דברי הכנסת

דברי הכנסת ל"א / מושב שני / ישיבות קמ"ג–קמ"ה / ב'–ד' בתמוז התש"ע / 14–16 ביוני 2010 / 31 חוברת ל"א ישיבה קמ"ג הישיבה המאה-וארבעים-ושלוש של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ב' בתמוז התש"ע (14 ביוני 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון; 6 2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש; 6 3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה 6 אברהם דיכטר (קדימה): 7 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 11 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 22 שר הפנים אליהו ישי: 28 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 33 השר יוסי פלד: 42 ישראל חסון (קדימה): 43 משה מטלון (ישראל ביתנו): 45 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 47 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 47 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 48 1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון; 48 2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש; 48 3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה 48 דניאל בן-סימון (העבודה): 49 נסים זאב (ש"ס): 51 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 52 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 52 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 53 1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון; 53 2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש; 53 3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה 53 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 53 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 55 מוחמד ברכה (חד"ש): 58 חיים אורון (מרצ): 63 אורי אורבך (הבית היהודי): 65 חנין זועבי (בל"ד): 69 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 72 חילופי גברי בוועדות הכנסת 74 זאב אלקין (בשם ועדת הכנסת): 74 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 75 1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון; 75 2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש; 75 3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה 75 זאב אלקין (הליכוד): 75 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010 87 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 88 הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010 91 סגן שר האוצר יצחק כהן: 92 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 93 דב חנין (חד"ש): 94 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010 96 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 96 רחל אדטו (קדימה): 98 דב חנין (חד"ש): 103 חיים אורון (מרצ): 108 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 110 הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התש"ע–2010 117 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 118 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 120 דב חנין (חד"ש): 122 הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 124 שר התקשורת משה כחלון: 124 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 125 המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום 127 אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת): 128 דב חנין (חד"ש): 131 סעיד נפאע (בל"ד): 133 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 95) (נתיב לתחבורה ציבורית), התש"ע–2010 135 יריב לוין (הליכוד): 136 אורי מקלב (יהדות התורה): 137 דב חנין (חד"ש): 138 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 29) (מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת), התש"ע–2010 140 יריב לוין (הליכוד): 141 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, היום יום שני, ב' בחודש תמוז התש"ע, 14 ביוני 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת הראשונה לשבוע זה. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2454/18 וכלה בהצעת חוק פ/2463/18 – הצעת חוק טוס כחול-לבן, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן, יעקב אדרי, אלי אפללו ואברהם מיכאלי; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – עדכון קצבה חודשית), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, יוליה שמאלוב-ברקוביץ ומשה גפני; הצעת חוק העמותות (תיקון – סייגים לרישום ופעילות עמותה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת רונית תירוש, אריה אלדד, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אורי אריאל, מרינה סולודקין, עתניאל שנלר, זבולון אורלב ואנסטסיה מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – השתתפות רשות מקומית בהוצאות התקציב של מועצה דתית), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מכתב התנצלות עבור מעצר שגוי והודעה על זכאות לפיצוי), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק שמירת זכויות אזרחי ישראל בשטחי ארץ-ישראל שהמשפט הישראלי לא חל בהם, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמול מיוחד), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, משה מטלון, צחי הנגבי, יריב לוין, משה גפני, זבולון אורלב, אברהם מיכאלי, איתן כבל, דב חנין, אלי אפללו ועמיר פרץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סיוע בקידום תעסוקתי למשפחות של עובדים מעוטי הכנסה, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא ומשה גפני; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – הסדרת הטיפול הרגשי הנעזר בבעלי-חיים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ויריב לוין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי מתוקן לעסקים ולשכירים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, אריה אלדד, רוברט אילטוב, זבולון אורלב, אמנון כהן וזאב בילסקי וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון;> <2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש;> <3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו פותחים, כמובן, כמצוות החוק, בהצעות האי-אמון שהוגשו על-ידי סיעות שונות. הראשונה שבהן היא הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בכותרת האומרת: ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון. האם כבוד השר פלד הוא המשיב על הצעה זו? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם כך, השר ארדן עדיין אינו נוכח כאן. אני בטוח שהוא יודע שהוא המשיב. חבר הכנסת דיכטר, שר נמצא כאן. אתה יכול לדבר, אבל אני גם מאפשר לך – – – <אברהם דיכטר (קדימה):> או ראש הממשלה או השר המשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אם ראש הממשלה היה פה, הוא היה משיב כמובן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה יכול לדבר עד שיבוא השר, ואז נספור לו זמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול לדבר עד שיבוא השר, בלי זמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא נחשב לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה גם רשאי לבוא ולדרוש את אשר דרשת, ואינני לוחץ יותר. אם השר לא מגיע בתוך שניות אני מכריז על הפסקה. ובכן, הואיל והשר המשיב אינו נוכח אני מכריז על הפסקה לחמש דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 16:02 ונתחדשה בשעה 16:03.) בהסכמת חברי הכנסת הנוכחים ובהסכמת חבר הכנסת דיכטר אשר עתיד להרצות את הטענות בדבר אי-אמון בממשלה, אני מחדש את הישיבה. אני מזמין את חבר הכנסת דיכטר להביע את נימוקיו לאי-אמון מטעם סיעת קדימה בטענה ש"ראש הממשלה בלי דרך ובלי כיוון". השר ארדן הוא המשיב, והוא נוכח באולם. בבקשה, אדוני. <אברהם דיכטר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, ראשית, לפני הצעת האי-אמון אני מבקש להשתתף בצער משפחת השוטר שנהרג היום בפיגוע, רב-סמל מתקדם שוקי סופר, וכמובן – למשטרת ישראל כולה, ולאחל החלמה מהירה לשוטרים שנפצעו בפיגוע בדרום הר-חברון הבוקר. מכאן להצעת האי-אמון: אני אפנה לאדוני ראש הממשלה אף-על-פי שהוא איננו כאן. אני סמוך ובטוח שהוא צופה ודרוך לשמוע את הנאום. אני רוצה לומר לך שאילו כל התנהלותך כראש הממשלה היתה מתאפיינת בהיעדר דרך – דיינו. אפילו אם היתה מתאפיינת בהיעדר כיוון – דיינו. אבל מסתבר, אדוני ראש הממשלה, שהתנהלותך מתאפיינת פשוט גם ללא דרך, גם ללא כיוון, אבל בעיקר ללא כוונה. על זה אני אומר לך – די. פשוט די. די לסובב אותנו בכחש של שיחות גישוש עם הפלסטינים; די להפריח בלוני סבון באוויר על כוונות שלום עם סוריה; די לסמא עיניים עם מהפכים כלכליים. אני אומר לך, ראש הממשלה, שמרוב מהפכים אנחנו כבר לא זוכרים מה היה המישור ומה היה העקוב שהפך למישור, וחוזר חלילה. וכל זה במהלך שנה ורבע לכהונתה של הממשלה הזו. די לגימיקים של משטרות עירוניות שיביאו מזור לתחלואי ביטחון הפנים שבצדן לא שמים שום תקציב, ובשעה ששוטר סיור משתכר שכר מינימום אף-על-פי שהסכם השכר בעניין השוטרים שאינם קצינים במשטרה מונח על שולחנך או על שולחן שר האוצר, ממתין לחתימתכם מיומך הראשון כראש הממשלה ומיומו הראשון כשר האוצר; די כבר, אדוני ראש הממשלה, עם ה"רובוטריקים" וה"רמבו טריקים" בכל מה שקשור למדיניות החוץ של הממשלה בראשותך. גרמתם לכך שבשנה האחרונה המדינות המובילות בעולם מתייחסות לממשלת ישראל ברמת אמון הולכת ופוחתת כפי שלא חווינו עשרות שנים. מפלס האמון של אותם ראשי מדינות בך ובממשלתך מתחרה במפלס המים בכינרת, וזו וגם זו הן סיבה טובה לדאגה. אבל העובדה שבמאבק על איזה מפלס יורד יותר במשך השנה – מפלס הממשלה מנצח, זו כבר סיבה לחשש כבד במיוחד. אדוני ראש הממשלה, לא השכלתם כממשלה לבנות ואפילו לא לשמר כריות אוויר ליום סגריר שיאפשרו לכם ולנו לבלום מכות ממדינות העולם ומגופים בעלי משמעות רבה – מכות שבאו בתגובה למהלכים של הממשלה. כך זה היה בעקבות העצירה המוצדקת של המשט לעזה; כך זה היה באספת האומות המאוחדות שעסקה בנושא הגרעין, ולראשונה בתולדותיה החליטה לקיים כינוס שיתרכז בפיקוח על יכולות הגרעין של מדינת ישראל, וכל זה בגיבוי אמריקני להחלטה. אדוני ראש הממשלה, בעידן שבו בכל מכונית מותקנת לא רק כרית אוויר מלפנים, אלא גם כריות אוויר בצדדים כדי להגן על כל הנוסעים ברכב, הממשלה שבראשותך לא רק שלא דאגה לכריות שכאלה בצדדים, אלא הפקירה גם את אם כל הכריות – את ארצות-הברית. בדיוק לפני שנה, כאן מעל במת הכנסת, נשאתי דברים בהצעת אי-אמון בממשלה הנוכחית. הזהרתי אז שישראל חייבת לחתור לשלום אזורי ולהתנהל במקביל מול הרשות הפלסטינית ומול סוריה ולרתום לצורך זה את היוזמה הערבית לשלום עם ישראל; וקראתי לך אז, אדוני ראש הממשלה, לבחון באופן רציני ומעמיק את היוזמה הערבית בגין הפוטנציאל הגלום בה ולהוביל אותנו ואת האזור כולו לחוף מבטחים ביטחוני ומדיני. אלא שאתה בחרת בנתיב ההישרדות הפוליטית של ממשלתך על פני בנייה אמיתית של חזון ישראלי, לאומי וציוני. בספר משלי כתוב: "באין חזון יפרע עם". מי שחושב שניתן להוביל את העם הזה ללא חזון, ללא כיוון, ללא דרך – טועה. מי שמאמין שנציגי העם הזה כאן בכנסת אינם מתקוממים על היעדר התכנון והתוכנית – שוגה באשליות. אפילו חברי הכנסת משורות הקואליציה מתחילים להראות חוסר הסכמה עם מדיניות ה"שב ואל תעשה" של העומד בראשה וחוסר נחת מהאסטרטגיה הבנויה על נטילת סיכונים מדיניים. זה לא אנחנו, לא בתקופתנו, לא על-ידינו. המחשבה שבהיעדר דרך וכיוון לאומיים ניתן יהיה לייצר יותר קבוצות בעלות אינטרס צר שתהיינה תלויות יותר בשלטון – גם מחשבה זו נידונה לכישלון, אדוני ראש הממשלה. חכם השביל מן ההולך בו, קל וחומר חכם מזה שנמנע מלהלך בו. השביל, הדרך, החזון – אלה דברים מלכדים; בהיעדרם לא יתפורר עם, בהיעדרם ייפרע העם, ובהיעדרכם תיפרע הכנסת מהממשלה והעומד בראשה. כך זה קרה בעבר לראשי ממשלה כאן, בכנסת הזו, וכך, אגב, זה קרה לך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו. האמנו שהפקת את הלקחים מהכהונה הקודמת כראש ממשלה, ותיישמם בכהונה הנוכחית, והתבדינו. הנרי קיסינג'ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים. אני חושב שקיסינג'ר צדק רק בחלק מהאמירה – זה שנוגע למדיניות החוץ. אכן אין לנו מדיניות חוץ. אבל קיסינג'ר לצערי טעה לגבי מדיניות הפנים. לך, אדוני ראש הממשלה, מסתבר שאין גם מדיניות פנים. בהצעת האי-אמון שהגשתי לפני שנה הסתייעתי – למי שזוכר, ויש כאן אנשים עם זיכרון חזק מאוד – הסתייעתי אז במכשיר הפוליגרף כדי להמחיש – אדוני היושב-ראש ישב אז כאן – כדי להמחיש ולהדגים את אובדן האמון בממשלה של אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו. אגב, לא השתנה שום דבר. הפוליגרף עדיין מראה שיש חוסר אמון בממשלה. אבל הפעם צירפתי מכשיר נוסף, אדוני היושב-ראש. מכשיר נוסף לבדוק את התפקוד של הממשלה, של ראש הממשלה – את הטכוגרף. הטכוגרף הוא מכשיר שמורכב במשאיות, באוטובוסים, ברכבים כבדים, והוא בודק את נתוני המנוע, את משך הנסיעה, את מהירות הנסיעה. והממצאים של הטכוגרף הם מדאיגים מאוד. קודם כול, הם מראים שאתם נוהגים זמן רב מדי ללא הפסקה. אגב, המכשיר לא מצליח להבין את הכיוון שלכם. לאן אתם נוסעים? הוא לא יודע באיזה אזימוט אתם מתכוונים להתקדם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <אברהם דיכטר (קדימה):> בגלל נהיגת הסלאלום, חבר הכנסת רותם – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הטכוגרף – – – רק מראה מהירות. <קריאות:> – – – <אברהם דיכטר (קדימה):> בגלל נהיגת הסלאלום – אפילו במהירות האטית שהאוטובוס נוסע, בגלל נהיגת העקלתון של הנוהג בו, המהירות האטית עדיין מסוכנת לנוסעי האוטובוס. אגב, נוסעי האוטובוס זה אנחנו. שב, חבר הכנסת בר-און, שלא תיפול בסיבובים. <רוני בר-און (קדימה):> בוא, בוא, עד שאני אפול, הרבה פה יהיו אבק. <קריאה:> עם המשקל שלו אין סיכוי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און – – – <רוני בר-און (קדימה):> לא ירחק היום שבו הוא יהיה צודק. <אברהם דיכטר (קדימה):> אגב, הבעיה המרכזית, והיא מתחברת למה שאמרתי קודם בהקשר של מדיניות החוץ – אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, אתה והממשלה נוהגים בצד שמאל מול האמריקנים, מול הגרמנים, מול הצרפתים, מול האיטלקים, ולעומת זאת נוהגים בצד ימין מול הבריטים ומול האוסטרלים. למען השם, תרדו מההגה, ויפה תחנה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אנחנו גם מברכים את התלמידים מבית-הספר "הכפר הירוק", שהגיעו לכנסת על מנת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – וגם את הקשר של אחד מכם לכנסת ולחבר הכנסת מוץ מטלון. כבוד השר לשמירת הסביבה, כאן, בתפקידו כשר המקשר, ישיב על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה אשר נומקה על-ידי חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> הוא מומחה במכוניות ודרכים ובטיחות בדרכים – – – ו-GPS. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, האמת? אני נורא מנסה לשמור על ממלכתיות כבר חודשים רבים. אמרו לי שכאשר אתה מתמנה לשר – בכלל זה דבר טוב, עם הגיל באה הממלכתיות. אבל כשאני יושב כאן שבוע אחר שבוע ושומע את נציגי סיעת קדימה, אפילו אנשים שאני באמת מעריך על כל פועלם למען מדינת ישראל, כמו ראש השב"כ לשעבר, השר לביטחון פנים אבי דיכטר, ואני שומע – באמת, סליחה, אבל פה זה הפרלמנט ואני חייב לומר את מה שאני מרגיש, חבר הכנסת דיכטר; אני שומע פשוט גיבוב של ססמאות ריקות מתוכן. שבוע אחר שבוע, פעם אחת אתם תבואו עם משלים מתחום הרכב, פעם אחת מתחום הכדורגל, פעם אחת – אני כבר לא זוכר. הרי כל שבוע סיעת קדימה – אני אפילו מצטער בשביל אזרחי המדינה שזו האופוזיציה שיש להם לייצג אותם. אבל אני שומע את כל המשלים הריקים מתוכן, וסליחה על ההשוואה, אני אגיד את הפתגם היחיד שעלה לי בראש – אל תיקחו אותו ברמה האישית. <מגלי והבה (קדימה):> חבל – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבן שזרק טיפש – גם אלף חכמים לא יצליחו להוציא. באה סיעת קדימה, הסיעה – ונכון, גם בליכוד היו כאלה שתמכו בהתנתקות ונותרו בליכוד, אבל ללא ספק, ראשי קדימה הם המובילים, היוזמים, של תוכנית ההתנתקות. באה אותה סיעה, שיזמה את תוכנית ההתנתקות באופן פרסונלי, חלק מהם, נכון, תחת השם הליכוד – דחפה, בניגוד לרצון בוחריהם, פעלה לכך שצה"ל יצא באופן טוטלי מרצועת-עזה, גרמה בכך לעליית ה"חמאס" לשלטון ולהתחזקותו. לאחר מכן, כשקרה מה שקרה לאריאל שרון, ראש הממשלה, ההחלטה הראשונה של ראש הממשלה לשעבר אולמרט, יושב-ראש קדימה, הראשונה – היתה לאפשר ל"חמאס" – – – <יואל חסון (קדימה):> דבר על מה שאתם עשיתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, קודם כול, אתה מעורר מייד את מולה. מולה כל הזמן יושב בשקט עד שאתה קורא קריאת ביניים. מייד אחריך הוא קורא קריאת ביניים. עכשיו אני רוצה לומר לכם: תרשו לי להגן על השר. הוא שמע מפי חברכם הבכיר – ובאמת אחד מטובי בניה של מדינת ישראל – מלים קשות מאוד על הממשלה. הוא בסך הכול משיב לכם. מה קרה? <קריאות:> – – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מגלי, מה שאמר חבר הכנסת דיכטר כאזרח המדינה הקפיץ אותי, אבל יכול להיות שגם אני נוגע בדבר. אבל זה בהחלט – היו דברים קשים. הוא בא ואומר – – – <יואל חסון (קדימה):> אבל שידבר על הממשלה, כבוד היושב-ראש. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אדבר, גם, הזמן שלי לא מוגבל, אל תדאג, חבר הכנסת חסון. אני קודם משיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עוד לא אמר 10% מהביקורת שאמר חבר הכנסת – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> ה"חמאס" עלה כי נתנו לו נשק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ודאי שאני אדבר גם על הממשלה. אני קודם כול מזכיר לציבור, אם יש עוד מישהו ששכח מה חלקכם במצב הנוכחי. <יואל חסון (קדימה):> דבר על עצמכם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עדיין יש חלק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת רותם, אתה מפריע לנואם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ובכן, לאחר שיזמתם ודחפתם את נסיגת צה"ל מרצועת-עזה ואפשרתם ל"חמאס" להשתלט על הרצועה, ההחלטה הראשונה של אולמרט כראש ממשלה, כשאתם הייתם אלו שהיו אז המרכיב העיקרי בממשלה, היתה לאפשר גם ל"חמאס", בניגוד להסכמי אוסלו, להשתתף בבחירות לרשות הפלסטינית. בכך, בפועל, גם אפשרתם ל"חמאס" להיבחר. עכשיו, כאשר קרה מה שקרה וה"חמאס" התחיל לירות אלפי טילים, יצאתם, בצדק, למבצע צבאי, "עופרת יצוקה", שבמסגרתו צה"ל פעל כדי באמת להפסיק את ירי הטילים. עשיתם פעולה מוצדקת. אבל, ואני מזכיר לכם – כל התהליך של ניסיון לדה-לגיטימציה של ישראל, לטענות נגדה כאילו היא משתמשת בכוח מופרז, התחילו בעקבות שתי הפעולות הללו שאתם נקטתם – – <יואל חסון (קדימה):> כל מנהיגי אירופה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – תוכנית ההתנתקות, העובדה שאפשרתם ל"חמאס" להיבחר בבחירות דמוקרטיות ומבצע "עופרת יצוקה" המוצדק, שבעקבותיו יושבת-ראש האופוזיציה, הגברת לבני, שצוללת גם בסקרים בעיתון "הארץ" – ואם כבר דיברת, חבר הכנסת דיכטר, על אמון, בוא נשאל מה האמון שמקבלת הגברת לבני בדעת הקהל בישראל. <שלמה מולה (קדימה):> – – – בסקרים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז הגברת לבני היא זו ש"זכתה" – כמובן, זה אסון, ואנחנו נעשה הכול כדי שזה לא יחזור על עצמו, אבל צו המעצר הבין-לאומי נגד האישיות הפוליטית הבכירה ביותר הוא לא נגד ראש ממשלת ישראל, שאתם טוענים שהוא סובל מחוסר אמון, הוא נגד הגברת לבני, שהיא יושבת-ראש הסיעה שלכם. אז מה לכם כי תלינו עלינו על חוסר אמון, על יצירת דה-לגיטימציה, כשאתם אלו שזרקתם את רוב האבנים שהובילו לתהליכים האלו? <יואל חסון (קדימה):> דבר על היום. מה עשיתם בשנה האחרונה? כמה דרדרתם את המצב בשנה האחרונה? דבר על השנה, דבר על היום. <דליה איציק (קדימה):> אנחנו לפחות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, הוא ידבר על מה שהוא רוצה. הוא ידבר על מה שהוא רוצה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא שר בממשלה, שייקח אחריות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה כל פעם חוזר על עניין. פעם אחת מספיק. דבר על היום – פעם אחת. לא צריך כל הזמן. אני כבר רואה את חבר הכנסת מולה מזווית עיני, ואני מאוד מודאג. <מגלי והבה (קדימה):> הוא בסדר, הוא בסדר. <דליה איציק (קדימה):> תירגע קצת, אדוני השר. <אברהם דיכטר (קדימה):> אני רק אתקן לך טעות קטנה. ראש הממשלה הנוכחי נתניהו הצביע בעד ההתנתקות. אני לא הבנתי את כל ההמולה. <זאב בוים (קדימה):> אגב, מרבית הליכוד. ואנחנו היינו שם. <יואל חסון (קדימה):> ואתה תומך בשתי מדינות או לא? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הציבור, בסופו של דבר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה תומך במדיניות ראש הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי – – – <יואל חסון (קדימה):> לא, אולי אפשר שאלה לשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אתם מוותרים על התשובה על הצעת האי-אמון? אין בעיה, אנחנו יכולים ישר להצביע. אם אתם רוצים דיון פרלמנטרי, אני מוכרח לומר שבצורה תרבותית ביותר, אבל לא חסך מלים, חבר הכנסת דיכטר, בשמכם, ביקש להביע אי-אמון בראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון. הוא לא אמר לכם חצי מהדברים שבכותרת נאמרו שם כלפי ראש הממשלה. הוא כרגע מסביר לכם את המענה ואת תשובתה של הממשלה, לפי דעתה של הממשלה. אלא אם כן, באמת, נעשה ועדת עורכים בכנסת, ואז אנחנו נעמיד את יואל חסון והוא יאמר מה מותר לומר, מה אסור לומר, מה כדאי לומר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> רגע, מה עם בר-און? <היו"ר ראובן ריבלין:> בר-און זה בטוח, הוא יהיה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> העורך הראשי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, כן. הוא, אין לו זמן לדברים האלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אמת, ולא התחמקתי אף פעם מהביקורת גם על – – – <דליה איציק (קדימה):> עכשיו זה טון נעים. מה קרה? <רונית תירוש (קדימה):> תדבר על – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אמת, ומעולם לא ברחתי מהתשובה בעניין הזה, יש עדיין אנשים בליכוד שהצביעו בעד תוכנית ההתנתקות. <דליה איציק (קדימה):> אנשים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כל אזרחי מדינת ישראל יודעים היטב מי יזם את התוכנית, מי לחץ להעברתה, ולא לחץ מתון – – <שלמה מולה (קדימה):> ראש הממשלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – מתוך חשיבה מוטעית, שהיא תביא ליתרונות אדירים למדינת ישראל, ומי, גם אם תמך בה, עשה את זה תחת אילוצים ותחת לחץ. כשאתה בא ומאשים את ראש הממשלה שאין לו דרך ואין לו כיוון, ואני כאן מי שמייצג אותו, אני חייב להזכיר שגם כשרוצים להוביל דרך ולהוביל כיוון, אתה לא מתחיל מלוח ריק, אתה מתחיל מסיטואציה מדינית ביטחונית שמישהו יצר אותה. יש כאלו שחושבים שזה טוב, יש כאלו שחושבים שזה רע. העובדה שאתה מול משטר "חמאסי", שראש השב"כ לשעבר, אם אתה מכיר אותו – שמעתי אותו מעריך פעם בוועדת החוץ והביטחון, שלאחר הנסיגה רוב הסיכויים שה"חמאס" לא ישתלט על הרצועה. אני חושב שאתה מכיר את אותו ראש שב"כ. קורה שטועים, דרך אגב. אני חושב שגם במשט הזה יכול להיות שהיו הערכות מוטעות. קורה שטועים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עוד לא נולד האדם שהוא חסין מטעויות בשיקול דעתו, ובלבד שהוא מפעיל את שיקול דעתו. ובכן, הממשלה הזו נכנסה לסיטואציה שבה היא מתמודדת מול משטר "חמאסי" בעזה, שמבקש את השמדת מדינת ישראל, לא מעוניין בפתרון מדיני אתה, מאפשר גם ירי משטחה, ולאחר מבצע שלא כל העולם, מה לעשות, לא כל העולם חושב שישראל, היה מותר לה לפעול בדרך שבה היא פעלה – אף שאנחנו כמפלגת אופוזיציה, כשהיה מבצע "עופרת יצוקה" גיבינו אתכם במלוא מאת האחוזים גם על הפעולות, גם על ההחלטה לצאת לאותה פעולה שנתקבלה לטעמנו מאוחר מדי. והיום, כל מה שאתם מספרים לנו על אין דרך ואין כיוון – סליחה, אזרחי המדינה לא שוכחים כל כך מהר מי הביא למצב ששם גם איזה אבנים בדרך הזו ובכיוונים שרוצים להביא. עכשיו אתם שואלים אותי מה הדרך ומה הכיוון. אם אתם באמת לא יודעים, יש לי בעיה קשה אתכם. כי אם לאחר שהסברתי מאה פעם, וכנראה לא הבנתם, אני צריך אולי לשקול את דרכי, כי כנראה בהסברה אני לא כל כך טוב. תרשו לי לפקפק בכושר ההבנה שלכם, או ברצון שלכם בכלל להבין מה הדרך ומה הכיוון. ראש הממשלה, בערך אלפי פעמים אולי, הוא ומטעמו, אמרו בכל מקום, בכל זמן: ישראל מוכנה לקיים משא-ומתן ישיר, תוך נכונות גם לוויתורים טריטוריאליים. <שלמה מולה (קדימה):> מה אתך? מה אתה אומר? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זאת הדרך, ואין בלתה. כל מה שאתם יכולים להתווכח אתנו, זה כמה ויתורים ניתן להציע לפלסטינים. אם סיעת קדימה חושבת שצריך לוותר על חלקים בירושלים, וזאת הדרך הנכונה, בואו תציעו את האלטרנטיבה שלכם לעם. <יואל חסון (קדימה):> מה אתה אומר? עזוב אותנו מקדימה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אנחנו סבורים שכדי לשמור את האינטרס הביטחוני הלאומי של מדינת ישראל, צריך לבוא בידיים נקיות למשא-ומתן, צריך להיות בנכונות גם לא לצאת עם כל תאוותך בידך, אלא גם להציע ויתורים טריטוריאליים. יש עקרונות שראש הממשלה הסביר אותם עשרות פעמים, בין שזה העיקרון של ההתנגדות לשיבת פליטים – – <שלמה מולה (קדימה):> אתה בעד שתי מדינות לשני עמים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – בין שזה העיקרון של שמירה על אחדותה של ירושלים, בין שזה העיקרון שבסוף התהליך הפלסטינים יכירו בכך שמדינת ישראל תהיה מדינתו של העם היהודי. אם אתם סבורים שמשהו מהעקרונות האלו הוא מוטעה וראוי לוותר עליו, וזה מה שיביא את השלום, אנא הגידו לנו. אנחנו מוכנים לשמוע. לא כל החוכמה בידינו. אם לסיעת קדימה יש המרשם איך מביאים שלום עם צד שהוא סרבן שלום כפייתי ופעם אחר פעם, לצערנו, תומך בהסתה וגם מאפשר טרור משטחו, בבקשה. אבל מה לעשות, הציבור יודע את האמת, הציבור יודע שאין לכם שום פטנט כזה. אם היה צריך תזכורת, הרי קוראי "הארץ", או כל מי מכם שקורא "הארץ" וראה ביום שישי האחרון את הסקר, של קמיל פוקס, בוודאי יודע שאתם לא יכולים לטעון בשם שום אמון פנימי שיש בכם מטעם אזרחי מדינת ישראל. אתם אומרים שיש בעיה מול הקהילה הבין-לאומית? נכון, יש בעיה מול הקהילה הבין-לאומית. אני אגיד לכם מאיפה נובעת הבעיה הזאת. הבעיה נובעת מכך, שכל פעם שיש עימות בינינו לבין אויבינו, או בינינו לבין אלו שמזדהים עם אויבינו, במקום שאתם תתאחדו אתנו, וזה לא חייב להיות סביב שולחן הממשלה, במקום שאתם תציגו יחד אתנו חזית אחידה על אותם עקרונות – ואני יודע שבתוככם פנימה אתם יודעים שהייתם נוהגים אותו דבר ואתם גם מאמינים בהם – במקום שתציגו יחד אתנו חזית אחידה, אתם נותנים להם להאמין שניתן לפורר אותנו בדברים הכי בסיסיים; כי יריבינו כבר הבינו: בכוח צבאי לא יהיה אפשר לנצח את מדינת ישראל – – <שלמה מולה (קדימה):> אתה מאשים אותנו על – – – בין-לאומית? אתה מאשים אותנו? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אפשר יהיה לנצח את מדינת ישראל רק אם הם יצליחו לפורר את הלכידות הפנימית שלנו, ואז לקעקע את הלגיטימציה של ישראל כמדינתו של העם היהודי. ותאמינו לי, אם סיעת קדימה, במקום למצוא כל פעם את ההזדמנות לנגח את הממשלה בנושאים השורשיים והבסיסיים ביותר, היתה ניצבת יחד אתנו, אני חושב שהביטחון הלאומי של מדינת ישראל היה מתחזק הרבה יותר מאשר עם הפעילות שאתם עושים פה כל שבוע. היא גם לא מביאה לכם תוצאות פוליטיות. <רונית תירוש (קדימה):> השר ארדן, אבל אין אחידות אפילו בשביעייה. <זאב בוים (קדימה):> במשט הזה, הראשונים שהתייצבו לטובתכם היו ציפי לבני וקדימה. למה אתה עושה – – – אנחנו עשינו פה הסברה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. הערותיכם עד כאן נשמעו, עכשיו הוא עובר לפרק אחר. <שלמה מולה (קדימה):> הוא מאשים אותנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בוים, קשה לשמוע ביקורת, לא קל לשמוע ביקורת, זה ברור. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ולפיכך, ולאור העובדה שאני חושב שראש הממשלה עשה צעדים מרחיקי לכת, קשים מבחינתנו ברמה האישית, בטח מבחינת חלק נכבד מחבריו לסיעה ולקואליציה, וכל זה כדי להפגין את רצונו הכן להידבר עם הפלסטינים, אם נאום בר-אילן או הסרתם של הרבה מאוד מחסומים ותמיכה בפעולות שנועדו לסייע לכלכלה הפלסטינית והקפאת הבנייה הכל כך קשה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – הסרת המחסומים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא מתגאה בזה, חבר הכנסת בן-ארי, תאמין לי, וזה כואב לי מאוד, אבל בוודאי, ואני משיב כאן על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, ודאי שהציבור במדינת ישראל רואה היטב שיש כאן רצון אמיתי לקדם משא-ומתן. עם זאת, אנחנו מקדמים הרבה מאוד רפורמות כלכליות, חברתיות, בתחום הגנת הסביבה, בתחום התחבורה, בתחום הפנים, בתחום החינוך. רואים כבר תוצאות, רואים שכלכלת ישראל נמצאת בידיים טובות, הרבה יותר טובות ממה שהיא היתה בקדנציה הקודמת. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים ולהתרשם מערוץ טלוויזיה בין-לאומי כזה או אחר, בסופו של דבר, בהצבעות ישראל התקבלה לארגון המדינות המפותחות, ל-OECD, הנתונים הכלכליים שלה הרבה יותר חזקים ויציבים משל רוב המדינות המתקדמות, ואני מציע לכם באמת לא לזלזל באינטליגנציה של הציבור. במה שאפשר להתאחד, ללכת לכיוון של אחדות בעם, זה מה שעם ישראל מצפה מאתנו, והוא מצפה את זה גם מסיעת האופוזיציה הראשית. במה שיהיה באמת בסיס לתקוף, וגם אנחנו לא חסינים מטעויות, תמשיכו למלא את שליחותכם כלפי הציבור, יהיו לכם עוד שנים רבות לעשות זאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה לשר לשמירת הסביבה, השר המקשר, על תשובתו על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, שנומקה ונוסחה על-ידי חבר הכנסת אבי דיכטר. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השנייה שעומדת על סדר-יומה של הכנסת היום: הממשלה פוגעת בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש. ינמק הצעת אי-אמון זו, של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני, גם לרשותך עשר דקות. ישיב על הצעת האי-אמון סגן ראש הממשלה ושר הפנים הנוכח כאן אתנו. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי וחברות הכנסת, שנים רבות מנסים תושבי היישוב דאר-אלחנון לקבל מעמד חוקי ליישובם והם נתקלים בסירוב פעם אחר פעם אחר פעם. הטענה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ הנכבדה, שומעים אותך עד כאן. <אורית זוארץ (קדימה):> הכול בגלל רוני בר-און, זה המודל – – – <רוני בר-און (קדימה):> זה תמיד, זה נתון שאין עליו ויכוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> כאשר יהיה לך ותק שיש לחבר הכנסת רוני בר-און, אני אנקוט יד יותר קלה. <אורית זוארץ (קדימה):> אני בעד הגבלת כהונתם של ח"כים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הטענה של הרשויות, של ועדות התכנון, שמדובר באזור בעל איכות נופית ולכן אי-אפשר לאשר את בקשת התושבים. בימים אלה התושבים רואים שמתוכננת עיר באותו אזור בעל האיכות הנופית שמונעת מהם קבלת מעמד חוקי. הנה, לידם ובסביבתם מאושרת או מופקדת תוכנית, שנתמכת על-ידי הממשלה ובעצם מקדם אותה השר אטיאס, והוא נעזר בחבר מפלגתו, ראש מועצת חריש, ראש מועצה ממונה, השר לשעבר נסים דהן. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש בארץ שני סוגים של שטח ירוק. כל פעם שיישוב ערבי דורש הרחבה או אזרח ערבי דורש לבנות, פעמים רבות הוא נתקל בטענה: מדובר בשטח ירוק וזה בלתי אפשרי. אני טוען, ויש לי אסמכתות והוכחות חותכות על כך, שיש בארץ שני סוגים של שטח ירוק – יש שטח ירוק על-אמת ויש שטח ירוק לערבים. ברגע שמתקבלת החלטה לבנות יישוב או שכונה יהודית, במגע קסם של שר הפנים או שר השיכון הופך הירוק לכתום, סליחה לחום, והופך לאזור בינוי, בלי בעיות, והכול נעשה כל כך קל וכל כך טבעי. לכן, כל פעם שאני – ירוק, אני שואל איזה ירוק. אנחנו מבקשים מרשויות התכנון שיסמנו לנו או יכתבו: ירוק על-אמת וירוק לערבים. היישובים הערביים מבקשים הרחבה באזור של שטחי שיפוט, של בנייה, וכל פעם: בלתי אפשרי. אפילו ביישוב קיים. הוועדה אומרת, ואני אצטט מהחלטה של אחת הוועדות שדחו את תוכנית דאר-אלחנון, תוכנית מיתאר שהוגשה מסודרת על-ידי מיטב המתכננים. מה כותבת הוועדה: "לא יהיה זה נכון לפגוע ברצף המיוער ואין ליצור בו מוקד של בינוי. נדגיש", הוועדה אומרת, "נדגיש כי עקרונות תכנון אלו יפים הן לגבי יישוב ערבי והן לגבי יישוב יהודי". זה היה הנימוק של אחת הוועדות. מי יאמין? מי יאמין בניקיון כפיים של מי שכתב את ההחלטה הזאת? הרי אותן ועדות החליטו שאפשר לפגוע ואפשר לבנות דבר חדש. מה גם, כבוד היושב-ראש, שמדובר ביישוב שהיה קיים לפני שקמו ועדות התכנון. היישוב קיים משנות ה-20 של המאה שעברה. אני מכיר אותו לפחות מילדותי, ואני תמיד ריחמתי על החמור שהיה צריך לעלות את ההר ולשאת את שק הקמח, 62.5 קילוגרם משקלו. היה צריך לעלות את כל זה כדי להביא את הקמח ליישוב, והיישוב היה קיים. כיום הוא מונה 15 בתים, ובתקופה האחרונה התרבו צווי ההריסה. רוצים שהתושבים יברחו משם, יצאו משם כדי שלא יפריעו לעיר המתוכננת חריש. יש התנגדות מקיר לקיר באזור להקמת העיר; לא רק של ראשי ערים וראשי רשויות ערבים ולא רק של הוועדים העממיים הערביים שנמצאים שם להגנה על הקרקעות ונגד הריסת הבתים. אני אצטט מה שאומר אדם שהוא לא חבר בל"ד עדיין, מר אילן שדה, הוא מה"מיינסטרים". לא מישהו – "מיינסטרים" ישראלי מצוי. מה הוא כותב? מה הוא אומר? הוא מזהיר: "הרחבת העיר תצית אזור שלם". הוא אומר: "מדובר בפגיעה בשטחים של יישובי האזור או בפגיעה בשטחים בבעלות פרטית ערבית. לא ייתכן שיישובים לא קיבלו אישור להתרחב כדי לשמור על שטחים ירוקים וכעת מאשרים הקמת עיר חרדית בדיוק על אותם שטחים". אמרתי קודם: ירוק לערבים וירוק לעיר. האם מדובר בניקיון כפיים? האם מדובר בתכנון שהוא לטובת האנשים? אני נזקקתי לדבריו של השר אטיאס, שנאמרו ב-2 ביולי 2009, בכנס של לשכת עורכי-הדין. ואני אקדים ואומר שלא שמעתי שהוא הכחיש אותם ואפילו לא טען שדבריו הוצאו מהקשרם. מה הוא אמר – וזה פורסם, אפשר למצוא את זה בכל מקום; הוא אמר שהוא רואה כמשימה לאומית הבאת אוכלוסייה חרדית לוואדי-עארה. איזה מין משימה לאומית זאת? הוא קרא לעצור את התפשטות הערבים. הוא הבטיח לפעול נגד מה שהוא מכנה "התפשטות היישובים הערביים". אני, איך אומרים – אני לא רוצה לומר כמו שאומרים: נער הייתי וגדלתי, אבל – בחייכם, יעני, יש גבול לכל תעלול. היישובים הערביים מתפשטים? אני גר בוואדי-עארה, ביישוב כפר-קרע. היישוב הזה היה 28,000 דונם והוא "התפשט", אדוני השר, ל-7,000 דונם, אחרי הפקעות. איזה מין התפשטות זאת? זו מכבסת מלים; בעצם קוראים לחניקת היישובים הערביים "למנוע את התפשטותם". כיצד אפשר להתפשט – בהיגיון פשוט, אני חושב שהוא היה נכשל בכל מבחן של לוגיקה לכיתה א' – כיצד אפשר לגדול מ-28,000 ל-7,000? רק המתמטיקה של השר אטיאס מאפשרת זאת. התפשט מ-28,000 ל-7,000. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר בלוגיקה – אם הולכים לגובה במקום לרוחב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יכול להיות. אבל אם מדברים בהנדסת מישור ועומדים על הנדסה אוקלידית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשדיברת על לוגיקה, אמרתי לך – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האדמות – השטחים של כל היישובים הערביים באזור, יותר מחצי – אני רוצה להשתמש במספרים מינימליים – כולם כמעט, יותר ממחצית הקרקע שלהם הופקעה, ואתה בא ומדבר על התפשטות? אבל זה חושף את הכוונה. הכוונה – יש כוונה, במזיד, לפגוע ביישובים הערביים. זאת מטרה בפני עצמה, זאת לא תוצאת לוואי. והשר בכבודו ובעצמו מצהיר: למנוע התפשטות של היישובים. זאת המטרה של העיר הזאת. בהתחלה מחזיקים שטח כירוק, לערבים, מונעים התפתחות טבעית לצורכי האוכלוסייה, ואחר כך באים ובונים יישוב כדי למנוע כל התפתחות עתידית. זו מטרה. וכדי לעשות זאת נעשו כל התרגילים שבעולם. כל התרגילים. דבר ראשון, מינו לראש מועצה את מר נסים דהן ממפלגת ש"ס. <שר הפנים אליהו ישי:> מי מינה אותו? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הממשלה, לא אתם. לא אתם. הממשלה. הממשלה. הממשלה. אין לי טענות לש"ס, דרך אגב. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד שר הפנים וחבר הכנסת וקנין, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, פשוט חבר הכנסת זחאלקה באמת בטוח שהוא צריך להיות שר במדינת ישראל. בהחלט הוא זכאי לחשוב מה שהוא רוצה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא לא, מינו אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, כשתהיה שר בממשלת ישראל לא תהיה מוגבל בזמן. כאשר אתה חבר כנסת – עשר הדקות עברו. שמתי לב שהפריעו לך, ולכן אני נותן לך מרגע זה שתי דקות, אבל אפילו לא שנייה אחת יותר. חבר הכנסת דיכטר הסתפק בשמונה דקות וחצי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מודה לך, כבוד היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. שתי דקות אחרונות יש לך. עכשיו אני מבקש לא להפריע לו, כדי שהוא יוכל לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מר נסים דהן הצהיר בפגישה עם תושבי חריש שמתנגדים לתוכנית, ואמר: אני מוניתי בשביל העניין הזה; בשביל לבנות עיר חרדית באזור. בשביל זה מינו אותי. והוא פועל למען מטרה זו. אחר כך הליכי התכנון – ראו שתכנון בצורה רגילה לא עובד. בשביל מה זה חשוב, דמוקרטיה בתכנון, שקיפות, אובייקטיביות, סביבה, הכול הכול הכול הכול – מינו ועדה מיוחדת. זה חוקי, אבל זה מסריח, כי זה נעשה כדי לעקוף את הליכי התכנון הרגילים. ואיך אפשר לדעת מתי הוועדה הזאת מתכנסת ומחליטה? תאמין לי, אדוני היושב-ראש, תושבי האזור עובדים כמו בלשים. היא מתכנסת בסודיות, אף אחד לא יודע על החלטותיה. ההחלטה הכי משמעותית שהיא קיבלה עד עכשיו, וזה להסכים על הפקדת תוכנית של תוספת 9,000 יחידות דיור בשלב א', ו-50,000 תושבים – רק שלושה חודשים אחר כך. הם עוקבים באינטרנט ומתקשרים, אף אחד לא אומר להם. בסודיות, בחוסר שקיפות מוחלט, כדי שאנשים לא יתנגדו, כדי שאנשים לא יפעלו, כדי שאנשים לא יממשו את זכותם אפילו להפגין, למחות, לפעול, לשכנע. בצורה דורסנית כל ההליך הזה נעשה. מובן שהתוכנית הזאת מנוגדת לכל התכנון הקיים, נוסף על פגיעה ביישובים הערביים. היא מנוגדת להיגיון ולעקרונות של תמ"א 35 ושל תמ"א 22. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפיכך אתה רוצה לבקש להביע אי-אמון בממשלה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה, כבוד היושב-ראש, כמשפט אחרון, להגיד את הדברים הבאים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> משפט מאוד קצר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> קצר מאוד: אני קורא לציבור החרדי לא להיגרר אחרי פוליטיקאים ציניים שרוצים להפוך ציבור זה לחוד חנית בניסיונם הבלתי-נלאה לפגוע באוכלוסייה הערבית. מגיע לכם דיור כמו לכל אזרח, אבל אל תסכימו שזה יהיה על חשבון הציבור הערבי. אלה שאומרים שהם עוזרים לכם, הם פשוט משתמשים בכם. אל תיתנו להם להשתמש בכם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה בשם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. ישיב סגן ראש הממשלה ושר הפנים אלי ישי. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ממש – יצא לי לשמוע דברים לא מדויקים, והייתי גם מרשה לעצמי לומר שחלק מהדברים גם מסולפים לחלוטין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, המשפחה שלי – חלקה, מהצד של אמא שלי – גרה בחברון. היה קשה לשכנע אותם, בנאום שלך, שצריך להתנהג ליהודים יותר טוב. חבל שאנחנו לא לומדים מדור לדור כל אחד להתנהג לאחר יותר טוב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא הבנתי אותך. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, לצערי הרב לא רק שהדברים לא מדויקים, אלא חלק גדול מהדברים גם מסולפים, אפילו ניסיון ליצור איזו פרובוקציה בין אוכלוסייה לאוכלוסייה. אני לא מכיר מדינה בעולם שמתנהגת למיעוט, במקרה הזה לערבים, באופן שמדינת ישראל מתנהגת; פועלת במישורים רבים, כמעט בכל תחום, מעל ומעבר בהשוואה למדינות אחרות בעולם, מתוקנות ודמוקרטיות, ולצערי הרב יש ניצול לרעה של טוב הלב או הרצון האמיתי של ממשלות ישראל, לפחות אלה שאני מכהן בהן לאחרונה, הניסיון העצום והאדיר לבוא לקראת האוכלוסייה, ופה אני מקווה ופונה לאוכלוסייה הערבית, לאזרחים הערבים, שלא ייגררו אחרי ניסיון הסתות של מנהיג כזה או אחר. משרד הפנים, גם בהנהגתו של מאיר שטרית בעבר וגם בתקופתי במשרד הפנים בעבר וגם היום, מממן בעשרות מיליוני שקלים תוכנית מיתאר במגזר הערבי. מממנים, כממשלה, בכל מיני תחומים, בסך הכול המצטבר מיליארדי שקלים. בכל התחומים שעסקתי, הן כשר העבודה והרווחה והן כשר התמ"ת, אפילו הפליתי לטובת המגזר הערבי וניסיתי לעשות כל מאמץ להביא לשוויון בין כל האוכלוסיות. אני רואה את זה כצו יהודי, אפילו הלכתי, אבל כל ניסיון ליצור פרובוקציה ולהסית אוכלוסיות באוכלוסיות, אני דוחה אותו מכול וכול, משום שהרצון – האמיתי, והנכון, והמתבקש – ליישב את קציר-חריש במקום שלו הוא דבר נכון ומתבקש. ממשלות ישראל בעבר אישרו את זה פעם אחר פעם. כמעט 20 שנה ואולי יותר, 30 שנה, זה רק במסגרת דיבורים. עד שסוף-סוף זה מתחיל להגיע לביצוע, לצערי הרב, עם הביורוקרטיה הנוראה הזאת, אז מה רע, אני לא מבין. למה זה צריך להפריע למישהו? רוצים לגור בשכנות טובה? תסייעו ותעזרו. לבוא ולהגדיר הגדרות – ירוק כזה וירוק אחר – אני יכול להביא לך עשרות דוגמאות – עשרות דוגמאות – של תוכניות מיתאר שמאושרות במשרד הפנים, וראשי הערים – שחלקכם מייצגים אותם – לא מקדמים את תוכניות המיתאר. רוצים הרחבת גבולות. אז אני מודיע את המדיניות שלי. אני לא ארחיב גבולות לפני שתממשו את פוטנציאל הבנייה באותם יישובים. תבנו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם בחריש – – – <שר הפנים אליהו ישי:> גם בחריש בונים לגובה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בחריש, תממש. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מציע לך, תבנו לגובה כמו בחריש. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לפני שאתה מרחיב. <שר הפנים אליהו ישי:> אני אומר לך, מאה אחוז. מאה אחוז נכון – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – אני מבטיח לך שבחריש לא יהיו וילות. יבנו לגובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, הוא עונה לך, לא אתה עונה לו. <שר הפנים אליהו ישי:> אני אומר לך: יבנו לגובה. כמו שבעזה בונים לגובה, כמו שברמאללה בונים לגובה, תבנו לגובה. על מה ועדת גבולות? על מה להרחיב גבולות, כשאתם לא מממשים את פוטנציאל הבנייה בקרקעות הפרטיות שם? אני מוכן, תאמין לי, שאזרחי ישראל הערבים יבינו שאני כשר הפנים מודיע – אני מוכן לתת אחוזי בנייה גבוהים ביותר. זה יביא רווחים עצומים לבעלי הקרקעות. יש שם אנשים שיתעשרו בן-רגע, באחוזי בנייה – בבקשה. אני פונה לכל אזרחי ישראל הערבים, ותפנו לראשי הערים שלכם שיפסיקו לבלום את המגמה החיובית הזאת. חלק מראשי הערים, לזכותם ייאמר, חפצים ברעיון הזה. חלק גדול מאוד מהאזרחים הערבים מאוד בעד העניין הזה. וזה נכון, תממשו את הפוטנציאל של אחוזי הבנייה. במגזר היהודי, בכל מטר, הלוואי שהם יקבלו את אחוזי הבנייה כמו שפה כרגע מציעים לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> לחבר הכנסת זחאלקה יש שאלה אם אדוני מסכים. בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה דעתך, אדוני השר – באותה נשימה שאתה מדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לחבר הכנסת מג'אדלה, סליחה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה דעתך, אדוני השר – באותה נשימה שאתה מדבר, ואני מאוד מכבד את דבריך – שתודיע שאתה הולך ליישם את החלטת שר הפנים מאיר שטרית וכל המוסדות המוסמכים, להקים עיר ערבית ראשונה – שתהיה בא-רוחה, מול העיר החרדית? <שר הפנים אליהו ישי:> אני אתייחס גם לדברים שלך בסוף. מכל מקום, הוועדות המקצועיות, המועצה הארצית, ועדות התכנון, פועלות מזה שנים רבות במאמצים אדירים להתגבר על כל הבעיות ועל כל המכשולים. צר לי מאוד שאתה גורר את האוכלוסייה הערבית למאבק מיותר, או ליצור איזו פרובוקציה מיותרת, כאשר כל מטרתנו, כל כוונתנו באמת לבנות את העיר הזאת בשכנות טובה, כפי שאנחנו גרים, ברוך השם, בשכנות טובה בהרבה מקומות. מבחינתנו, אנחנו נעשה הכול על מנת לקדם את העיר הזאת, לבנות אותה. ולשאלתך ולהערתך: נסים דהן, השר לשעבר, שהוא היום ראש המועצה, מונה על-ידי שר הפנים הקודם מאיר שטרית – כי אני לא יכול למנות אנשי ש"ס, זה נקרא זיקה פוליטית; גם אם אני רוצה אני לא יכול למנות – אז אני מגלה לך את המגבלות הללו, שגם אותן אתה מבין ומכיר. הוא עושה עבודה מצוינת, והממשלה עושה מאמצים אדירים, וכל הגורמים שקשורים לעניין יעשו הכול על מנת לקדם את העיר הזאת. כפי שאמרתי, ההחלטה של המועצה הארצית, לא רק שלא פוגעת ביישובים הסמוכים; להיפך. אני אקדם כל תוכנית מיתאר שתסייע ותעזור לכם. ובקשר לשאלה על עיר ערבית – תתחילו לממש את המינימום שבפוטנציאל, את המינימום שבפוטנציאל בבנייה באוכלוסייה הערבית, וחבל שלא עושים את זה, חבל מאוד, כי אנשים יכולים להרוויח ולמצוא דיור הוגן ומוזל מאוד, באחוזי בנייה גבוהים מאוד, בנייה מאוד אטרקטיבית, שתעזור גם ליזמים, גם לזוגות הצעירים וגם לבעלי הקרקעות, תאמינו לי, באופן דרמטי ומשמעותי. היום, בכל שטח מדינת ישראל, על כל פיסת קרקע, על כל אחוז בנייה יש מאבק. אני מוכן פה לתת פריווילגיה עצומה שתבנו לגובה, וכל עוד לא מממשים את הפוטנציאל של בנייה לגובה, אין על מה להתקדם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אבל אין תוכניות מיתאר. <שר הפנים אליהו ישי:> יש תוכניות מיתאר בשפע. הושקעו עשרות מיליוני שקלים. לצערי הרב, הוועדות המקומיות, הרשויות המקומיות לא מקדמות אותן. אני יושב עם ראשי ערים ערבים ועם אזרחים רבים, ומודים לצערי הרב שתוקעים אותם בגלל כל מיני שיקולים פוליטיים. אז הנה, אני מודיע עוד פעם, כל תוכנית מיתאר שראשי ערים יקדמו, אני מוכן לסייע במימון, לקדם, לפתח. האזרחים ייהנו מזה, בעלי הקרקעות ייהנו, כולם ייהנו, ותבנו, וכולם, גם יהיה להם דיור מרווח ומכובד. אבל אם יש שיקולים כאלה ואחרים זרים, אני ודאי לא יכול לשתף אתם פעולה. לכן, אני כמובן מציע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא שאל על העיר הערבית, אם רצית לענות. <שר הפנים אליהו ישי:> כן, עניתי לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> ענית לו. <שר הפנים אליהו ישי:> ולכן, אני באמת מאוד מקווה ומצפה מההנהגה הערבית להצטרף אלינו לעזור לאזרחים הערבים. תבחנו אותי במה שאני אומר. ברצון שלי – כמובן במגבלות המועצה הארצית וחוקי התכנון – אבל אני מוכן לעשות הכול על מנת להגדיל את אחוזי הבנייה באופן משמעותי. תבנו לגובה, אין שום מקום כרגע להרחיב גבולות לפני שמממשים את הפוטנציאל של הבנייה לגובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר הפנים וסגן ראש הממשלה אלי ישי. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית, של סיעת האיחוד הלאומי, אשר תנומק על-ידי חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בכותרת: הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיוני הכנה לעצירת המשט לעזה. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב, החתן עצמו לא נמצא כאן, הוא מן הסתם נמצא בדיון מאוד מאוד חשוב בינו לבין עצמו, כי שר הביטחון, עושה רושם, אף פעם לא דן על משהו ביחד עם מישהו אחר; הרי כל החוכמה כולה נמצאת אצלו, אז איך הוא ימצא חוכמה אצל מישהו אחר? <היו"ר ראובן ריבלין:> שלח שר נכבד, אלוף בצה"ל לשעבר, חבר הכנסת פלד. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן, ובכל זאת, הטענות שלי הן לא לשר הנכבד והחשוב, ידידי השר יוסי פלד, אלא הטענות שלנו הן לשר הביטחון, והיה ראוי שהוא יענה על השאלות שיישאלו כאן במקום. אני רוצה להתחיל בזה שביחד עם כל אזרחי ישראל אנחנו מצדיעים ואוהבים ומחבקים את חיילי צה"ל, ובפרט את חיילי השייטת, והביקורת שלנו הולכת וממוקדת כלפי התנהלותו של שר הביטחון. רבותי חברי הכנסת, כל הסימנים היו כתובים. הכתובת, מה שנקרא, היתה על הקיר בצורה הכי ברורה. לא היה מדובר לא במשט שלום ולא בסיוע הומניטרי. מדובר בספינת טרור של שונאי ישראל, שהמטרה שלהם היתה מאוד ברורה: לפתוח את הנתיב לעזה כדי להוביל לשם לא שוקולד ולא חלבה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> כוסברה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא כוסברה, אלא להוביל לשם, כמו שאתם יודעים, אלפי טילים שיטביעו את תל-אביב בטילים. ואז, כשמדינת תל-אביב תוטבע בטילים, ולצערי הרב זה יקרה – ושאף אחד לא יגיד לי, אתה מאיים, אתה מפחד. גם היה פה פעם איזה אחד, מישהו בכל מיני תפקידים, היום הוא נשיא, הוא אמר: אתם מפחידים אותנו שיהיו "קטיושות" על אשקלון. מה לעשות. מה לעשות, יש מתמטיקה מאוד פשוטה: נותנים לשונאי ישראל את האפשרות, אז הם הורגים יהודים. אין מה לעשות. זו המתמטיקה, זו נוסחה מקדמת דנא. והכתובת היתה על הקיר. כל מי שראה מי האנשים שנמצאים שם, מי המארגן – ה-IHH, הארגון לסיוע הומניטרי הבין-לאומי לאנשי טרור. מי זה IHH? קצת בדיקה. לא היה צריך לבדוק, היה מספיק לפתוח "ויקיפדיה"; היום לא צריך להתאמץ, אפילו אין צורך ללכת לשבוע הספר. השר ברק לא היה צריך ללכת ולבקר בשבוע הספר ולחפש את הערך IHH; לא היה צריך. היו שם טרוריסטים מדופלמים, אדוני היושב-ראש. היה שם הארכיבישוף, הארכי-טרוריסט קפוצ'י, שהבריח למדינת ישראל ברכב הדיפלומטי שלו "בזוקות" ואמצעי לחימה שיפגעו באנשים. תראה מי נמצא שם. תעשה לא אחת ועוד אחת – לא צריך מתמטיקה אפילו. וידוע, שאדון שר הביטחון הוא עם מוח אנליטי, וכו'. לא היה צריך את המוח האנליטי, אני אומר לכם, לא היה צריך את זה. היה שם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בשביל לתפוס את קפוצ'י היה צריך את ישראל חסון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הוא תפס אותו, אני חושב. <היו"ר ראובן ריבלין:> בטוח. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ומכל מקום, היה שם גם כן גדול הצדיקים ואוהבי ישראל, מחסידי אומות העולם, השיח' ראאד סלאח מהתנועה האסלאמית, זה ש"אל-קאעידה" באים ללמוד אצלו – גם הוא נמצא שם על המשט. אתה רואה מי נמצא שם, אתה רואה איזה ארכי-טרוריסטים נמצאים שם, ואתה לא רואה את הכתובת שמדובר במשט של טרור? הצהרות לוחמניות – אני רוצה להיות שהיד, אומרים שם לא אחד ולא שניים מהאנשים. הם רוצים להיות שהידים. שהידים זה בדרך כלל לא שהם דוקרים את עצמם, זה לא איזה מין התאבדות יפנית. זה תוך כדי זה שהורגים אחרים – אם אני מכיר נכון את המתמטיקה האסלאמית שהמציאה את המושג הזה שנקרא שהיד. ופתאום, יורדים החיילים שלנו עם אמצעים לפיזור קייטנה, יורדים אל המשט הזה, והפתעה. הפתעה – מדובר בטרור. רבותי, אני שומע כל הזמן בתקשורת: חסר מודיעיני, חסר מודיעיני; איזה מין מושגים חדשים. רבותי, זה לא חסר מודיעיני. זה "באג" הרבה יותר חמור ביצר האנושי לחיות, בסוג של עיוורון רצוני, או כפי שאמרתי פעם אחת לשר הביטחון בוועדת החוץ והביטחון: אתם לא עובדים עם הערכות מודיעין, אתם עובדים עם משאלות לב. אתם לוקחים קצת מידע, מעט מודיעין – כמו שלימד אותי מכובדי, חבר הכנסת חסון – אבל אני מוסיף על זה שהם מוסיפים לזה הרבה הרבה משאלות לב – את מה שהם היו רוצים שיהיה, שיהיו שם אנשי שלום. אם אומרים שיש שם אנשי שלום – אם, לדוגמה, ערב-הסעודית נותנת את תוכנית השלום הסעודית, אז כדאי לקחת את זה בעשר אצבעות. הם ממש רוצים שלום. הם אמרו. הם אמרו שלום. הם אמרו את המלה שלום, בואו נקפוץ עליהם. מה זה חשוב שמאחורי המלה שלום מסתתרת אותה תוכנית של השמדת מדינת ישראל? כן, אלו המלים, אין מלים אחרות. זו ההגדרה. אבל אנחנו נמצאים באותו עיוורון רצוני של שר הביטחון. והבקשה שלנו ממוקדת בנקודה אחת: שר הביטחון אסר על קציני צה"ל להגיע אל המועצה לביטחון לאומי, לערוך דיון לפני אירוע שהוא אירוע שתפס נפח מאוד מאוד חשוב בציבוריות, בתקשורת, בעשייה. הדבר הזה הרי עמד על הפרק, צריך להתמודד אתו. וכבר לימד אותנו החכם: ותשועה ברוב יועץ. ובשביל זה הרי הוקם המל"ל. אם לא בשביל זה – אז בשביל מה? אם לא בשביל אירוע כזה – איך נתעסק עם אפשרות כזאת, איך נתעסק עם אפשרות כזאת. שישמע שר הביטחון גם כמה הערכות אחרות, שישמע גם כמה דעות נוספות, שישמע מישהו שיסתור אותו. בגמרא, מספרים על רבי יוחנן, שאחרי שריש לקיש נפטר בנסיבות מכאיבות, בנסיבות טרגיות – הוא היה הבר-פלוגתא שלו, היה חולק עליו – אז הביאו לו מישהו שידון ביחד אתו, וכל דבר שרבי יוחנן היה אומר, הוא היה אומר: כן, אתה צודק, אתה צודק; יש עוד הוכחה למה שאתה אומר, עוד הוכחה למה שאתה אומר. הוא אמר לו – במלים שלנו – תעוף לי מהעיניים. אתה לא מלמד אותי כלום. אם אתה מסכים אתי לכל דבר שאני אומר – הרי התורה לא מתלבנת, היא לא מתבררת. קל וחומר כשמדובר בחייה של מדינה, בחייהם של חיילי צה"ל, בגורל שלנו בעולם. אז אין התייעצות עם המועצה לביטחון לאומי. וזה לא רק זה. הדברים האלה – ואנחנו יושבים בוועדת החוץ והביטחון, בוועדות המשנה. שר הביטחון, אדוני היושב-ראש – ואתה מודע לזה – אוסר על קציני צה"ל להגיע אל הוועדה. וכשאנחנו אונסים אותם בדרכים כאלה ואחרות להגיע אל הוועדה, הוא אוסר עליהם לענות תשובות. לנו כריבון – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה לא נכון. אתה מגזים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה לא יושב אתנו בוועדת המשנה. אם היית יושב בוועדת המשנה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני יושב בכל מיני ועדות משנה. אני מזמן קצינים לוועדת משנה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, אבל אני אומר לך. אני מדבר על ועדת המשנה – קודם כול, אני אתן לך דוגמה. אני אתן לך דוגמה מהדיון האחרון עם שר הביטחון, השר אהוד ברק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, הואיל וציינת – עצרתי את השעון. חכה רגע. חבר הכנסת פלסנר, פה יש דבר בעל ערך לדיון. ואני אומר לך – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל ועדת משנה – – – אני רק הצלתי את כבוד הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, לא טוב עושה הכנסת אם היא מביאה קציני צה"ל לשאול שאלות שצריך לשאול את הפוליטיקאים – – – <חיים אורון (מרצ):> הקימו ועדת – – – פתוח, מן העיתונות, של המתנחלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם מבצעים מדיניות. ומי שאחראי – אני מסכים עם חבר הכנסת אריה אלדד, שיש כאלה שהם פועלים בניגוד למדיניות – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רק לכם מותר לשאול שאלות. לנו אין אפשרות לשאול שאלות. רק לך, אתה המורם מעם. <חיים אורון (מרצ):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה המורם מעם. רק לך מותר לשאול שאלות. רק לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. עכשיו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – ישראל. לנו אסור לשאול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, מותר לך לשאול כל שאלה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רק אני אומר: מוטב אנחנו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אתן דוגמה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> ועדת המשנה היא לא תחליף לפיקוד בצבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו צריכים לקרוא – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל אנחנו שואלים ועונים. זה לא נכון. אולי לוועדת משנה מסוימת הם לא באים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת פלסנר, אני אתן דוגמה. לפי דעתי היית נוכח בישיבה. הציג קצין צבא את הפרות הסדר ביהודה ושומרון, של המתנחלים. היה שם נתון: 400 עצי זית נעקרו באיזה כפר – אני לא זוכר באיזה כפר – דבר נורא ואיום. שאלתי שאלה: נעצרו העוקרים? ענה לי הקצין: לא. שאלתי: מנין אתה יודע שיהודים עקרו? מנין אתה יודע שנעקרו? <היו"ר ראובן ריבלין:> שאלה לגיטימית. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מנין אתה יודע שנעקרו 400? הוא לא השיב לי. שאלתי את שר הביטחון, הוא לא השיב לי. שאלתי לאחר מכן את הקצין, הוא אומר לי: אני לא אענה לך אם השר לא ירשה לי. זה בעצם העניין. זו בעצם – זו אחת הדוגמאות הקטנות. אנחנו יכולים להביא לפה עשרות דוגמאות. ואנחנו מתלוננים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הוא היה בפני הוועדה ונדרש לענות על האמת, לא יכול הוא להתכסות בשר או בזה – אבל על ענייני מדיניות – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני שאלתי שאלה. עקרו. עקרו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר: לא. אמרת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בשיחה "אוף-דה-רקורד" הוא אומר לי: אם נעקרו אצל ערבים אז זה יהודים, ואם נעקרו אצל יהודים זה ערבים. אבל מי אמר בכלל שנעקרו? מי אמר שנעקרו? אז הוא אמר לי: הפלסטינים. הפלסטינים, הם דיווחו. באמת הוכחה גמורה. הוכחה גמורה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, אני ממשיך את השעון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני, ברשותכם, רוצה להמשיך. לצערנו הרב, שר הביטחון שלנו חי בשתי הזיות קשות ביותר. קודם כול, בהזיה שהוא יודע הכול, ואין מבלעדיו. והדברים האלה ידועים במחוזותינו, וגם במחוזותיו. ללא יועץ – למה לא הרימו מזל"טים לאוויר? אני שאלתי השבוע שאלה, כשהתוודעתי לידיעה נוספת שהתפרסמה על המשט, שהרמטכ"ל, שמוערך פה, אני חושב, על רוב, רוב אנשי הבית הזה, מוערך בכל המלים – זה לא הזמן – הוא לא ישב בבור באותה שעה. שאלתי את עצמי, מה מביא לזה? איך יכול להיות כזה דבר? אני, אין לי תשובה על השאלה הזאת. אבל זו עוד שאלה, אני חושב, שרובצת לפתחו של שר הביטחון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אבל את זה ראית בעיתון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז אני חוזר בי. אז אני חוזר בי. יכול להיות שזו טעות. זה לא הוכחש. זה לא הוכחש, חבר הכנסת מטלון. אני מעריך שזה מופרך. אי-אפשר להאמין עליו, על הרמטכ"ל, כזה דבר, אני מעריך שזה מופרך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הצבא – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אבל זאת ההתנהלות. קודם כול, כפי שאמרתי: הזיה של יודע הכול. הוא יכול להיות עשר שנים אחרי הבריחה מלבנון; של האסון הזה, של בריחה ללא תנאי, של בגידה באנשי צד"ל – ששפכו את דמם בעבורנו, שיום אחד אמרנו להם: אנחנו מפנים לכם את הגב, תעזבו את אדמותיכם, תעזבו את בתיכם, כי אנחנו בורחים – הביא שם למדינת "חיזבאללה", הביא את אירן אל הגבול, ואחרי עשר שנים לבוא ולומר כאן: זה היה מהלך מוצלח. אין חשבון נפש, אין ניסיון של ביקורת עצמית, והדברים האלה חוזרים פעם אחר פעם. איך אנחנו יכולים לשכוח את פרשת – אדוני היושב-ראש – פרשת מדחת יוסף. חייל צה"ל מדמם למוות במשך שעות ארוכות, וראש ממשלה ורמטכ"ל מנהלים משא-ומתן עם ג'יבריל רג'וב. הוא יושיענו – הרי הוא הרשות הפלסטינית, הרי הוא איש השלום. הוא יציל את מדחת יוסף. כן. את גופתו, לצערנו הרב, של שוטר מג"ב מדחת יוסף, אנחנו קיבלנו בסופו של אותו יום קשה. שוב, מאותה הזיה שאני מדבר עליה. מאותה הזיית שלום שנמצאים בה כאילו אנחנו מדברים על אנשי – אני שומע כל פעם את אנשי קדימה: אתם לא מקדמים את המהלך המדיני, לא מקדמים את המהלך המדיני. ואני שומע פה את תשובת השר: אנחנו כן מקדמים, אנחנו כן מקדמים. אולי סוף-סוף תבינו שבשביל לקדם שלום צריך להילחם באויב; שלא תקדמו שום שלום אם תפתחו את המחסומים, כי המחסומים האלה לא הושמו כי היה שלום. לא. הם לא הושמו כי האויב שלנו אוהב אותנו – לא, אני אסיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת קירשנבאום, או תשבי ליד חבר הכנסת – לא נעים עם הגב אל הנואם. כן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הם לא הושמו שם מהסיבות האלה. ולצערנו הרב, נפתחו המחסומים ופעם אחר פעם – זו מתמטיקה פשוטה. כשנרצח הרב מאיר חי, נפתחו שני מחסומים. נכנסו הרוצחים מצד אחד, ירו בו למוות בצרורות, ובתוך דקה ורבע כבר היו במקום אחר לחלוטין, מעבר למחסום השני שלא היה קיים. אותו דבר, נגד שנרצח בצומת תפוח, באותו מקום. ואותו דבר היום, השוטר. אז זו מתמטיקה פשוטה: אתם מרצים מישהו על חשבון דם של יהודים. אין חשבון נפש. אין איזה סוג של חשיבה היכן אנחנו נמצאים. נהרוס עוד בתים של יהודים, העיקר לרצות – את חבר הכנסת פלוני, את מיטשל, או אני לא יודע מי. אם צריך ואם לא צריך. היה לפני שבועיים הרס בחשמונאים – שלושה שבועות. הרס בחשמונאים. היו כל אישורי הבנייה. ביקשו זמן להוכיח את זה. זה לא עניין אף אחד, הרסו והשחיתו. אני רוצה לסיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוסיף לך דקה, כדי שתוכל לסיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני רוצה לסיים. אנחנו מביעים אי-אמון, והאי-אמון שלנו הוא בממשלה. כי ראש הממשלה הוא זה שנותן את החבל הארוך לשר הביטחון להוביל אותנו לאותם מקומות הרי-אסון, שאת התוצאות שלהם, חלקן אנחנו רואים בלוויה שתהיה לנו מחר, וחלקם הרי-אסון הרבה יותר בתוצאות הבין-לאומיות, של אותו כישלון בתפיסה: אני לא אביא את זה למל"ל, אני לא אתייעץ על זה עם אף אחד, אני אפקד על זה בעצמי כמו שהיה לפני 20 שנה או 30 שנה באיזה מבצע שעשיתי, כי אני כול יכול, כי אני כול יודע. ואני מפנה את האצבע המאשימה לא אליו, כי זה מה שהוא, אי-אפשר לתקן אותו, אבל ראש הממשלה היה אמור או לבקר אותו לפחות, או להחליף אותו במישהו שבאמת יהיה שר הביטחון, ולא השר אהוד ברק, שכל עניינו בו ובעצמו. כפי שאמרתי, הוא כנראה לא כאן כי הוא בהתייעצות מאוד חשובה עם אהוד ברק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ישיב השר יוסי פלד בשם הממשלה. <השר יוסי פלד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני התכוונתי לענות על הצעת אי-אמון בנושא הנתק כביכול בין שר הביטחון למל"ל ערב המשט, אבל שמעתי כמעט עולם ומלואו; יש כל כך הרבה דברים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כותרת היא אופציה לנאום, אבל לא – – – <השר יוסי פלד:> אני רוצה קודם כול לציין, בהצעת האי-אמון הזאת – אני מתמקד עכשיו בעניין של היה או לא היה קשר בין המל"ל לבין שר הביטחון, יש אי-אלה עובדות – לא בדיוק כפי שהן קרו, ומטבע הדברים כשעובדות הן לא בדיוק מדויקות אתה יכול גם להגיע למסקנות שגויות. אני לא חושב שהיתה פה התערבות של שר הביטחון במועצה לביטחון לאומי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה לא חושב, או יודע שלא? <השר יוסי פלד:> אני יודע שלא. כפי שאפשר היה להבין מדבריו של חבר הכנסת. אני יודע, אוקיי? אני יודע גם כיוון שהייתי בחלק מהדיונים, ומכיוון שגם התבקשתי לענות בשם הממשלה בדקתי את עצמי עוד ועוד. הטיפול, מבחינת הגופים, בהכנות למניעת המשט הזה לעזה, היו שותפים בו, ובתיאום עם כלל משרדי הממשלה, או לפחות משרדי הממשלה שנוגעים בדבר, כמו המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, משרד החוץ ומובן מאליו קהיליית המודיעין. באשר לטיעון שלא היה דיון מקדים בין המל"ל לצה"ל, כן, היתה שם תקלה, שלא הסתייע – שתוקנה מייד – בקשר שבין שר הביטחון למועצה לביטחון לאומי, והדבר הזה בהחלט תוקן, כי – מתוך הבנה שהדבר הזה שלא התקיים – צריך לתקן אותו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז לא היה. <השר יוסי פלד:> היה; הדיון שאתה שואל עליו היה. בסופו של דבר תוקן מייד על-ידי שר הביטחון מול המל"ל. אחרי שנודע – לפני המשט אתה שואל? כן, לפני המשט, לא אחרי המשט. אלא כאשר היתה אי-הבנה בין המל"ל לצה"ל – וזאת באמת אי-הבנה, כפי שאני בדקתי אותה – שר הביטחון דאג לתקן את זה. ונדמה לי שזה אפילו לא – אני לא – להתייחס לפחות נקודתית להצעת אי-אמון בעניין הזה: אני קצת מופתע. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, רבותי, אנחנו מתחילים בדיון. חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נוכח. אה, חבר הכנסת ישראל נמצא? כבר הזמנתי את מוץ מטלון, אז אתה תהיה אחריו, בסדר? בבקשה, חבר הכנסת חסון. לא לא, חבר הכנסת מטלון מסתדר מצוין, רבותי. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני הייתי שמח אם אתה היית יכול לענות על השאלות שאני רוצה להציב פה, אבל אני מניח שאתה לא תעשה את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני כבר נותן ארבע דקות לכל אחד, כדי שלא תגלשו. כבר נותן ארבע דקות במקום שלוש דקות. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הוא ממשפחה של לוחמים: אחיו ז"ל, הוא עצמו ואחיו הנוסף, ייבדל לחיים ארוכים. הוא מבין את המשמעות המוסרית של לשלוח לוחם; של מה נדרש כדי לשלוח לוחם. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לפי דעתי, המשימה שניתנה לשייטת באותו אירוע, והאופן שבו הם התנהגו – ויושב פה חברי האלוף יוסי פלד – אני מכיר מעט מקרים של גבורה שהיא עילאית ממנה, משום שאני לא יודע איך בחור צעיר יורד, כשניתנה לו הנחיה לא לשלוח את היד לנשק, והוא יודע שישברו לו את הידיים, והוא יודע והוא רואה שפוגעים בלום בראש של חבר שלו, במוט ברזל קשה, לא פעם ולא פעמיים, והוא חוטף גרזן בבטן, והוא חוטף את מה שהוא חוטף, והוא לא שולח יד לנשק. חברי יוסי, אני מכיר מעט סיטואציות של גבורה מהסוג הזה – של לעמוד, לדעת שאתה מתרסק, ולא מגיב. אני חושב שכשאנחנו רואים את ההתנהלות הזאת, הדבר הזה מחייב נורמת התנהגות מנהיגותית. אתה לא יכול להמשיך לדרוש מהאנשים האלה את הדרישות האלה בלי שתהיה לך נורמה מינימלית בהתנהלות שלך כמנהיג. פשוט לא יכול להיות. אין לך זכות מוסרית, אם הנורמה שלך לא נמצאת באותו מישור כמו הנורמה שאתה דורש מהאנשים האלה. ואני פשוט מתפלא על ההתנהגות של ראש הממשלה, כשאני אומר לך שברמה האישית אני יודע מה היסודות ומה השורשים. אני פשוט מתפלא. לא עולה על דעתי מצב שעוברים סוג כזה של חוויה, והדבר האלמנטרי שראש ממשלה היה צריך לעשות – הוא היה צריך לעשות איזו פעולה של נטילת אחריות מינימלית, לא מדבר מעבר לזה; ואני גם לא מדבר על לסבך את מדינת ישראל בדיון בין-לאומי או משהו כזה. נטילת אחריות מינימלית ברמה המוסרית, כמו להגיד: אדוני שר הביטחון, יש לך שלושה ימים לחזור אלי ולהסביר לי למה עשינו כפי שעשינו; כמו לקרוא לממלא-מקומו ולומר לו: אדוני, אם אתה תגיד – או אם אתה אמרת – שאתה לא ידעת, אני מבקש עכשיו דין-וחשבון, ואם יתברר שמשהו היה לא תקין, או במה שאתה אמרת או במה שקרה, בבקשה להסיק מסקנות; ולקרוא לשר החוץ שלו ולהגיד לו: אדוני, אתה לא מסוגל לייצג את מדינת ישראל בתפקידך כשר החוץ. קח אחריות – אתה לא יכול לקחת את הילדים האלה, לשלוח אותם למשימות האלה, לדברים הללו. אין לכם תוקף מוסרי בצורה כזאת של התנהלות. זה לא שום דבר אחר; אין תוקף מוסרי לעמוד ולומר לילדים האלה מחרתיים: תעשו עוד פעם. על מה? מה, אנחנו לא רואים כיצד הדבר הזה מתנהל? אנחנו ממציאים פה משהו? איך זה יכול להיות שאנחנו עוברים – שלושה שבועות אחרי, ושום מסקנה, שום בדיקה, שום דבר? תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל חסון. חבר הכנסת משה מוץ מטלון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. כפי שאמר היושב-ראש, ארבע דקות גם לך, אדוני. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראיתי היום את הצעות האי-אמון שהגישו שלוש סיעות האופוזיציה. על אחת מהן אני לא מתפלא – רשימות שמסיתות, מדיחות, אני תיכף אגע בהן. אבל דווקא על המפלגות הציוניות – זה מעלה אצלי איזה השערות, ככה בוטות, אני לא מצליח להבין מדוע זה הזמן להגיש הצעת אי-אמון. אני שואל, כי אני חש שאתם אוטמים אוזניים, עוצמים עיניים לנוכח מה שקורה פה, סמוך אלינו וקצת יותר רחוק מאתנו – טורקיה, ההתאסלמות של טורקיה, מדינות אסלאם שמצליחות לגרור את מדינות אירופה לדה-לגיטימציה, שאנחנו קוראים לה – לתקופה הזאת, לתופעה הזאת – של עצם קיומה של מדינת ישראל. דווקא בתקופה הזאת שבה יש צורך בהתאחדות, בהתלכדות מול שאר העולם, אתם בוחרים לנגח את הממשלה, את העומד בראש. אירופה, לצערי הרב, בתמיכתם של ישראלים "טובים", כאלה שמגדירים את עצמם פוסט-ציונים, ויש אנטי-ציונים בתוכנו, חיים פה אתנו ונגררים לאותו מסע של דה-לגיטימציה של עצם קיומה של מדינת ישראל; או במלים אחרות, שותפים לתופעת האנטישמיות המודרנית. האנטישמיות היא לא נגד היהודים, אלא מדינת ישראל, הציונות, וכך הלאה. ואותם פוסט-ציונים ואנטי-ציונים מתוכנו מעוררים ומסיתים נגד המדינה, חייליה, גיבוריה, וזה עוד כשאני ככה נזהר בלשוני, ואני אומר את זה בלשון המעטה. ואני שואל אתכם, איך בשעה הזאת שבה כולנו נקראים לדגל – אנחנו נמצאים במלחמה, אולי מסוג שלא הכרנו – לשדר אחדות, אתם בוחרים בדרך של פילוג, של בידול, של אי-אמון, כאילו אתם מחזקים את אותה דה-לגיטימציה מדוח שנולד, דוח-גולדסטון, שדיבר על מבצע "עופרת יצוקה" אשר אתם הובלתם אותו. דוח-גולדסטון דיבר עליכם. אבל אז כל עם ישראל התלכד, גינה את דוח-גולדסטון שדיבר עליכם, דווקא עליכם, ודווקא אתם החרשתם. ואני כחבר כנסת, בלי קשר להשתייכותי לקואליציה – באמת לא – חושב כי תמיכתכם יכולה להביא את מדינת ישראל לתוצאות טובות יותר, להצלחה מול מסע השיסוי הקיים בעולם היום נגדנו. לא הכול פוליטי, לא הכול הוא כלי לניגוח, בטח לא לאחר שכבר התקבלה החלטה בממשלה לבדוק את עצמנו, וחייבים לבדוק את עצמנו. אבל דבר אחד אסור לנו לשכוח. אנחנו חייבים לתת גיבוי לצה"ל, לחיילים של צה"ל. אלה הם בנינו, אלה הם בשר מבשרנו. נושא אחר – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הם בנינו, לא בניהם. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אמרתי – בנינו. נושא אחר, אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת דנה בשבוע שעבר בשלילת זכויות יתר מחברת כנסת מסיעת בל"ד. ועדת הכנסת קיבלה החלטה כמעט פה-אחד – כמעט פה-אחד. אני סבור שיושב-ראש הכנסת מחויב להביא את החלטת ועדת הכנסת למליאת הכנסת להצבעה. אין לנו ברירה, קיבלנו החלטה בוועדת הכנסת, ואם אנחנו מכבדים את ועדות הכנסת, הנושא הזה, גם אם הוא לא נוח, וגם אם הוא כואב, הוא מחויב לעלות למליאת הכנסת להצבעה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אני מייד מסיים. אני רוצה לפנות פה לחברי הכנסת הערבים. בשבוע שעבר התקיים במעלות-תרשיחא מפגש בין יהודים לערבים כדי לבחון כיצד יהיה ניתן לגשר על הפערים הרבים הקיימים בין שני המגזרים. והגיעו לשם ח"כים ישראלים, חבר כנסת מישראל ביתנו אלכס מילר, אישים מכובדים, כדי להעלות באמת את הנושאים הבוערים כמו תעסוקה במגזר הערבי, כמו תשתיות, כמו חינוך, ועוד. למרבה ההפתעה, או לא למרבה ההפתעה – מי לא הגיע? חברי הכנסת הערבים. אני שואל את נבחרי הציבור הערבים: הרי פעם אחר פעם אתם מוכיחים שאתם לא מייצגים באמת, נאמנה, את הציבור שלכם, את הציבור ששלח אתכם להיטיב עמו. אתם עוסקים בלהדיח, בלהסית. אתם חברי כנסת ישראלים, אתם מייצגים ציבור ואתם לא מייצגים אותו. אתם אלה שמתעלמים מאלה שבחרו אתכם כדי להיטיב עמם, ואתם עושים טעות אחר טעות בעניין הזה. ואני מציע לכם – במקום להסית, להדיח, לגרום לשנאה, בואו לאותם מקומות שבהם מדברים על גישור, על קירוב לבבות, ועל עשייה צודקת. וכמובן, אני מציע לדחות את הצעות האי-אמון הלא-ראויות שהוגשו נגד הממשלה. ומכאן תרשה לי, אדוני היושב-ראש, לחזק את ראש הממשלה ואת שרי ממשלת ישראל. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מוץ מטלון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התש"ע–2010; הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה (תיקוני חקיקה) (הוראות השעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת השטרות (מס' 5) (הנפקת פנקסי שיקים המסורטטים למוטב בלבד), התש"ע–2010, של חברת הכנסת פניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 50) (איסור פיצול מרשמים), התש"ע–2010, של חברי הכנסת רחל אדטו, חיים אורון ואמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 17) (סימון ייעוד תרופה על אריזה של תכשיר בלא מרשם), התש"ע–2010, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 18) (בתי-קברות שאינם משמשים למטרות רווח), התש"ע–2010, של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ודוד אזולאי. נוסח מתוקן של הצעת חוק הרשות הלאומית לפינוי מוקשים, התש"ע–2010 – פ/2399/18, של חבר הכנסת צחי הנגבי וקבוצת חברי הכנסת. החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתו של פרופסור אלון הראל נגד חבר הכנסת זבולון אורלב. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון;> <2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש;> <3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה> <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. לאחריו – חבר הכנסת נסים זאב. כפי שאמרתי קודם, היושב-ראש הוסיף עוד דקה, עוד 33% מהזמן לכל דובר. אני מבקש באמת מהדוברים שיתכנסו לזמן הזה שלא נצטרך גם לחרוג מהזמן הזה. בבקשה, אדוני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> כמה זמן, אדוני היושב-ראש? <היו"ר אורי מקלב:> מרגע זה ארבע דקות. <דניאל בן-סימון (העבודה):> ארבע דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר פלד, יוצא שכל פעם שאני מדבר פה, חבר הכנסת מקלב הוא יושב-ראש הסיעה, וזה נותן השראה לדברים. ותמיד נסים זאב אחרי – – <היו"ר אורי מקלב:> יושב-ראש הישיבה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – אז בסך הכול, יש למה לצפות. <היו"ר אורי מקלב:> אני חושש שתמיד כשאתה מתחיל אתה מרתק אותנו ואני לא מסתכל בכלל על השעון. לכן אני מודיע את זה מראש. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אה, סליחה. סליחה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אפשר לבקש ממך טובה? תן ציון לנאומו של חבר הכנסת בן-ארי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני כמעט הייתי אומר כך: דקה של שתיקה על השאלה שלך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה בכל זאת לדבר על נושא הצעת האי-אמון. לא להגן על הממשלה, או משהו כזה. אין לי מלים, עם כל הכבוד לידידות שלי עם השר פלד. אבל אני חושב, ותקן אותי אם אני טועה, תקריות קורות בין מדינות, בין שכנים, בין ידידים, בין הכול. התקרית הזאת התעצמה, השר פלד, מפני שאנחנו נמצאים במדבר צחיח מהבחינה של היחסים בינינו ובין השכנים שלנו, במיוחד בכל מה שקשור לתהליך השלום. חסמנו, או שנחסמנו, או שזה נעצר. התוצאה היא – כשיש תהליך, תקרית מתגמדת; כשאין תהליך, התקרית מתעצמת והופכת למשבר עולמי. לכן, אין ארוחות חינם, באין תהליך – אני לא רוצה להגיד ייפרע, באין חזון ייפרע עם – אבל באין תהליך, כל תקרית, כל שטות שתאמר, וכל אמירה לא במקום, וכל התנהגות וכל זה, מקבלת ממדים בין-לאומים. לכן, זה בנפשנו. אם היינו במצב נזיל עם הפלסטינים, אני בטוח, אני בטוח שהעולם היה עומד לצדנו, היה מבין את העניין, כי התהליך ועשיית השלום יותר גדולים מכל תקרית. לצערי, זה לא המצב. ולכן התקרית הזאת קיבלה את הממדים שהיא קיבלה ושוב נכנסנו לבידוד. וחברי מטלון, אני רוצה לומר לך בכל הידידות, העולם לא נגדנו; גנטית העולם לא נגדנו. העולם אישר את הקמת המדינה, העולם אתנו. אנחנו גאים על כך. אפילו נתניהו נסע ל-OECD. אנחנו גאים כל פעם שארגון עולמי מצרף אותנו. אל תדחק את העולם הצדה. זה מה שעומד לרשותך בעת צרה. לכן אני אומר לך, כשאתה אומר שהעולם נגדנו, זה מתאים לבן-ארי, זה מתאים לאנשים קנאים שאין להם תקווה. אבל אנחנו, כל זכותנו, כל יכולתנו, כל מעמדנו, נובעים מהעובדה שמתוך כ-200 מדינות, עם 180 מהן אנחנו ביחסים מצוינים. אנא ממך, קח את זה כעצה. אל תזרוק את העולם. אתה עשוי, או עלול להזדקק לו בעת צרה. לכן, הבידוד הזה הוא בידוד שהוא כמעט פנטזיה של הרבה חברי כנסת שחיים בתפיסה של "עם לבדד ישכון". עם לבדד ישכון, חבר הכנסת זאב, זה טוב לש"ס, לא טוב לנו, לא טוב לכל מה שקשור לישראל. הרעיון הציוני, של הרצל לפחות – שהחרדים התנגדו לו – זה להושיט יד לעולם, היהודי יוצא מד' אמות ונכנס לקהילה הבין-לאומית. לכן, עם כל הזלזול שלכם בעולם, אני אומר לכם, זאת הערובה היחידה שיכולה לשמור אותנו ברמה אחת עם העולם הראשון ולא להידרדר אחורה. לכן הייתי מציע, כדי – לא להיסחף; יש מדינות שהן אוטומטית נגד ישראל, מה שלא תעשה, אבל עדיין רוב המדינות הן אתנו, והתקרית הזאת, אני מקווה שהיא תיבדק, אני מקווה שהממשלה תצא בזול מוועדת הבדיקה הזאת, גם אם היא מצטיירת כוועדה לא מספקת. אני מקווה שבפגישה הבאה עם ראש הממשלה – בין ראש הממשלה לנשיא ארצות-הברית – באמת ייסלל מסלול שייתן אפשרות, שייתן תקווה, וקצת – האש הזאת – הלהבות האלה שמכוונות נגדנו ירדו, כי באין תהליך ייפרע עם; באין תהליך תתפרק קואליציה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דניאל בן-סימון. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להסביר את הפסוק שדיבר עליו חבר הכנסת בן-סימון – בשבוע הבא זה, בפרשת בלק – הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. מה המשמעות של הפסוק הזה? "הן עם" – אנחנו יכולים להישאר עם יהודי, בייחודיות שלו, אם זה "לבדד ישכון". הכוונה – צריך להיזהר מהתבוללות. תראה מה קורה באירופה, תראה מה קורה בארצות-הברית עם העם היהודי, 50%–60% מתבוללים, ואנחנו רואים שאפילו אין צורך במלחמה נגד העם היהודי, ההתבוללות זה הדבר החמור ביותר שיש היום, שקורה עם העם היהודי, שהולך ונכחד רוחנית. המשמעות היא שבסופו של דבר יהיו פחות יהודים בעולם. "ובגויים לא יתחשב" זה לא שאנחנו לא מתחשבים בגויים ואנחנו מצפצפים עליהם; "בגויים לא יתחשב", הכוונה שאנחנו עם בפני עצמו, יש לנו המניין שלנו, בדיוק כפי שיש לאומות העולם, ואנחנו צריכים להכיר בייחודיות שלנו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר, הפסוק אומר: על מה תוכו תוסיפו עוד צרה. כמה אנחנו יכולים להכות את עצמנו? כמה? הלקאה עצמית. כולנו חכמים לאחר מעשה. כולנו היינו יכולים לעשות משהו אחר ממה שהחליטו שר הביטחון וראש הממשלה. אולי, ברמת קבלת ההחלטות השר יעלון לא היה שותף. מה לעשות, הוא לא היה שותף. גם שרים אחרים לא היו שותפים. אבל בסופו של דבר צריך להבין, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים בסופו של דבר במצב נתון, וצריכים להכיר שבעובדה שבאים לפרוץ לעזה, המשמעות היא להכיר בארגוני הטרור, ובעצם דה-לגיטימציה, נגד מדינת ישראל, ולא לראות בזה כדבר שבא להושיט עזרה וסיוע הומניטרי. היתה כאן קריאת תיגר על מדינת ישראל. ההחלטה של ראש הממשלה היא בהחלט נבונה כאשר הקים את הוועדה הזאת, ולא צריך להתחכם – ועדת בדיקה או ועדת חקירה; ועדת החקירה בודקת את ועדת הבדיקה, והבדיקה את החקירה, אנחנו צריכים להבין שמדובר פה באותם אנשים שבעיקר צריכים להחליט ולהביא את ההסבר הנכון לגבי העניין, אם באמת פעלו בצורה חוקית, וצריך לפרסם את העניין של ההחלטה, אם פעלו כשורה מבחינה בין-לאומית במים הטריטוריאליים, אם היתה לנו רשות או סמכות. אבל אני רוצה לומר שלא נוכל להגיע לתוצאות נכונות, מכיוון שחקירה צריכה להיות דו-צדדית. זאת אומרת, אי-אפשר לחקור צד אחד ולהביא מסקנות; צריך לחקור את הצד השני, ובעצם הצד השני לא נחקר. אנחנו יודעים איזה טרוריסטים היו על אותה אונייה. אני אומר, אם צריך לחקור משהו – ואני אמרתי את זה לפני שבועיים, כאשר ב"אל-ג'זירה" הראו את התמונות באופן הברור ביותר, את השבריות, את הסכינים, את החרבות, הכלים שנמצאים עם אותם אנשים, וידענו שבאים לשם אנשים שבעצם מזוהים עם ארגונים של טרור – ואולי לא פעלנו כשורה, אבל זאת חקירה פנימית של צה"ל, ולא צריך לערבב את החקירה, שבעצם קשורה – לתת תשובה ומענה ברמה הבין-לאומית – העולם רוצה לדעת אם פעלנו כשורה על-פי המשפט הבין-לאומי או שלא – עם חקירה פנימית של צה"ל, אם פעל כשורה, אם היה צריך להיכנס לתוך לב האונייה או לא היה צריך, אם היה אפשר למנוע את הכניסה או לא היה אפשר למנוע את הכניסה; זאת חקירה פנימית של צה"ל, ואני חושב שגם זה וגם זה ייעשה בסופו של דבר, ואנחנו לא צריכים לחפש את ההלקאה העצמית והאשמה, כל הזמן לחפש במה אנחנו אשמים ומה לא עשינו כשורה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון;> <2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש;> <3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה> <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, חבר הכנסת מוזס. כשלא היית כאן ביקשתי לעמוד בלוח הזמנים. יהיה לי קשה להפסיק אותך. ארבע דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר הממונה על הדיון הזה, בעניין ועדת-טירקל, זה פשוט מעלה גיחוך לראות היום איך מחפשים בשופט הזה את כל החסרונות האפשריים, כדי להוכיח שבעצם הוועדה הזאת פסקה בדיוק כמו שהממשלה רוצה. אבל זה לא היה מפריע לי לולא מחטטים באיזה בית-כנסת הוא מתפלל בשבת; הוא הולך פעמיים בשבת לבית-כנסת, אז הוא דתי. איפה גרה הבת שלו? ביתיר שבדרום הר-חברון, אז הוא לאומי. אז ממילא אנחנו כבר מבינים, אם הוא מתפלל בבתי-כנסת כאלה, ואם הוא מחנך את הבת שלו שתגור ביתיר, סימן הוא שהוא ממש ימני, והתוצאות של ועדת החקירה, כבר הכול סגור, כבר ידוע, ברור שהוא הכול – יתמוך בממשלה והכול היה שריר וקיים. לי אין בעיה עם זה, כי הוא שופט; אומנם אני מזדהה עם כל ההתנהגות שלו, אבל אני לא מזדהה הרי עם כלל בג"ץ, כי למי שעוד פקפק בכך, היום הוכח שוב מי השליט האמיתי כאן, במדינה, מי קובע את החוקים ומי מבטל אותם, ולמי העליונות על כל רשויות המדינה. אנחנו יושבים פה בכנסת, מי שלא יודע, שופטי בית-המשפט העליון, בראשות הנשיאה דורית בייניש, קבעו היום אחר-הצהריים כי מתן מלגות הבטחת הכנסה לאברכים, כפי שקיים במתכונת הנוכחית, אינו חוקי, וכי עד לתקציב 2011 יש להפסיק את מתן המלגה לאברכים. בפסק-הדין מנמקים השופטים את החלטתם בכך שמתן מלגות רק לאברכים אינו שוויוני, כי זה מגיע גם לסטודנטים. כדי לסבר את האוזן אני רוצה להסביר במה מדובר. מדובר באברכים שעומדים בתנאי הסף: א. האשה לא עובדת; ב. יש להם כבר שלושה ילדים; ג. אין להם רכב; ד. אין להם רכוש נוסף מעבר לדירה שבה הם גרים. אלה זכאים לקבל 1,040 ש"ח לחודש, שזה רק 20% מהשכר הממוצע במשק, ולא הבטחת הכנסה, כללי, שזה 40% מהשכר הממוצע במשק. הנושא הזה עוד נגמר בימים ההם, בימי מנחם בגין, ב-1977, ועל דעת כל הסיעות, וזה עבר הכול, ועד היום זה התנהל על מי מנוחות. זה רק גורם לתהייה להבין מה קרה היום – מה פתאום היום נזכרו בעניין הזה. מה עוד שהעתירה הוגשה על-ידי "חובב חרדים" ידוע, שהגיש כבר לפני עשר שנים את התביעה הזאת, עם עוד גורמים, כמו הרפורמים ועוד גורמים עוינים, ועכשיו, אחרי עשר שנים, נזכר בג"ץ להביא את דברו, שהדבר הזה הוא לא חוקי וגוזלים את הקופה הציבורית. אני רוצה לומר שלא מדובר בהרבה, סך הכול מדובר – מתוך 70,000 תלמידי ישיבות – מדובר על 10,000 אברכים, 11,000, שזה ממש פת לחמם, ולא יותר. מצער מאוד שבית-המשפט נגרר שוב אחרי עתירה קנטרנית. לצערנו הרב, בכל עתירה נגד היהדות החרדית בג"ץ נוקט עמדה אנטי-חרדית מובהקת. מעולם – מעולם לא ניתנה פסיקה, ולו אחת, לטובת הציבור החרדי. אני לא יודע בכלל אם הכנסת הזאת לא מיותרת; אם יש מי שמנהל את העניינים, בג"ץ, אולי גם הממשלה מיותרת. בואו נוותר על 15 המשרדים האלה, ושכל שופט ינהל משרד. אני מתכוון להגיש בהקדם הצעת חוק עוקפת-בג"ץ, שתעגן בחקיקה את המשך המצב הקיים. אני מקווה שאמצא פה חזית אחידה, של כל חברי הכנסת מכל הסיעות, שיתמכו בהצעת החוק ויבואו לקראת המשפחות המסכנות האלה ללא התחשבות בשיקולים פוליטיים צרים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס, גם על העמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמענו את הביקורת, לאחרונה, על ההשתתפות של נציגים מוועדת המעקב, כולל חברת הכנסת חנין זועבי, במשט החירות לעזה. יש כאלה שמייד אמרו: הנה, הערבים הם אויבים, הם חוברים לאויבים. אבל מתי, באיזה שלב, לא היתה הגישה הזאת שהערבים הם כאילו בעיה ביטחונית בתוך מדינת ישראל? באיזה שלב לא התייחסו לערבים ולשפה הערבית כמשהו זר, משהו מאיים? ולאורך כל השנים דאגו שהמופקדים על הציבור הערבי, כולל בתחום החינוך, יהיו בוגרי צבא, כאילו מדובר בסוגיה ביטחונית. אין התייחסות לאוכלוסייה הערבית כאל אנשים שיש להם דעה, אנשים שיש להם ערכים, אנשים שיש להם הזכות להביע מחאה – מה גם שמדובר גם בעם שלהם; גם אם הם אזרחי המדינה זכותם, וחובתם, גם למחות על העוול שנגרם לעם שלהם. לכן, לדעתי, ההשתתפות זה הדבר הבסיסי; הלא-מובן זה שלא היו משתתפים בהבעת המחאה. לא צריך לצפות מהאלג'ירים או מהאירלנדים או מהטורקים שישתתפו; ומהפלסטינים עצמם – הייתי מצפה שיהיו יותר יהודים שימחו נגד העוול שנגרם. אבל מה, ממשלה שמנעה מפרופסור חומסקי לבוא ולהרצות באוניברסיטת ביר-זית, אין פלא שהיא גם מנעה ממשט החירות להגיע לעזה ולהביע את המחאה. והדבר השני, כאשר מקימים את הוועדה הזאת, לדעתי זה כאילו מתייחסים לאנשים – שהם מטומטמים. אפשר לבוא ולומר, אנחנו רוצים להקים ועדה כדי לצאת ידי חובה; אנחנו רוצים להקים ועדת טיוח; אנחנו רוצים להקים ועדה כדי להוריד את הלחץ הבין-לאומי. אבל אי-אפשר להגיד שאנחנו מקימים ועדה ממלכתית, אחראית, שתחקור, שתגיע למסקנות – זאת לא הוועדה. זו ועדה שאולי יכולה לבחון את זכויות הגמלאים במדינת ישראל, אבל איננה מסוגלת לדון ולהגיע למסקנות לגבי האחריות למעשה בלתי אחראי, בלשון המעטה, שהיה בהתמודדות הממשלה וגורמי הביטחון במשט החירות. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת זחאלקה העלה נושא מאוד חשוב בעניין של התכנון וההתייחסות של גורמי התכנון לאוכלוסייה הערבית. אין ספק שכל נושא התכנון, ככל שהוא נוגע באוכלוסייה הערבית, הוא עניין פוליטי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תכנון ובנייה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> תכנון ובנייה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> יש גם תכנון המשפחה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גם שם. אבל אנחנו נדבר על תכנון ובנייה. אין ספק, כאשר אנחנו רואים את המצוקה האמיתית של הציבור הערבי. זה לא שהאוכלוסייה הערבית מעוניינת וחובבת בנייה ללא היתר – מעמידים אותם במצב שהם לא יכולים לקבל היתר, ומצד שני מאשימים אותם שהם בנו ללא היתר. אין שום הסבר אחר לעובדה שמאז קום המדינה מקימים יישובים מגוונים: קיבוצים, מושבים חקלאיים, מושבים קהילתיים – כל מיני, לאוכלוסייה היהודית, ומתעלמים מההתפתחות הטבעית של הציבור הערבי. גם שם יש ילודה, גם שם ילדים שנולדו לפני 20 שנה גדלו והקימו משפחות. אתם מדברים על הקפאת ההתנחלויות עשרה חודשים. הקמתם זעקה, מה יהיה – עשרה חודשים. מה יגידו אנשים עם 60 שנה שאתם רוצים להקפיא אותם? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> שישה חודשים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זאת אומרת – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ההקפאה היתה שישה חודשים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אנחנו מול שישה חודשים – 60 שנה. ואז באים בטענות לאנשים שמבקשים להקים יישובים ערביים, להרחיב את תוכניות המיתאר, את תחום השיפוט של היישובים הערביים. אני שמעתי כאן, מעל הדוכן הזה, את שר השיכון אטיאס אומר: אני לא בעד הקמת יישובים חדשים במדינת ישראל. אבל מה קורה? הוא מקים את חריש בוואדי-עארה, גורם למצוקה איומה בוואדי-עארה, שזה המרחב התכנוני הטבעי של תושבי ואדי-עארה – – – <היו"ר אורי מקלב:> הוא לא מקים את חריש. הוא מרחיב את חריש. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מיישובון קטן הוא עושה מעצמת-על חובקת עולם שתחום השיפוט שלה עשרות אלפי דונמים – שגוזלים מהערים והיישובים הערביים הסמוכים. במקום לאפשר את ההתפתחות הטבעית של היישובים הערביים בוואדי-עארה, שיש להם מצוקה אמיתית שם; במקום להרוס – לאפשר לאנשים לבנות; במקום להפוך את היישובים הערביים לגטו – לתת להם להתרחב, ולתת את האפשרות גם לפתח אזורי תעשייה, מסחר ותרבות ביישובים האלה. בנגב יש מצוקה אמיתית, אז במקום להכיר ביישובים, לא מכירים – מפרסמים מכרזים. איך? הייתי מצפה שהמדינה תפרסם מכרז איך לבנות או לאפשר לאנשים לחיות – הם מפרסמים מכרז איך להרוס; זה המכרז שפרסמו לאחרונה. ומקימים עיר חרדית נוספת, שנקראת כסיף. מה קרה לחרדים שפתאום – בחריש ובכסיף? עיננו לא צרה, שיקימו, אבל שיקימו לכולם, חבר הכנסת מוזס. כולם רוצים לגדול, להתפתח, להקים משפחות, לגור – קורת גג לכולם. זאת זכות בסיסית. החוק לא בא להעניק את הזכות למגורים, הוא בא להסדיר את הזכות למגורים. הזכות למגורים היא זכות מעל החוק, היא זכות טבעית, היא זכות בסיסית, שלדעתי גוברת על כל חוק אחר. חוק התכנון והבנייה, כשמו הוא – תכנון ובנייה. במה שנוגע בציבור הערבי הוא לא לתכנון ולבנייה, אלא הופך לחוק להריסת בתים, חוק לשימוש פוליטי, במקום חוק לאפשר לתושבים ערבים להתפתח. לכן, הגישה הזאת צריכה לחלוף מהעולם. לכן, בהיבט הזה אנחנו מצטרפים לאי-אמון שהגיש חבר הכנסת זחאלקה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. ודאי דבר אחד טוב – ששמים את החרדים ליד הערבים. זה בסדר. על זה אתה לא מתלונן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני בעד. <היו"ר אורי מקלב:> אני מציין שלא התלוננת על זה. תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון. הוספנו עוד דקה. לא אני, היושב-ראש הוסיף עוד דקה כדי שלא יצטרכו לחרוג מהזמן. אני אומר את זה מראש. אפשר לתכנן את הנאום כך – ארבע דקות. אני מאפס את זה – מההתחלה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הוועדה, שהממשלה החליטה עליה היום, היא אחת הוועדות התמוהות ביותר, וההחלטה של הממשלה היא אחת התימהוניות ביותר. מה רוצים מהוועדה? בעצם, לצורכי פנים, הממשלה זוכה כמעט לתמיכה מקיר לקיר, ולכן היא לא צריכה להסביר שום דבר. התוקפנות הפכה לדרך חיים במדינת ישראל, וכנראה, למרבה הצער, לא רק בפוליטיקה. הבריונות הפכה לשם קוד למדיניות של ממשלה. ומה הוועדה תחקור? מה היא תגיד? תבדוק את הכשל המבצעי? הבעיה היא לא בעיה מבצעית. גם הסיפורים על סכינים ועל התנגדות שנתקלו בה חיילים – זה הדבר הכי טבעי. כשכוח תוקפני תוקף ספינה במים הבין-לאומיים, הזכות המוקנית לאותה ספינה וליושביה ולנוסעיה היא להגן על עצמם, וזה לא אני אומר, אלא זה דברים ששמורים ומובטחים על-ידי החוק הבין-לאומי. מה היא תבדוק, היא תבדוק את העובדה שהיה כשל "מבצעי", שנרצחו, נהרגו תשעה אנשים? סך הכול יכולים להגיד עכשיו, היום, מחרימים את התוצרת הטורקית, אז עוד תשעה טורקים, מה קרה? הבעיה, כמו שאמרנו כמה פעמים בימים האחרונים, היא בעיה פוליטית, היא האחריות הפוליטית. היא האחריות של הממשלה ושל העומד בראשה ושל שר הביטחון. ולא ייתכן, רבותי, על-פי שום קנה מידה, שהנחקר יקבע מי הם חוקריו. כבר בהחלטת הממשלה אמרו שראש הממשלה ושר הביטחון ייחקרו על-ידי הוועדה; על-ידי הוועדה שהם מינו בעצמם. יכול להיות שידיעותי דלות, אבל באמת, גם ידיעותי הדלות לא הגיעו עד כדי ששמורה לנחקר הזכות לקבוע מי יהיו חוקריו ומה הסמכויות של חוקריו. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה לא חקירה, זה בדיקה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בדיקה. בודקיו. ומה הסמכויות של הבדיקה. אתה אומר שאני נותן משמעות מוגזמת לאותה ועדה. בסדר. זו ועדת בדיקה ללא מנדט, ועדת ברברת – שאנשים יבואו ויברברו לפניה כל מיני דברים ולא חשוב מה יהיו התוצאות. התוצאות ידועות. השופט טירקל כבר אמר שהוא לא בעד מסקנות אישיות. והוא פסק כבר כמה פעמים בשבתו בבית-המשפט העליון בכל מיני פסיקות שהן לרוחו של הימין. אבל אני הייתי מציע לו, אם אני יכול להציע לו, מתוך כבוד למעמד שהוא היה בו קודם, כשופט בית-המשפט העליון – הוא צריך לסרב למלא את התפקיד הזה, מה גם – ואני אומר את זה לזכותו, שרק לפני כמה ימים הוא אמר בעצמו שלא ייתכן שהעניין הזה ייחקר אלא על-ידי ועדת חקירה ממלכתית. אז מה הוועדה הזו? נחום ברנע, נדמה לי, כתב היום ב"ידיעות אחרונות" שזו ועדה לצורכי יצוא. מי יקנה את הסחורה הזו, מה, לייצא דבר כזה? סחורה כל כך בזויה, כל כך נמוכה, כל כך חסרת משמעות, כל כך חסרת צבע. איזה מין מוצר זה, מי יקנה אותו במקום כלשהו בעולם? מדיניות של ממשלה היא לא יחסי ציבור. היא לא יחסי ציבור, היא אחריות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בסוריה ובאירן, איזה ועדות – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כשאני אהיה חבר פרלמנט בסוריה, אני אחשוב איך לדבר שם. אבל אני עכשיו כאן, אף שזה לא לרוחך ואתה לא אוהב את העובדה שאני כאן. אבל אני אדבר כחבר הכנסת במדינת ישראל. בסדר? בוא נסכם את זה. אחר כך אני אשלח אותך לסוריה, תשלח מישהו לפולין – בסדר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הרי אתה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה נדוש, זה שחוק, זה כבר לא עושה רושם על אף אחד. סוריה, לוב, דברים כאלה. אנחנו פה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יופי, אז את מי אתה היית ממנה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> ממשלת ישראל היא לא ממשלה כדי לנהל יחסי ציבור. היא ממשלה כדי לשאת באחריות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> את מי אתה חושב שצריך למנות לוועדה כזו? <מוחמד ברכה (חד"ש):> לשאת באחריות על מעשיה ועל פשעיה ועל – – – שהיא עשתה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> את מי אתה היית ממנה – – –? מי אתה חושב שצריך למנות לוועדה כזו? <מוחמד ברכה (חד"ש):> ועדת חקירה בין-לאומית, בלתי תלויה, היות שהפשע הזה נעשה במים בין-לאומיים, ונגד שטח ריבוני של מדינה אחרת, של טורקיה. הרי ספינה בלב הים במים בין-לאומיים היא שטח ריבוני של המדינה ההיא. ולכן החקירה היא לא עניין של חבר'ה, שיח רעים, בתוך מדינת ישראל. זה עניין של ועדת חקירה בין-לאומית בלתי תלויה – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – שתביא את הפושעים לדין. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> למה אתה מזדהה עם הרוצחים, למה? למה אתה מזדהה עם ה"חמאס"? <היו"ר אורי מקלב:> חברים. חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת זאב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> חבר הכנסת זאב, להפתעתך, אני מזדהה עם הנרצחים, כאן. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מזדהה עם ה"חמאס". <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מזדהה עם הנרצחים, ואתה – עם הרוצחים. אתה מגבה את הרוצחים. אתה נותן גיבוי מוחלט לרוצחים. אני מזדהה עם הנרצחים. <נסים זאב (ש"ס):> אה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אלא מה חשבת? <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת ברכה, משפט לסיום. חבר הכנסת נסים זאב, תן לו לסיים. בבקשה. חבר הכנסת ברכה, אתה תדבר לעניין – – – קריאת ביניים. <נסים זאב (ש"ס):> למה אתה לא מזדהה עם הנרצחים של "אל-פתח"? <מוחמד ברכה (חד"ש):> עם מי? עם מי? <נסים זאב (ש"ס):> – – – מאות. למה הוא לא הזדהה אז, עם הנרצחים של עזה? <היו"ר אורי מקלב:> נסים זאב, אני מבקש ממך. <נסים זאב (ש"ס):> מאות נרצחים. כל יום המוסלמים טובחים אחד בשני. – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב – – – חבר הכנסת נסים זאב – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה יודע כמה הם רוצחים? <מוחמד ברכה (חד"ש):> הרי אתה יודע שאני לא מאמין לך שאתה מזדהה עם פלסטינים כאלה או אחרים. הרי אתה לא רוצה שתהיה להם תקומה, לא במדינה ולא שום דבר, לא אלה ולא אלה. אל תעשה את הפוזות האלה עכשיו. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת זאב, אתה מנצל את זה שלא קראו אותך לסדר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> עכשיו, אדוני, לסיום: מה שנדרש – ואני מודה באמת לחברי הכנסת על השאלה – מה שנדרש הוא ועדת חקירה בין-לאומית בלתי תלויה בחסות האו"ם ושיהיו לה שיניים גם כן להביא אנשים שנמצאו כפושעים או כפושעי מלחמה – לדין; גם לדין אישי. העובדה שברק ביטל נסיעה לצרפת צריכה להיות הפעמון שצריך להדריך את הממשלה איך לפעול ולא איך למרוח ולברוח. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. <נסים זאב (ש"ס):> מה עם טלי פחימה? מתי היא תהיה חברת כנסת פה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תצרף אותה למפלגה שלך. היא דתייה, היא חזרה בתשובה. אתה בתור דתי, אסור לך לפגוע בדתייה. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יום לאחר האירוע הקשה שנקרא משום מה בטון כזה "אירוע המשט", אנחנו פנינו לוועדת ביקורת המדינה בהצעה שייפתח הליך שמשמעותו בהמשכו ועדת חקירה ממלכתית. אדוני השר, כל התרגילים שעושים – אני נגד ועדת חקירה בין-לאומית משום שהמניע העיקרי שלי לבקש חקירה הוא שאני, כאזרח ישראלי, רוצה תשובות על שורה ארוכה של שאלות באשר להתנהלות הממשלה, באשר להתנהלות מקבלי ההחלטות, שמאוד מאוד מאוד מטרידות אותי. הן מטרידות אותי באשר למה שקרה כאן, ומטרידות לא פחות אם אני מנסה לדמיין לעצמי סיטואציות יותר מורכבות מאשר לעצור ספינה, במציאות יותר מורכבת – מה תהיה דרך קבלת ההחלטות ומה יהיה טיב שיקול הדעת של אותם גורמים שהם קיבלו את ההחלטות. אני יודע, יש תחום שהוא לא בתחום החקירה, הוא בתחום הפוליטי לגמרי; בתחום הפוליטי לגמרי. למשל, המחלוקת שקיימת בשאלה מה הוא ההיגיון של המשך הסגר – שלדעתי אין לו היגיון – על רצועת-עזה. שום שופט לא יכריע את ההכרעה הזאת. הוא כן יכול אולי לבדוק מהו ההיגיון של הפעולות כפי שהממשלה עושה אותן עכשיו, על-פי נקודת המוצא של הממשלה. זה כבר נושא אחר. אנחנו חשבנו שוועדת חקירה ממלכתית, שתמונה בהליך שמופיע בחוק – הרי לא המציאו אותו – אני מציע לחברי הכנסת, היותר-ותיקים והפחות ותיקים, בואו לא נמציא כל פעם מתכונת שנוחה לנו לעת הזאת. למשל, כל הדיון שמתפתח פה. הרי כולנו עוסקים מהבוקר עד הערב – מה היו המניעים של ראש ממשלה א' ושל שר ב' – במקרה זה מתאים לשם המשפחה שמדובר בו – להרכיב ועדה בהרכב הזה או להרכיב ועדה כזאת. הוציאו את זה מידי הממשלה לנשיאת בית-המשפט העליון, לא פעם אחת ולא פעמיים, ולא שלוש פעמים. למה לא הלכתם בדרך הזאת? לא הלכתם בדרך הזאת כי אתם לא מתכוונים ברצינות לוועדת חקירה. גם ההנחה שהבעיה כולה זה מה יגידו בעולם; יש בעיה קשה מה יגידו בעולם, ויש נושא שאני לא חושב שהוא לא חשוב, אבל סדר העדיפויות מבחינתי הוא קודם כול מה נגיד פה בארץ; גם בהיבט המדיני, גם בהיבט המוסרי, גם בדרך קבלת ההחלטות, וגם מה יגידו בעולם. ובמקרה זה היה מכשיר שהיה יעיל ביותר לשתי המטרות, כי גם בוועדת חקירה ממלכתית אפשר לשתף אזרחים שאינם אזרחי המדינה. אני רוצה לראות איזה טלפונים היו הולכים בין לשכתו של הנשיא אובמה, שאני מאוד מכבד אותו, ובין לשכת נשיאת בית-המשפט העליון. גם הנשיא אובמה יודע, יותר טוב מחלק מחברי הכנסת פה, מהי הפרדת רשויות. והסמכות הזאת היתה סמכות מוחלטת על-פי החוק הישראלי, ועל-פיה היו עובדים. אתם לא סומכים על נשיאת בית-המשפט העליון, לכן רציתם ועדה אחרת. כי אם הייתם סומכים עליה, הייתם עושים ועדה אחרת. ועכשיו, מה יוצא? חלק עוסקים, לטעמי – הייתי עוזב את הנושא הזה של הגיל, אבל של ההרכב בהחלט, ושל הסמכות, ושל המשמעות, גם בעיני הציבור בארץ וגם בעיני הציבור בעולם. אז מה יצא בסוף? אני יודע שגם כשהוקמה ועדת-וינוגרד היו כאלה שהיו בטוחים שיהיה אפשר לחמוק מכל הדברים, ואז התברר שגם הלכו במסלול שהיה פחות טוב מהמסלול הקודם, וגם לא כל כך חמקו. לכן – אני יודע, אני מבין מה קורה. הממשלה היום החליטה, זה בסמכותה. מחרתיים יבוא מבקר המדינה ויסביר: מה, אתם רוצים שאני אפתח עכשיו בחקירה מקבילה? הרגו את האופציה של ועדת חקירה ממלכתית. אבל, נכבדי השרים, אתם יודעים יותר טוב מאתנו – כי אתם הייתם שם בפנים – כמה הרבה יש לחקור, כמה חשוב שהחקירה הזאת תהיה, כמה חשוב שמישהו יאמר באופן הברור אם המחיר הנורא, גם בחיי-אדם, גם בפצועים, גם המחיר המדיני – גם השר שיש לו קשרים מיוחדים עם טורקיה; אני מתכוון לשר בן-אליעזר – האם כל המחירים האלה, היה מוצדק, היה נכון שאנחנו משלמים אותם בגין החלטות שאני לא מצליח – המלה הכי קלה שאני יכול להגיד להם – שאני לא מבין מאיפה הן באו. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <חיים אורון (מרצ):> אני מסיים. לכן, במקום – כרגיל – ללכת בדרך הנכונה, שהיא גם נתונה בחוק, בחרתם בדרכים עקלקלות, ובדרכים עקלקלות לא מגיעים לשום מקום. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לטעמי לא צריך בכלל למנות ועדת חקירה וועדת בדיקה, אבל זה חלק מהספורט הלאומי, בעיקר של חברינו מהשמאל והערבים; מכיוון שלא מצליחים להפיל את הממשלה או לערער אותה באמצעים הרגילים פה בכנסת, אז יש איזה תחביב, מדי בוקר קמים ומחפשים עוד סיבה לוועדת חקירה – אם זאת ועדת חקירה בין-לאומית זה בכלל תענוג מיוחד. ועדת חקירה ממלכתית זה גם טוב, כי בודקים, אז תמיד בודקים ומוצאים שדרך קבלת ההחלטות לא היתה ראויה, שהרי אחרת מה היה לבדוק? זה מין הובי כזה, שהפך פה לספורט לאומי, לבדוק כל דבר. ולטעמי, אין מה לבדוק פה. ואם תהיה ועדת חקירה בין-לאומית, מה היא תבדוק? היא תמיד תבדוק את הצד הישראלי ומחדליו. האם מישהו יבדוק את ממשלת טורקיה, איך היא שולחת למים, למקום שיש עליו סגר, ומסכנת אזרחים שלה? האם ממשלת טורקיה תצטרך לתת תשובות – איך היא, בחוסר אחריות, עושה מעשה שגורם להסתכסך עם ידידה גדולה כמו ישראל? על זה אף אחד לא מעלה בדעתו; כל האחריות היא תמיד על ישראל. האם מישהו יבדוק איך טורקיה מאפשרת לאנשים אלימים, מאורגנים, לצאת להתעמת עם חיילי מדינה ידידותית? את זה אף אחד לא יבדוק. יבדקו תמיד את אשמתה של ישראל. ולטעמי, למעט בדיקות מבצעיות, שתמיד צריך לעשות לגבי מבצעים שלא עולים בדיוק כפי המתוכנן, אין צורך בשום ועדה. ואם נגזר וכבר מקימים ועדה – כן, מן השפה ולחוץ מבחינתי. אני לא חושב שיש פה איזה מחדל נורא עד כדי כך שאנחנו צריכים להתגרד ולהתפלש בהאשמה עצמית. זה חלק מהספורט בכלל, לתבוע את החיילים שלנו, להעמיד אותם לדין. גם ההחלטה הנואלת של הפרקליט הצבאי הראשי להעמיד לדין פלילי את אלוף-משנה וירוב על דברים שהוא אמר כהגנה על חייליו, זה חלק מהספורט הזה לחפש את אשמתנו שלנו ולהעמיד את הקצינים והחיילים שלנו בפינה, כאילו הם אשמים וכל העולם מסביב הוא עולם של צדיקים. ואנחנו כאן, מהכנסת, צריכים להגיד לחיילים ולקצינים, ובמקרה הזה גם לממשלה, שהיא לא צריכה לחוש רגשי אשמה על מה שהיה בלב ים ועל מה שקרה בפרשת אדם מלול, הקצין, ואלוף-משנה איתי וירוב. ועוד הערה צדדית, אבל מאוד חשובה: היום קראתי בעיתון מאמר של נחום ברנע, שהוא עיתונאי לא צעיר, ויש לו הערה לגבי גילם של חברי הוועדה. נדמה לי, אדוני, שלפני כמה חודשים אתה העברת הצעת חוק מוצלחת מאוד, אתה ועמיתך חבר הכנסת משה גפני – לא נדמה לי, היא נמצאת אפילו כאן לפני – הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – ביזוי בשל גיל). הוספתם תיקון יפה לחוק, שלא יבזו אדם בגלל כל מיני סיבות שקיימות בחוק, וגם בשל גילו; שאדם שהוא מבוגר לא יבוזה. והנה אני קורא היום בעיתון, וגם נאמרו כאן דברים, שהעובדה שממשלת ישראל מינתה לוועדה אנשים כל כך מבוגרים, אחד בן 86 ואחד בן 93, זה מראה שזה לא רציני, כי מה שהם יכולים זה רק לשתות תה, או – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא שמעתי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני אומר שהעובדה שבוועדה יושבים אנשים מבוגרים – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אמרת גילים – לא תפסתי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אולי הגיל שלך קצת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, גילי המופלג. כן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אתה עוד צעיר ועתידך לפניך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אבל לא היה כאן ביזוי, הוא רק ציין את הגיל. אתה עיתונאי במקור. <אורי אורבך (הבית היהודי):> רגע, רגע, כשאומרים שאנשים – הגיל שלהם הופך אותם ללא כשירים לדברים שהם כן כשירים להם – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הוא לא אמר "לא כשירים". אתה קראת את הכתבה? <אורי אורבך (הבית היהודי):> כן, קראתי את הכתבה. וגם שמעתי פה דברים. העובדה שמציינים את גילם של האנשים נועדה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה גיל בעייתי, 93. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גיל בעייתי למה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה גיל בעייתי, גיל 93. ועדת בדיקה צריכה לשבת שעות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> מה אתה רוצה להגיד, שבן-אדם בן 93 ו-86 לא כשיר להיות בוועדה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא אמרתי "לא כשיר". הוא צריך לשבת שעות, זה לא קל לבן-אדם בן 93. <היו"ר אורי מקלב:> כן, אבל יש חריגים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> יש אנשים, אתה יודע – אז אולי אתה מציע שאנשים מעל גיל 80, יעבירו אותם בדיקה לפני מינוים? יש לנו למשל נשיא מדינה, אתה יודע בן כמה הוא? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא הצעתי. לא הצעתי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני אומר לך, אני מביא לך דוגמה: יש נשיא מדינה, הוא בן 86, עד מאה-ועשרים. אני כבר לא מדבר על גדולי תורה בני 90 ו-100. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת אורבך, הגיל לא משנה, אבל הזמן כן. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> 86 זה לא 93. <אורי אורבך (הבית היהודי):> בסדר. אני אומר שהציון של גילם של האנשים כדבר שאומר שהם לא כשירים לוועדת חקירה, עם עוד כמה הערות מבזות, הוא דבר לא ראוי. אתה יכול להגיד שאנשים לא מתאימים בגלל דברים אחרים. יש אנשים מתאימים ויש אנשים לא מתאימים, אבל היאחזות בדבר הזה היא דבר שיש להסירו מסדר-היום, כי אני מכיר גם מספיק צעירים שלא מתאימים להמון דברים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא לזה ולא לזה. <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת חנין זועבי, ולאחריה – חבר הכנסת אורי אריאל. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתחיל את דברי בכך שאיננו מתנגדים לזכותם של האזרחים היהודים לגור ולחיות בתנאים נורמליים איפה שהם רוצים בתוך גבולות המדינה. זו זכות אנושית, זו זכות טבעית ואזרחית. אנחנו הרי בעד שוויון בין יהודים לבין ערבים. יותר מזה, אנחנו לא רוצים להשוות את היהודים לערבים ולכן אנחנו לא אומרים: כמו שלא בניתם אף עיר ערבית מאז 48', אל תבנו ליהודים. ואנחנו לא אומרים: כמו שלא מאשרים תוכניות מיתאר לערבים, אל תאשרו ליהודים. זו גם צורה של שוויון, אבל לא על השוויון הזה אנחנו נאבקים. אנחנו נאבקים למען שוויון שמעניק לשני הצדדים את הכבוד האנושי שמגיע להם ואת זכויות האדם והאזרח שמגיעות להם. אדוני היושב-ראש, עיון בתוכנית העיר חריש מעלה שהיא תספח אליה כ-2,000 דונם של אדמות פרטיות ערביות, מהן 650 דונם לבנייה והשאר שטחים פתוחים. טענת השטח הירוק, שעליו יבנו את העיר חריש, היתה אחת הטענות שמנעה את התרחבותם של הכפרים הערביים סביב כפר-קרע, ברטעה, אום-אל-קוטוף. ואני רוצה לשאול בהזדמנות זו את חברי הכנסת היהודים: מישהו שמע על הכפרים האלה? מישהו מחברי הכנסת הנכבדים מכיר את הכפרים האלה, מכיר את הבעיה הכרונית של מחסור בקרקע, את היעדר האפשרות לכל כפר וכפר להתפתח בכל כיוון שהוא, את המחסור באזורי תעשייה בכפרים האלה? האם יש תוכנית לימוד אחת בבתי-הספר היהודיים שמלמדים בה את שמות הכפרים האלה? האם תלמידי בתי-הספר היהודיים מכירים את שמות הכפרים הערביים שלידם ושעל אדמתם בנו ובונים ערים ליהודים? האם חברי הכנסת יודעים שהכפרים הערביים האלה כולם ממוקמים באשכולות החברתיים-הכלכליים, האשכול השלישי והאשכול הרביעי? <נסים זאב (ש"ס):> הכול שלכם, מדינת ישראל שלכם, פלסטין שלכם, אנחנו שלכם. <חנין זועבי (בל"ד):> זו המולדת שלנו. <נסים זאב (ש"ס):> זו המולדת שלכם. <חנין זועבי (בל"ד):> נכון, נכון. <נסים זאב (ש"ס):> בשביל זה את חברת כנסת של מדינת ישראל. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מסכימה, זו המולדת שלי. האם אחרי שיודעים לא תוהים או אפילו שואלים איך זה שמקדישים משאבים לבנות ערים יהודיות ולא חושבים להרחיב את הכפרים הערביים לא רק בשביל בנייה, בשביל אזורי תעשייה למשל, בשביל שטחים ציבוריים? הטענה של בנייה לגובה אינה טענה מספקת כאן, ואתם מבקשים בנייה לגובה. שר הפנים ושר התכנון מבקש בנייה לגובה בסח'נין, למשל, כאשר העיר שקרובה לעיר סח'נין, שהיא משגב, מתוכננת לבנייה צמודת קרקע. והנה, בחריש עצמה מקדישים מאות דונמים לשטחים פתוחים, אז למה כאשר מתכננים לכפרים ולערים הערביים מדברים רק על בנייה לגובה, לא מביאים בחשבון שטחים פתוחים, לא מביאים בחשבון אזורי תעשייה? וכאשר מתכננים לכפרים היהודיים כן מביאים בחשבון שטחים פתוחים, שטחים ציבוריים ואזורי תעשייה. ומה אומר משרד הפנים? מה אומר שר הפנים? שבעיר חריש יוקם אזור תעשייה שישרת את האזור כולו? אז למה בחריש אזור תעשייה? הנה, חבר הכנסת בילסקי, אני מדברת על עניינים שחשובים לאזרח הערבי. <היו"ר אורי מקלב:> משפט לסיום. <זאב בילסקי (קדימה):> התקדמנו. <חנין זועבי (בל"ד):> למה בחריש? למה אזור התעשייה בחריש? למה שכל הארנונה תעבור לעיר היהודית? למה לא לאחד מחמשת הכפרים הערביים? למה שלא ירחיבו אחד מהכפרים האלה ויהפכו אותו לעיר על-ידי תכנון ראוי? אנחנו מאמינים בדמוקרטיה, חברי הכנסת, אנחנו מאמינים בכללי המשחק הדמוקרטי, אנחנו מנהלים פה מאבקים פוליטיים – התנגדות בכנסת, דיונים בוועדות, הצעות אי-אמון, הפגנות, הגשת תוכניות מיתאר להרחבת שטחי השיפוט. מה לא עשינו ומה לא עושים בתוך המסגרת הפוליטית האפשרית בשביל להתנגד לתוכנית זו ולהרבה תוכניות אחרות? <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מסיימת. חברי הכנסת מהמפלגות הציוניות, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, מטיפים לנו לדאוג לזכויות האזרחים הערבים. הטפה, כאשר היא באה מהכיוון שהיא באה ממנו, מסיעות שאנחנו בעצם מגינים על האזרחים הערבים בפני מדיניותן, וכאשר היא מכוונת לחברי הכנסת הערבים, היא נהפכת באמת להטפה עלובה ואומללה. אז הנה, חברי הכנסת מהאופוזיציה ומקדימה, תתנגדו להקמת העיר חריש. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל. אנחנו מודים לך על שאתה מתקדם לעברנו כדי לחסוך בזמן. בבקשה. אחריו – הדובר האחרון, חבר הכנסת זאב אלקין. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הממשלה הזאת ודאי לא ראויה לאמון. אתה שותף לממשלה שבשפת העם נקראת פאשלונרית ודעתך עליה ידועה לא רק לי, כי אתה פרסמת אותה ברבים, כולל על ראש מפלגתך, שר הביטחון, שאחראי לבעיות רבות גם בצדדים הצבאיים, כולל הורדת מחסומים ביהודה ושומרון, שבעקבותיה נרצח הבוקר שוטר. אני שולח מפה תנחומים למשפחתו. אני שולח בשמכם, אני בטוח בשם כולנו, ברכת החלמה מהירה לפצועים. אם אתה חושב שזו מדיניות אחראית, אני עכשיו אומר מעל במה זו – המחירים האלה רק ילכו ויגברו. זו הפקרות, זו לא מדיניות. כדי לרצות את ארצות-הברית וכדי לרצות גורמים זרים אתם פוגעים בביטחון תושבי מדינת ישראל. ההתנהלות במשט היא שערורייה מההתחלה ועד הסוף. אין צורך להגיד שהחיילים פעלו כראוי. איך אתם – סלח לי, השר פואד, אתה היית נותן כאלה הוראות לשייטת 13? בחיים לא, אף פעם לא. בושה. דרג מדיני שבדברים הכי פשוטים לא יודע לטפל. מה קרה לכם? הרי עשיתם דברים גדולים? איך הגעתם למציאות הזאת? איך הבאתם עלינו את כל הדבר הזה על איזו שטות, איוולת ורעות רוח? ועל כולנה הממשלה הזאת לא ראויה לאמון, השר פלד ואחרים, כי היא פוגעת בירושלים באופן ידוע, באופן ברור ומתוכנן. לא היה כדבר הזה בתולדות מדינת ישראל. לא בונים, ואני יודע את זה כי עמד פה שר הבינוי והשיכון ואני מקריא מדבריו בתשובה על שאילתא שלי. הוא אומר, השר פואד, כך אומר שר השיכון: "השיווק האחרון", הוא התכוון לקרקעות, "שנעשה בירושלים היה בדצמבר 2009. מאז לא שווקו בירושלים יחידות דיור. כל מה שאמרת" הוא פונה אלי, "נכון, ואני מקווה שאנחנו נוכל לשווק בתקופה הקרובה". איזה תקופה קרובה? לא רק שאתם לא בונים ולא משווקים, אתם גם לא מתכננים. גם זאת מציאות חדשה שלא היתה כדוגמתה. לא היתה אף פעם כדוגמתה. ראש הממשלה מנחה את שר הפנים, ושר הפנים לא מאפשר לוועדות המחוזיות לדון בכל מה שקשור למזרח העיר. <רוני בר-און (קדימה):> רק בוועדה אחת – – – רק בוועדה של ירושלים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יש ועדה מחוזית שמתכנסת – כן, נכון, היא חזרה להתכנס, זאת האמת. תבדוק את סדר-יומה, הוא מופיע באינטרנט. תסתכל אם יש שם תוכניות של מזרח העיר. אני אענה לך: אין. כלום. נאדה. אפס. זירו. שום דבר. אף פעם לא. מתי זה היה? שראש הממשלה יסביר לנו, מתי היתה מציאות כזאת? לא זאת אף זאת, ראש הממשלה מתערב ומודיע שלא יהיו הריסות לערבים במזרח העיר. מאיפה הגזענות הזאת נולדה? ממתי אומרים: לערבים לא הורסים, לשכנים היהודים כן הורסים? זה המדיניות שאנשי ישראל ביתנו, שאנשי ש"ס, שהבית היהודי – מתכוונים לתת עליה אמון לראש הממשלה? כל העוולות האפשריות עשיתם בירושלים; סליחה, לא עשיתם, אתם עושים, בלשון הווה מתמשך. אני חושב שמכל הסיבות האלה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה מעדיף את ציפי לבני – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מעדיף אותך. אני מעדיף את ליברמן. אני מעדיף מישהו שהוא לא ראש הממשלה שפוגע ביהודים בירושלים. <קריאה:> אין לי סיכוי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אז השר אדלשטיין יכול להצביע אמון, והוא יודע שאתם עוצרים את הבנייה בירושלים. ואתם יודעים שאתם פוגעים בבנייה הבלתי-חוקית בזה שאתם לא מטפלים בה, בהתערבות גסה בחוק של מדינת ישראל. אני מבקש לסיים בנימה אופטימית, כי הממשלה הזאת היא לא לעד, ולהקריא שלושה פסוקים שאמר דוד המלך, ממזמור שיר של היום, של יום שני: "שיר מזמור לבני קרח. גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב". ובדילוג לקראת הסוף: "ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך. סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה – – – כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות". תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. אני מבין שלפני כן, כממלא-מקום יושב-ראש ועדת הכנסת יש לך גם הודעה להקריא, אז אנחנו נאפשר לך זאת. בבקשה, אדוני. אם אפשר, חברי הכנסת, מכובדי, לשבת במקום ובוודאי לא להפנות גב. <זאב אלקין (בשם ועדת הכנסת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני כמצוותך אפתח בהודעה, ואחר כך אעבור לדברי במסגרת הצעת האי-אמון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת העבודה בוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, ובהצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 ו-2010 (הוראה מיוחדת) (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010 – מטעם ועדת הכספים, במקום חבר הכנסת דניאל בן-סימון יכהן חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, אדוני. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון;> <2. פגיעתה בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש;> <3. הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה> <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אתה יכול עכשיו לעבור לדברי תשובתך על הצעת האי-אמון. בבקשה. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, סיעת קדימה – אגב, כדרכה, שהיא לא כל כך מקורית – הציגה היום הצעת אי-אמון שכותרתה: ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון. <שלמה מולה (קדימה):> זו סיעת האם – – – <זאב אלקין (הליכוד):> זאת, אגב, הכותרת שמלווה אותנו ככה, מדי פעם, כשלא מוצאים, חברינו מסיעת קדימה, נושא אמיתי לבקר עליו את הממשלה, אז הם נזקקים לכותרת הזאת. אבל לאחר מה שצפינו בו במהלך השבועיים האחרונים, אני חושב שנורא מוזר לשמוע מסיעת קדימה כותרת על "ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון", כי בשבועיים האחרונים ניסיתי בכל כוחי להבין – לפחות להבין, אם לא להסכים, אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת – ניסיתי לפחות להבין מהי הדרך של סיעת קדימה בהתייחסות שלה לעניין של המשט. ניסיתי בכל כוחי, ואני חייב להגיד: לא הצלחתי. הקשבתי – אחד אחרי השני, מהיום הראשון לפרשה – להודעות שיצאו מטעם סיעת קדימה, ועל פניו אנחנו התחלנו ברגל ימין; ברגע שאירע האירוע התייצבה יושבת-ראש המפלגה ציפי לבני והתייצב יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי, ואמרו: אנחנו נותנים גיבוי לממשלה. ההחלטה של הממשלה לעצור את המשט היתה החלטה נכונה, ולמעשה יש כאן המשך – אמרו: ההחלטה נכונה, ויותר מכך, אמרו – ובצדק – יש כאן המשך למדיניות שנקבעה עוד בימי הממשלה הקודמת, ולכן אנחנו כמובן נותנים גיבוי לממשלה. יחד עם זה אמרו גם חברי סיעת קדימה – ובעיני גם זה בצדק – אנחנו נותנים גיבוי מוחלט לחיילי צה"ל, שמבחינתנו פעלו בצורה יוצאת מן הכלל ומגיעים להם על כך כל התמיכה וכל דברי הגיבוי. אז התחלנו ברגל ימין, אבל לא עברו 48 שעות – לא עברו 48 שעות, אדוני היושב-ראש, וכל עוד הפרשה עדיין באבה, וכשספינה אחת מספינות המשט עוד בדרך אלינו, הלכו בשקט – אני חייב להגיד בשקט מופתי – אנשי סיעת קדימה – כי באותם ימים, פחות מ-48 שעות מגמר הפרשה, זה עוד היה לא כל כך מקובל, והניחו הצעת אי-אמון על אותו עניין. וניסיתי להבין: על מה יש כאן לעשות הצעת אי-אמון? <זאב בוים (קדימה):> האי-אמון בא משרי הממשלה – – – זה הדבר הראשון. תגיד לחברים בקואליציה, שרים. <זאב אלקין (הליכוד):> אני לא ראיתי חברים בקואליציה ושרים מציעים הצעת אי-אמון בממשלה – – <זאב בוים (קדימה):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – חברי זאב בוים, לא ראיתי אותם מציעים הצעת אי-אמון בממשלה בעצם ימי הפרשה. יש שם כל מיני דברים וכל מיני שאלות שרצו לשאול ולברר, אבל להציע הצעת אי-אמון? על מה, על החלטה שאתם אמרתם שהיא החלטה נכונה? אז מה האמירה מאחורי זה? כשהממשלה מחליטה לדעתכם החלטות לא נכונות, צריך להציע אי-אמון, אבל כשממשלה מחליטה את ההחלטה הנכונה, כדבריכם, גם צריך להציע אי-אמון. חשבתי שאולי שיניתם את דעתכם, חברי חבר הכנסת זאב בוים; אולי חשבתם שההחלטה היא נכונה, אבל אחרי התעמקות – וקורה, מותר לשנות, אז יכול להיות שהגעתם למסקנה שההחלטה היא לא נכונה – – <זאב בוים (קדימה):> הביצוע היה ביצוע – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – אבל עבר שבוע, התכנסה הוועדה לביקורת המדינה בראשותו של חברי חבר הכנסת יואל חסון, דנה בכל הסוגיה הזאת, ובסיכום של הדיון שלה שוב אמרה, כסעיף ראשון של הדיון: ההחלטה לעצור את המשט היתה החלטה נכונה. <זאב בוים (קדימה):> גם עכשיו אנחנו אומרים את זה. <זאב אלקין (הליכוד):> מצוין, גם עכשיו אתם אומרים את זה. אז למעשה, חברי חבר הכנסת זאב בוים, חברי חבר הכנסת יואל חסון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד חבר הכנסת אלקין, עם כל הכבוד, אנחנו נותנים לך עוד דקה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, יש לי הערה, כי הוא הזכיר את שמי באיזה הקשר. לא, אני לא צוחק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היתה הצעה לסדר בכל שם שאומרים, כבר – – – <יואל חסון (קדימה):> לא על העניין של השם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, תסביר לו בבקשה שלפעמים, כשזה – – – <יואל חסון (קדימה):> לא, כי זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, הוא הסביר לך. לא כל שם שמזכירים – – – <יואל חסון (קדימה):> אבל שיקריא כל החלטה שלנו, לא רק חלק. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא בכל שם שמזכירים צריך לכנס את ועדות הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לא על השם, אבל שיגיד את כל ההחלטה שהוחלטה, לא רק מה שנוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> היו המון אנשים שעשו קריירה כי הזכירו את שמם יותר מדי. בבקשה, חבר הכנסת אלקין, יש לך דקה. השר המבקש להשיב בשם הממשלה גם יהיה מוגבל. השר פלד, אתה תצטרך להשיב בשם הממשלה, כל מיני דברים, כל מיני נושאים. תסביר לו – השר מיסז'ניקוב, תסביר לו מה הוא צריך לעשות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, הוא לא יכול להמשיך. זמנך לא מוגבל, זמנו מוגבל. בבקשה, חבר הכנסת אלקין, דקה אחת. <זאב אלקין (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מה אומרים לנו חברים מסיעת קדימה? אומרים: ההחלטה נכונה, הביצוע נכון, אבל מאוד חשוב לחקור איך התקבלה ההחלטה הנכונה הזאת. אני חושב שזו אמירה מעניינת. <יואל חסון (קדימה):> לא אומרים את זה. אתה מעוות את העיקר. <זאב אלקין (הליכוד):> לא. אני רק משקף את העניין. אני רק משקף את העניין. אני מבין שקשה מאוד להגן על העמדה הזאת, אבל כשאומרים, ההחלטה נכונה וכשאומרים שצה"ל פעל נכון לביצוע ההחלטה, המסקנה היחידה היא שהכול נכון. יכול להיות שמאוד מעניין לחקור את דרכי קבלת ההחלטה הנכונה – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> מי אתה חושב – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – כדי בפעם הבאה לקבל החלטה נכונה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון שאל אותו שאלה. הדקה האחרונה, אמרתי לו כבר את זה. <שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> יש פה רוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת אלקין, לסיכום הדברים, אתה מציע לקבל את הצעות האי-אמון. <זאב אלקין (הליכוד):> ולכן, אני חושב שאם יש כאן מישהו ללא דרך, ומי שהולך בדרך בלי כיוון, זה דווקא סיעת קדימה. אבל מה לעשות, אנחנו הורגלנו, אדוני היושב-ראש, כרוח הימים האלה שזאת דרכה, ומהצבעה להצבעה ומיום ליום אנחנו מקבלים הוכחות לכך בכנסת. לא רק אנחנו מקבלים הוכחות בכנסת, גם הציבור מקבל הוכחות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <זאב אלקין (הליכוד):> – – ומי שראה את הסקרים של סוף השבוע האחרון, ראה היטב איזה ציון העניק הציבור להתנהלות של קדימה בפרשה הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת אלקין, אשר דיבר בשם סיעת הליכוד. יושב-ראש הקואליציה, האם יש מישהו מהממשלה, או אנחנו עוברים להצבעות? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הצבעות. בבקשה. רבותי, הממשלה לא מבקשת לסכם את הדיון ולכן אנחנו עוברים להצבעות. אני מבקש מכל השרים לשבת במקומם, מכל חברי הכנסת וחברות הכנסת לשבת במקומן ובמקומם. אנחנו עוברים למסכת הצעות אי-האמון. הצעת אי-האמון הראשונה היתה מטעם סיעת קדימה בנושא: ראש ממשלה בלי דרך ובלי כיוון, שאותה נימק חבר הכנסת אברהם דיכטר. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הצעת האי-אמון של קדימה, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – 52 נמנעים – 2 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 בעד, בעוד 52 נגד, שני נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, היא – – – <רחל אדטו (קדימה):> לחצתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אדטו מודיעה לי שהיא התכוונה להצביע בעד האי-אמון והצביעה נגד. <יוחנן פלסנר (קדימה):> ואצלי ואצל חסון – הצבענו בעד וזה מופיע כנמנע. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מתחיל לגבי אדטו. הדבר נרשם בפרוטוקול – לא משנה את ההצבעה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש טעות במחשב. <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול לגבי חברת הכנסת אדטו, אני לא יכול לבוא ולקבוע אם אתה שכנעת אותה לשנות את דעתה, ולכן אני מקבל את הצהרתה ולא משנה את ההצבעה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש בעיה במחשב. <ישראל חסון (קדימה):> הוא לא הצליח לשכנע – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הצבענו בעד וזה מופיע כנמנע. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצבעת בעד והיה נמנע. אם בפעם הבאה יתברר לי שאותו דבר – – – <חיים כץ (הליכוד):> יד האלוהים. יד האלוהים. <היו"ר ראובן ריבלין:> יד האלוהים עכשיו בטלוויזיה. רבותי, אם נבחן פעם נוספת אני אשנה את ההצבעה ואצרף את חבר הכנסת יוחנן פלסנר לרשימת התומכים בהצעת האי-אמון. <רונית תירוש (קדימה):> גם ישראל חסון. <היו"ר ראובן ריבלין:> וגם חבר הכנסת ישראל חסון. ישראל חסון לא טען את הטענה הזאת. הוא לא טען, למה לכם לשים מכשול, הוא טעה בהצבעה. חבר הכנסת חסון טעה בהצבעה. <ישראל חסון (קדימה):> לא. לא טעיתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, זה לא נקלט אצלך? הוא הדין לגבי ישראל חסון. בבקשה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש בנושא: הממשלה פוגעת בפיתוח היישובים הערביים בוואדי-עארה באמצעות תוכנית הקמת העיר חריש, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. רבותי חברי הכנסת, מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 8 נגד – 55 נמנעים – 14 הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמונה בעד, 55 נגד, 14 נמנעו. הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לא נתקבלה. חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת חסון, אף שהיתה טעות בצבע, הצבעתכם נקלטה בעד האי-אמון. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר וסגן ראש הממשלה ישי הצביע נמנע, הוא התכוון להצביע נגד, אני לא משנה את ההצבעה. אני מבקש מראש הממשלה לא לראות בזה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> האורות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אבקש מראש הממשלה – יש בעיה עם כל האורות, נכון. אני מבקש מראש הממשלה לא לראות זאת – – <דליה איציק (קדימה):> – – – לפטר אותך – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כדבר שהוא הפרת המשמעת הקואליציונית. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. אני לא משנה את ההצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> יד אלוהים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי הסדרנים, יש פה איזה דבר שאינו פועל נכון מבחינה אלקטרונית. התוצאות מצוינות, רק גם האור אצל שר האוצר מהבהב בצורה אשר מעוררת שאלות למה הוא מהבהב כך. <השר מיכאל איתן:> מצביע על סכנות לתקציב המדינה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> להיפך – – – הילה מסביב לתקציב. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו דנים עכשיו בהצעות אי-אמון. בבקשה, רבותי, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי בנושא: הנזקים החמורים שהסב שר הביטחון למדינת ישראל ולצה"ל בהתעלמותו מהמועצה לביטחון לאומי ובהנחייתו הרשלנית לצה"ל שלא להשתתף בדיון הכנה לעצירת המשט לעזה, כדברי הצעת האי-אמון. אי-אמון זה נומק על-ידי חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חברי הכנסת, הממשלה, נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה – 22 נגד – 55 נמנעים – 6 הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 22 בעד, 55 נגד, שישה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת האיחוד הלאומי לא נתקבלה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010> [מס' מ/502; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ו, עמ' 9593; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, שהוא במידה לא מעטה עמוס היום. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), קריאה שנייה וקריאה שלישית – אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים על מנת שיציג את הצעת החוק. להצעת חוק זו אין הסתייגויות. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הסתייגויות של חיים אורון. ההסתייגויות – חבר הכנסת אורון הודיע שהוא מוותר. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אני מתנצל. אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, נא להציג. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, הצעת חוק ממשלתית, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בשנת 2003 נחקק פרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981, שבו נקבעו הוראות מיוחדות לגבי קרנות הפנסיה הוותיקות הגירעוניות. לפי אותן הוראות נקבע תקנון אחיד, שבין היתר קבע את שיטת עדכון הקצבאות לגמלאים. כיום, שיטת עדכון הקצבאות לפי התקנון האחיד היא מדי שנתיים או אם לחלופין המדד יעלה בלפחות 4.25% מאז עדכון הקצבאות האחרון, לפי המוקדם מביניהם. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לשנות את שיטת עדכון הקצבאות לעדכון שנתי מדי חודש ינואר, וזאת החל מחודש ינואר 2011, בדומה לשיטת עדכון הקצבאות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970, ששונתה בשנת 2009. עוד מוצע בהצעת החוק לקבוע שעמית שפרש מעבודתו עד יולי 2008 יהיה זכאי להפרשים של 3.5% לחודש בגין החודשים אוגוסט 2009 ועד דצמבר 2009, בגין שיעור עליית המדד שבין יולי 2009 ליולי 2008. סך הכול מענק בשיעור 17.5% עבור חמישה חודשים, ממשכורת פנסיונית. כמו כן, תעודכן קצבתו מחודש ינואר 2010 בשיעור המדד שבין דצמבר 2009 ויולי 2008. שיעור המדד: 4.2%. עמית שפרש מעבודתו לאחר חודש יולי 2009, ועד לחודש דצמבר 2009, עדכון הקצבאות יהיה לפי שיעור עליית מדד חודש דצמבר 2009, לעומת מדד חודש יולי 2008, או לעומת חודש שקדם לחודש שבו החל העמית לקבל את קצבתו, לפי המאוחר. עדכון זה ישולם מקצבת חודש ינואר 2010. כדי שכלל העמיתים מקבלי הקצבאות ייהנו מהצעת החוק המיטיבה הזאת, וכדי שיישמר האיזון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, נקבע גם שכרית הביטחון תוגדל מ-140 מיליון ש"ח ל-320 מיליון ש"ח. עוד הובטח במהלך הדיון בוועדה, על-ידי נציגי משרד האוצר, שכרית הביטחון – אדוני ראש הממשלה, אני הולך להודות לך בעוד 20 שניות. טרחת ועשית ודאגת שהגמלאים במדינת ישראל יקבלו קצבה, אז אני מגיע לקטע שלך – 20 שניות – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> עוד הובטח במהלך הדיון בוועדה, על-ידי נציגי משרד האוצר, שכרית הביטחון, בסך 11 מיליארד ש"ח, שנועדה להבטיח את זכויות העמיתים, ולפי המלצות ועדת-ברנע – שטרם אושרו אך עתידות להיות מאושרות במהלך 2010 – תגדל ב-320 מיליון ש"ח מעבר לכרית שתקבע ועדת-ברנע, כדי לשמור על זכויות הפנסיה של העמיתים. סכום זה הוא עלות ההסכם שלפיו נוסחה הצעת חוק זו, המונחת לפניכם. מאחר שהשינוי המוצע, כאמור בסעיף 78(ט), מהווה שינוי קבוע של מערך הזכויות של המבוטחים בקרנות שבהסדר, בשים לב לערבות ההדדית בין כלל מבוטחי הקרנות שבהסדר, כפי שפורט לעיל, ובשים לב לכך ששינוי מנגנון עדכון הקצבאות המוצע יביא להגדלת ההתחייבויות האקטואריות של הקרנות שבהסדר, וכדי למנוע סבסוד בין קבוצות מבוטחים, מוצע לקבוע כי מכל תשלום קצבה שהקרן משלמת, לרבות תשלומים לפי סעיף 78(ט)(1)(א) המוצע, יופחת סכום בשיעור שיורה המפקח לפי חישוב אקטוארי, שיבטיח כי לא ייווצר הפרש בין התחייבויות הקרן כפי שהן לאחר התאמת התקנון האחיד, כמוצע לעיל, לבין התחייבויות הקרן כפי שהיו ערב התאמת התקנון כאמור, והכול נכון למועד אותו חישוב אקטוארי. הצעת חוק זו היא עוד צעד אחד בשיפור מצב הגמלאים, ביחס שנקבע אי-שם באוקטובר 2003, כשהקרנות הולאמו, וראש הממשלה אמר אז: אני לוקח על אחריותי שהגמלאים במדינת ישראל יקבלו את קצבתם. ואכן, החוק הזה היה אמור להיות מגובה ב-140 מיליון ש"ח, והעמיתים היו צריכים לשאת ב-100 מיליון ש"ח נוספים. בשיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובהזכרה שהוא התחייב שהעמיתים יקבלו את גמלתם – אני יכול להודיע היום לגמלאים, ולהודות לאדוני ראש הממשלה על זה שהעלית את כרית הביטחון מ-140 ל-180 מיליון ש"ח. כמו כן אני רוצה להודות לסגן שר האוצר יצחק כהן, שהיה לו חלק פעיל בקביעת ההסכם הזה, וגם גילה נכונות. במסגרת התודות אני רוצה להודות לשר הביטחון, שהיה מעורב ודחף גם הוא; כמו כן לגדעון בן-ישראל, יושב-ראש הסתדרות הגמלאים, ולעופר עיני – עופר עיני ושר האוצר, שנתן את מילתו האחרונה. היה פה גיבוש של המערכת הממשלתית עבור הגמלאים במדינת ישראל ועבור העמיתים במדינת ישראל, ואי-אפשר בלי להודות ליו"ר הוועדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש הוועדה, אם הייתי חבר ועדה מן המניין הייתי מבקש להגיש לחוק זה הסתייגות. כמובן, הסתייגות דיבור, כדי להודות לך על כך שהצלחת לסנכרן בין כל הנוגעים בדבר ולהביא כבוד לוועדה ולממשלת ישראל על כך שגמלאי ישראל לא נפגעו יתר על המידה מהמשבר הקשה שפקד אותנו, ואנחנו מודים לך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> והייתי רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה וילמה מאור ולצוותה, וכמו כן לג'ודי וסרמן, היועצת המשפטית, ובטח לעוזרי הפרלמנטריים איילת השחר העולה ואילן מרסיאנו על פעילותם הענפה ביומיים האחרונים. תודה רבה, אדוני שר האוצר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – אני חושב שתרמת לייצוב מעמד הגמלאי במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. נא לשבת. הואיל ואין הסתייגויות, שכן הסתייגות הדיבור של חבר הכנסת חיים אורון – הוא חזר בו מרצונו לשאת דברים, וגם יושב-ראש הוועדה בהחלט קיבל את המחמאות המגיעות לו הן מצד הממשלה והן מצד חברי הכנסת – נא לשבת, ואנחנו עוברים להצבעה. רבותי, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, קריאה שנייה – מי בעדו? מי נגדו? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש עוד קריאה שלישית. אדוני ראש הממשלה, יש עוד קריאה שלישית. 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק זו עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים מייד – אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה מבקש לקרוא? אנחנו מבקשים להצביע בקריאה שלישית. נא להצביע. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 48 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/504).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. יציג את החוק השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. איפה יצחק כהן? בבקשה. כל המבקשים להשתתף בקריאות הראשונות בזכות דיבור יירשמו מייד, כי בעוד דקה אני סוגר את הרשימות. בעוד דקה אני סוגר את הרשימות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תרשו לי תיקון קטן לנאום של יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: הכרית היתה 200 מיליון, והיא גדלה ל-320 מיליון. עכשיו לנושא שלנו – הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), חוברת מס' 504. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם עוסקת במגוון נושאים הקשורים לפעילותן של קרנות הנאמנות בארץ. נוסף על כך, הצעת החוק נועדה לעודד פעילותן של קרנות זרות בישראל וכך להגדיל את נפח השוק המקומי ולגוון את אפשרויות ההשקעה של ציבור המשקיעים בישראל. הנושאים המרכזיים בהצעת החוק נוגעים להבטחת אי-התלות של הנאמן במנהל הקרן והבהרת חובות הפיקוח המוטלות על הנאמן לקרן, במטרה להדק את הפיקוח על מנהלי הקרנות; חיזוק סמכויות רשות ניירות ערך בעניין בחינת מהימנותם של הגורמים המפוקחים בענף קרנות הנאמנות; שינוי מנגנון פירוק קרן והפיכתו ליעיל וצודק יותר; הנחת תשתית להגברת מנגנוני בקרה, פיקוח וביקורת ביחס למנהל הקרן, ושינוי מנגנון הקנס האזרחי. שניים מנושאים אלה – בחינת מהימנות הגורמים בענף הקרנות, וכן שינוי מנגנוני האכיפה של הרשות – מוסדרים באופן מקיף בתיקוני חקיקה נוספים המצויים כעת בדיונים בוועדת הכספים. פן חשוב נוסף של ההצעה כאמור נוגע להסדרת אפשרות הצעת יחידות של קרנות חוץ בישראל לשם שיפור התחרות בענף הקרנות בישראל. בכך מהווה תיקון החוק נדבך נוסף, אדוני היושב-ראש, בפתיחת השוק המקומי לשחקנים זרים – קרנות החוץ, מרחיב את אפשרויות ההשקעה בשוק ההון הישראלי ומקדם את הליכי הגלובליזציה שלו. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר יצחק כהן, סגן שר האוצר. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. שלוש דקות עומדות לרשות כל אחד מהחברים. ולאחריו – חבר הכנסת דב חנין, ולאחריו – חברת הכנסת אורלי לוי. ובכך תמה הרשימה. חבר הכנסת בן-ארי, חבר הכנסת חנין וחברת הכנסת אורלי לוי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, בהחלט, הצעת חוק ההשקעות היא הצעה מאוד חשובה. אבל אני רוצה לדבר על אחד הנושאים שמדוברים היום, ובו לצערנו הרב אין השקעה, ובזה היינו צריכים להשקיע, וזה העניין של מה שנקרא ההסברה הישראלית. יש כל הזמן תלונות כאילו הסברה ישראלית תלויה בכך שמשרד ההסברה, או שר ההסברה, או משרד החוץ היה צריך מבחינה טכנית לאסוף 10, 20, 50 אנשים, היה צריך אתרי אינטרנט, ודוברים וכן הלאה. זוהי אחת הנקודות שבה אנחנו מוצאים עוד חוסר של תפיסה של המערכת השלטונית שלנו, לצערי הרב. הבעיה של ההסברה היא לא במסבירים; הבעיה של ההסברה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היא במה מסבירים. ברגע שראש הממשלה הולך לבר-אילן ואומר, אני רוצה להקים פה שתי מדינות לשני עמים, ובעצם בזה הוא אומר – אני כובש, הוא מקבל את התפיסה של חלק מהעולם, והיום מי שלא הסכים, גם כן כבר מסכים. אין ברירה, אם ראש הממשלה אומר – אם אנחנו כובשים ביהודה ושומרון, אז מבחינת העולם אנחנו כובשים גם כן ביפו. אני שמעתי את חברי הכנסת מהשמאל באים להפגנה בירושלים, ומשתתפים בהפגנה שבה צועקים: "יפו הערבית". גם יפו היא שטח כבוש מבחינתו של מישהו. גם כפר-קרע, כמו שאמר פה חבר כנסת קודם, גם הוא שטח כבוש מבחינתו של אותו חבר כנסת ואחרים. וכשאתה שולח אנשים להסביר, אז מה אתה תסביר? אם אתה לא מסביר לעצמך – ועל זה אומר הרש"י הראשון ומדגיש הרב חרל"פ: "כוח מעשיו הגיד לעמו"; יגידו לכם "הארץ הזאת גזולה היא בידכם" – אז "כוח מעשיו הגיד לעמו". אומר הרב חרל"פ: אתה לא מסביר לאחרים, תסביר לעצמך. קודם כול נסביר לעצמנו שלא גזלנים אנחנו בארץ, שהארץ הזאת היא שלנו מאבות אבותינו, וזה שגורשנו מכאן בעל כורחו, זה בעיה במשך אלפיים שנה, אבל אנחנו עכשיו מתקנים את אותו עוול שנעשה לנו. ומי שבא לכאן הוא הגזלן, הוא המהגר, הוא הכובש, ואנחנו משחררי הארץ הזאת; אנחנו לא כובשים כאן. אבל מה יש לנו להלין על הסברה, אם ראש הממשלה לא רק נותן רוח גבית, אלא הוא מייסד בעצם את כל ההסברה שאומרת: אנחנו כובשים בארץ הזאת – אז מה יגידו המסבירים? או איך אמרה לי איזה גברת אחת בשבוע שעבר – ובזה אסיים. הייתי באיזה פאנל באוניברסיטת בר-אילן, והיא אומרת שבאירועי סברה ושתילה אני הצדקתי את עמדת ישראל בעולם, ואז אמרו לי, באוניברסיטה בארצות-הברית: מה אתה רוצה? אתם הקמתם ועדת חקירה, סימן שאתם אשמים. וזה אפרופו, אם תרצו, בעקבות הקמת ועדת החקירה עם משקיפים בין-לאומיים. מי שלוקח לעצמו משקיפים בין-לאומיים, אומר בעצם לעולם: אני לא צודק, בואו תבדקו אותי. מה שיהיה בסופו של דבר – יאשימו אותנו. נאכל את הדגים, נחטוף את המכות ונגורש מן העיר, כי הצידוק, ההסברה צריכה להיות בפנים כדי שמישהו יבין אותך בחוץ. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות היא הצעה חשובה, הושקעה בה עבודה רבה, יש בה מנגנונים מעניינים. יש לי כמה הערות על הצעת החוק הזאת, אבל אני לא מתכוון לפרט אותן כאן, אני מקווה שבמסגרת הדיונים בוועדה תהיה לי האפשרות להשפיע ולתקן כמה מהדברים שראויים תיקון בהצעת החוק, שבסך הכול היא הצעת חוק נכונה וחשובה. אבל אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לנצל את ההזדמנות הזו כדי לדבר בצורה יותר רחבה על הסוגיה שהצעת החוק הזו עוסקת בה. הצעת החוק הזו בעצם מייצרת מנגנונים מודרניים יותר ונכונים יותר של פיקוח ובקרה ציבורית על תחום כלכלי מובהק, התחום של השקעות בנאמנות. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שבדיוק אותה גישה צריכה להנחות אותנו בכלל בהתייחסות שלנו למערכות הכלכליות שלנו. במשך שנים הורגלנו להאמין שהטוב בשביל הכלכלה הוא התערבות מזערית של המדינה, הסדרה מינימלית של השוק: ניתן ליד הנעלמה לפעול, וכך נגיע לתוצאות הטובות ביותר. התוצאות, עמיתי חבר הכנסת, הן תוצאות גרועות. התוצאות מביאות את ישראל, למשל, למצב של ריכוזיות עצומה בשליטה על הכלכלה, בשליטה על ההון. קבוצה של עשר משפחות לפי חשבון אחד, או חמש משפחות לפי חשבון אחר, או אפילו 20 משפחות לפי חשבון שלישי, שולטת ומרכזת בידיה כוח עצום, הון עצום, השפעה עצומה בכלכלה הישראלית ובחברה הישראלית. עמיתי חברי הכנסת, הריכוזיות הזאת הקיימת במערכת הכלכלית בישראל, היא קודם כול בעייתית מבחינה כלכלית, היא מסוכנת מבחינה חברתית, והיא מהווה איום על הדמוקרטיה בחברה הישראלית. אנחנו לא יכולים להמשיך ולקבל את ההבחנה בין עולם של פוליטיקה לבין עולם של כלכלה. בפועל, הפוליטיקה צריכה לדעת לנהל ולקבוע ולהסדיר ולמנוע ריכוזיות במערכת הכלכלית כפי שהיא קיימת אצלנו. למרבה הצער, זה לא המצב. אני מאוד מקווה, עמיתי חברי הכנסת, שבמהלך הקדנציה הזאת נצליח לייצר הצעות חוק דומות להצעת החוק הזו בתחומים כלכליים אחרים, שיקדמו הסדרים יותר מתקדמים, שיקדמו פיקוח יותר הדוק, שיקיימו בלמים ציבוריים על אותה ריכוזיות מאוד גדולה שקיימת היום בכלכלה הישראלית ובשוק ההון הישראלי. עמיתי חברי הכנסת, זו משימה לא פשוטה. בדרך לקדם אותה יעמדו בפנינו לא רק אותה השקפת עולם, הייתי אומר כמעט דתית, של אמונה בכוחות השוק החופשי, אלא גם הרבה מאוד אינטרסים; הרבה מאוד אינטרסים, הרבה מאוד אינטרסנטים, ושליחים של האינטרסים והאינטרסנטים האלה בכנסת. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, זאת תהיה משימה קשה. אני משוכנע שזו משימה חיונית למען הציבור בישראל, למען החברה בישראל, למען הכלכלה בישראל ולמען הדמוקרטיה בישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חנין. חברת הכנסת אורלי לוי חזרה בה מכוונתה להשתתף בדיון, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. השרים, שר הבריאות הנכבד, רבותי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/509).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את שר הבריאות לבוא ולעלות על מנת להציג את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49) לקריאה ראשונה – הצעת חוק המבקשת להסמיך את שר הבריאות להכיר בקופות-חולים ייעודיות. בבקשה, אדוני. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו נמצאים היום במעמד שיש אשר יגדירו אותו כמעט היסטורי. החודש לפני 16 שנה החליטה הכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק אשר היווה מהפכה של ממש במערכת הבריאות. אבל לפני 16 שנה שכחו בכנסת שגם טיפולי שיניים הם חלק מהבריאות של האזרחים בישראל. היום, 16 שנה אחרי, אני שמח לבשר כי החל מעוד שבועיים וחצי למעלה ממיליון ילדים בישראל יזכו לקבל טיפולי שיניים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אין ספק כי הכללת שירותי השיניים בסל הבריאות היא צעד חשוב ביותר. אבל הצעד הזה לא יהיה שלם בלי שנדאג לכך שרופאי השיניים בישראל יוכלו לקחת חלק ברפורמה הזאת. הצעת החוק שמונחת לפניכם תאפשר הקמה של קופה ייעודית לנושא השיניים. באמצעות הקופה הייעודית יוכלו כל רופאי השיניים המיועדים לכך לספק את השירותים שבסל לילדי ישראל במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כך נוכל להבטיח גם טיפולי שיניים איכותיים לילדים, גם אפשרות לחופש בחירה גדול יותר של רופאי השיניים, כולל הישארות אצל הרופא המטפל אם הוא הצטרף לקופה, וגם תעסוקה לרופאי השיניים העצמאים בישראל. אני רוצה לציין כי לא רק רופאי השיניים העצמאים ייהנו מהחוק שמונח לפניכם. החוק גם מאפשר לעמותות וארגוני חסד שהיום ובמשך השנים האחרונות נתנו טיפולי שיניים לילדים, להמשיך ולפעול במסגרת הקופה הייעודית. בנוסף, גם בתי-הספר לרפואת שיניים ב"הדסה", בתל-אביב, בחיפה ובעוד מקומות, יוכלו לקחת חלק בהסדר. ובכך נמשיך ונדאג גם לדור העתיד של רופאי השיניים בישראל. אומרים לי כל מיני אנשים שיש פה תרגיל של האוצר, שמאחורי הקופה הייעודית לשיניים מסתירים לי קופת-חולים חמישית. אמרתי את זה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בערוץ של הכנסת, בשבוע שעבר, ואומר זאת שוב: רבותי, אני מתנגד בכל תוקף להקמת קופת-חולים חמישית. לא רק שאני מתנגד לכך, גם יש לי הבטחה של משרד האוצר שהמהלך הזה לא ישמש כלי להקמת קופת-חולים חמישית. אני נגד בתוקף, הייתי בתוקף נגד, ואני אמשיך להיות נגד. חברי הכנסת, בתקופה שבה כל הזמן מדברים על כך שמפריטים את המדינה ואת הזכויות של האזרחים, שימו לב שכאן קורה מקרה הפוך. אנחנו לוקחים את תחום השיניים שהיה פרטי כמעט לחלוטין מאז קום המדינה, והופכים אותו לציבורי. אנחנו מעגנים בחקיקה את הזכות של ילדי ישראל לקבל טיפולי שיניים. מאז 1995 כיהנו במשרד הבריאות תשעה שרי בריאות, ואיפה היו השיניים עד היום? אולי הבעיה היתה שאף פעם לא היה במשרד הבריאות סגן שר. אם היה סגן שר הדברים היו מסתדרים. עכשיו זה הזמן. אני קורא לכם להצביע בעד רפואת שיניים כזכות ציבורית לילדי ישראל, בעד הגברת התחרות בשוק רפואת השיניים, בעד שילוב של רופאי השיניים העצמאים ברפורמה ובעד שילוב העמותות ובתי-הספר לרפואת שיניים. אני רוצה לציין כמה דברים. עשינו מפרט של טיפולי שיניים – איזה טיפולים, באיזה מחיר – וזה מחייב את כולם, גם את קופות-החולים וגם את הרופאים. אני חייב לציין שגם הסתדרות רופאי השיניים הסכימה למחירון והם ישתלבו באחת מחברות הביטוח. ואני מדבר – הכול לא לפי רווח. אני מדבר – רופא יכול לעבוד. זה נותן לו לעבוד. אבל מה שבתוך הסל עד גיל שמונה, מה שקבענו זה מה שייגבה. כפי שציינתי, אני מתנגד חריף לקופת-חולים חמישית. אי-אפשר לזלזל בפרנסה של 1,500 רופאי שיניים. צריך לדאוג להם, שאלה ששימשו כרופאים ושמרו על הבריאות של כולם – – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – יגדיל את התחרות – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – ויעשה את הכול טוב למדינה. אני בטוח שהכנסת תאשר את זה. אני מציע להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. תודה. <קריאה:> ולפעמים גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לחוק זה נרשמו מספר חברים. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – אינו נוכח. חברת הכנסת רחל אדטו – בבקשה, גברתי. <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דבריו של סגן השר לגבי התנגדותו לקופת-חולים חמישית. למרות מה שנאמר על-ידי סגן השר, ואני יודעת שזו דעתו, ובהחלט שמעתי אותו אומר מספר פעמים שהוא מתנגד התנגדות נמרצת לקופת-חולים חמישית; למרות זאת אני חוששת שהקמת קופה ייעודית למטרות רווח, וכמו שמוגדר כאן זוהי קופה ייעודית שתפעל גם למטרות רווח – קיוויתי שבאמת סגן השר יגיד שזה לא למטרות רווח, אבל זה כנראה מה שרשום פה, ולאור זה אני גם נאלצת להמשיך וללכת לקו הזה – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – יש מחיר שבן-אדם ישלם. המחירון אומר 20 שקל לטיפול, לא יותר, וחלק מהדברים בחינם: בדיקות צילומים. ולכן, אי-אפשר להרוויח מזה. <רחל אדטו (קדימה):> בסדר. אבל אני מסתמכת על מה שכתוב. ואם כתוב קופה ייעודית למטרות רווח, הווי אומר שמי שיפעיל את הקופה הזאת יהיו יזמים עסקיים, חברות ביטוח – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא לא יכול לקחת יותר מ-20 שקל. <רחל אדטו (קדימה):> זה לא מה – – – אז צריכים – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, זה החוק. <רחל אדטו (קדימה):> בסדר, אני מבינה את מה שאתה אומר. רק יש לי פער בין מה שכתוב לבין מה שנאמר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – מחירון אחיד. מי שמקבל את המחיר, הוא יכול להיכנס איפה שהוא רוצה. <חיים אורון (מרצ):> הוא הולך לעשות שב"ן שיניים. שם הוא ירוויח, ומזה הוא יקיים את זה תמורת רווח. ואתה נותן לו שב"ן שיניים. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא נותן לו שום דבר. <חיים אורון (מרצ):> אתה נותן לו שב"ן שיניים. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש להם את זה בין כך. יש להם שב"ן בלי זה, בלי – – – <חיים אורון (מרצ):> אבל לא בקופה. יש לו – – – אבל לא בקופה. אתה נותן לו שב"ן שיניים מתוך הקופה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא. <חיים אורון (מרצ):> אבל זה כתוב בחוק. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא. <חיים אורון (מרצ):> מה לא? <קריאה:> כתוב. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה החוק אומר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל זה אותו מחירון של קופות השיניים. אני לא מבינה את ההיגיון פה. קופות השיניים – קופות-החולים היום מתנהלות כמו גוף פרטי. – – – למשל, זה לא גוף פרטי? <קריאה:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רחל אדטו (קדימה):> קופות-החולים היום לא מתנהלות כמו גוף פרטי, סליחה. <קריאות:> – – – יכולות להרוויח כסף. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה לא? בשביל מה הם מרוויחים כסף – – – הם חיים רק בשביל – – – על מה אתה מדבר? <חיים אורון (מרצ):> ליצמן, אתה הרי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר ליצמן, כבוד שר הבריאות. חבר הכנסת אורון, אתה רשום לדבר, וגם תקבל. אני מעניק לך שתי דקות נוספות מההתחלה, ואת יכולה להתחיל. <רחל אדטו (קדימה):> לכן, החשש שלי – שלאחר מספר שנים שבהן מנסה משרד האוצר להכניס דרך חוק ההסדרים את הקופה החמישית, הפעם באמצעות הצעת החוק הזאת המונחת לפנינו נסללת הדרך להקמת הקופה החמישית. הקמת הקופה הייעודית למטרות רווח זו פלטפורמה שבאמצעותה ניתן יהיה בעתיד להעביר שירותים אחרים שעליהם ממונה המדינה, כגון הרפורמה לבריאות הנפש, אפשר יהיה להיעזר בזה. אולי בעתיד גם בסיעוד אפשר יהיה להיעזר בקופה הייעודית. ואם אנחנו מדברים על קופה ייעודית, הרי הקופה הזאת תקום באמצעות יזמים פרטיים. כבר שמענו שמות של חברות ביטוח גדולות אשר תיקחנה אולי לנהל את הנושא הזה, כי בסך הכול מדובר פה בהרבה מאוד כסף וביכולת ניהול של הרבה מאוד כסף. ולכן – מי יותר טוב מחברות הביטוח לנהל את הדברים האלה, או יזמים עסקיים אחרים או תאגידים פרטיים, ולכן אני חוששת שזאת באמת הדרך להכנסת הקופה החמישית. עכשיו, ברור לי לגמרי הרצון להגן על 1,500 רופאי השיניים העצמאים. גם אני חרדה להם. אני חושבת שצריך למצוא להם מענה. אם כך הדבר, אז בואו נקים קופה ייעודית, ונקרא לה "קופה שלא למטרות רווח", ינהלו אותה הביטוח הלאומי, שיודע לנהל כספים, ינהל אותה גוף שהוא גוף ממשלתי אחר, אבל לא לתת לגורמים עסקיים, שכל מטרתם היא למקסם את הרווח, לנהל את הסכומים האדירים האלה של השיניים. עכשיו, מה הסיכון בקופה חמישית? למה אני מתנגדת לקופה חמישית? קופה חמישית, לאו דווקא קופה שהיא ייעודית לריפוי שיניים, אלא קופה חמישית שמטרתה היא רווחים, היא קופה שכמובן תמצא לעצמה את קהל היעד. יהיו אלה האנשים הצעירים, הבריאים, שגרים במרכז הארץ, ואותה קופה חמישית, שמטרתה למקסם רווחים, תהיה הקופה שלא תיתן מענה לא לפריפריה, לא לבעיות של חולים קשישים שצריכים דיאליזה, כי הרי זה לא רווחי לטפל בחולים קשישים. ולכן ההתנגדות היא כל כך נמרצת לכל דרך שתאפשר הקמת קופה חמישית בכל דרך שהיא, ולו גם דרך הדלת האחורית של הרעיון הנכון למצוא קופה ייעודית כדי לפתור את בעיית רופאי השיניים. ולכן אני חוזרת ואומרת, אם רוצים קופה ייעודית, בבקשה, שלא תהיה למטרות רווח ושתנוהל בדרך שאפשר יהיה לפקח עליה. והדבר האחרון שאני רוצה להביע תמיהתי עליו – איך משרד האוצר מוכן להקים מנגנון כל כך מסורבל, של גוף חדש שיכלול הנהלה, מסלקה, לוגיסטיקה, כל זה, כאשר התקציב כרגע, היום, לריפוי השיניים עומד בסך הכול על 76 מיליון ש"ח. זה התקציב נכון לעכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <רחל אדטו (קדימה):> אוקיי, כבר. מכאן המסקנה שלי, הבלתי-נמנעת, כי האוצר מתכנן את הקופה החמישית שבעתיד יהיה אפשר להעביר אליה את השירותים הנוספים על-חשבון הקופות הקיימות, ולכן אני מתנגדת בהחלט להקמת קופה ייעודית למטרות רווח, ולו גם למטרה הנכונה והטובה של ריפוי שיניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אם נאשר את החוק הזה, הרי החוק קובע במפורש, אומר השר בהצהרה מצדו, שאין קופת-חולים חמישית. הרי גם אם לא יחוקק חוק זה, האוצר יכול – – – <רחל אדטו (קדימה):> לעשות את זה בחוק ההסדרים הבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. לכן ההתרעה היא התרעה במקומה, מבחינת תפיסתך. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. השר ישיב על כל הדברים, אם ירצה, בטרם יובא החוק להצבעה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת חנין, גם לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך, קודם כול, על הרעיון של ביטוח בריאות שיניים לילדים. אני בהחלט בעד הרחבת סל השירותים – סל שירותי הבריאות. רפואת שיניים גם היא רפואה, וצריכה הסדרה ציבורית. אני גם מברך על דבריו של סגן השר, אני יודע שזאת עמדתו, נגד הקמת קופת-חולים חמישית. ובכל זאת, עמיתי חברי הכנסת, אני עולה כאן לדוכן עם לא מעט חששות. והחששות שלי נובעים מקריאת החוק, הצעת החוק שנמצאת לפנינו. החוק הזה יוצר מנגנון שמאפשר הקמת קופת-חולים ייעודית, ונאמר בהצעה במפורש – קופת-החולים הזאת תהיה קופת-חולים שתתאגד כחברה לפי חוק החברות, ובאופן מפורש נאמר, גם בהצעת החוק, גם בדברי ההסבר שלה, שקופת-חולים כזאת אפשר שתפעל גם למטרות רווח. <חיים כץ (הליכוד):> סגן השר ליצמן הוא בן-אדם מאוד פתוח. גם הוא מבין שבלי הרופאים הפרטיים לא תהיה רפואת שיניים. <דב חנין (חד"ש):> אני בעד רפואת שיניים, אני לא נגד הרופאים הפרטיים, אני בעד שיתוף פעולה אתם. אני בעד שיתוף פעולה אתם באמצעות קופות-החולים, אבל אני חושב, אדוני יושב-ראש הוועדה – – – <חיים אורון (מרצ):> הוא רוצה משהו אחר לגמרי. הוא לא רוצה חוק כזה. הוא הניח על שולחן הכנסת חוק ואוצ'רים. הוא רוצה משהו אחר לגמרי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורון, אתה הרי עולה אחרי – – – <חיים אורון (מרצ):> ממילא נגמר לך סדר-היום, מה אכפת לך שקצת נקשקש? <היו"ר ראובן ריבלין:> כל מה שרציתי לבקש ממך הוא שתקשקש בזמן שלך, לא בזמן של חבר הכנסת חנין, זה הכול. <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת אורון אף פעם לא מקשקש. השאלות וההערות שלו הן מאוד לעניין, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> מובן שבמירכאות כפולות ומכופלות. <דב חנין (חד"ש):> בוודאי. אני רק רוצה לומר בכל זאת מה מטריד אותי בעניין הזה. אנחנו פותחים כאן פתח, אדוני סגן השר – ואני יודע שאתה מתנגד לרעיון של קופת-חולים חמישית – אבל אנחנו פותחים כאן פתח שבעתיד ילך ויתרחב. הרעיון הזה של קופת-חולים למטרות רווח הוא רעיון מסוכן, הוא רעיון שבסופו של דבר מאיים על מערכת הבריאות, שצריכה להיות מערכת בריאות שפועלת על בסיס של פרמטרים חברתיים, ולא על בסיס של פרמטרים עסקיים. אם מערכת הבריאות תתחיל להתנהל כמערכת של רווחים, אנחנו נידרדר למקומות שאנחנו לא רוצים בהם. אתה יודע, אדוני סגן השר, שיש מדינות בעולם שבהן מערכת הבריאות פועלת למטרות רווח, ואז אולי יש רווחים אבל אין בריאות. והדוגמה הקלאסית היא כמובן ארצות-הברית של אמריקה, המדינה העשירה בעולם, שיש לה מערכת הבריאות הבעייתית ביותר בעולם, ורק עכשיו מתחיל מסע מורכב וקשה של תיקון ושינוי, שמוביל הנשיא אובמה, והחוק החשוב עבר בבית-הנבחרים ובסנאט האמריקני – שעדיין לא מביא את ארצות-הברית אפילו קרוב למקום שבו נמצאת כבר היום מדינת ישראל. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם שהרעיון הזה, של הקמת קופת-חולים למטרות רווח, הוא רעיון מסוכן. <דליה איציק (קדימה):> אבל, חבר הכנסת חנין, השר אמר שזה לא יהיה למטרות רווח. <דב חנין (חד"ש):> השר אמר, אבל אני אומר – לצערי אני חי רק מפי הטקסט של החוק, וכאשר כתוב בחוק שזה אפשרי למטרות רווח, וגם – – – <דליה איציק (קדימה):> אבל הוא אמר שהוא יתקן את זה. <דב חנין (חד"ש):> אם נצביע על דברי השר – – – <דליה איציק (קדימה):> הוא מגיע לכנסת, הוא אמר: לא למטרות רווח. <דב חנין (חד"ש):> חברת הכנסת איציק, אם יודיע לנו סגן השר שהוא מושך את החוק והוא מבקש רק להצביע על הודעתו, אני אצביע בעד הודעתו; אני אומר את זה מראש. אבל אם אנחנו צריכים להצביע עבור הטקסט של החוק, אז הטקסט הוא הטקסט הזה. אם ימשכו את החוק ויגישו משהו אחר, אני כמובן מוכן לשנות את הצבעתי. <דליה איציק (קדימה):> סגן השר ליצמן, מה אתה אומר? <דב חנין (חד"ש):> היה פה ויכוח, אדוני סגן השר, לגבי השאלה של למטרות רווח או לא למטרות רווח. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני רוצה להסביר לאדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יסביר בתום הדיון, הוא יכול לעלות. אתה רוצה להתערב עכשיו? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> רק הערה: ברגע שעשיתי מחירון, והמחירון אומר 20 שקלים לטיפול שורש לכולם, גם לקופות-החולים וגם לחברות הביטוח, אז איפה הרווח? מה הם אומרים – שהוא לוקח על דברים אחרים. גם היום הוא יכול להרוויח. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר לך איך הוא ירוויח. אני אסביר את זה. כל מי שטוען שיש בנוסח החוק איזושהי יכולת לעקיפה של הדברים שאמר השר, אני יכול להסביר לו גם. <דב חנין (חד"ש):> אדוני סגן השר, ולכן – אני אסיים ואומר כך: הדברים שאדוני עושה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הצהרת השר בפני הכנסת היא מעשה ממשלה. השאלה מה יהיה כאשר החוק יהיה והממשלה תתחלף. זאת השאלה. <חיים אורון (מרצ):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> בדרך כלל זה נדיר, אבל הוא טועה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נדיר, נדמה לי שגם הפעם הוא צודק. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא. <דב חנין (חד"ש):> אדוני סגן השר, אני רק רוצה לסיים את דברי ולומר כך: אני יודע שאדוני פועל כדי לייצר מנגנונים שימעטו ויצמצמו את הבעיה, ועדיין העיקרון שאנחנו נקבע פה, בחוק הזה – וזה מרכזו של החוק – הוא עיקרון בעייתי. ומחר ישנו את המחירון, אבל עדיין החוק יישאר אתנו. והחוק שקובע את העיקרון, שהוא עיקרון בעייתי, אנחנו היום נדרשים להצביע בעדו או נגדו. אני מציע לכנסת להצביע נגד העיקרון הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, לרשותך אותן שלוש דקות שהיו לרשות דב חנין, שנתמשכו לשמונה דקות. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה הראשונה שאני רוצה להציע זה לשנות את שם החוק: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי – חוק הרגל. למה חוק הרגל? סגן השר יודע בדיוק למה אני מתכוון. סגן השר, בהצלחה – ואני מברך אותו על כך – למרות שבכמה מהלכים בדרך לא הסכמתי אתו, הכניס רגל לדלת ואמר: יש רפואת שיניים בתוך הסל. ועל כך מגיעות לו ברכות. אבל הוא היה צריך להשיג לזה את הסכמת ראש הממשלה. לראש הממשלה יש רגל אחרת בכלל, כי יש לו ראש אחר. ראש הממשלה אמר: אני שם עוד רגל – קופת-חולים חמישית. ואין מישהו שיודע יותר ממך שכל מלה שאמרתי עכשיו מדויקת. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> נכון. <חיים אורון (מרצ):> כי כמה נאומים אני שמעתי ממך נגד קופת-חולים חמישית. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <חיים אורון (מרצ):> רגע, רגע. עכשיו אתה בא ואומר, אני גם עכשיו נגד קופת-חולים חמישית. זה לא קופת-חולים חמישית. יש פתרון, כבר נאמר עליו קודם: בואו נאפשר לכל רופאי השיניים להתאגד בקופה, בקואופרטיב, במה שאתה רוצה, שלא למטרות רווח, ותהיה להם פרנסה. כי ממה נפשך? אתה אומר ככה: התעריף – אותו תעריף, אין מה להרוויח פה. הם, זה המקצוע שלהם, יש להם יתרון. ירצו – ייתנו שירותים לקופה; ירצה האזרח להירשם אצלם – יירשם אצלם. מה הסיפור של קופה למטרת רווח? אגב, אתה גם בחוק הזה גמרת את הוויכוח שמופיע בחוק ההסדרים, מה יהיה מבנה של תאגיד קופת-חולים. שנים לא מצליחים להגיע להסכמה; פה השחילו את זה – מבנה של חברה. מי אמר שמבנה של חברה הוא הכי מתאים לקופת-חולים? למה אתה לא מציע מבנה של חברה לקופת-חולים "כללית"? אבל פה השחילו לך את זה; אתה או הם. אתה אומר, ממה ירוויחו? הרי אני קבעתי תעריפים כאלה שאין בהם רווח. זה הקולב. למשל, אני בא לבטח את נכדי – בני כבר עושים בעצמם – לא בקופה שאני חבר בה, אלא בקופה אחרת. אגב, גם יהיו תסבוכות עד השמים. ואומרים לי, מאה אחוז, עכשיו תראה מה אתה מקבל אצלנו; אתה מקבל את מה שליצמן נתן לנו: בדיקת שיניים ב-20 שקל ועוד דברים. אבל חוץ מזה יש פה רפואת שיניים לכל המשפחה, במתקן הזה; יש פה תרופות לשיניים יותר בזול; יש פה כתר במחיר מיוחד, ויש פה הרדמה כשאתה שומע מוזיקה שמימית. מזה ירוויחו כסף. עכשיו, תבוא ותגיד לי: את כל זה הם יכולים לעשות בעצמם גם היום. שיעשו בעצמם היום. למה הם לא עושים בעצמם היום? הם לא עושים בעצמם היום משום שמערכת הבריאות בנויה אחרת. החלק שלך עם 70, 80 או 200 מיליון שקל בתוך רפואת השיניים הוא כלום. רפואת השיניים מגלגלת 1.5 מיליארד שקל. הם רוצים את הכסף הזה. בכסף הזה יש רווח. אני חושב, לא כי אני סוציאליסט – כי הוכח 80 שנה בארץ שהרפואה הפרטית היתה יותר יקרה, היתה פחות מוצלחת מבחינת הטיפול בחולים, והפערים היו יותר גדולים. לכן בצדק אמרת, בואו נעשה רפואת שיניים ציבורית. ועכשיו תוך כדי רפואת השיניים הציבורית אתה הופך את העניין על הראש, כשיש לך פלטפורמה. תוסיף קופת-חולים של רופאי שיניים מאוגדת על בסיס קואופרטיבי או על בסיס אחר בלי הכסף הגדול מאחורה, של "כלל ביטוח" או של "מגדל ביטוח" או של מי שיעשה את זה, שכל השיקול שלו הוא אחר – אז אני הולך אתך. אבל אתה לא הולך לשם. האמת שאתה רוצה ללכת לשם, אבל מישהו אמר לך – אתה רוצה חוק? בתנאי זה. פה תבוא הכנסת – אנחנו לא מחויבים לחוקים האלה. קודם כול בוועדה נוציא את למטרות רווח. ירצו רופאי השיניים להתאגד לקופה, אני אפילו מוכן לצרף אותם לברית הקואופרציה של ההסתדרות. אבל מה שמופיע פה זוהי פריצה מרחיקת לכת, כי השלב הבא, אחרי רפואת שיניים יגידו: תגיד, למה רפואת שיניים? יש קשר – ככה הסבירו לי פעם, פה יש רופאים – בין הפה לבין האוזן – אז גם רפואת אוזניים, ואחר כך רפואת אף. ויגידו: סליחה, זה כדאי, כבר יש מתקן, כבר יש עובדים, כבר יש מזכירות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ואם כולם כל כך כואבים אז גם פסיכיאטר. <חיים אורון (מרצ):> כן. ואני עוד לא שאלתי מה קורה – וזה המשפט האחרון, ואני מציע לבדוק אותו טוב – מה יקרה כאשר בתוך טיפול שיניים נוצרה מציאות שרצים לבית-החולים? שם זה כבר נופל על כולם. אם חס וחלילה מתחת לשן יש אבצס, זה כבר נופל על כולם במערכת הציבורית. שם נשארים כולנו. אבל פה זה לבד. למה כל התסבוכת הזאת? התקדמת צעד אחד; אני פחות התלהבתי מהדרך, אבל בדיעבד אפילו בירכת אותי שלא באתי להפריע לך. עבר השלב הראשון, מה רצתם עם החוכמה הזאת עכשיו? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חברת הכנסת אורלי לוי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר יעקב ליצמן, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וחברי הכנסת אחרים, אני רוצה להגיד לכם, אני קצת ככה מנסה להסתכל בפרצופים ולנסות לראות ממתי הם מוכרים לי. יש כאן פרצופים שלא השתנו הרבה זמן. ולמה אני אומרת את זה? חוק ביטוח בריאות ממלכתי התקבל בשנת 1995 – שם נעשה העוול הגדול. ולמה אני אומרת "נעשה העוול הגדול"? סליחה, אני אשאל גם אותך, חבר הכנסת אורון, האם לא היית שותף לאותה עוולה כאשר הוציאו את רפואת השיניים מתוך החוק הזה ושמו אותה בצד? אז לא הייתם כל כך יצירתיים – – – <חיים אורון (מרצ):> לתת תשובה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בוודאי. אני אשמח. <חיים אורון (מרצ):> אני מקווה שבשנה בכנסת למדת שיש פה רוב ומיעוט. תיכנסי לפרוטוקול של אז ותגלי שחבר הכנסת אורון הציע רפואת שיניים, סיעוד ובריאות הנפש בתוך הסל – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת – – – <חיים אורון (מרצ):> רגע, רגע. אם שאלת אותי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך הצבעת? איך הצבעת? <חיים אורון (מרצ):> הצבעתי בעד – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הסתכלתי בפרוטוקול. חברים שלך מאותה מפלגה לא רק שהצביעו – גם תקפו כאלה שאמרו שתהיה רפואה לעשירים ותהיה רפואה לעניים. זה מה שאנחנו היום – מסתכלים על הדברים – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל בוא נשים את זה שנייה אחת בצד – – – <חיים אורון (מרצ):> את לא יכולה להתקיף אותי ואחר כך להגיד לי לשים בצד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אוקיי. אני אתן לך גם – – – אבל אתה כבר דיברת קודם. אני רוצה להגיד שרבים מהאנשים פה לא העלו את אותן טענות, מה יהיה בעתיד. מה שקורה היום זה עתיד של אותו עבר, שבו החריגו גם את בריאות הנפש וגם את רפואת השיניים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היא מדברת על החוק של חיים רמון – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> של חיים רמון, שאתם הסכמתם לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שר הבריאות בממשלת רבין. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הצבעתם בעד או נגד? <חיים אורון (מרצ):> בטח הצבענו בעד חוק הבריאות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בבקשה. ועל חוק הבריאות הזה – – – <חיים אורון (מרצ):> רגע, אוי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה פשוט לא הבנת. היא דיברה על חוק הבריאות מצד אחד. מצד אחר היא דיברה על – – – <חיים אורון (מרצ):> אבל אני הגשתי הסתייגויות, ואחרי שהן עברו הצבעתי בעד החוק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הגשת הסתייגויות, כן. אבל אתה יודע מה, אותן הסתייגויות יכלו לקבל תוקף הרבה יותר חזק אם בגינן – אם לא יעברו, לא מצביעים בעד. זו גם אפשרות. <חיים אורון (מרצ):> בואי נראה אותך – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נכון, נכון. <חיים אורון (מרצ):> – – – עכשיו עוד מעט יהיה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מקווה מאוד שבעתיד לבוא אנחנו נשקול ובאמת ננסה להיות מפולפלים ולחשוב. אבל בואו נעשה קצת סדר בדברים ונדבר היום. היום כל חברות הביטוח יכולות לתת שירות באופן פרטי, כמו על ביטוח תרופות למיניהן וכמו גם על שיניים. התנאי להצטרפות היום הוא לפי אותו מחירון אחיד – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה קורה היום. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נכון, זה קורה בכל יום בכל רגע נתון. חברות הביטוח האלה מתנהלות באופן הזה. היום בהצעה זו, כפי שאני רואה אותה, מדברים על מחירון אחיד; אותו מחירון שבו יעמדו קופות השיניים. כן, אותה קופת-חולים ייעודית תצטרך לעמוד באותו מחירון שיניים – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – של השירות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מנסה להסתכל על הדברים, ולך היתה הזכות לדבר ולחשוב על אותם ילדים קטנים. אני רוצה לחשוב שהשירות שיינתן להם בעתיד יהיה השירות הטוב ביותר. כאשר אנחנו מדברים על קופות-החולים הכלליות: קופת-חולים "מכבי", ואני לא רוצה לשכוח אחרים – "מאוחדת" וכדומה – מי יבטיח שהשירות שלהם יהיה שירות איכותי, שהרופאים שלהם יהיו רופאים איכותיים, שהטיפול שאותו ילד יקבל יהיה טיפול איכותי? אלא אם כן אנחנו נשמר את אותם רופאים פרטיים עצמאים באותם מחירים, אבל עם איזושהי ביקורת; גם כאשר אנחנו עושים סקרים, אנחנו לוקחים קבוצת ביקורת. קבוצת הביקורת הזאת תבטיח מתן טיפול אמיתי ואיכותי. אם כבר אנחנו מדברים על רווחים, תגידו לי: קופות-החולים לא מקבלות רווחים מתמחור תרופות שהן היום גנריות ובעבר היו תרופות מקוריות ששילמו עליהן הון עתק, ועדיין מתומחרות לפי אותו הון? אני רוצה לדעת מה יקבל אותו ילד קטן. אני נורא מצטערת שהחוק הזה מדבר בינתיים רק עד גיל שמונה. הייתי רוצה לראות את כולם קמים וזועקים ומבקשים מראש הממשלה או מי שלא יהיה להרחיב. הרי סגן השר ליצמן הוא לא היחיד פה בעסק. הכול נופל על ראשו, כל המתקפות, וכל העניין – אני שמעתי חברי כנסת שאומרים: תשמעו, החוק הזה הוא לא מספיק טוב, כאילו שקודם היה משהו אחר, כאילו שיכולנו לברך ואנחנו אומרים: המצמצם. זה צעד ראשון במסע ארוך, אבל הצעד הזה בא לעצור את אותו עוול נורא שהתקבל בשנת 1995, אותו חוק שגם אתה, חיים אורון, הצבעת בעדו; אומנם הגשת הסתייגות אבל הצבעת בעד. אני מדברת עכשיו על ילדים שבאיזשהו אופן – אתה יודע מה? אני גם מדברת על אוכלוסייה – אני רוצה אוכלוסייה חזקה בפריפריה. אותם רופאי השיניים שגרים בפריפריה לא גובים לא מאות ולא אלפים על אותם טיפולים שמדובר בהם עכשיו שיהיו בעשרות שקלים. הם גם ככה עובדים במחירים נמוכים. הם גם ככה עובדים עם אוכלוסייה חלשה. אם אנחנו לא נמצא את הפלטפורמה להכניס אותם או לא ניתן להם את האפשרות להיות חלק מאותה מערכת, או חלק מאותו מנגנון, אנחנו בעצם מוותרים עליהם. יכול להיות שאנחנו בעצם גם מסלקים את רגלם מאותה אוכלוסייה, שאני כן רוצה אותם שם, אני כן רוצה לשמור אותם, גם לימים שבהם יהיה אפשר להשיג את אותו טיפול שיניים בקופות-החולים. אבל, חברים, מי ששכח יכול ללכת לבדוק: קופות-החולים היום מנהלות – ולא שאני באה בביקורת, פה באמת אין לי דעה, לא גיבשתי יותר מדי, אני רק רוצה שזה ירוץ, וכמה שיותר מהר – מפעילות סוג של קבלני משנה, כמו למשל קופת-חולים "כללית" – היא מפעילה את שיל"ה. מי מפעיל את שיל"ה, חשבתם על זה? זה סוג של קבלן משנה שעובד לפי עניינים של רווח. זה סוג של אנשים פרטיים שפשוט מפעילים – הם קיבלו איזשהו סוג של זיכיון. למה להם זה טוב? למה להם זה טוב, אני שואלת. אם יש לנו מחירון אחיד, שאולי גם יגרום לכך, למשל בפריפריה – אני רוצה להגיד לכם, יש שיל"ה, ואנשים צריכים לחכות שם, גם אנשים של "מכבי", כי אין שם מספיק. או ללכת לשם או ללכת לרופא פרטי, ששם משלמים הרבה. אבל מחכים שם בתור ארוך מאוד לקבל שירות מסוים, ואולי פה אנחנו נקצר את התורים, כי התורים ילכו ויתארכו ככל שהחוק הזה ייכנס לתוקף, והכניסה של עוד רופא שיניים לאותו מעגל באה בעצם להפחית את העומס על המערכת; באה להפחית את העומס בטיפול יותר מהיר, אולי יותר איכותי. אני מקווה שככה האיכות תישמר, וזאת האופציה היחידה שלנו לשמור את האיכות. אני באמת רוצה לברך את סגן השר ליצמן, שבאמת עשה פה איזשהו צעד ראשון וחשוב ביותר, שהוא פתח את הפלטפורמה הזאת ללכת ולהרחיב. אני מקווה שעד סוף החיים הפוליטיים שלי אני אראה את זה מורחב, באמת, לא רק עד גיל 18, אלא גם באמת לקשישים ולנזקקים אחרים. אז תודה רבה, ושיהיה בהצלחה. <חיים אורון (מרצ):> אני אגיד לך, כל פעם בהצבעה – כשאני אציע בעוד שבועיים חוק בריאות כללי, את תצביעי נגד – למה הצבעת נגד? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כרגע איננו דנים. כבוד השר ליצמן, האם אדוני רוצה להשיב? לא רוצה להשיב. אנחנו עוברים להצבעה. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, נא לשבת. חברת הכנסת אורלי לוי, אני מחכה שתגיעי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – כבוד שר הבריאות, בהחלט צריך לשים לב להערות של חבר הכנסת חנין, חבר הכנסת חיים אורון וחברת הכנסת אדטו. בהחלט, לפעמים הדרך – – – <קריאה:> אנחנו נשים לב להערות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי לך כי אני לא רציתי לשים בפניך מכשול. בעד – 22, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), שהוצגה על-ידי כבוד שר הבריאות סגן השר ליצמן – הנה, אתה רואה? תיקנתי. אמרתי: שר הבריאות סגן השר ליצמן – עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/511).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, קריאה ראשונה. יעלה כבוד שר החקלאות. פה אני מבטיח לשמור עליך מכל משמר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> הנה נושא שאתה אוהב, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הפיקוח על הצמח היא הצעת חוק שאי-אפשר להפריז בחשיבותה עבור כלל ציבור הצרכנים. הצעת החוק היא מהפכה של ממש בכל הקשור לאיכות התוצרת החקלאית הטרייה. הנוסח המונח לפניכם גובש במשך כמה שנים בעבודה מאומצת במשרד החקלאות ובתיאום עם האוצר. בשנים האחרונות גברה מודעות הציבור בכל הקשור לבטיחות ולאיכות של ירקות ופירות טריים. חשיבותה של הצעת החוק בכך שהיא תאפשר לקבוע באמצעות תקנות תקני איכות ובטיחות לתוצרת חקלאית שיביאו לשיפור ניכר באיכותה עבור הצרכן. מטרת החוק המוצע היא להסדיר גידול ושיווק של תוצרת חקלאית טרייה על-פי תקני בטיחות ואיכות שייקבעו בנוהלי הייצור. התקנים יתייחסו לגורמים המשפיעים על בטיחות המזון, כגון איכות מי ההשקיה, דישון ושימוש בחומרי הדברה, וכן לתהליכים המשפיעים על איכות התוצרת החקלאית, כמו מועד הקטיף, הטיפול בתוצרת לאחר הקטיף, מיונה, אריזתה והובלתה. הצעת החוק קובעת כמה כללים שיישומם עבור הצרכן מהפכני: 1. ייקבעו כללים לגידול, ייצור, טיפול ושיווק של תוצרת חקלאית, לצורך שמירה על מכלול האינטרסים הציבוריים, ובכלל זה היבטים בריאותיים, יצרניים, שיווקיים וצרכניים. 2. על-פי ההצעה ייקבעו רמות איכות לשיווק תוצרת חקלאית טרייה, יוגדרו התנאים לסיווג התוצרת החקלאית לפי רמות ותיקבע חובה לסמן תוצרת חקלאית לפי רמות האיכות. תיקבע חובת ההפרדה גם בשיווק התוצרת לפי הרמות השונות וייקבעו כללים למניעת הטעיית הציבור. 3. ייקבעו כללים לאפיון תוצרת חקלאית כבעלת מאפיינים ייחודיים לעומת תוצרת חקלאית אחרת, ומיתוגה באופן אחר, לרבות כללים לסימון ואריזה של תוצרת חקלאית, כללים לגידול, לייצור, לטיפול ולשיווק תוצרת חקלאית, כללים למתן היתרים וכללים למניעת הטעיית הציבור. 4. ייקבעו כללים לפיקוח על קיום הוראות החוק, לרבות קביעת מנגנוני פיקוח, אישור ובקרה, מינוי פקחים או גורמי פיקוח אחרים וקביעת סמכויותיהם, מתן הוראות למגדלים ומשווקים לשם עמידתם בהוראות החוק, קביעת חובות תיעוד ומסירת מידע ומסמכים, קביעת קנסות אזרחיים ועבירות פליליות בשל אי-קיום הוראות החוק. בנוהל בסיסי שיקבע שר החקלאות ופיתוח הכפר ייקבע תקן מזערי שימלא אחר כל הדרישות החוקיות הקיימות ויבטיח שתוצרת שתגיע לשווקים תעמוד לפחות בתנאים שנקבעו בו. בנוהל משופר שיקבע השר ייקבעו תקנים ובהם דרישות העולות על הנוהל הבסיסי. סימון התוצרת בהתאם לנוהל שלפיו יוצרה ימנע שיווק תוצרת שבטיחותה ואיכותה נמוכות מהנוהל הבסיסי ויאפשר לצרכן לרכוש, בהתאם להעדפותיו ויכולתו הכלכלית, תוצרת שעומדת בתקני איכות גבוהים יותר. נוסף על כך, יצרן שייצר בהתאם לנוהל משופר תוצרת חקלאית טרייה שאיכותה עולה על תקני הבטיחות והאיכות הבסיסיים, יוכל לסמן את תוצרתו בסמל המעיד על איכותה ולקבל עבורה תמורה גבוהה יותר. הסכמי הסחר שעליהם חתומה מדינת ישראל מחייבים תקינה אחידה לתוצרת מקומית ולתוצרת מיובאת. חקיקת החוק המוצע תאפשר אכיפת תקינה שתהא קיימת בישראל גם על תוצרת מיובאת. דרישות השווקים באירופה למזון בטוח ואיכותי גרמו ליצואנים הישראלים לייצר בהתאם לנוהלי ייצור מפורטים וקפדניים המקובלים בשוק האירופי, ככל שמדובר בתוצרת חקלאית טרייה ליצוא. תהליך זה נתון לבקרה על כל שלביו, מהשדה ועד המדף. החוק המוצע יאפשר גם לצרכן הישראלי ליהנות מהתוצרת האיכותית שממנה נהנה הצרכן האירופי הקונה תוצרת ישראלית. הגישה הנהוגה כיום והמקובלת כמה שנים בעולם מתייחסת לתהליך הייצור החקלאי הכולל וידועה כגישת "מן השדה ועד השולחן". חקיקת החוק המוצע תאפשר היערכות לכך הלכה למעשה. בחוק זה מוצע להעניק סמכויות להסמכת גופי בקרה פרטיים שתפקידם יהיה לבקר את תהליכי הייצור לפי הנוהל המשופר ולבדוק את התאמתם לתקנים שייקבעו. פיקוח על קיום הוראות החוק ייעשה בידי מפקחים שימונו לכך על-פי החוק. תודה רבה. אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק בקריאה ראשונה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר החקלאות, השר שלום שמחון. אני פותח את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. יש עוד חברי כנסת שמעוניינים להשתתף בדיון? אם לא, אני סוגר את הרשימה. רבותי, אני סוגר את הרשימה. לרשותך שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כיוון שאנחנו נמצאים בהצעת החוק הזאת של פיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, דברים חשובים, אני בכל זאת רוצה להזכיר דברים שנוטים כאן לשכוח. השבוע, בשבת האחרונה, התאריך היה ל' בסיוון. אני רוצה לקחת את הציבור שלנו 72 שנים לאחור – ל' בסיוון תרצ"ח, 1938, יום עלייתו לגרדום של מי שנחשב הראשון בין עולי הגרדום, הלוא הוא הקדוש שלמה בן-יוסף. שלמה בן-יוסף, שעלה לארץ בעלייה – מה שנקרא עלייה בלתי לגלית. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> חבר הכנסת בן-ארי, היתה שרפה בגליל המערבי בין מושב צוריאל לחוסן. מושב חוסן נקרא במקור נחלת-שלמה, על שם שלמה בן-יוסף. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה על העדכון. אני מודה לכבוד השר שהזכיר את – מן הסתם אתה צפוני ואתה מכיר את – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> גם יושב-ראש הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן, אז אני חושב שיש לנו החוב, ולו בשתי דקות, לאותו יהודי חשוב, שיצא יחד עם שני חבריו לנקום פעולות איבה קשות ביותר כנגד תושבים באזור הזה. מדובר בפרעות שנערכו ביהודים, מה שנקרא פרעות תרצ"ו–תרצ"ח. כניסיון לשבור את ההבלגה ואת השתיקה יוצאים שלושתם לאותו מבצע נקמה. יש מי שפה קרא להם טרוריסטים, אבל אנחנו רואים בהם גיבורים, כי הם נלחמו בעד היהודים. אני רוצה להזכיר את אחד האירועים: בדרך לצפת, בתוך מכונית, נאנסו ובותרו גופותיהן של שתי נשים, נרצחו שם ילדים. מדובר בסך הכול בחמישה נרצחים, והיו עוד כמה אירועים. אחד מהקורבנות של הרצח הזה היה יהודי בשם מרדכי כהנא, שאיבד שם את אשתו ואני חושב את בנו, והוא בן משפחתו של הרב כהנא. אני לא יודע כמה יודעים שהרב כהנא, האבא שלו נולד בצפת, ובעקבות הרעב של מלחמת העולם הראשונה יצא לאירופה ומשם לארצות-הברית. מכל מקום, אותו מרדכי כהנא, שאיבד את בני משפחתו וכמעט ונטרפה עליו דעתו, גר במשך שנים בביתו של קרוב משפחתו, נדמה לי של דודו, של הרב יחזקאל שרגא כהנא, אביו של הרב כהנא, ומכאן הזוועות שעברו היהודים באותן שנים חלחלו גם ליהודים בארצות-הברית וגם לרב כהנא. שלמה בן-יוסף, שהיה עולה הגרדום הראשון, הטביע את חותמו בהיסטוריה של עם ישראל ומאבקו על ארצו. הוא התבטא את הביטוי – אני מקווה שאני מצטט נכון: מולדת זה דבר שכדאי לחיות למענו, ללחום למענו ולמות למענו. לימים שלמה סקולסקי כתב את השיר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אסיים בשיר. <היו"ר יצחק וקנין:> יסיים כבודו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אסיים בשיר שכתב שלמה סקולסקי, אם אינני טועה: שירו אחים את שיר המרד, שירת הדרור של בן-יוסף, גדול הכאב כאש בוערת, תגרת נקם תצית בלב. ונקמתנו הגדולה של שלמה בן-יוסף זה יישוב כמו חוסן, ההתיישבות היהודית בכל ארץ-ישראל, על אפם ועל חמתם של אויבינו שמבקשים לגרש אותנו מארצנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת בן-ארי. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – אנחנו מצביעים. לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת – אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזו. אני לגמרי מסכים עם דבריך. אני חושב שנעשה פה צעד מאוד משמעותי להסדרת הפיקוח, הבקרה, על תהליך הייצור והשיווק של התוצרת החקלאית. אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שמוצרים מן הצומח הם הדברים הבריאים ביותר שאנחנו יכולים, כאזרחים, לאכול. אבל כדי שזה באמת יהיה בריא, אנחנו צריכים בקרה ופיקוח, בין היתר בשאלות של חומרי הדברה, ניקיון, טריות וכדומה. בחוק הזה אני חושב שנעשה באמת צעד משמעותי קדימה. יש לי כמה הערות לגבי כמה מנגנונים שישנם בהצעת החוק, אבל אני לא אדבר עליהם כרגע. את הדברים האלה אעלה במסגרת הוועדה, כי בסך הכול החוק, לדעתי, הוא טוב וצריך לתמוך בו. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לספר לכנסת על דיון שעשינו בוועדה המשותפת לסביבה ובריאות, אדוני השר, בשאלה שאני מקווה שתוסדר טוב יותר אחרי שהחוק הזה יעבור, והיא הסוגיה של חומרי הדברה בחקלאות. אנחנו שמענו בוועדה על העבודה שנעשית במשרד החקלאות, גם לפיקוח וגם לשיפור המצב בתחום שימוש בחומרי הדברה בחקלאות בישראל, ועדיין התמונה היא שיש מה לעשות; יש מה לעשות ויש לאן להתקדם. העבודה הזו נעשית בתיאום בין שלושה משרדים ממשלתיים – משרד החקלאות, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה – וחשוב להבטיח שבישראל אנחנו נעמוד בשורה הקדמית ביותר של התייחסות לחומרי הדברה וחומרי דישון. ככל שיש ספקות בעולם לגבי חומרים מסוימים וההשפעה שלהם, הפוטנציאלית, על בריאותם של בני-אדם, הגישה אצלנו חייבת להיות שאין ספקות. אם יש ספקות – אין ספקות, ואנחנו לא משתמשים באותם חומרים. מבחינה זו חשוב בהחלט להמשיך את העבודה של הגדרת חומרי ההדברה השונים לפי סקאלת הסיכון שלהם, ולהוציא מן השימוש באופן מוחלט את חומרי ההדברה שבסקאלת הסיכון המספרית נמצאים ברמת סיכון יותר גבוהה. אדוני השר, אני רוצה לאחל לך ולנו – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט סיום. <דב חנין (חד"ש):> – – שאנחנו נקדם את החוק הזה ונשלים אותו לקריאה שנייה ושלישית במהירות רבה. אני חושב שהגיע הזמן שיהיה לנו בישראל חוק מודרני, מתקדם ויעיל להבטחת בטיחותם של מוצרי החקלאות שלנו ולהבטחת בריאותו של הציבור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התש"ע–2010, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/513).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התקשורת, חבר הכנסת משה כחלון. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר בחוק שאמור להאריך את מועד השידור של החדשות המקומיות. כיום החדשות המקומיות משודרות על-ידי רשות השידור. ב-30 ביוני אמור להסתיים המועד, התוקף של החוק הקודם, ואנחנו מבקשים להאריך אותו בשנה וחצי נוספות, כדי שאפשר יהיה לתת לפריפריה את השירות הזה של חדשות מקומיות. האזורים האלה, לצערי, כמעט ולא באים לידי ביטוי ב"ברודקאסט", בערוצים המרכזיים, ולכן חשוב להמשיך את השידורים האלה. מדובר במקום עבודה שעוסקים בו כ-100 איש באופן קבוע, ואנחנו מבקשים גם לשמור על מקום העבודה שלהם, גם להמשיך את זה במסגרת רשות השידור, שהיא חברה ממשלתית, ובשלב הזה זה לא יוצא לחברה פרטית. בנוסף לחשיבות החברתית יש פה חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה, ערכית, ולכן אנחנו ביקשנו להאריך את תוקף החוק בשנה וחצי, ואני מבקש את תמיכת הכנסת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התקשורת, השר משה כחלון. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורלי לוי. חברת הכנסת אורלי לוי. חברת הכנסת אורלי לוי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מוותר. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מוותר, אני מבין. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> יש עוד חבר כנסת שמעוניין לדבר בהצעת חוק זו? אין? אם כן, אני סוגר את הרשימה. חברת הכנסת אורלי לוי היחידה ומייד אחרי כן ניגש להצבעה. לרשותך שלוש דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד שר התקשורת משה כחלון, חברי חברי הכנסת, אני באמת רוצה לברך על ההחלטה הזו, שיש בה יותר מאשר החלטה מקצועית נטו. יש פה באמת סוג של רגישות חברתית, כי באמת כאשר אנחנו מסתכלים על ערוצי החדשות ועל מה שאנחנו נחשפים אליו, זה בדרך כלל מה שקורה – חדשות ארציות; לפעמים יש גם חדשות מקומיות – חדשות מקומיות שקשורות לעיריית תל-אביב, למה שקורה בירושלים ולפעמים גם רעננה אפילו נכנסת לסיפור. כאשר הפריפריה נכנסת לשידור הארצי הרחב זה בדרך כלל כאשר אנחנו שומעים על מקרים מזעזעים, וגם את זה צריך לחשוף. נכון, גם על זה צריך לדבר, אבל לפעמים ישנן חדשות מקומיות שהן חשובות, שיש להן ערך כלפי מי שגר באותו מקום. וזה אומר, אם ישנם תכנונים, אם יש שם תוכנית מיתאר, אם יש שם משהו שיכול לשנות את החיים של אותם אנשים באותם אזורים; זה נוגע אליהם באופן ספציפי ואין מי שיספק את זה. אנחנו חייבים להבין במה מדובר. מדובר פה ב-2.5 מיליון שקלים, סכום שהוא, אתם יודעים מה? ראש הממשלה אז דיבר על צימוקים. זה אפילו לא צימוקים, אמר לי השר, מדובר אפילו בפירורים. אבל כשאנחנו מסתכלים על זה, ואני מסתכלת במקביל על הסכנה הגדולה של פיטורים של 100 עובדים, אני מסתכלת על האיזונים – למה בכלל היה ספק בעניין הזה? כשהיה בלגן עם ערוץ-10 – חברים, אני עבדתי פעם בערוץ-10 – מייד התגייסו הלובי של האוצר, של אנשי כוח כאלה ואחרים, ועשו הטבות שעלו למעלה מ-100 מיליון. כשאתה מסתכל על זה וכשאתה מסתכל היום על הדברים אתה אומר: חברים, למה בכלל צריך להיות איזשהו מאבק פה? למה צריך להיות בכלל דין ודברים? אני באמת פונה לשר התקשורת משה כחלון ומבקשת ממנו בקשה אישית. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> 100 מיליון זה בגלל שאת עבדת שם? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הייתי חוסכת להם את זה, אתה אומר. ישראל ביתנו חסכה להם את זה. באמת, אני פונה אליך בבקשה אישית: פרט, באמת, לאינטרס הציבורי של לדווח לאנשים שחיים באותו מקום, לאפשר להם לקבל את זה, העובדים שאותם אתה תציל, וגם אלה שכבר פוטרו – אל תזנח אותם. אני יודעת שאתה רגיש בנושא הזה, ואף אחד אתה לא רוצה על הגב שלך, בטח לא במשמרת שלך. אני סמוכה ובטוחה שאתה תעשה כל שביכולתך ואני מאמינה שבמאבק נכון אתה תצליח. אף אחד לא ישלם את המחיר הזה ואנשים יוחזרו לעבודה. כשהיום אנחנו מדברים על פרנסה בפריפריה, אין הרבה אופציות אחרות, בעיקר אם אתה מתעסק בנושאים האלה, ואנחנו לא רוצים שהכוחות האלה יבואו גם הם למרכז ויהפכו להיות רשותן של הערים הגדולות, אתה יודע. אז גם לשמור את החדשות המקומיות וגם לשמור על האנשים במקומות האלה. תודה רבה. ונספק את השירות שאנחנו כל כך חייבים לו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <חיים אורון (מרצ):> אני גמרתי את מכסת ה"בעד" שלי לחודש הקרוב. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, אם כן, הצעת החוק תועבר להמשך הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת הכלכלה של הכנסת. <המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום. אני פותח את הדיון, רבותי. יפתח את הדיון חבר הכנסת אברהם מיכאלי בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> וחוקה. <היו"ר יצחק וקנין:> וחוקה. אמרתי את זה כשהכרזתי שזה גם של ועדת החוקה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אתן לכבודו את כל הכבוד הראוי. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חברי השרים, אני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט שהוקמה מכוח סעיף 133ב לתקנון הכנסת לעניין הכרזה על מצב חירום. אדוני היושב-ראש, עד 1996 שרר מצב החירום במדינת ישראל באורח קבע. לפי חוק-יסוד: הממשלה, שנכנס לתוקפו באותה שנה, ולפי חוק-יסוד: הממשלה, משנת 2001, נקבע כי ההכרזה על מצב חירום טעונה אישור הכנסת וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. במהלך השנים נחקקו חוקים וסעיפי חוק שונים שיש בהם זיקה למצב החירום ושקיומם תלוי בו. תיקונם של חוקים אלה, כך שתנותק הזיקה בינם לבין מצב החירום, הוא שלב הכרחי בדרך לסיום מצב החירום. רשימה של חוקים אלה, וכן של 112 צווים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ז–1957, שאף תוקפם תלוי בהכרזה על מצב חירום, מונחת לפניכם, על שולחן חברי הכנסת, כחלק מסקירה שהכינה היועצת המשפטית לוועדת החוץ והביטחון, עורכת הדין מירי פרנקל-שור, יחד עם צוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, עורך-הדין עידו, שגם יושב אתנו פה. בשנת 1999 הוגשה עתירה לבית-המשפט העליון בבקשה לבטל את מצב החירום בישראל. מאז ועד היום מקיים בית-המשפט העליון מעקב אחר התקדמות הסדרת החקיקה התלויה במצב חירום. במהלך השנים הללו נקטה הממשלה צעדים שונים להסדרת החקיקה התלויה במצב חירום ולניתוק זיקתה אליו. בשנה שעברה, בשל אי-שביעות רצונם של חברי הוועדה המשותפת, חוץ וביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט, מקצב התקדמות משרדי הממשלה השונים בהליכים לניתוק הזיקה בין החיקוקים השונים לבין מצב החירום, החליטה הוועדה המשותפת – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד רותם, תאפשר לו לסיים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא שכנע אותנו. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> – – להקים צוות בדיקה בראשותי, ובו חברים גם חברי הכנסת איתן כבל ומשה מוץ מטלון. תפקיד הצוות הינו לפקח באופן שוטף על התקדמות זו של החקיקה, ובפרט בנוגע לצווי הפיקוח על מצרכים ושירותים. במהלך השנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, קיים הצוות תשע ישיבות עם 11 משרדי הממשלה שבתוקף סמכותם הוצאו הצווים. המשרדים נדרשו לפרט אילו מהצווים ניתן לבטל ובאילו מהם עדיין יש צורך. לגבי הצווים שעדיין נחוצים נדרשו משרדי הממשלה להציג תוכניות עבודה שבהן פירטו את דרכי החלפתם של הצווים במסגרות נורמטיביות, הן חקיקת משנה והן חקיקה ראשית, ואת לוחות הזמנים הצפויים לכך. עלי להדגיש כי היינו קשובים לקשיים ומודעים לכך שזו משימה לא פשוטה, אך זו התחלה של דרך מחויבת המציאות והיה צורך להניע את המהלך. בראשית הדרך נדרש מאמץ רב כדי לדרבן את המשרדים לפעול. חלק מהמשרדים לא עמדו בלוחות הזמנים שנקבעו להם ולא ביצעו את המטלות שהוטלו עליהם, וכן נתגלה חוסר תיאום בין המשרדים. בסופו של דבר, הלחץ שהפעיל צוות המעקב החל לשאת פירות. עד כה בוטלו, אדוני היושב-ראש, או הוסדרו 46 מתוך 158 הצווים שהיו בתוקף לפני שנה, וכיום נותרו 112 מהצווים. למעלה מ-30 צווים נוספים צפויים להתבטל בימים הקרובים. פירוט מלא של הצווים, הטיפול בהם ולוחות הזמנים מונח גם כן על שולחנכם, חברי הכנסת, בחלוקה לפי משרד ממשלתי, כל אחד ואחד. בנוסף לפעילות הצוות בנושא הצווים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התקדמה הממשלה בטיפול בכמה מהחוקים שתוקפם תלוי במצב חירום. לפני מספר שבועות הופץ תזכיר חוק המאבק בטרור, שבמסגרתו עתידה להתבטל פקודת מניעת טרור ותנותק זיקתו של חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט–1979, הוא חוק המעצרים המינהליים, למצב החירום. תזכיר חוק נוסף, חוק הספנות (ביטחון), שעתיד להחליף הוראות בחוק להארכת תוקף של תקנות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) [נוסח משולב], התשל"ג–1973, הופץ בידי משרד התחבורה לפני כשנה וחצי. בעקבות דרישת צוות המעקב הואץ הטיפול בו, ואף הוא עתיד להיות מונח על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה. בנוסף על שני תזכירים אלה, הצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008, שעתידה להחליף את חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד–1954, כבר אושרה בקריאה הראשונה, והיא נדונה בימים אלה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. עם השלמת חקיקתם של שלושת החוקים האלה ייוותרו על כנם עוד שמונה חוקים שבהם הוראות המותנות בקיומו של מצב חירום, ובהם חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. אדוני היושב-ראש, אף שאני סבור כי הממשלה היתה יכולה לעשות עוד יותר מכפי שעשתה – כי, אדוני היושב-ראש, לקחו תיקים שהיה אבק עליהם במשך 40 שנה, במשך 50 שנה – אין ספק כי במהלך השנה חלה התקדמות רבה ומשמעותית בפעילות לניתוק זיקתם של החוקים והצווים ממצב החירום. אלמלא הפיקוח ההדוק של צוות המעקב, מרבית הפעולות שנעשו במשרדי הממשלה לא היו נעשות, ואני רואה בכך הוכחה ליכולתה המבורכת של הכנסת למלא את תפקידה כרשות המפקחת – באופן אפקטיבי – על עבודת הרשות המבצעת, כי רק הפיקוח של הכנסת הוביל לתהליך שהיה צריך להתחיל מזמן על-ידי הממשלה. עוד אציין, אדוני היושב-ראש, כי עבודת צוות המעקב טרם נשלמה. גם בשנה הקרובה ימשיך הצוות לקיים דיונים עתיים עם משרדי הממשלה במטרה לפקח באופן הדוק ואינטנסיבי על עבודתם. אנצל את הבמה הזאת, אדוני היושב-ראש, כדי לקרוא גם לשרי הממשלה לסייע לכנסת לבצע את עבודתה ולהאיץ את עבודת משרדיהם בנושא ולוודא עמידה ביעדים ולוחות הזמנים. בסיכומו של דבר, נוכח ההתקדמות שחלה בשנה האחרונה החליטה הוועדה המשותפת להיענות לבקשת הממשלה ולהמליץ לכנסת לשוב ולהכריז על מצב החירום לתקופה של שנה, עד יום י"א בסיוון תשע"א, 13 ביוני 2011 – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיכאלי – לא חייב לקרוא את כל הטקסט. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> – – ואני מבקש מהכנסת לאשר את ההמלצה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. רבותי, אני פותח את הדיון בנושא המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חנא סוייד – איננו. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. <שר התקשורת משה כחלון:> אל תגיד: איננו. תגיד: אינו נוכח. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, שוב אנחנו מגיעים לטקס הזה, שנערך אצלנו אחת לשנה, ובאופן שגרתי אנחנו שבים ומאריכים את מצב החירום בלי לשאול שאלות ובלי לבדוק בדיקות, כי פשוט התרגלנו שמצב חירום הוא המצב הרגיל אצלנו. אנחנו כבר לא נוכל לדעת איך לחיות אם זה לא בחירום. עמיתי חברי הכנסת, אני חולק על הגישה הזאת. אני חושב שהגיע הזמן להחליט להפסיק את מצב החירום ולהכריז על מצב חירום כאשר יהיה באמת מצב חירום, כאשר פורצת מלחמה, כמו שפרצה המלחמה בלבנון או המלחמה בעזה – אז אפשר להכריז מצב חירום. אי-אפשר לקיים חברה ומדינה במצב קבוע של חירום. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת לא לאשר את בקשתה של הוועדה המשותפת להאריך את מצב החירום. עמיתי חברי הכנסת, היום מתפרסם דוח "בצלם", שמספר לנו למשל על 222 עצירים מינהליים שעצורים במדינה הזאת בלי משפט, חלקם אפילו מוחזקים יותר משנתיים – 25. עציר אחד הוחזק יותר מארבע שנים וחצי. זה חלק מאותו עולם של חירום שצריך להשתחרר ממנו, עולם שבו אפשר להחזיק אנשים במעצר ללא משפט זמן כל כך רב. אבל אנחנו לא עוסקים רק בדברים מסוג זה, בחוק כמו חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), אותו חוק שמתיר מעצרים מינהליים ושתלוי בהכרזה על מצב חירום. אנחנו מדברים על שורה ארוכה של חוקים נוספים – סעיף 37א לפקודת הנזיקין, שמונע מאנשים שנפגעו מרשלנות, בשל מצבו של שטח צבאי, תחזוקתו, תיקונו והשימוש בו להגיש תביעה נזיקית, סעיף שהוא באמת פגיעה בזכות אזרחית בסיסית. אבל הרבה מאוד חוקים אחרים, עמיתי חברי הכנסת, שהגיע הזמן להחליט מה מהם אנחנו רוצים שיהיה בספר החוקים שלנו, מה מהם אנחנו לא רוצים שיהיה בספר החוקים שלנו – יש פה רשימה ארוכה, אני לא יודע מי מחברי הכנסת טרח לעיין בה, של הסדרים שתלויים בקיומו של מצב החירום. אני לא אקרא את כל הרשימה הזאת, אני יכול רק להזכיר למשל את צו הפיקוח על המזונות (מכירת בשר גמל) מ-1943 – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תאמין לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע לדובר. <דב חנין (חד"ש):> – – שאני מבין שרוצים שהוא יבוטל, אבל עדיין לא בוטל. חבר הכנסת רותם, אני מבין שאתה רוצה לשמור על צו הפיקוח על המזונות (מכירת בשר גמל) מ-1943 – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז, אני יודע, אבל אני מציע שאולי נשקול את הצו הזה. הגיע הזמן שנשקול אותו ונבחן אותו – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רותם, אל תפריע לו, הוא כבר סיים את הזמן שלו. <דב חנין (חד"ש):> – – ונראה אם אנחנו רוצים לפקח על מכירת בשר גמל או לא רוצים לפקח על מכירת בשר גמל. עמיתי חברי הכנסת, זו רשימה ארוכה מאוד של חיקוקים מן הגורן ומן היקב, שהגיע הזמן לעשות בהם סדר ולהחליט מה אנחנו צריכים מהם ומה אנחנו לא צריכים מהם. מה שמדינת ישראל צריכה, בואו נתכבד ונחוקק אותו כחוק ראשי של מדינת ישראל, ומה שמדינת ישראל לא צריכה – בואו נשתחרר משרידי המנדט הבריטי ומכל מיני מנגנונים שיצרנו אחרי שנות המנדט הבריטי אבל הם לא מתאימים למדינה דמוקרטית. עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן לעשות מעשה, לבטל את מצב החירום ולקבוע למדינת ישראל הסדרים שמתאימים למדינה דמוקרטית ומתקדמת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת הבא בתור, אברהים צרצור – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת אריה אלדד – אינו נוכח. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת סעיד נפאע, לרשותך שלוש דקות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – חיים אורון. <היו"ר יצחק וקנין:> חיים אורון ביקש לא לדבר, לכן לא הקראתי את שמו, בהתאם לנוהל. שלוש דקות. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, כבוד השר, ההמלצה הזאת מעוררת שאלה חשובה, ובמידה רבה רטורית: איך יכול להיות ש-62 שנים אחרי קום המדינה, עדיין היא זקוקה לחיות במצב חירום. במרוצת השנים הרבה דיו נשפך על סוגיה זו, הרבה נאומים, ומאמרים ומחקרים, וגם פסקי-דין נכתבו, ועוד ייכתבו. כשלמדתי סוגיה זו לפני שנים רבות – על קצה המזלג בתיכון, ולעומקה בלימודי המשפטים – הוסברו הדברים בכך שהמדינה חיה בים של עוינות, ואויבים רבים לה מבפנים ומבחוץ, ועצם קיומה בסכנה, וכהנה וכהנה, ולכן ההכרזה הזאת בלתי נמנעת. מאז זרמו הרבה מים בירדן, ויחד אתם זרמו הרבה דמים, מלחמה רדפה מלחמה ומבצע רדף מבצע נגד השכנים, וחנק רדף חנק נגד הערבים במדינה, ולא בגלל איום ממשי שעמד לפתחה של המדינה, אלא איום וירטואלי, כי בינתיים למדנו שמי שמאיים זו ישראל, והכול בגלל מצב החירום המדומה הזה. הכרזה זו טומנת בחובה גם משמעות של ראיית הערבים במדינה כאויביה וכסכנה ביטחונית. הרי כשהוכרז מצב זה שאבה המדינה לתוכה את תקנות ההגנה לשעת-חירום, שקורבנן היה ועודנו הערבים במדינה. מקרים אין-ספור יכול אדם להעלות בזיכרונו. אומנם די בדוגמה אחת, ואני אביא אותה דווקא מהכפר שלי. הפוריות שבאדמות בית-ג'ן, כ-13,000 דונם באזור אל-חולא, נסגרו מסיבות ביטחוניות, היות שתושבי בית-ג'ן, הפלאחים של בית-ג'ן, שהיו צריכים לעבד את האדמות האלה, היוו סכנה ביטחונית. אבל רק שנה אחרי, בני בית-ג'ן, הבנים של אותם פלאחים, היו צריכים לערוך את אימוני הטירונות שלהם דווקא באדמה הזאת, שאבותיהם היוו סכנה אם יעבדו אותה. אם אז לא הכירו הערבים, לרבות הפלסטינים, במדינת ישראל, הנה היום יש רשות פלסטינית, והעומד בראשה, וסופגים הוא ותנועתו מכל עבר מחיר עמדתם כלפי מדינת ישראל, ו-22 מדינות ערב אימצו יוזמה של הכרה בישראל. אז מי שממשיך לקיים מצב חירום מדומה זה מדינת ישראל, במדיניות הרת אסון. לא הכרזה על מצב חירום היא שתציל את מדינת ישראל, אלא הכרזה על נכונות לקבל את היוזמה הערבית ולפתוח מייד במשא-ומתן על בסיסה, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת סעיד נפאע. הבא בתור, חבר הכנסת עתניאל שנלר – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – אינו נוכח. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום. רבותי, מי שבעד – הוא בעד המלצת הוועדה, מי שנגד הוא נגד המלצת הוועדה. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד המלצת הוועדה – 12 נגד – 2 נמנעים – אין המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, שני מתנגדים. אם כן, רבותי, המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה נתקבלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 95) (נתיב לתחבורה ציבורית), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/325).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 95) – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מודים להם. אני חוזר: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 95) (נתיב לתחבורה ציבורית), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – של חברי הכנסת יריב לוין ואורי מקלב. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו שהוגשה על-ידי חבר הכנסת אורי מקלב ועל-ידי היא חלק מפעילות נמשכת שאנחנו מקיימים בשדולה לקידום התחבורה הציבורית על מנת לקדם את נושא התחבורה הציבורית בארץ. נושא התחבורה הציבורית יש לו משמעויות רבות מאוד – החל מיצירת מוביליות חברתית, הגברת אפשרויות התעסוקה, הגברת אפשרויות תרבות הפנאי, היבטים של איכות סביבה – ובמסגרת הזאת אנחנו לקחנו על עצמנו לנסות לקדם את הנושא הזה בכל המישורים. הצעת החוק הזו, עד כמה שהיא תישמע טריוויאלית, מסתבר שהיא נחוצה מכיוון שהדבר הזה לא קיים היום. היא באה למעשה להסדיר בחוק באופן ברור את סוגיית הקמת נתיבים לתחבורה ציבורית, לקבוע מסלול מהיר לאישור של נתיבים כאלה באופן שיעניק בעצם למפקח על התעבורה ולגורמים המקצועיים את היכולת לקדם במהירות יחסית את ההסדרה של אותם נתיבים, ובכך בעצם להגביר את היעילות של התחבורה הציבורית, וכתוצאה מזה – כך אני מאמין וכך אנחנו מאמינים – גם את השימוש בה. בנוסח שמובא בפניכם, לאחר שיחות ודיונים שהיו בוועדת הכלכלה – אנחנו מצפים לבצע בכל אופן מספר תיקונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית. בעקבות שיחות שהיו לי עם יושב-ראש ועדת הכלכלה אופיר אקוניס – וזו הזדמנות נוספת להודות לו ולצוות שלו על העזרה בקידום החוק הזה – אנחנו הגענו להבנות שלפיהן אנחנו נכניס איזשהו אלמנט של דיווח לשר על הכרזה על אותם נתיבי תחבורה ציבורית על מנת שהדבר הזה לא יישאר רק בגדר פעולה של הפקידות המקצועית אלא יובא גם לידיעתו של השר כמי שקובע את המדיניות, ובאופן הזה אני בהחלט מאמין שנוכל לקדם את העניין. סוגיה נוספת שנידרש לה ונידרש להשלים אותה היא סוגיית ההגדרה המדויקת של כלי הרכב שיהיו רשאים לנסוע באותם נתיבים, כאשר הכוונה היא ליצור איזושהי רשימה, ומתוכה באופן אופציונלי, בהתאם לקיבולת של כל נתיב ונתיב, ניתן יהיה לווסת ולקבוע אילו כלי רכב מבין כלי הרכב של התחבורה הציבורית או כלי רכב פרטיים עם מספר רב של נוסעים, יוכלו להשתמש בנתיבים האלה. אני הייתי מבקש את אישור הכנסת להצעה הזו, שאני אומר שוב – היא מרכיב חשוב אבל רק מרכיב במכלול שלם של הצעות שאנחנו מקדמים כאן כדי להרים את התחבורה הציבורית למקום אחר, כפי שהיא ראויה לו וכפי שחשוב שיהיה במדינת ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. אני פותח את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. אני מבין שאתה גם אחד המציעים, חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. דב חנין שנמצא פה, גם כן ביקש. לרשותך שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת יריב לוין, שהוא לא רק היוזם אלא הוא גם הדוחף את הנושא של קידום התחבורה הציבורית ועצם מיסודה ושיפורה של התחבורה הציבורית. חבר הכנסת יריב לוין דיבר ממש בקצרה על זה שהנושא של תחבורה ציבורית הוא לא רק נושא של נסיעות וכבישים בכלל – האם אתה נוסע בקלות ובמהירות. יש לזה השלכות רבות: עיכובים רבים, השלכות על המשק, השלכות על העבודה, השלכות על מקומות הלימוד והחינוך, המעבר ממקום למקום. אנחנו בהצעת החוק הזו באמת רוצים לקדם את הנושא של המסלולים לתחבורה הציבורית, המת"צים, הנת"צים למיניהם, להגדיר בדיוק באיזה כלי רכב יוכלו לנסוע ורשאים לנסוע; התייעצות עם המשטרה, עם קצין משטרה לפני שמכריזים; ובעיקר יש כאן גם הרחבה שהיא חשובה מאוד, שרכב שיש בו למעלה משלושה נוסעים חוץ מהנהג, גם כן יהיה רשאי לעבור ולנסוע בנתיב הזה או במסלול של התחבורה הציבורית. העניין הזה יכול להקל לא מעט על המסלולים האחרים, כי לפעמים הם עמוסים ונתיב התחבורה הציבורית הוא יותר דליל. הוא גם מאוד-מאוד חשוב מכיוון שהוא ידרבן אנשים להגיע למקום העבודה בצורה מרוכזת, לחסוך גם באנרגיה וגם בצפיפות בדרכים. והדבר החשוב גם כן – אם ירצה השם, אחרי קבלת החוק, אחרי שהדברים יהיו מוגדרים מאוד, גם יהיה אפשר לדרוש אכיפה בנתיבים האלה, שמי שלא רשאי לא ייסע ומי שרשאי ייסע ויגיע יותר מהר. שוב תודה גם לתומכים וגם לחבר הכנסת יריב לוין שבאמת יוזם וגם מוביל את זה ודוחף את זה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי גם כן אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. לרשותך, חבר הכנסת חנין, שלוש דקות, ומייד אחרי כן הצבעה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול, ברכות לחברי הכנסת יריב לוין ואורי מקלב על הצעת החוק החשובה הזו. התלות ברכב הפרטי היא אחת הבעיות הגדולות שלנו בחברה הישראלית. יש לה מחירים כלכליים כבדים, אובדן זמן, נזקים סביבתיים, נזקים בריאותיים, סבל, פקקים, בעיות חנייה, מצוקות מאוד קשות. כדי להשתחרר מהתלות ברכב הפרטי אנחנו צריכים מערכת טובה יותר של תחבורה ציבורית, ונתיבים לתחבורה ציבורית הם חלק מרכזי מפתרון ראוי ונכון של תחבורה ציבורית. כשאנחנו מדברים על בעיות התחבורה בישראל, עיקרן של הבעיות האלה מרוכז במטרופולינים. שם נמצא רוב-רובו של הזמן החברתי שהולך לאיבוד בשל פקקים, מצוקות חנייה, ושם צריכים לרכז את הפתרונות. עמיתי חברי הכנסת, כדי לייצר פתרונות תחבורה ציבורית טובים באזורים המטרופוליניים לא צריך להרוס את מדינת ישראל ולבנות אותה מחדש. לא חייבים לחפור את כל הערים שלנו בפתרונות גרנדיוזיים של רכבות תחתיות וקלות למיניהן; לא צריך להמשיך ולהמתין לרכבת התחתית גם בגוש-דן בתל-אביב. אנחנו ממתינים לרכבת התחתית הזו בסבלנות רבה מימי גולדה מאיר, ועד היום היא מבוששת להגיע. רכבת תחתית זה כמובן פתרון מצוין, יש לו רק שני חסרונות: לוקח הרבה זמן להקים אותו והוא גם עולה הרבה כסף; ואנחנו צריכים פתרון במהרה בימינו לבעיות האלה, שהפכו לפחות במטרופולין גוש-דן למשבר תחבורה מאוד קשה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לייצר במטרופולין הגדולה של גוש-דן מערכת שמתנהגת כמו רכבת תחתית אבל איננה רכבת ואיננה תחתית. זה דבר שכבר נוסה ונעשה בעולם – מערכת של אוטובוסים מהירים, באיכות גבוהה, בתדירות גבוהה, מערכת שמכווננת ומחוברת לרמזורים, כך שהאוטובוסים האלה לא צריכים לעמוד ברמזורים, והיא נמצאת ופועלת בתוך רשת שבה אפשר בקלות ובנוחות לעבור מקו מהיר אחד לקו מהיר שני. כך אפשר לייצר במהירות רבה, במעט מאוד כסף אבל בחשיבה יותר אינטליגנטית, מערכת של תחבורה ציבורית טובה שאפשר יהיה ליישם אותה בזמן קצר ובהשקעה כספית נמוכה. תנאי הכרחי לקיומה של מערכת כזאת הוא עדיפויות הדרך. בלי מסלולים לתחבורה ציבורית, בלי נתיבים לתחבורה ציבורית ולפעמים גם רחובות לתחבורה ציבורית – מה שנקרא: נת"צים, מת"צים ורת"צים – אותם אוטובוסים נפלאים שנכניס למערכת הזאת, יעמדו בפקקים. אסור לנו לאפשר מצב שבו התחבורה הציבורית עומדת בפקק יחד עם הרכב הפרטי. אנחנו צריכים להבטיח עדיפות מוחלטת לתחבורה ציבורית בכל מקום שהתחבורה הציבורית צריכה את העדיפות הזאת. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לבשר לכם שעל השולחן נמצאת היום תוכנית קונקרטית בגוש-דן, שנקראת "מהיר בעיר"; שני קווים מהירים: אחד חוצה את תל-אביב–יפו מדרום לצפון ומצפון לדרום, השני סובב את תל-אביב–יפו, ושני הקווים האלה והחיבורים שביניהם יכולים לתת פתרון מערכתי, קפיצת מדרגה אמיתית בנושא התחבורה הציבורית בתל-אביב–יפו. אני מאוד מקווה, חברי הכנסת, שהצעת החוק הזו – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבקש לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – רבותי היוזמים, תקודם לקריאה שנייה ושלישית במהלך החודש הקרוב. אני אומר את הדברים למרות שבפני הוועדה נמצאות הצעות חשובות נוספות בנושא עידוד התחבורה הציבורית, כולל החוק הרוחבי של עידוד התחבורה הציבורית, שוועדת הכלכלה עומדת להתחיל לדון בו. אני מציע לכם, עמיתי היוזמים, לא להמתין עם החוק שלכם. זה חוק נקודתי אבל חשוב, שיכול באמת לעשות קפיצת מדרגה. אותן בעיות שאתם הזכרתם ניתנות לפתרון, לדעתי, בישיבה אחת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אני מאוד מקווה שאנחנו נזכה עוד במהלך החודש הקרוב להשלים את החוק החשוב הזה, ובכך נקדם מאוד את מערכות התחבורה הציבורית בישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, נסתיימה רשימת הדוברים. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התחבורה (מס' 95) (נתיב לתחבורה ציבורית), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התחבורה (מס' 95) (נתיב לתחבורה ציבורית), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה נתקבלה ותועבר להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 29) (מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/325).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 29) (מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. רבותי, הדוברים – אורי אריאל ומיכאל בן-ארי. אני סוגר את רשימת הדוברים. תודה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, למעשה, הצעת החוק הזו באה להסדיר את סוגיית מספרם של הסגנים ליושב-ראש הכנסת ואת אופן בחירתם. כיום קבועה בחוק מגבלה שלפיה מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת לא יעלה על שבעה. המגבלה הזו התבררה כבעייתית מאחר שבכנסת הזו, כמו גם בקודמותיה, מספר הסיעות הוא רב ביותר, והרצון להביא לשיקוף של פני הבית בנשיאות הכנסת יצר מצב שהיה צורך במינויים של מספר סגנים נוספים, על מנת שבסופו של דבר הרכבה של הנשיאות יהיה באמת מקובל על כל חלקי הבית, מקצה לקצה. כתוצאה מכך נוצרה פרקטיקה בעייתית שלפיה מייד עם פתיחת דיוני הכנסת מבצעים, עוד באותו היום, תהליך של תיקון החוק בהוראת שעה בשלוש קריאות, באופן שמשנים ומגדילים את מספר הסגנים ובכך למעשה פותרים את הבעיה. אנחנו, בוועדת הכנסת, עובדים מזה זמן על תהליך שלם של תיקון תקנון הכנסת. במסגרת הזו אנחנו גם מנסים לבצע מספר התאמות ותיקונים בחקיקה למציאות שישנה בשטח כדי שהדברים ישתלבו אחד עם השני. במסגרת הזאת, ועל מנת למנוע צורך בהישנות הפרקטיקה הזו, מוצע שמספר הסגנים לא ישתנה ויישאר שבעה, אבל שתהיה אפשרות להגדיל אותו עד לתשעה בהחלטה של ועדת הכנסת, ללא צורך בקיום התהליך של החקיקה בהוראת שעה. בעקבות שיחות שהיו לי עם אנשי סיעת קדימה, שסברו שיש מקום להגביל את יכולת הפעולה של ועדת הכנסת לכך שהדבר ייעשה ברוב מיוחס של חבריה, על מנת שאכן יבטא איזושהי הסכמה רחבה בבית, אני בהחלט מתכוון, בעת שנכין את החוק לקריאה השנייה והשלישית, להוסיף הוראה בקשר לאותו חוק מיוחס שיידרש לשם אותה הגדלה של מספר הסגנים. מעבר לכך, ועל מנת שלא יהיה ספק, החוק הזה יחול החל מן הכנסת התשע-עשרה, מאחר שבכנסת הנוכחית ישנה אותה הוראת שעה שהתקבלה, ואין לנו כמובן שום כוונה לבצע שינויים או תיקונים במצב הנוהג היום כאן. אבקש את אישור הכנסת להצעה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. אני פותח את הדיון, רבותי. נרשמו: חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – אינו נוכח. אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 29) (מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 29) (מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת), התש"ע–2010, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 5, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה, ותועבר לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ג' בתמוז התש"ע, 15 ביוני 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 20:27.