דברי הכנסת

דברי הכנסת י / מושב רביעי / ישיבות ש"ג–ש"ה / ז'–ט' בטבת התשע"ב / 2–4 בינואר 2012 / 10 חוברת י' ישיבה ש"ג הישיבה השלוש-מאות-ושלוש של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ז' בטבת התשע"ב (2 בינואר 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 9 2. ניהול כושל של יחסי החוץ, פגיעה במעמד הבין-לאומי ובקשרים עם ידידותיה המרכזיות של ישראל והעמקת בידודה בעולם; 9 3. מדיניותה המעמיקה את הפערים החברתיים 9 אורית זוארץ (קדימה): 9 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 13 ניצן הורוביץ (מרצ): 21 סגן שר החוץ דניאל אילון: 25 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 33 סגן שר האוצר יצחק כהן: 38 רחל אדטו (קדימה): 45 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 47 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 51 נסים זאב (ש"ס): 52 יצחק הרצוג (העבודה): 56 עינת וילף (העצמאות): 57 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 59 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 60 עפו אגבאריה (חד"ש): 62 אילן גילאון (מרצ): 65 זבולון אורלב (הבית היהודי): 67 חנין זועבי (בל"ד): 68 איוב קרא (הליכוד): 70 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 71 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 67), התשע"ב–2012 76 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 77 ציפי לבני (קדימה): 79 יואל חסון (קדימה): 82 זאב בילסקי (קדימה): 86 נחמן שי (קדימה): 91 שלמה מולה (קדימה): 105 מגלי והבה (קדימה): 108 דב חנין (חד"ש): 120 ישראל חסון (קדימה): 122 מוחמד ברכה (חד"ש): 127 עפו אגבאריה (חד"ש): 128 נינו אבסדזה (קדימה): 132 חנא סוייד (חד"ש): 136 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 140 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 145 איתן כבל (העבודה): 150 יצחק הרצוג (העבודה): 154 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 156 אבישי ברוורמן (העבודה): 159 גאלב מג'אדלה (העבודה): 163 דניאל בן-סימון (העבודה): 166 זהבה גלאון (מרצ): 169 אילן גילאון (מרצ): 171 ניצן הורוביץ (מרצ): 172 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 176 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 182 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 192 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 203 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 205 יוחנן פלסנר (קדימה): 206 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011 208 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 208 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 209 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011 211 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 212 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב–2012 213 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 213 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב–2012 217 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 217 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012 219 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 220 דני דנון (הליכוד): 222 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ב–2011 222 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 222 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזי יום לאנשים עם מוגבלות), התשע"ב–2011 224 אורלי לוי אבקסיס (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 224 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> באין שר, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום יום שני, ז' בחודש טבת תשע"ב, 2 בינואר 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור עיקול דמי ליווי לעיוור ותגמולים אחרים (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 133), התשע”ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 136) (הארכת התקופה לזכאות למענק עבודה מועדפת לחיילי מילואים), התשע”ב–2012, של חברי הכנסת אריה ביבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 14) (הגדלת מענק השחרור), התשע”ב–2012, של חבר הכנסת משה מטלון; הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם לבני העדה הדרוזית (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2012, של חברי הכנסת חמד עמאר, יריב לוין ואלכס מילר. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3845/18 וכלה בהצעת חוק פ/3879/18 – הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור לתאגיד לתעסוקת נכים ומוגבלים), התשע”ב–2012, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – עדכון הגדרת ניצול שואה וסל ההטבות), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי וזבולון אורלב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – גני-ילדים ומעונות-יום), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת מערכות סולריות בבניינים המיועדים לשימוש במגזר התעשייתי, המסחרי והציבורי) התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ודב חנין; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – התמחות במשרה חלקית), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת יעקב אדרי, זבולון אורלב, אורי מקלב ויוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – שינוי מועד התשלום הדחוי), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, זאב בילסקי, אברהם מיכאלי ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – הגבלת קיזוז דמי מזונות עד גובה שכר מינימום), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור התניית זכות הלימוד בתשלום), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק צמצום תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הדרת נשים במרחב הציבורי), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג; הצעת חוק הממשלה (תיקון – השתתפות חבר הכנסת היוזם בוועדת שרים לענייני חקיקה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת מגלי והבה ויריב לוין; הצעת חוק עידוד וקידום מיזמים לפינוי ובינוי (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק ציוד בלאי בצה"ל, התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק שכר חיילים בשירות סדיר, התשע”ב–2012; מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור לחברת חילוץ ישראלים בחוץ-לארץ), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, אריה אלדד, יואל חסון וזאב בילסקי; הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה (תיקון – ביטול החוק), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מתן שירות בשפה האמהרית ובשפה הרוסית), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הוספת כתב ברייל), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת יואל חסון ואופיר אקוניס; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום תאריך תפוגה למוצרי הגנה מהשמש), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שילוב קייסים במועצה דתית), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק הנחה לסטודנטים בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית, התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מחיר אחיד ברשתות שיווק), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטות לבית-דין אזורי לעבודה), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק איסור בחירת חבר לגוף בוחר על סמך עדתו (תיקוני חקיקה), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – ביטול חובת תשלום האגרה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איתן כבל, אריה ביבי, זאב בילסקי ודליה איציק וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות להטבות הניתנות לזכאים לגמלת הבטחת הכנסה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ציון פיניאן, משה מטלון, איתן כבל, מירי רגב ואורי מקלב; הצעת חוק לקידום דיור בר-השגה, התשע”ב–2012, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק המים (תיקון – איסור ניתוק הספקת מים לצרכן נזקק), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (עידוד תחבורה ציבורית), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק היטל על דירה ריקה, התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, רוברט אילטוב, אנסטסיה מיכאלי, אבישי ברוורמן, אורלי לוי אבקסיס, פניה קירשנבאום וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החמרת ענישה), התשע”ב–2012 , מאת חברי הכנסת משה מטלון, זאב בילסקי, חמד עמאר ואורי אריאל; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי שופטים), מאת חבר הכנסת אחמד טיבי. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעות לסדר-היום בנושא: פיטורי קרן נויבך מרשות השידור בשל שיקולים לא ענייניים, של חברות הכנסת אורלי לוי אבקסיס ושלי יחימוביץ. מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות הצעה לסדר-היום בנושא: זכות יוצרים (תיקון – שימוש מותר בספרי לימוד ובחוברות עבודה), של חבר הכנסת מאיר שטרית. עוד אבקש להודיע כי ביום רביעי, ב' בטבת התשע"ב, 28 בדצמבר 2011, הונחה על שולחן הכנסת הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לפי סעיף 79(ב) לתקנון הכנסת, לפצל את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזי יום לאנשים עם מוגבלות), התשע"ב–2011. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכירת הכנסת. אדוני השר, גברתי ראש האופוזיציה, חברי וחברותי חברי הכנסת, ודאי כולכם תשמחו לקבל את פניו של שגריר קוריאה בישראל, מר קים איל-סו, שהוא השגריר החדש, והופעתו בישראל כשגריר חדש באה גם בציון 50 שנה ליחסים בין שתי המדינות. You are most welcome. Welcome to our parliament, welcome to Israel and welcome to Jerusalem, our Capital. (מחיאות כפיים) תודה רבה. רבותי, אנחנו כמדי יום שני – – – <רוני בר-און (קדימה):> מה עם יושב-ראש אגודת הידידות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כמובן, אדוני הקונסול, תזכיר שגם יושב-ראש אגודת הידידות רוני בר-און וקפטן נבחרת הפרלמנט הישראלי בכדורגל, שהובסה על-ידי הפרלמנט הקוריאני – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך – – – <רוני בר-און (קדימה):> לעומת אתמול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הסימן היחידי לניצחון הוא הניצחון. תודה רבה. <רונית תירוש (קדימה):> – – – <הצעות סיעות קדימה, מרצ–העבודה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <2. ניהול כושל של יחסי החוץ, פגיעה במעמד הבין-לאומי ובקשרים עם ידידותיה המרכזיות של ישראל והעמקת בידודה בעולם;> <3. מדיניותה המעמיקה את הפערים החברתיים> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו כמובן, כמצוות החוק, עוברים מייד להצעות אי-אמון, והיום לפנינו שלוש הצעות אי-אמון. הצעת האי-אמון הראשונה היא מטעם סיעת קדימה, בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. תנמק את הצעת האי-אמון חברת הכנסת זוארץ וישיב השר גלעד ארדן. בבקשה, גברתי, עשר דקות עומדות לרשותך. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג את נימוקי להצעת האי-אמון בממשלה וכמובן בעומד בראשה, בשם סיעת קדימה. כבוד היושב-ראש, במקום צדק חברתי קיבלנו סדק חברתי, ואני אומרת לעצמי, כבוד השר, אם אין תהליך מדיני אבל יש צדק חברתי – דיינו; אם אין צדק חברתי אבל יש ביטחון אישי – דיינו; אם אין ביטחון אישי אבל יש חופש דת – דיינו; אם אין חופש דת אבל יש ביטחון תעסוקתי – דיינו; אם אין ביטחון תעסוקתי אבל יש זכויות אדם – דיינו, גם בזה היינו מסתפקים; אם אין זכויות אדם אבל יש דמוקרטיה – דיינו. מר נתניהו, מדינת ישראל 2011 הסתיימה, ואין כלום. אין תהליך מדיני. אין צדק חברתי. אין ביטחון אישי. אין חופש דת. אין ביטחון תעסוקתי. אין שמירה והגנה על זכויות אדם. ועוד מעט, כבוד השר, כבוד היושב-ראש, לא תהיה פה דמוקרטיה. מר נתניהו, לאן מובילה אותנו הממשלה המנופחת שלך – 30 שרים ותשעה סגני שרים – כי אצלך מדובר בצדק הישרדותי, צדק פוליטי על חשבון הצדק החברתי. קיבלנו בישראל 2012 את נתניהו ו-40 השודדים. עיתוני הבוקר הציגו שתי מדינות. ב"ביביטון" נכתב: "הטבות המס של דוח-טרכטנברג נכנסות לתוקפן", ולעומת העיתון האחר, "ידיעות אחרונות", שם היה כתוב: "גזירות 2012 – השנה נפתחת בהתייקרויות". מזל שיש פה מישהו שאומר את האמת. כדי לשקף את הפיצול והזחיחות, כמה דוגמאות מישראל שמחוץ לבועת נתניהו ו-40 השודדים – היום-יום של מאות אלפי ישראלים שחיים תחת עולו של נתניהו, וכמובן 40 השודדים, כמעט שלוש שנים. מיום היבחרי לכנסת אני משתדלת לעסוק בסוגיות חברתיות, בהורות ובתעסוקה. ישראל של נתניהו – הורים ועובדים זו משימה בלתי אפשרית. אותו ציבור יצרני, פעיל, נושא בנטל, הציבור שיצא להפגין בקיץ ברחובות, זוגות צעירים, מחאת העגלות, מסיימי לימודים אקדמיים או כאלה שלומדים לתואר שני אך בחיי היום-יום הם נאלצים לתמרן בין מילואים ללימודים לעבודה לילדים, וגם כאן הם לא מצליחים. מדי יום אני נפגשת ועונה למאות פניות של אזרחים, של משפחות מכל שכבות האוכלוסייה, מכל הארץ – ישראלים ערכיים צעירים שמבקשים לחיות פה בכבוד, כבוד היושב-ראש, ולא מתאפשר להם. משסיימו את שירותם הצבאי והלימודים, מצאו עבודה, הם בסך הכול מבקשים לראות פרי לעמלם – לגור בדירה משלהם ולא אצל ההורים, להתפתח אישית ומקצועית ולא לעבוד את עצמם לדעת, לקבל שכר שווה והוגן לעבודתם, לגדל את ילדיהם ברווחה וללוות את הוריהם שיכולים להזדקן בכבוד. היום התקיים כאן כינוס בכנסת, של חבר הכנסת זאב בילסקי וחבר הכנסת זבולון אורלב – פשוט נצבט לי הלב. האמירה היתה שם חד-משמעית: בעיקר שלוש השנים האחרונות היו מאוד קשות לניצולי השואה, אבל חצי השנה האחרונה היתה גרועה מכולן, ואת זה אמרו נציגי הארגונים. הציפיות צנועות. בסך הכול מבקשים האזרחים והאזרחיות מהממשלה לא להפר את הסטטוס-קוו; לא לגרום לנו להתבייש שאנחנו ישראלים כשאנחנו מסתובבים בעולם – בגלל מדיניות החוץ האגרסיבית והעובדה שפירומנים מסתובבים ומציתים כל קשר ויחסי חוץ שיש לנו עם מדינות אירופה, ארצות-הברית ומדינות נוספות; לא לאפשר לגורמים קיצוניים להתבשם בכוח עודף בשל שיקולים פוליטיים זרים. ראינו את ההתנהלות נגד המח"ט ביחידת אפרים ונגד נשים וילדים בשכונות של קיצונים; לא נעשה כלום, אף אחד לא נעצר. לא לנצל אותנו, את משלמי המסים, את האזרחים שנושאים בנטל, את הצעירים שמשרתים בצבא ועובדים – לנצל את כספיהם כדי לממן קבוצות ומגזרים שלא תורמים ולא נושאים באף נטל. אפילו הרמטכ"ל אמר השבוע: לא ייתכן שזה צבא העם, כשרק חצי העם משרת. צריך למצוא פתרון אחר. מבקשים מנתניהו לא לעצב עבורנו מציאות חלופית בערוצי תקשורת מטעם – יש כאן פגיעה קשה בדמוקרטיה; לא להחליט עבורנו אם אנחנו יכולות להספיד את אבינו ואת אמנו, או להיכנס לבית-העלמין ללוות את יקירינו עם פטירתם; לא להחליט עבורנו אם לשבת ליד בן-זוגנו, אחינו, החבר שלנו באוטובוס; לא לשנות את ההסכמים שנחתמו עוד לפני שרוב הצעירים האלה נולדו, ושמדינת ישראל מחויבת להם. יש לי סיפור שקיבלתי, סיפור אישי – משפחת טובול מאשקלון. הוא רואה-חשבון, היא מנהלת משאבי אנוש. זוג שעובד במשרה מלאה, הורים לתינוקת בת 11 חודשים, נאלצים לגור אצל ההורים, לחיות בחובות רק בשל העול הכלכלי המצטבר. הוצאות הטיפול בילדה, כבוד השרים, הצעת החוק שאתם הפלתם, הצעת החוק שהעליתי, הצעת חוק שרונית תירוש יחד עם גדעון סער ניסו לקדם בכנסת הקודמת, וקברתם אותה כאן בממשלה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה קרה לה בכנסת הקודמת? <אורית זוארץ (קדימה):> עברה בקריאה הראשונה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, בראשונה. למה היא לא עברה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> הייתי בשדולת הנשים. זה היה ביום האחרון של הכנסת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – כאופוזיציה – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני אענה. כי ציפי חוטובלי – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אתם קברתם אותה. ציפי חוטובלי מנסה להביא את הצעת החוק כבר כמה פעמים. למה אתם לא נותנים לה דין רציפות, כבוד השר? וכאן קברתם אותה. נחזור למשפחת טובול. הוצאות טיפול בילדה, חינוך, טיפול, בגדים, אוכל, רפואה – מגיעים ל-5,000 שקלים בחודש. לא מדובר רק בדיור בר-השגה שאתם הולכים וקוברים בכל יום מחדש. זה מאבק לחינוך בר-השגה, לטיטול בר-השגה – מה שידם אינם משגת. הורים צעירים ומשכילים שלכאורה עשו את הכול כמו שצריך, שירתו בצבא, למדו, רכשו מקצוע, עדיין לא מצליחים לחיות כאן בכבוד. ילד שני, כבוד השרים, כבוד היושב-ראש, הפך להיות מותרות, ואנחנו רואים את התהליכים המסוכנים האלה באירופה. מדברים על דמוגרפיה? אז אנא, תרשו לנו לחיות וללדת כאן את ילדינו בכבוד. מר נתניהו, ביום ד' האחרון דיברת על הספדת מסקנות טרכטנברג על-ידי האופוזיציה. איך אפשר להספיד משהו שעוד לא נולד? אנחנו פותחים את השנה האזרחית 2012, ואני רוצה ככה לתאר בקצרה את תמונת המצב בישראל. מחיר למשתכן הפך להיות מחיר למתקמבן. מחד גיסא נתניהו מתחייב לאטיאס, שר השיכון, לא להכניס קריטריון של מיצוי כושר ההשתכרות לדיור בר-השגה; ומנגד, מבטיח לשר החוץ, לליברמן, שזה יהיה קריטריון מחייב. הספליט, הסכיזופרניה הזאת קורעת את כולם. מחד גיסא, הדיור המוזל פתוח לכולם כביכול. ומאידך גיסא, הוא מרוכז באזורי מגורים שבאמת, עם כל הכבוד לציבור החרדי שצריך לתת לו מענה, אבל לא רק שם. 1,458 יחידות דיור ביישובים חרדיים, ורק 651 ברחבי הארץ. מיצוי כושר ההשתכרות כהמלצת טרכטנברג, מחיר למשתכן, בא להבטיח שסיוע המדינה ברכישת דירה יגיע רק למי שיעבוד. ולכן מדובר כאן בראש ממשלה שבוחר בהישרדות פוליטית על חשבון ציבור עובדים ונושאים בנטל. יוקר המחיה לא יורד, שיעור המס לא יורד, המתווה להפחתת מס חברות – הוא מדבר על השקעות והשקעות בישראל – לא יורד. מס החברות יעלה; גם מדרג המס ליחידים עולה. לא יוטל מס על עשירים. המלצת טרכטנברג להעלאת הפרשות המעבידים לביטוח הלאומי על שכר העובדים בוטלה. ממשיכים להעלות את המחיר של הדלק, של הבנזין. תחבורה ציבורית מתייקרת. אבל גם במקרה הזה, הזרוע הביצועית של ראש הממשלה, שר האוצר שלו, מתקפל עוד הפעם, ומאשר עוד תוספות לצירים מסוימים, בעוד הוא פוגע במשרד הרווחה, בביטוח הלאומי, בחיילים משוחררים ובמשרד הקליטה. גם החלטות קרדינליות שעומדות בראש סדר העדיפויות של הממשלה – זו רק הצגה. אין החלטה אחת שיושמה. אלפי החלטות, 30 או 35 ועדות פנימיות של הממשלה, ושום דבר לא זז. סוגיה נוספת היא המסתננים. ראש הממשלה אץ רץ להיפגש עם המסתננים באילת, לסייר על הגבול עם מצרים. ומצד שני, שכחו לספר שההחלטה הזו התקבלה כבר לפני שנה. אבל לא קרה שום דבר. מדי חודש עוברים את הגבול אלפי מסתננים ממצרים לישראל. רק בדצמבר עברו מעל 2,900 מסתננים. ההסתננות לישראל דרך סיני נמשכת. מתחילת 2011 נכנסו לישראל מעל 16,000 מסתננים. ולצערי הרב, אין מדיניות, אין דרך. לא נעשה שום דבר, לא כנגד המסתננים שמגיעים הנה ממדינות שתאי האסלאם מתפתחים בהן וגם לא בקורבנות שעוברים עינויים במצרים. חוסר האיזון. היכולת של הממשלה הזו לקבל החלטות או לקדם איזו סוגיה לטובת הציבור, לא קיימת. ציר נוסף – של קטינים ורווחה. מדוח המועצה לשלום הילד עולה – הדוח התפרסם היום – כי חלה החמרה במצב רווחת הקטינים בישראל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל והפריעו לך בצורה בלתי פוסקת, אני נותן לך עוד שתי דקות. הנה, בבקשה, אוקיי. <אורית זוארץ (קדימה):> תודה. – – – חלה החמרה במצב רווחת ילדי ישראל. אחד מתוך שלושה ילדים הוא ילד רעב. בציבור הערבי מדובר בשני ילדים רעבים מתוך שלושה. ילד עני יהפוך למבוגר שההזדמנות שלו לחיים בכבוד לא קיימת עבורו. 20% ממשקי הבית מטופלים ברווחה. כל יום מותקף, או מותקפת עובדת סוציאלית. יש גידול של פי-שישה במספר הקטינים המנוצלים לזנות. ודוח-טרכטנברג התעלם לחלוטין מקשישים ניצולי שואה ומאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ומילדים עם צרכים מיוחדים. ולכן, גבירותי ורבותי, כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, לא נותרה לאזרחי מדינת ישראל תקווה מתוך הממשלה הזו, והתקווה היחידה היא החלפת הממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שנפלה טעות בסדר-היום. המשיב על ההצעה הבאה של מרצ הוא דני אילון, והמשיב על ההצעה של הסיעות הערביות יהיה חבר הכנסת והשר יצחק כהן. אדוני השר ישיב על הצעת אי-האמון של קדימה. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, האמת היא שההתרשמות שלי מהצעת האי-אמון של חברת הכנסת זוארץ היא שהיא לקחה את כל העיתונות של החודש האחרון, בחרה את כל הידיעות השליליות, ופשוט תמצתה את כולן לאי-אמון אחד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עכשיו עונה. חברת הכנסת זוארץ, הוא עונה לך עכשיו אז – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אני מאופקת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – לאי-אמון אחד. ואני, האמת, לא יודע פשוט מאיפה להתחיל, כי הרשימה שהקראת שבה הכול שחור משחור ואין נקודת אור אחת – איך אמרת? אין תקווה – זו הצעת אי-אמון שנורא קשה להתמודד אתה. אז, א. אני מניח שנוכל להשאיר את זה באופן כללי לשיקול דעתו של הציבור, כי לפחות לפי כל הסקרים – וזה נכון שסקרים מייצגים רק עמדות באותו יום ספציפי שבו הם מתבצעים, אבל, בכל זאת, כל מכוני הסקרים לאורך כל התקופה האחרונה מעידים שדווקא הציבור, לפי דפוסי ההצבעה שהוא מראה, הוא לא כל כך משתכנע, כמוך וכמו חברייך בקדימה, שאין תקווה למי שחי במדינת ישראל, ואין כאן שום נקודות אור, כי כנראה הציבור יש לו קצת יותר אינטליגנציה ממה שאתם מייחסים לו. אז את קוראת לממשלה שודדים – איך קראת לנו? שודדים? <אורית זוארץ (קדימה):> נתניהו ו– – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה יועץ התקשורת של קדימה המליץ השבוע? יש לפעמים נהג עם רכב לתהום, יש עלי בבא ו-40 השודדים. <אורית זוארץ (קדימה):> לא, נתניהו, נתניהו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נתניהו, מי זה נתניהו? זה ראש הממשלה. <אורית זוארץ (קדימה):> זה בדיוק שאלה מצוינת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> דווקא כשאני אומר בטעות פעם ב – "גברת לבני", כולכם קופצים: או, לבני; איך אתה אמרת את השם המפורש בלי לומר לפני כן יושבת-ראש האופוזיציה הנפלאה והנהדרת חברת הכנסת לבני. אבל אצלכם – ביבי, נתניהו. חבר שלכם, נכון? אכלתם מאותו מסטינג. כל עוד ההתנהלות המבזה, המבישה, אפילו מגעילה, של מפלגת קדימה תימשך, תוכלו לעלות כאן כל יום שני, אין בעיה, למלא פיכם לעג, קלס, הכפשות. זה לא ישכנע אף אחד מהציבור, אבל משבוע לשבוע תמשיכו לרדת במנדטים, וטוב שכך. כי הציבור יודע את המציאות. המציאות היא שהציבור לא טיפש, אף שאתם כנראה חושבים שהוא טיפש. הציבור איננו חסר זיכרון, אף שאתם חושבים שהוא חסר זיכרון. ואפילו כשבעיתונים יש ידיעות שליליות, הוא מסתכל גם מה קורה בעולם. הוא מסתכל מה המצב הכלכלי בעוד מדינות, עם אילו אתגרים מתמודדות עוד מדינות. הוא שואל את עצמו גם מה המצב הביטחוני כאן באזור. נכון שנתניהו אשם גם במה שקורה במצרים. אם נתניהו היה ראש ממשלה מספיק טוב, יכול להיות ש"האחים המוסלמים" לא היו נבחרים. הנה, נכנס חבר הכנסת בן-אליעזר. הוא מכיר יותר טוב מכולנו את המצב במצרים. נכון שאם ביבי היה ראש ממשלה טוב, "האחים המוסלמים" לא היו נבחרים במצרים? <שלמה מולה (קדימה):> זה לא קשור אליו. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אתה שואל אותי בתור מוסלמי? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בתור מומחה לענייני מצרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> פואד, השאלה היתה רק שאלה רטורית, הוא לא ביקש שתשיב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, במקרה של פואד זה לא רטורי. אני באמת מצפה לתשובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור, אבל אין פרוצדורה כזאת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סליחה, זה רק אם היושב-ראש מסכים. אני מתנצל. אז הציבור הוא לא טיפש ויש לו זיכרון. הוא זוכר מה היה אחוז האבטלה כשניהלתם את המדינה ויושבת-ראש הקואליציה, חברת הכנסת ציפי לבני, היתה ממלאת-מקום ראש ממשלה; הוא זוכר מה היו היחסים בין הכנסת לבית-המשפט העליון; הוא זוכר מי האישיות הפוליטית הראשונה שקיבלה צו מעצר מבית-משפט באירופה – רמז: היום היא יושבת-ראש האופוזיציה, שבימיה היחסים הבין-לאומיים היו נפלאים. לא היה בידוד, יכולנו לעשות כל מה שאנחנו רוצים. יכולנו לפנות מלא יהודים, לחטוף מלא "קסאמים" בתמורה, ואם היינו עושים מבצע נגד ה"חמאס", היו מוציאים צו מעצר נגדה. זה היחסים הבין-לאומיים הנהדרים שיושבת-ראש הקואליציה השיגה למדינת ישראל. אה, שכחתי, גם דוח-גולדסטון בא בעקבות הבידוד המזהיר שהבאתם במחיר של גירוש גוש-קטיף. בכל הכבוד הראוי, אי-אפשר שבוע אחרי שבוע. תבואו, תגידו: אשמנו, בגדנו, גזלנו, חטאנו, עשינו טעויות. באמת, היו בתוכנו תופעות של חוסר טוהר מידות, של חוסר ניקיון כפיים. אנחנו קודם נעשה בדק-בית. תראו מה קורה במפלגת קדימה, תראו מה אומרים על קדימה ראשי קדימה עצמה. תנו לממשלה ולעם איזו תחושה של אחדות, של לכידות. בכל זאת, ביחס למה שקורה בעולם, הכלכלה הישראלית היא יציבה. האבטלה יורדת, יש פה הרבה דברים חיוביים שקורים. אנחנו לא אטומים לביקורת ואנחנו לא חפים מטעויות, ודאי שלא. כולנו בשר ודם, כולנו טועים, גם ראש הממשלה טועה לפעמים. אבל בין זה לבין לבוא לכאן כל יום שני ולהציג אותנו כשודדים, גנבים, מושחתים, אין פה תקווה? כל שבוע תקריאו לנו מכתב מאיזה אמא או דודה או חיילת שאיבדה תקווה והיא לא רוצה יותר להישאר לחיות במדינת ישראל? דחילק, נו. מה, הציבור לא זוכר אתכם? הציבור לא זוכר איך המדינה נראתה בתקופתכם? זוכרים הכול, זוכרים הכול: את האבטלה, את היחסים עם מערכת המשפט, את המצב הביטחוני, את הכישלון בניהול שתי המלחמות שניהלתם, את הכישלון בהשגת הסכם שלום, שאם היתה לכם נוסחת הקסם, איך גם לא לוותר על הכול וגם להשיג שלום עם הפלסטינים, כבר הייתם עושים את זה מזמן. אז אתם ממשיכים לסמא את עיני הציבור ולהטיל אחריות על הממשלה הנוכחית ולעזור למתנגדי מדינת ישראל בעולם, כאילו בגללנו אין משא-ומתן מדיני. אם אתם חושבים שבגללנו אין משא-ומתן מדיני, אז תגידו על מה אתם רוצים לוותר כדי שיהיה משא-ומתן מדיני. דרך אגב, חבר הכנסת שטרית – ושמעתי שהוא מעוניין כבר לפלג את קדימה כי הוא התייאש מההנהגה הנוכחית – אמר לי ביושר: אני בהחלט חושב, כדי להשיג הסכם שלום עם הפלסטינים, שצריך לוותר גם על הריבונות הבלעדית של מדינת ישראל במקומות הקדושים. <שלמה מולה (קדימה):> שמעת אותו? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> דרך אגב, זאת היתה העמדה גם של אהוד אולמרט. אז היום יושבת-ראש האופוזיציה תגיד שזה לא היה על דעתה, היא לא בדיוק ידעה, היא לא בדיוק שמעה. זאת היתה העמדה. מאיר שטרית חושב כמוהו. אם זאת העמדה שלכם, תבואו ביושר לעם, תגידו: בגלל העמדות הלאומיות הבלתי-מתפשרות של ממשלת הליכוד, הפלסטינים לא מוכנים להיכנס אפילו למשא-ומתן. אם אתם הייתם בשלטון, עם ישראל היה – אנחנו רוצים לשכנע את העם שצריך לוותר על הריבונות בכותל. לא חייבים לשלוט שם לבד, אפשר להתחלק. הצעתם ועדה שבה אין רוב אפילו למערב – יש שם ישראל, ארצות-הברית, ירדן, ערב-הסעודית והפלסטינים. תציעו את זה מחדש ונלך לבחירות בפעם הבאה, ובאמת הציבור יבין על מה אתם מדברים. הרי הוא לא מאמין לכם במדיני, הוא לא מאמין לכם בביטחוני. בחברתי ובכלכלי המצב השתפר לאין-ערוך בכל פרמטר ממה שהיה כשניהלתם את המדינה. הנה, יצא שר התחבורה לשעבר. תשאלי אותו. בתקופתו הוא נאלץ – אני לא אייחס לו זדון, אני מניח שזה מפני ששר האוצר קיצץ לו – אז הוא נאלץ לקצץ ולהקפיא את קו הרכבת מעכו לכרמיאל ואת קו הרכבת – פריפריה, אנחנו מדברים – מאשקלון, נתיבות, אופקים, באר-שבע. מסכן. שאול מופז, חבר הכנסת, נאלץ אז להקפיא את קווי הרכבת האלה כי לא היה לו תקציב. הנה, בממשלה הנוכחית יש תקציב והקווים האלה בעבודה; יש תקציב לבית-ספר לרפואה בצפת; יש סוף-סוף תקציב לירידת צה"ל לנגב והקמת עיר הבה"דים; יש תקציב לתוכניות בתחום הסביבה שלא נעשו בעבר; יש רפורמות בתקשורת: הכנסת מתחרים, הוזלת מחירים; יש 7.5 מיליארד שקלים למערכת ההשכלה הגבוהה כדי להציל אותה, כשהיא עמדה לקרוס בתקופתו של שר האוצר רוני בר-און. אני יכול לתת לציבור פה עוד עשרות דוגמאות, אבל די, די. זה כבר – אתם משעממים את הציבור, ואני מצטרף לזה בצער ומשעמם אותו מחדש כל יום שני. בואו, תאתגרו אותנו בדברים חדשים על העתיד, תציעו דברים שאתם לא הוכחתם בעצמכם שאתם לא מבצעים אותם, לא תומכים בהם, ובגלל זה גם, בכל הכבוד הראוי, במחאה החברתית הציבור לא קנה את העמדות של קדימה ולא הרווחתם מזה כלום, כי הוא ראה מה אתם עשיתם כשאתם הייתם בשלטון. ולכן, אדוני היושב-ראש – – – <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> יש לי הצעה. אתה מוכן להתחלף? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> להתחלף? <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> כן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה זאת אומרת? <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אנחנו נעלה במקומכם, תשמיצו אותנו. זה בסדר? בוא נתחלף. אני רואה שנמאס לך. אני רואה שנמאס לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עשה את זה טוב מאוד גם בעבר. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> כואב לי הלב לראות אותך כמעט בוכה. בחייך, נו. בוא נתחלף, נגמור את הסיפור. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה לא יודע שאומרים עלינו שאנחנו השלטון הראשון שרוצה להפיל גם את האופוזיציה? <אורית זוארץ (קדימה):> אתם לא מפסיקים לעשות את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אנחנו, יש לנו – אנחנו דואגים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ה-fighting spirit לפעמים נשאר גם כשאתה נהיה שר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – גבולות ביטחון. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא יודע שזה זמני. <אורית זוארץ (קדימה):> בחפירות שלכם בתוך קדימה אין לכם גבולות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה זמני, זה נכון. הכול זמני. ביהדות, בכלל – נמצא פה שר הדתות. יגיד: הלוא אלף שנים בעיניך כיום אתמול. זה נכון. גם אנחנו בשלטון זמניים. אני לא בטוח שרק לארבע שנים ושמונה חודשים, אבל כולנו זמניים. בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שחלק מתיאור המצב של חברת הכנסת זוארץ הוא נכון. יש מצוקה חברתית ויש פערי שכר ופערים חברתיים ובעיות יוקר מחיה, ולכן בעניין הזה הממשלה לא מתחפרת בעמדות עבר, ולא חושבת שכל הצדק והשכל נמצא אצלה. ובהחלט, המחאה החברתית הצביעה על הרבה מאוד בעיות אמיתיות. ראש הממשלה והממשלה הזאת לא ביקשו רק ממשרד האוצר לתת את הפתרונות הקבועים שלהם, אלא הקימו ועדה. לוועדה הזאת נבחר באופן מאוד מפתיע מי שהיה היועץ הכלכלי הבכיר של הממשלה הקודמת, אבל אז הוא לא קיבל כל כך השפעה כמו שהוא קיבל אצלנו. אצלנו הוא עמד בראש ועדה שראש הממשלה התחייב ועדיין מחויב לכבד את המלצותיה. שוב, אם רוצים לתקוף, אז ברור. אפשר לומר: איך זה שעוד לא אישרו? הרי כולנו יודעים שכשממשלה מתכנסת על דוח כל כך חשוב ורציני, אי-אפשר לאשר בהינף יד, בלי דיון מעמיק, את הנושאים. ויש שם ליבון ושקלא וטריא וויכוחים, כי באמת מדובר בנושאים חשובים. אז הממשלה כבר אישרה שם את פרק המסים, את פרק התחרותיות, את פרק יוקר המחיה, וגם את הסעיפים שנוגעים לייעול ולשיפור הרגולציה הממשלתית. ואני אומר שוב בשם ראש הממשלה בצורה הכי חד-משמעית: שני הפרקים שבדרך – פרק הדיור ופרק החינוך – גם הם פרקים שאנחנו מחויבים להם, והם יבוצעו. בהחלט אתם צודקים שהפרקים הללו, יש להם עלות תקציבית הרבה הרבה יותר גדולה ומשמעותית, ולכן לוקח יותר זמן למצוא איך מממנים אותם, כי אנחנו לא רוצים לממן אותם על-ידי פריצת מסגרת התקציב ושיקרה כאן מה שקרה במדינות אחרות. אף שהגדלנו את מסגרת התקציב, עדיין מדובר בסכומים מאוד מאוד גדולים וצריך לפעול באחריות. אני יכול שוב, רק כדי לסבר את האוזן, להזכיר שאתמול למשל נכנסו לתוקף שתי הטבות גדולות – גם הן עולות הרבה מאוד כסף: תוספת אחת זה 430 שקלים לחודש ל-280,000 אבות עובדים. דיברת על סיוע למשפחות עובדות, אז הנה דוגמה שמי שיקבל את הסיוע הזה זה רק אנשים עובדים, כי מדובר בעוד נקודות זיכוי, וזה לבד 280,000 אבות עובדים עם ילדים עד גיל שלוש, ועוד 215 שקלים לחודש לעוד כ-100,000 אמהות עובדות עם ילדים עד גיל חמש. רק זה לבד בשורה שעולה הרבה מאוד כסף מוצדק עבור קרוב ל-400,000 איש במדינת ישראל. וכך אנחנו נמשיך ונעשה בכל תחום ותחום. מה שאנחנו אומרים לציבור אנחנו מקיימים, ואנחנו נעשה את זה בצורה אחראית, בצורה זהירה, שגם שומרת על כל האינטרסים של אזרחי מדינת ישראל, המדיניים והביטחוניים, יחד עם הכלכליים והחברתיים כאחד. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר גלעד ארדן. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ לנמק את הצעות האי-אמון של סיעות העבודה–מרצ, בכותרת: ניהול כושל של יחסי החוץ, פגיעה במעמד הבין-לאומי ובקשרים עם ידידותיה המרכזיות של ישראל והעמקת בידודה בעולם. ישיב סגן שר החוץ דני אילון, שנמצא באולם. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, נושא הצעת האי-אמון שלנו הוא הניהול הכושל של יחסי החוץ של ישראל, הבידוד שהדבר גורם למדינת ישראל והנזק שזה גורם למעמד הבין-לאומי שלה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני לא יכול היום, ביום כזה, אחרי מה שהיה הבוקר בוועדת החוקה, לפסוח על העניין הזה ואני חייב כאן להגיד כמה מלים. אני חושב, אדוני, מכל החוקים האלה שהביאה הקואליציה בגל האנטי-דמוקרטי, שמה שקרה היום בוועדת החוקה היה באמת מופרז ומוגזם, אפילו לפי הסטנדרטים של הקואליציה הזאת ושל יושב-ראש הקואליציה אלקין – באופן דורסני, גס ובוטה – ואת הדברים האלה אמרו נציגי היועץ המשפטי לממשלה והייעוץ המשפטי של הוועדה. הביאו הצעת חוק שהמטרה שלה היא להעניק לשר המשפטים רוב בוועדה למינוי שופטים ולהעניק לחרדים שליטה מוחלטת בוועדה למינוי דיינים. על הדרך הגניבו גם את הוועדה של הקאדים, שיהיה מה שנקרא "בונוס". וזה עשו בחוק הזה תוך כדי מתן סמכויות דיקטטוריות לראש לשכת עורכי-הדין, הדחת הנציגים של לשכת עורכי-הדין שכבר נבחרו, רחל בן-ארי וח'אלד זועבי, שהוא נציג ערבי ראשון מאז קום המדינה בוועדה למינוי שופטים, והדרת נשים מהוועדה למינוי דיינים. ועל זה אמרה, אדוני, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אורית קורן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשיתחלף ראש לשכת עורכי-הדין, אפשר גם לשנות את החוק? <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה לא כתוב. הוא כותב למשל – – – <רחל אדטו (קדימה):> אמר יעקב כץ: אנחנו נשנה את זה כשהוא ייכנס. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה הולך ככה, אדוני: בלשכת עורכי-הדין יבחרו לפי שיטה קלוקלת שמסמנים רק נציג אחד, ובדיינים ובקאדים – ראש לשכת עורכי-הדין, מר דורון ברזילי, הוא יבחר את שני הנציגים. את שני הנציגים לדיינים ואת שני הנציגים לקאדים. ברור לך שהנציגים לדיינים, כבר ברור מי הם, יש השמות, יש דיל עם ש"ס מי יהיו הדיינים. על זה אמרה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אורית קורן, לא ניצן הורוביץ: הצעת החוק הזאת מעידה על עצמה – אני רשמתי פה על הדף של הצעת החוק במהלך הדיון – הצעת החוק הזאת מעידה על עצמה בצורה ברורה שתכליתה אינה אלא שינוי בדיעבד, רק משום שתוצאות הבחירה לא מוצאות חן בעיני חברי כנסת כאלה או אחרים. הכנסת מנצלת לרעה את אפשרותה לחוקק חוקים. ועל סיפור הדיינים, שהוא לא פחות חמור בעיני כי אנחנו הפקרנו, החילונים, את ועדת הדיינים – אגב, לאנשים חרדים, שאפילו לא מכירים ברבנות הראשית, לא אוכלים "רבנות", אבל הם יקבעו לנשים חילוניות עגינות וסרבנות גט. נורא ואיום. מה אומרת על זה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה? – השינוי נותן כוח מכריע לראש הלשכה. עצם המהלך של הדחת הנציגים המכהנים הוא מהלך מאוד בעייתי ופוגע בחוק-יסוד: השפיטה ובאוטונומיה של לשכת עורכי-הדין לנהל את ענייניה; והדבר הזה עבר היום בכנסת. אני לא רואה איך דבר כזה עובר בג"ץ, אבל גם בבג"ץ הרי מנסים לטפל, אז כל העסק הוא חלק מדבר מאוד חמור, מאוד קשה בעיני. וסיכמה היועצת המשפטית של הוועדה, שבה אי-אפשר לחשוד בכלל שהיא מוטית או שהיא לא שוקלת שיקולים ראויים ביחס להוראות המעבר – הם הכניסו שבתוך חודש הנציגים שנבחרו צריכים להתפטר, וראש לשכת עורכי-הדין – ובשיטה הקלוקלת הזאת יבחרו נציגים חדשים; ביחס להוראות המעבר היא אמרה, אדוני היושב-ראש: רטרואקטיבי, שרירותי ופרסונלי. וזה חוק שהיום ועדת החוקה אישרה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. ואני מאוד מקווה, אדוני, שהדבר הזה לא יגיע הנה למליאה ולא יאושר סופית, כי זה ממש לדיראון עולם, הדבר הזה. בדקות שנותרו לי אני אתייחס לנושא הצעת האי-אמון, אבל הדברים הרי נובעים אחד מהשני, זה לא מנותק. אדוני, וינסטון צ'רצ'יל נהג לומר שדיפלומט זה בן-אדם שחושב פעמיים לפני שהוא אומר שום דבר. במקרה שלנו, שר החוץ שלנו לא חושב בכלל לפני שהוא אומר דברים מזיקים להפליא, ורק אומר ואומר ואומר. לפני שבוע משרד החוץ הכריז שצרפת, בריטניה וגרמניה לא רלוונטיות. ישראל היא מאוד רלוונטית בעולם – אימפריה, כולם שומעים מה אנחנו אומרים על כל דבר. צרפת, בריטניה, גרמניה לא רלוונטיות. אולי יכול להיות שהן לא רלוונטיות ביחס לשר החוץ שהוא גורם מאוד רלוונטי בעולם, לכן כל העולם, אחרי שהיו בחירות ברוסיה, חיכה לשמוע מה יגיד שר החוץ של ישראל על הבחירות ברוסיה. והוא באמת הלך לפוטין ואמר לו: הבחירות היו כשרות וראויות וצודקות והוגנות, ואז כל העולם נשם לרווחה ואמר: נו, אם ליברמן אמר, אז בטח זה נכון. שר החוץ הזה – הרי איזה עניין בחיינו כאן בארץ מבחינת מדיניות החוץ הוא יותר חשוב מהיחסים עם הערבים? אז בנושא הזניח, השולי באמת – מה זה פלסטינים, איזו בעיה זו בכלל – הוא הדיר את עצמו מהטיפול ביחסים עם הפלסטינים, או שהדירו אותו. הוא גם הגדיל לקבוע לפני כמה שבועות שאבו מאזן הוא המכשול הגדול ביותר לשלום. כנראה בגלל זה מנהיגי העולם מזמינים אליהם את אבו מאזן ולא את ליברמן, כדי כמובן להגיד לאבו מאזן שהוא המכשול הגדול ביותר לשלום. מתחילת כהונתו כשר חוץ הוא התנכר ליחסים עם מצרים וירדן שבהן הוא היה מוחרם, מוקצה, עוד הרבה לפני האביב הערבי וכל הסיפורים שהיו עכשיו. ועוד דבר שאני חושב באמת שזה ממש מגוחך כשאתה מדבר על שר חוץ, שהוא לא מופקד על ניהול היחסים עם איזה מדינה קטנה, מה זה – ארצות-הברית. שר החוץ – בארצות-הברית הוא לא מטפל. באופן בלתי רשמי שר החוץ הוא לא אישיות רצויה במיוחד בוושינגטון. הוא עצמו אמר – שזה באמת דבר – איך הוא הסביר את זה שהוא לא מטפל ביחסים עם ארצות-הברית, בנושאים המדיניים כאן במזרח התיכון? כמתנחל, אני לא יכול לדון בעתיד ההתנחלויות. זה ניגוד עניינים. אדוני, אז אולי כישראלי אי-אפשר לדון בענייני ישראל, כי זה ניגוד עניינים, או כירושלמי אל תדבר על ירושלים, כי זה ניגוד עניינים. איזה מין דבר? בסדר. לא יכול לדבר על ההתנחלויות, לא יכול לדבר עם ארצות-הברית, לא יכול לדבר עם הערבים. נעזוב. הוא אמר, שר החוץ, שהוא ישים את אפריקה ואת דרום-אמריקה על המפה. לפני שנה הגיע ארצה מנהיג דרום-אמריקה, נשיא ברזיל, לולה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היה פה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – היה פה. מי החרים את הביקור? שר החוץ. מאוד רלוונטי. והפרשה העגומה הזאת – זה לא ניהול יחסי חוץ, זה שבירה של יחסי החוץ, זו פגיעה ביחסי החוץ – אי-אפשר לסיים את הסאגה הזאת בלי להזכיר את פרשת היחסים עם טורקיה, ובראשם עניין הכיסא הנמוך של סגן שר החוץ. את הפרשה הזאת כבר לומדים בבתי-הספר לדיפלומטיה – איך לנהל יחסים עם מדינה מאוד חשובה. אבל, אדוני, לסיכום העניין: שום דבר בעסק הזה לא מפתיע. כבר מתחילת הקדנציה זה היה, נדמה לי, נשיא צרפת, סרקוזי, שאמר לנתניהו להיפטר מליברמן בגלל הנזק שהוא גורם לישראל, ומאז, לא רק שנתניהו לא נפטר מליברמן, אלא ליברמן גם בקטעים האלה לא ממש סופר את נתניהו. ליברמן מתנהג ומתנהל בזירת הדיפלומטיה כמו פיל בחנות חרסינה. לצערי, הפנים האלה הם פניה של ישראל בעולם. שר החוץ מייצג את ארצו, וישראל מבודדת מאוד. בארצות-הברית ובאירופה המעמד שלנו מתערער, ושר החוץ, במקום לפשר ולגשר, רק מעצים את השבר ומגביר את הלהבות עם החשובים שבידידינו. כל אמירה מתלהמת, החרמה או כיסא נמוך – אז בסדר, זה מחזק אצלכם את הדימוי של ליברמן בקרב בוחריו: איש חזק, כן; מאוד חזק. אבל ישראל נעשית חלשה יותר. ליברמן מנסה למצב את עצמו כאיש חזק, והופך את כולנו לחלשים יותר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזמין את סגן שר החוץ, חבר הכנסת דני אילון, על מנת שישיב על הצעת האי-אמון כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת. כבוד השר, פשוט טעו. אתה צריך להשיב לזחאלקה. הוא משיב על משרד החוץ, אלא אם כן אדוני רוצה גם לעסוק בענייני משרד החוץ, ואז אנחנו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין לו תחליף. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. חבר הכנסת – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – אני מייד חוזר. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אני לא טועה. סגן השר אילון, אני לא טועה. זה ברור – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <סגן שר החוץ דניאל אילון:> אני ממלא אחר מצוות היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי, ודאי, ודאי. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> – – להתיישב ולחזור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אתה נקראת, ובדין נקראת. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו שמענו עכשיו דברים מאוד מעניינים של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שדיבר על בידוד וערעור וחולשה, והרבה דיבורים; אפילו ציטט את וינסטון צ'רצ'יל, שדיבר על דיבורים. אז אני רוצה להדגיש שדיפלומטיה לפני דיבורים זה עולם המעשה. אני רוצה גם להדגיש שאני לא מתעסק לא בתחושות ולא בפסיכולוגיה, ואפילו לא בדיווחים תקשורתיים מסוימים, אלא אני אנסה להציג כאן, אדוני היושב-ראש, במבחן אנליטי אובייקטיבי, עובדות, מציאות, כולל להשתמש בכלים אמפיריים. אני גם הצטערתי לשמוע את חבר הכנסת הורוביץ מתגולל על שר החוץ, שאני חושב שהוא מטובי המנהיגים שישראל הצמיחה ועוד תצמיח. אז בוא ונראה עכשיו בעולם המעשה – – – <אילן גילאון (מרצ):> הוא גם הראשון שזיהה את הפוטנציאל שיש במדינות לא רלוונטיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <סגן שר החוץ דניאל אילון:> חבר הכנסת אילן גילאון, אני שמח שאתה כאן. תוכל להעביר גם לחבר הכנסת הורוביץ – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר החוץ דניאל אילון:> – – – לחבר הכנסת ניצן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חבר הכנסת גילאון, ראש סיעת מרצ, הוא משיב כרגע לחברך. דרך אגב, צריך להעיר לחבר הכנסת הורוביץ שנהוג, אחרי שהוא מדבר – אם כי כבודך – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא, הוא ביקש סליחה. <אילן גילאון (מרצ):> הוא ביקש להתנצל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי, הבנתי, הבנתי. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> לא, זה בסדר. <אילן גילאון (מרצ):> בדיוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן, אדוני כרגע שומע את תשובתו – – – <אילן גילאון (מרצ):> זה לא מפריע. <היו"ר ראובן ריבלין:> קריאות ביניים מותר; להפריע אסור. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> בכל מקרה, אני הצטערתי שהנושא הוא הצעת אי-אמון: "ניהול כושל של יחסי החוץ", ופה במקום לדבר על גופו של עניין, ניסה לדבר על גופו של שר החוץ. אני לא חושב שזה מקובל. אני לא חושב שזה מכבד. בכל אופן, אני רוצה לחזור ולומר ששר החוץ ליברמן הוא מטובי המנהיגים שישראל מצמיחה ועוד תצמיח. עכשיו, בכל אופן, לנושא הזה של ניהול מדיניות החוץ. מי שמדבר על בידוד, חולשה וערעור – אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, או כמה שאלות פשוטות: האם 67 ביקורים בדרגות ראש מדינה, ראש ממשלה, שרי חוץ בארץ בשנה האחרונה זה בידוד מדיני? האם 384 ביקורים רשמיים בארץ של מנכ"לים ובכירים רשמיים זה בידוד מדיני או חולשה? רק לסבר את האוזן: בחודש הנוכחי, בינואר, אנחנו מתוכננים לקבל 16 מבקרים ומשלחות רשמיות בדרגים מאוד רמים. נוסף על זה, בשנה האחרונה – ישיבות ממשלה משותפות עם ממשלות של מדינות כמו גרמניה, איטליה, פולין, רומניה, בולגריה, ובחודשים הקרובים מתוכנן עם הולנד ויוון. האם זה בידוד מדיני? האם זה ערעור מעמדה של ישראל? נוסף על כך – 26 דיאלוגים מדיניים, כולל דיאלוג מדיני ודיאלוג אסטרטגי עם ארצות-הברית, שאתם היחסים האסטרטגיים מעולם לא היו כל כך קרובים כמו היום; 80 הסכמים ואמנות, אדוני היושב-ראש, שמשרד החוץ חתם רק בשנה האחרונה; פתיחה של שמונה נציגויות חדשות של ישראל בעולם, כאשר יש מדינות נוספות, עוד כ-20 מדינות נוספות, שמבקשות מאתנו לפתוח נציגויות, ורק בגלל סיבה תקציבית לא פתחנו אותן. זו חולשה מדינית? זה ערעור מעמדה של ישראל? זה בידוד מדיני? אז יש דיבורים, כמו שאמר וינסטון צ'רצ'יל, או כמו שאמר חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ויש מעשים. אני חושב שהמעשים מדברים בעד עצמם. מעבר לזה, אני רוצה לציין שבשנה האחרונה קיבלנו רק 2,000 אורחים בכנס WATEC שערך משרד החוץ, וביניהם 30 משלחות מיניסטריאליות. היתה זו שנת שיא בייצוא תרבות ישראלית בחו"ל – אלפי אירועי מוזיקה ומאות אירועי קולנוע ומחול ברחבי תבל. מדינות העולם מחפשות את קרבת ישראל מבחינה מדעית, מבחינה טכנולוגית, מבחינה תרבותית ומבחינה אמנותית, ואנחנו מקבלים פשוט מבול של בקשות, וקשה לנו להיענות לכולן. 350 מנהלי פסטיבלים, אוצרים ומפיקים מרחבי תבל באו לארץ בחסות משרד החוץ בשנה האחרונה כדי לחוות את מיטב התרבות הישראלית ולבחון אפשרויות של הבאת תרבות ישראלית למוסדות שלהם בחו"ל בכל רחבי העולם. אם ניקח תיירות, בשנתיים האחרונות יש 7 מיליוני תיירים – שנות שיא בתיירות נכנסת לישראל. היצוא בשנה האחרונה עלה ב-4.5%, שלא לדבר על עלייה בסחר הדדי, השקעות, שת"פים מדיניים וטכנולוגיים. ישראל התקבלה לארגון CERN – ארגון מאוד יוקרתי של חקר היקום וחקר הגרעין. זה קרה בשנה האחרונה. בשנה שעברה הצטרפנו ל-OECD. כוננו יחסים דיפלומטיים עם דרום-סודן, וכמו שציינתי, היחסים האסטרטגיים עם ארצות-הברית ועם האיחוד האירופי הודקו בצורה שאין שנייה לה, ויש לכך ביטוי גם בזירה הבין-לאומית, כאשר היום מי שמבודד זה אירן, ואנחנו כרגע רק בתחילת הדרך כדי למנוע מאירן להתגרען. נוסף על כך, חשוב לדעת מה משרד החוץ, בראשותו של שר החוץ אביגדור ליברמן, מנע ממדינת ישראל: סיכול המהלך הפלסטיני באו"ם – והיו כבר כאלה שדיברו על צונאמי מדיני בספטמבר שעבר. בא ספטמבר והלך ובא אוקטובר והלך, והנה אנחנו בינואר. כמובן, לא לעולם חוסן, וזה עדיין לא אומר שהמערכה הוכרעה, ונכונו לנו עוד מאבקים קשים באו"ם. אבל אנחנו, הממשלה הזאת, נכונה לאתגרים, ואנחנו נעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל גם בנושא של ניהול מדיניות חוץ; סוכלו משטים ומטסים, לפחות שלושה שהיו בחודשים האחרונים; שונה החוק להעמדת בכירים לדין בבריטניה, וזה לא קרה יש מאין; החלטה של הפרלמנט האוסטרלי אוסרת על החרמת בתי-עסק ישראליים, וגם זה לא קרה יש מאין; החלטת הפרלמנט ההולנדי המכיר בארגון IHH הטורקי כארגון טרור – גם זה קרה; רוב המדינות המערביות פרשו מוועידת דרבן, שכל תכליתה היתה להשמיץ את ישראל – גם זה לא קרה יש מאין. אז ככה, כשאנחנו מדברים ומשווים בין עולם של בליל תחושות ודיבורים שאין מאחוריהם שום דבר. כשמדברים אתי על חולשה מדינית – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר החוץ דניאל אילון:> – – כשמדברים אתי על בידוד, אני רוצה לדעת מה זה בידוד מדיני, תגדיר לי בידוד מדיני. <אילן גילאון (מרצ):> אם כל כך טוב, למה להגדיר את המדינות האלה בלתי רלוונטיות, אדוני? אני בטוח שאדוני משקיע עבודה קשה מאוד. שר החוץ מתהלך לו כפיל בחנות חרסינה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, זה אמר חבר הכנסת הורוביץ. עכשיו הוא משיב. זאת אומרת, אי-אפשר לחזור על הטענות. הוא משיב. חבר הכנסת הורוביץ אמר את דעתו, והוא משיב. זה יאמר: הוא אומר מלים; וזה יאמר: אני אומר עובדות. כל אחד יאמר. דרך אגב, חבר הכנסת גילאון – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – לזכותך ייאמר, שלמעלה מ-12 ראשי פרלמנטים ביקרו השנה בישראל, ואנחנו קיימנו יחסי חוץ של משלחות מישראל שבאו, ואנחנו יצאנו אליהם, למעלה מ-40 מפגשים, כולל מפגשים עם אנשי אזור הים התיכון. אפילו סגני יושבי-ראש ממדינות ערב, ואנחנו יחד באותם פורומים, כמו פורום ברצלונה, פורום הים התיכון. מדינת ישראל מקיימת הרבה – תוך ויכוח, כמובן. לא החלטנו שאנחנו מסכימים על הכול. הרבה פעמים אנחנו מסכימים לא להסכים, אני מוכרח לומר. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> גם בעניין שאתה העלית, חבר הכנסת גילאון, ראוי להיצמד לעובדות ולא להתלהם על בסיס של כותרות ועל בסיס של שמועות. גם בנושא האירופי אף אחד לא הכריז על אף מדינה אירופית שהיא לא רלוונטית, אבל כן עמדנו על האינטרסים שלנו ועל סיכומים שהיו על דעת אירופה בקוורטט, והעמדנו דברים על דיוקם. דרך אגב, כחיזוק להודעת משרד החוץ כביקורת שהיא ביקורת לגיטימית על מדינות אירופה בעקבות דיון שהיה במועצת הביטחון, גם דוברת מחלקת המדינה של ארצות-הברית, ויקטוריה נולנד, תמכה בעמדתנו וקראה לאותן מדינות אירופיות לחדול מהצהרות שהן מזיקות ויכולות למנוע משא-ומתן ישיר. והקריאה היתה למשא-ומתן ישיר. אז מה אני רוצה להגיד כאן, רבותי? זה לא שהכול דבש ולא הכול מי ורדים, אבל מדינה שעומדת על עקרונותיה וזכויותיה, מדינה שמכבדת את עצמה ואת העמדות שלה, מותר לה גם להופיע בזירה הבין-לאומית ולדבר כהאי לישנא. זה דבר שאפילו מקובל בין הידידים הטובים ביותר. אני לא צריך לתת פה דוגמאות על ויכוחים שיש – אלה ויכוחים לגיטימיים. אין לי ספק, חבר הכנסת גילאון, שאם אולי היתה – אולי פעם תהיה, אני לא יודע, זה נראה לי קצת רחוק, אבל נגיד, ממשלה שמחזיקה בדעותיכם, שמתפרקת אולי מכל נכסיה בצורה מאוד מהירה, אולי נקבל הרבה תשבחות, אבל זה יחזיק מעמד זמן קצר ביותר. ואני אתן לך את הדוגמה – הדוגמה היא "עופרת יצוקה". ממשלת קדימה כאן – אני מניח שהם גם הצטרפו לאי-אמון, אז אני יכול גם להתייחס אליהם, אדוני היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא מוגבל באמירותיך מעל הבמה. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> תודה. הרי הם משתבחים ביחסי החוץ המעולים שהיו בזמן ממשלת קדימה. יש לזה קבלות? אין לזה שום קבלה, כי באותו רגע שבו נאלצנו לקום ולהגן על עצמנו במבצע "עופרת יצוקה" קיבלנו גינויים מימין ומשמאל, קיבלנו את דוח-גולדסטון, וחמור מזה – שלוש מדינות ניתקו את היחסים אתנו. ניתקו את היחסים אתנו בוליביה, קטאר ומאוריטניה. <שלמה מולה (קדימה):> זה בתקופה שלכם גם. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> לא, לא, לא, זה בתקופה שלכם בעקבות דוח-גולדסטון ו"עופרת יצוקה". <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר החוץ דניאל אילון:> לא, לא, זה בתקופה – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> בכל מקרה אתה אשם. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> לא, לא, אני באתי עם עובדות, ואני מוכן אחר כך גם להעביר לך את התאריכים שבהם כולם הודיעו על ניתוק היחסים. <שלמה מולה (קדימה):> אבל דוח-גולדסטון התפרסם בתקופה שלכם. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – על "עופרת יצוקה", מה אתה רוצה? <סגן שר החוץ דניאל אילון:> היו ניתוקים. שלוש המדינות שציינתי ניתקו את היחסים מייד עם תחילת "עופרת יצוקה". דוח-גולדסטון בא בעקבות "עופרת יצוקה". עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו: מכיוון שחבר הכנסת הורוביץ דיבר על טורקיה, אז הוא דיבר על כיסאות, והוא יכול לדבר גם על ספות – אבל זה לא העניין. טורקיה גינתה את ישראל והרעה את היחסים עם ישראל עוד בדצמבר 2008, עוד אפילו ביום הראשון של תחילת "עופרת יצוקה", שבו אנחנו קמנו פשוט להגן על עצמנו. מה שעשה ארדואן בדבוס היה הרבה לפני פעולות שאנחנו נקטנו כאן בארץ כדי להביע את אכזבתנו ולהביע מחאה על תופעות, הייתי אומר, מאוד מאוד מאכזבות ושליליות של טורקיה. כל זה – דבוס, הגינויים אחרי "עופרת יצוקה" – קרה בממשלה אחרת, כביכול ממשלה שהיתה אמונה על יחסי חוץ. אז אני שוב רוצה להגיד – לא הכול פשוט. אנחנו מתמרנים כאן בעולם מאוד מורכב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אתם יודעים את זה. אני חושב שבתמרון הזה לישראל גם יש הזכות לעמוד על שלה, לעמוד על האינטרסים שלה. אנחנו נמשיך לעשות את זה, וגם אם במחיר של גינוי כזה או אחר או במחיר של החלטה כזאת או אחרת, המעשים והנכסים הקונקרטיים והפיזיים שאנחנו מביאים ביחסי מסחר ויחסים אסטרטגיים – אלה הדברים הקובעים. עוד נתון, ובזה אני אסיים – עוד דבר שבו אפשר למדוד את הבידוד של ישראל או את יחסי החוץ זה היחסים שלנו באו"ם. באו"ם, זה לא זירה נוחה. באו"ם התקבלו השנה 20 החלטות אנטי-ישראליות. אבל בוא נעשה איזו אנלוגיה שהיא אנלוגיה הוגנת – בואו נראה, כמה התקבלו בשנה שעברה? גם 20. וכמה לפני שלוש שנים? גם 20. וכמה לפני ארבע שנים? גם 20. אז גם בעניין הזה אתה רואה שמצבנו לפחות לא הורע. אז אני חושב – יש ביקורות, אני חושב שזה תפקידה של אופוזיציה לבקר, זה חשוב, אבל חשוב להסתמך על עובדות ולא סתם על תחושות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לסגן שר החוץ דני אילון. אנחנו נמשיך בהצעות האי-אמון, ואני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל בנושא: מדיניות הממשלה שמעמיקה את הפערים החברתיים. ישיב השר יצחק כהן כסגן שר האוצר. יצחק וקנין יואיל לבוא, כי יש לי ב-17:00 פגישה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש ורבותי חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנו עדים למבול של דוחות על הפערים החברתיים בישראל. אין כמעט מוסד ראוי לשמו שלא מפרסם נתונים על הפערים, על המצב. ישנם דוחות של בנק ישראל, דוחות של הביטוח הלאומי, של "מרכז אדוה", של משרד הרווחה. לא חסרים נתונים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמובן, וארגונים רבים אחרים – עמותת "סיכוי". אז הבעיה היא לא בנתונים, בשיקוף של המצב הקיים – אנחנו הפסקנו להיות מופתעים. אני זוכר, כשנכנסתי לכנסת בשנת 2003, כשהתפרסם דוח העוני, רעדה הכנסת. ויכוחים סוערים, דוח עוני, מצב בלתי נסבל – איך אומרים? היו ימים שבהם אנשים הזדעזעו. ואחד הדברים שקרו בשנים האחרונות, שאנשים, אדוני סגן השר, הפסיקו להזדעזע, והתחילו להתייחס בשוויון נפש למצב שבו שליש מהילדים בארץ הם מתחת לקו העוני; ששני-שלישים מהילדים הערבים הם מתחת לקו העוני. זה כבר לא מזעזע. פערים בהכנסת שכר – כבר לא; דוחות OECD – מי בכלל מסתכל. עולם כמנהגו נוהג, וממשלה במדיניותה ממשיכה. רק ההיגיון אומר שאם הממשלה מתכוונת להמשיך במדיניותה, אדוני סגן השר – כי אתה משיב לי – אני מתפלא מדוע לא מתחילים מהיום לבנות עוד בתי-סוהר. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ידוע – אם אתה לא בונה בתי-ספר – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> בחישובים של תוצר לאומי, ככל שיבנו יותר בתי-סוהר, התוצר הלאומי גדל. לכן, זה חלק מהזיופים של תוצר לאומי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בתי-סוהר, נכון. <סגן השר האוצר יצחק כהן:> אל תיתן להם רעיונות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> צריך לבנות בתי-סוהר, בתי-מחסה. אם לא בונים מפעלים, אם לא בונים בתי-ספר, אם אין תעסוקה ואין חינוך, התוצאה היא עבריינות; או הגירה, דרך אגב. אין דרכים אחרות לטפל, אין תוצאות אחרות למצב כזה. הפערים הם אדירים. והממוצעים – הם מטעים; לפעמים הממוצעים מאוד מטעים. כשמדברים, הם אומרים צמיחה – אני יודע שבג'סר-א-זרקא וברהט לא שמעו על הצמיחה. לא הרגישו בכלל. מגיעות שמועות על צמיחה באזור המרכז, בתל-אביב ובמקומות אחרים. אנשים לא מרגישים – איפה הצמיחה? מדוע המצב כל כך טוב ומצבי כל כך רע? את זה שואל עצמו האזרח הממוצע. ומסתבר שההכנסות של המאיון העליון גדלו ב-114%. מסתבר שהיו הקלות מעולות, בלתי צפויות, למעסיקים; הורדת מסים במיליארדים למעסיקים, וקיצוץ במיליארדים בתקציבי העברה. ושלא יספרו לנו סיפורים. אני לא רוצה להלעיט את הכנסת, את חברי הכנסת, בנתונים רבים, אבל אני אביא שני נתונים שלדעתי, מבחינת הציבור הערבי, מסבירים הכול, או שלושה נתונים בעצם: לפי הדוח של בנק ישראל, 57% מהמשפחות הערביות הן מתחת לקו העוני, לעומת 12% מהמשפחות היהודיות ללא החרדים. <קריאה:> החרדים לא – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה הנתון. <היו"ר יצחק וקנין:> אותנו לא סופרים, לא סופרים. זה בסדר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא שלא סופרים, לא, נהפוך הוא. לדעתי, הכוונה היתה טובה – להסביר שהחרדים, גם הם מופלים לרעה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יש גם הבעיה של העבודה אצל החרדים. זה לא רק אפליה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> קשה לג'מאל זחאלקה להגיד: החרדים והערבים. אנחנו יכולים להגיד: הערבים – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> לא, הוא התחשב בך. <קריאה:> אבל זה אותו דבר – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא. אני אומר, בטח שאני בעד שוויון. אני בעד תעסוקה, אני בעד – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – לא מוזס, שו אסמו? נסים זאב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נתון נוסף – תעסוקה של נשים ערביות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> האד'א סאכּת, האד'א – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אנא נסיתכּ תמאם – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לוקח את הנתונים המעובדים היטב של בנק ישראל, לא של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בגיל עבודה סביר, בגיל 25–64, כי ללשכה יש מספרים – תמיד יש – מגיל 25–64. אצל הנשים הערביות – אחוז הנשים הערביות בשוק העבודה הוא 27%; אחוז הנשים היהודיות הוא 66% – פי-2.5. קח את הנתון הזה לבד, תעבור על המשפחות, ותראה איזה פער בהכנסות למשפחה נוצר בין יהודים לערבים. זה מסביר חלקית את נתוני העוני. אם אני מוסיף על זה את הפערים בשכר, שאצל היהודים, המשתכר היהודי, הוא 40%–60% יותר מאשר אצל הערבי. דרך אגב, בבנק ישראל, אדוני סגן השר – והכוונה לסגן שר האוצר, ולא לסגן שר הבריאות – פעם בונים – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> יש דבר אחד שאני לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן שר הבריאות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> חבר הכנסת ברוורמן, בבנק ישראל עשו חישוב של פערים מוסברים – נגיד השכלה, גיל, הכשרה מקצועית, מקום מגורים – והגיעו למסקנה שיותר מרבע מהפערים בשכר, אין להם הסבר. אין להם הסבר כלכלי. כותב הדוח נאלץ לכתוב – הוא לא רצה להשתמש במלה גזענות, ואמר: זה בגלל אפליה. אין הסבר, אין הסבר פשוט – לא גיל, לא השכלה, לא שום דבר, לא מגורים. שום דבר. אז אין, זה לא כלכלי. נאמר: פער לא כלכלי. אין לו שום הסבר כלכלי, אף שלכלכלה עצמה יש הסבר של אפליה. אפילו זה – לא היו שום הסברים. ואני חושב שכאן צריך טיפול משמעותי של הממשלה. הבעיה – הפערים הם אדירים. ואני חושב שהבעיה והמפתח והפתרון נמצאים בשני תחומים גדולים: תחום החינוך ותחום התעסוקה. אלה שני התחומים. הציבור הערבי הוא ציבור עובד. גם גברים ערבים וגם נשים ערביות מחפשים עבודה. כאשר יש משרה פנויה באיזה יישוב ערבי, אנחנו רואים שמתנהלת מלחמה על המשרה הפנויה הזאת. לכל משרה – ואני מציע לכם לבדוק – שמתפנה ביישוב ערבי או באזור סמוך, יש לפחות 50 נשים ערביות שרצות, מועמדות. הרבה פעמים לא מקבלים אותן; אומרים להן: אתover-qualified . כי לא מוצאים עבודה, אז אנשים מחפשים עבודה נחותה מאשר לפי ההשכלה וההכשרה המקצועית שלהם. אני שומע הרבה אנשים שאומרים: סירבו לנו מפני שאנחנו over-qualified. אז אני אומר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט לסיכום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> משפט לסיכום. המשפט לסיכום הוא לסגן השר. אם הממשלה הזאת לא תשנה כיוון ותשים את נושא ההשכלה כיעד – לא להלעיט אותנו במלים. זה לא עניין של איך לעשות את זה, או לא עניין של תקציבים. זה עניין של החלטה פוליטית. הכול פוליטיקה. אם יעמדו כאן ראש הממשלה ושר החינוך ויגידו שהשוויון בחינוך הוא יעד ראשון וראשי, אני אומר לכם, הדברים ישתנו. ואם יעמדו ראש הממשלה ושר האוצר ויגידו ששוויון בתעסוקה הוא יעד עיקרי, אני אומר לכם, מתחילה מהפכה בארץ, מהפכה של שוויון. אי-אפשר להשיג שוויון של 100%, אני לא – אבל הפערים האלה, ריבונו של עולם, הם פערים בלתי נסבלים. פי-2.5 תעסוקה לנשים זה דבר בלתי נסבל. זה לא פער של 5% או 10%, זה 250%. אז תנו לנו פערים שאפשר לסבול אותם. קצת הגינות אם לא שוויון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב על הצעת האי-אמון סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי ג'מאל זחאלקה – – – <איתן כבל (העבודה):> יש לך חברים מבל"ד, יפה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה לא? הוא אמר חרדים וערבים, לא שמעת אותו? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אחים, חברים, ערבים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לי חברים גם בעצמאות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אם החרדים הם מזרחיים, זה פי-שניים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תגיד מה אמר ביאליק, תעשה לי טובה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, אבל זה ככה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, הגשת הצעת אי-אמון וכותרתה: מדיניות הממשלה שמעמיקה את הפערים החברתיים. אז רק לסבר לך את האוזן, ידידי: בשנת 2010 חלה ירידה ברמת העוני והאי-שוויון בחברה הישראלית, שהושפעה מההתאוששות הכלכלית בשנה זו, ולוותה בשיפור בתעסוקה. כך, נרשמה ירידה – קלה אומנם – בשיעור המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני, מ-20.5% ב-2009 ל-19.8% ב-2010. נכון, זה מעט, אבל לא רק שזה נעצר, זה גם בירידה. במקביל לשיפור במדד האי-שוויון בשנת 2010 – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה כמעט שגיאה סטטיסטית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה כמעט שגיאה סטטיסטית. <קריאה:> זה טעות סטטיסטית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> טעות סטטיסטית, סליחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. לא משנה, אבל זה לא עלייה, זה לא עלייה, וזה כבר טוב. זה גם ירידה. במקביל לשיפור במדדי האי-שוויון בשנת 2010 חלה עלייה ברמת החיים, הנמדדת באמצעות גידול של חציון ההכנסה הפנויה, שמשמעותו עלייה בקו העוני. עם זאת – ואתה צודק – בהשוואה למדינות ה-OECD ובהסתכלות ארוכת-טווח, רמת האי-שוויון בישראל כיום גבוהה יחסית. הממשלה מחויבת, כפי שאמרת, לקידום האג'נדה הכלכלית-חברתית הכוללת יעדים כמותיים להקטנת העוני והאי-שוויון. בשנת 2010, ג'מאל, עמדה הממשלה ביעד הקטנת העוני, כאשר ההכנסה ברוטו של החמישון התחתון גדלה ב-3.9%, כמעט 4% – יותר מהגידול בתוצר לנפש בתוספת 10%, שעמד על 3.2%. דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2010 מעלה כי האי-שוויון נובע במידה רבה מהפערים בדפוסי התעסוקה של קבוצות אוכלוסייה שונות. כך, כאשר ישנם שני מפרנסים במשפחה, ההסתברות שהמשפחה תימצא מתחת לקו העוני קטנה משמעותית. בקרב משפחות עם שני מפרנסים שיעור העוני עומד על 3.5% בלבד, בעוד שיעור העוני בקרב משפחות עם מפרנס אחד – שים לב, ידידי זחאלקה. סגן השר ליצמן, הרב ליצמן, אני משיב לו. איפה המים? <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים, אם אפשר להביא מים לדובר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרתי, ושוב אני חוזר: בקרב משפחות עם שני מפרנסים שיעור העוני עמד על 3.5%, בעוד שיעור העוני בקרב משפחות עם מפרנס אחד – שים לב לקפיצה – עמד על 25.6%. יתירה מכך, בשנים האחרונות ניתן להבחין במגמת גידול בתחולת העוני בקרב משפחות עם מפרנס אחד. בנוסף, חל גידול בתחולת העוני בקרב משפחות הנמצאות בגיל העבודה ואין בהן מפרנס. תחולת העוני גבוהה משמעותית בקרב אוכלוסיות המתאפיינות בשיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה. הקשר החזק העולה מדוח העוני שבין צמצום הפערים והשתתפות בשוק העבודה, מדגיש את הצורך בשמירה על מדיניות כלכלית המעודדת את המשך הגידול בתעסוקה. שיעור האבטלה בישראל, לשמחתי וגם לשמחתך, נמוך היום משהיה טרם המשבר הכלכלי, ואף נמוך משמעותית בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. צריך רק להתגאות בנתון הזה. בחודש אוקטובר עמד שיעור האבטלה על רמה של 5% בלבד. זה נמוך היסטורית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה כלל-ארצי, אבל אצל הערבים – כמה זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא עושה אפליה, אני מדבר על כולם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז תגיד, תגיד, במגזר – כמה זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא מפלה בין קבוצות אוכלוסייה, אני מדבר על כולם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הצחקת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נוסף על כך, הממשלה מחויבת לסייע לעובדים המשתכרים שכר נמוך. במסגרת זו, אתם יודעים, מופעלת כיום תוכנית מענק מס הכנסה שלילי בפריסה כלל-ארצית, גם לציבור הערבי. מענק זה משמש כאמצעי לצמצום העוני בקרב משפחות עובדות ולעידוד כניסה לשוק העבודה באמצעות הגדלת התמורה לבעלי משכורות נמוכות. כמו כן, במטרה לעודד תעסוקה, הורחב בתקציב 2011 ו-2012 סבסוד שהיית הילדים במסגרות חינוכיות, כמו צהרונים ומעונות-יום. אני אגיד לך אחר כך, כשאני ארד מהדוכן, למה יש קצת בעיה באוכלוסייה הערבית, אבל לא מעל הדוכן. במקביל – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> למה, דווקא מעניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תוכל להצטרף ל-session. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אורי, אורי. במקביל, הממשלה מחויבת לסייע לאוכלוסיית הקשישים. בתחולת העוני בקרב קשישים נמשכת מגמת השיפור מהשנים האחרונות – רמה נמוכה בהשוואה לשנים האחרונות, וכן, נמוכה יותר מתחולת העוני של כלל האוכלוסייה. החל מ-1 בינואר 2012, מאתמול, הופחתו שיעורי המכס לשיעור של אפס על יבוא שורת מוצרים תעשייתיים ומוצרי צריכה שאינם מיוצרים בישראל. בכך קיבל שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ את המלצות הצוות החברתי-כלכלי בוועדת-טרכטנברג לעניין הפחתת שיעורי מכס על מוצרים תעשייתיים ומוצרי צריכה, ופעל בהתאם להחלטת הממשלה מיום 30 באוקטובר 2011. הפחתת שיעורי המכס נוגעת לשורה ארוכה של מוצרים המהווים הן מרכיב בסל הצריכה של משפחות בישראל והן חומר גלם עבור התעשייה המקומית, ותהווה תרומה משמעותית להקלת יוקר המחיה על אזרחי המדינה. מאחר שמדובר במוצרים שרובם אינם מיוצרים בארץ, לא תהיה להפחתת המכס השפעה על התעשייה המקומית. ובכן, אתה רואה, אדוני זחאלקה, שיש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הכול טוב ויפה, מה אני מתלונן בכלל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, את זה לא אמרתי. אמרתי שיש עוד הרבה מה לעשות, אבל הממשלה בכיוון הנכון. <היו"ר יצחק וקנין:> ג'מאל זחאלקה, איך אומר ליברמן? גן-עדן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תלוי איפה – אם זה במרכז תל-אביב, בהרצלייה-פיתוח – – <קריאה:> הוא פוחד אפילו להסתכל אחורה. <קריאה:> שמאלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – אבל לא בשלומי ולא בבית-שאן. אני לא רוצה, בכוונה, להגיד אום-אל-פחם וטייבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> במצב כזה תהיה אינתיפאדה כלכלית. אנשים יצאו לרחובות, יחסמו כבישים, כי אין להם מה לאכול והם לא יכולים ללמד את הילדים שלהם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא שמעת מה שאמרתי. אמרתי שיש ירידה. הממשלה עושה הרבה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. צריכים לקבוע עוד יעדים. בבקשה? <נסים זאב (ש"ס):> תהיה אינתיפאדה בכל מקרה, זה לא קשור לכלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא הבנתי. <נסים זאב (ש"ס):> הם רוצים אינתיפאדה בכל מקרה, לא משנה מה הסיבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, הם לא רוצים. <נסים זאב (ש"ס):> פעם זה כלכלי, פעם זה לאומני. זה לא משנה. <קריאה:> כלכלית, כלכלית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אני חושב, ג'מאל, שאתה צריך להגיד "שאפו" לממשלה על כל מה שהיא עשתה, ולעודד הלאה. אנחנו באמת נעשה, בעזרת השם, עוד הרבה צעדים, נקבע עוד הרבה יעדים – להקטין את האי-שוויון, ירידה ברמת העוני. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני חושב ששכנעתי אותך, אז תסיר את האי-אמון. תודה רבה גם על זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. רבותי, אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת רחל אדטו, ואחריה – סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן. <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדי שנה אנחנו שומעים – מדי שנה, מדי עונה, מדי חודש, דוח על מצב הכינרת, על הקו האדום, שהיה קו אדום, ועכשיו הוא קו אדום נמוך יותר, ואנחנו גם מגיעים לקו השחור. היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט הגענו לא לקו האדום – היום היינו בקו השחור. הגענו לקו השחור בבושה אדירה, בהשחרת פניה של הדמוקרטיה במדינת ישראל. היום נחצו כל הקווים של הדמוקרטיה. אנחנו עדים לחוק החרם, אנחנו עברנו, ראינו כאן את חוק העמותות, חוק לשון הרע, רפורמה ברשות השידור, סגירת ערוץ-10 – סגירה אפשרית של ערוץ-10. וכל פעם אנחנו מוחים; כל פעם שעובר כזה חוק אנחנו אומרים: לא יכול להיות, לא יכול להיות שעוד פעם אנחנו פוגעים בדמוקרטיה. אבל מסתבר שזה יכול להיות. מסתבר שאין סוף להמצאות, ואין סוף לדריסה, ואין סוף לכיפוף הדמוקרטיה על מנת שהיא תתאים לרצונו של חבר כנסת כזה או אחר מהקואליציה, במטרות מאוד אישיות, מאוד מאוד פרסונליות, כל פעם להתאים את זה לאווירה כזאת או אחרת. הדיון היום היה, כמובן – דיבּר על זה כבר לפני ניצן הורוביץ – על שינוי חוק לשכת עורכי-הדין על מנת להכניס שני נציגים מלשכת עורכי-הדין שיתאימו לאווירה ויתאימו בהצבעתם בוועדה למינוי דיינים, ועדה למינוי שופטים, ועדה למינוי קאדים, שיזרמו עם רוח הקואליציה ויצליחו להכניס את האנשים שרוצים להכניס – הן לוועדה למינוי דיינים, הן לוועדה למינוי שופטים – ושיהיו, בקיצור, אנשים משלנו. כדי ליצור אנשים משלנו, אין בעיה – בוא ניישר את החוק, בוא נחליף את החוק. ועוד העז ואמר חבר כנסת מהאיחוד הלאומי – אמרו: ומה יקרה בקדנציה האחרת? אז הוא אומר: אז נעשה חוק אחר, נשנה את החוק עוד פעם. זאת אומרת, אין בושה. הדברים האלה נאמרים בריש גלי, אומרים: בוא נשחק, בוא נשחק את המשחק. אנחנו עכשיו בכוח שלנו קואליציה דורסנית, קואליציה חזקה. בוא נעשה גיוס ונעביר את החוק הזה כמו שהוא. בקיצור, מה שהיה זה בושה פשוט אדירה, מפני שהחוק הזה נאמר היום בניגוד לעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, בניגוד לעמדתה של הלשכה המשפטית של הכנסת. הוא כונה על-ידי היועצת המשפטית לממשלה או לוועדה: חוק שנחקק, חוק רטרואקטיבי, שלא קיים דבר כזה, הוא חוק שרירותי, הוא חוק פרסונלי. והיא עוד הוסיפה ואמרה: אין אפשרות, אין לי אפשרות להגן עליו בבג"ץ. לא קיימת חקיקה רטרואקטיבית. לא קיים דבר כזה. אני רוצה להזכיר את הנושא של הדרת נשים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה מדבר בטלפון, ואני שומע אותך עד לפה. <רחל אדטו (קדימה):> ועוד, רק כדי להרחיב את זה – הדרת הנשים במסגרת החוק הזה. היום 100% הדיינים בבתי-הדין הרבניים הם גברים, ו-100% חברי הוועדה למינוי דיינים גם הם גברים. בכל הארץ בבתי-הדין הרבניים נמצאת קלדנית אחת בלבד בבתי-הדין הרבניים, אבל מי המתדיינים? המתדיינים – 51% מהמתדיינים הם נשים. נשים שבאות לשם הן נשים דתיות ונשים לא דתיות. כל הנשים הללו – מסורבות הגט, עגונות, מתגרשות, כלכלי, ילדים והכול – הכול הולך לפי זה שרק גברים דנים בכל הדברים האלה. ואם זה לא הדרת נשים, ואם זה לא אי-שוויון – עכשיו, לא ביקשנו שתהיינה נשים דיינות בבתי-הדין, אולי נגיע לזה, אבל נשים לא רשאיות לבחור את הדיינים שישפטו את הנשים? <היו"ר יצחק וקנין:> אני ישבתי בוועדה למינוי דיינים ואתי ישבה עורכת-דין שבחרה את הדיינים. <רחל אדטו (קדימה):> היה, היסטוריה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, בקדנציה הקודמת. אני אומר לך את זה באחריות. <רחל אדטו (קדימה):> בסדר, אז עכשיו אין. בחוק – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בלשכת עורכי-הדין יש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, רבותי, זה לא נכון. הלשכה תמיד בחרה אשה ועורך-דין, היה גבר ואשה. הפעם הם שלחו רק – – – <רחל אדטו (קדימה):> לא, כשביקשנו היום לעגן את זה בחקיקה שתהיה אשה עורכת-דין, שיבחרו שניים – עורכת-דין ועורך-דין – אין, לא הסכימו לכתוב. כתבו עורכי-דין, וסוכם בהבטחה ובעל-פה שאם החוק יעבור אז דורון ברזילי, נשיא לשכת עורכי-הדין, הוא יסכים. אבל מה זה בהסכמה, ומה יהיה בקדנציה הבאה כשהוא לא יהיה? ולכן החוק הזה היום הוא לא חוקתי, הוא בניגוד לעמדת הלשכה המשפטית, היועץ המשפטי. זה חוק דורסני, זה חוק לא נכון. דרך אגב, בוועדה למינוי קאדים יש אשה אחת, וגם אותה עכשיו רוצים להדיח בחקיקה החדשה הזאת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני מודה לחברת הכנסת רחל אדטו. יעלה סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, ואחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עדים בימים אלה להסתה נוראית נגד הציבור החרדי. זה הגיע למצב עד כדי כך שביום חמישי, אם אינני טועה – אולי זה אתמול, אני לא רואה טלוויזיה, אבל הביאו לי צילום מהטלוויזיה כאשר אחד המפגינים אומר לשוטר, ואני מצטט: אני אקח "עוזי" – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת עפו אגבאריה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני מצטט; המפגין אומר לשוטר – נראה לי שזה שוטר: אני אקח "עוזי" פעם ואני אירה בכמה, בעשרה כאלו. נגד החרדים. זה מה שיש לי כאן מהטלוויזיה מאתמול או מיום חמישי. אני לא ראיתי אף אחד שהזדעזע מזה. אף אחד לא צעק כאן שצריך למחות, והכול זה תוצאה מהסתה שיוצאת מהבית הזה. לא משנה עובדות, זה לא מבלבל אף אחד. גם יושבת-ראש האופוזיציה הגברת לבני תקפה אותי בשבוע שעבר על שקר; היא יודעת את זה גם כן. לא משנה מה שאמרו, לא משנה שאני צודק, זה לא מעניין אותה; היא יודעת כביכול אחרת. אז איך אנחנו יכולים לבחור אותה כראש ממשלה כאשר היא לא בודקת את המודיעין שלה? היא לא יודעת אפילו מה שקורה. היא מגנה. אותו דבר עם זהבה גלאון, שאיננה כאן. גם תקפה אותי. רבותי, אני רוצה להגיד לכם, כל זה גורם להסתה נוראית, ואם אנחנו לא נפסיק את זה כאן, אנחנו לא יודעים לאיפה זה יתפשט. שלא תבואו בטענות חלילה וחס אם יקרה משהו. <היו"ר יצחק וקנין:> היו גם מקרים שהכו חרדים, הכו תלמיד ישיבה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני יודע שהיה סיפור, גם אתמול בלילה, גם בעוד מקומות. תוקפים כל הזמן כאילו הופקר דמם. הכול מתחיל כאן. אנחנו הראשונים, אנחנו אחראים כאן – גם חברי כנסת, גם שרים, גם אופוזיציה, גם קואליציה. מחפשים דרכים להתגרות – גם חברת כנסת ציפי חוטובלי. מה יש לחפש להתגרות, לנסוע, לא לנסוע? רבותי, זה הכול כדי להתגרות. לא צריך להנמיך – – – <עינת וילף (העצמאות):> זה לא הכול להתגרות, זה לא נכון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הכול להתגרות. <עינת וילף (העצמאות):> זה לא נכון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גברתי, אני מציע לך: תבקרי בשקט, תראי כמה חיים בשקט, הציבור. תראי כמה הכול זה רחוק, הפוך ממה שמתארים אותנו. ורק לקמפיינים שמישהו עולה לטלוויזיה – יאיר לפיד עולה לטלוויזיה, הוא התחיל עם קמפיין הבחירות, ואתם נגררים – ואתם לא רוצים בחירות. אתם נגררים אחרי יאיר לפיד, ואתם נגררים לכל הדברים – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – מה זה קשור – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני רוצה להזכיר לכם שטומי לפיד דגל בנושא הזה, האנטי-חרדי, כמצע שלו בבחירות – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת עינת וילף. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני רוצה להזכיר לכם שטומי לפיד, שהוא דגל בזה בבחירות, ירד מהמפה של הבחירות. הוא ירד מ-15 מנדטים לאפס, כי זה לא תופס. אתם רוצים להחיות את זה. אתם רוצים לחפש כל מיני דרכים איך להתגרות בציבור. אם לא תפסיקו את זה, אתם לא יודעים עד איפה תגיעו. <עינת וילף (העצמאות):> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני מצפה שאת וכל חברייך שכל כך בכו על הנושא של הדרת נשים – וכל הסיפור לא נכון – אני מציע שתבדקו את האיומים שאנחנו מקבלים; לא רק איומים, הרבה יותר מאיומים. אני מציע לכם גם שתבדקו מי אמר שצריך לירות בעשרה חרדים. תבדקו את זה. למה לא הגשתם תלונה ליועצת המשפטית לממשלה? למה לא? ראיתם טלוויזיה. אני לא רואה טלוויזיה. <עינת וילף (העצמאות):> אני לא ראיתי – – – אבל עם כל הכבוד, יש כאן בעיה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מי שראה טלוויזיה היה צריך למחות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברת הכנסת עינת וילף, תיכף אני נותן לך. את תיכף תעלי ותגידי את מה שאת צריכה ואף אחד לא יפריע. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> עוד מלה אחרונה. "מהדרין" זה דבר לגיטימי. מותר לבקש, לא מכריחים אף אחד. הדבר אפילו היה בבג"ץ. רבותי, לא אומרים לאף אחד, מכריחים; מבקשים יפה. לכן כל מה שקרה עד עכשיו זה פשוט מהומה על לא מאומה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לסגן השר הרב יעקב ליצמן. יעלה חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר מרגי, חברי חברי הכנסת, האי-אמון בממשלה הפך לריטואל קבוע, ולצערי, אני כמעט לא רואה פה חברים שהחליטו להגיש את האי-אמון ומציעים את עצמם להרכיב את הממשלה, אז כנראה זה גם פחות חשוב להם. אבל עצם זה שיש הריטואל, אנחנו נקיים אותו. דרך אגב, גם הנושאים שמעלים הם בדרך כלל אותם הנושאים. כרגיל, האופוזיציה – – – <זאב בילסקי (קדימה):> באתי במיוחד כדי שיהיה לך קהל. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני רואה שאתה לקוח קבוע. אתה מגיע לכל דיון ומקשיב בעומק. קודם כול בנושא הבקשה לאי-אמון והרכבת הממשלה. אני לא רואה את האלטרנטיבה השלטונית; היא לא נמצאת פה. גם מי שטוען לאלטרנטיבה שלטונית ביצע במחטף החלטה בתוך הסיעה, אם אני לא טועה, שלא יהיו פריימריס בקדימה, כי אלטרנטיבה שלטונית – אני חושב שהיא פשוט לא מוכנה להיות אלטרנטיבה, כי עוד לא יודעים מי באמת הכוח המוביל בתוך קדימה. בילסקי, אני מציע את מועמדותך. תוביל. בכל אופן, אני שומע ורואה את אותן הצעות שמעלה האופוזיציה בהצעות האי-אמון, על כל הנושא של כישלון מדיניות החוץ של ממשלת ישראל ונושאים כלכליים שעליהם דובר רבות. בנושאים הכלכליים אפשר לבוא ולהגיד, אנחנו, מדינת ישראל, בסך הכול יכולים להגיע למצבים יותר טובים. אבל אנחנו, גם ביחס לאירופה ולארצות-הברית, במצב הרבה יותר טוב. כמובן, המשק שלנו קטן ותלוי באירועים שקורים ברמה הגלובלית, אבל ישראל התמודדה עם המשברים בעבר ותתמודד הלאה. אין ספק שכל משבר ישפיע על ישראל, אבל חשוב להגיד שבנושאים האלה הממשלה, סך הכול, עושה פעילות מאוזנת, תקציב מאוזן, וממשיכה לפעול. בנושא של מה שקורה מסביבנו, כבוד היושב-ראש, אני חושב שהאופוזיציה טומנת את ראשה בחול וכנראה רוצה להוכיח בכל מקרה שמדיניות הממשלה בנושא החוץ כושלת. אבל אנחנו רואים, היו בחירות בתוניסיה לדוגמה, הדבר הראשון שהתוניסאים אמרו, שהם לא יכוננו יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל. מה יש לתוניסיה ולמדינת ישראל בוויכוח? אין לנו שום דבר בוויכוח. האירועים הקורים במצרים, התנועות הדמוקרטיות במצרים היום קוראות לבחון מחדש את הסכם השלום עם ישראל. הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל התחילה הרבה-הרבה לפני הממשלה הזו וגם לפני הממשלה הקודמת. אי-אפשר לבוא בטענות גם לממשלה הקודמת. הדה-לגיטימציה התחילה, זה תהליך ארוך-טווח. הממשלה הזו והקודמת נאלצות להילחם בזה, ואנחנו נמשיך להילחם בזה, וזה לא אומר שמדיניות הממשלה כושלת. סך הכול הממשלה הצליחה לסכל את המהלך הפלסטיני בנושא של הכרזה על מדינה באופן חד-צדדי, בהפרה בוטה של הסכמי אוסלו, שאנחנו התנגדנו להם אבל אנחנו עומדים בהם; הממשלה הזאת, כל אלה שהיו שם. לכן אני דוחה את כל ההצעות, אני רואה שאתה רוצה להעיר לי על הזמן, לכן אני רוצה לדחות את הצעות האי-אמון ולתמוך בממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. יעלה חבר הכנסת נסים זאב. אני מזכיר, שלוש דקות לכל אחד. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה להתייחס למשפט שנפוץ פה, שכל אחד מרגיש שהוא אדון הדמוקרטיה, מטיף מוסר לכולם. בכל הצעת חוק שהממשלה הזו מעלה, אם בנושא של לשון הרע, אם נושאים אחרים שעומדים על סדר-היום, כל דבר שהממשלה הזו מעלה זה אנטי-דמוקרטי, כי זה לא בא מספסלי האופוזיציה. אני רק רוצה לומר שנציגי האופוזיציה, לצערי הרב, רצים כאחוזי טירוף אל מנהיגי מדינות וחברי פרלמנט וארגונים בין-לאומיים בחוץ-לארץ, להוציא דיבת הארץ רעה, ואני אומר, הנזק שהם גורמים לתדמיתה של ישראל מעל במת הכנסת, על הרס הדמוקרטיה, על ממשלה גזענית, על ממשלת ימין שהופכת את מדינת ישראל לאירן – אנחנו שומעים את זה יום-יום. בדברי ההסתה הם עולים על אויבינו המסיתים והם גם מוסיפים על זה שנאת אחים, שנאת חרדים. לא מזמן שמענו ששרת החוץ של ארצות-הברית, הילרי קלינטון, גויסה להכריז על סכנת הדרת הנשים בישראל. מה שמעניין, שבמצרים, כאשר התערבה, אמרו לה – עד כאן, זה לא עניינך – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> העמידו אותה במקום. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר, העמידו אותה במקום. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הדירו אותה. <נסים זאב (ש"ס):> הדירו אותה. אמרו לה, עד כאן, בנושאים הפנימיים שלנו, אין לך מקום להתערב. אבל אצלנו מנסים בכוח למשוך את השנאה לתוך המדינה. ואני חושב שמי שעושה את הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל – אנחנו לא צריכים לחפש את האויבים שמבחוץ, אלא באמת כולם פה רוכבים על גל ההסתה הזה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לגבי מדיניות החוץ של מדינת ישראל. אני חושב, מה לא עשתה מדינת ישראל כדי להוכיח שפנינו באמת למשא-ומתן אמיתי ורציני. עברנו השפלות, תחנונים, בקשות, רק כדי לחדש את השיחות הישירות עם הפלסטינים. העולם כבר הבין שהסרבנים הם לא מדינת ישראל, הסרבנים זה הפלסטינים; זה הוכח באו"ם, זה הוכח במועצת הביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> עפו אגבאריה, עפו אגבאריה, אתה רוצה שנסים זאב יפריע לך גם כשאתה דובר? אתה תיכף עולה לדבר. <נסים זאב (ש"ס):> הטשטוש הארכיאולוגי של מה שמתקיים בהר-הבית, הרס העתיקות, לא יכול להכחיש את ההיסטוריה של העם היהודי, ששם היה בניין בית-המקדש, בית ראשון ובית שני. לא יעזור שום דבר. אנחנו לא מדברים מזמן הקוראן, שלפני 1,600, 1,700 שנה. העם היהודי היה פה למעלה מ-3,000 שנה. בית-המקדש נבנה הרבה, הרבה לפני – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אנחנו מדברים בעידן – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> 1,300 שנה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, חבר הכנסת עפו אגבאריה, זה לא, אתה תענה תיכף, תגיד את מה שאתה חושב. <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> משפט אחרון בנושא של הדרת נשים. אני חושב שמה שנעשה פה בשבוע האחרון, כולל את היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, שהפך לרועץ, ובאמת בדברי נאצה נגד הציבור החרדי. <היו"ר יצחק וקנין:> של שר האוצר – אני חושב שאתה טועה – בן-שמחון. <נסים זאב (ש"ס):> היועץ של שר האוצר. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרת ראש הממשלה. <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא, לא. <היו"ר יצחק וקנין:> היועץ של שר האוצר. <נסים זאב (ש"ס):> שר האוצר – אם לא אמרתי נכון, אני מתנצל. הוא אמר ממש דברים שיש בהם פגיעה קשה. וכשמסיתים כנגד החרדים בצורה כזו בוטה ומכוערת, על-ידי נציגים רשמיים של ממשלת ישראל, מה אתה מצפה מהציבור שבאמת יעשה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> לכן אני אומר, קודם כול התיקון צריך להיות מבית ואחר כך נוכל לצאת לחוץ ולדרוש מאנשים שיפגינו פחות, או יפגינו בצורה באמת יותר דמוקרטית ופחות אלימה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף. לרשותך שלוש דקות. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, היום בילינו כמה שעות טובות במאבק, שאני לא האמנתי שאני אהיה חלק ממנו בכנסת ישראל – במאבק כנגד חקיקה מאוד מאוד פסולה, חקיקה חמורה מאין כמותה, חקיקה מבישה וחקיקה מבזה. חקיקה שבעצם באה ואומרת, אנחנו שוברים את כל הכללים בנוגע למינוי שופטים. חקיקה שקובעת כללים רטרואקטיביים, תוך כדי כך שעומדת בפני הוועדה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אדוני היושב-ראש, ומסבירה כמה בעייתית הצעת החוק מבחינה חוקתית, ואחריה היועצת המשפטית של הוועדה, שמסבירה עד כמה היא אנטי-חוקתית ובעייתית מבחינה חוקתית. וכאשר אתה בא ואומר למציעים, במיוחד לחבר הכנסת אלקין, הרף לך, שום דבר לא עוצר באדום בשום צורה שהיא. בסוף, העולם עגול, ואני חושב שהממשלה הזו, בקווים האדומים שהיא חצתה, היא תגרום לשני דברים: א. לפגיעה חמורה מאוד באושיות הדמוקרטיה, שלטון החוק והאיזונים הנדרשים בין הרשויות בישראל; ב. יום אחד, היות שהעולם עגול, אז כאשר יהיו הללו באופוזיציה, אנחנו נזכיר להם ועוד איך נזכיר להם, אדוני היושב-ראש, איך הם חצו כל קו אדום, שברו את כללי המשחק, רמסו ברגל גסה את כל הקודים הבסיסיים של מערכת חקיקתית שגורסת שאין חקיקה רטרואקטיבית, שגורסת שלא מתערבים בגופים שהם טריבונלים חיצוניים או הליכי מינוי של גופים חיצוניים, במערכת שלא משנה חוקי-יסוד בהבזק ובן-לילה, בכל הדברים האלה אנחנו יום אחד נבוא חשבון וניפרע, ונזכיר לכולם שכאשר הספינה החלה לטבוע, הם גרמו לה, ומנגד, כאשר הם יבואו וילינו ויבכו בדמעות שליש, אנחנו נזכיר להם מה שהם עשו. חבל מאוד, כי יחד עם כל זה, גם לממשלה הזאת אין שום הישג נוסף שאתה יכול להצביע עליו ולומר: ניחא, אם היא היתה הולכת לשלום. הרי לא רק שהיא לא עושה את זה, היא גם אטומה לרעשים המתרחשים בעולם הערבי סביבנו, היא אטומה לקולות המעניינים מאוד שאני שומע גם ברשות הפלסטינית, היא אטומה לכל תהליך מדיני בעל משמעות מקורית כדי לשמור על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל, ומנגד, ותוסיף לכך את הכול, היא גם לא עושה שום דבר אמיתי לשנות את הקיבעון של מפת העוני במדינת ישראל, ב-20% עוני, חמישית מהאוכלוסייה, שליש מהילדים – אתה לא רואה שום מעוף, שום יוזמה, שום דבר שיכול להוציא אנשים מהאוהלים בכיכרות, אנשים חסרי דיור, ולשים אותם בבתים; שום דבר שיכול לפתור מצוקה של ילד רעב; ושום דבר שיכול ליצור דיאלוג של אחדות בעם אלא להיפך – הרבה יותר פילוג והרבה יותר שנאת חינם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. תעלה חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, השר וחברי חברי הכנסת, ראשית אני מבקשת למחות על מה שאני תופסת כהסטה של הדיון בנושא הנשים. איני מתכחשת, וזה חמור שיש אנשים שרואים בזה בסיס להסתה כנגד החרדים. אבל אי-אפשר להפוך את זה לדיון, כי אנחנו שוב הולכים ובורחים מהבעיה האמיתית. זה קצת מזכיר לי את אותו יום שבו נעשתה ביקורת כלכלית באחת הישיבות בעת הרצאה של רב, ועלו לכאן כמה חברי כנסת ודיברו מדם לבם, אבל הם גרמו לכזאת תחושה, שאסור בכלל לעשות ביקורת, שחצי שנה לא באים ועושים ביקורת, לכן אני לא רוצה שיקרה הדבר הזה שוב. יש בעיה אמיתית ביחס לנשים בכל מדינת ישראל, אבל אי-אפשר להתכחש לכך שיש קיצונים חרדים שמנסים להרחיב באופן קיצוני ואלים את היחס המבזה שלהם לנשים לתוך כלל החברה הישראלית, וגם צריך להזכיר – אין לנו היום גם בחברה החרדית נשים במעמד של קבלת החלטות, פרשניות רבניות, דייניות, והדבר הזה משפיע בסופו של דבר. חברה אינה יכולה להיות צודקת אם ברמת קבלת ההחלטות היא לא משקפת את החברה. ולכן, גם אתם, ש"ס, לא מאפשרים לנו להעביר חוק שייתן סוג של בונוס במימון מפלגות למפלגות שיש בהן ייצוג גבוה של נשים. אתם לא רוצים לשלוח נשים לכנסת, שזה דבר שאתה יודע שאני חושבת שהוא לא ראוי, אבל לפחות לא למנוע ממי שכן רוצים לקדם נשים לעמדות של קבלת החלטות, לעשות זאת, וזה, בעיני, חמור. אני רוצה להתייחס להצעת האי-אמון שמדברת על הבידוד של מדינת ישראל. יש מאבק מתמשך לבודד את מדינת ישראל, וזה לא קשור לממשלה זו או אחרת. אני לא פוטרת ממשלה מאחריות למעשיה של המדינה, אבל בתחום ההתנחלויות – יש שאומרים שזה המכשול לשלום. הרי זו הממשלה שבונה הכי פחות, אבל את אף אחד זה לא מעניין. משא-ומתן – מי מעמיד אין-ספור תנאים מקדימים בדלת הכניסה למשא-ומתן? זו ודאי לא ממשלת ישראל. והאם עם שרוצה מדינה מתנהג כמו הפלסטינים? לקחת מה שיש ואחרי זה לנהל משא-ומתן על השאר? אבל לא – בסופו של דבר הפלסטינים מתנהגים כמי שאין להם זכות קיום אם זה לא מלחמה בתנועה הציונית ובישראל. נכשלו בדרכים אלימות, עכשיו מנסים בדרכים לא אלימות. לכן סיעת העצמאות קמה, כי קצנו בהלקאה העצמית האין-סופית הזאת. זו לא היתה דרכו של בן-גוריון. ישראל עושה טעויות, הרבה, אבל אנחנו צריכים לעמוד מול האתגרים שיש לנו בלי אשליות, ואמירה שמדינת ישראל, הממשלה שלה היא זו שאחראית לבידוד הבין-לאומי – זו אשליה מתוקה, שאם רק היינו עושים קצת פה ושם אחרת, לא היה מאמץ מתמשך לבודד את מדינת ישראל. באשליות לא מנצחים מאבקים, לא מנצחים מלחמות, ואת המלחמה הזאת אפשר לנצח. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עינת וילף. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לרשותך שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שוב אנחנו רוצים להביע אי-אמון בממשלה בגלל כישלון או מדיניות מכוונת, מדירה, בעיקר בתחום הכלכלי-החברתי, אדוני השר מרגי, כלפי קבוצות מסוימות באוכלוסייה ובחברה. אבל לפני כן, אני רוצה לספר על דיון שהתקיים היום בוועדת החוקה. הדיון, ביוזמת כמה חברי כנסת מהימין, ביניהם יושב-ראש הקואליציה זאב אלקין, בתיאום עם שר המשפטים יעקב נאמן, למעשה קובע שיש לבטל באופן רטרואקטיבי תוצאות של בחירות בלשכת עורכי-הדין, שבהן נבחרו שני מועמדים שהם לא המועמדים של ראש הלשכה הנוכחי דורון ברזילי, אלא מועמדים של הקבוצה השנייה, של תומכי היושב-ראש הקודם. אני לא מכיר הצעות חוק שמבטלות בחירות באופן רטרואקטיבי. היועצת המשפטית של הוועדה, בחוות דעת מנומקת היטב, יצאה כנגד סעיפי החוק האלה. יתירה מזאת, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה באה לוועדה, והתגלו חילוקי דעות, חבר הכנסת הורוביץ, ברורים, בין נציג השר לבין הדרג המקצועי במשרד המשפטים, והיא אומרת – היא אמרה בצורה ברורה: קו אדום נחצה. לא מבטלים תוצאות בחירות בהליך של חקיקת חוק רטרואקטיבי. מה התקבל בבחירות הקודמות? לראשונה נבחר נציג ערבי, החלטה חיובית, ואשה שהיא אשה מוכשרת. שני המועמדים ראויים – גם עורך-הדין ח'אלד זועבי וגם עורכת-הדין רחל בן-ארי. רוצים לבטל ולכפות הרכב חדש של אחד שיהיה נציג קואליציה, אחד נציג אופוזיציה. התוצאה המיידית תהיה ביטול בחירתו של הנציג הערבי. גם היה משהו לגבי דיינים, לגבי קאדים שרעיים וכדומה. הוציאו בפגישה הקודמת, היה דיינים, קאדים שרעיים וקאדים מד'הב. הוציאו את קאדים מד'הב עכשיו והשאירו דיינים וקאדים שרעיים, כאשר נציגי לשכת עורכי-הדין יתמנו לא בבחירות אלא בהחלטה אישית של ראש הלשכה החדש. הבנת את זה, השר מרגי? כי למפלגה שלך היו יד ורגל בנושא הזה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> חרדים וערבים הולכים יחד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> במקרה זה אתם נהנים ואנחנו נפגעים, כרגיל. ולכן אני פניתי במכתב אתמול לראש הממשלה. אני מבין שהיו היום קולות נכונים בסיעת הליכוד, שמחו על הברוטליזציה של חברי הכנסת האלה, שרוצים לעוות את רצון הבוחר בלשכת עורכי-הדין, ונאמר לי שראש הממשלה שוקל מחדש את חוק לשכת עורכי-הדין. היום בהחלטה ההיא היה יום שחור, ובעצם אפשר לומר, עוד יום שחור בכנסת השמונה-עשרה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יש רגעים אחדים במשך השבוע שבשבילי הם תמיד מושא לגעגוע. אני מדבר במיוחד על השעה שהשמש של ימי החול שוקעת ומתקדשת לה השבת, והבית כבר נקי ומצוחצח, התבשילים נותנים את ריחם בבית על הפלטה המוכנה, הילדים רחוצים ולבושים, הילדות עם הצמות, ובשעה הזאת, באה עיקר הבית – עיקר הבית, שהיא עקרת הבית – ומדליקה את נרות השבת. ויש לה תפילה – בערב יום כיפור אצל האשכנזים נוהגים לומר "תפילה זכה" – זו התפילה הזכה של האמא היהודייה. והיא אומרת כך – מן הסתם גם אתה מכיר את התפילה, הנשים יודעות את זה יותר טוב, בעל-פה, כי הן אומרות את זה מדי ערב שבת – והן אומרות: וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה החלק שלך, ידידי. – – אוהבי ה' יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש, בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא. זו השעה שמבחינתי אני רואה את עוצמתה של האמא היהודייה, של הבית היהודי. כשמדברים על הדרת נשים, אני שואל את עצמי: איפה פה המעמד של הקדושה? מה קרה למושג של הקדושה? וכשאני חייב להסביר, אומרים קדושה, חושבים איזה קדושה – זו ההגבלה, קדושה זה המיוחד, קדושה זה לדעת שיש דברים שיש להם זמן כזה ויש להם זמן כזה, יש להם מקום כזה ויש להם מקום כזה. אבל אנחנו נמצאים בדור ובתקופה שהכול מעורבב, שאין אמת, ואין חסד, ואין קדושה, ומערבבים גם את התפקידים. הרב מנדי ברוד, הדובר הרהוט של חב"ד, כתב מאמר רהוט ביותר השבת ב"שיחת השבוע", והכותרת היא "איך שקמפיין מתגלגל לו". הוא אומר שם דברים נכוחים. כשהכול מתערבב, כשהססמאות שולטות, אי-אפשר לדבר בהיגיון. למה לא לכבד את ערכיו של ציבור החושב אחרת ולמה לעשות לו דווקא? ראוי לקרוא את הדברים האלה. אני אקרא משהו אחד. הוא אומר: בעצם, כל הקמפיין הזה, ממה הוא התחיל? מכמה צוערים שיצאו כי זמרת שרה. הם לא אמרו לה לא לשיר, הם לא אמרו לה מלה אחת, הם פשוט יצאו החוצה. איך הוא כותב? – זו היתה הדרת גברים. אם כבר היתה פה הדרה, היתה הדרת גברים. אבל למה לא לעשות סיפור? למה לא להטיח דברי בלע בציבורים שלמים ששם הקדושה, ששם המשפחה היהודית? <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, משפט אחרון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> משפט אחרון. במשך שנים עסקתי בהוראה, ואני רוצה לומר לכם שאחד האסונות הגדולים שהציבור שלנו היה צריך להתעסק בו הוא שבירת קדושת המשפחה. לילדים ממשפחות שההורים התגרשו הייתי קורא "ילדים ממשפחות שבורות". לא יכולתי. הילדים האלה היו שבורים, מרוסקים. מאיפה כל זה בא? מאיפה כל זה בא? אולי מישהו יעשה פעם את חשבון נפשו, מאיפה זה בא? מאיפה זה בא שהמשפחה היהודית מפורקת, שיש משפחה אחרת ומשפחה אני לא יודע מה? והמשפחה של אמא ובית של עיקר הבית, של אמא שעומדת בערב שבת כמו שתיארתי עכשיו, של משפחה שלמה, לא משפחה שבורה, של משפחה קדושה. ויש הרבה מה ללמוד, יש מה לבקר – אצל קיצונים, וכל המלים האלה – אבל יש הרבה מה ללמוד מהחרדים, מהדתיים הלאומיים. אולי במקום להטיח זה בזה, להכות על החזה של השני, כל אחד יכה על החזה שלו וינסה ללמוד מה טוב ומה הוא יכול ללמוד מהשני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה כנראה, אדוני היושב-ראש, לא מביא מנדטים למי שחושב ומדמיין שהשנאה הזאת והשטנה הזאת והנגטיב הזה יצבור לו איזה סוג של מנדטים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. לרשותך שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר אנחנו, אדוני היושב-ראש, מדברים על פערים חברתיים, אני חושב שגם אני, גם אתה וגם השר מרגי נמצאים באותו אזור כמעט, כי הפערים החברתיים הם, נכון, נגד האוכלוסיות החלשות, הפריפריה. ואנחנו יודעים מה מצב הפריפריה, באיזה תנאים, ואנחנו יודעים שזה גם כן נגד השכבות החלשות, ולצערי הרב, אנחנו נמנים עם השכבות החלשות שהרוב הם מזרחים, אתיופים, קווקזים וערבים. והערבים, פעם שנייה, מקבלים את זה עוד יותר בפערים חברתיים. מספיקים כמה נתונים על פערי הגיל ועל תוחלת החיים. אם ניקח את ההבדל בין ארבע לחמש שנים בין הפריפריה למרכז, זאת אומרת בין העשירים לעניים – בצורה אחרת, מה שהממשלה נותנת לעניים זה לא לחיות ארבע שנים. זה מתבטא בכך שלא מספקים להם את האפשרות ללמוד, לעבוד, לחיות טוב ולחיות בכבוד. במה רואים יותר את ההבדל הזה, העצום, אם לא בתוחלת חיים? ואצל הערבים זה עוד יותר נראה. אם אנחנו ניקח את התחלואה, פתאום גם בתחלואה זה מורגש. למה יש יותר חולים בפריפריה? למה האנשים בפריפריה מתים יותר מהר מהאנשים במרכז? וזה באמת אותן שכבות, השר מרגי, שאנחנו מייצגים אותן, גם אתה וגם אני. אז למה? במדינה שאמורה להיות, ואומרת – חרתה על דגלה שוויון ודמוקרטיה לכל האזרחים, מתברר שאין שוויון, אין דמוקרטיה ואין שוויון הזדמנויות לכל האזרחים, גם הערבים וגם היהודים. אבל הערבים מקבלים את זה פעמיים – גם מפני שהם ערבים וגם מפני שהם אוכלוסייה נחלשת ונרדפת. אז מצב התחלואה הוא הרבה יותר גדול. ולשם ההמחשה, תראו: עניין הסוכרת. הסוכרת היתה במגזר הערבי – אפסי. בשנים האחרונות זה עובר את המגזר היהודי. האתיופים הגיעו עם אפס סוכרת; עכשיו הם עוברים את כולם, גם את הערבים. למה? כי העוני הוא האחראי לדברים האלה. חוץ מהעניין העצבי, עצבים. בגלל העוני תופסים עצבים, לא בגלל זה שהם עצבניים, שמעצבנים אותם. אתה מכיר את האמירה הזו טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> הם לא עצבניים, מעצבנים אותם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אני אומר לך, אתה מכיר את זה טוב. <ישראל חסון (קדימה):> האתיופים בארץ יותר עניים מהאתיופים באתיופיה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה האתיופים? <ישראל חסון (קדימה):> האתיופים בארץ יותר עניים מהאתיופים באתיופיה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל שם אין להם סוכרת, אז תגיד לי למה, אולי תסביר לי למה שם אין להם סוכרת ופתאום פה יש להם סוכרת? אולי בגלל זה שהם השמינו קצת יותר, נכון? או בגלל זה שדוחפים אותם לפינה ובמקום שגרים אתיופים מחיר הדירה צונח, הנדל"ן, ב-50%, איפה שמשתכן אתיופי אחד? זו הגזענות. הגזענות – שם הם היו שווי זכויות, אבל פה הם לא שווי זכויות. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני, אתה דוקטור, אם אני אסביר לך אז זו תהיה התנשאות. אבל גם לי יש סוכרת, ומעניין אותי למה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כי אתה אוכל יותר מדי דברים טובים. <ישראל חסון (קדימה):> כן, ככה? תסתכל, וואלכ, דוקטור, תסתכל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל לי אין סוכרת. אתה רואה? <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה גם מהממצאים על השתלבות ערבים בשירות המדינה. זו בושה וחרפה שעד היום, כשאתם מדברים על פערים חברתיים, הערבים משתלבים בשירות המדינה בין 0.2% ל-1.8% או 1.7%, חוץ מרפואה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה יותר טוב מהחרדים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא יודע. אז עובדה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אצלנו ...0.0000. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה מתכוון לחרדים – גם חרדים וגם ספרדים. אז במקרה הזה אתה צודק. אנחנו באותו מקום. לכן זה הפערים החברתיים, וזה הדבר שהממשלה הזאת אינה רואה בעין יפה, ולא רוצה לתקן את הדברים האלה, ובגלל זה הממשלה הזאת לא ראויה לאמון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר מרגי, חברי חברי הכנסת, קודם כול – מחמאות למשרד החוץ. אני חושב שאחרי שחברי ניצן הורוביץ העלה את האי-אמון בגלל תפקוד משרד החוץ, עלה כאן סגן שר החוץ ופרס לפנינו רשימה מכובדת ביותר, חבר הכנסת הורוביץ, של הישגים של משרד החוץ. חבל שהוא לא ציין, למשל, שגם הגשם האחרון בא מטורקיה, למרות כל הבעיות עם המשט וארדואן וכל השאר. ואם אנחנו מחמיאים למשרד החוץ, אני גם רוצה להחמיא, אדוני, לשר החוץ. המחמאה שאני יכול להחמיא לשר החוץ היא על כך שהוא בחר לעצמו סגן כזה, שיכול בעצם להיות ה-cleaner שלו ולהוציא אותו, בפירוט של הדברים כפי שנאמרו כאן, מכל צרה שיש. אבל בינינו לבין עצמנו, אדוני, הרי אתה יודע שחבר הכנסת ליברמן מתאים להיות שר חוץ אולי פחות מאשר אני, אדוני, מתאים להיות רקדן בלט ב"בולשוי", ואני חושב שאני יותר רקדן בלט ב"בולשוי" מאשר שר החוץ יכול להיות שר החוץ. ומי שמדבר ומי שעוסק בדה-לגיטימציה למדינת ישראל, וכמו ב"אח הגדול" כאילו, מי שעוסק – מה מצחיק אותך, שר החוץ או רקדן ב"בולשוי"? <היו"ר יצחק וקנין:> שניהם ביחד. <אילן גילאון (מרצ):> שניהם ביחד. הדמיון בין השניים. מי שעוסק אצלנו בדה-לגיטימציה, אדוני, זה מי שאמון על יצירת הדה-לגיטימציה. <אריה ביבי (קדימה):> איך אתה בסטפס? <אילן גילאון (מרצ):> לא רע. אל תתחרה אתי. את דודו רותם אני יכול לקחת, אני מבטיח לך. <אריה ביבי (קדימה):> אתה בחברה טובה. <אילן גילאון (מרצ):> אבל אני שואל את עצמי מאין היוהרה הזאת. אתה יודע, היוהרה היא חטא נורא ביהדות, אבל הגרידיות – נקרא לזה כך, כדי שנבין – היא הרבה יותר נוראה, והגרידיות הזאת של הממשלה נשענת על שני עמודים, שתי רגליים, שעל שניהם, אגב, יש תוכניות בטלוויזיה: אחד זה "האח הגדול" – ברמת החקיקה, חוקים של "האח הגדול" – והשני זה התוכנית "הישרדות", ברמה של ניסיון לשרוד בכל צורה שרק אפשר, שהממשלה הזאת רק יכולה. בשני התחומים הללו. ולכן, אני חושב לעצמי, אדוני, אולי בעצם שר החוץ הוא הWoody Doody- של ראש הממשלה. אתה יודע, יש בובה כזאת שאומרת את האמת האמיתית, הפנימית, של מישהו שלא רוצה לומר אותה. אבל מצד שני, יכול להיות, אדוני, שה Woody Doody-של ראש הממשלה הוא ששולט בראש הממשלה, ואולי בממשלה כולה. וזאת, לצערי הרב, הדאגה העצומה שלא מדירה שינה מעטה מעינינו, אלא שינה רבה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך שלוש דקות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר לשירותי דת, זה פיקנטי מאוד לעסוק בהצעות אי-אמון בבעיות ובצרות שעומדות על סדר-היום, אבל אני חושב שראוי מאוד שתינתן תשומת הלב לשינוי שעומד על סדר-היום. יש ועדה שהקים ראש הממשלה שעוסקת בנושא הזה, יש גם הצעות חוק, וזה השינוי של סוף השבוע, שבמקום שני הימים הפנויים, יום שישי ויום שבת, סוף השבוע הפנוי יהיה שבת וראשון, כיוון שיום שישי הוא בעצם יום שלא מנוצל כיום פנוי כמעט אצל כל האוכלוסייה. בעצם המדינה, פחות או יותר, נסגרת בשעה 13:00 או בשעה 14:00, והוא לא יום שיכול להיות מנוצל לאיזה דברים מהותיים. לעומת זאת השבת היא שבת, וכל אחד מנצל אותה כהבנתו, ואנחנו, שומרי שבת, יודעים היטב לנצל את אווירת השבת בתפילות, בארוחות עם המשפחות, בשיעורים וכדומה. אבל אין בעצם יום פנוי אמיתי, ולכן השינוי הזה הוא שינוי אסטרטגי, הוא שינוי חברתי, הוא שינוי כלכלי, הוא שינוי דתי. קודם כול, אני רוצה לשבח את המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, שדוחף מאוד את העניין. היום הקמנו לראשונה שדולה בכנסת שתקדם את הנושא הזה. כיוון שאני חש שכולנו שקועים בצרות היומיומיות, והנושאים של הצעות אי-אמון משקפים היטב את הצרות היומיומיות שלנו ואת חילוקי הדעות, נדמה לי שבעניין הזה קואליציה ואופוזיציה יכולות להתאחד, ללכת לשינוי הזה. יש הצעות חוק פרטיות, גם של חבר הכנסת יריב לוין, שהוא יחד אתי, יושב-ראש הסיעה, ויש הצעת חוק שלי שכבר מתגלגלת מהכנסת החמש-עשרה. לראשונה הניח אותה מי שהיה אז חבר הכנסת מטעם המפד"ל, חבר הכנסת נחום לנגנטל. היא עברה בקריאה טרומית, היא עברה בקריאה ראשונה, אבל הכנסת קיצרה את ימיה. אני חושב שהצעה כזאת תעשה הרבה סדר טוב בחברה שלנו, תפחית הרבה מאוד מתחים – לא רק בין דתיים לחילונים – כי מטבע הדברים הרבה פעילויות מסחריות, תרבותיות, ספורטיביות, יעברו משבת ליום ראשון, מתוך רצון, לא מתוך כפייה, כי כך נוהג גם כל העולם, כיוון שביום ראשון אין שום מגבלות על תנועה, על השתתפות הציבור. ולכן אני מאוד מקווה שאלה שעוסקים בנושא הזה במשרד ראש הממשלה יבינו שמתוך כל הבעיות הקטנות – הנה, יש הזדמנות לראש הממשלה, לממשלה, להציע, להוביל שינוי מדרגה ראשונה, שישנה את סדרי החיים במדינת ישראל, יעשה טוב למשפחות, לקהילות, יעשה טוב לחברה הישראלית בכל המובנים. ואני רוצה לנצל את עשר השניות האחרונות לקריאה לחברי הכנסת לשקול את העניין הזה להצטרף אלינו. זה מהלך שיעשה רק טוב. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת איוב קרא. אני רק רוצה להודיע, רבותי, שיש הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה לגבי חוק גרוניס. מייד אחרי הצבעת האי-אמון יתקיים דיון של שלוש שעות על החוק והצבעה, ואחרי כן יימשכו שאר החוקים. זאת אומרת, חוק גרוניס יקודם מייד אחרי הצבעת האי-אמון. לרשותך שלוש דקות. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום התקיים בוועדת הכספים דיון מהיר בעקבות צווי פינוי שקיבלו כמה משפחות ערביות הגרות בדירות שבבעלות חברת "עמידר", תחת השליטה של חברת "עמידר". כפי שידוע, החברה מחזיקה כ-900 בתים בעיר העתיקה בעכו, שבהם מתגוררים כיום דיירים בדמי מפתח. הדירות נבנו לפני 1948, חלקן אפילו לפני 100 שנה. המשפחות המתגוררות בדירות אלה הן משפחות שמצבן הכלכלי הוא קשה מאוד והן מתקיימות מקצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי. העלינו את הדיון לסדר-יומה של הוועדה, כי הדיירים חששו שצווי הפינוי שניתנו להם על-ידי "עמידר", בטענה של צורך בשיפוץ המבנים – ואכן יש צורך – הם חלק מתוכנית גדולה וסמויה של פינוי. אני מדברת על חשש של פינוי תושבי עכו הערבים מבתיהם בעכו העתיקה. אבל ישנן סיבות קונקרטיות לחשש. הסיבות הישירות היו ש"עמידר" לא הציבה זמן לפינוי, לא נקבה בפניהם בעלות השיפוצים, מה גם שהיא לא הבהירה מה יהיה חלקם של התושבים בעלויות השיפוץ. הוועדה היום אכן דרשה מ"עמידר" – הדיון היה אפקטיבי, והיא דרשה מ"עמידר" למסור לדיירים בתוך שלושה שבועות, לקצוב את הזמן של השיפוץ וליידע את הדיירים על עלות השיפוצים. אבל, אדוני היושב-ראש, הנקודה החשובה כאן היא הסיבה הלא-ישירה לחשש של התושבים, למה היה לתושבים ויש לתושבים, לדיירים, הפחד המתמיד הזה שיפנו אותם, שיגרשו אותם, שייקחו את האדמה שלהם, את הבתים שלהם, את הנכסים שלהם. אדוני היושב-ראש, האם אנחנו פרנואידים? אנחנו לא פרנואידים, ואנחנו לא צריכים לפנות להיסטוריה של 60 שנה כדי לענות על השאלה. בכנסת אומרים שחברי הכנסת הערבים הם קיצוניים, הם תמיד מתארים את מדיניות הממשלה בצורה עוינת, לא משום שהמדינה עוינת, אלא בגלל חברי הכנסת הערבים, או לפחות חלק מהם, שהם העוינים. נניח לטענה הזאת, מה עם האזרח הפשוט, שלא שייך אפילו לשום מפלגה, לא למפלגה הערבית ולא למפלגה הציונית, למה הוא מפחד? למה הוא חושש? האם הוא גם כן קיצוני? ואם לא, למה הוא חושש מכולם, אדוני היושב-ראש, מהמשטרה, מ"עמידר", מהעירייה, מהממשלה? וכמו שאמרתי, הוא לא צריך לא את הזיכרון הקולקטיבי, לא את ההיסטוריה שישנה. ההווה והמציאות שבה הוא חי מספיקים לו, לאזרח הזה. אני מסיימת. המציאות אומרת שבעכו העתיקה אין לרוב הדיירים הערבים היכולת לקבל הלוואות, וההווה אומר שהערבים בעכו חיים במצוקת דיור קשה, בזמן שהעירייה מתכננת שבע שכונות חדשות, שבהן ייבנו כ-2,000 יחידות דיור. כל השכונות העתידיות שעכשיו בבנייה הולכות להיות שכונות יהודיות, כולן. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זועבי, אני משתדל לא להתערב בדיונים, אבל אני חושב שאת מטעה את הציבור. <חנין זועבי (בל"ד):> למה? <היו"ר יצחק וקנין:> במקרה הזה את מטעה אותו. <חנין זועבי (בל"ד):> למה? <היו"ר יצחק וקנין:> כיוון שלי יש בעכו משפחה גדולה. אין כמעט שיכון שלא גרים בו ערבים, אין שיכון שלא גרים בו יהודים וערבים ביחד, ככה שזאת פה הטעיה גדולה. עכו זאת העיר המעורבת ביותר שיש, מכל הבחינות. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, האם אתה יכול להתעלם ממצוקת הדיור בעכו? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, גם היום הייתי בדיון, נכחתי בדיון בוועדת הכספים, וההסברים שניתנו, אני חושב, משכנעים את כולם. <חנין זועבי (בל"ד):> אבל אני אמרתי שהדיון בוועדה היה דיון אפקטיבי, זה היה דיון יעיל. אני אמרתי את זה, אבל זה לא אומר שהדיירים הערבים, האזרחים הערבים בעכו, אין להם מצוקת דיור. ועכשיו בעיר עכו משקיעים 15 מיליון שקל עבור פרויקט "מיקוד מאמץ", פרויקט שיפוץ ושיקום שכונות ותיקות, המקיף כ-1,000 בתי-אב. עד עכשיו, עד לתקציב שאושר עד כה, למיטב ידיעתי התקציב הזה לא מכיל אף לא שכונה ערבית אחת. צריכים להתעמת עם העובדות לא בשביל להתלונן, אלא בשביל להתמודד עם המציאות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת איוב קרא. סגן השר איוב קרא, לרשותך שלוש דקות. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חזרתי כרגע מפגישה עם שר הפנים. כל הפרסומים שהולכים לסגור את מעבר קוניטרה לביקורים הומניטריים בסוריה, כל הדיסאינפורמציה סביב הנושא הזה היא לא נכונה. שר הפנים יעשה הכול כדי להקל על תושבי הגולן וימשיך לתמוך בכל המחוות ההומניטריות. נעשה הכול כדי שכמה שיותר אנשים, באילוצים הקיימים, יוכלו ליהנות מהממשלה הזאת, מהעשייה שלה ומכל מה שקשור למחוות הומניטריות בגולן, וכמו שהצלחנו בממשלה הזאת להוציא לאחר שנים, עשרות שנים, אנשים לביקורי משפחות, אנחנו נמשיך לדגול בזה. הממשלה הזאת היא אנושית ממדרגה ראשונה, יש לה ערך לחיים, אדוני היושב-ראש. השר ימשיך לשתף פעולה עם כל הגורמים – עם משרד הביטחון, עם משרד ראש הממשלה, אתנו, עם כל מי שרק חפץ, כדי שהמטרה הזאת תישמר. אדוני היושב-ראש, רק לפני כשבועיים הודענו על הקלות לחיילים משוחררים דרוזים, בדואים ומשאר העדות בישראל, והממשלה הקצתה 1,700 יחידות דיור לטובת העניין הזה בכפרים השונים. אנחנו מימנו בפעם הראשונה בקרוב ל-40 מיליון שקל את הפרויקט הזה. יש כאלה שהעלו תהיות, האם זה נכון או לא נכון, ואני אמרתי להם שעד סוף החודש תתחיל חלוקה. ביום שישי פורסמו ההגרלות ליחידות הללו בכמה כפרים, ואנחנו נמשיך לתמוך בחיילים משוחררים, כי זאת משאלת לב של הממשלה הזאת. אני חושב שבצדק הממשלה הזאת מפתחת היום כבישים לצפון, לדרום ולכל מקום. אין לי ספק שהתנופה של התשתיות עד היום, כבישים לצפון, לדרום ולכל מקום – אין לי ספק שהתנופה של התשתיות וכל מה שקשור לתשתיות, במשרד התחבורה במיוחד אנחנו רואים עשייה ברוכה גם בהקשר של הכבישים, גם בהקשר של הרכבות וגם בהקשר של שדות תעופה. אם זה אומר משהו, אלה משאבים גדולים מאוד, מאוד אפילו, כדי שאנחנו נוכל לבשר בשורות טובות לפריפריה, לנגב, לצפון ולגליל בכלל. הדבר הזה מחויב המציאות. אני רוצה לומר שמצוקת הדיור לא התחילה בשלוש השנים האחרונות. אדוני היושב-ראש, היא לא התחילה בשלוש שנים האחרונות. כשלא יכולים לדבר על פוליטיקה, על דברים אחרים, נתקעים מן הסתם בדברים שקשורים להעלאת מחיר הדלק שלא תלויה בנו, למוצרי צריכה שמחיריהם אינם תלויים בנו כל כך. עם כל הכבוד, הממשלה הזאת קיבלה מדינה בפשיטת רגל חד-משמעית, עם כלכלה הרוסה ועם משבר כלכלי עולמי, שגרם למשבר קשה מאוד בכל פינה בעולם, ובכל זאת, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת ידעה לצאת מזה, ואנחנו נדע לצאת מכל מצוקה, כי אין אלטרנטיבה לממשלה הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגן השר איוב קרא. יסכם את הדיון מטעם הממשלה השר מרגי. בבקשה, אדוני יעלה לבמה, ידבר רק לעניין, וכשיסיים את דבריו אנחנו נתחיל בהצבעה. רבותי, לצלצל. השר מרגי לא מתכוון לעשות פיליבסטר פה, כל מה שהוא עושה זה רק להסביר מדוע יש לדחות את הצעות האי-אמון. מייד עם סיום דבריו אנחנו מצביעים. בבקשה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אנחנו נדרשים מפעם לפעם להשיב על הצעות האי-אמון, שומעים את אלה בכה ואת אלה בכה, את האופוזיציה שמנסה לטעון – טוענת, לא רק מנסה, גם טוענת. אבל כפי שהציב לי יעד היושב-ראש לא לעשות פיליבסטר אלא להתייחס לעובדות ולעניין, אני לוקח מהדף של הכנסת. הנושא הראשון – הצעת האי-אמון של קדימה: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. בוא נפרוט את זה. בתחום המדיני, מה לא עשתה ממשלת קדימה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש הקואליציה, אני מודיע לך שכשהשר מרגי יסיים את דבריו, הוא לא יעמוד על הבמה. להביא את כל אנשי האופוזיציה, להביא את כל המצביעים, אני לא אחכה פה עד אשר מישהו יחליט מתי הוא שומע את פעמון הצלצול. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> מה לא עשתה ממשלת קדימה בקדנציה הקודמת, כשאני הייתי חבר באותה קואליציה, אף הייתי יושב-ראש סיעה שעזר לאותה ממשלה? מה לא נידבה ומה לא נתנה ל"פרטנר", שהוא עדיין ממאן להיות פרטנר, לרשות הפלסטינית, כדי שתשב לשולחן המשא-ומתן? איזה כישלון? עומד ראש הממשלה בתחילת הקדנציה, נואם את נאום בר-אילן ואומר את המדיניות שלו. לא מזמן – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נאם בארצות-הברית בפני הקונגרס ואמר את משנתו מעל כל במה ומתחת לכל עץ רענן: מדינת ישראל מושיטה יד לשלום. אין מי שייטול ואין מי שיגיש ואין מי שיתייחס. אבל מה לעשות, אופוזיציה, תפקידה, כמו כל אופוזיציה, להגיש הצעות אי-אמון. יש תסכול מאורך הגלות. כשהגלות היא ארוכה, זה דבר מתסכל, דבר מכעיס, מה גם שלא רואים באופק גלים גבוהים מדי שיזעזעו. ואני רוצה לומר לכם שחבר הכנסת בן-סימון בעבר רצה שזה יסתיים מהר. היום הוא רואה את האפקט החיובי שיש למפלגתו. הוא מתפלל שהקואליציה הזאת תאריך ימים, ואומר: בדרך הזאת אנחנו עוד נגיע לשלטון. לכן אני אומר, רבותי, בתחום המדיני ממשלת נתניהו משקיעה, עושה. מה לעשות שאין אוזן קשבת להצעות ולגישה המדינית של ממשלת נתניהו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – התחום החברתי? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, נגיע. גם בתחום החברתי יש לי מה לומר. בתחום הכלכלי – מה, עיניכם טחו מראות? אתם רואים את המצב הכלכלי בארצות-הברית, באירופה. תעקבו אחרי הסקירה של בנק ישראל. המשקים והכלכלות כולם בזעזוע קשה, כולם בזהירות רבה מנסים לנווט לחוף מבטחים. הכלכלה הישראלית, ברוך השם, יציבה, איתנה. למרות המשבר העולמי בתחום הכלכלי, הממשלה מתנהלת בזהירות, ואני אומר לכם: לא בקיפאון. כמי שיושב בממשלה שבוע אחר שבוע, מגיע נושא אחר נושא, עם עלויות תקציביות, נושאים שהם מעודדי צמיחה, אם זה כמו שהזכירו בתשתיות – שבוע אחר שבוע נושא לאומי מובא לממשלה ומאושר. ראינו בעבר את הרכבות, את נושא הכבישים, ים-המלח לאחרונה. פעם אחר פעם, נושא אחר נושא. מה לעשות? האופוזיציה, זה תפקידה. אבל יש תופעה פסיכולוגית, אדוני היושב-ראש: כשאדם מספר לעצמו בלוף וחוזר על זה פעם אחר פעם, הוא עלול להאמין בו, הוא עלול להאמין בשקר של עצמו. כשחוזר כל שבוע אותו נושא בצורה רוטינית, אני חושש שמפלגות האופוזיציה יאמינו בשקר שהן מספרות לעצמן. רבותי, הניהול הכושל של יחסי החוץ – זה הנושא השני שמרצ והעבודה הגישו. אני מוצא את עצמי, למרות חילוקי הדעות שיש לי עם שר החוץ, מגן עליו. עמד פה סגן שר החוץ ומנה את ההישגים הרבים. אתם טוענים לבידוד בין-לאומי? תראו אותי כשר דתות, שזה משרד שבאמת אין לו הרבה מקבילות; אין לו הרבה מקבילות. בחודשים האחרונים אני נפגש פעם אחר פעם עם משלחת כזאת ומשלחת אחרת שמגיעות לארץ. רבותי, לאופוזיציה אני מציע לקחת את נושא המשילות במדינת ישראל ביתר רצינות. סוף-סוף, לאחר כמה קדנציות, יש ממשלה יציבה, ממשלה ששולטת. תמיד טענו שהמשילות בארץ היא בעייתית: אף ממשלה לא משלימה ימיה, כל שר מכהן בתפקידו בממוצע שנתיים וחצי. יש ממשלה יציבה, שמובילה את המדינה לעבר חוף מבטחים; הכלכלה יציבה; הנושא המדיני, לדאבון לבנו – לא אנו אשמים בו. אנחנו רוצים לקדם כל תהליך, מוכנים לשתף פעולה בכל תהליך. כל תהליך מדיני, כל תהליך מדיני שיביא לפתרון, ממשלת נתניהו – ואני מאמין שכל ממשלה שתהיה פה – תיתן יד לכך. מה לעשות ששכנינו לא חפצים בכך עדיין. רבותי, אנחנו עדים בימים האחרונים – הייתי אומר אפילו בחודשים האחרונים – לצורת התנהלות בחברה הישראלית. יש מי שיושב, כנראה מעבר לים, שכנראה גם לא הצליח במערכה הדמוקרטית במדינת ישראל ולא הצליח בבחירות, ודרכו שונה מרצון העם בישראל. יש לו משאבים רבים גם ממדינות שרוצות להשפיע, ומריצות לנו פה חודש אחר חודש קמפיינים בנושאים שונים. אני מציע לכל חברי, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, לנהוג באחריות. אל תתפתו לכל מי שרוצה להרים פה קמפיינים של הסתה, קמפיינים של קרע בעם. יש לנו הרבה מן המשותף. אני טוען שקבוצת הסיקריקים ואותן קבוצות שקוראות לעצמן "ישראל החילונית" או "ישראל החדשה", יש להן מטרה זהה. שימו לב, יש להן מטרה זהה – לקרוע את העם הזה. אנא נהגו באחריות, הפסיקו את ההסתה. יש לנו הרבה מן המשותף ויש הרבה על מה לדבר ביחד. אני קורא כאן מעל במת הכנסת: הגלים העכורים שהיו, ההסתה שהיתה בשבועות האחרונים, בימים האחרונים במיוחד, צריכים להיעלם ולהיפסק. יש לנו עם אחד קטן, מדינה אחת קטנה, אבל יש לנו רוח גדולה. יש לנו מסורת חזקה שיש לכבד אותה וצריך להידבר עליה. יש מחלוקות? הפתרון זה שולחן, הפתרון זה לא כיכר העיר, בוודאי לא קמפיין מסית וקמפיין קורע. יש לנו עם אחד. אנא, בואו נשמור עליו, כי אותנו תהלום רק האחדות. ללא אחדות אין יסוד ואין סיכוי שנתקיים פה, עם כל האתגרים הרבים שאנחנו עומדים בפניהם. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההזדמנות שנתת לי לדבר בדם לבי על נושא ההסתה. אני חושב שזאת ההזדמנות לומר: די, כי כולם קפצו על העגלה פה. כל אחד חושב שבשנאה רמה, או ככל שירים קולו ברמה בשנאה ובמשטמה, יביא למנדטים. ראינו מה גורלה של אותה מפלגה שנבנתה על שנאה – חלפה כלא היתה. אני קורא לכולם להתאחד סביב המשותף בעם ישראל, המשותף בחברה הישראלית, ויש הרבה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר מרגי. באמת כיוון בדבריו ולא ביקש למשוך זמן. נא לשבת, רבותי, כי בעוד שנייה מצביעים. כל מי שלא יספיק להגיע למקומו, זה על אחריותו. רבותי, לפנינו שלוש הצעות אי-אמון אשר הוגשו על-ידי כמה סיעות בכנסת. אנחנו נצביע על כל הצעת אי-אמון בנפרד. הצעת האי-אמון הראשונה היא הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה, שכותרתה "כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי", כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת אורית זוארץ. אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, נא לשבת. מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד האי-אמון של סיעת קדימה – 43, נגדה – 55. אני קובע שהצעת האי-אמון נדחתה על-ידי הכנסת והוסרה מסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ והעבודה בנושא "ניהול כושל של יחסי החוץ, פגיעה במעמד הבין-לאומי ובקשרים עם ידידותיה המרכזיות של ישראל והעמקת בידודה בעולם", כפי שנומקה בשם הסיעות על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 56 נמנעים – 1 הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 37 בעד, 56 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות מרצ והעבודה לא נתקבלה על-ידי הכנסת וירדה מסדר-היום. ונעבור עכשיו, רבותי, להצעת אי-האמון מטעם סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל, בנושא: מדיניות הממשלה שמעמיקה את הפערים החברתיים, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. רבותי, נא להצביע מי בעד, מי נגד, מי נמנע. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, יש לי הודעה מייד אחרי זה. 31 בעד ההצעה, 57 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 67), התשע"ב–2012> [מס' כ/412; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 23368; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים עכשיו לנושא המכונה בפי הציבור "חוק גרוניס". לחוק הזה הוגשו הסתייגויות שמשכן היה בערך 18 שעות, על-פי הסדר של המסתייגים. סיעות האופוזיציה – כפי שנמסר לי – כולן, והקואליציה כולה, הסכימו ביניהן על סדרי הדיון. סדר הדיון נקבע שהנימוקים יהיו ב-162 דקות, על-ידי סיעות קדימה, חד"ש, רע"ם-תע"ל, עבודה, מרצ ובל"ד. הזמנים כפי שנמסרו לי כרגע – שני הראשונים שידברו: ראש האופוזיציה – עשר דקות; אחריה – חבר הכנסת יואל חסון עשר דקות, ולאחר מכן יוגשו לי הרשימות. רבותי, הוחלט שאחרי שלוש שעות מתחילת הדיון תתקיים ההצבעה. לא תינתן בידי הממשלה אפשרות להסביר, אדוני – – – <זאב אלקין (הליכוד):> ראש הוועדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הוועדה יכול להשיב בחמש דקות, כי אם יש הסכמה על זמן, שלא יהיה מצב. חמש דקות לראש הוועדה שיוכל להשיב מעבר. כל השאר, חברים, אני מזמין אתכם. עכשיו השעה 18:30. בשעה 21:30 נתכנס כאן לשמיעת הנואם האחרון מטעם האופוזיציה ויושב-ראש הוועדה, ולאחר מכן מייד נעבור להצבעה. יושב-ראש הוועדה ואחרון הדוברים, כל אחד חמש דקות – אופוזיציה וקואליציה. חבר הכנסת חנא סוייד, אתה חבר הכנסת אשר במקורו נולד לבית נוצרי. חיפשתי אותך ב- Christmas לומר לך Merry Christmas ובראש השנה – לברך אותך ב-Happy New Year. <חנא סוייד (חד"ש):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לצערי הרב, אתה לא היית זמין, כנראה חגגת. אנחנו מאחלים לך שנה טובה, כנוצרי היחידי בתוך המערכת הקיימת כאן בתוך כנסת ישראל. תהיה לך שנה טובה. <חנא סוייד (חד"ש):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכל השאר, שיהיה לנו כל חודש טוב וגם שנה אזרחית טובה. תודה רבה. אני מזמין את ראשונת הדוברים בחוק הנקרא חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 67); סליחה, את ראשון הדוברים אשר יציג את הצעת החוק – הצעת החוק תוצג על-ידי יושב-ראש הוועדה. מייד אחריו תעלה ותבוא ראש האופוזיציה על מנת לומר את דברה. מי מחליף אותי, מוחמד? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 67), התשע"ב–2012, שאותה יזם חבר הכנסת יעקב כץ מהאיחוד הלאומי. הצעת חוק זו, עניינה בקביעת פרק זמן מזערי כתנאי למינוי לכהונה של נשיא או משנה לנשיא בית-המשפט העליון, סגן ונשיא בית-הדין הארצי לעבודה. בשנת 2007 תוקן חוק בתי-המשפט והוספו לו הוראות לעניין קציבת תקופת כהונתם של נשיאים וסגני נשיא בבתי-המשפט. כמו כן, הוספה לו הוראה שלפיה לא יתמנה לנשיא וסגן נשיא כאמור שופט שלא נותרה לו תקופת זמן מזערית של שלוש שנות כהונה כנשיא משנה או סגן. הצעת החוק מבטלת את פרק הזמן המזערי המינימלי הנדרש לכהונת שופט כנשיא, משנה או סגן נשיא בבית-המשפט העליון או בבית-הדין הארצי לעבודה, וזאת מתוך התפיסה כי תפקידי הנשיא, משנהו וסגנו שונים מתפקידיהם של נשיא וסגן נשיא של בתי-משפט בערכאות אחרות וכי המגבלה שהוטלה לגבי מינויים אינה הכרחית כדי למנות לתפקיד החשוב הזה את המועמד הטוב ביותר לדעת ועדת הבחירה. כך יתאפשר לוועדה לבחירת שופטים להפעיל שיקול דעת רחב בלי לקבוע תנאים מכבידים שאינם נדרשים לצורך בחירת המועמד הטוב ביותר. להצעת החוק יש הרבה הסתייגויות. את התמיכה של קדימה בהסתייגויות אני יכול להבין, שהרי השר פרידמן שהביא את התיקון הזה והיה ראש הפוגעים במערכת המשפט, היה איש קדימה – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – אתה תמכת. <שלמה מולה (קדימה):> אתה הצבעת בעד. <מגלי והבה (קדימה):> אתה הצבעת בעד, נכון? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – אבל ההסתייגויות של יתר החברים, לצערי הרב, אינן עומדות עם ההסתייגויות שהם העלו בשעתם ב-2007, כאשר החוק עבר. אני קורא לכם לדחות את ההסתייגויות, לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מבקש לציין שהנהלת בתי-המשפט הביאה בפני הוועדה את דבר נשיאת בית-המשפט העליון ולא הסתייגה מהתיקון המוצע. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה ליושב-ראש הוועדה. כמובן, אתה, על ההסתייגויות תהיה לך זכות של חמש דקות להשיב. אני מזמין את ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, לעלות ולנמק את נימוקי ההסתייגויות כראשונת החברות בקדימה. אני מתנצל, גברתי, אבל אני חייב להגביל בזמן, עשר דקות. <ציפי לבני (קדימה):> אין שום בעיה. את מה שיש לי להגיד על החוק הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כי פה את כנציגת סיעה ולא כראש האופוזיציה. <ציפי לבני (קדימה):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <ציפי לבני (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה אכן לא דבר שבשגרה שראש האופוזיציה – או שאני עולה על הבמה על מנת להשתתף בדיון בחוק או להביע עמדה בהסתייגויות. וכשאני שומעת את יושב-ראש ועדת החוקה עולה לדוכן ומדבר על זה שהוא מתכבד להגיש הצעת חוק, אין כבוד בחוק הזה לא לבית הזה, לא לכנסת ולא לדמוקרטיה במדינת ישראל. תראו, יש דברים שמזעזעים אנשים שיש להם איזשהו חוט שדרה ערכי, מוסרי, חוקתי. יש דברים שצורמים עד כדי כך את האוזן, שהאוזן של אדם הגון שמבין את מהותה של דמוקרטיה, לא מוכנה לשמוע את הדברים האלה. ואחת הדוגמאות לצרימה כזאת באוזן זה חוק שהוא חוק פרסונלי, וכזה הוא החוק שהיום הכנסת הולכת להצביע עליו, הקרוי "חוק גרוניס", והתנגדותנו אליו איננה בגלל האדם שבגינו מחוקקים את החוק הזה – שהוא בוודאי אדם טוב, יקר וראוי – וזה ממש לא משנה לנו מה אומר או מה אומרת נשיאת בית-המשפט העליון או מישהו אחר. חוק שהוא חוק פרסונלי איננו ראוי לעבור את סף הבית הזה, ודאי שלא ראוי שמישהו יתמוך בו. <קריאה:> צודקת. <ציפי לבני (קדימה):> ויש עיוותים כל כך נוראיים, שלא רק שהאוזן לא מוכנה לשמוע, ויש מין צרימה כזאת באוזן של האדם הערכי והמוסרי, אלא יש עיוותים כל כך נוראיים, שאדם שאכפת לו מהדמוקרטיה במדינת ישראל קם וזועק: לא, לא יקום ולא יהיה – וחוק רטרואקטיבי הוא חוק כזה. ובעוד אנחנו דנים ומנסים למנוע את החוק שמועלה כאן היום, החוק הפרסונלי, הקואליציה נאבקה היום בוועדת החוקה על מנת להעביר חוק אחר, שחוטא בכמה חטאים נוספים על החוק הזה: הוא גם פרסונלי, הוא גם רטרואקטיבי, והוא גם, רבותי, לא פחות, מבקש לשנות תוצאות של בחירות אחרי שהתקיימו. אז נכון שאולי הציבור לא מבין, כי זה איזה משהו שקשור לוועדה לבחירת שופטים, אבל שידמיין לעצמו כל אדם במדינת ישראל מצב שבו התקיימו בחירות לכנסת למשל, ולאחר קיומן של הבחירות ולאחר שיודעים מי נבחר, מחליטה הכנסת ברוב מקרי שעוד יש לה, לתקן ולהחליט שהבחירות לא תקפות. הרי זה דבר שלא יעלה על הדעת, אבל כאן הכול עולה על דעתה של הקואליציה הזאת. והחוק הזה, והתהליך הזה, קורה היום בוועדת חוקה, והקואליציה הרעה הזאת נלחמת על מנת להעביר, ואנחנו נלחמים נגדו. וכל זה קורה כי יש לנו במדינת ישראל ראש ממשלה שחף מכל ערך דמוקרטי, שלא מבין דמוקרטיה מהי, שאין לו הדבר הזה – את חוט השדרה הפנימי הזה שאומר לו: כשמונחת הצעת חוק כזאת, וכמו הצעת חוק לשימוע לשופטים, וכמו הצעות חוק פרסונליות אחרות, וכמו הצעות אחרות שנועדו להחליש את בית-המשפט העליון, או לסתום פיות למי שלא חושב כמוהו, או להפקיע את השידור הציבורי ולהפוך אותו לשידור ממשלתי – ומפני שאין לו את זה, אז זה קורה לו. אבל זה קורה גם לנו, וזה קורה למדינת ישראל. ואם ראש הממשלה לא מבין את זה בעצמו, ואם הוא לא מבין מספיק טוב עברית, הדברים או המשפט שמבטא את זה, ובשביל זה לא צריך עשר דקות, זאת האמירה הברורה: It's not done. והתפקיד שלנו היום הוא למנוע את העברת החוקים האלה – שהיום זו דוגמה אחת, הדוגמית הקטנה, והדבר הגדול, האמיתי והנורא מכולם, זה הניסיון לבטל בחירות שהתקיימו כדי להמשיך בהשתלטות על בית-המשפט העליון, שהיום אנחנו רואים את תחילתה. וזה כל כך ברור שלא משנים תוצאות של בחירות אחרי שהתקיימו על-פי חוק. אבל זה לא מקרה שבו יש איזה עיוורון לרגע. יש כאן סיבה. והפגם במקרה הזה לא נפל בבחירות – הוא נפל בממשלה ובקואליציה הזאת, והתוצאה לא נראית להם. הם רצו תוצאה אחרת. אבל החוק הזה הוא חלק ממזימת הקואליציה הזאת להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית בעליל, לגמד את בית-המשפט העליון, להשתלט על התקשורת ולסתום את הפיות של כל השאר, כולל שלנו באופוזיציה. ומדינה שבה מבטלים בחירות אחרי שהתקיימו כי מישהו לא אוהב את התוצאות – יש לזה שם. ואנחנו נמצאים במשטר טוטליטרי שהוא – ואני מצטטת היום מתוך ההגדרה: סוג מסוים של דיקטטורה שבו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון. אין הפרדת רשויות. הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת כפופות כולן למנהיג הכול-יכול. חיי האזרחים מתנהלים על-פי השקפת העולם של מנהיג המדינה, ומתנגדי השלטון נענשים בחומרה. השלטת רעיונות מפלגת השלטון בעם נעשית באמצעות תעמולה – או כפי שנתניהו אומר: הסברה – הדרכה ושטיפת מוח. המיוחד במשטרים האלה זה שהמניע להקמתם היה אידיאולוגי, וזה לא משנה אם זה אידיאולוגיה קומוניסטית או לאומנית גזענית או פטריוטית קיצונית במשטרים אחרים, ולעתים נדירות המשטר הוא גם ללא אידיאולוגיה כלשהי, אולם במקרים כאלה הוא מזדרז להמציא אידיאולוגיה כזאת. והאידיאולוגיה שמכפיפה את כל אזרחי מדינת ישראל לחוקים הרעים האלה היא אידיאולוגיה שכל-כולה רק הצורך של נתניהו להמשיך לקום בבוקר ולהיות ראש ממשלה בישראל. השלבים הם שלבים מאוד ברורים – זה השתלטות על התקשורת, סתימת פיות של המתנגדים, החלשת בית-המשפט העליון. כי כל אלה, כולל אנחנו כאן, זה אלה שיגידו בעתיד כשימשיך וייעשה שימוש לרעה בסמכות הבלתי-מוגבלת שראש הממשלה לוקח לעצמו, זה אלה שתפקידם לבוא ולומר: It's not done; זה אלה שתפקידם לומר: לא יקום ולא יהיה; זה אלה שתפקידם לומר: לא, זה לא חוקתי. והכנסת, גם אם יש בה רוב, לא יכולה להשתמש ברוב הזה להרע ולהפוך את מדינת ישראל למדינה כזאת. עכשיו, מי חובר יחד לכל העסק הזה? אלה שמבקשים ממילא להחיל עלינו כאן מדינה דמוית משטר הלכתי, ששם ממילא אין לבית-משפט מקום, יחד עם אותם לאומנים שהשתלטו על הליכוד, וחלק עושי דברם פה בכנסת. ומעל כולם ראש ממשלה חסר עמדה, חסר חוט שדרה ערכי, לא מבין מהי דמוקרטיה, וכל מה שהוא רוצה זה רק לרצות את כולם מסביב כדי להישאר שם. וחוסר עמדה או חולשה פוליטית וניסיון לרצות זה לא נסיבות מקילות במשפט ההיסטוריה. וגם ההתרעמות המאוחרת של חלק מחברי הליכוד, שפעם עוד גדלו על ההבנה שזה אמור להיראות אחרת – כל אלה שותפים, והצקצוק בלשון לאחר מכן לא מועיל. וראש הממשלה הוא ראש ממשלה שמבין עד כמה זה חמור. הוא אותו ראש ממשלה שהיה אמור לעשות, לדפוק על השולחן ולומר: לא יקום ולא יהיה, לא בממשלתי. אבל ראש הממשלה הזה – ואנחנו השבוע נזכרים בראש ממשלה שנהג לדפוק על השולחן כשצריך, והשבוע בעצם נפרדנו ממנו כשהוא אושפז. ואנחנו היום קוראים, קודם כול, לציבור להתעורר מול הרעה הזאת, אחרת יום אחד, כל אחד, כל אזרחי המדינה הזאת, וזה לא משנה מה השקפת עולמם, יתעוררו למדינת – למדינה אחרת שהיא לא ישראל שבה אנחנו גאים ושבה אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו. ראש הממשלה חייב לעצור את החקיקה הזאת. אני לא מבינה, למה צריך עוד דיון ומה העיסוק סביב זה? אם כבר מישהו עורר אותך להבין שמשהו לא בסדר, היום זה היה צריך להיעצר. ואני מראש אומרת שיחסוך לנו את הנאום של אחר כך שבו הוא יגיד בקולו הרועם ובלשונו החלקה שזה לא יקום ולא יהיה. אנחנו נמנע את זה, והגיע הזמן שהממשלה הזאת ואותם גורמים מעטים בממשלה שעדיין יש להם איזה חוט שדרה שמבין, ערכי ומוסרי ומצפן פנימי – הגיע הזמן שיפסיקו לתמוך בממשלה הרעה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון לעלות ולנמק את נימוקיו בעשר דקות. אחריו – זאב בילסקי. נשארה לך דקה ושלוש שניות מראש האופוזיציה. היא השאירה לך דקה – – – <יואל חסון (קדימה):> היא מאוד נדיבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא השאירה לך דקה – – – <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם, כמי שהשתתף בדיונים הרבים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא החוק הזה, אני יכול לומר – ולומר את זה בצער – שאין הרבה מה להוסיף מעבר למה שנאמר בדיונים. אין הרבה מה להוסיף, כי כל מה שנאמר, לצערי, מתמוסס באוויר. אין לו השפעה; לא משנה תוצאה. כי בסוף אתה יכול לשבת, אדוני היושב-ראש, שעות בדיון, שעות בדיון, ולהגיע למצב שברגע הצבעה מגיעים אנשים שמעולם לא היו בדיון, ולא בטוח שהם מבינים את המשמעות לעומק. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל פעם שאנחנו באופוזיציה אנחנו מבחינים בזה. רצוי שנתקן את התקנון, שנאמר שיכולים להצביע רק אנשים שישבו בישיבות. <יואל חסון (קדימה):> נכון. ומצביעים אנשים, אדוני היושב-ראש – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אני הייתי – במקרים רבים היה יושב-ראש – אני אתן לך את הזמן – היה יושב-ראש ועדת חוקה אדם משכמו ומעלה, שהיה בא ואומר: שלחו אותי להצביע בוועדת כספים. בקדנציות אחרות, אני אומר. <יואל חסון (קדימה):> ואתה רואה חברי כנסת שמגיעים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אתה, לא אתה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <יואל חסון (קדימה):> אתה רואה חברי כנסת שמגיעים כגדודים מאורגנים דקה לפני ההצבעה. עכשיו, למה זה תמיד דקה לפני הצבעה? כי הצבעה לא מתקיימת עד שהם לא באים, כמובן. ואז הם מצביעים, מצביעים באופן אוטומטי. לא יודעים על מה הם מצביעים, לא היו שותפים לדיון. תשאל אותם לעומק, כמה חוק גרוניס משפיע, ישפיע עלינו כחברה? הם לא יודעים. הם לא מבינים. הם בדרך כלל גם משתדלים שלא ישאלו אותם. זאת המציאות. אז אני בא ושואל: דיברנו ודיברנו ודיברנו, וניסינו לשכנע, ואמרנו בוועדה, וניסינו להסביר, ומתקיים דיון נורמלי, אמיתי, עד שמגיע הוד מעלתו יושב-ראש הקואליציה זאב אלקין. כשהוא מגיע, הוא מגיע עם תוכנית, והתוכנית סדורה, והתוכנית כתובה. והיום חוק גרוניס הוא באמת הדבר הקטן, הפחות משמעותי. יש פה סל גדול, רחב, אמיתי של כוונות ברורות, כפי שאמרה יושבת-ראש האופוזיציה, להשתלט על מערכת המשפט, להשתלט על התקשורת, ליצור כאן שלטון ללא מצרים, שלטון חזק בדיוק כמו שאנחנו מכירים ממקומות אחרים. הכי נוח היה לבוא ולהגיד, חבר הכנסת רותם, ולהראות לך לדוגמה או להקריא לך את מה שאמרת בקדנציה הקודמת לגבי החוק – שחייבים שלוש שנים; לשמר את אותן שלוש שנים נדרשות. ואמרת דברים מכאן ולכאן והיום אתה אומר הפוך. אבל אתה יודע מה, חבר הכנסת רותם? אתה רואה את זה? לא משמעותי. ואני לא חושב שזה משמעותי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אתה טועה, אתה טועה. אני אקרא לך עוד מה אמר דב חנין. אתה יודע, רק חמור לא משנה את דעתו. <יואל חסון (קדימה):> זה לא משמעותי, ויפה שמצאתם ססמה, מה שנקרא, כדי לחזק את הטעויות שלכם. אבל אני אליכם לא רוצה לדבר יותר, כי כל מה שנגיד זה לא יעזור. יש פה עריצות הרוב. אני רוצה עכשיו להסתכל באופן ברור וחד לציבור הישראלי, למי שאתה היום הולך ברחוב ורובו לא יודע על מה מדובר. לא מבין. לא יודע באמת להכיל את הקובץ הגדול הזה של השינויים החקיקתיים בתחום המשפט, בתחום התקשורת. אחי עם ישראל, אני פונה אליכם ואומר לכם בצורה חדה ומשמעותית: אתם לא מבינים מה קורה פה. אתם עדיין לא חשים את זה. אתם לא יודעים מה קורה כאן, במובן מסוים מתחת לרדאר. כי גם אם כותבים על זה ב-Ynet, ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב", ב"הארץ", ככה קשה להבין. גם כשרואים את זה לא מבינים את זה לעומק ולא יודעים מה זה אומר ולאן זה מוביל. אז אני רוצה להגיד לכם, אחי עם ישראל, מה שקורה כאן זה דבר חמור, אפל, קשה. מדובר פה במערכת סדורה ומתוכננת היטב לייצר כאן מערכת משפטית ביתית, אישית, כזאת שתוכל להמשיך ולקיים את השלטון הזה בצורה המוחלטת ביותר. מדובר כאן, חברי עם ישראל, בממשלה שמארגנת ומתכננת ומעצבת לעצמה עולם תקשורת משלה, בלעדי, שבו יהיו רק כתבים ורק אנשים שיהיו מאוזנים לצד של הממשלה. אני יודע, לפעמים דברים כאלה נשמעים קצת הזויים. לפעמים קצת אפשר להגיד – אנשים שאומרים דברים כאלה, שהם פרנואידים. נכון, אולי. אני מציע לכם, אחי עם ישראל, תקשיבו טוב טוב למה שאני אומר לכם היום. המציאות משתנה. יש כאן ממשלה, שהיא חיבור של אינטרסים. יש כאן עריצות של רוב, יש כאן קבוצה שהחליטה לשנות את החיים של כולנו לכיוונים אפלים יותר, לכיוונים אנטי-דמוקרטיים, לכיוונים שבהם החופש שאנחנו חיים בו היום הוא דבר שלא יהיה מובן מאליו כמו שאנחנו חשים אותו היום. ולכן אני אומר: היום חוק גרוניס יעבור. הוא החלק הקטן. דברים אחרים אולי עוד יעברו בהמשך. בוועדות הכנסת, במקומות פחות מצולמים, שרואים פחות, חברי בעם ישראל, קורים דברים לא פחות חמורים. לכן, בשורה התחתונה, אנחנו עומדים בפני צונאמי אנטי-דמוקרטי, שטף ענק, גדול, שבסוף ישטוף מכאן את מה שהחברה הישראלית הצליחה לבנות בגדול – חברה דמוקרטית וחופשית באמת. זה הולך ונשטף מכאן בצורה חזקה, בכוח, בצונאמי ענק. היום ראינו פתאום, חברי בעם ישראל, את ראש הממשלה ואת חלק משריו מתעוררים בעניין החוק של לשכת עורכי-הדין. ואני שואל: למה היה צריך להתעורר כל כך מאוחר? מה הם לא ידעו אז שהם יודעים היום? אני אגיד לכם מה – מה שקרה, חברי בעם ישראל, זה שהם פתאום התעוררו לכותרות העיתונים, לכותרות באינטרנט, לרדיו, לטלוויזיה, לתקשורת שעדיין, עדיין כותבת את מה שהיא מאמינה, לפחות בחלק מאמצעי התקשורת. והם הבינו שיש גבול לכוח, יש גבול לאיזה כיוון אפשר ללכת. אי-אפשר לחוקק כל מה שרוצים. אי-אפשר להשתולל. ועדיין יש מי שמזהיר ועומד בפתח ודבריו נשמעים. ואני אומר לכם, ידידי עם ישראל, מה יקרה ביום שהם יסיימו את ההשתלטות שלהם על אמצעי התקשורת? מה יקרה ביום שבו יישארו רק עיתונים ותחנות טלוויזיה ותחנות רדיו שמשדרות מה שנוח לשלטון הזה? אתם יודעים מה יקרה? לא יקרה מה שקרה היום בסיעת הליכוד. לא יחשבו פעמיים, לא ישקלו שוב פעם אלא יעשו את הכול כפי שהם רוצים, ללא חשש, ללא פחד, בכוח, בדחיפה, באמונה. הכול כדי להבטיח ולמסמר שלטון, דרך חיים ומאוויים אידיאולוגיים קיצוניים של אנשים אפלים, שחיים היום פה בקרבנו, פה בבית הזה; שמנהלים את הקואליציה, ורוב רובנו – לא אנחנו. אנחנו נלחמים, במיעוט – אבל רוב רובה של הקואליציה הולך אחריה בעיניים עצומות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> יואל, זה הצעה של האופוזיציה. <יואל חסון (קדימה):> אל תוותרו, אל תוותרו, חברי בעם ישראל. אל תוותרו על החופש, אל תהיו אדישים. אל תיתנו לדברים האלה לקרות כאן, מתחת לאף של כולנו. כי זה נראה היום קטן, זה נראה לא חשוב, זה נראה שגרתי, אבל זה הרבה יותר גדול ממה שאתם חושבים; הרבה יותר משמעותי, הרבה יותר משנה מציאות. זה הרבה יותר קשה וחמור ממה שאתם חושבים. אנחנו נילחם בכוחותינו הדלים, כי בינתיים אנחנו עדיין מיעוט, אבל אני מבטיח שיום יבוא והדברים שנאמרו כאן יתקבלו בצורה הרבה יותר משמעותית, יבינו מול מה התרענו ויבינו עד כמה יש כאן שלטון עריץ, קבוצה קיצונית שמובילה את כולנו באף למקומות אפלים ואנטי-דמוקרטיים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה חבר הכנסת זאב בילסקי. גם לך, חבר הכנסת בילסקי, עשר דקות. אחריך – חבר הכנסת נחמן שי. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ידידי השר, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה לקחת אתכם למחוזות שקרובים אלי ולספר לכם מה קורה כשאדם מרגיש ש"אני ואפסי עוד", שהכול יכול להיות, וזה לבחירות לרשויות המקומיות. בבחירות לרשויות מקומיות אדם ניגש לבחירות באופן אישי. בשונה ממה שקורה פה, אנשים בוחרים בשני פתקים – אחד לראש העיר, שני למועצה. הוא נבחר באופן אישי ויש לו חמש שנים. אי-אפשר להפיל אותו. עכשיו, אם האדם מפנים שהוא שליח ציבור במלוא מובן המלה, אז מה שהוא עושה – כמה צעדים: קודם כול, הוא מנסה לפייס את אלה שהצביעו נגדו, להראות להם שהם טעו; לקרב אותם, ללכת לקראתם, וככה הוא זוכה אחר כך בעוד קדנציה. אבל יש כאלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זאב, על זה נאמר: אם רעב שונאך, האכילו לחם והשקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. <זאב בילסקי (קדימה):> יפה מאוד. את זה לא יכולתי להגיד כמו שאתה אמרת, אבל זה באמת – סייעת לי מפני שעכשיו כולם מבינים למה אני מתכוון. ואז הוא ממשיך ונבחר קדנציה שנייה ויכול גם להיבחר קדנציה שלישית. אבל אז פתאום, אדוני היושב-ראש, קורה מה שיכול לקרות לאנשים שלא מפנימים כל יום שהם קמים את זה שהם שליחי ציבור. אתה יודע, אני אספר לך – לי במשרד ברעננה היה שולחן שירשתי מקודמי. שולחן כזה ענתיקה, עם פורמייקה למעלה. וכל פעם אמרו לי: בילסקי, תשמע, בוא נחליף. יש מחשבים, זה ישן. לא נתתי. לא את השולחן, לא את הכיסא, והיה הדום כזה לרגליים. גם כן. ובקנאות שמרתי. אמרו לי: למה? אמרתי: את האמת, אני רוצה לזכור כל יום שאני פה הולך במסדרון, של השליחות; שום דבר לא שלי, אני קיבלתי מה שקיבלתי, ואני אשאיר לבא אחרי. ברגע שאני אתקשר למשהו שאני הבאתי – זה כבר שלי, אני כבר חש לזה משהו שאני עשיתי. לא. ככה צריך לנהוג איש ציבור, ככה צריך לנהוג מנהיג – כל הזמן לנסות ולקרב את כולם, לדאוג לאלה שלא בחרו בו, להוכיח לכולם, דווקא: הנה אתם טעיתם, כי אני הולך לקראתכם. אתם יודעים מה, לפעמים לוותר איפה שלא צריך לוותר. אדוני היושב-ראש, כל בוקר הייתי מתפשר על דברים שלא הייתי צריך להתפשר, כדי לתת הרגשה טובה, לא לדחוק אדם לפינה. מה שאני רואה פה בחודשים האחרונים, אדוני היושב-ראש – כואב לי הלב. אני רואה התנהלות שנובעת מכוח, מיכולת להעביר את הכול. אתה יודע, אני לפעמים עומד בתור, מחכה לחוקים. מזל שיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לפעמים נוטה לי חסד ובאמת עוזר לי, אתה יודע, כדי להעביר חוקים שהם מאוד חשובים, אבל לא כולם צדיקים כמוהו. לפעמים אני צריך לחכות חודשים עד שאומרים לי: תראה, צריך לחכות בתור. ופתאום למדתי, הפלא ופלא, שיש חוקים מסוימים שנדונים פה בלילה, למחרת קוראים לאנשים ב-08:00. אני באתי ב-08:00 פעם לדיון בחוק מאתמול בלילה. הייתי צריך לקום ב-05:00, אדוני היושב-ראש, כדי להיות פה, כי ב-08:00 כבר דנו בחוק. אמרתי: אבל למה החוק הזה יותר טוב מהחוק שלי, שמציל חיים, שנוגע לחיי אדם? למה, מה קרה לכם? ואז הבנתי, אדוני היושב-ראש, שכל מה שדיברתי בתחילת דרכי, בתחילת דברי פה, כנראה ראש הממשלה והאנשים הסובבים אותו לא קלטו. יכול להיות שהמכונה המשומנת הזאת שבראשה עומד ידידנו אלקין – תאמין לי, אני רואה אותו, אני לא יודע איך החבר'ה בקדימה בקדנציה הקודמת לא ראו את התכונות המיוחדות של האיש הזה. תאמין לי, כוכב. רק הגיע לפה, נהיה כוכב. השר, אני צודק או לא? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> צודק. <זאב בילסקי (קדימה):> כל מלה, אתה מבין? הולך – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – ראו, אבל לא תפסו, לכן הוא עזב אותם. <זאב בילסקי (קדימה):> אתה יודע מה, אתה צודק. יכול להיות. ופה המכונה הזאת משומנת. עכשיו, כשהמכונה משומנת, אתה – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> היו גם כמה טובים. <זאב בילסקי (קדימה):> – – כבר לא דואג, כי כבר הכול יעבור. למה צריך לדאוג? למה צריך להתאמץ? עכשיו גם לא צריך לפייס, לא צריך להתפשר. למה להתפשר? ואז אתה מביא לכך שיושב-ראש הכנסת שלנו, איש ליכוד, שאין הרבה אנשים כמוהו שחרדים לשלומה של ירושלים; כל ריאיון אתו ברדיו – מדבר חבר הכנסת ריבלין מירושלים. כשהוא היה בביקור בבית-אל הוא אמר: אני עכשיו מדבר, סליחה שאני לא בירושלים, אני עכשיו בשכונת-האולפנה בבית-אל – הוא, יושב-ראש הכנסת, אומר לכם: רבותי, החוקים האלה לא ראויים. מי עוד אתם צריכים? מזל שיש כמה צדיקים שקופצים, ואז ראש הממשלה הולך צעד אחד אחורנית, אומר: אתה יודע מה, נחשוב. אז אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, אני לא פחות טוב מהחברים שלך, תשאל אותי לפני כן, אני אתן לך עצה באמת אמיתית, ואני אגיד לך: ראוי, או: לא ראוי. למה לך לעשות את אותם דברים, שאתה גם לא צריך אותם? אתה נהנה מתמיכה כל כך רחבה. בחיים אני לא זוכר – כל כך הרבה שנים ביליתי בשביעיות בליכוד, לא זוכר מצב, תזכיר לי, אדוני השר – שיש פריימריס לראשות הממשלה ואין מתמודדים. לבד. אין אפילו מישהו. אולי יהיה מישהו שמתמודד. כן, בסדר, אולי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> כן, אולי יהיה מישהו. אבל התוצאות הלוא ידועות מראש. אז למה לך? אם צלחה דרכך ועברת בשלום את ספטמבר, ועברת את אובמה, ולאט-לאט אתה מכניס אותנו למקומות שאני לא יודע איך נצא מהם, אבל בינתיים זה מצליח לך, כי אף אחד לא רואה מה קורה פה, למה לך ללכת עוד ולשנות את אותם דברים בכחש, מהלילה, בדחיפות? אני רוצה לתת לך הצעה טובה, אדוני ראש הממשלה: כל פעם שבאים אליך עם משהו והוא דחוף, תגיד: חבר'ה, אתם יודעים מה, בואו נחכה יום-יומיים. תאמין לי, זו עצה שקיבלתי מאמא שלי זיכרונה לברכה, תמיד זה עזר לי. לא צריך לרוץ ובחשכת הלילה להעביר פה חוקים שהם בעליל חוקים פרסונליים. אתה הולך לשנות פה דברים בגלל גופו של אדם. ויש אנשים נפלאים. אני בטוח שהשופט גרוניס הוא אדם משכמו ומעלה, יוצא דופן – למה אתם מכתימים אותו? למה אתם מנסים כל הזמן לעשות את כל מה שצריך? אם אתם אנשים מאמינים, אז מה שצריך לקרות יקרה; ואם לא, אז למה אתם צריכים בכחש לעשות ולשנות ולהביא את אותם חוקים שבסופו של דבר יביאו למפלתכם? ולכן, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לעוץ לך עצה מניסיוני כי רב, גם ניסיונך כי רב: בוא תלך ותחזיר את הדברים למסלול הנכון שלהם. אתה לא צריך את זה, זה רק יגרום לך נזק. בסופו של דבר עם ישראל יתעשת, יראה מה שאתם עושים פה, יראה איך שאתם מדברים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, יראה איך כל הקומבינות ביניכם – קומבינה אחת בשביל ש"ס, קומבינה שנייה בשבילך, קומבינה שלישית בשביל הימנים האחרים, ובסופו של דבר – אמרתי משהו לא בסדר, חבר הכנסת רותם? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. שכחת את הקומבינה שלכם. <זאב בילסקי (קדימה):> חבר הכנסת רותם, אני ארשה לעצמי להתעלם. אני פשוט כללתי את כולם בקומבינות, לא אמרתי מלה אליך, לכן אני לא חושב שאדוני צריך לתקן לי על דברים שאמרתי על אנשים אחרים. אבל אני חוזר ופונה אל ראש הממשלה: אתה לא צריך את זה. בוא תנהל את הכנסת הזאת כאילו אתה תלוי על חודו של קול, זה יעזור לך יותר. אל תתבשם מאותו רוב שפה מסדרים לך כל הזמן, ואם אלקין ירצה להצביע על כך שהשמש זורחת עכשיו, תאמין לי, אתה תגייס פה את הרוב. אני ראיתי פה – נער הייתי וגם, לא אגיד זקנתי, אבל בגרתי פה בבניין הזה. כל פעם אני מסתכל על התוצאות, אני רואה שעוד פעם הפסדתי. האמן לי, אדוני היושב-ראש, כל חיי לא הפסדתי כל כך הרבה הצבעות כמו שאני מפסיד פה, אוטומטית. כל מה שלא יהיה, אנשים לא קוראים בכלל. אז אם יש לך רוב כזה – להיפך, תלך לקראת אנשים, תחשוב מה שאתה עושה, תהיה מתון יותר. הווה מתון בדין – נכון נאמר ככה? <היו"ר יצחק וקנין:> "הוו מתונים בדין – – <זאב בילסקי (קדימה):> הוו מתונים בדין. <היו"ר יצחק וקנין:> – – והעמידו תלמידים הרבה". <זאב בילסקי (קדימה):> אז הוו מתונים גם בחקיקה בכנסת. המהירות מהשטן – גם כן נאמר. למה אתה צריך לעשות את כל זה כדי שאנחנו נעמוד פה ונזעק את זעקתם של בית-המשפט העליון, של לשכת עורכי-הדין, של כל האנשים שמנסים להביא למדינה הזאת שנלך בקו שהוא ברור לכולם? ובסופו של דבר תראה מה שקורה, אותם ראשי ערים שלא שמים לב שהם כבר – ביידיש אומרים: "שופוני יא נאס". אתה יודע, הם כבר יכולים לעשות הכול, הם כבר מזלזלים, הם מזלזלים בשותפים, הם לא צריכים אותם. אני יכול לתת לך רשימה של ראשי ערים שבסופו של דבר הפסידו בבחירות ולא האמינו שזה קורה להם בכלל, כי הם היו בונים גדולים, כולם שיחרו לפתחם, אבל הם לא שמו לב שהם מחטיאים את השליחות הציבורית שלהם, שהם הלכו למקומות שלא צריכים להיות שם. ולכן זה מה שיקרה לך, אדוני ראש הממשלה, ואני מציע שתתפכח, ויפה שעה אחת קודם, תחזיר אותנו למסלול שהכנסת צריכה להיות בו, ובכך גם תציל את זה שאתה בסופו של דבר תשלם את המחיר על כך. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. לרשותך, חבר הכנסת נחמן שי, גם עשר דקות. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו עוד יום שחור בהיסטוריה של הכנסת הזאת. זה עוד יום שחור שבו אנחנו נעים מאולם לאולם, מישיבה לישיבה, ומנסים בכל כוחותינו לבלום את הרוח הזאת ששטפה את מדינת ישראל, ששטפה את החברה הישראלית, ששוטפת את הכנסת הזאת, ובסופו של דבר מטביעה את כולנו, הרוח הזאת, הרעה, שאתם הבאתם אלינו ועלינו. היום באולם "גליל" עשינו כינוס גדול וקראנו לו "תקשורת תחת אש". אספנו למעלה מ-100 אנשי תקשורת, שישבו במשך למעלה משעתיים בחברה אחת עם חברי כנסת וניסו לחשוב ביחד מה אפשר לעשות כדי לשמור על התקשורת הישראלית. אף אחד מהממשלה הזאת לא טרח לבוא. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> התקשורת השמאלנית או – – –? <נחמן שי (קדימה):> ידידי הטוב, השר ארדן, בוא ונשתחרר מהטרמינולוגיה של התקשורת השמאלנית. כבר יש לכם למעלה מ-30 שנה את המפתחות. יש לכם המפתח הכי חשוב, לרשות השידור, ויש לכם עוד מפתחות, ואתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, ועדיין האיום הזה של התקשורת השמאלנית מרחף מעל לראשיכם. ברוך השם, אני שומע אותך ואת חבריך מדברים עד אין קץ, ועדיין בכל פעם שיש לכם – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אנחנו רוצים שיהיה לנו פעם אחת סיכוי גם לשכנע את המראיין. לא רק לדבר – גם לשכנע. <נחמן שי (קדימה):> א. אני לא רוצה שתשכנע את המראיין. אני לא חושב שהמראיין הוא הבעיה שלכם. אתה צריך לשכנע את המאזינים ואת הצופים ולא את המראיין. המראיין עושה את עבודתו העיתונאית. אם אתה לא מצליח לשכנע את הצופים ואת המאזינים, אז תבדוק את הטיעונים שלך, כי לפעמים בין לשכנע את המראיין, יש גם הטיעונים – צריך לבדוק את הטיעונים. והנה, באו הנה 100 איש שהם חרדים למדינת ישראל, והם חרדים לדמוקרטיה הישראלית. התקשורת היא לא שלהם. לא היו שם בעלי תקשורת. היה אדם אחד, עמוס שוקן, המו"ל של עיתון "הארץ", שהוא בעלים של עיתון, אבל אחרים לא היו בעלים של עיתון. אחרים היו עובדים של העיתונים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עמוס זה זה שמפיץ את "ישראל היום"? <נחמן שי (קדימה):> מדפיס את "ישראל היום". יכול להיות שגם מפיץ אותו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם מפיץ. <נחמן שי (קדימה):> כן, אז מה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה זה, נכון? <נחמן שי (קדימה):> אז מה? אתה חושב שהוא עושה דבר לא נכון? <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא. כי יש חברים שלו שחושבים שזה איום על התקשורת, "ישראל היום". אז למה הוא מתפרנס מזה? <רחל אדטו (קדימה):> לא תקשורת – – – אלא התקשורת החופשית. <נחמן שי (קדימה):> א. הוא מתפרנס בכבוד, ברוך השם, ואני שמח שיש עיתון בשם "הארץ". לא תמיד אני מסכים עם כל מה שנכתב ב"הארץ", אבל טוב שיש "הארץ". <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <נחמן שי (קדימה):> טוב שיש עיתונים בישראל. טוב שיש מערכת של תקשורת שיכולה להוסיף ממד לחיינו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <נחמן שי (קדימה):> הוא לא דיבר נגד "ישראל היום" אגב. הוא דיבר בעד התקשורת. הוא דיבר מתוך חרדה ודאגה למה שקורה בעולם התקשורת של מדינת ישראל. הוא דיבר נגד חוק לשון הרע שהוחלט להעלות – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <נחמן שי (קדימה):> אני חיכיתי שידידי – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הרי ידעת שזה יבוא. <נחמן שי (קדימה):> אני ידעתי שידידי רותם יתפנה מהאס.אם.אסים וידבר על כך. הוא היה שם, עמוס שוקן. היו רבים אחרים. היו שם חיים יבין וארנה לין. היו שם נעם למלשטריך, מודי כידון, יוסי בר-מוחא, שלום קיטל ודני זקן – באמת אנשים שהובילו ומובילים את התקשורת במדינת ישראל – וכמובן הרבה חברי כנסת שאכפת להם ממה שיקרה. אף אחד מהאגף הזה של הכנסת לא היה שם. אף אחד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אפשר לשאול למה? <נחמן שי (קדימה):> כי אתם לא רוצים את התקשורת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא. – – – <נחמן שי (קדימה):> לא. אתם לא רוצים. אתם לא מוכנים לקבל את העובדה שיש גורם, שיש איזה אלמנט, בתוך המערכת הציבורית במדינת ישראל, שאי-אפשר להכניע אותו בהצבעות ובהרמת ידיים. הלוא מה הלקח שאתם מלמדים אותנו כל יום, ודרכנו אתם חושבים שזה יגיע הלאה – שבו, שבו; עכשיו נעשה הצבעה, נרים ידיים, אתם הפסדתם – לכו מפה. אז אני אומר לך משהו, רותם: גם אם מפסידים בהצבעה, זה לא אומר שאנחנו לא צודקים. בסך הכול הפסדנו בהצבעה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <נחמן שי (קדימה):> דורות שלמים של אנשים מפסידים בקרב זה או בקרב אחר, אבל הם לא מפסידים את המלחמה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <נחמן שי (קדימה):> את המלחמה ננצח. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נחמן, כשהייתם בשלטון, נהגתם באותה דרך. הרמתם ידיים וניצחתם. <נחמן שי (קדימה):> קודם כול, היו כנראה יותר מדי מקרים שהרימו ידיים ולא זכו דווקא ברוב. אז אולי היתה שיטה יותר דמוקרטית. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <נחמן שי (קדימה):> מניסיוני, אני עקבתי. לא הייתי פה. אבל כללית, אני רוצה לומר לך: גם אם יש רוב וגם אם הקולות ניתנים, זה עדיין לא עושה את זה צודק ולא עושה את זה נכון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <נחמן שי (קדימה):> לא. זאת התפיסה המעוותת של הדמוקרטיה שאתם הבאתם. הדמוקרטיה היא לא רוב נגד המיעוט. גם למיעוט הזה, כמו שאתם חושבים, וזה הרבה מיעוטים, יש זכויות, וצריך לכבד אותן. יש דברים שברוב לא הופכים אותם. זה לא יעשה אותם צודקים. לקחת הצבעה שהיתה בלשכת עורכי-הדין לפני חודש ימים ולהפוך אותה פתאום בחוק – זה לא נכון. עמדו שם שתי יועצות משפטיות היום ואמרו את זה. אז תאזינו להן. הנה, יושב-ראש הישיבה אומר שהוא בגיניסט, ואני אומר לכם שאם מנחם בגין, זיכרונו לברכה, היה פה אתנו, הוא היה אומר: תאזינו לדברי היועצים המשפטיים. זה לא אסון לקבל חוות דעת משפטית. זה לא אסון. להיפך, זה מראה על כוח. מי שמוכן להאזין ואומר: אתם יודעים מה? שמעתי עכשיו שתי חוות דעת. הן חשובות. הן מעניינות. אני עושה הפסקה, לוקח אתנחתא, הולך לביתי או לחדרי, לומד את העניין וחוזר. אתה לא חייב להסכים אתי, אופיר אקוניס. כולנו מנסים לדמיין מה היה אומר בגין על זה ומה היה אומר בן-גוריון על זה, ואני אומר לך: בגישתו המשפטית הנקייה החותכת, הוא היה אומר: רגע, יש בזה משהו. הוא נתן כבוד לחוות דעת משפטיות. אי-אפשר לנפנף את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לשמוע אותה, ולהגיד, תנו לה; סליחה על הביטוי – הכלבים ינבחו והשיירה הולכת. זה לא הולך. זה לא הולך. אז הכינוס הזה היום של התקשורת לימד אותנו על התסיסה, על הכעס ועל התרעומת במחנה הזה. אני לא מציע לזלזל בהם. אני לא מציע לזלזל בהם, כי כולנו זקוקים להם. אנחנו זקוקים להם כשאנחנו בקצה העליון של הגלגל וגם בקצה התחתון שלו – כשאנחנו ברום הסולם ובתחתית שלו. עדיין התקשורת, יש לה חלק חשוב ומרכזי בחיינו, ואי-אפשר לבטל אותה. התקשורת הזאת עומדת תחת אש, וערוץ-10 נמצא בסכנה קיומית אמיתית. זה לא אסון אם הוא ייעלם, בתנאי שיהיו לנו חמישה אחרים. חשבנו שיקפצו רבים לתוך המים האלה, ואנחנו לא מוצאים אף – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אגב, אדוני, אני לא אקח מזמנך, אבל כאשר אתה ואני ביחד, כשהייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה ואתה היית אחד מחברי הכנסת החרוצים ביותר בחוק הזיכיונות-רשיונות, אנחנו אמרנו: אנחנו מעבירים את ישראל מהשיטה הסמי-סובייטית של זיכיונות – – <נחמן שי (קדימה):> נכון, נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – לשיטת הרשיונות, ואנחנו נותנים אפשרות לכוחות חדשים להיכנס. <נחמן שי (קדימה):> נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל אני לא יכול לכפות על כוח חדש להיכנס. <נחמן שי (קדימה):> ואף אחד לא יבוא. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <נחמן שי (קדימה):> נכון. לא יכולנו. חשבנו שאנחנו נותנים הזדמנות גדולה. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <נחמן שי (קדימה):> אז עכשיו אני אומר: אם שליש – יש לנו שלושה ערוצים כאלה – אם אחד מהם נעלם, זו סכנה שגם אתם תשלמו עליה מחיר ולא רק אנחנו. תהיה פחות תקשורת – אני אומר לכם, יהיה יותר רע. יהיה יותר רע. תהיה לכם פחות אפשרות. כשהגלגל הזה ישלים את המעגל שלו ואלה שלמעלה יהיו למטה ואלה שלמטה יהיו למעלה, גם אתם תסבלו מכך ולא רק אנחנו. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני צודק אבל לא משכנע. <נחמן שי (קדימה):> "אדוני צודק אבל לא משכנע" – אני משכנע וצודק, ידידי חבר הכנסת אורבך. לכן, החוק הזה, חוק גרוניס, הוא חוק מיותר. הוא חוק שיסודו ולידתו בטעות והם רעים, וצריך להחזיר אותו למקום שממנו הוא בא. לא משנים סדרים ככה, מה שנקרא overnight. לא עושים את זה. מה הציבור בארץ הזה רוצה בסוף? מה הוא רוצה? אדם שקם בבוקר, מה הוא רוצה? <קריאה:> קדימה. <נחמן שי (קדימה):> יציבות הוא רוצה. חוץ מקדימה הוא רוצה יציבות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> המשך שלטון הליכוד – – – <נחמן שי (קדימה):> הוא רוצה יציבות. הוא רוצה לדעת שיש סדרים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <נחמן שי (קדימה):> יכול להיות שהוא רוצה ליכוד. אני לא אמרתי שהוא לא רוצה ליכוד. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זו יציבות – – – <נחמן שי (קדימה):> אבל אתם הופכים כל הזמן את הדברים upside down; אם זה לא טוב – נהפוך את זה. יש כבר איזה כללים, יש איזו מסגרת, יש איזה חיים מסודרים, ואתם מכניסים את האי-יציבות הזאת. אתם משנים ימינה ומשנים שמאלה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא. <נחמן שי (קדימה):> הלוא עכשיו אתם משנים, ומחר יבוא מישהו אחר וישנה שוב. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <נחמן שי (קדימה):> והאזרח מן השורה שקם בבוקר וראה גשם – זו כבר היתה התקדמות – אומר: יהיה פה יום טוב. והנה, נופלים עליו: משנים את ההרכב שקובע את נציגי לשכת עורכי-הדין, משנים את הכהונה של נשיא בית-המשפט העליון, מחר נשנה משהו שלישי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זו שיטת – – – ממשלת קדימה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גם המהפך הזה – – – <נחמן שי (קדימה):> קדימה תגיע. אל תדאגו. אני מבין את החרדה. קדימה תגיע. זה יהיה בסדר. אבל אני מתפלל – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> שהציבור ידע מי שינה את זה. שינה את זה שר המשפטים של ממשלת קדימה. <נחמן שי (קדימה):> אבל יש כבר איזה דבר עכשיו שהוא כבר עומד. למה הוא רע? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא עמד – – – <נחמן שי (קדימה):> למה הוא רע? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא עמד – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <קריאה:> למה להזיז את השינוי – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> למה הוא שינה? <נחמן שי (קדימה):> אבל עכשיו הוא כבר עומד, וזקוקים לשלוש שנים כדי להיכנס לכהונה. אז למה לשנות? עכשיו, אפשר פחות משלוש שנים. אחר כך – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. <נחמן שי (קדימה):> זה הרעיון. אני מציע, מבקש, דורש: תיקחו את החוק הזה חזרה, כמו שהבוקר יעצו היועצות המשפטיות. תשקלו אותו מחדש, ואני מקווה שתגנזו אותו. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני, אתה עשית היום כנס בנושא תקשורת? <נחמן שי (קדימה):> מה? <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה הזכרת פה את מנחם בגין בנאום שלך – – <נחמן שי (קדימה):> נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – וגם – לא אותי, אני לא חשוב – את חיים יבין. <נחמן שי (קדימה):> נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> את שני האנשים האלה הזכרת. היום פשוט יש לכם איזו האדרה למנחם בגין שלא היתה לפני 30 ו-40 שנה. אני לא מדבר אישית עליך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא הדרה אלא האדרה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל אני חייב לספר את הסיפור של – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא הדרה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. עכשיו, הם עושים את זה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הדרה היתה בעבר. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מגלי, אני רוצה לספר לך סיפור. <קריאה:> הוא דיבר על – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לפני שאני מזמין את חבר הכנסת מולה, תשמע סיפור מעניין, אפרופו הכנס של חבר הכנסת שי. השרה לבנת ודאי זוכרת את זה. <מגלי והבה (קדימה):> אתה חוטא לתפקיד שלך. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, תן לי לספר סיפור, לא פוליטי בכלל. תן לשמוע. חבר הכנסת שי הוא עיתונאי מדופלם ברשות השידור. היה אייטם בחדשות כאשר מנחם בגין היה ראש ממשלה שהקריא קריין החדשות הטוב חיים יבין. לאחר שהסתיים האייטם הוא עשה פרצוף – עיקם את פרצופו – ואז שאלו את מר בגין: מה אתה אומר? אז הוא אמר: אנחנו נמשיך ונעשה את הדברים. גם אם חיים יבין מעקם את פרצופו, יישאר פרצופו עקום. זה סיפור גם על חיים יבין וגם על מנחם בגין, אפרופו הכנס שעשית היום. זה לא סיפור פוליטי, חבר הכנסת והבה, סתם סיפור קוריוז, אפרופו הכנס. חבר הכנסת מולה, בבקשה. <נינו אבסדזה (קדימה):> זאת דווקא דוגמה טובה. הייתם לוקחים דוגמה מבגין, באמת. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני בכוונה הבאתי את הדוגמה הזאת, כי, את יודעת – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> זאת דוגמה טובה, אז בסדר – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, להיפך, כדי להראות. היום אתם עושים את מנחם בגין אביר הדמוקרטיה, ואכן, הוא היה כזה, אבל בשנים קודמות לא אמרו עליו את הדברים הללו. <נינו אבסדזה (קדימה):> אין ספק שאם הוא היה רואה מה שקורה היום – – – <נחמן שי (קדימה):> עם הזמן – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> השרה לבנת, אנחנו היינו 40 שנה מחוץ למחנה, ועכשיו בגין – טוב, אני שמח. זה טוב. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> "האיש שיושב ליד ד"ר בדר" – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> – – – בדיוק. <שלמה מולה (קדימה):> גברתי השרה ואדוני השר, חברי הכנסת, ראשית, לפני שאני נכנס לנושא החוק, אני רוצה שהכנסת וגם אנחנו נגנה בתוקף את ההתקפה שהיתה היום על ילדה בשם שפיצר, ילדה חרדית, שתקפו אותה בירושלים. אני חושב שכמו שאנחנו התקוממנו ומתקוממים נגד הדרת נשים, כמו שאנחנו מתקוממים על השימוש הציני בטלאים וזכר השואה, אני חושב שלא יעלה על הדעת שילדה תתהלך ברחוב, תהיה אשר תהיה – חרדית – ויתקפו אותה. אני חושב שהדבר הזה ראוי לכל גינוי, וחשוב שאנחנו כאנשי הציבור נזכור את הדברים החשובים האלה. ויכוח ציבורי חייב להתנהל, אבל צריך להתנהל באיזה תיחום מסוים, במתחם הסבירות. בשום פנים ואופן לא יכול להיות שילדה שהולכת ברחוב תותקף, אדוני היושב-ראש. לעצם החוק, שמע, האמת היא שאני הבעתי את דעתי על החוק בקריאה הראשונה, כשידידי הטוב כצל'ה הביא אותו. אבל גם שמעתי את כצל'ה בדיון שהיה בקריאה ראשונה. יש לי הכבוד להביא את ציטוטו של חבר הכנסת כצל'ה – מה הוא אמר על החוק הזה. הוא אמר כך, לפחות בריאיון עיתונאי שעשו לו; אני לא אגיד איזה עיתון כדי שלא יגידו שאני מפרסם את העיתון, אבל זה היה ב-23 בינואר 2011. הוא אומר ככה: "מטרת חוק גרוניס" – הוא עצמו קורא לו "חוק גרוניס" – "היא להוציא את בית-המשפט מידי קבוצה קטנה ועלובה, חבורה אליטיסטית, תל-אביבית; החוק שמחזיר את השליטה לעם ומוציא את השליטה מידי קבוצה – – – תל-אביבית 'נטורי קרתא החילונית'" – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא מתכוון ירושלמית, אבל לא חשוב. <שלמה מולה (קדימה):> אני מצטט את חבר הכנסת כצל'ה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אגב, כדי להביא את הציטוט כן כדאי שתגיד את שם העיתון, כי אולי יהיו לחבר הכנסת כץ המצוטט השגות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, הם עשו את זה קצת מתון ממה שהוא אמר. <שלמה מולה (קדימה):> הוא אומר שהקבוצה האליטיסטית הזאת "משדרת חוסר אהבה לעם ישראל, דבקות בחוקי הגויים וניסיון להשתלט – – – בכוח הדיקטטורה השיפוטית". אדוני היושב-ראש, לא צריך להוסיף שום דבר כדי להבין מה המניעים של המציעים, אדוני היושב-ראש, את החוק הזה. אתה יודע מה, כשמדברים על החוק הזה, אני רוצה לומר לך – אני לא הייתי בין החסידים של פרידמן, דרך אגב, לא בין המשבחים שלו; אבל בהצעת החוק של פרידמן, בעצם, שמבטלים אותה היום, קודם כול חברי הליכוד כולם הצביעו בעד. אז מה קרה? כשהייתם אופוזיציה אתם תמכתם בחוק הקיים, ועכשיו אתם בקואליציה עושים בדיוק הפוך? <היו"ר אופיר אקוניס:> זה מראה לך שהשיקול לא פוליטי. <שלמה מולה (קדימה):> רק שנייה, זה דבר אחד. הרחיקו להגיד ואפילו לשבח את אהרן ברק, את השיטה הקודמת שהיתה – כמה שהיא חשובה, שהיה סניוריטי כמו שצריך. ומה פתאום עכשיו כשאתם הגעתם לשלטון – הכול הפוך. מה שרואים משם לא רואים מפה; מה שרואים מפה לא רואים משם. אני לא יכול לחשוד בכצל'ה, כי כצל'ה לא היה חבר כנסת, וגם לא הצביע, כמו שאני לא הצבעתי. אבל תשמע, אדוני היושב-ראש, הדבר המסוכן ביותר הוא בעצם בחקיקה בכלל. כשאנחנו באים לחוקק חוק אנחנו צריכים לבוא ולהגיד: האם אנחנו שליחים של הקואליציה, או שליחים של השיטה, או של הדמוקרטיה? זה נכון, צריך שתהיה קואליציה שתשמור, אבל לא שלטון עריץ; זה לא שלטון שבא ואומר: אני קובע, אני אחליט, אני אעשה. תשמע, יש לי הנחת יסוד שמאוד מחשידה את כצל'ה ואת הקואליציה הזאת, למה העברתם את החוק. זה הרי היה יכול להיות חוק ממשלתי, אבל זה לא חוק ממשלתי, זה חוק פרטי. מאחר שכצל'ה וארבעה חברי כנסת מהאיחוד הלאומי הם כאופוזיציה – כשהם רוצים הם באופוזיציה, כשהם רוצים הם בקואליציה. ראש הממשלה, כדי לשמר אותם איכשהו על-יד הגחלים שלו, בסביבה, גם אומר: יאללה, יאללה, מדי פעם נעביר להם חוקים. כצל'ה, יש לו דעה נחרצת על ראש הממשלה. דעותיו על ראש הממשלה – הוא לא מסתיר אותן. אז כדי שלא יפנו את מגרון – הוא מפנה את מגרון, עוד מאחז, עוד משהו, אולי הוא לא בונה כמו שהוא הבטיח, ראש הממשלה, ביהודה ושומרון, אבל בא ואומר: לא נרגיז יותר מדי את כצל'ה, ניתן לו עוד חוק שמעניין אותו. שמע, אדוני היושב-ראש, אם זאת המחשבה, בגלל זה מחוקקים חוק שבסופו של דבר אנחנו בוחרים את שופטי בית-המשפט העליון. למה אני חושב שאנחנו צריכים להגן על שופטי בית-המשפט העליון, על בית-המשפט העליון? אני אגיד לך: פשוט, במדינת ישראל אין לנו חוקה. כל נושא זכויות האדם באשר הוא אדם בדרך כלל, כדי שהרוב הדורסני לא ינצל את מעמדו – הגוף היחיד שעוד נשאר כדי להגן על זכויות האדם וזכויות האזרח הוא בית-המשפט העליון, שופטי בית-המשפט העליון. כמו שהיום, למשל, הבאנו את דעתנו בהצעת חוק אחרת של אחד החברים כאן. הוא הביא הצעת חוק, למשל, שמי שמתיישב ביהודה ושומרון לא יכול להיות שופט בית-המשפט העליון. אני חושב שזה דבר קנטרני, זה דבר לא ראוי, זה לא יכול להיות. אני חושב שמי שצריך להיבחר – הוא צריך להיות שופט מצוין בלי קשר לדעותיו הפוליטיות, איפה הוא יושב – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <שלמה מולה (קדימה):> – – אם הוא עשה צבא, לא עשה צבא – זה לא רלוונטי. זה ויכוח שראוי שיתקיים. אבל שינויים וסדרי עולם שאתם משנים כדי שבסופו של דבר אולי יהיה לכם טוב, שהשופט שייבחר ייטיב עם הימין – אני חושב שאתם תשיגו את האפקט ההפוך. להיפך. אותו שופט שייבחר יבוא ויגיד, כדי שהוא יוכל להוכיח שהוא לא נתון בידי אותם אלה שמינו אותו – יכול להיות שהוא אפילו יפסוק אחרת ממה שאתם חשבתם. ולכן, כל פוליטיזציה בבחירת שופטים היא רעה מאוד מן היסוד, היא ראויה לכל גינוי. ואני חושב שהיום הקואליציה הימנית הזאת – אולי בעוד כמה שנים תהיה קואליציה אחרת, אולי קואליציה יותר קיצונית בצד השמאלי, נו, אז מה? ישנו סדרי עולם כדי למנות שופטים, על-פי אותה תפיסה? אם אנחנו היינו כמו באמריקה היו איזונים ובלמים, היתה שיטה של בחירת נשיא, והשיטה היתה משתנה. יכול להיות שראוי אולי שהנשיא שנבחר יבחר את נשיא בית-המשפט העליון. אבל אנחנו הישראלים כל כך גאים שיש לנו בית-משפט אקטיבי, בית-משפט שהשופטים שופטים בדרך כלל ללא משוא פנים, בצורה נכונה. באמת, למה לגעת בזה? למה לעשות את כל האקרובטיקה שאתם עושים כדי אולי לתפור את החוק למידותיו של שופט כזה או אחר? אני לא מכיר את השופט גרוניס, אני מוכרח לומר לכם. לא יודע, גם לא קראתי את פסיקותיו. אבל אני חושב שכל חקיקה פרסונלית, תהיה אשר תהיה, היא לא נאותה, לא נכונה, לא טובה. עכשיו אני אגיד לכם מה מחשיד בעיקר את החוק הזה – אף-על-פי שזה חוק באמת קנטרני, לא היה ראוי – אבל ברגע שאתם מצרפים את החוק הזה, אתם מנסים לקדם אותו במקביל, יחד עם חוק לשכת עורכי-הדין, ואז אנחנו יודעים גם כן מיהם החברים שבוחרים. אני מאוד מעריך – אני יכול להגיד אפילו, אני מאוד אוהב – את השר ארדן, באמת. אין לי שום ספק לגבי יכולותיו. אבל כשאני רואה את אורי אריאל, שלכאורה הוא היה אמור לייצג את האופוזיציה, אבל הוא משרת גם את הקואליציה הקיימת, ואז נבחרו בלשכת עורכי-הדין שני עורכי-הדין – דווקא אשה וערבי, פעם ראשונה ערבי – ואז בעצם נוצר איזה איזון שהאנשים האלה יכולים, אולי באמת לבחור שופט או שופטת ראויה. מה אתם רוצים עכשיו? א. אנחנו נעביר את חוק גרוניס, כי אולי גרוניס יהיה לנו יותר טוב. במקביל נשנה את כללי המשחק, נבטל בחירות שהתקיימו, נרמוס את הדמוקרטיה, ואז יהיה לנו רוב. אבל, אדוני היושב-ראש, לסיכום, אני רוצה לומר לך, יש כתובת אחת לכל ההתנהלות הקלוקלת הזאת, קוראים לה שר המשפטים. שר המשפטים צריך להגן על הדמוקרטיה. הוא צריך להיות קשוב להמלצות מקצועיות שנותנים לו אנשיו שלו במשרד המשפטים. מה שהוא עושה – הוא לא מקשיב להם בכלל, הוא שליחו של אביגדור ליברמן. ליברמן מינה אותו, הוא היום קבלן הביצוע שלו, על חשבון הדמוקרטיה הישראלית. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר. אם הוא לא יהיה פה – חבר הכנסת חסון. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כצל'ה, כמה טוב לי, חבר הכנסת כץ, שאתה נמצא פה. כי זה מחזיר אותי שנתיים וחצי אחורה, כשבאת בשמחה לבית הנשיא, ואמרת: אני ממליץ על בנימין נתניהו להרכיב את הממשלה. והיית שמח בחלקך בצורה – ותיארת אותה לכמה אנשים: "מחייך כל הדרך אל הבנק". לא עברה תקופה עד שהתחלת להבין שבעצם עשית טעות. טעות – אני לא יודע להגדיר אותה בסולם ההגדרות שלך, אבל אמרת לנו: אני עשיתי טעות שאמרתי שהאיש הזה הולך להיות ראש ממשלה, ויש לו קואליציה – קואליציה חזקה. ולצערי הרב, ראה זה פלא – אחר כך איך אתה מתחיל להתפשר ולעשות עסקים. אתה עושה את העבודה, אבל המרוויח העיקרי הוא לא אתה, זה ש"ס וזה יהדות התורה. והחקיקה הזאת, שמדברת על דיל ברור – הייתי אומר בצורה המכוערת ביותר בכל פוליטיקה – ויושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת רותם, היה בין אלה – הוא באולם, הוא שומע אותי – שבאו ונימקו למה צריך להצביע עבור הצעת החוק, שהביא אותה אז שר המשפטים הקודם, פרידמן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה אמרתי? תצטט, אל תמכור לוקשים, כי יואל חסון כבר אמר שאין לו הנייר. תגיד מה אמרתי. <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה להגיד שאתה תמכת בהצעת החוק של פרידמן, וזו עובדה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הייתי בקואליציה שלכם כמו מסכן. <מגלי והבה (קדימה):> זו עובדה. וראו איזה פלא – כמה שבועות הצעות החוק האלה היו על אש קטנה, ואתה לחצת לעשות חקיקה לגופו של עניין, כי אתה רוצה באמת שהאיש שלך יהיה בבית-המשפט העליון. אבל כפי שאמרתי במקומות אחרים, אתה עשית את העבודה הקשה ואחרים נהנים. הם באו ועצרו לך את הצעת החוק ואמרו: לא יהיה ולא יעבור. יש לנו דיל, יש לנו בקשה. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל צופים בנו ורואים, לפעמים יש הצעות חוק שבאמת יש לעשות הכול כדי לתת להן לעבור ולקבל רוב, בתנאי שהן לא פוגעות בבסיס של הדמוקרטיה של מדינת ישראל. ולצערי הרב, תראו כמה דברים נעשו כדי להכשיר את הנושא הזה של תיקוני הגיל, על מנת שנאפשר למישהו שמשרת את האידיאולוגיה שלי, את האינטרסים שלי, את מה שאני רוצה – אני מכשיר אותו. עושים חוק פרסונלי. וכל הממשלה וכל הקואליציה מתגייסת לזה. מה זה צריך להוכיח? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> איזה כוח יש שם. <מגלי והבה (קדימה):> אתה מבין שאתה התנגדת לה אחר כך, אבל – כל הכבוד. אמרתי: אתה עשית את העבודה – כי בכל זאת, יש לך דברים שאתה צריך להשיג – ואחרים נהנים. אבל ממשלה שטומנת את הראש בחול ומנסה להעביר כל חקיקה שיש בה פגיעה בדמוקרטיה, על זה אנחנו נשלם את המחיר. כי מה אומרים עכשיו? אנחנו נעביר את שני החוקים. בהתחלה נכשיר את המינוי של השופט גרוניס, ולאחר מכן יבוא חוק לשכת עורכי-הדין. עכשיו, שים לב, חבר הכנסת כץ – כי אתה מכיר את העניינים, מה אומרים שם – נציגי לשכת עורכי-הדין, שהם היום – זה מפריע, אדוני, אני לא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> השר ארדן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <מגלי והבה (קדימה):> לא, אל תפריע לשר, יש לו הרבה עבודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא בא אלי ואני האשם? <היו"ר אופיר אקוניס:> וחברך לסיעה, חבר הכנסת שי – – – <מגלי והבה (קדימה):> נכון, מפריעים לשר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מסכים עם השר, שגם חבר הכנסת שי וגם חבר הכנסת שאמה באו אליו, ולא הוא אליהם. <מגלי והבה (קדימה):> אמרתי: מפריעים לשר. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לא להפריע לדובר. <מגלי והבה (קדימה):> לכן, חברי, כשבאים ואומרים בנושא של לשכת עורכי-הדין, מועמד שהוא מתאים לנו, אנחנו משאירים אותו. מוציאים לזה, אתה יודע, הכשר. מי שקיבל הכי הרבה קולות – הוא יישאר שם. וזו הבחירה שמקובלת עלינו, למה? כי אותו מועמד הוא מועמד שמתאים ליהדות התורה. אני לא רוצה להקריא שמות, כי אני לא רוצה לפגוע באנשים. ואז באים ואומרים: המועמד השני – שהוא במקרה הזה איש של ש"ס – מתאים לש"ס. צריך לשנות את החוק בשביל לאפשר מינוי על-ידי יושב-ראש לשכת עורכי-הדין. כשאנחנו באים ומסתכלים על הקואליציה הזאת, ורואים איך היא מכשירה דבר, אז מה זה אם לא דיל? תמיד היה אומר, ד"ר טיבי: יום שחור לדמוקרטיה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היום היה. <מגלי והבה (קדימה):> היום היה. איך זה יכול להיות שאנחנו חוזרים ומוצאים את עצמנו – ושכחו, דרך אגב, שהגלגל מסתובב. אני באופן אישי אומר: אני מבקר את הממשלה הזאת. מי שהעביר את החוק ומי שרוצה להעביר את החוק הזה, אדוני היושב-ראש, גם מבקר את ממשלתי – אם תעשה חוקים כאלה, שהם פרסונליים, לא דמוקרטיים, שבאים לשרת אינטרסים מפלגתיים – אוי ואבוי, שאנחנו מחפשים ורוצים משטר שתהיה בו רשות שופטת מטעם, והרשות השופטת תשרת אידיאולוגיה מסוימת – אם לצד א' או לצד ב'. ועל זה צריך להיות לנו הקו המנחה שכולנו צריכים להילחם עליו. אני מתפלא על ראש הממשלה, שיש לו קואליציה יציבה, שיש לו קואליציה גדולה – אף-על-פי שכצל'ה היום חולק עליו, יש לו קואליציה גדולה. למה אנחנו צריכים להכשיר כל שרץ שפוגע בלב הדמוקרטיה שלנו, שפוגע בכל מי שמאמין שהמדינה הזאת – איך אתם אומרים את זה, כצל'ה? – "אור לגויים". איך זה מתיישר? אז מתברר שיש אור, אבל האור הזה – עושים אותו, מסובבים אותו, לאיזה כיוון שהם רוצים, וזה פוגע במהות. לא יכול להיות שאנחנו פעם אחרי פעם – כנראה יש איזה יושב-ראש ועדה שאני קראתי לו – ועדת כלכלה במקרה, לא אדוני היושב-ראש – "ההוצאה לפועל של ממשלת נתניהו". הוא יושב פה, והוא מפריע לי. לא אתה. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת שאמה, נדמה לי שהדובר התכוון אליך. <מגלי והבה (קדימה):> לא, תשמע, אני נותן לך מחמאה – הפכת להיות ההוצאה לפועל של ממשלת נתניהו. <היו"ר אופיר אקוניס:> ההוצאה לפועל זה לא בהכרח דבר חיובי, ויש יותר גרוע גם. <מגלי והבה (קדימה):> אני ראיתי את זה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יש גם דברים יותר גרועים. <מגלי והבה (קדימה):> – – כשהביא לקצה של – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> ראיתי כותרת: "מגלי והבה נגד שאמה". ראיתי כותרת כזאת. <מגלי והבה (קדימה):> נגד? למה נגד? אנחנו בפוליטיקה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> "המוציא לפועל של נתניהו" – זה לא כזה מדויק. <מגלי והבה (קדימה):> אני אומר: אתה איש ההוצאה לפועל, כשבסופו של דבר, אתה יושב-ראש. ברגע שמתקבלת החלטה אצלך, אתה המניע, אתה הדוחף. אתה לא מוכן לקבל שום אפשרות לתת לערוץ-10 להמשיך לתפקד כי הנחו אותך. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> זה לא נכון. <מגלי והבה (קדימה):> אני שמעתי אותך. שמעתי אותך גם בתקשורת, שמעתי אותך במקומות אחרים. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> בוא נדייק בעובדות. <מגלי והבה (קדימה):> בעובדות אני לא מתווכח אתך עכשיו. אני לא רוצה לנהל את הדיון – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני עזרתי לערוץ-10 בסיבוב הקודם – – – ואני אהיה צנוע לא פחות ממך. אני אהיה צנוע. <היו"ר אופיר אקוניס:> בסיבוב הקודם. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> וגם בסיבוב הזה. <מגלי והבה (קדימה):> אז אני לא חוזר בי – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני לפחות לא עשיתי מזה הון פוליטי. <מגלי והבה (קדימה):> היושב-ראש, אני לא רוצה שהוא ייקח לי את הזמן. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל אתה פנית אליו. <מגלי והבה (קדימה):> לא, אני פניתי ליושב-ראש ועדת הכלכלה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. נכון. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני לא הפקתי הון פוליטי מהמצוקה הפיננסית של ערוץ-10. <מגלי והבה (קדימה):> אתה לא הפקת כי אתה המוציא לפועל. הוצאה לפועל לא מפיקה הון, היא מבצעת מדיניות מוטעית של סתימת פיות, של חיסול הדמוקרטיה, שראש ממשלה מחליט לעשות נקמות, גם אישיות, גם ממשלתיות. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אחמד – – <מגלי והבה (קדימה):> כן, מה אתה רוצה מאחמד טיבי? <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא רוצה את עזרתו של חבר הכנסת טיבי. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> – – תגיד לי מה הוא רוצה. <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בוא נסכם על הפעלת ערוץ-10. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אוה, בבקשה. אתה רואה שהוא פרגמטי? למה אתה אומר שהוא קיצוני? <מגלי והבה (קדימה):> אני אמרתי שהוא קיצוני? אני רוצה שערוץ-10 ימשיך לפעול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> אבל הוא, ההוצאה לפועל, הוא נגד. ואמרתי, הוא הוצאה לפועל לא רק בנושא הזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מגלי מבקש – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זה יכול – הוצאה לפועל, לדעתי, אם אתה רוצה, על-פי התקנון – אני לא יודע. אם אתה מקבל את הוצאה לפועל כדבר שלילי, אתה יכול להגיב. אבל לא – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> זו הוצאת דיבה, ואני מחכה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. הוצאת דיבה, הוא – יש לו חסינות. מה אתה מדבר? יש לו חסינות בדיוק כמו שלך. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> מהותית. <היו"ר אופיר אקוניס:> בוודאי. <מגלי והבה (קדימה):> תשמע, מה שמוצא חן בעיני – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ואין שום הוצאת דיבה. אבל לעלות לדוכן – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> מגיע. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – אם אתה רואה בזה דבר שלילי. <מגלי והבה (קדימה):> – – – סגן – – – פה, תגיב לפחות. תראה את הצעירים האלה, איך מנהלים מדינה ואיך מנהלים מליאה וישיבה. היושב-ראש, שאמור להיות אובייקטיבי ולנהל את הישיבה, מלמד אותו מה הוצאה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, נהפוך הוא, נתתי לך הגנה. <מגלי והבה (קדימה):> תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אמרתי שאתה לא, ההיפך. <מגלי והבה (קדימה):> אתה מלמד את – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא אמר שאתה הוצאת את דיבתו, ואני אמרתי שאתה לא הוצאת משום שיש לך חסינות מהותית בדיוק כפי שיש לו. זה מה שאמרתי. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני משוחרר? <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה משוחרר. תודה. <מגלי והבה (קדימה):> תמיד אתה משוחרר, אני לא ביבי. <היו"ר אופיר אקוניס:> עוד דקה, אדוני, אני מוסיף לך, כי – – <מגלי והבה (קדימה):> אני מאוד מודה לך, באמת, אדוני היושב-ראש. אני באמת רוצה לסכם את הדברים ולהגיד שההתנהלות הזאת של חקיקה שהיא פרסונלית, של חקיקה שבאה בתמורה לשרת אידיאולוגיה ומפלגות מסוימות – וכצל'ה, אתה מפסיד פה, כי שתי המפלגות המרוויחות, צריך להגיד את זה, גם שעם ישראל וצופי ישראל שמסתכלים ידעו שהמרוויח העיקרי זה אגודת ישראל וש"ס. אתה מסכן, רק שלא יהרסו לך מקום כזה או אחר בהתנחלויות. אבל אני אומר, חברי חברי הכנסת: ממשלה לא יכולה להתנהל בצורה כזאת, וראש ממשלה שטוען שיש לו קואליציה לא יכול לנצל אותה, כמו שהיא מנצלת אותו הפוך על הפוך, כדי להרוס את הדמוקרטיה, כי באמת, בדברים האלה – מהר מאוד צריך להביא את הממשלה הזאת שתעזוב אותנו לנפשנו, ואולי ככה יהיה שקט לדמוקרטיה הזאת, שהחקיקות שאנחנו רואים אותן מתבצעות ומאושרות – כל פעם שעובר זמן, אנחנו רואים כמה נזק עושים לדמוקרטיה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. <מגלי והבה (קדימה):> אז אל תיתנו ליום השחור הזה לדמוקרטיה, שיהיה כל הזמן מוכתב על-ידי ממשלה שצריכה ללכת מן העולם. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת דב חנין, יש פה – היה איזה שינוי קטן בסדר. חבר הכנסת חנין. אחריו – חבר הכנסת ישראל חסון, אחריו – חברת הכנסת נינו אבסדזה, ואני מקווה שאתם הפסקתם, או שאני – שוב. טוב. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, החוק שאנחנו דנים בו היום הוא חוק פרסונלי, והוא בא לשנות חוק פרסונלי אחר. בקדנציה הקודמת היה זה השר דני פרידמן שהביא לכנסת הצעת חוק פרסונלית, שאותה היום חבר הכנסת כץ בא לשנות כשהוא בא לבטל את החוק של פרופסור פרידמן. אני התנגדתי לחוק שפרופסור פרידמן הציע, ואני חשבתי שהמנגנון שהוא ייצר והוא הציע לייצר בבית-המשפט העליון הוא לא נכון והוא פגום. אני מתנגד היום גם לחוק שמציע חבר הכנסת כץ, והשאלה היא כמובן למה. התשובה היא מאוד פשוטה: קודם כול, חוקים פרסונליים הם תמיד חוקים רעים: פעם אחת זה לא מתאים; בפעם השנייה מישהו אחר לא מתאים, וכך כל פעם אנחנו תופרים מחדש את מערכת החוקים שלנו לפי צרכים פוליטיים. טעם שני – הציג אותו ביושר חבר הכנסת כץ, כאן מעל במת הכנסת, כשהוא הסביר מהי מטרתו של החוק. הוא אמר דברים כדרבונות על כך שצריך לשנות את דמותו של בית-המשפט העליון, שבית-המשפט העליון פועל בצורה בעייתית, שבית-המשפט העליון מזיק, ולכן צריך להשתלט על בית-המשפט העליון, וכדי להשתלט על בית-המשפט העליון צריך את החוק הפרסונלי הזה, שנועד לאפשר לשופט גרוניס להגיע במקום השופטת נאור לכס נשיא בית-המשפט העליון. אני חושב שזה טעם שמצדיק בדיוק את ההתנגדות לחוק הזה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, את החוק הזה צריך לראות במבט יותר רחב. והמבט היותר רחב מפנה אותנו למה שאושר היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת – זה מהלך חסר תקדים בהיסטוריה של הכנסת. בלשכת עורכי-הדין נערכו לפני כמה שבועות בחירות, ומועצת לשכת עורכי-הדין בחרה בבחירות דמוקרטיות שני נציגים שייצגו אותה בוועדה לבחירת שופטים, עורכת-הדין בן-ארי מחיפה ועורך-הדין זועבי מנצרת; אשה וערבי – שני אנשים שהקואליציה והממשלה הנוכחית כל כך רוצות להדיר. וכיוון שזה לא הצליח להם בבחירות, אין מחסומים, אין מעצורים ואין קווים אדומים בממשלה הזאת. נכשלנו בבחירות, אז מה עושים? פשוט מבטלים את הבחירות. אנחנו מדברים פה רבות, עמיתי חברי הכנסת, על דמוקרטיה מהותית ועל הצורך להבטיח ולהגן על הדמוקרטיה המהותית. אבל פה אנחנו לא מדברים על עקרונות של דמוקרטיה מהותית; פה אנחנו מדברים על הגרעין של הדמוקרטיה, הגרעין הפורמלי של הדמוקרטיה הפורמלית. הרעיון הפשוט, המקובל והמובן, שאומר שיש כזה דבר שנקרא בחירות, ולבחירות יש תוצאות, ותמיד לפי התוצאות יש מישהו שמפסיד, תמיד לפי התוצאות יש מישהו שזה לא נראה לו, ותמיד יש מישהו שצריך לקבל את התוצאות גם אם הן לא נראות לו – הממשלה הזאת, גם את העיקרון הבסיסי הזה מנסה למחוק; הממשלה הזאת, גם את העיקרון הבסיסי הזה מנסה לדרוס. עמיתי חברי הכנסת, החוק שאושר היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת הוא חוק בלתי חוקתי, הוא חוק בלתי דמוקרטי, והוא חוק שאומר שאנחנו עוסקים פה בממשלה שאיבדה לחלוטין את המעצורים הפוליטיים, החוקיים, החוקתיים והמוסריים. עמיתי חברי הכנסת, אחד הדברים המשונים והמעניינים שקרו בחוק הזה, זה שהוא ייצר מנגנון לגבי בחירות לשכת עורכי-הדין, והוא אומר: בלשכת עורכי-הדין אנחנו נייצר מנגנון שבו, בסופו של דבר, ייוצגו שתי הקבוצות: קבוצת הרוב שנמצאת בלשכת עורכי-הדין, וגם קבוצת המיעוט שנמצאת בלשכת עורכי-הדין. אני שאלתי בדיוני הוועדה את השאלה הפשוטה: אם המנגנון הזה נכון לגבי לשכת עורכי-הדין, למה שהוא לא יהיה נכון לגבי הכנסת? הרי גם בכנסת יש מסורת שנציג אחד בוועדה לבחירת שופטים מייצג את הקואליציה ונציג שני מייצג את האופוזיציה. למה בכנסת זה לא נכון? מה קרה פה בכנסת הרי כולנו יודעים: הקואליציה בחרה גם את נציג הקואליציה, חבר הכנסת דוד רותם, איש הימין הקיצוני, וגם את נציג האופוזיציה, חבר הכנסת אורי אריאל, שיושב שם בוועדה לבחירת שופטים כנציג האופוזיציה. מדוע מה שנכון ללשכת עורכי-הדין, שבו מייצרים מנגנון של ייצוג גם לרוב וגם למיעוט, כביכול, לא נכון לגבי הכנסת? אין על השאלה הזאת תשובה, כמובן. לגבי הוועדה לבחירת דיינים והוועדה לבחירת קאדים – שם יצרו מנגנונים אחרים; לא את המנגנון של לשכת עורכי-הדין לגבי ועדה לבחירת שופטים, ולא את המנגנון שיש בכנסת, אלא המצאה חדשה. למה יצרו את ההמצאה החדשה הזאת? פשוט מאוד, אדוני היושב-ראש: יש דיל פוליטי עם ש"ס; הבטיחו לש"ס נציג בוועדה לבחירת דיינים, כדי שבסופו של דבר יהיה רוב חרדי מוצק בוועדה לבחירת דיינים. וכדי לקדם את המטרה הזאת – וראו שהמטרה הזאת איננה מסוגלת להיות מקודמת בכל מנגנון של בחירה דמוקרטית – יצרו שיטה מעוותת שבה במקום בחירה יש מינוי של שני הנציגים על-ידי ראש הלשכה. עמיתי חברי הכנסת, ראו כמה הפרות בחוק אחד קטן, חוק כל כך קצר, של עמוד אחד: שינוי ופגיעה בעקרונות יסוד, נורמה כפולה לגבי הכנסת לעומת לשכת עורכי-הדין, נורמה הפוכה בתוך לשכת עורכי-הדין בין ועדה לבחירת שופטים לבין ועדה לבחירת קאדים לבין ועדה לבחירת דיינים, והחמור מכול – ביטול בחירות אחרי שהן התקיימו. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת – משפט אחרון. אם אנחנו משנים את חוקי המשחק אחרי שהוכרזו התוצאות, עמיתי חברי הכנסת, אין משמעות למשחק הזה. הבעיה הגדולה היא שאנחנו לא עוסקים כאן במשחק, אנחנו עוסקים בדמוקרטיה ובחיים שלנו, ושניהם נמצאים בסכנה גדולה תחת הממשלה הזאת. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה. לרשותך עשר דקות. אחריך – חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד, אחריו – חברת הכנסת נינו אבסדזה, ואחריה – חבר הכנסת אגבאריה. בבקשה, יש לך עשר דקות. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני לא מתכוון לבזבז את עשר הדקות הללו על דיבורים בעלמא. אני רוצה דווקא לדבר אליך, אדוני היושב-ראש; יושב פה גם חבר הכנסת כצל'ה, גם אליו. לפני ארבעה ימים היה יום עיון ב"בנייני האומה" לזכרו של סגן-אלוף עמנואל מורנו, אחד מגיבורי ישראל. יום העיון הזה עסק במנהיגות, בכלכלה, בביטחון ובחינוך. דיברו במשך יום שלם על מהי מנהיגות, איך היא מנהיגות, איך היא באה לביטוי. כיבדו אותי בכך שהשתתפתי ביום העיון. אני סברתי שמנהיגות היא אמצעי, משום שמנהיגות יכולה לקחת אותנו כמעט לכל כיוון. אותם אלמנטים שמרכיבים מנהיגות שאנחנו מסתכלים עליה כמנהיגות חיובית קיימים גם במנהיג שהולך לכיוונים שליליים, יש לו אותן תכונות. השאלה בעצם, מה עושים עם האמצעי הזה, אילו ערכים ואיזו תרבות מנחים את המנהיג הזה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מתכוון ביום רביעי הזה להעלות פה הצעת חוק שדנה בעניין של השתמטות מטעמי דת משירות צבאי. הצעת החוק שלי דיברה על כך שמדינת ישראל תמשיך לכבד את אמונתם ואת מנהגיהם של כל אלה שבדין מקבלים פטור מטעמי דת, ומוצאים אפיקים כאלה ואחרים, אם בשירות לאומי, אם בלימוד בישיבות. אני לא נגעתי בסוגיה הזאת, אני נגעתי, אדוני היושב-ראש, ב-40% מהבנות החילוניות שמשתמטות מטעמי דת. אני רוצה לספר לך איך היום משתמטים מטעמי דת, 40%. הבת מגיעה לעורך-דין, או לדיין, לא משנה למי, מצהירה בפניו שהיא דתייה. איש מהם לא צריך לבדוק את אמיתות הטענה. היא לוקחת את ההצהרה, שולחת בפקס ללשכת גיוס ומקבלת פטור הביתה. באתי וביקשתי – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה, היא לא צריכה להוכיח – – – <ישראל חסון (קדימה):> שום דבר, בפקס. דרך אגב 96% מהבנות מקבלות את זה בפקס. <היו"ר אופיר אקוניס:> 40% מהבנות החילוניות? <ישראל חסון (קדימה):> 40%. אתה רוצה שאני אדייק – 38.7%. <היו"ר אופיר אקוניס:> זה 40%. זה נתון שאני לא ידעתי אותו, זה נתון מדהים. <ישראל חסון (קדימה):> ועל התהליך ידעת? לא ידעת. <היו"ר אופיר אקוניס:> גם לא. אני ידעתי שצריך ללכת ללשכת גיוס בדרך כלל כדי לקבל פטור, גם בנים וגם בנות. <ישראל חסון (קדימה):> אז אני אומר לך לא, בפקס. <היו"ר אופיר אקוניס:> ממתי התהליך הזה? <ישראל חסון (קדימה):> התהליך הזה הוא כבר עשר שנים. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת הורוביץ, אני ידעתי שהולכים לבקו"ם – ללשכת הגיוס תל-השומר, סליחה, או בירושלים או בבאר-שבע. הולכים אומרים חרדי או דתי, ואז מקבלים – לא ידעתי. <ישראל חסון (קדימה):> קודם כול שתדע לך, חרדים ודתיים לא נדרשים בכלל להגיע ללשכת גיוס, מפני שהרשימות מגיעות. רשימות של בתי-הספר והישיבות מגיעות לצה"ל, הם מקבלים את דחיית השירות או את המסלול הרלוונטי להם. אני מדייק חבר הכנסת כץ? אני מדייק. אני אומר לך שהיום בת שרוצה פטור מטעמי דת, זה התהליך שהיא עושה. נכון לנתוני צה"ל, 96% עושות כך, שולחות בפקס. באתי וביקשתי את הדבר הבא – אמרתי: תראו, רבותי, אני מבקש, קחו את הפרמטרים שעל-פיהם אתם דוחים שירות לבנים או פוטרים אותם, לא משנה, תעשו התאמה. בואו נעשה התאמה לבנות, ומאותו רגע אתה בעצם סותם את הפרצה הזאת. הציבו בפני שאלות, והשאלה הזאת, אני בכוונה מפנה אותה, ואני שמח שידידי חבר הכנסת כץ נמצא פה. אמרו לי: הבט, יש הרבה מאוד בנות של הציונים הדתיים שלומדות בבתי-ספר חילוניים. אמרתי: אוקיי, בואו תגידו לי איזה מנגנון אתם רוצים כדי שנאפשר גם להן את אותו מסלול כמו של הדתיות, זה דבר אחד. דבר שני, שאלתי, אם בת בין גיל 14 ל-18, ההורים סבורים שהיא יכולה ללמוד עם הילדים שלי בגיל שההורמונים פעילים בצורה בלתי רגילה, מדוע הבת הזו לא יכולה לשרת בבסיס שלא מחייב לינה? אבל אני גם לא מתעקש על זה. אמרתי: יש גם מסלול של שירות לאומי, גם על זה אני לא מתעקש. אמרתי, בואו תנו לי בבקשה את ההסבר. אדוני היושב-ראש, אנחנו בדיון הזה כבר נמצאים שנה וחצי. אני פעלתי על-פי בקשת הממשלה, כל פעם דחיתי. הממשלה אמורה להציג חוק. הממשלה הציעה את החוק הבא, ואני רוצה שתקשיב לי בבקשה, משום שחשוב לי שתדע. הממשלה הציעה את החוק הבא. החוק הבא אומר כך – שימשיך ההסדר של לשלוח בפקס, אבל הבת מתחייבת לקיים את שלושת הדברים הבאים: שמירת כשרות, שמירת שבת, ועוד משהו, אני לא זוכר אפילו מה זה. מהרגע שהיא הצהירה, במשך 24 חודש היא חייבת לקיים את זה. מדינת ישראל תפעיל אמצעי מעקב, שים לב, צה"ל יעקוב אחרי האזרחים, כשמייד אני אדבר מה זה אומר לעקוב אחרי אזרח אם אתה רוצה להשגיח עליו. סתם דוגמה, כשהוא לא שומר שבת – אתה צריך לעקוב אחריו בשבת. מי יעקוב אחריו בשבת? <היו"ר אופיר אקוניס:> משטרה צבאית. <ישראל חסון (קדימה):> לא, היא לא יכולה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אמרת שהצבא יעקוב אחרי האזרחים, רק משטרה צבאית יכולה לעשות את זה. <ישראל חסון (קדימה):> לא, אז אתה לא יכול שמשטרה צבאית – מי יעקוב אחריו? יפעילו כמו שעושים במקומות עבודה, יצטרכו לגייס את אחינו הדרוזים, או את אחינו הנוצרים או את אחינו המוסלמים, לעקוב אחרי בנות ישראל בשבת, לראות אם הן שומרות שבת כן או לא. ואני שואל שאלה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זה הציע משרד הביטחון? <ישראל חסון (קדימה):> כן, זה הצעת החוק הממשלתית שאני מתנגד לה; שאני אומר, אני רוצה לסגור את הפרצה, מה אתם מציעים לי? אומרים לי, תשמע, בוא, אדוני, ניתן להם לגנוב, בסוף נתפוס את הגנבים. באמת רעיון טוב, בכלל, תפיסת עולם בסדר. באתי ושאלתי: תגידו, באמת, מה התכלית בעניין הזה? תראה באיזה תהליך אנחנו נמצאים. אנחנו שנה שמינית ברציפות ש-52% כיתות א' בחינוך לא-ציוני. אחוזי ההשתמטות הולכים וגדלים, אנחנו מושכים מדיניות שהולכת קצת יותר לכיוון, קוראים לזה הימני, אני קורא לזה קצת יותר נוקשה, לא קורא לזה בשמות אחרים. בסוף, מישהו צריך לעשות את העבודה, זה הסדר האזרחי. כאן אני שואל שאלה פשוטה: תגיד, המנהיגות הזאת לאן לוקחת אותנו, לאן היא לוקחת אותנו? שנה וחצי על דבר שהוא obvious, של למנוע שקר בקרב החברה. הממשלה עושה את כל המניפולציות האפשריות, ואני אומר לך, אני מצטער להשתמש בביטויים כאלה, אני לא יודע להתבטא בצורה בוטה כלפי האנשים שנושאים באחריות, אבל היא עשתה מניפולציה במשך שנה וחצי. היא ניסתה לתעתע בי ובציבור שכאילו הם מקיימים הידברות, והלכתי לקראתם כל פעם. היום אתה בא, אתה אומר, תשמע, מה אנחנו עושים, נבלים ברשות התורה? מה אנחנו עושים, מעשה צביעות? מצד אחד, אנחנו באים וקוראים, רבותי, מחפשים את הצדק החברתי, מחפשים את הדברים הללו. על מה? אני אומר לך, אני יכול להרחיב פה את הדיון כשמדברים על הדרת נשים. אני אומר, עזוב אותי מהדרת נשים, בוא דבר אתי על מקצועות ליבה. בוא דבר אתי על לימוד מקצועות הליבה, לא יהיה לנו דיון על הדרת נשים, לא יהיה לנו דיון. וכאן אני סוגר את המעגל עם עמנואל מורנו. ישבתי שם, ישבו בקהל צוערים של בה"ד 1, ישבו בקהל חבריו ליחידה, ישבו בקהל תלמידי מכינות קדם-צבאיות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני התביישתי לדבר אתם על מנהיגות. אני הרגשתי בושה לדבר אתם על מנהיגות. אתה יודע, לדבר על מנהיגות, כשברקע נמצאת הצללית של עמנואל מורנו ואני יודע שאנחנו הולכים ועושים שקר בנפשנו, שמע, ברור לי לגמרי לאן הדבר הזה לוקח. אם זה מתקשר לרצף, עם חוק גרוניס או לא חוק גרוניס, אני אומר לך, בעיני הנושא הזה עומד בפני עצמו. בעיני, הנושא הזה הוא חרפה שלנו כלפי הציבור שנושא בנטל, ואני מבקש ממך ומחברי מהקואליציה שיושבים, אנא, ביום רביעי, אל תעשו שקר עם עצמכם וגלו מנהיגות כלפי עמנואל מורנו וחבריו. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני. ארבע דקות. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד, ארבע דקות. חברת הכנסת אבסדזה לאחר מכן – לה יהיו עשר דקות. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> את מסתפקת בארבע? מצוין. אני מראש מפעיל ארבע, זה הסיכום בינינו. מאה אחוז. חבר הכנסת אגבאריה. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, העניין הוא לא החוק הזה. גם כששר המשפטים הקודם, דניאל פרידמן, הביא את המגבלה של שלוש שנים לנשיאות בית-המשפט העליון, זה לא, בלשון המעטה, מצא חן בעינינו. ההתנגדות להצעת החוק שעומדת לדיון היום היא לא בגלל מהותה. מהותה ניתנת למחשבה, ניתנת לתמיכה וניתנת להתנגדות. אבל הבעיה עם החוק הזה, שהוא חוק שתפור על מידותיו של איש. אם המציעים היו באים ואומרים, אנחנו מציעים את הצעת החוק כי אנחנו חושבים שיש בה היגיון, ויכול להיות שכן, אבל אנחנו מפעילים את זה החל מהתקופה של הנשיא הבא ולא מייד – זה היה נשמע הוגן, ברור, אף שהיה ידוע פחות או יותר מי יהיו הנשיא הבא, או הנשיאה הבאה והנשיא שלאחריה, של בית-המשפט העליון. אבל אפילו לא טרחו לעשות כאן מראית עין של נוהל תקין. המסוכנות של החוק הזה היא בעצם הצטרפותו למכלול של חוקים ושל התנהלות ממשלתית בריונית, שבאה לכופף את מערכות השלטון ומערכות החוק על-פי מידותיה של הממשלה. זאת אומרת, לעצב את בית-המשפט העליון, לא על מנת שיהיה גוף עצמאי שיכול לבקר וצריך לבקר את הרשות המבצעת, אלא לייצר בית-משפט עליון שיש בו מורא מהמערכת הפוליטית ופחד מהמערכת הפוליטית וכפיות טובה למערכת הפוליטית, וזה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. זה פשוט מתחבר לחוקים שבאים כדי לתקוף את המיעוט הערבי הפלסטיני, אזרחי מדינת ישראל. זה מצטרף לחוקים שבאים לתקוף את חופש הביטוי ואת התקשורת. זה חוק שמצטרף להתנהלות של הכלכלה הקפיטליסטית הדורסנית. זה מצטרף לכל מיני תופעות שבאות לקעקע מרכיבים מובהקים של הדמוקרטיה וליצור מצב, לדעתי, מסוכן מאוד, שהוא פשוט, על-פי ההגדרה המדעית, אני אמרתי את זה בנאום אחר, אם מחברים את כל הדברים האלה, של ההתנהלות של הממשלה בכל התחומים והמתקפה על הדמוקרטיה, אתה תגיע למסקנה שאתה הולך לבנות משטר שיש בו מאפיינים פאשיסטיים, במובן הקלאסי של המלה, של כרסום בדמוקרטיה, חרחור מלחמה, כלכלה דורסנית, מתקפה על העיתונות, מתקפה על העמותות, מתקפה על חופש הביטוי ומתקפה על מערכת המשפט. אלה המבחנים הקלאסיים שביסודו של משטר פאשיסטי. ראש הממשלה ושליחיו ודובריו מובילים למצב מאוד מסוכן. אני שמעתי והקשבתי לדבריה של ראש האופוזיציה, היא אמרה כמעט את אותם הדברים, אף שאני אמרתי אותם בהזדמנות אחרת, אבל היא, בשלב מסוים אני הרגשתי שהיא חששה להגיע למסקנה. אני חושב שהמצב היום מחייב שהאופוזיציה תהיה אופוזיציה לוחמת, אופוזיציה שתשים מעצורים להשתוללות האנטי-דמוקרטית של הממשלה הזאת. הבעיה היא לא גרוניס, אדוני היושב-ראש, הבעיה היא הממשלה שמדרדרת את הדמוקרטיה לביבים מסוכנים ביותר. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה, החלפת עם חבר הכנסת סוייד, הוא יהיה אחר כך, ובתווך חברת הכנסת נינו אבסדזה. בבקשה, אדוני. ארבע דקות. אני אחזור על ההודעה שהזכיר לי המזכיר, שיושב-ראש הכנסת הודיע בתחילת הדיון שההצבעה לא תתקיים לפני 21:30. כלומר ב-21:30. עד אז יתקיים דיון. אם הדיון יסתיים לפני 21:30, כבר נמצא זמן, למשוך זמן עד 21:30, אבל לא לפני 21:30. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, נכון. גם את, למשל, אם את תורנית, תהיי מוזמנת. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> נעשה הפסקה. <היו"ר אופיר אקוניס:> או הפסקה. זו גם אפשרות. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רציתי לפנות לחבר הכנסת כצל'ה. כצל'ה, ככה תמיד קוראים לך. מדוע אתה היית צריך את החוק הזה? למה אתה הגשת אותו? אני לא חושב שאתה המרוויח מהעניין הזה. אבל אולי אתה מכין לזה שאתה הולך להיות ראש ממשלה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מה שאתה חושב. זה מה שאתה מצהיר. אז אם אתה רוצה להיות ראש ממשלה, אז אתה כבר מכין את הקרקע. איך להכין את הקרקע? אתה שם את האנשים שלך כבר בצמרת השיפוטית במדינת ישראל. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא, לא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מאוד מאוד מעניין. זה רק מזכיר לי דבר אחד. אתם זוכרים, כשנפטר נשיא סוריה חאפז אסד ובא הבן שלו, אז היתה שם בעיה עם החוקה – רק בגיל 40 והוא היה פחות מגיל 40. אז גם כן התאספו הפרלמנט הסורי – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – בדיחות על בשאר, לפני חצי שנה לא היה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא נכון, אנחנו הראשונים שתקפנו את זה, מדוע הם עשו את זה. אם אתה לא יודע, תחזור לעיתונות ולספרות שלנו. התאספו הפרלמנט ותפרו חליפה שהיא במיוחד – הקטינו את הגיל ל-34 ותפרו את החליפה בשביל שהוא יהיה נשיא, בשביל לשמור על הסטטוס-קוו. אז כנראה גם אתה מכין למשהו, שאתה תופר את החליפה הזו, לשופט הזה, למקום הזה, בשביל התוכניות שלך לעתיד. אז כנראה זה מה שאתם חושבים לעשות. אבל לא אתה המרוויח, המרוויח זה הקואליציה ורותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת אגבאריה, יש לי שאלה אליך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה עשינו לך כל כך רע שאתה מביא לנו אותו כראש ממשלה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה הוא מצהיר. אם אתה לא יודע, אז הוא מצהיר. בגלל זה, כל פעם שהוא עולה לכאן והוא אומר, יש כבר בשטחים הכבושים – הוא אומר את זה אחרת – יש איזה 300, 400, 600, 800 – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> 400. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא מזמן, אפילו חילק כמה זה בכל מקום. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון, חילק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ואמרתי שהנייר יכול לסבול את הכול. למה הוא סופר את זה? כי הוא סופר את הקולות והוא אומר שבעתיד הוא יהיה ראש ממשלה, והמתנחלים עכשיו יהיו בצבא, במשטרה ובשלטון. אם הוא צריך בשלטון, אז הוא גם צריך במחוקקים. <נינו אבסדזה (קדימה):> ובתקשורת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כמובן בתקשורת. הרי על ה"עליהום" בתקשורת, זה גם כן. אז ההשתלטות על בית-המשפט העליון – מי שמרוויח ממנה, זה לא רק אתה, זה אלה שתפסו טרמפ על החוק שלך ויכולים לממש את הדברים, מה שהם רוצים, כדי להעביר את כל החקיקה ולהצר את הדמוקרטיה – על מי? על השכבות החלשות? לא; כנראה על האופוזיציה. וזה האופי של הקואליציה הדורסנית הזאת, בשם הדמוקרטיה. בשם הדמוקרטיה הם יכולים גם לדכא את האופוזיציה ולא לתת להם להתבטא, אבל זו לא הגדולה של הדמוקרטיה, ואם אתם באמת אנשים דמוקרטים, ואני יודע שהליכוד – לא ישראל ביתנו – היתה פעם, דגלה בדמוקרטיה. <היו"ר אופיר אקוניס:> היא עד היום דוגלת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל הקואליציה היא אנטי-דמוקרטית, והגדולה של הדמוקרטיה – ואני מקווה, ממפלגה אידיאולוגית כמו הליכוד, שתחזור למקורות שלה ובאמת תגן על הדמוקרטיה. וגדולת הדמוקרטיה זה כאשר הרוב מגן על הזכויות של המיעוט. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, אדוני. כיוון שפנית אלי כמי שמייצג את הליכוד – היתה וגם בהווה וגם בעתיד תהיה מפלגה דמוקרטית. לדעתי, אדוני, אם פנית אלי כמי שיושב כאן כנציג סיעת הליכוד – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא נקבתי בשמך. <היו"ר אופיר אקוניס:> אמרת והסתכלת. הרי הדמוקרטיה – בסוף נכון שצריך להגן על המיעוט, אבל גם הרוב צריך למשול, כי כך רצה הציבור. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הרוב יכול למשול בצורה דורסנית כזאת, אבל אם הוא היה עונה על דרישות המיעוט, זה באמת יכול להיות דמוקרטיה. אבל לצערי הרב, אתם כבר נגררתם אחרי ישראל ביתנו. <היו"ר אופיר אקוניס:> את זה עוד נראה בבחירות הבאות. בבקשה, גברתי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זה נכון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא תחלום על זה בחיים. <היו"ר אופיר אקוניס:> נסתפק בדברים האלה, חבר הכנסת אגבאריה. בבקשה, גברתי, ארבע דקות, כפי שביקשת. אם תרצי בכך – עשר? את יודעת מה? רשום לפני עשר דקות. תעשי מה שאת רוצה בעשר הדקות האלה. בבקשה, עשר דקות. <נינו אבסדזה (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כפי שהתחייבתי, כנראה אדבר בקצרה, מה שכואב בלב, וכואב ביותר בלב. ראשית, אין לי דבר וחצי דבר ועשירית דבר פרסונלית נגד שופט דגול, שופט ידוע ואחד הטובים במדינת ישראל, השופט גרוניס. יש לי הרבה נגד החוקים הפרסונליים, ותיכף אתייחס ישירות לחוק הזה. אבל לפני כן, אדוני היושב-ראש, ראיתי את החיוכים ושמעתי צחוק ברגע שסיפרת את הקוריוז על מנחם בגין. לא אחזור עליו. כמובן, זה נראה: תראו, זאת מקדימה, פתאום מדברים על מנחם בגין. לצערי הרב, הגענו לשלב שאין לנו מה לעשות אלא להזכיר לכם, לליכוד, וזכותי לומר שלדעתי, גברתי השרה – ואני בטוחה שגם ביניכם יש אנשים שחושבים כך, חלקם אפילו אומרים את זה בקול רם – מנחם בגין היה רואה ועדות חקירה פרלמנטריות, היה רואה קבוצות אינטרסנטיות של פוליטיקאים שרוצים להשתלט על בית-משפט, אם הוא היה שומע שבמדינת ישראל – אתם יודעים מה? הייתי עכשיו נוחתת מהמאדים ויודעת עברית, הייתי חושבת שרביב דרוקר באמת סכנה הרבה יותר גדולה מאשר הגרעין האירני. מנחם בגין היה רואה שפותחים וסוגרים את הערוצים בגלל עיתונאי כזה או אחר? לדעתי, ותרשו לי לעשות פרשנות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יש לנו זמן, עשר דקות. השרה לבנת, קחי עיתונים מ-1978 – בואו נעשה, חבר הכנסת הורוביץ, ניסוי: ניקח עיתונים מ-1978, הממשלה בראשות בגין מבקשת למנות את טומי לפיד למנכ"ל רשות השידור. פאשיזם, סתימת פיות, הפגנה מול רוממה על מינוי פוליטי של מי שלימים היה שר המשפטים, השר לפיד, אבל אז גם אמרו אותם דברים שאומרים היום. אולי עוד 30 שנה, גברתי השרה, גם אנחנו נהיה מאור הגולה והדמוקרטים הגדולים ומגיני זכויות האזרח. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – אלה שקראו למנחם בגין, קראו, "האיש שיושב ליד ד"ר בדר", כדי שלא לומר את השם מנחם בגין, מלמדים אותנו עכשיו, מחנכים אותנו, מטיפים לנו על מנחם בגין. זה כל כך משעשע, שאם זה לא היה עצוב הייתי צוחקת. <נינו אבסדזה (קדימה):> בזה אני מאוד מסכימה אתך, גברתי השרה. אם זה לא היה עצוב, באמת – ואת יודעת מה? כפי שאמר כרגע היושב-ראש, אני פוחדת שעוד 30 שנה לא יהיה כאן המושג "גברתי השרה", כי היום אסור לי ולך לעלות לאוטובוסים אם אנחנו לא נראות בדיוק כפי שהגברים נראים. בעוד 30 שנה, בקצב כזה יכול להיות מאוד שהמושג "גברתי השרה" כבר לא יהיה, ואני אישית לא הייתי רוצה ולא מאחלת את זה קודם כול לך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> בעניין הזה אנחנו באותו מקום, גברתי. <היו"ר אופיר אקוניס:> גם אני, אגב, באותו מקום, ורבים מהבית הזה – לדעתי, כולם באותו מקום, באמת. <נינו אבסדזה (קדימה):> אין לי ספק. לכן אמרתי שאין לי ספק שיש ביניכם אנשים שבאמת חושבים. הערכים הדמוקרטיים עוד לא לגמרי נעלמו. כנראה באמת אשתמש בעשר דקות. <היו"ר אופיר אקוניס:> שלא יגידו סתימת פיות. <נינו אבסדזה (קדימה):> טוב, במקרה הזה אני מבטיחה שלא להתלונן על סתימת פיות. אומר לכם משהו יותר גרוע מזה שאני מקדימה, פתאום מדברת על מנחם בגין. עוד יותר גרוע – אני ה"רוסייה", לא משנה, עולה חדשה מברית-המועצות, שנמצאת בארץ בימים אלה 16 שנה, מדברת שוב על מנחם בגין, אבל אני חייבת לומר משהו. דיברו כאן החברים שלי על הדברים התיאורטיים, מה ההבדל בין טוטליטריזם לדיקטטורה, ובהחלט יש הבדלים, אין מה לעשות. כשאמרתי שאדבר בקצרה על מה שבוער וכואב לי – אני חוויתי את זה, כי הייתי גם שם וגם שם. בדיקטטורה, לשמחתי הרבה, לא כל כך הספקתי לחיות, אבל בטוטליטריזם הייתי. אני יודעת מה ההבדלים מהחיים שלי. אני גדלתי ככה. אני רק רוצה להזכיר, חבר הכנסת כצל'ה, אתה יודע מה הבולשיביקים עשו, דבר ראשון, אחרי מהפכת אוקטובר? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני לא יודע מה זה בולשביקים. <נינו אבסדזה (קדימה):> תיכף. הם הלכו והשתלטו על אמצעי התקשורת דאז, על הדואר וחברת הטלפונים. מזכיר לך משהו? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מזכיר לי שהיתה לנו פעם תחנה שקראו לה ערוץ-7, והבולשביקים של פעם השתלטו על התחנה שלנו ולא נתנו לנו לשדר. <נינו אבסדזה (קדימה):> אז אני רוצה להזכיר לך – בהמשך הם השתלטו על התקשורת, וזה קרה כמעט לפני 100 שנה. מה, לא למדנו משהו? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא אני הבולשביק; אני המסכן. <נינו אבסדזה (קדימה):> אני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה בדיוק לאותו בולשביזם, לצערי הרב. לקח להם אחרי זה כמה שנים כדי להגיע למסקנה שלהשתלט על התקשורת זה לא לגמרי מספיק; צריך להשתלט גם על בתי-המשפט. ואז באו אותן שלישיות, אותן ועדות חקירה פוליטיות, שבסופו של דבר הביאו למה שהביאו. דיבר לפני חברי חבר הכנסת ישראל חסון, ואמר האם הדברים מתקשרים או לא מתקשרים עם חוק גרוניס. אני חושבת, ישראל, שכל מה שקורה היום קשור האחד לשני, וזה באמת חוליות באותה שרשרת – כל מה שאנחנו רואים בכנסת הנוכחית; כנראה, לצערי, גם מה שנראה ביום רביעי. לדעתי, רק עיוור לא יכול לראות שהדרת נשים, זה שמשפילים ילדים חרדים שהם לא מספיק צנועים, חוק גרוניס – שוב, אני לא נוגעת פרסונלית חלילה בכבוד השופט – זה הכול, רק עיוור לא יכול לראות שהכול חוליות באותה שרשרת. אם הממשלה הזאת והקואליציה הנוכחית רוצות להיראות כמו הפסלים המפורסמים – לא רואה שום דבר, לא שומע שום דבר, אז האופוזיציה והציבור, אנחנו הפסל השלישי, ואנחנו לא נשתוק. אנחנו כן מדברים, ואנחנו נצעק בכל מקום, והציבור הוא בהחלט – חבר הכנסת רותם, אנחנו לא חמורים ואנחנו לא קופים, ואנחנו אנשים שיודעים לשנות את דעתנו, וגם נדע לשנות את הקואליציה הנוכחית בגלל חוסר הדמוקרטיה, קודם כול בבית הזה וגם בחוץ. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, גברתי. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. ארבע דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ברור שאנחנו מתנגדים לחוק הזה, שנקרא "חוק גרוניס", מאחר שמדובר בחוק אינדיבידואלי, מוטה כלפי אישיות מסוימת, עם כל הכבוד שאפשר, כמובן, לרחוש לאותה אישיות. מדובר פה בחקיקה אינדיבידואלית, שהיא במסגרת סדר-יום, במסגרת אג'נדה מסוימת, שהמטרה שלה היא להשתלט על המערכת המשפטית; הכוונה שלה היא להטות את עצמאות ראש פירמידת השפיטה והמשפט והשיפוט בישראל. מעניין הוא, אדוני היושב-ראש, שהימין, גם בישראל וגם בעולם, לא אוהב לראות מערכת משפטית עצמאית. אפילו לאחרונה, המועמד הרפובליקני הימני לנשיאות ארצות-הברית, ניוט גינגריץ', מדבר על כך שהוא רוצה להביא את הפסיקות של השופטים בבית-המשפט העליון בארצות-הברית לאשרור בקונגרס, כי הוא לא בוטח בהם. הוא חושב שיש יותר מדי ליברלים בבית-המשפט העליון, וזה מצב שאי-אפשר להסכים לו, וצריך עוד עין, ועוד בדיקה, ועוד הצבעה, על הפסיקות של שופטי בית-המשפט העליון בארצות-הברית. אף אחד עוד לא העז לעשות ולהגיד את הדברים האלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אולי הוא יחשוב אחרת, אדוני, אם תיאורטית – אינני מתערב חלילה בבחירות במדינה אחרת – אם הוא, ניוט גינגריץ', ייבחר בארצות-הברית. על-פי החוקה האמריקנית הוא ימנה את השופטים. ואז הוא אולי יחזור בו מן האמירה הזאת שאתה ציינת עכשיו. <חנא סוייד (חד"ש):> שמה? שהוא מה? <היו"ר אופיר אקוניס:> אם הוא תיאורטית ייבחר לנשיא ארצות-הברית – – <חנא סוייד (חד"ש):> תיאורטית, אני מאוד מקווה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> – – וימנה על פי-החוקה האמריקנית – כן, כל אחד – על-פי החוקה האמריקנית הוא ימנה את השופטים – – <חנא סוייד (חד"ש):> נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – אולי הוא יחזור בו מן האמירה שאתה ציטטת עכשיו, יחשוב אחרת. לא ירצה להעביר את זה לאשרור, כי הוא ימנה את השופטים. <חנא סוייד (חד"ש):> לא. אבל, כל נשיא אמריקני ממנה, לא ניוט גינגריץ', רק זה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון, נכון מאוד, אז זה מה שאני אומר. <חנא סוייד (חד"ש):> לא, הוא הוסיף עכשיו. הוא רוצה להוסיף. תראה, מקובל בארצות-הברית, ב-checks and balances בארצות-הברית – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. נכון. <חנא סוייד (חד"ש):> – – זה שהנשיא יש לו ועדות איתורים, וועדת מינוי, ואחר כך הצבעה בוועדה, ואחר כך הצבעה בסנאט – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <חנא סוייד (חד"ש):> – – זה שם מדורג, וזה כל הנשיאים מסכימים. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <חנא סוייד (חד"ש):> לא, הוא מעבר לזה. הוא רוצה פסיקות אינדיבידואליות, הוא רוצה להביא אותן לאשרור בסנאט. אני אומר שזה בעצם ביזיון לעצמאות של בית-המשפט. אדוני, אני חושב שכאן מתחילה או מסתיימת המערכה על הדמוקרטיה, על שלטון החוק, על עצמאות המערכת המשפטית בישראל. דובר בשבוע האחרון על הצעה שראש הממשלה רוצה ומציע שלחיילי הצבא תהיה סמכות לעצור מתפרעים ולהטיל על הפרקליטות הצבאית להגיש מתפרעים טרוריסטים בשטחים הכבושים לדין, כאילו זה פותר את הבעיה, או כאילו זה יכול לתרום. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, עדיף בלי. זה לא יתרום שום דבר. מה יעשה החייל הקטן, האינדיבידואל, שהוא רואה שאפשר לכפות ואפשר לכופף את החוק כאן בכנסת? אפשר כאן לשנות סדרי בראשית ולקבוע ראש בית-משפט, נשיא בית-משפט עליון, ולשנות חוקים של לשכת עורכי-הדין. אז למה שתהיה לו המוטיבציה הזאת לפעול נגד אנשים שמשכנעת אותו המערכת האידיאולוגית, מערכת ההסברה הימנית, שהנה כאן האתוס והמיתוס של ארץ-ישראל, ושנער הגבעות הזה הוא שבונה את הארץ ומגן על הארץ. מאיפה הוא יביא את האומץ הזה להרים יד על אחד המתפרעים האלה ולעצור אותם, או לאחד התובעים, עורכי-הדין בפרקליטות הצבאית לעשות משהו נגד מישהו? זה לא יעבוד, כי אנשים – כבר נכנס להם לראש שהנציגות, שראש המחנה, שסיירת התורה, כפי שראש הממשלה קרא לאנשים בישיבת הרב – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> "מרכז הרב". <חנא סוייד (חד"ש):> "מרכז הרב" – סיירת התורה. סיירת התורה כבר שולטת כאן. מי יכול להתנגד ולעמוד בפניהם בגבעות ובשטחים הכבושים? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <חנא סוייד (חד"ש):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שיש כאן ניסיון – יש כאן מעשה כבר. החוק הזה, אין ספק שהוא יעבור. דובר כאן ארוכות, אדוני היושב-ראש. אני רק מנצל קצת מהזמן – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני הוספתי לך. לא, הוספתי לך דקה, ואתה אחרי הדקה, אז נא לסיים. <חנא סוייד (חד"ש):> אז, אדוני היושב-ראש, אפשר היה לחשוב, מרוב שדיברו כאן שצריך לגוון בבית-המשפט העליון, ודובר על נציגות דתית ונציגות מזרחית ונציגות של נשים ונציגות של מיעוטים – לא כל כך דיברו על זה, אבל במשתמע – ואני חשבתי שכבוד השופט גרוניס הוא אחד מהם. אני בדקתי והוא לא דתי, ולא מזרחי, ולא אשה, ולא זה ולא זה. הוא מהברנז'ה, הוא מהברנז'ה. אני לא יודע. אז לכן, מה שקובע כאן זה העמדה הפוליטית. הוא היה טוב אילו היה גם ערבי, אדוני היוזם כאן. כי כאן העמדה הפוליטית, העמדה שהיא בעד הכיבוש, ועד לכפות את הדמוקרטיה ולעקר אותה – זה מה שקובע, ולא הגיוון ולא כל הדברים היפים שאתם העליתם כאן. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי – שבע דקות. אחריו – חבר הכנסת אלסאנע, שש דקות. חבר הכנסת בן-סימון, אתה אחרון הדוברים מטעם מפלגת העבודה. זה בערך עוד – אני רואה שאתה מתעניין, אז זה ייקח לך עוד איזה 20 דקות בערך. <דניאל בן-סימון (העבודה):> כמה זמן יש לי? <היו"ר אופיר אקוניס:> לך יש שלוש דקות. תשאל את זהבה, היא תגיד לך למה. בבקשה, אדוני, שבע דקות. תגידי לו למה. בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, בדרך כלל חברי כנסת מנסים לחוקק חוקים, וכשהם מצליחים יש לפרגן להם. האמת היא שהעקשנות של חבר הכנסת יעקב כץ השתלמה. הוא דבק במטרתו, סימן לו שופט שהוא אומר שהוא נוח לו או למשנתו או להשקפת עולמו. חלק קראו לו שמרן, חלק קראו לו פחות אקטיביסטי, וטבעו חותם מסוים לשופט גרוניס. אני לא יודע אם גרוניס מעוניין בחותם הזה, רצה שככה יפעלו למענו. יש אנשים, משפטנים בסדר-גודל כזה, שאם היתה נוצרת קונסטלציה כזאת הם היו מוותרים, הם היו מוותרים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ואז היו אומרים: אדם דגול, אדם בעל ערכים. מה רע בשופטת מרים נאור? למה לחסום את דרכה? <אבישי ברוורמן (העבודה):> אשה נאורה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אשה נאורה. עכשיו – בניגוד, חבר הכנסת חנא סוייד, לסטריאוטיפ שכאילו בג"ץ הוא עם השמאל ונגד הימין, רק לפני שבוע בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ אישר לכיבוש להשתמש וליהנות ממשאבי הטבע בגדה המערבית בניגוד לחוק הבין-לאומי. בג"ץ הוא אשר אישר ונתן הכשר לגירוש, להריסת בתים, להתנחלויות, להפקעות ולחומת ההפרדה. בלעדי בג"ץ הכיבוש היה קורס. ולכן, בגדול, חבר הכנסת כץ, אתם לא הייתם קיימים בשטחים הכבושים, בהתנחלויות, אלמלא שופטי בית-המשפט העליון והמוסד הזה הנקרא בית-המשפט העליון. למרות זאת, אני, כנציג של ציבור שבדרך כלל לא זכה כקולקטיב להגנת בית-המשפט העליון, אני מגן עליו מולכם, בפניכם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה יושב פה בגלל בית-המשפט העליון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נכון, אני מודה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז קיבלת ממנו תמיכה גדולה. הרי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> על בסיס אישי? אם תחזור למשפט שאמרתי: קולקטיב, כי ידעתי שתגידו. אלמלא בג"ץ, חלק גדול מאתנו לא היו יושבים כאן. אני מודה. אתם רוצים לראות את הכנסת נקייה מהסוג הזה של ערבים. ולכן – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אולי זה מה שעומד מאחורי הדחף הזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> צריך לבדוק את זה, צריך לחשוב על זה. האמת היא שהוא נחוש, חבר הכנסת כץ, והוא ממשיך. המיליה והסביבה מאפשרים לו זכייה, ניצחון. איך חבר כנסת אחד, מוכשר ככל שיהיה, פאשיסט אבל חביב ככל שיהיה, יכול להרים פרויקט כזה של להכריע מי יהיה ראש בית-המשפט העליון? כנראה הצעתו נופלת על אוזניים קשובות של השלטון כולו. הרי הוא איש אופוזיציה, אז אולי זה מה שרוצה יעקב נאמן, זה מה שרוצה ראש הממשלה, זה מה שרוצה האגף הזה, ואחר כך, זה מה שרוצה חבר הכנסת כץ. הצטלבות דרכים של כל האנשים האלה. ולכן, הניצחון הזה חשוב לך באופן אישי, אבל הוא לא מזיז הרים, כי כל המערכת תומכת בהצעת החוק שלך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כולל השופטת בייניש. זה חידוש. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה לא חידוש. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה לא חידוש. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ממש לא חידוש. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כך כתבה הכוהנת הגדולה צימוקי שלוש פעמים ב"ידיעות האחרונות". <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> טובה צימוקי מקובלת עלי, היא אמינה. היא מקובלת עלי יותר מאשר עליך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> שלוש פעמים היא כתבה ב"ידיעות אחרונות" שהשופטת בייניש תומכת בחוק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל למה לעצור את האפשרות של מרים נאור? אשה נאורה תהיה נשיאת בית-המשפט העליון. יש לך סיבות. אתה יודע, אתה פגעת, בצורה זו או אחרת, בשני שופטים – פגעת גם בגרוניס, יצרת לו הילה של שפוט הימין, שחייב לך, לכם, ופגעת בשופטת נאור. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אל תדאג, הוא כמו כולם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אם הוא היה כמו כולם לא היית מתגייס בכוחות כאלה כדי לחסום את השופטת נאור ולהביא לבחירתו. אגב, בזמנו, כשהשר לשעבר פרידמן הביא את התיקון הזה, גם אז התנגדנו. וההתנגדות שלנו היא התנגדות עקבית, חבר הכנסת דוד רותם, שאני מברך על העובדה שנעדרת היום מהדיון הכי מביש שהיה לאחרונה בוועדת חוקה. הכי מביש. הכי מביש. ולכן, מצאו מישהו אחר, חבר הכנסת שאמה-הכהן. הכהן – כדי שלא יפשיטו אותו בנתב"ג, חבר הכנסת סוייד. הכהן הוא הכלי לאי-הפשטה של יהודים בנתב"ג. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא החסינות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אחמד, מוחמד, טלב, חנא, כרמל, שאמה – ישר לחדר 13. אבל שאמה-הכהן? החגורה נשארת במקומה, המכנסיים נשארים במקומם ואפילו כפתורי חולצתו לא נפתחים. <חנא סוייד (חד"ש):> אז זה שכפ"ץ – הכהן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כהן, כמו – תשובה לחבר הכנסת טלב אלסאנע – אכן, הכהן, היא חזקה יותר מהחסינות שלך ושלי. בזה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים. <<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>> טלב אלסאנע-הכהן, תשנה גם אתה. <חנא סוייד (חד"ש):> תוותר על החסינות, תקבל את הכהן. זו הדרך היחידה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם אם יקראו לו טלב אלסאנע-הכהן, החסינות – לא החסינות המהותית, ולא חסינות הכהן – לא תעמוד לו או לי. אנחנו נצפצף במכונה בנתב"ג. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, אדוני, גם על האתנחתא הקומית שסיפקת לנו. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אלסאנע-הכהן, אה, סליחה, בלי, בלי הכהן. טיבי בלבל אותי. חבר הכנסת טלב אלסאנע, תעלה לדבר, שש דקות. אם יפריעו לך נוסיף לך זמן, לא נצפצף, ולא – חבר הכנסת טיבי, הוא לא צריך להוסיף הכהן, הוא יקבל שש דקות, בלי לצפצף וגם בלי הפשטה. <חנא סוייד (חד"ש):> מה זה, נתב"ג? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> פה זה כנסת. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. שש דקות. בבקשה, אדוני, בלי הכהן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך בדבריו של חברי, חבר הכנסת טיבי, לגבי מפעל ההתנחלויות. אלמלא בג"ץ, חבר הכנסת טיבי, מה היה קורה? לא היו מקבלים את ההכשר השיפוטי למפעל ההתנחלויות, לא היו מקבלים את הלגיטימציה לכיבוש ולסיפוח, ואם היו מתבצעים פשעים, אז היו מועמדים לדין בבית-המשפט הבין-לאומי בהאג בתור עבירות על אמנת ז'נבה הרביעית, שהיא מעגנת את כל דיני המלחמה: איסור של ניצול המשאבים של השטחים הכבושים, איסור של העברה של קהילות בשטחים הכבושים ואיסור של העברת הקהילה של המדינה הכובשת לשטחים הנכבשים. אלא שבג"ץ, אין ספק, נתן הכשר למפעל הזה. וזה בניגוד לאמנות הבין-לאומיות, בניגוד לחוק הבין-לאומי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אתם בעד החלפת הבג"ץ? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש כאלה שאמרו שלא רוצים "בצלם" ולא רוצים בג"ץ. יש כאלה שרוצים, הם המחליטים, ואני רוצה להגיד לך, יש כאלה שיש להם שיטה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אגב, סליחה, אדוני, אמר את זה ראש ממשלה מהשמאל בראש קואליציית שמאל – רק למען הדיוק; נכון, חבר הכנסת טלב? יצחק רבין עליו השלום. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הוא אמר. הוא עשה דברים טובים שאנחנו תמכנו, הוא אמר דברים שלא הסכמנו. <היו"ר אופיר אקוניס:> למען הדיוק רק. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אבל אנשים אחרים ידעו מה לעשות כדי לחסל את הסיכוי לשינוי באזור הזה, וכולנו סובלים עד היום מאותו מעשה. יש כאלה שחושבים שדמוקרטיה זה חוק – מעבירים חוק ובחסות החוק אפשר להכשיר כל שרץ שאפשר להעלות על הדעת. אבל דעו לכם, אפילו בסוריה השלטון מבוסס על שלטון החוק. יש להם הפרלמנט שמעביר חוקים שאומרים שלנשיא יש סמכויות, ויש מפלגת הבעת', והכול על פי חוק. אפילו משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה היה מעוגן בחוקה, לא רק בחוק. ולכן, השאלה היא לא עניין – – – <<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>> תישאר בסוריה, זה יותר מעניין, אפשר לעשות על זה דיון. תישאר בסוריה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן, אבל אני אגיד לך, המומחיות שלך – אני חושב שיתקשרו אליך מסוריה להתייעץ אתך מה לעשות שם, כי אני חושב שאתה עולה על המשטר הסורי ומפלגת הבעת' מבחינת ההמצאות והיצירתיות שאתה מקדם. אתה עולה עליהם מבחינת היכולות, אין להם המומחיות הזאת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל אני – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כאשר אתה מעביר את זה, יש לך את התהילה של ועדת החוקה, חוק ומשפט ומדינה דמוקרטית. הם מעבירים את זה, אבל אף אחד לא אומר שסוריה זו מדינה דמוקרטית. זה ההבדל. איך אפשר להעביר חוקים כמו בסוריה ולהמשיך לדבר על מדינה דמוקרטית? לזה בדיוק צריך חוכמה גדולה, ורק דוד רותם מסוגל לעשות דבר כזה. ואני רוצה לשאול, הרי ממנים את – איך קוראים לו, השופט שהולכים למנות לבית-המשפט העליון? סולברג – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתם שמים לב מה אתם עושים? קודם אחמד טיבי נותן לי קומפלימנטים, עכשיו אתה. אני גמרתי עם הקריירה שלי – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> עם הקומפלימנטים האלה – תממש אותם בזמן הנכון ובמקום הנכון. אבל אני רוצה להגיד, ממנים את – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה להסביר לו. כשאנחנו נהיה בשלטון מצבך יהיה טוב יותר מאשר – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מאשר המצב שלנו, כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – מצבנו כיום. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בואו נאמר ככה: כשאתם תהיו בשלטון, אני לא אהיה פה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אם אתה רוצה לחזור, תחזור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא תהיו בשלטון. כמה דמיון יש לך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, אף אחד לא יגרש אותך, אבל – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא תהיו בשלטון. אל תטרחו, לא תהיו בשלטון. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> תיקח קצת זמן, אתה צריך לחיות עם התקווה, ויש אנשים שאמרו ואחר כך יתממשו התקוות, והחלומות שלנו גם יתממשו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה אי-פעם, לפני חמש שנים, חשבת שאדם בשם דוד רותם יהיה יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט במדינת ישראל? – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני גם עד היום לא מאמין שדבר כזה קיים, אבל הוא קיים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> טיבי, גם היום הוא לא חושב. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש דברים שהם בניגוד לחוקי הטבע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקסימורון, דבר והיפוכו. זה בלתי אפשרי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> טיבי, טיבי, אתה וטלב לא חושבים גם היום. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת רותם, במצב רוח משועשע – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> השופט סולברג, מה הוא עשה? חבר הכנסת טיבי, אתה מכיר את הילדה אימאן אל-האמס? אתה דיברת עליה רבות. אימאן אל-האמס התקרבה לאיזה מחנה צבאי, מפקד המחנה ירה בילדה, שהיתה עם התיק של בית-הספר, ואחר כך רץ בגבורה כדי לעשות וידוא הריגה כשהיא מדממת. היה תחקיר של יעל דיין – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אילנה דיין. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – אילנה דיין, סליחה, בעניין הזה. בסופו של דבר הוא האשים את אימאן אל-האמס שהיא איימה, היא סיכנה, היא הנאשמת והיא הפושעת. ואת השופט הזה, בעל הכישורים המיוחדים, צריך למנות, לאור כישוריו, לבית-המשפט העליון, והוא יכול לשבת גם בבית-המשפט הגבוה לצדק. תאר לעצמך, המלה צדק עם תפיסת העולם הזאת, איך שני הדברים מתיישבים. אולי בית-משפט עליון כן, אבל בית-משפט גבוה לצדק, לעשות צדק – איזה צדק יהיה? אוי ואבוי לצדק הזה שיבוא על-ידיו. ולכן, יש כאן אנשים שרוצים לחסל את האיזונים שנמצאים במערכת. לא צריך איזונים, לא צריך בית-משפט, יש אנשים שיעשו, וכדברים שלהם יישק דבר. מה שיגידו, מה שיחשבו, מה שירצו, מה שיחלמו, כך יהיה. ולכן הם רוצים למנות אנשים על-פי תפיסות העולם שלהם, לא על-פי הכישורים שלהם. ואז ימנו אנשים על-פי הכיפה, צבע הכיפה, על-פי גודל הזקן, על-פי התפיסות הפוליטיות ולאיזה מפלגה הם הצביעו, לא קשור לכישורים המשפטיים. וזה מה שאתם הולכים לקדם. זה תחילתו של מהלך, זה שינוי – לא שינוי בתוך המשחק; שינוי כללי המשחק כדי להנציח את הרוב הנמצא. את תפיסת הרוב – להנציח אותו בכל חוק. גם אם אתם עוברים, תפיסת העולם שלכם תישאר שולטת ושרירה וקיימת מכוח החוקים שאתם מעבירים עכשיו. אבל החוקים שלכם הם לא פגיעה בציבור זה או אחר, הם פגיעה בנשמת אפה של הדמוקרטיה, הם חיסול של הדמוקרטיה. תישארו עם דיקטטורה של רוב דורסני, כוחני, ברוטלי ובוטה ואנטי-דמוקרטי. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אדוני. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה; ארבע דקות. אחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג; ארבע דקות. אחריו – חבר הכנסת ברוורמן; שלוש דקות. שאלות – למנהלת הסיעה או ליושב-ראש. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני מקבל את המס באהבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אוקיי. לא, נשאלתי על-ידי חבר הכנסת בן-סימון. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אתה מבין, מי – – – מקבל פחות. <איתן כבל (העבודה):> אבישי, אנחנו נעשה סדר בסיעה. פשוט מאוד, יש מי שהוא חבר בוועדה. זה בגלל זה. הם הגישו את ההסתייגויות. זה שהחלטתי ופניתי לקחת על עצמי את כל הסיעה, זה אפילו לא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. מה שנקרא, איננו מתערבים בעניינים פנימיים של מפלגות אחרות. <איתן כבל (העבודה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת דודו רותם, אני אומר בעיקר לך ולחבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה: תראו, כל ההתנהלות הזאת, שנדמה לכם עכשיו שמסדרים בית-משפט עליון ומסדרים את היושבים בראש הישיבה, שזה יסתדר עם כל תפיסת העולם שלכם – ואני אומר לך, דודו רותם, ואני אומר לך, יעקב כץ, גם אצלכם תגיע הדפיקה בדלת. כי אתם, אלה שהיום חושבים שבדרך שלכם אתם שומרי החומות – ברגעים אלה נבנים אלה, דודו רותם, שינקשו אצלך בדלת, או ישבו כאן בעוד, לצערנו, זמן, ויגידו שאתה אינך מספיק שומר חומות. כי ככה זה. כל אלה שהולכים בדרך שהולכת בדרך טלטלה, בדרך קיצונית – ואני אומר לכם את זה, באמת, שקלתי אם בכלל לעלות. וכי מה כבר יש להגיד? כמה מלל, כבר כמה דברים אמרנו על כל התהליכים שקורים כאן. אני אומר לכם – אני כל כך לא אוהב את המשפט הזה: אינני זוכר ימים כאלה, אבל באמת אינני זוכר ימים כאלה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> די, די. <איתן כבל (העבודה):> גברתי השרה, אני יכול לומר לך, זו דעתי. <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא לא זוכר. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אתה יושב בראש? <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, כן. אני אומר על עמדתך – – – <איתן כבל (העבודה):> בבקשה. אתה יודע, אני לא מרטין לותר קינג, אני לא צריך שיחזרו על הדברים שלי. <היו"ר אופיר אקוניס:> רק הזכרתי לשרה. <איתן כבל (העבודה):> אז עשה לי טובה. <היו"ר אופיר אקוניס:> בסדר. <איתן כבל (העבודה):> תודה. אני לא צריך עידוד מאחור. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> לכן, מה שאני אומר, אני אומר לך: כן, גברתי השרה. אני לא זוכר, ועוד איך אני לא זוכר. ואני לא מאלה שמשתלחים כל יום ואומרים דברים כל יום. אני מחשיב את עצמי לאיש מתון, מאוד מתון, לכאן ולכאן. ואתה מוצא את עצמך, באמת, כשאתה מסתובב במסדרונות, ודורסנות כזאת, גברתי השרה. את יודעת, את שרה, את לא מסתובבת – באמת, אני אומר לך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> למה אתה אומר שאני לא מסתובבת? <איתן כבל (העבודה):> לא, לא, בוועדות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אה, בוועדות. <איתן כבל (העבודה):> לא, חס וחלילה, אני לא נותן לך עכשיו ציונים על עבודתך כאן. את עושה את עבודתך כמו שצריך, נאמנה, ואני עד לזה. אבל אני אומר מעבר לעניין הזה. אתה בא לוועדות, אתה שואל את עצמך: למען השם, למה לי ללכת לוועדות? נטרפו הקלפים. אפילו בקדנציה הקודמת, גברתי השרה – את יודעת מה, אני אגיד את זה בלשון של מירכאות כפולות: קואליציה, אופוזיציה, מצאנו את עצמנו משתפים פעולה בכל מיני עניינים, לפעמים על הראש של ראש הממשלה, של השרים, של יושבי-ראש הקואליציה ויושבי-ראש הסיעה. זה נגמר. זה נגמר. זה לא קיים יותר. זה הכול בדרך כל כך נוקשה, כל כך קשה, כל כך דווקנית. סוג של "וביערת הרע מקרבך". זה ממש כאילו – וביערת הרע מקרבך. ואני רוצה להזכיר שאני רוצה – אי-אפשר אפילו להתווכח. אתה בא לוועדות, זה בכלל – השרה לימור לבנת, אתה מגיע לוועדות, אתה לא יכול אפילו להתווכח. מה לעשות? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> מה זאת אומרת? אתה מתווכח – – – <איתן כבל (העבודה):> לא. זה השלב הבא. בוועדה אתה מגיע, הצבעה, אומרים לך: מי בעד? מי נגד? זה ממש כך. אני אומר לך, ואני מכיר אותך, ואני חלוק עלייך בדעות בנושאים המדיניים. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים. <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני הפרעתי לו. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <איתן כבל (העבודה):> אני אומר לך, גברתי השרה, תשמעי, כמו שהיה היום בוועדת חוקה – את יודעת, כבר אנשים שהם לא בצד שלי פוגשים אותי במסדרון ואומרים לי: תשמע, זה כבר באמת, נחצו כל הקווים. כי מי שחושב שהוא מצייר קו אחד וזה הקו האחרון, הוא לא מבין שזה הקו הבא לשלב הבא. זה תמיד – אתה מייצר, ואתה עולה עוד מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה, ומי ישורנו, מה שנקרא. ואני לא עוסק פה בשאלות של ימין–שמאל, של החזרת שטחים או לא החזרת שטחים; זה בחיים המשותפים שלנו פה. אני אומר את זה לא מתוך ייאוש, אבל במידה רבה – האמת, איך אני אגיד לך את זה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, האמת שדי נשבר. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה לך. חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה. ארבע דקות. אחריו – חבר הכנסת ברוורמן. אחריך – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואחרון הדוברים מסיעת העבודה – חבר הכנסת בן-סימון. בבקשה. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להמשיך את מה שאמר חבר הכנסת כבל, ידידי. אני הייתי היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ואני חייב לומר שהמחזה שחוויתי כלל כמה פרקים. הוא כלל דיון בוקר, אחר כך הצעה שלי לנושא חדש, העברה לוועדת הכנסת, חזרה מוועדת הכנסת, המשך דיון בוועדת חוקה, הצבעה, רוויזיה, עוד רוויזיה, עוד רוויזיה בוועדת הכנסת. אבל מי שמסתכל טוב על התהליך רואה תהליך פגום מיסודו; לכל אורך הדרך תהליך פגום מיסודו ובלתי מתקבל על הדעת. עומדת שם פקידה בכירה מאוד, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, שאני מכיר אותה כדמות מאוד מאופקת, והיא אומרת: רבותי, החוק הזה הוא בעצם על סף האי-חוקתיות. היא מסבירה למה. היא אומרת: זה חוק שמעוות לחלוטין את תהליכי הבחירה של השופטים. ואחרי זה קמה היועצת המשפטית של הוועדה, שהיא לא איזה טירונית, ואומרת בלשון מאוד ברורה, שהרטרואקטיביות שבחוק גובלת באנטי-חוקתיות. אבל את אף אחד זה לא מעניין. ואתה אומר, אם זה מתחיל כך, אז שלא יבואו אחר כך אותן מפלגות שמצביעות בעד החוק הזה ויתפלאו שהאזרחים ששלחו אותם – גם הם יעברו בסוף דריסה, מחיצה והשתקה. כי ככה זה מתחיל. אולי זה מתחיל עם ההרכב של הוועדה למינוי שופטים, זה ייגמר עם האדם הנכה, המודר, החלש, העני, הנזקק, האשה. אני זוכר אותך, גברתי השרה, מגישה עתירות לבג"ץ בנושא חינוך עוד כשהיית חברת כנסת מן המניין, עוד לפני שהיית שרה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> עוד לפני שהייתי חברת כנסת. <יצחק הרצוג (העבודה):> ואפילו הצלחת. אז מה את רוצה להגיד לי? ייצגת הורים, נכון? מה את חושבת, שהתהליך הזה של שיתוק וריסוק של הרשות השופטת, בתהליכים שהם כולם נכלוליים – כי כולם יודעים שהתמורה ניתנה שם לש"ס בוועדה למינוי דיינים, שהם בעצם – את יודעת היטב גם מה קורה בוועדה למינוי דיינים ומה מעמד האשה בוועדה למינוי דיינים, ואחר כך גם קאדים. זה דברים שהם בלתי נתפסים, זה פשוט הזניה של המערכת, ובסופו של דבר מי שמשלם וישלם את המחיר זה לא רק ציפור הנפש שלנו – הדמוקרטיה הישראלית, חירויות המחשבה, הביטוי, הבעת הדעה, החיים הנורמטיביים שהנהגנו כאן במדינה חופשית, שזה נתן לנו גם את היתרון האיכותי שלנו מול מדינות אחרות – אלא בראש ובראשונה האזרח הבודד הקטן, שירצה לבוא כדי יומו בבית-המשפט כדי לקבל את מיצוי זכויותיו והגנה מהעוול של השלטון, ולא יהיה מי שיגן עליו. לא יהיה. לא יהיה, מכיוון שההשתקה מתחילה שם, והיא ממשיכה בתקשורת והיא ממשיכה בארגוני הזכויות והיא ממשיכה בכל מקום שבו אתה מנסה להראות לעומתיות. זה לא קל. אני מסכים, זה לא קל. אבל בשיג ושיח בתוך ועדה כזאת ובתוך מועצת לשכת עורכי-הדין, ימצאו בסוף את האנשים – ונבחרו אנשים ראויים להיות בוועדה, ומודיעים להם שהם עכשיו יעופו מהוועדה, דבר שהוא בלתי נתפס. אתה לא רואה התערבות בטריבונל באף מקום, אדוני היושב-ראש; רק כאן. זה סוג של חילול, כאילו לקחו עכשיו – לתקוע, לשים את החזיר בתוך בית-הכנסת. למה? כי ככה המשחק, עכשיו זה מצדיק. וכששאלנו מה יקרה כשבפעם הבאה יהיה יושב-ראש לשכת עורכי-הדין שיהיה אופוזיציה לממשלה הנוכחית, אז אמרו: אז נתקן עוד פעם. במה? בחוק-יסוד: השפיטה? בתהליך בלתי ראוי של חקיקה? אנשים מרגישים נורא נורא נורא לא נעים לכל אורך התהליך – איתן תיאר את זה נכון – אנשים שמלווים הליכי חקיקה, יועצים משפטיים, אזרחים מן המניין, אנשים שתורמים למדינה. זה דבר שהיה לא יהיה. ולכן, כל המחלה הזאת שאנחנו רואים מול העיניים היא מבית-מדרשה של הקואליציה הזאת, ואני חושב שבאמת צריך, דקה לפני שעת השין, לעשות חושבים ולעצור את זה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. לפניך, חבר הכנסת ברוורמן, ביקשה השרה לבנת, על-פי סעיף 31(א) לתקנון הכנסת. חמש דקות, גברתי. עד חמש דקות ביקשה השרה, ולפי התקנון הדבר גם – לא ידעתי, אגב, אדוני המזכיר, שהדבר מוגבל בזמן, אבל העיר את תשומת לבי. חמש דקות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> בסדר, אין בעיה. לא אחרוג מחמש דקות. <היו"ר אופיר אקוניס:> עד חמש דקות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמעתי כאן כרגע גם את חברי – גם חבר הכנסת כבל וגם חבר הכנסת הרצוג – וגם לפני זה שמעתי, אבל בעיקר אני ביקשתי לעלות כדי להתייחס לשני הדוברים האחרונים שהתייחסו כאן לישיבה של ועדת החוקה, חוק ומשפט היום בכנסת ולנושא התיקון לחוק שנועד לתקן את חוק לשכת עורכי-הדין למעשה רטרואקטיבית. אז אני עליתי כדי לומר את דברי בעניין הזה. כפי שאתם אולי יודעים, הספקתם אולי לקרוא, לשמוע – כולם עסוקים באייפונים ובחדשות כל הזמן, אני מניחה שהספקתם – היום בישיבת סיעת הליכוד כמה שרים, ובהם אני, הבענו את הסתייגותנו מהמהלך הזה וביקשנו למשוך את החוק ולא להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. אני לא אכנס לפרטים של מה שהיה בסיעת הליכוד – מי שלא היה שם, חלק מזה יכול היה לקרוא באתרים השונים – אבל אנחנו, אותם שרים שהתבטאו בעניין הזה, לא מעט שרים, חשבנו – אני חושבת כך, הייתי ביניהם – שאין מקום לחוקק באופן רטרואקטיבי ועל-ידי כך לבטל רטרואקטיבית בחירות שהתקיימו לפני כחודש וחצי. אם רוצים לחוקק חקיקה עתידית, זאת סוגיה שצריך לשקול אותה, אם כן או לא. גם לגבי החקיקה הצופה פני עתיד בעניין הזה אני חושבת שהיא חקיקה שלא נכון לעשות אותה, משום שהיא חקיקה של התערבות שאינני בטוחה שהגוף המחוקק צריך לעסוק בה. היא נוגעת כאן לאיגוד מקצועי בעניין הזה, אבל ודאי וודאי לא חקיקה רטרואקטיבית. לנוכח הבקשה הזאת של השרים ודיון די סוער שהיה בסיעת הליכוד, לנוכח העניין הזה אני לא יכולה לומר כרגע מה בדיוק יקרה, אבל נראה שייעשה – נראה, אני אומרת בזהירות כרגע כי עוד אין החלטה – אבל נראה שייעשה שיקול מחדש בעניין הזה. אני אומרת את הדברים האלה קודם כול כדי להביא לידיעת חברי הכנסת שהעלו את זה, גם לידיעת הציבור, ובזה אני אומרת דבר נוסף. אני אומרת שלעתים, תוך כדי עבודה פרלמנטרית ותוך כדי עבודה של הקואליציה – ואין זו הפעם הראשונה שזה קורה, לא בקואליציה הזאת ולא בקואליציות קודמות – מתפתחים דברים, מתפתחים תהליכים שמתגלגלים באופן שבו בשלב מסוים או ברגע מסוים עוצרים אותם, ואומרים: רגע אחד, יכול להיות שכאן נעשתה תקלה, נפלה תקלה מתחת ידינו, קרתה טעות כזאת או אחרת, ועוצרים אותה, ונכון לעצור אותה ברגע מסוים. ולכן, להקיש מזה או לחבר את זה עם עוד שורה של דברים, כמו למשל, כמו שנאמר כאן קודם על-ידי חברי כנסת אחרים, לגבי החוק המכונה "חוק גרוניס", שבעצם הוא חוק שבא לתקן את מה שקלקלה הממשלה הקודמת, ממשלת קדימה, כאשר היא באה להגביל את מספר השנים שנותרו לשופט בית-המשפט העליון לכהן כדי שיוכל לכהן כנשיא בית-המשפט העליון – אותה הצעה שהביא שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן – אז אנחנו מחזירים את המצב לקדמותו. הרי מה שאנחנו עושים עכשיו זה מתקנים את הקלקול שקלקלה ממשלת קדימה. אז ממשלת קדימה קלקלה, אנחנו מתקנים. וכאן, בנושא החוק שדובר בו כרגע, אנחנו מנסים לעצור כדי שלא יהיה כאן באמת איזה קלקול. מכאן ועד להגזים ולהגיד, לא היתה תקופה כזאת – אגב, לא היתה תקופה כזאת כי לא היתה תקופה שבה היו 4.8% צמיחה, בצד רק 5% אבטלה. באמת, לא היתה תקופה כזאת. זה נכון, אני גאה בזה. אז בואו נרד מהדרמטיות. אני מבינה שזה חלק מכללי המשחק, זה בסדר, דרמות, כולנו יודעים בדרמות – אז אני בלי דרמות אומרת: אני ממליצה לכולנו לקחת נשימה עמוקה. אנחנו עושים את מה שצריך, ממשלה שמגיעה להישגים בלתי רגילים – הזכרתי אותם כבר ממש ברגע זה, רק קצה מהם, שזה 4.8% צמיחה, 5% אבטלה בלבד. אין מדינה בעולם, אני חושבת, אולי, או כמעט אין – פרופסור ברוורמן יכול לתקן אותי – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – אולי יש, אבל מעט מאוד, שיכולה להתגאות בנתונים כאלה, במצב הכלכלי הבין-לאומי והעולמי, כשמדינות קורסות באירופה, ארצות-הברית בסכנה גדולה, ופה יש נתונים כאלה – אתה יודע מה, חבר הכנסת כבל? אני לא זוכרת תקופה כזאת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, גברתי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – לא היו קורסות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, חבר הכנסת אגבאריה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו – חבר הכנסת מג'אדלה. בבקשה, שלוש דקות לכל אחד. לאחר מכן – חבר הכנסת בן-סימון, ואחר כך תורה של סיעת מרצ. ראשונת הדוברים מטעמה – חברת הכנסת גלאון, שש דקות. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני אדבר בקצרה. הדבר הכי מסוכן בחברה זה לא שלפתע קורה משבר עז ואנשים מגיבים; הדבר הגרוע ביותר זה התכנסות לגיהינום בשלבים. ואני רוצה לומר פה שתי מלים על משפט שהפך למשפח, ואני רוצה, ידידתי הטובה לימור לבנת, לסבר את אוזנה – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – ולא מפני שאני באופוזיציה או בקואליציה, לגבי הכלכלה. דבר ראשון, רבותי, אני מסתובב – כולם פה חברים, יש פה איזה הצגה, אבל חבר הכנסת כבל תיאר אותה נכון. כולם נפגשים, צוחקים, אבל אני, שאני גם מתבונן פה וצופה, אני רואה את הפרלמנט הגרוע ביותר בתולדות ישראל, שבו כולם נחמדים, אבל בהדרגה התפיסה של הכבוד, שכאן זה בית-מחוקקים של חברה נאורה, חברה שנוצרה בצלם של ז'בוטינסקי, ברצון של ברל כצנלסון – ליצור חברה שתהיה גאווה לעולם הנאור – לאט-לאט נוצרת קואליציה שבשבילה דמוקרטיה זה שלטון רוב. אוי לה למדינה שמגדירה דמוקרטיה אך ורק כשלטון רוב, ומצד שני שופטת לפי הסקרים. ברור שההמונים, גם בישראל וגם ברחבי העולם, לא מבינים את הדקויות, ובסקרים בטח שינצחו. אם אין אליטה שבאה מדלת העם או מהעשירים או מכל מקום, אינטלקטואלית, איכותית, מוסרית, שמובילה את העם, ואת הסנהדרין, אם הולכים לכל הכוח והבהמיות ו"אני אקבע", זו תהיה התפוררותה של החברה הציונית, שהיתה לה מטרה אחת כדי להתקיים – חברת מופת. בלי שהיא חברת מופת, גם אם תהיה לה פצצת אטום או עשר פצצות אטום, היא לא תתקיים. וכאן אין הבנה. זה בדיחה. חושבים ששלטון רוב זה משחק. ועוד אחד ככה, ואתה מתעורר יום אחד ועל הדבר הזה – על שלושה חטאי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ומלה אחת לגבי כלכלה. חברתי היקרה לימור, אנחנו ידידים ואני מעריך אותך, אבל אני רוצה ללמד אותך רק דבר אחד: כלכלה זה לא רק אחוז צמיחה, שבשנה הבאה יהיה הרבה יותר נמוך; כלכלה זה לא רק מספר הסטארט-אפים – כלכלה זה גם האי-שוויון והעוני ורמת החינוך. ולכן, הטעות הגדולה ביותר – אני כבר שנים לא אוהב את המלה "חברתי". מדוע? כי אמרו שכלכלה זה תוצר לאומי, זה אינפלציה, וחברתי זה האי-שוויון, זה העוני, זה שכר המורים. ישראל היא מהמדינות האי-שוויוניות ביותר בעולם המערבי מבחינת העוני. ישראל מידרדרת ברמת החינוך. ולכן, גם אותה אבטלה היא מקרב דורשי העבודה, ומי כמוך יודע שבנושא התעסוקה, כאשר אחוז העובדים בין היהודים החרדים הוא רק 35%, לעומת 75% של יהודים חילונים וערבים מוסלמים, בדורשי העבודה אנחנו מפגרים. ולכן, במקביל, כשיבוא המשבר הגדול באירופה – והוא בא – גם האבטלה תעלה. ואת יודעת שחלק גדול מהעובדים – שכר אינם מקבלים. הם עובדים זמניים. והמשפט הכי חשוב בסטטיסטיקה הוא משפט בלעז. וסלחי לי שאתך, שאת אמונה על העברית, אדבר בשפה האנגלית: Liars figure and figures lie. הטעות הכי גדולה היא לקחת חלק מהסטטיסטיקה ולהציג אותה בתור תורה. ולכן אני אומר לשר האוצר: אל תתגאה בתקציב הדו-שנתי. יש לנו דרך של דם, יזע ודמעות. ישראל צריכה לשנות את הדרך שלה לכלכלה צודקת – לא קבוצה. בארצות-הברית, 1% יש לו 50% מההון. <היו"ר אופיר אקוניס:> לסיום. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני מסיים. בישראל – עדיין לא קיבלתי את המספרים, אני בודק אותם. לא רק שאנחנו האי-שוויוניים ביותר במערב היום, ובעוני, בחלוקת ההון אנחנו הרבה יותר מסוכנים. אבל גם פה, חלק מהשיחה בעיתונים כבר לא קיים. והדבר החשוב ביותר לחברה שרוצה להיות חברת מופת זה מה שאמר המשורר הסקוטי ברנס: המתנה הכי גדולה שחברה ואדם יכולים לקבל היא מראה שמראה לו איך אחרים רואים אותו – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – ולא איך שהוא אומר: אני ואני ואני. אנחנו במשבר, ודווקא מי שיש לו הכוח, כמו שהיה מנחם בגין המנוח, צריך לכבד את כבוד בית-המשפט ולבחור שופטים נאורים בישראל. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה, שלוש דקות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כל הזמן הם מצטטים את בגין. <היו"ר אופיר אקוניס:> וגם את ז'בוטינסקי עכשיו. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ז'בוטינסקי, בטח. <היו"ר אופיר אקוניס:> וגם את ז'בוטינסקי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> פשוט כולכם נפלאים. <היו"ר אופיר אקוניס:> זה חזון אחרית הימים, גברתי השרה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> מה זה? "האיש שיושב ליד ד"ר בדר" – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, זה אומר משהו. זה אומר משהו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אגב, השרה לבנת, חלק מהכינויים שהיום מכונים בהם חלק מהשרים וחברי הכנסת של הממשלה הזאת – תבדקי בשיח של שנות ה-30, של שנות ה-30 – נאמרו גם על זאב ז'בוטינסקי. זה בדוק וזה בספרים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כן, אני יודעת, אני מכירה את זה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> מה עניין שמיטה ל– – –? אז אמרו. בימין ובשמאל עשו טעויות. מה זה חשוב? כל אחד יבדוק. מישהו אמר – אנחנו כאן, אנחנו מנהיגי ישראל. לא ז'בוטינסקי, לא בן-גוריון – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> חבר הכנסת אקוניס, חבר הכנסת אקוניס – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – מאתנו הציבור רוצה תשובות, לא ויכוחים של העבר. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – אני מזכירה את זה רק כי זה נאמר פה בכנסת ישראל, כי פה בכנסת ישראל לא רצו להזכיר את השם מנחם בגין וקראו לו "האיש שיושב ליד ד"ר בדר". לכן אני מזכירה את זה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אז אמרו. אז אמרו פה ואמרו שם. מה זה חשוב מה אמרו? <היו"ר אורי מקלב:> טוב, רבותי, רבותי, הדובר הזה, לא נראה לי שהוא יצטט משהו מבגין, ככה שהשרה יכולה להיות רגועה בעניין הזה. לא נראה, נכון? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אפשר להתחיל? <היו"ר אורי מקלב:> כן, בבקשה, הנה. שלוש דקות תמימות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד לדודו רותם וליעקב כץ, במשמרת של ראש הממשלה נתניהו חוקקו החוקים האלה, שמביישים כל חברה דמוקרטית וכל חברה מתוקנת. מה לעשות? אתה מזכיר לי, חבר הכנסת יעקב כץ, את הפיל שהסתתר מאחורי עכבר. לא לקשור את זה לנמשל. מה זה משנה מי יזם את החוקים האלה? החוקים האלה, חוקקה אותם הכנסת ברוב דורסני, שאני אומר לכם, לטווח הארוך, תזכרו, אתם בכנסת הזאת, מי שהוביל את החוקים האלה, שמהם נודף ריח גזענות – אדוני היושב-ראש, אתה מוכן שם לפזר את ההפגנה? <היו"ר אורי מקלב:> עד כדי כך זה מפריע לך? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כן, כן, מפריע לי. מה, אתה לא שומע את הקולות? מפריע לי. <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, חבר הכנסת דניאל בן-סימון, אתה מייד אחריו, אז תתחיל להתכונן. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – לא רק מביישים חברה דמוקרטית וחברה מתוקנת, חברה שהאדם במרכזה. האדם. האדם. אתם גם רוצים לדרוס את האדם כאדם? ואני אומר לכם, קרסו כל המגבלות החוקתיות של משטר דמוקרטי. מזמן, לא עכשיו, לא בחוק הזה, שפתאום קמה זעקה ופתאום אני שומע שרים מהליכוד – חזרה אליהם השפיות ונזעקו נגד החוק של יעקב כץ. איפה היו השפויים האלה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא נגד החוק שלי, נגד החוק שעבר היום בוועדה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ממש לא. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> סליחה? מה אמרת, חבר הכנסת כץ? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא נגד החוק הזה, נגד החוק שעבר היום בוועדה. <היו"ר אורי מקלב:> חוק עורכי-הדין. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אנחנו בעד החוק הזה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אתי אפילו השופטת בייניש מסכימה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תודה על התיקון. עכשיו רק נזעקתם? איפה הייתם אחרי סדרה של שבעה חוקים גזעניים? איפה? אם היו מחוקקים דבר כזה בגולה הייתם מפגינים; הייתם אומרים: אנטישמיות. מה לא הייתם אומרים? מה שעשו לכם אלפיים שנה בגולה עכשיו אתם רוצים לעשות לאחרים? <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> על מה אתה צוחק? זה מביא לי בכי. אתה צוחק? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> על ה"אוי" שלו אני צוחק. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני אומר לך, הנכדים שלו, של דודו רותם, עוד יצטערו על הגבורה הזאת שמפגין היום יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט. הנכדים שלו עוד יצטערו על היום הזה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני גיליתי לו פעם סוד – אני מתאפק כאן מעל הדוכן הזה בכל כוחי כדי שאם אני אחזור מוקדם הביתה, ילדי לא ישאלו אותי שאלות על התנהגות לא ראויה שאני מחנך אותם שנים רבות נגדה – בעד שפיות, בעד פרגמטיות. כדי שלא אשאל. איך אתם חוזרים הביתה? מה אתה מסביר לנכדים שלך על סדרת החוקים הגזענית-פאשיסטית שהובלת עם המפלגה שלך? איך תסביר את זה לנכדים שלך? מה תגיד להם? <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות. לאחר מכן – חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, אדוני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני חושב שצריך לתת יותר משלוש דקות לאופוזיציה. מה יש לה? מה נותר לה חוץ מאשר לקשקש ולדבר ולומר את אשר על לבה? ולכן, שלוש דקות – אתה עוד לא מספיק להיכנס, וכבר – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בכל זאת אני חייב לומר מלה-שתיים. <היו"ר אורי מקלב:> תתחיל מהסוף, תתחיל מהסוף. <דניאל בן-סימון (העבודה):> להתחיל מהסוף? תתחיל את השעון מההתחלה. אני חייב להגיד מלה אחת. ב-1996 נבחר בנימין נתניהו, ואני חייב לומר שהמהלך האובססיבי הזה להיכנס נגד האליטות והאליטה המשפטית והאליטה הכלכלית והאליטה האינטלקטואלית והאליטה התקשורתית – ואני אומר שהמהלך הזה לא הסתיים. הייתי בטוח שזה עבר להם, ששוק מחנה-יהודה זה כבר לא הליכוד. פעם פגרת בחירות, ישר מחנה-יהודה: אנחנו העם, הם האליטות. ולצערי זה לא עבר גם אחרי כמעט 30 שנות שלטון. תחושת העממיות המלאכותית עדיין מובילה אותם: אנחנו העם, הם האליטות. ולכן מה שמצער פה, שאחרי 30 שנות שלטון ציפיתי למתינות מסוימת בתוך מפלגת השלטון, ולצערי זה רק הקצנה, הקצנה והקצנה. ואני אומר, לימור לבנת: מנחם בגין, אצלו זה לא היה עובר. כל הטירוף החקיקתי הזה לא היה עובר אצלו, וגם לא אצל יצחק שמיר וגם לא אצל אריאל שרון. ועכשיו אתם מפלגת שלטון שנגררים אחרי קצוות, ואנחנו משלמים את המחיר. ההצעה היא של כצל'ה, והוא מייצג מפלגת קצה שבקצה, ונתתם לליברמן את שלו ונתתם לחרדים ונתתם לדתיים. ואני אומר בצער – – – <היו"ר אורי מקלב:> כצל'ה זה כנראה קצה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> זה מתחרז פשוט. ולכן אני אומר שהמהלך הזה לספק את השוליים של הקואליציה על חשבון רוב הציבור הוא מהלך שגוי. הוא מהלך שגוי, ואתם תשלמו את המחיר, כי הקצנתם עד טירוף. לא הייתם כאלה. הסכם שלום עם מצרים לא היה עובר היום; הסכם-וואי לא היה עובר היום; הסכם חברון לא היה עובר היום; ההתנתקות לא היתה עוברת היום. שום דבר לא היה עובר. ואגב, שום דבר לא עבר בשלוש השנים האחרונות. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> היינו חוסכים הרבה חיי אדם אם זה לא היה עובר. <דניאל בן-סימון (העבודה):> גם את לא עוברת. לא היית עוברת בתקופת בגין. לא היית עוברת. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> תתפלא. <דניאל בן-סימון (העבודה):> כי ההקצנה שלך היתה פעם לזרא לליכוד. והנה, היום הכול נכנס. ולכן אני אומר – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני זוכרת שהליכוד דיבר – – – <היו"ר אורי מקלב:> סליחה, סליחה, סליחה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני אומר לך, ההקצנה שלך היתה לזרא לליכוד של שנות ה-80. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> על איזה הקצנה אתה מדבר? אני מדברת בדיוק על מצע הליכוד מאז ומתמיד. <דניאל בן-סימון (העבודה):> לכן, אני אומר לך ששום הסכם לא היה עובר. אנשי הליכוד הפכו את הקערה, עשו יותר שלום מהשמאל. והיום חזרתם לדבר המקורי שלכם – מפלגה קיצונית, מפלגת קצה, שמנסה לשבור את האליטות האלה כדי למצוא חן, אני לא יודע בפני מי. ויבוא יום, אדוני היושב-ראש, שהליכוד, שבא כמפלגה מתוך העם, כמעט בצורה אותנטית, הוריד את המפלגה מפא"י, שכמעט הסתאבה לגמרי, ואותו תהליך עובר על הליכוד היום, והוא מסתאב בצורה איומה, הוא כמעט פועל נגד המדינה. במובן הזה אני חושב שיבוא יום החשבון, תשלמו אותו. ואולי, אולי החזרה לאופוזיציה תחזיר בכם אותה רוח שהיתה לכם בשנות ה-70 וה-80 ובתחילת שנות ה-90. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. לרשותך שש דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בנסיבות אחרות הייתי אולי תומכת בניסיון לשנות את החוק, או ליתר דיוק להחזיר את המצב לקדמותו. הצעת החוק הזאת שחוקק חבר הכנסת פרידמן – סליחה, שר המשפטים לשעבר פרידמן – נועדה לפגוע בבית-המשפט העליון, ואולי בנסיבות אחרות, ואולי עם מציע אחר, הייתי תומכת בהצעת החוק הזאת. אבל הצעת החוק הזאת אינה תמימה. אני בכלל מציעה לכם לבחון את הפוזיציה של המציעים. כל אחד מדבר פה מהפוזיציה שלו. שימו לב מי המציעים, שימו לב באיזה שטף של אקטיביזם חקיקתי אנחנו נמצאים. יש כאן קבוצה של חברי כנסת שהחליטה לקעקע, לרסק עד דק את בית-המשפט העליון, בשורה של יוזמות חקיקה. דרך אגב, זאת הפחות-גרועה מביניהן, אני אומרת מראש. יכול להיות שבנסיבות אחרות הייתי מצביעה בעדה, אבל במכלול הזה, כשהבוקר היינו בדיון בוועדת החוקה, כשהקואליציה, באמצעות הרוב הדורסני שלה בכנסת, העבירה הצעת חוק לשנות תוצאות של בחירות באופן רטרואקטיבי בלשכת עורכי-הדין, כשחברי כנסת מהקואליציה הזאת העלו על דעתם להביא הצעה שוועדת החוקה תעשה שימוע לשופטים, אז כשמוגשת ההצעה הזאת, אי-אפשר להתייחס אליה במנותק מכל אותן הצעות שמבקשות לשים את חברי הכנסת מעל בית-המשפט העליון, מעל בית-המשפט העליון. שימו לב מי – יש כאן חברי כנסת שחטפו מבית-המשפט העליון, פוליטיקאים שמחכים לכתבי אישום שבדרך, ופוליטיקאים או מתנחלים שבית-המשפט פסק לפנות אותם מהמאחזים הבלתי-חוקיים או מהשתלטות על אדמות פלסטיניות, ועכשיו הם מבקשים לבוא חשבון באמצעות החוק הזה עם בית-המשפט העליון. ואני רוצה לומר לכם מעבר לזה. מה שחברי הכנסת האלה מנסים לעשות – הם מבקשים לאתגר את בית-המשפט. הם מחוקקים חוקים שיאלצו את בית-המשפט לפסול אותם, ואז הם יבואו ויגידו: שימו לב, שימו לב איך בית-המשפט פוסל חוקים של הכנסת. אבל מדובר בחוקים שהם לא חוקתיים. החוק הזה אולי פחות, אבל כל קבוצת החוקים שאתם מחוקקים, שהכנסת הזאת מחוקקת, מונעת ממוטיבציה של נקמה. שימו לב לחבר הכנסת כץ, שחבריו קוראים לו כצל'ה. פתאום התעורר חבר הכנסת כץ ורוצה לשנות את החוק שחוקק שר המשפטים פרידמן. חבר הכנסת כץ, אני מזכירה לכם, היה מאלה ש"חטפו" על ערוץ-7. הוא מאוד מאוד לא אהב את התערבות בית-המשפט העליון בעניין ערוץ-7, בואו נזכיר את זה. לא רק שהוא לא אהב, הוא טורח להזכיר את זה. אז יש אולי פסול במניעים או במוטיבציה של חבר הכנסת כץ, שיושב כאן היום במליאה מדושן עונג ומקשיב כולו לדיון. איך קרה לו הדבר הזה? הוא לא האמין שזה קרה לו – חבר הכנסת כץ באיחוד הלאומי, באופוזיציה, מצליח לגייס את הקואליציה הדורסנית הזאת של הכנסת ומחוקק חוק ששמו יהיה רשום עליו. דרך אגב, אני חושבת שאתה עושה עוול. אני לא מכירה את השופט גרוניס. יש לי כבוד לשופטים, גם אם הגישה שלהם או השיטה שלהם היא לא לרוחי. אני תומכת באקטיביזם שיפוטי. אני יודעת שהשופט גרוניס נחשב שמרן, אבל אין לי דבר וחצי דבר נגד השופט גרוניס. אתה, ביוזמת החקיקה הזאת, עשית לו עוול, עשית עוול לשופט גרוניס. הוא לא מבין מאיפה נפל עליו הטוב הזה, חבר הכנסת כץ. פתאום הקואליציה – ישראל ביתנו, הליכוד – מי עוד בקואליציה? כולם הצטרפו אליו, והוא לא ידע שהוא כזה. כולה הוא כועס על סגירת ערוץ-7. סגרו לו את ערוץ-7, אז עכשיו הוא מנהל מסע נקמה נגד בית-המשפט. יש כאן ניסיון של הקואליציה הזאת, ואתם בדרך כלל חוברים אליה, לפגוע בכל מה שזז: בארגוני החברה האזרחית, בתקשורת חופשית ובבית-המשפט העליון. גם לי יש לעתים ביקורת לא אחת על בית-המשפט, אבל בכל זאת, מכיוון שאין לנו חוקה, בית-המשפט העליון נותר המעוז האחרון להגנה על מיעוטים, על זכויות אדם, על דמוקרטיה, על אופיה הדמוקרטי של החברה הישראלית. אתם מבקשים באמצעות יוזמות החקיקה שלכם לפגוע בבית-המשפט, לשים את עצמכם מעל החוק. חבר הכנסת כץ, הדברים האלה יירשמו לך, הם יהיו רשומים על שמך. הם יהיו רשומים על שמך, אבל הם לחרפה לחברה הישראלית. מה שאתה והחברים שלך עושים – יש לכם מירוץ, יש לכם תחרות מי יצליח לפגוע יותר בבית-המשפט. וכל אחד, כמו שאמרתי קודם, מהפוזיציה שלו, מונע ממוטיבציה שמבקשת – אני לא רוצה אפילו לחזור. אני רוצה לספר לכם, חברי חברי הכנסת, התעמתי היום עם חבר הכנסת כץ בערוץ הכנסת, ואני שמעתי את הגידופים והתוכחה שהוא השמיע כנגד השופטים שיושבים בבית-המשפט. אני חושבת שהדבר הכי נורא שקרה לכם – ובזה אני מסיימת – זה שאיבדתם את הבושה. איבדתם את הבושה, ואתם מעזים לעלות לכאן ולקדם חקיקה. הציבור צופה בכם שאיבדתם כל רסן. אבל אני רוצה לומר עוד משהו: לא לעולם חוסן. אני מציעה שתזכור את זה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. כפי שאתה בוודאי יודע, לרשותך ארבע דקות. אדוני, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, תודה רבה על ארבע הדקות. זה אפילו יותר מדי, כי מה באמת משנות הדקות? אדוני, אין לי שום בעיה עם השופט גרוניס. אף פעם לא היתה לי שום בעיה. שאלתי אנשים, ואמרו לי שהוא איש טוב, איש הגון וישר. אין לי בעיה עם הגיל של השופט גרוניס. הבעיה היא לא הגיל; הבעיה היא התרגיל. אדוני, יש לי בעיה כאשר לאנשים יש כפתור ביד וסביבו הם תופרים חליפה, או בלשון המקומית לדבר הזה קוראים: מכרז הגובלן. אנחנו תופרים על מידותיו של איש את מה שאנחנו רוצים בסופו של דבר שיקרה. בעניין הזה, חבר הכנסת כצל'ה, יש כאן עניין של הקמת מאחז בלתי חוקי במעוז החוק. הבעיה המרכזית היא: אתה לא פעם, כאן על הדוכן, אמרת כמה יהודים יש ביש"ע היום, וכנראה בעיני רוחך אתה רואה צביון אחר לגמרי לדבר הזה שאנחנו קוראים לו מדינת ישראל, ובאיזה מקום אתה עדיין לא מבין שהשיטה של עוד עז ועוד דונם כבר לא קיימת. היא היתה טובה לתקופתה. תקופת "חומה ומגדל" היתה טובה לתקופה שהבריטים שלטו בארץ. היום רשויות המדינות הן אחרות. בסופו של דבר, אתה מוצא קרקע פורייה אצל אנשים שמגמדים את המקום שלנו עד עפר. יכול להיות שאתה בטח יושב תחת גפנך ותחת תאנתך, כך אתה רואה בעיני רוחך, ואתה חושב שיום אחד בבית-המשפט העליון יעמוד נשיא שאולי הוא נער גבעות מזדקן. אבל השאלה היותר חשובה, אדוני, זו איזו מדינה תהיה המדינה הזאת. אני רוצה לקוות – לכן אמרתי לך שזה הרבה זמן בשבילי, ארבע דקות, משום שבגרידיות המטורפת הזאת שבה – הגדרתי את זה בדיון הקודם – יש רק שני סוגי חקיקה, ועל שניהם יש תוכניות בטלוויזיה: אחת נקראת "האח הגדול" – וזה חוקי ה"אח הגדול", וזה אולי המזערי ביניהם, בין חוקי "האח הגדול" – והשנייה נקראת "הישרדות". יש שתי תוכניות כאלה. בניגוד לטלוויזיה, שם לפחות יש כאלה שזוכים, פה אף אחד לא זוכה. יכול להיות שאתה רואה את עצמך, בעיני רוחך, שאתה יושב תחת גפנך ותחת תאנתך ובית-המשפט העליון, אשר נשען על תפיסת עולם דאורייתא, על תפיסת עולם תורתית-תורנית, הוא שישלוט כאן. לכן, אני מקווה שהשם כצל'ה הוא לא יותר מאשר קצה, ושזה לא קץ לכמה דברים, חבר הכנסת כצל'ה – שאתה מאוד חביב עלי ואתה יודע את זה, אבל מסוכן כפי שאתה חביב, ולא פחות מזה. אדוני, תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון, על העמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. לאחר מכן – אחרון הדוברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אתה תסיים את הדיון לפני שהשר – אתה גם? <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אה, אתה כיושב-ראש הוועדה. חמש דקות יהיו לך אחר כך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גם לי יש – – – <היו"ר אורי מקלב:> זה לא רשום אצלי כאן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הבעיה עם החוק הזה, חוק גרוניס, הוא שהוא חוק פרסונלי. מה הבעיה עם חוק פרסונלי? חוק פרסונלי הוא חוק שאיננו צודק. חוק צודק הוא חוק כללי. כצל'ה, כדאי שתקשיב לעניין הזה. אתה מאוד מתגאה בחוק הזה, ואגב, אני לא מבין למה, אבל כדאי שתבין שחוק צודק הוא חוק כללי, והוא חייב להיות נטול משוא פנים. חוק צודק לא אמור להיטיב עם אדם מסוים, ואסור שיחוקקו חוקים שיקדמו אינטרסים פרטיים מסוימים. לכן, חוק שמכוון לאדם מסוים איננו חוק צודק, וזה החוק הזה. צר לי על השופט אשר דן גרוניס, ששמו נכרך במהלך הזה. לגופו של עניין, באמת לא היינו עושים את הסיפור סביב החוק הזה לולא הוא היה חלק מדבר הרבה יותר רחב, דבר שאתה עצמך גרמת להיקף שלו בכך שאמרת שאתה רוצה לסלק את אותה חבורה עלובה – כך אמרת – והתייחסת לבית-המשפט העליון. אז כשאתה אומר כך ומביא חוק כזה, בצדק רב אנחנו רואים בחוק הזה קומבינה של הימין הקיצוני. בסך הכול, גרוניס, למשל היה פסק-דין שהוא היה שותף לו שפסל סעיף בחוק הנזיקין האזרחיים בעניין אחריות המדינה כלפי פלסטינים. גרוניס היה שותף לפסיקה הזאת. לא בטוח שזה משהו שעולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה שלך. לכן, אני חושב שעשית עוול לשופט גרוניס בכך שהכנסת אותו לתוך הדבר הזה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גם דמוקרט וגם עשיתי עוול? <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, כי פשוט אתה לוקח – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אין לי בעיה. אתה אומר שלא צריך אופק כהונה של שלוש שנים – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, תשמע. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא. תשמע, תשמע. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, לא. אתה אומר: אין צורך באופק כהונה של שלוש שנים. נחזיר את המצב למה שהיה לפני פרידמן. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אבל החוק הוא לא חוק גרוניס. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז מאה אחוז. אני יכול לדבר אתך ספציפית, ויכול להיות אפילו שהייתי מסכים אתך שאין צורך באופק כהונה של שלוש שנים ומספיק רק שנתיים, נגיד, או כמה שזה לא יהיה. הבעיה היא שאתה יוצר כאן אווירה של מצור על בית-המשפט, וזאת הבעיה – האווירה מסביב, ולאו דווקא החוק הספציפי, הסידור הזה. אדוני היושב-ראש, אני אצטט כאן מדברי הנשיאה דורית בייניש. לא קל לנשיאת בית-המשפט העליון להגיד את מה שהיא אמרה, ואני אחזור על הדברים כאן. היא אמרה כך: בראש מסע הדה-לגיטימציה עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה. מסע ההטעיה מעצם טיבו מחלחל ומרעיל. וזו הבעיה עם החוקים האלה. חוק גרוניס, החוק הזה שעבר היום בוועדת החוקה, הם יוצרים אווירה של "עליהום" פוליטי על בית-המשפט העליון. בעניין הזה אני חרד לבית-המשפט העליון. היות שלמדינת ישראל אין חוקה, בית-המשפט העליון הוא המפלט האחרון. גם אתה, חבר הכנסת כץ, כאזרח, כאדם, בפוזיציה אחרת אולי, ייעשה לך עוול – תמיד תדע שתוכל לבוא לפני בית-המשפט העליון, להביא את עניינך ולזכות בתשומת לבו של בית-המשפט. תאר לך שאתה יוצר אווירה בציבור שבה אין מקום למוסד כזה, שבה אין אמון למוסד כזה, שבה אנשים יבוזו למוסד כזה, כמו שהולך וקורה עכשיו בגלל מה שעושה כאן הכנסת. זו ממש חבלה. זו ממש חבלה באושיות המדינה. לכן, צר לי שאיש כמו השופט גרוניס, שאני בטוח שהוא אדם הגון ושופט מצוין, נכרך שמו במהלך כזה שגורם כזה נזק לאושיות הקיום שלנו כאן במדינת ישראל. אני רוצה להגיד לכם שבאמת היום הזה, שהתחיל בוועדת החוקה בקומבינה מבישה – אני אמרתי שזה דיל מסריח, וככה נזהרתי במילותי – קומבינה מבישה שנועדה להבטיח רוב לימין הקיצוני בוועדה למינוי שופטים והשתלטות חרדית מוחלטת בוועדה למינוי דיינים – אגב, ועדה למינוי דיינים שאותם חרדים בוועדה לא מכירים בהם בכלל, כי החרדים האלה לא מקבלים את הרבנות הראשית ואת הדיינים האלה – והיום העגום הזה נגמר באישור הזה של חוק גרוניס, שיוצר מציאות קשה ביותר בפני שופטי בית-המשפט העליון. חבר הכנסת כץ, אתה צריך לחשוב לאיזה בור הכנסת את השופט גרוניס. איך האיש הזה באמת אמור לתפקד כשופט, אולי כנשיא בית-המשפט העליון? איך הוא אמור לפסוק? איך הוא אמור להסתכל על הציבור? אם הוא יעשה ככה – יאשימו אותו ככה, ואם הוא יעשה ככה – יאשימו אותו בצד הזה. למה עשית לו את זה? מה הוא עשה לך רע שהכנסת אותו לתוך הבור הזה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני אומר לך שהדברים היו יכולים להיות אחרת לגמרי – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אם היית בחוק הזה קובע שהוא יחול החל מהפעם הבאה, לא לגופו של אדם ספציפי, ויכול אפילו להיות שאני הייתי תומך בחוק. אבל היות שהחוק הזה מכוּון לקונסטלציה ספציפית, והיות שאתה עצמך עטפת את זה בעטיפה של השתלחות בבית-המשפט העליון, צריך לדחות ולזרוק את החוק הזה מכל המדרגות. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כבר נגמר? <היו"ר אורי מקלב:> נגמר מזמן. אבל בסדר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מקווה שהמתקפה הזאת על שלטון החוק תיעצר כאן, בחוק הזה. אני יכול רק לקוות שהוא יהיה החוליה האחרונה במה שאתם מנסים לעשות לשלטון החוק ולדמוקרטיה הישראלית. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת המציע יעקב כץ. בבקשה, אדוני, שמונה דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחרי עשרות שנים בשלטון החליט הליכוד לתפוס את השלטון. הכותרת של היום היא "הליכוד לעליון". פעם היתה "הליכוד לשלטון", עכשיו השלב השני הוא "הליכוד לעליון". והחוקים המובאים היום בעצם מבשרים שינוי דרמטי בסדרי השלטון בישראל, כאשר הימין רוצה להשתלט על בית-המשפט העליון, על מערכת המשפט בכלל, ולשם כך הוא דורס ברגל גסה כללים אלמנטריים של חקיקה, של ערכים דמוקרטיים ושל סדרי שלטון. היום בבוקר היה דיון בוועדה למינוי שופטים בוועדת החוקה – חוק על נציגי לשכת עורכי-הדין בוועדה למינוי שופטים. כאשר נבחר עורך-דין ח'אלד זועבי לוועדה זה היה תקדים; פעם ראשונה שנבחר אזרח ערבי לוועדה הזאת. ואמרנו, הנה, יש שינוי לטובה. והנה, באה הממשלה ואומרת שרוצים לבטל את הבחירות, לא פחות ולא יותר, באמצעות חוק. חקיקה רטרואקטיבית המבטלת בחירות היא דבר – איך אומרים? – נדיר ביותר. אני חושב שצריך עשרה חוקרים שיחפשו בהיסטוריה של הפרלמנטים בעולם אם היה איזה פרלמנט בעולם שחוקק חוק שמבטל בחירות שנגמרו. אני מאתגר את הממשלה שתביא לנו דוגמה אחת של דבר כזה. עוד לא קרה. מבטלים בחירות בהפיכה, לא באמצעות חקיקה בפרלמנט שהיא חקיקה רטרואקטיבית. באמצע ההליך משנים את כללי המשחק, ובמקום שהפוליטיקה תעבוד במסגרת כללי המשחק באה הפוליטיקה ומשנה את כללי המשחק באמצע המשחק. על זה אמר שר ההגנה האמריקני לשעבר ספירו אגניו מלים קשות ביותר – על אלה שמשנים את כללי המשחק באמצע המשחק בלי להודיע. זה בדיוק המקרה שלפנינו. יש כאן תנועה ברורה מאוד, מורכבת מכמה שלבים: חוק גרוניס, חוק לשכת עורכי-דין, הבחירות לנציגי הכנסת בוועדה למינוי שופטים. הכוונה היא שהליכוד ישלוט במערכת המשפט, לא פחות ולא יותר. והנה, ברוב האוטומטי האטום, הבז לדמוקרטיה ולערכים דמוקרטיים, הבז לכללים הפשוטים ביותר, כללי השלטון, הם הולכים להצליח. חבר הכנסת מולה, חוסני מובארק, עם כל השלטון שהיה לו במצרים, 30 שנה הוא ניסה לשנות את הרכב בית-המשפט העליון במצרים ולא הצליח, ומערכת המשפט המצרית שמרה על עצמאותה. וזה לא רק אני אומר, זאת האופוזיציה במצרים, כל אחד – גם בימיו החשוכים של חוסני מובארק. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מדבר על מצרים. <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא, כולם – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא – – – לא נכון, לא, לא, לא. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא, לא, אני מדבר על מצרים, על מערכת המשפט המצרית. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש לך הרבה מה ללמוד. יש מסורת. <נסים זאב (ש"ס):> לומדים, לומדים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כי יש מסורת. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו לומדים הרבה – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא יודע, כל פעם שמישהו משמיע טענה רצינית אתה קופץ. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מדי רציני. אתה מדי רציני. <היו"ר אורי מקלב:> גם עכשיו זה רציני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה אכול שנאה עצמית כי אתה באת מארץ ערבית. כל דבר שמזכיר לך ערבים, אתה מתחיל להוכיח לאשכנזים פה שאתה לא ערבי. זה בדיוק אתה. זה בדיוק. אתה רוצה להתכחש למקור שלך – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – ואתה רוצה להוכיח להם שאתה שונא ערבים יותר מהם. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תתבייש לך. <נסים זאב (ש"ס):> – – – שאני אוהב את הערבים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תתבייש לך. יש גבול לנומך. אתה חושב שאני לא מבין את הפסיכולוגיה שלך? כשכל פעם מזכירים את המלה "ערבים", אתה קופץ: אני שונא ערבים. מי שואל אותך בכלל? למה, אתה ממקור עירקי? <נסים זאב (ש"ס):> אפילו החירשים שומעים יותר טוב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון עירקי אתה? <נסים זאב (ש"ס):> אפילו החירשים – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הלוואי שמצבנו היה כמו מצב היהודים בעירק. 90% מהיבוא לעירק היה בידי יהודים; 50% בפקולטה לרפואה היו יהודים – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני גאה בזה. <נסים זאב (ש"ס):> לקחו אותם וזרקו אותם – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – כי אין לנו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה אתה נגרר? <היו"ר אורי מקלב:> אני גם מציע שלא תדבר אליו – – – קריאות ביניים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תתבייש לך. יש ערך, כבוד היושב-ראש, למושג בושה. הכנסת, כשתחוקק את החוק הזה, תהיה כנסת חסרת בושה. אין גבול. הפוליטיקאים רוצים לקבוע בידיים שלהם מי יהיו השופטים, והמטרה היא לא רק פרסונלית – המטרה היא פוליטית במהותה. כי כל פעם שיש ויכוח על איזה חוק גזעני, חוק אנטי-ערבי, אומרים: אולי בית-המשפט העליון יפסול את הדבר הזה. ונזהרים. עכשיו אין זהירות. כצל'ה וישראל ביתנו וכולם יכולים לחוקק מה שהם רוצים. אין ריסון. כל הגזענים, כל הפאשיסטים, כל האנטי-דמוקרטים ישתו "לחיים" אחרי חקיקת החוק הזה, כי אין – המחסום, שהיה מחסום חלש, מבויש, לא עשה את המלאכה שלו, היה יותר עלה תאנה, היה יותר מסכה, אבל לפחות היה משהו. אני, כבוד היושב-ראש, רוצה לסיים בדבר אחד שהיה לפני חודשיים: הייתי באוניברסיטת ייל; כל פעם שהשמעתי טענה פוליטית או טענה משפטית, אמרו לי: אבל בית-המשפט העליון בישראל קבע אחרת, והשופט אהרן ברק אמר אחרת. עכשיו אין לכם את זה כבר, ירדו כל המסכות. בית-המשפט העליון, שכיסה והיה, איך אומרים, מסכה ועלה תאנה של המדיניות הישראלית בחוץ-לארץ – נפל עלה התאנה והתגליתם בערוותכם, בבושתכם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אחרון הדוברים, יושב-ראש הסיעה – הוא מציע החוק של גרוניס? בבקשה, יש לו רשות דיבור. הזכות היא שלו. אולי תסביר לחברים אם אתה מכיר את גרוניס. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני בזה רוצה להקדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא טוב – – – <שלמה מולה (קדימה):> אולי הוא יחזור על הנאום הראשון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – לא טוב חוקים שהם על שם של בן-אדם. לפעמים גם גורמים לו עוול על-ידי כך. לא טוב, לא טוב. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, בבקשה. חמש דקות לחבר הכנסת כץ, הלוא הוא כצל'ה. חמש דקות תמימות, ולאחריו עולה יושב-ראש הוועדה. בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לצלצל. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש הוועדה פה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – ויושב-ראש הוועדה, שזאת ועדת חוקה, חוק ומשפט. לא נכחד שיש מחלוקת בעם ישראל לגבי התייחסותו לבית-המשפט העליון. אני שמעתי את דבריו של פרופסור מני מאוטנר, ואני הבאתי פה דברים מהציטוטים שלו – לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, שאמר בכנס הרצלייה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זהבה, אני הקשבתי לך בעיון, למרות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, לא מפריעים, כי אחרת לא נסיים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – שלא דייקת בדברים שאמרת עלי, אבל אני רוצה שתקשיבי למה שאמר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש גם סולידריות של האופוזיציה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – פרופסור מאוטנר על בית-המשפט, כיוון שהתייחסתם וכאילו תליתם את כל היחס לבית-המשפט העליון בחוק שאני מביא היום, שבעזרת השם עוד מעט יאושר בקריאה שנייה ושלישית. אז אני רוצה רק שתקשיבו למה שאומר איש מקובל עליכם, איש ידוע, בשם פרופסור מני מאוטנר, ואיך הוא מתייחס לטענה, מדוע בעם ישראל היום יש יחס דו-משמעי – או של ציבורים גדולים בעם ישראל – שהם לא ביחס שאת נוהגת – – – זהבה גלאון. "לבית המשפט היתה תרומה", ואני מצטט: "לבית-המשפט היתה תרומה לא מעטה משלו לתהליכים האלה, שבהם נפגע כל כך מעמדו וכל כך נפגעה הלגיטימציה שלו. נטל לעצמו בית-המשפט את הכוח" – תקשיבי טוב, זהבה גלאון – "לפסול חוקים של הכנסת. זו היתה טעות קשה" – ידידי, חבר הכנסת אילן גילאון – "זו היתה טעות קשה, משום שהוא התעלם לגמרי מתגובת הנגד הצפויה". ועוד אמר הפרופסור מאוטנר: – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לו חמש דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – "חלק מהאקטיביזם השיפוטי שהפגין בית-המשפט העליון בעשורים האחרונים היה טעות קשה, ונזקו היה רב מתועלתו". חבר הכנסת מולה, מי שאשם ביחס לבית-המשפט העליון, אומר פרופסור מאוטנר, קודם כול זה בית-המשפט העליון עצמו. "זהו חוסר רגישות נורא" – תקשיבו למלים, כבוד היושב-ראש – "אם לא חוסר תבונה ממש" – תקשיבו למלים, המלים הן מזעזעות; את זה אומר מי שנחשב למורה הוראה – "למלא את בית-המשפט, בתנאי הרב-תרבותיות של ישראל, באנשים שכמעט כולם דומים אלו לאלו" – חברת הכנסת ציפי לבני – "מבחינת הביוגרפיה שלהם, מבחינת השמות שלהם – – – מצב כזה אינו יכול שלא להוביל לא רק לניכור כלפי בית-המשפט אלא ממש לעוינות כלפיו. בית המשפט הוזהר – – – אטם אוזניו ומיאן לשמוע", מסיים מני מאוטנר. אלו דברים מזעזעים, ואנחנו צריכים להסתכל במראה ולומר אם אנחנו בעצמנו לא מרגישים. רבים שואלים אותי: מדוע כה חשוב לך החוק – שיש שמכנים אותו "חוק גרוניס"; אני לא יודע למה "חוק גרוניס", אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> באמת מעניין, כיוזם החוק, האם אתה חושב שבית-המשפט העליון יהיה יותר טוב עם שופט אחד מאשר עם שופטת אחרת? או – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא, אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הרי אין לך יחס לא לזה ולא לזה, ואתה עושה את זה בתור התרסה כלפי – כי החוק, חוק אישי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני אסביר מדוע הבאתי את החוק הזה, תנו לי להסביר את הדברים. אני הקדמתי בדבריו של הפרופסור מאוטנר בתגובה על הדברים שנאמרו פה על-ידי ידידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואילן ומולה ואחרים, שבאו בטענה שכאילו אנחנו אלה שיזמנו את התחושה הלא-טובה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה קראת את מאוטנר, זה החטא. האם עונשו זה גרוניס? – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אבל אני מבקש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כי הוא שופט מצוין, אנחנו – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מבקש שכבודו ייתן לי לסיים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתן לך, כמובן. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – משום שכבודו לא נכח פה במשך שלוש שעות, ואני ישבתי פה שלוש שעות, ותלו בי את כל הבוקי-סריקי: מדוע בית-המשפט העליון היום – לאיפה אני מוביל את היחס של עם ישראל. אומר פרופסור מאוטנר, בדיון שהיה בו גם שופט בית-המשפט העליון בדימוס, השופט לשעבר אהרן ברק: האשמה בך, אהרן ברק, ולא בכצל'ה. לכן אני אמרתי שאני בזה מקדים. אבל אני חוזר לתחילת נאומי, ואני מסביר מדוע החוק הזה היה כל כך חשוב לי. הובא לידיעתי כי בשל קדימות של 41 ימים ביום הולדתו ה-67 של השופט אשר גרוניס – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה אתה צריך? כמה אני גזלתי ממך? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צריך שתי דקות? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צריך עוד שתי דקות? אני גזלתי ממך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן, אני רוצה לפחות עוד שתי דקות, כי אני רק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לפחות, כי אתה כבר – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני גומר את זה, אני מבקש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – שתי דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני רוצה יותר, אני רוצה לסיים, כי אני הצעתי את החוק. אני מבקש שיאפשרו לי לסיים את הדברים שאמרתי. – – – למועד פרישתה של השופטת דורית בייניש מכהונת נשיא בית-המשפט, לא יעלה בידו לכהן כנשיא בית-המשפט העליון. כנבחר ציבור של אזרחי ישראל, קשה היה לי לעמוד מנגד ולראות כיצד שופט מוכשר ייאלץ לכהן שלוש שנים פחות 41 יום לצד נשיאה צעירה ופחות ותיקה ממנו, כשהוא בשיא כישוריו ומהווה נכס לעולם המשפטי של מדינת ישראל – אף שדעותיו, ידידי חבר הכנסת אילן גילאון, לא בהכרח הדעות שלי; זו רק ראיה כמה שאני דמוקרט ופתוח. אגב, השופטת היוצאת בייניש בירכה בזמנו על צעדו של נשיא בית-הדין לעבודה, סטיב אדלר, אשר פרש זה מכבר מוקדם מעט מתפקידו כדי לאפשר לשופטת נילי ארד אופק כהונה בת שלוש שנים. עיתון "הארץ" – ידידי, חבר הכנסת מולה, אני הקשבתי לך ברוב קשב – – <שלמה מולה (קדימה):> נכון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – היטיב להגדיר הבוקר – וזו התשובה על השאלה שכבודו שאל, ובזה אני מסיים – את המהפכה שהחלה היום בכנסת בכותרת הבאה – ככה מופיע היום בעיתון "הארץ" בכותרת שלו, באדום: "הכנסת תקבע מי יחליף את בייניש". ואכן, העיתון צודק מאוד. היום התברר שלא הנשיאה היוצאת, לא הנשיאה היוצאת בייניש תקבע מי יעמוד בראש מערכת המשפט בישראל, אלא העם יחליט, באמצעות נציגיו בכנסת, מי יהיה הנשיא הבא. אין זה מקרה שבראש הלוחמים נגד חוק גרוניס בחצי השנה שחלפה מאז העלינו לראשונה את הצעת החוק, עמד עיתון "הארץ". אותו "עיתון הבית" של הקליקה התל-אביבית, העיתון שמשמש לאותה חבורה "הדף היומי". עיתון "הארץ", עבור שופטי בית-המשפט העליון, משמש כלחם חוקם, וכלוחם את חוק מלחמתם היומיומית של שופטים שנתמנו בשיטת חבר מביא חבר, אשר יצרו גילדה שמאלית-רדיקלית מנותקת מן העם, לדעתי, מתנשאת ממנו ומבקשת לגזול את עצמאותו וערכיו. ואמר השבוע השופט בדימוס – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אני רק רוצה לדעת, האם אדוני לא מבין שהזמן הסתיים? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הסתיים, אני מסיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, תודה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מסיים. <נינו אבסדזה (קדימה):> כצל'ה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אמר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע. נא לא להפריע. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אמר השופט ברק, התייחס לציבור שלנו ביש"ע באחד ממשפטיו, ואמר – דיבר על הציבור ביהודה ושומרון, וכשהוא התייחס אליו הוא אמר "מיעוט מבוטל בשטחים". בהתחלה הוא תקף את עריצות הרוב, אבל כשהוא התייחס אלינו, ל-700,000 אנשים, אמר "מיעוט מבוטל בשטחים". <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מבקש מהכנסת ומחברי הכנסת ומהשרים להחליט היום פה, במליאה, שלא עיתון "הארץ" יחליט מי יהיה הנשיא הבא, אלא העם, באמצעות נציגיו. <נינו אבסדזה (קדימה):> כצל'ה, תחוקק חוק שיסגור את עיתון "הארץ". <היו"ר ראובן ריבלין:> שיטת הסניוריטי היא שמחליטה. <נינו אבסדזה (קדימה):> כצל'ה, תחוקק חוק שיסגור את עיתון "הארץ". <היו"ר ראובן ריבלין:> שיטת הסניוריטי היא שמחליטה. אתה רק אומר, לא אכפת לך אם יהיה זה או זה, אבל אני רוצה את זה. והכנסת צריכה להצביע על שם של בן-אדם במקום על שיטה. אבל הכול לא עניין אישי. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם ביקשתם. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר, אם 20 חברי כנסת, כשהם קובעים מי יהיה הנשיא, רוצים הצבעה שמית – היא תהיה שמית. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה היית חבר בוועדה לבחירת שופטים, אתה יודע אם היא שמית או לא. לפעמים היא שמית, אם דורשים את זה שניים מחברי הוועדה. תודה רבה, יסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה, שלרשותו לא יותר מחמש דקות, ואנחנו עוברים להצבעה, או יותר נכון – להצבעות. אלא אם כן המתנגדים מסירים את ההסתייגות ורוצים להצביע על החוק עצמו. לא? נצביע, אין שום בעיה. האם יש דרישה להצבעה שמית? אין דרישות. אין דרישות. אם רוצים, תהיה הצבעה שמית, אין שום בעיה. כבוד יושב-ראש הוועדה, אם אתה רוצה לנהל שיחות, אני אקבע הפסקה ואנחנו נמשיך אחרי ההפסקה. יושב-ראש הוועדה רשאי לסכם את הדיון בלא יותר מחמש דקות, אבל, מה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> על כל כך הרבה הסתייגויות אני צריך לענות. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה אני יכול לעשות? כך נקבע בהסכמה בין הצדדים, היו יכולים לוותר לך. חמש דקות, אדוני, כל זמן שידבר לעניין הכול יהיה בסדר, אבל לא צריך יותר. אדוני שהציג את החוק בדקות ספורות, יכול לסכם אותו כפי שהציג אותו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, ביום שני, 9 ביולי 2007, עמד במקום הזה יושב-ראש ועדת חוקה, חבר הכנסת פרופסור מנחם בן-ששון, והגיש את הצעת החוק להצבעה, את אותה הצעת חוק שעכשיו מבקשים לבטל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז היא היתה ממשלתית. רותם, נכון? היא היתה ממשלתית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> היתה ממשלתית, היתה של השר פרידמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, כי הפעם היא של ממשלת כץ, זה לא סתם, של כצל'ה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז אני מבין, מכיוון שהצעת החוק המקורית היתה הצעת חוק של ממשלת אולמרט, מפיו של השר פרידמן, אז אני מבין למה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> שאתה תמכת ונימקת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני תמכתי ואני הייתי חבר קואליציה. חבר הכנסת פלסנר, אני כשהייתי בקואליציה תמכתי בכל חוקי הקואליציה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> ההגבלה של שלוש שנים נראית לי סבירה – את זה דודו רותם אמר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אמרתי את זה, אני לא מכחיש, אני הייתי חבר בקואליציה. אבל אני רוצה להקריא לכם את הדברים שאמרו חברי האופוזיציה אז. חבר הכנסת יוסי ביילין אמר אז, בין השאר: אני חושש מאוד שהחוק הזה יעבור בגלל צירוף אינטרסים ולא בגלל אותו אינטרס. אנשים שונים בבית הזה, מסיבות שונות, עשויים לתמוך בחוק מוטעה שכזה, ואני מקווה שיבוא יום והכנסת תהפוך את החוק הרע הזה על פיו. רבותי, זה מה שאמר אז יוסי ביילין, והכנסת היום הופכת את החוק הזה על פיו. לא מדובר פה בנושא של דמוקרטיה, מדובר פה בנושא שדיברו עליו אז חברי הכנסת מהאופוזיציה. היתה רוח רעה, אמר את זה דב חנין אז, היתה אז רוח רעה של השר פרידמן, שנלחם בבתי-המשפט, שנלחם בבית-המשפט העליון. אתם תמכתם, גם אני תמכתי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> נכון מאוד. נכון מאוד. <נינו אבסדזה (קדימה):> זה נכון. לא מדובר בדמוקרטיה, מדובר בדיקטטורה, אתה צודק. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> והמלחמה הזאת, שניהלה ממשלת אולמרט, ממשלת קדימה, רבותי, אז עכשיו אנחנו באים ואומרים דבר נורא פשוט: את הטעויות של פרידמן מותר לתקן, אתם לא צריכים להיאחז בטעויות האלה ולשים את כל הדמוקרטיה על השגיאות שעשיתם אז. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לאיזה דודו רותם צריך להאמין? של היום? של לפני שנתיים? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, תאמין ליוסי ביילין, לדב חנין, אל תאמין לי בכלל. <שלמה מולה (קדימה):> אתה מחליף את קולך – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני לא מחליף את קולי, רבותי. כשאני בקואליציה – אני נוהג לפי הקואליציה, כשאני באופוזיציה – אני אהיה באופוזיציה. ולכן, אני מבקש מכם לאמץ את העמדות של ביילין ושל דב חנין, לדחות את ההסתייגויות ולבטל את החוק הרע של פרידמן מאז. <היו"ר ראובן ריבלין:> לאמץ את דעותיהם לעניין זה, אתה מתכוון. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, לדחות את ההסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, כי אחרת, אם אתה מציע לי דברים – לעניין זה הוא מתכוון. טוב, רבותי, תם הדיון והגיעה שעת ההכרעה. והואיל והמסתייגים עומדים על כל אחת מההסתייגויות שהם הגישו, אנחנו נצביע על החוק בקריאה שנייה, כאשר אנחנו מצביעים על ההסתייגויות כמו גם על הסעיפים על-פי הצעת הוועדה. נסיים כך את הקריאה השנייה, ואחר כך נעבור הלאה. ובכן, הואיל ויש הסתייגות לפני סעיף 1, אנחנו נצביע על שם החוק לפי הצעת הוועדה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 67), על שם החוק, כהצעת הוועדה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד שם החוק – 55 נגד – 37 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 55 בעד, 37 נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק עבר כהצעת הוועדה. רבותי, אנחנו ממשיכים. יש הסתייגות של סיעת קדימה, אם אתם רוצים אני אקריא את כל השמות, של כל חברי סיעת קדימה – חברי הכנסת ציפי לבני, שאול מופז, דליה איציק, רוני בר-און, מאיר שטרית, רוחמה אברהם-בלילא, רונית תירוש, נחמן שי, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מגלי והבה, רחל אדטו, יוחנן פלסנר, שי חרמש, ישראל חסון, אריה ביבי, עתניאל שנלר, אורית זוארץ, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, נינו אבסדזה ודורון אביטל – להלן: קבוצת קדימה – לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 37 בעד ההסתייגות, אולם 55 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לפני סעיף 1 לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, לסעיף 1 כמה הסתייגויות: יש הסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש – מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה – ושל חברי הכנסת אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע ומסעוד גנאים – קבוצת רע"ם, רע"ם-תע"ל. אני אומַר פעם נוספת: אחמד טיבי, טלב אלסאנע, מסעוד גנאים ואברהים צרצור – להלן: קבוצת תע"ל-רע"ם, מכאן ולהבא. זאת אומרת, ההסתייגויות של קבוצת חד"ש וקבוצת רע"ם-תע"ל. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 75 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש ושל קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא יכול להיות שחבר כנסת בא בסוף – – – לא יכול להיות דבר כזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא שמעתי מה אמרת, אבל תיכף אני אכריז ואז אני אענה לך. בעד – 13, נגד – 75, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של חד"ש ורע"ם-תע"ל לא נתקבלה. מה הערתך? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש לא להפריע לי בזמן הצבעה בעניינים אחרים. אנחנו ממשיכים את ההצבעה. לסעיף 1 יש הסתייגות – נא לא להפריע בזמן ההצבעה. לסעיף 1 יש הסתייגות נוספת, הנקראת הסתייגות 3 במניין ההסתייגויות, של קבוצת קדימה וחברי הכנסת איתן כבל, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, בנימין בן-אליעזר, עמיר פרץ, אבישי ברוורמן, גאלב מג'אדלה ודניאל בן-סימון – מעתה והלאה: קבוצת העבודה; וכן חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון וזהבה גלאון – להלן ומכאן ולהבא: קבוצת מרצ; של ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי – להלן: קבוצת בל"ד. הם מציעים שהסעיף יימחק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת מרצ ושל חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות המצוינת כהסתייגות 3 לסעיף 1: 37 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לחלופין, לקבוצת קדימה יש – – – <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירים את הלחלופין, לחלופין של קבוצת קדימה; גם את השנייה אתה מסיר? <נחמן שי (קדימה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, את כל הלחלופין אתם מסירים, ומסירים גם את הסתייגות 4 בעמוד 2? <נחמן שי (קדימה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לכן אין הסתייגויות לסעיף 1. חברי הכנסת, סעיף 1 יוצבע עכשיו בהתאם לנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 56, נגד – 36, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה. רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 2. ההסתייגויות לא מתיישבות זו עם זו – כאשר תתקבלנה, נחליט. כאשר תתקבלנה, נחליט. ההערה היא הערה נכונה. עכשיו יש לנו לסעיף 2 הסתייגות מס' 5 של קבוצות קדימה, העבודה ומרצ וחברי הכנסת מבל"ד. מי בעד הסתייגות 5 – יצביע. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת מרצ ושל חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 36, נגד – 56, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לסעיף 2, שמספרה 5, לא נתקבלה. האם להצביע על לחלופין? <נחמן שי (קדימה):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> להסיר. קבוצת קדימה, גם את ההסתייגות הבאה להסיר? ב-8? להסיר. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי בעיה. אם הם יסכימו, אין לי בעיה. הסתייגות 6, אתה מסיר? הסתייגות 6 לסעיף 2, אתם מסירים את כל ההסתייגויות? רק רגע. רבותי, קדימה הסירה את כל ההסתייגויות. קבוצת חד"ש וקבוצת רע"ם-תע"ל, אתם רוצים להצביע? בבקשה. אני אצביע בהרמת יד, אם לא אכפת לכם. מי בעד ההסתייגויות – יצביע. תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? תודה רבה. נא להוריד. מי נמנע? תודה רבה. נא להוריד. הצבעה בעד ההסתייגות – מיעוט נגד – רוב נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לכן, אנחנו נמצאים במצב שלסעיף 2 אין יותר הסתייגויות. לכן נצביע על סעיף 2 כהצעת הוועדה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה אלקטרונית, אני הפעלתי אותה. נשארו ארבע שניות. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 37 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 56 בעד סעיף 2 כהצעת הוועדה, נגד – 37, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 נתקבל כהצעת הוועדה. יש לנו הסתייגויות לאחרי סעיף 2. קבוצת רע"ם-תע"ל, להצביע? להצביע. בבקשה. מי בעד ההסתייגות לאחרי סעיף 2 – ירים את ידו בבקשה. מי בעד ההסתייגות של רע"ם-תע"ל? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה אלקטרונית? בבקשה. לאחרי סעיף 2, הסתייגות קבוצת רע"ם-תע"ל, מתבקשת הצבעה אלקטרונית. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע אלקטרונית – מי בעד ומי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 35 בעד ההסתייגות, אבל 57 נגד. אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של קבוצת רע"ם-תע"ל לא נתקבלה. קבוצת קדימה, להצביע? <נחמן שי (קדימה):> כן. באלקטרונית. <היו"ר ראובן ריבלין:> להצביע. באלקטרונית? בבקשה. נא להצביע על ההסתייגות בעמוד 4, מס' 9, של קבוצת קדימה, לאחרי סעיף 2. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 37, אולם 57 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של קבוצת קדימה לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה. לחלופין – לא להצביע? לא להוריד? <נחמן שי (קדימה):> להוריד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. הסתייגות 10, קבוצת מרצ מבקשת, לאחר סעיף 2 – מסירה. ובכן, אין לנו עוד סעיפים לכן תמה ההצבעה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה לא רוצה לשקול עוד פעם משהו? תודה רבה. לכן אתה מבקש ממני להצביע בקריאה שלישית. רבותי, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 67), התשע"ב–2011, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בקריאה שלישית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> רגע, רגע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, סליחה, סליחה, הנה, עצרתי את ההצבעה. אוקיי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, מדובר בחוק שהוא במחלוקת, חוק קשה, שעבר ויכוח קשה. לכן אני מבקש לראות בהצבעה הזו הצבעת אי-אמון. <היו"ר ראובן ריבלין:> בשם סיעתך, אתה אומר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כל הסיעות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל הסיעות, אדוני – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כל הסיעות שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה זה "שלנו"? <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו רק רוצים לדעת, חבר הכנסת טיבי, האם ברכה, האם צרצור, האם זחאלקה הם מועמדים מטעמך, בהצבעת אי-אמון זו, להיות ראשי ממשלה במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא דנים על זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא דנים על זה. החוק קובע, כאשר אתה מבקש הצעת אי-אמון – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> טלב אלסאנע. <היו"ר ראובן ריבלין:> טלב אלסאנע. <קריאה:> יש סיכוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא שואל כרגע על הסיכוי. חבר הכנסת טיבי – חבר הכנסת טלב אלסאנע, לא שאלתי אותך כרגע. חבר הכנסת טיבי, פשוט אנחנו צריכים להיות צמודים, כי אני לא רוצה שבית-המשפט יפסול חוקים של הכנסת בגלל טעויות מטופשות. לכן אני שואל אותך: אתה מבקש אי-אמון, מיהו המועמד לראשות ממשלה? בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, המועמד הטבעי לראשות הממשלה הוא חבר הכנסת טלב אלסאנע. <היו"ר ראובן ריבלין:> טלב אלסאנע. לא להפריע. ובכן, המועמד לראשות הממשלה. רבותי, אדוני ראש הממשלה, היות שאתה כאן, אתה או השר, האם אדוני שמע? אני אצטרך להצביע כאי-אמון ביום שני הבא, אלא אם כן אדוני יבקש ממני לראות בהצבעה זו הצבעת אמון ויבקש שאני אצביע עכשיו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, אנחנו מצביעים עכשיו. אנחנו מצביעים כך: חבר הכנסת אחמד טיבי, כאשר מועמדו לראשות הממשלה הוא טלב אלסאנע, מבקשים להצביע אי-אמון. לכן, מי שמצביע בעד החוק – מצביע נגד אי-אמון. מי שמצביע נגד החוק – מצביע בעד האי-אמון. כי אנחנו מצביעים על החוק, וכל כישלון של החוק, אם יהיה לו 61, ייחשב אי-אמון. השר ארדן, מה רצית? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מי שמצביע בעד החוק, מצביע בעד אמון בראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ביקש אי-אמון. הבנתי. כל מה שאני רוצה להגיד, אנחנו מצביעים על החוק. כל מי שמצביע בעד החוק, מצביע גם נגד אי-אמון. כל מי שמצביע נגד החוק, מצביע בעד אי-אמון. האם, חבר הכנסת, אתה רוצה שאני לא אזכיר את האי-אמון? חבר הכנסת בר-און, בבקשה. אין לי בעיה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, לא חשוב, עזבו את הבכתב עכשיו. חבר הכנסת בר-און, אתה רוצה לדבר? לא. ויתר. פלסנר, בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ארדן, יש לך הרבה שאלות, אבל אני עונה לחברי כנסת, אני לא עונה לממשלה. הממשלה אמרה את דברה, היא רוצה להצביע. תפסיקו עם המהומות. חבר הכנסת פלסנר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, בשם סיעת קדימה, היום התברר בישיבת הוועדה שמאחורי החוק הזה יש הסכם פוליטי ברור, פרסונלי, לגבי מינוי דיינים, שהתבצע בין סיעת ש"ס ובין סיעות הקואליציה. אנחנו מבקשים לדעת: א. אם יש הסכם, וב. אם יש הסכם, כפי שמקובל גם לגבי הסכמים קואליציוניים שצריך לחשוף אותם לפני, אנחנו מבקשים שההסכם ייחשף לפני ההצבעה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רגע, אני מבקש את היועץ המשפטי, כי פה אתה – אני לא בטוח שאתה יכול לבקש, אני לא בטוח שאתה יכול לבקש, אלא אם כן מדובר בהצגת הממשלה או בתקציב המדינה. לכן, אם היועץ המשפטי יימצא כאן וינחה אותי. מי מנציגות היועץ המשפטי נמצא כאן? טוב. הממשלה לא צריכה להשיב. אם אני טועה, הממשלה תשיב לאחר ההצבעה. תודה רבה. למיטב ידיעתי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה לא טועה, אדוני היושב-ראש, רק בתקציב ורק בהצגת ממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר אף פעם – אני לא יודע אם אני טועה כשאני יודע. אני אמרתי, אני לא רוצה, יכול להיות שהיום אחר-הצהריים שינו את החוק. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, גם אם לא מדובר במחויבות חוקית, ודאי שמדובר במחויבות מוסרית, לחשוף בפני הציבור את ההסכם לגבי המינוי הספציפי לאדם הספציפי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, קטונתי מלהיות אחראי למוסר, כל מה שאני יכול לעשות זה לנהוג לפי מצפוני בענייני האישיים. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> – – – ממשלה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אחמד טיבי עשה את הכול כפי שהנחיתי אותו. אני רק מבקש מחבר הכנסת טיבי, הדברים האלה היו ידועים מראש, צריכים להגיש את זה בכתב. פשוט טלב אלסאנע, שמו גם מתנוסס לדורות הבאים, אתה הצעת אותו להיות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא היסס. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא היסס. תודה רבה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם שינית – בסדר גמור. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע. אני מצביע עוד פעם, כי אני פשוט עצרתי את ההצבעה, זה רק אלה שנקלטו קודם. הצבעה, נא להצביע. בבקשה. בקריאה שלישית. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 57 נגד – 37 נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 67), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד החוק ונגד אי-האמון 57, 37 נגד החוק ובעד האי-אמון, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית והיא נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת אי-האמון לא נתקבלה. תודה רבה. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/641).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר להגנת העורף, כבוד השר וילנאי. המשנה לראש הממשלה בוגי יעלון יציג את הצעת החוק. בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011. הצעת החוק מבקשת להאריך את הוראת השעה המעוגנת בחוק שירות ביטחון, התשמ"ו–1986, ומאפשרת את הצבתם של יוצאי צבא ביחידות של שירות בתי-הסוהר שתפקידן אבטחת בתי-סוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד, או של אגפים בבתי-הסוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד. כמו כן מאפשרת הוראת השעה הצבת חיילים ביחידות אחרות של שירות בתי-הסוהר בתפקידים של שירותי מינהלה הנוגעים לארגון כוח-אדם וטיפול בפרט. עיגון הצבת החיילים בחוק נעשה בעקבות סיכום בין משרד הביטחון וצבא-הגנה לישראל לבין המשרד לביטחון הפנים ושירות בתי-הסוהר, ולפיו הועברה האחריות למכלול הטיפול באסירים הביטחוניים מידי צבא-הגנה-לישראל לידי שירות בתי-הסוהר. בהתאם להחלטת הממשלה בעניין הצבת חיילים בגופי הביטחון השונים, מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה עד 31 בדצמבר 2015. לכן אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה, ולהניחו על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר בוגי יעלון. רבותי, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת אורי אריאל – אתה מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא מוותר. שלוש דקות לחבר הכנסת אייכלר, ולאחריו – חבר הכנסת כץ. רבותי, אני סגרתי את רשימת הדוברים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרים, חברי הכנסת, הצעת החוק עצמה היא מאוד חשובה, כי שירות בתי-הסוהר זה דבר מאוד חשוב לחברה כדי לשמור על החברה מפני פשיעה פלילית ומפני בעיות. אבל גם צריך לזכור ששירות בתי-הסוהר הוא שירות שעוסק בבני-אדם, ויש הרבה אנשים חפים מפשע שיושבים בגלל מערכת המשפט, שהיא מאוד תלויה בכמה כסף יש לך לשלם לעורך-דין ואיך אתה יכול לצאת ממשפט. ולכן מאוד חשוב היחס האנושי של אנשי בתי-הסוהר, וחלקם הגדול באמת מתייחס באופן אנושי לאסירים, חלקם זקוקים לשיפור. אבל, אדוני היושב-ראש, גם אם השעה מאוחרת אני לא יכול בימים כאלה, כאשר רוח רעה שורה בעם בעקבות מערך הסתה שהתנהל במשך שבועות ארוכים על-ידי גורמים שרצו להצית אש בכל מושבותינו – היום באוטובוס בקטמון התנפל בריון על ילדה והרביץ לה, וצעק עליה, וקילל אותה, מפני שהיא חרדית, ואף אחד באוטובוס לא עמד לזכותה של ילדה קטנה, וזה מסוכן יותר מאשר שיש בריון. כשיש בבית-שמש בריון אחד שיורק, מדינה שלמה עוסקת ומאשימה ציבורים שלמים, וראש ממשלה פותח שתי ישיבות ממשלה נגד זה. וכאשר בריון מרביץ לילדה באוטובוס בקטמון כתוצאה מן ההסתה הזאת, אף אחד מן האזרחים באוטובוס לא קם לעזרתה של הילדה הזאת. לכן אני רוצה להזהיר את עצמנו, כי אנחנו – יושבים פה אנשים אחראיים, וכל אחד מהם יש לו בוחרים, וצריך לדעת ולהבין כאשר מדברים פה דברי הסתה, כאשר בתקשורת נשמעים דברי הסתה, זה עלול להשליך בהרבה רמות. יש אנשים אינטליגנטים שאומרים: אנחנו יודעים שזה מאורגן, אנחנו יודעים שזה פוליטי. יש אנשים פחות אינטליגנטים שאומרים: למה אתם עושים ככה? ויש אנשים בריונים שמרביצים לאנשים ברחובות. וזאת בדיוק אנטישמיות, מזה בדיוק סבלו היהודים בכל הדורות; על זה באמת מדינת ישראל הבטיחה שכשתהיה לנו מדינה יהודית בארץ-ישראל, יהודי לא יהיה הפקר בעיני כל מי שרוצה לפרוע ולהרביץ לו ולא תהיה יכולת לענות לו ולא יכולת להתגונן. אני קורא מכאן, מעל במה זאת, לכל כלי התקשורת: מספיק היה העניין הזה של הסיפור שהרצתם במשך שבועות. אני יודע על כל האינטרסים שעמדו מתחת לזה, אני יודע את כל הנימוקים הפוליטיים שעמדו מתחת לזה, אבל תחשבו על מיליוני האנשים ברחוב שאינם מבינים, והם באמת נפגעים כשיש קריקטורות שטירמריות, שכל אחד יכול להעיד, העתק מדויק, בכל כלי התקשורת. אז כשבאים כמה פרחחים בלתי אחראיים שיושבים מאחורי פחי האשפה השרופים ושמים טלאי צהוב, כל המדינה מזדעזעת. אבל כאשר עיתונאים בכירים, אנשי תקשורת, יושבים ומפרסמים קריקטורות כאלה, אף אחד לא נע, ואף אחד לא זע. וכאשר יועץ של שר האוצר קם ואומר שמי שיש לו יותר משמונה ילדים, חוטא לחברה – היו זמנים שבן-גוריון היה נותן פרסים לאמא שילדה עשרה ילדים; היו זמנים שהבינו פה במדינה שמיליון ילדים נהרגו בשואה, ומצווה להוסיף עוד ילד ועוד ילד ועוד ילד יהודי בעולם. גם אנשים שלא נקראו חרדים הקימו משפחות ברוכות ילדים לתפארת. יושבת פה חברת הכנסת לוי אבקסיס. זכרו לטוב, שיהיה בריא עד מאה-ועשרים, דוד לוי, היו לו 12 ילדים, הוא אדם בלתי אחראי? הוא חוטא לחברה? הוא חוטא למדינה? והאיש הזה הוא יועץ שר האוצר. אם הוא היה אומר את זה בארצות-הברית על הכושים או על היהודים, אפילו, הוא היה מפוטר באותו היום. ופה במדינת ישראל לא מתבייש שר האוצר יובל שטייניץ להעסיק את אבי שמחון, שהולך ומסית בתקשורת, ב"דה מרקר", כותב נגד שמונה ילדים במשפחה, ואף אחד לא זע. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן אני מבקש להפסיק את האש בעודה באבה1 אנחנו לא צריכים לחכות לאסון כרמל חברתי, שיבוא מישהו עם "סופר-טנקר" לכבות. עכשיו הזמן לכבות את האש. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אם כן, רבותי, אין יותר דוברים. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, על הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011. קריאה ראשונה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <זאב אלקין (הליכוד):> אני מבקש ועדת הפנים. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, זה יועבר לוועדת הכנסת, שם יוחלט לאיזה ועדה זה יועבר. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/641).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, קריאה ראשונה. השר בוגי יעלון יציג את הצעת החוק, בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011. לאחר מלחמת לבנון השנייה והצרכים הדחופים שאליהם נחשפו צה"ל ומערכת הביטחון כולה, לרבות הצורך להכשיר את הכוחות הסדירים ואת כוחות המילואים לצד הפעילות הביטחונית השוטפת, הוארכה הוראת השעה כמה פעמים נוספות. בשנים האחרונות מתמודד צה"ל עם ירידה בהיקף סדרי הכוחות עקב ירידה ניכרת במספר המתגייסים, בין השאר נוכח ירידה בהיקף הילודה ובהיקף העלייה. ועדת השרים לחקיקה, בעת שאישרה את הצעת החוק, ביקשה לקיים על הנושא דיון בוועדת השרים לביטחון לאומי, והנחת העבודה היא כי כך ייעשה לאחר הכנה נוספת. לכן מוצע להאריך בשלב זה את הוראת השעה בשנה נוספת. אני מבקש שהמליאה תאשר את הצעת החוק, ותעביר אותה להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר בוגי יעלון. אם כן, רבותי, נרשמו שלושה דוברים; שניים מהם ביקשו להוריד את שמם. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו. אם כן, רבותי, אין דוברים נוספים. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 18 בעד, שני מתנגדים. אם כן הצעת החוק התקבלה, ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב–2012> [מס' מ/241; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' כ"ד, עמ' 18591ד; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב–2011. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. הצעה לקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב–2011, שעניינה הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. הצעת החוק מקורה בוועדה ציבורית בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, שסיימה עבודתה לפני שנים לא מעטות. הכנסת והוועדה התלבטו בנוגע למודל הנכון לקביעת עונשו של אדם: מחד גיסא, שתהיה מדיניות שיש בה עקביות בנוגע לשיקולים המרכזיים ששופט צריך לשקול, ולמשקל שצריך לתת לכל שיקול כשהוא גוזר את הדין, ומאידך גיסא, לא לבטל את האינדיבידואליזציה של העונש – שהרי מי שעומד בפני השופט הוא אדם יחיד, על נסיבותיו ומורכבויותיו. ככלל, ניתן לנקוט שתי שיטות: האחת, זו שבחרנו בה בסופו של דבר, היא לקבוע את העקרונות החשובים לענישה, ובמקרנו: הלימה, הגנה על הציבור, שיקום והרתעה, ואת האיזונים ביניהם, וכן לקבוע נסיבות חשובות המשפיעות על גזירת העונש ואת מקומן ומשקלן היחסי. והשנייה – לקבוע טבלאות ענישה. החלטנו לפצל מהצעת החוק, לדיון ולעיון מעמיק יותר, את החלק בהצעה שהיה בכיוון הזה, שמעורר שאלות של הצרת יתר של שיקול הדעת של השופט, וגם שאלות של יחסים בין המחוקק – שצריך להשקפתי לקבוע את העונש – לממשלה, שביקשה לקבוע ועדת מומחים שתעשה זאת. מכאן שהצעת החוק העולה היום להצבעה היא להבנות ולכוון את שיקול דעתו של השופט בגזירת דינו של אדם בשתי דרכים עיקריות: א. לקבוע בחוק מהו העיקרון המנחה בענישה פלילית ומהם השיקולים הנוספים ששופט רשאי להתחשב בהם בגזירת העונש, ולהסדיר את ההליך שבו השופט גוזר את הדין על-פי העקרונות והשיקולים המנחים; ב. לחייב הנמקה של גזר-הדין בצורה מפורטת, באופן שיגביר שקיפות ועקביות וכן יאפשר ביקורת ערעורית וציבורית על גזר-הדין. כוונת הוועדה היא שבכך יוגבר השוויון המהותי בענישה פלילית, תוך הותרת שיקול דעת בידי השופט למלא את אחד התפקידים המרכזיים של שופט בישראל. הצעת החוק קובעת בראש ובראשונה כי העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה או הגמול, ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת העבירה שביצע הנאשם ומידת אשמו בצד אחד של המשוואה, ובין סוג ומידת העונש שמוטל עליו בצד השני. נוכח הקביעה כי עקרון ההלימה הוא העיקרון המנחה, מוצע כי בית-המשפט יקבע, בכל תיק, "מתחם עונש הולם" למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעקרון ההלימה. מתחם זה יתבסס על נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ונסיבות אשר מצביעות על אשמו של הנאשם, אשר מנויות ברשימה פתוחה בהצעת החוק, וכן בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה. כך, למשל, אם מדובר במעשה המצדיק מאסר, מתחם העונש ההולם יהיה טווח סביר של שנות מאסר, בהתחשב במעשה. כאן עדיין לא מביא בית-המשפט בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם. לאחר שהשופט קובע את המתחם ההולם, מוצע כי השופט יהיה רשאי לחרוג מהמתחם שקבע אם מצא כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, או כי השתקם. בכך באה לידי ביטוי החשיבות של שיקום אמיתי, ואולם עדיין מוצע כי במקרים חמורים במיוחד, שיקול זה ייסוג, בדרך כלל, מפני שיקול ההלימה. כמו כן, מוצע לקבוע כי אם בית-המשפט מצא כי יש צורך בהחמרת העונש כדי להגן על שלום הציבור, רשאי הוא לחרוג מהמתחם ההולם ולהחמיר בעונשו, ובלבד שלא תהיה בעונש החמרה ניכרת מעבר למתחם ההולם שקבע השופט. החמרה בשל שיקול זה תתאפשר רק אם יש לנאשם עבר פלילי משמעותי או אם הוצגה חוות דעת מקצועית. אם השופט אינו מבקש לחרוג מהמתחם בשל שיקולי השיקום או הגנה על שלום הציבור, מוצע כי השופט יגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם שקבע. אחד הנושאים שבהם עסקה הוועדה היה נטל הראיה ושלב הראיה של נסיבות שהן חלק מ"סיפור" העבירה. יש אי-אחידות בפסיקה בעניין זה, והוועדה סברה שצריך לקבוע הוראות ברורות בחוק בעניין. הנסיבות שבהן בית-המשפט יתחשב בקביעת המתחם ההולם יובאו בפני בית-המשפט בשלב בירור האשמה, לפני הכרעת הדין, אולם הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו לעניין הנסיבות גם לאחר הכרעת הדין, אם הן אינן סותרות את גרסתו לפני הרשעתו. החוק המוצע קובע עוד חובת הנמקה, כך שבית-המשפט יפרט וינמק את קביעת המתחם ההולם, חריגה מהמתחם ככל שתהיה, ואת גזירת העונש הסופי בתוך המתחם. כך הנאשם, הציבור וערכאת הערעור יוכלו להבין על מה מבוסס גזר-הדין. החוק קובע הוראות פרטניות נוספות בעניין עונש קנס, מקרים של ריבוי אישומים ועבירות בדיון ובעניין ענישת קטינים. בעניין אחרון זה מוצע לקבוע כי ימשיך לחול חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), אולם בית-המשפט יהיה רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולי הענישה כפי שפורטו בחוק זה. הוועדה מבקשת לדחות את תחילתו של החוק בשישה חודשים, כדי לאפשר זמן התארגנות לגורמים שעוסקים במלאכה. כתשובה לאלה שהבנתי שתוהים על העיתוי של הבאת הצעת חוק זו למליאה, אף שאין הם מכירים את הדיונים שהתקיימו בהצעת החוק ואת הנוסח שמונח בפניכם היום, אציין כי ועדת החוקה קיימה יום עיון ו-22 דיונים בהצעה זו, במשך יותר משנתיים, שבהם השתתפו מומחים ואנשי מקצוע רבים ומגוונים. הוועדה עמלה לאזן בין אינטרסים שונים ודעות שונות, ובסופו של דבר ההצעה שמונחת בפניכם היום מוסכמת על כלל הגורמים שהשתתפו בדיונים. יש חשיבות רבה בכך שהמחוקק אומר את דברו באשר לעקרונות האמורים להנחות את השופט בגזירת הדין והמשקל שיש לתת לעקרונות ולשיקולים השונים, כך שכל שופט, בכל אולם, יגזור את הדין בהתאם לאותם עקרונות, ומצד שני, הוועדה השתכנעה כי יש להותיר שיקול דעת רחב לשופט בקביעת העונש ובכך לשמר את העיקרון החשוב של אינדיבידואליות בענישה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני מבקש להודות לצוות הוועדה, למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג, ליועצת המשפטית סיגל קוגוט, לאפרת חקאק, לגברת נעמה מנחמי, על עבודה מופלאה שהן עשו בחוק הזה, ואני חייב לומר שבמקרה הזה בלי יועצים משפטיים החוק הזה היה נקבר עמוק באדמה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב–2011, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–3 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, להצביע בקריאה שלישית? הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב–2011, קריאה שלישית – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב–2012> [מס' מ/436; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 1974, חוב' ט"ו, עמ' 2077; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68) – אני הייתי מציע שיושב-ראש הוועדה, מאחר שיש לך שלושה חוקים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני יכול להודות לו על הסבלנות שהוא גילה? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> תן לו לנמק מהמקום. <היו"ר יצחק וקנין:> אין לי בעיה, אם זה רצונו. רק תן לי להכריז על הצעת החוק. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב–2012. חוק זה, מטרתו להסמיך את מנהל בתי-המשפט לנייד תיקים בין בתי-המשפט השונים במטרה לאזן את חלוקת עומס הדיונים בין בתי-המשפט. כידוע, העומס המוטל על בתי-המשפט במדינת ישראל הוא מהגבוהים בעולם. ועדת חוקה דנה בתדירות גבוהה בהצעות חוק שמטרתן לייעל את המערכת ולהפחית את העומסים. הצעת החוק המונחת היום בפנינו היא אחד הצעדים שיאפשרו לייעל עוד קצת את המערכת. כדי למנוע מצב שבו התייעלות המערכת תפגע במתדיינים, הכניסה הוועדה להצעת החוק כמה תיקונים וסייגים: ראשית, הסמכות הוגבלה רק לתיקים אזרחיים ותיקי תעבורה; שנית, המרחק שאליו ניתן להעביר תיקים הוגבל לטווח של 60 קילומטר; שלישית, הוכנס מנגנון של בקשה לעיון מחדש. להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות. אני מבקש מהבית לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. רבותי, גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב–2011, בקריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–3 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, לעבור? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> קריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מצביעים בקריאה שלישית, רבותי. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 69), התשע"ב–2011, קריאה שלישית, רבותי – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה, נתקבלה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012> [מס' מ/617; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' ; פ/1976/18, מושב שלישי, חוב' ל"ב, עמ' 20168; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012. הצעת חוק זו היא פרי מיזוג של הצעת חוק של חבר הכנסת דני דנון ושל הצעת חוק ממשלתית. מטרתה להסדיר את שחרורם על-תנאי, ובפרט את תקופת התנאי, של מי שמשוחרר בהחלטת נשיא המדינה. על-פי המצב החוקי היום הוסמך נשיא המדינה לקבוע תנאים בהחלטת החנינה שהוא נותן. בנוסף, ביחס לאסיר עולם המשוחרר בחנינה, מוסמכת ועדת השחרורים, בכפוף להחלטת נשיא המדינה, לקבוע תנאי שחרור של אסיר, אך בפרקטיקה אין ועדת השחרורים עושה כן. הצעת החוק מבקשת לקבוע ברירת מחדל בשחרור אסיר שקיבל חנינה מנשיא המדינה. על-פי ההצעה, אסיר ששוחרר כאמור, שיעבור עבירה נוספת מסוג עוון או פשע בתקופה שבין שחרורו בחנינה ועוד למועד השחרור הרגיל שלו, יישא ביתרת תקופת המאסר שנותרה לו עד שחרורו אלמלא החנינה. יובהר כי לוועדת השחרורים שיקול דעת מסוים לפטור אסיר שהורשע בעבירה נוספת מלשוב ולהשלים את המאסר שבגינו קיבל את החנינה. עם זאת, שיקול דעת זה מוגבל כאשר האסיר ששוחרר נידון בגין העבירה החדשה למאסר בפועל, שאז מחויבת הוועדה להשיב את האסיר לכל הפחות למחצית התקופה שנותרה לו עד שחרורו הרגיל. גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אני רוצה להודות שוב לצוות הוועדה, בעיקר למנכ"לית הוועדה, גברת דורית ואג, וליועצות המשפטיות שעשו עבודה נפלאה ושכנעו את דני דנון להסכים להצטרף להצעת החוק הממשלתית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2011, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–3 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אדוני יושב-ראש הוועדה, לעבור לקריאה שלישית? אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2011, קריאה שלישית – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012, נתקבל <היו"ר יצחק וקנין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק זו עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת דני דנון ביקש לברך את כל אלה שעמלו על הכנת הצעת החוק. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הוועדה חברי דודו רותם, זה כמו צירי לידה – לא עברתי את זה באופן אישי – זה קשה, זה אטי, ובסופו של דבר משלימים את התהליך בהצלחה. אני רוצה להודות לכולם. הצעת החוק נולדה על מנת לטפל בנושא האסירים הביטחוניים שמקבלים חנינה ולאחר מכן חוזרים לדרך הטרור. היום אין צורך, אחרי שהחוק יעבור, בהרשעה נוספת, אלא אפשר יהיה להחזירם לבית-הסוהר. במהלך החקיקה משרד המשפטים ביקש שנחיל את החוק גם על אסירים לא ביטחוניים, ואני הסכמתי, יחד עם יושב-ראש הוועדה. אני רוצה להודות לחברי דודו רותם על הטיפול המהיר בחוק, למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית ולאנשי משרד המשפטים, שעבדנו יחד על החוק הפרטי שהפך לחוק ממשלתי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחבר הכנסת דני דנון. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/644).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ב–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר משה בוגי יעלון במקום שר הרווחה, השר משה כחלון. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הקרן לילדים ובני-נוער בסיכון הוקמה במסגרת חוק ההסדרים שהועבר בשלהי שנת 2004. הקרן הוקמה כהוראת שעה עד תום שנת 2007. במסגרת תיקונים 104, 112, ותיקון 116 לחוק הביטוח הלאומי מיום 1 בינואר 2010, הוארך תוקף הוראת השעה עד דצמבר 2011. מטרת הקרן היא לסייע בפיתוח שירותים לילדים ובני-נוער שטרם מלאו להם 18 הנמצאים בסיכון או במצוקה מיוחדת על רקע הזנחה, מצוקה כלכלית, היעדר טיפול או התעללות, הן במסגרות המשפחתיות והן במסגרות החברתיות והחינוכיות, לרבות ילדים ונוער עבריין. המוסד תומך בפיתוח תוכניות ושירותים על-פי תקנות הקרן לפיתוח שירותים לילדים ובני-נוער בסיכון, אשר מטרתם למנוע ולהסיר גורמי סיכון ומחסומים הפוגעים בהתפתחות התקינה של הילדים ובני-הנוער ושילובם במסגרות נורמטיביות. מימון פעולות פיתוח התוכניות והשירותים של הקרן הוסדרו בסעיף 74א לחוק הביטוח הלאומי, כך שהסכום הכולל של התחייבות המוסד בשנת כספים פלונית, לרבות התחייבויות לגבי שנות הכספים הבאות, לא יעלה על 15 מיליון ש"ח. במהלך שנות פעילותה פותחו בסיוע הקרן מאות פרויקטים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, רובם במימון גורמי חוץ. היקף הבקשות מעיד יותר מכול על חשיבות קיומה של הקרן והבטחת המשך פעילותה, תוך מימון פיתוח התוכניות והפרויקטים במתכונת הנוכחית. הוראת סעיף 74א נקבעה מלכתחילה כהוראת שעה אשר הוארכה מעת לעת. תוקפה של הוראת השעה למעשה פג בסוף שנת 2011. לאור פעילותה החשובה של הקרן והניסיון הרב שנצבר במהלך שנות הפעלתה, מוצע להאריך את תוקף הוראת סעיף 74א בשלוש שנים נוספות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר משה בוגי יעלון. אם כן, רבותי, נרשמו ארבעה דוברים. ראשון הדוברים שביקש לנמק הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת דב חנין – איננו; חבר הכנסת אורי אריאל – איננו; חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ב–2011. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ב–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזי יום לאנשים עם מוגבלות), התשע"ב–2011> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בנושא האחרון בסדר-היום: בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לפי סעיף 79(ב) לתקנון הכנסת, לפצל את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזי יום לאנשים עם מוגבלות), התשע"ב–2011. תציג את הבקשה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, ראשית, תרשה לי להחמיא לך על המקצועיות והמהירות שבהן הצלחת לסיים את סדר-היום. אני מבקשת את אישור המליאה להחלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפצל את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזי יום לאנשים עם מוגבלות), התשע"ב–2011. הצעת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזי יום לאנשים עם מוגבלות), התשע"ב–2011, נדונה בכנסת בדיון המוקדם ביום י"ח בכסלו התשע"ב, 14 בדצמבר 2011, והועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הוועדה קיימה דיון בסעיף 1 להצעת החוק שמתקן את פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין), 1938, ועניינו פטור מארנונה למסגרות יומיות לאנשים עם מוגבלויות. לעומת זאת, עניינו של סעיף 2 להצעת החוק הוא הנחה בארנונה בעבור מגורים של נכה שהופנה על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ולצורך זה מתקן סעיף 2 האמור את חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג–1992. על כן מציעה הוועדה להביא את סעיף 2 האמור לקריאה ראשונה במועד מאוחר יותר. אני מבקשת את אישור הכנסת לפיצול. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת הוועדה לפצל את הצעת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור למרכזי יום לאנשים עם מוגבלות), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, בקשת הוועדה נתקבלה. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ח' בטבת התשע"ב, 3 בינואר 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 22:43.>