דברי הכנסת

דברי הכנסת ל' / מושב שני / ישיבות ק"מ–קמ"ב / כ"ה–כ"ז בסיוון התש"ע / 7–9 ביוני 2010 / 30 חוברת ל' ישיבה ק"מ הישיבה המאה-וארבעים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ה בסיוון התש"ע (7 ביוני 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ניסיונם של גורמים בממשלה לברוח מאחריות; 7 2–4. המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה המדרדרת את האזור אל פי התהום; 7 5. תהליך קבלת ההחלטות, שיקול דעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא והביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה 7 ציפי לבני (קדימה): 9 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 14 מוחמד ברכה (חד"ש): 18 אילן גילאון (מרצ): 24 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 28 נחמן שי (קדימה): 33 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 35 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 36 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 36 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 36 1. ניסיונם של גורמים בממשלה לברוח מאחריות; 36 2–4. המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה המדרדרת את האזור אל פי התהום; 36 5. תהליך קבלת ההחלטות, שיקול דעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא והביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה 36 נסים זאב (ש"ס): 38 דב חנין (חד"ש): 43 חיים אורון (מרצ): 46 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 51 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 57 אורי אורבך (הבית היהודי): 61 חנין זועבי (בל"ד): 64 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 69 אופיר אקוניס (הליכוד): 70 שר הביטחון אהוד ברק: 75 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של הרב מרדכי אליהו, זיכרונו לברכה 97 היו"ר ראובן ריבלין: 97 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 98 1. ניסיונם של גורמים בממשלה לברוח מאחריות; 98 2–4. המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה המדרדרת את האזור אל פי התהום; 98 5. תהליך קבלת ההחלטות, שיקול דעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא והביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה 98 הצעת חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010 102 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 103 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 110 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 111 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 111 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 111 הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010 112 דוד רותם (ישראל ביתנו): 112 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 113 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 13), התש"ע–2010 115 דוד רותם (ישראל ביתנו): 116 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 117 הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 6), התש"ע–2010 124 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 124 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 125 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 126 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 126 נסים זאב (ש"ס): 128 שלמה מולה (קדימה): 129 שאילתות ותשובות 131 576. קריאת המואזין ליד שכונת נווה-יעקב בירושלים 131 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 132 695. גידול זקן בצה"ל 134 742. יישום חוק ההתגוננות האזרחית 135 751. ידיעות על התעללות בפלסטינים בדוח "שוברים שתיקה" 136 753. מניעת מעבר תושבי עזה לגדה המערבית 137 791. צו הגבלה משיקולים זרים 138 822. הענקת אות הוקרה של צה"ל לסרבן שירות 138 871. אי-פרסום כתבה בעיתון "הארץ" 139 477. גביית דמי כניסה מנכים בחוף בית-ינאי 140 483. ונדליזם בבריכת-הנופרים בגן מקורות-הירקון 141 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 142 520. חשיפה לקרינה בבתי-ספר 144 558. חוות הגז בבאר-שבע 147 658. מודעות הציבור לבנייה הירוקה 148 690. קידוחים המסכנים את פארק עדולם 150 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 151 אורי אורבך (הבית היהודי): 152 795. אנטנות בשכונת עין-אברהים באום-אל-פחם 156 437. שר לענייני ירושלים 158 439. המעצר של ג'ק טייטל 159 465. אישורי כשרות מרבנים בחוץ-לארץ 160 693. מבחני הדיינות 161 716. התיאום בין המגזר השלישי לבין הממשלה 162 798. הטלת קנסות על זייפני הכשרים 164 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 166 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 166 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, היום יום שני, כ"ה בסיוון תש"ע, 7 ביוני 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 14) (איסור העסקה בשעות הלימודים), התש"ע–2010, של חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2429/18 וכלה בהצעת חוק פ/2453/18 – הצעת חוק אישור הריסת מבנים בשטחי יהודה ושומרון, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, זאב אלקין ואריה אלדד; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק מתן הנחות בתעריפי מים וביוב לאוכלוסיות נזקקות (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק למתן הנחות בתעריפי מים וביוב לאוכלוסיות נזקקות (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, דוד אזולאי ומרינה סולודקין; הצעת חוק האוניברסיטה האזורית של הגליל, התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ויצחק וקנין; הצעת חוק הסדר עזיבה מרצון של שוהים בלתי חוקיים (הוראת שעה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ ומאיר שטרית וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האזרחות (תיקון – השוואת מעמדו של קטין למעמדו של הורהו או אפוטרופוסו), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זאב אלקין; הצעת חוק בתי-המדרש היהודיים-דמוקרטיים, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, שי חרמש ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הסדרת מעמדם של ילדים, אחיהם והוריהם) (הוראת שעה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שאול מופז, כרמל שאמה, איתן כבל, ניצן הורוביץ, דב חנין וחיים אורון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך תעבורתי), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת חמד עמאר ויריב לוין; הצעת חוק זכויות ניצולי השואה ששהו תחת הכיבוש הנאצי, התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – אחריות תקציבית), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, משה מטלון, צחי הנגבי, יריב לוין, משה גפני, זבולון אורלב, אריה אלדד, אברהם מיכאלי, איתן כבל, דב חנין, אלי אפללו ועמיר פרץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – החזר כספי בשל ביטול עסקה לרכישת טובין), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דליה איציק ואופיר אקוניס; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – החמרת ענישה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גיל הפרישה המוקדמת לעניין מי שפרש לפני אפריל 2004), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עקר בית), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בשכר לימוד), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה להורה יחיד), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – אגרות בעד אובדן תעודת זהות), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת גדעון עזרא ואיתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סיוע בקידום תעסוקתי למשפחות של עובדים מעוטי הכנסה, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב ושלמה מולה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפולי שיניים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק להעלאת המודעות הפלילית בקרב קטינים, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, אורלי לוי אבקסיס ורוברט טיבייב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הגבלת כהונה של יועצים משפטיים וגזברים) (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, זאב אלקין ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ניסיונם של גורמים בממשלה לברוח מאחריות;> <2–4. המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה המדרדרת את האזור אל פי התהום;> <5. תהליך קבלת ההחלטות, שיקול דעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא והביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אדוני השר המקשר, האם אדוני ישיב על הצעות אי-האמון? משום שנאמר לנו על-ידי מזכירות הממשלה שמתכוון לענות שר הביטחון, אבל כדי שהוא יוכל לענות הוא צריך לשמוע את ההצעות ולכן אני מבקש לשאול האם שר הביטחון מתכוון להיכנס לאולם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא, לא, אין שר ביטחון בישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא לצעוק כאשר נמצאים בהליכה או בעמידה. נא להזמין את שר הביטחון, שכן אם הוא המשיב, הוא צריך להיות נוכח כאשר חברי הכנסת מנמקים את בקשתם לאי-אמון. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יש שר ביטחון בישראל? <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, השר היה עסוק באיזו שיחה דחופה הקשורה בענייני הממשלה והעם. הוא מגיע מייד. כן, אדוני שר הבריאות, רצית לשאול משהו? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> שאלתי אם אפשר למלא את מקומו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אפשר למלא את מקומו? אם אדוני מבקש זאת, אני מציע שיפנה את הבקשה או לראש הממשלה או לשר המתאם. השר המתאם, אתה מסכים ששר הבריאות יחליף את שר הביטחון? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> רק אם זה באופן קבוע, לכל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, אם כך, אדוני יסכים בשם ראש הממשלה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא נראה לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אני מנצל את הזמן שעדיין שר הביטחון לא נכנס לאולם והוא בדרכו הנה כדי לומר לכם שהיום יתקיימו דיונים שהם בעין הסערה המתחוללת במדינתנו, בארצנו, בעמנו ובכנסת. אני מבקש לשמור על איפוק מלא בזמן הדיונים, כדי שכל אחד יוכל לומר את דברו, על מנת שלא נהפוך עוד פעם את הכנסת לשדה פורענות במקום לשדה דיון והלכה. אני מקדם בברכה את שר הביטחון ומזמין, מטעם סיעת קדימה, את המנמקת הראשונה, שהיא הפעם יושבת-ראש מפלגת קדימה ותנועת קדימה, יושבת-ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. הזמן העומד לרשות המבקשים להביע אי-אמון בממשלה יהיה עשר דקות, ואני מראש מודיע ליושבת-ראש האופוזיציה שעקב תפקידה אני לא מגביל אותה, אבל צריך לזכור שאנחנו בלוח זמנים. תודה רבה. <ציפי לבני (קדימה):> תודה. מכובדי, כבוד יושב-ראש הכנסת, שר הביטחון, חברי הכנסת, זה לא דבר שבשגרה שראש האופוזיציה מגיש את הצעת האי-אמון בממשלה. זה לא דבר שבשגרה, אבל אלה לא ימים רגילים. אני הולכת לדבר כאן בהרבה כאב וצער. מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה, אולי אחת מהקשות בתולדותיה. לא מדובר באירוע נקודתי שיעבור, מדובר בתהליך ממושך שבו ישראל הופכת להיות מבודדת בעולם, לא מובנת ומוקעת. לבידוד הבין-לאומי יש השלכה קשה על מעמדה של ישראל באזור, השכונה הקשה הזאת, שבה אנו חיים. כושר ההרתעה של ישראל מבוסס גם, כמובן, על כוחו של צה"ל, אבל גם על מעמדנו בעולם ובעיקר על מערכת היחסים עם ארצות-הברית. הבידוד הוא לא רק ביטול של הופעות רוק, הוא גם ביטול של הזמנת נשיא המדינה למדינות, ובעיקר הבידוד פוגע בביטחון ישראל וביכולת התמרון הצבאית שלה. החלק הקשה אולי לכל אזרח ישראלי זה שהמובן מאליו לנו לא מובן מאליו מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, בעיקר כשהדבר נוגע לאותם אלה שגאוותנו עליהם, חיילי צה"ל, שגם יושבים פה היום ומקשיבים לדיון הזה כאן. ביום שני בבוקר, כשנודעו תוצאות המבצע, יצאתי להגן על צה"ל ולייצג את מדינת ישראל ואת ההחלטה לא לאפשר למשט להגיע לעזה, קודם כול כי זה הדבר הנכון; אני חושבת שלא היה צריך לאפשר למשט להגיע, וגם – יש באמת ימים שאין בהם אופוזיציה. עוד לפני שנראו התמונות הקשות, קורעות הלב, של החיילים המוכים, עוד לפני שידעתי מה היה שם, רק כששמעתי שנהרגו אזרחים, דיברתי בכל רשת בין-לאומית ובלי לדעת את העובדות אמרתי: אם חיילי צה"ל ירו, הם ירו כדי להגן על עצמם, כי חיילי צה"ל הם הילדים שלנו, של כולנו. אנחנו יודעים מה הערכים שעליהם אנחנו מגדלים אותם כולנו והערכים האלה לא משתנים כשהם מגיעים לגיל 18 ולובשים מדים. הבעיה, שכפי שלי היה ברור שאם חיילי צה"ל ירו, הם נאלצו לעשות את זה כדי להגן על עצמם מאותם אוחזי סכינים וברזלים ששנאה בגרונם, אם לי היה ברור שכך או כך זאת תהיה הגנה עצמית, הרי שמבחינת העולם, אם פעם עוד שמו סימני שאלה, הפעם זה כבר היו סימני קריאה. מראש קבעו: שימוש מופרז בכוח. והמובן מאליו לנו במדינת ישראל צריך קודם להיאמר לחיילים. אני רוצה לנצל גם את הבמה הזאת היום ולחזור ולומר גם את מה שאמרתי ללוחמים המדהימים האלה בבית-החולים וגם לכל אחד מחיילי צה"ל: תודת העם כולו לחייליו. ולחיילי השייטת אני רוצה לומר: תודה שהתאפקתם בהתחלה, אבל טוב שיריתם והגנתם על עצמכם דקה לפני שהיה מאוחר מדי. כולנו שותפים לכך שאין לאפשר לעולם לחקור את חיילי צה"ל. ישראל לא יכולה להעמיד את חייליה למשפט העולם אחרי כל מבצע צבאי. שמעתי גם את ראש הממשלה אומר שלא ייתן לחיילים להיחקר, אבל האמירה הזאת לא מספיקה. יש כלל מרכזי אחד ביחסי ישראל והעולם: היעדר יוזמה מוביל למעורבות בין-לאומית. זה נכון לתהליך מדיני וזה נכון במיוחד לוועדות חקירה. ועדה בין-לאומית שתחקור את האירוע היא האופציה הרעה מכולן, ואני מקווה שניתן יהיה לעצור אותה. בעניין הזה קדימה תשתף פעולה עם הצורך למנוע ועדת חקירה בין-לאומית. אבל יש דרך, ואני מקווה שזה עוד לא מאוחר מדי, למנוע ועדת חקירה בין-לאומית, וזה דורש חקירה פנימית; לאומית ולא בין-לאומית. הצעתי את זה לשר הביטחון עוד בבוקר יום שני – לדעתי, ב-10:00 – כשהסתבר מה קרה. הרי היה ברור שהעולם כולו ינסה להיכנס פנימה, ואמרתי: תמנה, כדי שלא ניתן לעולם להיכנס בדלת. ההצעה הזאת היתה הצעה ידידותית ולא אופוזיציונית, הצעה שדואגת למנוע מהחיילים להיכנס לחדרי חקירות ולהיחקר באנגלית, ולא הצעה של אופוזיציה. אבל עכשיו הגיע הזמן להפסיק את ההיסוס וההתלבטות שמלווים את הממשלה הזאת בכל מה שהיא צריכה להחליט, ולא מספיק לומר שלא נאפשר לחיילים להיחקר, כי כדי למנוע חקירה של חיילי צה"ל באנגלית צריך ראש הממשלה להיות נכון הוא עצמו להיחקר בעברית בוועדת חקירה פנימית. עד עכשיו עסקתי בעבר, אבל בעיני האירוע איננו מרכז הבעיה. אין לי ספק, ונדמה לי שכל אזרחי ישראל מבינים היום, שאם אותו אירוע היה קורה על רקע אחר, התוצאה והתגובות של העולם היו אחרות לגמרי. ולכן היום הצעת האי-אמון הזאת היא כדי לגרום לממשלה הזאת לעשות הערכת מצב ולשנות את המדיניות שלה על מנת לשנות את המסלול המסוכן שבו אנחנו נמצאים. המצב הנוכחי הוא קשה, אבל זה לא מכת טבע וזה ניתן לשינוי. שמעתי את הקולות נגד הצעת האי-אמון היום. הואשמנו כמעט בבגידה. תראו מה קורה לנו: ככל שאנחנו הופכים להיות יותר מבודדים, יותר מנודים, כך מתחילה סתימת פיות, מתחיל פחד מביקורת לעתים עד כדי שנאה פנימית הנובעת מאיזה פחד לשמוע ביקורת. אני שומעת גם את השימוש הציני בחיילים כדי לומר לנו: אל תבקרו, תשתקו. לא שתקתי כשהייתי צריכה להגן על החיילים ביום שני ההוא לפני כל העולם ואני לא יכולה לשתוק כשצריך לנהל מאבק. וכאן צריך פיקוד, לא צבאי, פיקוד אזרחי שמקבל החלטות ולא רק מקיים ישיבות שביעייה אין-סופיות. לו היינו עכשיו במלחמה, במאבק, במבצע, לו נמצאו החיילים שם, לו היו חיילים בחזית עכשיו הרי בוודאי שהיינו מגבים. ביטלנו בשבוע שעבר את הצעת האי-אמון. גיביתי תמיד באמצע מבצע. המבצע הצבאי הסתיים לפני שבוע, המאבק על הלגיטימיות של ישראל צריך להתחיל, ושתיקה מול התנהלות הממשלה בעניין הזה תהיה חוסר אחריות מצד אופוזיציה אחראית וממלכתית. יש לנו אמון מלא בצה"ל. אין לנו אמון בממשלה שהביאה את מדינת ישראל למצב כזה של בידוד, שמונע מצה"ל לפעול בעת הצורך, כי המצב המדיני קובע את התודעה הבין-לאומית ואת עמדת העולם ביחס למבצע, כל מבצע. יש לי אמונה מלאה במדינת ישראל, באזרחים שלה, בערכים שלה. ממשלת ישראל הנוכחית איננה מייצגת אותה מול העולם. ויותר מביקורת על העבר אני רוצה להציע פעולה לעתיד. ככל שאני אומרת את הטקסט הזה על הצורך, גם בהקשר מדיני, הרי את הדברים האלה בעצם אומרים שרים בממשלה, אומר שר הביטחון, הוא מביע את דאגתו מהמצב ואומר: מוכרחים לעשות משהו מדיני. אבל לטעמי, שר בממשלה, בטח לא שר ביטחון, לא יכול לשבת בה בעמדת משקיף ולחוות דעתו על המצב בלי לעשות את אותה פעולה שתשנה את המדיניות. הסברה – ואני יודעת שהיתה ביקורת – אבל הסברה בעיני, גם אם אני שותפה לביקורת, זה לא העניין המרכזי בעיני. הסברה היא לא תחליף למדיניות. ביקורת על הסברה זה הפתרון הקל. דובר נאה באנגלית רהוטה הוא לא תחליף למדיניות. אבל הבנתי את עומק הבעיה שישראל נמצאת בה לאו דווקא ביום ההוא אלא כשראש הממשלה חזר וכששמעתי אותו מדבר בעברית. כששמעתי אותו מדבר הבנתי שבעצם גם ראש הממשלה לא בעצם מבין לעומק מה מהות הסגר על עזה, למה הוא קורה, מה צריך להגיד, מהי המדיניות הכוללת של הממשלה. אבל אולי לא הבנתי כי דברי ראש הממשלה לא נועדו להסביר לעולם, הם דיברו פנימה. העולם צבוע, מה שנכון, זה יוצר הזדהות בישראל, תחושת קיפוח, ישיבה משותפת בפינה, אוחזים ידיים, העולם כולו נגדנו. אבל "העולם צבוע" זאת לא מדיניות ולא תוכנית פעולה. זאת חולשה, זאת הרמת ידיים והימנעות מקבלת החלטות שהן ההחלטות המשמעותיות ביותר, וישראל לא יכולה להסתפק באמירה "העולם צבוע" כנימוק. אני שומעת גם היום את ראש הממשלה אומר: המצב מאוד רע, אז אני מבקש מהאופוזיציה לא לתקוף. אבל אם ראש הממשלה ומדיניותו יוצרים את הבעיה, הרי אי-אפשר לייצר מעגל שבו אני מקדם מדיניות שגויה, המצב רע ואל תתקפו כי עכשיו כולנו צריכים לשבת ביחד ולקונן על מר גורלנו ולומר שהעולם צבוע. התוכנית להשבת הלגיטימיות לישראל לא בנויה על הצורך לרצות את העולם הצבוע אלא על גיוס העולם לאינטרסים של ישראל. גיוס העולם לאינטרסים של ישראל הוא אפשרי, והאסטרטגיה המדינית-הביטחונית מתבססת על שניים: האחד, כמובן, מערכת היחסים עם ארצות-הברית, שמשליכה באופן ישיר על מעמדה של ישראל בעולם, והשנייה, תהליך לסיום הסכסוך והסדר המקנה ביטחון לישראל. והדרך להשיג את זה היא בידוד ה"חמאס", שאיננו פרטנר לשלום, והסדר עם הממשלה הפלסטינית הלגיטימית. שר, כאמור, לא יכול להיות בעמדת משקיף, ושר הביטחון יודע שהדברים שאני אומרת כאן הם הבעיה המרכזית שבפניה ניצבת מדינת ישראל. כשהובלנו את החזון הזה בממשלה הקודמת העולם כולו היה אתנו. הקוורטט, שמורכב מהאו"ם, מאירופה, מרוסיה ומארצות-הברית, ביוזמתנו קבע שלא תינתן לגיטימיות ל"חמאס" בלי שיכירו בישראל, יתנערו מהאלימות והטרור ויקבלו את ההסדרים הקודמים, הסדרי השלום בין ישראל לפלסטינים. הייתי שותפה פעילה לקביעת המדיניות הזאת בממשלה הקודמת, ומכוחה הוצא הסגר על עזה, שאיננו סגר הומניטרי כי השערים פתוחים לכל סחורה הומניטרית. אבל אלה היו ימים שבהם לישראל היתה ממשלה שהיתה לה מדיניות. אלה היו ימים שבהם ישראל היתה לגיטימית וה"חמאס" לא. אלה היו ימים שבהם ארדואן היה שחקן משנה באזור והוא ידע שהוא צריך לקבל עליו את אותם כללי קוורטט שישראל הובילה כי הם שיקפו את האסטרטגיה הנכונה – מצד אחד בידוד ל"חמאס", מצד שני הסדר עם הממשלה הפלסטינית הלגיטימית. וכשהחזון שלך הוא באמת הסדר ושלום, ברור גם לעולם שכדי להגיע להסדר אסור לתת לגיטימיות ל"חמאס", ולכן משט כזה איננו עוזר לתהליך השלום אלא פוגע בו. אבל בשביל זה – מה אפשר לעשות – צריך גם לנהל בצד השני של המשוואה, לייצר תוכנית מדינית ולקיים עליה לא רק דיון תיאורטי אלא לקבל את ההחלטות המתחייבות. בהזדמנות הזאת אני באמת רוצה שפעם אחת נתעורר גם מהטקסטים שמחלקים את החברה הישראלית סביב ימין ושמאל, כאילו השמאל זה בעניין של השלום ולתת משהו לפלסטינים כי הם רוצים, והימין עוסק בביטחון ובמלחמה בטרור. השבוע הזה, אני חושבת, מיצה את העובדה ששני הדברים האלה כרוכים זה בזה. בעודי מנהלת תהליך שלום עם הממשלה הפלסטינית הלגיטימית תמכתי והובלנו את מבצע "עופרת יצוקה" על מנת לייצר הכרעה; הכרעה במאבק, לא הסדרה – היו לי ויכוחים כאן עם שר הביטחון שרצה להגיע להסדר ולהסכם עם ה"חמאס" – הכרעה כוחנית כי אין אתם תקווה לשלום. אבל כשיש ממשלה שיום אחד מדברת על שלום בנפרד ועל הצורך וקוראת, וביום השני מדברת על מלחמה בטרור ולא מבינה איך זה עובד ביחד, כי אין כאן חזון ותוכנית ואסטרטגיה כוללת; כשיש ממשלה כזאת שהעולם לא מאמין לכנות כוונותיה בשלום, היא לא תקבל גם תמיכה בפעילות ההכרחית כל כך נגד האסלאם הקיצוני ונגד הטרור. העולם יכול וצריך לתמוך במדיניות הדואלית – עם מי מדברים ואת מי מרתיעים – כשיבין שישראל לא רוצה להעניש את הפלסטינים אלא שאין תקווה להסדר עם ה"חמאס" ושהדרך לשלום עוברת דרך בידוד ה"חמאס". ואני רוצה גם לומר למנהיגי הציבור הערבי במדינת ישראל: זאת היתה יכולה להיות הזדמנות, ועדיין יהיו לכם הזדמנויות, לעשות את הדבר הנכון. והדבר הנכון איננו לתמוך ב"חמאס" ובדומיו. אם אתם כנים ברצון שלכם, בשאיפה שלכם, במה שאתם מדברים עליו, שיהיה פה אי-פעם הסדר, אל תיתנו את אותו כוח ואת אותה לגיטימציה לאותם גורמים שיעמדו בדרך להסדר, וודאי שאל תחצו את הקווים כאזרחי המדינה הזאת. ונחצו בשבוע הזה קווים אדומים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה שנחצה כלפי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, עוד מעט אדוני ידבר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אנחנו נבחרנו על-פי מצע שאושר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, אתה לא יכול לנאום. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <ציפי לבני (קדימה):> אם הממשלה לא תאמץ את החזון הזה בהבנה עמוקה שלו, נקבל את הרע מכל העולמות, והתהליך הזה כבר מתחיל. לפני שנה וקצת, לפני הבחירות בישראל, ישראל היתה לגיטימית וה"חמאס" לא. היום ישראל מבודדת, וה"חמאס" פורץ את הבידוד – חלק, אני מניחה, יהיה גם בהסכמה של ישראל, שלא יכולה לעמוד בלחץ, שמשחררת את אותם אלה שנעצרו, ונעצרו כפעילי טרור, אבל ביום למחרת, כי מתחילים לאיים, ומחר, אני מניחה שייפרץ הסגר, ומרוב דיבור על ביטחון בעצם אנחנו לא עומדים על אותם אינטרסים, שהם אינטרסים ביטחוניים ולאומיים. והממשלה הזאת צריכה להבין, כפי שכל אזרח במדינת ישראל צריך להבין, שהבחירה שלנו היא או מדינה פלסטינית בתנאים שלנו, בתנאי הביטחון שלנו, או "חמאסטן" כתוצאה מאי-עשייה ומחדל. וכשזאת תהיה המדיניות הכנה והאמיתית – לא מן השפה ולחוץ – כשזה יקרה, ישראל תוכל לחזור ולקבל לגיטימיות גם לפעולה צבאית נדרשת, כי כשהרקע לפעולה אחר, העולם כולו נראה אחרת. ואני מאוד מקווה שמעז יצא מתוק, ותהיה התפכחות ויהיה שינוי מדיניות. וכשזה יקרה, כמו תמיד אשוב ואומר את מה שאני אומרת על כל במה: קדימה תתמוך, תגבה ותעזור להגיע למטרה הזאת בלי שום שיקול פוליטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה ליושבת-ראש האופוזיציה ונציגת סיעת קדימה. אנחנו מארחים היום ביציע האורחים קבוצת צוערים מבית-ספר לקצינים, לקציני יבשה, גדוד "דקל". ברוכים אתם בבואכם לכנסת. שר הביטחון ישיב על כל הצעות האי-אמון יחד, ולכן אני מזמין את חבר הכנסת הבא, מטעם סיעת רע"ם-תע"ל, חבר הכנסת אברהים צרצור, לבוא ולעלות כדי לנמק את ההצעה לאי-אמון, המדברת בהמשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה המדרדרת את האזור אל פי תהום. שר הביטחון ישיב גם על הצעה זו. אני מזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור, עשר דקות, יאמר את דברו – בבקשה, אדוני. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, שעות ספורות אחרי האירוע הטרגי שישראל יצרה וקורבנותיו היו אזרחים שלווים במשט הטורקי, התקיימה שיחה בין שר החוץ הטורקי לבין שר הביטחון של ישראל, שזה התמליל שלה, כפי שפורסם בעיתונות הזרה ובעיתונות הטורקית – ברק: חיילינו הותקפו בברוטליות, נפצעו בחרבות, נשקם נלקח מהם, והשתמשו בו נגדם. אוגלו: אנו מחכים להתנצלותכם על הפשע הבין-לאומי שביצעתם; עליכם להחזיר את הנרצחים והפצועים לטורקיה. ברק: אתם רוצים את הפצועים? אוגלו: אנו נחזיר אותם. מי שהורג חפים מפשע, אינו יכול לטפל בפצועים. אם אזרחים אלה היו אלה שתקפו, אז מי אלה שנהרגו? ברק: יש רקטות רבות; עמנו נחשף להתקפות. אנו במאבק עם "חמאס", אין לנו בעיה עם עזה. אוגלו: האם אלה שנרצחו על הסיפון ירו רקטות כלפיכם? איך יכולתם לרצוח אותם? טורקיה אינה מדינת בננה. לטורקיה יש הכוח להגן על אזרחיה. ברק: אנו מכבדים ומוקירים את טורקיה מאוד, ומעריכים את התפקיד החיובי שהיא ממלאת. אוגלו: איזה כבוד זה, כשאתם רוצחים את בנינו במים הבין-לאומיים? אין זכות לאף אחד לפגוע באזרחינו. אתם נאבקים מזה כארבע שנים בגלל חייל ישראלי אחד. אזרחינו חשובים לנו לא פחות. אתם חייבים להתנהג אליהם בכבוד הראוי. כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, השיחה הזאת מעמידה אותנו ישר אל מול התמונות שפורסמו בעיתון "הורייט" הטורקי, תחת הכותרת: דמעות הקומנדו. ישראל, לצערי הרב, ניסתה להשתמש בתמונות אלה להמשך הדמגוגיה שלה ולהזנת מערך השקרים שניסתה לפזר בימים האחרונים. אני טוען, כבוד היושב-ראש, שלו היתה בין נוסעי ספינת "מרמרה" כוונה זדונית, כפי שטוענת ישראל, ישראל לא היתה רואה את החיילים האלה שנפצעו בקטטה שפרצה על הסיפון. העובדות מדברות אחרת. החיילים נלקחו למרפאה, קיבלו את הטיפול הראוי והאפשרי, והוחזרו לידי צה"ל לפני שהחיילים השתלטו על הספינה. לכן, הניצול הציני של התמונות על-ידי ישראל, והמסקנות שגזרה מהן הינן זדוניות ומצחיקות. הטיעון הישראלי, שניסה לשכנע את העולם כי הנה היתה השתלטות על "רייצ'ל קורי" ללא קורבנות, הדבר שמוכיח לטענתה כי הנוסעים ב"מרמרה" הם שגרמו לשפיכות הדמים, הינו טיעון שמוכיח את ההיפך: הממשלה במקרה של "מרמרה" התכוונה להשתלט בכוח על הספינה, ולו במחיר של שפיכות דמים. שתי מטרות עמדו אל מול עיני הממשלה במקרה זה: מטרה ראשונה, חיזוק ההרתעה של ישראל על חשבון ערבים ומוסלמים ושותפיהם מרחבי העולם; ומטרה שנייה, השפלת טורקיה מסיבות הידועות לכולנו. השאלה החשובה, כבוד היושב-ראש, שנשאלת אחרי מה שקרה, הינה זאת: מה הדבר הזה שמביא את הלן תומאס, הבכירה שבכתבי הבית הלבן, לבקש מהישראלים לעזוב את פלסטין, המולדת של הפלסטינים, ולחזור למולדתם – פולנד, גרמניה וכו'; זה לא אני, זה היא שאמרה. מה זה הדבר שמביא היום ארגונים יהודיים בגרמניה, במדינות אירופה ואפילו בארצות-הברית לקרוא לארגון משטים חדשים של פעילי שלום יהודים מרחבי העולם כדי לפרוץ את המצור מסביב לעזה? מה הדבר הזה, כבוד היושב-ראש, שמביא עשרות או מאות אלפים להביע נכונות מיידית לעזוב את משפחותיהם, לסכן את חייהם במסע המפרך כדי להביא לסיום הטרגדיה הפלסטינית ולשבור את המצור? הנתונים האלה, כבוד היושב-ראש, הנתונים כדלקמן הם התשובה על השאלות שהעליתי: שיעור האבטלה ברצועת-עזה הגיע ל-70%. 70% ממפעלי התעשייה נסגרו כליל, נהרסו כליל. 20% פועלים בכ-10% מתפוקתם. 10% נוספים פועלים ב-20% עד 50% מתפוקתם. מקורות המחיה של החקלאים ספגו פגיעה קשה מהרחבת אזור החיץ הצבאי שלאורך הגבול, המכסה 18% משטח עזה. צה"ל אסר על פלסטינים, כבוד היושב-ראש, לדוג במרחק העולה על 3 מיילים ימיים מן החוף. עובדה זו הביאה לירידה של כ-47% בהשוואה לשלל הדיג לפני 2006. 61% מבתי-האב בעזה סובלים מאי-ביטחון תזונתי. כ-80% מהאוכלוסייה מקבלים סוג כלשהו של סיוע הומניטרי, בעיקר מזון; מחסור עצום בחדרי לימוד ובבתי-ספר. לסוכנות הסעד של האו"ם דרושים בשנים הקרובות כ-100 בתי-ספר חדשים, מבין אלה, 15 בתי-ספר דרושים באופן מיידי; מחסור כרוני בחשמל בשל האספקה הלא-מספקת והמקוטעת של הדלק התעשייתי הדרוש להפעלתה של תחנת הכוח של עזה; קריסת מערכת המים והביוב, כבוד שר הביטחון, בשל הכמויות המוגבלות של חומרי גלם שהרשו להכניס לעזה מאז 2009. המצור, אדוני, כבוד היושב-ראש, מהווה ענישה קולקטיבית של אוכלוסיית עזה. הקהילה הבין-לאומית הפצירה שוב ושוב בממשלת ישראל להסיר את ההגבלות על גבולותיה של עזה בים, ביבשה ובאוויר. אם לא, חוששני שנהיה עדים למשטי דמים כפי שהיה לאחרונה, שחלילה יכולים להביא להידרדרות ביטחונית שישראל תסבול ממנה יותר מכל עם אחר. <חיים כץ (הליכוד):> זה מדאיג אותך בוודאי. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> בוודאי. בוודאי, תאמין לי. הסכנה לא טמונה בי ולא בחברי הכנסת הערבים ולא באוכלוסייה הערבית ולא בפלסטינים. הסכנה טמונה באלה מבין הישראלים שמובילים את המדינה הזאת להרס מוחלט. אדוני, כבוד היושב-ראש, ראינו מה שקרה בוועדת הכנסת היום בבוקר, ובזאת אני מסיים. כתוצאה מהחלטות שנתקבלו ויובאו למליאת הכנסת – שאני לא מוציא מכלל אפשרות שהן יאושרו ברוב מכריע, ברוב מוחץ – אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות ליקירתנו וחברתנו חברת הכנסת חנין זועבי: אנו גאים בך. השתתפותך במשט אינו עניין פרטי שלך. את ביצעת באופן מלא, מהימן ונאמן את החלטתנו כוועדת מעקב, ולכן אני מודה לך מאוד באופן אישי. תודה, כבוד היושב-ראש. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתם גם גאים בעזמי בשארה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברי הכנסת, אתם שמעתם שחיילי צה"ל הובאו למרפאה ולא קראתם קריאות ביניים. חיילי צה"ל הובאו למרפאה – אתם מגלים פתאום חוסר סבלנות כאשר אומרים דברים אחרים? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> ואלה שלקחו אותם למרפאה הלכו לדוג היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל קודם לא צעקת. לפעמים יכול אדם באמת, כאשר הוא שומע דבר, לקרוא קריאת ביניים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם, אתם צריכים לשמוע יותר טוב מה אומרים כאן. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת חד"ש. אדוני, בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תזכיר לאלכס מילר שהוא סגן יושב-ראש הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מילר. טוב, גם סגן יושב-ראש הכנסת יכול לפעמים לפרוץ בקריאה. אני לא יכול לקרוא קריאות ביניים כי אני יושב-ראש הכנסת, אבל לא היה לי קל לשמוע שחיילי צה"ל הובאו למרפאה ב"מרמרה" והוחזרו כמובן אחרי טיפול. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אברהים צרצור, אני מאמין לך שאתה מאמין, אבל אני לא יכול להאמין. פשוט לא יכול להאמין, אבל אני קורא לסדר את יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (הליכוד):> פעם ראשונה. <חיים אורון (מרצ):> יש גם מודל קריאות ביניים באפטר – – –? <היו"ר ראובן ריבלין:> לפעמים זה מותר, כן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלה מלים שאנחנו אומרים אותם כדרך שגרה, אבל בשבוע שעבר הכנסת לא כיבדה את עצמה ולא כיבדה את מעמדה. אנשים התרוצצו כאן בין המושבים אחוזי דיבוק, תוך זלזול מוחלט במעמדם ותוך פגיעה, לדעתי, בכבודו של הבית הזה, שנקרא בכל זאת "פרלמנט", "בית נבחרי העם". המחזה הזה נמשך, אומנם בצורה רגועה יותר, היום. בשבוע שעבר אנשי קדימה רצו להתחרות בישראל ביתנו והם הצליחו לעשות זאת באותה ישיבה, מתוך מחשבה שזה ירפד את דרכם חזרה לשלטון. היום הם עשו צעד נוסף ובאופן קולקטיבי ומתוך החלטה – למעט חבר הכנסת מגלי והבה, עלי לומר – קמו ועזבו את האולם כשחבר הכנסת אברהים צרצור עלה לדוכן. בעצם כנראה קדימה רוצה להוביל אחורה, היא בעצם משתמשת בחרמות שהעולם מתבייש בהם, שהיו קיימים מתישהו בהיסטוריה האנושית. <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה לתקן אותך שלא היתה החלטה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, לא, אני ראיתי את בר-און ואחרים קוראים לכל אלה שנותרו – – – <מגלי והבה (קדימה):> יכול להיות, אבל לא היתה החלטה רשמית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יכול להיות שחבר הכנסת בוים לא יודע על ההחלטה של חבריו לסיעה והוא אכן יושב כאן. אבל המחזה הזה, יותר מאשר המחזה בשבוע שעבר, יירשם כאחד הביזיונות של הפוליטיקה הישראלית, שכשנציגי המיעוט הלאומי הערבי-הפלסטיני, אזרחי מדינת ישראל, עולים לדוכן, מחליטים לא להקשיב ולקום, במקום להתמודד. ואפשר להתמודד, זאת אומרת אפשר גם כן לטעון טענות אחרות, אני האחרון שמאפשר או לא מאפשר. אדוני היושב-ראש, בשבת האחרונה הייתי אחד מקרוב ל-20,000 אנשים, אזרחים יהודים וערבים, שצעדו ברחובות תל-אביב ביום השנה למלחמת יוני 67', תוך דרישה לקרוא לשלום ולהקמת שתי מדינות ושתי בירות בירושלים. אני גאה על ההשתתפות שלי. אומנם לא כל הססמאות שנקראו שם הן לרוחי. יש דברים שאני מסכים להם, יש דברים שאני לא מסכים, אבל הרוח הזאת היא רוח מאוד חיובית. אני לא אשקר אם אומר שלפני כן קיננו בתוכי מחשבות של חוסר אונים, של ייאוש – מה כבר אפשר לשנות, אבל אני אומר שאותה הפגנה נטעה בי תקוות. אני רוצה לשלוח ברכה לכל אחד מאלה שבאו כדי לקרוא ולזעוק בעד השלום וסיום הסכסוך העקוב מדם שגובה חייהם של פלסטינים וישראלים, יהודים וערבים; והמחזה הזה, אני מייחל לסיומו ולתחילתו של עידן חדש. צדו את עיני במיוחד אנשים שהכי לא הסכמתי אתם שם, הם אנשי מפלגת העבודה, שאחד מהם עמד על הדוכן ואמר: אנחנו, אנשי מפלגת העבודה, עומדים כאן כדי לקרוא לאהוד ברק להתפטר מהממשלה. <חיים אורון (מרצ):> הוא לא מייצג – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא פעם ייצג אותה בכנסת. <חיים אורון (מרצ):> בסדר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בסדר. אני מדבר על צלי רשף. אבל אני לא תולה הרבה תקוות באהוד ברק שיתעשת. <שר הביטחון אהוד ברק:> השם שלנו דומה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, אבל שני קטבים. ברכה וברק זה שם דומה? אתה חושב שזה נותן לי פריווילגיה או נותן לך משהו? <שר הביטחון אהוד ברק:> נותן לי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לי, לך, אני לא בטוח. אני בספק. אני לא תולה תקוות בברק, הוא כבר חצה את כל הקווים האדומים מבחינתו. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק צריך להסביר לשר הביטחון – שיודע ערבית – שברכה כותבים בכ"ף וברק כותבים בקו"ף. <מוחמד ברכה (חד"ש):> "ברק" זה מברקים ורעמים ו"ברכּה" זה ברכה. אתה איש הרעמים ואני איש הברכות, זה בסדר. יש כאלה שמקטרגים נגדנו, אדוני היושב-ראש, על זה שאנחנו יושבים כאן, שנותנים לנו לשבת כאן, שמאפשרים לנו לדבר. להגיד לכם שזה קל כערבי פלסטיני, אזרח מדינת ישראל, לשבת כאן – תאמינו לי שזה לא קל, שזה לא פשוט. רק הבוקר נשאלתי על-ידי אחד המראיינים: מה אתם עושים שם, למה אתם שם? האם מישהו כאן חשב שאנחנו אביזר קוסמטי לדמוקרטיה הישראלית? או שחשב שבעצם ישיבתנו כאן הצטרפנו לתנועה הציונית? זה הדמות של הערבי, אזרח המדינה, שאתם רוצים לראות כאן? אם כך, אז תייצגו אותנו אתם ואנחנו נלך הביתה, והכנסת תיראה יהודית ויכול להיות אפילו דמוקרטית. אני לא יודע איך לשווק את זה. אף אחד לא עושה טובה לאזרחים הערבים בזה שהם יושבים כאן, בבית הזה. אף אחד לא עושה להם טובה בזה שהם אזרחי המדינה ואזרחים שצריכים להיות שווים. 62 שנה יש אפליה שיטתית שמונהגת כלפינו. יכול להיות שבמובן כלשהו אנחנו עושים טובה לבית הזה בזה שאנחנו יושבים כאן, על אף כל הכאב, ודורכים על כל היבלות – של לשמוע הזיות גזעניות שבאות לערער על זכותנו להיות בני-אדם, על זכותנו להיות אזרחים, על עצם זכותנו להיות כאן בבית, במולדת הזו, שהיא מולדתנו. אנחנו לא אורחים של אף אחד כאן. ואם מישהו עדיין משתעשע במחזות של 48', של טורים אחרי טורים של פליטים, המחזה הזה לא יחזור על עצמו; גם אם ירצה מי שירצה בבית הזה או מחוצה לו, זה לא יהיה. להגיד לכם שאנחנו לא מודאגים ממה שקורה? אנחנו מודאגים מאוד גם מהחקיקה, גם מההשתוללות ברחוב, גם מההשתוללות בתוך הכנסת; אבל להגיד לכם שאנחנו מפחדים? אנחנו לא מפחדים. אנחנו לא מפחדים, יהיה אשר יהיה, ואנחנו רוצים שיהיה שלום, אגב, רוצים שיהיה שוויון. אדוני היושב-ראש – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתם תמיד גיבורים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, אנחנו גיבורים. תאמין לי, עוד יירשם בדברי הימים שהיתה כאן חבורה של חברי כנסת, גם ערבים וגם יהודים, שבאה והתריעה שהמדרון הזה הוא מדרון מסוכן לא רק לפלסטינים אלא מסוכן לשני העמים. ויום אחד יירשם בדברי הימים על ההתלהמויות ועל הגזענויות, ואנשים יגידו: לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי – יגידו. עוד יגידו. אתה יודע למה אני מאמין ככה? כי אני מאמין בטבע האדם, שהאדם הוא בסופו של דבר טוב, אחרת לא הייתי עוסק במקצוע הזה שנקרא פוליטיקה. לפוליטיקה באים כדי לשנות ואני מאמין שאפשר לשנות – עדיין, על אף החשכה והגזענות. חבר כנסת, בחור צעיר – יואל חסון – עוברת לידו חברת הכנסת חנין זועבי בתום כל המהומה, והוא אומר לה: תוציאי את הסכין, תוציאי את הסכין שיש לך. איזה מין נחיתות מוסרית, אנושית, אישית. עד לאן אפשר להידרדר? זה מסוג עלילות הדם שעוד יכתבו לנו, עוד יכתבו לנו פרוטוקולים של זקני ציון או פרוטוקולים של זקני ערב. זה אחד המחזות הנחותים ביותר. תשמע, היו הרבה דברים לא נעימים באותה ישיבה, אבל המחזה הזה שחברת הכנסת חנין זועבי עוברת לידו – זה מה שיש לו לומר לה? שתוציא את הסכין? או חבר כנסת אחר, צעיר אחר, ששולח הערות סקסיסטיות לעברה. איזה מין – מה אני אגיד – זה מין נחיתות. זה כנסת זה? זה פרלמנט זה? אלה חברי כנסת? ועל מה? על משט החירות. אז בוא נניח לרגע – וההנחה היא נכונה כנראה – שבאותו משט, באותו אירוע, באותו לילה, ב-04:00, היו שני צדדים. היה צד שהוא משט להסרת מצור. אגב, המשט לא היה מסיר את המצור, זה היה רק מפנה את תשומת הלב לעצם העובדה שמיליון וחצי אנשים חיים תחת מצור זו השנה הרביעית. לזה קוראת יושבת-ראש האופוזיציה לפני כמה דקות: הזדהות עם "חמאס". אני אומר לה ואני אומר לכל הציבור: אנחנו לא חלק מהמפה הפוליטית הפלסטינית. אנחנו לא "חמאס" ולא "פתח" ולא "חזית דמוקרטית", אבל אנחנו חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני, ומה שכואב לו כואב לנו, ואנחנו לעולם לא נתכחש, לא לעמנו ולא לדם שלו, ואף שאני עצמי אינטרנציונליסט, אני חושב שזה דבר שמישהו צריך להפנים. ולקטלג את זה בתוך תומכי "חמאס" זה פשוט מראה על הדמגוגיה הזולה שנוהגים כאן. אז היה משט שקורא להסרת מצור, אבל מולו היה צבא שרוצה להמשיך ולכפות את המצור. המשט נשא סיוע הומניטרי, היה מולו צבא שנושא נשק. היה משט שעגן בטריטוריה בין-לאומית, עם דגל של טורקיה, זאת אומרת זה מקום של ריבונות טורקית, והיה מולו צבא שפלש לאותה טריטוריה. מי צריך להתנצל? חנין זועבי צריכה להתנצל? על מה? על מה? שהיא היתה חלק ממאמץ בין-לאומי של אנשים מיותר מ-50 מדינות שבאו לזעוק את הזעקה של הפסקת המצור? היא צריכה להתנצל? היא צריכה לתת את הדין? היא צריכה להירדף כאן בתוך הפרלמנט, שהיא חברת הפרלמנט בכנסת? היא צריכה שיישללו ממנה זכויות? על מה? ריבונו של עולם. המושגים התהפכו. הצדק נרמס. עכשיו יש מין – הקונסנזוס הרגיל של החיילים, ולברך את החיילים. הבעיה היא לא החיילים. בתוכם יש אנשים צעירים שמצאו את עצמם במקום הזוי לחלוטין. הבעיה היא אתה, שר הביטחון אהוד ברק. הבעיה עם מי שיושב בראש השולחן, בנימין נתניהו. אתם צריכים לתת את הדין. העניין הוא לא כשל מבצעי. העניין הוא כשל מחשבתי, הוא יהירות קולוניאליסטית שחלפה מן העולם, ואתם חושבים שדרך הכוח אתם עדיין יכולים לסרטט את העתיד של העמים. אתם תהיו אפיזודה חולפת בהיסטוריה הזו, ובסופו של דבר העמים ימצאו את הדרך לחיות, על אפכם ועל חמתכם. אתם נציגי הרוע האלים, רווי הדם, והעמים יתגברו. גם העם הפלסטיני וגם העם בישראל יתגברו, ועוד איך יתגברו על אלה כדוגמתכם. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת מטעם מרצ, חבר הכנסת אילן גילאון, לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון של סיעתו בנושא אשר הוגדר על-ידכם: תהליך קבלת ההחלטות, שיקול הדעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא ושהביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה. אדוני חבר הכנסת גילאון, בבקשה. גם לרשותך עשר דקות. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד שר הביטחון, השר לאיכות הסביבה, חברי כנסת יקרים, חברות הכנסת, לפעמים יש לי תחושה, אדוני שר הביטחון, שהחיבור הזה מביא "נאחס", כלומר איך אפשר לקלקל כל כך הרבה בכל כך מעט זמן. אולי אתם בעצם, הממשלה הזאת, משולה לאותו חתול שאיך שאתה לא זורק אותו הוא תמיד ייפול על הראש, כי אחרת אתה לא יכול להסביר. ברור שבתחרות הזאת אין תמימים, אדוני היושב-ראש, אבל יש תחרות גדולה מאוד מי ישיג את המקום הראשון בטיפשות, באיוולת, במצעד איוולת, ונדמה לי שבעניין הזה ידנו על העליונה מאוד מאוד. הייתי ער, אדוני היושב-ראש, בשבוע הקודם ליום הכי מדכא שלי בכנסת ישראל, היום שהרגשתי בו הכי תלוש מאי-פעם מן הבית שבו אני חי – בתור בן-אדם שהוריו הביאו אותו לחיות כאן, לא לרשת מאף אחד את מקומו; בתור בן-אדם שמצד אחד בנו – בני – הצעיר נמצא בנמל אשדוד במסגרת שירותו הצבאי כדי לקלוט את האנשים שמובאים מהספינות, ומן הצד השני אני שואל את עצמי אם לא צריך לשאול את השאלה שקודמת לשאלה, כי כולם שואלים מה קרה במצור. אני, בדרך כלל, אדוני יודע, רואה את הדברים נכוחה. אני לא מאמין לבדיה שאומרת שהחיילים נלקחו למרפאה, כפי שגם אדוני לא מאמין; ואני לא מהאנשים ששייכים למחנה של חברת הכנסת חנין זועבי. אבל אני כן מהאנשים שחושבים שאי-אפשר לעשות איפה ואיפה בדרך שאנשים נאבקים, הגם שאני לא מזדהה ולא מסכים אתם. וביום הכי מדכא שלי בכנסת, אדוני, פתאום ראיתי כמה תופעות שאני, ככה, אחזתי בראשי, והסתכלתי כיצד כל אחד לוקח את כל חביות השמן שיש לו, ומיטיב את הופעתו, ומנסה להיות ככל שהוא יכול מקורי כדי לקבל עוד בדל של פטריוטיזם בפני התומכים שלו. ואז אחת הפליאה במקוריות רבה לדבר פה באיזו ערבית רצוצה, ולשלוח את חברת הכנסת זועבי לעזה. ואחת אחרת שהיו לה פחות מלים, ובדרך כלל יש לה פחות מלים, בכלל הופיעה כאן על הדוכן – כאן, כאן, אדוני, בדיוק איפה שידי הימנית נמצאת; מתוך הופעה נאה ותמירה פתאום צמח בריון שהופיע כאן, שלרגע נתן לי לחשוב שאני בכלל נמצא במחוזות כל כך רחוקים, אדוני. אחרים לגמרי, לא בתוך הבית שלי. ראיתי את הכנסת הזאת בקלונה כאשר בחור צעיר מציין כאן את גיל הרווקות של חברת הכנסת חנין זועבי. ואני לא מזדהה עם אף מלה שהיא אמרה בכל המשט שלה, בכל ה"מנו ספנות" הזה. ואני לא חושב שהיא תרמה דבר אחד, הכי קטן, לעניין של שבירת המצור – ואני עוד אגיע אליו. וראיתי אחרים מתלהמים בדרכים כאלה ואחרות, ואף אחד, אדוני, לא עושה שום חשבון למשמעות של המלים שלו. הפליאה סיעת קדימה – אני לא אומר כולם – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא כולם. <אילן גילאון (מרצ):> לא כולם. אבל אותה סיעה שמתיימרת – הסיעה השמאלנית הזאת, הייתי קורא לה ככה, בעיני הבריות – שכל כולה חזרה על המחזה הזה היום בוועדת הכנסת, שמקיר לקיר הצביעו בעד הסרת החסינות, ומי שמוביל את כל הדברים האלה, אדוני, בתוך הכנסת, ומי שמנהל אותם ומנהל את יושב-ראש הוועדה, שמשמש גם כקטיגור וגם כיושב-ראש, זה סוס טרויאני כהניסטי שהצליח להיכנס פנימה, בדרך עקיפה פנימה, והוא קובע את סדר-היום – האיש שיודע טוב מאוד מה זה להיכנס לשטח צבאי, משום שהוא תמיד עושה את זה, ערבים לבקרים; האיש שיודע טוב מאוד מה זה לפגוע בחיילי צה"ל. אני חושב שאלף אוניות לא פגעו בחיילי צה"ל כמו חבר מרעיו של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. האיש הזה קובע את סדר-היום של הבית הזה, ומקיר לקיר אתה חש כמו במחזה של מונטי פייטון במצב של סקילה. יש שם סצנה מפוארת, שהכוהן הגדול קורא לאנשים בשבתות, בממלכת ישראל, בממלכת יהודה: בואו, תזרקו את האבנים, תסקלו את מי שאמר את השם המפורש – Now throw a" stone because he says Jehova" – וכולם זורקים את האבנים על Jehova. אני לא חושב שחברת הכנסת חנין הועילה למצור שאני רוצה לדבר עליו – בעיקר, כי זה העניין המרכזי כאן – אבל אני גם לא חושב שהיא סיכנה את ביטחון ישראל, בוודאי לא יותר מאשר כל מיני אנשים שמסכנים אותנו כאן כל יום. אז איך אפשר, אדוני שר הביטחון, לא להחמיץ שום בור במהלך של זמן כל כך קצר? השורה האחרונה היא איך הסתכסכנו עם כל העולם כך. נכון, יש כאלה – ארדואן יש לו האג'נדה שלו. לא יעזור שום דבר, והלוואי שיעבור משם – אבל האם אנחנו צריכים, ברוב טיפשותנו, לפרנס בקרים לערבים את המשטמה והשנאה כלפינו? פתאום, מכל המקומות זה בא? בתוך כמה זמן זה קרה? אלף דרכים לעצור אונייה, ואני לא איש ים; בקושי אני שוחה שם קצת באשדוד, בחוף הים שלי. אבל אפילו אני, שאני הדיוט מושלם ואני לא מבין בזה כלום, אני מבין שיש אלף דרכים לעצור אונייה, ואנחנו בחרנו את הדרך הנלוזה והטרגית ביותר מכולן. עובדה – התוצאות. עובדה – למה זה הוביל. שום במאי, הכי טוב של ה"חמאס", שום במאי כזה לא יכול היה לייצר תסריט יותר טוב, מבחינת אירוע מכונן ל"חמאס", מאשר האירוע הזה. אז אם זה לא צריך להיחקר, בנושא של קבלת החלטות, מה צריך לחקור? אני מכיר את אלה שאומרים: אה, עכשיו התותחים רועמים שישתקו המוזות. לא, אדוני, ממש לא. ומי שרוצה למנוע מעצמו עוד גולדסטון, כדי שלא נגיד אחרי זה, עדיף שיעשה את זה שעה אחת קדימה – אני לא מתכוון למפלגה קדימה; ויש להקים ועדה כזאת. אז אנחנו לא רק יורים ובוכים. ופעם אמרתי לעצמי: טוב שאנחנו יורים ובוכים. אוי ואבוי אם אנחנו נירה ולא נבכה, ועוד יותר אוי ואבוי אם נבכה ולא נירה. אנחנו יורים לעצמנו ברגליים, ומייללים. הסגר נכשל, זה כל אחד יודע. מי שרוצה לעשות בלוקדה צבאית – אמצעי אמל"ח על עזה – אין קל מאשר לעשות את זה. אני יודע שהאמריקנים עשו את זה לקובה, כמה? 30 שנה? אבל מה העניין של מחברות וכמון – אפשר לבנות מזה פצצות? למה מחברות וכמון לא יכולים להגיע לעזה? אני מבין ברזלים, אני מבין דשן. בבקשה. למה הרשימה הזאת היא כל כך סודית? מהן הסחורות שמותר להן לעבור לתוך עזה, אדוני שר הביטחון? יש הצעה – לנהל את נמל עזה. אני חושב שזה צריך לבוא בתוך תוכנית כוללת, שהיא קשורה לתהליך הכולל, שלנו. כי השאלה הקודמת לשאלה הקודמת, מה קרה במשט הזה, היא למה המשט הזה הגיע, ולמה העוצר הזה נמשך עד כה. וכאן גם ממשלת קדימה, לשעבר, צריכה לענות על כמה שאלות. אני יודע שהם מטיפים לבאים בתור. הבאים בתור לא טובים ועוד יותר גרועים מהם, אבל הם לא היו מספיק טובים בעניין הזה. למה זה נמשך עד עכשיו? אני רוצה לשאול שאלה עוד יותר קודמת לשאלה שקודמת: איך ה"חמאס" הגיע והצליח להשתלט על עזה? מה שם היתה אחריותנו? וכמה זמן נוכל להמשיך לבזבז, וכמה זמן נוכל לדחות כל פרטנר ולא לתת לו קופון כדי שיתחזק, כדי שיצליח? אני רוצה לראות, אדוני, תוכנית ישראלית – לא תוכנית סעודית, ולא תוכנית ז'נבה – אני רוצה לראות תוכנית שמתגבשת כאן, בירושלים; ועם אותם עיקרים שכולם יודעים שהיא קרוצה מהם, מהחומרים שאתם אפשר לעשות את השלום הזה: חלוקת הארץ – שכל אחד יטען שהיא כולה שלו, וכל אחד יסתפק בחלקה. את נמל עזה צריך להפעיל באמצעות כוח בין-לאומי, עכשיו, ולעצור הכנסת אמצעי אמל"ח, זה לגיטימי. אבל גם קיימת שאלה מאוד מרכזית לגבי הטריטוריאליות והריבונות. אנחנו טוענים שאנחנו לא שולטים שם. אז מה פתאום אנחנו שולטים במים הטריטוריאליים? לגיטימי להתגונן מפני פצצות, בוודאי שכן, למרות שהן גם חודרות יותר טוב מן המנהרות. והנמל הזה צריך להיות מופעל בכוח בין-לאומי, וזה חלק מהעניין. החלק השני הוא הקמת ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל. כל זה צריך להיות כרוך ביחד עם הפסקת תוכנית – איך זה נקרא? מפגשי הקרבה והנישוק והחיבוק. אני לא מבין את הדבר הזה – ולהיכנס לתוך שיחות ישירות שצריכות להגדיר את מצב הקבע של ההסדר בינינו לבין המדינה הפלסטינית שהולכת לקום. והדברים חייבים להיות כרוכים זה בזה. ואנחנו, הגיע הזמן שנפסיק את הדיון של מי צדק קודם, כי זאת המתכונת הבטוחה ביותר להבעיר את האש באזור הזה לעולם ועד. כי מישהו יגיד שהוא צדק ב-1948, מישהו אחר יבוא ויגיד שהוא צדק ב-1947 וחצי. ואם מישהו יגיד שהיה אמל"ח כזה על האונייה, מישהו אחר יגיד שאלה היו כוחות שלום. חבל על הוויכוח הזה. אנחנו יותר מדי זמן, אדוני שר הביטחון, נמצאים במצב שטיפש אחד זורק אבן לתוך באר ו-מאה אחרים – גם כשיימצאו; הם עוד לא נמצאו – לא יכולים להוציא את זה. אם אתם צריכים לעשות שינויים בהרכב הקואליציוני שלכם, לכו על זה. תפתחו תהליך כולל, תפתרו את בעיית העצורים ותפסיקו לעשות לי משטים בשביל גלעד שליט, ועפיפונים וטיארות. יש רשימה מסודרת את מי צריך להחזיר עבורו, ורק זה מה שיחזיר אותו. בואו נפסיק להשלות את עצמנו בשטויות הצופיות האלה, שאנחנו עושים כל הזמן – אני יודע שסיימתי, אדוני. תראה, זאת התוכנית. היא צריכה להיות מגובה בשלוש קבוצות עבודה – ובכך אני מסיים ממש, אדוני; אני מודה לך. האחת – זה צריך להיות נושא של הפעלת נמל עזה; הדבר השני – קביעת גבולות הקבע של המדינה הפלסטינית; הדבר השלישי – וזה הייחוד של תוכנית ירושלים – בניית ברית אסטרטגית של עמי האזור מול הפונדמנטליזם האירני. אני מסכים עם מי שאמר שאת ה"חמאס", שהוא פרוקסי של מדינה אחרת, אולי מדינות אחרות, צריך לבודד. האינטרס שלנו, כמו של מצרים, כמו של ירדן, כמו של מדינות נוספות באזור, הוא להתגונן מפני זה. כאן צריכה לקום, לצד הנושא של שתי המדינות בהסכם הקבע, ברית נאט"ו קטנה לאזור הזה, בינינו לבין המדינות הערביות. זה צריך להיות בתמיכה, אדוני, של תוכנית רחבה, תוכנית מרשל למזרח התיכון – של האמריקנים, היפנים, האירופים וכל האחרים, והאמן לי, יש מקום לכולם כאן. רק שלא נתחיל לחפש כל אחד את השני רבע שעה לפני זה, וכל אחד יחפש בכל הדרכים את צדקתו, כי אחרת לא יהיה לאף אחד פה מקום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אחרון המציעים להביע אי-אמון בממשלה הוא סיעת בל"ד. ינמק את הצעתה בטענת המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה אשר מדרדרת את האזור אל פי התהום, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אומרים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. אבל יש כאלה בכנסת שרוצים להפוך את זה – הדרך לגן-עדן רצופה כוונות רעות. מנת הגודש של הרשעות שראינו בשבוע האחרון, במיוחד בישיבה ביום רביעי, ומה ששמענו מחלק גדול מחברי הכנסת מקדימה, מפלגת העבודה, הליכוד, ש"ס, מראה שחלק מהם חושב שגן-העדן זה כנסת ללא חברי כנסת ערבים. כמובן, יש להם תירוצים, ותירוצים לא חסר. אין רשעות ללא תירוצים. רק השטן, כבוד היושב-ראש, הוא הרוע ללא מניע, התגלמות הרוע. אבל כאן ראינו מנה גדושה מאוד של רשעות, אני לא רוצה להשתמש במלים יותר חריפות, כי היה נומך שאני מסרב וסיעתי מסרבת לרדת אליו ולרמה ששמענו כאן. אם מישהו חושב שבהסתה, באיומים, יצליח להשתיק אותנו – הוא טועה. אנחנו נגיד בדיוק מה שאנחנו חושבים. דברי ההסתה והגזענות לא ידחפו אותנו לעמדות אחרות שאנחנו פתאום – איך אומרים? אתה אומר לי ככה ואני אומר לך ככה – וגם לא להורדת ראש, כבוד היושב-ראש. אנחנו נמשיך להגיד את אותם דברים. אנחנו מפלגה עם עקרונות, ואם מישהו חושב שהעקרונות פסו מן העולם, צריך לראות את האהדה העולמית והאהדה בציבור הערבי, של אנשים דמוקרטים ושוחרי שלום לחברת הכנסת חנין זועבי, מכיוון שהיא הביעה עמדה עקרונית ועמדה על עמדה עקרונית. אנחנו לא הולכים לשנות את העמדות שלנו כדי למצוא חן בעיני פלוני או אלמוני, נהפוך הוא. פעמים, כבוד היושב-ראש, אני מוצא את עצמי כשאני רואה חלק מהצעקנים, ואני אומר לעצמי: למה הם צועקים? למה דברינו מעצבנים את הגזענים? אחר כך אני מגיע למסקנה: סימן שאני בדרך הנכונה. אם דברי ודברי סיעתי ודברי חברתי ודברי חברי חברי הכנסת הערבים מעצבנים את הגזענים, סימן שאנחנו בדרך הנכונה. אנחנו לא נבחרנו לכנסת כדי שהגזענים ירגישו בנוח. אם הם ירגישו בנוח אני צריך לבדוק את עצמי. הבעיה היא אצלם, שהם לא חושבים שבני-אדם הם שווים, הם לא מאמינים באדם השווה אלא באדם ההייררכי, שיש מי ששווה כבן-אדם יותר מהשני. היום שאל אותי ידיד יהודי, התקשר אלי לעודד את רוחי ואמר לי: אתה מרגיש מבודד? אמרתי לו: נהפוך הוא. כל העולם בעדנו. הדרישה שאני הולך להציג כאן זוכה בתמיכה עולמית מקיר לקיר, רק ממשלת ישראל מתנגדת לה. לכן ממשלת ישראל מבודדת בעמדה שלה. אני מייצג את העולם, אני מייצג את העמדה בעולם. מעולם לא הרגשתי כל כך הרבה כוח כשאני עומד על הדוכן הזה, כשאני יודע שכל המדינות בעולם תומכות בעמדה של צורך בחקירה בין-לאומית על הפשע שבוצע על השייטת – סליחה, על המשט בדרך לעזה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> הפשע שבוצע על השייטת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בדרך לעזה, על המשט שנסע לעזה. לכן יש לממשלת ישראל בעיה. ויש לה בעיה שהיא אפילו בתחום הפילוסופיה. יש בעיה כזאת בפילוסופיה, כבוד היושב-ראש, שנקראת self reference. אתה אומר שאתה צודק, אבל כולם אומרים שלא; אתה אומר שאתה מוסרי, אבל כולם אומרים שלא; אתה אומר שהיית מוכרח, כולם אומרים שלא. אז אתה לא יכול להצדיק את עצמך בעצמך. זו בעיה פילוסופית. לכן כל הדיבורים על כך שצודקים ומוסריים – אין להם אחיזה בלוגיקה פשוטה. זה לא עומד במבחן הלוגי הפשוט, שאתה צריך מבחן חיצוני והמערכת לא יכולה להצדיק את עצמה בעצמה. דווקא מה שאני אומר ומה שאני מייצג הוא שזוכה לתמיכה עולמית. כולם אומרים: אתה צודק. צריך לחקור את מה שקרה. זה העניין. עכשיו, ראיתי את ההתרוצצות בכנסת ביום רביעי. חשבתי לעצמי: למה זה קורה? מה קורה כאן? אני ראיתי אנשים לחוצים, לא יודעים מה לעשות, מתרוצצים כמי שתפסה אותם תזזית. מה קורה כאן? זה דווקא מפני שאתם יודעים שאתם לא צודקים, וזה מפני שיש לחץ בין-לאומי על ישראל והיא לא יכולה לעמוד בו והיא מחפשת שעיר לעזאזל. רוצים להיות גיבורים עלינו, זה בדיוק העניין. הם לא יכולים לעמוד נגד אובמה, נגד סרקוזי, נגד כל העולם, בחרו את חנין זועבי, כי הם יכולים להיות גיבורים גדולים עליה. <חנין זועבי (בל"ד):> עלי הם לא יכולים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ככה הם חושבים. זה בדיוק העניין. אין לך כוח לעמוד מול העולם אבל יש לך כוח לדכא נציגי מיעוט לאומי. אבל אתה לא יכול לעשות דבר אחד – אתה לא יכול לדכא את רוחם. תעשו מה שאתם רוצים – לא יכולים. פשוט, לא נשנה את העמדות שלנו, כי אנחנו מאמינים שאנחנו בעמדות צודקות. ואנחנו עוד זוכים בתמיכה, לא רק בעניין הזה, דרך אגב. גם בעניין הפתרון. מי היום בעולם מסכים לסיפוח ירושלים או לסיפוח הגולן? ולכן צריך להסתכל במראה. אני ממליץ גם לוועדת הכנסת להסתכל במראה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, שהוא מאנשי כהנא, הציע את הדיון, נתן את הטון, הוביל את הדיון, וכולם הלכו אחריו. ואם הייתי מציב מראה, כבוד היושב-ראש – הכנסת היתה מציבה מראה היום, היא היתה רואה את פרצופו של כהנא, והיתה מתקשה – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא כולם הלכו אחריו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא כולם. אני תיכף אדבר על זה. – – – היתה רואה את פרצופו של כהנא בתוך המראה, והיתה רואה שרידים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם תיכף תדבר על זה כדאי לך להזדרז. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כן. – – בקושי, היתה מתקשה למצוא שרידים של דמוקרטיה. מישהו אומר לי: אתה מגזים. בבקשה, למה אתם רצים אחרי בן-ארי? למה בן-ארי מוביל אתכם באף? ואתם יודעים לאן זה יבוא, בוודאי לא לגן-עדן. אם מישהו חושב שכנסת בלי חברי כנסת ערבים היא גן-עדן, הוא טועה. אנחנו לא ניעלם גם אם תוציאו אותנו מהכנסת. כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוסיף לך שתי דקות על ההפרעות הרבות שהיו. בבקשה, ובזה אתה מסיים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ההפרעות העצמיות. <קריאות:> איזה הפרעות? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חנין זועבי, אם לא שמתם לב, פעמיים קראה לו קריאת ביניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא גימד – – – היא כנראה יותר גדולה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה שהוא יסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני חושב שמה שקרה הוא לא במקרה. שר הביטחון הוא אדם מסוכן, ואפילו מסוכן מאוד – – – <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – מסוכן מאוד, הוא נותן הוראות מסוכנות. ככה היתה ההוראה שלו במבצע בלבנון: ללחוץ על האוכלוסייה האזרחית כדי שתצא לביירות, כדי שתלחץ על ממשלת לבנון, כדי שממשלת לבנון תלחץ על סוריה, כדי שסוריה תלחץ על "חיזבאללה". אבל הטיפול היה באוכלוסייה האזרחית, והיה הטבח בכנא. במלחמה על עזה ההוראה שלו היתה תמימה כביכול: אפס סיכונים לחיילים; עם קריצת עין. איך פירשו את זה בצבא? איך זה בוצע? כל דבר שזז, יורים בו. אפילו שתי נשים שיוצאות מבניין בבית-להיה, עם דגלים לבנים, יורים בהן, כי הן יכולות להוות סכנה. ומה היתה ההוראה כאן? לא לתת למשט להגיע לעזה בשום מחיר. בכל מחיר. זאת בדיוק היתה ההוראה באוקטובר 2000: לפתוח את ציר ואדי-עארה בכל מחיר; והמחיר היה 13 הרוגים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפיכך אתה מבקש להביע אי-אמון בממשלה – כי זמנך תם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> המשפט האחרון. ההוראה היתה למנוע את הגעת הספינות בכל מחיר. את המחיר ראינו ביום שני שעבר. בבקשה, אם אתם לחוצים, תפתרו את הבעיות שלכם, ואל תשפכו את הזעם שלכם על אלה שאומרים: המלך הוא עירום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שר הביטחון, כמשיב מטעם הממשלה, יכול לבחור את הזמן שבו הוא ישיב. הואיל ומתקיים דיון לאחר הצעות האי-אמון, יכול שר הביטחון בכל שלב משלבי הדיון, וגם בסופו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. ובכן, אנחנו מתחילים את הדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – הוא יענה בתום הדיון. כך כתוב. <שלמה מולה (קדימה):> למה שר הביטחון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי הוא רוצה להשיב בסוף הדיון. מותר לו. חבר הכנסת מולה, אין לי תוכנית כבקשתך לתקנון. מה שהתקנון מאפשר, אני מאפשר לך ומאפשר באותה מידה לשר הביטחון. מי שהפנה את תשומת לבי כמובן זה השר המקשר, ואני מודה לו מאוד. מכל מלמדי השכלתי, ואני שמח שבני מלמדים אותי. <שלמה מולה (קדימה):> אולי שר הביטחון מפחד – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ההיפך, הוא רוצה שהמליאה תהיה מלאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נחמן שי מוזמן להיות ראשון הדוברים. ועדת הכנסת אישרה שלוש דקות לכל חבר כנסת. מראש אני מודיע לבאים אחרי, סגן היושב-ראש הנכבד, ממלא-מקומי חבר הכנסת יצחק וקנין, ארבע דקות לכל אחד. ארבע דקות – לא פחות, אבל גם לא יותר. ובכן, ראשון הדוברים – אני עדיין לא הפעלתי – ראשון הדוברים נחמן שי, בשם קדימה, ואחריו – חבר הכנסת אלכס מילר מישראל ביתנו. בבקשה, אדוני, נא להתחיל. הנה, אני אפעיל את ארבע הדקות. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשספינת מלחמה יוצאת לדרך נשמעת שריקה והמלחים מתייצבים על הסיפון; כך הם מצדיעים. אז קדימה הצדיעה בשבוע האחרון הרבה, אבל עכשיו היא עוברת לנוח, והיא מתחילה לדבר, והיא אומרת את מה שמתבקש, מה שנכון לומר ומה שצריך להיאמר בנסיבות הקשות שהממשלה הזאת קלעה אותנו אליהן. עוד לא היה מצבה של מדינת ישראל קשה כל כך, להוציא אולי את ימיה הראשונים, ואז היתה בכל זאת תמיכה מדינית, שגם היא נעלמה בינתיים. מצור הוטל על מדינת ישראל, והוא הוטל עלינו הרבה מאוד בגללנו; הרווחנו אותו ביושר בהידרדרות מהירה וחריפה של מצבנו הביטחוני-המדיני במרוצת החודשים האחרונים. הממשלה הזאת ירשה מקודמתה שקט בדרום ומצור על עזה, מצור שהושתת על הבנה בין-לאומית: כל עוד עזה היא בסיס לטרור, כל עוד היא פועלת נגד ישראל, כל עוד גלעד שליט אינו חוזר הביתה ואין הצלב-האדום מבקר אותו, ישראל רשאית לפקח על המעברים לעזה ולבדוק היטב כל מה שנכנס פנימה. גם שני משטים דומים יורטו, אך בדרך חכמה ושקטה, בלי שיגביהו איזה גל במימי הים התיכון. אבל הנכסים שהופקדו בידי ממשלת נתניהו הם כנראה סחורה עוברת לסוחר כמו כל דבר אחר שהממשלה מטפלת בו, והם כבר לא פה, וישראל עומדת עירומה מנכסיה המדיניים והביטחוניים. שנה ומשהו אחרי, ומה קרה לתמיכה המדינית בישראל? איפה ששת ראשי – – – <קריאה:> – – – <נחמן שי (קדימה):> שר הביטחון יצא לחשוב. הוא רוצה לחשוב. אבל תיכף אני אדבר אליו גם אם הוא לא נוכח באולם. הוא יצא לחשוב. לחשוב זה, אגב, תכונה מאוד חשובה לממשלה הזאת, כי זה כנראה דבר שהם לא עושים לעתים תכופות. שנה ומשהו, ומה קרה לתמיכה המדינית בישראל? איפה ששת ראשי המדינות שבאו הנה לאחר סיום "עופרת יצוקה" במופע של תמיכה והבנה? איפה הקו החם עם ממשלת ארצות-הברית שאפשר לנו לפעול ביד חופשית בלבנון ובעזה בלי שהאמריקנים יעצרו אותנו וימנעו מאתנו תמיכה בין-לאומית? היכן מעשי החירום נגדנו – כמו של פועלי נמלים בשבדיה או של ועד האוניברסיטאות בבריטניה היום? מתי הפסיקו אמנים להגיע לישראל? מדוע הנשיא שלנו מתבקש לא לבוא למדינה אחת ומדינה אחרת מורידה את דרג הביקור מביקור ממלכתי לביקור עבודה? איך זה קרה, מתי ולמה? אני רוצה לפנות לשר הביטחון, אפילו שהוא איננו פה. אני רוצה לשאול אותו, את שר הביטחון, מה הוא עושה בממשלה הזאת, איך קרתה התקלה הזאת ומתי הוא מתכוון להפסיק אותה, מדוע הוא נגרר אחרי ההרפתקאות הללו ואיננו יודע לשמור על כבודו ועל שמו הצבאי, מדוע הוא נותן יד למעשים שבסופו של דבר מביאים את ישראל למקום הנמוך שבו היא נמצאת היום. אתה, אדוני, שר הביטחון, מוביל מפלגה בישראל, מפלגה עם היסטוריה, מפלגה עם עבר, מפלגה עם הישגים. מה נשאר ממנה היום? מה קרה לה? איך יכול להיות ששר הביטחון לא שומע את מה שאנחנו שומעים? איך הוא לא רואה את מה שאנחנו רואים? איך הוא לא קורא את הסקרים שאנחנו קוראים? אדוני שר הביטחון, קום, לך. אל תלבין את מעשיה של הממשלה הזאת, אל תגן עליה. תן לה ללכת בדרכה, ואתה – לך בדרכך שלך. עוד לא מאוחר מדי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת אלכס מילר. לרשותך שלוש דקות. אחריו – אני מבין שנציג מפלגת העבודה לא מדבר. חבר הכנסת נסים זאב אחריו. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני שמעתי פה את רוב הנציגים שהגישו אי-אמון. ברשותך, אתייחס לסיעה אחת, סיעת בל"ד, שהגישה הצעת אי-אמון. רבותי חברי הכנסת, אני שואל אתכם: מה לסיעת בל"ד ולאמון? מה הם יודעים על אמון? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> יושב-ראש התנועה הוא חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, חשוד בריגול וברח לחו"ל, בוגר סמינר של בל"ד, במרוקו אסף מידע מודיעיני על הרמטכ"ל במטרה להתנקש בו. חברת הכנסת מכהנת מטעם הסיעה לקחה חלק במשט טרוריסטי שבו תקפו מחבלים את חיילי צה"ל בנשק חם וקר. ואני שואל: רבותי, עד לאן נגיע? אני מזכיר לכם שמדובר בחברי כנסת שנשבעו אמונים למדינת ישראל, אבל תמכו באויבינו המרים בזמן המלחמה, קראו לאינתיפאדה שלישית, אנשים שלא היססו לסעוד על שולחנו של מנהיג לוב, עוכר ישראל ידוע. לכן, רבותי, לא בל"ד, לא עזמי בשארה ולא חנין זועבי ילמדו אותנו מה זה אמון. כנסת ישראל מביעה בכם אי-אמון. תתביישו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> לפני שנמשיך עם הדוברים, יש הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 42), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכספים. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 49), התש"ע–2010; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ניסיונם של גורמים בממשלה לברוח מאחריות;> <2–4. המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה המדרדרת את האזור אל פי התהום;> <5. תהליך קבלת ההחלטות, שיקול דעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא והביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה> <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב הוא הדובר הבא. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <נסים זאב (ש"ס):> – – – שלפני. <היו"ר יצחק וקנין:> אין לפניך. הודעתי לפני כן שאתה הדובר הבא. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תפסת אותו לא מוכן? זה תקדים. <היו"ר יצחק וקנין:> זה קצת קשה להגיד על נסים זאב שהוא לא מוכן. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא אחרון הדוברים? <היו"ר יצחק וקנין:> לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך להבין שאנחנו נמצאים במצב קצת שונה ממה שהיינו בעבר, וצריך להפנים את זה. האונייה הטורקית היתה שונה מהאוניות האחרות. באונייה הזאת היתה חבורת טרוריסטים מיומנים שבאו לפגוע בחיילי צה"ל מתוך מטרה להרוג ולהיהרג. הקולות נשמעו מתוך האונייה – קולות של מלחמה – רוצים להיות שהידים. אגב, הנושא של שהידים – יש כבר תחרות אפילו בכנסת ישראל מי יהיה יותר שהיד. <ישראל חסון (קדימה):> חבר הכנסת זאב – – – שהטורקים מבצעים סגר יבשתי על ארמניה מאז 1993, והם באים לכאן. מ-1993 הם עם סגר יבשתי על ארמניה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חסון, תודה. הערה חשובה מאוד. <נסים זאב (ש"ס):> צריך להבין שהסיפור של הסגר הוא הדבר הקל שיש בטורקיה. מיליון וחצי הארמנים שנטבחו זה הרבה יותר חמור, וטורקיה עוד תטיף לנו מוסר. אני רוצה לומר לכם, שהפרופגנדה בעולם וההסתה האנטישמית במדינות אירופה, זה פשוט לא ייאמן מה שקורה. אנחנו נותנים פה לקבוצה של חברי כנסת להמשיך את ההסתה, את דברי הבלע, פה מעל הבמה הזאת. צריך לזכור שכשיש יום ה"נכבה" וחברי הכנסת מניפים את דגל פלסטין, מזדהים עם הפלסטינים, הם בעצם בוגדים אמיתיים במדינת ישראל. אני חושב שיש צורך לפטור אותם משבועת אמונים, מהצהרת אמונים. הלוא אלה באמת דברי שקר במוצהר. אני לא חושב שהבעיה של המשט זו הבעיה שלנו. הבעיה האמיתית שלנו היא היום-יום שלנו, ההסתות המתמשכות והסחף של ערביי ארץ-ישראל, ופה הבעיה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> עכשיו אתה המסית. אתה המסית. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני לא אאפשר לך בשום פנים ואופן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל הוא מסית עכשיו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אאפשר לך לדבר. <נסים זאב (ש"ס):> תגיד לי למה לא כאב לכם כשה"חמאס" שחט – – <היו"ר יצחק וקנין:> זאב – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז למה אתה מסית? למה אתה מסית? <נסים זאב (ש"ס):> – – את "אל-פתח" בעזה. <היו"ר יצחק וקנין:> נסים. <נסים זאב (ש"ס):> למה שמה לא זעקתם? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה – – – יותר. – – – יותר. <נסים זאב (ש"ס):> אתם זועקים על תשעה טורקים – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – הם הבאים בתור. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אתם זועקים על תשעה טורקים שנהרגו – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – שבאו לרצוח חיילים. <היו"ר יצחק וקנין:> נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> איפה הזעקה שלכם כאשר ה"חמאס" – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נסים זאב, תגיד לי, אתה לא שומע? – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא שומע. אני עונה לו. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה תשמע אותי. אני מנהל את הישיבה, ולא אתה. עפו אגבאריה, אני מודיע לך שאני לא אתן למה שאתם ראיתם פה ביום – בשום פנים ואופן אני לא אתן. אתה תפריע – אתה תהיה בחוץ. חד וחלק אני אומר לך. אף אחד לא יפריע לך, גם כשאתה תדבר. תמשיך לדבר. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תראה את הצביעות. מדוע את הזעקה הזאת לא שומעים מהערבים שיושבים פה בבית הזה – כששחטו מאות וזרקו אותם מהגגות? בעזה. בעזה שחטו אותם. למה לא הקמתם קול צעקה? למה? מפני שההזדהות שלכם היא עם הטרור של ה"חמאס" בעזה? מה, אתם מייצגים אותם פה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב, יש לך עוד דקה לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, צריך להתבונן מה נעשה בעולם וכמה צביעות יש בעולם. כמה טובחים בתימן, באפגניסטן ובפקיסטן: השיעים את הסונים והסונים את השיעים במאות אלפים, במיליונים, שוחטים אחד את השני. ערבים, כן ערבים, הורגים אחד את השני. אז פה במבצע נהרגו תשעה טורקים, ואנחנו כולנו הצטערנו שזה קרה בסופו של דבר, אבל צה"ל היה צריך להגן על עצמו. מה אתם רוצים, שישחטו אותם כאשר הם יוצאים למשימה? והמשימה היתה ברורה: לעצור את המשט הטרוריסטי הזה. אדוני היושב-ראש, צריך להבין: לא משלימים עם עצם קיומה של מדינת ישראל. מנצלים את הגישה הליברלית שלנו ואת חופש הפרט. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אם אנחנו לא נתעשת – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> אני ממש מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> – – בעקבות הדיון שהיה הבוקר, ולא נשלול את הפספורט הדיפלומטי מחברת הכנסת ואולי את העיתונים שלה בלבד – אנחנו באמת עושים חוכא ואטלולא מעצמנו. אנחנו חייבים בחקיקה לעצור, שלפחות האויב מבפנים לא יהיה כל כך גלוי וכל כך נחרץ נגד מדינת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא – אני מבין שחבר הכנסת אחמד טיבי לא נמצא. חבר הכנסת יעקב ליצמן – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <חיים אורון (מרצ):> אני במקומו. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה במקומו. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, כן. אנחנו נאפשר לו, כשהוא יגיע. חבר הכנסת דב חנין, לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, זה היה שבוע קשה במיוחד בכנסת הזאת. המראות שאנחנו ראינו בשבוע שעבר היו נקודת שפל בהיסטוריה של הכנסת. חברי כנסת מתלהמים, חברי כנסת מסיתים – אגב, לא מסיתים רק נגד חברת כנסת אחת, מסיתים נגד קבוצה של חברי כנסת, חברי הכנסת הערבים. שמעתם על קטגוריה כזאת? ומסיתים מעל דוכן הכנסת גם נגד כל האזרחים הערבים. אומרים מעל הדוכן הזה שהאזרחים הערבים הם האויב מבפנים. עמיתי חברי הכנסת – – <נסים זאב (ש"ס):> למה אתה משקר? למה אתה משקר? <דב חנין (חד"ש):> – – אני אומר לכם בצער, הכנסת מידרדרת, והכנסת מדרדרת את החברה הישראלית. הכנסת מדרדרת את החברה הישראלית. כאשר שומעים על איומים על חברי כנסת, כאשר רימון עשן מושלך על הפגנת שלום בתל-אביב, כאשר פורעים אנשי ימין מסתובבים באבן-גבירול וצועקים "תל-אביבים בוגדים" – כל אלה הם הפירות הבאושים של מסע ההסתה שמתחיל מלמעלה, מהבית הזה. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא לכם כמה שורות משירו של הכומר מרטין נימלר, כומר פרוטסטנטי גרמני, שכתב את השורות בימים מאוד קשים: בהתחלה הם לקחו את הקומוניסטים. אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט. ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי. ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי. ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי. ואז הם באו לקחת אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אם האנשים שרואים עדיין את עצמם כדמוקרטים וליברלים בבית הזה לא יקומו ולא יתגייסו להגנת המרחב הדמוקרטי, לא יישאר מרחב דמוקרטי שיגן עלינו, אבל גם לא יישאר מרחב דמוקרטי שיגן עליכם. אבל, עמיתי חברי הכנסת, יש גם דברים מעודדים. יש גם כוחות וקולות מעודדים בחברה הישראלית. במוצאי-שבת התקיימה בתל-אביב הפגנת שלום אדירה. 20,000 מפגינים מילאו את רחוב אבן-גבירול, רובם הגדול באו מהמקום, כן, מתל-אביב, חבר הכנסת מטלון, והם צעדו ברחובות תל-אביב עם מסר של שלום, עם מסר של "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים", עם מסר של שתי מדינות לשני עמים – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ועם דגלי פלסטין, עם דגלי פלסטין. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מטלון. <דב חנין (חד"ש):> – – עם מסר של שתי בירות בירושלים, עם מסר של הגנה משותפת על המרחב הדמוקרטי. הכוחות האלה, שצעדו בתל-אביב, הם התקווה של החברה הישראלית. הם מראים שיש כוחות בארץ הזאת שלא מתכוונים לוותר, לא מתכוונים לאפשר לכם לגרור אותנו לחשכה גדולה. יש בארץ הזאת גם אור, והאור הזה ידע להתגבר על כל החושך הגדול שאתם מייצרים. עמיתי חברי הכנסת, הממשלה שאחראית לרצף כזה של כישלונות, הממשלה שאחראית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. תסיים בדקה הזאת. <דב חנין (חד"ש):> תודה. – – – הממשלה שאחראית למניעת כל התקדמות בתהליך מדיני, הממשלה שאחראית להמשך מדיניות של התנחלות, הממשלה שאחראית להמשך המצור על עזה, שעוד לא שמעתי שום הסבר למה הוא מועיל ולמי הוא מועיל אבל ברור לגמרי למי הוא מזיק – הוא מזיק להמון אנשים חפים מפשע שסובלים ממנו, אבל הוא גם מזיק לכל ניסיון להגיע להסדר ולהידברות בין שני העמים בארץ הזאת – הממשלה הזאת חייבת ללכת, והיא חייבת ללכת עכשיו, לפני שאותה שביעייה שקיבלה את ההחלטה הגאונית להשתלט על הספינות באמצע הלילה ואחראית לכל מה שקרה שם בהמשך – לפני שהשביעייה הזאת תקבל החלטה על המלחמה הבאה. לפני שהם יקבלו את ההחלטה על המלחמה הבאה, שעלולה להוביל לאסון לישראל ולעמים הערביים ולכל האזור הזה, לפני שהם יקבלו את ההחלטה על המלחמה הבאה הם צריכים ללכת הביתה. על זה אנחנו צריכים להחליט היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת חיים אורון, אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי. לרשותך שלוש דקות. <חיים אורון (מרצ):> ועוד אחת, כמו לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מכהן בבית הזה שנים רבות. הייתי כאן ביום רביעי האחרון. לא הייתי בסצנה שהיתה כאן סביב הדוכן, ואני חושב שהיא היתה אחת הקשות והחמורות שהיו בבית הזה אולי מעולם. אבל היא לא מבודדת. לא צריך לקבל את דעותיה של חנין זועבי בשביל לחשוב שזכותה לעמוד על הדוכן ולדבר. לא צריך לקבל את דעתו של הגזען בן-ארי בשביל לחשוב שזכותו לעמוד על הדוכן ולדבר. גם לא צריך לקבל התנהגות של חברי כנסת שבקדנציה הקודמת הפירו פקודות צבא, הוראות משטרה, במאבק נגד ההתנתקות, וצריך להגן על זכותם לחסינות. אלה הנורמות שהיו מקובלות כאן, בבית הזה, זה 62 שנה. והיום קורה דבר קשה מאוד: הקבוצה שמוכנה לבטל את הנורמות האלה חזקה, והקבוצה שמוכנה להגן עליהן גם חלשה וגם מגמגמת; גם חלשה וגם מגמגמת. אז תורידו את הדרכון הדיפלומטי לחברת הכנסת חנין זועבי. הרי אתם יודעים שזה לא יותר מאשר כאילו. אבל הרצון הגדול לבוא ולהגיד: אנחנו מחזיקים את הכוח, ואתם שווים פחות. ואתם שווים פחות. זה לא מדרון חלקלק, זה כבר המורד עצמו. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש – אני מכיר אותך הרבה שנים, ואני אומר לכם, חברי הכנסת – ואני לא פונה אל חברי הכנסת מישראל ביתנו, על זה הם קיבלו 16 מנדטים. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> 15. <חיים אורון (מרצ):> 15 מנדטים. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> פעם הבאה. <חיים אורון (מרצ):> פעם הבאה 16. על שנאה אפשר לקבל המון. אבל אני פונה אל חברי הכנסת האחרים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> למה אתה לא מקבל כי אתה שונא אותנו? <חיים אורון (מרצ):> מה? לא שמעתי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> למה אתה לא מקבל כי אתה שונא אותנו? <חיים אורון (מרצ):> אני לא שונא אתכם. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> בטח שאתה שונא אותנו. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רוברט אילטוב. <חיים אורון (מרצ):> סלח לי, בוא הנה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רוברט אילטוב, הערת הערה, שמעו אותך. אתה לא צריך לחזור עליה. <חיים אורון (מרצ):> חבר הכנסת רוברט אילטוב, האמן לי, אני את האהבות והשנאות שלי שומר למקומות אחרים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תמשיך לשמור. <חיים אורון (מרצ):> עם כל הכבוד לך, אני שומר את זה למקומות אחרים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תמשיך לשמור. <חיים אורון (מרצ):> אני חלוק עליך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אז תגיד – – – <חיים אורון (מרצ):> אני מתווכח אתך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רוברט אילטוב, הערתי לך פעם אחת. <חיים אורון (מרצ):> אני מתווכח אתך. אני חושב שאתם גורמים נזק נורא למדינת ישראל, אפילו יותר מחנין זועבי, אבל תעלו לדוכן ותדברו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. <חיים אורון (מרצ):> ותדברו. זה בדיוק המחלוקת. האמן לי, מה שאמרתי פה עכשיו – אני מאמין – אני מאמין, אולי אני טועה, אני בטוח שאתה חושב שאני טועה – אני חושב שאתם מסוכנים פי-מאה ממנה, והאפשרות שלכם ושל מנהיג מפלגתכם לגרום נזק למדינת ישראל גדולה פי-אלף משלה, אבל זכותכם לעמוד פה ולעשות פרובוקציה כזאת ופרובוקציה אחרת; זה חלק מהמערכת הזאת. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אפשר לשאול אותך שאלה? <חיים אורון (מרצ):> אם היושב-ראש יסכים, אני מוכן. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אפשר לשאול רק שאלה? שאלה קצרה. <היו"ר יצחק וקנין:> תראה, תיכף מסתיים זמנו. אני לא יכול לאפשר אותה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> שאלה: אתה מדבר על נורמות. אתה חבר כנסת ותיק, אני חדש. האם הכרת נורמה מהסוג של המעשה של הגברת זועבי לפני כן? <חיים אורון (מרצ):> לא הכרתי, ואני גם לא רוצה להכיר. אבל גם לא הכרתי נורמה של חבר כנסת שנכנס לאמצע הפגנה שחיילי צה"ל מפזרים אותה, ואתה יודע, והוא בתוך החגיגה, נגיד את זה בעדינות, כי אני לא יכול – הרי פה, אם אגיד דבר יותר מדויק, יגידו: אתה מאשים מישהו. וגם אני מתנגד להסרת חסינותו – תקשיב לי טוב – ואני יכול להגיד לך את שמו ואת שם משפחתו ואת המקום שזה היה. הוויכוח הוא לא אם אני מסכים או לא מסכים. תעזוב את הוויכוח הזה. יש דברים שאני מסכים ויש דברים שאני לא מסכים. אתם פוגעים במשהו הרבה יותר מהותי בדיון הזה, שכל אחד יפעיל אותו כשיהיה לו רוב איך שהוא רוצה. פעם יפעילו כלפי, אולי פעם כלפיך. כאן, בבית הזה, נוצרה נורמה מתמשכת; גם כאשר זרקו רימון לתוך הבית הזה, בעימותים עצומים, אמרו: רגע. ופה בקלות, דרכון דיפלומטי, לא דרכון דיפלומטי, לא ניתן לה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורון. <חיים אורון (מרצ):> נפעיל סעיף בחוק ש-50 שנה לא הופעל. בתקופה שאסור היה לנסוע לחוץ-לארץ, כי היה צריך דולרים, היה סעיף שחבר כנסת יכול לנסוע לחוץ-לארץ. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש, משפט אחרון. <חיים אורון (מרצ):> מה אתם עושים? הקוריוז במה שעשיתם מראה כמה זה סתם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורון. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי. לרשותך שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שאני מכהן בכנסת מאז 1999. היו עליות ומורדות, אירועים מעניינים ומרתקים ואירועים מבישים. אני לא הייתי כאן בארץ בשבוע שעבר, השבוע הזה, שאפשר לקרוא לו השבוע של כהנא בכנסת, כאשר כל זב ומצורע מחפש איך לתקוף את חברי הכנסת הערבים, בעיקר את חברת הכנסת זועבי. האמת היא שאפשר להתמודד עם אתגרים כאשר יש מולך – – – <זאב אלקין (הליכוד):> איך אתה מפריד בין זב למצורע? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יש זבים ומצורעים בכנסת הזאת. תיכף, תיכף תשמע. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל מי זה מי? <עפו אגבאריה (חד"ש):> מי אתה רוצה להיות? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יש רמה. יש חברי כנסת מימין שאתה יכול להתמודד באופן מאתגר אתם, אבל הכנסת הזאת, יש בה חברי כנסת – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הם כולם מאתגרים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, לא, לא ראויים למלה "אתגר". – – שהם מביכים. הרמה הנחותה הרדודה שלהם כל כך מביכה, שאתה לפעמים – לא רק שאתה מרגיש בוז אליהם, אתה לא רוצה להסתכל או להביט לעברם. זה כל כך מביך איך הכנסת הזאת – אתה יודע, בחירות הן דבר דמוקרטי, ואנשים נבחרים מייצגים את הציבור, את העם, בכל פרלמנט, בכל מדינה, אבל עד כדי כך נלוזה תמונת הראי של הפרלמנט הזה – אנשים, במקום לתקוף רעיונית – תבואו – מה זה פרלמנט? אתה עולה על הדוכן, אתה נואם, אתה מנסה לשכנע. היריב שלך עולה, אתה מאפשר לו לדבר. אם אתה לא יכול להתמודד אתו, אתה משתיק אותו – זה פרלמנט? אתם לא מוכנים להקשיב? לא רוצים לשמוע? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ביבי, אתה מדבר בקול רם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולאחרונה שמעתי שיש רצון של חברי כנסת מימין ומשמאל לדבר ערבית פתאום, אלה שיודעים ואלה שלא יודעים. <יעקב אדרי (קדימה):> זאת שפה מוכרת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> פתאום התאהבתם בשפה הערבית. <חיים כץ (הליכוד):> לא שומעים אותה. לא שומעים אותה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שמעתי את הביטויים האלה בערבית – אז, וגם היום. במיוחד לחברי הכנסת האלה יש לי מה לומר בערבית מתובלת בעברית: תסתמו את הג'ורה המטונפת שלכם. זה מביך, איך שאתם יורדים – – – <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא שמעת? תסתמו את הג'ורה המטונפת שלכם. לא שמעתי אותך מסתייגת מהדברים שהם אמרו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה באמת רמה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה היה מלוכלך. מטונף. התקפה אישית. תקשיב, תקשיב, הרמה של חלק מהחברים מהסיעה שלך – מהסיעה שלך. מהסיעה שלך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אתה ממש אינטלקטואל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, אני מבקש לתת לי להמשיך. <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הזמן שלו נגמר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הזמן של – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אני לא אאפשר. אני לא אאפשר. אני מציע שכבודו לא יגרור את הדיון הזה למצב שיהיה פה – – – אתה רשאי להגיד מה שאתה חושב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, אדוני, היום – היום – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל נראה לי, נראה לי שאתה רוצה במכוון לגרור את זה לאיזה פיצוץ, ואני לא אתן לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא לא לא לא לא לא. אני מוריד מייד אוקטבות. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. אני מוסיף לך עוד דקה, ואני מבקש לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מוריד מייד אוקטבות, אדוני היושב-ראש. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא חייב להשלים פערים. הוא חייב להשלים פערים. <השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אף אחד לא הפריע לו. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מבקש, תנו לי לנהל את הדיון הזה בצורה מסודרת. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שמעתי גם את הדיון שהיה בכנסת. כל כך נמוך, ניסיון של – התקפה אישית בוטה, אין בה שום אלמנט של התמודדות עם אידיאה, עם רעיון, כל אחד מנסה לעקוץ פה ושם. איך אנשים יבואו לידי ביטוי בתקשורת אם לא ישימו פה משפט, שם משפט? זה היה כל כך מביך, אדוני היושב-ראש. ואני גם רוצה להתייחס לקדימה. קדימה בשבוע האחרון תוקפת את הממשלה מימין. מתלהמים – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – עכשיו הם יצאו, כאשר עלו חבר הכנסת צרצור וחברי כנסת ערבים להביע אי-אמון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, זה לא יאה מה שכבודו מעיר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כך מתנהגת אופוזיציה שהיא אלטרנטיבה? האמת היא שהם מתלהמים מי יביע יותר – אתם קוראים לזה אקטיביזם – מי יביע יותר היענות להתלהמות של הרחוב. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני מבקש לסיים. משפט אחרון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> משפט אחרון. תודה רבה, אדוני, על הסבלנות שלך. האמת היא שישראל, המציגה ומשווקת את עצמה כדמוקרטיה, מתקשה – רוב חברי הכנסת מתקשים לשמוע דעה אחרת, דעה שהיא מחוץ לקונסנזוס – ומתכנסת בבועה לאומנית צרה, שאומרת: אנחנו הרוב, אנחנו נדרוס, בעיקר אם מדובר בחבר כנסת ערבי. ומתחילים בחברי כנסת ערבים, יגיעו אחר כך לג'ומס, לניצן הורוביץ. והזמן הזה דוחק – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה. תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אבל לא נשנה את עמדתנו, שהאירוע הזה, הפשע הזה הוא פשע חמור, המצור חייב להיות מוסר, והאחראים לפשע הזה חייבים לעמוד לדין. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טיבי. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. חבר הכנסת בן-ארי, לרשותך שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לפי הממוצע של קודם, משהו כמו עשר דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> ואם צריך, אני אוסיף לך דקה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, אני לא צריך. אני רק רוצה לתת תודה גדולה למי שאיחד את עם ישראל בשבוע האחרון סביב חיילי צה"ל. סביב חיילי צה"ל. <חיים כץ (הליכוד):> למה יצאו מהאולם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני לא צריך אותם. אני לא הולך לדבר אליהם, אני הולך לדבר אל עם ישראל. הם לא מעניינים אותי. הם איחדו את עם ישראל. הייתי השבוע בהפגנה בתל-אביב, הייתי בהפגנה אתמול בירושלים, ראיתי את עם ישראל במיטבו, הייתי בהפגנה בירושלים גם בסוף שבוע שעבר. ראיתי את עם ישראל במיטבו שבמיטבו, באהבת חיילי צה"ל, ועל כך אני מודה להם – על האחדות הגדולה. כמובן, היום, האמירה המאוד-מאוד ברורה שדמוקרטיה כן, טרור לא. לא מדובר בחופש ביטוי, מדובר בהתנהגות של שיתוף פעולה עם טרור, והדברים נאמרו היום בצורה הכי ברורה, ולא על זה אני רוצה לדבר. בלב מורתח שמענו בשעה האחרונה על הליכתו לעולמו של מנהיג גדול, שר בישראל, הרב הראשי לישראל לשעבר, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. הרב מרדכי אליהו, שהיה רב ראשי לישראל, רב לכל עם ישראל בתפוצותיו, משנת תשמ"ג עד תשנ"ג, איחד אליו מגזרים רבים מאוד, וכשנשאלתי מה היה הסוד שלו אמרתי: הסוד שלו היה שהוא לא נשא פנים לאיש מצד אחד, האמת שלו היתה מאוד ברורה, מאוד נוקבת – היו כאלה שלא כל כך אהבו את זה, אבל לא היה מי שלא העריך את זה – ויחד עם זה, אהבת ישראל המאוד-מאוד פרטנית, מאוד אישית, עם חרדה מאוד גדולה. סיפר לי חבר שהלך להיפגש אתו פעם, עם הרב אליהו, לספר לו ולתנות את הצער שיש לו מגידול הבן שלו. אמר לו הרב אליהו: תביא אותו אלי. תביא אותו אלי. עם כל העיסוקים שלו – דיין בבית-הדין הגדול, עם הנהגה של מאות אלפים, הנהגה של עשרות גרעינים תורניים בכל ערי הפיתוח בארץ; הוא הוביל את המהלך הזה, של ללכת ולצקת רוחניות ותורה בכל פינה ופינה, בכל שכונה ושכונה, במעקב אישי, בדאגה אישית. יש לו הזמן להגיד לאבא: תביא את הילד אלי. אי-אפשר גם לשכוח את הדאגה, שיש ללמוד ממנה, לאסיר שלנו, לשבוי שלנו, שנמצא בארצות-הברית, ליונתן פולארד. הלך שוב ושוב – איש מבוגר הולך ונוסע למרחקים כדי לפגוש באיזה בית-כלא מרוחק בארצות-הברית, לפגוש את האיש הזה ולחזק את לבו – האיש שלמעלה מ-24 שנים יושב בכלא. הרב מרדכי אליהו, עליו השלום, עמד גם לעם ישראל בשעותיו הקשות, בשעה של הגירוש והעקירה והבוגדנות בעם ישראל, הנהיג את הציבור בחוכמה, בתבונה, בנחישות, באהבה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת בן-ארי, אני לא מפסיק אותך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אסיים בעוד שני משפטים. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, מזכיר הכנסת הודיע לי שביקשת הודעה אישית, והיושב-ראש אישר לך שלוש דקות. אני מאשר לך אותן עכשיו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אסיים עם הרב אליהו ואני אעבור להודעה אישית. מכל מקום, זו היתה דמותו, ואנחנו בשעות הקרובות נלווה את הרב מרדכי אליהו למנוחת עולמים, ונתפלל שאותה הבטחה, שלא שקעה שמשו של זה, זרחה שמשו של זה – שהקדוש-ברוך-הוא ימלא לנו במנהיגות ראויה, דומה למנהיגות האמיצה והכבירה הזאת, של תלמיד חכם עצום, אוהב ישראל גדול ומנהיג בשיעור קומה שאנחנו חסרים כל כך. ועכשיו, בהפרדה של הדברים, אני רוצה לתת הודעה אישית. אני מהבוקר פה מותקף בהתקפות אישיות כאלה ואחרות. אין בעיה, אפשר לתקוף אותי אישית. חבל שזה בא יחד עם כמה שקרים שחוזרים כמה פעמים – בן-ארי תקף חיילי צה"ל. מי שעומד על דבריו אלה, שיסיר את חסינותו כדי שאני אתבע אותו תביעת דיבה. אני שירתתי בצה"ל, נלחמתי במלחמת לבנון, שירתתי במילואים למעלה מ-20 שנה, עד שנפצעתי, אני אפילו מוכר כנכה צה"ל, לכן זאת אמירה בוטה, עלובה, של מישהו שאין לו מה לומר ואין לו מה לטעון, ומגן בצורה תמוהה ביותר – מגן בצורה תמוהה ביותר – על מי שהשתתפה במשט של טרור, או – כמו שאמר ידידי מכובדי חבר הכנסת אלדד – בחלק מההונאה; היא, חברת הכנסת המדוברת, השתתפה בהונאה, כאילו מדובר במשט של שלום. זה אחד מהחסר המודיעיני; תדעו לכם שיש כאלה שאומרים "שלום", הם מתכוונים למלחמה. הם אומרים "שיחות קרבה", הם מתכוונים לשיחות ריחוק. הם מדברים על יוזמה סעודית לשלום, הם מתכוונים להשמדת ישראל בשלבים. זה צריך להיות המינוח שלנו. ובאותה תוכנית הונאה שהובילה את חיילי צה"ל למלכודת, וכולנו ראינו היום את התמונות, שאגב, הוברחו, וכפי שיש עדות של עיתונאי, הוברחו על-ידי אשה אחת, שלא נבדקה כשהיא יצאה משם, שהצניעה את כרטיסי הזיכרון אצלה, וראינו את התמונות המבישות של חטיפה של חיילים. אתם משווים? ההשוואה לגרמניה היא עלובה, היא בוז לאינטליגנציה, בוז לכל מי שמבין עניין. עליבות של השוואה. האם יהודי אחד בגרמניה אמר: אני לא גרמני, אני אקים פה את מדינת ישראל? האם יש מה להשוות? האם יהודי אחד בגרמניה ארגן חרם נגד גרמניה? מה ההשוואה העלובה? מה זה הזילות של השמדת אחינו ואחיותינו? עם ישראל קם על נפשו. חופש ביטוי. גם אני אמון על חופש ביטוי. דמוקרטיה? בוודאי, יש כאן דמוקרטיה. יש לנו פה מיעוטים שונים שמייצגים את עצמם ואת העמידה שלהם בגאווה, ואנחנו גאים בהם. רק היום היה אצלי איש מגוש-חלב, אזרח ישראל, קצין צה"ל, מרוני, ארמי. אני גאה בו. אני הולך לסייע להעברת חוק למיעוט הארמני, שיקבלו את הכבוד שלהם ואת המעמד שלהם במדינת ישראל. אין לנו שום דבר נגד מיעוטים. יש לנו ויש לנו עם מי שרוצה להשמיד אותנו, כי העם היהודי ידע את זה בעבר, ואם נקום על נפשנו על אף האמירות, על אף ההכפשות – גזען, כל המלים האלה, כל ההתלהמות הזאת, כל האלימות המילולית הזאת, והבושה – תנועה ציונית, מרצ, תנועה ציונית; עם מי אתם משתפים פעולה? על מי אתם מגינים? אתם מגנים על דמוקרטיה? <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אסיים. על סייעני טרור מדופלמים, שאפילו לא מתביישים ברצון שלהם לפתוח לא נתיב הומניטרי לעזה – זה נתיב של טילים, שיטביעו את תל-אביב בטילים, את המפגינים שהוא התגאה בהם. אבל אני רוצה להגיד לו שבהפגנה הספונטנית נגד טורקיה, לא שהיו בה כל מיני שונאי ישראל, היו אלפי עם ישראל – ראיתי אותם הולכים ברחובות עטופים בדגלי ישראל, אוהבים את חיילי צה"ל, אוהבים את השייטת, אוהבים את עם ישראל. בהצעת האי-אמון של היום אנחנו לא יכולים שלא לתמוך בממשלה, שעושה את מלאכתה – היתה יכולה לעשות אותה טוב יותר, אבל מובן שאנחנו יחד עם עם ישראל, למען עם ישראל, למען חיילי צה"ל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת אורי אורבך. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך, חבר הכנסת אורבך, שלוש דקות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שר וגדול נפל היום בישראל. קשה להסביר גם לעצמנו וגם לאחרים משמעותו של אדם גדול בתורה שנעקר מנופנו. יש כאלו שמחוברים בחייו אליו יותר, ויש כאלו שמחוברים אליו פחות, אבל כשנעקר עץ ששורשיו עבים וגזעו וצלו מרובה ופירותיו יפים, משהו בנוף חסר, גם אם לא אתה או את או אני חוסים בצלו ביום-יום, והלוואי שנצליח להעביר לעצמנו ולילדינו ולאנשים הקרובים יותר לתורה ומצוות או קרובים פחות את משמעותו של אדם גדול בתורה שנעקר מן הנוף. אנחנו הרבה פעמים מרגישים זאת כשאנשים שאינם דווקא מהתחום התורני – רק בשבוע שעבר היה זה אדם שגדול בחסד ובהתנדבות, לובה אליאב, וכולנו הרגשנו את החיסרון בלב; מי ייתן ואנשים מכלל הציבור ירגישו את אותה תחושה של עקירה ושל יתמות כשאדם כזה הולך מאתנו. כולנו נלווה אותו היום. לענייני היום-יום המעיקים – הסכנה לדמוקרטיה שעליה מדברים היא מכיוונים שונים; היא קודם כול מאנשים שבאים לשתף פעולה עם האויב. הפגיעה בחסינות היא לא מחברי כנסת שרוצים להגביל את החסינות של חברי כנסת, אלא מחברי כנסת שמנצלים לרעה את החסינות ופוגעים בחסינות של כל חברי הכנסת. כי אם החסינות, משתמשים בה לרעה, הרי שהחסינות תוגבל, וסופה שתוגבל לעוד רבים וטובים, ולכן אני מציע להיזהר. אבל אני אומר את זה לא רק לאלו שמזדהים עם האויב. אני אומר את זה גם למי שמזדהה עם מדינת ישראל ועם הציונות כאן בכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זאב. <אורי אורבך (הבית היהודי):> חברי כנסת בכנסת ישראל לא מסתערים על הדוכן כשחבר כנסת או חברת כנסת, לא משנה מה דעתם, נואמים כאן. אני כבר לא מדבר על הנזק והחוכמה שיש בעניין, התמונות שרואים בכל מקום והניצחון שיש בזה לכל משנאינו; מצד העניין עצמו, מצד האמת, חבר כנסת פה יכול לומר את כל אשר על לבו, ואנחנו לא מתקרבים אליו בצעקות, ואנחנו לא מסתערים על הבמה עצמה, כי אנחנו חברה מתוקנת, ודמוקרטיה מתוקנת, ויכולים לשמוע גם דברים קשים מאוד. קשים עד מאוד. יש לנו כלים אחרים להתמודד עם דברים כאלה. לא בהסתערות על הדוכן. ואני אומר עוד משהו, שקרה היום – היום ועדת הכנסת הצביעה הצבעה – – <היו"ר יצחק וקנין:> דקה לסיים. אני מוסיף לך דקה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני אסיים בדקה. – – על הצעה שאני מזדהה אתה, לצמצם את זכויות היתר – לא את החסינות – את זכויות היתר של חברי כנסת. וזה בסדר לצמצם זכויות. אז לא יקראו את עיתון "הארץ" בבוקר, אז יקבלו את האידיאולוגיה ממקומות אחרים, או כל מיני דברים כאלה, שאפשר להגביל. <שי חרמש (קדימה):> אם זה יהיה טוב אפשר להרחיב את זה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אפשר להרחיב לעיתונים אחרים גם כן. <שלמה מולה (קדימה):> לא נראה לי שזה היה כבוד גדול היום, מה שנעשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא כבוד גדול וגם לא בושה קטנה. מה לא היה – ההחלטה עצמה היתה נבונה ונכונה, אבל אני רואה חברי כנסת, בסוף ההחלטה הזאת – אני מתכוון לעמיתנו חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ולשני עוזריו, או שמא אתה עוזר שלהם, כשאתם מרימים כוס "לחיים" בוועדת הכנסת, כאילו אנחנו בבית-מרזח, אדוני. אנחנו לא בבית-מרזח – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת בן-ארי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – אנחנו בכנסת ישראל, ואם רוצים לחוקק חוקים טובים ונבונים, או הגבלות מסוימות, שהן נכונות, כפי שהחלטנו היום בוועדת הכנסת, זה בסדר. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מולה, הוא כבר סיים את זמנו. תאפשר לו להגיד משפט אחרון. <אורי אורבך (הבית היהודי):> יש – בכנסת גם לנראות יש משמעות, ואנחנו לא מרימים כוסית "לחיים" אחרי שהעברנו איזה חוק, בו במקום. נכון שלהיכנס לתקשורת, לטלוויזיה ולאינטרנט זאת מטרה עליונה, אבל פה זה לא בית-מרזח, וכבודה של הכנסת הוא כבודה של מדינת ישראל, ואנחנו נתנהג כבני-תרבות גם אם נשמע דברים קשים וגם אם נשיג הישגים יפים, אחרת נהיה כמקולקלות שבאומות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה יעלה סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן. לרשותך שלוש דקות. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, עזה נמצאת במצור זה ארבע שנים. מיליון וחצי בני-אדם נמצאים בכלא הכי גדול בעולם. המצור מהווה הפרה של החוק הבין-לאומי, והוא העמיק את המשבר ההומניטרי, שממדיו קשים – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גלעד שליט – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד רותם – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד רותם, אני לא אאפשר לך להפריע. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – אי-אפשר בלי לדבר על גלעד שליט. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אאפשר לך להפריע. <חנין זועבי (בל"ד):> – – שממדיו קשים מלכתחילה – – – <שי חרמש (קדימה):> גם ירי "קסאמים" – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שי. שי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <דליה איציק (קדימה):> – – – <שי חרמש (קדימה):> – – – על הפרת החוק הבין-לאומי – – – <דליה איציק (קדימה):> בסדר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שי, פעם שנייה. אל תאלץ אותי להוציא אותך. <חנין זועבי (בל"ד):> אז אני אחזור על המשפט שלא שמעת, חבר הכנסת שי. המצור מהווה הפרה של החוק הבין-לאומי, והוא העמיק את המשבר ההומניטרי, שממדיו קשים מלכתחילה, בגלל הכיבוש, אבטלה נרחבת, עוני קיצוני, היעדר ביטחון ואספקת תזונה ועליית מחירי המזון שנגרמו בשל המחסור – – – <חיים כץ (הליכוד):> וגלעד שליט. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים כץ, אני מבקש. אתה גורם לזה שאני מוסיף לה זמן. <חיים כץ (הליכוד):> תוסיף לה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש, אל תפריע לה לדבר. <חיים כץ (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת כץ, אני פונה אליך בפעם האחרונה לפני שאני קורא אותך לסדר. אני אקרא אותך לסדר. <חנין זועבי (בל"ד):> כל זה, חבר הכנסת כץ, הותיר ארבעה מתוך חמישה עזתים תלויים בסיוע ההומניטרי. ההיקף של המצור, והצהרותיהם של פקידי ממשל ישראלים בדבר מטרתו, העידו על כך שהוא הוטל כצורה של עונש קיבוצי על תושבי עזה, שהינו הפרה בוטה של החוק הבין-לאומי. מבצע "עופרת יצוקה" דרדר את המשבר לממדים של אסון. בסיומו הכביד המצור או מנע את המאמצים לבנייה מחדש. עקב כך חלה הידרדרות נוספת בשירותי המים והתברואה, התרבו הפסקות החשמל, שבתורן גרמו לבעיות חמורות במוסדות ציבור ובריאות. בין הלכודים בעזה חולים במחלות קשות שנזקקו לטיפול רפואי מחוץ לעזה. המצור הזה בא בעקבות התקפה שבה נהרגו 1,400 בני-אדם, גברים, נשים וילדים. במהלך ההתקפה צה"ל הרס עשרות אלפי בתים, ו-263 בתי-ספר נהרסו באופן חלקי עד חמור. ישראל החליטה שאת בתי-הספר שהיא הרסה, הפלסטינים לא יבנו שוב; את המפעלים שהיא הרסה, הפלסטינים לא יבנו שוב, ואת הבתים שהיא הרסה, הפלסטינים לא יבנו שוב. צה"ל וממשלות ישראל החליטו על ענישה קולקטיבית. 35,000 בני-אדם עדיין חיים במחנות פליטים חדשים. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך עוד דקה. <חנין זועבי (בל"ד):> אוקיי. 100,000 אזרחים חזרו לבתים שעדיין אין בהם תנאי מחיה סבירים; 70% מתושבי עזה, שאינם רשומים כפליטים, אינם יכולים להתקיים בלי תמיכתם של ארגוני סיוע. ממשלות ישראל, הכנסת וצה"ל אינם מעוניינים רק בסגר פיזי; הם מעוניינים גם בסגר תודעתי של דעת הקהל בישראל, שלא ישאלו שאלות, שלא יערערו, שלא יתהו לשם מה ושלא יחקרו, ומה הלאה. המאבק נגד הסגר על עזה הפך למאבק בין-לאומי. אני לא מייצגת כאן רק את בל"ד. אני לא מייצגת פה רק את המפלגות הערביות. אני מייצגת את העולם החופשי. אני מייצגת כאן אנשים וגברים בעלי מצפון, ערבים ויהודים, פלסטינים וזרים. כל בן-אדם עם מצפון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <חנין זועבי (בל"ד):> משפט אחרון. כל בן-אדם עם מצפון צריך להתנגד למצור על עזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, ואחריו – אחרון הדוברים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כמה אנשים יש כאן עם מצפון? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני חושב שההערה שלך לא במקומה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה? <היו"ר יצחק וקנין:> לא במקומה. יעלה סגן השר יעקב ליצמן, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס. שלוש דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> זה לא על חשבוני. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי שזה לא על חשבונך. אתה יכול. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום שקרה – ביקרתי את החיילים בבית-החולים "תל-השומר" – "שיבא"; כמה חיילים היו שם. ביקרתי, התעניינתי, הטיפול נפלא, המשפחות שיבחו את הטיפול, הכול היה בסדר. מה שהפליא אותי – אני אומר את זה לחברי הכנסת הערבים – שכשהייתי בדרך החוצה נכנס חבר הכנסת טלב אלסאנע. הוא הצהיר בכניסה שהוא בא לראות – לבקר את הטורקים, מלחי השלום, שליחי השלום. אני באתי לחיילים, הוא בא לטורקים, בסדר גמור. מה שהפליא אותי מאוד – איזה מלחי שלום שהם יורים בתוך הראש של אנשים, שהם יורים בתוך הלב של חיילים, ועל זה עוד באים לבקר אותם כמלחי שלום, שליחי שלום? זה השלום? והם לא מתביישים אפילו לבוא ולבקר ולהצהיר, כאילו הם הנפגעים? הם הרי רצו לרצוח אנשים, זרקו חיילים מתוך קומה. בזה לדעתי עברתם את גבול ההפקרות, גם של הביטוי, גם של הדמוקרטיה. יש גבול לכל הדברים האלה. לא בכדי הגיע מה שהגיע היום בוועדה. לא הייתי שם היום, ברוך השם, הייתי עסוק היום בטיפולי שיניים, אבל אני חושב שמוגזם, מוגזם להתנהג כך. לעצם הדבר, אם צריך בדיקה או לא צריך בדיקה, זה כמו בית-החולים באשקלון. האופוזיציה תגיד ככה – לא משנה שפעם חשבו אחרת, הקואליציה תגיד ככה – לא משנה אם הם חשבו פעם אחרת. אני לא רואה מה יש לבדוק; אני יודע שבדרך כלל, חברי הכנסת, אנחנו צריכים לבדוק דברים שהם לא ברורים. יש סרט, יש הכול, הכול ידוע, הכול ברור, מה יש לבדוק? ברור לי שהכול התנגחות, ולכן אני מציע להוריד את האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר הבריאות, המכונה סגן השר, ליצמן. חבר הכנסת אקוניס, אחרון הדוברים, ואחריו מבקש שר הביטחון להשיב על דבריהם של כל מבקשי האי-אמון וכל המתדיינים בדיון שהתקיים כאן בעקבות הצעות האי-אמון. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאחת האמירות הקשות ביותר, אולי הקשה ביותר, מאירועי השבוע האחרון, ששמענו בשיח הבין-לאומי – ובאופן מפתיע, אגב, אדוני היושב-ראש, הוא היה מאוד מוצנע: תחזרו לאושוויץ. תחזרו לאושוויץ, אדוני היושב-ראש. זה אמירה שמסכמת בשתי מלים, חדות כתער, את אירועי הטרור של משט ה"מרמרה". התמונות, כמובן, אדוני, לא מפסיקות לזרום, כולל אתמול בעיתונות הטורקית, תמונות של חיילי צה"ל נגררים מוכים וחבוטים בבטן האונייה. הכול יחד הוכחה נחרצת שזה לא היה משט שלום, לא היה פה ניסיון להעביר סיוע הומניטרי לרצועת-עזה – כמובן נחסם הניסיון הזה על-ידי "חמאס". היום כבר אי-אפשר לדבר רק על משט טרור, אדוני היושב-ראש; כך כיניתי אותו ביום שני בשעות הבוקר המוקדמות. אנחנו מדברים על פיגוע טרור; פיגוע לכל דבר, מאורגן היטב, קפדני, מתוזמן ומצולם. מובן שיש מדינות בעולם שקופצות על המציאה, ומוצאות עוד אירוע, שהוא אירוע מובהק של הגנה עצמית, לנגח את ישראל, לקלס, לגנות ולקרוא להקמת ועדת חקירה בין-לאומית עם רוב אוטומטי נגד מדינת ישראל. אדוני שר הביטחון, אני שמח שנכנסת בדיוק כאשר התכוונתי לומר – ואני אומר – שמה שנדרש כעת למדינת ישראל, מכל הסיעות הציוניות, הוא להתאחד, לעמוד יחד ולשלב ידיים במאבק הבין-לאומי הקשה. חברי מסיעת קדימה, אתם עמדתם כאן ביום רביעי, כאן וגם כאן, וגיניתם – בצדק – את השתתפותה של חברת הכנסת זועבי במשט הטרור. יומיים הצלחתם לעמוד באמירה הציבורית שתגבו את הממשלה. יומיים. ואז, כבר ביום רביעי, חבר הכנסת והבה, החלטתם – לא יודע מי עלה על דעתו הרעיון הזה – לחבור לסיעות הערביות. באותו יום רביעי, רק אתם עומדים כאן – אתה היית פה – ובאמת, הגינוי היה מעומק הלב לסיעות הערביות. אבל באותו יום החלטתם לחבור לסיעות הערביות, אותן סיעות שכביכול יצאתם נגדן, חברתם אל הערבים ומיהרתם להגיש אי-אמון בממשלה. הצביעות הזאת זועקת ומהדהדת כבר מחוץ לבית הזה. צוחקים עליכם. גם מתביישים בשבילכם. איבדתם כל רסן, איבדתם כל בושה, חציתם את כל הקווים האדומים שבין קואליציה לאופוזיציה. חבר הכנסת שי, אתם מביישים קודם כול את עצמכם. קודם כול אתם מביישים את עצמכם. <נחמן שי (קדימה):> מי חצה איזה קווים? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה עמדת פה לפני שעה ונימקת הצעת אי-אמון. <נחמן שי (קדימה):> השריקה נגמרה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> שלא לדבר על הגברת לבני שנימקה את הצעת האי-אמון. אבל אתם מביישים את עצמכם וגורמים בראש ובראשונה נזק אדיר לאחדות הלאומית שנדרשת כעת. <ישראל חסון (קדימה):> אופיר. אופיר. אופיר. אתה לא שמעת את יושבת-ראש האופוזיציה, ודבר שני, יש הבדל בין אחדות לאחידות. יכולה להיות אחדות, לא מתוך אחידות דעים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת חסון, דבריך מחכימים ונכונים – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אבל עם זה, אני היום לא מרשה קריאות ביניים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אבל אני אתן לך סקופ קטן, חבר הכנסת חסון. אני אומנם לא הייתי באולם אבל אני הקשבתי קשב רב לגברת לבני, לעשר הדקות שלה, ואני מסכים שאחדות היא לא אחידות, אבל אתה, אם אינני טועה, היית פה ב-2006 – אם אינני טועה, מטעם ישראל ביתנו, בכלל, אם אינני טועה – – – <ישראל חסון (קדימה):> אתה לא טועה. כן. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אוקיי. אתה רואה, לפני ארבע שנים, עוד מעט ארבע שנים – – <נחמן שי (קדימה):> הפסד שלהם ורווח שלנו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – הותקפה מדינת ישראל בטילים ורקטות על-ידי "חיזבאללה" ופרצה מלחמת לבנון השנייה. הליכוד היה אז באופוזיציה – לא גדול, זה נכון – נבחרים לאופוזיציה. נבחרים לאופוזיציה – לא נופלים לאופוזיציה – נבחרים אליה, עם 12 מנדטים. מייד, מייד נצרנו כל פעילות פוליטית, אתה יודע את זה, גיבינו את הממשלה, ויושב-ראש הליכוד נתניהו יצא למסע הסברה של חודשיים – לא של יום וחצי, חבר הכנסת חסון – הוא לא יצא למסע הסברה כדי לעמוד כאן, חברת הכנסת סולודקין, ולהגיד שהיא הופיעה בשלוש תחנות טלוויזיה, אפילו אם אני לא טועה, אמרה באיזה ריאיון שנתנה, אפילו בטלוויזיה הספרדית היא הופיעה. זה, אגב, יפה, זה טוב מאוד – – <חיים אורון (מרצ):> חבר'ה, אתם מקבלים הרבה ציונים. יפה. טוב מאוד. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – אבל בצד שני, עולה לתקוף את הממשלה. הגברת לבני הרואה ואינה נראית. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אופיר אקוניס, אם אני ראש ממשלה הייתי ממנה אותך לשר ואז היה זמנך בלתי מוגבל, אבל אני לא ראש ממשלה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מייד מסיים, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – וכנראה גם לא אהיה, אבל אתה תהיה שר, אז נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, הגברת לבני, הרואה ואינה נראית, היא האחרונה גם שיכולה לדבר, שר הביטחון, על שרים שמשקיפים. שמעתי אותה. חבר הכנסת חסון, הנה, שמעתי אותה. אתה יודע, היא דיברה על שרים בממשלה שהם משקיפים. הרי אנחנו זוכרים את אותה מסיבת עיתונאים אומללה, מבישה, פתטית, של הגברת לבני – כאן, לא רחוק, במשרד החוץ – קוראת לראש הממשלה מר אולמרט להתפטר. קראה לו להתפטר – שרה בממשלתו, במסיבת עיתונאים שכל העולם ראה. וכמובן, התפוגגה בתוך שלוש דקות מאז סיימה את מסיבת העיתונאים, התפוגגה חזרה לממשלתו הכושלת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ולסיום. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לסיום, אדוני, קדימה הבטיחה להיות אופוזיציה אחראית ועניינית. כמה צביעות? כמה שקרים אפשר לספר לעם? במקום להתייצב לצד הממשלה ולהדוף את המתקפה הבין-לאומית, אתם חוברים לסיעות הערביות ומצטרפים לגל הצביעות הבין-לאומי. עכשיו אני אומר כאן לגברת לבני ולחברי קדימה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – מי שיצביע, אדוני, אחרי הודעתו של שר הביטחון, מי שילחץ על כפתור ה"בעד" בהצבעה על הצעת האי-אמון המגוחכת שלכם, ייזכר ויירשם לו הדבר כיום המביש בימיו כאיש ציבור, והציבור כולו – הציבור כולו – יראה איך התנהגתם בעת הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס על דבריו הקצרים. אני מזמין את המשיב מטעם הממשלה, שר הביטחון אהוד ברק, אשר ביקש להשיב בעצמו על כל הצעות האי-אמון וכן להתייחס לדיון שנתקיים. אדוני שר הביטחון, בבקשה. מובן שהשר אינו מוגבל בזמן. <שר הביטחון אהוד ברק:> אני אנסה להגביל את עצמי. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בטוח, תמיד טוב. <שר הביטחון אהוד ברק:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-31 במאי, בשעות הבוקר, השתלט כוח צה"ל על המשט שניסה להגיע לעזה, בניגוד לסגר. אני וראש הממשלה – לאחר דיון שביעייה – הורינו ואישרנו לצה"ל את הפעולה. המשימה – עצירת המשט והבאתו לאשדוד – בוצעה. על רקע האלימות, תשעת ההרוגים והנפגעים – שחרגו ממה שהוערך – ישראל ניצבת בפני האצת לחצים לערוך שינויים במתכונת הסגר ולקיים חקירה בין-לאומית של האירוע ותוצאותיו. זו איננה התוצאה שרצינו, ואנחנו מתמודדים ונמשיך להתמודד אתה בימים האלה ובבאים אחריהם על מנת להבטיח את ביטחון ישראל, את המאבק למניעת התעצמות ה"חמאס" ברצועה – ברקטות, טילים ואמצעי לחימה – את התנאים למשא-ומתן על שליט ואת סיכול הפיגועים מהרצועה. הבאת ה"רייצ'ל קורי" לאשדוד והפגיעה הבוקר בחמישה מחבלים בחוליה הימית בחוף עזה, שתיהן פעולות של אותה שייטת 13 ושל אותו צה"ל ואותם לוחמים ואותם מפקדים – הן ההוכחה החיה לכך. התוצאה של מבצע עצירת המשט גורמת להרבה אזרחים גאווה מוצדקת בלוחמינו, לצד זעם על מארגני האלימות בקבוצה הטורקית על ה"מאווי מרמרה", ותסכול נוכח חלק מהמראות וחלק מהתקלות. כל זה מובן, אנושי ומוצדק. גם אני ורבים כאן בכנסת במערכת הביצועית של ישראל ובציבור חשים כך. חשים כך גם חלק מאוהדי ישראל וידידים בכל מקום נורמלי בעולם. אבל ישראל איננה מקום נורמלי, במובן הכי פשוט של המלה. כאן לא קנדה ולא פינלנד ולא ניו-זילנד. אנחנו מדינה במאבק, מוקפת אתגרים – מיידיים, תובעניים, מסכני-חיים ויומיומיים – מה"חמאס" והסוררים בעזה, מה"חיזבאללה" בלבנון, מהגיבוי הסורי ל"חיזבאללה", וכמובן מאירן. אנחנו תלויים גם לנורמליות של ההווה שלנו וגם לעתידנו בנכונותם של בחורים צעירים לסכן את חייהם להגנתנו, ביציבות ובכושר העמידה שלנו כפרטים וכחברה, גם בזמן טלטלה; בקור הרוח שלנו, גם תחת מכות, שיכולות לבוא, ובתחושת צדקת הדרך וטעמה, אחדות המטרה והסולידריות הפנימית, אותה אחדות שאנו מקרינים אל הצעירים הנשלחים אל מבחן האלימות והאש. אינני בטוח שהצעות האי-אמון בעיתוי מוקדם כל כך לאחר האירוע, והצעת האי-אמון של קדימה מצד תוכנה והגדרתה, עומדות במבחן הממלכתיות והרצינות הזה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> עד מתי אתם רוצים שנעזור לכם לטייח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת. <שר הביטחון אהוד ברק:> למיטב הכרתי, קור הרוח, שיקול הדעת, רוחב הראייה ההיסטורי וכושר ההכרעה – קרי האומץ לקבל החלטות והכוח לבצע אותן גם בתנאי אי-ודאות – נדרשים ויידרשו לנו לא רק אל מול האיומים אלא גם מול אתגרי החובה למצות כל מהלך אפשרי בתחום המדיני – – <ציפי לבני (קדימה):> והממשלה הזאת יכולה לעשות את זה? <שר הביטחון אהוד ברק:> – – במעבר משיחות קרבה אל המשא-ומתן הישיר עם הפלסטינים ובמאמץ החיוני לדעתי לבחון כל סדק לאפשרות הבקעה מדינית מול סוריה ובהמשך מול לבנון. אלו מהלכים שלא ייתכנו ולא יבשילו בהתלהבות בלבד או בנכונות לדבר עליהם ב"סאונד בייטס" מושכות, אלא בנכונות לקבל הכרעות כואבות בשני הצדדים, תוך הקפדה נחושה על צורכי הביטחון והאינטרסים החיוניים של ישראל. קידום מאמצים אלה בתנופה, גם תוך קבלת הכרעות פוליטיות פנימיות, רק הם, לדעתי, יבטיחו סיכוי לשינוי מגמה עמוק – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> איפה ההכרעות הפוליטיות? <שר הביטחון אהוד ברק:> – – וחיובי ביחסי ישראל עם ידידיה, ובמרכזם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, לא הפריעו פה עד רגע זה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל איפה ההכרעות הפוליטיות? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, אין סבלנות היום. בבקשה, אדוני. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – – רק הם יבטיחו סיכוי לשינוי מגמה עמוק וחיובי ביחסי ישראל עם ידידיה, ובמרכזם ארצות-הברית ומדינות מתקדמות בעולם. רק הם, ולא התקוטטויות מיותרות בתוכנו, כאן בכנסת. ודאי לא טענת שווא כי תהליך הדה-לגיטימציה החל עם המבצע – הוא החל עוד ב"עופרת יצוקה", ואולי לפני כן – ולא הטענה כי הוא, יחד עם המפנה העמוק בטורקיה, התוצאה של המשט. ההיפך הוא הנכון; המפנה ההיסטורי העמוק בעמדת טורקיה והסתכלותה האחרת על המציאות המזרח-תיכונית והעולמית הם חלק מהסיבות שהביאו להבשלת המשט הזה, כפי שהוא התרחש. שתי השאלות העיקריות המרחפות באוויר ואזרחים בארץ ובעולם מחפשים עליהן תשובה הן הבאות: האם הסגר נכון ודרוש והאם הפעולה לעצירת המשט נדרשה. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> גם לא. <שר הביטחון אהוד ברק:> תשובתי על השאלות האלה חדה וברורה: הסגר והפיקוח על מטענים ימיים לעזה דרושים על מנת למנוע האצת ההתעצמות ברקטות, טילים, נשק וחומרי מלחמה. <רוני בר-און (קדימה):> אז למה אתה מקל אותו עכשיו? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> בעזה חיים כמיליון וחצי אנשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני לא שמעתי את שר הביטחון קורא לך קריאות ביניים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, אותו הדבר. נא לתת לשר הביטחון – הוא משיב לכם עכשיו. אין היום קריאות ביניים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, הוא קרא לי קריאת ביניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. הוא קרא קריאה אחת, קראת לו בחזרה. לזחאלקה הוא לא קרא, לא נתתי לו לגמור. אתם עכשיו בתיקו, מספיק. זה הכול. <שר הביטחון אהוד ברק:> בעזה חיים כמיליון וחצי אנשים. רק אחד מהם זקוק באמת לסיוע הומניטרי. רק אחד מהם כלוא בחדר צר – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> תחזירו אותו. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – לא זוכה לראות אור יום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה עיוור. <שר הביטחון אהוד ברק:> רק אחד מהם – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה לא רואה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אחמד טיבי. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – לא זוכה לפגוש בני-אנוש ומצבו הבריאותי איננו ידוע – – <קריאה:> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> – – שמו גלעד שליט. החודש ימלאו ארבע שנים להחזקתו – – <קריאה:> – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> – – בניגוד לכל האמנות הבין-לאומיות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה אוטיסט. <שר הביטחון אהוד ברק:> שלומו, טובתו וזכויות האדם הבסיסיות שלו נעלמו מעיניהם של "פעילי השלום" וארגוני זכויות האדם. בסוגיה הזאת קולם נדם. בעזה אין משבר הומניטרי ואין רעב, ומאז יישמה מדינת ישראל את תוכנית ההתנתקות גם אין שם שלטון ישראלי, וגם אין שלטון של הרשות הפלסטינית. בעזה יש "חמאס", בעזה יש "ג'יהאד", בעזה יש טרור, ומיליון וחצי אזרחים מסכנים. <רוני בר-און (קדימה):> למה אתם מקלים את הסגר? <שר הביטחון אהוד ברק:> בעזה יש אמל"ח ורקטות, רקטות שיש להן כתובת אחת: אזרחי מדינת ישראל. ארגוני הטרור ירו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני שמעתי את השאלה – – <שר הביטחון אהוד ברק:> – – רקטות בעבר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הוא לא יענה, הוא לא רוצה. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – ולצערי, עשויים לירות רקטות גם בעתיד. לשם כך הם מצטיידים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא חייב. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – ולשם כך הם מתאמנים – – <רוני בר-און (קדימה):> בשביל זה אתה פה. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – ולשם כך הם צריכים אוניות שתגענה אל חופיהם ללא ביקורת ישראלית ולא דרך אשדוד. למדינת ישראל עומדת הזכות הבסיסית ביותר, זכות שהיא גם חובה, החובה להגן על עצמה ועל אזרחיה, ועל תושביה, ומכאן הצורך לבדוק כל מטען וכל סחורה בטרם נאפשר את הכנסתם בשערי עזה, כדי למנוע זרם של הברחות של אמצעי אמל"ח וטרור. המשט הוא פרובוקציה של "פעילי שלום" שלא הגשת סיוע הומניטרי בראש מעייניהם, אלא התנגדות אלימה ופוטנציאלית רצחנית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הם באו והתנגשו אתך? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ברכה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> התנגשו אתו? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, אני מוכרח לומר לאדוני, שלא כל הדברים שאתה אמרת, הם – הסכימו עליהם כולם. ובכל זאת – אתה לא יכול לקרוא קריאות ביניים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היושב-ראש, אני לא מצפה שברק יסכים אתי – – – יש פה הסחת דעת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אבל אני מצפה שתיתן לו לדבר באופן החופשי ביותר, לפי עמדתו ודעתו. <רוני בר-און (קדימה):> אתה זקוק לחיזוקים? אני אעשה לך כן בראש. אתה זקוק לחיזוקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. <שר הביטחון אהוד ברק:> לאחר שכשלו המאמצים הדיפלומטיים והאחרים למנוע או לדחות את המשט, ונדחו הצעותינו בכל ערוץ אפשרי, כולל ממני ישירות אל שרי החוץ של טורקיה – קודם הקריאו פה מהדוכן שיח שלנו אחרי האירוע; היו לנו כמה שיחות לפני האירוע, אבל שוחחתי גם עם שרי החוץ של אירלנד, יוון, קפריסין – עם כולם, באותה פנייה, לאפשר למשט לפרוק את הציוד באשדוד, במשך הזמן גם באל-עריש שבמצרים, אחר כך מה שיותר יועבר לעזה. לאחר שכל הפניות האלה נדחו, ולאחר שנדחתה גם פנייה במכשירי הקשר, בין קברניט לקברניט, מול הספינות עם התקרבותן לאזור הסגר, לא נותרה דרך אלא תפיסה של הספינות בלב ים. בחמש זה עבר בקלות, באחת זה עבר עם מה שאנחנו יודעים. אבל לפי דעתי, העמדה הבסיסית הזאת, בהקשר של השאלה שעומדת על הפרק – האם הסגר נדרש והאם הפעולה נדרשת – העמדה הזאת, שתיארתי כרגע, עם שתי התשובות החיוביות, זו היתה לפני מעשה, ונדמה לי שעודנה – – <יואל חסון (קדימה):> אבל מה השתנה? – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> – – עמדת ראשי קדימה גם היום, וזו היתה גם עמדת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – השביעייה בדיון שהתפתח בנושא בהתכנסות של השביעייה כמה ימים לפני המבצע. <יואל חסון (קדימה):> – – – <זאב בוים (קדימה):> זה לא מה ששמענו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם רוצים להפריע? אני מודיע לכם: מי שיקרא קריאת ביניים עכשיו, מי שיקרא קריאת ביניים, בלי אזהרה ובלי שלוש אזהרות, מוצא החוצה. <קריאות:> למה? למה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לכל חברי הכנסת. <קריאות:> למה? – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר. אני אסביר: הואיל ובשבוע שעבר הגיעה הכנסת לכלל מצב שבו איבדנו שליטה, אנחנו נרסן כולנו את עצמנו, ואם יהיה צורך, יעשה זאת מישהו אחד בשביל כולנו. תודה רבה. <קריאות:> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אנחנו לא מתכוונים – – – שר הביטחון. אל תדאג. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת מולה. חברת הכנסת רוחמה אברהם, גברתי רוצה לצאת החוצה? היא יכולה, היא מוזמנת. אתם יצאתם קודם החוצה, כשלא רציתם. אתם לא תקראו קריאות ביניים השבוע. <רונית תירוש (קדימה):> אנחנו נקרא מה שאפשר. <יואל חסון (קדימה):> זאת זכות פרלמנטרית שאתה מכיר אותה היטב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אני מודיע לך שאני מבקש ממך להפסיק את קריאות הביניים. בבקשה, אדוני – – – <רוני בר-און (קדימה):> למה ביטלתם את הסגר? <היו"ר ראובן ריבלין:> שר הביטחון. חבר הכנסת בר-און – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> תיכף אני אגיע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה – הוא לא יענה לך. הוא לא בחקירת שתי וערב אצלך, ואין לך זכויות יתר באולם הזה. אין לך זכויות יתר. הערתי לך כמה פעמים – – <רוני בר-און (קדימה):> רק שאלתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אני מבקש ממך לא לשאול אותו שאלות. לא לשאול אותו שאלות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוועדת חוץ וביטחון – כולכם חברים, תשאלו אותו שאלות שם. <יואל חסון (קדימה):> אדוני, יש לו זכויות יתר. יש לו כל הזכויות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אין לו. גם לך – אני מודיע לך, שהיו אחרים שדיברו כאן ושמרנו כולנו על שקט ועל איפוק שכיבד את כולנו. בבקשה. חברי הכנסת, חבל על הזמן. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, בשנייה שאתה מרים קול, מייד מולה חייב לומר את זה גם כן – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הוא בתחרות אתך. עכשיו, אני לא יכול – אני לא יכול לבוא ולנצח על תזמורת – – – <קריאה:> חבר הכנסת מולה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מרגע זה פסקו כל קריאות הביניים. תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, כל קריאות הביניים. בבקשה. <שר הביטחון אהוד ברק:> כמה מלים על מבצעים: ביליתי את רוב שנות חיי הבוגרות במבצעים כאלה ודומים להם. השתתפתי בעשרות מבצעים כאלה, פיקדתי על רבים מהם, ביניהם מוצלחים, פחות מוצלחים וגם כאלה שנכשלו, ואני אומר לכם באחריות: אין כמעט מבצע שהגענו אליו עם מודיעין מושלם, אין כמעט מבצע שמתפתח כפי שהוא נחזה. תוצאות של מבצעים זה לא הזמנה של סרט ב-VOD, וזה לא חלק מתוכנית ריאליטי. לעולם הערכה מראש איננה מושלמת, וההבדל בין ההצלחה להסתבכות, לפעמים לכישלון, הוא לפעמים חוט השערה. <יואל חסון (קדימה):> זה לא מה שאמרת לעמיר פרץ. לעמיר פרץ לא אמרת את זה. מה הוא אמר לעמיר פרץ? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> מה הוא אמר על עמיר פרץ? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, עוד רגע. <שר הביטחון אהוד ברק:> כאן, חרף הקשיים והתפתחויות מעבר למה שהוערך בשלבי התכנון, הושגה המטרה. אני אומר לכם באחריות: ללא שליטה עצמית למופת ואומץ ומיומנות מקצועית, מרגע שהיה צריך לפתוח באש, היינו במציאות של הרבה יותר נפגעים, במציאות שבה הנפגעים היו לא רק בין המתפרעים. אני מצדיע ללוחמים של צה"ל – שייטת 13 וחיל הים ואנשי חיל האוויר, אנשי "מצדה" וכל היחידות הנוספות שהשתתפו – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני יוצא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – ואני בטוח שהם ידעו גם להפיק את הלקחים מכל מה שקרה במבצע. <רוני בר-און (קדימה):> ומה אתכם? <שר הביטחון אהוד ברק:> כאמור, אני וראש הממשלה, לאחר הדיון בשביעייה הורינו ואישרנו לצה"ל את הפעולה. ההנהגה הלאומית פועלת – – <יואל חסון (קדימה):> אני וראש הממשלה. הוא תיאר את זה: אני וראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לא תצא לנוח, חבר הכנסת חסון? <יואל חסון (קדימה):> יש לי מספיק אנרגיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודיע לך שאני עוד מעט אפסיק את האנרגיה. שר הביטחון עומד מעל במת הכנסת, מדבר אל נבחרי העם, לציבור כולו, מוסר פה דברים חשובים מהמדרגה הראשונה, בין שמסכימים בין שלא מסכימים, ואתם באיזה באמת קריאות ביניים חסרות משמעות. <קריאה:> הן לא כל כך חסרות משמעות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אתן לך ציונים כשאני ארצה. אתה תיתן לי ציונים. <שר הביטחון אהוד ברק:> כאמור, אני וראש הממשלה, לאחר הדיון בשביעייה, הורינו ואישרנו לצה"ל את הפעולה. אבל יש להבין שההנהגה הלאומית פועלת בתנאי אי-ודאות. היא נדרשת לבחור ולהחליט לא בין תוצאה טובה לרעה – זו בחירה פשוטה, גם לא בין תוצאה טובה או טובה פחות, אלא לרוב בין שתי מחלות, שלא ברור בדיוק מהלכן ויידרשו התמדה וכוח עמידה כדי להתרומם מהן ולהמשיך. עם חפץ חיים באזור שלנו, במזרח התיכון, והנהגתו של עם כזה, חייבים לדעת לעמוד גם בטלטלות שאינן בדיוק כמו מה שנחזה או כמו מה שרצינו. אני המלצתי כרמטכ"ל לראש הממשלה ושר הביטחון דאז יצחק רבין לבצע את הפעולה לחילוץ נחשון וקסמן, שנהרגו בה לא רק נחשון אלא גם ניר פורז, זיכרונו לברכה. תאמינו לי ששנינו הבנו בדיוק את המשמעות של ההחלטה הזו. רבין לא כינס קבינט. הוא התייעץ עם ראש השב"כ, יכול להיות שהוא הרים טלפון לעוד שר או שניים. טולטלנו מהתוצאה, נשכנו את השפתיים, נשך את השפתיים כל העם, שטולטל כמונו מהתוצאה, והמשכנו כעם וכחברה קדימה. אני רוצה לומר לכם, המשט הזה לא דומה למקרה ההוא. נהרגו – אנחנו מצרים על כל אובדן חיים, אבל נהרגו תשעה מהמתפרעים האלימים, והלוחמים של שייטת 13 השתלטו על הספינה והביאו אותה לאשדוד. גם המשטים הקודמים, חלקם כאלה שנעצרו וחלקם כאלה שלא נעצרו, גם הם, בכל המקרים, ככל שאני זוכר, לא עברו את ההתייעצות אלא של ראש הממשלה ושר הביטחון, לפעמים בשאלה או התייעצות עם שרת החוץ. <שלמה מולה (קדימה):> זאת אומרת, אין צורך בקבינט. <שר הביטחון אהוד ברק:> אנחנו, מאז האירוע, שמענו וקראנו הררי דברים והרהורים בדיעבד. אין ספק שבימים ובשבועות, בחלק מהדברים בחודשים הקרובים, נדון בלקחים ושיפורים מבצעיים, בלקחים ועדכונים של דרכי פעולה מדיניות והסברתיות, בתהליכי קבלת החלטות ובאפשרויות להתאמות שונות, אולי דרכים נוספות להשגת אותן מטרות של הסגר, תוך צמצום ככל הניתן של החיכוך האפשרי. חלק מהדברים לא היו אפשריים טרם האירועים האחרונים וחלק יישקלו שנית. רוב הרעיונות המעשיים-מבצעיים, במירכאות או בלעדיהן, שנשמעו לא הוצעו להערכתי על-ידי הדרג המבצעי מהיותם בלתי אפשריים או בלתי מעשיים, אף שהם נראים או נשמעים יפה. בכוונתנו להניע גם בדיקת האירועים באופן שיאפשר מצד אחד להבהיר את עמדתנו ולבחון את שתי השאלות: האם ישראל הטילה את הסגר הזה בהתאמה לכללי המשפט הבין-לאומי או לא? הדבר השני: האם הביצוע של הפעולה עומד או לא עומד בכללי המשפט הבין-לאומי? מובן שאנחנו נפיק לקחים בדרג המדיני, במערכת הביטחונית, זאת לצד התחקור הצבאי. אני אומר לכם שהתחקיר של צה"ל הוא מהטובים בעולם, לא רק לדעתנו אלא גם לדעת גורמים זרים, שמכירים את עצמם ואותנו. לתרבות התחקיר יש חשיבות עליונה ביצירת יכולות לחימה. לתרבות הזאת, שבה אנשים עומדים בין חבריהם אחרי פעולה ומונים אחת לאחת קודם כול את הטעויות של עצמם, בלי חשש שהדבר הזה ישמש למשהו אחר מלבד הצורך לשפר את המוכנות ואת היכולות לקראת הפעולה הבאה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל זה לא צה"ל, זה אתם. זה לא צה"ל, זה הדרג המדיני. <שר הביטחון אהוד ברק:> היכולת הזאת, אני עומד על כך, כפי שעמדתי לאורך עשרות שנים על כך, שלוחמים ומפקדים לא יצטרכו, בעודם פועלים תחת שליחות שאנחנו הטלנו עליהם, בהחלטות של חלקיקי שניות, האם צריך ללחוץ על ההדק או לא בתנאים כאלה או אחרים והאם צריך לפעול כך או לפעול אחרת – שהם יצטרכו תוך כדי הדבר הזה לשקול שיקולים משפטיים או מעין-משפטיים או לעמוד לאחר מכן לחקירה. <זאב בוים (קדימה):> אף אחד לא בא בטענות לצה"ל. <יואל חסון (קדימה):> חיילי צה"ל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, אתם לא שואלים כרגע. הוא אומר מה שהוא חושב. חבר הכנסת בוים, אתה לא שואל אותו. קשה לך לשמוע – לצאת החוצה. חבר הכנסת חסון. חברת הכנסת רוחמה אברהם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> למה הוא מטיל על חיילי צה"ל את האחריות שלו? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, על אף מה שקיבלנו כהחלטה בנשיאות, אני רואה שאת ראשונת המפריעים היום. <יואל חסון (קדימה):> כל האחרים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אם אתה לא – – – <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, על – – – 777 יהיה תחקיר? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, תגיש שאילתא. בטח השר יענה לך. <שר הביטחון אהוד ברק:> התחקיר חסוי. הפצ"ר יכול להביט בו, הוא כפוף גם להתבוננות אפשרית של היועץ המשפטי ואפילו לבג"ץ. לכן, בכל דרך שהיא, אין בכוונתנו – בניגוד למה שאפשר היה לשמוע מהצעת האי-אמון שלכם – להביא את הלוחמים לחקירות, לא בעברית ולא באנגלית. מה שמטריד בהצעת האי-אמון זה ביטחוני וידיעתי שראשי קדימה, כולל אלה שיושבים כאן, יודעים זאת, כי הם שמעו את זה ממני, בקולי, יותר מפעם אחת, באותן ישיבות. <דליה איציק (קדימה):> – – – <ציפי לבני (קדימה):> שמענו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת מקדימה, אולי אתם רוצים לעזוב את האולם כדי לא לשמוע את שר הביטחון? הוא משיב עכשיו. <מגלי והבה (קדימה):> מי הוא שיפנה אלינו? <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי שהוא פנה אלינו אחרי שפניתם אליו בהצעת אי-אמון. הוא עונה לכם. מה, אסור לו לפנות אליכם? תגיש בקשה, אתן לך אפשרות לדבר אחר כך. <יואל חסון (קדימה):> אבל שהשר יסביר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. חברי הכנסת, לא אאפשר את ההתגרויות ההדדיות שהיו בשבוע שעבר, לפחות בשבוע זה. חבר הכנסת חסון, אני לא מוציא אותך כי אני לא רוצה לתת לך קרדיט בעיני אלה שחושבים שאתה גיבור גדול. בבקשה. <שר הביטחון אהוד ברק:> אסיים במה שפתחתי בו. ב-31 במאי בבוקר השתלט כוח צה"ל על המשט שניסה להגיע לעזה בניגוד להסגר. אני וראש הממשלה, לאחר דיון של השביעייה, הוריני ואישרנו לצה"ל את הפעולה. המשימה הזאת – עצירת המשט – בוצעה, ועל רקע תשעת ההרוגים והנפגעים, שחרגו ממה שהוערך, ישראל ניצבת באמת בפני לחצים לערוך שינויים במתכונת הסגר ולקיים חקירה בין-לאומית של האירוע ותוצאותיו. את שני הדברים האלה אנחנו עושים. לסיכום, לאור מכלול דברי, אני מבקש לדחות את הצעות האי-אמון. אני והממשלה איננו מקבלים לגופה אף אחת מהן. ובכל זאת, אני רוצה להוסיף הערה בעניין אחר: אני קורא לכולנו לשמור בעתיד – גם בעת התלהטות יצרים, אפילו יותר גדולה ממה שראינו כרגע – על כבוד המדינה, על ערכיה ועל הכנסת. והמחזות שראינו כאן בשבוע שעבר – לא לתת להם לחזור על עצמם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר הביטחון, אשר השיב על כל הצעות מציעי האי-אמון. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, לא העת. אתה רוצה לקרוא לי קריאות ביניים? רבותי חברי הכנסת – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> איפה האחריות? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – רבותי, בטרם ניגש – בטרם ניגש להצבעות – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> איפה האחריות? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בטרם ניגש להצבעות – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – ביום שישי בעיתונים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אין ממשלה, אין אחריות. <רוני בר-און (קדימה):> – – – ביום שישי בעיתונים – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – אין ממשלה, אין דרך, אין אחריות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, חבר הכנסת בר-און. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של הרב מרדכי אליהו, זיכרונו לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, לפני שעות אחדות התבשרנו על פטירתו של הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, לאחר מחלה ממושכת, והוא בן 81. הרב אליהו היה מאותם יחידי סגולה שתורתם היא כעמוד אש לרבים. ידענותו, חריפותו, בקיאותו ונועם הליכותיו הפכו אותו לאישיות רוחנית יוצאת דופן שרבבות שיחרו לפתחה. הרב אליהו היה מעמודי התווך של התורה בדור הזה. מעמדו המיוחד ומנהיגותו הבלתי-מעורערת בקרב חוגים רבים מותירים כעת, אחרי לכתו, חלל גדול. הרב היה יליד העיר העתיקה בירושלים, בן למשפחה שעלתה מבגדד. במשך עשור הוא כיהן כרב הראשי לישראל. היה ידוע בעמדותיו הבלתי-מתפשרות בכל הקשור לעולם ההלכה ולקשר אל הארץ, ועם זה גילה רגישות רבה לכל פונה מן הרבים מאוד שהתדפקו על דלתו. בין השאר קיים קשר יוצא דופן עם יונתן פולארד, וביקר אותו לא אחת בכלאו. הרב אליהו לקה בלבו, אך במשך חודשים ארוכים החזיק מעמד והוסיף להשקות את הציבור מתורתו על אף הקשיים האישיים. הרב אליהו ייזכר כמי שהטביע חותם רוחני עמוק על רבדים רחבים של הציבוריות הישראלית. אין ספק שמורשתו עוד תתועד ותילמד לדורות. עדיין מתנו מוטל לפנינו, ויובא למנוחת עולמים הלילה בירושלים. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ניסיונם של גורמים בממשלה לברוח מאחריות;> <2–4. המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה המדרדרת את האזור אל פי התהום;> <5. תהליך קבלת ההחלטות, שיקול דעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא והביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה> <מאיר שטרית (קדימה):> – – – אדוני היושב-ראש, לא שמענו את שר הביטחון, את המשפט האחרון שלו. האם אני יכול לשאול? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני – לא. אנחנו נצביע, אחרי זה. אני לא יודע. אני שמעתי היטב. אדוני יקרא את הפרוטוקול. לא, אין שאלות. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מכבד מאוד את אדוני ואת בקשתו. לצערי הרב, אינני יכול להיענות לה, מתוך אי-ידיעה – יותר נוח לי. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – נוגע להצבעה שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> נוגע להצבעה שלך – תחליט. <זאב בוים (קדימה):> ששר הביטחון יענה. <מאיר שטרית (קדימה):> שר הביטחון ישיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא. שר הביטחון ירד מהבמה, ואנחנו כולנו ביקשנו לכבד את זכרו של זה שהלך לעולמים. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הוא אמר בסוף דבריו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא. חבר הכנסת, אני לא מרשה לך. שאלת אותי, אני לא מאשר. חבר הכנסת שטרית, אני מאוד מכבד את אדוני. נא לשבת. אני לא מאפשר. אנחנו עוברים להצבעה, וכל הצעת אי-אמון תהיה בנפרד ואנחנו נצביע עליה בנפרד. ובכן, הצעת אי-האמון הראשונה היא: ניסיונם – – – לא, שינו. סיעת קדימה שינתה את הנוסח. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מותר להם. הם לפני הצעת האי-אמון ביקשו לשנות, למתן. הצעת האי-אמון של סיעת קדימה: ניסיונם של גורמים בממשלה לברוח מאחריות. על כך יש אי-אמון, ואנחנו נצביע על הצעת אי-אמון זו, אשר נטענה והוסברה על-ידי יושבת-ראש האופוזיציה וראש מפלגת קדימה ציפי לבני. בבקשה, נא להצביע, מי בעד? מי נגד? תודה. כולם יודעים מי בעד ומי נגד. המצליפים, ראשי הקבוצות, אמרו, נסתפק. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 25 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. כמה חברי כנסת – כמה חברי כנסת נוכחים, אבל אין לי המספר שלהם – תשעה; תשעה חברי כנסת נוכחים ולא מצביעים. תודה רבה. הצעת האי-אמון לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת רע"ם-תע"ל בנושא: המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה, המדרדרת את האזור אל פי תהום, לפי נוסח ההצעה. ההצעה נומקה על-ידי חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 8 נגד – 81 נמנעים – 2 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמונה בעד, 81 נגד, שניים נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית, היא הצעת אי-אמון מטעם סיעת חד"ש, בנושא: המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה, המדרדרת את האזור אל פי התהום, שנומקה על-ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 9 נגד – 81 נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשעה בעד, 81 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת חד"ש לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ בנושא: תהליך קבלת ההחלטות, שיקול דעת, ההוראות והמגבלות שניתנו לצבא והביאו לתוצאה הכושלת בעצירת המשט לעזה, שנומקה על-ידי חבר הכנסת אילן גילאון. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 9 נגד – 58 נמנעים – 10 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשעה בעד, 58 נגד, עשרה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת מרצ לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת בל"ד, בנושא: המשך המצור על עזה וההתנהגות הפיראטית של הממשלה, המדרדרת את האזור אל פי התהום, הצעה שנומקה על-ידי חבר הכנסת זחאלקה. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 7 נגד – 80 נמנעים – 2 הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שבעה בעד, 80 נגד, שניים נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת בל"ד לא נתקבלה. תם הסעיף בסדר-היום שמדבר בהצעות אי-אמון, ואנחנו ממשיכים בסדר-היום. <הצעת חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010> [מס' מ/289; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 8881; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מבקש מיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לעלות לדוכן כדי להביא לפני חברי הכנסת את ההצעה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. האם יש הסתייגויות? אין הסתייגויות הקשורות בהצעת חוק תרומת ביציות. מייד עם תום ההקראה של יושב-ראש הוועדה אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה, ואחריה בקריאה שלישית, אם אתה תסכים, כמובן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית; הצעת חוק ממשלתית שהכנסת החילה עליה דין רציפות. הצעת חוק זו היא עוד אחת מהצעות החוק שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות מביאה לסיומה לאחר שנים רבות של דיונים ומגעים שהותירו משפחות רבות בתסכול וחוסר אונים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה, והיא הוכנה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית ערב יציאתה לפגרת הבחירות. עבדנו הרבה על הצעת החוק – חבר הכנסת זבולון אורלב, אם אתה לא מצביע, לפחות – אני שומע את הדיבורים, ואני לא שומע את עצמי. אתה יודע כמה עבדו – חבר הכנסת אריה אלדד, כמה עבד כדי שנוכל להביא את הצעת החוק הזאת לדיון? ישראל, אני לא שומע את עצמי. יש לנו זמן, נכון? <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. כבוד שר השיכון, במטותא, יושב-ראש ועדה טרח ועמל על הצעת חוק. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> עשר שנים חיכו לרגע הזה. עשר שנים חיכו לרגע הזה. אני מבין שיש דברים חשובים בכנסת, אבל עם זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יקירי יושב-ראש הוועדה, הלוואי שהיית שם לב לדברים האלה כשאתה יושב למטה. לפעמים – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. אני שקט. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. לפעמים אתה לא שומע שאתה יושב ומדבר עם חברת הכנסת חוטובלי, וקולכם עולה ונישא עד הבמה ומהדהד באוזני הדובר. לא קל, לא קל. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה בכנסת השבע-עשרה והיא הוכנה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית ערב יציאתה לפגרת הבחירות, על-ידי ועדת משנה בראשותו של חבר הכנסת הפרופסור אריה אלדד. בהזדמנות זו ברצוני להודות לחבר הכנסת אלדד על העבודה היסודית שעשה בהכנת הצעת החוק שנוסחה המונח לפני חברי הכנסת הוא ברובו המוחלט הנוסח שגיבשה ועדת המשנה בראשותו. חבר הכנסת אריה אלדד, תודה רבה. הצעת החוק מבוססת על המלצותיה של ועדת-שטיינברג, בראשות פרופסור הרב אברהם שטיינברג, שמונתה בידי משרד הבריאות. ועדת-שטיינברג דנה בסוגיות מורכבות בתחומי הרפואה, האתיקה והדת, בטרם גובשה הצעת החוק הממשלתית. הצעת החוק המונחת בפני חברי הכנסת מסדירה לראשונה בחוק את תרומת הביציות למטרת הולדה, וכן את הסדרת השימוש בביציות לצורכי מחקר. כל זאת, תוך שמירה על זכויותיהן ובריאותן של תורמת הביציות והנתרמת, וכן תוך שמירה על כבודה של האשה. הצעת החוק מסדירה את הליך תרומת הביציות למטרות הולדה לאשה שהיא בגירה וטרם מלאו לה 54 שנים, שעקב בעיה רפואית אינה יכולה להתעבר או שיש לה בעיה רפואית אחרת שמצדיקה שימוש בביציות של אשה אחרת. כאן המקום לציין, כי בהכנת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית החליטה הוועדה להעלות את גיל האשה מ-51 ל-54 לאור העלייה העקבית בתוחלת החיים בעולם המערבי. בנוסף, הצעת החוק אוסרת סחר בביציות ותיווך שנעשה בתמורה שנקבעה בהצעת החוק כאסורה. בנוסף, נקבע איסור על התניית מתן טיפול רפואי לאשה בהסכמתה לשאיבת ביציות למטרת השתלה או למטרת מחקר. הצעת החוק קובעת ששאיבת ביציות מתורמת מתנדבת, שהיא אינה תורמת מטופלת, תתאפשר לאחר קבלת אישור מוועדת אישורים המורכבת מרופאים, פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי, עורך-דין וכן נציג ציבור או איש דת, וזאת לאחר שוועדת האישורים וידאה כי הסכמת התורמת ניתנה בדעה צלולה, מתוך רצון חופשי, שלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי, כלכלי או אחר. הקצאת ביציות למטרת השתלה תאושר על-ידי הרופא האחראי, שהוא מנהל מחלקה מוכרת, שניתן לבצע בה פעולות הכרוכות בהפריה חוץ-גופית, או על-ידי סגנו, ותתאפשר רק לאחר קבלת אישור מוועדת האישורים או מוועדת החריגים, ובהתקיים תנאים נוספים, ובלבד שגם הגבר שבזרעו יופרו הביציות נתן את הסכמתו מראש ובכתב, אלא אם ההפריה תיעשה באמצעות זרע שהתקבל מבנק הזרע. כדי להגן על בריאותה של התורמת המתנדבת, נקבע בהצעת החוק שאישור ועדת האישורים יהיה תקף לפעולה אחת בלבד של שאיבת ביציות. על הרופא המטפל לבדוק, בין היתר, שלא בוצעו בתורמת המתנדבת יותר משתי פעולות שאיבה של ביציות בטווח של חצי שנה. בנוסף, נקבעה בהצעת החוק חובה למסור לתורמת מידע לאחר ביצוע פעולה של שאיבת ביציות, וכן לקבל ממנה הסכמה בכתב לפעולות שהיא מתירה לבצע בביציות שתרמה, כגון השתלת הביציות, הקפאת הביציות לשימוש עתידי של התורמת, ביצוע מחקר לפי הוראת החוק, או השמדת הביציות – הכול באופן שיאפשר את זיהוין של הביציות בעתיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש ועדת הפנים, אני לא הייתי מעז לאפשר ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה להפריע לך בהקראת כל אותם פירות אשר הם פרי עבודתה של הוועדה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> במקרים שבהם תורמת תייעד מראש את הביציות שיישאבו מגופה לנתרמת מסוימת; או במקרים של שאיבה, הקצאה או הבשלה של ביציות מתורמת שהיא נשואה או מתורמת שאינה בת דתה של הנתרמת; או במקרים של הוצאת ביציות מחוץ לישראל, לשם השתלה בחו"ל – לכל אלה יידרש אישור מוועדת חריגים ארצית. הוועדה תורכב מרופאים, פסיכולוג, עובד סוציאלי, משפטן ואיש דת בן דתה של התורמת. הצעת החוק מתווה את שיקוליה של ועדת החריגים בטרם תיתן את החלטתה במקרים האמורים. בהצעת החוק מוקדש פרק מיוחד לתרומת ביציות למטרות מחקר, ונקבעה בו הגבלה על מספר הביציות שניתן להקצות למחקר, ובלבד שמספר הביציות שיוקצו כאמור לא יעלה על מספר השווה ל-20% ממספר הביציות שנשאבו או על שתי ביציות – לפי הנמוך. עוד מוצע להקים במשרד הבריאות מאגר מידע שיכלול מידע לגבי שאיבת ביציות מתורמת ואישור הקצאת הביציות למטרת השתלה. בנוסף, נקבע שרופא אחראי יפנה למאגר המידע לצורך בירור קרבת משפחה בין הנתרמת לתורמת ולתורם זרע – ככל שיהיה כזה. על מנהל מאגר המידע הוטל לפנות למרשם האוכלוסין לקבלת מידע – לבירור קרבת משפחה בין הנתרמת לתורמת. במקרה שהפריית הביצית תיעשה על-ידי תרומת זרע, הותר למנהל בנק הזרע לבדוק גם אם קיימת קרבת משפחה בין התורם לנתרמת ולתורמת. עוד מוצע בהצעת החוק לנהל מרשם יילודים, שיכלול את פרטי התורמת, הנתרמת והגבר שבזרעו הופרו הביציות, וכן את פרטי הילד שנולד מתורמת הביציות. אם לא נולד ילד בסופו של תהליך יימחקו הפרטים הנוגעים לאותה השתלה ממרשם היילודים. ככלל, מרשם היילודים לא יהיה פתוח לעיון הציבור, אלא במקרים שנקבעו בהצעת החוק. כך הותר בהצעת החוק לאדם בגיר או לזוג לפנות לבית-המשפט לענייני משפחה בבקשה להתיר לרשם, שמונה לפי חוק אימוץ ילדים ושמנהל את מרשם היילודים, למסור להם תשובה חיובית או שלילית אם מי מהם נולד כתוצאה מתרומת ביציות, ואם נולד מתורמת שאינה בת דתה של הנתרמת; כל זאת, ללא כל מידע נוסף שמזהה את התורמת, האם הנושאת, או הגבר שמזרעו הופרו הביציות, ואם בית-המשפט שוכנע שנסיבות מיוחדות מצדיקות את מסירת התשובה החיובית או השלילית, והכול תוך מתן משקל להשפעת מסירת התשובה על בריאותו של האדם, יכולתו השכלית והנפשית והתועלת שבה לגביו לעומת הנזק שייגרם לו מאי-מסירתה. בנוסף, הותר לבני-זוג, וכן לרושם נישואין, לפנות לרשם כאמור כדי לברר אם קיימת קרבת משפחה בין בני-הזוג. עוד נקבע בהצעת החוק, שילד שנולד כתוצאה מתרומת ביצית יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין, ואולם אין בכך כדי לפגוע בדיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין ובסמכויותיהם של בתי-הדין הדתיים. הצעת החוק מאפשרת גם לתורמת או למטופלת לחזור בה מהסכמה בטרם בוצעה השתלת הביציות, מבלי שתישא באחריות פלילית או אזרחית בשל כך. בנוסף, נקבע בהצעת החוק שיינתן פיצוי, שייקבע על-פי החוק, לתורמת מתנדבת בשל שאיבת ביציות, שבוצעה בה למטרת השתלה, ומחצית הפיצוי לתורמת מטופלת. במקרה של חזרה מהסכמה יושב הפיצוי למדינה. רבותי חברי הכנסת, כיום אין הוראות המאפשרות תרומת ביציות בידי מי שאינה מטופלת, ועל כן קיימת מצוקה גדולה בקרב נשים הזקוקות לתרומת ביצית כדי לממש את רצונן ואת זכותן הבסיסית והאנושית להיות אם לילד. חוק זה הינו בשורה גדולה לנשים רבות ולמשפחות רבות, כיוון שהוא ייתר ביצוע הליכים רפואיים מחוץ לישראל ויאפשר פיקוח רפואי ומשפטי נאות על אותם מהלכים רפואיים. אין לי ספק שהצעת חוק זו היא מהחשובות ביותר בתחום הבריאות שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות דנה בהן בכנסת זו. ברצוני להודות לסגן השר ליצמן, שבזכות גישתו הפרגמטית הסכים להביא את הצעת החוק בפני הכנסת, שתחיל עליה דין רציפות, כפי שציינתי בראשית דברי. אני מבקש לברך את משרד הבריאות, ששקד זמן רב על גיבוש הצעת החוק הממשלתית, ובמיוחד את היועצת המשפטית, עורכת-הדין מירה היבנר-הראל. כמו כן אני מבקש לברך את חברי ועדת הבריאות של הכנסת, את עמותת "חן לפריון", מכון פוע"ה, עמותת "אשה לאשה", צוות הוועדה בראשות הגברת וילמה מאור, והבנות ענת, אתי ומעין. כמו כן לצוות המשפטי של הוועדה בראשות עורכת-הדין ג'ודי וסרמן וצוותה, וכמובן לעוזרי, איילת-השחר, אילן וערן. אני פונה לחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ולעניין זה ועדת הבריאות היא בראש. חברת הכנסת וילף? <עינת וילף (העבודה):> אפשר לשאול שאלה או – הבהרה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל הוא כבר ירד מהבמה, זאת הבעיה. אם היית מפנה את תשומת לבי בהחלט הייתי מאפשר לך. אולי תיגשי אליו ותשאלי אותו. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אחרי ההצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא רוצה לדעת אולי כדי לדעת איך להצביע. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני בטוח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. הוא לא נותן תשובה, אז תשקלי לפי שיקול דעתך, כמובן. אם היית אומרת לי מראש בהחלט הייתי נותן לך לשאול, כי זה הזמן. לפני. כי לא כל חברי הכנסת היו בוועדה. יש כאלה שלא היתה להם הזדמנות לשאול את יושב-ראש הוועדה. אם השאלה היתה חשובה הייתי מאשר, אבל לצערי הרב, יושב-ראש הוועדה ירד. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תרומת ביציות, שיצאה מתחת ידה של ועדת הבריאות. הצעת החוק היא הצעה ממשלתית, ומקורה בהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אלדד – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אין לי זכויות על זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לך זכויות על זה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> היא ממשלתית לכל אורך הדרך. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת החוק היא ממשלתית. הואיל ואין הסתייגויות, אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק תרומת ביציות כמקשה אחת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–53 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–53 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אדוני מבקש להצביע בקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. יושב-ראש הוועדה ביקש להצביע בקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצעת חוק תרומת ביציות, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש לציין שיש כאן 13 חברות כנסת מתוך 24. זה טוב. רוב של נשים. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מברך באופן אישי את ועדת הבריאות ואת כל חברי הכנסת אשר נטלו חלק והביאו לקידום חוק חשוב זה, אשר נכנס היום לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/228; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' ל', עמ' 16914; נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הודעת יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על בקשת הוועדה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008. אתה מבקש להחיל דין רציפות; אתה חייב לעלות על במת הכנסת ולבקש זאת. על הצעה זו ניתן לכל אחת מסיעות הבית להגיש התנגדות במשך 14 יום, גם לצורכי דיבור, וגם לגבי הבקשה הבאה, בקשת ועדת הכלכלה להחיל דין רציפות, שתימסר על-ידי יושב-ראש ועדת הכלכלה, הוא הדין. אין הצבעה היום, אלא בעוד 14 יום. אם תהיינה התנגדויות, נצביע על ההתנגדויות; אם לא תהיינה התנגדויות נצביע על הצעות הוועדה. אדוני, בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להחיל דין רציפות על הצעת חוק הטבות למשפחות אומנה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008. מוצע לתקן תיקוני חקיקה לכמה חוקים שקשורים למשפחות אומנה: 1. בחוק עבודת נשים – מוצע כי עובדת או עובד אשר קיבלו לביתם ילד שטרם מלאו לו עשר שנים, לתקופה המיועדת לעלות על חצי שנה, זכאים לחופשת לידה בשינויים המחויבים ובתיאומים שיקבע השר בתקנות; 2. בחוק הביטוח הלאומי – מוצע לקבוע את זכאותו של הורה במשפחות אומנה לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל קבלת הילד אין הוא עובד או עוסק במשלח ידו; 3. בחוק ההסדרים – מוצע לקבוע הנחות בתשלומי הארנונה על-ידי שר הפנים בתקנות, ועל-ידי מועצה. תודה רבה. אני מקווה שהכנסת תאשר את זה בעוד שבועיים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/257; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' מ', עמ' 19734; נספחות.] <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס למסור הודעה למליאת הכנסת. בבקשה, אדוני. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני, תודה. חברי, הצעת חוק החשמל (תיקון מס' 4) (רשיונות לעבודות חשמל), התשס"ח–2008, שיזמו בכנסת השבע-עשרה חבר הכנסת, השר דהיום סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת, התקבלה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה ב-30 ביולי 2008. בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, 1993, החליטה ועדת הכלכלה ב-31 במאי 2010, ביוזמת חבר הכנסת מילר, מיוזמי הצעת החוק בכנסת הקודמת, כי ברצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק האמורה. כעת מתבקשת הכנסת להחליט על החלת הרציפות. הצעת החוק נועדה לקבוע הסדרים חדשים בנושא רישוי עבודות חשמל. בהתאם לכך מוצע לקבוע שתי רמות בלבד של סוגי רשיונות, חשמלאי ומהנדס חשמל – במקום 12 סוגי הרשיונות הקיימים כיום, לפי חוק החשמל, 1954. כמו כן מוצע להקים מועצת מקצועות חשמל שתופקד על עריכת בחינות רישוי במקצועות אלה. הממשלה הביעה את תמיכתה בהחלת דין רציפות על הצעת החוק הזאת. הכנסת מתבקשת לאשר את החלת דין הרציפות על הצעת החוק. אני מבין, אדוני היושב-ראש – עוד 14 יום יש לנו, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה – אני כבר אומר למליאת הכנסת שאני מתכוון, לפי הסיכום בינינו, להעבירה לוועדת העבודה והרווחה, שם היא היתה צריכה להיות נדונה מלכתחילה, אבל אנחנו ניאלץ להמתין שבועיים, ואז נעביר אותה גם במליאת הכנסת וגם אליך. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני חבר הכנסת אופיר אקוניס. <הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2405/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010 – ינמק מהמקום חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה, אדוני. תשיב סגנית השר גילה גמליאל. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שמובאת לפניכם היום היא גלגול שלישי של הצעת חוק שהונחה על-ידי חבר הכנסת רוברט אילטוב ועל-ידי ביום כינונה של הכנסת השמונה-עשרה, וקיבלה את המספר פ/1/18. לצערי הרב, לאחר מכן נחתמו הסכמים קואליציוניים שגרמו לצורך לצמצם את הצעת החוק, ולכן הוגשה הצעת חוק נוספת, 1566/18, וגם אותה לא הצלחנו להעביר, משום שהממשלה רצתה להביא הצעת חוק ממשלתית. לכן הגשנו הצעת חוק נוספת, והיא הצעת החוק 2405. המטרה של החוק היא להכיר בחשיבותו של השירות הצבאי והשירות הלאומי של אזרחי המדינה, ומתוך הכרת הטוב לחיילי צה"ל ומשרתי השירות הלאומי מוצע בהצעת החוק להעניק למשרתים אלה זכויות אזרחיות עדיפות על פני אלה שאינם משרתים. בהתאם להסכמה שלי עם ועדת השרים, הנושא של זכויות לגבי שכר לימוד ולגבי מעונות הסטודנטים ימוזג אחר כך ויוצמד להצעת החוק הממשלתית, החוק יפוצל ויתרו יידון בנפרד. אני מתחייב להביא בקשה לפיצול הסעיפים שנוגעים לשכר הלימוד ולמעונות הסטודנטים, ואת היתר נקדם בנפרד. אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. סגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל, תשיב. בבקשה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, השרה, חברי וחברות הכנסת, הממשלה החליטה לתמוך באישור ההצעה בקריאה טרומית, בכפוף להתחייבות חברי הכנסת המציעים כי לא יקדמו את הצעת החוק מעבר לקריאה טרומית, אלא באישורכם לתאם את העניין עם הממשלה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, לתאם את הדברים הכספיים עם משרד האוצר. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> מה שלי ניתן, זה לסכם עם הממשלה. אחרת אני אצטרך לא לאשר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אל תאשרו. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> הצעת החוק הפרטית תמוזג עם הצעת החוק הממשלתית, שתעלה להצבעה מייד לאחר מכן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גברתי סגנית השר, את מדברת על שני דברים. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אני מדברת כרגע לפי מה שכתוב לי כאן, הצעת החוק הפרטית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת רותם, גברתי סגנית השר ברשות דיבור. אדוני רוצה לומר משהו – אחרי שתסיים. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> הצעת החוק הפרטית תמוזג בהצעת החוק הממשלתית. זאת ההתניה של האישור. הצעת החוק מבקשת להעניק למסיימי שירות צבאי ושירות אזרחי הטבות שונות בתחום הלימודים האקדמיים, סיוע ברכישת דירה ורכישת מקרקעין, פטור מתשלום אגרות שונות ועבודה מועדפת. כאמור, הצעת החוק כוללת נושאים הנדונים בימים אלו, וחלקם גם יעלו בהצעת החוק מטעם הממשלה, שתאושר היום, המתבססת על החלטת ממשלה מס' 747 מספטמבר 2009 והחלטת הממשלה מס' 1723 מחודש מאי 2010 והחלטת הממשלה מאתמול, שעניינן קידום הטבות לחיילים משוחררים ובוגרי השירות הלאומי והאזרחי. לפיכך, כאמור, אני מציעה לאשר את ההצעה בכפוף להתחייבות חברי הכנסת המציעים כי הם לא יקדמו את הצעת החוק מעבר לקריאה טרומית והמשך ההתקדמות יהיה תוך התמזגות עם הצעת החוק הממשלתית, בתיאום – – – <זאב אלקין (הליכוד):> רק בסעיף הזה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> בוודאי. לגבי הסעיף הרלוונטי להצעת החוק של היום. ההצעה הזו תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לסגנית השר. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אני מבינה שההצבעה תהיה בתום – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 13), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/510).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים להצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. בבקשה, גברתי סגנית השר, נא להציג את ההצעה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת רותם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – את ההתחייבות להציג. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה תקבל. אנחנו – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אני צריכה לשמוע את ההתחייבות שלו. <קריאה:> – – – ממשלתית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא מצביעים. אנחנו ניתן לך להעיר, אם אתה רוצה, אחרי שסגנית השר תציג. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> הוא צריך לציין את ההתחייבות לְמה הוא מתחייב. כן, חבר הכנסת דודו רותם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת רותם, בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני, קודם כול, לדעתי, כדי שאפשר יהיה להצמיד צריך קודם כול להצביע על החוק שלי בקריאה טרומית, ורק אחר כך להציג לקריאה ראשונה את ההצעה הממשלתית. אחרת לא נוכל למזג. <קריאה:> לא. לא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> על כל פנים, אדוני, ההתחייבות שלי היא במפורש כדלהלן: הסעיפים שנוגעים לגבי שכר הלימוד ומעונות סטודנטים – אני אבקש למזג אותם ולהצמיד אותם להצעה הממשלתית. יתר הסעיפים יידונו בנפרד. אני אבקש לפצל אותם מהחוק הראשי, הם יידונו בנפרד, ואותם אני אתאם ואמשיך בחקיקה בתיאום עם משרד האוצר. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> מקובל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מקובל. בבקשה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> מקובל, אוקיי? נרשם בפרוטוקול? טוב. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, הצעת החוק. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כנסת נכבדה, כאשר קיבלתי את האחריות על קידום הצעירים והסטודנטים במדינת ישראל, כסגנית השר במשרד ראש הממשלה, עלו בראשי באופן טבעי הרבה שאלות לגבי מהות ההגדרה של צעירים, והשאלה המרכזית: מדוע המדינה צריכה לקדם את הצעירים והסטודנטים בישראל? הבנתי שעל מנת לענות על כך באופן רציני, צריך לבנות תהליך אסטרטגי מובנה. ואכן בחודשים הראשונים שקדתי על בניית תוכנית אסטרטגית, באמצעות גורמים מקצועיים בתוך משרד ראש הממשלה ובאמצעות גורמים חיצוניים. אני רוצה, ברשותכם, לפרוס בפניכם את השורה התחתונה, באמצעות תובנה אחת מרכזית שעלתה מהתוכנית האסטרטגית. השתכנעתי לחלוטין כי למדינת ישראל אינטרס מהמעלה הראשונה לקדם את הצעירים. למדנו כי אם המדינה תשקיע בצעירים ובצעירות בצורה נבונה, הצעירים יהפכו למשאב לאומי ולמנוע צמיחה כלכלית. במלים אחרות, השקעה בצעירים גילאי 21–35 תהפוך אותם לנכס ולא לנטל. כיום המצב הוא, שללא התוכנית של השקעה מסודרת בצעירים, רבים מהם לא מממשים את הפוטנציאל הטמון בהם והופכים לנטל על המדינה במשך שנים רבות. בדקנו וגילינו שמדינות מערביות שהשקיעו בצעירים בצורה מתוכננת ומשמעותית, כגון אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד, צרפת, יפן וסינגפור – מדינות אלו קצרו את פירות ההצלחה הכלכלית של הצעירים ויצרו אוכלוסייה חזקה ובלתי תלותית, תוך מתן מענה על צורכיהם המרכזיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למה רק עד 35? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> חשוב לציין כי בגילים 21–35 – היום ניתן למשוך את זה אף יותר – הצעירים יוצאים מהמסגרות הפורמליות שבהן שהו 21 שנה אל ההתמודדות עם האתגרים הקשים של העולם הרחב ללא מסגרות פורמליות. וכאן בדיוק נכנס התפקיד של המדינה, לסייע לצעירים, לעודד אותם באופן שיממשו באופן מקסימלי את הפוטנציאל הטמון בהם, וזאת בכמה תחומים מרכזיים: השכלה, תעסוקה, דיור בר-השגה, תרבות פנאי ומעורבות חברתית. מאז ומתמיד האמנתי כי השכלה גבוהה היא המשאב הכי חשוב של הצעירים לצמצום הפערים החברתיים בישראל. צעיר הרוכש השכלה גבוהה פותח לעצמו את הדרך למוביליות חברתית וכלכלית, ובכך לסגירת פערים חברתיים וכלכליים; על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בצעירים שידם אינה משגת. בעקבות זאת, גם בעקבות התחייבות של ראש הממשלה וחברי וחברות הכנסת מטעם תנועת הליכוד, אנו פעלנו כאן על מנת לממש גם את ההבטחות לבוחר. יזמתי והובלתי הצעת החלטה, שזכתה לתמיכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ואושרה פה-אחד על-ידי ממשלת ישראל כבר בספטמבר 2009. אתמול הבאתי לאישור הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה תיקון לחוק חיילים משוחררים, שגם הוא אושר פה אחד, והיום אני מתכבדת להביאו לאישור הכנסת. החוק המוצע בא להקים קרן ייחודית לקליטת חיילים משוחררים – לעידוד לימודי ההשכלה הגבוהה לחיילים משוחררים ולבוגרי ובוגרות השירות הלאומי והשירות האזרחי שילמדו במוסדות להשכלה גבוהה באזורי סיוע. החוק המדובר יסמיך את הממשלה לקבל את ההחלטות בדבר ההטבות ובדבר אזורי הסיוע. החוק הנ"ל יפתח את הדלת עבור אותם צעירים וצעירות על מנת שההטבה של שנת לימודים חינם לכל החיילים והחיילות, לכל בוגרי ובוגרות השירות הלאומי והשירות האזרחי, שישרתו שירות מלא – יוכלו ליהנות מההטבה הנ"ל כבר בתחילת שנת הלימודים הקרובה הבאה עלינו לטובה, תשע"א. אני חושבת שמדובר בבשורה מאוד מאוד חשובה בהגדרת התפיסה. ההצעה הזאת תוביל לשינויים מחוללי מפנה ברמות השונות ואף תיצור צדק חברתי. ההצעה אף תתגמל חיילים וחיילות משוחררים ובוגרי השירות הלאומי והאזרחי מהפריפריה, בעלי מצב סוציו-אקונומי נמוך, שירצו להיכנס למוסדות להשכלה גבוהה, על-ידי מערך של מכינות ועל-ידי ליווי במהלך כל התקופה, על-ידי הכוונה וסיוע שיסייעו בידם גם לסיים את השלב של המכינות ואף להמשיך ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה בכל הארץ. ההצעה נוגעת לכלל החיילים והחיילות המשוחררים, לכלל בוגרי ובוגרות השירות הלאומי שישרתו שירות של שנתיים; מי שישרתו שנה יקבלו 50%. ההצעה תוביל למהפכה חיובית בהשכלה הגבוהה בישראל, תצמצם באופן משמעותי את הפערים בחברה הישראלית ותאפשר להפוך את ההשכלה הגבוהה לנגישה יותר לכל צעיר וצעירה בישראל. ההצעה תגרום להקלה משמעותית בנטל הכבד שנופל על צעירי ישראל לאחר שחרורם מצה"ל ותאפשר להם להתחיל את לימודיהם ברגל ימין בראש קצת יותר שקט מבחינת הלחצים הקיימים ממילא. במקביל, ההצעה מוקירה ומעריכה בפועל, במעשים ובנתינה, את אלה התורמים למדינה מזמנם, מכוחם ומשנותיהם הטובות ביותר ומעודדת את השירות הצבאי, הלאומי והאזרחי. ההצעה תאפשר החל מהשנה הבאה עלינו לטובה לאלפי חיילים וחיילות משוחררים לקבל הזדמנות אמיתית לרכוש השכלה אקדמית. ההצעה תוביל לקירוב של הפריפריה למרכז, להשקעה משמעותית ונוספת באזורי הסיוע, לחיזוקם על-ידי הון אנושי צעיר, משכיל ותורם בד בבד עם פיתוחם, שגשוגם והפניית משאבים נוספים ורבים לאזורים האסטרטגיים הנ"ל. תרומתה של ההצעה לא תסולא בפז, ואין לי ספק כי עד מהרה נבחין בהתקדמות, בשינויים ובערך המוסף העצום שהיא תביא עמה. אני מאמינה כי על-ידי השקעה בקידום ההשכלה הגבוהה בחברה הישראלית נוכל לבנות חברה יצרנית ולא נתמכת ובכך לבנות ישראל חזקה ומשגשגת. ברצוני להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו, שתמך, עזר, סייע וקידם את ההצעה, לשר הביטחון, לסגן שר הביטחון, ליחידה להכוונת חיילים משוחררים ולצוות משרד הביטחון, לשר האוצר וצוות משרדו, לשר החינוך וצוות משרדו, לשר המשפטים וצוות משרדו, לשר לפיתוח הנגב והגליל, לשר המדע ולכל השרים שאישרו את התהליך בישיבת הממשלה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מה עם שר הדתות? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת, ליושב-ראש ועדת הכנסת וליושב-ראש הקואליציה על פעילותם המבורכת בקידום החוק; למנכ"ל משרד ראש הממשלה, מזכיר הממשלה וכל צוות משרד ראש הממשלה; וכמובן, לעוזרי ולעוזרתי, ולכם, חברי וחברות הכנסת; לחברי הכנסת דודו רותם ואילטוב ולכל חברי וחברות הכנסת הצעירים בתנועת הליכוד; כמובן, ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שאליו אנו אף נפנה את החוק, ראשית על החוק הקודם שלך ועל כל החוקים שאתה מחוקק ותחוקק גם עם החוק הספציפי הזה. אני קוראת לחברי הכנסת ולחברות הכנסת לתמוך בהצעה ולהוביל לשינוי היסטורי ראוי ומתבקש. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לסגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל. לא נרשמו דוברים. אנחנו מצביעים על הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010, בקריאה טרומית. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> 19 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מבקש לוועדת הכלכלה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> חינוך. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> נעביר אותה לוועדת הכנסת ושם ייקבע לאן. תודה רבה. <קריאה:> מה קרה? ממתי – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> רגע, חינוך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה? <קריאה:> ועדת הכנסת – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> היא תעבור לוועדת הכנסת, ושם ייקבע לאיזה ועדה. אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> זה דודו רותם עכשיו? <קריאה:> לא. עכשיו זו הממשלתית. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עכשיו זה הממשלתית. אתה יכול להצביע נגד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מצביעים, בבקשה. <קריאה:> עכשיו זה מרגי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עכשיו אתה יכול להצביע נגד מרגי. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 20, נגד – אין, ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> חינוך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> כלכלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – – לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת הכנסת, ושם תיקבע הוועדה הרלוונטית. תודה רבה. <הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 6), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/508).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מזמין את השר מרגי להציג במקום שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, את הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני השר. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, חוק הספנות (ימאים) מסדיר את תנאי כשירותם, הכשרתם, הסמכתם, העסקתם ושירותם של ימאים בכלי שיט ישראליים, שהם כלי שיט הרשומים או החייבים ברישום במרשם הישראלי. מכוחו של חוק זה מוחל שיפוט משמעתי על ימאים בארבע ערכאות שיפוט: הקברניט, המפקח על הימאים, בית-הדין המשמעתי לימאים ובית-משפט לימאות. סעיף 225(א) לחוק הספנות (ימאים) קובע כיום כי חוק הספנות (ימאים) לא יחול על כלי שיט קטנים, אולם השר מוסמך להחיל עליהם בצו את הוראות החוק. לנוכח פסיקת בית-המשפט לימאות מוצעים בזאת תיקונים לחוק הספנות (ימאים), ולהלן התיקונים המוצעים: א. קביעה מפורשת בדבר תחולת החוק ובכלל זה ההוראות לעניין השיפוט המשמעתי של בית-הדין המשמעתי לימאים גם על כלי שיט קטנים ועל המשיטים שלהם; ב. קביעת הסדר של ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-המשפט לימאות במקומה של ההוראה התקפה כיום, הקובעת את סופיות פסק-הדין של בית-המשפט לימאות. הממשלה החליטה לאשר את הצעת החוק. אשר על כן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לכבוד השר מרגי. נרשמו לדיבור חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ, אם אתה חייב. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אורי אריאל איננו. יבוא אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי, מכובדי השרים, חברי כנסת נכבדים, כיוון שבאוניות עסקינן, ספנות וקברניטים, הייתי רוצה לומר כמה מלים על אבדתנו, אבדה גדולה, של קברניטה של הספינה, שהלך לעולמו היום, מורנו ורבנו, גאון הדור, נשמת הדור, הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה. כתבתי כמה מלים, ורציתי לומר אותן לכבודו מעל במת הכנסת. בכל דור ודור שותל הקדוש-ברוך-הוא נשמות מיוחדות, שעניינן להחיות את הציבור, והן מהוות את הצינור בין עם ישראל לאביהם שבשמים. מרן הראשון לציון הגאון, הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה, רבן של כלל ישראל בנגלה ובנסתר, גדול מקובלי הדור, שנהירים לו שבילי דשמיא כשבילי ירושלים; כל רז של תורה לא נסתר ממנו. עם ישראל על כל חלקיו – חילונים ודתיים, חרדים וציונים, ספרדים ואשכנזים – שיחרו לפתחו, לברכותיו, לתפילותיו, לפסקיו, וכמובן להוראותיו בענייני הכלל והפרט. למעלה משנה נאבק מורנו ורבנו, מרן הראשון לציון, הרב אליהו זצ"ל, על חייו, ובעצם כאמור על נשמת האומה, ועכשיו, כשהלך לעולמו, אין לנו אלא להתפלל לעילוי נשמתו. כי גדול הצדיקים שבדור, יבוא לפני כיסא הכבוד, ויאמר לצרותינו די. יבוא ויתחנן על עמו, שאומות העולם, אשר לא פוסקים מלהשפילו ולבזותו, וחפצים ברעתו, יבושו וייכרתו ויאבדו. יבכה ויתחנן לפני בורא עולם, שלא אותנו לבד עמו וצאן מרעיתו מבקש העולם להשפיל ולבזות, אלא באלוקי ישראל, כידוע בדברי חז"ל. למרן הגאון הרב אליהו זצ"ל היתה היכולת לאגד ולאחד את הציבור, לחזקו ולרוממו, הן בתפילותיו ובמסירות נפשו לדור והן בהנהגותיו ובדרכיו. זכה דורנו כי בו נשתל גאון עולם וצדיק זה. פסיקותיו והדרכותיו הן שתרוממנה אותנו כעת בשברנו הגדול על הסתלקותו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ובילע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. נעבור להצבעה. הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, קריאה ראשונה – נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 9, נגד – אין, נמנעים – אין. אושרה הצעת החוק בקריאה ראשונה, ותעבור להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/506).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נעבור להצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי – בבקשה, אדוני – לקריאה ראשונה, כמובן. בבקשה, אדוני, סגן השר. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לכם לקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. הוראת סעיף 24ב לחוק שירות הביטחון, שעניינה שירות ביחידות ביטחוניות בשירות בתי-הסוהר, הוספה לחוק בפברואר 2005 כהוראת שעה. הוראה זו מאפשרת את הצבתו של יוצא צבא ביחידות של שירות בתי-הסוהר שתפקידן הוא אבטחת בתי-סוהר שמשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד או אגפים בבתי-סוהר שבהם מוחזקים אסירים ביטחוניים. כמו כן מאפשרת הוראת השעה הצבת חיילים ביחידות אחרות של שירות בתי-הסוהר בתפקידים של מינהלה הנוגעים לארגון כוח-אדם וטיפול בפרט שיינתנו לחייל שיוצב בשירות בתי-הסוהר. עיגון בחוק של הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר נעשה בעקבות סיכום בין משרד הביטחון וצבא-הגנה לישראל לבין המשרד לביטחון הפנים ושירות בתי-הסוהר, שלפיו הועברה האחריות למכלול הטיפול באסירים הביטחוניים מידי צבא-הגנה לישראל לידי שירות בתי-הסוהר, ולפיכך הצורך בתגבור כוח-האדם לשם אבטחת האסירים הביטחוניים מקבל משנה תוקף. הוראת השעה הוארכה לאחרונה עד יום 24 במאי 2010. ועדה אשר הוקמה בידי שר הביטחון על מנת לתת מענה לסוגיה הזאת הגישה לאחרונה את המלצותיה לשר, והוא עתיד להביאן לפני הממשלה. אף שהוועדה המליצה להמשיך בהצבתם של יוצאי צבא ביחידות שירות בתי-הסוהר בשנים הקרובות, מאחר שהמלצות הוועדה טרם אושרו על-ידי הממשלה, מוצע בשלב זה להאריך את הוראת השעה עד 31 בדצמבר 2010 על מנת לתת לממשלה להשלים את תהליך קבלת ההחלטות. אני רק מבקש להדגיש כי כל מי שמוצב – מוצב רק בהסכמתו, ויש לו מעמד זהה לחייל צבא-הגנה לישראל בכל הקשור לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיקום. אני מציע כי הצעת החוק תאושר ותועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון, שעוסקת בנושא זה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני סגן השר. נרשמו לדיבור חבר הכנסת יעקב כץ וחבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא. בדרך כלל חבר הכנסת נסים זאב עומד בלוח הזמנים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) – בהחלט אני תומך בחוק. אני חושב שיש צורך בחיילים מיומנים שיהיו אחראים, הייתי אומר, לאותם אסירים ביטחוניים, שצריך לדעת איך לטפל בהם מבחינה ביטחונית. אנחנו מכירים את התופעות ואת ההתפרצויות, וחייב להיות שם בעל יכולת מקצועית להתגבר באמת בשעות קריטיות, ואנחנו אף פעם לא יודעים מתי זה מתפרץ. רק אני לא מבין מדוע זה צריך להיות לשלוש שנים. מדי פעם בשנים האחרונות אני שם לב שזה חוזר על עצמו כהוראת שעה. אני חושב שצריכים לגבש איזו תוכנית ולהשאיר את זה באופן קבוע, ואולי להשתחרר מהוראת השעה. כל פעם זה בא לתקופה כזאת או אחרת. אני מאמין שכרגע יש איזו תוכנית – ואני מקווה שסופית – שמתגבשת במשרד הביטחון, שירות בתי-הסוהר, צבא-הגנה לישראל וכל הגורמים הרלוונטיים כדי למצוא את הדרך לקבע את החוק הזה ולהוציא את זה מהמסגרת של הוראת שעה. אני מודה לך, אדוני סגן שר הביטחון, על עמידתך האיתנה בכלל בכל הנושאים שעומדים על הפרק. המסירות שלך, והייתי אומר, היכולת שלך – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> למה אתה מקלקל לו? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מקלקל לו. אני בדרך כלל לא מחמיא לשרים או לסגני שרים, אבל יש לי הערכה רבה לעבודה הנהדרת של מתן וילנאי, ויש לי הערכה וכבוד אליו. אני רוצה בהזדמנות הזאת להוקיר ולשבח את עבודתו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה, יעלה ויבוא. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית אני רוצה לומר שאנחנו נתמוך בהצעת החוק. זו החלטה סיעתית שלנו. עם זאת, אני רוצה להעיר שמה שקורה כאן, בעיקר בכל הנושא של הוראות שעה, במדינה שלנו – כמו שאנחנו רוצים להיות, כמדינות יותר נאורות, רצוי וראוי, אדוני סגן שר הביטחון, שלא יהיו הוראות שעה. הוראות שעה הן מתכונת מאוד מאוד בעייתית. אני שמח שגם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מהנהן בראשו ומסכים אתי. אין חולקים על כך שצורכי הביטחון של מדינת ישראל קודמים לכול. אם זה העניין, הרי כל אחד מאתנו יודע שהמצב שלנו לא הולך להשתנות מחר בבוקר. אם כך, למה לא להביא את זה בחקיקה ראשית במקום ללכת טלאי על טלאי? תראה מה מוצע לנו, אדוני היושב-ראש. מציעים לנו עכשיו שהוראת השעה הזאת תוארך עד 31 בדצמבר 2010, אפשר לומר עוד חצי שנה. בעוד חצי שנה יבואו עוד הפעם ויבקשו להאריך את זה בעוד שנה, בעוד חצי שנה. כל ההארכות האלה זה לעשות צחוק מהעבודה, צחוק מבית-המחוקקים. מישהו היה מעלה על דעתו, אפילו אם זו הוראת שעה או חקיקה ראשית – אני לא מבין מה השיקולים המשפטיים שמונעים מלהביא את זה בחקיקה ראשית. אני לא מתנגד לגופו של החוק, אבל ההליך הוא הליך בעייתי. במקום שאנחנו, כמדינה, נתקדם בכיוון של הכנסת כל החוקים לספר חוקים אחד, שנוכל לבוא ולהגיד: מה שצריך להיות חוק-יסוד יהיה חוק-יסוד, מה לא שצריך להיות חוק-יסוד, שלא יהיה חוק-יסוד, אבל חוקי-היסוד גוברים על הכול – אז כל הזמן תוקפים אותנו על חקיקה לא ראויה. אני רוצה לומר לך שהוראות שעה מסוג זה הן לא ראויות, הן לא נכונות. אני לא אומר שהן לא צודקות. יכול להיות שהן צודקות. לכן, כדאי שמשרד המשפטים בעיקר, או משרדי ממשלה, במקום להביא הוראת שעה בקלות דעת, שיבואו ויגידו: אוקיי, זה חשוב מאוד שהחוק הזה ימוסד. תאמין לי, אדוני היושב-ראש, יימצא רוב להעברת העניין הזה גם בחוק ראשי ולא בהוראת שעה, כאשר כל פעם מעסיקים את הכנסת, את משרדי הממשלה, וכן הלאה וכן הלאה. לגופו של עניין, אנחנו תומכים, אבל אני, באופן אישי, מסתייג מההליך של הוראות שעה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 7, נגד – אין, ונמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החוץ והביטחון להכנה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת מג'אדלה, חבר הכנסת מולה צודק, ויש פה בעיות חוקתיות מאוד רציניות בנושא הזה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אז היא תועבר לוועדת הכנסת ושם יוכרע גורלה לאיזו ועדה היא תעבור. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני מבקש לוועדת הפנים, כי זה נוגע לשירות בתי-הסוהר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: שאילתות. סגן שר הביטחון ישיב על שאילתות. בבקשה, אדוני יעלה ויבוא. שאילתא מס' 576, של חבר הכנסת נסים זאב: קריאת המואזין ליד שכונת נווה-יעקב בירושלים. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני אוהב את הקריאה של המואזין. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כאיש דתי מפריעה לך הקריאה של המואזין, חבר הכנסת זאב? <576. קריאת המואזין ליד שכונת נווה-יעקב בירושלים> חבר הכנסת נסים זאב שאל את שר הביטחון ביום ו' בטבת התש"ע (23 בדצמבר 2009): פורסם כי תושבי נווה-יעקב בכלל ושכונת-קמניץ בפרט סובלים מרעש המואזין שבסמוך. פניותיהם אל המינהל האזרחי ביהודה ושומרון ואל גורמים נוספים העלו חרס. רצוני לשאול: 1. האם האזרחים פנו אל המינהל האזרחי ביהודה ושומרון בעניין זה? 2. אם כן – מה נעשה בעקבות הפניות? 3. מה ייעשה למניעת הפרעת מנוחת התושבים מרעש המואזין, בעיקר באשמורות הבקרים? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> אדוני היושב-ראש – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – אני אוהב שהוא עושה את זה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> איש דתי דווקא? דווקא איש דתי? בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת זאב, אתה ירושלמי. עוד בימים של "הקו הירוק" באמצע העיר שמענו אותם מהצד השני. עוד כילד אני זוכר את זה. דוד, גם אתה זוכר, גרנו באותו רחוב. כל מה שאני יכול להעיר הוא שהרמקולים הופעלו בווליום גבוה מדי בשכונת נווה-יעקב. המינהל האזרחי קיבל את התלונות, נפגש עם המואזין ועם נציגי הקישור הפלסטינים בכפר, הווליום הורד, ומאז לא קיבלנו תלונות נוספות בתחום הזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> אני מודה לנסים על הדברים שאמר בתשובה הקודמת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> צריך לחזור על זה עוד פעם. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני סגן השר, אני רוצה להתייחס גם לגבי ירושלים ושכונות ירושלים. אני נמצא באזור בר-אילן, שם אני גר, ואני אומר לך שיש שבתות וימים ולילות שזה סביר, ויש פעמים שאתה לא מבין – הרעש הוא בעוצמה כזאת שהם מעירים אותנו מהשינה שלנו לפנות בוקר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> באיזו שעה? <נסים זאב (ש"ס):> ב-04:00, זה אל-מגרב. שעת אל-מגרב. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה לא מתעורר לתפילת שחרית? <נסים זאב (ש"ס):> אני מתעורר, אבל קצת יותר מאוחר. אני חושב שלא כולם צריכים לקום בשעה 04:00. גם בעיר העתיקה הפועלים לא קמים שם ב-04:00; קמים ב-05:30, ב-06:00 יוצאים להתפלל, ואחר כך יוצאים לעבודה. אני חושב שצריכה להיות איזו הגבלה באופן קבוע, או שליטה שלנו, בקרה שלנו על הווליום המקסימלי שבו אפשר לומר את התפילות. לא שאנחנו חלילה נגד התפילות. אדרבה, אנחנו נהנים מהמקאמים. אני אוהב את המקאמים, כמו שאמר הרב מרגי, השר, אבל הרעש הוא בעוצמה כזאת שהרבה פעמים הוא מפריע את שנת הילדים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זו שאלה נוספת, לפי מה שהבנתי. <נסים זאב (ש"ס):> זו הערה נוספת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. שאילתא מס' 695, של חברת הכנסת ציפי חוטובלי – לפרוטוקול. <695. גידול זקן בצה"ל> חברת הכנסת ציפי חוטובלי שאלה את שר הביטחון ביום י"ט בשבט התש"ע (3 בפברואר 2010): בבסיס האימונים החטיבתי גולני כופים על חיילים דתיים לגלח את זקנם. רצוני לשאול: 1. מדוע אין מאפשרים לרבני צה"ל לתת פטור לחיילים דתיים? 2. מדוע מאיימים על החיילים הדתיים אם הם לא מתגלחים? 3. מה ייעשה לפתרון בעיות אלו בבסיס אימון חטיבתי גולני ובשאר מחנות צה"ל? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) פקודות הצבא והוראותיו עוסקות בין היתר בלבושם ובהופעתם של החיילים. כל חייל בצה"ל רשאי לבקש לגדל זקן מהטעם של רצון חופשי, רקע דתי וכו'. בידי המפקדים בדרגת סא"ל הסמכות לדון בבקשת החייל ולהחליט על אישור גידול הזקן או על דחיית הבקשה. רב הבסיס וגורמים נוספים יכולים להמליץ למפקד בקבלת ההחלטה. לחיילים המתגייסים לצה"ל עם זקן יש אפשרות להמשיך ולגדל זקן במשך 45 יום, עד הדיון בבקשת החייל בפני מפקד בדרגת סא"ל. כמו כן, פקודות הצבא מאפשרות לחיילים לערער על החלטת המפקדים לגורמי הרבנות ולרמ"ט אכ"א. על מנת למנוע אי-הבנות, ישובו וירועננו הנהלים בפני המפקדים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 742, של חבר הכנסת ישראל חסון – לפרוטוקול. <742. יישום חוק ההתגוננות האזרחית> חבר הכנסת ישראל חסון שאל את שר הביטחון ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א–1951, סעיפים 2(ט) ו-20(ז), מחייב מפעל המונה עשרה עובדים או יותר להתכונן למשבר. נוסף על כך, מתוקף החוק והסמכות בחוק זה, פועל פיקוד העורף להכשיר ממונה התגוננות אזרחית ברשויות המקומיות, במשרדי הממשלה, בגופי התשתיות, במפעלים ובמוסדות. רצוני לשאול: כמה ממוני התגוננות אזרחית שהוכשרו על-ידי פיקוד העורף מתפקדים כיום בגופים אלה? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בשנים 2007–2010 הוכשרו על-ידי פיקוד העורף יותר מ-3,400 ממוני התגוננות אזרחית במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, בגופי התשתיות ובמוסדות פרטיים ב-168 קורסים. אין ביכולתנו לדעת כמה מהם עדיין עוסקים בתפקידם, אולם לאור פרק הזמן הקצר שעבר, ניתן להעריך שמדובר באחוזים גבוהים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 751, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לפרוטוקול. <751. ידיעות על התעללות בפלסטינים בדוח "שוברים שתיקה"> חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר הביטחון ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): בנות ששירתו בשטחים סיפרו על השפלת פלסטינים והתעללות בהם, וזה נחשף בדוח "שוברים שתיקה". רצוני לשאול: 1. האם העדויות של החיילות נכונות? 2. האם נחקרו העדויות האלה? 3. מה ייעשה כדי שמקרים כאלה לא יתרחשו בעתיד? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ארגון "שוברים שתיקה" בחר, ולא בפעם הראשונה, משיקולים השמורים עמו, לפרסם דוח הנשען כביכול על עדויות אנונימיות שלא ניתן לבדוק את מהימנותן. עדויות לכאורה אלו מוצגות ללא ציון של זמן או מקום, ואין בהן כדי לסייע בפועל בבדיקה של מקרה כזה או אחר. יתר על כן, בחירתו של הארגון שלא להעביר את המסמך מבעוד מועד ולא לאפשר לצה"ל להגיב על הטענות טרם הפרסום משקפות היטב את הבעייתיות בדרך פעולה זו של הארגון. בצה"ל פועלים גופים שתפקידם לחקור מקרים שבהם מתעורר חשד לפעילות בניגוד לפקודות. פנייה אל גופים אלו היא זכותו וחובתו של כל חייל. כוחות צה"ל מנהלים לחימה יומיומית מול ארגוני הטרור. הכשרת החיילים מתבצעת תוך שימוש בכמה מנגנונים: הכשרה מקצועית, הכשרה מנטלית, חניכה שוטפת של המפקדים וביצוע שוטף של ביקורות על-ידי אנשי מקצוע. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 753, של חבר הכנסת דניאל בן-סימון – לפרוטוקול. <753. מניעת מעבר תושבי עזה לגדה המערבית> חבר הכנסת דניאל בן-סימון שאל את שר הביטחון ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): מאז שנת 2000 נמנע מעברם של צעירים תושבי עזה לגדה המערבית, גם לצורך לימודים אקדמיים, משיקולים ביטחוניים. בבג"ץ 11120/05 הוצע לכונן ועדת חריגים. רצוני לשאול: 1. האם הוקמה ועדת חריגים לנושא? 2. אם לא – מדוע? 3. אם כן – כמה בקשות מוגשות מדי שנה? 4. האם אושרו בקשות מסוג זה? 5. אם כן – כמה בקשות אושרו? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בהתאם למדיניות מול רצועת-עזה, שנקבעה לאחר עליית ישות הטרור "חמאס" לשלטון, מאושרת יציאת תושבים מרצועת-עזה לישראל במקרים הומניטריים חריגים ורפואיים דחופים בלבד. כיום לא מאושרת יציאת סטודנטים מרצועת-עזה ללימודים באיו"ש, למעט סטודנטים שאושרו במסגרת פניות של מדינות זרות לסטודנטים בעלי מלגה מוכרת מטעם המדינה הזרה, ובכפוף לאבחון הביטחוני הנדרש ולתנאים שנקבעו והוצגו בפני בג"ץ. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 791, של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – לפרוטוקול. <791. צו הגבלה משיקולים זרים> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את שר הביטחון ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): תושב יצהר קיבל צו הרחקה מינהלי, לאחר שלטענתו הציע לאדם שאוים על-ידי השב"כ לקיים מחאה נגד בכיר בארגון. האדם שאוים טוען כי אנשי השב"כ איימו לפגוע בפרנסת אביו. רצוני לשאול: 1. האם השב"כ נוהג לאיים על הורי חשודים? 2. מדוע הוצא צו מינהלי ללא משפט נגד תושב יצהר? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) ביום 3 בפברואר 2010 נמסר לתושב יצהר צו שנחתם על-ידי מפקד פיקוד מרכז לתיחום מקום מגורים ליישוב שדמות-מחולה למשך שלושה חודשים. זאת, על רקע מעורבותו העדכנית בהכוונה, בהובלה ובביצוע של פעילות אלימה ובלתי חוקית המקיימת סיכון של ממש לשלום הציבור ולביטחון האזור. אלו הטעמים העומדים ביסוד הצו, ולא כל טעם אחר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 822, של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – לפרוטוקול. <822. הענקת אות הוקרה של צה"ל לסרבן שירות> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את שר הביטחון ביום כ"ד באדר התש"ע (10 במרס 2010): בעיתון "הארץ" מ-5 בפברואר 2010 פורסם שחיל האוויר העניק אות הוקרה לטייס במילואים שסירב להשתתף בפעולות צה"ל ביהודה ושומרון. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – איזה היגיון יש בהענקת פרס למי שסירב פקודה? 3. האם אין אפליה ביחס לאותו טייס מילואים לבין היחס ל"סרבני הימין" שכל חטאם הוא סירוב לפקודה בלתי חוקית? 4. האם לא ראוי לנקוט צעדים נגד מי שהעניק את הפרס? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בחיל האוויר נערך עוד מימים ימימה טקס שבו מעניק מפקד חיל האוויר "כנפי זהב" לציון 50 שנה לסיום קורס הטיס, כחלק מאירועי המורשת המתקיימים בחיל. הסיכות הוענקו לבוגרי קורס הטיס שסיימו בשנים 1957–1960. לשאלותיך, אין בכך משום פרס ו/או אפליה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 871, של חברת הכנסת חנין זועבי – לפרוטוקול. <871. אי-פרסום כתבה בעיתון "הארץ"> חברת הכנסת חנין זועבי שאלה את שר הביטחון ביום כ"א באייר התש"ע (5 במאי 2010): מערכת עיתון "הארץ" פרסמה ב-11 באפריל 2010, כי החליטה לגנוז כתבה אחרי הורדתה לדפוס, שבוע לפני המלחמה על עזה, בעקבות פנייה של מערכת הביטחון, גם לאחר שקיבלה את אישורה של הצנזורה הצבאית. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. מדוע חזרה בה מערכת הביטחון מהחלטה זו? 3. האם ניתן לפרסם את הכתבה? 4. אם לא – מדוע? <תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכתבה המדוברת עסקה בתוכנית המבצעית של מבצע "עופרת יצוקה" ולכן נפסלה לפרסום על-ידי הצנזורה לעיתונות ותקשורת. 2. הצנזורה היא הסמכות היחידה היכולה על-פי החוק להורות על אי-פרסום של כתבה. מערכת "הארץ" נהגה כמתחייב מהדין והוראות הצנזורה ולא פרסמה את הכתבה. אכן הועברה תשובה חיובית לעיתון "הארץ" באותו הערב, אולם בשגגה. 3–4. אם תרצה מערכת העיתון לפרסם את הכתבה, עליה להגישה מחדש לביקורת הצנזורה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> השר להגנת הסביבה ישיב על שאילתות. בבקשה, אדוני יבוא ויעלה. שאילתא מס' 477, של חבר הכנסת מאיר שטרית – לפרוטוקול. <477. גביית דמי כניסה מנכים בחוף בית-ינאי> חבר הכנסת מאיר שטרית שאל את השר להגנת הסביבה ביום ט"ו בכסלו התש"ע (2 בדצמבר 2009): בכניסה לגן האמור נגבה תשלום. מגרש החנייה החלופי היחיד נמצא במרחק של קילומטר וחצי. נכי צה"ל נכנסים ללא תשלום משום שמשרד הביטחון משלם בעדם. לעומתם, נכי הביטוח הלאומי משלמים דמי כניסה. רצוני לשאול: 1. מדוע הכניסה לנכי צה"ל אינה חינם למעשה, משום שמשרד הביטחון משלם בעבורם? 2. מדוע נכי הביטוח הלאומי משלמים דמי כניסה? 3. מה ייעשה להקמת חניון חלופי קרוב? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בהתאם לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (אגרות כניסה לגנים ולשמורות), התשנ"ח–1998, זכאים נכים שחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט–1959, חל עליהם, להנחה בתשלום אגרת הכניסה לגנים ולשמורות. בנוסף, קיים הסדר עם משרד הביטחון המעגן זאת, ועל-פיו נושא משרד הביטחון בחלק מעלויות הכניסה. 2. סוגיית הנחה בתשלום דמי כניסה לנכי הביטוח הלאומי, כמו גם לאחרים, אינה מעוגנת בתקנות, ועל כן אוכלוסייה זו אינה זכאית לפטור. יש לציין כי הסדרת סוגיה זו, ככל שתיעשה, מותנית בהסכמים ובמציאת מימון תקציבי מתאים. 3. בגן הלאומי נחל-אלכסנדר – חוף בית-ינאי – קיים חניון בתחומי הגן, ואגרת הכניסה נגבית בעבור שימוש בחנייה. לא ידוע לנו על הקמתו של חניון חלופי. ‏<היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 483, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי – בבקשה, אדוני. <483. ונדליזם בבריכת-הנופרים בגן מקורות-הירקון> חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את השר להגנת הסביבה ביום ט"ו בכסלו התש"ע (2 בדצמבר 2009): פורסם כי נרשמו מקרי הרס, השחתה וונדליזם בבריכת-הנופרים שבגן הלאומי מקורות-הירקון. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם נרשמו מקרים דומים באתרים אחרים? 3. מה נעשה בעניין? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זו תופעה חמורה, שחבר כנסת שהגיש שאילתא גם מגיע לכאן בשביל לשמוע את התשובה. זה דבר חדש. <שלמה מולה (קדימה):> גם הבא בתור נמצא פה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז עוד יותר חמור. הידרדרות של הכנסת. בשביל מה יש פרוטוקול? 1. חבר הכנסת מיכאלי שאל על בריכת-הנופרים שבגן הלאומי מקורות-הירקון – פורסם כי נרשמו שם מקרי הרס והשחתה, האם נכון הדבר והאם זו תופעה שמתרחשת גם באתרים אחרים. אז קודם כול אני מבקש לאשר שהדבר נכון. כתוצאה מאותו הרס רשות הטבע והגנים ורשות נחל הירקון החליטו לנקוט פעולה ולמנוע כניסת קהל בשעות הלילה לאזור בריכת-הנופרים. 2. אני יוכל לומר שלצערי הרב, שלוש פעמים בשנה בממוצע מתרחש אירוע של ונדליזם לאורך הירקון, שבדרך כלל כולל השחתת ציוד, הרס שילוט, פריצת מחסומים, שרפות יזומות ועוד. 3. מה שכרגע אנחנו עושים כדי למנוע את המשך הפגיעה בבריכת-הנופרים, זה שהוקמו מחסומים פיזיים, לרבות סלעים וגדרות, שמונעים כניסת רכב לאזור הבריכה ושפת הנחל, וסגירת האתר עם רדת החשכה. עבודות התשתית – אני מתנצל מראש, זה מעודכן ללפני שלושה חודשים – היו צפויות להסתיים לפני כחודשיים, כשהיה אמור להיות מחובר שער חשמלי שם למערכת החשמל. אני לא יודע מה קורה שם כרגע, אבל אם חבר הכנסת מיכאלי ירצה אני אשמח גם לברר את זה און-ליין מחר ולתת לו תשובה עדכנית יותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. שאלה נוספת, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תודה על התשובה. אני מכיר את הנחרצות שלך בנושא שמירת נופים ואיכות הסביבה. עם זאת, אדוני השר, כפי שאני מבין, התופעה הזאת, לצערנו, חוזרת בכל מיני מקומות, ואני יודע, קשה להטיל עליך את כל הנושא של חינוך האנשים שמגיעים לשם, אבל לפי מה שאני מבין, אנשים מגיעים לשם עם רכבים ועושים שם מנגלים. את התופעה הזאת אולי כן אפשר למנוע ולחסום באמת את אותם מקומות שלא ניתן יהיה לגשת אליהם, לפחות עם רכבים, ואז מי שהולך ברגל – אומרים, זה פחות מזיק, ואז גם לא סוחבים כל כך הרבה דברים. באמת, אם אפשר לחשוב בצורה הזאת – לעשות מחסומים כאלה או אחרים שם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. בבקשה, כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני בהחלט מקבל את ההערה-הצעה של חבר הכנסת מיכאלי, וזאת גם הסיבה להחלטתי לתמוך בהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת חנין, עוד מהכנסת הקודמת, שאנחנו מקדמים אותה יחדיו, והיא קודם כול לאסור – שהמשרד שלי ורשות הטבע יאכפו את האיסור לנהוג ברכבים בחופי הים, ולא רק בחופי הים אלא גם באזורים רגישים של שמורות טבע וגנים לאומיים, במקום שזה יוגדר על-פי החוק. מעבר לזה, צריך לזכור שבדרך כלל כשעושים גידור צריך גם לבצע שמירה. כל הדברים האלה הם בסופו של דבר עלויות, והם במסגרת איזה תקציב מוגדר, אבל אני מסכים אתך – ואנחנו רואים עכשיו הרבה תופעות של שרפות ותופעות אחרות, שחלק הן בזדון וחלק ברשלנות – יש לנו עוד הרבה עבודה גם בחינוך וגם באכיפה, ואני אכן אתן את הדגש על שני הנושאים הללו. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני השר. שאילתא מס' 520, של חבר הכנסת שלמה מולה: חשיפה לקרינה בבתי-ספר – בבקשה, אדוני השר. <520. חשיפה לקרינה בבתי-ספר> חבר הכנסת שלמה מולה שאל את השר להגנת הסביבה ביום כ"ב בכסלו התש"ע (9 בדצמבר 2009): ב-24 בנובמבר פורסם כי במחצית מבתי-הספר באזור המרכז נתגלתה קרינה אלקטרומגנטית בשיעור מסוכן. הארגון הבין-לאומי לחקר הסרטן קבע כי חשיפה לקרינה היא גורם אפשרי לסרטן. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה נעשה כדי להתמודד עם התופעה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חבר הכנסת מולה שאל אותי על פרסום שהיה עוד בנובמבר 2009, שבמחצית מבתי-הספר באזור המרכז נתגלתה קרינה אלקטרומגנטית בשיעור מסוכן. הוא שואל האם זה נכון ומה אנחנו עושים כדי להתמודד עם התופעה, וזו אכן שאלה חשובה מאוד. 1. הכתבה שהתפרסמה אומנם היתה על בית-ספר ספציפי, בית-ספר "הלל" ברמת-גן, בהתבסס על מדידות שבוצעו על-ידי היחידה האזורית לאיכות הסביבה. מה שאני יכול לומר הוא שבאותו בית-ספר, במקומות שבהם תלמידי בית-הספר "הלל" נמצאים זמן ממושך יחסית, אין חריגות קרינה. במדידות שנערכו נמצא כי צמוד ללוחות החשמל, המותקנים בנישות הפונות לפרוזדורי המעבר של בית-הספר, קיימת חשיפה גבוהה יותר, אבל צריך לזכור שתלמידים לא נצמדים לנישות האלה כל יום הלימודים, לא שם הם יושבים. וגם, סף הקרינה נמוך בהרבה מזה שמומלץ על-ידי המשרד להגנת הסביבה עבור חשיפה רגעית, כי ברור שיש גם דאגה מחשיפה לטווח קצר, גם אם אתה נמצא דקה ליד זה, אבל גם בטווח הזה זה הרבה יותר נמוך.  2. השאלה הנוספת היתה מה אנחנו עושים כדי להתמודד עם התופעה, ואני יכול לומר שבכל הקשור לשדות מגנטיים ממתקני החשמל, מדיניות המשרד היא לפעול בהתאם לעקרון הזהירות המונעת, שעוגן בחוק הקרינה הבלתי-מייננת, כלומר לצמצם ככל שניתן את החשיפה של הציבור למקורות קרינה. בדיוק בימים אלה אנחנו פועלים עם מרכז השלטון המקומי ועם משרד החינוך לעריכת סקר מקיף של חשיפה לקרינה בלתי מייננת בכל מוסדות החינוך ברחבי הארץ. אם תתגלינה בעקבות סקר זה רמות חשיפה גבוהות מהמומלץ, המשרד כמובן יפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו על מנת לטפל בכך ולהביא את החשיפה אל מתחת לרף המומלץ. אני יכול לומר שככל שיוגשו הצעות פרטיות להגברת השקיפות או חובת הדיווח של משרדי ממשלה שונים לכנסת על בדיקות שמתבצעות וכו' – כרגע אין בסמכותי לחייב את משרד החינוך בעניין הזה. אנחנו בוחנים גם את השאלה הזאת – האם ראוי בתקנות אולי לנסות ולחייב. כמובן, זה יכול לבוא גם בחקיקה פרטית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש שאלה נוספת? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאלה נוספת? אחרי תשובה כזאת מנומקת – – – <שלמה מולה (קדימה):> קודם כול, תודה רבה, אדוני השר. אני חושב שהתשובה היא מאוד מנומקת, ואתה אחד השרים באמת המאוד-חרוצים, וטוב שבמשרד להגנת הסביבה דווקא יש שר כמוך. עם זאת, התפרסם גם ב-25 בפברואר 2010 מקרה דומה בבית-ספר בקריית-גת. זאת אומרת, מה שקצת הטריד אותי – העברת האחריות בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד החינוך לבין הרשויות המקומיות. אני חושב שכשמדובר בקרינה – בעיקר בילדים שלנו שמסתובבים בבתי-הספר – אתה יודע שבתאונת דרכים, למשל, אנשים רואים שבן-אדם נפגע אז כל העולם רץ, אבל קרינה בבתי-הספר, במיוחד לילדים בגיל צעיר, היא מאוד בעייתית. לכן אני חושב שזה ראוי וחשוב שהמשרד שלך יעשה קצת יותר מאמץ כדי לחשוף, ואני חושב שהכנסת צריכה לתת לך גיבוי בכל מהלך שאתה תצטרך לעשות. הייתי רוצה לדעת אם בית-ספר "שפרינצק" בקריית-גת – האם מוכר לך הסיפור. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קודם כול, את בית-הספר בקריית-גת אני לא מכיר. העוזרת שלי פה כבר תרשום את הפרטים של בית-הספר, ואנחנו ניתן לך תשובה ספציפית. אני יכול לומר – כדי שהציבור ידע וגם אתה תדע, כי גם אני לא ידעתי את זה – שיש הבחנה, והמשרד להגנת הסביבה, לא במקרה קוראים לו "להגנת הסביבה", כי המשרד לא מתוקנן בתקנים או בכוח-אדם. הרי אני לא יכול להגיע לכל אזרח ואזרח או לכל בניין ובניין במדינת ישראל פנימה ולהיות אחראי לחשיפה שחושפים בעל הנכס את מי שמתוך בחירה בוחר להיכנס לאותו מבנה. אם אנחנו מעודדים, לדוגמה, שימוש בכלי-רכב היברידיים, יש לנו חובה מול הציבור גם לבדוק את הקרינה שלהם, אבל כאשר בן-אדם מכניס לתוך ביתו פנימה מכונת גילוח או טלוויזיה, או כשבית-ספר מכניס מתקני חשמל לתוך בית-הספר, האחריות היא קודם כול עליו, והוא שצריך לבדוק את המתקנים שלו; כמו שאני גם לא אחראי לבטיחות תעסוקתית, בעבודה במפעלים, כלפי העובדים. אני אחראי שהציבור מסביב לא יינזק מאותו מפעל, לכן אני צריך לקבוע תקנים לגבי החשיפה כלפי הסביבה. הייתי מאוד שמח אם היתה לי יכולת לעשות את זה, אבל בהגדרה, לא החוק התכוון לזה ומובן שגם לא, לצערי, הכספים ותקני כוח-האדם של המשרד. לכן, אמרתי שככל שהחוק או התקנות יחייבו מקומות שיש בהם ציבור גדול – מפעלים, קניונים, מוסדות חינוך – לתת דיווח כלשהו לציבור – והם גם לא חייבים בדיווח כלפי – על הבדיקות שהם מבצעים ועל התוצאות, ברור שיהיה לנו יותר קל לתת הנחיות, הוראות ומענה, אבל כרגע יש איזה מצב שגם אני זיהיתי שהוא בעייתי. לכן, אנחנו קודם כול אמרנו: בואו נעשה יחד עם מרכז השלטון המקומי ומשרד החינוך סקר מקיף, קודם כול לראות איפה אנחנו עומדים. משרד החינוך – אני אומר לזכותו – ניתנה הנחיה על-ידי השר לשתף פעולה וללכת לסקר הזה. מובן שצריך לעקוב שזה אכן קורה, ולא בלוח זמנים של שנים רבות. זה סקר שצריך לעשות אותו מיידית, בשנה הקרובה מבחינתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. שאילתא מס' 558, של חבר הכנסת גדעון עזרא – אינו נוכח; לפרוטוקול. <558. חוות הגז בבאר-שבע> חבר הכנסת גדעון עזרא שאל את השר להגנת הסביבה ביום ו' בטבת התש"ע (23 בדצמבר 2009): ביולי 2009 הציב המשרד להגנת הסביבה לחברות הגז אולטימטום של שבוע ימים לפינוי הגז שמאוחסן בחוות הגז בבאר-שבע, על-סמך הערכות שפעילות חוות הגז מסכנת חיים בשל קרבתה הרבה לאוכלוסייה המתגוררת באזור. רצוני לשאול: 1. מדוע חוות הגז טרם נסגרה? 2. מה הם לוחות הזמנים לפינוי חוות הגז? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בעיר באר-שבע פועלות שתי חוות גז העוסקות בשיווק והספקת גז פחמימני מעובה, גפ"מ –"אמישראגז" החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ, ו"פזגז" 1993 בע"מ. במהלך השנים חלה התקרבות של שימושים מסחריים מושכי קהל אל חוות הגז, חרף התרעות המשרד להגנת הסביבה על הסכנה הנובעת מסמיכות זו. לאור האמור לעיל החליט המשרד להגנת הסביבה לקיים לחברות הגז הליך של שימועים לפני ביטול היתרי הרעלים שניתנו להם מכוח חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–1993. בתום השימועים החליט המשרד להגנת הסביבה כי חוות הגז, במקומן הנוכחי, מהוות סכנה לסביבה ולבריאות הציבור. לפיכך, ביום 19 ביולי 2009 הוצאו לשתי חוות הגז הודעות ביטול היתר רעלים, וכן הוראה לפינוי הגז עד ליום 2 באוגוסט 2009. ביום 29 ביולי 2009 הגישו שתי חברות הגז עתירות לבג"ץ. במסגרת העתירות ביקשו חברות הגז כי יבוטלו החלטות המשרד להגנת הסביבה מיום 19 ביולי 2009 בדבר ביטול היתרי הרעלים למתקני הגז של העותרות, וכן בדבר פינוי הגז מהמתקנים ביום 2 באוגוסט 2009. במסגרת העתירות התבקש צו ביניים אשר יעכב את תוקפן של ההחלטות בדבר ביטול היתר הרעלים לחוות, וביטול ההוראות בדבר פינוי הגז מהחוות עד להכרעה בעתירה או עד למועד אחר, כפי שיורה בג"ץ. בג"ץ הורה על הוצאת צו ארעי אשר יתלה את פועלן של שתי ההחלטות בדבר ביטול היתר הרעלים לחוות הגז, וקבע כי הצו יעמוד בתוקפו עד לקבלת החלטה אחרת. 2. פרקליטות המדינה, אשר נתבקשה על-ידי בג"ץ להעביר תגובה משותפת למשרד להגנת הסביבה ולמשרד התשתיות הלאומיות, העבירה את בחינת הסוגיה להכרעת הממשלה. מר אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מונה לבחון את הנושא, ובמסגרת זו נפגש עם נציגי משרדי הממשלה, חברות הגז ועיריית באר-שבע. בימים אלה מגבש מר גבאי את החלטתו, וזו תועבר לפרקליטות המדינה לצורך הכנת התגובה לבג"ץ. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 658, של חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; לפרוטוקול. <658. מודעות הציבור לבנייה הירוקה> חבר הכנסת משה גפני שאל את השר להגנת הסביבה ביום ה' בשבט התש"ע (20 בינואר 2010): פורסם כי רק כ-16% מהציבור בישראל מודע לעובדה שקיימת אפשרות לבנייה ירוקה, היכולה ליצור סביבת מגורים בריאה יותר, תוך הימנעות מפגיעה באיכות הסביבה. רצוני לשאול: 1. עד כמה משקיע המשרד בפרסום העניין? 2. האם ניתן להגביר את המודעות לנושא בקרב הציבור? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בשנים האחרונות צוברת הבנייה הירוקה והטמעתם של השיקולים הסביבתיים בתהליך הבנייה תאוצה רבה בעולם. בנייה ירוקה היא בנייה ידידותית לסביבה ולמשתמש, החותרת לצמצום ההשפעות הסביבתיות הכוללות של תהליך הבנייה והשימוש במבנה. הבנייה הירוקה משלבת את ההיבטים הסביבתיים כחלק בלתי נפרד בשיקולי התכנון והביצוע של פרויקטי הבנייה. נושא הבנייה הירוקה בישראל מקודם במקביל על-ידי המגזר הפרטי, האקדמיה, כמה משרדי ממשלה, ארגונים לא ממשלתיים ועוד. גופים שונים מקדמים היבטים שונים בתחום, ללא כל יד מכוונת. התחום חסר הכשרות מקצועיות ברמה גבוהה, תקנים וחקיקה ברורה ועדכנית, תקציבים ראויים ועוד. לפיכך, ונוכח חשיבותו הרבה של הנושא, המשרד להגנת הסביבה החליט לקחת על עצמו את ההובלה של נושא הבנייה הירוקה בישראל ולפעול לקידום הנושא, בשיתוף פעולה מלא עם כל העוסקים בענף. לשם כך מכין המשרד להגנת הסביבה בימים אלו מתווה לקידום בנייה ירוקה. המתווה כולל, בין היתר: תקן וחקיקה – המשרד להגנת הסביבה קבע כי הרוויזיה המתבצעת בימים אלו לתקן הבנייה הירוקה הקיים ישודרג באופן מהותי על-ידי תוספת יועצים מהארץ ומהעולם. כמו כן נקבע כי התקן החדש יכלול חלק מחייב עבור כל הבנייה בישראל, וחלק מהתקן יהיה וולונטרי, לטובת אלו המעוניינים במבנה משודרג – תקן שיהיה מדיד וניתן יהיה להתבסס עליו בשלב מאוחר יותר ליצירת תמריצים. יצירת סל תמריצים – תמריצים חיוביים וסיוע לגופים, לחברות ולרשויות להוביל את העשייה בתחום, יצירת תמריץ כלכלי לקבלנים ולמשפצים ויצירת תמריץ למוצרים ירוקים. מחקרים – המשרד יפעל למען ביצוע מחקרים יישומיים בנושא בנייה ירוקה במסגרת קול קורא של המדען הראשי. פרסומים ותחרויות – המשרד יפעל להענקת פרס השר להגנת הסביבה לבנייה ירוקה במהלך שנת 2010. לקראת הענקת הפרס יפעל המשרד לפרסום הנושא. כמו כן, המשרד יפעל להכנה והפקה של חוברות הדרכה ומידעונים. מיתוג – במסגרת הקמפיין המתוכנן של המשרד במהלך שנת 2010, נושא הבנייה הירוקה מתוכנן להיות אחד הנושאים העיקריים. חינוך והכשרה – יש צורך בהסדרת נושא הידע בבנייה ירוקה במוסדות האקדמיים ובמסגרות נוספות. בכוונת המשרד להגנת הסביבה לפעול לקידום והעלאה של רמת הידע הקיים בישראל. 2. אין לי ספק כי בעקבות הפעילות המשולבת המנויה לעיל, בהובלת המשרד להגנת הסביבה, תגדל גם המודעות בקרב הציבור לחשיבות הנושא, וכך גם שיתוף הפעולה מצדו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 690, של חבר הכנסת אורי אורבך: חפירות להפקת נפט המסכנות את פארק עדולם – בבקשה, אדוני השר. <690. קידוחים המסכנים את פארק עדולם> חבר הכנסת אורי אורבך שאל את השר להגנת הסביבה ביום י"ב בשבט התש"ע (27 בינואר 2010): לפני כמה ימים החלה חברה העוסקת בפיתוח טכנולוגיה להפקת נפט מפצלי שמן לערוך קידוחי פיילוט למציאת פצלי שמן בפארק עדולם, באישור משרד התשתיות. קידוחים אלו עלולים לפגוע באזור זה, שמהווה בית לבעלי-חיים רבים, בצמחייה הייחודית ובמגוון האתרים הארכיאולוגיים וההיסטוריים שבו. רצוני לשאול: מה נעשה להגנה על אזור ייחודי זה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ובכן, חבר הכנסת אורבך, אזור גבעות עדולם הוא מהאזורים הערכיים ביותר מבחינה סביבתית במרכז הארץ. באזור זה מרוכז מגוון ייחודי של אתרי ארכיאולוגיה, מורשת, נוף, חי וצומח. לפיכך, לפני כמה שנים החל תכנון של המרחב כולו כשמורה ביוספרית. תוכנית זו עדיין לא הפכה לתוכנית מחייבת, אך היא מתווה ומגדירה את עיקר הערכים לשימור במרחב זה. כמו כן, האזור כולו הוגדר כשטח פתוח שיש לשמר לרווחת כלל הציבור בכל התוכניות שנעשו במרחב, הן ברמת המחוז – תמ"מ 1/30 – והן ברמה הארצית – תמ"א 22 ליער וייעור, תמ"א 35 לשימור ולפיתוח ותמ"א 8 לגנים לאומיים ושמורות טבע. בנוסף, קודמו במרחב זה תוכניות מפורטות של קרן-קיימת לישראל לשימור ולפיתוח של היערות שבאזור ולהנגשתם לקהל הרחב. אשר לשאלתך הספציפית: המשרד להגנת הסביבה נחשף לפרויקט שנתמך על-ידי משרד התשתיות הלאומיות רק לאחר שנבחרה חברה וקיבלה רשיון לחיפוש נפט באזור. רק כדי לסבר את האוזן, גם פה יש מקום לתיקון חוק מתבקש, והייתי בוחן אותו; אם תקדים אותי, אשמח להיאבק לטובתו. חוק הנפט ההיסטורי, האנכרוניסטי, של מדינת ישראל בעצם קובע שיש פקיד במשרד התשתיות – פעם קוראים לו x ופעם קוראים לו y – והוא יכול עכשיו, על פי שיקול דעתו, להחליט – תיאורטית, כמובן. אני מקצין את הדוגמה – שאם ברחבת הכותל יש פוטנציאל למצוא נפט, הוא יכול לתת רשיון לחפש נפט ברחבת הכותל. כמו שאמרתי, ככה זה. הוא לא צריך את ההסכמה שלי, הוא לא צריך הסכמה של אף אחד, הוא נותן רשיון. יש תהליך עם המועצה, אבל בגדול, זה חוק הנפט. זה יוצר לנו, במשרד להגנת סביבה, כמובן, המון קשיים, כי אנחנו מקבלים את היזמים כשהם כבר באים עם הרשיון. עכשיו, בוא נתנה תנאים במסגרת זה שיש לו כבר רשיון לחפש נפט – במקרה הזה זה לא נפט, זה פצלי שמן. במקרה הזה, אנשי המקצוע במשרדי, כפי שאמרתי, נחשפו רק לאחר שנבחרה חברה וקיבלה רשיון לחיפוש נפט באזור ממשרד התשתיות. אנשי המקצוע במשרדי, וגם אני, כבר נפגשנו עם היזמים, ועוסקים בלימוד הפרויקט, שנמצא עתה בשלב טרום-הפיילוט לבחינת כדאיות הפקת הנפט מצד אחד וההשפעות הסביבתיות מצד שני. יש לציין כי פעילות המשרד להגנת הסביבה בהתייחס ליוזמה זו היא מוגבלת במיוחד, לאור העובדה שהפרויקט מקודם על בסיס חוק הנפט, ולמעט הצגת תשריט בפני הוועדה המחוזית, אין הוא מחויב בהגשת תוכנית על-פי חוק התכנון והבנייה, על כל המשתמע מכך, ובעיקר – הגשת תסקיר השפעה על הסביבה ויכולת הציבור לקבל מידע ואף להתנגד לתוכנית על-פי החוק. עם זאת, המשרד להגנת הסביבה ביקש מהיזמים לערוך בחינה סביבתית שתוגש לבדיקת אנשי המקצוע במשרד. לזכותם אני אומר שהם משתפים פעולה, ובהחלט – אני לא יכול לומר כרגע שהם "מעלימים" דברים מאתנו, אבל הם משתפים פעולה על-פי החלטתם, בוא נגיד, לאור העובדה שמדובר בפרויקט ראשון מסוגו בישראל ויש לגביו ניסיון מועט מאוד בעולם. במסגרת הבדיקה נבחנים נושאי ההשפעה על מי התהום, איכות האוויר, פגיעה אפשרית בנוף ובמגוון המינים, החזרת הקרקע בעתיד לשימוש הציבור ועוד. כמו כן, יש לזכור שבכל מקרה אין למסקנות בדיקה זו תוקף חוקי מחייב, וכמובן, המשרד ימשיך ויעשה את כל אשר לאל ידו שם למזעור ההשפעה הסביבתית של מיזם זה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. שאלה נוספת, חבר הכנסת אורבך, בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אפשר לעמעם את האורות. אנחנו פה ארבעה חברי כנסת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה מברכים על גלידה? <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא לעסוק בפרסומות פה. אבל – לא, זה חיסכון בחשמל, פשוט, ובאנרגיה, וזה קשור קצת למשרד של אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה רעיון טוב. <אורי אורבך (הבית היהודי):> העניין הזה הוא באמת אבסורדי, שפקיד הנפט של ישראל יכול מחר, באופן פורמלי לפחות – וגם מעשי – להחליט על מקומות שבהם אפשר לקדוח – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא רק פורמלית. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גם מעשית, כן. כל עוד זה במקומות לא – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כי, דרך אגב, באזור עדולם, כיוון שאנחנו כרגע עוד דנים עם היזמים על הדרישות כדי לצאת לפיילוט בכלל, אחרי הפיילוט, אם הפיילוט לדוגמה יצליח, וירצו לעשות כבר את הפרויקט בהיקף מלא – עד לרגע זה לא ברור לנו איפה. יכול להיות שהאזור הטוב ביותר יהיה בעמק האלה, בדיוק במקום שזה יהיה, תנ"כית, גם הכי טוב. <אורי אורבך (הבית היהודי):> דוד מול גוליית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בדיוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> זה גם הגיוני, כי מדובר פה באמת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ישראל כדוד, שיהיו לה פצלי שמן, וייתנו לה כוח מול גוליית העולמי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, אני חושב שדוד הם אלו שמגינים על הטבע, וגוליית הם כל אלה שיש להם אינטרסים כלכליים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני בהחלט מסכים עם אדוני. כן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> השאלה אם יש נוהל – וזו השאלה שלי – של אישור קידוחים של נפט, או כל קידוח, תגליות אחרות, כשזה פוגע בערכי טבע; האם יש איזה נוהל מסודר, או שקודם חופרים ואחר כך בוכים? ושאלת ההמשך, שקשורה: מה קורה – נגיד שיהיה ניסוי בפארק עדולם או במקום אחר, והניסוי, מה לעשות, לא הצליח. לא גילו. הנזק – השאלה אם הוא הפיך והשאלה אם יש איזו התחייבות של הקודחים למיניהם לתקן את האפשרי לתקן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הקודחים בע"מ. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. בבקשה, כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כפי שהובלע בתשובתי, אנחנו בעצם בתהליך של לימוד תוך כדי תנועה, כי, כפי שאמרתי, נקלענו לסיטואציה שבה באה חברה, כבר עם רשיון ממשרד התשתיות, בתחום שלא היה מעולם בישראל. כלומר, חיפוש אחר פצלי שמן בהליך של כרייה סגורה: נכנסים מתחת לאדמה, מחממים מאוד את הקרקע שם – סיפור מאוד מורכב, שיש במקומות בודדים בעולם. הדרישות המקצועיות בעניין הזה – אנחנו לומדים אותן תוך כדי תנועה. שוב, כדי להרגיע את הציבור שצופה בנו: אין עדיין תחילת – זאת אומרת, פיילוט ממש. זה נכון שנעשו שם כמה פעולות – אני לא יודע אם קידוחי ניסיון או פעולות – אבל בהיקף די קטן, וכרגע הם בתהליכים מולנו ומול הוועדה המחוזית, ואני חושב שהם מבינים שהיום הפרמטרים והדרישות זה לא מה שהיה פעם, אם כי אני לא בטוח שאם הדרישות שלנו ייראו להם מחמירות מדי הם לא ינסו לערער על זה משפטית. אבל אני חושב שאתה יכול לקבל גם הרבה פרטים בנושא מראש המפד"ל לשעבר, חבר הכנסת לשעבר אפי איתם, שנראה לי די בקי בנושא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא מייעץ לחברה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני השר. <אורי אורבך (הבית היהודי):> הוא בליכוד, אני מזכיר לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, סליחה. האמת – שכחתי באמת. <אורי אורבך (הבית היהודי):> נעים להיזכר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> משוגעים, רדו מהגג. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא 795, של חבר הכנסת עפו אגבאריה: אנטנות בשכונת עין-אברהים באום-אל-פחם – לפרוטוקול. השר המקשר בין הממשלה לכנסת ישיב על השאילתא. <795. אנטנות בשכונת עין-אברהים באום-אל-פחם > חבר הכנסת עפו אגבאריה שאל את השר להגנת הסביבה ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): בשכונת עין-אברהים, הסמוכה לכביש 65 באום-אל-פחם, מתגוררים כ-1,500 תושבים, וכ-50 מהם חולים בסרטן לסוגיו. בשכונה יש עשרות אנטנות גדולות מאוד, וכמה סמויות על גגות הבתים. רצוני לשאול: 1. האם הבעיה ידועה? 2. אם כן – האם קיים פיקוח על קרינת האנטנות? 3. מה ייעשה לבדיקה מעמיקה בעניין? 4. מה ייעשה למיגור התופעה? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הבעיה של תושבים המתנגדים להקמת מוקדי שידור בסביבתם ידועה למשרד היטב, ובמובן זה תושבי השכונה עין-אברהים אינם חריגים. 2. המשרד להגנת הסביבה אחראי, מכוח חוק הקרינה הבלתי-מייננת, התשס"ו–2006, למניעת חשיפה מסוכנת של הציבור לקרינה האלקטרומגנטית מאנטנות סלולריות, כמו גם מגורמי קרינה נוספים, באמצעות מתן היתרי הקמה והיתרי הפעלה למקורות קרינה. אנטנה סלולרית טעונה היתר הקמה והיתר הפעלה הניתנים על-ידי הממונה על הקרינה הסביבתית במשרד להגנת הסביבה. היתר ההקמה ניתן רק לאחר בדיקת דוח הערכת הסיכונים של רמות החשיפה המרבית של בני-האדם והסביבה לקרינה הצפויה ממקור הקרינה. היתר ההקמה הוא לשנה בלבד ומאפשר לחברה להקים אנטנה, ולאחר ההקמה נדרשת החברה לקבל היתר הפעלה. היתר הפעלה ניתן רק לאחר שהוגש לבדיקתנו דוח מדידות קרינה אלקטרומגנטית שבוצע בסביבות מוקד השידור, המוכיח כי האנטנה עומדת בדרישות המשרד להגנת הסביבה לגבי הסף המרבי של הקרינה הנפלטת מהאנטנה. תוקף ההיתר הוא לחמש שנים, והוא מתחדש רק אם מתקן השידור מושא ההיתר עומד בדרישות המשרד להגנת הסביבה. בהיתר נדרשות חברות הסלולר לבצע בדיקות תקופתיות למדידת רמת הקרינה פעם בשנה, באמצעות חברות המורשות לבצע מדידות קרינה. בנוסף, מבצע משרדנו בדיקות קרינה מהאנטנות באופן מדגמי. יש לציין כי המשרד אף פועל בימים אלה להתאים טוב יותר את הפיקוח לטכנולוגיות החדשות ולקיים פיקוח רצוף. היתרי ההקמה וההפעלה ניתנים כך שמוקד השידור אינו יכול לגרום באזורים המאוכלסים בסביבתו לחשיפה העולה על עשירית ממה שנקבע על-ידי ארגון הבריאות העולמי כבלתי מזיק לכלל האוכלוסייה, לרבות ילדים, קשישים וחולים, ותוצאות המדידה המצ"ב עומדות בדרישות אלו. לאחר שהחברה המעוניינת בהצבת האנטנה קיבלה את האישורים המתאימים לכך מהמשרד להגנת הסביבה, עליה לקבל היתר בנייה מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. 3. מבדיקתנו עולה כי האנטנות של החברות ''סלקום'' – מס' אתר 230, ''מירס'' – מס' אתר 299, "פרטנר" – מס' אתר F1811NE ו"פלאפון" – מס' אתר 650405, הממוקמות בכניסה לעין-אברהים לצדי כביש מס' 65, הוקמו ומופעלות בהיתרים מאת הממונה על הקרינה הסביבתית במשרד להגנת הסביבה. ההיתרים ניתנו על-סמך דוחות מדידת הקרינה ובהתאם להוראות חוק הקרינה הבלתי-מייננת, התשס"ו–2006. החברות "סלקום", "מירס", "פלאפון" ו"פרטנר" העבירו למשרדנו דוחות של מדידות תקופתיות המבוצעות מטעמן אחת לשנה על-ידי חברות המורשות לביצוע מדידות קרינה. מהדוחות העדכניים של מוקדי השידור בשכונת עין-אברהים עולה כי רמות הקרינה המרביות מהם עומדות בדרישות משרדנו. בנוסף, במדידת פיקוח שנערכה בשנת 2007 בשכונת עין-אברהים על-ידי מרכזת בכירה לבטיחות קרינה במחוז חיפה של משרדי לא נמדדו רמות קרינה החורגות מהמותר. לאור האמור, על-פי מיטב הידע בנושא, וכל עוד הפעלת מוקדי השידור נעשית בהתאם לתנאים ולדרישות המשרד, לא נשקפת מהם סכנה לציבור. המשרד להגנת הסביבה פועל לכך שהפיקוח על אופן הקמתם והפעלתם של מוקדי השידור יהיה צמוד יותר ויעיל יותר, ומוודא כי מוקדי השידור יופעלו על-פי תנאי ההיתר של המשרד. כל עוד מוקדי השידור מופעלים על-פי תנאי ההיתר של המשרד, אין מבחינת המשרד כל מניעה סביבתית להיוותרות האנטנות במקומן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 437, של חבר הכנסת יואל חסון: שר לענייני ירושלים – לפרוטוקול. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא מאמין שיואל חסון לא – – – <437. שר לענייני ירושלים> חבר הכנסת יואל חסון שאל את ראש הממשלה ביום א' בכסלו התש"ע (18 בנובמבר 2009): נודע לי כי טרם מונה שר לענייני ירושלים. ממשלות ישראל בעבר דאגו למנות שר המופקד על ענייני בירת ישראל. הממשלה בראשותך מונה 31 שרים ותשעה סגני שרים, חלקם ללא תיק. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע טרם מונה שר לענייני ירושלים? 3. מדוע לא הופקד התחום בידי אחד משרי הממשלה ללא-תיק? 4. האין קידום ענייניה של ירושלים מהווה יעד לאומי מובהק? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1, 4. קידום עניינה של ירושלים הוא במקום גבוה בסדר העדיפויות של הממשלה ושל ראש הממשלה. 2. עניין הפקדת הטיפול בירושלים בידי אחד השרים אינו מחויב על-פי הדין או על-פי הנחיה כלשהי. בעבר הופקדו שרים מסוימים על הטיפול בענייני ירושלים בהתאם לצרכים ולשיקולים שהנחו כל אחד מראשי הממשלה באותה עת. 3. עם כינונה של הממשלה הנוכחית החליט ראש הממשלה שלא להפקיד את הטיפול בענייני ירושלים בידי אחד השרים. ראש הממשלה החליט להשאיר את האחריות לטיפול בענייני ירושלים במשרדו, ולשם כך אף הוקמה ועדת שרים בראשותו, וכן ועדת מנכ"לים בראשותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא של חבר הכנסת אברהים צרצור: המעצר של ג'ק טייטל – לפרוטוקול. <439. המעצר של ג'ק טייטל> חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את ראש הממשלה ביום כ"ב בכסלו התש"ע (9 בדצמבר 2009): אחרי 12 שנה נעצר המחבל היהודי שפעל בחופשיות ורצח אנשים חפים מפשע, יהודים וערבים. רצוני לשאול: 1. איך הוא הצליח להבריח את הארסנל שנתפס בביתו? 2. למה עבר זמן רב עד שנלכד? 3. מה ייעשה למניעת התופעה של "מחתרת של איש אחד"? 4. האם נהיה עדים שנית לסימפטום ה"לא-שפויים", לגזר-דין מקל ולשחרור בתוך כמה שנים? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–4. שירות הביטחון הכללי פועל לסיכול טרור מכל גורם שהוא. לאחרונה הוגש כתב אישום חמור נגד יעקב (ג'ק) טייטל, ובו מפורטים מעשיו החמורים. בין הסעיפים שבהם הוא מואשם: רצח בכוונת תחילה, עבירות בנשק, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון רצח, הסתה לאלימות או לטרור, איום ממניע של עוינות כלפי הציבור וכו'. אשר לשאלות המועלות בדבר פרק הזמן הארוך שחלף בין העבירות החמורות אשר ביצע החשוד משנת 1997 ועד מעצרו הנוכחי, נבקש להבהיר כי בהתאם לממצאי החקירה הנוכחיים, מדובר בחשוד אשר ככל הנראה פעל לבדו ונקט אמצעי זהירות והסוואה על פעולותיו, אשר הקשו את חשיפתו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא של חבר הכנסת כרמל שאמה: אישורי כשרות מרבנים בחוץ-לארץ – לפרוטוקול. <465. אישורי כשרות מרבנים בחוץ-לארץ> חבר הכנסת כרמל שאמה שאל את ראש הממשלה ביום ה' בשבט התש"ע (20 בינואר 2010): נודע לי שיבואני מזון מחוץ-לארץ יכולים לקבל אישורי כשרות רק מרב המוכר על-ידי הרבנות וגר בעיר שבה מיוצר המזון. הרבנות אינה מאשרת כשרות הניתנת על-ידי רב מעיר אחרת באותה מדינה. רצוני לשאול: 1. מה הוא הקריטריון להכרה ברב בחוץ-לארץ למתן כשרות? 2. מדוע רב מעיר אחת לא יכול לתת הכשר למפעל בעיר אחרת? 3. האם הרבנות מפנה יבואנים לבד"צים שונים? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הרבנות הראשית לישראל מכירה ברב בחוץ-לארץ אם רמת הכשרות שמפעיל עומדת במבחני נוהלי הכשרות הארצית-ישראלית שנקבעו על-פי הרבנות הראשית לישראל. תנאי בסיס הוא רב אורתודוקסי מוכר המקובל על קהילתו. 2. אין כל מגבלה על רב להעניק הכשר בעיר אחרת באותה מדינה שבה הוא נמצא. 3. אין מתפקידה של מחלקת היבוא ברבנות להפנות לבד"צים השונים. אם מפעלים מעוניינים בקבלת הכשר מבד"צ נוסף על ההכשר הניתן על-ידי הרב המקומי בחו"ל, הרבנות מעבירה לידיו רשימת בד"צים שונים לבחירתו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא של חבר הכנסת יעקב כץ: מבחני הדיינות – לפרוטוקול. <693. מבחני הדיינות> חבר הכנסת יעקב כץ שאל את ראש הממשלה ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): מפניות שקיבלתי נראה כי יש בעיות רבות במבחני הדיינות. רצוני לשאול: 1. מדוע מבחני דיינות רבים לא נבדקים, ומי האחראי לכך? 2. מדוע מועדי הבחינה לא מפורסמים מראש כמקובל? 3. מדוע אין קריטריונים ברורים לבחינה? 4. מדוע למרות התשלום אין תנאים סבירים לקיום הבחינה? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אכן היו עיכובים בבדיקת מבחני הדיינות, שנבעו מהסיבות הנ"ל: א. דרישת האוצר להחלפתו של סגל העורכים והבודקים הקיים של הבחינות ועריכת מכרז חדש לעורכים ובודקים של הבחינות לדיינות ברבנות הראשית לישראל. נדרש זמן לקביעת תנאי סף והסכמה עליהם; ב. העיכובים באישורי החוזים החדשים. 2. ככלל, מועדי הבחינה ידועים ומפורסמים מראש. 3. יש קריטריונים ברורים לבחינה. הנבחנים יודעים מראש על איזה חומר עליהם להתכונן ולהיבחן ומהם תנאי הסף המאפשרים לנבחן להיבחן. 4. התנאים בבחינה שופרו ללא הכר. הנבחנים מגיעים עתה ל"בנייני האומה" ושם נערכות הבחינות. כל נבחן יושב בכיסא וליד שולחן נפרדים העומדים לרשותו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא של חבר הכנסת נחמן שי – לפרוטוקול. <716. התיאום בין המגזר השלישי לבין הממשלה> חבר הכנסת נחמן שי שאל את ראש הממשלה ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): מלחמת לבנון השנייה הדגישה את חוסר התיאום בין המגזר השלישי לבין הממשלה והעלתה מחדש את הצורך בגבולות גזרה ברורים ובהגברת התיאום בין המגזרים בזמן משבר. רצוני לשאול: 1.האם הופקו הלקחים ונקבעו תחומי האחריות לפעילות של ממשלת ישראל והמגזר השלישי בזמן משבר? 2. אם כן – מה הם? 3. אם לא – מדוע? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אחרי מלחמת לבנון השנייה הופקו לקחים ונקבעו תחומי האחריות בין פעילות הממשלה לבין ארגוני החברה האזרחית. הלקחים המרכזיים שהופקו: הצורך בהגדרת גורם אחראי אחד לטיפול כולל בעורף במצבי חירום. במסגרת זו, ב-15 באפריל 2007 התקבלה החלטת ממשלה מס' 1577, המטילה את האחריות הכוללת לטיפול בעורף במצבי חירום על שר הביטחון. עיקרה: עבודת מטה, אשר כללה את הרכיבים הבאים – צורך בהגדרת מצבי החירום; צורך בהגדרת תחומי האחריות והסמכות בין גופי השלטון – בין מערכת הביטחון לבין משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופי חירום נוספים; שכלול ובנייה של כלים מתאימים לטיפול במצבי חירום; העמדת תקציב ומשאבים נדרשים ליישום ההחלטה; הגדרת הסיוע הנדרש לרשויות מקומיות על-ידי פיקוד העורף, בלי לגרוע מאחריות הרשויות המקומיות. הצורך להסדיר את מערך היחסים בין הממשלה לארגוני חברה אזרחית – במסגרת זו, ב-24 בפברואר 2008 התקבלה החלטת ממשלה מס' 3190 ומסמך מדיניות בנושא בין ממשלת ישראל, ארגוני החברה האזרחית והקהילה העסקית. הצורך בפלטפורמה קבועה בשגרה לשיח בין משרד הביטחון לבין ארגוני חברה אזרחית – במסגרת זו התכנס ב-29 בינואר 2008 לראשונה "השולחן העגול בחירום" בראשותו של סגן שר הביטחון מר מתן וילנאי וראש רשות החירום הלאומית, רח"ל, לצורכי תיאום מידע ושיתוף פעולה בין הממשלה לארגוני החברה האזרחית. זאת, על רקע החלטת ממשלה בדבר הטלת מלוא האחריות למצב העורף בשעת חירום על שר הביטחון ולאור החלטת ממשלה בדבר יחסי המדינה והחברה האזרחית. "השולחן העגול בחירום" התכנס ב-6 בינואר 2009 וב-13 בינואר 2009 בשנית ובשלישית, ובמסגרתו הוצגו קווי המדיניות הממשלתית בתחומים שונים וניתן מענה לבעיות שדרשו תיאום רב יותר. בהקשר זה חשוב לציין כי בתום כל כינוס "שולחן עגול" פורסמה איגרת סיכום לרשימת תפוצה של למעלה מ-400 ארגונים ואנשים, נוסף על פרסומן באתר משרד ראש הממשלה. ב-26 במאי 2010 התכנס "השולחן העגול בחירום" במהלך תרגיל העורף הלאומי "נקודת מפנה 4" כחלק מהיערכות השולחן בשגרה לשעות חירום. במסגרת זו הוצגו לכ-20 ארגוני החברה האזרחית אשר לקחו חלק תרחישים שונים למצבי חירום ומודל שיתוף הפעולה ברח"ל עם ארגוני החברה אזרחית. לסיכום, ניתן לומר כי הפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה והפעולות שננקטו מאז מציבות אותנו במקום אחר לגמרי ממה שהיינו בו לפני כמה שנים. הדברים הללו נאמרו על-ידי ראשי ארגונים הן במהלך כינוס "השולחן העגול בחירום" בשנת 2009 והן בתרגיל האחרון. הגם שישנה התקדמות גדולה, יש עוד דרך לעשות, ורשות החירום הלאומית עוסקת בזה באופן שוטף. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שאילתא מס' 798, של חבר הכנסת יצחק וקנין – לפרוטוקול. <798. הטלת קנסות על זייפני הכשרים> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את ראש הממשלה ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): בשעתו הגשתי שאילתא לשר לענייני דתות שעניינה הטלת קנסות על מזייפי הכשרים. נעניתי שהנושא הוא בתחום משרדך. רצוני לשאול: 1. מדוע הנושא אינו בסמכות המשרד לשירותי דת? 2. מתי מוטלים קנסות ומתי מוגשות תלונות למשטרה? 3. כמה תלונות הגיש הפיקוח למשטרה בכל אחת מחמש השנים האחרונות? 4. כמה קנסות הוטלו ובאילו סכומים בכל אחת מחמש השנים האחרונות? <תשובת השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אכיפת נושא הכשרות בארץ ובכלל לפי חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–1983, מבוצע באופן טבעי על-ידי הרבנות הראשית לישראל כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה, מתוקף סמכותה הרבנית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 2 לחוק הרבנות הראשית, התש"ם–1980, ובשים לב לעובדה שמדובר במקרים שטיפולם מצריך לא רק סמכות ארגונית אלא גם ידע הלכתי, מעשי ומקצועי בתחום ההלכה והכשרות. 2–4. בהתאם להחלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר אליקים רובינשטיין, מקרים שבהם בתי-עסק מוצגים ככשרים ללא שיש בידיהם תעודות הכשר כחוק, יטופלו על-ידי מפקחי הרבנות הראשית באמצעות הטלת קנסות מינהליים על-פי חוק העבירות המינהליות וכדומה; מקרים של זיוף ומרמה בנושא כשרות, כגון זיוף שם נותן ההכשר, יטופל המקרה כדין זיוף לכל דבר ועניין על-ידי המשטרה. תלונות למשטרה בגין זיוף בנושא כשרות מוגשות בעיקר על-ידי אותם רבנים או גופים שהכשריהם זויפו. מספר התלונות נאמד בכמה עשרות בלבד. מנגד, יש לציין כי נערכו קרוב ל-10,000 ביקורות ברחבי הארץ בחמש השנים האחרונות על-ידי מפקחי היחידה, ומתוכם הוטלו קנסות על כ-3,000 בתי-עסק ולשאר הוגשו דוחות התראה, אשר בעקבותיהם פנו רבים לתקן את העבירה, אם על-ידי פנייה לרבנות המקומית ואם בהסרת המצג הכשרותי המוטעה. הקנסות המוטלים הם קצובים על-פי חוק, כך שעל עבירה המבוצעת על-ידי תאגיד סכום הקנס הוא 2,000 ש"ח ועל-ידי פרטי – 1,000 ש"ח בלבד. הסכום הממוצע של הקנסות לשנה מתקרב למיליון ש"ח, כך שבחמש השנים האחרונות הוטלו קנסות של קרוב ל-5 מיליוני ש"ח על-ידי מפקחי הרבנות הראשית לישראל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה, זהו? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אדוני השר, אני רוצה להודות לך – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה גם לך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – על שבאת וענית על השאילתות, גם כשר המקשר וגם כשר להגנת הסביבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתה של גברת רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, נגד חברת הכנסת רונית תירוש. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תמה ישיבת הכנסת. הישיבה נעולה. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ו בסיוון התש"ע, 8 ביוני 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 20:10.