דברי הכנסת

דברי הכנסת ז / מושב שני / ישיבות ע"ה–ע"ז / ו'–ח' בכסלו התש"ע / 23–25 בנובמבר 2009 / 7 חוברת ז' ישיבה ע"ה הישיבה השבעים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ו' בכסלו התש"ע (23 בנובמבר 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת איל ינון: 4 הודעת יושב-ראש הכנסת 6 הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. מדיניות הדחיות בקבלת ההחלטות של נתניהו 7 2. מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי הציבור הערבי והשלכותיה 7 שלמה מולה (קדימה): 8 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 11 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 22 השר אבישי ברוורמן: 28 יואל חסון (קדימה): 44 דוד רותם (ישראל ביתנו): 47 נסים זאב (ש"ס): 52 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 57 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 61 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 63 מוחמד ברכה (חד"ש): 64 חיים אורון (מרצ): 65 אורי אורבך (הבית היהודי): 68 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 71 ציפי חוטובלי (הליכוד): 72 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התש"ע–2009 77 חייים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 78 שר הביטחון אהוד ברק: 80 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 85 יואל חסון (קדימה): 86 הצעת חוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009 87 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 87 הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 34), התש"ע–2009 90 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 90 יריב לוין (הליכוד): 92 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 92 הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע–2009 93 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 93 יריב לוין (הליכוד): 95 גדעון עזרא (קדימה): 96 נסים זאב (ש"ס): 97 דב חנין (חד"ש): 98 דוד אזולאי (ש"ס): 99 אופיר פינס-פז (העבודה): 100 מגלי והבה (קדימה): 101 הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 6), התש"ע–2009 102 שר התקשורת משה כחלון: 103 גדעון עזרא (קדימה): 104 נסים זאב (ש"ס): 104 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32) (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדר חובות), התש"ע–2009 106 שר התקשורת משה כחלון: 106 נסים זאב (ש"ס): 107 שאילתות ותשובות 108 249. אנטנות סלולר סמויות 108 שר התקשורת משה כחלון: 109 286. סניף הדואר בטייבה 111 347. סניף הדואר בתל-ציון 112 350. יכולת חברת "הוט" לעמוד בהתחייבויותיה 114 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אין ממשלה עדיין, באולם אני מתכוון. היום יום שני, ו' בכסלו התש"ע, 23 בנובמבר 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32) (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדר חובות), התש”ע–2009. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 4) (איסור אפליה בשל גיל), התש”ע–2009, של חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1795/18 וכלה בהצעת חוק פ/1829/18 – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (דין חברי המועצה ועובדי העירייה), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת גדעון עזרא ורוני בר-און וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הרכב המחלקה לחקירות שוטרים), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – חובת קביעת מאפרות לכיבוי סיגריות בכניסה לבתי-עסק), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – התקן בטיחותי על דלת מרחב מוגן דירתי), התש"ע-2009, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת ההיעדרות מהעבודה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת אפשרויות טיפולים פארה-רפואיים לילדים אוטיסטים), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת רחל אדטו, זאב בילסקי ודני דנון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגבלת פיטורים בשל טיפולי הפריה חוץ-גופית או פוריות), התש”ע–2009, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק סיוע ועידוד ייצור מזון לחולי צליאק, התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת אורי אורבך ואילן גילאון; הצעת חוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי) (תיקון – דמי נסיעה למתנדב בשנת שירות), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת יולי תמיר, עמיר פרץ ושלמה מולה; הצעת חוק העונשין (תיקון – ענישה לעבירה חוזרת), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, אורי אורבך ושי חרמש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – ביקור נבחר ציבור), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ ונחמן שי; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – חובת הצבת מכשיר נשיפה במקום בילוי לבדיקת נוכחות אלכוהול בגוף הקטין), התש”ע–2009, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק איסור הכחשת השואה (תיקון – פושע הכחשת השואה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – סיוע בשכר דירה לחיילים בודדים), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת זאב בוים וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איסור מכירת משקאות משכרים בתחנות תדלוק ובבתי-עסק הנמצאים בתחומן), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זכאות עובדי בית-חולים לקבלת שירות רפואי במקום עבודתם), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת חיים אורון, דב חנין ושלי יחימוביץ; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון – ביטול היטל בשל צריכת מים עודפת), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – מניעת הפסקה באספקת חשמל לצרכן נזקק), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ושלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון – ביטול היטל בשל צריכת מים עודפת), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת דליה איציק ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חנייה במוסד רפואי), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – פינוי שוכר), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – העברת סמכות הפיקוח למפקח על הבנקים), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – תקופת התמחות), התש"ע–2009, מאת חברי הכנסת יריב לוין, אברהם מיכאלי, עתניאל שנלר וכרמל שאמה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים ויולי תמיר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש לאוכלוסייה הדרוזית, התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת חמד עמאר ופניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – אפליה מתקנת), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, דוד רותם ואלכס מילר; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – תעודות לידה ופטירה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פרסום נגיש של סל הבריאות), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הטלת עיצום כספי), התש”ע–2009, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק נישואין וגירושין, התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, חיים אורון ואילן גילאון; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – מסירת מידע על שירותים, זכויות והטבות), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – אישור לקביעה ושינוי של תשלומים בעד הקמת מערכת מים או מערכת ביוב), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת מירי רגב, זאב בילסקי, אורי מקלב ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, אדוני המזכיר. <הודעת יושב-ראש הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה לכנסת – הריני להודיעכם, כי הוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה החליטה היום, על-פי סעיף 124(א) לתקנון הכנסת, לחדש את הדיונים בהצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט–2009. על מנת שהוועדה תוכל לחזור ולדון בהצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית, אשר הונחה על שולחן הכנסת, ביקשה הוועדה להפעיל את סעיף 124(א), ואני מודיע על כך. להודעה זאת אין צורך באישור הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, בימים אלה מלאו 60 שנה לאסון ילדי אוסלו. אירוע טרגי של התרסקות מטוס מעל נורבגיה, ועליו 27 ילדים יהודים, שהיו בדרכם, ב-1949, לעלות מתוניסיה לישראל. כך קיפחו את חייהם ולא זכו לכך. רק ילד אחד שרד, יצחק אלל, בן ה-11, אולם הוא נפטר ממחלה לאחר עלייתו ארצה. אתמול, ליד האנדרטה במושב ינוב שבשרון, התייחדנו עם זכרם. האסון הזה מבטא באופן המוחשי ביותר את סאת הייסורים שבהם נקנית ארץ-ישראל. ראויים הם, הילדים הללו, ואתם אנשי הצוות, שזכרם ייחקק על לוח לבנו האישי והלאומי. יהי זכרם ברוך. <הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. מדיניות הדחיות בקבלת ההחלטות של נתניהו> <2. מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי הציבור הערבי והשלכותיה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום. ההצעות היום בראש סדר-היום הן הצעות האי-אמון אשר מבקשות להביע סיעת קדימה וכן סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בממשלה. ראשונת המבקשים את האי-אמון היא סיעת קדימה, המבקשת להביע אי-אמון בממשלה בשל מדיניות הדחיות בקבלת ההחלטות של נתניהו, של ראש הממשלה נתניהו. ינמק את הצעת הסיעה חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, אדוני. ישיב השר המקשר, שהוא גם השר לאיכות הסביבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> להגנת הסביבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> להגנת הסביבה. <רוני בר-און (קדימה):> מאיכות הסביבה כבר התייאשנו, נשאר לנו רק להגן עליה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תגן על הסביבה, ממילא תגן על הקואליציה. <זאב בילסקי (קדימה):> השר הנוכחי מביא הרבה כבוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין זה מתפקידי לחלוק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם אין זה מתפקידם, והם בכל זאת עושים את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין זה מתפקידי, אבל אני לא יכול לומר שאני לא מסכים לאמירתו של חבר הכנסת בילסקי. חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האמת היא שמדי שבוע אנחנו מגישים את הצעת האי-אמון שלנו בראש הממשלה ובממשלתו הכושלת. היום אנחנו דווקא לוקחים ממה שראש הממשלה אמר בעצמו לפני ימים ספורים. הוא אמר: לא חייבים להחליט על מה שלא חייבים להחליט. אנחנו חיים במדינה שבה צריכים להחליט כל יום. כנראה שלראש הממשלה טוב לשבת על כס ראש הממשלה, בזה הוא השיג את מטרותיו, והוא לא מקבל שום החלטה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה איננו יודע לקבל החלטות. כל החלטה שהוא קיבל, האמת היא שהוא חזר מהחלטתו, גם מהמעט שהוא קיבל בתקופת כהונתו כראש ממשלה. אני רוצה להזכיר, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה קיבל משק במצב לא רע. מי שהיה שר האוצר יושב כאן. שר האוצר יכול להעיד באיזה מצב הוא קיבל את המשק. כשהוא קיבל את המשק הוא אמר: אני אעביר את תקציב המדינה, תקציב דו-שנתי. אנחנו כולנו חשבנו: ראו זה פלא, תראו, ראש הממשלה הולך לקבל החלטה להעביר הצעה דו-שנתית, והכול יהיה בסדר. תראו מה שקרה לפני נדמה לי חודשיים, אפילו אדוני היושב-ראש התבטא – איך אפשר אחרי שהעברנו הצעה דו-שנתית, הממשלה מביאה החלטה לקצץ מתקציביה עוד פעם. קיבלו החלטה, אבל לא קיבלו החלטה. ברגע שמביאים עוד פעם קיצוצים, זאת אומרת, הממשלה לא חשבה מספיק כדי לראות אם מה שעומד לרשותה נכון או לא. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה אמר לנו שהוא תמך בהטלת מע"מ על פירות וירקות, ואז זעקה ציבורית באה. אנחנו אמרנו לו מההתחלה: אל תעשה את זה – הוא העביר את זה במסגרת חוק ההסדרים – זה לא נכון, זה פוגע בשכבות החלשות. אז הוא אמר לנו: אנחנו כן. הוא התעקש והתעקש. בלילה אחד פתאום הוא התקפל, כמו תמיד. אדוני היושב-ראש, אותו דבר גם עם מס הבצורת. אמרנו עוד פעם: אל תביאו את המס הזה במסגרת חוק ההסדרים, זה יפגע באוכלוסיות החלשות. הנה לכם, ראש הממשלה עוד פעם התקפל. אין יותר מס בצורת. בצורה פתלתלה כזאת, עוד פעם ועוד פעם. למה? אולי זה יפגע בתדמיתו כראש ממשלה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, השיא היה סביב העניין של היועץ המשפטי לממשלה. שר המשפטים מעולם לא הסתיר את דעתו על פיצול סמכות היועץ המשפטי לממשלה, והוא נתן לו ללכת הלאה – תעשה. הוא כבר בנה לו את חברי הכנסת שיתמכו בפיצול סמכות היועץ המשפטי לממשלה. דרך אגב, טוב שהם לא הולכים לבטל את סמכות היועץ המשפטי לממשלה, אני חושב שזה מוסד מאוד-מאוד חשוב שישמור על הדמוקרטיה שלנו בצורה ראויה, ואנחנו יכולים להשתבח אפילו ביועץ המשפטי היוצא על ההחלטות שהוא קיבל. והנה לכם, ראש הממשלה עוד פעם נלחץ, פתאום, ביום אחד, כינס את מי שכינס, בא ואמר: לא נחליט על מה שלא צריך להחליט, גם לא נפצל את סמכות היועץ המשפטי לממשלה. אפשר לדבר גם על החוק הביומטרי, אדוני היושב-ראש. בשבוע שעבר אמרו לנו: הנה, או-טו-טו אנחנו באים להחליט, זה היה על סדר-יומה של הכנסת. יושב-ראש הוועדה למדע עשה, התאמץ וסיכם, ואמרנו: יאללה, הנה. קמה צעקה ציבורית, ראש הממשלה עוד פעם כינס את יועציו, בא ונתן הוראה: אין, צריך לבטל את החוק הביומטרי. למה צריך לתת לאנשים לעבוד קשה כדי שבסופו של היום ראש הממשלה לא יקבל את ההחלטה? הוא לחוץ, הוא לא יודע מה לעשות. אדוני היושב-ראש, לכן הוא עוד פעם חוזר בחדרי חדרים, בא ואומר: לא צריך להחליט מה שלא צריך להחליט. ראש ממשלה שאומר: לא צריך להחליט על מה שלא צריך להחליט. ראש ממשלה בישראל חייב להחליט כל יום, כל דקה וכל שנייה. אדוני היושב-ראש, דיברנו על הנושאים הכלכליים. בוא נדבר על הנושאים המדיניים. אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך, לפני שעות מספר ישבנו בוועדת חוץ וביטחון. אמר עוזי ארד: תשמעו, המצב שלנו ביחסים שלנו עם ארצות-הברית הוא לא טוב. והוא אמר: אנחנו עובדים קשה כדי שהפלסטינים יבואו למשא-ומתן. ראש הממשלה מתחנן שיבואו למשא-ומתן אתו. למה הם לא באים? כי ראש הממשלה לא מקבל החלטות נכונות כדי שהפלסטינים יבואו. ההחלטות שצריך לקבל הן לטובת מדינת ישראל, לא בהכרח אנחנו עושים טובה לפלסטינים. ואדוני השר, הממשלה הקודמת שלנו, ראש הממשלה דאז אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני ניהלו משא-ומתן. אתה יודע מה? יש לי חדשות בשבילך, אדוני השר. גם בנו אפילו בגילה, וגם בנו בעוטף-ירושלים, בגושי התנחלויות. ערבים לא קמו, והפלסטינים לא הלכו משולחן המשא-ומתן. אתם כל הזמן צריכים לשאול למה זה קורה לכם. למה אתם לא מביאים אותם לשבת אתכם ולדבר? אתם מתחננים, מפעילים. האמת היא כזאת, אדוני היושב-ראש, הרי לממשלה הזאת יש לפחות חמישה שרי חוץ. נשיא המדינה שלנו משמש כשר החוץ לענייני מצרים, נוסע לברזיל, מנסה לייצג את מדינת ישראל. זה מצוין, אבל הוא גם מתערב בנושאים פוליטיים, כי שר החוץ, כנראה, לא מגיע – אגב, אמרו לי שבכלל אין לו ויזה להיכנס למצרים, שר החוץ, אביגדור ליברמן. אותו דבר, הוא גם לא מגיע למדינות סקנדינביה. לכן אנחנו שואלים שאלה – בענייני טורקיה, כנראה, שר החוץ לא מתקבל גם אצל הטורקים; יש שר חדש, שקוראים לו פואד בן-אליעזר, ממלא-מקום שר החוץ. אני לא יודע מה סגן שר החוץ עושה. כלומר, יחסי החוץ של מדינת ישראל נמצאים בשפל כמו שלא היה כמותו, אדוני היושב-ראש. זה קורה בגלל שראש הממשלה לא מקבל את ההחלטות הנכונות. הוא כל הזמן דוחה. למה הוא דוחה? האמת היא, הוא הבטיח הרים וגבעות לפני הבחירות. הוא אמר לציבור: אני אנהל משא-ומתן בעמדה קשוחה ואני אשיג ואני אשיג ואני אשיג. הגיע לכס ראש הממשלה, כל יום בנה לו חומה בצורה של שרים, 39 שרים וסגני שרים, הוא התעטף בהם, והעיקר שלא יזוז ימינה ושמאלה, שישמרו עליו. אבל המדינה שלנו מפסידה, אדוני היושב-ראש, כל יום. יש החלטות שצריך לקבל. איך הוא יקבל את ההחלטה בעניין של אירן? אמריקה לא חברה שלנו יותר, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים זאת, ולכן איך הוא יגיע להחלטה בעניין אירן, כשמדיניות החוץ שלנו היא בבעיה? אף אחד לא מקבל את הדיפלומטים שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, נדמה לי שחבר הכנסת והשר ליברמן נבחר על-ידי הבוחרים בישראל. זה שמישהו לא נותן לנבחר של כנסת ישראל, על-פי הדמוקרטיה שלנו, ויזה, אנחנו מחויבים לומר, אנחנו לא מסכימים עם זאת. אתה יכול לבקר את כל מה שאתה רוצה, רק בכל זאת – תאר לך שחבר הכנסת מולה, לא ייתנו לו ויזה לאיזשהו מקום. נהפוך עולם ומלואו – – – <שלמה מולה (קדימה):> כנראה, אדוני היושב-ראש, שתפיסת עולמו של אותו שר החוץ, שהיא תפיסת עולם מאוד בעייתית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אתה רוצה להוציא אותו מחוץ לחוק? <שלמה מולה (קדימה):> בגלל שהוא נבחר איך שהוא נבחר, הוא שר החוץ שלנו. לכן, אדוני היושב-ראש, המדינה שלנו מבודדת בזירה הבין-לאומית, בגלל מדיניות החוץ הקלוקלת, הלא-מסייעת, של המדינה שלנו. אבל אני חושב שהעניין הוא לא רק שר החוץ כשר החוץ, אדוני היושב-ראש. אם אנחנו מדברים על הנושא של אירן, זה נושא רציני. נכון, אנחנו אומרים שזו לא רק בעייתנו, בעיית מדינת ישראל, זה גם שייך למדינות הערביות המתונות וכן למדינות המערב וכו'. אבל, אדוני היושב-ראש, אירן ימים ולילות מאיימת עלינו. ראש הממשלה, שמגיע לשיחה עם אובמה, עם נשיא ארצות-הברית, אומרים לנו: ישב אתו שעה ו-45 דקות, היו יחסים מצוינים, התחבקו ביחד, אפילו ביטלו את התדרוכים העיתונאיים. חשבנו: הנה, יצאה איזו בשורה טובה מאוד למען עם ישראל, מדינת ישראל. הנה לך, אדוני היושב-ראש, הוא מקבל אחרי עשרה ימים ובשידור ישיר בטלוויזיה, אפילו בטלפון – נשיא ארצות-הברית נוזף בממשלת ישראל ובמדינת ישראל על הבנייה שבקונסנזוס בגילה. למה זה קורה לנו? אנחנו צריכים לשאול את ראש הממשלה: האם יחסי החוץ שלך הם מוצלחים – כן או לא? איך יעלה על הדעת, נשיא ארצות-הברית יושב עם ראש הממשלה, ועשרה ימים אחר כך ראש ממשלה בישראל מקבל נזיפה? האם ראש הממשלה שואל את השאלה הזאת? הוא צריך לשאול את עצמו, אולי לא קיבלתי את ההחלטות הנכונות בעניין, אדוני היושב-ראש. לכן, אפשר לדבר עוד ועוד בענייני הפנים שצריך לקבל בהם החלטות. ראש הממשלה לא מקבל החלטות בנושאים שהם מוניציפליים, בקיצוצי תקציב של הרשויות המקומיות. רשויות רבות מאוד, בעיקר בפריפריה, קורסות. למה הוא חילק את האתנן חלוקה קואליציונית של קבוצות וקבוצות, ועוד פעם הוא נתן לש"ס, נתן קצת למפלגת העבודה, נתן קצת לישראל ביתנו – כל מי שאיים עליו. בסופו של דבר אותן רשויות מקומיות כמו דימונה, ירוחם, חצור-הגלילית משלמות, ועוד איך משלמות על אי-ההחלטה הנכונה של ראש הממשלה. הוא לא יודע לקבל החלטה, אדוני היושב-ראש, לכן אנחנו חושבים שראש הממשלה לא ראוי לאמון. אני מקווה שאזרחי מדינת ישראל יתפכחו בקרוב. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. יעלה ויבוא השר המקשר, השר ארדן, על מנת להשיב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי בקשב רב לדבריו של חבר הכנסת מולה, שהקדים ואמר כי מדי שבוע – גם אני עושה את התפקיד הזה מדי שבוע – ונראה לי שחלה איזושהי טעות בשם שבחרתם לאי-אמון. כי כאשר קוראים לאי-אמון בשם "דחיית קבלת ההחלטות על-ידי ראש הממשלה", מה שתיאר כאן בהרחבה חבר הכנסת מולה זה את כל ההחלטות שראש הממשלה מקבל למעשה יום-יום מאז שהוא נכנס לתפקידו. אז יכול להיות, חבר הכנסת מולה, שאינך מסכים עם תוכן ההחלטות, וזה יכול להיות, אבל אני לא מצאתי כמעט שום דחייה בקבלת ההחלטות, אלא בדיוק להיפך, ואני אפרט וארענן את זיכרונך וזיכרונה של האופוזיציה כדי להסיר ספק. קודם כול, תיארת את המצב שבו קיבלנו את המשק, אני לא רוצה להתווכח על זה. העובדות, אני חושב, פרוסות בפני אזרחי המדינה, אבל בהחלט ראש הממשלה רצה ורוצה ליישם רפורמות מאוד משמעותיות במבנה של המשק הישראלי כדי לפשט הליכים, כדי להסיר חסמים, כדי לייעל את הטיפול שהאזרח מקבל ממנגנוני השלטון. ולכן תוך זמן מאוד קצר, אולי בזמן שיא אפילו במונחים ישראליים, ראש הממשלה הוביל תיקון חקיקה מאוד חשוב שקשור למינהל מקרקעי ישראל, שאמור להפוך לרשות מקרקעין, ואמור להעביר את הרישום בטאבו של הרבה מאוד חוכרים במדינת ישראל, כך שהוא יהיה רשום על שמם, והם לא יצטרכו לעבור את כל ההליכים שהם עוברים היום כאשר הם רוצים לבצע פעולה כלשהי בנכס שהם חוכרים. נראה לי שזו דוגמה לקבלת החלטות טובה מאוד שמשרתת את טובת האזרח, ואף אחד לא דחה אותה. אותו דבר לגבי הנושא של המאגר הביומטרי, שמי שהתחיל אותו זה שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית, חבר בכיר בסיעת קדימה; דומני שהוא אפילו הולך להוביל שינויים בחוקת קדימה. כאשר שר הפנים לשעבר שטרית התחיל את התהליך הזה, יכול מאוד להיות שהוא עשה את זה קצת באופן חפוז מדי, לצערי, וכדי לא לעשות את זה באופן שיפגע בפרטיות של האזרחים, אז ראש הממשלה – ויכול להיות שזה קצת מתסכל, שראש הממשלה באמת קשוב להערות ולביקורת ומוכן גם לומר שלא כל החוכמה נתונה אצלנו, כאשר מובילים חקיקה או מובילים תהליכי קבלת החלטות, וגם לא כל החוכמה נתונה אצל השרים. יכול להיות שאני אקבל החלטה, וראש הממשלה, אחרי שיבחן אותה, יחשוב במכלול השיקולים הכולל של המדינה שהוא משנה אותה. זה עדיין לא אומר שהוא מתקפל, גם אם יועצי תקשורת מייעצים לומר זאת, וזה עדיין לא אומר שהוא לחוץ. זה אומר שהוא נושא באחריות הכוללת. זאת מלה שאולי קשה לפעמים, בסיעות מסוימות, להבין אותה, אבל כשנושאים באחריות כוללת לאזרחי מדינת ישראל, לפעמים צריך לעצור תהליך מסוים באמצע, לבחון אותו מחדש, ואם יש צורך – להכניס בו שיפורים ותיקונים. <רוני בר-און (קדימה):> שעתיים לפני ההצבעה, אחרי שהעניין נדון בוועדת שרים לחקיקה וממשיך בוועדה על דעת הממשלה, זה יפה לעצור? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כידוע לך, כשר האוצר לשעבר – שאלת שאלה מצוינת; אמרת: אחרי שזה עובר ועדת שרים לחקיקה, שעתיים לפני ההצבעה – על המאגר הביומטרי – עוצרים חקיקה? אתה, כשר האוצר לשעבר, יודע שיש שני אנשים שמאפשרים להם לא להגיע לוועדת שרים לחקיקה; אחד מהם הוא שר האוצר, בגלל עיסוקיו, ואחד הוא ראש הממשלה, שאף אחד לא מצפה ממנו להגיע לוועדת שרים לחקיקה. <רוני בר-און (קדימה):> הרגע לימדת אותנו פרק באחריות כוללת. הרגע הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אדוני השר – חבר הכנסת בר-און, נדמה לי שבירושלים למדנו שאחת משתיים: או שהתוצאה טובה או שהתוצאה רעה, וזה המבחן שבדרך כלל היינו מתייחסים אליו. אם העצירה של החוק היתה לטובה, גם שעתיים אחרי ההחלטה היא טובה, ואם היא לא היתה טובה, גם חמישה ימים אחרי ההחלטה היא לא טובה. <רוני בר-און (קדימה):> אני לא מתווכח עם זה שהוא עשה נכון. אני רק מתווכח עם הרעיון, שמציגים את זה בתור איזה תהליך קבלת החלטות שעליו תהיה תפארתכם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אני ממש לא מציג את זה כך. אני מנסה להציג גם את הפן השני; מציגים את זה רק כלחיצות, התקפלות, דחייה. יש גם יתרונות בכך שאדם לא חושב שכל הצדק וכל החוכמה נתונים לו, ולפעמים הוא מוכן, גם אם זה לא נראה הכי טוב באותו רגע, לבחון מחדש, על-ידי שיקול דעת נוסף, ולראות אם אין אפשרות לתקן. דומני שהתוצאה הסופית, של הצעת חוק המאגר הביומטרי שתובא לכנסת, תהיה מאוזנת יותר וטובה יותר, ותזכה לקונסנזוס רחב יותר. טוב שראש הממשלה דחה בעניין הזה את קבלת ההחלטות. אותו הדבר בעניינים שקשורים – כפי שציינת – אולי להיטל הבצורת או לתעריפי המים. גם בעניין הזה ודאי עוד יהיו דיונים רבים. לא כל שינוי בהחלטה ששר אחד מוביל – ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים, וכפי שאמרתי, הוא נושא באחריות הכוללת. אורית זוארץ (קדימה): על זה נאמר: סוף מעשה במחשבה תחילה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני חושב שיושב-ראש הכנסת מחזיר את שעת השאלות והתשובות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, יש בעיה; כל ההערות שלך הן חכמות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> וחשובות. <היו"ר ראובן ריבלין:> וטובות, אבל מה, אחרי שמתירים לך לשאול שאלה אחת, אתה חושב שזה דבר חופשי. רוני בר-און (קדימה): לא, רק ענייני. <היו"ר ראובן ריבלין:> ענייני? עוד מעט תהיה שר, ואתה תעמוד פה ותדבר לעניין, חבר הכנסת בר-און. רוני בר-און (קדימה): מה שאצלך זה מעט אצלי זה עוד הרבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכול צריך סבלנות. רוני בר-און (קדימה): מה עם משאל העם? 20 דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה זוכר שאני ישבתי שם ואמרתי: זה לא ייקח הרבה זמן? היית יושב פה, ואמרתי לך: זה לא ייקח הרבה זמן. ואנחנו 12 בלבד שם. רוני בר-און (קדימה): יש לך יותר ניסיון מאשר לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, יש לך מספיק ניסיון. בבקשה, אדוני השר. רוני בר-און (קדימה): משאל עם – 20 דקות לפני ההצבעה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אמרתי שאין שום תקלות בממשלה חדשה שמתחילה לפעול? ודאי שיש תקלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם כאן השאלה היא אם ההחלטה היתה נכונה או לא. רוני בר-און (קדימה): על זה אין לי תשובות. אורית זוארץ (קדימה): טוב שהיתה החלטה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, גם הרפורמה שאנחנו בוחנים – וגם היא לא פשוטה לקידום ולהעברה בחקיקה – רפורמה במנגנוני התכנון והבנייה, בוועדות התכנון והבנייה וגם בהליכי הרישוי, היא רפורמה שמחייבת תהליך קבלת החלטות די אמיץ, אפילו אמיץ מאוד, ברמה הציבורית. יכול מאוד להיות, חבר הכנסת מולה, שאתה אולי לא מספיק מעודכן בכל הרפורמות וההחלטות שראש הממשלה מוביל יחד עם שרי הממשלה. אם תתעדכן – והשר ברוורמן בהמשך גם יעדכן אותך – תבין שמתקבלות החלטות רבות מאוד לטובת אזרחי המדינה. בוא נהיה גם קצת בפרופורציה – אתם מדברים על שבעה חודשים לאחר כינונה של הממשלה, ואתה זעקת כאן בגרון ניחר: איך יכול להיות, שומו שמים והאזיני ארץ, שבתוך שבעה חודשים עוד לא למדנו את כל הפטנטים שהיו לראש הממשלה לשעבר אולמרט ולשרת החוץ לבני, ועוד לא הצלחנו להושיב את הפלסטינים לשולחן המשא-ומתן. שלמה מולה (קדימה): הם קיבלו החלטות, זה ההבדל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כמו שאמר היושב-ראש – ופה נוח לי להיתלות באילנות גבוהים – אני מקווה, חבר הכנסת מולה, שאתה לא רואה בחזון שלך את הישיבה סביב שולחן עמוס בכיבוד כמטרת ממשלת ישראל. המטרה היא גם להשיג הסכם שלום בסופו של דבר. השאלה היא אם אותה הושבה של הפלסטינים לשולחן קידמה בסופו של דבר את ההגעה להסכם שלום. אני הקשבתי לך קשב רב, כחבר האופוזיציה, וזאת טענה שתמיד טענתם כלפינו – על אלטרנטיבות ומה צריך לעשות. בואו תגידו אתם מה הנוסחה שראש הממשלה צריך להציג לפלסטינים כדי לשבת וגם לחתום אתם על הסכם שלום. אנחנו פתוחים, וכפי שאמרתי לך, לא כל החוכמה נמצאת אצלנו. רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): את ההתנחלויות ואת הבנייה בירושלים הוא כבר הקפיא. הוא נתן דברים שאף ראש ממשלה קודם לא נתן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא מצאתי בדבריך שום עצה אחת קונסטרוקטיבית, מה אתם הייתם עושים עכשיו כדי להביא לפתיחת משא-ומתן. ראש הממשלה, לא רק שהוא איננו דוחה – וגם זה לא נוח – – – נחמן שי (קדימה): אבל בחרנו בכם. בחרנו בכם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתם לא בחרתם בנו. נחמן, היתה לך התלבטות, אבל לא בחרת בנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, הבחירות חשאיות. אל תחשוד בנחמן מה הוא בחר. רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): העם לא בחר ליכוד. העם בחר קדימה, אבל הגוש ניצח. בוא נודה. <יואל חסון (קדימה):> העם לא בחר נתניהו, זה בטוח. שלמה מולה (קדימה): האמת היא שאצלנו גם דיברו וגם בנו, ואתם גם לא בונים וגם לא מדברים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אתה רוצה עוד פעם להגיש הצעת אי-אמון? <יואל חסון (קדימה):> כן, הוא רוצה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא רוצה? אני לא מאשר לו. זה הכול. הוא רוצה, אני מבין. <יואל חסון (קדימה):> אל תשאל אותו שאלות כאלה. הוא ירצה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא רק שראש הממשלה איננו דוחה את קבלת ההחלטות – ואני לא אצטט אותו או מישהו אחר – וגם זה לא נוח – אבל אני אצטט את מזכירת המדינה, הגברת הילרי קלינטון, שרק לפני שלושה-ארבעה שבועות עמדה כאן ואמרה בקולה היא, שמעולם, מעולם לא דרשו הפלסטינים מה שהם דורשים היום, ושראש הממשלה נתניהו הציע ומוכן להציע הצעות מרחיקות לכת. נחמן שי (קדימה): חסרות תקדים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה לא מתווכח אתי עכשיו. אתה מתווכח עם הילרי קלינטון. את זה היא אמרה, ואני רק מצטט אותה. דליה איציק (קדימה): אדוני השר, צטט אותה בכול, לא איפה שנוח לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מצטט איפה שנוח לי, ואתם תצטטו אותה איפה שנוח לכם. שלמה מולה (קדימה): מה היא אמרה במרוקו או במצרים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גברתי יושבת-ראש הכנסת לשעבר, אם תעזרי לי בכתיבת התשובות יכול להיות שאני אשמח. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין יושב-ראש הכנסת לשעבר; יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה, למה לשעבר? היא היתה יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כי זאת הכנסת השמונה-עשרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא לשעבר. היא יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה. היא יכולה להיות גם יושבת-ראש הכנסת התשע-עשרה, אבל היא היתה יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> האם כשאדוני פונה לחבר הכנסת לשעבר הוא אומר באיזו כנסת הוא כיהן? היו"ר ראובן ריבלין: יש לו יותר קושי. רוני בר-און (קדימה): השאלה היא אם ליושב-ראש הזה צריך לפנות בתואר יושב-ראש הכנסת השש-עשרה או יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תתפלא, אני חותם: רובי ריבלין, יושב-ראש הכנסת השש-עשרה והשמונה-עשרה, ואני שמח שכיוונתי לדעת גדולים. רוני בר-און (קדימה): בממוצע אתה יושב-ראש הכנסת השבע-עשרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ממוצעים פה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם אפשר, שאדוני יקבע כוס קפה עם חברי האופוזיציה לליבון הנושא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין כל ספק שתמיד רצוי שהקואליציה והאופוזיציה, ובפרט הממשלה וחברי הכנסת מהאופוזיציה, מפעם לפעם יסבו לשולחן, ישתו קפה וגם ילבנו בעיות, כדי שנוכל לחסוך בכל מיני הצעות כאלה ואחרות, אלא אם כן הן תכליתיות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ראש הממשלה לא רק שאיננו דוחה את קבלת ההחלטות, אלא שהוא מקבל החלטות שלא תמיד אני אוהב אותן, אבל הן בהחלט מוכיחות את הרצון העז, הכן והאמיתי שלו לחדש את המשא-ומתן עם הפלסטינים. לא נחזור על כל האזכורים, בין אם זה נאום בר-אילן או ההקלות על התנועה הפלסטינית, הסרת המחסומים ועוד פעולות רבות שראש הממשלה עושה כדי לנסות ולחדש את המשא-ומתן. אבל כפי שאמרתי, התוצאה אינה משא-ומתן. התוצאה היא לנסות ולקדם תהליך מדיני שיש לו סיכוי, שהוא בר-קיימא ושהוא גם נתמך על-ידי קונסנזוס רחב בחברה הישראלית. זו הפעולה של ראש הממשלה. היינו מאוד שמחים אם חברי האופוזיציה ויושבת-ראש האופוזיציה היו לפחות תומכים בדברים שעליהם ניתן לאחד את החברה הישראלית, אבל גם אם לא תעשו את זה ואם תמשיכו לפעול כמו שאתם פועלים עד כה, אנחנו לא נרפה וננסה לחדש את המשא-ומתן עם הפלסטינים בכל דרך, כאשר במקביל ראש הממשלה ממשיך להוביל גם תהליכים, בין אם זה המערכה לבלימתה של תוכנית הגרעין האירנית, בין אם זה – – – <יואל חסון (קדימה):> מה בסוף, אתה בעד שתי מדינות או לא? מה בסוף? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – בין אם זה כדי לנסות ולהגיע – עמדתי הפרטית איננה רלוונטית, חבר הכנסת חסון – להבנות מפורטות ואפקטיביות עם הממשל האמריקני, בין אם זה להושיט יד ולקרוא למשא-ומתן גם עם סוריה ללא תנאים מוקדמים, ובין אם זה לעשות כל מאמץ כדי להשיב את גלעד שליט לחיק משפחתו. גם בעניין הזה, כפי שאתם רואים, ראש הממשלה מקבל החלטות יום-יום, שבוע-שבוע, כדי לקדם את התהליכים האלה כפי שהוא מאמין שהם צריכים להתקדם, גם אם אתם לא תמיד מסכימים למסקנות שראש הממשלה מגיע אליהן. אבל מה לעשות, כפי שציין חבר הכנסת שי, הציבור בחר אותנו כרגע להוביל את ההחלטות הללו. לפיכך אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר. בטרם אני אעלה את חבר הכנסת מסעוד גנאים – בעוד שעה לא ארוכה, רבותי, גבירותי, רבותי השרים, גבירותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו נגיע לרגע שהוא רגע הכרעה בכנסת, בנושא שמלווה אותנו שנים רבות. וכבר עכשיו ביציע האורחים נמצאות אלמנות צה"ל אשר באות לחזות ברגע בו הכנסת תחליט ותכריע. אנחנו מקדמים אתכן בברכה. אין מחיאות כפיים בכנסת. תודה רבה. אני מקווה שהכנסת תכריע טוב ויש לי את ההרגשה הטובה שאכן כך הולך לקרות. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת מסעוד גנאים, בשם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, מבקש להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי הציבור הערבי והשלכותיה. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים, מה יהיה אם אנחנו ניקלע למצב שבו אתם תזכו בהצעת האי-אמון וחבר הכנסת טיבי לא יהיה פה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אולי אני אהיה ראש הממשלה, מה הבעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה צריך להודיע שאם יתקבל האי-אמון מי יהיה ראש הממשלה באופן אוטומטי, כי הצעת אי-אמון היא קונסטרוקטיבית. בדרך כלל רצוי מאוד שהמועמד יהיה – – – <רוני בר-און (קדימה):> חבר הכנסת טיבי ממתין בלשכתו שיבואו להודיע לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט בסדר אם כך היה הדבר לגבי חברת הכנסת לבני, אבל היא הודיעה לי שהיא תבוא מייד. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני אמלא את מקומו. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא אמרה לי שהיא תמנה ממלא-מקום עד לאותו רגע. בבקשה, חברי חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> העיקר, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תיפול, ואחר כך, אני מקווה, נגיע להסכמה מיהו ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שאתה צריך לבדוק את הקונסטיטוציה, את החוקה הלא-כתובה של ישראל. לפי החוק היום ברגע שאתה זוכה באי-אמון, אתה זוכה באמון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> יכול להיות ראש ממשלה ערבי למשל? <היו"ר ראובן ריבלין:> איזו שאלה? על מה אתה מדבר? כל אזרח ישראל שמלאו לו 21 שנה יכול להיות ראש ממשלה בישראל. אם הדבר הזה בגללו ביקשת אי-אמון, אתה יכול כבר עכשיו – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא, לא בגלל זה. אבל ברוך השם, אני יותר מבן 21 שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם חבר כנסת ערבי ייבחר, הכנסת תבחר בחבר כנסת ערבי שהוא ישראלי וחבר כנסת זו, כי ראש הממשלה צריך שיהיו לו כמה תנאי סף, אחד מהם שהוא חבר כנסת, והשני שהוא אזרח ישראל. <זאב בילסקי (קדימה):> ושלא יהיה טמבל. <נסים זאב (ש"ס):> שלא יהיה ראש ממשלה מועדף כמו אובמה בארצות-הברית. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אה, מועדף. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, זה בידך. אם תהיה אחד מה-61 שיבחר בחבר הכנסת גנאים, הוא יהיה ראש ממשלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נסים זאב הוא גם ערבי, לא? הוא עירקי? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא כתוב כך בחוק. לא כתוב כך בחוק, כי ממילא אם זה היה כך, לא היה נבחר חבר הכנסת עפו אגבאריה לכנסת. תנאי סף ראש לראש ממשלה זה להיות חבר כנסת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בגלל זה אני שאלתי, בגלל דברים אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הרבה שאלות, דבר אחד אין עליו שאלה: בדמוקרטיה הישראלית כל חבר כנסת, ללא הבדל דת, צבע, לאום, גזע, יכול להיבחר אם הכנסת תיתן בו אמון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, תיאורטית הכול אפשרי, אדוני היושב-ראש, רק שהבעיות הן – אתה יודע – כאשר באים לביצוע, לא במישור התיאורטי. האמת שניסיתי לעשות כמו הפילוסוף היווני דיוגנס, שהיה הולך באור יום עם פנס או עם נר ביד. כאשר שאלו אותו מדוע הוא הולך עם נר לאור היום, הרי אין חושך, הוא אמר: אני מחפש את האדם. בתוך מדיניותה של הממשלה, תחילה בתקציב ואחר כך במדיניות המתבצעת בשטח, אני מחפש את הצדק, השוויון, ועדיין לא מצאתי אותו. אולי יעזור לי כבוד השר כאשר ישוב. הממשלה הנוכחית, בלשונה מודה שיש אפליה וקיפוח, אבל בידיה ובמעשיה היא מנציחה וממשיכה את הקיפוח הזה. למרות, אדוני היושב-ראש, שכמה מהשרים לא מודים בזה. בשאילתות שהגשנו, למשל בשבוע שעבר, על סניפים של משרד הפנים בערים ובכפרים הערביים – אין אף סניף, ולמרות זאת השר עמד פה על הדוכן ואמר שמשרד הפנים נוהג בצדק ובשוויון והכול טוב ויפה. אפילו לא מודים בזה. גם לגבי הסניפים של הביטוח הלאומי – לא מתקבל על הדעת שלאוכלוסייה הערבית, שיותר סובלת מעוני והיא שיותר זקוקה לשירותי הביטוח הלאומי, לא יהיו סניפים של הביטוח הלאומי בערים ערביות מרכזיות במדינה. אדוני היושב-ראש, הממשלה הנוכחית הוסיפה משהו על האפליה והקיפוח, וזה הניסיון לעשות דה-לגיטימציה למיעוט הערבי, דרך החוקים השונים – אם זה חוק ה"נכבה", אם זה הניסיון לחוק נאמנות-אזרחות, והחוקים האחרים שמצמצמים את המרחב הדמוקרטי בשם יהדות המדינה. אני חושב שערכי הצדק, הדמוקרטיה והשוויון של המדינה ושל הממשלה נבחנים על-פי ביצועם ויחסם למיעוט הערבי בתוך המדינה. וכאשר מדברים על השלום צריך לדאוג לשלום עם האוכלוסייה הערבית, כי לצערי הרב מדיניות הממשלה אינה תורמת לשלום הזה, אלא להיפך – הקרע מעמיק והאי-אמון גובר, וכל זה יביא אותנו לפתחו של עימות שכולנו מתפללים שלא יקרה. הממשלה יכולה למנוע את הפיצוץ הזה באמצעות מדיניות ויחס מכובד וצודק לאוכלוסייה הערבית. אדוני היושב-ראש, איך אפשר לדבר על אמון בין הממשלה לבין האוכלוסייה הערבית ועל יחסים נורמליים, כאשר מתייחסים אליה כאל איום ביטחוני או כאל אויבים, וכאשר מנסים לעשות טרנספר לנרטיב הלאומי שלהם דרך ספרי הלימוד, חוק ה"נכבה" וכו'. איך אפשר להרגיש בטוח ונורמלי בזמן שהשיח על הטרנספר נהפך לחלק לגיטימי מהשיח הפוליטי במדינה? וכאשר עושים דה-לגיטימציה לנרטיב של עם מסוים, זו הקדמה או לגיטימיות לטרנספר פיזי. אדוני היושב-ראש, לפי התקציב של הממשלה הנוכחית, האוכלוסייה הערבית במדינה לא שווה, ומשקלה פחות בהרבה ממשקלו של הרוב היהודי, כאשר מתקציב הפיתוח רק 5% למגזר הערבי ורק 2% מתקציב משרד התחבורה, ועד עכשיו אני יודע שאפס אחוז מתקציב החקלאות – אני אשמח לשמוע אם זה עלה קצת – ולמרות המצב הגרוע של רוב הכפרים הערביים והערים הערביות, רוב האוכלוסייה הערבית, יותר ממחצית מהאוכלוסייה הערבית, היא מחוץ לאזורי העדיפות הלאומית, למרות שיותר ממחצית מהאוכלוסייה הערבית חיים מתחת לקו העוני. כאשר מדברים על אחוזי האבטלה הגבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית – נשים וגברים – וכאשר מדברים על בעיות אלה, לצערי הרב, שר האוצר יובל שטייניץ למשל מעדיף להאשים את הקורבן, ועוד פעם – זו לא הממשלה, זו לא המדיניות, זה אתם הערבים, התרבות שלכם, אורח החיים שלכם, המסורת; אלה האשמים. זו בריחה מהאחריות. למה לא להיות אמיצים ולהגיד שמדיניות הקיפוח וההזנחה היא הסיבה העיקרית? למה לא להיות אחראיים ולעשות תוכנית חירום וועדות בין-משרדיות כדי לטפל בבעיות אלה, במקום לשחק את תפקידה של מלכת צרפת, מרי אנטואנט, שהציעה לעם הצרפתי לאכול עוגות במקום לחם? <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאין לחם. אם אין לחם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> כשאין לחם. אם אין לחם אז תאכלו עוגות. אבל הכוונה, העיקר להיות אמיץ, למרות שהיסטורית – – – <דני דנון (הליכוד):> למה לא גובים ארנונה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> זו גם שאלה, אבל זה לא רק הבעיה. זה לא רק הבעיה. אפילו אלה שגובים ארנונה, חבר הכנסת דנון, אני הייתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר: אחת הסיבות העיקריות. אחת הסיבות העיקריות, מה שהוא טוען, אבל הוא לא אומר שאין סיבות נוספות. השאלה שלך היא שאלה מצוינת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, יש ערים ויש – אני כל שבוע מסייר במועצה מקומית או בעיר, ויש ערים ויש מועצות שאחוז הגבייה הוא 65% ו-60%. למרות זה, יש קשיים. למרות זה, אין התקציבים הדרושים. אדוני היושב-ראש, צדק ושוויון וכבוד צריכים להתבטא במעשים, במדיניות בשטח, כדי שהאנשים ירגישו ויחושו את זה. התושב הערבי שחי בתנאים של ימי הביניים בכפרים הלא-מוכרים בנגב – בלי מים או חשמל או שירותי בריאות וחינוך – איך אפשר שירגיש שייכות למדינה עם אפליה כזו? לאזרחים הערבים שהוציאו צווי הריסה או הרסו את בתיהם, איך אפשר שלא ירגישו אי-אמון במדינה, בממשלה, ובהרגשה שהממשלה והמדינה נגדם? מדיניות הריסת הבתים צריכה להיפסק, ובתקופת הממשלה הזו היא אפילו עלתה והתגברה, ובמקום לאשר את הרחבת שטחי השיפוט ולאשר את תוכניות המיתאר המפורטות, הורסים בתים. אפשר לפתור בעיה זו אם נותנים ליישובים הערביים להרחיב את שטחי השיפוט ואם מאשרים את התוכניות המפורטות, המוקפאות בוועדות התכנון השונות. אדוני היושב-ראש, כולנו יודעים על המשבר, שגם הולך ומחריף, בשלטון המקומי בישראל. המשבר הזה הוא כפליים במגזר הערבי – בגלל המצב הסוציו-אקונומי הגרוע והחמור. לכן, על הממשלה לאמץ מדיניות חדשה כדי לסגור את הפערים ולזכות באמונם של התושבים הערבים במדינה. אני חושב שעל המדינה לעשות שינוי דרמטי ולהכיר בקיום המיעוט הערבי פלסטיני, שיש לו ייחוד לאומי ותרבותי. הכרה זו היא המפתח להתגברות על הקיפוח והאפליה, כי הם קיימים בגלל אי-הכרה זו – אי-הכרה בכך שאנחנו שונים, וזכותנו גם להיות שווים למרות שאנחנו שונים. אדוני היושב-ראש, לאחרונה התפרסם דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בכנסת, על הקשר בין ההישגים הלימודיים לבין המצב הכלכלי-חברתי, או בין העוני לבין ההישגים. והתברר מהדוח שמערכת החינוך מנציחה את העוני, או כפי שנאמר: "מערכת החינוך היא מלכודת לעוני". "אופן הקצאת המשאבים במערכת החינוך מנציח את העוני בין התלמידים" – נכתב בדוח – "נדרשת מדיניות חברתית כלכלית מקיפה שתשלב בין שיפור הרמה הלימודית וקידום השוויון בתוך מערכת החינוך לבין צעדים נרחבים לצמצום ממדי העוני בסביבתם הרחבה של התלמידים." אדוני היושב-ראש, אני חושב שהמדינה או הממשלה צריכה להיות מדינת רווחה צודקת ומכבדת את כל אזרחיה ואת המיעוט הערבי, ותיתן לו לחיות בכבוד, או שהמשך הקיפוח והאפליה יביא לקרע יותר עמוק וחמור. בגלל דברים אלה אני מביע אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת גנאים. