דברי הכנסת

דברי הכנסת ט / מושב ראשון / ישיבות י"ט–כ"א / י"ז–י"ט באייר התשס"ט / 11–13 במאי 2009 / 9 חוברת ט' ישיבה י"ט הישיבה התשע-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י"ז באייר התשס"ט (11 במאי 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 13:03 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת איל ינון: 3 הצעה לסדר-היום 6 המדיניות הכלכלית של הממשלה הפוגעת בשכבות החלשות 6 מאיר שטרית (קדימה): 6 הצעה לסדר-היום 16 מדיניותה החברתית-הכלכלית של הממשלה 16 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 16 הצעה לסדר-היום 25 העסקה המתגבשת בין ההסתדרות לממשלה 25 חיים אורון (מרצ): 25 הצעה לסדר-היום 29 הגזירות הכלכליות 29 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 30 הקיצוצים המתוכננים בתקציב המדינה 32 שלמה מולה (קדימה): 33 אופיר פינס-פז (העבודה): 35 אילן גילאון (מרצ): 39 יוחנן פלסנר (קדימה): 40 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 44 רחל אדטו (קדימה): 45 רונית תירוש (קדימה): 46 חילופי גברי בוועדות הכנסת 48 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 48 הקיצוצים המתוכננים בתקציב המדינה 48 עתניאל שנלר (קדימה): 49 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 51 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 51 הקיצוצים המתוכננים בתקציב המדינה 52 אורית זוארץ (קדימה): 52 נחמן שי (קדימה): 53 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 54 סעיד נפאע (בל"ד): 55 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 56 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 58 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שני, י"ז באייר התשס"ט, 11 בחודש מאי 2009 למניינם. הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. רבותי חברי הכנסת, הבוקר הגיע לנמל התעופה בלוד, נמל התעופה הבין-לאומי של ישראל, האפיפיור. הוא בא לירושלים, בירתה של ארץ הקודש, היא מדינת ישראל, ואנחנו מצפים בתקווה רבה לשמוע את דבריו באוהל יזכור ב"יד ושם" היום אחר-הצהריים. בפתיחת הישיבה אני שמח גם לציין כי היום לפני 60 שנה בדיוק, 11 במאי 1949, הכירה קנדה באופן רשמי, דה-יורה, במדינת ישראל וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים. היה זה יום הצטרפותה של ישראל לאומות המאוחדות. קודם לכן היתה קנדה בין 33 המדינות שהצביעו בחיוב על ההחלטה על הקמתה של מולדת לעם היהודי, החלטה שלנציגי קנדה היה בה תפקידי מרכזי. במהלך ששת העשורים מאז, היחסים בין שני המדינות פרחו בדרכים רבות על בסיס של כבוד הדדי, מחויבות ושותפות לערכים דמוקרטיים, אינטרסים משותפים, ידידות והבנה. עמיתינו בפרלמנט הקנדי מציינים אף הם יום זה בהצהרה חגיגית, motion, המברכת את הקשר ההדוק בין שתי המדינות, ואנו נושאים להם ברכה ממדינת ישראל ומבירתה ירושלים. תודה רבה, חברי הכנסת. חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/1019/18 וכלה בהצעת חוק פ/1078/18: הצעת חוק רמת-הגולן (תיקון – רוב מיוחס), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק פנסיה לכל עובד, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון – החלה על בתי-הדין לביקורת משמורת), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – ענישה מוגברת בשל שלוש עבירות אלימות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק העונשין (תיקון – נישואין וגירושין פרטיים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – פגיעה ברגשי דת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רישום פרוטוקול של הוועדה לבחירת שופטים ושל הוועדה למינוי דיינים (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק לבדיקה וטיפול ראשוני בקטינים נפגעי עבירות מין, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק המפלגות (עדכון פרטי חבר מפלגה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביטול משרת שר בלי תיק), מאת חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מספר השרים וסגניהם), מאת חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק לביטול זמני של אזרחות, אשרה ורשיון לישיבת קבע של מחבל ובני משפחתו (תיקוני חקיקה), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק העונשין (הגנת המשטר הדמוקרטי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – התיישנות בתובענות שעניינן יחסי עובד-מעביד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד רכישת תוצרת הארץ), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק הגנה מפני נזקי השימוש בטלפון נייד, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת לבישת אפוד זוהר ברכיבה על אופניים בלילה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תשלום על-פי צריכה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון אי-כשירות אימוץ בני-זוג מאותו מין), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה והחזר כספי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – קביעת תנאים שלא ממין העניין), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ושלמה מולה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה), מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימון הפסקת היריון), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קבלת קצבת זיקנה וקצבת נכות בעד פרק זמן אחד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השירות האזרחי, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – תנאי זכאות מיוחדים לנכים ולעיוורים), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגבלת פיצויי פרישה בחברות ציבוריות, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – תנאים לקבלת פטור מטעמי הכרה דתית), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת ישראל חסון ומשה מטלון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון – אבטחת סמלי שלטון), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, ישראל חסון ויריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (איסור העסקת שוטרים או עובדי שירות הביטחון הכללי במחלקה לחקירות שוטרים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – ענישה כספית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – ימי קיום מצוות חאג' ועומרה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להכשרה וחינוך לתעשייה, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ודוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הדיינים (תיקון – איסור שלילת כשירות בשל מקום מגורים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקויות למידה בחינוך הרגיל, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – הפסקת חיוב בשל פגם), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק התקנת אמצעים למניעת נפילת ילדים מחלונות, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בשכר לימוד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ביטול איסור בדבר הפעלה עצמית של שירותי מים וביוב), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הקמת בית-משפט לענייני איכות הסביבה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הארכת תקופת הזכאות לקבלת פיצוי בגין פגיעה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (עידוד תחבורה ציבורית), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, משה גפני וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכנסה מביטוח אובדן כושר עבודה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור (תיקון – חובת מיחזור בבית-עסק גדול), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימור ושיקום), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – תקופת צינון במעבר מהמגזר הפרטי לשירות המדינה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ושלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומי חשמל מופחתים לקשישים נכים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – ביזוי בשל גיל), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק להפחתת הפליטה של גזי חממה, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, דב חנין, ניצן הורוביץ, איתן כבל, אילן גילאון ואחמד טיבי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בדיקות נוכחות מזהמים בקרקע, באוויר ובמקורות מים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, אופיר פינס-פז, משה גפני וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לביטול מועצה מקומית תעשייתית מגדל-תפן, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת מגלי והבה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל ע'רביה וג'ת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע; הצעת חוק לקידום זכויות הילד, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מיחזור אריזות, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אלי אפללו; הצעת חוק גילוי עניינים של נבחרי ציבור, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואופיר פינס-פז; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חוק האזרחות והכניסה לישראל), מאת חברי הכנסת דוד רותם, עתניאל שנלר, נסים זאב, יריב לוין ואורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום שהוא היום סדר-יום מקוצר. ישיבת הכנסת תינעל בשעה 15:00, אחר-הצהריים, מפאת היות היום ליל ל"ג בעומר ורבים מחברי הכנסת רוצים להתפנות על מנת לחגוג את החג עם ילדיהם או נכדיהם, הכול לפי גילו של חבר הכנסת ויכולותיו המשפחתיות. הצעה לסדר-היום <המדיניות הכלכלית של הממשלה הפוגעת בשכבות החלשות> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את נציג קדימה, השר לשעבר מאיר שטרית, לעלות לדוכן הנואמים להצעה לסדר-היום מס' 360. קדימה כמפלגת האופוזיציה הראשית מוותרת על הצעת האי-אמון בגלל שליחותו של ראש הממשלה והימצאותו במצרים לפגישה עם הנשיא מובארק, והסכימה הסיעה המובילה באופוזיציה, כמו גם סיעות אופוזיציה אחרות, לוותר על הצעות האי-אמון שהגישו עד יום רביעי שעבר והיו אמורות להישמע היום כדבר ראשון על סדר-היום של הכנסת. אבל הסכמנו כולנו שהם יוכלו לשאת את דברם כהצעה לסדר-היום. אדוני מאיר שטרית, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להתייחס לתוכנית הכלכלית של הממשלה ולתפיסת עולמה, ואני מוכרח להגיד שהרבה שנים אני בבית הזה, מ-1981, זה כמעט 30 שנה, ועוד לא ראיתי דיון הזוי כזה בתקציב המדינה; וכבר הייתי בהרבה ממשלות ובהרבה ויכוחים. ראינו את מסיבת העיתונאים המפורסמת של "שר האוצר על" ו"שר האוצר תת", שבה הם דיברו על בלימה – איך אמרו, בלימה, סיבוב והמראה. ואמרנו אז – במסיבת העיתונאים הזו ראיתי שחשפו את הגזרים לציבור. איזה כסף, איזה אשראי הם ייתנו לבנקים, 30 מיליארד ייתנו אשראים בערבות מדינה. ושאלנו שאלה לתומנו – לפחות בכל זאת אנחנו מבינים בתקציב – מה המקורות של הכסף הזה? קודם כול הרי אין תקציב מדינה ל-2009, ובאין תקציב מדינה אתה לא יכול לתת ערבות, כי ערבות היא הוצאה תקציבית וצריך לאשר אותה. לפחות אנשי האוצר טענו כל השנים שערבות מדינה היא הוצאה לכל דבר וצריך לרשום אותה בתקציב. <היו"ר ראובן ריבלין:> ערבות מדינה היא תקציב. <מאיר שטרית (קדימה):> מאה אחוז, היא הוצאה, אבל אין תקציב 2009. <רוני בר-און (קדימה):> ערבות נגזרת מחוק יסודות התקציב עד 10% מחוק-יסוד: משק המדינה, לא כולל החזר חובות. