דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ב / מושב שני / ישיבות קי"ח–ק"כ / כ"ב–כ"ד באדר התש"ע / 8–10 במרס 2010 / 22 חוברת כ"ב ישיבה קי"ח הישיבה המאה-ושמונה-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ב באדר התש"ע (8 במרס 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. שנה לממשלת הכלום; 7 2. הממשלה יוזמת הרס של מערכת התכנון ובכך פוגעת קשות בחברה, בבריאות ובסביבה 7 ישראל חסון (קדימה): 7 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 12 דב חנין (חד"ש): 25 שר הפנים אליהו ישי: 32 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 38 1. שנה לממשלת הכלום; 38 2. הממשלה יוזמת הרס של מערכת התכנון ובכך פוגעת קשות בחברה, בבריאות ובסביבה 38 מגלי והבה (קדימה): 38 משה מטלון (ישראל ביתנו): 40 עינת וילף (העבודה): 42 נסים זאב (ש"ס): 44 מאיר פרוש (יהדות התורה): 46 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 48 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 50 חנא סוייד (חד"ש): 51 ניצן הורוביץ (מרצ): 52 אורי אורבך (הבית היהודי): 55 יריב לוין (הליכוד): 56 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 61 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושבת-ראש הפרלמנט של הולנד חרדי פרביט 62 היו"ר ראובן ריבלין: 62 הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 65 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 65 ציון יום האשה הבין-לאומי 67 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 68 היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: 74 מוחמד ברכה (חד"ש): 76 אורית זוארץ (קדימה): 78 עינת וילף (העבודה): 81 חיים אורון (מרצ): 82 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 85 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 85 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119), התש"ע–2010 91 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 91 שי חרמש (קדימה): 94 הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 16), התש"ע–2010 95 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 95 גדעון עזרא (קדימה): 98 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 98 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 98 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 39), התש"ע–2010 99 סגן שר האוצר יצחק כהן: 100 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התש"ע–2010 102 סגן שר האוצר יצחק כהן: 103 הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 105 סגן שר האוצר יצחק כהן: 105 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010 107 שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: 109 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010 111 שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: 111 הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26) (הגבלה של מכירת משקאות משכרים), התש"ע–2010 113 יריב לוין (הליכוד): 114 נסים זאב (ש"ס): 117 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3) (הארכת התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש"ע–2010 119 משה גפני (יהדות התורה): 120 שאילתות ותשובות 121 413. סיום חקיקת תיקון לפקודת הקרקעות 122 424. מצוקת החקלאים במחוז דרום בגלל הבצורת 122 426. דחיית הגשת דוח מע"מ תקופתי בגלל חג מוסלמי או נוצרי 123 515. פוליסות הביטוח שחברות הליסינג מציעות לבעלי רכב פרטי 124 529. פיצויים לנפגעי ההקפאה 125 סגן שר האוצר יצחק כהן: 126 531. תקציבים להתנחלויות 127 544. שיעור המס המוטל על השמן המיובא לקראת חנוכה 128 סגן שר האוצר יצחק כהן: 128 591. כפל ועדות רפואיות 129 סגן שר האוצר יצחק כהן: 130 איתן כבל (העבודה): 131 592. הימורים חוקיים של מפעל הפיס 133 סגן שר האוצר יצחק כהן: 133 מירי רגב (הליכוד): 134 600. חובת דיווח מקוון למע"מ 138 616. תקצוב אחזקת אתר ניצן 139 סגן שר האוצר יצחק כהן: 139 אורי אורבך (הבית היהודי): 140 637. מועד תשלום מע"מ ומס הכנסה לשומרי שבת 141 677. זיכיון להתפלת מי ים 142 705. ההיערכות התקציבית לרעידות אדמה בישראל 144 725. טענה על אפליה במתן גמלאות רטרואקטיביות 145 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 146 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 146 שאילתות ותשובות 146 שר התיירות סטס מיסז'ניקוב: 146 60. עמלות מגורמים מסחריים למורי דרך 147 102. הקצאת תקציבים לתשתיות לאירועים תיירותיים 148 106. אתר התיירות במירון 150 180. חלקה של נצרת בתוכנית משרד התיירות 152 692. תחזוקת קבר רחל 153 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, היום יום שני, כ"ב בחודש אדר התש"ע, 8 במרס 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 2), התש”ע–2010, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2189/18 וכלה בהצעת חוק פ/2211/18 – הצעת חוק השוואת תגמוליהם של נפגעי טרור פלילי לנפגעי טרור לאומני, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שי חרמש, יריב לוין ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – החמרת הענישה למעסיק בענפים לא מורשים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שי חרמש ויצחק וקנין; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (סיוע ריאלי בשכר דירה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת מירי רגב, דב חנין, שלמה מולה ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק דיור מוגן (הבטחת כספי פיקדון), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן ויעקב אדרי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תוקף תעודת לוחם בשנה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, כרמל שאמה ואריה ביבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסומת למזון המכוונת לקטינים), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – מורי דרך), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת גדעון עזרא, אורי אריאל, כרמל שאמה, דני דנון ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות (הגבלה על הפצתו בחינם של עיתון בתפוצה ארצית), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הליכי מינוי שופט לכהונה בפועל), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין ודוד רותם; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – ביטול התניית מזונות ביציאה לחו"ל), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, שלי יחימוביץ, ציפי חוטובלי, רונית תירוש, אורלי לוי אבקסיס ואנסטסיה מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תגמול למאבטח הנפגע בהצלת חיי הזולת, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, אורי אורבך ומשה מטלון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – פרסום תמונתו של נפגע), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מוסר תשלומים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יריב לוין ואמנון כהן; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – התיישנות תביעת השתתפות עצמית), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון – הכנסה מרבית), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית כתאונת עבודה), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק הכנסת (תיקון – כינוס הכנסת בתקופת הפגרה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק הכנסת (תיקון – התאמה לחוק-יסוד: הכנסת), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק הכנסת (תיקון – מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק נציב לתלונות כלואים ולביקורת על מתקני הכליאה, התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון – הרכב וכשירות), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון, ישראל חסון, ניצן הורוביץ, סעיד נפאע, יולי תמיר ויצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת גובה דמי ניהול), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אמנון כהן. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושא: היערכות המשטרה לטיפול בתופעת הפשיעה במגזר הערבי, הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. כמו כן, בהתאם לסעיף 124 בתקנון, מבקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להודיע על החלטתה לחדש את דיונה בהצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש”ע–2010. נוסח חדש של הצעת החוק יונח על שולחן הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לסגנית מזכיר הכנסת. <הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. שנה לממשלת הכלום;> <2. הממשלה יוזמת הרס של מערכת התכנון ובכך פוגעת קשות בחברה, בבריאות ובסביבה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, גברתי השרה, כבוד השרה לנדבר, את לא משיבה על ההצעה, נכון? תודה. לפנינו כמצווה בחוק הצעות אי-אמון בממשלה, ולכן הן נשמעות כהצעות הראשונות בשבוע בסדר-יומה של הכנסת, ויש שתי הצעות – הצעה אחת של סיעת קדימה ואחת של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. ראשון המנמקים את הצעת האי-אמון הוא חבר הכנסת ישראל חסון, המבקש להביע אי-אמון בממשלה בשם סיעתו, סיעת קדימה, בכותרת: שנה לממשלת הכלום. כלום זה משהו. כמובן, אתה יכול לפתוח בדברים לציבור חברי הכנסת וגם לצופינו באשר הם, ולאורחים הנמצאים ביציע. השר המשיב אינו נוכח. אני אתחיל להפעיל את השעון כשהוא יגיע. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, חברי הכנסת, אני חושב שלא במקרה נבחרה המלה "כלום" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל זאת יש בו משהו. <ישראל חסון (קדימה):> בדיוק. ועכשיו השאלה מהו ה"משהו". <היו"ר ראובן ריבלין:> אלתרמן כתב את זה על תל-אביב. <רוני בר-און (קדימה):> לא על זה תהיה תפארתו. מה יש בה? <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, תמיד אפשר לחזור ממנה הביתה. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אבי ז"ל היה תמיד אומר לי שהדבר היותר גרוע מאיוולת זה איוולת של חרוצים. כלומר, אנשים שהם גם חרוצים וגם בתחום הזה. אני רוצה לומר לך, עד שיגיע השר המשיב, השבוע הייתי בביקור במקום שאני יודע שאדוני היושב-ראש היה שם, אני גם יודע שאתה תומך באותו מקום – בגבעת-התחמושת. מי שאירח אותי היה קצ'ה. אדוני, נכון שאתה מניד בראשך ככה ואומר: מגיע לנו יותר? תסכים אתי, כשאתה חווה דמות כזאת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קצ'ה הוא אדם נפלא. <ישראל חסון (קדימה):> – – כשאתה עובר אתו את ההיסטוריה הפרטית שלו ואת ההיסטוריה של מדינת ישראל, אתה מבין בעצם מה השארנו מאחור. ואני חושב שבשנה האחרונה אנחנו די הגענו לשיאים של מה שהשארנו מאחור. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה השקיע בניסיון שלו לפרק את קדימה – כשמכפילים את מספר חברי הכנסת שהוא פגש באופן אישי, והשקיע בזה אישית עשרות רבות של שעות. ואני שאלתי את עצמי, אם היה משקיע ולו גם עשירית מהשעות האלה ברשימת בעיות שאני מוכן לתת לו – אם הוא לא ער להן, למה שקורה לנו כאן – אם הוא היה משקיע בזה עשירית, לא יותר מזה, עשירית מהזמן, אולי מצבנו היה טוב בהרבה. ואני אתן לך דוגמה קטנה למה שבעיני, איך אנחנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר ארדן, אני מתנצל על כך שאני פותח את כל ישיבות הכנסת בדיוק בשעה הקבועה, אני מודה גם באשמה, ואני גם מודיע שכל ישיבות הכנסת בזמן שאני משמש כיושב-ראש הכנסת, ייפתחו בזמן. <ישראל חסון (קדימה):> – – – אין כמעט נושא שגם כשלעצמו הוא נכון, בדרך מופלאה אנחנו לוקחים וגם אותו אנחנו הורסים. <רוני בר-און (קדימה):> אתה צריך לשמוח, אחרת הוא היה הורס את המדינה עוד יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ישראל חסון, איש רב-פעלים, שמדינת ישראל חייבת לו לא מעט, כבוד השר ארדן נמצא, והוא השר המשיב, השרה התורנית היתה בזמן, לכן אני מתחיל להפעיל את השעון. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אני רוצה לקחת דווקא את האירוע האחרון, ואחריו נתגלגל אחורה. הנושא של פרויקט המורשת, שהוא טוב בעיני לכל דבר ועניין. אני יכול להתווכח, האם יותר חשוב שנשקיע במבנים או בחינוך, האם כדאי היה לחלק את ההקצאה הזו בצורה כזו שיתרמו חלק גדול מהסכום או חלק מהסכום לתוכנית חינוכית שתוביל אותנו לדבר הזה ולא רק לשיפוץ או לא רק לשימור? אפשר להידיין על זה. אז גם את זה אנחנו החלטנו להפוך למחלוקת, גם את זה החלטנו להפוך למשהו שאנחנו חייבים לעשות אותו באופן – ודרך אגב, הדיון פה הוא הרבה יותר על האיך, פחות על המה, בכל דבר ועניין, החל מזה שהשר המשיב לאי-אמון מאחר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא – – – <ישראל חסון (קדימה):> תקשיב, תשמע לי רגע. אין לי טענות ברמה האישית לגלעד ארדן. אני אומר בהתנהלות. ואני חוזר ומדבר על זה – בסוף נשלם על הצורה הזו של ההתנהלות בדם. כי אי-אפשר לזלזל, כי אי-אפשר לתקוע אצבעות בעיניים לכל מה שזז, איך שהוא זז, מה שהוא זז. בסוף נשלם בעניין הזה בדם. אי-אפשר לקחת את הנושאים של ניהול מדינת ישראל ולהפוך אותם לאמצעי פוליטי. אי-אפשר לעשות את זה. אי-אפשר להשתמש במדינת ישראל ככלי שרת פוליטי. ואני לוקח את המורשת ואת ההתנהלות של מדינת ישראל בעת האחרונה, גם בסיפור של נגב-גליל, ואני מוכן לתאר לך, אדוני היושב-ראש, איך הדבר הזה נראה מהזווית הזו שלהם, כיצד אנחנו לוקחים ציבורים שלמים, דוחסים אותם, מנתקים אותם, ומחייבים אותם להגיע לנקודת החלטה, שהיא, בעיני, אופציה לפיצוץ, פשוט אופציה לבחור במרכיב האלים. לאן אנחנו הגענו בשנה הזאת? לאן אנחנו הולכים עם השנה הזאת שעברנו? מה השגנו בשנה הזאת? התבשרנו שאנחנו פותחים את השנה השנייה שלנו במשא-ומתן עקיף עם הפלסטינים. לאן הדבר הזה אמור להוביל? האם הצד השני הוא גורם פסיבי? האם הצד השני הוא גורם שלא יודע לייצר אקטים של חילוץ מהמצוקה שאנחנו בעניין הזה קצת דוחפים אותם, ואנחנו עושים את זה בעקשנות רבה? אם ראש הממשלה מתיר לסיטואציה שבה אנחנו מתחילים להתנתק מהעולם שסביבנו – אנחנו מתנתקים ממשא-ומתן ישיר עם הפלסטינים, אנחנו כמעט לא מדברים ברמה הדיפלומטית-מדינית עם הירדנים, עם המצרים מערכת היחסים היא סופר-קורקטית, ועכשיו אנחנו – טורקיה זה סיפור אחר, וגם שם הרגישות שלנו, שבה אנחנו נוהגים שם, גם דוחפת אותם לזרועות כאלה ואחרות. ולבסוף אנחנו מגיעים להצהרות המכוננות שהיו לנו גם בעניין הסורי, שאנחנו עומדים להיפרד מהנשיא אסד בדרך כזו או אחרת. לאיזו מערכת לוקחים אותנו? אם ראש הממשלה היה מתעסק שעתיים בשבוע במקום בפגישות החשאיות שלו עם שבעה, שמונה, 11 – לא משנה – בניסיון, כאחרון העסקנים, לפרק, במקום לנסות ללכד כוחות ולהוביל לחזון; אם הוא היה עוסק בסיפור המורשת, ולא בססמאות, אלא במחשבה לאן אני רוצה לקחת; אם היה עוסק בזה בתחום המדיני, וכרגע המהלך הכוחני שהם מנסים לייצר בדמות התקציב הדו-שנתי, שהוא ביטול של המקום הזה – כל היום פועלים לדבר אחד, למוסס את המוסד הזה, לדלג מעליו, לבטל אותו. ואני אומר לך שכשמסתכלים לאורך זמן, וכשמסתכלים באיזה תהליך לוקחים אותנו, אני מאוד מאוד מודאג מהכיוון הזה, אדוני היושב-ראש, כי בסוף אנחנו נהיה אלה שנשלם על זה שהאנשים האלה מעודדים השתמטות. אנחנו נשלם על זה שלא פותרים את סוגיית הבדואים בדרום. אנחנו נשלם על זה שלא פותחים את ההתיישבות בגליל. אנחנו נשלם על כל הערכים שהממשלה הזו מבזה יום-יום. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שדווקא בתקופה הזאת מנסים לפתוח איזה פתח לפתרון בעיית הבדואים בדרום. אני לא רוצה לומר לך שהממשלה – ודאי השר ארדן יענה – עסקה חודשים רבים בשנה הראשונה בהדיפת דוח-גולדסטון, שהוא בעיה של מדינתנו כולה. <ציפי לבני (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא נכנס לתקציב הדו-שנתי. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אם בדרך שאנחנו מנהלים את מדיניות החוץ שלנו אנחנו חושבים שנהדוף את דוח- גולדסטון ונשמר בידינו כוח הרתעה כזה או אחר, אז, אדוני, תרשה לי לא מעל במת הכנסת, ונמצא פורום אחר לקיים עליו את הדיון הזה. דוח-גולדסטון, אני חושב שיש פה כמעט קונסנזוס מלא בבניין הזה לתאר אותו בצבעים שחורים ובכל צבע שאתה רוצה, אבל ההתנהגות המתגרה והמתריסה מייצרת לנו יכולת הרתעה לעתיד לבוא? היא מייצרת לנו יכולת הרתעה היום, או מחלישה את זה? על כל זה בסוף מישהו יגיש חשבונית, ומי שישלם את המחיר זה לא אותם אנשים שמשתמשים במדינה כקרדום לחפור בו פוליטית, ועל זה אנחנו מדברים – לאן אנחנו מולכים? ועל זה הדיון של אחרי שנה. תראה לאן הבאנו את זה – שכאן בשנה הזו הקואליציה חוקקה חוקים שתכליתם היתה לייתר את הבניין הזה. הקואליציה, שהובילה את זה שסגני שרים יוכלו להצביע בוועדות, הקואליציה שלקחה את החוק לצמצם – אחוז הפורשים שייקראו סיעה. תראה במה עסקנו, ותראה במה אנחנו הולכים לעסוק. לאן זה הולך? ואני אומר לך שבגלל זה כשהייתי השבוע בגבעת-התחמושת והקשבתי לאיש, הוא לא אמר מלה רעה, אבל הוא נתן לי את הרפרנס להבדיל בין מי שטובת המדינה הזו חשובה לו לבין מי שערכים אחרים, כנראה, חשובים לו, והוא ייצר לי את נקודת הייחוס הזו להבין למה אנחנו אמורים להיות פה שותפים. אדוני היושב-ראש, הכנסת הזו עסקה בוועדת משנה בנושא נכי צה"ל ומשפחות שכולות, ואני אמור להגיש לך את הדוח – בפירוט רב. האם אדוני יודע כמה פעמים הממשלה התעניינה בעבודה הזאת? אני מעדיף שלא תשאל אותי, כי אני לא רוצה לשתף את הציבור בזה. כואב הלב. במה אנחנו עסוקים? בעוד פגישה לילית? בעוד ארוחת בוקר? בעוד משהו? למה לנסות לפרק? לאן? למה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לכל פגישה צריך שניים. <ישראל חסון (קדימה):> אגב, גם לי, כשיקרא לי ראש הממשלה, אני אבוא, ואני גם אגיד לו: תודה, אדוני, אני מבקש ממך, אל תציע לי יותר, אבל אם אתה רוצה שנגיע למצב שלא באים גם לראש ממשלה כשהוא קורא, אוי ואבוי לנו, אנחנו בדרך לשם, ולא לזה אדוני מתכוון. אני מבקש לומר לך, אדוני, שלדעתי, מי שעיניו בראשו, בוא נעצור רגע, נראה לאן אנחנו מולכים, לאן אנחנו מובלים ואחרי איזה ערכים אנחנו כרגע הולכים, בתום השנה הזו. אנחנו נשתדל לא לתת לפחות את מה שביכולתו לעקר את מעמדו של הבית הזה. על זה ננסה לשמור. ואני מבקש להביע אי-אמון בממשלה על כיוונה, על דרכה או על היעדר דרכה, בעברית פשוטה, ועל המקום שמוליכים אותנו אליו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת ישראל חסון, שביקש להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעת קדימה. אני מזמין את כבוד השר גלעד ארדן, שהוא גם השר המקשר, כדי להשיב על הצעת האי-אמון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני רוצה להזכיר לך שנהוג בכל זאת לשמוע את התשובה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יכול להיות שזו הסיבה שלא היה לי ברור אם על-פי תקנון הכנסת כשהשרה התורנית נמצאת, האם אני חייב להיות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני פתחתי את הישיבה ואמרתי, רק אני לא – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז מדוע השעון לא רץ? <היו"ר ראובן ריבלין:> השעון לא עבד, כי אני יודע שאדוני לא נוהג לענות על דבר כשהוא לא יודע מה אמרו, אז אני חיכיתי לך – זה הכול. אני יודע – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, אדוני צפה שיהיו השבוע טיעונים חדשים, הבנתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני תמיד נותן קרדיט. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני פשוט הנחתי שאני מכיר את הטיעונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן קרדיט. בדרך כלל, אני יודע שהשר ארדן לא עושה מלאכתו קלה. הוא משיב רק על דבר שהוא שמע אותו וחווה אותו במו-אוזניו ובמראה עיניו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, אז אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אבל עדיין, אם הדובר מתחיל לדבר גם אם השעון איננו רץ, ואני לא שמעתי את מה שהוא אמר, אז אני לא אוכל להשיב על דברים שלא שמעתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. ביקשתי ממנו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, שבהתחלה עוד – הבנתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אמרתי לו: דבר לציבור. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> על דא ועל הא. <ישראל חסון (קדימה):> גלעד, אני מוכן לחזור אליך על ההתחלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני בשמחה. אני מייד אמסור את מספר הפלאפון שלי, ואתה תתקשר ותאמר לי מה שדיברת. <קריאה:> לא, אתה תמסור עכשיו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה לא סודי, זה מופיע באתר האינטרנט. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. האמת שיש לחבר הכנסת חסון הרבה מאוד תכונות טובות שאני מאוד מעריך. אבל אחת הבולטות שבהן זה הכנות והיושר שלו. וכשהוא מדבר על כך שכמעט שאין לו מחלוקת על ה"איך", הוא לא הראשון. גם חברת הכנסת תירוש לפעמים אומרת את הדברים האלו, גם חברי כנסת אחרים אומרים את הדברים האלו. יש להם יותר בעיה – סליחה, אין להם בעיה עם ה"מה", יש להם בעיה עם ה"איך". אני, קודם כול הייתי מציע לכל חברי הכנסת בכלל – אני חושב שמה שהרבה יותר חשוב זה דווקא ה"מה". כי ברגע שמסכימים על הנושאים המהותיים, על מה צריך לעשות, במה צריך לטפל – האם זה נעשה על-ידי זה שעשו פגישה כזאת או פגישה אחרת, או התייחסו יפה לאיש ההוא או פחות יפה לאיש האחר, עם כל הכבוד, זו רכילות, זה עיתונות. זה שהעיתונות היום אוהבת לתת דגש, והמון עמודים על ה"איך", והרבה פחות על ה"מה", זה לא אומר שאנחנו צריכים להתרשם מזה וללכת בעקבות העיתונות. אני חושב שהרבה יותר חשוב זה ה"מה". וכשאני מסתכל מה הממשלה הנוכחית עושה, ובאמת ניסיתי לכתוב לעצמי – חלק זה כבר הישגים ודברים שהושלמו; חלק – דברים שהם באמצע התהליך; חלק – נושאים שרק התחלנו לעסוק בהם. אבל באמת התקשיתי להאמין שכל הדברים האלו קרו כאן בפחות משנה. כי בסך הכול, אומנם, שוב, אוהבים מייד לסכם סיכומים. עדיין לא מלאה שנה לכהונתה של הממשלה. זה יקרה בעזרת השם בסוף החודש הזה, ב-31 במרס. אז היתה ההשבעה, נדמה לי ב-22:00, ובעצם עוד לא מלאה אפילו שנה. הממשלה הזו שמה דגש, אני חושב, על מגוון רב של נושאים, גם מדיניים-ביטחוניים וגם כלכליים-חברתיים. וכפי שאמרתי, היא עושה את זה למרות, שוב, הטחת הביקורת כאילו מפחדים או לא מפחדים. נוגעים פה בשנה האחרונה בנושאים ומקדמים פה רפורמות שהרבה מאוד שנים ממשלות ישראל לא קידמו, ואפילו פחדו לנגוע. אז אני אעשה את זה במשולב. אני גם אתן בקצרה את ההיי-לייטים של כל נושא ונושא – – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – אולי בעיקר הנושא המדיני החשוב שאתה מדבר עליו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בשמחה רבה, חבר הכנסת והבה. <מגלי והבה (קדימה):> אנחנו רוצים לשמוע אותם. אל תחסיר אף אחד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בהחלט, בהחלט. רק אני אזכיר לאדוני שהיה סגן שר החוץ שבנושאים מדיניים אתה לא יכול לכפות. מלחמות אתה יכול לכפות על מישהו אחר, שלום עוד לא הצליחו לכפות. כי הרי אם היה ניתן לכפות שלום, חזקה עליך ועל שרת החוץ הקודמת, שכמי שחפצים בשלום, הייתם כופים את השלום, והייתם מביאים אותו לעם ישראל. מה לעשות, חבר הכנסת והבה – – <שלמה מולה (קדימה):> אין כופים שלום. עושים משא-ומתן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ששלום אי-אפשר לכפות? כשמישהו לא רוצה לעשות אתך שלום, כל מה שלא תעשה לא יועיל. <שלמה מולה (קדימה):> דו-שיח אפשר לייצר? זה הכי חשוב. <ישראל חסון (קדימה):> השר ארדן, גלעד, אפשר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה בדיוק ההבדל בין ה"מה" ל"איך". <ישראל חסון (קדימה):> לא, אז זה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כשחברת הכנסת לבני מדברת על זה שהיא בחדרי חדרים במשא-ומתן התנהגה יותר יפה, כי כשהיא יצאה מחדרי המשא-ומתן היא אמרה x ולא y – תגידו, זה משנה לעם ישראל? לעם ישראל משנה אם יש שלום ויש ביטחון. בפועל, ממשלת קדימה הביאה שתי מלחמות, ולא הביאה שלום; זו השורה התחתונה. מה התנהגו בחדר, היא הגישה, היא התנהגה יותר יפה לאבו מאזן, לאבו עלא, ליאסר עבד-רבו – את מי זה מעניין? את עם ישראל מעניין אם נוחתים "קסאמים" או לא נוחתים – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – האם הכלכלה יציבה או שהיא לא יציבה, האם יש אבטלה או שאין אבטלה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מגלי, חבר הכנסת מולה, כרגע – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אלה המבחנים של ממשלה. ה"מה" – זה בדיוק העניין, לא ה"איך". ה"איך" זה רכילות, ה"איך" זה מה שמעניין, לצערנו, את העיתונים הרבה פעמים. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר משיב כרגע על הצעת האי-אמון כפי שהיא נשאלה. <מגלי והבה (קדימה):> אין לנו בעיה, הוא דיבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל עכשיו הוא מדבר. הוא לא צריך לשמוע. אם יש לכם הערות, אתם רוצים לחזור על דברים שאמר ישראל חסון, תשנו את תקנון הכנסת, מייד אנחנו נסדיר את זה, אין שום בעיה. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל עוד התקנון הוא כזה שהשר משיב לכם עכשיו, אי-אפשר. קריאת ביניים – בסדר. אבל אי-אפשר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני גם מזכיר את הנושאים שהממשלה נגעה בהם, ועסקה וקידמה, וגם כמה ציטוטים מכאלו שלא חשודים שהצביעו ליכוד בבחירות האחרונות. <רחל אדטו (קדימה):> רק לתקן: ה"קסאמים" לא נוחתים בגלל קדימה, לא בגלל הממשלה הנוכחית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סליחה? <רחל אדטו (קדימה):> ההיסטוריה אומרת שה"קסאמים" לא נוחתים עכשיו בגלל הפעילות של קדימה בממשלה הקודמת. <קריאה:> ואני גם מציע – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אי-אפשר את הטוב לקחת ואת הרע להפיל עלינו. אם בזכותכם ה"קסאמים" לא נוחתים אז גם הכעס הבין-לאומי על ישראל ודוח-גולדסטון, זה קשור גם לטיפול ב"קסאמים", נכון? או תיקחו הכול, או תעזבו הכול – תחליטו. אי-אפשר לקחת מה שנוח, ולא לקחת מה – – – <רחל אדטו (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – בבידוד מדיני, בכל ביקורת בין-לאומית מפילים את זה על הממשלה, אף שהמבצע לטיפול ב"קסאמים", וגם יצירת בעיית ה"קסאמים" ברובה, היתה בזכות או לא בזכות הנסיגה החד-צדדית, ולאחר מכן הטיפול במבצע "עופרת יצוקה". אז תחליטו, צריך שיהיה גם קו אחיד לאופוזיציה, לא רק לממשלה. <ישראל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, הוא עונה לך. הוא בסך הכול עונה לך. <ישראל חסון (קדימה):> לא, אבל אני רוצה להציע ששר מכובד כמוהו, ואני באמת מכבד אותו, לא ישתמש במינוח "הבאתם עלינו שתי מלחמות". <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא – – – <ישראל חסון (קדימה):> הבאתם עלינו שתי מלחמות. <קריאה:> זו לא הפעם הראשונה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הבעיה של כל המדינה, כמו שהבעיות כרגע הן של כל המדינה. <ישראל חסון (קדימה):> מלחמות באות עלינו, גלעד. לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רוצים עכשיו להודיע לך מה תוצאות המשא-ומתן לפני שהוא מתחיל. ואני למדתי מאחד מגדולי המובילים שלנו ברמה הביטחונית, ישראל חסון, שמשא-ומתן שבו מודיעים לנו מהן התוצאות הוא משא-ומתן שאסור להתחיל בו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, חבר הכנסת חסון, בקצב הזה אני עוד לא התחלתי. זה פשוט – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא; אני עכשיו אקפיד, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם רק לא הובנתי נכון, אני לא התכוונתי – אף אחד לא גרם פה, חס וחלילה, לשום מלחמה. שתי המלחמות, שני המבצעים היו מוצדקים מאין כמותם. אפשר להתווכח על הניהול, או על העיתוי של הפסקת אחד מהם. אבל, בוודאי שאין מחלוקת על הצידוק שמאחוריהן, וחס וחלילה אינני מטיל את האחריות. אני רק אומר, כיוון שאנחנו עוסקים היום, מטעמי לפחות, ב"מה", ולא ב"איך", אז בסופו של דבר, הנה, דווקא אני מנסה להראות שאותה מפלגה שמתיימרת לרצות הרבה יותר – אני טוען אחרת – אבל נניח שהיא רוצה יותר מאתנו, לשיטתה, לקדם תהליך מדיני, בפועל מה שהתרחש בסופו של דבר כנראה לא תמיד תלוי ברצון. אם ניקח בהשאלה לתקופתנו, לא כל מה שקורה היום בנושא המדיני מלמד אם יש רצון לראש הממשלה ולממשלה לקדם תהליך מדיני. אני יכול להגיד לך במאה אחוז, באמונה שלמה, שאנחנו רוצים לקדם תהליך מדיני, וראש הממשלה רוצה מאוד לקדם תהליך מדיני. אני מציע לנסות לתת לו קרדיט בעניין הזה כמו שאני לא אומר שזה שקרו מלחמות, התרחשו בזמן כהונת קדימה – זה לא אומר שקדימה לא רצתה להביא שלום, ולא רצתה לקיים תהליך מדיני. ועכשיו, בטובך, תן לי לעבור בקצרה. קודם כול, אומר אלוף בן, הפרשן המדיני של "הארץ", ב-5 בפברואר: ישראל נהנתה בשנה החולפת מרגיעה ביטחונית שכמוה לא היתה בעשור האחרון. אין ספק שלמבצע "עופרת יצוקה" יש לכך קשר. אבל אנחנו מאמינים ששימור ההרתעה מול ה"חמאס" והמשך היציבות הביטחונית בדרום מושגים גם בזכות מדיניות של תגובה חזקה לכל התקפה, ועוד אמצעים נוספים שהממשלה מפתחת. בין היתר, פיתוח