דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י'
ישיבה כ"ג
הישיבה העשרים-ושלוש של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, כ"ה באייר התשס"ט (19 במאי 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 4
מירי רגב (הליכוד): 4
אילן גילאון (מרצ): 5
שלמה מולה (קדימה): 5
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 6
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 6
ציון פיניאן (הליכוד): 7
אלי אפללו (קדימה): 8
אורי אורבך (הבית היהודי): 8
ניצן הורוביץ (מרצ): 9
נחמן שי (קדימה): 9
יריב לוין (הליכוד): 10
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 11
שלי יחימוביץ (העבודה): 11
כרמל שאמה (הליכוד): 12
אופיר אקוניס (הליכוד): 13
זאב בילסקי (קדימה): 14
דב חנין (חד"ש): 14
השר יוסי פלד: 15
חילופי גברי בוועדות הכנסת 16
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 16
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 16
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 16
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 17
יואל חסון (קדימה): 18
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 31
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לקונסול הכבוד של ישראל במועצת אירופה ז'ילבר רוס 42
היו"ר ראובן ריבלין: 42
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 43
מוחמד ברכה (חד"ש): 43
גדעון עזרא (קדימה): 49
אלי אפללו (קדימה): 52
זאב בילסקי (קדימה): 54
אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 57
דב חנין (חד"ש): 65
עתניאל שנלר (קדימה): 72
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 76
שלמה מולה (קדימה): 82
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 87
יוחנן פלסנר (קדימה): 91
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברות וחברי הכנסת, היום כ"ה באייר תשס"ט, 19 לחודש מאי 2009 למניינם. אני מתכבד, אדוני השר, לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 9 לתקנון הכנסת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה למזכיר הכנסת, שסגנית מזכיר הכנסת משמשת בתפקידו היום.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, כמדי יום שלישי, בהתאם לתקנון, אנחנו נקיים נאומים בני דקה. על מנת לדעת מי רוצה להשתתף אני מבקש מכם להצביע הצבעה כלשהי, על מנת שנוכל לראות מי המבקשים רשות דיבור. רשות הדיבור לחברת הכנסת רגב, ולאחריה – חבר הכנסת גילאון. חברת הכנסת רגב, שבפעם הקודמת היתה בין אחרוני הדוברים, תהיה היום הראשונה בין הדוברים. אני רוצה רק להזכיר לכולם שמדובר בנאומים בני דקה. כשמם כן הם – דקה. ולכן אעזור לכל אחד מכם: יש לכם דקה על המסך, ואני מציע לכם מפעם לפעם להעיף מבט, שכן אנחנו מבקשים שהנאומים יהיו נאומים בני דקה. חברת הכנסת מירי רגב – בבקשה, גברתי.
<מירי רגב (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, לאחר הפגישה בין הנשיא אובמה לבין ראש הממשלה נתניהו, חשוב לי לציין כי לישראל ולארצות-הברית יש מערכת יחסים מיוחדת, שיש לה שלושה ממדים עיקריים: ביטחוניים, מדיניים וכלכליים. על אף הקשרים האלה, ישראל צריכה בראש ובראשונה להעמיד קווים אדומים בכל הקשור לעצמאותה הביטחונית. על כן, ישראל חייבת להציג עמדה מוצקה ואחידה בהתייחס לשאלת הסכסוך הפלסטיני והסכנה הטמונה בקיומה של מדינת "חמאסטן" – מדינה עם אופי אסלאמי קיצוני שתהא קשורה לציר מדינות הרשע והטרור. כך גם בסוגיית האיום האירני, שמהווה סכנה לעולם המערבי כולו ולישראל. כמובן, בשני נושאים אלה אסור להיכנע ללחצים.
אני מבקשת לחזק את ידי ראש הממשלה נתניהו, שהצליח להציג את העמדות המרכזיות, המדיניות והביטחוניות ללא פשרות, תוך שמירה על היחסים המיוחדים עם ארצות-הברית.
לסיום, אני מבקשת להדגיש באופן חד-משמעי: המזרח התיכון יישאר יציב רק עם ישראל חזקה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לחברת הכנסת רגב, שעמדה בלוח הזמנים בצורה מעוררת כבוד. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון. אחריו – חבר הכנסת מולה.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – עניינים הרבה יותר פרוזאיים ויומיומיים. אדוני, אני רוצה לדבר על הוועידה שהלכה לאיבוד ואנחנו לא מוצאים אותה, והיא ועידת התביעות. את ועידת התביעות כבר לא מוצאים במשך השבועות האחרונים, כל מי שדורש ומבקש אותה. להזכיר לאדוני, זה בעיקר אנשים מאוד מבוגרים וקשישים שמחפשים את ועידת התביעות, לא בטלפון ולא במיילים. ואם ועידת התביעות שומעת אותי במקרה, ואם – חס וחלילה – לא טבעה בעצמה, אז אולי כדאי שתצא על פני השטח ותופיע, כי אנשים מחפשים אותה.
שמעתי איזשהו טיעון שוועידת התביעות לא משיבה היום, או לא מחזירה כספים לאנשים שהוציאו על הוצאות רפואיות, טיפולי שיניים וכו', כי הממשלה לא מממנת אותה. משהו כאן לא מסתדר לי. הרי כשאין תקציב, אדוני, מתקצבים לפי חודש – 1 חלקי 12. יש כאן משהו מוזר, מישהו לא בסדר, או הממשלה או ועידת התביעות. אבל אני מבקש שתימצא האבדה הזאת, משום שמדובר באנשים שמתים בקצב של שלושה או ארבעה לשבוע, חבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת מולה, ואחריו – חבר הכנסת כצל'ה, כץ.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול היינו עדים לפגישה בין ראש הממשלה ונשיא ארצות-הברית אובמה. אני חושב שהאמת היא שראש הממשלה הרחיק לכת – להגיע לוושינגטון על מנת לשמוע את כל מה שאנחנו מטיפים לו: הפתרון לסכסוך הדמים כאן, באזור הזה, הקמת שתי מדינות לשני העמים, להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי בציון. זה נכון, כנראה ארץ-ישראל תהיה קטנה יותר, אבל ראש הממשלה הרחיק ללכת לוושינגטון כדי לשמוע את זאת. האמת היא שראש הממשלה היה פיזית בחדר הסגלגל אבל תמיד הוא הסתכל הצדה, אל רוחם של חוטובלי וידידתי רגב, ואקוניס ודני דנון. חבל מאוד שראש הממשלה בחר באמת בפוליטיקה הקטנה במקום להיות מדינאי, להביא לנו שלום וחזון ותקווה לעם היושב בציון. זה באמת מה שהעם ציפה, אבל כנראה התבדינו וחבל מאוד..
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, בבקשה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, מחר אמור להיפתח לתנועה ערבית ציר ציון בחברון. על הציר הזה נרצחו בעשורים האחרונים עשרות יהודים. 97% משטח העיר חברון אסור בכניסת יהודים. רק 3% משטחה, שטח H2, מותר בתנועת יהודים בכלי רכב ורגלית.
המדינה הודיעה לבג"ץ שהיא מתחייבת לפתוח את הציר, ושר הביטחון הוא זה שלוחץ לפתוח את הציר לאלתר. הוא עושה זאת, זאת למדתי היום, בניגוד לחוות דעת מפורשת של הגורמים המקצועיים, שאמרו שפתיחת הציר תסכן את חיי היהודים המשתמשים בו. שר הביטחון הוא איש אמיץ מאוד, הוא החייל המעוטר ביותר בצה"ל, בוודאי היה מוכן להשליך נפשו מנגד אין-ספור פעמים בשדה הקרב. רק שנדמה לי שהפעם הוא מוכן להשליך נפשות של אחרים, בשדה הקרב שבו הם יהיו הקורבנות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת ציון פיניאן.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, העם הפלסטיני הסכים להחלטת החלוקה. העם הפלסטיני הסכים לוותר על 78% משטחה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ב-1948?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אנחנו מדברים על היום, אנחנו חיים היום ומסתכלים על מחר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני בן 70, היה לי דז'ה-וו.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
העם הפלסטיני הסכים ומקבל, ועל-ידי ההסכמה הזו ויתר, אדוני היושב-ראש, לא על 50% משטחה של פלסטין ההיסטורית, אלא על 78%, והוא מסתפק בהקמת מדינתו על 22%. אלא מה? יש כאלה שאפילו את הוויתור הזה לא מוכנים לקבל ומסתכלים על להקים שתי מדינות ישראל: מדינה כאן ומדינה שם; גם בחיפה וגם בחברון, גם בירושלים המערבית אבל גם בסילואן. התפיסה הזו לא תוביל לשלום. אי-אפשר, פשוט מאוד, נוסחה פשוטה – אין דבר כזה של שלום עם כיבוש, שלום עם התנחלויות. לכל דבר יש המחיר שלו, והגיע הזמן להפנים את זה, וחבל שראש הממשלה מתעתע ומוליך שולל, כאילו שיש מי שינהל אתו משא-ומתן בצד הפלסטיני שלא על עיקרון של שתי מדינות. אם ציפי לבני לא הסכימה ללא עיקרון של שתי מדינות, בוודאי אבו מאזן לא יסכים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת ציון פיניאן, ואחריו – חבר הכנסת אפללו.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני להביא לידיעת חברי הכנסת לאן הגיעה מדינת החזון שעליה חלמנו בארץ ובגולה במשך אלפי שנים. השבוע פורסם כי מדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות למעין מדינת עולם שלישי ואף למטה מזה, והיא מידרדרת בכל הדירוגים הבין-לאומיים. להלן מקצתם: ברמת התעופה ישראל מדורגת ברמה של גאנה ואתיופיה; ברמת המתמטיקה ישראל היתה פעם בחמישייה הפותחת, היום הידרדרנו למקום ה-24 הלא-מחמיא. ברמת השחיתות, הוכרזנו כמדינה המערבית הכי מושחתת אחרי איטליה. ברמת האמון בפוליטיקאים, ישראל מדורגת במקום ה-61, שמשמעו חוסר אמון טוטלי בנו ובחברינו. אפילו סוריה טובה מאתנו ומדורגת במקום ה-49. ועוד – לידיעת הוועדה לקידום מעמד האשה: בנושא שוויון בין המינים ישראל מדורגת במקום ה-56. פשוט, נשים המעוניינות לקבל יחס שוויוני בעסקים, בפוליטיקה, במערכת ההשכלה ועוד, יכולות להתקנא בעמיתותיהן במדינות כמו מקדוניה או אוזבקיסטן, שדורגו לפנינו.
האם זו המדינה שעליה חלם הרצל, או המדינה שעליה התפללנו בגולה ואליה היו נשואות עינינו בשובנו לציון? גרוע מכך קשה לדמיין. בידינו לשנות, ורק בידינו. לידיעת הממשלה הנבחרת ולידיעתנו שלנו, חברי הכנסת. חומר למחשבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אפללו, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך.
<אלי אפללו (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, תראו, אתמול התבשרנו בשורה מאוד קשה: במדינת ישראל, כשעוד לא התחיל הקיץ, חברת החשמל קרסה. אדוני היושב-ראש, אני מתפלא שאנחנו, בנושא הזה, שהוא כל כך חמור ועומד על סדר-היום – מדינת ישראל צריכה לפעול במהירות, בנחישות, כדי למנוע את האסון הזה. כי האסון הזה, אדוני היושב-ראש, הוא משהו של כלל מדינת ישראל, ללא מחלוקות. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר ולהעלות את זה על סדר-היום שלנו, כדי לפתור – אני מברך את יושב-ראש ועדת כלכלה על כך שנדון בזה בדחיפות בשבוע הבא. ברכות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אפללו, השר לשעבר. חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת הורוביץ.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר מלה טובה על אשה טובה בשם תמר דוידוביץ. היא מתורגמנית לשפת החירשים, ובשבוע שעבר היא סירבה לתרגם גסויות מוגזמות – כל גסות היא מוגזמת, אבל גסות מוגזמת במיוחד – שהיתה בערוץ "ביפ" ושודרה גם בערוץ-2. היא אמרה שאת זה היא לא מוכנה לתרגם.
כמובן, כדרכם של ערוצים מסחריים ואנשים ממוסחרים, את הסירוב שלה – היא אמרה: לא אני, אולי מישהו אחר יעשה את זה – מינפו ליחסי ציבור. זאת היתה ידיעה בעיתון, וכמובן, התוכנית שודרה ללא תרגום אבל עם יחסי הציבור. כי יש אנשים שהם בעצמם חירשים – חירשים לעדינות, חירשים לטעם טוב, וכל מה שאפשר לתרגם להם, אפשר לתרגם להם רק לשפת הכסף.
אז כל הכבוד לתמר דוידוביץ, שאמרה "לא" כשצריך להגיד "לא", כי הזכות של החירשים היא לקבל, כמו בשפה רגילה, תרגום לכל מלה, אבל יש זכות למתורגמנית להגיד "לא" על דברים שלא ראויים לתרגום. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורבך. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעוד שעה וחצי תתקיים מול ביתו של שר המשפטים בירושלים משמרת מחאה של עשרות ארגונים חברתיים וארגוני נשים, במחאה על היוזמה ההזויה של שר המשפטים להרחיב את סמכויות בתי-הדין הרבניים.
אדוני היושב-ראש, היוזמה הזאת פסולה, היא מפירה את הסטטוס-קוו, והיא פוגעת בעיקר בנשים. כידוע, בהליכי גירושין במדינת ישראל, כוח המיקוח של הצדדים איננו מאוזן. מכוח הדין הדתי, שבו אנחנו נאלצים להישפט, להינשא ולהתגרש, לבעל יש זכות עדיפה בחלוקת הרכוש בין הצדדים, מכוח יכולתו לסרב להעניק את הגט. ונשים מסורבות גט – וגם גברים מסורבי גט, לצערי – נאלצים להתמודד עם סחטנות ועם הפעלת לחץ עליהם לוותר על זכויותיהם החוקיות, לפעמים לא רק מצד הצד השני, אלא גם מצד בית-הדין עצמו, שמפעיל עליהם את הלחץ הזה. במדינת ישראל, בסופו של דבר, בחסות החוק ובתוך מערכות המשפט מתנהל, על כן, סחר בחופש.
אני אומר לסיכום, שהרחבת סמכויות בתי-הדין הרבניים מהווה פגיעה בסטטוס-קוו, היא תגביר את כוחו הסחטני של הסרבן – הסרבן שבכוחו למנוע את הענקת הגט – ותביא לפגיעה חמורה בנשים עגונות ומסורבות גט ובילדים שלהן. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, צריך לשים לב שזו דקה, מה עוד שאנשים עמדו באילוצי זמן כאשר באוזנייה אמרו להם: תקצרו, תקצרו. אני בטוח – דרך אגב, הרמה היא לתפארת מדינת ישראל. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יריב לוין.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את הדברים הבאים לראש הממשלה. ברוך הבא, בנימין נתניהו. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לברך אותך עם שובך לישראל. זה יקרה בעוד פחות מ-24 שעות. אני יודע כי נסיעתך לארצות-הברית היתה קצרה ומעייפת, אולם גם עתה, בשובך, לא תוכל לנוח.
בפגישה עם הנשיא אובמה ובביקור הקצרצר בבית הלבן ודאי למדת, כמומחה בעל מוניטין לארצות-הברית, על השינוי שהתחולל בארץ זו ובמדיניותה המזרח-תיכונית. לפנינו מדיניות חדשה המחייבת את ישראל להבין מדיניות זו ולהתאים את עצמה אליה. ארצות-הברית מוכנה לפעול בנחישות בנושא האירני, אך מצפה כי ישראל תעשה באותה מידה של נחישות כדי לקדם את פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. האחד תלוי באחר.
אני יודע כי הבחירה אינה קלה, אולם אתה, כמו קודמך בתפקיד, כמו קודמיך בתפקיד – כמו קודמיך בתפקיד – תדע ברגע היסטורי זה לקבל את הפתרון היחיד שיוביל לפתרון הסכסוך, על מנת להסיר מעל ישראל את איום הגרעין האירני. בידיך ההחלטה. ברוך הבא, אדוני ראש הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת לוין, ואחריו – חבר הכנסת גנאים.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני כמה ימים פורסם מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה, שממנו אנחנו למדים על מגמה הולכת ונמשכת של הקצנה בקרב הציבור הערבי בישראל, מגמה שבאה לידי ביטוי לא רק בביטויים של התכחשות לאופיה היהודי של המדינה, אלא גם בהתכחשות – ואפילו הכחשה של השואה.
לצערי, הדבר הזה הוא לא מקרי, והוא תוצאה של התנהגות מתלהמת של חלק ממנהיגי הציבור הזה, ואני מוכרח לומר שוב, בצער רב: גם של חלק מהיושבים אתנו כאן בכנסת, שמוצאים לנכון – בפרט בפורומים בחוץ-לארץ – לבוא ולהציג את מדינת ישראל כאילו היא מדינה גזענית או מדינה פאשיסטית וביטויים כאלה ואחרים שאינם עולים בקנה אחד עם מי שאמור לייצג את המדינה.
אני קורא לכנסת ובכלל למדינת ישראל: אנחנו צריכים לעשות איזו חשיבה מחודשת בנוגע ליחס הסלחני שלנו כלפי אותן התבטאויות ואותה התנהגות. הגיע הזמן שניתן את ההעדפות למי שתורם למדינה ומזדהה אתה, ולא למי שנאבק נגדה ופוגע בה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת לוין. אני מזמין את חבר הכנסת גנאים, ואחריו – את חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, למיטב זיכרוני, בית-המקדש הראשון והשני נבנו גם בעזרתם של הגויים. הראשון בעזרתו של חירם מלך צור – הארזים של לבנון ועבדיו – והשני בזכות זה שכורש מלך פרס החזיר את בני-ישראל לארץ-ישראל. החרבתם של בית ראשון ושני היתה על-ידי היהודים, לפי המקורות: הראשון בגלל עבודה זרה וגילוי עריות, והשני בגלל שנאת חינם. אז כדאי, לפי דעתי, לשמוע בקולו של הגוי מעבר לאוקיינוס, ולא לשמוע רק בקולם של היהודים שחושבים שהם רוצים את טובת מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. אנחנו מזמינים את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – את חבר הכנסת כרמל שאמה. בבקשה, גברתי.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הדקה שלרשותי כדי לדבר על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ואני מתכוונת לנצל עכשיו כל דקה שתעמוד לרשותי כדי לדבר על הרפורמה הזאת, ואני אצטט את הדברים האלה: "העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הרכוש התכליתי הזה, הקרקע, לצמיתות. על-ידי זה אי-אפשר יהיה ליחידים להשתמש בו ברצון עצמם, באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המייסד". מי שאמר את זה היה בנימין זאב הרצל, ויש כאן אמירה ציונית ברורה, שאומרת שאדמת מדינת ישראל שייכת לעם ישראל ולא ליחידים.
מה עושה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל? היא מבצעת, ככה, במחי יד, כבדרך אגב, במסווה של מאבק בביורוקרטיה, את ההפרטה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואולי הפרטתה של מדינת ישראל. קרקעות המדינה פשוט יועברו לידי יחידים ויהיה אפשר לספסר בהן, ומדינת ישראל תהפוך לבנק לסחר בקרקעות. הבעיה עם קרקעות היא שזה משאב נגמר. אחרי שנמכור את כולן, לא יישאר כלום, ואולי גם לא תישאר לנו מדינה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת שאמה, בבקשה. אחריו – הואיל ויש עוד שמתווספים לרשימה – חבר הכנסת אקוניס. בדרך כלל אני לא נוהג לקבוע שינאמו אחד אחרי השני מהליכוד, אבל כשאין ברירה, אין ברירה.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברצוני לדבר על נושא שדובר בו רבות בתקשורת ובבית הזה בשבוע האחרון, נושא המע"מ על הפירות והירקות. אני לא יודע מה עבר על שר האוצר כשקיבל את ההחלטה להטיל מע"מ על פירות וירקות, ואני לא יודע מה הוא אכל באותו בוקר, אבל בטוח שגזר הוא לא אוכל. אם היה אוכל גזר, היה רואה טוב שהצעה כזאת והחלטה כזאת לא רק שהיא לא טובה, היא גם לא תעבור בבית הזה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אבל הוא משלנו.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אני מבקש לא להפריע לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אדאג לך, חבר הכנסת שאמה. עוד מעט אתה תשב כאן ותוכל לעשות – – –
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אולי חברי כבוד שר האוצר לא יצא לו הרבה זמן לטייל בשווקים ולראות אמא וילד קונים מלפפון אחד ועגבנייה אחת. אני לא רוצה להגיע לימים שבהם יקנו חצי עגבנייה וחצי מלפפון.
אם כבוד שר האוצר לא מתכוון לפחות להביא במקביל איזשהו פיצוי שיכסה על הפגיעה הזאת בשכבות החלשות, לפחות למי שמשתכר עד השכר הממוצע במשק – עדיף לו שיבוא היום, לפני מחר, יתייצב ויגיד: חוזר אני, מודה בטעותי. תודה על ההקשבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת כרמל שאמה.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מקווה שהצהרתו תעורר הדים. חבר הכנסת אקוניס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בילסקי.
אני מזכיר לך, חבר הכנסת בר-און, שאנחנו היינו יושבים שם, ורואים אותך בודד בקואליציה מצביע בעד עצמך. ואז אני ואתה ידענו שעוד מעט נתחלף.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, נבואות הזעם התבדו. הברית האסטרטגית עם ארצות-הברית נמשכת והיא מתהדקת, ואנחנו שמחים לראות שהנשיא אובמה העלה את הנושא האירני לראש סדר-היום העולמי.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מספיק עם קריאות הביניים.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מחזק את ידי ראש הממשלה – שלמרות הששון והשמחה והצהלות של כל אנשי קדימה והאופוזיציה, שרצו לראות אותו מכריז על שתי מדינות לשני עמים, לא עשה את הדבר הזה אתמול בוושינגטון.
ויש לי הודעה, אדוני היושב-ראש, לבית הזה: אנחנו לא נקיים מתן ומתן עם הפלסטינים. אנחנו נקיים משא-ומתן עם הפלסטינים, ולראשונה, אחרי ארבע שנים, גם נדרוש מהפלסטינים תמורה לכל דבר שעומד להתבצע פה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת אקוניס. חבר הכנסת בילסקי, ואני מזמין את מי שנמצא באולם ולא דיבר ורוצה לדבר, להרים את ידו. חבר הכנסת חנין, אתה תהיה אחרי חבר הכנסת בילסקי, אחרון הדוברים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מכת טבע, שמשום מה במדינה שלנו עוברת ואף אחד לא עושה שום דבר, והיא תאונות הדרכים. 21 איש קיפחו את חייהם בשבוע שעבר. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש: תאר לעצמך שחס וחלילה בצבא היה אירוע והיו מעורבים בו 21 אנשים שבשבוע אחד מקפחים את חייהם. יושב פה אלוף בצה"ל, הוא יספר לך שמהרמטכ"ל ועד אחרון החיילים היו פה 16 או 17 ועדות חקירה, ובודקים. פה הכול עובר, לא קורה שום דבר.
אני אספר לכם: מדינה זנוחה שלא יודעת הליכים טכנולוגיים כמו אצלנו, מדינה כמו אוסטרליה – היתה להם אותה בעיה. הם כיסו את אזור סידני ב-3,000 מצלמות, אין היום רמזור שלא מצולם. והפלא ופלא, אדוני היושב-ראש, כל אותם חכמולוגים שעוברים פה באור אדום ומסכנים לא רק את חייהם אלא את חיי המסכנים שנוסעים מולם, כל אלה – פתרו את זה באוסטרליה וירדו ב-50%.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שיהיה צדיק אחד בבית הזה שייקח את הנושא ויתחיל להחזיר את אותם אנשים הביתה. אפשר להחזיר אותם. זו לא גזירה משמים. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת ארדן, שהוא שר היום, פעל רבות בעניין זה, והיה לו לובי ראוי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – השר פלד מבקש לנצל את ההזדמנות בשם הממשלה ולענות על הדברים שאמרו חברי הכנסת, וגם לומר כמה דברים מטעמו. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני מודה לך על ההזדמנות. אתמול ביקרתי בכמה כפרים ערביים בדואיים לא מוכרים בנגב. זה לא רק מסע במרחב, אדוני היושב-ראש, זה גם מסע בזמן. זה לראות אנשים שחיים בשנת 2009 בלי מים, בלי חשמל, בלי תנאים אלמנטריים.
אני רוצה לספר על יישוב אחד, יישוב של שבט תראבין, שנמצא על גבול היישוב העשיר, המטופח, עומר. אני מבין שבעומר רוצים להרחיב את היישוב ולבנות שכונה נוספת, ואנשי תראבין כנראה מפריעים להם. לכן מופעלת המשטרה, שמטרטרת ומטרידה באופן שיטתי את תושבי תראבין. כשהגעתי למקום מצאתי ניידת משטרה בכניסה, ניידת משטרה ביציאה. התושבים שם מוטרדים יום-יום, המשטרה פושטת כמעט מדי ערב. אדוני היושב-ראש, זו מתכונת שאיננה ראויה למדינה מתקדמת ודמוקרטית בסוף המאה ה-21.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חנין. רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את השר יוסי פלד לעלות לבמה ולומר את מה שיש לו להגיד. לאחר מכן נעבור לבקשת הממשלה לקיום דין רציפות לגבי 17 חוקים. נציגי הסיעות שהתנגדו יוכלו להביע את עמדתם.
