דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ג ישיבה קכ"ב הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, א' בניסן התש"ע (16 במרס 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 6 אופיר אקוניס (הליכוד): 6 נחמן שי (קדימה): 7 עפו אגבאריה (חד"ש): 9 רחל אדטו (קדימה): 10 עינת וילף (העבודה): 11 ציפי חוטובלי (הליכוד): 12 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12 שלמה מולה (קדימה): 13 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 13 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 14 זאב בילסקי (קדימה): 16 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 17 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 18 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 19 דניאל בן-סימון (העבודה): 20 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 21 דב חנין (חד"ש): 22 יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): 23 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 24 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 25 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 26 מזכיר הכנסת איל ינון: 26 הצעת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בדבר חלוקת הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008 27 דני דנון (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): 27 הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010 28 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 28 שר האוצר יובל שטייניץ: 42 חיים אורון (מרצ): 46 שלי יחימוביץ (העבודה): 49 אמנון כהן (ש"ס): 54 פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 59 רוני בר-און (קדימה): 60 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 62 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 63 הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010 63 הצעת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009 64 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 65 הצעות לסדר-היום 66 ציון היום הלאומי למדע 66 היו"ר ראובן ריבלין: 66 מאיר שטרית (קדימה): 68 רוברט טיבייב (קדימה): 71 השר מיכאל איתן: 72 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 76 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 76 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010 77 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 77 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 79 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 79 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010 79 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 80 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 82 הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 82 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 83 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 87 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 89 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 90 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 90 אורי מקלב (יהדות התורה): 95 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 11) (הרחבת זכאות לקבלת מענק), התש"ע–2010 98 חיים כץ (הליכוד): 98 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44) (העברה ללא תשלום של שידורי ערוץ ייעודי), התש"ע–2010 100 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 101 מרינה סולודקין (קדימה): 101 חיים אורון (מרצ): 102 נחמן שי (קדימה): 103 זאב אלקין (הליכוד): 105 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9) (זכאות של אזרחים ותיקים להטבות), התש"ע–2010 107 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 107 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 108 זאב אלקין (הליכוד): 109 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010 110 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 110 חיים אורון (מרצ): 112 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 116 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 120 אילן גילאון (מרצ): 122 דב חנין (חד"ש): 127 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 131 דוד רותם (ישראל ביתנו): 132 נסים זאב (ש"ס): 140 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 144 הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים, התש"ע–2010 149 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 150 הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (בחירת יום חופשה), התש"ע–2010 151 מגלי והבה (קדימה): 151 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 153 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 153 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35) (רכב בשווי נמוך), התש"ע–2010 153 אמנון כהן (ש"ס): 154 הצעת חוק מרשם תורמי מוח עצם, התש"ע–2010 155 זבולון אורלב (הבית היהודי): 158 הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4) (פטור ממסים), התש"ע–2010 160 אורי אורבך (הבית היהודי): 160 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 161 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 162 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 162 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010 162 זאב בילסקי (קדימה): 163 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 14) (נטל ההוכחה), התש"ע–2010 164 מרינה סולודקין (קדימה): 165 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 165 <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברותי וחברי חברי הכנסת – עדיין אין שר מהממשלה, אבל הוא יגיע, ודאי. היום יום שלישי, א' ראש חודש ניסן תש"ע, 16 במרס 2010 למניינם. הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. לרגל יום ההתרמה השנתי של ארגוני החירשים המצוין היום, הנגישה הכנסת חלק מדיוני הוועדה לסובלים מליקויי שמיעה, ואף קיימה בוועדת החינוך, התרבות והספורט דיון מיוחד על תרבות החירשים ונגישות החירשים לאירועי התרבות. לרגל יום זה אנו מנגישים כאן, במליאת הכנסת, את הנאומים בני דקה לאורך מחצית השעה הראשונה של דיוני המליאה, ואנחנו מודים מאוד לזו המביאה בשפת הסימנים את דבריכם, ומודים לה על כך שהואילה להיות היום בכנסת. תודה רבה. כבוד השר הגיע גם הוא, וגם הוא בעניין זה עושה רבות למען פעולתם של כל אותם אלה שהם לקויי שמיעה או חירשים, חלילה, ומשרד הרווחה לא חוסך מאמץ על מנת לאפשר להם להשתלב בחברה בצורה היעילה ביותר. תבוא על כך על הברכה, השר הרצוג. אנחנו מאוד מודים לך, בשם הכנסת ובשם הציבור בישראל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, כל המבקשים להשתתף בנאומים בני דקה, אנא הצביעו. ראשון הנואמים – חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, ביטחון ישראל הוא קדוש ואינו נתון למשא-ומתן. ירושלים תישאר בירתה הבלתי-מחולקת של ישראל. חברי, כך אמר הסנטור ברק אובמה שעות ספורות לאחר שנבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית, אדוני היושב-ראש, לנשיאות ארצות-הברית. באותו ערב אמרה הילרי קלינטון שאובמה יהיה ידיד טוב של ישראל. לטובת חבר הכנסת אלסאנע אני חוזר על אמירתו של אובמה – של אובמה: ירושלים תישאר בירתה הבלתי-מחולקת של ישראל. אני מאמין, אדוני היושב-ראש, שזו לא היתה הבטחת בחירות. אני מאמין שהנשיא אובמה ומזכירת המדינה יודעים שבמרחב המזרח התיכון אין ידידה טובה יותר ובעלת ברית אסטרטגית יותר מישראל. לכן, חברי, אני קורא מכאן, מירושלים השלמה והמאוחדת, לאמריקנים, לידידינו בממשל, להוריד לחץ, להפחית את הלחץ מישראל. הלחץ הבלתי-מאוזן על ישראל, אדוני היושב-ראש, לא יביא ולא יקרב את השלום במזרח התיכון, הוא עלול להרחיק אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני חשבתי שאין תרגום לאנגלית למונח הישראלי "מה שרואים מפה לא רואים משם". בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת אגבאריה, ואחריו – חברת הכנסת אדטו. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה. ירושלים ראתה היום שוב מהומות והיו נפגעים, ואווירה ואוויר חם בירושלים. אני חושש מאוד מהידרדרות המצב. אתה לא יודע על מה אני מדבר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יודע על מה אתה – – – <נחמן שי (קדימה):> היו כ-50 נפגעים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עוצר את השעון כדי שתוכל להסביר. <נחמן שי (קדימה):> היו כ-50 נפגעים בהתנגשויות שהיו הבוקר סביב הר-הבית. <היו"ר ראובן ריבלין:> נפגעים קשים, או – – – <נחמן שי (קדימה):> לא, לא. לא קשים מדי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, נו, ברור. כן. <נחמן שי (קדימה):> – – אבל יש התרגשות גדולה, שנובעת מסיבות כאלה ואחרות, אנחנו כולנו יודעים. אני אומר פה בדאגה גדולה שירושלים היא הלוא לב העניין, והר-הבית על אחת כמה וכמה. אני הייתי רוצה שמהבית הזה תצא קריאה להרגעת הרוחות, ובעיקר אני פונה לחברי, לעמיתי, חברי הכנסת הערבים, מפני שהנוכחות שלהם באירועים יכולה להיות אחת לכיוון אחד ואחת לכיוון אחר. אם אני מצטט, למשל, את עמיתתי חברת הכנסת זועבי, שאומרת שם: "מדיניות זו" – למשל – "אינה פחות מאשר טיהור אתני"; נו. טיהור אתני אנחנו יודעים מהו. זה לא טיהור אתני, כל מה שקורה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <נחמן שי (קדימה):> לא, טיהור אתני – אנחנו יודעים בדיוק מה זה טיהור אתני. אז גברת זועבי איננה פה, אבל זה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. לא להתערב. אין דו-שיח. <נחמן שי (קדימה):> לא, ממש לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין דו-שיח, חבר הכנסת אלסאנע. אתה רוצה לדבר, הרי. <נחמן שי (קדימה):> זכותם של ערביי ירושלים ואחרים להפגין, וזה בסדר. יחד עם זאת, אני אומר: הבית הזה יכול להיות מוקד של התרגשות ומוקד של הרגעה, והאחריות שלנו, כולנו, כחברי כנסת, כמי שיוטל עליו תפקיד, אולי אפילו היסטורי, זה להרגיע את הרוחות ברגע הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חברת הכנסת אדטו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הרגע באתי מאספה של השדולה נגד הגזענות שנוצרה בכנסת. לצערי היינו צריכים להקים את השדולה הזאת – והיא מוקמת בפעם הראשונה – בגלל הסממנים של הגזענות שהולכים ומתרבים במדינת ישראל והחוקים הגזעניים שנחקקו בכנסת בתקופה האחרונה. אני חושב שגם במה שאירע היום במזרח-ירושלים – יש סממנים גדולים של גזענות בצורת הטיפול של המשטרה באנשים האלה, שזכותם – ורק אתמול ראש הממשלה דיבר על זה, על זכות קיום הפולחן. אנחנו רואים איך הממשלה מונעת מהאנשים האלה לקיים את הפולחן, ורואים איך המשטרה, בצורה ברוטלית מאוד, מדכאת את האנשים האלה. לכן אני חושב – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תזכיר את האלימות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני חושב – אלימות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-ארי, עוד מעט אתה תדבר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – אלימות של ההזויים גם כן יש, אבל אנחנו רואים איך בחלק השני מטפלים, באיזו צורה. לכן, אני שמח שיש עוד חברי כנסת, יהודים, שהצטרפו למאבק הזה נגד גזענות. ואני חושב שבושה שבמדינת ישראל יהיו סממני גזענות, שלא ככה היא, ואם היא מכנה את עצמה דמוקרטית, אז היא לא צריכה להיות גזענית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת אדטו, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת עינת וילף. <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום ראשון הקרוב עתידה הממשלה לדון בגורל חדר המיון הממוגן בבית-החולים באשקלון. חדר המיון הזה על סדר-היום כבר כעשור. בשבוע האחרון, או ביומיים האחרונים, התפרסם דוח של הרשות לעתיקות, שמעידה, בחתימת יושב-ראש הרשות, שהקברים שנמצאו במקום ועליהם נסב הוויכוח אינם קברים של יהודים. מכאן שכל המהומה וכל הרצון להשליך למקום בין 160 מיליון שקלים ל-200 מיליון שקלים כדי לרצות ולהעביר את חדר המיון למקום אחר, שמנוגד לכל היגיון מקצועי כלשהו – בגלל שחדר המיון החדש מרוחק בין 250 ל-300 מטר מהבניין המרכזי, ויעידו כל אנשי המקצוע שחדר מיון צריך להיות בלב לבו של בית-חולים, ולא במרחק 250 מטר. ולכן, כל ניסיון של פשרה שהוא פגיעה – גם מקצועית, קל וחומר כאשר מובהר לחלוטין שבמקום אין קברים של יהודים. אני קוראת לראש הממשלה ואני קוראת לסגן השר לפתור את הבעיה, לרדת מהעץ הגבוה ולפתור את הבעיה לאלתר, לטובתם של אנשי אשקלון ואנשי עוטף-עזה. ובכלל, מ-160–200 מיליון שקלים, מערכת הבריאות רק יכולה ליהנות. אפשר לפתור את הבעיה – גם ריפוי שיניים וגם בתי-חולים פסיכיאטריים וגם צפיפות מיטות, ועוד הרבה נושאים שעלו כאן על סדר-היום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני אבקש להפנות את תשומת לבם של כל חברות וחברי הכנסת שנאומים בני דקה נמשכים דקה. כמובן, העניין שחברת הכנסת אדטו נגעה בו מצדיק אפילו הצעה לסדר-היום, אבל הנאומים בני דקה צריכים להתמצות בדקה. דקה ועשר שניות זה דבר שהוא סביר. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת וילף. <עינת וילף (העבודה):> שלום. אני רוצה להביא לתשומת לבנו את המקרה של המורה רבקה אריה. היא מורה כבר 26 שנים בחטיבת ביניים. היא הותקפה קשות לפני כמה שבועות, כשהיא ניסתה בעוז ובאומץ לעשות מעשה שהרבה מורים היום כבר לא מעזים לעשות, וזה להגן על ילד שהותקף בידי ילדים אחרים. כתוצאה מזה היא הותקפה באופן קשה. תלמידים אחרים עמדו סביבה וקראו "מוות למורה". הסיפור הזה כבר מסתובב בין מורים, שמביעים זעזוע מכך. חשוב מאוד שהמורה רבקה אריה תדע שהיא לא לבד, שהיא מקבלת גיבוי מלא מכל המערכת, שהתלמידים – נאמר, דווח שבית-הספר הרחיק את התלמידים הפוגעים לצמיתות והתחיל בהליכי הרחקה כנגד התלמידים שקראו "מוות למורה". מאוד חשוב שיעבור מסר חד-משמעי של גיבוי. זה לא המקרה הפרטי שלה, היא לא לבד. שיהיה ברור גם שלא יקום פתאום ראש מועצה רחום וחנון או מפקח שרחמיו נכמרים על הילד ומבקש להשיב אותו ללימודים. אפשר למגר את האלימות בבית-הספר לחלוטין, זה לא חלום, אבל צריך לעמוד בצורה ברורה נגד זה – שר החינוך, המנכ"ל, אנשי המשרד, ראשי רשויות, הכנסת, חברי ועדת החינוך של הכנסת – בצורה ברורה, להגיד שאין לזה מקום ושתלמידים שנוהגים באופן הזה, מקומם לא יכירם במערכת החינוך הציבורית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בוודאי התרגשת גם אתה יחד עם כל מי שנכח אתמול בטקס חנוכת בית-הכנסת "החורבה", אותו בית-כנסת יהודי היסטורי שנחנך אתמול ברוב עם ברובע היהודי בירושלים. אבל יש מי שראה באותו אירוע – אולי במקום היחיד שעוד נתון בקונסנזוס פנים-ישראלי, הרובע היהודי – ראה אף בו עילה לפתיחה במלחמה. גם הרובע היהודי, בעיני חלק מחברי הכנסת, אפילו בבית הזה – כגון חבר הכנסת טלב אלסאנע, שהכריז כאן על בימת הכנסת – היה עילה למשפט הנורא והמזעזע: ירושלים תחילה. אנחנו נמצאים ביום שבו הפרעות ואירועי הזעם שנערכים בירושלים נערכים לא פחות ולא יותר מאשר על אדמת עיר-דוד. יש מי שרוצים לנתק את הקשר של העם היהודי לירושלים. הם מכנים שכונות בשמותיהן הערביים: שועפאט, סילואן ושיח'-ג'ראח, במקום לומר: הר-הצופים, עיר-דוד וגבעת-התחמושת. אני מציעה מעל הבימה הזאת לחזור לשמות העבריים של המקומות האלה כדי לזכור שירושלים יש רק אחת, והיא בירתו של העם היהודי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. סילואן זה השילוח, לא צריך – כל דור מתרגם מהדבר שהיה קודם. השילוח היא סילואן. זה היה כך לפני 100 שנה, לפני 200 שנה, לפני 1,000 שנה וגם לפני 3,000 שנה. תודה. קראתי לחבר הכנסת עמאר, ואחריו – חבר הכנסת מולה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היישוב ירכא הוא יישוב דרוזי המונה כ-14,000 תושבים. לפני שלוש שנים החליט שר הפנים דאז לפטר את ראש הרשות, לפרק את המועצה ולשלוח גם את חברי המועצה הביתה, בגלל שלא הצליחו לקדם את תוכנית ההבראה. אז הגירעון היה 95 מיליון שקל. מינו ראש רשות חדש, ממונה, וקיווינו שיצליח להוציא את היישוב מהגירעון. המצב הלך והחמיר. היום היישוב עומד על גירעון של 120 מיליון שקל, ואין תוכנית הבראה עד עכשיו. ראש הרשות הממונה עם הצוות שלו עולה יותר ממיליון שקל ליישוב. אני קורא מכאן לשר הפנים לאשר תוכנית הבראה ליישוב ירכא ולהחליט על בחירות בירכא בהקדם האפשרי. אני מאמין שמתוך 14,000 תושבים יצא איש אחד שיכול לנהל את היישוב. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מולה, ואחריו – חבר הכנסת אלדד. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתמול התארח אצלנו בכבוד מלכים נשיא ברזיל. הוא בא והתקבל למרות מורת רוחם של חלקנו מכך שהוא לא היה מוכן לעלות לקברו של הרצל, חוזה המדינה. יחד עם זאת, אדוני היושב-ראש, בבירורים שאנחנו עשינו – נעלם לו שר החוץ. בממשלה הזאת יש 40 שרים וסגני שרים, וחלקם אפילו ללא תיק, ושר החוץ, יש לו תיק, אבל הוא נעדר ואיננו בנמצא. יחסי החוץ של מדינת ישראל בשפל. בבירורים שעשינו, אפילו לגבי נשיא ברזיל, הסתבר שלשכת שר החוץ, משרד החוץ, לא עשו מאומה כדי להציע לו לעלות לקברו של הרצל. אדוני היושב-ראש, אני שואל עוד פעם את השאלה: יחסי החוץ של מדינת ישראל בכי רע. איפה שר החוץ? ואיפה שר החוץ? ואיפה שר החוץ? ואיפה שר החוץ? <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי ששר החוץ התבטא בעניין זה בצורה הברורה ביותר. הוא הסביר, הוא לא התעלם ולא התחמק. קראתי לחבר הכנסת אלדד, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חבר הכנסת נחמן שי כבר ציטט ממכמני החוכמה של חברת הכנסת זועבי היום, אבל הוא עשה את זה בלשון גינוי, ואני דווקא מבקש לברך אותה על דבריה. היא אמרה היום שהעמדה הפלסטינית הרשמית שלחה לישראל מסר שגוי, שהפלסטינים לא ייאבקו למען זכויותיהם ושהאינתיפאדות הן חלק מההיסטוריה. היא אומרת שזוהי הנחה שגויה, שכן המשך התוקפנות והכיבוש בירושלים הופך את האינתיפאדה לצעד בלתי נמנע. אני אבקש לומר לחברת הכנסת זועבי "אבראוו", או בעברית "יישר כוח". למה כל זה? משום ששפת החלקות של סלאם פיאד מסוכנת לישראל הרבה יותר מהאספסוף של משליכי אבנים ויותר ממחבל מתאבד, כי בחסות הצמחוניים המתונים הללו, אבו מאזן וסלאם פיאד, ארצות-הברית מפעילה עלינו לחץ מסיבי. אז לכן, חברי הכנסת הערבים היקרים, תמשיכו להסית, תמשיכו להבעיר את השטח. זה כנראה יוכל שוב להציל את מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת בילסקי. אין מוקדם או מאוחר בנאומים בני דקה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדברים כאן על ירושלים מאוחדת. אני הייתי, ראיתי ירושלים מפולגת, אפופה עשן וריח של גז מדמיע, מסוק משטרתי מרחף ועימותים בין הצעירים לשוטרים. ירושלים מעולם לא היתה מאוחדת, זאת אשליה. מזרח-ירושלים זה שטח כבוש ואנשים שם אינם רוצים להיות חלק ממדינת ישראל, הם אינם מעוניינים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא נכבש. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ממשלות ישראל בכוח מקימות התנחלויות, מפקיעות אדמות, מכניסות מתנחלים מ"עטרת כוהנים" בתוך הנשמה של התושבים בשיח'-ג'ראח. הולכים לפגוע ומקימים – בסילואן הורסים בתים, מרחיבים התנחלויות ובאים בטענות לפלסטינים: מה פתאום אתם מתקוממים? למה אתם לא מוחאים כף לכובש? למה אתם מאשימים? אז יכול להיות – הגיע הזמן להתעשת. אי-אפשר לבנות שלום על חורבות עם אחר, ואם ציפי לבני לא האמינה לנתניהו ולא הצטרפה לממשלתו, למה אתם באים בטענות לאבו מאזן שהוא לא מאמין לו והוא לא מוכן לשבת אתו? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. הרי אין גבול לכיבושים בארץ הזאת, אין גבול הרי. וגם למהומות יש סובב ויש מסובב. פעמים כולנו צריכים להבין שכל אחד צריך לעשות את החשבון שלו. בירושלים לא היו השוטרים מתעמרים במישהו אם לא היה הדבר סיכון לשלום הציבור. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> השוטרים לא היו יוצאים אלמלא זרקו אבן וזה אכפת להם. ירושלים גם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש מי שמסית אותם, יש מי שמחמם אותם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מול זכות המחאה עומדת החובה על הציבור להגן על עצמו, על שלום הציבור, בכל מקום ובכל מקרה וכלפי כל אחד. אבל, כמובן, אפשר לבוא ובשם הדמוקרטיה להכריז על אנרכיה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש נושא באחריות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם לא תהיה מדינת ישראל, לא תהיינה בעיות במזרח התיכון, אני מסכים אתך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מסכים אתך, הנה, כבר הסכמנו שנינו על דבר אחד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – ירושלים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> וירושלים, כנראה, תהיה; לא כנראה אלא בטוח. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גם אנחנו רוצים שתהיה. אבל הימין הזה לא – – – שאי-אפשר לבנות את עצמו על עם אחר. הוא לא רוצה לשמוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי ספק, אבל בסופו של דבר אי-אפשר להאשים. הרי כולנו מתווכחים פה ומכריעים. חבר הכנסת זאב בילסקי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי. בבקשה. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לפני כמה דקות ננעלה ישיבה של השדולה למען מפוני גוש-קטיף. השדולה בראשותם של חברי הכנסת זאב אלקין ושל אורי אריאל עושה עבודה נפלאה. אני גאה להיות חבר בשדולה הזאת, ואנחנו מודים לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, על כך שבאת ואתה בא לישיבות השדולה. אני פונה מפה אל ממשלת ישראל: אנא סיימו את הנושא. מעולם לא היתה התיישבות בנגב כמו שיש התיישבות היום, בנסיבות הקשות שזה נכפה עלינו. לכן אני כאן, בתור חבר כנסת מטעם קדימה, מרגיש – אומנם לא הייתי אז חבר כנסת, אבל אני נושא באחריות – ואני פונה אל ממשלת ישראל: אנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי לעזור לכם על מנת ליישב את כל אותם אנשים ולתת להם לפתוח דף חדש בחיים שלהם, שלא היו קלים בגלל ההחלטות שנתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בילסקי – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה נושא באחריות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הזמנתי את חברת הכנסת אורלי לוי. חבר הכנסת רותם, האם אתה התמנית להשיב בשם הסיעה, בשם הקואליציה, בשם הממשלה? כי אז אני אעמיד אותך פה ואתה תענה לכל אחד מהבמה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – אדוני, אני התמניתי בשם עצמי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי שיש בעיה שאתה תענה, זה אני יודע – אין שום בעיה בשאלותיך ובמענותיך. השאלה אם התמנית, זאת השאלה. כי יש לי התקנון פה, לא מצאתי. שאלתי את מזכיר הכנסת באיזו רשות רותם מדבר. הוא אומר לי: אדוני, בלי רשות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מיניתי את עצמי ללא רשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הכול. לכן, אני רק הפניתי את תשומת לבו. חבר הכנסת רותם לא יפריע ודאי לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אגודת "ניצן" וארגוני החירשים בישראל עורכים את יום ההתרמה השנתי שלהם. אנחנו גם יכולים לראות פה נציגות, מתורגמנית לשפת הסימנים – – – <נחמן שי (קדימה):> לאט, לאט, אי-אפשר לתרגם כל כך מהר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מצטערת. אני אעשה את זה לאט יותר ואולי יוסיפו לי קצת זמן. אני אשמח אפילו אם זה יהפוך להיות נוהל קבוע שיהיה פה תרגום לשפת הסימנים. אני רוצה לתת לכם כמה פרטים שמתפרסמים היום מתוך הדוח. הוא אומר ככה: "מומחים מעריכים כי למעלה מ-10% מכלל אוכלוסיית הילדים והבוגרים סובלים מלקויות למידה; כ-2% מהאוכלוסייה הזו זקוקים למסגרת חינוך מיוחדת. בסך הכול במערכת החינוך – בין 180,000 ל-190,000 תלמידים לקויי למידה". דוח לקויות הלמידה של אגודת "ניצן" שמתפרסם לרגל יום ההתרמה חושף כי 26% מההורים לילדים לקויי למידה מוציאים כ-1,000 ש"ח בחודש על פעילויות לילדים שלהם, וכי אחוז גבוה יותר של תלמידים לקויי למידה, כ-60%, נעזרים בשיעורים פרטיים, לעומת תלמידים אחרים, שהם בערך 48%. עוד עולה כי רבע מהתלמידים לקויי הלמידה סבלו בשנה החולפת מבעיות חברתיות ומחציתם מבעיות רגשיות, שיש לזה איזה פועל יוצא. עכשיו אני מנסה לתאר לעצמי משפחה קשת יום, אולי עם משכורת מינימום, שצריכה להתמודד עם ילד שזקוק לטיפול ולהשלמות של חוגים והעשרה. איך הוא מממן את 1,000 השקלים האלה? מי בא לעזרתו? מי דואג לאותם שיעורי עזר והשלמה? יותר מזה, אתם יודעים שחלק מהליקויים הם גנטיים, אז סביר להניח שזה לא מסתכם בילד אחד במשפחה. השאלה היא מה אנחנו ככנסת או כחברה שצריכה לדאוג לחלשים בחברה יכולים לעשות על מנת לעזור לאותן משפחות כדי להביא את הילדים האלה למיצוי הפוטנציאל שלהם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי אבקסיס. האם כבר אמרתי שחבר הכנסת כצל'ה הוא הבא אחריה? לא. אז עכשיו אני אומר. אחרי חבר הכנסת כץ – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתרפ"ט נרצחו בחברון כ-60 יהודים, שחיו במשך שנים בנשמתה של חברון – במשך מאות שנים, אולי אלפי שנים – וביום אחד, אחרי הסתה פרועה שהגיעה מירושלים, הפכו ידידים וחברים בלב ובנפש שחיו עשרות שנים ביחד בשכנות לשוחטים הגדולים ביותר, למאיימים הגדולים ביותר, לאונסים הגדולים ביותר, לשורפים הגדולים ביותר, והדבר הזה אומר דורשני. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק להזכיר שתרפ"ט זה היה 1929. לא כולם יודעים במדינתנו את התרגום של השנים לפי הספירה היהודית למניינם. בבקשה, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני רציתי להגיד שהיום היה לי ביקור מאוד מיוחד. כיושבת-ראש אגודת הידידות של ישראל ואוסטריה הכרתי את שגריר אוסטריה, מיכאל רנדי, שהביא לביקור את שרת החינוך של אוסטריה, והיתה לנו פגישה יחד עם שר החינוך שלנו, גדעון סער. אני רציתי להודות לכל חברי הכנסת שהצטרפו לאחר הפגישה הזאת למפגש. אני חושבת ששיתוף הפעולה בין חברי הכנסת, כנציגים של מדינת ישראל, מול נציגים של מדינות שונות זה דבר מאוד חשוב ומבורך. אני רוצה להודות ליוחנן פלסנר, לאלכס מילר, לדניאל בן-סימון ולגדעון עזרא. במהלך הפגישה שוחחנו על כל מיני בעיות משותפות לאוסטריה ולישראל כחברות מהגרים מרובות תרבויות. אני רוצה להגיד לכם, חברי, שגיליתי שאנחנו מדברים כאן על חינוך ועל בעיות של חינוך, וגיליתי ברוב המפגשים שלי עם הרבה מאוד נציגים מכל מיני מדינות, לא רק אוסטריה – אני גם יושבת-ראש של אגודת החברים של אסטוניה וגם של שווייץ וגם של צרפת – אני הצטרפתי לדניאל בן-סימון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – ואני רוצה להגיד שרוב הבעיות קיימות גם באותן מדינות וגם באוסטריה; אותם ילדים הם בכל המדינות. אבל אני חושבת שלשתף פעולה זה דבר מאוד חשוב, ולהביא אותנו אל במה בין-לאומית ולא לדבר רק על טרור ועל הבעיות שלנו עם אירן – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – אלא לדבר על הדברים הפשוטים, על בעיות של הורים ומורים וילדים, זה דבר מאוד מבורך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מפנה תשומת לב פעם נוספת: הנאומים הם בני דקה וצריך לנסות לסיים אותם בדקה, דקה ועשר שניות. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, הואיל וקראו את שמך, אז גם אתה תוכל להשלים. אחריו – חבר הכנסת בן-ארי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת, שר הרווחה ממפלגת העבודה, אני רוצה, לרגל סיום מושב החורף – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני אמר "שר הרווחה ממפלגת העבודה" לחומרא או לקולא? <דניאל בן-סימון (העבודה):> הפרשנות שלך משעשעת בדרך כלל. במקרה הזה אני מעדיף שהשר יפרש את זה כרצונו. <היו"ר ראובן ריבלין:> כיוון שחוש ההומור שלך הוא יותר מחוש ההומור שלי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני רוצה, לרגל סיום המושב, דווקא לשבח שתי מפלגות שסיימו את המושב הזה בהצטיינות יתירה. כוונתי, מתוך כמעט צרות עין, לשתי מפלגות מגזר, ישראל ביתנו וש"ס, שעשו כמיטב יכולתן לכבוש את סדר-היום הציבורי, ועשו את זה על הצד הטוב ביותר – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – וכמי, אדוני היושב-ראש, שגדל על ברכי הממלכתיות, אנחנו או-טו-טו הופכים בעצם – להעלות על נס את המגזריות. אני אומר, ייתכן שזה מצוין, המפלגות האלה, במיוחד שש"ס הצטיינה במינון-יתר בזה שהיא מעמיקה את ההתחרדות, ועל ישראל ביתנו אני לא רוצה לדבר – יש פה חברים – אבל שר החוץ שלהם לא עשה טוב לישראל. במובן הזה, אני אומר, אדוני היושב-ראש, המגזריות הזאת בסופו של דבר נוגסת באופי הממלכתי. כשכל אחד דואג לאינטרס של הקבוצה שלו, האינטרס הכללי ניזוק. לכן, כששואלים את מי אתה מייצג, לא תמיד אנשים מייצגים את האינטרס של כלל המדינה, אלא את האינטרס המגזרי, לדעתי. אחרי ההצטיינות של הסמסטר הזה היה עדיף עכשיו שתסתכלו על התמונה הכוללת, פחות על המגזר – את שלכם עשיתם – ובא לציון גואל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת חנין. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני בא עכשיו מרמת-שלמה, שם נערך אירוע שאנחנו קוראים לו מסיבת פדיון הבן, אירוע של פדיון הבן, של בחור בן 22 שהוא שליח חב"ד בבוליביה. לקראת הולדת בנו הבכור הוא בא לכאן עם אשתו, היא ילדה פה, ובמוצאי שבת הוא חוזר לבוליביה. אמרתי לו: תן לה קצת להירגע אצל האמא – לתינוק, לאם. הוא אמר לי: אני לא יכול, יש לי 1,500 אורחים בליל הסדר בבוליביה. מכאן אני רוצה לשאת את הברכה שלנו כולנו לשליחי חב"ד בכל רחבי העולם. אנחנו מדברים כנגד ארבעה בנים, ויש לנו עוד בן שנסע ומטייל בעולם, וגם לו יש את מצוות "והגדת לבנך", וגם לו יש המצווה של שתיית ארבע כוסות וארבע לשונות של גאולה. הלשון האחרונה היא "והבאתי אתכם אל הארץ" – שבסופו של דבר גם השליחים וגם המטיילים יחזרו לכור מחצבתם, לארץ-ישראל, וזה בסופו של דבר השלב הסופי של הליך הגאולה, של חודש הגאולה הזה. אז חודש טוב וחג שמח וברכה לכל שליחי חב"ד ובתי-חב"ד בעולם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חנין, ואחריו – חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבר הכנסת כץ הזכיר כאן קודם את האירועים האיומים שהיו בחברון בשנת 1929. כבן למשפחה שחלקה מהיישוב הישן בחברון, אני רוצה דווקא להזכיר את הצד השני, שגם הוא היה באירועים האלה, של שכנים ערבים מוסלמים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שעזרו. <דב חנין (חד"ש):> – – שבאומץ הגנו על שכניהם היהודים, שמרו עליהם מפני אותם אנשים שביקשו לפגוע בהם ולהרוג בהם, וגם זה חלק מההיסטוריה שלנו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין כנס חשוב שהתקיים היום בכנסת, ביוזמתה של חברת הכנסת סולודקין, כנס שעסק בשאלת מעמדה של ההודאה במשפט הפלילי. אנחנו נוטים להתייחס להודאה כמלכת הראיות, אבל בפועל אנחנו רואים, למרבה הצער, שיש יותר מדי מצבים שבהם הודאות אינן מספיקות להרשעה, ושהודאות גורמות לפעמים אפילו להרשעה של אנשים בדברים שהם לא עשו. ולכן, אדוני היושב-ראש, מונחת על שולחננו ולפתחנו אותה משימה, אותו אתגר, לבחון מחדש את מעמדה של ההודאה במשפט הפלילי. יש על שולחנה של הכנסת שורה של הצעות חוק בתחום הזה. נמצא אתנו יושב-ראש ועדת החוקה. הרעיון הוא למצוא מנגנון שישאיר להודאה משקל, משקל כבד, בתהליך הפלילי, אבל ימנע מצב שבו אדם יורשע אך ורק על בסיס הודאתו ברמה המעשית. אני חושב שאתגר של שינוי בתחום הזה הוא אחד האתגרים החשובים שלנו במשפט הפלילי. אני מקווה שנעמוד בו בכנס הקיץ. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, ואחריה – חבר הכנסת אלכס מילר, אשר יסיים את פרשת שבוע זה בנאומים בני דקה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מושב זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת ברקוביץ, בבקשה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראשית, רציתי להודות לך באופן אישי על רגעים מרגשים עד דמעות שהענקת לי אתמול. חבל שאתה לא שומע, זה כל כך חשוב לי שאתה תשמע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שומע כל מלה. על – אני לא רוצה לומר עוד פעם, אבל – – – <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> על הרגעים הנפלאים שהענקת לי אתמול בנאומך המרגש עד דמעות בבית-הכנסת "החורבה". הייתי גאה מאוד אתמול להיות אחת שנמצאת בכנסת שאתה יושב-ראש בה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> שלא לדבר על כך שזה קרה בראש חודש, וראש חודש טוב לכולם. אני רוצה לדבר, בבקשה, על כך שביומיים האחרונים אנו עדים לכך שכביש 6 נחסם לשעות ארוכות בשל רצון המשטרה לעכב ולבדוק את הנוסעים בכביש ולוודא כי אין ביניהם מתפרעים העושים את דרכם לבירה בעקבות קריאת מסיתים להתפרעויות בעיר – יום זעם או יום רעם או יום משהו כזה שהם מדברים עליו. אינני מבינה במחסומים. מדוע לא הוצבו מחסומים ביציאה מהערים שמהן חששה המשטרה כי יצאו מפגינים, כמו באקה-אל-ע'רביה, אלא בחרה לחסום את הכביש המרכזי ביותר במדינת ישראל לפקק של שעות ארוכות לאורך כ-20 קילומטרים? פעילות המשטרה נתנה למסיתים יתרון וניצחון בנקודות. הם כלל לא יצאו להפגנות, אולם למשק הישראלי נגרם נזק בל יתואר של אובדן שעות עבודה, בזבוז דלק, תאונות שנגרמו בין הרכבים הצפופים בפקק ועוד. אדוני היושב-ראש, המלחמה בטרור וההסתה אינה רק בין מבעירי הצמיגים ומשליכי האבנים. גם תמונת אלפי ישראלים המשתרכים בפקק והנזק הכלכלי הישיר שנגרם היא של ניצחון, שחבל שהענקנו להם. קצת יותר מחשבה וכוח-אדם במחסומים היו מונעים את הפארסה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מבקש בפעם הבאה לרשום פחות מלים, כדי שאפשר יהיה להכניסן לדקה. בבקשה, חבר הכנסת אלכס מילר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, כבוד הוא לי להיות אחרון הדוברים בנאומים בני דקה במושב החורף של הכנסת הנוכחית. אדוני היושב-ראש, דווקא רציתי לדבר על נושא אחר, אבל לאחר נאומו של חבר הכנסת בן-סימון – אני אתייחס. ראשית, הוא נציג סיעה של 13 מנדטים. לבוא ולדבר על המגזריות מול מפלגה שקיבלה 15 מנדטים, עם כל הכבוד לחבר הכנסת בן-סימון – אני שמח שמפלגת ישראל ביתנו מקיימת את הבטחותיה לבוחר, ואנחנו נמשיך לעשות גם בעתיד. מפלגת ישראל ביתנו מייצגת את כולם, את כל מדינת ישראל, ורואים את אותם דברים הנמצאים במצע מפלגתנו. רציתי לדבר, אדוני היושב-ראש, על הסוף-שבוע שבו פתחתי את תחרות הספורט של הענפים הלא-אולימפיים בשם "אילת". אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להגיד שחבל שמדינת ישראל לפעמים שוכחת את אותם ספורטאים שמביאים לה הישגים אדירים בתחרויות בחוץ-לארץ. אנחנו פשוט שוכחים אותם ותמיד מסתכלים על אלו שמייצגים את הענפים האולימפיים. יש הרבה מאוד ענפים שאנחנו פשוט לא מכירים אותם, והגיע הזמן שאנחנו נעלה אותם על סדר-היום הציבורי ונכיר באותם ספורטאים שמביאים הרבה מאוד הישגים למדינת ישראל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס מילר. השר הרצוג, אם אדוני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה, הוא יכול. כי אם הוא לא רוצה להתייחס, או אם הוא ירצה להתייחס רק לדבר אחד – בוא, תעלה בבקשה – בקשר לדבריו של דניאל בן-סימון. אני רוצה לומר לך שרחשי לבה של הכנסת כולה – עכשיו אני לא מדבר על מפלגות ולא על פוליטיקה, על תפקודך כשר הרווחה – חוצים את כל הגבולות, ואני באמת מברך אותך. אני יודע על פעילותך. אני רואה אותה, ובאמת דאגתך היא לכל מחסורם של חסרי הישע בארץ. תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> תודה רבה. אנחנו לא עוסקים בשר הרווחה. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על כך שהזמנת את הנוכחים ביום הזה של אגודת "ניצן" והעוסקים בנושא הטיפול באנשים עם חירשות ואילמות וכבדי השמיעה, שחלקם גם היו אתנו ונמצאים אתנו. אני מודה למתרגמת לשפת הסימנים. אני רוצה לומר לכם שלאחרונה התחלנו, בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר-אילן – שם אנחנו נסייע בקידומו של קורס הכשרת מתורגמנים. זה לא מקצוע נורא פופולרי ומקובל. הוא חשוב מאין כמוהו, הוא מרתק – מתורגמנים לשפת סימנים. אז חשבתי שאם אתה כבר ציינת את הנושא, כדאי שנדע את זה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר הרווחה – ומה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> והשירותים החברתיים. <רוני בר-און (קדימה):> והאחראי לתפוצות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני לא דיברתי על אחראי. הוא יושב כאן עכשיו כשר הרווחה והשירותים החברתיים. חבר הכנסת בר-און, אתה פשוט לא שמת לב. היום הכנסת החליטה, לכבוד יום זה, להביא מתרגמת לשפת הסימנים לתועלתם של כל אותם אלה אשר מתקשים בשמיעה, ותבוא על הברכה, ואנחנו מודים לך על עבודתך. <רוני בר-און (קדימה):> תבורך, אדוני היושב-ראש, על הרגישות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. זה לא זמן לברכות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3) (תלמידי מוסדות לאמנות), התש"ע–2010, של חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת. החלטת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בדבר חלוקת הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת; והחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. תודה. <הצעת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בדבר חלוקת הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008> [נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני המזכיר, אתה ביקשת ממני לדלג לסעיף 8, אבל יש אולי חבר כנסת שרואה לפניו את סדר-היום ויאמר: מדוע אתה הצבעת על כך שלא על-פי סדר-היום בלי להודיע, וקידמת, ואני לא יכולתי לבוא ולהצביע כי כלכלתי את מעשי? וזה דבר שאני לא רוצה שיקרה. זה דבר טכני בלבד. יוכל כל חבר כנסת – שיחשוב שהוא צריך – לערער על כך. אני בהחלט חושב שהעניין הוא טכני, ולכן אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד להביא, לפי סעיף 121 לתקנון, את החלטת הוועדה, ואנחנו נצביע עליה. בבקשה, אדוני. <דני דנון (יו"ר הוועדה לזכויות הילד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אנו עוסקים בהצעת חוק צילום קטין. הצעת החוק באה להגן על קטינים שמצולמים ותמונותיהם מתפרסמות ללא טשטוש על-ידי כלי התקשורת. הצעת החוק המקורית באה להבטיח שיהיה איסור מוחלט לפרסם את תמונותיהם של הקטינים בטלוויזיה ובעיתונים. הצעת החוק המקורית דיברה על איסור צילום. המציעים שוכנעו, לאחר דיונים רבים, שלא הגיוני לא לצלם, אלא יש לאסור את הפרסום, וזאת הצעת החוק. אנחנו כרגע עוסקים בבקשה לפיצול בנושא שהוועדה התלבטה בו, וזה הנושא של צילום קטינים נפגעי תאונות דרכים, פעולת איבה או מעשה טרור. במקרה הזה – הוועדה לא רצתה היום להכריע בסוגיה הזאת, ולכן הוחלט על דעת המציעים, חברי הכנסת אורלב, אורי אריאל וחבר הכנסת אפללו, שנושא זה לא יידון ולא יובא לקריאה שנייה ושלישית מחר בפני מליאת הכנסת. אני מבקש את אישור המליאה לפיצול הנ"ל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. זה פיצול לפי 121. הואיל והיחיד שיודע את המשמעות הוא חבר הכנסת אורון, והוא לא ביקש לדבר, אני עובר להצבעה. גם חבר הכנסת בר-און יודע, אבל הם חסים – הם חסים על – בבקשה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הוועדה לזכויות הילד, בבקשה – לפי סעיף 121 לתקנון – לפיצול. נא להצביע. מי בעד הודעת יושב-ראש הוועדה לפי 121? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה – 20 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בדבר חלוקת הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהחלטת הוועדה לזכויות הילד לפי סעיף 121 נתקבלה – בכל מה שקשור לחוק הנוער (טיפול והשגחה). <הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010 > [מס' מ/485; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 7807; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחוק בנק ישראל, שהוא חוק שאנחנו דנים עליו בכנסת ומהרהרים בקידומו זה למעלה מעשר שנים, ואני מברך את יושב-ראש ועדת הכספים, אשר הצליח לגבש ולהביא את כל הנוגעים בדבר: ממשלת ישראל, בנק ישראל, הסתדרות העובדים בישראל, ההסתדרות החדשה, וגם את חברי הכנסת במגוון הדעות השונות, לכלל סיכום שמובא על-ידי הוועדה. יש גם הסתייגויות, ואנחנו נשמע את כולן. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים להציג את החוק. בבקשה, אדוני. מכבד אותנו בנוכחותו ביציע האורחים גם נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, נגיד בנק ישראל, רבותי חברי הכנסת, רבים ביקשו ממני – קודם כול נגיד בנק ישראל ביקש ממני – לקדם את החוק הזה ולסיים אותו לפני מושב החורף של הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני מושב הקיץ. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> עד סיום מושב החורף של הכנסת, לפני שהכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כנס החורף. לכנסת יש מושבים, שזה כל שנה, וכל מושב מתחלק לשני כנסים: כנס חורף וכנס קיץ. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הבקשה היתה לסיים את זה לפני שהכנסת יוצאת לפגרה. שר האוצר ביקש ממני לסיים את החוק הזה, וביקש ממני ראש הממשלה; ביקשו ממני רבים טובים. אני רוצה להקדים ולומר שבאמת, האתגר הכי רציני שהיה לי בעניין הזה היה ההופעה שלך בוועדה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אתה הופעת בפני ועדת הכספים ודיברת על חוק ההסדרים – האם הכנסת יכולה לקבל הכרעה בדבר שהיה מאוד-מאוד שנוי במחלוקת בממשלה, האם הכנסת יכולה להכריע בלי שיהיה עליה האיום של חוק התקציב, שהכנסת מתפזרת. אתה אתגרת את הוועדה, וגם אותי, והחלטתי שאנחנו נגיע בהסכמה לחוק בנק ישראל, שבאמת נמצא פה כבר הרבה מאוד שנים, עבר הרבה שרי אוצר, עבר הרבה ממשלות, הרבה מושבים בכנסת והרבה כנסים בכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> עבר ארבעה נגידים. <רוני בר-און (קדימה):> בכנסת הוא לא היה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, אתה צודק, לא הגיע לגיבוש להנחתו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> חבר הכנסת רוני בר-און, הוא עבר הרבה כנסים של הכנסת, אבל הוא לא הגיע לכנסת. אני שמח שבסופו של דבר הצלחנו גם להביא חוק שהוא חוק טוב וגם להביא חוק שהגיע בהסכמה מקיר לקיר – וכל חברי הוועדה תמכו. אחד הנושאים השנויים במחלוקת – לפני שאני מציג את החוק, חשוב לדעת אותו; אחד הנושאים השנויים במחלוקת היה הנושא של שכר עובדי הבנק. למה זה היה אחד הנושאים השנויים במחלוקת? מכיוון שזה היה כמעט כמו לרבע מעגל; מצד אחד, הליבה, או לב לבו של החוק, זה עצמאות בנק ישראל, שזה הנושא המרכזי. מצד שני, טענתו של משרד האוצר, ובצדק, היא שיכולה להיות לעניין הזה השלכת רוחב מאוד קשה, על כל מבנה השכר במשק. והצלע השלישית, לא פחות קשה בטענותיה, היתה יושב-ראש ההסתדרות וועד העובדים. עם כל הכבוד, הם עמדו בפני מצב שחוק שהממשלה אישרה, שנכנס לוועדה, בעצם הפך להיות משהו מגלומני שפוגע באופן אמיתי בזכויות העובדים. 270 יום מתנהלים דיונים בכל מיני ועדות שהקימו לצורך מניעת המחלוקת, ומה שיצא – יצאה כמעט החוברת הזאת – פרק שלם על שכר עובדי הבנק – שזה הגיע לוועדה – ועדה לענייני שכר, וועדה כזאת וועדה אחרת, ושר האוצר מקבל את זה לכך וכך ימים, והוא מעביר לשם, והוא מעביר את זה לכאן – פשוט לא להאמין שזה מה שקרה. עכשיו, למה זה קרה? הרי לא הכינו את זה אנשים טיפשים. זה קרה בגלל המחלוקת שדיברתי עליה. היתה מחלוקת, אז כל רגע – פעם אחת גברה ידו של האחד, אז הוסיפו עוד סעיפים, וכאשר השני ראה שגברה ידו של הראשון, הוסיפו עוד סעיפים בשביל השני, ואז הגיע השלישי, אז הוסיפו עוד סעיפים, ויצא כל העניין הזה, שעל זה התנהלה מחלוקת במשך זמן עצום, אני לא יודע כמה. <רוני בר-און (קדימה):> כמה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שנים, אני חושב. זה הגיע לוועדה לפני זמן לא רב, ומה שיצא מהספר הזה, או מהחוברת הזאת, של שכר עובדי הבנק – יצא סעיף אחד, שאתם תראו אותו בחוק שמונח לפניכם; סעיף אחד שמשאיר על מתכונתו את סעיף 29א, שבו המצב של שכר עובדי בנק ישראל נשאר אותו דבר כמו השכר של כולם, אבל יש עצמאות לבנק, בעצם העובדה שנגיד הבנק או שר האוצר יכולים לערער בפני אינסטנציה שרואה את המערכת כולה, אבל היא מעל העניין – שזה ראש הממשלה. אני לא רציתי את ראש הממשלה; אני רציתי שתהיה אינסטנציה אחרת, כי ראש הממשלה זה לא כל כך לעניין – מה אתה מכניס את ראש הממשלה לחוק. <רוני בר-און (קדימה):> בעניינים אחרים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין כמעט. לא ראינו בספר החוקים ראש ממשלה בעניין הזה. אבל כדי להביא למצב שבו המחלוקת, אם קיימת, בנושא שכר עובדי הבנק, תצטמצם באופן דרמטי, כמו אנשים נורמליים, כמו מערכת נורמלית – ואגב, עובדי בנק ישראל עושים עבודה מצוינת, אין ויכוח לגבי העניין הזה – בסופו של דבר לא היתה ברירה. נמצא פה חבר הכנסת חיים אורון, שתרם תרומה רבה לעניין הזה, ועוד רבים מחברי הוועדה, אמנון כהן ואחרים, שלא נמצאים כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם בנושא זה תרם תרומה רבה. האם אדוני מסכים לנוסח הזה – – <קריאה:> ברור. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שגם בנושא זה תרם תרומה רבה? <רוני בר-און (קדימה):> לפני חמש דקות, כשניסיתי לחלוק לו מחמאה, הוא אמר שזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אני – – – <רוני בר-און (קדימה):> מה שאסור עלי מותר לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תמיד יכולה להיות לך שאיפה – – – תוכל לדבר כמה שאתה רוצה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, מה שאמרת נכון, אבל אני באמת רוצה לציין לשבח את כל חברי הוועדה. הדיון היה ענייני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ג'ומס תרם לעניין הזה תרומה רבה, אמנון כהן תרם, וגם ציון פיניאן; תרמו רבים – שלי יחימוביץ, ואני לא זוכר, אבל אנחנו באמת הגענו להסכמה מקיר לקיר. אמרתי לממונה על השכר באוצר, במין הומור אופייני לי, אבל אני חושב שזה אפילו רציני: בפעם הבאה שתהיה מחלוקת בממשלה כמה שנים ולא יצאו מהמחלוקת הזאת, שיביאו את זה לוועדת הכספים. אנחנו נפתור את הבעיה בשלוש ישיבות. למה צריך לריב? הם רבים שם על שכר, ההסתדרות והממונה על השכר, וכל פעם עם איזה גוף אחר. עכשיו זה היה בנק ישראל. למה צריך לריב? שלוש ישיבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה ישיבות שצריך כדי לקיים דיון ציבורי מלא. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, ונפתור את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול בפחות משלוש, ויכול ביותר מ-30. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אבל למה צריך להגיע לזה? לא צריך לריב. אפשר להגיע להסכמה. לכן, אני מאוד שמח על התוצאה שהגענו אליה, והתוצאה היא תוצאה מאוד טובה. אדוני היושב-ראש, היה לי עוד עניין. העניין הוא, שאמר לי שר האוצר וגם אמר לי ראש הממשלה: נגיד בנק ישראל הוא נגיד טוב מאוד, מצוין. אנחנו צלחנו את המשבר הכלכלי כמובן גם בזכות שר האוצר שעומד בראש המערכת וגם בזכות רבים אחרים. היציבות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל שרי האוצר שעמדו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, כל שרי האוצר, לא אמרתי? <נחמן שי (קדימה):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה רק בהיסח הדעת, זה לא – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אמרת, לא שמענו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אבל שר האוצר המכהן זה יובל שטייניץ. מה אני אעשה? לא אני הדחתי אותך. <קריאה:> – – – זמני? <רוני בר-און (קדימה):> – – – קצר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, אני דווקא שמח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאומרים "כל שרי האוצר", כאילו אומרים: גם ביבי, גם ביבי. <רוני בר-און (קדימה):> כל הזמן אמרתי את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הנה, אני לא מבין, אתם עדיין שניכם בליכוד? <רוני בר-און (קדימה):> אתה יודע כמה זה לא קל לי, אבל אמרתי את זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. גם אריק – – – היה אומר. <רוני בר-און (קדימה):> זו תרבות אחרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לא קל? מנהיגך אריק שרון היה אומר: גם ביבי, גם ביבי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> על כל פנים, יובל שטייניץ הוא שר האוצר, ואני מברך אותו על העניין הזה. אנחנו מאוד רצינו. המשבר הכלכלי הקשה שמדינת ישראל עברה – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – שלא לדבר על כל המערכת, שר האוצר שעמד בראש העניין הזה – המערכת הבנקאית אצלנו נשארה יציבה. היא נשארה יציבה. חס וחלילה, מה היה קורה אם היינו דומים במידה מסוימת לאירופה או לארצות-הברית עם, חס וחלילה, קריסת בנק אחד? משמעות העניין – מפחיד אפילו לחשוב את זה. אני זוקף את זה לזכותו של נגיד בנק ישראל. מאוד חשוב שהוא יישאר כאן. אני בטוח, בעזרת השם, שהחוק יאושר כאן בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. סטנלי פישר יודיע שהוא ממשיך לכהונה נוספת. בטוח. אני לא יודע, אני מקווה. <נחמן שי (קדימה):> תמליץ. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני כבר המלצתי לו. עוד כמה דברים הייתי צריך לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני מבקש שחברי הכנסת יביאו את זה בשיקולם כאשר הם מצביעים בעד החוק או נגדו? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. החוק זה חוק. אני רק אומר שמאוד חשוב למדינת ישראל שהוא ימשיך, ואני מקווה שהוא ימשיך. <היו"ר ראובן ריבלין:> בלי שום קשר לחוק. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אם אני אצטרך לדבר עם בני הבית שלו, אני מוכן גם את זה לעשות. אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010. הצעת חוק זו למעשה מחליפה את חוק בנק ישראל שנחקק בשנת 1954, והיא מסדירה, בין השאר, את מבנה הבנק המרכזי בישראל, מטרותיו, תפקידיו ונושאי המשרה בו. עיקרי ההסדרים בהצעת החוק: ההצעה כוללת קביעה מפורשת של מטרות הבנק על-פי מדרג חשיבות, ובראש עומדת המטרה של שמירה על יציבות המחירים. לבקשת הוועדה, ליתר דיוק חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הוכנסה לסעיף – ואנחנו הסכמנו לזה מכיוון שאנחנו ועדה – אה, וחיים אורון, וגם אני. <רוני בר-און (קדימה):> הזיכרון שלך בוגד בך. גדול עליך היום. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה אני אעשה? גדול עלי התפקיד, נכון. קודמי העבירו את חוק בנק ישראל. לבקשת הוועדה הוכנסה לסעיף המטרות מטרה נוספת, והיא לתמוך במדיניות הכלכלית של הממשלה, כולל צמצום פערים. כמו כן הוסיפה הוועדה כי הנגיד, בתפקידו כיועץ כלכלי לממשלה, ייעץ לממשלה גם בעניין צמצום פערים חברתיים וצמצום האי-שוויון בחלוקת ההכנסות בחברה. על-פי ההצעה, תוקם בבנק ועדה מקצועית, שתפקידיה העיקריים הם לקבוע את המדיניות המוניטרית של הבנק ולהחליט על הפעולות שיש לנקוט כדי להשיג את מטרות הבנק. בכלל זה נקבע כי הוועדה המוניטרית תקבע את שיעור הריבית שיחול לצורכי המדיניות המוניטרית – סמכות שהיתה נתונה עד לעת הזאת בידי הנגיד בלבד. הוועדה תמנה שישה חברים, והם הנגיד, המשנה לנגיד, עובד בנק ישראל שמינה הנגיד ושלושה חברים מקרב הציבור, שהם בעלי ניסיון וידע בתחום המוניטרי, הפיננסי או המקרו-כלכלי. לבקשת חברי ועדת הכספים נוספה אפשרות למנות לוועדה גם מי שאינו בעל תואר אקדמי ראשון או שני בתחום הכלכלי, ובלבד שיש לו ניסיון מוכח של עשר שנים בתחום זה; אדוני היושב-ראש מבין למי אנחנו מתכוונים. החברים מקרב הציבור ייבחרו על-ידי ועדה לאיתור מועמדים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – העשר שנים – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. האמת היא שבדיונים אנחנו עשינו חשבון. היו כמה חברי ועדת כספים ושרי אוצר לשעבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לורינץ המנוח, מה זה, אחד הטובים ביותר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, ובייגה שוחט. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובייגה, נכון. בייגה הוא – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ג'ומס, נכון? לבייגה אין תואר אקדמי. <חיים אורון (מרצ):> יש לו תואר מהנדס. <מאיר שטרית (קדימה):> מהנדס. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מהנדס. הוא לא יכול. ופה מה שכתוב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מקביל ל.B.A- <חיים אורון (מרצ):> לא, לא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אברהם שפירא – מי עשה את חוק – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אברהם שפירא. אני מדבר בהווה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש דוגמאות טובות ויש דוגמאות יותר טובות. <מאיר שטרית (קדימה):> היה גם יושב-ראש שהסבתא שלו לימדה אותו שאחד ועוד אחד זה שניים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אמרתי בוועדה, וכמוני רבים מהחברים, שצריך שיהיו שם אנשים בעלי תארים בכלכלה והכול, זה ברור. אבל אתה יודע מה? אני פגשתי מישהו – לא חיפשתי, אבל מצאתי – שיש לו תואר שלישי בכלכלה ואין לו שכל, ומצאתי אחד שאין לו תואר בכלל אבל הוא מאוד חכם. <מאיר שטרית (קדימה):> יש כאלה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אז יהיו שניים עם תואר ואחד עם שכל. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה היא מי יקבע למי אין שכל ולמי – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. אני לא יודע, אבל זה יכול לקרות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם השר שטייניץ יקבע, אין לי בעיה. הבעיה היא אם אני אקבע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. הקביעה תהיה על-ידי ועדת איתור מסודרת עם שופט בדימוס. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור כשמש, ובצדק ההוראה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. לכן הוספנו שאחד מתוך השלושה יכול שיהיה מי שאין לו תואר אקדמי אבל יש לו ניסיון מוכח וכדומה. החברים מקרב הציבור ייבחרו על-ידי ועדה לאיתור מועמדים שבראשה יעמוד אדם שכשיר להתמנות לשופט מחוזי, שימונה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. ההצעה כוללת הקמה של מועצה מינהלית לבנק, שתקבל את ההחלטות הניהוליות ותשמש מעין דירקטוריון של בנק ישראל. במועצה יהיו שבעה חברים, וביניהם הנגיד, המשנה לנגיד וחמישה חברים מקרב הציבור. יושב-ראש הוועדה יהיה אחד מנציגי הציבור. ההצעה קובעת את הפעולות שבנק ישראל רשאי לבצע לשם השגת מטרותיו ותפקידיו. כך, בין השאר נקבע כי הבנק יהיה רשאי ליתן אשראי לתאגידים פיננסיים במצב שבו יש חשש ממשי ליציבותה של המערכת הפיננסית, וזאת כלקח מהמשבר הכלכלי האחרון. עוד כוללת ההצעה הוראות שמגבירות את שקיפות הפעילות של הבנק ומחייבות אותו לדווח לכנסת, לממשלה ולציבור על ההחלטות של הוועדה המוניטרית. כך, החלטנו שתהיה שקיפות מלאה של פעולות המועצה המינהלית, כולל – לבקשת ועדת הכספים – פרסום פרוטוקולים של דיוני המועצה, וכן פרסום של תקציב הפעילות המינהלית של הבנק. במהלך הדיונים ראתה הוועדה לנגד עיניה את החשיבות שבחיזוק עצמאות הבנק, על מנת לאפשר לו יישום מדיניות מוניטרית ראויה, יציבות מחירים ותמיכה בצמיחת המשק. העצמאות באה לידי ביטוי בפעילות הוועדה המוניטרית והמועצה המינהלית. עם זאת, מצאנו לנכון להוסיף הוראות שמחזירות את הפיקוח של ועדת הכספים בנושאים שונים, וביניהם מצב שבו הבנק מחליט לבטל מטבע וכן פיקוח בעניין הארכת צו האוסר את קיומן של עסקאות במטבע-חוץ. כמו כן, הוספנו הוראות אשר מגבירות את חובות הדיווח של בנק ישראל לוועדת הכספים, וכן קבענו שלגבי דוחות העוסקים בסטיית שיעור האינפלציה מהיעד שקבעה הממשלה, תדון בהם ועדת הכספים בהשתתפות הנגיד ושר האוצר. לגבי תקציב הבנק – גם נושא שהיה קצת שנוי במחלוקת, ובסופו של דבר הפשרה שהתקבלה היא פשרה טובה. בתחילה סברנו שיהיה זה נכון שהתקציב יאושר על-ידי ועדת הכספים, בדומה לתקציב מבקר המדינה, הרשות לניירות ערך. לאחר דיונים ארוכים, ועל מנת להתאים את החוק לחוקים של בנקים מרכזיים אחרים בעולם – הנגיד היה אצלי, נגיד הבנק, והוא הראה לי שמלבד ברזיל, באותן מדינות שנסקרו על-ידי בנק ישראל, אין צורך באישור הפרלמנט – החלטנו לקבוע שהתקציב המינהלי יאושר על-ידי המועצה המינהלית של הבנק, אך הוא יובא לדיון בוועדת הכספים בתוך 14 ימים. הוא יפורסם ברשומות רק לאחר הדיון האמור. פשרה זו תיצור גילוי נאות ותגביר את השקיפות ביחס לתקציב המינהלי של בנק ישראל, וזה גם מונע את החשש של נגיד הבנק או של בנק ישראל – – – <היו”ר ראובן ריבלין:> לעניין זה שאלה לחבר הכנסת בר-און. <רוני בר-און (קדימה):> בנק ישראל הולך בעקבות התקדים העולמי של ממשלת ישראל ועושה תקציב דו-שנתי, או רק חד-שנתי? <היו”ר ראובן ריבלין:> זו שאלה המיועדת לשר האוצר הנוכחי, והוא יענה לך – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא יודע עדיין לענות. <היו”ר ראובן ריבלין:> הוא יענה לך בבוא העת, כי עוד מעט אנחנו מעלים את הצעת החוק – דו-שנתי. מחר אדוני ידבר על הדו-שנתי. <רוני בר-און (קדימה):> אין לי התנגדות שתהיה תשובה עליה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מתכוון לשכנע את הממשלה שצריך תקציב חד-שנתי, אבל נראה מי ישכנע את מי. אז בינתיים זה עוד לא אקטואלי. ההצעה שהובאה בפני ועדת הכספים קבעה מנגנון ייחודי ואף מסורבל. אה, טוב, את זה כבר אמרתי. אני מדלג על זה. סיפרתי מה שקרה עם השכר ועם כל מה שנלווה לעניין הזה. נוכח חשיבות ההצעה וההסדרים שהצגתי בפניכם, כולל התיקונים הרבים שביצעה ועדת הכספים, אני מבקש לדחות את ההסתייגויות להצעה, שרובן הסתייגויות לדיבור. אבל לפני שאני מבקש את התמיכה שלכם, אני בכל זאת חייב לומר: אני נהגתי פה גם קצת – באופן מאוד משונה; אני הפעלתי את הוועדה, גם את הלשכה המשפטית וגם את העובדים, באופן שהוא ממש מעבר למה שהם נדרשים, ואני חייב להודות, אדוני יושב-ראש הכנסת, לטמיר כהן, מנהל הוועדה, לשגית אפיק, היועצת המשפטית של הוועדה, למירב תורג'מן ולענת מימון, לליאת קרפטי, לרחל סמואל, לאורית ארז, לעוזרי, שבאמת עבדו אתי יחד. אני רוצה להודות לשר האוצר על שיתוף הפעולה, אני רוצה להודות לנגיד, ולעוזריו של שר האוצר, ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שבאת לוועדה, נתת לי את האתגר, ואני מודה לה' שעמדתי בו. תודה רבה. <היו”ר ראובן ריבלין:> תודה. רבותי חברי הכנסת, מרגע שמתחיל דיון, לשר האוצר יש הזכות להתערב בכל שלב משלבי הדיון. הוא מבקש, לפני שמתחילות ההסתייגויות, להתייחס. בבקשה. אני מאפשר לו. מייד אחריו – המסתייג הראשון שיש לו גם הסתייגות מהותית ולא רק הסתייגות לשם דיבור הוא חבר הכנסת בר-און, מייד לאחר שר האוצר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר, ואנשי בנק ישראל, זה בהחלט רגע מיוחד, רגע חגיגי בבית הזה. אנחנו מעבירים פה הרבה חוקים, הרבה חוקים חשובים, אבל חוק בנק ישראל חיכה למעלה מעשר שנים לרגע הזה, מאז שוועדת השופט לוין המליצה על חוק חדש וקבעה את עקרונותיו – יותר מדי זמן, אבל כמו שרמז היושב-ראש הנכבד גפני, סוף טוב הכול טוב. אני מוכרח לציין, אדוני היושב-ראש, ביום הראשון שלי בתפקידי כשר האוצר, לפני קצת פחות משנה, נפגשתי עם נציג הבנק, פרופסור סטנלי פישר, לדיון על המצב הכלכלי, על התקציב, והוא אמר לי: יש לי בקשה אחת ממך, שסוף-סוף תקדם ותשלים את חקיקת חוק בנק ישראל, כי אני מרגיש כמעט – נדמה לי שהוא השתמש במלה desperate; עברתי שרי אוצר, אם זה 11 שנה אז זה עבר כבר איזה שבעה, שמונה שרי אוצר – – – <היו”ר ראובן ריבלין:> לכל אלה שלא בקיאים באנגלית – כלאחר ייאוש. <מאיר שטרית (קדימה):> זה עומד על השולחן 20 שנה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> 20 שנה. אוקיי. מאז ועדת השופט לוין זה 11 או 12 שנים. <היו”ר ראובן ריבלין:> גם חבר הכנסת שטרית היה שר האוצר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אמר לי הנגיד: שר אוצר אחרי שר אוצר התחייבו להשלים, ועדיין לא עבר אפילו החלטת ממשלה. הבטחתי, בלי נדר, לעשות מאמץ להשלים את העניין בתקופת כהונתי כשר האוצר, להתגבר על הקשיים. היו הרבה מחלוקות וקשיים, זה טבעי. יש מחלוקות מובנות לפעמים, או מתח מובנה בין בנק מרכזי לבין ממשלה ומשרד אוצר, ולאחר הרבה הרבה דיונים הגענו לממשלה. הממשלה אישרה את זה כמעט פה-אחד, נדמה לי שהיה נמנע או מתנגד אחד, הגענו לוועדת השרים לחקיקה, זה עבר, ובשעה טובה הגענו לכנסת. היושב-ראש גפני עשה עבודה בלתי רגילה כמו שהוא בדרך כלל עושה, עם חברי הוועדה, כדי להשלים את החוק במהירות בלי להתפשר על המקצועיות והרמה הגבוהה של הדיונים ושל ההחלטות. אני, בניגוד לך, חושב שגם הפשרה הראשונית, היושב-ראש גפני, בנושא השכר, עם איזה ועדת ערעור בראשות שופט, היתה טובה ונכונה, ומבחינתנו היתה מספקת, אבל זה איננו משנה. קיצרתם באמת, הנוסח לפחות יותר קצר ויותר בהיר, אני לא חושב שזה כל כך משנה. אני חושב שבסך הכול, אדוני היושב-ראש, מדובר בחוק טוב, חוק שמגדיר את העצמאות של בנק ישראל ומבטיח אותה, חוק שקובע נכונה את חלוקת האחריות בין הבנק המרכזי לממשלה, וגם את התחומים ואת הדרכים שבהם הם באים במגע זה עם זה או מקיימים התייעצות או אחריות משותפת. חוק טוב מכל הבחינות. אני שמח שבטרם מלאה שנה לאותה שיחה עם הנגיד סטנלי פישר, שהיתה ב-1 באפריל 2009, הצלחנו – – – <היו”ר ראובן ריבלין:> זה היה יום כינונה של הממשלה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> יום כינונה היה 31 במרס. זה היה היום הראשון שלי במשרד האוצר. <היו”ר ראובן ריבלין:> זה היה אחרי שתים-עשרה בלילה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> זה היה לפני, אדוני היושב-ראש. תרשה לי. הזיכרון שלך בדרך כלל טוב, אבל במקרה הזה, סמוך עלי. ואני שמח שבשותפות עם הנגיד ועם יו"ר ועדת הכספים הרב גפני הצלחנו להשלים את המלאכה בטרם חלפה שנה מאותה שיחה. החוק הוא חוק טוב, הבנק הוא בנק טוב. שיתוף הפעולה – יש לעתים מחלוקות, אבל הוא שיתוף פעולה טוב. בנק ישראל, יחד עם ממשלת ישראל והאוצר וגופים אחרים במשק, פעלו יחד במשבר הכלכלי החמור שהקיף את כל העולם, והתוצאה של הפעילות המשותפת הזאת, כל אחד בגזרתו, היא סך הכול תוצאה טובה. אני רוצה להודות לאנשי האוצר, בעיקר לממונה על השכר, לראש המחלקה המשפטית באוצר ולחשב הכללי, הם השקיעו בזה שעות – עשרות ומאות שעות. אני רוצה להודות לסגן שר האוצר ידידי איציק כהן, שאישית השקיע בחוק ובשיחות גם באוצר, בין האוצר ובנק ישראל, וגם בוועדת הכספים בשלבים האחרונים, ואני רוצה להודות לנגיד סטנלי פישר ולאנשי צוותו – בילינו רבות על החוק הזה יחד, בהסכמות, במחלוקות, במחלוקות שהפכו להסכמות. אני רוצה לברך אתכם. אני מקווה שהחוק הזה מסמל קפיצת מדרגה לגבי בנק ישראל, ובנק ישראל היה עד עכשיו בנק טוב, ללא ספק, ומעכשיו, באמצעות החוק הזה, הוא יהיה בנק עוד יותר טוב. אז המון ברכות לנגיד סטנלי פישר, לאנשי בנק ישראל, לכנסת ולממשלת ישראל אחרי 20 שנה – אחרי 11 שנים שהיתה הצעת חוק ראשונית, אחרי ארבע וחצי שנים שהעברה מהירה של החוק סוכמה עם הנגיד, אחרי כמעט שנה שהבטחתי לנגיד לעשות כל מאמץ – אתה אף פעם לא יודע אם תשלים את המאמצים בהצלחה או לא – הגענו ליום החגיגי הזה, ואני מצטרף לבקשתו של הרב גפני – קודם כול, עוד פעם, תודה – שהחוק יעבור, כפי שסוכם בוועדת הכספים פה-אחד, כפי שעבר בממשלה כמעט פה-אחד, כפי שסוכם ב-99% בהסכמות והבנות בין בנק ישראל לאוצר, שהוא יעבור כפי שהוא, ללא שינויים וללא הסתייגויות, כי החוק כולו הוא נכון, וגם אם היו פשרות, הפשרות בסך הכול הן פשרות טובות ונכונות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנגיד ואנשי בנק ישראל, תודה רבה. <היו”ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר האוצר. אני מזמין את ראשון המסתייגים, חבר הכנסת אורון, אשר לו ארבע הסתייגויות; אחת מהן היא הסתייגות מהותית, האחרות הסתייגויות לדיבור. בבקשה, אדוני. לרשותך – כמספר ההסתייגויות, אבל, כמובן, אדוני לא מחויב למצות את כל הזמן. אחריו מייד תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בוא – אני אומר: לרשותך 20 דקות. נודה לך מאוד אם אתה תקבע את התעריף הזה. אני כבר מודיע שבאופן יוצא דופן ולאחר שהזהרתי את עצמי, ובניגוד לתקנון, אני אאפשר לשר האוצר הקודם, חבר הכנסת רוני בר-און – אשר גם הוא פעל בעניין חוק זה – לומר כמה מלים, אשר לא ייחשבו להסתייגות. בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני הנגיד, אני חושב שוועדת הכספים מביאה לכנסת חוק טוב, חוק ראוי, חוק מאוזן ואפילו חוק טוב יותר מכפי שהונח על שולחנה ועבר כאן בקריאה ראשונה. אני חושב שהדבר הזה קרה הודות להרבה מאוד אנשים, כאלה שמכהנים עכשיו, כאלה שכיהנו בתקופות האחרונות. למיטב ידיעתי יש טביעת אצבעות כבדות של שכני למושב בכנסת, של שר האוצר לשעבר בר-און. אבל כאשר ליוויתי באופן אינטנסיבי את חקיקת החוק שאלתי: למה היו צריכים ארבע וחצי שנים? למה לא היה אפשר לגמור את זה קודם? <היו"ר ראובן ריבלין:> כי החברים של בר-און בקואליציה אז לא רצו את זה. <רוני בר-און (קדימה):> היתה בעיה להעביר את הסכם השכר החדש של בנק ישראל. <חיים אורון (מרצ):> אני רוצה לומר שני דברים; אני אשתלב באווירה החגיגית, אבל לא לגמרי. הדבר הראשון, נכון, בא על שולחננו דבר שכבר נעשו בו הרבה מאוד פשרות לפני כן. דבר שני, במקרה הזה, בחוק הזה, לוועדה לא היה שום אינטרס חוץ מאינטרס אחד: להבטיח את עצמאות בנק ישראל, לאפשר לו לפעול בנושאים הכל-כך חשובים למדינת ישראל בלי שהמדיניות שלו תופר מעבר למה שמופיע בחוק – ובדין מופיע בחוק, כי הוא לא איזה satellite שמרחף בחלל – ובלי שיופעלו מנגנונים שלא שייכים לעניין לצורך קביעת המדיניות. עד כדי כך, שהוועדה גם ויתרה על מה שאולי היה נתפס כאינטרס מאוד לגיטימי שלה – לרצות לאשר את התקציב המינהלי של הבנק – ואמרה: אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים לעקוב, אבל אנחנו מוותרים על הסמכות לאשר אותו כמו שקיים במשרד מבקר המדינה וברשות ניירות ערך, כדי לא לתת דרך הוועדה אפשרות לכפות על הבנק דברים שהבנק לא צריך אותם. היה עוד נימוק אחד למה זה הסתיים, אדוני שר האוצר: כי מישהו אמר לכם באופן ברור שאם זה לא יסתיים עד תאריך מסוים יהיה משהו מאוד מאוד לא טוב. אני מתחנן לממשלה הזאת כבר: אל תעשו את כל הדברים רק כאשר אתם חוטפים בראש. אפשר להגיע לדברים טובים לא בחוק ההסדרים ולא כשנותנים בראש. ועובדה, עבר בדיון. כמה זה לקח – שלושה שבועות? עבר חוק בלי חוק הסדרים ועבר בזכותו של היושב-ראש פה-אחד. אף אחד מאתנו לא עשה עליו תרגילים ואף אחד מאתנו לא עשה סיבובים. אז יש כנראה כמה לקחים מהתהליך הזה, ואני חושב שהרצון – שאני מאוד שותף לו – להסדיר את מעמדו של בנק ישראל ולהבטיח כהונה שנייה לנגיד, לא היה צריך להיות הנימוק שרק כשהוא הונח על השולחן הסתיימה חקיקת החוק. ראוי לה למדינת ישראל שתהיה מסוגלת לקבל החלטות, גם בנושאים קשים, לא כאשר החרב מתהפכת מעל ראשה. אדוני השר, אני מנצל את ההזדמנות הזאת להעלות את הנושא הבא שקשור בדיון הזה: תסדירו את מערכת הפיקוח על שוק ההון ואת האחריות של הגופים השונים, שכרגע לא מתואמים ביניהם. זה נושא חשוב מאין כמוהו – אני לא רוצה לעשות השוואה אם הוא יותר או פחות חשוב מהנושא הזה – והוא לא מוסדר, כי הממשלה לא מסוגלת לגבש החלטה. נכון, יש מתחים בין הבנק ובין משרד האוצר, בין אגף שוק ההון ובין הרשות לניירות ערך. בשביל זה צריך ממשלה. אל תחכו למשבר הבא – הוא יבוא, לא כי מישהו אשם בכך, אבל תסדירו את זה עכשיו. אני ראיתי לכל אורך דיוני החוק תפקיד מאוד מאוד חשוב – להגן על עצמאות הבנק, גם לגופה וגם כעוגן עצמאי בצד הממשלה. כן, יש פה בעיה מאוד מאוד קשה. בלי להידרש לדימויים מהימים האחרונים על איך נוהגים בכבישי ישראל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבעיה אינה אמריקנית... <חיים אורון (מרצ):> הבעיה אינה אמריקנית, אבל פה ברור שיש שני נהגים. <רוני בר-און (קדימה):> אני לא מבין, על מה אתה מדבר? <חיים אורון (מרצ):> אני אעביר לך את הפתק אחר כך. אתה רוצה שאתרגם בשפת הסימנים למה התכוונתי? כפי שאמר גם שר האוצר, יש פה מתח מובנה בין שתי המערכות הללו, אין דרך בעולם לבטל אותו. אם הוא יתבטל לחלוטין אז כנראה מישהו מהצדדים לא מתפקד נכון. אבל המבחן הגדול הוא איך בתוך המתח המובנה הזה מצליחים לגבש מדיניות, לייצב אותה וגם להגיע לתוצאות. אני רוצה להתייחס רק להסתייגות אחת מהותית שהגשתי, היות שהבטחתי שגם אותה אוריד, כדי לא ליצור פה רוב מקרי. ההסתייגות שלי נגעה למדיניות שמופיעה בחוק בנושא שער החליפין. אני לא מאלה שחושבים שבחוקים מהסוג הזה אין אידיאולוגיות. החוק מלא אידיאולוגיה, וזה מבחינתי בסדר. לחלקה אני מסכים ולחלקה אני מתנגד, אבל כאן, בסעיף 53, מופיע משפט שהתוכן שלו הוא רק אידיאולוגי – – – <רוני בר-און (קדימה):> הוא משקף עבודה של 20 שנה. לפני 20 שנה זו היתה – – – היום זו מציאות. <חיים אורון (מרצ):> כתוב בהצעת החוק שתאושר כאן: "שער החליפין של המטבע למטבע חוץ ייקבע בשוק מטבע החוץ, זולת אם קבעה הממשלה, בהתייעצות עם הנגיד, דרך אחרת לקביעתו". במקרה הזה אמרתי, ההצהרה האידיאולוגית הזאת – כאשר קונים דולרים וכאשר משפיעים על השער, וכאשר הריבית משפיעה על השער וכו' וכו' – אני מקבל את השוק כמנגנון מרכזי, אבל גם השוק הזה, כמנגנון מרכזי, נמצא תחת החלטות קבועות, לא חד-פעמיות, לא כשל שוק; תחת החלטות קבועות שזו המדיניות. היא נגזרת גם מיעד האינפלציה, גם משיעורי הריבית, וגם כאשר במצבים קיצוניים קונים 100 מיליון ביום אחד. הצורך לכתוב את זה פה זה יותר סטיספקציה של מישהו שכתב את זה פה. אז אמרתי, אם יש לי את התענוג הקטן, אם למישהו יש מזה תענוג, אני אוריד לו את התענוג הזה. זה לא משנה את החוק במהותו, כי הדבר במהותו מופיע בכמה מקומות, שהמדיניות הזאת נקבעת – וכך טוב שקיים, בשיתוף פעולה, הממשלה קובעת בהתייעצות עם הנגיד. זו פררוגרטיבה של הממשלה, אף אחד לא צריך לקחת ממנה אותה – – – <רוני בר-און (קדימה):> וזה היוצא דופן. <חיים אורון (מרצ):> אני טוען עוד פעם, מה שאתה מציג כיוצא דופן, לפי דעתי זו המתכונת הקבועה. אבל כפי שאמרתי, אני לא הולך לעשות על זה סיבובים גדולים. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, לאנשי האוצר, לאנשי בנק ישראל, שעזרו לנו מאוד, חברי הכנסת, לגבש את ההסכמות ואת המכנים המשותפים. אני חושב שהעובדה שהצליחו להעביר חוק כזה בהסכמה כללית של חברי הוועדה היא כשלעצמה תעודת כבוד לכנסת, וטוב שכך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. גם לה יעמדו הדקות על-פי התקנון. חבר הכנסת חיים אורון הסתפק במחצית. אחריה – חבר הכנסת אמנון כהן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני נגיד בנק ישראל, מתברר שהכנסת יכולה לחוקק חוקים מורכבים, טעונים, שנויים במחלוקת, סבוכים מבחינה כלכלית, ויכולה לשבת על המדוכה במשך שבועיים רצופים, מדי יום ביומו כמעט, גם בימים שאינם ימי כנסת, ולהביא לידי גמר חקיקה שאינה מקובלת במאה אחוז על כל הצדדים, אבל העובדה שהיא אינה מקובלת במאה אחוז על כל הצדדים עושה את החוק הזה חוק סביר ואף חוק טוב. מסתבר שאנחנו מצליחים לחוקק חקיקות ממשלתיות נרחבות שלא במסגרת חוק ההסדרים. הפלא ופלא, יש חיה כזאת. איך זה קרה? פשוט הביאו לפנינו את החוק וביקשו שנחוקק אותו. בלחץ הנגיד לא חיכו לסוף השנה ולחוק ההסדרים כדי לדחוס בכפייה את כל הדיונים לליל בלהות אחד. אז הנה, מתברר שאנחנו יכולים. אדוני היושב-ראש, מאוד שמחנו על הביקור שלך בוועדת הכספים, כי תמיד טוב לראות אותך ולשמוע את דבריך, אבל חשתי, כשביקרת בוועדה, שאתה חושש שמא אנחנו מעכבים את החוק ובואך נועד להפיח בנו רוח כדי שלא נשתהה. ביקורך היה משמח, אבל לא היה בו צורך, כי לא היה לנו שום עניין לעכב את החוק, והדיונים היו ענייניים והתקדמו בקצב סביר. התעכבנו על מה שדרש עיכוב – – – <רוני בר-און (קדימה):> זאת מציאות תמימה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זו היתה המציאות. אני יודעת שזה נשמע בלתי שגרתי, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עובדה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> עובדה. כן. לא פשוט לסוציאליסטית להיות שותפה פעילה בחוק שבבסיסו צפונה מדיניות מוניטרית שהיא מדיניות שבאידיאולוגיה שלה היא מדיניות ניאו-ליברלית. לא פשוט גם להפקיד סמכויות כה רבות וריכוזיות כל כך גדולה בידי הבנק המרכזי ובידי העומד בראשו, ולמרות זאת אני שמחה על כך שהזדמן לי להיות חלק מחקיקת החוק הזה, שהוא לא פחות מציון דרך היסטורי בכלכלת ישראל. מה שאפשר לי להיות מרוצה במידה סבירה מהתוצאה הסופית, למרות הקושי האידיאולוגי עם מהות החוק, הוא גם – אני מודה, וסעיף התודות יבוא אצלי לפיכך בהתחלה – הוא גם זהותו הפרסונלית של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שלשמחתנו התמזל מזלנו והוא היה אתנו בעת משבר כלכלי עולמי. אכן, השקפת עולמו הכלכלית של הנגיד היא לא תאומה להשקפתי שלי, אבל אני יודעת להעריך כושר מנהיגות, תעוזה, אחריות, ידע, אמינות, התנהלות מושכלת, גם כשהם באים ממי שאינו מחזיק בהשקפת עולמי. תרומתו לכך שהצלחנו לצלוח את המשבר הזה עצומה. עוד נקודת אור היתה האופן שבו ניהל יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני את דיוני הוועדה. אלה היו דיונים רגועים, מעמיקים, ענייניים, ובאמת כל מי שרצה בכך, מקרב חברי הוועדה, היה יכול להשתתף בדיונים על החוק ואף להטביע את חותמו כמיטב כישוריו. חבר הכנסת גפני, נכנסת בדיוק אחרי שהחמאתי לך, אז ראה את עצמך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברגע שהוא שמע שאת מחמיאה לו הוא נכנס. <רוני בר-און (קדימה):> הפרוטוקול יסבול שתחזרי על זה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני מקבלת את עצתו של שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און. אחד הדברים שיש לציין בהקשר הזה הוא באמת האופן המוצלח ביותר שבו ניהלת את ישיבות הוועדה בעת חקיקת החוק; העובדה שהדברים נעשו במתינות ובסבלנות, שמעת את כולם, היה פתחון פה לכולם, היתה סינתזה בין הגישות השונות, זה נעשה גם בהעמקה, גם בנועם הליכות, גם בהחלטיות, ואני בהחלט מודה לך על האופן שבו ניהלת את הדיונים. אבל ההישג המשמעותי ביותר הוא כמובן השינויים שהצלחנו להכניס בחוק, לפעמים למגינת לבו של הנגיד, כמו למשל שקיפות בדיוניה של הוועדה המינהלית ופרסום פומבי של הפרוטוקולים שלה, כמו שינויים במבנה השכר ועוד. אבל בראש ובראשונה, השינוי המהותי ביותר, המשמעותי ביותר שעלה בידי להכניס, הוא דווקא במטרות בנק ישראל. ואומנם יושב-ראש הוועדה גפני אמר לי: מה את מסתפקת במלים? אלא שהמלים האלה הן הרבה יותר מסתם מלים כשהן מתארות את מטרותיו של הבנק המרכזי. כשהחוק הזה הגיע לשולחננו, היתה מטרת הבנק היחידה מניעת אינפלציה. בנק מרכזי לא יכול להסתפק במטרה הזאת כמטרה בודדה במערכה. מניעת אינפלציה לא יכולה להיות יעד יחיד בהתנהלותו של בנק ישראל. בסופו של יום הוכנסו לתוך חוק בנק ישראל גם צמצום פערים חברתיים ליעדי הבנק עצמו, וגם קשת של יעדים כלכליים וחברתיים שעיקרם הקטנת פערים, הגברת תעסוקה, בפעילותו של הנגיד כיועץ לממשלה בעניינים כלכליים. הנגיד טען בדיונים שאין לו כלים להשפיע על צמצום הפערים בחברה הישראלית באמצעות המדיניות המוניטרית שהוא מופקד על ניהולה, לכן אין להכניס נושאים אלה למטרות הבנק. אני חושבת שטענה זו אינה נכונה כי כבר היו לנו נגידים – או לפחות נגיד אחד, ואני לא רוצה לנקוב בשמות – שהעלה את הריבית באופן לא אחראי, פגע קשות בתעשייה ובייצור והביא לגל גדול של אבטלה במשק. כלומר, מדיניות מוניטרית בסופו של דבר היא לא מדיניות שמתנהלת ביקום חלופי, באיזה חלל חיצון או על גרפים. יש לה השפעה ישירה על אזרחי מדינת ישראל, ועל כן אני מאמינה שלא יכול להיות שהיעד היחיד שיהיה לנגד עיניו של הבנק המרכזי הוא צמצום האינפלציה, בלי לחשוב מה המשמעויות של צעדים מוניטריים לביטחונם התעסוקתי ולרווחתם ולהכנסתם של אזרחי המדינה, כמו גם לצמצום הפערים. כי הכלכלה היא בשירות האדם, היא לא חיה נפרדת שחיה בגן-חיות אחר. יש לה השפעה ישירה על גורלנו כאן. לכן אני מאוד שמחה על השינויים האלה. אומנם ביום שבו הכנסנו את השינוי במטרות שאל אותי סטנלי פישר בציניות חביבה, ככה בשיחת מסדרון, למה לא הכנסתי גם סלילת כבישים ומסילות רכבת ליעדי בנק ישראל? אז קיבלתי באהבה את הלגלוג הקל הזה, אבל קיבלתי עוד יותר בשמחה את השינוי שהצלחנו להכניס. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> היו גם הערות של שר הרווחה באותה רוח, שהנגיד – – – <רוני בר-און (קדימה):> איך אפשר בלי שר הרווחה, איך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ועוד אני רוצה לדבר בהזדמנות זאת על מיסקונספציה שלצערי קיימת גם באוצר וגם בבנק ישראל, בעיקר אצל המשנה לנגיד, פרופסור צבי אקשטיין, שהוא, לפחות על-פי הכשרתו, רואה עצמו מומחה לשוק העבודה. יש לקונה אדירה, תפיסתית, גם בבנק ישראל וגם באוצר, בכל הנוגע לאמונה המסורתית שעבודה מחלצת מעוני. זאת מין אקסיומה, אמת שירדה אלינו כלוחות הברית מהר-סיני, וכולם מאמינים בה וכולם דבקים בה. אלא שמתברר שמשהו השתנה – עבודה לא מחלצת מעוני. התפיסה הזאת פשוט אינה נכונה עוד. ומי שמעצב את המדיניות הכלכלית מסרב לדעת על התמורות שחלו בשוק העבודה ובחברה הישראלית וממשיך לדבוק במנטרה הזאת, שעבודה מחלצת מעוני. האם אתם יודעים שכמעט חצי מהעניים בישראל הם אנשים עובדים? יותר ויותר אנשים עובדים בישראל הם אנשים עניים; יותר ויותר אנשים עניים בישראל הם אנשים עובדים. ואנחנו בטור עולה על ציר הזמן. כלומר, אנשים יוצאים לעמל יומם ועובדים מבוקר עד ערב, אבל לא מגרדים את סף המס ונשארים עניים. מדובר בתופעה המונית שכוללת בתוכה מאות אלפי עובדים. אומר דבר אבסורדי: עולם העבודה הוא היום אחד ממחוללי העוני הגדולים ביותר, ולא הפתרון לבעיית העוני. כשאני שואלת את אנשי האוצר, לרבות שר האוצר פרופסור שטייניץ, ואת אנשי בנק ישראל, לרבות המשנה לנגיד פרופסור אקשטיין: מה הפתרון שלכם לממדי העוני העצום בקרב אנשים עובדים? יש בפיהם שתי תשובות, וגם עליהן הם מקובעים לחלוטין: אחת, גירוש עובדים זרים; שתיים, תוכנית ויסקונסין. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הערכי העמוק שיש בחברה הישראלית סביב שני פתרונות מקסם השווא האלה, אלא רק לציין שבוויסקונסין יש השמה של עובדים במקומות שמבטיחים להם עוני נצחי, וגירוש עובדים זרים יפנה מקומות עבודה לאנשים עניים, שימשיכו להיות עניים גם אחרי שיתפסו את מקום העובדים הזרים. אז אומרים לי, אומר לי שר האוצר: את לא מבינה. כשיתפנו הרבה מקומות עבודה אחרי שנגרש את כל העובדים הזרים, תהיה תחרות והשכר יעלה. על סמך מה האמירה הזאת? למה שהשכר יעלה? יש סקטורים שלמים של מקצועות שבהם אין עובדים זרים בכלל, רק עובדים ישראלים, ובכל זאת לא מגרדים שם את סף המס: אבטחה, ניקיון, מזון, ואתם יודעים מה – עובדים סוציאליים ומורים גם הם כבר לא מגיעים לסף המס; כלומר, מקצועות שלמים בלי עובדים זרים, שכאשר אתה בוחר בהם, או נקלע אליהם כגזירת גורל, אתה נידון לעוני עד סוף ימי חייך. אגב, אני חייבת לציין בהקשר הזה שגם דוח ה-OECD, ששר האוצר כל כך מרבה להתגאות בחלקים שמתאימים לו כמובן מאותו דוח – דוח ה-OECD קבע שהתקציבים לאכיפת חוקי העבודה בישראל הם הנמוכים בעולם המערבי והפרת חוקי העבודה היא הגבוהה ביותר בעולם המערבי. ואכיפת חוקי העבודה היא הכי רלוונטית, הכי דרמטית והכי משמעותית לאותם עובדים עניים שעובדים מבוקר עד ערב – אם כעובדי קבלן ב-20.70 שקלים לשעה, אם כעובדים שעתיים, אם כעובדי חברות כוח-אדם, אם כעובדים שמפוטרים חדשות לבקרים במסגרת פיטורים מחזוריים כדי לא ליצור יחסי עובד-מעביד, ועוד כהנה וכהנה עובדים ששיטות הניצול לשעבודם הולכות ומשתכללות. אנחנו חייבים להתחיל להתייחס לנקודה הזאת ולא להמשיך להתעלם ממנה בעקשנות, כי זהו מחולל העוני. עבודה לעניים היא מחולל העוני היום בחברה הישראלית. ואסור להמשיך ולהתעלם בעקשנות מהמציאות הזאת. ולהתחיל להשקיע השקעות אמת בתעשייה, ולא לעמוד ולמחוא כפיים לכלכלת שקר, לעסקאות ספקולטיביות שבסופו של יום מעשירות את העשירים בלבד, ואינן מייצרות מקומות עבודה. והנושא הזה, לסיום, מביא אותי למשימה הבאה שלנו, של ועדת הכספים: חקיקת חוק רשות ניירות ערך (אכיפה מינהלית), שייתן כלים ושיניים בידי הרגולטור כדי להשתלט קצת על הג'ונגל הפרוע של שוק ההון. אני מזכירה לכם שאתמול "מודיס" הורידה את דירוג האשראי של "פרטנר" בגלל עסקה ממונפת מפוקפקת. "פרטנר" נרכשה במינוף בידי אילן בן-דב, ומייד אחר כך הוא מושך דיבידנד ענק – חזירי, אני מרשה לעצמי להגיד – הרבה מעבר לשורת הרווח, כדי להחזיר את ההלוואה, וכדי לשלם על הדיבידנד הוא לוקח עוד הלוואה. וכולם עומדים ומוחאים כפיים – גאון פיננסי – ושום רגולטור לא עוצר אותו. אבל הנה באה "מודיס" ומורידה את דירוג האשראי של "פרטנר", דבר שהיה צפוי, כי משיכת דיבידנד כזה פוגעת בכרית הביטחון, ופוגעת בעובדים, ופוגעת במשקיעים, ופוגעת בספקים. זה היעד הבא שלנו – השתלטות על הג'ונגל של שוק ההון. אנחנו לא נעשה את זה בלי מתן שיניים לרגולטור, וביעד הזה השותף שלנו לחקיקה, שאנו חייבים לסייע לו, הוא יושב-ראש הרשות לניירות ערך, הפרופסור זוהר גושן, ואני מקווה מאוד שנעמוד בכבוד גם במשימה הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת אמנון כהן, גם לרשותך שלוש הסתייגויות, ואדוני יכול לעשות בזמן, מתוך תקווה שבכל זאת – חברת הכנסת פניה קירשנבאום גם היא פה, יש לה הסתייגות אחת, ולאחר מכן אנחנו נאפשר חמש דקות לשר לשעבר בר-און – – <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שביקש שלוש דקות. אני נותן לו חמש דקות כדי שלא ידבר עשר דקות. <אמנון כהן (ש"ס):> – – כבוד שר האוצר, נגיד בנק ישראל, חברי חברי הכנסת, אני חושב שמדינת ישראל התברכה בנגיד כמו מר סטנלי פישר, גם בתקופה של המשבר העולמי – הראשון שהתחיל לעשות משהו לטובת המשק כשהבעיה היתה מורכבת, ולמעשה בגדול כמעט לא הרגשנו כאן איזו פעילות פנימית שלנו כממשלה, כחברי כנסת, כי לא ידענו איך להתמודד, פחדנו לדבר, פחדנו גם להגיד משהו פתאום, שהציבור לא ייבהל – להוציא את החסכונות שלו – ועשינו כמה דיונים בוועדת הכספים אצל שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און, באמת ללמוד את הסוגיה. לפעמים אמרו לנו: תשמעו, לפעמים עדיף לא לעשות כלום; לשבת, לתת למשק להסתגל לבד, לראות את הדברים, ואז נזהה בעיה – באמת, לא ידענו איך להתמודד, ונגיד בנק ישראל עשה מעשים, עשה מהלכים – היום מתברר שהם היו נכונים. ואחר כך כמובן גם הממשלה, גם האוצר, גם אנחנו כחברי כנסת, בוועדות הכספים והכלכלה, עשינו את מה שאפשר על מנת באמת למצוא את המקומות לעזור להם, כמו עסקים קטנים ובינוניים בפריפריות – שנפגעו הן כתוצאה מהפגיעות בדרום, ה"קסאמים", וגם מכל הנושא של המשבר העולמי. פה באמת ראינו את המנהיגות הכלכלית של נגיד בנק ישראל, ואני חושב שהוא עשה בצדק ונכון. אני חושב – מצד אחד זה כבר מצער אותנו, אבל אם הוא לא היה אומר שאם החוק לא יעבור אני אשקול לא להמשיך את הכהונה שלי, אני חושב שגם זה עשה לכולם משהו, כי רצינו מאוד מאוד שהוא יישאר. הוא מתאים, האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אמנון כהן, הואיל ואני מכיר אותו – הוא אמר את זה בגלל שהוא התכוון למה שהוא אומר. <אמנון כהן (ש"ס):> אני יודע, לכן אני חושב שזה עזר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא בתור איום. <אמנון כהן (ש"ס):> עזר במידת-מה. עזר במידת-מה לגבי כולם, ואנחנו באמת מכבדים ומוקירים את עבודתו ופועלו, ואני חושב שמזמן היה חוק בנק ישראל צריך לעבור. אני עוד לפני חמש שנים הצעתי חוק של מועצת נגידים, ואז בא אלי נגיד הבנק הקודם: אנחנו עובדים על חוק בנק ישראל ואנחנו נותנים את המענים לנושא הזה, לא צריך לקדם את החקיקה שלך. אמרתי: קיבלתי. אבל חמש שנים עברו וחקיקה לא היתה. אני בינתיים הקפאתי את החקיקה, ובסוף לא העליתי אותה עוד פעם, כי אמרתי: אם הממשלה מביאה חוק טוב ומקיף, חוק רציני לטובת בנק ישראל, אז את הנושא שלנו כחקיקה נקודתית פה ושם אפשר להוריד. והיום ראינו את הנושא הזה, שיש ועדה מוניטרית שתטפל בזה. בחקיקה של היום באמת ראיתי את הביטוי שרציתי אז לתת לחוק מועצת הנגידים. אני מצר על כך שזה לקח הרבה שנים לממשלה לגבש את החוק – מעל עשר שנים – ועובדה היא שבוועדת הכספים, כשביקשו מאתנו קיימנו דיונים רציפים, אפילו לא בימי הכנסת, כי אמרו שזה חשוב וצריך לקדם את זה. ופה אני רוצה לחזור לכבוד שר האוצר ולומר שקיימנו דיונים בוועדת הכספים גם בנוכחותו של יושב-ראש הכנסת, במטרה לצמצם ולאט-לאט לבטל את חוק ההסדרים, להראות – וביקשתי גם ממך אישית, גם כתבתי מכתב – שכבודו ינסה את ועדות הכנסת, ייתן להן את הרפורמות שאתה חושב שיש להן השלכות על התקציב הבא כבר עכשיו, לפני שאתה מגיע ליולי לגיבוש תקציב של שנת 2011 – עכשיו אתה רוצה עם 2012 ביחד. אנחנו הבטחנו לך שכל רפורמה שתביא לוועדות הכנסת – יש פה חברי כנסת אחראיים, יובילו את זה לא בתוך חוק ההסדרים. עובדה היא, חוק בנק ישראל, שהממשלה עבדה עליו עשר שנים, אנחנו בתוך שלושה שבועות, בדיונים מעמיקים, לאחר ששמענו את כולם – והיו בינינו חילוקי דעות, היו פה סעיפים שהשתנו, אבל בתיאום; כל דבר נעשה בתיאום – וזה עבר פה-אחד, ועובדה היא שהצלחנו. היום, אדוני, כבוד שר האוצר, התחלנו דיון בחוק לאכיפה מינהלית של הרשות לניירות ערך, גם כן חוק רציני ביותר, חוק חשוב, ואתה רואה – לא בחוק ההסדרים. התחלנו את הדיונים בחוק היום, ואנחנו גם אותו נסיים, בלי איומים של אף אחד. חוק טוב. חוק חשוב. לכן אמרתי, ואני לא רואה – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – החוק הזה. במקום שהכנסת תתפטר, הנגיד – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אבל גם בתקופתך הבאת חוק הסדרים עב כרס, כל פעם מחדש. בסדר, אבל תמיד אפשר לדבר על העבר. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> לא, אני זוכר. למה? כרגע דיברתי על חוק ההסדרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, הנגיד לא איים; הסביר – – <אמנון כהן (ש"ס):> הוא צדק. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שלא יכול להיות שיהיה בנק ישראל בלי חוק בנק ישראל. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אחראי – אם הוא נשאר, הוא אחראי לכך שאין חוק בנק ישראל. אם הוא נשאר כשאין חוק. הוא לא איים. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני, אתה לוקח לי מזמני עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אל תדאג. קודם כול, יש לך זמן למכביר. <אמנון כהן (ש"ס):> כן. אז אני גם חושב, כבוד שר האוצר, תנצל את זה שיש לנו גם יושב-ראש ועדה רציני, יש חברי כנסת רציניים שעובדים, עושים עבודה מצוינת, ואני חושב שמעכשיו כבר תטיל עלינו כל רפורמה שיש לה השלכה על התקציב. מעכשיו תבחן אותנו – ותצמצם כמה שאפשר את חוק ההסדרים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני מקבל את עצתך – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אבל דיברנו על זה, ולא ראיתי. <שר האוצר יובל שטייניץ:> גם החוק של רשות ניירות ערך זה חוק שאני הנחתי על שולחנכם. אודה לטיפולכם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אנחנו הכנסנו שינויים בחוק בנק ישראל בתיאום עם כל הגורמים, רצינו שוועדת הכספים גם תאשר את התקציב של בנק ישראל, כמו שאנחנו מאשרים תקציבים של גופים עצמאיים כמו מבקר המדינה, רשות ניירות ערך – אני חשבתי דווקא להיפך: זה טוב שוועדת הכספים תגיד את מה שיש לה להגיד, ולפעמים אפשר להיעזר בוועדת הכספים: אנחנו הגברנו תקנים לגופי אכיפה בוועדת הכספים, גם למבקר המדינה, גם לרשות ניירות ערך, שקיבלו מאתנו, בתיאום עם האוצר – מכיוון שראינו בפעילות – בפעילות של אותם הגופים שרצו תקציב נוסף לאכיפה, וראינו את הצורך לעזור. גם פה, אם היה צורך יכולנו לעזור, אבל פה היתה התעקשות שזה יפגע בעצמאות הבנק. לא רצינו לפגוע. בסוף הביאו לנו פשרה, יושב-ראש הוועדה, והסכמנו על הפשרה הזאת, ואנחנו שמחים על הפשרה הזאת, שיהיה לנו מה להגיד – יהיה איזשהו פיקוח פרלמנטרי גם על התקציב הזה. אני רוצה להודות כמובן, כמו שאמרתי, לנגיד בנק ישראל, לממשלה, לשר האוצר; לסגן שר האוצר, לירום אריאב, שגם עשה עבודה מצוינת יחד עם כל הצוותים, כגוף המקצועי; גם שר האוצר הקודם יש לו חלק בהכנת החוק הזה, כי כל אחד תרם את חלקו בנושא הזה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, לחבר הכנסת משה גפני – אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, באמת, לטובת המשק, בלי שום אינטרסים אישיים. הנושא הזה מאוד חשוב. גם נושאים שעומדים על שולחנה של הכנסת – עומדים, ואנחנו עומדים לטפל בהם. תודה גם לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה, שגית, וגם לטמיר, כל אלה, וכל הצוות שלהם, הם צוות ענק, רציני וטוב, שאפשר לסמוך עליו. תודה רבה לכולם, ואני מקווה שהחוק הזה יעבור עוד היום, בעזרת השם, קריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. אני מזמין את חברת הכנסת פניה קירשנבאום. לרשותה חמש דקות מלאות – על הסתייגות אחת. ואחריה, כפי שאמרתי, אאפשר, מחוץ לשורת התקנון ומתוך מחשבה שזה תורם לגיבוש החוק, ולפני הצבעה עליו, ולאחר שאני מפעיל את שיקול דעתי בצורה חריגה, לחבר הכנסת רוני בר-און. מובן שהשר יוכל להשיב לו מייד, אם ירצה בכך. חברת הכנסת פניה קירשנבאום, בבקשה. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כבוד הנגיד, חברי חברי הכנסת כמובן, אני רוצה להגיד לכם – זאת הפעם הראשונה שלי בכנסת, ולא רק הפעם הראשונה, זאת השנה הראשונה שלי, ואני מרגישה שזה שהייתי חלק מהחקיקה הזאת זה אפילו מרגש, כי אני רואה בזה גם חוק היסטורי, שמקנה עצמאות לבנק ישראל, וחוק שבאמת הממשלות, גם הקודמת וגם הנוכחית, והמשרדים עבדו עליו קשה, ואני שמחה שאני חלק מתהליך החקיקה. תוך כדי הדיון על החוק עלו אצלי הרבה שאלות. היו לי שאלות לגבי הוועדה המוניטרית, לגבי מועצת המנהלים, וקיבלתי על חלקן – לא על חלקן, קיבלתי עליהן תשובות. מה שכן הופתעתי – שרוב הדיונים הסוערים בוועדה היו סביב הנושא של הפיקוח על השכר, ואני יכולה להגיד – לא יודעת אם קצת התאכזבתי, אבל אני בכל זאת ציפיתי שלפחות – ועדת הכספים, בדיון הזה, הוכיחה את המקצועיות והבגרות הפרלמנטרית שלה, וחשבתי שאפשר יהיה להשאיר בידיה לפחות את הנושא של הפיקוח, אבל ההחלטה בסוף היתה שזה נשאר בתוך הבנק, וועדת הכספים תקבל רק דיווחים על מה שנעשה. בכל מקרה, אני חושבת שזה היה הסעיף העיקרי שסביבו היו קצת מהומות בדיון הזה. על כל הנושא של החוק מגיע באמת קרדיט להרבה אנשים, כמובן לנגיד, לשר האוצר הקודם ולשר האוצר הנוכחי, אבל לוועדת הכספים בהחלט בהחלט מגיע קרדיט, וכמו שאמרתי, היא עוד פעם הוכיחה את הבגרות ואת הדיון המעמיק, וכמובן – לא היית כשהתחלתי – גם בזכותו של יושב-ראש הוועדה. אני רואה בחוק בנק ישראל משוכה ראשונה שעברנו בתחום הכלכלי, ולהערכתי יש עוד כמה משוכות שעל המערכת הפיננסית במדינת ישראל לעבור, ואולי המשוכה הקטנה בהן היא חוק ההסדרים; ובמקום להביא שם רפורמות גדולות, אפשר לסמוך על ועדת כספים שתקיים דיון ענייני. אבל אני מדברת בעיקר על משוכה יותר גדולה, ואולי יותר משמעותית, ואני מדברת עליה לא פעם אחת, וכל מי שנפגש אתי ושמע אותי יודע שאני מדברת על שינוי המבנה הרגולטורי. אני לא הייתי באולם, אבל שמעתי שחבר הכנסת חיים אורון הזכיר את הנושא הזה. יש הרבה שיטות של רגולציה; זה יכול להיות – עכשיו אני אגיד שמות, לא יודעת – FSA כמובן, או Twin peaks, ולא משנה מה, אבל אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נשקול ונחשוב על שינוי המבנה הרגולטורי. לא פעם גם בוועדת הכספים עולים נושאים, וגם בוועדת משנה לביטוח בשוק ההון שאני היושבת-ראש שלה, שוב ושוב עולה נושא כמו ועדת-חודק והחלטות שמתקבלות, ואיפה החפיפה בין הרגולטורים, ואיפה השקפת עולם של כל רגולטור, ואיפה – יש הרבה נושאים שאפשר לחשוב ולשקול אותם, וזה לא משנה – האם זו תהיה רשות נפרדת, האם זה ישב בבנק ישראל, האם זה ישב באוצר – אבל אני חושבת שהגיע הזמן לפחות להתחיל ולדון על הנושא הזה. ואני אומרת לכל מי שנוגע בעניין: תסמכו על ועדת הכספים שהיא תוכל לדון לעניין, לעניינו של הדבר, ולקבל החלטה. במצב כמו שזה נמצא היום, כאשר אתם רוצים לחתן את שלושת הרגולטורים ולהגיד להם: תעבדו יחד – זה לא עובד. אפשר לחתן אנשים, אי-אפשר להגיד להם תאהבו אחד את השני. ויש היום אולי שלושה רגולטורים שיכולים למצוא שפה משותפת, אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה בעתיד, והנושא הזה חייב להיות מוסדר בחקיקה או בשינוי מבנה, כמו שאמרתי לא פעם. ואני אומרת, באמת, שר האוצר, תוכל לזקוף את זה לעצמך בסוף הקדנציה, אם תעלה את הנושא הזה, ויחד עם ועדת הכספים תוכל להביא לשינוי. אז אני מקווה שהחוק הזה יעבור, ואני אשמח אם נשתף פעולה בעניין זה גם כן. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת בר-און לומר את דבריו, לפנים משורת הדין ולאחר שהזהרתי את עצמי, שכן הדבר הוא מחוץ לתקנון, אבל מצדיק בדיון הציבורי בהחלט. מובן ששר האוצר יוכל לענות, יושב-ראש הוועדה יסכם, ונצביע. <רוני בר-און (קדימה):> תודה רבה, אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאחר שאין לפנינו הסתייגויות להצבעה. <רוני בר-און (קדימה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על נדיבותך, אני לא אנצל אפילו חלק ניכר מהזמן שהקצבת. אני רוצה לברך את שר האוצר ואת יושב-ראש ועדת הכספים, ואת אלה שעשו במלאכה בוועדת הכספים, אבל בעיקר אני רוצה לברך את נגיד הבנק, שהשקיע בחוק הזה באמת מאות רבות של שעות, שלא לומר יותר ממאות שעות, לפחות עם חמישה שרי אוצר – הוא אישית, בעצמו, עם חמישה שרי אוצר. אני מפחד להיכנס לדיסציפלינה של שר האוצר, הדיסציפלינה הפילוסופית, אבל אני אנסה, אני אעז. אמרו לי פעם שהפילוסופיה הסינית עוסקת גם בדרך וגם בתוצאה, והיא אומרת שמה שחשוב זה הדרך ולא התוצאה. אני אומר שפה חשובה מאוד התוצאה ולא הדרך, כי הדרך היתה לא סוגה בשושנים. היו פה עליות ומורדות. גם הייתי מציע לבחור דוגמה יותר טובה לחוק שעובר, כי ועדת הכספים יכולה לבצע אותו לא תחת איום של פיזור הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אצל הסינים הדרך מתחילה מהתוצאה. <רוני בר-און (קדימה):> אוקיי, בסדר. כך או כך, חשוב לי לומר – כי אני עבדתי במשך שנתיים עם הנגיד ישירות על החוק הזה, גם בתקופות שהתעכבנו קצת כתוצאה מן המשבר – שאלמלא פעילותו האישית מול כל הגורמים במשרד האוצר ובמקומות אחרים, וגם מול ראש הממשלה – אני לא זוכר ששרים אחרים התעסקו בחוקים שחשובים להם ישירות מול שר האוצר כפי שעשה זאת הנגיד. למה זה חשוב? כי מדובר על החוק שממסד את עצמאות הבנק. זה לא עצמאות לנגיד, זה בטח לא עצמאות שהיה זקוק לה הנגיד הספציפי הזה שהתעסק בחוק הזה, מה שמוכיח שאפשר פעם לעסוק בחוק לגוף העניין ולא לגוף האיש הזה. העצמאות של הבנק היא חשובה ביותר. חלוקת האחריות בין משרד האוצר לבין הבנק היא קריטית, נוכח המתח המובנה. הדברים האלה התעצמו בצורה מאוד מאוד חזקה והודגשו בתקופת המשבר, גם חרף העובדה שהבנק ומשרד האוצר כמעט שידרו בטון אחד ועבדו בהרמוניה מלאה. אבל אסור לשכוח שהיו תקופות – ואני מניח שעוד יהיו תקופות – שהיו מחלוקות גדולות מאוד, מבניות, בין משרד האוצר לבין הבנק, וגם צריך לומר ביושר, בין הפרסונות, בין שר אוצר לבין נגיד כזה ואחר, ואת הדבר הזה צריך לסיים. אני מקווה שהחוק מסיים את זה, ואני באמת מודה לאנשים שעסקו במלאכה, גם במשרד האוצר בתקופתי. בצדק הזכיר חבר הכנסת אמנון כהן את ירום אריאב, שבאמת עשה עבודה מופלאה בתיווך, יחד עם אחרים, ויישר הדורים במקום שהיה צריך ליישר הדורים, ועל כך נתונה לו ברכה. אני מברך אותך, אדוני הנגיד. אני אשמח לברך אותך עוד פעם כשנתבשר בשורות טובות. יישר כוחכם. תודה רבה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. האם כבוד השר? הרי כל המוסיף גורע. <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אדוני לא מבקש לדבר? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אנחנו צלצלנו כבר לפני חמש דקות? אני מבקש לצלצל פעם נוספת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חיים אורון, אדוני מסיר את הסתייגויותיו? תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, גברתי מסירה את הסתייגויותיה? תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן – לא נוכח באולם. חברת הכנסת פניה קירשנבאום מסירה את הסתייגויותיה. חבר הכנסת משה גפני מסיר את הסתייגויותיו. רבותי חברי הכנסת, אין הסתייגויות בפנינו, ולכן נצביע על חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, בקריאה שנייה במקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–97 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–97 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, האם להצביע בקריאה שלישית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, יושב-ראש ועדת הכספים מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שלישית, ולכן נעבור להצבעה. רבותי, הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, קריאה שלישית – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 28 נגד – 1 נמנעים – אין חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 28 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק בנק ישראל, התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה, רבותי חברי הכנסת. <הצעת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009> [נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, החלטת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת חוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009. חבר הכנסת אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, בבקשה. <רוני בר-און (קדימה):> השכרות או נהיגה בשכרות? <היו"ר ראובן ריבלין:> כך כתוב, השכרות. <רוני בר-און (קדימה):> תשנה את שם החוק: נהיגה בשכרות בירושלים. <דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת):> מה עם שאר חלקי הארץ? אדוני היושב-ראש, אני רוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כמובן, בשם כולכם, אני מברך את נגיד בנק ישראל ואת צוות הבנק ומאחל לו הצלחה. תודה רבה. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול להודות לאדוני על כך שהוא מאפשר לי להעלות את הפיצול על מנת שנוכל להתקדם בחקיקה. על-פי הצעת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, לאפשר לוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, שאליה הועברה לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית חלק מהצעת החוק, כך שחלק ההצעה שיובא בפני הכנסת לא יכלול את סעיף 9 להצעת החוק, וכן תיקונים עקיפים נוספים שהוצעו לחוק רישוי עסקים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הודעה זו של הוועדה מחייבת, כמובן, הצבעה על כל הכרוך בכך, ולכן, הואיל ואיש לא ביקש לדבר, אני עובר להצבעה על הודעת ועדת הפנים והחלטתה, לפי סעיף 121, לפיצול הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות. נא להצביע, רבותי. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה – 19 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 19 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהודעת יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת החוקה – אנחנו מאשרים את הודעתכם לפי סעיף 121 בנוגע להצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה). <הצעות לסדר-היום> <ציון היום הלאומי למדע> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום שמספרן 2841 ו-2847: היום הלאומי למדע. שרים, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הוועדה למדע, אנחנו מציינים היום בכנסת את היום הלאומי למדע, שהחל בדיוני הוועדות בבוקר וממשיך עתה כאן במליאה. היום ניהלה ועדת המדע של הכנסת דיון בהשתתפות אורחים מרחבי העולם כולו, אשר באו לכנס המדע על-פי הזמנת הוועדה והמרכז למדע של ישראל, ואדוני ירחיב בעניין זה. רשמית, יום המדע צוין ברחבי הארץ שלשום, ב-14 במרס, ואני בספק כמה מאתנו יודעים, כי לבד מהיותו יום הולדת של אלברט איינשטיין, מעמודי התווך של הפיזיקה בכל הזמנים וחתן פרס נובל לפיזיקה, התאריך הזה הוא גם "יום הפאי", אותו מספר שערכו 3.14 בקירוב, המבטא את היחס בין היקפו של מעגל לבין הקוטר שלו. לא קל לי, בתור תלמיד הגימנסיה שלא אהב מתמטיקה, לזכור את אותו "פאי". מקורו של ה"פאי" במלה היוונית פריפריה, שמשמעותה היקף, או הנקודה המרוחקת. אנו נוטים להזכיר את הפריפריה ביד רחבה בהקשרים כלכליים-חברתיים, אבל גורלו של המדע, יש להודות בצער, הוא לעתים כגורלה של הפריפריה במקומותינו: מדברים שוב ושוב בשבחם, מתריעים ללא הרף כי יש להגדיל באופן ניכר את ההשקעה בהם, אבל בפועל אין רואים שינוי. שינוי כזה, בכל הקשור להשקעה במחקר ובמדע בישראל, הוא לא פחות מצו השעה, ומי שעוסק בכך יודע כי זו לחלוטין לא רק ססמה ריקה אלא משימה דחופה, שלמרבה הצער נדחקת, בסערת היום-יום המאפיינת את חיינו, לשולי סדר העדיפויות הלאומי. מכובדי, למרות התיאור המקראי של ארץ-ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש", מדינת ישראל עושה מאמץ עליון מאז כינונה כדי להבליט את יתרונותיה היחסיים, שכן בינתיים מחצבים טבעיים אינם חלק מהרשימה הזאת. ההון שלנו הוא ההון האנושי – החשיבה, האינטלקט, היצירתיות והסקרנות. המחקר והפיתוח המדעי, טיפוח היכולת האנושית והישגים פורצי דרך – אלו בדיוק היתרונות היחסיים שלנו. עליהם גאוותנו, ובהם טמונים ההווה והעתיד: טיפוח כשרונות ותלמידים מחוננים, העשרה למצטיינים במתמטיקה ובמדעים וקידום בעלי יכולות גבוהות לתארים מתקדמים. כל אלו דורשים משאבים ותנאים הולמים. השבת "המוחות הבורחים" מהארץ היא משימה חשובה ודחופה שלקחה עליה הממשלה. אני מקווה שזו תהיה סנונית ראשונה, ושתהיה סנונית כזאת של צעדים הכרחיים לשיקום מצבו של המדע בישראל. חברי הכנסת, נפגשתי בחודשים האחרונים לא אחת עם ראשי האוניברסיטאות בארץ – כפי שעשינו גם היום, יושב-ראש ועדת המדע, על-פי הזמנתו – וכולם כאחד מתריעים בשער שדרוש בעניין זה מהפך תודעתי, שיביא כמובן לשינוי מעשי בשטח בכל הקשור להקצאת משאבים נאותה. לא נוכל להמשיך ולייחל לעוד כלות וחתני פרס נובל, ואפילו לא להרבה פחות מזה, בעוד 10, 20 ו-30 שנה, אם לא נעמיק את התשתית המחקרית ואת ההשקעה בה עוד היום. המוסדות להשכלה גבוהה, הנתונים בצומת דרכים קריטי לעתידם, עומדים בפני תוכנית חומש מקיפה ומשמעותית, ואני מקווה שהחלטות הממשלה ייתנו יד לתוכנית זו, שתחזיר את המדע בישראל למקום הבכיר והראוי לו. כבוד השר מיקי איתן, אדוני יבקש להתייחס בתום כל הדברים. בהחלט. חבר הכנסת והשר מיקי איתן מחליף את השר דניאל הרשקוביץ, הנמצא באבל על מות אמו. אנחנו משתתפים בצער המשפחה ומאחלים להם שלא ידעו צער ודאבה עוד, והמקום ינחם אותם עם שאר אבלי ציון וירושלים. חבר הכנסת והשר לשעבר, יושב-ראש ועדת המדע של הכנסת, אני מתכבד להזמינך להיות ראשון הדוברים. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו חוגגים היום 50 שנה להקמתה של האקדמיה הלאומית למדעים בישראל. אנחנו חוגגים את היום הזה באמת ביום הולדתו של אלברט איינשטיין, שחל ב-14 במרס, כמו שאמר היושב-ראש, שהוא באמת "פאי". אז אם הוא זוכר מתמטיקה הוא יכול להגיד גם איך מחשבים את השטח של עיגול – אבל הוא כבר לא מקשיב. על כל פנים, ה"פאי" יש לו גם תכונה מאוד מעניינת, אפרופו "פאי", שהרבה מאוד מהבניינים העתיקים שיש בהם תיאום של מידות בצורה הנוחה לעין בנויים על הבסיס של "פאי", על יחס בין גובה לבין רוחב של 3.14. זה דבר מדהים, אגב, שגילו בהרבה מאוד בניינים עתיקים – שהיחס בממדים של הבניין עומד על 3.14, וזה דבר מדהים. יש לזה כנראה סיבות – מדוע בחרו את היחס הזה. האקדמיה הלאומית למדעים הוקמה לפני 50 שנה. בישיבה הראשונה לאחר הקמתה של האקדמיה, היושב-ראש שלה היה ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, ובישיבה הזאת נבחר מרטין בובר להיות יושב-ראש ונשיא האקדמיה הלאומית למדעים. לדעתי אז לא השתמשו עדיין במלה נשיא כל כך מהר, לכן קראו לזה יושב-ראש האקדמיה הלאומית למדעים. זה מדגיש את החשיבות שבן-גוריון ייחס למדע עבור מדינת ישראל. היום עומד בראש האקדמיה נשיא האקדמיה מנחם יערי, פרופסור מנחם יערי. האקדמיה אחראית בעצם לייעץ לממשלה בתחומי מדע. כיום, בגין החגיגה הזאת של 50 שנה לאקדמיה הלאומית, מתארחים בישראל לתקופה של כמה ימים נשיאי אקדמיות למדעים מרחבי העולם. התארחו היום בכנסת – בישיבה חגיגית בוועדת המדע, שהשתתפו בה רבים מנשיאי האקדמיות בעולם – אנשים שהגיעו מיפן, מסין, מארצות-הברית, מגרמניה, מאנגליה, מצרפת, מאסטוניה ומעוד מדינות רבות. היתה ישיבה חגיגית ומיוחדת במינה. בישיבה הזאת גם נהנינו לשמוע את הרצאתה המאלפת של פרופסור עדה יונת, זוכת פרס נובל לכימיה, שהסבירה לכל המדענים שהגיעו על העבודה המיוחדת שהיא עשתה בפיתוח בתחום הריבוזומים בתוך התאים; היא הסבירה את החשיבות של העבודה שלה, כיצד היא משפיעה על היכולת שלנו היום להילחם במחלות ולפתח אנטיביוטיקות חדשות שמתגברות על ההתנגדות של חיידקים לאנטיביוטיקות. היא הסבירה את המנגנון, כיצד זה עובד. הרצאה מרתקת ביותר. אדוני היושב-ראש, המדע הוא אבן דרך בבניינה של מדינת ישראל; הוא אבן דרך בהגנה עליה; הוא אבן דרך בכלכלה שלה והוא אבן דרך בעתידה. קשה מאוד להגזים בחשיבות של המדע לעתידה של מדינת ישראל, כי מדינה שאיננה משופעת באמצעים, איננה משופעת במשאבי טבע ולא במינרלים, נאלצת לחפש דרכים אחרות כדי להתקיים וכדי לפתח את הכלכלה שלה, והדרכים האלה לפיתוח מדעי הן פיתוח של המשאב החשוב ביותר שיש בעם הזה, המשאב האנושי והמוח האנושי. מדינת ישראל הוכיחה פעם אחר פעם, אדוני היושב-ראש, פריצות דרך מדעיות גדולות ביותר בהשוואה לכל העולם כולו, אפילו שאנחנו מדינה קטנטונת. ישראל נמצאת על מפת המדע בעולם בכל התחומים. זה ממש מרשים לחשוב שמדינת ישראל היא אחת משבע המדינות שהצליחו לבנות בעצמן לוויינים ולשגר אותם לחלל. במועדון הזה של החלל, של מדינות שמסוגלות לשגר לוויין לחלל, נמצאות רק שבע מדינות בעולם, וישראל היא אחת מהן. זה באמת תמיד מפתיע להיווכח שישראל היא מספר שתיים בעולם, רק אחרי ארצות-הברית, במספר הסטארט-אפים בתחום ההיי-טק. זה מפתיע להיווכח שמדינת ישראל היא מספר שלוש בעולם, אחרי ארצות-הברית וקנדה בלבד – במספרים מוחלטים, לא באופן יחסי, אדוני היושב-ראש – במספר חברות ההיי-טק שנסחרות בנאסד"ק, הבורסה להיי-טק בארצות-הברית. אנחנו מדינה קטנטונת. אמרתי היום לנשיא האקדמיה בסין, כשהוא דיבר על הבעיות בסין ותיאר את הדברים שמתמודדים אתם שם – לעומת זאת, יושב-ראש הכנסת, שהתארח בוועדה, תיאר את הבעיות של מדינת ישראל – אמרתי לו: תראה איך מדינה שהיא בקושי חצי רחוב בבייג'ין, איזה בעיות יש לנו לעומת הבעיות שלכם, שנראות לי הרבה יותר קטנות בהשוואה לשלנו. זה רק מדגיש את המיוחדות של המדינה הקטנה הזאת, שנמצאת לצערי עדיין במחלוקת, אבל בוודאי בדבר אחד היא לא נמצאת במחלוקת: ביכולת המדעית שלה ובהישגים המדעיים שלה. מדעני ישראל, בהשוואה לכלל המדענים בעולם, יש להם מספר הפרסומים הגדול ביותר פר-מדען, ולדעתי גם המשמעותי ביותר. ישראל שותפה, אדוני היושב-ראש, לפיתוחים מדעיים בכל העולם. השנה, אגב, אדוני היושב-ראש, ישראל תהיה הנשיאה של "אוריקה". "אוריקה" היא קרן המדע של אירופה, שנותנת כל שנה 1.2 מיליארד יורו למחקרים מדעיים משותפים של מדינות באירופה, וישראל היא חברה מן המניין בקרן הזאת. השנה, בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל, ישראל תארח, תהיה גם נשיאה של הקרן הזאת, וכל הבקשות למחקרים יגיעו פה, לארץ, לנשיאות. הנשיא שיעמוד בראשה יהיה המדען הראשי של משרד התמ"ת, ופה ייקבעו המענקים של המחקר לכל מדינות אירופה ולישראל. הכנסת, אדוני היושב-ראש, תארח פה – אנחנו נארח בכנסת יום אחד כינוס של יושבי-ראש ועדות המדע מכל הפרלמנטים באירופה, כמו שנהוג בכל מדינה שהיא הנשיאה של קרן "אוריקה". אגב, ישראל נהנית מהקרן הזאת, כי ישראל מקבלת נתח מאוד נכבד מכספי הקרן למחקר בישראל. נדמה לי, אדוני היושב-ראש, שדווקא החשיבות של המדע לעתידה של המדינה, לכלכלה שלה ולהגנה שלה, מחייבת את ממשלת ישראל להשקיע במדע יותר משאבים. ואני אומר בצער, אדוני היושב-ראש, שלאורך השנים האחרונות יש קיצוץ בתקציב שמיועד להשכלה הגבוהה, יש קיצוץ בתקציבים שמיועדים למחקרים, ואת זה צריך לשנות. אני מברך את הממשלה על החלטתה להקצות מאות מיליוני שקלים בתוכנית תלת-שנתית להחזרת מדענים לארץ באמצעות השקעה בהקמת מרכזי מחקר ופיתוח. זה צעד נכון בכיוון הנכון, אבל הוא קטן מדי ומעט מדי. אני חושב שכל דולר שמשקיעים במדע מניב בסופו של דבר פי-עשרות תנובה כלכלית למדינת ישראל, ולכן רק נכון יהיה לעודד את הממשלה בהמשך המחקר והפיתוח. אדוני היושב-ראש, אני מודה על כך שנקבע בכנסת יום המדע; אני מודה ליושב-ראש הכנסת על העזרה של הכנסת בארגון היום הזה ואירוח המדענים מחוץ-לארץ, לעובדי הוועדה – למנהלת הוועדה ענת לוי ולעובדי הוועדה על הפעולה שהם עשו בארגון הערב הזה והיום הזה. אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שאני חושב שנשיאי האקדמיה למדעים, שהיו בכנסת, יצאו מפה בהתרשמות מאוד חיובית מהכנסת, והם גם עדיין נמצאים במדינה, הם יהיו פה עוד יומיים. הם יוצאים מפה בהתרשמות מאוד חיובית ממדינת ישראל ומההישגים המדעיים שלה. אני מקווה שכולנו נמשיך בכיוון זה של תמיכה במדע במדינת ישראל, כי זה באמת העתיד שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת המדע, חבר הכנסת מאיר שטרית. אני מזמין את הדובר הבא, חבר הכנסת רוברט טיבייב. אחריו יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואם הוא לא יימצא יעלה השר מיקי איתן, בשם שר המדע, ויתייחס ליום המדע בכנסת. בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שלום, כבוד השר, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, רבותי חברי הכנסת, היום, כאשר אנחנו מציינים את היום הלאומי למדע, אני רוצה לציין לשבח ולברך את העלייה האחרונה מברית-המועצות לשעבר, שהביאה אתה הרבה מאוד מדענים משכילים, שרק חלקם, לצערנו, מצאו את מקומם והשתלבו בקבוצות מחקר בישראל. חלק גדול מבני העלייה לא הצליחו להשתלב, עקב קשיי קליטה ושפה והמצב הכלכלי. בתקופה האחרונה אנחנו עדים לתופעה מסוכנת הנקראת בריחת מוחות, גם של אלו שעלו וגם של ילידי הארץ, שלאחר קבלת תארים מתקדמים אינם מוצאים את מקומם בישראל ויוצאים החוצה על מנת לממש את החלום האמריקני. בריחת מוחות נרחבת נעשית לארצות-הברית וגם למדינות עשירות נוספות, כמו קנדה, שם המדענים מוצאים מקומות עבודה טובים יותר, מקבלים שכר גבוה יותר ולרוב מקבלים תנאי מחקר הרבה יותר טובים באוניברסיטאות. אני רוצה לציין גם את המדענים העולים ואת תוכנית קמ"ע. אדוני יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה עשה רבות וניסה לקדם את החוק בשביל להגן על הזכויות של החבר'ה מתוכנית קמ"ע. קיים מחקר שבוצע ב"מרכז שלם", המכון למדיניות כלכלית וחברתית, בסוגיה הזאת, ונאמר בו כי ידוע שכ-750,000 ישראלים, כ-12% מהאוכלוסייה היהודית בישראל, חיים בחו"ל. היקפי הירידה מהארץ גדולים מאוד. אנחנו מאבדים את מיטב הבנים והבנות ואת החבר'ה המשכילים שדרושים לכלכלה בישראל. התלמידים המבריקים והמצטיינים, אלה שאמורים להיות העתיד של המחקר והפיתוח בישראל, נוטשים זה אחרי זה. סטודנטים לתואר שני ודוקטורנטים שהתייאשו מהתנאים כאן עוזבים לחו"ל, שם מחכים להם בזרועות פתוחות. חלקם מצהירים בגלוי שכבר לא יחזרו, וכמו שמתריעים הפרופסורים בארץ: אנחנו לפני משבר אדיר, הדור הזה הולך לנו לאיבוד. אנחנו חייבים לפעול באופן שיגרום לצעירים מבטיחים לרצות להישאר בארץ ולתרום להתפתחות המדע כאן, בבית. חייבים לספק תנאי מחקר מתאימים, תגמולים הולמים ואת כל התמריצים האפשריים על מנת שייווצר מצב שהתושבים מחו"ל ירצו להגיע לארץ ולהתמקם פה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נמצא כאן. אני מזמין את השר מיקי איתן להתייחס ליום המדע הלאומי כאן בכנסת. כמובן, הוא מחליף את שר המדע והטכנולוגיה. בבקשה, אדוני. <השר מיכאל איתן:> שר המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת פרופסור דניאל הרשקוביץ, יושב שבעה. אני מצטרף לדברי התנחומים של יושב-ראש הכנסת, ששוגרו בשמי ובשם כל חברי הכנסת. אני מקבל על עצמי את מילוי מקומו, ואני אשתדל לעשות את זה על-פי המסרים והאמירות שהועברו, אבל כמובן אין לי יומרה כלשהי להתמודד באיכות התשובה שהיתה יכולה להתקבל כאן אילו היה הוא יכול לעשות זאת מכאן, וזאת מתוקף היותו שר המדע המופקד על הנושא ומתוקף היותו בעצמו אדם שעוסק במדע, מכיר את המדע, מכיר את הסוגיה, מכיר את האוכלוסייה הנוגעת בדבר – ככל שאנחנו מתייחסים אליה כרגע, אוכלוסייה שחיה בארץ ואוכלוסייה שחיה בחו"ל ומאוד היינו רוצים לראות אותה אתנו כאן בחזרה. אני ארחיב גם כמה הערות אישיות מצדי בסוגיה הזאת. משרד המדע והטכנולוגיה – כך מבקש השר לומר בשמו בתשובה לדבריו של יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מאיר שטרית, שגובשו מראש; כי אני מניח שחלק מהצופים שצופים בנו עכשיו לא מבינים איך יכולה להיות תשובה מוכנה על-ידי השר כאשר רק לפני חמש דקות עמדת כאן ונשאת דברים. ובכן, עיקרי הדברים הובעו כבר בהצעה שלך לסדר-היום, ואני קורא את התשובה שהכין המשרד בשם השר. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היה שר המדע. <השר מיכאל איתן:> אני מסתפק הפעם בתפקיד "שר ההקראה". משרד המדע והטכנולוגיה מתמקד בהובלת המחקר התשתיתי האסטרטגי שמגשר בין המחקר הבסיסי ארוך הטווח מצד אחד והמחקר היישומי קצר הטווח מצד שני. אומנם אין לנו משאבי טבע, אבל יש לנו משאב אחד עצום – ההון האנושי. אין ספק שההשקעה הטובה ביותר היא השקעה בעתיד, במדע ובמחקר. על כן, בראש סדר העדיפויות שלי עומדים צמצום בריחת המוחות והרחבת החינוך המדעי לכל רובדי האוכלוסייה, תוך קירוב אוכלוסיות חדשות וצעירות למדע. ישראל משקיעה בכל מדען כמיליון דולר, ואת פירות השקעתנו קוצרת ארצות-הברית, שבה פועלים 3,000 מתוך 4,000 המדענים הישראלים בחו"ל. עלינו למנוע תופעה זו ולהשיב את המדענים הישראלים לישראל. יש כיום אוזן קשבת בממשלה לקידום המדע, והגדלת תקציב משרד המדע ב-60% מעידה על כך. השבוע אושרה בממשלה תוכנית להשבת מדענים שיזמו משרד החינוך, משרד האוצר ומשרד המדע והטכנולוגיה. על-פי התוכנית, המכונה "תוכנית הכוכבים" – במאמר מוסגר אני לא יכול להתאפק ולא לומר שאני יזמתי בזמנו תוכנית כוכבים, "שבעת הכוכבים", שהיתה תוכנית התיישבות, והצליחה מאוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> כוכב-יאיר. <השר מיכאל איתן:> כוכב-יאיר היה הראשון. בעקבות ההצלחה שלו יזמתי את תוכנית הכוכבים, שדיברה על הקמת שבעה יישובים נוספים. לאחר מכן היא אפילו הורחבה, ואני מקווה מאוד שתוכנית הכוכבים הזאת תצליח אפילו יותר מההצלחה הרבה שלה זכתה תוכנית הכוכבים ההתיישבותית. ובכן, על-פי התוכנית, המכונה "תוכנית הכוכבים", של משרד המדע ומשרד החינוך, יוקמו בחמש השנים הקרובות עד 30 מרכזי מצוינות באוניברסיטאות, בתחומים מדעיים שהוגדרו מראש על-ידי ועדת התקצוב וה – אולי מישהו יעזור לי. הות"ת – ועדת תקצוב ותוכניות? <עינת וילף (העבודה):> תכנון ותקצוב. <השר מיכאל איתן:> הות"ת? <זאב בילסקי (קדימה):> תכנון ותקצוב. <השר מיכאל איתן:> תכנון ותקצוב. תוכניות ותקצוב. אבל עכשיו אני סומך על עדותך. <רוני בר-און (קדימה):> אני מפריע? <השר מיכאל איתן:> כן. – – – מראש על-ידי הות"ת – ועדת התכנון והתקצוב – שבהם יקודם מחקר חדשני, מעמיק ופורץ דרך באותם מרכזי מצוינות. בכל מרכז כזה ייקלטו חוקרים ישראלים מובילים בתחומם מחוץ-לארץ לצד חוקרים ישראלים מצטיינים. אלה ייהנו מעצמאות לחקור בתחום מדעי מוגדר, ממענקי מחקר ומצוינות שיתווספו על שכרם, וכן מתשתיות מחקר ברמה עולמית. בשנת הלימודים הבאה ייערך פיילוט שבמסגרתו יוקמו חמישה מרכזי מצוינות. בשלושת החודשים הקרובים ייבחרו תחומי המחקר במרכזים, ובאוקטובר יוגדרו המדדים לבחינת הקמתם. בעתיד ישמשו המרכזים בתי-ספר בין-לאומיים לתארים מתקדמים. אני רואה חשיבות עצומה בהנגשת המדע ובהרחבת החינוך המדעי לכל רובדי האוכלוסייה, תוך קירוב אוכלוסיות חדשות וצעירות למדע. ניתן למנות כמה פרויקטים שנעשו במסגרת זו בשנה החולפת: משרד המדע והטכנולוגיה יזם פרויקט מדע וקהילה בכיתות י"א-י"ב, ובמסגרתו יקבלו התלמידים בכיתות אלו עזרה בתחומי מקצועות המדע והטכנולוגיה באמצעות מרכזי המו"פ – המחקר והפיתוח – ברחבי הארץ. בנוסף, המשרד יזם כמה שיתופי פעולה מתקדמים עם משרדי ממשלה נוספים, ובהם: שיתוף פעולה עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל, על מנת להגדיל את תקצוב המו"פים. כבר יש לנו מו"פים – מרכזי מחקר ופיתוח – באזורים אלו; שיתוף פעולה עם המשרד לענייני מיעוטים למימון מלגות לסטודנטים ממגזר בני המיעוטים; שיתוף פעולה עם המשרד לענייני גמלאים למימון מלגות לסטודנטים אשר התנדבו בפעילות משותפת עם גמלאים וניצולי שואה. כמו כן הקים המשרד קרן מלגות חדשה, "פרחי מדע", לסטודנטים הלומדים מדעים, והתנה את קבלת המלגות בסיוע שיעניקו המלגאים לאוכלוסיות החלשות בקהילה. עוד יזמנו, משרד המדע והשר, פרויקט להנגשת תחומי המדע והטכנולוגיה לבני-הנוער ברחבי הארץ. במסגרת זו הרשויות המקומיות, המתנ"סים והמינהלים הקהילתיים מקיימים חוגי העשרה לבני-נוער בתחומי המדע והטכנולוגיה בשעות שלאחר הלימודים הפורמליים במערכת החינוך. יזמנו גם פרויקט התנדבות בקהילה בתחומי מדע וטכנולוגיה. במסגרת הפרויקט דוקטורנטים ופוסט-דוקטורנטים אשר מקבלים מלגה מהמשרד לצורך מימון לימודיהם חויבו להתנדב בקהילה בהיקף של מספר שעות משמעותי ולתת הרצאות או תגבור לימודי בתחומי המדע והטכנולוגיה. המשאב הבלעדי של ישראל הוא המשאב האנושי, וכשר המדע והטכנולוגיה אעשה ככל שביכולתי כדי לטפח אותו ולהעצים את ההשקעה בו. אני רואה שהמציע השני איננו, אז אני לא צריך להתנצל בפניו על כך שאין לי תשובה מיוחדת לדבריו, משום שההצעה שלו לסדר-היום עוד לא הוכנה – היא לא הוכנה על-ידי המשרד. אבל הייתי רוצה להוסיף רק משפט אחד בקשר לתוכנית המוצעת להשבת מדענים ישראלים השוהים בחוץ-לארץ. נקודה ראשונה – אנחנו חייבים להבין שהעולם הוא גלובלי, ואסור לנו בשום פנים ואופן לא רק למנוע מישראלים לצאת לחוץ-לארץ ללמוד, אלא צריך לעודד אותם – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לדחוף אותם. <השר מיכאל איתן:> – – – צריך לעודד אותם, משום שיכולות המחקר שנמצאות היום במקום ששואב אליו יותר מכול, ארצות-הברית, תמיד תהיינה, במרבית המקרים – התשתיות הנדרשות תהיינה ברוב המכריע של המקרים חיוניות להתקדמות האישית של כל אחד ואחד מהם. צריך להביא בחשבון שהזיקה היא גם היום – התנועה בין ארצות-הברית לישראל זה לא כמו שהיה פעם, שנוסעים שבועות באונייה. מגיעים מהר. היכולות של התקשורת בעידן האינטרנט להעברת המידע גם הן מהירות, ואדם יכול בהחלט להיות חצי שנה או כמה חודשים בעבודתו בארצות-הברית ויחד עם זאת לחיות עם בני משפחתו כאן בישראל. נדמה לי שהתוכנית היא מצוינת, היא חשובה, כי היא נותנת תמריץ נוסף לאנשים שנמצאים בדילמה הזאת – האם לבוא לארץ או להישאר שם. היא נותנת להם איזה תמריץ נוסף. אבל אני רוצה שנהיה כנים עם עצמנו. בסופו של דבר, אלה שמחליטים לבוא ולחזור, גם אם בתנאים שאנחנו מציעים להם, לא בהכרח הנימוק הכלכלי הוא הנימוק הקובע, לא בהכרח הנימוק המקצועי הוא הגורם היחיד הקובע. יש כאן צירוף של כמה דברים כשמשפחות די צעירות בגיל צריכות לקבל הכרעה איפה הן יקבעו את מושב חייהן. כשסטודנטים יוצאים, כשחוקרים לתואר שני ושלישי מבצעים מחקרים, הם מביאים בחשבון גם את השיקולים האישיים המשפחתיים. השאלה היא איפה יותר נוח להם עם הנסיבות שלהם, עם המשפחה שלהם, עם הראייה שלהם, הערכים שלהם. הם רוצים לגדל את הילדים ולקיים את המשפחה במקום שהם יראו אותו כיותר מתאים לתפיסת עולמם, והדברים האלה ייקבעו בסופו של דבר לא רק על בסיס הכסף ולא רק על בסיס המצוינות המקצועית, שהם דברים חשובים מאוד, אלא גם על-פי איכות החיים שאנחנו יכולים לתת כאן ועל-פי החינוך שאנחנו מעניקים לאותם מדענים, לא רק בהקשר של המדע, אלא גם בקשר לנוף המולדת, לשבילי הארץ, לערכים של אהבת המולדת. ואם הם יוצאים אתם, ואנחנו ניתן להם גם את היכולת המקצועית – ואולי קצת פחות גם את היכולת הכלכלית, אבל עם הרבה הרבה אהבת מולדת – אני בטוח שהם יגיעו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר מיקי איתן על ההתייחסות. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מסתפק בתשובת השר. <היו"ר מגלי והבה:> אני מודה לך. רק, אדוני יושב-ראש ועדת המדע, שכולנו נבחן ונוודא שלא רק תוכניות, אלא גם תקציבים וגם ביצוע. זה המבחן – מבחן התוצאה של כולנו. תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת > <היו"ר מגלי והבה:> הודעה לסגן המזכיר. בבקשה. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכספים; והצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010> [מס' מ/493; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 8521; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים, חברי חברי הכנסת, להצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, הצעת חוק מטעם הממשלה, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 9 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, נקבע כהוראת שעה לשבע שנים ותוקפו הוארך ל-12 שנים מיום פרסומו של החוק האמור. לפיכך פקע הסעיף ביום 5 במרס 2010. סעיף 9 האמור קבע חובה למעביד המעסיק מעל 25 עובדים לפעול לקידום ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו, לרבות ביצוע התאמות במקום העבודה שיאפשרו למועמד לעבודה או לעובד שהוא אדם עם מוגבלות לממש את יכולותיו באותו מקום עבודה, ובלבד שהוא כשיר לתפקיד או למשרה וכישוריו דומים לאלה של מועמדים אחרים לתפקיד או למשרה. כך קבע המחוקק חובה של אפליה מתקנת לאנשים עם מוגבלות ברוח עקרון היסוד ומטרת החוק. הצעת החוק המונחת בפניכם היא חקיקה מחדש של הוראת השעה, של סעיף 9, שפקע כאמור, כהוראת חוק קבועה. במהלך הדיון בוועדה להכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית החליטה הוועדה לקבוע חובת היוועצות של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה גם עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים, שהם יציגים ונוגעים בדבר, בטרם יתקין תקנות לעניין ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות במקום העבודה, כל זאת נוסף על חובת ההיוועצות המקורית עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. בהזדמנות זאת אני פונה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה להפעיל את סמכותו, שהיא כרגע סמכות שברשות, ולהתקין תקנות בנושא חשוב זה. בסיום דברי אני מבקש להודות לצוות הייעוץ המשפטי בראשות ג'ודי וסרמן, לצוות הוועדה בראשות וילמה מאור, וכן לעוזרים הפרלמנטריים שלי, שסייעו לוועדה בהכנתה של הצעת החוק. מאחר שלהצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, אני פונה לחברי הכנסת לאשר הצעת חוק זו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני יושב-ראש הוועדה. נאפשר לך להגיע למקום. מי שרוצה להשתתף בהצבעה, מחברי הכנסת, מוזמן לתפוס את מקומו. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, הצעת חוק – כמובן – ללא הסתייגויות. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה מאשר לנו לעבור לקריאה שלישית? אנחנו משלימים את המלאכה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 6 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, נתקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הכרזה לסגן המזכיר. בבקשה. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 142ב לתקנון הכנסת, ביקש חבר הכנסת אלי אפללו לשוב ולהיות מציע של הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008 – פ/3316/17, כ/240 – שאושרה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה, לאחר ששמו נמחק מרשימת המציעים עם מינויו לשר ביום י"א בתמוז התשס"ח, 14 ביולי 2008. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010> [מס' כ/308; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 8383; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010, קריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010, הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת רחל אדטו, זאב בילסקי ודני דנון. בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, נקבעה בסעיף 20א לחלק הראשון של התוספת השנייה רשימת השירותים הכלולים בסל השירותים בתחום התפתחות הילד. שירותים אלה כוללים טיפול על-ידי צוות רב-מקצועי בילדים עד גיל 18 שאובחנו כמצויים בספקטרום האוטיסטי. צוות רב-מקצועי כולל רופא מומחה בנוירולוגיית ילדים או רופא ילדים מומחה בעל ניסיון בתחום התפתחות הילד, פסיכולוג, פיזיותרפיסט, עובד סוציאלי, קלינאי תקשורת ומרפא בעיסוק. בסעיף 6א לחלק השני לתוספת השנייה בחוק נקבע כי טיפול של צוות רב-מקצועי בילדים שאובחנו כמצויים בספקטרום האוטיסטי יינתן תמורת השתתפות עצמית של המבוטח, ויתרת עלות הטיפול תמומן על-חשבון קופות-החולים. אף-על-פי שהטיפול על-ידי פסיכולוג ועובד סוציאלי נכלל בטיפול על-ידי צוות רב-מקצועי, הוא אינו נמנה עם הטיפולים הניתנים לילדים שאובחנו כמצויים בספקטרום האוטיסטי. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להוסיף לרשימת השירותים המנויים בסעיף 6א האמור לעיל שני סוגי טיפולים פארה-רפואיים על-ידי פסיכולוג ועובד סוציאלי, ובכך להרחיב את מגוון הטיפולים שאפשר יהיה לתת לילדים המצויים בספקטרום האוטיסטי. מטרתה של הצעת חוק זו היא להבטיח כי ילדים המצויים בספקטרום האוטיסטי יהיו זכאים, במסגרת השירותים הניתנים להם לפי הצעת החוק, לקבל את הטיפולים המתאימים להם ביותר, לרבות טיפול על-ידי פסיכולוג או עובד סוציאלי כדי לקדם את השתלבותם בחברה. ברצוני להודות לצוות הוועדה בראשות וילמה מאור, לצוות המשפטי בראשות ג'ודי וסרמן ולעוזרים הפרלמנטריים שלי, שעזרו בהבאת החוק. ברצוני לברך במיוחד את חברי הכנסת רחל אדטו וזאב בילסקי על היכנסם לספר החוקים של מדינת ישראל. זה החוק הראשון שאתם מחוקקים ועובר קריאה שנייה ושלישית. בפעילותכם בוועדה – לפחות של רחל, אתה לא חבר בוועדה שלי, אבל בפעילותה של רחל – ברור לי שזו הסנונית הראשונה, שאחריה יבואו עוד הרבה חוקים שיעזרו להרבה מאוד אנשים במדינת ישראל לשפר במקצת את איכות חייהם. תודה לכם על זה שנתתם לי הזדמנות, ולוועדה, להביא את ההצעה הזאת היום לכנסת לקריאה שנייה ושלישית. תבורכו. גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ואני מקווה שחברי הכנסת יתמכו בה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת חיים כץ. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. לאחר מכן יהיה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> גם רופאים טועים, וגם חברי כנסת. בסדר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010, נתקבלה בקריאה שנייה. אני מבקש את רשותו של יושב-ראש הוועדה לקריאה שלישית. חבר הכנסת כץ מאשר לנו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010, עברה. אני מזמין את השר, שר העבודה – הרווחה – אני תמיד מנסה להחזיר לך מה שהיה לך. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אדוני היושב-ראש, רציתי לברך קודם כול את המציעים על חוק חשוב מאוד, שנוגע בתחום שהולך וגדל בקצב לא פרופורציונלי – תחום האוטיזם. אני מברך. יש פה שני אנשים שניסיון החיים שלהם – אחד כראש רשות והשנייה כאשת רפואה מובילה – הוביל לחוק חברתי מהמעלה הראשונה. אני רוצה בהזדמנות זו לברך את ועדת העבודה והרווחה. אדוני, חיים כץ, אתה ואנשי הוועדה והצוות שלך קצרתם יבול מדהים של חוקים חברתיים בקצב מסחרר. כמי שמופקד על תחום הרווחה והשירותים החברתיים בממשלה, אנחנו מברכים ומפרגנים לכם מאוד על העבודה היוצאת דופן במושב הזה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. זה יושב-ראש הוועדה שהוא מנוע טורבו. <הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [מס' כ/269; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 6600; מושב ראשון, חוב' י"ז, עמ' 2506; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת אריה אלדד, אחמד טיבי, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, אחרי כל כך הרבה דיונים, אחרי כל כך הרבה לבטים, אחרי כל כך הרבה מפגשים. נפלה בחלקי הזכות לעמוד פה בפניכם ובשם הוועדה להעלות את הצעת החוק – והיו כל כך הרבה טלפונים, ואני יודע מה יהיו הטלפונים שעוד מחכים אחרי שהצעת החוק הזאת תעבור בקריאה שלישית, ואני מקווה שאכן כך יהיה. כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010. הצעת החוק אושרה בקריאה הראשונה בכנסת השבע-עשרה, והוחל עליה דין רציפות בכנסת השמונה-עשרה. את הצעת החוק יזמו חברי הכנסת אריה אלדד, אחמד טיבי וחיים אמסלם, ואני מבקש לברך אותם על יוזמתם. כמו כן, אני מבקש להודות לחבר הכנסת אריה אלדד, שעמד בראש ועדת המשנה שדנה בהצעת חוק זו. ההצעה מבקשת לתקן את חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008, שנחקק בכנסת השבע-עשרה והסדיר את העיסוק במקצועות ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות בתקשורת וכן תזונה ודיאטנות. בהצעת חוק זו מוצע להסדיר מקצועות בריאות נוספים שהעיסוק בהם טרם הוסדר עד היום – קרימינולוגיה קלינית, פודיאטריה, פודיאטריה ניתוחית וכירופרקטיקה – כדי להבטיח את הרמה המקצועית ההולמת של העוסקים בהם ולהגן על בריאות הציבור מפני אנשים שעוסקים במקצוע ואינם בעלי השכלה והכשרה המתאימות לכך. מוצע לקבוע את תנאי הכשירות שבהתקיימם יהיה אדם זכאי לקבל תעודה בכל אחד ממקצועות בריאות אלה, וכן לקבוע הוראות מעבר לעוסקים במקצועות האלה ערב תחילת החוק. כמו כן מוצע לערוך כמה תיקונים והתאמות בחוק, מאחר שחלק ממקצועות הבריאות שמוצע להסדירם בהצעת חוק זו אינם נלמדים לתואר אקדמי במוסדות מוכרים להשכלה גבוהה בישראל, אלא רק במוסדות להשכלה גבוהה בחוץ-לארץ. מוצע להסמיך את המנהל לקבוע נהלים לעניין ההכרה בתארים אקדמיים אלה. מוצע לאסור על בעל תעודה במקצוע הבריאות לכנות את עצמו בתואר "דוקטור", אלא אם כן ציין את המקצוע שבו ניתן לו התואר, בהתאם להוראות שקבע השר, כדי למנוע מהציבור לטעות ולחשוב כי האדם המטפל בהם ומציג את עצמו כדוקטור הוא רופא בעל תואר דוקטור ברפואה. עוד מוצע בהצעת חוק זו לתקן את הוראות המעבר הקבועות בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008, לגבי מקצועות שכבר מוסדרים בו, דהיינו המרפאים בעיסוק, הפיזיותרפיסטים, קלינאי התקשורת והדיאטנים, בהתאם לנוסח החוק כיום. מי שעסק במקצועות אלה מעל חמש שנים ערב תחילת החוק פטור מהבחינות הנדרשות לפי החוק. מוצע לקבוע כי פטור זה יינתן – אני קורא לאט, אחמד טיבי, תקשיב – לכל מי שנוסף על הדרישות האחרות, לרבות בנושא הכשרה מקצועית, זכאי לתואר אקדמי מוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה הנדרש לגבי אותו מקצוע בריאות, לאחר שסיים את לימודיו עד ליום 30 בינואר 2009. לכל אלה שסיימו ב-1 בפברואר 2009, מדובר על 30 בינואר 2009, או למי שסיים את לימודיו עד המועד האמור בחוץ-לארץ או בשלוחה בארץ של מוסד אקדמי מחוץ-לארץ וזכאי לתואר אקדמי, ובלבד שעסק במקצוע הבריאות במשך שנה לפחות בחמש השנים שקדמו ליום 15 במרס 2010, ובמקום שהאחראי או הממונה בו הוא בעל תעודת הכרה במעמד באותו מקצוע בריאות, דהיינו אדם בעל ניסיון רב בתחום. למי שיידרש לשנת עיסוק וטרם השלים אותה, תינתן אפשרות להשלימה עד 30 בינואר 2013. כדי לאפשר לו לעסוק במקצוע חרף האיסור הקבוע בחוק, יתאפשר לתת לו לצורך זה תעודה זמנית במקצוע הבריאות. כמו כן יהיה פטור מבחינות גם מי שלמד בחוץ-לארץ או בשלוחה של מוסד מחוץ-לארץ ועסק במקצוע הבריאות בישראל במשך חמש שנים לפחות ערב יום 30 בינואר 2009. הוראות מקבילות נקבעו לגבי פטור מבחינות בקרימינולוגיה קלינית, לגבי מי שסיימו את לימודיהם עד 30 בינואר 2009 וזכאים לתואר שני בקרימינולוגיה קלינית. בנוסף, נקבעו הוראות מעבר למקצועות הבריאות האחרים שנוסחו בהצעה זו. הצעה זו מוגשת ללא הסתייגויות, ולפני שאני קורא לכם לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית אני רוצה להודות במיוחד ללשכה המשפטית של הוועדה, לעורכת-דין יהודית ג'ודי וסרמן ולעורכת-דין שמרית שקד, שליוותה את הצעת החוק ועסקה בה, ועסקה בה רבות, ולאחרונה נעדרה מישיבות הוועדה בגלל הולדת בתה. אנחנו מברכים אותה מעל דוכן הכנסת על הולדת בתה ומודים לה על העבודה הרבה שהשקיעה. כמו כן אני רוצה להודות למנהלת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, גברת וילמה מאור, לצוות המזכירות, ובמיוחד בחוק הזה ענת ואתי ומעיין, וכמובן לעוזרים הפרלמנטריים איילת השחר, אילן וערן – יישר כוח להם על העבודה הרבה והמאומצת שהשקיעו בהעברתה של הצעת חוק זו ובהבאתה לאישור המליאה היום. הצעת החוק הזאת מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת חיים כץ. חברי חברי הכנסת, נאפשר לו להגיע למקומו ונעבור להצבעה. הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, ללא הסתייגויות – קריאה שנייה, בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–18 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–18 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש הוועדה שאישר לנו. אני רק אכריז על תוצאות ההצבעה: בעד – 18. אם כך, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, באישור היושב-ראש, להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 17, נגד – אין, ונמנעים – אין – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא הצלחתי, לחצתי – לא נלחץ. <היו"ר מגלי והבה:> אני תיכף אתייחס לזה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם אני לחצתי ולא נלחץ. <היו"ר מגלי והבה:> מאה אחוז, אני אתייחס לזה. בעד – 17. אם כך, אני קובע שהצעת החוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, התקבלה בקריאה שלישית. חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת זחאלקה הודיעו שהם הצביעו אבל לא נקלטה הצבעתם, אני מוסיף את זה לפרוטוקול – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בעד. <היו"ר מגלי והבה:> – – בעד כמובן, ואני לא משנה את תוצאות ההצבעה. תודה. אני מכליל אתכם, שלא תרגישו מקופחים, אבל אני לא משנה את תוצאות ההצבעה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו חבר הכנסת אלדד, אם רצונו להודות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני מבקש להוסיף אותי לתמיכה בחוק – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני לא יכול, תסלח לי, חבר הכנסת טלב אלסאנע. כשנעשה תקנון מיוחד לך, נוסיף אותך. שב, ותודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> תרשום שאני מביע את תמיכתי. <היו"ר מגלי והבה:> אני לא רושם שום דבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הפרוטוקול רשם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני. אל תפריע לחבר הסיעה שלך, יושב-ראש הסיעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש סוג פעילות פרלמנטרית שכשהיא באה אל קצה לאחר שנים של עבודה – אתם לא מתארים לעצמכם כמה שמחה וסיפוק יש לי ברגע זה. החוק הראשון שאנוכי וחבר הכנסת אריה אלדד התחלנו בקדנציה הקודמת, שדיבר על ארבעת המקצועות – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הפרעה בתקשורת ודיאטה, לקח כמה שנים עד שיצא אל האור. מטרתו היתה להסדיר את העיסוק במקצועות האלה. השוק היה פרוץ, כל אחד היה יכול להכריז על עצמו מומחה בתחום, יתירה מזאת, בגלל בג"ץ קודם משרד הבריאות לא הנפיק רשיון עיסוק לבוגרים, ולכן אלפי אנשים – בוגרים, משפחותיהם – נפגעו מהוואקום הזה, מהלקונה שהיתה בחוק, ומהעובדה שמשרד הבריאות – אנשים סיימו – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני סגן היושב-ראש, אתה מסביר דברים חשובים, אבל זמנם עבר כשהגשנו את זה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אני מבקש, תודה – יש לנו יום ארוך – תודה למי שאתה רוצה ותברך כל מי שאתה רוצה, ונתקדם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה על ההערה העניינית. לכן, אין ספק שמדובר בפריצת דרך, גם בחוק הקודם, כאן – וזה חשוב, למה הארכתי, אדוני היושב-ראש – כי מאתמול, אחרי שהכרזנו על קבלת הפשרה שהיתה בחדרו של יושב-ראש ועדת העבודה, בהשתתפות חברת הכנסת שלי יחימוביץ – הסיומת האחרונה חשובה, ולחברת הכנסת שלי יחימוביץ, ברשותך, היה תפקיד חשוב בסיומת הזאת, לצד יושב-ראש הוועדה. אני חושב שמן הדין לומר מלה טובה לסגן שר הבריאות, אדוני היושב-ראש. מדובר בסגן שר נון-קונפורמיסטי, שכשהוא מאמין במשהו – תקשיבו, יהדות התורה – הוא עושה את זה למרות העובדה שכל הפקידות כמעט הופכת לו את השולחן, ואני חושב שהוא הקשיב קשב רב להסברים שלי ושל חברי, ואני חושב שהוא עשה עבודת קודש. אני מפה שולח ברכות, הידד, כל הכבוד לסגן השר ליצמן, ששחה נגד הזרם אבל כולנו הגענו לחוף. אני רוצה להודות, ברשותך, לכל אלה שעבדו אתי במשך השנים על החוק הזה, בעיקר לעוזרי הפרלמנטריים רדא ג'אבר, עורך-הדין, וכיפאח עבד-אלחלים. <זאב אלקין (הליכוד):> תחשוב מה היה קורה אם גפני היה מסכים להיות סגן שר הבריאות וליצמן היה נשאר בוועדת הכספים... <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני חושב שגם הוא היה מקשיב. אני רוצה להודות לכל הבוגרים, גם מהארץ וגם מחו"ל. אני גאה שאנחנו גם שולחים – ואתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש – סטודנטים כדי ללמוד, גם בירדן וגם במקומות אחרים, אבל אנחנו דואגים להם גם לקבל רשיון עבודה ולהקל עליהם. הפטור הזה מבחינה, שדיבר עליו יושב-ראש הוועדה, פטר אלפי בוגרים ממעמסה רטרואקטיבית לא הוגנת. נכון, כפי שאמר, החוק קובע שמסוף ינואר 2009 גם בוגרי חו"ל וגם בוגרי הארץ ייבחנו, כי זה מה שאומר החוק, זו עמדת משרד הבריאות. יש כאלה שמתקשרים ואומרים: למה לא אנחנו? אין גבול, אבל מקצועות רפואיים, גם מקצועות כמו משפטים, הנדסה, כל מקצוע רפואי – חייבים בבחינת הסמכה, וינואר 2009 זה תאריך היעד הקובע. תודה רבה שוב, אדוני היושב-ראש, תודה רבה שלי, ולמרות חילוקי הדעות עם חבר הכנסת אריה אלדד, גם בנושאים פוליטיים אבל גם בנושא הבחינה הרטרואקטיבית, אני חושב שבסופו של דבר טוב עשינו שהתכנסנו לפשרה הזאת, שעשתה צדק עם אלפי תלמידים ובעיקר עם בני המשפחות שלהם, שכרגע מרגישים סיפוק והצלחה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הברכות אומנם נשמעות ארוכות, אבל העבודה על החוק היתה מאוד ממושכת; אנחנו מדברים על תהליך של שנתיים שחוצה שתי כנסות. אני מבקש להודות לעוזרים הפרלמנטריים שלי, נעמה כהן ורועי וולף, לצוות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בניהולה של וילמה ולצוות הייעוץ המשפטי, בייחוד לג'ודי ולשמרית. בייחוד אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, שלא רק ידע להוביל את החוק לחקיקתו, אלא גם לא חסך מאמצים כדי לצרף אותי לוועדה, כדי שאוכל להמשיך ולשמש יושב-ראש ועדת המשנה לעניין החוק הזה. החוק היה קשה, כי עסקנו כאן במתח שבין ההכרח להגן על המטופלים והרצון לבצר את מעמדם המקצועי של המטפלים. אני מקווה שהפשרות שהושגו – ואכן סגן השר היה מעורב בהן, בניגוד לעמדת הדרג המקצועי במשרדו; אני מקווה שהפשרות שהתקבלו לא היו על-חשבון בריאותם של מטופלים בעתיד. העתיד יוכיח. אני שמח שהחוק הזה התקבל סוף-סוף, ואני משוכנע שמערכת הבריאות של ישראל, שהיתה אמורה לטפל בחוק הזה ולחוקק אותו בעצמה כבר לפני חמש שנים, יוצאת נשכרת היום הזה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו, חברי חברי הכנסת, עוברים להצעת החוק הבאה. <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [מס' כ/314; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 8525; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה מדלג על סעיף. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, אני הולך לפי הסדר שרשום לי כאן. אני בסעיף מס' 7. אם יש טענות, תבדוק במזכירות. אנחנו ממשיכים. – – (תיקון מס' 3), התש"ע–2010. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ידידי משה גפני. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, פרשת המים, שמסעירה את המדינה כבר כמה חודשים, הראשונה עם היטל הבצורת, שהחליטו שכל אדם – כל משפחה תשלם קנסות בסדרי גודל מאוד גדולים. במקביל יש החלטה מלפני שנתיים שמוציאה את הפיקוח מוועדת הכספים ומעלה את מחירי המים בלי קשר להיטל הבצורת. מה שקרה זה שב-1 בינואר 2010 תושבי מדינת ישראל היו אמורים לקבל חשבונות מים שהם היו פשוט בלתי מתקבלים על הדעת בעליל: מצד אחד העלאה דרסטית של מחירי מים – 42%; ומצד שני היטל בצורת. בחלק גדול מהמקרים אלה משפחות שמצבן הכלכלי קשה. גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה – זאת היתה אמרה מאוד קטנה על מה שעמד לקרות. ואז אנחנו, בוועדת הכספים – כל חברי ועדת הכספים – יזמנו הצעת חוק שהקפיאה את היטל הבצורת עד 15 באפריל 2010. אנחנו עדיין בהקפאה, לפני סיום ההקפאה, ואז ב-15 באפריל – מה שעומד לקרות זה שיחזור היטל הבצורת ומחירי המים יעלו. ניהלתי משא-ומתן עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וההסכמה היתה שמחירי המים יעלו בהדרגה – ב-1 בינואר עלו ב-25% ואחר כך בשתי פעימות נוספות, ועל כך נדבר בהמשך. על כל פנים, זה עלה ב-25%, ואנחנו הקפאנו את היטל הבצורת. הגענו לסיכום שאנחנו מבטלים את היטל הבצורת, אבל עשינו את זה בדרך הזאת: בינואר הנחנו הצעת חוק של חברי ועדת הכספים – תיכף אפרט – שעברה בקריאה טרומית, וסיכמנו שנקיים דיון במרס, חודש לפני שמסתיימת ההקפאה, ויופיע בפני ועדת הכספים מנהל רשות המים – קיימנו את הדיון הזה – וימסור דיווח על רמת המשקעים שהיתה במהלך השנה הנוכחית או במהלך החורף הנוכחי. קודם כול, התברר שהממוצע הרב-שנתי נמוך יותר, אבל אנחנו לא התבלבלנו ושאלו מה זה הממוצע הרב-שנתי. הממוצע הרב-שנתי זה החל משנת 1932. שאלנו את פרופסור אורי שני, מנהל רשות המים: אבל מה רמת המשקעים, הגשמים שירדו, לעומת השנה שעברה? ואז התשובה היתה שהיתה עלייה של 20% בגשמים. שאלנו כמה זה היה לעומת לפני שנתיים, והיתה עלייה של הגשמים ב-30%. אגב, שר החקלאות הופיע בוועדה בנושא אחר, והוא אמר שהוא מתחייב שהחורף יסתיים רק במאי. אז בסדר, אנחנו מקבלים מה ששר החקלאות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא לא אמר כמה הוא התחייב לגשמים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שיהיה עוד גשם. סביר להניח, אגב, שיהיה, אבל אנחנו מתפללים לקדוש-ברוך-הוא שיהיה עוד גשם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בינתיים זה "נשיאים ורוח וגשם אין". <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, אבל גשם היה. אמרתי, היה גשם ב-20% יותר מהשנה שעברה וב-30% יותר מלפני שנתיים. אבל התברר עוד דבר – שהחיסכון במים, חבר הכנסת זחאלקה, נובע לא מהיטל הבצורת; הוא נובע מההסברה שהיתה בעניין הזה. צריכת המים ירדה שנה לפני היטל הבצורת ברמה מאוד מאוד גבוהה עקב הסברה. לדעתי צריך לשנות את ההסברה הזאת, סתם מצד הצניעות, אבל ימשיכו במסע הסברה של הפחתת מחירי המים. יש לנו ויכוח אידיאולוגי עם הממשלה, שאני תיכף אומר מהו, אבל קודם אני רוצה להגיד לכם על החוק עצמו. בפניכם מונחת הצעת חוק שחתומים עליה חברי הכנסת יעקב אדרי, אורי אורבך, זאב אלקין, אורי אריאל, מגלי והבה, יצחק וקנין, שי חרמש, שלי יחימוביץ, אמנון כהן, חיים כץ, אלכס מילר, אורי מקלב, ציון פיניאן, מירי רגב ואנוכי. הצעת חוק זו היא המשך להצעת חוק נוספת שהעברנו, חברי ועדת הכספים ואני, ביחס לתיקונים לפרק כ"ט לחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010, שעניינו היטל הבצורת. בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010, ובמסגרת ההתמודדות עם המשבר החמור במשק המים, נקבע בפרק כ"א היטל בשל צריכת מים עודפת. לפי הוראות הפרק ההיטל היה אמור לחול מיום כ"ג בתמוז התשס"ט, 15 ביולי 2009, עד יום כ"ד בטבת התש"ע, 31 בדצמבר 2010. לאחר שההיטל הוטל על הצרכנים התברר שהמסר של חיסכון במים הופנם בקרב הציבור. במקביל התגלו בעיות שונות ביישום ההיטל ובגבייתו. כתוצאה מכך חברי ועדת הכספים ואנוכי העברנו תיקון לחוק ההתייעלות, שמטרתו היתה להקל על הצרכנים הביתיים להתמודד עם ההיטל. במהלך הדיונים בהצעת החוק האמורה ביקשנו גם להקפיא את המשך תחולת ההיטל. הממשלה התנגדה לבקשה זו. על מנת שלא לעכב את הצעת החוק, שקבעה הקלות רבות ביחס להיטל, החלטנו לקבוע במסגרת אותה הצעה שההיטל יוקפא לתקופת החורף, כלומר מיום ט"ו בטבת התש"ע, 1 בינואר 2010, ועד יום א' באייר התש"ע, 15 באפריל 2010. במקביל הנחנו את הצעת החוק שבפניכם. הצעת חוק זו קובעת שההוראות לגבי היטל הבצורת ימשיכו שלא לחול עד יום כ"ד בטבת התשע"א, 31 בדצמבר 2010, מכיוון שהיטל הבצורת נקבע כהוראת שעה עד למועד זה. המשמעות היא שלא יושת עוד היטל בצורת. ההנחה של חברי ועדת הכספים ושלי היתה שהמסר בדבר חיסכון במים הופנם בציבור, ואף שהמשבר במשק המים לא הסתיים, איננו מוצאים לנכון להטיל על הציבור נטל כבד בשלב זה. אגב, היום חלק שהולך וגדל זה התפלת מים, מה שלא היה בעבר. עם זאת, לפי הצעת החוק שבפניכם, ולנוכח אחריותה של ועדת הכספים שבראשותי, מוצע ששר התשתיות הלאומיות, בהסכמת שר האוצר ולפי המלצת מועצת רשות המים, יהיה רשאי לבוא בפני ועדת הכספים ולבקש את אישורה לקיצורה של התקופה שבה ההיטל מוקפא. אנו תקווה כי לא יהיה צורך בכך ושכמות המשקעים של החורף הנוכחי תהיה מספיק גבוהה, כך שלא נידרש עוד להטלתו של היטל הבצורת. הצעה זו היא פרי מאבק משותף של חברי ועדת הכספים. ואני מקווה שבעקבותיה תצליח הוועדה לקדם גם הצעת חוק נוספת שלנו, שעניינה החזרת הפיקוח של ועדת הכספים על תעריפי המים, שכן בחוק ההסדרים בשנת 2009 בוטל הפיקוח של ועדת הכספים ביחס לתעריפי המים, וכיום התעריפים נקבעים על-ידי רשות המים בלא פיקוח פרלמנטרי. הוויכוח הזה הוא ויכוח אידיאולוגי – אם המים זה שירות שמדינה צריכה לתת לתושביה, כמו שהיא צריכה לתת חינוך ורווחה ובריאות, אם היא צריכה לספק מים או שמים זה מצרך כמו כל מצרך אחר שאתה קונה במכולת. הממשלה הקודמת סברה שהמים הם מוצר ומצרך שאתה קונה כמו שאתה קונה כל דבר אחר. אנחנו סבורים – חברי ועדת הכספים, אני מניח שגם רבים מאוד מחברי הכנסת – שהמים זה שירות שהמדינה צריכה לתת לאזרחיה. לכן הנחנו את הצעת החוק הזאת שבה ייקבע שמחזירים את הפיקוח על מחירי המים לוועדת הכספים. אבל זה לא נושא הדיון עכשיו – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – הדיון עכשיו הוא על ביטול היטל הבצורת. להצעת חוק זו אין הסתייגויות. היא מהווה אחד ההישגים היפים של ועדת הכספים, והיא תביא לכך שלמעשה ההיטל מוקפא עד סוף שנת 2010 ועד בכלל, וממילא זה בטל. אבקשכם, אם כן, לאשרה כנוסח הוועדה. קודם הודיתי לצוות ועדת הכספים ולייעוץ המשפטי. היות שיש הרבה מאוד חוקים – גם כאלה שמונחים עכשיו בצנרת – ואנחנו רוצים להביא אותם מחר כדי לסיים אותם לקראת תום המושב, אני מבקש להודות לנסחית בלשכה המשפטית, דפנה ברנאי, שעובדת קשה מאוד בניסוחים, גם על חוקים שאנחנו אמורים להביא מחר. נכון, היועצת המשפטית? היא עובדת קשה על העניין הזה. אני רוצה להודות לה. אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בהצעת חוק לביטול היטל הבצורת – בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. חברי חברי הכנסת, נאפשר ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, להגיע למקומו, ונצביע על החוק. חברי חברי הכנסת, הצבעה בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אלכס מילר:> 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני יכול לעבור לקריאה שלישית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אדוני. <היו"ר אלכס מילר:> תודה רבה. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אלכס מילר:> 14 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת מקלב, ביקשת לעלות ולהודות. אני רק רוצה להודות גם לך, חבר הכנסת מקלב, ולך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, על העבודה הנפלאה שעשיתם בכל הטיפול במס הבצורת, ולך, אדוני, כיושב-ראש הוועדה המיוחדת שהוקמה בוועדת הכספים למען הנושא הזה. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מרגיש חובה להודות מכיוון שהייתי מעורב קצת; אני יודע את העבודה הקשה שעשו כל החברים, כולל חברי ועדת הכספים וחברי הכנסת בכלל, גם אלה שהם לא חברי ועדת הכספים, בחוק הזה. אני לא חושב שיש עוד חוק שחוקק בתקופה האחרונה, שכל כך הרבה השקיעו בו, וזה באמת גם תעודת כבוד לכנסת ישראל, לחברי הכנסת. אף שיכול להיות – לטענת האוצר ולטענת רשות המים – שההשלכה לגבי אנשים אולי לא היתה גדולה, ככה לטענתם, בכל אופן לא הניחו לרגע, ולא הזניחו, עד שלא תיקנו ולא שינו את החוק מתחילתו, כדי שהוא יתחשב בכל המוגבלים, בכל הנכים, בקשישים ובמשפחות ברוכות הילדים, כדי שגם מס הבצורת, שלא חוקק ולא הגיע לעולם – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה ויכוח בתוך דגל התורה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא. הפוך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אני שואל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הפוך. אני קודם רוצה להגיד לך – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האם אנחנו עדים לוויכוח בתוך דגל התורה? אנחנו רוצים להבין. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מציע שתאמצו את – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא תצליחו, אף אחד לא יצליח לעשות. לא יצליחו. לא יצליחו. אני חושב שדווקא זה היה שיתוף פעולה שמוכח בין כל חברי הבית בנושא הזה – – <אמנון כהן (ש"ס):> כולל ש"ס. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אבל אני חושב שדבר ראשון – אני רוצה להגיד שאנחנו צריכים להודות – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כולל אמנון כהן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אין ספק. אני לא זה שאומר תודות למי שעשה את זה. אני – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אמנון כהן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אמנון כהן היה יושב-ראש הוועדה המיוחדת שהביא את החוק הזה – – – <חיים כץ (הליכוד):> מקלב, יש לנו עוד יום ארוך. <היו"ר אלכס מילר:> אדוני יושב-ראש ועדת כספים, אני חושב שחבר הכנסת מגלי אמר לך משהו היום בוועדת הכספים בדיון בקשר ל – אתה יודע למה אני מתכוון. <חיים כץ (הליכוד):> יש לנו יום ארוך. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> נכון, אבל אני כן חושב שהחוק הזה, יש לו נקודת זכות ודאי, שהוא איחד את כנסת ישראל ואת עם ישראל בתפילה לשנה ברוכה יותר, לשנה גשומה יותר, ובאמת זה מה שהיה, ואין דובר בין חברי הכנסת שלא אמר: אנחנו דבר ראשון מתפללים שירד גשם, לאחר מכן המסר הזה עבר, וברוך השם, אנחנו נמצאים במצב אחר, וזה ודאי דבר שמגיע לחוק. אבל כפי שאתה אמרת, החוק עבר הרבה תהפוכות, והוא יכול היה להגיע היום לביטולו רק משום שגם השכלת, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הכספים, להוביל אותו עם אישורו, גם עם נקודת היציאה הברורה שלו, שהכנת אותו לקראת אפשרות לחקיקה מהירה לביטולו אחרי שזכינו, באמת, לגשמים מרובים. אבל אי-אפשר להגיד דבר אחד – כל זה, עדיין כואב לנו שמחירי המים עלו באופן דרמטי, לא בגלל חוק הבצורת; על אף ביטול חוק הבצורת אנחנו היום עומדים ברפורמה במים, ובימים אלה אנשים מקבלים את החשבונות הראשונים שלהם ל-2010, והעלייה – והקפיצה – במחירי המים היא גדולה מאוד ודרמטית מאוד, ועל זה, עדיין יש לך אתגר איך לשנות את זה. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 11) (הרחבת זכאות לקבלת מענק), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/319).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 11) (הרחבת זכאות לקבלת מענק), התש"ע–2010, של חבר הכנסת חיים כץ – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החיים שלנו בנויים מהפרטים הקטנים – זאב אלקין, אני צריך שתישאר – החיים שלנו בנויים מהפרטים הקטנים, והתברר לנו לפתע, ככה, תוך כדי מהלך חיינו, שחיילים שלחמו, ותומכי לחימה, שנפצעו, והלכו לשיקום, ושוחררו מצה"ל עקב פציעתם, לא מקבלים את מלוא מענק השחרור; לא נותנים להם מענק שחרור של שלוש שנים, אלא נותנים להם את החלק היחסי של תקופת שירותם בצה"ל. את השאר הם סופגים. אני לא מדבר על אלה שעברו תאונות דרכים, ואני לא מדבר על אלה שהשתחררו בקב"ן, אני מדבר על אלה שנשלחו על-ידי המדינה, והם תומכי לחימה ולוחמים. הצעת חוק זו באה לתקן את העוול הזה ולתת לחיילים ולתומכי לחימה את מלוא מענק השחרור בגין שירותם הצבאי שנקטע מסיבות שהם לא רצו בהן. אני מבקש מחברי הבית לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. תודה שלא ניצלת את זמנך המלא. מכלל מי שנרשם – אותם אנשים לא מופיעים; לפי מה שאני רואה במליאה. אני עובר להצבעה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מי לא במליאה? <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני לא רשום? <היו"ר אלכס מילר:> לא. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 11) (הרחבת זכאות לקבלת מענק), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 9, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה – ברכות, חיים כץ – בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדה – חבר הכנסת חיים כץ, הצעת החוק בטח תעבור לוועדת העבודה והרווחה. <חיים כץ (הליכוד):> הרווחה והבריאות, להכנתה לקריאה שנייה ושלישית, ואני מקווה שהיא תבשיל. <היו"ר אלכס מילר:> אין שום בעיה. הצעת החוק עברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44) (העברה ללא תשלום של שידורי ערוץ ייעודי), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/318).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44) (העברה ללא תשלום של שידורי ערוץ ייעודי), התש"ע–2010, של חברי הכנסת אילטוב, אלקין, סולודקין וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אילטוב. חבר הכנסת אילטוב, לפני שאתה עולה – אני התבקשתי לקרוא הצהרה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ: "הנדון – תצהיר על אחזקת מניות (בנאמנות) בערוץ-9 – 'ישראל פלוס'. כבוד היושב-ראש, בהתאם לתקנון הכנסת, כאמור בכללי אתיקה לחברי הכנסת, סעיף 6, פרק ג', עמ' 158, אבקש להצהיר בזאת על עניין אישי בדיון ובהצבעה: 1. עם כניסתי לכנסת הגשתי הצהרת הון הכוללת תצהיר על אחזקותי על-פי החוזה במניות ערוץ-9, בהיקף של עד 2.5%; 2. אבקש להדגיש כי אין מדובר במניות בפועל אלא במניות מכוח חוזה שמעולם לא ייושם ככתבו וכלשונו; 3. לידיעתך". תודה. בבקשה, אדוני. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שעושה סדר בנושא של הערוצים הייעודיים, שבעצם יהיו פטורים מדמי מעבר שמשלמים לחברות הלוויין והכבלים. נכון להיום, לא ערוץ-2 ולא ערוץ-10 ולא ערוץ-1, הממלכתי, משלמים דמי מעבר. כמו כן, הרבה מאוד ערוצים דווקא מקבלים כסף על כך שמשדרים אותם בערוצי התקשורת האלה. לכן אני חושב שחשוב לתת לערוצים הייעודיים את הפטור מדמי מעבר. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. נרשמו כמה דוברים, אני מקריא את שמותיהם, ולאחר מכן אני סוגר את רשימת האנשים שרוצים להתייחס לחוק. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מרינה סולודקין, ואחריה – חברי הכנסת חיים אורון, חנין זועבי, אורי אריאל, יואל חסון, אנסטסיה מיכאלי, נחמן שי, ואחרון הדוברים – יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין. מי שרוצה להירשם – לא, תודה. הרשימה סגורה. בבקשה. שלוש דקות, גברתי. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני תומכת בחוק הזה. אני יזמתי יחד עם חברי חבר הכנסת אילטוב וחבר הכנסת אלקין חוק של ערוצים מיוחדים. אני מאוד גאה שאנחנו תומכים גם בערוץ-9, גם בערוץ המוזיקה, אני חושבת שזה מאוד מתאים לעלייה שאנחנו מייצגים. את החשיבות של ערוץ קהילתי אי-אפשר אפילו לתאר, כי קל יותר לאנשים לצפות בערוצים מארצות המוצא, אבל האינפורמציה משם לא אומרת כלום על מדינת ישראל, וכל הדגשים האחרים גם הם לפעמים לא נכונים. לכן הצפייה בערוץ הקהילתי מאוד מאוד חשובה. ואני אומרת לכם שגם ערוץ מוזיקה, התפקיד שלו מאוד חשוב למדינה שרוצה להיות גם נאורה וגם אינטליגנטית. אני קוראת לכל חברי לתמוך בחוק הזה בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת אורון, זה שהשיחה מרתקת ומעניינת, אז – תוכל לפנות לנו שלוש דקות ולחזור לחבר הכנסת שי. בבקשה, אדוני. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, יכול להיות שהמשכיל בעת הזו יידום. מה אתה צריך לעלות לדוכן ולהגיד: חברים יקרים, זה לא מסתדר, כל הסיפור הזה. אפשר לבוא ולהגיד שהערוצים הייעודיים כולם הם לא בתשלום; אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו מביאים את הכסף מהאוצר ונותנים למי שנותנים; אפשר לבוא ולהגיד שבכלל מבטלים את ההוצאה הזאת. אבל אי-אפשר לעשות מה שעושים פה עכשיו. למה רק לערוץ הזה? למה לא לערוצים אחרים? נניח, הערוץ הייעודי – ערבי? <זאב אלקין (הליכוד):> כן, זה לכל הערוצים הייעודיים. לתשומת לבך. <חיים אורון (מרצ):> אתם, בהצעת החוק הזאת, במבנה שלה ובאופן שבו התגלגלה – אמרתי את זה בדיון הקודם, אני אומר את זה גם עכשיו: אני מבין בדיוק את הרצון. לוקחים מכיס אחד, מעבירים לכיס שני. איך בדיוק עושים את זה? איך בדיוק עושים את זה? חבר הכנסת אלקין, זה לא בדיוק המנגנון שאתה רגיל לעבוד אתו. זה פשוט מה שעושים. אני מבין את היכולת הפוליטית; זה בסדר גמור. גם מקימים ועדת משנה בהרכב מסוים; זה גם בסדר גמור. אבל זה פשוט: מכניסים יד לכיס אחד – אגב, בבית-הספר שלי, חברות וחברים, זה לא היה דבר שאסור בשום אופן לעשות אותו – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> מה עם ערוץ-2 וערוץ-10? מה עם – – –? <חיים אורון (מרצ):> איך אומרים? חבר'ה, עזבו, עזבו. חבר'ה, עזבו. למה אתם – כל קריאת ביניים רק מחריפה את העניין. תאמיני לי שאת יודעת מה אני אומר. כל קריאת ביניים רק מחריפה את העניין. אז אתם יודעים, מה נשאר לי לעשות? אני אצביע נגד, הרוב יצביע בעד. אני חושב שהגבולות נפרצים יותר ויותר. שנהיה בריאים. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. <חיים אורון (מרצ):> הוא מוותר. מה, הוא אידיוט כמוני? הוא רק עושה בראש שהוא מסכים אתי. <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו נחסוך מעצמנו – חברת הכנסת מיכאלי. <קריאה:> ויתרה. <היו"ר אלכס מילר:> – – – חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברים, התיקון הזה הוא לא פשוט כפי שהוא נשמע, ולכן שמחתי לראות שלא מחריגים את ערוץ-9 בהשוואה לערוצים הייעודיים האחרים שקיימים בכבלים ובלוויין, ועל כולם יחול אותו פטור. זה גם אומר גישה שוויונית, וזה גם אומר שזה נכון לגופו של עניין. אנחנו, בישיבה עצמה, של ועדת הכלכלה או ועדת המשנה, דיברנו גם על העניין התרבותי. כאן מדובר על קבוצה גדולה מאוד של יוצאי ברית-המועצות לשעבר. גם אם ערוץ-9 הוא ערוץ מסחרי, עדיין אני חושב שנכון מאוד שנעודד את הצפייה בערוץ הזה, מפני שהאלטרנטיבה היא שהם יצפו בערוצים שמגיעים מברית-המועצות לשעבר ומוצעים להם על גבי הפלטפורמות הרב-ערוציות של הכבלים והלוויין, ואין בהם שום מסר. וערוץ-9 – עוד פעם: זה ערוץ מסחרי, שלא יהיה ספק בכך, ועדיין הוא ערוץ ישראלי שמופק בארץ, נעשה פה, ויש בו מסר או מסרים שנכון שהם יגיעו לטובת הקהילה הגדולה והחשובה הזאת ויעודדו אותה. לכן צריך לעזור לערוץ-9. צריך לא רק לערוץ-9 לעזור. בקרוב יעלה לאוויר, אני מקווה מאוד, הערוץ הייעודי בערבית, ויש גם ערוץ המוזיקה הישראלית וכן הלאה, ואולי יהיה לנו גם ערוץ חדשות – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הצעת החוק – – – לכל הערוצים הייעודיים. <נחמן שי (קדימה):> אני אומר: כל הערוצים – הם חמישה במספר, חבר הכנסת אילטוב. חמישה במספר. אני רק רוצה להוסיף הערה, ואני מקווה שהוועדה – או בהרכב כוועדת משנה או הוועדה במלואה – תצטרך לתת את הדעת על המשמעות הכספית שיש להחלטה הזאת מבחינתם של הכבלים והלוויין. אני מבין שעם הכבלים יש הסדר. בכל מקרה, צריך גם לחשוב על כך שמדובר בגופים מסחריים, שמתנהלים על-פי רווח והפסד. כאן הם יאבדו הכנסה או מאבדים הכנסה מסוימת – – – <חיים אורון (מרצ):> שימו – – – את החבילה שלך, מה הבעיה? – – – <נחמן שי (קדימה):> גם עם החבילות יש לנו בעיה. <חיים אורון (מרצ):> מה קרה? שלם בחבילה את ההפרש. <נחמן שי (קדימה):> לא, אני מבין מה שאתה אומר, אבל אז אתה מגדיל את החבילה, ואני גם עם החבילה הזאת לא חי בשלום בשיטה הנוכחית, שחבילה עולה למעלה מ-200 שקל, ואנחנו יודעים שגם לחבילה הזאת צריך להקדיש חשיבה מחודשת, האם זה נכון לחייב בסכום כזה. בכל מקרה, כשיחזור הנושא הזה לוועדה, צריכים גם לחשוב מה המשמעות הכספית שיש בכך לכבלים וללוויין. לא שהם נזקקי סעד, אבל עדיין יש פה איזו יד שנכנסת לכיס, וצריך לבדוק את המשמעות. אבל בעיקרון, אמרתי: אני מצדד בכך ואני אתמוך. תודה, אדוני. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. אחרון הדוברים, חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. <קריאה:> יש תשובת שר? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> האם אדוני מדבר בשם הממשלה? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> חס וחלילה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק כמה תשובות קצרות על הטענות שנטענו. קודם כול, כבר נאמר: החוק חל על כל הערוצים הייעודיים באופן שוויוני, לכן ההתעקשות הזאת, עדיין, לטעון שזה חוק של ערוץ-1 היא לא נכונה. ב. לגבי הטענה שהכבלים והלוויין יפסידו כאן כסף – נחמן, זה לא נכון, כי לכבלים יש הסדר וההסדר הזה עובד, וכמו שהצהרתי גם בתהליך החקיקה, אני לא רואה שום סיבה שההסדר שעובד לא יוחרג מתוקף החוק. לגבי הלוויין – הלוויין עד עכשיו לא קיבל אגורה מערוץ-9. יש מחלוקת. היתה מסורת שלא משלמים, או משלמים סכום קטן. משרד התקשורת באיזשהו שלב רצה לשנות את הסטטוס-קוו, וכתגובה לרצון לשנות את הסטטוס-קוו באה הצעת החוק. זה הכול. ולכן אין כרגע, ברמת ההכנסות של הלוויין, אגורה אחת שתרד כתוצאה מהחקיקה. אגב, אני הייתי מעדיף אם כל העניין הזה היה מוסדר בהסכם, ללא צורך בחקיקה, ועוד לא מאוחר לעשות את זה, אחרי הקריאה הראשונה. לכן אני חושב שהטענות כאן הן לא לעניין, ואני קורא לכל חברי הכנסת להצביע ולתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. נאפשר לך להגיע למקומך ונעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 44) (העברה ללא תשלום של שידורי ערוץ ייעודי), התש"ע–2010, לוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 20, נגד – 2, נמנעים – אפס. הצעת החוק תמשיך להידון בוועדה המשותפת, נכון? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר אלכס מילר:> ועדה משותפת לכלכלה – כלכלה וקליטה? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כלכלה וקליטה, כן. <היו"ר אלכס מילר:> ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הקליטה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9) (זכאות של אזרחים ותיקים להטבות), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/316).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9) (זכאות של אזרחים ותיקים להטבות), התש"ע–2010, של חברי הכנסת רוברט אילטוב, ליה שמטוב וזאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אילטוב. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם פה אני אנסה להיות קצר בהסבר. מדובר בהצעת חוק שעושה צדק עם אנשים שעבדו בישראל תקופה מסוימת, לא צברו פנסיה מכובדת, הגיעו להכנסות שאינן גבוהות, אך לצערם הם לא זכאים לזכויות כאלה ואחרות שמגיעות לאנשים שמתקיימים מקצבת זיקנה. אנחנו מגדירים בצורה ברורה מאוד מהן ההכנסות – 4,500 ש"ח ליחיד ו-6,500 ש"ח לזוג. הקשישים האלה, האנשים המבוגרים, בעצם יזכו להטבות כאלה ואחרות שאנחנו נגדיר בוועדה, תוך כדי דיונים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. בעצם אנחנו מדברים על הנחות שקשישים מקבלים לצורך תשלומי חשמל, ארנונה, תרופות וכדומה. לכן אני מבקש לעשות את הצדק עם הקבוצה הגדולה הזאת. בדרך כלל אלה אנשים שעלו לארץ ולא הצליחו לצבור פנסיה מכובדת, או אנשים שעבדו בעבודות כאלה ואחרות, מזדמנות, ולא תמיד היתה להם יכולת לצבור פנסיה מכובדת. לכן אני חושב שהדבר הזה צודק, ואני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. חברי חברי הכנסת, יש רשימת דוברים: חברת הכנסת ליה שמטוב, חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת אורון, חברת הכנסת זועבי, חבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת ליה שמטוב. אם יש אנשים נוספים שמעוניינים להירשם – אם לא, חברי חברי הכנסת, אני סוגר את הרשימה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> הלכתי עם הפלאפון. <היו"ר מגלי והבה:> מה קרה, גברתי? <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> באתי עם הפלאפון. זה בסדר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה שסוף-סוף, אחרי עבודה רבה, הגענו ליום הזה, והיום תהיה אפשרות להצביע בקריאה ראשונה על הצעת חוק למען הקשישים הנכים, שסוף-סוף יקבלו הטבות כמו קשישים בריאים. דיברנו וישבנו עם נציגי הביטוח הלאומי, גם עם משרד האוצר, ואני מבקשת מכל חברי הכנסת להצביע בקריאה ראשונה. וכמו שהתחייבנו, אנחנו נקדם את הצעות החוק בתיאום עם הממשלה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. נאחל לך בריאות. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> תודה, תודה. <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו מזמינים את חבר הכנסת חיים אורון – הוא לא נמצא כאן. חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת כאן. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא כאן. חבר הכנסת זאב אלקין – גם נמצא כאן וגם אחרון ברשימה. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. מדובר בהצעת חוק שבאה לתקן עוול ברור, כאשר קבוצת אוכלוסייה חלשה – אנשים שמקבלים את קצבת הנכות כשהם מגיעים לקצבת הזיקנה – נשללות ממנה הטבות רבות, ואז בפועל נוצר מצב אבסורדי: קבוצה שהיא חלשה יותר, אלה שמקבלים את קצבת הנכות, מקבלים בסופו של דבר פחות הטבות ממי שמקבל השלמת הכנסה רגילה. את הצעת החוק הזאת יזמנו עם כמה חברים עוד בכנסת הקודמת. היא עברה קריאה טרומית, הכנסת התפזרה ולא הצלחנו להשלים את תהליך החקיקה. אני שמח שהצלחנו, בסופו של דבר, בהסכמת הממשלה, להעביר את הצעת החוק בקריאה טרומית, ואני מאוד מקווה שגם נעביר אותה עכשיו בקריאה ראשונה. אין לי ספק שבמהלך ההכנה לקריאה שנייה ושלישית הנוסח שמוצע כאן יעבור שינויים רבים, ובהסכמה עם משרד האוצר, אדוני סגן שר האוצר, נגיע לגמר החקיקה; עדיף מוקדם ככל האפשר. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אלקין. ניתן לחבר הכנסת אלקין לשבת במקומו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9) (זכאות של אזרחים ותיקים להטבות), התש"ע–2010. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9) (זכאות של אזרחים ותיקים להטבות), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 9) (זכאות של אזרחים ותיקים להטבות), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה ותעבור להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/315).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם הצעת חוק שבאה בעקבות מצב אבסורדי שנקלענו אליו כאזרחי מדינת ישראל, כאשר אנחנו מכספנו מממנים פעילות נגד סמלי המדינה, נגד המדינה שלנו כהגדרותיה כמדינה יהודית ודמוקרטית או נגד סמליה, כמו יום העצמאות. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק אוסרת פעילות כגון שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור, תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה. חברי חברי הכנסת, מדובר בכל אותם גופים שמקבלים תמיכה או תקציב ממדינת ישראל. כאשר ייעשה דבר נגד אותם דברים שקראתי קודם, יפחית משרד האוצר מהתמיכות או מהתקצוב של אותם גופים פי-עשרה ממה שהוצא לטובת הפעילות הזאת. אני רק מזכיר שרק לפני שנה ראינו ביום העצמאות של מדינת ישראל שהוצאו אוטובוסים, הוצאו שלטים, ומי ששילם על אותם דברים הם משלמי המסים; כך אנחנו גם רואים כל שנה. ראינו גם את הפעילות שהיתה ברשויות מקומיות מסוימות כאשר צה"ל נלחם והגן על אזרחי מדינת ישראל במערכה "עופרת יצוקה", והיתה הפגנה המונית שקראה לפגוע בחיילי צה"ל, והבעירה, בעצם, אותה פגיעה במדינה שלנו כמדינה יהודית, שמגינה על ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> איך הגעת לזה? איך הגעת לזה? <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חברי חברי הכנסת, נרשמו כמה חברי כנסת המתייחסים להצעת החוק. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הצעה גזענית. הצעת חוק גזענית ופאשיסטית. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גזענית, כי אתה לא יכול – – –? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת. אתה נרשמת לדבר, חבר הכנסת זחאלקה? אתה יכול להירשם לפני שאנחנו סוגרים את הרשימה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני נרשמתי, אני רשום. <היו"ר מגלי והבה:> לא, אדוני, אתה לא רשום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> בוא תירשם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, נרשמתי אצל המזכיר, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. חבר הכנסת חיים אורון, ראשון המתייחסים – בבקשה, אדוני. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שאני בטוח – אבל האמת היא שאני לא בטוח – שבאיזשהו מקום יושבים מישהם; הם יושבים בחלק מסוים של האולם ואומרים: איך אנחנו נדליק מדורה השבוע? ואיך נדליק מדורה בשבוע הבא? האמת היא שאני חושב שצריך לקבל את המנגנון שמופיע פה. למשל, שר במפלגה שעושה נזק מוכח למדינה – מורידים מתקציב מפלגתו x. שר שני או סגן שר שמתנהג כמו אדם חסר אחריות, למשל מחרים את שר החוץ הזה, או מחרים את שר החוץ ההוא וסוגר את זה בפניו – מקצצים עוד סכום. חבר הכנסת אריאל, בוא נמצא איזו טבלה, ניקח את תקציב המדינה ונפגע – – – <קריאה:> אתה צודק. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה עם חברי כנסת שפוגעים במדינה? <חיים אורון (מרצ):> גם. נכון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – כלומר אתם – – – חוקית – – – <חיים אורון (מרצ):> אני יודע בדיוק שאם זה תלוי בך – מה כסף? אתה סוגר לי את האוויר. מה, רק כסף תיקח ממני? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – רחמנים. <חיים אורון (מרצ):> יהיה חוק – – – <היו"ר מגלי והבה:> רגע אחד, מה זה צריך להיות? <חיים אורון (מרצ):> רגע, מה קרה? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <חיים אורון (מרצ):> מה קרה? אני לא רחמן ולא שום דבר, מאה אחוז. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני לא סוגר לך את האוויר כל כך מהר. <חיים אורון (מרצ):> הרי על-פי מה שאני ראוי לקנסות, ייגמר לך הכסף, לצערי, כי אנחנו מפלגה קטנה. אז השלב הבא אחרי הקנסות זה אוויר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חס ושלום. <חיים אורון (מרצ):> למה חס ושלום? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כי אני איש ימין הומני. <אילן גילאון (מרצ):> מעניין כמה המפלגה שלך תצטרך לשלם על זה, כי – – – <חיים אורון (מרצ):> חברות וחברי הכנסת, אני מציע לכולנו לעצור רגע. היה פסטיבל הקרן החדשה לפני כמה שבועות. יש לי מחלוקות רבות עם חלקים בציבור הערבי על עמדותיהם; יש לי ויכוח אתם בהרבה מאוד תחומים. אתם את זה מכניסים פנימה? למשל, גם במקום שלא מוכנים לקבל ילדים לבתי-ספר שהם לא בדיוק על-פי החתך שחבר הכנסת זבולון אורלב תומך – תומך בהיפך, אני מתכוון – גם שם עומדים מאחוריהם גופים פוליטיים. יש שם מוסדות, בואו נפעיל את המנגנונים. <קריאה:> – – – <חיים אורון (מרצ):> מאה אחוז. אז אני מקבל. <קריאה:> – – – <חיים אורון (מרצ):> בוא נאמץ קוד כולל ורחב איך משתמשים בתקציב המדינה לחינוך מחדש. יש כמה אנשים שמכירים את המושג הזה מקרוב; הם לא רוצים לחזור אליו. יש מקומות שבהם ידעו לחנך מחדש. אני מציע להיזהר. אני מציע מאוד להיזהר, כי אתם יודעים שכל התכלית של החוקים הללו – ואני רואה את הדיון שיהיה עוד מעט; לי אתם מפריעים פחות. עוד מעט יעלו לפה חברי הכנסת, יהיו פה צרחות עד השמים; מחר זה יהיה ביומני הבוקר, והוכחנו עוד פעם לציבור, כיסחנו את הצורה, הדלקנו אש, הדלקנו מדורה. מה יצא מזה? לאן זה מוליך כל הדבר הזה? לאן אתם מוליכים את כל הדבר הזה? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לאן מוליך כל הניצול של הדמוקרטיה? <חיים אורון (מרצ):> אני מרגיש כל כך בטוח בדמוקרטיה הזאת, ואני כל כך לא רוצה להתגונן. תאמין לי, אם אני רוצה להתגונן, זה בפני עמדות שלך ולא בפניהם – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> נכון. <חיים אורון (מרצ):> – – כי להם אין כוח. אבל לכם יש כוח, ואתם בטירוף שלכם מסכנים את הדמוקרטיה יותר מהם. הם לא מסכנים את הדמוקרטיה. על-פי הבנתי, הם חלק מהמשחק הדמוקרטי, גם אם אני לא מסכים להרבה אמירות שנאמרות. אבל אתם מסכנים את הדמוקרטיה. אתם מתחילים אתם, אתם ממשיכים אתנו. זה כבר לא תמשיכו אתנו – אתם ממשיכים אתנו, אתם תיכנסו לכל מקום שתוכלו אם רק יש לכם כוח, אם לא יעצרו אתכם, ותגידו: אנחנו נפעיל את כוחנו. מה הבעיה? אין פה קואליציה, מי שהיה יכול להגיד: תעצרו רגע אחד. אותם חברי כנסת מהקואליציה – כן, חבר הכנסת רותם, הם ימין יותר ממך, אבל כל פעם שאני יורד מהדוכן בוויכוח הזה, בני בגין ודן מרידור ומיקי איתן אומרים לי: אנחנו מסכימים לכל מלה שאתה אומר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת אילן גילאון, חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אני מקריא את השמות, פשוט הרשימה סגורה – חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת דוד רותם וחבר הכנסת האחרון – נסים זאב. הרשימה סגורה. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר באחד החוקים המסוכנים ביותר שנדונו בכנסת, בלי הגזמה, בעשור האחרון. <קריאה:> צודקים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> החוק הזה נועד לפגוע בחופש הביטוי – זכות יסוד חוקתית שמוכרת בכל העולם – אבל לא בחופש הביטוי באופן כללי, אלא באזרחים הערבים, בנציגיהם ובמוסדות שלהם. זו כוונת מציע החוק וזו כוונת תומכי החוק. חקיקה שנועדה לפגוע במזיד בציבור מסוים, יש לה שם; היא עומדת בכל הקריטריונים של הגדרת גזענות כפי שהיא מוכרת במוסדות הבין-לאומיים, כפי שהיא מוכרת בספרות המקצועית וכפי שכל אדם סביר יכול להבין מה זה גזענות. הצעת החוק הזאת מעידה על פחד. כלומר, אין מאחוריה ביטחון עצמי. יש מאחוריה אנשים שמשקשקים מפחד, מפחדים מהצל של עצמם. מדובר בעניינים שהם בוויכוח וצריכים להיות בוויכוח. בהצעת החוק ובדברי ההסבר נכתב שהיא נועדה או מטפלת במה שקרוי פגיעה ב"עקרונות המדינה". מה זה עקרונות המדינה? בשביל מה יש כנסת? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> בבקשה, זה חוק – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בשביל מה יש ויכוח ציבורי? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> בשביל זה יש כנסת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בשביל מה יש חופש ביטוי אם לא בשביל להתווכח? אל תפריע לי, בחייך. ואם אתה כבר מפריע, תפריע בקריאת ביניים אינטליגנטית. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה תבין אותה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין טעם בחופש ביטוי, אין טעם בכנסת ובפרלמנט בכלל אם לא מתעורר ויכוח על עקרונות מדינה – כל מדינה. אני לא רוצה עכשיו לספר או להגיד מה דעתי בעניין העקרוני של עקרונות אפריוריים של מדינה, כל מדינה, כי לפי התפיסה הדמוקרטית המודרנית כיכר המדינה ריקה, והיא מתמלאת בכוחות הפוליטיים הפועלים בשטח. אין עקרונות אפריוריים, אם אתה מדבר על דמוקרטיה. ומה זה דמוקרטיה מתגוננת? דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה, ואני מזכיר זאת – רווחת בכנסת הזאת, מדברים כל הזמן על זה – היא באה להגן על מיעוטים. ההיסטוריה, המקור של המושג, התפיסה החוקתית של המושג הזה היא למנוע מצב שבו הרוב יכול לפגוע במיעוט. אנחנו במצב של דמוקרטיה מתגוננת מפני התקפה – זה פאשיזם שמתגונן. זה שוביניזם שמתגונן. לכן, אנחנו נילחם בחוק הזה בכל מאודנו. ואני אומר לכם, מעכשיו אנחנו ננסה בכל כוחנו. אם אתם אומרים: לא נסכים ל"נכבה", אז נגיד: טיהור אתני. מה תגיד? דרך אגב, כבוד היושב-ראש, הפרטים של החוק הם הרבה יותר חמורים מהתמונה הכללית שלו. זה הרבה יותר חמור מחוק ה"נכבה" המקורי. זה העניש אדם באופן אינדיבידואלי, וכאן מציעים הענשה קולקטיבית. אם למשל בגלריה באיזו עיר אמן עשה ציור של מחאה – והיו דברים מעולם: מישהו שם בולדוזר בדגל של המדינה – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> מה זה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אז אתה אומר שצריך לקצץ את מחצית התמיכה בתקציב אותה עירייה – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – גם תקציב הביוב, גם תקציב החינוך, גם תקציב – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה לא אומר אמת. אתה לא אומר אמת. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> הוא צריך לסיים. חבר הכנסת רותם – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זו הצעה – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> נגמר הזמן. <היו"ר מגלי והבה:> כל אחד יעסוק בנושאים שלו. אדוני, תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זו הצעת חוק שעצם העובדה שהיא באה לדיון בקריאה ראשונה מעידה על שפל עמוק שאליו הגיעה הפוליטיקה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, זה חוק ראוי, ויישר כוח למציעים. שנית, חבר הכנסת אורון, ברשותך, תשומת לב רק לשנייה: כשאתה עומד פה על הבמה, אני פעמים רבות נהנה לשמוע אותך. אבל כשאתה לא מציע הצעה אחרת, אז סלח לי, זה לא לעניין. יש פה התנהלות – – – <חיים אורון (מרצ):> להוריד את החוק. מה הצעה אחרת? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא. הצעה אחרת איך להתייחס לאנשים שלעתים – אני אגיד את זה בשיא הזהירות – חלקם הקטן מתנהג כמו גיס חמישי. זה לא יכול להישאר – – – <חיים אורון (מרצ):> אתה מתכוון לבחורי ישיבה שלא עומדים ב"התקווה". <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> זה לא יכול להישאר, בעיני, ללא תגובה. <חיים אורון (מרצ):> אתה מתכוון לבחורי ישיבה – – – דגל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> המצב הזה – אם אתה רוצה להתעלם, זו זכותך, אבל הכנסת בוחרת היום, הערב, לא להתעלם, ולאשר את החוק ולהביא אותו לגמר חקיקה, כדי שהמצב הזה ייפסק. אם, לדעתך, יש קבוצות נוספות שצריכות להיכלל, אתה ודאי תציע את זה, אבל ההתעלמות היא לא שיטה; הטמנת הראש בחול היא לא שיטה. ראוי לתקן את המצב הלא-נורמלי הזה. נכון שהדמוקרטיה צריכה להגן על מיעוטים, אבל לא בכל מחיר, לא על כל דבר, וזו לא הגנה אוטומטית. איזה מין דמוקרטיה זאת? אם יש כאלה בציבור הערבי שמתכוונים ועושים בפועל, מנצלים לרעה את הדמוקרטיה, העניין הזה היה צריך להיפסק מזמן. לעתים זה נשמע פה כמו הפרלמנט בדמשק או ברמאללה או במקומות אחרים. בסדר, אז אנחנו נאלצים לשמוע, נאלצים לסבול. לעתים אולי מגיע לנו הסבל הזה מכם. אבל גם לזה יש גבולות. היות שאתם לא יודעים גבולות, אז ידידי אלכס מילר החליט ללמד אתכם מה הגבול, ויפה שעה אחת קודם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו, מאלה שנמצאים כאן – חבר הכנסת דב חנין. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תמיד אתה למד דברים חדשים. אתה מאמין שדברים לא יכולים לקרות, ובכל זאת הם קורים בסופו של דבר. אם חבר הכנסת אורי אריאל מדבר על זה שחושבים לפעמים שזה הפרלמנט של דמשק, אני ברגע הזה שוקל אם אנחנו לא הפרלמנט של דמשק, ואולי גרוע מזה. חבר הכנסת מילר, אני רוצה לשאול אותך: אתה בחור צעיר, מלומד. מאיפה אתה שואב את עקרונות הדמוקרטיה שלך בחוקים, מבית-המדרש של ביריה? אני לא מבין. ולמה אתה לא מצרף כאן תעריפון, שנדע מה תהיה סמכותו של שר האוצר, כמה להוריד מן המענק שארגון צריך לקבל – ואולי בארגון הזה יש גם מפלגה? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אבל כתוב. <אילן גילאון (מרצ):> אז תגיד לי, אדוני, כמה עולה לומר משפט כמו: צריך להפציץ את סכר אסואן? כמה צריך להוריד לארגון הזה מבחינת התקציב שלו? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> צריך להוסיף. <אילן גילאון (מרצ):> כמה עולה ללכת לנסר לבן-אדם ולעשות לו כיסא קטן, לפי עקרונות טובת המדינה הפטריוטיים? כמה צריך לשלם עבור הדבר הזה? כמה צריך לשלם עבור לשלוח לכל הרוחות את נשיא מצרים? כמה עולה להבעיר בעירות? אני לא יודע מאיפה אתם, ובאמצעותך – תסלח לי, אולי אתה הפראייר הצעיר של הסיעה שלך – יכולים להביא הצעות כל כך נלוזות, כל כך בזויות, כל כך לקוחות מעולם כל כך ישן? אתה בחור כל כך צעיר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> למה – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה חושב שאתה מביא את בשורת הדמוקרטיה לישראל, אתה וחבריך? <משה מטלון (ישראל ביתנו):> גילאון, למה זאת הצעה נכונה? – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתם האנשים שחושבים – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> בדיוק כמוכם – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – שבלי נאמנות אין אזרחות, אבל אתם תקבעו את הנאמנות. שר האוצר – הוא יקבע למי מגיע ולמי לא. באותה נשימה אתם רוצים לתת זכויות לאנשים שעזבו את המדינה הזאת מרוב נאמנותם אליה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתם. כמה צביעות אפשר? רבותי, אתם נמצאים בבית של הזכוכית הכי גדולה מבחינת פגיעה בעקרונות היסוד של מדינת ישראל, ואני שופט את הדברים על-פי מעשיכם, ולא על-פי דיבוריכם. דיבוריכם לא מעניינים אותי. הנזק שאתם עשיתם בחצי השנה האחרונה משול לכך שלא תצטרכו לקבל מימון מעכשיו לעוד 50 שנה – ישראל ביתנו. אז אל תלמדו אותנו. מאיפה אתה שואב את הרעיונות האלה? ולמה דווקא אתה? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> מעניין אותי איפה – – – מעניין אותי מי – – – <אילן גילאון (מרצ):> כי זה היה מקובל? איפה? אצל מי? אז אורי אריאל אומר: זה דמשק. בדמשק לא צריך את השיטה הזאת. הם ממנים מפלגה אחת שהיא נאמנה, וזה בסדר גמור. אליבא דתפיסה הדמוקרטית שלכם, גם אתם הייתם רוצים לעשות את הדבר הזה. אתם תכמתו את רמת הפטריוטיות שלי? כמה עולה להשמיע את המנון רוסיה כל יום בבית? זו נאמנות או לא, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי? <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – ישראל – – – <אילן גילאון (מרצ):> כמה את צריכה לשלם עבור זה? בואי ונשמע אותך. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אנחנו כאן – – – יותר טוב ממך – – – <היו"ר מגלי והבה:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתם אל תלמדו אותנו נאמנות. יש לכם עוד הרבה מאוד מה ללכת ברגל כדי ללמד אותנו את עקרונות הציונות ואת עקרונות המדינה ומה טוב למדינה. אם כל מה שאתה עושה, בשם עמיתיך, זה לזרוע פירוד ומשטמה – תירגע לך, נשמה שלי. תִלמד פחות מביריה ומסוסלוב. זה לא כל כך טוב. תחליף את המנטורים שלך. אני מציע לך, ולכם כולם, כי אם אנחנו נכמת את הנזק שלכם, אני לא יודע איך תשלמו במהלך כל חייכם על מה שעשיתם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> יאללה, יאללה. <היו"ר מגלי והבה:> מה זה הצורה הזאת של ההתבטאות? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> זה לא המקום. אני מבקש למחוק את זה מהפרוטוקול. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> לא. אתה צריך למחוק דברים כאלה. אדוני, זה לא שוק. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> ומה שהוא אומר – זה שוק? <היו"ר מגלי והבה:> כשתהיה בזכות דיבור, תאמר מה שאתה רוצה. כשאתה אומר לחבר הכנסת – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – מה שהוא אמר – – – <היו"ר מגלי והבה:> כשאתה אומר כיושב-ראש סיעה "יאללה, יאללה", זה לא במקומותינו. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אתה תעשה סדר, ואין בעיה, אבל גם – – – <אילן גילאון (מרצ):> יאללה, יאללה. זה הכי טוב – – – מבחינתי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> יאללה, יאללה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> ככה הוא יכול לדבר? <היו"ר מגלי והבה:> אתה יכול לענות. יש – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> בסדר. אז גם אני יכול להגיד לו גם ככה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אכן, בתחרות על החוקים המסוכנים, החוק שאנחנו דנים בו היום הוא אחד המתחרים הרציניים. זה באמת חוק מסוכן. מדברים על חופש הביטוי, על סיכון לחופש הביטוי? זה לא רק סיכון לחופש הביטוי. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <דב חנין (חד"ש):> זה סיכון לחופש המחשבה, זה סיכון אפילו לחופש ההרגשה. מה בעצם החוק הזה אומר? החוק הזה אומר שכאשר המדינה רוצה לתקצב, היא תתקצב על בסיס של קריטריונים פוליטיים. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ממש לא. <דב חנין (חד"ש):> ממש כן. אני אקרא לך, חבר הכנסת מטלון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ממש לא. <דב חנין (חד"ש):> את מי המדינה מתקצבת? המדינה מתקצבת רשויות מקומיות, המדינה מתקצבת אוניברסיטאות, המדינה מתקצבת מכללות, המדינה מתקצבת תיאטרון, המדינה מתקצבת קולנוע. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> על בסיס – – – <דב חנין (חד"ש):> בכל אלה יהיו קריטריונים פוליטיים. רשימת הקריטריונים שאתם קובעים – אלה קריטריונים פוליטיים. מי יקבע אם אותו גוף עומד או לא עומד – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <דב חנין (חד"ש):> לא יעזור לכם. לא יעזור לכם. אני אומר את דעתי. עדיין בכנסת אני יכול להגיד את דעתי, ולא תשתיקו אותי. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> כן, אבל – – – <דב חנין (חד"ש):> לא תשתיקו אותי. <חיים אורון (מרצ):> בשלב זה. <דב חנין (חד"ש):> בשלב זה אני יכול עדיין להגיד את דעתי. <קריאה:> תמיד בשלב זה. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת, מי יקבע אם אותו גוף – אותה אוניברסיטה, אותה מכללה, אותה הפקת תיאטרון, אותה גלריה או אותה רשות מקומית – מי יקבע אם היא עומדת בקריטריונים הפוליטיים שאתם קבעתם? יהיה צוות של עובדי מדינה. שמעת, חבר הכנסת גילאון? אני שואל אותך, מי יהיה הצוות הזה של עובדי המדינה? איזו תעשיית הלשנות החוק הזה ייצר? <אילן גילאון (מרצ):> – – – קראו לזה פעם "קומיסרים". <דב חנין (חד"ש):> קומיסרים? הלוואי. אני חושב שזה יהיה יותר צוות של שב"כניקים, שיקבל הלשנות ותלונות אנונימיות ולא אנונימיות. הצוות הזה של עובדי מדינה ימליץ בפני שר האוצר. שר האוצר יהיה הצנזור הראשי של מדינת ישראל. הוא יקבע מה מותר ומה אסור ומה תקין ומה פסול ומה ראוי ומה לא ראוי, ובסופו של דבר שר האוצר יכול להטיל עונש קולקטיבי על ציבור שלם – עונש קולקטיבי, לא אינדיבידואלי; הוא יכול לשלול מרשות מקומית – שימו לב – מחצית הסכומים שיש להעביר לרשות המקומית הזאת. לא יהיה ביוב. פגעתם בקריטריונים הפוליטיים שלי? לא יהיה לכם ביוב, לא נפנה את האשפה, לא תקבלו מים. חבר הכנסת אורון דיבר על אוויר? גם אוויר אולי לא תקבלו. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלכם היא הצעת חוק כל כך מרחיקת לכת, שיגעתי וחיפשתי ובדקתי ולא מצאתי דוגמה לחקיקה כזאת בשום מדינה נאורה ומתקדמת. חבר הכנסת רותם ידבר אחרי. אדוני, אני מזמין אותך להראות איך בצורה כזאת, קולקטיבית, חסרת פרופורציות, נותנים למערכת אנונימית של עובדי ציבור ופקידי ציבור לקבוע ולהחליט, והופכים את שר האוצר להיות הצנזור הראשי – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – והכול, עמיתי חברי הכנסת, כדי להגן על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית? חברים יקרים, אם אורוול היה חי היום, הוא היה נותן לכם ציון לשבח בשימוש במושגים ובשיח שהופך את כל הדברים על פיהם: מלחמה היא שלום, דיקטטורה היא דמוקרטיה, והכול הכול למען המדינה שבה אתם פוגעים בצורה כל כך אנושה בחוק הנורא הזה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת דוד רותם, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. אדוני, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת חושב שחוק כזה, בגלגולו הנוכחי – משום שהיה לו גלגול ראשון – מבטא מנטליות חד-צדדית, שרוצה לכפות את הנרטיב שלה, היהודי או הציוני, על המיעוט הערבי-פלסטיני במדינה. אני חושב – לא רק אני, כל דמוקרטיה בעולם וכל דמוקרט בעולם – שזו זכותו של המיעוט הערבי להביע את דעתו בקשר להיסטוריה שלו, וזכותו לציין את יום האסון הלאומי שלו, שזה ה"נכבה". במקום לעודד דיאלוג בין שני הנרטיבים, וחשיפת הרגשות של כל צד, באה הצעת החוק להעניש אוכלוסייה שלמה על זה שהיא מעזה לבטאות את מחשבותיה ורגשותיה – – <היו"ר מגלי והבה:> לבטא. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תודה, אדוני היושב-ראש, על התיקון. – – לבטא את מחשבותיה ורגשותיה, בטענה שזה נוגד את עקרונות המדינה, או מערער את יסודות המדינה. אדוני היושב-ראש, אזרחות זה לא אומר שכולנו נהפכים לאותו דבר; אזרחות לא מחייבת אותי להיות יהודי או ציוני. וגדולתה של דמוקרטיה ושל חברה פלורליסטית אמיתית היא בשוני שבין השכבות והקבוצות הלאומיות והאתניות שיש בתוכה. למשל. וה"נכבה" היא עובדה קיימת שאף חוק לא יכול למחוק אותה או להעלים אותה. איך אפשר לתת לשר האוצר, למשל, להחליט מה סותר את עקרונות המדינה ומה לא? לפי איזה קריטריונים? לפי איזה מדד? לפי איזו פרשנות? המסר הפוליטי והחינוכי של חוק כזה הוא מסר של דיכוי, של דורסנות תרבותית והיסטורית. במקום להעניש מוסדות אלה, היה צריך לעודד אותם להביע את הרגשות ואת הדעות בקשר ל"נכבה", ולערוך דיאלוג, אם באמת רוצים חברה דמוקרטית וחופשית. אבל החוק הזה, כמו שאר החוקים מבית-היוצר של ישראל ביתנו – כנראה תישאר בישראל ביתכם, ולא יהיה בבית הזה אף אחד. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את חבר הכנסת דוד רותם, ואחרון הדוברים הוא חבר הכנסת נסים זאב. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמה צביעות אפשר לפלוט בעשר דקות? אני שומע את חבר הכנסת אורון, את חבר הכנסת חנין ואת חבר הכנסת זחאלקה, ואני שואל את עצמי, האם האנשים מדברים כי ככה זה נוח, או שהם באמת מאמינים במה שהם אומרים? מה הקשר בין מה שקורא חבר הכנסת חיים אורון "נזק שגורם שר או סגן שר" לבין החוק הזה? <חיים אורון (מרצ):> מה הקשר בין נאמנות לבין החוק הזה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תיכף אני אסביר לך את הקשר. <חיים אורון (מרצ):> אל תסביר לי. אני מבין לבד. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא להסביר לך? ודאי שלא, כי אתה הרי החכם מכול. <חיים אורון (מרצ):> לא. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איפה אתה היית, חבר הכנסת חיים אורון, כשחבריך מ"שלום עכשיו" הגישו עתירה לבג"ץ לעצור את מועצת יש"ע ואת יישובי יהודה ושומרון מלתמוך במאבק נגד ההתנתקות? לא שמעתי אותך אומר מלה. <חיים אורון (מרצ):> סלח לי – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> צבוע. צבוע. כי אתה אחד-אחד – מי הוא האיש שאנחנו דנים בו. <היו"ר מגלי והבה:> סלח לי. חבר הכנסת – – – <אילן גילאון (מרצ):> חבר הכנסת רותם, איפה היית כשבן-ארי שילם פה שוחד לאנשים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת זחאלקה – – <אילן גילאון (מרצ):> איפה היית אתה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – נכון, החוק הזה מעיד על פחד. מה אני יכול לעשות? אני פוחד כאשר אזרחים ישראלים תוקעים לי סכין בגב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה ממש פחדן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני פחדן, אני מודה, אבל יש לי זכות לחיות במדינה הזאת בלי לפחד. <דב חנין (חד"ש):> אתה יודע מאיפה הוא בא? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אם אני צריך לדאוג לפחד, אני אעשה כל מאמץ כדי לא לפחד. <דב חנין (חד"ש):> אתה יודע מאיפה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני אגיד לך יותר מזה: אתה עוד מאיים עלי שאתם תילחמו. רבותי, אתם מנסים להילחם בנו כבר 100 שנה – – <דב חנין (חד"ש):> אתה יודע מאיפה הוא בא? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – ואתם מפסידים קרב אחרי קרב, ואתם תפסידו גם בקרב הזה. אתם גם בקרב הזה תפסידו, לא יעזור לכם כלום, משום שכל אלה מסביב שרוצים לעזור לכם – כל אלה מסביב שרוצים לעזור לכם לא יגיעו לעולם למספיק כוח כדי לנצח את המדינה היהודית. <אילן גילאון (מרצ):> – – – להרוס את המדינה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת דב חנין, דיברת על "מדינות דמוקרטיות נאורות". בית-המשפט העליון – שלך, שיושב פה ממול, שאתה אחד התומכים הגדולים בפסיקותיו – בשני פסקי-דין – האחד זה "שלום עכשיו" נגד מועצת יש"ע, המועצה האזורית מטה-בנימין, המועצה אזורית גוש-עציון – קבע שאסור לה לרשות מקומית לתמוך במאבק נגד מדיניות הממשלה. אסור לרשות מקומית לתמוך בפעולות נגד מדיניות שהממשלה קובעת בהתנתקות. <דב חנין (חד"ש):> אז למה אתם צריכים את החוק הזה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני אגיד לך מה אני צריך את החוק הזה – – <דב חנין (חד"ש):> – – – המשפטי – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – כי אני רוצה שהדברים יהיו אמרה של המחוקק, ולא הזדמנות של בית-המשפט. זה הכול. אני לא רוצה שבית-המשפט יחוקק לי, אני רוצה לחוקק. לא שמעתי אותך אומר מלה על פסק-הדין הזה של בית-המשפט העליון – – – <דב חנין (חד"ש):> יש הבדל גדול מאוד – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – גם לא שמעתי אותך אומר מלה כאשר בית-המשפט העליון – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – לשלם מסים ולעשות מאבק פוליטי. מה הוא מבלבל את הראש? פסק-הדין אמר שאי-אפשר לקחת את זה ממסים – לא לתמוך בשלום ולא לתמוך בהינתקות. כמו שעיריית רמת-גן לא יכולה להעביר כסף ל"שלום עכשיו", עיריית עופרה לא יכולה לתמוך בכם. אתה רוצה מדינה אחרת, אני יודע את זה, וגם לינוק מהעטינים של השלטון למאבקים שלכם. <דב חנין (חד"ש):> מה הקשר בין זה לבין התקציב – – – <חיים אורון (מרצ):> מה הקשר? מה אתה מבלבל את הראש פה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מבלבל את הראש? <חיים אורון (מרצ):> כן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בוא אני אסביר לך את הקשר, כי אתה כנראה לא מבין את הקשר. <היו"ר מגלי והבה:> כן, אדוני, תתחיל לסיים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בית-המשפט העליון קבע שאסור לרשות מקומית לממן פעולות – – – <חיים אורון (מרצ):> פוליטיות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא פוליטיות. <חיים אורון (מרצ):> מה זה לא פוליטי? הינתקות, מה זה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אה, הינתקות זה פוליטי ו"נכבה" זה לא פוליטי. <קריאה:> זה קדוש. <חיים אורון (מרצ):> – – – בטח פוליטי, הן פוליטיות לכל דבר ועניין. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> "נכבה" זה זכויות האדם, בוודאי, משום שזה אדם ערבי ולא אדם יהודי, כי אתה לא יודע מה זה זכויות אדם יהודי. <חיים אורון (מרצ):> אני לא יודע. אני אקבע אצלך שיעורים מיוחדים. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת רותם, תודה. תסכם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חברי הכנסת, באנגליה של מלחמת העולם השנייה ישב "הלורד האו-האו" ושידר תעמולה נאצית תבוסתנית לכל אזרחי אנגליה. הוא הוצא להורג. אף אחד לא האמין שחופש הביטוי הוא מספיק חזק כדי להרוס מדינה שנמצאת במלחמה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, חבר הכנסת רותם. <דב חנין (חד"ש):> אני מציע שתחזור בך מהדוגמה הזאת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כאשר אנחנו במלחמה נגד אויב אכזרי, אנחנו נחוקק חוקים כדי למנוע ממנו לפגוע בנו, ומי שלא רוצה את זה, שיצביע נגד. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בתלייה או בירייה? מה אתה רוצה? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת נסים זאב. <קריאות:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בתלייה או בירייה? <דב חנין (חד"ש):> – – – תקציב הביוב. מה הקשר לתקציב הביוב? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה החליטו בישראל ביתנו? בתלייה או בירייה אתם רוצים? <חיים אורון (מרצ):> אם לא יהיה תקציב לביוב, כולם ישלמו. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא זה מה שהוא אמר. זה מה שהוא אמר עכשיו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – תממן את הביוב שלך. <דב חנין (חד"ש):> הביוב שלו לא יהיה קשור לביוב שלך. זה לא ישפיע על המים שלך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בינתיים הצעת החוק הזאת על ביוב. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <חיים אורון (מרצ):> – – – שמגיעים פה, גם הביוב לא יכול להכיל אותו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> נעביר אותו דרך הקיבוצים ואז תראה. <חיים אורון (מרצ):> נכון, נכון, נכון. תאמין לי, לא יעבור שם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> ודאי שלא יעבור שם – – <חיים אורון (מרצ):> – – – יעבור שם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – הרי אתם יושבים על אדמות – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> נראה אתכם מחסירים מטר אדמה. <חיים אורון (מרצ):> נכון, על אדמה שלך יושבים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, אתם יושבים על אדמות – – – <היו"ר מגלי והבה:> למה אתה מפריע עכשיו, חבר הכנסת רותם? <חיים אורון (מרצ):> הקיבוץ שלי על אדמה שהיתה של ערבים – – <נסים זאב (ש"ס):> למה אתם צועקים? התווכחתם מספיק, כל אחד אמר את עמדתו. <חיים אורון (מרצ):> – – לכן אני רוצה להתפשר, ואתם רוצים לגזול. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> למה אתה לא רוצה – – – אתה רוצה שאני ארד מהאדמה שלי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשניכם. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שהמרגלים קודם כול דיברו על הארץ טובה – "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה". הם אמרו את כל השבחים על ארץ-ישראל – היא מדינה דמוקרטית, יש בה פירות, המשובחים ביותר בעולם, אבל "אפס כי עז העם", ושם ראינו את הענקים, והמטרה היתה בסופו של דבר להשתמש במה שטוב בארץ-ישראל כדי לשכנע מה רע בה. צריך לזכור, כשחבר כנסת נוסע למסע של הסתה נגד מדינת ישראל, הוא פשוט אחד המרגלים, רק הוא לא בדור המדבר. ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת, אם אתה לא מבין שאתה מסית ומדיח – וחבל שאין חוק שיכול לזרוק אותך מכנסת ישראל, וזו הבעיה שלנו, לא שלך. אתה עושה את עבודתך נאמנה, תאמין לי שהרשות הפלסטינית וגם ה"חמאס" גאים בך ויודעים כמה אנחנו טיפשים שאדם כמוך יושב פה בכנסת, משמיץ את המדינה, מסית נגד המדינה, אוכל מהמדינה ויורק לה בפרצוף יום-יום, רק במדינה דמוקרטית. הדבר הבא שחשוב לומר, ולגופו של עניין לעצם הצעת החוק – מה החוק בעצם בא ואומר? אומר: כספים ציבוריים, לא משנה מאיזה משרד – משרד החינוך, משרד הפנים, שנותן את זה ליעדים מסוימים, למטרות מסוימות – אתה לא יכול להשתמש בזה להסתה מול מדינת ישראל, מול ממשלת ישראל, ולעשות כנסים ועצרות ולהתריע על "נכבה" כאשר אתה עושה את השימוש; אם אתה עושה מהכספים האישיים שלך, אף אחד לא מונע ממך. גם זו בעיה. לדעתי גם זו בעיה, גם את זה צריך לעצור. אם מקימים קרן חדשה לישראל וקוראים לה קרן חדשה לישראל ולא לאויבי ישראל, ובכלל אפשר שעמותה יכולה להשתמש בשם עם ישראל – זה חרפתנו, זה לבושתנו, וצריך לעצור את המשחית הזה מעלינו. <משה גפני (יהדות התורה):> מה, מה הנושא? <נסים זאב (ש"ס):> ולכן בא החוק לתקן במעט ולומר שלפחות באותם כספים למטרות ציבור, שהם צבועים לחינוך, לתרבות, לפנים, לביוב – אז אל תשתמשו בילדים האלה או בכספים האלה כדי להסית נגד מדינת ישראל, ויישר כוח. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. לפנים משורת הדין, סגן היושב-ראש אחמד טיבי ביקש לדבר. הוא היה מחוץ למשכן ואני אאפשר לו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איזה פרוטקציה זה? <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, זה לא פרוטקציה, ואל תלמד אותנו איך אנחנו נעבוד פה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני רק שואל, אני לא – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> הרשימה היתה סגורה. <היו"ר מגלי והבה:> עכשיו זה הפך להיות פרוטקציה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כי הרשימה היתה סגורה. <היו"ר מגלי והבה:> לא. סלח לי, אבל סגן יושב-ראש שבא במיוחד, והחוק נוגע לאוכלוסייה שהוא מייצג – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כמה פעמים עשיתי לכם את זה – מה קרה – לפנים משורת הדין? מה, אתה לא יודע – – – <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. אני יכול להעיד על עשרות פעמים שעשית. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> רותם, תאפשר לחבר הכנסת לדבר שש דקות במקום שלוש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> מה אמרת, חבר כנסת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, לא, זה לא יהיה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> שידבר, שידבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, יש שני נרטיבים: יש נרטיב שבעליו מפחדים ממנו ומפחדים מהנרטיב של האחר. יש כאן אנשים שלא יכולים להתמודד בדרכים תרבותיות של שיח תרבותי עם הנרטיב של האחר, שיותר ויותר מתגלה כמה שהוא צודק. לא רק שאנחנו אומרים שהנרטיב הערבי-פלסטיני צודק, אלא שהקהילה הבין-לאומית וגורמים רבים בחברה הישראלית – גורמים אקדמיים, מכובדים, אולי לא רבים כפי שאני הייתי רוצה, אבל זה נרטיב שתפס לו אחיזה במציאות. ולכן אפשר לומר, אדוני היושב-ראש, הם מ-פ-ח-ד-י-ם. הם מפחדים מהנרטיב של האחר, ולכן הם מציעים הצעות שלא היו מביישות למשל משטרים או מפלגות של לה פן, או מפלגות פאשיסטיות באירופה, כי אם הם לא יציעו הצעות כאלה, איך תחיה המפלגה הזאת, אדוני היושב-ראש? אם לא יהיה גורם אנטי-ערבי, אנטי-מוסלמי, אנטי-פלסטיני, הפעילות שלהם תהיה – אפילו ברית הזוגיות שדיברו עליה – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – את הפעילות הישראלית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – פעם אמרו: ייהנו ממנה אלפים. נהנים ממנה 300. מה נשאר? ה"טיקט" הזה של "חברי כנסת ערבים שמקבלים 30,000 משכורת ברוטו". אגב, זה ברוטו לכל מי שלא יודע – 30,000 שקל מקבלים מהמדינה. מה, עמדות פוליטיות תלויות – איפה חבר הכנסת נסים זאב – במשכורת? מי חושב בצורה חומרית כזאת? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> איפה בשארה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זו הרדידות הזאת? מה זו הרדידות? מה סגנון הוויכוח הנמוך הזה? אתה צריך להתמודד עם מה שאנחנו אומרים, מה שאני אומר, לא עם המשכורת. אתם יודעים, לפני כמה ימים מישהו אמר לי – מי? אה, חבר הכנסת אלכס מילר, היוזם. הוא אמר לי: תשמע, זה לא בסדר שמישהו מקבל משכורת מהמדינה ולא מכיר בה כמדינה יהודית. אני שואל: מה יותר גרוע, חבר כנסת שמקבל משכורת ולא מכיר במדינה כמדינה יהודית או מי שהוא חבר כנסת, מקבל משכורת מהמדינה אבל גונב ממנה והוא מושחת? מה יותר גרוע? הציבור יחליט. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת טיבי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה. הצעת אי-אמון. <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בשם סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, אני מבקש להפוך את ההצבעה להצבעת אי-אמון. יש לי את המועמדות לראשות הממשלה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אי-אפשר בקריאה ראשונה. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, כולכם נעשיתם מומחים לתקנון כרגע? יש תקנון, ואנחנו נדע להתנהג בהתאם לתקנון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כל נושא שעומד על סדר-היום. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, למיטב ידיעתי, התקנון מאפשר להפוך הצעת חוק להצבעת אמון או אי-אמון רק בקריאה השנייה, והיא בלבד, ולא בקריאה הראשונה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, לא נפתח עכשיו את הדיון. סעיף 36(ה)(2): "הצבעה על הצעת אי-אמון שהוגשה בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר-היום, תתקיים בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בשבוע שלאחר מכן, כאמור בפסקה (1). ואולם אם ביקשה זאת הממשלה – תתקיים ההצבעה על הצעת האי-אמון ביום שבו הוגשה, מייד לאחר הדיון באותו סעיף". נמצא פה סגן ראש הממשלה. אני פונה אליך רשמית, ואדוני מסכים שתהיה הצבעה עכשיו. <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, חברי חברי – – – <חיים אורון (מרצ):> מה עמדת הממשלה לגבי החוק? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רגע, סליחה, לא חשוב – – – <קריאות:> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – החוק קובע שהצעה – – – <היו"ר מגלי והבה:> רגע, איפה אתה נמצא, חבר הכנסת רותם, בוועדת החוקה, חוק ומשפט? ככה אתה מתנהג? לא, אתה מציע. אז שב בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת דוד רותם וחבר הכנסת אורון, מכיוון שהוועדה תמכה בזה בוועדת השרים לענייני חקיקה, אז אנחנו עוברים, לפי בקשה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זו תמיכה מבישה, תמיכה מבישה. <חיים אורון (מרצ):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני לא יכול לדבר בשמו, אבל יש לי את החלטת ועדת השרים, אז אני מבקש – אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע, בעד – זה בעד החוק ונגד האי-אמון. מי שנגד – כמובן בעד האי-אמון ונגד החוק. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 15, נגד – 8, אין נמנעים. אם כך, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע–2010, עברה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. האי-אמון נדחה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, זה עוד יום שחור לכנסת. <דב חנין (חד"ש):> לוועדת הכלכלה. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> מכיוון שאנחנו בקריאה ראשונה, והצעת החוק באה מוועדה ידועה והיא שהכינה אותו, לשם זה יובא להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/313).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לסדר-היום. הצעת החוק הבאה – הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים, התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם הצעת חוק שהתחילה את דרכה בכנסת השבע-עשרה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> סוף-סוף יש לך הצעה טובה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה רבה. מי שיזם את הצעת החוק אז היה חבר הכנסת אהרונוביץ, היום השר לביטחון הפנים. הצעת החוק באה להילחם בתופעה של אלימות, גם מילולית וגם פיזית, כנגד רופאים ומטפלים במוסדות הרפואיים. אנחנו בעצם לקחנו רפורמה שהיתה בבריטניה, שהיא רפורמה שהצליחה למגר את אותן תופעות של אלימות. אני מאמין שגם על-ידי הצעת החוק אנחנו נצליח להביא להרתעה מול אלו שחושבים לנכון להשתמש בכוח שלהם כדי להשיג דבר באותם המוסדות. הצעת החוק גם מרחיבה את סמכויותיו של המאבטח במוסדות הרפואיים. בקצרה, אני רק אגיד שמה שהצעת החוק עושה – היא קודם כול מזהירה את אותו אדם שבא לבקר את החולה ועושה עבירה או משתמש באלימות. אם בפעם שנייה בתוך תקופה מסוימת הוא חוזר על העבירה, הוא פשוט לא ייכנס לבית-החולים. מובן שהצעת חוק זו לא תמנע שום טיפול רפואי לאותו אדם אם הוא יגיע לבית-החולים לקבל טיפול. אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, ואני מאחל לנו שבאמת נחיה במדינה שלא רואים בה את אותן תופעות, שפוגעים באנשים שנותנים לנו טיפול רפואי ודואגים לחיים שלנו. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. נרשמו כמה חברי כנסת לדיון על הצעת החוק. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי – מבטלת; חבר הכנסת דוד רותם – לא נמצא כאן; חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת כאן. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת מילר, תצביע ותבוא. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים –אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים, התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> 14 חברי כנסת בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעתי נתקבלה. הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים, התש"ע–2010, נתקבלה ותעבור לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (בחירת יום חופשה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/317).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (בחירת יום חופשה), התש"ע–2010, של חבר הכנסת מגלי והבה וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מגלי והבה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ממשלה, אוקיי, אז אנחנו נהיה בממשלה. היא מקשיבה באלחוטי. הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (בחירת יום חופשה), המוגשת לקריאה ראשונה, באה להיטיב עם העובדים במגזר העסקי. כיום, חוק חופשה שנתית – וזה לא תוקן מ-1951 ועד היום – מדבר על כך שעובדי המגזר הציבורי יכולים לקבל שני ימי חופש בתשלום – בחירה. זאת אומרת, אותו עובד במגזר הציבורי יכול לבחור באחד המועדים שהוא יבחר – ותיכף אני אעבור על המועדים האלה – יכול לבחור ולצאת לחופש ולקבל על כך שכר. הצעת החוק באה לעשות צדק עם האנשים שעובדים במגזר העסקי, שם גם כן הרחבנו, ומתוך 42 ימי בחירה יכול עובד במגזר העסקי לבחור יום חופשה נוסף. ויום החופשה הנוסף יהיה בתשלום, ויהיה מוכר, ויהיה בבחירתו של העובד. חברי חברי הכנסת, הלכתי על הצעה שתיטיב עם כל הדתות וכל המגזרים במדינה, הלכנו באמת על בחירה רחבה ביותר, והתיקון הזה בא לעשות צדק עם כל אותם אנשים מהמגזר היהודי, המגזר המוסלמי, הנוצרי, הדרוזי, הצ'רקסי –חברים אפילו הזכירו לנו שיש שומרונים; הלכנו גם לקראתם והכנסנו את כל המועדים האלה. הצעת החוק הזאת זכתה לתמיכת ההסתדרות, גם לתמיכת הממשלה, משרד המסחר והתעשייה ולשכת עורכי-הדין. הצעות חוק מהסוג הזה, שבאות לעשות צדק ושוויון לכל עובדי המשק, אם זה במגזר העסקי ואם זה במגזר הציבורי, הן דבר מבורך, ואנחנו צריכים לברך על כך שיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה וחברי הכנסת שתמכו בהצעה הטרומית ועזרו לי להגיש את ההצעה – צריך להודות להם על כך שאנחנו הגענו היום לשלב של הסכמה וקונסנזוס לגבי הצעת החוק. לכן אני פונה לחברי חברי הכנסת שיתמכו בהצעת החוק, ונשלים אותה בחקיקה שתיטיב עם כל תושבי ישראל, ללא הבדל דת וכו'. תודה לכם. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. מכיוון שאני רואה שאין דוברים, נעבור ישר להצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (בחירת יום חופשה), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 10, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה ותמשיך לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אלכס מילר:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18), התש"ע–2010, שהחזירה הוועדה לזכויות הילד; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכספים. תודה, אדוני. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35) (רכב בשווי נמוך), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/313).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35) (רכב בשווי נמוך), התש"ע–2010, של חבר הכנסת אמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, אדוני. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק העולה היום לקריאה ראשונה מטרתה לקבוע זכאות לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, המותנית בין היתר בהכנסתו של הזכאי, ולפיכך רואים ברכב שבבעלותו ובשימושו כאילו מופקת ממנו הכנסה. אולם רכב בשווי נמוך, העומד בתנאים הקבועים בחוק, אינו נחשב רכב שמופקת ממנו הכנסה ולא תופחת גמלת הבטחת הכנסה בגלל החזקה בו. מדובר ברכב שהוא רכב יחיד של הזכאי, שהכנסתו מעסק או מעבודה אינה עולה על הקבוע באותו סעיף, ונפח המנוע שלו אינו עולה על 1,300 סמ"ק ולא חלפו שבע שנים משנת הייצור שלו, או שנפח המנוע שלו אינו עולה על 1,600 סמ"ק ולא חלפו 12 שנים משנת הייצור שלו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה לקבוע דרך הערכה אחרת של שווי הרכב: השווי ייקבע על-פי שווי הרכב בשוק, ולא על-פי נפח המנוע שלו. בהתאם לכך תבוטל גם ההבחנה בין שתי דרגות של שנות ייצור, הקבועה כיום, כך שרכב ששוויו אינו עולה על 30,000 ש"ח ושנת הייצור שלו קדמה בשבע שנים לפחות למועד תשלום הגמלה לא ייחשב רכב שמופקת ממנו הכנסה. אדוני היושב-ראש, בדיונים בוועדת העבודה התקבלה בקשה של הביטוח הלאומי. יש להם בעיה לאכוף את החוק רק על-ידי הגבלה על 30,000 ש"ח, כי יכולים להיות כל מיני מצבים ששווי הרכב יכול להיות נמוך יותר, או גבוה יותר, כי הוא עבר תאונה או לא עבר תאונה, והם עובדים כרגע, במנגנון המקצועי בביטוח הלאומי, עם משרד האוצר, על חלופות אחרות, שונות. בהכנה לקריאה שנייה ושלישית הסכמתי שיכול להיות שנשנה את התמהיל של החוק באופן כזה שמצד אחד ניטיב עם אותם אנשים, ומצד שני תהיה אופציה או אפשרות של אכיפה נכונה של הגוף – של המוסד לביטוח לאומי. הסכמתי, ואנחנו נתאם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, יחד עם הביטוח הלאומי, יחד עם האוצר, וכמובן גם היוזמת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ; תיאמנו את זה עם כולם. <היו"ר אלכס מילר:> תודה רבה, אדוני. <אמנון כהן (ש"ס):> אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת. <היו"ר אלכס מילר:> מצוין, תודה רבה לאדוני. יש רשימת דוברים. אני מקריא את רשימת הדוברים ונמשיך הלאה. חבר הכנסת חיים אורון – לא נמצא. חברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת אורי אריאל. יש מישהו שרוצה להתייחס? לא? אני סוגר את הרשימה. חבר הכנסת אורי אריאל, אתה היחיד שנמצא פה. אתה רוצה להתייחס? <אמנון כהן (ש"ס):> הוא סומך עלי. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35) (רכב בשווי נמוך), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 12, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק נתקבלה, ותמשיך לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק מרשם תורמי מוח עצם, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/315).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו ממשיכים הלאה בסדר-היום: הצעת חוק מרשם תורמי מוח עצם, התש"ע–2010, של חברי הכנסת עמיר פרץ, זבולון אורלב וזאב בילסקי וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשמם של המציעים, ידידי הטוב חבר הכנסת זבולון אורלב – ואני מודה לך, בלעדיך פה, במבוך הזה, בחיים לא הייתי מגיע לעמוד פה, להביא לקריאה ראשונה משהו שבשבילי – כל השנה שהייתי פה באופוזיציה, כל פעם נלחמים, מצביעים, נופלים, נלחמים, מצביעים, נופלים, לא נורא; פעם ראשונה קורה בחיים שלי, אבל בשביל הרגע הזה היה שווה הכול. אני חייב גם לציין את חבר הכנסת עמיר פרץ, שבמשך שנים ניסה להעביר את החוק הזה; נבצר ממנו להיות פה היום. אני באמת מפציר בחברי הכנסת לאשר חוק שהוא אחד מחוקי הבסיס של מדינה. לא יכול להיות שמדינה תתנער מאחריותה לצעירים, ילדים, מבוגרים, חולי סרטן, שנפל עליהם כרעם ביום בהיר, ופתאום מסתבר להם שהם צריכים השתלה של מוח עצם. הדבר הראשון – הם הולכים למשפחה הקרובה, אבל מה לעשות שהסיכוי הוא רק 25%, וכל ה-75% רצים, ואז מסתבר להם שיש "עזר מציון", רצים לצדיקה – מל"ו הצדיקים – ד"ר ברכה זיסר, ואומרים: תעזרי לי. היא עוברת מייד על המאגר שיש שם, וברגע שמגיעה התשובה שאין במאגר, מתחילים מבצעים לנסות להשיג, ומה אפשר לעשות שאנשים בסופו של דבר מגיעים לייאוש. מתחילים לאסוף כספים, לנסוע לחו"ל, לנסות כל מיני דברים. אנחנו פשוט לא מצליחים לעשות את זה, כי המאגרים לא מספיק גדולים כדי שהסטטיסטיקה תפעל לטובתנו. לכן, חבר הכנסת זבולון אורלב, אנוכי וחבר הכנסת עמיר פרץ חברנו יחד להביא הצעת חוק שלפיה הממשלה תמלא את חובתה כלפי האזרחים שלה בכך שתתרום את הכסף – לא תתרום, תקציב את הכסף שדרוש כדי לערוך את הבדיקות. כל בדיקה כזאת עולה 180 ש"ח. עד היום "עזר מציון", מתרומות בלבד, השיגה כ-100 מיליון ש"ח כדי לנסות להציל את אותם אנשים שחשך עליהם עולמם ברגע אחד, שגילו שהמחלה הגיעה אליהם. לכן הגענו למצב שאנחנו מגישים היום הצעת חוק שאומנם אין תקציב בצדה, אבל עקב התערבותו של ראש הממשלה – ואני מוצא פה לי לכבוד להודות לו על כך שהוא הפעיל את כוח השפעתו; אני רוצה להודות גם לסגן שר הבריאות, בשמנו כולנו, על כך שהוא ניאות ומקציבים סכום של 2.5 מיליוני שקל כבר בשנה הזאת, שייכנסו לכל אותם מאגרים, שיוכלו להרחיב את הבדיקות ולהביא את המאגרים מ-500,000 אולי ל-800,000, אולי ל-900,000. ותאמינו לי, לו גם הצלנו נפש אחת כתוצאה מזה, כל המאמץ היה שווה. ולכן, חברי הכנסת היקרים, אני אומנם לא מסתכל על היושב-ראש, אבל אני רואה שהוא דוחק, הוא אומר: זאביק, נו, תן גז, תן גז, יש עוד לילה ארוך, אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שכל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה, אז עוד דקה, אתה יודע, 120 חברי כנסת פה מתאזרים בסבלנות כולם, אפילו השר מרידור וחבר הכנסת אורי אריאל – – <היו"ר אלכס מילר:> אתה יכול להמשיך. <זאב בילסקי (קדימה):> – – אתה יודע, הם עכשיו מתעמקים. דן מרידור מתעמק בחוק והוא בודק, וגם חבר הכנסת אורי אריאל מתעמק בחוק ואומר: איזה יופי עשו חבר הכנסת אורלב וחבר הכנסת – – – <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת בילסקי, כל כך הרבה זמן אף אחד עדיין לא ביקש ממני דקה נוספת. <זאב בילסקי (קדימה):> מה שאומר לי היושב-ראש – בילסקי, בוא תגמור, שיצביעו לפני שיתחרטו, מי יודע, בכנסת יש הפתעות. לכן, ידידי חברי הכנסת, אני מבקש שתצביעו בעד החוק הזה. אני שוב מודה לך, חבר הכנסת זבולון אורלב, אתה עשית כזה מאמץ, ידעת איך לעשות את זה, מתי לעשות את זה. הבטחת לי שנגיע לפה, הגענו לפה. באופן אישי אני מודה לך מאוד. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. יש רשימת דוברים, אני אקרא אותה ונסגור אותה: חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת אורון, חברת הכנסת זועבי, חבר הכנסת אורי אריאל, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת אורי אריאל? מוותר. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה; אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת זאב בילסקי, מיוזמי החוק, היטיב לומר את הדברים, כדי לשכנע את הכנסת להצביע בעד החוק. אדוני היושב-ראש, יש הבדל גדול בין כל השתלות האיברים לבין השתלת מוח עצם. כשאדם רוצה לתרום או מישהו צריך לקבל תרומה של לב, קרנית, ריאות, כליות, זה יכול לעבור מכל אדם לכל אדם על פני האדמה. אין עניין של גנטיקה, יש רק עניין של התאמת דם, אבל בעיקרון אתה יכול לקבל תרומה מכל אדם. לא כן הדבר במוח עצם. במוח עצם ההתאמה היא התאמה גנטית. לכן צדק זאב בילסקי כשאמר שבדרך כלל הולכים למשפחה, ואחרי זה הולכים למשפחה המורחבת יותר, ואחרי זה הולכים לעדה שלך. וכך מרחיבים את המעגלים. ככל שמרחיבים את המעגלים, הסיכויים פחותים. לכן במדינת ישראל, שהיא מדינה שקיבצה אנשים ממאה אומות ומדינות, חשוב מאוד שהמאגר יהיה גדול, כי אם העדה התימנית תתרום, זה יעזור מאוד לעדה התימנית, אבל כנראה שזה לא יעזור לעדה האשכנזית. וכן הדבר בכל עדה ועדה. כפי שצוין, במאגר שלנו יש כ-500,000, אבל יש קבוצות רבות מאוד באוכלוסייה, אדוני היושב-ראש, שעדיין לא מכוסות כראוי במאגר. "עזר מציון", בראשותה של ד"ר ברכה זיסר, קיבלה לפני שנתיים פרס ישראל על הקמת המאגר. הגענו לבגרות וצריך להעביר את האחריות, בעיקר הכספית, מארגון ציבורי – שצריך לברך אותו – לאחריות המדינה. היום ניתן בקלות להגדיל את המאגר אם המדינה תממן את הבדיקות. אם המדינה תממן. לכן, כמו שצוין, מגיעה ברכה והוקרה גם לראש הממשלה וגם לסגן השר יעקב ליצמן על הליווי והעזרה והגיוס של המשאבים. אנחנו רוצים בקריאה השנייה והשלישית – וכך נכתב בדברי ההסבר – להסדיר את התקצוב בחוק, כי אין לך עוד חוק שבהשקעה כל כך קטנה של כסף – 3 מיליוני שקלים בשנה – אפשר להציל 150 איש. זה הנתון של "עזר מציון". 150 איש ניתן להציל את חייהם, באיכות חיים טובה, תמורת 3 מיליוני שקלים בשנה. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שאומנם הכנסת תיתן גיבוי ונוכל להשיג ולהסדיר את זה בקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אורלב. אנחנו מחכים שתגיע למקומך ונעבור להצבעה. הצבעה. <זאב בילסקי (קדימה):> רגע, חכה, אנסטסיה חיכתה פה כל הזמן כדי להצביע על ההצעה. <היו"ר אלכס מילר:> שמעתי, נחכה. <זאב בילסקי (קדימה):> השר דן מרידור רוצה להגיע להצביע – – – <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת בילסקי, תודה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מרשם תורמי מוח עצם, התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 7, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת חוק מרשם תורמי מוח עצם, התש"ע–2010, התקבלה בקריאה ראשונה ותמשיך לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4) (פטור ממסים), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/312).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4) (פטור ממסים), התש"ע–2010, של חבר הכנסת אורי אורבך – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני, תעלה ותציג לנו את החוק. יש לנו רשימת דוברים מסודרת. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה בזאת לקריאה ראשונה היא הצעת חוק פשוטה מאוד. הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית נועדה לתקן עיוות שלפיו האקדמיה ללשון עברית מחויבת בערימה שלמה של מסים, ארנונות, ואני מציע לפטור את האקדמיה ללשון העברית ממסים, בהתאם להוראות הכתובות כאן – לפקודת מס הכנסה, לחוק מס רכוש וקרן פיצויים. מוצע שכל נכסיה של האקדמיה יהיו פטורים מכל אגרה, ארנונה או תשלום חובה אחר המשתלמים לרשות מקומית. כמובן שזה לא כולל דברים שהם עסקיים. אני מודה לעמיתי חבר הכנסת זבולון אורלב, שנתן לזה טיפול מסור ויפה בוועדת החינוך, כדי שנביע בכך במידה מסוימת, ולו טכנית, את הוקרתנו ללשון העברית ולמי שעמלים יום-יום לקידומה, לתת לה את המעמד הראוי. הצעתי, על דרך ההלצה, לחברי באקדמיה, שיאפשרו לי, לכשיושלם החוק הזה, כמה חוקים בעברית, להקל, כל מיני מפיקים בה"א ודברים שהם בחוקי לשון, אבל הכנסת כנראה איננה יכולה לקבוע את כללי העברית ואת החוקים האלה, אז נצטרך להשאיר את זה עדיין בסמכותם. אבל אולי אם יבוא לנו התיאבון עם האוכל, אנחנו, כמחוקקים, נתערב גם בחוקי השפה העברית. אני מודה גם לשרת התרבות ולראש הממשלה שבעיתוי הנכון הסכימו לגלות נדיבות, הכרחית במקרה הזה, ולהקל על האקדמיה ללשון העברית. אז אני מודה לכם כבר מראש על התמיכה ואני מקווה שהחוק הזה, בעתיד הקרוב יובא לכנסת להשלמה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. רשימת הדוברים: חבר הכנסת אורון, חברת הכנסת זועבי, חבר הכנסת אורי אריאל. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, את רוצה להתייחס? בבקשה, גברתי. לאחר מכן נעבור להצבעה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, השר מרידור, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אורי אורבך על היוזמה, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת השמונה-עשרה. אני חושבת שזה חוק מאוד-מאוד חשוב ואני מבקשת את התמיכה של חברי הכנסת המשתתפים בדיון הזה היום. אני חושבת שצריך לתמוך בשיפור הידע של השפה העברית, ואני חושבת שלא רק של אנשים שחיים כאן, שנולדו כאן, אלא שהמוסד הזה – כפי שציינת, חבר הכנסת אורלב, זה לא אקדמיה ללשון העברית. אם כבר אנחנו מקדמים את החוק, אז זה המוסד העליון ללשון העברית. הוא צריך לתרום לא רק לכל ישראל אלא גם במיוחד לדוברי רוסית. אני אישית למדתי עברית כל יום ויום. לקחתי מורה שתיקנה לי כל מלה, שעזרה לי ותמכה בי שנתיים – הגיעה אלי הביתה ולימדה אותי שעתיים, פעמיים בשבוע. עד היום תמיד כשאני עומדת כאן על במת הכנסת יש לי פחד לדבר, כי אני פוחדת שאני אפסיד עוד מלה, וכאן אני לא אגיד נכון. ככה אנחנו העולים החדשים. אני אומנם גרה במדינת ישראל 12 שנה, והכבוד הגדול ביותר בשבילי הוא להיות כאן ולייצג את כל האנשים שעולים למדינת ישראל וחיים פה, משרתים בצבא, משלמים מסים, והם חלק – חלק מהעם שלנו, חלק מההיסטוריה שלנו. אני גם גאה שאני חלק ממפלגת ישראל ביתנו, שמקדמת חוקים שמייצגים גם ישראלים דוברי רוסית, ולאו דווקא אותם, אלא את כלל מדינת ישראל. אני שוב רוצה לבקש תמיכה של כל חברי הכנסת שיושבים כאן, שיבינו את המשמעות של העידן המודרני שמשפיע עלינו. הילדים הקטנים, הם לא יודעים כבר לדבר עברית רהוטה. הם כותבים אס.אם.אסים, הם כבר לא יודעים מה זה כתב-יד, האופי של בן-אדם. וכמה שתהיה לנו במערכת החינוך יותר תמיכה בלימוד השפה העברית היפה, ככה אנחנו נלמד את ההיסטוריה יותר טוב ונוכל להשפיע על העתיד של הדור הבא. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור מייד להצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון מס' 4) (פטור ממסים), התש"ע–2010, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 7, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה ותמשיך להידון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת החינוך, התרבות והספורט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אלכס מילר:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התש"ע–2010, שהחזירה הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/320).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010, של חברי הכנסת גדעון עזרא ורוני בר-און וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, בשמו של גדעון עזרא, שביקש ממני להציג את הצעת החוק. סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] קובע כי נדרשת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה בעת הגשת קובלנה פרטית פלילית נגד עובד מדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו. כאן נדונה השאלה אם הסעיף האמור חל גם על עובדי רשויות מקומיות, אף-על-פי שאינם עובדי מדינה. לפיכך, אנחנו מבקשים מחברי הכנסת להצביע בעד התיקון של סעיף 342 לפקודה ולקבוע כי לעניין סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי, יראו את פקידי העירייה ועובדיה כעובדי מדינה. כמו כן, מוצע לתקן את פקודת המועצות המקומיות כך שההסדר המוצע יחול גם על עובדי מועצות מקומיות. אני יכול להגיד לכם מניסיון אישי, שהרבה פעמים עובדי עיריות מגיעים למצב שהם בהחלט זקוקים לכך, ולכן זה יעזור במצבים קשים. אני חייב לציין שבעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית תדון ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת באפשרות להרחיב את ההסדר המחייב את אישורו המוקדם של היועץ המשפטי לממשלה בעת הגשת קובלנה פרטית פלילית, ולהחילו גם על קובלנות המוגשות נגד נבחרי ציבור ברשויות המקומיות. אני אודה לכם על אישור הצעת החוק הזאת. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. חברי חברי הכנסת, אף אחד מרשימת הדוברים לא נמצא כאן. האם יש מישהו שרוצה להתייחס לחוק? לא. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אנחנו בעד. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 7, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה ותמשיך להידון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 14) (נטל ההוכחה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/316).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הסעיף האחרון: הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 14) (נטל ההוכחה), התש"ע–2010, של חברות הכנסת מרינה סולודקין ושלי יחימוביץ – קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מרינה סולודקין. בבקשה, גברתי. <מרינה סולודקין (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר דן מרידור, חברי כנסת נכבדים, הצעת החוק שלי, שהגשתי יחד עם חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אושרה על-ידי מליאת הכנסת בקריאה טרומית ב-17 בפברואר 2010. ב-3 במרס 2010 אישרה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת את נוסח הצעת החוק להצבעה בקריאה ראשונה, ואכן אני מביאה עתה את הצעת החוק להצבעה בקריאה ראשונה. בחוק מוצע שעובד או דורש עבודה שתובע בשל אפליה ושנדרש למסור פרטים העלולים להוות פרמטרים לאפליה האסורה על-פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה – על הנתבע להוכיח שלא הפלה אותו מטעם אסור. מדובר על אפליה אסורה על בסיס מצבו המשפחתי של העובד, כוונתו להתחתן או להתגרש, להביא ילדים לעולם וכדומה. אני חייבת לציין, רבותי חברי הכנסת, שמגיעים אלי מכתבים לא מעטים מאזרחים שמעסיקים סירבו לקבל אותם לעבודה, וקיים חשש שהסירוב הוא תוצאה של אפליה מהסוג הזה. בעיקר מדובר בנשים נשואות, באמהות לילדים קטנים ובנשים חד-הוריות. איסור אפליה חשוב בעיקר לנשים, אך גם לגברים שמשרתים במילואים ולראשי משפחות חד-הוריות, בין אם הם גברים ובין אם הם נשים. אישור הצעת החוק על-ידי הכנסת ימנע ממעבידים לשאול אמהות לילדים שאלות בנוסח: מה הסידור לילדים לאחר בית-הספר – כאילו זה עניין שלהם – או אחרי גן-הילדים? האם את מתכוונת ללדת ילדים נוספים? וכדומה. אני קוראת לכם, עמיתי חברי הכנסת, להצביע עבור הצעת החוק שלי ושל חברת הכנסת שלי יחימוביץ בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, גברתי. יש לנו פה רשימת דוברים. מכל אותה רשימה אני רואה שרק חברת הכנסת מיכאלי נמצאת כאן. בבקשה, גברתי, ולאחר מכן אנחנו נצביע. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מברכת את חברת הכנסת מרינה סולודקין וחברת הכנסת שלי יחימוביץ על היוזמה הברוכה הזאת. אני חושבת ששוויון ההזדמנויות צריך להיות לכל האנשים, והאמת שאני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהזמין את חברי הכנסת שיושבים כאן – ולא צריך לשכוח, הרבה מאוד צופים של ערוץ-99 חושבים שמכיוון שאנשים לא נמצאים כאן – יש לנו חברי כנסת שיושבים בחדר, ויש לנו עוזרים שגם מאזינים לערוץ-99, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהזמין לדיון שאני יזמתי ויתקיים מחר בוועדה לקידום מעמד האשה. אני יזמתי את הדיון הזה בעקבות סקר שעשתה שדולת הנשים בישראל, שמדבר על כך שנשים בישראל משכילות יותר מגברים, אולם משתכרות כ-64% משכרם – שכרן יותר נמוך משל הגברים. אני חושבת שגם זה דיון שמדבר על שוויון הזדמנויות לכל אחד, ובמיוחד לנשים, שהן גם יולדות וגם עובדות וגם מפתחות קריירה, ואני חושבת שהמעסיקים צריכים להבין שהם לא רק צריכים לשאול שאלות: נו, ומה את תעשי אחרי הצהריים, כשתעבדי אצלי במשרד? ואם את נכנסת להיריון, מה תעשי, גברת? אני חושבת שאנחנו – אני נמצאת כאן, וכן, יש לי שני ילדים שעכשיו יושבים בחדר ומחכים שניסע הביתה, ויש לי עוד שישה ילדים שבעלי מטפל בהם, ואנחנו כן עשינו מהפך ואנחנו נעשה מהפך. ואני מזמינה את חבר הכנסת זאב בילסקי, גם אותך, כבוד השר דן מרידור, וגם מי שמאזין לי – מחר מ-09:30 עד 11:00 באולם "גליל" – להצטרף לדיון. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, גברתי. חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 14) (נטל ההוכחה), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 5, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה ותמשיך לדיון לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, ב' בניסן תש"ע, 17 במרס 2010, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:02.