דברי הכנסת
דברי הכנסת
ח / מושב רביעי / ישיבות רצ"ז–רצ"ט /
כ"ג–כ"ה בכסלו התשע"ב / 19–21 בדצמבר 2011 / 8
חוברת ח'
ישיבה רצ"ז
הישיבה המאתיים-ותשעים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, כ"ג בכסלו התשע"ב (19 בדצמבר 2011)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית; 7
2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל; 7
3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים 7
נחמן שי (קדימה): 7
אילן גילאון (מרצ): 11
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 18
חנין זועבי (בל"ד): 36
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 39
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 41
הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 42
1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית; 42
2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים, שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל; 42
3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים 42
דורון אביטל (קדימה): 42
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 44
נסים זאב (ש"ס): 47
יצחק הרצוג (העבודה): 51
עינת וילף (העצמאות): 53
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 55
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 57
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 57
הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 58
1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית; 58
2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל; 58
3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים 58
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 58
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 61
דב חנין (חד"ש): 63
זהבה גלאון (מרצ): 65
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 67
הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 68
1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית; 68
2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל; 68
3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים 68
זבולון אורלב (הבית היהודי): 68
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 69
אופיר אקוניס (הליכוד): 71
השר לענייני מודיעין דן מרידור: 77
הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011 82
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 83
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 87
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי), התשע"ב–2011 89
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 89
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 91
יואל חסון (קדימה): 96
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 101
הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011 104
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום: 104
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 113
נסים זאב (ש"ס): 117
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 119
הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011 121
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 121
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת ולחוק הבחירות לכנסת), התשע"ב–2011 124
יריב לוין (הליכוד): 124
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 105) (מערכת לדיווח ומעקב לגבי רכב של תאגיד), התשע"ב–2011 126
זאב בילסקי (קדימה): 126
נסים זאב (ש"ס): 131
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אחר הצהריים טובים, אני פותח את ישיבת הכנסת, היום יום שני, כ"ג בכסלו התשע"ב, 19 בדצמבר 2011.
על סדר-יומה של מליאת הכנסת שלוש הצעות אי-אמון: הצעת אי-אמון של סיעות קדימה, עבודה ומרצ, חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושאים: אוזלת ידה של ממשלת נתניהו אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית – של סיעת קדימה.
לפני שנתחיל את הדיון בהצעת אי-האמון, הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3795/18 וכלה בהצעת חוק פ/3820/18 – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת מועמדותו של נשיא לשעבר לכהונה בכנסת), מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – תקופת כהונה מזערית כתנאי למינוי נשיאים וסגני נשיאים של בתי-משפט מחוזיים ושל בתי-משפט שלום), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת חנא סוייד; הצעת חוק העונשין (תיקון – אחזקת מקום לשם זנות של קטין), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לרשויות המקומיות), התשע"ב–2011, מאת חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס רכישה לתושב חוץ), התשע”ב–2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ויצחק וקנין; הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת הספקת מים לרשות מקומית), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסדרת רכיבת אופניים בדרכים בין עירוניות), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ויריב לוין; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם של עולים חדשים), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ב–2011, מאת חברי הכנסת איתן כבל, רוברט אילטוב, אבישי ברוורמן, דב חנין, אנסטסיה מיכאלי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות לשם טיפול בהורה קשיש), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לילדו של חייל מילואים שנספה), התשע"ב–2011, מאת חברי הכנסת חיים כץ, משה מטלון ואריה אלדד; הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לבני משפחתו של חייל מילואים שנספה), התשע"ב–2011, מאת חברי הכנסת חיים כץ, משה מטלון ואריה אלדד; הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לגבי הפחתת מכסים), התשע"ב–2011, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום, יצחק וקנין, מגלי והבה ודב חנין; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – העסקת עובד זר בתחום הסיעוד), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון – בקשה להעברת ידע אל מחוץ לישראל במיזמי ביו-רפואה), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, משה גפני, דוד רותם, אלכס מילר, אברהם מיכאלי, זאב אלקין, אריה ביבי, ציון פיניאן, כרמל שאמה-הכהן, פניה קירשנבאום, ליה שמטוב, רוחמה אברהם-בלילא, זאב בילסקי, דורון אביטל, חמד עמאר, משה מטלון, עינת וילף, יריב לוין, רוברט טיבייב ואמנון כהן; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – שינוי מבני ברשות השידור), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איתן כבל, רוני בר-און וזהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – הלוואה לדיור לדירה ראשונה), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון – החמרת הגבלה בשימוש במקום), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, נסים זאב, איתן כבל, זאב בילסקי, מנחם אליעזר מוזס, אורי אורבך, יריב לוין, אופיר אקוניס ואריה אלדד; הצעת חוק מענה ראשוני לכיבוי שרפות, התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת גדעון עזרא; הצעת חוק החלת אמנת ז'נבה על השטחים המוחזקים על-ידי הצבא הישראלי מאז מלחמת יוני 1967, התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המפלגות (תיקון – מסירת מידע ממרשם האוכלוסין לצורך ניהול בחירות מקדימות), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת יריב לוין, איתן כבל ויוחנן פלסנר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למאבטח מוסדות חינוך) (הוראת שעה), התשע”ב–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, אורי אורבך, אריה ביבי, דני דנון, רוברט טיבייב, אלכס מילר, עמיר פרץ, איתן כבל, זאב בילסקי, דניאל בן-סימון, יואל חסון, ניצן הורוביץ ודוד אזולאי; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – תשלום שכר העבודה להורה עקב סגירת מוסד לימוד של ילדו), התשע”ב–2011, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (סימון מוצרים העלולים להכיל חומרים בשיעור מזערי), התשע”ב–2011, מאת חבר הכנסת אורי אורבך.
אשרור הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת צ'ילה בדבר פעילויות משותפות "דרום-דרום" וטרילטרליות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית;>
<2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל;>
<3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים>
<היו"ר יצחק וקנין:>
כאמור, ינמק את הצעת האי-אמון של סיעת קדימה חבר הכנסת נחמן שי. לרשותך עשר דקות.
<נחמן שי (קדימה):>
קצת מביש, לא?
<היו"ר יצחק וקנין:>
כרגיל בהתחלה בימי שני.
<נחמן שי (קדימה):>
עבר סוף שבוע קשה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בדקות הראשונות אנחנו עם מליאה לא הכי מלאה, בלשון המעטה.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשעה שהכנסת פותחת היום את דיוניה מסתיים והולך בכרמל טקס האזכרה ל-44 הנספים באסון הכרמל. אולי אין זה הרגע המתאים להעלות הצעת אי-אמון בממשלה, אבל אולי זה הרגע המתאים ביותר להעלות הצעה זו – להצדיע מפה לנופלים, לחבק חיבוק גדול את משפחותיהם, ולהזכיר לבית הזה את המחדל האיום שהתרחש באותו יום ואשר את תוצאות החקירה שלו עדיין לא ראינו.
חברי חברי הכנסת, 44 איש ואשה אלה שנפלו באותו יום הם האחים שלנו. הם קרובים אלינו בשמותיהם, במקומות מגוריהם, בחינוך שקיבלו. כשאתה רואה את הרשימה, גם אם אינך מכיר אותם, אתה מכיר אותם. הם נפלו על משמרתם בדרך הטיפוסית במדינת ישראל – מחדל מתמשך מממשלה לממשלה, שהוטל לבסוף על מפתנה של הממשלה הזאת. מותם מלמד כי בישראל של 2011 אין ממשלה, אבל יש שרים רבים; אין אחריות אבל יש בעלי-בית רבים, והאזרח, חייל, עובד המדינה, הפעיל החברתי נושאים על גבם את המבנה הרעוע הזה.
רציתי לדבר היום על האחים שלנו. על עוד אחים במדינת ישראל, שכל אחד במקומו וכל אחד בתפקידו, מוכיח לנו שיש עדיין תקווה ושהציבור הזה ראוי לממשלה אחרת, טובה יותר.
חשבתי הבוקר על עורך-הדין יואב ללום. עוד אח שלנו. יואב ללום מנהל באופן עקבי ועקשני מאבק על רישום בנות במגזר החרדי, מאז נדחתה בקשתו לרשום את בתו לכיתה א' בבית-הספר "בית יעקב" בשכונת גבעת-שאול בירושלים. מנהלת בית-הספר טענה אז, כי אֵם המשפחה לא עמדה בגדרי הצניעות הנדרשים על-פי תקנון בית-הספר. אולם דעתו של ללום שונה. הוא גרס כי בתו נדחתה מפני מוצאה המזרחי. כך הגיש את מה שקרוי היום "בג"ץ עמנואל", שבו זכה, ואחר כך העמותה שהקים, "נוער כהלכה", קיבלה פרס על פעילותה למען שוויון בחינוך. כלפי יואב ללום הופעלו לחצים כבדים. הרב עובדיה אמר: אלו הפונים לערכאות, כאילו הרימו יד בתורת משה, הינם מחרפים ומגדפים כלפי מעלה, ואין להם חלק בעולם הבא.
בימים האחרונים שב ללום ופנה לבג"ץ, הפעם נגד שיטת המכסות שמנהיגים הסמינרים, ואשר במרכזה עומד הרצון לחסום את דרכן של בנות ממוצא מזרחי. ממשלת ישראל מתנערת מאחריותה לשוויון מלא בין הבנות האשכנזיות והספרדיות. רק היום ציינו פה בכנסת 20 שנה לחוקי-היסוד של זכויות האדם. אנחנו כל כך גאים בדמוקרטיה שלנו, עד שמתברר כי איננו מסוגלים לאכוף את חוקיה, למשל את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. יואב ללום הוא אח שלי, שלנו.
חשבתי הבוקר גם על צור הרפז, סגן-אלוף בצה"ל, סגן מפקד חטיבת אפרים. בשבוע שעבר, בעקבות האירועים במרחב החטיבה, הותקף צור בידי פורע יהודי. בלוק נזרק לתוך הג'יפ שבו נסע, והוא נפצע. סגן-אלוף הרפז נמנע מלהגיב. אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי, ציין באותו יום כי שנאה כזו כלפי יהודים לא ראה למעלה מ-30 שנה של שירות בצה"ל. היו שתקפו את סגן-אלוף הרפז על שנצר את נשקו. במרחק של ימים אחדים נדמה לי שנהג נכון. עם זאת, הפורע וחבריו לא נעצרו עד לרגע זה. סגן-אלוף צור הרפז, בן למשפחת ניצולי שואה, אינו הראשון ואינו האחרון שמשלם מחיר אישי כבד על שירותו בשטחים. הוא מותקף בשתי החזיתות, היהודית והערבית, ואינו יודע בסופו של דבר במי הוא נלחם, כי הממשלה הזאת מתחמקת מאחריותה, משמיעה הצהרות יפות, אולם בפועל אינה כופה ואינה מסוגלת להבטיח כי בשטחים הנתונים לשליטתנו, שבהם חיים יהודים וערבים, ישררו חוק וסדר. ההיפך, זהו המערב הפרוע שלנו.
גם הוא אח שלי, יחד עם מפקדו עד לא מכבר ובקרוב שוב, תת-אלוף ניצן אלון. רק לפני שבועות אחדים סיים את תפקידו כמפקד אוגדת יהודה ושומרון. "לא די בגינוי, צריך לטפל בטרור היהודי. המערכת לא פעלה ביעילות מספקת, ולא תרגמה מודיעין לאיסוף ראיות בשטח", אמר ניצן אלון במעמד הפרידה. הוא ספג בתפקידו גינויים ואיומים מתושבים רבים ביהודה ושומרון וממנהיגיהם. לא קומץ היה פה; לא קומץ, אלא רבים שראו בו אויב. אמו, ניצולת שואה, שבאה למעמד הזה על כיסא גלגלים, שמעה את אלוף הפיקוד היוצא מתנצל בפניה על העלבונות שספג בנה, תת-אלוף, ובקרוב אלוף בצבא-הגנה לישראל. אני שולח מפה ברכה לניצן אלון, מהמעולים שבמפקדי השדה בצה"ל. גם הוא אח שלי, שלנו, של כולנו.
בקיץ האחרון ראינו סולידריות אמיתית. לרגע היינו משפחה גדולה. לא את כולם הכרנו, אבל את דפני, איציק, סתיו ומנהיגים צעירים אחרים ראינו מעל כל במה. הדור הצעיר הזה החזיר בנו את האמון בעצמנו, ביכולתנו, בעתידה של ישראל. הם גררו את הממשלה למנות ועדה, וכולנו גיחכנו, שהרי ועדות נועדו לחסל עניינים ולא לקדמם. לרגע תהיתי שמא טעינו. הנה טרכטנברג הגיש את הדוח, הנה הממשלה אימצה אותו, והנה או-טו-טו מתרחש השינוי הגדול. אבל עכשיו, שבוע אחר שבוע, כולל אתמול, אנחנו רואים את הממשלה ממסמסת את הדוח, מאמצת את החלקים הנוחים לה, ומתעלמת מהקשים, ובעיקר מתפללת שדפני, איציק וסתיו יעופו לה מהעיניים. אבל הם לא. הם נשארים כאן כי הם אתנו והם האחים שלנו.
ויש עוד אחות במשפחה הזאת, אחות חדשה, קוראים לה טניה רוזנבליט, 28. גיבורה ליום אחד ואולי ליותר. היא עלתה על אוטובוס ביום שישי בדרכה לירושלים. היא לבשה בגדים צנועים, שכן היתה בדרכה לפגישה בשכונה חרדית. כשעלתה לאוטובוס, התיישבה מאחורי הנהג. אולי לא ידעה, ואולי ידעה וחשבה כי ראוי שאשה תשב מקדימה. אבל בישראל של 2011 נשים הן לא מקדימה, הן מאחור.
<דליה איציק (קדימה):>
מקדימה.
<נחמן שי (קדימה):>
הן מקדימה פה. נוכחותה בקדמת האוטובוס הביאה עליה את כעסם של נוסעים חרדים, שניים מהם עצרו את האוטובוס, רבים התאספו סביבו וצעקו לעברה. השוטר שהגיע ניסה לשכנעה לעבור לאחור. חצי שעה נמשכה התמונה הזאת, לקוחה כאילו מעולם אחר, עד שהאוטובוס המשיך בדרכו.
טניה רוזנבליט קיבלה מחמאות רבות אתמול. ראש הממשלה הזכיר אותה בישיבת הממשלה, שר התחבורה זימן אותה אליו, ציפי לבני ולימור לבנת דיברו אתה. היא, בדיוק כמו רבים מאתנו, איננה מבינה בדיוק מה עשתה, בסך הכול היא רצתה להגיע לירושלים בשלום.
תחת הנהגתה של ממשלה זו, תחת הנהגתו של ראש הממשלה הזה, מתרחשים בישראל אירועים שלא העלינו בדמיוננו. לא מנהיגות אנו רואים אלא גרירת רגליים. ראש הממשלה מתעלם מהאחריות המוטלת עליו להבטיח כי הארץ הזאת, הארץ הטובה הזאת, תהיה דמוקרטיה לא רק בהכרזת העצמאות שלה ובחוקיה, אלא גם בחיי היום-יום. הוא יכול ואינו רוצה לבלום את מסע החקיקה האנטי-דמוקרטי, את היוזמות שעולות בממשלתו שלו ובקואליציה שלו.
בחודשים האחרונים אנו רואים מסע מכוער שנועד לשתק את הדמוקרטיה, שעליה גאוותנו, להטיל את מוראו של הרוב על המיעוט, להשבית את החברה האזרחית, לסתום את פיה של התקשורת ולעצב ישראל חדשה, אחרת, מאיימת. לא יהיה אפשר לבלום את הדיון הציבורי במדינת ישראל. לא יהיה אפשר להציג איומים חיצוניים כעילה לסתימת פיות. מלחמת הקיום שלנו איננה רק נגד אויבים חיצוניים שהיו ויהיו. מלחמת הקיום שלנו היא על פרצופה, דמותה ודיוקנה של החברה הישראלית, יהודים וערבים, חילונים וחרדים, עולים וותיקים, נשים וגברים, כולם ביחד חיים פה.
המדינה הזאת, אדוני ראש הממשלה, היא של כולם, גם שלך. האחים שלי הם גם האחים שלך, אלא שאתה כנראה אינך רוצה אותם במשפחה שלך ואתה מעדיף חברים משלך, ואז גם תהיה השאלה האם המשפחה שלי תהיה אותה משפחה ואולי משפחה אחרת.
אני רוצה לסיים בשלוש-ארבע שורות ממקאמה שכתב חיים חפר אחרי מלחמת ששת הימים, מהמלחמות הקשות שידענו. לא כולה מתאימה לנו, אבל המלים האחרונות מאוד יפות, ובזה רציתי לחתום היום ולשלוח אותן לממשלה הזאת: "וככה הם עומדים והאור על פניהם/ ורק אלוהים לבדו עובר ביניהם/ וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם/ והוא אומר בקול רוטט למלאכים הלבנים:/ אלה הבנים שלי, אלה הבנים". תודה רבה לך, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אתה תענה במשולב, אדוני השר, על שתי ההצעות. הצעת סיעת מרצ ומפלגת העבודה – אוזלת ידה של הממשלה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל. ינמק חבר הכנסת אילן גילאון. ישיב על שתי הצעות האי-אמון חבר הכנסת השר גלעד ארדן. לרשותך עשר דקות, חבר הכנסת גילאון.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי, חברותי חברי הכנסת, ברגעים אלה אולי יותר מכול לבנו עם משפחות הנספים באסון הכרמל, ואנחנו שולחים להם מכאן את חיבוקנו החם, של הכנסת כולה. אני מאמין שאני מדבר בשם כל סיעות הבית במקרה הזה. מתוך תחושה, אדוני, שהיינו בזבזנים עד מאוד, ששוב קופחו חיים שאפשר היה למנוע את קיפוחם, ורצוי שנאמר את הדברים בשפת לבם.
ההגדרה היא באמת הצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ והעבודה בנושא: אוזלת ידה של הממשלה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל וארגוני שמאל. אנחנו תמיד, אדוני, דנים באותו דיון. היות שאני נשבעתי לשפה הפשוטה, אני אקרא לילד בשמו, ואני אקרא לנושא הזה: מי שמצית מדורות בערב שבת, אל יתפלא שביתו יישרף בשבת. חד וחלק. מי שמצית מדורות של גזענות שמשתיתות איזו כרוניקה של פונדמנטליזם ידוע מראש, מי שמסכן את הדמוקרטיה, אל יבנה על כך שיקבלו את דמעות השליש שלו כאשר הוא מבקר אותה.
אני אגיד לך את האמת, אדוני, בואו נגיד את זה – איך אומרים? let's talk דוגרי. הפורעים צודקים לגמרי. איזה אכיפת חוק בשטחים? מי יכול בכלל? ומי חלם שהולכים לאכוף חוק בשטחים? מי ניסה פעם לאכוף את החוק בשטחים? להיפך, אי-אכיפת החוק בשטחים, האלימות שבשטחים פשו לתוך מדינת ישראל, ושום דבר טוב לא יצא מן השטחים הללו. אז הם צודקים. זה כמו ילד שאתה מגדל ואתה לא קובע לו את הגבולות, ואתה שם אותו במקום שהוא ג'ונגל מוחלט, שכל דאלים גבר, שכל ממזר הוא מלך, שכל פורע הוא שולט. על מה אנחנו מדברים?
אני, יש לי חרדות קשות, אדוני, מ"האחים המוסלמים", אבל אני מודה שאני גם מפחד מהאחים היהודים, אותה קבוצה של אנשים עם שערות על הפנים – אני לא יודע אם אתה שם לב – אני תמיד אומר שאנשים עם שערות על הפנים בכל מקום מפחידים אותי והם מסוכנים, מאוד מסוכנים, אדוני. ולכן ההתקפה ששמעתי מפי ראש הממשלה על הפורעים הללו – אותם אנשים שבכלל לא באים חשבון; הרי אתה יודע, למי שהכי עשו דמוניזציה זה לארגוני השמאל. אני אגב לא ראיתי אף פעם את ארגון "עדאלה" זורק סלע לתוך מכונית של מח"ט של חטיבת אפרים. זה לא קרה. אלה שאתם מנסים כביכול להגדיר אותם בתור הקיצונים שבקיצונים ולעשות להם את הדמוניזציה – מסכני האומה, סכין בגב האומה. אז מי באמת פה סכין בגב האומה? מי מסכן את האומה? מי פטריוט ולא פטריוט במקרה הזה?
אבל לאנשים האלה מותר הכול, ובשום מקום אחר בעולם הם לא היו נוהגים כך, זולת המקום הזה, שנותנים להם היתר לעשות את הדברים, כי אין דבר כזה לאכוף את החוק בשטחים, כי מי שבאמת רוצה את אכיפת החוק ומי שבאמת רוצה את נצח ישראל, הוא לא צריך להיות במקומות האלה כלל ועיקר. אז מי שמצית מדורות בערב שבת, שידע שהבית שלו יכול להישרף בשבת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש פתגם שאומר: מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.
<אילן גילאון (מרצ):>
לא, אדוני. אני אתקן לך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מנסה לחפש את החידוש, ואני לא מוצא אותו.
<אילן גילאון (מרצ):>
הפתגם אומר שמי ש"טראח" בערב שבת – בום בשבת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
יאכל בשבת.
<אילן גילאון (מרצ):>
הוא מתפוצץ בשבת. מי ש"טראח" – ונגיע גם לטרכטנברג, אל תדאג, אנחנו לא נחסוך את זה, כי זה חלק מכל העניין, הרי הדברים כולם-כולם קשורים.
אז האחים היהודים גדלו בחממה מאוד מסודרת. הם יונקים, אדוני, מן הבית-מדרש שישנו כאן. כי מי שמחוקק חוקים נגד מואזינים, אל יתפלא שבסופו של דבר שורפים מסגדים. הרי זה תהליך טבעי: אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו נערי הגבעות מחוות-גלעד, עם השערות על הפנים, האחים היהודים, אל-קאעידה היהודי.
זוהי כרוניקה של פונדמנטליזם ידוע מראש, וזה מושפע וזה מתוחזק על-ידי אנשים במרכזי מפלגות, ומצד שני, היו די אנשים שפוחדים פחד מוות, לא מפני הדמוקרטיה שהולכת ונהרסת ומתמוטטת, אלא מפני אותם קיצונים במפלגתם, שמא יוציאו אותם בתור לא מספיק פטריוטים, בתור לא מספיק ציונים, אולי גם לא מספיק נאמנים.
ואז ראש הממשלה מקבל את הדברים תמיד ב-delay, תמיד באטיות, יעני, כמו שאומרים אצלנו, אדוני, הכְּבֵידָה, וואלכ, אתה כבד, אומרים לו. אתה תראה את הדברים נכוחה יותר מהר. בכל דוגמה שאני לוקח מכל תחום אני רואה את ה-delay הזה שממשלת ישראל תופסת את הדברים. אם זה היה אסון הכרמל, אנחנו הגענו בסופו של דבר למסקנות על "סופר-טנקר" מאוחר או מאוחר מדי. טרכטנברג עצמה זה ה-delay הכי גדול שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, הכסת"ח הגדול ביותר שממשלה מנופחת של 24 – 34, מה אמרתי 24? 34 שרים. אני כל פעם סופר רק את השולחן הזה ושוכח את האמצעי.
<רחל אדטו (קדימה):>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
לא מסוגל לתת תשובות, והוא זקוק לאיזו ועדה, שאני תמיד אומר שהיא מזכירה לי איזה סרט – אני חושב שאתה לא ראית אותו, אבל אני אגיד לך את שמו ואני ממליץ לך עליו, סרט של טרנטינו.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
39 סגנים ושרים.
<אילן גילאון (מרצ):>
39. תשמע, אני תמיד באנדרסטייטמנט. אני לא אוהב להגזים. אתה יודע, אני תמיד מצניע לכת.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זה בדיוק המספר.
<אילן גילאון (מרצ):>
יש סרט נפלא של קוונטין טרנטינו, "ספרות זולה", וודאי רבים ראו אותו. בסרט הזה יש סצנה מסוימת, שאנשים מבצעים פשע גם בשוגג, ולא מפני שהם התכוונו. הם מביאים מומחה מהחוף המערבי לחוף המזרחי, שקוראים לו the wolf, "הזאב", כדי שהוא יעלים את הראיות של הפשע שהם ביצעו. הוא עושה את כל הדרך מהחוף המערבי לחוף המזרחי ומגיע לשני הפושעים שביצעו את הפשע ואומר להם: רבותי, עכשיו, תסירו את הכיסויים מהאוטו, תנגבו את האוטו, תשטפו אותו, תעשו וקס, תעשו פוליש, עכשיו בואו ותתקלחו, תתנקו, תחפפו שיער. זה היועץ. על טרכטנברג אומרים שהוא אדם רציני. אבל אני אומר שזה חלק מתוך ה-delay הזה שאתה שומע ראש ממשלה – אתמול בבוקר אני שומע אותו אומר: שמעתי על אוטובוס שבו פונתה בחורה ממקומה, ואני מתנגד לזה. אה-הו, הלו, בוקר טוב, אדוני. זה קיים עשר שנים, הסיפור הזה.
<נסים זאב (ש"ס):>
שמעתי ואני – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
עשר שנים זה קיים, הסיפור הזה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
שמעתי ואני – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
שר התחבורה, שהביע את התנגדותו, הוא זה שנתן את האישורים לקווים נפרדים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז הוא שמע – – – מה הבעיה שלך?
<אילן גילאון (מרצ):>
מה אתה מדבר? אמרתי לך: אתה היית צריך להצטלם בים-המלח, ואתה לא שמעת להצעה שלי.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
רק אתך.
<אילן גילאון (מרצ):>
אתי. אני מוכן. אם אתה אומר כך, אני מוכן. אני תמיד מוכן להצטלם.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – הנחש היה ערום.
<אילן גילאון (מרצ):>
שנינו עירומים, ונראה למי יש טיעונים יותר חזקים.
ואז יש לנו, אדוני, עסק עם ממשלה שעוצמת בדרך כלל את עין ימין שלה. ככה. בעין הזאת היא לא כל כך מיטיבה לראות מיהו באמת סכין בגב האומה ומיהו המצית והמדיח באומה, מי האנשים האלה. מתוך זלזול מוחלט באינטליגנציה. הוא ראה באמת הופעה שהוא לא הבין איך זה בא לו, איך זה קרה לו.
<רחל אדטו (קדימה):>
זה יתרון שלו. הוא יודע לדבר.
<אילן גילאון (מרצ):>
כן, חברת הכנסת רחל אדטו. אנשים כאלה – אני תמיד אומר, ואני מזכיר להם את הסיפור עם הילד שלא רצה ללכת לבית-הספר. אני חושב שזו לא פעם ראשונה שאני אומר את זה כאן, אבל אני אומר את זה עוד פעם, כי זה סיפור יפה. הוא אמר לאמו: אמא, אני לא רוצה ללכת לבית-ספר, כי אני שונא את התלמידים ואני שונא את המורים. אז היא אמרה לו: אבל אתה חייב לבית-הספר, כי אתה מנהל בית-הספר.
<שי חרמש (קדימה):>
אתה בן 40 ואתה המנהל.
<אילן גילאון (מרצ):>
אתה מנהל בית-הספר.
<קריאה:>
הרסת לו את הבדיחה – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
לכן, אדוני, שום דבר לא קורה מעצמו.
אדוני השר וגברתי השרה, הבעיה הכי גדולה: כאשר אנחנו ממוטטים את הדמוקרטיה, כבר אין מלחמה על כלום אלא רק על הדמוקרטיה. אנחנו נמצאים, אדוני, עם דמוקרטיה שמחשבת להתרסק, עם דמוקרטיה בנסיגה. אבל כאשר ייזכר ראש הממשלה, וממשלתו, והוא יצליח לראות נכוחה מה קורה לשלטון, ואני מאמין לו שמתוך עומק לבו ובכנות הוא אומר את הדברים, עלול להיות המצב הזה מאוחר מדי, כי האחים היהודים אצלנו יתפסו אחיזה – ואני לא מדבר על האחים היהודים במובן שדיבר קודמי חבר הכנסת נחמן שי; גם לי יש הרבה מאוד אחים, אבל הכוונה שלי היא לא לאחים האלה – כזאת שיהיה ממש מאוחר מדי כדי להיפרע מהדבר הזה.
