק. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תלוי מי זה המפר, אם הוא משלנו, אז לא חשוב, אבל אם הוא שם מהימין, משלהם, מזוהה עם הממשלה – אז אנחנו דורשים לתת לו לתת לדבר כי אנחנו בעד חופש הביטוי, בתנאי שהוא שלנו. אנחנו נגד חופש הביטוי אם הוא שלהם. לא יעזרו הצעקות, לא יעזרו הזעקות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אתם רוצים את כל כלי התקשורת שלכם בלבד, אתם רוצים שרק הקול שלכם יישמע. כאשר עכשיו עושים סדר מסוים, אתם באים ואומרים: לא ניתן לכם, אנחנו לא ניתן לכם לעשות את זה. אדוני היושב-ראש, אני מציעה להוריד את ההצעה מעל סדר-יומה של הכנסת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. למציעים, בבקשה, מה מציעים המציעים? <זהבה גלאון (מרצ):> ועדה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> איזה ועדה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הם לא יכולים להציע ועדה. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו יכולים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא, אסור. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו מציעים ועדה. השרה נתנה כאן פרשנות מעוותת של החוק ותמיכה בערוץ-7, שהיה רדיו פיראטי, ויצא המרצע מהשק – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יש הצעות אחרות? אז מליאה, מה שמציעים המציעים, מול הצעת השרה להסיר את זה מסדר-היום. מי שבעד, מציע בעד מליאה. בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא הבנתי את ההצבעה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יש שתי הצעות, הצעת השרה להסיר את זה מסדר-היום; והצעת המציעים – לוועדה. מי שמצביע בעד, מציע בעד הוועדה; מי שמצביע נגד, מצביע להסיר את זה. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נגד – 4, בעד – 3, נמנעים – אין. הנושא מוסר מסדר-היום. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. מצב החינוך בישראל – חברת הכנסת עינת וילף. איננה? <שאילתות ותשובות> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עכשיו אנחנו עוברים לשאילתות לשר החינוך, הסעיף האחרון בסדר-היום. ישיב במקום שר החינוך, כבוד סגן שר החינוך, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. בבקשה, יבוא ויעלה לדוכן סגן השר. חבר הכנסת יריב לוין. כבוד סגן השר, בבקשה לעלות לדוכן להשיב על שאילתות. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> כן, אדוני, אני רק אולי אחכה שסגן השר יגיע לדוכן. לא צריך לרוץ, סגן השר מוזס, אנחנו מחכים בסבלנות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הוא בכושר טוב, לכל הדעות. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת יריב לוין. <1120. הוספת פעילות "שירת רבים" לסל התרבות הארצי> <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, בסל התרבות הארצי ניתן למצוא מגוון רחב של פעילויות לבני-הנוער, ובתוכן פעילויות רבות הנוגעות לתחום המוזיקה. עם זאת, פעילות שירה בציבור אינה כלולה בסל התרבות. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נכללת פעילות שירה בציבור בסל התרבות הארצי? 2. מה ייעשה כדי להוסיף פעילות זו? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> שירת נשים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. בבקשה, סגן השר, בבקשה. