דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ו ישיבה מ"ד הישיבה הארבעים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ל' בשבט התשפ"ג (21 בפברואר 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 מיקי לוי (יש עתיד): 4 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 5 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 5 יוסף טייב (ש"ס): 6 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 7 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 7 יונתן מישרקי (ש"ס): 9 אבי מעוז (נעם): 9 אריאל קלנר (הליכוד): 10 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 11 ארז מלול (ש"ס): 11 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 12 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 13 עודד פורר (ישראל ביתנו): 14 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 15 ציון יום למניעת האובדנות 17 אוריאל בוסו (ש"ס): 17 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 19 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 21 אבי מעוז (נעם): 23 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 24 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 26 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 27 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 29 ממלא מקום שר הבריאות יואב בן צור: 31 ציון יום האתגרים בפני חולי הסרטן ומשפחותיהם 33 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 33 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 36 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 37 משה שמעון רוט (יהדות התורה): 39 ינון אזולאי (ש"ס): 40 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 42 צביקה פוגל (עוצמה יהודית): 43 ממלא מקום שר הבריאות יואב בן צור: 46 שאילתות ותשובות 47 55. הורדה בהטבות המס ליישובים ערביים למרות אי-שינוי בדירוג סוציו-אקונומי 48 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 48 סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: 48 79. שביתת הסגל הבכיר באוניברסיטאות 49 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 49 סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: 49 83. התוכנית הכלכלית למאבק ביוקר המחיה 51 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 51 סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: 51 96. שיעור הערבים המועסקים ברשות המיסים 60 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 60 סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: 60 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום ל' בשבט התשפ"ג, 21 בפברואר 2023. שלום גם לאורחינו ביציע. חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה כעת. בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני בשני מקומות – אחד עבור בועז ואחד עבורי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אם כך, חבר הכנסת מיקי לוי יהיה ראשון הדוברים, עד שאקבל לידי את הרשימה. בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כדרכו בקודש ומתוך שליחות, חברי חבר הכנסת בועז טופורובסקי עומד כאן בכל שבוע ומקריא את שמות ההרוגים בתאונות הדרכים. רצה הגורל וחבר הכנסת טופורובסקי נפצע בעצמו בתאונת דרכים, ולכן אקריא את רשימת הדמים הזו בשמו. דם המתים זועק אלינו מן האספלט, ולצערי הרב, הרשימה ארוכה ארוכה. ביום רביעי 15 בפברואר נהרג גבר בשנות ה-60 לחייו בתאונה חזיתית סמוך לרמת נגב. ביום חמישי 16 בפברואר נהרג רוכב אופנוע בשנות ה-40 לחייו בהתנגשות עם רכב פרטי. ביום שבת 18 בפברואר נהרג רוכב אופנוע בן 40 מטירת הכרמל בתאונה סמוך לאום אל-פחם. רק כמה שעות לאחר מכן נהרג רוכב אופנוע נוסף, בן 40, בתאונת טרקטורון בכביש 869. בהמשך אותו היום נהרג גבר בן 35 בתאונה שבה היו מעורבים שלושה כלי רכב נוספים בכביש 978. השבת המדממת לא נגמרה – רק שעות ספורות לאחר מכן נהרגה צעירה בת 27 בתאונה קטלנית בקיסריה. ביום שני 20 בפברואר משפחת קשאעלה מרהט נספתה כולה בתאונה קשה בצומת אורים שבנגב המערבי: אחמד, בן 44, ראניה אבו מדיגם, בת 25, והילדות נכאילאף ג'עאר והינד, בנות שלוש ושנה וחצי, נהרגו בתאונה, כל כך צעירות. בהמשך אותו היום – תאונה קטלנית נוספת: שתי נשים בנות 30 נהרגו בתאונה בין אוטובוס לרכב פרטי בכביש 446 סמוך למחצבת ניל"י. שלא נדע רשימות כאלה יותר. תודה רבה, אדוני. אם יורשה לי את החלק שלי? תודה רבה לך. שמענו רבות על יוקר המחיה, ואף ראינו סרטונים של ש"ס בתוך סופרמרקט שמראים כמה יקר לחיות פה. באמת יקר לחיות פה. אין חולקים על העניין הזה. אבל הבטחת הבחירות המרכזית שלכם, החשמל, ויותר מכך, חינוך חינם מגיל אפס עד שלוש – חינוך חינם מאפס עד שלוש – אז מה אתם עושים אתמול? 284 שקל תוספת לחודש עבור ילדים מגיל שנה עד גיל חמש. 284 שקלים. הגדלתם לעשות, והמילה "אפס" נזכרת פעם נוספת – 480 שקלים עבור ילד מגיל אפס עד שנה. אתם שומעים את זה? היי, איפה אתם? הבטחתם חינוך חינם מגיל אפס עד שלוש. מה קרה? שיקרתם לציבור? לא רק שאין חינוך חינם – אתם גם מוסיפים על זה. לא עוסקים ביוקר המחיה, החשמל עלה ב-8%, השקל נחלש ב-5%, והיד עוד נטויה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סיימנו לפני זמן קצר דיון בוועדת נגב-גליל על כל הנושא של האוכלוסייה הבדואית בנגב. אני רוצה לציין שרק אתמול ושלשום חילקו הרשויות מעל 450 צווים בכפרים רח'מה, עבדה – – – ראס ג'ראבה, אבו תלול, על כביש 31, כביש 25. אני רוצה להבהיר את הנקודה הזאת: אי-אפשר להפעיל כוח ולבקש להסדיר את הנושא של הבדואים ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. האנשים רוצים – גם בתכנון, גם בעשייה וגם בהחלטות הממשלתיות – שהמדינה כן תשתף אותם. האזרחים הבדואים הם שומרי חוק, והם רוצים שהמדינה כן תכיר בכפרים הבדואיים, ושההכרה תהיה לא תחת דחפורים ותחת D-9 וכל הכוח המיותר הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת יוסף טייב. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אני מתעניין מה עמדת כבוד היושב-ראש על חברי כנסת שמדברים בשפה של כבשים במליאה, פועים. האם אדוני מעודד את התופעה? האם הוא מתנגד לה? האם מותר לנבוח כמו כלבים, למשל, במליאה או רק לפעות כמו כבשים? איזה חיות מותר לחקות בקואליציה הזאת? האם יש חברי קואליציה שהם גם חברי כנסת וגם חברים בגן חיות? מה ההגבלות, אם בכלל יש, והאם יש חברי כנסת שחצו את הקווים בלי שהיושב-ראש שם לב לכך? עמדתך, אדוני, מתבקשת. אני יודע שאתה חובב בעלי חיים. אני יודע שגם אתה חובב בעלי חיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אני אנצל את עשר השניות שנשארו לאדוני כדי לומר ששעת הנאומים בני הדקה היא לא המוסד המתאים לשאול שאלות את יושב-ראש הכנסת, אבל אם הוא ירצה להפנות אליי שאלה במועד אחר, בוודאי אשמח לעשות זאת. חבר הכנסת יוסף טייב, ואחריו – חבר הכנסת עופר כסיף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני לא חושב שזאת באמת הייתה שאלה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ציינו את היום המיוחד למניעת אובדנות בכמה ועדות בכנסת, מתוכן גם הוועדה שבראשותי, ועדת החינוך, התרבות והספורט. התגלה כי מדי שנה כ-100 בני נוער מתאבדים, ו-4% מהמתאבדים הם עולים. אין ספק – התברר שתמיכה רגשית מורידה מאוד את מספר המקרים. בשנת 2021 קיימת עלייה חדה של 20% בניסיונות התאבדות בקרב בני הנוער. העלייה התבררה כגדולה במיוחד אצל הבנים. הורים, לצערנו, לא יודעים לאן לגשת, וגם כשהם מודעים שלילד שלהם יש בעיה, או שכבר הם עושים את הצעד ופונים – חסרים מטפלים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, במיוחד בשפות זרות. זמן ההמתנה לטיפול יכול להגיע, אדוני היושב-ראש, לכשנה ויותר. בעבר הסתירו מידע על אובדנות, כי היה חשש שהדיבור על אובדנות נותן רעיונות לבני נוער להתאבד, אך התוכנית למניעת אובדנות, "בשביל החיים", הועברה בשנה שעברה ב-500 כיתות, ויש להעביר אותה בכיתות נוספות. לשם כך יש להעלות את התקציב לתוכנית לכ-100 מיליון ש"ח לפחות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לאדוני. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. סימון או סיימון? << קריאה >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << קריאה >> סי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סי. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עדים לתופעה מתמשכת וקשה של הרוגים בתאונות עבודה. השנה, מתחילת השנה, כבר נהרגו 12 עובדים. אני רוצה להקריא את שמותיהם, אלה שפורסמו. אתמול, ב-20 בפברואר, עובד בן 50 נפגע בראשו מזרוע משאבת בטון ונהרג; ב-16 בחודש עובד בן 40 נהרג מנפילת חפץ; ב-13 בפברואר מוחמד מחמוד נתשה, בן 56 מחברון, ויאסר חסן זעבוט, בן 35 ממחנה הפליטים נור א-שמס, גם נהרגו בעבודתם; ב-8 בפברואר נהרגו מג'יד חדיד, בן 50, מדאלית אל-כרמל, ועקאב סאבא, בן 48, מעוספיא; ב-6 בפברואר נהרג עובד מתאילנד, בן 28; ב-26 בינואר נהרג מוחמד יאסין אלח'טיב, בן 28, מהעיירה סרטא; ב-21 בינואר נהרג אלכסנדר גרנדינרו, בן 40, עובד זר ממולדובה; ב-16 בינואר נהרגו מוחמד זועבי, בן 40, מהכפר סולם, ויוסף מרעי, בן 24, מהכפר תפוח; ב-1 בינואר נהרג עובד בן 40 מתאילנד. אני רוצה לומר שני דברים: קודם כול, יהי זכרם ברוך. המגפה הזאת לא עוברת. אני הגשתי בכנסת הקודמת הצעת חוק שאמורה להוריד באופן משמעותי את תאונות העבודה. אני מאוד מקווה שכשהיא תגיע לדיון, תהיה לזה תמיכה. ואני גם פונה פה לידידי חבר הכנסת אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, בקריאה: אנא אפשר להקים ועדת משנה למאבק בתאונות העבודה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת עופר כסיף. יעלה ויבוא חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. אחריו – חבר הכנסת יונתן מישרקי. בבקשה. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי כולם, לצערי, במוצאי שבת האחרונה נחשפנו לתופעה חמורה של תקיפת צוות שידור – וזה באמת לא משנה מי צוות השידור, לאיזה ערוץ הוא משתייך – על ידי מפגינים במחאה בתל אביב. לצערי, נשכח מלא מעט אנשים ונשים שנועדנו לחיות כאן יחד. מדינה אחת לנו, גם אתמול, גם היום, וגם לאחר אישור חוק כזה או אחר. ההתנהגות במליאה – אנחנו אמורים להוות דוגמה, ובמיוחד ההתבטאויות הלא-מחמיאות לאומריהן, בלשון המעטה, משליכות על התנהגות האזרחים. אני החלטתי – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת לוי, אם אפשר טיפה יותר בשקט. הוא בדיוק מדבר על התנהגות במליאה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> מתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ביקשתי קצת יותר בשקט. לא ביקשתי להפסיק לדבר. לא צריך להגזים. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני החלטתי לדבר בנאום בן דקה רק בגלל הודעה שקיבלתי מחבר אתמול בערב – שתי שורות, ובזה אני מסיים: נהרות לא שותים את מימיהם בעצמם, העצים לא אוכלים את פירותיהם, השמש לא מאירה לעצמה, והפרחים לא מפיצים את ריחם לעצמם. לחיות ולעזור לשני זה כלל הבריאה. נועדנו לעזור אחד לשני, ולא משנה הקושי שבדבר. אז החיים טובים כשנוח לך, אבל טובים הרבה יותר כשהאחר שמח בזכותך. בריאות לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. חבר הכנסת יונתן מישרקי, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שנתיים התקבלה החלטת ממשלה שקבעה את ההסדר הכספי למשפחות עולי תימן, המזרח והבלקן אשר עניין ילדיהן נדון במסגרת אחת משלוש ועדות החקירה שדנו בנושא. לאחר הערכה, שכבר ניתנה, היה ניתן להגיש את הבקשות לקבלת הפיצויים עד לתאריך 1 במרץ השנה. לאחר פניות רבות שהגיעו ללשכתי מזכאים שנתקלו בקשיים בהליך הגשת הבקשה, התקיים לבקשתי דיון מהיר בעניין זה בוועדת הכספים. ביום ראשון השבוע אישרה הממשלה את הארכת המועד להגשת בקשות עבור ההסדר הכספי לפיצויי משפחות עולי תימן בחצי שנה. אני מבקש: משפחות שמעוניינות לבדוק את זכאותן לפיצויים יכולות לבדוק את זה או דרך האינטרנט, על ידי חיפוש של "החלטת ממשלה מס' 821", או במספר הטלפון של חברת ענבל, המתפעלת את מערך הגשת הבקשות, ב-074-7122338. נכון להיום, קרוב ל-50% מהזכאים לא הגישו את הבקשה. 50%. אני קורא מכאן למשפחות: תבדקו את זכאותכן, ואם היא קיימת, ממשו אותה והגישו את הבקשה. זכאים שנתקלים בקשיים בהגשת הבקשה, אני מזמין אותם לפנות אליי או ללשכתי, ואני מבטיח להשתדל לסייע. אני מודה ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, ליושב-ראש ועדת הכספים הרב גפני ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ, שנרתמו לסייע בהעברת ההחלטה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מישרקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת אריאל קלנר. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 78, והפעם על בוקר קשה של הנשיא. הנשיא הרצוג אמר הבוקר שזהו בוקר קשה ושהקואליציה צריכה לגלות נדיבות של מנצחים. זוהי הנדסת תודעה, שמנסה למנוע מנבחרי רוב העם לממש את הערכים שבשמם הם נבחרו. למיטב זיכרוני, בי"א בחשוון תשס"ה, לאחר ההצבעה על תוכנית ההתנתקות, חבר הכנסת הרצוג לא דיבר על בוקר קשה; נדמה לי שבז' באדר א' תשס"ה, כאשר חוק יישום תוכנית ההתנתקות עבר בכנסת, שר הבינוי והשיכון הטרי הרצוג לא הציע מתווה למניעת הקרע בעם, ואינני חושב שבי' באב באותה שנה, כאשר החל הגירוש הנורא של המתיישבים הגיבורים, השר הרצוג קרא לקואליציה שבה היה חבר לגלות נדיבות של מנצחים. אני ממליץ לחבריי לקואליציה להמשיך ללא מורא בקידום התיקונים הנדרשים למערכת המשפט בפרט ולמערכות הציבוריות בכלל – בשביל העם, בשביל המדינה היהודית ובשביל הדמוקרטיה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אבי מעוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת אריאל קלנר, ואחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מעוניין לשתף במחקר מעניין שקראתי, מחקר רפואי. מדובר במאמר של ד"ר דב גביש, יושב-ראש החברה הישראלית לטרשת עורקים מהמרכז הרפואי שערי צדק. המאמר מדבר על הסכנות שבעישון סיגריות, התמודדותן של מדינות מערביות עם נזקי העישון והורדת שיעור המעשנים במדינות אלו. העובדה שסיגריות מזיקות היא עובדה שאין עליה ויכוח ויש עליה קונסנזוס רפואי. במדינות רבות בעולם מספר המעשנים נמצא במגמת ירידה, ובישראל זה לא קורה. כל זאת למרות קמפיינים, הפחדה, הגבלת העישון במקומות ציבוריים, איסור פרסום, אריזות אחידות ואזהרות בריאות. אז מה אפשר לעשות? אפשר ללמוד ממדינות אחרות. לא צריך להמציא את הגלגל. בבריטניה, למשל, שיעור המעשנים ירד בכ-13%. אחד האמצעים להשגת היעד הוא מתן אלטרנטיבה והנגשת חלופות, שעל פי רשויות הבריאות מסייעות לכ-20,000 בשנה להפסיק לעשן סיגריות. ישנה אפילו תוכנית למרשם רופא, שינגיש חלופות כמוצר טיפולי לקהילות ללא אמצעים. ד"ר גביש גם מציג ממצאים מעניינים מאוד לגבי ניו זילנד ויפן. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להתמודד עם תופעת העישון רק באמצעות איסורים, ואני לא חושב שצריך להוסיף איסורים; אני חושב שהגיע הזמן להחליף דיסקט, לחקור ולבחון את הנושא בצורה רצינית, ללמוד ממדינות אחרות ולהתאים את המדיניות הציבורית כנדרש. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אריאל קלנר. תעלה ותבוא חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ואחריה – חבר הכנסת ארז מלול. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 11. השבוע אני רוצה לדבר על מציאות אבסורדית ובלתי ניתנת להשלמה שמתרחשת בגזרת השומרון בתקופה האחרונה. בחודשים האחרונים מבצעים מחבלים ערבים עשרות פיגועי ירי; אבנים ובקבוקי תבערה בכבישי האזור. כל תושב שעושה את דרכו לעבודה או לקניות הופך למטרה ניידת – אנשים, נשים וילדים, ללא הבחנה. רק במהלך השבוע החולף התרחשו למעלה מ-30 פיגועים בכבישי גב ההר שבשומרון, שכללו ירי לעבר כוחות צה"ל, השלכת בלוקים מרכב חולף היישר לשמשת אוטובוס שעבר בכביש ועוד. לצערי, אירועי הטרור הללו לא זכו לתגובה נחושה מצד מערכות הביטחון או להתייחסות של דובר צה"ל, ולצערי הם נמשכים עד לרגע זה ממש. לעומתם, לא רחוק משם, ביישוב יצהר, נעצרו השבוע ארבעה תושבים לאחר שמחו בפני כוחות הביטחון על התנהלותם מול תושבים ביישוב. המעצרים זכו להודעת יח"צ של דובר צה"ל, לפרסומים נרחבים ולחקירה מקצועית של חוקרי המחלקה לפשיעה לאומנית בימ"ר ש"י. סדר העדיפויות הזה הוא לקוי, מביש ובעיקר מסכן חיים. לא ייתכן שאזרחים יהודים חפים מפשע ימשיכו לחוות ניסיונות רצח כדבר שבשגרה והדבר יעבור בשתיקה. לא עוד. כנבחרי ציבור בממשלת הימין עלינו לדאוג לשלומם ולביטחונם של תושבי מדינת ישראל ולשים לדבר הזה סוף. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ניפרד מהאורחים שלנו ביציע, שאני רואה שעוזבים אותנו כרגע. יעלה ויבוא חבר הכנסת ארז מלול. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, הנושא שאני רוצה לדבר עליו היום הוא ראש הממשלה ורעיית ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא סמל השלטון; רעיית ראש הממשלה היא חלק בלתי נפרד מהסמל הזה. חבריי באופוזיציה היו במשך שנה שלמה בשלטון – שנה אחת יותר מדי. בשנה הזאת הוזנח מעון ראש הממשלה בירושלים. לא טרחו לשפץ את המקום. נפתלי בנט התפנק לו ברעננה, יאיר לפיד רצה להמשיך לבלות בתל אביב, והתוצאה – מעון ראש הממשלה לא שופץ ואינו הולם את תנאי מגוריו של ראש ממשלה ובני משפחתו. ומי זועק חמס? כרגיל, חברי האופוזיציה. אין גבול לצביעות. הייתם צריכים לדאוג שמעון ראש הממשלה יהיה מוכן וראוי, כיאה למדינה שלנו. לא עשיתם את התפקיד שלכם, ועכשיו אתם עושים את מה שאתם תמיד יודעים לעשות: להסית נגד ראש הממשלה נתניהו, להסית נגד שרה נתניהו. פתאום הקופה הציבורית מעניינת אתכם. כשהוציאו מיליוני שקלים – עשרות מיליוני שקלים – על הבית של בנט שתקתם, אך כשמדובר בזוג נתניהו אתם פותחים בקריאות של הקוזק הנגזל. אני קורא לכם, חבריי באופוזיציה: הפסיקו את מחול השדים נגד משפחת נתניהו. אנא, תחסכו מאיתנו את הזעזוע המזויף. את פירות ההסתה שלכם נגד הממשלה הנבחרת והעומד בראשה ראינו כולנו השבוע; הם חצו כל קו גבול אנושי. הפסד בבחירות אינו מצדיק את גרירת המדינה לאלימות ולהסתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מלול. יעלה ויבוא אחרון הדוברים לפרק זה, חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, תלמידי כיתה ה' מבית הספר הממלכתי תל"י יצחק נבון בבית שמש והמחנכת שלהם ענת סוננבליק, שנמצאים איתנו כרגע וצופים בנו בזום, כידוע, כנבחרי ציבור, אנו מקבלים מכתבים רבים לכתובת הדואר האלקטרוני שלנו. לרוב אנו מכירים את הפונים, אך לפעמים מדובר גם באזרחים מן השורה. מתוך המכתבים הרבים, שאני מקפיד לקרוא אחד-אחד ואף להגיב עליהם באופן אישי, התרגשתי דווקא מהמכתב הזה, שנשלח לכלל חברי הכנסת מכלל הסיעות. אני רוצה להקריא ממש כמה קטעים ממנו. אני חושב שהוא חשוב, גם אקטואלי ומרגש מאוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל אנא, בקצרה, כי אנחנו כבר לקראת סוף הזמן. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני אשתדל ממש ממש לקצר, אבל הוא חשוב נורא: אנו, תלמידי כיתה ה' מבית הספר תל"י על שם יצחק נבון ליזמות בחברה בבית שמש, מבקשים ממך ומכלל חברי הכנסת, בבקשה, לעשות רק חוקים טובים, ובעיקר לדבר בכבוד אחד לשני ולא לצעוק או לדבר בצורה לא יפה. כמה תמימות, כמה רוך לב, כמה כנות. לאחר תקופה ארוכה בכנסת, במהלך הרפורמה המשפטית, שראינו פה צעקות וגינויים והוצאות חברי כנסת גם מהמליאה וגם מהוועדות, וכלל הציבור רואה אותנו בשידור חי – וזה לא היה מחזה שהיה נעים לציבור לראות, ובטח גם לא לנו – אני אומר: לאחר אלפיים שנות גלות, שהגיעו בעקבות שנאת חינם ומחלוקות, זכינו להיבחר ולשרת בבית המחוקקים של מדינת ישראל, בית שעיני כל העם, הצעירים והמבוגרים, נשואות אליו בתקווה ובציפייה לראות מנהיגות, לראות כיצד חולקים כבוד ומגלים אחריות. אנו נמצאים במקום שאבות-אבותינו רק יכלו לחלום ולהתפלל להקמתו. אנו זוכים לזכות היסטורית. נראה שעלינו דווקא ללמוד מהתמימות היפה הזו של הילדים – רק דקה, אדוני היושב-ראש – ומתוך הכנות שלהם עלינו להבין שכולנו כאן מגיעים עם אידיאל משותף: אנו רוצים בטובת עם ישראל על אף דעותינו השונות. יש דרך שבה עלינו להתנהל ולנהל מחלוקות, והיא רק דרך של כבוד, בשיח משותף ומכבד, ובעיקר מתוך תחושת מנהיגות ואחריות שיש יום אחרי האתמול ושכולנו צריכים לחיות כאן יחד, כי באמת אין לנו ארץ אחרת. אני באמת רוצה להודות למחנכת המרשימה הזו, ענת, שידעה בימים האלה, במה שנראה מכאן, להפוך את זה למסע מרגש ואופטימי, עם תקווה. ובאמת אני אומר בנימה אישית: עם מורים כאלה אני אופטימי; אני רואה שיש תקווה ויש דור עתיד שמתחנך על ידי מחנכים שהם ראויים. אני אסיים במשפט קצר – אני רואה שנגמר לי הזמן – ממש משפט קצר מהמכתב שלהם: גם אם אתם לא מסכימים על כל מיני דברים, צריך לדבר ולהקשיב ולהגיד את דעתך בכבוד, לא משנה אם אתה שמאלני או ימני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת קרויזר. אני מרשה לעצמי להוסיף בהקשר זה, לאחר אירועי יום האתמול ואולי גם השבוע שעבר, ולומר תודה לאנשי משמר הכנסת ולסדרנים, שפעלו באופן מקצועי, בנמרצות, בנחישות, כדי לאפשר את ההליך הפרלמנטרי ולמנוע כל הפרעה – והיו ניסיונות רבים להפריע להליך הדמוקרטי – ואני רוצה להודות להם. << נושא >>הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 13 והוראת שעה) (ביצוע פעולות בבית החולה), התשפ"ב–2022 << נושא >> [מס' מ/1500; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 37.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור כעת לפרק הבא. הנושא הבא על סדר-היום: התנגדויות להחלת דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 13 והוראת שעה) (ביצוע פעולות בבית החולה), התשפ"ב–2022. אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר לנמק את ההתנגדות מטעם סיעת ישראל ביתנו. חבר הכנסת פורר, בבקשה. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. בראשית דבריי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אחת הסיבות שהגשנו את ההתנגדות הזאת ושאני עולה לדבר גם היום – כי לא מקובל שביום שלישי אחר הצוהריים מעלים חוקים שאין עליהם הסכמה – אבל זו עוד אחת מהפרקטיקות הנהוגות, ודווקא חשבתי שלפחות מהדבר הזה נימנע. לצערי, בחרתם בכל זאת להעלות את זה היום. אני כן רוצה להתייחס דווקא לדברים שקרו אתמול ופחות עסקו בהם, כי אני חייב לומר שהבניין הזה מיטיב להעסיק את כולם בנושא שכאילו אני לא יודע איך התקיימנו כאן בלי הרפורמה המשפטית הזאת עד עכשיו, כאילו עד עכשיו לא הצלחנו לחיות. לצערי, אני חושב שאחרי הרפורמה המשפטית יהיה יותר קשה לחיות כאן. אבל בואו נסתכל רגע על מה קרה כאן בכלל בחודשיים האחרונים. הממשלה שלכם מכהנת כמעט חודשיים. אז קודם כול, נחשפנו לנתונים של מה קרה בשנת 2022. אז בשנת 2022, בשנה הקודמת, כשאתם ישבתם בצד הזה ואנחנו ישבנו בצד הזה, נתוני הצמיחה של מדינת ישראל שברו את כל השיאים – 6.5% צמיחה. מדינת ישראל, מבחינת הצמיחה הכלכלית שלה במדינות ה-OECD, הייתה שנייה רק לאירלנד. במהלך אותה שנה, מי שהיה אז ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, הבטיח בקמפיין לציבור מה הוא יעשה כשהוא יעלה לשלטון. אז ב-19 באוקטובר אומר נתניהו בפורום של התאחדות התעשיינים: איך נילחם באינפלציה הגואה? אנחנו נקפיא את המשכנתאות, נקפיא את מחירי החשמל, נקפיא את מחירי הדלק, נקפיא את מחירי המים. משום מה, כנראה, אולי כשעברנו לשנת 2023, פתאום הוא שכח את כל ההבטחות שלו – זו תופעה כבר ידועה בקרב מה שקורה לראש הממשלה – ואנחנו רואים את יוקר המחיה, אדוני היושב-ראש, שובר שיאים: מחירי החשמל, הדלק, ולצערי גם המשכנתאות שאזרחי ישראל משלמים התייקרו דרמטית, בין היתר כי נגיד בנק ישראל נוהג באחריות כדי שהמשק לא יברח לאינפלציה משתוללת ולאובדן שליטה, גם נוכח הרפורמה המשפטית, שיש לה השפעה חמורה על הכלכלה, מה לעשות. אתה יודע, אתמול – סליחה, שלשום – התקיים דיון בוועדת הכספים, שנוגע להשלכות הכלכליות של ההפיכה המשטרית שאתם מבצעים. הגיעו מיטב הכלכלנים; כולם, אחד אחרי השני, מסבירים את הפגיעה בתהליך ולמה זה קורה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אבל הבנתי שקיבלתם החלטה עם הצבעה שזה לא פוגע. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בדיוק, יפה. מעלה יושב-ראש הוועדה להצבעה פתאום, בלי כמובן להכין – חוץ מלהכין את הקואליציה – מזרים את חברי הכנסת של הקואליציה ומודיע שזה לא פוגע. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זו דמוקרטיה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> באמת, אני חייב לומר, זה נותן מה שנקרא אופק לאיך אתם תנהלו את הכלכלה כאן, חבר הכנסת אופיר כץ. כך תנהלו את הכלכלה – פשוט תודיעו לדולר. חבר הכנסת כץ, אולי יש לך מי שיכול להתקשר לדולר ולהודיע לו שיפסיק לעלות, כי חבר הכנסת גפני קיבל החלטה בוועדת הכספים שאין פגיעה בכלכלה. תמצאו את מי שמתקשר אליו ואומר לו: תפסיק לעלות. אבל אני אומר לעצמי: איך מצליח – בסך הכול, חבר הכנסת גפני הוא איש מנוסה, אני לא יכול להגיד שהוא לא מכיר את כלכלת ישראל. למרות שהוא לא למד ליבה, הוא יושב בוועדת הכספים מספיק זמן בשביל להבין מה ההשלכות הכלכליות של כל צעד וצעד ומה המשמעות כשמגיעים כל כך הרבה כלכלנים בכירים ומסבירים עד כמה הפגיעה בכלכלה הישראלית תהיה קשה. אז אני אסביר לך, חבר הכנסת פוגל, איך הבנתי למה התכוון גפני כשהוא קיבל את ההחלטה שלא תהיה פגיעה בכלכלה. מבחינת חבר הכנסת גפני, לא מעניין שבסוף יעלו מיסים לציבור משלמי המיסים ולציבור העובד. לא מעניין אותו שבסוף הכלכלה תהיה כאן בקריסה, כי מי שיש לו עסק, והעסק ייסגר, באמת יסבול. אבל מי שמקבל קצבאות מהמדינה ובכוונתו להעלות את הקצבאות – – – << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אין עסקים חרדיים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בכוונתו להעלות את הקצבאות – – – << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> היהודים רק מקבלים קצבאות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז ברור לחלוטין – – – << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> רק לגויים יש חנויות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברור לחלוטין שכלכלתו לא תיפגע. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> ליהודים אין חנויות, אין עסקים, אין כלום. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וכשאתה מרגיל ומתייחס לקצבאות כאל הכלכלה שלך, אז באמת – הקצבאות, בשלב הראשון אגב, יושפעו פחות, אבל אם מישהו חושב שיהיה כאן איך לסייע בתקציבי רווחה ובתקציבי בריאות ובתקציבים לטובת ילדים וחינוך אם לא תהיה כאן כלכלה חזקה, הוא טועה. ואת המחיר הזה בסופו של דבר כולם ישלמו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לאדוני. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. מי שמצביע בעד הוא בעד החלטת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות החוק, ומי שמצביע נגד הוא נגד החלטת הממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הודעת הממשלה – 17 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 13 והוראת שעה) (ביצוע פעולות בבית החולה), התשפ"ב–2022, נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, בעד – 17 חברי כנסת, נגד – אחד. אני קובע שההחלטה להחיל דין רציפות על הצעת החוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 13 והוראת שעה) (ביצוע פעולות בבית החולה), התשפ"ב–2022, התקבלה, והיא תחזור לוועדת הבריאות להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> ציון יום למניעת האובדנות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום מיוחד בנושא מניעת האובדנות. אני מזמין את חבר הכנסת אוריאל בוסו, יושב-ראש ועדת הבריאות ומי שמוביל את היום החשוב הזה בכנסת. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות לך, היושב-ראש, שנתת והקדשת יום לנושא הזה בכנסת. אומר בגילוי, עד שלא נחשפתי לנושא לא הבנתי את המשמעות, כמה חשיבות יש ליום הזה, וכשאציג בפניכם את הנתונים, תבין עד כמה באמת המעשה שעשית גדול. אני מבקש לשתף אתכם בנתון מסעיר ומטריד, שחייב להדיר שינה מעינינו, והוא לא פותח את מהדורות החדשות וגם לא את כותרות העיתונים: כ-400 אנשים שמים קץ לחייהם מדי שנה במדינת ישראל. 