<השר יוסי פלד:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדחף הראשוני הוא להתייחס לנושא המדיני, לביקור של ראש הממשלה.
דרך אגב, אני חושב שתאונות דרכים הן לא מכה משמים, ואם פעם ירצו לדון בזה, אני מוכן להוכיח את זה במספרים, כבר עשינו את זה.
ביקשתי לעלות לדוכן כי אתמול, בדרכי לירושלים, שמעתי על הסקר שנעשה בקרב ערביי ישראל הצעירים בנושא השואה. הופתעתי ונדהמתי, והתוצאה בהחלט מעוררת מחשבה, כשלמעלה מ-40% אומרים שהדבר הזה לא היה ולא נברא. אז מה שאני מבקש לומר לכם, בעיקר לחברי הכנסת הערבים, הוא שהרצון לחיות ביחד לדעתי קיים אצל מרביתנו. הוויכוח הוא על איך, לא אם אנחנו צריכים לחיות ביחד, כן או לא. מהכחשה של האסונות של העמים – שלנו, כמו שלכם – לא ייבנה דבר. לא ייבנה דבר מהכחשה של האסונות שלנו. זה בהחלט מטריד אותי. הרי שישה מיליוני יהודים לא נעלמו פתאום.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, לאחר הרבה מאוד שנים החלטתי לבדוק לאן נעלמה משפחתי. הלכתי בעקבות אבי, מבלגיה לצרפת, למחנה העבודה שהוא היה בו, וחזרה למכלן בבלגיה, ששם ריכזו את כל היהודים, וממכלן ברכבת לאושוויץ. את כל הדרך הזאת עשיתי, מצאתי את התיעוד, מתי הוא הגיע לאושוויץ. הוא, הוריו, אחיו הדודים שלי, אחיותיו הדודות שלי. ושם, כאשר הוא כבר לא יכול היה לשמש כוח עבודה, עם זריקה ישירה ללב חיסלו אותו, רצחו אותו, והוא עשה את דרכו השמימה, דרך הארובות של אושוויץ.
אז אני פונה אליכם, חברי חברי הכנסת הערבים, אתם המנהיגות של הציבור הזה, ואם חשוב לכם שיהיה סיכוי לבנות איזו יכולת לחיות פה ביחד – בדרך הזאת לא נגיע לשום מקום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מוכרח לומר שאני בכנסת זמן רב. חברי הכנסת הערבים, בכל פעם שאנחנו מציינים את יום השואה, אומרים את דבריהם בקול ברור, חד ובלתי ניתן לפקפוק. תודה רבה על דבריכם החשובים.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. זאת הודעה שצריך להצביע עליה?
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון מטעם סיעת העבודה: במקום חבר הכנסת עמיר פרץ יכהן חבר הכנסת אופיר פינס-פז. במקום חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שכיהן כממלא-מקום, תכהן חברת הכנסת יולי תמיר כממלאת-מקום.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, עוד הודעה.
אני מתכבד להודיע, כי ועדת הכנסת קבעה, כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009, לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אין צורך להצביע על ההודעות. ההודעות נמסרו, והתוקף שלהן – מרגע מסירת ההודעה.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק>
["דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 993.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו היום מקיימים סדר מיוחד לדיון בהצעות להחלת דין רציפות – בקשת סיעות קדימה, האיחוד הלאומי וחד"ש שלא להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות: הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2008 – מ/418; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז–2007 – מ/288; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשס"ח–2008 – מ/363; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 39) (עובדים אזרחיים), התשס"ט–2008 – מ/423; הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון מס' 6) (עובדים אזרחיים), התשס"ט–2008 – מ/423; הצעת חוק להגנה על עדים, התשס"ח–2008 – מ/380; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 61) (הסדר לסגירת תיק מותנית), התשס"ט–2008 – מ/416; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60) (התיישנות), התשס"ט–2008 – מ/415; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 56) (דיון לפני דן יחיד או לפני הרכב), התשס"ט–2008 – מ/410; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 57) (שיפוט בענייני תעבורה) (תשריר – הוראת שעה), התשס"ט–2008 – מ/410; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 7) (חזקת הימלטות מן הדין וחזקת מסוכנות), התשס"ח–2008 – מ/401; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 101) (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשס"ח–2008 – מ/384; הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 14), התשס"ח–2008 -מ/383; הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008 – מ/377; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 100) (החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ח–2008 – מ/372; הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי במאגר מידע, התשס"ט–2008 – מ/408; הצעת חוק אזורי עדיפות לאומית, התשס"ז–2007 – מ/283.
בדרך כלל אנחנו מקיימים את הדיון על כל חוק בנפרד. הואיל ולא רצינו לפצל לשלוש דקות את זכות הדיבור של חברי הכנסת, נתנו לכל הסיעות את 17 הדקות המגיע להן, והן פיצלו אותן כך שנוכל לקיים דיון משולב. כמובן, ההצבעות בנושא זה תהיינה על כל חוק בנפרד. הואיל ותום 14 היום יחול רק מחר, ההצבעות תתקיימנה מחר.
בדרך כלל אני אשתדל מאוד לקיים עם הממשלה הסדר שאם היא רוצה להביא חוק ביום שלישי, אנחנו נצביע עליו ביום שלישי, שכן אנחנו יצרנו כאן בכנסת בשנים האחרונות מצב שיום שלישי למעשה התבטל. הממשלה לא מגיעה, מהטעם שכל שר עסוק, חברי הכנסת רוצים כל אחד להיות שר אז הם כבר מרגילים את עצמם שלא לבוא ביום שלישי, ונוצר מצב שבו אנו דנים על נושאים המחייבים הצבעה. חבר הכנסת מולה, אתה היית כאן בקדנציה הקודמת, שנינו היינו מתפלאים על העניין הזה פלא רב, ולמעשה, מי שמצביע הוא אדם שלא השתתף בכלל בדיון. מובן שזכותם של חברי הכנסת להיות או לא להיות באולם המליאה היא כרגע על-פי שיקול דעתם. הם צריכים להיות בבניין הכנסת מספר מוגדר של ימים, שכן כאן המקום שבו הם ממלאים את שליחותם וגם מקבלים את שכרם. אבל אני אשתדל מאוד שהדיונים לא יהיו כאלה אשר ייעשו באמת פלסתר, כאשר חלק שומעים וחלק מצביעים. הדבר הזה לא יכול להימשך. אנחנו נדון יחד, קואליציה ואופוזיציה, בהמשך הזמן כיצד אנחנו נכלכל את מעשינו בימי שלישי. ייתכן מאוד שימי שלישי יהיו ימים שבהם יגיעו שרים להשיב על שאלות של חברי הכנסת בעניין משרדיהם, כדי שניתן תוכן לימי שלישי.
בדרך כלל, ימי שני ושלישי הם ימי הממשלה. בדרך כלל, הממשלה היתה מביאה חוקים ביום שלישי, פעמים – ביום שני, ומבקשת להצביע ביום שבו יהיה לה נוח. הדבר הזה לא תקין ולא מתקבל על דעתנו.
אני מתכבד לפתוח עכשיו דיון משולב על כל הנושאים. חברי הכנסת יכולים, על-פי התקנון – לא אוסרים עליהם – לדבר על כל דבר העולה על רוחם כאשר הם באים לבקש להתנגד לדין רציפות. גם מי שמתנגד לדין רציפות, אין זה אומר שהוא לא יצביע בעד החלת דין רציפות. ראשון הנואמים, חבר הכנסת יואל חסון – שבע דקות מוקצבות לו מטעם סיעתו; ואחריו – כצל'ה, הלוא הוא חבר הכנסת יעקב כץ מהאיחוד הלאומי, שיעמדו לרשותו 15 דקות, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה בשם חד"ש, שלרשותו עומדות 15 דקות.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו דנים, למעשה, על הסתייגויות שלנו לבקשה של הממשלה להחיל רציפות – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
התנגדות, זה לא הסתייגות.
<יואל חסון (קדימה):>
התנגדות. – – על הצעות חוק של ממשלת קדימה, הצעות חוק שאנחנו כמובן חוקקנו. הממשלה של קדימה היא שחוקקה. בכלל, זה מעניין שהדיון הזה הוא בנושא הזה, כי אני חושב שאלה אולי הצעות החוק הטובות האחרונות שיהיו כאן בכנסת הזאת, כי אני לא יודע אילו יוזמות נוספות הממשלה הזאת מתכוונת להביא, ואם היוזמות האלה תהיינה יוזמות, רפורמות או גזירות – אני לא אופטימי לגבי העניין הזה.
אבל, חברי הכנסת, אני חייב להתייחס למה שאירע היום בשעות הצהריים בוועדת הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני חייב לפנות אליך, כי אני יודע כמה אתה חרד לבית הזה ואני יודע – רק עכשיו דיברת על הדברים האלה, עד כמה חשובה הנוכחות של חברי הכנסת, כמה חשוב שחברי הכנסת יהיו חלק מהפעילות השוטפת של הבית הזה, וכמה חשוב שהרשות המחוקקת תשמור על עצמה ותפקח כראוי על הרשות המבצעת. והנה, ממש מתחת לאפך עושים כאן שינוי – שינוי של שינוי שאנחנו עשינו לפני שנה, כקואליציה. קדימה, כקואליציה, לפני כשנה, באה ואמרה: אנחנו לא חושבים שנכון שסגני שרים יוכלו להיות חברי ועדה בכנסת, ולהצביע ולהיות שותפים בדיון. אנחנו, כקואליציה, ויתרנו על כוח קיים, כי חשבנו שזה נכון – נכון לבית, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רוצה להוסיף לעדותך כי עשיתם זאת כאשר לא חישבתם ליפול כהוא זה. זאת אומרת, עשיתם את זה בכוונת מכוון.
<יואל חסון (קדימה):>
אני מכיר את חברי בקדימה. הם אנשים פוליטיים מנוסים – פעם אתה למעלה פעם אתה למטה. תאמין לי, גם כשאתה למעלה אתה תמיד חושב שאתה יכול להיות למטה, ואני מציע גם לקואליציה לזכור את הכלל הזה. אבל אנחנו, כקואליציה, הסכמנו לעשות את הדבר הזה. גם לא היו לנו כל כך הרבה סגני שרים. אבל היום, כמו שאמרתי – מתחת לאפך, אדוני היושב-ראש, ואתה לא אומר מלה – מכניסים סגני שרים להיות חברים בוועדות הכנסת. מה זה אומר? הרי מישהו באמת חושב שאותם סגני שרים ישתתפו בדיונים לאורך זמן? יקראו את החומרים? ישבו שם? אני אומר לך, יהיה צפוף בחדרי הוועדות. אבל מה, כשיצטרכו אותם להצבעות – הם יהיו אצבע מושלמת. אצבע יפה, מושלמת, זקופה. תבוא ותמלא את אותם כיסאות ריקים של הקואליציה.
האמת היא בכלל שלבי לבי על חברי הקואליציה, במיוחד חברי הליכוד. כל היום הלשון בחוץ, והמעט שנשארו כאן רצים מוועדה לוועדה, מוועדה לוועדה. עבודה פרלמנטרית טובה לא יוצאת מהדבר הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בשביל זה בחרנו אנשים צעירים. אתה רואה? לא סתם.
<יואל חסון (קדימה):>
כן, מכתתים רגליים. אבל, אדוני היושב-ראש, איך אתה לא אומר מלה? כותבים אליך מכתבים, פונים אליך, אדוני היושב-ראש, ואתה לא אומר מלה. אתה נבחרת על-ידי כל הבית הזה, ואני מכבד אותך ומעריך אותך ויודע כמה הבית הזה חשוב לך. לדעתי, יש לנו שבועיים להביע הסתייגויות בנושא זה, אדוני היושב-ראש. אני מצפה ממך כיושב-ראש הבית הזה לשמור עליו, להגן עליו ולהבטיח את ההפרדה הזאת בין הרשויות – הרשות המבצעת והרשות המחוקקת; אני מצפה לפיקוח אמיתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, הואיל ואתה פנית אלי – עצרתי, עצרתי את השעון. ועדת הכנסת, על-פי הסמכויות הנתונות לה, יכולה להעלות על-ידי היושב-ראש שלה כל הצעה. אין ליושב-ראש הכנסת מלה בסדר-היום, אלא אם כן נעשה דבר שהוא בבחינת שימוש לרעה בתקנון. נדמה לי שההצעה הזאת היא לא שימוש לרעה בתקנון. עם זה, וב-14 יום – וגם הודעתי ליושב-ראש הקואליציה – אני מתכוון לקיים דיון של שימוע ציבורי באקדמיה, עם אנשים המומחים למשפט קונסטיטוציוני. ביקשתי היום מכבוד נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, לקחת חלק בעניין זה, שהוא עניין מהותי במשטר פרלמנטרי – איפה קו הגבול בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת.
שהרי להווי ידוע לך – אתה לא זוכר אולי, אבל חבר הכנסת גדעון עזרא הוא שר לשעבר מכובד ביותר, שפעמים היה צריך להצביע על החוק שלו. הוא הצביע על החוק שלו כמפקח על הממשלה, כי הוא גם חבר הכנסת. יש שיבוש, ויש דברים שהם לא מתקבלים על הדעת. אני ער לעובדה שהממשלה הקודמת, בכוונת מכוון, ומתוך דאגה להפרדת רשויות, העבירה חוק שבעיני הוא חוק ראוי ביותר. גם היתה לי אפילו הזכות לתמוך ביוזמה הזאת כחבר באופוזיציה. היו אתי 12 חברים, ואני מוכרח לומר שכולם הסכימו לנושא זה, כך שבאופן מפתיע נוצר מצב פוליטי שיכול לקרות גם כאשר גדעון עזרא ירכיב ממשלה, ופתאום הוא יצטרך למנות 40 אנשים כדי להשקיט את הצרכים הפוליטיים, דבר שהוא באמת מחייב אותנו למחשבה. כי אם אתם – אני מתכוון האופוזיציה – הייתם במצב שאתם מרכיבים ממשלה ב-40, לא היתה לכם ברירה; הייתם מנסים למצוא את הפתרון שמבקש למצוא היום יושב-ראש הקואליציה – אשר לא בא כדי להחליף אנשים; הוא בא כדי למצוא אנשים שישתתפו בישיבות, דבר שהוא מאוד מפוקפק בעיני ומצריך מחשבה רצינית ביותר.
כל הנושא הזה של משטר פרלמנטרי ודמוקרטיה פרלמנטרית – האבות המייסדים קבעו שלא יכול להיות סגן שר בלי שהוא יהיה חבר הכנסת. לא יכול להיות סגן שר שהוא לא חבר הכנסת. זאת אומרת, הזיקה של סגן שר בממשלת ישראל – וחבר הכנסת אפללו זכה להיות גם שר וגם סגן שר – היא זיקה שמצריכה דיון מעמיק ביותר.
אני אקיים ועדה, אני אשתף גם פוליטיקאים בעניין הזה, בעיקר ראשי הוועדות – יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, יושב-ראש ועדת הכנסת – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לנו 14 יום. שאלו אותי היום אנשים בעלי עמדות ציבוריות מאוד חשובות במדינה אם אי-אפשר לעשות את זה יותר מהר. אמרתי שלא, שיש 14 יום לדון בעניין זה, ובסופו של דבר מי שמכריע זה כמובן הכנסת. כאשר מציגים זאת על שולחן הכנסת, כמתחייב על-פי התקנות, קיימים 14 יום על מנת להציג את ההסתייגויות. כמובן, גם אני אקיים דיון בעניין זה, כפי שיש דברים שאנחנו מחויבים.לתת את דעתנו עליהם, כולנו, פעם כאן ופעם שם. אני מוכרח לומר לכם שהייתי כאן והייתי שם; דרך אגב, טוב מאוד להיות כאן – –
<יואל חסון (קדימה):>
נעים, נעים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אני מודיע לכם שטוב מאוד, באמת טוב. טוב להיות שר, תשאל את גדעון עזרא, אחי היקר – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – מה יותר טוב.
<יואל חסון (קדימה):>
טוב לו פה. הנה, הוא אומר שטוב לו פה. גם לי טוב פה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אנחנו גם יודעים שכשאנחנו לא שרים – ואני בטוח שיוסי פלד ידאג, כשהוא לא יהיה שר, לשבת כראשון חברי הכנסת – אני לא אומר "אחרון", כי חלילה אין אחרון חברי הכנסת – כראשון חברי הכנסת. תראו את מוחמד ברכה, הוא כבר כאן, בכנסת הזאת, למעלה מעשר שנים.
<יואל חסון (קדימה):>
מי סופר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
והוא בין היחידים שלא היה שר, והוא מקיים את תפקידו.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני אסיים את העבודה הפרלמנטרית בלי להיות שר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, הדברים לא פשוטים. אנחנו נקיים דיונים ובירורים רציניים ביותר. דרך אגב, נדמה לי שגם יוזמות שבאות לשריין את היציבות השלטונית – משריינים את השרידות, וזה דבר לא טוב.
<יואל חסון (קדימה):>
תזכור את הדבר הזה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא טוב לממשלה יותר מאשר לא טוב לאופוזיציה. לכן, אני לא מזלזל, יחד עם זה אין לי ספק שהדבר יכול היה לבוא כשינוי גם אם היה נאלץ בילסקי להקים ממשלה, כאשר הוא יודע שאם הוא לא ייתן לכמה חברים להיות סגני שרים, הוא לא יוכל להקים ממשלה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, סליחה – – – ואני חושב שהשימוע הציבורי הוא דבר מאוד נכון שאתה עושה. מכיוון שלאדוני יש השפעה גם על יושב-ראש הקואליציה, אולי אדוני ישקול לבקש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דרך אגב, אני מוכרח לומר לזכותו של יושב-ראש הקואליציה שדברים רבים שאני הרהרתי – כמו למשל, בוועדת כספים יכול לשבת סגן שר? הוא אמר מייד: בוועדת הכספים לא ישב סגן שר. אמרתי לו: האם סגן שר שהוא מפוקח על-ידי ועדה, למשל ועדת הבריאות, יכול לשבת בוועדת הבריאות? הוא אמר מייד שלא, שהוא לא יכול לשבת בוועדת הבריאות. כלומר, יש התקדמות. דרך אגב, אני לא בטוח שסגן שר, שחייב להיות חבר הכנסת, לא יכול להשתתף בוועדות, אבל צריך להגביל אותו בצורה רצינית ביותר, שלא יוכל להצביע על הצעות חוק של הממשלה.
<יואל חסון (קדימה):>
מי יפקח, מי ישים לב, מי יוודא?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעיית הפיקוח היא לא בעיה. כל אחד מכם יפקח.
<זאב בילסקי (קדימה):>
השאלה, אדוני היושב-ראש, אם הוא יכול להשפיע, כמו שמשפיע היושב-ראש, לא לתחום את זה ב-14 יום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היום שאל אותי שר האוצר את אותה שאלה, אם אני לא יכול להשפיע שבכל זאת יהיו זמנים שבהם חוק ההסדרים יוכל לשמש את הממשלה. אמרתי לו שלא.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אבל פה יש מקרה שנציגי האופוזיציה עזבו את האולם, קיבלו פה החלטה חד-צדדית, ואדוני חש לא נוח, כפי שאני מכיר את אדוני, והוא עשה שימוע ציבורי. בואו נדחה את ה-14 יום – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תראה, אם ב-14 יום נגמור, אם לא – תראה, אנחנו לא רוצים להשיג הישגים פוליטיים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה לא יפה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שאל אותי חבר הכנסת המכובד, יושב-ראש הקואליציה לשעבר, חבר הכנסת חסון, אם אני שותק. הואיל והוא שאל אותי ואני נמצא כאן, אז כדי להסביר מהי שתיקתי ומהי עמדתי – –
<יואל חסון (קדימה):>
לא הייתי שואל אם לא היית כאן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אז אני אומר את זה בצורה הברורה ביותר, חד וחלק. בבקשה, אדוני, אתה יכול להמשיך.
<יואל חסון (קדימה):>
תודה רבה, אדוני. אני רק מזכיר לחברי הכנסת ולך שלממשלה הזאת בכנסת הזאת היתה הזדמנות אמיתית לעשות שינוי שיטת ממשל, אם היו מקימים ממשלת אחדות אמיתית ולא מתבססים על קואליציות ועל הסכמים ועל סקטורים. אפשר היה לפתור פה בעיות רבות, כולל הבעיות שאתה ציינת עכשיו. היתה בכנסת הזאת הזדמנות פז – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
יואל חסון (קדימה):
כי לא היתה ממשלת אחדות אמיתית. חבר הכנסת אקוניס, ממשלת אחדות אמיתית – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
עוד פעם הסיפורים. חבר הכנסת חסון, הצענו ביושר ממשלת אחדות יחד אתכם.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
למה לא עשיתם את זה בפעם הקודמת?
<יואל חסון (קדימה):>
אנחנו עוד נראה כיצד אתם תצביעו על הצעות החוק שאנחנו נביא. אבל ממשלת אחדות אמיתית, חבר הכנסת אקוניס, זו ממשלה שהיא ללא מפלגות סקטוריאליות. לא הלכתם לזה, כי היו לכם מחויבויות קודמות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
הפסדנו הזדמנות, נחכה לכנסת הבאה. קדימה תעשה את התיקונים האלה.
אדוני היושב-ראש, זו לא גזירת גורל 30 שרים, ולא גזירת גורל תשעה סגני שרים, ואפשר היה לפעול אחרת ולעשות אחרת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לי קשר עם הגורל, הגורל אמר לי שלא הוא אשם.
<יואל חסון (קדימה):>
זו גם לא גזירת גורל, אדוני היושב-ראש, 182 תקנים למשרדים של כלום. 182 – זה דבר שלא היה בהיסטוריה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בממשלת קדימה לא היו שרים, לא היו סגני שרים, לא היו תקנים, לא היו משרדי ממשלה – שום דבר – – –
<יואל חסון (קדימה):>
182. תאמין, לכל שרי קדימה, חבר הכנסת אקוניס – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
שום דבר לא היה אצלכם, אנחנו המצאנו את הכול. אגב, לפי המדיניות שלכם באמת לא היה אצלכם כלום. לפי איך שניהלתם את המדינה לא היו שרים, לא היה ראש ממשלה, לא היתה ממלאת-מקום, לא היה כלום.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני, תגן עלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבקש ממך לא לפנות אליו. חבר הכנסת אקוניס, יהיה לך זמן, יש לליכוד הרבה זמן פה ואין הרבה דוברים, אז אדוני יוכל לעלות. עכשיו אני מוסיף לך שתי דקות.
<יואל חסון (קדימה):>
כל ממשלת קדימה לא היתה צריכה 182 תקנים, ובאמת חבל. אבל עזבו 182 תקנים, חוק הסדרים – ושמעתי שיושב-ראש הכנסת מטפל בעניין ואני סומך עליו שיעשה את זה – אבל אתם יודעים מה, אנחנו כולנו התבלבלנו כשהחליטו על הטלת המע"מ על ירקות ופירות. אני אומר לכם שזה הספין הגדול – מבלבלים אותנו ומאחור מסתירים דברים אחרים. יש דברים הרבה יותר מהותיים, וחברי הכנסת החרוצים יגלו את הגזירות הקשות שמסתתרות מאחורי אותה הונאה של המע"מ על הפירות והירקות. אני מבטיח לכם שזה לא יהיה וזה ירד. אני מציע לא להילחץ מהעניין.
אבל קחו לדוגמה דבר אחר: ביטול הפטור ממע"מ על תיירות נכנסת. ביטול הפטור ממע"מ על תיירות נכנסת. מה, גמרנו לעודד תיירות? זהו, האפיפיור היה כאן וכבר לא צריכים תיירים? גמרנו עם זה? איזו מדינה נורמלית נוגעת בנושא הזה, שהוא הכי משמעותי בעידוד תיירות? שלא לדבר על זה שגם מקצצים בפרויקטים של התיירות ובכל מה שקשור לתיירות. ואני אומר לכם, נגעתי כאן בדוגמה אחת קטנה, שאף אחד לא מדבר עליה, לא שמו לב אליה. מדינת ישראל, שדיברה גבוהה-גבוהה על הגברת התיירות ועידוד תיירות, ותיירות נכנסת ותיירות חוזרת, מה היא עושה? מה עושה הממשלה הזאת? מבטלת את הפטור ממע"מ לתיירים. אין דוגמה לחוסר רצינות ולחוסר הבנה בסיסית של כלכלה חופשית – נתניהו, מבין בכלכלה, הרי אחד הדברים הבסיסיים היום של הכלכלה החופשית זה הנושא של תיירות, בוודאי במדינות כמו מדינת ישראל. תיירות היא אחד הדברים המרכזיים שהם מעודדי צמיחה ומחזיקים כלכלות בכל העולם, בוודאי במדינות שבהן התיירות היא משמעותית. וזה מדהים, כי ראש הממשלה הזה הוא אסטרטג-על בנושא כלכלה. אסטרטג-על. שיווקו לנו אותו ככזה שיציל את הכלכלה הישראלית.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בשיווק של קדימה אנחנו לא יכולים להתחרות.
