דברי הכנסת

דברי הכנסת ל"ג / מושב שני / ישיבות קמ"ט–קנ"א / ט"ז–י"ח בתמוז התש"ע / 28–30 ביוני 2010 / 33 חוברת ל"ג ישיבה קמ"ט הישיבה המאה-וארבעים-ותשע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ט"ז בתמוז התש"ע (28 ביוני 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. ראש ממשלה כושל הגורם לבידודה של ישראל בעולם; 6 2. הטרנספר השקט והרס הבתים בסילואן 6 מאיר שטרית (קדימה): 6 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 17 חנא סוייד (חד"ש): 31 שר הפנים אליהו ישי: 37 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 41 הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 42 1. ראש ממשלה כושל הגורם לבידודה של ישראל בעולם; 42 2. הטרנספר השקט והרס הבתים בסילואן 42 אורית זוארץ (קדימה): 42 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 44 נסים זאב (ש"ס): 46 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 50 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 52 דב חנין (חד"ש): 54 אילן גילאון (מרצ): 58 אורי אורבך (הבית היהודי): 61 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 62 ציפי חוטובלי (הליכוד): 64 השר לענייני מודיעין דן מרידור: 67 הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010 70 מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 70 שר המשפטים יעקב נאמן: 77 מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 79 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010 85 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 85 הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 7), התש"ע–2010 88 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 88 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 27), התש"ע–2010 90 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 91 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע–2010 93 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 93 מרינה סולודקין (קדימה): 98 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4), התש"ע–2010 99 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 100 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 102 אורי אורבך (הבית היהודי): 104 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13) (חינוך ממלכתי משלב), התש"ע–2010 105 שר המשפטים יעקב נאמן: 105 יוחנן פלסנר (קדימה): 107 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 110 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 111 הצעת חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 111 שר המשפטים יעקב נאמן: 111 הצעת חוק הרשות לשיקום האסיר (תיקון) (החלת חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי הרשות לשיקום האסיר), התש"ע–2010 113 שר המשפטים יעקב נאמן: 113 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התש"ע–2010 114 דוד רותם (ישראל ביתנו): 115 שר המשפטים יעקב נאמן: 115 הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 9) (ביטול חובת הפרסום ברשומות), התש"ע–2010 117 שר המשפטים יעקב נאמן: 117 הצעת חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010 119 שר המשפטים יעקב נאמן: 119 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10) (יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית), התש"ע–2010 121 סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס: 121 שאילתות ותשובות 124 765. תמיכת המשרד לקליטת העלייה בגופים ועמותות 125 השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: 125 842. דיור ציבורי 126 893. ביטול התמיכה בתוכנית "צופים גרעין צבר" 127 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברותי וחברי חברי הכנסת, השר עדיין אינו נוכח באולם – היום, יום שני, ט"ז בתמוז תש"ע, 28 בחודש יוני 2010 למניינם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2478/18 וכלה בהצעת חוק פ/2495/18 – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיגור דבר פרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (תיקון – שלילת תשלומים מנושא משרה לשעבר המתגורר במדינת אויב או המקבל אזרחות נוספת), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק לעידוד מפעלים ירוקים, התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק הספורט (תיקון – דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק איסור תיקון רכב במוסך בלתי מורשה, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אברהם מיכאלי ואורי אורבך; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מיגור אלימות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת גדעון עזרא ויוחנן פלסנר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת גיל כהונת רב עיר, רב שכונה ורב אזורי), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – העלאת אחוז החסימה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן ויריב לוין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עדכון כתובת (תיקון – חובת גופים פיננסיים לעדכן כתובת למשלוח דואר), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על לחם מלא), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת רונית תירוש, כרמל שאמה, אמנון כהן, מירי רגב וציון פיניאן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אופיר אקוניס ויוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה על זכאי לקצבת פרישה שמשתכר מקופת הציבור), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת עתניאל שנלר וחיים כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (טיפול באמצעות סם הקנבוס), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים כץ, אריה אלדד, עפו אגבאריה, רחל אדטו, אריה ביבי, אילן גילאון, שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס, משה מטלון, חיים אמסלם וסעיד נפאע; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדרת עקרת בית לצורך נכות כללית), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת עינת וילף, ציפי חוטובלי, אורלי לוי אבקסיס ואנסטסיה מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הפקדות לאחר גיל פרישה לקופת גמל לתגמולים), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי לתואר שני תכוף), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קביעת מדרגות מס נוספות), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – גובה הלוואה לדיור לזכאי), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי, ציון פיניאן, מירי רגב, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס, איתן כבל, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, רוברט טיבייב, שלמה מולה, יעקב כץ, דוד רותם ויוחנן פלסנר וקבוצת חברי הכנסת. חוות דעת מבקר המדינה בעניין האזנות סתר בחקירות פליליות. מסקנות ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא: אפליה ואי-שוויון בעונשים על עבירות בנייה בין המגזר היהודי למגזר הערבי כתוצאה ממדיניות הפרקליטות, הצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת סעיד נפאע. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. כבוד השר, כולם נמצאים על מכונם. חבר הכנסת והשר לשעבר שטרית אשר עתיד להרצות את הצעת האי-אמון בממשלה אינו נוכח, רבותי, החברים מקדימה. אה, הנה הוא, גם הוא נמצא. <מאיר שטרית (קדימה):> בזמן, בזמן, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> בזמן זה דבר יחסי. אני מודיע לכולם, ישיבת הכנסת מתחילה ב-16:00. ודאי השרים, והשרים לשעבר – אתה כבר יכול לעלות – בוודאי תשמח לשמוע שביציע נמצאת משלחת של האיחוד האירופי ושל אותם חברים אשר משמשים כ-European Friends of Israel, ואלה האנשים הנמצאים כאן אתנו, אנשים אשר עושים רבות למען מדינת ישראל בהסברה ובגיבוש כוחות פוליטיים בפרלמנטים האירופיים השונים. היו ברוכים. ברוכים הבאים לכנסת, היכל הדמוקרטיה של ישראל, ברוכים הבאים למדינת ישראל ולירושלים בירתה. <הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש ממשלה כושל הגורם לבידודה של ישראל בעולם;> <2. הטרנספר השקט והרס הבתים בסילואן> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים היום, כרגיל ביום שני, להצעות אי-אמון בממשלה. סיעת קדימה מבקשת להציע אי-אמון בממשלה בכותרת: ראש ממשלה כושל הגורם לבידודה של ישראל בעולם. יציג וינמק את הצעת קדימה השר לשעבר, חבר הכנסת מאיר שטרית. אדוני, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נדמה לי שלא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין את מצבה של ישראל בעולם. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> גם לא אמרתי – גאון קטן מאוד בשביל להבין את זה. ישראל נמצאת במצב בידוד בעולם לא מפני שאנשים שונאים את ישראל, ולא כי יש להם משהו אינטרסנטי נגד ישראל. ואני מדבר בעיקר גם על מדינות שהן בדרך כלל מדינות ידידותיות לישראל, לא מדינות עוינות לישראל ששם העניין ברור, ושם יש כאלה שעדיין חושבים וחולמים על השמדתה של מדינת ישראל. אני מדבר על מדינות ידידותיות, מדינות אירופה, מדינות בחלקים אחרים של העולם, אפילו גדולת הידידות שלנו – ארצות-הברית. אנחנו נמצאים היום במצב שבו לא מאמינים לתהליך השלום שהממשלה הזאת מנהלת, so called שיחות קרבה. וזה באמת קצת אבסורדי, מה שיחות קרבה? אז אנחנו חוזרים כמעט למעלה מעשור אחורה. כבר נוהל משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית מקרוב באופן אישי גם על-ידי ראש הממשלה הנוכחי וגם על-ידי ממשלות קודמות. אנחנו חוזרים עכשיו לשיחת קרבה, שאני באופן אישי לא מאמין שיצא מהן משהו, אדוני היושב-ראש. משיחות קרבה לא מגיעים לשלום. אי-אפשר לנהל משא-ומתן לשלום באמצעות שיחות קרבה. ואני יודע שישר יגידו לי: ראש הממשלה מבקש לעשות שיחות ישירות, מי שמתנגד זה הפלסטינים. זה נכון, אדוני היושב-ראש. הבעיה היא הקונטקסט הכללי. גם הפלסטינים וגם אחרים מתרשמים שהרכבה של הממשלה הוא כזה שכל תנועה אמיתית לכיוון של ויתורים טריטוריאליים, לכיוון של מה שהממשלה צריכה לעשות כדי להשיג שלום, יגרום לכך שהקואליציה הזאת תעמוד בקשיים גדולים מאוד. ולכן ראש הממשלה לא מסוגל לזוז גם אם היה רוצה באמת לזוז. ראש הממשלה באמת פעם אחר פעם אומר שהוא רוצה לקיים שלום, הוא אפילו בדיעבד – בתחילת הדרך הוא סירב לומר "שתי מדינות לשני עמים", ובדיעבד הוא בעצם אמר בנאום בר-אילן, שהוא מאמין בעניין של שתי מדינות לשני עמים בתנאים א', ב', ג', ד'. הבעיה המרכזית שלו, לדעתי, בחוסר היכולת שלו להתקדם לשלום וביצירת האווירה שלא מאמינים לו, היא העובדה שאיש אינו מאמין שכוונתו רצינית אכן לעשות שלום, שהוא מתכוון באמת ומוכן לשלם את המחיר בעד שלום. אנחנו תמיד האשמנו, אדוני היושב-ראש, את הפלסטינים ואת האחרים, שהם אינם מוכנים לקבל את ההחלטות המתחייבות מצדם כדי להשיג שלום אתנו. אנחנו דרשנו הפסקה מוחלטת של הטרור. הודענו שלא נקבל פליטים לתוך מדינת ישראל. והפלסטינים סירבו. ערפאת עמד בפני הסוגיה הזאת כשברק, ראש הממשלה דאז, הציע בקמפ-דייוויד את ההצעה הכי מרחיקת לכת שמישהו הציע לפלסטינים. ערפאת סירב להצעה הזאת, וחזר, ונפתחה אינתיפאדה שגרמה להרס של כל רקמת היחסים שהיתה עם הפלסטינים ולגל נוראי של טרור שהרג אצלנו הרבה מאוד אנשים, וגם אצל הפלסטינים הרבה מאוד אנשים, וחזרנו למשבצת הראשונה שבעצם אין אמון בין הצדדים. אדוני היושב-ראש, אני באתי פה לומר גם לראש הממשלה: אם כוונתך לשלום רצינית, תפקידו של ראש ממשלה הוא לא לשמור על הקואליציה שלו. תפקידו של ראש הממשלה הוא להוביל את המדינה הזאת למקום שהוא חושב שצריך להוביל אותה – אם הוא מאמין באמת בשלום – לחוף מבטחים. אני מאמין שקיומו של שלום אמיתי הוא הביטחון האמיתי למדינת ישראל, וראש ממשלה, תפקידו לעשות בדיוק את הפעולה הזאת בלי להתחשב בכל הסיכומים הקואליציוניים, בבעיות הפנים מפלגתיות. והיינו עם ממשלה כזאת, אדוני היושב-ראש. ואם ראש הממשלה מתכוון לכך ברצינות, זה המבחן האמיתי של מנהיגות – היכולת להוביל את המדינה ואת הציבור למקום שהם צריכים ללכת אליו; לא למקום שהוא חושב שבאותו יום הסקרים אומרים שצריך ללכת אליו. ולדעתי, ראש הממשלה, דווקא בהיותו מהימין, יכול להוביל תהליך שלום יותר מאשר ראש ממשלה מהשמאל או מהמרכז. יש בארץ, אדוני היושב-ראש, פרדוקס שאני קורא לו נצי השלום ויוני המלחמה. רק בגין יכול היה להחזיר את סיני. איש אחר לא היה יכול לעשות שלום עם מצרים. אז יש היום ראש ממשלה מטעם הימין – אדרבה, אם כוונתו לשלום אמיתית, יקום ויעשה. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, הייתי ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היה אומר סאדאת: אני לא מוכן לעשות שלום עד שלא תפתרו את כל הבעיות, לא היה שלום. <מאיר שטרית (קדימה):> אתה צודק. אבל סאדאת לא בא לישראל עד שבגין הבטיח לו מראש, לפני שהוא בא, החזרה של כל סיני ועקירת היישובים. זאת אומרת, היה ראש ממשלה. בעיני, מי שעשה את הצעד הגדול, זה ראש הממשלה בגין, לא סאדאת. כי בגין שינה, כמו שאתה יודע, ואני יודע, שינה במאה ושמונים מעלות את דעתו כדי להשיג שלום עם מצרים, והשיג שלום עם מצרים. זה מנהיגות. בעניין הפלסטיני זה בוודאי יותר מורכב. אבל, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, הרי יש אופציה אחרת, ותרשה לי להזכיר אותה פה, אף שזה לא עומד על סדר-היום. אני הצעתי, אגב, לראש הממשלה הנוכחי, ואתה יודע הרי שהייתי ראש הקואליציה שלו כשהוא כן תמך בשלום. הוא יצא מחברון, הוא הלך להסכם-וואי, וחתם על הסכם-וואי, בידיעה – ואני אמרתי לו כראש הקואליציה שלו אז – שהממשלה שלו תיפול. כי היה לי בקואליציה, כמו שאתה זוכר, והיית אז חבר כנסת מאוד נמרץ ופעיל, היה לי כוח-17 – 17 חברי כנסת שהודיעו לי שיצביעו אי-אמון בממשלה אם הוא יחתום על הסכם-וואי. ושאל אותי: מה לעשות? אמרתי לו: תחתום – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – שלום והוא נפל. <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת ארדן, חכה. אני אגיד לך למה אין שלום. אני אגיד לך למה אין שלום. <רוני בר-און (קדימה):> אמרת שהוא יצא מלבנון? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בגלל ביבי אין שלום. <מאיר שטרית (קדימה):> הסכם-וואי נחתם. אתה יודע, חבר הכנסת ארדן, למה זה לא יצא לדרך? כיוון שלצערי הרב – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> תקשיב לי. לצערי הרב, אני אומר, בהיותי ראש הקואליציה ניסיתי להשיג רשת ביטחון. <היו"ר ראובן ריבלין:> הסכם-וואי לא נגע ללבנון. הוא נגע – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא נגע ללבנון. הסכם-וואי היה על הפריסה, על הפעימה השנייה, לא לבנון. אני אגיד לך, השר ארדן, למה זה לא יצא לדרך. מכיוון שאני ניסיתי להשיג רשת ביטחון לממשלה, מהשמאל, ממפלגת העבודה, ממרצ ומסיעות ערביות. ביקשתי רשת ביטחון לשלושה חודשים, כדי להשלים את השלום, שאפשר יהיה להביא אותו לאישור לכנסת ואפשר יהיה ליישם אותו. היישום היה בתוך שלושה חודשים. ולצערי הרב, האמת – – – <רוני בר-און (קדימה):> אז השמאל סירב? <מאיר שטרית (קדימה):> אמת. מפלגת העבודה ומרצ סירבו לתת לי רשת ביטחון. הסכימו לתת לי רשת ביטחון לחודש, ברק וג'ומס. לחודש. וברור היה לי, אדוני היושב-ראש, שזה ייפול. למה? כי הם עשו הסכם. הנה, אני יודע את האמת, עשו הסכם עם הסיעות הערביות שהם יצביעו אי-אמון בממשלה, ולכן הם מבחינתם לא הסכימו לתת מעבר לחודש אחד, כדי שאפשר יהיה להציג את ההסכם בכנסת. <רוני בר-און (קדימה):> ברק לא רצה שלום? <מאיר שטרית (קדימה):> לא, לא. הנה, בכוונה אני אומר את זה. הוא היום – לא רצה. <רוני בר-און (קדימה):> הרצוג לא רצה שלום? <מאיר שטרית (קדימה):> לא, מה לעשות. הוא לא היה אז. אבל מרצ ומפלגת העבודה לא הסכימו לתת יותר מחודש. יש לי את זה בכתב, לא בעל-פה. לכן, אדוני היושב-ראש, אמרתי גם לראש הממשלה הנוכחי: אם אכן כוונתו לשלום והוא רוצה לפרוץ את הבידוד המדיני שאנחנו נתונים בו, שיוביל תהליך שלום אמיתי, ותיכף אגיד איך. סיעת קדימה היא סיעה שתתמוך בממשלה אם היא תלך לתהליך שלום, גם אם אנחנו באופוזיציה. אמרנו את זה לא פעם אחת. ולכן הוא לא צריך לחשוש מה יקרה בתוך המפלגה שלו. מנהיג אמיתי יכול להאמין שאם הוא הולך באמת לשלום ברצינות, יהיה לו פה רוב גדול בכנסת, גם אם יש כאלה במפלגתו שמתנגדים לזה. הוא לא צריך לעשות חשבון על זה, כי זה יותר חשוב מאשר קיומה של ממשלה א' או ממשלה ב'. הצעתי לראש הממשלה, יש דרך לעשות את זה. אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר לך שאני תמה על העיוורון הפוליטי, לצערי הרב, לא רק שלו, גם של הקודמים. מונחת לפנינו היוזמה הערבית, so called, שמציעה באותו מחיר שממילא נשלם לפלסטינים לעשות הסכם שלום כולל, עם כל מדינות ערב. היוזמה אושרה על-ידי 22 מדינות ערב ואושררה על-ידי 55 מדינות ערב. הם חזרו ואישרו אותה ארבע פעמים מאז 2002. והיוזמה אומרת: תחזרו לגבולות 67', תמצאו פתרון צודק ומוסכם לפליטים, אנחנו מוכנים לעשות שלום כולל עם ישראל ונורמליזציה עם ישראל. זה יהיה סוף הסכסוך עם העולם הערבי. הרי ברור גם להם, וגם הם אומרים את זה בגלוי, ברור להם שישראל לא תחזור לגבולות 67', לא תהיה חזרה לגבולות 67'. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה זה גלוי, כשאתה אומר "הם אומרים את זה בגלוי"? <מאיר שטרית (קדימה):> כולם. הפלסטינים, המצרים, הירדנים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תגיד שם. מי אומר? מי? מנהיג פלסטיני שאומר את זה בגלוי. <מאיר שטרית (קדימה):> סאיב עריקאת, נביל שעת', פומבית, בגלוי, אתי, אראה לך את זה בטלוויזיה. השר ארדן, תבוא אתי, אני אראה לך את זה, איך אני והוא מופיעים והוא אומר את זה בגלוי לפני כולם. הם מבינים שלא תהיה חזרה לגבולות 67', אבל, ארדן, צריך לומר את האמת. אנחנו צריכים לומר: אנחנו מוכנים לחזור על בסיס גבולות 67', זאת אומרת, היישובים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אולמרט אמר את זה. מה, אולמרט לא אמר את זה? ציפי לא אמרה את זה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, הוא השיב. כשבר-און דיבר אתו זה על חשבונו, כשאתה מדבר אתו זה יהיה על חשבונך. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. אדוני היושב-ראש, גם אין אחד מהם שחושב שבאמת אפשר להחזיר פליטים לתוך מדינת ישראל. לכן הם אומרים: פתרון צודק ומוסכם, שישראל צריכה להסכים לפתרון. ויש לזה פתרונות. גם על זה, אגב, דנו, מאחר שהייתי בדיונים רבים בעניין. אמרתי לראש הממשלה – אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, אם הוא באמת רוצה להנהיג את הציבור ולפרוץ את הבידוד יקום ויגיד: אני מקבל את היוזמה הערבית כבסיס, בואו נדבר עליה, נזמין את כל מנהיגי ערב לירושלים לדבר עליה. או: אני מוכן לנסוע לכל מקום לדבר עליה, בואו נעשה סיכום ונגיע לשלום. אם הוא היה אומר את זה, הוא היה בבת-אחת מוצא את עצמו בלב האהדה הכללית בעולם כולו. ואם הערבים לא ירצו לבוא, גם אז הוא היה נשאר בלב האהדה של העולם כולו, כי אז היו צריכים להסביר למה הם לא באים, לא אנחנו צריכים להסביר. היום אנחנו נתונים במבוכה שאנחנו צריכים להסביר למה אנחנו לא מסכימים לדבר עם הפלסטינים באמת על הקמת מדינה, למה אנחנו לא מזרזים תהליכים, למה אנחנו לא מוכנים לומר בגלוי שאנחנו מוכנים לעשות ויתורים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מבין, הממשלה הקודמת, שאתה היית שר נכבד בה, לא עשתה את כל המאמץ הזה? <מאיר שטרית (קדימה):> עשתה, ולצערי נפלנו לפני הזמן, מה לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, בגלל זה. אחרת בוודאי הייתם מסיימים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מציע לך שתקרא בכתובים ותראה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קורא, קורא כל הזמן. <מאיר שטרית (קדימה):> – – שהיינו מאוד מאוד קרובים להסכם. ולצערי הרב, נפילת הממשלה שמה קץ להסכם. היינו קרובים להסכם הפלסטיני. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. <מאיר שטרית (קדימה):> ואני אומר לך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח שאתה מאמין בזה. <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת רובי, תראה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח שאתה מאמין בזה. <מאיר שטרית (קדימה):> היושב-ראש, תראה, הרי לא מעניין אותי באופן אישי, כאזרח ישראל, איזה ממשלה תעשה את הסכם השלום. אותי מעניין שיעשו שלום. הלוואי. ואמרתי קודם, שדווקא ממשלת ימין יכולה לעשות שלום יחסית בתנאים פוליטיים יותר טובים מאשר ממשלת שמאל, כיוון שהיא אוטומטית תקבל את התמיכה של השמאל; מה שהשמאל לא יכול לעשות בדרך כלל, כיוון שכשהוא עושה שלום הימין מתנגד באופן אוטומטי. אז יש הזדמנות, שאני חושב שצריך לנצל אותה. ואם ראש הממשלה רוצה לשבור את הבידוד, זו הדרך לעשות את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו רק אני נותן לך אפשרות להשיב לחבר הכנסת מג'אדלה, כי דיברת על אנשי מפלגת העבודה, והוא – – – <מאיר שטרית (קדימה):> בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בעצם, השר לשעבר נתן תשובה על שאלתי. רציתי לשאול אותו אם הוא יכול לערוב לנו שקדימה תיתן רשת ביטחון לראש הממשלה. <מאיר שטרית (קדימה):> עוד פעם. לא שמעתי את הסוף, אדוני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> רציתי לשאול את אדוני, האם אתה יכול לומר בביטחון עצמי, כמו שאני מכיר אותך, האם קדימה תיתן רשת ביטחון לראש הממשלה אם הוא ילך לשלום. <מאיר שטרית (קדימה):> אמרתי את זה בגלוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להשיב לו. דקה, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> קדימה – ויושבת-ראש קדימה, הודיעה פעם אחר פעם, שאם ראש הממשלה יעשה תהליך שלום, קדימה תתמוך בו גם מבחוץ, ללא שום כניסה לממשלה, ללא כלום. אנחנו אומרים את זה בגלוי, ואני עומד מאחורי הדברים שלי, כידוע. לכן אני אומר לך: הלוואי, רק שיעשו שלום; הלוואי, שנראה תשובה, שנראה תזוזה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שמוטלת חובה על ראש הממשלה לפרוץ את הסגר ואת הבידוד על מדינת ישראל. הוא לא יכול לעשות את זה בהמשך דיבורים ובהמשך הליכה בין הטיפות. זה לא יעזור. אנשים, בסופו של דבר, מגלים את הבלוף. הוא צריך להחליט. אם פניו לשלום, לקום ולהגיד: אני הולך לשלום. וללכת לשלום. לחלופין, אגב, וגם זה לגיטימי, ראש הממשלה יכול להגיד: אני מייצג סיעת ימין, אנחנו לא מוכנים להקים מדינה פלסטינית. יש החלטת מרכז ליכוד אחרונה, שהייתי בזמני בדיון, שהיא נגד הקמת מדינה פלסטינית. יקום ראש הממשלה ויגיד: אנחנו מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית, בגלל זה נבחרנו, לא נסכים לוותר על שטחים, לא א', לא ב', לא ג', זו העמדה שלנו, הציבור בחר אותנו, אנחנו נמשיך לשכנע את הציבור שזו דרך נכונה – זה גם לגיטימי בעיני. לרקוד על שתי חתונות אי-אפשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני הדובר היקר, חבר הכנסת הנכבד מאיר שטרית והשר לשעבר, היה לי חבר שהחלפתי אותו בראשות הקואליציה, כי הוא היה לשר האוצר בממשלת נתניהו, והוא היה אומר לי: כאשר נותנים לך רשת ביטחון, תמיד תבדוק בכל זאת שהרשת עומדת ולא – – – <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר לתת רשת, לפעמים נופלים. <מאיר שטרית (קדימה):> עם חורים גדולים. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כן. תמיד טוב לבדוק את הרשת. תודה רבה לחבר הכנסת שטרית. <מאיר שטרית (קדימה):> גם לך. תודה רבה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. תשמע, רשת היא דבר חשוב, השאלה רק איך היא לפעמים מעוצבת. כבוד השר גלעד ארדן, כשר המקשר, ישיב לטענות סיעת קדימה, כפי שבאו לידי ביטוי בנאומו של חבר הכנסת מאיר שטרית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני האזנתי רוב קשב לדבריו של ידידי חבר הכנסת שטרית. אני חייב לומר שסיעת קדימה, שזו הצעת האי-אמון שלה, לא רק שהיא עוד לפני שנים מספר כבר גנבה את המדיניות של השמאל הישראלי, היא למדה ממנו עוד דבר, גם לשכתב את ההיסטוריה. וזה כבר מדאיג. לא צריך ללמוד כל דבר מהשמאל הישראלי, חברי בקדימה. <יואל חסון (קדימה):> ראש הממשלה תומך בשתי מדינות. גם הוא בשמאל הישראלי היום? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אומר לך, חבר הכנסת חסון. אני אמרתי משפט שאני מאוד מאמין בו, ואל תיקחו אותו ברמה האישית, פשוט אין לי ניב יותר טוב להסביר למה אני מתכוון, והוא שאבן שזרק טיפש אחד, גם אלף חכמים יהיה להם קשה מאוד לחלץ. אז אפילו אני יכול להגיד לך פה, מול כולם, שגם אם אני במקור מאוד מתנגד למדינה פלסטינית וחושב שזה דבר גרוע מאוד למדינת ישראל, יכול מאוד להיות שאחרי שכמה ראשי ממשלות נתנו כבר כמה התחייבויות, בין בעל-פה ובין בכתב, לא בטוח שגם מי שמאוד חושב שזה רעיון רע יהיה מסוגל היום לסובב את כל הספינה הזאת. <יואל חסון (קדימה):> הוא הבטיח את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> א. הוא לא הבטיח את זה; כדאי לא לעוות ולשקר. ראש הממשלה אמר שאם – – <יואל חסון (קדימה):> שלום כלכלי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – יהיה פרטנר פלסטיני, ואם יתקיימו הרבה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אתה צריך להתחיל להתרגל שאין מתקיים דיון בין הנואם הקבוע על הדוכן שהוא מתחלף, לבינך. לפני שבוע אפילו הצלחנו להעביר ישיבה די סוערת שלא היו יותר מדי קריאות ביניים, אם כי אני מוכרח לציין את חברי הכנסת זוארץ ומולה שלא יכלו להגיע לרמת ההפרעה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע לך פשוט – גם, במשורה. מפעם לפעם. <קריאות:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ובכן, ראש הממשלה אמר – אם תדקדק היטב, אם תדקדקו היטב – שבהינתן הרבה מאוד תנאים שיבטיחו את ביטחונה של מדינת ישראל, ועדיין יהיה סימן שאלה כלשהו על ביטחונה של ישראל כשתהיה לצדנו, אם תהיה, מדינה פלסטינית, הוא יסכים לכינונה של מדינה פלסטינית. מה הוא חושב בצפונות לבו – האם זה מה שהוא רצה בשחר נעוריו? אני חושב שכולם מבינים שזה לא מה שהוא רצה, והוא גם לא אמר אחרת, ואת המצב הנתון אני חושב שלא הוא זה שיצר ברמה המדינית. אבל, אי-אפשר לבוא – ואתם בעצם באים בשם שני טיעונים מרכזיים שאתם, כאופוזיציה, מאשימים את ראש הממשלה ואת הממשלה. אתם אומרים: טיעון אחד, המדיניות של הממשלה גורמת לבידודה של ישראל בעולם ולדה-לגיטימציה; והדבר השני שאתם אומרים – ניתן להביא לשלום, אלא שהמדיניות של ראש הממשלה היא זו שמונעת את ההגעה לשלום. וכפי שפתחתי ואמרתי, לא די שגנבתם את המדיניות של השמאל ואימצתם אותה אל חיקכם, כי הרי רובכם לא נבחרתם בחלק נכבד מהקריירה על בסיס המדיניות הזו, אלא היום אתם גם מנסים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שהמלה גנבתם את המדיניות – שלקחתם את המדיניות או אימצתם את המדיניות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לקחתם בלי רשות. לא מהבוחרים ולא מהשמאל שהוביל אותה. <אורית זוארץ (קדימה):> בפעם השנייה, סיעה גדולה בכנסת, זה אחד. בפעם השנייה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> את המדיניות לגבי עזה אתם גנבתם ממרצ. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> על הקמפיין האחרון שלכם לבחירות אני חושב שגם לשמאל יש מה לומר. אבל בסדר. שגם עיוותתם את שיטת הבחירות והצגתם לבוחר כאילו אם יצביע בין הליכוד לבין קדימה – זה בלבד יכריע את הבחירות. אז בסדר, השגתם את מרצ, זה גם דבר לא מבוטל – – – <קריאות:> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> כולנו משלמים את המחיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – זוארץ, חבר הכנסת דנון, חבר הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם אפשר שעוזרו לשעבר של חבר הכנסת לנדאו יפסיק לשסות אותי בקריאות ביניים, זה מאוד יועיל. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. עוזרו של לנדאו – זה קומפלימנט שאני רואה בו קומפלימנט רב-ערך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אני מזכיר את בית הגידול האידיאולוגי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, מלבד תכונותיו הפחות טובות – הוא חבר כנסת מעולה ומצוין. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ובכן, אחרי שקדימה אימצה את מדיניות השמאל ואף לקחה אותה עוד יותר שמאלה, כי היא הרי דוגלת במתן ללא תמורה – נסיגות חד-צדדיות, שאפילו יוסי ביילין, אני זוכר שבלית ברירה נאלץ לתמוך, כי נסיגה זה דת, אז חייבים לתמוך, אבל הוא הסביר שבלי הסכם הסיכונים יהיו רבים מאוד, ואכן הסיכונים התבררו כרבים מאוד. אז קדימה משכתבת את ההיסטוריה. כי מה אמר חבר הכנסת שטרית ואומרת סיעת קדימה? קודם כול, להתייחס לטענת הדה-לגיטימציה. מכון "ראות", שהוא לא המכון הכי ימני שאני מכיר, פרסם לאחרונה מחקר מקיף שמראה בצורה אולי הברורה והאובייקטיבית ביותר, מתי התחילו תהליכי הדה-לגיטימציה נגד ממשלת ישראל. רמז: זה לא בתקופה שנתניהו היה ראש ממשלה. אני מצטער. אני חוזר על עצמי, כי גם אתם חוזרים על עצמכם: העובדה שצו המעצר נגד האישיות הפוליטית הבכירה ביותר הוצא נגד הגברת לבני על פועלה כממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ, גם היא מעידה שכנראה כל ההאשמות שלכם נגד הממשלה הנוכחית ונגד ראש הממשלה על חלקנו בדה-לגיטימציה שמתנהלת נגד ישראל, שלה שותפים כל מיני ארגונים בין-לאומיים, אקדמאים ישראלים, שלא ממש מנותקים לגמרי מכם הרבה מאוד פעמים, או מחלקים בסיעת קדימה, כי יש לומר את האמת: לא כל סיעת קדימה תומכת בפעילות הזו או מודעת לה, או באיזו צורה נותנת לה לגיטימציה. אז תהליכי הדה-לגיטימציה של ישראל בוודאי ובוודאי לא התחילו בקדנציה הזו, בוודאי ובוודאי שלהחלטות מוצדקות של ממשלת קדימה כמו מבצע "עופרת יצוקה" או מלחמת לבנון השנייה – והדבר הזה נתן כר נרחב מאוד לאויבי ישראל להוביל תהליכים של חרמות ודה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, אבל ודאי שהדבר האחרון ואולי הצבוע ביותר שניתן לעשות זה לייחס את זה למדיניות של הממשלה הנוכחית. אז זה לגבי הדה-לגיטימציה. לגבי שכתוב ההיסטוריה, חברי חבר הכנסת שטרית – ניסיתי לספור. מאז שנת 1992 כיהנו כאן ממשלות שבראשן עמד או מנהיג שמאל או מנהיג שלך, חבר הכנסת שטרית. מתוך 18 שנה – רק ארבע שנים היה נתניהו בראשות הממשלה. אני מדבר מ-1992 ועד היום, 2010. 18 שנה. מתוכן נתניהו היה ראש ממשלה – מ-1996 עד 1999 ועוד שנה וחודשיים עכשיו. 14 שנה היו כאן ראשי ממשלה כפי שאמרתי, או מהשמאל, או בממשלות שאתה כיהנת בהן. הפלסטינים לא זיהו את ההזדמנות האדירה להגיע להסכם? מדינות ערב לא הבינו שיש להן פרטנר אמיתי? הרי אם באמת טענתך נכונה, שכל מה שצריך – אני לא אכנס לרוחב העניין הזה, אבל אם הבנתי אותך נכון, אני מנסה להבין – ענייני גבולות, צריך להסכים לנסיגה לגבולות 67'. מעבר לזה, בענייני ירושלים ועל פליטים, אתה אומר – גם הפלסטינים ומדינות ערב מבינים היטב שבענייני הפליטים צריך הסכמה של ישראל, וישראל הרי, כפי שהגברת לבני אומרת, לא מסכימה לכניסת פליטים לשטח מדינת ישראל, בהנחה שהיא עומדת על זה ותעמוד על זה בכל מצב נתון. בענייני ירושלים לפחות, כיוון שאני מקשיב לחבר הכנסת רמון שהוא יושב-ראש המועצה שלכם, ואני מניח שעמדתו מתואמת עם עמדת היושבת-ראש – אז הוא מוכן לסגת מהשכונות שיש בהן אוכלוסייה ערבית משמעותית בירושלים. לעניין האגן הקדוש – אתם בוודאי רוצים להגיע לאיזו ריבונות, אני לא יודע – ישות בין-לאומית או ריבונות משותפת או כל הפטנטים שכולנו בימין או בליכוד מבינים שלא יחזיקו מים ולא יביאו שום חופש דת אמיתי. אבל אתם אומרים: זה הפטנט שיביא לשלום. תקן אותי אם אני טועה, אני אשמח להפסיק באמצע נאומי. זה המתכון של קדימה להביא שלום. אז אם זה המתכון, למה הפלסטינים ומנהיגי מדינות ערב לא אומרים – תנו לנו נסיגה מלאה לקווי 67', הסכמה על איזה משהו שישמור על כבודנו בעניין כניסת פליטים וריבונות משותפת באגן הקדוש, וקחו שלום. שיגידו את זה. מה הבעיה? הרי אתה אומר: 22 מדינות – מוכנים לעניין הזה. <מאיר שטרית (קדימה):> הם אומרים את זה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הם אומרים את זה? טוב, אני עוד לא שמעתי. <מאיר שטרית (קדימה):> המדיניות הערביות – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז למה אין שלום? <היו"ר ראובן ריבלין:> למה אין שלום? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז היית 14 שנה או בממשלות האלה או בממשלות שהיה יושב-ראש העבודה, שבוודאי גם הוא מוכן לעקרונות האלה. אז למה אין שלום אם הפלסטינים מבינים את זה? מה עשינו אז שעצר את זה? <קריאות:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה רוצה תשובה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זמני אינו מוגבל – אתה הוא זה שמחליט על הזמן. אני מסכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> בקצרה, אדוני היושב-ראש, לא ארוכה – תראה, השר ארדן, לצערי הרב – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עם השנים תתרגלו. <מאיר שטרית (קדימה):> אני אומר בצער. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בצער שאני שר או בצער – – –? <מאיר שטרית (קדימה):> תשמע, אל תתרגל להיות שר כל הזמן. תזכור שתמיד אפשר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לכן, אני אומר לך: לא לנצח חוסן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> דווקא נראית טוב פה. <מאיר שטרית (קדימה):> אני אומר לך, פשוט, לצערי הרב, אף ראש ממשלה בישראל – – – אני הייתי בממשלה, חרף ניסיונותי, אצל שרון, והיית חבר אתי באותה כנסת יחד עם שרון, אצל אולמרט – אף ראש ממשלה עוד לא קם ואומר: אני מוכן לעשות בסיס שלום – – – לכן הצעתי לראש הממשלה הנוכחי, שלך: תקום אתה תגיד את זה, אם אתה רוצה להוביל שלום. אתה תשנה את המפה מקצה לקצה. זה מה שראש ממשלה צריך לעשות – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה רק לא נתן תשובה על שאלתי, מדוע בכל הממשלות שבהן כיהנת – – <מאיר שטרית (קדימה):> אף אחד לא קם ואומר את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – לא אמרת אף פעם לציבור, לציבור בוחריך ולציבור בישראל: תראו, חברים, אנחנו עוצרים את השלום. הערבים והפלסטינים רוצים שלום, כל מה שאנחנו צריכים זה להסכים לריבונות משותפת אתם באזור הכותל והר-הבית, לסגת מכל השכונות שבהן גרים ערבים בירושלים בהנחה שיש לנו סידורי ביטחון שימנעו מה"חמאס" להשתלט ולירות על תושבי העיר ירושלים, ולסגת לקווי 67'. אני לא זוכר. אני חושב שאני די מעורב פוליטית ואני לא זוכר ששמעתי, לא אותך ולא את הגברת לבני אומרים – מעולם – אמירה כזאת. אם זאת עמדת קדימה מעתה ואילך, על בסיס מה שאמרת כאן באי-אמון, לפחות עכשיו העם יודע מה חילוקי הדעות ושאנחנו לא מוכנים לעניין הזה. <מאיר שטרית (קדימה):> אמרתי את זה, נתתי לך את זה בכתובים, בטלוויזיה, ברדיו, גם כשהתמודדתי על ראשות קדימה וגם לפני. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבהרת את עצמך. זה לא מצב שבו אנחנו מקיימים דיאלוג. <זאב בוים (קדימה):> הוא אומר שזו עמדת קדימה – – <מאיר שטרית (קדימה):> עמדתי, אמרתי. <זאב בוים (קדימה):> – – זאת עמדת חבר הכנסת שטרית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תסלח לי, חבר הכנסת בוים, חבר הכנסת שטרית הציג כאן הצעת אי-אמון בשם סיעת קדימה, כשהמועמדת היא הגברת לבני. אם הגברת לבני תומכת במתכון שהשר לשעבר שטרית מציע ואומר: זאת הדרך היחידה להביא שלום – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לדעתי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא לדעתך, אתה רוצה שהכנסת תשתכנע עכשיו להחליף אותנו בגברת לבני. הכנסת רוצה לדעת אם זה מה שיביא שלום וזה מה שהגברת לבני חושבת. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ארדן, אתה לא תוכל להתגבר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בוא פעם אחת ננקה את כל הקשקושים מסביב. אנחנו לא מוכנים לא לריבונות משותפת של הפלסטינים בכותל ולא לנסיגה שתסכן את ביטחונם של תושבי ירושלים ואין לה שום הצדקה היסטורית או מוסרית, אבל כדאי שהגברת לבני, פעם אחת ולתמיד, יהיה לה האומץ להגיד לציבור שזאת עמדתה, כי עד לרגע זה לא שמעתי אותה. <מאיר שטרית (קדימה):> בסוף תביאו לכך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שטרית, יש פלורליזם, ונדמה לי שאתה אומר שאתה מקווה שדעתה של ראש האופוזיציה היא כדעתך. אתה מקווה. <מאיר שטרית (קדימה):> שתהיה כדעתי. כדי שדעת ראש הממשלה תהיה כדעתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע, פשוט, כדי שהעם יבין, תחליטו מה העמדה הקובעת. <מאיר שטרית (קדימה):> זה לא עמדה קובעת, זה לא שייך בכלל לעניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם יש פה 120 דעות, זה בהחלט דבר – – – <זאב בוים (קדימה):> גם בליכוד יש דעות שונות, זה לא עניין להחליט. <מאיר שטרית (קדימה):> לגופו של הדיון, הצעת אי-אמון נועדה להזכיר למה אנחנו מבקשים להחליף את הממשלה. הטענה הבסיסית שלי אומרת – בגלל המצב שאנחנו תקועים בו. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור לי. <מאיר שטרית (קדימה):> אני הצעתי דרך לראש הממשלה על-פי דעתי מה הוא צריך לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שטרית, אתה חוזר על דבריך. אם אני הבנתי, תאמין לי שכל אחד בעם הבין. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם אני הבנתי. <מאיר שטרית (קדימה):> יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אני הבנתי, כל אחד בעם הבין. לפיכך, כבוד השר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לפיכך, אני ניסיתי להגיד שחברי הכנסת שנורא רצו להשתכנע אולי וגם הציבור שצופה בנו אומר לעצמו: בסדר, אבל עדיין 14 שנה היתה מדיניות אחרת, מתוך 18 השנים האחרונות. אם ניקח אפילו את שלוש השנים האחרונות, אז גם היו אנשים שהיו מוכנים ללכת לוויתורים הרבה יותר מרחיקי לכת, והנה, גם לא היה שלום וגם נפתחו שתי מלחמות שהובילו לכך שהיתה אפשרות לפחות – אוקיי – בידי אויבי ישראל לנצל מצב בין-לאומי ולפתוח בתהליכי דה-לגיטימציה נגד ממשלת ישראל. אני לא בטוח שזה טיעון, או שמי שמסתכל על המציאות משתכנע שזאת סיבה מספיק טובה להחליף את הממשלה הנוכחית במי שכשל הרבה מאוד שנים שבהן הוא היה בעמדות מפתח בהבאת תוצאה טובה יותר. ראש הממשלה לא מתכוון לחזור שוב על טעויות העבר ובתוך שנה להביא לתוצאות הרסניות כפי שאתם הבאתם בקדנציה הקודמת, ולכן הדברים מתבצעים באחריות, בזהירות, בצעדים מדודים שלא מפקירים את ביטחון המדינה. <שלמה מולה (קדימה):> הממשלה הזאת מדשדשת. <נחמן שי (קדימה):> מה זה "מדודים"? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ואי-אפשר לומר שראש הממשלה דבק רק, כמו שאתם מנסים לומר, בשלמות הקואליציה או בהישרדותו, אף שהגברת לבני, כפי שאני תמיד אומר, באתר האינטרנט שלכם – אלא אם כן הורדתם – מתארת את נושא יציבות הממשל כדבר, אולי, החשוב ביותר והאסטרטגי ביותר לקיומה של מדינת ישראל. <יואל חסון (קדימה):> יציבות, לא הישרדות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הרי זה מה שהסברתם אחרי מלחמת לבנון, כשהציעו לכם ללכת לבחירות. היה לכם טיעון נורא מרשים שערך יציבות השלטון הוא אחד הערכים החשובים ביותר. ראש הממשלה, לא רק שאיננו פועל מתוך חרדה ליציבות השלטון, אלא הוא שינה את עמדותיו ואת עמדות הליכוד לא בדברים בלתי הפיכים, לשמחתי, אם כי בדברים שבהחלט עושים לרבים מאתנו כאבי בטן, בין שזה ההסכמה לכינונה של מדינה פלסטינית בסופו של תהליך שלום אמיתי, אם יהיה כזה, וזה דבר שדרוש הוכחה, בין שזה בהקפאת הבנייה שזכתה לשבחים מאוד מרשימים ממזכירת המדינה האמריקנית, בין שזה בהסרת כ-100 מחסומים ואולי למעלה מזה, בין שזה בצעדים שמשנים מדיניות של הממשלה שלכם, כמו צמצום הסגר האזרחי, שגם לפי דעתי גרם – האזרחי – ליותר נזק לישראל מאשר תועלת, כי, לצערנו, הוא לא הביא למיטוט שלטונו של ה"חמאס" ולא לשחרורו של גלעד שליט. ולכן, ראש הממשלה עושה הרבה מאוד צעדים. אלה הם צעדים אחראיים יותר, וזו מדיניות שאולי אתם קצת מתקשים להבין, כי אחריות זה אולי מושג קצת זר לכם, כמי שבדרך כלל, במקום לגבות את הממשלה, כפי שאנחנו עשינו וראש הממשלה עשה כשהיה מה לגבות אצלכם. אז אתם קודם כול רצים להשתמש בזה כקרדום פוליטי לחפור בו נגד ראש הממשלה, גם אם זה עוזר לעתים לאויבים של מדינת ישראל להוביל נגדה תהליכי דה-לגיטימציה. אז אני מציע, תקשיבו בעניין הזה למכון "ראות", תיזכרו מי אפשר לתהליכי הדה-לגיטימציה האלו להתחיל, תחכו עוד קצת זמן. העם עוד לא שכח את כל המחדלים המדיניים והכלכליים שלכם, ולא בטיעונים האלה תשכנעו את הכנסת. אני מבקש, לפיכך, לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני, השר המתאם, יש לנו עכשיו הצעת אי-אמון נוספת שהיא על סדר-היום ואין אפשרות להחליף אותה בסדר-היום בגלל הוראות החוק. השר המשיב הוא שר הפנים וסגן ראש הממשלה אלי ישי. אם הוא אינו נוכח, אני איאלץ לעשות הפסקה כי חבר הכנסת רוצה שהאיש אשר שומע את הצעת האי-אמון – לא אכפת לך? <חנא סוייד (חד"ש):> לא אכפת לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, תוכל לדבר עד שהוא יבוא, אלא אם כן, כבוד השר, אתה תשיב על – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני בשמחה מוכן להשיב, רק שאדוני יודע שהידע המקצועי שלי יהיה עלוב בתשובה. מתוך כבודה של הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בוודאי אעשה זאת אפילו במחיר – לא נעילת הישיבה, אלא דחייה, והממשלה תשב פה עד אמצע הלילה. <אילן גילאון (מרצ):> אני חושב שבלי ידע מקצועי אי-אפשר לענות. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לכם הנחה שחבר הכנסת סוייד אומר שהוא לא עומד על כך – – – <חנא סוייד (חד"ש):> לא, לא אכפת לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> על כל פנים, מרגע שהוא ייכנס, עשר דקות יהיו לך, ולכן אתה יכול לדבר. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אקריא, כמובן, שהצעת האי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד מדברת על הטרנספר השקט והרס הבתים בסילואן. מייצג את הסיעות בהצעת האי-אמון ומרצה את טענותיו חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה, אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני אפתח את דברי באזכור אנקדוטה היסטורית שמתקשרת גם לדברים הקודמים שהיו כאן וגם לדברים שאני הולך לדבר ולהגיד לגבי ירושלים ומדיניות הממשלה ועיריית ירושלים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, כלפי המרחב הגיאוגרפי והסמלים הדתיים והלאומיים בעיר. מדובר או מסופר שכשהאימפריה הרומית רצתה לעשות איזה מתקפה או איזה כיבוש, היו אוספים את הצבאות ליד שערי העיר, מכינים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, כבוד השר פלד וחברי הכנסת, קודם כול, אם כל כך אתם רוצים לשוחח, אני מציע לכם – אתמול סידרנו שם כורסאות וקפה וכל מיני דברים מרגע שידענו שאתם רוצים לשבת שם. האבות המייסדים לא חשבו על זה. הפואיה מאחור נמצא פה מהיום שהוקמה הכנסת. חבר הכנסת סוייד מדבר ומי שרוצה, כמובן, לדבר ולשוחח עם אחרים, יצא. מה קרה? בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> מסופר שכשהאימפריה הרומית רצתה לעשות איזה כיבוש, היו אוספים ומכינים את הצבאות הדרושים ונותנים להם לחכות בשערי העיר רומא. קוראים לכוהני הדת, באים כוהני הדת ומטכסים עצה ומגיעים בסופו של דבר למסקנה שמדובר בהגנה עצמית. אז פותחים את השערים, מוציאים את הכוחות, ובדרך זו האימפריה הרומית בעצם כבשה את העולם, מתוך הגנה עצמית. הכוונה שלי כשאני מביא את הסיפור הזה היא לניסיון להצדיק מעשה תוקפנות, כיבוש, שליטה ושלילת זכויות של אחרים באמצעות העלאת טענות שכביכול מובנות ולגיטימיות, כמו הגנה עצמית, ביטחון ושלטון החוק. עובדה היא שהעיר ירושלים היא עיר חצויה, בזה אין ספק. ירושלים – הצד המערבי; ירושלים, מזרח העיר – חלק כבוש. העיר רוויית מתחים וקונפליקטים לאומיים ותרבותיים וחברתיים, ויש ערים כאלה גם בעולם – יש בלפסט, יש ניקוסיה, היתה יוהנסבורג תקופה כל כך ארוכה. כלומר יש מתח בעיר הזאת, והמתח הזה מחייב דרך התנהלות מסוימת. אני מציין כאן את הזהות שיש בין התנהגות ומדיניות הממשלה, שאמורה לבטא אינטרסים מקרו-לאומיים כלליים, לבין הפעילות והמעשים של עיריית ירושלים, שאמורה לבטא אינטרסים מקומיים של העיר, של האוכלוסייה בתוך העיר. כפי שאמרתי, יש זהות. אנחנו רואים זהות בין המדיניות המקרו-לאומית, של הממשלה, לבין המדיניות של העירייה בכל הקשור לדילול ועקירה של האוכלוסייה הפלסטינית, פגיעה בסמלים הלאומיים והדתיים ופגיעה באורח החיים הנורמלי של האוכלוסייה. אפשר להביא דוגמאות לפעולות של הממשלה, שהממשלה באופן ישיר אחראית להן ויש להן השלכות דמוגרפיות וזהותיות וחברותיות וכלכליות, כמו בניית גדר ההפרדה שחוצה שכונות רבות בירושלים, ולאחרונה המגמה של גירוש תושבים ומנהיגות פוליטית פלסטינית מהעיר בטענה – כמובן בניית הגדר בטענת ביטחון, כפי שאמרתי לגבי האימפריה הרומית – ובמקרה השני, גירוש אנשים ותושבים בטענה של חוסר נאמנות, כאילו התושבים האלו הם פליטים, או שהם ביקשו מקלט מדיני במדינת ישראל ועכשיו מדינת ישראל נוכחה לדעת שהם לא נאמנים למדינה. אבל חשוב יותר כאן לציין את הפעולות של עיריית ירושלים, שמשתמשת ב-proxy, שנקרא ועדה לתכנון בירושלים, בייזום פרויקטים שכולם אתנוצנטריים, שהם דורסניים והם לא מתחשבים באינטרסים האמיתיים של האוכלוסייה הפלסטינית. אני אביא אחת הדוגמאות, אדוני היושב-ראש – הקמת מוזיאון לסובלנות על בית-הקברות "מאמן אללה" – ממילא – בירושלים. זה מעשה שלא ייעשה. <יצחק כהן (ש"ס):> כמו "ברזילי". <חנא סוייד (חד"ש):> איך אפשר להקים – – – "ברזילי" זה בית-חולים, אפשר להגיד שעכשיו צריכים את הדבר הזה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> מוזיאון לסובלנות על בית-קברות שנושא וטומן בחובו היסטוריה של ירושלים – איך אפשר לקבל דבר כזה? הדבר שקול לכך שמקימים לשכה של האגודה לצער בעלי-חיים בבית-מטבחיים. ככה אני רואה את הדבר. ככה זה. ובשביל לרצות איזה רב בארצות-הברית, שמתחכך הרבה עם סלבריטיז שם, והוא בנה פרויקט כזה בלוס-אנג'לס, זה הולך לו שם, הוא חושב שבירושלים הוא יכול לבנות סובלנות בדרך הזאת. סובלנות על קברי מוסלמים וערבים לא יכולה להיות בירושלים. לא תדרוך רגל ערבי במקום כזה. אז בין מי למי רוצים לעשות סובלנות? הפרויקט האחרון, גן-המלך, כאילו שימור של מורשת. נניח שארכיאולוגים גילו במדויק; אבל באיזה מחיר – מחיר של הריסת בתים של אזרחים בסילואן בירושלים. האם הדבר הזה שווה? ואני אחזור, אולי אני אזכיר משהו לגבי העניין הזה, של שימור מורשת, מה התנאים הבסיסיים שצריכים להתקיים בתוכנית כזאת. זאת פגיעה באושיות הקיום של משפחות פלסטיניות. וגם, לאחרונה, אישור תוכנית מיתאר, תהליכים של אישור תוכנית מיתאר לירושלים, "ירושלים 2000". זו תוכנית שהתחילה לפני יותר מעשר שנים, שהנחת היסוד – הבסיס – שלה ומטרת-העל שלה הן לשמור בירושלים על יחס אוכלוסייה 70%–30%, ויהי מה. גם אם לא יהיה שום תכנון, שום דבר, זו מטרת-העל של תוכנית המיתאר הזאת. אלו עקרונות תכנון שאי-אפשר לחשוב שמישהו באמת מאמץ אותם ופועל על-פיהם במאה ה-21. מדיניות התכנון העירוני בירושלים הפכה לכלי שרת ליישום אידיאולוגיה אתנית לאומית קיצונית ומסוכנת, השואפת להשגת שליטה יהודית מוחלטת על העיר וסמליה הלאומיים וההיסטוריים. התכנון העירוני בירושלים הינו צמוד מטרה אידיאולוגית חד-צדדית המהווה הסוואה ומעטה מקצועי כביכול ליישום מדיניות אפליה, שליטה וטרנספר. מוסדות התכנון בירושלים הם מוסדות ביורוקרטיים, הם לא יכולים להחליף מדינה, הם לא יכולים להחליף משא-ומתן מדיני בשביל לקבוע את עתיד ירושלים. לא ועדת התכנון המקומית בירושלים תקבע את העתיד של ירושלים. כמה שהיא תעשה, בסופו של דבר זה לא התפקיד שלה וזה לא מה שיקבע את העתיד של ירושלים. בדרך כלל תכנון עירוני אמור לפתור סכסוכים, לעזור להמעיט את הקונפליקטים ולפתור אותם, אבל אנחנו רואים שהיישום של תכנון עירוני בירושלים זה דווקא לייצר יותר ויותר נקודות של חיכוך בין האוכלוסיות ורמיסה של חלק ניכר מהאוכלוסייה של מזרח-ירושלים. אני אגיד כמה מלים לגבי הטענה – בכל זאת יכול להיות שמישהו יגיד: זה חלק מהמורשת של העם היהודי, היה מלך, יכול להיות שהיה לו גן במקום הזה. השאלה היא אם עושים שימור מורשת בכל מחיר. זו שאלה מקצועית וערכית שצריך להתמודד אתה. ואני אומר ששימור זה לא מושג שקיים לבדו, או מבודד מהעולם, מהמסגרת העירונית שאופפת אותו. לא יכול להיות – והתיאוריות המקצועיות של שימור מדברות על כך, ששימור זה לא העתקה של נקודת זמן בעבר לנקודת זמן בהווה. זה לא שימור. השימור הוא שאתה לוקח סיפור מנקודה מסוימת ואתה עובר אתו עד הנקודה הנוכחית, ואתה מסתכל היום ואתה מסתכל קדימה, מה אתה משיג מהשימור הזה. זה לא להגיד: מה שהיה בנקודת זמן מסוימת – נקודת זמן גם יכולה להיות גם 100 שנים – ולהגיד: עכשיו אני ייצרתי את זה מחדש. זה לא נקרא שימור. שימור זה שאתה נושא את כל הסיפור של הקטע הזה, של הבניין הזה, של הקרקע הזאת, ואתה מנסה להיות יוצר, ואתה יכול אז לעשות שימור שיהיה לטובת כולם, עם פנים לעתיד, ולא רק עם הפנים אחורה, כדי להראות עוד נקודה אחרת, שלא יכולה להיות בשום פנים ואופן שימור נכון – לעשות שימור תוך כדי צהלת ניצחון. אני זוכר את החיילים של ה"טליבאן" יורים בבודהה – זה ניצחון. זה אנטי-שימור, כמובן, כי זה הזמן שלהם. אנחנו רואים מה קורה. לא יכול להיות; לא עושים שימור בשביל להראות מי המנצח כאן ומי המובס כאן. זה לא שימור. זה משחק בהיסטוריה, זה משחק שהוא חסר כל תועלת גם להווה וגם לעתיד. אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שהולך היום בירושלים הוא בעייתי מאוד והוא מסוכן מאוד, והוא יכול לגרור אחריו הרבה הרבה דברים קשים ותגובות קשות. כולנו יודעים את זה, ויש כבר ניצנים של הדבר הזה. אני חושב שמה שקורה היום בירושלים מראה שמי שמנגן, מי שמנצח על מה שקורה בירושלים הוא "בר-כת"' ולא ראש עיר; הוא בר של קבוצה מסוימת, הוא מנהיג של קבוצה מסוימת, שרוצה לכפות מדיניות שהיא מנוגדת לקבוצה אחרת, שמהווה חלק חשוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת סוייד, אני אתן לך את הזמן, רק שאני זוכר בשנות ה-80, סוף שנות ה-70, כאשר התחילו בחפירות בכותל הדרומי, ונחשפו כל ארמון בית אומיה וכל אותם אזורים מוסלמיים הקשורים להיסטוריה של העיר ירושלים ולהיסטוריה של התקופה המוסלמית בירושלים – – <חנא סוייד (חד"ש):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – קמה זעקה גדולה, כפי שאתה זועק עכשיו, ובסופו של דבר, הדבר היה לתועלת האנושות כולה. <חנא סוייד (חד"ש):> הוא תוקן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני במקרה הכרתי את התוכניות. כל אותם דברים שבהם דיברו על פגיעה וניסיון, היו הדברים שהיו במקרה הטוב ביותר דמיוניים. <חנא סוייד (חד"ש):> פה הורסים בתים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> הורסים בתים שבנויים על שטח ירוק. <חנא סוייד (חד"ש):> זה מה שפתחתי ואמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הורסים ויש הורסים. פה אנשים בנו על שטח ירוק לתועלת כל תושבי ירושלים לעדותיהם, ללאומיהם, למחשבות הריבונות. באים ושומרים פה, יש תוכנית שמדברת על מקום שבו הוא שטח פתוח לטובת ולרווחת כולם ולהיסטוריה של העיר לגבי כולם. גם אני מבין, כמה שאני מבין – אני מסכים אתך, כדי שלא תהיינה אי-הבנות, בנושא מוזיאון הסובלנות, שאין מקום שהוא מתריס כלפי סובלנות יותר מאשר הבנייה במקום שנבחר, ועשיתי זאת ואמרתי זאת גם מעל במת הכנסת וגם בכינוסים שהיו בכנסת. אבל סך הכול לא מדובר בהריסה של אדם – אגב, שמה כך וכך מאות שנים – מדובר בהריסה לטובת הציבור כולו; לגבי אנשים שבנו בשטח ירוק, בשטח פתוח, בשטח שמיועד לציבור כולו. ייתכן מאוד שצריך היום לראות מקום, ואני יודע שהכוונה היא, כמובן, כל אותם אלה שמבקשים להעביר בתים ממקום למקום, יפוצו, ייעזרו. השאלה היא, כמובן, האם בכלל השלטון הישראלי יכול להחליט דברים. מפני שאין שלטון ישראלי בעיני קבוצה מסוימת, יכולה להיות הפקרות בעיר. הדברים מדברים על נושאים שהם לפי כל הקריטריונים החברתיים בכל חברה מתוקנת, כך פועלים לגביהם. לא רוצים לעשות שם דבר כלשהו שיהיה בית-כנסת או בית-מקדש. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני מדבר על פינוי-בינוי? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא פינוי-בינוי. זה הרבה יותר. <חנא סוייד (חד"ש):> הרבה יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> פה יש התרסה כלפי מי יכול לתכנן את ירושלים ומי לא. אבל אני זוכר: הכותל הדרומי היה בשיממונו, ודברים אדירים שבאים לספר על התקופה המוסלמית בירושלים בכותל הדרומי הם דברים מרהיבים ונפלאים לרווחת העולם כולו. עכשיו, כמובן, יכולים לומר: היה אסור לבנות בכותל הדרומי כי הוא שטח כבוש, ואסור לשום רשות מרשויות מדינת ישראל לפעול בו. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, בגלל זה פתחתי: הרי כל דבר אפשר להצדיק אותו באיזו מטרה שכביכול היא הומנית, אוניברסלית, כללית. כאן אומרים שההצדקה היא שלטון החוק, ובעצם אי-אפשר לתת לאנשים לבנות ולהתפרע. אני לא מאמין לסיפור הזה. אני חושב שתכנון נכון היה צריך להביא בחשבון את האינטרסים של אותם אנשים, ואנחנו מסתכלים על המטרה – מה רוצים להשיג מזה. אדוני היושב-ראש, בתכנון עירוני יש כמה תרחישים מקובלים. הרי זה נושא של תכנון. יש תרחיש של אסימילציה, שכולם נותנים להם אותו דבר. יש תהליך של פלורליזם, שכל אחד יחיה באמונתו. ויש תהליך של סיגמנטציה: אתה פה, אני שם; אתה תעשה מה שאני רוצה, אני אעשה מה שאני רוצה. אחר כך יש גם הקיטוב ויש הטיהור. התוכניות האלה שאנחנו מדברים עליהן, המוזיאון וגן-המלך, אלה תוכניות של טיהור, תוכניות של קיטוב, שיש להן השלכות ארוכות טווח, ואי-אפשר להסכים להן, כי הן דורסניות ומנוגדות לכל היגיון בריא. בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, אני יודע כמה אתה מעריך את ירושלים, ואני רוצה להגיד לך, ירושלים זה כמו אוקיינוס גדול. אוקיינוס גדול, קשה לחלק אותו. אבל בד בבד, קשה שאחד ישלוט בו. לא יכול להיות. ירושלים היא נחלת הכלל. היא לא נחלת כוח אחד, ישות אחת. העתיד של ירושלים צריך להיקבע בהסכמה בין כל האנשים שיש להם מניות בעיר הקדושה הזו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה, כבוד סגן ראש הממשלה ושר הפנים. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, ירושלים היא נחלת כלל ישראל, הכלל של כלל ישראל, לא של כלל העולם. ירושלים היא בירתו הנצחית של העם היהודי, היתה ותהיה לעולמי עד. זה לגבי הסיפא של הדברים. אני אתייחס, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להיבטים המקצועיים של הצעת האי-אמון, ואני אתן רקע מקצועי, תכנוני, מה שנעשה בגן-המלך, ולאחר מכן אתייחס באופן כללי. תרשו לי להקריא את הנתונים שאני רוצה להביא לכנסת. על-פי חוקי המדינה, מוגדר כיום גן-המלך כשטח ציבורי פתוח. אל מול חלק גדול מהבתים בשכונה יש הליכים משפטיים מתמשכים, ובכלל זה קנסות, צווי הריסה ועוד. דהיינו, נבנו שם באופן בלתי חוקי, אף שזה מוגדר כשטח ציבורי פתוח. במהלך השנים, ובעיקר לאחר הסדרת תשתית הביוב בשנת 1992, בחלקים נרחבים מהגן נבנו עשרות מבנים ללא היתרים לאחר כל הסדרת התשתיות במקום. לצערי הרב, השחיתו חלקים נרחבים כתוצאה מהבנייה הבלתי חוקית במקום. האזור נשמר כאזור פתוח לאורך מאות שנים; שטח פתוח מאות שנים, עוד לפני שהוקמה המדינה, ואשר עד 1967 היו מרוכזים בו ארבעה מבנים בלבד. היום השטח הפך לשכונה מוזנחת, נעדרת תשתיות, ללא מוסדות ציבור וללא כל תכנון. התוכניות העירוניות לשכונת גן-המלך נותנות מענה הולם לצורכי התושבים באזור תוך יצירת מנוף תיירותי ועסקי לפיתוח האזור כולו. התוכנית מתחשבת גם במציאות הקיימת ורבת השנים ובמשפחות הגרות במתחם, חלקן בתנאי מגורים קשים, ובמסגרת התכנון, וחבל מאוד שלפני שבוחנים ובודקים מקימים קול זעקה. במסגרת התכנון התושבים שגרים במקום יצאו נשכרים. בחלק מהתוכנית זה יהיה פינוי ובינוי. האנשים האלה יפונו בהסכמה. זה תהליך משפטי מאוד מורכב, עד שזה יגיע – זה ממש בתחילת הדרך. תהליך יצירתי מאוד חכם, הרבה יצירתיות תכנונית, משפטית, כדי להגיע לישועה בסופו של דבר. התוכנית גם מתחשבת במציאות הקיימת, כפי שאמרתי, רבת השנים ובמשפחות הגרות במתחם, וחלק גדול מהן בתנאים קשים מאוד. טמינת הראש בחול תביא להחרפת המצב ולפגיעה בתושבים בעוד ההתמודדות עם בעיה שחלקה מלפני עשרות שנים הינה מורכבת אך מחויבת המציאות. התהליך מצריך, כפי שאמרתי, הרבה מאוד יצירתיות והרבה מאמצים. צריכים גם להעתיק מבנים בחלק המערבי של הקדרון לחלקו המזרחי. הדבר דורש כלים משפטיים מיוחדים. המחלקה המשפטית, לאחר דיונים רבים – במהלך השנה האחרונה התקיימו הרבה דיונים ועשרות פגישות ושיחות עם תושבי השכונה ונציגיהם מתוך מטרה לגבש תוכנית הוגנת ומתחשבת בצרכים ובאינטרסים של הציבור ושל הציבורים באופן כללי, כלל הציבור. מתוך מטרה לבנות אמון בסיסי בכוונת העירייה ומתכנניה לשבת, להמשיך לשבת עם אותם אנשים, לבחון את כל האופציות ולראות כיצד ניתן לקדם את התכנון. גם מבקר המדינה בוחן את הנושא, ובקרוב יפרסם דוח מיוחד על היעדר אכיפה של ממשלת ישראל ועיריית ירושלים לאורך השנים בגן-המלך. מבקר המדינה יפרסם את הדוח שלו, שם הוא יציין שגם הממשלה – וגם עיריית ירושלים לא מבצעת את עבודתה, את חובתה לאכיפה. תוכנית העירייה מציעה תוכנית ייחודית, שמאפשרת השלטת חוק וסדר, אך תוך התחשבות במציאות הקיימת ומציאת פתרונות לתושבים הגרים במקום. אדוני היושב-ראש, לי אין ספק שהזעקה לא במקום והביקורת לא במקום, אלא יותר כדי לעורר דעת קהל עולמית כדי ליצור התקפות מיותרות. התוכנית עדיין לא הגיעה למשרד הפנים בכלל במסגרת עירונית. היא תגיע למחוז. אין הקפאה בירושלים, המחוז לא יפסיק את העבודה שלו וימשיך לעבוד. נבחן כל דבר לגופו של עניין, אבל אין ספק, ואני משוכנע, שברגע שישבו מהעירייה – ישבו כבר ועוד ישבו – עם התושבים במקום, יבינו שלאזרחים רבים במקום יהיה מזה רווח גדול, רווחים מאוד מאוד גדולים ומיוחדים וחשובים במקום. מכל מקום, הדיון מתמשך בהליך התכנון, כפי שמתמשך בכל מקום בארץ, כך הוא יהיה גם בירושלים, ובכל מקום ומקום. אין לנו עניין להתגרות, אין לנו עניין לפגוע במאן דהוא, אבל העירייה עושה את עבודת התכנון שלה כמקובל, כמתבקש. אכיפה, לצערי הרב, לא מתבצעת. היא צריכה להתבצע והיא לא מתבצעת, כנראה כדי שלא לקומם, אבל נוצר מצב הפוך, שבציבור היהודי כן אוכפים וכן הורסים, כי שם לא צריך הרבה כוחות של משטרה, אבל כשמדובר – – – <חנא סוייד (חד"ש):> כמו בצומת הירקון. <שר הפנים אליהו ישי:> הורסים, הורסים. אני יכול לתת לך נתונים כמה הורסים בהשוואה למגזר הערבי. עכשיו, אני לא אתן את ידי לאכיפה סלקטיבית. או שלא הורסים לאף אחד, ולא אוכפים את החוק, ולא מגינים על החוק, או שהורסים לכל מי שמפר חוק. אין אכיפה סלקטיבית. אין אכיפה סלקטיבית. אם צריכים לאכוף, אז יאכפו, אם צריך להרוס, יהרסו, ולכולם בצורה שוויונית. אם יקרה מצב שבגלל חששות או בגלל רעשים כאלה ואחרים יהרסו ליהודים ולא יהרסו לערבים, אני פשוט אנחה שיקפיאו את כל האכיפה וההריסה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תלוי אם אתה תיתן את האישור. <שר הפנים אליהו ישי:> אני אומר לך בצורה הברורה ביותר: האכיפה שוויונית, האישורים שוויוניים – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – תוכנית מיתאר אתה לא נותן – – – <שר הפנים אליהו ישי:> אמרתי מעל הדוכן הזה כמה פעמים: אני מוכן לתת במגזר הערבי בבנייה לגובה עשרות אחוזי בנייה ומאות אחוזי בנייה – בבנייה לגובה. אמרתי, הצהרתי, ואני חוזר ומצהיר ואומר את זה, שכמו שבונים בעזה, ברמאללה, בכל המקומות, לגובה, תבנו גם בכפרים האלה לגובה. <חנא סוייד (חד"ש):> זה לא הנושא, אדוני השר – – – <שר הפנים אליהו ישי:> זה צו השעה וזה צורך חיוני לאוכלוסייה הערבית. אתם כנבחרי ציבור תגנו עליהם, אל תפגעו בהם בכך שאתם לא נותנים ולא מאפשרים לבנות לגובה או לאשר תוכניות מיתאר. בנייה לגובה תאפשר דיור מוזל אטרקטיבי לזוגות הצעירים במגזר הערבי. כמו כן, בגן-המלך, עיריית ירושלים מכינה תוכניות, בוחנת, בודקת, מנהלת משא-ומתן, כל דבר נעשה בהידברות עם התושבים, כפי שעושים בכל התוכניות בירושלים וברחבי הארץ. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת סוייד, אתה לא יכול להכין לשר את הנאום. אתה רק יכול להעיר שזאת לא הצעת האי-אמון, אבל הוא יענה מה שהוא רוצה. אוי יהיה לנו אם נכין פרטיטורה. אני מבקש מממלא-מקום יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יצחק וקנין להחליף אותי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת, ואחריה מתחיל הדיון הכללי על הצעות האי-אמון בדיון משולב. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורית זוארץ. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 24), התש"ע–2010; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התש"ע–2010; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13) (חינוך ממלכתי משלב), התש"ע–2010; הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 9) (ביטול חובת פרסום ברשומות), התש"ע–2010; הצעת חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10) (יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית), התש"ע–2010. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 59) (הצבעת חברי ועדת קלפי), התש"ע–2010, של חברי הכנסת דליה איציק, יריב לוין וזאב אלקין. דוח ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש-קטיף וצפון-השומרון. החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 17), התש"ע–2010. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש ממשלה כושל הגורם לבידודה של ישראל בעולם;> <2. הטרנספר השקט והרס הבתים בסילואן> <היו"ר יצחק וקנין:> אני פותח את הדיון על הצעות האי-אמון. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורית זוארץ, ואחריה – חברת הכנסת ליה שמטוב. לרשות כל דובר שלוש דקות. <אורית זוארץ (קדימה):> טוב, להיות ראש ממשלה בישראל זה לא תפקיד כל כך פשוט. כבוד היושב-ראש, מר נתניהו, חברי וחברותי חברי הכנסת, שרים – אין? אין שרים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> השר הרצוג נמצא פה. <אורית זוארץ (קדימה):> אוקיי, שר הרווחה. נמצא שר בישראל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> השר שהכי מספק – – – <אורית זוארץ (קדימה):> שר מצוין. יש שרים מצוינים בישראל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> כפרה על השר. <אורית זוארץ (קדימה):> מתוך הגוורדיה יש שרים מצוינים. רגע, תתחיל מההתחלה, שלוש דקות. אז זהו, להיות ראש ממשלה בישראל זה לא פשוט, זה מורכב, לפעמים זה ללכת בתוך שדה מוקשים; כל החלטה שתקבל, ראש הממשלה, היא קשה וגורלית, אבל זאת שעת מבחן שתקבע אם אתה, מר נתניהו, הוא מנהיג, או שורד. וההחלטה, אמרתי את זה ביום רביעי, היא בידיים שלך. בנאום 40 החתימות תיארת את מצבה של מדינת ישראל. התיאור היה אפוקליפטי, כל העולם נגדנו. הצבעת על הידרדרות הולכת ונמשכת ביחס של מדינות העולם כלפי ישראל והלגיטימציה שלנו להיות. מצבה של ישראל לא היה קשה כל כך מעולם, כך אמרת. על ציר הזמן שכחת או השמטת במכוון את התמיכה הרחבה בישראל אחרי "עופרת יצוקה" – עמדו כאן כל מנהיגי העולם המערבי ותמכו בממשלת אולמרט ובציפי לבני, שהיתה שרת החוץ, שיחד עם שר הביטחון הובילו את מבצע "עופרת יצוקה". אז בעצם התהליך הזה החל לא לפני עשור. התהליך הזה החל לפני שנה וקצת, כן, שנה וקצת אחרי שנבחרת ואחרי שהובלת את הממשלה עם השותפים הטבעיים שלך. להזכיר לך – השר ארדן כל הזמן מדבר על היסטוריה ועל ספר זיכרונות – ירושלים לא הוקפאה על-ידי קדימה. קדימה המשיכה לבנות בגושים הגדולים, והיו שיחות ישירות, והיו הבנות, והיה תהליך מדיני. הכול היה ברור, כי היתה מטרה, והיו יעדים, ושמנו על השולחן, וקידמנו את הסוגיה הזאת. אמרת בדבריך כי השלב הראשון בפתרון הבעיה הוא ההבנה שיש בעיה. מר נתניהו, מתברר שאתה עדיין לא הבנת שיש לך בעיה, או שאתה בהדחקה. חברי וידידי ישראל, שאתם אנחנו נפגשים בארץ ובחו"ל, אומרים: אנחנו אתכם – והם באו לחזק אותנו, ה-EFI – European Friends of Israel – אבל תעזרו לנו, תסבירו לנו מהי דרככם, מהי דרכו של נתניהו, מהי דרכה של הממשלה, מהי האג'נדה. ולכן, כדי לשנות את מצבה של ישראל בעולם, יש לשנות בראש ובראשונה את קווי היסוד שלה, לקבוע סדר-יום, לקבוע אג'נדה, לקבוע מטרות, לקבוע יעדים. <היו"ר יצחק וקנין:> אבקש לסיים. <אורית זוארץ (קדימה):> ואתה דיברת כאן 50 דקות ולא אמרת כלום. הקשבתי קשב רב ולא קיבלתי תשובה. אגב, אחת המטרות שלך, שהיתה מאוד ברורה – וככה, שני משפטי סיכום, כבוד היושב-ראש – הצגת יעד אחד מהיום שנבחרת: לפרק את קדימה. וכשרצית לפרק את קדימה ידעת להבטיח הבטחות, לספר סיפורים, לחלק תיקים, כי זאת היתה המטרה. אבל היום, כשהנושא המדיני והיחסים שלנו עם העולם עומדים על הפרק, אין דרך, אין סדר-יום, אין קווי יסוד. בקריאה או באמירות האלה, מצטרפים או לא מצטרפים לממשלה, אין כלום. מדובר פה בבלון ריק מתוכן. קדימה נמצאת כאן, והאחריות שלנו כתנועה היא אחריות כלפי המדינה ואזרחיה, לא כלפי הממשלה, כי אתה, ראש הממשלה, כנראה לא יכול, זה גדול עליך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת אורית זוארץ. תעלה חברת הכנסת ליה שמטוב, ואחריה – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי באופוזיציה מסיעת קדימה הכריזו שהממשלה שלנו והעומד בראשה כושלים וגורמים לבידודה של ישראל בעולם, ואני שואלת, האומנם? ביקורת – צריכה להיות ביקורת. אני לא נגד ביקורת, וגם הממשלה טועה, ולא רק הממשלה הזו, הממשלות הקודמות גם טעו. אבל בכל זאת, ביקורת היא כלי חשוב שממנו ניתן ללמוד כיצד לשפר ולתקן את הטעויות, אבל ביקורת, צריך שתישמע במקום הנכון ובזמן הנכון. רבותי, לפני כמה ימים חזרה משלחת של חברי הכנסת מחוץ-לארץ. היו חברי כנסת מהקואליציה, מהאופוזיציה, ואתם יודעים איך מרגישים בחוץ-לארץ. אנחנו מרגישים גאים שאנחנו ישראלים, אנחנו פטריוטים, אנחנו ציונים, אנחנו מדברים באותה שפה, וכשחוזרים הביתה, פתאום מאבדים קצת את הפטריוטיות ואת הציונות. אז איזה מסר אנחנו משדרים כלפי חוץ, כלפי העולם המערבי? האופוזיציה אומרת שראש הממשלה גורם לבידודה של ישראל בעולם, ומי לא יודע ומה לא מובן? מה שמדינת ישראל עושה, אז אנחנו תמיד רעים. אנחנו הקפאנו את הבנייה בשטחים – אנחנו רעים; אנחנו הורדנו את המצור מעזה – אנחנו עוד יותר רעים; אנחנו מגינים על עצמאותנו, על אזרחינו – אנחנו כובשים. חברי חברי הכנסת, דווקא בעקבות התנהגותה של האופוזיציה אנו עלולים לאבד את החברים האמיתיים שיש לנו בחוץ-לארץ, שנשארו בחוץ-לארץ, ודווקא זה מה שגורם לבדידותה של ישראל. ולמפלגות הערביות אני רוצה לחזור ולומר – הטרנספר הוא לא שקט. במדינת חוק אין הנחות לפורעי חוק. הגיע הזמן להבהיר שלא נאפשר בנייה בלתי חוקית ולא נאפשר עבריינות בחסות הטענה לאפליה. רק היום בבוקר אני שמעתי בחדשות שתושבי סילואן – שהם לא רק בונים ללא אישורים, אז יש להם גם חוצפה לאיים על ראש העיר ירושלים, הם אומרים שיבוא, אנחנו נראה לו. ואני רוצה להזכיר לכם סיפור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, משפט אחרון, זמנך כבר תם. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> לאיש היה כלב והוא מאוד אהב אותו. יום אחד לא נשאר אוכל, והאיש נתן לכלב את האצבע, והכלב אכל לו את כל היד. וזה מה שקורה עם השכנים שלנו. נותנים להם דבר אחד, והם רוצים הכול. את זה אנחנו לא נאפשר. האחריות היא לא רק של הממשלה. האחריות היא על כל אחד ואחד מאתנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> וכמו שאני תמיד אומרת – אין לנו ארץ אחרת. ישראל היא ביתנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת, סגן השר יעקב ליצמן. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבידוד של עם ישראל בעולם לא החל לפני שנה או שנתיים. "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב." זאת אומרת, הפלסטינים למשל אומרים – "נחנא מן אומא אל-ערבייה" – הם חלק מהאומה הערבית. הנוצרים, גם כן אותו הדבר. עשרות רבות של מדינות רואות את עצמן שותפות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה שייך הנוצרים? הנוצרים הם גם עם – – – <אריה ביבי (קדימה):> תגיד את זה בנוצרית. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – נוצרים אשכנזים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, לא להפריע לנואם. <נסים זאב (ש"ס):> אבל העם היהודי – – – <אילן גילאון (מרצ):> אבל הנוצרים אשכנזים. <נסים זאב (ש"ס):> העם היהודי הוא עם לבדד. זאת אומרת, הוא נמצא במצב שהייחוסיות שיש לו, הייחודיות שיש לו, הוא נחשב כעם היהודי, והוא בודד משאר אומות העולם. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, קודם כול הנושא של סילואן – מקימים פה קול זעקה ומדברים על בנייה בשטח ציבורי, שטח ירוק, כאשר התוכנית – ועיריית ירושלים בעצם נתנה פתרונות למאות בתים. הלוא כל הזמן זועקים שבירושלים אין בנייה לאוכלוסייה הערבית. באה תוכנית ואומרת – אנחנו נותנים פתרונות גם לדיור אבל גם לרווחה, כי אי-אפשר לצופף אוכלוסייה בצורה כזו שלא יהיה שם גם גן. אז מה רוצים? להמשיך באותה שיטה שאנחנו מכירים אותה כבר עשרות בשנים, מאז טדי קולק שהייתי סגנו. היו שולחים פקחים, אדוני היושב-ראש, מגיעים למצב או של צווי הריסה מינהליים או צווי הריסה שיפוטיים, וראש העיר אומר לא להרוס כי הנושא מאוד רגיש. מאוד רגיש. כל מה ששייך למזרח-ירושלים, יש רגישות יתר, ואסור להרוס – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> טדי קולק – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – וככה 5,000 בתים נבנו, ברובם המכריע על שטחים ירוקים, על שטחי מדינה. אז מה באים פה ואומרים? על הפתרונות הם לא מדברים. על 430, 450 יחידות דיור שהם זקוקים להן בעיר העתיקה – על זה לא מדברים. מדברים על איזה 26 דירות. אני מציע, אדוני היושב-ראש, לתת להם מאותן 460 או 450 דירות, לכל מי שפלש – אולי לתת לו גם פרס, אין לי בעיה עם זה – אבל לעשות סדר גם בתכנון של העיר לטובת האוכלוסייה הערבית. למה כל מה שקשור לטובת ערביי ירושלים, מזרח-ירושלים, אתם רואים בזה פגיעה קודם כול? למה פגיעה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כי היא כבושה. הם יעשו – – – <נסים זאב (ש"ס):> אה, זהו. זה התשובה. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, צריך להשכיל ולהבין, 7,000 דירות ובניינים – הפלסטינים מדברים שהם כבר הכינו את הרשימה, והם אומרים: אנחנו, יש לנו זכות שיבה ואנחנו רוצים לחזור לירושלים. הם בחיים לא ישלימו. על השכונות היהודיות שאנחנו חושבים שזה בוודאי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – לא שנוי אפילו במחלוקת. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> ולכן, חבל, אני אפילו לא התחלתי לדבר. אני לא – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> תמיד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זאב, זמנך תם. אתה צריך לסיים. <קריאה:> בהזדמנות אחרת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> מה זה היה עד עכשיו, חימום? <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני רק מקווה – – <היו"ר יצחק וקנין:> אל תפריעו לו. משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> – – שכל מה שאני אמרתי באמת נכנס לאוזניים קשובות – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> קדוש. קדוש מה שאמרת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – ללב חכם כמו שלכם, שבאמת יודעים את האמת. אבל מה לעשות, אתם בכל זאת, יש לכם תפקיד מסוים – אתם פוליטיקאים של האוכלוסייה הערבית – אבל תובילו אותם באמת בצורה נכונה ותסתכלו גם על הצד הטוב שהמדינה והעיר הזאת עושות למען התושבים של מזרח-ירושלים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה סגן השר יעקב ליצמן. אני מבין שהוא לא נמצא. אם כן, יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור. לרשותך שלוש דקות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מרגיז אותי מאוד הניסיון הבלתי-נלאה של גורמים ישראליים המבקשים יישום מדיניות שוויונית בנושא הריסת בתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית בירושלים המזרחית ובמקומות אחרים. דרך אגב, כבוד היושב-ראש, אני מוכן לקבל את הנוסחה הזאת בתנאי אחד: שייתנו אפשרויות בנייה לערבים כמו שנותנים ליהודים. ברגע שישראל תחליט שהיא נותנת אפשרות בנייה לערבים בירושלים המזרחית בדיוק כפי שהיא נותנת ליהודים, אני אהיה מוכן, ללא כל סייג, שהנוסחה הזאת תתבצע הלכה למעשה. אבל, מה אפשר לעשות, אם נדע את העובדה הזאת: בנייה ללא היתר בנייה בירושלים המזרחית, או ביישובים ערביים בכלל, אינה מתרחשת בחלל ריק ואינה נעשית מתוך בחירה או רצון להפר את חוקי התכנון והבנייה או לזלזל בהם. בנייה זו היא לרוב מחוסר ברירה, והיא נועדה לספק קורת גג לראשם של צעירים ומשפחות ערביות שהמדינה הותירה אותם ללא פתרון או פתרונות דיור. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יש על זה מסקנות של ועדת החוקה – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> בזמן שמדינת ישראל מאיצה את מדיניות הריסת הבתים בירושלים המזרחית וביישובים הערביים, היא מקדמת ונותנת יד לתוכניות ויוזמות בנייה ללא הגבלה, או בצורה מואצת, בשכונות היהודיות, כולל ירושלים המזרחית הכבושה. מטרת המדיניות האורבנית של ישראל בירושלים המזרחית היא הבטחת רוב יהודי ומניעת חלוקתה של העיר במסגרת הסדר שלום כלשהו. הפקעת קרקעות פלסטיניות ומניעת התפתחותה של האוכלוסייה הערבית הפלסטינית בעיר הן הכלי ששימש את ישראל להשגת מטרות אלה. 24,000 דונם אדמה פרטית, פלסטינית לרוב, הופקעו, שהם 35% משטח העיר המזרחית. יותר מ-70,000 יחידות דיור נבנו על אדמות אלה, מנווה-יעקב בצפון ועד לגילה והר-חומה בדרום. פחות מ-600 יחידות דיור בסיוע ממשלתי כלשהו נבנו לאוכלוסייה הערבית הפלסטינית, האחרונה בהן נבנתה לפני יותר מ-30 שנה. מאז 1967 הנפיקה עיריית ירושלים פחות מ-4,000 היתרי בנייה בעיר המזרחית, ומכוחם נבנו כ-8,000 יחידות דיור, אולם בד בבד גדלה האוכלוסייה הערבית בתקופה זו בכ-250,000 נפש. משמעות הדבר היא שמשטר התכנון לא נתן ולו ראשית מענה לצורכי השיכון של האוכלוסייה הערבית הפלסטינית הגדלה. מסיבה זו, כבוד היושב-ראש, יותר מ-50% מהדירות של העיר הערבית נבנו מאז 1967 ללא היתרי בנייה. דירות אלה נתונות בסכנת צווי הריסה מתמדת. אני מסיים. שינוי המצב הקטסטרופלי בירושלים המזרחית בנושא תכנון ובנייה מחייב שינוי מהותי במדיניות של ישראל. היות שאני אינני מאמין ששינוי כזה אפשרי, אני קובע בצורה חד-משמעית כי הפתרון לבעיה אקוטית זו טמון עמוק בחובתה של הקהילה הבין-לאומית להפסיק את הכיבוש הישראלי בירושלים המזרחית ולהקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, שבה יתכננו הפלסטינים את עתידם כשאר העמים בעולם. אחרת אנו צפויים לימים קשים מאוד, שישראל תצטרך, ביום מן הימים, לתת את הדין עליהם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יעלה חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה מביא את ספסלי הקואליציה לתמוך בממשלה זו? מכובדי יושב-ראש הקואליציה, האם פעילותו הנמרצת של שר הביטחון לתכנן בכל אתר ואתר ביהודה ושומרון, כפי שראש הממשלה הודיע, זה הדרייב שלך כדי לתמוך בממשלה? או ידידי חבר הכנסת אורבך, האם ההודעות הנמרצות על הבנייה בירושלים שבינן לבין המציאות אין שום דבר, כלום, זה מה שיביא אותך היום לתת את תמיכתך? או נניח, אפשר לשאול את סגן שר הביטחון, האם הטיפול הנמרץ של מפלגת העבודה בבקעת-הירדן ובירושלים – שאין כמוך, איך אפשר לומר, ירושלמי מלידה – זה מה שמביא אותך, או שעוד גיוס של חיילים להיות שוטרים ולהיות שומרים במשטרה? כל כך הרבה דברים טובים אתם עושים, יומם וליל, אתם יודעים, לא נשאר דבר לבקר. אבל המציאות היא יותר קשה. יש פה חברי כנסת מהמפלגות הערביות, שמבקשים לבנות בירושלים. למה אתם צריכים לבקש לבנות, הרי אתם בונים ועושים שם מה שאתם רוצים, אין ממשלה שתפריע לכם. אין ממשלה שתעשה סדר. להיפך, ראש הממשלה מודיע שהוא לא יהרוס בתים של ערבים. לא היתה לכם עדנה כזאת מעולם. איזה ראש ממשלה עמד לימינכם בצורה כל כך ברורה, כל כך בוטה? נכון, זלזול בחוק, הפרת החוק, רמיסת החוק, אבל בסך הכול אתם יכולים לתת בו אמון דווקא. לא היה עוד ראש ממשלה כמו הנוכחי, מר נתניהו, שהקפיא את הבנייה. זה המצב, זו המציאות. אומנם אומרים אצלנו: אל תגידו בגת, אבל הדברים התפרסמו כבר. אז הוא לא בונה בירושלים – יש לכם תלונה על זה? חבר הכנסת צרצור, אתה נגד זה? אתה דורש שהוא יבנה? בוא נעשה קואליציה על זה. יבנה. אתם דורשים שהוא יהרוס בתים של ערבים, בנייה בלתי חוקית, אני מדבר. אתם עומדים על זה? אתם לא עומדים על זה. אז למה אתם מביעים אי-אמון בו? יש לכם ראש ממשלה – לפי דעתי, לפי עניות דעתי, לפי ההתנהגות שלו, אם אתם בודקים את הדברים בצורה אמיתית, עובדות, לא משאלות לב עכשיו, לא אידיאולוגיה גדולה – אתם ודאי יכולים לתמוך בו. וההיפך – בנו. אנחנו לא יכולים לתמוך בו. מה ילין דב חנין, למשל, על זה שראש הממשלה מקפיא את כל ההתיישבות ביש"ע? יש לך תלונה על זה? חבר הכנסת חנין, אתה מתלונן על כך? <דב חנין (חד"ש):> הוא לא מקפיא, אז אני לא יכול להתלונן, אם הוא היה מקפיא הייתי בא – – – רותחת. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> הוא מקפיא. אבל יש דבר אחד, חברי הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורי אריאל, אני – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מסיים בזה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אישרתי לך דקה יותר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יש דבר אחד, אני חושב שאתם תסכימו, שעליו אי-אפשר להצביע אמון בראש הממשלה. ידידי, חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת כרמל שאמה, חבר הכנסת דנון, וכן הלאה, וכן הלאה, אי-אפשר לתת בו אמון, כי הוא שכח את יונתן פולארד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> ואתם לא זועקים. ואתם מחרישים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – ויונתן פולארד עובר 9,000 יום בבית-הכלא האמריקני. על זה ועל שאר הדברים, אי-אפשר לתת בו אמון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבין שאדוני עוצר את השעון עד שיצטרף אלינו שר. אדוני היושב-ראש, מה שקורה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אכן אעצור את השעון – – <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – עד שייכנס שר. אה, לא, אבל יש פה שר. יש פה. נמצא, השר הרצוג נמצא, אז אני – – – <דב חנין (חד"ש):> אה. לא שמתי לב. סליחה, אדוני השר. בשנים האחרונות, אדוני היושב-ראש, השכונה הערבית סילואן עוברת מהפך מאוד דרמטי. עד תחילת שנות ה-90, בשכונה הזאת לא התגורר אפילו יהודי ישראלי אחד. בשנת 1991 פלשו מתנחלים ל-11 בתים בשכונה, וכיום מתנחלים שולטים בערך ברבע מהאדמות של השכונה הזאת, כאשר השליטה הזו הועברה אליהם על-ידי ממשלת ישראל, שבעצם סיפחה את האדמות ב-1967, אחרי המלחמה. <דני דנון (הליכוד):> – – – <דב חנין (חד"ש):> השטחים האלה, שבהם מדובר, הם לא רק שטחי מגורים של האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים, אלא שטחים שיש להם חשיבות היסטורית ופוליטית רבה. בכל זאת השטחים האלה הועברו לשליטה של עמותות פרטיות שעושות בהם כבשלהן, כאשר בתהליך הזה שותפים מוסדות, רשויות ומשרדים ממשלתיים ועירוניים שונים. אדוני היושב-ראש, בשכונה הזאת מתגוררים היום כ-2,600 פלסטינים וכמה עשרות משפחות של מתנחלים, שכפי שאמרתי, התחילו להגיע לשם בשנת 1991, אבל עדיין הרוב המכריע, הרוב העצום של תושבי השכונה הזאת הם פלסטינים. שכונת סילואן מופיעה בתחתית דירוג האזורים הסטטיסטיים בירושלים לפי המדד החברתי-הכלכלי. זאת שכונה במצב מאוד גרוע, ביקרתי בה בשבוע שעבר – חלק ניכר מהכבישים בה איננו סלול; אין פינוי מסודר של זבל; חלק מהבתים של הכפר אינם מחוברים לרשת הביוב; התלמידים נאלצים לנסוע לבתי-ספר מרוחקים בעיר, וכמובן, עמיתי חברי הכנסת, אין לשכונה הזאת תוכניות בניין עיר מאושרות. לא נותנים לתושבים הפלסטינים מאז 1967 לבנות בתים, ולכן, לא במקרה, הרוב המכריע של המבנים בסילואן, כולל בשכונת אל-בוסתן, נבנו ללא היתר. לא היתה שום אופציה אחרת לפלסטינים בשכונה הזו לבנות בתים, כי אין שם אפשרות בכלל לקבל היתרים, אין שם תוכניות, ובכוונה אין שם תוכניות, כדי שהתושבים לא יוכלו לבנות. עכשיו, עיריית ירושלים החליטה לבצע הריסה מסיבית של בתים של תושבים פלסטינים בשכונה. זו אותה עיריית ירושלים שגוררת את הרגליים כאשר מדובר בבתים של מתנחלים בסילואן, כמו הסיפור המפורסם של "בית יהונתן", אותו מבנה בן שבע קומות שנבנה על-ידי קבלן פלסטיני עבור עמותת "עטרת כוהנים", מבנה שהוקם ללא היתר, תוך חריגה מתוכנית המיתאר. צווי ההריסה חוזרים ונשנים, שום דבר כמובן לא קורה, כי החוק הוא חוק שונה לחלוטין כאשר מדובר במתנחלים. לעומת זאת, כאשר מדובר בפלסטינים אין שום בעיה לפנות אותם, לגרש אותם, לסלק אותם. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <דב חנין (חד"ש):> יש הסיפור המפורסם של משפחת גוזלן שפונתה בשנת 2005. אני מזכיר את המשפחה הזאת, כי זו משפחה שאבי המשפחה היה מאלה שהצילו יהודים בשנת 1929 בחברון, אבל זה לא עזר לו, הוא ובני המשפחה שלו פונו מהמקום. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, משפט אחרון אני בכל זאת רוצה להקדיש למה שקרה בלילה האחרון בסילואן. זה היה ליל בלהות, ואני חייב לומר את הדברים מעל בימת הכנסת. הגיעו אלי לאורך כל הערב פניות חמורות ביותר על השתוללות של מאבטחים פרטיים שהתחילה בסילואן, ולאחר מכן, התנהלות אלימה וקשה ביותר של המשטרה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מחבלים לא השתוללו. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת בן-ארי – – – <דב חנין (חד"ש):> נפגעו שם פלסטינים, פונו לבתי-חולים, אחד מהם נפצע בצורה קשה, איבד את עינו. אשה נוספת, בהיריון, נפגעה משאיפת גז. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. חבר הכנסת, אל תכניס את כל הרשימה עכשיו. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, הרשימה היא ארוכה, אבל אני רוצה לומר דבר חמור במיוחד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> דיברת שתי דקות אחרי הזמן. <דב חנין (חד"ש):> – – – דבר חמור במיוחד. הפלסטינים במקום, כשהתחילה ההשתוללות הזאת, הזמינו אמבולנסים – אני קיבלתי פנייה על כך – אבל כוחות המשטרה שהיו במקום סירבו לאפשר לאמבולנסים להגיע למקום; הם נחסמו על-ידי שוטרים שלא אפשרו להם להגיע לבתים שבהם היו הפצועים, או לבתים הסמוכים שנפגעו גם מירי גז של שוטרים. הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, הוא דבר חמור, הוא דבר מסוכן. אנשים פונו לבתי-החולים באיחור, ואני חושב שזה דבר שהכנסת לא יכולה לעבור עליו לסדר-היום. יש ההתנהלות הכללית של המשטרה, של הממשלה ושל עיריית ירושלים שמציתה את סילואן והופכת אותו לאזור של מחלוקת. אבל יש ההתנהלות הספציפית והקונקרטית הזאת של מה שקרה בלילה האחרון – היא פשוט חורגת מעבר לכל קנה מידה ואי-אפשר להסביר אותה, אי-אפשר להצדיק אותה, וצריך לגנות אותה בחריפות רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – הוא מגן על מחבלים, על רוצחים. הוא מגן על הרוצחים. האמבולנסים שנכנסים לשם יורים עליהם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שמענו. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר – אדוני היושב-ראש, האמת היא, רק אתה היית חסר לי פה ותיכף תבין למה. <היו"ר יצחק וקנין:> אין לי בעיה אם תיפול עלי קצת. <אילן גילאון (מרצ):> ממש לא, לא רציתי, אבל הדברים שלי היו אמורים להישמע על-ידי אחרים ולאו דווקא על-ידך. אני אתחיל בכך שלפני שבוע מת ז'וזה סאראמאגו, סופר פורטוגלי ידוע, והוא כתב על העיוורון, בין יתר הספרים המאוד מפורסמים שלו – "על העיוורון". הוא מתאר שם את העולם כאילו כל העולם נהיה עיוור, ואני רוצה לדבר על העיוורון הזה שלנו כאן – בעוד אנחנו עדיין לא השלמנו עם המציאות של שתי מדינות לשני עמים, אנחנו מקיימים שתי מדינות בתוך מדינת ישראל הלגיטימית – ואני מתכוון לפיאסקו של עמנואל, אדוני; לדבר הזה שאתמול הסתיים ב"טיש" גדול אצל האדמו"ר מסלונים, ושם חגגו את החגיגות של הניצחון על בית-המשפט – בקשר למה, אדוני? בקשר לגזענות תרתי משמע, פשוטה וברורה. יש לי משהו להגיד לכתובת של אדוני ולכתובת של הסיעה של אדוני – ש"ס, שקבעה את הססמה "עטרה ליושנה": היא זרקה את העטרה שלה היום לביבים בהתנהלות המתרפסת, נמוכת הקומה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע, מכיוון שאני מנהל את הדיון, אני לא רוצה להפריע לכבודו. <אילן גילאון (מרצ):> אם כל החזון של הרב עובדיה יוסף, אדוני, הוא בזה שצריך להפריד עוד יותר במדינת ישראל, כלומר, להקים מדינה בתוך מדינה, של אנשים שלא מכירים במדינה בשונה מכל החרדים בכל העולם, שמקבלים את דינא דמלכותא דינא, חוץ מאשר במקום אחד, אדוני – במדינת ישראל, שם לא מקבלים את זה. שם נרקמת מדינה בתוך מדינה. והממשלה הזאת, שהנציגים האלה שתעתעו בבית-המשפט – אדוני, מי שלא מכיר בבג"ץ, לא מכיר במדינת ישראל – לא יהודית, לא דמוקרטית, לא דו-לאומית, בשום צורה שהיא. לכן, מי שלא מכיר בבג"ץ ולא מכיר במדינת ישראל משול ל"חמאס"; איננו משול לשום דבר אחר. תסלח לי, אדוני. תסלח לי על ההשוואה הזאת. אני לא יכול להגיד את זה. ומי עוסק במלאכת ההתרפסות, ההשלמה הזאת, איך זה נקרא – הפשרה, אנשים שמה שהיה כדגל וקרדום לחפור בו, היה העניין של הקיפוח של הספרדים, והיום ב-2010 במדינת ישראל המושג תלמידות ספרדיות עדיין מהדהד באוזניים שלנו – כאילו מה? כאילו מותר להיות גזעני במדינת ישראל במימונה של מדינת ישראל, ואנחנו הולכים על הדבר הזה ומקבלים את זה מבלי להניד עפעף. אני אומר את זה לכתובתו של ראש הממשלה, אבל בעיקר לכתובתכם. כל השנים האלה שנלחמתם על הקיפוח של מפא"י, כלומר, היו בעורמה, שום דבר לא קרה. אולי אתם מעוניינים להישאר כך? משום שככל שתוכלו לדבר על הקיפוח הזה, תוכלו לקיים את עצמכם מבחינה פוליטית? אדוני, אני אומר לך, זה רגע קשה. מה עוד, שמי מתווך בזה? מי שטען, ועוד עבריין מורשע לשעבר, שהיום רוצה להיות מנהיג. אני אומר בכאב רב שזה משבר של הדמוקרטיה הישראלית, ששבעה מנדטים הולכים ותומכים, מכל האנשים בעולם, כאילו נגמרו האנשים, בעבריין מורשע שצריך להיות מנהיג הדור. אז אם לכך אתם מביאים אותנו – אדוני, אני מסיים בזה – אני חושב שטוב תעשה ממשלת ישראל, ואני אומר, יכול להיות, ואמרתי את זה בשבוע שעבר, ואני אומר שוב השבוע: קחו את קדימה לממשלה. אתם מאוד דומים. יכול להיות שמשני מינוסים יצא איזה פלוס בסופו של דבר. אבל תצילו את מדינת ישראל ותהיו פטריוטים של המדינה עצמה. אתם לא מסכימים לשתי מדינות לשני עמים, ואתם מסכימים לשלוש מדינות במדינה אחת בגבולות 1967. אני לא מבין את זה. אני לא מבין את ש"ס, אני חושב, "השתספנתם", אבל מה-זה ב-big time, ואני לא מבין בכלל את ההצדקה לקיומכם במקרה הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת אורי אורבך. <אילן גילאון (מרצ):> תסלח לי, כמובן. אתה יודע שזה לא אישי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חייב לנהל את הדיון הזה בצורה הכי פתוחה. מה אתה מצפה, שאני אשסע אותך? זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לכם מזל שיש ש"ס – יש לכם על מה ליפול. <אורי אורבך (הבית היהודי):> הם כולאי הברקים שלנו. אבל אתם לא באים. רוצים לרדת עליכם, ורק אדוני בתור יושב-ראש, אז אנחנו נעשה הנחה לקבוצות, מה שנקרא. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה דווקא לדבר על נושא אחר, שקשור קצת להתנהלותה של הממשלה. אנחנו נמצאים בעיצומו של קמפיין ציבורי תקשורתי למען שחרורו של גלעד שליט. ואני אומר משהו שנשמע כמובן כקלישאה, אבל היא נכונה, ואני מאמין שכולנו רוצים לראות את גלעד שליט שב בריא ושלם הביתה במהרה. אלא שאנחנו צריכים לאפשר לממשלה, גם אם זה לוקח זמן, לנהל משא-ומתן. וכשאני שומע את המלים "בכל מחיר", אני פשוט לא מבין, האם יש דבר אחר שאנחנו מוכנים לעשות בכל מחיר? האם אנחנו יוצאים למלחמה בכל מחיר? האם אנחנו עושים שלום בכל מחיר? האם אנחנו נצמצם את הפערים בחברה בכל מחיר? לא. מדינה לא משלמת כל מחיר, כי ברגע שמשלמים כל מחיר, המחיר הוא כבד מדי. ולכן, צריך לאפשר לממשלה ולראש ממשלה את החופש לנהל משא-ומתן בדרכו. ואני לא נגד לחצים בתוך הממשלה, וגם בתוך הכנסת, אם לשלם את המחיר או לא לשלם את המחיר. אבל כשאני רואה את הקמפיין הזה מתנהל בעיתונים – העיתונים, ולפני שבוע אנחנו דנו כאן על חוק צינון של עיתונאים – מסתבר שהעיתונים מאוד לא מצוננים. הם נמצאים בתוך קמפיין בעל משמעויות פוליטיות – לא מפלגתיות אבל פוליטיות ומדיניות מרחיקות לכת, ולא רק משום שעורכי העיתונים או המו"לים שלהם מאמינים שצריך לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר, אלא משום שזה עובד על איזה סנטימנט של פטריוטיות ב-10 שקלים, או ב-6-5 שקלים, כמה שעולה עיתון. אני לא אגיד במובן הגס – כי זה מוכר עיתונים. אני לא חושב שהאנשים הם ציניים. הם באמת מאמינים שצריך לשלם בכל מחיר את גלעד שליט עכשיו. אבל זה דבר שהוא כל כך קונסנזוס, ומדבר כל כך לכולם, וכל כך פוטר אנשים מחשיבה אם באמת ראוי לשלם כל מחיר או לא כל מחיר, וזה צעדה, וזה מין תנועות – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת פרוש, מילא אתה מדבר בטלפון, אבל שומעים אותך עד פה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – והמאבק למען שחרורו של גלעד שליט הופך להיות מין תנועת נוער למבוגרים. אנחנו צועדים, אנחנו לוקחים בלונים, והמשפחה – משפחה יקרה וסימפתית, והנה, עכשיו הם כבר לא יכולים להתאפק יותר. אבל אנחנו לא יכולים ליטול מידי הממשלה, באמצעות לחץ ציבורי ותקשורתי, את הכלי המרכזי שלה בניהול ענייני המדינה – זה הזכות והיכולת לנהל משא-ומתן קשוח, עיקש, שבסופו של דבר אני מקווה שיושלם, ואני יודע שכשהמשא-ומתן הזה יושלם ישלמו מחיר וישוחררו מחבלים רוצחים. אנחנו יודעים את זה. זה ברור. יכול להיות שאפילו פה אני אצעק, ואני אגיד נגד זה, ואני אומר שזה מחיר כבד מאוד – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – אבל זאת ה"פרוגרטיבה", כמו שאמר פה שר חוץ פעם, של ראש ממשלה ושל ממשלה, ובוודאי של קבינט, להחליט החלטות הרות גורל והרות חיים לאנשים רבים. ולכן אני אומר גם לעיתונים, וגם ללוחצים: הניחו לעניין; אלו דברים שהדומייה והשתיקה והחשאיות יפה להם וטובה להם, לנו, וגם לשבוי שלנו גלעד שליט. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. לרשותך שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ההחלטה להרוס בתים בשכונת אל-בוסתן בסילואן היא מסוג הדברים שנכנסים לקטגוריה של עבירה שגוררת עבירה: הכיבוש הישראלי הוא עבירה על החוק הבין-לאומי, זה לא לגיטימי, אין זכות לישראל לשלוט בירושלים המזרחית. חוקי התכנון והבנייה צריכים להיות לפי הסטנדרטים – לפי הקביעות – של החוק הבין-לאומי, ולא של החוק הישראלי, וחוקי התכנון והבנייה מופעלים בירושלים המזרחית בצורה כזאת שהם ישרתו את המדיניות של הממשלה. כלומר תכנון פוליטי, מניעים פוליטיים, מגמה פוליטית. התושבים, בעיני הממסד, הם כמו כלי שחמט – מזיזים אותם מפה לשם כדי לעשות איזה מהלך. אחר כך באים ורוצים להרוס, ומה שתואר כאן על מה שהיה בסילואן אתמול, שמנעו מאמבולנסים, שהשומרים של המתנחלים, הכובשים, בירושלים, בשכונת סילואן – – <דני דנון (הליכוד):> – – – שזרק אבנים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – המתנחלים הקולוניאלים – – – <דני דנון (הליכוד):> מי זרק אבנים שם? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – הקולוניאליים, השומרים שלהם השתוללו, והמשטרה באה והגנה עליהם, וכמובן המשטרה באה לא להגן על התושבים אלא להשתתף בחנגה של הפגיעה באזרחים שמגינים על עצמם. אחר כך מנעו מאמבולנסים – עבירה גוררת עבירה גוררת עבירה. <דני דנון (הליכוד):> מי זרק אבנים? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה שמקומם אותי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דני דנון, הוא שמע. הערת הערה פעם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה שמקומם אותי הוא הערתו של היושב-ראש הקודם – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דנון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – שאמר לחבר הכנסת חנא סוייד: מדובר בבנייה בשטח ירוק. היושב-ראש, חבל שהוא לא נמצא כאן, הוא ירושלמי ותיק, והוא יכול לעבור על המפה ועל תוכניות המיתאר של ירושלים ולראות איך שטחים שהיו ירוקים הפכו לחומים, שהבנייה בהם מותרת, ואיך היתה מדיניות, וסלנג אפילו, בעיריית ירושלים, שהמציא אותו טדי קולק – אומר: זה שטח ירוק לערבים. ככה, ככה ממש היה יושב ואומר לפקידים: בוא נסמן שטח ירוק לערבים, שטח ירוק על אמת. וכאן המטרה היא מטרה פוליטית, להרוס. ואני אומר לכם עכשיו – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה, תשתדל לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – משנת 2005 מקבלים החלטות על הריסה, משנת 2005 מנסים להרוס. ומי שינסה להרוס בתים בשכונת סילואן משחק באש; הוא דוחף את התושבים לאלימות, הוא אחראי לכל מה שיקרה בעקבות הרפתקה מסוכנת זו. אני קורא לממשלה למנוע את זה. בכל מקרה, ממשלה שמאשרת דברים כאלה, ויש גם סיבות רבות אחרות, אנחנו נצביע נגדה – אי-אמון. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תעלה אחרונת הדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חזרתי לכנסת הזאת אחרי שבועיים של ביקור באוסטרליה; הייתי בכנס, כנס הסברה על ישראל. הצעת האי-אמון הזאת עוסקת היום בבידודה של ישראל בעולם, ויש לי חדשות עצובות: אכן, ישראל מבודדת בעולם. מצבנו נראה מאוד לא מזהיר. ובפרשת השבוע, שכפי שבוודאי קראת אותה, אדוני היושב-ראש, אומר בלעם – מקלל בלעם את עם ישראל, אך נמצא מברך: "עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב", ונראה לי שבמקרה שלנו התקיימה בנו הברכה, רק בסוג אחר של סדר הדברים – עם לבדד ישכון, כי בגויים יתחשב. אני רוצה להסביר לנו למה בעצם הגענו למצב המוזר הזה, שבו ישראל מבודדת. ישראל מבודדת בגלל דבר אחד: ישראל מבודדת בגלל פרדיגמה, בגלל תפיסת עולם, שלפיה יש רק דרך אחת לזכות באהדה הבין-לאומית, והדרך הזאת היא דרך נסיגה לקווים בין-לאומיים. וברגע שישראל תבצע את אותה נסיגה בין-לאומית לקווים הבין-לאומיים היא תזכה לאהדת העולם, היא תזכה לחיבוק חם ואוהב מכל מדינות העולם, שיריעו לה, וימחאו לה כפיים, ברגע שהיא תבצע פעולות של הגנה עצמית. ובכן, אדוני היושב-ראש, ובכן, חברי חברי הכנסת, תפיסת העולם הזאת הוכחה כשגויה, כמוטעית, כתפיסת עולם שמבודדת את ישראל אפילו יותר לעומת המצב של ישראל שהיה מאז ומתמיד. למעשה, שתי המחאות הגדולות ביותר שנראו בעולם, גם המחאה – דוח-גולדסטון, גם המחאה המשפטית, הציבורית, בעקבות "עופרת יצוקה", וגם המחאה הציבורית הבין-לאומית בעקבות המשט, הן תגובה על ניסיונה של ישראל להגן על עצמה, ניסיון שהוכח כניסיון כושל לאור העובדה שהמלחמה שאנחנו מנהלים היום היא לא רק מלחמה של טנקים, של טילים, של מטוסים. זאת מלחמה שבה החלש מנצח. זאת מלחמה שבה דווקא הפלסטינים, שהשכילו להבין שלא יעזור למדינת ישראל בין שהיא תהיה בגבולות 67', בין שהיא תיסוג לכל גבול בין-לאומי, תמיד הם יהיו החלש; תמיד הם יהיו החלש שיוכל לבכות לעולם ולומר: אין למדינת ישראל הזכות להגן על עצמה, מאחר שאנחנו החלשים. אדוני היושב-ראש, ב-2005, כשנסוגה ישראל לקו הבין-לאומי בעקבות עקירת גוש-קטיף, הבטיחו לכולם כאן שברגע שמדינת ישראל תנסה להגן על עצמה, היא תצליח. הבטיחו כאן נואמים, שברגע שיעוף הטיל הראשון מדינת ישראל תגן על עצמה. כולנו יודעים מה שוות ההבטחות האלה היום. מדינת ישראל ניסתה להגן על עצמה, והגנה על עצמה ב"עופרת יצוקה", אבל העולם לא קיבל זאת. הממשלה הקודמת היא זאת שהטילה את הסגר הימי והאזרחי על עזה, אבל העולם לא מקבל זאת. מוסר ההשכל צריך להיות ברור: מי שמנסה לרצות את העולם, מי שכל תפיסת העולם שלו, השיקולים שלו, נגזרים אך ורק מניסיון למצוא חן בעיני אומות העולם, מסיים בסוף באותה ברכה שהפכה לקללה: עם לבדד ישכון. זאת המציאות העגומה שבה אנו חיים היום, זאת המציאות שהיא תוצר של תפיסת עולם שהובילה הממשלה הקודמת, ואני מאוד מקווה שהממשלה הנוכחית תיסוג מתפיסת הנסיגות, תחדל לחשוב כי ברגע שבו תבצע פעולות שבאות לרצות את העולם, העולם אכן יריע וימחא כפיים. העולם אינו מריע, אינו מוחא כפיים. העולם מתנהל במוסר כפול, במוסר שמצדיע לטרור, ולא בדרך שבה – – – <יואל חסון (קדימה):> סליחה, אדוני היושב-ראש, כמה זמן היא יכולה לדבר? <היו"ר יצחק וקנין:> כבר היא מסיימת, רבותי, תיכף. משפט אחרון, ויש אפשרות גם שאחד השרים ידבר. <יואל חסון (קדימה):> אז שהשר יעלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אין בעיה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> העולם אינו מכבד את תפיסת העולם שהובילה הממשלה הקודמת – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – ולכן אני מציעה לנו שנחשוב פעם אחת על האינטרס שלנו, על האינטרס הישראלי, ולא ננסה לרצות את העולם, ואז אולי נזכה לכבוד מאומות העולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי. יעלה השר דן מרידור וישיב לכל הדוברים. <חיים אורון (מרצ):> אדוני השר, מעניין אותי לדעת מה יש לך להגיד לחברת הכנסת מסיעתך. איך זה מסתדר, הפער ביניכם? <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, כמה מפתיע, היא עוד פעם על הנושא המדיני, בעקבות המצב המדיני שישראל נמצאת בו והסכנות למדינה בגלל המצב הזה. אני רוצה לומר שזוהי עמדת הממשלה, שאנחנו רוצים לחדש מייד את שיחות המשא-ומתן בינינו לבין הפלסטינים, מפני שהסטטוס-קוו איננו אופציה לישראל. איננו רוצים בהמשכו, אנחנו רוצים לשנות אותו. אנחנו רוצים להגיע להסכם, אף שאין לנו ברירה אלא להאמין לקדימה, לראש קדימה, אדון אולמרט, שאמר שגם להצעה הנדיבה ביותר שהוא הציע לא היתה תשובה פלסטינית. נוח מאוד לאנשים לא לראות את המציאות כשהיא לא תואמת את עמדותיהם. אבל היתה כאן ממשלה עד לפני שנה וחצי, שעשתה מאמץ מאוד רציני והציעה ויתורים מאוד מרחיקי לכת, שלא היה להם תקדים, כדי להגיע לסוף הסכסוך, לסוף התביעות. וראש הממשלה אהוד אולמרט, עם שרת החוץ דאז הגברת לבני ואחרים, לפי המתפרסם ולפי מה ששמעתי, הציעו הצעות שתאמו כמעט, אם לא לגמרי, את כל מה שהפלסטינים אומרים שהם רוצים. וההצעות האלה הוגשו לראש אש"ף, שהוא גם ראש הרש"פ, אבו מאזן, מחמוד עבאס, והוא אמר שהוא יחזור למחרת עם תשובה. למחרת הסבירו שהוא בעמאן והוא לא יכול לחזור, ומאז לא שמענו מלה. אני זוכר דבר דומה בדיוק לפני עשר שנים, ביולי 2000, כאשר הייתי יחד עם ראש הממשלה דאז אהוד ברק בקמפ-דייוויד, שאז הוא הציע הצעות מרחיקות לכת מאין כמותן, וההצעות האלה לא נענו גם הן, כאשר הוצעו אז לערפאת מדינה פלסטינית, סוף הכיבוש, בניגוד לדעתי גם חלק מירושלים. מיליארדים של דולרים הציע הנשיא האמריקאי לפליטים, וערפאת אמר "לא", והנשיא קלינטון אמר: ערפאת אשם. אז גם ערפאת השיב בשלילה, וגם אבו מאזן לא השיב להצעה מאוד מרחיקת לכת, שלא היתה כמוה מעולם, ולכן מי שרוצה להתקדם בתהליך השלום, ואני מאוד רוצה, יעשה עוול גדול לעצמו, אבל יותר מזה לציבור, אם הוא יעצום את עיניו אל מול המציאות הזאת ויסרב לראות את מה שקדימה אומרת לו. קדימה אומרת לו: ניסינו ונכשלנו. ראש הממשלה לשעבר אולמרט אומר: ניסיתי, הלכתי עד הקצה, הצעתי הצעה מלאה ולא קיבלתי תשובה. זאת אומרת, אם קדימה של אתמול אמרה את האמת, אז קדימה של היום צריכה להגיד איפה הטעות. הטעות או השגיאה או המהלך הלא נכון הוא אצלם, לא אצלנו. כך אמרתם. אני מקווה שלא שיניתם את דעתכם בגלל המעבר מן הקואליציה לאופוזיציה. זה לא אומר שאנחנו פטורים מניסיון, זה לא אומר שאין לנו אינטרס לשנות את המצב הקיים, ולפי דעתי גם אפשר, אם לא להגיע להסכם מלא, בהיעדר פרטנר שמוכן לתנאים המינימליים, לפחות לקדם אותו מן המצב שאנחנו נמצאים בו היום לכיוון המדינה הפלסטינית, שכפי שראש הממשלה אמר, אנחנו מחויבים לה כאחת משתי המדינות שארץ-ישראל תכיל בקרבה בהסדר שלום, המדינה היהודית והמדינה הערבית, כפי שהאו"ם החליט עליהן ב-47'. אלה הביטויים של האו"ם. יש לנו עניין לקדם. אנחנו רואים מצב ביטחוני סביר, אפילו טוב. למעלה משנה כמעט אין טרור ביהודה ושומרון. נכון, בגללנו, צבאנו, גם שירותי הביטחון שלנו, אבל לא פחות, צריך לומר את זה, גם בגלל שיתוף פעולה יפה עם שלטונות הביטחון של הרשות הפלסטינית. כנראה אהבה גדולה ל"חמאס" אין לא פה ולא שם. אנחנו רואים גם שינויים כלכליים משמעותיים, גידול בצמיחה. צריך להמשיך בזה, אסור לסכן את זה. אבל אין אשליה שזה יכול להישאר כך. לכן צריך לקדם משא-ומתן, גם לנסות להגיע לפתרון כולל, אבל גם לנסות לקדם מלמטה למעלה את המשך הבנייה של המדינה הפלסטינית שהסכמנו לה. זה אפשרי, לפי דעתי, בשני המסלולים, אם כי אין נכונות פלסטינית להגיע לשיחות אתנו, ולא רק לשיחות עם האמריקנים, כדי לשנות את עמדתם או לחייב אותם או להשפיע עליהם לקבוע עמדה נוחה. יש משהו אורווליאני בשימוש ב"שיחות קרבה". קרבה, או proximity באנגלית, מתייחסים למה שמקרב את הצדדים. זה לא המצב כאן. כאן רוצים לומר: אי-אפשר להגיע להסכם, בואו, האמריקנים, תחליטו אתם. אנחנו רוצים לעבור במהירות האפשרית לשיחות ישירות, כדי להציע תוכנית לשיחות, שתהיה מקובלת ואפשר יהיה להתקדם אתה גם להסדר שלם, אם אפשר יהיה; אבל בהיעדרו, לשינוי המצב הקיים שלב אחרי שלב. אני חושב שהממשלה שתעשה כך ראויה לאמון הכנסת, ואני מציע לכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגן ראש הממשלה, השר דן מרידור. רבותי חברי הכנסת, השרים, נא לשבת, כל אחד במקומו שבו הוא מצביע, שכן אי-אפשר להצביע לא מהמקום שאתם יושבים בו באופן קבוע. אנחנו עוברים לנושא הצבעות האי-אמון. הצעות האי-אמון הן הצעות של סיעות קדימה וסיעות רע"ם-תע"ל, בל"ד וחד"ש. הצעת האי-אמון הראשונה היא הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה, בנושא: ראש ממשלה כושל הגורם לבידודה של ישראל בעולם, כפי שנומק על-ידי חבר הכנסת מאיר שטרית. רבותי, מי בעד? מי נגד? מי נמנע בהצעת האי-אמון? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 22 נגד – 51 נמנעים – 6 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד האי-אמון – 22 חברי כנסת, נגד – 51, ושישה חברי כנסת נמנעים. הצעת האי-אמון לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בנושא: הטרנספר השקט והרס הבתים בסילואן, כפי שנומק על-ידי חבר הכנסת חנא סוייד. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 9 נגד – 53 נמנעים – 9 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 9, בעוד 53 נגד ותשעה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לא נתקבלה. תודה. <הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010> [מס' מ/412; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4690; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. להצעת חוק זו יש הסתייגות של משרד המשפטים. האם יש מישהו שקיבל את הסמכות משר המשפטים לנמק את ההסתייגות? רבותי, שר המשפטים אינו נוכח. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – אתה מכיר את הפרוצדורה, אדוני היושב-ראש, של שרי המשפטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> היה שר משפטים אחד שהיה אומר לי: מה אתה דואג? <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> מה אתה דואג – נכון. אני מקווה שגם פה זה יקרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יהיה, אלא אם כן הוא העביר את סמכותו לאחד משרי הממשלה. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לכנסת את הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010. רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הממשלתית המונחת לפניכם באה לעשות מהפכה בעולם החתימה האלקטרונית ולהכניס את המדינה כגורם מאשר לצד הגורם המאשר מהשוק הפרטי. הצעת החוק מסדירה את השינוי הכללי הכלכלי הזה בשוק ויוצרת איזון בין השוק הפרטי למול המדינה. עם התקדמות הטכנולוגיה והתקשורת באמצעות מחשבים נדרשים אמצעים להבטיח ברמה הגבוהה ביותר את אמינות התקשורת על מנת שתוכל להיות הסתמכות על המידע שמועבר במחשבים. חתימה של מי שרכש – האמצעי הטוב והאמין ביותר שקיים בשוק הוא החתימה האלקטרונית המאושרת. חתימה של מי שרכש את הזכות לחתום באמצעותה – יש לו ההגנה הגבוהה ביותר מבחינה טכנולוגית ויש לו גם גורם חיצוני שמאשר את זהותו וערב לה באמצעות התנאים שקבע החוק. זהו הגורם המאשר. כמו כן, משיקולי יעילות הולך ומתרחב המעגל של השימושים בחתימה אלקטרונית מאושרת. דווקא המדינה, ולא השוק הפרטי, היא זו שמבקשת להסתמך על חתימה אלקטרונית ודורשת מהאזרח לרכוש תעודה אלקטרונית מאושרת. כיום, כל הדיווחים של אלפי חברות ציבוריות וגורמים אחרים בשוק ההון, שמחויבים לדווח לרשות ניירות הערך לפי חוק, נדרשים לעשות כן באמצעות חתימה אלקטרונית מאושרת. כעת המדינה עוברת לחייב גם מאות אלפי עוסקים ועסקים בדיווחים אלקטרוניים לרשות המסים, כך שכל השוק בתחום הזה עומד להשתנות ולגדול, ויש להיערך למתן שירותים בהתאם. כאן נכנסת המדינה לתמונה, ברצונה להיות גורם מאשר בעצמה. אני מבקש להדגיש: הצעה זו, כמו שהיא מונחת לפניכם היום, איננה ההצעה שהונחה בפני הוועדה ועברה קריאה ראשונה. הצעת חוק זו לא הופכת את המדינה למתחרה של השוק הפרטי, כפי שהיה בנוסח המקורי. היא פשוט באה להסדיר אותם מקומות שהמדינה, כגורם מאשר, יכולה לבוא במקום – לקראת האזרח – ובמיוחד במקומות הקשורים לשירותי ממשל זמין, וכן במקרי חירום. ההצעה קובעת איזונים ובלמים כדי לרסן את המדינה מלהפוך למתחרה בשוק הפרטי. הדבר הזה הופך להיות רלוונטי במיוחד לקראת המעבר לתעודות הזהות הביומטריות שמתוכננות כך שיהיו תעודה אלקטרונית למי שמחזיק בהן. הרעיון הוא שכל אזרח שירצה לעשות פעולה של חתימה אלקטרונית בתעודת הזהות שלו יקבל את השירות חינם ויוכל לפעול, בפעולות שהחוק דורש חתימה אלקטרונית מאושרת, כמו למשל שירותי ממשל זמין, ישירות באמצעות האינטרנט. זהו צעד ענק מבחינת יעילות השירות לאזרח. הוועדה הקפידה מאוד לעשות איזונים ראויים, ולא לתת למדינה הנחות כגורם מאשר. לכן, כל חובה שחלה על חברה פרטית שרוצה להיות גורם מאשר, חלה בעצם גם על המדינה, בשינויים המתאימים. המדינה תהיה כפופה לחוק, היינו גם היא תצטרך להיות חלק ממרשם הגורמים המאשרים, ושר המשפטים יוכל לקבוע תנאים נוספים לרישומה. ההצעה מדגישה כי בכל מקרה לא יוכל השר לקבוע הוראות שיפחיתו מרמת האחריות של המדינה על התעודות שהיא מאשרת, לעומת רמת האחריות שמוטלת על גורם מאשר בשוק הפרטי. כמו כן קבענו במפורש שהשר לא יכול לקבוע הוראות לעניין הנפקת תעודות בידי המדינה שיפחיתו מרמת האבטחה ואיכות השירות שנדרשת מגורמים פרטיים לפי החוק. ההצעה מאפשרת גם לתאגידים סטטוטוריים, שיעמדו בתנאים, להיות גורם מאשר, אך תאגיד כאמור יצטרך לקבל את אישור השר הממונה עליו. במסגרת התיקונים לחוק נתקלה הוועדה בלקונות שהיו בחוק, והוחלט, בתיאום עם הממשלה, לנצל את התיקון כדי למלא את החסר. כך מוסיפה הוועדה לחוק – פרט לגבי עיצומים כספיים – כיום החוק לא מאפשר לרשם הגורמים המאשרים להעניש גורם מאשר שמפר את הוראות החוק, אלא בעצם רק להפסיק את פעילותו. זאת איננה מציאות רצויה. חייבת להיות דרך ביניים לטפל בגורם מאשר בעייתי באמצעות הטלת קנסות, כמו בכל גורם שפועל מול המדינה כרגולטור, וזאת מסדירה ההצעה. כעת, ברשותכם, אפרט לגבי התעודות שהמדינה תוכל להנפיק כגורם מאשר: שתי תעודות תוכל המדינה להנפיק כתעודה אלקטרונית מאושרת: 1. תעודת הזהות הביומטרית – והיא תשמש, מבחינת דרישות החוק, רק מול המדינה, היינו בפעולות של ממשל זמין, וכל עוד לא מדובר במסגרת של עסק. כאשר מדובר במסגרת עסקית, כל אדם, גם אם איננו תאגיד, אלא עוסק מורשה, יצטרך לרכוש תעודה בשוק הפרטי, למשל כדי להתקשר במכרז מול המדינה; 2. תעודה של עובד מדינה – לכל מי שממלא תפקיד או נושא משרה מטעם המדינה, כמו גם חיילים, שוטרים וסוהרים. כל ענפי המדינה יוכלו, בינם לבין עצמם, לפעול עם תעודות מאושרות שתנפיק המדינה. יחד עם זאת, ולאור העובדה שבשוק קיים היום רק גורם מאשר אחד, ולאור העובדה שהמדינה עומדת לדרוש ממאות אלפי עוסקים להחזיק בתעודות אלקטרוניות מאושרות לצורך דיווחים לרשויות המס, ההצעה קובעת מנגנון למקרה חירום, שהגורם הפרטי לא יוכל לספק לכולם את השירות. במקרה שיש בשוק רק גורם מאשר אחד, והממשלה תמצא ליקויים מהותיים באופן פעולתו של הגורם המאשר, כך שיש חשש לפגיעה באזרחים שמחויבים לדווח על-פי חוק, תוכל הממשלה, מיום 2 בינואר 2011, להנפיק תעודות במקום הגורם המאשר גם לאזרחים במסגרת עסק. מקרה נוסף שבו המדינה תוכל להיכנס לנעלי הגורם המאשר הפרטי הוא שהותלה הרישום של גורם מאשר מהמרשם, או שנפסקה פעילותו, או שיש חשש למהימנות התעודות שמנפק גורם מאשר פרטי, כאשר נוסף על אחד מאלה לא קיים גורם פרטי אחר שיכול לספק את השירות – גם אז תוכל המדינה לנפק לאזרחים את התעודות. <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש ועדת הכנסת, אתה מפריע ליושב-ראש ועדת המדע. מיכאלי, מיכאלי, פשוט אתה עם הגב לנואם, וזה מאוד מפריע. בבקשה. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> במקרים שלעיל המדינה תצטרך לקבל אישור של הממשלה כולה בהחלטת ממשלה להיכנס לנעלי הגורם הפרטי ולא תספיק רק החלטתו של שר המשפטים. יחד עם זאת, המנגנונים האלה הם זמניים בלבד. ברגע שהתנאים האמורים כבר לא מתקיימים, המדינה תפסיק להחליף את הגורם הפרטי באופן מדורג. כמו כן, ההצעה קובעת מנגנון של הוראת שעה על מנת לראות כיצד מתנהל הניסוי של שימוש בתעודות זהות ביומטריות כתעודות של חתימה אלקטרונית מאושרת. במשך שלוש שנים מיום שייכנס החוק לתוקפו, צו שמתחיל את הנפקת תעודות הזהות הביומטריות לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ביומטריים ובמאגר מידע, התש"ע–2009, תוכל התעודה הביומטרית לשמש כל אזרח לכל שימוש שהוא, ולא רק מול המדינה, למעט במסגרת עסק. שר המשפטים יוכל להאריך תקופה זו למשך שנה נוספת בלבד, באישור ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. אחרי שלוש שנים הפעולה בתעודות הביומטריות תהיה רק מול המדינה. חשוב להדגיש כי למעשה, כל החוק הזה לא יכול להתחיל לפעול עד שיתחילו בהליכים ליישום החוק הביומטרי. לכן קצת מפתיע שהמדינה מבקשת מאתנו לתקן את החוק הזה, אבל לא פועלת להפעיל את החוק הביומטרי. מנגנון ההפעלה של החוק הביומטרי הוא מורכב, והמדינה מחויבת להתחיל להתקין תקנות לביצועו, למנות בעלי תפקידים מיוחדים וכו', על מנת שתוכל להתחיל תקופת הניסוי לגבי המאגר הביומטרי. אנו עדיין ממתינים לתקנות הראשונות, שהיו אמורות להגיע משר הפנים בחודש מרס 2010, כפי ששאלתי את שר הפנים, כזכור, במליאה, לפני שבוע-שבועיים. התיקון האחרון שקובעת ההצעה הוא, שכל התקנות שקשורות לחוק חתימה אלקטרונית יובאו מעתה לאישורה של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. עד עתה, חלק מהתקנות הובאו אליה וחלק לוועדת החוקה. זו היתה בקשתה המפורשת של הממשלה. זה אולי המקום להבהיר כי עוד ועוד חוקים שקשורים להתפתחות המדע והטכנולוגיה מופנים אל ועדת המדע של הכנסת. מומחיותה של הוועדה בתחומים האלה לא קיימת באף ועדה אחרת של הכנסת, והדיונים בה יעילים וזריזים. הדבר נכון לא רק לגבי הוועדה בראשותו של היושב-ראש הנוכחי אלא גם לכל היושבים-ראש המצוינים שעמדו בראש הוועדה בשנים האחרונות. למרבה הצער, יש מי שנשאר קצת תקוע בעבר בהנחה שמדובר בוועדה שהוקמה משיקולים פוליטיים ולכאורה מיותרת. המציאות מוכיחה בדיוק את ההיפך, ועלינו לנוע קדימה ולהבין את מה שמתרחש בשטח. לאור כל האמור לעיל נבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה כלשונה, הצעה שיוצרת איזון ראוי בין המדינה לבין השוק הפרטי. אני, אישית, אדוני היושב-ראש, אינני תומך בהסתייגות שלפיה הממשלה מבקשת להרחיב את סמכות המדינה לעומת השוק הפרטי. אני חושב שהמדינה מנסה פה לנגוס בחלקו של השוק הפרטי בניגוד להתחייבותה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תמשוך את זה אם – – – <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> לא, זה לא אמרתי. – – – בניגוד למה שהממשלה התחייבה כשעשו את חוק החתימה האלקטרונית הפרטית. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שנוכחתי שיש חברות אשר עוסקות בנושא החתימה האלקטרונית יומם ולילה, ובכך משפרות את איכות חיינו מבלי שאנו ממש מודעים לכך. אפשר להביא דוגמאות, כגון חתימת רופאים על מרשמים ללא צורך להגיע לרופא ולקבל מרשם, חתימת עורך-דין, במקום לסחוב ארגזי נייר לבית-המשפט, הגשת מכרזים, חתימה על פנקסי מע"מ, תעודות מע"מ, מסים ועוד ועוד, מהפכה של ממש בחיי האזרח. כיום הונפקו כבר כ-30,000 חתימות לנושאים שונים כגון אלה שהזכרתי, ועד סוף השנה אנו צפויים להגיע ל-100,000 מחזיקי חתימות אלקטרוניות מהשוק הפרטי. היו אצלי בדיונים בוועדת המדע נציגי החברות השונות העוסקות בנושא יומם ולילה, ובהם נציגי הגורם המאשר היחיד כיום, חברת "קומסיין", אשר השקיעה רבות בנושא. למדתי כי הוא מוכר בעולם ובכל מערכות ההפעלה כגורם מאשר. לשמחתי, אדוני היושב-ראש, תוך כדי הדיונים הודיעה חברה נוספת, "סקיוריטי-נט", שעם אישור החוק היא מתכוונת להיכנס לשוק הזה ולפתוח חברה נוספת, דבר שייצור תחרות בין החברות וישפר את השירות לאזרח ואולי גם יקטין את המחיר. למדתי כי במשרד המשפטים מתנהלת פעילות רגולציה ואכיפה רצינית אל מול הגורם המאשר הקיים. הרגולטור הוא רגולטור אקטיבי מאוד אל מול החברה הפרטית הקיימת. מה שצרם לי הוא להיווכח, לצערי, כי במקום שיתוף פעולה בין השוק הפרטי לרגולטור, יש ביניהם כנראה מאבק או דם רע שאני מקווה שהוא ייעלם עם חתימת החוק החדש. בהזדמנות זו של תיקון החוק, אשר מצמצם את השוק של החברות הפרטיות ופוגע בהכנסה הפוטנציאלית שלהן מהנושא, ובהכירי את דאגתן הכנה וביודעי כמה מאמצים הייתי צריך להשקיע כדי שנציגי משרד המשפטים לא ינגסו עוד בשוק של החברות הפרטיות ויחסלו את השוק של החברות הפרטיות ועד כמה נציגי המדינה רצו להיכנס בנעלי החברות הפרטיות, אני קורא מכאן לשר המשפטים, למשרד המשפטים ולנציגיו לכבד את הבטחות הממשלה לכנסת ולא לנסות לנגוס עוד ועוד בשוק הפרטי, אלא לעודד אותו, להקים גורמים נוספים מאשרים, כמו שנעשה בכל מדינה מערבית מתוקנת. אין כיום אח ורע לתיקון המובא כאן, אשר מכשיר את המדינה להיות במעמד של חברה פרטית להנפקת חתימות לאזרח. פגיעה נוספת בשוק הפרטי של החברות העוסקות תפגע בקידום הנושא. אולם, אני מבקש לקבוע כי במידה שהשוק הפרטי אכן ירים את הכפפה ויקימו עוד חברות, צריכה הממשלה בעוד שלוש שנים לקיים את הבטחתה ולבטל את הוראת השעה הכלולה בחקיקה זו ולא לבקש להאריכה. אני מאמין כי התנהגות נכונה של הממשלה תביא הרבה חברות נוספות – ולא רק את החברה הקיימת היום. לו אמרה הממשלה שתקים חברות ממשלתיות אשר יחפשו גז, איש לא היה יוזם הקמת גופים פרטיים שיעסקו בזה, ולכן המדינה, אם היא רוצה לעודד יזמים, חייבת לכבד את התחייבויותיה – כמו לאזרחים, גם ליזמים, אשר מאמינים לנציגיה ומשקיעים מהונם ומזמנם עקב אמונה זו בהבטחות הממשלה. אני מברך את העוסקים במלאכה זו ומאחל למדינת ישראל ולאזרחיה שנעבור לעולם ירוק יותר בעזרת חתימה אלקטרונית. אני מבקש לומר, אדוני היושב-ראש, תודה ראשית ליועצת המשפטית של הוועדה, לנירה לאמעי, שליוותה את החוק הזה מתחילתו ועד סופו, כולל בתקופה שהיא נמצאת בה בשמירת היריון ובאה במיוחד כדי להבטיח שהחוק אכן יעמוד על מכונו. אני רוצה להודות לצוות של הוועדה, למנהלת הוועדה, לענת לוי ולעובדי הוועדה איילת והמזכירה החדשה, שפרח לי עכשיו שמה. אני רוצה להודות לצוות שלי, שעובד אתי, לצוות העוזרים והיועצים שלי, ולכל חברי הוועדה שהשתתפו בדיונים, אדוני, שנמשכו הרבה מאוד שעות, ולכל החברים האחרים שאינם חברי הוועדה, כל הגופים האחראים האחרים שהשתתפו בדיונים ארוכים הרבה מאוד שעות כדי להוציא מתחת ידינו חוק כשיר וראוי, ושחלילה לא תצא תקלה מתחת ידינו. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק, וכאמור, אני אינני מתלהב מההסתייגות של שר המשפטים. אני לא חושב שהיא נכונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תוכל להשיב. תוכל להשיב אחריה, אם תרצה. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> זאת ההסתייגות ששר המשפטים גיבש עם השר מיקי איתן, ואני אתייחס אליה בהמשך. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים לנמק את כל הסתייגויותיו לחוק זה, שהן שתי הסתייגויות. אבל בהזדמנות זאת אני רוצה, חברי הכנסת, באמת להודות ולברך את חברינו יוחנן פלסנר, פניה קירשנבאום וחבר הכנסת מאיר שטרית על עבודתם ופעילותם במועצת אירופה, כאשר עמדו מול התקפות קשות ביותר על מדינת ישראל ועמדו בכך באמת בצורה מעוררת כבוד. אזרחי ישראל גם היתה להם ההזדמנות לראות את חבר הכנסת פלסנר נואם ומשיב מלחמה שערה. ברוכים תהיו, באמת אני מודה לכם מאוד על עבודתכם המסורה באמת ללא כחל ושרק, ללא סייג ושיור. חבר הכנסת מגלי, יבוא גם היום שאני אברך אותך. <נחמן שי (קדימה):> לא, אבל הפרלמנט. <היו"ר ראובן ריבלין:> נחמן שי גם היה? <נחמן שי (קדימה):> ועינת וילף. <היו"ר ראובן ריבלין:> ועינת וילף. אתם הייתם כולכם אתו יחד? <נחמן שי (קדימה):> לא, לפניהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתכם אני אברך בהזדמנות הבאה. עינת באמת באה בסערה לכנסת ומייצגת אותנו כמעט בכל פורום אירופי לתפארת מדינת ישראל. אדוני שר המשפטים, לשר יש שתי הסתייגויות וטוב עשה שבא, שכן אם הוא לא היה מנמק אותן הן היו נופלות; אם אתה לא היית קיים, לא היית נמצא באולם. יש לך הסתייגות לסעיף 7 והסתייגות לסעיף 9. אנא נמק את שתיהן בנשימה אחת. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עיקרו של תיקון מס' 2 לחוק חתימה אלקטרונית הינו בהסמכת המדינה להנפיק תעודות אלקטרוניות לחתימה אלקטרונית לפי חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א–2001, הן לאזרחי ישראל על גבי תעודות הזהות החכמות והן לעובדי המגזר הציבורי. ביתר המצבים נקבע כי המדינה לא תוכל להנפיק תעודות אלקטרוניות והפעילות תתבצע על-ידי גורמי השוק הפרטי בלבד, וזאת למעט מצבי חירום כפי שהוגדרו בהצעת התיקון. בפשרות נוספות שהתקבלו בדיונים בוועדה בראשות חבר הכנסת שטרית – ואני רוצה להודות לו בהזדמנות זו ולחברי הוועדה על עבודתם המסורה והתיקון לחוק – נקבע כי השימוש בתעודה האלקטרונית על-ידי אזרחי ישראל יוגבל לאחר תקופת הטמעה של שלוש שנים מיום תחילת הנפקת תעודות הזהות החכמות לשימוש מול הממשלה ומוסדותיה בלבד. הכוונה היא שלאחר תום התקופה האמורה, מקום בו נדרשת חתימה אלקטרונית מאושרת לפי החוק, תעודת הזהות תוכל לשמש רק בפעולות משפטיות מול הממשלה ומוסדותיה. הנני מבקש להסתייג מההוראה בנוסח החוק כפי שהתקבלה בוועדה, שלפיה בשתי התקופות המדוברות בהצעת החוק יוגבל השימוש בתעודה האלקטרונית, מקום בו מוטלת חובה שבדין, כאשר מדובר בפעולות במסגרת עסק. על-פי הנוסח שהתקבל בוועדה, בתקופת שלוש השנים הראשונות לא ניתן יהיה להשתמש בתעודת הזהות החכמה לצורך פעולה במסגרת עסק וכך גם בחלוף תקופת שלוש השנים מקום בו מוטלת חובה לפי דין על עוסקים לתקשר מול הממשלה. במקרים אלה, אדם הנדרש לחתום יצטרך לפנות לגורם פרטי לשם רכישת חתימה אלקטרונית נוספת. הגבלה זאת יוצרת מצב לא סביר שבו אדם, ובמיוחד מקום בו הוא פועל אל מול המדינה לצורך ביצוע חובה המוטלת עליו לפי דין במסגרת עסק, כגון דיווח לשלטונות המס, יהיה תלוי באופן מוחלט בשוק הפרטי, כאשר כבר קיימת בידו תעודת זהות שהונפקה על-ידי המדינה, שולמה בעדה אגרה, והיא נושאת על גביה את החתימה האלקטרונית המתאימה. חברי הכנסת הנכבדים, על כן אבקש להסתייג מסעיפים 7 ו-9, אשר קובעים מגבלה כאמור לגבי השימוש בתעודת הזהות החכמה במסגרת עסק, מקום בו הוטלה חובה על כך בדין, באופן שהמגבלה תחול בשתי התקופות שאליהן הצעת החוק מתייחסת, רק לגבי פעולה של תאגיד או פעולה של בעל תעודה אלקטרונית שהוא בעל מקצוע מורשה לפי דין. כך, למשל, לא תחול המגבלה בשימוש בתעודת הזהות החכמה על עוסק מורשה. הרציונל לכך הוא שאפשר להבחין בין השתת עלויות נוספות להנפקת תעודות אלקטרוניות במקרים אלה לבין השתת עלויות מקום בו הפעולה מתבצעת במסגרת פעילות אחרת. לסיום אציין שאין הכוונה לפגוע בשוק הפרטי המנפיק תעודות אלקטרוניות, שכן המדינה לא תנפיק חתימות אלקטרוניות לתאגידים וכן חתימות שלצדן מידע על מקצועו, משלח ידו או תפקידו של אדם. נוסף על כך, בחלוף שלוש השנים מתחילת הנפקת תעודות הזהות החכמות ינפיק השוק הפרטי תעודות אלקטרוניות לצורך כל שימוש אחר של אזרחים או עוסקים מסוימים, מלבד שימוש אל מול המדינה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים. אדוני יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה מעוניין להשיב, אני מבין. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> בקצרה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני נותן לו שלוש דקות. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אם תשים דקה, מספיק לי, אדוני. דקה. דקה. <חיים כץ (הליכוד):> מאיר, כבר בירכת את כולם. <היו"ר יצחק וקנין:> הנה דקה. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כמו שאמרתי, אני לא אוהב את ההסתייגות הזאת, אני חושב שהיא נוגסת נגיסה מיותרת ונוספת בשוק הפרטי, בניגוד להתחייבות הממשלה כשחוקק החוק הזה בזמנו, ונדמה לי שלא ראוי לנגוס בשוק הפרטי. יחד עם זאת, אני אומר, זה בלית ברירה – נעשתה פשרה בין השר מיכאל איתן לבין שר המשפטים, וברור לי שעמדתו של שר המשפטים גם מכובדת, אבל אני אומר לאותם שאכפת להם מהשוק הפרטי, ולא רוצים שייפגע, לא לתמוך בהסתייגות הזאת. כמובן לממשלה, אני רואה, יש רוב לתמוך בה. אני חושב שאתם עושים שגיאה ועליתי לומר לכם את זה. ואני מציע באמת להיות מאוד זהירים, כיוון שהממשלה התחייבה, כשעשו את החוק המקורי, לא לנגוע בשוק הזה. ואני הלכתי לקראת הממשלה בחקיקת החוק דרך מאוד ארוכה, כדי לתת לממשלה אפשרות ליישם את רצונה. אז אני מעביר את זה לידי חברי הכנסת להחלטה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מאיר שטרית. רבותי, אנחנו ניגשים להצבעה על ההסתייגויות. לשם החוק ולסעיפים 1 עד 6 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים כהצעת הוועדה. קריאה שנייה, רבותי. קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–6 – 52 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 52 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הסעיפים אושרו כהצעת הוועדה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לשם החוק, רבותי. כן. <קריאה:> לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לסעיף 7, רבותי, יש הסתייגות של שר המשפטים. השר יולי אדלשטיין, אני באמצע הצבעות, וכבודו – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני מתנצל. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לסעיף 7 יש הסתייגות של שר המשפטים: במקום "ובלבד שאינה פעולה במסגרת עסק" יבוא "ובלבד שאינה פעולה". אם כן, רבותי, אנחנו נצביע על ההסתייגות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 15 נמנעים – אין ההסתייגות של שר המשפטים לסעיף 7 נתקבלה. <קריאה:> אמרתם שלא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד, 15 מתנגדים. אם כן, ההסתייגות נתקבלה. אדוני יושב-ראש ועדת – – – <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> תגמור את ההצבעה קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף 7, כהצעת הוועדה, כולל ההסתייגות, רבותי; כולל ההסתייגות. מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 5 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 53 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 בעד, אין מתנגדים. אם כן, רבותי, ההסתייגות לסעיף 7 נתקבלה. סעיף 8 – אין הסתייגויות. אנחנו נצביע כהצעת הוועדה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נתקבל. אמרתי: סעיף 7, כולל ההסתייגות, התקבל. רבותי, אנחנו מצביעים על סעיף 8 כהצעת הוועדה. אין הסתייגויות לסעיף 8. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיף 8 – 53 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 8 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, סעיף 8 נתקבל כהצעת הוועדה. אנחנו ממשיכים לסעיף 9, ולו יש הסתייגות, שוב, של שר המשפטים. רבותי, אנחנו מצביעים על ההסתייגות לסעיף 9. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 13 נמנעים – אין ההסתייגות של שר המשפטים לסעיף 9 נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 בעד, 13 מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, ההסתייגות נתקבלה. רבותי, אנחנו מצביעים על סעיף 9, כולל ההסתייגות, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 53 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אדוני יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, לפני שאני עובר לקריאה שלישית – אין הסתייגויות. ההסתייגויות התקבלו כהצעת שר המשפטים. אני עובר להצבעה בקריאה שלישית. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אתה מציע לי למשוך את החוק? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. אני שואל. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אפשר. <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר להצביע. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית של הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010. קריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 52 נגד – אין נמנעים – אין חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 52 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 2 והוראת שעה) נתקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מודה ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מאיר שטרית. <הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010> [מס' כ/322; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 9576; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שר הרווחה – אדוני שר הרווחה, החוק הזה, נכון שהוא חוק טוב – אדוני השר, בוז'י הרצוג, החוק הוא חוק טוב, רצינו להרחיב אותו גם לנכים. ראיתי את הגיוס פה, לא רק לנכי נפש – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> בשלב הבא. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בשלב הבא, אתה מבטיח? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), הצעת חוק של חבר הכנסת צחי הנגבי, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) מסמיך את שר הפנים להתקין תקנות למתן הנחות בתשלומי ארנונה. לפי התקנות כאמור נקבעו הנחות מרביות שרשות מקומית רשאית לתת, בין השאר, לנכים, ובלבד שהם נחשבים מחזיקים לפי חוק. חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–2000, קובע את זכותו של נכה נפש לקבל תוכנית שיקום שבמסגרתה יכולה להיקבע גם זכאותו למסגרות מגורים בקהילה, כגון דיור מוגן. יחד עם זאת, נכי נפש שזכאים למסגרת של מגורים בקהילה אינם זוכים בחלק מהמקרים להנחה בארנונה המגיעה להם בהתאם לנכותם, משום שאינם נחשבים מחזיקים בנכס; זאת, כיוון שבחלק מהמקרים בעלי דירות נרתעים מהשכרת נכס שבבעלותם לנכה נפש, בגלל הסטיגמה החברתית שקיימת בחברה ביחס לאותם נכי נפש, ובמקום זה הם משכירים את הנכס שבבעלותם לאדם אחר, שמולו נחתם החוזה, והוא זה שנחשב כמחזיק בנכס, ולפיכך אינו זכאי בהכרח להנחה לפי החוק. הצעת החוק המונחת בפניכם באה לחייב רשות מקומית, שקבעה הנחה בארנונה לנכה, לתת את אותה הנחה, באותם תנאים שקבעה לגבי נכס שמתגורר בו נכה הנפש שהיה זכאי להנחה האמורה, אם היה נחשב כמחזיק הנכס בעצמו, גם אם אדם אחר נחשב מחזיק הנכס. יובהר כי הצעת החוק אינה באה לגרוע מהכללים לעניין חישוב ההנחה לגבי נכס שבו נכה הנפש מתגורר בו עם בני משפחתו. כדי למנוע כפל הנחות או פתח להונאת הרשות המקומית נקבע בהצעת החוק שההנחה תינתן לנכה הנפש לנכס אחד, שבו נכה הנפש מתגורר, ובכך תימנע הנחה לגבי נכסים אחרים למגורים שנכה הנפש מחזיק בהם. עוד נקבע בהצעת החוק שבחישוב שטחי הנכס יובאו בחשבון גם שטחים שבהם שוהה מי שנותן טיפול או שירות לנכה הנפש, אם אותו אדם שנותן טיפול לנכה הנפש מתגורר במקום. כפי שציינתי בתחילת דברי, הצעת החוק תחול, לצערי – ואני חוזר, לצערי, אדוני שר הרווחה – רק על חולי נפש. יש עוד ציבורים רבים שהיו יכולים והיו זכאים, ורצוי שיקבלו את ההנחות האלה, וגם להם לא בשמחה משכירים דירות, פן השכנים ו/או מישהו אחר בבניין לא ירצה להתגורר שם. ברצוני, בסיכומה של הצעת החוק, להודות למציע שאינו פה, צחי הנגבי, על הצעת החוק, שבאה להיטיב עם חולי הנפש. ברצוני להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין יהודית וסרמן, ולצוותה, למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוותה, וכן לעוזרי, שתמכו ועזרו. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. אם כן, רבותי, להצעת החוק הזו היתה הסתייגות אחת, של יושב-ראש הוועדה, והיא נמשכה. אין לחוק הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 אושר. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, אף-על-פי שאני לא חייב לשאול, אני שואל אותך: להצביע בקריאה שלישית? רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010 – קריאה שלישית, רבותי. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן הצעת החוק נתקבלה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 7), התש"ע–2010> [מס' מ/477; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 8357; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 7), התש"ע–2010 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 7), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ושלישית. פקודת סימני מסחר (נוסח חדש) מקנה כיום סמכויות שונות לבית-המשפט העליון, בין כערכאת ערעור על החלטות רשם סימני המסחר ובין כערכאה ראשונה. מטרת הצעת החוק היא לתקן את הוראות הפקודה שעניינן ערעור על החלטות רשם סימני המסחר, כך שהסמכות לדון בערעורים אלו תועבר מבית-המשפט העליון לבתי-המשפט המחוזיים. בנוסף מוצעים תיקונים נוספים בפקודה הנוגעים בין היתר לסמכויות הרשם ולערעור על החלטותיו. הצעת החוק מבקשת לבצע מספר תיקונים: 1. העברת הסמכות לדון בערעורים על החלטות הרשם על-פי הפקודה מבית-המשפט העליון לבתי-המשפט המחוזיים; 2. קביעת סמכות בלעדית לרשם וביטול הסמכות המקבילה לבית-המשפט העליון לדון בנושא של תיקון טעויות ובדרישות ויתור; 3. קביעה כי בערעור על הרשם בהליכים שבהם מעורבים כמה צדדים תימסר לו הודעה על כך, ובית-המשפט יהיה מוסמך לשמוע אותו אם יידרש לכך; 4. קביעה כי רשם סימני המסחר יהיה המשיב בערעור על החלטתו בהליכים שבהם מעורב צד אחד בלבד; 5. בנוסף קובע התיקון כי בית-המשפט המחוזי המוסמך לעניין חוק זה יהיה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב או בירושלים, כשהמטרה היא ליצור התמקצעות של בתי-המשפט בנושא קניין רוחני. יצוין כי התיקון עולה בקנה אחד עם המלצות ועדת-אור אשר הוגשו לממשלה בשנת 1997. ועדה זו סקרה, בין היתר, את הוראות הפקודה הנוגעות לקניין רוחני, והעלתה כי לא קיימת אחידות בדין באשר לערכאות המשפטיות המוסמכות לדון בנושא. הוועדה סברה כי אין הצדקה לחלוקת הסמכויות הבלתי אחידה הנהוגה כיום, וכי ראוי שבשלב זה יידונו כל ענייני הקניין הרוחני בבית-המשפט המחוזי. בנוסף סברה הממשלה, כמו גם חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, כי ההצעה תסייע בהפחתת העומס הקיים ממילא על בית-המשפט העליון, ותאפשר לו לדון בתיקים החשובים ביותר. אני מבקש להודות למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג ולצוותה, לצוות המשפטי בראשות עורכת-הדין סיגל קוגוט, לחלי גיא אלדר, ולעוזרי שעזרו וסייעו בהכנת החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. רבותי, גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 7), התש"ע–2010 – קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–17 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–17 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. יושב-ראש ועדת החוקה, להצביע בקריאה שלישית? רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 7), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 7), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 27), התש"ע–2010> [מס' כ/325; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 10598; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, סעיף 5: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 27), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 27), התש"ע–2010. עניינה הסדרת הסוגיה של קביעת מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת. על-פי הוראות החוק הקיים, מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת הוא שבעה. התברר, גם בכנסת השבע-עשרה וגם בכנסת הנוכחית, שהדבר הזה איננו מאפשר ייצוג הולם של כלל סיעות הבית בנשיאות הכנסת, כפי שראוי ונכון לעשות. עקב כך התפתחה איזושהי פרקטיקה שבה בכל פעם תוקן החוק והתאפשרה תוספת של סגנים בהליך מזורז של הוראת שעה, בשלוש קריאות, לפעמים אפילו בניסיון לעשות אותן באותו היום. אנחנו סברנו, בוועדת הכנסת, שהתהליך הזה לא ראוי ולא נכון, ולכן יזמתי, במסגרת תהליכים שאנחנו עושים לתיקון תקנון הכנסת, את הצעת החוק הזאת, שמובאת כאן לפניכם לקריאה שנייה ושלישית. ההצעה מעבירה את הסמכות להגדיל את מספר הסגנים לוועדת הכנסת או לוועדה המסדרת, ובלבד שההגדלה לא תהיה של יותר משניים, כלומר לא יותר מתשעה, שזהו המצב היום. שתי הערות חשובות. האחת, מספר הסגנים בכנסת הזאת כמובן לא ישתנה, החוק יחול מהכנסת התשע-עשרה והלאה, מאחר שלגבי הכנסת הזאת כבר קבענו – שוב, בהוראת שעה – את מספר הסגנים. הערה שנייה, בעקבות שיחות שהיו לי עם נציגי מפלגת קדימה, וכדי שהדבר הזה ייעשה באמת בהסכמה רחבה, התקבלה בסופו של דבר בוועדה ההחלטה שכל הגדלה כזאת, שתיעשה בוועדת הכנסת או בוועדה המסדרת, עד לתקרה של תשעה, תיעשה ברוב של 75%, ברוב יחסי, וזאת כדי להבטיח שאכן הדבר ייעשה בהסכמה רחבה, שמבטאת את הרצון שנשיאות הכנסת תשקף באמת רוב רחב ותשקף באופן הולם את כלל הסיעות בבית. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות. בנסיבות אלה אני כמובן אבקש מהכנסת לאשר את ההצעה בנוסח שהכינה ועדת הכנסת. אני מבקש לנצל את ההזדמנות להודות לצוות הוועדה בראשות מנהלת הוועדה אתי בן-יוסף, כמובן גם על העבודה בחוק הזה וגם בכלל, ליועצת המשפטית עורכת-הדין ארבל אסטרחן ולצוות שעובד אתה, וכמובן לצוות שעובד אתי, העוזרים הפרלמנטריים לילך, רועי ומיכל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 29), התש"ע–2010, קריאה שנייה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–3 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 21 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. יושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין, אני עובר לקריאה שלישית. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית של הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 27), התש"ע–2010. קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכנסת (תיקון מס' 27), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע–2010> [מס' כ/316; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8875; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף 6 בסדר-היום: הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), הצעת חוק של חברות הכנסת שלי יחימוביץ ומרינה סולודקין, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת הטעמים שבאותו סעיף, כגון גיל, גזע, מין, נטייה מינית, הורות, טיפולי פוריות, לאום, דת ועוד. כל זאת משלב הקבלה לעבודה ועד לשלב הקשור לסיום יחסי העבודה. באופן דומה נאסר על מעסיק בפועל להפלות לעניינים מסוימים בין עובדיו של קבלן כוח-אדם המועסקים אצלו ובין מועמדים לעבודה שהפנה אליו קבלן כוח-אדם. יחד עם זאת, פעמים רבות נדרשים עובדים או דורשי עבודה לספק מידע בנושאים שהאפליה בהם אסורה מחמת הטעמים האמורים בסעיף 2. לעתים הדרישה האמורה נעשית בתום לב, שלא במטרה להפלות, או כדי למלא אחר ההוראות לפי דין, אולם לעתים הדרישה האמורה מעידה על כוונת מעביד לנקוט אפליה האסורה לפי חוק. המציאות מוכיחה כי קשה להוכיח כוונת אפליה מצדו של המעביד. לפיכך קבע בית-הדין הארצי לעבודה, בפסק-דינו בעניין שרון פלוטקין, שדי שהתובע, קרי העובד או דורש העבודה, מבסס עילה לכאורה, כדי להעביר אל המעביד את הנטל לסתור את טענת האפליה. כל זאת כדי להביא לאכיפה יעילה ולהטמעה של עקרון השוויון בתחום העבודה. לאור הקושי בהוכחת כוונה להפלות כאמור, מוצע בהצעת החוק לקבוע שבכל מקרה שנדרש מידע כאמור, יהיה על דורש המידע, קרי על המעביד, להוכיח שלא הפלה את העובד או את דורש העבודה מחמת הטעם האסור. כך מוצע לקבוע הוראה נוספת על ההוראות בדבר היפוך נטל ההוכחה הקבועות בסעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שלפיהן במקרה של תביעה אזרחית של עובד או דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 2 לחוק האמור, יהיה על המעביד להוכיח כי לא פעל בניגוד להוראות אותו סעיף, אם הוכח שהעובד או דורש העבודה נדרש למסור מידע כאמור. עוד מוצע לקבוע בסעיף 15 לחוק האמור חזקה בהליך פלילי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> למה קצר? אתה יודע כמה היא עבדה על החוק הזה? <היו"ר יצחק וקנין:> לא משנה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אל תגיד לי "לא משנה". שלי יחימוביץ ומרינה סולודקין עבדו והשקיעו, ואני חושב שאנשים שרוצים להצביע ולתמוך יחכו עוד שתיים-שלוש דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת יחימוביץ, התכוונתי שיקצר כדי שנצביע. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הוא מפחד שלא יהיה לנו רוב. מרינה, מה שמגיע לכן מגיע לכן. <מרינה סולודקין (קדימה):> תודה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אף אחד לא ייקח לכן את זה. השקעתן, עבדתן, יגעתן. אלה שתי חברות כנסת חרוצות שפועלות למען רווחת העובד החלש. <מרינה סולודקין (קדימה):> תודה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואללה, כל הכבוד לכן בעניין הזה, ואני לא יכול לקצר. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. חבל שאמרתי לך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זאת אומרת, עכשיו אתה מצטער על מה שאמרת לי. <היו"ר יצחק וקנין:> עכשיו הוא מאריך את זה עוד יותר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> עכשיו אתה מצטער על מה שאמרת לי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חוזר בי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אז אני סולח לך. במהלך הדיון להכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הוספו בהצעת החוק מקרים שבהם לא יחולו היפוך נטל הראיה או החזקה הפלילית כמוצע בהצעת החוק, אם הנתבע או הנאשם דרשו מעובד או מדורש העבודה מידע, כאמור בסעיפים המוצעים, ובלבד שהדבר נועד למילוי אחר הוראות נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, לפי סעיפים 18י ו-18יא, או אם המידע נדרש למילוי אחר הוראה לפי כל חוק לעניין ייצוג הולם, או העדפה מתקנת למי שנמנה עם קבוצה מסוימת, או אם המידע נדרש לפעולה בהתאם לתוכנית לקידום שוויון בעבודה שמעביד פועל לפיה, או שמשרד ממשלתי – משרד ממשלתי זה מעניין, אם אתה לא יודע, זה מאוד מעניין – או שמשרד ממשלתי אישר או מממן באופן מלא או חלקי, הכוללת הוראות בדבר העדפה מתקנת בקבלה לעבודה, או בקידום בעבודה של מי שנמנה עם קבוצה מסוימת. בנוסף, בהצעת החוק מוצע לתקן גם את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, ולהתאים את הוראותיו, בהתאם לתיקונים המוצעים בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תוך שימת דגש שגם מידע בדבר התאמות בעבודה שמעביד צריך לספק לעובד או לדורש עבודה שהוא אדם עם מוגבלות כדי לממש את מטרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, לא ייחשב ככזה שיוביל להיפוך נטל ההוכחה בהליך אזרחי, או ליצירת חזקה בהליך פלילי. ברצוני להודות לצוות הלשכה המשפטית – לעורכת-הדין יהודית וסרמן ולצוותה, לצוות הוועדה על עבודתם הפורייה – לווילמה מאור, לענת, מעיין ואתי, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים, אבל במיוחד – אני מאמין שהצעת החוק תעבור – ברצוני להודות לחברת הכנסת שלי יחימוביץ ולחברת הכנסת מרינה סולודקין על רגישותן הרבה ועל עבודתן, עם כל המרץ, ועל כל ההשקעה שמנסים לעשות פה לשיפור מצב העובדים הכי חלשים במדינת ישראל. אשרי העובדים שיש להם נציגים דואגים כמוכם. מבחינתי, תודה רבה לכם על זה שאתם מאפשרים לי לבוא לוועדה ולעשות הכול כדי שהצעות החוק שלכם יעברו כמה שיותר מהר, כי הן כה נחוצות למערך העבודה במדינת ישראל. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע–2010. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–4 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת חיים כץ, קריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> מאשר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> וכמה שיותר מהר. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע–2010 – קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע–2010, נתקבל. <מרינה סולודקין (קדימה):> אפשר לומר כמה מלים? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מאפשר לך, בוודאי. אני אכריז על התוצאות: 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת מרינה סולודקין רוצה להודות. <מרינה סולודקין (קדימה):> קודם כול אני רוצה להודות לשותפה שלי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ולומר לכם שתכננו את החוק הזה כבר בכנסת הקודמת – אני, שלי וגדעון סער, שעכשיו הוא שר מכובד בממשלת ישראל; וגם אני רוצה לומר שראינו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל בוועדת העבודה והרווחה בראשות חיים כץ. אנחנו מאוד מודים בגלל שקשה מאוד לעבוד בנישה חברתית, לעשות חוקים שמחזקים את המעמד החלש והבינוני, וכאן בחוק הזה אנחנו מחזקים את שוויון ההזדמנויות בעבודה, שזה מאוד מאוד חשוב. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין ולחברת הכנסת שלי יחימוביץ על הצעת החוק. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4), התש"ע–2010> [מס' כ/323; "דברי הכנסת", חוב' כ"ט, עמ' 10198; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <קריאה:> – – – <אריה ביבי (קדימה):> יישר כוח. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא יושב-ראש ועדה מאוד פורה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אנחנו בבוקר באים לוועדה, משתדלים לעבוד כמה שיותר, נותנים לעורכי-הדין של הוועדה לעשות את העבודות אחר-הצהריים. אנחנו בזמן שאול, ואנחנו צריכים לעזור לאנשים כמה שיותר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור, הצעת חוק פרטית שהציעו חברי הכנסת יעקב כץ ואורי אורבך. בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ"ג–1993, קבועה החובה לסמן את כמות הקלוריות, החלבונים, הפחמימות, השומנים והנתרן במזון ארוז מראש. אולם, בתקנות האמורות אין חובה לפרט מרכיבים אחרים ובכלל זה את כמות הסוכרים במזון. הצעת החוק המונחת בפניכם קובעת חובת התקנת תקנות שיחייבו סימון כמות הסוכרים במזון ארוז מראש. הוספת סימון הסוכרים לציבור הצרכנים תאפשר להם לבחור באופן מושכל יותר את המזון שהם רוכשים, ותתרום לבריאות הציבור ולצמצום תופעת ההשמנה והשלכותיה הבריאותיות החמורות. ברצוני להודות לצוות הלשכה המשפטית – עוד פעם, לעורכת-דין יהודית וסרמן ולצוותה, לצוות הוועדה בראשות וילמה מאור, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים איילת-השחר ואילן מרסיאנו, שעזרו ופעלו לקידום הצעת החוק. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק המוגשת ללא הסתייגויות בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שהכינה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4), התש"ע–2010, קריאה שנייה – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד סעיף 1 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, לעבור לקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מבקש. <היו"ר יצחק וקנין:> מבקש, כן. אנחנו עוברים, רבותי, לקריאה שלישית. הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4), התש"ע–2010 – קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מודה למציעים, מודה ליושב-ראש הוועדה. אם כן, רבותי, אתם רוצים – אני מאפשר לחבר הכנסת יעקב כץ לומר מילות תודה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, ידידי וחברי חבר הכנסת אורי אורבך, זה החוק הראשון שעובר בכנסת ישראל שאני שותף לו – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן ירבו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – ועל כך אני שמח. אני גם מודה לאשתי ששומרת עלי בשנים האחרונות שאני לא אוכל לחם ולא אוכל עוגות, אז בחודשים האחרונים נמנעתי מאכילה כדי שאני אוכל לבוא לקראת החוק לאחר שרזיתי בכמה קילו. אבל אני רציתי לומר כמה מלים – היא מטפלת טבעונית, היא עוסקת ב"ביקום", אז קודם כול מפה אני אומר תודה לאשתי שככה דחפה אותנו לתוך העסק הזה, יחד עם ידידי אורי. רק כמה מלים לשמח אתכם על השומן ועל השמן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – בוועדה שיש לך ניגוד עניינים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> טוב. רק כמה מלים על השומן, על השמן, על השָמן. הסוכר הוא מקור למתיקות, כשהוא בא במידה – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> רגע, מה זה – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רק שנייה, רק שנייה. – – אך כשהוא בא שלא במידה, הוא גורם להשמנה. בתורה מצינו בכמה מקומות את השומן והשמן כסימן לברכה: יצחק אומר ליעקב בנו: "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש"; את המנחות על המזבח בוללים בשמן; מושחים את הכוהנים והמלכים בשמן המשחה; שמן מוזכר בתורה כציווי להדליקו במנורה: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". לגבי ארץ-ישראל מצינו בכמה מקומות בתורה ביטוי מחמיא – שהיא שמנה: כשמשה שולח מהמדבר לארץ-ישראל את המרגלים הוא מבקש מהם לבדוק, "ומה הארץ השמנה היא אם רזה"; נאמר על הארץ גם "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"; בשירת "האזינו" נאמר "ירכבהו על במתי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור". זכה שבט אשר, שנחלתו בצפון מערב ארץ-ישראל, לאורך חוף הים התיכון, ומשתרעת מהגבול הצפוני של ארץ-ישראל – קו חצביה–צידון לאורך נהר הליטני עד להר הכרמל בדרום-לבנון של היום, שבירכו משה רבנו: "ולאשר אמר: ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו". ורמזו לנו חז"ל ששם אפשר למצוא נפט, וזהו השמן שמשה רבנו מדבר עליו כאן. אבל – עכשיו אני מגיע לשמן האמיתי – אבל בכל התורה כולה לא מוזכר שומן כתואר על אדם או אפילו על בהמה. ולא במקרה הוא. יש כאן מסר של התורה, שאם אדם הפך את השמן להיות הוא עצמו, עד שייקרא בשם התואר "שמן", מדובר כבר בקלקול. על כן אומרת התורה בשירת "האזינו" שהזכרנו: "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית, ויטש אלוה עשהו, וינבל צור ישעתו". השומן טוב למראה במנורה וטוב לברכה בתוארה של ארץ-ישראל, טוב לקדושה בשמן המשחה ובמנחות, אבל רע לגוף. מסביר האדמו"ר מגור, בעל ה"שפת אמת": "וישמן ישרון" – אין הכוונה בבשר ויין, שזה ברור שאסור ומסוכן, אלא אפילו השמן במצוות ובמעשים טובים, אלא שבגללם שוכח האדם שהוא קיים רק בכוח עליון, כמו שנאמר בסוף הפסוק "אלוה עשהו", שעל-ידי השמנה – גאווה – נופל חס ושלום ממדרגתו, אלא עליו לבטל את עצמו לעזרת השם יתברך. על כן, אני שמח שחבר הכנסת אורי אורבך ואני זכינו להכניס חוק זה לספר החוקים של מדינת ישראל, ונקווה שיוסיף למודעות הציבור לשמור על הבריאות. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת, ראש הוועדה, חיים כץ, ולכל צוותו, ובעזרת השם, שנוסיף חוק על חוקים רבים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יעלה המציע השני של החוק, חבר הכנסת אורי אורבך – כמה מלים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תודה על אישור החוק הזה. בפרפראזה על משפט הרבה יותר חשוב, אני אומר שזה צעד קטן לתעשיינים אבל צעד גדול לבריאות. הוא חלק משינוי תודעה, להבין שהבריאות היא דבר שהוא בידיו של כל אחד ואחד, חוץ מריבונו של עולם, והעובדה שאנשים יראו שמסומן להם מה מסוכן להם, מה מסוכר להם, יכולה בהחלט להוסיף בריאות לילדים ולמבוגרים. אז אני שמח שהיתה לי יד בחוק הזה, תודה לעמיתי יעקב כץ, כצל'ה, ותודה גם לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שעזר לקדם את החוק הזה ולהסיר התנגדויות שונות ומשונות. אני מקווה שהוא יאיץ את התקנת התקנות, כדי שהחוק הזה, יהיה לו פירוט מדויק, שיהיה אפשר להחיל אותו. תודה לאגודה לבריאות הציבור וגם לאיגוד רופאי הילדים בהסתדרות הרפואית, שגם ידם בחוק החשוב הזה, וכמובן לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש הוועדה, שמנהל את הוועדה, ומעברם של חוקים, ביעילות, ובמקרה הזה גם במתיקות, בלי לדבר יותר מדי. ותודה לכם, חברי הכנסת. אני חושב שאנחנו בתחילתה ובאמצעה של דרך, שרבים החוקים פה בשנים האחרונות, חוקי בריאות, שנועדו להיטיב את חיינו ובעצם גם להאריך אותם. חן חן. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13) (חינוך ממלכתי משלב), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/517).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13) (חינוך ממלכתי משלב), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן. רבותי, ברשימת הדוברים שלי ישנו חבר הכנסת יוחנן פלסנר. יש עוד חבר כנסת שמעוניין להירשם לדבר? אין. אם כן, רבותי, אני סוגר את הרשימה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 10) (חינוך ממלכתי משלב), התשס"ח–2008, עבר בכנסת השבע-עשרה, ביום 15 ביולי 2008, וכבר החל במשרד החינוך תהליך ליישום התיקון שבו, ששותפו בו גם נציגי השלטון המקומי. במהלכו התעוררו שאלות ובעיות רבות, שלא זה המקום להיכנס אליהן; למשל, מה קורה ביישוב שיש בו בית-ספר ממלכתי יחיד, וכיוצא באלה. עם זאת, תיקון מס' 13 המבוקש הוא טכני בעיקרו, וממוקד בהתאמת הסעיפים שנוסחו במסגרת התיקון לסעיפים דומים, שקדמו לתיקון בחוק. התיקון מחייב את שר החינוך להקים מועצה לחינוך משלב, אשר השר נדרש להיוועץ בה, הן ביחס לנוסח התקנות שעליו להתקין לפי תיקון החוק, והן ביחס לתוכניות הלימודים שהמשרד יגבש, שעניינן חינוך משלב. אופן הרכבת המועצה, כפי שהוא קבוע היום, אינו מאפשר לשר שיקול דעת במינוי חברי המועצה, והוא קובע ייצוג יתר לקבוצות בעלות עניין. כך נקבע כי מ-15 חברי המועצה שלושה יהיו מנהלים של מוסדות חינוך ממלכתי משלב וחמישה נציגי ארגונים שבין מטרותיהם קידום החינוך המשלב. לעומת זאת, סעיפים 12 ו-13 לחוק, הדנים בהרכב ועד החינוך ובהרכב המועצה לחינוך ממלכתי-דתי, קובעים ומאפשרים לשר שיקול דעת בהרכבת המועצה. נוסחו של סעיף 13א לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, הדן במינוי מועצת החינוך המשלב, ישונה, ויהיה דומה לנוסחם של סעיפים 11 ו-12, הדנים במינוי ועד החינוך ומועצת החינוך הממלכתי-דתי. הסעיף, בנוסחו המתוקן, מאפשר שיקול דעת ראוי לשר החינוך לעניין זהות חברי המועצה, והדבר גם משרת ניסוח קוהרנטי ואחיד בחקיקה. משכך, מבוקש כי נוסח הסעיף בחוק המסמיך את השר להרכיב את מועצת החינוך המשלב יהיה דומה ככל האפשר, ובשינויים המחויבים, לנוסח הסעיפים בחוק חינוך ממלכתי הדנים במינוי ועד החינוך ומועצת החינוך הממלכתי-דתי. כמו כן, מבוקש להוסיף סעיף המאפשר לשר להאריך את מינויה של המועצה בשנה נוספת, בנסיבות מיוחדות, וזאת כדי למנוע היווצרות מצב שבו המועצה פוזרה בטרם מונתה מועצה חדשה, וכל היוועצות במועצה על-פי החוק מתעכבת בשל עניין זה בלבד. בנסיבות אלה, ולנוכח קשיים רבים בבניית מתווה ליישום החוק כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 10, נדרש תיקון חקיקה נוסף, שעניינו דחיית מועד תוקפו של תיקון החוק. התהליכים של תיקון החוק, מינוי מועצה על-ידי השר, התקנת תקנות, היוועצות במועצה שתוקם ביחס לתקנות, הגשתן לכנסת ואישורן הסופי, ולאחר מכן גיבוש מתווה ליישום החוק במערכת החינוך, מצריכים זמן נוסף, ומשכך, נדרשת דחיית תוקפו של תיקון מס' 10 לחוק, משנת תשס"ט, אשר חלפה מזמן, לשנת הלימודים תשע"ב. נוסף על כך מתבקש ביטולו של סעיף 11 לתיקון החוק – הוראת המעבר – שהתייחס לשנת הלימודים התשס"ט בלבד, שהסתיימה לפני כשנה. נוסף על כך מבוקש לשנות מועד תחילת תוקפו של תיקון מס' 10 לחוק חינוך ממלכתי, משנת הלימודים תשס"ט לשנת הלימודים תשע"ב, על מנת ליתן שהות מספקת למשרד החינוך להיערך ליישום ולביצוע הוראות החוק. עם דחיית מועד כניסתו לתוקף של תיקון החוק, מתייתר הצורך בהוראת המעבר הנקובה בסעיף 11 לחוק, ומשכך, יש צורך בביטולה. תיקון החקיקה מבוקש במקביל לפעילות של שר החינוך לחזק את לימודי הציונות והיהדות בכלל בתי-הספר הממלכתיים, ללא יוצא מן הכלל. במסגרת זו שר החינוך דאג לתוספת של שעות בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, משנת הלימודים הקרובה – תשע"א – ללימודי מקצוע תרבות ומורשת ישראל. שעות אלה יינתנו כתוספת לשעות הנלמדות היום במערכת בכלל המקצועות. אבקש לאשר את הצעת החוק – תיקון מס' 13 – בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החינוך של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים השר יעקב נאמן. אם כן, רבותי, אני פותח את הדיון על הצעת החוק. נרשמו שני חברי כנסת. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. כל חבר כנסת שלוש דקות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, נכבדי חברי הכנסת, חברים, הצעת חוק חינוך ממלכתי משלב עברה בכנסת, הייתי אפילו אומר בקול תרועה רמה, לקראת סוף הכנסת הקודמת, בשנת 2008, לפני כשנתיים. ולא בכדי אני אומר בקול תרועה רמה, כי זה היה שינוי מאוד משמעותי. אנחנו לא מעט מקוננים על כך שהילדים שלומדים בבתי-הספר הממלכתיים לא נחשפים מספיק לתכנים יהודיים, לא נחשפים מספיק למסורת. הרעיון שבסיסו היה הרצון להקים זרם ממלכתי משלב חדש שבו ייחשפו לתכנים הוא רעיון חשוב, וחשוב היה גם ליישם, וזה לא רק שייחשפו לתכנים, אלא גם ייחשפו אחד לשני – חילונים עם דתיים ילכו ביחד. אין דבר יותר הגיוני ורצוי למדינה יהודית שרוצה לקדם צביון יהודי. אנחנו יודעים היום שמחלק מבתי-הספר הממלכתיים יוצאים ילדים שהבקיאות שלהם במסורת ובתכנים היהודיים היא מינימלית במקרה הטוב. מה קרה עם החוק הזה מאז? ואני אומר את זה בצער – תחת הממשלה הזאת לא מונתה המועצה לחינוך ממלכתי משלב, שהיתה בעצם כמו מועצת החינוך הממלכתי-הדתי, והיתה אמורה לגבש קריטריונים לכניסה לגוש בתי-הספר המשלבים; לא מונתה המועצה הזאת, מועצה שהיתה אמורה לקיים בתוכה שילוב של נציגים מהחינוך הממלכתי-הדתי, מנהלי מוסדות חינוך ממלכתי משלב, נציגי חינוך מקומי, נציגי משרד החינוך; מועצה פלורליסטית שחשבו הרבה על ההיגיון בהרכבת ההרכב של המועצה הזאת – לא מונתה. הקריטריונים לא גובשו. חמור מזה, אדוני היושב-ראש – ואני לא מדבר על הפיילוט – ב-1 בספטמבר 2009 כ-30 בתי-ספר כבר היו אמורים להיות בתוך מסגרת החינוך הממלכתי המשלב, והתקציב שהיה אמור להיות מוקצה לכך הוא סדר גודל, לפי הנתונים שנמסרו לי, של כ-30 מיליון שקלים לשנת הלימודים הנוכחית. זאת אומרת, היינו אמורים להיות היום במצב של 30 בתי-ספר, 30 מיליון שקל, ואנחנו פחות או יותר נמצאים במצב של אפס ואפס. יש חוק, אין חינוך ממלכתי משלב. בשנת הלימודים שעומדת להיפתח עכשיו היינו אמורים להיות כבר במצב של 100 בתי-ספר בחינוך ממלכתי משלב. ושוב, משרד החינוך לא עושה דבר, לא חינוך ממלכתי משלב. מדברים יפה על תכנים יהודיים, ערכים יהודיים, חשיבות של מסורת, ובפועל, אחרי שנעשה אפס והיתה התשתית החוקית שאפשרה לעשות, אנחנו מקבלים את ההצעה הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת יריב לוין. סדרנים, תעשו סדר בצד הזה, יש יותר מדי רעש. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אנחנו מקבלים את ההצעה הזאת, ומה בעצם אומרת ההצעה הזאת? במקום הצעת החוק שדיברה על מינוי המועצה לחינוך ממלכתי משלב שתקבע את הקריטריונים, אנחנו מקבלים הצעה שבעצם אומרת – אין ייצוג לארגונים, אין אישור ממשלה, יש רק שר שמאייש 15 ג'ובים בלי קריטריונים, בלי שותפות, בלי שום דבר. אני לא מצליח להבין את ההיגיון של ההצעה הזאת. ומעבירים את זה בפטור, אז אנחנו מנסים לחשוב אם זה פטור מחובת הנחה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת פלסנר, אני מאפשר לך, אבל כבר דקה אחרי הזמן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני מודה לך, אני מנסה להיות ענייני. אני חושב שחשוב שהציבור ידע את הדברים האלה. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אם מדברים על פטור מחובת הנחה, לפחות היינו חושבים שרוצים ליישם את זה מייד בשנת הלימודים הנוכחית. אבל לא, אנחנו רואים כאן בחוק שדוחים את ההפעלה לעוד שנתיים; אז גם מקבלים פטור, עושים את זה מרגע לרגע. אני גם רוצה לשאול שאלה, ואני לא יודע מה התשובה לשאלה הזאת. מהן הכוונות האמיתיות שעומדות מאחורי זה? אולי לא לאפשר לכנסת לדון כמו שצריך בדבר הזה, להעביר את זה דרך מסלול הפטור, לדחות את היישום בשנתיים. בינתיים לא עשו כלום. בקיצור, משרד החינוך הזה, ומהשיחה שלי – ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש – מהשיחה שלי עם הגורמים ברשתות השונות שרוצות להיות חלק מהזרם הזה, תל"י, "קשת" "מורשה" "הרטמן" "מכון פנים", כל הגופים האלה, מהשיחה אתם עולה שאין אוזן קשבת במשרד החינוך, אין גורמים שרוצים לקדם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת פלסנר. אני, יש לי אורך רוח, אבל אל תנצל את זה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבמקום לחוקק חוקים חדשים, צריך ליישם במסגרת החוק הקיים, להקים את החינוך הממלכתי המשלב ולדחות את ההצעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. יעלה חבר הכנסת מגלי והבה. <מגלי והבה (קדימה):> מכיוון שחבר הכנסת פלסנר כבר שכנע אותי כשהוא דיבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מוותר על רשות הדיבור. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13) (חינוך ממלכתי משלב), התש"ע–2010. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 13) (חינוך ממלכתי משלב), התש"ע–2010, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת כץ, תן לי להכריז על התוצאות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, שמונה מתנגדים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> יושב-ראש ועדת הכנסת ביקש ממני למסור הודעה ללא הצבעה. בבקשה. חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת, ימסור הודעה. מייד נמשיך בסדר-היום. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התש"ע–2010, של חברי הכנסת רחל אדטו ודני דנון – פ/2057/18, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <הצעת חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/507).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן, במקום השר לשירותים חברתיים, השר יצחק הרצוג. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, המונח "פקיד סעד" הוטבע לראשונה בשנת 1958 בחוק שירותי הסעד, התשי"ח–1958. פקיד הסעד הוא עובד סוציאלי אשר מונה בידי שר הרווחה והשירותים החברתיים לתפקידים שהוקנו לו בחוקים שונים. משרד הרווחה והשירותים החברתיים קיבל במהלך השנים פניות מעובדים סוציאליים בבקשה לשנות את המונח "פקיד סעד", היות שאינו משקף נאמנה את מהות התפקיד. המונח "פקיד" נתפס בקרב הציבור כבעל תפקיד מינהלתי גרידא, ואינו תואם את דרישות תפקידו של פקיד הסעד המקנות לו סמכויות משמעותיות, הפעלת שיקול דעת וקבלת החלטות במקרים רגישים בקרב הנזקקים לשירותיו. מטרתו של החוק המוצע היא להחליף את המונח "פקיד סעד" בכל חיקוק שבו הוא מוזכר, במונח אשר יבהיר וישקף את התפקיד שפקיד הסעד מבצע, היינו, במונח "עובד סוציאלי שמונה לפי חוק". כאשר מדובר בחוק אשר העובד הסוציאלי בעניינו הוא עובד סוציאלי שמונה לפי כמה חוקים, המונח המוצע יבטא באופן מדויק את הכשרת בעל התפקיד ואת הסמכות החוקית המוענקת לו. בהגדרה "עובד סוציאלי שמונה לפי חוק" מוצע למנות רשימה של חוקים אשר מוקנות בהם סמכויות לעובד סוציאלי מכוח אותם חוקים. רשימת החוקים שבהם מוצע לתקן את ההפניה מפורטת בדברי ההסבר להצעת החוק. אני מבקש בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים להעביר את החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. רבותי, לא נרשמו דוברים להצעת חוק זו. אם כן, רבותי, נצביע על הצעת החוק להחלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החלפת המונח פקיד סעד (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הרשות לשיקום האסיר (תיקון) (החלת חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי הרשות לשיקום האסיר), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/503).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הרשות לשיקום האסיר (תיקון) (החלת חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי הרשות לשיקום האסיר), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק – שוב – שר המשפטים, השר יעקב נאמן, במקום השר יצחק הרצוג. רבותי, אם יש חבר כנסת שמעוניין לדבר – לא נרשמו דוברים, אני סוגר את הרשימה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, הרשות לשיקום האסיר היא גוף סטטוטורי אשר הוקם מכוח חוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ"ג–1983. בחוק נקבע כי תנאי עבודתם של עובדי הרשות יהיו כתנאי עבודתם של עובדי המדינה, ואולם כיום אין כל הוראה בחוק המחילה את חוק שירות המדינה (משמעת), התשמ"ג–1983, על עובדי הרשות, ולמעשה עובדיה אינם כפופים לדין משמעתי כלשהו. היות שמדובר ברשות סטטוטורית, אנו סבורים כי יש להחיל על עובדיה את הנורמות הקבועות בחוק המשמעת כפי שהן חלות על עובדי מדינה ועובדי רשויות סטטוטוריות אחרות. על כן מוצע לכלול בחוק הרשות הוראה מפורשת המחילה את הוראות חוק המשמעת על עובדי הרשות לשיקום האסיר. יצוין כי ברשות לשיקום האסיר מועסקים כ-100 עובדים. מדובר במספר עובדים זניח ביחס למספר הכולל של העובדים הכפופים לשיפוט משמעתי לפי חוק המשמעת. על כן, מתיקון החוק לא צפויה השפעה על תקציב המדינה, ולחלופין מדובר בהשפעה זניחה ביותר. אבקש לאשר את החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים. רבותי, אם כן, גם להצעת חוק זו אין חברי כנסת דוברים. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הרשות לשיקום האסיר (תיקון) (החלת חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי הרשות לשיקום האסיר), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות לשיקום האסיר (תיקון) (החלת חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי הרשות לשיקום האסיר), התש"ע–2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה – ועדת הפנים? לפי מה שאומר לי המזכיר – לוועדת הפנים והגנת הסביבה, להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/512).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן. <קריאה:> יש לך פעילות גופנית. <אריה ביבי (קדימה):> תישאר למעלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע שהשר יישאר למעלה. אני מקווה שהשר לא מצביע. אתה יכול להישאר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תסגור את הרשימה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא נרשמו דוברים, סגרתי את הרשימה. אני מודה לחבר הכנסת דוד רותם על העזרה. <קריאה:> – – – בלתי צפוי. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, תיקון סעיף 238 – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע כי מי שנכלל בהגדרת ילד מזכה את הוריו בתוספת קצבה בעדו, שעה שלהורה משתלמות גמלאות דוגמת קצבת הנכות הכללית או קצבת הזיקנה, ברם הגדרת ילד שבסעיף 238 לחוק מגבילה את גיל הילדות לעניין זה ל-22 שנה. המגבלה האמורה יוצרת קושי במקרים מסוימים, שעה שלילד מלאו 22 שנה טרם שסיים את שירותו הצבאי. התיקון של סעיף 238 בהצעת החוק מבטל את המגבלה – מגבלת הגיל האמורה – והוא מבקש להחיל את הגדרת ילד על כל מי שטרם מלאו לו 24 שנים וטרם סיים את שירותו הסדיר, ובלבד שמדובר בשירות של עד 36 חודשים. אשר לתיקון סעיף 320 – סעיף 320(א) לחוק דן בגמלאות כפל וקובע כי לא תשולם תוספת לקצבתו של פלוני בזכותו של אדם אחר המקבל קצבה בעצמו, או לשני בני-אדם או יותר בזכותו של אדם אחד. לעתים זכאותו של אדם לקצבה מתבררת בדיעבד, לאחר ששולמו עבורו תוספת לקצבת בן-זוגו או הורהו. כך, למשל, מקרה שבו אשה נשואה ששולמה בעדה תוספת לקצבת הזיקנה לפי סעיף 24 לחוק, ובדיעבד מתברר כי צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת, והיא זכאית בעד אותה תקופה לקצבת זיקנה לפי סעיף 244(א) לחוק. לפיכך מוצע לקבוע בסעיף 320 לחוק כי אם שולמה בעד אדם תוספת לקצבה בעבור תקופה מסוימת, ובדיעבד התברר שאותו אדם זכאי בעצמו לקצבה בעד אותה תקופה, יופחת מסכום הקצבה שתשולם לזכאי סכום תוספת הקצבה אשר שולמה בעדו בעבור אותה תקופה, ובלבד שבתקופה שבעדה שולמה התוספת התגורר הזכאי עם האדם אשר שולמה לו התוספת, ושאותו אדם נפטר בטרם התבררה זכאותו של הזכאי. כמו כן מוצע כי התיקון לחוק יוחל רק במקרה שהאדם שלו שולמה התוספת בעבור הזכאי נפטר, ועל כן אין אפשרות לקזז ישירות ממנו את סכום התוספת. עוד מוצע כי על סכום תוספת הקצבה אשר יופחת מהקצבה בנסיבות האמורות יחולו הוראות סעיף 315 לחוק, החל על החזר גמלאות ששולמו בטעות או שלא כדין, וקובע כי אפשר לנכות את התוספת בין בבת אחת ובין בשיעורים, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין. אני מבקש בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים להעביר את הצעת החוק בכנסת בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים. רבותי, גם להצעת חוק זו אין – לא נרשמו דוברים. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 9) (ביטול חובת הפרסום ברשומות), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/518).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 9) (ביטול חובת הפרסום ברשומות), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן. רבותי, אני מבין שגם להצעת חוק זו לא נרשמו דוברים. אני סוגר את רשימת הדוברים. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הפטנטים (תיקון – ביטול חובת פרסום ברשומות), התש"ע–2010, מבקשת לתקן את חוק הפטנטים ולקבוע כי ההודעות והבקשות שפורסמו ברשומות במסגרת יומן הפטנטים יפורסמו מעתה באתר האינטרנט של רשות הפטנטים. הצורך בהדפסת יומן הפטנטים והמדגמים המכיל מספר גדול של פרסומים מורכבים כחלק מרשומות דורש עבודה מאומצת וממושכת, גורם לעיכובים בפרסום ואינו משרת עוד את מטרת נגישות הפרסום לקהל הרחב בשל קיום של אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ונגישים יותר. ביטול חובת הפרסום ברשומות לא יפגע בנגישות המידע לציבור הרחב, שכן המידע יהיה נגיש מכל מחשב המחובר לאינטרנט, לרבות בספריות ציבוריות ובספריית רשות הפטנטים. מטרת החוק המוצע לאפשר פרסום יומן הפטנטים והמדגמים באתר האינטרנט של רשם הפטנטים במקום פרסום ברשומות, ובכך לצמצם עיכובים בפרסום ולשפר את זמינות המידע הכלול ביומן לציבור. בנוסף קובע החוק המוצע סטנדרטים לפרסום באינטרנט ומסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות בעניין הפרסום באינטרנט ואופן השמירה והגיבוי של המידע שיפורסם באופן זה, ובעניין דרכי פרסום נוספות אשר יחליפו את הפרסום המודפס, כך שהמידע יישמר באמצעי הטכנולוגי ההולם. אנו סבורים כי החוק המוצע יביא לייעול בתהליכי פרסום יומן הפטנטים, להנגשת המידע ולחיסכון בעלויות. אבקש מהכנסת הנכבדה לאשר את החוק בקריאה ראשונה ולהעביר את הצעת החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. רבותי, גם להצעת חוק זו אין דוברים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 9) (ביטול חובת הפרסום ברשומות), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 9) (ביטול חובת הפרסום ברשומות), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/519).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, יעקב נאמן. רבותי, גם להצעת חוק זו לא נרשמו דוברים. אני סוגר את רשימת הדוברים. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח, ה-OECD, הינו מסגרת המאגדת 34 מדינות דמוקרטיות, המנהלות כלכלות שוק חופשי, בעלות ערכים משותפים וחשיבה משותפת לצורך שיתוף פעולה מול האתגרים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים המאפיינים את כלכלת העולם בעידן הגלובליזציה. ה-OECD מקיים קשרי עבודה הדוקים עם מדינת ישראל זה למעלה מעשור וחצי, ובמהלכם הביעה ישראל את רצונה להצטרף לארגון. לפני כשלוש שנים אימצה מועצת הארגון את "מפת הדרכים להצטרפות ישראל לאמנת ה-OECD", הקובעת את מסגרת המשא-ומתן לצירופה של ישראל לארגון. מאותו רגע, ובהתאם להחלטת הממשלה בנושא, ישראל ניהלה בהצלחה, תוך שיתוף פעולה בין-משרדי ומאמץ רב מצד משרדי הממשלה השונים, את תהליך ההצטרפות הרשמי לארגון. תהליך זה כלל, בין היתר, בדיקת מידת המחויבות של ישראל לערכים הבסיסיים המשותפים לכל המדינות החברות בארגון, קיום הליכי שימוע בפני ועדות הארגון השונות מבחינת המדיניות והחקיקה הנהוגות בישראל בנושאי ליבה ובנושאים כלליים אחרים ביחס לחקיקת הארגון ולאמות המידה ולסטנדרטים המקובלים במדינות החברות, ופעילות שוטפת במסגרות הארגון שבהן מנסחים ויוצרים עקרונות מנחים משותפים, אינדיקטורים השוואתיים וסטנדרטים בין-לאומיים עבור מדינות בעלות כלכלת שוק חופשי ועוד. כחלק מתהליך ההצטרפות של ישראל לארגון, נדרשה ישראל לחתום על הסכם המסדיר את המעמד המשפטי, החסינות וזכויות היתר של הארגון ועובדיו, נציגי מדינות חברות וגורמים נוספים בעת פעילות הארגון בישראל. לארגון יש הסכמים דומים עם כל המדינות החברות בו, וחסינות וזכויות יתר אלה הן תנאי מקדים להצטרפות לארגון. הארגון זקוק למעמד זה כדי לפעול במדינות החברות ביעילות ולמלא תפקידו תוך שיתוף פעולה עם המדינה הנוגעת בדבר. ההסכם מקנה לארגון זכויות יתר וחסינויות מסוימות בדומה לאלה שניתנו בעבר לארגונים בין-לאומיים שונים הפועלים בישראל, כגון ארגון האו"ם. על מנת שהסכם זה יקבל תוקף משפטי, וכתנאי להצטרפות ישראל לארגון, עלינו לעגן אותו בחקיקה פנימית, וזאת מטרת הצעת החוק. לפני כחודש וחצי החליט הארגון להזמין את מדינת ישראל להיות חברה מלאה בארגון. החתימה על הסכם ההצטרפות לארגון תתקיים בקרוב, ומעת החתימה הצטרפות ישראל בפועל לארגון תלויה אך ורק בהשלמת הפעולות הנדרשות על-ידי ממשלת ישראל, והעיקרית בהן היא השלמת החקיקה האמורה. ברורה, לכן, החשיבות העליונה, והדחיפות, בהשלמת תהליך החקיקה בהקדם. אני מבקש להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט בהקדם האפשרי, על מנת לקדם את הליכי החקיקה ואת הצטרפות ישראל לארגון. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ליישום ההסכם בין מדינת ישראל לבין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר זכויות יתר, חסינויות והקלות המוענקות לארגון, התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10) (יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/520).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת החוק הבאה על סדר-היום היא: הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10) (יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק סגנית השר לענייני גמלאים, חברת הכנסת סגנית השר לאה נס. רבותי, אין דוברים גם להצעת חוק זו. אני סוגר את רשימת הדוברים. <סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי השרים, מדינת ישראל ניצבת כיום במקום החמישי בעולם מבחינת תוחלת חיים – נתון מפתיע, מעניין ומשמח. נתון זה, לצד הירידה בילודה, ולאור ההתפתחות הטכנולוגית והרפואית, הביא לתהליכים מרחיקי לכת מבחינה דמוגרפית. בישראל, כמו בעולם כולו, אחוז הזקנים הולך וגדל באופן חד ומהיר. על-פי הלשכה לסטטיסטיקה, שיעור בני ה-65 פלוס באוכלוסייה עומד היום על כ-10%, שהם כ-750,000 איש. בשנת 2020 מספר זה צפוי להכפיל את עצמו ולהגיע ל-1.4 מיליון אזרחים ותיקים. אוכלוסיית הגיל השלישי בעולם גדלה בקצב מסחרר, וצפויה אף להכפיל בשנים הקרובות את גודלה ולעקוף לראשונה את אוכלוסיית הפעוטות. כך עולה ממפקד האוכלוסין האמריקני. יש לכך השלכות מהירות וצפויות, כמו למשל גידול ניכר בהוצאות המדינה בגין שירותי בריאות ופנסיה. מדינת ישראל כולה עומדת בפני קרחון גדול. הנתונים שיש בידינו כיום מהווים קצהו של הקרחון. אנו ניצבים בפני תהליכים עצומים שישפיעו בראש ובראשונה על אזרחיה הוותיקים של המדינה, אך בסופו של דבר מדובר בתהליך שישפיע על מערכות המדינה כולן. כאן אני מגיעה להצעת החוק שלנו בדבר יועץ לענייני אזרחים ותיקים בכל רשות מקומית. התהליכים שעליהם דיברתי דורשים היערכות של המערכת כולה. עם הזדקנות האוכלוסייה, יש לבחון כיצד העלייה במספר הזקנים תשפיע על תכנון מגוון השירותים אשר הרשויות המקומיות מספקות, על מקורות המימון שעליהם הן מסתמכות ועל הערוצים השונים שבהם הן משתמשות עבור האזרחים. חובתו של כל ממשל אחראי ללמוד לעומק את המגמות הדמוגרפיות, את התהליכים הנגזרים מהן ואת הגורמים אשר צפויים לעצב את אותן מגמות. ובכך משרדי מטפל בכמה רמות. לצד תכנון כולל של הממשלה, על כל רשות ורשות במדינת ישראל מוטלת אחריות דומה להיערך נכון ולהתנהל בהתאם לתהליכים שהזכרתי. בשנים הקרובות יידרשו הרשויות השונות לתת מענה לדרישה הולכת וגדלה למימון צרכים מיוחדים, שירותים ופעילויות לאוכלוסייה המתבגרת. גדילתה של האוכלוסייה המתבגרת תגרום לשינויים משמעותיים בתמהיל השירותים שמספקת כל רשות ורשות. שירותים רבים הנוגעים לטיפול באזרחים הוותיקים יתרחבו, הביקוש למרכזי יום לקשיש, לשירותי רפואה שונים, ואפילו לתחבורה ציבורית, ככל הנראה יגדל. בעוד שבעבר השימוש בבתי-אבות היה הפתרון הנפוץ עבור אוכלוסיית הזקנים, הרי שבשנים האחרונות קיימת מגמה של ירידה בביקוש לבתי-אבות ועלייה בביקוש לשירותי רפואה וסיעוד בבית ובקהילה, מה שדורש התאמה של תשתיות ונגישות לשירותים רבים מצד הרשויות המקומיות לאוכלוסייה הוותיקה המתגוררת בבית. בשל חשיבות העניין ונחיצותו, המשרד לענייני גמלאים הוביל את הצעת החוק אשר לפניכם, שעניינה מינוי יועץ לנושא האזרחים הוותיקים ברשות המקומית. ייעודו של יועץ זה הינו להיות מצפן, מורה דרך בפעילותה השוטפת של הרשות המקומית. בכל ישיבה, בכל מהלך של קבלת החלטה, יישמע גם קולם של האזרחים הוותיקים ויהדהד ברקע קול אתגר הזיקנה הקרב אלינו בצעדי ענק. אנחנו דואגים כי ההחלטות שיתקבלו יהיו מתוך הסתכלות ארוכת טווח ומתוך נטילת אחריות גם לאזרחים הוותיקים של היום וגם למי שיהיו אזרחים ותיקים מחר. בכך נמנע התמודדות של כיבוי שרפות וגירעונות של הרשויות בעומדן מול דרישה הולכת וגוברת לצרכים בסיסיים וחיוניים עבור זקני וקשישי הרשות, שמספרם ילך ויגדל. חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, האזרחים הוותיקים בישראל הם האבות המייסדים של מדינתנו, יוצקי התשתית שעליה חיים כולנו היום. תודות לכם אנחנו כאן. הכרת הטוב הינה ערך יסוד מוסרי ובסיסי כל כך אשר מטיל על כולנו לדאוג לציבור הזה, לדאוג כי כל זקן וזקן בישראל יזכה לחיות בכבוד, בזכות ולא בחסד. זהו ערך חשוב ויסודי שלנו כעם. עלינו לדאוג לאזרחים הוותיקים היום ובדורות הבאים, ואני בטוחה שהחוק המוצע יעזור בכך רבות. לכן אני מבקשת, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק כדי שנוכל לקדמה וליישמה בהקדם. מובן שהיא תעבור לוועדת הפנים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגנית השר לענייני גמלאים, חברת הכנסת לאה נס. אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה על הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10) (יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית), התש"ע–2010. קריאה ראשונה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 10) (יועץ לענייני אזרחים ותיקים ברשות מקומית), התש"ע–2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <קריאה:> לאה – – – <סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס:> איך לא נזכרתי שצריך להודות לך? אני יודעת שאתה פה? <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים ואיכות הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – שאילתות לשרה לקליטת העלייה. אני מתכבד להזמין את השרה. שאילתא ראשונה, מס' 765, של עבדכם הנאמן: תמיכת משרדך בגופים ועמותות. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. אני מעדיפה שאתה תקרא את כל השאילתות ואני אענה על כל השאילתות בבת אחת. <היו"ר יצחק וקנין:> מאחר שאחרים לא נמצאים פה, צריך להשיב. אם חבר כנסת נמצא, את יכולה להשיב – – – <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> לא, אני מתכוונת לשאילתות שלך. <היו"ר יצחק וקנין:> 1. מה הם הקריטריונים? 2. אילו גופים ועמותות זכו להקצבות בשנת 2009? – – – <קריאה:> לא צריך לקרוא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, היא ביקשה את זה. לא נהוג להקריא. זאת לא שאילתא בעל-פה, אלא שאילתא בכתב, אבל השרה ביקשה, ואני מכבד את בקשתה. <765. תמיכת המשרד לקליטת העלייה בגופים ובעמותות> <חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את השרה לקליטת העלייה> ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): במשרדך קיים גוף המאשר תמיכה בעמותות ובגופים על-פי קריטריונים. רצוני לשאול: 1. מה הם הקריטריונים? 2. אילו גופים ועמותות זכו להקצבות בשנת 2009? 3. מה הוא הסכום שקיבל כל גוף וכמה אנשים נהנים מפעילות אותו גוף? 4. אילו עמותות ביקשו הקצבות ונפסלו? <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> 1. הקריטריונים למתן תמיכות הם בהתאם להוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985 – להלן: החוק – ולאחר התייעצות ואישור היועץ המשפטי לממשלה, תבחיני התמיכות של המשרד לקליטת העלייה אשר מופיעים בילקוט הפרסומים ובאתר האינטרנט של משרדנו. 2–4. לשאילתות הבאות שלך אני אצרף העתק של נוהל התמיכות לשנת 2009. אני גם אצרף נספח א' – רשימת גופים ועמותות אשר זכו בתקצוב בשנת 2009. אני גם אצרף בתשובה שלי נספח א' – סכומים ותמיכות שקיבלו הארגונים בשנת 2009, ונספח ב' – רשימת העמותות אשר ביקשו הקצבות ונפסלו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> אני גם מוסרת לך את התשובות. <היו"ר יצחק וקנין:> שאילתא מס' 842, של חבר הכנסת רוברט טיבייב, שאינו נמצא – לפרוטוקול. <842. דיור ציבורי > <חבר הכנסת רוברט טיבייב שאל את השרה לקליטת העלייה> ביום ב' בניסן התש"ע (17 במרס 2010): לעניין הדיור הסוציאלי, באופן כללי, רצוני לשאול: 1. כמה מהעולים החדשים שביקשו קיבלו דיור זה – באחוזים? 2. כמה מהעולים הוותיקים שביקשו קיבלו דיור זה – באחוזים? <תשובת השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מספר העולים הזכאים לדיור ציבורי הוא כמפורט להלן: א. עולים קשישים – 30,696, זוגות ויחידים; ב. משפחות ויחידים – 8,705; סך הכול – 39,401 יחידות משפחתיות. מספר פתרונות הדירה שהוקצו למשפחות עולים בשנת 2009 – 2,552. 2. נתוני הקצאת פתרונות דיור לוותיקים נמצאים בתחום אחריותו של משרד הבינוי והשיכון. <היו"ר יצחק וקנין:> שאילתא מס' 893, של חבר הכנסת זבולון אורלב, שאינו נמצא – – – <קריאה:> אינו נמצא. לפרוטוקול. <היו"ר יצחק וקנין:> "אינו נוכח" עדיף. לפרוטוקול. <893. התמיכה בתוכנית "צופים גרעין צבר"> <חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את השרה לקליטת העלייה> ביום כ"ח באייר התש"ע (12 במאי 2010): נמסר לנו מתנועת "הצופים" שהמשרד לקליטת העלייה ביטל באופן חד-צדדי את התמיכה בתוכנית הציונית, הביטחונית והלאומית "צופים גרעין צבר", חרף הצלחותיה. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה היא הסיבה להחלטה זו? 3. מה ייעשה כדי להורות על חידוש התמיכה בתוכנית זו? <תשובת השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. המשרד לקליטת העלייה מממן זה שנים את התוכנית "צופים גרעין צבר", שהביאה להצלחות בתחום עידוד העלייה והגיוס לצה"ל. בשנת 2010 תקציב עידוד העלייה במשרד, הכולל את תקציב התמיכה בתוכנית "צופים" לא תוקצב בבסיסו התקציבי של המשרד אלא בתוספות התקציב שניתנו בחודשים פברואר ומאי השנה ועברו קיצוצים רבים, ועובדה זו גרמה לפגיעה בתוכניות רבות, לרבות בתוכנית זו. המשרד לקליטת העלייה, המודע לחשיבותה ונחיצותה של התוכנית, השקיע מאמצים רבים במציאת מקור תקציבי להמשך התמיכה בתוכנית, ולאחרונה אכן נמצא תקציב, ממקורות פנימיים של המשרד, מה שהביא להחלטה להמשיך במימון התוכנית. חשוב שאציין כי נציגי ארגון "הצופים" עמדו כל העת בקשר עם הגורמים המקצועיים במשרד לקליטת העלייה ועודכנו כי המשרד ימשיך לתמוך בתוכנית זו. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, גברתי השרה, אני מודה לך מאוד. חברי הכנסת אינם נמצאים. אני מודה לשרה לקליטת העלייה, השרה סופה לנדבר. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אם כן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ז בתמוז התש"ע, 29 ביוני 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 19:46.