400 איש, לפי המספרים הרשמיים המדווחים. כנראה שהמספר נמצא בחסר של לפחות 30%, בגלל דיווח, רישום וכו'. זה מספר שממלא שמונה אוטובוסים או שני מטוסים גדולים. מדובר על קשישים, מבוגרים, צעירים, ילדים מתחת לגיל 14, ללא הבדלי מצב סוציו-אקונומי, סביבה, עולים חדשים, אמונה דתית או מגדר. נוסף על כך, כ-7,000 איש – 7,000 איש – מגיעים לחדרי מיון לאחר ניסיון אובדני; על פי הפרסומים של מרכז אלה, 6% מתוכם הם בני נוער, ו-7% מתוכם הם מעל גיל 70. הנתונים הללו זועקים לשמיים ומאותתים לנו כי קיימת מצוקה נפשית משמעותית שאנחנו לא יודעים לזהות אותה ולסייע בפתרונה. בכוחנו כנבחרי ציבור במדינה יהודית שמקדשת את החיים לשנות את התמונה העגומה הזו. כן, זה אפשרי. זה תפקידנו וזוהי אחריותנו כשליחי ציבור. לכן יזמנו היום את היום המיוחד למניעת אובדנות בכנסת, שבמהלכו נערכו דיונים חשובים בנושא אובדנות בוועדת החינוך וזכויות הילד, בוועדת העבודה והרווחה, וכמובן בוועדת הבריאות בראשותי. בנוסף, נערך כנס מרכזי בנושא על ידי סגנית שר האוצר חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ואני רוצה להודות לשרה עידית סילמן שקבעה את זה כבר בקדנציה הקודמת כיושבת-ראש ועדת הבריאות ויזמה את הנושא. ביקשנו ביום הזה לעצור לרגע ולהזיז הנושאים השוטפים שעל סדר-יומנו כדי לשמוע, להקשיב, לחשוב יחד ולשים את תחום האובדנות על סדר-היום הציבורי. כפי שאדם החולה במחלה קשה לא בחר במחלתו, ואנו, המעגל שסביבו, עושים ככל שניתן כדי לסייע לו, כך גם האדם האובדני – הוא לא בוחר במצוקה, הוא פשוט לא מסוגל לראות אפשרויות אחרות לחיות לצד הכאב. זו התמונה של אותו אדם שהולך לאובדנות. הוא לא בוחר להתאבד. מערכת קבלת ההחלטות ההגיונית, שאמורה לשמור עליו מפני הרצון להתאבד, משובשת, וצריך לטפל בה בדיוק כמו שמטפלים במחלה שהחלה להתפשט בגוף האדם ללא בקרה. אז מה אנו יכולים לעשות? עלינו להמשיך ולקדם את התוכנית הלאומית למניעת אובדנות אשר מוביל משרד הבריאות. התוכנית פועלת באמצעות הרשויות המקומיות, במוסדות הבריאות ובבתי הספר, דרך המשרדים הרלוונטיים, להעלאת המודעות לסימני המצוקה, הכשרת מטפלים לטיפול באובדנות ומניעת אובדנות בפעילותה בכל רחבי הארץ. צריך להרחיב את התוכנית ולהפעיל אותה בכל הרשויות המקומיות בישראל. כיום זה פועל ב-155 רשויות. כמו כן, חשוב להמשיך ביתר שאת את התוכנית למניעת אובדנות בצה"ל, שמשקיע הון עתק בנושא – ושתדעו את המספרים – המוכיחה כי ניתן להוריד את מספר מקרי האובדנות: מ-30–40 חיילים מתאבדים בשנה אנו עומדים כיום על 10–15 חיילים שמתאבדים מדי שנה. המשמעות היא כי יש מה לעשות ואפשר להציל חיים על ידי השקעה במודעות. ומעל הכול, אפשר להפסיק את הבושה וההסתרה. אנחנו יכולים להעז ולדבר על זה, לתת לגיטימציה לכאב ולביטויו, ובכך לזהותו בזמן ולסייע. אנחנו יכולים לתת לאנשים המצויים במשבר אובדני תקווה שאפשר לטפל בכאב הנפשי מבלי להרוג את עצמם. שיח על אובדנות לא נותן רעיונות – אני יודע שזו אחת מהתפיסות. האדם במשבר האובדני כבר נמצא במשבר, ומי שלא נמצא במשבר אובדני לא יחשוב פתאום אם כדאי לו לשים קץ לחייו. הוא פשוט לא שם. אנחנו יכולים להיות יותר סבלניים וסובלניים, יותר מכילים ואמפתיים; לקבל גם את המשפחות השכולות וגם את האנשים המצויים במשבר קשה. לא להיבהל, לתת להם יד ולקחת אותם, ולהעניק להם מענה רגשי מקצועי שיעזור להם. אם כולנו ננהג כך, אני מאמין שנצליח לבצע שינוי אמיתי בהתמודדות ביחס ובמענה הראוי והנכון לאנשים הנמצאים במשבר אובדני ובני משפחותיהם. ביום המיוחד הזה אני מבקש להודות לכל מי שנוגע בעשייה היום-יומית והקשה שתכליתה הצלת חיים וסיוע למשפחות השכולות של מי שמתו כתוצאה מהתאבדות. כאן ביציע האורחים גם נמצאים חברי וחברות עמותת "בשביל החיים" ועוד עמותות, משפחות שכולות ואנשי מקצוע שהתנדבו ושמו לעצמם משימה מורכבת – למנוע את ההתאבדות הבאה. עפרה, חגי, דבי, יורם, אבשלום, שגית, חנה, נועה ועוד רבים היושבים איתם בחרו לקחת את השכול והכאב הבלתי-נתפס של התאבדות בן או בת, הורים, אחים, ולנתב אותו לעשייה למען האחרים. הם מסייעים למשפחות שכולות חדשות המצטרפות למעגל העצוב הזה – ואגב, מצויות בסיכון פי שמונה להתאבדות נוספת בתוך המשפחה; שימו לב לנתון: משפחה שחוותה אובדן כזה נמצאת בסיכון פי שמונה ממשפחה רגילה. כמובן אני מבקש להודות ליוזמי היום השותפים עימי ליום זה: לשרה עידית סילמן, שכיהנה כיושבת-ראש ועדת הבריאות בכנסת הקודמת; לסגנית שר האוצר מיכל וולדיגר, שנמצאת כאן ואף פועלת כרגע להגדיל את התקציב המשמעותי בנושא. אנחנו מודים לך על כך ולפועלים ללא לאות ובמסירות ומקדמים את הנושא. תודה לכל ראשי הוועדות שקיימו דיונים: חבר הכנסת יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך; חבר הכנסת אלי דלל; חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ולכל חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים השונים, ולמשרדי הממשלה שהיו שותפים היום ביום המיוחד הזה: משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד האוצר, משרד החינוך, משרד הביטחון הלאומי ומשרד הפנים, לארגוני הרווחה והבריאות ולמרכז אלה. ואחרונים חביבים, כמובן לצוותי הוועדות ולצוות הבריאות ולצוות שלי. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו, שיזם את הדיון הזה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התאבדות היא נושא שלא מדברים עליו בדרך כלל. המספרים המדויקים אינם ידועים. היא אפילו נתפסה כמשהו שמתביישים בו. הנחת העבודה הייתה שמדובר במספרים נמוכים, כי מחקרים סוציולוגיים מיתולוגיים, למשל של דויד אמיל דורקהיים, הצביעו תמיד על אחוז נמוך של התאבדות בקרב היהודים, אולי בשל התפיסה היהודית של ערבות הדדית ולכידות גבוהה למניעה בפני האובדנות. אבל המציאות השתנתה בישראל, ומדי שנה מאות משפחות חוות אובדנות של אחד מיקיריהן. בנוסף לאובדן, זוהי טראומה רגשית למשפחה ולחברים, הפוגעת במעגלים רחבים. התאבדות היא לא רק מוות ואובדן – זהו מסר טעון לכל מעגל קרוב, שלעולם לא יהיה ברור ומובן למי שנשארו בחיים עם הטראומה והעצב. לפני עשור יעל גרמן, שרת הבריאות דאז, זיהתה והבינה כי מדובר בתופעה קשה שהולכת מתרחבת, וכי יש להתמודד עימה בכלים טיפוליים ומניעתיים. היא הבינה שלא ניתן עוד להתעלם ממנה ולהתייחס אליה כסוגיה שולית כמו שהתייחסו לכך. על מנת להתמודד עם התופעה היא הובילה להקמתה של תוכנית לאומית למניעת אובדנות, וזאת בתמיכתו של שר האוצר דאז יאיר לפיד ובשיתוף פעולה עם שר הרווחה דאז מאיר כהן. זאת הייתה תוכנית בין-משרדית שתכליתה הייתה שילוב כוחות בין כל מי שיכול למנוע אובדנות ולהציל חיים. השותפים אז היו משרד ראש הממשלה, משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד החינוך, המשרד לקליטת העלייה ועוד. התוכנית הלאומית הובילה לשינוי דרמטי בהתנהלות המדינה: היא פועלת בכ-155 רשויות מקומיות; הוכשרו מאות שומרי סף ואלפי מטפלים במערכת הבריאות בגישת טיפול ממוקד באובדנות. אלפי בני משפחה שכולים מקבלים טיפול; מאות כיתות במערכת החינוך מיישמות את תוכנית "בוחרים בחיים" לשיח ישיר על אובדנות, ועוד. אלא שיש עוד הרבה מה לעשות. התוכנית המקורית הייתה אמורה להתרחב גם בתכניה וגם בתקציביה, אלא שהתקצוב נשאר קבוע ואף קוצץ, בעוד שהיקפי הפעילות הלכו והתעצמו בזכות הפעילות העיקשת והסיזיפית של היחידה למניעת האובדנות במשרד הבריאות יחד עם משרדי הממשלה השונים ובשיתוף פעולה עם עמותת "בשביל החיים" לכל אורך הדרך. בשנה הקרובה צפויה התוכנית הלאומית להמשיך להרחיב את פעילותה; להיכנס אל עוד ארבע רשויות מקומיות, להמשיך להעמיק את העבודה בעשרות ארגונים ולהכשיר אלפי שומרי סף שתכליתם לזהות משבר אובדני ולפעול מייד. גם במערכת החינוך נדרשת הרחבה משמעותית של היקפי הפעילות, אלא שלשם כך נדרש סכום של כ-10 מיליון שקלים נוספים לתוכנית, שמתוקצבת כיום בסכום מקסימלי של 17 מיליון שקל. זאת הדרך שתאפשר להגיע לעוד ועוד רשויות מקומיות, לעוד ועוד אנשים במשבר אובדני, ולהציל חיים בזמן. סוגיית האובדנות אינה עניין של קואליציה–אופוזיציה, של ימין או שמאל, של דתיים או חילונים; היא נוגעת בליבו של האתוס הישראלי-יהודי – אתוס החיים. לכן אני מקווה ומאמינה כי הנושא הזה יתאחד, והכנסת תוכל לקדם את הנושא כדי להציל חיים של מאות בני אדם. האובדנות פוגעת פי שלושה בעולים חדשים אשר נקלעים למשבר ואין להם כוחות נפש להתמודד. היא פוגעת בחיילים בודדים, בעולים חדשים, וגם בילידי הארץ אשר אינם מתמודדים עם הבדידות ועם מסגרת צבאית קשה. זוהי משימתנו החברתית הלאומית ממדרגה ראשונה, ואני קוראת מכאן לממלא מקום שר הבריאות ולחברי הממשלה לקראת דיוני התקציב. אני גם מודה ליו"ר ועדת הבריאות אוריאל בוסו, לסגנית שר האוצר חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ואנחנו נשפיע. בואו נסייע יחד להצלת חיים. עזרו לילדינו, להורינו, לאחינו ולכל מי שבמשבר אובדני, למי שנמצאים במצב רגשי קשה. גורמי עזרה חייבים כתובות ברורות להסתייע בהן, אשר יאתרו את פוטנציאל האובדנות ויפעלו בהתאם. החיים הם יקרים מפז. הציווי שלנו הוא "בחרתם בחיים", ומשימתנו הלאומית היא לעזור למי שהתייאשו מהם להתגבר על העצב והייאוש ולבחור בחיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, סגנית שר האוצר מיכל וולדיגר – אבשלום מ"בשביל החיים" פה? הוא לימד אותי הרבה – תודה רבה לכל מי ששותף ביום החשוב הזה, וכמה טוב וחשוב שהוא מתקיים, כי יש בכוחו להציל חיים ממש. בנימין קנדל, רק בן 28, שם קץ לחייו לפני כמה חודשים. יורי אביו כתב בכאב: "בנימין שלנו איננו. ביני, בנג'י, כבר לא סובל. מאז שהשתחרר מהשירות, קצת אחרי צוק איתן, בנימין התמודד עם מצב רוח דיכאוני שהופיע ללא התראה, כאשר היה מלא חיים וחישב תוכניות לעתיד – אהבה וזוגיות, חינוך ואקולוגיה. – – – ליווינו אותו באהבה גדולה ובדאגה רבה לכל המקומות שבהם בחר לנסות להביא רגיעה לנפשו". כמו בנג'י יש עוד רבים; כולם יקרים, כולם מתמודדים באומץ, ואנו כחברה מצווים לעזור להם ככל יכולתנו. כך כתב יורי. במקביל פורסם לאחרונה כי מספר המתאבדים בצה"ל השנה הוא הגבוה זה שנים. במשך שנים חשבתי אני כמו רבים נוספים שכל דיבור על הנושא יכול רק לעודד אנשים לשים קץ לחייהם, ושהכי טוב לשמור על שקט בנושא. טעיתי. המחקרים מראים ששתיקה לא תציל חיים. להפך – צריך לדבר על זה בצורה נכונה, אבל צריך לדבר. צריך להיות ערניים ולהכיר באפשרות של כולנו להיות במקום הנכון ובזמן הנכון על מנת להציל חיי אדם. ומה יותר גדול מזה? יורי, האב השכול, שיחד עם משפחתו ניסו ככל יכולתם להציל את חיי בנם, כותב כעת מתוך העצב העמוק כדי להגביר ערנות ואולי להציל חיים. גם אסתר וגיל אלכסנדר, ששניים מילדיהם, עמית ויותם, התאבדו, בוחרים לדבר על זה עם כל הכאב והקושי. גם הם מבינים שאולי כך יצילו חיים של אחרים. אסתר כתבה פעם: "למרות הקושי העצום בחרנו לדבר על התאבדות הבנים. זה לא היה פשוט כלל. לי אישית היה מאוד קשה להוציא מהפה את המילה 'התאבד'. במשך מספר שנים הייתי אומרת שהבן שלי ירה בעצמו. לחברה מסביב הדיבור קשה על אחת כמה וכמה. לשמוע על התאבדות, לדבר על כך – זה מרתיע מאוד ומאיים, ויש לי לא מעט הבנה לכך. אבל חשוב מאוד לדבר. לא כדי להנציח, אלא כדי למנוע. הדיכאון הוא אחת המגפות של המאה ה-21, והקצה של הדיכאון הוא ההתאבדות. חייבים לאפשר שיח בנושא על מנת שמי שנמצא במקומות האלה ויש לו מחשבות אובדניות ידע שהוא יכול לשתף, שיש לו עם מי לדבר. התאבדות איננה מחלה מידבקת אם מדברים נכון". צריך להיות ערניים לשינויים התנהגותיים שקורים לאנשים קרובים וגם לא לפחד לשאול את השאלה: האם יש לך מחשבות אובדניות? למי שלא היו מחשבות בכיוון גם לא יהיו מחשבות כאלה בעקבות השאלה, אבל למי שיש מחשבות כאלה, השאלה אולי תפתח לו פתח לשיתוף ולקבלת סיוע. אסתר וגיל הם אנשים דתיים. בכנות היא גם שיתפה על האתגר להאמין אחרי אסון כפול ונורא שכזה. "האמונה, מה יהא עליה?" כך היא כותבת. "נראה לי שאחרי עמית נאחזתי בדרישות ההלכתיות כמי שנאחזת בקרנות המזבח. היה בזה סוג של הצלה. אחרי יותם כאב האמונה היה עצום: איך, אלוהים, איך לא שמרת על ילד כל כך יפה ותמים, שאהב אותך בכל מאודו; ילד שהיה קשוב לכל מצוקה ותמיד נכון לעזור. ולמה שניים? הרי גם אחד זה יותר מדי. כאב האמונה הזה פעל את פעולתו ממש באופן פיזי, ושיתק אותי מבחינה דתית לתקופה. אז אין תשובה פשוטה לשאלה הזו. מה שברור לי שליותם, כמו לרבים אחרים – – – בשעת משבר, האמונה איננה עוזרת. אלוהים כנראה אינו נמצא שם באותם תהומות אפלים, והם שם לבד, מתגברים או כושלים. – – – אין כאן נוסחת פלא, אבל חשוב לא לפחד מהנושא. – – – זו תופעה שלא נצליח להכחיד, אבל בהחלט אפשר לצמצם ולהוריד את מספרם של המתאבדים. כ-500 איש מתאבדים בישראל בכל שנה – יותר ממספר ההרוגים בתאונות הדרכים. – – – וכשיש מבוכה, דבקים פעמים רבות בנוסחה של 'שב ואל תעשה'". ובכן, אין לנו פריבילגיה של "שב ואל תעשה". ובמקרה של דיכאון, עצם הדיבור על הנושא, עצם הערנות לסימנים, עצם הבחירה לא להשאיר לבד מישהו בעצבונו, עצם הבחירה להקדיש לו יום כאן בכנסת ישראל, הם כבר מעשים משמעותיים ואולי יצילו חיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, סגנית השר מיכל וולדיגר, קשה להפריז בחשיבות הנושא שאנחנו עוסקים בו היום, הצלת חיים פשוטו כמשמעו. אני רוצה לעסוק בפן אחד של מניעת האובדנות, שבו לצערי לא רק שלא מונעים התאבדויות, אלא על פניו נראה שגורמים להן, בבחינת "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", ואפרט על פי המחקרים העדכניים שהובאו לידיעתי. בתחום של ניתוחי ההמרה לסובלים מדיספוריה מגדרית – כלומר מצוקה רגשית שנובעת מהרגשת סתירה בין גופם לבין תחושתם הפנימית – ישנה דעה רווחת, שלעיתים אפילו אנשי מקצוע נופלים בה, כאילו ישנה דחיפות ובהילות לכוון צעירים אלו למסלול מהיר של התייחסות חברתית על פי תחושתם ולא על פי גופם – ממתן מעכבי התפתחות והורמונים, כולל לקטינים, ועד לניתוחי סירוס וכריתת איברים, ושאם חלילה לא נתערב רפואית ומהר, בני נוער אלה יתאבדו, ועדיפה בת טרנסית על פני בן מת. דיסאינפורמציה זו בנוגע לאובדנות גורמת לאותם צעירים ולהוריהם לפעול בחופזה, ללא היכרות עם הנתונים והעובדות. במסמך רשמי שמופיע באתר משרד הבריאות נטען שניתן להקל ואף להעלים את המצוקות של בעלי הדיספוריה, בין השאר על ידי – ואני מצטט – "צעדים להתאמת המראה לתחושת מגדר", כלומר ניתוחים, הורמונים, הסרת שיער ושינוי לבוש. התאמת מראה? כאילו מדובר בסך הכול באיזושהי עטיפה ולא במציאות פיזיולוגית שנוגעת לכל תא ותא בגוף. כל קשר בין טענות אלו למציאות לא רק שאיננו קיים, אלא הוא למעשה הפוך: לא רק שכל המחקרים שבדקו זאת, ללא יוצא מן הכלל, מראים כי אצל הרוב המוחלט של ילדים עם דיספוריה מגדרית מצוקה זאת תחלוף מעצמה והם יקבלו את גופם כפי שהוא תוך מספר שנים לאחר גיל ההתבגרות, בכפוף לכך שלא תהיה שום התערבות ולא יקבעו בתודעתם את אותן תחושות, אלא שהבלוקרים וההורמונים, הסירוס והכריתה מצילי החיים, לכאורה, נמצאו מחקרית כמקצרים את תוחלת החיים בשל קשת רחבה של בעיות רפואיות חמורות שנלוות להם, וכן יש קשר בינן לבין אובדנות מוגברת, כפי שאפרט. למרות שישנם דיווחים על מחקרים וסקרים שונים שמדווחים על 41% של ניסיונות התאבדות בקרב טרנסג'נדרים, כבר הוכח שהמחקרים הללו היו באיכות ירודה – מה שלא הפריע למשרד הבריאות לצטט אותם במסמך שהזכרתי לעיל. גם מחקר אחר, שטען שחוסמי התפתחות מינית הם הכרחיים למניעת התאבדות, מופרך. המחקר היחיד עד כה שבדק אובדנות בפועל בקרב ילדים ונוער עם דיספוריה מגדרית ושנערך על פי הנתונים של 15,000 ילדים ונוער בעלי דיספוריה שפנו במשך 11 שנים למרפאת מגדר באנגליה – שהייתה עד לאחרונה הגדולה בעולם – העלה כי מתוכם, בלי הבדל אם התחילו טיפול או היו עדיין ברשימת המתנה, התאבדו רק ארבעה. לא ארבעה בשנה חלילה, אלא ארבעה ב-11 שנים במצטבר. כל מקרה כזה הוא כמובן טרגדיה מזעזעת, אבל מדובר בכ-0.03% בלבד. יתר על כן, אומנם בטווח הקצר הטיפולים המכונים "התאמה מגדרית" עשויים להביא לשיפור בכמה מדדים של אובדנות בתקופת האופוריה הראשונית, אולם מחקר האורך היחיד שבוצע הראה שכמה שנים לאחר תהליכי הסירוס והכריתה יש קפיצה באובדנות עד לפי 19 מהאובדנות באוכלוסייה הכללית. כלומר, מוכרים לסובלים ולהוריהם נרטיב כאילו חייבים לסרס כימית ולכרות איברים כבר מגיל צעיר כדי למנוע התאבדות, בזמן שהאובדנות בפועל באותו שלב הינה נדירה, אך מזנקת כמה שנים לאחר אותם ניתוחים. אדוני היושב-ראש, מדובר במציאות הזויה שבה בשם הדאגה לכאורה לאותם הסובלים מאותה מצוקה מסלילים אותם למסלול של חיי סבל ומצוקה, ואין כמעט מי שמעז לנפץ את השקר. הגיע הזמן להציב את המידע האמיתי, מבוסס המחקר, בפני אותם צעירים והוריהם. הגיע הזמן לאסור כל תהליך של מתן חוסמי התפתחות והורמונים וכל הליך כירורגי שכזה בקטינים. הגיע הזמן לשים קץ להתעללות זו, המקצרת תוחלת חיים והמקושרת לאובדנות מוגברת במסווה של נאורות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "הכאב שלה הפך להיות הכאב שלי, הסבל שלה הפך להיות הסבל שלי, אנחנו השליחים להיות הפה של היקרים שהתאבדו", כך אמר היום בכנס הרב שלום המר, אביה של גילה. מדברים איתנו באמת – יש מגוון כל כך גדול של סימנים, של קריאות כאלה לעזרה, שלצערנו אנחנו כחברה הרבה פעמים לא שומעים את הזעקות האלה. אז יש רמזים מילוליים, ויש