<יואל חסון (קדימה):>
זה מה שהוא עושה? תשמע, אנחנו כמעט שוכנענו.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – איזה הישגים היו לה בעשר שנים.
<יואל חסון (קדימה):>
אנחנו שוכנענו כמעט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני מודיע שבשיווק אנחנו לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, יש קריאות ביניים ויש נאומים. אתה עכשיו בשלב הנאומים ואתה לא על הבמה.
<יואל חסון (קדימה):>
אני אומר לכם, כמעט שוכנענו שהנה בא נתניהו, ראש הממשלה, העילוי הכלכלי, והוא ינהל. ואנחנו אמרנו: התקציב הזה יהיה התקציב הגדול ביותר. ומה ראינו? ראינו ראש ממשלה פסיבי, מוריד את הראש, מנסה איכשהו שהגל הזה יעבור מעליו, איכשהו נותן לשליחו הפרטי אורי יוגב – ואת זה כבר נברר מחר – תגמור את העניין הזה איכשהו, שאני אעבור את זה בשלום, כי אני עמוס בהסכמים, כי אני מחויב לעופר עיני ואני מחויב לש"ס ואני מחויב לכל העולם, כי אחרת איך אני אמשיך להיות ראש ממשלה, ורק תן לי לעבור את התקציב הזה.
והנה עשו תקציב לשנתיים. יש פה כמה – אני מציע ליושב-ראש הקואליציה שלא יסמוך על זה שיש לו עכשיו שנתיים של שקט, כי הרי ברור שהממשלה הזאת תביא תיקונים על תיקונים על תיקונים לתקציב הזה. הרי זה ברור, כי אי-אפשר באמת, במיוחד בתקציב הסופי שיצא – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
בלי עין הרע, נראה לי שאתה נהנה, לא נראה לי שאתה סובל. נראה לי דווקא שאתה משתעשע.
ראש הממשלה הזה הוא הכי פסיבי שיכול להיות. העביר מעליו את התקציב הזה רק כדי לעבור, ושום דבר מהתפיסות הכלכליות שלו, שהוא דיבר וכתב עליהן – דרך אגב, נחשף בערוץ-10 הספר שלו, הספר שנגנז. כל מה שכתוב בספר – בדיוק ההיפך קרה בתקציב הזה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני עדיין מחכה לשמוע מראש האופוזיציה פעם אחת את תפיסת העולם שלה. אין לנו מושג, כולל לספסלי קדימה, מה תפיסת העולם של האופוזיציה. נשמע את תפיסתם ונקיים ויכוח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, נכון שאין לה – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מעוניין לשמוע את תפיסותיה. איפה היא בכלל, אדוני היושב-ראש? היא פשוט מזלזלת בכנסת ולא באה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, זכית להיות סגן יושב-ראש הכנסת. אתה אפילו לא שם לב שתפסת את המיקרופון ואתה מדבר כמה שאתה רוצה. כל האחרים צריכים לבקש ממני רשות ואתה מדבר, אבל זה לא הולך ככה, אני מצטער. עכשיו רק קריאות ביניים, וקריאות ביניים הן במשורה, וקריאות ביניים לא יכולות להיות יותר מחמש, שש מלים.
<יואל חסון (קדימה):>
28 מנדטים, שהם יותר מ-27 מנדטים, מכירים היטב את דרכה, את תפיסתה, גם של יושבת-ראש האופוזיציה, וגם של תנועת קדימה. אבל לגבי נתניהו, מה זה חשוב שאתה יודע את התפיסה שלו? לפחות אתה יודע את התפיסה שלו ואתה יודע שיקרה בדיוק ההיפך, בדיוק ההיפך.
<שלמה מולה (קדימה):>
הוא מזגזג.
<יואל חסון (קדימה):>
מזגזג זה מחמאה. שמעתי שיש לראש הממשלה תפיסות. בדרך כלל בתפיסות שלו יקרה בדיוק ההיפך בספר התקציב. אז זה קודם כול קשור לתקציב. ובנושא המדיני – אם ראש הממשלה רוצה, הרי זה ברור. ראינו אתמול מופע מאוד מנומס, מאוד מכובד. בדרך כלל – אגב, פגישה ראשונה של נשיא ארצות-הברית החדש עם ראש ממשלה חדש תמיד תהיה מנומסת ובסדר. זה לא אומר מה היה בתוך החדר.
אבל ראש הממשלה, גם בנושא הזה, הלך על ביצים. למה הלך על ביצים? לא בגלל שהוא פוחד מאובמה. אובמה לא באמת מטריד אותו. הוא יגיד לאובמה מה שאובמה רוצה לשמוע בחדרי חדרים, בלי שהחברים שלו פה ישמעו, אני אומר לכם, אבל הוא פוחד מהם. הוא פוחד מאלה שיושבים פה. הרי נתניהו יודע את האמת. נתניהו יודע בדיוק עם מה הוא צריך להתמודד. הוא יודע בדיוק את הפתרון שצריך ללכת אליו, אבל הוא פוחד, הוא באמת פוחד. אז גם את זה הוא ניסה להעביר איכשהו מעליו.
מה התוצאה של זה? אם נתניהו היה בא ואומר: זו התוכנית שלי, והיה בא עם תוכנית, יכולנו להתווכח עליה ויכולנו לא, אבל הוא בא עם תוכנית. אבל מה יקרה? יכפו עלינו תוכנית – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, הוא מסיים את דבריו באופן סופי לחלוטין.
<יואל חסון (קדימה):>
ראש הממשלה אולמרט בא עם תוכנית.
אבל יכפו עלינו, מזה אני חושש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש. יכפו עלינו תוכניות מדיניות. בעוד חודש אובמה מגיע לקהיר, יש התוכנית הערבית, שלא ניתן לקבל אותה, ויש אובמה שיבוא עם תוכנית, ויכפו עלינו תוכנית. מדיניות פסיבית של ממשלת ישראל בנושא תהליך מדיני, על-פי ההיסטוריה גוררת תמיד מצב שבו כופים עלינו תוכניות מדיניות. אני אומר לכם, חבר הכנסת אקוניס וחברי הקואליציה, שיכפו עלינו תוכניות מדיניות שלא אתה ולא אני לא נתמוך בהן ולא נרצה בהן. לכן הממשלה הזאת צריכה ליזום ובוודאי לא להיות פסיבית, אבל אנחנו נהיה כאן כדי להילחם ולהזכיר לכם. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חסון. את הדברים העיקריים תתחילו קצת לפני – אתה מגיע לנושאי הליבה בסוף, אז אתה נמצא חסר. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה, עומדות לרשותך 15 דקות. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה, גם עם 15 דקות. לאחר מכן נחזור לחברי הכנסת ממפלגת קדימה. חבר הכנסת כץ, הלוא הוא כצל'ה – לך אין, כי לא הגשתם הסתייגות לדין רציפות.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכיוון שזה 15 דקות, אני לא מתכוון להלאות אתכם. ברשותך, כתבתי את הדברים כדי שהם יהיו יותר מסודרים. אני אמור להתייחס לנושא פגישתו של ראש ממשלתנו, מר בנימין נתניהו, עם נשיא ארצות-הברית אובמה. נאמרו שם כמה דברים שעוררו את תשומת לבנו, וחשבתי שיהיה נכון, בגלל כבוד ישראל וכבוד העם היהודי וכבודה של ארץ-ישראל, לומר כמה מלים בנושא.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שכתבתי לכבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני מברך אותו בשליחותו כשליח של העם היהודי ומדינת ישראל לפגוש בנשיא האמריקני ובממשלו, ידידתנו הגדולה והחשובה. מדובר על יחסים בין שתי אומות שרוחשות כבוד לאדם, וערכי החסד והמוסר עומדים בראש מאווייהן. אומנם מלבד הידידות העמוקה והטבעית שיש לנו עם ארצות-הברית של אמריקה יש לנו, לעם היהודי ולמדינתו, גם חשבונות אסטרטגיים. איננו מדינה שמסומן כוכב שלה בדגל האמריקני. אנחנו, ברוך השם, מדינה עצמאית וסוברנית, ולא המדינה ה-53, המדינה ה-54 של ארצות-הברית של אמריקה.
רבותי חברי הכנסת, נבחר לאחרונה נשיא אמריקני עם סדר-יום חדש, הדורש שיכבדו את האג'נדה שלו, אף שדרכו עומדת ביחס הפוך לדעתם של אנשי הצבא האמריקני ולמחשבת כמעט מחצית מעמו. בבחירות האחרונות, 47% מהעם האמריקני לא קיבלו את דרכו החדשה של אובמה, ואף-על-פי-כן הוא נבחר להיות הנשיא והוא הנשיא, עם האג'נדה החדשה, בין שהיא נוחה ל-47% שלא הסכימו ובין שאיננה נוחה.
כמו כאן בארץ, לצערנו הרב, שולטת בארצות-הברית תקשורת רדיקליסטית – יש כאלה שקוראים לה שמאלנית – בעלת הסתכלות והתנהגות שטחית ועכשוויסטית. כמו בחיים הפרטיים של רבות מהדמויות הבולטות במדיה האמריקנית, כך הן נוהגות הפקרות גם בעבודתן הציבורית, ואינן נושאות עיניהן, לדעתנו, לדעתי, לעתיד אומתן ולשלום העולם. אנשים אלה, האג'נדה שלהם היא דאגה לצרכים העכשוויים והחולפים ולא לעתיד. זה לצערנו הרב מה שמתרחש בעולם, בעיקר בעולם של המדיה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת כץ, לפני שאתה ממשיך, ודאי תשמח לשמוע שביציע האורחים שלנו נמצאות 90 נשים שעומדות בראשי ארגונים יהודיים בעולם כולו, מ-80 מדינות. אנחנו מקדמים אתכן בברכה. ברוכות הבאות לכנסת ישראל. לא מוחאים כפיים בכנסת.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
Welcome, all of you.
ואולם, השכבה השמרנית בארצות-הברית לא נעלמה. היא ידועה, חיה, נושמת ובועטת. כאן בארץ היא לא ידועה, זה לא בא לידי ביטוי. העיתונות הישראלית, לצערנו הרב, לא מביאה את ההתנגדות הגדולה אל הנשיא האמריקני הנוכחי כפי שהיא מתבטאת בהלכי הציבור ובחלק מהעיתונות בארצות-הברית. ראש לימבו, שון האניטי, מארק לווין – מי שמקשיב בארצות-הברית לתחנות הרדיו וקורא עיתונים מסוימים, ההתנגדות לברק אובמה היא התנגדות קשה וחזקה, ומאשימים אותו בדברים קשים מאוד.
<שלמה מולה (קדימה):>
מה זה ענייננו?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
עוד מעט תשמע, יש לי עוד 15 דקות, אנחנו רק בתחילת הדרך. אם תהיה סבלן אני אדבר רק 15 דקות, לא 17.
יודע מי שמתעניין שיש ביקורת עצומה על דרכו החדשה בתוך ביתו. רבים וטובים שם סבורים שהוא מוביל להתפרקות טוטלית – כלכלית, ביטחונית ומדינית – של ארצות-הברית. תוקפים אותו שם שהוא מערער את עתידה של ארצו, לא פחות, ומוביל אותה לאבדון.
חבר הכנסת מולה, תקשיב ותשמע, ועוד מעט תבין ותהיה גאה במה שאני אומר. הנשיא האמריקני אומר: בחרו בי, אני ברק אובמה, על סמך דרכי החדשה. זו המדיניות שלי, זה היה המצע שלי, ותכבדו אותי כפי שמכבדים נשיא או ראש ממשלה שנבחר בצורה דמוקרטית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לכבד זה גם במדינות אחרות.
<אורית זוארץ (קדימה):>
מה אמר ביבי?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
מי שמאמין בדמוקרטיה – זו הדרישה שלנו מהנשיא ברק: צריך לכבד גם את הדמוקרטיה שלנו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הנשיא ברק זה נשיא בית-המשפט העליון – כלומר הנשיא ברק אובמה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן, הנשיא ברק אובמה, נשיא ארצות-הברית, צריך לכבד גם את הדמוקרטיה שלנו. המדינה אומנם לא גדולה, רק קרוב ל-8 מיליוני אנשים, אבל היא מדינה שמכבדת את עצמה, וכמעט המדינה הדמוקרטית היחידה בכל אזורנו. והיא החליטה, גם בהחלטה דמוקרטית – הובאו בפניה הרבה דעות והרבה נושאים, והיא בחרה בראש הממשלה הנוכחי, שמייצג את רוב הציבור בישראל, וגם לו יש אג'נדה, יש מצע, והוא נבחר על סמך דרך מסוימת.
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל אף אחד לא קובע – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
רק שנייה, עוד מעט תשמעו, תהיו סובלניים.
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל למה אתם לא חברים בקואליציה?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
גם את זה תשמע. חבר הכנסת מולה, אם תתפלל טוב, אולי עוד נהיה.
חז"ל לימדונו להעמיד מראה אל מול פניו של מי שמצפה ממך לעשות ההיפך ממה שהוא דורש מעצמו. אם יאמר הוא לך: טול קיסם מבין שיניך, תשיב לו: טול קורה מבין עיניך. מהנשיא ברק אובמה, נשיא ארצות-הברית, אנו, העם היהודי, מדינת ישראל, מצפים לאותו יחס שהוא מצפה מעמו כלפי ממשלו. עם ישראל הלך לבחירות האחרונות כשהוא חווה על בשרו את תוצאות כל ההסכמים, הסיכומים וההבנות שהיו בין ממשלות ישראל לאויביה ובינה לבין ידידתה הגדולה והחשובה באמריקה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
שגם נתניהו היה שותף להם.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן, אבל הוא פרש, הוא עזב את המפלגה שלכם, הוא חשב שזאת לא הדרך הנכונה, הוא חשב שהוא טעה והוא בא עם אג'נדה הפוכה למפלגה של הגברת ציפי לבני, שעד לפני 12 שנה היתה אתי בצמתים והפגינה למען "זו שלנו, זו גם כן". זו שיושבת פה הפגינה אתי לפני 12 שנה בצמתים, היא אמרה לי שאני שמאלני, שאני דורש רק את יהודה ושומרון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת כץ, כצל'ה, למען הדיוק ההיסטורי, בנימין נתניהו לא עזב אותם, הם עזבו אותו.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
הם עזבו את בנימין נתניהו, עוד יותר טוב. כבוד היושב-ראש, תיקונים כאלה הם תיקונים חשובים. אני לא באתי פה להגן, אני אופוזיציונר, אני לא יכול להגן על ראש הממשלה בצורה מוחלטת, אבל אני רוצה להגיד את הדברים בצורה אמיתית: כשאנחנו מדברים על נשיא ארצות-הברית מר ברק אובמה, צריך לדרוש ממנו כבוד לעם היהודי.
העם בישראל ראה למה הביאו אותנו הסכמי אוסלו הרצחניים, כששטף דם יהודי הציף את ארצנו, בנתניה, בחדרה, בתל-אביב; אותם הסכמים ארורים ואכזרים שנרקמו, בין היתר, על-ידי השר שמעון פרס, לימים נשיאנו, נשיא מדינתנו, הביאו אותנו למצב נואש ממש. צריך לזכור את זה. כולם הבינו שרק היציאה למבצע "חומת מגן" בתוככי ג'נין – מי שזוכר את היציאה ל"חומת מגן" – אריק שרון, מפקדי הנערץ והמהולל, שהשם יאחל לו רפואה שלמה, שנשלח לו רפואה שלמה מעל בימת הכנסת, שיקום ויהיה בריא ואולי יחזור בתשובה – כולם הבינו שרק היציאה למבצע "חומת מגן", שמלבד חיסול המרצחים, גם הכניסה – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה משבח אותו על – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני הייתי חייל שלו בעזה, הייתי קצין אצלו בעזה וזכיתי לעשות הרבה פעולות עם אריק שרון.
<שלמה מולה (קדימה):>
בהחזרת היהודים הביתה התכוונתי.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
זה לא החזרת היהודים הביתה, זה עקירת היהודים מארץ-ישראל וזריקתם מביתם. גם עזה זה ארץ-ישראל, מיסטר מולה. גם עזה זה חלק מארץ-ישראל, אין מחלוקת על זה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה. בשום פנים ואופן אין כאן מיסטר.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
חבר הכנסת מולה, ידידנו הנערץ, עזה היא חלק מארץ-ישראל, אין מחלוקת בין כל הפוסקים כולם. אין אפילו אחד שסובר שעזה היא לא חלק מארץ-ישראל, ולכן עקרו יהודים מביתם בארץ-ישראל. אגב, חבר הכנסת מולה, גם כשעקרו יהודים בארצות לא לנו, אם עם ישראל זוכר משהו לשמצה, זה את עקירתנו מספרד, גירוש ספרד ב-1492, גירושנו מצרפת ב-1260, גירושנו מאנגליה ב-1350, גירושנו מאוסטריה. כשאנחנו בוכים, כשאנחנו בתשעה באב, באזכרות שלנו אנחנו מזכירים גם את גירוש ספרד.
<אורית זוארץ (קדימה):>
מה אתה מציע, שנחזור לשם?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
שלא יגרשו יהודים.
<שלמה מולה (קדימה):>
הבעיה שלנו במצב שלנו היום, אנחנו נצטרך לחזור בחזרה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
חבר הכנסת מולה, אנחנו צריכים להיות גאים בארצנו ולומר לנשיא ארצות-הברית, שהוא צריך לכבד את ההחלטה של תושבי מדינת ישראל, שבחרו להם ראש ממשלה עם אג'נדה ברורה, שהיא שונה מהאג'נדה של המועמדת לראשות הממשלה – שמה אפשר לעשות, היא לא ראש הממשלה. היא יושבת-ראש האופוזיציה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
בדמוקרטיה הסלקטיבית שלנו – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
היא רצתה נורא, אבל זה לא הלך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האם גברתי מערערת על הדמוקרטיה השלמה שלנו? מה זה דמוקרטיה סלקטיבית?
<אורית זוארץ (קדימה):>
אני לא מערערת על הדמוקרטיה. אנחנו מדברים על – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אבל הנשיא פרס הוא, אגב, חבר המפלגה שלכם.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – שבארץ-ישראל השלמה, במקומות מסוימים הם לא יכולים לממש את זכות הדעה שלהם.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ארץ-ישראל השלמה או ארץ-ישראל שאיננה שלמה, בארץ-ישראל לא מגרשים יהודים. על כל פנים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, את יכולה להירשם, אם חברייך במפלגה ייתנו לך את האפשרות. פלסנר רשום, מולה רשום, גדעון עזרא רשום, אפללו רשום, בילסקי רשום. הוא אומר את דעתו, לא את דעתך.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולם הבינו שרק היציאה למבצע "חומת מגן", שמלבד חיסול המרצחים, הכניסה בחזרה את חיילינו לתוככי הערים הגדולות ביהודה ושומרון – היא ורק היא, כניסת החיילים, לא הגדר ולא החומה ולא שום דבר אחר; היא ורק היא היה בה להביא לשינוי מדיניות מקצה אל הקצה. מבצע זה למעשה חיסל סופית את הסכמי אוסלו הארורים, שמעולם לא כובדו על-ידי הערבים, והביא סוף-סוף למציאות ביטחונית נורמלית בשטח.
העם בישראל – אני מדבר על תוצאות הבחירות שהביאו לבחירתו של בנימין נתניהו, מה נעשה – ראה שבריחת שר הביטחון ברק מרצועת הביטחון בלבנון העמידה את העורף הצפוני שלנו חשוף לירי ולהרג מטעם ארגוני הטרור בצפון. כך באה והתרגשה עלינו מלחמת לבנון השנייה. רק לחימה אגרסיבית וטוטלית ב"חיזבאללה" היתה מביאה שקט ארוך טווח לצפון ארצנו.
העם בישראל עבר את מאורעות הגירוש האכזרי והמרושע תוך החרבת חבל-קטיף. קשה לשכוח את עוצמת האש שנורתה על דרום ומרכז ארצנו מתוך חורבות בתינו ובתי-כנסיותינו, שנשרפו ועלו באש. כולם הבינו שרק היציאה למבצע "עופרת יצוקה", שבו נלחמו בגבורה מיטב בנינו – ובתוכם בניהם של המגורשים בכפייה מאותם בתים בגוש-קטיף – היא שהחזירה את הביטחון המינימלי הזה, הזמני הזה, לאזור.
למותר לציין שההסכמים והבריחות הללו נתמכו, לובו, ושלא לדבר – לפעמים ניזומו על-ידי התקשורת הישראלית.
אחרי "עופרת יצוקה" יצא העם הזה לבחירות, לבחון את האמת על-פי דעת הציבור. למרות התגייסותה של המדיה בשיטתיות מוחלטת לעזרת הגברת ציפי לבני וחבריה מהשמאל, בצורה נסית, לא מובנת, לא רציונלית, התקומם העם וקם נגד מדיניות ההתפרקות מנכסינו ההיסטוריים היהודיים. התבדו כל ההנחות, שאם לא נאמר "שתי מדינות לשני עמים", כפי שהציעה ציפי לבני או הציע ברק או הציעו אחרים מאנשי השמאל, יבוא עלינו אסון. עם ישראל החליט באומץ ובגבורה להצביע בעד ארץ-ישראל ובעד העם היהודי, וכך נבחר לראש הממשלה ידידכם אהובכם מאתמול, בנימין נתניהו, חבר מפלגתכם.
זהו המנדט של נתניהו. הוא הבטיח לא פעם ולא פעמיים במהלך הבחירות, כבוד היושב-ראש, שתיפסק האפליה הגזענית נגד יהודים שלא יוכלו לבנות את ביתם בארץ-ישראל ההיסטורית המקראית. גם בשיחה הראשונה שלו אתנו, חברי האיחוד הלאומי, אחרי הבחירות, כשביקש מאתנו להמליץ עליו לנשיא המדינה כמועמד לראשות הממשלה – שיחה של שעתיים – חזר והבטיח שיפעל במרץ להתפתחות טבעית בכל מרחבי איו"ש, ולא רק לגידול טבעי – דבר שהוא נורמלי, טבעי, בארץ-ישראל, שיהודים יוכלו לגדול ולצמוח באופן טבעי, בוודאי פה יותר מבמקומות אחרים.
כדאי שמר נתניהו ירגיל אותנו, שכשראש הממשלה אומר משהו, גם אם יש לחץ שיגעוני של התקשורת, צריך הוא שיעמוד מאחורי דבריו, שיעמוד על דעתו, גם כשהתקשורת לא אוהבת את זה.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כאן בארץ-ישראל קם וחי ממשל חדש. יש לארץ-ישראל, אם תרצו או לא תרצו, ל"לא", לתשובה השלילית ל"שתי מדינות לשני עמים", רוב מוחלט בכנסת ישראל. בעם היהודי, אם אנחנו מסתכלים באחוזים, יש אפילו תמיכה של 70% בכנסת ישראל להמשך בניינה של ארץ-ישראל. אם כן, אנו אומרים שוב לנשיא האמריקני: למרות מה שאומרים לך כמה יהודים בהוליווד או יהודים כאלה המסופחים לממשלתך ומקיפים אותך, כמו אקסלרוד ורם עמנואל, לשעבר מראשי האצ"ל – אדוני היושב-ראש, האבא שלו, אביו ירד והוא גדל שם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש כמה חברים שהאבא שלהם היה באצ"ל והם חברים בכנסת.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
חברים בכנסת, בוודאי. אנחנו היינו מקווים שרם עמנואל יעשה עלייה. אנחנו נקבל אותו לביתנו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברים או חברות בכנסת.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן, אל תדרוש מראש ממשלתנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת כץ, אני רק רוצה לשאול את אדוני, כי את 15 הדקות הוא סיים, אבל הפריעו לו.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לא, יש לי עוד דקה אחת. מה, סיימתי 15 דקות?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ה-15 דקות עברו בלי שאתה סיימת. עכשיו אני אתן לך שתי דקות בגלל ההפרעות, אבל לא מעבר לזה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני מייד מסיים. אנו מפצירים בראש הממשלה: זכור את כבוד ישראל, את כבוד האומה, את כבוד ארצנו. חז"ל מבקרים אפילו את החשמונאים, גיבורי ישראל, על ששלחו שליחים להתרפס בפני ממשלת הרומאים, שהיו בתחילת דרכם כממלכה והביאו עלינו את מה שלבסוף, אחרי מאות שנים, התגלגל לצרה הצרורה של החרבת מקדשנו. יש לכבד את הממשל האמריקני, את ידידתנו האומה האמריקנית, אבל יש לשמור על עצמיות ועצמאות ישראל.