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, ביציע האורחים נמצאים תלמידי בית-הספר "און" מתל-אביב והם אורחי היחידה לדמוקרטיה בכנסת ישראל. ברוכים הבאים, ילדים נהדרים ויפים. כבוד השר, מי השר המשיב? השר אבישי ברוורמן ישיב על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת מסעוד גנאים, בשם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. <השר אבישי ברוורמן:> כבוד אדוני יושב-ראש הכנסת – מסעוד, אני עונה לך – חבר הכנסת גנאים, חברי הכנסת, האורחות אלמנות צה"ל, אורחים, אני עונה לחבר הכנסת גנאים, שדיבר בצורה כל כך מכובדת ומושכלת – כציוני, כאדם, כדמוקרט, כאדם שנשבע אמונים לכנסת ישראל לשרת את הכנסת, ואחר כך כחבר ממשלה, בנאמנות, מתוך אמונה שהיא משרתת את הערכים שעליהם הוקמה. היום זה יום בן-גוריון – 36 שנה למותו של דוד בן-גוריון. דוד בן-גוריון – שהקים את המדינה – לקח את המטרה מהנביאים ישעיהו ועמוס. <היו"ר ראובן ריבלין:> הכריז על המדינה. <השר אבישי ברוורמן:> שהכריז על המדינה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא היה בין מקימי המדינה – – – <השר אבישי ברוורמן:> אוקיי, רובי, אל תתווכח אתי על כל דבר. טעיתי, תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <השר אבישי ברוורמן:> בהקמת המדינה, את הקונספט הוא שאל מנביאי ישראל ישעיהו ועמוס, שהמטרה היא להיות אור לגויים. מה זה להיות אור לגויים? להיות מובלים על-ידי מצוינות, להיאבק על צדק, שוויון לכל האזרחים, ורק בצורה הזאת הקיום יובטח על פני זמן. היום, על קברו של בן-גוריון, הנשיא וראש הממשלה חזרו ואמרו שזה היה המנהיג הגדול, ובדרכו יש ללכת. אני ציוני, אני מאמין במדינה יהודית דמוקרטית, אבל מדינה שתהיה גם חזקה, גם צודקת וגם דמוקרטית. חזקה – ברור שאנחנו בנויים על צבא, כי אנחנו חייבים את הצבא, ויושבות פה אלמנות צה"ל ששילמו מחיר כל כך כבד, ורבים מאתנו, חברינו – אבל הכוח האמיתי זה כוח הצדק. ובאותה מגילת העצמאות – שניסחו אותה בן-גוריון והחברים האחרים – שוויון לכל אזרחיה. אם אני אעשה סקירה היסטורית קצרה של שלוש דקות – מה שאמר חבר הכנסת גנאים, לצערי הדברים נכונים. ממשלות ישראל, לדורותיהן, להוציא ראש ממשלה אחד – למרות, כמו שציין בתחילה מלומדי יושב-ראש הכנסת: בישראל, אזרחי ישראל הערבים מצביעים כיהודים; רמת החיים של אזרחי ישראל הערבים גבוהה מן הארצות השכנות – כמובן, אני לא כולל את אבו-דאבי – אבל לא הקצו ממשלות ישראל בתשתיות, בחינוך, בהשכלה, בדיור, והפלו בתעסוקה נגד אזרחי ישראל הערבים, להוציא ראש ממשלה אחד, יצחק רבין, אשר הסתכל בגובה העיניים אל אזרחי ישראל הערבים, נתן להם את הכבוד שמגיע להם כאזרחים שווי זכויות, והעביר משאבים. התוצאה היתה מדהימה: אזרחי ישראל הערבים חיבקו את יצחק רבין. ואומר לכם עוד מלה על בן-גוריון ורבין, ואתייחס לממשלה הזאת – מדוע אני הצטרפתי אליה, מה הציפיות ממנה ומה המבחנים שלה. אני זוכר דבר אחד מדוד בן-גוריון. אני סיימתי ב-1967 את קורס המ"כים שלי בשבטה ושלחו אותנו לחיל מצב, שבועיים בעזה. ובן-גוריון התבטא אז ברדיו ואמר: להחזיר מייד את הגדה המערבית ואת עזה. דוד בן-גוריון הבין דבר ברור, שמצד אחד שתי מדינות לשני עמים זה תנאי הכרחי לקיומנו כיהודים, לא רק שזה נכון, ויצאה היסטוריה, שהיום ממשלת נתניהו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – דיבר על שתי מדינות? מי דיבר אז על שתי מדינות? <השר אבישי ברוורמן:> ממשלת נתניהו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> למה אתה מדבר דברים לא נכונים? <השר אבישי ברוורמן:> ממשלת נתניהו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – איך זה יכול להיות? מי דיבר אז על שתי מדינות? אתה מנחית על בן-גוריון גם שתי מדינות? <יואל חסון (קדימה):> חכה, הוא הולך להגיד דברים טובים על ממשלת נתניהו. – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה שנפסיק את הישיבה, רק אתה תדבר? אני אבקש מהשר לרדת, אתה תעלה, תדבר. <השר אבישי ברוורמן:> ממשלת נתניהו – דוד בן-גוריון תמיד הסכים לשתי מדינות לשני עמים. כבר בתוכנית בולטימור, הסכים. בכל אופן, המבחן של ממשלת נתניהו הוא – ללכת בדרכם של בן-גוריון ויצחק רבין. שני הדברים המרכזיים, שתי מדינות לשני עמים, שוויון ושותפות לאזרחי ישראל הערבים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <יואל חסון (קדימה):> אתה מבין מה שאתה אומר? <השר אבישי ברוורמן:> שוויון ושותפות לאזרחי ישראל הערבים. <יואל חסון (קדימה):> בנימין נתניהו יכול ללכת – – – יושב-ראש הכנסת יסכים לזה? חברת הכנסת חוטובלי תסכים לזה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, לא ביקשו להביע בי אי-אמון. ביקשו להביע אי-אמון בממשלה. הוא עונה בשם הממשלה, לא בשמי. הוא לא עונה בשמי. <יואל חסון (קדימה):> – – – <השר אבישי ברוורמן:> חבר הכנסת חסון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אולי אתה לא מבין – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, חבר הכנסת חסון, אולי אתה לא מבין – כרגע השר משיב. כרגע השר משיב. <השר אבישי ברוורמן:> חבר הכנסת חסון, אני מכיר אותך וגם מחבב אותך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אף פעם לא ראיתי אותך כועס כל כך שלא רוצים לחלק את ארץ-ישראל. מה קרה? <השר אבישי ברוורמן:> אני שמעתי אותך אומר דבר והיפוכו כשאתה יושב בכיסא הזה, ובכיסא הזה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך. אפשר לתמוך, אבל לא להתלהב כל כך. <השר אבישי ברוורמן:> תן לי לפחות, בגלל שאני יודע שאתה מכבד אותי, תן לי לסיים את דברי. אתה יודע שאני לא צועק בכנסת, אני גם לא מדבר כל כך הרבה, תן לי לסיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כן. אדוני השר, אני אגן עליך מכל משמר. רק – הוא אמר: למעט ירושלים. <השר אבישי ברוורמן:> למעט ירושלים. תודה רבה, קיבלתי. עכשיו, המבחן של ממשלת נתניהו – וזה הפרדוקס ההיסטורי – אם תלך בדרכם של בן-גוריון ויצחק רבין. כי בסופו של דבר זהו המבחן הגדול, ופה אני רוצה לומר על הדברים הספציפיים: לא רק שזה צודק לתת לאזרחי ישראל הערבים את השוויון שמגיע להם, לא רק שזו מגילת העצמאות, זה גם חכם. זה טוב ליהודים. עכשיו, ישנה בורות מוחלטת של אזרחי ישראל היהודים לגבי אזרחי ישראל הערבים. 16 שנה, כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון, כיתתי את רגלי בנגב, אני מכיר כל מקום, פתחתי את האוניברסיטה לאוכלוסייה הבדואית – שהצליחה, בהמוניה, כולל פרופסורים בדואים – ולמדתי דברים שקודם לא ידעתי, כשהסתובבתי. אני יושב עם חברים מאוד טובים שלי. הם חושבים שערביי ישראל הם או סיכון ביטחוני או קיצונים מוסלמים. בכל הסקרים – 98% מאזרחי ישראל הערבים רוצים להיות אזרחים נאמנים וחלק ממדינת ישראל. עכשיו, אנחנו, כל ממשלות ישראל – קדימה, העבודה, הליכוד – להוציא את יצחק רבין, לא עשינו מה שצריך. וזה בעצם המנדט שלנו, אם אתה ממסדר ז'בוטינסקי, או ממסדר ברל כצנלסון בבן-גוריון. ואני אומר לכם, בנושא הזה, אכן אמר חבר הכנסת גנאים: היו הצעות של שרים בממשלה שלא היו דמוקרטיות, ואנחנו דחינו אותן. אנוכי, השר בגין, השר סילבן שלום ואחרים, דן מרידור – לא נתנו להן לעבור. הן היו בממשלה, אבל ממשלה בישראל זה לא דבר הומוגני. אני בעד משטר נשיאותי, שיהיה פה באמת משטר יותר למען חיתוך ביורוקרטי. עדיין זה לא קיים. לכן המאבקים הם בתוך הממשלה, והמבחן שלה יהיה מה היא תעשה ב-2010. לגבי 2010. לפני שלושה שבועות יצאתי עם השרים בן-אליעזר ויצחק הרצוג לפריס, לביקור בארגון של המדינות המפותחות – מה שנקרא בלעז ה-OECD, מפני שישראל היא על הסף להתקבל כחברה בין 30 המדינות המפותחות. בישראל התוצר הלאומי לנפש – יכול להיות הרבה יותר גבוה, אבל הוא 26–27 – הוא מכובד. אין מדינה בעולם שיש לה כל כך הרבה יזמות, היי-טק, סטארט-אפים, יותר מכל אירופה כולה. אבל מאי? הביקורת על מדינת ישראל, שהמדינה היא אי-שוויונית ביותר, הענייה ביותר במערב – זה מתוקן קצת על-ידי מסים וסובסידיות – והענייה ביותר – יחסית, כמובן – בתוך ה-OECD. ושם גם אמרתי את דברי, עם השרים האחרים, בצורה הברורה ביותר: שהממשלה הזאת – וזו הסיבה שאני נכנסתי אליה – תעבוד לתיקון הדרך הזאת. מכיוון – אני לא צריך את ה-OECD בשביל לדעת שהדברים האלה נכונים. ה-OECD לא חשוב. חשוב מה נעשה, אבל ה-OECD יתחיל לבקר כל שנה מה אנחנו עשינו. לגבי העוני והאי-שוויון, היתה התייחסות לשתי אוכלוסיות. ופה אני אתייחס למה שהממשלה צריכה לעשות ומה יהיה המבחן שלה ב-2010, שנבחן בו את כולנו, מכל המפלגות: הערבים והחרדים. לגבי החרדים כבר אמרנו – והמנהיגות החרדית יודעת – שהגברים החרדים חייבים ללכת להתחיל לעבוד, כי אין כל כך הרבה תלמידי חכמים – תמיד זו רק קבוצה קטנה – וזה קורה, וזה יקרה, וצריך לדאוג לזה. לגבי האוכלוסייה הערבית, זה שונה לגמרי מהאוכלוסייה החרדית. האוכלוסייה הערבית רוצה לעבוד, ופה יש את החסמים. ואתחיל מנקודה אחת, מהנשים, גם מכיוון שיש פה כל כך הרבה נשים. כשמבקרים את ישראל מדוע לא מיצתה את התוצר הלאומי שלה, אומרים שאחוז ההשתתפות בכוח העבודה אצלה הוא נמוך מהאחוז ברוב המדינות המפותחות ב-OECD, וזה שתי אוכלוסיות: גברים חרדים ונשים ערביות. גברים חרדים אמרתי. נשים ערביות – רק 20% משתתפות בכוח העבודה, לעומת נשים יהודיות – שזה 60% וכמה. וכאן טעה וגם הטעה שר האוצר, שכדאי שיקרא מאמר של גברת זועבי ב"הארץ" לפני ימים מספר, מפני שבמדינות ערב האחרות אחוז ההשתתפות של הנשים הערביות יותר גבוה מאשר בישראל. וזה לא עניין תרבותי, על-ידי הסעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תנהלו, אל תנהלו. <השר אבישי ברוורמן:> חבר הכנסת אורון, אני מתבטא בנושא שחשוב גם לך, אז אנא, שב. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא לא הפריע, דווקא. חבר הכנסת כץ שוחח עם חבר הכנסת כהן. <השר אבישי ברוורמן:> אוקיי. לכן: הסעות, מעונות יום, פלוס הקמת אזורים מסחריים – נותן לך פוטנציאל אדיר. אני אגיד לכם עוד לגבי פוטנציאל הצמיחה: לישראל יש שני פוטנציאלי צמיחה. אחד, חיתוך הביורוקרטיה ושינוי שיטת הממשלה, שזה יכול להביא ל-3%–4% צמיחה. הדבר השני: כבר לא תהיה עלייה רוסית יותר, גם לא תהיה עלייה אמריקנית. האוכלוסייה הערבית – – – <קריאות:> למה? למה? למה? <השר אבישי ברוורמן:> תהיה? עוד מיליון? – תהיה עלייה רוסית. עוד מיליון. אוקיי. <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – <השר אבישי ברוורמן:> תהיה עלייה. תהיה. הלוואי. אני רוצה שיבואו כמה – עולים. הלוואי. אבל אם לא תהיה עלייה – – – <קריאות:> – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <השר אבישי ברוורמן:> הלוואי. אני בעד עלייה, פתחתי את האוניברסיטה יותר מכל אחד אחר בישראל לעולים. <שלמה מולה (קדימה):> אם הממשלה תקבל החלטה נכונה, לגבי עולים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה. <השר אבישי ברוורמן:> אבל אם לא תהיה עלייה – חבר הכנסת מולה, תן לי לשוחח כבר. אתה דיברת. אתה ידוע בדיבוריך. הלאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו הוא משיב לחבר הכנסת – – – <השר אבישי ברוורמן:> אם לא תהיה עלייה – הלוואי שתהיה עלייה – הפוטנציאל הוא באוכלוסייה החרדית והערבית, של ביקוש אדיר ויציאה לעבודה. ולגבי הגברים הערבים: נכון שאחוז ההשתתפות בכוח העבודה דומה ליהודים, אבל לצערי פרופיל ההכנסות והתעסוקה שונה לחלוטין, בין השאר משום שיש אפליה. רבותי, פתחו לאוכלוסייה הערבית את המקצועות הפארה-מדיים, הפארה-רפואיים. כולם מצליחים. בהנדסה יש המון בוגרים – של אוניברסיטת בן-גוריון, של הטכניון – מהנדסי תוכנה, ויש עודף ביקוש לדברים האלה. הם – מובטלים. למה הם מובטלים? מפני שהחברות לא מעסיקות ערבים. ולכן, רבותי, אני בא עכשיו לגבי מה הממשלה הזאת צריכה לעשות ומה המבחן, גם שלי, במפלגת העבודה, והמבחן גם שלך. לא באופוזיציה-קואליציה, שכל אחד אומר מה שהוא אומר. מה המבחן האמיתי למדינת ישראל. אני התחייבתי, וראש הממשלה הסכים אתי: אנחנו מציגים בדצמבר, תחילת ינואר, תוכנית ממשלתית על שינוי כיוון לגבי האוכלוסייה הערבית, ותהיה התמקדות בדברים האלה: בתעסוקה, בדיור, בנושא ההשכלה בין השאר, ואני רוצה לומר כמה מלים, אבל אני גם יודע שתוכניות זה לא המבחן. יושבות פה נשים מלומדות שרובן אינן יודעות, וגברים מלומדים, שגם הכשל של ממשלת ישראל – כל ממשלות ישראל – ש-70% מהחלטות ממשלה, אחרי שמחליטים אותן, אינן מתבצעות בכלל, ו-30% – רק חלק קטן. ולכן המבחן הוא בסופו של דבר לא בנאומים – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת גפני. <השר אבישי ברוורמן:> – – לא בתקשורת – – <היו"ר מגלי והבה:> נא לשבת שם. <השר אבישי ברוורמן:> – – כי התקשורת במובן מסוים יכולה לבחור מושחתים שהם נקיים ונקיים שהם מושחתים – הכול עובר. המבחן יהיה במעשים, ופה, חברי הכנסת, ידידי, יואל חסון, מולה, תבחנו גם אותנו, גם אתכם, את ממשלת ישראל, כי ממשלת ישראל מייצגת את אזרחי ישראל. וכאן אני מגיע לכמה נקודות. תעסוקה – בארץ היתה טעות לגבי פארקים תעשייתיים. היה פארק שמוקם ביוקנעם, יש הרבה פארקים יהודיים, ש-5 קילומטרים מהם יש כפרים ויישובים ערביים. לא צריך להקים פארקים חדשים, צריך לפתוח את הפארקים, וזאת המדיניות שעכשיו אנחנו, השר בן-אליעזר ואני, ניאבק עליה בממשלה, וראש הממשלה, עם כל השרים יחד – זה המבחן: לפתוח את הפארקים. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני מתכוון בתקציב של 2010? <השר אבישי ברוורמן:> אתה היושב-ראש, או שאתה – – – <היו"ר מגלי והבה:> גם ליושב-ראש מותר להתערב ולהגיד לך – כחבר ועדת הכספים וכיושב-ראש הכנסת זכותי לשאול אם אנחנו מדברים על תוכניות עם תקציבים או על תוכניות. <השר אבישי ברוורמן:> תן לי לדבר. שמעתי את השאלה ואני אענה לך בצורה מסודרת. לכן אני אומר, מבחן אחד זה פתיחת הפארקים. דבר שני – – – <אורית זוארץ (קדימה):> זה אומר גם חלוקת הארנונה בין היישובים? <השר אבישי ברוורמן:> אני אתייחס לארנונה. דבר שני, מוקם סוף כל סוף פארק בנצרת. ידידי סטף ורטהיימר, אחד האנשים המיוחדים בישראל, הקים יחד עם שאוקי ח'טיב, שהוא המנכ"ל, פארק בנצרת. דבר שלישי, אני יושב עכשיו עם אנשי עסקים ערבים – אנשים כמו עימאד תלחמי – כמו שציינתי, החברות הבין-לאומיות מתחילות להוציא את מרכזי המחקר והפיתוח מישראל, כי יש חוסר במהנדסים והמחירים גבוהים. אנחנו נציג תוכניות לביצוע, והמבחן הוא כאן – יש מהנדסי תוכנה ערבים ודרוזים, ויש תוכניתנים, ויש גם יהודים, ואת הדברים האלה אפשר להקים עכשיו בגליל, ואנחנו נגיש את התוכניות, והמבחן הוא בביצוע. אני בניתי – 30 שנה הייתי בתעשייה; הדברת לא חשובה. חשוב מבחן העשייה. דבר נוסף, לעניין הנשים; היוזמות הגדולות תהיינה עם הנשים הערביות, שם הפוטנציאל הגדול ביותר, וכמו שאמרתי, הטעות כאילו יש כאן בעיה תרבותית – אין שום בעיה תרבותית. יש כל כך הרבה נשים משכילות. אני בא עכשיו מבאר-שבע, מהנגב. כשפתחתי את האוניברסיטה לא למדה שם סטודנטית אחת. היום יש 250 סטודנטיות ערביות. <היו"ר מגלי והבה:> חבר כנסת אמסלם. <השר אבישי ברוורמן:> הן כולן יוזמות, הן רוצות להיות חלק. ולכן, רבותי, המבחן הוא עלינו. לגבי הדיור והארנונה, האפליה בדיור – ואני יושב ליד סגן יושב-ראש הכנסת, ידידי היקר, אומרים: מפלים נגד הערבים כי הם לא משרתים בצבא. שאל חבר הכנסת מגלי, הדרוזים משרתים בצבא? הבדואים, חלקם משרתים בצבא? תחזרו הביתה ותראו מה שקורה שם. ולכן יש דבר אחד שצריך להיות לגבי הדיור. שואלים אותי למה הורסים בית בתל-אביב ולא הורסים בית במקום אחר. אני אענה לכם מכיוון שאני את החומר שלי – גם בעבר וגם היום – לומד. יש ראש עיר, למשל, בכפר-קאסם, ויש שם היסטוריה כאובה למדינת ישראל, שמו נאדר צרצור, הוא הורס בתים, אבל הוא הפסיק להרוס בתים לא חוקיים, כי הוא סגור בשטח מאוד קטן, כי מדינת ישראל לא נתנה לאזרחי ישראל הערבים את המעט להתפתח. לכן, המבחן של הממשלה הזאת הוא לגמור את תוכניות המיתאר, ובהצעה – ופה אמרת דבר יפה מאוד על הכסף; אני יושב עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואני מקווה לכל שיתוף הפעולה עם משרד השיכון – אחרי תוכניות המיתאר שנגמרות יש בעיה לגבי התכנון הפרטני. אחרי תכנון מיתאר, תכנון פרטני. ברשויות הערביות אין כסף לזה, ואין אפשרות. ממשלת ישראל – אני מתחייב בשמה, ואם היא לא תעשה את זה, היא תפשע. יש לנו בהתחייבות וראש הממשלה נתן לי את המלה. אנחנו נעביר כסף – ממשלת ישראל – לרשויות שבהן תהיה הסכמה לגבי הפרצלציה, לגבי החלוקה, ויהיה כסף לתכנון פרטי, כדי שמצוקת הדיור – אפשר יהיה לפתור אותה. כי לא ייתכן שבמקום אחד נגיד שאם יש ריבוי טבעי מייד עושים ובמקום שני סוגרים אותו. אזרחי ישראל הערבים צריכים להתפתח יחד עם אזרחי ישראל היהודים. נקודה שלישית היא לגבי ההשכלה הגבוהה. השקעתי 16 שנה – הטובות בחיי – בטרנספורמציה באוניברסיטת בן-גוריון. אני אומר לכם שאזרחי ישראל הערבים, לצערי, לא מקבלים את מה שמגיע להם. קודם כול, גם מבחינת האקדמיה – האקדמיה חייבת לפתוח יותר את השערים שלה לאקדמאים ערבים. הסטודנטים – יש מחסום, 7,000-6,000 סטודנטים יוצאים לירדן. אני לא רוצה שיצאו לירדן, אני רוצה שילמדו פה. יש מחסום. אתם יודעים טוב מאוד שמבחן ה-IQ – המבחנים הפסיכומטריים הם כולם מותני תרבות ספציפית. אספר לכם סיפור. קוריאה. עבדתי פעם בקוריאה בבנק העולמי. הקוריאנים היו הכי גרועים במבחני ה-GRE בקבלה לאוניברסיטאות, ואז הם כולם התחילו להתאמן איך ללמוד את זה. לבתי-הספר הגבוהים בארצות-הברית – לסטנפורד, הרווארד ושיקגו, הקוריאנים הפכו להיות מקום ראשון ב-GRE, והם לא היו תלמידים כל כך טובים; הם למדו את השיטה. רבותי, חלק מהמשימות – עלינו עכשיו לתת את הגיבוי. אלה משאבים לא גדולים, יש אוכלוסיות אחרות שהתרבות שלהן שונה מבחינת ההטיה במבחנים האלה, ואת זה נעשה, והדברים ישתנו. שאלו אותי אם אני בעד אוניברסיטה ערבית. באוניברסיטת חיפה יש 70% יהודים ו-30% ערבים. אני רוצה שבמדינת ישראל, המדינה של דוד בן-גוריון, של מנחם בגין, של יצחק רבין, תהיה אוניברסיטה ערבית, שיהיו בה 70% ערבים ו-30% יהודים – אני לא יודע אם היא תהיה בנצרת או בסח'נין – שהכול בה בנוי על מצוינות, על שוויון ועל שותפות. במה אנחנו נבחן את עצמנו בממשלה הזאת? אמר יפה סגן יושב-ראש הכנסת: תקציב. אם אני הייתי שר האוצר, והייתי בונה את תקציב 2010, הייתי בונה אותו אחרת. אבל אני לא. בתוך שנת 2010 צריך לעשות את השינויים, בהתחלה, כי בארץ הזאת יושבים אנשים – וגם להתמקד במספר מקומות כדי שיהיה cluster של מצוינות – שאנשים מתחברים, כי אנשים הולכים – ופה הביקורת – למקום שיש בו ראשי רשויות טובים, למקום שיש בו סוכני שינוי טובים, וכשרואים הצלחה זה נותן תקווה לצעירים. הצעירים הדרוזים והצעירים הבדואים והצעירים הערבים שחוזרים הביתה – אם הדרוזים, למשל, מגיעים בצבא לכול, אבל בתעסוקה הם לא נכנסים, הם כועסים, וכך הערבים, וכך הבדואים. ולכן זה לא רק צודק, זה לא רק מוסרי, זה גם חכם – זה טוב ליהודים. הגיע הזמן שיהיה קמפיין – יצאתי לערים בארצות-הברית; המנהיגות היהודית בארצות-הברית הבינה את זה, והגיע הזמן שכך יהיה גם בתקשורת. בתקשורת מציגים את הערבים בצורה מאוד שלילית. זה לא סוד ששני חברי כנסת ערבים נבחרו כמושחתים. מדוע? כי הם מדברים ככה וככה, אז אמרו שהם מושחתים. מה הקשר שלהם לשחיתות? התקשורת הערבית צריכה לעשות אולי – ואני לא מומחה לתקשורת; היתה תקופה שהתקשורת האמריקנית התייחסה לשחורים בארצות-הברית בצורה איומה, והיו תוכניות כמו למשל המופע של ביל קוסבי. התחילו להציג. אצל הערבים יש מהנדסים ופרופסורים ועובדים נאמנים, ויש להם גם פושעים; לא כל כך הרבה כמו אצל היהודים, אבל יש להם גם פושעים. לכן, רבותי, הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, צריכה