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> 1. תוכנית סל תרבות של משרד החינוך, המתבצעת באמצעות החברה למתנ"סים, הינה אחת התוכניות היפות והחשובות במערכת החינוך. התוכנית פועלת בכל רצף הגילאים ומחנכת לפתיחות תרבותית והעשרה אמנותית בכל תחומי האמנות המוכרים. אני רואה חשיבות רבה בפעילות התוכנית בבתי-הספר, ולכן בשנת הלימודים תשע"א הגדלנו את תקציבה ל-13 מיליון ש"ח בבסיס התקציב, והנחיתי להרחיב את הפעילות בפריפריה. כמו כן, בחודש מאי האחרון נתתי הנחיה למצוא דרכי פעולה חדשות ומעודכנות ולשלב תוכני סל תרבות במסגרת ההכשרה והליווי של מנהלי בתי-הספר. לגופו של עניין, הזמר העברי זוכה למקום נכבד במסגרת התוכנית סל תרבות ארצי – רצופה בזה רשימת פעילויות בסימן שירי משוררים בהיצע של סל תרבות, ובתוך שלל הפעילויות המוצעות ניתן למצוא גם פעילות של שירה בציבור, "שרים מורשת עם נורית הירש", שהיא תוכנית המשותפת לסל תרבות והמפמ"ר למוזיקה במשרדי, ובמסגרתה לומדים התלמידים את שיריה של נורית הירש על בוריים ולקראת סיום תהליך הלמידה הם זוכים למפגש חווייתי עמה. במפגש זה הם שרים יחדיו את השירים שאותם למדו. הזמר העברי זוכה לביטוי גם במסגרת תוכניות הלימודים הבית-ספריות. ראוי לציין בהקשר זה את התוכנית "בתי-ספר שרים". כיום כ-500 בתי-ספר ברחבי הארץ שותפים לתוכנית והציבו את הזמר העברי במרכז העשייה הבית-ספרית. בתוכנית זו אין הכוונה ללימוד מקרי זה או אחר של הזמר העברי אלא ללימוד שיטתי ורצוף של טקסטים וביצועים של זמר עברי לאורך שנת הלימודים. בתי-ספר הללו קבעו עתים קבועות לשירה בציבור בשלושה מעגלים: א. שכבות של תלמידים; ב. שכבות של תלמידים עם הצוות החינוכי; ג. תלמידים, מורים והורים. פעילות זו נעשית במסגרת יוזמות בית-ספריות ובעידוד הפיקוח על החינוך המוזיקלי. 2. כאמור, פעילות השירה בציבור קיימת הן במסגרת תוכנית סל תרבות ארצי והן במסגרת תוכניות בית-ספריות, כדוגמת "בתי-ספר שרים", תוך שמירה על איכות, רמה גבוהה ומקצועיות. גופים המעוניינים לקדם מופעי איכות הכוללים שירת רבים יקבלו מענה של ועדה מתאימה – שילוב של מוזיקה וספרות – וייבחנו על-ידה בהתאם למתודה לקביעת מופעי האיכות. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, סגן השר. אחרי זה, חברת כנסת ליה שמטוב – איננה. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> אחרי זה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אחרי זה – – – <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> היושב-ראש? <1449. תקצוב תלמידים במגזר הערבי> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> היושב-ראש. ובכן, אני שואל את שר החינוך: לפי מחלקת המחקר והמידע בכנסת, במחקר מ-24 באוקטובר 2010, ההשקעה הממוצעת בשנת 2009 לתלמיד בחברה היהודית הינה 14,600 ש"ח, ולחינוך בחברה הערבית – 12,600. החלק היחסי של ההשקעה בחינוך של הרשויות בחברה היהודית גדול פי-1.25 מההשקעה ברשויות בחברה הערבית. ואני שואל, אדוני סגן השר: 1. מה ייעשה כדי לצמצם את הפער בסך 800 מיליון ש"ח בשנה? 2. האם יש לחוקק חוק לשם צמצום הפערים? 3. אם כן – איזה חוק? תודה רבה. בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> ברשותך, היושב-ראש, אני רוצה רק שתתקן לי את השאילתא. כתוב אצלי: "החלק היחסי של ההשקעה בחינוך של רשויות במגזר הערבי גדול פי-1.25 מהשקעות הרשויות במגזר היהודי". אני מקווה שזה טעות מקרית, הדפסה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ההדפסה, ההדפסה, הטעות בהדפסה. לכן תיקנתי. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> אה, אז עכשיו אני הבנתי, כי אני כבר סימנתי לי קודם שאני לא מבין את – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, טעות בהדפסה ואני תיקנתי. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ואני הקראתי את המתוקן. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> מערכת החינוך בקדנציה הנוכחית מתחזקת, לאחר תקופה ארוכה של נסיגה ושחיקה. כעת מונחים היסודות לצמיחה ולצמצום הקיטוב החברתי-כלכלי. בקדנציה הנוכחית חל גידול בתקציב משרד החינוך בכלל ובתקציב המופנה לפריפריה ולמגזר הערבי בפרט. אחד מהיעדים המרכזיים שהצבנו עם כניסתי לתפקיד היה צמצום הפערים, ובתוך כך בשנתיים האחרונות חלק ניכר ממשאבי המשרד הוקצה באופן דיפרנציאלי, תוך מתן העדפה לאוכלוסיות חלשות, ובכלל זה למגזר הערבי. כתוצאה ממדיניות זאת רוב שעות ההוראה המוקצות לפי מדד הטיפוח ויישום החלטת הממשלה בדבר הפחתת מספר תלמידים בכיתה, מופנות דווקא למגזר הערבי. חשוב להוסיף כי כתוצאה ממדיניות זאת חלקו של משרד החינוך בתקציב החינוך ברשויות בעלות רקע סוציו-אקונומי נמוך, גדול יותר מתקציב החינוך המועבר לרשויות המבוססות. רשויות מהמגזר הערבי נמצאות בין עשירוני הטיפוח החלשים, ולפיכך זכאיות לתקציב גדול יותר. כבר בשנת הלימודים תשע"א, כאשר אנו נמצאים בעיצומם של התהליכים, ניתן לראות כי ממוצע השעות לכיתה במגזר הערבי בחינוך היסודי עומד על 45.5 לעומת 43.9 בחינוך העברי, ובהתאם, ממוצע השעות לתלמיד עומד על 1.54 לעומת 1.49 בחינוך העברי. לפיכך, חשוב לשמוע: ההשקעה הממוצעת לתלמיד בחינוך היסודי במגזר הערבי גבוהה מההשקעה הממוצעת בחינוך היסודי בחינוך העברי – 7.731 מיליון ש"ח לעומת 7.480 מיליון ש"ח, בהתאמה. המגמה היא מגמה חיובית. ההשקעה באה לידי ביטוי בתוצאות בשטח. עוד נקודה. רמת הישגי התלמידים במגזר הערבי במבחני המיצ"ב ובמבחני הבגרות במגמת עלייה בשנתיים האחרונות. הזכאות לבגרות במגזר הערבי עלתה ב-4.9% במעבר משנת הלימודים תשס"ט לשנת הלימודים תש"ע, וכנ"ל עלו הישגי התלמידים במגזר הערבי במבחני המיצ"ב שהתקיימו בשנת הלימודים תש"ע בכיתות ה' בתחומי המדעים – פלוס 23 נקודות; הערבית – פלוס 6 נקודות; האנגלית – פלוס 5 נקודות; והמתמטיקה – פלוס 18 נקודות. עלייה זו ודאי קשורה, בין היתר, למגמה החיובית בהקצאת משאבים למגזר הערבי, ובמקרים מסוימים אף העדפה. צמצום הפערים הוא יעד לאומי. הממשלה שמה לה ליעד מרכזי להשקיע בחינוך ולצמצם פערים. משרד החינוך בראשותי מממש יעדים אלה ומשקיע בפריפריה, ובכלל זה במגזר הערבי. הצעדים שנוקט המשרד מייתרים חקיקה בנושא. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני סגן השר. אנחנו סיימנו את הסעיף של שאילתות לשר החינוך. <הצעה לסדר-היום> <מצב החינוך בישראל> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: מצב החינוך בישראל, מס' 6593. היות שחברת הכנסת עינת וילף הגיעה באיחור לאחר שעברנו בסדר-היום את נושא הצעתה, מצב החינוך בישראל, אנחנו מוכנים לחזור לסדר-היום, ובלבד שחברת הכנסת וילף מתפשרת בעניין הזמן. אז בבקשה, אדוני, תפוס את מקומך, ואנחנו נאפשר לחברת הכנסת וילף לעלות לדוכן. חמש דקות עומדות לרשותך לשאול ולדבר בנושא מצב החינוך אל כבוד סגן שר החינוך, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה. לא