רבים שואלים: איך היית אתה מגיב במקומו של ראש הממשלה לתביעה האמריקנית ביחס לארץ-ישראל המקראית – לבנות, לא לבנות, הפסקת ההתנחלויות. נשאלתי אתמול בסיור בעיר האבות חברון על-ידי רשתות ערביות, ביניהן "אל-ג'זירה" ו"אל-אהרם", על השקפתי בעניין זכויותינו בארץ-ישראל. השבתי להן שהזכות שלנו לבנות ככל שנחפוץ בשילה ובבית-אל קודמת בזמן, במוסר ובצדק לזכות של האומה האמריקנית לבנות בקליפורניה או בוושינגטון הבירה. ועוד אומר, שכשם שלא יעלה על דעת האמריקנים שיאמרו ליהודי לא לבנות באמריקה היכן שירצה, קל וחומר שאין להם רשות לומר לנו כאן בארץ, בארץ-ישראל שלנו, היכן לבנות והיכן לא.
לצערנו, מבחינה מסוימת, עמד אתמול ראש הממשלה, ראש ממשלתנו, מבויש ומבוזה לצד הנשיא האמריקני, כשלא אמר לו דברים אלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא יעלה על הדעת שלא ייתנו ליהודי באמריקה לבנות בבית-לחם או בחברון בארצות-הברית.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
יש שם מדינות שקרויות בית-אל ובית-לחם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מודיע לך, הייתי בבית-לחם והייתי בחברון, היינו בכל המקומות. הנה יושב-ראש הסוכנות יספר לך – בכל המקומות האלה לא יעלה על הדעת לומר לבן-אדם שהוא לא יכול לשבת שם.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
על כל פנים, אני מקצר וגומר מייד. אדוני היושב-ראש, לראש הממשלה יש שטר הזיכיון האלוקי – התנ"ך, הספר הכי פופולרי, הכי נמכר וידוע בעולם. כל הדתות הגדולות, כולל המוסלמית והנוצרית, בנו את עצמן, את התיאולוגיה שלהן, על הספר שלנו. תורתנו היא אלוקית ולא אנושית, ועל כן היא נצחית וכן ההבטחות שבה.
אני רוצה לומר לכם עוד דבר אחד, ברשותך, כבוד היושב-ראש, ועם זה אני אסיים. אמרתי אתמול לכתבים הערבים בחברון, שהורדוס המלך בנה את המבנה מעל מערת המכפלה – אגב, זה המבנה היחיד בעולם מלפני אלפיים שנה שעומד על תלו. אין שום מבנה כמו מערת המכפלה, המבנה היחיד בעולם שאלפיים שנה עומד על תלו. אבל אמרתי להם, לאנשי התקשורת הערבים שהיו סביבנו בחברון אתמול, שהורדוס בנה את המבנה מעל מערת המכפלה 700 שנה לפני שנוצרה דת האסלאם. דת האסלאם נוצרה ב-630.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
622.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אנחנו מאוד מכבדים את הנביא מוחמד ומכבדים גם את המאמינים וקוראים לכולם לכבד את דתם, אבל צריך לזכור שהיא נוצרה 700 שנה אחרי בניין הבית על-ידי הורדוס ו-800 שנה נוספות לפני כן היה כאן בחברון דוד המלך, שמלך שבע שנים בחברון ו-33 שנה בירושלים.
אז אני מבקש מכאן לקרוא לראש הממשלה – קצת קשה להפסיק את הביזוי שמבזה אותו שר הביטחון ועוזרו לענייני דיכוי ההתיישבות, מר איתן ברושי, האומר מעל גלי האתר שאחריות הבנייה ליהודי יהודה ושומרון אינה בסמכותו של ראש הממשלה אלא בסמכותו של שר הביטחון. צריך להסדיר את נושא המאחזים. זה יקרה רק בהידברות ובאחריות, ולא מתוך כוחנות, שבירה וריסוק. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רק רציתי לתקן לפרוטוקול, ברשותך, שדוד המלך היה 940 שנה לפני הורדוס.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
עוד יותר טוב. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לקונסול הכבוד של ישראל במועצת אירופה ז'ילבר רוס>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לפני שאני מזמין את כבוד חבר הכנסת ברכה, אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת:
גבירותי ורבותי, אנחנו שמחים לארח כאן היום את קונסול הכבוד של ישראל במועצת אירופה, מר ז'ילבר רוס, ואת רעייתו, welcome, ברוך הבא.
ז'ילבר רוס הוא יהודי חם, המנהל בהתנדבות את המשרד של נציגות ישראל במועצת אירופה, השוכנת בעיר מגוריו שטרסבורג.
גברתי ואדוני, ברוכים הבאים לכנסת, לכנסת בירושלים בירת ישראל. אתם בני בית אצלנו, ואנחנו שמחים לראות אתכם עמנו.
הידידות שלנו עם המדינות האירופיות שלאחר מלחמת העולם השנייה היא נכס יקר. אתה, ז'ילבר, שוקד בהתמדה על קידום מערכת היחסים ההדדיים הזו, המתרקמת והולכת על אף הזיכרון המעיב של השואה שהתרחשה על אדמת אירופה.
אורחנו הנכבד, במליאת הכנסת שלפניך יושבים יחד יהודים, ערבים, מהם דרוזים, בעלי אמונות שונות והשקפות עולם מנוגדות ולעתים מקוטבות. על אף חילוקי הדעות ולמרות העדר ההסכמות בנושאים רבים, שאיפה אחת מלכדת את חברי הבית – השאיפה למצוא מוצא שיביא לסיום הסכסוך הארוך והמיוסר בין מדינת ישראל לשכנותיה.
אני משוכנע שביקורך בארץ והשיחות הגלויות שלך עם אישים ישראלים יעניקו לך הזדמנות לעקוב מקרוב אחר המתרחש ולתת לנציגי מועצת אירופה תמונת מצב אמיתית בלתי אמצעית של המציאות המורכבת, מציאות שהיא מנת חלקנו כולנו.
אני מברך על השותפות הנמשכת שלנו עם מדינות אירופה בכל המישורים, ומאחל לך ולרעייתך ביקור פורה ומהנה.
חברי הכנסת, אפשר למחוא כפיים לז'ילבר. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו.ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה. לרשותו עומדות 15 דקות להביא את דבר תנועתו בכל הקשור לנושאים הנוגעים בדבר.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להתייחס לדבריו של השר יוסי פלד בתום הדיון במסגרת דיונים בני דקה על אודות הסקר של פרופסור סמי סמוחה. פרופסור סמוחה הוא איש אקדמיה משכמו ומעלה, אני לא מזלזל בכישוריו. הוא ערך לפני כשנה, שנה וכמה חודשים, סקר אחר, בנושא של השירות הלאומי, והגיע למסקנות מרחיקות לכת מבחינתי. אבל אני לא התפלאתי על אותן מסקנות ש-70%, 75% מהאזרחים הערבים רוצים לשרת שירות לאומי, כי אני הרי ידעתי את השאלות – כי חלק מהסקר, הם באו אלי והפנו אלי אותן שאלות. כשמנסחים שאלה, למשל כך: האם אתה מוכן, על מנת להשיג שוויון בתוך מדינת ישראל, לתרום למען החברה בהתנדבות – אין אדם סביר שיגיד לא, אין אדם סביר שיגיד לא. אבל זה דיון אחר, יכול להיות שאנחנו נצטרך לדון בו פעם אחרת. אבל אני לא אומר את הדברים על מנת לפקפק במהימנות האקדמית של הסקר החדש.
אני באמת לא יודע מה השאלות שנשאלו. העובדה ש-41% על-פי הסקר אומרים שלא היתה שואה, זה דבר שגורם לי לעצב רב, כי ללא קשר עם שום דבר, היותי, היותך, היותנו בני-אדם, אוסר עלינו בתכלית האיסור להחריש, לשתוק ולהשלים עם פשעים שנעשו כלפי בני-אדם אחרים; על אחת כמה וכמה כשאני מתייחס לעצמי כאל לוחם של דמוקרטיה, של חופש ושל שוויון. אני מקעקע באופן מוחלט את הבסיס שעליו אני עומד אם אני מתייחס לכאבם של אנשים אחרים, במקרה הזה העם היהודי – אני בעצם מקעקע את הבסיס שעליו אני עומד. זו אמירה לא נכונה מבחינה היסטורית, זו אמירה לא נכונה מבחינה מוסרית, זו אמירה שגם לא מועילה קונקרטית לציבור הערבי במדינת ישראל. לכן, אני אומר שזה מקומם ומעציב אותי מאוד.
אבל אני גם יכול לזהות איך אנשים יכולים לומר דבר כזה, אנשים שהתחנכו במערכת החינוך של מדינת ישראל. הרי מדובר בדור צעיר, וחזקה עלינו שאנחנו יודעים מה תוכניות הלימודים האלה. אני יודע מה מלמדים אותם. למדנו טשרניחובסקי וביאליק יותר מאשר למדנו את מחמוד דרוויש ואת תופיק זיאד, אני יודע.
מה מביא את האנשים לומר? אני חושב, בלי להוריד אות ממה שאמרתי קודם, שצריך לקרוא את זה כאקט של מחאה מסוימת, כי יש גם נתון על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בינתיים כל מתח שמתקיים בין יהדותה של המדינה לבין היותה דמוקרטית –המתח הזה מוכרע בצורה חד-משמעית לטובת יהדותה, ולא לטובת האופי הדמוקרטי שלה. אנחנו חווים את זה על בשרנו. וכאן אני מבין את הדברים יותר, אני אפילו מסכים אתם. אבל בנושא השואה אני לא יכול להשלים עם דברים כאלה, ואני חושב שזה מעמיד בפני, כאדם שעומד בעמדת אחריות בקרב הציבור הערבי, צורך לעשות משהו בנדון. אבל אני גם מציע לקרוא את זה אחרת – שזה ביטוי של ניכור, ביטוי של הצטברות של הדרה ושל אפליה אצל אנשים, ואז אנשים אומרים דברים שלדעתי לא היו צריכים להיאמר.
אני רוצה להתייחס במלה, אדוני היושב-ראש, לדברים שדיבר עליהם קודמי, ותיקנת אותו בבחינת הנתונים ההיסטוריים. התרבות שלנו היא לא רק התרבות של הדתות והיווצרות הדתות. התרבות שלנו – האנושית אני מתכוון – היא גם דברים אחרים; היא גם התפתחות כלי העבודה, לדעתי, שזה דבר הרבה יותר משמעותי; גילוי האש בחיי האדם; גילוי הגלגל בחיי האדם. זאת התרבות האנושית, אבל גם הדת. לכן, אם רוצים לחשב זכויות על-פי העבר, יכול להיות שתהיה לי גרסה כזאת או אחרת, ואנחנו ניכנס לדיון – לא 922, אלא 923, לא האסלאם, אלא הכנענים, ולא היהודים. אנחנו עומדים כאן לא כדי לעצב את ההיסטוריה. אנחנו עומדים כאן כדי להיות מופקדים על עיצוב העתיד ועל עיצוב אופק אחר לחיים של בני-אדם.
אם אנחנו נדבר על הזכויות ההיסטוריות, אני חושב שהאומה היחידה שצריכה להתפרק באופן מיידי על-פי הצדק ההיסטורי, זאת האומה האמריקנית. כל מה שקרה באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית היה על חשבון האינדיאנים. אין חילוקי דעות בעניין הזה. אם זה מה שצריך לכוון את צעדינו וראייתנו לאמות המידה של הצדק, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לפרק את אמריקה, ארצות-הברית.
אנחנו צריכים להסתכל על מה שאנחנו מורישים לבנינו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ברכה, הדברים שלך מרתקים. בצדק האמריקני איש לא מפקפק, והשאלה היא כמובן המוסריות של התנועה הציונית, משום שליהודים, בכל המקומות שהיו – אני לא אומר שערביי ישראל אשמים בזה – שמענו את עדותו של השר פלד על מוצאות אביו ובני משפחתו – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אגב, גם אני ער לעניין האישי של השר יוסי פלד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין לעם ישראל שום מקום שבו הוא יכול להתקיים פיזית וכעם מלבד ארץ-ישראל. יש פה קונפליקט קשה ביותר. אני בהחלט לא נכנס להשוואה, אבל יש פה דבר שהוא יוצא דופן, זאת אומרת, בכל מקום בעולם אמרו ליהודים שהם לא צריכים להיות פה.
<<מוחמד ברכה (חד"ש):>
>
טוב, אני לא אומר את זה, אתה יודע שאני לא אומר את זה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי שאתה לא אומר את זה.
<<מוחמד ברכה (חד"ש):>
>
– – ואני דווקא הולך עוד צעד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר. עצרתי את השעון.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
כשאני מדבר על העתיד – זה התפקיד שלנו. אנחנו לא היסטוריונים, וגם בהיסטוריה יש יחסיות – יש אנשים שכותבים היסטוריה מנקודת זהות כזאת או מנקודה אחרת, יש כאלה שמנתחים את התהליך ההיסטורי מנקודת ראות דתית או מנקודת ראות מטריאליסטית וכן הלאה. המדע הוא לא אובייקטיבי. אבל אנחנו כאן בהחלט מופקדים על העתיד, אנחנו מופקדים – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זאת הישיבה הראשונה שלך, אלכס מילר?
<היו"ר אלכס מילר:>
כן.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני צריך להפסיק כדי לברך אותך.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני באמת מברך אותך. פעם ישבתי כאן. זה תפקיד מרתק וגם מעניין. אנשים בבית חושבים שזה משעמם, אבל זה באמת לא משעמם. אני מאחל לך הצלחה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה, תודה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ידידי הדגול שאהבתי אהבת נפש, המשורר מחמוד דרוויש, כתב פעם באחד משיריו, שהזהות שלך היא לא מה שאתה יורש; הזהות שלך היא מה שאתה מוריש. ואנחנו צריכים לעצב לעצמנו זהות שלא תהיה שבויה. אני לא מאלה שרוצים להתנתק מהעבר, מההיסטוריה ומהמורשת, לא, אבל זאת הזהות שלהם. הזהות שלי היא – מה אני מוריש לילדים שלי, ואני חושב שזה האתגר העיקרי שעומד בפנינו.
לכן הדיון העקר הזה של 922 או 923, האסלאם היה לפני 622 שנים, לא היו בני אדם כאן – יש כאן היום בני-אדם, צריך לראות לאן הולכים. ולכן, אני עומד ומתפלא ואפילו מתקומם שחברי כנסת עולים על הדוכן בעקבות הפגישה של אובמה ונתניהו אתמול כדי להלל את נתניהו. על מה? על שהוא חמק מהאופציה היחידה שמאפשרת חיים בעתיד? האיש הצליח לצאת מהפגישה עם אובמה בלי לומר "שתי מדינות", ואנשים כאן עומדים על הדוכן ובעולם ומהללים ומתפעלים וצוהלים. על מה? על מה אתם צוהלים? על זה שמחכות לנו עוד 100 שנים של מאבק? על האפשרות לסתום את הגולל על הסכסוך הזה ולהראות אופק לבנים שלנו – האפשרות הזאת הולכת ונעלמת. הרי כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא מביא לבנים שלו מחר. האם הוקמה מדינת ישראל כקפריזה של 40, 50, 60, 80, 100 שנים? אתם לא תופסים שאתם חיים באזור הזה ולא בשום אזור אחר? גם אם תמשיכו לדבר על העליונות הצבאית וגם אם תמשיכו לדבר על כך שהמשטרים הערביים יהיו אסירי תודה לאמריקה ויהיו חלק מהספקטרום וחלק מהאינטרסים האמריקניים באזור, יבוא יום אחר, ואתם צריכים לקרוא לאן אתם מובילים את העם שלכם, את הילדים שלכם, את הדורות הבאים שלכם.
<נסים זאב (ש"ס):>
הגאולה קרובה, אל תדאג.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני דואג גם לילדים שלי. אני לא אתה, מה אפשר לעשות. אני לא ש"ס, אני גם לא אהיה. אני קומוניסט, ואני גאה להיות קומוניסט.
על מה הצהלה? על מה השמחה, שנתניהו יחזור מוושינגטון בלי להגיד את המלים "שתי מדינות לשני עמים"? מה יהיה כאן? מה אתם חושבים שיהיה? מה יהיה? תהיה מדינה אחת? היום ראינו ב"הארץ" כל מיני נתונים על המאזן הדמוגרפי. "המאזן הדמוגרפי" זה מילת קסם שמשתמשים בה אותם אנשים שדוגלים ברעיונות הזויים של טרנספר, כדי לקדם רעיונות של "הלנצח תאכל חרב", אבל יש אפשרות אחרת. יש אפשרות אחרת ומישהו צריך לנער את האנשים כאן, אבל נראה שלא. איך הם יגיעו לכנסת בפעם הבאה?
יש חבר הכנסת אחד מהימין, אני אומר לו: אני מתרשם ממך שאתה אינטליגנטי, למה אתה אומר דברים כאלה? הוא אומר לי: אבל איך אני אגיע לכנסת, איך יבחרו אותי במרכז הליכוד? לתלות עתיד של אזור, עתיד של אומה, עתיד של אומות, של עמים, על מרכז הליכוד? אין לאדם או לקבוצת אנשים מין שאיפה לראות את הדברים אחרת בעוד 50 שנה? אז תהיה עוד מלחמה. איך פותרים את זה? בעוד מלחמה ועוד מלחמה.
והכיבושים האלה, וההתנחלויות הופכות לערך יותר מערך האדם. האדם הופך להיות בורג במכונת ההתנחלויות. האדם הופך להיות בורג במכונת המלחמות. האדם הופך להיות בורג בנרטיב הזוי, שנשען על עבר שכל אחד מעצב אותו על-פי מידותיו.
אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שמהדברים שאני אומר כאן תצמח תפנית כלשהי. אני מדבר עם חברי בחוץ ועם חברי בהנהלת הסיעה שלנו – אנחנו סיעה ותיקה, מסודרת, הרבה שנים כאן בכנסת – זה מתסכל. מתסכלת גם ההתייחסות של השלטון החדש לערכים, גם ממשלות קודמות לא העזו לעשות את זה. היתה רודנות של הרוב, היתה דורסנות – היה. אבל ממשלה שתוך חודשיים מקימה את ההרכב הרחב ביותר – אנחנו קראנו לזה ממשלת עלי בבא ו-40 השודדים – אתה אחד מהם, ונדמה לי שחבר הכנסת ישראל חסון תיקן אותי. הוא אמר: לא ממשלת עלי בבא, אלא ממשלת עלי ביבי ו-40 השודדים. הממשלה הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. אחר כך, למחרת, שינו חוק-יסוד כדי להגיש תקציב מדינה לשנתיים. אתמול הביאו לדיון את הנושא של סגני שרים שיצביעו בוועדות – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
היום.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
היום. הדיון התחיל אתמול, לא?
<היו"ר אלכס מילר:>
לא, זה אחרי שבוע.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הממשלה נופחה, הוועדות הצטמקו. בממשלה נגיד יש שלוש, ארבע, חמש מפלגות. בכנסת יש 12 מפלגות או סיעות. איפה שיש יותר סיעות צימקו, איפה שיש פחות ניפחו. איפה שזה ביצועי, ניפחו. איפה שזה ייצוגי צמצמו. דבר כזה עוד לא קרה. ואני לא יודע, יכול להיות שאלה זוטות, זה לא מסוג הדברים שאפשר לחשוב שעליהם יקום וייפול דבר במדינה. אבל זה סימפטום.
אם אומרים ממשלה מנופחת וכנסת מצומקת, וחוק תקציב לשנתיים במצב של משבר, וסגני שרים, שהם ברשות המבצעת, שהולכים ומכריעים ברשות המחוקקת, ואם יש צהלה בקרב אנשי הקואליציה וגם תומכיה מהאופוזיציה – אני מתכוון למפלגת האיחוד הלאומי – צוהלים על זה שהשלום התרחק עוד קצת; התרחק עוד כמה צעדים לאחר עמידתו האיתנה של ביבי בראש חזית הסירוב. אם זה המצב, שאף אחד לא ילין לאן אפשר להידרדר. יכול להיות שהכנסת הזו טומנת לנו כל מיני מחזות הזויים עוד יותר. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה. חבר הכנסת גדעון עזרא, יש לך שבע דקות.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לומר ששמעתי אתמול את בנימין נתניהו אומר שמייד עם חזרתו ארצה הוא יתחיל במשא-ומתן עם הפלסטינים, ואני מברך אותו על כך. אני מאוד מקווה שהמשא-ומתן יהיה לא רק מהפה ולחוץ, אלא יהיה משא-ומתן אמיתי.
אני מוכרח לומר שהיו ימים קשים בישראל. כולנו זוכרים את פיגועי ההתאבדות הרבים שהיו כאן בימי האינתיפאדה השנייה, ואנחנו הגענו עכשיו לימים אחרים, וימים יותר טובים מבחינה ביטחונית. והשאלה שאני שואל את עצמי כאשר יש ימים טובים: האם אנחנו לא צריכים לעשות מאמצים להקל באותן גזירות שהחמרנו בגלל הטרור ובגלל הפיגועים, והתשובה שלי היא חד-משמעית – כן. אני חושב שאפשר לעשות הרבה מאוד צעדים נכון להיום, על מנת להשיג כמה דברים. הדבר הראשון, יש לנו עזה והתנהגותה ה"חמאסית", ומולה יהודה ושומרון עם התנהגות שונה. לפי דעתי, חובתנו להדגיש בפני תושבי יהודה ושומרון שההתנהגות של תושבי יהודה ושומרון, ויהודה ושומרון בכלל – ההתייחסות שלנו אליה שונה מאשר לעזה. אני ראיתי את המגמה המאוד מומלצת על-ידי לגבי הורדת המחסומים, ואני חושב שצריך להמשיך ולהוריד את המחסומים.
השבוע אני הייתי באזור ראס-כרכר, טלמון–דולב, מקום שהורידו את המחסומים למורת רוחם של המתיישבים במקום, ואני מוכרח להגיד שזה צעד נכון בכיוון הנכון. ואני מוכרח להגיד שאנו חייבים להתמיד בנושא הזה, ואם ראש הממשלה יהיה קשוב למה שקורה בשטח, וימשיך לעשות את הדברים, לדעתי כולנו נרוויח.
מה שקורה היום – יש הרבה עובדים בישראל מיהודה ושומרון שהם רצויים לעבודה בישראל על-ידי מעסיקים ישראלים. אבל מאחר שכל הנושא של רשיונות איננו מוסדר, האנשים הללו לנים בישראל ושוהים בישראל שלא כחוק. ויש אלטרנטיבה, אלטרנטיבה שתהיה מועדפת על כולם: המעסיקים יעסיקו את האנשים האלה כחוק וישלמו מסים כחוק – דבר שהיום לא נעשה – והתושבים של יהודה ושומרון, במקום להתגולל פה בלילות במקומות לא מקומות, יוכלו לחזור כל יום לביתם, ויוכלו לגור בבתיהם, חיים נורמליים, ויבואו לעבודה בצורה נורמלית, וכולם ירוויחו מהדבר הזה. לא צריך לעשות הרבה לצורך העניין הזה. פשוט צריך לתת הנחיות אחרות ולזכור שאנחנו היום בימים אחרים.
כולנו זוכרים את הימים – נדמה לי שעד היום – ההוראות להחזיק בבתי-אוכל ובבתי-מלון ובמסעדות שומר בפתח המבנה. ואני שואל את עצמי, האם לא השתנו הזמנים? אז אני אינני מזלזל, ואני יודע שפיגוע יכול לחזור מחר בבוקר. השאלה היא עד מתי, ומתי אנחנו משנים, ואם אנחנו לא צריכים לשנות את דרך ההתנהלות שלנו.
אני חושב שנעשים מאמצים יותר מאשר נעשו בעבר על-ידי הרשות הפלסטינית. זה לא מספיק, אנחנו נמצאים שם. אבל אנחנו היינו שם גם בתקופת ההתאבדויות, והשב"כ, שעושה עבודה מצוינת, עשה אז עבודה מצוינת, ועושה עבודה מצוינת גם היום – יש לו פחות התנגדות מאשר היתה בעבר. לפי דעתי את הימים האלה צריך לנצל, ואפשר לעשות הרבה צעדים בכיוון הזה, ואני חושב – אם אני קורא נכון את הדברים – אפשר לחזק גם בצעדים כאלו ואחרים את הגורמים החיוביים שנמצאים בקרב הפלסטינים, ולא כולם כאלה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
יש גם כאלה?
<גדעון עזרא (קדימה):>
יש כאלה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מי לדוגמה? תסביר לנו.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אני חושב שראש הממשלה הפלסטיני הוא אדם שאפשר לדבר אתו ומלה שלו היא מלה. ואני חושב שאבו מאזן בדרכו שלו מתנהג בצורה שונה ממה שערפאת התנהג, ממה שאכרם הנייה מתנהג, ואת הגורמים האלה צריך לחזק. תשמע, ידידי, יש שתי תנועות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מה ההשפעה שלהם על השטח?
<גדעון עזרא (קדימה):>
ההשפעה שלהם? תראה את התוצאה בטרור. תראה מה עשה אכרם הנייה בעזה עם ההשפעה שלו על הטרור – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא אכרם. אכרם זה מהשב"כ.