לכן, משום שכל הדברים כרוכים בסופו של דבר ומשום שהכול קשור בכך שמדינת ישראל נלקחה מבעליה החוקיים ועברה לידי בעלי זרוע, חלק בתחום הכלכלי וחלק בתחום היישובי, צריך מישהו כאן לעשות סדר. יש לי רושם ש-34 האנשים בממשלה הגדולה הזאת, פשוט אין להם סיכוי לעשות את זה, אף-על-פי שאני חושב שבאיחור יש להם אפילו רצון. אז אני אומר, אדוני, ככל שיוקדם תאריך הבחירות, כן ייטב. יותר גרוע מזה כבר לא יהיה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב על שתי הצעות האי-אמון – –
<רחל אדטו (קדימה):>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
לא. יותר גרוע מזה לא – – –
<רחל אדטו (קדימה):>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
לכן, אמרתי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – הן של סיעת קדימה והן של סיעת העבודה ומרצ, השר גלעד ארדן.
<שי חרמש (קדימה):>
גלעד, תקריא את הדברים של – – – ונלך הביתה, נו. עוד לא אמרת: כמו בכל יום שני – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
יאללה, נסים – – –
<קריאה:>
הוא יגיד, הוא יגיד.
<קריאה:>
כבוד השר – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
חבר הכנסת חרמש, היום אני ארצה קצת לחדש, לרענן, כיוון שהנושאים שדיברתם עליהם הם לא הכישלונות הכלכליים-חברתיים שהותרתם לנו לתקן, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו ומצליחים לאט-לאט לתקן – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה יכול לגשת – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – אלא דיברתם על נושאים שהופכים להיות נושאים בין-לאומיים. אז כדאי שבאמת אספר לכם מה עמדת הממשלה וגם מה אני, כשר המקשר, חושב על הדרך שבה האופוזיציה מציגה את הדברים לא רק בפני הכנסת ובפני הציבור בישראל – זה בסדר, זו זכותה – אלא בצורה שבה היא מציגה את מדינת ישראל בעולם כולו.
<רחל אדטו (קדימה):>
לא מספיק חמור הציגו את זה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני רוצה לפתוח אולי ולתרגם, באופן חופשי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, את הדברים שכתב בסוף השבוע האחרון אחד אולי מהיהודים החכמים ביותר בעולם שמנסה לפחות לייצג את מדינת ישראל, כשהגברת לבני וסיעת קדימה לא מחבלים לו במאמצים, ולהגן על מדינת ישראל.
<שלמה מולה (קדימה):>
עכשיו זו ציפי לבני.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
דרך אגב, עמדותיו הפוליטיות רחוקות מאוד מאוד מעמדותי.
<שלמה מולה (קדימה):>
עכשיו זו ציפי לבני אשמה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
קוראים לו פרופסור אלן דרשוביץ, פרופסור למשפטים. אתם בוודאי שמעתם עליו.
<שי חרמש (קדימה):>
הוא היחיד.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
כך הוא כותב בסוף השבוע האחרון ב"ג'רוזלם פוסט" תחת הכותרת "דמוקרטיה פעלתנית". כך הוא מכנה, באופן מאוד מפתיע, את מדינת ישראל. אני מתרגם ככה תרגום חופשי. אומר פרופסור דרשוביץ כך: לכולם בישראל יש דעה על כל נושא והם לא שומרים את הדעה אצלם. מובן שהדעות האלה בישראל גם מובעות לעתים בדרך מאוד מאוד קיצונית ומאוד מאוד אפוקליפטית. סוג האשמות שאנחנו מכירים – פה זו הערה שלי, וזה כמובן המוזיקה שאנחנו שומעים מסיעת האופוזיציה הראשית ומהיושבת-ראש שלה – זה בדרך כלל תחת המינוחים הבאים: או "דיקטטורה", או "סכנה לדמוקרטיה", או "פאשיזם", או ביטויים נוספים. אומר פרופסור דרשוביץ כך: בישראל אין שום רגישות לזיכרון הטראומטי העמוק שקשור במלים המבעיתות הללו. לצערו של פרופסור דרשוביץ, והוא מדבר גם על התקשורת הישראלית, איזון, ניואנסים, עדינות, כל הדברים האלה הם לא חלק מהשיח הישראלי הציבורי, בוודאי לא מהשיח התקשורתי.
עכשיו, בוודאי, חברי חברי הכנסת, רוב הנושאים שעולים כאן, ומזכיר אותם גם פרופסור דרשוביץ, בין זה בחירת שופטים לבית-המשפט העליון, תהליך ההתגרענות של אירן, המגבלות על תרומות לעמותות, גשר המוגרבים, שירת נשים בפני חיילים, הפרדה מגדרית בנסיעה בקווי אוטובוס – בכולם, כך אומר פרופסור דרשוביץ, יש במדינת ישראל שיח ציבורי פתוח, ויכוח דמוקרטי, שגם אם פרופסור דרשוביץ – דרך אגב, אני לא חושב שבעניין הזה ברוב הדברים העמדות שלי שונות משלו – אבל הוא אומר: העובדה שבישראל יש בכל הנושאים הללו ויכוח כל כך דמוקרטי, כל כך פתוח, שבעצם ניתן לומר בו כמעט הכול, מוכיחה אולי יותר מכול את הפעלתנות והחוזק של הדמוקרטיה הישראלית. והוא קובע בצורה מאוד מאוד ברורה: ישראל לא תהפוך, בגלל כל הנושאים הללו, למדינה פאשיסטית, ולא תאבד את זהותה הדמוקרטית.
זה אדם שאין לו אינטרסים פוליטיים כפי שחברי באופוזיציה, שלא נותר להם הרבה מה לטעון אז הם חייבים לעשות זילות למונחים כל כך חשובים כמו דמוקרטיה, פאשיזם, דיקטטורה. אבל מסביר פרופסור דרשוביץ מה הביטויים האלה כן עושים, והנה הוא נותן דוגמה כמי שמנסה – שוב, בלי אינטרס פוליטי, מתוך אינטרס לאומי, ציוני, יהודי – להגן על מדינת ישראל בעולם. הוא אומר מה לדעתו הזילות של השימוש במונחים הללו, מה זה גורם למדינת ישראל, ואומר פרופסור דרשוביץ כך: לאחרונה, ארגון זכויות אדם, עוד ארגון זכויות אדם, נתן לישראל – אדוני היושב-ראש, תקשיב טוב – את הציון הנמוך ביותר בעולם על חופש הדת. כמו אפגניסטן, בעצם, כמו אירן. ואומר פרופסור דרשוביץ, או קובע, שהסוג הזה, ובעצם לא משנה אם הארגון הזה מוטה או לא מוטה, אבל מה שמאפשר לו לומר את הדברים הללו על ישראל זה בדיוק סוג הדיון שמתנהל במדינת ישראל וסוג ההאשמות.
ואומר פרופסור דרשוביץ כך: במציאות כולם יודעים שיש בישראל כמעט – כמעט – חופש דת מוחלט. בישראל, דרך אגב, כמובן בעולם, חופש דת מתפרש אחרת מאיך שמציגים את זה פה חבר הכנסת גילאון או חבר הכנסת שי. אף אחד לא מכריחים אותו כאן להיות דתי או לקיים מצוות. מובן שיש דברים לתקן ויש מה לשפר, אני האחרון שאומר אחרת, תאמינו לי. אבל אומר פרופסור דרשוביץ באופן מפתיע, שלדעתו בישראל יש יותר חופש דת מבארצות-הברית. כן, תתפלאו, זה הוא כתב, לא אני אמרתי. הוא אומר: פה זה לא אירן, ולא אפגניסטן, וכולם יודעים זאת. הוא אומר שבארצות-הברית, למשל, אדם שלא מאמין בבורא עולם, בארצות-הברית כמעט שאין לו שום סיכוי להגיע לעמדות בכירות, בטח לא לבכירות ביותר, מה שלא קיים במדינת ישראל.
והוא מסכם שוב במסקנה שההאשמה החוזרת ונשנית שהאופי הדמוקרטי של ישראל בסכנה, וסוג כזה, אני מצטט עכשיו, כן? בתרגום חופשי: "האשמות שקריות אלה" – שקריות, אני מדגיש, חבר הכנסת שי – "הופכות לנשק בידי אלו שרוצים לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל".
והוא אומר שבכל מדינה אחרת כמעט נושאים כמו ויכוח בין נוסעים באוטובוס, שזה דבר חמור ביותר, אני מסכים, ותיכף גם אפרט מתי זה התחיל ומי היה שר התחבורה שהכשיר את קווי המהדרין בשנים 2003–2006, תיכף נדבר על כך וגם נחפש את המאבק של הגברת לבני נגד אותם קווי מהדרין בשנים 2003–2006, כשהיא כיהנה כממלאת-מקום ראש ממשלה. אבל טרם אגיע לצביעות של יושבת-ראש האופוזיציה, או הפחדנות – כל אחד יבחר את התכונות שמאפיינות אותה, אני רק אסיים את הציטוט של פרופסור דרשוביץ שאומר, שבכל מקום אחר הנושאים הללו כמו מחלוקות בין נוסעי אוטובוס או גשר שצריך לתקן אותו בגלל בעיות בטיחות, היו בעיות מוניציפליות, עירוניות. בישראל, כשאנחנו יודעים שכל העולם מסתכל עלינו, וכל דבר שיש תנועות ומדינות שמחפשות לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל, כל התבטאות כזו על הפיכתה של ישראל לפאשיסטית, לדיקטטורה, למדינה לא דמוקרטית, מי שמשתמש בזה בצורה כל כך זולה כשהוא יודע שאין באמת סכנה כזו הוא בעצם, דה-פקטו, מסייע לאויבי ישראל שמחפשים לעשות לה דה-לגיטימציה.
ועכשיו נחפש כמה התבטאויות, אדוני היושב-ראש, של יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת לבני. לדוגמה – אין לי כאן תאריך, אבל זה בנאום מיוחד בכנס בנושא כישלונה של ממשלת נתניהו, בסדר – כנסים כאלו. אומרת הגברת לבני כך: לא ניתן להפוך את היהדות לדת שרומסת זכויות נשים. ואומרת הגברת לבני על ראש הממשלה: על הערכים האלה הוא לא שומר, בערכים האלה הוא סוחר. לפני יומיים אמרת שאתה תדאג שישראל תהיה מדינה דמוקרטית, אז אמרת. הבטחת להגן על הדמוקרטיה, אז הבטחת. עוד באותו לילה העברת שורה של חוקים שמקעקעים – מקעקעים – את הדמוקרטיה הישראלית. ובהמשך, לגבי הדרת נשים, תקיפת קטינים ושרפת מסגדים אומרת הגברת לבני: יש קשר ישיר בין הדרת נשים, תקיפת קטינים ושרפת מסגדים. מדובר, חברי חברי הכנסת, כך אומרת חברת הכנסת לבני – בגל אידיאולוגי שמבקש לקיים כאן מדינה אחרת, עם השקפת עולם שכופה על הרוב הציוני משהו שאינו המסורת היהודית כשם שהיא.
בנוסף, במועד אחר, בהצבעה על אי-אמון, אומרת הגברת לבני: רוח רעה מנשבת בארץ, מבית היוצר של קואליציית נתניהו, שמעבר להיותה אנטי-דמוקרטית היא גם פוגעת באינטרסים של מדינת ישראל. נתניהו מנצל את הבידוד שישראל נתונה בו. וכן הלאה וכן הלאה, אני יכול להזכיר את האשמתה של הגברת לבני מאוגוסט השנה, ציפי לבני: נתניהו אחראי להחלטת הרשות הפלסטינית ללכת לאו"ם, כלומר, נתניהו אחראי שהפלסטינים לא מוכנים לחזור לשולחן המשא-ומתן. אני מניח שהוא גם אחראי שבתשעת חודשי ההקפאה הם גם לא חזרו למשא-ומתן. הסיבה שלא מתנהל היום משא-ומתן, כך אומרת הגברת לבני, הוא החשש מזעזוע לקואליציה. ביולי היא אמרה: הממשלה רודפת את אזרחיה ומנסה להעניש אנשים שלא חושבים כמוה, כמו במשטרים אפלים.
כך אומרת חברת הכנסת לבני, ותאמינו לי, כל מה שנותר למדינות אויב שמחפשות להסביר למה אין הצדקה לקיומה של מדינה יהודית, או לכל אותם ארגונים שממומנים על-ידי הגרועות באויבות המדינה, כל מה שהם צריכים לעשות זה לקחת את הציטוטים הללו של הגברת לבני, לממן מודעות בעולם, לממן הרצאות בקמפוסים ברחבי ארצות-הברית ואירופה, והנה, יש להם כלי הסברה מעולה מפיה של שרת החוץ לשעבר של מדינת ישראל, וממלאת-מקום ראש הממשלה.
עכשיו, מילא, אם הייתי מאמין לרגע שבאמת הגברת לבני חושבת שמדובר בסכנה לדמוקרטיה, שאו-טו-טו המדינה הופכת להיות מדינה פאשיסטית, אנטי-דמוקרטית, ממש דיקטטורה, עוד הייתי אומר: ניחא, אדם פועל מתוך אמונתו. אני יכול לשמוע את חבר הכנסת לשעבר, אורון, מדבר על נושאים חברתיים, אני יכול לשמוע את עמיר פרץ, את שלי יחימוביץ, את אילן גילאון, וואלכ, אני מאמין להם. זה בא מתוך אידיאולוגיה סדורה, יש להם עמדות עקביות, שנים רבות, בנושא הזה. אבל, חברי חברי הכנסת, מישהו פה באמת מאמין שהגברת לבני אוחזת בעמדות הללו? אני חושב שאפילו היושב-ראש שיושב כאן לצדי והיה חבר בקואליציה, כאשר הגברת לבני כיהנה יחד עם חבר הכנסת מופז כשרים מאוד מאוד בכירים בממשלה הקודמת, אף אחד כאן מהיושבים באולם ומהצופים בנו לא מאמין לה ולו למלה אחת.
ורק כדי לסבר את האוזן, אדוני היושב-ראש, כיוון שאנחנו יודעים שחברת הכנסת לבני היתה שותפה נאמנה בממשלה הקודמת יחד אתכם, אז רק נזכיר עמדות שלה מהעבר. ב-2 באפריל 2008 – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי ומענק להורה עובד בעד טיפול בילדים). כידוע לכולנו, נקודות זיכוי במס הכנסה לאמהות חד-הוריות ולנשים נשואות, ציפי לבני מתנגדת להצעת החוק. ב-12 בינואר 2005, הצעות חוק להארכת חופשת לידה באשפוז יילוד לתקופה של עד 12 שבועות – ציפי לבני מצביעה נגד. ואני נותן באמת רק ארבע דוגמאות, על קצה המזלג. יש עוד הרבה מעבר לכך. בתאריך 1 בדצמבר 2004 – ארבע הצעות חוק, אדוני היושב-ראש, שעניינן מתן זיכוי במס הכנסה עבור הוצאות על מטפלת, דבר שיאפשר לנשים, כמובן, לצאת לעבודה, נשים עם ילדים – ציפי לבני הצביעה נגד כל הצעות החוק הללו. אנחנו מדברים כרגע על נשים, חבר הכנסת חרמש.
<שי חרמש (קדימה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה – – –
<שי חרמש (קדימה):>
– – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני כרגע עוסק בצביעות ובפחדנות של יושבת-ראש האופוזיציה. כשתהיה כאן תסביר עלינו. הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה – הרחבת חובת המזונות, ב-30 ביוני 2004, נפלה במליאה. הצעת החוק של זהבה גלאון שעניינה הרחבת חובת המזונות גם לבני-זוג שנישאו בנישואין אזרחיים – ציפי לבני מתנגדת להצעת החוק.
<שי חרמש (קדימה):>
– – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אז זה בעניין נשים.
<שי חרמש (קדימה):>
איך אתה הצבעת? תגיד לי איך אתה הצבעת? גם אתה היית – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
בעניין הצביעות של הגברת לבני, חברת הכנסת לבני – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת שי חרמש.
<שי חרמש (קדימה):>
רק שיגיד איך הוא הצביע.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר?
<שי חרמש (קדימה):>
לא, שיסביר איך הוא הצביע.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הוא לא חייב להסביר לך כלום.
<שי חרמש (קדימה):>
הבנתי, הוא פטור.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – כאשר מדובר בזכויות נשים, בכל הכבוד, לא מספיק לכנס מסיבות עיתונאים, ולרקוד בדיסקוטקים, ולהסביר כמה היא בעד ובעד והממשלה רומסת והורסת. המבחן הוא מבחן האם כאשר הגברת לבני שירתה כממלאת-מקום ראש הממשלה, האם ממשלתה שלה – מישהו זוכר בכלל את עמדותיה או את קולה. אז אני אומר, חבר הכנסת חרמש, לא רק שלא זוכרים את קולה ועמדותיה, אלא שבדיוק להיפך – עמדותיה היו בדיוק נגד חיזוק המין הנשי, נגד מתן שוויון הזדמנויות, בין אם זה ביציאה לעבודה או בכל תחום אחר, ואם אתה רוצה גם לשמוע, ואני מניח שאתה רוצה – –
<שי חרמש (קדימה):>
איך הצבעת?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – לשמוע גם מה היו ההצבעות של ציפי לבני בנושאי דת – –
<שי חרמש (קדימה):>
לא. שלך, שלך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת שי חרמש, מה קורה לך?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – כי אתם – הרי חברת הכנסת לבני מאשימה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – – אתה אומר לי שהאינטליגנציה של השר גלעד ארדן היא גבוהה, היא לא קטנה.
<שי חרמש (קדימה):>
הוא לא שומע אותי. הוא לא שומע.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הוא שומע מה שאתה אומר לו והוא לא חייב לענות לך.
<נחמן שי (קדימה):>
אין חשש לגבי האינטליגנציה שלו. אין חשש.
<קריאה:>
תרגיע אותו שאתה שומע.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אתה מכיר את "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" – אז אני שומע; אני לא מאזין, אבל אני שומע. אני שומע אותך, מה שנקרא. שמעתי אותך.
<קריאה:>
הנה אתה רגוע עכשיו. שמע אותך, שאתה רגוע עכשיו.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
חבר הכנסת חרמש, כיוון שאני מניח שחוץ מאשר בענייני נשים – והצגתי כאן את צביעותה ופחדנותה של חברת הכנסת לבני כאשר היא שירתה בממשלה בתפקיד בכיר, אז – תראה, אני לא רוצה להיכנס לנושאים אישיים לא מכובדים, כשמדובר על נשים, ולהזכיר את מי היא מינתה – אוקיי? – לתפקידים בכירים במפלגתכם – אוקיי? – בענייני נשים. לא רוצה להיכנס לזה, כי אני בדרך כלל לא עושה את זה. רק בגלל הרמה שהיא מדרדרת אליה את השיח הציבורי האישי נגד ראש הממשלה אתם גוררים אותי גם לעשות את הדברים הללו, ואני אעשה את זה מולה באופן אישי, כי היא מדרדרת את השיח הפנימי, הפוליטי, והיא גם משרתת את אויבי ישראל, שמחפשים איך לתקוף את המדינה. ולכן אנחנו נציג את זה מולה בכל הזדמנות. ועכשיו, אחרי שהצגתי את עמדותיה בענייני נשים – – –
<שי חרמש (קדימה):>
לא הבנתי, תסביר לי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת שי חרמש.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני לא מוכן להרחיב מעבר לזה. תעשה חושבים עם עצמך.
<שי חרמש (קדימה):>
אני לא מבין. לא הבנתי, גלעד ארדן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי. רבותי, אנא מכם, תאפשרו לשר גלעד ארדן – – –
<שי חרמש (קדימה):>
לא הבנתי.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
לא הבנת? טוב, אני מניח שערוץ הכנסת יעזור לך להיזכר, כאשר מדובר בדאגה לנשים בכל מצב, אז מה הסימבול כאשר עושים מעשה כזה או אחר, או ממנים אדם כזה או אחר. לא חשוב.
<שי חרמש (קדימה):>
לא הבנתי.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
תתעניין. אבל אני מניח שמעניין אותך בוודאי לשמוע גם על עמדותיה של חברת הכנסת לבני, שכבר בזמנו של ראש הממשלה אולמרט חתרה תחתיו, וראתה את עצמה מועמדת עתידית לראשות הממשלה – בוודאי עניין אותך איך היא בידלה את עצמה בנושאים של דת ומדינה, כי היא הרי נורא חוששת, כפי שציטטתי: לא ניתן להפוך את היהדות לדת שרומסת זכויות נשים, הוא סוחר – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
נכון, נכון.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
מאה אחוז, חבר הכנסת מולה, אז בוא ניזכר, בוא ניזכר בעמדותיה בכמה הצעות חוק שהכנסת כולה עסקה בהן. אז קודם כול, משרד הדתות פורק, את זה בוודאי אתם זוכרים. בשנת 2008, כאשר היה אינטרס פוליטי לממשלתה של חברת הכנסת לבני להקים את משרד הדתות מחדש, כדי לפתור כמה בעיות קואליציוניות, הגברת לבני, ב-14 בינואר 2008, הצביעה בעד הקמתו מחדש של משרד הדתות. פעם שנייה חברת הכנסת לבני הצביעה – – –
<שי חרמש (קדימה):>
יכולתם לפרק את זה. יכולת לפרק את זה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
פעמיים. – – – הצביעה – – –
<שי חרמש (קדימה):>
אתה שלוש שנים בשלטון, תפרק את זה. מי צריך משרד דתות?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת שי חרמש, יש לי סבלנות אליך, אתה יודע?
<שי חרמש (קדימה):>
יודע.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – – חברת הכנסת לבני הצביעה פעמיים, בעד שני חוקים המוכרים דווקא כחוקי נהרי, שידועים בשמם – הצעת חוק חינוך ממלכתי (השתתפות רשויות מקומיות בתמיכה במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), ובלי כרגע לפתוח את הדיון הציבורי בנושא הזה, ודאי וודאי שגם הצעת החוק הזאת וגם הצעת החוק שמעגנת את עצמאותן של הישיבות החרדיות ומקצה להן תקציבים בלי שיהיו כפופות – אתם הרי עולים פה שבוע אחרי שבוע ומסבירים לנו על לימודי ליבה, וכמה זה חשוב שלימודי ליבה יהיו חובה, ומי שלא מלמד לימודי ליבה אסור לתקצב אותו – חברי מקדימה, הגברת לבני היא זאת שהצביעה בעד הצעות החוק שמאפשרות את התקצוב של אותן ישיבות בלי שהן יהיו כפופות ללימודים שמכתיב להן משרד החינוך.
<שי חרמש (קדימה):>
היו לך שלוש שנים לבטל את זה. תבטל את זה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אז טלו 7,000 קורות מבין עיניה של חברת הכנסת לבני לפני שאתם מעזים לעלות כאן בהצעות אי-אמון – –
<שי חרמש (קדימה):>
תבטל את זה, השר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – ולנסות לאחז את עיניו של הציבור בישראל. וזה עוד בלי שדיברתי על הארכת תוקפו של חוק טל בחמש שנים נוספות בפברואר 2007. ולמעשה, למעשה חברת הכנסת לבני, בכל צומת שבו היה ויכוח ציבורי ולה היה משהו להפסיד, היא הצביעה בעד העמדה הפחדנית הצבועה שלה, להיכנע לעמדה הפוליטית. אז נכון, היום היא מסבירה שהיא אמיצה, והיא פוליטיקה נקייה, הכול זה בשם הקמפיינרים שלה, שמייעצים לה מה צריכה להיות כרגע העמדה הנכונה. אבל כשיש אינטרס פוליטי, מיידי, עכשווי, ואפשר להפסיד ממנו כאן ועכשיו, הגברת לבני לא היתה שונה במאומה – במאומה – ממה שקורה היום במדינה.
ושוב אני אומר, ראש הממשלה, דרך אגב, בכל הנושאים שאתם מציגים – בכולם, אבל – איך אומר חבר הכנסת גילאון, הוא כבד, טוב, אני אמליץ לראש הממשלה, חבר הכנסת גילאון, בהחלט לבטל את רוב הדיונים הביטחוניים ולעסוק בעיקר בקריאת סקירות של "יפעת" ולהיות צמוד מאוד לתקשורת, ולברר אישית כל מקרה עד הסוף, ולהגיב ב"שלוף" בדיוק כפי שחברת הכנסת לבני וחברי באופוזיציה עושים.
אני חושב שהמבחן הוא לא מבחן מהירות התגובה. המהירות לא קובעת כאן. מה שקובע זה עומק התגובה והצעדים שראש הממשלה נוקט וינקוט נגד אותם פורעים שתקפו את חיילי צה"ל ופצעו את המח"ט; הצעדים שראש הממשלה והממשלה הזאת ינקטו גם נגד התופעה של הדרת נשים, אם בצבא או בנסיעה בקווי אוטובוס, וכרגע הוקמה – יש ועדת שרים, בראשותה של השרה לבנת, שאמורה להביא בתוך שלושה חודשים צעדים אפקטיביים. אני נותן, באמת, רק את שתי הדוגמאות האלה, על קצה המזלג, זה הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר ממה שחברת הכנסת לבני אי-פעם, כשהיתה בתפקיד ביצועי, והיא היתה לצערי רק בתפקידים ביצועיים. כשהיא היתה חברת כנסת שנה וחצי איש לא יכול לזכור כאן שום הצעת חוק שלה שעברה, כי אין כזאת. באחריות. אולי יש אחת, אני מתנצל מראש, שהיא היתה חתומה עם מישהו אחר. אבל חברת הכנסת לבני – ותיכף נגיע גם לחבר הכנסת מופז, הטוען להנהגת קדימה, שהוא בוודאי, בנושא דת ומדינה או נשים, אף אחד לא זוכר ממנו בכלל שום דבר.
אבל אני אסיים רק בנושא של מה שאתם הצגתם, קווי המהדרין. אתה צודק, באמת זה לא בסדר שהנהגת המדינה לא שמעה כל כך הרבה זמן מאז הופלתה אותה נוסעת באשדוד. אבל, חבר הכנסת גילאון, קווי המהדרין, ותחפשו רק ב"ויקיפדיה", תעשו "קווי מהדרין" ב"גוגל" ותראו מה יוצא – קווי מהדרין: דבר שמעוגן או עוגן רשמית ב-2003–2006. כן, קודם לכן זה היה בירושלים, תופעה מגונה בעיני, שהלכה והתרחבה והגיעה לממדים שאכן היום – – –
<שי חרמש (קדימה):>
זה אתם. זה אתם.
<שלמה מולה (קדימה):>
זה בממשלה שלכם.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
תתבייש לך. תתבייש לך. או שאתה לא מקשיב או שאתה לא רוצה להקשיב.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי. חברי הכנסת. חברי הכנסת.
<שי חרמש (קדימה):>
ב-2003 – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני כרגע מתאר לך – חבר הכנסת חרמש, כאיש תנועת העבודה בעברך, שערק לקדימה בזכותו של אריק שרון, או לפני כן סוג של תומך ליכוד מוסווה, כי אז לא יכולת לעבור – לעבור מהעבודה לליכוד זה too much, כן – שרון, כבר ידעתם שהוא יהפוך את הליכוד לשמאל, אבל לא היה אפשר לומר את זה בגלוי, אז כשהוא עבר לקדימה כבר יכולת לעשות את זה – –
<שי חרמש (קדימה):>
זה הוצאת דיבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת שי חרמש, אתה יותר מהנואם כבר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – מי שהיה אז השותף הכי נאמן, כן, של – – –
<שי חרמש (קדימה):>
רגע, זה הוצאת דיבה – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
שרון היה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
יש לי חסינות מהותית, ואני אומר את זה במסגרת תפקידי להגן על הממשלה.
