דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ו / מושב שני / ישיבות ק"ל–קל"ב / כ"ו–כ"ח באייר התש"ע / 10–12 במאי 2010 / 26 חוברת כ"ו ישיבה ק"ל הישיבה המאה-ושלושים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ו באייר התש"ע (10 במאי 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ממשלת נתניהו שוברת שיאים של הנצחת פערים בין החינוך הממלכתי לחינוך החרדי ושומרת על שתיקה מול הקיטוב, הבידול והאלימות הגואה בחברה בשל רצונה היחיד לשרוד בכל מחיר; 7 2. האפליה המתמשכת נגד האוכלוסייה הערבית במדינה בתחומי החינוך והתעסוקה 7 רונית תירוש (קדימה): 9 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 64 השר אבישי ברוורמן: 69 שלמה מולה (קדימה): 77 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 88 דניאל בן-סימון (העבודה): 90 נסים זאב (ש"ס): 97 משה גפני (יהדות התורה): 101 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 106 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 110 דב חנין (חד"ש): 113 ניצן הורוביץ (מרצ): 115 אורי אורבך (הבית היהודי): 116 ציפי חוטובלי (הליכוד): 119 הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת 123 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 123 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 22), התש"ע–2010 125 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 125 חיים אורון (מרצ): 126 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 127 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 129 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 130 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 131 שאילתות ותשובות 131 590. פיקוח על המתת אפרוחים זכרים 131 638. תפיסת בשר מוברח 132 703. עיקור וסירוס חתולי רחוב 133 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 134 820. המינהלה להסדרים במגזר החקלאי 136 839. התפשטות מחלת הכלבת בצפון 137 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 138 577. אדישות הציבור למעשי אלימות 139 610. העסקת שוטרים בשכר במשחקי כדורגל 140 614. המשך מדיניות המעצרים המפלה של המשטרה 142 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 142 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 143 666. רמת הפשיעה של המהגרים בתל-אביב 145 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 145 דוד אזולאי (ש"ס): 146 711. פתיחת 160 תיקים נגד נבחרי ציבור 147 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 148 דוד אזולאי (ש"ס): 149 712. סיורי משמר הגבול והיס"מ בשכונות נצרת 150 730. עבירות איכות בתחום התנועה 151 736, 743. אי-מתן עדיפות למפעל "מוטורולה" במכרז של משטרת ישראל 152 739. טיפול המשטרה בתקיפות מיניות של קטינים 154 740. צעקות "אטבח אל-יהוד "במהלך "הפגנה" בלוד 155 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 156 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 157 754. התנאים בבית-המעצר במגרש-הרוסים בירושלים 158 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 159 761. אלימות שוטרים בעת ביצוע צו עיקול בטייבה 161 782. החרבת בית-כנסת בנחליאל 162 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 163 ציפי חוטובלי (הליכוד): 163 799. פעילות ניאו-נאצית בחיפה 165 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 166 805. חקירת הירי על בתי ראש עיריית נצרת וסגנו 167 810. הטלת מגבלות על "סיבוב השערים" בירושלים 168 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 168 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 170 824. מתן זכות רכישת השכלה לאסירים ביטחוניים 172 827. מדיניות מקלה כלפי תוקפת נבחר ציבור 173 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 174 828. כניעה לאלימות בהר-הבית 175 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 176 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 176 841. התנכלות למתפללים יהודים ביפו 177 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 178 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 178 845, 846. מעצרי קטינים בשכונת סילואן בירושלים 178 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 180 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי חברת הכנסת, כבוד השר, היום יום שני, כ"ו באייר התש"ע, 10 בחודש מאי 2010, למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. בפנינו הצעות אי-אמון בהתאם למצווה עלינו על-פי חוק. על הצעת האי-אמון הראשונה ישיב חבר הכנסת גדעון סער ויציג אותה חבר הכנסת נחמן שי. הם אולי לא יודעים שבשעה 16:00 נפתחת הישיבה. <רונית תירוש (קדימה):> אני מציגה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כך כתוב: יציע את ההצעה חבר הכנסת נחמן שי. גברתי מציעה? רונית תירוש. למה לא כתוב? חברת הכנסת רונית תירוש, תיכף אני אזמין אותך. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4) (סימון סוכרים במזון), התש"ע–2010, של חברי הכנסת יעקב כץ ואורי אורבך; הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 18) (כשירות קאדי מד'הב), התש"ע–2010, של חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 12) (הארכת כהונה), התש"ע–2010, של חבר הכנסת זבולון אורלב. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2377/18 וכלה בהצעת חוק פ/2391/18 – הצעת חוק האזרחות (תיקון – ביטול אזרחות בגין מעשה טרור או ריגול), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק ההסגרה (תיקון – סייג להסגרת חייל משוחרר), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלמה מולה, אברהם מיכאלי ודוד רותם; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (המצאת הודעת תשלום קנס בשל עבירת חנייה לחייב), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אלי אפללו; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון משקאות אלכוהוליים), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון – קביעת תקרה להחזרים במקרה של העברת ידע מחוץ לישראל), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב וזאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – הוראות לגבי אשה נכה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, עמיר פרץ, משה מטלון, איתן כבל, זבולון אורלב, אריה אלדד, יריב לוין, משה גפני, ציון פיניאן ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – קביעת מועד למתן הכרה בנכות וקביעת דרגת הנכות), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, עמיר פרץ, משה מטלון, איתן כבל, זבולון אורלב, אריה אלדד, יריב לוין, משה גפני, ציון פיניאן ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מוסדות חינוך נוספים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, אברהם מיכאלי ושלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מוסד חינוך תרבותי ייחודי), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הקטנת פערי השכר במשק, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ ומרינה סולודקין; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (בתי-עלמין שאינם למטרות רווח), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור אפליה מטעמים של ארץ מוצא), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק הגנת הצרכן (חובת גילוי לצרכן על מכר של חמץ בימי חג הפסח), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב ואריה ביבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלת נתניהו שוברת שיאים של הנצחת פערים בין החינוך הממלכתי לחינוך החרדי ושומרת על שתיקה מול הקיטוב, הבידול והאלימות הגואה בחברה בשל רצונה היחיד לשרוד בכל מחיר;> <2. האפליה המתמשכת נגד האוכלוסייה הערבית במדינה בתחומי החינוך והתעסוקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר התורן, השר מרגי כמובן, כחבר פרלמנט ותיק ויודע, היה פה בשעה המיועדת, אבל אדוני צריך להבין – הוא לא מתכוון לענות על הצעת האי-אמון. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> בכלל לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי, נא להודיע לשר החינוך המתכוון להשיב, שהוא צריך להיות נוכח פה, כי איך הוא ישיב בלי שהוא שומע את נימוקיה של חברת הכנסת רונית תירוש? חברת הכנסת תירוש, את יכולה לעלות על הבמה, אני לא אפעיל את השעון עד אשר השר לא יגיע – – <רוני בר-און (קדימה):> עוד פעם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אבל את יכולה גם להודיע לי שאת מבקשת הפסקה. אני אכריז על הפסקה. <רונית תירוש (קדימה):> אוקיי. חשוב לי שהשר ישמע. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ודאי ישמע אותך, אלא אם כן את רוצה לדבר לפני כן. <רוני בר-און (קדימה):> לא, לא. נמתין לשר, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שאלתי את חברת הכנסת רונית תירוש. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה, חברת הכנסת תירוש, סליחה. חבר הכנסת בר-און, בבקשה, מה רצית לומר? שאלתי את חברת הכנסת תירוש. אם אדוני עונה בשבילה, אין בעיה. <רונית תירוש (קדימה):> אני עניתי שחשוב לי שהשר ישמע אותי ולכן אני מציעה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מכריז על הפסקה לעשר דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 16:05 ונתחדשה בשעה 16:06.) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מחדש את הישיבה. חברת הכנסת רונית תירוש תעלה ותבוא ותנמק את הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל: ממשלת נתניהו שוברת שיאים של הנצחת פערים בין החינוך הממלכתי לחינוך החרדי ושומרת על שתיקה מול הקיטוב, הבידול והאלימות הגואה בחברה בשל רצונה היחיד לשרוד בכל מחיר. גברתי, לרשותך עשר דקות מלאות. שר החינוך יושב ומאזין לדברייך. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אכן, היה חשוב לי ששר החינוך ישמע את דברי, לא שאני אחדש לו הרבה – הוא בוודאי בקי בנתונים – אבל היה חשוב לא פחות ששר הדתות יישאר כאן באולם, משום שיש הרבה מאוד בעיות שאני חושבת שהוא יכול לטפל בהן במסגרת משרדו שלו. אני רוצה לפתוח בכך שדברי ייאמרו כמובן בהכללה, אבל הכללה שמתבססת על קבוצת הרוב. אין ספק שגם כשאני אגיד שסקטור מסוים, למשל החרדים, אינם מתגייסים לצה"ל, אז זה לא אומר שלא נמצא קבוצות שכן מתגייסות ומשרתות נאמנה את המדינה וקבוצות ששומרות על גבולותיה. באותה מידה, כשאני אומרת שהחרדים נמנעים מללמוד לימודי ליבה, גם כאן אפשר לסייג ולומר שיש קבוצות קטנות שאכן לומדות ליבה, בעיקר כשמדובר בבנות, או לחלופין בבנים בגיל הרך יותר, בבתי-הספר היסודיים בכיתות הנמוכות, אבל מאחר שקבוצת הרוב נוהגת אחרת, אז תרשו לי לדבר בהכללה, משום שהדברים הם נתונים שלא נועדו לקנטר או לפגוע במגזר החרדי, שבו אני אמקד את דברי. נהפוך הוא, יש לי הרבה מאוד הערכה לתרבות, ללימודים, לרמת הלימודים, אלא מאי? הם אינם תואמים לחלוטין את הצרכים של מדינת ישראל כמדינה מפותחת, ואנחנו עלולים להימצא בקרוב מאוד, בתוך 20 שנה ואולי אפילו לפני כן, בפני שוקת שבורה, וגם המגזר הזה שכרגע נשען על קופת המדינה – שמתמלאת בזכות מסים שמשלמים ברובם הזרם המרכזי, ותיכף אני אגדיר את הזרמים – בבוא היום, בעוד 20 שנה ואולי קודם לכן, הם יימצאו במצב שלא יהיה מי שיסייע להם ויתקצב אותם, כפי שהם נהנים היום. בעוד 20 שנה לא יהיה מי שיגן עליהם בגבולותיה של מדינת ישראל משום שהם יהפכו לקבוצת הרוב שאינה נושאת בנטל הביטחוני, והזרם המרכזי הופך להיות כאן מיעוט. אני אביא את הדברים. אני חייבת לומר שבמשך שבוע ימים אני משתדלת לשקוד על הנתונים, גם באמצעות – ובהזדמנות זאת אני אומרת תודה לשר החינוך על שאפשר העברת נתונים; כמו גם קריאה בחומרים של מחקרים של מכונים כמו "מרכז אדוה", המרכז למידע שלנו בכנסת, ושל אנשים טובים נוספים. <משה גפני (יהדות התורה):> חברת הכנסת תירוש, לפי התקנון, את עכשיו צריכה לשכנע אותי שמה שהיה בממשלה הקודמת היה באמת לרעת החרדים. <רונית תירוש (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ועכשיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – שאני אצביע אי-אמון. <רונית תירוש (קדימה):> כן. אני לא שכחתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם תוכלי להסביר לי מה היה בממשלת קדימה. <רונית תירוש (קדימה):> חבר הכנסת גפני, אתה תתקשה להצביע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – חוק נהרי, חוק טל, מה היה – – – ומה עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <דליה איציק (קדימה):> אבל, הרב גפני, בגלל זה החליפו את הממשלה הזאת – כי היא יותר טובה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא בגלל זה. ממש לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, כרגע היא ברשות הדיבור – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, היא רוצה לשכנע אותי – – – <רונית תירוש (קדימה):> אז תקשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – והיא מוגבלת בזמן לעשר דקות. וכשאדוני שואל שאלה שאורכה שמונה דקות, זה כבר הופך את הצעתה ל-18 דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זה אי-אמון – – – להצביע נגד הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה, אני בטוח שתשכיל בסוף לדעת מה אתה רוצה. אני בטוח. אם לא, אני אאשר לך לשאול אותה. <רונית תירוש (קדימה):> הרב גפני, אתה כנראה לא תצביע אי-אמון משום שהממשלה הזאת מיטיבה אתך מאוד. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. חבר הכנסת גפני. אני מבקש ממך, אל תפני לחברי הכנסת כי הם יענו לך. חבר הכנסת גפני, תמו לשלב זה היכולות שלך לקרוא קריאות ביניים. בבקשה, גברתי. <רונית תירוש (קדימה):> אני, במסגרת ההקדמה, שבה הדגשתי שאני מדברת בהכללה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוסיף לך דקה. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> תודה, אדוני. – – אני גם רוצה לומר, שגם אם יצעקו מספסלי חברי הכנסת שממשלת קדימה גם היא עשתה כך או אחרת, הכול נכון, אבל אנחנו הגענו לשוקת שבורה, ואני ארים להנחתה לראש הממשלה הנוכחי נתונים, שהוא לא יוכל לומר: לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי. אני לא זוכרת דיון כל כך נוקב בממשלה הקודמת. אז אם – – – <דליה איציק (קדימה):> אולי האמריקנים יתקנו אותו. <רונית תירוש (קדימה):> הם יעבדו על הנושא שלהם, ולנו יש עוד הרבה צרות מבפנים שהוא צריך לטפל בהן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש, אני אוסיף לך כל דבר שייגזל – לא על-ידי סיעתך. <רונית תירוש (קדימה):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> ולכן אני רוצה לייחד את דברי לבעייתיות שנוצרת בעקבות הגידול הטבעי – הגידול הטבעי במגזר החרדי, שמפר את האיזונים שאפשרו עד עכשיו דו-קיום בשלום ובשלווה. על מה אני מדברת? המגזר החרדי הולך, יותר ויותר, ומסתגר בד' אמותיו. ואני אמנה תחומים שונים: בחינוך ביקשו – עוד עם קום המדינה – וקיבלו, אפשרות להיות זרם מוכר או לחלופין זרם פטור; יש שלושה זרמים עיקריים בחינוך – החינוך הרשמי, המוכר שאינו רשמי, והפטור. שני הזרמים האחרונים, מוכר ופטור, מקבלים תקצוב שונה, משום שהם אומרים: אנחנו לא רוצים את הפיקוח המלא של המדינה, אנחנו לא רוצים שיכתיבו לנו. יש לנו גם התרבות שלנו, המורשת שלנו, ובזכות זה אנחנו מוכנים לוותר על חלק מהמשאבים שמקבל הזרם המרכזי. ואז, בשנת 1985, דאגו סיעות הבית החרדיות להביא תיקון לחוק – 3א – שאומר שאומנם הם לא מלמדים את כל מה שהזרם המרכזי אמור ללמוד, אבל הם יתוקצבו ב-100% של התקציב, כמו הזרם המרכזי. <משה גפני (יהדות התורה):> יש חוק מ-1991, שהוא חוק יסודות התקציב – הוא לא מ-1985, והוא לא מדבר בכלל על – – – אין חוק כזה. <רונית תירוש (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע, קריאת ביניים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, קריאות הביניים שלך – אתה לא שם לב, בגלל ההתלהבות האוחזת בך, קריאות הביניים שלך מתמשכות אפילו מעבר לנאום שלה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, רק לתקן אותה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אדוני רוצה להגיש אי-אמון לאי-אמון – לא בתקנות. <רונית תירוש (קדימה):> הרב גפני, במסגרת חוק ההסדרים – חוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, סעיף 3א, מדבר – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, חבר הכנסת גפני, אל – – – <רונית תירוש (קדימה):> – – על תקצוב שתי הרשתות – גם "מעיין החינוך התורני", קרי ש"ס, וגם החינוך העצמאי, קרי אגודת ישראל, ב-100%, אף-על-פי שהם אינם מחויבים ללמד את כל הליבה, אלא רק 75% מתוכה. אתה יודע מה? אני הייתי מסתפקת ב-75% מלימודי הליבה לאורך כל כיתות הלימוד, מא' עד י"ב, אבל מה קורה? ככל שעולים בגיל, אחוז ההשתתפות בשיעורים שכאלו הולך ופוחת, עד כדי אפס. הישיבות הקטנות, קרי מכיתה ט' עד י"ב – שזה גיל קריטי, כי הרי הם מכינים את עצמם לחיים, שהרי הם לא מתגייסים ברובם – הם נטולי כל כלי שמאפשר להם להשתלב בחברה ובמשק הכלכלי שלנו. עכשיו, נוסיף לזה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני לא – – – הישיבות הקטנות – – – <רונית תירוש (קדימה):> ופה אני רוצה להפנות את דברי אל שר החינוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני עוד רגע קורא לך – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני רוצה לפנות אל שר החינוך ולומר: שום דבר לא השתנה. מעבר למה שמשיגים במסגרת חוקים כאלה ואחרים – ותיכף אני אזכיר גם את החוק שיזמה יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר, בשנת 2009, חוק בתי-ספר ייחודיים-תרבותיים, שבו היא פטרה לחלוטין את כל הישיבות הגדולות. כלומר, תלמידים בכיתה ט' עד י"ב פטורים לחלוטין מלימודי ליבה. זאת אומרת, אולי היא בעצם אמרה: אני אקרא לילד בשמו; ממילא הם לא לומדים, אז אנחנו גם נשים את זה בחוק, שזה יהיה בהיתר. אפס לימודי ליבה, אבל 100% תקצוב, שזאת – – <משה גפני (יהדות התורה):> על-פי החוק – 60%. <רונית תירוש (קדימה):> – – שערורייה בפני עצמה. <משה גפני (יהדות התורה):> 60% תקצוב. <רונית תירוש (קדימה):> סליחה. 60%. 60%. צודק. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <רונית תירוש (קדימה):> אתה לא חייב לתקן אותי. הנתונים ידועים ואני אתקן את עצמי אם אני צריכה. אפס לימודי ליבה, לעומת 60% תקצוב. למה החשיבה הפרוידיאנית שלי דיברה על 100%? – ופה אני צריכה את שר החינוך – משום שלשיטתכם, מעבר לחוקים, אתם מצליחים בהסכמים קואליציוניים, שאנחנו עוד לא הצלחנו לגלות אותם – ואני קוראת לחברי באופוזיציה לגלות את ההסכמים הקואליציוניים – איך אתם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קואליציה. <רונית תירוש (קדימה):> לא, לא, באופוזיציה – לגלות איך נעשים הסכמים שבגינם מביאים תקציבים קואליציוניים כאלה ואחרים שאט אט משלימים ל-100%. אני לא חושבת שהגעתם כבר ל-100%, הנתונים אינם בידי, אבל זה בדיוק מה שקורה. אז השגתם בחוק 60% תקציב, אבל האמינו לי שאתם עומדים היום לפחות על 80% תקציב, בזכות כספים קואליציוניים שאתם מביאים בהסכמים שאנחנו לא ערים להם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> גם אנחנו לא יודעים. <רונית תירוש (קדימה):> עכשיו, זו שיטה שאני הכרתי גם כמנכ"לית משרד החינוך. אבל אני אומרת שוב: מהרגע שנתתם מילתכם לחקיקה, תעמדו מאחורי החקיקה ותגבילו את עצמכם – שם, ולא יותר. ואי-אפשר להמשיך ולעבוד על כל הציבור הזה בעיניים. ואני לא הייתי אומרת את זה – בכאב – אילולא חשבתי שאנחנו נכנסים למשבר שאין ממנו יציאה. הרב גפני, אני כל כולי, באמת ובתמים – וילדי עדים שיש לי הרבה מאוד כבוד למסורת, ליהדות, לדת; שאגב, אתם מעלימים אותה מאתנו. אני לא נגד, אני בעד לימודי ליבה הדדיים. אני בעד. ואני פונה שוב לשר החינוך, שכל הזרם המרכזי הרשמי, במסגרת לימודי הליבה, ילמד יהדות, לימודי דת, לימודי קודש, בדעה אחת ובסיכום אתכם. אין לי שום בעיה שאתם אפילו תעזרו לנו להכתיב או לתרגם מה הם לימודי הליבה בנושא לימודי קודש. אבל באותה מידה אני רוצה שתלמדו גם לימודי אזרחות, ולא בשבילי; בשבילכם. בשביל שתדעו אתם מה מגיע לכם בביטוח לאומי, שתדעו איזה מוסדות המדינה הדמוקרטית הזאת מקיימת כדי לסייע לכם. שתדעו מהן שלוש הרשויות במדינת ישראל, מתי וכיצד אפשר לפנות בתלונה כזאת ואחרת, ולהשיג את הזכויות שמגיעות לכם על-פי דין, שהרי אם אתם לא לומדים, מי יאמר לכם? אז אנחנו לא רוצים לסמוך על מאכערים שיבואו ויעזרו לנו מכאן ומשם. אני רוצה שכל בוגר ידע מה מגיע לו, ולו משום הדבר הזה, אנא, למדו לימודי אזרחות. אתם יודעים על מה אפילו הייתי מוותרת לכם בלימודי הליבה? על מתמטיקה. אני חושבת שבפלפולי הגמרא ובחשיבה האנליטית יש לכם איזה מצע שישמש אתכם וישרת אתכם. אבל אני לא אוותר על לימודי האנגלית; אי-אפשר היום להסתדר בלי זה. אני לא אוותר על לימודי המחשב – כי אי-אפשר היום להסתדר. ואני רוצה לומר לכם: הרבה מחובשי הכיפה, וגם החרדים, אני יודעת שהם עוסקים במחשב. הם מוצאים כל מידע שהם רוצים דרך המחשב. אז למה לא התלמידים? למה לא הילדים? למה לנו למנוע את זה מהם? אז בואו נקרא לילד בשמו: אתם הולכים בצעד נכון של חקיקה. לא נוח לכם עם ההסכמים הקואליציוניים והכספים הקואליציוניים. אני מבינה את זה. ועוד יותר לא נוח למשרד החינוך להלבין את הכסף הזה – זה כסף שחור. אז אני מציעה לכם: אם הלכתם לחקיקה, בואו נעשה ונברך על המוגמר. בואו נשלב ידיים, כחברה אחת – לא סקטוריאלית, לא זרמים – נתאחד – יחד – ונראה מה יש להוסיף, מבחינת ערכים וידע, למגזר החילוני, ומה יש להוסיף למגזר החרדי. גם אלה יכולים ללמוד מאלה וגם אלה יכולים ללמוד מאלה, מתוך הערכה ומתוך כבוד. אז נגעתי בחינוך. ואני רק רוצה לומר, מבחינת מספרים – וחבל שהרב גפני יצא – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא יצא. הוא פה. <רונית תירוש (קדימה):> – – שהמספרים הם מפחידים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא יצא, הוא לא התפטר. הנה הוא. <רונית תירוש (קדימה):> הוא לא התפטר, אז מצוין. <משה גפני (יהדות התורה):> יש לי רק בקשה. אם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, הרב גפני – – – <רונית תירוש (קדימה):> הזרם הרשמי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> יכול להיות שקיבלנו כסף בלי שאני יודע? <רונית תירוש (קדימה):> אני רוצה לדבר על הגידול, מה הוא עושה לנו. בשנת 2000 הזרם הרשמי היה 61% מכלל אוכלוסיית התלמידים. בשנת 2009 הוא קטן כדי 52%, בעוד שהזרם החרדי, שהיה בשנת 2000 39%, גדל ל-48%. אתם מבינים שהבאלאנס הזה, האיזון הזה מופר ואי-אפשר יהיה להתמודד? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> יש מילת קסם – הפסקתם ללדת, ואתם מתלוננים – – – <רונית תירוש (קדימה):> תעסוקה: בשנת 1980, לפני 30 שנה, אחוז החרדים שלא הועסקו במשק היה 21%. היום, 30 שנה אחרי, ב-2010, 65% לא מועסקים. שימו לב כמה פטור אתם מקבלים מתעסוקה. בשנת 2040, עוד 30 שנה, על-פי הצפי, בהמשך למגמה זו, 86% מהחרדים לא יהיו חלק מהמשק. רבותי, איך אנחנו נתמודד? <משה גפני (יהדות התורה):> אין בעיה. <רונית תירוש (קדימה):> בעזרת השם. הפיקוח, אדוני שר החינוך, ופה אני רוצה לעזור לך – הפיקוח על החינוך הרשמי, כאשר, כפי שציינתי את האחוזים, מגיע לכדי 168 מפקחים בחינוך היסודי והעל-יסודי. מה קורה לנו בגני-הילדים? – 78. כמה מפקחים יש לנו בזרם המוכר? 14 מפקחים בלבד. <משה גפני (יהדות התורה):> כמה היה בזמן – – – <רונית תירוש (קדימה):> לא היה, ולכן אני אמרתי שאני רוצה לעזור לשר. כמה יש לנו בזרם הפטור? – מפקח אחד בלבד. אגב, כל המפקחים הם מפקחים מטעם, כי הם רשאים להיכנס, הם מאותה תרבות, מאותה עדה, ואלה הנתונים שהם מוסרים כשהם מוסרים. <קריאות:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> עכשיו, אומרים לי – – – <קריאות:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> – – – לידי ראש הממשלה, הוא לא יוכל לומר שהוא לא ראה אותם. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, היא לא שכנעה אותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, צר לי, מה אני יכול לעשות? <רונית תירוש (קדימה):> רבותי, לקראת סיום אני אומר דבר כזה: אני מרגישה שאנחנו הופכים להיות מדינת חומייני, ואם זה נשמע לכם חמור מדי, אז אנחנו הולכים להיות מדינת אפרטהייד. האפרטהייד מתבטא בבית-שמש כמשל, כשסוגרים יותר ויותר שכונות רק לחרדים, יותר ויותר סופרמרקטים רק לחרדים, יותר ויותר אוטובוסים רק לחרדים. אתם מלאימים את החגים שלנו – – – <קריאות:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> אילו רציתי לנסוע עם משפחתי באוטובוס בל"ג בעומר היו מפרידים ביני לבין בעלי או ילדי, הבנים, דבר שלא היה. אם אתם שואלים מה היה בתקופת אולמרט – זה לא היה, אני רק מראה איך אתם משתפרים. לא, לא היה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני. <רונית תירוש (קדימה):> ב"בית יעקב" עוד בזמני הפרידו בין אשכנזיות למזרחיות. עכשיו ראינו את הסאגה המבישה הזו בבית-ספר בעמנואל. אני לא ראיתי, אגב, את שר הדתות מתערב, וצר לי, יש לי הרבה הערכה אליך, אדוני השר; וגם לא את שר הפנים, אלי ישי, שחשבתי שהוא יהיה הראשון לזעוק, ולא שמעתי אפילו מלה אחת שלו. ואני ממש לא מצליחה להבין איך אתם שותקים, למעט נסים זאב, שהציע – תישארו אצלנו, בבתי-הספר שלנו. אז הנה, יגדלו עוד בתי-ספר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לה עוד עשר שניות. חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <רונית תירוש (קדימה):> אני מדברת על מדינת אפרטהייד. המזכירות, הפקידות, המפקחות של משרד החינוך שהחנו את הרכב שלהן ליד מאה-שערים והלכו ברגל למשרדנו בשבטי-ישראל, לא פעם נזרקו עליהן דברים שונים ומשונים בגלל שהן לא היו לבושות, אני לא אגיד "רעלות", אבל לבוש שמכסה מאוד מאוד כל חלק בגופן. רבותי, אתם פשוט – אני אומרת את זה בצער, והרבה מאוד חרדים מתוך העדה כועסים על הדרך שבה מנהיגיהם מובילים אותם להקצנה. אתם יותר ויותר נוגסים, מזנבים, פולשים ומסתגרים, ורבותי, זה לא יעבוד – אם לא לטובתנו, גם לא לטובתכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. ישיב על הצעת האי-אמון שר החינוך, חבר הכנסת, השר גדעון סער. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע מה עשו במאה-שערים אבל אני יודע מה עשו בבתי-ספר ממלכתיים לבנות בשבוע שעבר. אני הייתי לצד כל הציבור החילוני. מה עשו לבנות שמה? – – – אני אגיד את זה על כל הציבור החילוני? – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צועק – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני לא יכול לקחת את כל המשא של המלחמה של העדה. אבל תעזרו לו כי הוא לא יכול כל הזמן לדבר. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אנחנו הגזענים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אולי אתה לא שם לב. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, פעם ראשונה. חבר הכנסת גפני, הדבר הזה לא יימשך פה, אלא אם כן אתה רוצה שאני אוציא אותך. תודיע לי, אין לי בעיה. אתה מתנגד, אני מתנגד – אין לי בעיה. אני מוציא אותך על המקום. כבוד השר ישיב. <שר החינוך גדעון סער:> לי יש סבלנות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא מוגבל בזמן. <רוני בר-און (קדימה):> זאת אומרת, אפשר להפריע. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב היות שר, חבר הכנסת בר-און. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – פוליטי כזה, בכלל – – – <רוני בר-און (קדימה):> זה לא טוב להיות שר, חשוב להיות שר טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> כך יאמר גדעון סער אחרי שאתה תהיה שר והוא ישב על הספסלים. <שר החינוך גדעון סער:> אני אפילו מסכים עם התיקון של חבר הכנסת בר-און. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אפילו מסכים אתך בעניין הזה. ויכול אפילו להעיר לשרים אחרים בזמן שהוא – – – <רוני בר-און (קדימה):> גם בזה אתה מסכים אתי, שאתה – – – בזה? <שר החינוך גדעון סער:> בזה – אחרים יגידו, אני קיבלתי את העיקרון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצטער שחלק מבכירי סיעת קדימה, שהיו נוכחים בהגשת ההצעה, ובהם יושבת-ראש האופוזיציה, לא המתינו להקשיב לתשובה. אני, למרות זאת – – – <שי חרמש (קדימה):> כל אחד אצלנו – – – <קריאות:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> אבל אני מצפה מכם לקצת סבלנות, עוד לא התחלתי. קצת סבלנות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <קריאות:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני קודם כול משבח אותך, חבר הכנסת בר-און. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רגע, חבר הכנסת פלסנר. אני רוצה לדעת: מי קורא קריאת ביניים עכשיו? מולה? אתה? לפחות תודיעו לי. כי במקהלה? אני אגן על השר. עוד דקה. אבל הוא עוד לא התחיל לדבר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני מברך את סיעת הליכוד על הנוכחות המסיבית. <קריאות:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – יצטרף אליך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בר-און, אי-אפשר, אי-אפשר. לא יהיה מצב שבו – – – הצעת אי-אמון. השר, אני מחייב אותו לבוא הנה כדי להשיב, ועוד לא התחיל לדבר, כבר יש אלף הערות. אולי הוא אומר שהוא מסכים להצעת האי-אמון? <רוני בר-און (קדימה):> אנחנו נלך ב-17:30 הביתה. ראית את סדר-היום? <היו"ר ראובן ריבלין:> נלך הביתה כשייגמר סדר-היום. <רוני בר-און (קדימה):> ב-17:30. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכולנו ללכת גם לפני כן. יכול להיות, בסדר גמור. יכול להיות. מה אפשר לעשות? כשייגמר סדר-היום אני לא אשאיר אתכם פה בכוח. <רוני בר-און (קדימה):> לא נעים, עם המשכורת הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אוקיי. אתה צודק, תחזיר. אין בעיה. נקבל באהבה את זה, לפי בקשתך; נעביר את זה למוסדות. בבקשה, אדוני. <שר החינוך גדעון סער:> תודה, אדוני היושב-ראש. הנושא הוא נושא רציני ולכן אני אתייחס אליו בכל המעגלים: עבר, הווה ועתיד. אני לא יכול להתחייב שדברי, על כל חלקיהם, יהיו אהודים על כל חלקי הבית. כל אחד יהיה לו חלק שיהיה לו פחות נעים אתו. אבל אני אשתדל לומר את האמת. שמעתי את חברת הכנסת רונית תירוש. למשל, שמעתי אותה כשהיא מתארת תהליכים על רצף של זמן – משנת 2000 עד 2009. לרגע חשבתי, מה עשתה חברת הכנסת תירוש בין 2000 ל-2009? אני אומר, למיטב ידיעתי, למיטב זיכרוני, בין שנת 2001 לסוף שנת 2005, זאת אומרת, תקופה נכבדת של חמש שנים, היא ניהלה את משרד החינוך, כמנכ"לית המשרד. <רונית תירוש (קדימה):> אתה יודע כמה צווי סגירה הוצאתי לבתי-ספר? <שר החינוך גדעון סער:> אני עוד לא נכנס למה עשית ומה לא עשית. אני רק מציין עובדות. ולמה אין סבלנות כשאני רק מתחיל? <שלמה מולה (קדימה):> אבל השרה שהיתה אז – – – אולי אפשר לשאול את השרה – – – <שר החינוך גדעון סער:> אם אתם מתגוללים על השרה, אתם כבר אומרים שהמדיניות לא היתה טובה, ואז, שחברת הכנסת תירוש ביצעה מדיניות לא טובה. <דליה איציק (קדימה):> אנחנו דווקא – – – בזה. <שר החינוך גדעון סער:> אז אני מציע בסבלנות ובאורך רוח. ואחר כך, אחרי פרק זמן נכבד של חמש שנים בניהול משרד החינוך, היא היתה במשך שלוש שנים, עד השנה שעברה, חברה חשובה בקואליציה, בסיעת הקואליציה הראשית, וחברה חשובה בוועדת החינוך של הכנסת, שם היא מכהנת עד היום. ויכולתי גם להגיד מה בוצע ומה לא בוצע בנושא הספציפי בתקופה הרלוונטית. אינני רוצה ללכת לעבר המאוד רחוק, אני אלך לעבר הקרוב, דהיינו, התקופה שבה הסיעה שהציעה את הצעת האי-אמון והסבירה עד כמה התהליכים האלה היו תהליכים שליליים היתה סיעת השלטון במדינת ישראל. יכולתי להגיד שלא עשיתם כלום. יכולתי להגיד שזה בכלל לא עניין אתכם כשהייתם בשלטון. אבל האמת היא שעשיתם; בתקופת הממשלה הקודמת, אדוני היושב-ראש, עבר חוק הישיבות הקטנות. ציינה את זה חברת הכנסת – – – <רוני בר-און (קדימה):> יבטלו – – – <שר החינוך גדעון סער:> סבלנות, סבלנות, הרי זה – זה הכול בתקופה שאתם מתגאים בה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, בכל פעם שמישהו קורא קריאה – לא שומעים אותך אפילו. <שר החינוך גדעון סער:> הרי זאת היתה תקופה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, השר עכשיו משיב, אבל – – – <שר החינוך גדעון סער:> הרי זאת היתה התקופה הכי טובה שלכם. זאת התקופה שאתם מתגעגעים אליה. <רוני בר-און (קדימה):> אנחנו היינו – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני מזכיר לכם את הימים הטובים שלכם. <רוני בר-און (קדימה):> תבטלו – נתמוך. אתם לא צריכים אותם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת בר-און. שמע, שמע השר. אם תבטלו, אתם תתמכו. שמע, תודה רבה. <שר החינוך גדעון סער:> אני מבקש. אני מבקש את הגנת היושב-ראש. לא יכול להיות שכל משפט – קריאת ביניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> מרגע זה. מרגע זה אתה תקבל את ההגנה. <שר החינוך גדעון סער:> תיארה חברת הכנסת תירוש את חוק הישיבות הקטנות כפרויקט אישי של שרת החינוך הקודמת. אבל בכל זאת, אתם הייתם הסיעה הגדולה בבית, אתם ניהלתם את המדינה, אתם הייתם בשלטון בעת שבפעם הראשונה בתולדות המדינה, בחקיקה ראשית של הכנסת, ניתן פטור מלימודי ליבה – פחות משנתיים מהיום. <רוני בר-און (קדימה):> בושה. <שר החינוך גדעון סער:> לא, סליחה, אבל אני כרגע מתאר עובדות; עדיין אני לא מתאר את התייחסותי לעובדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און רוצה שנביע אי-אמון בממשלה שעשתה את הבושה. <רוני בר-און (קדימה):> אני הבעתי אי-אמון בממשלה. כל הדברים האלה הצבעתי בממשלה – וברחתי מהאולם. תבדוק את זה. ומהאולם ברחתי כשזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בממשלה. בממשלה. זה נכון. <שר החינוך גדעון סער:> אני אמרתי דבר בהתייחס אליך? <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, בכל זאת, חבר הכנסת בר-און, זה לא חל לגביך, אבל בדמוקרטיה הישראלית יש אחריות קולקטיבית, של כל השרים. <רוני בר-און (קדימה):> תבטל את זה. אם זה לא טוב – תבטל. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר יכול – – – מנחם בגין – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני לא אומר כרגע אם זה טוב או לא טוב. אני מוכיח אתכם על צביעותכם בשלב הזה. <קריאה:> זה לא צביעות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> איך לך אחריות? <שר החינוך גדעון סער:> אתה תקשיב טוב טוב – ואני אגיע גם לאחריות שלי, ואני לא אקל על עצמי אפילו ככה – אבל בחלק שלכם, אתה תקשיב בסבלנות. <רונית תירוש (קדימה):> אני אמרתי את – – – <שר החינוך גדעון סער:> ואתם עשיתם את זה רגע לפני פסק-דין של בג"ץ. רגע לפני. אני גם זוכר את היום שזה הובא לקריאה שנייה-שלישית, שיושבת-ראש הכנסת, היום יושבת-ראש סיעת קדימה, שהגישה את הצעת אי-האמון, אישרה בנוהל מיוחד את הבאת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <משה גפני (יהדות התורה):> כל הכבוד לה. <שר החינוך גדעון סער:> אני זוכר, פשוט יש לי – – – <דליה איציק (קדימה):> היא היתה טובה מאוד. <משה גפני (יהדות התורה):> כל הכבוד לה. <שר החינוך גדעון סער:> אני פשוט זוכר מה שקרה לפני פחות משנתיים. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זה לא היה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> ואז בשליחות – – – <קריאה:> בעד – – – <שר החינוך גדעון סער:> ואני זוכר – ואני זוכר – – – <רוני בר-און (קדימה):> הצבעת בעד. <שר החינוך גדעון סער:> – – – ואני זוכר – – – <רוני בר-און (קדימה):> הצבעת בעד. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל למה אתם מפריעים? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <שר החינוך גדעון סער:> אתם הגשתם אי-אמון. אני מדבר על כל מכלול העשייה בנושאים של האי-אמון בקדנציה שלכם. אני לא יודע למה אתם יושבים בחוסר שקט – – <דליה איציק (קדימה):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> – – למה אתם לא יכולים להקשיב לדברים האלה. אם אני אגיד עובדה לא נכונה – תעצרו אותי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא נוח לך בעמדת האחריות? <רוני בר-און (קדימה):> כבר 15 חודש בשלטון, דברו על עצמכם. אנחנו שכחנו שהיינו בשלטון. אתם עוד לא שכחתם. <שר החינוך גדעון סער:> אז אני שואל, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש רציפות שלטונית, חבר הכנסת – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני שואל – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – מילא, אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני שואל: באותה שעה, כשקדימה היתה בשלטון, ומשרד החינוך היה בידי העבודה, וועדת החינוך של הכנסת היתה בידי העבודה, לא היינו באותה שעה בעמדת השפעה. כזכור לך, אדוני היושב-ראש, היינו סיעה מאוד קטנה. אני שואל: האם אתם תוקפים אותנו עכשיו על חוק שחוקק בתקופת שלטונכם? כי זה מוזר. זה דבר מוזר. <קריאות:> נכון, כי המצב השתנה – – – יש ממשלה – – – <שר החינוך גדעון סער:> אחר כך – מה השתנה במשך שנה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, חבר הכנסת בר-און, הביקורת שלו היא כל כך פרלמנטרית; הוא בא ואומר לכם דבר כל כך ברור – – <רונית תירוש (קדימה):> כן, אבל הנושא רציני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הוא אומר: טול קורה מבין עיניך. זה כל מה שאומר השר. <קריאה:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו הוא תיכף יאמר אם הוא תומך עכשיו באותו דבר שכרגע הוא יכול לשנות – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא משחק משחק פוליטי על נושא לאומי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. חבר הכנסת פלסנר, אני מזכיר כמה פעמים בשבוע לחבריכם שאני רושם את דבריהם היום בשביל הפעם הבאה. אתה מבין? <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, אדוני היושב-ראש, אומר חבר הכנסת פלסנר שמשחקים משחק פוליטי. עכשיו חודש ימים קדימה משחקת משחק פוליטי ממש מכוער בנושא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת אקוניס – – <קריאות:> אתה יודע את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – עד הרגע אני הייתי עיוור ממש. עכשיו אני מודה לך. חבר הכנסת אקוניס, כל חברי הכנסת הנוכחים באולם מודים לך על שפקחת את עינינו. על כל פנים, אני באופן אישי, כי לא שמתי לב לפני כן. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, מרגע זה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני שמח – – – הברומטר המוסרי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אולי אתה לא מבין. חבר הכנסת פלסנר, מרגע זה אני מתחיל לקרוא לסדר. אדוני השר, בבקשה. אי-אפשר להמשיך פה – חבר הכנסת בר-און, גם אם אנחנו לא נגמור ב-17:30, הרי ב-17:30, אם יש לו התחייבויות – ילך. אני צריך להישאר פה עד אשר אנחנו גומרים. אבל, בסך הכול, אני לא אאפשר – – – <רוני בר-און (קדימה):> אני אבקש הודעה אישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה אישית – עוד מעט. עוד מעט הודעה אישית גם כן. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, עכשיו השר ישיב בלי שיפריעו לו. <שר החינוך גדעון סער:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רק פתחתי בדברי, שהיו אמורים להימשך עד עכשיו חצי דקה, כי תיארתי רק חוק אחד – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. <שר החינוך גדעון סער:> – – את חוק הישיבות הקטנות. אבל זה לא החוק היחיד בנושא החינוך החרדי שעבר בתקופת הממשלה הקודמת. בתקופת הממשלה הקודמת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אני קורא לך בפעם הבאה בפעם הראשונה. בפעם הבאה. זה קריאה טרומית. <שר החינוך גדעון סער:> בתקופת הממשלה הקודמת עבר החוק המכונה "חוק נהרי", המתייחס לחובת תקצוב של הרשויות המקומיות את מוסדות המוכר שאינו רשמי – – – <רוני בר-און (קדימה):> תמכתם בזה. <שר החינוך גדעון סער:> אצלנו היה חופש הצבעה בנושא הזה. אבל אני מציע – אני מציע לך – – <קריאות:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> – – אני מציע לך – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און, שלושה אנשים מסיעת הליכוד השתתפו בהצבעה הזאת. <שר החינוך גדעון סער:> אתם הייתם בשלטון. הייתם בשלטון. בשלטון הייתם. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און. <שר החינוך גדעון סער:> בשלטון. בשלטון. בתקופה של שלוש שנים. כמה זמן אתם קיימים? ארבע שנים. תראה כמה הספקתם. תראו כמה הספקתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, זאת היתה ממשלה שהיית חבר בה. <רונית תירוש (קדימה):> יש לי הצעה. <שר החינוך גדעון סער:> אני מבקש, אדוני היושב-ראש – אני לא יכול להשלים משפט. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא צודק במאה אחוז. <רונית תירוש (קדימה):> לא, מודה ועוזב ירוחם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <שר החינוך גדעון סער:> את צבועה. את צבועה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, אדוני לא – – – <שר החינוך גדעון סער:> את צבועה. <רונית תירוש (קדימה):> – – – אתה מומחה בזה. <שר החינוך גדעון סער:> את צבועה, ואת לא יכולה להקשיב. <רונית תירוש (קדימה):> אני מאוד יכולה להקשיב. <שר החינוך גדעון סער:> לא, אני הקשבתי לדברייך. היו לי הרבה מאוד הערות בזמן דברייך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש, הוא משיב. אדוני, אני – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני מכבדת אותך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש. חברת הכנסת תירוש, עוד קריאה. <רונית תירוש (קדימה):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <רונית תירוש (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את אמרת דברים לא פחות גרועים על הממשלה. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> שידבר על – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש. <רונית תירוש (קדימה):> אמרתי "מודה ועוזב ירוחם". <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חברת הכנסת תירוש מהאולם. בבקשה. עכשיו. מייד. מייד. <רונית תירוש (קדימה):> מכולם אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת תירוש, פעם רביעית אני לא יכול לקרוא לך. הלאה, חברי הכנסת, אדוני השר. (חברת הכנסת רונית תירוש יוצאת מאולם המליאה.) <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, החוק השני, אם כי כרונולוגית הוא היה הראשון – הוא היה לפני חוק הישיבות הקטנות – היה חוק נהרי, שהתייחס לתקצוב חובה של הרשויות המקומיות של מוסדות המוכר שאינו רשמי; גם זה חוק שעבר בשנת 2007, בתקופת כהונתה ובתמיכתה של הממשלה הקודמת. בתקופת הממשלה הקודמת גם הוקם מחדש משרד הדתות, על-פי – – – <קריאה:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> זאת היתה החלטה שלכם, אתם העברתם. אנחנו כולנו הצבענו נגד, by the way. כל סיעת הליכוד הצביעה נגד. אנחנו בכנסת השש-עשרה, כמו שאתה זוכר – – <קריאה:> – – – <שר החינוך גדעון סער:> – – בהנהגתו של אריאל שרון, קיבלנו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, זה לא דיאלוג בינך לבין השר. <שר החינוך גדעון סער:> – – קיבלנו החלטה לבטל את משרד הדתות, והוא בוטל. הממשלה הקודמת החזירה את משרד הדתות. אני אומר את הדברים – רק מה הספקתם במשך שלוש שנים, ואתם באים ומטיפים מוסר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, הוא לא יכול להשיב. <שר החינוך גדעון סער:> – – בצורה שכל כך – עם אש בעיניים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה אתה עשית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. <שר החינוך גדעון סער:> אני אגיע לזה. <רוני בר-און (קדימה):> אפשר רק משפט? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אי-אפשר שום דבר. תן לו לדבר. תן לו להביא רעיון אחד. <שר החינוך גדעון סער:> אני משוכנע שחברי סיעת קדימה גאים במעשיהם בתקופה שהם היו בשלטון. <רוני בר-און (קדימה):> יש לו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, עכשיו השר משיב על הצעת אי-אמון שלכם, שבאמת ביקרה את הממשלה בחריפות ובצדק. עכשיו הוא בא ואומר מהן תולדות ההחלטות – – – <שר החינוך גדעון סער:> והרלוונטיות לנושא – הרלוונטיות לנושא שעליו הוגש האי-אמון. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הוא מסכים. <שר החינוך גדעון סער:> אם אני אסיים את דברי. אתם בינתיים לא מאפשרים לי להתקדם בכלל, ויש לי עוד הרבה מה לומר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. <רוני בר-און (קדימה):> למה עם אצבע? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ירים אצבע. ראיתי אותך. אני אשאל אותו אחרי שהוא יסיים. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברגע שהוא יסיים, אני אשאל אותו אם הוא מוכן – – – <שר החינוך גדעון סער:> אחרי שהוקם מחדש משרד הדתות, רק קדנציה אחרי שביטלנו אותו, ואנחנו התנגדנו, כאמור – אני אומר את זה לפרוטוקול, אני רוצה להזכיר, מאחר שחבר הכנסת פלסנר פעיל מאוד בנושא של חוק טל, שגם חוק טל, בזמן ממשלת קדימה תוקפו הוארך לתקופה של חמש שנים נוספות. אינני זוכר אם כבר נכנסת לכנסת או לא, אבל זה היה בתקופה של הממשלה הקודמת. כל הדברים האלה, בכל הנושאים שהם האג'נדה החדשה שלכם, כך פעלתם. עכשיו אני שואל, האם נעשה מהלך כלשהו – כלשהו, כלשהו – בכיוונים שעליהם אתם מדברים היום? שום דבר. האם היה תכתיב אחד שלא נכנעתם לו? לא היה. לא היה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הגדרת התקציבים זה לא שינוי? <שר החינוך גדעון סער:> ואני שואל, איך אפשר להסביר כזה – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – הממשלה הקודמת. איפה הוא, זו השאלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חברת הכנסת סולודקין. תודה רבה. <שר החינוך גדעון סער:> אני יודע מה זו אחריות משותפת של ממשלה, וגם יושבת-ראש האופוזיציה היתה חברה בכירה, ממלאת-מקום ראש הממשלה, והיתה לה אחריות. ואני אומר, איך אפשר להסביר שינוי חד, דרמטי כל כך, שאירע בתקופה כל כך קצרה? כי בכל זאת, נניח יושבת-ראש האופוזיציה – וקראתי את הריאיון אתה ביום שישי – היא היתה חברה בממשלה, בממשלות, לא בממשלה אחת, במשך קרוב לעשור. משנת 2001 – ואני זוכר את זה, כי הייתי מזכיר ממשלה, כזכור לך – עד 2009, היא היתה חברה בכל הממשלות. האם יכול להיות היום, כאשר היא אומרת בעיתון ביום שישי שקדימה נגמלה מזה – האם היא מתכוונת שהיא נגמלה מהשלטון, ועל כן בא אותו מפנה בעמדותיה, מפנה של 180 מעלות? אני, עם רקורד כזה, בכל הכבוד, לא מוכן לשמוע הטפות מוסר מפי אנשי סיעת קדימה. <רוני בר-און (קדימה):> לא מוכן לשמוע, אז תרד. <שר החינוך גדעון סער:> אני מציע, שעם פער כל כך גדול בין הרקורד הזה לבין הרטוריקה שלכם היום, תצטיידו בקצת צניעות, תצטיידו בקצת ענווה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> ולכן אתה יושב במערכת שמורידה תקציבים ולא עושה דבר. <שר החינוך גדעון סער:> אם שיניתם את דעתכם מן הקצה אל הקצה רק בגלל שהתיישבתם על הספסלים האלה, האם אתם מאמינים – – – <רוני בר-און (קדימה):> מפני ששינינו את דעתנו התיישבנו בספסלים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, חבר הכנסת בר-און. תודה רבה, חבר הכנסת בר-און. <רוני בר-און (קדימה):> אתה יודע את זה טוב מכולם. אנחנו יושבים פה כי שינינו את דעתנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מעניין למה הם כל כך מרוצים ממך שם, בשקט מוחלט. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. <שר החינוך גדעון סער:> האם אתם מאמינים שהציבור לא מבין כלום, לא זוכר כלום, לא יודע מה קרה פה בשנים האחרונות? אבל זה לא רק שינוי עמדה מהקצה לקצה, זה גם ההתלהבות המוזרה הזאת. אתה יודע, זה כמו אדם מומר. אתה פתאום רואה אותו בהתלהבות הזאת. רבותי, יש בעיה, ואני עמדתי על הדוכן הזה ביום רביעי, אחרי דבריו של ראש העיר תל-אביב, ואני אמרתי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עלית לאי-אמון – – – <שר החינוך גדעון סער:> לא, לא. סליחה, אני רוצה להגיד את דעתי. אני אמרתי: יש בעיה אמיתית של מיומנויות שנוגעות לשוק העבודה, לחברה ולכלכלה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא לומדים יהדות בבתי-הספר הממלכתיים. ילדים בבתי-הספר הממלכתיים לא יודעים שהם יהודים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <שר החינוך גדעון סער:> חבר הכנסת גפני, אולי תאפשר לי? מה, אתם עושים חילופי משמרות? הם גמרו להתנפל עלי, עכשיו אתה תתחיל להתנפל עלי? קצת סבלנות, מה קרה? <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, יש גבול. אי-אפשר. הוא עבר עכשיו לעמדתו הנוכחית. <שר החינוך גדעון סער:> עמדתי בנושא לימודי היהדות היא ידועה, ובשנה הבאה יהיה תגבור בלימודים של מקצוע שייקרא "מורשת ותרבות ישראל" בבתי-הספר הממלכתיים, וילמדו פרקי אבות בבתי-הספר הממלכתיים, וזה דבר חשוב. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> הדבר הזה הוא נקודה נכונה, אבל אין לה קשר לנושא הדיון. ואני אומר, זאת הבעיה, וצריך לתחם את הבעיה ולהבין את הבעיה, כי לא נכון גם מה שנאמר: קבוצות קטנות שלומדות. הנתונים שונים לגבי הבנות, שכן לומדות לימודי ליבה, לעומת הבנים שלומדים ברובם בגיל בית-ספר היסודי ולא לומדים בגיל בית-הספר התיכון, ועכשיו זה גם מעוגן באותו חוק שהכנסת הקודמת חוקקה, ובזה מרוכז – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אפס ליבה בתיכון. <שר החינוך גדעון סער:> זה גם לא נכון, דרך אגב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אבל על זה הוא מדבר, על זה הוא מדבר. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא שומע את הצעקות שלך. תצעק לכיוון שלי, בחייך, שאני אבין מה אתה צועק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <שר החינוך גדעון סער:> אם היית כל כך – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר. <שר החינוך גדעון סער:> חבר הכנסת פלסנר. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא נותן לנו הרבה פחות ממה שאתם נתתם. הרבה פחות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני מבין. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה עוזר לשר? <משה גפני (יהדות התורה):> הליכוד תמיד הלך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <רוני בר-און (קדימה):> שיהיה לך אומץ לעמוד מאחורי הדעה שלך, שאני יודע מה היא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר שהוא קודם כול דיבר על מה שהוא חשב שעשתה הממשלה הקודמת, שהיו פה כמה שרים שהיום זועקים זעקה על מעשה – ועכשיו הוא אומר, ואתה לא תקבע פה מה יאמר חבר הכנסת השר סער. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ואוי לי היה אם אני הייתי מעז, כשאתה עומד על הדוכן, לאפשר לאיזה חבר כנסת לעשות את ההפקרות שאתה עושה פה באולם. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, חבר הכנסת בר-און, מספיק. <שר החינוך גדעון סער:> הבעיה היא, בתמצית, שמנסים לערבב את זה לפעמים בסגנון לא ראוי, גם כורכים, אומרים: חרדים וערבים, אז יוצרים איזה הפחדה דמוגרפית. הבעיה האמיתית היא בעיה של רכישת מיומנויות שנוגעות לשוק העבודה. זאת הבעיה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> אתה תקשיב בסבלנות. אם היית כל כך להוט, יכולת לבוא בקדנציה הקודמת, כשהיית חבר סיעת השלטון, ולעשות דברים. אתה תקשיב בסבלנות, תשמע גם מה נעשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתם עשיתם אתם עסקאות מאחורי הגב. <אופיר אקוניס (הליכוד):> יושבת-ראש האופוזיציה הציעה להם מיליארד שקל כדי להקים ממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. עוד מלה אחת שלך, חבר הכנסת בר-און, אתה מוצא בשלוש קריאות בסדרה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – שברחה מהאולם, כהרגלה. לא מסוגלת. איפה היא? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס. לא רבים משרי הממשלה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת אקוניס, לא הרבה משרי הממשלה מצליחים כל כך להרגיז את סיעת קדימה. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, בבעיה הזאת לא נכון לטפל עם שנאה בעיניים ועם קצף על השפתיים. זו בעיה שהתפתחה במשך כל ממשלות וכנסות ישראל לדורותיהן, ללא הבדלים פוליטיים, ואף אחד גם אין לו איזה פתרון קסם שישנה בן-רגע את המציאות. עם העניין הזה, אף שמתמודדים פתאום בנושא מתוזמר ומאורגן, צריך לומר כמה דברים: ראשית, אין כוונה לטפל בנושא הזה מתוך נקודת מוצא שלא מתחשבת בשונות תרבותית או שבאה לשנות אורח חיים דתי, אורח חיים ייחודי של ציבור מסוים. אני הבנתי מייד כשנכנסתי לתפקיד, שאני לא יכול להיות שר חינוך רק של הציבור הכללי. בדיוק אותן בעיות שהצגנו, אגב, את כיווני הפעולה – היום אנחנו התקבלנו ל-OECD – כשהצגתי את הבעיות האלה גם כאן בירושלים וגם בשימוע שהתקיים בפריס, כולל התוכניות שאני אגע בחלק מהן עכשיו, לאנשי ה-OECD, וידעו וראו שאנחנו מתכוונים ברצינות להתמודד עם הבעיה הזאת, כי זאת אחת הבעיות המרכזיות שהם הציגו בדוחות שלהם, דהיינו הנושא של תעסוקה במגזר החרדי ובמגזר הערבי. לכן אני רוצה לומר: אנחנו שוקדים היום, אדוני היושב-ראש, על שורה של תוכניות שרלוונטיות לנושא הזה ולציבור החרדי. אני יכול לומר שמעולם לא היה עיסוק בהיקף כזה בנושא במשרד החינוך ובמועצה להשכלה גבוהה כפי שמתבצע היום. מעולם, תחת אף ממשלה ותחת אף שר חינוך בעבר, ממרצ ועד המפד"ל, כל מפלגה שהיתה, מעולם לא היה עיסוק בנושאים האלה כמו שיש היום במשרד החינוך ובמועצה להשכלה גבוהה. נקודה ראשונה שאנחנו עמלים עליה במסגרת תוכנית החומש להשכלה גבוהה שאנחנו בונים היא הרחבה מאוד משמעותית של נגישות ההשכלה גבוהה לציבור חרדי. אומנם היתה התפתחות בנושא הזה בשנים האחרונות – אנחנו מדברים על מהלכים הרבה יותר רחבים. אנחנו רוצים לשלב אלפי סטודנטים חרדים בלימודים במוסדות קיימים של מכללות חרדיות, בהגדלה משמעותית שאנחנו בודקים באוניברסיטה הפתוחה, בין היתר באמצעות לימודים מרחוק, בלימודים מוטֵי תעסוקה; ואנחנו מתכוונים לתקצב בתוספת תקציבים מימון של הוראה ומלגות לימודים ותמריצים למוסדות הלימוד ליישום התוכנית הזאת. אנחנו עובדים על כך בימים אלה. אני מניח שעד סוף החודש הבא אנחנו נוכל להציג לציבור את התוכנית. 2. פתרונות של חינוך מקצועי וטכנולוגי לציבור רחב שנושר מעולם הישיבות. הלימודים בישיבות הם לימודים רציניים, גם לא כל אחד מתאים ללימודים ברמת הפשטה כזאת. יש רצון בציבור החרדי לפתרונות בנושא הזה. יש רשתות שכבר קולטות – רשת "עמל" וכדומה. אין פתרונות בהיקפים משמעותיים. אנחנו עובדים על מתן מענים בתחום של חינוך מקצועי לנושרים מעולם התורה, שאחר כך ייתנו להם כלים להתפרנס בכבוד ולהשתלב בשוק העבודה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה עם – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני אגיע לכל הנקודות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איך לובשים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> או, התחלת? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הם הולכים לצבא בכלל? <שר החינוך גדעון סער:> אני הראשון שיתעסק עם זה בראייה מערכתית. <רוני בר-און (קדימה):> למה – – – כמה עורכי-דין הצטרפו מאז שפתחו את המכללות – – – <שר החינוך גדעון סער:> בסדר. <רוני בר-און (קדימה):> הוא מתגאה בזה, ובצדק. זה הכול היה לפני התוכניות המפוארות. <שר החינוך גדעון סער:> בסדר. אנחנו ניבחן במעשים ונשווה את זה בסוף הקדנציה למעשים שלכם, ואני לא מזלזל בשום דבר חיובי שנעשה. לא מזלזל. <רוני בר-און (קדימה):> אתה בורח מלהתמודד עם ההצעה. <שר החינוך גדעון סער:> 3. נושא שנוגע למה שקרא חבר הכנסת גפני – מבחני סאלד. כידוע, בציבור החרדי הבנות לומדות לאורך 12 שנה לימודי ליבה, כשליש עושות בחינות בגרות וכשני-שלישים – בחינות סאלד. בחינות סאלד כוללות, כמובן, גם חשבון וגם אנגלית; לא כוללות את כל המבחנים. המהלך שאנחנו רוצים לעשות הוא לראות כיצד ניתן לשדרג את בחינות סאלד כדי שתהיינה אקוויוולנטיות לבגרות וכדי שתסרנה חסמים לשוק התעסוקה לבנות שלומדות לימודי ליבה. יש היום הרבה בעיות שאני מתמודד אתן בשוטף – חבר הכנסת גפני יודע – כדי להסיר חסמים, וזה גם לא פשוט, להגיע למקצועות מסוימים שאנחנו חושבים שלימודי סאלד מספקים. אבל בהחלט יש מקום לשדרג אותם ולהפוך אותם – אנחנו מקיימים דיאלוגים עם גורמים בעולם החרדי כדי לנסות להגיע לתוצאה הזאת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לשדרג או להלבין? <שר החינוך גדעון סער:> אתם, רבותי – – <נסים זאב (ש"ס):> לתקן עיוות, זאת המלה הנכונה. <שר החינוך גדעון סער:> לא יהיה שום דבר שפוגע – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני חושב שצריך לשנות – – – <נסים זאב (ש"ס):> כן. מבחני סאלד הם ברמה הרבה יותר גבוהה מבחינות הבגרות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – האלה. צריך להלבין. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, יש אנשים שעל-פי אמונתם לא ישלחו את בנותיהם לסיים בחינות בגרות אף שהן יכולות להיות המצטיינות ביותר באותן בחינות, על-פי הידיעות שהן רכשו, רק בגלל אורח חייהן. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני חושב שבמדינה דמוקרטית אנחנו יכולים לכפות עליהם אורח חיים? <ניצן הורוביץ (מרצ):> ממתי אנחנו יודעים – – – מבחני בגרות שזה נוגד אמונה – – – <שר החינוך גדעון סער:> אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – היסטוריה, מתמטיקה, פילוסופיה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – ממתי להשכלה כללית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת הורוביץ – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – אין פרופסורים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, חבר הכנסת הורוביץ – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כמה נציגים – – – מה לומדים במבחני בגרות שזה נוגד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, אם אני אכפה עליך לשמוע את מצוות הרבנים אתה תשמע לי או תאמר לי שאני כופה עליך? הוא לא רוצה לשמוע את מצוות הפרופסורים. אתה רוצה לכפות עליו? <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא היו לי שיעורי – – – בבית-ספר? לא היו לי שיעורי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מתפלא עליך, אדם נאור כמוך. מה, אתה רוצה לכפות עליהם? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתם פוחדים – – – מה, השכלה גבוהה זה דבר רע? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, לא יעזור. אני מכיר גם את הנושאים האלה. הבנות שלי לא היו לא מצטיינות בבית-ספר, אבל הן לא היו ראשונות אם הן היו לומדות אתן. בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר בצורה הברורה ביותר: לא נבצע שום דבר שלא יעמוד בסטנדרטים המקצועיים. אנחנו מדברים על שדרוג של מבחנים קיימים שהם לא מאוד רחוקים מהלימודים לבגרות. ואם לא נצליח להגיע לזה, לא נצליח להגיע לזה. אבל הניסיון מבחינת התוצאה שתהיה בהיבטים שאתם מדברים עליהם, של שוק התעסוקה – מאוד חשוב לבצע את הניסיון הזה. ובכלל, כשנוגעים בנושאים האלה צריך להחליט אם רוצים לנהל מלחמת תרבות, ללבות שנאה, לנסות לעשות רווח פוליטי, או שרוצים למצוא פתרונות אמיתיים ורציניים לבעיה רצינית, שאני אומר פעם נוספת – התפתחה בתקופת כהונתן של כל ממשלות ישראל. אנחנו מחזקים בתי-ספר שקיימים או שמבקשים לקום במגזר החרדי שמשלבים לימודי קודש עם לימודי ליבה בהיקף המלא והרחב. יש מהלכים כאלה. אנחנו רוצים להגביר את הפיקוח. אני פניתי בחודש נובמבר – אני מקווה שאנחנו מסכמים את זה בתוך זמן קצר – למשרד האוצר כדי לבקש להתמודד בדיוק עם הנתונים שאנחנו מסרנו לחברת הכנסת תירוש, על דרך של הגדלה משמעותית של מספר המפקחים, ואני מאמין שאנחנו נגיע. אני מדבר על הכפלה פי כמה וכמה שתאפשר לנו פיקוח אפקטיבי. אני מאמין שהעניין הזה יסתייע. אני גם רוצה לומר שאנחנו שינינו – אני שיניתי, לא הייתי צריך ללכת בשביל זה לכנסת – את תקנות ההכרה במוכר שאינו רשמי, והיום יש לנו יותר שליטה. אינני מדבר על ציבור חרדי פר-אקסלנס, שהולך למוסדות מוכר שאינו רשמי, אני מדבר על גדילה של מוסדות של מוכר שאינו רשמי בתוך ציבור שהוא ציבור דתי-לאומי, שהוא ציבור אחר. אני שיניתי את הרגולציה באופן שמאפשר להתמודד עם העניין הזה באופן יותר טוב, אחרי התייעצות עם ועד החינוך. אני חייב גם לומר – אנחנו גם עמדנו במבחן. חבר הכנסת גפני בשעתו מאוד לא אהב את זה, והיה לי ויכוח אתו, אבל כאשר בתחילת הקדנציה היה ניסיון והידברות כדי להגיע להבנה ולתקן את חוק נהרי ל-100% הרשתות, אני התנגדתי לעניין הזה. בוא נגיד, לא קרה עדיין בקדנציה הנוכחית, בניגוד לקודמת, שעברה חקיקה בנושאים האלה בניגוד לעמדתו של שר החינוך. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מאוד התגעגעתי אז לשלטון קדימה. <שר החינוך גדעון סער:> אני מתאר לעצמי. <משה גפני (יהדות התורה):> בקדימה זה היה עובד. <יוחנן פלסנר (קדימה):> נכון שלא נתנו לך מה שרצית ולא היית בקואליציה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> אבל אף אחד לא יכול להצביע על דבר אחד שבו בהיבטים האלה לא עמדתי על האינטרסים הרלוונטיים להצעת האי-אמון שאתם הגשתם, ואתם יודעים יותר טוב מכולם – כי אתם עוקבים אחר הנושא – שאני עומד על הדבר הזה הרבה יותר מאשר בתקופה של הממשלה שלכם. <משה גפני (יהדות התורה):> הם לא שכנעו אותי להצביע אי-אמון, הוא שכנע אותי. <שר החינוך גדעון סער:> אני גם רוצה לומר: אני אזדקק גם לעזרה מנציגי הציבור החרדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. <שר החינוך גדעון סער:> אני אזדקק לעזרה. לצערי, חלק מהמהלכים – ולא את כל הדברים אני יכול להגיד פה, כי יש דברים שאם אני אגיד פה אני אהרוס מהלכים שנבנים; אני רוצה להיות זהיר, ואני רוצה להביא תוצאות. אבל אני אזדקק לעזרה מנציגים של הציבור החרדי שיודעים שהציבור שלהם גם רוצה את הפתרונות. אני אזדקק לעזרתכם בנקודה הזאת, כי נקודת המוצא שלי שהעתיד שלנו הוא עתיד משותף כאן, הוא עתיד של ביחד, ועל-ידי התלהטות יצרים לא נצליח להתקדם בעניין הזה. אדוני היושב-ראש, אנחנו נציג את מלוא הדברים – ונגעתי רק, ובתמצית, בחלק מהנקודות שאותן אנחנו עושים – בפני הכנסת בעתיד הקרוב. אנחנו נעשה בנושא הזה דברים שלא נעשו בתקופה של ממשלות קודמות, ואני אבקש מחברי האופוזיציה לאפשר לנו לעבוד. אני לא מבקש את עזרתכם, כי אני לא נאיבי ואני לא מניח שאתם תעניקו לנו עזרה, אבל שלא תפריעו, כי, בסופו של דבר, אתם יודעים שהראייה שלי בנושא הזה איננה שונה משלכם – אלה שבאמת אכפת להם, כי יש גם כאלה שבכלל לא אכפת להם. אלה מביניכם שאכפת להם לא רואים את הדבר באופן שונה ממני, והם יודעים שאין להם לא יכולות ביצוע ולא יכולות פוליטיות יותר טובות משלי. תודה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – מה הדיל הפוליטי שאתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת פלסנר ובר-און, אני מציע לכם לנסות ולבדוק סטטיסטיקה, כמה מאותן בנות חרדיות שהיו לנשים, שפונות לאוניברסיטה הפתוחה על מנת ללמוד – למי הציונים הכי טובים וכמה. יכולת הלמידה – – – <רוני בר-און (קדימה):> האם אתה חושב שיש לנו נגד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אני בטוח. <רוני בר-און (קדימה):> מה? אני לא מכיר את הנושא הזה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מכיר את העולם ואתה יודע את הדרך. חבר הכנסת הורוביץ, להערכתי, אתה לא יכול לבוא לכפות את המחשבה שלך, הליברליות, עליהם, משום שזה אנטי-ליברליות. הם חושבים שטוב שבנותיהם לא יקבלו תעודת בגרות על מנת שלא ילכו לאוניברסיטה, מבחינת חיי החברה וחיי האמונה שלהם. אבל מובן שהחיים יותר חזקים מכולנו. תודה רבה. אנחנו נקיים את הדיון המשותף לאחר שסיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד יעלו את הצעת האי-אמון שלהם, אשר תוגש על-ידי חבר הכנסת מסעוד גנאים, בעניין האפליה המתמשכת נגד האוכלוסייה הערבית במדינה בתחומי החינוך והתעסוקה. ישיב על הצעת האי-אמון השר אבישי ברוורמן, שנמצא אתנו כאן. תודה רבה. חבר הכנסת גנאים, בבקשה. גם לרשותך עשר דקות מלאות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> שמנות? <היו"ר ראובן ריבלין:> שמנות. אם יפריעו לך, חלילה– – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא רזות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. אדוני, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> יופי. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, האמת היא ששמעתי וקראתי על זה שישראל התקבלה למדינות ה-OECD הבוקר. אנחנו יודעים שההערות של מדינות ה-OECD או הביקורת על המשק הישראלי, על ישראל, היו בשני תחומים: הפער בין הערבים ליהודים או אפליית הערבים, ובקשר לתעסוקת הנשים או שכר הנשים. אני לא יודע מה השתנה. אולי מה שמרגישים בפריס אני לא מרגיש פה, והאמת היא שאני לא מרגיש פה, כבוד השר. אני לא מרגיש שהתגברנו על כל הפער הזה. אני לא מרגיש שהאפליה – נגיד את האמת: כל הממשלות בישראל, רובן, מדברות על זה שצריך אפליה מתקנת, עד כדי זה שהמושג "אפליה מתקנת" הפך לאפליה בפני עצמה, אפליה חדשה, כי לא רק בדיבורים מתקנים את האפליה אלא במעשים. באחד הכינוסים אמרתי לכבוד השר ברוורמן – ואני מעריך אותו מאוד – שתמיד בפיו האמרה "אינשאללה, הכול יקרה". אינשאללה. כבן-אדם מאמין, גם אני, כל דבר, בלי אלוהים, לא אעשה. גם אני מאמין. אבל אמרתי לכבוד השר: אני לא יודע למה, אבל כאשר הבנים שלי בבית דורשים ממני משהו ואני אומר להם "אינשאללה", הם מפרשים את זה כשלילי, כלומר שאני לא הולך לעשות את זה. אז אני מקווה שה"אינשאללה" של כבוד השר יהיה חיובי ולא שלילי. <נסים זאב (ש"ס):> בעברית זה גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם ירצה השם. "אינשאללה" זה אם ירצה השם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אם ירצה השם. <נסים זאב (ש"ס):> הלוואי. הלוואי שיהיה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> שלא יהיה – זו התחמקות. אינשאללה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> "אינשאללה" או "אם ירצה השם" זה: עד סוף העולם. <חיים אמסלם (ש"ס):> יש "אם ירצה השם" ויש "בעזרת השם". <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתן לך את הזמן. חבר הכנסת עפו אגבאריה, זו אוטופיה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אוטופיה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> האמת, למה אני מתפלא? ה-OECD, ביסוד שלו, אני דפדפתי באנציקלופדיה, ב"ויקיפדיה", הוא ארגון בין-לאומי של המדינות המפותחות המקבלות את עקרונות הדמוקרטיה והשוק החופשי. אני חושב שמשטר דמוקרטי לא רק צריך לפעול על-פי הפרשנות הקפיטליסטית הליברלית, אלא גם על-פי פרשנות שמדינה דמוקרטית צריכה להיות מדינת רווחה, שמדינה דמוקרטית צריכה להיות צודקת, עם מדיניות שוויונית לכל המגזרים ולכל המיעוטים שיש בה. עד עכשיו אני לא ראיתי את זה. להיפך, המסמכים והמחקרים שיש בידינו, ואני מסתמך היום על הנתונים שלהם, אם דוח "מצב המדינה" לשנת 2009, של מרכז טאוב, ואם ועדת החקירה הפרלמנטרית של הכנסת בראשות חבר הכנסת טיבי – כל הנתונים האלה לא מראים שבאמת הפערים האלה נסגרו. דמוקרטיה, אסור לפרש אותה שכאילו זה כוח רק כלכלי וכסף וזה חומרי. מה עם בני-האדם? מה עם המישור האנושי? מה עם הצדק? לדעתי, זה החשוב. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאי-אפשר שילכו ביחד – שישראל תהיה עם המדינות. אני לא אומר שמדינות שהן במסגרת הארגון הן קדושות כל כך או שאין בהן כל רבב. אבל, לדעתי, מדינה דמוקרטית שמנהיגה מדיניות של הריסת בתים, אם בטייבה ואם באל-עראקיב בנגב, שיש בו כ-45 כפרים, ואולי יותר, שהם לא מוכרים, דבר שלא מוכר בעולם, ועם הנתונים שכולנו יודעים – אני לא יודע איך ישראל מתקבלת ל-OECD. אנחנו מדברים על דצמבר 2009, ואני מצטט את כבוד השר לענייננו – נתונים בוועידה. הוא אומר ששילוב זה של אזרחי ישראל הערבים יגדיל משמעותית את התוצר הלאומי הגולמי של מדינת ישראל ויצמצם את האי-שוויון. נכון, אבל מה נעשה? גם שר התמ"ת וגם שר הרווחה. במבחן המעשים אנחנו לא מרגישים שנעשו כל כך הרבה דברים כדי להתגבר על האפליה, כדי להתגבר על הפערים. אדוני היושב-ראש, אני חושב שלפי הנתונים שיש בידי, האפליה עדיין קיימת. הפערים קיימים. אם אנחנו באים לממצאים שבידינו, בידי כל חבר כנסת, של ועדת החקירה הפרלמנטרית, כפי שהזכרתי, בנושא העובדים הערבים בשירות הציבור – יש רק 6% ערבים. המדינה, הממשלה, הציבה לעצמה יעד שב-2010 זה יהיה 10%, ואני לא חושב שהיא תעמוד בזה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבכנסת רק 1.3% הם ערבים. דרך הוועדה הזאת היתה הזדמנות לממשלה להוות דוגמה לשאר הסקטורים, דוגמה לכל התושבים: הנה, אנחנו מתחילים במוסדות ציבור, במשרדי הממשלה, ושם יהיה הצדק. שם נתגבר על האי-שוויון ונהווה דוגמה לשוויון. אבל עד עכשיו, משרדי הממשלה, מוסדות הציבור, מהווים, לצערי הרב, דוגמה רעה. ואם רוצים שוויון, אז בואו ונתחיל מהראש, בואו ונתחיל מהמוסדות שאני הזכרתי. אבל, לצערי הרב, זה לא קרה. בדוח מרכז טאוב, "מצב המדינה", בקשר לחינוך, למשל, גודל הכיתה והצפיפות – הוא מעלה שזה ממוצע של 31 תלמידים בכיתה במגזר הערבי לעומת 28 בממלכתי ו-24 בממלכתי-דתי. בקשר לשעות השבועיות, הערבים מופלים לרעה גם כן, והפערים גדולים במיוחד בחטיבות הביניים. ממוצע השעות השבועיות לכיתה הערבית בשליש החלש הוא 45. הממוצע באותו שליש בממלכתי מגיע ל-56.4. בקשר להשכלה, 12% אקדמאים ערבים בגילים 25–54 לעומת 32% בקרב היהודים. בקשר לתעסוקה והאבטלה, בקשר לנשים הערביות – 76%. הממוצע במדינות ה-OECD הוא 32%. אני לא יודע, כבוד השר, איך התקבלתם ל-OECD? זאת שאלה. יש שם פרוטקציות או משהו כזה? אני לא יודע. אבל, אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לסיים בנתונים האלה בלי להגיד מה הבעיה באמת. הבעיה היא במנטליות, הבעיה היא בתת-מודע, הבעיה היא גם בהאשמת הקורבן, כאילו הערבים, המסורת שלהם, התרבות שלהם הן הסיבה לאפליה, הן הסיבה למצב שלהם. אם מדברים על מצב העוני, אנחנו מדברים על יותר מ-50% מהערבים, שהם מתחת לקו העוני. אני לא יכול לסיים בלי כל מה שהתרחש ביומיים האחרונים – הפרשה, וצו איסור הפרסום, שכיניתי אותו "אפר וולקני על הדמוקרטיה בישראל", שנוגד את כללי הדמוקרטיה וזכויות האדם. אי-אפשר בכל פעם, בשם קודש הקודשים, הביטחון, למנוע מהאנשים את זכותם הבסיסית. כל בן-אדם הוא חף מפשע עד שהוכח אחרת. פה בישראל זה הפוך: כל ערבי הוא מואשם, עד שיוכח אחרת. ובשם הביטחון, ובשם קודש הביטחון, רומסים את זכויות האדם, את זכותו של האדם לפחות שיהיה לו עורך-דין שיגן עליו. משום – אדוני היושב-ראש – שהחופש משגשג בחשיפת מידע ובשקיפות, וההיפך הוא הנכון. לכן אני חושב שאם רוצים להתגבר באמת על בעיית האפליה, מהשורש, הבעיה היא בחינוך ובמנטליות, וצריך לשנות את הסטיגמה הזאת. צריך לשנות את הדעות הקדומות כאילו הערבי הוא איום ביטחוני, הוא גיס חמישי, הוא האשם במצב שלו. והלוואי, הלוואי, אני מקווה באמת שהכוונות הטובות של השר ברוורמן, שהן באמת טובות – אבל מה לעשות, המעשים, עד עכשיו לא רואים – האמת, יתגברו על האפליה הזאת. אבל מהשטח, או מהנתונים האלה, אפליה ופער עדיין קיימים בין הערבים ובין היהודים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, חבר הכנסת גנאים, רק אני מציע שבאותה נשימה גם – לא כל מי שהוא ציוני הוא לא טוב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא אמרתי את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, כבוד השר הנכבד יעלה ויבוא וישיב על הצעת האי-אמון. <השר אבישי ברוורמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גנאים, חברי הכנסת המכובדים, הופענו גם יחד, חבר הכנסת גנאים, לפני כשבוע, כמדומני, בוועדת החקירה בראשותו של חבר הכנסת ד"ר טיבי, וחלק מהדברים שאמרתי שם, אומר אותם גם עכשיו. קודם כול, אני אפתח דווקא בנושא של ה-OECD, כדי להבהיר קבל כנסת, קבל עם ועולם, אדוני היושב-ראש, מהי המשמעות של ה-OECD ואיזו מראה הוא שם בפנינו. אני מאוד שמח, כי כמו שציינת גם השתתפתי בדיונים עם ה-OECD, כמו שרי ישראל רבים. ה-OECD, הארגון של המדינות המפותחות – ישראל היום נכנסה פנימה, יש לזה משמעות, שבארגון הזה אנחנו עלינו ליגה; עלינו מהליגה הלאומית לליגת-העל, אם אתם רוצים, כמו במשחקי הכדורגל, אבל מהיום, במקביל, מראה מונחת מול עינינו. לצערי, אדוני היושב-ראש, לעתים כשאומרים דברים שנים בירושלים, כשאומרים דברים שנים – הפסדתי משהו, חבר הכנסת טיבי? – כשאומרים דברים בירושלים, או בתל-אביב, או בסח'נין, או במקומות אחרים, לא שמים לב, פתאום אותם דברים בדיוק אומרים בפריס או בוושינגטון, זה כותרת ראשית. אנחנו נכנסנו ל-OECD, אנחנו מספר שתיים בעולם כולו מבחינת הסטארט-אפים. אין מדינה, להוציא ארצות-הברית, שיש לה יותר סטארט-אפים מישראל. המדינה הקטנה הזאת, יותר מכל אירופה. תוצר לאומי לנפש – סביר – 27,000 דולר לנפש, יכול להיות כבר מזמן יותר, אבל ניכנס; על זה הוא הצביע. אבל אמרו את זה כאן, בירושלים, ואני אומר את זה כבר שנים גם מבאר-שבע ומירושלים: אנחנו בהדרגה הופכים להיות – והיום הפכנו להיות – המדינה הענייה והאי-שוויונית ביותר במערב. ואני אסביר. אדוני היושב-ראש, צריך להסביר שזה לא קריטריון אבסולוטי, זה יחסי, כי מדד האי-שוויון תמיד נמדד אחד כלפי השני. וכאשר נכנסנו היום לחברות ב-OECD, אנחנו נהיה המדינה ה-32, נהיה המדינה הענייה ביותר ב-OECD, יותר ענייה מטורקיה, ממקסיקו, מיוון – לא במובן האבסולוטי; ברור שטורקיה ומקסיקו ויוון במובן האבסולוטי – אבל במובן היחסי. והמדינה הזאת, שהוקמה כמדינה שמטרתה היתה להיות אור לגויים, וכשאני חוזר במחיצתך – וזה לא משנה אם אתה ממסדר בן-גוריון או ממסדר ז'בוטינסקי – הרעיון היה מדינה שהיא אור לגויים, שמובלת על-ידי מנהיגות מוסרית, על-ידי מצוינות, וחבר הכנסת מגלי והבה, שהיה סגן שר וגם השתתף בוועדה הזאת, יודע שהמשמעות – חבר הכנסת טיבי, אתה מדבר הרבה מאוד אז קשה לך להקשיב, אתה יודע שאני מקשיב לך כשאתה מדבר – שהמדינה הזאת בתחילתה היתה מהמדינות השוויוניות ביותר בעולם. היתה לה צמיחה אדירה. רק סקנדינביה, רק שבדיה, היו יותר. ולכן המראה הזאת, שה-OECD שם בפנינו, מחייבת את הממשלה הזאת ואחרות לעשות מה שלא עשו רוב הממשלות לפניה, להוציא את ממשלת רבין – להתחיל בצמיחה בת-קיימא, שהצמיחה הזאת לא רק תבנה את מדינת תל-אביב אלא תבנה את כל מדינת ישראל, ותתייחס במיוחד לאותן אוכלוסיות שהודרו – ואני אהיה ספציפי – משוק העבודה ולכן העוני מרוכז בהן. וכשאני מדבר על החרדים ועל הערבים, אני לא יכול שלא לשכוח שחלק מהאנשים שכתבו את הדוח בפריס עבדו אתי בעבר בבנק העולמי, וכולם למדו את כל מה שכתוב פה, והם אומרים "חרדים", והם יודעים כל מספר, כי, רבותי, העולם היום, כמו שאמר חבר הכנסת גנאים, הוא עולם שקוף. הכול שקוף. אתה לא יכול להגיד משהו. ולכן, פה לדעתי יש כתם על מדינת ישראל. אנחנו לא צריכים את המראה של ה-OECD, ולכן, כשאמרו שלא ניכנס ל-OECD, אמרתי: ניכנס ל-OECD, אבל ב-OECD נמצאת גם יוון ונמצאות מדינות אחרות. אנחנו צריכים לעשות מה שנכון לנו, ואז המראה מבחוץ גם תגיד: אתם בקבוצה המבוגרת, אבל אתם לא למטה, אתם גם בתוצר הלאומי, גם בסטארט-אפים תהיו למעלה, אבל גם באי-שוויון, גם בצדק תהיו בקבוצה של סקנדינביה, כמו שהתחלתם וכמו שציווינו. לכן, לגופו של עניין, לגבי האוכלוסייה החרדית, חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת גפני, ואתם בטח דנים עכשיו בדבר תורה – חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אני פונה אליך, אתה יודע כמה אני מחבב אותך; אני בטוח שאתם לא מדברים בענייני חולין, רק בענייני תורה, ואני אמרתי את זה, כי אני לא מתלהם. אני לא מאמין שבנקודה הזאת צריך להתלהם כדי לבנות פה חמישה קנטונים, שתהיה מדינה חרדית, ומדינה ערבית ומדינת תל-אביב. אני מבין שכל החזון כאן הוא לאחד ולחבר, ולכן אין ספק שיודע את זה גם ידידי חבר הכנסת גפני, כמו שיודעת המנהיגות החרדית – ששיעור השתתפות בכוח עבודה של 25% הוא לא טוב למדינה, הוא לא טוב לכלכלה והוא לא טוב לאוכלוסייה החרדית. ולכן עכשיו בחוכמה, יחד, צריך לצאת כדי לשנות את זה. לגבי האוכלוסייה הערבית והדרוזית – כאן נעשה דבר שונה. כאן מדינת ישראל לא נתנה את ההזדמנות השווה, את ההשקעה השווה, לאזרחי ישראל הערבים והדרוזים, ולא רק שזה לא צודק, ולא רק שזה לא מוסרי, זה לא חכם, מכיוון שפריצת הדרך הכלכלית שתהיה בישראל, רבותי, תהיה באמצעות שלושה משתנים; צמיחה כלכלית בת-קיימא היא פונקציה של הון אנושי, של הון מבני ושל תשתיות. על תשתיות כבר דיברנו. הון אנושי בחינוך ובהשכלה – צריך לעשות פה כמה שינויים, ולא אפרט אותם כרגע. חייבים להשתנות, גם בחינוך וגם בהשכלה, ושר החינוך התחיל במלאכה. אני אומר: היום יש הזדמנות לשנות את המדיניות גם בהשכלה הגבוהה וגם בחינוך. אבל לגבי האוכלוסייה שלא שותפה בכוח העבודה – אני לא מאמין שתהיה עוד עלייה גדולה מברית-המועצות. ואני אומר לכם בהגינות, אם תהיה עלייה גדולה מארצות-הברית אני לא כל כך אשמח, כי זה אומר שבארצות-הברית תהיה בעיה גדולה. פוטנציאל הצמיחה, רבותי, הוא באוכלוסייה הערבית והדרוזית במדינת ישראל. האוכלוסייה הזאת, אם תיכנס יותר למעגל העבודה, אם נוריד ממנה את החסמים, אם נשקיע בה, ה-payoff הכלכלי הוא אדיר, ולכן מה נעשה, חבר הכנסת גנאים, מה צריך לעשות ואיך ניאבק ביחד מכל הבית הזה בתוך הממשלה, ואני אומר לך עכשיו דבר דבור על אופניו. ואסיים, כמובן, בנושא הספציפי שבו התחלת. היתה ועדת החקירה, שחבר הכנסת טיבי בראשה, לגבי הייצוג ההולם במשרדי הממשלה, ואציין ואתייחס. אבל אתחיל במה שאמרת, ופה – וסלח לי שאני מתקן אותך, כי אתה יודע שאני איש שבודק את העובדות, כי השטן ואלוהים הם גם בפרטים – מה עשתה הממשלה הזאת, דווקא הממשלה הזאת. אנחנו העברנו תוכנית ראשונה, לא מספקת אבל משמעותית, של 800 מיליון שקל, והם מיועדים ל-13 יישובים, אשר מה שמאפיין אותם – כל אחד מהם מתקרב לגודל של 30,000 תושבים, ואין באף אחד מהם ועדה קרואה. אנחנו רוצים – אדוני יושב-ראש הכנסת, אתה דמוקרט – אנחנו רוצים נבחרי ציבור, ובמקביל בכל אחד מהם אין הסדרי נושים, כלומר אין בעיות פיננסיות. ועכשיו העסק יצא לדרך. העסק הוא בתעסוקה, העסק הוא בדיור, העסק הוא בתחבורה הציבורית, וביטחון אישי לאזרחי ישראל הערבים והדרוזים, שבחלק מהיישובים שלהם אין בכלל שירותי משטרה. המבחן, כמו שכל אחד מכם אומר, ואני אגיד לכם, הוא במעשים. ולכן כבר בשבוע שעבר ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה הזמינה את ראשי הרשויות – אני פתחתי את הנושא הזה – ולתקתק. פה אני אומר עוד פעם – ראשי הרשויות, היזמים, להתקדם. המטרה היא בדיוק שבנושאים אלה תהיה פריצת דרך, ולהתקדם. במקביל – אני אתייחס ספציפית לכמה דברים בנושא הזה; הוטל עלי, ואני לוקח את זה ברצינות – אנחנו נגיש תוכנית אסטרטגית לעשור הבא. אני מודע שתוכניות הן לא מספיקות. היו פה ראשי ממשלות שדיברו על 4 מיליארדים לערבים, היו ראשי ממשלות שדיברו על 20 מיליארד לנגב, אבל אני חושב שהגיע הזמן שנשים תוכנית אסטרטגית לעשור הזה, אדוני יושב-ראש הכנסת, שזה עשור שיביא שוויון ושותפות לאזרחי ישראל הערבים, הדרוזים, הבדואים והצ'רקסים, כדי שתהיה כלכלה משותפת, כדי שתהיה אזרחות משותפת. לא עוד פירוד, בידול. ופה אני לא מדבר על אפליה מתקנת; אני מדבר על תיקון האפליה, ואסביר בדיוק למה אני מתכוון. אתם יודעים שנוסף על התוכנית הזאת הוצאנו קרן; התחיל את זה, חברי קדימה, רענן דינור כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, בגיבויו של, כמובן, ראש הממשלה הקודם אולמרט; התחילו ברעיון להקים קרן השקעות, שתהיה ממוקדת לאוכלוסייה הערבית. כשנכנסנו, חלק מהאנשים לא האמינו שיהיה ביקוש, שזה יהיה אפשרי. רבותי, זה יצא לדרך. יש היום קרן של כ-180 מיליון שקלים – 80 מיליון כסף ציבורי, קרוב ל-90 כסף פרטי. החברים חביב חזאן הערבי, חמי פרס יהודי וכו'. המבחן גם פה, אני משתמש בבמה הזאת, ללכת להגיש פרויקטים. כל הפרויקטים – היי-טק, low-tech, Mo-Tech. אתה יודע מה זה Mo-Tech? Mind Oriented Technology. מה שסטף ורטהיימר עשה בעיקר זה Mo-Tech – לוקחים low-tech, משפרים אותו, וזה הופך ל-Mo-Tech – Mind Oriented Technology. תיירות, רק לא דלא ניידי. ולכן גם כאן אני אומר, הקרן הזאת מתכלה – מייד נוציא קרן שנייה. הערות לגבי הנושא שדיבר עליו חבר הכנסת גנאים. קודם כול, לגבי הנשים. הוא אמר דבר מאוד חשוב – במספר הנשים, גם שרים, טעו. והציבור היהודי, לצערי, מתחיל עכשיו – הייתי בפגישה ביום שישי, באו ארגונים שהמטרה שלהם לחבר את כולם יחד כדי שתהיה פה חברה אזרחית, ולתקן את הבורות. רוב אזרחי ישראל היהודים אינם מכירים את אזרחי ישראל הערבים. הם חושבים שהרבה מהם קיצוניים מוסלמים, כולם, גיס חמישי; כמו שאמר השר בגין – מנטליות שונה: לי כזאת, לך כזאת. לא מבינים ש-98%, 99% רוצים להיות אזרחים נאמנים. לא מכירים את המהנדסים והרופאים והפקידים והעובדים המסורים. ואותו דבר לגבי החרדים, גם כאן. כשאני שומע את הבורות מכאן ולשם – בבורות ובפירוד המדינה הזאת לא תתקיים; רק באיחוד, בחוכמה ובתבונה. לכן אני בא פה לנקודה הנוספת. אמר חבר הכנסת גנאים לגבי הנשים. אחוז ההשתלבות בכוח העבודה בישראל של הנשים הערביות הוא פחות מ-20%, השאלה איך אתה סופר. במצרים, באלג'יר, באירן זה 45% – זה לא בעיה תרבותית, אדוני יושב-ראש הכנסת, זה בעיה של הסעות ופרויקטים. כי הביקוש קיים, ובזה ביחד עם השר בן-אליעזר ואנשיו נפרוץ את הדרך ועכשיו. מלה לגבי ההיי-טק, כי התוכנית הזאת יש לה גיבוי של ראש הממשלה והמנכ"ל ושר האוצר ושר התחבורה ושר השיכון. היי-טק. אני פתחתי היום את הבניין, את המכון הגדול לננו-טכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, עם טובי האנשים מהעולם – בניין מפואר ששנים שקדתי כדי שיהיה. רבותי, אני רוצה להגיד לכם סוד, ואני חוזר על זה כמו קאטו הזקן. חבר הכנסת ליצמן לא ידע מי זה קאטו הזקן, אז הסברנו לו שקאטו הזקן, הסנטור, היה תמיד מכריז שקרתגו חייבת להיחרב, ואנחנו אומרים: ישראל חייבת להיבנות. רבותי, אני מניח שבתוך 10–15 שנה רוב הרוקחים במדינת ישראל יהיו ערבים, והם טובים כמו היהודים, וחלק טובים יותר. בעוד 10–15 שנה 25% מהרופאים יהיו ערבים; הם טובים כמו היהודים והדרוזים, וחלק טובים יותר. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא יותר. <השר אבישי ברוורמן:> אני מדבר בתור אדם, חבר הכנסת אורבך, שחמישה, ואני חוזר – חמישה מדודי נספו בשואה, שלושה מסבי וסבותי. מה קרה בהיי-טק? כשאני הכשרתי באוניברסיטת בן-גוריון מהנדסים, בטכניון, ערבים, דרוזים, בדואים – הם מובטלים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה שאתה אומר, זה כאילו להגיד: הגינקולוגים הערבים טובים כמו הגינקולוגים היהודים. <השר אבישי ברוורמן:> רבותי, מי שלא יודע, חבר הכנסת טיבי הוא גינקולוג שכבר שנים לא משתמש באצבעות בצורה נכונה. האיכות היא רק איכות. יש רופא טוב – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אם אני טוב, אני טוב. לא בהשוואה ליהודים. לא חייבים להשוות אותי ליהודים כדי להיות טוב. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אבל היית צריך יהודי כדי שיסביר לך את זה. <השר אבישי ברוורמן:> אני יודע שאני לא אוכל להתחרות עם העיתונאים לשעבר, ולכן אני אמשיך. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> עובדה היא שהוא אחראי ללידתם של אלפי מתנחלים. <השר אבישי ברוורמן:> אני יודע, אבל זה הוא תמיד אומר לי – אני בניתי את ההתנחלויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה מאלה שהוא יילד עצרו אותו אפילו. <רחל אדטו (קדימה):> – – – <השר אבישי ברוורמן:> ד"ר אדטו נכנסת לנושא אף היא. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורבך, אנחנו מתחילים – – – <השר אבישי ברוורמן:> אבל אנחנו מתפזרים קצת, ואני רוצה לחזור לנושא המרכזי. רבותי, אני מדבר כלכלה פרופר. לפני ארבעה חודשים, שלושה חודשים כינסתי במשרד ראש הממשלה, ואני חוזר, 20 – אני לא אוהב את המושג ראשי משק, אין דבר כזה – 20 ראשי חברות יהודים, 20 ערבים, לשיחה, מה עושים כלפי כוח-האדם הערבי, הדרוזי והצ'רקסי. ואז אחד אחרי השני קמו והודו – עידן עופר, עפרה שטראוס, כל מי שהיה – שבחברות לא שוכרים כמעט ערבים ודרוזים. ואני אומר לכם, אנחנו הולכים עכשיו לשנות את זה, כי זה לא רק עניין שפה ושם לא עושים את זה. זה פשוט חבר מביא חבר. מה קרה בנושא ההיי-טק? יושב-ראש הכנסת יודע שהיום חברות בין-לאומיות רוצות להוציא את מרכזי המחקר והפיתוח מישראל לבנגלור. אתה יכול היום בשקט להקים בגליל, עם מהנדסים, תוכניתנים – למשל, בגליל, גם בנגב – ערבים ודרוזים. הם יקבלו סובסידיה לפריפריה, הם יקבלו סובסידיה של בני-מיעוטים, הם נאמנים למקום העבודה, ובבנגלור ה-turn over הוא אדיר, והאיכות שלהם גבוהה. לכן היום הדברים האלה הולכים לקרות, אם עם יזמים כמו עימאד תלחמי ואם יש לך איימן סייף ויש לך בלי סוף, רק שיובן פה דבר אחד – לפתוח, להשקיע, והתוצאות יהיו בכל המקומות. מלה לגבי נושא החינוך שהעלית – לגבי החינוך, שר החינוך – ישבתי גם עם פרופסור טרכטנברג, הולכת להיות מדיניות, סוף כל סוף, דווקא של הממשלה הזאת. זה מדהים, נכון? כי הלוא אני, שישבתי ונלחמתי, בתור נשיא אוניברסיטה, בממשלת שרון-נתניהו על הקיצוצים; כשהייתי יושב-ראש ועדת כספים בממשלת אולמרט והתחננתי לשר בר-און להוסיף – העסק עוד לא זז. עכשיו תתחיל מדיניות – אולי לא מספקת, לדעתי – אבל מדיניות משמעותית לחמש השנים הבאות. ובחמש השנים הבאות – אני יושב עכשיו עם צוותים של משרד החינוך וטרכטנברג בגיבוי צוותי שר החינוך, כדי שבפתיחות הזאת היום – אתה אמרת את זה, או לא אמרת, אז אני אגיד – בישראל רק 1% מהסגל האקדמי הם אזרחי ישראל ערבים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה בטוח. <השר אבישי ברוורמן:> 1%. כמו שפתחתי בבן-גוריון, עכשיו אנחנו צריכים לפתוח את זה באמצעות מלגות מעו"ף, כי בהתחלה גם קשה לאנשים לגשת, אבל כשמגיעים, פתאום מתחיל – – – ויבואו אנשים שיחזרו. לגבי סטודנטים – יש "הג'רה", הגירה, שהתחילה, של סטודנטים ערבים לברית-המועצות, ואחרי זה לגרמניה, ואחרי זה לירדן, ועכשיו לג'נין. אלפי סטודנטים. אין צורך שהסטודנטים האלה ילכו לשם. אנחנו רוצים אותם פה, הם טובים לכלכלה, והם גם לא ילכו לתרבות זרה, תרתי משמע. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, פשוט נמצאים אצלנו ביציע עולים מאתיופיה שבאו ארצה רק לפני כמה חודשים – – <השר אבישי ברוורמן:> ברוכים תהיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – והם כרגע יוצאים. הם נמצאים היום במרכז הקליטה באיילת-השחר. ברוכים תהיו. גם השר מברך אתכם. <השר אבישי ברוורמן:> תודה רבה. ולכן, לגבי הנושא של ההשכלה הגבוהה – אנחנו נפעל עכשיו – ואני פה מתייעץ עם חברי הכנסת, עם פרופסורים ערבים ויהודים, איך לפרוץ דרך עכשיו, אם באמצעות מכינות, עזרה בערבית, באנגלית, גיבוי – כי בסופו של דבר, כשאתה בא מתרבות קצת שונה, תמיד אתה מפסיד 120 בכניסה לפסיכומטרי. ורבותי, אני, שפתחתי את אוניברסיטת בן-גוריון לבדואים, והתחלתי עם חמש סטודנטיות בדואיות, והיום יש 250 סטודנטיות ו-250 סטודנטים, ויש פרופסורים – זה כל כך קשה לסטודנטיות בדואיות להגיע, להיכנס למחלקות, להתמודד, וגם לסטודנט. ולכן, הליווי – ומה שאנחנו נעשה עכשיו, בחוכמה של מנהיגות ערבית ובדואית, עם פרופסורים, עם אקדמיה, וסוף כל סוף בות"ת יש פרופסור ערבי, והדברים מתקדמים. אנחנו הולכים להיאבק יחד לשינוי הזה. ואמרת דבר מאוד יפה, חבר הכנסת גנאים, ואני בטוח שיושב-ראש הכנסת כבר יוביל – והופיע – שבכנסת ישראל העובדים הערבים והדרוזים הם 1.3%. ולכן קח על עצמך לעשות זאת, ואני יודע שתעשה זאת. לגבי משרדי הממשלה – לא רק שנקיים בכל המושבים הבאים, וגם במושב הזה, דיונים על כל המשרדים. אני בא עם בשורה – שהודעתי לכם; אני גם יושב עם הממונה על התקציבים בערב – ברור שבמשרדים, במיוחד משרדים גדולים, לגבי התקנים יש היום מורטוריום. אני מודיע, בשם הממונה על התקציבים ושר האוצר, שעדיין נמצא בסין, שבנושא של תפקידים לאזרחי ישראל ערבים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים, במקרה הזה החסם הזה לא תקף, ואני לא מדבר על אפליה מתקנת יותר, רבותי, אני מדבר רק על אנשים טובים בדיוק כמו כל אחד אחר, על תיקון האפליה. וזה דבר ספציפי. ופה אני בא לנושא אחד, אדוני היושב-ראש, שאני לא יודע אם אתה מודע לו – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – חצי שעה, תתחיל לקצר. <השר אבישי ברוורמן:> – – יש בעיה מסוימת. יש בעיה מסוימת: לא ניגשו למכרזים של הממשלה. לצערי, 99% מהניגשים יהודים, וערבים כמעט שלא ניגשים. והבקשה שלי, באמצעותכם – מכיוון שהמכרזים האלה פתוחים, ואנחנו מעוניינים, להיפך, להכניס את האנשים הטובים ביותר, אנחנו מבקשים שאנשים יבואו למכרזים האלה. ברור לי לחלוטין שאנשים איבדו את האמון בהתחלה, הם חשבו שהדברים תפורים, שהם לא ייכנסו, וזה קשה. הבקשה שלי אליכם, נציגי הציבור ואחרים: בואו, המדינה הזאת פותחת עכשיו את שעריה לאנשים איכותיים, כי בסופו של דבר האיכות קובעת, והאיכות איננה מבדילה, ועל זה ניאבק, שאיכות מתאימה – יהודי, ערבי, צ'רקסי, בדואי. ופה אני רוצה לסיים במשפט האחרון – המאבק על דמותה של מדינת ישראל, כמו שתיאודור הרצל – בנימין זאב הרצל – הגדיר אותה, מדינתו של העם היהודי – ואני אוסיף, כליברל דמוקרט כהרצל – ושל כל אזרחיה, וי"ו החיבור, מחייב היום מאבק משותף, כי אם ראינו את ההתרסקות של יוון בגלל חוסר שקיפות, התנהלות לא מתאימה – היום ישראל יציבה מבחינה פיננסית, אבל הסכנה העתידית לישראל, ה"יוון" שלה, זה האי-שוויון, ההיפרדות. וכאן מקומה של המדיניות החדשה של צמיחה בת-קיימא, שכוללת את האוכלוסיות שהודרו ממעגל העבודה, שלוקחת את הנושא של הצדק, ולא שרק קבוצה קטנה תיקח את משכורות העתק, אותה מדיניות שעליה הושתתה מדינת ישראל, שאין בלתה. מה שאני מבטיח לכם זה דבר אחד: אני אעשה את מלאכתי נאמנה, יש גיבוי של הממשלה; לא תמיד דברים קורים כמו שצריך, גם ממשלת ישראל היא לא במשטר נשיאותי, ולכן יש בה קולות שונים. בואו נעשה דבר אחד: בואו נשתמש גם בכנסת לא להפריד, לחבר, כי רק בדרך החיבור והאחדות נצליח. זה טוב לכלכלה, זה טוב לערבים, זה טוב ליהודים, זה טוב לחרדים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר ברוורמן. ראשון הדוברים הוא נציג סיעת קדימה, חבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת מקלב, אתה צריך להחליף אותי, אבל גם אתה צריך לדבר. אתה תדבר לפני האחרון, ואני אחזור לפני זה. אם לא אגיע, אם חבר הכנסת מגלי והבה יהיה פה הוא ודאי ישמח להחליף אותך. חברי הכנסת, אני נותן מראש ארבע דקות לכל חבר כנסת, כדי שלא ניסחף אחר כך למצב שבו יעירו לדובר שזמנו תם. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שאין הצעת אי-אמון כל כך צודקת, כל כך עושה צדק, כמו הצעת האי-אמון הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> של מסעוד גנאים? <שלמה מולה (קדימה):> לא. כרגע אני מתייחס – גם הצעת האי-אמון של הערבים ראוי בהחלט לתמוך בה – אבל בהחלט כרגע אני מתייחס להצעת האי-אמון של סיעת קדימה. אדוני היושב-ראש, ממשלות ישראל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עוד לא היה בכנסת אי-אמון כל כך עלוב. <שלמה מולה (קדימה):> הרב גפני, עוד לא התחלתי אפילו לדבר, לא שמעת מה אני הולך להגיד. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אתה אומר שזה אי-אמון ראוי – – – <שלמה מולה (קדימה):> מאוד ראוי. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע מה ממשלת קדימה נתנה לנו? בחלומות הכי ורודים אתה לא יכול לחלום איזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. חבר הכנסת, יש לו ארבע דקות. אתה תדבר חמש דקות במקומו ואחרי זה אני אומר לו לרדת. <ישראל חסון (קדימה):> רק רגע, אם הורידו לכם, ממשלת הליכוד, למה אתם לא פורשים? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, הצעת האי-אמון של קדימה עוררה תגובות רבות, עד שנאלצתי אפילו להוציא את המציעה, שהיא, באמת, ביקרה את הממשלה בכל חריפותה, על קיום החלטות שהתקבלו על-ידי ממשלה שקדימה היתה בראשה. יש קושי לפעמים, אינטלקטואלי. יש קושי. יש קושי אינטלקטואלי. עכשיו, אומר לך, חבר נכבד בסיעת קדימה, חבר נכבד בקהילת מדינת ישראל, שאין דבר יותר צודק מהצעת אי-האמון שבה ממשלת ישראל עדיין לא ביטלה – או לא מבקשת לבטל – החלטות שנתקבלו על-ידי ממשלה בראשות קדימה. יש לפעמים דברים שיש קושי להבין אותם, שהרי בסך הכול, יכול להיות שאם קדימה תחזור, יפילו אותה בגלל הצעת האי-אמון שקדימה מגישה, אז איך – מה יהיה הסוף? <רחל אדטו (קדימה):> לעומת זאת, דברים יכולים להשתנות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק שדברים יכולים להשתנות, אבל פעמים אמר המאמר העברי, היהודי: טול קורה מבין עיניך. יש בעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אמר יושב-ראש הכנסת באחד הנאומים הקודמים: במקום שבעלי תשובה עומדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל זה בגלל הריח, חבר הכנסת גפני. <רחל אדטו (קדימה):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עצרתי את השעון, כמובן, ואחזור לארבע דקות מההתחלה. אני מבקש לקרוא קריאות ביניים במשורה, כדי לאפשר את קיום הדיון וסיומו בסופו של דבר. חבר הכנסת בר-און רצה שנגמור ב-17:30, אני לא רוצה לעכב אותו מעבר ל-23:00, 24:00. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני בהחלט חושב שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה היא הצעת אי-אמון צודקת. הלוואי שיימצא הרוב כדי שהממשלה הרעה הזאת תלך הביתה. היא לא תורמת, לא לתחום החברתי, לא לתחום הכלכלי, ודאי לא לתחום המדיני. אבל, אנחנו עסוקים היום בפניה, בדמותה, של מדינת ישראל מהיום ועוד 40 שנה. הרב גפני יכול בהחלט להיות מאוד שמח. מהיום, בעוד 40 שנה תהיה תחרות בין החרדים מי יהיה ראש ממשלה. אתם לא צריכים לעשות שום דבר. כל מה שאתם צריכים לעשות – להמשיך לסחוט את ממשלות ישראל לקבל עוד כסף ועוד כסף ועוד כסף ועוד כסף. האנשים משלמי המסים ימשיכו לשלם לישיבות. תאמין לי, שום בעיה. בוא לא נשחק משחקים של נדמה לי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה כנסת פה? זה כנסת? <שלמה מולה (קדימה):> אני רוצה שלא נשחק בנדמה לי. העובדות מדברות בעד עצמן. לפעמים, אדון הרב גפני, לא נעים לשמוע, אבל תשמעו – – <משה גפני (יהדות התורה):> ממש נעים. ממש נעים. <שלמה מולה (קדימה):> – – זה טוב לשמוע. <משה גפני (יהדות התורה):> זאת אומרת, אתה יודע שאנחנו – – – כסף בלי – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> מה עובדה? <שלמה מולה (קדימה):> אני רוצה לומר לך, העובדות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה עובדות? <שלמה מולה (קדימה):> העובדות מדברות בעד עצמן. <משה גפני (יהדות התורה):> מה עובדות? <שלמה מולה (קדימה):> העובדות הן – 60,000 בני-ישיבות לא הולכים לצבא – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה עוד העובדות? <שלמה מולה (קדימה):> – – אלה עובדות. העובדות הן – אותם אנשים יושבים ומשלמי המסים משלמים, ועוד מסים ועוד מסים, והם מקבלים בישיבות כסף חינם. אלה עובדות. תגיד לי, האם בישיבות האלה קמים ביום הזיכרון, האם בישיבות האלה לומדים ביום העצמאות? אנחנו רוצים מדינה – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – שהיא שווה לא רק בזכויות, גם בחובות. אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים בסופו של דבר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תגיד לי, אתם רוצים להפיל את נתניהו, מה אנחנו אשמים? <רחל אדטו (קדימה):> אתם אתו בממשלה. <משה גפני (יהדות התורה):> נפרוש? מה לעשות, לפרוש מהקואליציה? <שלמה מולה (קדימה):> אני מבין שהיושב-ראש הוא מהסיעה שלך, אפילו אתה קורא בעמידה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה פתאום. הוא אובייקטיבי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> גם הוא לא משלם מסים. תגיד לי, אתה משלם מסים? <היו"ר אורי מקלב:> גפני, שאני אענה לך באמצע על קריאות ביניים, זה כבר יהיה קצת מוגזם. אבל באמת, חבר הכנסת מולה, אני מבקש ממך להמשיך. <משה גפני (יהדות התורה):> עובדות. <ישראל חסון (קדימה):> דרך אגב, אני רוצה להגיד לך שזה עוד כלום לקראת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למרות שאנחנו מתגעגעים לממשלת קדימה, מה היא עשתה בשביל החינוך החרדי. מתגעגעים לקדימה. <נסים זאב (ש"ס):> ברוורמן דיבר שעה. רוצים לגמור – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> גפני, הביאו את מקלב לאזן אותך. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מבין, יש הרבה אנשים בבית הזה – שרים כמו ברוורמן, שהוא אינטלקטואל בעיני, אדם חכם, יכול להביט ולהסתכל ולומר את הדברים ביושר, והוא אומר: בואו לא נעצבן את החרדים. אי-אפשר לא לעצבן אתכם. צריך להגיד לכם ביושר בפנים מה אתם עושים למען קידום החברה הישראלית. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל הפסקנו – – – <שלמה מולה (קדימה):> למה אני או חייל אחר צריך ללכת להתגייס לצבא, לשרת שלוש שנים? למה אותו תלמיד ישיבה צריך לשבת בישיבת ויז'ניץ בבני-ברק, ולא רק שהוא לא הולך לשרת בצבא, אני משלם לו מכיסי כסף. למה, מה קרה. לא נגיד גם את זה? לפחות נאמר לכם את זה באמת. אדוני היושב-ראש, העוני הוא לא תוצאה שנגזרה מהשמים. העוני באוכלוסייה החרדית זה דבר מחריד, בהחלט, זה קשה, כמו שיש גם באוכלוסיות אחרות. אני חושב שאפשר היה להוציא את האנשים ממעגל העוני אילו היו הולכים לעבוד – והאשה עובדת, הבן עובד, הגבר עובד – ואם היו משתכרים שכר ממוצע גבוה, לא היה עוני. אבל מדינת ישראל מתמודדת עם פערים חברתיים שממשלות ישראל במו-ידיהן יצרו. אם לא ילמדו פיזיקה, לא ילמדו מתמטיקה, לא ילמדו אנגלית – איך נהיה חברה מייצרת? איך נהיה חברה שיש בה מדענים? איך נזכה בפרס בעולם? איך זה יקרה בעוד 40 שנה? כשאנחנו באים ואומרים, רבותי, זה לא יעלה על הדעת שלא יהיו לימודי ליבה, כולם פשוט אומרים: למה, מה פתאום. הרי אנחנו מסתפקים בכך, לא רק שאנחנו לא רוצים ללמוד לימודי ליבה, לא רוצים ללמוד אזרחות, אלא אתם באים ואומרים – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אבל מה תגיד על העדה שלך. מה תגיד עליה. אנחנו – – – לא עובדים, לא לומדים – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא דיברתי אליך, וקנין. אני אומר לך. למה אתה קופץ? הרי אתה שירתת בצבא. אין לי בעיה אתך. <יצחק וקנין (ש"ס):> מה תגיד על העדה שלך, שלך – – – <שלמה מולה (קדימה):> אין לי בעיה אתך. <יצחק וקנין (ש"ס):> תגיד על העדה שלך, פערים חברתיים – – – <שלמה מולה (קדימה):> מה זה קשור, העדה שלי עובדים – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אנחנו אשמים – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – עובדים קשה, הם לא יושבים בישיבות ולא מבקשים כסף. זאת העובדה, נכון? <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא מוצאים עבודה תמיד, גם בגלל צבע עורם. זו עובדה אבל זה בעיה אחרת. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> יש להם רצון ללכת לעבוד. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> מספר לנו סיפורים. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת מולה, גם אחרי קיזוז קריאות הביניים, כבר הזמן עבר. <יצחק וקנין (ש"ס):> מי אשם שבעדה שלו קשה. אנחנו אשמים על עצמנו. <שלמה מולה (קדימה):> האמת היא, תראה, אתם פשוט במצב נפלא. אתם תמיד לשון המאזניים. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קריאות:> – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – אתם ממשיכים לסחוט. ראש ממשלה כמו בנימין נתניהו, הוא נסחט, הוא לחוץ, הוא מפחד לאבד את הכיסא שלו – ישלם לכם עוד ועוד ועוד, ולא ילמדו ולא ילמדו. בסופו של דבר החברה הישראלית תשלם. הרב גפני, אני מציע לך, תתכונן להיות ראש ממשלה, כי בסוף אתם כנראה תהיו ראשי ממשלה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא. <שלמה מולה (קדימה):> אבל האמת היא, אני לא רואה איך המדינה שלנו מנוהלת על-ידי החרדים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא. זה רוטציה עם ליצמן. <שלמה מולה (קדימה):> ביניכם לבינינו, תאמין לי, רק בורא עולם יעזור. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מולה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה רוטציה עם ליצמן. מה יש לך אתה. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמעתי כאן את חבר הכנסת גנאים שאמר שממוצע התלמידים בכיתה במגזר הערבי הוא 36, ואצל החרדים – 24. אני רוצה להגיד לכם שאני הייתי בישיבה אצל ראשי הרשויות עוספיא-דאליה. אמרו לי: הממוצע אצל הדרוזים – 40. ואני לא יודע אם הממשלה הזאת אשמה. הרי הממשלה הזאת מכהנת שנה. זה רק מעיד על המצב הקשה שבו המגזר הדרוזי מתקיים, והחינוך במגזר הדרוזי. אבל אני רוצה להגיד לכם, יש בית-ספר תיכון בפקיעין, אדוני היושב-ראש, שתוצאת הבגרות שלו היתה הכי טובה בארץ – הממוצע – וכל זה בגלל השקעה של מורה אחד; מורה שהחליט – אני ראיתי את הכתבה בעיתון, אני ביקרתי בבית-הספר אחרי זה – מורה שהחליט שהוא לוקח את המתמטיקה לידיים, השקיע, הוא הוציא ממוצע הכי טוב בארץ. וזה אומר, אם אנחנו משקיעים בחינוך במגזר הדרוזי, אולי אנחנו יכולים להוציא תוצאות טובות. ואני רוצה להגיד לאדוני השר – אינשאללה, כל מה שאמרת יתקיים, כמו שאמר לך חבר הכנסת גנאים. אבל המצב קשה, ואני רוצה לגעת בנקודה מאוד מאוד חשובה, והיא החיילים המשוחררים הדרוזים. היום חייל משוחרר דרוזי לא מוצא עבודה. לא מוצא עבודה. הוא לא מצליח למצוא עבודה. אין אזורי תעשייה במגזר הדרוזי, ואם הוא רוצה לצאת לעבוד, אני אומר לך שיש יישובים – ואני העליתי את הנושא הזה בפגישה עם שר התחבורה – אין תחבורה ציבורית ביישובים הדרוזים, וזה משליך על חיילים משוחררים דרוזים שרוצים להשתלב בחיים האזרחיים והם לא מצליחים. והם מתוסכלים, כי בצבא הם יכולים להשתלב בכל מקום, וכשהם מגיעים לאזרחות, רוצים להשתלב, רוצים להיות בחברה, להיות חלק מהחברה, לתרום לחברה, הם לא מצליחים. ואם חייל משוחרר רוצה לנסוע ולצאת מהיישוב, ואין לו גם תחבורה ציבורית, זה משליך על אנשים. רק 19%, אדוני השר, מהנשים הדרוזיות מועסקות. לא מזמן, אני וחברי מגלי היינו בהפגנה של נשים דרוזיות שסוגרים להן את מפעל הטקסטיל. ממשלת ישראל, בנושא של הטקסטיל הכחול-לבן – אני רואה את הפרסומת של משרד התעשייה והמסחר, פרסומת מאוד יפה שמעודדת את התעשייה, את הכחול-לבן. ואני אומר לך, מה שאנחנו עושים היום – אנחנו גומרים עם הטקסטיל. זה יגרום לעוד הרבה הרבה נשים דרוזיות – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – מפלגה שלך – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> חבר בממשלה. הממשלה הזאת קיימת שנה, אדוני. הממשלה הזאת קיימת שנה. בוא נהיה מציאותיים – – <שלמה מולה (קדימה):> לא משנה, אתה מדבר על – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – אנחנו סוחבים דברים – אני מדבר אתך על המגזר הדרוזי. המגזר הדרוזי, במשך 60 שנה – יותר מ-20 שנה לא הושקע במגזר הדרוזי. לא הממשלה הזאת – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת מולה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – לפחות הממשלה הזאת מנסה לעשות משהו, מנסה לקדם משהו, ואנחנו רואים תוצאות. אנחנו רואים תוצאות ואנחנו מנסים להתקדם. <רוברט טיבייב (קדימה):> אנחנו רק נשמח. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אנחנו רואים תוצאות, ואני גם אשמח. ואני אומר לך, אנחנו נתקדם. אנחנו נתקדם ואנחנו נשלב. ואני מקווה, אדוני השר, שבכל הנושא התעסוקתי, במיוחד אצל נשים, המצב ילך וייעשה יותר טוב. ואת נושא הטקסטיל יש לקחת לידיים, לתמוך בו ולא להעביר אותו לסין ולא להודו. זה רק יכול להביא הפסד למדינה – להוציא עוד אנשים לאבטלה, וכמובטלים הם מקבלים יותר כסף מאשר מקבלים במפעלים היום, כי בהם מקבלים הרבה פחות משכר המינימום. חשוב לי מאוד כאן גם להזכיר את הנושא של הבחירות, וקיום בחירות בירכא. אני ישבתי עם השר, שר הפנים, לפני כמה חודשים, והוא הבטיח לי שיהיו בחירות בירכא. בירכא יש ועדה קרואה. אני דיברתי אתו, אני חושב, לפני ארבעה חודשים, חמישה חודשים, והוא אמר לי: בשנת 2010 יהיו בחירות בירכא, ועד עכשיו אני לא רואה בחירות, ואני חושב שצריך לקחת את הנושא הזה ולקדם את הבחירות בירכא. ולבסוף אני רוצה להזכיר את החייל מג'די חלבי שנעדר מביתו כבר חמש שנים. ב-26 בחודש המשפחה שלו מקיימת אירוע מיוחד בדאליה, ואני מזמין את חברי הכנסת שיגיעו לשם. אני מקווה שממשלת ישראל תעשה את הכול על מנת שיחזור הביתה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התחולל איזה סכסוך קטן בין הסיעה שלי לבין הקואליציה. זאת הסיבה שרק אבישי ברוורמן ואנוכי נמצאים פה. אנחנו רק מדברים, אבל נדמה לי שלא נוכל להצביע עד שהסכסוך הזה ייפתר. <קריאה:> על מה הסכסוך? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> הסכסוך הוא בין סיעת העבודה לבין הקואליציה. כרגע זה סכסוך עדיין תחת שליטה, יכול להיות שעם הזמן הוא יאבד שליטה, ואז זה כבר סיפור אחר. <היו"ר אורי מקלב:> זה מה שנקרא: "סכסוך עבודה". <רוני בר-און (קדימה):> מי עובד, אדוני היושב-ראש? <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רק חושב שהנושא הזה, אין בו באמת – לא צריכה להיות בו – מחלוקת; כי יש תחושה, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מקלב, הציבור הרחב מאס בקבוצות האלה, שבורחות מהמרכז ומפלגות את הציבור לקבוצות שהופכות את החברה הישראלית לפדרציה של קבוצות. בצרפת יש 60 מיליון תושבים – כולם לומדים שיטה אחת. כולם לומדים את אותם סופרים, אותם משוררים, אותם היסטוריונים, הכול יחד. אנחנו רק 7 מיליון, 7.5 מיליון, וכל מגזר והעולם הפנימי שלו, וכל מגזר והשפה שלו. ולכן אני אומר: זה צריך להדאיג. מעבר לעניין שלכם, הפרטי, תחשבו על העניין הלאומי: האם זה טוב למשוך באמת את השטיח הזה מתחת לרגלי המדינה? זה מזכיר קצת את התנהגות של השטעטל, שכל אחד לעצמו. זה לא טוב. זאת מדינה ריבונית, ממלכתית; צריך לחפש את האינטרס של כולם. וזאת הזדמנות בשבילי ככה לתפוס בנושא הזה ולומר מלה אחת לחברים שלי מש"ס. תראו, אני חושב שש"ס קמה כדי לקרוא תיגר על השיטה הזאת, שהדירו אתכם מתפקידים, מחינוך – דווקא היהדות החרדית האשכנזית עשתה מעשה לא טוב. הדירה את ש"ס, את הספרדים, מכל מיני – מהעולם הפנימי שלהם. הרב גפני, הם הקימו תנועה פוליטית בעצם כדי להיאבק בעובדה שאתם דחיתם אותם. <משה גפני (יהדות התורה):> 50% מראשי הישיבות הם ספרדים. זה לא הסגל האקדמי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אז אני אומר לך, וצר לי על זה שחברי מש"ס – אני אומר לכם: בש"ס, או מה שש"ס אמורה לייצג, אין העניין הזה של לימודי הליבה ולימודי הזה וכל זה – כולנו באנו ממדינות אחרות, וכולנו ינקנו ערכים שהם שונים ממה שאתם מלמדים עכשיו. ולכן אני אומר את זה בצער – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה מפני שלמדתם בבתי-ספר ובישיבות ספרדיות. – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אבל למדנו. למדנו גיאוגרפיה, למדנו מדע, למדנו מתמטיקה, למדנו אנגלית. תשמע, שפת האם שלי היא צרפתית, השפה שאני שולט בה היא אנגלית, אני מדבר עברית. אנחנו אנשי העולם. למרות המורשת היהודית, העמקנו כמה שהעמקנו. לא התנתקנו מהעולם. לא התנתקנו מהעולם, הרב אמסלם, ואתה יודע את זה. <חיים אמסלם (ש"ס):> אבל אתה לא – – – באווירה שהיתה פה – – – לימודי קודש, היינו כולנו מסתובבים כבורים ועמי ארצות בלי לדעת שום דבר. <קריאות:> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> מאה אחוז. אז אני אומר לך: קח את הדת, אבל קח גם משהו אחר. קח את הדת, אבל קח דעת עולם גם כן. <קריאות:> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> ולכן, הרב אמסלם, אני רוצה לקבוע בצער – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי. רבותי. <חיים אמסלם (ש"ס):> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> או. השר מרגי פה. אני רוצה לקבוע בצער – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת אמסלם. בבקשה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – שכשלתם בניסיון שלכם להיאבק ביהדות החרדית האשכנזית. תחת להיאבק בה הסתפחתם לתוכה, ונבלעתם כאילו לא הייתם. ואני כספרדי – אני כספרדי מוחה על כך. אתם לא יכולים לקחת אותי ולהפוך אותי למגירה בתוך הארון של הרב גפני. לא לשם כך אני פה. ולכן אני אומר, אם יש בך כבוד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הם ראו שאין להם סיכוי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הם כופפו את הראש. הם כופפו את הראש. הם לא נבלעו בתוך. הם התכופפו. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – הסגל האקדמי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> ולכן, הרב גפני, הרב וקנין – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, אחריו חבר הכנסת נסים זאב יענה כבר על הכול. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – במאבק הזה, בין הפתיחות שש"ס היתה אמורה לייצג, להוות גשר – להוות גשר בין הציבור החילוני לציבור הדתי, בלי קנאות – במבחן הזה כשלתם. כשלתם, כי הסתפחתם, ובעצם – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני אומר לך – אני אומר לך בצער – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – אני אומר לך: הייתם אמורים להיות גשר. הייתם אמורים לגשר בין שני הציבורים האלה. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת וקנין, בבקשה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> ולכן אני אומר את זה, אני – הרב מרגי, אתה כבר רב או עוד לא? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> לא, לא – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אתה עוד לא רב. השר מרגי, אני אומר לך בכנות. בכנות: הייתם צריכים לעשות את – בחברה מפולגת כזאת הייתם אמורים להיות הגשר שמקרב אנשים למורשת היהודית, וגם לשלוח את הילדים ללמוד את הדברים הללו – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> עושים את זה. עושים את זה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – ובמקום זה הלכתם לעבוד אצל הרב גפני והלכתם לעבוד אצל הרבנים מ – או, השר כחלון, אתה יודע על מה אני מדבר, נכון? <שר התקשורת משה כחלון:> מהמזנון הגעתי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> נכון, לכן, האמנציפציה הזאת, שהספרדים השיגו פה, היא רק פוליטית, בכנסת. בכל מה שקשור לתכנים, בכל מה שקשור לתפיסת העולם, הרב גפני וחבריו ניצחו. ולכן, זה לא אבוד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כמה ספרדים יש בבית-המשפט העליון? כמה? <דניאל בן-סימון (העבודה):> ולכן, זה לא אבוד – אני אומר לך: יש עוד סיכוי לספרדים לומר את מילתם, לקחת את מאות השנים של המסורת הזאת, המאוזנת, חסרת הקנאות, ולהגיד: רבותי, זאת תעודת הזהות שלנו. ולכן אני אומר לך, השר מרגי, ולכל הרבנים הספרדים: תעשו מה שצריך לעשות – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – תצאו מהחסות האשכנזית ותקבלו את העצמאות שלכם. תודה רבה לכם. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. חבר הכנסת גפני. תודה, תודה רבה לחבר הכנסת בן-סימון. חבר הכנסת נסים זאב, ודאי יהיה לו מה להגיד בעניין. <משה גפני (יהדות התורה):> כמה ספרדים לומדים בליד"ה בירושלים? <היו"ר אורי מקלב:> אולי שם בצד גם תגיד לו מי הקים את ש"ס. חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, רבותי. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת גפני. <נסים זאב (ש"ס):> הרב גפני, תפסיק לצעוק פה. הרב גפני, זה לא מרכז דגל התורה פה. אני מבקש, תפסיק לצעוק. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני שמח שאתה נמצא פה – כבוד השרים. <היו"ר אורי מקלב:> הוא רוצה להתייחס – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני חשבתי שאתם האשכנזים והוא הספרדי. טוב. כבוד השרים – סליחה, בלי לפגוע בכבודו של אף אחד, חברי חברי הכנסת, כל אחד לפי כבודו ומעלתו, אני רוצה להתייחס לדבריו של כבוד השר ברוורמן. <ישראל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> זה לא משנה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אלמד את זה במשך היום. תנו לי הזדמנות. כאשר הוא ענה לחבר הכנסת גנאים, ואמר לו, אולי בנימה של התנצלות, שכל ערבי חשוד כגיס חמישי, וחלילה וחס לחשוד בכולם, וברובם המכריע, 99%, הם נאמנים למדינת ישראל – אולי אתה קצת תמים, אתה לא מכיר את העובדות, ואני רוצה להקריא לך – – – <השר אבישי ברוורמן:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אבל יש גם סקרים אחרים, אדוני השר. יש גם סקרים אחרים, שאומרים לך – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז יכול להיות ש-99% של האזרחים הם נאמני מדינת ישראל, אבל אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר – – – <היו"ר אורי מקלב:> אבל יש גם סקרים אחרים. אחד מהסקרים למשל אומר ש-60% מבעלי העסקים לא מוכנים להעסיק חרדים. זה גם אחד מהסקרים שנמצאים. זה נכון שהם לא מוכנים להעסיק אותם. מעבר. 60%. ו-85% גם לא מוכנים לקדם אותם. <השר אבישי ברוורמן:> הבעיה פה היא בעיה של בורות, גזענות לעתים, כלפי החרדים, כלפי הערבים, ומצד שני צריך לצאת למעגל העבודה. זה הכול. <היו"ר אורי מקלב:> כן, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גנאים אמר שיש להקים ח'ליפות אסלאמית ולכלול בתוכה את מדינת ישראל. הוא העניק את הריאיון בסוף השבוע ל"כול אל-ערב". הוא אמר דבר מאוד חמור: לדעתנו, ה"נכבה", אסון הקמתה של מדינת ישראל, נבעה מחולשתו והתמוטטותו של הגוף האסלאמי, ולכן עלינו לחזק את הגוף האסלאמי. באשר לגורלה של מדינת ישראל, אמר חבר הכנסת גנאים כי היא תיכלל במדינה האסלאמית הגדולה. אנחנו, מדינת ישראל, נהיה חלק מהמדינה האסלאמית. אנחנו לא נגד היהודים, אלא נגד התנועה הציונית ורעיונותיה הגזעניים. איננו מתנגדים שהיהודים ינהלו את ענייניהם הפנימיים בעצמם. ומה יקרה אם תפרוץ מלחמה עם אירן? הוא אומר כי הוא עם ציר אירן-"חיזבאללה" וסוריה. הוא נגד תוקפנות, אבל הוא בהחלט תומך בצד הצודק, שזה ציר אירן-"חיזבאללה" וסוריה, שמייצג את קו ההתנגדות ואי-הכניעה. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, אם אתה חושב שזה גיס חמישי וזה לא אויב חזיתי מתוך הבית, אתה טועה. אם אלה נאמניה של מדינת ישראל שיושבים בכנסת ישראל ופותחים את פיהם בדברי בלע והכפשה אנטי-ציונית נגד מדינת ישראל, ואתם מתעסקים פה בשה"י פה"י על הליבה של החרדים, אנחנו מבזבזים פה את זמננו לריק. כשיש אויבים בתוך הבית הזה, מטיפים נגד מדינת ישראל, יוצאים לחוץ-לארץ לעצרות ומקבלים מימון מלא מקופת המדינה, זה מה שצריך להדאיג את הכנסת. אז כמה אפשר? אני רוצה לסיים בנושא של הליבה, שזה כל כך חשוב ללב. כמה אפשר להיות צבועים? פתאום כולם דואגים לנו, מערכת משומנת של הסתה נגד החרדים בשם הליבה. כולם רוצים לראות אותנו משתלבים בשוק העבודה, ולכן צריך לימודי ליבה. ומכיוון שלא לומדים ליבה, אז הם ראויים לכל הגינויים. הם סחטנים, הם פרזיטים, הם עלוקות – אני מצטט בדיוק את מה שנאמר על-ידי אנשי ציבור בשבועיים, שלושה האחרונים: הם מתבדלים, ואם תרצו: הם בורים שמספרם הולך וגדל בקצב מבהיל המסכן את חוסנה החברתי והכלכלי של מדינת ישראל. אם זה לא דברי בלע, גזענות ורשעות שיוצאים מתוך אותם פיות, ואותם אנשים שמייצגים, ראשי ערים, עיתונאים שמרשים לעצמם לקחת את הבמה ולדבר דברי בלע. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: צריכים כולנו להבין – – – <היו"ר אורי מקלב:> דברי סיום. עוד משפט אחד. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לסיים במשפט אחד. אני רוצה גם לעבור לנושא של הליבה, ובזה אני מסיים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שר החינוך התייחס לנושא של מבחני סאלד. לא יכול להיות שלמבחני סאלד לומדים אנגלית והיסטוריה, מתמטיקה ותו"י ודקדוק והבעה בעברית, בצורה מצוינת, שהיא הרבה יותר גבוהה ממבחני הבגרות, ולא מכירים בזה, וזה מבחנים של משרד החינוך. אם משרד החינוך לא מכיר במבחנים של עצמו, אז שלא יחלק אותם לבתי-הספר החרדיים. אז אם לא רוצים להכיר בזה כבגרות מלאה – אבל לא חלקית? לא כלום? ולכן אנחנו נחשבים פה בורים? אני לא חושב שאני יותר בור או פחות בור מחבר הכנסת שקדם לי ודיבר פה מעל לבמה הזאת. אני חושב שמה שיכול לאחד את עם ישראל באמת זה לא האנגלית, זה לא המתמטיקה, זה התנ"ך, זה האמונה שלנו, והאחדות שלנו. ואם כולנו נהיה מאוחדים פה אז באמת נוכל – – – <רונית תירוש (קדימה):> זה לא סותר. <שלמה מולה (קדימה):> זה לא סותר. גם וגם. גם תורה וגם עבודה. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא סותר, אני לא אומר שזה סותר. אבל לא האנגלית היא המאחדת. <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר לך, אדוני, לסיום. אני רוצה לומר לך את האמת כפי שאני יודע אותה: לא רוצים אותנו בשוק העבודה, לא רוצים אותנו בצבא, לא רוצים אותנו בכלל. אז אל תטיפו לנו מוסר. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת משה גפני. <קריאה:> – – – רוצים אתכם בקואליציה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לכם, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אנחנו יושבים, חברי הכנסת החרדים, אנחנו שומעים את המריבה בין הליכוד לקדימה מי יותר הזיק לחרדים, ואנחנו מסתכלים אחד על השני, ואנחנו תוהים בינינו לבין עצמנו, האם הייתם מעזים לעשות את זה על איזשהו מגזר במדינת ישראל – על עולים מאתיופיה? על עולים מברית-המועצות? על ערבים? על מזרחיים? על אשכנזים? האם הייתם מעזים לעשות את זה? יש ויכוח – מי הזיק יותר לחרדים. מכיוון שאין לי זמן רב, היות שאני מכיר את הנושא מקרוב, אני אענה אחד לאחד, חברת הכנסת רונית תירוש, וגם לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. אני אעשה את זה ממש בקצרה. קודם כול, לגבי האי-אמון, האם זה צודק או לא צודק. אני מעיד, הייתי באופוזיציה, אבל היה לי קשר עם ראש הממשלה, עם מנהל לשכתו, עם יושב-ראש הקואליציה, עם שרים בממשלה, ואני אומר לכם, יש מושג בגמרא – "תוהה על הראשונות". אל תגידו שעשינו לא טוב ואנחנו חוזרים בנו. עשיתם דברים טובים. עשיתם את חוק מוסדות תרבותיים ייחודיים, שזה המוסדות היחידים במגזר החרדי שלומדים את הליבה, אבל במקצועות הקודש. הישיבות הקטנות. היה, כמה ימים לפני החלטת בג"ץ – ממשלת קדימה העבירה חוק, לראשונה במדינת ישראל, שלא צריך ללמוד ליבה. עשיתם. ועשיתם נכון. אתם, הפעם הראשונה במדינת ישראל שעשיתם חוק, שלפי דעתי הוא לא טוב, הוא צריך לעבור שינויים, חוק שמחייב את השלטון המקומי, מחייב, בחוק, להעביר כסף לחינוך החרדי – חוק נהרי. אתם עשיתם, לא מזמן, לא לפני שנות דור. לא בתקופת יגאל אלון. אתם, הממשלה, החלטתם לעשות תוכנית הבראה לרשת הגנים של אגודת ישראל. אתם, דבר טוב, מצוין. הצלתם את הגננות. אתם המשכתם את חוק טל. אתם. לא חשוב, אני מספר את העובדות, אל תגידו – חבל. בגלל שעשיתם דברים נכונים, אחרת הייתם קורעים את החברה. אתם. עכשיו אתם באים להגיש אי-אמון. אז אני אגיד לכם את האמת, אני לא מעט שנים בחיים הציבוריים, ואני עברתי כמה גלים נגד הציבור החרדי. הם באו ללא סיבה והלכו ללא סיבה. ואני, ביני לבין עצמי, היות שלא למדתי באוניברסיטה, אז אני לא יודע בדיוק לעשות מחקרים, אבל בדקתי ביני לבין עצמי מתי זה קרה. זה קרה כאשר הליכוד בשלטון ואנחנו בקואליציה. לעולם זה לא יקרה כאשר השמאל נמצא בשלטון. לעולם. לא היה כלום בתקשורת כשהעברתם את החוק על הישיבות הקטנות. כלום. מלה. אה. שחר אילן. שמענו עליו. זהו. מסע מתוזמן התחיל אחרי שניסיתם להפיל את נתניהו בנושא המדיני ולא הצלחתם. אחרי זה – בנושא הכלכלי. לא הצלחתם. ישראל נכנסה היום למדינות ה-OECD. ואני לא חסיד של נתניהו. אני אתו בקואליציה. לא הצלחתם, ואז הגיעו יועצי התקשורת לציפי לבני ואמרו לה: יש פטנט איך אפשר לפרק קואליציה. איך הפטנט? כשאי-אפשר לפרק את הקואליציה בגלל שאף מפלגה לא מתכוונת לעזוב אותה, אין לאן ללכת, אחרת חלק מהמפלגות היו עוזבות, אז מכים בבטן הרכה, שזה מצטייר טוב בתקשורת ויש מי שממן את זה, ויש מי שמביא את זה במלוא העוצמה ולא מוריד את זה מסדר-היום – החרדים. ואז מתחיל – הגזענות, ותיכף אני רוצה להגיד על זה מלה. ואז מתחיל – הליבה. הליבה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הליבה, הליבה – תשמעו את הליבה. בת חרדית – נניח אני בת חרדית. אני עובר את כל המסלול מבית-ספר יסודי, לומד את כל המקצועות. העובדות, אגב, לא יבלבלו אותם. אני נכנסת לבית-ספר תיכון, לומדת פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, הכול ברמה גבוהה. עכשיו, אני לומדת את כל השנים כמו בית-ספר תיכון, מצטיינת. הממוצע אצלי יותר גבוה מהממוצע בחינוך הממלכתי. ואני רוצה להיות יועצת מס. אומר מנכ"ל משרד החינוך בכתב למועצת יועצי המס, הוא אומר: הבת הזאת יכולה להיות יועצת מס. היא לומדת מגמת ייעוץ מס בסמינר. באה היועצת המשפטית של משרד החינוך שמוכרת לך, והיא אומרת: לא; לפי הכללים, היא לא עשתה בגרות. אנחנו פוגעים בתל"ג, אנחנו עושים פיגוע כלכלי. הבת החרדית רוצה לצאת לעבודה. לא להיות מורה, לא להיות גננת, לא לשבת בבית, לצאת לעבוד בייעוץ מס, במקצוע נורמלי. <רונית תירוש (קדימה):> אז למה שלא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מדינה נורמלית. יכולים לעמוד פה אנשים חשובים, חברי כנסת, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, שרים לשעבר, מספרים לנו, מטיפים לנו מוסר שאנחנו לא רוצים לצאת לעבודה. אני הבת – – – <רונית תירוש (קדימה):> אז למה שלא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אל תשאלי אותי שאלות. אני אחיה איך שאני רוצה, מכיוון שאני לא רוצה שיהיה בבתי-הספר שלי מה שיש בבתי-הספר שלך. אל תטיפי לי מוסר, תני לי להגיד. <רונית תירוש (קדימה):> אבל אם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני רוצה ללמוד איך שאני רוצה, ואני לומדת את כל המקצועות, את כל המקצועות. <רונית תירוש (קדימה):> אם אתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תקשיבי לי את. תעשי לי טובה, אני שמה לא אשכנע. למה אני לא יכולה להיות יועצת מס? עכשיו, תראי מה קרה. אני כבר הלכתי לאוניברסיטה – – <היו"ר אורי מקלב:> לא הסתכלת בשעון, שלמה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אני כבר דוקטור. אני חרדי שיודע הכול, ואני בא לחברת היי-טק ורוצה להתקבל לעבודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם חרדי וגם דוקטור? <משה גפני (יהדות התורה):> גם חרדי, גם דוקטור, וגם בא לעבודה. ואז אומרים לי כך – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – לפני שמקבלים אותך לעבודה, צריך לקבל את אחמד טיבי. הערבים נמצאים הרביעים בתור, בכל המחקרים. עכשיו, אחרי שקיבלו את טיבי, מקבלים את מרינה סולודקין בגלל שעולה מחבר המדינות מתקבל שלישי. אחרי שהיא מתקבלת מקבלים את מולה בגלל שהאתיופי הוא השני. האחרון שמתקבל, אם בכלל, לעבודה – אני יש לי את כל התארים, חרדי, 80% מהחרדים שראויים לעבוד, יש להם את התארים, יש להם את כל המקצועות – החברה הישראלית הגזענית לא מקבלת אותי לעבודה, והם עומדים פה ומטיפים לי מוסר. עכשיו, בא בן-סימון – – – <היו"ר אורי מקלב:> קשה לי להפסיק אותך, אבל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. בא בן-סימון ואומר לחברי הכנסת מש"ס – זה גם עוד דבר – אל תלכו עם גפני, תלכו אתנו. אני בעד. עכשיו תשמע, חבר הכנסת וקנין, מה יקרה אם תלך אתו. תרצה להיות שופט בבית-המשפט העליון ולא יקראו לך אדמונד לוי, לא תהיה שופט בבית-המשפט העליון בגלל שאתה לא אשכנזי. תרצה להתקבל לסגל האקדמי באיזושהי אוניברסיטה בארץ, אם אתה לא ב-7% האליטות של הספרדים, אתה לא בסגל האקדמי. תרצה להתקבל לעבודה בפרקליטות, אם אתה לא אשכנזי לא תתקבל; רק אם יש לך פרוטקציה מאוד מאוד גדולה. אבל אם אתה הולך עם גפני, אם אתה הולך עם גפני, ואתה רוצה להיות ראש ישיבה, 50% מראשי הישיבות – והציבור הספרדי, בן-סימון, במדינת ישראל גידל עולם תורה שאתה לא יכול לתאר לעצמך. גדולי תורה, רבנים, דיינים, ראשי ישיבות, ר"מים, אנשים ברמה בלתי רגילה. רק אצלנו יש שוויון. אתם גזענים. אתם לא תיתנו לספרדי להיות בסגל האקדמי, אתם לא תיתנו לספרדי להיות בפרקליטות, אתם לא תיתנו לספרדי להיות במערכת המשפט. אנחנו קיבלנו אותם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם זרקתם אותם. שלטון מפא"י של ראשית שנות ה-60 העביר אותם בכוח על דתם. אנחנו קלטנו אותם, אנחנו אתם שווים בשווים. לא רק זה, כשראינו שמפלים אותם בפוליטיקה החרדית, אני עבדתי לעזור להם להקים את ש"ס – לידיעתך, בן-סימון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <שלמה מולה (קדימה):> מה אתה אומר על – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. ולאחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. יוצא לך לדבר אחרי חבר הכנסת גפני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גפני – – – <היו"ר אורי מקלב:> אני אומר שיוצא לחבר הכנסת טיבי, יוצא לך בתקופה האחרונה לדבר אחרי חבר הכנסת גפני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הכבוד כולו שלי. חבר הכנסת גפני, אדוני היושב-ראש, עבודתם של צדיקים נעשית בידי אחרים. הטיח כאן חבר הכנסת גפני שאתם גזענים, ואני נאלץ להסכים אתו. תודה רבה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אם תסתפק בדברים האלה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> האמת היא שלא צריך לומר יותר. האיש פשוט היה משכנע. הוא פשוט היה משכנע. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> נראה אותך יורד. נראה אותך יורד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אמר האשכנזים גזענים, אמר המזרחים גזענים, אמר קדימה גזענים. אמר יש בעיה עם האתיופים, יש בעיה עם החרדים. אתה יודע מה? Welcome to the club. ברוך הבא. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> נראה אותך יורד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אני רק חולק על סדר המנויים שאתה אמרת. אמרת אחמד טיבי, אחר כך אמרת מרינה סולודקין, אחר כך מולה, אחרי זה אתה. הלוואי שזה נכון. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> חבר הכנסת גפני, עקבת אחרי הדוח של ועדת החקירה הפרלמנטרית, שכינסנו לפני מספר ימים, בנושא קליטת ערבים בשירות הציבורי. נכחו שם, כיבדו אותנו בנוכחותם, השר ברוורמן ויושב-ראש הכנסת. לא יעלה על הדעת שלאחר יותר משישה עשורים, כששיעור האוכלוסייה הערבית הוא כ-20%, רק 6% בסקטור הציבורי הם ערבים. יש כאן מדיניות של הדחקה, של הדרה, שהיא built-in. מישהו מחליט לא לקבל ערבים, גם כשהם טובים. כתב לי השר ברוורמן – ואמר כאן בתשובתו לאי-אמון לעמיתי מסעוד גנאים – הרוקחים הערבים הם כמעט טובים, או הם טובים כמו היהודים. אגב, כשאני טוב, אני לא רוצה שישוו אותי ליהודים. כשאני טוב – אני טוב. למה צריך להשוות אותי ליהודים? אה, זה נשמע לך סביר להגיד הח"כים הערבים הם טובים כמו היהודים? הרי אנחנו לרוב יותר טובים מכם, לרוב יותר טובים. אפשר לומר שחלק מהח"כים היהודים הם טובים כמו רוב חברי הכנסת הערבים. אפשר לומר את זה. זה יכול להיות עובדה. ההיפך הוא לא הנכון. בואו נדבר על הממוצע, סליחה, בצניעות. <השר אבישי ברוורמן:> ד"ר טיבי, אתה אחד ויחיד. אתה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה, אדוני השר. ולכן, העמדנו דברים על דיוקם. העמדנו דברים על דיוקם לגבי מה שקרוי control group – קבוצת ביקורת. אבל מה כן אני רוצה בהשוואה? אני רוצה שהתשתית בטייבה תהיה כמו התשתית בכפר-גלים, אני רוצה שהתשתית בכפר-קרע תהיה כמו התשתית בגבעת-חביבה. אני רוצה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם בבית-שאן רוצים. ובשדרות – עוד יותר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> את יודעת מה? אני מוכן לעשות את זה בהדרגה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לפי גפני אז הם אחרונים בתור, דרך אגב – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – של גפני לא מדויק. אני הסכמתי אתו בתחילת דברי לגבי האפליה. הוא אמר: המדינה הזאת גזענית. אמרתי: עבודתם של צדיקים נעשית בידי אחרים. הרי רבים מהבית הזה, כאשר מדברים על אפליה או אי-שוויון נגד ערבים לא אומרים גזענות. גזענות אומרים כאשר יש משהו נגד שלמה מולה. אז יש כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" בעמוד ראשון: אפליה בבתי-ספר, גזענות בפתח-תקווה. זה נקרא גזענות בישראל. אבל כאשר ילד ערבי מקבל שישית מילד יהודי מבחינת תקציב, זה נקרא אילוצי תקציב. זה לא נקרא גזענות. ואין על זה כותרת ראשית. גזענות היא גזענות. הדרה היא הדרה. דחיקה לשוליים היא דחיקה לשוליים. ולכן, אני מתפלא, אדוני השר. אתה פעלת רבות כדי שישראל תתקבל ל-OECD. נפגשתי כאן עם המזכ"ל של ה-OECD, שאלתי אותו שאלה. הוא אמר לי מה שאמר לך, מה שאמר לראש הממשלה – ישראל לא תתקבל בגלל שיעור העוני של שתי אוכלוסיות: ערבים וחרדים, בגלל אי-התעסוקה. <השר אבישי ברוורמן:> חבר הכנסת טיבי, הוא לא אמר שהיא לא תתקבל. הוא אמר שהיא צריכה לפתור את הבעיה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז הוא אמר שהיא צריכה לפתור את הבעיה. אני מודה לך על התיקון. ראה, איזה פלא? היום היא התקבלה. שלושה חודשים עברו מאז שהמזכ"ל היה פה – נפתרה הבעיה. אין יותר ערבים עניים, אין יותר חרדים עניים. ולכן, היא התקבלה. יש יותר צביעות בין-לאומית מזו? עדיין יש עוני רב בקרב החרדים, עדיין יש עוני רב בקרב הערבים, ולא נפתרה הבעיה. מה כן? יצאה משלחת. אתה חבר במשלחת הזאת. אתה, השר הרצוג – הבטחתם לו לטפל בערבים. בערבית אומרים: דרבתו ע-סדרכום. התרגום המילולי הוא: הכיתם על החזה. יעני, אנחנו נדאג להם. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת טיבי, משפט אחרון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה תוריד אותי אם אני – – –? אתה לא תוריד אותי. <היו"ר אורי מקלב:> אני לא אוריד אותך, אבל כבר לקחתי בחשבון, נתתי עוד שתיים-שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא רוצה, הנה תראה, תראה. ראית? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אלכס, תחליף את היושב-ראש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תחליף את היושב-ראש. חלום חייך התגשם. <היו"ר אורי מקלב:> משפט אחרון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני אסיים. חבל שגפני לא פה, אבל אתה פה. אני מרגיש מאוד לא בנוח כאשר אני שומע התקפה קולקטיבית על חרדים כי הם חרדים. אני מרגיש מאוד לא בנוח. אני חושב שלא רק שזה פוליטיקלי נון-קורקט, זה לא מוסרי, זה לא בסדר, זה נדוש, ואכן, לעתים זה גזעני. תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, על דברי הסיום במיוחד. חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. אני מבקש מראש מהדוברים לעמוד בלוח הזמנים. אנחנו הפלגנו עם סדר-היום, וצודקים אלה שאומרים שהגיעה העת. אנחנו הוספנו מראש לארבע דקות. אני במיוחד מבקש מכולם. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, ראשית, אני פונה למפלגת קדימה, שהגישה היום את האי-אמון שנושאו החרדים. הניסיון להשתלח בצורה בוטה, הייתי אומר בלתי אחראית, בציבור שלם, במקרה הזה החרדים, לא יישא פרי. הוא רק מרחיק, יוצר קרע. לא תקדמו בזה ולו דבר אחד, ודאי לא תפילו את הממשלה, כפי שאתם יודעים. יש לי הצעה בשבילכם: תנו להם חיבוק גדול – הרבה יותר יעיל, הרבה יותר נכון, הרבה יותר יהודי, הרבה יותר מתאים לכולנו. אני מבקש לפתוח את דברי, כשם שאעשה, בעזרת השם, בכל נאום אחר שאשא פה בבית, ולהזכיר לראש הממשלה, לשרים כולם, לשר מרגי שאתנו, שבי"ח תשרי תשע"א, 26 בספטמבר למניינם, תחודש הבנייה בכל רחבי ארץ-ישראל. זה יוצא בחול המועד סוכות. יהיה זה יום חג מיוחד. אני משוכנע שכל שר יבחר לו יישוב אחר, כל יושב-ראש או סגנו יבחר לו מקום שבו הוא ישתתף. בעזרת השם, נחגוג – – – <היו"ר אורי מקלב:> ברמת-שלמה לא. ברמת-שלמה אני לא אוכל להשתתף. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> רמת-שלמה – תיכף נגיע לזה. זה אחד הבלופים, לצערי, של ראש הממשלה. תיכף ניגע בזה. אבל איפה שיבנו, כל אחד יבחר לו בטח מקום. על זה נאמר: ניפגש בשמחות. אבל אני רוצה להגיד על מה הממשלה והעומד בראשה לא ראויים לאמון הבית הזה, ואני חושב שבלבותיכם, חברי הכנסת מהקואליציה, אתם תסכימו. אתם תסכימו שהיא לא ראויה לאמון על כך שראש הממשלה הפסיק את הבנייה בירושלים מאז תחילת השנה האזרחית. רמת-שלמה – אחד מהתעתועים שראש הממשלה, מכובדי סגן היושב-ראש, מנסה לעבור בין כולם. פעם שמעתי מהשופט אליקים רובינשטיין, שהוא אמר למישהו: שמע, דבר אתי דוגרי. אז ראש הממשלה מדבר דוגרי. לאמריקנים הוא מוכר "לא יבנו", כי באמת לא יבנו, כי אין תוכניות, מה לעשות, בלי תוכניות לא בונים. ליהודים הוא אומר: מה זאת אומרת, לא השתנתה המדיניות, לא תשתנה, אנחנו בונים. לא בונים, לא עובדים, אדוני שר הדתות, כולל בקושי מאשרים תוכנית מיתאר שכולה מבני ציבור, שמתוכם כמה בתי-כנסת ומקוואות. עכשיו שמעתי בשורה גדולה, שיושב-ראש הוועדה לתכנון ובנייה חתם על הפרוטוקול. איזה התקדמות. פנינו לעבר ירושלים. כל אחד תחת החופה, גם היושבים פה, לפחות היהודים, אמר, ויאמרו ילדינו ונכדינו ונינינו: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. <זאב בילסקי (קדימה):> תדבק לשוני לחכי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> נכון, תדבק לשוני לחכי, ככה אומרים. ואני שואל את יושב-ראש ועדת הכלכלה מה הוא עושה, למשל, כדוגמה, כדי למחות על העוול לירושלים עיר הקודש. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הרבה מאוד. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> טוב, אז אני אשמח לשמוע. הרי אתה תדבר – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני הראשון שכתבתי שאובמה טועה – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> הרי אני מרים לך להנחתה. אדרבה, תבוא. והנה ידידתי חברת הכנסת חוטובלי, וגם היא תסביר איך היא פועלת במרץ כדי שתחל מייד הבנייה בירושלים. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> שהרי ראש ממשלתנו מבהיר מעל לכל במה – גם זה ביטוי מהמעניינים ביותר: ירושלים זה לא התנחלות. כאילו זה שם גנאי. הרי זה יהושע בן נון. מה קרה לך, מכובדי ראש הממשלה? מה יצאת על יהושע בן נון, מחליפו של משה רבנו? ראש הממשלה העביר החלטה בממשלה – החלטה קטנה, אבל ראוי לציין בכל זאת משהו – לעידוד התעסוקה בירושלים. אבל בוודאי זאת לא החלטה שדומה למה שצריך. ולכן אני, כיושב-ראש שדולת ירושלים, יחד עם ראש העיר וחברי, מביאים חוק שיונח בימים אלה, לקראת יום ירושלים, שמגדיר שירושלים היא אזור פיתוח א' לכל דבר ועניין, מתוקף היותה עיר הבירה. לא צריך להחליט כל פעם. לא צריך להכניס אותה לרשימות. כל דבר שיש בו אזור פיתוח א', ירושלים תהיה ראש וראשונה לרשימה הזאת, ואני מקווה שהממשלה אכן תאמץ את זה. אני חושב שכך ראוי. אפשר להתגבר פה על בעיות התקציב, גם אם החוק ייכנס בהדרגה בגלל בעיות תקציב, אבל החוק הוא אמיתי ונכון. כך, מן הסתם, נוהגת כל מדינה בעיר הבירה שלה. אני צריך לסיים, ואני אומר לכם שראש הממשלה, שהבטיח לטפל בבנייה הפראית בנגב ובגליל, לא מטפל בה. אמר שבינואר תהיינה החלטות, הוא כנראה שכח לציין באיזו שנה, כי השנה הזאת זה כבר לא יהיה בינואר, ולא בטוח שבכלל, ואני חושב שעל רקע זה ראוי לא לתת אמון לראש הממשלה ולממשלה הזאת. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אין ספק שמר נתניהו, ראש הממשלה, הצליח לשבור שיא בדבר אחד; לא היה ראש ממשלה שכל כך הרבה חברי כנסת, מכל כך הרבה מפלגות, כולל, אגב, ממפלגות הקואליציה, לחלוטין לא מאמינים לו. חבר הכנסת אריאל, אתה צודק; מר נתניהו מספר סיפורים שונים לחלוטין לאנשים שונים, לכל אחד סיפור אחר, מנסה לרמות את כולם כל הזמן. אבל הבעיה עם ראש הממשלה הזה איננה רק אופורטוניזם מזגזג. הבעיה איננה רק הבלופים. יש הרבה בלופים, יש הרבה אופורטוניזם, יש הרבה זיגזוג, אבל מאחורי הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם בדאגה, יש גרעין של חשיבה פונדמנטליסטית קיצונית, קודם כול בנושאים המדיניים והביטחוניים. הממשלה הזאת מספרת לכולם – לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע. לאמריקנים מספרים על הקפאה, אבל במציאות, עמיתי חברי הכנסת, מי מכם שקרא את התחקיר שהתפרסם ב"מעריב" בסוף השבוע יכול היה לראות איזו תנופת בנייה יש בשטחים – בהתנחלויות, במאחזים, תנופת בנייה חסרת תקדים. אגב, הבנייה העצומה הזאת נעשית לא רק על-ידי ראש הממשלה, אלא גם על-ידי שר הביטחון שלו, מנהיג מפלגת העבודה, שנבחר כאיש המחנה המתון ומבצע את המעשים הקיצוניים ביותר. עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת היא ממשלה מסוכנת, כיוון שמדיניות ההתנחלות היא מדיניות המחסלת כל סיכוי להתקדמות להסדר עם הפלסטינים; היא מונעת מראש כל סיכוי להסדר עם סוריה, להתחלת דיאלוג אמיתי לשלום עם העולם הערבי, ובהיעדר התקדמות לשלום, סכנת האסקלציה באזור הזה הולכת ומעמיקה. הממשלה הזאת משלבת לא רק קיצוניות מדינית נוראה, אלא גם הרפתקנות וחוסר אחריות ברמה מזעזעת. הממשלה הזאת עלולה לגרור את מדינת ישראל – ואני אומר את זה בצער, אבל באחריות – הממשלה הזאת עלולה לגרור את ישראל למלחמה אזורית נוראה, שתמיט אסון גם על האזרחים והתושבים בארץ הזאת. לכן, עמיתי חברי הכנסת, ממשלה כזאת, חסרת אחריות, היא ממשלה שצריך לשים לה קץ ולהביע אי-אמון בה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הסכנות של הממשלה לא נוגעות רק במדיניות החוץ ומדיניות הביטחון הלקויה, הקיצונית וחסרת האחריות שלה; הממשלה הזאת אחראית למתקפה חסרת תקדים על המרחב הדמוקרטי. זה התחיל בחברי הכנסת הערבים, זה המשיך באוכלוסייה הערבית כולה, זה התגלגל משם אל הקרן החדשה לישראל, ואחר כך לאגודה לזכויות האזרח ולכל תנועות השלום וארגוני זכויות האדם בישראל. זה הגיע אחר כך לעיתון "הארץ", ובכלל לעיתונאים שמעזים להביע דעה אחרת. עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מסוכנת לדמוקרטיה. אם אנחנו לא נדע להתייצב להגנתו של המרחב הדמוקרטי בישראל, לא יישאר מרחב דמוקרטי להגן עלינו. לכן, עמיתי חברי הכנסת, זו ממשלה שראויה לאי-אמון גם ברמה המדינית-ביטחונית, גם ברמה הדמוקרטית הפנימית. ואני מגיע לנקודה האחרונה, ובכך, אדוני היושב-ראש, אסיים. היחס של הממשלה הזאת לאוכלוסייה הערבית הוא יחס של העמקה והמשך של האפליה הקיימת. הטענות שלי בעניין הזה לא מופנות כלפי השר ברוורמן. אנחנו מדברים על אפליה שיטתית ומבנית שנעשית על-ידי כל רשויות הממשלה, כל משרדי הממשלה – החל במשרד האוצר וכלה באחרון המשרדים. האוכלוסייה הערבית ממשיכה להיות מופלית לרעה בתחום החינוך, בתחום הרווחה, בתחום התעסוקה, בתחום הגישה לתחבורה הציבורית. איך מצפים שהאזרחים הערבים ירגישו שהמדינה מתייחסת אליהם בכבוד כאשר בכל פרמטר כמותי ואיכותי היחס אליהם הוא יחס מפלה ומקפח? גם מהבחינה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון. כמובן לא הגעתי, אדוני היושב-ראש, לתחום הכלכלי-חברתי, ולתחום הסביבתי, שגם בהם הממשלה משכילה להכות בנו מכות קשות. אני מניח שזה יעלה בהצעות האי-אמון הבאות. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך. בכל אופן הזמן מחייב אותנו לצמצם למה שאנחנו רוצים לדבר. אנחנו נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. אני אומר מראש שאנחנו חייבים להתכנס ללוח הזמנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, תודה רבה, שמעתי היום גם את שר האוצר וגם את ראש הממשלה מספרים בגאווה גדולה על יום החג הלאומי של קבלתנו ל-OECD, הארגון הבין-לאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח. אני חושב שראש הממשלה ושר האוצר, כדאי שיקראו טוב טוב את הדוח של ה-OECD על ישראל, ויראו שבשורה התחתונה של הדוח הזה ישראל היא בעצם האחרונה – בתחתית רשימת 30 ומשהו חברות ה-OECD – מבחינת הפערים החברתיים: בחינוך, בבריאות ציבורית, בשכר, בשירותים חברתיים. אם זה החג הלאומי של הצטרפותנו ל-OECD, שאנחנו היום במקום האחרון ברשימת החברות בו מבחינת פערים חברתיים – אני חושב שזה מכניס קצת לפרופורציה את כל החגיגה כאן סביב סיפור ה-OECD. גם שר החינוך, שהשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון, התייחס ל-OECD מבחינת מה שזה מחייב לגבי השתתפות בכוח העבודה וכו', והתוכניות שלו לגבי הציבור החרדי. אני הקשבתי בעיון לדברי שר החינוך, והוא פירט את תוכניותיו, שעל פניהן נראות תוכניות מעניינות, ואני מאחל לו הצלחה. הבעיה היא ששר החינוך דיבר רק על חלק מהתמונה, ולאו דווקא על החלק העיקרי, ומה ששר החינוך לא דיבר עליו היה החינוך הממלכתי. הרי מה קורה עכשיו בארץ מבחינת החינוך הממלכתי? שני תהליכים לשני כיוונים: מצד אחד זליגה של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי לזרמים החרדיים, ומצד שני זליגה של תלמידי החינוך הממלכתי החילוני לבתי-ספר אליטיסטיים חצי פרטיים כאלה ואחרים. שני התהליכים האלה מכרסמים בחינוך הממלכתי – הממלכתי הרגיל והממלכתי-הדתי – ובעצם ממוטטים אותו. ושר החינוך כאן, הדבר היחיד שהוא אמר ביחס לחינוך הממלכתי ולתוכניותיו ביחס לחינוך הזה – החינוך שאנחנו רוצים להקנות לילדי ישראל – הוא תגבור לימודי יהדות בחינוך הממלכתי. אני רוצה להגיד לשר החינוך שיש עוד כמה דברים בחינוך הממלכתי, חוץ מלימודי יהדות, שצריך לעשות. למשל, ארוחת צהריים לתלמידי החינוך הממלכתי; למשל כיתות מרווחות, פחות צפופות. אני הייתי בשבועות האחרונים בבתי-ספר שלמדו בהם 40 ילד בכיתה. אני לא יודע איך אפשר לנהל שיעור בצפיפות כזאת. יום לימודים, יותר ארוך, כפי שדווקא יש בחינוך החרדי, הסעות יותר טובות, יותר קרובות לבית. ארבעת הדברים האלה הם דברים קריטיים: ארוחת צהריים, כיתות מרווחות, הסעות ויום לימודים ארוך. את זה בחינוך הממלכתי – אין, ואני היום לא שמעתי משר החינוך, שאני מאוד מעריך אותו ומכבד אותו, את ההתייחסות לפגמים האלה בחינוך הממלכתי, שגורמים לכך שמצד אחד אנשים עוזבים אותו לטובת החינוך החרדי, ומצד שני אנשים שרוצים חינוך יותר טוב הולכים לבתי-ספר אליטיסטיים ופרטיים. כי מה השורה התחתונה? החינוך הממלכתי שלנו – ולזה בין היתר גם התייחס רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב, שפה יצא הקצף על דבריו. החינוך הממלכתי שלנו, החינוך של המדינה, הוא חינוך דל; הוא חינוך עני, הוא חינוך מוגבל. אני לא מדבר פה על עסקי הליבה של החינוך החרדי, ואני לא שואל כמה ליבה כבר אפשר ללמוד עד כיתה ז' – אני מדבר על החינוך הממלכתי, החינוך של המדינה, שהוא היום חינוך שהולך ומידרדר. אנחנו רואים את זה בהשוואות הבין-לאומיות של הציונים, המדדים השונים; אנחנו רואים את זה בדוחות של ה-OECD לגבי מערכת החינוך הישראלית – על זה צריך לדבר. יכולתי כמובן, ועשיתי את זה כאן פעמים רבות, לדבר על החינוך החרדי, אבל העדפתי לדבר על החינוך שלנו, החינוך הממלכתי. אני מצפה משר החינוך ומממשלת ישראל שיתייחסו לחינוך הממלכתי וייתנו לו את הכבוד הראוי. אני אומר כאן, מעל הבמה הזאת, שחינוך ממלכתי, חינוך של המדינה, צריך לקבל עדיפות על פני זרמי חינוך אחרים. אני בכלל חושב שהטרגדיה שלנו במדינה היא מערכת החינוך הנפרדת – הזרמים הנפרדים בחינוך – שגורמת לנו לאסון. אבל כל עוד יש גרעין של חינוך ממלכתי – ממלכתי רגיל וממלכתי-דתי – הוא צריך לקבל את המשאבים. כשאני רואה היום מה קורה בחינוך הממלכתי, שילדים הולכים ב-12:30–13:00 הביתה, בלי ארוחת צהריים, בלי שיעורי תגבור, בלי שיעורי עזר, לומדים בכיתות צפופות עם מורים שמקבלים שכר עגום – מערכת חינוך כזאת לא יכולה לסחוב. אז כמובן, מי שיש לו יותר הולך לבתי-ספר פרטיים, ומי שרוצה הולך לבתי-ספר חרדיים. ומה נשאר לחינוך הממלכתי? גורנישט מיט גורנישט, זה מה שנשאר. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה, ואחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצטרפנו ל-OECD, אבל מפה, מהבימה, נשמע "אוי" חסידי. אני שומע פה חברי כנסת מתלוננים ומתרוננים על החינוך החרדי, שלא מוכשרים למספיק דברים, ויש משהו בטענות, כי אדם בחברה המודרנית האזרחית צריך להיות מוכשר גם לדברים אחרים. אבל יש פה גם מידה רבה של התנשאות כלפי הזרים האלה שעליהם אפשר להפיל הכול. אפילו בהערת אגב מסוימת של השר ברוורמן קודם – והוא דיבר דווקא לגבי הצעת האי-אמון של הסיעות הערביות – הוא אמר: "כן, רוקחים ערבים יכולים להיות לא פחות טובים מרוקחים יהודים", ואוזני צללו לרגע. כלומר, אני, עם הדעות הפוליטיות הנכונות שלי, לא העליתי בדעתי אף פעם שבכלל יש הווה אמינא. יש רוקחים טובים ויש רוקחים רעים – ערבים, יהודים. אבל הרבה פעמים האנשים, קובעי הטעם, האנשים בממשלה, אפילו אנשים עם דעות מאוד ליברליות, חושבים שמה שהם מחנכים אליו בבתי-הספר שהם מלמדים בהם ושילדיהם שלהם לומדים זו הדרך הנכונה והבלעדית, וכל האחרים – הערבים, החרדים – כל אלה שהם לא כמונו: "הם, אם הם מתאמצים, הם יכולים להיות אפילו כמונו", כמו אלה שהם הזרם המרכזי. פה אני פונה לחברינו הליברלים או הליברלים בעיני עצמם, ומבקש מהם להבין שיש סוגים שונים של בני-אדם. העובדה שאתה אומר שהאחרים "כן יכולים להיות. הרוקח הערבי יכול להיות כמו רוקח – – –". אדוני היושב-ראש, יש אפילו רופאים חרדים. הידעת? יש רופאים חרדים שהם לא פחות טובים מרופאים חילונים, ויש חברי כנסת חרדים שהם לא פחות טובים. <קריאה:> מי? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> גיליתי אפילו – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אין לי דוגמאות כרגע, אבל – – – <קריאה:> חבר הכנסת רותם. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת רותם. <אורי אורבך (הבית היהודי):> יש חברי הכנסת טובים, חרדים וערבים, ואפילו יותר טובים מחבר הכנסת דודו רותם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא פה – בעולם. <זאב בילסקי (קדימה):> בעולם. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא פה. פה אין לי דוגמאות. <היו"ר אורי מקלב:> רק אל תבקש הודעה אישית. <קריאה:> – – – הודעה אישית. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כל האמירה הזאת, שאנשים עומדים פה על הדוכן ובמקומות אחרים ומתפעמים כל כך שיש אנשים ש"הם לא כמונו בדיוק, לא באותו פרופיל ולא מאותה ההשכלה ובכל זאת הם מגיעים להישגים שלנו", מזכירה לי את ההתנשאות שהיתה בזמנו על פרופסור שלמה בן-עמי, שתמיד הביאו אותו במפלגת העבודה ואמרו "תראו, בן-עמי ממרוקו, והוא נהיה פרופסור", כל כך מתפעלים אנחנו – אנחנו, הרוב, הזרם המרכזי – מעצמנו, שאפילו אנשים דלת העם, אפילו אנשים – – <קריאה:> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – אפילו אנשים שהם לא ברקע שלנו, תראו לאן הם יכולים להגיע. לכן, אני אומר לאנשים שמתנאים, במידה רבה של צדק, בחינוך שהם מעניקים לעצמם ולילדיהם, להבין שיש עוד דברים, עוד סוגים ועוד צורות חינוך, ואם השאיפה באה בידיים נקיות ובכנות – שאנשים בחינוך הממלכתי ובחינוך הפחות ממלכתי ובחינוך העצמאי החרדי ובחינוך הפרטי החילוני והדתי צריכים לקבל את סל ההשכלה והתרבות וההכשרה לחיים, אבל אי-אפשר יהיה לעשות את זה בכוח, אלא בהידברות ובהבנה, כי יש שינויים דרמטיים בחברה הישראלית, גם לא זו שהיא הזרם המרכזי אלא הזרמים היותר צדדיים. לכן, כדי לעשות שינויים בחברה בתחום החינוך וכדי לצמצם פערים, אני מסכים עם עמיתי חבר הכנסת הורוביץ שצריך לחזק את החינוך הממלכתי קודם כול בגלל שהוא ממלכתי, וקודם כול בגלל שהוא מאפשר חינוך נגיש במחירים סבירים, ואם אנחנו נוגסים בו על-ידי חינוך פרטי, לא משנה אם זה חינוך של עשירים או חינוך של עניים, אנחנו נוגסים במרקם המרכזי של המדינה, במרקם החיים והעתיד. אבל את זה צריך לעשות – ובזה אני מסיים – מתוך הבנה שיש שינויים, ולא נעשה דברים כאלה בכוח אלא בהידברות ולא בהתנשאות. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, הדוברת האחרונה, בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בסיפור. מספרים על הגאון מווילנה שיום אחד התרחשה בקהילה שלו תקלה, איזשהו אסון, שבעקבותיה הוא כינס את כל גדולי הדור והישיבה שלו ואמר: "אני גוזר עליכם להתחזק בלימוד מדעים". כך אמר הגאון מווילנה, לא פחות ולא יותר; לא חיזוק בלימוד תורה, לא חיזוק בשמירת מצוות, אלא חיזוק בלימוד מדעים. הגאון מווילנה גם הסביר ואמר שכבוד התורה הוא כבודו של האדם השלם, האדם שיש בידיו ידע כולל, וכדי לכבד את התורה לא די רק בשימור התורה ובשימור המצוות, אלא יש צורך להיות חלק מהעולם המתקדם והנאור. אני מספרת את הסיפור הזה כדי לומר לחברי ואחי החרדים, למגנים שלהם מימין ומשמאל, ואני רוצה לומר את זה גם לכל מי שרוממות לימודי הליבה בגרונו: לימודי הליבה אינם יוזמה של אנשי שמאל שמנסים לכפות את הדברים על אנשים ממגזר חרדי. לימודי הליבה הם אינטרס ציוני לאומי של כולנו. אני פונה אל ראש הממשלה ואומרת לו: זו אחריותה של ממשלת הליכוד לכונן לימודי ליבה במערכת החינוך של מדינת ישראל. אני פונה לשר החינוך, שדיבר כאן יפה וגבוה בשבוע שעבר על חשיבותם של לימודי הליבה: בידך הכוח לעשות, בידך הכוח לשנות. אנחנו, המחוקקים, ניתן את הגיבוי המלא, כדי שהמהפכה הזאת תתרחש בעת כהונתה של הממשלה הזאת. אבל חברה שאין בה לימודי ליבה, הרב גפני, ואין לימודי ליבה לא בציבור הערבי במדינת ישראל ולא בציבור החרדי במדינת ישראל, היא חברה נטולת כלים להשתלבות. בעיני, כבוד התורה הוא גדול יותר כאשר אנשים יכולים לעסוק ולהתפרנס בכל אחד מהמקצועות, ואינם מוגבלים לעסוק במקצועות שאין השכלה בצדם. לכן, זה האתגר הגדול ביותר של החברה הישראלית. הוא זה שיפריד את חומות ההפרדה בינינו בתוכנו. הבית הזה צריך לייצר כאן הסכמה מקיר לקיר בסוגיה זאת. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כן, חבר הכנסת גפני. כאן אני רוצה לומר שגם בתוך, בקרב, הציבור החרדי יש כאלו הזועקים לאותו שוויון שיש לכל בחור בחברה החילונית, בחברה הדתית-לאומית, לבחור לו את תחום העיסוק שלו. הרי גם בחברה שלכם יש אנשים שמבקשים את זה. יש אנשים שאינם כשירים ללימוד תורה, וכולם יודעים ומכירים את זה. תנו להם לרכוש מקצוע, תנו להם לרכוש השכלה, תנו להם להיות חלק ממשפחת הציונים כאן במדינת ישראל, גם אם אתם לא ציונים בהגדרותיכם. אבל שישרתו את המדינה הזאת בנאמנות על-ידי רכישת מקצוע. אותו הדבר גם לגבי הציבור הערבי. אדוני היושב-ראש, הידעת שחלקים נכבדים מהציבור הערבי במדינת ישראל גדלים על ברכי תנועת ה"חמאס", ומערכת החינוך של מדינת ישראל מממנת אותה? הנתונים האלה הובאו לי על-ידי אנשים בכירים במשרד החינוך. חברים, כשאלה הנתונים, אנחנו צריכים לדאוג לכך שלא יהיו בקרבנו אנשים שהם נושאי תעודת זהות ישראלית, בעלי אזרחות, המקבלים מימון מהמדינה שלנו, בלי שיש פיקוח על התכנים של מערכת החינוך שהם לומדים בה. זה אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. זה לא אינטרס של אנשי האופוזיציה, עם כל הכבוד ליושבת-ראש האופוזיציה שמנפנפת בנושא לימודי הליבה, כאשר תחת ממשלתה ישבה שרת חינוך, פרופסור יולי תמיר, וביטלה דה-פקטו את החלטת בג"ץ שקבעה חיוב ללימודי ליבה. אני חושבת שזו האחריות שלנו ליישם את פסיקת בג"ץ. זאת האחריות שלנו לספק לכל תלמיד במדינה הזאת גם את ערכי הציונות, גם את ערכי האזרחות, גם את ערכי הדמוקרטיה, גם את ערכי התנ"ך וגם את ערכי היהדות, אבל גם מתמטיקה ואנגלית, כדי שהוא יוכל לרכוש מקצוע לכשיגדל. כפי שאמרתי, זה לא עניין לשמאלנים. אדוני ראש הממשלה, אני רק רוצה לומר שפניתי אליך ואמרתי שההצטרפות שלנו ל-OECD צריכה לכלול גם את מהפכת לימודי הליבה. מדינת ישראל צריכה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרים, אתם מפריעים. כבוד השר כחלון, אתה מפריע מאוד לחבר הכנסת בר-און – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – לחוקק בתוכה חוק לימודי ליבה, ואני מתחייבת על הבמה הזאת להגיש את הצעת החוק הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – לא אאפשר זאת. נא לסיים. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לכל חברי הבית הזה, ואני מאוד מקווה שעוד תחת הממשלה הזאת נוכל לראות שינוי משמעותי במערכת החינוך של מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי ששר החינוך פירט פה וסקר סקירה רחבה ביותר, כמעט 50 דקות, גם השר ברוורמן. חשבתי שאדוני רוצה לעלות לסכם, אבל אין צורך. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, נא לשבת במקומותיכם, כי אנחנו עוברים להצבעות על הצעות האי-אמון. ובכן, נא לשבת, שלא יאמר אדם אחר כך: לא היה לי זמן. השר ליצמן, עוד רגע אדוני לא יצביע, ואחר כך יהיו שיבושים במערכת החינוך. בבקשה. הצעת האי-אמון הראשונה היא הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה – ממשלת נתניהו שוברת שיאים של הנצחת פערים בין החינוך הממלכתי לחינוך החרדי ושומרת על שתיקה מול הקיטוב, הבידול והאלימות הגואה בחברה, בשל רצונה היחיד לשרוד בכל מחיר. זאת הצעת האי-אמון של קדימה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. לא להפריע בזמן ההצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 40 נמנעים – 1 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 29, נגד – 49, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, שנושאה: האפליה המתמשכת נגד האוכלוסייה הערבית במדינה בתחומי החינוך והתעסוקה. נא להצביע. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד – 24 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 24, 51 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לא נתקבלה. <הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת להציג שתי החלטות, שאחת מהן מחייבת הצבעה. לאחר מכן אנחנו ממשיכים בסדר-היום, בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים. עד כה נרשמו לדיון רק ארבעה חברי כנסת: חיים אורון, יעקב כץ, מיכאל בן-ארי ואורי אריאל. מי שרוצה, אני מאפשר לו עוד שתי דקות להירשם. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, שתי הודעות. ההודעה הראשונה – ועדת הכנסת קבעה כי ההצעות לסדר-היום בנושא: ביקור חברי כנסת בלוב, הצעות חברי הכנסת זבולון אורלב, מוחמד ברכה, ג'מאל זחאלקה, אורי אריאל, כרמל שאמה, אחמד טיבי ומשה מטלון, תידונה בוועדת הכנסת. הודעה שנייה, שמחייבת הצבעה – הכנסת החליטה בישיבתה ביום שני, ח' באדר התש"ע, 22 בפברואר 2010, להעביר לוועדת הפנים והגנת הסביבה את הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 14) (העסקה שלא כדין – הגברת האכיפה), התש"ע–2010 – מ/481, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להעביר את הצעת החוק הנ"ל לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מן הנימוק שנושא ההצעה נוגע באופן ישיר לתחומי עניינה של ועדת החוקה, חוק ומשפט. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה נתן את הסכמתו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מצריך הצבעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מצריך הצבעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – להעברת הצעת החוק לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת ממליצה לפיכך לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, רבותי. המלצה זו מצריכה הצבעה, הצבעת מליאה, כי המליאה העבירה בזמנו לוועדה מסוימת, עכשיו הוועדה ביקשה לשנות זאת – צריך את אישור המליאה. נצביע, רבותי. נא לשבת. מי בעד הודעת ועדת הכנסת? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 46 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 14) (העסקה שלא כדין – הגברת האכיפה), התש"ע–2010, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אדוני יושב-ראש הוועדה, הודעתך אושרה על-ידי הכנסת. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 22), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/502).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 22), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. אני מזמין את כבוד השר שלום שמחון להציג את החוק בשם הממשלה, במקום שר האוצר. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הממשלה, חברי הכנסת, יותר מ-200,000 גמלאים מקבלים קצבה מקרנות הפנסיה שנכנסו להסדר ב-2003. על-פי הכללים הקיימים כיום, הגמלה שמשולמת לגמלאים אלו מעודכנת על-פי מדד המחירים לצרכן בחלוף שנתיים ממועד העדכון הקודם, או במועד שבו שיעור השינוי במדד עולה על 4.25%, לפי המוקדם ביניהם. בהסכם הקואליציוני בין סיעת הליכוד לבין סיעת העבודה הוסכם כי הממשלה תנקוט את הפעולות הנדרשות לשינוי מנגנון ההצמדה של הקצבאות בקרנות הוותיקות שבהסדר, כך שהמנגנון יהא זהה למנגנון ההצמדה של קצבאות הגמלאים בפנסיה התקציבית, כלומר הקצבאות תוצמדנה מדי שנה לעלייה במדד. בהתאם לכך, הצעת החוק שלפנינו מתקנת את מנגנון ההצמדה החל על קצבאות בקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, תוך שמירה על יציבותן של הקרנות האלה. מאחר שממועד העדכון האחרון חלפה יותר משנה, מוצע לעדכן את הקצבאות בתוך שנה מן העדכון האחרון שנעשה. המשמעות היא שהגמלאים יקבלו החזר רטרואקטיבי אשר יגדיל את הקצבה באופן חד-פעמי. לכן, אבקש להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר. ראשון המתדיינים בהצעת החוק חבר הכנסת חיים אורון. אחריו, לפי הרשימה – חבר הכנסת יעקב כץ. חברי חברי הכנסת, אלה שלא נרשמו ולא רוצים להשתתף, נא לשבת במקומות, או יש מקום נוח ונחמד לדבר בו. בבקשה, אדוני. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר החקלאות – אדוני היושב-ראש, אדוני שר החקלאות, אנחנו – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת. רק רגע, חבר הכנסת אורון. אני לא צריך לקרוא בשמות. נא לשבת. אלה שבצדדים, אני מבקש לא להפריע. כן, העוזרים, תודה. בבקשה, אדוני. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נצביע בעד הצעת התיקון הזאת, אבל, אדוני שר החקלאות, אני מקווה ששמת לב גם לפסקה האחרונה בהצעת החוק. והפסקה האחרונה בהצעת החוק אומרת – ואני מקריא מדברי ההסבר, כי מי שקורא רק את החוק עצמו לא יבין מה כתוב פה: מאחר שהשינוי המוצע כאמור בסעיף, וכו' וכו', מהווה שינוי קבוע במערך הזכויות של המבוטחים בקרנות בהסדר, יש אפשרות – ואני לא קורא את כל הטקסט – שמתחייב מכך בעצם צמצום הזכויות ארוך הטווח, כדי לא ליצור גירעון אקטוארי כתוצאה מהתשלום החד-פעמי הזה. מה זה אומר בלשון בני-האדם? מה שקורה פעם נוספת – הגמלאים עוזרים אחד לשני, זה בסדר גמור, אין פה מקור חיצוני שבא ואומר: היות שאנחנו עדכנו, נוצר גירעון, והיות שהקרן צריכה להיות מאוזנת, אנחנו מביאים x כסף לתוך המערכת ולא פוגעים בצבירה. את הפטנט הזה אני מכיר מצוין, אפשר לעשות אותו בהרבה מקרים אחרים. תקועה בוועדת הכספים של הכנסת זה כמה חודשים החלטת בג"ץ שאמרה דבר דומה לגבי זכויות של אלמן, שמשווה אותו לאלמנה. בא האוצר ואומר: אני מציע לקבל את החלטת בג"ץ, אבל המקור הוא הפחתת זכויות של כל האחרים. אני לא אסתיר מפניך, אדוני השר, במקרה ההוא, היות שמדובר בסכום גדול, לתקופה ארוכה, אני חושב שעמדת האוצר נכונה. במקרה הזה, היות שזה ייפול על קבוצה מאוד מסוימת של גמלאים, אני חושב שזה טעות. לכן העדכון הוא הכרחי, וטוב שתבעתם אותו. הסעיף האחרון שאומר: אנחנו אבל נעדכן את סך כל החשבון האקטוארי על בסיס הנתונים החדשים, לפי דעתי, הוא מאוד-מאוד בעייתי. אני לא יודע לאיזו ועדה זה עובר, אדוני היושב-ראש, כי הוחלט פה שיש ועדה פרטית לענייני פנסיה. בסדר. זה חלק מההתנהלות של הכנסת. אני מקווה שיושב-ראש הוועדה, חיים כץ, שהוא מאוד-מאוד חריף בנושא שהזכרתי קודם, גם פה יהיה חריף באותה מידה, ולפחות הדבר האחרון שמופיע פה בחוק יתוקן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת חיים כץ – לא נמצא כאן. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – העוזרים, אולי תבואו כאן לנהל את הדיון? אני מבקש שיהיה שקט שם. מה זה צריך להיות? כאן מצד שמאל. הסדרנים, תוציאו אותם. בבקשה, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, השבוע ביום רביעי יחול יום ירושלים, יום שחרורה של ירושלים אחרי כמעט 1,900 שנה שבהן בעצם העם היהודי גורש מירושלים, לא היתה לו ריבונות עליה, ואני רוצה להקדיש את הדקות הקרובות של הדיון בחוק הפיננסי כדי לעסוק בקדושתו של היום הזה, ולצערי, בהיעלמותו מסדר-היום הציבורי במדינת ישראל, במוסדות החינוך שלה, שתקועים איפשהו אך ורק עם אחד משלבי הגאולה שלנו, ואת השלב השני שלו משום מה משכיחים ושוכחים. דוד המלך הוא זה שמייסד את ירושלים כבירת העם היהודי, ומכריז עליה: "זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אִוִתיה", בשעה שבה הוא נאלץ לברוח מן העיר בעקבות המרד של בנו, מה שמכונה מרד אבשלום. באים אליו הכוהנים למקום שאליו הוא נמלט, ומביאים את ארון הברית. אומר דוד המלך לכוהנים שמביאים את זה, הוא מבקש מהם להחזיר את ארון הברית אל המקום; ויאמר המלך לצדוק: "השב את ארון האלוהים העיר, אם אמצא חן בעיני ה' והשיבני והראני אותו ואת נוהו, ואם כה יאמר, לא חפצתי בך, הנני, יעשה לי כאשר טוב בעיניו". יש לדבר על המסר של דוד המלך בארוכה, אבל בזמני הקצר אומר, דוד המלך לא היה איזה סוג של נרקיסיסט שרואה את עצמו בעניין. ירושלים היא מרכז ההוויה של עם ישראל, אתי ובלעדי. אבל לשם נשואות העיניים. לפני שבוע פגש אותי עיתונאי לאיזו שיחה, ואמר לי: אתה משיחי? אמרתי לו: זו המחמאה הכי גדולה שאני יכול לקבל, שאומרים עלי שאני משיחי. ואז הוא אומר לי: אבל אתה לא מחובר למציאות. ועניתי לו: מי שאיננו מחובר למה שאני מחובר, הוא לא מחובר למציאות; הוא בסופו של דבר נידלדל מעם ישראל, מי שעזב את חלומו של ירושלים נעלם מן העולם. ואז סיפרתי לו סיפור – לפני 990 שנה, בעיצומם של מסעי הצלב, עומד אבא עם שני ילדים ואומר להם בסוף ליל הסדר: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. אומר לו הבן: על איזה ירושלים אתה מדבר? יש שם ממלכת ירושלים הצלבנית; מאות אלפים של יהודים נטבחו, נשרפו חיים בתוך בתי-כנסת. על מה אתה מדבר, אבא? אמר: אבא, ביי, אני עוזב. ילד אחר, אמרתי לאותו עיתונאי, ישב שם ואמר לאבא: אתה אומר: בשנה הבאה בירושלים הבנויה? זה הזוי. זה נכון. <היו"ר מגלי והבה:> צריך לסיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה קרה ההקפדה? עוד חצי דקה. אין פה כל כך הרבה דוברים. <היו"ר מגלי והבה:> עוד חצי דקה. יש לוחות זמנים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ומכל מקום, אומר הבן השני: אבא, אני אספר לבן שלי גם כן: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. זה הזוי, זה לא מחובר למציאות, זה משיחי. אמרתי לעיתונאי: אתה יודע מי זה היה הבן השני? זה היה סבא של הסבא שלך. אם הוא לא היה הזוי ומשיחי, אתה לא היית פה. הקומה הזאת של יום ירושלים על יום העצמאות היא הקומה הרוחנית שלנו, היא הקומה המהותית שלנו. היא תקבע את הדורות, היא בעצם הגשמה של מה שאומר רבי עקיבא, שהוא רואה את המונה של רומי, שרואה אותם שוחקים, אומר: אבל בסופו של דבר צוחק מי שצוחק אחרון, רואה את המחצית השנייה, רואה את חיילינו הגיבורים חוזרים ותותחינו מרעימים לה שיר מזמור, ובזה בעצם מתגשם אותו חזון של רבי עקיבא שאומר: אם התקיימה הנבואה על החורבן, תתקיים גם הנבואה על הגאולה. וגאולת ישראל על אפם ועל חמתם של כל הכביכול מחוברים למציאות והריאל-פוליטיק, כי הריאל-פוליטיק האמיתי זה להיות משיחי, להיות קרוב לירושלים לא רק בלב אלא גם בגוף. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל; לא נמצא. חבר הכנסת אלדד הוא אחרון הדוברים ונעבור להצבעה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החוק לפיקוח על שירותים פיננסיים ככללו ראוי, ואני אתמוך בחוק הזה, למרות שמביאה אותו אלינו היום ממשלה שכמעט כל שאר מעשיה ראויים לגינוי או לביקורת. אני מבקש להעיר שתי הערות קצרות על שתיים מהתופעות הקשות ביותר שמגלה הממשלה בימים האחרונים. הממשלה מקפידה הקפד היטב בימים האחרונים לשקר לנו, לנו ולכל אזרחי ישראל, בעניין הבנייה בירושלים. אומרים לנו שלא מקפיאים את הבנייה, והבית הלבן ומחלקת המדינה מצהירים שנתניהו התחייב להקפיא את הבנייה ברמת-שלמה. אנחנו צריכים להחליט למי משני דוברי האמת האלה אנחנו מאמינים. אנחנו לא מאמינים לאף אחד מהם. אנחנו יכולים להאמין רק למציאות. אנחנו מתבוננים במה שקורה בירושלים, ורואים שהממשלה לא בנתה אפילו בית אחד, וכל מי שטוען אחרת, מוזמן לקחת אותי לסיור בירושלים ולהראות לי את התחלות הבנייה של ממשלת ישראל היום בעיר. אין מכרז אחד שהממשלה הוציאה, ושטחים ששווקו על-ידי ממשלות קודמות, הממשלה הזאת מקפידה לתקוע בגלגלי ביורוקרטיה חלודים היטב. זה המציאות. מעבר להצהרות, מעבר למלים הנבובות, בתכל'ס הממשלה הקפיאה את הבנייה בירושלים, נכנעה לתכתיב הערבי בפי האמריקנים. והערה שנייה, בימים האחרונים החליט שר הביטחון להתנהג כפירומן מושבע, והוא החליט להכריז מלחמה על ההתיישבות ביהודה ושומרון. היעד האחרון שלו, אתמול, כאשר ראש המינהל אזרחי, עושה דברו, הוציא מהפריזר צו הריסה בן 11 שנה לישיבה ביצהר. ברק הודה שהתחילו לבנות את הישיבה כשהוא היה ראש ממשלה, ולמרות זאת, ולמרות שאין שום הסבר, מה קרה 11 שנה ועל מה נרדמה הממשלה וממשלות רבות, ומדוע משרד השיכון הזרים תקציבים לבנות, ומשרד התחבורה הקצה כסף כדי לבנות את כביש הגישה לישיבה, והיא היתה מוכרת ומקובלת על כולם, פתאום נזכרו שצריך להרוס אותה במעשה של ענישה סביבתית, פסול מוסרית וחוקית ומשפטית, משום שמהישיבה הזאת, כך לוחשים גורמי הביטחון, יוצאים אלה שמבצעים פעולות של "תג מחיר". אז מי שעושה "תג מחיר", שיתפסו אותו, שיגישו כתב אישום, שישפטו אותו, שיכניסו אותו לבית-סוהר. אבל אי-אפשר להחליט להרוס ישיבה 11 שנה לאחר שנבנתה, רק כי ממנה, לוחשים לנו, יצאו מבצעי "תג מחיר". אלה פעולות פסולות מעיקרן של הממשלה, שמתנכרת להבטחתה, לבוחריה ברובם. לא לשר הביטחון יש לי טרוניות בעניין הזה – הוא מבטיח לבוחריו, והוא מקיים. אבל כל שאר מרכיבי הממשלה הזאת, לא לשם זה הם נבחרו, ועל כך אני אבוא אתם חשבון. על כל פנים, החוק עצמו ראוי, בחוק נתמוך, ואת הממשלה נבקר. תודה. < היו"ר מגלי והבה:> תודה. חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 22), התש"ע–2010; הצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 22), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> 20 בעד, נגד – אין, ונמנעים – אין. שר החקלאות ביקש להוסיף את הצבעתו. כיוון שהיה ליד הכיסא וראינו שלפני ההצבעה הרים את היד, אנחנו נקבל את התיקון. חברי חברי הכנסת, החוק יועבר להכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה למזכיר. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים בעקבות דיון מהיר בנושא: כישלון הרפורמה בהעסקת עובדים זרים בסיעוד, הצעתו של חבר הכנסת חיים אורון. הסכם אשרות עם הרפובליקה של נאורו. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר – סגן המזכירה, צריך להגיד. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר. בבקשה, אדוני. יש שאילתות, והוא ישיב על השאילתות לפי המצב הרשום לפנינו. שאילתא 590, של חבר הכנסת איתן כבל, שאינו נמצא כאן – לפרוטוקול. <590. פיקוח על המתת אפרוחים זכרים > חבר הכנסת איתן כבל שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום ו' בטבת התש"ע (23 בדצמבר 2009): בישראל מומתים באכזריות כ-4 מיליוני אפרוחים זכרים בשנה משום שאינם מתאימים לפיטום. רצוני לשאול: 1. האם משרדך מפקח על שימוש המדגרות במתקנים להמתה מהירה? 2. מה היא תדירות הפיקוח במדגרות, והאם הוא נעשה בתיאום עמם? 3. האם ננקטו צעדים נגד מדגרות שלא יישמו את הנחיות השירותים הווטרינריים לגבי אופן המתת האפרוחים? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. בארץ פועלות שלוש מדגריות לתרנגולות "קלות" (מטילות) ונראה שהשאילתא מכוונת לעניין המתת אפרוחים במדגריות אלה. עם זאת, חשוב לציין כי בארץ פועלות כ-20 מדגריות שונות (פטמים, הודים), וגם בהן המתת אפרוחים עודפים (פגומים) צריכה להיעשות באופן התואם את החוק. בשנת 2007 הופץ למנהלי כל המדגריות בארץ מכתב המפרט את אופני ההמתה המאושרים – בהמשך למכתבים קודמים שנשלחו אליהם בנושא. מכתב זה (מצ"ב) כלל גם הזמנה ליום עיון שהתקיים ב-1 בפברואר 2007 באולם ההרצאות בשירותים הווטרינריים. ליום עיון זה הגיעו נציגים מכל המדגריות. במהלך 2006–2007 ביקרתי במדגריות הגדולות, בעיקר במדגריות ה"קלות", שבהן מדובר בהמתת מספרים גדולים של אפרוחי מטילות – זכרים. בהמשך התקבלה החלטה כי מפקחי יחידת הפיצו"ח הם שיבצעו את הביקורות, ורשימת המדגריות הועברה למר רואי קליגר. למיטב ידיעתי לא התקיימו ביקורות לעניין המתת אפרוחים במדגריות מאז 2007. ב-14 בספטמבר 2009 העברתי לרואי מייל בנושא (מצורף). לא הגיעה אלי תשובה. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 638, של חבר הכנסת חיים אמסלם, שלא נמצא כאן – לפרוטוקול. <638. תפיסת בשר מוברח > חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום כ"ז בטבת התש"ע (13 בינואר 2010): פורסם כי נתפסו כ-60 טון בשר שהוברח מהשטחים לאזור הצפון. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כמה מקרים דומים אירעו בשנת 2009? 3. האם נתפסו המבריחים והאם נענשו? 4. האם הבשר היה אמור להגיע לחנויות המוכרות בשר כבשר כשר? 5. האם גם בעלי החנויות נענשים? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הנתונים אשר פורסמו בדבר תפיסת 60 טון בשר באזור הצפון בשנת 2008 הם נתונים נכונים. 2. מספר האירועים בשנת 2009 באזור הצפון הוא 215. נוסף על כך נתפסו 700 טון בשר לא כשר אשר יועדו לאוטונומיה ונתפסו בבית-קירור בצפון. 3. המבריחים נתפסו. נגד המבריחים נפתחו תיקים משפטיים והם נמצאים בהליכי תביעה. 4. יעד הבשר אשר נתפס היה חנויות ממכר. בחלק מהמקרים, על-פי תוצאות חקירה, אנו מגיעים לנקודות המכירה. לעניין הכשרות, אנו פועלים בתיאום ושיתוף פעולה עם היחידה להונאה בכשרות של הרבנות הראשית. 5. במקרים שבהם יש ראיות לביצוע עבירות, גם בעלי החנויות נענשים. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 703, של חבר הכנסת ציון פיניאן: עיקור וסירוס חתולי רחוב – אכן, אדוני נמצא כאן. בבקשה, אדוני השר. <703. עיקור וסירוס חתולי רחוב> חבר הכנסת ציון פיניאן שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום י"ט בשבט התש"ע (3 בפברואר 2010): ועדת החינוך דנה בעיקור וסירוס חתולי רחוב. רצוני לשאול: 1. בשנת 2008 הוקצבו 4.5 מיליון ש"ח לצמצום התרבות בעלי-חיים משוטטים. בשנת 2009 הקציב משרד החקלאות 3 מיליון ו-240,000 ש"ח לעיקור ולסירוס חתולי רחוב. לאיזו מטרה שימשו השקלים הנותרים? 2. ב-22 בדצמבר 2009 הורתה ועדת החינוך למשרד החקלאות לגבש פיילוט לעיקור ולסירוס חתולי רחוב, כהכנה לתוכנית ארצית. מה נעשה מאז? <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> תשובה על שאילתא מס' 703, של חבר הכנסת ציון פיניאן, בנושא: עיקור וסירוס חתולי רחוב. 1. הסכומים האמורים לא הוקצו בשנת 2008. בשנה זו, כמו בשנת 2007, נשאו במימון משרדי החקלאות והגנת הסביבה, שקיימו מבצעים לעידוד עיקור כלבים, מתוך ראייתם את חשיבות הנושא, אך לא במסגרת יישום החוק לצמצום התרבות בעלי-חיים משוטטים. במסגרת חוק ההסדרים, שהובא לאחר כינונה של הממשלה החדשה, ביולי 2009, נדחתה בקשת האוצר לבטל את התקציב המותנה בחוק בסכום של 4.5 מיליון שקלים. לפיכך העביר האוצר 3 מיליון שקל למימון החוק. משרד החקלאות הוסיף על סכום זה 250,000 שקל לטובת עיקור חתולי רחוב, ובסך הכול הוקצו לטובת חתולי הרחוב 3.25 מיליון שקלים. מיליון שקל הוקצו לטובת מבצע לעיקור כלבים ו-600,000 הוקצו למבצע להצלת סוסים וחמורים שעברו התעללות ונאספו למתקנים מוגנים במימון משרד החקלאות. סך הכול תוקצבו הנושאים הללו בעלות של 4.85 מיליון שקלים. 2. התוכנית לעיקור חתולי רחוב פורסמה באמצעות קול קורא לרשויות. התוכנית כבר יצאה לדרך והרשויות החלו בעיקור החתולים תוך הסתמכות על התקציב שהקצתה הממשלה. טיוטה של הקול הקורא הופצה לעיון הציבור ב-14 בספטמבר 2009. גורמים ואנשים שונים העירו הערותיהם וועדת התמיכות במשרד החקלאות דנה בכל ההערות האלה. איש מהמגיבים לא התייחס להיקף שבו תתבצע התוכנית, גם לא נציגי הגופים שהופיעו בוועדת החינוך. שלב הפצת הטיוטה הוא השלב שבו משרד ממשלתי יכול ורשאי לשנות את תנאי ההשתתפות במבצע. הקול הקורא לרשויות פורסם עוד בטרם ישיבת ועדת החינוך, ונקבעו התנאים להשתתפות בתוכנית. מדובר בהתחייבות ממשלתית לכל דבר, שכל חריגה ממנה, בשלב זה, תהווה סטייה מנוהל ממשל תקין. בהכנת התוכנית ובגיבושה הושקעה מחשבה רבה, ועל אף הכבוד שאנו רוחשים לוועדת חינוך, לא נוכל לשנות כרגע את המתכונת שנקבעה, בפרט שאנו סבורים שהיא נותנת מענה רחב יותר מזה שהוצע בוועדת החינוך. משרד החקלאות רואה חשיבות רבה במתן מענה למספר גדול ככל האפשר של רשויות. בפרויקט לעיקור חתולי רחוב ישתתפו 30 רשויות. משרד החקלאות מגייס בימים אלו לשורותיו רופא וטרינר נוסף, שיעבוד בצמוד לממונה על צער בעלי-חיים ויפעיל את המבצע האמור. התוכנית גובשה על-ידי צוות מקצועי במשרד ונבנתה במטרה לעודד את הרשויות לעקר יותר חתולים מהכמות הממוצעת שעיקרו בארבע השנים האחרונות. במסגרת התוכנית יתבצע מעקב אחר הפעילות האמורה ויופקו הלקחים לעתיד. אנו רואים בתוכנית זו פיילוט וצעד ראשון בטיפול בבעיה מורכבת זו. במסגרת תקציב 2010 שיוקצה לטובת צמצום התרבות בעלי-חיים משוטטים נקצה מיליון שקל לרכישת ציוד למרפאות ברשויות המקומיות שישמשו לעיקור וסירוס חתולי רחוב. בכוונתנו לבסס תשתית שתאפשר לרשויות לטפל בנושא בטווח הארוך, בבחינת מתן חכות ולא חלוקת דגים – את העניין של הדגים אתה הרי מכיר. במסגרת תקציב 2010, ומתוך ראיית כלל המצוקות של בעלי-החיים הנטושים, בכוונתנו להקצות 1.5 מיליון שקלים לשדרוג מאורות רשות – כלביות עירוניות – וכן לתמוך בעיקור כלבים בעלות 2 מיליון שקלים. בעיית המתת כלבים נטושים שאין להם דורש בוערת לא פחות מבעיית חתולי הרחוב, ומשרד החקלאות פועל במטרה לתת מענה לשורת מצוקות, והכול במסגרת התקציב המוגבל שעומד לרשותנו. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת? <ציון פיניאן (הליכוד):> יישר כוח. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> תשובה כזאת ארוכה. <היו"ר מגלי והבה:> אכן, תשובה ארוכה ומנומקת. אני מקווה שכל התשובות תהיינה כאלה, וגם שיבצעו אותן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> נשתדל. <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים, אדוני. שאילתא 820 של חבר הכנסת אורי אריאל, שלא נמצא כאן – לפרוטוקול. <820. המינהלה להסדרים במגזר החקלאי> חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום כ"ד באדר התש"ע (10 במרס 2010): הגיעו אלינו תלונות על התנהלותה של המינהלה להסדרים במגזר החקלאי שבאחריות משרדכם. נציבות תלונות הציבור ונציבות תלונות הציבור על שופטים ענו כי הנושא אינו בתחום שיפוטן. רצוני לשאול: אל מי אפשר להפנות תלונות על אי-סדרים במינהלה? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) במקרה של אי-סדרים אפשר לפנות: 1. אל מבקר הפנים של החברה; 2. אל שר החקלאות ופיתוח הכפר, הממונה על החברה; 3. אל מבקר המדינה. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 839, של חבר הכנסת איתן כבל – גם היא לפרוטוקול. <839. התפשטות מחלת הכלבת בצפון> חבר הכנסת איתן כבל שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): ב-25 בפברואר 2010 פורסם בעיתון "הארץ" כי מחלת הכלבת ממשיכה להתפשט בצפון. עוד פורסם כי לראשונה מת מכלבת כלב שחוסן. נתונים אלו מעידים על סיכון הן לבני-האדם והן לבעלי-החיים. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה כדי לטפל בבעיה? 2. מה ייעשה כדי להתמודד עם הסכנה הנשקפת לבני-האדם? 3. האם הוקצה תקציב נפרד לטיפול בבעיה? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. בשנת 2009 אובחנו בישראל 58 מקרים של בעלי חיים נגועים בכלבת, 32 מהם כלבים. מתחילת שנת 2010 אובחנו 18 מקרי כלבת בבעלי-חיים, 11 מהם כלבים. התפתחות המחלה מאז מחצית שנת 2009 מתאפיינת בשתי מגמות: א. ריבוי מקרי הכלבת בכלבים משוטטים ובכלבי בית לא מחוסנים שנדבקו מכלבים שחדרו מסוריה וירדן; ב. חדירתה של המחלה לאוכלוסיית התנים, וזאת על רקע גידולה המתחדש של אוכלוסיית התנים בכל חלקי הארץ, למרות המאמצים הנעשים על-ידי רשות הטבע והגנים והשירותים הווטרינריים בחיסון האוראלי של חיות הבר. מתנהל משא-ומתן עם השירותים הווטרינריים הירדניים לפעול יחד למיגור מחלת הכלבת בשתי המדינות. באמצעות הגורמים הבין-לאומיים אנו פועלים גם לגבי המדינות השכנות. מדי שנה מתבצעים כ-180,000 חיסונים נגד כלבת. השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות והמחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות פועלים, בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, בנושא הסברת הכלבת בקרב אנשי מקצוע והציבור הרחב באמצעות כנסים, ימי עיון, הרצאות פרונטליות ומודעות במקומונים ובאתרי אינטרנט. מאז חודש ספטמבר 2009 ועד היום, לאחרונה ביום 22 באפריל 2010 – שישה כנסים וימי עיון בנושא המלחמה בכלבת, מהם שלושה ימי עיון בצפון. השירותים הווטרינריים, באמצעות הלשכות הווטרינריות המחוזיות, בשיתוף ובסיוע הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות והרופאים הווטרינרים הפרטיים יצאו למבצעי חיסון מקיפים – בצפת, קצרין, בית שאן, גן-נר, כפר-ברוך, עפולה ועוד – נגד מחלת הכלבת. נושא הטיפול המונע וההתמודדות עם הסכנה הנשקפת לבני-אדם ממגע עם בעלי-חיים נגועים או חשודים, הן במסגרת הסברה והן במסגרת טיפול וחיסון מונע כלבת לפני ואחרי חשיפה, הם בסמכות לשכות הבריאות המחוזיות בשיתוף פעולה עם הלשכות הווטרינריות המחוזיות. 3. בתקציב המיועד למלחמה בכלבת נכלל חיסון אוראלי לחיות הבר נגד מחלת הכלבת. כמו כן, מתקיימת פעילות הסברתית, ויש תקציב שמיועד להקטנת אוכלוסיית הכלבים המשוטטים; מתקיימים מבצעי סירוס ועיקור להקטנת אוכלוסיות הכלבים המשוטטים, שהם מאגר להדבקה של מחלת הכלבת. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, אני מודה לך, גם על הצעת החוק וגם על התשובות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> סיימתי את תפקידי ההיסטורי. להיום. <היו"ר מגלי והבה:> להיום, נכון. תודה, ויישר כוח. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, בבקשה. נראה מי מחברי הכנסת שנמצאים כאן לענות להם על השאילתות, ומי – לפרוטוקול. אדוני השר, שאילתא מס' 577, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. <577. אדישות הציבור למעשי אלימות> חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את השר לביטחון פנים ביום ו' בטבת התש"ע (23 בדצמבר 2009): פורסם כי חבורת נערים מתל-אביב נהגה להכות תלמידים, לצלם את התקיפה ולשלוח זאת לאתרי אינטרנט. המשטרה מוטרדת מהעובדה שהציבור נעשה אדיש למעשי אלימות. רצוני לשאול: 1. מה החליטה המשטרה בעניין חבורת הנערים? 2. האם רבים המקרים שבהם הציבור מתעלם ממעשי בריונות הנעשים מול עיניו? 3. כמה מקרים כאלו אירעו ב-2009? תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, 1–3. חבר הכנסת אברהם מיכאלי שואל על פרסום שלפיו חבורת נערים מתל-אביב נהגה להכות תלמידים, לצלם את התקיפה ולשלוח את הסרטון לאתרי אינטרנט. לטענת חבר הכנסת, הציבור נעשה אדיש למעשי אלימות. מבירור הפרטים עולה כי ב-12 בנובמבר 2009 אירעה קטטה בתיכון בתל-אביב, ומהמקום פונה תלמיד שסבל מדימום מהאף לאחר ששני תלמידים הפילו אותו לרצפה. באותו יום התקבל בתחנת המשטרה מידע כי התקיפה תוכננה מראש מתוך כוונה לצלמה במטרה להעלות את הסרטון המצולם לאתר YouTube באינטרנט. צוות של התחנה הגיע לבית-הספר, עצר תלמיד הלומד במקום ותפס את הטלפון הנייד השייך לו. בחקירתו הודה התלמיד החשוד בביצוע העבירות המיוחסות לו וקשר לאירוע שני תלמידים נוספים בחשד שסייעו לו במעשיו. כמו כן הודה החשוד בביצוע כמה עבירות דומות בעבר. לטענת החשוד, הצילומים נעשו בשל "שעמום בהפסקות" ונועדו "בשביל הצחוקים". במהלך החקירה נעצרו ונחקרו שלושה קטינים ילידי השנים 1993 ו-1994. עם סיום החקירה הועבר התיק למפלג תביעות עם המלצה להגיש כתב אישום נגד כלל החשודים המעורבים. אירועים שבהם הציבור מתעלם ממעשי בריונות יכולים להיחשב עבירה על-פי חוק לא תעמוד על דם רעך, אשר קובע כי "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה בלי להסתכן או לסכן את זולתו". עוד קובע החוק כי "המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה". החוק קובע כי העובר על הוראות החוק דינו קנס, כלומר מדובר בעבירות מסוג חטא. בסטטיסטיקה הפלילית של משטרת ישראל נכללים אירועים פליליים מסוג עוון – משלושה חודשים עד שלוש שנות מאסר, או פשע – שלוש שנות מאסר ויותר, ולא נכללים בה אירועים פליליים מסוג חטא – קנס או מאסר עד שלושה חודשים. אשר על כן, לא קיימים נתונים משטרתיים על מספר המקרים שבהם נפתחו תיקים פליליים בגין התעלמות הציבור ממעשי בריונות. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 610 של חברת הכנסת חנין זועבי – לפרוטוקול. <610. העסקת שוטרים בשכר במשחקי כדורגל> חברת הכנסת חנין זועבי שאלה את השר לביטחון פנים ביום י"ג בטבת התש"ע (30 בדצמבר 2009): במשחקי כדורגל מועסקים שוטרים בשכר בכל משחקי הליגות הלאומית והארצית, וכן במשחקי ליגה א'. בגלל דרישות המשטרה קורה שיש יותר שוטרים וסדרנים מאשר צופים. רצוני לשאול: 1. מה הם הקריטריונים שלפיהם מועסקים שוטרים בשכר? 2. מה הוא טיב המידע הקובע את "רגישות המשחק"? 