<גדעון עזרא (קדימה):>
סליחה, זה מחלחול. נכון. אסמעאיל הנייה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אז תגלה עכשיו מה עשית לאכרם הנייה, באמת.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אני כבר לא זוכר.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הא, אתה לא זוכר.
<גדעון עזרא (קדימה):>
על כל פנים, לפי דעתי יש שתי תנועות: אחת זו ה"חמאס" והשנייה זו "פתח". בבחירות שהיו ברשות הפלסטינית, כזכור לכולנו, ה"חמאס" ניצח. התחרות בין שני הארגונים הללו היא תחרות שיש לנו אפשרות להשפיע בצורה כזאת או אחרת על הגורם המתון. לפי דעתי, זה התפקיד – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – שהחליט שמוציאים להורג מי שמכר קרקעות ליהודים. זה מאוד מתון.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אני רוצה להגיד לך משהו: הכרתי את הדברים מקרוב בעבר, ונדמה לי שאני יכול לתת דין-וחשבון לעצמי היום. אגב, אני מאלו שחושבים שצריך לשחרר את מרואן ברגותי על מנת לחזק את ה"פתח", ויש כאלה שחושבים שמרואן ברגותי הוא רוצח ושבשום פנים ואופן לא יראה אור יום. אז יש לנו דרכי מחשבה שונות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אבל אני מכבד בתי-משפט. כשבית-משפט אמר שהוא לא יראה אור יום, אז אני חושב שגם אתה צריך.
<גדעון עזרא (קדימה):>
בתי-משפט אמרו בעבר, ואנחנו שחררנו מחבלים בעבר. אנחנו נצטרך לשחרר מחבלים גם בעתיד למען מטרות כאלו ואחרות, ובעיקר בגלל עניינו של גלעד שליט, שהוא מטרה בהחלט ראויה. אני חושב שמרואן ברגותי הוא אחד הגורמים שיכולים לחזק את מעמד ה"פתח" ביהודה ושומרון לעומת ה"חמאס", שנמצא בעזה.
לכן, אני חושב שאין טעם לחכות. מה שאפשר לעשות היום, במשבר הכלכלי הקיים – לשפר את תנאי החיים, לקחת עובדים מיהודה ושומרון ולא להביא עובדים שאת משכורתם שולחים לחו"ל. טוב שננהג כך. תודה רבה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה. חבר הכנסת אלי אפללו, יש לך שבע דקות.
<אלי אפללו (קדימה): >
אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה לברך אותך. איחולי על התפקיד. הרבה הצלחה. זה תפקיד שאני בטוח שתמלא אותו בדרך הכי טובה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה על דבריך.
<אלי אפללו (קדימה):>
אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, אני מבקש להודות דווקא לקואליציה על שהיא מביאה ומקדמת הצעות חוק של קדימה. על הצעות החוק האלה אני מברך אותם, רק יחד עם הברכה הזאת אני גם מקווה שלא יעשו מהחוקים האלה בדיוק להיפך; שיעשו את מה שבאמת התכוונו ומה שהממשלה הקודמת עשתה. אני מברך על כך שהיא מביאה אותם.
רבותי, היום בוועדת הכנסת היה – – –
<נחמן שי (קדימה):>
עצוב.
<אלי אפללו (קדימה):>
לא רק עצוב, עצוב זה לא מלה. היה עצוב, ובפעם הראשונה אני רואה דריסה ברגל גסה. משתמשים בדמוקרטיה בדרך אפילו לא שפויה, לנסות לשנות דבר שבבסיסו שינינו בעבר, כי היו ניגודי אינטרסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. מה שקורה היום, אדוני השר, בגלל שיקולים של 40 שרים וסגני שרים, שכבר אין מקומות מסביב לשולחן הזה, ואם היו צריכים לשים גם את סגני השרים אז היו גם מסובבים את הצד השני – כדי לפתור את הבעיה שאין לכם חברי כנסת, באים לשנות ולהגיד: מה שחשבנו – מה שאתם, אנשי הליכוד בבית הזה, כולל ביבי נתניהו, הלכתם והצבעתם כדי לתקן את המעוות.
אז מה? בגלל שהיום אתם יושבים בקואליציה שוכחים את הדבר הזה כשנוח לכם? במקום לתקן את זה, עם 40 שרים וסגני שרים לכלום במקום זה היו עובדים פה כחברי כנסת, פרלמנטרים. כדי לרצות את שיקול הדעת שלהם, כדי שכל אחד יקבל עוד עוזרים ועוד לשכה ועוד כסף כזה גדול. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה – כזה דבר, אדוני.
אני רוצה לברך דווקא את יושב-ראש הכנסת, שאמר שיביא את זה לדיון ציבורי ושבדיון הזה נעלה באמת את הטענות, לראות אם הדבר הזה לא גובל בשערורייה. אני אומר לך, אפשר להשתמש. עודף דמוקרטיה הופכת לאנרכיה. אז אני מציע לחברי חברי הכנסת או לקואליציה היום, שתהיה אופוזיציה מחר: אסור להשתמש בזה. צריך להסתכל מה טובת הבית הזה, בית-המחוקקים. זה מה שאני מציע.
אדוני השר, קראתי ואני שואל היום את עצמי: האם אנחנו מדברים לביבי א' או לביבי ב'? הביבי של הספר, שכתב את כל המשנה שלו וכל התיאוריה שלו, הקפיטליסטית – לא לפגוע במע"מ, להוריד מסים, ולא יותר מ-12 או 13 שרים כי חבל על הכסף. אומנם הוא רצה מאוד לגנוז את הספר הזה, אבל מה לעשות? מה שנכתב אי-אפשר למחוק. אני אומר לך שמה שעושה ביבי זה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו בארצות-הברית: נוסע לארצות-הברית, אומר להם לא. זה בדיוק כמו הסכם-וואי. הוא נסע ואמר: מה פתאום? לא אחזיר שעל, מטר אחד. הוא חזר מארצות-הברית עם הזנב בין הרגליים והחזיר 11% מיהודה ושומרון בהסכם חברון. שם על המקום, שבאמת אם מדברים בספק – זכות אבות שם בהחלט יש לנו. לא מדברים בכלל על הנושא הזה.
חבר הכנסת יעקב כץ, שהיה פה, אמר: אנחנו מפלגה ימנית. הממשלה הימנית הזאת תראה לכם, לשמאל. במקום לעמוד ולומר: אתם המרכז, אנחנו הימין הקיצוני ואתם נגררים, אתם נגררים בגלל שיקולים פוליטיים צרים. הרי בסופו של דבר, אדוני השר, אתה יודע שהוא יבוא, בנסיעה הבאה לארצות-הברית, כשיביאו הסכם, כמו שאמרו: כל הכבוד שהוא עמד מול אובמה – הוא יחזור עם הזנב בין הרגליים ויעשה בדיוק מה שארצות-הברית תגיד לו. הרי זה סתם בשביל לרצות את ישראל ביתנו, ואולי עוד מפלגות.
אדוני היושב-ראש, צריך להתפכח ולהבין שלביבי יש פיצול אישיות: כשהוא נמצא באופוזיציה הוא יכול להגיד ולכתוב מה שהוא רוצה; כשהוא נמצא בכיסא של ראש הממשלה הוא יכול למכור את כל הנכסים שלנו במדינת ישראל, העיקר להישאר על הכיסא הזה, ולא להסתכל על האינטרס של מדינת ישראל. התושבים יתפכחו. בפעם הראשונה הוא עשה את זה עם כל הגזירות ואמר: אני לא אעשה יותר גזירות. עכשיו הוא ממשיך שוב ושוב.
אדוני השר, צר לי שהוא לא כאן כדי לשמוע את הדברים האלה, אבל אני מאמין שבשולחן הממשלה תעלה את הדברים האלה. אי-אפשר להטעות את הציבור לאין-סוף. אי-אפשר לרמות פעם אחרי פעם ולהביא את הכנסת הזאת – ואני מסיים בכך שאני אומר לך, אדוני, תעשה את זה כי אני סומך עליך. אני בטוח ביושרך, אני מאמין שדעותיך נשארות דעותיך. תעביר את זה לראש הממשלה, שילמד קצת ממך, אדוני. תודה רבה לכם.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה, חבר הכנסת אפללו. חבר הכנסת זאב בילסקי, בבקשה. יש לך שבע דקות להביע את התנגדותך להחלת דין רציפות.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שבאמת רציתי לדבר על נסיעתו המיותרת של ראש הממשלה – יכול היה לעשות סיבוב פה על הספסלים שלנו, והיינו אומרים לו מה שההוא אמר לו, וזה היה חוסך בסך הכול. אתה יודע, אדוני השר, שזה מטוס "אל על" שלם – איזה עלויות, כמה אנשי ביטחון, כמה עיתונאים. אתה יודע, פה הרבה יותר זול, לא צריך מאבטחים, עושים כאן את הסיבוב, מתייעצים אתנו, אנחנו אומרים בדיוק מה שיגיד ברק, ברק אובמה – – –
<אלי אפללו (קדימה):>
זה גם ברק השני, אל תדאג.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אבל חשבתי שאולי באמת הכבירו מלים. אני מעריך שבבית הזה עוד ידברו על זה הרבה מאוד, וחשבתי לרכז את השש דקות ועשר שניות שיש לי ולספר לכם על ילדה שקוראים לה עמית קדוש. היא תושבת כפר-סבא, ילדה בת שש, שחולה בלוקמיה. הילדה הזאת זקוקה להשתלה של מוח עצם. אם ימצאו את התורם המתאים – היא ניצלה, ואם לא – גורלה נחרץ. כל עם ישראל התגייס למבצע התרמה ענק, של למעלה מ-70,000 איש שעמדו בתורים כדי להיבדק ולתרום מוח עצם ואולי להציל את עמית קדוש. הפרוצדורה היא שאדם צריך להיבדק, זו דקירה קטנה, הבדיקה – זה נקרא "מבחנה"; כל מבחנה כזאת צריכה להישלח לבדיקה, הבדיקה עולה 180 שקל. המבחנות נוסעות לארצות-הברית, שם בודקים אותן, וכבר יש מעבדות גם פה. יושבת הילדה ומחכה כל הזמן שיהיה "מצ'ינג" כדי שהיא תינצל. צר לי לספר לך, אדוני היושב-ראש, שעד היום נבדקו כבר 70% מהמבחנות, ועדיין אין התאמה. הזמן הולך ואוזל, הילדה נמצאת בטיפולים בבית-החולים "שניידר".
למה אנחנו לא מצליחים למצוא? אני אסביר לכם. כדי למצוא צריך בנק. בבנק צריך להיות מאגר של אנשים שנבדקו, עסק גנטי. ופה נכנסת הסטטיסטיקה. יש לנו היום במאגר בערך 450,000 אנשים שנבדקו. זה מספיק ל-50%, 60% מהחולים. אם היו לנו 800,000 או 900,000, היו ניצלים כמעט 100% החולים.
עכשיו תבינו, אנחנו יושבים פה בוועדת הכספים, ייפלו עלינו המיליארדים, יזיזו מיליארד לפה, חצי מיליארד לשם, אני רואה שכבר המע"מ על פירות וירקות הלך בדרך כל ירקות, וכבר לא יישאר ממנו כלום.
<אלי אפללו (קדימה):>
זה עז, אתה לא מבין שזה עזים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
יושבת עמית קדוש ואומרת: אם רק היתה אפשרות להסיר את העול הזה מאשה צדקת אחת, אשה מל"ו הצדיקים שקוראים לה ברכה זיסר – – –
<נחמן שי (קדימה):>
נכון.
<זאב בילסקי (קדימה):>
היא אשתו של צדיק לא פחות ממנה, מוטי זיסר – – –
<נחמן שי (קדימה):>
כן.
<זאב בילסקי (קדימה):>
היא לוקחת על כתפיה הצנומות, יחד עם "עזר מציון", את כל הבנק הזה, שמציל אנשים. אני שומע פה את הוויכוחים על תרופות מצילות חיים. רוב התרופות האלה למעשה מאריכות חיים. אני לא מזלזל בעוד שלושה חודשים, עוד שישה חודשים לחולה. זה דבר נפלא. אני אומר לכם, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, או שהיא תחיה ויהיו לה חיים מלאים ועשירים, והיא תקים בית בישראל, או – משום שפה לא הלכנו ל"עזר מציון", אמרנו להם עשר פעמים תודה רבה וייחדנו ישיבה של ועדת הכספים איך מייד אנחנו מוצאים פתרון לכמה עשרות מיליוני שקלים, לכך שכל עם ישראל פה ייבדק, והבנק הזה מייד יעלה מ-400,000 או 450,000 ל-900,000. זה אפשרי, הרבה מאוד ילדים שגורלם נחרץ יינצלו.
האמת היא שאני קצת חדש. יש לי ניסיון בהרבה מאוד דברים אחרים, אבל פה בבית הזה – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, עדיין לא הצלחתי לפצח את הקוד הגנטי של הבית הזה. יש פה איזושהי חולשה למספרים גדולים. פה כל הזמן עפים המיליארדים, יורדים מהתקציב, מזיזים את התקציב. יש פה כל הזמן שינויים, שהממשלה כל פעם כשזה נוח לה – ראיתי פה בלילה, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ישנתי על הספסל פה שעה, עד היום כואב לי מהלינה פה על הספסל; כבר מזמן, מאז בלוזה לא ישנתי על מקומות כאלה.
<השר יוסי פלד:>
אתה שריונר.
<זאב בילסקי (קדימה):>
וראיתי את הממשלה בלילה אחד משנה חוקי-יסוד. אני בתור חדש באתי לפה, באמת, אתם זוכרים את הנאום הראשון שלי – – –
<נחמן שי (קדימה):>
אנחנו לא יכולים לשכוח אותו.
<זאב בילסקי (קדימה):>
סיפרתי לכם איך אשתי שאלה אותי: נו, זאביק, איך היה פה? אמרתי לה, תשמעי, היו 16 צדיקים שבאו לשמוע את הנאום הראשון שלי. ואגב, רשמתי את השמות שלהם, כי באמת הרגשתי שהאנשים האלה עשו לי טובה באופן אישי, ואני חייב להם. אז האנשים האלה לא יודעים, אבל כולם, אני חייב להם, כי הם באו לשמוע את הנאום שלי פה.
לכן אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, אליך, אדוני השר, אליכם, חברי כנסת, ידידי הטובים זה מכבר, שאני מתוודע אליכם אחד אחד, ואני שואל אתכם: בואו נמצא איזשהו פתרון שבמהלך החודשיים האלה, שהמיליארדים יעופו והמע"מ יזוז לפה ויהיה שם, וזה יוותר לפה והרב גפני ינצח על כל המקהלה ויסגור עם ההוא ויסגור עם שם, ושלי תצעק ותעשה, ואז הם יפחדו, יזוזו אחורה, ויבואו בדלת האחורית – הכול יקרה פה; אולי נצליח כולנו יחד להביא לפה לישיבת ועדת הכספים את עמית קדוש, נביא את ברכה זיסר, נסתכל להן בעיניים ונגיד: אנחנו בחודשיים הקרובים הולכים לפתור את בעייתם של כל אותם חולים בלוקמיה – שאנחנו יכולים לעשות את זה. אם נצליח לעשות את זה, השליחות שלי, לפחות, בכנסת הזאת הוכתרה בהצלחה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת בילסקי, תודה על דבריך, חבר הכנסת אורי אריאל. יש לך 12 דקות.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, ברכותי להצלחתך – –
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – להצלחת כולנו. טוב לראות עוד אחד מעולי ברית-המועצות תופס עמדה מכובדת כל כך, ונקווה שהכנסת הזאת תדע אכן לבטא את הפסיפס האנושי הגדול של תושבי מדינת ישראל.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
הייתי שמח אם יושב-ראש הכנסת היה פה, ראיתי אותו בתחילת הדיון, אבל אתה בטח תעביר לו את זה, ידידי חבר הכנסת מילר. יש שיטה, ממשלה מביאה משהו כמו 20 חוקים, מבקשת להחיל עליהם את הרציפות, ואז נשיאות הכנסת, שאתה שותף לה, קובעת את ההצבעה ליום רביעי. למה להכביד על השרים, השר פלד?
<השר יוסי פלד:>
– – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
מאה אחוז, אני יודע, אתה עושה את זה גם בנאמנות, זה יפה. הרי תמיד פונים למי שנמצא בכיתה, לא לאלה שאינם. למה נכביד על חברי הכנסת, והשעה היא כבר 18:00? הרי התחלנו בשעה 16:00. השעה 18:00, ונניח שהיו אומרים שההצבעה תהיה היום, יושב-ראש הכנסת – אז הם היו צריכים להיות פה כנראה, נכון? כי יושב-ראש הקואליציה מייד היה רודה בהם, מגייס אותם, ואותו דבר באופוזיציה, והיינו רואים פה 100 ח"כים. עכשיו אנחנו זוכרים – אתם יודעים מה? אי-אפשר לעשות פה מניין. יהודי רוצה להתפלל מנחה, ואין לו מניין.
הייתי רוצה לבקש, אם אפשר, שהנשיאות תשתדל להקל על הח"כים, זה ראוי – כולל עלי, כמובן, אישית – אבל בכל אופן, שיהיה איזשהו רצף בין הדיון לבין ההצבעה. אלא אם יש משהו מיוחד. נניח, השר פלד, שהסורים על הגדרות, והיושב-ראש היה מוכרח לנסוע לעצור אותם, ולכן הוא דחה את ההצבעה ליום רביעי.
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת אריאל, אני רק רוצה להבהיר שלא יכולנו להצביע היום בגלל שלא הגענו לאותם 14 יום, וההצבעה, חוקית, צריכה להיות רק מחר. אז היום נפתח הדיון ומחר אנחנו נצביע.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
הנה יש הסבר, והבית – – –
<עתניאל שנלר (קדימה):>
לא שמענו, מה ההסבר?
<היו"ר אלכס מילר:>
לא היינו יכולים להצביע היום, כי לא עברו ה-14 יום שבעצם החוקים צריכים להיות מונחים.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני לא יודע מה זה ה-14 יום, אבל שמענו איזה הסבר. אני לא מכיר את זה.
<היו"ר אלכס מילר:>
מרגע הנחת החוק.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
הממשלה יכולה, לפי דעתי, בפחות. אבל הנה, שמענו הסבר, אני מקבל. למדנו. בסדר גמור. אז ההצבעה תהיה מחר.
אני רוצה בראשית דברי לתת הצעה גם לכנסת, גם לציבור הרחב, לקראת חג השבועות. בעזרת השם, בעוד כעשרה ימים יהיה חג השבועות, ואצלנו כתוב שדרך ארץ קדמה לתורה. זאת אומרת: יש לנו את התורה עם החוקים והמשפטים והדינים וכל מה שחכמים אמרו, אבל יש דרך ארץ. ודרך ארץ קדמה לתורה – שזה משפט שנשמע מדהים ונשמע מופלא. הכוונה היא שיש התנהגות של אנשים בינם לבין עצמם עוד לפני התורה, עוד לפני כל המצוות.
ולכן אני פונה לאנשים, לרבנים, לקהילות, לעשות דווקא את השבת הזאת, שהיא לפני חג השבועות – לעסוק בשבת הזאת בדרך ארץ בין אדם לחברו, בהתנהלות של הקהילה, בהתנהלות של האנשים, לקראת חג השבועות, שהוא חג מתן תורה, שבו בוודאי כולנו נשב – כל הלילה, רוב הלילה, כל אחד כמה שהוא יכול – כדי ללמוד תורה, להגדיל תורה ולהאדיר.
ביום חמישי, בעזרת השם, יהיה יום ירושלים. יום ירושלים הוא חג שלצערנו לא נתפס בציבוריות הישראלית כפי שהיה ראוי. יום ירושלים, בשונה מימים אחרים, לא נקבע, לא בתחילת המלחמה וגם לא בסופה. הוא נקבע ביום שחרור ירושלים. לשם דיוק צריך להגיד: ביום שחרור הר-הבית, שהוא עיקר העיקרים של ירושלים, של האומה ושל ארץ-ישראל, והוא הוא קודש הקודשים. ואנחנו – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
שכחת להגיד: סלע קיומנו.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
והוא סלע קיומנו, כפי שמעירים לי, ואני מוסיף: זה שיש ערבים שמתעללים באומה היהודית ולא מאפשרים חופש פולחן, זה שיש ממשלות שמוכנות לעוול הזה ולביזיון הזה – הדבר הזה יתוקן. אנחנו אנשים אופטימיים, אנחנו אנשים מאמינים. זו בושה שצריכה תיקון, ויפה שעה אחת קודם. אני מקווה שראש הממשלה הנוכחי, מר בנימין נתניהו, והממשלה הזו, אכן יתקנו. גם אם התיקון יהיה קמעה-קמעה, לאט-לאט, אכן יתוקן העוול הזה, שיש מקום אחד בעולם – רק מקום אחד; אין כמוהו בכל העולם – לא במוסקבה, לא באדיס, לא בניו-יורק, לא באוסלו ולא בתימן; יש מקום אחד בעולם שיהודים – אסור להם להתפלל. זהו המקום הכי קדוש להם. הר-הבית. אין עוול יותר גדול מהעניין הזה, ואנחנו, באיחוד הלאומי, נפעל לתקן אותו צעד צעד – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – ונגיע, נגיע ליום – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתה מטעה את הציבור. אתה יודע – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – שייבנה, בעזרת השם, בית-המקדש, ונוכל לעלות ולהתפלל, ויתקיים בעניין הזה: יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים.
ראש ממשלתנו היה אתמול בוושינגטון – נמצא גם היום – אתמול נפגש עם הנשיא אובמה. אני לא צוהל מהפגישות. קודם שמעתי מישהו משתמש במלים "אתם צוהלים" – אני לא צוהל. אני חושב שהתנהגות ראש הממשלה היתה התנהגות נכונה, אם כי ראוי שראש ממשלתנו יגיד לכל מנהיג בעולם, כולל לנשיא ארצות-הברית: לא תגידו לנו לא לבנות בענתות, ולא תגידו לנו שלא נהיה בחברון. אין מי שיכול לומר לעם היהודי שלא יחזור לערש מולדתו, קיומו וביטחונו. – –
<שלמה מולה (קדימה):>
חבר הכנסת – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – גם לא נשיא ארצות-הברית. ברשותכם, בסוף דברי אני אשמח לענות.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – – באמת, למה אתם לא חברים בקואליציה, אני לא מבין את זה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
זאת שאלה טובה, ואני מציע שתפנה אותה – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
באמת. – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
חבר הכנסת מולה, ידידי, אני מציע שתפנה את השאלה לראש הממשלה, למר נתניהו. אכן יש דברים שבהם אנחנו מסכימים עם הקואליציה. לא דבר חדש הוא; אמרנו את זה – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – ואתה מכיר אותי היטב ויודע שאכן, יש דברים שבהם אנחנו מסכימים עם הקואליציה; לא עם הכול. מי שחושב שאנחנו יכולים להסכים, למשל, לשערורייה הביטחונית של פתיחת ציר ציון בחברון, שמסכן את חיי התושבים – –
<נחמן שי (קדימה):>
אבל זה נגמר.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – טועה. ולכן האיחוד הלאומי היה שמה אתמול, וברוך השם – לא יודע כמה אנחנו השפענו – –
<נחמן שי (קדימה):>
השפעתם.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – נניח שמעט. לא רוצה לקחת פה שום קרדיט.
<שלמה מולה (קדימה):>
השפעתם הרבה, הרבה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
מה שניצח זה השכל הישר וביטחון אזרחי מדינת ישראל. כי הציר הזה כבר גבה דמים רבים. רבים. לא אחד ולא שניים. משפחת לפיד ואחרים – אני לא רוצה לטעות, אני לא רוצה עכשיו למנות. וברוך השם ששר הביטחון הבין שהוא טועה, ותיקן. אני אומר את זה לזכותו. מי שרואה שהוא טועה ומתקן – בסדר גמור. אפשר לטעות.
אי-אפשר לסלוח לשר הביטחון – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – – עוד מעט אהוד ברק יהיה יושב-ראש האיחוד הלאומי. תאמין לי.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אי-אפשר לסלוח לשר הביטחון שהפך להיות אהוד המייבש. שר הביטחון, שר בכיר בממשלה, שרואה לעצמו עניין לייבש אזרחים ישראלים, זה פשוט מהדברים היותר גרועים. אני פונה אליו מכאן ואומר לו: אין לך סמכות מוסרית לעניין, אין לך סמכות חוקית לעצור בניית גן-ילדים שמאושר על-ידי משרד החינוך ביישוב קיים עם 100 משפחות. איפה למדת את זה? בתנועה הקיבוצית? מהוריך שהקימו את הקיבוץ? מבן-גוריון? מאיפה התורה הזאת?
אני מקווה ששר הביטחון יתעשת, אני מקווה שראש הממשלה ינחה אותו בעניין הזה – זה עניין לממשלה – אני מקווה שאתה, השר פלד, תתמוך בדרישה הזאת. לא מייבשים שום אזרח בשום מקום בארץ הזאת, ולא יוצרים אפליות בין אזרחים בצורה מכוונת.