אז עם כל הכבוד, באמת מספיק עם הצביעות הזאת, מספיק עם כל הססמאות. עם כל הכבוד, לא אתה ולא חברת הכנסת לבני, לא שמעתי אתכם מעולם מבקשים משר התחבורה מופז להיאבק נגד התופעה של קווי המהדרין, כן – איזה שם הפוך מהמציאות – – –
<שי חרמש (קדימה):>
שלוש שנים זה בידיכם, בחייך. אתה שלוש שנים מנהל את המדינה. שלוש שנים, יכולתם לתת כל דבר.
<שלמה מולה (קדימה):>
דרך אגב, דרך אגב, שר התחבורה, שר התחבורה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני אגיב. זה משפט שאני חייב להגיב עליו, כי עכשיו הרמת לי להנחתה. אבן שזרק טיפש לבור, אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה. אז במקרה הזה אתם לא טיפשים ואנחנו לא חכמים. אבל המשל הוא שייקח לנו יותר משלוש שנים לתקן את כל הנזקים שקדימה עשתה בשנים שלה בשלטון, וזה בכל המובנים. זה במובן של קווי המהדרין שהתרחבו בתקופתו של שר התחבורה מופז, והגברת לבני מעולם לא דיברה על זה. לא שמענו אותה, לא על שירת נשים ולא על הדרת נשים, אלא תמיד הצביעה נגד נשים; נגד נשים ובעד השותפות הקואליציוניות של קדימה – הכול לפי האינטרס הפוליטי שלה.
אז היום האינטרס הפוליטי של הגברת לבני זה לתקוף את נתניהו. עכשיו – זה בסדר. אני דמוקרט. תתקפו את נתניהו, רק אל תשכחו שבסוף, בסוף, מאחורי נתניהו, שהוא ראש הממשלה של כולנו, יש גם מדינה, מדינת ישראל. ואת אותה מדינת ישראל, יש ארגונים בין-לאומיים, יש מדינות שמחפשות לקעקע את זכות הקיום שלה. וכשאתם כל היום מקשקשים על דמוקרטיה בסכנה ועל דיקטטורה ועל פאשיזם, כל מה שעושים אותם ארגונים, כפי שאמר פרופסור אלן דרשוביץ, זה לקחת את דברי ההסתה שלכם, את דברי השקר שאתם בעצמכם לא מאמינים בהם, כי מדינת ישראל היא הדמוקרטיה אולי בין החזקות ביותר בעולם, ולא – וכפי שאמר פרופסור דרשוביץ – כל מה שבספר החוקים מעיד על דמוקרטיה. דרך אגב, הוא נותן דוגמה מעולה. אם תחפשו את ספר החוקים של נורבגיה, אני בטוח שבנושא נשים הוא הרבה יותר חזק ממדינת ישראל. תחפשו מי היה קוויזלינג ומה הוא עשה, אז נתחיל לדבר על איפה פאשיזם מגיע מהר יותר ואיפה שיתוף פעולה עם נאצים מגיע מהר יותר.
<קריאה:>
עד כאן.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
לא, לא. אני לא "עד כאן".
<שי חרמש (קדימה):>
לא להיסחף.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני אומר לכם שאתם, כן, על-ידי האינטרס הפוליטי שלכם, שאתם רותמים אותו לפני כל דבר, לפני האינטרס הלאומי, לפני ההגנה על מדינת ישראל בפני כל אלו שמחפשים לעשות לה דה-לגיטימציה ולהרוס את זכות קיומה, אתם עושים מעשה חמור מאוד מאוד. אם אתם רוצים לחזק ולבצר את הדמוקרטיה הישראלית, יש דרכים קונסטרוקטיביות. יש תרבות שלטונית, תרבות פוליטית, שיח ציבורי ראוי שבו אפשר להידבר ולתקן. והדרך שבה אתם משתמשים בזילות בכל הביטויים הללו רק מלמדת שאין לכם שום כוונה אמיתית לתקן, אלא כדי לתקוף את הממשלה – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל, אדוני השר – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, תאפשרו לשר לסיים את דבריו. רבותי.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מולה, זה לא שעת שאלות.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – – כדי לתקוף את הממשלה – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – – של הממשלה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – ואף שאתם יודעים היטב שמנהיגיכם – חבר הכנסת מופז, חברת הכנסת לבני – נגועים בצביעות ובפחדנות, וכל ההתנהלות שלהם בעבר וההצבעות שלהם מוכיחות זאת, למרות זאת אתם מוכנים בשם האינטרס הפוליטי שלכם לפגוע במדינת ישראל ולשמש בעצם כלי בידי אלו שעושים לה דה-לגיטימציה.
ולכן, אין לי ספק שהכנסת תדחה את הצעות האי-אמון שלכם. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר גלעד ארדן. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת אי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש: הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים. תנמק את ההצעה חברת הכנסת חנין זועבי.
חבר הכנסת שי חרמש, עד שהיא תגיע לדוכן, אני לא פעם שואל את עצמי: אם לא היו החרדים, על מה הייתם רבים פה?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מדבר אתך במלוא הרצינות.
<זאב בילסקי (קדימה):>
לא, לא. אל תדבר כך.
<קריאה:>
למה המפא"יניקים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם לא היו החרדים, על מה הייתם רבים פה?
<קריאה:>
על הערבים.
<קריאה:>
נו, באמת.
<קריאה:>
על המפא"יניקים. זה לא נושא?
<היו"ר יצחק וקנין:>
כל מה שמסתובב סביב כל הדברים, זה אנחנו באמצע.
<שלמה מולה (קדימה):>
אולי עכשיו גם תגידו משהו על האוטובוסים?
<שי חרמש (קדימה):>
אנחנו – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מולה, תהיה בריא. אמרתי את זה, תנסה לחשוב קצת על מה שאני אומר.
<שי חרמש (קדימה):>
תקשיב, היושב-ראש, אנחנו היינו אתכם כל הזמן. עכשיו אנחנו נענשים על זה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו נהיה גם אתכם, אל תדאג, אם תהיו בשלטון.
<נחמן שי (קדימה):>
אה, זה אני בטוח.
<קריאה:>
מצדי, קבענו – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מגישים כל שבוע הצעה של אי-אמון בצורת ריטואל שכזה. האמת, אנחנו לא נפיל את הממשלה בהצעות האי-אמון האלה. אנחנו יודעים שמדובר בממשלה יציבה. אולי היא יציבה בגלל הקלות שבה היא עושה את חישובי ההישרדות שלה. גם בגלל דעת הקהל. אנחנו צריכים להכיר בזה שכנראה דעת הקהל בישראל מרוצה ומסופקת מתפקודה של הממשלה. דווקא גל המחאה החברתית, עם האבסורד במשפט הזה, אבל גל המחאה החברתית הראה שהכלכלה ורמת החיים אינן העניין העומד בבסיסה של שביעות הרצון של החברה בישראל מהממשלה, אלא התפקוד הפוליטי הכללי, במיוחד זה הקשור לסכסוך, לסכסוך הערבי-ישראלי. ככל שהממשלה יותר אלימה כלפי הפלסטינים בשטחים, יותר שולטת בכללי המשחק של הסכסוך, כך שהיא לא משלמת על פעולותיה ועל האלימות שלה, כך הציבור הישראלי מרוצה יותר. וגם האופוזיציה צריכה להכיר, שכן, החברה בישראל מרוצה ומסופקת מהתפקוד הפוליטי הכללי של הממשלה הזאת.
זה כשלעצמו מספיק לאי-אמון. כלומר, רמת שביעות הרצון הגבוהה של החברה מממשלה כזאת, שמנשלת אדמות, גובה וידויים בכוח, מתנחלת, מאפשרת אלימות של מתנחלים ללא כל הרתעה, ורואה בפלסטינים משני צדי "הקו הירוק" מכשול לקיום שלה ולהתפתחות שלה, אלה בעצמם נושאים לאי-אמון. אבל לא רק לאי-אמון בממשלה, אלא גם אולי לאי-אמון בחברה שלמה. אבל אנחנו לא יכולים לשנות את האזרחים. אנחנו לא משנים את החברה, אדוני היושב-ראש. אנחנו צריכים, ואולי אולי יכולים רק לשנות את הממשלה.
הממשלה היא זו שטיפחה אתיקה קולקטיבית של אלימות, אתיקה קולקטיבית של עוינות, של שנאה בתוך החברה, בו בזמן ליד שיח של מוסר, ליד שיח ליברלי של דמוקרטיה, של אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, של הומניות, של דו-קיום, של שלום. איך שניהם מתקיימים ביחד, פרקטיקה של אלימות ושיח של מוסר? זה כשלעצמו – אנחנו מעריכים את זה. זה עובדה שצריכים להעריך אותה. ואני לא יודעת איך בתוך חברה נורמלית מתקיים גם שיח של מוסר, וגם פרקטיקה של דיכוי ואלימות.
אדוני היושב-ראש, לא משנה מה השלטון בישראל עושה לפלסטינים, תמיד אפשר לחשוב שהפלסטינים לא רוצים שלום. לא משנה מה הממשל בישראל עושה בשטחים הכבושים, תמיד אפשר לשכנע שכן, ישראל רוצה שלום. גם כאשר מגרשים את הפלסטינים מהאדמות שלהם, אומרים שהמטרה היא שלום, אנחנו רוצים שלום. גם כאשר מעבירים כל מיני חוקים – מה שלא יעלה על דעתך, רק תבחר מהרשימה של החוקים שעברו בשנתיים האחרונות – בעצם ממשיכים ואומרים: רוצים שלום, רוצים דו-קיום. רוצים דו-קיום גם עם הפלסטינים בישראל ושלום עם הפלסטינים מעבר ל"קו הירוק". העניין של זכויותיהם של הפלסטינים, היחס לזכויות אלה, היחס לזהות שלנו, זה עניין שולי. זה לא מבחן של דמוקרטיה, זה לא מבחן של שלום. זה לא חלק מהסיפור בכלל.
אדוני היושב-ראש, בקצה של מחנה הפליטים שועפאט, מזרח-ירושלים, נפתח מעבר חדש, אלקטרוני, ענקי, טרמינל להסדרת המעבר בין תושבי המחנה לבין ירושלים. המחסום הזה ינתק לחלוטין את מחנה הפליטים מירושלים. הוא יהיה הדרך היחידה שבה 50,000 תושבי שועפאט יוכלו לעבור לירושלים. המחסום החדש יקבע את שועפאט מעבר לגדר.
באופן טכני מחנה הפליטים עדיין נמצא בתחומה המוניציפלי של ירושלים, כלומר תושבי שועפאט ימשיכו לשלם מסים, ארנונה ואגרת ביוב לעיריית ירושלים, אך ברור שהם לא יקבלו כל שירות שהעירייה מספקת לתושביה, אלא אם כן המדינה מתכננת גם לשלול תושבות, אולי.
"מי שרוצה שלום" יטען שזה מחסום ביטחוני. השר לביטחון פנים יטען שזה מחסום ביטחוני, שהמטרה שלו היא למנוע תקיפות עתידיות ושהתוואי של הטרמינל מוכתב על-ידי צרכים ביטחוניים. "מי שלא רוצה שלום" יגיד: זה מחסום פוליטי, מטרת המחסום היא לקבוע את הגבולות האלו בין שתי המדינות, גם אם שני הצדדים שביניהם המחסום הזה מפריד הם שתי שכונות פלסטיניות.
המחסום הוא חלק מהמדיניות הישראלית באזור להפרדה, לבידוד של מזרח-ירושלים מהגדה המערבית על-ידי מחסומים, שימנעו מהתושבים להיכנס אליה בחופשיות.
כיום, אדוני היושב-ראש, 35% מתושבי ירושלים הם פלסטינים. הממשלה הישראלית מתכוונת לצמצם אחוז זה עד 10%, אולי עד 0%.
"מי שלא רוצה שלום" ידגיש את ההשלכות האנושיות ולא יסתיר מפניכם, למשל, ש-34 דונם הופקעו לאחרונה רק לצורכי בניית המחסום הזה. כמו כן הפקיעו עשרות עסקים מסחריים. המחסום יוביל לבידודם של 50,000 המחזיקים בתעודות של תושבי ירושלים ומזרח-ירושלים, שאת מרבית חייהם הם מנהלים בירושלים ובסביבה שלה – הלימודים שלהם בירושלים, העסקים שלהם בירושלים. באוניברסיטה, בעבודה, במסחר ובכלכלת הבית היומיומית הם לחלוטין תלויים בירושלים, אז המחסום ינתק את התושבים ממרכז חייהם.
אומרים שהמחסום הוא בין הפלסטינים לישראלים, אבל האמת – המחסום הוא בין הפלסטינים לבין החיים שלהם. המחסום הזה יהפוך חיים לא נורמליים לחיים פחות נורמליים. אם לפני שבוע לקח לוודאד רבע שעה להגיע לבית-הספר שלה, אתמול לקח לוודאד ארבע שעות להגיע לבית-הספר שלה.
כבר ביום הראשון לפעולתו דווח על תורים ארוכים של תושבים, ביניהם תלמידים, סטודנטים וסתם עובדים הממהרים למקום העבודה. 90% מהתושבים בשועפאט עובדים בירושלים, כלומר 90% ייאלצו להגיע למחסום מדי בוקר, לעבור בידוק תעודות, בידוק בחפציהם, להמתין שעות ארוכות רק כדי להגיע לעבודה.
לא נתחיל אפילו להזכיר מקרים קשים של השפלה, של התעללות, של עיכוב מיותר גם כאשר הדבר מסכן את חייהם והתושבים צריכים למשל להגיע לבתי-חולים בירושלים.
אין בית-קברות בשועפאט. אין איפה לבנות בית-קברות בשועפאט, הרי אפילו לחיים אין מקום, אדוני היושב-ראש.
אנחנו יודעים שהמטרה היא לבודד את ירושלים. מזרח-ירושלים מוקפת כבר עכשיו במחסומים – קלנדיה, חיזמה, בית-לחם, בית-ג'אלה – מחסומים שמונעים תנועה לתוך העיר, חונקים את שועפאט, מוסיפים לגדר מחסום שחלק מגבולו המזרחי צמוד לגדר ההפרדה הראשית. הגדר כעת מקיפה לחלוטין את המחנה, כלומר מבודדים את ירושלים וחונקים את שועפאט.
במסוף החדש ייאלצו גם לעבור תושבי שכונות ראס-חמיס, דחיית-א-סלאם וראס-שחאדה.
עכשיו, אם ירושלים היא יהודית, אז למה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לסכם.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אם ירושלים היא יהודית, למה יש צורך לייהד אותה? למה ההשקעה והסבל האנושי הזה אם היא כבר יהודית? הסבל הפלסטיני נגרם כי ירושלים אינה יהודית, כי המדינה צריכה להפוך אותה בכוח ליהודית. גונבים אדמות, מגרשים, מספחים פה, מפרידים שם, לזה קוראים "ייהוד". אין לזה שם אחר. הרבה ייהוד, כי אולי אין מספיק שליטה יהודית במזרח-ירושלים.
עכשיו, אדוני – רק אני מסיימת – כמו שנאמר פה פעמים רבות, כל המשחק הזה בתעודת זהות, כל המשחק הזה בהפתעה ובסיפוחים הוא משחק באש. כולם יודעים שזה בטל ומבוטל מבחינה בין-לאומית. קביעת עובדות בשטח היא הפיכה. כמו שהעובדות עצמן נקבעו ככה אפשר לבטלן בסופו של דבר. כל המשחקים המסוכנים שעושים באנשים – כל הנדסת המקום והגיאוגרפיה הזאת היא משחק באש. האזור הזה נכנס לתקופה חדשה. ישראל לא השכילה לדעת עד כמה היא משחקת באש. היא ממשיכה כאילו דבר לא השתנה באזור. אין ברירה אלא לחזור על זה שוב ושוב, עד שלמישהו ייפול האסימון: המאבק נגד הכיבוש ונגד המדיניות הישראלית רק יתחזק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. ישיב על הצעת האי-אמון השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת הגישו הצעת אי-אמון בראש הממשלה באמירתם כי ממשלת ישראל ממשיכה במדיניות בידוד שכונות בירושלים המזרחית בהקמת מעבר חדש שימנע מתושביהן להגיע לירושלים. כמו כן טוענים חברי הכנסת כי הממשלה החליטה לסגור את גשר המוגרבים ואף מתכוננת להרוס אותו בכוונה להתגרות בפלסטינים ובקהילה הבין-לאומית.
חברי הכנסת, רק כדי להזכיר לכולנו – ואני אהיה פה לרגע היסטוריון – גדר הביטחון נבנתה לאורך קו התפר בהחלטת הממשלה, ממשלת ישראל, ב-2002. היא נועדה למנוע פיגועים חבלניים, רצח ישראלים חפים מפשע. כולנו זוכרים כי באותן שנים נרצחו כ-900 ישראלים בפיגועים אשר – אותם מחבלים לא הבחינו בין ילדים, נשים וטף, גברים נרצחו – רק בהיותם ישראלים.
גם בג"ץ שנדרש לתוואי הגדר באזור המדובר, מחנה הפליטים שועפאט, קבע ואישר בפסק-דין מיום 25 בנובמבר 2008 את תוואי הגדר.
המעבר במקום נבנה במהלך השנתיים האחרונות בהשקעה כספית גדולה מאוד והובא בו בחשבון הצורך לשפר את השירות לעוברים במעבר הישן, שנמצא כ-200 מטר מהמעבר החדש.
האוכלוסייה שמשתמשת במעבר היא של תושבי מחנה הפליטים שועפאט, נושאי תעודות זהות כחולות, אזרחים ישראלים ובעלי היתרים תושבי איו"ש הנכנסים דרך המעבר לירושלים. גם תהליכי התכנון במקום נעשו בשיתוף פעולה עם נציגי התושבים. המצב לאחר פתיחת המעבר החדש שופר בהרבה לעומת המצב שהיה במעבר הישן, הן לעוברים והן לכוחות הביטחון, שוטרים וחיילים, המפעילים את המעבר.
אני יכול רק להביע פליאה על כך שבעת הפעלת המעבר הישן, ואז התנאים היו גרועים הרבה יותר לעוברים במקום, והיו טענות קשות מאוד, וכאשר הממשלה בונה מתקן חדש ומשוכלל, הנותן מענה מיטבי לבידוק ולתנאים הטובים לעוברים, פתאום מתעוררים ומעלים כל מיני טענות קנטרניות.
אשר להצעתכם בנושא גשר המוגרבים – לא שמעתי מלה, אבל זה היה למעשה נוסח הבקשה להעלות את האי-אמון – גם כאן אני מזהה אמירות אשר גורמות להתססה וללא קשר למציאות בפועל. כידוע לכולם, מהנדס העיר ירושלים, הוא הסמכות הסטטוטורית, הכריז על הגשר כעל מבנה מסוכן וקבע כי אין לאפשר שימוש בו עקב חשש משרפה או בעיית חוזק מכני של הגשר.
אני, כשר לביטחון פנים, המלצתי לראש הממשלה על פתרון הבעיה, וכדי למנוע היתכנות להפרעות סדר וחשש לנפגעים באתי עם הפתרון, שקיים צורך לטפל בגשר הקיים להורדת סכנת הבטיחות מדלקה וחיזוקו המכני, הכול כדי לאפשר את המשך השימוש לזמן נוסף בגשר הקיים – אולי הוא לא אסתטי, אבל הוא מספיק חזק כדי שיעלו עליו מבקרים – ולא למנוע בשום שלב יכולת של עליית יהודים ותיירים להר-הבית, כנהוג לגבי כולם, כי להכניס אותם לאחד השערים האחרים זה היה דבר בלתי אפשרי ובלתי אחראי. לכן הוריתי על הצבת כבאית שתאבטח את המקום מפני אש עד סיום עבודת התחזוקה.
אתמול, יום ראשון, 18 בדצמבר 2011, החלה חברה אזרחית בפיקוח וניהול של "מורשת הכותל" לבצע מיגון נגד אש לחלקי הגשר העשויים מעץ, והם אמורים לסיים את העבודות במהלך השבוע הקרוב. בימים הקרובים יבוצע סקר מקצועי ותוכן תוכנית עבודה דחופה אשר תכליתה לבצע חיזוק מכני לגשר הקיים, וכל זאת כדי לאפשר המשך שימוש בגשר הקיים תקופה נוספת.
חברי הכנסת המכובדים, כל אמירה על פגיעה בפלסטינים או בקהילה הבין-לאומית לא רק שאיננה נכונה, היא גם מתסיסה ובעיקר פוגעת בכל מהלך מקצועי שקוף והכרחי למניעת נפגעים במקום. אני קורא לכולם, ולא בפעם הראשונה, להפסיק להשתמש בהר-הבית כמנוף להתססה – יש מספיק בעיות במדינה הקטנה, ויש להפסיק להעלות כל פעם את הר-הבית לשולחן הדיונים. תפסיקו להתסיס וללבות את האש, לגרום להקצנה בכל הזדמנות שאתם מוצאים. המענה להר-הבית יטופל, מטופל, ובהמשך קיימת תוכנית גם להחלפת הגשר למשהו יותר קבוע. זה לא הזמן ולא המקום.
ולכן – אנחנו צריכים לאפשר את חופש הפולחן – תיירים, יהודים, כל מי שרוצה לעלות משער המוגרבים ימשיך לעלות, כמובן כוחות הביטחון, ויתר השערים פתוחים, ולא היה שום שינוי.
לכן אני מבקש מכולם להצביע אמון בממשלה, אין מקום להצביע אי-אמון בממשלה שעושה כה הרבה לשימור חופש הדת לכולם מחד גיסא ולבטיחות מאידך גיסא. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר יצחק אהרונוביץ. אנחנו עומדים לפני הדיון הסיעתי.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
לפני כן תהיה הכרזה של מזכיר הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 131 – הוראת שעה), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 126) (הסדרת שמירה, אבטחה וסדר ציבורי), התשע"ב–2011; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 6), התשע"ב-2011; והצעת חוק לשינוי שיטת העדכון של פנסיה תקציבית, התשע"ב–2011. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן מזכיר הכנסת.
<הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית;>
<2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים, שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל;>
<3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, רבותי, אנחנו מתחילים בדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דורון אביטל מסיעת קדימה, ואחריו – ליה שמטוב. אחריה – חבר הכנסת נסים זאב. לכל דובר שלוש דקות, רבותי.
<דורון אביטל (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הרקע להצעת האי-אמון של מפלגתי הוא החיכוך האלים המתחיל, ויותר ממתחיל, לפרום את תפריה של החברה הישראלית, של הפסיפס המארגן של החברה והמדינה בישראל.
האירוע החמור של המתקפה בחטמ"ר שומרון, ההתנכלות שקדמה לכך למפקד הקודם של אוגדת איו"ש, כמו גם במקום אחר – יוזמות החקיקה הבעייתיות וגם סוגיית הדרת הנשים הן דוגמאות מובהקות וקשות לכך.
החברה והמדינה בישראל, מעצם יסודה ומהותה, היא ישות מורכבת. רק כבוד למורכבותה יאפשר לנו לכתוב פרק חדש בהיסטוריה שלה. אך לא כך כשיש מנהיגות המדברת, במובן עמוק, בשני קולות: קול ממלכתי, המגיע תמיד, תמיד, באיחור אחרי ההתרחשויות, ולעומתו קול אחר, או טון, שהוא יהיר ופטרוני, הקורץ לאנשיו ואומר כי יש בעצם רק מודל אחד מיוחס של קיום בארץ הזאת, וכולנו חייבים לבסוף להרכין את ראשנו בפניו.
אחר כך, כמובן, לאחר שמתרגשת זעקה קשה בציבור, נחלץ לפתע הקול הממלכתי ומופיע בתפקיד המושיע הנחלץ לכאורה לתקן את מה שהקריצה אפשרה מלכתחילה. כך קרה ביוזמות החקיקה הקשות וכך בסך האירועים המאיימים לפרום את תפריה של החברה והמדינה בישראל. אופן הפעולה הזה מתקיים בתפקודה של ההנהגה בכל אחד משלושת הממדים של הקונפליקט שבו אנו חיים כעת: בממד המדיני-ביטחוני, הכלכלי-חברתי, ובסוגיית זהותה ואופיה של המדינה והחברה.
הנה, בחזית הסכסוך שלנו אל מול הפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון, שולחים אנו את מיטב מפקדינו, את אחד ממפקדינו המוכשרים ביותר, תת-אלוף ניצן אלון; שולחים אנו אותו כנציג האינטרסים הממלכתיים של המדינה לחזית אולי הכי רגישה כיום, אך כשהוא מותקף ומתנכלים לו, הרי מעטים ממי ששלחו אותו בבית הזה ובממשלה נזעקים להגנתו. דומני שרק נחמן שי, ממפלגתי, בוגי מהממשלה ואנוכי עמדנו והתבטאנו כאן בעניין הזה. לא פלא, כשהתנכלות כזאת אינה נבלמת, שפוגשים אנו מייד אחר כך את אירועי המתקפה הקשה בחטמ"ר שומרון. אז, כשנחצה הקו, שוב, הטון הממלכתי של הממשלה נכנס לפעולה, מנסה לכאורה לתקן את מה שהקריצה הראשונית בפועל מאפשרת.
הטון הפטרוני של ההנהגה המדינית שלנו לא חוסך את שבטו גם משכנינו לסכסוך, הרשות הפלסטינית: "דבר דוגרי", קורא ראש הממשלה מעל בימת האו"ם, ומזמין את יושב-ראש הרשות הפלסטינית לשוחח עמו עוד באותו הרגע, באותו בניין. יושב-ראש ועדת החוץ הרומני, חבר בוועדה הפוליטית של מועצת אירופה, פגש אותי והעיר לי בחיוך: ראש הממשלה שלך רק סיים להזמין את יושב-ראש הרשות לדבר אתו, וחמש דקות לאחר מכן הוא כבר לא בבניין. שוב, רטוריקה פטרונית אל מול המצלמות, שמאחוריה לא מסתתר שום תוכן ממשי של פעולה. הזמנה רק במלים, כשמאחורי "דבר דוגרי" קל לנו הישראלים, לפחות, לזהות את הקריצה הסחבקית שמשמעותה: הרי אין אני מתכוון באמת למה שאמרתי.
כך גם הטון הפטרוני של ממשלת נתניהו כלפי האביב הערבי, הרבה לפני שההיסטוריה גזרה את דין המהפכות קורצת ההנהגה של מדינת ישראל ואומרת: אין שום סיכוי שהחברות הערביות יוכלו למצב עצמן כדמוקרטיות נאורות, ואפילו, ממשיכה הקריצה ואומרת, אל להן אפילו לנסות. עדיף עבורן שיישארו תחת המשטר המדיני היחיד המתאים יותר לרמת "התפתחותן", קרי, משטר דיקטטורי.
כך נכון הדבר גם בממד הכלכלי-חברתי. ראש הממשלה אינו יכול שלא לקרוץ פעם אחר פעם אל הסקטור הפרטי, בהתבטאויות שהן עיוורות לחלוטין לעוצמת המשבר שהתגלה בסקטור הפרטי והפיננסי בכלכלת המערב. רק לפני שבוע דיבר על הסקטור הפרטי כ"סוס הבריא שסוחב את העגלה". כך גם אמר פה בכנסת: הרי הסקטור הפרטי הוא הוא המפרנס של הרופאים והמורים. קל לראות את התמונה המעוותת שבעיני רוחו: יזמים זריזים ומהירים נוהגים בקטר הסוחב אחריו ערב-רב של פועלים, רופאים ומורים חסרי ערך המשתרכים מאחור – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון. אני נתתי לך דקה וחצי יותר. אבקש לסיים. אני אפילו לא רציתי להפסיק אותך, רק אני מסתכל, אני רואה שהדפים שלך לא נגמרים.
