דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה ז' הישיבה השביעית של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, כ"א באדר התשס"ט (17 במרס 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת איל ינון: 5 נאומי בכורה של חברי הכנסת 6 פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 6 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 7 דניאל בן-סימון (העבודה): 9 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 12 כרמל שאמה (הליכוד): 13 הצעה לסדר-היום 16 תוכנית נגיד בנק ישראל להתמודדות המשק הישראלי עם המשבר הכלכלי העולמי 16 מרינה סולודקין (קדימה): 16 הצעה לסדר-היום 18 מצב המשק, תוכנית בנק ישראל ושכר הבכירים 18 חיים אמסלם (ש"ס): 18 הצעה לסדר-היום 20 התוכנית הכלכלית של נגיד בנק ישראל 20 דניאל בן-סימון (העבודה): 20 הצעה לסדר-היום 22 ריביות הבנקים 22 משה מטלון (ישראל ביתנו): 22 הצעה לסדר-היום 24 סקר עמותת "אל-ג'ליל" על המצב הכלכלי המחריף ואחוזי האבטלה הגבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית 24 חנין זועבי (בל"ד): 24 הצעה לסדר-היום 25 מדד המחירים לצרכן הנמוך כסימן להגברת המיתון והמצב החמור במשק 25 משה גפני (יהדות התורה): 25 הצעה לסדר-היום 27 תוכנית נגיד בנק ישראל להתמודדות עם המשבר הכלכלי 27 חיים אורון (מרצ): 28 נאומי בכורה של חברי הכנסת 29 רוברט טיבייב (קדימה): 29 דיווח שרי הממשלה השלושים-ואחת לכנסת 30 שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא: 31 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 40 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 48 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 49 נחמן שי (קדימה): 50 אברהם מיכאלי (ש"ס): 52 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 53 אורי מקלב (יהדות התורה): 53 שלמה מולה (קדימה): 54 הצעה לסדר-היום 65 המשא-ומתן לשחרור גלעד שליט 65 שלמה מולה (קדימה): 65 הצעה לסדר-היום 66 גורלו של גלעד שליט והשפעתו על אמון ההורים במערכת 66 שלי יחימוביץ (העבודה): 67 הצעה לסדר-היום 68 רוצח נהג המונית הערבי המנוח תייסיר קרקי לא יעמוד לדין 68 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 69 הצעה לסדר-היום 73 משבר המים בישראל 73 גילה גמליאל (הליכוד): 73 הצעה לסדר-היום 76 המספר הגדול של צעירים ישראלים המשתכרים ומעורבים בקטטות 76 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 76 הצעה לסדר-היום 77 מסירת נשק למחבלים והסרת מחסומים ביהודה ושומרון 77 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 78 הצעה לסדר-היום 80 קריסת שירותי התחבורה בבני-ברק ובירושלים במוצאי חג הפורים 80 נסים זאב (ש"ס): 80 הצעה לסדר-היום 82 הכרה בפעילות מתנדבים לרגל "יום המעשים הטובים" 82 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 82 הצעה לסדר-היום 84 השתלחות הנשיא לשעבר קצב במתלוננות נגדו ובמערכות המשפט ואכיפת החוק במסיבת העיתונאים 84 אורית זוארץ (קדימה): 84 הצעה לסדר-היום 87 תקציב ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מצבם של מפוני גוש-קטיף 87 זבולון אורלב (הבית היהודי): 87 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מיכאל איתן:> אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, כ"א באדר התשס"ט, 17 במרס 2009. הסעיף הראשון בסדר-היום: הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת בפועל, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח ביקורת של מבקר המדינה על מערכת ההשכלה הגבוהה. תודה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. <נאומי בכורה של חברי הכנסת > <היו"ר מיכאל איתן:> אנחנו עוברים לסעיף השני בסדר-היום, והוא נאומי בכורה של חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת פניה קירשנבאום מסיעת ישראל ביתנו, בבקשה. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני רואה בנאום בכורה בכנסת חוזה הנחתם בין חבר הכנסת וקהל מצביעיו. זוהי הבמה וזהו המקום לקחת אחריות ולהצהיר על המחויבות שלי, נבחרת הציבור, אל הציבור. אני מאמינה שאנו, חברי הכנסת, נבחרנו בזכות העשייה הציבורית שלנו, אך הישארותנו באותה חזית מותנית בשירות מצוין שלנו לציבור. לכן בחרתי להתמקד בכנסת זו בנושאים הקרובים אל הציבור כולו – השלטון המקומי והצרכנות. כולנו נתיני השלטון המקומי. השלטון המקומי למעשה מעצב את מראה היום-יום שלנו – כמה זמן ייקח לנו להגיע לעבודה בבוקר, מספר הריאות הירוקות שנראה בשכונתנו ומי יחנך את ילדינו. המצב הקיים היום, שבו רשויות מקומיות מקבלות את המנדט מהציבור בבחירות ישירות אך מתקשות לשלוט בפועל בעיריות בשל מתן עודף סמכויות לשלטון המרכזי, ייפתר רק בהסדרה מלאה של מערכת היחסים בין השלטון המקומי והמרכזי. המצב הקיים, שבו השלטון המקומי מתנהל על-פי חוק מנדטורי מיושן ובחקיקה ארוכת שנים בתצורה של טלאי על טלאי, ללא הסדרה מהותית של הנושא, מביא לאבסורדים הפוגעים ברשויות, בשלטון המרכזי, והכי חשוב – בנו האזרחים. מתוקף תפקידי כחברת הכנסת אני מתכוונת לפעול ככל יכולתי להסדרת הנושא. תחום הצרכנות אף הוא נוגע לכולנו. כולנו צרכנים. כמעט כל פעולה שלנו, כמעט כל תחום בחיינו נוגע בתחום הצרכני ומעוצב על-ידו. ואכן, החקיקה הצרכנית בישראל מפותחת ומסועפת. בשנים האחרונות קפצה החקיקה בתחום מדרגה, והיא מהמתקדמות בעולם בכל הנוגע לזכויות הצרכן. אך הבעיה היתה ונותרה בעיית האכיפה. שלל חוקים צרכניים שעברו בכנסות האחרונות עברו בקול תרועה רמה ונקברו בקול ענות חלושה, בהעדר אכיפה ותקציבים. לפני יומיים חגגנו את יום הצרכן הבין-לאומי. ועדיין, למרות החקיקה המתקדמת, המציאות הצרכנית אינה פשוטה. אני מאמינה שהחקיקה העתידית מחייבת העצמה שלנו האזרחים. במיוחד בתקופה זו של משבר כלכלי הצרכן חסר הגנה אל מול העסקים. לעסקים יש יחצנים, אנשי שיווק ומכירה וכוח פוליטי רב. אל מול מכונות משומנות אלה, אנו האזרחים נותרים מחוסרי יכולת אמיתית להגן על זכויותינו. אני מציעה שיטת פעולה אחרת: במקום לתת כוח למדינה ולהיוותר תלויים באכיפת החקיקה הממשלתית, הבה נעצים את האזרח, נעניק לו את הכוח והסמכות לעמוד מול העסקים. הצעת החוק הראשונה שלי עוסקת בהעצמה כזאת של האזרח. בשיתוף עם ארגון "אמון הציבור" הנחתי על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק חוזים אחידים. לכאורה, הנושא אולי לא צף למודעות שלנו, אך הוא חשוב ונוגע לכולנו. כשאנחנו קונים פלאפון או חותמים על משכנתה בבנק, אנחנו למעשה נדרשים לעמוד בשורה ארוכה של תנאים שאיננו מודעים להם. התנאים מוצגים לנו בשפה משפטית והם מורכבים, כך שלצרכן הסביר אין כלים להתמודד אתם. על-פי רוב אין אנו יודעים את פרטי התנאים עד שאנחנו נתקלים בבעיה – מנסים לבטל את השירות, מערערים על תנאי תשלום לא הוגנים או מנסים לממש אחריות. אז הנושא הופך לאפור פחות; פתאום הוא משפיע על חיי כולנו ומותיר את הצרכן חסר אונים. הצעת החוק שהגשתי השבוע קובעת חובה לציין בתחילת כל חוזה כזה את הסעיפים המהותיים בו. זהו צעד ראשון בשורה של צעדים שיגנו על כולנו בבואנו ליצור תרבות כלכלית, צודקת ושוויונית יותר בישראל. זהו צעד ראשון לחיזוקנו ולהעצמתנו כאזרחים ולחיזוק החברה האזרחית – לשמר ולחזק את כוחנו כצרכנים. הדרך שלי היא דרך שיתוף הפעולה של שליחי ציבור מחויבים ושל אותה חברה אזרחית, לטובת כולנו. תודה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה לחברת הכנסת פניה קירשנבאום מסיעת ישראל ביתנו. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים מסיעת רע"ם-תע"ל, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תחילה אני מברך את חברת הכנסת פניה קירשנבאום ומאחל לה עשייה פרלמנטרית פורייה ומוצלחת. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאלות רבות העסיקו אותי כאשר הגשתי את מועמדותי לכנסת. שאלתי מה אני הולך לעשות, מה יהיו המטרות שלי, וכדי להגיע לתשובה נזכרתי בכמה תחנות שעברתי במהלך חיי ומהן ניסיתי לגבש את תשובתי. הראשונה היתה יום האדמה 1976. אז הייתי בן עשר, והמאורעות המרכזיים ביום זה התרחשו בעיר שלי סח'נין. בזמנו הבנתי שהפגנה, מחאה, תהלוכה, שביתה במדינת ישראל אינן מהלכים נורמליים, ובמגזר הערבי הן מסתיימות בדם ובהרג. ידעתי אז, לתדהמתי, שבעיני המדינה אני איום ביטחוני וקיומי. התחנה השנייה: 1982. עבדתי בחופשת הקיץ בתחנה המרכזית בחיפה, תחנת "אגד". תקופת מלחמת לבנון הראשונה. ניגש אלי אחד החיילים שהיה בדרכו לחזית ושאל אותי אם אני מסכים להחליף את המטאטא שבידי ברובה שהוא נשא. ידעתי אז כמה הוא, כמוני, מחפש חיים נורמליים, והמטאטא סימל את הנורמליות ואת החיים. התחנה השלישית: כאשר למדתי באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון. אחד הפרופסורים נשא בפנינו הרצאה על הקונפליקט הישראלי-ערבי. הוא ניסה לשכנע אותנו שאין ברירה לערבים אלא להיכנע לישראל, בגלל תיאוריית ה"צ'יקים". אלה לא "צ'יקים" רגילים, חברי חברי הכנסת. הוא אמר: אנחנו בקלות יכולים להרוס את כל מדינות ערב. מטוסים יוצאים מישראל ומטילים פצצות על בירות ערב. צ'יק – קהיר, ככה אמר, צ'יק – דמשק, צ'יק – בגדד. כאשר בא תורי לשאול, אמרתי לו: בוא נגיד שמדינה ערבית אחת, היה לה רק "צ'יק" אחד מעל גוש-דן. מה יקרה לישראל, שאין לה העומק הדמוגרפי והגיאוגרפי שיש למדינות ערב? ידעתי אז שכוח לא מביא ביטחון לישראל, כי אין החזק נשאר חזק ואין החלש נשאר חלש, וישראל לא יכולה לחיות לנצח על חרבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במהלך חיי עבדתי בהרבה תחומים – בבנייה, בטיח, עבדתי כמורה, כמחנך. כל העבודות האלה לימדו אותי להרגיש את סבלם של האנשים הפשוטים ולדאוג לחייהם היומיומיים. אבל בכנסת אני אשתדל ואנסה בעיקר לשמור על המחנך שיש בי – אני לא יודע אם אצליח – לפעול למען האנשים והאזרחים הפשוטים ולהקל את סבלם. המטרה שלי היא שמדינת ישראל תהיה מדינה נורמלית, שרואה את המיעוט הערבי-הפלסטיני אזרחי המדינה בעין אזרחית, כי נמאס לנו להיות כל הזמן תיק ביטחוני, ונמאס לנו עם כל מבחני הנאמנות שהיו ואלה שרוצים לערוך לנו. מבחנים אלה רק יוסיפו לאי-אמון ולחשדנות בין המדינה לבין הערבים. זה כמו בעל ואשה שכל יום בבוקר הוא שואל אותה: את נאמנה לי? זה לא יוסיף לזוגיות שלהם; זה יקצר את הדרך לגירושין. האתגר של החברה הישראלית והחוסן שלה הם השאיפה לתרבות דמוקרטית המושתתת על עקרונות זכויות האדם, המכבדת את הנרטיב ואת הייחוד התרבותי והלאומי של המיעוט הערבי ושל שאר המיעוטים, וההכרה בקיומו, כי זאת מולדתו וארצו מלפני קום המדינה. אדוני היושב-ראש, עוד מעט מדינת ישראל בת יותר מ-60 שנה, ועליה להתבגר ולהסתגל לאורח חיים אזרחי ופלורליסטי, ולא לחשוש מכל גילוי מחאה של המיעוט הערבי נגד האפליה או נגד הדיכוי והכיבוש. המיעוט הערבי לא רוצה בחורבנה של מדינת ישראל. הם לא הביאו לא את חורבן הבית הראשון ולא השני, ולא הביאו שואה על העם היהודי. אירופה הנאורה היא שהביאה שואה על העם היהודי. המיעוט הערבי רוצה צדק, כבוד, שוויון ושלום. לפני כחודש הציגה הטלוויזיה הישראלית את הסקופ שחשף דן סממה, שנפטר לפני כחודש. זה היה השיר ששרו החיילים במלחמת לבנון הראשונה. השיר המזעזע אמר: רד אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון כדי שנחזור בארון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את השיר הזה צריך להפסיק, ואת מסע הארונות הדו-סטרי צריכים לעצור כולנו, יהודים וערבים; ועלינו להחליף את השיר המזעזע הזה בשיר לשלום, לשוויון, ובמלים אחרות: שיר לחיים, ובכנסת אני אפעל למען מטרה זו. אדוני היושב-ראש, אני מאמין שהאסלאם הוא דת שמכירה באחר ונותנת לגיטימיות לשונה, וזה בא לידי ביטוי בפסוקי הקוראן וגם בחוקה הראשונה של הנביא במדינה, ששמה "אמנת האומה" – "עהד אלאומה" – ובה הכיר במיעוט היהודי שהיה שם. אני אחתום בפסוק מהקוראן שבו קורא אלוהים לאנושות להכיר אחד את השני, לערוך דיאלוג, למרות השוני הלאומי והאתני. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: ישמרני האל מהשטן הארור. "הוי האנשים, בראנו אתכם מתוך זכר ונקבה, וחילקנו אתכם לעמים ושבטים למען תבחינו ביניכם. ואולם הנכבד מכולכם אצל אלוהים הוא הירא שבכם.") תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים מסיעת רע"ם-תע"ל. אני מאחל לך הצלחה בתחנה הנוכחית, בתחנת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת דניאל בן-סימון מסיעת העבודה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אתן לחברי הסיעה שלי להתיישב, ככה להתרווח. זה הנאום הראשון שלי. היתה לי הצעה לסדר-היום, אבל זה נאום הבכורה שלי. אני בא מתחום העיתונות. אולי 25 שנה ביליתי בעיתונות. האמת היא שלא היה לי רע בעיתון. בסך הכול ביליתי שנים יפות, השפעתי כמה שיכולתי להשפיע על החברה הישראלית. בשלב מסוים נטשתי את המקצוע ועברתי לצד השני, כמעט האויב – מה שנתפס בעינינו עיתונאי מול פוליטיקאי. מובן שזה לא היה פשוט, זו פרידה לא קלה, מכיוון שאנחנו חושבים שאנחנו משפיעים על החברה הישראלית. העיתונאים הם בעצם בעלי הבית – יש לנו תפיסה כזאת. יכול להיות שהיא שגויה, אבל אנחנו חושבים שאנחנו בעלי הבית האמיתיים. לפתע, כשהאדם עובר לבעל הבית השני, מייד הוא מעלה שאלות ותהיות – מי פה שולט? לכן חלק מהחברים שלי לא אהבו את זה, אמרו: מה רע לך? אתה משפיע, כולם רואים אותך, כולם שומעים אותך, בכנסת הכוח שלך יתמעט. אבל אני חייב לומר שגם בעיתונות – לפני שאני אגיע לכנסת – עסקתי בבעיות של האדם הפשוט, האדם הקטן. אולי זה הודות לעובדה שגם אני מכיר את זה מקרוב; אולי הודות לעובדה שעברתי חוויית הגירה בעצמי, בגיל 16, שכמובן ממשיכה ללוות אותי עד היום. זו חוויה שאי-אפשר להיפטר ממנה גם אם רוצים. זהו כמעט גן של הגירה. אדם מהגר לוקח את זה אתו כל הזמן, וגם תפיסת עולמו מתעצבת על-פי החוויה של אדם שעובר משפה לשפה, מחברה לחברה, ממשפחה למשפחה, במיוחד כשעולים לבד לארץ חדשה. לוקח זמן להיכנס לחברה החדשה, ולכן זה היה רק טבעי שאני אעסוק באנשים שחיים בשולי החיים, אנשים עניים, אנשים מסכנים, אנשים בפריפריה. כך עשיתי כל התקופה שלי בעיתונות – אני מקווה שבהצלחה, כי ראיתי הרבה מבטים עצובים כשעזבתי את העיתון, אז אני מתאר לעצמי שהיתה נימה של געגוע ואולי אובדן כלשהו. באתי לכנסת בגלל תחושה שלספר את הסיפור ולהשפיע בדרך העיתונאית זה אולי לא מספיק. זו מעצמה בפני עצמה. התקשורת היא מעצמה, וזו התנגשות בין מעצמות – התקשורת והפוליטיקה – ואני נמצא בתפר הזה, עדיין בתפר. כשאני הולך לאירוע אני לא תמיד יודע אם אני הולך לכתוב עליו או לדבר עליו. זו דילמה לא פשוטה, אדוני היושב-ראש. אני מנסה להתגבר עליה בעזרת מומחים שיפתרו לי את הבעיה הזאת. קרה שנכנסתי לכנסת ובדיוק נסגר מפעל, ושבוע לאחר מכן נסגר עוד מפעל. אני זוכר שכעיתונאי הייתי הכתובת הראשונה. ברגע שקורה משהו, עורך העיתון אומר לי: דני, לך למסע שלך. אני מכיר את הקולות ואני מכיר את המראות, ואני כאילו בקי בעניין הזה. אני חייב לומר מלה מפלגתית, ואני מקווה שזה לא ייזקף לגנותי. כמי שרוצה לפתור את הדברים האלה פניתי למפלגת העבודה, כי חשבתי שמפלגה שהקימה את הסיפור הזה יודעת גם לתת את הפתרון שלו. זה לא עניין מדיני או פוליטי, אלא בבסיס החברתי, בבסיס הקיומי שלנו. לכן פניתי לעבודה, כי כשהגעתי לפוליטיקה אמרו לי: השתגעת? וכשאמרו לי לאן ואמרתי למפלגת העבודה, בכלל חשבו שלקיתי באירוע מוחי. אז אני עושה את זה בהכרה מלאה. בשבועיים הראשונים מאז הגעתי לכאן נסגרו שני מפעלים – אחד נסגר ואחד עמד להיסגר. אמרתי: רגע, איפה אני פה – לכתוב על זה או לדבר על זה? אז מצאתי את עצמי הולך לשם, מדבר על זה, אבל בלי יכולת לכתוב. יש איזו תחושה – אני לא יודע אם שלי מכירה את זה – יש תחושה של יתמות, במובן הזה שאדם רגיל לתעד מציאות, שנים הוא מתמכר לה. ופתאום אני בא למקום ומחפש את המשפט הראשון לכתוב, ואומרים לי: לא, לא, אתה כבר לא עיתונאי, בוא קח מיקרופון ותדבר. אמרתי: אבל אני עוד לא משופשף בסיפור הזה; כבר, במקום לכתוב על העובדים, על המצוקה, אני אמור לדבר אליהם, ולכן אני מבקש זמן עד שאני אסתגל לתפקיד החדש. אני כותב – ומה שאני אעשה בשנים הקרובות כאן, ככל שהכנסת הזו יארכו ימיה, זה לדבר על הנושאים האלה, על אנשים שגרים ביישובים האלה, על מפעל אחד או שניים; אנשים ששוב, אדוני היושב-ראש – אני מלא כאבים. אני איש שקשור לאדם הפשוט. אני לא איש של טייקונים – לא שאני חש תיעוב כלפיהם, אין לי משהו יוצא דופן כלפי אלה ששטים ככה על מים שקטים. אני הולך למקומות האלה שבהם החיים הם בסימן שאלה כמעט כל יום. ואני אומר לכם, לקחתי את זה – זאת הסיבה שאני חושב שהחברה הישראלית, לקראת המשבר הזה, צריכה לתת דגש יותר על מיליון וחצי האנשים שנמצאים שם. ולכן המראות האלה שראיתי בשני המפעלים האלה החזירו אותי לתקופה שעבדתי בעיתון, והייתי בעשרות אירועים כאלה. אני רק חושב שהכנסת יכולה גם לרשום – כי הציבור רואה את זה, שומע את הקולות – לרשום פרק באמת חשוב אם היא תפנה לאדם, אם האדם הזה רווי הכאבים ישמע מעל דוכן הכנסת שהכנסת פונה לכאב שלו, למצוקות שלו. ראיתי ילדים שיוצאים מבית-הספר, עוברים דרך בית-התמחוי ולוקחים מנת אוכל להם ולהורים שלהם. זה בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי וזה קורע לב. אני יודע שזה אולי לא על סדר-היום, אבל לקראת המשבר שאנחנו נמצאים לפניו – אני חושב שמיליון וחצי האנשים האלה שנמצאים מתחת לקו העוני, והפערים החברתיים, ומה שצפוי, מה ששמענו הבוקר בדיון הכלכלי על מה שצפוי פה – אולי 10% אבטלה, אולי 12%, אולי יותר, ודווקא במקומות האלה, שנמצאים ביישובי ספר – זו המשימה שלי. אני ממשיך בעצם בתפקיד העיתונאי שלי מעל דוכן הכנסת, מחליף את המקלדת. עד ששלטתי באותיות, אני מוצא את עצמי עכשיו מתחיל סיפור חדש. אני מקווה שאני אייצג את האנשים האלה בפריפריה, ואני אעשה כמיטב יכולתי כדי להיות להם קול, כי בזה ייבחן עתידה של החברה הישראלית – אותה סולידריות, אותה יכולת להרגיש שאנחנו שייכים לאותה חברה. אותו צעיר שיכול לחלום, ולחלום להגשים את החלום שלו. אם הוא לא יגשים את החלום שלו, חלומנו לא קיים. לכן אני אומר בצורה הכי ברורה שבעצם אני כאן כדי לקדם, להגביר את הצדק, את השוויון, וכשאני מדבר על האזרחים הישראלים – יהודים וערבים, כל הקבוצות. אם אני אצליח למלא קצת מהמשימה הזאת, אני ארגיש שלא מעלתי במעבר שלי מהעיתונות לפוליטיקה. תודה רבה לכם. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה, אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת דניאל בן-סימון מסיעת העבודה. נאום בכורה. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב כץ מסיעת האיחוד הלאומי, שיישא גם הוא את נאום הבכורה כחבר הכנסת, אף-על-פי שהכנסת היא לא מקום זר לו. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, שכחתי ללחוץ את ידך, אז קבל את זה מכאן – בהצלחה שיהיה לך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, לחברי דניאל בן-סימון – הצלחה. רק להזכיר לו שהכול מעלין לארץ-ישראל ואין הכול מורידין. לארץ-ישראל עולים, לאמריקה – מהגרים. אומר יהושע בן נון, משרת משה, בעניין אלדד ומידד המתנבאים במחנה: אדוני משה, כלאם. אומר רש"י, הפרשן האולטימטיבי של התורה: הטל עליהם צורכי ציבור והם כלים מאליהם. שנזכה כולנו, ואנוכי הקטן ביניהם, להיות בין משרתי השם גם בבית הזה, לעסוק בצורכי ציבור באמונה, במסירות ובהצלחה. ברכות מכל הלב לעמיתי מכל המפלגות הדתיות, החרדיות והציוניות – גם הערביות. לבי לבי למשפחת שליט. מדינת ישראל מחויבת לשמור על חייליה ולעשות כל מאמץ לשחרורם אם נופלים הם בשבי. מחויבות זו איננה סותרת את העקרונות המוסריים של המדינה, שהם הם הנותנים לאומה את הכוח לעמוד על רגליה בגבורה ובאומץ, בתבונה ובאחריות, לשנים רבות. האומה והמדינה בונות כלים אסטרטגיים המאפשרים להן לבחון בכל נקודת זמן את עתידה של המדינה מול בעיות העולות וצצות כמעט מדי יום: חשיבה ערכית, היוצאת מהראש ולא מהבטן, חשיבה ארוכת טווח ולא חשיבה עכשווית. לצערנו הרב, אלו הנקראים מנהיגי המדינה, בשנים האחרונות התעייפו כולם, וכמעט ללא יוצא מן הכלל ניתקו עצמם כולם מהעבר ההיסטורי והערכי של המדינה היהודית, ולכן אין ביכולתם להעריך נכונה את אשר עלינו לפעול ולעשות למען עתידנו. אנשים שאין להם עבר, אין, ולא יכול להיות להם, עתיד. ולכן שתי הבריחות של מדינת ישראל בשנים האחרונות – אחת מלבנון בתחילת שנות האלפיים והשנייה לפני כשלוש וחצי שנים מעזה, התבצעו על-ידי אנשים שבצעירותם הובילו חיילים, קצינים, ביניהם אנוכי הקטן, גדודים ואוגדות לניצחונות מזהירים, ובזיקנותם – לכישלונות אסטרטגיים, מתוך עייפות וניתוק מהחזון הפנימי של העם היהודי. כמאמר הנביא "באין חזון ייפרע עם". אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה הנוכחי, מר אהוד אולמרט, המנותק הנוכחי מערכי הנצח של עם ישראל, שברוך השם מסיים את תפקידו, הוביל את העם היהודי לשתי מלחמות: מלחמת לבנון השנייה ומלחמת עזה, הנקראת "עופרת יצוקה". למרות מסירות הנפש וגבורות חיילינו הוא לא הצליח במחויבויות הלאומיות שהוטלו עליו, על כתפיו – להביא את המלחמות להכרעה ולניצחון. ולכן תוצאותיהן של שתי המלחמות האחרונות הן המשך האיום האסטרטגי בצפון – איום קיומי של עשרות אלפי טילים על קיומה של מדינת ישראל מחד גיסא, והמשך טפטוף הטילים בדרום על-ידי הארגון הטרוריסטי ה"חמאסי", שעניינו ביזוי והשפלה של מדינת ישראל הריבונית מאידך גיסא. אצלנו, בסיירת שקד של פעם, היתה בדרך כלל יוזמה התקפית, חתירה למגע. לא נכנענו. הכלל קדם תוך התחשבות בפרט, והכי חשוב: עד שלא הכרענו וניצחנו, לא חזרנו. כך צריכה לנהוג ממשלה, כך צריכים להתנהג מובילי הציבור הישראלי ומנהיגיו. הרכבת הממשלה והקואליציה לא קלה. יציבות שלטונית נובעת מאיכות ולא מכמות. אנו אומרים בברכת המזון "ארץ חמדה טובה ורחבה". וכי ארץ רחבה יש לנו? אלא אם הארץ טובה וחמודה, אז כמובן היא רחבה. גם ממשלה זו יכולה להיות רחבה, אם העומד בראשה יאמין באיכויות של מרכיביה וביסודות הערכיים של אנשיה. יסודות הממשלה הבאה הם ארץ-ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, כאשר כל אחת מהמפלגות המרכיבות אותה נושאת בדגל אחד או בכמה דגלים. אני מקווה שלעומד בראשה יהיו סייעתא דשמיא ויכולת להאמין בערכיה וביכולותיה של הממשלה החדשה, והוא יביא, עם ממשלתו, ברכה והצלחה לעם היושב בציון, יגביר חינוך לתורה, עלייה, התיישבות ומדע והתקדמות לקראת בניין בית-המקדש במהרה. תודה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כץ מסיעת האיחוד הלאומי. ועכשיו – חבר הכנסת כרמל שאמה מסיעת הליכוד. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, כנסת נכבדה, ראשית ברצוני לומר שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. במהלך פעילותי הציבורית התמודדתי, נבחרתי, הושבעתי ונאמתי לא פעם, אך מעולם לא התרגשתי. היום ניצב אני בפניכם על דוכן זה נרגש בכל רמ"ח איברי, לא רק בשל העובדה שבמקום זה ניצבו מנהיגי העולם החופשי ומנהיגי ישראל – בהם מנחם בגין ז"ל, שעל ספריו ונאומיו גדלתי – אלא בעיקר במקום אלו שלא זכו להתרגש עמי היום: סבי יהושע ז"ל, שעזב את משפחתו בדמשק הסורית ועלה ארצה, וכן סבתי ג'ולייט וסבי משה ז"ל, שעזבו את בגדד ועלו גם הם ארצה. מספיק שאחד מהם לא היה מספיק נחוש ומאמין בעלייה לארץ-ישראל – לא הייתי זוכה לעמוד בפניכם ולקבל על עצמי את הזכות לשרת את המדינה על כל אזרחיה. אדוני היושב-ראש, היום אני מלא יראה מכף רגל ועד ראש. אין מדובר ביראה מאיש או מאמצעי, אלא יראת כבוד, הנובעת מכובד האחריות ומתחושת השליחות. מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית – קודם כול יהודית, אך תמיד גם דמוקרטית. ישראל לא דמוקרטית לעולם לא תיחשב למדינה יהודית; מדינה דמוקרטית שאינה מדינה יהודית לא היתה ולא תהיה בית אמיתי לעם היהודי. קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינו זכות נצחית מובנת מאליה, שכן אם נתמיד לחשוב כך נגלה יום אחד, מאוחר מדי, שטעות בידנו. עלינו לפעול לשמירת חוסנה החברתי, עצמאותה הכלכלית ועליונותה הצבאית של מדינת ישראל, בד בבד עם חיזוק הקשר עם התפוצות, עידוד העלייה וחיבור הדורות הבאים אל אהבת המולדת, ערכי הציונות, מורשת ומסורת ישראל. אדוני היושב-ראש, עוני, רעב ואבטלה הם המאיימים על חוסנה של כל חברה. הבטיחו לנו שהמשבר הכלכלי העולמי לא יבקר אותנו, ואם יגיע, יקיש על דלתנו בעדינות לביקור קצר ואגבי. היום אנו יודעים לא רק שהמשבר הגיע, אלא שהוא הגיע אלינו על כל קרוביו ובכוונתו לא לבקר אלא להתנחל. קשישים עניים על-פי רוב לא נשמעים; לילדים רעבים אין הרבה ברירות והורים מובטלים על-פי רוב שותקים מבושה. כשה"קסאמים" מתפוצצים המדינה שומעת, צופה ומגיבה בכל עוצמתה ובכל מחיר, להסיר את האיום. אך כשמדובר בעוני ורעב – הם פחות נשמעים אך הם לא פחות מסוכנים, גם אם הם מתפוצצים באופן חרישי בביתם ובנשמתם של העניים והרעבים. יש לזכור שמאחורי הנתון של רמת אבטלה גואה במשק, של כ-7%, עומדים רבע מיליון בני אדם עם נתון אישי של 100% אבטלה, שכן שיעור האבטלה הוא 100% אם אתה המובטל. ילדים אינם אוכלים נאומים, אינם אוכלים נתונים של הלמ"ס ולא דוחות של ועדות שונות. ילדים צריכים אוכל, וחובתנו לדאוג לכך. מדינת ישראל לא זקוקה לגלות נפט כדי לשמר את חוסנה ואת עצמאות כלכלתה, אלא לדאוג לשמר את יתרון ההון האנושי בתחום המדעי והטכנולוגי. מקצועות המדע, ההנדסה והמתמטיקה הם השפה הבין-לאומית של הטכנולוגיה. אם ילדינו לא יתמחו בשפה הזאת, הם לא יוכלו להתחרות, להוביל ולהצטיין בכלכלה הגלובלית. עלינו לעודד חינוך טכנולוגי, כי ישראל, יותר מכל מדינה אחרת, זקוקה למדענים ולמהנדסים. עלינו להתחיל בכך מייד, שכן להכשיר מדענים – מדובר בתהליך ארוך ומורכב, וכדי להבין זאת לא חייבים להיות מדעני פיזיקה גרעינית. בעולם של היום לא מספיק לשמר את הקיים אלא חייבים לנוע בתאוצה חיובית קדימה כדי לא להישאר מאחור. כמדינה ללא אוצרות טבע עלינו להמשיך ולמצות את האנרגיה, את חוש היזמות, את היצירתיות ואת האינטליגנציה של ההון האנושי בקרבנו; לפתח, ולשמור על זכויות היסוד, זכויות הקניין, שלטון החוק, בתי-משפט עצמאיים, חינוך מודרני, סחר חוץ מפותח, עידוד השקעות זרות, חופש מחשבה וחקירה מדעית. טייוואן, לדוגמה, אדוני היושב-ראש, היא מדינה ללא שום אוצרות טבע פרט להון אנושי, והיא מחזיקה באחת מרזרבות המט"ח הגדולות בעולם. יש מדינות שהחזון שלהן הוא לכבוש את החלל. חזוננו יכול וצריך להיות שלכל צעיר יהיו הזכות וההזדמנות לרכוש השכלה אקדמית. לכך התחייבנו בבחירות ועכשיו עלינו לקיים. עד להשגת שלום צודק ובר-קיימא, עליונות טכנולוגית ועצמאות כלכלית אינן מותרות אלא צורך קיומי. אותה עליונות היא גם הערובה הטובה ביותר לשמירת כל הסכם שלום שייחתם. נושא נוסף, אדוני היושב-ראש, שקרוב ללבי, הוא איכות הסביבה והגנתה. בשחר האנושות נאלץ האדם להגן על עצמו מפני הטבע וכן לשפר את איכות חייו על חשבון איכות הטבע וסביבתו; מספר בני האדם ויכולת הפגיעה שלהם בסביבה הביאו להיקפי פגיעה מזעריים, שהסביבה הצליחה לספוג ולתקן בעצמה. היום התהפך המצב, והטבע והסביבה נזקקים להגנה מפני בני-האדם, שכן עם התפתחות האנושות הגענו למצב שבו מיליארדי בני-אדם קמים כל בוקר, מניעים מאות מיליוני כלי רכב מזהמים ונוסעים לעבוד במפעלים מזהמים הרבה יותר. אכן המאמץ צריך להיות גלובלי, שכן מפגעי הסביבה אינם עוצרים לביקורת גבולות. אך עלינו להיות מודעים ורגישים יותר לסביבה ולשמירה עליה, ולהתחיל בכך כבר בחינוך היסודי הניתן לילדינו. אני מאמין, אדוני היושב-ראש, שהאור בבית הזה הוא אור נצחי, ושום חושך – מדרום, צפון, או מזרח – לא יוכל לכבותו; שכן ידוע שכל חושך, גם הגדול ביותר הקיים בעולם, אין בכוחו לכבות נר קטן או להסתיר את אורו. אדוני היושב-ראש, בבית זה יש אור ומדינתנו היא האור של העולם הנאור והחופשי באזור כולו. יחד, באמונתנו בצדקת קיומנו ובשאיפתנו לשלום אמת, ננצח את כל המאיים לכבותנו. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה לחבר הכנסת כרמל שאמה מסיעת הליכוד. <הצעה לסדר-היום> <תוכנית נגיד בנק ישראל להתמודדות המשק הישראלי עם המשבר הכלכלי העולמי> <היו"ר מיכאל איתן:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום, הצעה לסדר-היום שמספרה 102. נאלצנו לשנות את סדר-היום כתוצאה מהעובדה שהממשלה התכנסה לדיון מיוחד, ושרים שהיו צריכים להופיע כאן לא יכלו להגיע. לכן שינינו במידה מסוימת את סדר-היום, כפי שאתם תראו. כרגע אנחנו עוברים למתכונת מיוחדת של הצעות לסדר-היום, נאומים קצרים מאוד של חברי הכנסת. אם תהיינה התייחסויות, שאלות, אני אאפשר מהמקום, ואנחנו נעבור מנושא לנושא. קבוצת הדוברים הראשונה תתייחס כולה לנושא הכלכלי – תוכניתו של נגיד בנק ישראל, נושא האבטלה, בנקים. כל הנושאים האלה אוגדו באגד אחד של נושאים, ויש לי הכבוד לקרוא לד"ר מרינה סולודקין. לצורך העניין הזה השתמשתי גם בתואר שלה, משום שהיא תדבר על תוכניתו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר להתמודדות המשק הישראלי עם המשבר הכלכלי העולמי. <מרינה סולודקין (קדימה):> כבוד היושב-ראש, חברי הבית, נגיד בנק ישראל מר סטנלי פישר, יחד עם מחלקת המחקר של הבנק, הציג לפני כמה ימים תוכנית להתמודדות המשק הישראלי עם המשבר הכלכלי העולמי. היום, 17 במרס 2009, הוא – מר פישר – נאם באותו נושא בישיבה הפתוחה של ועדת הכספים, וגם ענה על שאלות של חברי הכנסת. לדעתי, כמה מסעיפי התוכנית נכונים ואני תומכת בהם, וביניהם הגמשת הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה, הקטנת מספר העובדים הזרים במדינת ישראל, הרחבת תוכנית מס הכנסה שלילי לכל שטחי המדינה, דחיית מועד התשלום – – – <היו"ר מיכאל איתן:> גברתי חברת הכנסת סולודקין, אני מבקש שנייה לעצור, כי אנחנו צריכים לעשות פה קצת סדר. עוד דקה. בבקשה. <מרינה סולודקין (קדימה):> תודה, אדוני היושב-ראש. – – – דחיית מועד התשלום של תוספות השכר במגזר הציבורי, וגם השקעת כמעט 4.5 מיליארדי שקלים במשק במטרה ליצור 15,000 מקומות עבודה חדשים, ולקדם את פיתוח התשתיות. מן הצד השני, תחזית בנק ישראל לגבי ההתפתחויות הצפויות בחודשים הקרובים במשק הישראלי ובמשק העולמי – אני חושבת שהיא אופטימית מדי. הירידה ברמת הייצור והעלייה במספר המובטלים יהיו גבוהות יותר מצפי הבנק. לכן, התוכנית של בנק ישראל נראית צנועה, אפילו צנועה מדי. טוב שמר פישר הכריז שאין מקום להפחתת המסים בתקופת המשבר הכלכלי. עם זאת, חבל מאוד שבנק ישראל לא רואה לנכון להטיל מסים חדשים, למשל מס על עיזבונות, ירושות גדולות. במדינות המערב המפותחות – ארצות-הברית ומדינות אירופה – מס זה הוטל כבר לפני שנים רבות. אני לא רואה סיבה, שום סיבה, שלא להטיל מס כזה, מס על עיזבונות, גם במדינת ישראל, בעיקר בתקופה כל כך קריטית לעתיד המשק. כששאלתי היום את נגיד בנק ישראל בנושא זה בעת הדיון בוועדת הכספים, הוא לא נתן תשובה, ואני חושבת שהשתיקה הרועמת הזאת מסמלת הרבה. כמו שלא רצו לדבר על מס על ניירות ערך לפני עשר שנים וחשבו שהשמים ייפלו על הארץ אם יהיה מס כזה, אני חושבת ששום דבר לא יקרה – חוץ מההכנסות הנוספות – גם אם יהיה מס עיזבון. <היו"ר מיכאל איתן:> רגע. חברת הכנסת סולודקין, תעצרי עוד שנייה. תראו, חברי הכנסת, אני מבקש מהחברים שמנהלים שם את הדיון – דקה. אני לא שוכח שגם אני הייתי מהמפריעים, גם כשאני יושב פה, אני מאוד ליברלי. עומדים כאן בצד, מדברים דקה – אני לא מעיר. אבל כשזה הופך לדיון ארוך זה מפריע לנואמת, זה מפריע כאן לחברי הכנסת. אני מודה לכם. תודה. <מרינה סולודקין (קדימה):> תודה ליושב-ראש. שמחתי לשמוע שבנק ישראל ממליץ על דחיית המועד לתשלום תוספות השכר במגזר הציבורי. לדעתי זה נכון, אבל לא מספיק. ההצעה שלי היא לדחות את תשלומי תוספות השכר לכל עובדי המגזר הציבורי, ובמקביל להכריז על הקפאת השכר בדרגות הגבוהות, כולל משכורות של שרים, חברי הכנסת, מנכ"לים וסמנכ"לים במשרדי הממשלה ובחברות ממשלתיות וציבוריות. אני גם לא מסכימה עם המלצת בנק ישראל להרחיב את תוכנית ויסקונסין לכל שטחי המדינה, כי פירוש המלצה זו הוא להעביר מיליארד וחצי שקלים בחוק ההסדרים לחברות המפעילות – שהוכיחו כבר שתוכנית ויסקונסין לא משיגה את יעדיה העיקריים – וגם לגרום סבל נוסף ומיותר לאלפי אזרחים נזקקים. תוכנית ויסקונסין היא תוכנית לשלילת קצבאות מנזקקים, בלי לתת להם תעסוקה והסבה מקצועית אמיתית. אני חושבת שאנחנו בכנסת חייבים לתקן, להרחיב ולשדרג תוכניות להתמודדות של המשק הישראלי עם המשבר העולמי. תודה רבה לכם. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. אני מודה מאוד לחברת הכנסת סולודקין. הצעה לסדר-היום <מצב המשק, תוכנית בנק ישראל ושכר הבכירים> <היו"ר מיכאל איתן:> אני מזמין את חבר הכנסת חיים אמסלם, שידבר על תוכנית בנק ישראל ושכר הבכירים – הצעה לסדר-היום מס' 119. אחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון, שיכול כבר להתכונן ולהתקרב לקראת סוף דבריו של חבר הכנסת אמסלם. בבקשה. <חיים אמסלם (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבר עברו כמה חודשים מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, ועד כה לא שמענו מהממשלה וממשרד האוצר תוכנית ברורה ומקיפה להתמודדות עם המצב הכלכלי הקשה, למעט תוכניתו של נגיד הבנק שפורסמה בסוף השבוע שעבר. מנגד, קראנו על שכרם הגבוה של בכירי המשק, שנראה כי למצב הכלכלי לא תהיה השפעה משמעותית עליו. ודאי שכל משק מבוסס על מונחים כלכליים פרופר, קרי הכנסות, הוצאות, גירעון, החובה לשמור על איזון כלכלי, לשמור על עודפי יתרות וכו', אולם אל לנו לשכוח, בעיקר בעת הזאת, את חובתנו לנהוג בהתאם לערכינו, ערכי היהדות – ערכים השמים בראש סדר העדיפויות את העזרה לחלש. אסור לנו לתת לכותרות העיתונים, המנוסחות במונחי רווח והפסד בלבד, להשכיח מאתנו את מחויבותנו לעזרה לזולת ולגמילות חסדים – ערכי היהדות מאז ומעולם. העזרה לעני מעוגנת היטב בתורה ובהלכה: מעשרות ומתנות לעניים, גבאי צדקה וכו'. כבר בתנ"ך אנו מוצאים כי אחד הנושאים המרכזיים שעליהם הוכיחו הנביאים את עם ישראל היה קיומה של הנהגה שאינה מתחשבת די הצורך בעניים ובחלשים, ולצערנו הדברים נכונים היום כבשעתם. המשבר הכלכלי הנוכחי אירע כתוצאה מאווירה כללית של רדיפת בצע, שהתירה שימוש חופשי בטקטיקות של לקיחת סיכונים בלי צורך לקחת אחריות ובלי לחשוב על כלכלת העולם והמדינה ועל טובת הכלל; רווחים קלים בלי לעבוד קשה; משכורות עתק לבכירים – מכלול דרכים ופעולות שהמשותף להן הוא שהשיקול המוסרי היה מהן והלאה. להפתעתנו, אנו מגלים כי המשכורות הגבוהות לבכירים, שחלקם הם הגורמים המרכזיים ובשלהם הרעה הזאת, יישארו גבוהות. דווקא אלו שבנו מגדלים פורחים באוויר והביאו למשבר בסופו של דבר לא ייפגעו, ומנגד ניצבים המפוטרים, שעל-פי רוב לא נהנו מפירות ההצלחה בשנות הצמיחה, אך בעת המשבר הם הנפגעים הראשונים והקשים ביותר. וכאילו כלום לא קורה, באקדמיה חריגות השכר וההטבות נמשכות, ועולם כמנהגו נוהג. אסור לנו לשכוח, ובמיוחד לממשלה החדשה העומדת לקום, שהנטל המרכזי נופל על אותם חלשים שלא לקחו חלק במשחק ולא קצרו ממנו רווחים, ולגביהם הירידה בשכר או הפיטורים אין פירושם צמצום הנסיעות לחוץ-לארץ וויתור על מותרות, אלא לחתוך בבשר החי, פשוטו כמשמעו – באוכל, בביגוד ובחינוך. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. <חיים אמסלם (ש"ס):> עוד דקה, אדוני, אני מסיים. <היו"ר מיכאל איתן:> לא, לא עוד דקה. משפט סיום. זאת מתכונת, יש לנו רשימה ארוכה. אם הייתי יכול הייתי עושה את זה ברצון. <חיים אמסלם (ש"ס):> ובכן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דווקא לעת הזאת, דווקא לעת אשר אנחנו נדרשים לחשוב על תוכניות כלכליות גרנדיוזיות, על פתרונות להבראת המשק, אסור לנו לחשוב רק במונחים כלכליים פרופר. אנחנו חייבים לחזור לחשיבה הישנה והנכונה של מדינה שדואגת קודם כול לרווחת כל אזרחיה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <התוכנית הכלכלית של נגיד בנק ישראל > <היו"ר מיכאל איתן:> אני מזמין את חבר הכנסת דניאל בן-סימון – הצעה לסדר-היום מס' 135, ואחריו – חבר הכנסת משה מטלון. <חיים אורון (מרצ):> היושב-ראש, לא היה יותר הגיוני לחלק לא על-פי הספירה אלא על-פי הנושאים? <היו"ר מיכאל איתן:> זה הולך לפי הנושאים. הלכתי בדיוק לפי ההיגיון שלך. הגישו לי את זה מפוזר, וביקשתי שיעשו את זה לפי הנושאים. בבקשה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קיוויתי וציפיתי שהמשבר הזה שרובץ לפתחנו יהווה גם הזדמנות לחשבון נפש ביחס לתפיסת העולם הכלכלית שהשתלטה עלינו בעשור האחרון. קיוויתי שהמשבר הזה יציב שאלות חדשות וייתן תשובות: איך הגענו למצב הזה של פערים בלתי נסבלים; איך הגענו למצב ששליש מהחברה הישראלית שקוע מתחת לקו העוני; איך הגענו למצב כזה שהפכנו לאחת החברות הלא-שוויוניות בעולם. קיוויתי, ואני עדיין מקווה, שהממשלה החדשה תראה את המשבר הזה באור חדש, במיוחד המיועד לראש הממשלה – שיש לו חלק נכבד דווקא בתפיסה האמריקנית הישנה, המיושנת, שהיתה עד לבחירתו של הנשיא אובמה. אני מקווה שמה שקורה באירופה ומה שקורה בארצות-הברית יחול עלינו ונשאל מחדש את השאלות: האם הכיוון הזה של רווח והון, של רווח בכל מצב, הוא התשובה הנכונה. אני מעריך שזה ידרוש מאמץ מחשבתי ופוליטי, במיוחד לאותן שכבות שהולכות לסבול. אני מדבר עם אנשים, ואני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש – אחד הדברים שעולים דווקא אצל אנשים שנפגעים הוא, שהם מתגעגעים לשנות ה-50. אני שואל: למה יש לכם להתגעגע? לא היה כלום. אמרו: לא היה כלום, אבל לא היה כלום לאף אחד. כלומר, היתה תחושה שכולם היו באותו – אתה זוכר את זה? היית שם אז? <היו"ר מיכאל איתן:> סולידריות חברתית. <דניאל בן-סימון (העבודה):> יפה. היתה תחושה שאם כבר נדפקנו, כולם נדפקו. והיום, גם כשיש מספיק יחסית כדי לקיים בית, יש תחושה שהמדינה לא מחלקת את המשאבים שלה בצורה שווה. התחושה הזאת היא לא רק תחושה – היא אמת. די לראות את הנתונים האלה, והרב אמסלם אמר מלה או שתיים על האנשים שלוקחים יותר ממה שמגיע להם. לכן, אני באמת מקווה שהנגיד ושר האוצר החדש – או בעצם ראש הממשלה הישן – ינצלו את ההזדמנות הזאת כדי לעשות אולי חשיבה מחדש איך לחלק את הדברים בצורה יותר שוויונית ולהגביר את אותה סולידריות שהיתה גם בזמננו, כשלא היה כמעט כלום. תודה רבה לך. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. אני מאוד מודה לך. <הצעה לסדר-היום> <ריביות הבנקים> <היו"ר מיכאל איתן:> חבר הכנסת משה מטלון – הצעה לסדר-היום מס' 137, ולאחר מכן – חברת הכנסת חנין זועבי. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעת האחרונה ממשיך נגיד בנק ישראל במדיניותו המוניטרית להפחתת הריבית במשק לשם הגדלת כמות הכסף במשק, ובמקביל – להקטנת עלויות האשראי לצרכני האשראי, משמע לעסקים ולמשקי הבית. חרף העובדה שריבית בנק ישראל היא הנמוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, האזרחים – קרי הצרכנים – אינם מרגישים את ההקלות על בשרם, בשל העובדה שהבנקים הם שאינם מפחיתים את הריבית בטענה שרמת הסיכון במתן אשראי עלתה, ולפיכך יש לקחת מרווח פיננסי גדול יותר. במלים אחרות, הבנקים מנסים לצמצם את ההפסדים שנגרמו להם על-ידי כך שהם מפצים את עצמם בהטלת ריביות גבוהות על הלוואות חדשות ועל מסגרות האשראי הקיימות. ראוי להקדים ולציין כי צעד זה של הבנקים הוא צעד מקובל לגבי חברות עסקיות, אולם בשל מרכזיותם של הבנקים במשק הישראלי ובשל תרומתם ויכולתם לסייע למשק הישראלי להתגבר על המשבר הכלכלי, הם מחויבים בהתנהגות לפי כללי משחק מקובלים ומרוסנים. לא ייתכן מצב שבו התשואות של הבנקים בגין מתן אשראי ללקוחותיהם גבוהות מהתשואות על האשראי של חברות בשוק האפור המלוות כספים על-פי חוק הלוואות חוץ-בנקאיות. בעקבות הפחתת הריבית האחרונה על-ידי בנק ישראל לכדי 0.75%, הבנקים גובים מלקוחותיהם את מרווחי הריבית הגבוהים ביותר ביחס לעלות הכסף לבנק. בעבר תשואות הבנקים על האשראי ללקוחותיהם נעו בין 30% ל-100%, אולם עם יישום החוק להסדרת מסגרות האשראי עלו תשואות הבנקים בהדרגה, וכיום הן למעלה מ-300%, שכן מחד גיסא הופחתה ריבית בנק ישראל, ומאידך גיסא עלו בצורה דרמטית מרווחי הריבית בעקבות הרפורמה שהנהיג המפקח על הבנקים בשנת 2006, שאסרה חיוב בריבית חריגה. במצב שנוצר כיום במשק אין כל הצדקה למרווחים גבוהים ועולים של הבנקים. מרווחי הריבית מהפריים מסמלים את תוספת הסיכון שהבנקים גובים מהלקוחות. לפיכך, אין כל הצדקה, אדוני היושב-ראש, לגבות מרווח של 3%–5% במקרה הטוב בזמן שעלות הכסף לבנק היא 0.75%. כמו כן, יש לזכור כי נוסף על עלות הריבית, לקוחות עסקיים מחויבים בעמלות הקצאה שנתית, שנעה בבנקים המסחריים בין 1.5% ל-2.5% לשנה. בעוד נגיד בנק ישראל פעל להפחתת הריבית, הבנקים פעלו נמרצות להעלאת הריבית בכלל והמרווחים בפרט. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. אתה אמור לסיים? <משה מטלון (ישראל ביתנו):> שלושה משפטים, חמישה. <היו"ר מיכאל איתן:> לא, אני צריך להיות קצר בזמן. אני מתנצל. מחר בנאום הבכורה תקבל פיצוי. כרגע אנחנו לחוצים בזמן. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> משפט אחרון. <היו"ר מיכאל איתן:> בבקשה. חברת הכנסת זועבי, אם את יכולה להתקרב, אני מאוד אודה לך. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> משפט אחרון. אני קורא להתערב מייד להפחתת ריבית אמיתית וכוללת, אשר בסופו של דבר תגרום לצרכנים ולמשקי הבית לשלם פחות ריבית בגין האשראי שהם צורכים. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מאוד מאוד מודה לך, ואני מתנצל. לא עשיתי את זה בלב קל, אני חייב להזדרז בסדר-היום. <הצעה לסדר-היום> <סקר עמותת "אל-ג'ליל" על המצב הכלכלי המחריף ואחוזי האבטלה הגבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית> <היו"ר מיכאל איתן:> חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה – הצעה לסדר-היום מס' 146. אחריה – חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הוצגו נתוני הסקר הסוציו-אקונומי המקיף ביותר על האוכלוסייה הערבית בישראל. הסקר לא נערך על-ידי הממשלה, גם לא על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אלא על-ידי שתי עמותות ערביות – "אגודת הגליל" ו"אל אהאלי". אף-על-פי שאין נוכחות שרים במליאה, ואף שהצעתי זו לא תעבור לדיון במליאה או בוועדה מוועדות הכנסת, נתוני הסקר מדאיגים ביותר ומחייבים דיון מעמיק בהקדם האפשרי. ואולי הסקירה הקצרה של הנתונים לכל הפחות תאיר את עיניהם של השרים וחברי הכנסת. אבקש להתמקד בשתי סוגיות, הדיור והתעסוקה, בייחוד לנוכח דבריו של שר הבינוי והשיכון אתמול על הישגי משרדו. אומנם ביקשתי אתמול את זכות הדיבור, אך איחרתי ברישום ולא יצא לי להציג את אותם נתונים מדאיגים אשר סותרים את התמונה היפה שהשר הציג אתמול. על-פי ממצאי הסקר, כ-60% מכלל משקי-הבית זקוקים ליחידת דיור אחת לפחות בעשר השנים הקרובות, בעוד ש-43% מכלל משקי-הבית הזקוקים לאותה יחידת דיור לא יכולים לממש זאת. על אף זאת, הציג אתמול השר בוים את הישגי משרדו במהלך שנת 2008, כאשר במהלך השנה שחלפה קודם היו, ואני מצטטת: מלאי תכנון, בכל רמות התכנון – תוכניות מיתאר, תוכניות מפורטות ותשתיות לביצוע בגין 200,000 יחידות דיור. כמו כן, המשרד שלו שיווק, ואני מצטטת שוב: קרקע לבנייה למגורים של כ-6,000 יחידות דיור בשנת 2008. אם משלבים את נתוני הסקר עם דוח השר עולות תהיות לגבי מיקומם של האזרחים הערבים בשלל תוכניות הפיתוח והתכנון המוצגות. עוד נתון שעולה מהסקר: רק 27% מכלל משקי-הבית גרים בשכונות שיש בהן גנים ציבוריים או מגרשי ספורט – בעוד שכבוד השר המדבר על הישגי משרדו אומר, ואני מצטטת שוב: במימון ובהקמה של מוסדות ציבור שכונתיים כגון אולמות ספורט ומועדוני נוער. לגבי תעסוקה, כמה נתונים: רק 42% מכלל האזרחים הערבים משתתפים בכוח העבודה, ורק 19% מכלל הנשים הערביות משתתפות בכוח העבודה. אני מקווה שנתונים מסוכנים אלה יעוררו יותר מאשר את תשומת לבם של חברי הכנסת. הרי לא ייתכן שאותה מדינה תייצר שתי מציאויות שונות לשתי אוכלוסיות. תודה. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מאוד מודה לך. <הצעה לסדר-היום> <מדד המחירים לצרכן הנמוך כסימן להגברת המיתון והמצב החמור במשק> <היו"ר מיכאל איתן:> חבר הכנסת גפני משה – הצעה לסדר-היום מס' 147, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. אני מבקש לחסוך את הזמן של ההגעה הנה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, גברתי שרת התיירות, אני אמור לדבר על הנושא של מדד המחירים הנמוך, שהוא מאוד נמוך ומדאיג את כולנו. אני מבקש לומר, יש פסוק שאומר: "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו". הקדוש-ברוך-הוא יושב ולועג לדברים שנאמרים ושנעשים אך לא מכבר. היה פה שר אוצר, בנימין נתניהו – היום אני כנראה אצטרף אתו לקואליציה, ואני חושב שהיום הוא מדבר דברים אחרים ממה שהוא דיבר – אבל הוא היה שר אוצר. כולם זוכרים את המשל של הרזה שהשמן עומד על גביו, שהכול צריך להיות לעידוד העבודה ולכן צריך לפגוע בחלשים, להרוס את הקצבאות, לחסל את כל הדברים, להפריט את המשק ולא להשאיר אבן על אבן. אני זוכר את המאבקים שהיו לנו אתו, לרבים מחברי הכנסת. ותראו מה קרה בתוך זמן קצר. איפה אנחנו עכשיו? אנחנו צריכים לעודד לצאת לעבודה, כשעובדים נפלטים בכמויות מפחידות ומדאיגות, שהולכות להרוס את החברה? עומד יועץ כלכלי שלו, שהיה ממונה על התקציבים באוצר, אורי יוגב, ואומר שצריך קצבאות לעידוד הצמיחה; חייבים לתת קצבאות, חייבים להוציא כסף לשוק כדי שאנשים יוכלו לרכוש מוצרים. אנשים ירכשו מוצרים, מפעלים יוכלו לעבוד, ואנשים לא יהיו מובטלים. הרי מה שקורה במקום זה הוא שאנשים נפלטים ממעגל העבודה, אין להם כסף והם יוצאים לרחוב והם לא יכולים לרכוש מוצרים, וממילא אין צורך לייצר והמפעלים נסגרים, וחוזר חלילה. צריך היום בדיוק את ההיפך ממה שנאמר אז. ומה נאמר אז? נאמר אז, אנחנו אמרנו – אני זוכר הרבה נאומים שלי כאן, במליאת הכנסת, וגם בוועדות השונות שעסקו בכך. אמרתי: נכון, צריך תוכנית כלכלית. אבל אתה לא יכול בתוכנית כלכלית לעשות סדר עדיפויות כזה מעוות כך שאתה פוגע כל כך בחלשים. הרי היו מספיק שומנים שאפשר להוריד מהם. אגב, אני בעד האוניברסיטאות מאוד, אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו חיים בכזה עולם צבוע: עברתי ברפרוף על דוח הביקורת של מבקר המדינה על המוסדות להשכלה גבוהה; ברפרוף. והדוחות שם, על הקרן של הקשרים הבין-לאומיים ועל קרנות הפנסיה שם – אני עוצם את העיניים לרגע ואני אומר: דוח כזה על המוסדות להשכלה גבוהה התורניים, על הישיבות – איזה נואם כאן, במליאת הכנסת, לא היה מזכיר את זה? <חיים אורון (מרצ):> יש דוח כזה. <משה גפני (יהדות התורה):> בעזרת השם. אין כסף. <היו"ר מיכאל איתן:> אבל את הישיבות הוא לא כל כך אוהב, הוא אמר שהוא אוהב את האוניברסיטאות. <משה גפני (יהדות התורה):> לא אמרתי. אני אוהב מי שלומד. חבר הכנסת חיים אורון, אתה הרי יודע שאני צודק. מה זה, התקשורת היתה עכשיו מכסחת את הישיבות, חבל על הזמן. הכנסת היתה רועשת וגועשת, לא היה משעמם כמו עכשיו: הישיבות גנבו, לקחו כספים. רק ברפרוף – אני עוד הולך לעבור עליו בעיון. אתה יודע מה, גם חברי הכנסת החרדים פוחדים לדבר על זה, שלא יגידו שהם נגד האוניברסיטאות. אני לא נגד. אין חוק שעבר בכנסת מאז שאני כאן שבו לא תמכתי באוניברסיטאות. הלוואי, אתה יודע מה, שאחת חלקי מאה מהמשכורות היה בישיבות. <היו"ר מיכאל איתן:> עוד חצי דקה. <חיים אורון (מרצ):> חשבתם שלאוניברסיטאות זה בחינם. <משה גפני (יהדות התורה):> אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. גרתי הרבה שנים באופקים, עברתי משברים כלכליים מבחינת היישוב. אני זוכר בראשית דרכי באופקים, נסגר אז מפעל "אופ-אר". זה היה מפעל הטקסטיל הגדול ביותר, אני זוכר שצילמו אותי בעיתון כשאני עומד על צמיג בוער, אני עזרתי מאוד לעובדים שם. הייתי בבית של עובד – אני לא רוצה להגיד פרטים מזהים. פתחתי את המקרר והוא היה ריק. היו שם שמונה ילדים בבית. לא שלא היה עוף, לא היה דבר וחצי דבר. הוא אומר: הרב גפני, אין לי מאיפה לקנות, אין לי. אנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקה, אנחנו רואים שמפעל נסגר, אנחנו חייבים להסתכל לא על העשירים, לא על בעלי המפעלים, אלא על העובד הפשוט שאין לו אוכל לילדיו. ותחשבו על מה שאמרתי על האוניברסיטאות. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <תוכנית נגיד בנק ישראל להתמודדות עם המשבר הכלכלי> <היו"ר מיכאל איתן:> חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה – הצעה לסדר-היום מס' 149. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכספים קיימה היום ישיבה פתוחה ביוזמתו של היושב-ראש בפועל – ועל כך תודות – על הנושא שהיה העילה להצעה לסדר-היום, וזה הדוח של בנק ישראל בנושא ההתפתחויות במשק. אדוני היושב-ראש, ישבת רוב רובו של הדיון, או כולו בעצם, ואני לא יכול להמשיך את הדו-שיח אתך מעל הדוכן, כי לא כולם היו נוכחים, אבל במסגרת שלוש הדקות שיש לי אני רוצה לדבר על נקודה אחת. דוח בנק ישראל מדבר ומציג את התוכנית של עצמו: מדובר בתוכנית צנועה, מאחר שאין לנו מרווח גדול ביחס להוצאה הממשלתית ואין לנו מקום למדיניות פיסקלית מאוד מרחיבה. אני שאלתי את הנגיד בנוכחותו, ואני שואל אתכם, חברי הכנסת – וזה יהיה הנושא המרכזי בשבועות הקרובים: צניעות זו, מה היא עושה כאן? "צניעות" היא מלה אלגנטית, במקרה הזה, שמשמעותה פחות יכולת להתמודד עם שורה ארוכה של בעיות שאין מחלוקת שהן תהיינה גדולות או חריפות מאוד. צניעות זו משמעותה ששורה ארוכה של נושאים שאין מחלוקת שהם הולכים ומחריפים מאוד-מאוד בשנה הנוכחית, יישארו בלי תשובה. ואני אומר שהפעם, מעבר למחלוקות ההיסטוריות, אדוני היושב-ראש, הפעם דרושה מידה רבה של העזה והרחבה מצד הממשלה הבאה. אני יודע, זו שבירה קשה של עמדות קודמות. אני יודע, זה ערעור של הסכמות ומוסכמות שהיו בעבר אבני יסוד, ובעצם המורשת המרכזית שאותה ניסה להנחיל לנו – אז שר האוצר וראש הממשלה והיום המיועד לראש ממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. ובעצם, אנחנו נצטרך להתמודד עם שלושה פרמטרים עיקריים, שנמצאים מעבר לוויכוח הנקודתי על תוכנית לדיור או על תוכנית לריבית או על תוכנית להשכלה מקצועית. הפרמטר הראשון, אדוני היושב-ראש, הוא גודל התקציב. אם תקציב המדינה יישאר בשיעור שבו מדובר, 1.7% מעבר לתקציב 2008, וזה התקציב כרגע, אנחנו נצטרך להעלות את התקציב ב-4.5%–5%, ואנחנו נגיע לגירעון שאם מישהו היה אומר אותו מעל הדוכן הזה לפני שנתיים, שלוש שנים, היו שולחים אותו למקום שאליו שולחים אנשים שיש ספק לגבי צלילות דעתם. אנחנו נהיה בגירעון שהוא פי-שניים. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מבקש לסיים. אני אישית, קשה לי להגיד לך לסיים, כי אני מעוניין להקשיב. אבל יש כאן סדר-יום – – – <חיים אורון (מרצ):> לכן, בסופו של דבר שאלת הגירעון, שאלת גודל התקציב ושאלת המס – אלה יהיו הפרמטרים של המחלוקות בבית הזה. <היו"ר >מיכאל איתן: תודה רבה. <נאומי בכורה של חברי הכנסת > <היו"ר מיכאל איתן:> חברי הכנסת, אני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב לנאום בכורה. בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מתוך התרגשות וגאווה גדולה אני ניצב כאן לפניכם בבית-המחוקקים של העם היהודי. אני מתרגש מהמעמד שאני נמצא בו. אני נזכר שבשנות ילדותי התפללנו לקיבוץ גלויות ולשיבת ציון, והנה התפילה העתיקה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" התגשמה. אני מרגיש גאווה משום שבחירתי לכנסת ישראל, מעוז הדמוקרטיה הישראלית, 15 שנה לאחר עלייתי לארץ מברית-המועצות, מסמלת את הדרך לרבים מחברי. חברי חברי הכנסת, אני מתכוון לנצל את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להיות שליח ציבור כדי לקדם את הדברים שאני רואה בהם חשיבות גדולה. חיי מציבים אותי במקום שבו אני מאמין כי אוכל להשפיע על הנעשה בארץ. כעולה חדש שפעל עוד בברית-המועצות במסגרת הסוכנות היהודית וכיושב-ראש קרן "התחייה", אני מתכוון לפעול להגברת המאמצים והאמצעים כדי לסייע לקהילות היהודיות בחוץ-לארץ, הן בתחום התשתיות הקהילתיות והן בתחום הגברת העלייה. כמו כן, ברצוני לפעול להעצמת הפעילות לקליטתם של היהודים הבאים בשערי ארצנו. תחום שברצוני לפעול בו הוא סיוע לשילובם של העולים החדשים בכל תחומי החיים בארץ. בהקשר זה אני מתכוון לקדם חקיקה בנושאים: דיור ציבורי, ברית הזוגיות, הפתרון לכל העולים, הקלה בהליכי גיור במסגרת ההלכה, הפניית משאבים לקידומם של חיילי צה"ל מקרב העולים ושילובם בתחומי החיים השונים לאחר שחרורם מצה"ל. כתושב אופקים, המכיר את קשיי הפריפריה, בכוונתי לפעול לפיתוח התשתיות בנגב ובגליל, לעידוד יזמים להשקיע באזורים אלו, ליצירת מקורות תעסוקה, לעידוד התיירות ולקידום מערכת החינוך באזורי הפריפריה. אני מאמין כי יש לאפשר נקודת זינוק שווה לפריפריה ולערים החזקות במרכז. כחבר מועצת העיר אופקים לשעבר, אני מודע למשבר שאליו נקלעו לא מעט רשויות מקומיות. אני יודע כי ניתן לעזור לרשויות אלו על-ידי הגדלת מענקי האיזון, ואני מתכוון לקדם נושאים אלו בכנסת. בכוונתי לפעול לחיזוקה של מדינת ישראל כמדינת לאום לעם היהודי. כמו כן, בכוונתי לקדם, עם חברי בקדימה, את החזון של שתי מדינות לשני העמים. לסיום, אני רוצה לברך את חברי חברי הכנסת החדשים והוותיקים. בטוח אני כי בכוחות משותפים אנחנו יכולים להרים את קרנה של כנסת ישראל ולפעול למען העם והארץ. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> בהצלחה לחבר הכנסת רוברט טיבייב מסיעת קדימה. <דיווח שרי הממשלה השלושים-ואחת לכנסת> <היו"ר מיכאל איתן:> אנחנו עוברים עכשיו – זה מופיע על הצג, ואני תיכף אכריז על כך – לדוח של שרי הממשלה השלושים-ואחת לכנסת השמונה-עשרה. רבותי, אני אסביר. על-פי סדר היום המקורי היינו צריכים להתחיל עם נאומי בכורה, ולאחר מכן – סקירות של השרים. מאחר שהתכנסה ישיבת ממשלה, והשרים הודיעו שהם לא יוכלו להשתתף, אני, בעצה אחת עם מזכיר הכנסת, גיבשנו סדר-יום אלטרנטיבי. את סדר-היום האלטרנטיבי קבענו על-פי המציעים שהצעותיהם לא אושרו כהצעות לסדר-היום, וביקשנו מאלה מהם שרוצים לבוא ולהעלות את הנושאים כאן. בינתיים הודיעה לנו שרת התיירות רוחמה אברהם שהיא תגיע בתום ישיבת הממשלה, ולכן התחלנו בסדר-היום כפי שהוא נקבע. היא הגיעה, עכשיו אנחנו נאפשר לה להשמיע את דבריה, ומייד לאחר מכן יימשך סדר-היום כפי שהוא נקבע. בבקשה. אני מבקש, את כינוס הפסגה מצד שמאל – סליחה. אני רוצה להזכיר לחברים, אנחנו מקיימים דיון שבמסגרתו שרי הממשלה נותנים לנו סקירה על פעילותם. לאחר מכן חבר כנסת שאנחנו קבענו, כחבר כנסת שיש לו נגיעה לנושא, יעמוד מול השרה, יגיב. היא תגיב, הוא יגיב. לאחר מכן, ארבעה או שמונה דוברים נוספים מבין חברי הכנסת שיירשמו וירצו להתייחס, יוכלו גם הם להתייחס לדברי השרה בשתי דקות ולזכות לקבל מענה. כבוד שרת התיירות, בבקשה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> כבוד יושב-ראש הכנסת – אני שמחה לומר את זה – תודה רבה. כמנהגנו, נהוג שהדובר – – – <היו"ר מיכאל איתן:> רק דקה, דקה אחת. חבר הכנסת, אני לא רוצה לחזור, פניך נעימים לנו. בבקשה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> ראשית אני אומר שנהוג לברך את הדובר הקודם. אני אומר עליו, כמי שביררה קצת פרטים, והוא בהחלט נמנה עם סיעתי, והוא הצליח להיכנס, להיבחר ברשימת קדימה מאופקים – זה עוד אדם שרואים – מישהו שעלה לארץ ב-1994, ובפרק זמן לא ארוך הצליח להשתלב בחיים ובעשייה הציבורית כחבר מועצת עיר בפריפריה, באופקים, עשה שם לא מעט. אבל אחד מהתפקידים הבולטים שהוא עשה למען מדינת ישראל זה להיות יושב-ראש קרן "התחייה", שלמעשה הביאה הרבה מאוד עולים לארץ. אני בטוחה שאנחנו עוד נשמע על רוברט כאחד מחברי הכנסת הרציניים והטובים. אני יודעת לומר, כמי שדיברה אתו, שנושא העלייה, העזרה לכל העולים, הוא בראש מעייניו, והוא ייקח את זה די ברצינות. אני בטוחה שהוא יצליח. הוא איננו כאן באולם. אני באמת מאחלת לרוברט, וגם לחברי הכנסת החדשים, הצלחה רבה בתפקידכם. נכנסתם לבית שעיני תושבי ואזרחי מדינת ישראל נשואות אליו, ואני בטוחה שהכנסת הזאת תייצג את הבית הזה בכבוד, ואולי אפילו יותר – אני מקווה שיותר מכנסות קודמות. אני גם רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש – רגע, לפני שהתלמידים עוזבים, אני מברכת אתכם על שהגעתם לכאן, תלמידי גימנסיה ירושלים. ברוכים הבאים, חשוב שתבואו לבקר ותראו את הדמוקרטיה האמיתית בבית הזה. יישר כוח. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, הרשה לי לברך אותך על היוזמה הברוכה. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שיושב-ראש הכנסת מחליט לעשות מעין שימוע לשרים שכיהנו ומטיל את חובת הדיווח – – – <היו"ר מיכאל איתן:> שימוע הוא מלה טעונה. ניקח מלה סימפתית יותר – לאפשר דו-שיח; סקירה ודו-שיח. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני אומרת שימוע וסקירה במובן החיובי של המלה. חלילה, אינני מותחת ביקורת, אני רואה זאת בעין יפה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני חושבת שאחד התפקידים העיקריים של הבית הזה הוא באמת לפקח על עבודת הממשלה. עצם העובדה שאתה, בתחילת כהונת הכנסת הנוכחית, החלטת לעשות את זה ולגרום גם לנו לתת דיווח לכנסת ולציבור כולו על הפעילות שלנו, שהיא לא מבוטלת – אני מברכת על היוזמה הזאת ויישר כוח. אומר לך באופן אישי, כמי שמכירה אותך, שהייתי מצפה מאוד לראותך ליד שולחן הממשלה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה, חבל שאת לא מרכיבה אותה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אם יכולתי גם להמליץ, הייתי עושה את זה. כמו כן אני אומר שלא שימשתי במהלך כל כהונת הכנסת האחרונה כשרה אלא נכנסתי לתפקידי ב-5 ביולי 2007. בתאריך זה מוניתי לשרה המקשרת בין הממשלה לכנסת, ובעיני, תפקיד השר המקשר – יש כאלה שבאו ואמרו: זה עוד איזה כיבוד שרוצים לתת לשר, או רק מקום ליד שולחן הממשלה. אבל מניסיון אני אומר שזה אחד התפקידים החשובים, ואפשר לומר שהוא כמעט במשרה מלאה, משום שהקשר בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת הוא קשר שחשוב מאוד שיתבצע נכון. זה התבטא בהופעות במליאת הכנסת, בהשבה על הצעות אי-אמון של האופוזיציה; זה התבטא במתן תשובות לחברי הכנסת, בהצעות לסדר-היום שהגישו לראש הממשלה. כמובן, ייצגתי את הממשלה בישיבות הנהלת הקואליציה ובישיבות הנשיאות בכנסת, ואני אומר שבכנסת האחרונה היה שיתוף פעולה יוצא מגדר הרגיל בין השר המקשר – במקרה הזה השרה המקשרת – לבין מזכירות הכנסת ומזכירות הממשלה. אני מברכת על כל יוזמה חדשה שננקטה כדי להביא להתנהלות נכונה של שרים, אשר יצטרכו להשיב על שאילתות של חברי הכנסת בזמן; לשרים שיהיו נוכחים במליאה; עצם העובדה ששר לא יכול לתת את התשובות של משרדו לשר אחר כדי שיקריא אותן, אלא אם יש שאלות נוספות לחברי הכנסת, אז שישיב עליהן אותו השר עצמו. ובאמת, לך, איל, תודה רבה. אני חושבת שראוי גם להזכיר את עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה. התפנית הזאת, כל שינוי התקנות, יתבטא גם בממשלה וגם בקרב השרים החדשים שיבואו. ב-5 באוגוסט, כעבור כחודש, קיבלתי עלי את תפקיד יושבת-ראש ועדת השרים לאירועי 60 שנות עצמאות למדינת ישראל. שנת ה-60 עמדה בסימן ילדי ישראל. קבענו את הנושא הזה בהצעת מחליטים בממשלה משום המחשבה שילדי ישראל והנוער של היום הם שיישאו באחריות לביסוסה, לחוסנה ולחוזקה של ישראל. כאשר אמרנו ילדי ישראל, התכוונו לכל ילדי ישראל – היהודים, הערבים, המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים, הצ'רקסים. היתה התייחסות כוללת כיצד אנחנו, במטה ה-60, לוקחים את ילדי ישראל, ודרך ילדי ישראל מטמיעים ערכים של מורשת, ערכים של חינוך. כמובן, לקחנו את נושא התשתיות. אומר שהיתה ראייה מיוחדת, משום שבעינינו ילדי ישראל הם שיובילו ויקדמו את מדינת ישראל לפסגות חדשות, להישגים ולהצלחות בכל תחומי החיים. אני מאמינה בכל לבי, אדוני היושב-ראש, שמנהיגות נבחנת, בין השאר, ביכולתה להבטיח גם את הדורות הבאים. על בסיס האמונה הזאת בחרנו להדגיש ולהטמיע בכל אירועי שנת ה-60, כפי שאמרתי, ערכים חינוכיים, תרבותיים, היסטוריים, במיוחד בקרב צעירים ילדי ישראל. אירועי ה-60 התמקדו גם בחיזוק ערכי המורשת, בחינוך לסובלנות דתית ולתודעה אזרחית. עשינו זאת מתוך רגישות ראויה ובהיצמד להחלטת הממשלה, מתוך מחשבה וכוונה לשתף את מירב אזרחי המדינה, ובעיקר את הילדים והנוער, באירועי תוכן ומורשת ובמופעים מאוד-מאוד מיוחדים. בפעם הראשונה גם בחרנו להשקיע בתשתיות אשר יישארו לשנים הבאות. תקציב אירועי ה-60 עמד על 98 מיליון שקלים. שלא כדוגמת אירועי היובל, ששם בבסיס התקציב עמד על 250 מיליון שקלים, פה התקציב עמד על פחות מחצי. אני גם אומר שבמונחים ריאליים, אם הייתי דורשת לקבל את אותו תקציב שהיה בשנת ה-50, הייתי צריכה לקבל למעלה מ-300 מיליון שקלים כדי לעשות את אירועי השנה הזאת. היה לי חשוב שהאירועים יתקיימו תוך הקפדה על מינהל תקין, תוך הקפדה על שקיפות מלאה, ולכן עם היכנסי לתפקיד נפגשתי עם מבקר המדינה מר מיכה לינדנשטראוס ועם החשב הכללי דאז ירון זליכה כדי לקבל מהם המלצות כיצד לפעול וכדי להפיק את הלקחים ממסקנות הביקורת על אירועי היובל שהיו למדינת ישראל – והיו לא מעט ביקורות על כל ההתנהלות. כחלק מההליך המסודר הזה הוצאנו חוברת נהלים שמרכזת את עיקרי ההנחיות לכל העוסקים במלאכת אירועי ה-60, כדי שכולם יקפידו על מינהל תקין ועל שקיפות מלאה בהתאם לכל דין. אני גם דרשתי, אדוני היושב-ראש, שלמטה אירועי ה-60 יוצמד מבקר פנים שיבדוק שאכן התהליך שאנחנו מבצעים הוא נכון. בחירת ובחינת האירועים נעשו בכפוף לכללים שנקבעו ובחינתם נעשתה על-פי שלושה קריטריונים. הקריטריון הראשון הוא הערך הנורמטיבי – עד כמה מגשים האירוע – – – <היו"ר מיכאל איתן:> סליחה, רק שנייה. תגידו, יש התקרבות בשיחות הקרבה בין חד"ש למרצ? אפשר להודיע לאומה שהמגעים מתקדמים? אני חושב שמה שמונע בעדכם להגיע להסכם איחוד ושיתוף פעולה זה כוס קפה. צאו, יש שם מזנון, אפשר שם לדבר ותגיעו להישגים. <נחמן שי (קדימה):> אבל אז נישאר לבד. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אבל אז הם לא ישמעו על הישגי שנת ה-60, אז מה יותר חשוב? <היו"ר מיכאל איתן:> בבקשה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני אחזור. בחינת ובחירת האירועים נעשו על-פי שלושה קריטריונים. הערך הנורמטיבי, שהוא ערך מאוד-מאוד חשוב – היתה בחינה עד כמה מגשים האירוע המוצע את החזון. הערך השני היה מספר הנחשפים באירוע עצמו, והפן התקציבי, הנמדד הן ביחס למספר הנחשפים והן ביחס לתקציב הכולל. כמו כן, קבענו שתהיה מועצה מייעצת למטה ה-60, שתלווה למעשה את כל בחינת האירועים עצמם ותשקף את רצונות הציבור. המועצה שנבחרה מנתה 28 חברים, והיא היתה מועצה שייצגה את כלל החתך של האוכלוסייה הישראלית, את כלל המגזרים שבה. היא חולקה גם לוועדות משנה מיוחדות. עבדנו לפי לוחות זמנים מאוד-מאוד צפופים, עד כמעט בלתי אפשריים. לא היה אפשר לדחות את חגיגות העצמאות. אבל אומר שכל האירועים שנמצאו מתאימים על-פי הקריטריונים וברמת היתכנות גבוהה הגיעו לבחינת חברי המועצה המייעצת, ולאחר שקיבלו את המלצת המועצה המייעצת, הפרויקטים האלה הגיעו לאישור ועדת השרים לחגיגות ה-60. לאחר אישורם יצאו הפרויקטים לביצוע על-ידי שתי חברות ניהול שנבחרו במכרז שהוציא משרד ראש הממשלה. שתי חברות הניהול התחייבו לבצע את הפרויקטים בכפוף לחוק חובת המכרזים. <היו"ר מיכאל איתן:> כבוד השרה, אני רוצה לתת לך תזכורת. יהיה לך זמן, את תישארי אתנו, תוכלי להגיד כל מה שאת רוצה, אבל חבר הכנסת שצריך להתייחס לדברייך, מי שהיה שר התיירות בכבודו ובעצמו, לכן ביקשנו ממנו לבוא הנה – ואת עוד לא הגעת למשרד התיירות. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> לא, תרשה לי, אי-אפשר לוותר ולדלג על כל ההישגים שהיו בשנת ה-60 למדינת ישראל. אז אם חבר הכנסת אהרונוביץ יוכל להמתין, כי גם לך פרגנתי בסוגיה של ביטול הוויזות, אז אשמח; אם לא, אז בסדר. <היו"ר מיכאל איתן:> לא, מה שניסיתי לומר הוא שיהיה לך זמן אחר כך להשלים את הסקירה, עד כמה שאת יכולה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אתה ממהר? <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> לאן אני ממהר? <נחמן שי (קדימה):> יש לו זמן עד הרכבת הממשלה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אז זה בסדר. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> אני רוצה לשמוע על חגיגות ה-60. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> דרך אגב, כשהוא היה שר התיירות, הוא היה חלק והוא ראה צורך אמיתי להדגיש גם את נושא ה-60 במשרד התיירות. אני חושבת שהעבודה המשותפת שלנו – אני כשרת ה-60 ואתה כשר התיירות – תרמה לכך שנגיע למצב של שנת השיא שלנו בתיירות ב-2008. זו ההתחלה, כדאי לך לחכות. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> אני מחכה. <היו"ר מיכאל איתן:> כבוד השרה, מה שאני מבקש, בעוד שלוש דקות אנחנו נמצאים בסיום רבע השעה הראשונה. אני לא אקפיד, תשתדלי קצת מהר יותר להגיע לתיירות, ואני אוסיף לך זמן על מנת שהוא יוכל להתייחס. בבקשה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך על ההתחשבות, אדוני היושב-ראש. אני אסקור בקצרה את האירועים שבחרנו לעשות. האירועים התחלקו לכמה סוגים, כפי שאמרתי: אירועים תשתיתיים, ומה שנשאר. היה שיקום ושיפוץ 60 אנדרטאות של נופלי תש"ח – זה היה שילוב של בני-נוער ושל האגף לחינוך בצה"ל; היתה סלילה של שביל שאורכו 60 קילומטר, שביל סובב-כינרת; היתה האנדרטה "זה לא משחק ילדים", כמיליון וחצי תלמידים התבקשו לאסוף גולות לצורך הקמת אנדרטה לילדים שנספו בשואה, והיתה הקמת 60 פינות פיקניק לאנשים עם מוגבלויות ועוד. כנ"ל אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות: היה ערב הוקרה לנפגעי פעולות איבה, ערב הוקרה לאלמנות ויתומי צה"ל, אירוע הצדעה לחיילים עולים ולחיילים בודדים, מופע ענק של "מאירים את שמי ישראל", שבו השתתפו למעלה מחצי מיליון איש – זה היה מופע אחד שעשינו אותו בכשמונה מוקדים, והוא הציג את כל הישגי מדינת ישראל לאורך 60 שנותיה. למחרת יום העצמאות ערכנו בשלושה מוקדים מסיבת יום הולדת ענקית, ושם היה צפי שלמעלה מ-100,000 איש ישתתפו – מסיבה על טהרת המוזיקה הישראלית, ריקודים, מחול וכו'. אחד הפרויקטים שאני רוצה להרחיב עליהם, ברשותך, אדוני היושב-ראש, הוא פרויקט "בעקבות לוחמי תש"ח". מיניתי את אביגדור קהלני לעמוד בראשו. הצלחנו להעלות למעלה מ-45,000 תלמידים מכיתות י' וי"א – עשינו סקר שאמר שלמעלה ממחצית מאותם תלמידים לא ביקרו אפילו פעם אחת בעיר הבירה של מדינת ישראל, ירושלים. בחרנו להעלות אותם לירושלים דרך כל אותם מסלולי הקרבות. הם הגיעו ללטרון בשעה 08:00, הלכו ברגל עד לירושלים, שמעו את כל סיפורי הקרב, שמעו את כל סיפורי הגבורה והחברות שהיתה ועל הפריצה לעיר הנצורה. כל יום היה כנס עם אחד מחברי הכנסת. היו שרים, היו חברי כנסת מהאופוזיציה, מהקואליציה, שקיבלו כ-4,000 תלמידים בכותל כל יום. זה היה מסע מדהים, ואין לי ספק שהוא חיזק את הקשר בין הנוער למולדת ולכל הערכים. לראשונה היתה במדינת ישראל תערוכה על כל ההישגים של התעשיות הביטחוניות. בתערוכה הזאת ביקרו למעלה מ-50,000 איש. זאת היתה תערוכה אדירה, שהציגה את כל ההישגים של התעשיות הביטחוניות, מהמל"ט ועד כל הפיתוחים הצבאיים, וזה היה מרשים מאוד. הכרזנו על שלושה ימים של כניסה של כל ילדי ישראל לגנים הלאומיים בחינם. מימנו את זה, וברשות הטבע והגנים היו הסברים מיוחדים על כל הארכיאולוגיה, על כל ההיסטוריה, וזה גם היה פרויקט מוצלח מאוד. היו אירועי תרבות, היו אירועי הוקרה לנשים שתרומתן לילדי ישראל היתה מעל ומעבר. בפעם הראשונה היה טקס הדלקת משואות והוקרה לעדה הדרוזית בישראל. היה אירוע חשוב מאוד גם לעדה הבדואית, כנ"ל, אירוע הוקרה לעולי אתיופיה. אירוע הוקרה לניצולי השואה ולמעפילים יהיה בסוף השנה הזאת. החלטנו ששנת ה-60 תתפרס על שנה שלמה, לא רק סביב יום העצמאות, אם כי מרבית האירועים היו סביב יום העצמאות. כמובן, התקיימו אירועי ספורט תחת הדגל של "די לאלימות". כמי שניסתה לקצר בכל הפעילויות הרבות שהיו, אומר שלא רק שקיבלתי תקציב מועט, אלא הצלחנו להחזיר כ-20 מיליון שקלים לקופה הציבורית. אני חושבת שהמודל שבו השתמשנו, תוך עמידה על הניהול התקין ועל השקיפות מלאה, יכול להוות דוגמה לעשור הבא, ליום ההולדת הבא, ה-70 למדינה. זאת גם הזדמנות להודות – על זה אני לא אוותר – לכל העוסקים בדבר. המטה היה מצומצם מאוד, הוא מנה בסך הכול ארבעה אנשים, בראשות חיים גולדברג, שלו אני רוצה להודות באופן אישי; וכן לסגנית שלו, איילת עציון, הסמנכ"לית; לנוגה וללילך, וכמובן לכל המחלקה המשפטית שליוותה אותנו כדי שנעשה את זה נכון, ולעומדת בראשה שלומית ברנע. תודה מיוחדת לרענן דינור, שהיה זמין כדי להסיר את כל המכשלות הביורוקרטיות – ותאמין לי, הן רבות ולא מעטות – בלוחות זמנים צפופים; כמעט לא היה אפשר לעשות את זה. אבל אני שמחה שהצלחנו להגיע למצב שבשנת ה-60 של מדינת ישראל, למרות הציניות הרבה שהיתה שם, מרבית האזרחים חשו שאכן קורה משהו. ב-14 ביולי, כעבור שנה, מוניתי לשרת התיירות – הגעתי לנושא. לאחר שלמדתי את הנושא, בעיני, ענף התיירות הוא אחד ממנועי הצמיחה העיקריים והמהירים של המשק. אני מצרה על העובדה – ממשלות רבות לא לקחו את נושא התיירות כאחד הנושאים הכי חשובים. הנוסחה מאוד פשוטה: כל תייר שמגיע ארצה תורם לתעסוקה של ארבעה אנשים נוספים. תיכף אומר גם כמה זה במונחים תקציביים. אני בטוחה שמי שישמע אותי ועתיד להיות שר, חייב לרוץ על המשרה הזאת. כפי שאמרתי, שנת 2008 הוכרזה כשנת שיא השיאים בתיירות הנכנסת לישראל. סיימנו אותה עם למעלה מ-3 מיליוני תיירים; עברנו את שנת השיא הקודמת, שהיתה שנת 2000, עם ביקור האפיפיור. תרמו לזה כמה דברים. קודם כול, הפעילות שהיתה סביב שנת ה-60, שעוררה את הביקורים של מנהיגים רבים כאן, של קהילות רבות שהגיעו לכאן; אבל הצלחנו להגדיל את זה גם בזכות חבר הכנסת, השר לשעבר עמיתי יצחק אהרונוביץ. אני הייתי חברה בוועדה לביטול הוויזות מרוסיה, והצלחנו להוביל את המהלך הזה. מה שהמהלך הזה עשה בפועל – בפרק זמן של חודשיים הגיעו לכאן למעלה מ-300,000 תיירים מרוסיה – מהלך חשוב מאוד, ואני מודה שעמיתי יצחק אהרונוביץ ראה אותו, האמין בו, ואני שמחה שגם עזרתי לך במהלך הזה. אין ספק שזאת היתה תרומה לא מבוטלת. אני גם חושבת שאחד הדברים שתרמו לסוגיה הזאת, וזה דבר מאוד עיקרי, הוא אנשי המקצוע של המשרד. היתה כאן השקעה שיווקית מושכלת, מדודה ומתמשכת. בשיווק לא קורה שיום אחד אתה מחליט שאתה משקיע תקציב מסוים ולמחרת אתה רואה את התוצאה. שיווק בתיירות – לוקח זמן עד שאנשים מטמיעים, עד שאנשים רוצים, מפנימים את העובדה שהחופשה הבאה שלהם תהיה בארץ הקודש, ארץ-ישראל. אני חושבת שמדובר בהישג שהוא – א. חסר תקדים, וב. אי-אפשר לשכוח שאנחנו נמצאים בעיצומו של משבר כלכלי. אנחנו לא יודעים בעת הזאת כמה זמן הוא יימשך, אבל אין ספק שהוא משפיע וישפיע באופן משמעותי על אותן מדינות מקור שמהן אנחנו צופים תיירות נכנסת לישראל. בשבוע שעבר ביקרתי בתערוכה בברלין, ושם יש כבר צפי של ירידה של 13%. אחת המטרות שלנו, שתהיה יעד לשר התיירות הבא, היא – א. לשמר את אותו יעד, וב. לדרוש מהממשלה הנכנסת – ואם עשיתם הסכמים קואליציוניים ומן הסתם סטס מיסז'ניקוב אמור להיות שר התיירות, אז אשמח מאוד אם עוד תתקנו אותם ותוודאו – תעזור לו, גם אני אעזור לו – שלפחות בשנת 2009 תהיה תוספת תקציבית של 200 מיליון שקל לשיווק מדינת ישראל. אנחנו חייבים להמשיך ולהתחרות, כי שאר המדינות לא יושבות בשקט. אני מדברת על מצרים, שמשקיעה מאות אלפי דולרים אם לא מיליוני דולרים; אני מדברת על ירדן, על הפיתוח שנעשה בירדן, על הייבוש של אילת, שהוא סוגיה בפני עצמה; על מצרים ועל טורקיה, שהן בהחלט מדינות שאנחנו צריכים לדעת כיצד להתחרות בהן. לפני שבועיים זימנתי כינוס דחוף תחת המותג של תיירות כחול-לבן, משום שגם אם יש איזה צפי לירידה, אני חושבת שוועדי העובדים יכולים לעזור, אבל לא אתעלם מהעובדה שאחת הבעיות הקשות שלנו כאן היא שהמלונות צריכים לעשות את ההתאמה הנדרשת כדי שנוכל למשוך יותר ויותר תיירים. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מציע שתעצרי כאן, את עוד לא עוזבת אותנו. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, כשרת התיירות, שיש לנו המוצר האטרקטיבי הכי נכון בהיבט התיירותי – ארץ-ישראל. כמה דוגמאות: יש לנו את ירושלים, שהיא קדושה לכל הדתות; יש לנו את ים-המלח, שנודע בכל סגולות המרפא שלו; יש לנו את ההיסטוריה הכי עתיקה; יש לנו את הארכיאולוגיה; יש לנו את הנופים – המדברי, ההררי, המושלג – והחופים המדהימים; ויש לנו גם את האנשים. אבל בשנת 2009 יש לנו שני דברים חשובים נוספים, ובזה אסיים: יש לנו את חגיגות 100 השנה לתל-אביב שבפני עצמה היא מוקד משיכה מאוד חשוב לתיירים, וכבר בעוד חודש וחצי – ביקורו של האפיפיור שגם הוא עוגן שיבסס את התיירות הנכנסת לישראל. יכולתי לדבר על המשרד הזה עוד שבוע; זה לא הוגן – רבע שעה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, שכאמור היה שר התיירות ובטח יעיר כמה הערות שנוגעות למשרד. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר מיכאל איתן:> סליחה, רק שנייה. אם יש חברי כנסת שרוצים להתייחס, אני מבקש – פתק. כן, אתה כבר רשום. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> – – קודם כול, שמעתי אותך, גברתי, וראיתי באמת את ההנאה של העבודה, של העשייה, ואני מקבל וחותם ומאוד מודה לך על כל מה שעשית במשרד. צר לי – אני אומר את זה בצער רב – גם אני הייתי שר קרוב לשנה, ואת פחות מזה. שרים מתחלפים יותר מדי, והיציבות השלטונית, המשילות, חסרה, ואני מקווה שזה לא יקרה בכנסת הבאה. אין ספק שההחלפה של שרים משפיעה מאוד גם על העובדים במשרד. לגבי האירועים של שנות ה-60, באמת הייתי שותף ואני יכול רק לברך ולהודות על כל העשייה הברוכה שלך. הייתי חבר בצוות כשר התיירות, והאירועים היו בעיני – לא הייתי בכולם אבל מגיעה מלה טובה, ואני מצטרף. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> תודה. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> נושא התיירות הנכנסת – בתיירות הנכנסת היתה שנת שיא. גם אני חושב שביטול הוויזות מרוסיה נתן את הדחיפה הגדולה, אבל עוד דבר נתן דחיפה, וגם את זה עשינו עוד כשהייתי שר התיירות, וזה התוספת לנושא השיווק. את דיברת על זה שצריך להוסיף גם לשר הבא. אין ספק שהשיווק הוא מרכיב חשוב מאוד בהבאת תיירים ארצה. יש לנו הרבה מה למכור, והיום שם המשחק בשוק העולמי הוא שיווק – איך משווקים את זה, דרך האינטרנט, דרך העיתונות ודרך כל מה שקורה היום בעולם. אני חושב שגם נושא השיווק וגם נושא הוויזות עזרו לנו להביא מעל 3 מיליוני תיירים, ותבורכו גם את וגם אנשי המשרד, כי המפתח שדיברת עליו – אחד לארבעה – כל הכנסה היא בהחלט מפתח נכון. אני רואה שהבעיה שצפויה לנו היא שנה קשה מבחינה כלכלית – שנת 2009 – ואני מעריך שגם משרד התיירות הביא בחשבון מגמה של ירידה בתיירות הנכנסת. הנתונים מראים שכולנו מתחילים להתכווץ, ואני מתאר לעצמי שגם במלונות ובתעשייה עצמה. לטעמי, יש לנו כאן הזדמנות מיוחדת למנף את המצב הכלכלי שמביא לפיטורין בענפי המשק. אנחנו רואים שכל יום נסגר מפעל וכל יום יש עוד פיטורין והאבטלה גוברת; אנשים למעשה נפלטים משוק העבודה. אני חושב שדווקא המינוף של משרד התיירות, שהוא משרד שאני יודע שחסרים בו – אני יודע על אלפי מקומות עבודה, ואני יודע שגם פעלת בכיוון הזה. אבל איך עושים את זה? איך מכשירים? איך עושים את ההסבה המקצועית של עובדי היי-טק, של עובדי מפעלים שייכנסו לתעשיית התיירות? זה נושא שצריך לחשוב עליו, כי מצד אחד יש חוסר, ומצד שני נפלטים עובדים, ופה צריך לעשות את העבודה ואני יודע שיש כיוונים. הייתי שמח לשמוע את הפתרונות. <היו"ר מיכאל איתן:> מה הצפי של התיירות – של מספר התיירים שיגיעו? <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> יש לי סקירה מדויקת מכל מדינה. אם אתם רוצים לשמוע פירוט – אני אשמח. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> מה שאני יודע, ובוודאי השרה תתקן או תחזק, זה ירידה של 10%–29% מ-3 מיליוני תיירים או 3 מיליוני תיירים פלוס. אנחנו בתחילת המשבר ובתחילת השנה וצריך להיערך לזה. תמיד היה לנו חשבון שאנחנו רוצים תוספת של תיירות נכנסת, ועכשיו אנחנו ברגרסיה. לטעמי, מאחר שיש מקומות עבודה פנויים, צריך להטות את אלה שנפלטים מהצד האחד לצד השני של תעשיית המלונאות. הדבר השני שאני רוצה לשאול הוא בנושא של תיירות פנים. גם שם דיברת על זה. תיירות פנים – ניסיתי בכל כוחי, לא תמיד הצלחתי. אני אומר את זה ואני מתאר לעצמי שגם את הערת על זה, נדמה לי, בסוף דברייך. מאחר שבתיירות הנכנסת תהיה ירידה של כמה עשרות אחוזים, איך תיירות הפנים תעלה בחזרה את האחוזים? אני יודע שהבעיה המרכזית של תיירות הפנים היא המחירים. המחירים בבתי-המלון גבוהים. כשאני מדבר עם מנהלי בתי-המלון, עם התאחדות בתי-המלון – הם אומרים שיש תקורות, יש אנשים קבועים, ואי-אפשר להשוות אותנו לא לטורקיה ולא למצרים. אבל אני לא מקבל את זה. אני אומר שצריך להוריד את המחירים. כולנו מבקרים בבתי-מלון, המחירים גבוהים, ואני חושב שזאת ההזדמנות – כדי למלא את בתי-המלון ואת כל תעשיית המלונאות, צו השעה הוא להוריד את המחירים. גם פה הייתי רוצה לשמוע מה בכל זאת עושים. הדבר השלישי – התחלתי לטפל, לא סיימתי, ואולי את יכולה לעדכן אותנו. עם רוסיה היתה פתיחה יפה של ביטול הוויזות. איפה עומדת אוקראינה? איפה עומדות יתר המדינות הבלטיות? איפה עומדת סין, שפעלתי שם? איפה עומדות קוריאה-הדרומית, יפן, כל המדינות האלה, שיכולות מחר להעמיס מטוסים ולבוא ישירות? הוויזות זה מחסום פסיכולוגי, וברגע שביטלנו אצל הרוסים – הכול פתוח, וצריך לראות איך מורידים את זה. שאלה אחרונה שאני רוצה לשאול היא על בניית בתי-מלון. גם פה התחלנו תהליך שהיה תקוע; שש-שבע שנים לא בנו מלון בישראל. התחלתי, ואני מעריך שהשרה המשיכה בזה. איפה עומד כל הנושא של חוסר בחדרי מלון היום בארץ? תודה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> האמת היא שנגעת בלב לבו של משרד התיירות, ואני שמחה מאוד. ראשית, אני אומר – – – <היו"ר מיכאל איתן:> זה לא יהיה נורא אם אתם תקיימו שיחה ביניכם. זה לא צריך להיות ברצף, ואם יש לך מה להעיר תוך כדי דבריה, אנחנו נשמח לשמוע. אני מנסה לומר שהדיון כעת צריך להיות כאילו אתם משוחחים ביניכם, כדי שאנחנו נוכל לקבל את האינטראקציה בין שניכם – שרה ושר לשעבר, מכירים את המשרד. אנחנו מהצד לא מכירים; תלמדו אותנו, תדברו על המשרד. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אינטראקציה היתה, והיא תהיה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> כשאתה פה, אז בכלל. אני אומר שבשנת 2008 ההכנסות מתיירות נכנסת היו כ-40 מיליארד שקלים. זה הרבה מאוד כסף. במעגל העבודה, באופן ישיר, מועסקים כ-90,000 עובדים, ובמעגל העקיף – כ-160,000 עובדים. כשנכנסתי לתפקיד היה חסר של – תקשיבו טוב – 4,500 מקומות עבודה, שכל אזרח במדינה יכול היה להציע את עצמו אליהם ולהתקבל. החלטתי שאני מקיימת יריד תעסוקה בן שלושה ימים. זה לא היה סתם עוד יריד תעסוקה. זה היה יריד תעסוקה בשיתוף עם התמ"ת, וכל מועמד שרצה להשתלב בתעשיית התיירות – אני לא מדברת רק על החדרניות או המלצרים וכו', אני מדברת גם על הרמה היותר גבוהה – כל מי שראה עצמו מועמד לעבוד בתעשיית התיירות, בכל נושא שהוא, העמדנו לרשותו, דרך התמ"ת, קורסי הכשרה. <היו"ר מיכאל איתן:> תמ"ת זה תעשייה, מסחר ותעסוקה. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אנחנו מדברים בינינו, אבל הצופים אומרים: מה זה התמ"ת הזה, מה זה התמ"ת הזה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני אומר שבשלושת הימים הללו ביקרו למעלה מ-2,000 איש, ורבים מהם השתלבו במסגרת של לימודים והכשרות, אבל עדיין זה לא השלים את החסר הצפוי. אני אומר, באשר לבעיה העיקרית שלנו כאן בתיירות הפנים, שלפני כשבועיים, כאשר עופר עיני ואני עשינו כינוס מיוחד של כל ועדי העובדים, שזה ציבור שמונה 2 מיליוני איש – זה פוטנציאל אדיר – אחת הסוגיות שהועלו שם היא באמת המחירים הגבוהים. אתה נוסע לטורקיה, מקבל שבוע ימים עם ארוחות – לעומת המחיר באילת, שאתה לא עוזב את הגבול, אין החוויה של היציאה מהארץ, ואתה נדרש לשלם הון תועפות. שמעתי גם את הסוגיה של עלות עובד בטורקיה לעומת עלות עובד כאן בישראל. כאשר נשאתי דברים שאלתי את השאלה הבאה, אמרתי לאלי גונן – שיתפנו פעולה ועבדנו בצורה מדהימה, ושאלתי אותו את השאלה הבאה: אנחנו נמצאים בשעת משבר כלכלי, מה נכון: לגרום לבתי-מלון להיסגר או להוציא חבילות נופש מיוחדות שיעסיקו עובדים, שיגרמו למצב שבו בית-המלון פעיל ולא נסגר – כי בית-מלון סגור, קשה מאוד לפתוח אותו. הנחיתי את מנכ"ל המשרד, יחד עם צוות מיוחד של ההסתדרות והתאחדות בתי-המלון, לצאת בחבילות נופש מיוחדות בזמנים שה"פיקים" בבתי-המלון באמת לא גבוהים, ויש זמנים כאלה. אני מקווה שבימים הקרובים יצאו חבילות נופש אטרקטיביות מאוד. אני אומר גם בנושא של הוויזות לסין: יצא לי להגיע לסין ולהשלים את הסכם ADS, שאומר שמדינת ישראל יכולה לשווק את עצמה – עד עכשיו מדינת ישראל לא יכלה לשווק את עצמה בסין. וכאשר נאמתי שם בפני חברי הפרמלנט אמרתי שאני כשרת התיירות, יש לי חלום שהוא לא גדול, קטן; אמרתי: דמיינו לעצמכם מה אנחנו נעשה – דרך אגב, עוד לא התקלקלנו שם, אנחנו עדיין עם נאור, עם שמקבל פרסי נובל; הם ידעו לומר את כל פרסי הנובל שהיהודים זכו בהם, בלי להתבלבל אפילו. אמרתי שהחלום שלי הוא להביא למצב שבו נצליח להביא – לא הרבה, רק 0.5% מ-1.4 מיליארד סינים לישראל. אז השבוע פתחנו את לשכת התיירות בסין. היא נפתחה, ובחודש אפריל היא כבר תעבוד באופן רשמי. יש שם נציג. אני אומר שגם כאן אנחנו נערכים, כי כדי לקבל את התייר הסיני אתה צריך את המסעדה האתנית, עם האוכל המיוחד שלו, והוא צריך לראות את אותו מלצר סיני. לצורך כך גם פעלתי בממשלה כדי שענף המסעדות האתניות לא ייפגע. המינימום הנדרש של עובדים זרים שבאמת הם המומחים הוא 900, וזה מחזיק מעגל עבודה די רחב. גם יצאתי בקריאה לכל העוסקים בענף הזה להכין את עצמם. כמו שהכנו את עצמנו לקבלת התייר הרוסי – יש מסעדות שיש בהן תפריטים ברוסית – כך הייתי רוצה לראות את אותה תעשייה מתפתחת לכיוון סין. אני אומר שאחת הבעיות הגדולות שלנו היא הביורוקרטיה. אנחנו מדינה צעירה, בסך הכול בת 60, אבל עם ביורוקרטיה זקנה מאוד. גלגלי הביורוקרטיה גרמו לעתים להרבה מאוד משקיעים לברוח מהארץ. אני אומר שעם כניסתי לתפקיד הנחיתי את גורמי המשרד לבנות תחנה מיוחדת אשר תיקרא One Stop Shop, שהשורה התחתונה שלה אומרת שכל משקיע שזכה על-פי כל דין במכרז להקמת בית-מלון, יקבל את הסיוע בתחנה אחת במשרד התיירות אל מול כל המשרדים השונים. יצאתי בקריאה, וביחד עם שר השיכון הגענו למצב של איתור קרקעות זמינות לשיווק לבתי-מלון. כרגע אנחנו נמצאים בחסר, אני מעריכה שיש חסר של בסביבות 10,000 חדרים. יש לנו "מכבייה" בקרוב, אנשים הולכים להשתכן בבתים פרטיים, זו פשוט קטסטרופה. בגלל גלגלי הביורוקרטיה אנחנו כמעט לא רואים שנבנים בתי-מלון כפטריות לאחר הגשם, למרות הפוטנציאל האדיר של מדינת ישראל. אני חושבת שכל המהלך הזה – כאשר התחנה הזאת תושלם, היא תביא לצמצום הזמן שנדרש להקים בית-מלון. אני אומר שגם מבחינת הצפי של הירידה בתיירות הנכנסת – היא לא כל כך דרסטית, משום שהעברתי החלטה, בגיבוי האוצר, כמובן – אתם יודעים, אנחנו מתנהלים בתקציב של 1 חלקי 12 ונורא קשה להתנהל במצב כזה, אבל בא מבצע "עופרת יצוקה", ומצד אחד אתה צריך להסביר את עצמך בעולם; מצד שני יש המשבר הכלכלי שפוקד את כל העולם. לכן החלטתי לקחת חצי מהתקציב השיווקי של השנה הבאה והקדמתי אותו לעכשיו. יצאנו בשיווק אגרסיבי במדינות מקור – בגרמניה, באירופה, בצפון אמריקה, והשיווק הזה נותן את אותותיו. תהיה ירידה, היעד שלנו – היעד ל-2010 היה להגיע ל-5 מיליוני תיירים, אז דחינו את היעד הזה ל-2012. זאת אומרת, אנחנו מנסים – אחת המטרות שלנו היא לשמר את היעד הנוכחי של 3 מיליונים, ובפעולות שיווק נכונות אנחנו יכולים לשמר את היעד הזה. באשר להתקדמות, תהליך שגם הוא בעיני מאוד חשוב, ביטול ויזות ממדינות נוספות – אני חושבת שהיינו צריכים להגיע למצב – הרי ביטול הוויזות נכנס לתוקפו רק בחודש ספטמבר, היינו צריכים לפתוח את זה במדינה נוספת בצעדים מאוד שקולים. לא חוכמה גדולה לבוא ולפתוח את ה"שיבר" הזה כאשר אין לך בתי-מלון לארח אותם ואתה לא תוכל לקבל אותם נכון. הראייה שלי היתה שכל תייר שמגיע לארץ צריך להיות שגריר של מדינת ישראל. לכן גם כל אותם קורסים – שאתה מכיר אותם בוודאי – שנערכים במשרד התיירות, כדי ללמד איך אנחנו מקבלים את פני התייר. אני יודעת, ואני מצטערת על העובדה הזאת, שבפרק זמן מאוד-מאוד קצר, בסך הכול שלוש שנים, התחלפו חמישה שרים. זו פשוט קטסטרופה ליציבות השלטונית במדינת ישראל. <היו"ר מיכאל איתן:> כל שר תייר. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אמרתי לא אחת, שאנחנו השרים במשרד התיירות מרגישים תיירים אולי יותר מכל תייר אחר, ואני עומדת מאחורי זה עכשיו. אני מאוד מקווה שהממשלה הנוכחית, אשר תורכב – אינני יודעת אם נהיה חלק ממנה, ככל הנראה לא, אבל אחד מהדברים שבאמת, ואתם בוודאי תהיו חלק – אל תוותרו על שינוי שיטת הממשל בישראל. יציבות שלטונית זו חובה מוסרית של כל אחד מחברי הבית הזה. <היו"ר מיכאל איתן:> צודקת במאה אחוז. תודה. עכשיו – בבקשה. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> ברשותך, קודם כול, שינוי שיטת הממשל – אנחנו מובילים את זה, וזה בסדר גמור. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אל תרדו מזה. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> לא, לא, לא יורדים. <היו"ר מיכאל איתן:> כולם מובילים, אבל העגלה לא זזה. תקועה. <יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):> יושב-ראש הכנסת הזמני תומך, וזה בסדר, ואני בטוח שזה יעבור. ברשותך, עוד שאלה. אני רוצה, ברשותך, לשאול עוד דבר: דיברנו, ואת אומרת שכל תייר הוא שגריר; ואני אומר לך – הקמתי ועדה בזמנו, ועדת השירות – אנשים מבחוץ ומתוך המשרד. הגישו לי את ההמלצות. לא הצלחתי ליישם אותן כי בדיוק עזבתי. אבל חייבים – אני אומר את זה ויכול להיות שהתחלת בזה – לשנות את הדפוסים, לשנות את השירות. גם לשדרג, שיהיו בתי-מלון עם שדרוג; הם לא אוהבים את הדברים האלה. וגם צריך לתת יחס לתייר, ומורי הדרך. באמת, הנושא של השירות הוא מרכיב מאוד מאוד חשוב. הוועדה עבדה קרוב לשנה. הקים את זה השר הרצוג ואני המשכתי בזה, והעברתי לך את המקל. צריך לראות מה עושים שם, באמת, שיפור השירות לתייר – גם החוץ וגם הפנים. תודה לך. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני מסכימה עם זה, וגם כאן נעשתה עבודה, ואני אומר יותר מזה: אתה בוודאי מכיר את אותה סיירת מתנדבים גמלאים שעובדת בעיר העתיקה, והיא באמת עם היד על הדופק. משרד התיירות, לצערי, הוא לא המשרד שיש בידיו הכלים לאכוף דברים, אבל אני בהחלט אומר שאת נושא הדירוג התחלנו, ואנחנו מתחילים דווקא מהצימרים. אני חושבת שיש לנו צימרים שברמת הדירוג שלהם, אני אגדיר אותם לפחות כצימרים של עשרה כוכבים. ועדיין – כל נושא ההתיישבות הכפרית הוא גם חזק, ונתנו לו ביטוי במשרד התיירות, אבל אתה יודע, בפרק זמן כזה קצר אתה מנסה לגעת בכל כך הרבה תחומים. אבל אני שמחה על דבר אחד: שלפחות הצוות במשרד הוא צוות מקצועי, צוות מיומן, צוות שמכיר את העבודה, צוות שעושה את העבודה. ואתה יודע, הבחירות, הוחלט שהולכים לבחירות לפני – כמה? שלושה חודשים? 90 יום אנחנו כבר נמצאים במערכת בחירות. מתי זה היה? <היו"ר מיכאל איתן:> יותר מדי זמן. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> ארבעה חודשים. אז פרק זמן של ארבעה חודשים – כאשר יש לך נושאים בוערים ויש לך מבצע "עופרת יצוקה" – אני לא מתנצלת, עשיתי, והלוואי שהיתה ניתנת לי ההזדמנות להמשיך לעשות; אני אומר בגילוי לב שאני חשה תחושת החמצה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. את עוד נשארת אתנו. אני מזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, שמעתי בקשב רב את הסקירה, אבל לא שמעתי על המקום השני בתיירות במדינת ישראל, וזה מירון. אחרי הכותל המערבי, מספר המבקרים במירון הוא 1.5 מיליון – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> חצי מיליון איש. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> 1.5 מיליון איש. כך מופיע. חצי מיליון איש רק בל"ג בעומר. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אתה צודק. זו ההילולה הכי גדולה במדינת ישראל. חצי מיליון איש מבקרים בל"ג בעומר במירון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ומה בשאר ימות השנה? <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> גם אני נמנית עם אותם מבקרים, ולא מעט. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אז אני מאוד שמח, ויותר קל לי להמחיש מה שקורה שם בדרך, בעלייה למירון: המהמורות, הבורות, הכול משובש. כל הדרכים למעלה, כל התחבורה. אין אפילו שילוט מתאים על דרך אחת שהיא חד-סטרית ודרך שנייה שהיא דו-סטרית. ההפקרות שוררת שם עד לעלייה למקום, עד למתחם, בצורה מחרידה. אני יודע שבזמנו הקציב משרד התיירות, דרך החברה הממשלתית לתיירות, למינהלת 21 מיליון ש"ח, ומתוך זה היה ביצוע רק ב-8 מיליוני ש"ח בכל הפרויקט הזה. אני אישית עקבתי אחרי בור בכביש העולה למירון בקוטר של מטר על מטר. התקשרתי למועצה האזורית, לוועדה המקומית. שום דבר לא זז קרוב לשנה. ולפני ל"ג בעומר עליתי לתורה במירון, ונוהגים הרי לתת צדקה; במקום לתת צדקה אמרתי שאני תורם לאספלט, לסגור את הבור הזה. רק ביוזמה אישית נסגר הבור הזה. שאלתי לשרה: מה בדעת משרד התיירות לעשות כדי להביא, להסיר את החרפה הזו מעל המקום התיירותי מספר שתיים במדינה? <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת מיכאלי, שאני לא רואה אותו כאן. בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, אני רוצה לשאול בקשר לתיירות פנים – מה עשה המשרד, או מה הפרויקטים של המשרד לפיתוח התיירות במגזר הערבי? אני אומר את זה כי אני זוכר את התיירות בשנות ה-90. היה שגשוג. הערך של התיירות הוא לא רק בפיתוח הענף. היה ערך חינוכי. אני הדרכתי קבוצות של יהודים שבאו ממרכז הארץ אלינו, לצפון, וראיתי עד כמה הם לא מכירים אותנו. הם לא מכירים אותנו על אמת. התיירות היתה הזדמנות שיכירו אותנו. אני גם רואה שבצפון, אם יש תיירות היא רק לעודד את ההתיישבות, למשל במועצה האזורית משגב. אבל שאר היישובים, הערביים, לא נהנים, ואין כל תועלת לכל הפרויקט התיירותי בצפון; והכול – רק כדי לעודד אנשים, יהודים מהמרכז, להתיישב בצפון. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, קודם כול, יש משהו מרענן בהופעתה של השרה. מצאתי שר שנהנה מתפקידו. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> מוזר, הא? <נחמן שי (קדימה):> והוא מקרין את זה לכל עבר. הוא גם נהנה, הוא גם גאה בהישגים של המשרד שלו, ועושה את זה בתוך רוח כזאת, כל כך חשובה. אז זה, קודם כול, במעטפת החיצונית. קריאה: – – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> ועכשיו יהיו עוד פחות, כנראה. לצערי הרב. <נחמן שי (קדימה):> כנראה יהיו פחות. הדבר הבא הוא שאני באמת שותף לדעתה של השרה אברהם-בלילא שבתיירות יש הרבה יותר ממה שרואים במבט ראשון. יש בה כוח עצום, שיכול באמת למנף – – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אגב, גם אתה עזרת בתיירות, בנושא של ה-UJC, המשלחות הרבות שהבאת. זה היה מדהים. <נחמן שי (קדימה):> תיכף אני אדבר על זה. אני אדבר על זה. אבל באמת, בכל מקום בעולם התיירות היא משרד כלכלי מרכזי, ולצערי אצלנו זה איכשהו נחשב לרמה יותר נמוכה, ולא בצדק, גם בהתחשב בתפקיד שהתיירות ממלאת בכלכלת המדינה. אני לא יודע אם הולכים לסדר את זה או להסדיר את זה, אבל הדברים האלה צריכים להיאמר בצורה ברורה. ובאותו הקשר, שהזדמן לי לדבר עליו אתמול – העוצמה הרכה של המדינה, מה שהמדינה מקרינה דרך התיירות, הרושם שהיא צורבת אצל מאות אלפי אנשים שבאים לישראל וחוזרים לארצותיהם, זה, שוב, מנוף בלתי רגיל כדי להציג את ישראל כמדינה שונה ממה שמקובל לראות אותה. ויש עבודה שלמה שנערכה בנושא הזה ולא זה הזמן לדבר על כך. לגבי שנת ה-60, נדמה לי שצריך לומר דבר אחד. גם השרה אברהם כל כך רצתה להיות זהירה בהוצאות שלה שהיא לא הצליחה להוציא את כל הכסף. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> זה לא רע. <נחמן שי (קדימה):> זה לא טוב. אני חושב שהיה צריך להוציא יותר. אבל מאחר שזמני קצר אני אוסיף שתי שאלות אחרונות. אחת, מה ההיערכות של תעשיית התיירות לתקופת החירום הנכנסת? ואילת – אילת היא נקודה מרכזית בתעשיית התיירות, שנחלשה מאוד בשנים האחרונות; מה אתם עושים כדי לעזור לאילת? <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני מבין שגברתי התייחסה קודם לביטול אשרות ממדינות שונות, במיוחד מדינות ברית-המועצות לשעבר. אני בעקבות זה פניתי באמת לשר הפנים לגבי כמה מדינות שבזמנו של השר אהרונוביץ עוד הובטח לנו שזה יורחב לגביהן. משום מה קיבלתי תשובה ממשרד הפנים שהמשרד עדיין מהרהר ושוקל את העניין – רק בעוד שנה מוכנים לדבר אתי. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> לגבי מה, לגבי רוסיה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לדוגמה גאורגיה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> לא. רוסיה – נכנס לתוקף בספטמבר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא, לא, אני מדבר על מדינות נוספות. לדוגמה, אמרתי מדינת גאורגיה. היתה אלי פנייה רשמית מהמדינה שם וביקשו לקדם את העניין הזה. ואמרו לי, משום מה, שדוחים את העניין לפחות עד סוף השנה הנוכחית ואז רוצים לשקול את העניין, ולא הבנתי למה. מה יש לשקול כל כך הרבה? הניצחון, לדעתי, מבחינת התיירות במדינת ישראל – התיירים האלה הביאו רווח גדול למדינה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – ישנו? חבר הכנסת אורי מקלב ישנו. כן. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי השרה, ביקור האפיפיור בארץ הוא גם אירוע תיירותי בקנה מידה גדול. יש לו גם פנים אחרות – דתיות. העיר נצרת – העירייה וגם התושבים ביקשו שהביקור יכלול את העיר נצרת. הוצעו מסלולים אחרים. אני לא מתאר לעצמי שהאפיפיור יבקר בארץ וידלג על נצרת. השמועה שהתפרסמה – ואני רוצה לשמוע ממך – היא שהממשלה או האחראים מטעם הממשלה דחפו אותו מחוץ לנצרת. כלומר, הם ציירו מסלול אחר. שאלתי היא כזו: קודם כול, מה דעתך ומה דעת הממשלה בעניין הזה של ביקור האפיפיור בנצרת? שאלה שנייה – מה הצעדים ומה ההיערכות לביקור בקנה מידה כל כך גדול, של אלפי אנשים, אני מתאר לעצמי, אירוע תיירותי חשוב מאוד? אני שוב מבקש שהשרה תאמר מה עמדתה בנושא ביקור האפיפיור בנצרת. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. אחריו – אחרון השואלים, חבר הכנסת שלמה מולה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, באמת כמה מילות הוקרה על זמן קצר בכהונה כשרת התיירות, ואם שמענו סקירה מקיפה כל כך על הדברים שעשית – באמת מגיעות מילות הערכה. עם זאת, כפי שאת אמרת, מדינת ישראל, ארץ-ישראל התברכה באוצרות שמים, אוצרות טבעיים. את מדברת על אירועים שאנחנו עשינו פה, אבל הפרופורציה בין האירועים שאנחנו עושים, כמו אירועי היובל, שמשקיעים בהם הרבה כסף – אני לא חושב שזה בא בפרופורציה להשקעות בדברים שהם קבועים. אם אנחנו משקיעים במקומות שהם מקומות התיירות שלנו, ואפשר לבסס אותם יותר, יותר לעשות אותם – גם במצב ביטחוני, שזה לא קל – שיהיו עוגן חזק – – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> תהיה ספציפי. לגבי מה אתה אומר? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני למשל אומר – הייתי בטבריה לפני שלושה שבועות והסתובבתי בטיילת, הסתובבתי במקומות תיירות. לא היתה שם כמעט נפש חיה. דיברתי עם סוחרים. הם טענו שאין אבא – אין מי שמדבר אתם, אין מי שאומר להם מה התוכניות לעתיד, איך אפשר לחזק אותם, מה הראות, מה התוכניות. היינו בסיור בדרום, חברי הכנסת. בדרום ענף התיירות נפגע מאוד מאוד מאוד. מה התוכניות שלנו למקומות כאלה? ואנחנו גם צריכים להיערך, כי, חס וחלילה, אם בצפון יש רק החמרה במצב הביטחוני אנחנו יודעים שמייד יש בריחה, וענף התיירות הוא הענף שנפגע הכי מהר. דיבר חברי הרב מוזס על מירון. מירון, כפי שידוע, הוא האתר התיירותי אולי השני במדינה – לא רק שיש בור או לא בור – איזה מנוף זה יכול לתת לכל ענף הצימרים, לענף המלונאות בצפון, כולל טבריה. האם יש תוכניות למשרד התיירות בנושאים הללו? <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> גברתי השרה, ראשית אני רוצה להודות לך על אירועים רבים שיזמת והיית שותפה להם במסגרת אירועי שנות ה-60. אני יכול לומר מקרוב, כל פנייה שהיתה – אני חושב שהיתה לתפארת, ובאמת מגיעות לך ברכות, לך ולצוות המשרד שלך. השאלה שאני רוצה לשאול היא על תיירות הפנים, ובמיוחד אני רוצה לשאול – למקד את השאלה באילת. אני חושב שתיירות הפנים גם מייצרת מקומות עבודה. דווקא לאוכלוסיות שאת רגישה להן – משם מגיעים אלה שמשתכרים שכר מינימום וכן הלאה. אני חושב שכל הנושא של טיפול בתיירות הפנים, בדגש על אילת, במקום שרבבות ישראלים, גם בחגים, יצאו לטורקיה או למקומות אחרים, יכול להיות שהיה כדאי ושווה להשקיע מאמץ מיוחד דווקא לקראת תקופת החגים הקרבים, אם יש תוכניות כאלה – גם עידוד, ובמיוחד בתשתית התיירותית של תיירות הפנים בארץ. תודה. <היו"ר מיכאל איתן:> סליחה. את ועדת המשנה לענייני הקואליציה – – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> המרכיב המשמעותי בקואליציה. <ראובן ריבלין (הליכוד):> – – – <היו"ר מיכאל איתן:> אני אגיד כך: ועדת המשנה לענייני ביתנו. אני רוצה לומר לך. יש אחד מחברי הכנסת שאני מפחד מאוד להעיר לו, וזה כבודו. כי אני עכשיו יודע בתוך תוכי, שכל הערה על כל דיבור תיפול עלי במשך תקופה ארוכה עשרות פעמים כשאני אשב שם ואתה תשב כאן. ואני – תזכיר לי את עוונותי. לכן אני נזהר. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> בהכנעה. בהכנעה. <ראובן ריבלין (הליכוד):> אני מקבל את הערתך באהבה ומצדיק אותך על הכול. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אבל זה שאתה מפריע – לא אתה, סליחה. כשיש פה איזו ועדת משנה שהיא קריטית, אבל לשר התיירות – – – <ראובן ריבלין (הליכוד):> אני לא יכול – שרת התיירות – גם אם – – – אני שומע אותך – – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני בטוחה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ניסו לשכנע את אהרונוביץ לקחת את התיירות במקום תיק אחר. <היו"ר מיכאל איתן:> טוב, רבותי, נחזור לסדר-היום. יש לנו עוד סדר-יום ארוך. בבקשה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני היושב-ראש המיועד, חיבתי העמוקה אליך ידועה, וזה לא יום-יומיים, זה הרבה מאוד זמן, וזה ימשיך להיות גם אם תפריע לי וגם אם לא תשמע אותי. <היו"ר מיכאל איתן:> גברתי השרה, תשיבי לשואלים. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני רוצה להשיב. בסוגיה של קבר הרשב"י, אני אומר: אני אשה מאמינה. אני מבקרת בכותל הרבה מאוד. אני רואה את ההתפתחויות המדהימות, את כל הפיתוח של מנהרות הכותל, ואני חשה, אני אומרת את זה כאן – אני חשה בושה גדולה בהזנחה הפושעת, לא רק של קבר הרשב"י; של מערת אליהו הנביא ושל עוד מקומות קדושים, ששייכים גם למגזרים אחרים. אני אומרת את זה בגילוי לב. בגלל הקרבה שלי גם קראתי את דוח מבקר המדינה, שקטל את כל דרכי הגישה, את כל ההילולה שנערכה בשנים האחרונות, ואני אומר שרק נס משמים שלא היה אסון. קריאה: בזכות הרשב"י. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> גם בזכות הרשב"י, אבל בזכות הקדוש-ברוך-הוא קודם כול. אני גם אומר שכמי שמצרה על הסוגיה הזאת, הבאתי להצעת מחליטים של הממשלה על ההילולה הקרובה. מיניתי מנהל מיוחד שיהיה אחראי לשיפוץ המתחם. אתה יודע, אתה מכיר את הסוגיה. יש שם תביעות בעלות, יש שם בעיה שאי-אפשר למנות חברי דירקטוריון ויש שם דירקטוריון לעומתי. יש שם אלף ואחת בעיות, וכולן סיבות למה לא לפתח את המקום הזה. התעלמתי מהסיבות האלה, ותוך כדי מערכת הבחירות פניתי אל היועץ המשפטי לממשלה וביקשתי למנות חבר דירקטוריון – סולי כהן מהכותל, כולם מכירים את היכולות שלו, את יכולות הביצוע האדירות שלו. יש לו קבלות בכותל. ביקשתי ממנו שיהיה מופקד על פיתוח קבר הרשב"י. אומר לך שבהצעת המחליטים החלטנו שתוקם מנהרה מיוחדת בטיפול מע"צ. כל דרכי הגישה, כל דרכי האבטחה, יהיו בטיפולו של השר לביטחון פנים – זה באחריותך בינתיים, לפעם הקרובה. ומהשנה הבאה יצטרכו למלא אחרי הצעת המחליטים של הממשלה, אשר אומרת שצריכה לקום מינהלת מיוחדת שתטפל בכל האתר החשוב הזה. אני גם סברתי, בעיני זו שערורייה, כל מה שקורה עם התרומות באתרים האלה. כל אדם שבא צריך לשמור על הצנעה ועל הקדושה של המקומות האלה, ואין לי שום טענה כלפי אותם אנשים שבאים ותורמים את מיטב כספם לשם שמים. אבל לא ייתכן שבמקום כזה שהוא קדוש, אחד שתרם ברזייה – השם שלו יהיה יותר גדול מהציון עצמו. לכן דרשתי מהיועץ המשפטי של המשרד לקבוע קריטריונים ולפתוח עמותה מיוחדת שתוכל לגייס כספים, כדי שיהיה סדר. זאת פשוט שערורייה כל מה שקורה עם כל התרומות שם. תסתובב בעיר העתיקה, תראה שיש שם עמותות ועל כל קיר רענן שמות קופת צדקה, ואתה כבר לא יכול לגעת בקיר. שלא לדבר על שיפוץ – בין אם זה קבר דוד ובין אם זה מקומות אחרים. אני מאוד מקווה שייעשה סדר בסוגיה הזאת, אבל בהחלט נתנו את הדעת. אני מאוד מקווה שההילולה הקרובה עלינו לטובה תהיה קצת שונה – אנחנו נמצאים בחודש מרס, ההילולה במאי, בעזרת השם, פרק הזמן קצר מאוד; אני מקווה שנצליח לעשות משהו גם בהיבט התשתיתי, אבל אני יכולה לומר שאם ייצמדו להצעת המחליטים של הממשלה, לי אין ספק שההילולה הבאה עלינו לטובה ב-2010 תהיה הרבה יותר מסודרת. <ראובן ריבלין (הליכוד):> היתה הצעת מחליטים. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> כן. הצעת מחליטים, אשר יש לה תקציב של 7 מיליוני שקלים. 2 מיליוני שקלים משרד התיירות – זה לצורך דרכי גישה: 2 מיליוני שקלים – משרד התיירות; 2 מיליוני שקלים לקחתי ממטה ה-60, ו-5 מיליונים – הגעתי כבר ל-9 – 5 מיליוני שקלים עד 6 מיליונים – אני לא יודעת, זה תלוי באומדן של מע"צ, עם הפיתוח של המנהרה. <ראובן ריבלין (הליכוד):> דרך מע"צ? <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> דרך משרד התחבורה, מע"צ. שניהם אחראים על הקמת המנהרה. משרד התיירות לא יכול להיות אחראי על דרכי גישה. אבל באופן כללי, אני חושבת שנתנו פתרון שהוא – כאשר אמר חבר הכנסת מוזס שהוא היה צריך לתרום לסגירת בור שנפער, זאת שערורייה. תשמע, זה לא יכול להיות במדינה מתוקנת. שני חברי כנסת שאלו על הסוגיה של אילת, חבר הכנסת נחמן שי וחבר הכנסת מולה. תראו, אילת היא עיר תיירותית חשובה מאוד למדינת ישראל. אילת היא גם אי. זאת אומרת, היא לא ניזונה מערים שכנות בשום דבר – לא בהיבט התעסוקתי שלה, לא בהיבט של התיירות שבה, לא בשום דבר. לכן כל ממשלה באשר היא צריכה לקחת את אילת כאחד מהיעדים – קודם כול, כעיר תיירותית, זה דבר אחד, ולהשקיע בה בכל מה שקשור למלונות. אני לא מדברת על פטור ממע"מ, ותיכף נראה איך תהיה ההתנהלות התקציבית הקרובה; הכנסת הקודמת קיבלה החלטה כזאת, אני לא יודעת אם יהיה אפשר ליישם אותה. אבל אי-אפשר להתעלם מעצם העובדה שמה שקורה בעקבה ומה שקורה בטאבה, הפיתוח המואץ והאדיר וההשקעות התקציביות האדירות בשיווק של אותן המדינות, של ירדן ושל מצרים, שהן שכנות של אילת – אילת צריכה להיות מטופלת בהחרגה, ואני אומר שלמשרד האוצר יש תוכנית מיוחדת, לקחת את העיר אילת כפרויקט ולהשקיע באילת בכל המובנים: בנושא התיירותי, בנושא של התעסוקה שם, בנושא של משרד התמ"ת שם. לקחת את הכול ובאמת לנסות לעזור לעיר אילת. אם אנחנו לא נעשה את זה – אני אומרת את זה כאן בשקיפות מלאה – אם אנחנו לא נעשה את זה, ויפה שעה אחת קודם, העיר אילת עוד תגיע למצב של סגירה, ואוי ואבוי לנו. זה הגבול הדרומי שלנו, זו עיר שחוגגת השנה 60 שנות קיום. אנחנו חייבים לעשות את הכול כדי באמת לעזור לה. אני אומר שבמשרד התיירות – – – <ראובן ריבלין (הליכוד):> חוק ההסדרים הקודם מתכוון לבטל את ביטול המע"מ באילת. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> נכון. עכשיו נראה איך הממשלה הנוכחית תתנהל. אני מקווה שהם לא יבטלו את זה. אתה יודע, מה שהתקבל אצלנו ב-15 באוגוסט, כמדומני, או ב-24 באוגוסט – יצאנו מאז לבחירות, אני לא יודעת. אני ידעתי לומר שדיברנו על הסוגיה הזאת. אבל אדוני יודע היטב שחוק הסדרים אשר מגיע לידי ממשלה הוא לא בהכרח אותו חוק הסדרים אשר הכנסת מוציאה. <ראובן ריבלין (הליכוד):> מקור תקציבי – – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> זה נכון. 400 מיליון שקלים שהם לא מבוטלים. <היו"ר מיכאל איתן:> גברתי, עוד שתי דקות. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אבל אני אומר שמשרד התיירות הוסיף 14 טיסות שכר ישירות לאילת. זה נתן זריקת עידוד ברמה תיירותית אדירה – מדנמרק, מפינלנד. אני חושבת שגם שר התיירות הקרוב, שיבוא, אחד הדברים שהוא צריך לעשות זה להמשיך ולראות איך אנחנו ממשיכים לפתח את התעופה ישירות לאילת. אני אומר שבפרק הזמן הזה במשרד התיירות הצלחנו להוסיף הרבה מאוד טיסות, עם הרבה מאוד חברות תעופה. אם אתם רוצים פירוט אני אפרט: חברות כמו "דלתא", "בי.אם.איי", "תומפסון" ו"ג'ט אייר" יגיעו לישראל. יש מדינות יעד שזאת הפעם הראשונה שחתמנו אתן, וזה בחצי השנה האחרונה. כל חבר כנסת שירצה פירוט, אני אשמח להעביר לו את זה. בסוגיה של הוויזות הנוספות, חבר הכנסת מיכאלי. <נסים זאב (ש"ס):> מה קורה עם הביקור של האפיפיור? <היו"ר מיכאל איתן:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה אחד מהאנשים שמתמידים לשבת פה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אבל לא שאלת שום דבר. <היו"ר מיכאל איתן:> כמה פעמים הזמנתי שאלות, לא היו לך שאלות. עכשיו לשרה יש עוד דקה לענות לאלה שכן שאלו. <נסים זאב (ש"ס):> מים אחרונים חובה, אדוני. צריך להתייחס בימים האלה של – – – <היו"ר מיכאל איתן:> סליחה, לא מים אחרונים ולא פוסקים ראשונים. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> תוסיף לי עוד קצת, אפשר? <היו"ר מיכאל איתן:> בבקשה. היתה כאן שאלה נוספת לגבי האפיפיור. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני תיכף אגע בסוגיה של האפיפיור בהרחבה. אני לא אתעלם משאלתו של חבר הכנסת זחאלקה. אני מבטיחה, ואעשה זאת בקצרה. <היו"ר מיכאל איתן:> אנחנו מסיימים. אנחנו כבר אחרי הזמן. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> לגבי הסוגיה של הוויזות הנוספות, כפי שאמרתי, צריך לעשות את זה בצורה מדודה. אי-אפשר לפתוח את ה"שיבר", להביא לפה תיירים ולגרום למצב שאתה לא יכול לקבל אותם מבחינת תפוסת חדרי המלון. אבל צריך להמשיך ולראות אילו מדינות יכולות להיות מדינות יעד לביטול הוויזות. בסוגיה של טבריה: ביקרת בעיר טבריה; ואחת ההחלטות החשובות – אני לא מדברת על ההיבט התשתיתי, על כך שטבריה של לפני שלוש שנים היא לא טבריה של עכשיו. טבריה משנה תדמית בהיבט התיירותי שלה, על הטיילות שבה, על כל השינוי התשתיתי, על הכבישים. הצלחתי, קיבלתי הצעה – החלטתי שבטבריה, בכינרת עצמה, תוקם מזרקת מים רוקדים כמו ב"בלאג'יו" – יש שם המים הרוקדים. <היו"ר מיכאל איתן:> העיקר שהיא תהיה כמו הקפטריה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> זאת תהיה אטרקציה מאוד-מאוד ייחודית, אני ביקשתי להוסיף שם אלמנטים שגם קשורים לתיירות האוונגלית, שזה מאוד-מאוד חשוב. בסוגיה של נצרת וביקור האפיפיור – קודם כול, אני שמחה מאוד שהאפיפיור החליט לבקר במדינת ישראל. אין לי ספק שהביקור הזה יהיה אחד מהעוגנים של התיירות בשנת 2010. לא משרד ראש הממשלה, לא בית הנשיא שהזמין ולא אני, שאני לא אחראית – יש שר במשרד ראש הממשלה, שקוראים לו חיים רמון, והוא אחראי על ביקור האפיפיור. אף אחד מהם לא קבע את הלו"ז של האפיפיור; הגיע לכאן צוות מיוחד, צוות מקדים, כבר פעמיים, והוא הביא לידי ביטוי את כל אותם מקומות שהאפיפיור רוצה לבקר בהם. אני יודעת לומר שמתוכננת מיסה ענקית בנצרת. אני אומר לך גם יותר מזה: כשרת התיירות, אני חושבת שבנצרת יש הרבה מאוד מקומות קדושים שמשרד התיירות מפתח אותם. אני מצרה על העובדה שהעירייה עצמה לא יודעת לשמור על כל אותן השקעות תקציביות שאנחנו כמשרד באים ומשקיעים. יש שם פשוט תורנות של שבירת פנסים. אתה יודע מה? קשה לראות את זה. אחת ההתניות שלי – אני הנחתי תוכנית מאוד מיוחדת לפיתוח תיירותי בעיר נצרת, במקומות מאוד-מאוד מיוחדים, עם הרבה מאוד כסף; אחת ההתניות שלי היתה שהעירייה תדע לשמר את כל המקומות שאנחנו השקענו בהם כמשרד התיירות, בין אם זה בהתקנת מצלמות ובין אם זה בהצבת שומרים שם. אבל אי-אפשר שיהיה מצב שאתה בא, משקיע 5 מיליוני שקלים, מפתח, וכעבור חודש הכול נראה נורא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האם האפיפיור כן יבקר בנצרת? <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני יודעת לומר שמתוכננת מיסה גדולה של 30,000 איש בנצרת. אני יודעת לומר – אני לא יודעת אם זה שונה. אני אבדוק. אני מוכנה לבדוק ולומר לך, אבל מתוכננת. אני לא יודעת אם התוכנית שונתה ביומיים האחרונים, אבל לצורך ביקור האפיפיור, הממשלה הקציבה תקציב לא מבוטל של 46 מיליון שקלים לשיפור תשתיות במקומות שבהם הוא אמור לבקר, כולל מה שקשור לאותה מיסה מדוברת, שהיא מיסה ענקית, וצריך להיערך אליה בהיבט התשתיתי. בסוגיה של המגזר הערבי – ופה אני אסיים, אדוני היושב-ראש – בעיני, ואני גם חשתי, מדינות היעד שלנו מאוד מעוניינות להכיר את המגזר הערבי, על כל ההיבטים שלו – על האירוח שלו, על המאכלים שלו – ואני חושבת שיש פה פוטנציאל אדיר. עם כניסתי לתפקיד החלטתי שאנחנו מעבים את כל מה שקשור למדריכים בשפה הערבית – בין דרוזים, בין ערבים, הכשרה שלהם לתיירות – כדי שאנחנו נוכל להכניס יותר ויותר תיירים דווקא למקומות שבהם זה ניתן. אני מוכנה לתת לך פירוט מדויק של החברה הממשלתית לתיירות על הפיתוח במקומות. אני מצרה על מה שאמרת, כי משרד התיירות לא משקיע ביישובים לשם התיישבות. אחת ההנחיות הכי ברורות במשרד התיירות – ואני מאוד שמרתי עליה, ואני יודעת שגם קודמי – היא שמשרד התיירות יכול להשקיע כספים רק בעיר שיש בה אלמנטים תיירותיים. חד-משמעית. לא היתה שום העברה של תקציב ולא פיתוח של טיילת באיזה מקום שאף תייר לא מגיע אליו. הנוסחה היא פשוטה. ברגע שעיר עומדת בקריטריונים של עיר תיירותית, עם פוטנציאל תיירותי – קח למשל את עכו, שהיא עיר משולבת; אנחנו משקיעים שם הרבה מאוד כספים. יש שם פוטנציאל אדיר לתיירות, ואני הייתי רוצה לראות את עכו כאחת הערים הראשונות שיגיעו אליהן כמה שיותר תיירים. אני מוכנה לתת לך פירוט מדויק. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. אני מבקש לסכם. רוצה משפט סיכום, ככה שנעזוב ב"קליימקס", נסיים בשיא? <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני רוצה לומר בנימה אישית. בהחלט, זכיתי להגיע למעמד של שרה במדינת ישראל, ובעיני זה מעמד מאוד מכובד, מאוד חשוב, עם אחריות מאוד-מאוד גדולה, ואני שמחה שנפלו לידי שתי הזדמנויות אדירות, ואני מאחלת לכל אחד מחברי הבית הזה שגם לידיו ייפלו הזדמנויות כאלה. הזדמנות היסטורית אחת היא באמת לעשות את אירועי שנת ה-60 למדינת ישראל, וההזדמנות השנייה היא לחנוך את שנת השיא בתיירות הישראלית עם 3 מיליוני תיירים בשנת 2008. <ראובן ריבלין (הליכוד):> יפה. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני חשה עצב גדול על כך שאני צריכה לסיים את תפקידי כשרת התיירות, אבל אני אומר שנכנסתי לפוליטיקה לא למעט זמן – לעוד הרבה זמן – אז סביר להניח שעוד אשב באיזה עיתוי ליד שולחן הממשלה. <היו"ר מיכאל איתן:> אנחנו מאחלים. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך שוב, אדוני היושב-ראש, על היוזמה. אני מודה לכל האנשים אשר עזרו לי בתפקידי כשרה, לכל הצוות שליווה אותי, שהאמין בדרכי ושילווה אותי עוד הרבה שנים. ולך אני מאחלת הצלחה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. גם אני מאחל לך הצלחה בכל תפקיד שתעשי בדרכך הציבורית, ואני מאחל גם הצלחה לענף התיירות בישראל, שהוא אכן אחד הענפים הכלכליים החשובים – – <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> אמן. <היו"ר מיכאל איתן:> – – ומחזק אותנו בהרבה מובנים – גם במובן הכלכלי, גם במובן ההסברתי. תודה רבה לך על תרומתך. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> מי ייתן ובאמת נצליח לשנות את שיטת הממשל בישראל כדי שתהיה ממשלה יותר יציבה סוף-סוף. <היו"ר מיכאל איתן:> זה מחייב דיון נפרד. <שרת התיירות רוחמה אברהם-בלילא:> זה נכון. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה גם לך. בהצלחה. הצעה לסדר-היום <המשא-ומתן לשחרור גלעד שליט> <היו"ר מיכאל איתן:> רבותי, אנחנו חוזרים להצעות לסדר-היום. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה. הנושא: המשא-ומתן לשחרור גלעד שליט – הצעה מס' 128. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להודות לשרת התיירות על הסקירה המאלפת. אני חושב שהיא דוגמה ומופת לשר שנכנס לתפקידו, למד את תפקידו, עשה הרבה מאוד מהפכות, ואני באמת מודה לך מקרב לב. הנושא שביקשתי שנדבר עליו – אני יודע שהוא על סדר-היום של הממשלה היום; הממשלה דנה בנושא של גלעד שליט ושחרורו. אני יודע שהרבה אזרחי ישראל התאכזבו אתמול כשהשליחים של ראש הממשלה לא הביאו בשורה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדובר בנושא ערכי ממדרגה ראשונה. מדובר בחייל שיושב קרוב ל-1,000 ימים מתחת לאדמה, לא רואה אור. אדוני היושב-ראש, אני רוצה דווקא לדבר בנימה אישית, כמי שראה והיה בכלא. אני לא מאחל לאף אחד להיות בכלא יום אחד; בוודאי לא כשאתה לא רואה אור יום, בוודאי כשאתה נמצא בידיים אכזריות בעזה. אבל, המדינה ששלחה את החייל צריכה לעשות כל מאמץ. אני משוכנע שעושים כל מאמץ, אבל במבחן התוצאה אפשר להגיד שהממשלה נכשלה כשהיא לא שחררה את החייל גלעד שליט. אני יודע שהאכזבה של המשפחה שלו היא האכזבה של כל העם, נכון להיום. אני משוכנע שראש הממשלה והשרים עושים מאמצים, למרות האכזבה, אבל אני חושב – וקשה לי להגיד אבל אני אגיד בכל זאת – שמאחר שמדובר בהחלטה ערכית, שצריכה להינתן בהחלטה מנהיגותית, שהיא לא פחות חשובה מכל ההחלטות האחרות, אני חושב שצריך להחזיר את החייל הזה בכל מחיר. אני יודע שקשה להגיד, אבל כשאני יודע שאם הוא לא יחזור התוצאה תהיה רעה – ואפילו אפשר לחשוב, גזר-דין מוות על החייל הזה – אם זאת עלולה להיות התוצאה, או שאנחנו יכולים להגיע לתוצאה רעה כמו שהגענו עם רון ארד, אני בוחר בכאב לבוא ולהגיד: צריך לשחרר את החייל הזה בכל מחיר. אני חושב שלישראל יש מספיק אמצעים לעקוב אחרי אותם מרצחים שישתחררו מהכלא. אני יודע שהם לא נמצאים בדיוק בכלא כמו שאני הייתי בכלא בסודן – הם נמצאים בבית-הבראה – ואני יודע שהם רוצחים מתועבים, אבל אני רוצה לבחור בחיים, אני רוצה לבחור בשחרורו של החייל. אני חושב שהיתה מספיק סבלנות למשפחה ולעם ישראל שלוש שנים. אין לנו ברירה. הברירה היא להציל את חייו, להביא אותו הביתה. לכן, אני חושב שצריך לעשות כל מאמץ. אתה יודע מה, חבר הכנסת מיכאלי, אני אגיד לך ביושר ובהגינות: גם אם צריך לשחרר רוצחים כדי להביא אותו, אני בוחר בהבאתו הביתה. זה צו השעה, החלטה מצפונית. אני לא חושב שהממשלה הבאה יהיו לה התעוזה והעוז לשחרר אותו. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת מולה. הצעה לסדר-היום <גורלו של גלעד שליט והשפעתו על אמון ההורים במערכת> <היו"ר מיכאל איתן:> הצעה לסדר-היום מס' 143. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ – נדמה לי לנאום בכורה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, לא. <היו"ר מיכאל איתן:> בכנסת הזאת? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, אבל לא אכפת לי לקבל את כל החסדים של נאום בכורה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נושא שחרורו של גלעד שליט לא ייקבע בבית הזה, מטבע הדברים, ואנחנו בוודאי לא הפורום המוסמך לנהל משא-ומתן, וגם לא לדון בפרט כזה או אחר. יש ממשלה שתעשה את הדברים האלה. אבל חשוב לי, כמו שאמר כאן חברי, חבר הכנסת מולה, לדבר על הממד הערכי שבשביו של גלעד שליט, וביחס החברה הישראלית לשבי הזה, ובמה שהשבי הזה מעולל לחברה הישראלית. בזמן האחרון השתרר כאן מין דיון שמציג את מי שתובעים לשחרר את גלעד שליט כמי שמדברים מהבטן, או מהמיית לבם, לעומת קול ההיגיון לכאורה – קול ההיגיון שעושה את החישובים כמה תעלה לנו עסקת שליט. אתמול ראיתי מאמר, "כמה תעלה לנו עסקת שליט". אני רוצה להסתייג מעומק לבי מהשימוש במונחים עסקיים וכלכליים כשאנחנו מדברים על גלעד שליט. עסקה, מחיר, עלות, תועלת – המונחים האלה הם מהז'רגון העסקי, והעובדה שאנחנו משתמשים בהם כדי לתאר את שחרורו של חייל, שנשלח בשליחותה של מדינת ישראל ויושב בשבי האויב, מעידה על קלקול בחברה הישראלית. ואני אומרת שדווקא מי שמשתמשים במונחים האלה ומודדים מחיר ועלות–תועלת, דווקא המושגים שלהם הם מושגים פשטניים ופרימיטיביים, והם לא מרחיקים ראות. לא מדובר כאן על נוסחה מתמטית, לא מדובר על מחיר, לא מדובר על הסתברות סטטיסטית שלפיה נחשב שאם נשחרר את גלעד בתמורה לכך וכך מחבלים יש הסתברות כזאת וכזאת, ואפילו גבוהה, שהם חלילה יבואו ויתבעו קורבנות נוספים מהחברה הישראלית. השיח הסטטיסטי, המתמטי והעסקי לא רלוונטי כאן, והוא פוגם בשיח האמיתי, שהוא שיח ערכי, ויש דברים שאין להם מחיר. אין מחיר לאתוסים הבסיסיים שבבסיס קיומנו כאן כחברה ישראלית וציונית במדינת ישראל. אין לזה מחיר. אין מחיר להקרבה, אין מחיר ללכידות החברתית, אין מחיר לברית הלא-כתובה שבין ההורים ובין מדינת ישראל. הבן שלי בן ה-18 מסתמס אתי היום כי הוא נמצא באחד המבדקים שלו לקראת הגיוס לצבא. ואני עוקבת בעניין רב אחריו ואחרי חבריו, שאני מכירה אותם מאז שהיו תינוקות ממש, ובגרו והפכו לנערות ולנערים ראויים וטובים, ואני רואה אותם עכשיו מתמיינים ליחידות השונות, דנים בינם לבין עצמם לאן הם ילכו. יש גם דיונים מוסריים, חלק מהם מצביעי שמאל – כולם, אגב, מתגייסים בסופו של יום. ואני מסתכלת עליהם ואני מסתכלת עלינו ההורים, ואני חושבת על הברית הלא-כתובה הזאת שבינינו ההורים ובין המדינה. אנחנו שולחים את ילדינו לצבא, ואנחנו יודעים בוודאות שהם יסכנו את חייהם, אבל באותה מידה של ודאות אנחנו יודעים שאם הם ישכבו פצועים בשדה הקרב, חבריהם ומפקדיהם יעשו הכול כדי לחלץ אותם משם ולהושיט להם סיוע רפואי. ובאותה מידה אנחנו יודעים שאם הם ייפלו בשבי, מדינת ישראל תעשה הכול, בלי חישובים מתמטיים וסטטיסטיים, כדי להביא אותם הביתה. פגיעה בברית הלא-כתובה הזאת בין ההורים ובין המדינה והצבא היא פגיעה בביטחונה של מדינת ישראל, היא פגיעה בחברה הישראלית, היא פגיעה בלכידות של החברה הישראלית, וזאת פגיעה שאין לה שום מחיר. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני מודה, גם אני מדברת מהבטן, ואני מודה שבכל פעם שאני רואה את תמונתו של גלעד שליט, אני רואה את בני. ואני מודה שאביבה ונועם שליט מעוררים בי בכל פעם מחדש ייסורי מצפון עזים. זה גם כי הם אנשים מקסימים ועדיני נפש ומעוררי כבוד, אבל גם כי הם נוגעים בנו באותו עצב שקשור לאתוסים הבסיסיים של הקיום שלנו כאן בישראל. את האתוסים האלה ואת הברית הזאת אסור להפר, וגלעד חייב להיות בבית. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. הצעה לסדר-היום <רוצח נהג המונית הערבי המנוח תייסיר קרקי לא יעמוד לדין> <היו"ר מיכאל איתן:> אנחנו עוברים לנושא הבא: רוצח נהג המונית הערבי המנוח תייסיר קרקי לא יעמוד לדין – הצעה לסדר-היום שמספרה 110. חבר הכנסת טלב אלסאנע. אני רק רוצה לומר שאנחנו בימים של אי-תקינות מלאה בעבודת הכנסת, כולל בעבודת יושב-ראש הכנסת, שצריך לאשר את ההצעות. בהתחלה ההצעה לא אושרה. נדמה לי שאם אדם לא עומד לדין, אי-אפשר לקרוא לו "רוצח", ולכן היינו צריכים לתקן את הכותרת, כי יש כאן חריצת דין כלשהי לגבי אדם שלא היינו אמורים להגדיר אותו כך כל זמן שהוא לא הורשע. אני מבין את נקודת המוצא שלך, אתה יכול בהחלט לדבר על שיקולים של העמדה לדין או אי-העמדה לדין ולהעביר ביקורת, זה בהחלט בסדר, לגיטימי, אני אפילו מזמין אותך לעשות את זה, רק שאני מבקש להיזהר גם בחזקת חפות של אדם שעדיין לא עמד לדין, ולהתייחס אליה בהתאם. אני מודה לך. בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, נדמה לי שהנאשם לא הכחיש את העובדה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> נכון, הוא לא הכחיש את העובדות, לחלוטין. אילו האמנתי שהוא חף מפשע – – – <היו"ר מיכאל איתן:> הוא לא הכחיש את העובדות, אבל הוא לא הורשע ברצח בכוונה תחילה ולא היה הליך משפטי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הוא לא זוכה, אדוני. <היו"ר מיכאל איתן:> צריך לחפש את דרכנו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני, הוא נתלה באיזו טענה של הגנה משפטית. הוא לא הכחיש שהוא ביצע את המעשה, הוא לא הכחיש את העובדות, ולכן אילו האמנתי שהוא חף מפשע לא הייתי – – – <היו"ר מיכאל איתן:> יכול להיות, אתה משפטן. בכל אופן אני רוצה לעמוד על כך. אתה משפטן. בכוונה אמרתי "רצח בכוונה תחילה". הוא הודה בהריגה, הוא לא טען שהיתה לו כוונה. הוא הודה בעובדות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בית-המשפט לא שלח אותו הביתה ואמר שהוא זכאי וצריך לשלוח אותו הביתה. <ראובן ריבלין (הליכוד):> רוצח זה מי שהורשע. <היו"ר מיכאל איתן:> בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לדעתי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניינו של ג'וליאן סופיר, שמואשם ברצח של תייסיר קרקי – תייסיר קרקי, כדי לדעת כאשר אומרים את השם, מדובר באדם מבית-חנינא, נשוי ואב לחמישה ילדים, ארבע בנות ובן; יש לו שבע אחיות, והוא נהג מונית לפרנסתו ולפרנסת משפחתו זה 16 שנים. לדעתי במקרה הזה צריך להתייחס לעובדות. אני אציין את העובדות כדי שנדע על איזה אדם מתוחכם אנחנו מדברים. אותו אדם שטען שהוא לא אחראי למעשיו ובית-המשפט העניק לו את הפטור הזה, נסע לירושלים לילה לפני הרצח, למחרת נסע הביתה במונית ולא באוטובוס ביודעו שאין בידו מספיק כסף לשלם לנהג המונית. הוא בחר נהג ערבי, הוא לא הסכים לעלות למונית שבה הנהג יהודי. הוא עצר בדירת אחיו בנתניה, נטל סכין מטבח גדולה והחביא בתיקו, חזר למונית וביקש מתייסיר קרקי לנסוע לתל-אביב. בתל-אביב הציע למנוח לעלות לשתות קפה בדירתו. לאחר שהמנוח יצא מהשירותים בדירת הנאשם, הנאשם התנפל עליו ודקר אותו לא פעם ולא פעמיים – 24 פעמים. לאחר שהמנוח היה מוטל על הרצפה, הוא ניגש אליו, לקח מכיסו 60 שקלים, לקח את המפתחות של האוטו, הניח את הסכין בכיור האמבטיה, שטף את ידיו – אותו אדם שלא שפוי – החליף את הבגדים, נעל את הדירה, וחשב מה לעשות עם הגופה, איך אפשר לטשטש את עקבות המעשה, אולי לשרוף את הדירה. כל הדברים האלה, אלה עובדות שאין עליהן מחלוקת, הוא לא בא ואמר: אני לא מודה בעובדות. אלה העובדות, שאמרו: אנחנו מודים בכל העובדות האלה, שהן בסיס כתב-האישום. הוא נעל את הדירה, חשב מה לעשות, אולי לשרוף את הדירה, ולאחר מכן נטל את המונית של המנוח, עלה למונית, הוא נסע לכיוון הבית של אחיו בנתניה. הוא עצר בדרך, הוא לא השתמש בפלאפון הנייד של המנוח שהיה באוטו, הוא ירד והתקשר מטלפון ציבורי לאחיו והודיע לו על המעשה שהוא עשה, הביא את אחיו לדירה, הראה לו את הגופה, ולאחר מכן שניהם פנו לשוטרי סיור. שוטרי הסיור ראו אותם אחרי שהם יצאו מהדירה עם עקבות של דם על הבגדים שלהם, תחקרו אותם, ואז הוא הודה במעשיו. יש לציין שהאדם הזה שירת בצה"ל, ומשפחתו התלוננה שיש חשש שהוא יפגע בערבים, כי הוא התחיל לפתח שנאה כלפי ערבים, והוא מודה שמגיל 14 הוא מפתח שנאה כלפי הערבים. אם האדם הזה מטורף, אני לא יודע מי יכול להיות שפוי במדינה – אדם שתכנן איך להוליך ערבי לביתו כדי לחסל אותו, בתחכום רב. גם המועד של ביצוע הפשע הזה לא מקרי. הוא בחר בערב יום ירושלים, והוא אומר שהוא הקריב אותו כקורבן למען ירושלים. הוא אומר שהוא עשה את המעשה כדי שלא ניראה פראיירים בפניהם. וגם, הוא מוסיף ואומר, שהוא עשה את המעשה בלי סיבה, רק בגלל שהוא ערבי. לאחר מכן, אומרים שהאדם הזה שתכנן ואף ביצע הוא לא שפוי, הוא לא אחראי למעשיו. אם הוא לא אחראי למעשיו, מי יכול להיות אחראי למעשיו? אני שואל אתכם, רבותי: למה בכל מקרה שיהודי רוצח ערבי, יוצא שהיהודי לא שפוי? ראינו את זה, למשל, כאשר נשרף מסגד אל-אקצא, לגבי הרוצח ברוך גולדשטיין, וגם במקרה הזה. באף מקרה כמעט לא קרה שערבי רצח יהודי בגלל שהוא לא שפוי. אני רוצה לומר שבכל מקרה שנאה איננה הגנה משפטית. פסק-הדין הזה הוא מסוכן מאוד ברמה המשפטית, והוא מסוכן ברמה הציבורית, כי מערכת המשפט שואבת את כוחה לא מהדיוויזיות הצבאיות – היא שואבת את הכוח מהאמון הציבורי. לשמחתי, יש אמון של הציבור הרחב במערכת המשפט. <היו"ר מיכאל איתן:> חבר הכנסת אלסאנע, תעצור שנייה. זמנך תם אבל אני אוסיף לך, כי אני רוצה לשאול אותך שאלה. זאת היתה קביעה של בית-משפט, נכון? שקבעה, לאחר ששמעה עדויות והגיעה למסקנה כפי שהגיעה. יש לך איזו טענה לגבי ההליך השיפוטי, לגבי הצורך בהגשת ערעור על החלטת בית-המשפט? אנחנו רשות מחוקקת, שם יושבת הרשות השופטת, זכותנו להעביר ביקורת ציבורית על פסקי-דין והחלטות בצורה הראויה, אבל צריך גם לתת כבוד להליכים שמתבצעים שם. אתה, כמשפטן – בבקשה, אני נותן לך את האפשרות להסביר לי מה היה פגום ברמה העקרונית בטיפול בית-המשפט בנושא הזה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני, אנחנו מנסים לפתח גם דיון ציבורי. בתי-המשפט לא צריכים להיות מנותקים מהציבור. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מסכים אתך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בתי-המשפט, לדעתי, כאשר יש תופעה שהם מנותקים, ואז הופכים להיות אטומים, ואז אפשר למכור להם לוקשים – זה דבר מסוכן. לכן, אסור לנו להפוך את זה לדבר קדוש שאסור למתוח עליו ביקורת – – <היו"ר מיכאל איתן:> - – – אני בעד, אני בעד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – כי זה האינטרס שלנו, של מערכת המשפט – לנער אותה ולהעיר אותה, אחרת היא תאבד את אמון הציבור. ואני רוצה לומר לך, בהן צדק, אילו המקרה היה הפוך? זאת אומרת, ערבי היה מוביל נהג יהודי, היה מעלה אותו לדירתו, דוקר אותו 24 פעמים ואחר כך הולך ומתקשר מטלפון ציבורי וכל הדבר הזה – מישהו היה מעלה בדעתו לפטור אותו מאחריות? אני לא הייתי מעלה בדעתי. כל מי שבא ואומר על האדם הזה, שעשה את זה בתחכום רב, בתכנון, בכוונה תחילה; הוא אומר בראיות ובעדויות שהוא מגיל 14 פיתח שנאה כלפי ערבים; משפחתו אומרת: אנחנו חששנו שהוא יפגע בערבים; יש הקצנה דתית וכל התופעות האלה – ואחר כך יבוא בית-המשפט ויגיד: אנחנו פוטרים אותו מאחריות, כאשר בחוות הדעת של הפסיכיאטרים הדעות חלוקות, ומה גם שהמדינה לא ניסתה להביא חוות דעת כדי לסתור. לכן, יש איזה מחדל. לכן, האינטרס שלנו הוא אינטרס ציבורי, שהצדק ייעשה. אחרת מה יקרה? אם אתה רואה שנעשה לך עוול ובית-המשפט לא עושה צדק, אנחנו דוחפים את האנשים לקחת את החוק לידיים והם ינסו לעשות דין לעצמם, וזה הדבר המסוכן. אני ביקרתי אצל המשפחה, אדוני היושב-ראש, וראיתי את האלמנה והאם השכולה וההורים, וסיפרו לי שהילדים שלו שואלים מתי אבא שלהם יחזור. זה דבר חמור שאדם שיוצא לפרנסתו לא חוזר לביתו. זה דבר חמור שבעתיים שהאדם שעושה את המעשה הזה לא משלם על מעשיו, לא משנה אם הוא יהודי או ערבי. יש כאן אחריות. לכן, אסור להגיד – אם נשתוק על המקרה הזה, מה אנחנו אומרים בעצם? ששנאה היא הגנה משפטית, היא פוטרת מאחריות, וזה דבר מסוכן, זה מערער את יסודות שלטון החוק. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה לך. אני רוצה לומר שמאחר שאני מרגיש לא בנוח שאין שרים שמשיבים, ויש כאן הרבה דיונים כאלה, בדרך כלל – אם היה כאן שר הוא היה מציג גם את העמדה של בתי-המשפט. אני מבקש שברגע שיהיה שר משפטים, אנחנו נזמין אותו כדי שישיב על דבריך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. הצעה לסדר-היום <משבר המים בישראל> <היו"ר מיכאל איתן:> אנחנו עוברים לנושא הבא, של חברת הכנסת גילה גמליאל: משבר המים בישראל – הצעה לסדר-היום שמספרה 111. <גילה גמליאל (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מדינת ישראל סובלת ממחסור קשה במים, ההולך ומחמיר. מקורות המים במדינה מעטים. אנחנו מבזבזים מים. אנחנו מזהמים את המים על-ידי פסולת ביתית, תעשייתית, חומרי הדברה, דלקים ועוד חומרים מזהמים החודרים למי תהום וזורמים אל הכינרת ואל הנחלים. בארות המים בסכנת המלחה בגלל שאיבה מוגברת של מי תהום מתוקים. השאיבה המוגברת מעלה מים מלוחים ממעמקים ומכיוון הים, והם מאיימים להמליח את מי הבארות. המצב עוד מחמיר בשל הגידול בצריכת המים של האוכלוסייה, החמרת תקני איכות המים וההתחייבות לשאיבות כלפי ירדן. משק המים במשבר שהוא תוצאה של צורת ניהול המשק במשך שנים רבות. כמו משברים רבים בסדרי גודל כאלה, אנחנו עדים לצערנו לכך שהחשיבה היא לא חשיבה לטווח ארוך. אין חשיבה שהיא מעבר לממשלה זו או אחרת. בכל פעם ממציאים את הגלגל מחדש. יש צורך וחשיבות עליונה להוביל חשיבה עתידית ארוכת טווח, מתוך אחריות הדורשת השקעה ומשאבים. בשנה שעברה – איך לא – הוקמה ועדת חקירה ממשלתית כדי לבחון את נושא ניהול משק המים. מי שער למה שקורה בוועדה – – – <היו"ר מיכאל איתן:> סליחה, ועדת חקירה ממלכתית. <גילה גמליאל (הליכוד):> כן, ממלכתית. הוועדה נחשפת למשבר החריף ולהערכות שמאגרי המים הטבעיים – צפוי שלא יעלו מעל לקווים השחורים במהלך השנים הקרובות, ויימצאו לצערנו הרבה מאוד מתחת לקווים האדומים, מצב הגורם לנזק ממשי למקורות המים. נוסף על כך קיימת בעיית רזרבות המים במשק המים, וסדרה של ארבע שנות בצורת רצופות אף החמירה את המצב. במשך השנים אגף התקציבים התנגד להתפלה עקב הגידול ברמת התמיכות – כל הסובסידיות הגבוהות על המים וכל ההכבדה על תקציב המדינה – ולמרות החלטות הממשלה הורידו את ההתפלה המתוכננת. לשמחתנו, שמענו אתמול את השר פואד מדבר על כך שהצפי הוא שעד שנת 2013 כל הצריכה הביתית תהיה על-ידי התפלה. נקווה שבאמת ימשיכו להוביל מדיניות בראייה אסטרטגית זו. אלא שמה שאנחנו כבר שומעים – רק לפני שבועיים שמענו שוב את פקידי האוצר מדברים על הבעיות של לוחות זמנים, על כך שאין מכרזים ועל משך ההקמה של מתקני ההתפלה, ושוב אנו עלולים למצוא את עצמנו, למרות הרעיונות של רשות המים לפתרון משבר המים – מדברים על הקמת מתקני התפלה באשקלון, בחדרה, בפלמחים, במעגן-מיכאל ובאשדוד – במצב שהחלטות כאלה, שכבר התקבלו בעבר, ייעצרו שנית. אם היו מטפלים בבעיה הזאת כבר לפני שנים, לא היינו צריכים להיתקל בוועדות חקירה ממלכתיות. אנחנו גם צריכים להסתכל ולדאוג לכך שלא נמצא את עצמנו בעוד עשר שנים עם ועדות חקירה שיבחנו את הבעייתיות הקיימת. ניתן למצוא פתרונות מעשיים למשבר המים, ולהוביל את מדינת ישראל להיות המרכז העולמי הטכנולוגי לפיתוח של המים. הבעיה של המים היא לא רק בעיה בישראל, הבעיה של המים היא בעיה עולמית. כבר הגדירו את המים היום כמשאב שמבחינת עלויותיו יהיה כנפט של המאה ה-21. יש גם אפשרויות נוספות: ניתן לייבא מים מטורקיה, בעיקר כיום, כשמחירי ההובלה הימית ירדו ותנאי הכלכלה העולמית שונו. יש להרחיב את ההשקעה במרכזי ההתפלה, לפעול לשימור מים, גם ניתן לבנות אגנים ירוקים. על המדינה לסייע לחברות סטארט-אפ שיפתחו את כל הטכנולוגיה בתחום המים על מנת להאיץ את הפיתוח של תעשיית טכנולוגיות המים, מתוך כוונה להפוך את ישראל לגורם הדומיננטי בשוק המים העולמי. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. <גילה גמליאל (הליכוד):> ממש שני משפטים לסיום: הצלחה של מדינת ישראל להסדיר את משק המים תהווה מנוף להצלחה עבור תעשיית המים. המשבר יכול להפוך למנוע צמיחה, ועדיף מאוחר מאשר אף פעם. על כן, יש להתחיל להוביל מהלך שיהפוך את ישראל למדינה המובילה בתעשיית המים בעולם. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה לחברת הכנסת גילה גמליאל. הצעה לסדר-היום <המספר הגדול של צעירים ישראלים המשתכרים ומעורבים בקטטות> היו"ר מיכאל איתן: עכשיו אנחנו עוברים לנושא הבא: ישראל במקום השני באירופה במספר הצעירים המשתכרים עד אובדן הכרה והמעורבים בעקבות זאת בקטטות ובאלימות קשה – הצעה לסדר-היום שמספרה 112. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בנאומי הראשון, נאום הבכורה, דיברתי על חרפת ה-777; זה היה 777,000 ילדים החיים מתחת לקו העוני. היום ברצוני לדבר על חרפת ה-777, משמעותו כפשוטו. אנחנו זוכרים את מכת האלכוהול. על כל גשרון היה כתוב פעם: "שתו 777", וזה היה הפירמה של ישראל. היום זה חלחל בקרב הנוער; האלכוהוליזם של בני-הנוער – הגענו כבר למקום השני באירופה, כך פורסם בכל העיתונים. פורסם בעיתונות שרק בשנה האחרונה אושפזו בבתי-החולים 10,407 בני-נוער שצרכו אלכוהול עד לאובדן הכרה. רק לפני כשבוע הובהל ילד בן 16 לבית-החולים במצב קשה, לאחר שהשתכר במסיבת פורים עד לאובדן ההכרה. ארגון הבריאות העולמי קבע על סמך מחקרים ששתייה מופרזת של אלכוהול היא הסיבה ל-10% משיעור התחלואה העולמי ול-5% משיעור התמותה טרם זמנה. כידוע, השימוש באלכוהול אף גורם בעיות חברתיות כמו אלימות, עבריינות, תאונות דרכים ועוד. רק בשבת האחרונה השתוללו צעירים שתויים ברובע ז' באשדוד, השחיתו רכוש ופגעו בעוברים ושבים, ובסופו של דבר נפצע אחד מעוברי האורח, והוא הועבר לבית-החולים כשהוא סובל מפגיעה קשה בעינו. אני הייתי עד, ביום ראשון הסעתי ברכבי את האדמו"ר מספינקא לביתו שבשיכון ה' בבני-ברק. דקות ספורות לאחר מכן הוא טלפן אלי, אמר שהוא הותקף על-ידי פרחחים והוכה מכות נמרצות, ללא שום סיבה. בכלל, לאחרונה רבו מקרי האלימות באזור שיכון ה' בבני-ברק. תושבי המקום מפחדים לצאת מביתם בשעות החשכה. פניתי היום למפקד משטרת רמת-גן בנושא, ואני מקווה שהמשטרה תדע לטפל בזה. אני חוזר לנושא השכרות: כדי למגר את תופעת השכרות והאלימות בקרב בני-נוער, החליטה הממשלה בשנת 2005 לאמץ תוכנית למלחמה בנגע השתייה של בני-הנוער שגיבשה הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. בנוסף, יש כמה הצעות חוק להחמרת הענישה והאיסורים על מכירת משקאות חריפים לבני-נוער. אך חכמינו ז"ל כבר קבעו את האמרה הבאה: השיכור נותן עינו בכוסו, והחנווני נותן עינו בכיסו – כך קבעו חז"ל במדרש תנחומא. לכן אני חושב שכל החוקים על החנויות למיניהן, שלא למכור לגיל הזה – אנחנו לא רואים שזה יפעל הרבה. ייתכן שזה פועל, אבל זה לא מספיק. אני חושב שהעצה הטובה ביותר – שהנוער שלנו יהיה יותר מושרש בשורשים יהודיים ערכיים, על-ידי הגברת הזהות והחינוך היהודי השורשי לבני-הנוער, ואז ניפטר מכל הצרה הצרורה הזאת. אמן וכן יהי רצון. תודה ליושב-ראש. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. הצעה לסדר-היום <מסירת נשק למחבלים והסרת מחסומים ביהודה ושומרון> <היו"ר מיכאל איתן:> הנושא הבא: מסירת נשק למחבלים והסרת מחסומים ביהודה ושומרון – הצעה לסדר-היום שמספרה 114. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, ביום ראשון התפרסמה בסוכנות הידיעות של הרשות הפלסטינית, סוכנות הידיעות "מעאן", ידיעה שאיששה פרסום שפרסם כבר בשבוע שעבר העיתונאי אלכס פישמן מעיתון "ידיעות אחרונות". מר פישמן הודיע, או בעצם פרסם ידיעה, שיש כוונה של ממשלת ישראל להחזיר לרשות הפלסטינית כלי נשק שהוחרמו במבצע "חומת מגן" ובמבצעים שקדמו לו, וגם לפתוח מחסומים, וגם לחנון כ-100 מבוקשים. חשבנו שייקח קצת זמן עד שהדבר הזה יתבצע, אבל ביום ראשון, כמו שאמרתי, סוכנות הידיעות הודתה למדינת ישראל, לממשלת ישראל, בכתבה שפורסמה באתר האינטרנט שלהם, על אותו דבר נואל – 300 כלי נשק הוחזרו לרשות הפלסטינית. אם היה לי זמן הייתי מספר לכם על המבצעים, שגם אני הקטן השתתפתי בהם, כדי לאסוף אותם אחד-אחד בחירוף נפש. כאיש שריון, מילואים, הגנו על הלוחמים המסורים, המקצועיים, של הסיירות, שנכנסו בית-בית בקסבה של שכם, במחנה בלאטה, לאסוף את כלי הנשק האלה. בחירוף נפש – כמה דאגנו להם, לילדים האלה. וכלי הנשק האלה הוחזרו אל אותם מרצחים, אל אותו אויב שמעולם לא חס על חיינו. ובאותו יום גם נפתח מחסום בית-עיבא. רבותי, היינו יכולים להגיד: זה יגרום לטרור, זה יביא לשפיכות דמים. לצערי, אני כאן, מעל הבמה הזאת, נאלץ גם למסור תנחומים – אני משער שגם בשמם של החברים כאן – למשפחות של רב-נגד יחזקאל רמזרקר ורב-סמל בכיר דוד רבינוביץ, שכפי שאמרתי אתמול נרצחו. אני לא יודע מאילו כלי נשק, מאיזה מחסום הם יצאו, מי סייע להם להגיע להיכן שהם הגיעו. אני רוצה לומר לכם – אותה אווילות. יש משפט חכם שאמר החכם שלמה: איוולת איש תסלף דרכו. ממשלות ישראל במשך שנים חולמות על איזה מין פרטנר אידיאלי כביכול: הרשות הפלסטינית. הם המתונים. ה"חמאס" לא מתונים, הם המתונים. ומביאים אותנו למעגל דמים. בעצם אנחנו מטיחים את ראשינו בקיר של דמים, במעגל של טרור, מתוך אשליית שווא שאנחנו יכולים למצוא, כביכול, פרטנר. את התשובה קיבלנו – אחריות של ה"תנזים", של ה"פתח", לרצח הנורא הזה של שתי משפחות. סיפר קודם חבר הכנסת טלב אלסנאנע בהתרגשות על משפחה של המנוח, שהתפרסם שמו קודם – אל-קעידה, משהו כזה, אני לא זוכר את שמו, פשוט יש לי שמות אחרים שאני זוכר. אני יכול לספר לו על אלפים, על הרבה אלמנות. אני יכול לספר לו על שישה יתומים של חברי הרב בנימין כהנא ואשתו שנרצחו, ונשארו ללא אב וללא אם, מאותם כדורים של מרצחים, של אנשי ה"תנזים" של ברגותי בזמנו, שהולך להשתחרר פעם נוספת. אני אסיים את דברי; השעה מאוחרת וזמני קצר. ממשלת ישראל עושה שוב ושוב מעשים – דיברו פה קודם בהתרגשות ובלב כואב ודומע – הייתי היום בהפגנה למען גלעד שליט. גם אני חושב שצריך לשחרר את גלעד שליט, אבל צריך להכניע את הטרור, להפסיק להיכנע לו, להפסיק להשלים אתו. צריך לשבור אותם, צריך להוריד אותם על הברכיים ולהפסיק את האשליה הזאת שמביאה אותנו שוב ושוב אל מרחץ דמים. לצערי, שר הביטחון וראש הממשלה, שכנראה מסיימים את תפקידם בימים אלה, לא נמצאים כאן כדי להקשיב לדברים האלה. אני מקווה שהדברים שאני אומר כאן, ההתראה הזאת תיפול על אוזניים קשובות ונפסיק את האשליה. אין לנו שום נושא ונותן, שום פרטנר שרוצה בקיומנו, הם רוצים בהשמדתנו. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מבקש לסיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> משפט אחד. כולם לפני דיברו חמש דקות, שמונה דקות. <היו"ר מיכאל איתן:> לא סבלת מקיצוצים בכל הופעותיך עד עכשיו. האמן לי – גם עכשיו. רק אמרתי לך לסיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אסיים בזה שאת מעגל הדמים אפשר לסיים בהכנעת הטרור ולא בכניעה לו. תודה רבה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה, אני מאוד מודה לך. הצעה לסדר-היום <קריסת שירותי התחבורה בבני-ברק ובירושלים במוצאי חג הפורים> <היו"ר מיכאל איתן:> הדובר הבא – חבר הכנסת נסים זאב. קריסת שירותי התחבורה בבני-ברק ובירושלים במוצאי חג הפורים – הצעה לסדר-היום שמספרה 121. זה מה שנקרא – היתה לנו הצעה לסדר-היום לפני פורים, יש לנו הצעה לסדר-היום לאחר פורים, יש המשכיות. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חייב איניש לבסומי עד דלא ידע, אז האי-ידיעה היא מלפני פורים ועד אחרי פורים. ד"ר בן-ארי אמר: איוולת איש תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. בהמשך הפסוק הוא תולה – הוא אומר: מה לעשות, הכול משמים. אבל לא כל דבר הוא משמים, אלא יש גם דברים שהאחריות מוטלת על האדם כבן אנוש, לחשוב בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, ואני מחזק את דבריך בכל מלה שאמרת כאן. אני רוצה לדבר על נושא כאוב, אבל זה כאב שחוזר על עצמו, וכנראה כאשר הכאב חוזר אז כבר לא חשים בכאבם של אותם אנשים, מאות ואלפים, כאשר הם ממתינים לתחבורה ציבורית, כאילו מחכים לחסדי שמים. לכאורה, אדוני היושב-ראש, מה לי להעלות נושא שהיה בערב פורים? מאי נפקא מינה עכשיו לבוא בערב פסח – אנחנו מתקרבים לפסח, לביעור חמץ – מה אכפת לי מהעניין הזה של התחבורה שהיתה במוצאי פורים? יש משנה שבוודאי אדוני מכיר, הוא גם תלמיד חכם: השומע צעקה בעיר ואמר, יהי רצון שלא יהיו אלה בני ביתי – הרי זאת תפילה שווא, כי זה צועק לשעבר. אבל אם אני יודע מראש שאותה זעקה תבוא שוב, אז כדאי להתריע כדי שהזעקה הזאת לא תחזור על עצמה. אדוני היושב-ראש, אני מניח שבימים כתיקונם הנושא הזה לא היה עולה על סדר-היום, אבל מאחר שאדוני היושב-ראש רואה לנכון להעלות נושאים ציבוריים, זה נכון להעלות את התחושות הקשות בעניינים שונים במגוון הנושאים הרבים שעולים על הפרק. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אולי ראית – כאשר משאיות מובילות עזים ובקר מתל-אביב לירושלים, אני חושב שהם לא דחוסים כמו אותם אוטובוסים שמעלים את החרדים דווקא מבני-ברק לירושלים. תתפלא לשמוע, אין מקום להכניס אפילו עגלה. אני לא מדבר על הממתינים – מאות ואלפים, אני לא מגזים, אדוני היושב-ראש, שהמתינו במשך שעה ושעתיים לאוטובוס, והאוטובוס, גם כשהגיע, הגיע מלא. מה זה? אנחנו בשנות האלפיים, אנחנו מדינה מתקדמת. אנחנו צריכים לנהל את המשק ואת הביזנס בין "אגד" ל"דן"? הציבור צריך לשלם את זה? עד מתי זה יקרה? זה יכול לקרות פעם ואז לבוא ולהתנצל, אבל כשזה חוזר על עצמו – אנחנו מתקרבים לערב חג הפסח, הרי הסיפור הזה יחזור על עצמו. אני רוצה לומר לך שאלפים חיכו בתחנות האוטובוס ולא היה מי שיסיע אותם. אותה אוכלוסייה היא אוכלוסייה מעוטת יכולת. אנחנו יודעים שבבני-ברק האוכלוסייה ענייה, היא מספר אחת בערי ישראל מבחינת העוני. ביום שלישי בלילה, במוצאי פורים – זה נקרא פורים פרזות, כאשר פורים שושן חל בירושלים במוצאי החג זה פורים של פרזות. מטבעם של דברים, אנשים באים בהמוניהם לעלות לירושלים, לחוש את ירושלים, את קדושתה של ירושלים, את המגילה בירושלים. אנשים לא יכולים לבוא וליהנות? לבוא לחג פורים בירושלים? למה המגבלה הזאת? על מה? אותם אנשים שהמתינו, ראית על פניהם את המרמור והתסכול. אין לי מה להאריך בנושא, אבל אני מבקש מעל במה זאת מחברת "אגד" ומחברת "דן" שיעשו הכול, לא רק בהבטחות ובדיבורים בעלמא. אני רוצה להוסיף בנושא הרכבת הקלה. היא פשוט ממררת את חייהם של תושבי ירושלים. אני כבר לא מדבר על אובדן פרנסה של עשרות ומאות במרכז העיר, שמרגישים שפרנסתם הלכה מהם. אם חס וחלילה יש פיגוע, אין אפשרות לאמבולנסים ולניידות משטרה להיכנס למרכז העיר. זאת פשוט קטסטרופה. בשבוע שעבר אמבולנס רצה לעבור ברחוב יפו, הסירנה עבדה שם אולי 20 דקות, אבל הוא לא הצליח לחצות את רחוב יפו. אני מבקש משר התחבורה שיסתכל על העניין הזה, כי מדובר בפיקוח נפש. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה. אני מאוד מודה לך. הצעה לסדר-היום <הכרה בפעילות מתנדבים לרגל "יום המעשים הטובים"> <היו"ר מיכאל איתן:> חברת הכנסת ליה שמטוב. הכרה בפעילות מתנדבים לרגל "יום המעשים הטובים" – הצעה לסדר-היום שמספרה 122. מתי זה חל, דרך אגב? <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> ב-25 במרס. <היו"ר מיכאל איתן:> אולי נציין אותו גם בכנסת. אנחנו מציינים כל מיני ימים בכל מיני נושאים, אז אולי נציין בכנסת את "יום המעשים הטובים". <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> נכון. זאת הזדמנות, הוא יחול בעוד שבוע, אפשר להתכונן. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עזרה לעיוור לחצות את הכביש, סיוע לזקנה עם סלי הקניות, הקשבה ותמיכה בילדים עם צרכים מיוחדים – כל אלה הם דוגמאות למעשים טובים שעושים אנשים יום-יום ללא תמורה ומתוך רוח התנדבות וסולידריות חברתית. <היו"ר מיכאל איתן:> רק רגע. חבר הכנסת נסים זאב, לא את הגב. שב מולו, אין לי בעיה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אנו, חברי הכנסת, רגילים לעמוד מעל הדוכן, להציג בעיה ולהפנות אצבע מאשימה כלפי הממשלה. היום אני רוצה לנצל את הזמן ולדבר על פעילות שלא המדינה יוזמת, שלא הכנסת מתקצבת, על פעילותם של כל האזרחים הטובים ובעיקר פעילות המתנדבים. ה-25 במרס הוכרז על-ידי עמותת "רוח טובה" כיום המעשים הטובים, והוא מתקיים השנה זו הפעם השלישית. עמותה זו שמה לה למטרה להגדיל את מעגלי הטוב בחברה הישראלית ולחבר בין האנשים באמצעות עידוד העזרה, הנתינה וההתנדבות של כל שכבות האוכלוסייה. והסיבה שביקשתי ממך, אדוני היושב-ראש, לעמוד כאן היום, היא הרצון שאנו, חברי הכנסת, נעביר מסר חברתי חשוב: תרומה ועשייה למען החברה זוכה לתודה והכרה ציבורית. אני פונה אליכם, כל אחד ואחד, לקום ולעשות לפחות מעשה אחד שאינו מכוון לרווח כספי או אישי כלשהו זולת הסיפוק הרגשי. כולנו כאן בבית מכירים את תחושות הציבור ביחס לעבודתם של חברי הכנסת, וזו לדעתי ההזדמנות להראות צד אחר שלנו. במיוחד בימים אלו שבהם המשק מצוי במיתון עולמי מתגבר, כשאווירת הייאוש אוחזת באנשים, על כולנו לשאול את עצמנו: איזה מעשה טוב עשיתי היום? אני רק מבקשת מכל אחד מאתנו, תביטו ימינה, שמאלה, תזהו את הילד, את הנכה, את הקשיש. ריצ'ארד באך כתב פעם: "מצפונך הוא קול קורא במדבר אנוכיותך – האזן לו". אדוני היושב-ראש, אני מבקשת ממך ביום הזה לבקש מכל חברי הכנסת לעשות מעשה טוב למען אזרחי ישראל, למעננו. <היו"ר מיכאל איתן:> אבל הם צריכים לעשות את זה כל יום, בשביל זה הם מקבלים משכורת. אז מה יהיה? רק ביום הזה הם יעשו מעשה טוב למען אזרחי המדינה? למען השולחים שלהם? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> היא מתכוונת לעשות מעשה טוב נוסף. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> היום הזה הוא יום מיוחד – – – <היו"ר מיכאל איתן:> יש לי הצעת ייעול. אולי ביום הזה הם יעשו טוב אחד לשני, גם זה יהיה הישג גדול, לא? מעשה טוב אחד לשני בין חברי הכנסת. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> וגם לאזרחי ישראל אני פונה ומבקשת, כשאתם רואים ילד בוכה, תיגשו אליו ותשאלו למה הוא בוכה, לזקן שמתקשה לחצות את הכביש תיגשו ותעזרו לו לחצות את הכביש, וביחד נגדיל את המעגל הטוב בחברה הישראלית. יישר כוח. תודה. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה, חברת הכנסת שמטוב. <הצעה לסדר-היום> <השתלחות הנשיא לשעבר קצב במתלוננות נגדו ובמערכות המשפט ואכיפת החוק במסיבת העיתונאים > <היו"ר מיכאל איתן:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: מסיבת העיתונאים של הנשיא קצב והשתלחותו חסרת המעצורים במתלוננות ובמערכות המשפט ואכיפת החוק – הצעה לסדר-היום שמספרה 125. חברת הכנסת אורית זוארץ. <אורית זוארץ (קדימה):> צריך להסתגל לשיפועים פה בדרך, זה לא מותאם לנשים. <היו"ר מיכאל איתן:> את צודקת, זה לא רק לנשים, גם לאנשים שמתקשים קצת בהליכה זו בעיה. <אורית זוארץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי המעשים הטובים קשה לעבור למעשים הפחות טובים, אבל אין לנו ברירה, אנחנו עדיין חיים בחברה שהמעשים הפחות טובים קורים בה ואסור לנו להתעלם מהם. בשבוע שעבר החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על הגשת כתב אישום נגד הנשיא לשעבר קצב. זה שנתיים אנחנו מצויים, אדוני היושב-ראש, במחול שדים סביב הסוגיה הזו, החקירה, עסקת הטיעון, הבג"ץ, ביטול עסקת הטיעון ועד ההחלטה על כתב האישום. מדובר פה בהחלטה נכונה, אמיצה ומבורכת שמשדרת מסר ברור וחד-משמעי לנשים ולחברה הישראלית: לא ניתן לפגוע בנשים, לאנוס אותן, ולצאת מזה ללא ענישה. אני חושבת שיש לפעול לשלילת ההטבות של הנשיא לשעבר קצב כנשיא. בסוף השבוע שעבר היינו כולנו עדים לניסיון המבזה והמביך של קצב, במסיבת העיתונאים שכינס, לכפות את עצמו עלינו, על הציבור; לנסות לשכנע אותנו שכולם אשמים, שכל המתלוננות נגדו בלי יוצא מהכלל מעלילות עליו עלילות שווא. חברים, כבוד היושב-ראש, אני חושבת שמי שחצה קו אדום, כל קו אדום, הוא הנשיא לשעבר קצב, כאשר היה לנשיא הראשון שמואשם באונס, הנשיא הראשון שעוסק בציד מכשפות – כל זה במטרה להכפיש את שמן של המתלוננות נגדו, את שמה של מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק. גבירותי ורבותי, קצב לא עוצר באדום. לא ייתכן שהוא יעשה שימוש פסול במעמדו כנשיא לשעבר וינהל משפט ראווה באמצעות כלי התקשורת נגד המתלוננות, נגד מערכת המשפט ונגד מערכת אכיפת החוק, בניסיון האומלל לערער את אמינותן ולהביא לכך שנשים נוספות יחששו ואולי יחשבו פעמיים לפני שהן מתלוננות על מעשים כל כך חמורים. רק אתמול התפרסמה כתבה על עובד שהואשם בהטרדה מינית במקום העבודה בחברת החשמל, הורשע ופוטר. ועדיין אנחנו נחשפים לתופעה שוועד העובדים, שאמור להגן על העובדים והעובדות, עמד לצדו. בעיני זה חמור. אני רוצה להעביר מסר ברור: לא הנשיא לשעבר ולא עבריין המין האחרון ימנעו מאתנו להתלונן, להביא לדין את אלו שרואים בגוף האשה הפקר. לא ניתן לאותם גברים להשפיל, לפגוע ולאנוס, ולצאת ללא פגע. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. ברשותך, אני בכל אופן רוצה לומר משהו, ואשמח לשמוע גם את תגובתך. אנחנו נמצאים במצב שבו הוגש כתב אישום. בעיני רבים אולי כבר לא צריך את המשפט, כי קבעו את פסק-הדין. אז אם כבר קבעת בדברייך שהוא ביצע מעשה אונס, האם את לא חושבת שיש כאן קביעה שצריכה להתברר בבית-המשפט? בית-המשפט יחליט כן או לא. מה עוד שגם שמענו מצד התביעה שלא בטוח שאפשר יהיה להוכיח את זה; זאת אומרת שזה מקרה גבולי. האם זה בסדר מצדנו שאנחנו קובעים לפני בית-המשפט שכבר בוצע מעשה שאפילו התביעה לא במאה אחוז – היא הלכה לבית-משפט, שם זה יתברר, אבל האם לא כדאי לחכות בהתבטאויות שלנו, ולא כבר לייחס לו את המעשים? <אורית זוארץ (קדימה):> בדברי לא קבעתי קביעה, אני מתבססת על כתב האישום שהוגש. <היו"ר מיכאל איתן:> אבל כתב אישום צריך להוכיח, את אמרת שהוא ביצע אונס. <אורית זוארץ (קדימה):> כתב האישום שהוגש הוא על אונס, ואני מדברת על עצם הגשת כתב האישום וההתייחסות לסוגיה מנקודת המבט שהוגש כתב אישום. אנחנו נחכה כמובן לראות מה תהיה הכרעת הדין, אבל עדיין כתב האישום הוגש וזו היתה ההתייחסות שלי. <היו"ר מיכאל איתן:> תודה רבה. אני מודה לך. חבר הכנסת צרצור נמצא? הוא לא באולם. נעבור לנושא הבא. חבר הכנסת ליצמן איננו. הצעה לסדר-היום <תקציב ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מצבם של מפוני גוש-קטיף> <היו"ר מיכאל איתן:> נעבור לנושא האחרון בסדר-היום: תקציב ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מצבם של מפוני גוש-קטיף, הצעה לסדר-היום מס' 13, של חבר הכנסת זבולון אורלב. מזכיר הכנסת גם מבקש להעיר, מבחינה עובדתית, שעוד לא הוגש כתב אישום, אלא רק הודעה על כוונה להגיש כתב אישום, אבל זה לא משנה כרגע, כי גם כשמוגש כתב אישום, בתוך תוכנו – בהחלט אפשר להתייחס לזה כשלב שמתגבש כתב אישום ומוגש – עדיין צריך לזכור שגם אדם שהוגש נגדו כתב אישום הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. אני מדבר באופן כללי ולכן ביקשתי להעיר. בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה לך שמצאת מקום לכך שנוכל להעלות את הדבר הזה, כי הגשתי את הנושא כבקשה לשאילתא מהירה ואדוני היושב-ראש קבע להעלות אותו כאן, ואני מקבל את הדברים, אף-על-פי שהייתי רוצה לקבל תשובה משר האוצר. <היו"ר מיכאל איתן:> תתפלא שתקבל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה. נמסר לי שמשרד האוצר טרם הסדיר את הפעלת התקציב הדרוש לפעילותה של ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מצבם של מגורשי גוש-קטיף. אדוני היושב-ראש, הואיל וכיהנת כיושב-ראש ועדת ביקורת המדינה עד סיום הכנסת השבע-עשרה, אז ברשותך אני רוצה רק להזכיר כמה תאריכים. לפני יותר משבעה חודשים, ב-30 ביולי, החליטה ועדת ביקורת המדינה, על-פי סמכותה מתוקף החוק, להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מצבם של מגורשי גוש-קטיף, וזאת לאחר עבודה מאומצת של הוועדה – צריך להזכיר לטוב את חברת הכנסת עמירה דותן. כי חרף כל הלחצים של הוועדה על רשויות המדינה, על משרדי הממשלה, מצבם של מגורשי גוש-קטיף הוא בכי רע כמעט בכל תחומי החיים: דיור, תעסוקה, מצבם הנפשי, עסקים, חקלאות וכל כיוצא באלה. לקח כמה זמן עד שניסחנו, בראשותו של מי שמכהן היום כיושב-ראש בפועל של הכנסת, את כתב הסמכות, ומכאן התחילו כל הצרות. כלומר, גם היועץ המשפטי לממשלה ניסה לערער על סמכות הכנסת להקים ועדת חקירה ממלכתית כזאת, עד שהיה צורך שהוועדה תתכנס שוב ב-24 בנובמבר ותדחה את בקשתו ותחדש את ההחלטה להקים ועדת חקירה ממלכתית. ולאחר מכן, שוב בבג"ץ של מי שהיה שר לשעבר, פורז, שגם הוא ניסה למנוע את הקמת הוועדה, ושוב ועדת ביקורת המדינה היתה צריכה להתכנס בראשותו של היושב-ראש בפועל ולאשר מחדש את הקמת הוועדה לאחר שמבקר המדינה הגיש דוח מחודש, או דוח מעודכן, נקרא לזה כך. בינתיים יש אלפי אנשים, מגורשי גוש-קטיף, שמצבם הוא חרפה למדינת ישראל. לצערי, גם עד שמוקמת הוועדה עוברים עוד כמה חודשים, כמעט חודשיים, ורק ב-2 במרס מוקמת סוף-סוף הוועדה; דבר שלצערי לא מראה שבית-המשפט העליון, או נשיאת בית-המשפט העליון יוצאת מגדרה ומבינה שהכנסת רואה את העניין הזה כדבר דחוף וגם היא מאיצה, אבל לצערי זאת המציאות. אנחנו נמצאים היום שבועיים לאחר הקמת הוועדה, ומאחר שבדקתי ביום ראשון בשבוע שעבר מה קורה, מדוע הוועדה איננה עובדת, נמסר לי שמשרד האוצר מתחמק מחובתו בחוק. סעיף 27 לחוק ועדות חקירה קובע שהוצאות ועדת חקירה ממלכתית ישולמו מאוצר המדינה. כלומר, החובה מוטלת על שר האוצר להעמיד את התקציב והאוצר מתחמק בטענה שתקציב 2009 לא אושר. מאחר שכיהנתי כמה ימים גם כמנכ"ל משרד ממשלתי וגם כשר, אז אנחנו מכירים את כל התירוצים. חשבתי שזו עוד חוליה בשרשרת ההתעללות הבוטה, המביישת, המבזה, של ממשלת ישראל בכל הקשור לטיפול ולשיקום מצבם של מגורשי גוש-קטיף. לכן רציתי להגיש שאילתא, ובינתיים היום מסרה לי מנהלת הוועדה שהתקיימה ישיבה בלשכתך בשבוע שעבר והאוצר הבטיח שזה יצא מהרזרבה של משרד המשפטים. אבל כפי שהבנתי, נכון לרגע זה הוועדה טרם החלה את עבודתה. אדוני היושב-ראש, בראש ובראשונה, לנגד עינינו מצבם הקשה של מגורשי גוש-קטיף ועבורם נאבקנו קשה. הייתי, כמו שאדוני יודע, יוזם הוועדה הממלכתית הזאת; ואני רואה בכך באמת חרפה גדולה. אבל יש כאן עוד אלמנט: כבוד הכנסת. כבוד הכנסת. הכנסת קובעת על-פי סמכותה שתקום ועדה, ותראה, אדוני היושב-ראש, איך מנסים לטרפד – הרשות המבצעת והרשות השופטת, כלומר הרשות המבצעת על-ידי היועץ המשפטי לממשלה והרשות השופטת על-ידי בית-המשפט העליון, מנסות לעכב בכל דבר, ועכשיו האוצר עוד הפעם מעכב. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מבקש לענות לך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אז אני מבקש את עזרתך, אדוני היושב-ראש, כמי שבקי, ונקבל תשובה מתי הוועדה הזאת מתחילה בעבודתה. <היו"ר מיכאל איתן:> מאחר שהייתי מעורב בנושא מתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הביקורת שבא בעקבותיך, ואחר כך זה חזר אלי כיושב-ראש הכנסת בפועל, אני מבקש למסור לך תשובה. אכן התיאור שתיארת הוא מדויק, למעט דבר שאני לא מצטרף אליו, וזה הביקורת על נשיאת בית-המשפט העליון. היא פעלה בעניין הזה במסירות, בכפוף לכך שהוגש בג"ץ. היא בחרה ועדה טובה, לדעתי, ועשתה את כל מה שעשתה מתוך רצון לעשות את זה במהירות המרבית. יש לי אתה חילוקי דעות בנושאים אחרים, אבל בעניין הזה אני יכול לומר שהיא עשתה כמיטב יכולתה, בלוח הזמנים האפשרי ביותר מבחינתה. לא כל כך קל להקים ועדה, צריך לפנות לאנשים, לא כל אחד מסכים. זה עובר תהליך, לא כל אחד מתאים. עקבתי והיא גם דיווחה לי, ואני יכול לומר לך – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני, זה לא נפל עליה כרעם ביום בהיר. היא יודעת מ-30 ביולי שתקום ועדה. <היו"ר מיכאל איתן:> חבר הכנסת אורלב, אתה יכול גם לסמוך על שיקול דעתי. במקרה הזה אני יכול להעיד על דברים שאני ראיתי מקרוב. המניעות להקמת הוועדה באה בעיקרה מהרשות המבצעת, שם אמר לי גורם בכיר שהוועדה הזאת לא תקום ואנחנו נילחם נגד יישום ההחלטה בכל דרך אפשרית. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מי זה הגורם הבכיר? <היו"ר מיכאל איתן:> תרשה לי להישאר כך בשלב זה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> חשבתי שאדוני נותן את כל האינפורמציה בשקיפות מלאה לכנסת. <היו"ר מיכאל איתן:> בפועל מה שקרה – אני רוצה לעדכן אותך שהאוצר בא בטענה שאין לו שום מניעה להקמת הוועדה, אלא כתוצאה מהעובדה שאין תקציב מאושר והם צריכים לפעול על בסיס תקציב קיים, הם לא יכולים להקצות סעיף תקציבי מיוחד להקמת הוועדה. כששמעתי את הטענה הזאת זימנתי את הגורמים הרלוונטיים ללשכת יושב-ראש הכנסת, שם התקיים דיון. היועצת המשפטית לכנסת – אני רוצה לציין אותה לשבח – הביאה את הטיעון המשפטי, שאותו קיבל האוצר, וסוכמו שם שלושה סעיפים: 1. משרד האוצר יקצה את הסכום. הם מצאו את הסידור, מתוך הרזרבות של הנהלת בתי-המשפט. הם יקדמו משם את הכסף ואחר כך הם יחזירו לרזרבות את מה שהם משכו. זה המנגנון שסוכם, ועל-פיו יפעל מנגנון גישור לטובת תפעול הוועדה עד לאישור תקציב המדינה. סעיף 2 – וזו היתה יוזמתי על מנת להגיע להסדר הזה – הכנסת תנסה להציע מקום במשכן הכנסת שיועמד לצורכי הוועדה ויוזיל בכך את עלות תפעול הוועדה. סוכם שבימים הקרובים נקיים סיור משותף עם יושב-ראש הוועדה על מנת לקבוע את המקום והוועדה תצא לדרך. אני מסכים ואני שותף לביקורת שלך, אבל אני יכול רק להתנחם בעובדה הכפולה – עובדה ראשונה, אני מקווה שאתה ואני נעשה כל מאמץ אפשרי בקרב הממשלה החדשה שתיבחר, שכשם שהיו עיכובים לא ענייניים מצד הקודמת, זאת שעתידה, תפעל במהירות, ביעילות, בתבונה, בנפש חפצה לתקן את העיוותים שמהם סובלים המתיישבים. באשר לבדיקות של מה שהיה בעבר, אנחנו מקווים שגם זה יצא לדרך. אבל נראה לי כרגע, שהתיקונים צריכים להיעשות הרבה לפני שהוועדה תשב ותבדוק מדוע היו העיוותים ומהם היקפי העיוותים. צריך לעשות שני מסלולים נפרדים, שאינם תלויים אחד בשני. בדיקת מה שהיה, זאת בדיקה. טיפול במה שצריך לטפל – צריך לגשת לזה מייד, ללא קשר למה שתעשה הוועדה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אם מותר לי, אדוני, ואני מודה לך על זה, הסיעה של הבית היהודי, המפד"ל החדשה, אנחנו ביקשנו, והבנתי שיש נטייה לתת לנו תשובה. ביקשנו שני דברים עקרוניים: אחד – שתקום ועדת שרים, במעמד קבינט, כדי שהיא תהיה מוסמכת לסיים את הטיפול בפרשה המבישה הזאת, של המחדל הממשלתי הנוראי הזה; הדבר הנוסף שביקשנו הוא, שהשר מטעם סיעת הבית היהודי, מפד"ל החדשה, יהיה ממונה על מינהלת סל"ע, שלא תסיים את עבודתה, עד אחרון הפתרונות של המגורש האחרון. הבנו שיש כוונה לתת לנו תשובות חיוביות בעניין הזה. אני מודה לך, אדוני. <היו"ר מיכאל איתן:> אשמח באופן אישי, אם מותר לי, לעמוד לרשות כל פעילות בתחום הזה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מודה לך, אדוני. <היו"ר מיכאל איתן:> אני מדבר בשם רבים בבית הזה, מהקואליציה ומהאופוזיציה בפעם הקודמת, ואני מקווה שגם הפעם הבית ייתן גיבוי למהלך הזה. רבותי, אני מאוד-מאוד מודה לכם. אני מכריז בזה כי תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, כ"ב באדר התשס"ט, 18 במרס 2009, בשעה 11:00. ישיבה זאת נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:42.