דברי הכנסת

דברי הכנסת ז / מושב רביעי / ישיבות רצ"ד–רצ"ו / ט"ז–י"ח בכסלו התשע"ב / 12–14 בדצמבר 2011 / 7 חוברת ז' ישיבה רצ"ד הישיבה המאתיים-ותשעים-וארבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ט"ז בכסלו התשע"ב (12 בדצמבר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים החברתיים וממשיכה לפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות; 6 2. נתוני האי-שוויון של ה-OECD; 6 3. כישלון ממשלת נתניהו בטיפול בבעיות הכלכליות והחברתיות ביישובים הערביים 6 מגלי והבה (קדימה): 6 שלי יחימוביץ (העבודה): 12 סגן שר האוצר יצחק כהן: 18 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 28 סגן שר האוצר יצחק כהן: 49 זאב בילסקי (קדימה): 67 נסים זאב (ש"ס): 69 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 71 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 71 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 72 1. ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים החברתיים וממשיכה לפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות; 72 2. נתוני האי-שוויון של ה-OECD; 72 3. כישלון ממשלת נתניהו בטיפול בבעיות הכלכליות והחברתיות ביישובים הערביים 72 גאלב מג'אדלה (העבודה): 72 דוד רותם (ישראל ביתנו): 73 סגן שר האוצר יצחק כהן: 81 אורי מקלב (יהדות התורה): 85 עינת וילף (העצמאות): 87 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 88 פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 90 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 92 חנא סוייד (חד"ש): 94 אילן גילאון (מרצ): 98 אורי אורבך (הבית היהודי): 100 חנין זועבי (בל"ד): 102 איוב קרא (הליכוד): 103 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 105 הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב–2011 113 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 114 דב חנין (חד"ש): 126 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 132 עמיר פרץ (העבודה): 134 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 139 חילופי גברי בוועדות הכנסת 140 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 140 הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011 140 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 141 הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011 145 השר מיכאל איתן: 145 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 148 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 150 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 188) (תרומה למוסד ציבורי), התשע"ב–2011 153 סגן שר האוצר יצחק כהן: 153 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 159 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 163 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 164 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63) (תיקון), התשע"ב–2011 166 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 166 יריב לוין (הליכוד): 167 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011 169 אנסטסיה מיכאלי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 170 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת – באין שר, לפי שעה – היום יום שני, ט"ז בכסלו תשע"ב, 12 בדצמבר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת לשבוע זה. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 105) (מערכת לדיווח ומעקב לגבי רכב של תאגיד), התשע”ב–2011, של חברי הכנסת זאב בילסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 34) (פירוט תשלומים שנתי בעסקה מתמשכת), התשע”ב–2011, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3765/18 וכלה בהצעת חוק פ/3994/18 – הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תיקון פרק ב'), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (עיון בצווי חיפוש), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק החברות (תיקון – אישור עסקה עם בעל שליטה בחברת פער), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ויצחק וקנין; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון – החלה בגילאי שלוש וארבע), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור המתת עופות בגריסה או בזרם חשמלי ללא הימום), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לציון יום הספר העברי, התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק מנהל מוסד חינוך, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, כרמל שאמה-הכהן ופניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, כרמל שאמה-הכהן ופניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל במוסד להשכלה גבוהה), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל), התשע"ב–2011, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, נינו אבסדזה ואריה ביבי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירה למטרות חינוך), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הארכת תוקף צו הגנה וצו למניעת הטרדה מאיימת (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2011, מאת חברת הכנסת פניה קירשנבאום; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנת אמת בגילוי בהפרת חובה), התשע”ב–2011, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכללת עבירת נהיגה בשכרות), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ואילן גילאון; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק העונשין (תיקון – חובת פיצוי נפגע עבירה וחובת הנמקה), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ואילן גילאון; הצעת חוק איסור הענקת תואר כבוד לאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ, אורלי לוי אבקסיס, זבולון אורלב, שלמה מולה, זהבה גלאון, אורי אורבך, דב חנין, איתן כבל, ניצן הורוביץ וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – ארנונה בשיעור כפול על נכס שאין בו שימוש), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי ריבית על הלוואה לדיור), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ואילן גילאון; הצעת חוק שכר מינימום לחיילים בשירות סדיר, התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ביטול הסייגים על חובת ההזדהות), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב מסחרי – הגבלת עקיפה), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (דירות מקלט), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, רוברט אילטוב, אנסטסיה מיכאלי, אורלי לוי אבקסיס וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – שביתה בתחבורה האווירית ובתובלה האווירית), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת רונית תירוש וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אילן גילאון, דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, פניה קירשנבאום, אבישי ברוורמן וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס ערך מוסף בשיעורים שונים על מוצרי יסוד), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור התערטלות בפומבי), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת נסים זאב. נוסח מתוקן להצעת חוק עריכת נישואין ורישומם (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2011 – פ/3762/18. קובץ דוחות ביקורת לשנת התשע"ב–2011, של מבקר המדינה, והערות ראש הממשלה לקובץ דוחות ביקורת של מבקר המדינה לשנת התשע”ב–2011. התייחסות משרד הרווחה והשירותים החברתיים למסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, אורית זוארץ, זהבה גלאון ואורלי לוי אבקסיס, בנושא: המצב הכספי החמור של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. וכן, סקירה כלכלית – ישראל 2011, של ה-OECD. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים החברתיים וממשיכה לפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות;> <2. נתוני האי-שוויון של ה-OECD;> <3. כישלון ממשלת נתניהו בטיפול בבעיות הכלכליות והחברתיות ביישובים הערביים> <היו"ר ראובן ריבלין:> בפנינו היום שלוש הצעות אי-אמון, והראשונה שבהן היא הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה, בכותרת: ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים החברתיים וממשיכה לפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות. ינמק השבוע את הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, חבר הכנסת מגלי והבָה – והבֶה. משום מה חברי הכנסת היהודים מאשכנזים כל שם. <מגלי והבה (קדימה):> לא נורא כל כך. הבעיה, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לשכנז שמות זו לא הבעיה, הבעיה איך מתייחסים לאחר, הבעיה איך נותנים לאחר שיהיה שווה אתם, שיחוש את הרצון להיות שותפים. קודם כול, יש שר או שאני חופשי בזמן שלי? <היו"ר ראובן ריבלין:> השר המשיב על שתי הצעות האי-אמון, גם של סיעת קדימה וגם של סיעות העבודה ומרצ, הוא השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פתחת בנושא מעניין, הייתי מוכן לדבר על זה הרבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נמצא על הבמה הרבה. הוא יודע על מה הוא מדבר. <מגלי והבה (קדימה):> מאוד מעניין איך באמת אנחנו במדינה הזאת מתייחסים אל האחר – ולפני שאני אתייחס לנושא הזה של האי-אמון – בכלל, כל החקיקות האלה, מה הן יוצרות אצלנו. אנחנו רוצים אזרחי ישראל שווים, אנחנו רוצים שוויון לכולם, אנחנו לא צריכים להיות מבודדים, לעשות חקיקות שיגידו שמדינת ישראל, זה מה שהיא יודעת לעשות בימים טרופים אלה. והבעיה היא, שמי שאמור לשבת על הכיסא הזה, להנהיג את המדינה ולהגיד: אני לא ארשה חקיקות מהסוג הזה – אנחנו רואים את ראש הממשלה דווקא כן תומך ודווקא כן מעודד, וזאת תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית ותעודת עניות לכל מי שחושב שהוא רוצה להיות מנהיג במדינה הזאת, ולא שם לו למטרה להגיע לשוויון בין כל אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מתחיל להפעיל את השעון. <מגלי והבה (קדימה):> מכיוון שהתחלת להפעיל את השעון – מעניין דווקא הנושא, אני מקווה שנעשה על זה אי-אמון אחד, שאנשים ישמעו לאיזה קיצוניות מובילה אותנו הממשלה הזאת; וראש הממשלה הזה. אבל, אדוני היושב-ראש, לא היינו צריכים לחכות לדוחות של ה-OECD בשביל לדעת באיזה מצב אנחנו נמצאים. הקביעות של הדוח הזה – רצינו להיות חברים מלאים ב-OECD, 34 מדינות – ובדוח הזה שאני הולך להתייחס אליו, אנחנו במקום האחרון. סגן שר האוצר, אתה גם רוצה להשיב. יש לך בטח התשובה כתובה, ואז – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר – – – <מגלי והבה (קדימה):> רצו אותך כשר משיב, אז תקשיב למה שאומרים. בפערי השכר בין העשירון העליון לעשירון התחתון אנחנו במקום האחרון בטבלה של 34 מדינות, כשהפער בשכר הממוצע באותן מדינות בין העשירון העליון לעשירון התחתון – פי-תשעה, אבל במדינת ישראל הפער הוא פי-14. זאת אומרת, אפילו כשאתה יושב ורוצה לחלום, איך אזרחי מדינת ישראל יכולים לחיות כאשר העניים נעשים יותר עניים והעשירים נעשים עוד יותר עשירים. הפער הוא פער שאי-אפשר להסביר אותו, כאשר המדיניות הזאת של הממשלה – במקום לבוא ולהגיד מה אנחנו יכולים לעשות למען אזרחי המדינה הם ממשיכים לטפוח לעצמם על השכם ולהגיד: אנחנו בכלכלה יציבה ואנחנו יכולים להמשיך הלאה. וכשאנחנו רואים את הפערים האלה באחוזים, אדוני היושב-ראש, בכל שנה מאז התחילו להכין את הדוחות האלה יש ירידה של 1.5% בהכנסות או במשכורות. שווי המשכורות של אותם אנשים עניים – ב-1.5% ירידה, לעומתם עלייה של 2.4% במשכורות של העשירון העליון. זאת אומרת, לא מספיק שבהכנסות של האנשים, ואנחנו מכירים את אופי החיים שלהם, הם לא יכולים להספיק לסיים את החודש ויש להם פחות מהמשכורת הממוצעת במשק, הם אפילו במצב ששני בני-הזוג עובדים והם לא מצליחים לסיים את החודש. נוסף על דוח ה-OECD גם התפרסם דוח העוני לפני שבוע וחצי, אדוני היושב-ראש, וכדאי שתקשיב. הממשלה החרוצה, כולה יושבת פה וחושבת על אזרחי ישראל. במדינת ישראל 433,000 אזרחים שמקבלים משכורות אבל חיים מתחת לקו העוני. אני אתרגם את זה לנפשות. אלה שאכפת להם הנושא החשוב הזה – מיליון ו-720,000 נפשות במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, חיים מתחת לקו העוני. מה שאותי – כאחד בין החברים, ה-120 שנמצאים פה – מטריד, איך ראש ממשלה וממשלה יכולים לשים את הראש על הכרית ולהגיד: אני ישן בשקט, כשיודעים שהאנשים האלה, שני בני-הזוג, הולכים לעבוד, אבל הם לא מסיימים את החודש. ואתה שואל את עצמך: מה הממשלה הזאת עושה? מה היא תעשה? אנחנו שומעים חדשות לבקרים – רק שמענו, אדוני היושב-ראש, על רצון להעלות את מחירי החשמל ב-30% החל מה-1 בינואר. שערו בנפשכם שאנחנו מעלים ב-30% – מה ההשלכות של העלאת מחיר החשמל על כל בית בישראל, על כל מוצר בישראל. הרי חושבים שאם העלו את המחיר – למה? כי היתה בעיה של אספקת הגז, כי חברת החשמל רוצה לכסות את הגירעון שיש לה. אז מה, הממשלה לא יכולה לספוג את העלייה הזאת, של הפער באספקת הגז, ולשמור על המחיר? לא הבינו בממשלה מה ההשלכות של עליות המחירים לרוחב על כל המוצרים שקשורים לחשמל? ואנחנו רואים ששום דבר לא מזיז לממשלה הזאת. נכון, יקומו ויגידו: הנה, עשינו. היתה מחאה חברתית ענקית. אני זוכר את ראש הממשלה ואת שר האוצר: המאבק צודק, ואנחנו מאמצים את מסקנות טרכטנברג, ואנחנו נלך לעשות את כל ההמלצות האלה ולחוקק חוקים. ומה שיצא בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, שוועדת הכספים חוקקה חוק, שאנחנו באופוזיציה תמכנו בו, והיושב-ראש – כי האוצר התחיל להרגיש לא נוח ולזוז בכיסאו. יש לנו אחריות בכל זאת, במדינה הזאת, ותמכנו בחקיקה שהביאה תמיכה באותן שכבות חלשות. אבל איזו תמיכה – שלא יכולה לפתור את בעיית המשכורות הנמוכות. כשאנחנו מדברים על מתן הטבה של שתי נקודות לגבר במשכורת שלו, שתי נקודות שמשמעותן, אדוני היושב-ראש, סך הכול לתת עוד – עד 7,000 שקל. דרך אגב, בדקנו את זה, התוספת למשכורת היא אפס שקלים. עד 14,000 יש תוספות, אבל אם אנשים – עוד נתון שכדאי שחברי הכנסת ואלה שעוסקים במלאכה יבינו אותו – העובדים בסקטור הציבורי, 750,000 עובדים, שזה עובדי המדינה שנותנים שירות לכל המדינה הזאת, שליש מהם משתכר מתחת לקו העוני. אז איך אנחנו נגדיר אותם? והשליש הזה צריך, בסופו של דבר, מהמשכורת הזאת גם לקבל על עצמו את העול לפרנס את המשפחה, לשלם את המשכנתה, את כל ההוצאות שמתלוות, ובסוף האוברדרפט שלו רק גדל וגדל. איך הם רוצים לנהל מדינה? אנחנו שמענו כל הזמן את ההכרזות הבומבסטיות: מצב הכלכלה בסדר. לא לגעת בתקציב. אף אחד לא אומר שצריך לגעת בתקציב. כל מה שצריך לעשות, אדוני סגן שר האוצר, זה שינוי סדר העדיפויות. יש מספיק כסף במדינה, ושינוי סדר העדיפויות הוא מתן סיוע לשכבות החלשות. ואפשר לתת בלי להתקמצן את ה-3 מיליארד וה-4 מיליארד. כי היינו בממשלה הזאת אחרי הקיצוצים הגדולים, וכשראינו מה ההשלכה, או מה ההשלכות על השכבות החלשות, נתנו 4.5 מיליארד. וכשאנחנו רואים לאן מועדות פני הממשלה, עוד לפני שהתחילו לאיים עלינו מה הולך לקרות ביורו באירופה, וההשלכות הכלכליות שהתחלנו לראות אותן, ההשלכות הכלכליות הקשות על היצוא הישראלי. כל הזמן – יש בעיה עם שר האוצר, תעביר לו את זה – הוא כל הזמן מתהדר ונותן לעצמו הישג היסטורי. אני לא יודע מה ההישג ההיסטורי שהוא בא ואמר: האבטלה שלנו 5.8%. אז מה? אבל הוא שכח למנות איפה האבטלה האמיתית ומה האחוז שם. בקריית-שמונה – 11%. בחצור-הגלילית – 13%. בבית-שאן – 18%. ולצערי, בלי לקנא במפלגות האחרות, אדוני היושב-ראש, כולם מצביעים לאותו יושב-ראש, שיושב ליד שולחן הממשלה הזאת. כי העוני מתחיל להזיז לאנשים. לא יצביעו יותר. הם הבינו שמוכרים להם רק הבטחות ורק ססמאות. שני מפעלים בצפון הולכים להיסגר. מפעל שהעובדים שלו בנצרת-עילית כבר ארבעה חודשים לא קיבלו משכורת. למישהו הזיז? למישהו אכפת? מפעל "סלינה" בצפון, "סלינה תעשיות". מפעל "פרי הגליל". האבסורד – נתנו לו אזרחות כבוד, לראש הממשלה, בחצור. יום למחרת התחילו הצרות עם אותם עובדים, ואין פתרון ואין שינוי. אנחנו יודעים מה ההשלכות של המדיניות הכלכלית הזאת. ואם ישאלו אותנו: מאיפה נביא תקציב? אי-אפשר, בעידן הזה של חוסר יציבות כלכלית. התשובה היא פשוטה: תבואו לוועדת הכספים. גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, בוועדת הכספים עכשיו באים אלינו בשביל להסיט תקציבים שלא הספיקו לסיים בסוף שנה. לא בסכומים זעומים. 700 מיליון שקל שמעבירים ממשרד השיכון, כי שם פתרנו את כל בעיות השיכון של מדינת ישראל, למשרד אחר. אישרנו תקציב לתחבורה, דרך אגב, 8.9 מיליארד שקל. האם, אדוני שר התחבורה, עמדת בכל היעדים? הם אומרים: רוצים לקרב את הפריפריה, להביא את הפריפריה ברכבות ובתוכניות תשתית. מאוד חשוב לפתח את הדברים האלה, אבל זה יהיה בעוד שש שנים ושמונה שנים. אז אפשר להסיט קצת מהמיליארדים האלה בלי להתאמץ, אדוני סגן שר האוצר, ולתת אותם לשכבות החלשות. האם מישהו מהממשלה הזאת מתבייש לו כשהוא רואה אנשים, אזרחי ישראל, אזרחים טובים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל והפריעו לך – – – <מגלי והבה (קדימה):> – – מפשפשים – כן, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך עוד דקה מפני שהפריעו לך. <מגלי והבה (קדימה):> כן. – – – מפשפשים בפחי האשפה, הולכים לעמותות לבקש אוכל? האם מישהו מהממשלה הזאת אכפת לו מהדברים האלה? אבל לדעתי, יכול להיות שהם שמים על העיניים שלהם – כשהם נוסעים ברחבי הארץ. מעניין אותם איך להביא יותר תומכים, אבל לא מסתכלים על האנשים האלה שלא מסיימים את החודש. וזה גם כשהבעל עובד, גם האשה עובדת, וגם ההורים עוזרים ומסייעים, ולא מסיימים את החודש. אז צריך לנהל מדיניות כלכלית נכונה. וצריך לשנות את סדר העדיפויות. לא להגיד את זה בססמאות. כי המחאה החברתית, נדמה לאנשים שהיא רגועה. אבל אנחנו כאן, תפקידנו לדאוג לאותן שכבות חלשות. תפסיקו לתת לאנשים, הממשלה הזאת, את התחושה שאתם רחוקים, מנוכרים ולא דואגים. זו האמת. העניים ממשיכים לסבול, השכבות החלשות ממשיכות לסבול. <היו"ר ראובן ריבלין:> אודה לך אם תסיים, אדוני. <מגלי והבה (קדימה):> אני רק אסיים במשפט אחד, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה מדאיג אותי כל כך, שאני אומר: צריך לחלוף, הוא וממשלתו, מהר מאוד, מהאולם הזה קודם כול, וככה הוא יעשה טוב לאזרחי ישראל אם הוא יעזוב אותנו לנפשנו, שנוכל לנהל מדיניות נכונה ולעזור לעניים, שיכולים ויוכלו לחזור למסגרת החיים הנורמלית, ולא רק להתהדר ולתת ססמאות, אדוני ראש הממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. ואנחנו מזמינים את חברת הכנסת שלי יחימוביץ על מנת שהיא תנמק את הצעת האי-אמון של סיעות עבודה ומרצ בנושא: נתוני האי-שוויון של ה-OECD. חברת הכנסת יחימוביץ, גברתי. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כן. השר ישיב, כי מדובר כמעט באותו נושא. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום שמעתי בריאיון ברשת ב' את שר האוצר יובל שטייניץ מתפאר בציונים לשבח שדוחות ה-OECD נותנים לישראל. ובכל פעם שאני שומעת אותו מתפאר אני שואלת את עצמי, האם יכול להיות שהוא קורא דוחות מסוימים, ואילו לעיני מגיעים דוחות אחרים? <רוני בר-און (קדימה):> הכול תקדים היסטורי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ועוד באותו ריאיון גם אומר שר האוצר – הוא דיבר על הצורך בקיצוץ תקציב הביטחון – שמשרד הביטחון לא יכול לקחת רק את הדברים הטובים מדוח-ברודט. אז אני אומרת לשר האוצר, אדוני שר האוצר, אתה לא יכול לקחת רק את רסיסי השבחים שאתה מקבל בדוחות ה-OECD. רק היום פורסם דוח חדש של ה-OECD שמדבר על הריכוזיות הבלתי רגילה והמסוכנת במשק הישראלי – אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על נתוני ה-OECD שפורסמו בשבוע שעבר. והנתונים האלה מדברים על עלייה באי-שוויון במדינת ישראל, עלייה שעוד צמחה השנה; כלומר מדד ג'יני לאי-שוויון מראה על גידול, שהוא גם מהיר ביחס למדינות אחרות. שעה שממוצע מדינות ה-OECD מראה על אי-שוויון ביחס שבו העשירון העליון משתכר פי-תשעה מהעשירון התחתון, בישראל אנחנו מבקיעים ומצליחים להגיע לכך שהעשירון העליון משתכר פי-14 מהעשירון התחתון. עכשיו, ייאמר בכל זאת כדי להיות הגונים שאנחנו לא לבד: מבין 33 מדינות ה-OECD, כמונו – ארצות-הברית, מקסיקו וטורקיה – – – <רוני בר-און (קדימה):> דרך אגב, עם כולם אנחנו בכאסח. כולם צ'ילבות שלנו. <שלי יחימוביץ (העבודה):> על כל פנים, במקרה הזה, חברה בלתי מכובדת להיות בה. ובוודאי שמדינת ישראל, מדינה קטנה, טרייה, צעירה יחסית, מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, לא יכולה להרשות לעצמה להיות בראש הרשימה. הרי מי כמונו זקוק לסולידריות? ויותר מאשר כל מדינה אחרת אנחנו זקוקים לסולידריות כזאת. איך אפשר להתחיל לדבר על סולידריות, על אחריות המדינה לאזרחיה, על אחריות הדדית, כשהאי-שוויון הוא כזה? הנתונים האלה הם לא לוחות הברית שירדו מהר-סיני. זו תוצאה של מדיניות כלכלית, הרסנית, ניאו-ליברלית, מכוונת, אידיאולוגית, לא מקרית. צריך לומר למען ההגינות שהמדיניות הזאת לא החלה עכשיו ולאו דווקא בממשלה הזאת; היא התחילה כבר לפני שני עשורים. הביא אותה לקיצוניות עזה באופן מיוחד מי שהיום ראש ממשלה והיה שר אוצר בשנים 2003–2005, בנימין נתניהו, והממשלות אחריו המשיכו ואמרו, כזה ראה וקדש. יש סיבות לגידול באי-שוויון: צמצום השירותים החברתיים, קיטון מעורר דאגה בהוצאות הממשלה לחינוך, לבריאות – לכל דבר אפשרי. תראו, רק השבוע החליטה הממשלה על קיצוץ של – כמה אחוזים? – 2% בתקציב המדינה. זה עוד מאותו הדבר. הרי זה לא תרופה למחלה, זה עוד מאותה מחלה. צמצום תקציב המדינה וצמצום השירותים החברתיים. אגב, דוח אחר של ה-OECD, מלפני חודשים מעטים, שגם אותו כנראה שר האוצר לא קרא, מדבר על כך שבישראל השירות הציבורי הוא קטן מדי, הוא רזה מדי. מה זה אומר שהשירות הציבורי קטן מדי ורזה מדי ומקצצים בו עוד ועוד? בואו ניקח לדוגמה את הבריאות: ברגע שמקצצים בשירותי הבריאות זה אומר שמעמד הביניים נתבע להשלים מכיסו לבריאות משלימה. והסכומים שהציבור בישראל נדרש להוציא מכיסו כדי לקבל בריאות טובה הולכים ועולים ככל שתקציבי הבריאות הולכים ומתקצצים. איך זה תורם לאי-שוויון? כשאנשים עשירים צריכים לשלם עבור בריאות הם לא מרגישים בזה; כשמעמד הביניים צריך לשלם מכיסו עבור בריאות הוא עושה את זה עבור יקיריו, עבור עצמו, במאמץ גדול מאוד. אבל העשירונים התחתונים, פשוט אין להם מאיפה לשלם. לכן הם מקבלים בריאות פחות טובה מאשר מעמד הביניים והעשירים. זה האי-שוויון. האי-שוויון הזה נובע ממדיניות כלכלית מכוונת: רפורמה במס שמגדילה את הפערים בין עניים ועשירים; הקטנת תשלומי העברה לאוכלוסיות החלשות – הקטנה הולכת ומתמדת כל הזמן, בלי הפסקה; הגידול העצום בהעסקת עובדי קבלן – בכלל, צורת ההעסקה שהורידה את רמת השכר במשק לרצפה. עוד ועוד עובדי קבלן זה אומר עוד ועוד עובדים עניים, זה אומר פערים הולכים וגדלים. נורא נורא פשוט. גם עובדי הקבלן שפתאום הממשלה התחילה לשים לב אליהם ולחוש כלפיהם חמלה – גם הם תוצאה של מדיניות ממשלתית מכוונת. ממה נוצרים עובדי הקבלן? האם הם נולדים מן הכרוב? לא. הם נולדים כתוצאה מהפרטות והקפאת תקנים ו-outsourcing. כל outsourcing משמעו פיטורי עובדים קבועים שמשתכרים שכר ממוצע והכנסת עובדי קבלן במקומם. ולא משנה כמה הם יעבדו וכמה הם יהיו חרוצים – כל עוד הם משתכרים 22 שקלים ו-4 אגורות לשעה הם יישארו עניים לנצח גם אם הם יעבדו 24 שעות ביממה. זאת מדיניות ממשלתית. זאת מדיניות ממשלתית – זה לא אסון טבע. תראו את חוסר הרגולציה בשוק ההון. אגב, גם היום, בדוח החדש, שאני לא מייחדת לו את הדיבור – בדוח החדש שמדבר על הריכוזיות במשק – ה-OECD מפציר בישראל להגביר את הרגולציה על שוק ההון. אבל למה להגביר רגולציה אחרי שב-2003 העברנו 70% מכספי הפנסיה, מאיגרות חוב ממשלתיות, לקזינו של שוק ההון? ועכשיו ישחקו הנערים לפנינו, ושוק ההון והיד הנעלמה כבר יטפלו בפנסיות של החוסכים. וכך לוקחים כסף שהושג בעבודה אמיתית, בעמל רב, נצבר במשך שנים על-ידי אנשים עובדים – משליכים אותו לשוק ההון והופכים אותו לכסף למשחק בקזינו. וכך מגדילים פערים. זאת תוצאה של אוזלת יד מכוונת. הרי רגולציה זאת החלטת ממשלה, והיעדר הרגולציה והג'ונגל המוחלט בשוק ההון, כשהקורבן הוא החוסכים הקטנים, גם זאת מדיניות ממשלתית. הפתרונות הם רבים, והם כל כך פשוטים, עד שאפילו לא נעים להגיד אותם: שיקום המגזר הציבורי, הגדלת חלקה של הממשלה בתוצר הלאומי הגולמי, שינוי מדיניות המיסוי, השתת מס פרוגרסיבי והגון יותר. היום בוועדת הכספים נדרשנו לאשר הפחתה בבלו על הדלק, והיה כתוב: "כתוצאה מיישום מסקנות טרכטנברג". באמת, ממש היינו צריכים את ועדת-טרכטנברג כדי שתגיד לנו שצריך להוריד את הבלו על הדלק. אנחנו צועקים את זה שנה אחרי שנה: שמסים על דלקים הם מסים עקיפים ולא הוגנים, והם מגבירים את העומס על מעמד הביניים ועל העניים; ואילו מסים ישירים הם מסים צודקים. מס הכנסה הוא מס צודק, כי מי שעני לא לוקחים ממנו מס, ומי שמרוויח בינוני לוקחים ממנו מס בינוני, ומי שמרוויח הרבה לוקחים ממנו הרבה מס, אם כי לא מספיק. שוב ושוב אנחנו אומרים: יותר מס ישיר, יותר מס פרוגרסיבי, פחות מס עקיף, עצרו את הרפורמה במס. לא, היה צריך את טרכטנברג בשביל זה. אמרנו היום בוועדת הכספים שבכלל מתברר שחוזה המדינה לא היה בנימין זאב הרצל, אלא טרכטנברג. טרכטנברג הודיע לנו שצריך לעצור את הרפורמה במס, טרכטנברג הודיע לנו – – <רוני בר-און (קדימה):> אם תגידי את זה עוד פעם הוא יאמין לזה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – שצריך להפחית את המס הישיר. באמת תודה רבה. תגידו לי, בשביל זה היה צריך 790,000 שקלים לוועדת-טרכטנברג? הייתם שואלים אותנו, היינו עושים את זה חינם אין כסף. הציבור בישראל כבר מבין שמדיניות קפיטליסטית קיצונית היא בוודאי לא התרופה, היא המחלה. הוא בשל לדרך כלכלית אחרת – נאורה, הוגנת, מאוזנת, כזאת שיש בה איזון בין שוק חופשי ותחרות ובין מדינה חזקה שגם שולטת וגם מחזיקה בידיה דברים שאסור שיהיו בידי גורמים עסקיים, כמו חינוך, כמו בריאות, כמו משפט צדק. והיא גם רגולטור חזק על אותו חלק שני שצריך לחולל בו איזון – הסקטור הפרטי. אי-אפשר יותר לקנות את הציבור בססמאות ריקות מתוכן; בעוד מאותה מחלה: עוד קיצוץ של השירות הציבורי, עוד עובדי קבלן, עוד פתיחת השווקים ליבוא חסר בקרה כדי למוטט את התעשייה הישראלית – אלה לא יעברו לממשלה הזאת בשלום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, אשר נימקה את נימוקי סיעות העבודה ומרצ להבעת אי-אמון בעניין נתוני האי-שוויון של ה-OECD. ישיב על שתי הצעות האי-אמון, גם של קדימה וגם של העבודה-מרצ, השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. בבקשה. הכעס הוא לא פעם צודק, כאשר מנמקי הצעות האי-אמון שואלים איפה הממשלה, אבל אני אף פעם לא שמעתי את השרים אומרים: איפה מנמקי הצעת האי-אמון הראשונה? שכן הדברים האלה הם לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אולי לא נענה? אולי נענה רק לשלי? <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה היא, כאשר באמת לפעמים יש הערה נכונה, אבל ההערה הופכת להיות – אני לא מדבר אל חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הנוכחת ושומעת את תשובתך, שכן היא – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אי-אפשר לעשות את זה בחקיקה, אבל אם היו אוסרים שכל הזמן יתרוצצו בכל הכנסים – קיסריה, הרצלייה, זה וזה וזה – כמו שפעם, כשהדיונים, גם המדיניים וגם הכלכליים, היו בכנסת. אולי תוציא חוק כזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, זה בידי הכנסת לקבוע את – רק אני אומר לכם שהתקנות לא יחזיקו מים. לא יחזיקו מים. אבל אני מבין, ואני, יש לי הערכה רבה לעבודתו של ידידי מגלי והבה, שהיה גם סגן יושב-ראש הכנסת. אין דבר שמטילים עליו והוא לא מקיים וממלא באמת כהלכתו. אבל לפני רגע הוא אמר: איפה נמצאת הממשלה כאשר – והנה, לפעמים אני תמה לדעת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אני אענה רק לשלי יחימוביץ. <מרינה סולודקין (קדימה):> אני ובילסקי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם נמצאים. אין ויכוח. גם דורון אביטל נמצא פה, כחבר כנסת מתמיד, וגם בילסקי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל זה מעליב, זה פוגע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם במקרה הרביעייה שיושבת פה, ויש עוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אולי נחכה שתקרא להם? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אומר – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אנחנו נבחרנו בבחירות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנה גם נחמן שי הגיע, אז יש לך – – – <שי חרמש (קדימה):> נחמן שי זה לא אני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שי חרמש. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה שי חרמש. <שי חרמש (קדימה):> אני גאה בשמי, ולא קוראים לי נחמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל זה אותו שי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מחזיק נחמן וחרמש יחד. <שי חרמש (קדימה):> אגב, הנאום שלך ייחתם בהיסטוריה של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. נא לא להתייחס לנאומי היושב-ראש כרגע. <שי חרמש (קדימה):> אתה זכאי לזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד רגע יבקשו שאני גם אצונן עד כדי דלקת ריאות, לא יהיה לי רק צינון. אל תיתן לי קומפלימנטים. אני, קומפלימנטים יכולים לצנן אותי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשנת 2010 חלה ירידה ברמת העוני. חלה ירידה ברמת העוני והאי-שוויון בחברה הישראלית, שהושפעה מההתאוששות הכלכלית בשנה זו, אשר לוותה בשיפור בתעסוקה. כך נרשמה ירידה קלה בשיעור המשפחות שנמצאו מתחת לקו העוני מ-19.8% ב-2010 בהשוואה ל-20.5% ב-2009. אני חושב שלא רק שזה נעצר, זה גם במגמת ירידה, וזה חשוב. זה עדיין לא מספיק, אבל זה חשוב. במקביל לשיפור במדדי האי-שוויון, אדוני היושב-ראש, בשנת 2010 חלה עלייה ברמת החיים, שבדרך כלל נמדדת באמצעות גידול של חציון ההכנסה הפנויה, שמשמעותו עלייה בקו העוני. עם זאת, הן בהשוואה למדינות ה-OECD והן בהסתכלות ארוכת טווח, רמת האי-שוויון בישראל כיום גבוהה יחסית. הממשלה מחויבת לקידום האג'נדה הכלכלית-חברתית, הכוללת יעדים כמותיים להקטנת העוני והאי-שוויון – חרמש, אתה מפריע לי. בשנת 2010 עמדה הממשלה ביעד להקטנת העוני – ההכנסה ברוטו של החמישון התחתון גדלה ב-3.9%, כמעט 4%, יותר מהגידול בתוצר לנפש בתוספת 10%, שהיה 3.2%. אדוני היושב-ראש, דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2010 מעלה כי האי-שוויון בישראל נובע במידה רבה מהפערים בדפוסי התעסוקה של קבוצות אוכלוסייה שונות, וציינה זאת הגברת שלי יחימוביץ. כך, ההסתברות שמשפחה תימצא מתחת לקו העוני קטנה משמעותית כאשר יש שני מפרנסים במשפחה. בקרב משפחות עם שני מפרנסים שיעור העוני היה 3.5% בלבד – אי-אפשר להגיד על זה "בלבד", כי גם זה הרבה – ואילו שיעור העוני בקרב משפחות עם מפרנס אחד היה 25.6%, שזה המון. יתירה מכך, בשנים האחרונות אפשר להבחין במגמת גידול בתחולת העוני בקרב משפחות עם מפרנס אחד. נוסף על כך חל גידול בתחולת העוני בקרב משפחות הנמצאות בגיל העבודה ואין בהן מפרנס. תחולת העוני גבוהה משמעותית בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית, המתאפיינות בשיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה. במסגרת מאמצי הממשלה לסייע לעובדים המשתכרים שכר נמוך מופעלת כיום תוכנית מענק מס הכנסה שלילי בפריסה כלל-ארצית. מענק זה משמש – חבר הכנסת בוז'י הרצוג, שהיית שר הרווחה, אתה בטח מכיר את זה – הוא משמש אמצעי לצמצום העוני בקרב משפחות עובדות ולעידוד כניסה לשוק העבודה, באמצעות הגדלת התמורה לעבודה לבעלי משכורות נמוכות. כמו כן, במטרה לעודד תעסוקה, הורחב בתקציב 2012-2011 סבסוד שהיית ילדים במסגרות חינוכיות – צהרונים, מעונות-יום. במקביל, אדוני היושב-ראש, הממשלה מחויבת לסייע לאוכלוסיית הקשישים – – – אי-אפשר, פרופסור ברוורמן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למי אדוני רוצה שאני אעיר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לאף אחד. רק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם לחבר הכנסת הרצוג, או – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מתאמצים, מכינים תשובה – שר הרווחה. במקביל, אדוני היושב-ראש, הממשלה מחויבת לסייע לאוכלוסיית הקשישים. בתחולת העוני בקרב קשישים נמשכת מגמת השיפור מהשנים האחרונות, רמה נמוכה בהשוואה לשנים האחרונות וכן נמוכה יותר מתחולת העוני של כלל האוכלוסייה. הממשלה מפעילה כלים רבים כדי להתמודד עם ההתפתחויות הכלכליות בעולם. במסגרת זו הגדילה הממשלה את הוצאותיה התקציביות לשנים 2011 ו-2012 בכלל הפיסקלי המפורסם בשיעור 2.7%, שיעור גבוה מהגידול שהיה נהוג בשנים שעברו. במסגרת התקציב לשנים אלה, ובראייה ארוכת טווח, מתוכננות הפעולות הבאות, שמטרתן להרחיב את השירותים הניתנים לאזרח. ברשותכם, אני אפרט חלק מהם, בסדר? הגדלת ההשקעה בחינוך – הגדלת תקציב משרד החינוך ב-2.5 מיליארד שקלים ב-2011 ו-1.4 מיליארד ב-2012; ביצוע רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה, שתכלול תוספת תקציבית של 7.5 מיליארד לאורך שנות יישום הרפורמה. סך התוספת שניתנה בתחום הבריאות שבאחריות קופות-החולים היא כ-1.45 מיליארד, הכוללת תוספת של 300 מיליון לסל שירותי הבריאות עבור הוספת טכנולוגיות ושירותים חדשים לסל בכל אחת מהשנים 2011–2013; תוספת של 80 מיליון בכל אחת מהשנים 2012-2011 בעבור הרחבת טיפולי שיניים לילדים עד גיל 14. בהבשלה מלאה צפויה הכנסת טיפולי השיניים לעלות כחצי מיליארד שקלים; הממשלה הוסיפה כ-90 מיליון שקלים בכל שנה לתקציב קופות-החולים בגין גידול והזדקנות האוכלוסייה. תינתן תוספת בהיקף 400 מיליון שקלים ב-2011 מתוקף החוק להעלאת הבטחת ההכנסה לקשישים וניצולי השואה. פיתוח התחבורה הציבורית – במהלך 2011 צפויה הפעלת מערכת הסעת המונים בירושלים בהשקעה של 3.2 מיליארד. במהלך 2012 צפויה להתחיל בחיפה הפעלה של מערכת הסעת המונים המבוססת על אוטובוסים מרובי קיבולת בהשקעה תקציבית של כמיליארד ש"ח. ההכנות להקמת "הקו האדום" ברכבת הקלה בתל-אביב עומדות לפני סיום בהשקעה ממשלתית של כ-1.2 מיליארד ש"ח. נוסף על כך התקציב מיועד לפיתוח נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית ולהקמת מערכות בקרה, אכיפה, ניהול ותכנון התחבורה הציבורית, במסגרת המגמה לשיפור התחבורה התקציבית ועידוד השימוש בה. <זאב בילסקי (קדימה):> אם אתה יכול רק לקרוא יותר לאט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה המון. זה המון. זה ממשלה שעושה המון. <זאב בילסקי (קדימה):> זהו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה המון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תדאג, הוא נותן לך את הסיכום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אתן לך את זה. <רונית תירוש (קדימה):> לי יש הצעת ייעול: תשלח את זה באימייל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אשלח את זה באימייל, אבל זה המון. תתפארו בזה. תשתבחו בזה. איך אמרנו? תגידו בראבו לממשלה. על כל סעיף כזה תגידו: בראבו. <רונית תירוש (קדימה):> בראבו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> או, יפה. כל הכבוד. אופוזיציה קונסטרוקטיבית. <רונית תירוש (קדימה):> אתה רואה את – – – <אריה ביבי (קדימה):> אדוני, אנחנו מאוד מעריכים, אבל המספרים מבלבלים אותנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, אני אתן לך את זה מסודר, דבר דבור על אופניו. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני חושב ששר האוצר הוא – – – גדול של חבר הכנסת איציק כהן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ביבי אומר שהעובדות מבלבלות אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא לא לא. חס ושלום. הוא דווקא מעריך. <אריה ביבי (קדימה):> לא אמרתי העובדות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היינו יחד בישיבה היום, הוא מאוד מעריך. יש עוד פרויקט שאנחנו עובדים עליו יחד, נושא הגמלאות של כוחות הביטחון, ובעזרת השם נגמור את זה. בעזרת השם. <אריה ביבי (קדימה):> בעזרת השם, וכמה שיותר מהר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני קורא את זה קצת מהר כי זה המון, המון. בלי עין הרע. תגיד בלי עין הרע. טפו. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש סיכום גם, אדוני? אדוני השר, יש גם סיכום? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ודאי, ודאי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אני כבר איבדתי את המספרים – זאת האמת. אני, אני איבדתי את החשבון. אבל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה יודע מה? אני אשאיר אתכם במתח. אני אשאיר אתכם – – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – לסיכום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אמשיך עוד קצת. זה ממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. חשוב לפרט. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – של החינוך שאמרת זה לפני הקיצוץ 2% עכשיו, או אחרי הקיצוץ של – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה 2% קיצוץ כשהתוספות בעשרות מיליארדים? באמת, זאביק. אני לא גמרתי, בוא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמע, יש 2% ממני, ויש 2% מרוטשילד – יש הבדל גדול. אם הסכומים הם כל כך גדולים, 2% זה הרבה כסף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אגיד לך, אני לא – אני קצת מאמין בעין הרע. אני לא – אבל אם אני אמשיך אני פוחד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם מדובר ב-100 מיליארד, 2% זה 2 מיליארד – זה לא פשוט. <אריה ביבי (קדימה):> 2% מכמה, אתה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני מדבר על סכומים, מספרים מסוכמים. זה לא – – – <זאב בילסקי (קדימה):> מה שרצית להגיד – יהללך זר ולא פיך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, ולא. <קריאה:> ולא, ולא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני רוצה שתיהנו מהממשלה הזאת. תשתבחו בה. <קריאה:> אה, הבנתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם יוצאים לחו"ל, תספרו איזה ממשלה נפלאה. <זאב בילסקי (קדימה):> אנחנו במיוחד נשארנו פה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תראה איזה השקעות; איזה ממשלה עשתה כאלו השקעות? לא היתה כזאת ממשלה, אני אומר לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> האחרים לא יכלו להישאר פה, כי הם לא יכולים לשמוע את הדברים האלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יכלו לסבול את – אני אמשיך? <זאב בילסקי (קדימה):> ולסיכום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אי-אפשר. יש עוד הרבה. זה ממשלה שעושה, זה אוצר פעיל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תוכנית "נתיבי ישראל" – פיתוח רשת כבישים בצפון, לרבות המשך כביש חוצה-ישראל, הקמה של מסילות ברזל לכרמיאל, לעפולה, בית-שאן, המשך דרומי של כביש חוצה-ישראל. למה קוראים לזה חוצה-ישראל? הוא מחבר את ישראל. <זאב בילסקי (קדימה):> כבר אפשר לנסוע לכרמיאל ברכבת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפשר, אפשר. תמיכות בענף התחבורה הציבורית – היקף התמיכות לשנים 2011–2012 יעמוד על 3.1 מיליארד שקל ועוד 3.3 מיליארד שקל בהתאמה. התמיכות מיועדות להפחתת עלויות עבור המשתמשים ושימור הכדאיות הכלכלית למפעילים. עידוד תעסוקה – כאמור, הרחבת סבסוד שהיית ילדים במסגרות חינוכיות: צהרונים, מעונות-יום. גובה התוספת בגין זה – 320 מיליון, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד. אדוני היושב-ראש, כה לחי. תלכו מחיל אל חיל. עם כאלה נתונים, עם כאלה נתונים, תצטרפו גם אתם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> תגדילו פערים, תמשיכו – – – כה לחי, לכו מחיל אל חיל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני דיברתי על זה. שלי, אני דיברתי על זה. שלי, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלא רק שנתוני העוני נעצרו, הם גם במגמת ירידה, ולזה אומרים כה לחי. אתם שלום, בתיכם שלום, וכל אשר לכם שלום. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אמן, אמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני שר האוצר, רק תפנה את תשומת לבם של חבריך בממשלה שכל קיצוץ רוחבי, בראש ובראשונה פוגע בפערים ויוצר פערים נוספים. כל קיצוץ רוחבי, סופו שיקצץ את השירותים לציבור. אנחנו כבר מכירים את זה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית להיום, של סיעות – איך אני מתחיל? – סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. כל פעם אני משנה. או אדוני רוצה, אני אומר: של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, או של בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל. וכמובן הנציג אשר ינמק את הצעת האי-אמון של הסיעות בכותרת: כישלון ממשלת נתניהו בטיפול בבעיות הכלכליות והחברתיות ביישובים הערביים, ולכן ביקשנו מהשר לענות בנפרד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לרבות העיר טייבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לרבות העיר טייבה – לא כתוב. אבל אני מוכן להוסיף זאת. ינמק חבר הכנסת אחמד טיבי. כבוד חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון של סיעת רע"ם-תע"ל באה היום על רקע המדיניות המתמשכת של הדרת האוכלוסייה הערבית והזנחת היישובים הערביים, לרבות בנושא תשתיות, תכנון ובנייה, תעסוקה, דיור, ונושאים אחרים. אני אתייחס בסוף דברי להצעה שעלתה לאחרונה לגבי מניעת השמעת קריאת המואזין. זה יהיה בסוף דברי. אדוני היושב-ראש, אתמול התקיימה הפגנת אלפים של הציבור הערבי מול משרד ראש הממשלה במחאה על תוכנית פראוור, תוכנית שמטרתה, בסופו של דבר, לרכז 35% מהאוכלוסייה של הנגב על 1% מהשטח של כלל הנגב, לצד הפקעה של מאות אלפי דונמים. היש אי-צדק משווע יותר מכך? אוכלוסייה שהוזנחה, יישובים שלא הוכרו, מדינה שלא מכירה ביישוביה, עם כל המשתמע מכך. כלומר, היעדר תשתיות במערכות – בריאות, חינוך, תחבורה, מים. עשרות אלפי אנשים בדרום, ערבים, ללא מים, כאשר לידם, במרחק כמה מאות מטרים, חוות יחיד משופעות בכל – מים, חשמל – ולידם יש שכנים – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה זה חוות יחיד? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – שכנים שנאלצים, המשפחות יחד עם הילדים, ללכת לסחוב ג'ריקנים של מים כדי לשתות. מדובר בישראל 2011 שהתקבלה ל-OECD, אגב, בניגוד לתנאים של ה-OECD. אבל לישראל מותר הכול. אפילו בקונגו-ברזוויל אין יישובים לא מוכרים. רק כאן יש יישובים לא מוכרים. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אני מקווה שהכינו לך תשובה טובה, בעיקר על מצוקת התכנון והבנייה, לרבות על המצוקה של העיר טייבה, כי בכותרת אני ביקשתי שזה יכלול את העיר טייבה. אמרו במזכירות שלא צריך לשים את השם בכותרת. למה? אני לא יכול להביע אי-אמון בגלל המדיניות כלפי טייבה? יכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא הבנתי למה ביקשו לא – ככה אמרו מהמזכירות לסיעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום רע בטייבה. השאלה רק היא, האם אתה מדבר על המצוקה הכללית או – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אמרתי, כתבתי: מצוקה כללית ביישובים הערביים, לרבות העיר טייבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לנו שום בעיה – אני מודיע לך, הנה אני כבר מוסיף את הדקה. אני מודיע לך – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. רציתי שסגן השר יתייחס לעיר טייבה, כי נושא טייבה הוא הנושא שבגללו נפגשתי עם ראש הממשלה לפני כמה שבועות. אחר כך נפגשתי גם עם מזכיר הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מעבירים לממשלה את נוסח הכותרת שאתם כותבים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בדברי ההסבר, יש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דברי הסבר זה עניין אחר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל לא היה. בכותרת לא היתה העיר טייבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם, גם. <היו"ר ראובן ריבלין:> היית כותב את זה מראש, ככה היינו שולחים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חייב להתייחס לכול. אני לא יכול להתייחס נקודתית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר: בדברי ההסבר הכותרת לא כללה, אחרת היינו כוללים. אין שום פסול, להיפך. טייבה עיר ואם בישראל, הנה אני אומר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מקווה שהיחס אליה יהיה כזה מצד הממשלה. אני אתך לך דוגמה. <דני דנון (הליכוד):> – – – כמו כולם. יגבו ארנונה והכול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון, אתה בקי בעיר טייבה. יפה, אני מאוד מעריך את זה. <דני דנון (הליכוד):> אולי הוא יתקן אותי, חבר הכנסת טיבי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, טייבה הפכה להיות שדה ניסויים של משרד הפנים. העירייה הנבחרת על-פי דין, באופן דמוקרטי, הודחה על-ידי שר הפנים דאז רוני בר-און, ובמקומה – – – <קריאה:> למה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, אף אחד לא האשים את ראש העיר שהודח שהוא לא בסדר. אמרו לו: יש חובות מהמועצה הקודמת. ולכן הדיחו אותו כאשר הוא והמועצה נבחרו באופן דמוקרטי. עכשיו, בהתחלה מינו לנו איש "זינזאנה", מפקד בית-סוהר – טוויזר. אחר כך מינו את חמי דורון. ההוא מישראל ביתנו – טוויזר; חמי דורון מהליכוד. אחר כך אף אחד לא רצה לבוא. היום התמנה – גאלב מג'אדלה מכיר אותו, אדם שהיה העוזר שלו, איש מפלגת העבודה. ולכן – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> והוא טוב מאוד – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – לשבחים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> האדם הכי טוב לנהל את טייבה הוא אדם שנבחר על-ידי תושבי טייבה, מר מג'אדלה, וכך גם באקה, וכך גם כל יישוב אחר. אין לקבל שום ראש עיר ממונה שנכפה על התושבים, אינשאללה יהיה מלאך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גם אם הוא יותר טוב מהאחרים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, ולכן – – – <דני דנון (הליכוד):> מה הגירעון? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל הבעיה היא לא ראש העיר הממונה, הבעיה – תקשיב, תקשיב, זאב, הבעיה היא לא רק ראש עיר ממונה וועדה קרואה, אלא שבטייבה יש שני ראשים, אנדרוגינוס. המקום היחידי בארץ שיש בו גם ראש עיר ממונה וגם נאמן. גם ראש עיר ממונה וגם נאמן. מה זה נאמן? זה אפוטרופוס. אני כבר אתגרתי אתכם, שאלתי אתכם מה העלות של הנאמן בטייבה – העלות החודשית. <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שומר על מי, דרך אגב, ראש העיר על הנאמן, או הנאמן על ראש העיר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> עד עכשיו הנאמן פיטר את כולם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ידו של הנאמן על העליונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא commissioner? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, הוא מתמנה על-ידי בית המשפט. משרד הפנים בזמנו ביקש למנות אותו כדי להציל את טייבה, כך אמרו, ובסופו של דבר הוא עוסק בהסדרת נושים, בהסדרת חובות. נאמן שמקבל עלות שכר של 400,000 שקל בחודש ירצה לסיים? <היו"ר ראובן ריבלין:> מה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> 400,000 שקל, אדוני השר לשעבר. <דני דנון (הליכוד):> בשנה אולי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בחודש, מר דנון, חבר הכנסת דנון – 400,000 שקל עלות השכר של הנאמן בטייבה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> איך אתה לא יודע את זה? אתם מיניתם אותו, איך אתה לא יודע? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הוא גובה 8 מיליון – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לצערי הרב לא הוא מינה אותו, גם לא המפלגה שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – 5%, אם הוא גובה 8 מיליון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> משרד הפנים מינה אותו וחזר בו. הוא רצה לפטר אותו. בית-המשפט לא מסכים, הוא אומר: עוד לא סיים. למה לו לסיים, עם משכורת כזאת? למה לו לסיים? <דני דנון (הליכוד):> אולי נחליף אותו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה במקומו היית מסיים, זאב בילסקי? היית מסיים את הסדרת החובות? חוץ מזה, זה כסף של טייבה. כידוע, טייבה היא היישוב הכי מבוסס בארץ, יכול להרשות לעצמו 400,000 שקל בחודש לנאמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה הבסיס למשכורת כזאת? מה התחשיב? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תשאל את השופטת ורדה אלשיך. תשאל אותה מה הבסיס, מה הבסיס? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין שמקבלים 5% מהסכום שגובים. אם הוא גובה 8 מיליון בחודש ומצליח להכניס לטייבה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מודיע כאן מעל הדוכן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – מוגזם. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אבל לא מגיע – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אני מודיע מעל הדוכן, אם השופטת ורדה אלשיך תחדש לו בינואר את המינוי פעם שנייה, היא תשמע ממני דברים קשים ביותר. <דני דנון (הליכוד):> מה, אתה מאיים עליה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן, התשובה היא כן, ציבורית. אני, פוליטיקאי, יכול לומר את דעתי. אני אומר שאם יחודש המינוי של הנאמן בטייבה, אני אשמיע דעה כואבת מאוד בציבור נגד ההחלטה הזאת. נראה לך דמוקרטי? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת כץ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ברעננה זה היה עובר? בהרצלייה זה היה עובר? <היו"ר ראובן ריבלין:> לעת עתה חבר הכנסת טיבי עוד לא אמר דבר, הוא אמר שהוא יאמר. אני לא יכול – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני אומר מעל הדוכן דברים כואבים, אני אעביר את כאבי וזעמי על ההחלטה, מותר לי? בשביל זה הציבור שלי בחר אותי? בהחלט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – חסינות. <זאב בילסקי (קדימה):> רק למען השקיפות, בוא לא נשכח שטייבה היתה בגירעון שמקביל לשיא גינס, שעשה את זה ראש עיר נבחר מתוך טייבה, ולכן – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה לא נכון. ראש העיר שנבחר מתוך טייבה, עבד אל חכים חאג' יחיא, לא אחראי. האיש הודח ללא קשר לחובות. הוא נבחר, אחרי כמה חודשים הדיחו אותו בגלל חוב של ראש עיר ממונה קודם. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא יכול – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מי אמר לא יכול? תנו לו הזדמנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> שר הפנים בא ואמר – אני לא אומר שהוא צודק – הוא אמר: גם ראש עיר הכי טוב שנבחר, ובדרך כלל ראש עיר נבחר בגלל מחדלי אלה שקדמו לו, והשאלה אם הוא יכול – – – <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשבת. נא לשבת. – – – השאלה אם הוא יכול לנהל את העיר במצב הכספי שהיא נמצאת בו. באו ואמרו: הוא לא יכול לנהל את העיר, נמנה לעיר ממונה. עכשיו אתה אומר: הממונה, אם הממשלה – – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אני מנסה לעזור לחבר הכנסת אחמד טיבי, ולעת עתה לא להעיר לו. אני רק אומר – אם ממנים כבר ממונה, הממשלה באה ואומרת: מועצה נבחרת לא יכולה לנהל את העיר, משום שהיא לא יכולה לנהל את המצב הכספי של העיר בגלל חובות העבר. אם היא לוקחת את האחריות על עצמה, שלפחות תפתור את חובות העבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הניסיון הזה לא היה בשום יישוב אחר בישראל. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. אתה צודק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא היה בטייבה, טייבה היא שדה ניסויים, ואני קובע שטייבה לא צריכה להיות שדה ניסויים של משרד הפנים. ניסיונות כושלים, שאנחנו משלמים את מחירם, כתושבי העיר, ואני כבר נאמתי 11, 12 נאומים על הרמזור בטייבה, עד שהרמזור בוצע. אני עכשיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, רק – נדמה לי עכשיו, אחרי שנרגענו מעט – ואני אתן לך את הזמן – נדמה לי שמעל במת הכנסת לאיים על שופט היושב בדין – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זה "לאיים"? אני אמרתי "לאיים"? אני מתריע, אמרתי, אני רוצה להתריע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח שלא איימת. <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח שלא איימת, אבל בעיני אלה ששמעו אותך היה דבר שהיה יכול להתפרש כאיום. אז אתה אומר במפורש שאתה לא מאיים. תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אמרתי שאני אשמיע את זעקתי הכואבת באופן ציבורי, בקול רם, אם תתקבל החלטה לחדש לו. אני עומד על כך. זו זכותי. אתה יודע מה? זאת חובתי. אם אני לא אעשה את זה אני לא אמלא את חובתי כלפי הציבור שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תאמר מה שאתה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אזעק יחד אתך, טיבי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. אגב, משכורת כזאת, חבר הכנסת דנון, אתה לא היית שותק אם היה מתמנה ברעננה ומקבל 400,000 שקל, או בשער-אפרים או בכפר-סבא. זאת היתה כותרת ראשית בעיתונות, ופה כמעט בשוליים, בעמוד 17, לפני כמה שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> במצב שהשאיר בילסקי את רעננה אף נאמן לא היה מוכן בפחות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, בעיר טייבה – את שש הדקות האחרונות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום בעיה. שלוש דקות מלאות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה קמצן הפעם. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, לגבי טייבה, תוכנית המיתאר, תוכנית שהופקדה, מה שקרוי "אשכול 5" – טייבה, טירה, קלנסואה – ב-2003 – עד היום היא לא הופקדה, עד היום – תוכנית מיתאר, ולכן אנשים, אין להם רשיונות, אז הם נאלצים, כברירת מחדל, לבנות ללא היתר. לא בנייה לא חוקית, אלא בנייה ללא היתר, כי לא נותנים להם רשיונות, כי אין תוכנית מיתאר, אין הפקדה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא מורשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא מורשה. ולכן נשאלת השאלה – תנו לאנשים את הכלים לבנות על-פי דין, לבנות על-פי חוק. רוצים לבנות. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אבל למה הוא צועק? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אולי תשתיק אותה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת ברקוביץ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היא כל הזמן מזלזלת – – – <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> טיפה להנמיך – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היא כל הזמן מזלזלת. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת ברקוביץ, נא לשבת. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא המואזין פה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> לא רוצה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לאן את הולכת? נא לשבת. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> לא צריך לצעוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת ברקוביץ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> חברת הכנסת ברקוביץ, תיקחי את התרופות ותצאי מהאולם. תיקחי את התרופות ותצאי מהאולם. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה? למה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זו האבחנה שלי. <רונית תירוש (קדימה):> זה לא יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני משמש פה כחבר הכנסת, ולא כרופא. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. אדוני, אותה עיר, טייבה, הציעו לה תוכנית מיתאר שלא מתחשבת בעתיד, לא מתחשבת באפשרות להתרחב. מדרום יש צור-יצחק, במקור אלה אדמות שלנו, מהמערב כביש 6, מהמזרח אזור נוף, מהצפון "הקו הירוק". איפה נתרחב? באוויר? מה אתם חושבים על תושבי טייבה? למה לחנוק את היישוב הזה? למה לא לתת לאנשים להתרחב בצורה נורמלית, לבנות את עתידם? אדוני, עד לפני חמש שנים היו 220 היתרים כל שנה, ירדו ל-60 בתקופת הוועדה הממונה, במקום לעלות ל-300. בכלל, ביישובים הערביים – ואת זה קיבלתי מד"ר ת'אבת אבו ראס, מתכנן ערים – בשנת 2010, חבר הכנסת סוייד, נהרסו כ-550 מבנים במגזר הערבי וכ-440 מבנים במגזר היהודי, אף-על-פי שהיחידה הארצית לפיקוח על הבנייה איתרה אותו מספר מבנים בלתי מורשים בשני המגזרים, כ-3,800 בכל מגזר. על-פי המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, שאתה עמדת בראשו, חנא סוייד, בשנת 2009 נהרסו 165 מבנים השייכים לאזרחים ערבים. אדוני היושב-ראש, אין ספק שמדובר בהזנחה מובנית, מכוונת, ולכן נדרשת התערבות הממשלה. טוב עשה מזכיר הממשלה, שעל-פי פגישתי עם ראש הממשלה ביקר לאחרונה בעיר טייבה. הוא ביקר לאחרונה. יש כוונה להעביר את הסיכום שהיה ביני לבין ראש הממשלה בהחלטת ממשלה – שיקום שכונות ותיקות, תשתיות וכבישים. אני מקווה שהדברים האלה יצאו אל הפועל, ואז אוכל לומר שנעשה משהו. אני לא רוצה לחזור 13 פעמים על נאום הרמזור, ונאום הכביש, או התשתיות, או חדרי לימוד חסרים. הגיע הזמן לקבל החלטה להתייחס אל היישובים הערביים במכלול, גם בנגב, גם בטייבה וגם בצפון, כאל חלק ממדינת ישראל. אני רוצה בכמה דקות שנשארו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, חצי דקה נשארה לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי. שמעתי את ההצעה לגבי המואזין – תקשיב, שלמה, אתה כל הזמן מפריע לי, שלושתכם – לא יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, היום עליתי לשידור – היה לי הכבוד לעלות לשידור עם חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, להגיב על חוק המואזין. היא הציעה הצעה מהפכנית, אמרה לי: יש לי הצעה מהפכנית לכם. היא הציעה שהמוסלמים יתעוררו בבוקר על-פי אפליקציה באייפון. זה מה שהיא הציעה בשידור. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני יכול לומר – בואו נסכם, א. נחלק למוסלמים אייפונים חינם, זה כן, בהתחלה, אבל – יש גבול לטמטום ולהזיות, יש גבול. יש גבול. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, כל הזמן הפסיקו אותי, ואני אמרתי שש דקות. הפסיקו אותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> עם כל הכבוד, אתה 18 דקות על הדוכן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל אתה הפסקת אותי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מפסיק אותך בשום דבר. נא לסיים. נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה רוצה, אני אסיים בלי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אדוני לא יכול להתחיל 20 שניות – – – מחוסר זמן להתחיל לדבר – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני לא יכול כך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא הפרעתי לך בכלל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה לא הפרעת לי? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תאמין לי, יחסי לחבר הכנסת טיבי – רק, אי-אפשר; נתתי לו את הדקות המלאות שהפריעו לו גם באמצע, אבל לא יכולים 12 שניות לפני תום הדברים להתחיל נושא חדש, עם כל הכבוד. אדוני, בוודאי החוק של אנסטסיה מיכאלי, אם יבוא, יעמוד לדיון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> חשוב לי, חשוב לי לציין את זה, הפריעו לי בדברי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. הפריעו לך כל הזמן, ואני נתתי לך את כל הזמן, חבר הכנסת טיבי. לא יכולים 12 שניות – אדוני יסיים עכשיו בשלושה משפטים מרוכזים בנושא שהוא מבקש לסיים. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מדובר בהצעה הזויה שאין בה שום דבר לגבי איכות סביבה. יש בה עוינות לכל מה שהוא מוסלמי. אם כבר לדבר על דברים שמפריעים, על אותה הזיה, ואותו גיחוך, אז גם הסירנה בערב שבת, 20 דקות לפני שקיעת החמה, סירנה, זה מפריע למוסלמים ביפו, למשל; ברמלה. סירנה – זה בדיוק זמן הסיאסטה של המוסלמים, אנחנו ישנים אחר-הצהריים. מה דעתכם לבטל את זה? מה דעתכם על הקומזיץ? מה דעתכם על ל"ג בעומר? אולי יש אנטישמים שיגידו לכם שהשטריימל שחור – תתביישו לכם, לא רק היא, אלא מי שתמך בהצעה הנלוזה והמבישה הזאת. תלמדו מההיסטוריה שלכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה ויבוא השר יצחק כהן להשיב – כסגן שר האוצר – על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת אחמד טיבי. <דני דנון (הליכוד):> מדינה יהודית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי סיים את דבריו. כל אחד מחברי הסיעות יוכל להעיר את הערותיו בהתאם לרשות שתינתן לו על-ידי מחליפי, חבר הכנסת דני דנון, סגן היושב-ראש. הוא בוודאי ישמור על הסדר ולא ייתן לאיש לקרוא קריאות ביניים שאינן ממין העניין. בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מדינה יהודית – – – חופש פולחן דת, כך עד כמה שאני הבנתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מג'אדלה, עם כל הכבוד. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כתוב במגילת העצמאות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מג'אדלה, אנחנו דנים עכשיו בהצעת אי-אמון, ולא בנושא של מלחמות דת, שמיותרות לחלוטין. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> פרשנות חדשה למדינה יהודית. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד חבר הכנסת מג'אדלה, סגן היושב-ראש, אל תפריע לסגן היושב-ראש, גם לא – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא, חס וחלילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> פרשנות – יש לדנון פרשנות חדשה למדינה יהודית על-פי מגילת העצמאות. זו פרשנות חדשה. חופש הדת ופולחן דת – זה כתוב במגילת העצמאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא. אני רוצה לשמוע את הפרשנות של דנון. <היו"ר דני דנון:> אני אשמח, על חשבון הדקות שמוקצות למפלגת העבודה, להביע את דעתי על הערותיך, סגן היושב-ראש מג'אדלה, אבל אתם כבר דיברתם. אתם כבר דיברתם, אתה דיברת, לכן – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אז אין לך זמן בשם הליכוד? <היו"ר דני דנון:> בשם הליכוד יציג את זה חבר הכנסת אקוניס. אני יכול להפנות את שאלתך. תודה רבה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בסדר, שפעם אחת יוותר לך, להגיד דברי טעם, ותשכיל את העם – – – <היו"ר דני דנון:> ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפשר, מג'אדלה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בבקשה, אדוני כבוד סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ד"ר אחמד טיבי, אתה דיברת על רק על טייבה, תרשה לי לדבר על כל מדיניות הממשלה לפיתוח יישובי המיעוטים; ברשותך. רק שתדע, הממשלה קיבלה מאז הקמתה ארבע תוכניות פיתוח בעבור יישובי המיעוטים בהיקף של למעלה מ-3 מיליארד שקלים: 1. תוכנית חומש לפיתוח כלכלי ליישובי המיעוטים בהיקף 780 מיליון ש"ח – החלטה מס' 1539; 2. תוכנית לפיתוח היישוב הדרוזי והצ'רקסי בהיקף 680 מיליון ש"ח – החלטה מס' 2861; 3. תוכנית לפיתוח יישובי הבדואים בהיקף כ-500 מיליון ש"ח – החלטה מס' 3211; 4. תוכנית לפיתוח יישובי הבדואים בדרום בהיקף של למעלה מ-1.2 מיליארד ש"ח – החלטה מס' 3708. כשאתה הצטמצמת רק לטייבה, אני וחנא סוייד חיפשנו נתונים על כל המגזר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מילא חנא, אבל אתה, אין כמוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תרשה לי לפרט מה שאמרתי. זה היה ראשי פרקים, ועכשיו תשמע את הפירוט. תוכנית החומש, החלטה 1539 – רקע ויישום: ביום 21 במרס 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה בדבר תוכנית רב-שנתית לפיתוח כלכלי במגזר; כפי שאמרתי לך – 1539. מטרת התוכנית – צמצום פערים חברתיים כלכליים באמצעות פיתוח כלכלי ויצירת מנועי צמיחה ביישובים. התוכנית כוללת 13 יישובים: אום-אל-פחם, דאלית-אל-כרמל, עוספיא, טירה, תמרה, כפר-קאסם, מע'אר, נצרת, סח'נין, עראבה, קלנסואה, רהט, שפרעם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למה טירה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה מבין איפה הבעיה שלך עכשיו? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הנה, בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> טייבה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חנא, תסביר לו שיש פה קריטריונים. הוא דיבר רק על טייבה, אני אדבר על 13 יישובים. תראה, הוא צריך לדאוג לכולם, לא רק לטייבה. אתה לוקל-פטריוט של טייבה. בשביל רמזור בטייבה שיגעת את הבית הזה. תן גם לשאר היישובים, למה רק טייבה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הבנת איפה בעיית הממשלה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל טייבה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> סגן השר, הבנת איפה הבעיה של הממשלה? באקה וטייבה לא בפנים, יש לך בעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אגיד לך גם למה. היישובים האלה נבחרו על סמך קריטריונים מקצועיים, והם כוללים כ-350,000 תושבים, שהם 23% מכלל אוכלוסיית המיעוטים במדינה. יש קריטריונים, טייבה לא נכנסה לקריטריונים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה הקריטריונים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טירה – קלנסואה נכנסה. כנראה כל כך הרבה קיבלה טייבה בזכות אחמד טיבי, שהשאר הסתכלו עליה בעיניים כלות. <חנא סוייד (חד"ש):> קיבלו רמזור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא רק רמזור. לא שמעת מה שהוא סיפר לך, לא שמעת. לא שמעת את הנאום. היה מזכיר הממשלה שם. הוא פירט. אז כל הכבוד לך. עם כל הכבוד לטייבה, יש עוד יישובים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ניקח אותם אחד-אחד – תוכנית נקודתית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ולכל אחד רמזור. התוכנית היא בין-משרדית ושותפים לה משרדי האוצר, התמ"ת, הבינוי והשיכון, התחבורה, ביטחון פנים והתיירות. נוסף על כך ובניגוד לתוכניות קודמות, התוכנית נבנתה בשיתוף הרשויות המקומיות ועל-פי הצרכים שלהן. היקף התוכנית כ-780 מיליון שקלים לשנים 2010–2014, מתוכם כ-400 מיליון שקלים כסף תוספתי חדש ממשרד האוצר. יתרת הסכום היא מתקציבי המשרדים ואינה מהווה חלופה בשום תנאי לכל תקציב מאושר אחר שהוקצה על-ידי משרדי הממשלה לטובת כלל אוכלוסיית המיעוטים בבסיס התקציב לשנים 2009 ו-2010, ולכל תקופת התוכנית, כך שרוב התקציב המשרדי מהווה מבחינתנו תקציב נוסף לטובת התוכנית. התוכנית מתמקדת בארבעה תחומים עיקריים: 1. פיתוח כלכלי תעסוקתי בהיקף כ-230 מיליון שקלים, בדגש על השקעה בקידום אזורי התעשייה ובתוכניות לעידוד תעסוקה; 2. פרק חשוב ביותר בתוכנית שטרם טופל בצורה מהותית על-ידי הממשלה הוא שיכון ונדל"ן, כ-300 מיליון ש"ח, בדגש על קידום תוכנית מפורטת, הקמת שכונות חדשות ומודרניות בתוך היישובים, עם דגש על בנייה רוויה – אתה שאלת – הסדרת נושא רישום הקרקעות ונושא האשראי, ועוד; 3. קידום תחבורה ציבורית ונגישות תחבורתית בהיקף של כ-100 מיליון שקלים; 4. שיפור הביטחון האישי והשירות לאזרח בהיקף כ-145 מיליון ש"ח, לרבות הרחבת פרויקט "עיר ללא אלימות". אחריות יישום התוכנית: הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי במשרד ראש הממשלה. עד כה הוקצו כ-220 מיליון ש"ח לטובת ביצוע התוכנית, ועוד תגיד אחרי זה: אפליה. זה יהודית דמוקרטית, אתה רואה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הלוואי על המתנחלים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה, תגיד לו. <היו"ר דני דנון:> אתה יכול להציע הצעת חוק – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בסוף הוא יצעק פה: אפליה, אפליה. <היו"ר דני דנון:> אתה יכול להציע הצעת חוק – – – תקציבים בין המתיישבים ביהודה ושומרון ליישובים הערביים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני הייתי מציע שתאמצו את זה. למען השוויון תאמצו את זה אחד לאחד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מר דנון, מה דעתך – – – שבוע, תראה אם אתה יכול לחיות בתנאים של תושבי טייבה. <היו"ר דני דנון:> אני יודע, תגישו הצעת חוק משותפת של כץ וטיבי – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מציע להעביר את המתנחלים לטייבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תחליט – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא להכניס מתנחלים, כי מדובר באנשים שלא גרים בתוך מדינת ישראל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עכשיו תקבל פירוט, אדוני. תקבל פירוט. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – הנה כצל'ה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משרד התמ"ת – – – ד"ר טיבי, אני לא יכול כך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – הם לא החזיקו מעמד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משרד התמ"ת – 1. השלמת פיתוח אזורי תעשייה קיימים ופיתוח אזורים בקרקע פרטית: גובשה תוכנית עבודה ופריסה תקציבית. הוחל ביישום התוכנית בכמה יישובים: א. אום-אל-פחם – מתבצעות עבודות פיתוח בהיקף 8 מיליון ש"ח ונמצא בשלב לפני שיווק; ב. שפרעם – מתבצעות עבודות שדרוג באזור התעשייה הקיים וקידום תכנון והרחבת האזור בהשקעה כוללת של 13 מיליון שקלים. אזור תעשייה זה יוכרז כאזור תעשייה מרחבי, דהיינו יקבל הטבות נוספות לעידוד ולמשיכת משקיעים. במקביל, החל מהלך להקמת מינהלת אזור התעשייה בשפרעם; ג. רהט – מתבצעות עבודות באזור התעשייה; ד. תמרה – נעשות עבודות בשטח; ה. נצרת – מתבצעות עבודות עפר באזור התעשייה ציפורי בעלות של 10 מיליון שקלים. סיום עבודות באמצע 2012, ומייד לאחר מכן היזם יחל בבנייה; ו. סח'נין – קידום הרחבת אזור התעשייה ב-100 דונם. תראה כמה הם קיבלו. כץ, אתה שותק, אני מתפלא עליך; ז. כפר-קאסם – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> מה בקשר לסח'נין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קידום הרחבת אזור התעשייה בעוד 100 דונם. ב-100 דונם. כפר-קאסם – השלמת פיתוח אזור התעשייה לב-הארץ; 2. שילוב רשויות מקומיות: היישובים דאלית-אל-כרמל ועוספיא שולבו באזור התעשייה מבוא-כרמל, כל אחד ביחס של 15%. <היו"ר דני דנון:> אדוני סגן השר, זה דברים שבוצעו או דברים שנמצאים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוצעו, מבצעים ובתהליך. אני אתן לכם את זה אחרי זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה כסף. תיתנו לנו כסף, לא ניירות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה עד עכשיו? מה היה עד עכשיו? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תזרימו תקציבים כמו שאתם מזרימים למוסדות של ש"ס. <שי חרמש (קדימה):> כל הזמן כסף, כסף, כסף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מעונות-יום, משפחתונים – – – <שי חרמש (קדימה):> אין כבר אידיאולוגיה, אני לא מבין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 3. בניית מעונות-יום חדשים – – <שי חרמש (קדימה):> – – – אידיאולוגיה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – קול קורא יצא לכלל היישובים במדינה. כ-30% מהבקשות שהוגשו היו על-ידי רשויות ממגזרי המיעוטים, מתוכן שמונה מיישובי התוכנית. מדובר בעלייה דרסטית בבקשות של יישובים ערביים; 4. מרכז הכוון תעסוקתי: בימים אלה משקיעה הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, בשיתוף "ג'וינט ישראל", 2.8 מיליון שקלים להקמת מרכז הכוון תעסוקתי ראשון מסוגו, אשר יעניק שירותי הכוונה וייעוץ להשתלבות מיטבית של האוכלוסייה הערבית בעולם העבודה. בנוסף, נפתח מרכז הכוון תעסוקתי בעיר אום-אל-פחם; 5. הכשרה מקצועית: גובשו בכל יישובי התוכנית תוכניות להכשרה מקצועית; 6. גובשו תוכניות לעידוד יזמות ביישובים, בדגש על יזמות נשים וצעירים; 7. שוברי השמה: הוקצו כ-500 שוברים עבור מעסיקים מהמגזר היהודי אשר יקלטו עובדים בני המיעוטים. משרד התחבורה: 8. פיתוח תחבורה ציבורית ביישובי המיעוטים: גובשה תוכנית עבודה, פריסה תקציבית. הוחל ביישום התוכנית, לראשונה מופעלים קווים בתוך ואל היישובים סח'נין, אום-אל-פחם, תמרה, דאלית-אל-כרמל, עוספיא, כפר-קאסם ורהט. עד סוף 2011 תופעל תחבורה ציבורית – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני סגן השר, מספיק, הממשלה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא לא, אתה תשמע הכול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למה לכם להוציא את כל הכספים על היישובים הערביים? זה יותר מדי. אתם ממש נדיבים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה תשמע הכול, חביבי. לא לא. <היו"ר דני דנון:> שכנעת אותו, הוא – – – <חנא סוייד (חד"ש):> זה מספיק, באמת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – מספיק, חלאס, חלאס, חלאס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה תבוא לפה ותתנצל. לא לא, תבוא לפה ותתנצל. <היו"ר דני דנון:> סליחה, אדוני סגן השר, אם חבר הכנסת טיבי שוכנע, הוא יביע את דעתו בהצבעה. הוא יכול להצביע אמון בממשלה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, לא, ד"ר טיבי – – <היו"ר דני דנון:> – – וזו תהיה אינדיקציה שהוא שוכנע על-ידך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אני מצפה ממך שתבוא לפה ותתנצל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה מאמין למה שאתה קורא, נכון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אתן לך את זה – תבדוק אותי. <היו"ר דני דנון:> אוקיי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איפה טייבה? קראת את כל היישובים, אני התרכזתי בטייבה. אתה קורא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה כל כך פינקת את טייבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה לא מכובד, אתה קורא תשובה מוכנה מראש ולא מתייחס לנאום שלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל כך פינקת את טייבה, שלא מצאו מקום להכניס אותה בקריטריונים. איך פינקת אותה, כל הכבוד לך. 9. קמפיין הסברתי לתחבורה ציבורית: בגיבוש קמפיין, וכו'. שיכון, אתה רוצה לשמוע שיכון, נכון? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 10. קידום תוכנית מפורטת בקרקע פרטית: בכל יישובי התוכנית הוחל בקידום התוכניות על-פי תוכנית העבודה; 11. סבסוד פיתוח בנייה בקרקע פרטית למגורים בבנייה רוויה; 12. פרויקטים בשיווק, פרסום מכרזים: נצרת – שכונת הגליל, 700 יחידות דיור שלב א' – פורסם. סח'נין – שכונת-הוואדי, 1,600 יחידות דיור – אתה תבוא לפה, תעמוד לידי ותתנצל – – – <חנא סוייד (חד"ש):> זה גנאים יעשה, גנאים. בשם סח'נין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> סח'נין – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נו, אז אתה תבוא תתנצל. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אנחנו מבקשים שחלק תיתנו לטייבה. מה, הכול לסח'נין? לטייבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת גנאים, אתה ברשות הדיבור בהמשך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, לא חביבי, לא, לא, לא. לא לא, הוא פינק את טייבה יותר מדי, הוא הזניח אתכם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> המיעוט הערבי שולט במדינה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – שכונת-הוואדי, 1,600 יחידות דיור בשלב א', 250 יחידות דיור, פורסם ביולי 2011; 13. קמפיין שיווקי הסברתי לקידום בנייה רוויה – בתחילת חודש אוקטובר התקיים בסח'נין – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> קמפיין שיווקי. על זה הממשלה מתהדרת, קמפיין שיווקי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – שיכון ועיריית סח'נין. בכנס נכחו 600 – מה אתה רוצה? איך ידעו? איך ידעו? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בקמפיין שיווקי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם לא נסביר להם, איך ידעו? אתה יודע, הם לא יודעים, אתה גם לא מספר להם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אם נסביר, הם כן ידעו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 14. ביוב: מופו הבעיות והצרכים בכל יישובי התוכנית בנוגע לפתרונות קצה לביוב. לשבעה יישובים יש פתרונות. שניים במסלול של פתרון: שפרעם ומע'אר, שלושה בגיבוש פתרון: סח'נין, עראבה וטירה. תיירות – – <חנא סוייד (חד"ש):> לכל השאר אין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אין להם בעיות כנראה. <חנא סוייד (חד"ש):> אה, כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – 15. בחודש יוני פורסמו ארבעה חוזרי מנכ"ל על אודות מתן מענקים בסך 24% להקמת יחידות אירוח וכן מענקים בסך 30% להקמת עסקים קטנים בתיירות. 16. פרויקטים לעידוד משקיעים מבוצעים ביישובי התוכנית המתאימים לכך. אתה רוצה עוד, אחמד? ד"ר טיבי – – – <היו"ר דני דנון:> נראה לי הוא שוכנע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, איזה שוכנע. עוד? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא השארתם ליהודים שום דבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לקחו הכול. יהודית דמוקרטית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מסכנים היהודים, נשארתם עם הכסף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ביטחון פנים – זה בטח מעניין אותך – 17. גובשה תוכנית לשיפור הביטחון האישי והשירות לאזרח ביישובי התוכנית בשתי רמות – מרכיבים משטרתיים, מרכיבים אזרחיים. כל היישובים הוכנסו לתוכנית "עיר ללא אלימות". לראשונה – אום-אל-פחם, כפר-קאסם, קלנסואה וסח'נין בשלבי התארגנות והפעלה שונים. טייבה – לא צריך, אין בטייבה אלימות, אז לא צריך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תגיד, תושבי סח'נין יודעים על כל הכבוד הזה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשביל זה עושים קמפיין שיווקי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הנה הוא מסח'נין, הוא לא מכיר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עושים קמפיין שיווקי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אין אלימות בכלל בטייבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת טיבי, בטייבה לא צריך, בטייבה אין אלימות. <היו"ר דני דנון:> תושבי סח'נין צופים בערוץ הכנסת, הם יסתכלו הלילה וכולם יודו לסגן השר על הפרויקטים הנפלאים שהממשלה עושה עבור תושבי סח'נין. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> איציק, איציק, בטייבה אין אלימות. בטייבה אין אלימות. <חנא סוייד (חד"ש):> בוא נשלח את חבר הכנסת גנאים הביתה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ליווי, בקרה וקשר יומיומי: 18. ליווי ובקרה – גופי ייעוץ חיצוניים לליווי הפרויקט – ארבע חברות ליווי מקצועיות, החברות גיבשו תיקי פרויקט לכל יישוב לפרויקטים השונים ומלווים כל יישוב במהלך התוכנית; 19. אנשי קשר: איש קשר מטעם הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים עובד בצורה יומיומית עם הנהלת היישוב ומסייע לה בצרכים, בחסמים השונים. עכשיו באת? עכשיו הוא הגיע. איפה היית עד עכשיו? <זאב בילסקי (קדימה):> טוב, תתחיל מההתחלה. <היו"ר דני דנון:> הוא שמע שמחלקים פה מאות מיליוני שקלים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בקיצור, באיזו מדינה אסלאמית, איזה מדינה אסלאמית? איפה, בסוריה, אצל אסד? במצרים? בירדן? איפה, איזה מדינה – – – כזאת? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זה קשור? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באיזה מדינה, תגיד לי. תבוא לפה, תבוא לפה – תתנצל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני סגן השר, אני מבקש להעביר חלק מהתקציבים האלה ליהודים המסכנים, לבנות להם כבישים, אוניברסיטאות, בתי-חולים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה יודע מה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – היהודים כורעים תחת הנטל. להעביר מהערבים שנהנים מכל דקה, ליהודים. זה לא צודק מה שקורה במדינה הזאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פואד, יקירי, חבל שלא היית פה – – <שי חרמש (קדימה):> תיזהר, עוד נצביע בעד זה, זה יעבור. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תעביר קצת ליהודים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – הם בוכים. מי היה נותן להם את זה? אסד היה נותן להם את זה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תעביר את זה קצת ליהודים. מה, אתה משאיר את היהודים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי? טנטאווי היה נותן לכם את זה? <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> מה קרה לך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עבדאללה היה נותן לכם? מי היה נותן דבר כזה? אני שעה פה עומד ומסביר להם – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, שכחת שזה מחוות של רצון טוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – כמה שהמדינה היהודית דמוקרטית, יעני, משפרת אותם – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן, השר כהן, שכחת להגיד שזה מחוות של רצון טוב של היהודים כלפי הערבים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> א. זה נכון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אותה גישה פטרונית שלכם. <היו"ר דני דנון:> לא, זה לא נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, פטרונית לא, חס ושלום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מחוות של רצון טוב. עושים כבישים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חס ושלום. בקיצור, אני מכיר אותך כאדם הגון וישר. אני מצפה שתעלה לפה ותתנצל ותביע אמון בממשלה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. אני מודה לסגן השר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מסעוד לא האמין לכל מה שאמרת על סח'נין. <היו"ר דני דנון:> אנחנו תיכף נשמע את נציגי הסיעות ונראה באמת אם השתכנעו ויצביעו אמון בממשלה. ראשון הדוברים – דובר סיעת קדימה, חבר הכנסת זאב בילסקי. לא שמעתי ברשימה את העיר רעננה, חבר הכנסת בילסקי, אבל אני מניח שגם שם בונים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אין נאמן שם, אין נאמן שמקבל 400,000 – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אם הוא היה מקבל 400,000, הוא לא היה מגיע לכנסת, היה נשאר שם. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. לרשות כל אחד מהדוברים שלוש דקות. בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת טיבי – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, סגן השר איציק כהן, אני רוצה להגיד לך, אני נמצא פה כבר די הרבה זמן, יחסית. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> תחזיר לי קודם את 5,000 השקל. <זאב בילסקי (קדימה):> אני אחזיר לך, כל הארוחות במזנון עלי עכשיו. אני רוצה להגיד לך, לא ידעתי – האמת, אני מתוודה, אדוני היושב-ראש – לא ידעתי איזה ממשלה יש לנו. אני מודה לך באמת על שהשכלת אותנו, ובאמת היטיב לדבר ידידי חבר הכנסת אחמד טיבי, שכזה טוב השפעתם על היישובים הערביים, שבאמת לא נשאר וצריך באמת לעשות משהו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תעביר קצת, תעביר להם. <זאב בילסקי (קדימה):> ואני רוצה לספר לך, ידידי סגן השר, שממשלת ישראל הזאת מביאה את מדינת ישראל למצבים שלא הכרנו כמותם. ואני אסביר לך גם למה, אדוני סגן השר. אנחנו, כשהיינו ילדים, אז פחות או יותר כולם היו שווים, לא היו אנשים עשירים במיוחד, לא היו אנשים עניים במיוחד. הפערים שנוצרו היום, אדוני סגן השר, הם בלתי נסבלים. אתם היום הבאתם שכבות שלמות של אנשים שאין להם סיכוי. היו אצלנו בישיבת הסיעה של קדימה נציגים שבאו מהאוהלים, אנשים שאתם לא מצליחים לתת להם פתרון סביר של דיור, פתרון שיכול לתת להם הזדמנות חדשה בחיים שלהם. ולכן, על כל אותן תוכניות של ממשלת ישראל – אולי ננסה, ידידי הטוב סגן השר, אולי ננסה לפחות לפנות לאותם אנשים שאין להם, שמסתכלים עכשיו, שומעים את כל הטוב שממשלת ישראל – אבל הם, להם זה לא מגיע. היו פה לפני כמה זמן, כמה ימים, משפחות, רובן חד-הוריות, עם ילדים עם פיגור שכלי. היית צריך לשמוע את האמהות האלה, איך הן דיברו פה, בכנסת, בוועדה לפניות הציבור. מספרת שם אשה אחת שהטיטולים בשביל הבן שלה עולים לה 1,500 שקל, והיא, לפני שהיא מחליפה את הטיטול, היא בודקת אם זה יכול לספוג אולי עוד קצת, כדי שהיא תחכה עוד חצי שעה לפני שהיא מחליפה. היא לבד. ממשלת ישראל לא באה לקראתה. 2,400 שקל זה מה שאתם נותנים לה כדי שהיא תנסה ותתאמץ כדי להחזיק את הבן שלה ואיכשהו לשמור אותו ברמת חיים סבירה. אלה האנשים, ידידי יושב-ראש הכנסת שמכהן, שיושב עכשיו כאן, דני, אני אומר לך, כשהייתי בישיבה הזאת, כששמעתי את הקולות של האנשים, הבנתי שבאיזה מקום אנחנו, האנשים שיושבים פה, מסביב לשולחן הזה, לא תופסים מה זה להיות היום עני במדינת ישראל, מה זה להיות חסר דיור, מה זה להיות חסר אונים כשהילד שלך הוא בעל נכות – אתה לא יכול לעזור לו, אין לך מי שייתן לך את היד, וכשהיא באה לרשויות השלטון מסלקים אותה כמו מטרד. לכן, אדוני היושב-ראש, אני הייתי מציע שאנחנו נביע אי-אמון בממשלת ישראל, ולו רק בגלל מה שהיא עושה לאותם אנשים שהיו בשבוע שעבר פה בכנסת וזעקו את הזעקה שלהם, ואף אחד פה לא שמע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני שוקל – – – <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת זאב בילסקי. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי ששמע את זעקתו של חבר הכנסת אחמד טיבי, בסופו של דבר כל הנושא היה סביב ראש עיריית טייבה, שאולי לא עמד במבחן כדי להציל את העיר מהמצב שבו הם נמצאים, ואני מבין שזה לא באשמתו, אבל צריך גם לזכור שהדבר האחד והיחיד שמשרד הפנים, שאתה כל כך תוקף אותו, שם ועדה קרואה – וזה מטבעם של דברים – אנחנו מכירים את זה כבר עשרות בשנים; כשראש עיר נכשל, ולא משנה מהן הסיבות, ועובדה, אתה בעצמך מונה כמה מועמדים שהיו במהלך השנים האחרונות. זאת אומרת, יש עניין להציל את העיר, וזה לא עניין אישי של שר הפנים שמחפש איזה מישהו שמקורב אליו שחשוב לו שהוא יהיה שם הממונה. לכן כל ההתקפה של עשר דקות על טייבה, באמת, חשבתי שאתה באמת מדבר על המגזר הערבי, על הבעיה הכללית. וראית שאין בעיה, אז חיפשת את טייבה, כי טוב לדבר על טייבה. טייב, אומרים בערבית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הניתוח שלך – – – <חנא סוייד (חד"ש):> הלוגיקה מעניינת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מעניין מאוד. <נסים זאב (ש"ס):> תלוי איך אתה שומע את זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ה- sequenceמושך. <נסים זאב (ש"ס):> כן, בוודאי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ההיקש הלוגי שלך. ההיקש הלוגי. <נסים זאב (ש"ס):> כן, כן. עכשיו אני רק רוצה לומר שהעניין של הקיפוח שכביכול קיים במגזר הערבי – אני רוצה לומר שכשאנחנו מסתכלים באוניברסיטאות, בהשכלה הגבוהה – לא, אני רוצה לומר כמה דברים – אי-אפשר לדבר על קיפוח וכל פעם להביע פה איזה זעקת שווא – ושבר – כאילו הממשלה לא עושה למען האוכלוסייה הזאת. אני רוצה לומר לך, כשאמר כצל'ה שהלוואי שנשווה את המענקים ואת התקציבים להתנחלויות ולמתיישבים ביהודה ושומרון לאלה במגזר הערבי – אני רוצה לומר לך ששם יש באמת הקפאה. שם יש באמת צימאון. שם צריכים לריב ולקיים דיונים שלמים על איזה כביש שהוא כל כך חיוני, וצריך לבוא שר האוצר כדי לאשר את הכביש הזה. אני יודע בדיוק מה קורה שם, ופה, ברוך השם, עיננו לא צרה, אבל מדובר במיליארדים שסגן שר האוצר פירט לך את זה. אני חושב שמן הראוי שהיית מתנצל על כל מה שפטפטת פה. עכשיו, אי-אפשר גם להתעלם מהמצב שקיים בעולם. המשבר הכלכלי באירופה, שאיך שלא יהיה, יש כאן השלכות, וההשלכות הן חד-משמעיות. אם שם אין ייבוא, אנחנו לא יכולים לקיים פה ייצוא. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הלוואי שאנחנו לא נגיע למצב של מיתון. כמה שהנגיד מדבר – שלא יהיה מיתון ומדינת ישראל לא צועדת בכיוון הזה, אי-אפשר להבטיח שבעוד שנה אנחנו לא נמצא את עצמנו, כאשר הרבה מדינות באירופה – יוון, איטליה ומדינות אחרות – נמצאות ממש על סף פשיטת רגל – שזה לא יקרין ולא ישליך לעבר מדינת ישראל. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. אני אומר שאנחנו צריכים לראות גם את החלק הטוב, את החלק של העשייה, ולא לדבר רק על החלק שחסר, שבוודאי צריכים לעשות הכול כדי להשלים. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, סגן יושב-ראש הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר דני דנון:> הודעת המזכיר, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011, וכן לוח תיקונים נוסף – לוח תיקונים מס' 2 להצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011. כמו כן, חבר הכנסת דני דנון מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק עריכת נישואים ורישומם (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011; פ/3762/18. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים החברתיים וממשיכה לפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות;> <2. נתוני האי-שוויון של ה-OECD;> <3. כישלון ממשלת נתניהו בטיפול בבעיות הכלכליות והחברתיות ביישובים הערביים> <היו"ר דני דנון:> בבקשה, אדוני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר נמצא באולם? <היו"ר דני דנון:> אני אבדוק את זה. השר התורן היה צריך להיות פה, לא הסגן. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה יכול לעצור את הזמן, בבקשה? <היו"ר דני דנון:> אתה יכול להמשיך לדבר, אדוני סגן היושב-ראש, וכשייכנס השר למליאה נחדש את השעון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, סגן השר, שאני מאוד מעריך ומוקיר, בתקופת כהונתי כשר בממשלת אולמרט הוא היה שר, ואני זוכר לו חסד מתקופה זו. <היו"ר דני דנון:> שר במשרד? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> באיזו שנה זה היה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הוא נתן לנו נתונים רבים, מגוונים וחשובים, וארבע תוכניות של הממשלה הזאת לטיפוח החברה הערבית. אני רוצה להגיד לך שהם מסתכמים, לפי דעתו ולפי מה שהוא אמר, ב-3 מיליארד, והתוכניות טובות מאוד, רק שכרגיל, זאת ממשלה שעושה קמפיינים, נואמים בקונגרס, מדברים מלים יפות, ססמאות גדולות – ביצוע אין. איך אומרים – חבר הכנסת רותם, אני מפריע לך בזה שאתה מדבר בפלאפון? – ביצוע אין. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה לא מפריע לי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זו הממשלה שאתה אחד מאדריכליה, של ישראל ביתנו. חוץ מססמאות, וקמפיינים, ומספרים, ונתונים, ותוכניות, וועידות ונאומים – בביצוע אתם אפס. ממשלה, אם אתה בוחן אותה בביצוע – שואפת לאפס. עכשיו, אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, פערים – – – <היו"ר דני דנון:> השר נכנס, יש לך שלוש דקות. בבקשה. השר ארדן נמצא במליאה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה מדבר על השר התורן? <היו"ר דני דנון:> לפי הפרוטוקול אתה צריך שיהיה שר. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני את השר התורן מאוד מכבד – – – <היו"ר דני דנון:> המליאה מחויבת בנוכחות שר. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני יודע שהוא היה עסוק בדברים חשובים. אני מדבר על סגן השר שהשיב לנו על האי-אמון. <היו"ר דני דנון:> הוא לא חייב להישאר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר דני דנון:> הנה, הוא גם נמצא פה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא אמרתי שהוא חייב. חס וחלילה, לא אמרתי שהוא חייב. ברוך הבא, אדוני כבוד סגן השר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני סגן השר, אתה שכחת שב-2008 הייתם יחד שרים בממשלת אולמרט? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני רוצה לדבר אתך, אני רוצה לכבד אותך, אני רוצה להתייחס אליך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – היה שר – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני התחנכתי, גדלתי על כך שיש לתת כבוד לאחר, גם אם הוא שונה, ולפעמים זה שהוא שונה, זה יתרון. אז אני, כבוד סגן השר, רציתי להתייחס – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בעיקר כשהייתם – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> למה אתה מפריע? למה אתה מפריע? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מזכיר לו שהייתם – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה לא ועדת חוקה, חוק ומשפט, שאתה משתולל שם, אפילו אומר מלים שלא נאמרות בשום פורום חברתי אלמנטרי תרבותי. זה לא ועדת חוקה, חוק ומשפט. יש כאן יושב-ראש. תירגע. <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת מג'אדלה, זה הזמן שלך. אתה יכול להשתמש בו לדבר אל חבר הכנסת רותם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לכן אני אומר לך, אדוני סגן השר, נתונים ותוכניות של מיליארדים וארבע תוכניות מקצה לקצה – כל מה שאמרת אמת, רק הביצוע אפס, או שואף לאפס. לכן אני מודיע לך, סגירת פערים בחברה הערבית לא תהיה בוועידות שראש הממשלה עושה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, זה לא נכון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אל תפריע לי, אני לא הפרעתי לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה אומר דברים לא נכונים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אנחנו לא בדיאלוג. אני עונה לך, אני לא בדיאלוג. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא אומר דברים לא נכונים. הוא פנה אלי. <היו"ר דני דנון:> אדוני סגן השר. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני לא בדיאלוג אתך. אני עונה לך כפי שאתה ענית לנו. <היו"ר דני דנון:> לחבר הכנסת מג'אדלה יש עוד דקה לדבר. אם הוא ירצה שתשיב לו – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא. חבר הכנסת מג'אדלה לא בדיאלוג אתו. חבר הכנסת מג'אדלה עכשיו מדבר בזכותו, בתורו, ולכן הוא צריך לא להפריע לי. <היו"ר דני דנון:> סליחה, סליחה. אתה ברשות דיבור. אם אתה תרצה שהוא ישיב לך על חשבון זמנך – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא, לא ביקשתי שהוא ישיב לי. <היו"ר דני דנון:> בבקשה תמשיך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא ביקשתי שישיב לי. ביקשתי לענות לו. יש הבדל בין להשיב לי לבין לענות לי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל דבר אמת. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> רק אמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש ביצוע. תשאל את אחמד. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אין ביצוע, הביצוע שלכם שואף לאפס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאיפה אתה יודע? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ועובדה שהעוני בחברה הערבית עולה והילדים העניים מספרם הולך וגדל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא נכון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> וקו העוני עולה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא נכון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ובחברה הישראלית בכלל קו העוני עולה וקו המיליונרים גדל. מועדון המיליונים, שאתם מגדלים אותו, הולך וגדל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא נכון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זאת חברה שהפערים הולכים וגדלים בה והעוני והפשע והאלימות הולכים וגדלים כתוצאה מהעוני שאתם מייצרים במדיניות הכושלת הכלכלית שלכם בראשות ראש הממשלה, השר-על הכלכלי ושר האוצר בעבר. תגידו את האמת לציבור. מה, לשקר בעזות מצח ועוד לנאום נאומים יפים ולהזין אותנו בנתונים שקריים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיב. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה לא חייב, כי אני לא פניתי אליך אישית. אמרתי "אתם", אני התכוונתי לממשלה. לא אתה. אין לך שום זכות להשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אין דבר כזה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ברגע שאני אפנה אליך אישית, על-פי התקנון מותר לך לענות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, לא. אדוני היושב-ראש. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הממשלה משקרת ביודעין ובעזות מצח, כי היא לא סוגרת פערים בחברה הישראלית. הפערים הולכים וגדלים, העוני הולך וגדל. ואני אומר לך, ממשלה שמשקרת בעזות מצח. <היו"ר דני דנון:> תודה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תודה לאדוני היושב-ראש. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אדוני סגן השר, אם אתה רוצה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גם אם לא נעם לך, אדוני היושב-ראש, זה מה שאני מאמין. <היו"ר דני דנון:> אני איאבק על הזכות שלך לדבר גם כשלא נעים לי, חבר הכנסת מג'אדלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ברור לי לחלוטין. מה, יש ספק בזה בכלל? <היו"ר דני דנון:> בבקשה, אדוני סגן השר. חלק מהדברים שיוחסו למגזר, אדוני חבר הכנסת, היו בתקופת כהונתך כשר לענייני מיעוטים. אתה יכול לקחת קרדיט על כך גם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> איזה כהונה? <היו"ר דני דנון:> חלק מהדברים שהוצגו, הקרדיט שייך לך כשר לענייני מיעוטים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא הייתי שר לענייני מיעוטים מעולם ולא אהיה ואני נגד זה. <היו"ר דני דנון:> שר התרבות והספורט. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הייתי שר המדע, התרבות והספורט על אפם ועל חמתם של אנשי הימין, שלא רצו שאזרח ערבי יהיה שר המדע. <נסים זאב (ש"ס):> הוא היה שר לענייני ירושלים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ותשאל את החרדים – ליצמן, איך היה השר הערבי? איך היה השר הערבי? < יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הוא דאג לחרדים, הוא דאג לחרדים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> נכון, מפני שהם חלשים. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. אדוני סגן השר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת מג'אדלה, אני מכיר אותך הרבה שנים. אני מכיר את היושר שלך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> סליחה, למה עולה סגן השר לדוכן? אני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ככה. <היו"ר דני דנון:> אדוני, חבר הכנסת מג'אדלה, אתה לא מנהל את הישיבה פה. לפי התקנון, סגן שר יכול לענות בנושא של האי-אמון ולכן הוא עלה לענות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> שר, לא סגן שר. <היו"ר דני דנון:> שר או סגן שר. <נסים זאב (ש"ס):> אחרי כל כך הרבה השמצות, לפחות – – – <היו"ר דני דנון:> סליחה. תודה רבה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני רוצה לעיין בתקנון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מג'אדלה, מעולם לא תפסתי אותך – – – <היו"ר דני דנון:> אני מפנה אותך לתקנון. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עלית פה, דיברת באריכות, דברים שלא מתאים לך להגיד. אני פירטתי תוכניות שכתובות – אתה יכול לקחת אותן מהפרוטוקול ולבדוק אותן – גם של השקעות, גם של ביצוע. אתה עולה פה ואתה אומר דברים לא נכונים. לא מתאים לך. תחזור בך. אם לא תחזור בך – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – אם לא תחזור בך, יש דרכים לטפל בזה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא מתכוון לחזור בי לרגע אחד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תצטרך להתמודד עם זה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מאף אחד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוועדת האתיקה תתמודד עם זה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בבקשה, אין בעיה. אנחנו ניפגש בוועדת האתיקה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, אדוני סגן השר. תודה רבה לגאלב מג'אדלה. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת, מסיעת יהדות התורה. בבקשה. יש לנו פה היום הרבה טונים מאיימים. אני מציע לכולם – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני הגנתי גם על החרדים. <היו"ר דני דנון:> – – חבר הכנסת מג'אדלה, גם אליך, קצת להירגע מאיומים על שופטים – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני הגנתי על החרדים. <היו"ר דני דנון:> – – מאיומים על סגני שרים ועל חברי כנסת. בוא נירגע. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> היושב-ראש דנון, אני הגנתי על החרדים גם בסגירת פערים. גם על החרדים. החרדים – הציבור שלו בסגירת פערים הוא במצב קשה. כדאי לך לדעת. <היו"ר דני דנון:> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, אם הוא נמצא או לא נמצא – אני לא רואה אותו – חברי חברי הכנסת, אתמול הממשלה קיבלה החלטה שגרמה לאיזה יום חג בממשלה, על השקעה ועל הקצבה של 630 מיליון שקל לטיפול במהגרי עבודה או מסתננים, איך שקוראים להם, כדי למגר וכדי לטפל בתופעה, שלפי כמעט כולם, אולי יש קונסנזוס בעניין הזה בבית הזה, ואם לא, אז ודאי שמשני צדי המליאה ודאי שיש קונסנזוס על הבעייתיות שיש במהגרי עבודה, מסתננים. אנחנו באמת רוצים לברך על המוגמר אבל לזעוק על לשעבר, מכיוון שקודם כול אני לא בטוח שאפשר לברך על המוגמר. ודבר שני, חייבים במקרה הזה גם לזעוק על לשעבר למה היינו צריכים להגיע למצב כזה, שהיום צריכים להשקיע 630 מיליון שקל, לקחת מדברים חשובים מאוד שנמצאים בתוך סדר העדיפויות או בתוך סדר הפעולות של המשרדים השונים. אנחנו כבר יודעים היום שמצב כזה, שעשרות אלפים כבר כיום נמצאים בארץ. בשנה – אנחנו צפויים השנה, כפי שאמר ראש הממשלה בעצמו, ל-30,000. בחודש האחרון הגיעו קרוב ל-3,000 מהגרים. לפי כל הביטויים אתמול, אלה הדברים החשובים ביותר, ואם לא, המדינה תיכף תישטף בשיטפון הזה; אוכלוסיות שלמות נוהרות לפה, למדינה, והמדינה לא יכולה לעמוד בזה. ואנחנו היום צריכים לשאול למה עד היום העניין הזה לא טופל. חייבים להפיק לקחים, מכיוון שהרי זה לא נולד ביום אחד. הדברים האלה נזעקים. אני רואה כאן את כצל'ה, כיושב-ראש הוועדה לעובדים זרים, כמה פעמים הוא עלה על הדוכן הזה וכמה – בוועדות. ודיברו ודיברנו ודיברנו – נטפל בזה בדחיפות. אני זוכר, אני הייתי במקרה יושב-ראש הכנסת בפועל. אני זוכר את חבר הכנסת דיכטר לפני שנה וחצי אולי, עולה כאן לבמה ומדבר על המספרים כדבר שהוא צריך טיפול לאומי, יסודי ומהיר ונחרץ. והממשלה גררה רגליים ולא טיפלה בעניין הזה בנחרצות, והיום היא באה ואומרת לנו כמה שהיא משקיעה וכמה שהיא לוקחת. אנחנו יודעים שדברים כאלה קשה לעקור מהשורש, כשכבר נמצאים כל כך הרבה, עשרות אלפים, ועד שיתבצעו הדברים האלה. למה אנחנו תמיד יודעים לכבות שרפות ב"סופר-טנקרים" או ב"סופר-סוהר" – מקימים עכשיו בתי-סוהר לעשרות אלפים. בתי-סוהר יקימו לעשרות אלפים. אנשים שכבר התרגלו לדבר הזה, ללכת ולהבריח אנשים. אנשים שחיים מזה. התרגלו לפלילים. אנשים שכבר יודעים שזאת הדרך, יהיה קשה לעצור את זה הרבה זמן. ולמה אני אומר את זה? לא רק בשביל לצעוק על לשעבר. אנחנו צריכים להפיק לקחים מכיוון שאנחנו יודעים על מסגרת היום שהיה בכרמל. אנחנו מציינים עכשיו את יום השנה, וכמה דברים מעלים פה על הדוכן הזה ואין אוזן קשבת. אני אומר את זה, אני אמרתי את זה כבר כמה פעמים. אני חוזר ואומר את זה. גם המחאה החברתית לא נולדה במחאה של הציבור. היא נולדה פה, בכנסת, מפני שאנחנו התרענו על כל הדברים שמדברים עליהם, אם בעיה של חוסר דיור, אם בעליות המחירים, במחירי המים, במחירי החשמל. כל הדברים האלה הם לא דברים שרק המציאו אותם לפני חצי שנה, לפני שבעה-שמונה חודשים, במחאה החברתית. אנחנו העלינו את זה פה. ואני אומר גם היום – הממשלה, לא היתה שום סיבה לכך שהיא לא טיפלה בזה. יש דברים שממשלת ארצות-הברית מונעת ממך לעשות, דורשת ממך לעשות. יש דברים שבגלל המדינות השכנות שלנו אנחנו מנועים מלעשות. לפעמים מדינות אירופה דורשות מאתנו או מונעות מאתנו. מי מנע מאתנו לטפל בדבר הזה? ואנחנו לא מטפלים גם היום. ולכן, אנחנו צריכים ללמוד – גם דברים שמעלים היום ולא מטפלים בהם. זה נכון שזה יכול להיות רעידות אדמה וזה יכול להיות ערכות מגן ותאונות הדרכים ובעיית האלכוהול והבעיות שהעלה חבר הכנסת זאב בילסקי קודם, בטיפול בנכים, שאף אחד לא מטפל בהם, באף אחד. ואנחנו עדים לביורוקרטיה שיש במשרדים השונים. אנחנו מעלים את הדברים האלה ואומרים: למה שנהיה אוזן קשבת כבר עכשיו, מייד, ולא כשנהיה במצב כזה, ואנחנו רק עומדים כל הזמן לכבות שרפות? אנחנו צריכים היום לטפל בשיטפון שתופס את המדינה ואנחנו צריכים היום להשקיע כל כך הרבה. נהיה ערים ונהיה קשובים לטפל בנחרצות בדברים כשאנחנו מעלים אותם כאן. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לסגן היושב-ראש חבר הכנסת אורי מקלב. הדוברת הבאה – חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השר באשר הוא וחברי חברי הכנסת, אני רוצה להביע אמון היום בכך שאני מקווה שהממשלה תתקן את דרכה ביחס להחלטה להפיל את חוק לימודי ליבה. מה בעצם אומר החוק? החוק אומר שבכל בתי-הספר במדינת ישראל, במימון המדינה, במימון מלא של המדינה, במשך שלושת-רבעי מהזמן ילמדו לימודים שיאפשרו לבוגרי בתי-הספר להשתלב בעולם העבודה ובחברה הכללית, וברבע מהשעות – הנותרות – יוכל כל בית-ספר לתת לבית-הספר את הדגש המיוחד לו, בין שזה מדעים, מוזיקה או גמרא. צר לי שההחלטה נפלה, ואני מברכת את חברי לסיעת העצמאות גם על כך שתמכו ולא נתנו יד להתנגדות, וגם יגישו ערר, ואני מקווה שבהזדמנות השנייה, לאחר הערר, הדברים ישתנו, כי אני רוצה להמשיך להביע אמון בשר החינוך ובממשלה, שהם לא ייתנו את ידם לפגוע בילדים, שלא יקבלו את הכלים להשתלב בחברה, ושיהיו להם כלים מלאים להיות אנשים עובדים. בסופו של דבר אנחנו רוצים חברה שבה יש שוויון בנשיאה בנטל. הרי היום ישראל משלמת שלוש פעמים: ישראל משלמת על חינוך שבוגריו אינם מקבלים את הכלים הבסיסיים לעבוד – ולעבוד בעבודות ראויות, ואינם מקבלים את הכלים הבסיסיים להשתלב בחברה ולהבין את המהות של הנשיאה בנטל; היא משלמת כשבוגרי אותן מערכות חינוך נדרשים לחיות חיים של אבטלה ועוני, ולכן הם נסמכים על שולחן ההקצבות השונות; וישראל משלמת פעם שלישית, וזה הסכום הגדול, באובדן מסים ממי שהעבודות שהם עובדים – או שאם הם מובטלים אינם מגיעים בכלל לסף המס, או אם הם עובדים, לפעמים עובדים בצורה שאינה מדווחת לרשויות המס, כי הם אינם מרגישים חלק מהחברה בכללה, כי הם לא קיבלו את הכלים להרגיש חלק מהחברה. תחשבו מה יקרה אם המשוואה הזאת תתהפך, אם מדינת ישראל תממן בתי-ספר שכל בוגריהם מרגישים חלק מהחברה, בעלי כלים להשתלב בה, בעלי כלים להשתלב בעולם העבודה, להיות אנשים שאינם מובטלים, אינם חיים בעוני, יכולים לשלם מסים, ומסים גבוהים, ומשלמים את המסים האלה למדינה שהם מרגישים שהיא מדינתם. זהו האתגר הגדול וזוהי גם ההזדמנות הגדולה של מדינת ישראל, וזו גם הדרך הנכונה להיאבק בעוני ובפערים. ולכן אני אמשיך להביע אמון בכך שאת הטעות שנעשתה אתמול – את הטעות הזאת יתקנו. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. הדובר הבא – חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה – שמעתי את תשובתו של סגן השר על כל הפרויקטים והתקציבים הנדיבים לכפרים ולערים הערביות, ובהם העיר שלי, סח'נין. האמת, אני לא ידעתי עד היום שאני חי בגן-עדן כזה – לא הרגשתי ולא ידעתי. אז אני מבקש מכבוד השר שיוכיח את מה שהוא אמר. לפחות אני יודע שתושבי סח'נין עד היום סובלים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תיסע לסח'נין, ספר להם מה שמעת בכנסת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני נוסע כדי לראות במו-עיני, האמת – האומנם זה קורה שם. אני יודע שהמשבר, בעיית הדיור שם היא בעיה חמורה מאוד; ששטח שיפוט סח'נין, שעיריית סח'נין ביקשה להרחיב אותו לפני 20 שנה, עד היום הוא לא הורחב, כ-9,000 דונם, בהשוואה לשטח שיפוט של המועצה האזורית משגב, השכנים שלנו, שהוא כ-190,000 דונם. אני עושה השוואה בין אזור התעשייה תרדיון–משגב של השכנים לבין אזור התעשייה של סח'נין – אין כל מקום להשוואה. אז אני לא יודע איפה גן-עדן הזה שמדבר עליו סגן השר. אני מקווה שאכן זה יהיה כך, אבל אני לא מרגיש שזה כך. אדוני היושב-ראש, בעידן הממשלה הזאת גילינו, לצערי, הרבה דברים, וכולם קשורים לערבים תושבי הארץ, אזרחי מדינת ישראל. זה שאנחנו מטרד, או תיק ביטחוני, או איום ביטחוני – את זה ידענו. זה שאני כערבי, כשאני בא ליד משטרה, המשטרה הכחולה, מייד אני מציג את תעודת הזהות שלי – את זה ידענו. אבל לגלות שאנחנו גם מטרד סביבתי, מפגע סביבתי? לגלות שהמוסלמים והאַזַאן, הוא פוגע באיכות החיים – זה חדש. אז עכשיו נוסף על המשטרה הכחולה יש המשטרה הירוקה, וכשאתה נמצא ליד משטרה ירוקה גם תציג תעודת זהות, שאתה לא מטרד סביבתי ולא מפגע סביבתי. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק ההזויה הזאת, שנובעת אך ורק משנאה כלפי הערבים וכלפי מוסלמים – – – <היו"ר דני דנון:> אתה מתכוון לגבי המואזין. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> כן כן כן. לגבי המואזין. המואזין היה פה ויהיה פה, וחברת הכנסת שהציעה, מעולם הסביבה והטבע לא התלוננו על האַזַאן, אבל כנראה בני-אדם שהם בפני עצמם מפגע, ובפני עצמם מטרד אנושי, שמלאים שנאה וגזענות, הם רק שחושבים שאַזַאן הוא באמת פוגע באיכות החיים. זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, כשהייתי חבר עיריית סח'נין ב-2003, וביקשתי להרחיב את שטח שיפוט העיר, השכנים שלנו מהיישובים היהודיים אמרו: לא די שאתם מפריעים לאורח החיים הכפרי שלנו באַזַאן שלכם, אתם גם רוצים להתקרב? זו עמדה שמבטאת גזענות, ורק שנאה, והיא פוגעת במהות החיים. <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת גנאים, יש לי שאלה: למה אי-אפשר לזמן לתפילה היום באמצעים מודרניים כמו אס.אם.אס? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> למה עצם הבקשה הזאת? <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת גנאים, אפשר גם לתקוע בשופר באס.אם.אס. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון, יש הרבה דברים באס.אם.אס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יש תקיעת שופר באייפון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, עצם ההצעה הזאת היא הצעה שפוגעת במוסלמים. מה היית אומר אילו ביקשו לעשות את זה ליהודים באירופה? היום אני קורא שיש הצעה לסדר-היום על הרדיפה של יהודים באירופה, או על העניין הזה של שחיטה יהודית באירופה. זו אנטישמיות. גם פה זה אנטישמיות, אבל נגד ערבים ונגד מוסלמים. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת גנאים. הדוברת הבאה, חברת הכנסת פניה קירשנבאום – נמצאת? ואחריה – חבר הכנסת יעקב כץ. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, השר הנכבד, חברי חברי הכנסת, קודם כול, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על כך שאתה מרשה לי לעלות באיחור לדוכן ולנאום. קדימה הגישה היום אי-אמון בנושא הפערים החברתיים והפגיעה במעמד הביניים. אני רוצה להגיד לכם שחלק מהפערים האלה ודאי נגרמו על-ידי מפלגת קדימה, או לפחות הקואליציה שהיתה מורכבת ממפלגת קדימה, וחלק מהפערים אף היו אולי קיימים קודם אך משום מה הממשלה הקודמת לא טיפלה בהם. לפעמים אני מצטערת קשות שלא יצא לי להיות באופוזיציה. לקואליציה יש אחריות, יש דרך חקיקה; באופוזיציה אפשר לנאום, אפשר להעביר חוקים בלתי אחראיים לפעמים, תקציבית או בדרך אחרת, אפשר להעביר ביקורת, מה שאי-אפשר לעשות בקואליציה. אז זה כנראה טבעה של האופוזיציה. לנו, בקואליציה, יש אחריות לאומית. אנחנו עסוקים בלתקן, אבל לתקן בלי לשפוך את התינוק עם המים. ידוע שהמצב הכלכלי העולמי אינו מאפשר לנו להתפרע ולפרוץ את כל מסגרות התקציב. גם המחאה שאנחנו היינו עדים לה בקיץ האחרון משפיעה על ההתנהלות התקציבית שלנו. לדעתי, כשאנחנו שומעים, ופה חלק מהביקורת גם שלי – כשאנחנו שומעים שרוצים לעשות קיצוצים רוחביים, אני מתנגדת לקיצוץ רוחבי. אני חושבת שגם בעקבות המחאה וגם בגלל המצב הכללי חייבים לפתוח את תקציב 2012, לדון בסדרי העדיפויות ולקבוע תקציב חדש. אבל היום אני רוצה לדבר על נושא אחד, שהוא נושא לא פחות חשוב, ואני חושבת שהממשלה, התפקיד שלה לטפל בו, ואני מדברת על הנושא של הדרת נשים. אני נגד פונדמנטליזם דתי, בכלל פונדמנטליזם בכל הצורות ובטח גם דתי. אני לא חושבת שזאת הדרך הנכונה, שנשים יכולות להיכנס לאוטובוס בדלת האחורית, או שיש מדרכות באזורים מסוימים שמיועדות רק לנשים. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לאסור על נשים להופיע במקהלות הצבאיות, שזאת המסורת של מדינת ישראל. אני חושבת שלאשה יש מקום מכובד בחברה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> איפה יש מדרכות לנשים? איפה? אין כזה דבר. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אין כזה דבר? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אין כזה דבר וגם אין כזה דבר שלא נותנים לנשים לשיר במקהלות. כל השאלה היתה, האם החיילים חייבים לשמוע את זה. זה שתי שאלות שונות. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אז שתי שאלות נוספות. קודם כול, אני באמת חושבת שזכות המפקד להחליט אם החייל יישאר או לא, ואני לא מתכוונת להתערב בעניין הזה. אבל אין לי ספק שלאשה צריך להיות מקום שווה בחברה הישראלית – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כולם מסכימים. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אז יופי. יופי, אני שמחה שיש נושא שמסכימים בו. אולי תסכימו גם לנושא הבא, ואני מדברת על פתיחת אזורי רישום לנישואים, ואני מסיימת. זה חוק חשוב מאוד, אני חושבת שכל מדינת ישראל צריכה להיות אזור רישום נישואים אחד, וכל אחד, מי שרוצה, יירשם באזור או ייצור קשר עם הרב שמתאים לו ביותר. תודה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לחברת הכנסת פאינה קירשנבאום. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב כץ מהאיחוד הלאומי, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מכובדי חברי חברי הכנסת, סיעת האיחוד הלאומי תצביע היום אי-אמון בממשלה על העובדה שלדעתנו, ההחלטה של הממשלה אתמול על תוספת של למעלה מ-600 מיליון שקלים – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – בעד הממשלה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אנחנו נצביע נגד הממשלה. ואני רוצה לומר פה, כפי שאמר סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מקלב: בעיית המסתננים – יש בכוחו של ראש הממשלה לפתור את הבעיה, אילו היה נותן – ואני פונה מפה בעצם לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, שצריך להורות לשר הביטחון להקים את העיר הגדולה בדרום. העיר הזאת צריכה להיות עיר פתוחה ולא מחנה מעצר; היא צריכה להיות עיר ללא חומות, ללא גדרות, ללא מגדלי שמירה; בעיר הזאת צריך לתת למסתננים, כל עוד לא ניתן להוציא אותם מפה, אוכל ושתייה ולינה וחינוך בחינם, אבל זה יאפשר למדינת ישראל לקנוס את אלה שמעסיקים אותם ועוברים על החוק מדי יום. ההערכה שלי וההערכה של מומחים – שאנשים לא יאהבו לאכול, לשתות, בחינם, ויבקשו לעזוב את הארץ, ולכן לא צריך לפחד מהעובדה שהעיר היא פתוחה וגלויה. ההחלטה על הקמת העיר באה באיחור. כבוד היושב-ראש זוכר שאני כבר לפני שנתיים וחצי, ולפני שנתיים, ולפני שנה וחצי, ולפני שנה, פניתי לראש הממשלה ולממשלת ישראל: תקימו את העיר באופן מיידי; לא מספיקה הגדר, לא מספיק המכשול, כי כל עוד יש תעסוקה בארץ-ישראל, במדינת ישראל, יגיעו לפה מאות אלפים ואולי אחר כך מיליונים. היה זמן, חבר הכנסת איתן כבל, שלעגו לנו, שצחקו עלינו, שאמרו אפילו בתל-אביב, קראו לנו "גזענים", אבל היום התברר שכמות המסתננים שמגיעה היא גדולה כזאת, שהיא מאיימת קודם כול על המגזר הערבי. חבר הכנסת זחאלקה, חבר הכנסת סוייד, היום רוב המפוטרים באזור השפלה, בים-המלח, במלונות הצפון והדרום, הם תושבים ערבים של מדינת ישראל, ואתם הייתם צריכים להיות הזועקים אתי בשער, הגדולים ביותר, אף-על-פי שזה לפעמים לא נעים לבוא ולומר שהתושבים הערבים הם התושבים הראשונים שנפגעו מכניסת המסתננים. לא תמצא כמעט ערבי אחד שעובד היום בים-המלח, לא תמצא ערבי אחד באזור אילת, לא תמצא היום ערבים שעובדים בגראז'ים, במוסכים, בתל-אביב. תראו איך אני דואג לכם, אחי הערבים. תראו איך אנחנו דואגים לכם. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ממשלת ישראל, חבר הכנסת דנון, יושב-ראש הבית כרגע, היא שהיתה צריכה להחליט על הקמת עיר, לא של 10,000, של 20,000 ו-30,000 אנשים, כי ה-10,000 לא יפתרו את הבעיה, והוראה של ראש הממשלה היום לשר הביטחון, שבז לו ולועג לו, כי עד רגע זה העיר לא מוקמת, עד רגע זה נכנסים כל יום עשרות ומאות אנשים, וברגע זה שאנחנו כאן נואמים בכנסת מפונות עוד משפחות יהודיות בדרום תל-אביב, בפרדס-כץ, בראשון-לציון, ברחובות, בירושלים ובאשדוד. ולכן אנחנו נצביע אי-אמון, כיוון שהפתרון הוא לא פתרון, הוא רק מראה עיניים, הוא רק תרמית, זה לא אמת, וגם השנה, כמו בשנה הבאה, ייכנסו כ-30,000 אנשים, וזה יגרום לכך שהעיר תל-אביב תהפוך להיות מהעיר העברית הראשונה לעיר האפריקנית האחרונה, וחבל שכך הדברים. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כץ. הדובר הבא – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למה שנקרא "חוק המואזן" – בעברית: המואזין; זה "מואזן" בערבית. ואני חושב שהחוק הזה מהווה ירידה מן הפסים. זה לא איזה חוק אזרחות-נאמנות, כיבוש בית-המשפט, רוצים לנקום את אוסלו – כל הסיפורים האלה. זה עניין של דת, ובדת לא נוגעים ככה בקלות דעת ובקלות יד. בדת צריך להיות רציניים ולהתייחס לכל הצעה במחשבה תחילה ובחוכמה רבה. ראש הממשלה צוטט כמי שאמר: מה, אנחנו יותר ליברלים מאירופה? אנחנו לא צריכים להיות ליברלים יותר מאירופה. ואני אומר: למה לא? דווקא האי-ליברליות של אירופה גרמה הכי הרבה עוול לעם היהודי, כך שה-benchmark של הליברליות של אירופה, שתמיד אומרים שהיא בסטגנציה והיא קפואה והיא ישנה – דווקא אפשר לחשוב שאפשר להיות יותר ליברלים מאירופה. וצריך להדגיש שבז'נבה אף פעם לא העלו את האַזַאן, לא היה מואזן בז'נבה, לא לפני עשר, ולא 100 ולא 1,000 שנה. במקום הזה, באזור הזה, מעלים את המואזן, את האַזַאן, 1,400 שנים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עם רמקולים? עם רמקולים? <חנא סוייד (חד"ש):> אף אחד לא יכול, במיוחד – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עם רמקולים 1,400 שנים? <אורי אורבך (הבית היהודי):> עם רמקולים בארבע בבוקר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> 1,400 שנים עם רמקולים? <חנא סוייד (חד"ש):> אף אחד לא יכול לטעון – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> המציאו את הרמקול, כן, כמו העם הפלסטיני – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל לא היה עוד חשמל. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא היו פלסטינים לפני 1,400 שנה. <היו"ר דני דנון:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא חשוב, גם זה כמו הרמקולים היה לפני 1,400 שנה – – – <היו"ר דני דנון:> תודה, חבר הכנסת בן-ארי. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> חבר הכנסת – – <היו"ר דני דנון:> אורבך. <חנא סוייד (חד"ש):> – – אורבך, תתייחס להערה הראשונה שלי. לדת לא מתייחסים בקלות דעת ובבדיחות הדעת, כמו שאתה מנסה לעשות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> רק ליהודית. <חנא סוייד (חד"ש):> לכל הדתות. לכל הדתות. בושה וחרפה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אבל לשקרים כן. לשקרים כן. <חנא סוייד (חד"ש):> לכל הדתות. תתייחסו בכבוד לכל הדתות. עכשיו, אמרתי, ואני רוצה להדגיש, שבאזור הזה מעלים את האַזַאן 1,400 ועוד כמה שנים, ואי-אפשר לשנות את זה במחי יד. וכהערה אחרונה, אני רוצה להזכיר לכם. אדוני היושב-ראש, אתה מתעניין בפוליטיקה האמריקנית. יש יוזמה בסן-פרנסיסקו לאסור את ברית המילה. אסור למול שם אנשים. יש יוזמת חקיקה שם. למה? כי זה לא הומני. יש קבוצת אנשים בסן-פרנסיסקו ובמקומות אחרים שחושבים שזה לא הומני. ויצא "לוס-אנג'לס טיימס", שהוא לא מוסלמי ולא יהודי, הוא עיתון מכובד, ואמר: אסור לנגוע בדברים האלו. אלו דברים של דת. גם אם אתה אידיאליסט-אליטיסט, ואתה חושב שזה לא הומני, זו לא הדרך לטפל בדברים האלו. ולכן אני חוזר ומזהיר. אני, בשבילי, האַזַאן – אני נוצרי – האַזַאן בשבילי זה סימן של דת האסלאם. אבל אני חייב, וכל אחד במזרח התיכון חייב לכבד את זה. ולא – כל אחד יכין את עצמו למלחמת דתות. אנחנו לא מוכנים, לא רוצים, לא מעוניינים במלחמת דתות באזור הזה של העולם. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. אני מסכים עם מירב הדברים, חבר הכנסת סוייד, אבל החופש של הדת – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אם אתה רוצה להתייחס, אז אני אחזור. <היו"ר דני דנון:> – – – החופש של הדת קיים והוא לגיטימי, כל עוד הוא לא פוגע בחופש או בזכות של מישהו אחר. ופה השאלה. <חנא סוייד (חד"ש):> אמרתי לך. תראה, הגבולות של הזכות – אתה יכול להגדיר אותם. נתתי לך את הדוגמה של ברית המילה. מה זה מפריע למישהו אם מישהו, מסיבות דתיות, רוצה למול את הבן שלו? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – למי זה מפריע? הוא יעיר את כל השכונה – למי זה מפריע? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם הוא יחתוך את הילד של השכן, אז זה יפריע. <חנא סוייד (חד"ש):> הגבולות של הבחירה הם דברים – הגבולות של החופש, אתה קובע. וצריך לכבד, זה מה שאני אומר. <היו"ר דני דנון:> תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. הדובר הבא – חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני, אתה זוכר את ה"סופר-טנקר"? היה גם משל, היה המשל של האיש השמן והאיש הרזה, ופתאום התהפכו היוצרות. תשמע, האיש הכי שמן, עם הטנקר הכי גדול, לא יכול לפתור את הבעיה ב"פרי הגליל", מפעל שבו אנשים מרוויחים 3,500 שקל עד 4,000 שקל בחודש. ומוטי חזיזה, שהוא מנהיג פועלים ככה אותנטי, שכב השבוע בבית-חולים, כי שלוש שנים לא מצליחים לפתור את הבעיה שלהם. ואני הייתי עד לכך שהובטח להם לפתור את הבעיה על-ידי עזרה לאדם שהרים את המפעל הזה. ויש דרכים שונות, הרי אנחנו נתקלים בבעיות ביורוקרטיות, משום מה. אמרו לו שהוא לא מייצר מספיק כדי לעמוד בקריטריונים, כאילו אי-אפשר אחרת. אז עם כל הכבוד שאנחנו כך מדברים, על "סופר-טנקרים" ועל אנשים שמנים ואנשים רזים, והאיש הכי שמן זה ממשלה של 34 שרים – האיש הכי שמן הזה לא יוכל למנוע את מה שקורה היום במפעל "סלינה". אותה משכורת כמו ב"פרי הגליל", אדוני. האיש הכי שמן לא חושב בכלל שבערוץ-10 יש גם 250 עובדים, שהם יצאו לאבטלה. האיש הכי שמן לא מצליח להתמודד באופן אמיתי עם הבעיות הפרוזאיות הכי קטנות במדינת ישראל. הוא מרהיב עוז בעניין של פיתוח בפריפריה. ואני לא יודע מה הקשר בין הבבואה הזאת, בין ההולוגרמה הזאת, לבין המציאות. פעם היה, אדוני, אני לא יודע אם אתה שמעת, היה ברדיו "פלאפל מוסקו", היה דבר כזה. אני מודה שאני מאוד אוהב פלאפל, והלכתי לחפש את זה ברמת-גן. ואמרו לי, מה יהיה אתך, אתה משוגע? אין בכלל דבר כזה, אין פלאפל, יש רק קמפיין. יש לי רושם שהאיש השמן הזה, ממשלה, אדוני השר, של 34 שרים, היא רובה קמפיין. דווקא התחום שלך לא, התחום שלך הוא אמיתי. אבל בדרך כלל משאירים כאן את השרים שקורה משהו בסדר אצלם, כי אתם קולטי הברקים. ולכן לא נשאר לי לומר, אלא שצריך פעם אחרי פעם לקחת את האיש השמן הזה ולהעביר אותו דיאטה רצחנית רצינית, כמו במפסידי משקל, כמו באותה תוכנית בטלוויזיה. ודבר אחד, אני רק רוצה להתייחס, ב-40 השניות שנותרו לי, לעניין הדת. אני, כעיקרון, אדוני צריך לדעת, אני מתנגד בכלל. אני חושב שהדתות הומצאו – כולן, כולל הדת שלנו – הומצאו כדי להפריד בין בני-אדם, כדי לשלוט בבני-אדם, ובכל זאת אני מכבד כל אדם בדרכו. אבל כדי להראות עד כמה צבועה ההצעה הזאת של המואזין, אני אומר לך, אדוני, שההצעה הזאת, הצעת החוק הזאת, קיימת בחוק הקיים. אבל אף אחד לא בא לקום ולדבר מלה אחת על אותן סיירות שבת שמודיעות ביום שישי ב-16:30, באשדוד למשל, או במקומות כאלה, מתי זמני כניסת השבת, ועושות את אותו מפגע. מה אתה עושה לי ככה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תסגור אותם. <אילן גילאון (מרצ):> אז זה מוכיח, שטול קורה מבין עיניך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את אלה ואת אלה. <אילן גילאון (מרצ):> אם אתם רוצים לעשות השוואה בין אלה לאלה, אפשר היה לדבר באמת על בעיה של מפגע, לטובת אותם תושבים שגרים בכפר-קאסם ובמקומות אחרים, או אשדוד או שדרות או ירושלים או מקומות אחרים. אבל לראיה שהיה כאן ניסיון להצית את חבית אבק השרפה, שקראו לדבר הזה "חוק המואזין", והיא הנותנת, יש כאן צביעות ממדרגה ראשונה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי קרא לזה "חוק המואזין"? <אילן גילאון (מרצ):> בשם הדאגה לדציבלים ולחוק, לוקחים ועושים איפה ואיפה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתם קראתם לזה "חוק המואזין". <אילן גילאון (מרצ):> אם אתם כאלה אמיצים, צאו קודם כול נגד אותן מכוניות, שנוסעות – שזה עבירה כפולה ומכופלת. כי זה לא רק מקום, זה גם רכב שנוסע ברחובות של הערים, חברת הכנסת מיכאלי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתם קראתם לזה "חוק המואזין", לא אף אחד אחר. <היו"ר דני דנון:> נא לסיים. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בימים האחרונים נתקלים כאן, בכנסת, בתופעה פסולה כפולה, משני כיוונים, ואני מדבר עכשיו על עניין ערוץ-10, שבא לפתחנו חדשות לבקרים, לוועדת הכלכלה ולעוד מקומות. משני כיוונים הפוכים היא תופעה בעייתית. מהצד האחד, תופעת "העשיר הבכיין" או "העשיר החמקן". זה האיש שיש לו אין-סוף כסף, כיסים עמוקים מאוד, אבל נמאס לו לשלם את חובותיו למדינה, ואז הוא שולח את העובדים, בדרך כלל הפחות-עשירים, כדי שיתחננו על נפשו של המפעל, במקרה הזה ערוץ. הוא מבקש הנחות ודחיות, וכמובן זה בא בשם חופש הדיבור וחופש העיסוק ועוד כל מיני ערכים שהם נעלים בפני עצמם. וזו תופעה פסולה, כי אין הבדל, מבחינה פורמלית לפחות, בין ערוץ טלוויזיה מסחרי לבין מפעל "פרי הגליל" לבין עוד מקומות, שאפילו הם זקוקים לעזרת המדינה יותר, כיוון שהם גם מחזיקים לפעמים אזור מגורים שלם. אבל מהצד השני, מכיוון שזה ערוץ טלוויזיה, מכיוון שזה כלי תקשורת, אנחנו רואים מול "העשיר החמקן" את "המחוקק האכזר" – זה שנהנה להתעסק עם עיתונאים. סוף-סוף הם הגיעו לפתחי פה לבקש על נפשם, ואני עכשיו אראה להם מה זה, וקצת נתעלל בהם, וקצת לא נדחה להם, ונגיד להם שהם כמו מפעל. וקצת – גם כותבים על זה הרבה ומדברים על זה כל היום, כי אין דבר שהתקשורת יותר אוהבת מאשר את עצמה. כמו שיש חשמל חינם לעובדי חברת חשמל, לתקשורת יש תקשורת חינם. היא עסוקה מהבוקר עד הערב בערוץ-10 כאילו מדובר בדבר הכי דרמטי והכי חשוב בתולדות המדינה. ואז חבר הכנסת והשר מאוד נהנה, כי זה ממש במוקד תשומת הלב. וגם הוא נגד הטייקונים באותה הזדמנות. זאת אומרת, זו ממש חבילה שלמה של מלחמה על כל מה שאתם רוצים. זכותה של המדינה לגבות את חובותיה, אומרים פה חברי כנסת בוועדת הכלכלה. ואז גם לחברי כנסת יש הערות על תוכן השידורים, כי גם אנחנו – חבר כנסת נורא רוצה, כשהוא לא חבר כנסת – אם הוא לא היה חבר כנסת הוא היה רוצה להיות בטלוויזיה. גם כשהוא חבר כנסת הוא רוצה להיות בטלוויזיה, אבל ביקורת על החדשות וביקורת על התוכניות – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הבעיה מתחילה מאלה ברדיו שרוצים להיות חברי כנסת. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני יודע. יש כאלה שהצליחו להגשים את שני החלומות האלה, ויש כאלה שמסוגלים להגשים רק חלום אחד, אדוני השר. אבל כל אחד חושב ששם – שם זה הדבר האמיתי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה תלוי באיזו הצלחה הם מגשימים, כל אחד – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> לפחות הם מנסים, אתה יודע. יש כאלה שלא ייתנו להם הזדמנות לנסות – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – להתרכז ולהצליח בתחום אחד. <אורי אורבך (הבית היהודי):> נכון, אני אשקול את העניין הזה. ובריב הזה את מי שוכחים באמצע – בין המחוקק האכזר לעשיר החמקן? שוכחים דבר אחד – שגם בכלי התקשורת המסחריים והציבוריים יש אנשים עובדים. לא כולם שם זה טאלנטים שמביאים משכורות עתק לביתם. יש מאפרת, ויש עורך-משנה, ויש כתב זוטר, ויש אחראי – ויש אפילו דבר שנקרא "בום-מן" – כל מיני אנשים שהם מתפרנסים, עובדים. ואני אומר לנו, חברי הכנסת, כשאנחנו מתרשעים ומתאכזרים, בצדק או שלא בצדק, לערוץ טלוויזיה, שלא נבוז לאנשים שלא יודעים אם מחר יהיה להם איך לשלם את המשכנתה שלהם, איך להביא משכורת. לכן הבה נהיה זהירים – בצד הוויכוח הגדול אם מגיע או לא מגיע – בכבודם של האנשים העובדים, גם אם הם עובדים בכלי התקשורת שלא כולנו אוהבים כל כך. ולכן עלינו למצוא את האיזון בין העשיר החמקן ובין המחוקק האכזר והמתרשע, ולזכור שמדובר בבני-אדם הדואגים למקום פרנסתם. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. הדוברת הבאה – חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – סגן השר איוב קרא. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> הבעיה היא שיש אנשים שכבר לא יעבדו כי סגרו את זה כבר, זהו. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול הפגינו מול משרד ראש הממשלה כ-10,000 אזרחים ערבים. הם הפגינו על כבודם, על אדמותיהם ועל זכותם להתקיים. האזרחים האלה הפגינו מול משרד ראש הממשלה במחאה על תוכנית שקוראים לה "תוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב" – תוכנית פראוור; התוכנית שאנו מייחסים לה את המושגים עקירה, נישול, דחיקה – שמות שנשמעים פחות חיוביים מהכותרת המכובסת שהממשלה מעניקה לפרויקט. הרי זאת היתה, אדוני היושב-ראש, להזכירך, זאת היתה המועצה לביטחון לאומי – המועצה לביטחון לאומי – שהמליצה על עניין אזרחי. אבל מה היא המליצה? היא המליצה על הפקעת 800,000 דונם, על עקירתם של 30,000 אזרחים מאדמותיהם. לכן אנחנו חייבים להגיד מה השם הנכון לפרויקט הזה; קוראים אולי לפרויקט הזה "הערבים ויישובם על האדמות שלהם כאיום ביטחוני", או "הערבים כמכשול בפני ייהוד הקרקע", "הערבים כמכשול או כאיום לייהוד הנגב". והמפגינים אתמול, אדוני היושב-ראש, רצו לומר שהם יודעים שאולי הקיום שלהם נתפס בעיני הממשלה כמכשול. עבור שטח גדול מהנגב לא רוצים לראות אף ערבי. לכן רוצים לכווץ את הערבים בשטח קטן, מוגדר, וגם בשטח הקטן והמוגדר הזה, שהוא פחות מ-1% משטח הנגב, רוצים לזרוע את היישובים הערביים, בל תיווצר המשכיות גיאוגרפית בין היישובים הערביים. והם רוצים מספרים במקום אידיאולוגיה. אנחנו יכולים להגיד ש-30% מהתושבים בנגב חיים על פחות מ-1% מהאדמה, לעומת 70% שחיים על אולי 20% או 25% מהאדמה. לא חשוב מה שם התוכנית. אין בתוכנית הזאת ולו דבר אחד חיובי. התוכנית הזאת מסוכנת, והיא כהכרזת מלחמה על קיומם של הערבים בארץ. היא הצהרת כוונות המבדילה בין אזרח לאזרח, ואין שום אפשרות לוויתורים בעניין הזה, וגם התגובה שלנו כאזרחים ערבים תינתן בהתאם. מחאתם של האזרחים הערבים אתמול היתה רק הצעד הראשון, ואנחנו לא נרפה מהמאבק. עם זאת, אנחנו כן מעוניינים בפתרון הבעיה, אנחנו כן מעוניינים במשא-ומתן, אבל לא תחת שום תנאים מוקדמים. תוכנית פראוור היא תנאי מוקדם, והיא מתכונת של סכסוך מתמשך – ואני מסיימת – בין האזרחים הערבים לבין המדינה. אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, להחליט על העתיד של הנגב בלי להתייעץ עם התושבים בנגב. הממשלה הזאת חרצה את גורל הנגב ואת גורלם של התושבים בלי להתייעץ עם התושבים, בלי שום נציג מטעם התושבים. לכן זו אינה אזרחות, זו כוחנות, וזה להרוס את עתידם של האזרחים, ולא לתכנן את העתיד שלהם. אנחנו קוראים לבטל את התוכנית. אנחנו לא נוותר על המאבק שלנו. אנחנו מבקשים גם להיכנס אתנו למשא-ומתן מיידי – אני מסיימת – ואנחנו, אחר כך, מטילים את מלוא האחריות על המדינה אם היא תמשיך ותתעקש על יישום התוכנית. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. אחרון הדוברים, סגן השר איוב קרא, בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית כול אני חושב שהתוכניות שעשתה הממשלה בשנתיים האחרונות במגזר הערבי בכלל, ובמגזרי המשנה, לא היה להן אח ורע. המגזר הדרוזי זכה ב-680 מיליון שקל תקציבי פיתוח נוסף על 350 מיליון כיסוי גירעונות, ועוד בתוכנית ברוורמן כמה יישובים שזוכים גם כן לתמיכה כספית. במגזר הבדואי אנחנו עשינו תוכנית מיוחדת של 380 מיליון ש"ח לצפון, ועוד מיליארדים הוקצו כרגע בתוכנית שדיברו עליה קודם. אם התוכנית הזאת תצא לפועל המשמעות היא – פעם ראשונה נוגעים בתוכנית כל כך בעייתית שבעצם לא היה לה אח ורע. אנשים פחדו לגעת בזה. לפחות הממשלה הזאת שמה לה למטרה לפתור בעיה. יכול להיות שיש בעיה – יכול להיות שמה שהוצע, יש בו בעייתיות, אבל זאת פעם ראשונה שיש אפשרות שמדברים על פתרון של הדבר הזה. אני רוצה לומר שבתוכנית ברוורמן 800 מיליון הוקצו לערים הגדולות במגזר, וליישובים הקטנים תקציבים מיוחדים ישירים דרך משרדי הממשלה השונים. רק לפני כמה ימים הודעתי על הקצאת 1,700 יחידות לבנייה לחיילים משוחררים מהמגזר הדרוזי, הערבי, הבדואי והצ'רקסי, כמובן, וזה במחירים שלא היה להם אח ורע – בין 30,000 ל-50,000, כולל פיתוח. המשמעות של הדבר הזה זה פרס לכל מי שתומך – ומשרת את המדינה הזאת. הקצינו 8 מיליון שקל כדי לפתוח את הכביש לנבי-שועייב, יתרו, ועוד מערכת כבישים בכל הצפון; מרכז לצעירים בתוך בית-ג'ן – מרכז הצעירים הדרוזים הראשון הוקם בבית-ג'ן; פעם ראשונה נוגעים בדבר הזה שנותן מענה לאותם חיילים שמשתחררים באזור הזה, ואנחנו בדרך להקמת עוד מרכז צעירים דומה בגליל המערבי, וגם בנגב הקמנו מרכזי תעסוקה, ואנחנו מתכוונים להקים כמה מרכזים של צעירים בהמשך. אני רוצה לומר שגם בנושא שיתוף הפעולה האזורי, אנחנו – מתוכנו, פעם ראשונה, אנחנו לא הסכמנו להקצות ציוד של הצלה בלי להביא בחשבון את היישובים הפלסטיניים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך שתי דקות כי אני לא יודע מה היה פה עם הזמנים. בבקשה, אבל לסיים בשתי דקות. <איוב קרא (הליכוד):> כן. ואני רוצה לומר שגם בנושא המים, בנושא ההצלה, אנחנו ביוזמתנו, בתוך המשרד, עשינו שיהיה כיסוי של הצלה גם ליישובים הפלסטיניים, אפילו ליד מעלה-אדומים, ליד אריאל, והרשויות האלה גם חויבו לתת בשעת חירום, מתוך הסכמה, מתוך הבנה אנושית, מים ליישובים הפלסטיניים באזור. חברים, פתחנו את השערים לסוריה בשנתיים האחרונות שלוש פעמים, כדי שיצאו מאות אנשים דרך מעבר-קוניטרה לסוריה. גם נתנו אפשרות שאנשים יצאו כמחוות הומניטריות, לבקר משפחות, וגם הגברנו את המסחר של תושבי הגולן עם סוריה. אני רוצה לומר שהייתי רוצה שאנשים יסתכלו בעיניים ויאמרו: אם אנחנו היינו כל כך גרועים וכל כך לא בסדר, מדוע כל הדברים האלה נעשו? הרי ברור לי שתמיד מי שנמצא בצד שמאל כרגע ידבר נגד, לא חשוב מה אתה עושה. אבל כשאנחנו מדברים על מצב הומניטרי, שנתנו וסייענו ועשינו הכול, מתוך ראייה של אחריות ממלכתית, עם מיליארדים של כספים שהוקצו לעניין הזה – הייתי מצפה שאותם מלינים יסתכלו מזרחה. הם שהלכו לחבק את אסד ואת קדאפי, הייתי מצפה מהם היום להרים קול זעקה. אנשים נרצחים ליד הגבולות, מאות אנשים כל יום, ולא שומעים. איזו צביעות זאת, שאפילו לוחמי החופש כאן, במקום הזה, לוחמי החופש, אלה שדואגים לחופש של העולם הזה – למה זה חד-צדדי כאשר זה נמצא בתוך במדינת ישראל, ואת הקול שלהם לא נשמע על הרציחות. על ערכי החיים, על הדברים האנושיים, הם לא מוכנים להקים קול זעקה, וכשנפצע מישהו בעזה – נפצע, לא נהרג – כל הבית הזה רועש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגן השר איוב קרא. אני מזמין את השר ארדן, על מנת שישיב בשם הממשלה ויסכם את הדיון. רבותי ברגע שהשר – והשר הוא לא מהמאריכים – ברגע שהוא מסיים את דבריו, אנחנו עוברים להצבעות. כבוד השר, רק הערה אחת, לפני שאתה מתחיל. בסדר-היום יש הסתייגויות. אחת ההסתייגויות היא של שר האוצר. בהתאם לתקנון הכנסת, סגן שר לא יכול לנמק הסתייגות במקום שר. כך קבעה הכנסת לדורותיה. לכן אם שר האוצר לא יימצא פה, הסתייגותו לא תישמע, אלא אם כן אחד מהשרים החברים ינמק את הסתייגותו. אני מבין שפה יש הסתייגות שעומדים שני משרדים, האחד מול השני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לגבי איזה חוק מדובר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מדברים על חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19). אני רק מיידע את הממשלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה השלישי שעל סדר-היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. יש לי כבוד רב ליצחק כהן, אבל כסגן שר הוא לא יכול. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם שר האוצר מושך את ההסתייגויות – זאת ההודעה המקצרת את כל ההליכים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> את כולם אתה מנצח. את כולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> ניצחת את כולם, הדברים האלה ברורים. למחוק את הסתייגויות שר האוצר. השר שמחון הודיע ששר האוצר מסיר את הסתייגויותיו. תודה רבה. כי באמת הקונפליקט הוא בין השר שלום שמחון לבין השר שטייניץ. פטרתי אותך מכל בעיה, אדוני השר המקשר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו בכל שבוע, אני מסכם את הדיון בהצעות האי-אמון, שלמען האמת אין בהן הרבה חדש. הנושאים חוזרים על עצמם. כפי שאמר סגן השר איוב קרא, זה תפקידה של האופוזיציה, לא משנה מהם הנתונים האמיתיים, מה הממשלה עושה, כמה זמן הדברים אמורים לקחת. הרי חברי הכנסת מהאופוזיציה אינם חיים בחלל. הם יודעים שכאשר מתחילים תהליכים מסוימים של עשייה, לדברים לוקח זמן כדי להתבצע. אף אחד לא יודע לעשות הוקוס-פוקוס ולתקן תחלואים שיש בחברה הישראלית לאורך עשרות שנים. אז כפי שאנחנו רגילים, סיעות קדימה, העבודה ואחרות הגישו הצעת אי-אמון, כפי שהן קוראות לזה, על העמקת הפערים החברתיים והפגיעה במעמד הביניים והשכבות החלשות. העבודה התרכזה בנתוני האי-שוויון של ה-OECD, והסיעות הערביות תיארו את כישלונותיה של הממשלה בטיפול בבעיות הכלכליות והחברתיות ביישובים הערביים. אין לי כל כוונה, כפי שציינת, אדוני היושב-ראש, לחזור על כל הפירוט הנרחב שסגן שר האוצר ענה ופירט לגבי היקף העשייה. אבל אני, שוב, כמעט כמו בכל שבוע – ונכון שאני קצת משעמם אולי, אבל גם הטענות של חברי באופוזיציה, גם הן לא הופכות להיות מקוריות יותר משבוע לשבוע, אז למרות אי-הנוחות וחוסר המקוריות, אני נאלץ גם לחזור על התשובות שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל עוד אתה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, באמת. אני מנסה לחשוב על דברים מקוריים. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל עוד אתה מצטט את עצמך, אתה נתלה באילנות גבוהים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, לא, לא. חס וחלילה, אני ממש לא רוצה לצטט את עצמי. ההיפך, צר עולמי כעולם נמלה, אדוני היושב-ראש, ולכן אני נאלץ להשיב על-פי העובדות שאני מתאר כאן שבוע אחר שבוע. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סיעת קדימה, כיוון שהיא התיימרה לנהל את מדינת ישראל בשלוש השנים שקדמו לחזרתנו המבורכת לשלטון, מכירה היטב את העובדות. מחייך חבר הכנסת בילסקי, כנראה בהסכמה, כיוון שגם הוא מכיר את העובדות כראש עיר מצליח לשעבר, והוא יודע היטב את מה שאני אומר פה פעם אחר פעם. מי שמדבר על פערים חברתיים, כאשר כל דוחות העוני, דרך אגב, שתיארו את העמקת העוני – הרי אנחנו יודעים איך דוחות העוני עובדים. זה לא מתאר את המצב כרגע, זה מתאר בדרך כלל את המצב כמה שנים אחורה. כל דוחות העוני שנעשו במדינת ישראל ותיארו את התרחבות העוני במדינת ישראל – דרך אגב, חוץ מהדוח האחרון, שמתחיל לדבר על הצטמצמות והוא כבר מתייחס לכהונתה של הממשלה הנוכחית – תיארו את התרחבות העוני בתקופת שלטון ממשלת קדימה וניהולה את מדינת ישראל. כשאתם מתיימרים לתקוף את הממשלה ולדבר על העמקת הפערים החברתיים, חבר הכנסת בילסקי, שוב אני שואל אתכם, אתכם, שמתיימרים לקפוץ כמוצאי שלל רב על כל הפגנה, להדפיס להם שלטים, להדליף כמה חודשים אחרי שאתם הייתם מעורבים – הישג אדיר, ציבורי – במימון המחאה החברתית. פששש, הדפסתם שלטים במשרד הדפסת שלטים שעובד עם קדימה, ובכך תרמתם את חלקכם למחאה החברתית. אבל אני שואל אתכם, חברי בסיעת האופוזיציה הראשית, שניהלה את המדינה: מדוע אתם לא העליתם את שכר הרופאים? מדוע אתם לא העליתם את שכר המורים? <רוברט טיבייב (קדימה):> לא היה זמן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מדוע אתם לא העליתם את שכר העובדים הסוציאליים? <רחל אדטו (קדימה):> היה הסכם של עשר שנים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מדוע אתה, חבר הכנסת בר-און, בהיותך שר אוצר, התנגדת להבריא את ההשכלה הגבוהה והבאת את המצב לעימות חסר תקדים? <רחל אדטו (קדימה):> היה הסכם של עשר שנים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן, עד שהממשלה הנוכחית נאלצה להשקיע 7.5 מיליארד שקלים כדי להפסיק את תופעת בריחת המוחות ממדינת ישראל, כדי להציל את עתידה של האקדמיה ושל ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. איפה הייתם אתם בשלוש השנים שלכם, ובשם מה אתם מתיימרים לנסות לשכנע את העם ואת הכנסת להביע אי-אמון בממשלה בשם אותם פערים חברתיים שאתם יצרתם ושאתם לא תיקנתם? אז אני אזכיר זאת, ואחזור ואזכיר זאת, בכל המובנים, ואתעלם מהלגלוג. אתה יודע, כבוד שר האוצר לשעבר בר-און, כשאני הייתי תלמיד ישיבה, אז הייתי צעיר, אז גם אני הייתי עושה בדיחה מכל תוכחה, וראש הישיבה היה אומר לי: ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות. אז פעם הייתם משתמשים בטיעון, שכשהטיעון חלש מרימים את הקול. אבל כשיש נגדכם טיעונים חזקים, אז אתם עושים גימיקים ותרססו פה תרסיסים ותלגלגו. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל אין לכם איך להתמודד עם האמת, אין לכם איך להתמודד עם המציאות ואין לכם איך להתמודד עם העובדות. ואני יכול לעבור פה אחד אחד מכם, שר שר, ולהראות איך בתקופה של הממשלה הנוכחית המצב משתפר. המצב משתפר בכל תחומי העשייה של הממשלה הנוכחית. <יואל חסון (קדימה):> איפה אתה חי? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני חי במדינת ישראל, יואל חסון, ומכיוון שאתה לא רוצה להפוך את זה לעימות אישי בינינו אל תגרור אותי בלשון לשאלות כאלה. <יואל חסון (קדימה):> איפה אתה חי כשר. שאלתי כשר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני חי כשר בישראל, ואני שוהה רוב השנה במדינת ישראל, ואני לא רוצה להפוך את זה לעימות אישי. אני מדבר על עשייה, וכשאני מדבר על עשייה אני אומר: בכל תחום של הממשלה הזאת, אם בתחבורה, בחיבור המרכז לפריפריה, אם בתחום מערכת הבריאות – ואני לא אתחיל לפרט על טיפולי שיניים חינם, ועל הגדלת סל התרופות, וכן הלאה. בכל תחום ותחום – בכל תחום ותחום – הממשלה הזאת היא הממשלה – אני לא רוצה להתיימר ולומר, החברתית ביותר מאז קום המדינה, אבל בוודאי בין הממשלות החברתיות ביותר שהיו אי-פעם במדינת ישראל. זה בתחום הרווחה, וזה בתחום הבריאות, וזה בתחום התקשורת, וזה בתחום הגנת הסביבה, וזה בתחום החינוך, וזה בתחום קליטת העלייה. <יואל חסון (קדימה):> למה פיליבסטר? אין לך רוב, אדוני השר? למה אתה עושה פיליבסטר? אם יש כזה אמון בממשלה אז תצביעו כבר. ממה אתה מפחד? אתה גורר פה זמן – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – נא לשבת. חבר הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> – – מה, אתה פוחד שאין לך אמון? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חברי הכנסת, אתם שוב מפספסים את הנקודה. העם לא ישתכנע ממחטפים, והעם לא ישתכנע מטיעונים שאינם ממין העניין. יש רוב, ועדיין אני מתעקש לומר את הדברים, כדי שאולי יום אחד תשתכנעו שלפני שאתם מטילים בממשלה בליסטראות שאין בהן שום היגיון, ורוב הבליסטראות האלה היו אמורות להיות מכוונות כלפיכם, תעשו חשבון נפש, תשרתו קצת את העם באופוזיציה, אולי תפסיקו לתת כל הזמן סיבות לתקוף אתכם על חוסר העשייה של האופוזיציה במדינת ישראל, ואני לא רוצה להרחיב ולתאר באיזה דברים אתם כן עסוקים. דווקא ראשי המפלגה שלכם, כמו חבר הכנסת דיכטר ואחרים, מתארים יפה מאוד במה מפלגת האופוזיציה הראשית עסוקה. רמז: זה לא בייצוג הציבור בנושאים חברתיים, אלא זה יותר בחיפוש רפש, בעיסוק בנושאים שלא זה המקום לתארם. ולכן, אדוני היושב-ראש, מכל הסיבות האלה, וגם מהסיבות שתיארו חבר הכנסת איוב קרא וסגן השר כהן, על ההשקעות חסרות התקדים גם בשיפור התשתיות במגזר הלא-יהודי, ואני מסכים שצריך לעשות בעניין הזה אפילו הרבה יותר, כדי להדביק את הפערים, ואין ספק שמחלוקות עבר או מלחמות עבר הן לא סיבה שצעירים ביישובים לא יהודיים לא יזכו בדיוק לאותן תשתיות ולאותם תנאים במערכות הציבוריות כפי שיש בכל יישוב אחר. אין ספק שהממשלה מחויבת לעשות – והיא עושה – בנושאים הללו. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להמשיך לדבר אם אתה רוצה. אתה כל הזמן מדבר לעניין. אני רק רוצה להראות שאתה לא מדבר כי מחכים למישהו, אלא אתה מדבר כי אתה מדבר לעניין. זה יפה. לא הפסקתי אותך, אם אתה רוצה אתה יכול – – – כמובן לא אכפה עליך לדבר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. בכל זאת אני מרגיש שמיציתי את טיעוני, ואני מבקש מהכנסת לדחות את שלוש הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי השרים, שר החינוך, שר החוץ, לבל תצטרכו לרוץ, שר התיירות, בבקשה, רבותי, גברתי סגנית השר הנכבדה, נא לשבת במקומותיכם, ואנחנו עוברים להצביע – השר הרשקוביץ – אנחנו עוברים להצביע על הצעות האי-אמון העומדות לפנינו. הצעת האי-אמון הראשונה שעליה אנחנו נצביע היא הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בנושא: ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים החברתיים וממשיכה לפגוע במעמד הביניים ובשכבות החלשות – אי-אמון של סיעת קדימה שנומק על-ידי חבר הכנסת מגלי והבה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 38 בעד, 51 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה הוסרה מסדר-היום. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעות העבודה ומרצ בנושא: נתוני האי-שוויון של ה-OECD, שנומקה על-ידי יושבת-ראש מפלגת העבודה חברת הכנסת שלי יחימוביץ בשם סיעת העבודה וסיעת מרצ. נא להצביע, רבותי חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה­–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד הצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ הצביעו 37, נגד הצביעו 53, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בטיפול בבעיות הכלכליות והחברתיות ביישובים הערביים, ובטייבה בפרט – לרבות טייבה – שנומקה על-ידי חבר הכנסת אחמד טיבי. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נמנע? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 31 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעת האי-אמון של הסיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד לא נתקבלה. <הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב–2011> [מס' מ/363; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1145; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ועל סדר-היום עומדת הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב–2011, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – והפנסיה – חבר הכנסת חיים כץ. אנחנו נצביע על ההצעה כולל לוח התיקונים. לא לא, קודם אתה תסביר. קודם תסביר. אני אנהל את ההצבעה הזאת. בהצבעה הזאת אינני משתתף כי אני מקוזז. מרגע זה אני מקוזז. אבל אני אנהל. ואחרי זה מי בא? מי מחליף אותי? אורלי, אורלי תחליף אותי אחרי ההצעה הזאת. אדוני מכובדי יושב-ראש העבודה, הרווחה והבריאות והפנסיה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה. ועדת העבודה והרווחה העבירה בחקיקה כ-90 חוקים, בערך 90 חוקים. זה החוק השני שאני עומד פה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה מהם שלך ושל שלי? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הרבה. זה החוק השני שאני עומד ומציג פה עם חולצה לבנה. פעם אחת זה היה חוק אלמנות צה"ל, שיוכלו לקבל את הגמלה אם הן מתחתנות, והפעם השנייה – החוק של אכיפת דיני עבודה. החוק הזה הוא הצעת חוק ממשלתית שהגיעה לשולחננו כהסכמה של המעסיקים, ההסתדרות והממשלה. קיבלנו הצעת חוק מחוררת לחלוטין, שבאה ליצור שני מצבים של עובדים: עובדי קבלן במגזר הפרטי ועובדי קבלן במגזר הציבורי. במגזר הציבורי יהיו עובדי קבלן סוג ב', ובמגזר הפרטי אולי סוג א'. והשינוי הדרמטי בהצעת החוק היה שלום שמחון; שלום, השינוי הדרמטי בהצעת החוק היה כשאתה נכנסת לתפקידך כשר התמ"ת, ואתה באת ואמרת לי: לא, אני נגד קביעה שאלה שעובדים במדינה הם סוג ב'. עד אז האוצר עמד על שלו, ואמר: אנחנו פטורים מהכול – לא הקשבת כשאמרתי: 90 חוקים, הצעת חוק שנייה עם חולצה לבנה, יום חג. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק דרמטי. הוא יביא סוף, לדעתי, לניצול עובדי הקבלן במדינת ישראל. הוא לא מושלם. תהיה בו הסתייגות אחר כך של דב חנין, אבל החוק הזה – שנתיים וחצי של עבודה, אין הסתייגויות, לא של האוצר ולא של התמ"ת. נערכו בו דיונים מאות שעות. מאות שעות, ואיך שהוא נגמר, אני אומר לך: בשבילי, כמי שבא לפה להתעסק בדיני עבודה, בשמירה על זכויות עובדים וגמלאים – יום חג. לא מושלם, אבל יום חג. אתה שותף לא קטן לזה, ועל זה אני מכיר לך תודה. אני מבין שאני צריך להקריא את כל מה שכתבו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא יכול להעביר את זה לפרוטוקול, אלא אם כן תאמר את זה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, לא, אז אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא יכול, אין פרוצדורה כזאת. מה שאתה רוצה שייכנס לפרוטוקול, אתה צריך לומר – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הצעת חוק ממשלתית זו – תראה, עבדתי עליה כל כך הרבה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – כל כך הרבה לב, כל כך הרבה נשמה, כל כך הרבה מעורבות, אז אני אקריא אותה, ייקח לי, לא יודע כמה, אקריא אותה. הצעת חוק ממשלתית זו הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה בראשית שנת 2008, פרי של הסכמות בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים. מאז הוחל עליה, לפני כשנתיים וחצי, דין רציפות, קיימה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מספר רב של ישיבות בעניינה והכניסה בה תיקונים בנושאים חשובים. חלקם היוו במשך זמן רב סלעי מחלוקת, ורק לאחרונה עלה בידי להגיע להסכמות שאפשרו להביא בפניכם את הצעת החוק הזאת, וזה לא מעט בתמיכתו של שר התמ"ת, חבר הכנסת שלום שמחון. בהצעת החוק המונחת בפניכם שני עניינים מרכזיים: האחד, הפעלת מנגנון של עיצומים כספיים במסגרת אכיפת דיני העבודה, והשני – אחריותו של מזמין השירות לשמירת זכויותיהם של עובדי הקבלן המועסקים אצלו. בנוסף, מוסדרת לגבי עניינים אלה אחריות מנהל כללי בתאגיד וברשות ציבורית, נקבעו הגבלות על התקשרויות של גופים ציבוריים עם מי שהורשע או הוטלו עליו עיצומים כספיים בתחומים אלה, וכן נקבעו הוראות לעניין בדיקות תקופתיות על-ידי בודק שכר מוסמך, כפי שאפרט. א. מנגנון העיצומים הכספיים – לא, אני יש לי זמן. <רוני בר-און (קדימה):> אני רוצה להשתתף – – – <קריאה:> יאללה, חיים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תשמע, אם אתה רוצה להשתתף, בערך – רבע שעה. תשמע, אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לחוק זה יש שני מסתייגים של חמש הסתייגויות, לכן זה 25 דקות. כמו כן, יש שניים שביקשו את רשות הדיבור, חבר הכנסת פרץ וחברת הכנסת ליה שמטוב, ולכן ההצבעה לאחר שיסיים יושב-ראש הוועדה ויספר על כל דיוני הוועדה לפרטי פרטים, שכן חוק זה ראוי לכך – אנחנו נקיים את הדיון ולאחר מכן נצביע. מי שלא רוצה להצביע, יכול להגיש לי מכתב התפטרות. בתוך 48 שעות יבוא מחליפו ויצביע במקומו. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אוקיי. א. מנגנון של עיצומים כספיים. מנגנון העיצום הכספי מיועד למנוע את ההכבדה הכרוכה בהליך הפלילי מבחינת העומס על בתי-המשפט ונטל הראיות שיש להביא, ומאידך גיסא מאפשר להימנע מהכתם המוסרי של עבירה פלילית. העיצום הכספי יוטל בידי הממונה, שהוא מפקח עבודה בכיר שמונה לכך, שנוכח כי מעביד הפר הוראות חיקוקים המנויות בתוספת השנייה לחוק. אלה הוראות הקבועות היום כעבירות פליליות בדיני עבודה, אך נוספו להן גם הוראות של צווי הרחבה בעניין פנסיה, שזה יהיה המנגנון הראשון שיופעל לאכיפתן. העיצום הכספי מוטל רק לאחר שנמסרת הודעה מראש על הטלתו וניתנת זכות טיעון. על הטלת עיצום כספי ניתן לערור לוועדת ערר שמוקמת בחוק זה, ועל החלטתה ניתן לערער לבית-הדין האזורי לעבודה, ואם ניתנה רשות לכך – גם לבית-הדין הארצי. בתי-הדין יפעילו ביקורת שיפוטית על תקינות ההחלטה המינהלית של ועדת הערר. כדי להבטיח שקיפות לעניין פעולת הממונה, יפורסם דבר הטלת עיצום כספי באתר האינטרנט של משרד התמ"ת. לפי הצעת החוק, ניתן יהיה להטיל עיצום כספי גם על מנהל כללי בתאגיד שהוא מעביד והפר הוראה שבתוספת השנייה, אם המנהל הכללי לא הוכיח כי עשה כל שניתן למניעת ההפרה, ואולם סכום העיצום הכספי שיוטל עליו מופחת מאוד. סכום העיצום הכספי אינו ניתן לשיפוי או לתשלום בידי אחר ואין לבטח מפני הטלתו. הצעת חוק זו מאפשרת לממונה להמיר את הטלת העיצום הכספי במתן התראה מינהלית, בהתאם לנהלים של השר שיאשר היועץ המשפטי לממשלה. התראה זו תאפשר למעבידים לתקן את הטעון תיקון, ואולם אם המעביד אינו מפסיק את ההפרה למרות ההתראה, יוטל עליו העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת, ואם הוא חוזר על אותה הפרה בתוך תקופה של שנתיים, יוטל עליו עיצום כספי בסכום כפול בשל הפרה חוזרת. גם הליכי ההתראה המינהלית נתונים לערר ולערעור. אחריות מזמין שירות – הצעת החוק המונחת בפניכם כוללת מספר כלים להטלת אחריות על מזמין שירות לשמירת זכויות עובדים של קבלן המועסקים אצלו – בתחומים של ניקיון, שמירה ואבטחה והסעדה, שקבועים בתוספת הראשונה. אחריותו של מזמין השירות היא משנית לחובתו של הקבלן כמעבידם של העובדים, ואינה נובעת מקיומם של יחסי עובד ומעביד. בשל כך היא חלה לגבי מספר הפרות מצומצם יותר שנקבעו בתוספת השלישית, והיא תלויה בהודעה למזמין בדבר קיומה של הפרה וכן ניתנו לגבי כל אחד מהמקרים למזמין השירות שפועל בתום לב הגנות או אפשרויות להימנע מהחיוב. עיצום כספי על מזמין שירות – אם הוטל על קבלן עיצום כספי בשל הפרה בתוספת השלישית, רשאי הממונה להתרות במזמין השירות שאצלו מועסקים העובדים של הקבלן על ההפרה, ואם בתוך 30 ימים לא תתוקן ההפרה או לא יבוטל בתום לב החוזה שבין המזמין לקבלן ותחולט הערובה שנתן הקבלן, ניתן יהיה להטיל עיצום כספי בשל אותה הפרה גם על מזמין השירות. אפשרות זו מותנית בתנאים של מספר העובדים ומשך השירות, אלא אם כן המזמין חתם על חוזה שאינו מבטיח עלות שכר מינימלית, ששווה לפחות לערך שעת עבודה, כפי שנקבע בתקנות. במקביל למתן ההתראה למזמין השירות, ניתן להתרות גם במנהל הכללי של תאגיד, שהוא מזמין שירות, שעליו לפקח על ביצוע התיקון או ביטול החוזה וחילוט הערובה, ואם הדבר לא נעשה והוא לא עשה כל שניתן למילוי חובתו, תחול על המנהל הכללי אחריות פלילית. אחריות אזרחית של מזמין שירות – הצעת החוק מאפשרת לעובד לתבוע את מזמין השירות בתביעה אזרחית, אם בתקופת ההעסקה אצלו נפגעו זכויותיו לפי ההוראות שבתוספת השלישית או ההוראות בצווי הרחבה בעניינים מסוימים, ובהם פנסיה, הבראה ודמי נסיעה. אפשרות התביעה האזרחית הותנתה, ראשית, במתן הודעה למזמין על קיומה של הפרה, לפני הגשת תביעה נגדו. הודעה כזאת יכולה להימסר בידי מפקח עבודה, או שתימסר בידי העובד הודעה למזמין הן על קיום ההפרה והן על כך שדרש מהקבלן בכתב למלא את החובה. ההודעה מטעם העובד יכולה להימסר גם בידי ארגון העובדים היציג שהעובד חבר בו, או בידי ארגון העוסק בקידום זכויות עובדים אם העובד הסכים לכך. גם פה היה קרב גדול של כל חברות העובדים על זה שהן לא יוכלו, אלא רק ארגונים יציגים, ואמרנו: כל העמותות שבאות להגן על זכויות העובדים יוכלו להגיש את התלונות. על מזמין השירות מוטלת בהצעת החוק חובה לקבוע אצלו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא רק ארגונים יציגים? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, גם עמותות ששומרות, עמותות לזכויות אזרח וכן הלאה וכן הלאה. אני אומר לך, הצעת חוק מהפכנית, מהפכנית. על מזמין השירות מוטלת בהצעת החוק חובה לקבוע אצלו דרך למסירת הודעה של עובדי קבלן על פגיעה בזכויותיהם ולהודיע לעובדי הקבלן על דרך זו, ואם לא עשה כן, לא יחול התנאי של מסירת הודעה על אפשרות התביעה כלפיו. תנאים נוספים שיש להוכיח כי מתקיימים לצורך אחריות מזמין השירות הם כי השירות ניתן בידי ארבעה עובדים לפחות ובמשך שישה חודשים לפחות באופן קבוע ורציף. תנאים נוספים אלה לא יחולו אם החוזה שחתם המזמין עם הקבלן אינו מבטיח עלות שכר מינימלית ששווה לפחות לערך שעת עבודה כפי שנקבע בתקנות. הקביעה של מרכיבי השכר וערך שעת העבודה בתקנות תשקף את הזכויות המגיעות מכוח חוקים וצווי הרחבה לכל סוג של שירות, ותתעדכן באופן אוטומטי עם עדכון בחוק או בצו הרחבה. אציין כי צריך יהיה להראות כי בניכוי כל המרכיבים האחרים של התשלום בין מזמין השירות לקבלן, כולל מרכיב רווח – אין יותר מרכיב הפסד, הוא צריך להראות שהוא מרוויח מהחוזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, לא יהיה לנו את הסיפור של גברת מועלם. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא יהיה. – – – כולל מרכיב רווח, משולם בפועל תשלום בעד ערך שעה מספק לעובדים – שכן כפי שנקבע כבר בפסיקה, חוזה שאינו מבטיח רווח כלשהו משמעו פגיעה בזכויות העובדים המועסקים על-פיו. הממשלה התחייבה לקבוע תקנות ראשונות לעניין ערך שעת עבודה בתוך תשעה חודשים ממועד פרסום החוק והוועדה תוודא שכך אומנם ייעשה. למזמין השירות יעמדו הגנות מספר בפני התביעה האזרחית כלפיו – למעט במקרה שהחוזה שחתם עם המזמין אינו מבטיח עלות שכר מינימלית שווה לפחות לערך שעת עבודה כפי שנקבע בתקנות. ההגנות האפשריות הן שההפרה תוקנה במלואה, או שהמזמין הסתמך על בדיקות תקופתיות של בודק שכר מוסמך שהעידו על היעדר הפרות, או במקרה שהבדיקות האמורות העידו על הפרות – עשה כל שניתן במסגרת הכלים הנתונים לו מול הקבלן, כגון חילוט הערובה, הפעלת קנסות שקבועים בחוזה או אף תביעה משפטית, ואם ההפרה לא תוקנה בתוך זמן סביר אף פעל לביטול החוזה. יש לציין שהאפשרות להגיש תביעה לפי הצעת החוק אינה שוללת מעובד שהחל לעבוד כעובד של קבלן לתבוע את מזמין השירות שאצלו הועסק בטענה כי בפועל יחסי ההעסקה היו יחסי עובד ומעביד, או שהיתה העבדה במשותף וטענות כגון אלה שעל בסיסן ניתנה פסיקה בעבר כנגד מזמין השירות – ובלבד שאכן התקיימו התנאים והנסיבות המיוחדים לכך. תקופת ההתיישנות של התביעה כנגד המזמין מתחילה להימנות החל מיום ההפרה כנגד הקבלן. לעומת זאת החיוב בפיצויי הלנה כלפי המזמין יימנה רק מתום המועד האחרון שבו היה עליו לפעול בהתאם להודעה על הפרה. אחריות פלילית של מזמין השירות – לגבי הפרות מסוימות בחוק הגנת השכר, חוק שכר מינימום, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית וחוק עבודת הנוער, ניתן יהיה גם להגיש כתב אישום כנגד המזמין שלא פיקח על מניעת אותן עבירות בידי הקבלן. זאת, לאחר שנמסרה לו הודעה על ההפרה, ובלבד שהוגש כבר כנגד הקבלן כתב אישום על ההפרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה חוק של הממשלה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. שמע, ירקנו דם, חולצה לבנה. שמע, הם רצו סוג א', סוג ב' – חולצה לבנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמע, הממשלה סוציאל-דמוקרטית, מה אני אגיד לך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> למזמין יעמדו הגנות אם עשה כל שניתן למלא את חובת הפיקוח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר יותר טוב, חנין, אני מוכרח לומר לך, כשאני פה אז אני שומע, זאת אומרת, אין לי דבר אחר לעשות, אז אני שומע, יכול לקרוא, יכול לכתוב, לא, אני שומע, אני מוכרח לומר. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, שר התמ"ת נמצא שם כסוס טרויאני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, בסדר, אבל שמע, הוא בא ממקום טוב, אבל איפה שהוא נמצא גם טוב. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אחרי הצעת החוק הזאת אני לא מבין מה הסיפור של עובדי הקבלן וההסתדרות. למזמין יעמדו הגנות אם עשה ככל שניתן למלא את חובת הפיקוח, או אם העבירה תוקנה במלואה; או אם הסתמך בתום לב על בדיקות תקופתיות של בודק שכר מוסמך שהעידו על היעדר הפרות; או שכאשר הבדיקות האמורות העידו על הפרות – עשה כל שניתן במסגרת הכלים הנתונים לו מול הקבלן, כגון חילוט ערובה, הפעלת קנסות שקבועים בחוזה או אף תביעה משפטית, ואם ההפרה לא תוקנה בתוך זמן סביר אף פעל לביטול החוזה. חתימת חוזה שאינו מבטיח עלות שכר מינימלית – בנוסף עמדה הוועדה על כך שמזמין שירות שחתם עם קבלן על חוזה שאינו מבטיח עלות שכר מינימלית, לפי הבדיקה שהזכרתי קודם, יישא בעבירה פלילית בשל עצם החתימה על חוזה שכזה. המנהל הכללי של תאגיד שהוא מזמין שירות יישא גם הוא באחריות פלילית לכך. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם דבר זה יחול מייד לאחר שהחוק ייכנס לתוקפו? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <עמיר פרץ (העבודה):> תשעה חודשים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תשעה חודשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברגע זה כל מעסיקי עובדי קבלן עוברים לפי – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> נכון. לא יהיו חתימות חוזי הפסד, כל חשב יצטרך להבין על מה הוא חותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> וכל קבלן שיעסיק – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חכה, יש לו גם הקטע שלו. כל קבלן שיחתום, ונגיע לזה, שלוש שנים לא יוכל להשתתף במכרזים של המדינה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אצביע באהבה על חוק זה, אני אצטרך לקבל רק אישור ממך, כי אני מקוזז עם מישהו מסיעתך כדי שאני אוכל להצביע בעד החוק הזה. בסדר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גם הוא יצביע בעד החוק, למרות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן אני אומר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גם הוא יצביע בשביל החוק. אחריות מנהל כללי ברשות ציבורית – כבר בראשית הדיונים בוועדה נחשפה העובדה שהכלים שמציעה הצעת החוק כפי שהונחה אינם ישימים כנגד המדינה כשהיא פועלת כמעביד או כמזמין שירות, שכן בפועל לא מופעלים אכיפה פלילית ועיצומים כספיים כלפי המדינה. הדבר בעייתי במיוחד לאור נתונים בדבר היות המדינה מעסיקה כמזמינת שירות עובדים רבים בתחומי ניקיון, שמירה ואבטחה והסעדה. סירובה של הממשלה לתיקונים שהציעה הוועדה בעניין זה עיכב מאוד את הדיונים בהצעת החוק, ורק לאחרונה הסכימה הממשלה להוראות שיקבעו אחריות על עובד אחראי ברשות ציבורית. בהתאם לכך הצעת החוק קובעת כי ניתן יהיה להעמיד לדין פלילי, בכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה, את המנהל הכללי של משרד ממשלתי או יחידת סמך שאינה תאגיד, בשל הפרת חובתו לפקח על מניעת הפרות ועבירות, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן למילוי חובתו, במקרים אלה: – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המנהל הכללי של משרד או מזכיר הכנסת. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. חולצה לבנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אצלנו יש היום עובדי קבלן שאנחנו מחויבים שהם יעמדו – החוזה שלנו אתם כמובן מחייב אותם בכל אותם תנאים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אם הם לא יקבלו, טוב, זה אנחנו נענה אחר כך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – 1. במקרה של הפרות בידי מעביד – בכפוף לכך שקיבל התראה ולא פעל לתיקון ההפרה במועד שנקבע בהתראה; 2. במקרה של הפרות בידי מזמין השירות – בכפוף לכך שקיבל התראה ולא פעל לתיקון ההפרה או לביטול החוזה ולחילוט ערובה; 3. בשל חתימת חוזה שאינו מבטיח עלות שכר מינימלית ששווה לפחות לערך שעת עבודה כפי שנקבע בתקנות. עבירות אלה יהוו גם עבירות משמעת. תיקון חוק עסקאות גופים ציבוריים – נושא נוסף שעליו עמדה הוועדה מתחילת הדיונים היה: חובת גופים ציבוריים להימנע מהתקשרות עם קבלני שירות שהפירו זכויות העובדים. בהצעת החוק המונחת בפניכם נקבע כי לגבי השירותים המנויים בתוספת הראשונה – שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה, יחול איסור ההתקשרות במשך שלוש שנים כשיהיו שתי הרשעות או יותר בשל כל הוראה מההוראות שבתוספת השלישית, או אם בשלוש השנים שקדמו להתקשרות הוטלו עיצומים כספיים בשל שש הפרות כאלה על קבלן השירות. זאת אומרת, אם יש לו שישה עובדים והוא עשה הפרה, הוא גמר את הסיפור שלו. יחד עם זאת, אם אישר משרד התמ"ת שהעיצום הכספי הוטל בשל כמה הפרות שהופרו כלפי עובד אחד בתקופה אחת שעל בסיסה משולם לו שכר – כדוגמת שכר חודש עבודה שבו גם לא שולם לו שכר מינימום וגם לא הועברו ניכויים ליעדם – תיחשב ההפרה כאחת לעניין מניין זה. בנוסף, תוקן גם חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם באופן שמבהיר כי האיסור להתקשר עם קבלן שירות שאינו מורשה, שייכנס לתוקף בתחילת ינואר הקרוב, יחול גם על המדינה בהתקשרויותיה. גם זה היה קרב לא קטן – שנתיים וחצי. בודק שכר מוסמך – הצעת החוק מסמיכה לקבוע בתקנות הוראות לעניין בעלי המקצוע או בעלי התארים האקדמיים שיוכלו לקבל תעודת הכרה כבודק שכר מוסמך, בהתחשב בתחומי הידע הרלוונטיים, וכן מסמיכה לקבוע הוראות בדבר הכשרה ובחינות שיהיה עליהם לעמוד בהן. כן נקבעה בהצעת החוק הוראה בדבר ניגוד עניינים. כמו כן הצעת החוק מסמיכה לקבוע בתקנות את אופן עריכת הבדיקות התקופתיות, היקפן ותדירותן. הממשלה התחייבה להביא לאישור הוועדה תקנות ראשונות בדבר הבדיקות התקופתיות בתוך 12 חודשים מפרסומו של החוק. כהוראת שעה נקבע כי במשך 18 חודשים מיום התחילה יוכל מזמין השירות להסתמך על בדיקה של רואה-חשבון במדגם של 10% לפחות מהעובדים, בתדירות של תשעה חודשים לפחות, וזאת אך ורק לעניין ההגנה שלפיה במקרה של גילוי הפרה פעל ככל יכולתו לתיקונה, ואם לא הצליח בכך ביטל את החוזה. לעומת זאת, ההוראה לא תחול לעניין ההגנה של אישור בודק שכר מוסמך בדבר היעדר הפרות. אדגיש שהוראת השעה הזאת נקבעה בלא שהוצגו נתונים לגבי הכישורים, המדגם והתכיפות הנדרשים, ולא תשמש בעתיד בסיס לקביעת התנאים לבדיקות התקופתיות של בודק שכר מוסמך. לסיכום, המטרה של הגברת האכיפה של דיני עבודה, שלה מיועדת הצעת חוק זו, לא תוכל להיות מוגשמת אם הממשלה עצמה לא תקדיש אמצעים מתאימים לכך, לא תפעל בחובתה להתקין תקנות ולא תגביר את היקף כוחות הפיקוח שיאפשרו לה לעשות שימוש בכלים הרבים שניתנים בידה בהצעת החוק הזאת. הוועדה תעקוב אחרי פעולות הממשלה בנושא הזה כדי להבטיח שהחקיקה אינה משמשת כעלה תאנה למחדל אכיפת דיני העבודה. להצעת החוק הזאת הוגשה הסתייגות – אני ידעתי על הסתייגות אחת, של דב חנין, שמבקש שהמזמין יקבל את העובדים כעובדים בפועל. אני אענה לו אחר כך, אבל – גם אני רוצה שהעובדים של המזמין יהיו עובדים בפועל, אבל אנחנו לא יכולים לגמור את כל העניינים ביום אחד. אני רוצה להודות לצוות הלשכה המשפטית של הוועדה – של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ובמיוחד לעורכת-הדין נועה בן-שבת, שעבדה ימים ולילות, ואם אני אומר נועה בן-שבת אז אני רוצה – מה שלא מקובל פה – להודות גם ליועצת המשפטית של התמ"ת, דבי אליעזר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מדוע לא מקובל? מי שמגיע לו – מקובל, למה לא? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> דבי אליעזר, שגם הקדישה מזמנה, ממרצה, והיתה אסרטיבית ויצירתית, והם עשו עבודה גדולה. לצוות הוועדה – המנהלת וילמה מאור, למזכירות הוועדה – מעיין, אתי וענת; לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו ולי קטקוב, שעסקו במלאכה ותרמו לקידומה של הצעת החוק. אני פונה אליכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <עמיר פרץ (העבודה):> יישר כוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והפנסיה על עבודה, ולכל העושים במלאכה – מנהלת הוועדה והיועצים המשפטיים, באמת עבודה יפה שמביאה כבוד גדול לכנסת, על הליכי החקיקה ועומק החקיקה, באמת, תבואו על הברכה, כולם. אני עכשיו נותן את רשות הדיבור לראשון המסתייגים, חבר הכנסת חנין. יש לו שלוש הסתייגויות. חבר הכנסת ברכה – אינו נוכח, לכן הסתייגויותיו לא תישמענה, ואחרי חבר הכנסת חנין, חבר הכנסת חנא סוייד – הוא נמצא, כן? ואחריו – חבר הכנסת פרץ וחברת הכנסת ליה שמטוב. בבקשה, אדוני – – – <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת סוייד לא ינמק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת סוייד לא ינמק. יש לך 15 דקות, אבל הואיל וחבריך לא מנמקים אני נותן לך שתי דקות תוספת, ומייד, ואני כבר נותן לך את זה על – בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאת הדברים שלי בהצעת החוק הזאת – אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והפנסיה, את הדברים שלי בהצעת החוק הזאת אני רוצה לפתוח בברכה לך, ולומר לך שבצדק הגעת היום בחולצה לבנה, לחוק הזה. אני יודע שאתה לא מרבה לבוא בחולצה לבנה, אבל טוב שבאת – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זו הצעת חוק שנייה. <דב חנין (חד"ש):> טוב שבאת היום עם חולצה לבנה, מגיע לחוק הזה ומגיע לך. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת התחילה בהצעת חוק ממשלתית שאנחנו הצבענו נגדה, ואנחנו הצבענו נגדה כי, כפי שהסביר יושב-ראש הוועדה, רבים היו החורים מהמילוי בהצעת החוק הממשלתית. ואכן, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, נעשתה פה עבודה מקיפה, יסודית, רצינית ומעמיקה, עם הרבה מאוד מאבקים, שבחלקם הגדול גם אנחנו השתתפנו, והתוצאה שונה לחלוטין מהצעת החוק הממשלתית שהובאה בפני הכנסת. אם לספר את הסיפור ההיסטורי מראשיתו, הצעת החוק הממשלתית הזאת בעצם נולדה כתגובה על הצעת חוק פרטית – הצעת חוק פרטית שאנחנו קידמנו בכנסת הקודמת, להטלת אחריות המזמין, על מזמין השירות, חוק חשוב שאני מייד אסביר את ההיגיון שלו. במענה על הצעת החוק הפרטית הזאת הממשלה נאלצה להגיש הצעת חוק משלה, כפי שאני אמרתי, הצעת חוק שנתנה פתרון בכאילו, בכמעט, בבערך ובלא מספיק, ואנחנו היום מגיעים לדיון בהשלמה של החקיקה, שכפי שאמרתי, שונה לחלוטין מהצעת החוק הבעייתית שהממשלה הביאה בפני הכנסת לפני שנתיים. עמיתי חברי הכנסת, החוק עוסק בסוגיה קריטית, סוגיית האכיפה, ויש שני תחומים שבהם האכיפה של חוקים חלשה במיוחד, לצערי. התחום האחד – דיני העבודה, שבו אנחנו עוסקים היום, התחום השני – החוקים הסביבתיים. ואני מרגיש היום, מבחינות מסוימות, השלמת מעגל, כי מעשה שעשינו בתחום הסביבתי, בחקיקת חוק האכיפה הסביבתית – סמכויות של פקחי הרשויות המקומיות, בכנסת היוצאת, בחקיקת חוק האכיפה הסביבתית – סמכויות פקחים של המדינה, בכנסת הנוכחית, שתי הצעות חוק שהיתה לי הזכות להיות היוזם שלהן – אנחנו התקדמנו צעד משמעותי לכיוון של אכיפה אמיתית של החוקים הסביבתיים. היום אנחנו מתקדמים צעד משמעותי בתחום הבעייתי והחלש של אכיפת דיני העבודה. אני רוצה לציין במיוחד שמנגנון שאנחנו הנהגנו בחקיקה הישראלית לראשונה, בחקיקה הסביבתית, והוא המנגנון של העיצומים הכספיים המינהליים, מוצא לעצמו הפעם ביטוי גם בחוק האכיפה של דיני העבודה. המנגנון הזה, של העיצומים הכספיים, הוא מנגנון נכון, הוא מנגנון יעיל, הוא מנגנון אפקטיבי, של הרתעה, של סוג של ענישה. מה שהתחלנו בחוק המזהם משלם ובחוק אוויר נקי מגיע היום לביטוי גם בחוק הגברת האכיפה של דיני העבודה. עמיתי חברי הכנסת, עיקר הוויכוח שהיה בחוק הזה נוגע בפרק של אחריות המזמין. הפרק של אחריות המזמין הוא מרכז ההתמודדות עם התופעה הבעייתית והמסוכנת של העסקה לא ישירה, העסקת עַבדי קבלן. המחקרים שקיימים בארץ מראים לנו שישראל מחזיקה בשיא עולמי במספרם של עובדי הקבלן, ומדוע? כי מאוד נוח, קל, פשוט ומשתלם להעסיק עובדים בהעסקה לא ישירה, להעסיק עובדי קבלן. מחקרים מראים שעובדי קבלן מקבלים שכר נמוך יותר, מקבלים תנאים פחות טובים, ולכן מעסיקים בצורה הזאת. זה נוח למזמין השירות, כי במקום לשאת באחריות לזכויות, לשכר, לתנאים של העובדים באופן מלא, הוא משתחרר מחלק מהאחריות שלו ומגלגל אותה על קבלן השירות. זאת הסיבה שהמערכת הזאת נעשתה כל כך פופולרית. זה פשוט משתלם. ועם המנגנון הזה, עם המנגנון הכלכלי הזה, שהעסקה לא ישירה היא משתלמת, בא להתמודד הפרק של אחריות המזמין. הרעיון המרכזי של הפרק הזה אומר: מזמין השירות אחראי לכל חבות של המעביד כלפי העובד. בדיוק כמו הקבלן. ברגע שהמזמין יודע שהוא אחראי לכל חבות של המעביד כלפי העובד, ממילא כבר אין לו אותו אינטרס בהעסקה לא ישירה. לכן, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה ובצדק, עצם העברת החוק הזה היא מכה אמיתית להעסקה לא ישירה בישראל. בהצעת החוק אנחנו שמחים לראות הרבה מאוד מנגנונים והצעות שנלחמנו עליהם לאורך הדיונים בחוקים האלה, גם בקדנציה הנוכחית וגם בקדנציה הקודמת. אנחנו שמחים לראות שאותה רשת רחבה של חריגים שנועדה לאפשר למזמין השירות להשתחרר מאחריותו ולהתחמק מאחריותו כלפי העובדים מאוד צומצמה, וטוב שכך. זה היה נושא גדול שבמחלוקת בינינו לבין הצעת החוק הממשלתית. גם דרכי האכיפה שוכללו – לא רק אכיפה באמצעות המדינה, לא רק אכיפה באמצעות ההסתדרות, לא רק אכיפה באמצעות העובד עצמו, אלא גם אכיפה באמצעות ארגונים, עמותות, שעניינם בהגנת עובדים ועובדי קבלן. היינו שמחים לראות בחוק כמה דברים נוספים, שאני מניח שחקיקה עתידית תשלים אותם. אנחנו חושבים למשל שפיצויי העובדים מהקנסות צריכים להגיע לקרן ייעודית שתשמש לפיצוי העובדים. היינו רוצים שהאחריות האישית לא תוטל רק על המנכ"ל, אלא גם על חשב וגם על היועץ המשפטי. היינו רוצים שהארגונים הלא-ממשלתיים – העמותות והארגונים שעוסקים בהגנת העובדים – יוכלו בכל מקרה לפנות למזמין השירות ולהודיע לו על הפרת הזכויות. אבל עיקרה של ההסתייגות שלנו, אדוני יושב-ראש הוועדה, אינו עוסק בהעברת עובדי הקבלן להעסקה ישירה; היינו רוצים את זה. עיקרה של ההסתייגות שלנו הוא ההרחבה של המנגנונים הטובים שנמצאים בחוק, מעבר לרשימה שבתוספת הראשונה, לכלל עובדי הקבלן בישראל. בנושא זה אני רוצה, ברשותכם, להרחיב. החוק הוא באמת חוק טוב, אבל בסופו של דבר החוק הזה יחול על שלושה תחומים, תחומים שהם תחומים בעייתיים, תחומים שבהם יש הפרה קשה מאוד של זכויות עובדים. החוק יחול על שלושת התחומים הבאים: שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה, אם השירות ניתן לעובדי מזמין השירות. אנחנו רוצים שהזכויות וההגנות שבחוק יחולו על כלל עובדי הקבלן בישראל. אם החוק היום יוצר מנגנון שאומר שהתחולה היא על שלושת התחומים האלה ושר התמ"ת יוכל להרחיב – אנחנו מציעים מנגנון הפוך: החוק יחול על כלל עובדי הקבלן בישראל, ושר התמ"ת, באישור ועדת העבודה, הרווחה הבריאות והפנסיה של הכנסת, יוכל לצמצם. זאת אומרת, בעצם אנחנו מציעים החלה אוניברסלית של החוק הזה על כלל עובדי הקבלן. מה ההנמקה, עמיתי חברי הכנסת? ההנמקה היא פשוטה: התופעה הזאת של עבדות קבלן הפכה להיות מכת מדינה לא רק בתחומים הקלאסיים – לא רק בתחומים של הסעדה, לא רק בתחומים של אבטחה, לא רק בתחומים של שמירה, לא רק בתחומים של ניקיון – בכל תחומי העבודה בישראל היום עובדים עובדי קבלן. יש רופאים שהם עובדי קבלן. יש – גברתי היושבת-ראש, את מכירה את זה היטב היטב, כי את מעורבת במאבק בתחום הזה – אחיות שהן עובדות קבלן, אחיות בריאות הציבור. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אחיות בית-ספר, למי שלא יודע. <דב חנין (חד"ש):> אחיות בית-הספר. אחיות בית-הספר היום הן עובדות קבלן במדינת ישראל. היום, בחוק הזה, אם תתקבל ההסתייגות שלנו, אנחנו נגן על הזכויות של אחיות בתי-הספר כך שלמדינה לא ישתלם עוד להעסיק אותן בצורה העקומה הזאת של העסקה דרך קבלני שירות. היום קיימנו דיון רציני מאוד בוועדת החינוך של הכנסת על מורים שהם עובדי קבלן. אלפים רבים של מורים בישראל הם היום עובדי קבלן. ומה זה אומר? למשל, אני אתן לכם דוגמה, מורי קבלן של תוכנית היל"ה לנוער מנותק. זו תוכנית שעובדים בה 1,500 מורים, בתוכנית חשובה מאין כמותה שעוסקת בסוגיה של נוער מנותק. העובדים האלה מועסקים תוך פגיעות קשות ביותר בתנאים ובזכויות שלהם. הם מועסקים בשעות אפקטיביות, הם לא מקבלים שכר בזמן חופשות, הם לא מקבלים שכר על חגים, על חופשת הקיץ. הם לא מקבלים שכר על שיעורים שהתבטלו, גם כאשר הביטול נעשה ברגע האחרון. אגב, זו תופעה מאוד שכיחה כשמדובר בנוער מנותק. למורים אין שום ביטחון תעסוקתי או יציבות תעסוקתית. תנאי העבודה והשכר שלהם בהיל"ה נמוכים בהרבה מאשר מורה שעושה בדיוק את אותה עבודה, עם אותו ותק, אותה דרגה, שמועסק במערכת הפורמלית. זה פוגע במורים, זה פוגע בנערים, זה פוגע בנוער המנותק המתכונת הזאת. מה שקורה עם מורי קבלן בתוכנית היל"ה זה חלק ממה שקורה בכלל עם מורי קבלן בישראל. היום הזדעזענו לשמוע שלמשרד החינוך אין אפילו תמונה כמה מורי קבלן יש בישראל. לא יודעים. קיבלנו נתונים מחלק מהעיריות. למשל, מעיריית תל-אביב קיבלנו נתונים שיש מאות רבות של עובדי קבלן שהם מורים. ובניגוד למה ששר החינוך חשב וגם אמר לנו מעל במת הכנסת, שבמקצועות הליבה מועסקים רק מורים שמועסקים באמת על-ידי המדינה, מסתבר שבעיריית תל-אביב רוב מורי הקבלן מלמדים מקצועות ליבה. אם אנחנו לא נתמודד עם התופעה הזאת בצורה נחרצת ומהירה, התופעה הממאירה הזאת תמשיך ותתפשט לתחומים אחרים ותהרוס אותם. אני יודע, גברתי היושבת-ראש, וגם את יודעת היטב, כמה קשה לנו היום להחזיר את הגלגל אחורה לגבי אחיות בריאות הציבור ולהפוך אותן מחדש לעובדות מדינה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כשאתה אומר "בריאות הציבור", צריך להזכיר שזה אחיות בית-ספר, אבל – – <דב חנין (חד"ש):> אחיות בית-ספר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – צריך להגיד גם תודה לסגן שר הבריאות ליצמן שלפחות במחוז הדרום – שם כבר מתחילה החזרה הביתה, למקום הנכון. <דב חנין (חד"ש):> ואנחנו מקווים שזה יהיה במחוזות נוספים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני בטוחה בזה. <דב חנין (חד"ש):> אבל גם סגן השר ליצמן, שמאוד תומך בזה, כל פעם שאנחנו מעלים את הנושא הוא מסביר לנו כמה שזה קשה, מורכב, ואפילו לפעמים הוא נותן את התחושה שזה אולי אפילו בלתי אפשרי מבחינתו, אף שהוא רוצה את זה, להחזיר את הגלגל אחורה ולהחזיר את העובדים האלה לשירות המדינה. אנחנו עומדים היום בפני תופעה שמתפשטת במהירות עצומה, של מורי קבלן, והתופעה הזאת מתפשטת בכל שנה והופכת להיות יותר רווחת, יותר שגרתית ויותר מקובלת. ועדת החינוך של הכנסת, עוד בשנת 2006, גינתה העסקה לא ישירה של מורים. ועדת החינוך של הכנסת אז קבעה שהעסקה לא ישירה היא גם פגיעה במורים וגם פגיעה בתלמידים. מה קרה מאז? התהליך הזה רק התפשט עוד יותר, וכמובן שהתהליך הזה התפשט כחלק ממהלך כולל של הפרטת מערכת החינוך – הפרטה פדגוגית; נסיגה של המדינה מעיצוב התכנים החינוכיים ודרכי העברה של המסרים החינוכיים; הפרטה של המימון; נסיגה של המדינה מתקצוב המעשה החינוכי והעברת נתחים גדלים והולכים למימון המגזר הפרטי; הפרטה מינהלית; נסיגה של המדינה ממעורבותה בניהול הפעולה החינוכית על-ידי הכנסת שיטות ניהוליות שמושאלות מעולם העסקים. כל הרעיון הזה של בתי-ספר שעוברים לניהול עצמי, מרכזי רווח, העסקה של מורים באמצעות גופים מתווכים, הוא חלק מהדבר הבעייתי הזה. עמיתי חברי הכנסת, מורים עובדי קבלן מועסקים היום על-ידי משרד החינוך, מועסקים היום כאילו על-ידי משרד החינוך באמצעות מתווכים; מועסקים היום על-ידי רשויות מקומיות, כמובן באמצעות מתווכים. אנחנו רואים תמונה בכל אחת ואחת מהרשויות המקומיות, איך התופעה הזאת הולכת ומתפשטת ומתרחבת. הזכרתי את עיריית תל-אביב–יפו שמצטיינת לרעה בתחום הזה, אבל גם בירושלים המצב קשה. יש בפנינו נתונים על עיריית ראשון-לציון, עיריית רמת-גן, עיריית הרצלייה, מועצה אזורית באר-טוביה, ורשויות מקומיות נוספות. אבל שוב, עמיתי חברי הכנסת, אלה רק הנתונים שנמצאים בפנינו. מקומות שאני לא מזכיר אותם, זה לא אומר שהמצב לא נמצא גם שם. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מה שאנחנו יכולים וצריכים היום לקבוע כעיקרון הוא שמה שנכון לעובדי הקבלן הקלאסיים נכון גם לעובדי הקבלן החדשים, כי עובדי הקבלן הקלאסיים הם היום רק חלק מהמעגל הגדול של עובדי קבלן. אמרנו מורים, אמרנו מרצים באוניברסיטאות, אמרנו חוקרים ואנשי מדע, אמרנו אנשים שנותנים שירותים בתחומים רבים ומגוונים, אמרנו רופאים. כל אלה עובדים בהעסקה לא ישירה. אם הכנסת תאמץ היום את ההסתייגות שלנו, התוצאה תהיה שחבות המזמין תחול ביחס לכל עובדי הקבלן. בכך אנחנו ניתן מכה אמיתית, אנושה ומוצדקת לצורת ההעסקה הלא-ישירה. זה עדיין איננו הצעד המקסימלי של להעביר את כולם להעסקה ישירה, אבל זה לפחות נותן את המוטיבציה לעשות את הצעד הזה, כי העסקה לא ישירה תפסיק להיות כדאית. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. להצעת החוק הזאת יש הסתייגויות נוספות, של חבר הכנסת מוחמד ברכה – הוא איננו כאן; חבר הכנסת חנא סוייד – איננו כאן. אם כך, תמו ההסתייגויות, ואנחנו עוברים לבקשות לרשות דיבור של חברי הכנסת ליה שמטוב ועמיר פרץ. מאחר שעמיר התקרב ראשון לדוכן, אנחנו – – <עמיר פרץ (העבודה):> לא לא, בסדר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – אנחנו ניתן לך. עמיר, עמיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא קראה לך, עמיר. היא קראה לך. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת פרץ. <עמיר פרץ (העבודה):> תן לה לדבר, מה העניין? היא לפני. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אוקיי, אז בבקשה, חברת הכנסת ליה שמטוב. ג'נטלמן אמיתי, נותן לך רשות דיבור לפניו. <עמיר פרץ (העבודה):> אנחנו ג'נטלמנים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בהחלט. אז חברת הכנסת ליה שמטוב תעלה לרשות דיבור של חמש דקות, ומייד אחריה יהיה אחרון הדוברים לעניין חוק זה, חבר הכנסת עמיר פרץ. אנחנו מצלצלים. חמש דקות לכל אחד. בבקשה, חברת הכנסת ליה שמטוב, לרשותך חמש דקות. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, היום היושב-ראש של ועדת הרווחה, העבודה, הבריאות והפנסיה הגיע עם חולצה לבנה, ולמה? כי זה באמת יום היסטורי, לעובדים בכלל ולעובדי קבלן בפרט. אני, בשנים האחרונות, נאבקתי בתופעה הבזויה של פגיעה בזכויות עובדי קבלן, תופעה שהחלה רק בשל העובדה שמדובר באוכלוסייה של אנשים קשי יום, אנשים שזכו להגדרה "אנשים שקופים", ולכך אני לא הייתי מוכנה להסכים ולתת לזה יד. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> את אפילו הלכת – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> נכון. וגם עשיתי תחקיר, ועבדתי בתור עובדת ניקיון – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עובדת קבלן. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> – – וגם יומיים שבתתי שביתת רעב. נכון, זה בדיוק, וטוב שהזכרת את זה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כי מעטים האנשים שבאמת נכנסו לנעליים של עובדי הקבלן וראו את זה בעיניים שלהם. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> הם באמת יכולים להבין מה זה עבודה ומה זה להיות עובד קבלן. אבל אני רוצה לתת קצת תזכורת מההיסטוריה של החוק הזה. כבר בשנת 2006 הגשתי הצעת חוק פרטית: מזמין שירותי קבלן יהיה אחראי לעובדי קבלן; וגם חברת הכנסת שלי יחימוביץ וגם חבר הכנסת דב חנין הגישו הצעה דומה. בכנסת השבע-עשרה ההצעה עברה קריאה ראשונה, וסמוך לה הגישה הממשלה הצעת חוק ממשלתית. לצערי, גם החוק הפרטי וגם החוק הממשלתי לא קודמו במשך זמן רב, ובקדנציה של הכנסת השמונה-עשרה אני ביקשתי להחיל דין רציפות, וסורבתי בטענה שיש חוק ממשלתי. אבל הדיונים של החוק הממשלתי נמשכו, כמו שאמרתי קודם, זמן רב, ובמהלך התקופה היה אפשר לראות שכל התקדמות בחוק לוותה בלחץ תקשורתי וציבורי למען עובדי הקבלן. ולצערי, כשהנושא ירד מסדר-היום גם הדיונים בוועדה ירדו מסדר-היום. יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה נמצא פה – אני רוצה לציין שהגרסה הראשונה של החוק הממשלתי היתה בלי בשר ובלי שיניים, והודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, החוק השתנה מקצה לקצה, ואנחנו היום מצביעים עליו לא רק כדי לשים "וי", באמת מדובר בחוק שייתן גב לעובדי קבלן בישראל. אני רוצה להודות קודם כול ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, וגם לשר התמ"ת שלום שמחון; אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של התמ"ת, דבי אליעזר, וגם לצוות שניסח את החוק; גם למנהלת ועדת העבודה והרווחה, וגם ליועצת המשפטית, כי זה באמת – היום חג לעובדי קבלן. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, ורק באמת לציין, ככה, שמעטים החוקים, או: כמעט אין חוקים שמגיעים אלינו לוועדה ויוצאים כפי שהם נכנסו. אנחנו מתקנים אותם, משפרים אותם ורק אחר כך מביאים אותם למליאה, וגאווה לי להיות חברה בוועדה הזאת, בראשות וילמה מאור וחבר הכנסת חיים כץ. אנחנו עוברים לאחרון הדוברים, ובהחלט מי שראוי לסכם את הנושא הזה, בבקשת רשות דיבור, חבר הכנסת עמיר פרץ. חמש דקות. <עמיר פרץ (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חברי יושב-ראש הוועדה, אני חושב שאדם יכול לחפש לו סיבה טובה למה הוא בא לכל-כך הרבה שנים לפרלמנט. ותמיד יש לו נקודה אחת שממנה הוא אומר: אם רק בשביל החוק הזה הייתי צריך להיבחר – דיינו. ואני אומר לך, חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והפנסיה, שהיום, בלי ספק, אתה מסמן את אחד מסימני הדרך החברתיים החשובים ביותר. ואף-על-פי שהצעת החוק, כפי שהיא הגיעה אליך, לתנור של הוועדה, היתה שונה במהות בהרבה מאוד תחומים, עצם העובדה שהצלחת להפנים לתוך ההצעה הזאת דפוסי חשיבה חדשים, שישפיעו על תרבות ההעסקה בישראל, ולבוא עם זה עם הצעת חוק ממשלתית – ואני מצטרף בהחלט לברכות שציינת כאן לגבי שר המסחר והתעשייה. אני חושב שמה שאנחנו רואים היום זה מחויבות כלפי האדם הבודד. העובדה שהצלחת לסרוק את כל הגורמים – מהמעסיק בפועל, דרך המזמין, דרך גורמי התיווך למיניהם, בסופו של דבר יצרת רשת – רשת שלמה, רשת צפופה. כי תמיד הבעיה ברשת חברתית – איזה גודל חורים יש בה וכמה נופלים מתוכה. ואני חושב שמה שתרם כאן זה העובדה שאתה מבין בתחום הזה, והניסיון הרב שלך כיושב-ראש ארגון עובדים, וכמישהו שהיה יכול לתרום את תרומתו האישית – ולהוסיף את הניסיון הרב שצברת כיושב-ראש הוועדה; כמי שכיהן כיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות – בלי הפנסיה, כן? – והפנסיה, אני בהחלט מברך אותך. אני יכול לומר שאני גאה על כך שאתה, כיושב-ראש, מצליח באמת לתת תוכן לוועדה שלך, וההישגים שלה ניכרים בכל מקום. אני חושב שאחת השאלות שתישאלנה בהמשך הדרך – והשאלה הזאת כמובן תהיה מופנית קודם כול לשר המסחר והתעשייה – השאלה היא איזה תקציב תעמיד המדינה – כי הרי, מה הבעיה במדינת ישראל? הבעיה הקשה ביותר במדינת ישראל – שיש לנו חקיקה סוציאלית, חקיקה בנושא יחסי עבודה, יוצאת מן הכלל, והשאלה תמיד היא כמה אנחנו מצליחים בסופו של דבר ליישם זאת. אז נכון שההפקדה של הזכות – זכות העמידה בבית-המשפט – בידי אותם עמותות וארגונים זה בהחלט צעד אחד גדול. מעולם לא הסכימה הממשלה לכך, אגב; בעבר הממשלה התעקשה שרק ארגונים יציגים יוכלו לייצג את העובד בכל התביעה. העובדה שהיום גם ארגונים, גם עמותות יכולים לייצג אותם זה תרומה מאוד גדולה, אבל זה לא תחליף לפקחי העבודה שלך, כי מה הבעיה, חבר הכנסת כץ – אתה יודע מה הבעיה: הבעיה בסוף – שבסוף הדרך אותו מעסיק בפועל אומר לעובד שלו: אם אתה מתחיל בתהליך הזה, אתה תהיה בחוץ. אולי תצליח למצוא – אולי תצליח לקחת ממני דבר כזה ואחר, אבל תאבד את העבודה שלך. ופה הפחד של אותו עובד להיות היוזם, שפונה לעמותה, לארגון או לאותו ארגון יציג, יכול להיפתר רק אם הפקח – איך הגדרת את המונח החדש הזה של פקחי שכר – בודקי שכר – רק אם אותם פקחים בודקי שכר, בודקי זכויות, יגיעו לביקורי פתע, יעשו את מלאכתם בעצמם; לא בעקבות תלונה. כי תלונות במדינת ישראל – קשה מאוד לשכנע. גברתי היושבת-ראש יודעת כמה קשה לשכנע אנשים שמגיע להם, שיש להם זכויות מוקנות, לבוא ולתבוע אותן. לכן אני מקווה, אדוני יושב-ראש הוועדה, שאכן בעניין הזה מול משרד המסחר והתעשייה באמת נוודא ששמים את התקציב הראוי כדי ליישם את החקיקה החשובה והמבורכת הזאת. משפט אחרון עקרוני – מאז ומתמיד האוכלוסיות החלשות ביותר, העובדים החלשים ביותר, הם אלה שהכי פחות יודעים לממש את זכויותיהם, ולכן הם כל כך זקוקים לחקיקה הזאת ולעמידה של הכנסת לצדם בשעה הזאת. כל הכבוד. יישר כוח. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת עמיר פרץ. מובן שליושב-ראש הוועדה יש זכות לעלות ולהשיב על ההסתייגויות שהועלו פה קודם על-ידי חבר הכנסת דב חנין, ומייד לאחר מכן נעבור להצבעה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דברי המסתייג דב חנין, ויש צדק ברוב דבריו. נכון שיש עובדי קבלן שעובדים בהיי-טק ומרוויחים 200 שקל לשעה ולא רוצים להיות עובדים של המעסיק בפועל. יכול להיות שיש גם מורות ומורים שרוצים. יחד עם זה, כמי שהניח, דב חנין, שהנחת את הצעת החוק, אתה מבין מה נעשה פה. עכשיו, להכניס את הגורמים השלטוניים לתוך הצעת החוק, כשאין לה הסתייגויות, אין הסתייגויות של גורמים שלטוניים, היינו צריכים לוותר קצת. בטח אנחנו לא רוצים לגמור הכול ביום אחד, ואנחנו יכולים להיות שותפים לחקיקה מתקנת, וחבל – חבל – אני התחייבתי שהצעת החוק הזאת תימשך חזרה, ואני בטוח שגם אתה תצביע עבורה, ואני מצפה שתבוא ותגיד: אתה יודע מה – אני מושך את ההסתייגות שלי. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע על הצעת החוק כפי שהוגשה וכפי שאושרה על-ידי הוועדה. בכל זאת, עשינו פה מהלך דרמטי. החוק הזה הוא חוק מהפכני במערכת יחסי העבודה, ואני חושב שהוא ישים סוף לניצול העובדים בשכבות הכי נמוכות. תודה רבה לכם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אם כך, ומייד לאחר שיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות יגיע למקומו, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב–2011, כולל שני לוחות התיקונים. אנחנו מתחילים כמובן – לשם החוק אין הסתייגויות, ואנחנו עוברים להצבעה על שם החוק. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד שם החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לשם החוק אין הסתייגויות. שם החוק עבר, כלשון הוועדה: בעד – 43. אנחנו עוברים לסעיף 1. אין בו הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 1. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בעד – 46, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שסעיף 1 עבר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 2, יש לו הסתייגויות, ואנחנו עוברים להצביע על ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 33 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני קובעת שההסתייגות לא עברה. לכן אנחנו עוברים להצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני קובעת שסעיף 2 עבר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצביע על סעיפים 3–5, כולל, גם שם אין הסתייגויות. <דב חנין (חד"ש):> אפשר עד הסוף. עד הסוף. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת דב חנין הסיר את כל ההסתייגויות האחרות, ולכן אנחנו עוברים להצביע על הסעיפים מ-3 עד סעיף 58, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 3–58 – 49 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 3–58 נתקבלו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני קובעת שסעיפים 3–58 עברו, כנוסח הוועדה: בעד – 49, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, אם יאשר זאת יושב-ראש הוועדה – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – ואכן כן. אנחנו עוברים לקריאה שלישית על הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב–2011, כולל שני לוחות התיקונים. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בעד הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב–2011, בעד – 48, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים להודעה מטעם מזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכספים בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 6 והוראת שעה), התשע"א–2011. ההחלטה האמורה תקבל תוקף בתום שבעה ימים מיום הנחתה כאמור, אם לא יודיע חבר הכנסת לפני כן על רצונו שהכנסת תבטל אותה. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כעת יש הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. ההודעה הזאת לא מצריכה הצבעה, ומייד לאחר מכן אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הכלכלה לעניין חוק שירות נתוני אשראי: מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום חבר הכנסת טלב אלסאנע יכהן חבר הכנסת אחמד טיבי; ובמקום חבר הכנסת איתן כבל יכהן חבר הכנסת יצחק הרצוג. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יריב לוין. <הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011> [מס' מ/619; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 23168; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לבוא ולהציג את החוק. אנחנו פוריים. חתן הערב, בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011, שהגישה הממשלה, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק הזאת, אין לה הסתייגויות. עם זאת, אמר לי, שלא לפרוטוקול או כן לפרוטוקול, שר התמ"ת, שאף שאין הסתייגויות הוא התייעץ עם שר האוצר. אז אמרתי. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה לעדכן את מבנה מועצת שירות התעסוקה כדי לשפר את יכולתה לפעול במסגרת תחומי הפעילות שלהם היא אחראית, וביניהם: ריכוז ידיעות על המצב בשוק העבודה, הסדרתו, השגת עבודה לדורשים ושיתוף פעולה עם גופים אחרים בענייני הכשרה מקצועית והדרכה. מוצע לקבוע שמספר חברי המועצה לא יפחת מתשעה ולא יעלה על 11, כל זאת תוך שמירה על היחסיות הקיימת היום, שלפיה המועצה מורכבת ממספר זהה של נציגי עובדים, מעבידים ונציגי ממשלה, וכי מקרב נציגי הממשלה במועצה יהיה עובד אחד לפחות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. מוצע עוד לקצוב את כהונתם של חברי המועצה לשתי תקופות כהונה רצופות בנות ארבע שנים כל אחת, ואחריהן לא יוכל להתמנות חבר מועצה שכיהן שתי תקופות כהונה כאמור, אלא בחלוף ארבע שנים. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להתיר לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה למנות ליושב-ראש המועצה גם אדם שאינו עובד מדינה, ולקבוע כי הגמול והחזר הוצאות שלהם יהיה זכאי יושב-ראש כאמור יהיה בהתאם לתקנות שייקבעו לעניין זה על-ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בהתייעצות עם שר האוצר. <יצחק כהן (ש"ס):> בהסכמה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בהצעת החוק יש התייחסות לאיסור ניגוד עניינים של חבר המועצה, הפסקת כהונה והשעיה מכהונה, כמו גם קביעה שקיומה של המועצה, סמכויותיה ותוקף החלטותיה לא ייפגעו מחמת שנתפנה מקומו של חבר המועצה, או ליקוי במינוי או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חברי המועצה מכהנים כדין. עוד מוצע שעל חברי המועצה שאינם עובדי המדינה יחולו הוראות מסוימות החלות לעניין עובדי המדינה. סעיף שהוסף במהלך הדיון בוועדה בהכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית הוא חובת שימוע בפני המועצה. לפי הסעיף המוצע, מועצת שירות התעסוקה תיתן לציבור או לנציגי אוכלוסיות שנוגעים בדבר הזדמנות נאותה להשמיע בפניה את עמדתם בכל הנוגע לתוכנית העבודה השנתית של השירות, תקציב ההוצאות השנתי של השירות, וכן בכל הנוגע לתפקידה של המועצה להמליץ לפני שר התעשייה, המסחר והתעסוקה על התקנת תקנות. אני רוצה להודות לצוות הלשכה המשפטית של הוועדה: עורכת-הדין ג'ודי וסרמן ועורך-הדין אייל לב-ארי; לצוות הוועדה – המנהלת וילמה מאור; מזכירות הוועדה – מעיין, אתי וענת; ולעוזרי הפרלמנטרים – אילן מרסיאנו ולי קטקוב, שעסקו במלאכה ותרמו רבות לקידומה של הצעת החוק. אני פונה לכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ. אנחנו נעבור להצבעה. להצעת החוק הזאת היו הסתייגויות של שר האוצר יובל שטייניץ, ומאחר שהוא לא כאן אנחנו לא נקריא את ההסתייגויות. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> היה לי אתו סיכום – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מודיע לנו שר התמ"ת שגם כך הוא הגיע לסיכומים עם שר האוצר למשוך את ההסתייגויות, מה שאומר שאין הסתייגויות לחוק הזה. <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, היושבת-ראש. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תסכמו ביניכם בתוך הממשלה. <יצחק כהן (ש"ס):> אבל לפרוטוקול. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מאחר שהשר איננו, אנחנו לא נדון בהסתייגויות האלה, ואני סומכת את ידי על דברי השר שמחון שהסיכומים שהושגו הם תקפים, ואנחנו נעבור ישירות להצבעה. אנחנו מצביעים כעת על הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–16 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעבור לתוצאות: בעד – 26. אני קובעת שהצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011, עברה בקריאה השנייה. ברשות יושב-ראש הוועדה אנחנו נעבור – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כן, הכרזתי על התוצאה – 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו נעבור, ברשות היושב-ראש, להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעבור לתוצאות: בעד – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 19), התשע"ב–2011, עברה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים של ישראל. תודה. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום. אתה רוצה להגיד תודה, חבר הכנסת? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נאמרה התודה גם קודם. <הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/634).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר מיכאל איתן, בשם שר המשפטים יעקב נאמן. בבקשה. <השר מיכאל איתן:> גברתי היושבת בראש או היושבת-ראש – שמעתי גרסה כזאת וגרסה כזאת. מה החליטו בסופו של דבר? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אולי נשאל את המזכירה. <השר מיכאל איתן:> היושבת-ראש או היושבת בראש? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תבחר. <השר מיכאל איתן:> זה עניין של תקנון ופרוצדורות, וצריכה ועדת הפרשנות אולי להחליט. <נסים זאב (ש"ס):> העיקר שזה אותו ראש. <השר מיכאל איתן:> רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני המליאה את הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011, בשמו של שר המשפטים. חוק התגמולים למי שנפגעו מפעולות איבה – חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, כשמו, קובע כי לנפגע מפעולות איבה עומדת ברירה של עילה כלפי המדינה. מצד אחד, על-פי עילה אחת, הוא רשאי לתבוע מן המדינה את נזקו לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, או לפי חוק אחר שלפיו הוא זכאי לתגמול, לרבות לפי דיני הנזיקים. כלומר, הוא יכול לבחור את העילה לתביעה על-פי חוק זה או על-פי חוק אחר, לרבות לפי דיני הנזיקים, ובלבד שבסופו של דבר הוא לא יקבל פיצוי פעמיים. את הפיצוי הוא יכול לקבל על-פי העילה שבה הוא בחר, אבל הוא יכול לבחור בעילה א' ולאחר מכן גם בעילה ב', ולקבל פיצוי פעם אחת. כמובן שהוא יבחר לפי הפיצוי הגבוה מבין מה שיצא לו. לעומת זאת, חיילים שנפגעו בעת – ועקב – שירותם הצבאי, וגם הם בהחלט עלולים להיקלע לאותו מצב שבו הם נפגעים מפעולה שקשורה למעשה איבה, אינם זכאים לתבוע את המדינה בנזיקין, בניגוד לאזרח, והם זכאים רק לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט–1959 (להלן: חוק התגמולים הצבאי), שמסדיר את עניין התגמולים למי שנפגע בשירותו הצבאי או עקב שירותו הצבאי. בדומה לכך, גם בני המשפחות של החיילים שנספו בעת שירותם הצבאי או עקב שירותם הצבאי – הם, אותם בני משפחות, אינם זכאים לתבוע את המדינה בנזיקין, והם זכאים רק לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950 (להלן: חוק משפחות החיילים). זאת ועוד, לפי פסיקת בית-המשפט העליון רשאי אזרח לקבל תגמולים והטבות לפי חוק נפגעי פעולות איבה, וכמו שאמרתי קודם, במקביל הוא יכול לנהל גם תביעת נזיקין נגד המדינה. רק עם תום ההליכים בשני המסלולים האזרח צריך לבחור בין תגמולים לפי חוק נפגעי פעולות איבה לבין פיצויי נזיקין, אם הוענקו לו כאלה על-ידי בית-המשפט. ואז, כאשר הוא בחר, הוא צריך להשיב למדינה את התגמולים שקיבל במסלול הנגדי. כלומר, אם הוא קיבל בפיצויי נזיקין, ואחר כך הוא תבע לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, וקיבל יותר, הוא צריך להחזיר את מה שהוא קיבל על-פי הנזיקין; ולהיפך – אם הוא קיבל לפי התגמולים יותר, ואחר כך הוא תבע בנזיקין וקיבל יותר בנזיקין, הוא צריך להחזיר את מה שהוא קיבל לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. מצב זה יוצר תמריץ להגשת תביעות נזיקין, ואכן בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה של הגשת תביעות נזיקין נגד המדינה על-ידי מי שנפגעו בפעולות איבה, במקביל לתהליך שבו הם מקבלים תגמולים לפי חוק נפגעי פעולות איבה. כי אם מציעים לבן-אדם אפשרות למסלול נוסף, שבו הוא יכול רק להרוויח, הוא כנראה מנצל אותו. וגם אם הוא מקבל את התגמולים לפי חוק נפגעי פעולות איבה, הוא מנסה את מזלו, או את מלוא צדקו, תלוי איך אפשר לראות את זה, גם במסלול הנגדי. עכשיו רוצים לייצר מצב שהוא יוכל ללכת רק על-פי עילה אחת, וזה נובע מהקושי שנוצר מהתביעה בשני מסלולים. מה הם הקשיים? מדוע זה לא טוב? ראשית, נוצר מצב, כפי שאמרתי קודם, של אי-שוויון בין המצב של החייל – שחיילים ובני משפחותיהם יכולים רק ללכת לפי מסלול אחד, שהצבעתי עליו קודם, ואילו האזרחים נפגעי פעולות איבה יכולים ללכת בשני מסלולים, וזה בעצם לא הוגן. יכולה להיות פעולת איבה אחת שבמסגרתה נפגע אזרח ונפגע חייל, האזרח יכול לבחור בהליכה בשני מסלולים ולבחור את הטוב מהשניים, ואילו החייל צריך ללכת לפי המסלול שנקבע לו, ויש לו רק ברירה אחת, אין לו שתי ברירות. אז האפליה הזאת זה הדבר הראשון שאינו טוב. הדבר השני – דיני הנזיקין נועדו להסדרת סיכונים בחיי היום-יום. ומעצם טבעם הסיכונים ומעשי הנזיקין, והתוצאות של פעולות טרור ומלחמה, יש בהם מערכת שיקולים וסיכונים בלתי שגרתיים, ולכן אי-אפשר ולא מתאים להתיר תביעת נזיקין כלפי המדינה בשל פגיעת איבה, שבאופן רגיל היא תוצאה של אירועים כאלה. כלומר עדיף – אנחנו רוצים לתת את הפיצוי על-פי מסלול של נפגעי פעולות איבה, ולא במסלול של נזיקין, בין השאר משום שבפעולות איבה יש איזו הנחה שהמדינה אחראית בנזיקין לתוצאה של פעולה שגרם ארגון טרור, נגיד, בפעולת טרור, נגד אזרח כזה או אחר, והתוצאה הזאת היא תוצאה לא טובה. יש לי גם רצון להזכיר כאן, שככלל, בפעולות מלחמה המדינה פטורה מאחריות בנזיקין. ולכן, כאן אנחנו נמצאים במצב – במיוחד היא אחראית כלפי אויב או פעולות של אזרחים, אזרחי אויב, או אזרחים – אנחנו גם מדברים על מצבים שבהם אנחנו נמצאים בפעולות – שהמדינה מבצעת פעולה מלחמתית ונפגעים צדדים שלישיים – בדרך כלל מקובל שהמדינה אינה אחראית בנזיקין, אלא שהמדינה דואגת לביטוח אזרחיה, אם הם נפגעים בפעולות מלחמה של צד שני או ממעורבות שלה, על-ידי חוק מיוחד, ובמקרה שלנו יש לנו החוק לנפגעי פעולות איבה. שלישית, ההתדיינות בתיקי נזיקין שעניינם נזקי פעולות איבה כרוכה מטבע הדברים בעיסוק בשאלות רגישות מאוד מבחינה ביטחונית – לעתים הן יכולות להיות רגישות. תוך כדי דיון בתביעה הנזקית נחשף מידע שנחוץ לשם הכרעה בשאלה אם הדין צריך להיות לכאן או לכאן, ואז נחשפות שאלות או סוגיות שעלולות לפגוע בביטחון המדינה. הוצאת תעודות חיסיון על המידע עלולה לפגוע פגיעה ממשית ביכולתה של המדינה להתגונן, דבר שעלול לתמרץ את המדינה להגיע לפשרות בתיקים אלה גם כאשר הדבר אינו ראוי מבחינת הדין, ולכן, גם מהסיבה הזאת, המדינה מבקשת לוותר על המסלול הנזקי ולפצות את הנפגע על-פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. לאור כל האמור לעיל, הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדר של ייחוד עילה כלפי המדינה גם לגבי אזרחים שנפגעו בפעולות איבה. לפיכך, מבחינה טכנית מוצע להוסיף לחוק הנזיקים האזרחיים את סעיף 7ד, הקובע כי המדינה אינה אחראית בנזיקים כלפי אדם שנפגע בפעולות איבה. על-ידי כך, למעשה, ייווצר הסדר של ייחוד עילה, ולפיו המדינה אינה אחראית בנזיקים, אבל תהיה אחראית מכוח החוק של התגמולים לנפגעי פעולות איבה. הדבר יביא גם לשוויון בין הנפגע מפעולות איבה לבין חייל או בן משפחה של חייל, כפי שאמרתי לעיל, ובכך אני מגיע לסיום. לאור כל האמור לעיל, הממשלה מבקשת מהמליאה, ממליאת הכנסת, לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני כבוד השר – בשם שר המשפטים. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. להצעת החוק הזאת נרשמו כמה דוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. מייד אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואם דב חנין לא יהיה כאן – הבא בתור זה חבר הכנסת אורי אריאל. אז יסכם את הדוברים חבר הכנסת בן-ארי. אתה כאן, ראיתי. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו מדברים פה על בעיה של נפגעי פעולות איבה, שלא יוכלו לתבוע לפי חוק דיני הנזיקין. הסביר את זה השר איתן. אבל אני רוצה לקחת את הנקודה הזאת של נפגעי איבה ולשאול איך מתמודדים עם האיבה. ואני לא אבוא ואומר, הנה, יש בשורות שלום, אפשר לעשות שלום עם השכנים כולם, ולא תהיה איבה. הלוואי שהייתי יכול לבשר שיש שלום בין יהודים בארץ-ישראל ולא יהיו פעולות איבה בתוך הארץ הזאת. אבל אנחנו צריכים לזכור שבפרשת השבוע אנחנו עוסקים ביעקב אבינו שישב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אף שארץ כנען היתה מאוד עוינת, אז היתה לו מידת היראה של אביו. אבל כשביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף, וכמו שנאמר שם, שצדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקדוש-ברוך-הוא: לא דיין לצדיקים לעולם הבא שרוצים לשבת גם בעולם הזה בשלווה – קפץ עליו רוגזו של יוסף. המאבק הזה בין אחים. היום היה דיון גדול מאוד בכלי התקשורת על ערוץ-10 שעומד להיסגר כי לא רוצים לאפשר להם דחיית חובות ודברים כאלה. אני לא נכנס עכשיו לעניין עצמו שהוא עניין שכבר הוכרע, שלא ייתכן שמפעל שיש לו עובדים, ומפסיד כסף, יבוא למס הכנסה ויגיד: הפסדתי, תן לי אפשרות לדחות חובות; או כל גוף אחר או כל אזרח שיבוא ויגיד. היום שמענו שהטייקונים כן יכולים לבוא ולעשות תספורת. אני לא מכיר את הספר שעושה תספורת בזמן האחרון, אבל מי שחייב – חייב. אבל כאשר מדברים על איבה – כמה טונות של איבה נשפכות בכלי התקשורת נגד הציבור החרדי והדתי. אני קראתי עכשיו ברש"י, שכשנאמר שיעקב אבינו הגיע וראה את האיבה והשנאה כלפיו הוא שאל – המשל שרש"י מביא על פשתני הזה שנכנסו גמליו טעונים פשתן, והפחמי תמה – אנה ייכנס כל הפשתן הזה. הפיקח משיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו. כך יעקב אבינו ראה את אלופי עשיו ואת כל השנאה שהיתה סביבו, ואמר, מי יכול לכבוש את כולו? נאמר: אלה תולדות יעקב ויוסף – כנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש. ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם. הניצוץ היהודי, ניצוץ התורה, שהוא לא ניצוץ של פגזים, של פצצות, של פיגועים, אלא ניצוץ של אור, ניצוץ של נר חנוכה, ניצוץ של תורה – הוא יכול לכלות את כל הבעירה מסביב. אבל אזרחים שלא זכו ללמוד תורה, אנשים שניזונים מכלי התקשורת, מקבלים כזאת תדמית נוראה על היהדות, כמו אותו פרופסור שקיבל פרס נובל השבוע, פרופסור לכימיה. אני מניח שהוא מבין בכימיה. אבל מה היה המסר שהיה עליו למסור לעם ישראל בכלי התקשורת? צריך להעניש הורים ששולחים ילדים לתלמוד-תורה. לא רק להפסיק את כל התקציבים ללומדי תורה, אלא צריך להעניש אנשים על התעללות בתינוקות. האיש הזה הוא פשוט מוסת. אני לא מאשים אותו, כי הוא לא ידע מעולם – – – <השר מיכאל איתן:> הוא לא אמר את זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני שמעתי אותו ב"קול ישראל". <השר מיכאל איתן:> הוא אמר שמי שלא שולח את הילדים שלו ללמוד לימודי ליבה – מצדו שילמדו את זה בתלמוד-תורה. לא נגד תלמוד-תורה. בעד תלמוד-תורה, אבל – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אבל בעד לימודי ליבה. <השר מיכאל איתן:> – – בעד לימודי ליבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אנחנו עוד נדבר על לימודי ליבה, כי כבר נסתיים הזמן שלי. נדבר מה זה לימודי ליבה, מה הצורך. אנחנו בעד הצורך שכל בעל מקצוע ידע את מקצועו, ואין בזה שום בעיה. הבעיה היא שבשם לימוד המקצועות רצו לסגור את תלמודי-התורה והישיבות בברית-המועצות בזמן המהפכה הסובייטית, ועשו את זה – רובם יהודים יבסקצים. אנחנו רואים פה מגמה של כלי תקשורת להסית נגד עצם הלגיטימיות של חינוך תורני ושל קיומם של בני הישיבות. על הדבר הזה כבר הבטחנו שבעזרת השם נר אחד מאיר חשכה רבה, וסוף האור לנצח את החושך. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אייכלר. הבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת דב חנין – אני רואה שהוא איננו; הבא בתור – חבר הכנסת אורי אריאל, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, מדברים על נזיקים אזרחיים, ואני רוצה לדבר על משהו לאומי ממדרגה ראשונה. לפני כ-45 שנים עוד מעט, במלחמת ששת הימים, עולה מפקד חטיבת הצנחנים להר-הבית, ואומר: "הר-הבית בידינו. אני חוזר: הר-הבית בידינו". אגב, יש כמה שמאז זייפו את זה, והם טוענים שהוא אמר: "הכותל בידינו". אבל הוא אמר – השם שלו בקשר היה "צלמית" – הוא אמר: "צלמית, הר-הבית בידינו. אני חוזר, הר-הבית בידינו". ולא שום דבר אחר. לצערנו הרב, מאז מדינת ישראל לא כל כך מימשה את ריבונותה שלה בהר-הבית; אפשרה לכל מיני – לווקף, לירדנים, ועכשיו לאויבים שלנו מכאן, לנהל שם את העניינים, וכל פעם אכלנו מרורים מן העניין. לפני שמונה שנים היה חורף מבורך, ירדו לא רק גשמים, אלא גם שלגים, והתל המלאכותי שעליו היה בנוי השביל שמוביל לשער המוגרבים, לשער המערבי של הר-הבית, לשכונת המוגרבים שהיתה פעם בנויה על תלוליות עפר על גבי תלוליות עפר – מה שנקרא "עיר על תלה" – שמשני הצדדים פינו את כל תלי העפר, ונשארה הגבעה הזאת. זה לא היה שום אירוע יוצא דופן שהתל הזה התמוטט. בנו שם גשר מעץ כדי שלאחר מכן יבנו שם גשר כמו שצריך, שיוביל למעלה. אגב, לטעמי, כארכיאולוג של הר-הבית – זה הדוקטורט שלי, על הר-הבית – אני בכלל לא הייתי בונה את הגשר הזה מחדש, אלא פותח למטה את שער ברקלי שדרכו יש שער שבנוי בתוך המבנה עצמו בקצה עזרת הנשים. יש שם כמה אבנים שצריך לסלק אותן, לפתוח עוד קצת ימינה את תלולית העפר, ואפשר להיכנס מתוך זה להר-הבית. עכשיו מודיע, אחרי שמונה שנים, מהנדס העיר, שהמבנה הזה הוא מבנה מסוכן. בוקר טוב, אדוני מהנדס העיר. מבנה מעץ שאוכל חלק ניכר מעזרת הנשים. אני מתפלא פה – שייקחו חלק מעזרת הגברים, למה רק לנשים אין מקום להתפלל? איפה הצעקות? לקחו חלק מזה, ואחרי שמונה שנים הוא אומר שהמבנה יכול להידלק, המבנה יכול להתמוטט – מדובר בסכנת נפשות. ואז חשבנו שסוף-סוף תתקבל החלטה להרוס את הגשר הזה ולבנות גשר אחר, אבל, גברתי היושבת-ראש, ראש הממשלה כדרכו – מגיע משהו קצת מורכב, הוא מחליט לא להחליט. הכי פשוט לא להחליט. לא נבנה גשר, לא ייכנסו, פשוט נסגור את המקום. הדבר הזה הוא פגיעה בזכויות. פגיעה בזכויות הלאומיות שלנו. אנחנו מאבדים את הריבונות שלנו לא רק על הר-הבית, גם על הכותל. הירדנים ואלה שקוראים לעצמם "פלישתינים" – גם הם יתערבו לנו על הכותל? גם על הכותל? זה מה שנקרא – כשאתה בורח ממקום אחד אז זה לא הסוף, אתה בורח בסוף מהכול. רבותי, אני מבקש, ואני דורש משולחן הממשלה – ואני אסיים במשפט אחרון: סגרו את השער הזה לכניסת יהודים ולכניסת תיירים. לא יכולה להיות פה אפליה וגזענות במדינת ישראל. איפה השוויון? איפה השוויון ליהודים? אנחנו גם רוצים "שיוָיון" – איך היא צועקת פה כל פעם הגברת? – "שיוָיון". גם אנחנו רוצים "שיוָיון" – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני אגיד לה שהצעת לשמר את האזור של עזרת נשים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – יש שער השבטים, יש שער השלשלת, יש שער הכותנה, יש שער הברזל, יש שער אל-ע'ואנימה – לא חסרים שערים: שער הסליחה, שער החיטה – לא חסרים שערים. אנחנו מוכנים להיכנס. פתחו שערים ויבוא גוי צדיק להר-הבית, הגיע הזמן – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> וממשלת ישראל צריכה להחליט. לא להחליט לא להחליט, אלא להחליט. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אנחנו מגיעים להצבעה על הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011 – לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעבור לתוצאות: בעד – 15, שישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011, עברה את הקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 188) (תרומה למוסד ציבורי), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/636).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 188) (תרומה למוסד ציבורי), התשע"ב–2011 – לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. גם להצעת החוק הזו נרשמו דוברים, ומייד לאחר שיציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, מר איציק כהן, נעבור לשמוע גם את הדוברים. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי היה פה לפני? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת בן-ארי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כזה גבוה? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מסתבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא כזה גבוה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כנראה ביחס אליך הוא מספיק גבוה. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיהיה אחד נגד. כולם בעד. <קריאה:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הוא אוהב שמאתגרים אותו. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה דנה בתיקון פקודת מס הכנסה – מס' 188, הרב יצחק וקנין. 188. לא הגיע הזמן לחוקק חוק מס הכנסה כחול-לבן – פקודת מס? כל פעם תיקון לפקודה, תיקון לפקודה, תיקון לפקודה. <השר מיכאל איתן:> זה יותר יקר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה יותר יהודי, יותר ישראלי. <איתן כבל (העבודה):> סטטיסטית היו לי יותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא אני אגיד לך משהו, הפקודה היא אפילו לא בריטית, היא עות'מאנית, וכל פעם מתקנים עוד תיקון ועוד תיקון. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, לפני זה עוד. עוד לפני זה. הגיע הזמן שיהיה פקודת מס הכנסה, חוק כחול-לבן. אבל בינתיים נעשה תיקונים. עכשיו הגענו לתיקון 188. הצעת החוק המונחת לפניכם עניינה תיקון סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, העוסק בתרומה למוסד ציבור. סעיף 46(א), כבוד השר, לפקודת מס הכנסה, קובע כי אדם שתרם תרומה לקרן לאומית או למוסד ציבורי שקבע לעניין זה שר האוצר, יקבל זיכוי ממס בשל התרומה האמורה בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף. אחד התנאים לזיכוי כאמור הוא תרומה בשנת מס בסכום העולה על 400 ש"ח, ובלבד שלא יינתן זיכוי מהמס בשנת מס בשל סכום כולל של תרומות העולה על 30% מההכנסה החייבת של הנישום או על 4 מיליון ו-208,000 ש"ח, לפי הנמוך מביניהם. כדי להקל על פעילותם של מוסדות ציבור ולעודד מתן תרומות – – – <השר מיכאל איתן:> לעמותות גם לימין וגם לשמאל? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מהאמצע. כדי להקל עליהם נקבעה הוראת שעה לשנות המס 2009 ו-2010. בהתאם להוראת השעה הסכום הכולל יוגדל ל-7.5 מיליון ש"ח. <נסים זאב (ש"ס):> מכמה לכמה? לא הבנתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מ-4 מיליון ו-208,000 ל-7.5 מיליון ש"ח. ובכל אחת מהשנים האמורות, במקום הסכום של 4 מיליון ו-208,000 ש"ח – הסכום המעודכן לשנת המס 2008. כמו כן הוקטן סכום התרומה המזערי הנדרש באותן שנים לסך 300 ש"ח במקום 400 ש"ח – זאת אומרת, התרומה המינימלית תהיה 300 ש"ח במקום 400, המקסימלית תהיה 7.5 מיליון ש"ח – הסכום המעודכן לשנת המס 2008. כדי לעודד תרומות למוסדות ציבור מוצע להפחית את הסכום המזערי לתרומה המאפשר קבלת זיכוי מהמס ל-180 שקלים – עשר פעמים ח"י – ולהעלות את הסכום הכולל המאפשר זיכוי כאמור ל-7.5 מיליון ש"ח, וזאת כהוראת קבע ברוח הוראת השעה; להפוך את הוראת השעה להוראת קבע ולהוריד את ה-300 ל-180. תיקון זה יחול כבר לגבי תרומות – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה אותו תורם, או שזה לגבי המוסד עצמו? זה לא מובן מהחוק. זאת אומרת, אתה מדבר על תורם אחד שנותן 7.5 מיליון – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן. <נסים זאב (ש"ס):> – – או שהמוסד מקבל? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מתורם. לעודד תרומה. <נסים זאב (ש"ס):> תורם אחד, 7.5 מיליון? תמצא לי את התורמים האלה, תביא לי אותם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא. במצטבר. <נסים זאב (ש"ס):> אה, במצטבר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> במצטבר לאותו מוסד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מתפלא עליך, הרב. – – – וזאת כהוראת קבע ברוח הוראת השעה, שאמרנו. כאמור, תיקון זה יחול כבר לגבי תרומות שניתנו בשנת המס 2011. עוד מוצע לקבוע כי תוקפה של קביעת שר האוצר של מוסד ציבורי לעניין סעיף 46(א) לפקודה תהא עד תום שתי שנות מס שלאחר שנת המס שבה ניתנה. כמו כן מוצע להסמיך את מנהל רשות המסים להאריך את תוקף הקביעה אם המוסד הציבורי עומד בתנאי הקביעה, וזאת לתקופות נוספות שלא יעלו על שלוש שנים כל אחת. בהצעת החוק מוצע להסמיך את המנהל לבטל את קביעתו של המוסד הציבורי בהתקיים העילות המפורטות בסעיף הקטן האמור כדי לייעל את מנגנון הפיקוח על מוסדות הציבור שיקבע לעניין סעיף 46. העילות לביטול קביעת מוסד ציבורי בידי המנהל הקבועות בסעיף קטן (א1) המוצע הן: 1. פנקסי המוסד הציבורי נקבעו כבלתי קבילים בקביעה שאינה ניתנת לערר או לערעור; 2. המוסד הציבורי חדל לקיים תנאי מהתנאים הדרושים לצורך קביעתו. לעניין זה יובהר כי אישור שניתן לפי סעיף 9(2) לפקודה לעניין היותו של המוסד מוסד ציבורי אינו מקנה זכאות מיידית לעניין קביעתו של המוסד הציבורי לפי סעיף 46 לפקודה. סעיף 46(א) מקנה לשר האוצר סמכות שבשיקול דעת לקבוע אילו מוסדות ציבור כמשמעם בסעיף 9(2) יהיו זכאים גם להטבה שבסעיף 46. לפיכך, לצורך הקביעה לפי סעיף 46, על המוסד הציבורי לעמוד בתנאים הנוספים; 3. המוסד הציבורי חדל לקיים תנאי מן התנאים הדרושים לצורך היותו מוסד ציבורי כאמור בסעיף 9(2). תנאים אלה מהווים כאמור תנאי סף לצורך בחינת הזכאות לקביעת המוסד לפי סעיף 46 לפקודה. חלק מהותי מפעילותו של המוסד הציבורי אינו להשגת המטרה הציבורית – מוסד ציבורי שנקבע לפי סעיף 46 ממומן באופן עקיף על-ידי כספי משלם המסים, וזאת מתוך הנחה שהשימוש בכספים אלו יחזור לציבור וישמש בעיקרו לטובת מימוש יעדים חברתיים. לפיכך מוסד ציבורי שעיקר פעילותו אינה לשם השגת מטרה ציבורית חורג מהיעד שעל בסיסו ניתנה הטבת המס לפי סעיף 46. מוצע, גברתי היושבת-ראש, לקבוע כי תחילתו של החוק המוצע תהא ב-1 בינואר 2012. יחד עם זאת מוצע לקבוע כי תחילתו של סעיף 46(א)(1) לפקודה כנוסחו המוצע הקובע סכומי תרומה מופחתים לצורך הזיכוי ממס וביטולו של מנגנון ההצמדה שבסעיף 46(ב) לפקודה, תהיה ב-1 בינואר 2011. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. כן, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> מה עושים אם אחד רוצה לתרום יותר מ-7.5 מיליון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עד 7.5 מיליון. <נסים זאב (ש"ס):> מה הוא עושה עם העודפים? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא. עכשיו אני מבינה למה כשעמותות מתקשרות הן מבקשות להעלות את הסכום עוד קצת – כדי לקבל, כנראה, את הפטור מהמס. הבנתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עלה ל-7.5. ירד המינימלי ל-180. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> גם כאשר פורסים את אותה תרומה היא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עד 7.5 מיליון. אבל זה יורד לוועדת הכספים. כל השאלות, תשאלו שם, תדונו שם. יכול להיות שגם תצטרכו להרחיב, לצמצם. אני מקווה שתקבלו את ההצעה כפי שהיא. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, כבוד סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, יש רשימת דוברים וניתן להם את הזכות לומר את דעתם בנושא. בבקשה, חבר הכנסת ישראל אייכלר, ראשון הדוברים, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, ויסגור את הרשימה, גם הפעם, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. מה קורה, חבר הכנסת נסים זאב, החלפתם? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אין לי הרבה מה לחדש בדברים שאומר סגן השר כהן, אם 180 שקל או 7.5 מיליון שקל. עליתי לבקש את רשות הדיבור כדי לדבר על – שאל השר איתן, וגם היושבת-ראש – לגבי העניין הזה של הליבה, כי אמרתי שאותו מדען שקיבל פרס נובל בכימיה אמר שצריך להעניש הורה שמתעלל בילדיו ושולח אותם לתלמוד-תורה שלא לומדים שם ליבה. אז אני רוצה שיהיה ברור לאנשים על מה הוויכוח ב"ליבה" הזה. הרי תמיד יהודים ידעו שהם רוצים ללמוד מקצוע, שהם צריכים ללמוד מקצוע. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, ואנחנו יודעים את פסיקת הרמב"ם, אף אחד לא צריך ללמד אותנו כמה חשוב שאדם יתפרנס מעמלו, וזה מה שקורה. והלוואי ואולי שייפתחו שערי מקומות העבודה לציבור החרדי, ודיברתי על זה המון פעמים פה, מעל הבמה הזאת, כמה אנשים חרדים שרוצים לצאת לעבודה, ונשים חרדיות, לא מתקבלים בגלל אפליה, כי הם חרדים, ולא כי הם לא רכשו מקצוע כזה או אחר. שלחתי ל-120 חברי כנסת מכתב שקיבלתי מאשה מטלז-סטון, שקיבלה תארים מוכרים מהמדינה בחינוך, והיא פנתה לכל משרדי הממשלה; היא כתבה את זה כמכתב לנשיא המדינה, והוכיחה שלא קיבלו אותה. בשני מקומות שכבר קיבלו אותה לריאיון אמרו לה: יש לך בית עם ילדים, את לא תתאימי, וכו' וכו'. לכן אני רוצה לומר שכשצריך בנאים, האדם החרדי יכול להיות בנאי; כשצריך הנהלת חשבונות, הוא ילך ללמוד הנהלת חשבונות, אבל אנחנו לא חושבים שצריך להקדיש את שמונה שנות לימודי היסוד – בית-ספר יסודי וגם תיכון – בשביל מקצועות, ואנחנו גם לא רואים את ההצלחה הגדולה. סגן שר האוצר, מאוד חשוב לי שכבודו ישמע את דברי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה מתווכח אתם על תרומות של 180 שקל? באמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עשר פעמים ח"י. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מדבר על העובדה הזאת שהיום בכנסת ביקש חבר הכנסת משה גפני, הרב משה גפני, שיהיה חוק – כמו שיש חוק לייצוג הולם לערבים, לאתיופים, לנשים, שיהיה חוק ייצוג הולם לחרדים, בגלל האפליה הזאת שקיימת במקומות העבודה, וועדת השרים לא אישרה את זה. למה? מפני שהם חרדים. <קריאה:> כי אין אפליה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אוה, כי אין אפליה. ההכחשה הזאת – זה הדבר הנורא ביותר. אתה יודע – – – <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני אביא לך מאות אנשים שלא מתקבלים למקומות עבודה מפני שהם חרדים. <השר מיכאל איתן:> אולי תגדיר מה זה חרד? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חרדי זה כל אדם שלא רוצים לקבל אותו לעבודה, או כל אדם – – – <השר מיכאל איתן:> גמרנו, אוקיי. תעצור כאן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זהו. – – – או כל אדם שכלי התקשורת – – – <השר מיכאל איתן:> הגדרה טובה – כל אדם שלא רוצים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – לקבל אותו לעבודה בגלל היותו חרדי. <השר מיכאל איתן:> – – – איך אפשר לתת העדפה – – – <נסים זאב (ש"ס):> למה בערוץ-2 אין חרדים? למה בערוץ-2 אין חרדים? – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בערוץ-2? אין לך מקום עבודה אחד בשירות המדינה שיש שם אנשים חרדים שהם לא חזרו בתשובה בתוך מקומות העבודה – זה יש. אבל הרצון שלנו זה – הייעוד של ילד יהודי זה שהוא, קודם כול, יהיה מחובר ל-3,300 שנה של תורה. הוא צריך גם להתפרנס, ולזה אנחנו רוצים שבשעה שהוא הולך להתפרנס שהוא ילמד את המקצוע שלו. ולכן, הצעתי לכנסת שאני מבקש שלא יהיה במכרז על תפקיד כלשהו תואר אקדמי שאיננו רלוונטי לתפקיד. אני מסכים ורוצה שמי שרוצה להיות רופא שילמד רפואה, מי שרוצה להיות חשמלאי שילמד חשמלאות. אבל לבוא ולהגיד שכל תלמודי-התורה צריכים ללמוד מה שמשרד החינוך אומר – גברתי היושבת-ראש, אני אסיים במשל הזה. מישהו קנה דירה, ואמר לו המוכר: אני מסכים למכור לך את הדירה, אבל בתנאי אחד – יש לי מסמר אחד על הקיר וזה יהיה שייך לי. ועל המסמר הזה הוא תלה את כל מה שהוא רצה. אנחנו חוששים ממשרד החינוך, וכל אלה, והבג"ץ וכל אלה שרוצים ללמד את ילדינו ליבה, שזה המסמר שנועד לשנות את האופי של החינוך התורני. ולכן אנחנו מתנגדים. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה לא בסיפורי הבעל שם טוב? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני חושב. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ישראל אייכלר. והבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת אורי אריאל, ומייד לאחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סגן שר האוצר, הצעת החוק הזו ראויה, ואני מברך אתכם, ונתמוך בהצעה הזאת. והלוואי שירבו הצדקה והמעשרות בישראל. תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. רוע הגזירה שאני מבקש לדבר עליו בדקתיים הקרובות – מופנה לראש הממשלה שלנו, מר נתניהו. הגזירה היא שרק יהודים לא יכולים לעלות להר-הבית. זה חידוש מבית-מדרשו של נתניהו. לא היה כדבר הזה מאז שחרור ההר ב-1967. מאז שחרור הר-הבית חלה הידרדרות באפשרויות הריבוניות ובאפשרויות של היהודים לעלות להר-הבית, המקום המקודש ביותר לעם היהודי בכל העולם ולעם היושב בציון. ראש הממשלה דרדר את המצב למקום שעוד לא היינו בו, והגיע למצב שבו רק יהודים אינם יכולים לעלות להר-הבית. מדוע? רק משום שהוא לא השכיל לטפל בנושא של גשר המוגרבים, או לפתוח חלופה – בלעז, אלטרנטיבה – כדי לאפשר, לפחות, אני מדגיש – לפחות את ההסדרים הקיימים. ההסדרים הקיימים, מה שנקרא הסטטוס-קוו, הוא לא סטטוס-קוו. היו דברים אחרים לגמרי. אבל לפחות את המינימום הזה, שבחמישה ימי השבוע יוכלו לעלות יהודים למקום החשוב ביותר, הקדוש ביותר, מאז ומעולם. הוא הצליח להביא אותנו לנקודת שפל שעוד לא היתה כדוגמתה. למה שותקים כל שרי הממשלה? הם יודעים, אני לא. יש פה כרגע שניים, אולי הם יוכלו להסביר. מדוע אתם לא פועלים לפתוח חלופה, בהנחה שהמקום הזה מסוכן, בעייתי? הרי יש עוד שערים להר-הבית. עד לפני מספר שנים יהודים נכנסו מכל השערים. המציאות הזאת שראש הממשלה הביא אותנו עד אליה יכולה להשתנות. זו החלטה שלך, אדוני ראש הממשלה. אתה יכול לשנות אותה, אתה חייב לשנות אותה. ואני פונה אליך – תעשה את זה כבר מחר. תנחה את מי שצריך, את המשטרה, את גופי הביטחון האחרים, לתת חלופה למצב המזעזע שהבאת עלינו; אני מקווה שבלי משים, בטעות. טעות אפשר לתקן. תן ליהודים לעלות להר-הבית. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר כנסת אורי אריאל. ואחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה כמובן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי מכובדי חבר הכנסת אייכלר שדיבר פה לפני דקות אחדות העלה נושא שהוא סוג של טבו, סוג של אמירה שהפכה להיות חלק מהתפיסה החברתית שלנו: החרדים לא רוצים לעבוד, החרדים הם לא חלק משוק העבודה. ותלכו מכאן צפונה לאיפה שאתם רוצים עם כל האמירות. ולא לחינם אני העליתי כאן את ההרחבה לחוק הגזענות – שזה לא יהיה רק על רקע אתני, אלא גם על רקע דתי, עדתי, או אזור מגורים. שוחח אתי לפני כשבוע בחור צעיר. באיזה עניין? הוא לומד בישיבה. אני רואה במי שלומד בישיבה כמי שבעצם מחזיק את עם ישראל כעם. אנחנו יכולים להיות שבדים, צרפתים, ניקרגואים, ומה שאתם רוצים אנחנו יכולים להיות, עם צרפתית, אנגלית, עם פרסי נובל. אם אנחנו רוצים להיות עם יהודי, אנחנו צריכים ישיבה, אין מה לעשות. דיברתי אתו על שוק העבודה. הוא אומר לי: אתה מדבר אתי על שוק העבודה? אשתי וכל החברות שלה למדו בסמינר הנהלת חשבונות. יש לה חברה שהגיעה להישג מדהים, היא עובדת ארבע שעות ביום. כל שאר החברות, אלה שמצליחות לעבוד – בין שעתיים לארבע שעות שבועיות, זה דבר מדהים. והוא העלה כאן את אחד הדברים האמיתיים ביותר שקורים בציבור החרדי. רבים רבים פונים ללימודי הכשרה מקצועית בכל התחומים האפשריים. כשהם מגיעים לשוק העבודה, גברתי, הם מגיעים לשוקת שבורה. לא לשוק עבודה, לשוקת שבורה. הם לא מצליחים למצוא מקומות עבודה. זה עובדה, זה עובדה שצריך להקים עליה ועדת חקירה, ואולי ועדת חקירה פרלמנטרית. אי-אפשר כל הזמן להתריס בפני החרדים: אתם לא רוצים לעבוד. יש מכללות, יש מכוני הכשרה מקצועית, יש כאלה שמכשירים את עצמם, הן גברים והן נשים. עבודה אין מסיבות שונות ומשונות, בעיקר זה נובע מתחושה של ניכור. אם היא חרדית – כמו שהוא אמר – בטח יש לה ילדים. אם הוא חרדי, בטח יהיו לו כל מיני עניינים. הוא לא ייתפס אתנו מבחינה חברתית. הדברים האלה, את החומות האלה יש להפיל אם אנחנו באמת רוצים, ובאמת כנים דברינו שאנחנו רוצים לשתף אותם בשוק העבודה. יש עוד כל מיני מהלכים שצריך לעשות. ומשפט אחד על לימודי הליבה. אני בעד לימודי ליבה. אני אומר שאדם חייב ללמד – המשנה אומרת: חייב אדם ללמד את בנו אומנות, חייב אדם ללמד את בנו לשוט בים, לסיכונים, כדי שיוכל לרכוש לעצמו מקצוע. אבל אני שומע את סגן נשיא המכון לדמוקרטיה, שאומר: אצלי במכללה אני בחצי התנדבות – היו הרבה שמוכנים לקחת את חצי ההתנדבות שלו – את חצי הלא-התנדבות לקחת – מי שנכנס מצד אחד – בחור ישיבה שנכנס מצד אחד לא יוצא אותו הדבר מהצד השני, זאת אומרת, אני עושה לו שינוי תרבותי, אני מנצח אותו, אני מצליח לשנות אותו, אני מצליח להעביר אותו על דתו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> והדבר הזה, זה מה שהעלה אייכלר, רוצים ללמוד מקצוע, ללמד מקצוע, אבל את תורת ישראל, לפי אמונה – זה דבר שאנחנו צריכים לתת לכל קבוצה וקבוצה, שתחיה על-פי אמונתה. כל אחד יחיה על-פי אמונתו, ולא נחנך איש את רעהו, כל אחד יחנך את עצמו. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 188) (תרומה למוסד ציבורי), התשע"ב–2011, בקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה. לפעמים מרוב שהדוברים לא בדיוק מדברים לגופו של החוק אתה קצת מתבלבל על איזה חוק מדובר, אבל דברי הדוברים היו דברי טעם, לא כוונתי היתה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כשהם מדברים לעניין, זה מבלבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אוקיי. קיבלתי את הערתך, חבר הכנסת רותם. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 188) (תרומה למוסד ציבורי), התשע"ב–2011, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לתוצאות: 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 188) (תרומה למוסד ציבורי), התשע"ב–2011, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63) (תיקון), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב'מ/636).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"ב–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63), התשע"ב-2011. תיקון מס' 63 לחוק השיפוט הצבאי קובע, ככלל, כי המשטרה לא תמסור מידע מהמרשם הפלילי על פרטי רישום בשל עבירה המנויה בו, מלבד לגופים המנויים בחוק. כך, למשל, נאסר על המשטרה למסור מידע הנוגע בעבירות סמים קלות לגורמים דוגמת מנהל כללי של משרד ממשלתי ושר הפנים. מטרת התיקון היא לצמצם את הפגיעה הפוטנציאלית של הרישום הפלילי בחיילים בגין עבירות קלות. התברר כי יישומו של החוק מצריך עריכת שינויים במערכת הממוחשבת של המרשם הפלילי המצויה באחריותה של משטרת ישראל. רק לאחרונה נכנסה לשימוש במשטרת ישראל מערכת ממוחשבת חדשה של המרשם הפלילי והחלה העבודה על הגרסה השנייה שאמורה לכלול את השינויים ליישום הוראות תיקון מס' 63 האמור. אי לכך, ולנוכח הערכה של משטרת ישראל כי הגרסה התואמת הנדרשת ליישומו של החוק תושלם רק במחצית הראשונה של שנת 2012, מוצע לדחות את תחילתו של התיקון המתואר ל-4 באפריל 2012. אבקשכם לאשר את הצעתי בקריאה ראשונה ולהניחה על שולחן ועדת הפנים לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני כבוד השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר על זכותו. אני אקרא לשני הבאים בתור: חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – איננו כאן. הדובר היחיד שנשאר, חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני בטוחה. קצר ומעניין. בבקשה, חבר הכנסת לוין. יש לך שלוש דקות. <יריב לוין (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב שסוגיית המרשם הפלילי היא אכן סוגיה שמצריכה איזה טיפול ובירור לעומק. זה לא פלא שתקופת ההתארגנות לצורך מימוש התיקון הזה שנעשה לחוק היא, מסתבר, תקופה לא קצרה, ואני משוכנע שזה לא מחמת זה שמי שאחראי לכך לא עושה את מה שצריך, אלא מכיוון שכל המערכת הזאת כנראה זקוקה לאיזה שינוי יסודי. אני העברתי ללשכתך טיוטה של הצעת חוק שגיבשתי יחד עם מרכז ברלינר לחקיקה בקריה האקדמית בקריית-אונו, במטרה להתחיל להסדיר את כל הנושא הזה, בראש ובראשונה את הסוגיה של המרשם. כאשר אדם, נסגר תיק החקירה שנפתח נגדו מחוסר ראיות, יש מצב אבסורדי שבו כאשר התיק נסגר מחוסר ראיות המרשם איננו נמחק, בעוד שכאשר יש מספיק ראיות להגיש כתב אישום והאדם מזוכה, האישום שלו כן נמחק. יותר מזה, אתה נמצא במצב שבו הסגירה של התיק מחוסר אשמה, לצורך העניין, ההבדל בינה לבין היעדר ראיות, ומהם הקריטריונים המנחים, מתי זה כך ומתי זה אחרת, גם הדבר הזה הוא לא ברור. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אם יורשה לי גם, ותעיר לי אם אני טועה, למשל כשאתה קטין ועושה איזו עבירה שיש לה רישום פלילי, וגם אחרי שעברת את הצבא ועברו שבע שנים, גם אז זה לא בדיוק נמחק מהגיליון שלך, ומונע לקבל עבודה. <יריב לוין (הליכוד):> נכון, נכון, בדיוק כך. הבעיה הקשה בכל העניין הזה היא שבסופו של דבר – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, אם חלה התיישנות, האם זה לא צריך להימחק? <יריב לוין (הליכוד):> – – הרבה מאוד רישומים כאלה נעשים כאשר אנשים אפילו לא מודעים לכך שהדברים נרשמו. לפעמים בגלל איזה סכסוך שכנים ואיזו תלונה שנסגרת מחוסר ראיות, אחרי 20 שנה פתאום אדם מגלה שיש לו מין רישום כזה. הסוגיה הזאת היא בעיני סוגיה חברתית ממדרגה ראשונה, כי בסופו של דבר היא פוגעת ביכולת של אנשים להשתלב גם בעבודה וגם בדברים אחרים, והיא בדרך כלל בעיה יותר מובהקת של אוכלוסיות מוחלשות יותר, שהמודעות שלהן לעניין היא יותר נמוכה. לכן אנשים לא מטפלים מראש במחיקה, וכאשר זה מתעורר, עד שהם כבר עושים את התהליך הם בדרך כלל כבר מפסידים או את מקום העבודה או את התכלית האחרת שלשמה הם נדרשים לאישור. ולכן, כבוד השר, אני חושב שההתארגנות הטכנית שדרושה כאן היא בוודאי מובנת, אבל אני חושב שהסוגיה הזאת מצריכה איזו בחינה רחבה יותר, וכצעד ראשון אני מקווה מאוד שתהיה תמיכה, גם שלך וגם של הממשלה כולה, בהצעה שלי, לפחות לעניין הרישום בהיעדר ראיות, כדי שאנחנו נתחיל לצעוד במסלול של תיקון העניין הזה. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63) (תיקון), התשע"ב–2011, בקריאה ראשונה. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63) (תיקון), התשע"ב–2011, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63) (תיקון), התשע"ב–2011, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011> [מס'; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ו, עמ' 21090; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת אלכס מילר. זה היה נחמד אם גם הייתם מעדכנים אותי – אז: תציג את הצעת החוק לא יושבת-ראש ועדת החינוך, אלא – בשמו של יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט – בבקשה – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, ואם אינני טועה, גם מי שהציעה את החוק. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <אנסטסיה מיכאלי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, האמת – שזה הבייבי הראשון שלי, ואני מברכת את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר ממפלגת ישראל ביתנו, שנתן לי אפשרות להציג את החוק וויתר על זכותו לדבר. אני מודה על כך, עבדנו על זה קשה מאוד. אני אשמח להציג את החוק. אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, שאני יזמתי עם קבוצת חברי כנסת – דני דנון, אלכס מילר, משה מוץ מטלון, מסעוד גנאים, דניאל בן-סימון, וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. רכישת ספרי לימוד מטילה נטל כלכלי על הורי תלמידים, ולכן נקבעה בחוק חינוך ממלכתי הוראה המגבילה החלפת ספרי לימוד מאושרים בתדירות גבוהה, למעט במקרים המצדיקים זאת. מטרת החוק המוצע היא לצמצם את הנטל הכלכלי האמור, ולקבוע כי תוגבל קביעתם של ספרי לימוד כספרי לימוד מאושרים אם הם נמכרים רק כחלק ממארז, שיכול לכלול כמה פריטים, בין ספרי לימוד אחדים, או בין עזרי לימוד אחרים, כשלא ניתן לרכוש כל פריט בנפרד. כך תתאפשר רכישה בנפרד של פריטים במארז וניתן יהיה לעשות שימוש חוזר בחלק מהפריטים בו. הגוף המוסמך במשרד החינוך יהיה רשאי לאשר ספר לימוד הנמכר כמארז, גם אם לא ניתן לרכוש כל פריט בו בנפרד, אם ימצא סיבה מצדיקה זאת. כמו כן, מוצע לתקן את הגדרת "ספר לימוד" ולהבהיר כי ההגדרה כוללת ספרי לימוד בכל צורה או טכנולוגיה שבה הם מופצים. ברצוני להודות ליועצת המשפטית של הוועדה הגברת מירב ישראלי, לצוות ועדת החינוך, התרבות והספורט, הגברת יהודית גידלי, מנהלת הוועדה, ולאה ורבקה רכזות הוועדה, לצוות של חבר הכנסת אלכס מילר – צח סער, שהיום היתה לנו מסיבת פרידה, ואני מאחלת לו הצלחה רבה בתפקידו החדש, ולטליה אברבוך, וכמובן לצוות משרד החינוך ולשר החינוך גדעון סער, שתמך בדרך שלי בהצעת החוק הזו. אני מאוד מקווה שזה יעזור ויקל על הרבה מאוד הורים להוזיל עלויות רבות של חוק חינוך חובה חינם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> והלוואי שיהיה חוק חינוך חינם שכולל את כל המעטפת, אבל בהחלט אני מברכת אותך על כך ועל קידום החוק הזה. אנחנו נצביע, ואז ניתן את הברכות האחרונות. אני אחכה שחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי תגיע למקומה כדי שתוכל גם להצביע על החוק שלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 1 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעבור לתוצאות: בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה את הקריאה השנייה. באישורה של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, ממלאת-מקום יושב-ראש ועדת החינוך, אנחנו נעבור לקריאה שלישית. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011 – הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעבור לתוצאות: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, עברה את הקריאה השנייה והשלישית והחוק הזה ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הרשי לי, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, לברך אותך, וכן ירבו גם ילדים כאלו. <אנסטסיה מיכאלי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מודיעה שתם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ז בכסלו התשע"ב, 13 בדצמבר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:43.>