<דורון אביטל (קדימה):>
לא לא, זה הדף האחרון, האמן לי, זה יהיה מהיר מאוד. – – שכן המשתרכים כביכול לאחור הם מייצרי הערך האמיתיים הבונים את החברה הישראלית מלמטה.
סוגיה אחרונה וסיימנו. הסוגיה השלישית, הקשה והמורכבת כל כך, היא סוגיית אופיה וזהותה של החברה הישראלית. לא בכדי צעקו אנשי המחאה ודיברו על "הישראלים החדשים". הם התכוונו בראש ובראשונה לחידוש פני הישראליות והישראלים. מה היתה התנועה הציונית, או מה היתה מטרתה, אם לא לשבור אחת ולתמיד, במדינת הלאום של העם היהודי, את הטריז החוצץ בין היהודי ובין נאמנותו האזרחית למדינתו, ואצלנו בין היהודי לבין הישראלי, להתיר אחת ולתמיד את סוגיית הנאמנות הכפולה שרדפה את היהודים ורודפת אותם עד היום כשהם אינם במולדתם? אך לטובת שימוש של כוח פוליטי ההנהגה הנוכחית לא מהססת לחדש גם את הטריז הישן ולעודד את אותו מתח שהתנועה הציונית ביקשה לתקן.
יכולתי להמשיך כך ולמנות עוד דוגמאות רבות, הנה נאום בר-אילן ושתי מדינות לשני עמים ומייד הקריצה – אין באמת פתרון אפשרי.
פסקה אחרונה. אל להנהגה בראשותו של ראש הממשלה להמשיך ולשאוב את עוצמתה הפוליטית מקריצה המייצרת הפרד ומשול פוליטי מתוחכם בין חלקי הפסיפס המרכיבים את החברה והמדינה בישראל. במקום זאת עליה באומץ לב לזהות את גודל השעה ההיסטורית, לוותר על הקריצה, להוביל את מדינת ישראל קדימה לפרק שראוי לה שיירשם בתולדותיה ושאזרחים יהיו גאים בו. ואם אינה יכולה לעשות כך, מן הדין שעליה לפנות את מקומה לאחרים טובים יותר. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דורון אביטל. תעלה חברת הכנסת ליה שמטוב, ואחריה – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות.
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, השרה סופה לנדבר, חברי חברי הכנסת, לאחרונה דווח על תקרית אלימות כנגד חיילי צה"ל מצד גורמים קיצוניים בימין. לאחר האירוע גם ראש הממשלה, גם שר החוץ אביגדור ליברמן וגם בכירים נוספים גינו את המעשים, ואין ספק כי המשטרה והשב"כ יטפלו בגורמים הקיצוניים, אני חושבת טוב-טוב.
אין ספק כי אנו עדים בזמן האחרון לניסיון אומלל לתייג את כל אוכלוסיית המתנחלים כאוכלוסייה אלימה, פולשת וונדליסטית, כאשר לא כך הדברים בפועל. הניסיונות של ארגוני השמאל לעשות דה-לגיטימציה למפעל ההתנחלות, או כמו שאני מכנה אותו: מפעל ההתיישבות, לא מצליחים. בסיעות העבודה ובמרצ מתקשים לעכל את העובדה שרוב הציבור בישראל תומך בתושבי יהודה ושומרון, שרק לאחרונה דווח כי בניהם זכו לאחוז הגיוס הגבוה ביותר לצה"ל, אותו צה"ל שהם – – –
<שי חרמש (קדימה):>
לפי הדוח האחרון, המושבים והקיבוצים עברו אותם.
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
כן?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לא נכון.
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
בסדר, אבל גם קיבוצים וגם הבנים של – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – ביתר-עילית וקריית-ספר, שמתוך איזה 100,000 חרדים ואפילו – – –
<שי חרמש (קדימה):>
מבלי להוריד – – –
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
אבל זה יכול – אותו צה"ל שנגדו פועלים באלימות.
<שי חרמש (קדימה):>
ליה, הדבר היפה זה שאני רב אתו על זה, זה הסימן הכי טוב, זה – – –
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
זה טוב, זה באמת. רק היום הגיעו תלמידי המכינה הצבאית "איתן" ממעלה-אדומים למסגד הנטוש שהושחת וצבעו אותו במחאה על מעשים של קומץ קיצונים, והתלמידים האלה הם הגאווה של ההתיישבות.
אני גם רוצה להזכיר לסיעת העבודה ולסיעת מרצ כי מי שפוגעים מדי שבוע בחיילי צה"ל, וזה כבר למעלה מעשור, הם דווקא פעילי שמאל קיצוניים כדוגמת "אנרכיסטים נגד הגדר", שמגיעים לבילעין ונעלין ומעודדים את האוכלוסייה הערבית לצאת להפגנות אלימות. הפרובוקציות האלה רק מביאות לפצועים בשני צדי המתרס. ולכן אני ממליצה למפלגות השמאל קודם לבחון איך הם מתמודדים עם התופעה.
האופוזיציה העקשנית מנסה בכל דרך ותירוץ לומר כי הקואליציה היא קואליציה לא חברתית, ורק בשבוע שעבר עבר חוק – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
– – היסטורי להגברת האכיפה בדיני עבודה – חוק שישים סוף לפגיעה המתמשכת בעובדי קבלן.
שמעתי פה את חנין זועבי, והיא אמרה נכון, שהממשלה היא חזקה ויציבה, וזה נכון, ואני רוצה להגיד לחברים שלי באופוזיציה שהיא גם חזקה וגם יציבה – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – חזק ויציב – – –
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
– – וגם ציונית וגם דמוקרטית.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ממש כל השבוע אנחנו משתעשעים ב"אלפי ללה וללה". שירת נשים, הַדְרת נשים, הַדָרת נשים, קווי מהדרין. אלה הבעיות של מדינת ישראל? איפה האשה עלתה לאוטובוס, איפה היא ירדה ואיפה היא ישבה. ופתאום צמחה לנו איזה גיבורה שזכתה להוקרה משר התחבורה, כי לא עוז והדר לבושה, וברוב חוצפתה הפכה גם להיות סמל למאבק של פארקס רוזה. ותראו – – –
<שי חרמש (קדימה):>
מה זה?
<יצחק הרצוג (העבודה):>
רוזה פארקס, והיא דומה לרוזה.
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, בטח. תראו את הדמיון ההזוי הזה. תגידו לי איפה יש הפקרות כמו במדינת ישראל מבחינת היכולת שלנו, ואני רוצה לומר את הדוגמה, הייתי אומר הקיצונית קצת, שיכולים שם בים-המלח ללכת ערומים וערומות ולהביא שחקן מתועב ולצלם את זה פה כאילו מדינת ישראל זקוקה לאמנות זנותית מהסוג המתועב ביותר. אתם מדברים פה על צניעות?
<שלמה מולה (קדימה):>
לא בסדר. זה באמת לא בסדר.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה, יש פה איזו מגבלה בהפקרות שלנו? אין. פרצנו את כל המחסומים. אין שום מעצורים, התהום אפילו עדיין לא גבול בשבילנו. אז על מה מדברים פה, אדוני היושב-ראש? על שירת נשים. תגידו לי מה ההמצאה הזאת. מרים הנביאה, היא היתה ראשונה – ותיקח מרים הנביאה את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ותען להם מרים שירו. מרים היתה משוררת ולקחה את להקת הנשים ושרה יחד אתן עם תופים ובמחולות, היתה איזו מגבלה?
<שי חרמש (קדימה):>
גם דבורה וגם מיכל.
<נסים זאב (ש"ס):>
גם דבורה, "ותשר דבורה וברק".
<שי חרמש (קדימה):>
וגם מיכל.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל שם היתה השירה, במקרה הזה של ברק, זו היתה תפילה והודיה לבורא עולם על הניצחון הגדול של עם ישראל. בסדר.
<שי חרמש (קדימה):>
כמו יפה ירקוני.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – – שלומציון המלכה.
<נסים זאב (ש"ס):>
רבותי, לא צריכים להביא את כל הדוגמאות. אבל לבוא ולומר שיש איזו מגבלה שאשה לא יכולה לשיר – מה קרה לנו, באמת השתגענו? זהו?
אני רוצה להתייחס, אדוני היושב-ראש, לכך שכל העלאת הנושא של הדרת נשים מטרתה היא הסתה, פרובוקציה ושנאה נגד הציבור החרדי – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
נו, באמת.
<נסים זאב (ש"ס):>
חד-משמעית. אני רוצה לומר לך, בשבוע שעבר – תשמעו דבר הזוי – בוועדת התכנון בירושלים, בוועדה המחוזית, יושבים ודנים באיזה בניית בית-כנסת. אחת מהחברות שם יושבת בוועדה ואומרת למבקש, שהוא סך הכול גבאי בית-כנסת, אומרת לו: אתה רוצה שאני אשיר פה, ואתה תצטרך להסתלק מפה? זה סגנון, זה דיבור – פשוט אני רוצה לומר לך, אני לא יודע לאיזו רמה אנחנו יורדים.
אבל חשוב שנדע שאחד העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה הוא חופש דת ומצפון, ולא ייתכן לאלץ חייל דתי לנהוג בניגוד להלכה ולאמונתו. נכון שיש פתרון, ואני אמרתי שאפשר לתת ולחלק אטמי אוזניים לחיילים – זה במקרה שפתאום באמצע הטקס איזה חיילת שרה, אז צריכים לכבד את המעמד. אבל כשמדובר בלהקה של ריקודים, חיילות וחיילים, והחייל לא רוצה להישאר, מה זה, זה חלק מהאימונים שלו בצה"ל? לא הבנתי. אתה יכול להכריח אדם לשבת במקום שהוא חושב שזה פוגע בו מבחינת האמונה או ההלכה?
עוד דבר, אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – הדבר החשוב ביותר – כשאנחנו מדברים על הרצון והחובה שלנו לכבד את האשה – וכולנו מכבדים וכולנו מחויבים בכבוד שלה – צריך לזכור דבר אחד נוסף, שיש חוק שאומר שלא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירות שלו, פרט לאותן הגבלות שנקבעו בחוק, כדי להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת ואת יחס הכבוד אליהן. ואני רוצה לומר לך, כשאתה מדבר על זכות הפרט – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון, חבר הכנסת זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – אתה צריך לזכור שאתה לא יכול לפגוע בכלל כדי שהזכויות שלך – הן לא מעל הכלל, הן בתוך החברה, הן במסגרת החברה, הן במסגרת הכלל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
ולכן אני רק – אסיים בזה, אדוני היושב-ראש – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני נותן לך את שלוש הדקות שלי.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא לא.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא לא, אל תיתן לו כלום. סיים בבקשה. משפט אחרון. חבר הכנסת כץ, מה אתה מנדב – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני כל כך נהנה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, אני יודע, אני מצטער.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רק רוצה לסיים ממש במשפט אחד. לכן, אדוני היושב-ראש, העיקרון שמנחה בכל הקטגוריות של הדרת נשים חייב להיות החוק וערכי הדמוקרטיה שמבוססים על חופש דת ומצפון, ולא הסתה פרועה ופרובוקציה נגד הציבור החרדי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, חבר הכנסת זאב. יעלה חבר הכנסת יצחק הרצוג, השר לשעבר. ואחריו תעלה חברת הכנסת עינת וילף.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הנושא שאנחנו דנים בו הוא נושא רחב מאוד, והייתי אומר שהוא העיקר של סדר-היום הציבורי. הוא משתלב בכמה תופעות חברתיות ופוליטיות חמורות מאוד שאנחנו חווים מול עינינו. אבל אני חושב שכישלונה העיקרי של הממשלה הזאת בא לידי ביטוי בכך שבסוף, תפיסת העולם שהיא מבטאת, כלומר תפיסת העולם של הגרעין הימני של הממשלה, מתנפצת מול העובדות בשטח.
יש לי כבוד עצום, באמת, למתיישבים מעבר ל"קו הירוק", ובוודאי לדור המנהיגים שהלך וגאל את הארץ, הגם שאני יכול להיות חלוק עליהם. הבעיה היא שהדור הזה בעצם רואה מול עיניו גם משבר בתוך הקהילה שלו, גם עימות בין-דורי, לא כתופעה כללית, אבל כתופעה שקיימת בקבוצות רבות אחרות של החברה הישראלית.
והנה, הייתי אומר שמה שבא לידי ביטוי בתופעות האחרונות זה העובדה שמעשי ידי אותם אלה שמובילים את הממשלה הזאת לקיצוניות טובעים בים, דהיינו, היא כבר נתפסת ומואשמת כמתונה מדי, היא כבר נתפסת כוותרנית מדי. היא נאלצת להתמודד עם העובדות הקשות של החיים, שמחייבות אותה להרוס מאחזים בלתי חוקיים, מחייבות אותה להפסיק את הגזל במקומות שבהם נקבע שיש גזל, מחייבות אותה לנסות להגיע למשא-ומתן – הגם שהיא נכשלת בכך בצורה מחפירה ורשלנית – ומחייבות אותה, בסופו של דבר, להחליט אם היא ממשלה שמנסה לאכוף את החוק, או ממשלה נרפית ונקלית ורופסת שנותנת לכל דאלים גבר לשלוט בשטח. זאת הדילמה האמיתית.
והנה, ממשלת ימין, אין לה את מי להאשים, אין לאף אחד בליכוד ובימין את מי להאשים, רק את עצמם. בסופו של דבר זו כבר לא אשמה של השמאל ולא אשמה של האופוזיציה, זו אשמה של אלה שיושבים ליד הגה השלטון, צריכים לנהל את המדינה ומגלים להוותם שהרבה ממה שהם דגלו והאמינו בו הופך להיות קרדום לחפור בו בדיוק על-ידי גורמים יותר קיצוניים, שהם בעצמם נתנו להם גיבוי, ופיתחו, וחיבקו וגידלו, ובסופו של דבר הורסים את מה שהם בעצמם דוגלים בו. זאת הדילמה האמיתית שלפניה הממשלה נמצאת.
היא נמצאת במצב שבו הכישלון הוא חמור ומהדהד שבעתיים, מכיוון שבד בבד עם העובדה שהיא נכשלת בגזרה הזאת היא גם נכשלת בגזרות האחרות; היא נותנת לממסד הקלריקלי להשתלט על חיינו בצורה מושחתת ולהפוך בכך את הסוגיה של הדרת נשים לסוגיה כואבת וכאובה.
לא די במלים, אדוני ראש הממשלה, לא די בהכרזות. תתחיל במעשים. המעשה הראשון – המבחן הראשון שלך יהיה מבחן שבו אני אעמיד את המליאה הזאת בפני הצעת חוק שאני אביא לכאן בשבועות הקרובים, הקובעת שהדרת נשים היא מעשה פלילי.
ואני בפירוש אומר, לא כמי שבא בצורה שמתריסה, או כאדם שחושב שהציבור החרדי הוא יריב, חס וחלילה, אני מכבד מאוד את הציבור החרדי, אלא כמי שחושב שהגיע הזמן להציב סכר, מחסום וחומה, קו אדום מוחלט בין המותר והאסור בתוך החברה הישראלית. והנושא של הדרת נשים הוא אסור. נקודה, סוף. הוא לא היה לא בימי קדם, ולא בימי הביניים, ולא בתור הזהב, ובוודאי לא בקום המדינה. הוא בוודאי לא תפיסת עולם של גדולי התורה, אלא להיפך, הוא תפיסת עולם של כמה גורמים קיצוניים שמנסים להשתלט בכל הכוח, ובקיצוניות בוטה וגסה, על המערכת ההלכתית וגם על המערכת הציבורית הכללית. זו תופעה מבישה ומבזה, תופעה בלתי קבילה בשום קנה-מידה במדינה מודרנית בעולם של המאה ה-21, וכמובן במדינתו של העם היהודי באשר הוא.
וגם כאן הכישלון של הממשלה מהדהד, משום שבפועל, תחת מלים יפות, בהרבה מאוד מובנים היא נותנת יד למהלכים הללו, שבאים ועולים וצפים מול עינינו, כפי שאנחנו רואים אותם לעתים, לא עלינו, בלוויות, כפי שאנחנו רואים אותם בתחבורה הציבורית, כפי שאנחנו רואים אותם במקומות אחרים.
בד בבד עם הכישלון המדיני והכישלון החברתי – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<יצחק הרצוג (העבודה)>
– – הממשלה מגיעה כמובן לכישלון מחפיר בכל מה שקשור בהתייחסות לאזרחים שלה עצמה, במיוחד לאזרחיות המדינה. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה, גברתי.
<עינת וילף (העצמאות):>
היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני ממש מברכת על המגמה המסתמנת, שמשני צדי הבית, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, בצורה ברורה, יוצאת האמירה נגד הדרת נשים, נגד מגמות של הקצנה ונגד שימוש בתירוצים של יהדות ומסורת כדי לנקוט יחס מפלה ומשפיל לנשים. אני דווקא רוצה להביע אמון בראש הממשלה, על כך שאמר בצורה ברורה את עמדתו, ולא נתן לאיש לתהות איפה הוא עומד בנושא הזה; ולממשלה, על כך שהיא מקימה צוות שיטפל בנושא, וגם תקדם צעדים ברורים שיבהירו שבשום צורה שהיא לא נקבל את התופעה הזאת. אני חושבת שיש כאן תופעה מאוד חשובה, שמבהירה שהנושא של שוויון בין גברים ונשים הוא נושא שעומד – – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, איך אפשר לקיים דיון כשאין שר? אין שר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
סליחה, אני אתן לך את הזמן. אדוני השר לשעבר, כשר בממשלה אתה וודאי יודע שיכול להיות מצב שבו מקבלים שיחת טלפון דחופה מאוד. ואני – לזכותה של הגברת לנדבר, השרה לנדבר, היא ביקשה לצאת לשיחת טלפון מאוד דחופה, אינני יודע על מה. זה יכול להיות – – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
רק רציתי להעיר ולהביא לידיעתך – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הבאת. ובאישורי ובאישור המזכיר – לשיחת הטלפון הדחופה, והיא מייד חוזרת.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<עינת וילף (העצמאות):>
אז אני אקבל את כל הזמן, נכון?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, את ממשיכה. אני אתן לך עוד דקה.
<עינת וילף (העצמאות):>
בסדר. אני בהחלט מברכת על המגמה הזאת, שבצורה ברורה – ברור שיש כאן נושא שהוא לא נתון למשא-ומתן, אין לגביו פשרה, והייתי אומרת שהרגשות של הרוב המכריע של הציבור ביחס לשוויון בין נשים לגברים אלה רגשות דתיים.
אני רוצה להגיד שמהיום אני עומדת בראש ועדת משנה ליחסי ישראל והעם היהודי, והייתי מצפה, ואני רוצה שזה יקרה, שיהודים מכל העולם ישמיעו את קולם ביחס לערכים יהודיים ודמותה של מדינת ישראל. אין סיבה שפניה של היהדות במדינת ישראל יהיו הפנים הקיצוניים ביותר. אינני רואה דבר שנוגד את הערכים היהודיים בלימודי אנגלית, ויעידו על כך כמה יהודים שדוברים אנגלית. ואני לא רואה מה נוגד את היהדות בעבודה חמישה ושישה ימים בשבוע ותשלום מסים, ומה נוגד את היהדות בכך שנשים יהיו שוות וריבוניות, ומה כל כך יהודי בהתעמרות בערבים ובכריתת עצי זית.
גם במגזר הערבי חשוב שיצא קול ברור ביחס לנשים, אמירה ברורה ביחס לשוויון, נגד ריבוי נשים, בעד השכלת נשים. גם ערבים וגם יהודים, כאן אין הפרדה, אין הבדל. צריכים לומר בקול חד וברור – במדינת ישראל לא האסלאם, לא הנצרות ולא היהדות יהוו תירוץ ליחס משפיל ומפלה לנשים. נשים במדינה הזאת הן שוות ובוודאי שלא נפרדות. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. היה לך עוד למעלה מחצי דקה בתוך הדקה שהוספתי לך על הדו-שיח המעניין עם השר לשעבר ברוורמן, אבל אני מודה לך שלקחת רק חצי דקה מתוך הדקה.
<עינת וילף (העצמאות):>
נראה לי שהדברים ברורים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הדברים אכן ברורים. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היות שאנחנו חיים בימים האלה בעידן של ממשלת המתנחלים, שפוגעת בכוונה תחילה, בין היתר גם בנכסי ההקדש המוסלמי, כולל גם מסגדים בכל רחבי הארץ, גם בתוך "הקו הירוק" וגם מחוץ ל"קו הירוק", ופוגעת גם בסיכויי השלום בין פלסטין לבין ישראל, פוגעת גם ביציבותה ובביטחונה של מדינת ישראל, היות שהיא מעמידה את ישראל במצב של התרסה אל מול הפלסטינים, אל מול העולם הערבי ההולך ומשתנה, וגם אל מול הקהילה הבין-לאומית. היות שאנחנו חיים בעידן של ממשלה זאת, אני לא אגזים אם אני אגיד שהממשלה הנוכחית, שמובלת או מנוהלת על-ידי מר נתניהו, היא לא יותר מאשר ממשלה וירטואלית.
הממשלה, ממשלת הצללים שמובילה את המדינה הזאת, הינה ממשלת המתנחלים. היא זאת שקובעת את הטון, היא זאת שקובעת את המדיניות של ממשלת ישראל והיא זאת שכופה על ממשלת ישראל את סוג ההתנהלות אל מול הפלסטינים ואל מול העולם כולו.
אני רציתי להתמקד בהזדמנות זאת בקטע אחד ויחידי. דובר כאן במשך השעות שעברו על כך שישראל מוגדרת כאחת המדינות שמתאפיינות במתן חופש פולחן מלא לכל האוכלוסיות. אני מזכיר לכולם שרק לפני כמה ימים התפרסם דוח בין-לאומי שמיקם את ישראל במקום הנמוך ביותר. היא קיבלה לפי הדוח הזה, הבין-לאומי, היא קיבלה ציון אפס בסוגיית חופש הדת והפולחן. וזאת, כפי שאמרתי, לפי דוח בין-לאומי שיצא לאחרונה בחסות הקרן הלאומית האמריקנית למדעים והבנק העולמי.
אינני יכול באמת לעבור על נתון זה לסדר-היום. אני צריך לקבוע כאן חד-משמעית שהנתון הזה לא בא מחלל ריק. אכן, יש הוכחות לקטע הזה, ואני אתן על קצה המזלג, כפי שאומרים, כמה נתונים.
האם מה שקורה היום, מה שנקרא "הסיכול הממוקד" של כמה מקומות קדושים גם בירושלים, גם בתוך "הקו הירוק", גם בשטחים הכבושים, האם זו תופעה שולית או אכן יש על מה להתבסס? האנשים האלה שמבצעים את הפשעים האלה, האם ישנם דברים שהם מתבססים עליהם? אני יכול לקבוע חד-משמעית שממשלת ישראל, מאז קום המדינה ועד היום, פוגעת במקומות הקדושים של המוסלמים והנוצרים, אבל בעיקר של המוסלמים, בצורה סיסטמטית. יש לנו נתונים, כבוד היושב-ראש, של עשרות – קודם כול מאות מסגדים שנהרסו ביותר מ-540 כפרים פלסטיניים שנהרסו כליל לאחר קום מדינת ישראל. יש לי רשימה של יותר מ-50 מסגדים שהפכו, ככה ברגע אחד, בהינף יד, שהפכו לבתי-כנסת יהודיים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נא לסיים.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
אני מסיים. יש לי רשימה של עשרות מסגדים שהייעוד שלהם הפך לדברים שהם מחללים את קדושת המקומות האלה יומם ולילה. אני מסכם, כבוד היושב-ראש, בנתון אחד – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אחרון.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
– – שמצביע חד-משמעית על מה שאמרתי בפניכם. צריכים לזכור: 100% הפלסטינים שחיים ברצועת-עזה מנועים מלהגיע למסגד שהוא המסגד השלישי בקדושתו בעולם המוסלמי, דהיינו מסגד אל-אקצא. צריכים לזכור שגם 80% מתושבי הגדה המערבית, מתושבי השטחים הכבושים, אינם יכולים להגיע למסגד אל-אקצא.
אחרי הנתונים האלה, איך אפשר לבוא ולטעון בעזות מצח כזאת שאכן ישראל נותנת חופש פולחן לאחרים? תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מודה לך, אדוני.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הודעה למזכיר הכנסת, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון מס' 5), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מודה לך, אדוני.
<הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית;>
<2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל;>
<3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים>
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אחרי חבר הכנסת אלדד – חבר הכנסת דב חנין.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ממש מצטער שביום שלפני חנוכה, במקום לדבר על חג החנוכה שמאחד את עם ישראל בנרות החנוכה ומביא אור לעולם, אני צריך לדבר על החושך שמאיימת עלינו יושבת-ראש האופוזיציה, שהיא הולכת לעשות מסע לפידים יווני, שבאים לכבוש ולגרש את בני חשמונאי מארץ-ישראל.
חבר הכנסת צרצור אמר שיש סקר בין-לאומי שמדינת ישראל מקבלת אפס בסובלנות בחופש הדת והפולחן, ואתה חושב שזה בגלל הפגיעות שעושים אנשי "תג מחיר" במסגדים בזמן האחרון. הסקר הזה הוא מהשנה הקודמת. בוא אני אגלה לך: העולם כולו מקבל את המסר הזה מהבוגדים היהודים שיוצאים לעולם כולו להגיד שישראל זה אירן, שבמדינת ישראל אין חופש דת. הם שהולכים שמה להגיד לגברת קלינטון שבמדינת ישראל אין חופש דת. הם מוציאים את דיבת הארץ רעה. ולכן, השר גלעד ארדן ציין את זה, שהם יוצאים לעולם להגיד שישראל זה אירן ומה שקורה במדינת ישראל שהדתיים לא נותנים לחיות בארץ הזאת. מה אומרים הגויים על הדבר הזה? למה לא חושבים על זה?
אני רוצה לצטט בפניכם סקר שעשתה עיריית תל-אביב, בעצם זה מחקר היחידה לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה, והוא מגלה כי "מחצית מהנשים נתקלו בתופעה של מעשים מגונים והטרדות מיניות בתחבורה הציבורית". והיחידה לקידום מעמד האשה אומרת שסקר שהזמינה עיריית תל-אביב מגלה כי "83% מהנשים הוטרדו במרחב הציבורי בתל-אביב, וכמעט כל אשה שנייה הוטרדה בתחבורה הציבורית בתל-אביב". במקום להילחם בגברים המטרידים, במקום לתת לנשים את הזכות להתגדר במקומות שהן רוצות – מצדי זה יכול להיות בקדמת האוטובוס, זה לא חייב להיות בסוף האוטובוס – באים אותם אנשים שמדברים בשם כבוד האשה להאשים את הציבור החרדי על זה שהוא לא מכבד את האשה?
יש לך כבוד גדול יותר לאשה מאשר לא לאפשר לגברים ולנשים ביחד להצטופף ולהידחס באוטובוס אחד? איפה כל אלה שזועקים לזכויות הגבר? גם גברים לא רוצים להידחס ולהצטופף. באה עם חברות התחבורה הציבורית – מה אנחנו מבקשים? תנו לנו אפשרות לעשות חברת תחבורה ציבורית משלנו. היא הכי רווחית. לא רוצים שום טובה מהמדינה הזאת. באים ואומרים לנו: לא, אתם חייבים לנסוע ב"אגד" ו"דן" ואנחנו מצופפים אתכם כמו סרדינים. לא יעזו בהרצלייה לשלוח אוטובוסים כל כך מעטים, שיהיה כזה עומס.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא יקום ולא יהיה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
החברות, אדוני, אינן חברות ממשלתיות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אבל הן חברות מסובסדות על-ידי משרד התחבורה ואפשר לדרוש מהן שישלחו מספיק אוטובוסים. כל הסיפור עם המהדרין התחיל כי היתה צפיפות באוטובוסים.
<שלמה מולה (קדימה):>
יש לי הצעה בשבילך, תקימו לכם חברה פרטית.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה מה שאני טוען. לא, אתה לא יכול לדבר על הזמן שלי.