הצורך הוא לפתח את ירושלים – לקראת יום ירושלים הדבר נכון כפליים. יש צורך חיוני להגביר את העלייה למדינת ישראל. גם בעניין הזה, מכובדי השר, ממשלת ישראל – כנראה גם אתה, לא יודע מה אתה אישית הצבעת – הצבעתם לעצור את העלייה. עוד לא היתה ממשלה בישראל שקיבלה החלטה כל כך חמורה.
אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום: וקבץ נידחינו מארבע כנפות הארץ. אנחנו כולנו מסכימים שזה "אבן הראשה" של מדינת ישראל, לתת ליהודים לעלות לארץ-ישראל, ואתם, בהחלטה כתובה – לא בחדרי חדרים שמישהו אמר למישהו: שמע, תעצור לי קצת את העניין הזה – עוצרים עלייה למדינת ישראל. ואתם מבקשים אמון, ואתם מבקשים להעביר את התקציב? תספר אולי, אם תרצה – יש לך זכות לעלות בכל רגע לבמה פה – מאיפה שאבתם את זה?
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת אריאל, נא לסיים.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני מסיים. מאיפה שאבתם את הרעיון הזה? אשכול – בן-גוריון, כשהיתה עלייה גדולה בשנות ה-50, אמרו: אי-אפשר להביא עולים. אמר: למה אי-אפשר? אמרו: נגמרו האוהלים. הוא אמר להם: אז מה יש במחסנים? אמרו לו: יש פח גלי כזה, הגיע איזה משלוח באיזו אונייה. הוא אמר: תקימו פחונים. ואתם, בחברת השפע שיושבת פה, שאני שייך אליה, עוצרים את העלייה כי אין כסף. אני אומר לכם – שערורייה. על דבר מוסכם, זה לא ימין ושמאל. האנשים שפה וחברי הכנסת שפה – – –
<נחמן שי (קדימה):>
הם לא באים לפי חוק השבות, זה לא עלייה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
סלח לי רגע, זו שערורייה.
אני מסיים במשפט אחד: הרפורמה המוצעת במינהל מקרקעי ישראל צריכה בדיקה ועיון מההתחלה. המציאות – שבגלל בעיות ביורוקרטיות אמיתיות – שכולנו כאזרחים נתקלים בה, עושים מהפך שלם, לא של חכירה, אלא הופכים למכירה – זה דבר שאני מציע לכל חברי הכנסת לעיין בו מחדש, ואני מקווה שיחד עם ראש הממשלה נעשה רפורמה, כי צריך רפורמה, אבל נעשה אותה יותר טובה לטובת עם ישראל. תודה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה לחבר הכנסת אריאל. חבר הכנסת דב חנין. יש לך 15 דקות.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, זה קודם כול דיון בנושא רציפות של חוקים. אדוני היושב-ראש, יש טעם לפגם בכך שאנחנו מקבלים חבילה שלמה של חוקים, ואני מהסס לומר, ואני אומר זאת בזהירות, שנדמה לי שלא כל חברי הכנסת עיינו היטב בחוקים האלה, וגם אנחנו, ככנסת, לא סיפקנו להם את המערכת – – –
<נחמן שי (קדימה):>
איפה הם?
<דב חנין (חד"ש):>
שואל חבר הכנסת שי איפה הם. לא סיפקנו לחברי הכנסת את החוקים האלה, ומציעים לנו בחבילה אחת לאשר רציפות של חוקים שראויים לדיון אחד-אחד.
אני רוצה במהירות לעבור על כמה מהחוקים שהממשלה מציעה לנו לאשר את הרציפות שלהם במסגרת עסקת החבילה. הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה היא הצעת חוק שיש בה דברים טובים, אבל יש גם דברים מאוד בעייתיים בהצעה הזאת. יש בה, למשל, החלשה מאוד גדולה של האכיפה האזרחית של זכויות עובדים. נותנים שם, אדוני היושב-ראש, כל כך הרבה פטורים למזמינים של שירות, בעצם מעסיקים של עובדי קבלן, שבדרך הזאת פוגעים בפסיקה עקבית של בתי-הדין לעבודה להגנת עובדי הקבלן. זה נעשה בחוק מאוד גדול, שאפילו לא נמצא על שולחנם של חברי הכנסת, ואנחנו מתבקשים לאשר את הרציפות בו אגב אורחא. גם אני אדבר בהמשך על דברים אחרים שמעסיקים אותנו.
חוק אחר: הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם. מה החוק הזה עושה? החוק הזה אומר שלגבי עובדים זרים, העיקרון שאנחנו קבענו בכנסת, שאחרי תשעה חודשים אתה לא ממשיך להיות עובד קבלן, אתה מתחיל להיות עובד של המעסיק העיקרי – לגבי עובדים זרים זה לא יחול. עובדים זרים יכולים להמשיך להיות עובדי קבלן לנצח. מה עשינו בזה? פגענו בעובדי הקבלן, יצרנו שוק עבודה שפוגע גם בעובדים האחרים, מוריד את כל שוק העבודה למטה, ואין שום הצדקה לחריג הזה. שוב, עוד אחד מהדברים שאנחנו מתבקשים לתקן או לאשר בדרך אגב, וזה זילות של הליכי החקיקה.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), מציבה חזקה מאוד דרמטית, חזקה משפטית. אם יש כתב אישום נגד אדם שאיננו תושב ישראל או איננו אזרח ישראלי, חזקה שאם משחררים אותו הוא רוצה להתחמק מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר. זאת אומרת, אם מדובר באישום על מישהו שאיננו אזרח ישראלי או איננו תושב ישראל, אנחנו בעצם מייצרים מנגנון של העדפה של אופציה של מאסר עוד לפני שהאדם הורשע בדין. דבר מרחיק לכת, ראוי לדיון. בואו נדון בו.
הצעת חוק העונשין (החמרת ענישה בעבירות רכוש). תראו, זאת דרך המלך. יש בעיה של עבירות, של עבריינות – בואו נחמיר את העונשים. דרך המלך הזאת, אדוני השר, לא מובילה לשום מקום. הספרות המשפטית מלמדת שוב ושוב, שמה שמרתיע עבריינים זה לא עונשים קיצוניים וחמורים אלא ודאות שהם אכן ייתפסו וייתנו את הדין, גם אם העונש הוא לא חמור.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
גם וגם.
<דב חנין (חד"ש):>
חבר הכנסת פלסנר, אני יכול להראות לך את הספרות. החמרת עונשים איננה מובילה לירידה ברמת פשיעה. מה שמוביל לירידה ברמת פשיעה זה הוודאות של הענישה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ואם אראה לך מחקר – – –
<דב חנין (חד"ש):>
אני מוכן לשבת אתך אחרי הדיון הזה ואנחנו נחליף מחקרים.
אדוני היושב-ראש, לכן, אני אומר שהפתרון הזה של החמרת ענישה, שנראה פתרון קל, איננו תמיד הפתרון הנכון, ובמקרה הזה איננו הפתרון הנכון.
עוד חוק גדול ומהפכני – חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע. שוב, החוק הזה כולל דברים נכונים, אבל הוא כולל גם דברים מאוד-מאוד בעייתיים. הוא כולל למשל את הצעד מרחיק הלכת והדרמטי של הקמת מאגר מידע ביומטרי כללי, שיכלול אמצעי זיהוי ביומטריים של כל אזרחי ישראל. אנחנו הופכים, חבר הכנסת פלסנר, לחברת האח הגדול במהדורה יותר משוכללת ממה שהיה – – –
<נחמן שי (קדימה):>
ה-VIP.
<דב חנין (חד"ש):>
כן, בדיוק. אנחנו במהדורה יותר משוכללת ממה שהיה מתוכנן אפילו בספרו של אורוול "1984".
לכן, אדוני היושב-ראש, הדרך הזאת, שבה אנחנו פועלים, איננה דרך ראויה לכנסת רצינית. כנסת רצינית צריכה להתייחס לכל חוק בנפרד. כנסת רצינית צריכה לדון בכל נושא באופן עצמאי, לשמוע את הטיעונים והנימוקים בעד ונגד – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כנסת רצינית עכשיו תמשיך את הדיון.
<דב חנין (חד"ש):>
לא. מה זה להמשיך את הדיון, חבר הכנסת פלסנר? אתה מחליט להמשיך דיון שהותחל בכנסת אחרת. את הדיון הזה צריך לנהל באופן ענייני. אני לא מתנגד לעיקרון, אפשר להחיל רציפות, אבל בואו נדון בזה באופן ענייני. ניקח את אותו חוק ונדון בו.
<נחמן שי (קדימה):>
אתה צודק. אתה צודק.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, כמו עמיתי, חברי הכנסת האחרים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת לומר כמה מלים לכתובתה של הממשלה. ראש הממשלה שלנו היה בוושינגטון, אני שומע שהוא חייך לנשיא אובמה אבל הנשיא אובמה לא כל כך חייך אליו בחזרה, אבל לא זה הדבר העיקרי.
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת חנין – – –
<דב חנין (חד"ש):>
הדבר העיקרי הוא מה קורה בשטח. ראש הממשלה נדרש לבצע הקפאה של ההתנחלויות, והנה, ביום שבו ראש הממשלה נוחת בוושינגטון – מכרז חדש לבנייה בהתנחלות משכיות. נערך סיור קבלנים, הוצא מכרז חדש, קדימה, בונים בהתנחלויות. אגב, התנחלות משכיות איננה היחידה. אנחנו יודעים היום על בנייה מסיבית שנעשית בהתנחלויות יקיר ורבבה וברקן וביתר-עלית, במעלה-אדומים יש אתר בנייה גדול מאוד, בכפר-אדומים יש בנייה, אתר בנייה של וילות, במעלה-מכמש, בכוכב-השחר יש הכשרת קרקע חדשה.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
לא עושים בהם בנייה. הלוואי שהיו בונים בהן.
<קריאה:>
וכן הלאה וכן הלאה.
<דב חנין (חד"ש):>
וכן הלאה וכן הלאה. עכשיו, עמיתי חברי הכנסת – לי אין ויכוח עם חבר הכנסת שנלר. באמת, אין לי ויכוח.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
לא, אני אתך. תעשה אבחנה בין המכתב של נשיא ארצות-הברית – – –
<דב חנין (חד"ש):>
חבר הכנסת שנלר, מדינת ישראל התחייבה במפת הדרכים – אפילו השר ליברמן, ראש מפלגתו של היושב-ראש, אמר: אנחנו מחויבים למפת הדרכים. שקר וכזב. אנחנו מפירים את ההתחייבויות שלנו לפי חלק א' של מפת הדרכים.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
לא נכון. תקרא מסמכים. בחלק א' של מפת הדרכים יש התחייבות של ממשלת ישראל להקפיא מייד את הבנייה בהתנחלויות. זו התחייבות בלתי מותנית. ממשלת ישראל שיקרה לארצות-הברית, ממשלת ישראל ממשיכה לשקר לקהילה הבין-לאומית, ממשלת ישראל ממשיכה לשקר לציבור בישראל.
אבל הוויכוח שלי איננו עם תומכי התנחלויות. חבר הכנסת שנלר, אתה תומך בהתנחלות – זכותך, אנחנו מתווכחים. הוויכוח הגדול שלי – אתם יודעים, יש הסיפור הידוע על אלכסנדר ינאי שעל ערש הדווי קרא לרעייתו, שלומציון, ואמר: אל תתייראי, לא מן הפרושים, ולא מן הצדוקים. תתייראי רק מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. הוויכוח הקשה שלי הוא עם שר הביטחון, אהוד ברק.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
למה, הוא מקפיא. זה גם הוויכוח שלי אתו.
<דב חנין (חד"ש):>
הוא לא מקפיא. חבר הכנסת שנלר, העובדות הן ברורות. אני יכול לתת לך מספרים, אבל אתה הרי מכיר אותם, כי אתה נמצא בשטח. שר הביטחון הזה, שנבחר בראש מפלגה שדיברה על שתי מדינות לשני עמים, הוא שר ביטחון שעושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. שר הביטחון הזה הוא שר ביטחון של ימין קיצוני, של בנייה מסיבית בהתנחלויות, בנייה שהיתה גם בשנתיים האחרונות, ונמשכת גם היום הזה. ולכן אני אומר – באמת, לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב. מצא מין את מינו. אני חושב, שאהוד ברק, באמת חסר לו רק חבר הכנסת בן-ארי בממשלה כדי שהוא באמת ירגיש בנוח, במקום של ממשלת ימין קיצוני ומטורף כמו שהיא מתאימה לו.
<שלמה מולה (קדימה):>
היום בבוקר הוא הודיע שהוא הדובר הראשי של ביבי נתניהו.
<דב חנין (חד"ש):>
יפה, יפה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
דין יצהר כדין מעלה-אדומים עבורך?
<דב חנין (חד"ש):>
דין יצהר כדין מעלה-אדומים, מבחינתי. בהחלט, כן.
<קריאות:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
עמיתי חברי הכנסת, אני שמח שהדבר הזה מעורר התרגשות, אבל לא על חשבון הזמן שלי.
<היו"ר אלכס מילר:>
חברי הכנסת, תביעו את עמדתכם בזמן – – –
<דב חנין (חד"ש):>
אני רוצה לומר שמעבר להרחבת התנחלויות ובנייה מסיבית בהתנחלויות, שכמובן נעשות בדרכי מרמה שאופייניות לשר הביטחון אהוד ברק, הממשלה הזו עושה עוד הרבה מאוד דברים מסוכנים ובעייתיים. הזכירו פה לפני את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, מהלך דרמטי, מהפכני, של העברת נכסי המדינה לידיים פרטיות, לא בשביל לתת את הבעלות בדירות לאנשים שהדירות שלהם נמצאות בחכירה. זה דבר קל ופשוט, את זה אפשר היה לעשות. עושים פה מהלך לטובת אינטרסים של נדל"ניסטים ובעלי הון בהיקף עצום, עם השלכות חברתיות, עם השלכות כלכליות, עם השלכות סביבתיות, עם פגיעה בשטחים הפתוחים שעוד יש לנו – הכול לטובת האינטרסים של הלובי החזק של הנדל"ן שעומד מאחורי נתניהו ומאחורי ליברמן.
לא זו בלבד, רוצים להרחיב את סמכויות הוועדה לתשתיות לאומיות – ערוץ עוקף מהלכי תכנון. וזה לא בשביל שאזרח יוכל לסגור את המרפסת. אזרח שרוצה לסגור את המרפסת צריך ללכת להליכי התכנון הרגילים. אבל אם יש יזם שיש לו פרויקט גדול, בקנה מידה של אלפים, של מיליונים, של עשרות מיליונים של שקלים – אותו פרויקט גדול הולך להליכים עוקפי ערוצי תכנון, הליכים של ועדה שיושבת באופן בלתי מסודר, בלתי מקצועי, בלתי רציני, בלי נציגות ציבור. אותם פרויקטים גדולים יכולים להתבצע גם בלי הליכי תכנון מסודרים. לקטנים אנחנו דורשים הקפדה גם בסגירת מרפסת. לענקים – אנחנו מוכנים לפרוס שטיח אדום כדי שבאמת הם יוכלו להרחיב ולהתעשר, ולהמשיך ולהתעשר על חשבון הציבור.
אדוני היושב-ראש, היום קיימנו בוועדת הכספים דיון במצוקת השלטון המקומי. מה שקורה בתחום הזה בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת. אנחנו, במדינת ישראל, הטלנו עומס של אחריות ותפקידים על השלטון המקומי, אבל באופן מתמיד המדינה והממשלה לא נותנות לשלטון המקומי את האמצעים הכלכליים כדי לעמוד בתפקידים שהוטלו עליו. במיוחד הבעיה קשה וחמורה ברשויות המקומיות הערביות, שאין להן אזורי תעשייה, אין להן אמצעים לגבות הרבה מאוד כספים במנגנונים עצמיים. מה שהממשלה הנוכחית עושה לשלטון המקומי זה לא פחות ולא יותר אלא ניסיון להרוס את המערכת הזו. בסופו של דבר השלטון המקומי יקרוס. זה יתחיל ברשויות המקומיות העניות יותר, אבל זה לא יסתיים בהן. אני שומע שאפילו בעיריית תל-אביב יש כבר בעיות. והתוצאה תהיה תוצאה חמורה. אז יכול להיות שבאמת כל השיטה של דמוקרטיה בשלטון המקומי מיותרת. והממשלה הזו רוצה לחתור לזה שבכל מקום ימונו ועדות קרואות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אז הבעיות בתל-אביב הן בגלל הממשלה או בגלל ראש העיר?
<דב חנין (חד"ש):>
בתל-אביב, במקרה, יש גם בעיות בגלל ראש העיר. אנחנו לא רוצים, חס וחלילה, לשחרר את נטל האחריות מראש העיר שלנו, שבהחלט נושא בחלק גדול מהנטל של האחריות לבעיות תל-אביב. אבל גם חלק מהבעיות הן בגלל הממשלה, בהחלט.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שקורה בנושא השלטון המקומי הוא מדאיג, מסוכן, בעייתי וחמור. אני חושב שאנחנו בכנסת צריכים לפעול יחד עם השלטון המקומי, כולל אפילו יחד עם ראש עיריית תל-אביב–יפו, כדי להיאבק יחד בגזירות האלה שבסופו של דבר פוגעות במערכת שהיא חיונית לכולם.
תוכניות הממשלה כוללות הרבה מאוד גזירות מאוד בעייתיות מבחינה חברתית. אחת הגזירות החמורות שהממשלה הזו מתכננת זו הפריסה הארצית של תוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין היא תוכנית שנשענת על הנחת יסוד מוטעית; הנחת היסוד של תוכנית ויסקונסין היא שהמובטלים הם מובטלים כיוון שהם לא רוצים לעבוד. ולכן, אומרת תוכנית ויסקונסין, אנחנו נייסר אתכם; בשוטים, ואם לא יועילו השוטים, נייסר אתכם גם בעקרבים, עד אשר תגידו: חפצים אנחנו, רוצים אנחנו לעבוד. תוכנית ויסקונסין כבר פועלת, ומייסרת בשוטים ובעקרבים את האנשים במקומות שבהם היא נמצאת. ומה התוצאה? התוצאה היא פחות יישומים לעבודות של אנשים שהם קורבנות של תוכנית ויסקונסין מאשר יישומים שעושה שירות התעסוקה.
הבעיה האמיתית אינה חוסר רצונם של המובטלים לעבוד. המובטלים מאוד רוצים לעבוד. הבעיה האמיתית היא שאין מקומות עבודה, ועם זה תוכנית ויסקונסין לא מתמודדת ולא מכוונת להתמודד. אבל אתם יודעים, כאשר לממשלה יש אידיאולוגיה סופר-קפיטליסטית, קיצונית, כמו לממשלת נתניהו, אז אותה מדיניות שאומרת שאת העניים אפשר לייסר בשוטים ובעקרבים, אבל אתם יודעים, כדי לתמרץ את העשירים צריך לתת הקלות במס, ולכן מורידים את מס החברות ומורידים את מס ההכנסה לבעלי ההכנסות הגבוהות. כי העשירים מבינים את שפת התמריץ, והעניים מבינים רק את שפת המקל.
ונקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש. במסגרת המאבק באבטלה, אחד הדברים החמורים והמסוכנים שקורים זה התוכנית לסגור את מרכזי ההכשרה המקצועית שהמדינה נותנת. אחד הדברים האידיוטיים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כאשר יש מצוקה בשוק העבודה, כאשר יש יותר ויותר אנשים שנפלטים החוצה ממקומות העבודה, במקום להרחיב את מרכזי ההכשרה המקצועית, במקום להגדיל אותם, במקום ליצור תוכניות הכשרה מקצועית לכל מי שנפלט מעבודתו – סוגרים את המערכת הזו. זו מדיניות של התנתקות חד-צדדית מבעיות החברה הישראלית. התנכרות לבעיות החברה הישראלית. אני אומר לכם בשפה חדה וברורה: הממשלה הזו מנהלת לא רק מדיניות מלחמה כלפי האזור, הממשלה הזו מנהלת מדיניות מלחמה גם נגד החברה הישראלית. תודה רבה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת עתניאל שנלר. יש לך שמונה דקות. רק לצורך הבהרה, חבר הכנסת חנין – כל החוקים נמצאים פה, אז כל מי שמעוניין לעיין בחוקים שהגישה הממשלה מוזמן לסדרנים ולקבל את נוסח החוק, וכמובן – הנושא של הדיון על החוקים, הם יגיעו לוועדות ושם הח"כים יוכלו להביע את עמדתם. תודה.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא תמיד.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
תמיד. לא יעזור, תמיד. הממשלה הזאת הביאה דבר בשם אומרו – לקחה את החוקים של הממשלה הקודמת, כי הם חוקים טובים, ואמרה, בצדק, שאלה חוקים של הממשלה הקודמת, והביאה אותם כממשלה היום לקידום חקיקה. לכן, אין ספק שהחוקים האלה יובילו אותנו עוד כברת דרך לאותה גאולה של חיזוק החברה הישראלית. אני שמח שהממשלה שאנחנו היינו חברים בקואליציה שלה יזמה את רוב החוקים. אני תומך ברוב הדברים האלה, ובכלל זה הרפורמות.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתה יכול לא לדבר כשהשר לא נמצא.
<היו"ר אלכס מילר:>
השר יצא לכמה דקות והוא כבר חוזר.
<אריה ביבי (קדימה):>
הוא שם אותי ממלא-מקום, אתה יכול להמשיך.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
האמת היא שנוח לי כשאתה מדבר, כי אז השעון רץ וזה לא על חשבוני והוא ייתן לי ארכה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הוא יכול לעצור את השעון עד שהשר יגיע – – – תדבר מחוץ לפרוטוקול.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
אני תומך ברוב ההצעות, ובכללן הרפורמות של הרחבת תחומי עבודת שירות, שהציע שר המשפטים הקודם כאקט חינוכי; הרחבת סמכויות דן יחיד, כפי שהציע שר המשפטים הקודם; חוק ההתיישנות – אני קורא לזה "חוק עינוי החקירה", וראוי לקצר את זה. גם בזה אנחנו תומכים. אלה הצעות ששר המשפטים הקודם העלה אותן, וטוב שכך.
אבל עומדת בפנינו גם הצעת חוק שמדברת על הוראות שונות בחוק הדיינים. הדבר המרכזי במה שמציעה הממשלה הוא, שבית-הדין הרבני יוכל לדון כדן יחיד ולא בשלושה בחלק מהסוגיות. אני רואה ברפורמה הזאת דבר חשוב ביותר. הרפורמה הזאת חשובה ביותר, משום שאנחנו צריכים לקחת את החברה המודרנית, באותם תחומים שהחברה המודרנית נתקלת בדין התורני, בחברה היהודית-הדתית, הדינית – בדיני אישות בעיקר – ולהראות שהשד לא גדול, לא נורא. היהדות היא כל כך יפה, צריכים לנצל אותה, ולא לכסות אותה באיזה מעטה של הכבדות. אני רוצה לראות הקלה ברישום נישואים. אני רוצה שזוג שירצה להינשא יוכל לקבל מאור פנים ולהירשם ליד הבית שלו, שיהיה לו נוח והוא לא יצטרך להתרוצץ ולעבור 14 פרוצדורות, כי מה הוא רוצה? להינשא. אני רוצה לזרז את הליכי הגירושין כשזוג רוצה להתגרש, ואין סיבה שלא ייעשה הזירוז הזה אם הולכים לכיוון גירושין. דן יחיד בוודאי יוכל להקל את העומס בבית-הדין.
אני רוצה לראות הפרדה בין הגט לחלוקת הרכוש, למנוע מצב של כפייה או למנוע מצב של סחיטה של הצד החלש. חוקקנו בכנסת הקודמת – הייתי אחד היוזמים – חוק איזון משאבים, שעשה הפרדה בין גט לבין איזון המשאבים. זה הכיוון שהחברה המודרנית צריכה ללכת בו, בלי להוריד כהוא זה מסמכויות בית-הדין. אני רוצה להקפיד יותר באכיפה של מתן הגט. אי-אפשר לראות כל כך הרבה מסורבות גט ועגונות בחברה מודרנית. זו שאלה של אכיפה, ולא אכיפה בקריצת עין.
אני רוצה לראות הרחבה גדולה של תהליכי ההכשרה של טוענים וטוענות רבניות. מה, אשה לא יכולה ללמוד את ההלכות וללוות את הגרושה בתהליך הכל כך קשה כשהיא מבקשת להתגרש? למה אין טוענות רבניות מספיק? למה אם יש בעיות של בינו לבינה לא יכולה לבוא אשה שלמדה, ויכולה ללוות את אותה אשה שצריכה להתגרש, ברוח נעימה, ברוח של פתיחות? זה לפי ההלכה. רק עכשיו שמעתי שסגרו שני בתי-מדרש לטוענות רבניות בטענות כאלה ואחרות – אני אדבר בלשון עדינה, אגיד בטענות שווא ומדוחים. כי הרוח היא רוח פמיניסטית. מה, פמיניזם זה דבר שהוא נגד ההלכה? מה קרה? אני פמיניסט, כן, אני חושב שלנשים יש זכויות שוות לחלוטין לאלה של גבר. מה קרה? וההלכה מאפשרת את זה. אז חייבים לעבוד על זה, להרחיב את הכשרת הטוענות הרבניות.