3. האם יש הסדר בין המשטרה ובין חברות הסדרנים, ומה הוא סוג ההסדר? תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, 1. חברת הכנסת חנין זועבי טוענת כי במשחקי כדורגל מועסקים שוטרים בשכר ובגלל דרישות המשטרה קורה שיש יותר שוטרים וסדרנים מאשר צופים. מבירור הפרטים עולה כי ככלל אין חובה להציב שוטרים באירועי ספורט בכלל ובמשחקי כדורגל בפרט. יחד עם זאת, כאשר יש צורך בכך, השוטרים יועסקו בשכר, ולא בעבודה שבשגרה, לפי סעיף 102ב לחוק המשטרה, הקובע כי כאשר מוגשת בקשה לקיום אירוע המחייב בקבלת רשיון או אישור מאת המשטרה, משטרת ישראל רשאית להקצות לאירוע שוטרים שיועסקו בתשלום לאחר שתבחן אם יש צורך בכך לשם שמירה על הסדר הציבורי ושלום הציבור באירוע או בפעולה, ולאחר שמצאה שמתקיימים התנאים שנקבעו לכך. באשר לאופן קבלת ההחלטות בהצבת שוטרים למשחק כדורגל, משטרת ישראל מקיימת הערכות מצב לכל משחקי הכדורגל, בכל הליגות. על-פי הערכת המצב נקבע סדר הכוחות הנדרש של שוטרים וסדרנים, וזאת בהתאם לרמת הרגישות של המשחק. יש לציין כי משחקים רבים, מליגה לאומית ועד ליגה ג', מתקיימים ללא נוכחות שוטרים כלל. 2. השיקול המרכזי שהמפקדים מביאים בחשבון בהיערכות לקראת משחק הוא רמת רגישות המשחק, אשר קובעת בין היתר את מספר השוטרים והסדרנים הדרוש לו. הגורמים שמשפיעים על קביעת רמת רגישות המשחק כוללים: מידע מודיעיני גלוי וסמוי, צפי הקהל המתעתד להגיע למשחק, היריבות הקיימת בין האוהדים, מקומן של הקבוצות בליגה, מקום המגרש, מזג האוויר ועוד. חשוב לציין כי נציגי הקבוצות משתתפים בהערכות מצב ומשפיעים אף הם על קביעת רמת הרגישות שיש למשחק, על-פי המידע שהם מוסרים, למשל באשר למספר הכרטיסים שנמכרו למשחק, איומים שידועים להם על שחקנים ו/או מאמנים וכיוצ"ב. 3. באשר לסדרנים, הרי שמשטרת ישראל אינה קשורה לחברות הסדרנים. כל אגודת ספורט מתקשרת בתחילת העונה עם חברת אבטחה אשר מעסיקה סדרנים מוסמכים לאירועי ספורט. המשטרה מוודאת כי בתיק הרישוי קיים הסכם חברה מאושרת, ובמהלך המשחקים רכז הרישוי הרלוונטי מטעם המשטרה בודק כי התייצבו סדרנים במספר הנדרש ובודק את כשירותם המבצעית, עובר למשחק. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 614, של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, שנמצא כאן – בבקשה. נושא השאילתא – אמרתי את המספר, צודק המזכיר – המשך המדיניות המפלה. אומנם היא לא אומרת הרבה, אבל התשובה היא שלך, אדוני. <614. המשך מדיניות המעצרים המפלה של המשטרה> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ' בטבת התש"ע (6 בינואר 2010): לאחרונה הבטיח כבודו מעל דוכן הכנסת כי לא ייתן את ידו לאפליה בין מפגין למפגין, דין פעילי הימין כדין האופנוענים, ואולם ב-7 בדצמבר 2009 נעצרו פעילי ימין שחסמו את הכניסה לירושלים. רצוני לשאול: 1. מדוע המשטרה ממשיכה לנקוט מדיניות מפלה? 2. מדוע פעילי הימין נכלאו בעוד שהאופנוענים אף לא עוכבו לחקירה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאילתא 614. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שואל לגבי האפליה, הקיימת לטענתו, בין מפגינים פעילי הימין למפגינים אחרים, דוגמת האופנוענים. 1–2. בראשית דברי אבקש להבהיר כי המשטרה נוקטת אמצעים העומדים לרשותה על-פי חוק ומשתמשת בהם לפי צורך העניין, ללא הבחנה בין מפגין כזה או אחר. בהתייחס לאירוע שבנדון, הרי שבתאריך 7 בדצמבר 2009 פורסם באמצעי התקשורת כי בכוונת פעילי ימין לחסום צירי תנועה ראשיים במחאה על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. בסביבות השעה 17:00 התקבלה הודעה במשטרה על קבוצה של 50 מפגינים, חלקם בגירים וחלקם קטינים, אשר הגיעו לצומת "סנטר 1" בכניסה לעיר ירושלים והחלו לחסום את הכביש. עם בואם למקום הבחינו השוטרים במספר קטינים שירדו מן המדרכה, ישבו ושכבו על הכביש וגרמו לחסימה מוחלטת של כביש הכניסה הראשי לעיר ירושלים. קצין משטרה במקום כרז למפגינים באמצעות קולן והורה להם לפנות את הכביש. הקצין התרה בהם כי אם לא יעשו כן, יפונו מן הכביש תוך שימוש בכוח סביר ואף ייעצרו. משלא פינו המפגינים את הכביש, נעצרו כשמונה קטינים ונלקחו לחקירה בתחנת לב הבירה. חמישה מבין העצורים שוחררו בתחנת המשטרה. שלושה קטינים מבין העצורים נכלאו למשך 24 שעות ולמחרת שוחררו בבית-המשפט בערבות צד ג', בהרחקה למשך 60 ימים מהכניסה לעיר. תיק החקירה הועבר להמשך טיפול של יחידת התביעות המחוזית. במענה לשאלתך השנייה, הרי שבניגוד לטענתך, מארגני הפגנת האופנוענים הוזמנו לחקירה, וזאת לאחר שחלק מהרוכבים לא עמדו בהתחייבויות המארגנים כי הם ימשיכו לנסוע בצורה מסודרת, ללא הפרעות לתנועה וללא חסימת נתיבי התנועה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת בן-ארי. כמובן, חבר הכנסת ידידי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בשאילתות מסוג זה השאלה הנוספת רק לשואל, אבל אני מניח שתוכל לפנות לשר שהוא גם בן הסיעה שלך, ותמצא את הזמן לשאול אותו מה שרצית. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני השר, אני חוזר על השאלה. אין בלבי על כך שעצרו, אין בלבי על כך שלא עצרו, אבל מצאנו שכאן זימנו את האנשים לחקירה, וכאן עצרו את האנשים. החשש הוא – מה שמצטייר זה שהמשטרה משתמשת במעצר ככלי ענישה ולא לפי מה שניתן לה, למעצר או לצורך חקירה, או משהו כזה. השאלה היתה על האפליה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> למה אין בלבך על המעצר? למה עוצרים שלושה קטינים – – – <היו"ר מגלי והבה:> האומנם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, אני אומר – או שתעצרו את אלה ואת אלה כמדיניות – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> למה הם עוצרים שלושה קטינים ל-24 שעות – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני חושב שהדברים ברורים. הדברים ברורים. <היו"ר מגלי והבה:> כן, כן. האומנם? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני חייב לומר. העבירה שביצעו הקטינים, הבגירים, היא עבירה קשה, עבירה של חסימת ציר ראשי, עבירה שמחייבת פינוי הציר ומחייבת מעצר. הם נעצרו, הם נחקרו. הכלי של המעצר הוא לא בכלים של חקירה של החוקרים. עצם המעצר, הוא לא נועד כדי לשבור אותם או כדי להשאיר אותם ללא ביצוע חקירה. לא לכך נועד הנושא של המעצר. המעצר הוא לצורכי חקירה. הם נעצרו על-פי שיקול של אותה או אותו קצין – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אצל האופנוענים זה לא כך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבל עוד פעם, אני חייב – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אתה לוקח דוגמה אחת ומשווה אותה לדוגמה שנייה. פה אנחנו מדברים על שני מקרים נפרדים. פה היתה חסימה ופה היתה הפרעה בתנועה. אי-אפשר להשוות. שיקול הדעת של אותם קצינים אם פה לעצור ופה לא לעצור – אתה שאלת למה לא פתחו בחקירה לגבי האופנוענים; פתחו בחקירה. למה שם לא נעצרו ל-24 שעות וכאן כן נעצרו – על-פי שיקול דעת. לא אני יכול לדעת ולא בסמכותי גם לדעת את שיקול הדעת של הקצין שחתם על אסמכתת המעצר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. אנחנו ממשיכים בשאילתא מס' 666 – מספר יפה – של חבר הכנסת דוד אזולאי: רמת הפשיעה של המהגרים בתל-אביב. בבקשה, אדוני. <666. רמת הפשיעה של המהגרים בתל-אביב> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים ביום ה' בשבט התש"ע (20 בינואר 2010): פורסם כי לפי הערכת המשטרה בחצי השנה האחרונה נרשמה עלייה של 12%–15% בפשיעה בקרב המהגרים בתל-אביב. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כמה מהגרים מאפריקה שוהים בתל-אביב? 3. כמה מהגרים ביצעו עבירות בשנתיים האחרונות? 4. האם המעורבים בפלילים גורשו מישראל? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון בפרסום שלפיו נרשמה, לפי הערכת המשטרה, בחצי השנה האחרונה עלייה בפשיעה בקרב המהגרים בתל-אביב. 1. מהנתונים הסטטיסטיים שיש בידי המשטרה עולה כי במחצית הראשונה של שנת 2009 נפתחו 205 תיקי חקירה כנגד זרים, לעומת 212 תיקים שנפתחו במחצית השנייה של השנה, כך שאין מדובר בעלייה. יש לציין כי בשנת 2009 נפתחו 417 תיקים, לעומת שנת 2008, שבה נפתחו 374 תיקים – עלייה של 12%. 2. באשר לשאלתך אודות מספר המהגרים מאפריקה השוהים בתל-אביב, הרי שבידי משטרת ישראל אין מידע ודאי בנושא זה אלא הערכות בלבד על סדר גודל של עשרות אלפים. 3. באשר לשאלתך השלישית אודות מספר המהגרים שביצעו עבירות בשנתיים האחרונות, הרי שבשנת 2008 נפתחו 2,066 תיקי חקירה כנגד נתינים זרים, 374 מתוכם בתחום מחוז תל-אביב, ואילו בשנת 2009 נפתחו 1,272 תיקי חקירה כנגד נתינים זרים, 417 בתחום מחוז תל-אביב. כלומר, בעוד שמדובר בירידה של מעל 48% במספר התיקים שנפתחו בכל הארץ, במחוז תל-אביב היתה עלייה של 11.5%. 4. באשר לשאלתך האחרונה אודות גירוש המעורבים בפלילים, הרי שהגוף המטפל בגירוש זרים הינו יחידת "עוז" של משרד הפנים ויש להפנות את השאלה למשרד הפנים. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי. בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני השר, תודה רבה על תשובתך. לגבי הסעיף האחרון בשאלתי, האם מעורבים בפלילים גורשו מישראל, אני מבין שזה שייך ליחידת "עוז" במשרד הפנים – אני מקבל את זה, אדוני. השאלה היא אם יחידת "עוז" אכן יודעת על אותם רישומים פליליים ועבירות של אותם מהגרים; האם יש סנכרון בין המשרד לביטחון פנים לבין משרד הפנים? אם אין, אני חושב שבעניין הזה צריך למצוא את הדרך על מנת להביא לידיעתם. לא ייתכן שאנחנו ניתן לאלה – כמהגרים, הם יהיו חוסים במדינת ישראל ואחר כך הם הופכים לעבריינים וימשיכו לקבל פרס לשדוד אותנו ולגנוב אותנו ולאנוס את בנותינו, ואחר כך עוד נמשיך לתת להם לשבת כאן. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כל נתין וכל מסתנן מופיע היום בנתוני משרד הפנים, הם מדוּוחים, חבר הכנסת אזולאי. לגבי המעורבים בפלילים, כל נתון שמשרד הפנים מבקש מהמשטרה, הם מקבלים. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – אוטומטית. לא צריך לבקש. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת אזולאי, את נושא העברת האינפורמציה אני לא חושב שאנחנו צריכים כרגע לנהל, אם זה אוטומטית או לא אוטומטית. יש דברים שאני לא רוצה שמשרד הפנים ידע. זכותנו, ולא כל דבר צריך לדעת. <דוד אזולאי (ש"ס):> אין בעיה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה. כל בקשה שמבקשים, הם מקבלים. כל נתון שמשרד הפנים מבקש, הם מקבלים. יש שיתוף פעולה בין יחידת "עוז" לבין המשטרה. אין דברים נסתרים, אנחנו לא מסתירים דברים, אבל יש דברים – תיקים פליליים על מהות העבירה – לא כל דבר צריך לדעת. הם צריכים לדעת שהאדם מעורב בפלילים. נקודה. הדברים האלה ידועים להם. אם משרד הפנים, יחידת "עוז", יבואו ויגידו שהם לא מקבלים נתונים, תפנה את השאלה אלי, או שהיתה בקשה כזאת ולא קיבלו, אבל הנתונים נמסרים להם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר. שאילתא מס' 712 של חבר הכנסת ברכה – לפרוטוקול. סליחה, יש עוד שאילתא לחבר הכנסת דוד אזולאי. אני מתנצל, היא פשוט סומנה כאילו היתה. שאילתא מס' 711 של חבר הכנסת דוד אזולאי: פתיחת 160 תיקים נגד נבחרי ציבור. <711. פתיחת 160 תיקים נגד נבחרי ציבור> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): פורסם כי לדברי מפכ"ל המשטרה יש שני מוקדים של שחיתות ציבורית: ברשויות המקומיות ובמכרזים. בשלוש השנים האחרונות נפתחו כ-160 תיקים נגד נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הוא פירוט נושאי התיקים שנפתחו? 3. כמה מהם נסגרו בינתיים? 4. כמה תיקים דומים נפתחו בשנים 2005–2007 וכמה מהם נסגרו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון בפרסום דברי המפכ"ל כי יש שני מוקדים של שחיתות ציבורית, רשויות מקומיות ומכרזים, וכי בשלוש השנים האחרונות נפתחו כ-160 תיקים נגד נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים. 1. במענה לשאלתך הראשונה, אכן בשנים 2007, 2008, 2009 נפתחו ביחידה הארצית לחקירות הונאה 160 תיקים כנגד עובדי ציבור בכירים ונבחרי ציבור. 2. במענה לשאלתך השנייה, התיקים נפתחו בחשדות: מרמה והפרת אמונים, עבירות שוחד, עבירות על חוקי הבחירות, הלבנת הון, גנבה על-ידי עובד ציבור, זיוף ומעשים מגונים. 3. במענה לשאלתך השלישית, אין למשטרת ישראל נתונים ממוחשבים שלפיהם ניתן לדעת את מספר התיקים שנסגרו, משום שאין במחשב פילוח לפי "סוג" החשוד. כמו כן יש לציין כי תיקי החקירה מסוג זה עוברים להמשך טיפול בפרקליטות. חלק מהתיקים מצוי עדיין בעיון הפרקליטות ובחלק האחר הוגשו כתבי אישום, וגם חלק נסגרו. 4. במענה לשאלתך הרביעית, מהנתונים עולה כי ב-2005 נפתחו במשטרה כנגד עובדי ציבור בכירים ונבחרי ציבור 56 תיקים, ב-2006 נפתחו כנגד עובדי ציבור בכירים ונבחרי ציבור 73 תיקים, וב-2007 נפתחו כנגד עובדי ציבור בכירים ונבחרי ציבור 62 תיקים. עד כאן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני השר, זה נשמע הרבה. אבל אם נזכור שחצי מזה של אולמרט, זה לא נורא. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני השר, אני מקבל את התשובה, אני רק שואל: כאשר המפכ"ל יוצא בהכרזה שנפתחו כ-160 תיקים כנגד נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים, ואני מניח שחלק מהם נסגרו – מדוע המפכ"ל לא יוצא בהכרזה דומה על אותם תיקים שנסגרו, אלא זה נשאר בחלל ריק, והתחושה היא קשה כלפי כל נבחרי הציבור במדינת ישראל? אני חושב שמן הראוי, כשיוצאים עם הכרזה כזאת, לצאת גם בהכרזה נגדית על תיקים שנסגרו, ואדוני יודע שישנם גם תיקים שנסגרו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני גם אמרתי. אמרתי שחלק בפרקליטות, חלק בעבודה עדיין וחלק נסגרו. אמרתי את זה. אתה אומר: כשמציינים את המספר, תציין כמה נסגרו. <דוד אזולאי (ש"ס):> נכון. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני אקח לתשומת לבי. <היו"ר מגלי והבה:> גם אדוני, כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, בדיון הבא שיהיה המפכ"ל – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> זה חלק מהמסקנות – – – בוועדת הפנים. <היו"ר מגלי והבה:> כן, בהחלט. בהחלט. אני מודה לך. בהחלט. אנחנו ממשיכים, אדוני השר. שאילתא מס' 730 של חבר הכנסת יעקב כץ – לפרוטוקול. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק רגע, שנייה. 712 קודם? <היו"ר מגלי והבה:> אמרנו שהיא לפרוטוקול, כי חבר הכנסת ברכה לא פה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן. <712. סיורי משמר הגבול והיס"מ בשכונות נצרת> חבר הכנסת מוחמד ברכה שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): נודע לי כי קבוצות של שוטרי משמר הגבול והיס"מ מקיימות סיורים – לא מבצעיים – יומיומיים בשכונות נצרת ובמיוחד בעיר העתיקה, בשונה מערים אחרות, שכנות לנצרת, שאין בהן פעילות דומה. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה היא מטרת הסיורים אם הם לא מבצעיים? 3. האם יש תוכנית לאכיפת החוק שמיושמת בנצרת בלבד? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מוחמד ברכה ביקש לדון בסיורים המתבצעים מדי יום בשכונות נצרת וזאת בשונה מערים אחרות בהן אין פעילות דומה. 1–3. מבירור הפרטים מול משטרת ישראל עולה כי יחידות מג"ב צפון ויחידות היס"מ פועלות בכל תחומי המחוז הצפוני על-פי תוכנית עבודה מסודרת ומאושרת של פיקוד המחוז. יחידות אלה מופעלות בשגרה לתגבור תחנות ויחידות במחוז ובאופן משימתי לתקיפת תופעות כגון ירי, אמל"ח, בריונות וכו'. נכון למועד זה, פועל יס"מ עמקים כיחידה מתגברת לשוטרי תחנת נצרת, למשימת מניעת אירועי אמל"ח וירי. הפעילות מתבצעת על-פי תוכנית עבודה שאושרה על-ידי פיקוד המרחב ומופעלת על-ידי אג"ם עמקים. הפעילות המבצעית מתבצעת לא רק בעיר נצרת אלא בכל השטח הטריטוריאלי של תחנת נצרת, קרי בכפרים עילוט, כפר-כנא, ריינה ושאר היישובים שבתחום התחנה. יש לציין כי מפקד התחנה ופיקוד המרחב מעידים שהם מקבלים הד ציבורי חיובי לפעילות המשטרה על כך שנוכחות השוטרים מגבירה את תחושת הביטחון בקרב התושבים בעיר. <730. עבירות איכות בתחום התנועה> חבר הכנסת יעקב כץ שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): כחלק מהמאבק של המשטרה בתאונות הדרכים הוחלט להתמקד בעבירות תנועה חשובות ולרכז מאמצי אכיפה בעבירות איכות. רצוני לשאול: 1. כמה דוחות תנועה ניתנו בשנת 2009 בגין כל אחת מעבירות האיכות, וכמה לעבירות אחרות? 2. מה הוא היעד של משטרת ישראל בתחום זה לשנת 2010? 3. אילו עבירות מוגדרות כיום כעבירות איכות בתחום התנועה? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חבר הכנסת יעקב כץ שואל על עבירות תנועה שהוגדרו כ"עבירות איכות". 1. מבירור הנתונים עולה כי בשנת 2009 נרשמו על-ידי משטרת ישראל מיליון ו-253,036 דוחות תנועה. יעד אגף התנועה לשנת 2009 התמקד בשלוש קבוצות איכות: עבירות הגורמות לתאונות דרכים; עבירות המשפיעות על חומרת התאונה ועבירות בריונות. כמו כן, נקבע כי אכיפה אחרת בהתאם לצורך מקומי תהא לא יותר מ-20% מסך האכיפה הכללי. סך האכיפה בעבירות האיכות עמד בשנת 2009 על כ-85% מסך האכיפה הכללי, כאשר ב-15% הנותרים נאכפו בעיקר עבירות חנייה ורשיונות. במהלך 2009 נקבע כי האגף יתמקד בעלייה של 10% באכיפת חמש מעבירות האיכות, ולהלן התפלגות מספר הדוחות שנרשמו: עבירות רכב דו-גלגלי – 3,311; עבירות הקשורות להולכי רגל – 127,497; חגורות בטיחות וקסדות – 271,822; מהירות מופרזת – אכיפה ידנית – 137,784; שכרות – 10,513. סך הדוחות שנרשמו בחמשת העבירות הנבחרות עמד על 550,927 דוחות. 2–3. באשר ליעדי שנת 2010, הרי שנקבעו יעדים בעבירות איכות כדלקמן: סל אכיפה ארצי – 40% -הכולל עבירות מהירות, חגורות בטיחות, שימוש בטלפון נייד ועבירות של משאיות ורכב דו-גלגלי; סל אכיפה משתנה – 40% – הכולל עבירות בריונות ותעבורה, נסיעה על שול, קיפוח זכות בצומת, חניות נכים, נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית, כניסה לצומת לא פנוי, חציית קו הפרדה רצוף ועבירות הרשומות בתוספות הרביעית והשביעית לתקנות התעבורה; סל מקומי – 20% – שייקבע ברמה המקומית על מנת ליתן מענה לתופעות מקומיות. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתות 736 ו-743 של חבר הכנסת אריה ביבי ושל חבר הכנסת ישראל חסון, שהן באותה תשובה, בעצם – גם לפרוטוקול. <736, 743. אי-מתן עדיפות למפעל "מוטורולה" במכרז של משטרת ישראל> חבר הכנסת אריה ביבי שאל את השר לביטחון פנים ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): משטרת ישראל יוצאת במכרז של 100 מיליון שקלים לאספקת מכשירי קשר וטלפונים. למרות החלטת ממשלה 727 משנת 2009, "מוטורולה ישראל" מתמודדת במכרז כאחת המתמודדות יחד עם חברות שאין להן שום זיקה לישראל. רצוני לשאול: 1. מדוע קורה מצב כזה? 2. מה ייעשה בעניין? חבר הכנסת ישראל חסון שאל את השר לביטחון פנים ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): נודע לי כי מפעל "מוטורולה" בערד, אשר מפרנס כ-500 משפחות, עומד בפני סגירה. החברה משתתפת במכרז בין-לאומי בהיקף של למעלה מ-100 מיליון ש"ח עבור המשטרה, אולם לא ניתנת לה כל עדיפות במכרז בהשוואה לחברות אחרות שאין להן זיקה לישראל. רצוני לשאול: מדוע לא ניתנת לחברה עדיפות? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברי הכנסת אריה ביבי וישראל חסון שואלים על מכרז של משטרת ישראל לרכישת מכשירי קשר וטלפונים סלולריים. מבירור הפרטים עולה כי בכוונת המשטרה לפרסם מכרז לרכישת מערכת קשר דיגיטלית חדשה אשר תחליף את מערכת הקשר הנוכחית. הזוכה יידרש לספק שירותי אחזקה למכשירי הקשר לתקופה של עד עשר שנים, ולשם כך יוכל להסתייע בקבלן משנה ישראלי או באמצעות נציגות ישראלית שלו. בנוסף תחול על הזוכה במכרז חובה לשיתוף פעולה תעשייתי עם המדינה בהיקפים הקבועים בתקנות והמקובלים על הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי. על-פי החלטת האוצר חויבה משטרת ישראל לקיים מכרז פומבי בין-לאומי. אחד הכללים החשובים במכרז כזה הוא שוויון הזדמנויות בין כלל הספקים הפוטנציאליים. משטרת ישראל, מתוקף היותה גוף ממשלתי, פועלת בהתאם לחוק חובת המכרזים ותקנותיו. על-פי התקנות מחויבת המשטרה במתן העדפת תוצרת הארץ כמפורט בתקנות. משטרת ישראל מקפידה לקיים את הוראות החוק ככתבן וכלשונן ואיננה יכולה לתת העדפה מעבר לקבוע בחוק. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת רוברט טיבייב – לפרוטוקול; 739. <739. טיפול המשטרה בתקיפות מיניות של קטינים> חבר הכנסת רוברט טיבייב שאל את השר לביטחון פנים ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): בעקבות התגברות התופעה של תקיפות מיניות ומעשים מגונים של קטינים, על-ידי קטינים או על-ידי בגירים – רצוני לשאול: 1. באילו כלים נלחמים בתופעה? 2. באילו אמצעים אפשר להקטין אותה? 3. איזו ענישה יכולה להרתיע את הפוגעים? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חבר הכנסת רוברט טיבייב שואל על הטיפול המשטרתי בתקיפות מיניות ומעשים מגונים בקטינים על-ידי קטינים אחרים או על-ידי בגירים. 1. משטרת ישראל מטפלת בתופעת עבריינות המין על-פי החוק, הפקודות והנחיות המשטרה. כאשר מוגשת תלונה במשטרה או כאשר יש למשטרה יסוד סביר לחשד כי מתבצעת עבירת מין בקטין, פותחת המשטרה בחקירה, סמויה או גלויה, במטרה לאסוף חומר ראיות ולמצות את הדין עם הפוגע. 2–3. ככלל, כאשר מדובר בעבירות מסוג זה המתבצעות על-ידי קטינים בגילים צעירים, צמצום משמעותי של התופעה יתאפשר באמצעות טיפול ושיקום של הקטין הפוגע כמו גם של הקטין הנפגע. כאשר מדובר במבצעי עבירה קטינים, ניתן לערוך הבחנה בין אלה שהרקע למעשם נבע מסקרנות מינית או שיפוט לקוי לבין אלה שהרקע למעשם הוא ביצוע העבירה לשם העבירה. כפועל יוצא מכך אופן הטיפול נחלק אף הוא לשניים: לענישה ולשיקום. כלפי הראשונים הטיפול יהיה בעיקרו בפן ענישתי וכלפי השניים בדגש על פן שיקומי. בנוסף, חשוב לא פחות הטיפול בנפגע העבירה הן בהיבט השיקומי והן בהיבט של מניעת הפיכתו לפוגע הבא, וזאת בעקבות מחקרים שהצביעו על כך שנפגעי עבירות מין הם בעלי פוטנציאל גבוה להפוך בעתיד לפוגעים בעצמם. במבצעים שביצעו את העבירה לשם העבירה בלבד, יש לטפל ביד קשה על-ידי השתת עונשים חמורים על-ידי בתי-המשפט, ככל שמאפשר החוק, וזאת משום שבהחמרת הענישה מועבר, בין היתר, מסר תקיף של הרחקת העבריין מהחברה והוקעת המעשה, בעוד שענישה מקלה מעבירה מסר הפוך. זאת ועוד, עם שחרורו של העבריין מבית-המאסר יכול בית-המשפט להטיל עליו צו פיקוח ולקבוע את תנאיו לאחר הערכת מסוכנותו. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 740 – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, נמצא כאן – צעקות "אטבח אל-יהוד" במהלך "הפגנה" בלוד. בבקשה. <740. צעקות "אטבח אל-יהוד "במהלך "הפגנה" בלוד> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את השר לביטחון פנים ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): ביום שישי, י"ד בשבט התש"ע, התקיימה בלוד "הפגנה" שבמהלכה צעקו המפגינים "אטבח אל-יהוד". בצילומים נראים שוטרים שכלל לא פועלים נוכח צעקות אלה. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נעצרו הצועקים? 2. האם המשטרה נתנה אישור להפגנה שכזאת? 3. אם כן – אילו צעדים יינקטו נגד מי שאישר ההפגנה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שואל על הפגנה שהתקיימה בעיר לוד, שבמהלכה המפגינים צעקו "אטבח אל-יהוד", ובצילומים נראים שוטרים שלא פעלו נוכח צעקות אלו. 1–3. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 29 בינואר התקיימה הפגנה ברשיון של הנהגת ערביי ישראל בעיר לוד, במחאה על מדיניות הריסות הבתים והתייחסות מוסדות השלטון אל הציבור הערבי. בהפגנה השתתפו חברי כנסת ערבים, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית השיח' ראאד סלאח, חברי ועדת המעקב הערבית העליונה וחברי הוועדות העממיות. ההפגנה בכל שלביה, קרי תפילה, תהלוכה ונאומים, עברה בשקט, ללא אירועים חריגים. המארגנים עמדו בכל תנאי הרשיון. במהלך ההפגנה העלו המשתתפים בהפגנה את נושא קיפוח המגזר הערבי ואת העובדה כי הציבור הערבי יעמוד איתן מול מדיניות מוסדות השלטון. במהלך ההפגנה לא נשמעו דברי הסתה או המרדה כלפי השלטונות, וכן לא נשמעו קריאות לפגיעה ביהודים. יובהר כי ההפגנה לוותה בשוטרים ואף נכח בה היועץ לענייני ערבים של מחוז המרכז, אשר שולט בשפה הערבית בצורה טובה מאוד והבין את כל הנאומים והקריאות במהלך ההפגנה. לדבריו, לא נשמעו קריאות כמתואר בשאילתא או קריאות הסתה או המרדה אחרות. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לבן-ארי או מסתפק? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מהפרטים שמצויים בידינו התמונה היא שונה, ואני אשמח להעביר לשר את העובדות שמצויות בידינו, כדי או לאמת או לפקוח עיניים של מי שלא ראה. האם יש מכאן אמירה שבפעמים אחרות שיהיה כזה מקרה, האם ייעצרו אנשים, האם ייעצרו לחקירה, האם ייאכף הדין? בהקשר לעניין הזה, יש בידינו סרטון שאנחנו נשמח להביא למי שכתב את התשובה שבידיך, כדי שיראה שהתמונה היתה אחרת ואולי היו שוטרים שראו דברים אחרים. בכל זאת, יש בידינו תמונה אחרת. בעבר גם כן היתה תלונה שהתלוננתי, ואמרת שאם אני צודק אז זה – אז גם יש הוכחות שאני צודק, והתחייבנו להתנצלויות הדדיות. אבל אני מוותר על ההתנצלות, יש סרטון. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי, אני לא עורך-דין ולא שופט, אבל אני יושב-ראש כנסת כרגע. גם סרטון אפשר – מניסיונו של השר, ואני לא צריך לענות במקומו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש סרטון. <היו"ר מגלי והבה:> אפשר גם, אתה יודע, לביים אותו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בוא, בבקשה. באמת. אתה לא עורך-דין, אתה לא עורך-דין – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> לא, אני לא מגן על אף אחד. אני אמרתי את דעתי. השר יענה לך מה שהוא רוצה. כן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה, ערכו סרטון שצעקו "אטבח אל-יהוד"? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת בן-ארי, א. אני אשמח לקבל את הסרטון שמצוי בידך; ב. חבל שבשאילתא לא כתבת "בידי יש את הסרטון". היינו רוצים את זה כחומר הנצחה לטובת העניין – היה לי יותר קל להשיב לזה. אבל מה שמצוי אצלנו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מקבל את ההערה. בפעם הבאה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, אין בעיה. אני רק אומר: פשוט, היינו מקצרים תהליכים. אם הייתי יודע שהסרטון מונח, הייתי לוקח אותו ומשתמש בו. אבל זה לא מאוחר. תעביר את זה, אני אטפל בזה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. שאילתא 754, של חבר הכנסת דוד אזולאי: התנאים בבית-המעצר במגרש-הרוסים. בבקשה. <754. התנאים בבית-המעצר במגרש-הרוסים בירושלים > חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): כמעט בכל שנה מתפרסמים דוחות של ארגוני זכויות אדם על התנאים המחפירים בבית-המעצר במגרש- הרוסים בירושלים, וגם בדוח מבקר המדינה. רצוני לשאול: 1. האם המצב השתפר? 2. אילו שיפורים בוצעו מאז 1995 בכל שנה? 3. האם מצב העציר והאסיר בישראל ב-2009 טוב יותר מאשר ב-2008? 4. אם כן – במה? 5. כמה כספים הושקעו בשיפור מצבם? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דוד אזולאי מבקש לדון בתנאי הכליאה בבית-המעצר במגרש-הרוסים. 1–5. מבירור הפרטים מול שירות בתי-הסוהר עולה, כי העברת מתקן בית-המעצר ירושלים ובתי-מעצר אחרים לאחריות שב"ס לוו בשינויים משמעותיים מבחינת שדרוג התשתיות הפיזיות לשיפור רווחת העצורים והטיפול בהם. במענה לשאלתך, בית-המעצר ירושלים הועבר לשב"ס ממשטרת ישראל בשנת 2007. הוא כולל שבעה אגפי כליאה לעצורים, לא כולל אגף בידוד והמתנה, כאשר תקן הכליאה של המתקן – 314 מקומות. בשנת 2009 בוצע שיפוץ באגפים 1 ו-2 בבית-מעצר ירושלים, שכלל החלפת תשתיות, שדרוג מערכת החשמל והתקנת מערכת מיזוג אוויר. מרחב המחיה לעצור: טרם ביצוע השיפוץ, מרחב המחיה הכולל היה 2.9 מ"ר לאסיר. בסיום השיפוץ עומד מרחב המחיה על 3 מ"ר לאסיר. גם לאחר השיפוץ והריווח עדיין קיימת צפיפות, היות שאילוצים שונים מונעים מאתנו לצמצם את מספר המיטות. יצוין שבבית-המעצר יש 250 מקומות כליאה לעצורים, כאשר הצורך האמיתי הוא 500 מקומות כליאה לעצורים הנשפטים בבתי-המשפט בירושלים. עלויות הבינוי: בשנת 2008 הושקעו מיליון ו-800,000 ש"ח, מתוכם כ-650,000 ש"ח למערכת מיזוג האוויר והאוורור. בשנת 2009 עלויות השיפוץ עמדו על 3.5 מיליון ש"ח. רובו של התקציב הופנה לשיפוץ התאים והאגפים. 2010 – 370,000 ש"ח הוכנסו לשיפוצים. סך הכול האומדן עד כה עמד על 5 מיליון ו-700,000 ש"ח. יודגש, כי התוכנית מומנה על-ידי מקורות פנימיים של שב"ס, וללא כל קבלת תקציב מהאוצר לטובת העניין, וזאת כחלק מהדגש הארגוני על שיפור תנאי המחיה של האסירים. תוכנית עתידית: קיימת עבודת מטה בשיתוף חברת "ענבל" והמשרד לביטחון פנים להעברת בית-המעצר ומטה מחוז ירושלים של משטרת ישראל לשטח החדש, סמוך למטה הארצי. עלות הפרויקט – 450 מיליון ש"ח. כולי תקווה שהנושא זה יקודם במהרה. במסגרת פרויקט זה מתוכננים תנאי מחיה משופרים. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי? תודה. אנחנו ממשיכים בסדר השאילתות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה נשמע כמו בית-הבראה, כמעט. דווקא ישנתי כמה לילות במגרש-הרוסים, אני מכיר משהו אחר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מתי ישנת שם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בבחירות של אוסלו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אה, בית-המעצר היה באחריות מחוז ירושלים. היום זה באחריות השב"ס. אני ביקרתי שם, הרבה שיפוצים נעשו בשנים האחרונות. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, אם הוא מתגעגע, מבלי לפגוע בזכויות, אפשר לארח אותו עוד כמה ימים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש שם אורחים אחרים, אנחנו מסדרים להם – – – <היו"ר מגלי והבה:> חס וחלילה. חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. <761. אלימות שוטרים בעת ביצוע צו עיקול בטייבה> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שאל את השר לביטחון פנים ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): ביום רביעי בבוקר, 3 בפברואר 2010, התלוו שוטרים אל אנשי חברת הגבייה בעיר טייבה, לביצוע צו עיקול. השוטרים השתמשו באלימות ללא סיבה מוצדקת. הם מנעו מבני המשפחה קבלת טיפול רפואי, ואף עצרו שלושה מהם. רצוני לשאול: 1. מה נעשה כדי לרסן את אלימות השוטרים? 