<שלמה מולה (קדימה):>
חברה פרטית במימון שלכם.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, לא, אני אוסיף לך עוד דקה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני מודה לך, אז אל תפריע לי בדקה. נדבר אחר כך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא היו לך הרבה הפרעות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אבל אם לגברת ציפי לבני, שדיברה הבוקר ב"קול ישראל" על הסכנה של עצם לידתם של ילדים יהודים, שיש בכיתות א' אנשים לא ציונים, והיא כרכה את ה"לא ציונים" עם הציבור הכי ציוני שיושב ביהודה ושומרון, שזה שתי הסכנות המסוכנות למדינת ישראל.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ב"גלי צה"ל", אצל רזי ברקאי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אה, ב"גלי צה"ל"? לא משנה איפה זה היה. באחת התחנות שאני מממן מכספי המסים שלי.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ב"גלי צה"ל" אצל רזי ברקאי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
היא עומדת ומסיתה. אבל אותה אני מבין, כי היא צריכה קולות. אבל כשראש הממשלה נתניהו בישיבת ממשלה נותן גיבוי לפרובוקטורית שלא גרה באשדוד, רשומה בתל-אביב, עיתונאית שבאה לעשות פרובוקציה, ושר התחבורה הולך ומצטלם אתה – הופכים את הפרובוקטורים לגיבורים? זאת בגידה הרבה יותר קשה מאשר של הגברת לבני, וגברת לבני מצטיירת כאויבת הציבור החרדי בזמן האחרון. כך היא רוצה וכך היא תיראה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אבל ביבי נתניהו, שמצטייר כמייצג את הציבור הזה, לא היינו מצפים ממנו לבגידה כל כך קשה כזאת.
אני רק חייב לסיים, אדוני היושב-ראש, בברכה שחג החנוכה, בכל זאת, נר החנוכה הקטן יאיר לכל לבות ישראל, ויאיר יותר, ויגרש את כל הלפידים של החושך שרוצים לגרש אותנו. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת אלדד, אחר כך – חבר הכנסת חנין, ואחר כך – חברת הכנסת זהבה גלאון.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אנחנו שונאים את הדתיים בגלל הדרת הנשים. זה ברור. אנחנו שונאים את השמאלנים, כי כמה מהם היו מרגלים, וגם השאר לא משהו. אנחנו שונאים את הערבים, כי הם אויבי המדינה, ואנחנו – וזה, בין השאר, על סדר-היום של הצעות האי-אמון היום – שונאים את המתנחלים, כי הפורעים זורקי האבנים על חיילי צה"ל הם מתנחלים. אנחנו כל כך שונאים אותם שחברי כנסת נכבדים קראו לירות במי שזורק אבנים על חיילי צה"ל, והגדירו אותם טרוריסטים. אנחנו שמענו מאותם חברי כנסת שטרור זה טרור זה טרור, ומי שמסכן את חיי חיילי צה"ל, צריך לירות בו, ולכן – הכו במתנחלים השנואים והצילו את ישראל.
טרור זה טרור, אי-אפשר להתווכח עם אמירה כזאת. אנחנו רק זוכרים שאותו חבר כנסת קורא זה חמש שנים לשחרר את ברגותי, ארכי-טרוריסט, ארכי-רוצח, כי טרור זה טרור, וזה מה שעושים עם טרוריסטים – משחררים אותם מהכלא. ואנחנו גם זוכרים שאותו חבר כנסת, כשהיה מפקד אוגדת יהודה ושומרון, כשהיה שר הביטחון, הורה לא לירות במיידי אבנים ערבים כדי לא להבעיר את השטח. אבל מה הקשר בין זה ובין הצורך לירות במחבלים או במתנחלים שזורקים אבנים על חיילי צה"ל? אין קשר. צריך לירות ביהודים, אומר אותו חבר כנסת.
שיהיה ברור גם מעל הדוכן הזה: אני מגנה כל מי שמרים את ידו על חיילי צה"ל, ומי ששורף מסגד, ומי שמבעיר שדות חיטה או מטעי זיתים, ואני, כמו חברי בשנים האחרונות, קורא פעם אחר פעם לרשויות אכיפת החוק לעצור את הפושעים שעושים את זה, להעמיד אותם לדין, ואם יימצאו אשמים בדין, להעניש אותם, לכלוא אותם. יש שם אנשים שאין להם אלוהים, שאין להם מדינה, שהם באמת אנרכיסטים, במובן העמוק – שהם שונאים, שהם ממורמרים, אנשים שלא עושים חשבון יותר לאף אחד, וסביבם התלקטו – משולי המחנה בוודאי – נוער שוליים שקיים בכל חברה. את ראשי הפורעים האלה אנחנו דורשים: תעצרו. ולא עוצרים אותם. אין מעצרים, ואם יש מעצרים אז יש מייד שחרורים, ובסופו של דבר אין אשמים, וכשאין אשמים, כולנו אשמים. זה כל כך נוח.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ולסיום?
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
ולסיום, אדוני, אם רשויות אכיפת החוק יצליחו להסביר לי איך אחרי כל כך הרבה פעולות "תג מחיר" אין באמת מעצרים של ראשי האנשים הללו – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כי זה לא מהיישובים שלנו.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
– – ויסבירו לי, אולי באמת יש טעם לסברה שחלקם הם אנשים שלהם, ולכן לא עוצרים אותם, אז אולי אני אצליח להבין איך זה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כמו אבישי רביב.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אני מבקש לא להפריע לי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. אני מודה לך, אדוני.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ההפרעה היתה מסיעתך. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. אם לא תהיה באולם – חבר הכנסת זבולון אורלב. אם לא יהיה באולם – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת אופיר אקוניס, אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, בל נִטעה ובל נַטעה, לא עימות בין ממשלת ישראל לבין קיצוני המתנחלים בשטחים יש בפנינו, כי אם שיתוף פעולה וחלוקת עבודה – אלה מתנחלים ואלה מכשירים, ראו למשל את מקרה גבעת-הדגן באפרת. גבעת-הדגן זו הגבעה הצפונית ביישוב אפרת, מזרחית לכביש 60, זה הציר שמחבר את הערים הפלסטיניות בגדה, וזה יישוב מאוד אסטרטגי, כי היישוב הזה מכוון למנוע רצף בין היישובים הפלסטיניים, בין הערים הפלסטיניות בשטחים. זה יישוב שהוקם בכוונת מכוון, למנוע הקמה של מדינה פלסטינית.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
איזה הבל. כמה הבל אפשר – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. בזמנך.
<דב חנין (חד"ש):>
חבר הכנסת ודאי יענה. והנה, גבעת-הדגן, הגבעה הצפונית של התנחלות אפרת, הוקם שם מאחז בלתי חוקי, קרוונים, והיום שר הביטחון ברק מאשר בנייה של דירות, והנה המאחז הופך לשכונה, והשכונה תהפוך לעיר. הוא שאמרנו – שיתוף פעולה, לחיצת ידיים, חלוקת עבודה, זו התמונה האמיתית, עמיתי חברי הכנסת.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – – תל-אביב.
<דב חנין (חד"ש):>
ואני ממשיך את הקו של חבר הכנסת אלדד, אם כי מכיוון אחר – אני רואה שיתוף פעולה גם בתחום אחר; אני רואה שיתוף פעולה בין מי שמבצע פרעות לבין מי שעוצם עיניים, וכאשר מסגדים נשרפים, כאשר מאיימים ברצח על אנשי שמאל, כאשר עוקרים מטעי זיתים, כאשר מאיימים על פלסטינים בשטחים הכבושים, ונוקטים מעשי אלימות נגדם, ואפילו יורים בהם, אני שואל, כמה כתבי אישום הוגשו? כן, אני מצטרף לשאלה הזאת: כמה כתבי אישום הוגשו?
וכאשר לא מוגשים כתבי אישום, השאלה היא שאלה קשה, ואני בכוונה מדבר על כתבי אישום, כי אני לא תומך בשיטות של מעצרים מינהליים. אני חושב שאם יש חוק וסדר, צריך להיות תהליך מסודר, צריך להביא אנשים לדין, לאפשר להם גם להתגונן, אבל להעמיד אותם לדין, ואם הם נמצאים אשמים להרשיע אותם במלוא חומרת הדין.
ועמיתי חברי הכנסת, כאשר אני מסתכל על הרשימה הזאת – שורפים מסגדים, מאיימים ברצח, עוקרים מטעים, אני שואל את עצמי: באיזה שם נקרא לתופעה כזאת? והשם המתאים היחיד לתופעה כזאת הוא טרור, ולכן – ראש הממשלה נתניהו עקף מימין את שרי ישראל ביתנו, גם השר נאמן וגם השר אהרונוביץ, שהציעו להגדיר את הפעולות האלה כפעולות טרור, כאשר הוא אמר: לא, לא טרור; מבחינתי דומים למפגינים בבילעין, כאילו גם המפגינים בבילעין שרפו מסגדים או בתי-כנסת, איימו ברצח ועקרו מטעי זיתים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת שוברת שיאים לא רק ברמת הקיצוניות הימנית שלה אלא גם ברמת הצביעות שלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה, גברתי. שלוש דקות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל נתנה אתמול פרס למתנחלים הקיצונים האלימים, פרס להשתוללות חסרת הרסן, פרס בדמות 1,000 יחידות דיור חדשות שאמורות להיבנות בשטחים, מעבר ל"קו הירוק". מה בדיוק מאותתת ממשלת ישראל לאותם מתנחלים קיצונים, שרק כמה ימים קודם לכן כל חברי הממשלה, כולל ראש הממשלה, גינו את מה שנקרא בלשון המכובסת "פעולות תג מחיר"? איזה שדר בדיוק מאותתים לאותם אנשים כשנותנים להם רוח גבית כזאת, בדמות בניית 1,000 יחידות דיור?
אני חושבת, חברי חברי הכנסת, שממשלת ישראל הניפה דגל לבן מול המתנחלים הקיצונים, הניפה דגל לבן מולם ונתנה סטירת לחי לאבו מאזן. כשמשחררים אסירים פלסטינים, בעיקר שוחררו לטובת ה"חמאס", ומשחררים תוכניות בנייה מעבר ל"קו הירוק", אומרים בעצם לאבו מאזן: ממשלת ישראל לא מתכוונת לממש, לקדם, שום הסדר. בניגוד להבטחות שניתנו לרביעייה הבין-לאומית אנחנו ממשיכים לבנות בשטחים, אנחנו מתכוונים לייצר רצף טריטוריאלי שימנע כל אפשרות להגיע להסדר ופשרה.
אדוני היושב-ראש, כשממשלת ישראל או כשהשר לביטחון פנים ושר המשפטים מציעים להגדיר את המתנחלים הקיצוניים יעדי טרור, אנחנו יודעים מראש שמדובר בכסות, בקוסמטיקה, אנחנו יודעים שהכוונה היא בסופו של דבר לא לעשות שום דבר.
האנשים האלה שפורעים, מכים, שמאיימים גם על חיי, שמחייבים אותי ללכת עם מאבטח – האנשים האלה צריכים לעמוד לדין על-פי המשפט הפלילי על פשעי שנאה, על הסתה, על המרדה, על המרדה במלכות.
אני מתנגדת, אדוני היושב-ראש, והבעתי לא אחת את דעתי, לשימוש במעצרים מינהליים, לשימוש בצווי הגבלה, גם אם מדובר על אנשי ימין קיצוני. לצערי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא שמעתי את אנשי הימין בכנסת מחילים את אותן אמות מידה כשהם זועקים חמס או זועקים מרה; בהקשר הזה "חמאס" אולי לא רלוונטי – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
זועקים אש"ף.
<זהבה גלאון (מרצ):>
כשהם זועקים מרה נגד שימוש במעצרים מינהליים ובצווי הגבלה נגד אנשי הימין לא שמעתי שהם מחילים את אותן אמות מידה גם לגבי אנשים אחרים.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני מציעה, אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לסיום.
<זהבה גלאון (מרצ):>
לסיום, אני מציעה לפעול באופן שוויוני נגד יהודים, נגד ערבים, נגד אנשי שמאל ונגד אנשי ימין, ויש חוק במדינת ישראל, וצריך להפעיל את החוק באופן דומה. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, גברתי.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הודעה למזכיר, ואחר כך – חבר הכנסת זבולון אורלב. אחר כך – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; אחר כך – חבר הכנסת אקוניס, אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני המזכיר.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 131 – הוראת שעה), התשע"ב–2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: ביצוע הסיכום על הקמת קרן להכנסות מתגליות הגז, הצעתם של חברי הכנסת דב חנין, פניה קירשנבאום, יוחנן פלסנר, אבישי ברוורמן, שלי יחימוביץ ורונית תירוש. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מודה לך, אדוני.
<הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. אוזלת ידה אל מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית;>
<2. אוזלת ידה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל;>
<3. הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים>
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה, חבר הכנסת זבולון אורלב. שלוש דקות. ואחר כך – חבר הכנסת זחאלקה.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת האי-אמון של מרצ – אוזלת ידה של הממשלה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל, לו לא היה מדובר בהצעת אי-אמון, הייתי שותף להצעה כזאת, כי גם אני קובל מרה על אוזלת ידה של הממשלה באכיפת החוק בשטחים כלפי הבריונות שהיא גם כלפי צה"ל וגם כלפי פלסטינים שאינם אנשים מעורבים.
נדמה לי שכל איש שהוא איש לאומי, איש שמבין את חשיבות ההתיישבות ביהודה ושומרון, מבין שהנזק החמור ביותר והאיום החמור יותר על מפעל התיישבות ביהודה ושומרון זה אותם בריונים, פושעים, עבריינים, אינני יודע איך לקרוא להם, בכל שם גנאי, שפועלים תוך כדי איום על הדמוקרטיה הישראלית, שלית דין ולית דיין, אין מדינה, אין חוק, אין שום דבר, כשהם עושים את המעשים האלה. ואני בהחלט חושב שצריכה להיות תביעה משמעותית, רבותי השרים, מן הממשלה לנקוט כל דרך כדי לתפוס את האשמים ולעקור את התופעה הזאת מן השורש. כמובן הכול בדרכים חוקיות ודמוקרטיות.
אבל חייבים לומר בעת ובעונה אחת שלצערי במקום שנדע להפריד את הדברים כמו שאני עשיתי כאן, קושרים את זה עם הכפשה קולקטיבית של המתיישבים, של אנשים דתיים, של שומרי מצוות ושל אנשים לאומיים. אנשים מנצלים תופעה עבריינית, בריונית, תופעה של פושעים, כדי לחסל חשבונות פוליטיים. זה דבר פסול מן היסוד.
אני רוצה שלא תיעשה השגיאה שנעשתה אחרי רצח רבין, זיכרונו לברכה, שהושיבו על כיסא הנאשמים את כל חובשי הכיפות הסרוגות – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
את כל הימין.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
– – ואת כל הימין. את כל הימין בכלל ואת חובשי הכיפות הסרוגות בפרט.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני לא חובש כיפה סרוגה, אבל הואשמתי.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
הואשמת? אמרתי: את כל הימין בכלל ואת חובשי הכיפות הסרוגות בפרט, אף-על-פי שהרוצח הנתעב אפילו לא חבש כיפה סרוגה, אלא כיפה שחורה.
אני מזהיר שמי שמנצל את התופעה הזאת להכפשה גורם לכך שלא תהיה כאן אחדות מקיר לקיר בתביעה הנחרצת מן הממשלה שלא לגלות אוזלת יד ולעקור את התופעה הזאת מן השורש. ואני מקווה מאוד שאת האיום הזה על הדמוקרטיה נדע להסיר בהקדם האפשרי, וננהל במישור אחר את כל הוויכוחים הפוליטיים שלנו. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מודה לך, אדוני, גם על הדיוק המרהיב שהפגנת – שלוש דקות בדיוק. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. תשתדל לעמוד בזמנים, בסטנדרטים שהציב חבר הכנסת זבולון אורלב. אחר כך – חבר הכנסת אופיר אקוניס, שהוא אחרון הדוברים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, סיעתי הגישה הצעת אי-אמון בממשלה בגלל המדיניות והמעשים של ממשלת ישראל בירושלים המזרחית. זו הצעה משותפת לשלוש סיעות, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד.
אני חושב שאם ניקח רק את העניין הזה, זו ממשלה שראויה לאי-אמון, ממשלה שאסור לה לכהן יום נוסף אחד, מפני שמדיניותה מובילה לקבורה מוחלטת של האפשרות להגיע להסדר מדיני.
ואני רק אציג כאן נתון אחד מני רבים, שמתוכננות בירושלים לפי דוח שהוגש לעירייה לאחרונה 61,000 דירות בשנים הבאות, ב-10–20 השנים הבאות, מהן, כבוד היושב-ראש, 52,300 דירות בירושלים המזרחית. זה יותר מ-86%. יגידו: זה תכנונים, זה סרטוטים – כבר אושרו בוועדות השונות יותר מ-23,000 יחידות דיור, מהן 20,000 יחידות דיור בירושלים המזרחית. כלומר, יש היום אישורים להקמה של 20,000 יחידות דיור. אלה נתונים שהוגשו לעיריית ירושלים. לא אני המצאתי אותם.
המעשה הזה נעשה בצורה מתוכננת, רשויות התכנון מגובות מהממשלה, מהעירייה, וגם מגורמים החרדים לאיכות הסביבה שהתנגדו להרחבה מערבה של העיר, ודחפו את מעשה ההתנחלות והבנייה מזרחה. הכול מוביל להקמת מצבות לשלום. זה המעשה הכי אלים שיכול להיות – לנשל אנשים מאדמתם ולבנות בתים לאנשים אחרים במקומם. אני לא מכיר מעשה יותר אלים מזה. ואחר כך באים לכאן ומגלגלים עיניים על אלימות, על טרור, על זה. זה מעשה הכי טרוריסטי. זו בנייה טרוריסטית בעצם על חשבון הפלסטינים ועל חשבון האפשרות להגיע להסדר מדיני ראוי.
לכן זו ממשלה, רק מהנתון הזה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מקבל עוד דקה, כי אני הגעתי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני מאוד מודה לך, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חביבי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
את הדבר הזה צריך לעצור. את הדהירה במדרון החלקלק אל התהום של חוסר פתרון, אל התהום של מעגל אלימות שלא נגמר, צריך לעצור. ואת זה אי-אפשר לעשות לפי הגדרה, אלא על-ידי כך שהממשלה הזאת תלך, תסתלק. היא ממשלה שמפירה באופן סיטוני את החוק הבין-לאומי, ומעשיה בירושלים המזרחית ראויים לכל גינוי. ההתנחלות היא רק פן אחד של העניין; הפן האחר הוא החלוקה, והפירוז, או הפירוד – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – וההריסה של החברה הערבית בירושלים המזרחית על-ידי גדרות, על-ידי פגיעה בחינוך, על-ידי קטיעה של שכונות, מניעת בנייה – כדי להכריח אנשים לעזוב את העיר.
הממשלה הזאת ראויה לכל אי-אמון. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לך. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס, בשם סיעת הליכוד, אחרון הדוברים, וגם לרשותו שלוש דקות. אחריו יסכם, אם ירצה, השר מרידור, ומייד לאחר שיסיים את סיכומו אנחנו עוברים להצבעות.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני, האופוזיציה כבר האשימה את ממשלת ישראל בהכול. אם אני לא טועה, רק על מזג האוויר עוד לא הוגש אי-אמון, ואגב, אדוני, הוא ראוי לכך. מזג האוויר ראוי לאי-אמון. בהחלט. אתם ממשיכים לתקוף את הממשלה על הדרת נשים, אפילו שאתם יודעים שאנחנו מתנגדים ומגנים את התופעה הפסולה הזאת. אתם תוקפים, אפילו שאתם יודעים שיש הסכמה רחבה על גינוי התופעה הזאת. אתם ממשיכים לדבר כאן, אני שומע, על נוער הגבעות, ולתקוף את הממשלה, גם כשאתם שומעים את התנגדותנו התקיפה לפגיעה בחיילי צה"ל. להבדיל מכם, אנחנו החלטנו לנקוט צעדים נגד המתפרעים. צעדים חריפים מאוד.
אגב, חברת הכנסת סולודקין, פעם אחת לא שמעתי את חברי האופוזיציה מגנים את האנרכיסטים שכל יום שישי, באופן קבוע, שנים – לדעתי משהו כמו שש או שבע שנים כבר – פוגעים באלימות, ביידוי אבנים וסלעים על חיילי צה"ל, בגדר הסמוכה לעיר מודיעין, מה שמכונה בילעין ונעלין. לא שמעתי.
<מרינה סולודקין (קדימה):>
אני אישית – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
טוב מאוד. אבל באופוזיציה, אדוני היושב-ראש, לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. אתם ממשיכים בשלכם, ומרדדים את השיח הפוליטי בישראל. והשיח הצבוע הזה, המתלהם, הוא זה שפוגע בדמוקרטיה. אתם פוגעים בדמוקרטיה.
בזמן האחרון, אדוני, יש איזה טרנד ציבורי: פגיעה בדמוקרטיה. כל דבר הוא פגיעה בדמוקרטיה. בוא ונבחן זאת בצורה רצינית. כאשר חברי כנסת מספסלי הימין ממלאים את שליחותם הציבורית, מייד נתקלים בתגובה פבלובית: פגיעה בדמוקרטיה, פאשיזם, סתימת פיות. בשיח הזה, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך מידיעה, ולא מהערכה, שיש כאן חברים בבית, וגם בקרב העיתונות, אני מוכרח להגיד לך, שבתגובה פבלובית על כל הצעת חוק, מייד השיח הזה חוזר, ואפילו לא קראו את החוק. וזה דבר מסוכן – זה דבר מסוכן לדמוקרטיה.
הדבר המשעשע ביותר, אולי העצוב ביותר, הוא שמי שמדברת על דמוקרטיה היא מפלגת קדימה. אני כבר לא מדבר על הדרך שבה הקמתם את מפלגת קדימה.
<שי חרמש (קדימה):>
דבר, דבר. זה מעניין.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
זה באמת מעניין, חבר הכנסת חרמש, אז אני אזכיר לך: גנבתם קולות מן הליכוד, גנבתם קולות ממפלגת העבודה, פיצול באמצע הקדנציה, דמוקרטיה במיטבה. ומה אומרים חברי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע: "גנבת" זה – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
גנבו קולות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר, אפשר לומר את זה, אבל זה גולש. מה זה "גנבו"? "גנבו" – צריך להוכיח. זה "לקחתם קולות" – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לקחתם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – "זינבתם קולות". "גנבתם" זה לא פרלמנטרי.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
ובכן, אדוני, בוא נראה מה אומרים חברי קדימה על הדמוקרטיה המפוארת שמובילה הגברת לבני, שנכנסה זה עתה לאולם.
<רחל אדטו (קדימה):>
אתה לא בנאום בחירות עכשיו, הלו, עוד אין להם פריימריז – – – מדבר?
<נחמן שי (קדימה):>
די כבר. די כבר. המצטט הלאומי. המצטט הלאומי.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
חבר הכנסת דיכטר: אינני מתכוון להיות במפלגה לא נקייה ולא דמוקרטית. המנגנון של קדימה הופך למנגנון של לבני ולא של קדימה. לפני ימים אחדים, חברת הכנסת רונית תירוש: קדימה זו מפלגה דמיקולו ותנועה דיקטטורית של גבירים ועבדים, אדוני, ואנחנו העבדים. חבר הכנסת שאול מופז אומר את הדבר הבא: בקדימה אין דמוקרטיה ואין שקיפות. תקנון קדימה הוא תקנון לא דמוקרטי. כך אומר – – –
<רוברט טיבייב (קדימה):>
בליכוד יש? בליכוד יש?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
חבר הכנסת טיבייב, אני לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא מציע להפריע, כי אז הוא לא יסיים את נאומו.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני כבר הופעתי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני חרד לזמן של הכנסת – – –
<נחמן שי (קדימה):>
אין דבר. אבל זו הנאה צרופה. הנאה צרופה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה שהוא ידבר כל הזמן?
<נחמן שי (קדימה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין שום בעיה.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אנחנו נהנים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם אתם תמשיכו להפריע, הוא ידבר.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם אתם תמשיכו להפריע, הוא ידבר. אדוני, בבקשה, אבל להתחיל לסיים.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני, אני רק מצטט. חבר הכנסת שי וחבר הכנסת טיבייב, אני מזכיר שאני אמרתי שאני מצטט. אינני אומר את הדברים הללו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים את הציטוט.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אסיים את הציטוט. אומר את הדברים הללו חבר הכנסת שאול מופז. כך הוא אומר: קדימה היא מפלגה לא דמוקרטית. דרך קבלת ההחלטות היא לא דמוקרטית. אם אלה הדברים שחברי קדימה אומרים, אדוני, אין צורך שאוסיף דבר.
אבל אני באמת רוצה לשאול אתכם, חבר הכנסת טיבייב, חבר הכנסת שי חרמש וחבר הכנסת אדרי – –
<שי חרמש (קדימה):>
אתה ציטטת את נחמן שי ולא את שי חרמש.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – אתם באמת רוצים ללמד אותנו מהי דמוקרטיה? אתם רוצים ללמד אותנו מהי דמוקרטיה? אתם האחרונים שיכולים להטיף על דמוקרטיה. צבועים.
<שי חרמש (קדימה):>
תראה מה אתם עושים עם הדמוקרטיה. תראה מה אתם עושים עם הדמוקרטיה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
חבר הכנסת חרמש, חבר הכנסת טיבייב, אל תטיפו לנו על דמוקרטיה.
<שי חרמש (קדימה):>
תראה מה אתם עושים אתה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אתם צבועים.
<שי חרמש (קדימה):>
תראה מה אתם עושים אתה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אתם צבועים, והדבר הטוב ביותר הוא שלא אנחנו – לא פה יודעים את זה – שהציבור יודע את זה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה. אני מתכבד להזמין את סגן ראש הממשלה, השר דן מרידור, לעלות ולסכם את הדיון בשם הממשלה. אני מכיר את השר מרידור, הוא לא מכביר מלים והוא לא מייצר שום פיליבסטר, ולכן מייד כשהוא יסיים את דבריו לעניין, אנחנו נעבור להצבעה. כל אלה שחושבים שהם יכולים לחכות להצבעה כי ידברו עד שהם יגיעו – נא להגיע לאולם, כי עוד מעט אנחנו מצביעים. בבקשה. לא יעלה על דעתי אפילו שאתה לא תדבר לעניין.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עוד יום שני הגיע, ואנחנו שוב עומדים לפני הצעות אי-אמון – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
– – המובאות בפני הבית הזה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לשבת, רבותי השרים.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
– – כשהתקווה המלווה להן היא להפיל את הממשלה. אני מתכבד להציע לכנסת, לאדוני היושב-ראש, לא לקבל את הצעות האי-אמון ולהשאיר את הממשלה על כנה. אני חושב שהממשלה זכאית לאמון שהכנסת נותנת לה, והייתי אומר שאני שמח שגם היום – כך אני מקווה – שוב – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני יושב-ראש הקואליציה, רבותי השרים, שר האוצר, שר החינוך, כולכם, נא לשבת במקומותיכם. השר מסיים לדבר ואנחנו מצביעים. למה לקיים – כבוד יושב-ראש ועדת הפנים עם השר לענייני דתות, השר מרגי, בואו לשבת. אנחנו כבר הולכים להצבעה. בבקשה. נא לשבת. אנחנו רוצים להצביע. אנחנו רוצים לדעת אם הממשלה תיפול או לא, מה זה? זה דבר שמחזיק במתח את הבניין. אדוני, בבקשה.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
אני מודה לאדוני על הסיוע שהוא נותן לי.