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. <רוני בר-און (קדימה):> כאשר דיברו על זה הערבות המנוצלת עברה כמעט את – – – <מאיר שטרית (קדימה):> באין תקציב מדינה, אין ערבות. אמרנו אז בדיון, אדוני היושב-ראש, הרי היה צריך לעשות בדיוק ההיפך ממה שעשו. תקציב 2009 אושר על-ידי הממשלה שלנו לפני לכתנו לבחירות, למרות הבחירות. וכזכור התקציב לא דיבר על הרחבה תקציבית. קבענו הגדלה של תקרת הוצאות ב-1.7 וקבענו כללים, גם נקבע חוק הסדרים. אילו פעלה הממשלה בשכל, היא היתה צריכה בתוך שבוע לאשר את התקציב כדי לשחרר את המשק. הרי מאחר שהכול נדחה ב-90 יום, רק בסוף יולי יהיה תקציב מאושר. עד אז, אדוני היושב-ראש – אני רוצה שתדע – על-פי החוק, כשאין תקציב מאושר, פועלים לפי 1 חלקי 12 של השנה שעברה, והמדינה משלמת בראש ובראשונה שכר עובדים, חובות, חקיקה – מחויבות של הממשלה על-פי החקיקה, ואם נשאר כסף עושים פעולות. במלים אחרות, כל תקציבי הפיתוח – אי-אפשר לחתום – תקועים. <חיים אורון (מרצ):> בקיצור, שליש לא מבוצע – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אי-אפשר לבצע כלום. כל תקציבי הפיתוח תקועים, אי-אפשר לעשות דבר, והרי זה אנטיתזה לטיפול במשבר כלכלי. כי מה מצפים במשבר כלכלי? להזרים כסף למשק במהירות. ואני שואל, מה היה קורה, אדוני היושב-ראש, אם היו מאשרים את תקציב 2009 במהירות? רוצים להגיש תקציב דו-שנתי? אדרבה ואדרבה – שיגישו אותו ב-2011-2010, אז היה מספיק זמן להכין את התקציב ברצינות. הזהרנו – איך אפשר בתוך חודש להכין תקציב לשנתיים, כאשר בדרך כלל עובדים על תקציב שנתי מיוני עד אוקטובר – עובדים עליו באוצר, "טייס אוטומטי" בממשלה, בכנסת – רק באוקטובר מביאים אותו לכנסת. בתוך חודש הגאונים הגדולים עשו תקציב לשנתיים – – – <רוני בר-און (קדימה):> מיוני זה בממשלה. במרס-אפריל מתחילים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לעבוד עם אגף התקציבים. עכשיו הגאונים הגדולים מביאים תקציב לשנתיים, ואנחנו רואים, אדוני, את התוצאות. הרי ברור לנו שאחרי הגזרים יגיעו הגזירות, ואני רוצה לומר לך – זאת ממשלה רחבה מאוד. עם כל הכבוד, היא מאוד מאוד רחבה, אבל עם לב כנראה מאוד קטן, ואכזרי, אני מוכרח לומר, אני עוד לא ראיתי בספר החוקים – אגב, אני רוצה שהכנסת תדע, אדוני היושב-ראש: זה חוק ההסדרים. זה. אגב, כדי להיות הגון אני רוצה לומר: כשהוא יוגש לכנסת הוא יהיה רק חצי מזה, מכיוון שהוא יודפס משני הצדדים של הדף. אני מצטער שלא יכולתי להדפיס בשני הצדדים, כי המדפסות בכנסת לא עובדות כפול, אבל זה יהיה חצי מזה. זאת אומרת, חוק הסדרים ענק, ואתה כמוני יודע מה המשמעות. הכניסו פה חוקים ורפורמות שבשביל לדון בהם ברצינות, הכנסת צריכה לדון לא חודש, אלא חודשים רבים. הם רציניים מכדי שנכניס אותם לחוק ההסדרים, וכבר היינו גם בסרט הזה. ואדוני יושב-ראש הכנסת, אני גם אומר לך, בהגינותך – יושבי-ראש הכנסת לשעבר – גם היושבת-ראש דליה איציק, בממשלה הקודמת, לא אישרה לממשלה את כל חוק ההסדרים שהביאה, ופיצלו הרבה מאוד חוקים שאין להם מקום בחוק ההסדרים. ואני חושב – כשאני עובר על החוק הזה; יש 218 דפים – כשעוברים על החוק הזה יש הרבה מאוד נושאים שאין להם מקום בחוק ההסדרים הזה. ואני מוכרח לומר, אני קצת תמה על העיוורון הפוליטי והכלכלי של העושים במלאכה. והטענה – טענה מגוחכת, בעיני היא בלוף – ששר האוצר, ושר האוצר העל, לא ידעו מה מציעים באוצר, פקידי האוצר אשמים, טענה הזאת היא בלוף. פקידי האוצר עושים את מלאכתם נאמנה, וההתנפלות עליהם, כאילו הם האנשים הרעים, באמת – אני מוכרח להגיד – זה לעג, זה פשוט ציניות. הם הרי כל דבר מציעים – אדוני היושב-ראש, כידוע לך הייתי שר האוצר, והייתי שר במשרד האוצר עם נתניהו, ועברנו את התהליך הזה בתקופה קשה פי-אלף מהמשבר הכלכלי הזה. זה היה משבר לא כלכלי עולמי, אלא משבר של מדינת ישראל, ועברנו פרט-פרט לפני ששמנו את הדברים על הנייר. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אתם ניסיתם להעביר חוקים שלא יכירם מקומם בחוק ההסדרים. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון, אדוני היושב-ראש. נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול רק להבטיח לך שדעתי לא השתנתה בין שאני באופוזיציה ובין שאני בקואליציה. <רוני בר-און (קדימה):> אבל מעולם לא אמרנו שידינו לא שפכו את הדם הזה – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תראה, אני רוצה – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – מעולם לא אמרנו את זה. הצהרנו במסיבת עיתונאים והודענו את הגזירות לציבור, ועמדנו במבחן העיתונאים והפרשנים. לא שלחנו את זה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני יכול להעיד, מניסיוני עם מר נתניהו בהכנת התקציב בתוכנית הכלכלית ב-2003 – זאת תוכנית קשה פי-אלף מהמצב עכשיו. אתה צריך לזכור, אנחנו מוסרים לממשלה הזאת סך הכול משק במצב יוצא מהכלל, משק שבו החוב הלאומי ירד ל-72%, אינפלציה אפס, האבטלה הנמוכה ביותר שהיתה זה דורות, ירידה בממדי העוני בשנתיים רצופות, מאזן מסחרי חיובי עם עודף מסחרי בשנתיים האחרונות – שוב, תקדים היסטורי. נכון שיש משבר עולמי, אבל בגלל המשבר העולמי הזה לא צריך להרוג את העניים, והממשלה הזאת, נראה לי, מתנפלת כמוצאת שלל רב. זה הזוי למצוא בחוק שהממשלה מציעה שחולה ישלם 50 שקל על כל יום אשפוז – יעני, אתה חולה, אתה אשם, ואתה תשלם קנס על זה. או פגיעה בנכים, בניצולי השואה, בקשישים. ושמעתי שראש הממשלה עכשיו מיהר, בהינף עט, למחוק אותה. בסדר, אבל הדברים כתובים על הנייר. העובדה שהם נכנסו לנייר הזה היא בושה לממשלה הזאת, שהתרחבה, ולה יש יד רחבה, לממשלה. הוסיפו עכשיו, לפני שבועיים, 280 עובדים. לזה יש כסף? זה 100 מיליון שקלים. <רוני בר-און (קדימה):> 180, מאיר. <חיים אורון (מרצ):> 180. <מאיר שטרית (קדימה):> 180. זה 100 מיליון שקל. <רוני בר-און (קדימה):> זה הכסף הזה שאנחנו לא יודעים. <מאיר שטרית (קדימה):> זה שווה? 100 מיליון שקל זה הרבה מאוד כסף, אי-אפשר לעשות בו דברים אחרים? עכשיו מכניסים – מה לא מכניסים: אני קורא – אני מוכרח להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני קראתי הרבה ספרי תקציב, הרבה מאוד, ואתה היית אתי בממשלה – הרבה מאוד חוקי הסדרים, ואני בקי בפרטים. כשקוראים את הנייר הזה – אני פשוט מזועזע. כל מה שהיה אי-פעם במגירות של האוצר, לפני עשור ושני עשורים, ולא הצליחו להעביר אצל שרים, מופיע פה. אז מה, שר האוצר לא ידע שמכניסים את זה? שרי האוצר לא ידעו שמכניסים את זה? זה גם מפר את כל הכללים. קבענו בממשלה – היוצאת אומנם, נכון – קבענו תקציב ביטחון לעשר שנים, על-פי דוח-ברודט. נקבע. הממשלה אישרה אותו אחרי דיונים של שעות על שעות. פתאום זה לא קודש, אפשר למחוק את זה. אני זוכר את נתניהו באופוזיציה נלחם על הגדלת תקציב הביטחון. <חיים אורון (מרצ):> אבל בדוח-ברודט גם היתה עלייה בתקרת ההוצאה. <מאיר שטרית (קדימה):> מאה אחוז. <חיים אורון (מרצ):> היתה גם עלייה, ואת זה לא קיבלו. <רוני בר-און (קדימה):> סלח לי. סלח לי. <מאיר שטרית (קדימה):> בדוח-ברודט – – – <רוני בר-און (קדימה):> לא לא לא, צריך ליישב את זה; בדוח-ברודט הנחות העבודה היו על עלייה בתקרת ההוצאה, אבל עדיין, בדוח-ברודט כתוב שבשני מקרי קיצון דוח-ברודט לא חל. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. <רוני בר-און (קדימה):> מקרה קיצון אחד של אירוע מלחמה, ומקרה קיצון שני של ירידה בצמיחה מתחת ל-1%. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. ואני שומע – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, האם אתה רוצה להיות השר המשיב? <רוני בר-און (קדימה):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא? בסדר. <מאיר שטרית (קדימה):> – – שגם מהחלטת הממשלה לממן את סל "עופרת יצוקה" – האוצר נסוג מהמימון שאושר בממשלה, על-ידי ראש הממשלה. אם רוצים לבנות מערכת ביטחון – אגב, כשהגיעו לתקציב ברודט, גם שר הביטחון ומערכת הביטחון לא היו מאושרים ממנו באופן טוטלי, כי גם שם היתה, בכל זאת, קביעה תקציבית לעשר שנים, שאין ממנה יציאה. זה, אגב, דבר שמבחינתי הוא מאוד מבורך, שצה"ל, מערכת הביטחון, יודעים מה התקציב שלהם, ומבחנם הוא התייעלות ושימוש בתקציב בצורה מושכלת – הורדה של הוצאות מיותרות והגדלה של ההתעצמות ושל הרכש בצבא. ועכשיו כל העסק הזה ייהרס, מתחילים כאילו מאפס. אני לא רואה את החוכמה שבעניין. הדבר השני – כמעט כל תחום שאתה נוגע בו: פוגעים בנקודות זיכוי לנשים עובדות, בשכר לימוד לסטודנטים, בהשכלה הגבוהה; מציעים לעשות ועדה – חברה חיצונית – שתעשה הערכה של ההשכלה הגבוהה. אדוני היושב-ראש, אני מציע לקחת חברה חיצונית שתעשה הערכה של הממשלה. <חיים אורון (מרצ):> של המדינה. <מאיר שטרית (קדימה):> של הממשלה, ונראה איזה ציון היא תקבל. פוגעים כמעט בכל שטח אפשרי, ואני שואל – רבותי, מה ההיגיון? ועוד עניין אחד – מדיניות המיסוי. החוק הזה מציע המשך הפחתה במדיניות המסים. זאת, אגב, השערורייה הכי גדולה בעיני בתקופה של משבר. אנגליה העלתה את המס השולי מ-40% ל-50%. איזה אסון יקרה אם עכשיו נעלה את המס השולי כדי לכסות את הפער הגדול שנוצר השנה בהכנסות המדינה בגלל המשבר הכלכלי, עד יעבור זעם? נראה צמיחה כלכלית – נוריד חזרה את המסים. ומה עושים פה? את המסים הישירים רוצים להוריד – שזה עוזר בעיקר לעשירים, לחזקים, אבל לעניים מעלים את המסים: המדינה מציעה להטיל מס ערך מוסף על פירות וירקות. מי משלם את זה? הרי העני משלם את כל משכורתו על צריכה, זאת אומרת שהוא ישלם 15.5%. ולא רק זה, רוצים להעלות את מס ערך מוסף ב-0.5%, אז העניים ישלמו את מלוא המס. אם רוצים להוריד מסים, אדוני היושב-ראש, צריך ללכת הפוך; אם כבר להוריד מסים, צריך להוריד את מס ערך מוסף – שהוא מס עקיף, הוא באמת עוזר לחלשים. אז אני שואל: מה, יש כזה עיוורון פוליטי וכלכלי? זה לא הגיוני. מה שאני אומר זה להוריד את מס ערך מוסף, אם כבר רוצים להוריד מסים עכשיו, ולא את מס הכנסה. מאחר שקם רעש ציבורי גדול, האוצר וראש הממשלה ושר האוצר מתייפייפים, משחקים אותה מה יפית. מה עושים? מציעים להטיל מס על יאכטות ומטוסים פרטיים. תסלח לי, אדוני היושב-ראש, זה פשוט בדיחה. קודם כול, כל החבר'ה האלה שמחזיקים יאכטות ומטוסים פרטיים יודעים לעקוף את מערכת המס בקלות, באמצעות חברות וחברות קש הרשומות בוודוז ובמקומות אחרים. הם יסתדרו לא רע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הן הראשונות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> הם יסתדרו לא רע. חוץ מזה, כמה כסף ייכנס מיאכטות ומטוסים? הרי זה לא רציני. זה טיפול לא רציני בתקציב. <רוני בר-און (קדימה):> מס נסיעות. <מאיר שטרית (קדימה):> דקה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהממשלה הזאת צריכה לעשות חושבים מחדש על כל התקציב הזה. ואני אומר לך, תסלח לי שאני אומר לך, שעוד לא מאוחר. אני חושב שהממשלה תעשה נכון אם עכשיו תרד מהתקציב לשנתיים. דרך אגב, אני חושב שההיגיון הפוליטי היחידי בתקציב לשנתיים הוא זה: ראש הממשלה רוצה לתפוס את הקואליציה כמו בני ערובה, ביודעו שאם לא מאשרים את התקציב עכשיו, הכנסת תתפזר והולכים לבחירות. אז הוא אמר: במקום לאשר לשנה, נאשר לשנתיים, כדי להבטיח לפחות שרידות פוליטית של שנה וחצי. אני אומר לראש הממשלה שנכון יותר עכשיו לצאת מזה – לאשר את תקציב 2009 ולצאת לדרך מחר בבוקר, ולבנות את תקציב 2010 ו-2011 תוך ראיית ההתפתחות התקציבית במשבר העולמי. נהיה קצת יותר חכמים לקראת סוף השנה, נראה מה קורה באמת במשק, אם המשק מידרדר או גדל או צומח. בהנחות היסוד בחוק ההסדרים כתוב – דבר אחרון: את החינוך לא הזכרתי – איך לא הזכרתי – מציעים לפתוח אזורי רישום בכל יישוב שיש בו יותר מבית-ספר אחד, כדי שהורים יוכלו לרשום את ילדיהם לבית-הספר יסודי שהם רוצים. תגיד לי, מישהו באמת חושב על זה ברצינות? אתה מתאר לעצמך שבשכונה x, שבונים בה בית-ספר לילדי השכונה, יבואו עכשיו משכונה אחרת, כי בית-הספר הוא טוב, ויירשמו שם? ומה אומרים? אם יהיו יותר ילדים ממספר המקומות, מה יעשו? הגרלה משוקללת בהנחיות שיקבע משרד החינוך. אז אני שואל: מישהו מתאר לעצמו שיתחילו לעשות הגרלות? זה חוסר הבנה אלמנטרי של החיים הקהילתיים והתשתיתיים. המדינה בנתה בית-ספר יסודי בכל שכונה, כדי שילדי השכונה ילכו ברגל לבית-הספר ולא יצטרכו להסיע אותם לכל מקום, ותהיה חבירה בין הילדים, ופעילות אחר-הצהריים, והפעלת בית-הספר כמתנ"ס אחר-הצהריים, ולא פיזורו לחלקים. לכן, היושב-ראש, טוב תעשה הממשלה אם תחזור בה מכל הדבר הזה ותבנה תקציב יותר הגיוני, יותר רחמני, עם יותר חמלה ופחות אכזריות. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכל זאת אני מציע שנחכה עד מחר בערב כדי לראות מה יהיה החוק שיובא לפנינו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יגבשו אסטרטגיה עד מחר, ב-24 שעות. <חיים אורון (מרצ):> הוא לקח את דבריו בחזרה. היו"ר ראובן ריבלין: יש לי מחברי הכנסת ועדה מייעצת לענייני חוק ההסדרים, והכול יהיה בסדר. היא לא מורכבת דווקא מאנשי הקואליציה. <הצעה לסדר-היום מדיניותה החברתית-הכלכלית של הממשלה> היו"ר ראובן ריבלין: אני מזמין את נציג הסיעה השנייה בגודלה באופוזיציה, רע"ם-תע"ל, לבוא ולנמק את הצעתה לסדר-היום, מס' 357, שהיתה להצעה לסדר-היום אחרי שאתם הסכמתם שלא יתקיים דיון בהצעת אי-אמון: מדיניותה החברתית-הכלכלית של הממשלה. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, נציג הסיעה השנייה בגודלה באופוזיציה הוא אופיר פינס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, ההערה הזאת נדונה היום בנשיאות. תלוי באיזה יום ובאיזו שעה ביום אתה מציג את הנושא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת בר-און, שבסיעת רע"ם-תע"ל ארבעה חברים, ואנחנו יכולים לכמת כמה היא קיבלה מבחינת הקולות. בכל מקרה היא קיבלה יותר. <רוני בר-און (קדימה):> יושבים שם ארבעה שרים לשעבר – פינס וכבל, ועמיר פרץ ויולי תמיר. סיעה יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש לא לזלזל במעמדו של חבר הכנסת אחמד טיבי. <רוני בר-און (קדימה):> מה פתאום, אני מזלזל? <אילן גילאון (מרצ):> – – – שהלך לקואליציה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו לא מדברים על איכות, חבר הכנסת גילאון. כרגע. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ממעמדי הרם הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה זמן יפריעו לך – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בוא נתאם עם רוני בר-און – חמש דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ישר אוסיף לך. עשר דקות, חברים, זה באמת מספיק זמן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לתקוף את הנושא הכלכלי מנקודת מבט אחרת, ולאחר מכן נטפל בממשלה. אני רוצה לדבר על מזכ"ל ההסתדרות, או על יושב-ראש ההסתדרות החדשה. <רחל אדטו (קדימה):> ממלא-מקום ראש הממשלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> האיש הקים את הממשלה הזאת. הוא האיש שאחראי להקמת הממשלה הזאת ולהכנסת מפלגת העבודה לקואליציה בהרכב של אנדרוגינוס מאוד משונה, פוליטית וחברתית. האיש גם אומר: אני הכנסתי ואני אוציא. הוא אומר, לא אני. הוא מתגאה בזה. לאחרונה הוא מופתע. עופר עיני מופתע מהתוכנית הכלכלית: יש בה גזירות קשות. <חיים אורון (מרצ):> אתה אתו בקואליציה בהסתדרות, כמוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, אני לא, אז אני יכול להיות יותר חופשי. אתה כן. <רוני בר-און (קדימה):> יש שמועות שהנשיא אובמה ביקש לראות אותו, ולא את ראש הממשלה המכהן. הוא ביקש את מי שמקבל את ההחלטות, לפחות שיהיה לו עם מי לדבר. <נחמן שי (קדימה):> הוא ביקש לראות את ראש הממשלה. <קריאה:> גם בנושאים ערכיים לפני אובמה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז הוא מופתע. יש גזירות נגד נכים, נגד נשים, נגד ניצולי השואה, נגד הפריפריה, נגד ערבים. האיש מופתע – הוא תלה תקוות בממשלה שהיא יציר כפיו. הוא חשב שהממשלה הזאת תהיה ממשלה סוציאליסטית, ממשלה שתגן על זכויות עובדים, וראה איזה פלא, לא עברו 100 ימים והוא כבר יודע, לפני תום 100 הימים, לאן הממשלה הזאת הולכת מבחינה חברתית-כלכלית. גזירות דורסניות כאלה עוד לא היו, ועופר עיני מופתע. אומרים לי שהוא כועס. הוא כועס עד כדי כך שהיו כותרות: אם דרישותי – אם הגזירות לא יוסרו, אפרק את הממשלה. עוד נפוליאון אחד. התכוונתי לנפוליאון המקורי, כי כשהוא צוחק אני חושב שמא הוא מפרש את דברי אחרת. <רוני בר-און (קדימה):> נפוליאון המקורי הישראלי, אתה מתכוון. <אילן גילאון (מרצ):> הוא מתכוון: נפוליאון השלישי. <נחמן שי (קדימה):> למה להעליב את נפוליאון? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל מה קורה? בינתיים הוא נאלץ לסחור בזכויות העובדים. האיש, תמורת ביטול חלק מהגזירות, מוכן להקפיא את השכר במשק – לחלק שהוא מייצג ולחלק שהוא לא מייצג; הוא מוכן לחתום על הסכם פוליטי כדי להקפיא את שכר העובדים. זה נציג של ארגון עובדים? זה יושב-ראש ארגון עובדים? מתברר שהעניינים הקואליציוניים יותר חשובים מזכויות העובדים, לגבי עופר עיני. האיש סוחר בזכויות העובדים. ולכן כדאי לשים את הדברים בפרופורציה. עופר עיני הפך להיות פוליטיקאי. הוא פוליטיקאי לפני שהוא יושב-ראש הסתדרות העובדים. זו פגיעה בזכויות העובדים, וגם במעמד הפועלים. עכשיו לגזירות. אפילו רוני בר-און לא היה מעז לבוא לכאן, לדוכן, ולהציג חלק מהגזירות האלה. להטיל מס על יום אשפוז? תגידו, האנשים שם הזויים? מי הדפיס את החומר הזה? מס על יום אשפוז? אז אולי צריך לבקש מהתלמידים מס על שהות בכיתת לימוד? זו אותה אסכולה, אותו קונספט כלכלי. זה כבר לא תאצ'ריסטי, זה אולטרה-אולטרה תאצ'ריסטי. מה שיש בחוק ההסדרים הזה – ואני תולה תקוות בך, אדוני היושב-ראש, כמו שתמיד היתה לך עמדה עקבית – אולי אם נפרק אחת ולתמיד את הספר הזה, ונזרוק אותו לכל הרוחות, את ספר חוק ההסדרים הזה, שיש בו סעיפים נוראים, סעיפים נוראים ממש. בימים האחרונים מספרים לנו שחושבים איך להטיל מס על האלפיון העליון – יאכטות, מטוסים פרטיים, אלה שבדרך כלל רשומים בחו"ל. הם לא רשומים פה. רוב בעלי המטוסים הפרטיים בארץ רושמים אותם בחוץ-לארץ. חוץ מזה, כמה אפשר לחסוך לקופת המדינה מהמס הזה, כמה מיליוני שקלים? עשרות מיליוני שקלים? ולכן, אדוני היושב-ראש, הגזירות הכלכליות פוגעות בעיקר בשכבות החלשות, בציבור הערבי, בפריפריה, באלה שזקוקים לתמיכת המדינה, והמדינה לא מושיעה – המדינה לא מגישה להם את הסיוע הנדרש על-פי זכות טבעית של שותפות במשאבים. וכעת רוצים לקצץ במה שנמצא, לקצץ במחסור אפילו. אדוני יודע כמה כיתות לימוד חסרות בתחילת כל שנת לימוד במגזר הערבי? 5,000 כיתות לימוד תקניות. יש אזורים בכפרים הלא-מוכרים שפשוט השירותים הבסיסיים לא מגיעים – כיתות, מרפאות, כבישים, דברים שנשמעים אלמנטריים. נפגשתי עם משלחת אמריקנית לפני כמה רגעים, וכשאני מספר את הדברים האלה הם בוהים בתקרה: תגיד, אתה לא מגזים? אומרים לי. לא, לא מגזים, זאת המציאות. את המציאות הזאת לא כולם מכירים, בעיקר בעולם, אבל אנחנו חיים אותה. אנחנו חיים את המציאות הזאת. אגב, יש יהודים בארץ שלא יודעים איך חיים בכפרים הלא-מוכרים. אתה יודע מה, לא איך חיים בכפרים הלא-מוכרים, איך חיים ביישובים הערביים במשולש ובגליל. <רוני בר-און (קדימה):> חבר הכנסת טיבי, ממשלת אולמרט קיבלה החלטה שאתה יודע אותה, לבנות 8,000 כיתות לימוד במשך חמש שנים. אנחנו בשנה השלישית, וזה 40%, כפול מהשיעור של הערבים באוכלוסיית מדינת ישראל במגזר הערבי. צריך לציין את הדבר הזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ההחלטה התקבלה, אני מכיר את ההחלטה, בשלב זה המחסור כמעט עומד בעינו. <רוני בר-און (קדימה):> אני אישית אישרתי עוד 500 מעבר למכסה שאמורה להיבנות השנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני מודיע לך, שאני מוחל לך, אינך צריך להשיב על כל דבר שבא כאן. אני מודיע לך, אינך צריך להשיב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה רשאי לא להשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, הוא לא רשאי, הוא חייב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה לדבר על נושא שאתה מכיר, אדוני היושב-ראש, וחלק מחברי הכנסת מכירים, על קליטת עובדים ערבים. הרי מדברים על תקציב, על צמצום; מצפים שיגדילו את התקציב כדי להגדיל תקנים בשירות הציבורי ובחברות הממשלתיות, כדי לקלוט, על-פי חוק, ערבים. אנחנו מהווים 20% מהאוכלוסייה. בשירות הציבורי יש 6% ערבים בלבד. <יריב לוין (הליכוד):> כמה יש בצה"ל? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מחזיק ממך כאחד מבין חברי הכנסת האינטליגנטים שהגיעו; לא כולם אינטליגנטים, אלה שהגיעו, אבל אתה אחד מהם. השאלה הזאת לא מתאימה. <יריב לוין (הליכוד):> אני רק שואל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> השאלה הזאת לא מתאימה, זאת שאלה בנושא אחר לחלוטין. מה הקשר? <מירי רגב (הליכוד):> יש חובות לאזרח במדינה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה שאלת בהקשר של כמה עובדים ערבים יש בבנק ישראל, למשל? כמה עובדים ערבים יש בבנק ישראל? אגב, יכול להיות שאתה קלעת לדעת גדולים, כי פעם, עד לפני שנה וחצי, מודעות להעסקה – ככה היה בעיתונים, דרוש מונה כסף, אנשים שמונים כסף בבנק ישראל. תנאי: שירות בצה"ל. תגיד, מונה כסף בבנק ישראל, מונים כסף תחת אש? בשביל מה צריך שירות צבאי למוני כסף, סטודנטים? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת לוין, אני מציע לך קודם לברר: האם אתה מוכן לגייס את כל אזרחי ישראל הערבים לצה"ל? <יריב לוין (הליכוד):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, אל תתריס לפני שאתה בא ודורש. <מירי רגב (הליכוד):> לא חייב שירות בצה"ל, אפשר שירות לאומי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא דיבר על צה"ל, הוא לא דיבר על שירות לאומי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכן אני מדבר על השוק האזרחי. אגב, אני מסכים עם חבר הכנסת לוין – בכל חברה שקשורה במשרד הביטחון, אני לא רוצה שיעבדו בה ערבים. <יריב לוין (הליכוד):> למה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ככה. כי הם לא שירתו בצה"ל. נו, אתה מסכים? <יריב לוין (הליכוד):> לא. אני שואל למה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז מה, עכשיו אתה רוצה? אני לא רוצה. אני מדבר על השוק האזרחי, על רכבת ישראל ביתנו למשל; סליחה – רכבת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, דקה אחרונה אני נותן לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למה לבקש שירות צבאי בחברה אזרחית? בבנק ישראל, אגב, עובדים כ-880 עובדים. אתה יודע מה שיעור הערבים שם? היה אפס לפני כמה שבועות, והוא עלה באין-סוף לאחרונה, עלה לאחד. מאפס לאחד. אנשים חושבים שזה כפול. לא, זה אין-סוף, זה הישג אדיר. לאחרונה אולי התווסף אחד. התבשרנו על-ידי נגיד הבנק, יכול להיות שיהיו ארבעה בקרוב. הוא נסחף, צריך לפטר שניים. <דני דנון (הליכוד):> זה 400% יותר, הלוואי בכל מקום יהיה ככה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מכוון לדעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי, אבל הוא צריך לסיים. חבר הכנסת טיבי, אבקש מכבודו לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, התוכנית הכלכלית של הממשלה הזאת היא תוכנית גרועה, אטומה, הזויה בחלק מסעיפיה, ואני שב לנושא שבו פתחתי את דברי: עופר עיני סוחר בזכויות עובדים; הוא נאלץ לעשות זאת כי הוא האיש שיצר את היצור המשונה הזה הנקרא ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. הצעה לסדר-היום <העסקה המתגבשת בין ההסתדרות לממשלה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון – הצעה לסדר-היום מס' 359. רבותי, הואיל ולא מתקיים דיון כי אין הצעות אי-אמון, אנחנו החלטנו בנשיאות שהנושא יידון לפי סעיף 86, לאחר ההצעות לסדר-היום, ויאפשר דיון שבו ישתתפו כל חברי הכנסת הרוצים בכך. לכן, על כל מי שמבקש להירשם לדיון, ללכת למזכיר על מנת לרשום את עצמו. בסוף הדיון, שלא יסתיים היום אלא ביום רביעי, כמובן תהיינה הצעות החלטה שכל סיעה תוכל להגיש, או כמה סיעות יחד. בבקשה, אדוני; עשר דקות. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדי פעם אני שמח להביא למליאת הכנסת את ניסיוני כחקלאי. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מתוך ניסיוני, דיר של עזים, גם כשמוציאים ממנו שתיים-שלוש עזים, הצחנה נשארת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הריח. למה אתה מעליב את העזים? <חיים אורון (מרצ):> למה, סליחה. אגב, ניחוח הזבל וריח חציר, זה לא שלילה – – – <רוני בר-און (קדימה):> צחנה זה סירחון? <חיים אורון (מרצ):> לא, הריח שעולה. הפטנט הזה שחוזר כל פעם מחדש, שאתה כבר לא יודע בכלל מאיפה להתחיל. היש אדם נורמלי אחד, לא פה, שחשב שיעבירו החלטה על 50 שקל ליום אשפוז? אני לא שואל בממשלה, במקום כלשהו. יש הישג ענק, הוצאנו את ההחלטה על 50 שקל ליום אשפוז. ידידנו חבר הכנסת ליצמן הוא בחור נבון, הציע להטיל מס של שקל אחד על מעבר חצייה ולבטל אותו. איזה הישג ענק. אם זה לא היה כל כך רציני וכל כך חשוב, אפשר היה להמשיך לצחוק. אבל תראו, זה התחיל בסיפור שחייבים תקציב לשנתיים. עכשיו אומרים לנו כל הזמן וכל פעם מחדש, אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה. אז אתם יודעים עכשיו מה יהיה בדצמבר 2010? ואתם מאמינים שערימת הגרוטאות הזאת שקוראים לה תקציב תחזיק מעמד עד 2010? אדוני שר האוצר לשעבר, אתה באמת חושב שלא יבואו לפה עם תקציב נוסף, עם תוכנית כלכלית? ימצאו לזה כבר שם. אני מוכן לומר מעל הדוכן, הם יבואו עם משהו, רק יקראו לזה שם אחר. מה לא יהיה, כאילו הסחר-מכר הזה? והכול, חודש אחרי הקמת הממשלה. אני לא מבין, אדוני היושב-ראש. אמר מה שאמר חבר הכנסת טיבי על תפקידו של עופר עיני בפוליטיקה הישראלית דהיום. יש בהחלט מקום לשולחן משותף שבו הממשלה דנה עם הנציג הבכיר של העובדים, עם נציג המעסיקים או איך שקוראים לזה, ועדת התיאום, והממשלה. זה לא מה שקורה כאן, אדוני היושב-ראש. הוא בעצם מחליף את יושב-ראש מפלגת העבודה. הוא מנהל את המשא-ומתן במקומו. רגע, אני רוצה סוף-סוף להבין – למה, אדוני שר האוצר לשעבר, למה כאשר עופר עיני מסכים לפגוע בעובדי המגזר הציבורי, אפשר להעלות את תקרת ההוצאה? אני כבר יודע כל מיני הקשרים. אני מכיר כל מיני – יש כאלה שהם בעד העלאת תקרת ההוצאה כי זה קורה בעולם, עושים את זה באמריקה, עושים את זה באירופה; יש כאלה שהם נגד. מה הקשר בין השניים? שום קשר בין השניים אין. אני זוכר – תראה למה הגענו, אני זוכר, חבר הכנסת בר-און, אני נכנסתי להסתדרות יחד עם חיים רמון ועמיר פרץ במהפך. ישבתי עם ידידי שר האוצר דאז בייגה שוחט, והוא אמר: תשמע, פעם זה היה נורא פשוט. הייתי מקיים דיון על תקציב לקופת-חולים תמורת הקפאת תוספת היוקר. אפילו אי-עדכון שער הדולר. ואמרנו, את זה רוצים לגמור. לא שאני נגד שההסתדרות תהיה גורם חברתי – אני מאוד שהיא תהיה גורם חברתי, ואני מאוד שהיא תנהל את המאבק הזה. אבל מה בדיוק קורה פה עכשיו? והאשליה, שאם יוציאו כמה עזים שאנחנו מכירים – הרי כולם חברים של כולם. אני כבר הצעתי לפני כמה שנים, אדוני היושב-ראש, לעשות באוצר המדינה שולחנות בלי מגירות. אמרו לי: מה הבעיה שלך עם המגירות באוצר? אמרתי: תשמע, זה קטסטרופה. כל פעם שבא שר אוצר חדש, החבר'ה פותחים את המגירה התחתונה, עם כל ההצעות שהם כבר העבירו כמה פעמים, שמים על השולחן – מה לעשות, אני מקווה שזה לא ייחשב לי כהתבטאות לא מספיק מנומסת. שר האוצר, אם קרא, לא הבין, ויכול להיות שאפילו לא הספיק לקרוא, אמר: בסדר, תביאו את הכול, והתקבלה החוברת הזאת, שחבר הכנסת שטרית שם אותה פה. הוא טעה – זאת חוברת אחת. יש עוד חוברת, של, אם איני טועה, 67 עמודים – יותר צנועה, אבל שם יש בוחטות. ישמור עלינו האל, מה שיש בחוברת השנייה. ואת כל זה עשו בשבועיים. מה עשיתם עשר שנים באופוזיציה? ביבי נתניהו, המנהיג הכלכלי, השר-על, עכשיו אתה פותח את הדיון על 1.7, על גודל התקציב? עכשיו נודע לך פתאום שכנראה יש 5% גירעון? שר האוצר לשעבר אמר את זה פה. חברים יקרים, יש 40% ירידה בגביית המסים, וזה יעלה את הגירעון, כנראה, לאזור של 4, אז דיברו עוד בזהירות – – – <רוני בר-און (קדימה):> 6. <חיים אורון (מרצ):> אז, בהתחלה, עוד דיברתם בזהירות – 3, 4, היום כבר מגיעים ל-5, 6. <רוני בר-און (קדימה):> מה אם ירד – – – <חיים אורון (מרצ):> אני לא רוצה שיגידו לי אחר כך שזמני עבר. מה יקרה פה עכשיו – אני כבר רואה את העניין. יגמרו בלילה עם כמה שרים, יוסיפו לשר החקלאות 20 מיליון שקל ולשר הרווחה 20 מיליון שקל, יוציאו כמה עזים, אבל העסק הזה כולו נותן תשובה על שתי שאלות מרכזיות שעל-פיהן, אדוני היושב-ראש, חובה על הכנסת – לפחות, אני וסיעתי כך נבחן את התקציב. השאלה הראשונה, עד כמה התקציב הזה נותן תשובה למיתון שהולך ומעמיק ופוגע בקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית? והוא לא נותן, כי הוא היה צריך להיות יותר נועז, יותר רחב, ואותם כלים שדובר בהם, או שלא מצליחים לממש אותם, או שהם לא פעילים. והנושא השני, שהוא עוד יותר חמור – האם מדינת ישראל ממשיכה במסלול שיש לו אבא ויש לו דוחף, וקוראים לו ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשמור באופן נאמן, אדוני יושב-ראש מפלגת העבודה, על שיא עולמי בפערים החברתיים? תסתכלו בדוח האחרון של בנק ישראל. לא אומר את זה סוציאליסט כמוני, לא אומר את זה איש אופוזיציה. כל הטבלאות מראות שאנחנו נמצאים במקום הכי גבוה. ואז ממציאים פה את החוכמה עכשיו – יטילו מס על הירקות ועל היאכטות. מהירקות זה כנראה חצי מיליארד שקל, או 600 מיליון שקל, מהיאכטות אני לא יודע כמה, ויגידו לציבור: מה אתם רוצים? הטלנו מס על הירקות והפירות והטלנו מס על היאכטות. <רוני בר-און (קדימה):> מע"מ על ירקות ופירות זה מיליארד וחצי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם מוסיפים 0.5%. <רוני בר-און (קדימה):> בשיעור של 15.5% כמע"מ הרגיל – מיליארד וחצי, 1.8 מיליארד. <חיים אורון (מרצ):> עכשיו אומרים כבר, אני שומע, להחזיר את המע"מ, אחרי ההורדה שהיתה לפני שנתיים. ואני זוכר שעמדתי פה ואמרתי: אל תורידו. אני אמרתי: אל תורידו, יש לנו בעיה של מקורות. ואז אמרו, אי-אפשר, נטל מס גבוה. בא דוח בנק ישראל, אדוני יושב-ראש מפלגת העבודה, ואומר – ואני מציע לכם לקרוא את זה, בניתוח מפורט, אדוני היושב-ראש – בכל מדרגות המס ב-28 מדינות יש ציון לכל מדינה. אנחנו בדרך כלל במקום ה-20, כלומר בחלק העליון, באופן הפוך, ממס נמוך. איפה זה מתחיל להשתנות – במעמד הביניים הנמוך. אבל כשמדובר על מעמד הביניים הגבוה ומעלה, אנחנו נמצאים במקום אחר. למה – 50 או 90 ילד עכשיו בביטוח הבריאות שרוצים להוסיף, ולומר עכשיו: חברים יקרים, אנחנו מקפיאים את ההורדה הקודמת. אנחנו לא מרמים את הציבור בסיפור של מס חברות. אם החברה מרוויחה, שתשלם. וחלק מאלה שהורידו להם את המס, ממילא לא ישלמו השנה מס, אז זה כבר לא משנה כמה הם משלמים. אבל פה חוזרים לנקודה המרכזית, אדוני היושב-ראש, שאי-אפשר לברוח ממנה. ובנושא הזה, אדוני יושב-ראש מפלגת העבודה, אתם כושלים בגדול. בוויכוח המהותי שמתנהל בחברה הישראלית בעשר השנים האחרונות, ברוב השנים האלה ישבתם בממשלה, והתוצאות הן מה שמתקבלות עכשיו על פער בחינוך ועל פער בבריאות ועל פער בהכנסה ועל פער בין מרכז לפריפריה. המסלול המרכזי הזה, התקציב הנוכחי ממשיך אותו ואף מעצים אותו. ולכן – חבר הכנסת שטרית כבר לא נמצא פה – הבעיה היא שלא תבוא הממשלה ותניח את אותו תקציב רק לשנה אחת. הממשלה הזאת לא מסוגלת להוציא מתוכה תקציב אחר, יותר טוב, שבאמת יהיה מפנה, ולכן יגיעו היום להסכם. אני יודע, עוד לא נפלה ממשלה במדינת ישראל על תקציב. יגיעו להסכם, ייגמר גם הוויכוח על תקציב הביטחון, ואנחנו בימים הקרובים נקבל את הערימה הזאת, נוציא ממנה כמה דברים, אבל שלא תהיה טעות: גם דיר שהוציאו ממנו אפילו הרבה עזים, הריח הלא-טוב שעולה ממנו נשאר. הריח הלא-טוב פה הוא במבנה הדיר, לא בכמות העזים שבתוכו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת חיים אורון. <הצעה לסדר-היום> הגזירות הכלכליות <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת יעקב כץ מהאיחוד הלאומי, גם הוא – להציע הצעה לסדר-היום שמספרה 361, ולאחר מכן נתחיל בדיון. הראשון הוא ראשון המציעים בהצעה הדחופה לסדר-היום, חבר הכנסת שלמה מולה. מעניין לעניין באותו עניין – רבים מהחברים הגישו מכלול הסתייגויות הנוגעות לתקציב, אם בנושא של גמלאי צה"ל, נכי צה"ל, אם בנושאים הקשורים בקיצוץ תקציב הביטחון, אם בנושאים הקשורים בתקציב המדינה בכלל. חבר הכנסת כץ, בבקשה, גם לאדוני עשר דקות. <שר הביטחון אהוד ברק:> זה הנאום הראשון שלו? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. כצל'ה – אף פעם לא נאום ראשון. כל פעם ההתלהבות, כאילו היה זה נאום ראשון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני דווקא לא יודע להתלהב. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההתלהבות שאוחזת בשומעים, אני מתכוון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר הביטחון, נהנינו מהדברים שהוא אמר לעיתון "הארץ" על העידוד לקצינים וחיילים שמשרתים ביחידות מובחרות, שמשפחתם גדלה, ואני חשבתי באמת שהנושא של הגזירות הכלכליות היום – כשבנדיקטוס ה-16 מבקר ב"יד ושם", ורק עכשיו הזכרנו את יום השואה, איבדנו שם שישה מיליונים, וכשישב פה שר האוצר לשעבר, שאני מניח שאם הוא היה שר האוצר היום, אז היה עומד מהצד השני של המתרס והיה מסביר מדוע את כל העזים שהוא תרגל רק בקדנציה הקודמת את חבורתו איך להכניס ואיך להוציא, אז הוא היה בטח מסביר, מדוע זה צריך להיות בפנים ולא להיות בחוץ, אדוני היושב-ראש. אבל כבר ינאי המלך אמר: לא הצדוקים ולא הפרושים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הישמרי לך – הוא אמר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רק הצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ואני מניח שאם רוני בר-און ומאיר שטרית היו בקואליציה הם היו מסבירים מדוע הדברים האלה נחרצים ונחוצים, ולא צריכים להיות בחוץ. אבל אני רוצה להתעסק בעיקר. אני חושב שאחרי שאיבדנו שישה מיליוני יהודים בשואה האחרונה, ונשארנו מתי מעט, מדינת ישראל צריכה להתרכז בשני נושאים עיקריים: בנושא ההתיישבות ובנושא הילודה. ודווקא בדברים הללו אנחנו רואים שמדינת ישראל מקצצת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ילודה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> י-ל-ו-ד-ה. ילודה יהודית. איך מגבירים את הילודה, איך לא מקפיאים את דמי הלידה, איך כשבחור הולך לבנות בית מגדילים את המענק ומאפשרים לו לבנות בית יותר גדול. וחבל שרוני בר-און לא נמצא פה, כי הייתי שואל אותו כמה כיתות לימוד הוא בנה ביהודה ושומרון בשנה האחרונה, כמה כיתות לימוד הוא בנה ברמת-הגולן בשנה האחרונה, כמה השקיעה מדינת ישראל ברצון להוסיף נקודות זיכוי במס הכנסה לבעל ואשה שמולידים עשרה, 11 ו-12 ילדים, כדי שעם ישראל יוכל להשיב את הגזלה, כדי שעם ישראל יוכל להשיב את האבדה, כדי שעם ישראל יוכל לגדל מחדש עם גדול ורחב, עם הרבה הרבה ילדים. ובדברים הללו אנחנו לא רואים – ודאי שלא בחוק ההסדרים, ודאי שלא בתוכניות הכלכליות של מדינת ישראל – רצון לחזור בתשובה; לא בעידוד הילודה ולא בעידוד משפחות לבנות בתים, להגדיל בתים ולרצות שהבית שלהם יהיה גדול כדי לקלוט הרבה ילדים. בהזדמנות זו, שראש הממשלה בנימין נתניהו יוצא לאמריקה עם מטוס גדול, רציתי גם לומר שכדאי לצמצם את מספר הנוסעים, כדאי לצמצם את מספר העיתונאים, כדאי גם לצמצם את כמות החלקים שרוצים למסור. אגב, אנחנו יודעים שהגדר, החומה ששר ביטחוננו עדיין עסוק בבנייתה – השקענו בה קרוב ל-11-10 מיליארד שקל, שאפשר אולי עוד להציל. ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם – הגבורה והביטחון, אדוני היושב-ראש, לא מתחילים מגדר גבוהה או מחומה בצורה. אומרים שהטורקים, שר הביטחון, היה להם חייל אחד בחברון – חייל אחד, שוטר אחד, והערבים ידעו שאם תיפול שערה משערות ראשו, אוי ואבוי להם. יש לי ילדים שביקרו עכשיו בירדן, שר הביטחון. הם השאירו את המכוניות שלהם במשך ימים – – – <אילן גילאון (מרצ):> אוי, כמה טוב היה אצל הטורקים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת גילאון, יש לי ילד שביקר עכשיו בירדן, והוא סיפר לי שהוא השאיר את המכונית שלו בוואדיות, לא פגעו במכונית – ימים ולילות. בוואדיות. אף אחד לא נגע. כשיש משטר, כשיש ביטחון, כשיש חיילים שהם לא כחגבים, לא צריך חומות, ואפשר לחסוך בדבר הזה עשרות מיליוני שקלים. עשרות מיליארדי שקלים. לכן אני רוצה להציע לראש הממשלה, כשהוא נוסע עכשיו לאמריקה להיפגש עם אובמה, שיודיע לו שבהרס ובחורבן כבר היינו, זה עלה למדינת ישראל עשרות מיליארדי שקלים – גם העקירה, גם ההתנתקות, גם הפחדנות וגם החומה. אנחנו רוצים לחזור לימים של בנימין נתניהו במטכ"ל, של שר הביטחון שהיה גיבור חיל, שעברו את הגבול, וניצחו בגבורתם, באומץ רוחם ובעוז רוחם, ולא בזבזו את כספי מדינת ישראל על הבלים וחולשות. לכן, גם בימים האלה, כשעובדים על חוק ההסדרים, אנחנו רוצים שמחוק ההסדרים יוציאו את הגזירות הכלכליות שנוגעות למשפחות ברוכות ילדים, שיוציאו את הגזירות הכלכליות על משפחות שקונות דירות כדי להגביר ילודה, להגביר התיישבות, להגביר גבורה. אם יש מקום שצריך לצמצם – צריך להפסיק את בניית החומה, הגדר. היא לא מוסיפה – לא ביטחון, לא כוח, לא גבורה ולא עוצמה, רק פחדנות, כמו שכתוב בתורה: אם במחנים – כבוד שר הביטחון – אם במבצרים. כשמשה שלח את המרגלים, הוא אמר להם, כבוד שר הביטחון, שאם הם רואים אותם יושבים בתוך מחנים – שידעו שהם פחדנים אם הם יושבים בתוך מבצרים; אבל אם הם יושבים בלי גדרות ובלי חומות, סימן שהם אמיצים. אני חושב שכדאי לחזור לימים של פעם; להסיר את הגדרות, להסיר את הפסילים, להסיר את הפיסחים, ולחזור למדינה מתוקנת שגם תוכל לחסוך את כלכלתה לדברים טובים וברוכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. אני מבקש לתקן שני דברים שאמרתי קודם. הדיון בענייני משרד הביטחון, בעניין נכי צה"ל וגמלאי צה"ל, יתקיים ביום רביעי באופן נפרד, וישיב על כך סגן שר הביטחון, נדמה