פעולות מחשידות, ויש שינויים התנהגותיים, גם אם הם חיוביים אבל הם דרסטיים, וגם יש לנו כל מיני סימנים שמחשידים שאנחנו צריכים להיות ערניים אליהם. אבל אני רוצה להתייחס ביום החשוב הזה – ופה אולי העת להודות לך, סגנית השר מיכל וולדיגר, על היוזמה החשובה והיקרה הזאת ועל הכנס הכל-כך משמעותי הזה, שהוא עצמו ממש מציל חיים. אז יש לנו מודעות באמת ברמה הזאת שכל אחד פוגש אותה ויכול לשים לב. אנחנו חיים בתוך חברה שלצערנו הרב, כשאנחנו מקשיבים, החוויה של ילד שגדל בה היא הרבה פעמים שלא רואים, שאף אחד לא שמע, אף אחד לא ראה, אף אחד לא שם לב. אני רוצה להביא פה מתוך ספר עוד דרך לאבחן ולראות מי הדמויות שיותר מועדות לפורענות, מי הדמויות שאנחנו צריכים לשים אליהן לב יותר, לא ברמה של מה הם אומרים אלא אפילו ברמה הנפשית, מה נטיית הנפש שלהם, מיהם. אז את הדמויות האלה אני רוצה להביא מתוך הספר שנקרא "ספר הכישרונות", שבעצם מדבר על כישרונות נפשיים, של יאיר כספי, שהוא מרצה באוניברסיטת תל אביב לפסיכולוגיה יהודית. באמת יש לו הרבה זכויות בעולם הנפש והוא הציל הרבה נפשות. אז כך הוא אומר: היציאה לחופשי נמצאת לפעמים בכמה מילים שאסור להגיד – רע לי, אני מיואש, אני לבד; זעקה לעזרה שאתה חונק בתוכך, ציפייה למישהו שיראה, שישמע, שיתגייס בלי שתצטרך לבקש. ארבעה אסור להם להיות במצוקה: הבן החזק, הבת השמחה, הילדה ההורית וזה שאסור לו להיות תלותי כמו אביו או אימו. החזק, אם יש בו מצוקה, אסור לו לספר, רק שהצליח להתגבר עליה במעשה גבורה; הבת השמחה מצחיקה אותנו גם כשהיא עצובה, היא מאמינה בחשיבה חיובית כתרופה; הילדה ההורית, מטפלת משפחתית, יכולה להיות במצוקה, אך היא חייבת לחכות איתה עד שתגמור לטפל במצוקות של כל בני המשפחה, המתחדשות ללא הפסקה; המתלונן הסדרתי לכאורה מפחד שיידחה אם יהיה לו קשה. חזק, שמחה, הורית ומתלונן – לכאורה לא מוכנים לקבל את הרשות להיות במצוקה. צעקה גדולה, אם תצא מפיהם, תבטל "אני" שאיתו הם מסתובבים בעולם, ותכניס אותם – כך הם מדמים – לרשימה מבישה: חלשים, דיכאוניים, אנוכיים ובכיינים. בעלי התפקידים מבית ההורים נוטים לשמר אותם בבגרותם ולשכפל יחסים דומים בסביבה חדשה: החזק נישא לאישה שאוהבת להישען. הסכם הזוגיות שלהם כולל פסקה שלפיה לחזק אסור לעולם לגלות חולשה; הבת השמחה נישאת לבחור עצוב, ויש ביניהם חלוקת תפקידים – העצוב נושא בשבילה את עיצבונה, והיא מתחברת לעצמה דרכו, כפויה להמשיך לשמח אותו; המטפלת מנסה להציל את סביבתה, מכילה את מצוקותינו כמו מגבת נייר עבה. מקשיבה, מקשיבה גם כשהיא מוטרדת ועייפה, לא מבקשת שנקשיב לה. וזו שאסור לה להיות תובענית כמו אימה נשואה לאיש השקוע בעבודתו. אסור לה לבקש שיוותר על נסיעה אחת למענה. מצוקתם של החזק, השמחה, המטפלת וזה שאסור לו להעמיס על הזולת מתגלית רק במצב אחד: כשהם חולים, מתפרקים או שוקעים בדיכאון כבד. ולפעמים, רק כשהם מתים. אז יאמרו אנשים: הוא הסתיר חולשה שהיה אסור לאיש לראות; הייתה עצבות גדולה מתחת לצחוק; בעצמה היא לא טיפלה; הוא התנהג כאילו הוא לא צריך אותנו. חשוב לומר להם: ביטוי מצוקה אינו עושה אתכם חלשים, דיכאוניים, אנוכיים או תלותיים, רק מגלה אישיות מורכבת, חזקה וגם חלשה, שמחה ועצובה, עוזרת ונעזרת, אחראית וזקוקה לזולת לפעמים. ההכרזה על מצוקה אינה מבטלת את הכישרונות שפיתח אדם כשמצוקה הייתה אסורה עליו. החזק ימשיך להיות חזק ויוסיף לאישיותו את הרשות להיות חלש לפעמים; השמחה תמשיך לשעשע אותנו, תוכל להיות איתנו גם כשאנו עצובים ותדע לשאת את עיצבונה שלה; המטפלת תוכל, אם תרצה, להמשיך להשתמש בכישורי הטיפול המופלאים שלה, ובתקופות של מצוקה לטפל בעיקר בעצמה; זה שאסור לו להיות מניפולטיבי כמו אימו ירשה לעצמו לדרוש לפעמים. הם יגלו, להפתעתם, כי יש מי שיכול לשמוע את מצוקתם. יש מי שלא חייב שתהיה תמיד שמח, חזק או מטפל, ואולי אפילו נעימה לו הזדקקותך. חלק מן העולם מתגייס לעזרתם בקלות. העולם אינו הוריך או אחיך, שהיו צריכים אותך בתפקיד מצומצם ולא היו יכולים לשמוע את צעקתך. חזק, שמחה, מצילה ואיש שאסור לו להתלונן צריכים ללמוד להיות איש ואישה המטפלים בעצמם כל הזמן ויודעים לבקש ולקבל עזרה; שלא יחשבו שצעקה אחת מספיקה ומסתיים בה תיקונם. יש תיקונים שלאחר שעושים אותם, צריך לחזור ולעשות אותם שוב ושוב בכל פעם שתפקיד שאתה רגיל בו משכיח אותם. ולנו כחברה החובה לפתוח את הלב ואת העיניים, כי כולנו ערבים זה לזה. אנחנו יודעים ש"עמו אנוכי בצרה" – ממש להרגיש את הזולת, שיהיה לנו הרגש לזולת, שנרגיש מה האדם השני עובר. בשביל זה אנחנו צריכים להיות בעמדה שפותחת את הלב ובוחרת להיות פה בעולם שרואה, רואה את הזולת, רואה את הכאב שלו. בעזרת השם שנתבשר בבשורות טובות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים ביציע, בתחילה אני רוצה להודות לכל מי שעשה, יזם, עבד, השתתף בארגון היום הזה למניעת אובדנות. אובדנות פוגעת בכל שכבות הגיל והקבוצות החברתיות במדינה ואינה פוסחת גם על החברה הערבית, המהווה כחמישית מכלל אזרחי המדינה. אין חברה חסינה לאובדנות. הנתונים הרשמיים של משרד הבריאות אומנם מעידים על כך ששיעור ההתאבדות בחברה הערבית קטן פי שלושה ממקרי האובדנות הקיימים בחברה היהודית, אך נראה כי הם אינם משקפים את עומק המצוקה הנפשית של חלקים מאוכלוסייה זו. ממחקרים וסקרים שעשו בתחום עולה תמונה מורכבת יותר: שיעור מקרי ההתאבדות בקרב צעירים ערבים עד גיל 24 גבוה יותר בהשוואה לקבוצות הגיל האחרות, ומהווה יותר משליש מסך כל מקרי ההתאבדות בחברה. נתון זה מדאיג במיוחד מאחר שמדובר בקבוצת הגיל הגדולה ביותר בחברה הערבית, אשר נראה כי טומנת בחובה את רוב גורמי הסיכון להתנהגות אובדנית. בחודש דצמבר פורסמו נתונים על תוכנית למניעת התאבדויות של בית החולים רמב"ם בחיפה, והנתונים מפתיעים גם את אנשי המקצוע בתחום: מתוך 571 איש שניסו להתאבד בתקופה הזו וטופלו במסגרת התוכנית, חייהם של 570 מטופלים ניצלו. ד"ר איל פרוכטר, מנהל אגף בריאות הנפש ברמב"ם ומיוזמי התוכנית, הזכיר כי הוא מודאג ממצבה של האוכלוסייה הערבית: יש סטיגמה בחברה הערבית נגד טיפול נפשי, דבר שמונע או מעכב טיפול. הוא אומר שגם אין מספיק מטפלים ועובדים סוציאליים במגזר הערבי, וזה לא אותו דבר כשהמטפל מדבר את שפת המטופל ומבין את צורת החשיבה שלו. גם במגזר החרדי יש סטיגמות בנושא, אבל האוכלוסייה החרדית מאוד תומכת באנשים במצוקה, ומספר המתאבדים שם הוא נמוך יותר. אני אעבור לשפה הערבית, וזה בעצם מסכם מה שאמרתי בעברית. אתחיל בפסוק מהקוראן: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בשם האל הרחום והחנון, אל תרצחו את עצמכם, האל חומל עליכם. רצח הנפש, או מה שנקרא התאבדות – יש לו סיבות שונות, ובהן הפרעה נפשית כמו דיכאון או מאניה-דפרסיה, פיצול, התמכרות לאלכוהול או שימוש בסמים. על פי רוב גורמי לחץ כמו קשיים כלכליים, מוות של אדם יקר או בעיות בקשרים אישיים, יש להם חלק בזה. לפי מחקרים שונים רואים שאפשר לטפל ברוב הדברים שגורמים להתאבדות. לכן נופלת על ההורים אחריות גדולה בהשגחה על הילדים שלהם. כמו שאומרים, יש סימנים רבים אצל מי ששרוי במצב של דיכאון. על ההורים להכיר את הסימנים האלה, וכאשר מבחינים בסימנים האלה אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי. זו לא בושה לפנות לטיפול פסיכולוגי, ועלינו לשנות את החשיבה שמי שהולך לטיפול פסיכולוגי – הדבר הזה הוא בושה. אז אנחנו קוראים לכל מי שסובל מבעיה לפנות לטיפול פסיכולוגי.) לבסוף אני אומר, התוכנית הלאומית למניעת אובדנות היא תוכנית טובה. צריך להרחיב אותה לכל היישובים, לפי תיעדוף, כמובן, לפי הנתונים: יישובים שיש בהם אחוז גבוה יותר של אובדנות – לתעדף אותם, לתת להם עדיפות לתוכנית. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מדי שנה בישראל שולחים יד בנפשם כ-500 אנשים, ומעל ל-6,000 מגיעים לבתי החולים בשל ניסיונות התאבדות. כמחצית מניסיונות ההתאבדות היו של צעירים עד גיל 25, ביניהם ילדים. התאבדות היא סיבת המוות השנייה של בנים בני 15–24, והשלישית של בנות בגילים אלו. אובדנות נתפסת בשוגג כעניין אישי, אפילו אינטימי; תוצאה של התמודדות האדם עם עצמו ומשבריו או תולדה של מצוקה נפשית בלבד. אבל אובדנות אינה עניין של האדם מול עצמו גרידא, אלא היא בעיקרה עניין חברתי, הן מבחינת המצוקות החברתיות העלולות לעודד אובדנות והן מבחינת הפתרונות למצוקות הללו, וממילא לנטייה האובדנית. לכן, מניעת האובדנות היא משימה פוליטית, בעיה שעימה צריך להתמודד באמצעות התוויית מדיניות נכונה של מוסדות המדינה בכל תחומי החיים. הסוציולוג אמיל דורקהיים, מהאבות המייסדים של מדעי החברה, חקר את תופעת האובדנות בחברה המודרנית. דורקהיים טבע את המונח אנומיה – אנומיה בפשטות מתייחסת לתחושת הזרות והניכור של הפרט מהחברה הסובבת אותו. דורקהיים דיבר על אי-ודאות הנובעת משינויים מהירים בנורמות החוקיות והחברתיות, במצב הכלכלי כחלק מהתחרות הקפיטליסטית הגוברת, מהשינויים התכופים במעמד החברתי ובמאבק הבלתי-פוסק עבור מקום מוגן ויציב לפרט. בקצרה, כשקיומו הפיזי והרוחני של האדם תלוי על כרעי תרנגולת, כשהלחץ הכלכלי הופך קיומי ובלתי פוסק, כאשר האי-וודאות מושלת בכיפה – מגפת האובדנות צומחת. הקבוצה הפגיעה ביותר למגפת האובדנות היא אוכלוסיית הקשישים – שיעור אובדנות של מעל 21 ל-100,000 איש. חברי גם הזכיר את שיעור האובדנות בציבור הערבי. גם בקרב צעירים ובני האובדנות מכה: כמחצית מניסיונות ההתאבדות הם של צעירים עד גיל 25, ביניהם ילדים, וכבר הזכרתי שזו סיבת המוות השנייה אצל בנים ושלישית אצל בנות בין גיל 15 ל-24. אנחנו פוגשים את האובדנות בשיעורים גבוהים גם בקרב יוצאי ברית המועצות, בשיעור הגבוה פי 1.3 מחלקם באוכלוסייה, ובשיעורים גבוהים אף יותר בקרב יוצאי אתיופיה – פי 2.5 משיעורם באוכלוסייה. המשותף לקבוצות הללו הוא חוויית חיים של הדרה, של גזענות וחוסר הכלה בחברה הישראלית, אפליה והדרה מצד מוסדות השלטון, בוז ואלימות. אנחנו פוגשים אובדנות מוגברת גם בקהילת הלהט"ב, ובמיוחד אצל אנשים על הקשת הטרנסג'נדרית, שהנתונים מצביעים על 41% ניסיונות התאבדות בקרבם. כמעט חצי. מנתונים שפורסמו בחודש שעבר עולה שמספר הפסיכולוגים הציבוריים זעום, וישנם אזורים גיאוגרפיים שלמים, בעיקר בפריפריה החברתית-כלכלית, ללא כל מענה. אדם שזקוק לטיפול והתייחסות בהתאם לצרכיו ייאלץ לעיתים קרובות לפנות לטיפול פרטי, שעלותו מאות שקלים לפגישה – הרחק מהישג ידם של רבים. האם הקרסה זו של הפסיכולוגיה הציבורית והפיכת טיפול נפשי למותרות אינה מגבירה את האובדנות? אני חושב שהתשובה ברורה. אז כן, אובדנות היא עניין פוליטי. התאבדות היא בעיה חברתית שיש לה פתרונות חברתיים. בשיטה הקפיטליסטית, ההופכת את האדם למבודד ואת זולתו למתחרה במקום לשותף, ציבורים שלמים סובלים מניכור חברתי, ובשל כך גם שיעורי ההתאבדות גבוהים. בליץ ההפרטות הביא אותנו לפערי ענק באיכות השירות הרפואי בכלל ובתחום בריאות הנפש בפרט. עליית מחירי הדיור שלחה סקטורים עצומים באוכלוסייה למאבק הישרדותי בלתי פוסק על תשלום עבור קורת גג. ועם הפערים ומאבקי ההישרדות באה אותה אנומיה שהזכרתי, ואיתה אלפי ניסיונות התאבדות, מגפה של אובדנות. אין ספק שהחלטה של אדם לשלוח יד בנפשו היא החלטה אישית, אך בה בעת עלינו לזכור שכל החלטה אישית שלנו תלויה ומושפעת מנסיבות החיים שלנו, מהחברה שבה אנו חיים, מהעתיד שאנו מסוגלים לדמיין לעצמנו. זוהי אחריות החברה – ואני מסיים, אדוני – ואחריות המדינה לעשות הכול כדי להבטיח הווה ראוי ועתיד שראוי לצפות לו, כלומר תקווה, עבור כל אדם ואדם בחברה באשר הוא. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, סגנית שר האוצר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-הראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, לצערי, אני מתמודדת נפש עם דיכאון קליני ועוד ועוד אבחנות. מעולם, מעולם לא פגעתי בשום אדם, לא פיזית ואני חושבת שגם לא מילולית. פגעתי רק בעצמי. הכאב שלי מכאיב לאהובים שלי. אני יודעת, אבל קשה לי להפסיק. אני צריכה פגישה עם פסיכיאטר, מנסה דרך קופת החולים, אבל זה לוקח נצח. אני מתקשרת ומבקשת תור, אבל מתייחסים אלי כמו אל משוגעת, לא מקשיבים לי. אני כבר לא יכולה יותר, אני על הקצה. אני מפחדת לצאת מהבית – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את מצטטת מישהו. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – אני מרגישה שיש לי אות קין על המצח. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תגידי את זה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה שאני הולכת לעשות עכשיו זה לא התאבדות, אני מקווה שבמותי אצליח לשנות משהו. יש אנשים נהדרים אבל יש גם כאלה שלא רואים אותנו. במקום להרגיש מסומנים, משוגעים וחסרי תועלת, אם אציל אפילו אדם אחד או אעלה את המודעות למה שאני וחבריי מרגישים ומתמודדים איתו – המוות שלי יהיה שווה. אנחנו מרגישים בושה גדולה, אשמה. אנחנו נטל על החברה. אני מקווה שלא מתי לחינם, וגם אם כן, כבר לא יכולתי לסבול יותר. זה סבל בל יתואר. כל שנייה, כל דקה – כמו דקירה קשה. זה לבכות ימים שלמים ולדעת שלא אהיה כמו כולם, שאי-אפשר לאהוב אותי, בחורה עצובה שכמוני. אני מבקשת סליחה מהמשפחה שלי, משפחה מושלמת. הכאב שלי קשה מנשוא, אבל עכשיו לפחות לא יהיה כואב יותר. המכתב הזה לא נכתב בדמעות. זה מה שיש לי – רק כאב על המשפחה שלי, המשפחה האהובה שלי. המכתב הזה נכתב מתוך תקווה לאלה שעוד מחזיקים חזק, שצריכים שמישהו יראה אותם, שמישהו יזהה את הכאב שלהם. כל מה שרציתי בחיי היה רק עוד חיבוק מאבא ואימא. אפסו כוחותיי. היו שלום, אני חייתי ביניכם כמו צמח בר. את המילים האלה כתבה רעות. רעות גרה בנחלאות וחלמה על חתונה. היא שמה קץ לחייה בקיץ האחרון, בכ"ב באלול תשפ"ב. הוריה של רעות, אבי ורותי גיספן, נמצאים כאן איתנו, יושבים ביציע. תודה לכם על הפתיחות, על השיתוף ועל המשימה שלקחתם על עצמכם כאילו לא מספיק קשה לכם. כמה ימים לאחר מותה של רעות, אבי, אבא שלה, כתב לי את המילים הבאות: מיכל שלום, בזמנו פניתי אלייך ונעזרתי בך לשחרורה של רעות מאשפוז כפוי. לצערנו הרב, רעות ז"ל לא שרדה את הדיכאון העמוק שהיה מנת חלקה בשנים האחרונות. בכתובים שהיא השאירה, היא מלינה על הטיפול בחולים, חולי נפש. כתובים אלה הם מעין בקשתה, צוואתה, רצונה להעלות למודעות נושא כאוב זה, ולא בכדי, ולו בשביל להציל נפש אחת. אבי, אביה, התעקש וביקש שוב ושוב, ושב וביקש שאקריא את המכתב, שאזעק את זעקתה של רעות. כמו רעות, לצערי, על פי הרישומים של משרד הבריאות, מתאבדים בישראל כל שנה כ-400 אנשים. זהו מספר בחסר. המספרים האמיתיים גדולים הרבה יותר. היום, בכנס שיזמתי, פגשתי משפחות רבות שהפצע שלהן לא מגליד. הם סיפרו, וסיפרו בגילוי לב, ולכולם היה מסר אחד: אפשר לשנות, אפשר להציל. אתם יודעים, לחדרי המיון בישראל מגיעים כל שנה מעל 6,500 בני אדם עם פציעות שונות עקב ניסיון התאבדות ופגיעות עצמיות. כמו שאמרו פה לפניי, 72% מהמתאבדים הם גברים, ובשנה האחרונה נרשמה עלייה של 43% במספר התלמידים המטופלים בסיכון גבוה להתאבדות. ואני אגיד עוד משהו, שאולי הוא נשמע פחות חשוב, אבל גם הוא חשוב: מבחינה כלכלית, העלות השנתית של מקרי האובדנות והטיפול בהם למשק עומדת על 2.5 מיליארד ש"ח בשנה. מה אפשר לעשות עם הכסף הזה לו רק ניקח אותו צעד אחד קדימה: מניעה. במכתבה של רעות היא מבקשת שיראו אותה. היא מבקשת זאת מהרופאים, מהמטפלים, מהמעגל הקרוב שהיא כל כך אוהבת, ומהסביבה כולה. אובדן שכזה מותיר אחריו משפחות וחברים הרוסים, שלא יחזרו להיות כפי שהיו. לאבד אדם קרוב כל כך זאת הטרגדיה הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ולא פחות חשוב – איבדנו אדם יקר, אדם שיכול היה להיות משמעותי ולהיות חלק בלתי נפרד מהחברה, חלק מהרקמה האנושית, חלק מאיתנו. יש לנו בכנסת, וכמובן בממשלה, תפקיד חשוב: לדאוג לחיזוק התוכנית הלאומית למניעת אובדנות; לדאוג להטמעת אסטרטגיות למניעת אובדנות בבתי הספר, ברשויות המקומיות, במשטרה, בתנועות הנוער, אצל העולים, אצל הקשישים ובכל מקום אפשרי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני ממש מסיימת. אנחנו צריכים להכשיר מורים, שוטרים, פסיכולוגים חינוכיים; לדאוג למרכזי משפחות; לדאוג לאיתור, לאבחון, להערכת מסוכנות, לטיפול קצר מועד וארוך מועד. לדאוג, פשוט לדאוג. לדבר על זה, לחנך, להכשיר, לטפל. אנחנו פה כדי להיטיב, כדי לדאוג לחברה טובה יותר. בבית הזה יש נושאים שבמחלוקת, והרבה, אבל הנושא הזה, כך בטוחתני, חשוב לכולם. אני פונה אל חברי הכנסת ולעם ישראל כולו: שימו לב אל הנשמה. אל תשכחו אותה – לא אצלכם ולא אצל הסביבה. שימו לב אל הנשמה. שיהיה לכולנו חודש טוב, וכן, גם שמח. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. השרה עידית סילמן נמצאת? לא. השר יואב בן צור, בבקשה. << דובר >> ממלא מקום שר הבריאות יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, ברצוני לברך על כך שהיום הוקדש בכנסת לנושא מניעת אובדנות. אני מודה לסגנית שר האוצר מיכל וולדיגר, ליושב-ראש ועדת הבריאות, ליושב-ראש ועדת חינוך, ליושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה ולעמותות המשפחות השכולות, אשר קידמו את הדיונים החשובים בוועדות. ברור שמאחורי כל המספרים ומאחורי כל התחזיות עומדות משפחות שחרב עליהן עולמן, ואין ספק שהן המתמודדות האמיתיות בנקודה הזאת. אנחנו מצווים לעשות ככל יכולתנו, לעשות את המרב והמיטב כדי למנוע שוב את הדברים האלה. ומי כמוכן, המשפחות השכולות, יודע מהו מחיר האובדנות הזאת. מניעת האובדנות היא מבחינתנו חובה מוסרית ומשימה לאומית משותפת. מדי שנה – ואני רוצה קצת לתקן – מתאבדים בישראל כ-500 איש, וכ-7,000 איש בשנה מבצעים ניסיון התאבדות. אלה מספרים שהחברה שלנו לא יכולה להשלים איתם. התאבדות היא אינה גזרת גורל. אפשר וצריך למנוע התאבדויות. כל מקרה ומקרה מותיר אחריו מעגלי פגיעה רחבים וקשים, אבל, צער, אשמה ומצוקה לשנים רבות. יש לנו כחברה חובה מוסרית לראות אדם בסביבתנו אשר נמצא במצוקה ולסייע לו לקבל עזרה מתאימה. אסור לנו להשאיר אף אחד מאחור. חשוב להבין שהתאבדות יכולה לקרות לכולנו, בכל חלקי החברה, בכל טווח הגילים ובחברות השונות. ישנה חשיבות רבה לעבודה משותפת של כל הגורמים – כל משרד ממשלתי, כל ארגון. כל שותף לא יוכל להצליח לבדו במשימה ללא השותף האחר. זה לא עניין לבריאות הנפש בלבד; זה לא עניין לאנשי המקצוע בלבד – רק אם כולם יירתמו נצליח במשימה. בימים אלה אנו מתמודדים, כמדינה וכחברה, עם ההשלכות הרבות של משבר הקורונה שפקד אותנו. אנו חייבים לתת התייחסות מעמיקה להשלכות הנפשיות, שמתבטאות בעלייה במצוקה נפשית, בדיכאון, בחרדה ובסיכון אובדני באוכלוסייה. נושא בריאות הנפש צריך לעמוד בראש סדר העדיפות הלאומית. ישנו ביקוש גובר לשירותי בריאות הנפש, ויש צורך אמיתי ודחוף לעבות את הסיוע הניתן במסגרת שירותים אלה. מעני בריאות הנפש שלנו צריכים לתת שירות מקצועי, נגיש, מהיר, כדי שלא נגיע למצב שהגענו מאוחר מדי ואיבדנו חיים. כיום, בתחום מניעת האובדנות בישראל ישנה תוכנית לאומית למניעת אובדנות, שהתקבלה בהחלטת ממשלה בדצמבר 2013. התוכנית היא בהובלת היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות, ובשיתוף עם משרד החינוך, משרד העבודה, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד העלייה והקליטה, המשרד לשוויון חברתי, המשרד לביטחון לאומי ומשרד הפנים. מטרת התוכנית היא ליישם כמה אסטרטגיות למניעת אובדנות על מנת לצמצם את היקף התופעה בישראל. העבודה נעשית ברמת המטות של משרדי הממשלה והמחוזות ברשויות, תוך התמקדות באוכלוסיות בסיכון אובדני מוגבר, מתמודדי נפש בני הגיל השלישי, עולים, ילדים, נוער ועוד. בנוסף שותפים בתוכנית גם המוסד לביטוח לאומי, המשטרה, שירות בתי הסוהר, בתי חולים, קופות חולים, עמותות המטפלות במשפחות, מוסדות אקדמיים ועוד. בשנים האחרונות התוכנית עשתה קפיצת דרך משמעותית, וכיום היא פועלת בכ-155 רשויות מקומיות, והמטרה היא שעד שנת 2025 היא תפעל בכל רשות ורשות במדינת ישראל. במסגרת התוכנית הוכשרו עשרות אלפי שומרי סף לזיהוי אנשים הנמצאים בסיכון לאובדנות; ישנו מענה של קווים חמים העונים טלפונית ובאופן מקוון לאנשים במצוקות נפשיות; מתקיימים מאות פורומים מקצועיים שונים של כלל הגורמים המעורבים בטיפול ובמענים, הן ברמת הרשויות המקומיות והן ברמת המחוזות, כדי לפעול לקידום הנושא; נעשים מהלכים אסטרטגיים להפחתת הנגישות לאמצעים מסוכנים לאובדנות, כמו תרופות, ולמקומות המועדים להתאבדות, לאחר מיפוי כלל-ארצי של מקומות שבהם אנשים התאבדו, כדי לנסות למנוע מקרים נוספים; נבנים רצפי טיפול של כלל הגורמים המעורבים בטיפול, ומבוצעות הכשרות של מטפלים במערכות השונות – מערכת הבריאות, הרווחה והחינוך. לסיכום, אחד החסמים של רבים מלגעת בנושא האובדנות הוא שמייחסים לנושא רגיש זה הרבה מאוד מיתוסים ועמדות שגויות. עמדות אלה משפיעות על אופן ההתייחסות, וחשוב שאנחנו לא ניפול בהן. אחד מהמיתוסים השגויים שרבים מאמינים בו הוא כי מי שרוצה להתאבד בסוף יתאבד, ואין לנו באמת דרך למנוע את המעשה. זוהי טעות. מחקרים מראים – וגם הניסיון – כי אדם שרוצה להתאבד אינו רוצה למות, אלא הוא פשוט לא רוצה להמשיך לחיות באופן שבו הוא חי כעת. הוא מתקשה לשאת את הסבל הנפשי הקשה מנשוא שאיתו הוא מתמודד – סבל שיכול להיות נפשי או פיזי. התפקיד שלנו הוא להיות שם עבורו, לאתר אותו בזמן המשבר, לשכנע אותו לקבל טיפול ולהפנות אותו לטיפול כדי שיוכל לסייע לו במצוקתו הרבה. זוהי חובתנו המוסרית, החברתית והאישית. חשוב להבין כי למרות הפעילות שנעשתה, וגם זו הקיימת כיום, עדיין יש בפני כולנו פעילות רבה להמשך הטמעה ופיתוח של התוכנית ברמה הארצית, כדי לעשות כל מה שרק אפשר כדי למנוע התאבדות, ולו של אדם נוסף אחד בישראל. אני מקווה שבאמת, בסופו של התהליך, נצליח להוריד דרמטית את מספרם של המתאבדים, וכולם יבינו שהחיים יכולים להיות הרבה יותר טובים, אבל בחיים ולא באובדנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לשר יואב בן צור, ממלא מקום שר הבריאות. << נושא >> ציון יום האתגרים בפני חולי הסרטן ומשפחותיהם << נושא >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום האתגרים בפני חולי הסרטן ומשפחותיהם. הדוברת הראשונה, שיזמה את הדיון, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, האמת שקשה לדבר אחרי יום כזה וגם אחרי הנאום שלך, מיכל. נבצר ממני להגיע ליום, כי הייתי גם בדיונים של יום הסרטן. חבל ששמים את הימים בימים כאלה שגם אין הרבה חברי כנסת במליאה. לדעתי, המטרה העיקרית של ימים כאלה היא להעלות את המודעות ולשים את אותם נושאים על סדר-יומה של הכנסת ושל הממשלה, כדי באמת להביא לשינוי המיוחל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יכול להיות שיש לזה מעלה, שנושאים כאלה רגישים, נוגעים ללב, יהיו לא ביום שרואים בכנסת כל מיני מחזות ובלגנים, אלא – – – << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז אולי זה ילמד את כולנו להיות בני אדם, רגועים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז יפה יותר שנותנים את הכבוד הראוי למעמד. יכול להיות. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> יכול להיות. אני גם יכולה להבין, אחרי לילה ארוך אתמול, עד לבוקר – קשה שכולם יהיו כאן. לגבי היום של התמודדות חולי הסרטן ובני משפחותיהם – מאז שנכנסתי לכנסת אני מנסה, זו השנה השלישית, לציין את היום הזה ממקום של היכרות וחוויה עמוקה עם האתגרים העומדים בפני החולים ובפני בני המשפחות שלהם. לצערי הרב, כמה שלכאורה יש מנגנון ומערכת שעובדת – אם זה במשרד הבריאות, אם זה במשרד החינוך ואם זה במשרד הרווחה – עדיין אנחנו פוגשים קשיים, ולפעמים הם יותר קשים מנשוא מאשר המחלה עצמה. במדינת ישראל עד שנת 2020 היו קרוב ל-100,000 חולי סרטן. בכל שנה מתווספים 30,000 חולים חדשים. כל שנה נפטרים בממוצע קרוב ל-11,000 אנשים מסרטן. סרטן הוא הגורם הראשון בתמותה במדינת ישראל מבחינת מספרים, וסרטן השד וסרטן המעי הגס הם המובילים. טוב שיש תוכניות לאומיות, מה שנקרא, לגילוי מוקדם של אותן שתי מחלות, אבל עדיין צריך להשקיע גם בגילוי מוקדם של שתי המחלות וגם של מחלות מהסוגים האחרים, השונים. בדיונים שעלו היום בוועדה לזכויות הילד, בוועדת הרווחה, בוועדת הבריאות, בוועדה לפניות הציבור – וזה הזמן באמת להודות ליושבי-ראש הוועדות וגם לצוותי הוועדות, וגם לצוות הלשכה שלי ולמתנדבים בלשכה שתרמו וטרחו כדי שהיום הזה יצא לפועל, וגם לכל העמותות שהגיעו, במיוחד העמותה של "גדולים מהחיים" והעמותה למלחמה בסרטן, ולילדים הנפלאים שהגיעו כדי להשמיע את קולם ואת זעקתם, ובעיקר את כאבם. הרבה צרכים עלו, ואני כן מאמינה שיש הרבה מה לתקן, ואפשר לתקן, וזה לא עולה הרבה כסף, כי אם אנחנו נסתכל על העלות של הטיפולים ושל מה שקורה מסביב לאותו חולה בתוך המשפחה – העלות היא יותר גבוהה, פי כמה וכמה מהדברים שאנחנו יכולים לעשות. כשאני אומרת "אנחנו" אני מתכוונת לרשויות, למדינה, לממשלה, שאמורה להשקיע ולשים את המשאבים הדרושים. אי-אפשר להתעלם מזה שכשיש ילד חולה במשפחה כל המשפחה קרועה סביב אותו ילד: העבודה כבר לא עבודה, המשפחה כבר לא משפחה, ולצערי הרב גם הרבה פעמים לאנשים אין את האפשרות ללוות את הילדים שלהם כמו שצריך. ואז הם צריכים לבחור בין ללוות את הילדים לבין להמשיך בעבודה, והרבה פעמים הם משלמים מחירים כבדים במקומות העבודה. ועוד יותר לגבי אנשים עצמאים, שאין להם גם את המכסה בתוך החוק שמאפשרת להם ללוות את הילדים שלהם ולא להפקיר את העסק העצמאי שלהם. עוד נושא כאוב שברצוני לשים ביום הזה – ואני מקווה שתהיה אוזן קשבת בתוך האולם, גם מי שנמצא וגם מי שלא נמצא – הסוגיה של כריתת איברים לחולי סרטן, ולחולים בכלל, אבל אנחנו ביום של התמודדות של חולי סרטן. לא יעלה על הדעת שאחוזי נכות שנותנים למישהו שכרתו לו איבר מסוים או למישהי שכרתו לה איבר מסוים מהגוף שלה – נותנים אחוזי נכויות בהתאם לגיל. אני לא מצליחה למצוא היגיון אחד למה זה ככה. האם אישה בת 45 שכורתים לה שדיים לא מרגישה, לא סובלת, לא רואה את החסר הזה יום-יום? וכך גם לגבי ילדים וגברים. אז לא יכול להיות שהמצב הזה יישאר ככה. צריך לפתוח את הסוגיה הזאת ולטפל בה כמו שצריך ולתת אפשרות לאותם אנשים באמת לקבל את מה שמגיע להם. והפתרון – נכון, כסף זה לא המטרה, אבל עם כסף אפשר לקנות טיפולים רגשיים; עם כסף אפשר לקנות שירותים, שאנשים שכבר חלו בסרטן ובהגדרה הם מבריאים וכבר לא חולים לא יכולים לקבל אותם. אני אומרת לכם מניסיון אישי, פעם אחת אתה חולה בסרטן – זה משהו שמלווה אותך לאורך כל החיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני לא רוצה להמשיך בשאר הדברים, אבל אני רוצה להביא משפט אחד של אחד הילדים שהגיע היום לוועדה – עומר, ילד אמיץ, שאמר בכאב רב: זה שיש לי שיער על הראש בחזרה, זה לא אומר שאני בריא. וזה אומר דרשני, ואני חושבת שזאת נקודת המוצא שצריכה להפעיל את כולם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני רוצה – נותנים חמש דקות, אז נא להקפיד על הזמן כדי שנוכל להתקדם במשך היום. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יום מרגש, גם נושאים מאוד נוגעים ללב. את הנאום של היום אני רוצה להקדיש לשתי החברות שלי שנפטרו מסרטן: ילנה לבובסקי, זיכרונה לברכה, שנפטרה ב-2009, בגיל 33, מסרטן השד, ואורלית דגני, זיכרונה לברכה, שנפטרה בשנת 2018, בגיל 42, מסרטן ריאה. יהי זכרן ברוך. אני רוצה להקדיש את הנאום שלי גם לכל מי שהחלים מסרטן או בדרך לריפוי. היום נפגשתי עם נציגות עמותת חלאסרטן – שירה, מיכל ושחר. בפגישה איתן הבנתי שיש קבוצת גיל שיש לה צרכים מיוחדים, הן בריאותיים והן פסיכו-סוציאליים. שחר, שירה ומיכל יושבות ביציע כדי להשתתף ביום החשוב הזה לציון מחלת הסרטן, ההתמודדות עם האתגרים של חולי סרטן, ואני מודה להן על העבודה החשובה שהן עושות למען עשרות אלפי חולים וחולות, מחלימים ומחלימות. עד לפני כעשר שנים האבחנה הזאת הייתה מובילה לתחושה של פסימיות, פחדים והנורא מכול. בזכות הרפואה המודרנית, במיוחד הרפואה בישראל, קרנות מחקר בבתי חולים, מפעלי ביוטכנולוגיה, חברות התרופות, ההתמודדות עם הסרטן הפכה לאפשרית ואפילו אופטימית, במקרים שפעם היו ללא תקווה. הטיפול כיום מותאם אישית, וזוהי פריצת דרך במחשבה ובדרך הטיפול, בהתמודדות וההחלמה. כשניהלתי מרכזים רפואיים בשירותי בריאות בקהילה יצא לי ללוות עשרות חולי סרטן ואת משפחותיהם. הם היו זקוקים לתמיכה ברגעים הכי קריטיים. הם היו צריכים לחוש את החום האנושי במקביל לטיפול התרופתי. אני יודעת שבמרפאות ובמרכזים האונקולוגיים הידיעה הזו עומדת לנגד עיניו של הצוות המטפל. המצב הרגשי חשוב לא פחות מהטיפול התרופתי. כל הצוות שלי, כשעבדתי בקופת חולים, ידע שאנחנו חייבים לפעול מהר מאוד, ללא שום דחייה – לתאם תורים, לקשר את המטופלים עם בתי חולים. הכי חשוב הוא לאבחן את המחלה ולהתחיל את הטיפול בזמן. לבצע בדיקות מייד, ולא להמתין שבועות וחודשים, כפי שמציעים במוקדי זימון תורים בבתי חולים ובמכוני אבחון למיניהם. חשוב גם לדעת שחשוב לבצע בדיקות סקר תקופתיות. אנחנו מכירים בדיקות במערך הרפואה המונעת, כמו בדיקות סקר ממוגרפיה לנשים, קולונוסקופיה לנשים וגברים, בדיקת עור ועוד. אנחנו צריכים לזכור שגילוי מוקדם מציל חיים. הניצחון של המחלה הוא הרבה יותר מהחלמה. אחרי ההחלמה החולים והמטופלים כאילו נולדים מחדש. לפעמים נדמה שהסיפור נגמר עם ההחלמה הפיזיולוגית, אבל לא. חשובה ההתייחסות לא רק לחולים, אלא גם למחלימים. אני רוצה לספר לכם על קהילה, חלאסרטן, שמונה מעל 30,000 צעירים, חולים ומחלימים. הם פועלים זה לצד זה, וזה לטובתו של זה. הם מפעילים תוכניות ייחודיות לצעירים בתחומי חיים שונים שעד היום לא קיבלו מענה. צעירים וצעירות סוחבים איתם את השלכות הטיפול בסרטן עד סוף חייהם – זה בא לידי ביטוי בפגיעה במיניות, בפוריות וביכולות פיזיות – כל אלה משפיעים על היכרויות, על זוגיות, על הקמת משפחה, בחירת קריירה, על דימוי עצמי. קהילת הצעירים המדהימה הזו, חלאסרטן, מכירה ממקור ראשון את הבעיות. הקהילה פועלת גם למען המרפאות בקהילה. הטיפולים לא נגמרים בבית החולים כשהמטופל הבריא ונשלח לביתו לשארית חייו – יש צורך בהמשך טיפול ייחודי גם אחרי. על כן, נודע לי שלאחרונה החל פיילוט של מרפאת מחלימים בקופת החולים מכבי. המרפאות מאפשרות את ניהול ההחלמה באמצעות מעקב רפואי בליווי אחות מתאמת צעירים, לצד המעטפת הנפשית והסוציאלית. אני מסכמת. אני רוצה לאחל החלמה מהירה לכל מי שחלו או נמצאים בתהליך טיפולי. ברוך רופא חולים וחולות. אני מאחלת לכך שהרפואה בישראל תמשיך להתפתח. אני מברכת ומחזקת את הרופאים, עובדי הסיעוד, הדימותנים הקליניים, בעבודתם מצילת החיים. אני מאחלת הרבה כוח ואהבה לכל המשפחות שעוברות את הדרך המורכבת להחלמה מהמחלה האונקולוגית. מאחלת רפואה שלמה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. חמש דקות. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מקריא את מה שכתבה אימא של רעיה, שיושבת שם למעלה, שפגשת אותם בוועדה אצלך. בכל פעם שאני מדבר בלשון עצמי, זה לא אני – זו אימא של רעיה, שכתבה את הדברים. אדוני היושב-בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כמו שאמרתי, יושבת פה רעיה, מחלימה, ברוך השם, מהמחלה. היא גרה ברמת הגולן. אימא שלה כתבה את הדברים, ואני אקריא אותם כלשונם. גבירותי ורבותיי, מכובדיי כולכם, שתהיו לנו בריאים ושמחים. יום מעונן בחודש פברואר 2022 היה יום רגיל – עם בוץ בשבילים וריח של אדמה רטובה. רעיה שלנו, תלמידת כיתה ט', חזרה מהאולפנית והתלוננה שכואבת לה הרגל. כאב ברגל, לא משהו דרמטי. אז לא ידענו כי בעוד חודש מאותו היום נשב מול ד"ר רמו מבית החולים ספרא תל השומר והוא יגיד לנו: רעיה, זה סרטן. המילים הבאות של ד"ר רמו נבלעו בבליל של הברות, צלילים וקולות, שנעלמו בתוך תהודת החדר לכדי צליל ארוך ומעומעם. אותו יום ארור לקח את חיינו ואינם כשהיו. משפחת גלר הצטרפה לסטטיסטיקה. רעיה היא אחת מ-500 הילדים שאובחנו עם סרטן בשנת 2022. רעיה היא אחת מהילדות והילדים שחלו בסרטן מסוג אוסטאוסרקומה – ברגל שמאל, אם כבר שאלתם. זוכרים היטב את היום ההוא. ברגע אחד של אנשים נורמליים, עם מציאות רגילה למדי, ילדה אחת מתוך שבעת ילדינו הפכה ביום אחד למומחית מספר אחת בכאב, כימותרפיה, שימור פוריות, וללא שבחרה בכך – ללוחמת חיים. ואנחנו איתה, משפחת גלר מרמת הגולן. הפכנו את ביתנו לחדר מבצעים. העובדה שאין מחלקה אונקולוגית לילדים בבתי החולים בסמיכות למקום מגורינו גרמה למורכבות במכפלות שאין באמת יכולת להבין עד שאתה שם באירוע. נסיעות של שעות על גבי שעות מרמת הגולן לבית החולים לילדים ספרא שבתל השומר, עם ילדה אחרי כימו. בחילות מהגיהינום. ילדה שלנו, אהובה שלנו, גיבורה שלנו, כמה ניתוחים, כמה אתגרים. ואנחנו, רק ללמוד ממך, מתעצומות הנפש שלך. כוחות חיים שמתפרצים מתוך כאב. המסע הזה מחייב. פרט לכוחות נפש עילאיים על הגבול של הבלתי-אפשרי, שוזר איתו אתגרים טכניים בלתי נתפסים שנשמעים כמו נלקחו מספרות מדע בדיוני – והם רבים, רבים מאוד: עזיבה של מקום עבודה באחת; מעבר כלכלת משפחה שלמה להשתכרות של בקושי משכורת אחת, בשילוב היעדרות במשך שבועות וחודשים מהבית, הם קצה הקרחון. ערעור התא המשפחתי ואחיזה בכל דרך בביחד שלנו, שהוא קדוש. קודש-קודשים של ממש. זה מאבק יום-יומי כל יום מחדש. אוספים את עצמנו מהרצפה, מרימים ראש ועוברים שעות של בוקר, את הצוהריים ואת הערב. לפעמים לא מצליחים לקום, ואז מבקשים עזרה. לפעמים היא שם, ולפעמים לא – העזרה. לפעמים יושבים עם הורים אחרים שמתמודדים כמונו, ושלא מחזיקים את הכול, ומנסים לעזור. לפעמים מצליחים ולפעמים לא. וצריך לקבל את זה – את השבר, את הקושי. וזה לפעמים מייאש ולפעמים מרומם רוח. כל אתגר שעוברים בהצלחה הוא חג. בכל שנה מציינים בכנסת את יום הסרטן הבין-לאומי. היום הזה מוקדש למודעות לאתגרים שעוברים המתמודדים עם מחלת הסרטן ומשפחותיהם. תמיד כשיש יום מיוחד שמוקדש למשהו, ברור לכם כי הוא איננו מיועד לאלה שחווים אותו בכל ימות השנה, אלא הוא מוקדש לאלו שלא מכירים ולא יודעים. או כמו שאומרים אצלנו: שלא תדעו לעולם. בטח אתם שואלים: סרטן, הבנו, אבל מה קשור משפחותיהם? מכיוון שלא שאלתם, אנחנו נשמח לענות: כל משפחה בעולם כולו – בישראל, ביפן, בארצות הברית, בצרפת – שיש בה ילד או מבוגר חולה בסרטן, מיידית הופכת למשפחה לוחמת, לוחמת חיים, עם מחלקה לוגיסטית, עם אתגרים רגשיים, עם הרבה הרבה חבילות טישו, רק ליתר ביטחון. המשפחה, האחים, הילדים, האחרים, ההורים, כולם נכנסים למערבולת בלב ים סוער של טלטלות, אי-ודאות וקושי בביצוע המטלות הפשוטות ביותר של החיים. ניהול המערכה הזו שואב כל טיפה של כוח ומשאיר מעט מאוד לתפקוד של חיים רגילים כמו של כל אחד ואחד מכם. אנחנו לא גיבורים – אנחנו לוחמי חיים. אנחנו חלק ממשפחה שלא בחרנו להצטרף אליה – משפחת הסרטן. המשפחה עם יחסי הציבור העלובים ביותר שיש. משפחה לא בוחרים, אבל בוחרים איך להתמודד. ואתם, אנשים יפים סביבנו, מנסים להבין מה עובר עלינו, ולנו קשה להסביר, כי לא תבינו. אל תרחמו, אל תיתנו לנו את המבט המרחם הזה. הצטרפו אלינו למלחמה על החיים. משפחות כמו משפחת גלר יש רבות-רבות סביבנו, רבות מדי, והן צריכות אתכם ואתכן, החברים, השכנים, המשפחות ביישוב, בדירה ממול, בקצה הרחוב, החברים לכיתה, החברים לתנועת הנוער. אל תיעלמו. ואתם, חברים יקרים שיושבים כאן במליאת כנסת ישראל, שהגעתם היום לכבד אותנו ואת רעיה שלנו, משרתי ציבור, נכבדיי, רעיה צופה בכם כאן ממש. היא הגיעה מרחוק, מרמת הגולן הרחוקה והיפה, כדי לבקש מכם להיות רגישים יותר, קשובים יותר לצרכים שלנו, של המטופלים, של המשפחות. בואו ללמוד על המסע שלנו, שתבינו מה זה להילחם על החיים. מכאן אנחנו פונים אליכם – תראו איך ניתן לעזור, איך ניתן לסייע. בשביל להיות לוחמת חיים צריך צבא גדול. תהיו לנו בריאים וחזקים. אל תשכחו אותנו. בואו לבקר בגולן. יפה שם מאוד. רעיה, משפחת גלר וכל משפחות לוחמות החיים בישראל. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה שמעון רוט. << דובר >> משה שמעון רוט (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים חשובים, ביום הזה אנחנו מציינים את האתגרים של חולי הסרטן ומשפחותיהם. ראשית, המחלה הארורה הזו היא מחלה משפחתית. כשיש חולה במשפחה, כל המשפחה הופכת להיות חלק מהמחלה. לצערי, לאבא שלי היה הרבה שנים סרטן. הוא סבל הרבה מאוד ונפטר בטרם עת. יש לי נכד שהיה לו סרטן, וברוך השם, השערות שלו כבר מתחילות לצמוח. אנחנו שמחים. סופרים את הימים, מודדים את השיער, ועוד מילימטר של שיער הוא שמחה גדולה, למרות שיש לו כבר בראש, אחרי כל כך הרבה ניתוחים, צינורות שלא אמורים להיות לילד בן עשר. כלתי עברה סרטן, ויש לי חבר שעבר את הסרטן. אנחנו כל הזמן מקווים ומתפללים שזה יהיה משהו ששייך לעבר. לכולם, ללא יוצא מהכלל, עדיין יש פגיעות נפשיות קשות מהסרטן. משפחותיהם סבלו, והן רגישות לנושא הזה, בכל כך הרבה מובנים, שבכמה דקות שיש לי קשה אפילו לתאר. יום ולילה, שבת וחול, ללא הפסקה. הסבל לא יתואר. זה כמו שחבר שלי אמר לי שאחרי 60 פעמים של הקאות הוא הפסיק לספור. 60 פעמים של הקאות בשבת אחת. הבית הופך להיות – אפשר לקרוא לזה בית חולים מאולתר, ואפשר לקרוא לזה בית עם קושי שצריך להתמודד איתו. בית עם התמודדות. כל האנשים האלה הם גיבורים גדולים. ואנחנו באמת מעריכים, אבל אנחנו גם צריכים לעמוד לצידם. ברוך השם, יש ארגוני חסד. הציבור היהודי תומך. אני מכיר כאלה בתוך הציבור החרדי שתומכים הן במשפחה והן בחולה עצמו, בכולם. וזה באמת יבורך, והלוואי שירבו עוד ועוד כמוהם. אבל נוסף לארגונים האלה, צריך להיות – ויושב פה חבר הכנסת בן צור, שהוא ממלא מקום השר, ואני פונה דרכו גם לממשלת ישראל: אנחנו צריכים לדעת שגם הממשלה צריכה לתת יותר את הדעת ויותר להשקיע ברעיון הזה ובנקודה הזו של תמיכה במשפחות, ולעמוד לצידם של כל ארגוני החסד האלה. הציבור גם צריך לתמוך. חברים צריכים לדעת מזה ולהכיר. כמו שאמרתי, הסרטן הוא מחלה משפחתית, וכל המשפחה צריכה תמיכה. התפקיד שלנו הוא לתמוך בהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. חמש דקות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת שכשומעים את סיפורי החיים שיש פה, מתוך הכנסת, מתוך המליאה, זה מרגש אותנו. זה המאחד בינינו. לצערנו, דווקא בצרה הזו כולנו מאוחדים. צריך להיות מאוחדים בכל יום. ואמרת, חברת הכנסת אימאן, שחבל שביום כזה לא נמצאים יותר חברי כנסת. אני מסכים איתך. זה יום חשוב. ציינו את האובדנות, ועכשיו את החולים במחלה הארורה הזו. ואשמים אנחנו, כולנו, כל אחד מאיתנו, כי גם אנחנו לא נמצאים בכל הימים המיוחדים. זה בסדר שאנחנו נמצאים פה היום ומדברים, אבל יש ימים שאנחנו לא נמצאים פה. אולי אנחנו באמת צריכים לגלות איזושהי אחריות ולראות מה עושים אחת ולתמיד כדי לייקר באמת את הימים האלה. כי אם אנחנו מסתכלים על היום הזה – אתה סיפרת, הרב רוט, על האבא, על הכלה, על הנכד – זה כואב, כואב לראות ילד פתאום בלי שיער. אין לנו איך לעזור לילד, כי הוא לא תמיד יודע גם לבטא. רק בשבוע שעבר היו פה מעמותת חיינו. הם עשו סיור בכנסת; ילדים החולים במחלה מכל העולם באו לפה, באו לירושלים בפעם הראשונה עם המשפחות שלהם. איזה אתגרים הם עוברים. כולנו מכירים את עמותת רחשי לב, של הרב גשייד, שמטפלת בילדים האלה ובמשפחות כאלה. גם עזר מציון. אנחנו רואים כל יום איך העמותות האלה מטפלות. כשאנחנו מגיעים, הכאב כל פעם דוקר אותנו מחדש שוב ושוב, ואנחנו שואלים את עצמנו במה אנחנו יכולים להקל. גם אני בן לאבא שנפטר מהמחלה. אבא נפטר מהמחלה. הוא היה פה, ואנשים מכירים אותו מפה. 22 שנה הוא היה במקום הזה. הוא היה שליח ציבור נאמן. וכשאני אומר שאבא נפטר, אני לא אומר את זה חלילה כדי לייאש את המשפחות – אני אומר את זה כדי לחזק את המשפחות. אתם יודעים למה אני אומר "לחזק את המשפחות"? כי אנחנו שומעים רק על כאלה שנפטרו. אבל האם אתם יודעים שהוא זכה לעוד 12 שנים של חיים טובים ומאושרים עם ילדים, עם נכדים? עוד 12 שנה ניתנו לו במתנה. תסתכלו על זה, משפחות יקרות. עם כל ההתמודדות. הרי אנחנו יודעים איך זה הולך: בהתחלה מנסים להעלים את הכאב ואומרים: תשמע, זה עוד כאב. ניקח אקמול, אופטלגין. ואז פתאום יכול להיות שיוצאת איזה גולה – טוב, לא נורא. מנסים עוד קצת. עד שפתאום: טוב, בוא נעשה בדיקה. ובבדיקה הרופא אומר: טוב, יכול להיות. אני רוצה לעשות עוד בדיקה, ומתחילים כבר להיכנס לאיזשהו תהליך, ואנחנו לא יודעים למה. ואז באה הבשורה הקשה מכול וטופחת על פני המשפחה – בום, קיבל את המחלה. זה נעשה כמו איזה וירוס. לא יודעים איך להתמודד, לא יודעים מה לעשות. ואז כל אחד שואל: האם לספר, לא לספר. נמצא במקום הזה. אני רק אומר לכן, משפחות שחוות את זה עכשיו, אין במה להתבייש. אף אחד לא בוחר את המחלה הזאת. זה הקדוש ברוך הוא נתן את הניסיון הזה לכל אחד, ותפקידה של המשפחה הוא לחבק, לאהוב, כי לא תמיד החולה יכול לעשות זאת. לא תמיד החולה יכול לחזק, למרות שברוב המקרים ובהרבה מן המקרים הוא זה שמחזק את המשפחה. אני זוכר את מור אבי, שהיה חוזר מטיפולים קשים, טיפולים קשים מאוד – הוא זה שהיה מחזק אותנו. הוא היה אומר לנו – הייתי אומר לו: אבא, מה אפשר להקל מעליך? הוא אמר לי: ינון, בואו נודה ביחד לקדוש ברוך הוא שזכיתי לעוד יום, לעוד שנה, לעבור עוד טיפול – לא כל אחד זוכה. יש כאלה שהטיפולים כבר לא עוזרים להם, כבר לא מסייעים להם. הוא זכה לכך שהטיפולים יעזרו, שהטיפולים יסייעו. כמה אנשים לא זוכים? כמה אנשים נפטרים בגלל שאין להם כסף לממן, כי התרופה לא בסל התרופות? לכמה אנשים זה נמצא במקום שהם כבר לא יכולים? כמה משפחות התפרקו כי הן לא ידעו להתמודד עם זה? אני זוכר שאבא היה תמיד הולך לבקר חולים, תוך כדי המחלה וגם לאחר מכן. היה הולך עם משהו כזה בכיס, קבוע. כשאני יושב היום בחדר שלו, איפה שהוא היה כמעט 22 שנה – הוא היה הולך ומחלק לאנשים את הדבר הזה. שם למינציה, גזר את זה לעצמו והיה מחלק. ומה כתוב פה? "שמחת הלב, סיבת רפואת האדם מחוליו". רבנו יונה במשלי אומר: זו התרופה – השמחה. יש לי ילד – אני לקראת סיום – יש לי בן; הבנים שלי לומדים פה בירושלים. פעם מיכל וולדיגר, סגנית השר, באה ואמרה לי: ינון, אני חייבת לספר לך משהו. היא אומרת לי: יש לך בן שלומד פה בירושלים. אמרתי לה: כן. אומרת לי: הייתי בביקור בהדסה, ובאו חבר'ה צעירים וניגנו בגיטרה ושרו, וככה שימחו את החולים שם. ומהון להון התברר לה שהבן שלי היה בין המשמחים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> המוביל. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> המוביל. זה עושה נחת. אתם יודעים מאיפה הוא לקח את זה? כשאבא היה בבית חולים, היו עוברים ארגונים ובחורים שמשמחים, והיו מכניסים שמחת חיים, מכניסים תקווה לאנשים. ואני אומר לכן, משפחות, זו התקווה. אני אסיים בפסוק, במה שסיימנו בפרשת השבוע, פרשת משפטים. שישי התחיל בעניין: "הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך למקום אשר הכנתי", ובסוף סיימנו: "ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך". משפחות יקרות, תהיו חזקות. יש תקווה. תהיו שמחים. "כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד" – כל מה שה' עושה, לטובה הוא עושה. אנו כשליחי ציבור צריכים לדאוג להקל, ולו במעט, עליכם. בשורות טובות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, חמש דקות. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים ביציע, מכובדיי כולם, תודה קודם כול לכל מי שיזם והשתתף ביום הכל-כך חשוב הזה. היום בצוהריים – אני רוצה לשתף אתכם – שוחחתי, לרגל היום החשוב הזה, עם חבר קרוב שאיבד את בנו לפני כמה שנים בגלל המחלה הנוראה הזו. דיברתי איתו כדי להכין את הנאום הזה, בין היתר, והוא פשוט לא היה מסוגל לדבר. התחושה היא שהחיים שלו הפכו לחיים אחרים לחלוטין. התחושה היא שכביכול ישנה תהום אדירה, חשוכה ואיומה, שבני האדם כולם בכל העולם הולכים לצידה בלי לשים לב אליה בכלל. תהום שיכולה ברגע אחד לאסוף אליה את ההולכים לצידה, חלילה. ברגע אחד הופכים אנשים מלאי חיים ותוכניות, חלומות, אהבות, אכזבות וציפיות לחלק מההגדרה האיומה כל כך "חולי סרטן" – או "לוחמים בסרטן", כפי שיותר נכון וראוי לכנות אותם. הם וגם משפחתם הקרובה, כמו שדיברו כאן קודם. מי שעבר בתהום הזו, או שמישהו שקרוב אליו עבר בתהום הזו, שסבל את ייסורי התופת או שחלילה איבד את חייו, איננו אותו אדם כבר. הוא כמעט שאיננו יכול עוד לצעוד במשעול החיים בלי לזכור את התהום שנמצאת לצידו. החיוך איננו אותו החיוך, העבודה איננה אותה עבודה, פרופורציות החיים משתנות והזיכרון לא מרפה לעולם. אז נכון, עשרות אלפי חוקרים בעולם מגויסים למלחמה באויב מספר אחת של האנושות כולה, אבל למרבה הצער, עד היום הטוב טרם ניצח את הרע, ואנחנו צריכים להתמודד עם מה שיש. ומה שיש הוא שחברה חפצת חיים אנחנו, ואין לנו את הפריבילגיה להתעלם מהתהום שנמצאת לצידנו כשהחיים שלנו סבבה. התהום הזו יכולה לאסוף, חלילה, כל אחד, בכל גיל, ולהותיר בני משפחה מצולקים. אם יש נושא שאין עליו מחלוקת בבית הזה בין יהודים לערבים, קואליציה–אופוזיציה, אני חושב שהוא דחיפות המלחמה בסרטן. שמענו מקודם את הסיפורים – באמת מכל הכיוונים כאן, בבית הזה – סיפורים קורעי לב, לפחות לי, כאדם צעיר. החובה להכיר היום בכאבם של הלוחמים בסרטן, בכאב המשפחות הנורא מכול, להכיר בחוויה האיומה ובתופעות הלוואי שבאות אחריה בכל תחומי החיים של החולים ובני משפחתם הקרובה – אני חושב שזו המחויבות שלנו. כמו שאמרו כאן קודם, קרוב ל-11,000 אנשים מתים בכל שנה מהמחלה האיומה במדינת ישראל. זהו גורם המוות מספר אחת במדינה שלנו. זהו מספר נורא שאסור לנו לקבל בשום אופן בשוויון נפש או לסובב את הראש הצידה. עלינו כמחוקקים לשלב ידיים בתמיכה ביוזמות המרחיקות את המחלה מאזרחי ישראל, לחבק את החולים ובני משפחתם הקרובה, שהחיים שלהם ישתנו להרבה מאוד שנים, ולהכיר בנפגעי המחלה. חולים יקרים ובני משפחותיהם, בשם כל יושבי הבית הזה, קודם כול, אנחנו איתכם, אנחנו אוהבים אתכם. וכמו שאמר ינון אזולאי, מקווים שהשם ירפא את כולם. ובעזרת השם, אנחנו גם ננצח את הסרטן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת צביקה פוגל, עד חמש דקות. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, במציאות המורכבת של מדינת ישראל, מחלת הסרטן עדיין ממשיכה להיות גורם המוות המוביל. מדובר במאבק גלובלי, מתמשך וחסר פשרות. נכון להיום, אדוני היושב-ראש – אני לא יודע אם אתה יודע – קיימים למעלה מ-200 סוגי סרטן, אשר עלולים להיגרם ממגוון סיבות, אבל לכל אחד מהם יש שם, התנהגות וטיפול ייחודיים. תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וייאוש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, מהניסיון וממפגש קודם עם מחלות הסרטן במשפחה או בסביבה הקרובה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם, לכולם, דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. תאמינו לי, אני מכיר את זה באופן אישי. אני נושא עימי את הלם הידיעה עד היום. חשוב לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה. אני עוד זוכר את מבטה של אשתי כשקיבלתי את ההודעה. היא ישבה לידי באוטו. היא קיבלה את ההודעה. הניסיון רב-השנים שלי ושל משפחתי – מחקרים הראו כי רוב החולים מתמודדים היטב עם המחלה בעזרת כוחותיהם שלהם ובסיועה של סביבה תומכת. אני יכול להעיד גם כי קיימים כמה חששות המשותפים לחלק גדול מהחולים, ועליהם יש מקום לדון עם בני המשפחה, חברים וקרובים. חובתנו כחברה בכלל, וכחברי כנסת בפרט, היא לאפשר את הזמן הזה לחולים ואת התמיכה בבני המשפחה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עם אבחון מחלת הסרטן מגיעה גם ההבנה שהחיים עלולים להשתנות, וחלק מהדברים כבר לא יהיו כמו שהם היו לפני כן. כשם שהגוף זקוק לזמן כדי להחלים לאחר הניתוח או לאחר התערבות רפואית אחרת, כך גם ההסתגלות הנפשית מצריכה זמן וסבלנות. לעיתים התהליכים הרגשיים האלה דורשים זמן ממושך, אפילו יותר מהזמן הדרוש להחלמת הגוף, ויש לאפשר לחולה את הזמן הנחוץ לו כדי שיוכל לעבד את משמעות השינויים שבאו בעקבות האבחנה. אני יודע כי חלק מהחולים מדמים זאת לתחושה של איבוד שליטה על מסלול החיים, והם אינם בטוחים שיוכלו להשיבם בחזרה למסלולם, או שאין הם בטוחים בכלל לאן תוביל אותם הדרך. חלקם חשים שהעובדה שחלו בסרטן משפיעה על כל תחומי חייהם ואף משנה אותם עצמם. אני מצאתי את עצמי מתייחס לכך כאל אילוץ, שנכון, ניתן לחיות איתו או לצידו. אדוני היושב-ראש, לעיתים מחלת הסרטן מלווה בחוסר ודאות לגבי העתיד. קשה לשמור על אופטימיות כאשר העתיד הופך להיות פחות בטוח. אני מצאתי כי המפתח להתמודדות עם חוסר ודאות הוא תקווה ושמירה על איכות החיים הקיימת. חלק מהחולים, ואני ביניהם, שואבים חוזק מהתמיכה והאהבה שעוטפות אותם. חלקם פונים ליצירה, לאומנות, ללימודים, או לניסיון להשלים משאלות או חלומות ישנים, כמו להיות חבר כנסת. אצלי המחלה הובילה אותי לחולל בחיי שינוי חיובי ושינוי בסדר העדיפויות. גם כאן, כנסת נכבדה, חלה עלינו החובה לסייע, לתמוך ולתת ממש לאופטימיות. אף על פי שכיום ניתן לרפא חלק מהחולים בסרטן ולהאריך את חייהם של חולים אחרים, מחשבות על מוות עדיין מעסיקות חלק מהחולים. עם גילויה של המחלה, שמתי לב שחלק מבני משפחתי חוששים להעלות את הנושא הזה, כדי שלא לגרום כאב, או לפעמים מתוך מחשבה שמה שלא נאמר לא מכאיב. עם זאת, יש לזכור כי לעיתים ההחלטה לא לשוחח על רגשות עלולה להגביר דווקא את תחושת הבדידות. אנחנו – אצלי במשפחה, דווקא מתוך ניסיון קודם – בחרנו לא להתעלם, לדבר על זה ולהיות שותפים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החברה המערבית מעלה על נס ערכים של עצמאות ולקיחת אחריות של הפרט על חייו, אך הם עלולים להביא לכך שמצבי תלות עלולים להיחוות כקשים במיוחד. עם זאת, חשוב לזכור כי מצבים אלו של קושי ומצוקה מביאים לידי ביטוי תכונות חיוביות של אחריות כלפי הזולת, קשרים משפחתיים, אהבה וידידות. היום, דווקא ממקומי כחבר כנסת, אני יודע כי הרשויות השונות חייבות לתת את דעתן לדרכי ההתמודדות של החולה, ולעיתים קרובות למשפחה, שצריכה להמשיך להיות מקור הכוח הנפשי. בחוד החנית של המאבק העיקש הזה עומדים חוקרים, רופאים ואנשי מקצוע, שעובדים במרץ רב על קידום המחקר, על פיתוח תרופות ויצירת פתרונות חדשים להתמודדות עם מלכת המחלות. זה לא סוד שעתידנו תלוי במחקר הרפואי, אך בשביל להמשיך לקדם את חקר הסרטן נדרשים משאבים עצומים, שעשויים להציל את חייהם של אלפים רבים בארצנו. למרות שהדרך עוד ארוכה לפתרון כולל, ומחלות ממאירות רבות נותרו ללא מענה, אנו זוכים לראות בשנים האחרונות את המאמצים נושאים פרי ומורגשים בשטח, עם הישגים מרשימים. אם לשפוט לפי מחקרים מהשנים האחרונות, ניתן לומר כי האור בקצה המנהרה הולך ומתגבר. יש בכוחנו להוסיף כוח ולצאת מהמנהרה לאור השמש. אנחנו רק צריכים לרצות. שנהיה בריאים וחזקים, תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – איננו. השר יואב בן צור, ממלא מקום שר הבריאות, בבקשה. << דובר >> ממלא מקום שר הבריאות יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מדי שנה מאובחנים בישראל כ-27,000 מקרים חדשים של סרטן. האתגרים העומדים בפני החולה ומשפחתו הם עצומים ורב-ממדיים. מעבר להתמודדות עם המחלה עצמה והטיפולים, על החולה והמשפחה להתמודד עם אתגר ביורוקרטי מורכב, אתגר כלכלי, וכמובן אתגר נפשי, משפחתי וחברתי. הפגיעה היא כמובן בכל מעגלי החיים, והיא נמשכת אף שנים לאחר שהחולה מחלים ממחלתו, עם החששות שמא זה יחזור, שמא זה יתפרץ שוב. משרד הבריאות, ביחד עם משרדי ממשלה נוספים ועם קופות החולים, עושה מאמצים רבים להקל על שלבים שונים במסע הארוך והמורכב של החולה והמשפחה. בעולם מאובחנים מדי שנה כ-19 מיליון מקרי סרטן חדשים. סוגי הסרטן השכיחים ביותר הם סרטן השד, סרטן הריאה, סרטן המעי הגס והחלחולת, סרטן הערמונית, סרטני עור שאינם מלנומה וסרטן הקיבה; בעולם נפטרים מדי שנה כ-10 מיליון אנשים כתוצאה מסרטן. סוגי הסרטן השכיחים ביותר כגורמי תמותה הם סרטן הריאה, סרטן המעי הגס והחלחולת, סרטן הכבד, סרטן הקיבה וסרטן השד; בישראל נפטרים מדי שנה כ-12,000 אנשים בגלל סרטן. מאז 1999, סרטן הוא סיבת המוות הראשונה בשכיחותה בישראל – כ-25% מכלל התמותה. עם זאת, מגמת התמותה מסרטן יורדת בעקביות בכל קבוצות האוכלוסייה מאז 1996. מגמה זו קשורה מצד אחד לירידה בסיכון למחלה עם השנים, ומצד שני גם לשיפור בגילוי המוקדם, בטכנולוגיות הטיפול המתקדמות ביותר והישרדות החולים. ישנם גורמי סיכון רבים למחלת הסרטן: גיל החולה בראש ובראשונה, אולם גם גורמים התנהגותיים – עישון, צריכת אלכוהול, תזונה, השמנה ועוד, וכן גורמים תעסוקתיים, סביבתיים – זיהום אוויר, גורמים משפחתיים וגנטיים. גורמי סיכון התנהגותיים לסרטן הניתנים לשינוי – כמו עישון, צריכת אלכוהול, השמנה, תזונה באיכות נמוכה – תורמים לכשליש מכלל התחלואה והתמותה מסרטן. משרד הבריאות בישראל מוביל זה כמה שנים תוכנית התערבות לאומית לקידום הרגלי בריאות מטיבים – אפשריבריא – ומנטר את מצב בריאות האוכלוסייה בהקשר של תזונה והרגלי חיים באמצעות סקרי בריאות וסקרי בריאות ותזונה. חלק ממחלות הסרטן השכיחות ניתנות לגילוי מוקדם באמצעות טכנולוגיות ספציפיות שהוכחו כיעילות; מה שמאפשר התערבות מוקדמת, שינוי מהלך המחלה והפחתת התמותה ממנה. בישראל מופעלות שתי תוכניות לאומיות לגילוי מוקדם: של סרטן השד, באמצעות ממוגרפיה, ושל סרטן המעי הגס והחלחולת, באמצעות בדיקת דם סמוי בצואה. בשני סוגי סרטן אלה נצפתה בשנים האחרונות ירידה מובהקת בתמותה. במסגרת עדכון סל שירותי הבריאות לשנת 2023 נכנסו לסל 65 תרופות וטכנולוגיות שונות לטיפול במחלות ממאירות בסך כולל של 314 מיליון שקלים, מתוך 350 מיליון ש"ח שהוקצו לטובת הוספת תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל: 42.7 מיליון ש"ח הוקצו לטובת תרופות וטכנולוגיות לטיפול נלווה ותומך, כגון הרחבת הזכאות לסקר סרטן צוואר הרחם, תרופות לטיפול במחלת שתל נגד מאכסן במושתלי מח עצם, ובדיקות גנטיות להתאמת הטיפול בממאירויות המטולוגיות של מערכת הדם וסולידיות של איברים; 97.5 מיליון ש"ח הוקצו לטובת תרופות וטכנולוגיות טיפול בממאירויות סולידיות של איברים, כגון תרופות חדשניות לטיפול בגידולי עור, ריאה, שד, כליה ודרכי שתן; 174 מיליון שקלים הוקצו לטובת תרופות לטיפול בממאירויות המטולוגיות, כגון מיאלומה נפוצה, לוקמיה חריפה, לוקמיה כרונית, לימפומות שונות ועוד. לסיום, מעבר לכל הסטטיסטיקות, ניצב בסוף האדם הבודד. הוא ומשפחתו מול מחלת הסרטן. וההתמודדות קשה מאוד. על המדינה לוודא שהטיפול שמקבל אותו חולה הוא אכן הטוב ביותר. משרד הבריאות פעל השנה בשני מישורים: הראשון, תרופות לחולים. ריפוי הוא הערך המוסרי הראשון במעלה, ואנו נלחמים כדי שכל חולה יקבל כל טיפול מרפא. הבשורה הגדולה בתחום האונקולוגיה היא ההכנסה לסל של כמעט כל טכנולוגיה או תרופה שהיא בעלת יכולת לרפא סרטן, בתוספת תקציב בהיקף של מאות מיליוני שקלים. ואזרחי ישראל מקבלים את סל התרופות הטוב בעולם. המישור השני שבו פועל המשרד הוא השמירה על איכות הטיפול האונקולוגי בישראל. המטרה היא לוודא שכל חולה מקבל את הטיפול המתאים לו. הצעד החשוב ביותר של המשרד השנה הוא ההכרזה על חובת קיום דיון רב-צוותי בכל מקרה מורכב של סרטן, ולא טיפול על ידי רופא בודד. זוהי עוד דרך להציל חיים במגוון הפעולות הנרחב של משרד הבריאות למען חולי הסרטן בישראל. יחד עם הרופאים וצוותי הרפואה המסורים, העושים הכול כדי להעניק את הטיפול הטוב ביותר לחולים, הן באיכות הטיפול הרפואי והן ביחס ובחמלה לחולים. אנחנו רוצים לקוות שאף אחד לא יגיע למצבים הללו, ומי שמגיע, לא עלינו, שיקבל את הטיפול המיטבי והחשוב ביותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לשר יואב בן צור, ממלא מקום שר הבריאות. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא – שאילתות רגילות לשר האוצר. תעלה סגנית שר האוצר חברת הכנסת וולדיגר להשיב על שאילתות שנוגעות למשרד האוצר. השואל הראשון הוא חבר הכנסת יוסף עטאונה – תוכל לגשת? הוא לא פה. אז את יכולה לשלוח את התשובה ישירות אליו. לא צריך להקריא את זה. השאלה השנייה היא של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. את יכולה לגשת שם למיקרופון ולהציג את השאילתה. << שאילתה >> 55. הורדה בהטבות המס ליישובים ערביים למרות אי-שינוי בדירוג סוציו-אקונומי << שאילתה >> << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד סגנית השר, היושב-ראש, השאילתה מתייחסת להורדה בהטבות המס ליישובים הערביים למרות אי-שינוי בדירוג הסוציו-אקונומי. בעקבות פרסום רשימת יישובים מוטבים שזכאים להנחה במס עבור שנת 2023, עולה כי שיעור ההטבות ביישובים הערביים ירד באופן משמעותי. ברצוני לשאול: 1. מהן הסיבות שבגינן הוחלט על הורדת שיעור ההטבה ביישובים אלה? 2. מה התוכנית של המשרד לפצות על הפער שנוצר כדי לעזור לאותם אזרחים מוחלשים? חשוב לי – רק משפט אחד, ברשותך: אני הגשתי גם דיון בוועדת הכספים, וגם כבוד השר הגיע לישיבה, והייתה החלטה להמשיך את ההטבות במשך השנה הזאת עם ההורדה. אז אנא התייחסותך לתוכנית העתידית של המשרד. תודה. << דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> תודה על השאלה. בעקבות עדכון רשימת היישובים לשנת 2023, הופחתו הטבות מס ב-25 יישובים, ומתוכם חמישה יישובים ערביים ודרוזיים. בחמשת היישובים האלה, השינוי בהטבת המס נבע מעדכון האשכול הכלכלי-חברתי. יובהר כי בפקודת מס הכנסה נקבעו קריטריונים אחידים לקביעת זכאות תושבי היישוב להטבות המס. במהלך שנת 2020 תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבעה הוראת שעה שנותנת הטבות נוספות ליישובים באשכול 4 או לאשכול נמוך יותר בדרג החברתי-כלכלי, ולאשכול 4 או לאשכול נמוך יותר במדרג הפריפריאלי. הוראת השעה פגה בסוף שנת 2022, והוארכה אוטומטית עד אמצע פברואר 2023 בגלל הבחירות. ישנם יישובים מהמגזר הערבי שקיבלו תוספת בהוראת השעה, וכשהוראת השעה פוקעת, התוספת מתבטלת. הוראת השעה קובעת בעצם שמי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב, שהוא יישוב עירוני המשויך לאשכול 4 או לאשכול נמוך יותר מדרג חברתי-כלכלי, ולאשכול 4 או לאשכול נמוך יותר מדרג פריפריאלי, ייווסף לזיהוי ממה שהוא זכאי לפי פסקאות 1 ו-3, לפי העניין, שיעור של 5% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית. אני לא אקרא את כל נוסח הוראת השעה שהייתה. בכל מקרה, לשאלתך העתידית, נציין כי פורסם להוראות הציבור נוסח להארכת הוראת השעה, ולכן אני מקווה שאכן הוראת השעה תמשיך כשם שהייתה, ונוכל בהחלט לתת את הטבות המס כפי שהיו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שאלה נוספת לחברת הכנסת יאסין, בבקשה. השנייה – השאילתה השנייה. << שאילתה >> 79. שביתת הסגל הבכיר באוניברסיטאות << שאילתה >> << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שביתת הסגל הבכיר באוניברסיטאות. הסגל הבכיר מאיים להשבית את האוניברסיטאות, לא לפרסם ציונים או לענות למיילים, לא לקיים מועדי ב', ותישקל אפשרות שלא לפתוח את הלימודים בסמסטר ב' – פגיעה לא מידתית, והנפגע העיקרי הינו ציבור הסטודנטים. רצוני לשאול: 1. מה מעכב חתימת הסכמי שכר משנת 2019? 2. איזה פעולות מתכוון המשרד לנקוט על מנת למנוע שביתה זו? גם בשאילתה הזאת, לצערי הרב, המענה הגיע באיחור. אני יודעת שהבעיה נפתרה. << דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> הוא לא הגיע באיחור – הוא הגיע בזמן. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, כאילו אחרי – – – << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> כן. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ברצוני לשאול: מה באמת – השאלה העיקרית שלי – מה באמת עושה המשרד כדי למנוע שביתות עתידיות כאלה? כי הסטודנטים משלמים מחירים כבדים במיוחד. כאלה שצריכים לעשות חזרה למבחנים, או כאלה שצריכים לסיים את הלימודים שלהם בכלל. תודה. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אכן ברור. ובכל זאת אני אקרא. הסכם שכר לסגל הבכיר באוניברסיטאות נחתם לאחרונה בדצמבר 2016. מכוחו, חברי הסגל קיבלו העלאות שכר בפעימות שונות, והפעימה האחרונה חלה בספטמבר 2021. מגפת הקורונה וחילופי הממשלות הביאו לדחיית החתימה על הסכמי שכר תקופתיים עם כלל הסקטורים במגזר הציבורי, לרבות עובדי המדינה, עובדי השלטון המקומי, רופאים ומורים. מדיניות הממשלה בהסכמי השכר הרוחביים נקבעת על ידי שר האוצר. משרד האוצר נערך בימים אלו, במסגרת הכנת תקציב המדינה הקרוב, לקביעת מדיניות השכר במגזר הציבורי, על שלל הקבוצות והעיסוקים, לרבות הסגל הבכיר באוניברסיטאות. יש להבהיר כי הסכמי השכר הקודמים לא בוטלו, וכי חברי הסגל האקדמי ממשיכים לקבל את שכרם ולהתקדם לפי הקידום בדרגות האקדמיות והוותק ולקבל את כל מענקי המחקר ויתר המענקים בהתאם לזכאותם. לאורך השנה האחרונה התקיימו מספר רב של ישיבות משא ומתן עם המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר, יחד עם נציגי הנהלות במוסדות של הוות"ת. צר לנו שהסגל הבכיר בחר לנטוש את שולחן הדיונים ולפגוע בסטודנטים, וזאת טרם מיצוי השיח. עם ההכרזה על השביתה, הממונה על השכר, יחד עם הוות"ת וועד ראשי האוניברסיטאות, שילבו יחד ידיים במטרה למנוע את השביתה ואת הפגיעה בציבור הסטודנטים. במהלך הפעילויות עורבו גורמים שונים והוצעו הצעות לארגוני הסגל, ולשמחתנו, באמת, השביתה הסתיימה לאחר שבוע. הממונה על השכר הנחה את המוסדות על תשלום שכר ראוי ואי-תשלום שכר במקרים של עיצומים ושביתות. אם תוכרז שביתה נוספת, יישקלו אופציות נוספות, כמו הוצאת צווי מניעה וסירוב לקבלה לעבודה חלקית. אז כן, אני מקווה שלא תהיינה שביתות. אנחנו עושים את המרב כדי שייחתמו הסכמים כראוי. ואנחנו בהחלט – ליבנו עם הסטודנטים. אני מקווה שהסגל הבכיר יבין שיש כאן בהחלט סטודנטים שצריך להתייחס אליהם, וכך יהיה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לך שאלה נוספת? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו נעבור לחבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. יש לו שאילתה לשר האוצר. << שאילתה >> 83. התוכנית הכלכלית למאבק ביוקר המחיה << שאילתה >> << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, היושב-ראש. שלום, סגנית השר במשרד האוצר, שזאת הזדמנות לברך אותך על התפקיד, ואני שמח שאת משיבה לי. אני מקווה ששר האוצר לא יעשה לעצמו הרגל קבע להיעדר ממשכן הכנסת ולהשיב בעצמו, כי אני יודע שהוא אמר שהוא יקפיד להתייחס ברצינות לכנסת ולדברים – – – << דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> היי, אתה חושב שזה שהוא שם אותי פה זה לא ברצינות? זה די מעליב. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מאוד רציני. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> זה די מעליב. לא, לא. אני בחרתי להיעלב. רשמתי את זה לפניי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, חס ושלום. סגנית השר, אמרתי – פתחתי בשבח. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הנוהל הוא ששרים שולחים את הסגנים שלהם. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אמרתי – מדי פעם שהשר עצמו יבוא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בסדר גמור. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> מיכאל, אני מחפשת את השבח. לא מצאתי. אני אחפש. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו נלך להקלטה ונשמע את זה יחד. ב-11 בינואר 2023 הושקה קבל עם ועדה התוכנית הכלכלית ליוקר המחיה, במסיבת עיתונאים משותפת של ראש הממשלה והשר. זה היה מפתיע, כי אין תקציב למדינה. איך הם יכולים להוזיל בלי שיש להם כלים? אבל נגיד. לא קיבלנו תשובה למה עשו את זה אז. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זו התשובה, אבל בשאילתה זה לא מופיע, אז תיצמד לשאילתה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה פירוש רש"י. יש תוספות עוד מעט. שאלה נוספת – זה יכול להיות רבנו תם. חכה, תן לנו. הוצג מתווה הפעולה – מה שטוב אצלך, היושב-ראש, זה שאתה ממש עוקב אחרי הטקסט. רוב יושבי-הראש לא היו קולטים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה, אנחנו בלי טקסט? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אשריך. הוצג מתווה הפעולה להוזלת ההוצאה לבית, שהופכת קשה עד בלתי אפשרית. כלכליסט פרסם שהחיסכון יהיה 36 שקלים בחודש. אני רוצה לשאול: 1. האם כך הדבר? אם לא – בכמה זה יוזל? 2. האם יקיימו את ההתחייבויות הכלכליות של ראש הממשלה להוזלת המע"מ, החשמל, המים, הקפאת המשכנתאות וכן הלאה? << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אוקיי, חברי הנכבד, לתשובה: לפני כמה שבועות הציגו ראש הממשלה ושר האוצר צעדים ראשוניים להתמודדות עם ההתייקרויות. כפי ששר האוצר הודיע אז, ממש בימים אלה מגובשת תוכנית רחבה להפחתת יוקר המחיה, שאותה נביא, בעזרת השם, עד אישור התקציב בכנסת. בכוונתנו להביא תוכנית משמעותית ורחבה שתכלול צעדים ממוקדים לסיוע למשקי בית, להתמודדות עם ההתייקרויות, והן צעדי עומק להגברת התחרות והפחתת הריכוזיות במשק. כך, במסגרת התוכנית הכלכלית, נקדם שורה של צעדים, ובהם הפחתת ריכוזיות בשוק מוצרי המזון והטואלטיקה, הפחתת רגולציה בתחום החקלאות, הגברת התחרות בשוק הבנקאות, הביטוח והרכב, הקלה ברגולציה לעסקים זעירים ועוד. צעדים אלה יתווספו לצעדים שהציגו ראש הממשלה ושר האוצר לפני כמה שבועות להפחתת ההתייקרויות במחירי החשמל והמים, הקפאת העלייה בתעריף הדלק ותעריף הארנונה וסיוע לאוכלוסיות חלשות. לגבי הקפאת ההתייקרויות במחיר הדלק, אז בסך הכול ההתייקרות הוזלה ב-43 אגורות, בהתאם להחלטת שר האוצר. ההפחתה בהתייקרויות מחירי החשמל היא מענה מיידי. הופחת מס הבלו על פחם – מה שיאפשר לרשות החשמל להפחית את התעריף למשקי בית בכ-1.5% החל מחשבונית חודש פברואר, שאנחנו ממש מתקרבים אליה. לצד זה, כפי שהבטיחו שר האוצר וראש הממשלה, אנו ממשיכים לקדם צעדים להפחתה נוספת בתעריף, שיקבלו ביטוי בתעריף החשמל בחודשים הקרובים. הפחתת ההתייקרויות במחירי המים – הודות להפחתת תעריף החשמל, וכן הודות לוויתור על דיבידנד מחברת מקורות, רשות המים תוכל להוזיל את תעריף המים לצרכן הביתי בכ-2.7% החל מחשבוניות חודש מרץ. הקפאת התייקרויות בתעריפי ארנונה – העלייה בתעריפי ארנונה למגורים בגובה של 1.37%, שנכנסה לתוקף בחודש ינואר 2023, תוקפא. מתווה ההקפאה נמצא בעבודה מקצועית יחד עם משרד הפנים. אני מקווה שבהחלט נפתור את זה בהקדם האפשרי. סיוע לאוכלוסיות חלשות בהתמודדות עם יוקר המחיה – מענק החימום יוקדם באופן חלקי, כך שהזכאים למענק יקבלו אותו ממש בשבועות הקרובים, במקום בחודש אוקטובר – תשלום בסך 200 שקל, על מנת לסייע להם להתמודד עם יוקר המחיה. אני רוצה להזכיר שמענק החימום עומד על סך 608 שקלים חדשים, ובדרך כלל משולם בחודש אוקטובר על ידי המוסד לביטוח לאומי לכ-300,000 קשישים הזכאים להשלמת הכנסה או לקשישים הזכאים לקצבת נכות. אני מאוד מקווה שהמקדמה הזאת תהפוך אף למענק – אנחנו עובדים על זה בדיוני התקציב הקרובים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רוצה לציין, סגנית השר – המענק הזה אושר בוועדת העבודה והרווחה בהבטחה ברורה, התחייבות ברורה, שזה לא יהיה מקדמה אלא יהיה מענק. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אמרתי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אמרת "אני מקווה". << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> דיוני תקציבי – אנחנו אכן עובדים על זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל זאת החלטת הוועדה. זה כבר מחייב. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אוקיי, אז הינה, בבקשה, עוד תשובה מפי כבוד היושב בראש. כמו כן, בתחילת השנה נכנסו לתוקף מנגנוני פיצוי אוטומטיים שמגדילים את ההכנסה הפנויה של משקי הבית בקצבאות הביטוח לאומי ובמדרגות מס הכנסה. קצבאות הביטוח הלאומי עלו בהתאם לעדכוני המדדים בהיקף של מאות עד אלפי שקלים לשנה; ההפרשות לדמי ביטוח לאומי ומס בריאות הופחתו – מה שיביא לחיסכון של עשרות שקלים לחודש לעובדים רבים. ועדכון מדרגת מס הכנסה ועלייה בשווי נקודת זיכוי הביאו להגדלת ההכנסה הפנויה של משקי הבית בעשרות עד מאות שקלים בחודש. ביחס להקפאת המשכנתאות, מתקיים ממש כרגע שיח מקצועי יחד עם הפיקוח על הבנקים. אני מקווה שיימצא הפתרון הנכון. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שאלה נוספת. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה. גם בדברים שאמרת וגם בצעדים שפורסמו ליוקר המחיה יש כמה אי-ודאויות: 1. המענקים לעבודה, התוספתיים, שנתנו עד סוף השנה הזאת – הגדלנו מענקי עבודה למקבלי שכר נמוך – לדעתי פג תוקפם, ולא התייחסתם לדבר הזה. מה עם אותם מענקים למקבלי שכר נמוך? דבר שני, דנה ירקצי, אני חושב, פרסמה אתמול שאתם הולכים לחתום על הצו שמייקר את המעונות לפעמים ב-300 שקלים, ובמקרים של שנה ראשונה – מעל 400 שקלים. האם נכון הדבר? והדבר השלישי – – – << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> זה לא רק שאלה אחת? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה צעדים ביוקר המחיה – זה שאלה אחת. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> לא, אני אענה לך על כולם. זה בסדר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עם מיכאל ביטון לא מתווכחים. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> מצדיעים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ביוקר המחיה, בחוק ההסדרים אמרתם – גם את אמרת את זה – שאתם נלחמים במונופולים של המזון, ויש לכם הצעת חוק שבעצם המשמעות שלה היא לטפל ביבואנים בלעדיים, לפרק להם את הבעלויות אם הם חורגים במוצר מסוים שהם שולטים בו. אבל לא ניכר שזה הולך לקרות אצל יצרנים בלעדיים של מזון בישראל, כאשר רשות התחרות הצביעה על רמת ריכוזיות וחוסר תחרות אצל יצרני המזון, שהם עוד יותר גבוהים מהיבואנים של המזון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> האומנם? סימן שאלה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> האומנם? ומה עושים? << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> רגע, יש כאן הערה של כבוד השרה. ועוד איזה שרה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מהערה של שרה אי-אפשר להתעלם. אבל שלא תחשבי שהיא לא עשתה חיים קשים לשרים שהיא שאלה אותם שאילתות. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> הכול בסדר, וזו בהחלט זכותך המלאה. יישר כוח על כך. כן, אורית. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> מה שאני רוצה להגיד זה ככה: כדאי לך, גברתי סגנית השר, לקחת קורס מזורז מסגן השר לשעבר מיכאל ביטון. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא הייתי סגן. הייתי שר. כמו שאגיד "סגנית השר להתיישבות". << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> בסדר גמור. כשהוא היה שר, השר בני גנץ לא נאלץ אפילו פעם אחת לענות על שאילתה. זה דבר ראשון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה לא נוגע לענייננו. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> דבר שני, כל שאילתה שהוא נתן תשובה עליה – זו הייתה רק פלטפורמה בשבילו לנאום שלם שהוא רצה לתת על הנושא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כך עושים כולם. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אז תודה, כבוד השרה, ומה ששנוא עליך לא אעשה לחברך, ולכן אני לא אעשה לך אותו דבר. רק אגיד לך: אני מקווה שאני זוכרת את כל השאלה הארוכה ששאלת. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שלושה דברים. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אני אשיב כך: לגבי המעונות – כי בזה אני שותפה – אכן, ההפך. דאגנו שבאמת הצו של – לאור ועדת המחירים שקבעה שאכן המעונות מקבלים פחות כסף ממה שהם צריכים לקבל, אכן נחתום על צו שיעלה את המחיר. האם זה יושת בסוף על האזרחים? אני מאוד מקווה שנצליח שלא. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל למה לא בתקציב? למה לייקר? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תשובה שנייה. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> מיכאל ביטון, אני לא הפרעתי לך. תשובה שנייה. לגבי הנושא – תזכיר לי מה היה הראשון? אני אגיד לך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הראשון היה מעונות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מענקי עבודה מוגדלים למקבלי שכר נמוך. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אז מענקי עבודה – אינני יכולה כרגע לתת לך תשובה על הסף. אני לא מכירה את האירוע. אני אבדוק אותו. לגבי השאלה השלישית שלך – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חוק ההסדרים. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> כן, חוק ההסדרים. אנחנו נעשה הכול כדי לשבור את המונופולים. אנחנו בדרך לשם. עוד לא הגענו ליצרנים. גם הדבר הזה ייבדק. אנחנו בהחלט נדאג להפחית את יוקר המחיה, ויהיה יותר קל לחיות פה. זהו. זה מה שיש לי לומר. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. בהצלחה בתפקיד. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אני לא אתן נאומים לא רלוונטיים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> השאילתה האחרונה הערב היא של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, ששאל את שר האוצר. נא לגשת למיקרופון להציג את השאילתה. << שאילתה >> 96. שיעור הערבים המועסקים ברשות המיסים << שאילתה >> << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד סגנית שר האוצר, השאילתה: על פי דוח גיוון הייצוג בשירות המדינה שפורסם במאי 2022, שיעור הערבים המועסקים ברשות המיסים בישראל, במכס ומע"מ ובמשרד האוצר עומד על כ-5.5%. שיעור זה מהווה כמחצית מהיעד הממשלתי, שהוא 10%, שנקבע ב-2007. ברצוני לשאול: 1. האם יש תוכנית לשילוב יותר אנשים מהחברה הערבית במשרד? 2. האם ידוע למשרדך על אי-עמידה ביעד הממשלתי לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במשרד? תודה. << דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> בשנים האחרונות חלה ברשות המיסים עלייה במספר העובדים מהאוכלוסייה הלא-יהודית, וזאת במטרה ליישם את החלטת הממשלה לקדם גיוון וייצוג של עובדים מכלל המגזרים בחברה הישראלית. במסגרת זו הרשות פועלת בשיתוף עם נציבות שירות המדינה בסימון משרות חדשות לאוכלוסייה הלא-יהודית לטובת הנושא. בנוסף לכך, רשות המיסים התוותה מדיניות ותוכנית עבודה מסודרת, אשר מטרתה עמידה ביעדי הממשלה שנקבעו לייצוג הולם. כמו כן, רשות המיסים מגייסת עובדים ערבים לתפקידים מקצועיים ורואה בהם חלק מהעתודה הניהולית. כחלק מפעולות אלה של הרשות מועסקות במשרה מלאה ברשות שתי עובדות האחראיות לגיוון ההון האנושי. הממונים מבצעים פעולות אקטיביות להעלאת כמות העובדים והמועמדים הלא-יהודים במכרזים, להעצמת עובדים קיימים ופיתוח מנהיגות מגוונת. מאמציה של רשות המיסים בתחום נושאים פרי: שיעור העובדים ברשות המיסים בישראל מהאוכלוסייה הלא-יהודית עלה, ונכון להיום הוא עומד על 8.8%. זאת ועוד, ברשות קיימים פערי איוש בתפקידי ליבה לאור עזיבה מסיבית של עובדים, ובהם עובדים מהאוכלוסייה הלא-יהודית. אשר על כן, רשות המיסים פועלת בימים אלה לגיוס עובדים באמצעות מכרזים פומביים לתפקידי ליבה, כגון מפקחים, מבקרי חשבונות ועוד. איוש משרות אלה מתבצע באמצעות מכרזים, בהתאם להוראות התקשי"ר והחלטת ועדת בוחנים על מועמד ראוי למילוי המשרה, תוך שימת דגש על העדפה מתקנת. יצוין כי שיעור הגשת מועמדויות למכרזים מהאוכלוסייה הלא-יהודית הוא נמוך ביחס לשיעור האוכלוסייה היהודית. כאמור, אנו פועלים גם במישור זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שאלה נוספת, חבר הכנסת חוג'יראת. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> האם יש גם רצון לשלב אותם בתפקידים ניהוליים במשרד? << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אז כמו שאמרנו, אנחנו בהחלט משקיעים בעובדים מקצועיים כדי לייעד אותם לעתודה לניהול. בהחלט כן. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שאלה נוספת, אם אפשר: האם יש לך נתונים על מספר החרדים שעובדים ברשות? << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> אני יכולה בהחלט להמציא. אין לי כרגע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מאוד אשמח לקבל. << דובר_המשך >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר_המשך >> מאה אחוז. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לסגנית שר האוצר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי א' באדר התשפ"ג, 22 בפברואר 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:43. << סיום >>