אני מבקש לומר לגופם של דברים: הנושאים שהעלו המציעים אכן ראויים לדיון. הטענה שהממשלה איננה עושה די אל מול אלימות והקצנה היא טענה שראוי להעלותה, אבל ראוי גם לדחותה. אנחנו חברה מקוטבת ולפעמים משוסעת, איננו מסכימים על הרבה דברים. יכולתה של חברה להתקיים יחד – יכולתה של ממשלה לתפקד – תלויה בשתי מלים: קבלת הדין. זה לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ד"ר טיבי, אולי אדוני יואיל, לכבוד יום הולדתו, לשבת במקומו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – – תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יפה. תודה רבה. תודה רבה. רבותי, נא לשבת.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
אני מבקש להצטרף לברכות לד"ר טיבי ליום הולדתו. אני לא יודע אם מקובל לומר אצל אנשי האסלאם "עד 120 שנה", אבל גם 110 זה יפה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
אנחנו מאחלים לך.
תפקידה של ממשלה הוא לדאוג לכך שהדין יכובד, אבל זו לא רק מטלה המוטלת על הממשלה, זו המטלה המוטלת על כל אחד מהשחקנים במשחק הדמוקרטי. כאשר דעתך מתקבלת קל מאוד להסכים, אבל חברה מתקיימת בזה שגם מי שדעתו נדחית מקבל את הדין. דעתו נדחית, ואפילו בעניינים החשובים לו ביותר, ואפילו בעניינים שהוא בטוח שהרוב טועה, ויכול לקרות אסון בגללם. אם כל אחד יתיר לעצמו לדחות את קבלת הדין, אם כל אחד יתיר לעצמו לנהוג כאילו הדרך המחייבת לא מחייבת אותו, לא תוכל החברה הישראלית להתקיים.
יש ויכוחים קשים גם בנושאים שעמדו כאן על הפרק – בנושאי יהודה ושומרון, בנושא מאבקים אחרים, של דת ומדינה, ואני מאמין שכל אחד מהנאבקים מאמין בכל לבו שהוא צודק, אבל אין לנו אפשרות לקיים את החברה שלנו אם לא נדע לקבל על עצמנו את הדין, ולומר: הפסדתי במערכה, אני מכופף את ראשי ומקבל עלי. יש סיפור ידוע שמופיע במקורותינו לגבי סנהדרין, שנאמר שכאשר סנהדרין, אדוני היושב-ראש – כאשר הסנהדרין, לפי הסיפור – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו מזמינים את אלמנות צה"ל לבוא ליציע האורחים. כולכן, לבוא לשבת למטה, אצלנו. חבר הכנסת דנון, נא לדאוג – הסדרנים ידאגו לכך. נא להודיע לסדרנות. בבקשה, אדוני, סגן ראש הממשלה, ודאי אתה – – –
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
אני רק רוצה לגמור את הדברים שנוגעים בתקופת בית שני – אולי זה יעניין את אדוני, שנאמר שם, כאשר הסנהדרין היו מוציאים אדם להורג, דבר שלא היה קורה הרבה, היו קרוביהם של ההרוג, המוצא להורג, הולכים לשופטים ואומרים להם: דין אמת דנתם. זו באמת מעלה גבוהה מאוד ביכולת האנושית לקבל את הדין. אצל הגויים, אצל היוונים, ידוע סיפורו של סוקרטס על קבלת הדין. אני אומר את הדברים האלה לא כדי להרחיק את הסיפור בגיאוגרפיה או בזמן, אלא מפני שבאמת, חברה יכולה להתקיים רק אם יש קבלת הדין, ואין ספק שאם תהיה התגברות של אלימות, אם תהיה שאיפה למנוע ביצוע החלטות שנתקבלו כדין, אנחנו מסכנים את הקיום שלנו יחד.
והגופים המוסמכים לקבל את ההכרעות אצלנו, בעיקרם הם שלושה: חוקי הכנסת – שהכנסת מקבלת; החלטות הממשלה – שהממשלה זכאית לקבל, וגם פסקי-דין של בית-המשפט, שכולנו חייבים לכבד. ולכן, עמדת הממשלה הזאת, נדמה לי ככל קודמותיה, היא שאנחנו נבחנים בקבלת הדין, בקבלת ההחלטה שהתקבלה כדין, ואין רשות לשום גוף בתוכנו למרוד בהחלטה הזאת.
חלק מהתופעות שקרו בזמן האחרון עברו את כל גבולות המותר והדליקו הרבה נורות אדומות אצל רבים מאתנו, אני מקווה אצל כולנו. לא רק הרמת היד על חיילי צה"ל, ההתקפה הפרועה שראינו בניסיון להשתלט על מחנה צבאי, אלא כל הרעיון שמותר לנקוט אלימות, בין אם זה כלפי תושב פלסטיני ביהודה ושומרון, עקירת זיתיו, פגיעה בגופו או ברכושו, בין שזה פגיעה בקודשים שלנו או של אחרים, כמו הצתת מסגד, בין שזה ניסיון לפגוע בחיילי צה"ל, כל אלה קוראים תיגר על הממלכה, על המדינה, על היכולת שלנו לתפקד ולנהוג כפי שהרוב החליט וכפי שהדמוקרטיה מצווה עלינו.
לכן, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שההצעות האלה, להביע אי-אמון בממשלה – העלו נושאים חשובים, אבל התרופה שהם הציעו – אין לה מקום. הממשלה הזאת נוהגת – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב ראש הקואליציה, יש לשר עוד מה לומר. למה אתה מבקש – יש לו מה לומר, הוא רוצה לשכנע את – – –
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
– – באחריות, וגם במלחמה שאנחנו מצווים ללחום אותה, על כיבוד החוק וכיבוד החלטות לגיטימיות של השלטון, אנחנו ננהג בדרך חוקית. לא נחרוג מן החוק גם כאשר אנחנו באים לשמור על החוק. זו דרכנו, ואני מקווה שהכנסת תשתכנע מהדברים האלה, אחרי שכולם הקשיבו להם קשב רב, ותדחה את הצעות האי-אמון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לשר מרידור על אשר קיצר בדבריו ודיבר רק לעניין. לפנינו שלוש הצעות אי-אמון, שעל שלושתן נצביע בנפרד. לאחר מכן נעבור לחקיקת חוק בקריאה שנייה ושלישית, שהוא חשוב ביותר בחברה הישראלית, חוק אלמנות צה"ל, הנמצאות אתנו כאן, ביציע האורחים, ואנחנו כולנו מקדמים אתכן בברכה, הממשלה והכנסת כולה. ברוכות תהיו. אתן כבוד לכנסת ולמדינה. תודה רבה.
רבותי, לפנינו שלוש הצעות אי-אמון. מה קרה? השר בני בגין – אני אאפשר לו להיכנס. רבותי, לפנינו שלוש הצעות אי-אמון. אני אספור את קולו של בני בגין, שמתקשה להיכנס עם הכיסא. כל הצבעה שהוא יצביע, אני אספור את קולו. הוא יאמר לי, אני – יש לי אתו קשר, אני יודע בדיוק מה הוא רוצה.
אוזלת ידה של ממשלת נתניהו מול התגברות האלימות וההקצנה בחברה הישראלית, הצעת אי-אמון של סיעת קדימה, שנומקה על-ידי חבר הכנסת נחמן שי – אני מבקש מחברי הכנסת להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 35
נגד – 50
נמנעים – אין
הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בגין – השר בגין, הצבעת בעד או נגד האי-אמון?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
נגד, נגד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה, חבר הכנסת אריאל, אל תפעיל לחץ. חבר הכנסת בגין – נגד. אוקיי.
51 נגד, בצירוף קולו של חבר הכנסת והשר בני בגין, 35 בעד. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות העבודה ומרצ, שנומקה על-ידי חבר הכנסת אילן גילאון, בכותרת: אוזלת ידה של הממשלה באכיפת החוק בשטחים שהביאה לבריונות כלפי חיילי צה"ל, פלסטינים ופעילי שמאל. רבותי, נא להצביע. מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 34
נגד – 52
נמנעים – אין
הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
34 בעד, 52 נגד. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות מרצ והעבודה לא עברה ולא נתקבלה. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, בכותרת: הקמת מעבר שועפאט וההחלטה לסגור את גשר המוגרבים, שנימקה חברת הכנסת חנין זועבי. רבותי, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 9
נגד – 51
נמנעים – 4
הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 9, 51 נגד, ארבעה נמנעים. יש משתתפים שלא הצביעו – משתתפים אך לא מצביעים, אני לא יכול למנות כמה. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, חד"ש, רע"ם-תע"ל – ארבעה נמנעים, אבל יש גם משתתפים שלא הצביעו – לא נתקבלה.
<הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011>
[מס' מ/634; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 23898; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4), בקריאה שנייה ושלישית. יעלה ויבוא יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ. לחוק זה אין הסתייגויות, אבל יש רשות דיבור לחבר הכנסת אריה אלדד. האם הוא נוכח באולם? לאחר שיציג יושב-ראש הוועדה את החוק ואריה אלדד יישא את דבריו אנחנו נעבור להצבעה. חוק זה בזמנו היה ביוזמתו של חבר הכנסת מתן וילנאי, היום השר מתן וילנאי.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ובני משפחותיהם (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק אלמנות צה"ל התחיל מחקיקה פרטית של חבר הכנסת דני דנון, ואני מברך אותו ואותם על היוזמה הברוכה. כמו כן, ברצוני לברך את נציגי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ואת הגברת נאוה שוהם-סולן, יושבת-ראש ארגון אלמנות צה"ל, על העבודה הברוכה.
חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב–2002, קובע תשלום קצבאות חודשיות לחיילי מילואים שנפגעו בתקופת שירותם עקב שירותם, וכן קצבאות חודשיות לבני משפחותיהם של חיילי מילואים שנהרגו במהלך שירותם. כמו כן, הוא קובע זכאות למענק חד-פעמי למקרה מוות, שיוענק לשאיריהם של חיילי המילואים שנהרגו. דא עקא, החוק העיקרי קובע הוראת תחולה שלפיה המענקים והקצבאות המשולמים מכוחו ישולמו רק – דוד אזולאי, אני לא שומע את עצמי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, רבותי, כל מי שרוצה לדבר, יצא החוצה. בבקשה, אדוני, יושב-ראש הוועדה, נא להמשיך.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
החוק העיקרי קובע הוראת תחולה שלפיה המענקים והקצבאות המשולמים מכוחו ישולמו רק לגבי חיילי מילואים שנפגעו או שנספו מיום י"ג בטבת התשנ"ט, 1 בינואר 1999, ואילך. הוראות אלה יצרו תחושות קשות בקרב משפחות חיילי המילואים שנפלו לפני מועד התחילה, ואשר חשו, בצדק, מופלות לרעה לעומת משפחות החיילים שנפלו לאחר מועד התחילה. בין נציגי המשפחות השכולות לנציגי הממשלה התנהל משא-ומתן, שבסופו סוכם כי משפחות חיילי המילואים שנספו לפני יום התחילה יהיו זכאיות למענק בלבד, בסכום מופחת.
הצעת החוק המונחת בפניכם מעגנת הסכמות אלה, וקובעת כי ישולם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ישראל, רבותי, אבל צאו החוצה, מעבר לדלת הכול יהיה בסדר.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
– – – קובעת כי ישולם מענק חד-פעמי בסך 100,000 שקלים חדשים בשני תשלומים – 50,000 בינואר 2012 ו-50,000 בינואר 2013 – לבן-זוגו או להוריו של חייל מילואים שנספה במועד המוקדם ממועד התחילה. כמו כן, נקבע כי המענק ישולם גם למשפחתו של חייל מילואים שנפגע לפני יום התחילה, אך נפטר כתוצאה מהפגיעה לאחר יום התחולה.
הצעת חוק זו באה לתקן את העוול שיצר סעיף התחולה של החוק העיקרי ולעשות צדק, גם אם צדק חלקי, עם משפחותיהם של חיילי מילואים אשר איבדו את היקר מכול, תוך מילוי חובתם הלאומית, לפני יום התחולה.
יחד עם זאת, ממשלת ישראל מתקנת עוול אחד ויוצרת עוול אחר. לפי החוק העיקרי, המענק ששולם לילדיו של החלל, במידה שהיו לפני גיל 18, להוריו ולבן-זוגו, לפי החלוקה שנקבעה בתקנות, ואילו בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לקבוע כי המענק ישולם רק לבן-הזוג, ובהיעדר בן-זוג – להוריו של חייל המילואים שנספה, ואם ההורים אינם בחיים – לא ישולם המענק לילדים של חייל המילואים שנספה. המשמעות היא ש-224 יתומים לא יקבלו את המענק, והם יתומים משני ההורים. אני חושב שזה לא מוסרי ולא צודק, והעלות של זה – 20 מיליון שקל, 10 מיליון שקל לשנה, וזה לא בסדר. מערכת הביטחון היתה יכולה לעמוד בזה והיא לא רצתה לשלם ליתומים. הם בסך הכול יתומים משני הורים, והם שילמו את היקר מכול.
אנחנו בוועדה לא יכולנו לעמוד בעוולה הזאת, והגשנו הצעת חוק של משה מוץ מטלון, של אריה אלדד ושלי. ואנחנו נבקש פטור מחובת הנחה ונדאג שגם היתומים יקבלו את מה שלצערי הם צריכים לקבל, כי המחיר שהם שילמו הוא מחיר גדול.
יחד עם זאת, בשיקול שלא להעביר את החוק בגלל היתומים, אם היינו דוחים את זה, המענק היה נדחה בשנה, לינואר 2013. אז עצמנו עיניים, אמרנו שנתקן את מה שצריך לתקן, ואנחנו מעבירים את החוק שאלמנות יקבלו את התשלום בינואר 2012 – גם האלמנות, גם ההורים השכולים של חיילי המילואים, וזה בהקדם האפשרי.
אני מאמין ומקווה שבעתיד הקרוב, מתן וילנאי, אני מקווה שמערכת הביטחון תדע לשלם את 20 המיליון העלובים. אני מכיר כמה נסיעות לאיזה סלון בפריס שעלו יותר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עזוב אותו, עזוב, אל תערבב קודש בחול.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
היה ראוי להזכיר – – –
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אז אני, קודם כול, אני מודה למתן וילנאי – – – ואני רוצה – – –
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוא נברך היום על – – –
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
– – – בלעדי החוק הזה לא היה עולה בכלל.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
ואני – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר וילנאי, אני הגנתי עליך, הגנתי עליך.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
לא, זה לא החוק. אתה מדבר על החוק העיקרי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד יושב-ראש הוועדה.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
שמע, אני הייתי כשמערכת הביטחון, מנכ"ל משרד הביטחון לא רצה לגשת לטלפון, שעה, לתת תשובה; להגיד, לא הסכמנו לשלם ליתומים. שעה חיכינו, הוא היה עסוק. שמעתי, כשהמצרים התקיפו ויצא – מחילות האוויר, והוא היה צריך לתקן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד יושב-ראש הוועדה, באמת חברי הטוב, אנא ממך, תתרכז בחוק שאתה מדבר עליו. פה, אנחנו לא נמצאים כרגע ברגע של נזיפות.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
יחד עם זה, במצעד התודות, אני לא יכול שלא להודות גם לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, איציק כהן – יצחק כהן, איציק כהן – על תרומתו לביצוע החוק הזה. אני רוצה להודות לצוות הלשכה המשפטית של הוועדה, לעורכת-הדין שמרית גיטלין-שקד, לצוות הוועדה – מנהלת הוועדה וילמה מאור, למזכירות הוועדה מעיין, אתי וענת, ולעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו ולי קטקוב, שעסקו במלאכה ותרמו לקידומה של הצעת החוק.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. היום הפרוצדורה מאפשרת לחבר כנסת להירשם לדיבור גם אם הוא לא מסתייג, ואני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותו חמש דקות. בבקשה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אמרתי שהיוזם המקורי של חוק אלמנות צה"ל ויתומי צה"ל היה חבר הכנסת מתן וילנאי, היום השר מתן וילנאי. אמרתי זאת, אני מבקש לציין שדווקא חבר בסיעה נוגדת בא ואמר זאת, לזכר הימים שבהם הייתם יחד.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו מביאים היום באמת תיקון, לפחות חלקי, של אפליה רבת שנים בין דם לדם, ומתקנים, לפחות חלקית, עוול קשה. ותודה לכל מי שעסק בזה עד היום, מי שיזם את החוק לראשונה, וגם לממשלה, שקידמה אותו בשלב הזה. תודה גם לחיים כץ, יושב-ראש הוועדה, למערכת הביטחון, שעשתה מה שעשתה, גם אם לא עשתה מספיק, ובייחוד לאלמנות צה"ל, היושבות עמנו – נציגותיהן ביציע – על הסבלנות הרבה שגילו במשך השנים.
החוק, כאמור, איננו שלם. הוא טוב ממה שהיה עד עכשיו, ובעזרת השם, ובעזרת הכנסת הזאת, נשלים בקרוב, בחוק נוסף, כל מה שנפגם בו היום. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. האם אנחנו עדיין בתחום הצלצול, או שהצלצול כבר היה? אפשר להצביע? אם יש חברי כנסת המבקשים להשתתף בהצבעה ונמצאים באכסדרה – נא להיכנס. אני רואה חשיבות, בהחלט גם הכרזתית, להשתתפותם של כמה שיותר חברי כנסת בהצעת חוק זו. כבוד סגן שר האוצר, שציינו אותך לשבח, אדוני שר התקשורת, שר החוץ, כולם רוצים להשתתף בהצבעה הזאת, גם ראש הממשלה, בבקשה, אנחנו נמתין.
רבותי, אנחנו עומדים להצביע על הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4) (מענק הוני למקרה מוות בשל נכות או פטירה שאירעה לפני מועד התחולה), התשע"ב–2011, כפי שהוצג על-ידי יושב-ראש הוועדה, ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והפנסיה, חבר הכנסת חיים כץ.
מי בעד, בקריאה שנייה מקשה אחת? מי נגד? נא להצביע.
יש, יש עוד קריאה שלישית. יש עוד קריאה שלישית.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–2 – 64
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
64 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4) עברה בקריאה שנייה.
ואני אשאל את יושב-ראש הוועדה – האם, אדוני, להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה. משניתנה לי ההנחיה על-ידי יושב-ראש הוועדה להצביע בקריאה שלישית, נצביע על הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4) בקריאה שלישית.
נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 66
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בהחלט. 66 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4), התשע"ב–2011, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.
אוקיי. אוקיי. מרגע זה אינני יכול להצביע, כי אני מקוזז.
אני מזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס להמשיך לנהל את הישיבה. בבקשה.
<הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי), התשע"ב–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/637).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי) – יציג את הצעת החוק שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון, ואחר כך, אם יש לנו דוברים – יש. אוקיי, נקריא אותם אחד-אחד. בבקשה, אדוני.
<שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת להוסיף לחוק ההגבלים העסקיים כלי אכיפה מינהלי חיוני ולאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים להטיל עיצום כספי על מפירי החוק.
כידוע, למערך ההגבלים העסקיים יש חשיבות מרכזית בשמירה על תחרותיות השווקים ובפיקוח על המונופולים לטובת הצרכנים והציבור הרחב. כדי להבטיח אכיפה יעילה ואפקטיבית של חוק ההגבלים העסקיים ולמנוע פגיעה בצרכנים, יש לחזק את אמצעי הפיקוח והאכיפה העומדים לרשות הממונה על ההגבלים העסקיים. לשם כך יש לאפשר לממונה להטיל עיצומים כספיים על מפירי החוק, בהליך מינהלי, כפי שאנו מציעים בתיקון החוק.
המנגנון של עיצומים כספיים מינהליים כבר קיים כיום בחוקים רבים ועומד לרשות גופי פיקוח כמו הרשות לניירות ערך, המשרד להגנת הסביבה, הרשות לאיסור הלבנת ההון ומימון טרור, משרד התקשורת ואחרים. כעת אנחנו מבקשים להוסיף את הכלי החשוב הזה באכיפת חוקים כלכליים גם לחוק ההגבלים העסקיים.
הצורך בעיצומים כספיים נובע מכך שכלי האכיפה הקיימים בחוק אינם נותנים מענה מספק למגוון הרחב של הפרות החוק שעמן מערך ההגבלים העסקיים מתמודד. כיום אכיפת חוק ההגבלים מבוססת על הליכים פליליים, שמתאימים לעבירות החמורות על החוק ומטבעם דורשים הליך שיפוטי מורכב, ארוך ויקר, וכלי אכיפה אזרחיים מינהליים מוגבלים, שאינם כוללים קנסות. עקב כך יש תת-אכיפה של חוק ההגבלים, ולכן גם תת-הרתעה.
העיצומים הכספיים יהיו מנגנון משלים לאכיפה האזרחית-מינהלית של החוק במקרים המתאימים וישפרו את יכולת ההתמודדות של הרשות עם הפרות החוק.
הצעת החוק תאפשר לממונה להטיל עיצומים בגין הפרות החוק המשמעותיות, כולל ניצול לרעה של בעל מונופולין את מעמדו בשוק באופן הפוגע בתחרות ובציבור, סירוב בלתי סביר של בעל מונופולין למכור או לקנות שירות ומוצר, וכן השתתפות בהסדר כובל, ביצוע של מיזוג בלתי חוקי ועוד.
לפי הצעת החוק, הגובה המקסימלי של העיצומים נגזר מהיקף המכירות של המפר. מכיוון שחוק ההגבלים העסקיים חל הן על הגופים הכלכליים הגדולים במשק והן על עסקים קטנים, יש חשיבות רבה לכך שגובה העיצום ייקבע לפי גודלו של המפר, כך שגופים קטנים לא יהיו חשופים לעיצומים בגובה שעלול לפגוע בהם יתר על המידה מצד אחד, אך יהיה אפשר להטיל עיצומים בגובה משמעותי מספיק כדי להרתיע את הגופים הגדולים ביותר מצד שני. בהתאם – הגובה המקסימלי של עיצומים בתיקון המוצע הוא מיליון שקל, או עד 10% ממחזור המכירות השנתי של המפר בשנה שקדמה להפרה. אם המחזור גבוה מ-10 מיליון שקל בשנה, שיעור העיצומים המוצע דומה לשיעור העיצומים המינהליים על עבירות הגבלים עסקיים באירופה, שגובהו עד 10% ממחזור המכירות של המפר. נוסף על כך נקבע סכום גג לעיצומים, כך שבכל מקרה גובה העיצום לא יעלה על 30 מיליון שקל. אלה הם כמובן הסכומים המרביים. גובה העיצום שיוטל בפועל יותאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בהתאם לנוהל שתפרסם הרשות, אשר יבהיר את אמות המידה לקביעת גובה העיצום.
התיקון המוצע קובע גם הליך מוגדר להטלת העיצומים, הכולל שימוע ומסדיר ביקורת שיפוטית הן על עצם הטלת עיצום כספי והן על גובה העיצום, על-ידי הגשת ערר לבית-הדין להגבלים עסקיים.
יש לציין שגם ועדת התחרות של ה-OECD, אשר בדקה את פעילות רשות ההגבלים העסקיים במסגרת הליך הקבלה של ישראל לארגון, הביעה תמיכה חד-משמעית באימוץ מנגנון עיצום כספי לתוך חוק ההגבלים העסקיים, כפי שאנו מציעים.
לסיכום, אני מציע כי הכנסת תעביר בקריאה ראשונה את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי), התשע"ב–2011, ותעביר אותה לוועדת הכלכלה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. אנחנו נעבור לדיון. ראשון הדוברים – חבר הכנסת חנין ביקש לרדת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת חסון הוא אחרון הדוברים, ונעבור להצבעה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
מה קרה? למה זה יורד?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
יש פה היום איזה מין משחקים, משחקי גובה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
השמאל ניצח.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא.
<שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:>
המנגנון התהפך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אה, נכון, זה מה שקרה גם לי. רגע, רגע, קודם כול, המזכיר, גם אני שמתי לב לזה, והשר, שר התעשייה והמסחר – כאשר אתה מבקש להרים אתה יורד, וכאשר אתה מבקש. אז אולי אחרי הדיון. נשאיר את זה ככה עד סוף הישיבה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
צריך להודיע לכל – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
כן כן, הודענו למזכיר. גם אני שמתי לב, אדוני השר, שמשהו התרחש פה היום. אז זה בסדר עכשיו?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן, עכשיו זה בסדר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הכי גבוה שאפשר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן כן, מה אני יכול לעשות?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה, אדוני. אני אוסיף לך זמן. לא התחלנו. שלוש דקות מעכשיו. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו 24 שעות לפני הדלקת נרות חנוכה, ואני רוצה לשתף את חברי הכנסת במה שאומר הרמב"ם: בבית שני, כשמלכי יוון גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו את הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, וכו' וכו', וכשגברו ישראל על האויבים ואיבדום, כ"ה בחודש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונה הימים האלה, שתחילתם כ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות את הנס.
שימו לב, 180 שנה שלטו היוונים בארץ-ישראל בימי בית שני, ולא מרדו בהם בני חשמונאי. הם שילמו מסים, קיבלו את החוק, אבל עד שהגיעו לגזור גזירות שלא יעסקו בתורה, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל – אז פרץ המרד החשמונאי.
אנחנו קיבלנו היום איום בתקשורת, שיושבת-ראש האופוזיציה רוצה לצאת במצעד לפידים, לפידי האש, "באנו חושך לגרש". אני רוצה, לטובת הגברת לבני – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אדוני, השאלה אם זה קשור ליאיר לפיד.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה מעניין.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
שאלה מאוד מעניינת.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן, מעניין, שהיא רוצה לשרת את יאיר לפיד קשה לי להאמין.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לפיד לא, יש מצעד לפידים, וזה מאוד מזכיר משהו.
<רונית תירוש (קדימה):>
אפשר לשמוע מה הוא מציע לנו?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן, אני מציע לשמוע את שירו של שאול שיף, שהיה עיתונאי ב"הצופה", שכתב על העניין הזה. מי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על רציחתן של 40 נשים כל שנה על רקע חילול כבוד המשפחה? מי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על גבייה של פרמיה גבוהה ב-30% ויותר מנשים לעומת גברים על-ידי חברות הביטוח? מי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על פער השכר בין גברים לנשים הגדל עם הגיל למרות רמת השכלה דומה? מי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על פער השכר הקיים במינהל הציבורי בין גברים לנשים, פער העולה בהתמדה עד גיל 50? מי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על אי-שוויון בין המינים בתוך שוק העבודה לרעת הנשים ובכל המדדים?
<רחל אדטו (קדימה):>
מה זה קשור לחוק ההגבלים בכלל?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
מי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על כך שגברים עורכי-דין מרוויחים 19% יותר מנשים עורכות-דין? ומי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על שמכריחים דתיים וחרדים וסתם אזרחים להשתתף במימונם של כל מיני קשרי נישואים מעוותים?
<רחל אדטו (קדימה):>
אבל איך זה קשור להגבלים העסקיים?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
מי נמנע מלחולל מהומה בתקשורת על השחתת כל הערכים המוסריים בטלוויזיה בשידול נשים להתפשט תמורת סיכוי לזכות בפרס כספי? כך כותב שאול שיף, וזה עוד ארוך ארוך, והוא מסיים – ואני אסיים: ומי מחולל מהומות מלאכותיות בתקשורת על הדרת נשים שאיננה, ועל תביעה לגיטימית של חרדים להפרדה בשל צפיפות באוטובוסים דחוסים, נוכח הנתונים המדאיגים ש-80% מהנשים שנשאלו ציינו כי עברו פיגוע מיני בתחבורה הציבורית?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
התשובה שלו: אלה המתחסדים והצבועים, שלא דואגים לנשים אלא דואגים להילחם נגד היהודים. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ומי שרוצה לקרוא את כל הטור – בעיתון "הצופה"?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
עיתון "הצופה" נגנז, אבל יש לו עלון נפלא בשם "בסוד שיח", אז – שאול שיף מפרסם את זה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אה, שאול שיף עבד בעיתון "הצופה".
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
עבד בעיתון "הצופה", כן, שאול שיף.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון, שאול שיף, אכן כך. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אריאל איבד את זכות הדיבור שלו, ואחרי חבר הכנסת חסון אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. אדוני, חמש דקות.