יש כאן עוד דבר מעניין. אמרנו שניתן לטוענים הרבניים – שמה הם בעצם? עורכי-דין על-פי ההלכה לשאלות שעוסק בהם בית-הדין הרבני: בגיור, בנישואים, בגירושים. אז אני בא אליהם ואומר: האם יש לכם סמכויות של עורכי-דין, כמו בבית-משפט רגיל? אומרים: לא. אז עכשיו אני בא בטענה לא לממסד הדתי – דווקא ל-union, לאיגוד המקצועי. ממי אתם מפחדים? הרי בסופו של יום אדם שהולך לגירושים רוצה שיהיו לו טיעונים גם על-פי ההלכה, כי הרי הדין הוא דין הלכתי.
שורה תחתונה: אין מה לפחד מההלכה. ההלכה היא דבר ענק, שבעים פנים לתורה, וצריכים לקחת את ההלכה למקום המודרני. זה לא סותר את ההלכה.
ראיתי עוד שינוי חשוב שרוצים להעביר: גיל הפרישה של ראשי בתי-הדין, מגיל 75 שנה לגיל 70. בראבו. למה צריכים אנשים בני 75 שנה להיות בתפקידים כאלה? הרי שופט רגיל פורש בגיל 70. אני אומר שנרחיב את זה, שלא רק ראש בית-הדין אלא כל שופטי בתי-הדין יפרשו בגיל 70, כמו בבית-משפט אזרחי רגיל – ממונות, משפחה, שלום, מחוזי או עליון.
זאת אף זאת. הרי כשהוא פורש, מה הוא עושה? הוא נותן לרבנים צעירים להיכנס למערכת, הוא יוצר תפקוד חזק יותר של הרב בקהילה, הוא יוצר קשר עם הקהילה, פתיחות, תפיסה מודרנית. אבל זה לא רק דיינים. זה צריך להיות מורחב גם לרבנים. רב שמקבל משכורת ממדינת ישראל יתכבד לפרוש – גם אם הוא מרא דאתרא, קרי, רב לכל החיים – בגיל 70. מכובד. אדם מאוד-מאוד מיוחד, חריג – נמצא מכניזם שהוא יישאר. בימים אלה אני מניח חוק על שולחן הכנסת שידבר על גיל פרישת הרבנים – 70 שנה.
אני רוצה לסכם ולומר שבתי-הדין הרבניים, נכון להיום, בניגוד לשם שעושים להם, הם בתי- דין טובים. זמן ההמתנה היום בגירושין, ב-96% מהמקרים הוא עד שנה. זה דומה לבתי-הדין לענייני משפחה ואולי אפילו קצת יותר טוב. אבל הפרוצדורות לא נוחות, וההתנהלות יוצרת לפעמים אנטגוניזם. ולכן, אני לא נגד בתי-הדין הרבניים, אני בעד להביא את הרוח של ההלכה לכל בית יהודי, כי צריך להבין שהמשפחה – כמו שאמר לי עכשיו אחד מחברי הכנסת על החשיבות הגדולה של המשפחה היהודית, ואני מסכים בכל לבי, ולכן אני בעד ליברליזם, על-פי ההלכה.
ב-20 שניות, הערה אחת על עוד חוק קטן – מדובר כאן על להקנות לממשלה, במסגרת חקיקה ראשית, סמכויות לכונן אזורי עדיפות לאומית והטבות שונות. אני רוצה לומר שאזורי עדיפות לאומית הם כלי סופר-חשוב למימוש עדיפויות של ממשלה, בין אם זה פיתוח הנגב ובין אם זה פיתוח הגליל. רק עכשיו, לפני כמה דקות, שמעתי שנפלה עוד פעם רקטה על שדרות. אני לא רוצה לעשות מזה קרדום לחפור בו על הממשלה והביטחון והצד הבין-לאומי. אני רוצה לומר שזה כלי. אז אם ברור היום שהנגב והגליל וגושי ההתיישבות שעליהם יש הסכמה גדולה – בוודאי בקדימה, כי זה מצעה, אבל על רוב הבית הזה – בהם צריך להיות סדר עדיפות לאומי, על מה שמוסכם. מה שלא מוסכם – לא מוסכם. אני רק אומר שכשאין תוכנית מדינית, אי-אפשר לעשות אזורי עדיפות לאומית.
אני שמח שהממשלה מגבשת – ואולי פעם תגמור לגבש – תוכנית מדינית, אבל משום שהיא לא נראית מגבשת תוכנית מדינית, אני יכול לומר שבמקום תוכנית מדינית נקבל את תוכנית הליגה הערבית, שכמעט אף אחד בבית הזה לא רוצה, ונקבל אותה באנגלית מהאמריקנים, מהאנגלים, מאלה שלא מכירים את השטח ולא יודעים כלום. הם יכתיבו לנו. למה? כי אנחנו עדיין מתכננים את התוכנית המדינית. אז משום שהממשלה הגדולה "ישבה" כאן ודיברתי אל הממשלה, והשר "היה" כאן לאורך כל הדברים, ומשום שכולם שמעו את זה, ובעיקר השולחן היתום הזה – הוא בוודאי הלך לתכנן את המדיניות – לכן אני אלך לעזור לו לתכנן את המדיניות, ואולי הוא יחזור לכאן כדי שיהיה כאן נציג הממשלה. תודה רבה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה רבה לחבר הכנסת שנלר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יש לך 12 דקות.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת עתניאל שנלר, יש תוכנית מדינית וגם יש תוכנית של בורא עולם, שהיא יכולה להיות חזקה – חיכו לך, אדוני השר.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הפסדת את תוכניתו המדינית של בורא עולם.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חבר הכנסת פלסנר, אני מבין שזה יכול להיות נושא ללעג ולשליחת חצי לעג, ובכל זאת אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים, ואנחנו מאמינים שיש תוכנית אלוקית.
גם אני ראיתי את הצעת החוק של עדיפות לאומית, ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שעדיפות לאומית צריכה להיות מבוררת מתוך ההבנה של מה עומד על הפרק מבחינת הזהות היהודית שלנו.
אני רוצה להתייחס לאותה "קטיושה" – או "קסאם", לא חשוב איך נקרא לזה – שנפלה לפני כשעה וחצי על שדרות. אתם יודעים, לפני 42 שנה נכתב שיר, "בתי את בוכה או צוחקת", אומנם במקום אחר ובזמן אחר, אבל באותו הקשר. שם יש הבטחה, "הביטי למעלה, בתי, אל ההר, ההר שהיה כמפלצת, עוד יש תותחים ילדתי על ההר, אך הם מאיימים על דמשק". לצערנו יש מי שמכוון – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
תשיר את זה, אל תדקלם.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני יודע לשיר. כשהייתי מורה הייתי שר. עכשיו אני במקום אחר, אז עזבתי את תפקיד הזמר. רבותי, מכל מקום, יש כאלה, לצערי, יחד אתי בספסלי האופוזיציה וגם במקומות אחרים, שרוצים להחזיר את התותחים ואת הקנים שלהם בחזרה אל בתי-הילדים שלנו, כפי שקרה בדבר הנורא – ואני לא רוצה להשתמש בביטויים קשים יותר כי אני על במת הכנסת, מפני כבוד המקום – בגירוש, והעקירה שנעשתה בגוש-קטיף.
התוצאות של אותה מלחמה היו – של מלחמת ישע, שבה הקדוש-ברוך-הוא הציל אותנו מיד אויבינו. יש כאלה שיכולים להסתכל על זה כסוג של "כוחי ועוצם ידי"; אני כיהודי מאמין, מאמין שבורא עולם עשה אתנו חסד גדול. הייתי ילד בן שלוש וחצי, אבל אני זוכר את החרדה, את האימה. ליד בית הורי, עליהם השלום, בתל-אביב, היתה גבעה ששם תכננו – חס ושלום, היה לא תהיה, לקבור 10,000 מבנינו – כי זה היה הצפי של החללים במלחמה הזו, ובחסדי השם יתברך הכול התהפך.
<השר יוסי פלד:>
וצה"ל.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בעזרת השם וצה"ל, חיילינו הגיבורים, אני מקבל. תגיד: השם אלוקיך נותן לך כוח לעשות חיל. אתה צריך להגיד שהקדוש-ברוך-הוא נותן לך כוח לעשות חיל, לא "כוחי ועוצם ידי", אלא: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, והקדוש-ברוך-הוא נותן לי כוח לעשות חיל.
אני גם כהיסטוריון מסתכל בפרספקטיבה היסטורית על עוד היבט. אנחנו נמצאים בשבוע של יום ירושלים. יש מדרש חז"ל שמתאר סיטואציה שרבי עקיבא עומד עם חבריו מול הר-הבית, מול פני המקדש, בשלהי המרד, ובו בעצם התוצאה היא: נכשלנו. הם רואים שועל יוצא מבית קודשי-הקודשים, שזה ביטוי של החרפה הכי גדולה, של ההפסד, של העלבון, של חילול הקודש. כל הציפייה של מלחמת בר-כוכבא והמרד הגדול, מרד בר-כוכבא, שהמטבעות היו לחירות ירושלים, לשחרורה של ירושלים – זה הביא למפח נפש מאוד גדול.
חבריו של רבי עקיבא בוכים, ורבי עקיבא שוחק. שואלים אותו: מה אתה שוחק, הוא אומר להם: אני בטוח – הוא האמין בתוכנית האלוקית, הוא היה מאלה שהאמינו בתוכנית האלוקית – שמי שניבא שהר-הבית לבמות יער, גם ניבא שעוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ומשענותם בידם מרוב ימים, וילדים וילדות משחקים ברחובותיה. בשעה של החשכה הגדולה הזאת, שהמקדש של אפרודיטה מוצב על הר-הבית, שהרומאים כתשו את כל חיילי בר-כוכבא, למעלה מ-600,000 איש, שכל ארץ יהודה הפכה להיות שרפה – ישנה עוצמה של האיש הזה לראות את המחצית השנייה.
שוב, מפרספקטיבה היסטורית אני אומר, מלחמת ישע, מלחמת ששת הימים, אני אומר, זאת המחצית השנייה. אלה שבכו יצאו מהמשחק בסוף המחצית הראשונה. אדוני היושב-ראש, המחצית השנייה ההיסטורית היתה במלחמת ישע, שבה, בחסדי השם יתברך – וכולנו זוכרים את ערב מלחמת ששת הימים, את הקריאות הנוראיות: יפו, עכו, עזה, את החלום של חוסיין לבוא לשתות קפה בתל-אביב. וברוך השם, הקריאה המהדהדת הזאת, של מי שהיה שר בממשלת ישראל, מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים ההירואי, שעומד ליד שער השבטים בהר-הבית ואומר: צלמית, הר-הבית בידינו, אני חוזר, הר-הבית בידינו – הרטיטה את הלבבות של מיליוני יהודים ברחבי העולם.
יש משום מה – אחד הדברים שבוערים בי מבפנים זה השכחה, היכן ההתרגשות הגדולה? היכן ההתחברות הזאת? לאן אנחנו מגיעים? לא יודע כמה מהציבור כאן מכיר נאום היסטורי של מי שהיה שר החוץ בממשלת ישראל – יש לי עליו המון ביקורת מבחינות אחרות – משה דיין, שהוא נואם ליד קברות חללי תש"ח שנקברו בקבר אחים. בתוך העיר העתיקה ובתוך מלחמת ששת הימים נמצא מקום קבורתם, מקום קבר האחים – כי לא ניתן בזמן המצור להוציא אותם החוצה. הרב יוחנן פריד והרב ישראל אריאל ביצעו את מקום קבורתם, ו-48 חללים הללו – נשים וילדים וזקנים ולוחמים שנקברו שם בקבר אחים – נעשה להם טקס קבורה בהר-הזיתים. ועומד שם משה דיין, וחבל שאין לפני כדי לצטט לכם, ואומר: חזרנו לבית-לחם, חזרנו לשכם. איזו התרגשות גדולה של מנהיגים שהבינו את גודל השעה, את גודל הציפייה, את גודל החלום שהפך למציאות, את אותה תוכנית אלוקית שהולכת ומתגשמת לנגד עינינו. הוא אומר: שבנו על מנת שלא לעזוב עוד לעולם. שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי. לצערנו הרב, היה פה איזה ראש ממשלה שהחליט ללכת.
רבותי, יש לנו בריחה מהייעוד שלנו, מאותה ציפייה גדולה, מאותה תקווה, מאותם חלומות גדולים של ההורים שלנו. איך היתה מספרת, עליה השלום אמא? סליחה שאני מספר את זה – היה חלק בעוף, עצם, שהיא היתה אומרת עליה: כשאנחנו היינו קטנים היינו חולמים שזה נראה כמו משהו שאפשר לטוס אליו, שזה יטיס אותנו אל ירושלים.
רבותי, ירושלים היא מרכז ההוויה ומרכז הקיום של העם היהודי לדורותיו. הפנים של היהודי תמיד לירושלים. אצל הערבים המוסלמים יש אל-קיבלה, אל-קיבלה זה המקום שאליו מכוונים את הפנים בזמן התפילה. הערבים מכנים את ירושלים "אולה אל-קיבלתיין". זה אומר, המקום הראשון שאליו הקביל את פניו מוחמד, שרצה לסחוף אחריו את היהודים; לא עלה בידו, ואז הוא אמר להם להפנות את הפנים למכה. עד היום מוסלמים מתפללים לכיוון מכה. לא לחינם מסגד אל-אקצא נמצא בקצה הדרומי, מרוחק ממקום המקדש שלנו, כדי להראות שלנו אין קשר למקום, ואגב, צריך פעם לומר את זה, ירושלים לא קדושה לאסלאם – מדעית, על-ידי חכמי האסלאם, יש פה מין מיתוס שהולך ומתפתח – אני אומר את זה כחוקר, ומסתמך על פרופסור עמנואל סיוון ואחרים. ירושלים היא עצם החיים של עם ישראל.
יש כאן אנשים שחושבים שככל שנברח מהנחלה שלנו יביאו שלום, ויביאו מלחמות. כשאני מדבר על עדיפות לאומית, יש פה מין עגל שסוגדים לו – הקפאת ההתיישבות. לא מקפיאים את ההתיישבות. יש שם מכרז ויש שם מכרז. אמרתי פה לחבר הכנסת דב חנין וכן הלאה – אבל, לצערי, אני יודע את המציאות, אני יודע את המצוקה, אני מכיר את הילדים שלנו, שאין להם מקום לגור. יש גירוש של יהודים מיהודה ושומרון, גירוש שקט, שיטתי, במשך כבר כמעט שבע שנים. מרפסת אנחנו לא יכולים לבנות. יש מן הסתם כמה שייהנו לשמוע את זה, לצערי הרב.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אבל יש גידול באוכלוסייה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יש גידול באוכלוסייה, אבל האוכלוסייה יוצאת החוצה. אין לנו ברירה, אין לנו איפה לגור. אני מזמין אותך לבוא אלינו לקרני-שומרון ולראות את גודל המצוקה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל יש לכם גם מאחזים בלתי חוקיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יפה, רבותי. אחד הדברים שאני רוצה לומר לחבר הכנסת מולה – אני נהנה ממך, יש לנו מאחזים בלתי חוקיים. אחת התוכניות של המשפחה שלי היא לעבור לאחד המאחזים האלה כדי לפנות את הבית שלנו לאחרים.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כמחוקק זה אך ראוי שתעבור למקום לא חוקי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
כמחוקק, נעשו כאן כמה דברים של מחוקקים בלתי חוקיים לחלוטין, דברים שהם לא בעניין החוקי אלא בעניין הערכי דברים קשים. יש כאן מסר, חבר הכנסת פלסנר. אני אגיד לך מה המסר שיש כאן. המסר שיש כאן, שאי-אפשר לחנוק תינוק מלגדול, אי-אפשר לחנוק עם שחוזר לארצו. זה דבר שלא בא בחשבון.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
רגע, אז מה אתה אומר? שיש חוקים שהם לא חוקיים?
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת מולה וחבר הכנסת פלסנר, ממש עכשיו אתם עולים לדבר. אתם תוכלו להתייחס לדבריו של חבר הכנסת בן-ארי.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אז מה אתה אומר? שיש חוקים שהם לא חוקיים? הוא מפר את הריבונות של הכנסת.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני אומר שהגברת טליה ששון – סליחה, חבר הכנסת מולה, תן לי לענות אחד-אחד, נגמר לי הזמן. אני אענה לחבר הכנסת פלסנר.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לא, תענה למולה קודם.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לא, למה? אתה פנית קודם. אני הולך לפי הסדר. אני איש שומר חוק, לא עובר על החוק. עם זאת, יש מגמה וגישה בשנים האחרונות של הגברת טליה ששון, שכתבה את דוח המאחזים הידוע, שהיה בעליל מכוון על-ידי אג'נדה פוליטית מאוד ברורה של הגברת, שאנחנו יודעים בדיוק באיזו מפלגה היא ביקשה להתמודד בבחירות האחרונות. מכיוון שכך, המאבק כאן הוא לא מאבק חוקי אלא מאבק ערכי – אם תרצו, מאבק פוליטי בעיקרו, עם אמירות, וחלק מהעניין הוא המאחזים הבלתי-חוקיים, שברגע אחד ובהינף אצבע ובהינף חתימה אחת – יש להם כבר ארבע חתימות. חסרה חתימה אחת של שר הביטחון, שלא נמצא כאן, שלא מאשר אותם.
אתה רוצה להוסיף משהו? נדבר אחר כך, אני כבר צריך לסיים. שאלו אותי פה אתמול: אתה מוטרד מנתניהו? מה יהיה? אמרתי: אני לא מוטרד, נתניהו לא יכול לעצור את התהליך של הגאולה. מי שלא מאמין, יש לו בעיה. הוא חושב שהוא יכול לשלוט בהיסטוריה. אבל יש אדון שמנהל את ההיסטוריה של העם, והבטיח שנחזור לארצנו. בשנת תש"ח היו כאלה שאמרו לבן-גוריון: עד שנת 2000 לא יהיו פה אפילו 2 מיליוני יהודים. בשנת 1952 היו פה כבר יותר מ-2 מיליוני יהודים, וזה מענה גם על שאלות של אנשים אחרים, איך המציאות פה יכולה להשתנות. יש מנהיג לבירה, אנחנו רק צריכים להגדיר את היעד שלנו מבחינת העדיפות הלאומית. אני אומר, שמירה על הזהות שלנו, שמירה על הערכיות שלנו – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה משתמש בבן-גוריון כדוגמה. בן-גוריון היה מאמץ – – –
<היו"ר אלכס מילר:>
לא, חבר הכנסת פלסנר. אתה עוד מעט עולה לדבר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תאמין לי שקדימה היו אומרים שבן-גוריון הוא ימני קיצוני. אני אספר לך כמה דברים שעשה בן-גוריון – הייתם מושיבים אותו אפילו מאחורי סורג ובריח.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
בן-גוריון קיבל את עקרון חלוקת הארץ.
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת פלסנר, אני מבקש לא לנהל פה דיון.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה גוזל לי את זמני.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אני דאגתי לתוספת.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה נותן לי את שלך?
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת פלסנר, אתה מוכן לחכות עד שתעלה למעלה לדוכן הכנסת?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לא, הוא אולי רוצה לתת לי כמה דקות משלו.
רבותי, אני מציע שלא לברוח מהזהות שלנו. היא מבוססת על ערש אבותינו, היא מבוססת על שילה, מקום המשכן, מבוססת על בית-לחם. תיכף נקרא את מגילת רות, בשבוע הבא – המקום שבו צמח וגדל כילד דוד המלך, שדות בית-לחם, שדמות בית-לחם, חברון עיר האבות וירושלים עיר קודשנו ותפארתנו. זוהי העדיפות הלאומית, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה רבה, חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת שלמה מולה. עכשיו אתה יוכל להתייחס לדברם של חברי הכנסת שהיו לפניך. חבר הכנסת מולה, יש לך שמונה דקות.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האמת היא, יש לך סבלנות. חבריך לא היו יכולים לשבת כל כך הרבה שעות כמו שאתה יושב.
<השר יוסי פלד:>
אני קצין תורן.
<שלמה מולה (קדימה):>
האמת היא שזאת ממשלה שיש בה דווקא הרבה מובטלים. יש הרבה שרים בלי תיק, יש הרבה סגני שרים, עכשיו בכלל מטשטשים את הגבולות – נותנים להם להצביע. ההמצאות של הממשלה הזאת עברו כל דמיון אפשרי בהתנהלות שלה, אבל זה לא רק העניין הזה.
אני רוצה להגיד לחבר הכנסת בן-ארי: תשמע, יש לכם קבלן ביצוע מעולה לתפיסות שלכם, לחזון שלכם, לחזון של ארץ-ישראל הגדולה. העיקר שתהיה גדולה. שלא תהיה יהודית בעוד 50 שנה. קבלן הביצוע שלכם, שקצת זז מכם ימינה – אתם קצת זזתם שמאלה הוא כנראה ימינה מכם – קוראים לו אהוד ברק, שר הביטחון. תאמין לי, אתם יכולים להיות רגועים, הוא לא יזוז סנטימטר מהכיסא, הוא ימשיך לבנות לכם התנחלויות, הוא ירחיב את ההתנחלויות והוא יבצע את כל חזונכם. כל מה שקרה – אתם המלצתם על ביבי, ולכאורה אתם כמעט לא בממשלה. אבל היה שר ביטחון שבא ואמר: אני אביא שלום, אני איש דגול, אני איש חזון, ובסוף אנחנו מוצאים אותו קבלן ביצוע של האיחוד הלאומי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא היה שר הביטחון שלך.
<שלמה מולה (קדימה):>
ימים יגידו, ימים ישפטו מה אהוד ברק עוד יכול לעשות.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהיום אנחנו עוסקים בהצעות חוק בעייתיות מאוד. זה נכון שחלק מהחוקים באו מהשלטון הקודם.
<היו"ר אלכס מילר:>
לא חלק, כולם.
<שלמה מולה (קדימה):>
כולם, אבל חלקם בעייתיים מאוד. אני דווקא רוצה להצביע על כמה חוקים.
אם אנחנו מדברים על חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, מי שהמציא את תפיסת קבלני כוח-האדם, קוראים לו בנימין נתניהו, ראש הממשלה, שר האוצר. התפיסה הקפיטליסטית הזאת מרוקנת מתוכן את האדם העובד, שוללת לו את הזכויות, ואין לו לא זכויות פנסיה, לא קרן השתלמות, וכן הלאה וכן הלאה.
לא רק שמנציחים את החוק עוד ועוד, אלא שעכשיו רוצים גם לפגוע בדמותה של מדינת ישראל כמדינה שיכולה להיות גם בית לאנשים רבים שמגיעים בצורה כזאת או אחרת. כל עוד אדם נמצא אצלנו בתוך הבית, אנחנו צריכים להתייחס אליו כאל אדם, ולא כאל עבד. מה מציעים לנו בהצעת החוק הזאת? מה בסך הכול רוצים? אם יש עובדים שבאו באמצעות קבלני כוח-אדם, בואו נחיל עליהם דין אחר. איפה נפלנו, איפה זכויות האדם, איפה זכויות האזרח? אני חושב שזאת שערורייה, החקיקה הזאת, שרוצים לעשות דיפרנציאציה בין אדם לאדם.
אתם יודעים מה יהיה מחר? הממשלה הזאת מסוגלת לכול. היא תביא לנו הצעות חוק שונות לחריגים, הצעות חוק אחרות לערבים, הצעות חוק אחרות למתנחלים, הצעות חוק אחרות לבעלי צבע שחור, הצעת חוק לבעלי צבע לבן.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
זה חדש?
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, זאת שערורייה. אם מישהו באמת חפץ לבו לראות את דמותה של מדינת ישראל, שהיא צריכה לאפשר לכל אדם שוויון מוחלט – אני אספר לכם משהו. הרי בכלל, בכל העסק הזה של אנשים שחיים אצלנו, בתוכנו – אנשים לא מורשים או לא חוקיים, אין לי שום בעיה אם המדינה תוציא אותם מגבולות מדינת ישראל. לגבי כל אדם שהגיע לכאן אבל הוא לא אזרח, אין לי בעיה, אבל כל עוד הוא נמצא אצלנו, אנחנו צריכים להתייחס אליו כאדם. יש לנו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מה מציעים לנו? אותם אנשים – שלא יעבדו? אותם אנשים – שישבו אצלנו אבל יהיו רעבים ללחם, וגם שלא יהיו להם זכויות כבני אנוש? אני חושב שאסור שזה יהיה.