לי, בהתאם להודעת הממשלה. <הקיצוצים המתוכננים בתקציב המדינה> [על-פי סעיף 86(א) לתקנון הכנסת.] <היו"ר ראובן ריבלין:> סגן השר כהן, הואיל והממשלה הסכימה מראש שהנושאים אשר הועלו היום יהיו על סדר-היום, אני כבר מעלה אותם על סדר-היום ומצרף אותם להצעות דחופות לסדר-היום שניתנו לחברי הכנסת, ובראשם חבר הכנסת שלמה מולה. אני מזמין אותך ראשון. לך, לפינס-פז אופיר, לאילן גילאון, לפלסנר יוחנן ולגנאים מסעוד יהיה זמן של חמש דקות לכל אחד, ואחריהם – שלוש דקות לכל חבר כנסת שנרשם. הרשימה לא ארוכה מדי, אבל היא ארוכה, ולכן הדיון יסתיים ביום שלישי, מחר, או ביום רביעי. בבקשה, חברי היקר, חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שאני לא יודע מה לומר על מדיניותו הכלכלית של ביבי נתניהו. חברינו מהליכוד התחילו לומר לנו שיש להם ביבי חדש, ראש ממשלה חדש שלמד את טעויותיו מגזירות 2003. פעמים רבות, כשאנחנו קראנו כאן קריאות ביניים, אדוני היושב-ראש העיר לנו באומרו: הרי שר האוצר היה בסך הכול שר האוצר. ראש הממשלה היה אחר, אריק שרון. אבל היום מתברר לנו שראש הממשלה ביבי הוא גם שר האוצר וגם ראש הממשלה, ואני מניח שלא יהיה לכם הרבה מה לחלוק עלינו בזה שביבי הישן חזר עם גזירות כלכליות קשות מאוד על האוכלוסיות החלשות. אני חושב שמכל הגזירות ביבי דווקא מצא לנכון לגזור את הגזירות הכי קשות על האוכלוסיות החלשות – פגיעה במובטלים, בילדים בסיכון: במה מדובר בסך הכול בילדים בסיכון? מדובר בילדי רווחה שצריך להוציא מהמשפחות. כשלמשרד הרווחה סוף-סוף יש 60 מיליון שקלים להוציא ילד בסיכון מהבית באמצע הלילה – את זה לוקחים. מדברים על פגיעה בחיילים משוחררים – חיילים משוחררים שמשרתים שלוש שנים, מהטובות שלהם, נותנים את כל נשמתם למדינה, ביום שהם משתחררים, שלא יהיה להם מעט כדי לבסס את עצמם? גם את זה גוזלים מהם. מדברים על פגיעה במענקי שכר-דירה לעולים – עולים חדשים שהגיעו אתמול, רוצים לחיות את חייהם, לבסס את חייהם בישראל, באים ואומרים להם: רבותי, אתם לא רצויים. שלא לדבר, אדוני היושב-ראש – על זה כבר יש החלטת ראש הממשלה והאוצר, לעשות עלייה סלקטיבית בכלל – לסגור את שערי העלייה מאתיופיה, שלא יבואו היהודים שממתינים בגונדר ובאדיס. זאת ממשלה אנטי-ציונית, ממשלה גזלנית, שגוזלת כל חלקה טובה ממדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, שר הביטחון, קראת את דוח ועדת-וינוגרד. ועדת-וינוגרד אמרה במפורש שהקיצוצים שהיו בצבא-הגנה לישראל בהכנת החיילים למלחמה, במילואים, פגעו פגיעה קשה מאוד במלחמה. אדוני שר הביטחון, הסברת לנו שביבי השתנה, לפני כמה חודשים אמרת: ביבי הפיק לקחים, אבל אתמול הסברת לנו – בתחכום מופלא – אמרת: אנחנו בדרך למשבר עמוק. מה השתנה? – פגיעה בנכי צה"ל, באלמנות. רבותי, אני לא מבין איזו ממשלה אטומת לב רק גוזרת גזירות קשות על האוכלוסיות החלשות. אדוני היושב-ראש, פגיעה בתחבורה הציבורית. מי נוסע בתחבורה הציבורית? אנשים שאין להם "וולבו". אתם, שרי הממשלה, יש לכם לא רק "וולבו" אלא 180 משרות חדשות שהוספתם: אחד לוקח את התיק ומחזיק, השני פותח את דלת האוטו ומכניס את השר והשלישי שומר עליו מאחורה. אבל לאותם אנשים שאין להם במה לנסוע בתחבורה הציבורית – מהם אתם יכולים לקחת. קיצוץ בחינוך – רבותי, אני חושב שבעוד 40–50 שנה לא יהיו לנו אנשים שיזכו בפרס ישראל. לא יהיו לנו אנשים שנוכל להתהדר בהם. למה? שר האוצר וראש הממשלה גוזלים את חינוך ילדי ישראל, את החינוך למצוינות, את החינוך לטוב. אני זוכר את הוויכוח שהיה לנו פה לפני חצי שנה בנושא ההשכלה הגבוהה – קיצוץ בהשכלה הגבוהה. כולם אמרו: לא נקצץ. נכון, ראש הממשלה אולמרט לא קיצץ. כשהוא היה צריך להכריע לגבי מתן להשכלה הגבוהה, הוא בחר כן לתת להשכלה הגבוהה, למחקר ולפיתוח. והנה ביבי הישן שבא אלינו – הישן בגדול – אומר: השכלה גבוהה זה לא מעניין. יש לו דירה בקיסריה והוא גדל איפה שהוא גדל – הוא גדל בהרווארד באמריקה, אבל גם אם הוא גדל בהרווארד באמריקה הוא צריך לדעת שחינוך זה דבר חשוב. גם את זה הוא לוקח. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגזירות על האוכלוסיות החלשות – הגזירות על הביטוח הלאומי – אני חושב שדווקא מנכ"לית הביטוח הלאומי הגדירה את זה יפה מאוד; היא אמרה: זאת רעידת אדמה חברתית. אני חושב שכל מי שנתן לממשלה הזאת לקום, ואני חושב שזה בעיקר כאלה שלפני הבחירות מזכירים לנו "אנחנו מפלגה חברתית" – מפלגת העבודה וש"ס הן שתי מפלגות שתמיד יקדמו את עצמן על הגזירות החדשות האלה שמוטלות על הציבור. הרי ידוע שאין לנו אמון בממשלה הזאת, אבל אנחנו נעשה כל מאמץ כדי להיאבק בגזירות האלה; אני חושב שיפה שעה אחת קודם, עדיף מכך שהממשלה הזאת תמשיך למשול אפילו חצי יום, אני חושב, ועצוב מאוד לראות את הוויכוחים בין שר האוצר לבין שר החינוך. <היו"ר מגלי והבה:> צריך לסיים. <שלמה מולה (קדימה):> לכאורה, אפשר לשאול: למי להאמין? האמת היא שאני מעדיף להאמין לשר החינוך. בשר האוצר, שהוא שליחו של ראש הממשלה – בשניהם אין לי שום אמון. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן; אנחנו נהיה חדים מאוד וברורים מול הממשלה הכושלת הזאת שגוזרת גזירות ימים ולילות על עולים וותיקים יחד. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. צהריים טובים לאלה שלא מבינים שאנחנו באמצע דיון, לאלה שמפריעים בצדדים. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אפשר שתהיה רשימת דוברים במצגים. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> כן, בהחלט. אדוני, בבקשה. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הדיון בקיצוצים בתקציב מציג לפני הציבור בישראל תמונה מאוד מאוד עגומה. בעצם, מה שמשתקף הוא עובדה מאוד מאוד קשה – למדינת ישראל אין מנהיגות כלכלית, אין אסטרטגיה כלכלית, אין מדיניות כלכלית, ואין תחושה שיש קברניט עם ידיים אמינות ליד ההגה. אתה מסתכל על התהליכים – אני בכנסת כבר שנים רבות, ואני לא זוכר מעולם כל כך הרבה סעיפים בחוק ההסדרים. אני לא זוכר מעולם כל כך הרבה גזירות שאין להן התחלה, אמצע וסוף, ולאחר מכן גמגום, זיגזוג ונסיגה. חבר הכנסת אקוניס, רק הנסיקה חסרה, אבל חוץ מזה הכול נמצא. זאת אומרת, אתה מסתכל, ואתה לא באמת מבין מה קורה. אתה רואה שני שרים בכירים. אחד אומר: מחריבים עלי את עולם החינוך, והשני אומר: אנחנו מוסיפים תקציב לחינוך בשיעור ריאלי, ואתה שואל את עצמך למי להאמין. איזה מחזה סוריאליסטי. <יריב לוין (הליכוד):> מה עושים במפלגת העבודה כשאנחנו רואים בתוך המפלגה – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> במפלגת העבודה עושים הרבה דברים, אבל לא זאת השאלה. השאלה היא מהי התשובה העניינית שלך על הטענות שאני מעלה, כי בסופו של דבר, זה העניין המרכזי. אשיב לך כשתהיה חבר מפלגת העבודה. <יריב לוין (הליכוד):> מה התשובה העניינית של – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני רוצה לעזור למפלגת העבודה. תן לחבר הכנסת אופיר פינס להסביר. <שלמה מולה (קדימה):> – – – אתם לא יכולים לבוא בטענות על – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> לכן, התחושה היא – – – <זאב בוים (קדימה):> אופיר פינס – – – תהליכים שעוברים על מפלגת העבודה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת. חבר הכנסת אופיר פינס, רק רגע. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אני רגיל לקריאות מטעם האופוזיציה – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שלמה מולה, צהריים טובים. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אני רגיל לקריאות ביניים מטעם האופוזיציה. זה בסדר. אני רוצה לומר, שהתחושה היא שאין קברניט שיודע להוביל את ישראל בשעת משבר כלכלי זו. יש תחושה שמנסים לנצל הזדמנויות, להגשים כל מיני פנטזיות של תפיסות כלכליות ימניות שאבד עליהן כלח וגם נכשלו כישלון חרוץ בכל העולם. באשר לעסקת החבילה, אני תומך גדול בעסקאות חבילה במשק. אני חושב שהן מפתח להרבה מאוד דברים טובים שצריכים לקרות, וקל וחומר בשעת משבר. אני מאוד מקווה שאכן תהיה עסקת חבילה. מה אני לא מסכים? אני בשום פנים ואופן לא מסכים – ואני בטוח שגם עופר עיני לא מסכים, ולא ייתן לזה את ידו – אסור להסכים שהעובדים ישלמו את כל המחיר של כל המשבר הכלכלי במדינת ישראל. צריך לחשוב מיהם אותם עובדים – ואני לא מדבר על מי שמרוויח שכר גבוה. אני מדבר על רוב רובם של עובדי המגזר הציבורי, שמקבלים השלמת הכנסה, שמשתכרים שכר מינימום או משכורות קרובות לשכר מינימום, שהמשכורות שלהם כבר מוקפאות שנים. אז עכשיו למישהו יש חוצפה לדרוש ששם – רק שם או בעיקר שם – יהיה הקיצוץ? יש בזה היגיון? יש בזה מוסר? יש בזה תוחלת? לכן, אסור לשים את הדברים בצורה הזאת. עסקת חבילה צריכה להיות עסקת חבילה כוללת: עם הממשלה קודם כול, עם המעסיקים ועם העובדים. אני חושב שיש עוד נושא שלא שמים על השולחן בשעה הזאת. אדוני היושב-ראש, רק לאחרונה עשו הסכמים קואליציוניים. בדקתי ומצאתי ששוויים של אותם הסכמים קואליציוניים הוא בין 2.5 ל-3 מיליארדי שקלים. <שי חרמש (קדימה):> אגב, רק עם מפלגת העבודה. <אופיר פינס-פז (העבודה):> עם מפלגת העבודה, עם ש"ס, עם ישראל ביתנו, עם הליכוד ועם כל שותפות הקואליציה. האם באמת ההסכמים הקואליציוניים קודמים לכל הגזירות? האם לא נכון לבדוק שוב עם כל המפלגות אם חייבים לממש את כל ההסכמים? האם הם קודמים לגזירות? אולי הם יכולים – בחלק מההסכמים – להחליף חלק מהגזירות? אולי הם יכולים להחליף חלק מהקיצוצים בביטחון, ברווחה ובחינוך? לכן אני אומר לכם שבעיני ההסכמים הקואליציוניים לא צריכים להיות פרה קדושה. אני חושב שבעת משבר כזאת המפלגות צריכות לחשוב מחדש אם הן מוכנות לוותר, בחלק מההסכמים הקואליציוניים, כדי להפחית את הגזירות על הציבור וכדי להפחית את הקיצוצים בתחומים המרכזיים של מדינת ישראל. אני מאוד מקווה שבסופו של דבר נגיע לתוצאה טובה. ברגע זה אני בהחלט מודאג. אני לא רואה כיצד מדינת ישראל מצליחה להתייצב. אני רואה מערכת לחצים אין-סופית, שבה כל אחד מושך את השמיכה לכיוון שלו. אני לא רואה שהדבר הזה באמת יביא לתוצאה כלכלית חברתית ראויה, אלא לפשרה פוליטית כזו או אחרת שלא תבטא באופן אמיתי את צורכי המשק, את צורכי המדינה ואת צורכי הציבור. דרך אגב, הדיון הזה, מערכת הלחצים הזאת והוויכוח הזה – אני באמת ממליץ לא לאיים – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, לסיכום. <אופיר פינס-פז (העבודה):> – – ובמיוחד להשתדל לא לאיים איומי סרק של פרישה מממשלה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה. אני מבקש מחברי הכנסת להקפיד על מסגרת הזמנים שנקבעו. תודה. <רונית תירוש (קדימה):> אין רשימת דוברים. <היו"ר מגלי והבה:> מעדכנים אותה. אדוני, בבקשה. חמש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני שר הביטחון, חברותי וחברי חברי הכנסת, הייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, לא לדבר על ה"כמה", אלא לדבר על הצורה, על ה"איך", על התחושה שהאמת היא שהיא איננה חדשה; כי דיברנו מספיק על עזים. בשבוע שעבר סיפרתי על שיטת הרס"ר להודיע לחייליו כל מיני הודעות, על חוק ההסדרים. אני רוצה קודם כול להעלות כמה דברים שהם טרמינולוגיים. "נרדמתם בשמירה", אמר שר-העל לאסטרטגיה כלכלית, יענו – שר ה"עלק". לא הבנתי למי הוא אמר "נרדמתם בשמירה". אם הכוונה היתה לפקידי האוצר שיש להם תפקיד קבוע בהצגה הזאת שנמשכת כבר כמה עשורים של שנים – האמת היא שבנימין נתניהו לא המציא אותה, אבל הוא משכלל אותה, כי הוא באמת הגיע לדוגמאות מדהימות. על-פי מה שמוציאים מתוך חוק ההסדרים, ותיכף גם אומר עליו כמה דברים, אתה יכול להבין משהו לגבי תרבות פוליטית של ממשל, של ממשלה, של מושל, של מדינה. שמעתי כמה חברי כנסת, לרבות חבר הכנסת מאיר שטרית, שדיבר על קצת יותר חמלה, על ממשלה שצריכה להיטיב עם העם. אדוני היושב-ראש, מדינה לא צריכה להיות בנויה על חמלה, ושאף אחד לא ייטיב פה עם העם, כי אף אחד לא עושה טובה לאף אחד. העסק הזה לא שייך לאף אחד אחר אלא לאזרחים של מדינת ישראל, והדיון המרכזי איננו חברתי, אלא חלוקתי, בסופו של דבר. אנחנו כל הזמן אומרים: פוגעים ביתומים ופוגעים באלמנות – כדי לעשות את הדברים כאילו חמורים עוד יותר מבחינה רגשית. הדיון הוא למי שייכת בסופו של דבר מדינת ישראל; האם היא שייכת לאותם 60 איש שראש הממשלה פגש ביום הראשון? ומישהו בטעות מדבר כאן על קפיטליזם חזירי, ולפעמים כשאני מסתכל על השיטה אני אומר שזאת מחמאה, קפיטליזם חזירי. אגב, אתה יודע שקפיטליזם זה כבר נושא פאסה. פעם אמרו שהסוציאליזם הוא הדרך הכי קשה