<יואל חסון (קדימה):>
חמש דקות?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
שלוש דקות, אתה צודק.
<יואל חסון (קדימה):>
אמרת חמש דקות.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, לפי התקנון. טעות שלי. טעות שלי. אם תחרוג בכמה – בסדר, אבל – שלוש דקות. בבקשה.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תסלח לי שאני אעשה כמו קודמי ולא אתייחס להצעת החוק החשובה, שאני גם אצביע בעדה – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה בשלוש דקות.
<יואל חסון (קדימה):>
– – אלא, אדוני היושב-ראש, אני אשאל שאלה פשוטה – אדוני היושב-ראש, כדאי שתקשיב: האם צפון-קוריאה זה כאן? האם צפון-קוריאה זה כאן?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תשאל את דב חנין.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו צפינו היום בטקס מרגש, נוגע ללב, חשוב, שמזכיר באמת לכולנו את האסון הנורא הזה ואת 44 האנשים שקיפחו את נפשם באסון הכרמל הידוע, אבל מה ראינו שם, אדוני היושב-ראש, לצערי, מעבר לצער הגדול שיצא שם מצד המשפחות?
ראינו לראשונה, חברי חברי הכנסת, שלשכת ראש ממשלה מכתיבה למנחי הטקס – תקשיבו טוב – מכתיבה למנחי הטקס משפטי הלל ושבח לראש הממשלה, בהקשר שיבוא לנאום, אדוני היושב-ראש, בחיים דבר כזה לא היה: ראש הממשלה עשה, ראש הממשלה יזם, ראש הממשלה הוביל, האנדרטה שהוקמה בזכות פעולותיו של ראש הממשלה, ראש הממשלה הוא הראשון שעלה על המצוקה הגדולה והגיב – אותו ראש ממשלה, אגב, שבדיון המקדמי חודשיים קודם אמר שצריך סקרי דעת לפני שנחליט מה עושים עם שירותי כיבוי האש במדינת ישראל.
היה כאן היום מעשה צפון-קוריאני מובהק של לשכת ראש ממשלה שאיבדה את הבושה – איבדה את הבושה – מכתיבה לקריין נוסח בדיוק כמו שמכתיבים במשטרים האפלים ביותר. זה מה שקרה היום בטקס לזכרם של הרוגי אסון הכרמל, ואם מישהו מחברי הכנסת כאן חושב שעל הדבר הזה צריך לעבור בשתיקה – צריך לדעת שהיום זה זה, ומחר זאת התקשורת, ואחר כך זה איך מנהלים את המפלגה, ואיך מנהלים את המדינה. זה ראש הממשלה – היום מנהיג צפון-קוריאה הלך לעולמו, ונולד לנו כאן מנהיג צפון-קוריאני שעלה על המנהיג שהלך לעולמו היום, בנימין נתניהו. מעשה חמור, ציני, שפל, שאין לי ספק עוד שיבדקו ויגלו וידעו, כי היום דובר ראש הממשלה סירב – סירב – להגיד מי כתב את הדברים של המנחה, והדברים האלה עוד יתגלו.
<רחל אדטו (קדימה):>
מי שילם לו?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. אני מאוד מודה לך.
<יואל חסון (קדימה):>
מי שילם, מי הכתיב, איפה נכתב הטקסט הזה. הדברים האלה יתגלו, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא נוותר, אנחנו נגלה כיצד הכתיבו כאן למנחי האירוע בדיוק את דברי השבח וההלל המזויפים הללו על ראש ממשלה – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מודה לך.
<יואל חסון (קדימה):>
משפט אחרון, אדוני.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בבקשה.
<יואל חסון (קדימה):>
– – שלא רק שלא מגיעים לו דברי שבח והלל בכל נושא אסון הכרמל, אלא הוא זה שלא טיפל בזמן אמת, חודשיים קודם, שידע שהמערך הוא כושל, שידע שאי-אפשר לתת תגובה אמיתית, אבל כל מה שהוא עושה היום זה – כמו שאמרתי – משטר צפון-קוריאני מובהק. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. אני מבקש מיושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת לוין, תקנון הכנסת מחייב אותנו – הוא מחייב – זה התקנון – לדבר לעניין.
<יואל חסון (קדימה):>
סליחה?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
כן, אדוני, כך מחייב תקנון הכנסת.
<יואל חסון (קדימה):>
וזה לא היה לעניין, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה לא היה לעניין הצעת החוק שהציג שר התעשייה והמסחר.
<יואל חסון (קדימה):>
סליחה, למה לא הערת לקודמי?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה הרווחת את המבזק שלך ב-Ynet, ועכשיו כל – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה הרווחת את המבזק שלך, עכשיו יהיה מבזק ב-Ynet, שתעביר הכתבת החרוצה, ואני מציע, אדוני – – –
<יואל חסון (קדימה):>
אתה – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אייכלר דיבר בעד – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה. אני מציע, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת לוין, אני מציע שתקיים ישיבה בוועדת הכנסת על סנקציות שצריכות יהיו לחול על חברי כנסת שלא מדברים לעניין. זה תקנון הכנסת, מה אני יכול לעשות?
<רחל אדטו (קדימה):>
למה לאייכלר מותר?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
גברתי, לידך יושבת יושבת-ראש הכנסת לשעבר. בתקנון – חבר הכנסת צריך לדבר לעניין.
<דליה איציק (קדימה):>
אתה קובע מה לעניין?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני קובע? לא, עכשיו אנחנו גם צנזורה.
<יואל חסון (קדימה):>
אתה הצנזורה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
רגע, דקה אחת, עכשיו תצעקו: סתימת פיות, פאשיזם וסכנה לדמוקרטיה. בבקשה, אתן לכם דקה לצעוק את זה.
<מגלי והבה (קדימה):>
אתה לא מבין על מה אתה מדבר.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת, אתה רוצה? בבקשה, אדוני, דקה מהצד.
<יואל חסון (קדימה):>
על מה? באיזה הקשר?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בהקשר שלך.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים כשאנחנו באים להגביל דברים שחברי כנסת אומרים מעל הדוכן, בפרט ביכולת שלנו אם קיימת כזו לתחום מה שייך לעניין ומה לא שייך לעניין, והאם נאום שלם שלכאורה אין לו קשר לעניין, מישהו יאמר שהוא דווקא מספר איזה סיפור שמי שיאזין לו אולי יסיק מסקנות שנוגעות לעניין עצמו.
לכן אני חושב שמצד אחד בעיני ההסדר הנכון בעניין הזה כמו בהרבה דברים אחרים הוא שאנחנו נהיה אחראים לעצמנו, כלומר, שנשתמש בחופש הזה להתבטא מעל הדוכן, אכן, עד כמה שניתן לגופו של עניין, אבל מבלי שנכתיב כללים שאחר כך היישום שלהם יהיה בעייתי עד בלתי אפשרי.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
רק לעניין. פה במקרה הזה, למשל, מלה אחת לא היתה לעניין הזה.
<יואל חסון (קדימה):>
אל תגיד לא לעניין, אתה לא הצנזורה פה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. תודה. חבר הכנסת חסון, אני מאוד מודה לך.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אתה כשאתה עולה לדבר, אתה מראש – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תמיד תבדקי, בבקשה. את מוזמנת לבדוק, חברת הכנסת אברהם, את מוזמנת לבדוק. את העמדת אותי – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
השרים מביעים פליאה על ההתנהלות שלך.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
גברתי, אנחנו נעבור להצבעה.
<קריאות:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
מי מגדיר מה זה לעניין? מי מגדיר?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני אגיד לך מי מגדיר, אדוני. אני אשיב לך. ישנו נושא, אני אקריא את הנושא, שים לב: הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי). עכשיו אתה נתת פה נאום שלם שמלה אחת ממנו לא היתה לעניין.
עכשיו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
<יואל חסון (קדימה):>
צפון-קוריאה זה פה. חשבנו שצפון-קוריאה רחוקה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
עוד פעם, צפון-קוריאה זה ביטוי חדש.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, תרשה לי – – – בין הנאום של יואל חסון – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא עכשיו.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי), התשע"ב–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי): בעד – 33, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/638).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011 – יציג את הצעת החוק המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום. אדוני, בבקשה. חבר הכנסת חסון, מיצינו את הדיון, שמענו אותך. תודה. בבקשה, אדוני, בשם שר המשפטים.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בשם שר המשפטים.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
בשם שר המשפטים. קודם כול, לפני כן הערה. אני חייב לומר, עם כל הכעס שיש על דבריו של יואל חסון, והרבה פעמים הוא מצליח להכעיס פה את הצד הזה של הבית, אני יכול לומר לך שבכל שנות כהונתי כאן, והן רבות מאוד, אני לא נתקלתי בתיקון כזה לתקנון. אם יש דבר כזה, מתי הוא התקבל? לא, באמת.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מה זה מחיאות כפיים? מספיק. אה, גם זה ישנו בתקנון, אדוני?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
סוף-סוף מישהו שמבין, תלמד – – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא, זה ממש מנוגד.
<קריאות:>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
אתם לא הייתם מפלגת הבעת', הייתם מקשיבים – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תמשיך. עוד דקה, עוד פעם.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
רק לעצם העניין, מקובל עלי מאוד.
<דליה איציק (קדימה):>
לא, לעניין.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בשם שר המשפטים, גברתי.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אני לא מכיר תיקון כזה, אני באמת יושב כאן עשרות שנים.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
ואתה מכיר את התקנון.
<נסים זאב (ש"ס):>
השתנו הרבה דברים, אדוני.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תראי, יכול להיות שבשנים האחרונות היה תיקון, אני לא יודע.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
לא היה תיקון.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא היה. שאלתי את יושב-ראש הקואליציה; הוא גם לא שמע. שאלתי את חברי השר מיכאל איתן, שבקי בדברים; הוא גם לא שמע.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מייד נמצא את זה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
גם השר בגין לא שמע על זה, אז אני לא יודע.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מייד תמצא.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אולי זה קיים, אני לא מכיר את זה.
<השר זאב בנימין בגין:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
השר בגין, זה שאתה לא מכיר, זה לא אומר שאיננו קיים.
<השר מיכאל איתן:>
תדייק.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון.
<השר מיכאל איתן:>
מעולם לא היה ניסיון להגדיר בכללים מתי – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
מאה אחוז. אני חושב שפה זה היה מאוד ברור.
<קריאות:>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
מה שאתה מנסה לעשות כאן זה תספורת, אבל זה לא ילך לך כאן.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
רבותי, סיימנו את העניין.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מביא את הצעת החוק בשם שר המשפטים יעקב נאמן. הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011, של הממשלה, מבקשת לתקן את חוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, בכמה עניינים, במטרה לייעל את יישומו של החוק ולהתאימו לדרישות הבין-לאומיות העדכניות בעניין איסור הלבנת הון ומימון טרור.
א. מוצע לתקן את הגדרת המונח "כספים" ולהעבירו לסעיף ההגדרות של החוק. בשנים האחרונות התברר כי מלביני ההון משתמשים באמצעים סחירים נוספים להעברת כספים במעברי גבול, שאינם מנויים בהגדרת המונח "כספים". לפיכך, מוצע להרחיב את הגדרת המונח "כספים" כך שתכלול גם ניירות ערך, שטרות סחירים, כרטיס תשלום ואמצעים אחרים המשמשים להעברת כספים. הרחבת הגדרת המונח "כספים" עולה בקנה אחד עם חקיקה במדינות אחרות ועם הסטנדרטים הבין-לאומיים בתחום המאבק בהלבנת הון ומימון טרור.
ב. עוד מוצע – החלת עבירת איסור פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק על כל סוגי הרכוש, קביעת תחולת העבירה לפעולות בהיקף כספי שמעל ל-50,000 שקלים ומחיקת התוספת השנייה. השינויים כאמור עולים בקנה אחד עם הסטנדרטים הבין-לאומיים שעל-פיהם אין להגביל עבירות של ביצוע פעולות ברכוש אסור בסכומים ובסוגי רכוש. יצוין כי בשימוע שהתקיים לפני ימים אחדים ב-Moneyval, בנושא הביקורת על ישראל, נמתחה על ישראל על-ידי הארגון וכן על-ידי נציגי ה-Financial Action Task Force והבנק העולמי ביקורת חריפה על כך שלא מוצע בהצעה הממשלתית לבטל כליל את ההגבלה על הסכום. בעקבות ביקורת זו נשוב ונבחן בזמן הקרוב את התיקון המוצע בעניין זה, וייתכן שיוצע תיקון נוסף.
ג. תיקון נוסף הוא מחיקת החריג של "עצימת עיניים" מהחוק. הכלל בדיני עונשין בדבר עצימת עיניים הקבוע בסעיף 20(ג) לחוק העונשין, קובע כי "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם". סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון קובע שלעניין עבירה של עשיית פעולה ברכוש, בידיעה שהרכוש אסור, הכלל בדבר עצימת עיניים לא יחול. הסיבה לכך היתה החשש מפני הרחבת יתר של האיסור הפלילי והטלת חובה לבצע בדיקות על ציבור רחב, דבר שעשוי להוביל לפגיעה בחיי המסחר היומיומיים. החרגת עצימת העיניים מיסוד הידיעה יצרה אנומליה בסעיף 4 לחוק ביחס לשאר החקיקה הפלילית, שלגביה עצימת עיניים היא תחליף מודעות. במיוחד נוכח הניסיון שנצבר ביישומו של הסעיף ומיעוט האישומים לפיו, אין היום הצדקה לקיומו של החריג. לפיכך, מוצע לתקן את סעיף 4 לחוק ולמחוק את החרגת "עצימת עיניים" מ"ידיעה". במקביל, מוצע לתקן את סעיף 20(ג) לחוק העונשין על מנת להבהיר כי עצימת עיניים אינה חשש בעלמא, אלא נדרש כי לעושה יהיה חשד ממשי.
עוד מוצע כי יתוקן חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח–2007, על מנת לאפשר לרשות לאיסור הלבנת הון לקבל נתוני זיהוי של מנויים, קרי מספר טלפון, שם, מען ומספר זיהוי מהמאגר המשטרתי שיוקם לפי חוק זה. נתונים אלו נחוצים לרשות לאיסור הלבנת הון לצורך ניתוח ועיבוד המידע שמועבר אליה כדי להעריך אם יש במידע חשד להלבנת הון וכדי למנוע העברת מידע תמים לרשויות השונות המוסמכות לקבלו.
נוכח האמור לעיל, אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת חוקה, חוק ומשפט. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מודה למשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום. חבר הכנסת ישראל אייכלר, אתה היחיד שנרשם – לא, אורי אריאל איננו נמצא וחבר הכנסת חנין איננו נמצא. בבקשה. אחרי חבר הכנסת אייכלר – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
ראית מה עשית – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אנחנו בינתיים מחפשים בתקנון. אגב, אם אין דבר כזה, אני אומר, שלא יהיו אי-הבנות.
<השר מיכאל איתן:>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אתה חושב שיש, גם אני חושב שיש. אה, בוטל. סליחה, אני רוצה להבהיר. חבר הכנסת חסון, אם תוכל לשבת במקומך. בבקשה.
<השר מיכאל איתן:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נכון, השר איתן, אני מאוד מודה לך.
אני מבהיר, חבר הכנסת חסון, שבזיכרוני היה סעיף כזה בתקנון, ולכן מזיכרוני הטוב העליתי אותו. השר איתן אומר שהוא בוטל.
<השר מיכאל איתן:>
גם מזיכרוני.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
גם מזיכרונו. המזכיר אומר שהוא בוטל. ובכן, הסעיף בתקנון שאני התייחסתי כשאמרתי לך את מה שאמרתי בוטל, ולכן אני חוזר בי מדברי. אין הסעיף, הוא לא קיים בתקנון, אז אתה יכול לדבר גם לא לעניין.
<יואל חסון (קדימה):>
מעולה. א. אני שמח שלשכת ראש הממשלה הכתיבה לך – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא לא, די, די עם זה. די, די, תחדש קצת.
<יואל חסון (קדימה):>
ודבר שני, אני כבר חושש שאתם תחזירו לחיים את הסעיף הזה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה רעיון, שמעת, חבר הכנסת לוין?
<יואל חסון (קדימה):>
זה עלול עוד לקרות במסגרת המשטר – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הנה, חבר הכנסת לוין מתחייב לא להחזיר.
<יואל חסון (קדימה):>
– – – במסגרת המשטר הצפון-קוריאני אתם עלולים להחזיר את זה הנה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אבל כבר אמרת צפון-קוריאה, אדוני חבר הכנסת חסון – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
אם הוא לא יתבטל מאליו, סביר להניח – – –
<יואל חסון (קדימה):>
אתה לא – – –
<השר מיכאל איתן:>
אבל דיברתי לעניין כל הזמן.
<יריב לוין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, המשנה לראש הממשלה – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
– – זאת היתה אי-ההבנה שהיתה פה, ואני לקחתי על עצמי. זה הכול – – –
<יריב לוין (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודה לך, חבר הכנסת לוין. אתה רוצה להעיר משהו, אדוני המזכיר? אוקיי.
<קריאה:>
הרב אייכלר צריך לסיים, כי יש לו – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הרב אייכלר, ומצביעים. בבקשה, שלוש דקות. סליחה, ואחר כך חבר הכנסת זאב נסים. חבר הכנסת נסים.
<קריאה:>
מה זאב נסים?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
חבר הכנסת, אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני סוגר עכשיו, מי שלא נרשם עד לרגע זה לא ידבר, אלא – זהו, אנחנו סוגרים את רשימת הדוברים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני זוכר שהייתי עיתונאי בכנסת לפני שנים לא מעטות, והיה חבר כנסת, אדוני היושב-ראש, קראו לו חבר הכנסת מיכאל איתן, והוא עשה פיליבסטר של 11 שעות רצופות, וכל הדברים שהוא דיבר – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה היה ברור שזה היה לעניין.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
מה – איזה שאלה, כל מלה היתה לעניין.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
– – – שרק אחרי שבע שעות הוא הלך לשירותים – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
נתנו לו הפסקה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
– – – אחרי שבע שעות הוא כבר לא היה יכול יותר – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כך – – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
– – עשו הפסקה – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
זה היה דיון על תקציב המדינה לשנת 1994. דיון על – – –
<השר מיכאל איתן:>
זה היה – – – הרופא – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
באיזה שנה זה היה?
<היו"ר אופיר אקוניס:>
דיון על תקציב המדינה.
<השר מיכאל איתן:>
1992.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ב-1992, אז יש כבר מזה – – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
שאמרו לך ללכת ואתה לא הסכמת, נשארת עד הסוף.
<השר מיכאל איתן:>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כך שמאז אני זוכר שאין שום קשר – מאז אני זוכר שאין שום קשר בין הצעת חוק בדיון לקריאה ראשונה למה שחבר הכנסת רוצה לומר. ובכל זאת, למען כבוד היושב-ראש וכבוד הכנסת, אני רוצה להתייחס להצעת חוק איסור הלבנת הון, ולהגיד שזה חוק טוב וחשוב.
ועכשיו לעניין הזה שיש לנו פה במה להביע דברים – בשביל מה הכנסת? כנסת זה פרלמנט – דברים שבכלי התקשורת המגויסים והסובייטיים לא יאפשרו לנו לומר בצורה חופשית, פה בבניין הזה, במליאה הזאת, עדיין נותנים לכל האזרחים ונציגיהם לומר את דברם, ולכן אנחנו מנצלים את הדקות הספורות האלה כדי להגן על האנשים שמושמצים השכם והערב בכל כלי התקשורת, וזה מה שאני רוצה לנצל היום.
היום היה מסע הסתה נגד הציבור החרדי, שהוא לא חדש, וגם נגד ציבור המתנחלים, ועכשיו אני רוצה להקדיש את הדקות הספורות לעניין הזה שנקרא "תג מחיר". יושב-ראש הכנסת, כולם יצאו נגד "תג מחיר", וגם אני אומר שלפגוע באנשים חפים מפשע – אם הוא ערבי, ודאי אם זה מסגד – זה דבר מסוכן, שאפשר – קודם כול זה העניין של כבוד האדם, ואחר כך, זה יכול לפגוע בכל בתי-הכנסת – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
וזה גם הלבנת הון.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – וודאי שנגד חיילי צה"ל, אבל אני כן בעד להבין את הזעם של האנשים האלה, שגורשו מבתיהם על-ידי ממשלה. אם היא היתה עושה את זה בשביל הסכם שלום, היה אפשר להתווכח על העניין הזה. היא עושה את זה – הממשלה מגרשת אנשים מבתיהם כי שופטת בג"ץ קבעה שכך צריך להיות, ואת השופטת אף אחד לא בחר להיות שליטה, וכאשר כל השלטון וכל המשטרה וכל הצבא מתגייסים לפקודתה של הממשלה החוקית והלגיטימית להרוס את בתיהם של האנשים, אני חושב שאנשים צריכים להפגין ולמחות, זאת זכותם הדמוקרטית, ולפגוע, במסגרת החוק, באנשים שמקבלים את ההחלטות. לא לפגוע בחיילים, לא לפגוע בערבים, לפגוע באותם אנשים פגיעה פוליטית, פגיעה חוקית, באותם אנשים שמשתמשים בשלטון כדי לגרש אנשים מבתיהם ולקחת מהם את קניינם.
הוא הדבר, אני אומר, בציבור החרדי: מותר וזכותם של אנשים חרדים להפגין נגד אנשים שעושים להם עוול, מה שהם חושבים שזה עוול, ודאי וודאי שאין לאף אחד זכות למנוע את זכותן של נשים לנסוע כמו שהן רוצות, לא בערבוביה ולא בדחיפות ולא בצפיפות עם גברים, אבל הכול צריך להיעשות במסגרת החוק, הכול צריך להיעשות באותו אופן שלא ישרת את אלה האויבים ששונאים את היהדות החרדית ורוצים להשניא את היהדות בעיני עם ישראל.
אם כולם יפעלו בתוך מסגרת החוק, ובתוך המסגרת הדמוקרטית שניתנה לנו, כולנו נוכל לחיות פה בשלום, אבל אם השלטון או בית-המשפט או התקשורת ימנעו את הזכויות הלגיטימיות הדמוקרטיות של האזרחים, אל תתפלאו שאנשים יפירו את החוק. לכן זה המשחק – דמוקרטיה לכולם. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. שלוש דקות. אחרון הדוברים – חבר הכנסת בן-ארי. אחר כך עוברים להצבעה בקריאה ראשונה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<השר זאב בנימין בגין:>
אני חושב שצריך לדבר לעניין.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת רותם, אני הבהרתי שהיה סעיף כזה בתקנון, הוא בוטל, ואני לא עודכנתי בביטול. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק איסור הלבנת הון היא מידתית לדעתי, היא נכונה; זה קיים בהרבה מדינות בעולם. בארצות-הברית, למשל, מעל 10,000 דולר צריך להצהיר, אפילו דולר אחד יותר זה הופך להיות עבירה, ולא משנה אם זה כסף מזומן או שזה שווה-כסף, דהיינו זה כבר לא משנה אם זה שטרות, או אם זה מניות, או אם זה ציוד שהוא בסכום שהוא מעל 10,000 דולר – יש צורך להצהיר בעניין הזה. מובן שאם זה מתנות זה הרבה פחות, זה מעל 500 דולר, אבל אנחנו מדברים על ציוד אישי ודברים אישיים של אותו תייר שמגיע, ולכן אני חושב שיש מקום לתמוך בהצעת החוק הזאת.
אני רוצה לדבר על העניין של מה שיואל חסון אמר פה, מעל הדוכן, לפני כמה דקות.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
עכשיו ברור שזה בסדר – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, לא, אני – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אגב, זה טוב, חבר הכנסת חסון, הבהרנו פה דבר שלא היה ברור, והערב הובהר לנו הדבר, וגם זה דבר חשוב.
<יואל חסון (קדימה):>
אולי נודה לראש הממשלה על זה – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
תודֶה לטכנאים, אתה מכיר את זה? של הגשש.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, היום זה יום הזיכרון לאותם חללים שבאמת נשרפו חיים. מדינת ישראל, עם ישראל, כולנו ממש מרגישים יום של אבל, יום הזיכרון הזה. שיהיה ברור, לכולם זה כאוב, כולם כואבים את כאבי המשפחות השכולות, ואני חושב שאסור לקחת את האש הזאת ולהצית ולהבעיר לכל מקום שרק נראה שאפשר להסית נגד מישהו, ולא משנה אם זה ראש הממשלה או שזה שר כזה או אחר. אסור לנו לעשות שימוש פוליטי, ציני, ומה שאתה עושה פה, חבר הכנסת יואל חסון, עם כל הכבוד לך, אתה בא ומדבר נגד ראש הממשלה, איך הוא קיבל, הייתי אומר, את הכבוד הזה, את ההלל שלא מגיע לו, כאילו הוא עשה דבר למען הנושא הזה.
אני רוצה לומר לך, בשנה האחרונה נעשו דברים שלא נעשו בשנים האחרונות, וגם בשנה שעברה השר אלי ישי, כאשר התריע, וגם התקציבים עלו באופן מאוד משמעותי. לצערי הרב, האסון הזה קרה, כאסון, ואסור לנו לחפש פה אשמים.
ואני רוצה לומר, בדיוק כפי שהיה קורה, חלילה וחס, באסונות מסוג שאנחנו מכירים את זה – בתאונות דרכים – כולנו זוכרים את התאונה המחרידה עם עשרות הרוגים בכביש בדרך באר-שבע–אילת–דימונה, משהו כזה, שהאוטובוס התהפך ונהרגו שם אולי 35 איש, כולם תיירים היו. אז מה, מישהו בא וחשב – צריכים להאשים פה ולהסית נגד שר התחבורה? באמת, רבותי, אנחנו, במקום להוריד אש ולהיכנס לפרופורציות נכונות ולחשוב בשיקול דעת נגד מי אנחנו מסיתים את המשפחות האלה – מה המטרה שלנו? באמת, פה העניין הזה הוא כל כך רגיש שכולנו צריכים להיות מאוחדים בעניין הזה.
ולכן, יואל, אני מבקש ממך, עם כל הכבוד, יש לך חשבון פוליטי, אתה רוצה להשחיר את פניו של ראש הממשלה, זה זכותך, אבל לא בנושא הזה. תודה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה, אחרון הדוברים. אחרי חבר הכנסת בן-ארי נצביע בקריאה הראשונה על הצעת חוק איסור הלבנת הון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
לא, חבר הכנסת נסים זאב. אדוני, לפני שאני הודעתי על סגירת הרשימה נרשם אצל המזכיר חבר הכנסת בן-ארי, ולכן הוא ידבר שלוש דקות, והוא אחרון הדוברים להצעת חוק זאת. אני הודעתי שהוא אחרון הדוברים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, לפני שחג החנוכה היה חג של סופגניות, פּסטיגלים – פסטיגלים – איך אומרים, איך נכון לומר? בדרך כלל בג"ד כפ"ת – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
נדמה לי פסטיגל, משום שזה, נדמה לי, בלעז.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
פסטיגלים וכו', היתה לו מהות. לחג החנוכה היתה מהות. והמהות של חנוכה, של חג החנוכה, היא בעצם המהות היהודית שהיתה מאוימת באותה תקופה שאנחנו זוכרים אותה מאז ועד היום. אני רוצה, ברשותכם, לקרוא מתוך "ספר מקבים" את השורות שהן היו אלה שהביאו לכל ההתקוממות של החשמונאים: "ויכתוב המלך אל כל מלכותו להיות כולם לעם אחד". למה כל אחד יהיה לו מנהג אחר? כולם, בואו נהיה בעלי אותה תרבות, בעלי אותה דת, בעלי אותו קוד. למה נכבד אחד את השני? למה היא תהיה הדת הזאת והדת הזאת? "ולעזוב כל איש את חוקותיו ויקבלו כל העמים כדבר המלך." המלך הזה, אנטיוכוס הרביעי, הצליח לשכנע את כל העם. הוא אמר: מה אכפת לי, היום עבדתי את דגון, מחר אני אעבוד את כמוש, מה זה חשוב?