נהוג לחזור לסעיף אחרי שעוברים אותו, אבל אנחנו מוכנים לבוא לקראתך, כי נושא החינוך הוא חשוב. <עינת וילף (העצמאות):> אני מאוד מעריכה את זה, כבוד היושב-ראש, ואני מתנצלת, פשוט לא ראיתי שהיה שינוי בסדר-היום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, לא היה שינוי. פשוט התקצר סדר-היום. <עינת וילף (העצמאות):> לא הייתי מודעת לקיצור סדר-היום, ועל כן אני מתנצלת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לסגן השר – – – <עינת וילף (העצמאות):> אני גם מודה לסגן השר שהוא מוכן לאפשר לי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שלקחנו מזמנו. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה. ביקשתי להעלות במיוחד היום את הנושא של מצב החינוך בישראל, על רקע מסמך מאוד חשוב שפרסם מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שעוסק במצבנו היום, ובעיקר – מה יהיה מצבנו בעתיד. המסמך בעצם מתאר ירידה לאורך זמן באופן יחסי למדינות המפותחות בעולם, ירידה בפריון בישראל וירידה בשיעור בהשתתפות בכוח העבודה. אלה גם דברים שקשורים לעוני שדיברנו עליהם גם קודם. מה שהמסמך מדגיש, שהחינוך בישראל קשור לשיעורי התעסוקה, להכנסה ולהיווצרות הפערים. חינוך בתחומי היסוד הוא קריטי לצמיחה הכלכלית של מדינה, אבל רמת החינוך בתחומי הליבה שמקבלים כלל ילדי ישראל, ובמיוחד הילדים החרדים והערבים, אינה תואמת את הצרכים של מדינת עולם ראשון. יש כאן מידע רב וחשוב שאני ממליצה לכל מי שקורא להסתכל עליו מבחינת הנתונים, שהם אכן קשים. מה שהמסמך מצביע עליו זה שהשילוב של הדמוגרפיה הפנימית במדינת ישראל עם רמת הלימודים הניתנת לקבוצות אוכלוסייה שונות מצביעה על עתיד לא פשוט המצפה לדורות הבאים של ישראלים, וזה עתיד שנקבע על-ידי מדיניות החינוך כבר היום. הנתונים גם מראים שבמבחנים השוואתיים לא רק שהילדים החלשים שלנו חלשים מהילדים במדינות המפותחות; מה שאפילו עוד יותר מדאיג זה שהילדים המצטיינים הם פחות מצטיינים מאשר הילדים במדינות המפותחות, ולכן ההשלכות הן כאלה. העתיד של מדינת ישראל נמצא כבר היום על ספסל הלימודים, ואם להשתמש במונחים מתחום תכנון המים, מדינת ישראל עברה מזמן אל מתחת לקו האדום בתחום החינוך. יש אקוויפרים אישיים רבים שלא מולאו בידע נחוץ, לפחות מאז שנות ה-90, ובמובן מסוים אנחנו נמצאים מתחת לקו השחור האסור. זה לא מקרה ששיעורי התעסוקה בקרב גברים בגילי העבודה העיקריים הולכים ויורדים ומתרחקים משיעורי התעסוקה במדינות המובילות, וזה קורה בהתמדה במשך למעלה מ-30 שנה ברציפות. פריון העבודה הולך ונסוג במונחים יחסיים לעומת אותן מדינות, ואלה הפרמטרים הקובעים את רמת החיים והעוני בישראל, והם נקבעים במידה לא מועטה על-ידי רמת החינוך במדינה. כמחצית מהילדים בארץ מקבלים מאז שנות ה-90 חינוך ברמה נחותה מהמקובל בעולם הראשון. במקרים מסוימים הרמה נמוכה יותר אפילו מזו של העולם השלישי, והמחצית הזאת גם תהפוך לרוב. אבל רמת הידע הקיים בארץ היא מהגבוהות בעולם, בעיקר כפי שניתן לראות באוניברסיטאות, בהיי-טק ובתחומים אחרים, ולכן צריך לבצע תפנית חדה, שתאפשר לידע הזה לזרום לכל שכונה, יישוב ואוכלוסייה בארץ. התהליך שנדרש הוא לא פשוט. הוא מחייב שדרוג משמעותי של ליבת הלימודים הניתנת לכל ילדי ישראל והנחלתה בכל בתי-הספר, בכל השכונות ובכל היישובים בארץ ללא יוצא מן הכלל. כפי שמדינה מחייבת את כל ילדיה ללכת לבית-הספר, ובכך