לקפיטליזם, ומסתבר שהיום, אחרי המשבר העולמי שמתרחש, כנראה הדבר הוא בדיוק הפוך, שאנשים מחפשים את הביטוח. לכן אני אומר גם לך, שר הביטחון: גם אתה לא אחת טעית בעבר, כשהיית ראש ממשלה, בתפיסת החמלה – או שמי שיש לו במקרר ייתן למי שאין לו במקרר – לא להבין את העניין החלוקתי בכלכלה, שבה יש כמה פרמטרים פשוטים לגמרי לקבוע מהי האחריות של המסגרת, ולאחר מכן יש לכם תשלומי העברה ומסים, זה הכול. יש כמה "טבואים", וככל שאתה מדבר פה כאילו על הפרטה או, בעיני, על חוסר האחריות של שוק העבודה, כאילו אתה אומר דברים חיוביים; וככל שאתה מדבר על העלאת המסים, מייד יבוא השר התורן ויגיד לך שזה יגרום לאנשים לא לרצות לקום בבוקר לעבודה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני מכיר אפילו בשם ובכתובת כמה אנשים שאני מניח שאם הם לא יקבלו 1.8 מיליון בחודש, אלא רק 600,000 בחודש, הם בכל זאת ירצו לקום לעבודה. אבל יכול להיות שהמאגר הזה איננו ממש מאגר גדול. אולי הוא לא גדול, אבל הוא מסמן כיוון, והתחושה כאן היא שמי שמנהל היום את העניינים, רמת אמינותו והריטואל הגרוטסקי והמצחיק והמשעמם בצורה מסוימת – אני לא רוצה להעליב את האינסטלטורים, אדוני, אלה עם החריץ, שאומרים לך, הכול יהיה בסדר, ובסוף הוא לא מגיע בזמן – כריטואל הממשלה הזאת. אבל כאשר ראש הממשלה מתעורר ואומר, אתם נרדמתם בשמירה, סימן שהוא לא היה בשמירה, והוא בוודאי מאשים את פקידי האוצר, שתפקידם בפסח להיות פרעה, ובפורים להיות המן, ובחנוכה להיות אנטיוכוס, כי תמיד מאשימים אותם. אבל אם מאשימים אותם אז למה אנחנו צריכים בכלל ממשלה, אדוני? השיטה הזאת היא שיטה נואלת, והיא שיטה שבתוכה גורמים מתווכים שיוצרים סיטואציה לא של ממשלה, אלא של משרד יחצנות ופרסום שמהנדס את הדברים רק על-פי איך שהם נראים. ובאמת שמעתי שיש קמפיינרים לשיטה הזאת, שמנהלים היום את העסק הזה שאיננו מייצר ולא כלום. לכן אני אומר, אולי פעם אחת נעצור ונחליט מחדש במציאות כזאת איך יוצרים חלוקה אמיתית של ביטוח, של אחריות של מדינה. כי כולם מתווכחים היום, האם הציונות היא פוסט-ציונות או טרום-ציונות. חברות וחברים, הציונות זה כמו קוסקוס – מה שתשימו בה זה מה שיהיה, וגם ככה המדינה הזאת תיראה לכל אזרחיה, ליהודים שבה ולכל אלה שחיים בתוכה. לכן רציתי רק לדבר על ה"איך" ולא על ה"כמה", כי אחרת הייתי צריך שוב להזדקק לקלישאות הנודעות – בוא נשים להם עוד משהו, בוא ניקח נכה ארבע כפות רגליים. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני מזמין את חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת גנאים מסעוד. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אדוני שר הביטחון, בזמן של משבר כל כך חריף היינו מצפים למדיניות; היינו מצפים לדעת מה סדר העדיפויות של הממשלה, היינו מצפים לדעת מה המדיניות. אדוני ראש הממשלה, היינו מצפים לדעת מה החזון שלך. מר נתניהו מתגאה בהיותו מנהיג בעל חזון. לא ברור מה החזון, לא ברור לאן אתה מוביל. יום אחד פוגעים בעניים, יום אחד ממסים את העשירים; יום אחד מורידים מסים, יום שני מעלים מסים. אז, חברים, נהוג לומר, ושמעתי את זה גם מכיוון חברי הכנסת בקואליציה: תנו לנו מאה ימי חסד; תנו לראש הממשלה צ'אנס, הזדמנות להוכיח את עצמו. חברים יקרים, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים לבקש מהממשלה מאה ימי חסד. תני לנו את מאה ימי חסד. תנו לנו ימי חסד מהחובבנות, תנו לנו ימי חסד מהזיגזוג של מר נתניהו, מחוסר המנהיגות, מהבלבול. אבל מה שכן, דבר אחד למדנו ממר נתניהו: הוא לימד אותנו שיטה מנהיגותית אחת חדשה למנהיגות פוליטית; קוראים לזה הסתתרות מאחורי פקידים. אנחנו פתאום שומעים שראש הממשלה לא הספיק לקרוא את החומר; או במקום אחר שמענו שראש הממשלה זועם על הפקידים. אדוני ראש הממשלה, ממי אתה מסתתר? למה אתה מסתתר מאחורי פקידים? קח מנהיגות, גבש חזון, הצג אותו לציבור, ועמוד מאחוריו באומץ. תראה לנו אומץ מנהיגותי, אדוני השר-על לאסטרטגיה כלכלית. זה מעניין שראש הממשלה שעבד בחברה לייעוץ אסטרטגי בחר את התואר הזה. אדוני ראש הממשלה, הרי אתה יודע שהתוכנית האסטרטגית שהגשת לא היתה עוברת ב-BCG, החברה שבה עבדת. על תוכנית כזאת ב-BCG היית מפוטר מזמן. חברים, הבלבול של ראש הממשלה, הבלבול של המערכת, הבלבול באופן שבו מובילים את הממשלה גורם לסכנה לתחומים חיוניים למדינת ישראל, ובהם, כמובן, ההשכלה הגבוהה. לכן הגשתי את ההצעה לסדר-היום. מערכת ההשכלה הגבוהה היום, לצערנו, חשופה בצריח. ראשית היא חשופה לגחמות ומיתולוגיות שמופצות על-ידי אנשי האוצר. אנחנו שומעים סיפורים על המערכת: חוסר יעילות, חוסר תפוקה, חוסר מצוינות; מפי אנשי האוצר. כאילו אנשי האוצר הביאו את פרסי נובל, כאילו אנשי האוצר הביאו את המערכת להיות אחת מהמערכות שהן הגאווה – אי של מצוינות, גאווה לתנועה הציונית. הם רוצים עכשיו לנהל אותה, הם רוצים עכשיו לעשות "שינוי מבני", הם קוראים לזה. אדוני, שר הביטחון, האם היו נותנים לאנשי האוצר לנהל את המטה הכללי? הם חושבים שהם ראויים לנהל כל מערכת, בלי ניסיון, בלי ידע קודם. חברים, ראש הממשלה מבולבל וחלש; הוא לא יציל את מערכת ההשכלה הגבוהה. ולכן תפקידנו כאן בכנסת – אנחנו נקבע את הגישה, אנחנו נציל את מערכת ההשכלה הגבוהה. אנחנו לא ניתן ולא נתיר לממשלה לפגוע בהשכלה הגבוהה. ומה עומד כאן על הפרק? עומדים כאן על הפרק שני דברים: ראשית, החופש האקדמי, הניהולי והתכנוני של המערכת, חופש שעומד בסכנה, ושנית, תקצוב מספיק שיאפשר למנוע את הקריסה של המערכת הזאת. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אין נציג הממשלה. <היו"ר מגלי והבה:> יש נציגת הממשלה. גברתי, אם תשבי יראו אותך. נכון, יש המון כיסאות. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> לא רואים אותי טוב? בבקשה. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, אדוני. אני אתן לך את הזמן שהפרענו לך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לגבי החופש האקדמי קיימת מסורת, לאורך עשרות השנים האחרונות, של איזון עדין בקביעת המדיניות בין נציגי הציבור, נציגי הממשלה ואנשי המערכת להשכלה הגבוהה, נציגי המוסדות. והיום הממשלה, במחטף, במעשה של לילה – אולי ראש הממשלה ידע, אולי הוא לא ידע – במחטף של לילה מנסים לפגוע באיזון הזה. ואני אומר: אם זה לא שבור, לא צריך לתקן את זה, ואם הממשלה לא מסוגלת להגן על ההשכלה הגבוהה, אנחנו נגן עליה בחקיקה. אנחנו נקבע את העצמאות האקדמית והניהולית של המערכת, ואנחנו גם נדאג – – – <יריב לוין (הליכוד):> עוד לא היה שר אוצר שהתערב בהשכלה הגבוהה כמו השר הקודם, רוני בר-און, ואתם יודעים את זה טוב מאוד. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני חבר הכנסת, אני ממשיך בקו שלך. אם אתה מצדד בדרכה של הממשלה הקודמת – – – <היו"ר מגלי והבה:> סליחה, גברתי, לא מספיק שרים יש למפלגה שלך? את רוצה שנדבר עם ראש הממשלה שייתן עוד כיסא? <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני מציע לקחת את הצעתו של חבר הכנסת לוין. תקציב ההשכלה הגבוהה, כפי שנקבע על-ידי הממשלה הקודמת, שהוסיפה 512 מיליון שקל, שמאפשרים להיכנס למתווה של יישום דוח-שוחט – את זה צריך לקבע גם בתקציב של 2009 וגם בתקציב של 2010. אדוני היושב-ראש, אסכם את הדברים שלי. אנחנו צריכים לשמור על העצמאות האקדמית של המערכת, לשמור על התקציב, לאפשר בתקציב 2009 ובתקציב 2010 להיכנס למתווה של יישום דוח-שוחט, כי במערכת הזאת יש מסורת של תכנון ארוך טווח. זה מה שאפשר את המצוינות, ואם את המסורת הזאת נבטל, נבטל את המערכת כולה. זו המערכת שהעמידה לנו דורות של מהנדסים, דורות של מדענים, דורות של הישגים. אם הממשלה לא תעשה את זה, אנחנו בכנסת ניאבק ונשמור על המערכת הזאת. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת פלסנר. אני לא יודע איך אחרים התייחסו לעניין – אני מצפה שכאשר מעירים לך, וגם היושב-ראש מעיר, בבקשה לשבת במקום שלך. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> אדוני היושב-ראש, אני עומדת כאן ומקשיבה לכל מלה. <היו"ר מגלי והבה:> תסלחי לי, עם כל הכבוד לך, את יכולה לעמוד, אבל לא לדבר ולהפריע. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> אני נמצאת כאן ויש לי כמה שניות לדבר אתה. <היו"ר מגלי והבה:> את לא יכולה להפריע לנוכחים, ואני מבקש מהגברת חברת הכנסת לשבת. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> כן, מה לעשות. יש כאלה שאוהבים סדר ויש כאלה שפחות אוהבים סדר. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שרק הבוקר נוכחנו לדעת, בוועדת החינוך, שהממשלה הזאת לא רואה בחינוך משאב ולא מקור השקעה, אלא נטל. וגם נוכחנו לדעת שפקידי האוצר לא רק מבינים בכספים או בקיצוצים, אלא גם יש להם איזה מילון, או טרמינולוגיה – מושגים בחינוך, והם יודעים להגיד, למשל, שהטלוויזיה החינוכית לא משדרת חינוך. אז פקידי האוצר, גם יש להם מושגים והגדרות משלהם לחינוך וללימוד, ויש להם גם מושגים משלהם לקיצוץ ולחוק ההסדרים, שהם רוצים להכתיב למדינה שלמה. אדוני היושב-ראש, בכמה ימים של קיצוצים וגזירות בחוק ההסדרים נוכחנו לדעת שהססמה של הממשלה היא: המדינה תחיה על קיצוציה. אבל זה לא יקרה. הממשלה מעמידה את אזרחי המדינה, בהתחלה את השרים – בפני משוואה: או הגזירות, או חוק ההסדרים. אתה או תברח לפה, או לשם. נוכחנו הבוקר לדעת, בוועדת החינוך, כפי שאמרתי, שפקידי האוצר, לצערנו הרב, רואים בחינוך נטל ולא השקעה, והם בוחרים במושגים שיתאימו לאינטרס הרווחי והחסכוני שהם רוצים. לצערנו הרב, חוק ההסדרים הפך לנשק יום הדין של פקידי האוצר, או לנקמתם בכל דבר ששמו חינוך או רווחה. איך אנחנו יכולים לפרש את הקיצוצים שפוגעים בשכבות החלשות? בילדים? בקיצוצים נכללו קצבאות ילדים, דמי לידה, מענקי פטירה וקצבאות לילדים בסיכון. והממשלה, כפי שאנחנו רואים, הולכת הפוך ממה שקורה בעולם; בעולם, להיפך, מעניקים יותר אחוזים, למשל, לשכר המינימום, אם באיסלנד, אם בבריטניה, אם בוונצואלה. אני לא יודע, האם פה המומחים בכספים ובאוצר יודעים יותר מבמדינות האלה, המתקדמות בעולם? אדוני היושב-ראש, הבעיה היא שמנסים להציל את הכלכלה החולה בישראל באותן תרופות קפיטליסטיות, ניאו-ליברליות, שגרמו למחלה, ובקיצוצים עושים "חזקים על חלשים", ופוגעים בשכבות החלשות, ובחינוך ובבריאות, וודאי שמהשכבות החלשות המגזר הערבי הוא שסובל מאפליה, שסובל מחוסר משאבים, שסובל מאי-שוויון, וסובל מכך שיותר ממחציתו חיה מתחת לקו העוני. אדוני היושב-ראש, חוק ההסדרים הפך לכלי בידי פקידי האוצר למחוק כל חוק או כל תקנה שיש בהם האינטרס של השכבות החלשות או של האזרחים. ממשלה כזאת לא תבריא את הכלכלה ותביא רק לקריסתה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת גנאים. אני מזמין את חברת הכנסת רחל אדטו. חברי חברי הכנסת, לאלה שעדיין לא דיברו יהיו רק שלוש דקות, כפי שנקבע בעניין הזמן שהוקצה לדיון. בבקשה. <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברגעים אלה שמענו כי התפוצץ המשא-ומתן בין האוצר לבין ההסתדרות. האם זהו פיצוץ נוסף בהמלצת החברה ליחסי ציבור של משרד האוצר? האם זהו פיצוץ נוסף במסגרת יחסי הציבור והמשחק של ראש הממשלה בנימין נתניהו וממלא-מקומו בפועל עופר עיני? ההצגה – כאילו ראש הממשלה לא ידע על הפגיעה בשכבות החלשות ובתוך 24 שעות שינה את דעתו וביטל את הפגיעה בניצולי השואה ובשכבות החלשות – היא פגיעה באינטליגנציה של אזרחי המדינה. אם זו הצגה, הרי זה משחק ציני ואטימות חושים, כאשר המשחק, כרגיל, בשכבות החלשות. מילא יובל שטייניץ ובנימין נתניהו הם חלק מהמשחק, אך למה עופר עיני שותף גם הוא למשחק הציני הזה? קודמי חזרו ודיברו על חוק ההסדרים, שלידתו והורתו בחטא, וחייב היה להימחק. אבל אם נסתכל על חוק ההסדרים הזה, נראה איך הוא פוגע פעם אחר פעם בשכבות החלשות – רק שתי דוגמאות; לא אדבר על חינוך, כי דיברו קודמי. אדבר על שני פרקים קטנים בבריאות שבמסגרת החוק הזה. מע"מ על פירות וירקות: שמענו קודם – מיליארד וחצי שקל לשנה תוספת למשרד האוצר אם יוטל המס הזה. אבל זו חשיבה המאפיינת את משרד האוצר, חשיבה לטווח הקצר בלבד. אם יוטל מע"מ על פירות וירקות, הרי זאת תהיה פגיעה בשכבות החלשות. הבעיה היא יותר חמורה, כי בעידן של היום, כאשר כולנו מדברים על המגפה של המאה הנוכחית, שהיא מגפת ההשמנה, וכאשר כולם נלחמים בקמפיין למניעת השמנה ולתזונה נכונה, כדי למנוע מחלות לעתיד, למנוע סוכרת, למנוע בעיות בריאות, מה עושה משרד האוצר? נוגע דווקא בשכבות האלה, שממילא התזונה שלהן לקויה בגלל עלויות, שממילא קונות פחות פירות וירקות, וממילא חשופות יותר למחלות כרוניות, ודווקא בה, בשכבה הזאת, הוא פוגע בעצם הטלת המע"מ. זו דוגמה צינית, שמראה איך פקידי האוצר, שמתיימרים לנהל את מערכת הבריאות – לא מתיימרים, מנהלים בפועל את מערכת הבריאות – חושבים רק חשיבה קצרת טווח, ולא חשיבה ארוכת טווח. ואם אני אמשיך בדוגמה נוספת מחוק ההסדרים, שגם היא קרובה ללבי – ניקח את הנושא של הקמת יחידות לשבץ מוחי; עוד דוגמה שמתמקדת בחשיבה לטווח קצר בלי ראייה לטווח הארוך, והשלכות בריאותיות לטווח הארוך. כידוע, שבץ מוחי הוא מחלה שפוגעת ביותר ויותר אזרחים מבוגרים, וההשלכות לטווח הארוך של אנשים אחרי שבץ מוחי הן סיעודיות – בתי-אבות, מחלקות סיעודיות – דבר שעולה הון עתק למערכת הבריאות. מה עושה משרד האוצר? במקום לעודד טיפול מיידי בחולים כאלה, בהקמת יחידות שיכולות למוסס את הקרישים האלה לאלתר – מה עושה משרד האוצר? הוא אומר: לא, אנחנו לא נטפל באנשים האלה שגרים בפריפריה, אנחנו נבנה יחידות כאלה רק במרכז הארץ, וננציח שוב את חוסר השוויוניות שבמערכת. פגיעה נוספת בפריפריה, חוסר שוויוניות במערכת הבריאות, ושוב הסתכלות דרך החור של הגרוש. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> זה משפט יפה לסיים בו. תודה לך, חברת הכנסת רחל אדטו. אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש. אחריה – חבר הכנסת עתניאל שנלר. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני השר, גברתי השרה, לכבוד לי שנבחרת להיות שרה בממשלה הנוכחית. אני מאחלת לך הצלחה, ובדברי אתייחס גם לקיצוצים הצפויים במשרדך, משרד העלייה והקליטה, או הקליטה והעלייה. אדוני היושב-ראש, אני חייבת לומר שאנחנו לא יודעים בדיוק אילו קיצוצים יהיו במשרדים השונים. אנחנו כן יודעים לומר שהאוצר מנסה לגרוף מכל המשרדים סך 14 מיליארד שקלים. 14 מיליארד שקלים זה הרבה מאוד כסף. אין לי ספק שאפילו אם הממשלה תגיע להסדר עם יושב-ראש ההסתדרות הכללית עופר עיני, שעושה עבודה נפלאה, אגב, בהגנה על האוכלוסיות החלשות, עדיין אני לא חושבת שהוא יצליח לכסות את הגירעון הזה, של 14 מיליארד, ולפיכך צפויים לנו קיצוצים כואבים מאוד במשרדים השונים. מניסיון קודם אני מכירה את מי שהיום הוא ראש הממשלה, ובעבר היה שר האוצר, ואני יודעת מה זה רוח המפקד. פקידי האוצר, נערי האוצר, שמתכננים את הקיצוצים השונים במשרדים השונים, בוודאי יחזרו לעבוד במתכונת רוח המפקד, ורוח המפקד היא פגיעה בחלשים, והיא פגיעה בנושאים חברתיים. זה פגיעה בחינוך, פגיעה בבריאות – – – <היו"ר מגלי והבה:> גברתי, את מתכוונת למפקד הרע, כי מפקד טוב צריך לחשוב על ההשלכות של הדברים שהוא עושה לחייליו. <רונית תירוש (קדימה):> אני עוד לא נתתי ציונים, אבל אני אומרת מה היתה רוח המפקד בהיותו שר האוצר, והיתה פגיעה קשה באוכלוסיות החלשות, ובנושאים חברתיים, וזה אומר פגיעה במשרד החינוך, ובמשרד העלייה והקליטה, ובמשרד הבריאות, ובמשרד הרווחה. וגם אם ירצו נורא לפגוע בתקשורת – שזה לא בדיוק משהו חברתי, משם לא תבוא הישועה, כי כל התקציב של משרד התקשורת הוא 50 מיליון, וכדי להביא 14 מיליארד – אין לי ספק שהגזירות תהיינה בדיוק בנושאים החברתיים, ועל זה אני מלינה. לאוצר יש פטנט: הוא לוקח את חוק ההסדרים, מייתר את עבודת הכנסת על החקיקות השונות שלה, ומחליט להקפיא או אפילו לבטל חוקים שונים. וכבר ראיתי שהולכים לבטל הצעת חוק שאני זוכרת שקיבלתי שבחים ופרחים עליה משר האוצר דאז חבר הכנסת בר-און, חוק שמדבר על הקטנת כיתות א'-ב', משום שברור לכול כי כשרוצים להנחיל את יסודות הקריאה והכתיבה לילדים בגיל הרך צריך לעשות את זה בהוראה כמעט פרטנית, בהוראה כמעט אחד על אחד. אני לא שאפתי לזה בהצעת החוק אז, אבל אמרתי שצריך להקטין את כיתות א'-ב' לקבוצות של עד 20 ילדים, כדי שיהיה אפשר להנחיל לפעוטות הללו את הבסיסים, ואז יש לצפות שהם יצליחו בלימודים הגבוהים שלהם, כי יש להם יסודות. וראה איזה פלא, בחוק ההסדרים אני רואה שהולכים להקפיא את החוק הזה; ולא רק את זה, גם חינוך חובה עד כיתה י"ב, ועוד חוקים טובים רבים אחרים, ושוב יורידו את רמת החינוך למקום שאנחנו נמצאים בו – כל כך נמוך ביחס למדינות נאורות אחרות בעולם. לכן אני פונה אל ראש הממשלה, שיצא עם תוכנית גרנדיוזית בנושא החינוך, ואני אומרת – אקט חינוכי בסיסי הוא: הבטחות יש לקיים. ואני קוראת לראש הממשלה לשמור על ילדי ישראל, לשמור על החברה בישראל, ולהימנע מהגזירות שגרמו לו לאבד את הממשלה שהוא עמד בראשה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> היו"ר מגלי והבה: הודעה קצרה ליושב-ראש הקואליציה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> יושב-ראש ועדת הכנסת, לצורך העניין. היו"ר מגלי והבה: בהחלט. אני קורא לך – מזמין את יושב-ראש הקואליציה, שהוא גם יושב-ראש ועדת הכנסת, להודיע על שינויים באיוש הוועדות. בבקשה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הריני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות: בוועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום של סיעת ישראל ביתנו, במקום חבר הכנסת משה מטלון יכהן חבר הכנסת יריב לוין; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – במקום של סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת דני דנון יכהן חבר הכנסת משה מטלון. תודה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. גם הודעה קצרה וגם עניינית. <הקיצוצים המתוכננים בתקציב המדינה> <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את חבר הכנסת עתניאל שנלר לדיון הכלכלי. בבקשה. שלוש דקות. אחריו – חברת הכנסת אורית זוארץ. <עתניאל שנלר (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לברך את אדוני על היבחרו לסגן יושב-ראש הכנסת. אין לי ספק שכמו שעשית את זה בעבר בצורה יוצאת מהכלל, תעשה את זה גם בכנסת הנוכחית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני. <עתניאל שנלר (קדימה):> לפני זמן היתה הרצאה גדולה מאוד, שגזלה כמעט את כל הזמן של ישיבת ועדת החוץ והביטחון. עמד שר האוצר הנוכחי והסביר לנו, באותות ובמופתים, מדוע אסור לגעת בתקציב הביטחון, וחייבים להוסיף לו הרבה מאוד. אני מוכרח לומר שהשתכנעתי. כל כך השתכנעתי, שזה נראה לי רלוונטי גם היום. אני לא שכחתי אף, אולי, שיגידו לי שיש לי קצת דמנציה. אבל נדמה לי שהדמנציה היא אצל שר האוצר. הוא עמד. מאין הוא רוצה לקצץ את תקציב הביטחון, באמת, האם הוא רוצה לקצץ מתוך מרכיבי מיגון עוטף-עזה? או – יכול להיות. או אולי הוא חושב ממרכיבי הביטחון ביישובים בצפון? ביהודה ושומרון? או בנגב? אולי יש לו פתרונות אחרים. אני זוכר שהייתי חבר בוועדת משנה שעסקה בכתיבת דוח כמה חשוב והכרחי – זה פורסם, זה לא סודי – לפתור את נושא מסכות האב"כ לכולם, וצוין גם תג המחיר – 1.2 מיליארד במהלך כך וכך שנים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מתי זה היה? <עתניאל שנלר (קדימה):> עכשיו, לא מזמן, דוח שכולנו חתומים עליו – בשנה שחלפה, כשהתחיל המשבר הכלכלי – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת רותם, אתה מעוניין באמת בתאריך ושעה? לא, כי באמת לפעמים יש שאלות – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, כי הדוח הזה עוד היה בממשלה שהוא היה חבר בה. <עתניאל שנלר (קדימה):> נכון, בממשלה שאני הייתי חבר בה לא קיצצו את תקציב הביטחון, חבר הכנסת דודו רותם, ואתה חבר בממשלה שמקצצת את תקציב הביטחון. אתה צודק. זו היתה ממשלה אחראית. היא הבינה שאי-אפשר להגיד: ביטחון, ומצד שני לקחת את הכסף. אני מודה על השאלה שלך. שוב תרמת לאופוזיציה, כי אתה יודע שאנחנו צודקים, חבר הכנסת רותם. האם אנחנו רוצים להקים את ועדת-וינוגרד החדשה? הרי מה יקרה? יקצצו בתקציב הביטחון ויקימו את ועדת-וינוגרד החדשה. מה, אם לא יהיה כסף לאמן את הטייסים, או את הטנקים, או לא תהיה תחמושת, ויקצצו באימונים – איך רוצים להצליח? אה, רגע, מישהו כאן דיבר היום – אני זוכר – אתמול מישהו אמר שאנחנו במצב קשה: אירן, האסלאם הקיצוני, הבחירות שיהיו בלבנון, וה"חיזבאללה" כנראה ינצח שם, העימות עם ארצות-הברית אולי, לא עלינו. אה, טוב, לא חשוב התקציב, כי התקציב זה דבר פופולרי. ובכן, חברים, אסור לממשלה הזאת לגעת בתקציב הביטחון. מצד שני, צריכים לומר בצורה הגונה לשר הביטחון: אל תבזבז את הכסף שלנו. כי אם אני יודע שהיום הוא משלים את הגדר ליד עיסאוויה בתוואי שבית-הדין אמור להגיד לו לשנות את התוואי, ובית-הדין אמר שבעוד שבועיים וחצי, שלושה שבועות, יהיה פסק-דין – היום הוא משלים את התוואי לא רק שסוגר את המעבר למעלה-אדומים, הוא משלים תוואי שיעלה לנו 20 מיליון ש"ח. אם צריך באמת תקציב ביטחון, ואני אלחם בעד תקציב הביטחון כי זה נכון, ואם באמת צריך לעשות השקעה חכמה בגדר במקום ראוי, ואני אגן על כך, צריכים לעבוד בשכל, והשכל אומר להשלים את מה שצריך בלי לשחק פוליטיקה על תקציב הביטחון. תקציב הביטחון הוא לא כלי פוליטי. ולכן אני רוצה לקרוא לשר הביטחון מכאן. שר הביטחון צריך להשקיע בביטחון ולא בפוליטיקה. פוליטיקה – שיגמור במפלגת העבודה, שם הוא עושה עבודה גדולה מאוד בנושא האנטי-ביטחון. אבל בנושא הלאומי הביטחון מחוץ למגרש הפוליטי. ולכן נדמה לי שהממשלה שהיתה, חבר הכנסת רותם, היתה ממשלה אחראית. אפשר ולחזור ולהיות אותה ממשלה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> במלחמת לבנון ראינו את האחריות שלה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת דוד רותם, תודה לך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 26) (רישוי הפגנות), התשס"ט–2009. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה למזכיר. <הקיצוצים המתוכננים בתקציב המדינה> <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את חברת הכנסת אורית זוארץ, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, ברכותי על תפקידך. חברי וחברותי חברי הכנסת, אני עומדת כאן היום לזעוק את זעקתה של הזרוע הביצועית של ממשלת ישראל, השלטון המקומי, שהפך להיות שק החבטות של ראש הממשלה. הוא גוזר גזירות כאלה, שהיכולת לעמוד ולהמשיך ולהיות הזרוע הביצועית של ממשלת ישראל הופכת להיות בלתי אפשרית בכל יום. קיצוץ בתקציב החינוך, שעובר במישרין לרשויות המקומיות, למועצות המקומיות, למועצות האזוריות, לערים בישראל, יהפוך את השלטון המקומי לנכה, למוגבל, לחסר יכולת לתת מענה על כל אותם צרכים שעולים מדי יום. אנחנו שומעים מדי יום על מקרים של ילדים בסיכון, שנפגעים בתוך המשפחה. אנחנו שומעים על מקרים של אלימות בקרב בני-נוער. אנחנו שומעים על אלימות בבתי-הספר. אנחנו שומעים על מקרים רבים של ונדליזם בתוך הערים, בתוך היישובים. כולנו כאן עומדים יחד אתם, מזדהים וכואבים את כאבם, אבל היום, כשצריך להרים את היד ולקצץ בתקציב – אף אחד לא נותן מענה, אף אחד לא מתייחס ברצינות לכל אותם נושאים ולאותם סיכונים שנמצאים בבתינו ובקרבנו. הקיצוץ הזה יגרום לפגיעה הרת גורל בכל מה שקשור לשלטון המקומי. ראשי הרשויות לא יוכלו לתפקד. הם עומדים להשבית את כל המועצות המקומיות והמועצות האזוריות בישראל, והמחיר שכולנו נשלם יהיה כבד. אנחנו צריכים לחשוב פעמיים. וכאן אני קוראת לראש הממשלה, לשר האוצר, לחשוב שוב איך הם מונעים את הקיצוץ בשלטון המקומי. אחרי כמה שנים אנחנו מקבלים את מר נתניהו, אותה הגברת ללא שינוי אדרת, עם הקיצוצים של 2003 ששחטו את השלטון המקומי, שפגעו אנושות בשלטון המקומי. על אותן פגיעות אנחנו משלמים את המחיר עד עצם היום הזה בכל אותם נושאים שהשלטון המקומי לא יכול לתת מענה, בעיקר בכל אותם נושאים שציינתי. לכן אני מקווה מאוד שהוא יתפכח ויתעורר ואכן יעמוד מאחורי כל אותן התחייבויות שהוא התחייב, גם כלפי השלטון המקומי וגם כלפי מערכת החינוך. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחברת הכנסת אורית זוארץ. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני מצטרף לברכות ידידי ומאחל לך קדנציה קצרה כסגן יושב-ראש על מנת שתהיה לך ארוכה במקום אחר ובתפקיד אחר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה רבה. <נחמן שי (קדימה):> הבוקר קמתי ולא ידעתי אם אני רואה את ממשלת זיג או ממשלת זג. אדוני שר הביטחון, יש ממשלת זיג וממשלת זג. לפעמים יש ממשלת זיג, למשל אתמול או שלשום כשדיברו על פגיעה בשכבות החלשות – לא קוראים לזה כך אבל בפועל זה כך – ובלילה זה הפך לממשלת זג; הבוקר זו היתה ממשלת זג, זו שפתאום גילתה שיש בישראל גם אנשים שמשתכרים מעל 40,000 ש"ח ויכולים לשלם יותר מסים; לא יקרה להם חס וחלילה שום דבר והפגיעה בשכבות החלשות תהיה יותר קטנה. הבעיה, אני חי כמובן יותר טוב ברגע זה עם ממשלת זג, אבל אני לא יודע אם עד הערב לא ניקלע שוב לממשלת זיג ונגלה שיש עוד פעם איזו מהפכה או הפיכה פה. במלים אחרות, הממשלה הזאת איננה יודעת מה היא רוצה לעשות בתחום הכלכלי. אבל מה שמפחיד אותי, שלא רק בתחום הכלכלי היא לא יודעת, ראינו שבשבועות האחרונים היא גם לא יודעת מה היא רוצה לעשות בתחום המדיני. אז אני שואל את עצמי מה היא יודעת לעשות. למה היא התכוננה? מה היא עשתה בשנים הארוכות שהיא ישבה – הרי היא היתה יכולה לנוח ולתכנן לרגע הגדול הזה שבו מגיעים סוף-סוף לעמדת השליטה. והכי גרוע, אולי זה לא הכי גרוע, אבל זה גרוע לא פחות, שזה גורם לפגיעה עמוקה באמינות של הממשלה הזאת. לא במקרה היא הזדרזה לפרסם מכרז כלשהו בתוך שעתיים ליועץ תקשורת, כי באמת היא זקוקה למישהו שילמד אותה איך מנהלים יחסים עם הציבור, איך רוכשים או מקיימים אמינות בינה לבין הציבור. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו, אדוני שר הביטחון, ואם אני יכול לומר, ידידי אהוד ברק – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> – – – נאום ראשון. <נחמן שי (קדימה):> לא, אין זה נאומי הראשון, ומכל מקום אני מודה לך. אתה יודע כמוני שלפעמים צריך לקרוא את תושבי מדינת ישראל למאמץ לאומי מיוחד. לצערנו, ברוב המקרים זה בתחום הביטחוני. החשש שלי, ואתה יודע שאני די מוסמך לומר את זה, שכשנפגעת האמינות בזירה אחת, היא נפגעת גם בזירות אחרות. הלוא אנחנו עלולים גם למצוא את עצמנו בעתיד, לא עלינו, במצבים שיבוא מנהיג ויסתכל, כמו שאתה יודע, בלבן של העיניים של הציבור ויגיד: רבותי, זה מצב חירום, כך צריך לעשות, זאת הדרך. אמרת את זה לא פעם. אני פונה אליך, כי אתה יושב פה וגם כי אתה יודע שאני מאוד מכבד אותך. אני חושש מאוד שכל מה שקרה ביומיים, שלושה, ארבעה, חמישה הימים האחרונים הוא בדיוק פגיעה במרקם הכל-כך חשוב הזה של האמון שהציבור צריך לתת בממשלה שלו. ועל זה אני אומר לכם, שגם כשממשלת זיג תהפוך לזג וגם כשזג יהפוך לזיג הנזק הזה כבר קיים והוא נזק כבד. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, וגם תודה על ההקפדה על עמידה בלוחות הזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. כיוון שדב חנין לא פה, אתה הבא בתור, אדוני. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, המשבר הכלכלי מטיל את אימתו על כל העולם. וכרגיל בעתות משבר נשאלות שאלות קשות של מדיניות, למה זה קרה ואיך יוצאים מזה. והשאלות לא עומדות על עניין טכני, כי המשבר גדול ועמוק. בכל העולם יש כמעט תמימות דעים שהמדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית נכשלה, ובארצות שהקפידו על מדיניות כזאת לא רק עושים חושבים מחדש אלא נוקטים צעדים. הממשלות מזרימות כסף לשוק, מתערבות במה שקרוי שוק חופשי, והעידן של אי-התערבות ממשלה או נסיגת ממשלות מהתערבות בשוק הולך ונעלם. בארץ יש ראש ממשלה ששייך לעולם הישן, שמחזיק במשנה סדורה של קפיטליזם ניאו-ליברלי. כשאתה שומע אותו אתה חושב שכולו כוונות טובות; הוא רוצה להניע את גלגלי הכלכלה, והוא חושב שבשביל זה צריך להזרים כסף לעשירים, בשיטות שונות ומשונות. בסופו של דבר, זאת התוצאה הסופית. הוא למד לקח אחד – בפעם שעברה הוא הפסיד את השלטון לא רק בגלל המדיניות הדורסנית, אלא גם בגלל השפה הדורסנית. הוא מנסה לשנות את השפה, אבל המעשים אותם מעשים. ברור שבעתות כאלה, האנשים שהזהירו כל הזמן מהתוצאות החמורות של הניאו-ליברליזם, יש להם זכות להגיד שצריך לשנות את המדיניות. לפי התקציב שאנחנו רואים כאן, אנחנו לא משנים מדיניות; המדיניות נשארת אותה מדיניות של ביבי נתניהו הישן, שאת המחיר שלה ישלמו השכבות החלשות, ובמיוחד, ובראש ובראשונה, והראשונים בתור לשלם את המחיר – הציבור הערבי. אני חושב, כבוד היושב-ראש, שיש אפשרות – ואני רוצה שהשר שנמצא באולם ישמע אותי טוב מאוד – יש אפשרות, דווקא בגלל המשבר הכלכלי, לפתור בעיות כרוניות. למשל, הממשלה חייבת להזרים כסף לשוק כדי להניע את גלגלי הכלכלה. מדוע לא תהיה השקעה בתשתיות? כך תהיה תעסוקה, וגם שיפור של התשתיות ביישובים הערביים, שהם בפער עצום לעומת היישובים היהודיים. כך אפשר לנצל את המשבר למעשים טובים. הערה אחרונה, ברשותך, אנחנו מוחים בתוקף על הכוונה לבטל את פירוק האיחוד. אי-אפשר לשחק באנשים בצורה כזאת. כפו עליהם איחוד, אחר כך ביטלו אותו, ועכשיו רוצים להחזיר אותו. אני חושב שזה זלזול באנשים, זלזול בכנסת. זה גם צעד טיפשי, שלא יביא שום תועלת כלכלית. אלא מה? זה מסתדר עם המשנה הכלכלית של ראש הממשלה הנוכחי, ולא זאת הכוונה. הכוונה שצריכה להיות היא שטובת התושבים תחילה, ולא שהעולם צריך להסתדר לפי משנתו הכלכלית של ביבי נתניהו. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל למעשה במה שסיים חברי לסיעה, מר זחאלקה. דובר על כל מיני קיצוצים, כי יש הרבה קיצוצים, אבל כנראה יש קיצוץ אחד שאם לא יתבצע לא רק חוק התקציב יקרוס, אלא כנראה המדינה תקרוס, וזה ביטול פירוק איחוד שגור וכרמל. עם הסכומים הזעירים שיכולים להיחסך מביטול החוק הזה – המדינה כנראה תקרוס. בחרתי לעצמי לצטט את מה שאמר מבקר המדינה, כי כשאנחנו אומרים דבר אנחנו מואשמים תמיד במשוא-פנים, בדעה קדומה. מבקר המדינה אומר כך: "בשנים 2004–2006 העבירה הממשלה לרשויות בהבראה מענקים בסך כולל של 1.835 מיליארד שקלים, אף ששנתיים קודם לכן היא קיצצה מתקציבי הרשויות סכום כמעט זהה. פעולות מנוגדות אלה מלמדות על העדר מדיניות עקבית ברורה לעניין התמיכה התקציבית של הממשלה ברשויות המקומיות". יכולתי לצטט עוד ועוד מהדוח המיוחד הזה, דווקא בנושא הזה. השאלה שנשאלת לאור דבריו של מבקר המדינה היא: אז איפה ההבראה? האם על-ידי ביטול הפירוק אנחנו נחסוך סכומים שיועילו – לא יודע למה – בתקציב המדינה ולמדינה? חשוב מאוד להדגיש בנקודה הזאת דבר שחורה לכולנו: אנחנו רואים במדיניות המופנית כלפי המועצות המקומיות – שהדברים ייאמרו באופן הברור ביותר: היות שהמדיניות הזאת, בעיקרה, למעשה מתבצעת במגזר הערבי, היא מדיניות של החזרת הסקטור הערבי לימי הממשל הצבאי. נתנו לנו דוגמה, ודוגמה אחת פשוטה: נבחר ראש עיר חדש, מהנדס במקצועו, ואין ספק שיש לו סגולות רבות, בעיר טייבה. אוטומטית אחרי היבחרו מפרקים את העיר וממנים קצין משטרה לניהול העיר. מה זה אם לא שיטה חדשה של ממשל צבאי? הזכות הזאת של המגזר הערבי, לנהל את ענייניו באופן עצמאי, הממשלה מנסה באופן שיטתי לשלול אותה. אני מבקש לסיים ולומר שזאת לא רק אי-עקביות במדיניות הממשלה; קצת מוסריות, ריבונו של עולם, קצת מוסריות. גם בדיון הקודם אמרתי: מה יגיד היום השר גדעון סער, שנתן לאנשים מסמך כתוב ואמר באופן המפורש ביותר: אנחנו רואים באיחוד הזה – שהיה – קטסטרופה; מה הוא יאמר לאנשים? מה הוא יאמר לאנשים היום? לא רק הוא, אלא גם אחרים. לכן אמרתי שצריך לא רק עקביות, צריך קצת – קצת – מוסריות. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת סעיד נפאע. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת התקציב מעלה את השאלה של הקשר בין המדינה לאזרח; האם האזרח הוא בורג קטן שצריך להקריב את רווחתו לטובת המדינה, או שהמדינה צריכה להציב את האזרח, את האינטרסים שלו ואת הרווחה שלו בראש סולם מעייניה? נראה שכאן הממשלה שמה לעצמה מטרה להתאכזר לאזרח, כאילו הוא אויב של המדינה – כמה שהוא יסבול יותר, ייטב לממשלה. ולא הוא, כי מה זאת אומרת לבוא ולהכריז על רצון לקצץ בשכבות הכי חלשות, כשמדי פעם אנחנו משמיעים קול צעקה שמספר העניים הולך וגדל, ששליש מהילדים הם מתחת לקו העוני. ובאים לקצץ בקצבאות של המוסד לביטוח לאומי, של משפחות נזקקות, או מצד אחר לבוא ולפגוע בחינוך במקום לראות בחינוך השקעה – זה הדבר הכי חשוב, דווקא בתקופת המיתון, כדי להתמודד עם אבטלה, להתמודד עם העוני, זה תחום שבו כל השקעה היא כדאית, אבל ללכת ולקצץ בתחום הזה? ולדבר כאילו הביטחון הוא פרה קדושה. שמעתי על השתלמויות של קצינים בביטחון, בנסיעות שחייבות להיות ב-VIP, הם לא יכולים במחלקת נוסעים רגילה? וכל מה שהם מקבלים מבחינת המיסוי – לדעתי יש שם בזבוז מיותר. ולכן לא צריך מייד להתנגד לכול. אני חושב שיש מקומות שאפשר לקצץ בהם, אבל יש מקומות שלכל הדעות אסור לקצץ בהם. אני רוצה להזכיר לכם שפעם אמרו: אנחנו רוצים להוציא את הפוליטיקה מההסתדרות. לכן היתה המהפכה של חיים רמון – לעשות הפרדה. אמרו: לא יכול להיות שמפלגת העבודה הפכה את ההסתדרות לאחוזה פרטית, ולכן צריך לעשות הפרדה. אבל אנחנו רואים היום שלא הפוליטיקה נכנסת, אלא ההסתדרות נכנסת לכנסת, ולתחום של הפוליטיקה והממשלה. וכאן צריך לעשות את ההפרדה כי זה יוצר ניגוד אינטרסים. צריך מישהו שידאג לעובדים, ללא קשר לשיקול הפוליטי והמפלגתי. אני סבור, אדוני היושב-ראש, שהמדיניות הזו, חוק ההסדרים, שבא לבטל חוקים שהכנסת חוקקה – למשל, ביטול האיחוד בשגור, בעוספיא ודאלית-אל-כרמל – אסור לתת יד לחוק ההסדרים הזה, וחוק ההסדרים הזה במתכונתו הנוכחית, טוב לעשות ממנו מדורה לקראת ל"ג בעומר, אבל אין לו מקום, הוא אנטי-חוקתי בעליל. לא יכול להיות, לבטל חוקים שהכנסת שקדה עליהם וחברי הכנסת פה-אחד העבירו. פתאום, במסגרת חוק הסדרים, במסגרת דיון על התקציב, מנסים לבטל את הפעילות הפרלמנטרית וגם לבטל צדק שנעשה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אחרון הדוברים להיום – חבר הכנסת אריה אלדד. אלה שלא יצא להם לדבר בנושא היום – יהיה המשך הדיון ותקבלו הודעה על כך. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> מחר. בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, פעמים רבות תמהתי מה הכישורים הדרושים לראש ממשלה. הוא ודאי צריך להיות מנהיג, הוא צריך להיות אינטליגנטי, הוא צריך להיות בעל תפיסת עולם מגובשת, בוודאי בנושאים הקיומיים שלנו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> בעל יכולת עמידה בלחצים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אחר כך חשבתי מה צריך אדם בשביל להיות שר האוצר – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – שטייניץ – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> הוא לא מוכרח להיות כלכלן, אבל זה יכול לעזור להבין בכלכלה, בוודאי הוא צריך להיות בעל תפיסת עולם חברתית או כלכלית, בעל יכולת ניהול. ואז הלכתי לדמות הקלאסית של המלך הכי גדול שלנו – דוד המלך. דוד המלך ידע לכתוב תהילים, ידע להרחיב את גבולות ישראל עד משמאל לדמשק, ידע להדביר את כל אויבינו, אבל איך הוא התחיל? הוא היה רועה צאן, הוא נלקח מאחורי הצאן. ולא הבנתי למה זה כל כך חשוב, עד שראיתי את עדר העזים שמכניסים ומוציאים מהתקציב. מסתבר שבשביל לכתוב תקציב במדינת ישראל צריך לדעת להכניס ולהוציא עזים. רצוי, לפיכך, שכל שר אוצר – גם אם איננו כלכלן – שלפחות יעבור שלושה חודשי רעיית צאן כחלק מההכשרה הבסיסית שלו, כי אחרת הוא מוצא את עצמו כמי שהכניס עזים בלי לדעת איך, מוציא עזים בלי לדעת איך, ובסוף הוא צריך לרדת מעצים מאוד גבוהים, ויש בכך משום סכנת נפשות. אני מוצא את עצמי תוהה – ואני אדם שנוח להאמין, אני בקלות מאמין לאנשים – ואני זוכר באיזה שכנוע פנימי עמוק – ואני השתכנעתי, אדוני היושב-ראש. שמעתי את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, מר יובל שטייניץ, מסביר מה זה, איך אסור לגעת בתקציב הביטחון בשום פנים ואופן, והלוא הוא הכיר את הדברים מתוקף תפקידו. אילו נושאים גדולים וחשובים של השקעות לטווח ארוך; לא תאמר משהו שהתחילו שלשום ואפשר לבטל היום, אלא השקעות לטווח ארוך בנושאים קיומיים, בנושאים של ביטחון המדינה. ופתאום אני שומע את שר האוצר שטייניץ מבקש לקצץ בדיוק את אותו תקציב שהוא כל כך נלחם עליו. עכשיו, כאדם שנוח להאמין, אני תמה למי להאמין – לשר האוצר שטייניץ או ליושב-ראש הוועדה שטייניץ. ולפיכך, חברי הכנסת, נדמה לי שאין לנו ברירה בעניין הזה של תקציב הביטחון אלא להעביר את הצעת החוק שהצעתי בזמנו ביחס לראשי ממשלה. הלוא מה הטענה של שר האוצר שטייניץ? הוא אומר: דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אני הצעתי בזמנו שראש ממשלה, לפני שהוא נכנס לתפקיד, יעבור בדיקת ראייה, כדי שנדע אחת ולתמיד מה הוא רואה מכאן שהוא לא רואה משם, ולהיפך. יכול להיות שזה צריך לחול גם על שר אוצר. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. גם שר הביטחון וסגן ראש הממשלה כאן, ושמע אותך. חברי חברי הכנסת, תם סדר הישיבה היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, 12 במאי 2009, י"ח באייר התשס"ט. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 15:05.