מה שהיה עצוב – שרבים מישראל רצו בעבודתו, מה שאנחנו מכנים "מתייוונים": ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת. וישלח המלך ספרים ביד מלאכים לירושלים ולהרי יהודה ללכת אחרי חוקים נוכרים לארץ. זאת אומרת, הוא כבר כתב את זה בספר החוקים: חבר'ה, אתם חייבים לחלל שבת, אסור לכם למול את בניכם, אסור לכם לשים מזוזה על פתח בתיכם. ואפילו חז"ל אומרים – זה לא כתוב כאן – שאמרו: כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל. שמעתי השבוע פירוש שלא ידעתי אותו, למה דווקא קרן השור? כי היום כשאתה רוצה להאכיל תינוק אתה קונה בקבוק של אחת החברות; פעם כשרצו להאכיל תינוק הכניסו את האוכל מצד אחד – מהצד הרחב של קרן השור – והוא ינק מהצד השני. כבר כשהוא יונק, הוא יונק את זה – חס ושלום – אין לו חלק באלוקי ישראל.
התוצאה של הגזירות הנוראות – זמננו קצר – היתה שהם הכריחו את היהודים, אלה שמלו את בניהם – ואני אקרא פה עוד דברים: ואת הנשים אשר מלו את בניהן המיתו על-פי הפקודה ויתלו את העוללים בצוואריהן ואת בני בתיהן ואת המלים אותם המיתו. ולאחר מכן באה אותה התקוממות – באים להכריח את מתתיהו החשמונאי לזבוח לעבודה זרה, והוא זובח את אותו יהודי מתייוון.
מפה התחילה מלחמת תרבות, אותה מלחמת תרבות יהודית שאנחנו חוגגים אותה עד היום, לפני הפסטיבלים, ולפני חג הסופגניות. כשמחר נדליק את נרות החנוכה, נאמר בעצם: החג הזה בא להזכיר לנו מה אנחנו, מי אנחנו, מה המהות שלנו. וזה שמר אותנו במשך אלפי שנים, אותם אורות, ואני מקווה שימשיכו להאיר אותנו בפני כל מלחמות התרבות שקמים עלינו, כאז כן עתה. תודה רבה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אני מאוד מודה לך, אדוני. אנחנו נמתין בסבלנות שתחזור למקומך, ואני אפעיל את ההצבעה. הצעת חוק – – –
<יואל חסון (קדימה):>
בריצה קלה, אדוני.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
בעניין הזה התקנון לא קובע, לא בריצה, אדוני, לא בהליכה. לא קובע.
<יואל חסון (קדימה):>
לא בכושר – – –
<היו"ר אופיר אקוניס:>
הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011, קריאה ראשונה – בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011,
לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר אופיר אקוניס:>
ובכן, הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10): בעד – 24, אין מתנגדים, אין נמנעים. המשנה לראש הממשלה השר סילבן שלום, מודיע שהוא מבקש להוסיף את קולו, אבל זה לפרוטוקול, כפי שאומר היושב-ראש. החוק כמובן עבר בקריאה ראשונה והוא יועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
<הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011>
[מס' כ/421; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 24113; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אופיר אקוניס:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41). יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. זו קריאה שנייה ושלישית כבר? אוקיי. קריאה שנייה וקריאה שלישית, ללא הסתייגויות. בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד המשנה לראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011, לקריאה שנייה ושלישית. מטרת הצעת החוק היא לקבוע חובת דיווח מטעמו של יושב-ראש הכנסת על ביצוע תקציב הכנסת. הדיווח יימסר מדי שנה עד אמצע שנת הכספים לוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכספים. חובה דומה קבועה כבר היום בחוק יסודות התקציב, ולפיה שר האוצר חייב בדיווח לכנסת על ביצוע תקציב המדינה.
חוק יסודות התקציב ותקנון הכנסת מסמיכים את הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכספים להכין את הצעת תקציב הכנסת ולדון בשינויים בתקציב הכנסת, בנפרד מסעיפי התקציב האחרים הנדונים כמובן בוועדת הכספים. יושב-ראש הכנסת הוא האחראי להכנתו וביצועו של תקציב הכנסת, אשר כאמור נדון בוועדה המשותפת. לפיכך נכון וראוי להפריד גם את חובת הדיווח באופן שסמכות הפיקוח על ביצוע תקציב הכנסת תהיה בידי הגורם שמאשר אותו, קרי הוועדה המשותפת, והדיווח יימסר, בהתאם, על-ידי יושב-ראש הכנסת בפני הוועדה המשותפת.
עוד מוצע שהדיווח ייערך כך שיאפשר השוואה לסעיפי תקציב הכנסת שבחוק התקציב השנתי לאותה שנת כספים.
הצעת החוק הזאת באה לעגן הלכה למעשה יוזמה של מנכ"ל הכנסת עורך-הדין דן לנדאו, יוזמה שאנחנו קידמנו כמובן בברכה, ואנחנו כבר מקיימים אותה הלכה למעשה בוועדה המשותפת, ואפילו היום, בישיבה שקיימנו, קיבלנו דיווח ועדכון על ביצוע תקציב הכנסת. עיגון הנוהג הזה בחקיקה ראשית יבטיח שקיפות. הוא יאפשר לוועדה המשותפת לתקציב הכנסת למלא את תפקידה ואת ייעודה, הן כגורם שמאשר את התקציב, הן כגורם שמאשר את השינויים בו, וכמובן כגורם שאמור לפקח ולוודא שהתקציב אכן נוצל ובוצע בהתאם להחלטות שקיבלה הוועדה.
להצעה זו לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן אני אבקש מהכנסת לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין. אוקיי, אז כמו שבאמת ציין יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נעבור מייד להצבעה בקריאה ראשונה.
הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011 – אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
כל סיעת קדימה מצביעה בעד.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – –
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 1 – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
אוקיי, אז אנחנו עוברים לתוצאות ההצבעה: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011, קריאה שנייה, בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיפה לפרוטוקול את חברת הכנסת מירי רגב שביקשה להצביע בעד.
אם יסכים יושב-ראש ועדת הכנסת אנחנו נעבור גם לקריאה שלישית. חבר הכנסת יריב לוין, אפשר?
אנחנו עוברים לקריאה שלישית.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011, נתקבל.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
נעבור לתוצאות ההצבעה: בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שחוק יסודות התקציב (תיקון מס' 41), התשע"ב–2011, עבר קריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת ולחוק הבחירות לכנסת), התשע"ב–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/425).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת ולחוק הבחירות לכנסת), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת יריב לוין – קריאה ראשונה. בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד המשנה לראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, ראשית, ברשות גברתי, הייתי רוצה לומר תודה קצרה לצוות של ועדת הכנסת שהיה אמון על הטיפול בחוק שאישרנו לפני דקות אחדות – הצוות בראשותה של אתי בן-יוסף, נועה בירן-דדון ועאליה עודה, ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין ארבל אסטרחן, וכמובן לצוות שעובד אתי – לילך שלי, רועי שרעבי ומיכל גרסטלר.
אני עובר מכאן להצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת ולחוק הבחירות לכנסת), התשע"ב–2011.
חוק הכנסת קובע, בין היתר, הוראות בדבר שינויים בהרכב הסיעתי של הכנסת, מיזוג והתפלגות סיעות. אחת העילות המאפשרת התפלגות סיעה מתייחסת לסיעה המורכבת מסיעות, מחטיבות או ארגונים מחוץ לכנסת, מצב שהיה קיים בעבר אולם אינו אפשרי כיום, שכן כיום רק המפלגות יכולות להגיש רשימת מועמדים לכנסת, וסיעה יכולה להוות אך ורק צירוף של מפלגות ולא של חטיבות או ארגונים.
על כן מדובר אומנם בתיקון טכני, אבל תיקון שעלול, אם לא ייעשה, בעתיד להוות מכשול מיותר. הוא אינו משנה את התנאים המהותיים להתפלגות סיעה, כפי שמפורטים בחוק הכנסת, אבל בא להתאים את החוק למצב המשפטי הקיים, כך שהסעיף יתאר ויתאם באופן נאמן את המצב כפי שהוא היום, ולפיו סיעה יכולה להיות מורכבת ממפלגות בלבד.
הביא לתשומת לבי חבר הכנסת דב חנין את העובדה שבאופן – כפי שאני מבין – לא פורמלי, המבנה של סיעת חד"ש מאגד גם מפלגה וגם גופים נוספים, שחד"ש רואה אותם כשותפים במסגרת שלהם, אם כי אני מעריך שהדבר הזה לא נעשה, והוא עצמו אמר שהדבר הזה טעון בדיקה. כנראה הוא לא כך באופן פורמלי, משום שאחרת הדבר היה נוגד את הוראות החוק, אבל אני כמובן התחייבתי בפניו – ואני אומר את זה כאן – שאנחנו נקיים בדיקה מעמיקה של הדבר הזה לפני הקריאה השנייה והשלישית, שכן המטרה היא באמת ליצור התאמה והאחדה של ההוראות ולא לבצע איזה תיקון מהותי שעלול לפגוע במי מסיעות הבית.
הצעת החוק אושרה בוועדת הכנסת כהכנה לקריאה ראשונה ללא התנגדות. הממשלה, מטבע הדברים, לא הביעה עמדה, לאור העובדה שמדובר בעניין פנימי של הכנסת, ולכן אני מבקש מאת חברות וחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה. תודה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת יריב לוין. להצעת החוק הזאת נרשמו דוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; הבא בתור, חבר הכנסת אורי אריאל – איננו; אז אנחנו עוברים להצבעה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת ולחוק הבחירות לכנסת), התשע"ב–2011, בקריאה ראשונה. בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34)
(התאמה לחוק-יסוד: הכנסת ולחוק הבחירות לכנסת), התשע"ב–2011, לוועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
ונעבור לתוצאות: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34) (התאמה לחוק-יסוד: הכנסת ולחוק הבחירות לכנסת), התשע"ב–2011, עברה בקריאה ראשונה ומוחזרת לדיון בוועדת הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 105) (מערכת לדיווח ומעקב לגבי רכב של תאגיד), התשע"ב–2011>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/424).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
אנחנו עוברים לנושא הבא, והאחרון בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 105) (מערכת לדיווח ומעקב לגבי רכב של תאגיד), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת זאב בילסקי וחמד עמאר – לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה. עשר דקות.
<זאב בילסקי (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, ידידי הטוב חבר הכנסת חמד עמאר, שחברנו יחד כדי לנסות להעביר משהו ששנים פה לא הצליחו להזיז – כפי שאת יודעת, גברתי היושבת-ראש, אחת המכות שעוברות על המדינה היא מכת תאונות הדרכים. עכשיו, יש הרבה דברים שנופלים עלינו בלי שאנחנו יכולים לעשות הרבה. חס וחלילה בפעילות מבצעית, דברים שקורים – קשה מאוד לצפות דברים כאלה, אבל לצערנו הרב, בנושא תאונות הדרכים אנחנו יודעים שכל יום שעובר אנחנו עדים להרוגים בתאונות דרכים, לפצועים, לאנשים שמבלים את שארית חייהם ב"בית לוינשטיין", או בתוצאות של אותן תאונות, וקשה מאוד לקבל את זה.
אנחנו יצאנו מנקודת הנחה, חבר הכנסת חמד עמאר ואנוכי – ואני חייב לציין את ארגון "אנשים באדום", שבאמת לקחו את הצעת החוק הזאת כפרויקט – יצאנו מנקודת הנחה שתאונות דרכים זה דבר שאפשר למנוע אותו. זה לא איזו גזירה משמים. אפשר למנוע, אפשר להיאבק, אפשר להילחם ואפשר להצליח.
אם היית שואלת אותי איך אפשר להצליח, הייתי אומר לך פשוט: היום מצבת השוטרים של משטרת ישראל זה משהו בסביבות 27,340 שוטרים. משהו כזה. אם את שואלת אותי, במדינה כמו שלנו, כדי למלא את המשימות שהמשטרה צריכה, צריך פה 50,000 שוטרים לפחות. אבל מכיוון שבתוך עמנו אנחנו חיים, ויודעים ששר האוצר בחיים לא יאפשר מצבת שוטרים שהיא נחוצה – ואז, אם היתה מצבת שוטרים היו מסתובבים בכביש אלפי שוטרים, עם אופנועים, עם אמצעים, אנשים היו מפחדים ולא מתנהגים בתרבות נהיגה כזאת כפי שאנחנו רואים כל יום. אבל מה לעשות שאין לנו כוח-האדם הזה, ולכן אנחנו יום-יום קוברים את מתינו, ואנחנו פשוט אומרים לעצמנו: למה אנחנו לא מצליחים למנוע את זה?
היום בצהריים, גברתי היושבת-ראש – יושב-ראש ועדת הכנסת, אני הצבעתי בשם כל קדימה, כל קדימה הצביעה עכשיו בשביל הצעות החוק שלך.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
כסיעת יחיד.
<יריב לוין (הליכוד):>
חבר הכנסת בילסקי, אם תנאם עד סוף עשר הדקות אני אוכל לעשות את אותו הדבר גם בשביל סיעת קדימה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
רגע, הוצאת אותי מהסיעה?
<יריב לוין (הליכוד):>
לא לא לא, השר שלום, אני מעריך שאתה באיזו נקודה – כשעוברים את סף עשר הדקות – – –
<זאב בילסקי (קדימה):>
אני מעריך שהשר שלום נשאר פה בגלל חשיבות העניין, ובגלל חשיבות המציעים, ולכן, אל תיקח ממנו את הכוונות הטובות שלו.
ולכן, גברתי היושבת-ראש, אנחנו החלטנו שאפשר להיאבק בנושא הזה. ומכיוון שאין שוטרים מספיק, ואין אמצעים מספיק, ותרבות הנהיגה במדינת ישראל היא מתחת לכל ביקורת – ואגב, אבי נאור, שכולכם מכירים אותו, באמת צדיק, שהקים את "אור ירוק", כשהוא הקים את "אור ירוק" הוא כתב: "אור ירוק" ובשורה מתחת: "לשינוי תרבות הנהיגה במדינת ישראל". הוא לא כתב: למאבק בתאונות הדרכים. הוא כתב: "לשינוי תרבות הנהיגה", כי הבעיה שלנו זה תרבות הנהיגה. אדם יודע שלא יתפסו אותו, אז הוא נוסע באור אדום.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
– – – תגיד שאתה לא מדבר לנושא.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אני חושב שיהיה קשה מאוד לתפוס אותי שאני אי-פעם לא דיברתי לנושא פה, במליאת הכנסת.
<יריב לוין (הליכוד):>
אין דבר כזה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
וגם אם כן, כל דבר שבוחר חבר כנסת הוא מספיק רלוונטי וחשוב, וזה כלי פרלמנטרי שאסור לנו לוותר עליו.
<זאב בילסקי (קדימה):>
תודה. ולכן, מכיוון שתרבות הנהיגה שלנו היא כזאת, שאנשים מרשים לעצמם משהו שלא היו מרשים במקומות אחרים, אנחנו צריכים עוד עין, עוד מישהו שיעזור ויראה.
ואז באנו עם ההצעה שנקראת אצל בעלי דבר "נוהל 6". זאת ההצעה שלנו. מה אומר הנוהל? שתהיה מדבקה על האוטו, אחורנית, בכל צי רכב שיש בו קצין תחבורה; על המדבקה הזאת יהיה מספר מקוצר, לא מספר ארוך – עד שאתה רואה את המספר אתה כבר עושה תאונה – מספר מקוצר, קליט, ואדם יוכל לדווח בזמן אמת. יגיד לו: עכשיו אני ראיתי אוטו מסוג זה וזה שנוסע באור אדום. זה לא למשטרה, זה לא פלילי, זה מגיע לחברה, וקצין הבטיחות של החברה מקבל את כל האינפורמציה ומעבד אותה. בסוף החודש הוא בא למנכ"ל, אומר לו: תשמע, אני רוצה להגיד לך, החברה שלנו נתנה למר כהן מכונית, בחודש אחד קיבלנו שישה דיווחים על נהיגה פרועה של מר כהן. אנחנו מצפים מהמנכ"ל שיקרא לאותו אדם ויגיד לו: אדוני, קיבלת אוטו מהחברה, שישה אנשים התלוננו על נהיגה פרועה, אני מזהיר אותך, אתה תיסע מפה באוטובוסים אם אתה תמשיך להתנהל ככה. ואז אותו אדם יודע שני דברים: א. שהחברה עוקבת אחריו; ב. שהציבור הרחב לא מאפשר לו את ההשתוללות בכבישים.
הנוהל הזה עד עכשיו היה בתקנות של משרד התחבורה, והרבה מאוד חברות, מהמתקדמות במשק, כולל צבא-הגנה לישראל, כולל חברות כמו "אמדוקס", תאגידים כמו הסוכנות היהודית – גופים גדולים מאוד אימצו את הנוהל, ואנחנו הלכנו, חבר הכנסת עמאר ואנוכי, לבדוק מה התוצאות. וראינו – למשל בצה"ל הראה לנו אדם שאחראי לזה ממש דיווחים על נהגים שבסופו של דבר הורידו אותם מהכביש. לפני התאונה, לא אחרי התאונה, כשאנחנו תופסים את הראש ואומרים "חבל על דאבדין".
גברתי היושבת-ראש, היום בצהריים אני אירחתי פה בכנסת את משפחת מלכה. משפחת מלכה איבדה את הילדה שלהם, שקראו לה אמור; ילדה בת ארבע וחצי שלפני חודש חצתה את הכביש ברחוב קיבוץ גלויות בתל-אביב, נדרסה על-ידי נהג שנסע מהר הרבה יותר ממה שהיה צריך בתנאי הדרך, פגע בה על מעבר החצייה. אחרי כמה ימים בבית-חולים היא נפטרה. אבא שלה, יחד עם חברים, הגיעו אלי היום, והם מנסים להציע חוק, לנסות לעשות משהו כדי להציל את הילדים האחרים. כולנו אנשים, אבות לילדים. אלוהים ישמור. הלוא אם אפשר לעשות דבר אחד קטן, שילד אחד – אם יכולנו להחזיר את אמור עכשיו הביתה, מה לא היינו נותנים כדי להחזיר ילדה בת ארבע וחצי למשפחת מלכה, שתקבל אותה בחזרה? הם סיפרו לי על הילדה הזאת, איך היא היתה הראשונה בגן בכל דבר, ילדה עם מאור עיניים, ילדה שהשם שלה – כשקוראים לילדה "אמור", כבר מבטא את כל האהבה שבעולם. אי-אפשר להחזיר אותה, כי לא נאבקנו, כי לא עשינו.
לכן, גברתי היושבת-ראש, אנחנו היום מגישים לקריאה ראשונה הצעת חוק שנועדה לאפשר לציבור הרחב לומר: עד כאן, אנחנו רוצים כולנו יחד להילחם באותם נהגים פראיים, אותם נהגים ששום דבר לא מפחיד אותם ולא עוצר אותם, החבר'ה הצעירים שלוקחים מכוניות ונוסעים במהירות מסחררת, ואומרים: לי זה לא יקרה, וזה בסוף קורה; ומי שלא מאמין, שיבוא אלי לרעננה, נלך ל"בית לוינשטיין" לביקור, והוא יראה איך שזה קורה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
חבר הכנסת בילסקי, עכשיו הסבו את תשומת לבי לכך שבעבר גם על הרכבים של חברי הכנסת מאחור היתה אותה מדבקה, שאומרת: אם עברתם עבירת תנועה – לדווח. מסתבר שהכנסת הורידה את אותן מדבקות מהרכבים של חברי הכנסת, אבל הפלא ופלא, אצל עובדי הכנסת נשארו המדבקות. יש לך מושג למה זה ומה המסר? אלא אם כן תגיד לי שהתלוננו חברי הכנסת שמטרידים אותם בגלל – אני לא יודעת.
<זאב בילסקי (קדימה):>
יש לי מושג.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – – שמי.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לעניין שמי, אבל עד עכשיו, מכיוון שזה היה בתקנות, היתה פנייה ליושב-ראש הכנסת, כדי שחברי הכנסת לא ישימו את המספר. ברגע שהחוק הזה יעבור בכנסת, החוק, כפי שהוא מחייב כל אדם במדינת ישראל – אני לא ראיתי עוד חוק שחברי הכנסת לא כפופים לחוקי מדינת ישראל. ולכן אני מעריך שהטענות, שהן בהחלט כבדות משקל, למה לא לעשות את זה ברגע שהחוק עובר, הוא עובר – ואני חושב שהמסר שיוצא לכאן, ומפה כבר ראיתי, שכבר כשזה היה בתקנות, בחברות, אנשים מתקשרים, יש הרבה מאוד אנשים אכפתיים. לכן חבר הכנסת עמאר ואנוכי מביאים היום הצעת חוק, שפעם ראשונה תאפשר לציבור הרחב ליטול חלק במאבק בתאונות הדרכים – אנשים אכפתיים, אנשים שלא מוכנים לוותר, אנשים שאומרים: טוב, זה לא קרה לי – – –
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
– – –
<זאב בילסקי (קדימה):>
רגע, יש לי עוד 22 שניות בלי התוספות.
לכן אני מאמין שהציבור, אותם אנשים טובים במדינת ישראל שאכפת להם ישתמשו במדבקה הזאת, הם יתקשרו. אין פה אלמנט של הלשנות, אין פה אלמנט של פלילי, אין פה אלמנט של רישום במשטרה. יש פה אחריות ציבורית, וכל נהג שנוהג ברכב שקיבל אותו מהחברה – או שהוא שייך לצי רכב, בדרך כלל 40 מכוניות – שיש לה קצין בטיחות, אותה חברה כבר תדע שיש פה נהג מסוכן.
גברתי היושבת-ראש, הרבה פעמים כשבודקים תאונות אחורנית, תופסים את הראש, אומרים: איך הנהגים האלה עלו על הכביש? מי נתן להם את הרשיון? מי נתן להם לנהוג? איך זה שלא הורידו אותם? לפעמים ההורים יודעים שהילדים שלהם משתוללים, ולא עושים שום דבר, כי הם לא עומדים נגד הילד – אבא, תן לי את המפתחות, תן לי את המפתחות, תן לי את המפתחות, והאבא יודע שיכול להיות שהוא חורץ את גורלו של הילד ושל אנשים אחרים מפני שהוא נותן לו, והוא יודע. עכשיו הציבור הרחב יהיה ער לאותם נהגים משתוללים, יוכל לדווח, ואני מקווה שהנוהל הזה יפחית את תאונות הדרכים, ואם גם הצלנו נפש אחת, כאילו הצלנו עולם ומלואו. תודה רבה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב בילסקי. להצעת החוק הזאת נרשמו דוברים. חבר הכנסת חמד עמאר, שהוא גם בין המציעים, חוסך מאתנו את הזמן, אבל בהחלט אנחנו מודעים לחלקו בחוק הזה, כפי שציין חבר הכנסת בילסקי. אחרון ברשימת הדוברים הוא חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. לא נגזול ממך את זכותך הפרלמנטרית, חבר הכנסת נסים זאב.
<איתן כבל (העבודה):>
ביום שהוא יוותר – פעמי משיח.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
אז אתה יכול לקרב את בואו של המשיח, לפי חבר הכנסת כבל. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך שלוש דקות.
<השר לפיתוח הנגב הגליל סילבן שלום:>
כל שנה הוא הנואם בעל מספר הנאומים הגדול ביותר בכנסת.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה כבר לא השנה. נער הייתי וגם זקנתי. כשיש הצעת חוק כל כך טובה, לפחות לקום ולברך את המציעים. מה רע בזה? לא אדבר, טוב? אני אומר לכם: ברוכים תהיו, יישר כוח על הצעת החוק.
אני רק חושב דבר נוסף – שהבעיה שלנו זה לא רק ברכבים עסקיים, של תאגידים, שזה, לדעתי, דבר חשוב מאוד. כשמדובר ברכבים של חברי כנסת – אגב, אני חושב שאסור שהחוק הזה יחול על חברי הכנסת, כי אני לא רוצה שידעו שאני בכלל נמצא על הכביש. מי יודע? אולי יש איזה תוכנית חיסול כנגד מישהו מסוים? שמעתם עכשיו שהעוזר של אסי אבוטבול, חיסלו אותו, זיהו אותו. בפוליטיקה אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים, לכן אני לא חושב שזה עניין, שזה יכול להשפיע עלינו. אנחנו, ברוך השם, עושים הכול כדי לנהוג בזהירות, כל אחד מרגיש את המחויבות, כי אנחנו כנציגי ציבור חייבים לשמש דוגמה אישית לכלל הציבור.
גברתי היושבת בראש, הבעיה שלנו זה האופנועים, הקטנועים, שאני רואה אותם כמתאבדים בכביש. הסיכונים שהם לוקחים, הריסק שהם לוקחים במהירות שלהם, בעקיפות שלהם, והם סומכים שאנחנו כנהגים ברכבים רואים אותם, ולפעמים כפסע בינם לבין המוות, חד-משמעית. זה צריך לעבור פה, באיזושהי צורה, זה הרבה יותר חשוב מעניין הרכבים הציבוריים, שגם זה חשוב כשלעצמו – שישימו את השילוט, ויהיה באותיות קידוש לבנה, שיזהו אותם.
אגב, זה גם לא יכול לחול על רכבים פרטיים, כפי שאתה אמרת, שצעירים נוהגים, כי אתה מדבר על רכבים ציבוריים. רכבים פרטיים – אתה לא יכול להחיל את זה, כי יש לך מיליונים של כלי רכב בכבישי ישראל. זה טוב כלפי אותה חברה ואותה הנהלה שרוצה באמת לעשות ולצמצם, כי יש לה הרכבים בצורה מוגבלת ויש לה המספרים שלה, אז היא יכולה באמת לעקוב. אבל – יישר כוח, ובאמת תחזקנה ידיכם.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
הוא חסך לנו 20 שניות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני ויתרתי על 20 השניות שלי. תראה מה זה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
הכול בסדר?
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מבקש בפעם הבאה להאריך – – –
<עינת וילף (העצמאות):>
אם אפשר לשנות את כל זה – זה נורא.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
האמת שזה משהו שאנחנו כחברי כנסת שעולים לדוכן לדבר, מתייחסים לזה כאל מכשול. אנחנו נשמח להסב את תשומת לבם של – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
המדרגה הזאת – – –
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
אני מסכימה. אף שעדיין לא נפלתי משם, בכל פעם שאני מגיעה למדרגה הזאת – – –
<עינת וילף (העצמאות):>
נסים, אם בזכותך ישנו את זה פה, עשית – – –
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
חברים, צריך לזכור שישנם גם חברי כנסת על כיסא גלגלים, ולכן יש הרמפה. אם אפשר לסדר את זה לא על חשבון זה, נשמח מאוד; זה יחסוך מכולנו את אותה תקרית שהיתה עכשיו לנסים זאב. בכל פעם שאני מגיעה למדרגה הזאת, אני מאוד נזהרת. יכול להיות שפעם אחת בהיסח הדעת גם אני עלולה ליפול שם.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא אמרתי את תפילת הדרך, לכן נפלתי. בפעם הבאה אגיד את תפילת הדרך לפני שאני עולה, אז לא אפול.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
או תכיר בזה שנשים יכולות לעשות כמה דברים במקביל – דיברת, הלכת ולא שמת לב, אז פה נשים אולי מצליחות יותר.
טוב, אם הכול בסדר, נעבור להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 105) (מערכת לדיווח ומעקב לגבי רכב של תאגיד), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת זאב בילסקי וחמד עמאר, קריאה ראשונה – אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 105)
(מערכת לדיווח ומעקב לגבי רכב של תאגיד), התשע"ב–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>
אנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 105) (מערכת לדיווח ומעקב לגבי רכב של תאגיד), התשע"ב–2011, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ד בכסלו התשע"ב, 20 בדצמבר 2011, בשעה 12:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
<הישיבה ננעלה בשעה 19:50.>