2. מדוע המשטרה משתפת פעולה עם חברת הגבייה נגד התושבים? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שואל על אירוע בו התלוו שוטרים אל אנשי חברת הגבייה בטייבה לביצוע צו עיקול. 1. מבירור הפרטים עולה כי באירוע נשוא השאילתא הגיעו מעקלי חברת "בצורית", חברת גבייה מטעם משרד הפנים, לביצוע עיקול בעיר טייבה, בליווי שוטרים בשכר, שתפקידם היה לאבטח את המעקלים ולמנוע פגיעה בהם ו/או הכשלת העיקול. בני המשפחה תקפו את המעקלים והשוטרים תוך שימוש במקל ועל כן נעצרו על-ידי השוטרים. מאחר שבמהלך חקירתם במשטרה טענו בני המשפחה כי הוכו על-ידי השוטרים, הועבר העניין לבחינת המחלקה לחקירות שוטרים. לאחר בחינת החומר הוחלט לסגור את התיק נגד השוטרים. נגד החשודים הוגש כתב אישום עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים, אולם הם שוחררו על-ידי בית-המשפט למעצר בית. 2. במענה לשאלתך השנייה, בין מכלול המשימות הנדרשות ממשטרת ישראל, היא נדרשת לעתים, אם מכוח הדין ואם מכוח צו של בית-המשפט, להגיש סיוע בביצוע צווים של עיקול מיטלטלין. על-פי חוק ההוצאה לפועל ולפי נוהלי המשטרה, הסיוע שניתן על-ידי המשטרה מוגבל למניעת הפרעה או התנגדות לביצוע הצו או כל פעולה אחרת המונעת מהמעקלים לבצע את תפקידם כחוק, ולא לשום סיוע אחר, כגון פריצה למבנה, נשיאת מעוקלים וכיוצ"ב. הטיפול המשטרתי בעת סיוע ביצוע עיקול הינו באחריות יחידת הסיור והוא מתייחס אך ורק לעיקול מיטלטלין, ולא לביצוע קנסות למשל. כאשר מופנית בקשה לסיוע משטרתי בביצוע צו לעיקול מיטלטלין, היא מופנית אל הקצין הממונה, אשר מחובתו לוודא שהסיוע המוגש יתבצע רק לאחר שנבדקו ההיבטים החוקיים והמבצעיים של הצו. הסיוע המשטרתי יינתן במועדים ובשעות הקבועות בנוהל, אלא אם כן מפורט אחרת בצו. <היו"ר מגלי והבה:> יש לנו שאילתא של חברת הכנסת חוטובלי, והיא נמצאת כאן. השאילתא היא בנושא: החרבת בית-כנסת בנחליאל. היא רצתה את התשובה. בבקשה. <782. החרבת בית-כנסת בנחליאל> חברת הכנסת ציפי חוטובלי שאלה את השר לביטחון פנים ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): לאחרונה נודע כי כוחות משטרה החריבו בית-כנסת ביישוב נחליאל, תוך ביזוי המקום ופגיעה בתכולתו. רצוני לשאול: 1. האם כוחות כאלה השתתפו בהריסת בית-הכנסת? 2. אם כן – מדוע בעת ביצוע צו ההריסה היה צורך לפגוע בתכולתו? 3. מה ייעשה כדי שמקרים דומים לא יישנו בעתיד? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי ביקשה לדון בהחרבת בית-כנסת ביישוב נחליאל אשר לטענתה נעשה תוך ביזוי המקום ופגיעה בתכולתו. חברת הכנסת שאלה: האם כוחות המשטרה השתתפו בהריסה; מדוע בעת ביצוע צו ההריסה היה צורך לפגוע בתכולתו ומה ייעשה כדי שמקרים דומים לא ישנו בעתיד. 1–3. מבירור בפרטים עולה כי בתאריך 2 במרס סייעו כוחות ממשטרת מחוז ש"י ליחידת הפיקוח של המינהל האזרחי באיו"ש בשמירה על הסדר, בעת שאלה עסקו בהריסת מבנה בלתי חוקי בסמוך ליישוב נחליאל, אשר בוצעה על-פי צו שהוצא על-ידי המינהל האזרחי באיו"ש. השוטרים אשר השתתפו במשימה של שמירה על הסדר, הוציאו טרם ההריסה מן המבנה את ספר התורה, עטפו אותו בפרוכת והעבירוהו לשוטר מג"ב שהעבירו לרב חטמ"ר בנימין. ספרי הקודש אשר היו בתוך המבנה הוצאו אף הם בצורה מסודרת ומכובדת וכוסו בברזנט כדי למנוע הירטבותם, ואילו פינוי הרהיטים והריסת המבנה בוצעו בפועל על-ידי קבלן מטעם המינהל האזרחי. יש לציין כי המבנה אשר נהרס, נבנה על חורבותיו של מבנה בלתי חוקי אשר נהרס בתאריך 9 בפברואר, וגם בתאריך 26 בינואר נהרס במקום מבנה בלתי חוקי. שאלות בדבר הסיבות להוצאת צו ההריסה, מסירתו ואופן ההריסה ניתן להפנות למינהל האזרחי באיו"ש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. שאלה נוספת לחברת הכנסת חוטובלי? בבקשה, למיקרופון. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ועדת החוקה של הכנסת קבעה נהלים והנחיות למשטרה בנוגע לפינויים. רציתי לשאול, האם הוועדה, בראשותו של היום השר מיקי איתן – השאלה אם השר מכיר את הנהלים שקבעה ועדת החוקה והאם המשטרה מונחית על-פי אותם כללים שקבעה הוועדה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברת הכנסת ציפי חוטובלי, השר בא משורות המשטרה, לידיעתך. השר, לצערי, עסק כמפקד מחוז ש"י במספר פינויים. יושב חבר הכנסת אריאל, שהשתתפנו יחד בכמה, השתתפתי וסביר להניח שאני יודע – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> השתתפנו – זה יכול להשתמע שביחד פינינו. אני הייתי מצד אחד – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ברור, לא חשבתי אחרת. <היו"ר מגלי והבה:> אבל הראשון שחייך זה חבר סיעתך – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, היינו באותו אירוע. חבר הכנסת אריאל, אתה במחנה הטוב. לא, חלילה, אם הובנתי – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כולנו במחנה הטוב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אם הובנתי לא נכון, אני אתקן. אני רק אומר שסביר להניח שאני מכיר את הוראות החוק. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חשבתי שאתה – – – לא קל לפנות אותו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, אותו דווקא היה קל. זה בסדר. לשאלתך, אם אני מכיר, אני מכיר. תפקיד המשטרה במקרים האלה, ולא משנה משטרה, משמר הגבול – הרי ביהודה ובשומרון הכוחות שפועלים שם הם ת"פ כוחות צה"ל, ת"פ אלוף הפיקוד, ואת זה כולכם יודעים. הם נותנים את המעטפת, את המעטפת בדרך כלל הפנימית, כדי, איך אומרים? שלצבא לא יהיה חיכוך עם האזרחים. לכן מעדיפים משטרה – או שוטרות או שוטרים, או כל דבר אחר. זה שהוציאו את ספר התורה ואת הספרים – זה בסדר גמור, אני רואה את זה כאקט נכון. זה בסדר גמור. הנושא של ההריסה וכל מה שקשור לצווים וכל הדברים האלה, המשטרה לא מתעסקת בזה אלא המינהל האזרחי באמצעות קבלן כזה או אחר, וזה מה שנעשה. אני לא יודע איפה הטענות. הטענות, עוד הפעם, אם הן קיימות, צריכות להיות מופנות מול המינהל האזרחי ומול פיקוד מרכז, שהם למעשה הריבון בשטח. המשטרה היא גוף שמסייע, היא לא מבצעת את ההריסה. עוד הפעם – המשטרה לא מבצעת הריסות. היא למעשה נותנת את הגיבוי, את התמיכה, לכוח המבצע. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני מודה לך על התשובה. אני רק אומרת – אין לי יותר אפשרות, אוקיי. <היו"ר מגלי והבה:> גברתי, תודה רבה לך. אנחנו ממשיכים, חברי חברי הכנסת. שאילתא 799 של חבר הכנסת וקנין בנושא: פעילות ניאו-נאצית בחיפה. <799. פעילות ניאו-נאצית בחיפה> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): ב-12 באוקטובר 2007 פורסם כי ישנה פעילות ניאו-נאצית בשכונות חיפה. דווח על מעצר נערים שציירו צלבי קרס על קירות בית-כנסת. רצוני לשאול: 1. מה הוחלט בעניין הנערים שנעצרו? 2. האם הם ונערים נוספים נעצרו קודם? 3. אם כן – מדוע, ומה הוחלט בעניינם? 4. כמה מקרים הנראים כאנטי-יהודיים אירעו בחיפה בחמש השנים האחרונות? 5. כמה מהם נחקרו ומה העלו החקירות? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת יצחק וקנין ביקש לדון בפרסום משנת 2007 שלפיו יש פעילות ניאו-נאצית בשכונות בחיפה ובמיוחד על אירוע ספציפי שבו נעצרו נערים שציירו צלבי קרס על קירות בית-כנסת וביקש להתעדכן מה נעשה בעניינם. 1–3. מבירור הפרטים עולה כי בחודש אוקטובר 2007 אירעו שני אירועים בעלי סממנים ניאו-נאציים באזור חיפה. באחד האירועים הוצתה סוכה, סמוכה לבית-כנסת, הותקפו קשישות ניצולות שואה ונרשמו כתובות ניאו-נאציות על גבי רכבים וספרי תורה. באירוע זה נעצר חשוד תושב העיר חיפה שהואשם בהצתה, תקיפה ממניעים גזעניים, חבלה במזיד ברכב, עלבון דת ועוד סעיפי אישום חמורים. כנגד החשוד הוגש כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בחיפה, על-ידי הפרקליטות, והוא הורשע ונידון לארבע שנות מאסר בפועל. במקרה הנוסף, נחשדו שני קטינים – אחד מהם מתחת לגיל האחריות הפלילית – בציורי צלב קרס וגרפיטי על גבי בית-כנסת באזור שכונת שפרינצק בעיר. כנגד שני הקטינים נפתח תיק לאחר ששניהם קשרו עצמם לאירועים המיוחסים להם. התיק נסגר והם הופנו לטיפול קצין מבחן לנוער. 4–5. באשר לשאלתך אודות מספר התיקים שנפתחו במהלך חמש השנים האחרונות בחיפה, אשר חלקם בעלי אופי וגוון אנטישמי וחלקם הינם מעשי שובבות של קטינים, להלן הנתונים: בשנת 2005 אירעו שני אירועים, אחד של כתובות נאצה וצלבי קרס והשני של כתובות נאצה כנגד צה"ל וכן סמלי אנרכיה. שני התיקים נסגרו בהיעדר חשודים למעשה. בשנת 2006 – אירוע תלישת מזוזות מבית על-ידי קטין. התיק נסגר מחוסר ראיות. בשנת 2007 אירעו 23 אירועים – 16 מהתיקים נסגרו בהיעדר חשודים. עיקר האירועים הם של ציור צלבי קרס על גבי מקומות שונים כגון: ספסל ציבורי, תיבת דואר, קיר בית-קפה, שלט בית-כנסת ועוד. בגין חמישה מהאירועים הועמד לדין הנאשם שהוזכר בסעיף 3, אירוע נוסף הוא אירוע הצתת סוכה שבו נעצרו ונחקרו שני קטינים אשר התיק כנגדם נסגר מחוסר ראיות מספיקות, ובאירוע נוסף, של ציור צלב קרס שחור בסמוך לדלת מגורים בבניין, נחקרו שלושה חשודים בגירים והתיק כנגדם נסגר מחוסר ראיות מספיקות. בשנת 2008 אירע אירוע אחד. לא היו חשודים. בשנת 2009 אירעו שמונה אירועים – בשני מקרים נעצרו חשודים אשר החקירה נגדם לא הובילה להגשת כתבי אישום. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. גם השואל מסתפק בתשובת השר. אנחנו ממשיכים. שאילתא 805 של חבר הכנסת ברכה – לפרוטוקול. <805. חקירת הירי על בתי ראש עיריית נצרת וסגנו> חבר הכנסת מוחמד ברכה שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): בתאריך 1 בנובמבר 2009 נורו יריות לעבר ביתו של סגן ראש עיריית נצרת, ובתאריך 28 בדצמבר 2009 נזרק רימון לעבר ביתו של ראש עיריית נצרת. עד היום לא נעצרו חשודים ואין כל התקדמות בחקירה. רצוני לשאול: 1. באיזה שלב נמצאת החקירה? 2. האם יש חשודים או עצורים בפרשה? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת מוחמד ברכה ביקש לדון באירוע מיום 1 בנובמבר 2009 שבו נורו יריות לעבר ביתו של סגן ראש עיריית נצרת ובאירוע מיום 28 בדצמבר 2009 שבו נזרק רימון לעבר ביתו של ראש עיריית נצרת, וביקש לדעת באיזה שלב נמצאת החקירה ואם ישנם חשודים או עצורים בפרשה. 1–2. במענה לשאלתך, במהלך חקירת האירועים התקבלו ידיעות מודיעיניות שונות והן נבדקו. חקירת האירועים טרם הסתיימה וטרם נעצרו חשודים במעשה. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא 810 של חבר הכנסת אורי אריאל: הידרדרות ב"סיבוב שערים" בירושלים. בבקשה. <810. הטלת מגבלות על "סיבוב השערים" בירושלים> חבר הכנסת אורי אריאל שאל את השר לביטחון פנים ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): בחודשים האחרונים, לאחר שהתחלף דרג הפיקוד במרחב העיר העתיקה, החלו הגבלות חדשות ולא סבירות על "סיבוב השערים" המסורתי. בעיקר נאסר על המשתתפים לעצור מול שלושה משערי העיר, דבר אשר מעקר מתוכן את ה"סיבוב" והופך אותו לצעדה הפגנתית בלבד. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה בנדון? 2. מה ייעשה כדי לאשר את הסיור במתכונתו המקורית? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אורי אריאל ביקש לדון בהגבלות החדשות והלא-סבירות לטענתו, על "סיבוב השערים" המסורתי בירושלים. 1–2. מבירור הפרטים עולה כי "סבב שערים" בהר-הבית הוא אירוע שבמהלכו מקיימת קבוצה גדולה של משתתפים יהודים סיור חיצוני הסובב את שעריו החיצוניים של הר-הבית. בנקודות מסוימות במסלול עוצרת הקבוצה, מתקיימות תפילות ונישאים דברים על-ידי המשתתפים. באירוע משתתפים בממוצע 1,500–2,000 משתתפים. הסבב מאובטח על-ידי כוחות משטרה גדולים, יותר מ-210 שוטרים בממוצע. "סבב השערים" מתקיים, על-פי רוב, בראש חודש, זה כשמונה שנים. הרעיון לקיים "סבב שערים" נולד בתקופה שבה היה הר-הבית סגור למבקרים בעקבות אירועי אוקטובר 2000. מטרת "סבב השערים" היתה, למיטב הבנתנו, לשמש תחליף לביקורים בהר-הבית. עם פתיחת הר-הבית למבקרים בשנת 2003 המשיכה הדרישה לקיום סבבי השערים, והם מתקיימים, כאמור לעיל, בראש החודשים העבריים, באבטחה משטרתית. הסבב מתקיים בלב הרובע המוסלמי והוא כרוך בחיכוך בין הקבוצה הגדולה של משתתפי הסבב לבין תושבי הרובע המוסלמי. לצורך קיום "סבב השערים" בבטחה נוקטת המשטרה אמצעי אבטחה מיוחדים, כגון הטלת מגבלות תנועה ברחובות בעיר העתיקה לזמן מוגבל ואבטחת מסלול הסבב. ראשית יובהר כי יש עצירות בשערים, ולמשך זמן רב, בשער הכותנה, שבו מתקיימות תפילה ושירה ולאחר מכן תפילת נשים, בשער הברזל, שבו מתקיימת תפילת גברים, ובשער השבטים, שבו מתקיימים ריקודים ותפילת ערבית. בחודשים האחרונים התקבלו תלונות של תושבים מקומיים בעלי עסקים על הפגיעה בחופש העיסוק וחופש התנועה שהם זכות יסוד של כל אזרח במדינת ישראל. עצירות נוספות במסלול ההליכה יוצרות עיכוב ממושך יותר לאוכלוסייה שנעה בסמטאות, משום שהמשטרה מונעת מהם לעבור באופן חופשי, מתוך כוונה למנוע חיכוך בין משתתפי הסבב לתושבי המקום. משום כך ועל מנת לקיים איזון מידתי בין הזכות לקיים את התהלוכה מחד לבין הגבלת התנועה לתושבי המקום מאידך, השתנתה קלות המתכונת של הסיור בחודשים האחרונים, במובן זה שצומצם מספר העצירות במהלכו, ללא אפשרות לבצע עצירות נוספות במסלול עם סיום התפילות בשערים ברחוב הגיא וברחוב ויה-דולורוזה, שהם צירי תנועה מרכזיים לתושבים. יש לציין כי בעבר היו התנכלויות לא מעטות של משתתפי התהלוכה כנגד האוכלוסייה המקומית, תיירים ואנשי כמורה, וונדליזם בחנויות ובבתי מקומיים. בימים אלה, שבהם אנו עדים לעליית מדרגה בהפרות הסדר בעיר העתיקה, כל עצירה עלולה לסכן את קהל המשתתפים. הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת משטרת מחוז ירושלים על שינוי מתכונת העצירות כאמור, נבעו מרצון לשמור על ביטחון הצועדים מחד ועל שגרת חייהם של התושבים המקומיים מאידך. מדובר בשינוי מינורי והכרחי, וזאת משיקולים מבצעיים של משטרת ישראל, אשר מאפשרת את קיום הסיור ומשקיעה משאבים רבים באבטחתו. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, ברצוני להודות למשטרה על אבטחתה. היא עושה את תפקידה, ובמקרה הזה מאפשרת לקהל הזה שרוצה את הפעילות הזאת לעשות את זה מעת. ובסך הכול, באמת כפי שציינת, זה עובד שמונה שנים. יחד עם זאת, בעת האחרונה, כפי שאתה ציינת, ותשובתך היתה לפי דעתי מלאה, ככל שעקבתי אחריה, יש שינוי. שינוי כפי שאתה אומר, מטעמים מבצעיים, יכול לקרות פעם אחת, יכול לקרות פעמיים. כשהוא הופך להיות שיטה, פירושו שאנחנו – לא הייתי אומר נכנסים, אבל אנחנו מסתגלים לאיומי הטרוריסטים הקיימים בשטח. תפקיד המשטרה – כמו כוחות נוספים, אולי השב"כ, אחרים, אבל כרגע נעסוק במשטרה – הוא לאפשר את הצעדה הזו כמו אחרות באופן סדיר ומלא כפי שהיה שבע שנים. זה שיש גורמים בתוך העיר שמתסיסים, ועושים פעילות – זה תפקידכם, תטפלו בהם. דבר אחרון שאני רוצה להדגיש. למיטב ידיעתי עד היום לא נפתח תיק אחד נגד אדם אחד שהשתתף באירועים האלה של "סיבוב שערים". מדובר על כ-100,000 איש שעברו את כל הסבבים ביחד – אני מדבר. אמרתי לממ"ז ירושלים ניצב פרנקו שאמר לי שהיו דברים כאלה, שחובתו, לא זכותו, חובתו להעמיד את האנשים הללו לדין, ולהתייחס אליהם בכל החומרה. כל העיר העתיקה, כפי שהשר יודע, מרושתת במצלמות. אין בעיה של הוכחות, אין בעיה של זיהוי. אני אומר לך פה ועכשיו, וגם על "ריקוד דגלים" אמרתי אותו הדבר – מי שלא בסדר, אני מבקש, אני לא נותן חסות לאף אחד, מי שלא בסדר יועמד לדין. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני, במשפט אחד, מאחר שכבר דיברנו, חבר הכנסת אריאל ואני, והוא גם נפגש עם מפקד מחוז ירושלים, וגם נפגש אתי, וגם נפגש עם המפכ"ל – ההיבטים הם באמת, קודם כול, שלום הציבור וזכות ההפגנה, ואנחנו מקיימים אותם. הנושא של השערים – דיברנו. לדוגמה, שער האריות. שער האריות הוא ציר פינוי. אחרי שבדקתי את זה, וביקשת ממני, ובדקתי את זה, וגם אתה העלית את הנושא למפכ"ל – פשוט הציר הזה חייב להיות ציר פתוח כציר פינוי אם חלילה וחס יקרה אסון. בשנים האחרונות אנחנו כמעט שלא עשינו שום שינויים. לגבי אותם אנשים שמתפרעים ועשו את העבירות – גם את זה אני בדקתי אחרי שדיברנו, והדברים האלה מתועדים. אבל שוב, מאחר שהיו כל כך הרבה דברים, וכל כך הרבה אנשים, המשטרה החליטה כרגע לא לנקוט צעדים. אבל אני מקבל בעיקרון שמי שעושה ופוגע צריך לעמוד לדין. המסר הוא ברור. העברתי את הדברים האלה גם באישור התוכניות לקראת יום רביעי הקרוב. אני מקווה שהשקט יישמר. אבל יש את האילוצים. אני חושב שבסך הכול אנחנו מאפשרים לקיים את זה במגבלות הקיימות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בשער השבטים אין עסקים. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בשער השבטים יש – אתה יודע בדיוק מה מפריע שמה לעבור. יש את כל הנושא של הרובע המוסלמי שם, ואתה יודע שיש שם בעיה של כניסה וחיכוך רב. יש שם דברים אחרים, ואנחנו לא צריכים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – מה שהיה במשך שנים. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת בן-ארי, היה לך מספיק זמן לשאול. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, בשנים האחרונות לא היה שער השבטים, ולא שער האריות, עם כל הכבוד, אני מכיר את התהלוכות האלה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. שאילתא 824 של חבר הכנסת רוברט טיבייב – לפרוטוקול. <824. מתן זכות רכישת השכלה לאסירים ביטחוניים> חבר הכנסת רוברט טיבייב שאל את השר לביטחון פנים ביום כ"ד באדר התש"ע (10 במרס 2010): לאור התנאים שמקבלים אסירים, לרבות האפשרות לרכוש השכלה תיכונית וגבוהה על-חשבון המדינה, רצוני לשאול: 1. כמה אסירים השתמשו בעשר השנים האחרונות בהטבה של רכישת השכלה? 2. כמה רכשו השכלה תיכונית? 3. מה הוא מספר רוכשי התארים? 4. על אילו תארים מדובר? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חבר הכנסת רוברט טיבייב מבקש לדון בזכויות האסירים הביטחוניים בכלא הישראלי. 1–4. מבירור שנערך מול שירות בתי-הסוהר עולה כי אסיר ביטחוני המבקש ללמוד באוניברסיטה הפתוחה נושא בנטל התשלום עבור לימודיו. האסיר מקבל אישור לימודים לאחר בדיקה מדוקדקת של תחומי הלימוד כאשר ישנם חוגים שלא מאושרים על-ידי גורמי הביטחון, כגון כימיה ופיזיקה, העלולים לשמש לטרור. מספר האסירים הלומדים כעת באוניברסיטה הפתוחה הישראלית הינו 231, מתוך למעלה מ-7,200 אסירים. השנה ארבעה סיימו תואר. במהלך השנתיים האחרונות האסירים לא רוכשים השכלה תיכונית, וזאת לאחר ביטול מבחני ה"תַוּוְג'יהי" – מבחני משרד החינוך הפלסטיני. קטינים ביטחוניים מקבלים שיעורים בסיסיים בערבית ומתמטיקה, ללא בחינות מעבר. <היו"ר מגלי והבה:> 827 – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי: מדיניות מקלה כלפי תוקפת נבחר ציבור. בבקשה. <827. מדיניות מקלה כלפי תוקפת נבחר ציבור> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): בתאריך כ"ט בשבט הותקפתי על-ידי תוקפת במתחם שמעון-הצדיק בירושלים. התקיפה צולמה. התוקפת עוכבה לחקירה אך שוחררה, ועד ליום זה לא הוגש כתב אישום. רצוני לשאול: 1. מה הוא פשר ההתנהלות המקלה עם מי שתקפה חבר כנסת? 2. מדוע מי שתקף שופטת הועמד לדין תוך יום – ובצדק – ואילו במקרה זה מגלה המשטרה חוסר אונים? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ביקש לדון במקרה שבו הוא הותקף אך לא הוגש כתב אישום בהליך מזורז כנגד התוקפת, להבדיל ממקרה שבו הותקפה נשיאת בית-המשפט העליון ואז הועמד התוקף לדין תוך יום. 1–2. מבירור בפרטים עולה כי לא ניתן לגזור גזירה שווה בין הטיפול באירוע תקיפת נשיאת בית-המשפט העליון לבין האירוע דנן. במקרה הראשון מדובר באירוע תקיפה של עובד ציבור בעת מילוי תפקידו, כאשר התקיימו נסיבות מחמירות רבות מעבר לעצם האירוע הקונקרטי, אשר הצביעו על מסוכנות רבתית הנשקפת מצדו של החשוד. לאור האמור, עניינו של חשוד זה טופל במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים המחייבת הגשת כתב אישום מיידי. המקרה של תקיפת חבר הכנסת בן-ארי שונה בתכלית, זאת מבלי להקל ראש בחומרת האירוע בו עסקינן; לא מתקיימות נסיבות חיצוניות דומות המצביעות על מסוכנות מצדה של החשודה, ועל כן לא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. התוקפת לא ידעה כלל כי מעורב בזה חבר כנסת, ותקיפת חבר הכנסת לא נעשתה בהיותו בתפקיד, אלא בעת ביקור פרטי. עוד ראוי לציין כי במהלך חקירתה טענה החשודה כי המעשה שביצעה בא בתגובה להתגרות קודמת ועלבונות שהוטחו בה על-ידי ילדים שהיו במקום. בתאריך 19 באפריל הוגש כתב אישום כנגד החשודה בתקיפת חבר הכנסת בן-ארי – כתב אישום לבית-המשפט השלום בירושלים בגין שני אירועי תקיפה, ב-13 בפברואר וב-13 במרס. שני כתבי האישום הוגשו לבית-משפט השלום. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת בן-ארי – אם יש, לא חייבים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ועוד איך יש. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני השר, אני הייתי שמח אם היית רושם לי את הסדר-יום שלי, מתי זה מילוי תפקידי ומתי זה לא מילוי תפקידי. ביקורי בשכונת שמעון-הצדיק בהחלט לא היה במסגרת של ביקור פרטי, אלא במסגרת תפקידי – זה מה שהיה שם. עכשיו לגבי הטענות של הגברת שמישהו תקף אותה. כמובן מישהו תקף אותה. אבל לשמחתנו המרובה, גם כאן, ויש בידי המשטרה הן את סרטי האבטחה, הן סרט של מישהו שהיה לצדי, שעשה את כל מה שהיה שם. דבר נוסף שידוע במשטרה – כשאני הגעתי לשם ביום שישי עם המשפחה שלי, עם שבעה ילדים, הגברת הזאת ואחרים עמדו שם והם הבטיחו לי שהם יפגעו בי. הם הבטיחו לי שהם יפגעו בי, ובאותו רגע הלכתי למשטרה, לניידת, ואמרתי להם: תשמעו, אני מבקש שתשגיחו על מה שנעשה כאן, כי הם הבטיחו לי שיפגעו בי. האירוע נעשה. אירוע התקיפה נעשה. שתי דקות – – – <היו"ר מגלי והבה:> מה השאלה, אדוני? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> סליחה, יש פה הערה לעניין. אני מבקש להשלים את דברי. שתי דקות לאחר שניידת המשטרה עזבה את המקום, כי היא ראתה שאני אורז ומתכוון לעזוב את המקום עם ילדי – שתי דקות לאחר מכן היא ראתה והסתערה עלי בתקיפה. אם אני הייתי מעריך, המסוכנות של האשה הזאת היא לאין ערוך יותר מאשר של אותו אחד שזרק נעל בבית-המשפט. ומלבד זה, אני תמה למה, כפי שהובטח לי שאני אעודכן בפרטי החקירה והתקדמותה, לא קיבלתי שום פרטים, הן לגבי כתב אישום, הן לגבי שום שלב של החקירה, אף שהגשתי תלונה מסודרת במשטרה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אנחנו ממשיכים, חברי חברי הכנסת. יש עוד שאילתא לחבר הכנסת בן-ארי, 828. היום יש לך, אפשר לציין, כמה שאילתות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אנחנו בקשרים טובים. <היו"ר מגלי והבה:> מאה אחוז. 828: כניעה לאלימות בהר-הבית. בבקשה, השר. <828. כניעה לאלימות בהר-הבית> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): ביום שישי, י"ט באדר, יידו מתפרעים אבנים מהר-הבית לעבר רחבת הכותל. משטרת ירושלים נכנסה להר, אך בשלב מסוים גובש הסכם עם הווקף, ולפיו המשטרה תיסוג מההר והווקף מתחייב לשמור על שקט. רצוני לשאול: 1. מדוע מנהלת המשטרה משא-ומתן עם מתפרעים? 2. מדוע נכנעה המשטרה לאלימות? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> 1–2. אדוני היושב-ראש, בראשית אבקש לומר כי הייחודיות והרגישות של הר-הבית על רקע קדושתו וחשיבותו לשלוש הדתות בארץ ובעולם כולו, מחייבות שמירה על איזונים עדינים ועל הסטטוס-קוו בהר. משטרת ישראל נושאת במשימת השמירה על הסדר הציבורי בהר-הבית ובסביבתו, כמו בכל אתר ואתר, מתוך שיקולים ביטחוניים וענייניים. במסגרת תפקידה זה המשטרה מקיימת הידברות רציפה וסדורה עם הווקף בהר-הבית, הן בשגרה והן בעתות משבר. הווקף מהווה גורם מתון המתנגד לגילויי אלימות ולהפרות סדר ועובד תוך שיתוף פעולה עם משטרת ישראל בהר-הבית. במענה על שאלתך, הרי שמשטרת ישראל אינה מנהלת משא-ומתן עם גורמים עברייניים פורעי חוק ומפירי סדר בהר-הבית, אלא פועלת לסכל ולמנוע את ביצוע העבירות על-ידם ולהעמידם לדין. גם במקרה הנוכחי פעלה המשטרה על מנת למגר את גילויי האלימות ולמנוע ולצמצם ככל האפשר את הפגיעה במתפללים בכותל ובהר-הבית ולהשיב במהירות הרבה את שגרת החיים על כנה. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> שוב, אנחנו מכירים פרטים אחרים, לפחות מדברים שהתפרסמו בכלי התקשורת, על משא-ומתן, על מתפרעים שהתבצרו בתוך המסגד, ומשא-ומתן עם הווקף המתון שביקש לשחרר אותם מבלי להיעצר, אף-על-פי שמדובר בפורעים. האם משטרת ישראל תתנהג באותה פתיחות ובאותה הידברות כמו שהיא מדברת עם הווקף, עם רבנים שניסו לעלות היום להר-הבית ועוכבו בשמש במשך שעה וחצי, אף-על-פי שזה סוכם? אני לא הייתי מסכם את זה מראש, כי יהודים יכולים לעלות כמו כל תייר אחר. סוכם מראש, הוגשו רשימות, ובכל זאת מפקד המרחב אבי רואיף עיכב אותם במשך שעה וחצי, הכניס עשרה-עשרה בצורה מבזה ומשפילה. האם הידברות עם הווקף היא רצויה, והידברות עם אנשים אחרים – שם האנשים פחות אמינים? הייתי שמח לקבל את תשובת השר בעניין. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תשובתי היא שאנחנו מתייחסים לווקף ולרבנים ולכל אדם באשר הוא אדם, ולא צריך לעשות השוואה בין הרבנים לבין הווקף. פה יש דברים כאלה וכאלה בנושאים מסוימים, ופה עם הרבנים – אני לא יודע על האירוע שבו הם עוכבו שעה וחצי; אני אבדוק מה הסיבה. אבל בוא נתייחס לגופה של השאילתא. אני התייחסתי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. שאילתא 841, של חבר הכנסת אריה אלדד: התנכלות למתפללים יהודים. בבקשה, אדוני השר. <841. התנכלות למתפללים יהודים ביפו> חבר הכנסת אריה אלדד שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): באתר nrg התפרסם כי ערבים מתנכלים למתפללים בשני בתי-כנסת ביפו. בין השאר, הוכנס צינור מים לכיבוי אש דרך החלון בשבת, בשעת התפילה, וצעיר ערבי המתגורר בסמוך התיז מים על המתפללים וספרי התורה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם הוגשה תלונה למשטרה? 3. מה ייעשה כדי להפסיק את ההתנכלויות? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> 1. לשאילתא בנושא טענה בדבר התנכלות למתפללים יהודים. מבירור הפרטים עולה כי לא ידועה למשטרת מרחב יפתח תופעה של התנכלות למתפללים יהודים בעיר יפו. האירוע מושא השאילתא הינו תוצאה של סכסוך שכנים, הנמשך מזה זמן מה בין צעיר ערבי תושב העיר, המתגורר בצמוד לבית-הכנסת, לבין כמה באי בית-הכנסת והגבאית האחראית לניהולו. 2. בחודשים פברואר-מרס שנה זו הוגשו כמה תלונות הדדיות על-ידי התושב האמור לעיל ועל-ידי גבאית בית-הכנסת. אירועים אלה טופלו הן במסגרת האג"מ, שלחו ניידת או ניידות, והן במישור החקירה בכך שפתחו שלושה תיקי חקירה. אחד התיקים נגנז מעילה של חוסר עניין לציבור ושניים אחרים נמצאים עדיין בשלבי חקירה. 3. מחומר הראיות הקיים בידי המשטרה עולה כי שני הצדדים לסכסוך פעלו בניגוד לחוק והם הוזהרו במהלך חקירותיהם במשטרה. הסכסוך המתמשך בין מתפללי בית-הכנסת לבין השכן שגר בצמוד אליו הועבר לטיפולו של השוטר הקהילתי, שמטפל וער לנושא, אשר ישוחח עם הצדדים וינסה באמת למנוע את המשך הגשת התלונות. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני השר. יותר הערה משאלה. אני שמח שציינת שהאירוע טופל על-ידי האג"מ, כי אין כנראה תוצאה אחרת. כאשר שכן ערבי מכניס צינור מים לתוך בית-כנסת, בזמן התפילה בשבת, וממלא את חלל בית-הכנסת מים, אז כנראה מי שצריך לטפל בזה זה האג"מ. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. שאילתא 845, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ושאילתא 845 של חבר הכנסת עפו אגבאריה – לפרוטוקול. <845, 846. מעצרי קטינים בשכונת סילואן בירושלים> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שאל את השר לביטחון פנים ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): ב-9 במרס 2010 פורסם ב"הארץ" כי בחודשים האחרונים מבצעת המשטרה מעצרים של קטינים בני 12– 15 בשכונת סילואן. המעצרים מתבצעים באישון לילה על-ידי כוחות גדולים של מג"ב, ובחקירות הקטינים נעשה שימוש באלימות פיזית תוך הפרה של זכויות האדם. רצוני לשאול: 1. מה הן ההנחיות שיש לאנשי המשטרה בנושא הנדון? 2. מדוע אין המשטרה מבצעת את המעצרים בשעות היום? חבר הכנסת עפו אגבאריה שאל את שר לביטחון פנים ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): עדויות רבות שנאספו על-ידי "בצלם" ו"הארץ", מצביעות על שימוש באלימות והפרת זכויות – מדובר בילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית. רצוני לשאול: 1. מדוע משטרת ישראל ומג"ב עוצרים קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית? 2. מדוע המשטרה משתמשת באלימות נגד קטינים? 3. מה היא התועלת ממעצרם של קטינים ושחרורם לאחר כמה ימים? 4. מה ייעשה למחיקת הרישומים הפליליים נגד הקטינים? <תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה ועפו אגבאריה ביקשו לדון בפרסום שלפיו משטרת ישראל מבצעת מעצרים של קטינים גילאי 12–15, ואף מתחת לגיל האחריות הפלילית, בשכונת סילואן. מבירור הפרטים מול משטרת ישראל עולה כי בחודשים האחרונים קיימת תופעה של יידויי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר רכבי מג"ב ומשטרה ולעבר רכבי אבטחת תושבים בסילואן. מדובר בתופעה מסוכנת ביותר שגרמה לפגיעות רבות בכלי הרכב של מאבטחי התושבים ולפציעתה של תושבת ירושלים שחלפה עם רכבה ב"ציר המוזיקה" המוביל לסילואן ואושפזה במצב בינוני בבית-חולים. במאמץ מודיעיני אספו רכזי המפלג לתפקידים מיוחדים מידע רב על החשודים ביידויים שבוצעו כאמור, ביניהם קטינים תושבי סילואן. הידיעות הובילו למעצרים שמטרתם הבאת חשודים לדין והפסקת התופעה המסוכנת. ככלל, לא מבוצעים מעצרים של קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית ולא מופעלים כל אמצעי אלימות כנגד נחקרים. באפשרות כל הטוען טענה מעין זו לפנות למח"ש אשר תחליט באשר לפתיחת חקירה בעניין. המעצרים מבוצעים בשעות שנקבעות על-פי הערכת מצב עניינית תוך ניתוח כל המשמעויות. המעצרים הינם לצורכי חקירה ולא לצורכי ענישה, והחלטות שחרור מתקבלות בתיאום עם הפרקליטות או התביעות בהתאם לחומרת העבירות, טיב הראיות וחלופות המעצר האפשריות, כאשר כל מקרה נבחן לגופו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. היתה לך עבודה מרובה היום. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, מחר, כ"ז באייר התש"ע, 11 במאי 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה לכם. הישיבה ננעלה בשעה 20:06.