היא מתכוונת להגדיל את דרגות החופש שיהיו להם בבגרותם, כך גם זכותה לקבוע ליבת לימודים שעליהם ללמוד, אחרת מדובר בכלי ריק שאינו ממלא את ייעודו. כמו כן, המתאם הגבוה עדיין בין השכלת הורים לבין הישגי ילדיהם מצביע על הצורך שהמדינה תשקיע יותר משאבים בבתי-הספר שבהם לומדים ילדים להורים בעלי רמות השכלה נמוכות. את הצעדים האלה צריך לנקוט כבר היום, כדי להשפיע על העתיד של מדינת ישראל. יהיה עוד יותר קשה להשפיע על זה כאשר אותם ילדים יהפכו לבני 20, 30, ומעלה. מעטים מאוד מביניהם יהיו מסוגלים לסיים לימודים ברמה של חמש יחידות במתמטיקה, בפיזיקה, כשהם כבר הורים וצריכים לפרנס משפחה. כבר היום קשה לבצע את התפנית הזאת, אבל עדיין אפשר לעשות אותה, ולכן יש חלון הזדמנויות מוגבל בטרם תחצה המדינה את נקודת האל-חזור הדמוגרפית, שמעבר לה לא נוכל כבר לשנות את התפנית. אנחנו נמצאים ברגע האמת. תודה לך, ותודה על התשובה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לחברת הכנסת עינת וילף. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> סליחה, בתשובה על שאילתות – – – בבתי-הספר, לפי מרכז טאוב. את זה לא הזכרת בכלל. <עינת וילף (העצמאות):> נכון, את זה התכוונתי לעשות, זו ההצעה שהגשתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה לא שאילתא, זו הצעה לסדר-היום לסגן שר. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> צריך לענות לה על זה, אבל היא לא הזכירה את זה. <עינת וילף (העצמאות):> אה, כי את זה התכוונתי להגיש בהצעה אחרת לסדר-היום. אז כנראה היה כאן איזה בלבול. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, מצב החינוך בישראל – זו היתה ההצעה שלך לסדר-היום. <עינת וילף (העצמאות):> כן, כן, אני יודעת. אני התכוונתי לעשות שני דברים, אז כנראה היה בלבול במסמכים שהוגשו למשרד החינוך, ואני מתנצלת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יכול להיות. עכשיו השר מוזס משיב על הצעה לסדר בנושא מצב החינוך בישראל. <עינת וילף (העצמאות):> אם יש בעיה, אין לי בעיה לקבל תשובה במועד אחר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני. תעלה לדוכן ותאמר את דבריך. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> יש כאן איזו אי-הבנה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אם אדוני רוצה תשובה במועד אחר, והמציעה מסכימה, אנחנו מוכנים. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> בהחלט, כי דברי התשובה על ההצעה הרגילה על הנושא, מצב החינוך בישראל, המתבססת על נתוני מרכז טאוב בנושא רמת המשמעת בקרב תלמידי ישראל, שהיא לא הכי – מהמפורסמות. על רמת המשמעת – זה מה שאני קיבלתי כאן, והנה, יש לי תשובות על מניעת אלימות, ועל היחסים. בכלל לא על מה שדיברתם. <עינת וילף (העצמאות):> אז אני אגיש את זה בשבוע הבא, ועל זה אני אקבל תשובה, ועל זה אני אקבל תשובה במועד אחר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אז תהיה תשובה משותפת במועד אחר. תודה לסגן השר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מגיע לו יישר כוח גדול. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> רק תראי איזה חוברת הכינו לך. <עינת וילף (העצמאות):> אז בשבוע הבא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ב' בכסלו התשע"א, 28 בנובמבר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:09.>