החוק השני שמונח לפנינו הוא חוק אזורי עדיפות לאומית. אין לי בעיה שהממשלה תקבע אזורי עדיפות לאומית, אבל מה הבעיה שלנו? במסגרת חוק עדיפות לאומית, מי נהנה בדרך כלל? דווקא אותם אזורים שבמחלוקת, שאינם בקונסנזוס, אם אלה התנחלויות – הרחבת התנחלויות, השקעת משאבים בלתי פרופורציונליים. בסופו של דבר אנחנו יודעים שיהיו שתי מדינות לשני עמים ונצטרך להיפרד בעצב רב מיהודה ושומרון. נצטרך להיות רק עם גוש ההתנחלויות. אבל למה צריך להשקיע באזור עדיפות לאומית שלוקח את המשאבים המעטים שיש לנו במקום להשקיע בחינוך, ברווחה, במקומות שיש בהם קונסנזוס, כמו הגליל והנגב, שבעיני הם נמצאים בסכנה? אבל מה? הממשלה יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
אדוני היושב-ראש, במסגרת החידושים שמביאה לנו הממשלה הזאת – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
– – – ממשלת קדימה.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, עכשיו אני מדבר על החידושים שבקנה, אדוני חבר הכנסת אריה אלדד – הרחבת סמכויות לבתי-הדין הרבניים.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
לא, חוק אזורי עדיפות לאומית שמבקשים להחיל עליו את דין הרציפות זה חוק של קדימה.
<שלמה מולה (קדימה):>
ממשלת קדימה הביאה, אבל קבלן הביצוע הוא כנראה ממשלת נתניהו. אתה יכול להיות רגוע מאוד, ביהודה ושומרון יזרמו כספים, ברק יביא לכם, תאמין לי. תהיה רגוע, אין לך מה לדאוג.
אדוני היושב-ראש, הנושא של הרחבת סמכויות בית-הדין הרבני – תראו מה רוצים לעשות, אנחנו מדינה שהולכת אחורה. רוצים להביא לנו את האייטולות מאירן כאן אצלנו לבית. רוצים לפגוע בנשים, רוצים להרחיב את סמכויות בית-הדין הרבני. שוויון בין אנשים הוא רק מס שפתיים, הרי באמת זה לא על-האמת. מה רוצה לעשות שר המשפטים? הוא רוצה לבטל את סמכות בית-המשפט לענייני משפחה, שלא יידונו עניינים כספיים בבתי-הדין הרבניים – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אבל אני בטוח שישראל ביתנו לא תיתן לזה יד.
<שלמה מולה (קדימה):>
תראה, ישראל ביתנו יודעים רק להגיד. בסופו של דבר, כשהם מגיעים לכיסא, הם עושים מה שראש הממשלה אומר. אתה שכחת. איווט ליברמן היה מנכ"ל שלו כשביבי בכישלונו הראשון היה ראש ממשלה.
אבל אני חושב שהכוונה של שר המשפטים, כנראה לפי איזה הסכם עם ש"ס, ואצל הרב עובדיה יוסף, כאשר ביבי הלך ואמר לו: שמע, בוא נחבל בתהליך של הקמת ממשלה כדי שנלך לבחירות, אז כנראה סגרו הסכמים בעל-פה. זה נחשף, זה ידוע. אני חושב שזאת שערורייה שאין כדוגמתה. המונופול הזה של החרדים על אזרחים באמצעות בית-הדין הרבני זה דבר שלא ייעשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אני אגיד לך, חבר הכנסת מיכאלי, תאמין לי שאתם משיגים מה שאתם רוצים. ביבי לחוץ, אין לו מה לעשות, הוא מתקשה, ולכן הוא נותן לכם. לכן אתם יכולים גם להיות רגועים. הראיה לכך: אתם מבטלים אפילו את הגיור של הרב דרוקמן; ביטול גיור הרב דרוקמן. במקום שה-300,000 שאינם יהודים יתגיירו וייכנסו לכלל ישראל, מה אתם עושים בסך הכול? הגיורים של הרב דרוקמן – בואו נזרוק. אנחנו נקשה ונקשה ועוד נקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
חבל, הציבור מקשיב לך – – –
<היו"ר אלכס מילר:>
חבר הכנסת מיכאלי, זמנו של חבר הכנסת מולה תם.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, דובר הרבה ורבות על נושא התקציב ועל הכנתו, אבל אני רוצה להגיד רק משפט אחד, ובזה אני אסיים. אני חושב שהכנת התקציב, וראש הממשלה סיפר לנו: אני כלכלן מעולה וכן הלאה – אנחנו אמרנו שביבי זה אותו ביבי, ולא האמינו לנו, אבל מי שראה את ההתנהלות בהכנת התקציב בממשלה הזאת, יכול להיות רגוע שביבי זה אותו ביבי.
אני חושב שהתקציב המוצע לנו הוא לא תקציב מבשר טובות לאוכלוסיות החלשות, והוא מבשר טובות לחרדים. הוא מאפשר להם להשתמט משירות בצבא ונותן הרבה מאוד סמכויות לרבנים לעשות ככל העולה על רוחם. אבל שום דבר מכאן על טיפול באוכלוסיות החלשות, שום דבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה לחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת אריה אלדד. יש לך 12 דקות.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ברשימת החוקים שהממשלה מבקשת להחיל עליהם דין רציפות יש חוקים ראויים ויש חוקים שאינם ראויים, אבל שמעתי את דבריו הנלהבים של חבר הכנסת מולה ונזכרתי בסיפור מהעיירה במזרח אירופה: איזה יהודי, בגלל קשיי פרנסה וצרות וכו', התפתה והלך והמיר את דתו. למחרת הוא פגש את החבר שלו, את יענקל, ויענקל אומר לו: שלום ברל. הוא אומר לו: אני לא מדבר אתך. הוא אומר: למה אתה לא מדבר אתי? הוא אומר לו: למה צלבתם את ישו? חבר הכנסת מולה, כל החוקים האלה הם חוקים של ממשלת אולמרט, ציפי לבני, ממשלת קדימה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
את זה הוא שכח.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
כל החוקים שאתה תקפת בסערת נפש אמיתית, ואני יודע להעריך סערת נפש כשהיא אמיתית.
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל אתה יודע שגם בממשלות קודמות אני הצבעתי על הרבה מאוד חוקים נגד – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
יכול להיות, אבל כשסערת הנפש באה כי שינית את המקום מהצד הזה של הכנסת לצד הזה – אני כל הזמן יושב שם, אני כל הזמן מצביע נגד החוקים האלה, לפחות נגד חלקם.
אני רוצה להעיר עוד הערה אחת על חוק אזורי עדיפות לאומית, ומשם, לנושא העיקרי שאני מבקש לדבר עליו. יש לנו אזור עדיפות לאומית. מאז ימי הרצל, אזור העדיפות הלאומית שלנו הוא ארץ-ישראל. ארץ-ישראל היא אזור העדיפות הלאומית שלנו. ארץ-ישראל ביהודה ושומרון, בנגב, בגליל, בשומרון, אפילו בתל-אביב – לא נעים, גם תל-אביב היא אזור עדיפות לאומית, כי היא אזור שמאוד חשוב לעם ישראל בארץ-ישראל. תל-אביב על כל חסרונותיה היא אזור עדיפות לאומית.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מה עם עם ישראל?
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
עם ישראל הוא העם שמגדיר את ארץ-ישראל וארץ-ישראל מגדירה אותו, כלומר בניגוד להרבה מאוד עמים אחרים, שבהם אתה יכול להבדיל בין דת ולאום ואזרחות, החבילה הזאת של ארץ-ישראל, עם ישראל ותורת ישראל היא חבילה שאתה לא יכול לפרק אותה. כשאתה מפרק אותה, כל העסק מתפרק. מיליונים רבים שאיבדנו במהלך ההיסטוריה אבדו כתוצאה מניסיון להוציא מרכיב אחד מהחבילה הזאת.
אבל העניין הזה של אזורי עדיפות לאומית שלנו היה אחד הנושאים החשובים, אחד משני הנושאים החשובים שעמדו אתמול במרכז השיחה – גם השיחה בארבע עיניים וגם השיחה עם היועצים – שקיים ראש הממשלה נתניהו עם נשיא ארצות-הברית אובמה.
אני אגיע אחר כך לשאלת ההתנחלויות ויהודה ושומרון ושתי מדינות לשני עמים שנדונה שם, אבל הדבר שצריך מאוד-מאוד להדאיג אותנו הוא מה שנאמר על אירן. לגבי המדינה הפלסטינית, אינני יודע מה הם אמרו זה לזה – האם באמת נתניהו לא אמר את שתי המלים "מדינה פלסטינית" – או "שתי מדינות לשני עמים" – רק בהודעה לתקשורת, אבל בחדרי חדרים הוא כן הבטיח לאובמה שהוא יתקדם במסלול הזה. אינני יודע, ימים, ימים לא רבים, יוכיחו, כפי שחבר הכנסת מולה צפה רק לפני כמה דקות. אם יתחילו בתנופת בנייה ביהודה ושומרון ויקימו בתי-ספר ומקוואות ובתי-כנסת וגני-ילדים וגם דירות למגורים, רחמנא ליצלן, לציבור שברוך השם מתרבה והולך ביהודה ושומרון – וזה לצנינים בעיניך, כי אתה חושב שממילא צריך יהיה לעקור אותם משם. הימים הקרובים יעידו אם ממשלת נתניהו באמת תגשים את מה שהבטיח ראש הממשלה בתקופה שלפני הבחירות, ואמר שהוא תומך בהתפתחות טבעית של ההתיישבות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא הבטיח גם סכסוך עם ארצות-הברית?
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
הוא הבטיח גם להצליח לקיים את המדיניות הזאת בלי להגיע לעימות ישיר עם ארצות-הברית, ואנחנו נדע בקרוב אם הוא מצליח; אם הוא מצליח למשל לגרום לכך שלא תהיה אכיפה סלקטיבית של חוקי התכנון והבנייה ביהודה ושומרון.
רק לאחרונה התפרסם דוח של המינהל האזרחי, שכמעט התגאה בכך שלראשונה בשנת 2008 ההריסה במגזר היהודי גדולה מההריסה במגזר הערבי. אף שהוצאו כ-700 צווי הריסה במגזר הערבי ורק כ-200 צווי הריסה במגזר היהודי, בכל זאת מספר ההריסות בבתים של יהודים גדול הרבה יותר – עלייה של 58% לעומת העבר, ונסיגה דרמטית במספר המקרים שבהם בוצעו צווי הריסה שהוצאו בבתי-משפט מול בתי ערבים ביהודה ושומרון בשטחי C. אז מהר מאוד נדע אם האכיפה הסלקטיבית הזאת עוברת מן העולם, או שבאמת ראש הממשלה התחייב בחדרי חדרים לאובמה לעשות את רצונו.
אבל, כאמור, מה שבאמת צריך להדאיג אותנו הוא מה שאמר אובמה לגבי אירן. במלים פשוטות, בעברית, העובדה שארצות-הברית עכשיו תתחיל לקיים משא-ומתן עם אירן, והיא לא קובעת מועד סיום, מה שנקרא בלעז "דד-ליין", לאותו משא-ומתן, אומר שארצות-הברית השלימה עם ההתגרענות של אירן.
מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון, בימים שהתמודדה על תפקיד המועמדת של המפלגה שלה לנשיאות ארצות-הברית – התמודדה מול אובמה – בבחירות בפנסילבניה הצהירה שאם אירן תעז לתקוף את ישראל בנשק גרעיני, ארצות-הברית תשמיד אותה. עם כל הכבוד, אני לא רוצה להיות התירוץ של ארצות-הברית להשמיד את אירן בידי כוח חזק ממנה. כלומר, מה שהם אומרים בעצם זה: אל תדאגו, הם לא יעזו לתקוף אתכם בנשק גרעיני, ואם הם יעזו להשמיד אתכם בנשק גרעיני, אנחנו נשמיד אותם.
לא הכרתי אותה, אבל מתוך הסיפורים עליה, על סבתי שנרצחה בידי הנאצים, סיפור כזה אפילו אותה לא היה מעניין. זה באמת לא מעניין אותי אם מישהו ינקום את מותי אם אירן תתקוף אותנו בנשק גרעיני. לכן האמירה הזאת של הממשל האמריקני היא בבחינת נסיגה ברורה מההתחייבות שלהם למנוע חורבן ישראל, להגן עלינו. זה מותיר אותנו, פחות או יותר, בודדים מול אירן, בנקודת החלטה קשה ביותר, שבה נצטרך, על דעת המחיר – ויהיה מחיר כבד – להחליט שאנחנו אחראים על גורלנו ואנחנו לא סומכים יותר על איש.
למה הגענו לנקודה הזאת? פה חשוב להבין מה היתה האסטרטגיה של ישראל בחמש או שש השנים האחרונות מול הבעיה האירנית. שרון אמר ואולמרט אמר וציפי לבני אמרה: אירן היא לא הבעיה של ישראל, אירן היא הבעיה של העולם כולו. ושכנענו את כל העולם שאירן מסכנת את שלום העולם כולו. מה בא העולם להגיד לנו? מלך העולם בא אתמול להגיד לנתניהו: אתה יודע מה, אם זו בעיה שלנו, אנחנו נחליט איך לטפל בה. אם מראש, ביציאה לדרך, היינו אומרים: נכון, אירן עלולה לסכן את שלום העולם כולו, אבל אנחנו נחטוף ראשונים, אנחנו נהיה הראשונים שנותקף, ולכן בראש ובראשונה זו בעיה שלנו, ולכן שידע העולם שאנחנו נטפל בבעיה כפי כוחנו ובלוח הזמנים שלנו, אלא אם אתם תפתרו את הבעיה קודם – לא אמרנו את זה. שבנו ואמרנו לעולם כולו: אירן מסכנת את שלומכם, לכן תטפלו בה; זו לא בעיה שלנו, לא נהיה בראש החץ של המאבק באירן. שמענו את הדברים האלה גם בוועדות סגורות, גם בוועדות פתוחות וגם מהדוכן הזה – אירן היא בעיה של העולם כולו. אז בא אתמול הנשיא אובמה ואמר: בעיה שלי, אני אטפל בה בלוחות הזמנים שלי, בסגנון שלי, עכשיו אני הולך לדבר אתם. לא יהיו לוחות זמנים. בדצמבר אני אעשה הערכה מחדש. הערכה מחדש לא מחייבת שום דבר. יכול להיות שהערכה מחדש תגיד שצריך עוד פעם לדבר עם אירן, ובינתיים יהיה לאירנים נשק גרעיני. ההתרסקות הזאת של האסטרטגיה, של המאבק מול אירן, אנחנו היום משלמים את מחירה.
ראש הממשלה נתניהו אתמול קיבל את השורה התחתונה מתחת לקו של האסטרטגיה של חמש השנים האחרונות, שהיתה כישלון חרוץ – כי לכל אורך הדרך היינו צריכים לבוא ולומר לארצות-הברית, לאירופה, שאם יש לקח אחד שאנחנו למדנו מהשמדת יהודי אירופה הוא שהעם היהודי הבין שהוא יכול לסמוך רק על עצמו, האחריות על גורלו נתונה רק בידיו. אנחנו לא מנסים לגלגל את האחריות הזאת לאף אחד, כי איננו סומכים באמת על אף אחד.
ובסופו של דבר, שאלוהים ייתן כוחות לראש הממשלה נתניהו, כי ברגע המבחן, ההחלטה הקשה מאוד הזאת תהיה בידיו, ואני מקווה שהוא יבין שאי-אפשר לסמוך על אף אחד אחר כשעצם קיומנו נתון בסכנה. וקיומה של מדינת ישראל כמקום שבו העם היהודי יכול להיות אחראי על גורלו, יכול להיאבק על קיומו – אם יש משמעות לקיומה של מדינת ישראל, אם יש משמעות ציונית לקיומה של מדינת ישראל, זאת המשמעות. זה יהיה רגע המבחן, ולצערנו כנראה, כמו בהרבה שעות אחרות בהיסטוריה, נהיה לבד ברגע הזה. תודה רבה.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה, חבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת יוחנן פלסנר, אחרון הדוברים. יש לך שבע דקות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש וחברי לקבוצת הכדורגל של הכנסת, שמתמודדת ב"מחוזיאדה" בעוד יומיים.
<היו"ר אלכס מילר:>
נבחרת הכנסת.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני השר, חברי הכנסת, חברים, יש חשיבות בדמוקרטיה לרציפות שלטונית, אדוני השר. בדמוקרטיה יש גם לאופוזיציה תפקיד רציני ואחראי, לפחות איך שאני תופס אותו. אנחנו חדשים באופוזיציה, ישבנו קודם שם ועברנו לכאן. ובאמת לא רוב ההצעות – כל ההצעות הללו הן הצעות של הממשלה הקודמת. חלקן טובות יותר, חלקן טובות פחות. אני חושב שחלק מהמבחן של האופוזיציה – שלום, אדוני שר האוצר – וחלק מהחשיבות שלה ביצירת האמון הציבורי הוא ביכולת שלה לתמוך במה שראוי לתמיכה ולהתנגד באופן ענייני למה שדורש התנגדות ושאינו ראוי לתמיכה.
כאן יש כמה הצעות חשובות מאוד. הייתי מדגיש את נושא הצעת החוק להגנה על עדים, שאני גם מקווה ששר האוצר יתקצב אותו, כי לא מספיק רק ליצור את התשתית החוקית לצורך הגנה על עדים, אלא זו מסגרת שנדרשת לה גם הקצאת משאבים, ולכן אני שמח ששר האוצר נכנס לכאן.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
יש לך הקצאת משאבים גם בשבילי לעשות את זה?
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כל אחד מתמודד עם הבעיות שלו. אתה תקצה את המשאבים, ואנחנו נסמן את סדרי העדיפויות. נעזור לך בסימון סדרי העדיפויות.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
בואו נהיה הוגנים. תעזרו לי גם עם סדרי העדיפויות אבל גם עם המשאבים.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אני אעזור לך עם המשאבים. בואו נתחיל עם כל הכספים הפוליטיים שהוקצו בתקציב: קצבאות ילדים. מה היה לנו שם? ההבטחות הסקטוריאליות השונות, העלאת התקציב לאברכים. כבר עכשיו פיניתי לך תקציב של 2 מיליארדי שקלים, וזה עוד בלי הבטחות שאנחנו לא יודעים, אותן הבטחות מאוקטובר 2008 שמר נתניהו נתן בחדרי חדרים לעובדיה יוסף או לבאי-כוחו, והנה אחד מהם.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
תמיד ידעתי שיש לך הרבה תכונות תרומיות, אבל עכשיו גיליתי שאתה גם נדיב מעל ומעבר למצופה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
יפה מאוד, אז יש לנו עכשיו 2 מיליארדי שקלים. אני אפילו לא מדבר על הנושא של הממשלה המנופחת, הוא נדון, אבל רק שם יש מאות מיליוני שקלים במשרות הנוספות שאושרו.
אני חושב שהבעיה כאן במציאת מקורות היא לא בעיה אמיתית. יש גם מקורות – היתה כמובן האפשרות לקצץ. אדוני שר האוצר, לא התכוונתי לדבר על נושא התקציב, אבל כבר העלית את נושא המקורות – אני מנסה להבין את הרציונל בנושא המקורות. דיבר מר נתניהו פעם אחת על הורדת המסים, והוא אמר: הורדת המסים היא לא פחות ולא יותר מאשר דלק סילוני לכלכלה. אבל אתה יודע שבסופו של דבר בנטו מעלים מסים, כי הרי בסוף לא העזו לקצץ בשום מקום משמעותי, כמו למשל בבורות השומן האמיתיים של השירות הציבורי – וזו היתה ההזדמנות של המשבר הזה, לבוא ולזהות את בורות השומן האמיתיים, לזהות את המקומות שבהם יש פנסיה תקציבית, ושם לעשות שינוי מבני עמוק וארוך טווח, ומזה חששו. במקום זה, ובמקום ללכת לאותו דלק סילוני, בסוף החליטו להעלות מסים, כי זה הכי פשוט. ובעיקר, להעלות מסים על משלמי המסים בעתיד – על ילדינו, על אנשים שיצטרכו לשאת בנטל בעתיד.
אדוני היושב-ראש, חלק מהאמון בפוליטיקה מבוסס על כך שהאופוזיציה היא רצינית, ולכן אנחנו נתמוך בהצעות החוק הללו. אבל, אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה: אנחנו נתמוך בהצעות החוק הללו, אנחנו נאפשר את קיום הרציפות השלטונית. אבל בסופו של דבר, מה זה עוזר לנו? מה תעשה עם זה הממשלה?
הרי ראינו שהממשלה הזאת – מר נתניהו, מאז שמונה עשה שני דברים, הוא היה עסוק בשני מהלכים עיקריים: הרכבת הממשלה והעברת התקציב. הרכבת הממשלה – אני חושב שזה פארסה שכבר מיותר להרחיב עליה את הדיבור. תשלומי מחירים, כניעה ללחצים. למי אתה נכנע? לאיוב קרא, שעכשיו חזר לכנסת, שגם בכנסת שלפני זה אנחנו עד היום מנסים להבין בדיוק באילו דברים הוא עסק? לאיוב קרא היית חייב להיכנע, ללחצים הללו? וזה רק איזשהו סימבול לגבי כל התהליך הזה, הפארסה. באמת, הציבור גם אמר את דברו. ראינו את זה בסקרי הדעת הקהל בשבוע האחרון.
וגם העברת התקציב – תהליך שאדוני שר האוצר, לפחות על-פי הדיווחים, ואולי אתה תגיד לנו משהו אחר, אתה מודרת מהתהליך הזה. אנשי משרדך המקצועיים מודרו מההליך הזה. הגיע איזשהו יועץ חיצוני. יועץ חיצוני – הוא לא עובד מדינה – בעל עסקים פרטיים, וקבע את כל סדרי העדיפויות בלילה, עד כדי כך שאפילו לא הצליחו ליצור ספר תקציב שהוא קוהרנטי, כי אף אחד לא ידע באמת מה השינויים. הוא כבר סגר. למה? בשביל הפוליטיקה. אז אלה שני המהלכים הראשונים. אנחנו אומרים: אוקיי, אלה שני המהלכים הראשונים, בואו ניתן קרדיט.
עכשיו הגענו לפרק מספר שלוש בספר הלא-מרשים של הממשלה הזאת, אדוני חבר הכנסת מולה – הפרק המדיני. מה לא סיפרו לנו? חיכינו. נתניהו עובד על תוכניתו המדינית. הוא לא עובד, הוא שוקד עליה. הוא שוקד. חיכינו שבועות, וחיכינו לראות מה יצא. היינו במתח. לא כך, אדוני חבר הכנסת מולה? חבר הכנסת מיכאלי, גם אתה היית במתח.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
לא הבנתי על מה הדיון היום.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הדיון הוא על העובדה שאנחנו מחילים רציפות על חוקים. אבל אנחנו מעלים את החשש שיש כאן ממשלה כושלת שלא תדע – הרי חוקים גם צריכים לאכוף, וממשלה צריך לנהל. מדובר כאן בממשלה כושלת שלא תוכל לאכוף את החוקים הללו.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ממשלה כושלת, ועכשיו הגענו לפרק המדיני. ואילו רעיונות מביא לנו מר נתניהו?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
היה לכם משעמם – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא ממחזר לנו רעיונות מלפני 20 שנה – אוטונומיה. הרי אתה יודע שעם אוטונומיה אי-אפשר לעבור את נמל התעופה בן-גוריון. אין לך עם מי לדבר. מה אתה מביא לי רעיונות משנות ה-70 וה-80? כולם התקדמו קדימה, והוא מדבר על אוטונומיה, ומדבר על הרחבת התנחלויות.
<שלמה מולה (קדימה):>
אין לו בעיה. הוא כל הזמן ברציפות הרי – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא מדבר על אוטונומיה. עכשיו, מה המשמעות של כל הדברים הללו? אנחנו משלמים מחירים בדברים החשובים ביותר. אני מדבר על הפרק המדיני, ובזה אני אסיים עכשיו. אנחנו משלמים מחירים בדברים המשמעותיים ביותר. אנחנו בנושא של מדיניות מול "חמאס", אנחנו מתקוטטים עם כולם, עם כל בעלי הברית המתונים שלנו, בנושא שתי המדינות. תגיד כבר שתי מדינות, זה האינטרס שלנו. במקום זה אין מדיניות מול "חמאס". למה אין מדיניות מול "חמאס"? כי אנחנו עסוקים בלריב עם הרשות הפלסטינית. גם מול העניין האירני, אדוני ראש הממשלה, בוקר טוב, האמריקנים עושים לינקג': הם קושרים בין הסוגיה האירנית – אתה שטענת שהנושא האירני הוא כל כך חשוב, אז בוא תיאות עכשיו להבין שהאמריקנים קושרים. הם רוצים לראות התקדמות פה, כדי להראות הישגים לבעלי הברית המתונים. אז תתחיל לפעול לפי האינטרסים של מדינת ישראל ולא לפי האינטרסים הפוליטיים הצרים שלך. תעזור לנו להתמודד מול ה"חמאס", מול אירן, ותפסיק עם ההתנהלות הכושלת שלך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שלפחות נבחרת הכנסת תנצח בכדורגל ביום חמישי.
<היו"ר אלכס מילר:>
תודה.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו באייר התשס"ט, 20 במאי 2009, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:25.