new deal בדרך של בן-גוריון ובדרך של רבין. ואני אומר לכם רק דבר אחד: מבחינתי, כשהוצע לי התפקיד הזה, עם כל המוגבלויות שלו – אני רואה בו שליחות. כמו שהגעתי לאוניברסיטת בן-גוריון ואף אחד לא האמין שיקרה משהו. אני רואה בזה שליחות. בבית הזה יש הרבה מאוד אנשים שהם לא ציניים. בתיאטרון הפוליטי יש ציניקה. זה אומר מפה לפה – אם נתאחד ונתחיל לבצע. מלה אחת, ברשותכם, על אחי הבדואים. הבדואים הם במצב סוציו-אקונומי אחד – במצב הגרוע ביותר. הם מזמן רצו שיחבקו אותם, אבל ממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו אותם, לא שמו לב אליהם. אתם רואים, לכן הם מתיישבים בכל מקום, אין חוק וסדר, אבל מה הם יכולים לעשות שאין להם תעסוקה בכלל. נבחרו ראשי רשויות. אני אומר לך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, עשו שתי תוכניות הבראה לפי הספר, אנשים בוגרי אוניברסיטת בן-גוריון, ברהט, ידידי השר, ובכסייפה. התוכניות האלה יושבות במשרד הפנים כבר חמישה חודשים. הם רצו לשבות. מפאת כבודי – פניתי אליהם וביקשתי שיחכו קצת, אני אנסה לגשר. פניתי לשר הפנים. שר הפנים אומר לי: ששר האוצר ייתן לי סידור לכל הרשויות. אני הולך לשר האוצר, הוא אומר: אני מוכן לעזור קצת לבדואים, אבל ששר הפנים יעביר לי את התוכניות. רבותי, אמרתי, אני לא חושב שככה מתנהלת מדינה מתוקנת. יום יבוא – וזה לא שייך לא לקדימה ולא לעבודה; הממשלה הקודמת התנהלה אותו הדבר, והממשלה הבאה תתנהל אותו הדבר – אם לא נשנה פה את השיטה. מה אני יכול להגיד לפאיז, ראש עיריית רהט, שהייתי אתו יחד בבאר-שבע, שהוא עשה את התוכנית והוא עובד והוא רוצה להתקדם? הוא לא מבין את הדברים האלה. הוא למד מהיהודים איך לעבוד, ועכשיו מה אומרים לו? תלך לפה, תלך לשם. אני הייתי רגיל למשטר שיש בעל בית. ולכן, רבותי, במאבק הזה אני נאבק בתוך הממשלה, כמו שיש אנשים אחרים שנאבקים בכנסת. המבחן הוא רק במעשים, כי התקשורת, במובן מסוים – שהיא כל כך חשובה – גרמה לדבר אחד מאוד מסוכן, ובזה אני רוצה לסיים; הדיקן, הגורו של היועצים האסטרטגיים בעולם, שמו קרל רוב. קרל רוב שבחר את בוש ואת כולם, לימד את ראובן אדלר, ואת איל ארד, ואת טל זילברשטיין, ואת כל מובילי דעת הקהל הישראלית, איך מנצחים בבחירות. דבר אחד שהוא לימד אותם זה מה זה כריזמה. אתם יודעים מה זה כריזמה? כריזמה, מבחינה אמפירית, זה חשיפה. ואז פתאום התברר שהדבר הכי חשוב זה רק להיחשף, לדבר, לעשות – לא כמו שחינכו אותי כשגדלתי, שאנשים שמעשיהם גדולים ממילותיהם הם אנשים. הדבר הזה מסכן כל כך הרבה דברים – ופה אני אסיים – כי האמונה שלי היא שאנחנו נצליח, יהודים וערבים יחד, כשנעבוד יחד, וזה לא יהיה עסק של ימין ושמאל. אמרתי: בני בגין, שאני והוא חלוקים לחלוטין על חלוקת הארץ, הוא אתי בכל מקום שאני הולך, כי הוא ליברל ודמוקרט; כמו סילבן, כמו אנשים אחרים. <אורית זוארץ (קדימה):> אבל איך אפשר בממשלה ששר האוצר אומר – זה לא בסדר העדיפות שלי? <השר אבישי ברוורמן:> אני רוצה לסיים בנקודה אחת אחרונה. אני יודע שבן-גוריון לא היה נבחר היום, גם לא במפלגת העבודה בבאר-שבע, כי הוא לא דיבר ברור, הוא לא היה כריזמטי כל כך. אבל היה שר בממשלת גולדה, שהוותיקים זוכרים, שנחשב לשר הטוב ביותר בממשלה, שמו היה חיים גבתי. חיים גבתי היה שר החקלאות, ולא היה מדבר בכלל. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> באיזו ממשלה זה היה? <השר אבישי ברוורמן:> בממשלת גולדה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בממשלה ה-12? <היו"ר מגלי והבה:> עכשיו אדוני עושה בחינות? <השר אבישי ברוורמן:> אתה מתחכם אתי, דודו רותם? אני לא זוכר איזו ממשלה זאת, מאיפה אני זוכר. <היו"ר מגלי והבה:> אם הוא היה זוכר הוא היה אומר לך. <השר אבישי ברוורמן:> אותו חיים גבתי אמר בישיבת הממשלה כמה משפטים. אמרה לו גולדה: גבתי, אמרת דברי חוכמה. ענה: דברי חוכמה, אבל למעלת שתיקה לא הגיעו. העשייה קובעת, והתקשורת צריכה לבחור את האנשים בסופו של דבר על-פי התוצאות שיהיו. לצערי אנחנו חייבים להשתמש בתקשורת, מפני שכריזמה exposure is, אחרת אנשים שרוצים להגיע למנהיגות לא יגיעו. אבל המבחן האמיתי הוא בעשייה – אם המדינה הזאת תתקיים, ועשייה זה יחד עם הערבים – זה יהודים וערבים, כמו שבן-גוריון התחיל, כמו שהמשיך במובן מסוים בגין, כמו שעשה בדרך גדולה רבין, וכמו שהממשלה הזאת, אם תלך בדרך הזאת, יש לה זכות קיום. אם לא, תביאו מנהיגות אחרת והיא תעשה את זה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אנחנו רוצים להאמין שאדוני באמת יוכיח מעשים ולא רק תוכניות ודיבורים, ואנחנו אתך. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את ראשון המתדיינים על האי-אמון, חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת דודו רותם, ושישב קרוב ולא יפריע. בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> השר ברוורמן, לשמור לך את הניירות? אני לא הצצתי, ואני ודאי לא אקרא את זה פעם נוספת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שהתחלנו, באווירה מבודחת, נמשיך באווירה הזאת, ונגיד שהממשלה הזאת גורמת לנו לגחך, ולפעמים, אתם יודעים, ההבדל בין גיחוך לעצב, בין צחוק לבכי, הוא הבדל דק וקטן. שמעתי פה את השר ברוורמן מדבר על בנימין נתניהו, ממשיכם של בן-גוריון ורבין. <השר אבישי ברוורמן:> אמרתי שהמבחן הוא הדרך. <יואל חסון (קדימה):> אתה אמרת: כמו בן-גוריון ורבין. <השר אבישי ברוורמן:> יואל, תקשיב לי; אתה היית סטודנט ואני הייתי פרופסור. <יואל חסון (קדימה):> אני כבר לא סטודנט. <השר אבישי ברוורמן:> מה שאני אמרתי – אמרתי שהמבחן של בנימין נתניהו, אם יצליח, זה ללכת בדרכו של יצחק רבין. <יואל חסון (קדימה):> אז בסדר, אני אלך עם מה שאמרת. אתה קובע, אבישי ברוורמן, שמבחנו של נתניהו זה אם הוא יצליח ללכת בדרכו של רבין. <השר אבישי ברוורמן:> נכון. <יואל חסון (קדימה):> ואני אומר לך שדני דנון קיבל פריחה עכשיו, כשהוא שמע את זה, והוא מאוד מוטרד, שלא לדבר על חברת הכנסת חוטובלי. עכשיו, זה בסדר. <שלמה מולה (קדימה):> אל תדאג, הוא לא יהיה כזה. <יואל חסון (קדימה):> אני אגיד לך מה קורה עם נתניהו. <נסים זאב (ש"ס):> מה יש לך עם חוטובלי? <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת זאב, רק נכנסת ואתה עושה לי בעיות? אני אגיד לך מה קורה כאן. הרי נתניהו כל היום רץ בין כצנלסון לז'בוטינסקי, ולא ברחובות. כצנלסון לז'בוטינסקי, ז'בוטינסקי לכצנלסון, והוא מסתכל בשולחן הממשלה ואומר: מאין יבוא לי האיום הבא? מה אני צריך להגיד היום כדי שלא כצנלסון או נציגיו ולא נציגיו של ז'בוטינסקי יקומו עלי. הרי יש כאן תוכנית עבודה ברורה של ראש הממשלה הזה, והיא הישרדות. איך הוא בכלל מסוגל לייצר ממשלה שברוורמן ובגין מסכימים בה? חוץ מדבר אחד שהם הסכימו עליו – וזה להיות שרים. על זה הסכמתם. <השר אבישי ברוורמן:> רק בדבר אחד אני ובני בגין לא מסכימים: על חלוקת הארץ. <נסים זאב (ש"ס):> גם על זה הם לא הסכימו. כפו אותם. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת זאב נסים. <יואל חסון (קדימה):> תצטרך להוסיף לי זמן. <היו"ר מגלי והבה:> אני אוסיף לך זמן. אתה לא בדיבור עכשיו. השר העיר, כי התייחסו לדבריו, אז בוא נמשיך. נדמה לי שאתה רשום פה בזכות דיבור. <יואל חסון (קדימה):> ברשות היושב-ראש וברשות האורחות הנכבדות שנמצאות כאן, וברשות חברי הכנסת, אני אגלה לך, השר ברוורמן, שיש מכנה משותף נוסף לך ולשר בגין; שניכם הסכמתם להיות שרים בממשלה גדולה מדי, שאין בה מכנה משותף אמיתי, וחוסר המכנה המשותף הזה הולך ומתרחב ומתגלה מיום ליום. אבל צריך להגיד בצורה אמיתית: יש לנו ראש ממשלה שהוא להטוטן. הוא להטוטן אמיתי, שמצליח בשמונת החודשים האחרונים – באמת, אמרתי לך – לנוע בין כצנלסון לז'בוטינסקי. הוא מצליח, ויכול להיות שזה יחזיק עוד כמה חודשים, אבל כולנו יודעים – כשאנחנו מסתכלים על להטוטנים, ואנחנו רואים אותם הולכים על החבל הדק, אם אנחנו מסתכלים עליהם, ודאי אם זה בטלוויזיה, ויש לנו אפשרות לעשות יותר זום, אנחנו מסתכלים על העיניים שלהם, על העיניים של אותם להטוטנים, אנחנו רואים פחד. אנחנו רואים פחד אמיתי, כי כל להטוטן פוחד מהגרוע מכול – הוא פוחד ליפול. ונתניהו הוא פשוט – וצריך לומר את זה, חברי לקואליציה וגם חברי הטובים באופוזיציה: נתניהו מבועת. הוא מבועת, הוא מת מפחד, הוא פוחד, הוא סופר את הימים שלו כראש הממשלה, כי קודם כול יש לו מטרה אחת: אני חייב להיות ראש הממשלה לפחות יום אחד יותר ממה שאהוד ברק היה. זה כנראה יהיה לו, אני ככה נותן לו את זה. כי – יש גבול. אבל הוא מפחד. ראש הממשלה הזה מפחד, הוא מפחד לקבל החלטות, הוא מפחד לנוע בכיסאו, הוא מסתכל בחשש ימינה ושמאלה, שלא ירגיז איזה שר או שותף שעלול בשנייה אחת להפיל את ממשלתו. ועל הפחד הזה אנחנו משלמים, כי המדינה הזאת תקועה. אני מצטער לומר לך, חבר הכנסת ברוורמן, שאני מאמין בכנות דבריך, אבל אתה תהיה עוד שר שיתאכזב, עוד שר שיגלה שהממשלה הזאת היא ממשלה שלא מסוגלת לעשות, כי מי שעומד בראשה הוא פחדן. וכשיש לך ראש ממשלה פחדן, כולנו רועדים מסביב. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את חבר הכנסת דוד רותם. עד שיגיע, אני רוצה לברך את קהל אלמנות צה"ל, ואני מאחל לנו ולכן הצלחה בהמשך היום שמחכה לנו. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כן, זה נכון, יואל חסון – ראש הממשלה נתניהו מבועת. אבל אתה יודע ששליח הציבור, ביום הכיפורים, כשהוא מתחיל את התפילה שלו, והוא יודע מה יש לו על הכתפיים, אומר: הנני העני ממעש, נרעש ונפחד. לפחד זה דבר טוב, להיות מבועת זה דבר טוב, משום שהאחריות על כתפיו של ראש הממשלה היא אדירה. בניגוד למה שעשו ראשי הממשלה של קדימה – אתה מבין, הם היו בלי פחד. אז מה אם מצביעי הליכוד נגד הגירוש? הם יעשו גירוש, מה יקרה? אז שדרות תחטוף "קסאמים" במשך כל כך הרבה זמן? נו, אנחנו נסתדר גם עם זה. אחר כך בא אהוד אולמרט, ומה הוא נתן לאבו מאזן? מפה. כולל ירושלים, כולל הכול. ראש הממשלה הזה צריך – – – <יואל חסון (קדימה):> אני רוצה להזכיר לך שאתה תמכת בממשלה הזאת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, לא, כשהוא נתן את המפה, אדוני, אני כבר הצבעתי נגד הממשלה. אני תמכתי בממשלה כל עוד היא עבדה בתנאים שלנו. ברגע שהוא נסע לארצות-הברית בשביל לקבל פוטואופ וכדי לשתות קפה, אנחנו אמרנו: עד כאן, ובאותו יום פרשנו מהקואליציה. <יואל חסון (קדימה):> שתי מדינות היום זה התוכנית שלך? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אל תפריעו לי. שנייה. <יואל חסון (קדימה):> תגיד את זה. שתי מדינות זה התוכנית שלך היום? כן או לא? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שתי מדינות? <יואל חסון (קדימה):> כן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> התוכנית שלי מאז ומעולם היתה חילופי שטחים ואוכלוסייה. <יואל חסון (קדימה):> – – – אתה מצביע אמון בממשלה שאתה לא מאמין בה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חילופי שטחים ואוכלוסייה. <שלמה מולה (קדימה):> בתוכנית – – – יש חלוקת ירושלים. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת שלמה מולה, שניכם הייתם כאן על הבמה. <שלמה מולה (קדימה):> לא, אני רק מזכיר לו שבתוכנית של ישראל ביתנו יש חלוקת ירושלים. <היו"ר מגלי והבה:> אתה מתחרה אתי עכשיו מי מדבר יותר מהר? חבר הכנסת שלמה מולה, היית פה על הבמה. מטופל ומכובד. דודו רותם, אל תדאג. תנו לחבר הכנסת להביע מה שהוא חושב. הוא בזכות דיבור. בבקשה, אדוני. אני אתן – את הזמן שהפסדת תקבל ממני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> דיברתם על משא-ומתן מדיני. אתה יודע, זה דבר נורא חשוב. <שלמה מולה (קדימה):> דיברנו גם על זה ששר החוץ אין לו – – – <היו"ר מגלי והבה:> אתה נותן לו מתנות, חבר הכנסת מולה; כי אני מוסיף לו זמן. <יואל חסון (קדימה):> אני בעד שתוסיף לו זמן. זה נחמד. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רק תגיד לי דבר אחד: במשא-ומתן מדיני, למה אתה מתכוון? תוכנית מופז לדבר עם ה"חמאס"? או תוכנית ציפי לבני שאסור לדבר עם ה"חמאס"? <עפו אגבאריה (חד"ש):> או תוכנית ביבי, שלא לדבר עם אף אחד. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> או שאולי תגיד לי דבר אחר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תוכנית ביבי, לא לדבר עם אף אחד. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תוכנית ביבי – לדבר עם מי שצריך. עכשיו תגיד לי דבר נוסף – אני אגיע גם לליברמן, אתה לא צריך להדריך אותו. <יואל חסון (קדימה):> לא הוא אומר לי, מה ליברמן – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני אשאל אותך יותר מזה: לבנות בגילה בשיטת דליה איציק? או שיטת מאיר שטרית – לא בונים עכשיו בגילה? <יואל חסון (קדימה):> – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תגידו, יש לכם גישה אחראית כלשהי למדינת ישראל, או שכל מה שיש לכם זה רצון – שיישאר בגדר רצון הרבה זמן, הרבה זמן – להיות בשלטון? <היו"ר מגלי והבה:> נתתי לך, אדוני, דקה תוספת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תודה רבה, אדוני. מגיע לי יותר. אבל אני אשאל אתכם יותר מזה. החוק הביומטרי – יש לכם טענה על כך שאנחנו התנגדנו לחוק הביומטרי? אני מוכרח לומר לכם שעשינו טעות, היינו צריכים לתת למאיר שטרית, בקולות שלכם, להעביר את החוק הביומטרי, כדי שתושבי מדינת ישראל יראו מה אתם חושבים עליהם. לא היה קורה שום דבר, אלא אתם הייתם תומכים בחוק – – – <היו"ר מגלי והבה:> למען ההגינות, חבר הכנסת רותם, לא כל מי שבקדימה היה בעד החוק. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בקדימה היו מצביעים בעד החוק. <היו"ר מגלי והבה:> לא כולם. לא כולם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מאיר שטרית לא היה מביא חוק שאתם לא תומכים בו. <יואל חסון (קדימה):> היה לנו חופש הצבעה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עכשיו דבר נוסף; חבר הכנסת מולה, מכיוון שאתה תמיד צריך להזכיר את ליברמן, אני אענה לך. בניגוד מוחלט לציפי לבני, לדליה איציק ולשאול מופז, ולכל המנהיגים שלכם, שכל מה שעניין אותם זה לנסוע בעולם ולהצטלם, ולקבל כל מיני פרסים וכבוד, ליברמן דואג למדינת ישראל. ולכן, מכיוון שליברמן אומר דברים שלא מוצאים חן בעיני נשיא מצרים, הוא לא ייתן לליברמן לבוא למצרים. מה קרה? התענוג הגדול הזה לנסוע למצרים, קחו אותו אליכם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא מכירים אותו בעולם. נוסעים פרס וברק, רק לא הוא. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת רותם. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אם יהיה כאן. הוא ירד מהבמה, אז תירגעו. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה להזכיר לך שהבטחת לי זמן שתיקה, אז אני מקווה שאני לא מוגבל בזמן. <היו"ר מגלי והבה:> לא מוגבל בזמן זה אתה יודע איפה. יש לך זמן כמו לכל חבר כנסת. <קריאה:> אתה מזמין פרובוקציה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אתחיל בפסוק מפרשת השבוע, שיהיה קצת מעניין. כשיעקב אבינו היה ישן, הקדוש-ברוך-הוא נגלה אליו, "והנה אדוני נצב עליו ויאמר אני אדוני אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך. ולאחר מכן: "ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה". ולאחר מכן הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לו: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך – – – כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך". ארץ-ישראל היא – לא רק בגלל ציונות הגענו לארץ-ישראל. המקום שלנו – אבותי ואבות אבותי הגיעו מתוך אמונה, והאמונה הזאת שורשה, מקורה, בתורת ישראל. <זאב בילסקי (קדימה):> הברית בין הבתרים. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר לכם משהו; שמעתי שביום שישי שעבר – יואל חסון, חשוב שתדע – שלחתם כמה זקנות לשוק מחנה-יהודה, כנראה היחצניות של קדימה. <זאב בילסקי (קדימה):> אני הייתי שם, מה, אני זקנות? <נסים זאב (ש"ס):> אתה היית שם. גם אתה. אז באמת הביקורת הרבה יותר קשה. <שלמה מולה (קדימה):> מה שאתם לא עושים. אנחנו מגינים על אוכלוסיות – – – <נסים זאב (ש"ס):> תשמעו לאיזו דרגה הגיעה קדימה. <קריאה:> זה מה שאתה אומר על דליה איציק? <נסים זאב (ש"ס):> תראו לאיזו דרגה. <היו"ר מגלי והבה:> הם היו יחד סגני ראש העיר. <נסים זאב (ש"ס):> עם הזקנים ואנשי השוק, תשמעו, תראו – ראש הממשלה התקפל. תראו איך הוא מתקפל. תראה איזה ראש ממשלה יש לנו. אתמול החליט על היטלי המים, היום הוא ביטל את היטלי המים. אני רוצה לומר לכם – – – <קריאה:> מה, לא נכון? <נסים זאב (ש"ס):> נכון מאוד, אבל זה מתוך עמוד שדרה, מתוך חוסן. החלטה. <קריאות:> – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – אני לא מבין. <היו"ר מגלי והבה:> חברי הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר לכם מה ראש הממשלה שרון אמר בזמנו. <שלמה מולה (קדימה):> – – – את פרשת השבוע כדי להגיד לנו את זה. <נסים זאב (ש"ס):> קודם כול, אני פותח בפרשת השבוע כדי שתדעו שאנחנו נמצאים פה היום בגלל אמונתנו, ולא בגלל הבחירות הדמוקרטיות – שאתה חושב. ושרון אמר, אני רוצה להזכיר לך: כולנו מקווים ומתפללים – לפני ההתנתקות הוא אמר את זה, כמובן – שהיום הזה ייזכר כיום שבו החל התהליך לנוע קדימה – קדימה עדיין, קדימה לא באה לעולם, אבל הוא אמר "לנוע קדימה", כנראה התכוון למפלגת קדימה – אל השלמתו לקראת המטרה של חיים בשקט, בכבוד ובשלום, של כל העמים במזרח התיכון. ואמר דבר נוסף: שנת 2005 החלה כשנת ההזדמנות הגדולה לכל עמי האזור, ועל כולנו לגרום לכך שההזדמנות הזאת לא תוחמץ. אני רוצה לומר שהיינו באמת באשליה; היינו באופוריה. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, צריך לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אבל מה קיבלנו? קיבלנו 8,000 "קטיושות". <היו"ר מגלי והבה:> זה משפט הסיום? <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, הבטחת לי שלא תגביל אותי בזמן, ואני באמת שתקתי בזמן שכל החברים דיברו לפני. <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> כשאתם מדברים על מדינה תקועה, אתם מדברים על ראש ממשלה פחדן, אני רוצה לומר לכם: לאן אתם רוצים לדהור? מה, חוכמה להתנתק מהנכסים הלאומיים של עם ישראל? <שלמה מולה (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה, שלמה מולה, למה פתחתי בפסוק? לומר לך שלנו אין זכות על ארץ-ישראל; אנחנו לא הבעלים של ארץ-ישראל. בורא עולם הוא הבעלים, והוא נתן לנו, ולנו אין רשות לוותר, מה גם – אני רוצה לדעת על איזו מדינה פלסטינית מדובר; באמת, איך נחבר את עזה ליהודה ושומרון? איזה רכבת שדים תעבור מעזה ליהודה ושומרון ולקלקיליה? <שלמה מולה (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> על איזו רשות פלסטינית? בראשותו של מי? של הנייה בעזה או שבאמת של עבאס – – <שלמה מולה (קדימה):> כמה שאתם סחטתם – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – ביהודה ושומרון? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת זאב, סיימת את המכסה שלך. <נסים זאב (ש"ס):> אני מסיים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כולנו בעד השלום. אבל צריך לדעת עם מי עושים שלום, ומה המחיר של השלום. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לך. אני מזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, אני רואה שעל סדר-היום זה הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושאים – א. מדיניות הדחיות בקבלת החלטות של נתניהו. אומנם כן, אני רוצה לומר שלמרות שאני חלק מהקואליציה אני באמת מבקש מראש הממשלה – כבר הגיע הזמן שיקבל החלטות. ההחלטה הראשונה צריכה להיות בנושא גיוס הבנות, שאנחנו מתנגדים לו באופן עקרוני, וזה מופיע בהסכם הקואליציוני, שלא ישנו את הסטטוס-קוו בלי הסכמת השותפים – – <קריאה:> אתה מצביע אי-אמון? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – ואני שותף, ואני מבקש שיכבדו את השותפות הזאת. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אין שינוי בסטטוס-קוו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תצביע נגד. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני רוצה לומר לכל המאזינים: היה רב נכבד, גדול מאוד בישראל, ושמו הרב יצחק הלוי הרצוג, וחברו הרב עוזיאל – שני רבנים ראשיים "נאורים", מהסוג שכל הציבור מכבד, וגם אני מכבד אותם. הם הוציאו פסק-דין בזמנו נגד גיוס הבנות בצורה חד-משמעית. לא רק דתיות – נגד גיוס בנות. סיפר הרב שמואל אהרן שזורי, מזכיר הרבנות הראשית, שבן-גוריון הרים טלפון לרב הרצוג ואמר, מה זה רבנים? אתם רבנים מטעם, איזה מין דבר זה? רב ראשי שיצביע נגד החלטות ממשלה? שאל אותו הרב הרצוג: אדוני ראש הממשלה, אתה מכיר את הנוסח של הברכה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר יצר את האדם"? אז הוא אמר, כן, אני זוכר שסבא שלי היה אומר את זה כמה פעמים ביום. הוא אמר, אז היצרן הזה, זה הוראות היצרן. מה אני אעשה? הוראות היצרן היא "כל כבודה בת מלך פנימה", ואין לבת ישראל להיות משועבדת או לקבל הוראות, אלא רק מההורים, ותו לא. זו אמונתנו, וזה היה בישראל במשך כל הדורות וכל הזמנים. עכשיו, לגופו של עניין, אני אומר לכם, אני לא מבין למה צריכים להביא את כל הסנקציות נגד הבנות עכשיו כשמתכוונים להצהרות כזב, כזו הצעה, של ישראל חסון – ואני מבין את ההצעה מנקודת ראותו – או הצעת הממשלה. יש חוק דיני עונשין על הצהרת כזב. המצהיר הצהרת כזב דינו שלוש שנות מאסר. זה נוגע לכל תחומי החיים – במסחר – – – <חיים אורון (מרצ):> חבר הכנסת מוזס – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה אחרת כאן ההצהרה לצבא? <חיים אורון (מרצ):> – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת – – – היא אמת. לא משנה – – – וגם בנות יישאו בנטל כמו שכולם צריכים לשאת. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אז אני בעד – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת מטלון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יש לנו השקפות עולם שונות. <היו"ר מגלי והבה:> עכשיו לא שעת שאלות לרב מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מכבד את השקפות העולם שלך, תכבד את השקפת העולם שלי – – – <חיים אורון (מרצ):> אתה לא מכבד את שלי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מכבד. חיים, אני ממש מכבד – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אתה לא מכבד את שלי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אתה יודע מה, אני מבין את השקפת העולם שלך. אני מבין את זה, ואתה מבין את שלי. אז אנחנו בסדר. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת מוזס – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> עברנו את הזמן? <היו"ר מגלי והבה:> זה – א. ב. אני אתן לך משפט לסכם, ואל תנהל דו-שיח עם חברי הכנסת, אחרת לא תסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני אומר לך, הם מאוד ללבי, אני אוהב לדבר אתם. אני מדבר במזנון, ואני מדבר גם כאן. <היו"ר מגלי והבה:> אז תפגוש אותם. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יש דיני עונשין, אני לא יודע בשביל מה צריך את כל ההצעות עם הסנקציות נגד הבנות האלה. אולי יקימו עכשיו בלילות שבת על יד הדיסקוטקים מלשינונים, להלשין מי הלך לדיסקוטק, מי לא, מי כן. אני מציע להוריד את שתי ההצעות. הבית הזה יכול להתאחד בשלום ולחיות הלאה עם החוק שהתקבל לפני כמה שנים, ויהיה שלום על ישראל וגם בכנסת ישראל. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת מנחם מוזס. אני מזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו יהיה חבר הכנסת אורי אריאל. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת מוזס, שמענו אותך, עכשיו תשב. וגם חבר הכנסת בן-ארי. אדוני שר התקשורת, אם הוא צריך אותך יש מקום למפגשים, לא פה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> צודק, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> השר צריך להקשיב. בבקשה, אדוני. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – המודלים של האפליה, הגזענות, שממשלות ישראל אימצו מאז קום המדינה ועד היום הם מעניינים מאוד. אבל חלק מהמודלים האלה הם סמויים, ויש אחרים שאפשר לקרוא להם מודלים ברורים מאוד. ויש המודל המפורסם ביותר שהוא מודל האפליה הממסדית שממשלות ישראל – המשרדים השונים מיישמים הלכה למעשה את המדיניות הזאת של האפליה והגזענות. היות שנושא הדיון הוא מדיניות ממשלת ישראל הנוכחית כלפי האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, אני רוצה להתמקד רק בשתי דוגמות. הדוגמה הראשונה היא שלפני כמה שבועות שר הפנים פנה לוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת ישראל וביקש לקצר את כהונתה של הוועדה הממונה בעיר ערד. כפי שאנחנו יודעים, בשנת 2007 קיבל שר הפנים דאז החלטה לפרק את מועצת העיר בגלל שהמועצה הזאת לא הצליחה לאשר את התקציב. שנתיים לאחר מכן, בצורה פתאומית, פונה שר הפנים לוועדת הפנים ומודיע לוועדה הזאת שהוא החליט בצורה חד-משמעית, לפי החוק, לקצר את כהונתה של הוועדה הממונה ולערוך בחירות בהקדם האפשרי. שלושה, ארבעה ימים לאחר מכן – תשמעו מה שקרה – אותו שר פנים פונה לוועדת הפנים ומבקש את אישורה להצעת חוק שמפקידה בידיו את הסמכות המלאה, ללא כל סייג, להאריך את תקופתה של הוועדה הממונה במועצה האזורית אבו-בסמה. לצערי הרב, הצעת החוק הזאת עברה בוועדת הפנים, הונחה על שולחנה של הכנסת הזאת, ובשבוע שעבר היא אושרה בקריאה השנייה והשלישית – הצעת חוק שמפקידה בידי שר הפנים את הסמכות המלאה, ללא כל סייג, ללא כל תנאי, להאריך את תוקפה של הוועדה הממונה באבו-בסמה בלי שהוא התחייב אפילו להניח על שולחן ועדת הפנים דוחות שיכולים להצביע על מה שמשרד הפנים עשה כל הזמן כדי להכשיר את המועצה הזאת לבחירות בהקדם האפשרי. דוגמה שזועקת לשמים: מצד אחד שר הפנים מבקש לקצר את כהונתה של הוועדה בערד, ומצד שני מבקש סמכות מלאה, ללא כל סייג, להאריך את תוקפה של הוועדה הממונה באבו-בסמה. זאת דוגמה אחת. דוגמה שנייה: הכנסת השבע-עשרה אישרה ברוב מעניין מאוד שני חוקים שבאו כדי לפרק שתי עיריות תחת הכותרת "איחוד עיריות" – האחת היא כרמל והשנייה היא שגור. הכנסת הזאת אישרה ברוב מעניין את פירוק העיריות האלה, ולפני כמה חודשים נערכו בחירות בכל הכפרים שהיו חלק משתי העיריות האלה. עכשיו אנחנו עומדים בפני מצב דומה. יש הצעת חוק שנפלה בקדנציה שעברה, והיום מונחת על שולחן הכנסת, ופתאום ממשלת ישראל מקבלת החלטה לא לתמוך בהצעת החוק הזאת. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> משפט מסכם. ריבונו של עולם, איך אפשר שמפלגות שתמכו בפירוק העיריות בקדנציה שעברה, היום עומדות איתנות וחזקות, עם ראש מורם, למעלה, נגד הצעה שבאה לעשות צדק ושוויון, כפי שקרה בקדנציה שעברה? אני חושב שסוג של אפליה, של גזענות כזאת, אי-אפשר לקבל, והדעת אינה סובלת. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת צרצור. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני מבקש לומר שלום וברוכות הבאות לאלמנות צה"ל שנמצאות אתנו, ויהיו אתנו, בעזרת השם, כשנחוקק את החוק הראשון אחרי האי-אמון ונאשר אותו, שלא תיפגענה זכויותיהן ונעשה אתן צדק. חזרה לאי-אמון. סיבות רבות, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, להביע אי-אמון בבנימין נתניהו. אתה יודע בוודאי, אדוני השר, שראש הממשלה הנחה שלא לבנות בירושלים, במזרח-ירושלים, לשם דיוק, בגדר מה שאומרים כל חתן וכל כלה, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". נתניהו לא שכח; הוא הנחה שלא לבנות. אתה בלי ספק יודע, כמו שאר חברי הבית, כמו שסגן שר הביטחון יודע, וחברת הכנסת יחימוביץ יודעת, ששר הביטחון הנחה שלא לבנות כיתות לימוד, גני-ילדים ומעונות לילדים ביש"ע. זה סוג חדש של התעללות, סוג חדש של התעמרות, אבל אתם שקטים, הכול בסדר, ברוך השם. לא לא לבנות בתים – וגם על זה דעתי ידועה – עכשיו כבר לא בונים גני-ילדים, סגן שר הביטחון, וזה אצל שר הביטחון אהוד ברק. אתם יודעים ודאי שלא בונים מבני ציבור, לא מבני דת, כי לשר הביטחון יש סדר-יום פוליטי משלו, והוא צריך לרצות את חבר הכנסת דניאל בן-סימון. ולכן, אולי בזכותך, לא ייבנו גני-הילדים, גם לא בתי-הכנסת, כי האזרחים הללו טובים רק בשביל להיהרג במלחמות. הם לא טובים בשביל לקבל שירותים. אבל אולי – אולי אתה חושב אחרת, ואולי תפעל אצל שר הביטחון שהדבר לא יקרה. אולי. אני תולה בך תקוות. אבל על כולנה מאפיל היום מה שמופיע בחדשות, בכל כלי התקשורת, מה שקרוי בטעות "עסקת גלעד שליט", אבל בעיקרה זו שערורייה של שחרור מחבלים רוצחים במאות – ואין שום קו אדום, וראש הממשלה פועל בניגוד מוחלט לוועדת-שמגר, שברק מינה, ואיננה מפרסמת את מסקנותיה, והוא מנצל זאת לרעה – כאשר ידוע לו שרבים מהם, עשרות אחוזים מהם, חוזרים לטרור. 180 אזרחים במדינת ישראל נרצחו בידי מחבלים שהיו בכלא הישראלי ושוחררו בעסקות שונות. אני מסיים תיכף, בתוך חמש-שש דקות. לא טוב? <היו"ר מגלי והבה:> מצוין, אבל – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> טוב, אני אקצר. <היו"ר מגלי והבה:> משפט סיום. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> האלטרנטיבה, כאשר שואלים – אז מה יהיה, אין אלטרנטיבה? יש אלטרנטיבה. בזה אני אסיים, לבקשת היושב-ראש. האלטרנטיבה, מכובדי סגן שר הביטחון, היא להניף את המנופים, להפסיק את העברות הכספים מישראל ל"חמאס", להפסיק את המים, להוציא דברים אנושיים, שעה ביום, להפסיק את זרם החשמל, להפסיק את העברת התוצרת החקלאית, וכן הלאה. אבל אתם – הייתי אומר כמעט: כדרככם – בורחים; בורחים בג'יבריל, בורחים בלבנון, בורחים בעזה ובורחים גם הפעם, ומביאים סכנה על אזרחי מדינת ישראל. יש לכם זמן להתעשת, שרי ישראל, ממשלת ישראל, ולא לאשר את עסקת הדמים הזאת. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקשבתי לדבריו של השר ברוורמן, שענה על הצעת האי-אמון שלנו, והוא אמר הרבה דברים בלהט ובפתוס שיכולים לעורר תקוות שמא משהו קורה בממשלה הזאת בכיוון של שוויון ובכיוון של תיקון עיוותים שנמשכים זה עשרות בשנים נגד האוכלוסייה הערבית, אבל צדו את אוזני כמה מלים – הוא אמר שראש הממשלה נתן את מילתו, נתן את מילתו לקדם וכן הלאה וכן הלאה. עדיף לו לא היה אומר את זה, השר ברוורמן, כי מילתו של ראש הממשלה היא לא מלה. יש לו שתי מלים, לדעתי, שהוא מחויב להן – לתחזק את הממשלה הימנית הקיצונית ואת האידיאולוגיה הקיצונית שהוא דוגל בה, והדבר השני הוא לשעבד את המשק ואת הכלכלה להון הגדול, תוך רמיסת הזכויות החברתיות של הציבור המוחלש במדינת ישראל, אם זה ערבים ואם זה יהודים. אלה שני העקרונות שלהם הייתי מאמין שראש הממשלה נתן את מילתו, ובעניינים האלה מילתו היא מלה. בכל השאר המלה היא לא מלה, להיפך; יש מלה והיפוכה. וזה בא לידי ביטוי בכל התחומים החברתיים, החל בהקפאת מס הבצורת ומול זה העלאת מחירי המים ב-40%, וכלה בסל הבריאות, וכמובן העניין של שוויון האוכלוסייה הערבית, שסובלת מאפליה מתמשכת. אני לא תולה תקוות רבות בממשלה שתגשר על הפערים, אבל את המינימום המתבקש מהיותה ממשלה של כלל האזרחים היא צריכה לעשות. רשויות מקומיות עומדות לפני קריסה, או בעצם מידרדרות – באמצע המדרון – עד לתהום העמוקה, ושר הפנים הוא שר לכל דבר חוץ משר הפנים. השירותים החברתיים עדיין מדשדשים באותו בור. רק בשבוע שעבר היה לנו דיון עם שר הרווחה, אנחנו עדיין מדברים על הבטחת משרדים למיעוטים, לקבלת קהל של הביטוח הלאומי, בשני מקומות מרכזיים בקרב האוכלוסייה הערבית, גם בשפרעם וגם בנצרת. אנחנו עדיין שם. ולכן לשר ברוורמן, שבישר לנו שראש הממשלה נתן את מילתו, אני אומר: מילתו היא לא מלה, היא ההיפך הגמור ממה שמובטח, והמדיניות של הממשלה היא מכשיר להעמקת האפליה, ההדרה והמתקפה האנטי-דמוקרטית והאנטי-חברתית על הציבור הערבי ועל השכבות החלשות בכלל במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, אדוני. לפני שתתחיל, יש לי בקשה מחברי הכנסת ומאלה העוזרים בצדדים: אלה שמדברים – המקום הוא לא כאן. אנחנו שומעים אתכם עד כאן. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עולים כאן לדוכן מדי יום שני במשהו שנראה כמו איזה חזרה – תוכנית חוזרת; שבוע אחד אנחנו עוסקים בנושאים חברתיים, שבוע אחד אנחנו עוסקים בנושאים המדיניים, שבוע אחד עוסקים בנושא המגזר הערבי. אני רוצה בראשית דברי לומר – אני רואה קשר מאוד-מאוד הדוק בין הדיון בנושאים המדיניים ובמעמדו של המגזר הערבי במדינת ישראל. יש מי שהקשר הזה משמש מבחינתו תירוץ: עד שלא ייגמר הסכסוך אין אפשרות להגיע לשוויון עם המיעוט הערבי. אני לא מקבל את הטענה הזאת, גם אם אני יודע, אדוני היושב-ראש, שבטענה הזאת יש מידה לא קטנה של אמת. אבל ההוכחה הכי גדולה עד כמה אין בה אמת היא אתה ובני עדתך; אין סכסוך עם הציבור הדרוזי. לא רק שאין סכסוך, הציבור הדרוזי הוא אחד הציבורים היותר-מחוברים, היותר-שותפים, היותר-נושאים בנטל. בואו נסייר ביישובים הבדואיים, בואו נבחן, ידידי השרים, את מעמדן של רשויות הבדואים. בוא נבקש מהשר שמכיר טוב את הצפון לבוא ולראות אתנו, אם באמת יש הבדל מהותי, או שהקיפוח הזה, של המגזר, חוצה את כל החלקים בתוכו, משום שהוא בעצם מבטא משהו הרבה יותר עמוק. <נסים זאב (ש"ס):> יש להם גן-עדן. כל הזמן מדברים על קיפוח – – – <היו"ר מגלי והבה:> אולי תפסיק להפריע? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <נסים זאב (ש"ס):> בצורה החיובית – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אתה בא מבחוץ, אתה לא יודע על מה מדברים, ומתחיל להתערב בשיחה. לא מתאים לך. <חיים אורון (מרצ):> מתאים לו מאוד. <היו"ר מגלי והבה:> נתתי לו ציון. אתה צודק. <חיים אורון (מרצ):> אתה נתת ציון, גם אני נתתי ציון. אני אתן דוגמה מתחום שאני מכיר מקרוב. ממשלת ישראל הקודמת הקימה ועדה להתמודד עם אחת השאלות היותר-קשות במגזר – בעיית הבדואים בנגב. ועדת-גולדברג. בראשותה עמד שופט. החברים בה היו אנשים מאוד מרכזיים ומאוד משמעותיים. הוועדה הזאת גישה שורה של הצעות, שלא צריך לקבל את כולן בבחינת ראה וקדש, אבל היה בהן בכמה תחומים שינוי מהותי לעומת המדיניות הקיימת. זה שנה פועלת ועדת יישום, שממה שאני קולט, היא שוחקת את ההמלצות, כי ההמלצות נראו יותר מדי מרחיקות לכת. מה יקרה אז? אדוני השר לשעבר, גדעון עזרא, גם אתה מכיר את הנושא הזה. הבעיות ילכו ויעצימו עד כדי חוסר פתרון במקרים רבים מאוד. ההוצאות יהיו פי כמה וכמה יותר גדולות, ובעיקר מה שמונח על סדר-היום – תחושת האי-שוויון והקיפוח, כמדיניות, הולכת ומתעצמת. למי יש אינטרס בזה? את מי זה משרת? כן, אותה הרגשה שכאילו זה שם, בנגב. אגב, הנגב התקרב; כביש 6 – תאמינו לי, אני חי שם כל חיי – הנגב התקרב מאוד. הוא לא שם, הוא פה, וזאת רק דוגמה אחת, ויכולתי להוסיף דוגמאות נוספות. לכן, מה לעשות, אדוני היושב-ראש, אני יכול מאוד להתרשם גם ממידת הרצון וגם ממידת ההתרגשות וההתלהבות של השר אבישי ברוורמן, אבל לצערי הרב, אני זוכר את תוכנית 4 המיליארדים – אתה זוכר? <היו"ר מגלי והבה:> ודאי. <חיים אורון (מרצ):> מה יצא ממנה – ואת ההצהרות, ומה יצא מהן, וכשבאים לחג או לחפלה במגזר אומרים – וכשבאים ליישובים שלכם מדברים על קשר דמים. עזבו אותנו מקשר דמים, עזבו אותנו מחפלות במגזר. בואו נעשה את הדבר הבסיסי שמתחייב מאתנו. פעם ראשונה אחרי 2,000 שנה אנחנו רוב, ואנחנו נכשלים בהתמודדות עם השאלה איך אנחנו מתנהגים עם המיעוט כאשר אנחנו רוב. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת חיים אורון. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביקרנו עכשיו, סיעת הבית היהודי, בקבר רחל שבדרך אפרתה, וביישוב אפרת עצמו, ונזכרתי בדברים שאמר נשיא המדינה, שמעון פרס, רק בסוף השבוע – שהכור בדימונה, המבנה שלו מזכיר את קבר רחל. אני חושב שהנשיא פרס ביקר בדימונה, אבל מזמן הוא לא ביקר בקבר רחל, משום שמה שמסביב לקבר רחל זה אולי מה שיש בתוך הכור בדימונה עמוק; זה נראה כמו בונקר שלם, וקבר רחל, במבנה המוכר, והאהוב והיפה, מוסתר בחומות ובחומות על חומות, עד שאתה לא יודע אם אתה ממש בעומקו של בסיס צבאי סודי ביותר או שאתה במקום שבו היהודים התפללו כל כך הרבה שנים. הצעת האי-אמון של סיעת קדימה מדברת על מדיניות הדחיות בקבלת החלטות של בנימין נתניהו. בנימין זה גם – זה בנה של רחל אמנו, עליה השלום, ואני לא רואה מדיניות של דחיות. למשל העניין של הקפאת הבנייה ביישובים, ששמענו על זה עכשיו באפרת, בגבעת-הדגן, אני לא רואה שום דחייה בקבלת ההחלטה. מישהו החליט במשרד הביטחון – אולי ראש הממשלה – שלא לבנות. אני לא רואה מדיניות של דחיות בבנייה בירושלים. אני רואה שלא בונים בירושלים. בירושלים המאוחדת לא בונים. לא מכרזים, לא בנייה. מדברים פה בכנסת – פה, על הדוכן הזה – על שתי מדינות לשני עמים, כאילו מדובר באיזה טיול של אחר-הצהריים, וכולם מהנהנים, או לא מהנהנים, אבל מעייפות, והשתיקה מתפרשת כהודאה. אז הנה הודעה: אנחנו לא מסכימים לרעיון שתי המדינות לשני העמים. אנחנו לא מסכימים להקפאת הבנייה בירושלים. אנחנו לא מסכימים לשום הקפאת בנייה, ודאי לא בגושי ההתיישבות, ובמדיניות של הקפאה בירושלים ובגושי ההתיישבות – במדיניות שכזאת אין לנו אמון, אבל בנתניהו עצמו, כראש הממשלה, ובממשלת הליכוד, יש לנו אמון, ואנחנו מרגישים שמותחים את החבל הזה, של האמון שלנו, שהוא אמון ושותפות בממשלה הזאת, בראשות נתניהו, מותחים אותו עד שהוא חלילה עלול להיקרע, כי המדיניות הזאת של הליכוד אינה המדיניות שעליה הוא נבחר – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – נכון, גם הם יעזבו? <אורי אורבך (הבית היהודי):> שלושת הכ"פים – כץ, כחלון ועוד כץ. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת כץ, אתה צריך לעזור לו, נדמה לי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני רוצה לעזור לו, שגם הם יודיעו שהם עוזבים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> הם יפרשו? זה מה שנקרא כ"ף הדמיון; הם לא יפרשו כל כך מהר. גם הם מרגישים שותפים, והם שותפים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אבל מה בדבר עקרונות? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אבל אני קורא לחברי בליכוד, לשותפינו: אנחנו שותפיכם בממשלה; תגידו לנתניהו שהאמון שלנו בנתניהו שריר וקיים, אבל די למדיניות ההקפאות בירושלים, בגושי ההתיישבות ובארץ-ישראל כולה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חברת הכנסת ציפי חוטובלי, וצריך לוודא שהיא כאן. היא כאן. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, את מדיניות האפליה נגד הציבור הערבי לא המציאה הממשלה הנוכחית. היא מכהנת מספר מועט של חודשים ובאמת ובתמים אי-אפשר להאשים אותה במצב הקיים. אפשר להאשים אותה מקסימום בכך שהיא לא התחילה בשום תוכנית רצינית כדי לשנות את המצב. המהנדסת והמתווה של מדיניות האפליה היתה מפלגת העבודה בגלגוליה הקודמים, מפא"י ויורשי מפא"י. הם יצרו מצב שקשה מאוד לתקן אותו, אני לא אומר שזה קל, והפכו את האפליה ל-built in. הפרדוקס הוא שאנחנו ציפינו שדווקא הליכוד יתקן את המצב. למה ציפינו שדווקא הליכוד יתקן את המצב בכל הקשור לזכויות אזרחיות, לעניינים כלכליים, לחינוך ולתקצוב? כי האידיאולוגיה של הליכוד, אם אני אקח אותה ברצינות, היתה שהם בעד שוויון אזרחי. יש ויכוח מר וקשה בכל הקשור לעניינים הלאומיים, אבל לפחות בפן האזרחי הם אמרו: אנחנו לא מפא"י. ככה הצהירו ראשי המפלגה, יורשיו של ז'בוטינסקי, ככה דיברו, אבל בעניין הזה, כבוד היושב-ראש, הם נעשו מפא"יניקים. הליכודניקים, בכל הקשור למדיניות כלפי הציבור הערבי, הם מפא"יניקים גמורים. הם לקחו את הירושה ולא עשו שום דבר כדי לתקן את המצב. יכולים חברי כנסת מהליכוד לדבר הרבה על זה שהם שונים ממפלגת העבודה וממפא"י ההיסטורית בהרבה דברים, אבל בעניין האפליה נגד הציבור הערבי הם מפא"יניקים גמורים, ואני מדבר על מפא"יניקים במובן הרע של המלה. לא שמעתי, לא ראיתי ולא קראתי על שום תוכנית או שום צעד שעשו ממשלת הליכוד הנוכחית וקודמותיה בשונה ממדיניות מפא"י הקלאסית, למרות שאפילו בשנות ה-50 הם התנגדו למדיניות מפא"י והיו נגד הממשל הצבאי. הם אמרו: בכל הקשור לעניינים אזרחיים, אנחנו לא מפא"יניקים. המצב הנוכחי שבו חי הציבור הערבי – אני חייב להגיד דברים בשמם – הוא מצב של אפרטהייד כלכלי. אין תחום בתחומי החיים – חקלאות, תעשייה, חינוך – יש מצב של אפרטהייד כלכלי-חברתי. אומרים שיש שתי מדינות, אבל אני חושב שהמצב הוא של אפרטהייד כלכלי, ואת זה חייבת הממשלה הנוכחית לתקן, כי היא אומרת שהיא רוצה שוויון. אם אתה אומר משהו, עמוד מאחורי דבריך ואל תהיה מפא"יניק. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה. נא לצלצל. <נחמן שי (קדימה):> צלצלו, לכן באנו. <היו"ר מגלי והבה:> צלצלו? אוקיי, אני לא בקואליציה. יושב-ראש צריך לוודא שכולם יהיו פה. יש לי הזדמנות שכולם יהיו פה. <דני דנון (הליכוד):> אתה חייב להיות אובייקטיבי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> כל הזמן. בבקשה. נא לשבת. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי באופוזיציה, חברי קדימה, אני בהחלט משתתפת בצערכם. קשה להיות באופוזיציה, אבל לזכותכם ייאמר שזה מוציא מכם פרץ יצירתיות בלתי נדלה של שלל תוכניות, שאין לי מלה אחרת לתאר אותן, חוץ מהזויות. <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת חוטובלי, רק רגע. חברי חברי הכנסת, נא לשבת במקומות. סגן השר ליצמן. אלה שעומדים, אנחנו לא נמשיך עד שישבו. נא לשבת. נא לשבת. בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, קשה מאוד להיות באופוזיציה. <היו"ר מגלי והבה:> אני רוצה שהחברים שלך מהקואליציה ישבו ויאזינו לך. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> זה מותיר יותר מדי זמן והזמן הזה כנראה מייצר סוג של הזיות, שמייצרות כל מיני תוכניות וירטואליות לשלום. ראה תוכנית מופז. אולי צריך לדבר עם ה"חמאס"? קמים בבוקר בקדימה ושואלים את עצמם חלק מהחברים, ואז משיבה היושבת-ראש שהכול נפלא, כאילו המורשת שהשאירו לנו כל כך נפלאה. אני אומרת לחברי קדימה: כנראה שגם הזיכרון נמחק כשיושבים באופוזיציה, כי אם היה לכם קצת זיכרון, אפילו קצר, הייתם זוכרים שהיושבת-ראש שלכם, ציפי לבני, נפגשה כל שני וחמישי עם אבו עלא וראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, נפגש כל שני וחמישי עם אבו מאזן. ואיזה שלום נפלא יצא לנו מזה? אני אגיד לכם מה יצא לנו מזה. יצא לנו מזה דוח גולדסטון. במקום לעסוק בהסברה בין-לאומית הפקרתם את החשיבה ואת העמידה על העקרונות הישראליים. אני ממליצה לכולכם לשאול את חבר הכנסת נחמן שי על הזיכרונות שלנו מהביקור בלונדון. משלחת חגיגית של הכנסת יצאה לפני שבועיים ללונדון, וראינו את נזקי ההסברה האדירים של מפלגת קדימה. אפילו הדבר הלגיטימי ביותר, כמו מבצע "עופרת יצוקה", שבא להגן על יישובים בגבולות "הקו הירוק", הפכתם אותו ללא לגיטימי. <היו"ר מגלי והבה:> רק רגע, חברת הכנסת חוטובלי. חברי הכנסת, השרים, אנחנו לא נמשיך. שר החוץ ושר התחבורה, נא לשבת. חבר הכנסת אקוניס, אני לא רוצה לעשות סכסוך בינך לבין הקולגה שלך. אתה לא יכול להפריע לה כל הזמן. נא לשבת במקום שלך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני עם יושבת-ראש הסיעה שלי. <היו"ר מגלי והבה:> אתה מפריע. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מפריע? <רוני בר-און (קדימה):> הוא רגיל לעמוד שם. <היו"ר מגלי והבה:> הוא רגיל לעמוד שם. נא לשבת במקום שלך. השרים, אני מעיר גם לכם. שר האוצר, נא לשבת. השר ברוורמן, כאילו אתם לא נפגשים, רק פה? שבו בבקשה. שבו. בבקשה, גברתי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כשמדינת ישראל עומדת מול העולם וממשיכה לשחק בנדמה לי שהמציאה האופוזיציה, כאילו שאם נאמר שתי מדינות לשני עמים פתאום יפרוץ השלום במזרח התיכון, כאילו שכחנו שאבו מאזן סירב פעם אחר פעם לקבל את הרעיון של חלוקת הארץ, כאילו אולמרט לא הציע 93% מהשטח וקיבל סירוב חד-משמעי, כאילו לא עמדנו בפני התרחיש הזה פעם אחר פעם, ופעם אחר פעם הפלסטינים דחו את ההצעות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני שר הפנים, סגן ראש הממשלה, כל עם ישראל רואה אותך. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כי הוויכוח בינינו לבין הפלסטינים הוא לא על 67', הוא על 48'. <יואל חסון (קדימה):> ביבי שלך הסכים לזה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> הגיע הזמן שנגיד את זה בקול רם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אתה מאוד פעיל היום. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> בר-השיח הפלסטיני אינו קיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, עוד מעט תבוא השעה הגדולה שלך, למה לא נסיים את העניינים? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כל מי שמנסה להמשיך ולתחזק את משחק האשליות, משחק הנדמה לי שלנו ושל הרשות הפלסטינית, שלא משנה מי עומד בראשה, הם תמיד יסרבו לכל הצעה ישראלית – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> למה נתניהו במשחק הזה? למה? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כל מי שמתחזק את התפיסה הזאת שוחק את העקרונות שלנו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תגידי את זה לראש הממשלה שלך. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> והתוצאה היא שמדברים אתנו על ירושלים – מי שמע כאבסורד הזה שמדברים אתנו על בנייה בגילה? זאת התוצאה – – <יואל חסון (קדימה):> – – – בונים בגילה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – של העובדה שראש הממשלה שלך הציע לחלק את ירושלים. שחקתם את עקרון היסוד הבסיסי ביותר. אפילו ירושלים אצלכם היתה למכירה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם מפריעים לה, ואני לא אפסיק אותה. כל זמן שתפריעו לה, לא אפסיק אותה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> ולכן קיבלנו מציאות שבה אפילו בגילה מדברים אתנו על הפסקת בנייה. חברים, בהזדמנות הזאת יש לי דבר אחד חשוב לומר היום: יושבות אתנו כאן אלמנות צה"ל. אני רוצה לברך את כנסת ישראל, את חברי לסיעה חבר הכנסת חיים כץ, את חבר הכנסת אורי אריאל, את שר הביטחון אהוד ברק, את כל מי שעסק במלאכה החשובה הזאת, הצעת החוק שתאפשר לאלמנות צה"ל להינשא בשנית, להקים משפחה חדשה ולא לאבד את התגמולים. אני רוצה לברך את כל מי שעסק בבית הזה בקידום הצעת החוק הזאת, ולברך את אלמנות צה"ל, שתזכו להקים משפחות בישראל ולקבל את כל מה שמגיע לכן מהמדינה, כי נתתן לה את היקר לכן מכול. הבית הזה אתכן ביום החשוב הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת חוטובלי. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. השר יצחק כהן, נא לשבת. אדוני שר החינוך, אדוני סגן ראש הממשלה, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות. כרגע אנחנו מצביעים על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה – הצעתה להביע אי-אמון בממשלה בנושא מדיניות הדחיות בקבלת החלטות של נתניהו. זאת הכותרת. רבותי חברי הכנסת, מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 58 נמנעים – 2 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, 58 נגד, שני נמנעים, הצעת האי-האמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניות האפליה והקיפוח של הממשלה כלפי הציבור הערבי והשלכותיה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 24 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 24 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התש"ע–2009> [מס' כ/261; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 4107; הכנסת ה-17, מושב רביעי, חוב' ב', עמ' 20199.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי – אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, על סדר-היום עולה עכשיו חוק שאם וכאשר יתקבל ברוב יתקן עוול שהלאום עשה כלפי נשים יקרות, אלמנות צה"ל, אשר מלבד האסון שפקד אותן ואת בני משפחתן, נגזרה גזירה שאם יתחתנו בשנית תימנע מהן קצבת אלמנה. רבות נמנעו מלהתחתן שנית, גם כאשר מתוך אבלן יכולות היו למצוא נחמה מלאה. תבוא על הברכה, אדוני ראש הממשלה, ממשלת ישראל, שהחליטה להסכים ליוזמת החוק, אדוני שר הביטחון, אדוני סגן שר הביטחון, אשר עמל ופעל רבות לעניין זה, וחברי יוזמי החוק – אורי אריאל, יואל חסון ואיתן כבל. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <חייים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלמנות צה"ל שיושבות ביציע, לפחות לכבודכן באתי בחולצה לבנה. לכנסת הגעתי רק בהשבעה שלי בחולצה לבנה. כאשר ביקשתי מראש הממשלה בנימין נתניהו תמיכה לתפקיד יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, היתה לי הרגשה שדרך הוועדה תהיה לי היכולת לעזור לציבורים שונים במדינת ישראל. ואכן, כאשר ראיתי את כל הנושאים המונחים על שולחן הוועדה, הבנתי כי נפלה בחלקי הזכות לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם לאלמנות צה"ל. בשביל נושאים כאלה בדיוק רציתי להיות יושב-ראש הוועדה. מאז הכנסת הארבע-עשרה – ויכול להיות שלפני – שבה הניח חבר הכנסת מאיר שטרית הצעת חוק בנושא, בכנסת השש-עשרה הניח חבר הכנסת אורי אריאל הצעת חוק, ובאותה כנסת הניחו גם חברי הכנסת נעמי בלומנטל ועמרם מצנע, ובכנסת השבע-עשרה הונחו שש הצעות חוק בנושא, שלוש מהן מוזגו, והיתר, של חברי הכנסת אורית נוקד, אברהם רביץ, זיכרונו לברכה, וחבר הכנסת זבולון אורלב, שיזכה לחיים ארוכים, ועוד רבים אחרים הניחו עוד הצעות חוק רבות, שאילתות, שלא הבשילו כדי סיום חקיקה. כמו כן, במליאה היו אין-ספור דיונים. ואכן, כאן המקום להודות לחברי הכנסת אורי אריאל, יואל חסון ואיתן כבל, שהניחו את הצעת החוק בכנסת השבע-עשרה, ונתנו לי, כיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ולצוות הוועדה, את האפשרות לסיים אחת ולתמיד את הפרשה הכואבת הזאת. ב-13 ביולי 2009 דנה הוועדה בראשותי על החלת דין רציפות על החוק. ב-28 ביולי 2009 אישרה המליאה את החלת דין הרציפות והעבירה את הצעת החוק לוועדה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ב-12 באוקטובר 2009 החל כנס החורף של הכנסת, וב-3 בנובמבר, בתוך שלושה שבועות, הסתיים רצף דיונים סוערים, רגשיים ובלתי מתפשרים, שבסיומם אישרה הוועדה שבראשותי את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התש"ע–2009, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, התש"י–1950, קובע כי אלמנה שנישאת מאבדת את זכאותה לתגמולים לפי החוק. הוראה זו מביאה לידי כך שאלמנות רבות נמנעות מלהינשא מחדש ולשקם את חייהן. ההוראה גם יוצרת אפליה בין אלה שבחרו בחיים עם בן-זוג ללא נישואים לאלה שמנועות, מטעמים דתיים, מלעשות כן. כידוע, קיימות גם אלמנות שבוחרות להינשא כדת ולא כדין, כדי שלא לאבד את זכאותן לתגמולים. בהצעת חוק זו מוצע לתקן את העוול שהחוק יוצר היום כלפי אלמנות שאיבדו את היקר להן מכול בהגנה על המדינה, ולקבוע כי אלמנה שנישאת מחדש תהיה זכאית לאותם תגמולים והטבות שקיבלה טרם נישואיה. הוראות אלה יחולו על יתר כוחות הביטחון, כגון המוסד, השב"כ, המשטרה ושירות בתי-הסוהר, וכן על נפגעי פעולות איבה. החוק המוצע יחול גם על אלמנות שנישאו לפני יום תחילתו של החוק, ואולם הן יהיו זכאיות לתגמולים מיום התחילה ואילך. חברי הכנסת, ניצבת לפנינו האפשרות לעשות צדק היסטורי עם אלמנותיהם של חללי מלחמות ישראל. מדינת ישראל שלחה את יקיריהן לשדה הקרב, והם חירפו את נפשם בהגנה על המולדת. חלה חובה מוסרית מהדרגה הראשונה על כל אחד ואחת מחברי וחברות הכנסת לתמוך בהצעת חוק זו, ולאפשר לאלמנות צה"ל להינשא מבלי לאבד את זכאותן לקצבאות, ובכך לשקם את חייהן וחיי ילדיהן. אני רוצה לברך פעם נוספת את חברי הכנסת אורי אריאל, יואל חסון ואיתן כבל, שיזמו את הצעת החוק הזאת. אני רוצה גם לברך את חברי הוועדה על כך שעמדו לצדי – חברי קואליציה וחברי אופוזיציה כאחד – ונרתמו לקידום מטרה נעלה שחוק זה בא לקדם. תושבי המדינה וכולנו חבים חוב שאין לו שיעור לחיילים שחירפו נפשם וגם לשאיריהם – אלמנות צה"ל שאיבדו את היקר מכול. אני קורא לחברי הבית לתמוך בהצעת חוק זו, שמוגשת ללא הסתייגויות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. לפי סעיף 138א(ב) לתקנון הכנסת, הסכמתה של הממשלה לעלות התקציבית, כאמור בסעיף 3ג(ד)(3) לחוק-יסוד: משק המדינה, שתינתן בכתב או בהודעה לכנסת, תהפוך את ההצעה להצעת חוק רגילה ולא להצעת חוק תקציבית, כך שהייתי שמח אם שר הביטחון אהוד ברק יודיע לכנסת על תמיכת הממשלה באישור הצעת חוק זו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, שר הביטחון ישיב לבקשתו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, וגם יישא דברים, שכן אני מאפשר לו לעלות על הבמה, בהיותו נציג הממשלה בנושא חוק זה. <רוני בר-און (קדימה):> כל השרים רוצים לדבר. <שר הביטחון אהוד ברק:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל וחבר הכנסת רוני בר-און, יש לו הערה – וכנראה שהיא מושכלת – אני חיפשתי תירוץ לתת לשר הביטחון לדבר, כי אני חושב שזה חשוב ביותר. יחד עם זה, הממשלה בראשית הדרך לא הסכימה והיא צריכה כרגע להשיב – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – שאתה אומר את זה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – או בכתב או בעל-פה מעל דוכן הכנסת – ולכן אני לא מגביל את השר. מעולם לא הגבלתי אף שר ברשות הדיבור שלו. נדמה לי שהיו שרים שעמדו פה על הבמה שעות רבות. כבוד שר הביטחון, בבקשה. <שר הביטחון אהוד ברק:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלמנות צה"ל היקרות שביציע ובכל רחבי המדינה, הכנסת מתבקשת היום לאשר את תיקון המצב המשפטי הקבוע בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, ולפיו אלמנות צה"ל – גם אם נישאו בשנית – ימשיכו לקבל תגמולים ממשרד הביטחון. ביקשתי לעלות לדוכן כדי לייצג בעצמי את עמדת הממשלה ומערכת הביטחון ולומר שאנחנו תומכים בתיקון לחוק. עשרות שנים אני מלווה את אלמנות הטובים שבחברי ופקודי בדרכן הארוכה והמייסרת, ושמח אתן אם וכאשר הן מצליחות לכונן חיים שלמים יותר בתוך הכאב, עם בן זוג. מערכת הביטחון ומדינת ישראל כולה חבות חוב מוסרי שאין לו שיעור לאלמנות וליתומים. את התגמול שאנו מעניקים לאלמנות וליתומים היקרים יש לראות – וכך אנחנו רואים אותו – לא רק ככלי סיוע אלא בעיקר כביטוי הוקרה ערכית למי ששילמו ביקר מכול, למי שעולמם נופץ לרסיסים וחרב עליהם – לאלמנות, שנותרו לבד עם מעמסה נוראה על כתפיהן, וליתומים, שנאלצים לגדול בלי אב. תיקון החוק היום בא לסייע, ולו במעט, לאלמנות אשר הקימו משפחה לאחר נפילת יקירן, אולם השכול ימשיך וילווה אותן ואת משפחתן לעולם. החוק הנוכחי יתקן עיוות רב-שנים שיצר שכבה של ידועות בציבור – רובן לא מרצון – שקיבלו את התגמול, ולעומתן כאלה שהחברה שבה הן חיות הקשתה עליהן להיכנס לסטטוס הזה ולהקים משפחה, או כאלה שבחרו להינשא ולא יכלו יותר לקבל את התגמול. נוצרה, לפיכך, אפליה שאותה אנחנו מתקנים היום. <שלמה מולה (קדימה):> למה התנגדת עד הרגע האחרון? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, ניתן כבוד גם לאורחים שיש בכנסת. <שר הביטחון אהוד ברק:> חשוב לנו שהאלמנות יחושו שאנחנו במערכת הביטחון, כאן בכנסת ובמדינה כולה, אתן לאורך כל הדרך, ושאנו מבינים שגם כאשר בנו מחדש קן משפחתי, הפצע שפער השכול בלבותיהן לא יירפא לעולם. מערכת הביטחון פועלת במישורים רבים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שר הבריאות. שר הבריאות ליצמן. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – לסייע למשפחות שכולות במתן תגמולים, כתף תומכת וסיוע במישורים רבים נוספים. אנו פועלים כך משום החוב המוסרי האדיר שלנו ושל עם ישראל כולו למשפחת השכול. נמשיך לחבק את אלמנות ויתומי צה"ל ולסייע להם, ככל שניתן. אני רוצה לברך היום את חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש הוועדה, שעמל רבות; את חברי הוועדה, את חברי הכנסת שיזמו את החוק ואת סגן השר מתן וילנאי, שעמל עליו רבות. לא הסתרתי את דעתי שבנושא מעין זה, הנוגע ליסודות הערכיים והעמוקים של חיינו כאן כעם וכמדינה, נכון שהחוק, או תיקונו יהיה ממשלתי ולא פרטי. אולם משלא נסתייע הדבר, חרף בקשתנו, הננו תומכים כאמור בתיקון המובא היום להצבעה, והממשלה מאשרת בכך גם את העלות התקציבית של החוק. בשם ממשלת ישראל הנני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק שבנדון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר הביטחון, אשר הודיע מעל במת הכנסת שהממשלה תומכת בחוק ובעלות התקציבית שלו – דברים שנאמרו לפרוטוקול. רבותי חברי הכנסת, יש בינינו בן לאלמנת צה"ל, חבר הכנסת דני דנון, אשר שאל אותי אם הוא יכול להשתתף בהצבעה, מבחינת ניגוד אינטרסים נחזה. ובכן, אני אומר לך שהואיל ומדובר בכל אלמנות צה"ל ולא בחוק המיוחס לאמא שלך בלבד, אתה יכול גם יכול להשתתף, לתפארת מדינת ישראל. <דני דנון (הליכוד):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אני רוצה גם לבוא ולומר שמלבד היוזמים בחוק זה בכנסת זו – חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת איתן כבל – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – – <השר אבישי ברוורמן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לאט לאט. חברי הכנסת הזו – בעבר, מספר חברים אשר הם חברי כנסת גם היום וחברי כנסת לשעבר, אשר עשו כל מאמץ לקידום חוק זה, וביניהם השר אהרונוביץ, השר מרגי, סגנית השר אורית נוקד, וחבר הכנסת לשעבר גלנטי – יבואו על הברכה ויראו בסיום. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא בטוח שהציניות היא מנת חלקנו ברגע זה, אבל כל אחד לפי סגנונו. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. אנחנו עוברים להצבעה, וגם אם לא צריך 50 חברי כנסת, יפה יהיה אם העם בישראל וחברי הכנסת יביעו את עמדתם ברגע זה. נא להצביע. בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע בקריאה שנייה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–8 – 85 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 85 בעד, אין מתנגדים – לא, לא, לא, אין מוחאים כפיים פה – אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30) עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להצביע בקריאה שלישית? <חייים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. להצביע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אדוני, תודה רבה. נא להצביע על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30). נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 84 נגד – אין נמנעים – אין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התש"ע–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 84 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התש"ע–2009, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו את חבר הכנסת יואל חסון, לשאת דברים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אפשר כעת לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לא לא, סליחה – ברשות היושב-ראש – לא מוחאים פה כפיים. אני קיבלתי בשנה האחרונה, כשעסקנו בחוק, כמה טלפונים מכמה מאלמנות צה"ל, ששאלו אותי אם להתחתן או להמתין עד שיהיה חוק. כשעניתי בכיתי ונשבעתי שהחוק הזה, בעזרת השם, יעבור. ותודה לחברי הבית על ההצבעה המסיבית, ללא מתנגדים, שמתקנת את העוול הנורא הזה והביאה סוף לאומללות של האלמנות, ולא פחות מזה של היתומים, ורבים הם, לצערנו, והלוואי שלא יהיו יותר. אני מבקש לסיים בתודות לשותפי לחוק, חברי הכנסת יואל חסון, איתן כבל, אורית נוקד והשר היום – יעקב מרגי, ויצחק אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, ואחרים. תודה מיוחדת לחבר הכנסת חיים כץ, שדחף את החוק כמו שרק שהוא יודע, ותודה אחת לפני האחרונה לסגן השר מתן וילנאי. תודה רבה, שלמרות כל האילוצים במשרדך – בלי לפרט, כמו צנחן, עמדת, הבאת את הסחורה – מה שאתה היית אחראי – ויחד העברנו את החוק החשוב הזה. <מתן וילנאי (העבודה):> תודה רבה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אחרונות חביבות, אלמנות צה"ל, ויתומי צה"ל – תודה לכם. תודה לארגון אלמנות ויתומי צה"ל ולעומדת בראשו, נאוה שוהם. אני אוהב אתכן. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לכן. חבר הכנסת יואל חסון, כיוזם; חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דיברו רבות על הצעת החוק הזאת ועל החשיבות שלה, וכמה היא עושה ותעשה את השינוי לנשים שיושבות כאן ולנשים שיושבות בבית. אני רוצה לומר שמבחינתי הצעת החוק הזאת, אומנם היא בהחלט לא הצעת החוק הראשונה שהעברתי בכנסת הקודמת או בכנסת הזאת, אבל אני חייב להגיד שאם יש סיבה שבזכותה אני אומר: היה שווה להיות חבר הכנסת, זו הצעת חוק שאני גאה שהייתי שותף לה ונתתי לה יד. אני רוצה להודות גם לחברי בסיעת קדימה, שתמכו ונתנו לי עזרה לאורך כל הזמן, גם לחברים בקואליציה – מהר מאוד הבינו כולם שזוהי לא הצעת חוק שאפשר לבחון אותה במסננת הקבועה שאנחנו חיים בה – וזה בסדר – של אופוזיציה וקואליציה, אלא זה דבר שכולנו שותפים לו, וגם – כל אחד מאתנו, שפגש את הנשים הדרוזיות, את הנשים הדתיות, את הנשים כולן, שהן כולן, לצערי, אלמנות צה"ל, וראו מה הן עוברות, הבינו שצריך את העוול הזה לתקן. אני רוצה באמת להודות לאורי אריאל, איתן כבל, אורית נוקד, השר אהרונוביץ, מתן וילנאי, כמובן, וגם לשר הביטחון, ולכל מי שבסופו של דבר אפשר את הבאת החוק הזה. בעיני זהו יום גדול, ועשינו היסטוריה, והסרנו עוול שהיה פה שנים ארוכות מדי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. רבותי – גבירותי הנכבדות, תם הנושא שלכן, אתן מוזמנות לשבת ביציע הכנסת ולראות ככל העולה על רוחכן, אבל אתן לא מחויבות. <הצעת חוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009> [מס' כ/285; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 5399; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, אשר נמצא כבר על הבמה כדי להציגו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה אני מתכבד להגיש לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009. הצעת החוק הזאת עוסקת באפשרות למנות סגן שר שימלא את מקומו של שר בוועדות המינויים לאחד מבתי-הדין הדתיים, כאשר אין שר בן אותה עדה. הכוונה בחוק הזה היא להביא לכך שהעדות הדתיות יהיו מיוצגות – – – <קריאה:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שהוא בן אותה עדה. <קריאה:> אה, בן אותה עדה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. בוא נאמר: אני קיוויתי שיגיע גם מצב שבוועדה למינוי דיינים לא יהיה אפשר למנות – ימנו סגן שר דתי, אבל אין דתיים. ולכן, רצוי שהחיזוק של העדות הדתיות יהיה או על-ידי שר או על-ידי סגן שר, ואם אין שר בן העדה, שזה יהיה על-ידי סגן שר. אין לחוק זה הסתייגויות, אני מבקש לאשרו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אין הסתייגויות. ובכן, אני מבקש מכולם לשבת כדי להצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק – – – <קריאה:> אפשר להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מצביע, אין שום חוכמות. הצעת חוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009 – נא להצביע. מי בעד בקריאה שנייה? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – 15 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 33 בעד, 15 נגד, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת חוקה? ובכן, אנחנו עוברים לקריאה שלישית בהצעת חוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 35 נגד – 13 נמנעים – אין חוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 35 בעד, 13 נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק בתי-הדין הדתיים (תיקוני חקיקה) (הרכב ועדת המינויים), התש"ע–2009, התקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים. <הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 34), התש"ע–2009 > [מס' כ/280; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4721; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את תיקון מס' 34 לחוק לשכת עורכי-הדין. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 34) (סעד משפטי למעוטי אמצעים), התש"ע–2009, נועדה לשנות את חובת הייצוג חינם על-ידי לשכת עורכי-הדין, מסמכות שבזכות לסמכות שבחובה. אומנם בחוק לשכת עורכי-הדין היתה סמכות לייצג מקרים סוציאליים גם בעבר, אך נראה שכאשר היה מדובר בסמכות שבזכות לשכת עורכי-הדין לא מימשה אותה די הצורך, ולכן הציע חבר הכנסת יריב לוין שאנחנו נעביר את זה לסמכות שבחובה. מובן שאין בתיקון הזה כדי להצביע על מעמד מיוחד של לשכת עורכי-הדין, ומי שינסה לטעון שכאילו יש בזה חיזוק למעמדה של לשכת עורכי-הדין – התשובה היא שלילית. אין בזה חיזוק; לשכת עורכי-הדין תישאר מה שהיתה – כן, חבר הכנסת יריב לוין, גם אני קראתי "כלכליסט". אני רוצה להודות לצוות הוועדה, לעורכת-הדין סיגל קוגוט, לעורך-הדין אלעזר שטרן ולאפרת חקאק, למנהלת הוועדה דורית ואג. אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חברי חברי הכנסת, מי שרוצה להצביע – נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 34) (סעד משפטי למעוטי אמצעים), התש"ע–2009, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–4 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 29, אין מתנגדים ואין נמנעים. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אתה מסכים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 34), התש"ע–2009, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 29, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 34), התש"ע–2009, התקבלה. ברכות. אני מזמין את חבר כנסת לוין, היוזם, שוודאי מגיע לו. בהחלט. בבקשה, חבר הכנסת לוין. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, אני רוצה לומר תודה לכל חברות וחברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק הזאת, הן בשלבי החקיקה במליאה והן בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מוכרח לומר שבעבורי זו סגירת מעגל, של אישור מהלך שהחל בפרויקט גדול מאוד שהייתי שותף להקמתו בתקופת כהונתי כסגן ראש לשכת עורכי-הדין, ובנושא שהוא נושא חברתי ממדרגה ראשונה, בדרך שהורני חמי, חבר הכנסת לשעבר יעקב שמאי, ואני שמח ששני הדברים התמזגו יחד להצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות לראש לשכת עורכי-הדין, עורך-הדין יורי גיא-רון, שהיה שותף יחד עם הלשכה ליוזמה הזאת, לגברת יעל גויסקי-אבס שסייעה בטיפול בהצעת החוק, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, שסייע בידי ובכל זאת עזר להביא את החוק לידי גמר, ולצוות הוועדה בראשות מנהלת הוועדה הגברת דורית ואג והיועצת המשפטית סיגל קוגוט. לחברי יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת זאב אלקין, שסייע גם הוא, לצוות העוזרים שלי, לילך רועי ומיכל, ובראש ובראשונה לכל מתנדבי הפרויקט, פרויקט שכר מצווה, שאני משוכנע שיוכלו להמשיך לסייע לאלפי משפחות מדי שנה, גם בזכות החוק הזה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת לוין. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הכרזה למזכירות הכנסת. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 13), התש"ע–2009, שהחזירה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: גני-ילדים בכפרים הלא-מוכרים בנגב, הצעת חבר הכנסת סעיד נפאע. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה למזכירות הכנסת. <הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/461).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את השר להגנת הסביבה, השר ארדן, להציג את הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע–2009, הצעת חוק לקריאה ראשונה. השר גלעד ארדן, בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, היום הזה בהחלט, בהמשך לחוק שעסק באלמנות צה"ל, הוא יום מרגש, ולא פחות ממנו – אולי פחות מבינים את זה – גם החוק שאני מתכבד להביא לפני הכנסת. <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת רגב, מדבר שר מכובד, גם מהקואליציה, וגם ראוי שתאזינו לו. תודה לכם. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כפי שאמרתי, הצעת החוק הזאת, גם לה יש חשיבות אדירה, והמשרד להגנת הסביבה עובד עליה חודשים ארוכים, אם לא שנים, ואני שמח וגאה שיש לי הזכות להציג אותה לפני הכנסת לקריאה ראשונה – הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע–2009. כידוע, אזבסט הוא חומר מסרטן, ומטרת החוק המוצע היא למנוע – לטפל במפגעים סביבתיים הנגרמים על-ידי אזבסט ולצמצם את החשיפה של הציבור לחומר זה. כדי להשיג מטרה זו, כלולים בחוק הסדרים מפורטים בדבר איסור שימוש חדש באזבסט, הפסקת השימוש הקיים באזבסט פריך, הסדרת רישוי העוסקים באזבסט לסוגיהם השונים, הוראות בדבר האישורים הנדרשים לביצוע עבודת אזבסט, וכמובן מתן סמכויות לטיפול במפגעי אזבסט ולאכיפת הוראות החוק המוצע. ברצוני לציין כי חוק זה אינו מטפל בהיבטים רפואיים, בריאותיים או תעסוקתיים של האזבסט, אלא בהיבטים סביבתיים שלו. מבחינה סביבתית אזבסט נחשב למזהם אוויר ולחומר מסוכן. המשרד להגנת הסביבה פועל רבות בנושא, אך עד כה ההיבטים הסביבתיים של הטיפול באזבסט לא הוסדרו בחקיקה במידה מספקת וברמה הנורמטיבית הראויה. אזבסט הוא אחד החומרים המוכרים לכל אחד בציבור. זה חומר שהיה בשימוש בישראל עשרות שנים, וכל אחד בציבור חשוף לו. רובנו מכירים את האזבסט כחומר בנייה – הלוחות הגליים העשויים אזבסט נמצאים בכל מקום בארץ, בגני-ילדים, בבתי-ספר, במפעלים ובצבא. לוחות אלה נהרסים ונשרפים בתדירות כמעט יומיומית ברחבי הארץ, והציבור נחשף למפגעים אלה. חוק זה ייתן למשרד להגנת הסביבה כלים נוספים וחשובים להתמודדות עם הבעיה, הן בהוראות שימנעו יצירת מפגעים מלכתחילה, הן בסמכויות לטיפול במפגעים לאחר שנגרמו. לצורך מניעת החשיפה לאזבסט יש בחוק הוראות להפסקת השימוש. המגמה של איסור השימוש באזבסט קיימת בעולם זה יותר מעשר שנים, ומאפיינת כיום בין השאר את הקהילייה האירופית, את אוסטרליה ואת יפן. בהצעה נכללות הוראות מתקדמות מסוגן בעולם, שלא רק אוסרות שימוש חדש באזבסט, אלא גם מחייבות הפסקת השימוש הקיים באזבסט פריך. אזבסט פריך שימש לבידוד תרמי במפעלי תעשייה, לבידוד אקוסטי במבני ציבור ובצה"ל. הפסקת השימוש באזבסט פריך תיעשה כמובן בהדרגה, מתוך התחשבות בסוגי השימוש השונים, סיכוניהם היחסיים, היקפי השימוש הקיימים, תקופת ההתארגנות הנחוצה, העלויות הכרוכות ועוד. כמו כן יחייב החוק לבצע עבודות תחזוקה במקומות ציבוריים שיש בהם אזבסט צמנט. נוסף על כך, החוק המוצע נועד להסדיר את רישוי העוסקים בעבודות אזבסט לסוגיהם השונים, כדי להבטיח כי העוסקים בתחום יהיו בעלי הכשרה מתאימה ויהיו כפופים למנגנוני פיקוח מתאימים. המשרד להגנת הסביבה מאשר כיום כ-1,000 עבודות להסרת אזבסט בשנה, ומגמה זו תלך ותתגבר בשנים הבאות. עוד נקבעו בהצעת החוק הוראות מקצועיות לשינוע אזבסט ולביצוע עבודות אזבסט, ובכללן יידוע הציבור, שילוט אזהרה, איסוף פסולת וביצוע בדיקות אוויר, כדי להבטיח את שלום הציבור ואת הגנת הסביבה. בהצעת החוק נכללות הוראות מפורטות בדבר פיקוח ואכיפה; לגבי סמכויות הפיקוח של המשרד, ההוראות המוצעות היום יתוקנו ויעודכנו עם התקדמותה של הצעת חוק להסדרת סמכויות האכיפה של מפקחי המשרד להגנת הסביבה. סכומי הקנסות והעיצומים הכספיים שיוטלו לפי החוק ישולמו לקרן לשמירת הניקיון, וכך יינתן ביטוי נוסף לעקרון המזהם משלם, שאומץ על-ידי הכנסת כבר בכמה חוקים. החוק המוצע יסייע גם לקדם פרויקט לניקוי קרקעות מאזבסט באזור הגליל המערבי. בגליל המערבי יש לצערנו מצבורי אזבסט שנוצרו בשנות ה-70, עקב פעילותו של מפעל "איתנית". מוצע להקים חשבון נפרד בקרן לשמירת הניקיון, אשר ישמש למימון הפרויקט שיזם המשרד לאיתור ולניקוי מצבורי האזבסט באותו אזור. כדי לקבוע מנגנון כספי מתאים להעברת הכספים, אשר ישקף את העיקרון המזהם משלם, מוצע לקבוע בחוק כי לחשבון הנפרד יועברו תשלומים הן מתקציב המדינה הן מהרשויות המקומיות הרלוונטיות ומהחברות אשר ייצרו אזבסט בישראל בעבר. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק היא צעד חשוב בקידום סביבה בריאה ואיכותית בישראל; בהסדרת נושא חשוב ביותר, שהשפעתו על איכות הסביבה ובריאות הציבור מרכזית וחיונית. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לשר הקודם להגנת הסביבה, חבר הכנסת גדעון עזרא, שהצעת החוק הזאת, תחילתה וקידומה היו בתקופתו כשר להגנת הסביבה, וכמובן למחלקה המשפטית של המשרד להגנת הסביבה ולכל מי שעסק במלאכה. לפיכך, אני מציע לכנסת ומבקש להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת ולהעבירה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר ארדן. נרשמו כמה דוברים. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת יעקב כץ, לא נמצא כאן. חבר הכנסת אורי אריאל – גם הוא לא נמצא כאן. חבר הכנסת יריב לוין אכן נמצא. אחריו, לפי הסדר, חבר הכנסת גדעון עזרא. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לברך את השר להגנת הסביבה על הצעת החוק החשובה הזו, שאני חושב עושה סדר בעניין שיש לו חשיבות גם בריאותית וגם אולי הרבה מעבר לכך. אבל אני רוצה להציע, אדוני השר, הצעה אחת שלטעמי חסרה בחוק הזה, ואני חושב שראוי ונכון לשלב אותה בו. החוק קובע מה מותר ומה אסור, ומכיל גם כל מיני הוראות ובמקרה הצורך גם קנסות. נדמה לי שחסר בו גזר מסוים, איזושהי הטבה או הקלה שאפשר לתת ויש מקום לתת אותה. אני חושב שיש מקום לנסות לעודד אנשים להרוס מבנים או גגות אזבסט קיימים ולהקים תחתיהם גגות; בעיקר הדבר נכון לגבי גגות שהם מסוגים אחרים, והדבר הזה יכול להיעשות על-ידי כך שיהיה תיקון עקיף בפקודת מס הכנסה, שיכיר בהוצאות האלה כהוצאות מותרות לניכוי במלואן באותה שנת מס, ולא כפחת. אם הדבר הזה ייעשה, אני מניח שזה יהיה תמריץ ועידוד משמעותיים מאוד לאנשים לבצע מיוזמתם את הריסת גגות האזבסט במקומות שבהם הם נמצאים, והדבר הזה גם יקל על אותם אנשים שעושים את זה לשאת בנטל ובמעמסה הכלכלית שנובעים מהעניין הזה. אני הייתי מציע, ככל שניתן, שהדבר הזה ישולב בהליך החקיקה בתוך החוק המוצע. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת לוין. חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השר גלעד ארדן, חברי חברי הכנסת, אני בהחלט תומך בהצעת החוק, ומבקש להעיר כמה הערות. ההערה הראשונה, נדמה לי שהציבור בישראל לא מבדיל בין אזבסט צמנט לאזבסט פריך. הבעיה העיקרית היא האזבסט הפריך, ומן הראוי, השר ארדן, שתהיה הסברה מה הסכנה באזבסט פריך ואיך הוא נראה, ושם להתריע. משום שלחלות בסרטן כתוצאה מאזבסט פריך – זה בלתי רגיל. הדבר השני – נדמה לי שהיכולת של המשרד להתמודד עם הבעיה, בגלל חוסר יכולת פיקוח של החוקים ההולכים ומתרבים של המשרד להגנת הסביבה, היא כמעט בלתי אפשרית, ולדעתי יש מקום, ואמרנו את זה כל הזמן, לתגבר את האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. הדבר השלישי, השר, זה הטמנת האזבסט. כידוע, הנושא של הטמנת האזבסט הוא פרובלמטי, לא רק כאשר אתה מוריד אותו, גם כשאתה מסלק אותו, ולכן כדאי שיהיו יותר ויותר מקומות שבהם ניתן להטמין את האזבסט לעומת המצב הקיים כיום. אני בהחלט תומך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא, שהיה השר להגנת הסביבה והיה שותף להכנת הצעת החוק. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. אחריו – נמצא כאן – חבר הכנסת דב חנין. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק בא למנוע עד כמה שניתן את המפגע הנורא ולצמצם את החשיפה של הציבור הרחב לאזבסט, שידוע כחומר מסרטן. פתאום זה נהיה ידוע. אני אומר לכם, לפני כמה שנים לאף אחד לא היה ידוע מה חומרת העניין. כמה פעמים דיברו שבצה"ל יש גגות אזבסט, ולצערי הרב לא נעשה טיפול כזה ואחר, ודיברו בכנסת כמה פעמים שצריכים לשנות ולעשות את המיטב כדי למנוע אפשרות שחיילים ייפגעו מהעניין הזה, וזה לא נעשה, כי אנחנו רגילים בשגרת חיים, בפרט כשמדובר באזבסט צמנט, שהוא השכיח ביותר, כי הוא קשיח, וכולנו יודעים וזוכרים. עד היום, כל מי שהיה צריך גג, זה באופן אוטומטי ומובן מאליו שהגגון צריך להיות מאזבסט. כפי שאמר חבר הכנסת גדעון עזרא, האזבסט הבעייתי הוא הפריך, שהוא מותז על קירות במבנים שונים, באולמות, במקומות ציבוריים, ושם הבעייתיות היא הרבה יותר רצינית. אנשים לא מודעים שהם נחשפים בעצם לקרינה של מחלת הסרטן. אני רוצה לומר לכם, הייתי מזועזע מהסיפור של אסולין, נדמה לי, שהיה השבוע בעיתון "ידיעות אחרונות", שעבד במפעל הפלדה בעכו ולא היה מודע לסכנה ולחומרים שהוא נשם במשך שנים, ונפטר לפני זמן לא רב. אשתו אומרת: איבדתי את בעלי בגיל 54, הוא לא היה מודע. אני רוצה לומר לכם, אם אנשים מודעים באמת לבעיה ולסכנה – כמה אנשים משלמים רק כדי להיות טיפה או קצת יותר בריאים? מה לא עושים אנשים? אז להיכנס לתוך הסיכון הזה, התמידי, של 24 שעות, כשאדם לא יודע את רמת הסיכון? עצם הדבר שאדם עובד בתום לב במפעל תמים, שמביא את פת לחמו ואת פרנסתו ולא מודע לסיכונים ולסכנות, אני חושב שזה דבר שהוא חמור בפני עצמו. לכן הצעת החוק הזו, יש בה הרבה כדי לצמצם את הנזקים. בכלל, עצם העלאת המודעות היא חשובה לציבור. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר להגנת הסביבה, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזו, ובאמצעותך לברך גם את צוות המשרד. זו הצעת חוק רצינית, מקיפה, שבאה להתמודד עם אחת הבעיות הקשות שיש לנו בכמה מאזורי הארץ, וקודם כול בגליל המערבי, בעיה שפוגעת בבריאות ובחיים של בני-האדם. אני רוצה להצטרף לברכות לשר הקודם להגנת הסביבה, חבר הכנסת גדעון עזרא, שבאמת פעל בנושא האזבסט ועשה כדי להתמודד עם הבעיה הזאת. הצעת החוק הזו, עמיתי חברי הכנסת, היא פרי של עבודה מאוד יפה. <היו"ר מגלי והבה:> בירכת את השר לשעבר, והנה זו ההזדמנות שישמע. <דב חנין (חד"ש):> בירכתי את השר לשעבר כשהוא לא היה, אז אני חוזר ואומר כשהוא מצטרף. אבל הוא בוודאי יקרא את הדברים שאמרתי לכתובתו בפרוטוקול. עמיתי חברי הכנסת, זו הצעה מאוד מקיפה ורצינית, נעשתה בה עבודה חשובה. אני מברך על הכללת המנגנונים המודרניים של עיצומים כספיים, שאנחנו אימצנו אותם בחוק המזהם משלם, גם בחוק הזה. זו דרך נכונה של המשרד להגנת הסביבה לחזק את כלי האכיפה וצורות ההתמודדות שלו עם מפגעים סביבתיים מסוגים שונים. בהקשר הזה, יש לי כמה הערות, ואני אעלה אותן במסגרת דיוני הוועדה – מבחינת צורת העיצומים הכספיים, גם גובה העיצומים הכספיים וגם כמה מהנושאים שנוגעים למנגנונים הקונקרטיים. עוד נושא שאני אעלה, מן הסתם, בדיונים לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית זה ההוראות לגבי צה"ל. אדוני השר להגנת הסביבה, אני חושב שלוחות הזמנים שמשרד הביטחון כנראה הצליח להוציא מכם במסגרת ההתדיינות בממשלה – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא מאתנו, מוועדת השרים. <דב חנין (חד"ש):> – – מוועדת השרים, הם ארוכים מדי. גם בצה"ל אנחנו צריכים להגן על האזרחים, אזרחים עובדי הצבא והחיילים מפני מפגעי האזבסט. אין שום סיבה, אדוני היושב-ראש, שלוחות הזמנים שם להתמודד עם מפגעי אזבסט יהיו כל כך ליברליים וכל כך ארוכים. אלה הם נושאים שמן הסתם אנחנו נברר אותם בעת הדיון שיהיה בוועדה. אדוני השר, אני רוצה לאחל לך ולמשרד שיהיו עוד חוקים רבים שאתם תיזמו בנושאים של הגנת החיים והבריאות של אזרחי ישראל. אני מציע לכל הכנסת לתמוך בחוק הזה, ואני מקווה שנצליח להשלים אותו במהירות, ולהביא אותו להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לסיים בהבעת הערכה לאותם פעילי סביבה שבמשך שנים רבות לחמו בעניין הזה של מפגעי אזבסט. קודם כול, הגברת אורית רייך. אשה אמיצה, רצינית, שפעלה במשך שנים רבות בנהרייה בראשות העמותה להגנת החיים והבריאות בנהרייה כדי לעורר מודעות, כדי להתמודד ולהילחם נגד המפגעים האלה, וכדי להגיע להסדרה ולפתרון שאכן יבטיח הגנה על החיים והבריאות של התושבים באזור. גברת רייך היא דוגמה של פעילים סביבתיים שבאמת מקדישים את זמנם ואת מרצם ואת כשרונם כדי להגן על הציבור. והנה, אנחנו רואים שעמלם נושא פרי. הדברים מגיעים לחקיקה כוללת ורצינית, וזה מסר מאוד חיובי לכל פעילי הסביבה בארץ שאכן המאבק בסופו של דבר משתלם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת. אחריו יעלה חבר הכנסת אופיר פינס. ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מגלי והבה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה בראש ובראשונה לברך את יוזם החוק בממשלת ישראל, השר גלעד ארדן, שבאמת אני מיום ליום מופתע מהתלהבותו בכל הנושא של איכות הסביבה והגנת הסביבה. ואני חושב, הוא נכנס מהר מאוד לעניינים, ועל כך בוודאי מגיע לו יישר כוח. אני רוצה לברך גם את השר לשעבר, חבר הכנסת גדעון עזרא, שגם לו היה חלק בעניין הזה. ברשותכם, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, היום התקיים דיון בוועדת הפנים בנושא של בניית בתי-הסוהר, ובין היתר מרכז המידע של הכנסת הוציא לנו נתונים. התפלאתי לראות שחלק מהמבנים בבתי-הסוהר במדינת ישראל, חלק גדול, עדיין בנויים אזבסט. הדבר הזה מסכן את האסירים. אני מאוד מקווה שהחוק הזה יחול גם על אותם מבנים כדי למנוע סיכון מיותר של אותם אנשים שנשלל מהם החופש, אבל לא חייבים לשלול מהם את החיים. אני מקווה מאוד שהחוק הזה, שבא למנוע מפגעים סביבתיים, ובא לאסור שימוש באזבסט ולהפסיק את השימוש הקיים באזבסט, אני מאוד מקווה שגם זה יחול על אותם מבנים שעדיין קיים בהם אזבסט שמהווה סיכון לאותו ציבור השוכן בהם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, אדוני השר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת. יעלה חבר הכנסת אופיר פינס, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, מגלי והבה. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות למשרד להגנת הסביבה ולשר להגנת הסביבה. הצעת חוק, אני מוכרח לומר, אפילו מפתיעה בהיקף שלה – לנושא מאוד כאוב. האזבסט, או הייתי אומר סיבי האזבסט הם אחד הגורמים המסרטנים הקטלניים והאלימים ביותר שאנחנו נאלצים להתמודד אתם. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל העיר נהרייה למשל – כל אזור הגליל המערבי שמוצף באזבסט, יש שם תחלואה מאוד קשה באופן יחסי של סרטן; בנהרייה ובאזור הגליל המערבי. אני חושב שהצעת החוק הזאת נותנת באמת מענה להרבה מאוד מהיכולות העתידיות לטיפול באזבסט, לפינוי של האזבסט, לניקוי האזורים. יש אזורים אדירים בישראל שהם מלאים באזבסט וצריך לפנות אותו. השיטה באמת, של הקרן לשמירת הניקיון, לפי דעתי יכולה להוכיח את עצמה אם יהיה תקציב נפרד וייעודי לתחום הזה. אני רוצה לאחל לשר להגנת הסביבה שהצעת החוק הזאת באמת תעבור במהרה, ושמשרד יהיה באמת מסוגל להרים את הכפפה הזו, ולהוביל את התהליך הזה במהירות אפשרית. לצערי, הרבה מאוד זמן בוזבז על רקע העובדה שמשרד האוצר באמת לא תקצב בצורה נכונה את המשרד להגנת הסביבה, גם בתקופה של השר לשעבר גדעון עזרא. אני מקווה שהצעת החוק הזאת, שבאה בשם הממשלה, תייצר את המכשיר האפקטיבי ביותר כדי שהמשרד יוכל במהירות הגדולה ביותר לטפל בניקוי האזורים הנגועים באזבסט היום, לנקות אותם ולסייע בכך לשמירה על בריאות הציבור, כפי שאמרתי, בנושא המסוכן ביותר של תחלואה בסרטן, כשהיום, על-פי כל המחקרים הידועים, זו המחלה הממארת המסוכנת מספר אחת במדינת ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אופיר פינס. יעלה חבר הכנסת – אחרון הדוברים – מגלי והבה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף למברכים על הצעת החוק החשובה הזאת – גם לשר הקודם השר גדעון עזרא וגם לשר ארדן. רבים מחברי הכנסת שדיברו, אם שמת לב, אדוני השר להגנת הסביבה, הם אנשים שנחשפו לסכנות בוועדת הפנים והגנת הסביבה, ורובם מובילים בנושא הגנת הסביבה. כמי שגר בצפון, וחברי – גם חבר הכנסת אזולאי ואחרים – שדיברו על הסכנה שהיתה במפעל בנהרייה, שרבים מעובדיו שהיו תושבי עכו ותושבי הגליל המערבי, היום הם אלה שעדיין סובלים מתוצאות עבודתם במפעל הזה. כי אכן המפעל נסגר. אבל אותם אנשים עדיין סובלים ממחלות, וחלקם אפילו נפלו למשכב בגיל צעיר כתוצאה מהעבודה במפעל. היום כולנו מודעים לסכנות הקיימות כתוצאה מהעבודה באזבסט, במיוחד בסוג הפריך שדיברו עליו. וחשוב, אדוני השר ארדן, לתקוף את הנושא ולא לוותר במחנות צה"ל. חיי אדם הם חשובים, אבל ישנם המון מחנות שאומרים או טוענים שלא קיים בהם שימוש באותם מקומות שיש גגות של אזבסט. או אפילו כיתות לימוד. כל הזמן אנחנו מדברים על שכלולים ושינויים. אבל מי שיודע את האמת, עדיין לא מעט מקומות ובסיסים, בלי שהם מתכוונים – אתה יודע, חיילים מבצעים פקודת בסך הכול – בלי לזלזל בחיי האדם, אבל אנחנו צריכים. ואתה, אנחנו ניתן לך כאן ככנסת וכמי שאכפת לו מנושא הגנת הסביבה, את כל הגיבוי. ולכן לא צריך לוותר וצריך לפעול שבמקומות האלה שעדיין אפילו – ודיברת כאן על הפיצויים וצורת הטיפול – שלא נתמהמה עם החוק. אני זוכר את המאבקים של השר גדעון עזרא בנושא הזה כחבר בוועדת הפנים וחבר בשדולה להגנת הסביבה בכנסת הקודמת. אבל אני חושב שאנחנו צריכים, כולנו, להתאחד נגד התופעות האלה, נגד סיכון חיי אדם, כשניתן לבצע את הדברים בצורה אחרת. לכן, אני אסיים את דברי בברכה לכל מי שעסקו במלאכה. אנחנו מקווים שהחוק הזה לא רק יאושר במהירות, גם יבוצע הלכה למעשה כמו שמתחייב. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע–2009, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע–2009, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 6), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/459).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 6), התש"ע–2009, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר משה כחלון, בשם השר לביטחון פנים. אני מודיע שאני סוגר את רשימת הדוברים. רשומים ארבעה דוברים. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת החוק בשם ידידי, השר לביטחון הפנים, השר איציק אהרונוביץ. הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 6), התש"ע–2009. עניינה של הצעת החוק שלפניכם הוא בהפיכת הוראת השעה הקבועה בסעיף 102ז לחוק, שעניינה הקצאת שוטרים בתשלום לגופים ציבוריים לשם סיוע בהפעלת סמכויות האכיפה והגבייה שלהם, להוראת קבע. סעיף 102ז האמור הוסף לחוק במסגרת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008, שתחילתו ביום כ"ט בטבת התשס"ח, 7 בינואר 2008. מאחר שתוקפה של הוראת השעה הוא לשנתיים מיום תחילתה, הרי שהיא עומדת להסתיים ביום כ"א בטבת התש"ע, 7 בינואר 2010. במסגרת הדיונים שבהם הוצע לחוקק את הוראת השעה ביקש יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת כי במהלך תוקפה של הוראת השעה תיעשה עבודת מטה למציאת החלופות האפשריות להעסקת שוטרים בתשלום. משטרת ישראל ביצעה עבודת מטה כאמור, בשיתוף המשרד לביטחון הפנים, שמטרתה בחינת דרכי פעולה אפשריות להמשך מתן סיוע לגופים ציבוריים על-ידי משטרת ישראל. לאחר בחינת כמה חלופות אפשריות נמצא כי החלופה המועדפת והמעשית הינה המשך הסיוע לגופים ציבוריים בהעסקת שוטרים בתשלום במתכונת הקיימת כיום, שכן באופן זה משטרת ישראל נענית לדרישת הגופים הציבוריים בלי לפגוע בתפקידי הליבה שלה ובסדרי העדיפות המשטרתיים, ובלי להפריט את סמכויותיה ולהעביר אותן לגופים פרטיים. לאור האמור, הצעת החוק נועדה לקבוע כי הוראת השעה הקבועה בסעיף 102ז לחוק תהפוך להוראת קבע. אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהניחו על שולחן ועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התקשורת משה כחלון, שמציג את הצעת החוק בשם השר לביטחון פנים. אנחנו עוברים לדיון בהצעה. הדובר הראשון, חבר הכנסת יעקב כץ – איננו; חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת גדעון עזרא, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מכיר את הנושא, ואני מוכרח לומר שאני תומך בהצעת החוק, וגם אני בעד חוק קבוע. אני רוצה רק להעיר הערה אחת. מתנהלים דיונים כל הזמן על משטרה עירונית, כן או לא. לפי דעתי – ואני מוכרח להגיד את הדברים – בחלק מהמקרים משטרה עירונית – פקחים עירוניים – יכולים לעשות את העבודה של השוטרים. אני אתן דוגמה קטנה: אתה עובר בלילה בכבישים, ואתה רואה שם שהכביש בתיקון, וניידות משטרה נמצאות במקום שמפקח על התנועה. אין שום סיבה בעולם שזה לא ייעשה על-ידי פקחים כאלה ואחרים; וכך גם במקומות אחרים. צריך להגיד שהנושא הזה הוא – בצדו גם כלי לשוטרים להרוויח קצת יותר, ואני בהחלט בעד זה, אבל כאשר המשטרה עמוסה בהרבה מאוד משימות, רצוי מאוד להפריד ולאפשר לפקחים לבצע חלק מהעבודות, כאלה שלא דורשות לא זיהוי ולא מעצר. אני חושב שכדאי להביא את הדברים האלה בחשבון. צריך להביא את זה לידיעת ועדת הפנים בעת הדיונים בעניין. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – הצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, השר כחלון, אנחנו יודעים שכמעט בכל שנה החוק שמאפשר לחיילים להיות שוטרים או לשמש בתפקיד של שוטרים – בכל פעם שהחוק הזה עולה אתה שומע פה איזו מהומה, איך יכול להיות, לוקחים חיילים, הופכים אותם לשוטרים. עכשיו אתה רואה למה בעצם יש מחסור בשוטרים. אם אני צריך להרוס מבנה לא חוקי בעזרייה, או באבו-דיס, או בא-טור, ולהביא לשם 200 שוטרים, ועיריית ירושלים לא מסוגלת לבצע את ההריסה של אותו מבנה בלי להביא עשרות שוטרים, מה אתה רוצה בעצם? במה משטרת ישראל תתעסק? אני כבר לא מדבר על איזה כביש שצריך לתקן באמצע הלילה, אני לא מדבר על מופע ציבורי או על איזו תהלוכה ציבורית שצריך להביא ניידות לפני ואחרי אותה הפגנה או תהלוכה. אז אנחנו בעצם לוקחים כוח מקצועי ומשתמשים בו ככוח לא מקצועי. אגב, גם בצה"ל התרעומת והתלונה הזאת, שלוקחים חיילים מקצועיים והופכים אותם, בעבודות כאלה ואחרות, ואומרים – אנחנו לא צריכים לשמור פה על אזור יהודה ושומרון ולעשות פטרולים – התפקיד שלנו להיות חיילים. גם פה, השוטרים, תפקידם לעשות עבודה מקצועית. לכן, כאשר מדברים על מתנדבים, ומדברים על המשמר האזרחי, ומדברים על פקחים, כפי שאמר חבר הכנסת גדעון עזרא, צריך לראות בסדר העדיפות שלנו, במקום שלא צריך את הכוח הלא-מקצועי, לשים אותו בכבישים, לשים אותו בתהלוכות, לשים אותו בעבודות כאלה ואחרות. אבל אנשים שכל כך חיוניים לביטחון המדינה – אנחנו לא יכולים לזלזל. היום התפקיד של שוטר הוא בראש ובראשונה הביטחון של העיר; אלא אם כן תקום משטרה עירונית, ואז יהיה אולי מגוון קצת שונה, ונדע בדיוק במה המשטרה – הרשמית, הממשלתית, הארצית – עוסקת, ובמה המשטרה העירונית מתעסקת. זאת בדיוק החלוקה של העבודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 6), התש"ע–2009, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 6), התש"ע–2009, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להמשך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32) (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדר חובות), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/462).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32) (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדר חובות), התש"ע–2009, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התקשורת משה כחלון. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר על הצעת חוק שנועדה להסדיר את הארכת הזיכיון בשנתיים נוספות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, עצור רק רגע. אני סוגר את רשימת הדוברים. יש דובר אחד בלבד – חבר הכנסת נסים זאב. <שר התקשורת משה כחלון:> מדובר בהצעת חוק שתסדיר את הארכת הזיכיון לשנתיים נוספות. בעוד כחודשיים וחצי אמור להסתיים מועד הזיכיון של הערוץ השלישי או ערוץ-10, ונכון להיום עדיין לא יצא מכרז. קיבלנו החלטה שנאריך לו את הזיכיון, כמובן בכפוף להסדרים, למחויבות תוכן, למחויבות תמלוגים ופריסות עם הסדרי חובות, על רקע זה שאם היינו יוצאים למכרז היום לא היה מצב שהיינו יכולים למצוא קבוצה שתשתתף במכרז הזה, והמשמעות היא שב-28 בינואר תהיה החשכת מסך, והתפקיד שלנו, גם בחוק, זה לדאוג לקיום השידורים. והחשכת מסך והותרת מדינת ישראל עם ערוץ מסחרי אחד בלבד, שזה יהיה למעשה ערוץ-2, זו פגיעה בפלורליזם, פגיעה בשוק הפרסום – תארו לעצמכם שנשאר רק ערוץ אחד ששולט על שוק פרסום של מאות מיליוני שקלים – פגיעה ביצירה הישראלית – כעת היוצרים מפיקים עבור שני ערוצים, ייווצר מצב שיישאר רק ערוץ אחד – ופגיעה כמובן בציבור ובחופש המידע, בזרימת המידע. אי לכך קיבלנו את ההחלטה להאריך את מועד הזיכיון בשנתיים נוספות, ואני מבקש את התמיכה שלכם בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ראשון ואחרון הדוברים. חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מדבר על ערוץ-10. תאמין לי, אין לי שום ניגוד אינטרסים, כי אותי אף פעם לא מראים בערוץ הזה. זה טוב, אז ככה אני יכול לדבר חופשי. אנחנו תמיד מדברים על הארכה ועל כמה שחשוב וכאילו יש פריסת חובות ויש איזה הצעות. אדוני השר, צריך לומר את האמת, אם הממשלה לא תירתם באמת למחיקת החובות של ערוץ-10 – כולנו יודעים שלעניין הזה אין שום תוכן מאחוריו, אם הממשלה לא תעשה ותתגייס למען ערוץ-10. אני מרשה לעצמי לומר את האמת מעל הבמה. שמעתי את הישיבה שקיימו בוועדת הכלכלה, ואני רוצה להזכיר לכולם, כאשר בא משה סבא ורצה לקנות את ערוץ-10, התנגדו לו רק מסיבה אחת, כי פחדו שחלילה וחס יהיו חרדים עליך ישראל, וערוץ-10 ייהפך להיות ערוץ דתי רחמנא ליצלן, ולכן אנחנו לא יכולים לשנות. התחרות צריכה להיות באותו סגנון של ערוץ-2 – יש "האח הגדול", יש כוכבים בלילה, יש כוכבים ביום – כל התכנים שם, כל הסגנון הקלוקל, הבוטה, הזנותי שיש בערוצים האלה צריך לשנות. צריך להכניס תוכן לנוער שלנו, שיש בו קצת מורשת, קצת חינוך, קצת אהבת הארץ, קצת אהבת התורה, ולשם כך אנחנו צריכים ערוצים ממלכתיים. ואני מקווה שאחרי ששר התקשורת עושה מאמץ כל כך גדול כדי שערוץ-10 יישאר בחיים, לפחות יש לך זכות לבוא ולבקש מהם קצת יותר לעדן, ולא צריך להתחרות דווקא עם ערוץ-2. תאמין לי, אם הם לא יהיו תחרותיים בדיוק וכל אחד ייתן את התוכנית הצהובה יותר או האדומה יותר – לציבור מותר לראות גם דבר אחר שהוא קצת יותר עם תוכן חינוכי ותרבותי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32) (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדר חובות), התש"ע–2009 – קריאה ראשונה. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32) (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדר חובות), התש"ע–2009, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 11, אין מתנגדים, ואין נמנעים. רבותי, אם כן, הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת להמשך הכנתה לקריאה השנייה והקריאה השלישית. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. שאילתות לשר התקשורת. שאילתא ראשונה. אדוני השר יעלה על הדוכן, ואז יוכל להשיב לכל המציעים. השואלת הראשונה, שאילתא מס' 249 – אנטנות סלולר סמויות. חברת הכנסת ליה שמטוב שאלה את שר התקשורת ביום ט"ז בתמוז התשס"ט, 8 ביולי 2009. אדוני השר יוכל להשיב. <249. אנטנות סלולר סמויות > חברת הכנסת ליה שמטוב שאלה את שר התקשורת ביום ט"ז בתמוז התשס"ט (8 ביולי 2009): ב"ידיעות אחרונות" מ-29 ביוני 2009 פורסם כי משרד התקשורת ממשיך לאפשר לחברות הסלולר להסתיר מהציבור מידע על מיקום האנטנות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כמה אנטנות מוצבות ללא היתרי בנייה תוך ניצול הפרצה בחוק הבזק? 3. מדוע ממשיך הציבור להיחשף לנזקי הקרינה ונמנעת ממנו הידיעה היכן מוצבות האנטנות? 4. מה ייעשה בסוגיה זו? <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני משיב לשאילתא של חברת הכנסת ליה שמטוב. השאלה היתה: ב-29 ביוני 2009 פורסם כי משרד התקשורת ממשיך לאפשר לחברות הסלולר להסתיר מהציבור מידע על מיקום האנטנות. זאת השאלה, נכון חברת הכנסת שמטוב? <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> נכון. <שר התקשורת משה כחלון:> השאלה, האם נכון הדבר. 1. הטענה בדבר היות מיקום אנטנות של חברות סלולר מוסתר מהציבור אינה נכונה. נהפוך הוא, המידע אודות מיקום מתקני השידור והאנטנות של חברות הסלולר הוא גלוי לעין כול ואינו מוסתר מהציבור. המשרד להגנת הסביבה אחראי לפרסם באתר משרדו על גבי מפה וברשימה מסודרת את מיקומן של האנטנות. האמת שגם אני יודע את זה. באתר של המשרד להגנת הסביבה יודעים היכן נמצאת כל אנטנה, ולא מסתירים שום דבר. 2. השאלה השנייה שלך, חברת הכנסת שמטוב, היא כמה אנטנות מוצבות ללא היתרי בנייה תוך ניצול הפרצה בחוק הבזק. אני בדרך כלל לא נוהג להתחמק, לכן הבאתי לך נתונים מהמשרד להגנת הסביבה, כדי שאני לא אעמוד פה ואומר שזה לא בתחום משרדי, אבל כפי שאת יודעת כל נושא הליכי התכנון והבנייה – הגעת מהמוניציפלי – זה משרד הפנים, זה לא המשרד שלי. אבל בכל זאת, לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, נכון ל-1 בינואר 2009, ניתנו היתרי הפעלה בישראל ל-7,263 מתקני שידור, כאשר 1,279 מהם הינם סוג של מתקן גישה אלחוטי, שמהווים כ-18% מכלל מתקני השידור שפעלו במועד זה. השאר, כ-6,000 מתקני שידור, הם מתקנים בהיתר בנייה. אכן, סוג מסוים של מתקני שידור, הנקרא "מתקן גישה אלחוטית", מוקם ללא צורך בקבלת היתר בנייה ונעשה לפי הדין, והנני מפרט. היות שאני לא רוצה להיות פורמליסטי יותר מדי, אני אענה לך, כי אני מכיר את הנושא. יש אנטנות שמותקנות כמובן עם הליכי תכנון – עירייה, מוניציפלי וכל מה שדרוש – ויש כאלה שקוראים להן "מג"א" – מתקני גישה משהו – והמג"אות האלה הן אנטנות קטנות שניתנות ללא הליך תכנוני. כמובן יודעים, מדווחים עליהן. המתקנים האלה מדווחים, אבל הם לא מצריכים היתרים. כרגע אנחנו ממש בשיא העבודה, יש עבודת מטה שלנו עם המשרד להגנת הסביבה באיזה צורה להסדיר את זה. אני לא יודע להגיד לך מה יהיה בסוף. על כל פנים, האנטנות שאנחנו יודעים עליהן כמובן – יודעים עליהן המשרד להגנת הסביבה או משרד הפנים – לא דרושים להן היתרים על רקע זה שהן מג"אות, שהן פטורות מהיתרים. מדובר כמובן על אנטנות קטנות של 1.80 מטר, אם אינני טועה. זה לא תרנים, זה לא אנטנות ענקיות. זאת למעשה התשובה לגבי אנטנות ללא היתרים. יכול להיות שיש – אני לא מתווכח על זה אם את יודעת – אנחנו לא יודעים, ודאי גם לא מסתירים. אין לנו שום עניין להסתיר, ואני מניח שגם לשום משרד ממשלתי אין עניין להסתיר. יש לך שאלה נוספת: מדוע ממשיך הציבור להיחשף לנזקי הקרינה ונמנעת ממנו הידיעה היכן האנטנות מוצבות? חוזרים לתשובה הראשונה: אנחנו הרי יודעים איפה האנטנות – שוב – שנעשות ברישוי. אם יש לך עוד שאלה, בשמחה. <היו"ר יצחק וקנין:> בבקשה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> תודה רבה לשר על התשובה. השאלה הנוספת: אם, נניח, הכול בסדר, והכול לפי ההיתר, והעירייה אישרה, ומשרד הפנים אישר, והכול כמו שצריך, אבל בכל זאת – איפה האנטנה? בכל זאת, התושבים או הדיירים לא נפגעו מזה, והם מבקשים להוריד – מה אתם עושים? <שר התקשורת משה כחלון:> אם הם, הדיירים, מבקשים להוריד? יש כמה אפשרויות. יש אפשרות אחת: אם זה באמת בהיתר – תבקשי מהעירייה, ממי שנתן את ההיתר, למשוך את ההיתר או לבטל את ההיתר. אם זה מג"א – מתקן גישה אלחוטי, שדיברנו על כך שהוא פטור – אני חושב שיהיה קושי גדול, כי אתה לא יכול לבקש להוריד משהו אם אתה לא מוכיח שהוא גורם לך נזק, או שהוא מפריע לך. אם הוא מפריע לך, אין לך בעיה ואתה מסיר אותו. אבל אם לא, אני לא יודע למי צריך לפנות, כי כל זה נשאר בתחום המוניציפלי. ודאי לא למשרדים הממשלתיים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. אנחנו עוברים לשאילתא הבאה, שאילתא מס' 286: סניף הדואר בטייבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. אם כן, התשובה לפרוטוקול. <286. סניף הדואר בטייבה> חבר הכנסת אחמד טיבי שאל את שר התקשורת ביום א' באב התשס"ט (22 ביולי 2009): סניף הדואר בטייבה משרת אוכלוסייה המונה 40,000 תושבים. שטחו של הסניף קטן, מצבו הפיזי עלוב ביותר, ובאי הסניף ממתינים זמן רב לקבלת השירות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לשינוי המצב, ובתוך כמה זמן? <תשובת שר התקשורת משה כחלון:‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מבדיקה שערכנו עם חברת "דואר ישראל" עולה כי החברה פועלת, לרבות עם נציגי עיריית טייבה, במטרה לאתר פתרונות אשר יענו טוב יותר על צורכי התושבים ועל הקשיים בקבלת שירותי דואר. 2. חברת "דואר ישראל" פרסמה בתחילת שנת 2009 מכרז לרכישת קרקע בעיר, לצורך הקמת סניף דואר חדש, אולם לא התקבלו הצעות למכרז. חברת הדואר פרסמה בחודש אוקטובר מכרז נוסף, לרכישת מבנה מבעלים פרטיים, אך גם מכרז זה לא הניב הצעות. חברת הדואר מטפלת כעת, עם עיריית טייבה, בבחינת שילוב סניף הדואר במבנה ציבורי שהעירייה מתכוונת לבנות, או בהקצאת שטח אחר שבידי העירייה לצורך הקמת סניף הדואר, בחינה אשר עדיין נמשכת. הנחיתי את סמנכ"ל בכיר – דואר במשרדי, מר יגאל לוי, להמשיך לעקוב אחר הנושא. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני שר התקשורת, שאילתא שלי, שאילתא מס' 347: סניף הדואר בתל-ציון, ששאלתי ביום י' בחשוון תש"ע, 28 באוקטובר 2009. אומנם זאת לא שאילתא בעל-פה, אבל מאחר שאני יושב פה, אני מנצל – – – <347. סניף הדואר בתל-ציון> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר התקשורת ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009): ביישוב תל-ציון מתגוררות מאות משפחות, אולם אין ביישוב סניף דואר. רצוני לשאול: 1. כמה סניפים הדואר מפעיל ברחבי הארץ? 2. היכן? 3. מדוע אין סניף ביישוב תל-ציון? 4. מה ייעשה לפתיחת סניף ביישוב? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זו שיחה ביני לבין השר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <שר התקשורת משה כחלון:> אתה יכול להיות המנחה. 1. אדוני היושב-ראש, לשאלה שלך כמה סניפים מפעיל דואר ישראל, התשובה היא 650–700 יחידות דואר נייחות, ועוד 50 קווי דואר נע, הפוקדים כ-1,200 יישובים ואתרים בארץ. כלומר הדואר הנע נותן מענה ל-1,200 יישובים. מדובר כמובן ביישובים קטנים, ביישובי ספר מרוחקים. 2. הפריסה היא, כמובן, בכל רחבי הארץ. 3. תל-ציון הוא יישוב מאוד חשוב, דרך אגב, אבל הוא אחד מ-1,200 יישובים שלפחות בשלב הזה לא מצדיקים הקמת סניף קבוע. היישוב מקבל שירותים טובים – ואם הם לא טובים, אנחנו נדאג שהם יהיו טובים – משירותי דואר נע, כמו עוד 1,199 יישובים. 4. מה מתכוונים לעשות כדי לפתוח סניף דואר ביישוב? בשלב זה בכוונת חברת הדואר להמשיך לספק את שירותי האשנב שלה ליישוב תל-ציון באמצעות קו דואר נע, כנהוג ביישובים רבים אחרים, שכן חברת הדואר מממנת את הוצאותיה מתוך הכנסותיה, ופתיחת יחידות דואר חדשות במקומות שאין בהם הצדקה לכך מבחינת היקף השירות תפגע ביכולתה של החברה להמשיך לספק את שירותי האשנב. כלומר, אם אני רוצה לתמצת את מה שכתבו לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בזמן הקרוב לא ייפתח. <שר התקשורת משה כחלון:> לא רק שלא ייפתח, זה לא רווחי, אין הצדקה כלכלית, וזה יכול להסב נזק כלכלי לחברת הדואר. אלה התשובות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התקשורת. אנחנו עוברים לשאילתא האחרונה, שאילתא מס' 350: יכולת חברת "הוט" לעמוד בהתחייבויותיה. חבר הכנסת חיים אמסלם – אינו נוכח. לכן התשובה תועבר לפרוטוקול. <350. יכולת חברת "הוט" לעמוד בהתחייבויותיה> חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שר התקשורת ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009): ירושלמי שרכש קו טלפון מחברת "הוט" מסר לי כי הקו מנותק לפרקים, וכך קורה גם בבתי לקוחות נוספים של "הוט". התעורר אצלם חשד שהחברה נותנת קווים מעבר לאפשרותה, ולכן היא מנתקת חלק מהלקוחות לכמה שעות ביום. רצוני לשאול: 1. לכמה לקוחות יש קווי טלפון של "הוט" באזור ירושלים? 2. מה היא החלוקה לפי שכונות העיר? 3. האם החברה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה למתחברים? <שר התקשורת משה כחלון:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול), מחברת "הוט טלקום" נמסרו הדברים האלה: 1. באזור ירושלים רבתי יש עשרות אלפי לקוחות טלפוניה. בחברה לא מוכרת בעיית תשתית, משאבים או שירות באזור ירושלים, ואף לא נרשמו תלונות חריגות ביחס לטיב או איכות השירות. על-פי דברי החברה, גם לאחר בדיקה יזומה באזור לא נמצאו ממצאים המעידים על בעיות של משאבים ברשת. מהחברה נמסר כי כל פנייה מצד לקוח המועברת לחברה נבדקת לגופה וניתן מענה מתאים במידת הצורך. 2. חברת "הוט" טענה כי אין בכוונתה למסור מידע בדבר חלוקת העיר ירושלים על-פי רבדים ושהסוגיה היא סוד מסחרי. 3. מבדיקת מספר התלונות שהתקבלו בתחום הפיקוח על השירות לצרכן באגף הפיקוח והאכיפה במשרד התקשורת עולה שבשלושת החודשים אוגוסט-אוקטובר 2009 התקבלו בסך הכול שבע תלונות על חברת "הוט טלקום" בנושא אחזקה של טלפוניה, וזה מספר קטן לאין שיעור ממספר התלונות שהתקבלו באותה תקופה בנושא זה על חברות טלפוניה קווית אחרות. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו מודים לשר התקשורת. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ז' בכסלו התש"ע, 24 בנובמבר 2009, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:35.