מערכת "כיפת ברזל" שאנחנו מאמינים שתביא תוצאות. בצפון, חיזוק ההרתעה מול ה"חיזבאללה", תוך סיכול משלוחי אמל"ח. בנושא העלאת הנושא האירני לסדר-היום, ראש הממשלה פועל יום וליל בנושא הזה בקהילה הבין-לאומית – ארצות-הברית, צרפת, גרמניה, איטליה, בריטניה, רוסיה, פולין. אני חושב שכל אזרח יכול להתרשם מהפעילות הענפה שמתקיימת בנושא הזה, והיום יש הבנה הרבה יותר גבוהה בקהילה הבין-לאומית לגבי הכוונות האמיתיות של אירן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. בעניין קידום התהליך המדיני, ראש הממשלה והממשלה פועלים לגבש הסכמה לאומית רחבה סביב חזון השלום, כשכמובן בכל מקום ובכל זמן התנאי הבסיסי הוא הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ראש הממשלה נקט צעדים מאוד משמעותיים. באופן פרטי לא תמיד הסכמתי אתם, אבל מי שמדבר על זה שראש הממשלה חושש, מפחד, לא רוצה להחליט – נו, לפעמים אני רציתי שהוא יחשוש, אבל לא חשש ובכל זאת נאם את נאום בר-אילן, בכל זאת השהה את הבנייה ביהודה ושומרון לעשרה חודשים. אני משיב כשר המקשר, אני מזכיר. מזכירת המדינה הגיעה לארץ ואמרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שלא תגרום שמישהו אחר יגיש פה אי-אמון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני כל פעם אומר את זה, שלא יובן שאני מזדהה עם זה. אבל אני מייצג כאן את ראש הממשלה בעניין הזה – השהה את הבנייה לעשרה חודשים, ומזכירת המדינה הילרי קלינטון הגיעה לכאן וציינה שמעולם לא נעשו צעדים כאלו כדי לנסות ולפתוח במשא-ומתן. ומאידך גיסא, מעולם הפלסטינים – או מאז הסכמי אוסלו – לא התנו תנאים כפי שהם מתנים היום כדי לחדש או כדי לקיים משא-ומתן. ועדיין, הצעדים שנעשים בשטח, של צמצום החיכוך, של ביטול מחסומים ועוד צעדים כדי לאפשר הגעה של משקיעים והשקעות בכלכלה הפלסטינית – כמובן, זה לא רק אנחנו, זה גם מה שהפלסטינים עושים – מביאים לתוצאה של הזנקת הכלכלה הפלסטינית וצמיחה מאוד מאוד משמעותית ביהודה ושומרון. בנושא המדיני, שוב, כל אלה שמהלכים אימים, בידוד מדיני – להגיד זה מאוד קל, קשה להסביר את זה דווקא ביום שנוחת כאן סגן נשיא ארצות-הברית, כשבעוד זמן לא רב, בעזרת השם, ינחת כאן אחד ממנהיגי העולם, נשיא ברזיל, כאשר הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בעוד שעה תהיה כאן ביציע יושבת-ראש הפרלמנט ההולנדי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בעזרת השם. – – – כאשר הממשלה כבר חותמת, ממשיכה גם תהליכים שהתחילה הממשלה הקודמת לגבי הדיאלוג עם ממשלת גרמניה ועם הקנצלרית בגרמניה, כשהתקיימה ישיבת ממשלה משותפת; ישיבת ממשלה משותפת עם ממשלת איטליה, ביקורים וקיום קשר מאוד מאוד הדוק עם הנשיא סרקוזי. באמת, כשטוענים טענות צריך לגבות אותן במשהו. לחזור עשרות ומאות פעמים על מלים כמו "בידוד מדיני" או דברים אחרים, עדיין לא הופכים את זה לאמת, ומובן שהממשלה גם נאלצת כל הזמן להמשיך ולהוביל את המאבק בדה-לגיטימציה של ישראל ובניסיונות להאשים אותה בפשעי מלחמה באמצעות דוח-גולדסטון, שלא נראה לי שאפילו האופוזיציה רוצה לייחס דווקא לממשלה הנוכחית. בנוגע לשיקום הכלכלה, גם פה אני יכול לצטט מ-Ynet ב-20 בינואר 2010: "חברי המשלחת של דירקטוריון קרן המטבע הבין-לאומית, שביקרו לאחרונה בישראל ונפגשו עם ראשי המשק, חיברו דוח שבו הם מגדירים את המדיניות התקציבית של ישראל" – ציטוט – "כ'דוגמה ומופת למדיניות הנכונה המתחייבת בתנאי המשבר שידע העולם'". אז זה יכול להיות שנוי במחלוקת, אבל העובדה שהממשלה העבירה תקציב דו-שנתי וגיבשה עסקת חבילה עם ההסתדרות, הסכם עם המעסיקים, עם נציגי העובדים, שמנע שביתות, מנע אובדן של מיליארדים למשק; באמצעות עסקת החבילה או בזכותה מקודמת חקיקה חברתית נרחבת לטובת זכויות העובדים במדינת ישראל – אלו צעדים חשובים, שמאות אלפי עובדים במדינת ישראל חיכו להם שנים רבות, ואני חושב שהממשלה הזו, בשנה הזו, הוכיחה עשייה כלכלית ענפה. אגע בקצרה, בלי פירוט, בנושאים שנמצאים כרגע בעיצומם, בטיפול הממשלה. שוב, חלק מהם שנים רבות שוכבים כאבן שאין לה הופכין ומחכים שיהיה אומץ לקחת אותם ולטפל בהם ולהוביל רפורמות, אם הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שבזכותה יועברו מאות אלפי דירות ובתים מחכירה לבעלות האזרחים, דבר שיחסוך ביורוקרטיה, אם הרפורמה בתכנון ובנייה, שכרגע בעיני יש בה עדיין כשלים מאוד מאוד קשים. אין לי ספק ששר הפנים, אחרי שישמע את כל הטענות המוצדקות של המשרד להגנת הסביבה וארגוני הסביבה, גם יביא לכך שהרפורמה גם תביא לתועלות של פישוט הביורוקרטיה לטובת האזרח ולצמיחה הכלכלית ולתעסוקה, אבל בלי לפגוע בשטחים הפתוחים שכל כך חשובים לאיכות החיים של אזרחי מדינת ישראל. אבל גם זה נושא שצריך הרבה מאוד אומץ כדי לקחת ולעשות בו רפורמה, כי הדבר הנוח זה כמובן להשאיר. אם אתה לא עושה שום דבר, אין עליך ביקורת. נושא נוסף, הרפורמה בתחבורה. ראש הממשלה ביטא הרבה פעמים את רצונו לחבר את הנגב והגליל למרכז, לבטל את כל נושא הפריפריה. הממשלה אישרה בשבוע האחרון תוכנית של עשרות מיליארדי שקלים של השקעות בתחבורה ציבורית, בהארכת כביש 6 לצפון ולדרום, של חיבור הפריפריה באמצעות מסילות רכבת. אלו דברים, בוודאי, ששנים רבות אזרחי המדינה מצפים להם. גם בנושא של חיזוק הערכים הלאומיים, יכול להיות שהיתה טעות, חבר הכנסת חסון, גם אני מוכן להסכים, ולכן שמחתי מאוד שחבר הכנסת מולה פנה אלינו ודרש להכליל גם את מערת המכפלה בתוכנית אתרי המורשת, ושמחתי עוד יותר שראש הממשלה, לאחר שקיבל את כל הפניות, גם נעתר לכך. היה צפוי שתהיה ביקורת בין-לאומית, זה נכון, כיוון ששוב זה מוכיח שהמאבק הוא לא רק על עוד כמה קילומטרים מרובעים ביהודה ושומרון; המאבק, לצערי, הוא הרבה יותר שורשי. יש פה מאבק דתי, לאומי, על כל הזיקה של העם היהודי למקומות שאלפי שנים אנחנו צמחנו מהם, ובעניין הזה הייתי מציע שלא נעשה מזה מאבק פוליטי. פה אני יכול לפרגן דווקא גם ליושבת-ראש האופוזיציה, גם לחבר הכנסת מופז, גם לחבר הכנסת הנגבי, ברור שלחבר הכנסת מולה – לא, לך לא, הפעם, חבר הכנסת בילסקי, סליחה – – <זאב בילסקי (קדימה):> ניסיתי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – על כך שבנושא הזה הם אכן התאחדו, כי פה מדובר במהות הקיום שלנו והסיפור של העם היהודי בארץ-ישראל, ולא צריך מזה לנצל כל דבר כדי לנגח את הממשלה. אני יכול לעבור פה כמעט על כל משרדי הממשלה, מהמשרד שלי והעובדה שאנחנו על סף אישור בממשלה של תוכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה, ותהליכים והתחייבויות שבעבר הממשלה לא הגיעה אליהם, דרך הקמת ועדות בראשות ראש הממשלה והמועצה הלאומית לכלכלה וחברה, גם כדי לקדם את האנרגיות החלופיות, לא רק להצהיר על זה בהחלטות ממשלה שלא מקודמות, וגם כדי להקטין את התלות בנפט ותוצריו, ועוד פעולות רבות שהממשלה הזו מטפלת בהן. שוב, ניקח את הנושא של היום. מצד אחד מציגים את זה בשמחה רבה – הנה משבר, משבר על הגיור, משבר על נושאים בין דתיים לחילונים. מצד שני, סוף-סוף יש כאן תהליך שבאמת רוצים לנסות לגבש איזו הסכמה רחבה יותר, שתקרב בין הדתיים ובין החילונים. <ישראל חסון (קדימה):> למה זה לא הצעת חוק ממשלתית? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הכול נכון. אבל למה זה לא נעשה בעבר, חבר הכנסת חסון? היתה פה ממשלה, ישבה שלוש שנים, ברוך השם היא כבר איננה ממשלה, והיא לא הביאה את זה להכרעה. אני עוד זוכר את חבר הכנסת בר-און עוד בממשלת שרון הראשונה או השנייה עוסק בנושא הזה ולא מצליח להביא לפתרון. <זאב בילסקי (קדימה):> מאותה סיבה שגם עכשיו זה לא יצליח. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כנראה הדברים לא כל כך – גם אתם לא הצלחתם לפתור אותם, ואני מקווה שאנחנו נצליח. אבל ודאי שלא מפחדים לנגוע בכל הנושאים הכי רגישים אבל גם הכי חשובים, לטובת עם ישראל, לטובת עתידו. בעזרת השם, אני מאמין שאתם רוצים לראות את כל ארבע השנים ושמונת החודשים כדי להבין – תהליכים כאלה לא פותרים ב-11 חודש ועוד כמה ימים; אלה דברים שממשלה רצינית צריכה לטפל בהם בהדרגה, ביסודיות. אני מאמין שעד סוף הקדנציה, אפילו לפני, נוכל להראות לכם את מלוא התוצרים של הממשלה. לכן אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה, השר גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה. הדובר הבא, חבר הכנסת דב חנין, יציג את הצעת האי-אמון: הממשלה יוזמת הרס של מערכת התכנון ובכך פוגעת קשות בחברה, בבריאות ובסביבה – הצעה של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, והמועמד להרכיב את הממשלה הינו חבר הכנסת מוחמד ברכה. <זאב בילסקי (קדימה):> המציע צודק. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, יש מה לתקן במערכת התכנון שלנו. אנחנו צריכים מערכת תכנון עם יותר שקיפות; אנחנו צריכים מערכת תכנון עם יותר מעורבות ציבורית ויותר יכולת השפעה של הציבור על מה שמתרחש במערכת; אנחנו צריכים מערכת תכנון עם יותר ייצוגיות – ייצוגיות של אוכלוסיות בכלל, ובוודאי ייצוגיות של אוכלוסיות מוחלשות, קבוצות מיעוט בחברה הישראלית, האוכלוסייה הערבית. בהחלט יש מה לתקן במערכת התכנון. לכן כאשר אנחנו שומעים על רפורמה במערכת התכנון אנחנו חושבים שהולך לקרות משהו טוב. והנה, עמיתי חברי הכנסת, פתחתי את חוק התכנון והבנייה החדש: 586 סעיפים, 241 עמודים, ארבע תוספות, עוד כ-90 עמודי הסברים. חוק ענקי, שהממשלה מנסה לקדם בהליך מהיר, מזורז. נתנו 21 יום למשרדי הממשלה להגיש הערות על החוק הזה – הזמן הזה כבר עבר; לא נערך שימוע ציבורי למרות המשמעות העצומה שיש לחוק הזה בכל תחום. עמיתי חברי הכנסת, למדתי את החוק הזה, ויצאתי מהלימוד הזה חרד ומאוד מודאג. נתחיל בשאלת המטרות. חוק כל כך גדול, ראוי שיגדיר את המטרות שלו. בחוק הזה אין רשימת מטרות. המטרה היחידה המובלעת בחוק היא הגברת המהירות והיעילות בהליכי התכנון. גם המטרה הזאת לא תושג, כפי שאני אסביר בהמשך. אבל אין הגדרה של שום מטרה חברתית אחרת. חוק תכנון ובנייה צריך לתת מענה כולל לצורכי פיתוח, לצורכי שימור בראייה ארוכת טווח, צריך לצמצם פערים חברתיים, צריך לצמצם את הפערים בין פריפריה למרכז, לקדם מטרה חברתית כמו דיור בר-השגה, להבטיח שמירה על ערכי הטבע, הנוף, המורשת, לבטא מחויבות לעקרונות של פיתוח בר-קיימא, להבטיח שקיפות בהליכי קבלת ההחלטות, שיתוף הציבור בהליכי התכנון. אף אחת מהמטרות האלה לא נמצאת בחוק, ולא במקרה לא נמצאת בחוק, כי החוק הזה הולך לפגוע בכל אחת ואחת מהמטרות האלה. מערכת התכנון היום היא מערכת שעם כל חסרונותיה בנויה בצורה כזו שמאפשרת בקרה בין מוסדות התכנון השונים. מה שהחוק הזה מציע זה עיקרון של "תוכנית אחת בוועדה אחת", כאשר לכל ועדה תהיה בעצם סמכות סופית לדון ולהכריע בתוכניות שמובאות בפניה. המשמעות היא ש-144 ועדות ידונו בתוכניות שונות, יקבלו לגביהן החלטות סופיות, ללא שום בקרה וללא איזון בין הוועדות השכנות. זה ייצור כאוס תכנוני מוחלט, בוודאי במדינה כל כך צפופה כמו ישראל. העיקרון הזה של "תוכנית אחת בוועדה אחת" יביא גם להגדלת הפערים החברתיים והכלכליים בין הרשויות העניות יותר והעשירות יותר ובין הפריפריה והמרכז. הרשויות החזקות יקדמו תוכניות שמיועדות לאוכלוסיות חזקות סוציו-אקונומית ויימנעו מתכנון לאוכלוסיות מוחלשות. ברשויות שהן חלשות ממילא צפויים להיווצר ריכוזי עוני. ההחלשה של מערכת התכנון תדחק הצדה עקרונות חברתיים-כלכליים, כמו קידום פתרונות תעסוקה, הקמת דיור בהישג יד למרבית האוכלוסייה בארץ. התוכניות המחוזיות שהיום מהוות חוליה מקשרת בין התכנון הארצי לבין התכנון ברמה המקומית, מבוטלות. כך שבין הרמה הארצית לרמה המקומית נותר חלל ריק שמונע כל אפשרות של תכנון אזורי, ועלול ליצור התנגשות בין התוכניות המקומיות השונות לבין התכנון הארצי. חלק גדול מאוד ממערכת התכנון, לפי הצעת החוק החדשה, הופך בעצם לזרוע מבצעת של הממשלה תוך החלשה קיצונית של גורמי התכנון המקצועיים, של השלטון המקומי ושל הייצוג של קבוצות אוכלוסייה והציבור בכללותו. מוקמות ועדות מיוחדות שיש בהן רוב לנציגי הממשלה וכל ההתנהלות שלהן נסתרת מהציבור. למשל, מוקמות ועדות לתשתיות גם ברמה הארצית וגם ברמה המחוזית, שיש להן סמכות בלעדית וסופית להכריע בתוכניות הנדונות בהן. לוועדות לתשתיות האלה יש סמכות להתגבר על תוכניות אחרות, בין היתר על תוכניות כוללניות של הוועדות המקומיות. לשר הפנים יש סמכות בלעדית להכריז על מרחב תכנון מיוחד לצורך הקמת יישוב חדש מתי שהוא רוצה ובלי להתחשב בשיקולים מקצועיים, בלי להתחשב בעמדה של הרשויות המקומיות ושל התושבים באזור, בלי להתחשב בעמדה של גורמי מקצוע. מבוטלת הוועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ועמה כל סעיפי החוק המגינים על שטחים פתוחים, בלי ליצור מערכות אחרות של הגנה. דינה של תוכנית שמשנה ייעוד של שטח חקלאי פתוח כדינה של תוכנית בשטח המיועד לבינוי, ומסלול האישור של שתי התוכניות הוא שווה. זאת אומרת, החוק מתמרץ בפועל את קידומן של תוכניות שמשנות ייעוד של שטחים פתוחים תוך עידוד הפִרבוּר והכרסום בשטחים החקלאיים והפתוחים. מפריטים את תסקירי ההשפעה על הסביבה; במקום המשרד להגנת הסביבה ייבדקו התסקירים האלה מעתה על-ידי יועצים פרטיים, דבר שבאופן אינהרנטי יוצר ניגוד עניינים וחוסר מקצועיות. מפריטים את חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע; היישום של החוק הזה ייעשה על-ידי מורשה להיתר במקום על-ידי רשות הטבע והגנים. מאיימים על השטחים הפתוחים בערים ובמרחבים הציבוריים על-ידי מתן אפשרות לוועדות המקומיות לפתח את השטחים האלה ללא תכנון כולל וללא פיקוח. בעצם, בגדול, עמיתי חברי הכנסת, מעודדים את הפיתוח על-חשבון שטחים פתוחים במקום עידוד להתחדשות עירונית ולבנייה בתוך היישובים עצמם. נוסף על כך, החוק המוצע ימנע מארגוני הסביבה להשתתף בדיון על התנגדויות אם ארגון סביבתי אחר הגיש התנגדות. ההסדר הזה יפגע קשות ביכולתם של ארגוני הסביבה להשפיע על תהליכי התכנון. זאת בניגוד למצב הנוהג היום, שבו יש ייצוג לארגוני הסביבה במצבים כאלה, על-פי חוות דעתו של היועץ המשפטי של משרד הפנים בעצמו. במקום לחזק את בדיקת ההשפעה של תוכניות על הבריאות, מבטלים את נציגות משרד הבריאות במועצה הארצית; למרות ההשפעה הדרמטית של התכנון על האוכלוסיות המוחלשות, אין ייצוג של משרד הרווחה והשירותים החברתיים באף אחד ממוסדות התכנון. זאת ועוד, עמיתי חברי הכנסת, החוק מבטל את מקומם של נציגי האוכלוסייה הערבית במועצה הארצית ובוועדות המחוזיות, בזמן שהאוכלוסייה הזאת נפגעת באופן משמעותי מהצורה ומהמתכונת של התוכניות הקיימות. אין ייצוג הולם לאף אחד מהמגזרים החברתיים בוועדות התכנון. הדיונים הפנימיים של הוועדות המחוזיות, של המועצה הארצית ושל כל ועדות המשנה שלהן מעתה לא יתומללו ולא יוקלטו; הציבור לא יוכל עוד לקבל מידע על הדיון הפנימי ועל השיקולים המנחים את הוועדה. הדרך היחידה של הציבור להשפיע על הליכי התכנון נותרה הדרך של התחנה האחרונה: הגשת התנגדות – לאחר הפקדת התוכנית. אף-על-פי שהמידע מגיע אל הציבור בשלב מוקדם יותר לא מאפשרים שום הקלה במערכת הגשת ההתנגדויות. עמיתי חברי הכנסת, הנקודה האחרונה, המחייבת את כולנו למחשבה, אדוני שר הפנים: בעולם כולו היום מבינים שכדי לקצר הליכי תכנון אנחנו צריכים לעודד את שיתוף הציבור כבר בשלבים המוקדמים של התכנון. זה מייצר לא רק תכנון איכותי יותר, אלא במקרים רבים חוסך את התנגדויות התושבים שמוגשות בדיוק מפני שאין שיתוף והתייעצות. עמיתי חברי הכנסת, הגיע לידי גם נייר עבודה מקיף שהכין המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי – יושב אתנו חברי, חבר הכנסת ד"ר חנא סוייד, שעמד בראש המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי – ונייר העבודה הזה בוחן את הרפורמה הזאת מזווית ההסתכלות של האוכלוסייה הערבית. ואני חושב, אדוני השר, שכדאי גם לך לקרוא את הנייר הזה, כי נקודת המוצא של הנייר הזה היא, שכשבאים לתקן משהו, צריך לשאול קודם כול מה מקולקל. הולכים לתקן את מערכת התכנון, צריך להתחיל ולבדוק מה לא עובד בה. כשאנחנו בוחנים מה לא עובד בנושאים של תכנון והאוכלוסייה הערבית, אנחנו רואים שורה ארוכה מאוד של בעיות, אבל אף אחת מהבעיות האלה לא מטופלת – בכלל – ברפורמה שאתם מציעים לנו. לא מטופלת בעיית תחומי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות. שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות היום הן רק 3.4% משטח המדינה, כאשר בתוכם חיים כ-18% מאוכלוסיית המדינה; אין שום התייחסות לצורך הזה לבצע רוויזיה של המפה המוניציפלית ולבצע באמת ייעול ושדרוג של תהליכי התכנון והבנייה – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים. – – אין התייחסות לצורך של תכנון כולל והולם ליישובים הערביים; אין התמודדות עם השאלה של בנייה ללא היתר, שנעשית בגלל שאין תוכניות מתאימות ומספקות ביישובים הערביים; אין התייחסות לשאלה של היישובים הלא-מוכרים בנגב; אין התייחסות לשאלה של הרחבת תחומי הבנייה והפיתוח של היישובים הערביים שסובלים ממצוקה מאוד קשה – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> אני ממש מסיים. – – אין התייחסות לנושא של הקמת אזורי התעסוקה – – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת טיבייב. סליחה רגע. מה אתה מחלק פה במליאה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> 8 במרס. <היו"ר כרמל שאמה:> אני לא חושב שמותר להכניס פרחים, חבר הכנסת טיבייב. <רוברט טיבייב (קדימה):> אני יודע, אדוני. <היו"ר כרמל שאמה:> הפרחים יפים, ואתה, אי-אפשר להגיד שאתה לא יפה, אבל התקנון אוסר עלינו. וגם עכשיו כולם יודעים שחילקת פרחים, אז השגת מה שרצית. <דב חנין (חד"ש):> זה נכנס אפילו לפרוטוקול הכנסת, אז חג שמח לך ולכל חברות הכנסת – – <היו"ר כרמל שאמה:> חג שמח לכל נשות העולם. <דב חנין (חד"ש):> – – ולכל הצופות והמאזינות. <היו"ר כרמל שאמה:> עכשיו, חבר הכנסת חנין, וזה וזה? <דב חנין (חד"ש):> משפט אחרון, אדוני. אין התייחסות להקצאת קרקעות מדינה – – <היו"ר כרמל שאמה:> מה? <נסים זאב (ש"ס):> איזה חג? <היו"ר כרמל שאמה:> לא חג דתי, זה חג אזרחי. <דב חנין (חד"ש):> – – לאספקת פתרונות דיור. <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת – – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת חנין, לא, לא. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים, המשפט האחרון. <היו"ר כרמל שאמה:> אתה אומר לי כבר כמה פעמים שאתה מסיים. <דב חנין (חד"ש):> כן. אני מסיים. <היו"ר כרמל שאמה:> עד היום לא טעית בדבריך. <דב חנין (חד"ש):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר כרמל שאמה:> עוד יהיה לך הרבה זמן, אני מעריך, בוועדות – – – <דב חנין (חד"ש):> כל כך הרבה בעיות אמיתיות, אדוני שר הפנים וסגן ראש הממשלה, וכל כך מעט התייחסות ממשלתית לבעיות האמיתיות האלה. אני מציע לך, אדוני השר, לנהל דיאלוג רציני עם חברי הכנסת לפני שאתה מביא את החוק הזה לכנסת. מחרתיים יש כנס חירום של השדולה הסביבתית-חברתית, זו ההזדמנות גם להזמין אותך, אדוני סגן ראש הממשלה, לשמוע את הדברים. יהיו שם חברי כנסת באמת מכל מגוון הדעות בבית וגם שרי ממשלה. אני מאוד מקווה שסביב החוק הזה יתנהל דיאלוג רציני ואמיתי, אבל אני חושב שהממשלה שמביאה לנו כזאת רפורמה, בלי לנהל את הדיאלוג הזה לפני שהיא מביאה אותה, ראויה באמת לאי-אמון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר כרמל שאמה:> יש לי רק שאלה. אתה בטוח בנתון שהפרוטוקולים יהיו לא פתוחים לציבור, לא שקופים לציבור? <דב חנין (חד"ש):> זה מה שאני קורא בחוק. יש הרבה שאלות קשות ומעוררות תמיהה בחוק הזה, אולי נשמע תשובה מהשר. <היו"ר כרמל שאמה:> בבקשה. כבוד השר, חבר הכנסת אלי ישי, שר הפנים, בבקשה. <שר הפנים אליהו ישי:> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתאר לעצמי שאין חולק שהגיע הזמן לעשות רפורמה. אנחנו נמצאים בתחתית הסולם והדרגות בהשוואה למדינות מפותחות בעולם בכל מה שקשור להליכי תכנון. הליך מסורבל, קשה, מורכב; ביורוקרטיה נוראה, סחבת, טרטור של הרבה-הרבה שנים בתחומים רבים ומגוונים – ממרפסת, פרגולה, סגירת חדר, בניית חדר, תב"עות, תוכנית בניין ערים – זה יכול לקחת גם חמש שנים ושבע שנים וגם יותר – התנגדויות רבות, אין-ספור, של רבים מבעלי הזכות להתנגד, וזה בסדר גמור, לגיטימי וצודק. השאלה, כמה אזרח, מכובדי היושב-ראש, צריך להמתין ולסבול עד שהוא מקבל היתר בנייה? כמה הוא יכול לסבול עד שהוא מקבל היתר בנייה? כמה הוא צריך לעבור טרטורים ועוד עינויים, הייתי אומר שאי-אפשר לתאר, לאותם אנשים, משפחות, שרוצים להגדיל את הבית, תוספת בנייה, מרפסת, חדר – – – <דב חנין (חד"ש):> כמה פעמים נשמע על אותה מרפסת? – – – <שר הפנים אליהו ישי:> אתה תשמע את זה פה עוד עשרות פעמים. עשרות פעמים. משום – – <דב חנין (חד"ש):> אבל אנחנו – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – שהאינטרס הציבורי, האינטרס הציבורי הוא לגאול את האזרחים מהסבל ומהסחבת. <דב חנין (חד"ש):> כולנו בעד המרפסת – – <שר הפנים אליהו ישי:> אוקיי. הבנתי. <דב חנין (חד"ש):> – – אני מייצג את הח"כים. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מאוד שמח. אתה בעד כולם ואתה מצביע נגד הכול. השאלה היא באמת, איך אתה בעד ואתה גם עוזר לזה לעבור. אני ער באמת לביקורת. יש הרבה ארגונים, הרבה קבוצות, הרבה תאגידים, שמתנגדים. אני, אגב, לא מתנגד לשיח ציבורי, להיפך. זה חלק מהשיח הציבורי. הרפורמה כבר שנה שלמה – ועדת הרפורמה בראשות ראש הממשלה שנה שלמה מתכנסת, עשרות ישיבות, ודנים; חלקן – זה גם היה בתקשורת, ואני בעד שקיפות מלאה, שקיפות מלאה. השאלה היא באמת איך עושים את זה בצורה מדודה, ונכונה ואמיתית. מצד אחד, אי-אפשר להמשיך להשלים עם העובדה של הסרבול, ושל העיכובים ושל הטרטורים הנוראיים עד שאדם מוציא רשיון. זה הרי בלתי נסבל, ועל זה אין חולק. אני מניח שכל הבית, לא רוב הבית, מסכים אתי בעניין הזה. השאלה היא איך עושים את זה נכון יותר וטוב יותר. ופה באמת הוויכוח, ויש ויכוח לגיטימי איך מקצרים ואיפה מקצרים, ואת מי מסמיכים לבצע פעולות שונות על מנת לקצר את התהליכים. למשל, היתה דעה בכלל לבטל את הוועדות המחוזיות. התנגדתי. אמרתי שזה דבר לא נכון. מצד שני, להעביר לוועדות המקומיות יותר סמכויות, אני בעד, אבל בתנאי. אני בעד שיעבירו להן יותר סמכויות ויקדמו, ויזרזו ויתייעלו בהליכי התכנון, אבל מצד שני, יש חשש כבד, והעירו על זה חברים בוועדת שרים, שיכול להיות שיהיו הרבה שחיתויות כתוצאה מכך שיהיה בידי הוועדה המקומית וראשות העיר כל כך הרבה כוח וסמכות להיתרים, לתב"עות, למרכזי עסקים, בתי-מלון וכדומה. אז יש פה גם כן סכנה. אנחנו מנסים לבחור את הדרך הנכונה, את שביל הזהב, את שביל האמצע – איפה אתה נותן סמכויות ואתה יודע להיות עקבי ולמנוע שחיתויות. אז אחד הרעיונות, למשל, שעלו, שוועדה מקומית, ועדת משנה לבניין ערים, ועדת משנה לתכנון שלא מבצעת את עבודתה כדת וכדין, או שיש שם מעילות, או חשש לניהול לא תקין, אפשר יהיה לפזר את ועדת המשנה. כמו שיש ועדות קרואות במועצות או ערים שלא מתנהלות נכון – אפשר לפזר אותן. פה לא נפזר את כל המועצה, אך ורק את ועדת המשנה. אז זה בעצם איזה, תקראו לזה "שוט". הוועדה המחוזית, המחוז יהיה הרגולטור לבדוק ולבחון כיצד הוועדה המקומית מתנהלת. מצד אחד אתה נותן להם סמכויות, ומצד שני אתה בודק ובוחן אם אכן נעשים הדברים כדת וכדין או לא. ואם הדברים לא ייעשו כדת וכדין, אז תישלל הסמכות של אותה ועדה באותה עיר. אני רוצה להניח, ומקווה, שכמעט ולא נצטרך להשתמש בדבר הזה – אם זה יעבור – משום שאני רוצה להאמין שזאת ועדה מאוד נכספת, מאוד חשובה. אני מכיר את זה היטב בשטח המוניציפלי, ולא בקלות ראש עיר יוותר על הסמכויות שלו, והוא ידע בדיוק מה מותר לו ומה אסור לו, גם מאלה שחושדים בהם; ואנחנו לא יכולים, אגב, להפוך את כולם למושחתים ואת כולם לעבריינים. צריך לבזר סמכויות ולעקוב ולבחון שבאמת הדברים נעשים כדת וכדין. ויש עוד הרבה-הרבה דברים שהרבה מתנגדים להם, כפי שאמרתי, ארגונים רבים וגם הירוקים. תראה בעצם איפה הגבול, שאין שביל אמצע איפה אנחנו נופלים. אגב, אני בעד הירוקים, אני בעד ריאות ירוקות, אני בעד אזורים פתוחים, אני בעד האוויר הטוב. אני ממש בעד. שיהיה ברור, אני מאוד בעד, אבל תמיד אני אומר לחברים: תפסת מרובה לא תפסת. אם לא נהיה עם שיקול דעת – ניקח לדוגמה את כביש 6. כמה שנים כביש 6 התעכב? יכול להיות באמת בצדק, בטענות צודקות לחלוטין. מה זה משנה? כמה שנים זה התעכב? היום אתה שואל כל אזרח במדינת ישראל – איך היתה נראית המדינה בלי כביש 6; מתי – היית יוצא מיעד מסוים, ממקום מסוים, ורוצה להגיע ליעד – כמה זמן היה לוקח לך, כמה פקקים, איך המדינה היתה פקוקה; אי-אפשר היה לזוז. היום כולם מודים שאי-אפשר היה בלי זה. אי-אפשר היה בלי זה. כולם מודים, אין אחד שלא מודה. אז להגיד לכם שההתנגדות לא היתה נכונה? נכונה, אולי גם צודקת ובמקומה. <עתניאל שנלר (קדימה):> כמו הרכבת לירושלים. אם כביש 1 עכשיו סגור, אי-אפשר להגיע לירושלים. <שר הפנים אליהו ישי:> גם הרכבת לירושלים. יפה. אני אומר: תראו, גם בבואנו לאשר תוכניות כמו כביש 6, הרכבת הקלה והרכבת לירושלים ועוד, לאף אחד זה לא קל; אף אחד לא נהנה ללכת לקחת אזור ירוק ולבנות שם. אבל אם יש צורך חיוני להקים – למשל בנייה; עשרות יחידות דיור, עשרות אלפי כמובן – איפה נבנה אותן, באוויר? על חוף הים? נעשה איים בים? הרי חייבים לבנות. אז איך עושים את זה בצורה מדודה ונכונה? עם ישראל הרי מכיר היטב את חילוקי הדעות. קראנו לא מזמן במגילה על מרדכי היהודי: "רצוי לרוב אחיו". מה זה "רצוי לרוב אחיו"? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> הרב נסים, זה משפט מהנאום שלך בשבוע שעבר. מה זה "ורצוי לרוב אחיו"? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אולי השר ידבר קצת על ושתי. <שר הפנים אליהו ישי:> נסים זאב בקי בזה יותר. הרב נסים זאב בקי יותר ממני בסיפורי ושתי. מכל מקום, מרדכי היהודי בסוף צדק – כולם יודעים שהוא צדק. הוא צדק, ותלו את המן על העץ, את בניו וכו', והוא הביא גאולה לעם ישראל, רווח והצלה ליהודים, ברוך השם, אבל בסוף כתבו עליו "ורצוי לרוב אחיו", כי היו גם כאלה שאמרו לו לא, אפילו שהוא נהיה משנה למלך והוא הצודק והכול, ואין ויכוח – "רצוי לרוב אחיו". אני משוכנע שבסוף הרפורמה תעבור, בעזרת השם, עם תיקונים מתבקשים; אני בטוח. חברים, שיהיה ברור, גם אם זה יעבור קריאה ראשונה בכנסת, ויעבור לוועדת הפנים או לוועדה משותפת בראשותו של חבר הכנסת אזולאי, יהיו שם דיונים, ואני בטוח, ואני לא נעול – בשונה מכאלה שמנסים להביא הצעת חוק ולהיות נעולים בה, לא לזוז ימין ושמאל, ייקוב הדין את ההר, אני כן פתוח, אני אומר את זה מראש: פתוח לשמוע, ואם אני משתכנע אז אני משתכנע, ואני אשנה, כי לא לכל הדברים הסכמתי – גם בתוך ועדת השרים – ברפורמה; לא לכול הסכמתי. יחד עם זאת, הרפורמה חייבת לעבור. היא חיונית, היא קריטית לאזרחי מדינת ישראל, וגם למצב הכלכלי – לתת לאנשים לבנות, להתפתח – לקצר, לזרז תהליכים. מה שאסור אסור, מה שאפשר אפשר, מה שמותר מותר, מה שלא יאושר לא יאושר, אבל לפחות שיהיו תשובות מהירות. אדם צריך לחכות לאישור תוכניות שבע שנים ועשר שנים, ולפעמים גם 15 שנה ו-20 שנה, ואת זה חייבים לעצור. לכן אני מקווה מאוד שרוב הבית יתמכו ברפורמה, והיא תעבור קריאה ראשונה. בין הקריאה הראשונה לשנייה ולשלישית יהיו דיונים בוועדת הפנים, בוועדה מיוחדת שתוקם לצורך העניין. שם נשמע את ההערות של כל הארגונים, כולל חברי הכנסת, ונשתדל לבוא לקראת ולסייע ולאשר מה שניתן לאשר, נקבל מה שניתן לקבל, מה שלא – לא. ובכך, כמו כל החוקים במדינת ישראל, עוברים ברוב. ולאחר מכן, אני מניח, כמו בהרבה דוגמאות אחרות, אחרי שזה עובר, גם אלה שהצביעו נגד, או שלא אהבו את זה, ברבות הימים והשנים יגידו: זה היה חיוני ביותר. אזרחי מדינת ישראל בסוף ישפטו אותנו, נבחרי הציבור, אם פעלנו נכון, ואם באמת דאגנו לאזרחים או לא דאגנו לאזרחים. תוך כדי – באמת – הקפדה מרבית, תוך כדי שמירה רבה על האינטרסים הציבוריים והאינטרסים שהארגונים השונים מייצגים; ואני מאוד מאוד בעד, וגם אותם נשמע, ולאחר שנשמע אותם אני מניח שבעזרת השם החוק יעבור. אני מאוד מקווה שזה ילך בתהליך זריז ומהיר יחסית. זה לא יקרה במושב הזה. אם במושב הזה זה יעבור קריאה ראשונה, זה יעבור קריאה ראשונה, ואני מאוד אשמח. אם לא, זה יהיה במושב הבא. אני מקווה שבמושב הזה זה יעבור קריאה ראשונה. מכל מקום, קריאה שנייה וקריאה שלישית יעברו – אם תעבור, בעזרת השם, ותעבור, אני מקווה – אך ורק במושב הבא. לכן אני חושב שגם אלה שהציעו את האי-אמון, אחרי הדברים שאמרתי – אני מנסה, ככה, להשלות את עצמי שהם השתכנעו והם יתמכו באמון או שימשכו את האי-אמון; או יתמכו דווקא באמון ולא באי-אמון. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לכבוד השר אלי ישי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר כרמל שאמה:> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים, התש"ע–2010; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35) (רכב בשווי נמוך), התש"ע–2010; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3) (הארכת התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש"ע–2010. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010; הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) (תיקון), התש"ע–2010; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה. <הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> 1. שנה לממשלת הכלום; <2. הממשלה יוזמת הרס של מערכת התכנון ובכך פוגעת קשות בחברה, בבריאות ובסביבה> <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מגלי והבה, בשם סיעת קדימה. שלוש דקות לרשותך. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שר הדתות, חברי חברי הכנסת, אנחנו כולנו מכירים את המושג הזה שמשאית מובילה את הצל"שים בעליות לירושלים. היא כנראה מחכה לשר האוצר. היום בדיון בוועדת הכספים הוא לקח לעצמו את הקרדיט על התקציב הדו-שנתי. כשמישהו העיר לו שם: אתה שבוי בידי פקידי האוצר, הוא הסתייג – הפעולה כולה שלו. אדוני היושב-ראש, כנראה שר האוצר לא למד את הלקח מזה – הוא רוצה להביא לנו עוד פעם תקציב דו-שנתי. הוא רוצה שאנחנו פה, במיוחד סיעות הקואליציה – כי אנחנו באופוזיציה בכל מקרה נילחם בתקציב הזה, כדי לשנות את הסעיפים שלו, אבל כך הוא יכול להרגיע את הקואליציה שלו לשנתיים. ככה הוא יכול לתת להם, בתקציב הדו-שנתי, מדי פעם לעשות מהומות, אבל אין מה לעשות, יש תקציב ויש סעיפי תקציב. זאת הכוונה של שר האוצר, ועל כך הוא דורש צל"שים, כשאין – לפי אלה שבדקו את העניין – אין כמעט מדינה אחת בעולם שהולכת לתקציב דו-שנתי. כששמענו היום את שר האוצר – והיו פה היום הרבה מראשי הרשויות, יושב-ראש השדולה, חבר הכנסת זאב בילסקי, היו המון ראשי רשויות היום, שתיארו לנו את המצב בשלטון המקומי, שהשלטון המקומי הולך לקרוס. כשהנושא עלה בוועדת הכספים, מה התשובות של שר האוצר? אין תשובה. הכול תקין. ההרצאה האקדמית שלו היא מבריקה, אבל כשאנחנו באים לפרוט אותה – איזה תקציב הוקצה לרשויות, איזה מענקי איזון הוא הוסיף להם, איזה פתרונות נתן לחובות המצטברים של ראשי הרשויות ושל הרשויות המקומיות – כלום. אדוני היושב-ראש, נדמה לי שהיית בחלק מהישיבה, לא בכולה, אבל אנחנו, אלה שהקשבנו לתשובות שהוא נתן, היינו מופתעים, כי אין בתקציב הזה, שהוא הולך לתת לנו, אותו שר האוצר, התמודדות אמיתית עם הבעיות האמיתיות. אחד הסעיפים שהוא התייחס אליו היה התוכנית להגדלת השתתפות הערבים והחרדים בעבודה. שאלתי את שר האוצר: אדוני שר האוצר, אתה מדבר על מיעוט שהוא כ-21% מתושבי המדינה, כמה עובדים קלטת בשנה האחרונה במשרד האוצר – אצלך? כמה עובדים ערבים קלטת במשרד האוצר? אפס. זה מה שאמרתי לו. אז הוא רוצה, שם לו, אחד הסעיפים, אחד היעדים בתקציבי הממשלה – שלא לדבר על החרדים, דרך אגב. אותו דבר, אותה תוצאה. אז ממשלה שמאמינה ושר אוצר שמאמין שתקציב דו-שנתי זה הפתרון לבעיות המשק, לבעיות השלטון המקומי, לבעיות העוני במדינת ישראל, בלי להקצות לכך תקציבים – אז הוא טועה ומטעה. ולכן, מה שאנחנו רואים, רבותי – מה שהיה זה מה שיהיה, ובמיוחד בנושא התקציב המוצע לשנים הבאות, לשנתיים הבאות. אני מקווה לפחות שיהיו כנים עם מצפונם – גם השותפים מהקואליציה וגם אנחנו ודאי וודאי, האופוזיציה – שיתנגדו לתקציב הדו-שנתי ששר האוצר מציע, ואני שמח שסגן השר נכנס. <יצחק כהן (ש"ס):> למה? למה? <מגלי והבה (קדימה):> שמעת היום בוועדת הכספים, אדוני, את ההסברים הארוכים. <יצחק כהן (ש"ס):> לא שכנעתם. <מגלי והבה (קדימה):> לא, ודאי, למה שנשכנע? אתה דאגת לתקציבים של המפלגה שלך. <יצחק כהן (ש"ס):> אה. <מגלי והבה (קדימה):> לא אתה אישית. הקואליציה. הקואליציה, אדוני. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה היית אתי כשפתרנו את הבעיה של הדרוזים. למה אתה אומר כך? <מגלי והבה (קדימה):> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לכן, כל מי שקורא לאי-אמון בממשלה הזאת, הוא צודק, ודאי וודאי בתקציב המוצע לנו, התקציב הדו-שנתי. תודה, אדוני. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה, חבר הכנסת והבה, ואני מקווה ששמת לב שדיברת זמן כפול. <מגלי והבה (קדימה):> אני מודה לך. <היו"ר כרמל שאמה:> פשוט אי-אפשר היה לעצור אותך. <מגלי והבה (קדימה):> ואני אחשיב לך את זה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה. הדובר הבא, חבר הכנסת מוץ מטלון, מטעם סיעת ישראל ביתנו, בבקשה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום, כמדי שבוע, מגישים חברי האופוזיציה אי-אמון בממשלה. בכל פעם זו כותרת אחרת, תירוץ אחר איך לנגח את הקואליציה, אבל זו תמיד אותה משמעות. לשיטתכם, זו ממשלה כושלת. הפעם הזאת, לעומת זאת, אני לא רוצה לדבר על הממשלה, על העומד בראשה, על שרי הממשלה. אני רוצה דווקא לדבר ולהפנות את תשומת לבכם לחבר כנסת משלנו שנסע לאירופה כחבר כנסת ישראלי לכינוס שכולו הסתה, אנטישמיות, נגד מדינת ישראל ואזרחיה. הוא התקבל שם בכבוד מלכים, בהרצאות אנטי-ישראליות בשבוע שהוגדר "שבוע האפרטהייד הישראלי". במהלך הרצאותיו, אדוני היושב-ראש – הרצאות מרתקות – הוא תקף את חיילי צה"ל, את אזרחי ישראל, את מדינת ישראל שממנה הוא מקבל את משכורתו, ועוד שלל של דברים נבובים, אנטישמיים. האמת, לא הופתעתי. לא התפלאתי. השתוממתי לגלות שרק מעט מחברי האופוזיציה גינו את מעשה הנבלה הזה, אבל אני רוצה לציין באמת בחיוב רב את יושבת-ראש האופוזיציה, שרת החוץ לשעבר, שגם מעל במה זו בשבוע שעבר גינתה את התופעה. לאחר מכן התקיימה הפגנת שמאל במוצאי-שבת, בשכונת שיח'-ג'ראח בירושלים, כביכול התעוררות של השמאל בישראל – התעורר מתרדמה ארוכה. במהלך ההפגנה מה ראינו שם? דגלי אש"ף ודגלים אדומים. דגלים אדומים לא ראיתי בשנים האחרונות בכלל, לא יודע איפה הם נשארו, באיזה מחסנים – עם סמל ברית-המועצות. דגלים יהודיים, דגלי ישראל אסור היה להניף שם בהפגנה הזאת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הורידו. הורידו דגל ישראל. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> גם שם, חברי הכנסת מהשמאל שהיו שם לא מחו. נגד הנפת דגל ישראל. לא מחו. נאסר על המשתתפים. הם זעקו שם שהיהודים גזלו את בתי הערבים, אף שבית-המשפט בישראל פסק שלא כך הם פני הדברים. שוב, חברי הכנסת מהשמאל – הצדקנים, שומרים על החלטות בתי-המשפט – לא פצו פה, לא גינו, לא צייצו. שערו בנפשכם מה היה קורה אם היתה שם הפגנת ימין. הימין הוא נגד בתי-המשפט, היו מרימים קול, טוענים – זוהי פגיעה קשה בשלטון החוק. רבותי חברי הכנסת, האם אינכם רואים או שמים לב לכך שמדובר פה במגמה, בשיטה של השחרת פניה של ישראל בעולם? האם אינכם רואים את שיתוף הפעולה בין מדינות אירופה, ארגוני שמאל בעולם, כדי לנסות ולהשפיע על מה שקורה בתוכנו? בתוך-תוכנו? מימון הרצאות של חבר כנסת ערבי המסית נגד המדינה. גם יושבת-ראש האופוזיציה בשבוע שעבר אמרה, ובצדק, כי זה שנים מנסים לעשות דה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל, ויש בתוכנו כאלה שנותנים יד ופעילים במהלכים האלה, לדוגמה אותו חבר כנסת. אני קורא לכם, רבותי, אדוני היושב-ראש, לגנות ולהוקיע, ולהקיא מתוכנו תופעות אלה, ולנקוט את כל האמצעים נגד חבר הכנסת זחאלקה, מבחינתי, יורשו של עזמי בשארה. לא שמעתי אותו מגנה את משגרי ה"קסאמים" על ערי ישראל, על ילדי ישראל. לא שמעתי אותו מגנה את שותפיו הבכירים מסוריה, מה"חיזבאללה" ומאירן בוועידה המפורסמת בשבוע שעבר. זה מביא אותי למחשבה אחת, שאולי מקומו – ואני קורא מפה לנשיא אסד שייקח אותו אולי לפרלמנט הסורי, או אולי עוזרו הבכיר של אסמאעיל הנייה בעזה – שם מקומו ולא בתוכנו. אבל אתם יודעים מה, במחשבה שנייה, אני קורא לו להישאר כאן, כי כל פעילות כזו, מסוג זה, בעצם מביאה עוד מנדטים למפלגת ישראל ביתנו. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת מוץ מטלון. הדוברת הבאה, בשם סיעת העבודה, חברת הכנסת עינת וילף. <עינת וילף (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שלום. אני רוצה לדבר על הנושא של כלום, כי הכותרת היא אי-אמון על כלום, על זה שלא נעשה כלום. אז, יש הטיה ידועה שמכונה הטיית ה"תעשו משהו". כאנשים, כמעט בכל תחום, לא משנה מה הנושא, אנחנו רוצים שמישהו יעשה משהו. אבל לפעמים, דווקא כלום זה הדבר הרצוי. דווקא אי-עשייה, דווקא אי-החלטה – – – <נחמן שי (קדימה):> זה נכון לא לעשות כלום עכשיו? <עינת וילף (העבודה):> לפעמים זה נכון. האופציה לא להחליט היא אופציה חשובה. לא תמיד – – <רחל אדטו (קדימה):> לא להחליט זאת גם החלטה. <עינת וילף (העבודה):> – – עשייה היא הדבר הנכון. הנטייה שלנו לדרוש תמיד שיעשו הרבה פעמים מביאה אותנו לעשות סתם – רק כדי שאנשים יראו שאנחנו עושים משהו. אז לפחות בשנה האחרונה – שברובה הייתי אזרחית – אני יכולה להגיד שהכלום לא נראה נורא כל כך. היה מאוד שקט. מזמן לא היה כל כך שקט. זה צריך להיות שווה משהו. המשבר הכלכלי עבר על ישראל באופן רגוע לחלוטין. אז ברור שאנחנו רוצים יותר, אבל גם זה צריך להיות שווה משהו. וברור שלא הכול טוב, אבל ההנחה שתמיד תמיד צריך לעשות וצריך לזוז וצריך להתקדם, הדבר הזה התרסק לנו בפנים הרבה מאוד. ולכן, לא יזיק מדי פעם קצת ליהנות מהכלום. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחברת הכנסת וילף. הדובר הבא – חבר הכנסת נסים זאב מש"ס. איך זה שאתה לא אחרון הדוברים? <קריאות:> – – – <קריאה:> זה לא יום שלישי. <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו לא יכולים לשנות את המצב. <יריב לוין (הליכוד):> – – – הוא יוכל להיות גם באי-אמון אחרון הדוברים. חבר הכנסת זאב, תצטרף לליכוד ואז אתה אחרון הדוברים גם באי-אמון. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נסים, ברשותך, פשוט סימנתי, יש טעות בכותרת של האי-אמון. לא לעשות כלום. "כלום" זה משהו קטן. הכוונה היא: "לא כלום". זה התיקון של ישראל חסון, וגם של חברת הכנסת החדשה. צריך להבדיל בין "כלום" ל"לא כלום". <נסים זאב (ש"ס):> לא, אולי כלום לא לעשות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שמעת את חברת הכנסת וילף? <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני אומר: אולי כלום לא לעשות. <קריאה:> אפילו כלום. <נסים זאב (ש"ס):> אפילו כלום. טוב, רבותי, חברי חברי הכנסת, אני רק רוצה להבין: אני ראיתי קודם את חבר הכנסת טיבייב מחלק פרחים. הייתי בטוח שהפרחים האלה מחולקים לא בגלל יום האשה הבין-לאומי, אלא כי זה בעצם סיום – של הפגרה – של הצעות האי-אמון. אנחנו כל כך – כל שבוע חוזרים על אותם הספדים, כל שבוע מספידים פה את הממשלה. ועכשיו אני רוצה להזכיר לכם: היה ויכוח אם זה 11 חודש או 12 חודש, אם מלאה שנה או לא מלאה שנה. אני אומר לכם שגם הנפטר, אחר 11 חודש, בעצם עושים לו את היארצייט שלו, וכנראה החליטה האופוזיציה לעשות את היארצייט של השנה ביום ה-11 – בחודש ה-11. ולכן אני רק רוצה לומר, שלמה המלך אומר: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". האם אתם חושבים שאפשר להמציא את הגלגל? הרי אני חושב שלא היה אדם שהלך כברת דרך בממשלות ישראל כמו אהוד ברק בשנת 2000, ולא היה ראש ממשלה כמו אולמרט, שהסכים, וכל הזמן אמר: תדעו לכם, המחיר יהיה כואב. שלוש שנים סבלנו את הכאב הזה, עד שיום אחד זה התפוצץ, וראינו שגם – בשום כאב שבעולם – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> ולכן ישבתם בממשלה שלו. <נסים זאב (ש"ס):> – – ובשום מחיר שבעולם – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> ישבתם בממשלה שלו ללא הפסקה. <נסים זאב (ש"ס):> אבו מאזן לא רוצה שלום. הוא לא רוצה שלום. למה להיות צבועים? למה כאילו אנחנו לא עושים את הצעדים הנכונים כדי לעשות שלום? מה אתם רוצים, שראש הממשלה ירים דגל לבן לאבו מאזן? יכרע על רגליו? לא הבנתי, מה אתם רוצים עוד שהוא יעשה? הכול הוא עשה. הקפאת התנחלויות; הוא עשה בפועל או לא עשה בפועל? הוא עשה בפועל. תראה כמה צווי הריסה. היום בדוחות – קיבלנו היום בוועדת החוץ והביטחון – אני פשוט נדהמתי לשמוע את המספרים, אדוני היושב-ראש. בוועדת החוץ והביטחון הציגו בפנינו כמה בהליכים משפטיים, כמה נמצאים בצווי מניעה וכמה בצווי הריסה – מאות יחידות דיור. אז כל זה לא מספיק? מה עוד צריכים כדי לרצות את אבו מאזן, לפייס אותו, לפייס את דעתו, וכדי שירד מהעץ שעליו הוא נתלה? אז בוודאי שנוח מאוד לנגח את ראש הממשלה ולומר שהוא לא עושה שום דבר כדי לקדם את תהליך השלום. אז אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש: הניסיון המר שיש לנו במשך השנים האחרונות, אם בגבול הצפון, כאשר אהוד ברק ביצע את הנסיגה וראינו מה קיבלנו בגבול הצפון – יש היום עשרות אלפי טילים. מה קורה בגבול עזה, עם הנסיגה מעזה, עם גירוש היהודים מעזה? מה יש היום בעזה? עיר של טרור, עיר של טרוריסטים. אז מה אתם רוצים היום, שגם בגבול המזרחי שלנו, גם סמוך לירושלים, אנחנו נביא את ה"חמאס" אלינו? כמה אפשר לעצום עין, כמה אפשר להיות עיוורים ולומר: עינינו לא רואות? לכן, בוודאי, אני בעד המשא-ומתן. אני חושב שזה צעד מבורך, וצריכים לבוא ולנסות לעשות כל דרך לשלום עם הפלסטינים, אבל בתנאי שאנחנו נראה את האנשים הנכונים, את הרצון הנכון, את הנכונות שלהם והרצון העז. עכשיו דבר נוסף, אדוני, ואני בזה מסיים: אני חושב, בכל הנושא של התכנון והבנייה, מה שהאזרחים עוברים במדינת ישראל, ממש מדורי גיהינום עד שמקבלים רשיון לאיזה – כמו שאמר שר הפנים – תוספת של מרפסת, ולפעמים מרפסות מחייבות תוכנית בניין ערים, מה לעשות. ברגע שזה חורג מקו הגבול – מקו מגרש, הכוונה – אתה חייב בתוכנית בניין ערים, וזה לוקח שנים. ואני חושב שאת הביורוקרטיה הזאת חייבים לשנות. אני חושב שאם רוצים להביא משקיעים למדינת ישראל כדי שיריצו תוכניות, ותהיה אפשרות גם לצעירים, לזוגות צעירים, לראות אולי את עתידם בארץ-ישראל, חייבים לשנות את המהלך התכנוני. ברור שזה גם כולל את כל הנושא של המדיניות בכל מה שקשור למינהל מקרקעי ישראל, ועל כך יבורך שר הפנים. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר פרוש, בשם יהדות התורה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הפוליטיקה בישראל מתעתעת, מאחזת עיניים ואולי משטה. אולי נאמר פשוט: היא גם מרמה ומטעה. ודווקא היום, כאשר סגן נשיא ארצות-הברית מגיע לישראל, כאשר סוף-סוף הליגה הערבית מעניקה "היתר" לאבו מאזן לחדש את השיחות עם הממשלה, אף אם הן בינתיים עקיפות בלבד, דווקא היום, כאשר רואים אולי ניצנים של תהליך מדיני, האופוזיציה הראשית מגישה הצעת אי-אמון. לכאורה היום היתה צריכה סיעת קדימה להתעלות על עצמה והיתה צריכה לגלות שמץ של ממלכתיות, אבל לא. קדימה מבטאת את התסכול הפוליטי שלה, וגם היום היא מגישה הצעת אי-אמון. כמובן, אדוני היושב-ראש, הייתי יכול להתעמק ולומר עוד ועוד דברים בנושא הזה, אבל אני מנסה לנצל את שתי הדקות, שלוש הדקות שיש לי, כדי להתריע על מצב שמתהווה ויכול להוביל גם למשבר, על כל פנים מבחינתנו, ביהדות התורה, בכל מה שקשור לחוק שמנסים להעביר בוועדת החוקה בתחום הגיור. ידוע, וזה גם לא סוד, שהנושא הזה הועלה על-ידי ישראל ביתנו במשא-ומתן הקואליציוני; הועלה, דובר, לא לכל דבר אנחנו הסכמנו, לא לכל דבר אנחנו יכולים להסכים, אבל זה כן ברור, שכאשר אנחנו נמצאים בקואליציה אחת, גם אם רוצים להעלות משהו שהוא בניגוד לדעתנו, או מנסים לגבש רעיון, לא יכול להיות מצב שהדבר הזה יבוא לחלל האולם הזה, או לאחת הוועדות, בלי שהדבר הזה יתואם, או לפחות שנהיה מדווחים – ונהיה מדווחים במועד – שמביאים, או רוצים להביא, הצעת חוק מתגבשת. ומה שקרה פה, עד כמה שאני מבין: ליהדות התורה הדבר הזה נודע – שאמורים להביא את זה לדיון ולהצבעה – רק לקראת סוף השבוע שעבר. להביא דבר כזה לקראת סוף השבוע שעבר ולומר לנו שאנחנו חייבים לגבש עמדה עוד השבוע – הדבר הזה הוא בהחלט לא אחראי. אני לא חושב שיש סיעה אחת בקואליציה שהיתה רוצה לעמוד בפני הפתעה, שיעמידו אותה בפני עובדה על דבר שהוא שנוי במחלוקת – גם על דברים שהם לא שנויים במחלוקת צריך לתאם, ולצורך זה יש הנהלת קואליציה, ולצורך זה מביאים דברים ששנויים במחלוקת, או בהסכמה – מביאים אותם לידיעה. לא יכול להיות מצב – ואנחנו לא מעלים על דעתנו שזו דרך ההתנהלות של הקואליציה כאן, במקרה הזה – שנושא שהוא כל כך טעון, נושא שהוא כל כך יסודי, נושא שהוא כל כך עקרוני, גם אם אנחנו יודעים עכשיו שאנחנו לא נסכים בסופו של דבר, כי לא יכולה להיות הסכמה, בוודאי לא על חלקים עיקריים בהצעת החוק שישראל ביתנו מבקשת להביא, אבל ודאי שלא יכול להיות שתהיה התנהלות כזאת, שלסיעה בקואליציה – גם אם אין לה 15 מנדטים כלישראל ביתנו, אבל יש לה לפחות שליש של חברים, היא חלק בקואליציה – שהדבר הזה יובא אליה כעובדה מוגמרת, כי הדבר הזה צריך לעבור, כי ישראל ביתנו זקוקה, והבטיחו לה. אני רוצה לומר לכם שגם לנו, בהסכם הקואליציוני אומנם יש דברים שקוימו, בהחלט יש דברים שקוימו, אבל יש דברים שעדיין זקוקים לליבון ויש צורך ללבן אותם, ועדיין הם לא בשלים כדי להביא אותם להכרעה. לכן אני שוב אומר כאן מעל לדוכן, מתריע ומבקש ואומר גם לאנשי הקואליציה ולראשי הקואליציה: אל תנסו לעשות מחטף בנושא שהוא כל כך טעון, כל כך חשוב, כל כך יסודי, כל כך עקרוני. אפשר וצריך וחייבים לשבת, ולפני שיושבים, לפני שמתאמים, לא עושים דברים חד-צדדיים. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה לחבר הכנסת פרוש. הדובר הבא – חבר הכנסת אברהים צרצור, סיעת רע"ם-תע"ל. בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, במקורות שלנו אמרו חכמים את הדבר הזה: החכם הוא זה שלומד מניסיונו האישי, והחכם מכולם הוא זה שלומד מהניסיון של אחרים. לפי ההגדרה הזו, ועל בסיס הסקאלה הזו אפשר להגיד כך שמדינת ישראל, ממשלות ישראל, ממוקמות, מככבות ברשימת הטיפשים ביותר על פני אדמות. הראיה לכך היא הדברים הבאים: סירובה של ישראל ליוזמה הערבית שבבסיסה נכונות ערבית ואסלאמית להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל בתנאי אחד של נסיגת ממשלת ישראל, מדינת ישראל, מהשטחים הכבושים במלחמת ששת הימים והקמת מדינה פלסטינית על פחות מ-25% מארץ הקודש הזו בעיני כל הערבים ובעיני כל המוסלמים. דבר כזה מוכיח מעל לכל ספק שאכן מדינת ישראל פשוט ראויה לככב ברשימת הטיפשים ביותר. דבר שני – התעקשותה של ישראל להיאחז בסוגיות שהיא יודעת היטב שאינה יכולה ללכת אתן רחוק. כמו להגיד – אי-אפשר לסגת לגבולות 67'. דבר זה בלתי מתקבל על הדעת. אף פלסטיני לא יכול לקבל מצב שבו ישראל לא תיסוג עד לגבולות 67'. הנושא של ירושלים – המשך העקשנות הישראלית על כך שירושלים המאוחדת – – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת צרצור, לא כדאי לחזור מהמלה "טיפשות"? אולי – היא לא צודקת, לא חכמה – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> בסדר, אין בעיה. <היו"ר כרמל שאמה:> – – "טיפשות" היא מלה קיצונית ולא מקובלת. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני מקבל, אבל טיפשות, תאמין לי – – – <היו"ר כרמל שאמה:> אתה יכול להגיד "לא חכמה". <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אתה צודק, אבל טיפשות זו תכונה שקיימת, לצערי הרב, גם בין בני-אנוש. זה מצב נתון, זו עובדה קיימת. הנתון השני הוא התעקשותה של ישראל ללכת עם דברים שהיא יודעת היטב שהיא איננה יכולה ללכת אתם רחוק, כמו שאמרתי: נסיגה לקווי 67' – לא, ונסיגה כזו, ירושלים – בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, דבר כזה, או הדעת לא סובלת, או לא יתקבל בשום פנים ואופן בשום מסגרת של משא-ומתן על-ידי הפלסטינים, הערבים והמוסלמים. דבר שלישי, זה דבר מעניין – הסתמכותה הבלתי-מסויגת של מדינת ישראל על ארצות-הברית ואירופה תוך התעלמות מהעבר של מדינות אלה כלפי יהודים במשך מאות ואלפי שנים. זה דבר מעניין מאוד, דרך אגב. היום ישראל סומכת בצורה מלאה על ארצות-הברית ואירופה ומתנתקת לחלוטין מהמזרח המוסלמי והערבי, בזמן שההיסטוריה מוכיחה מעל לכל ספק שההיסטוריה של היהודים עם העולם הערבי והמוסלמי – הדברים החיוביים שנמצאים בתיק הזה, במגירות האלה, הם פשוט מאוד הפנינה בכתר היחסים הקיימים בין בני-אנוש, בניגוד מוחלט לדפים השחורים שהצטברו במשך ההיסטוריה במגירות אירופה וארצות-הברית ביחסן ליהודים במשך מאות ואלפי שנים. הדבר הרביעי והאחרון – עוינות סמויה וגלויה כלפי המיעוט הערבי בישראל שבאה לידי ביטוי בכל התחומים, בעיקר קרקעות, תכנון ובנייה ושירותים. אני חושב שאם ישראל רוצה באמת לרדת מרשימת הלא-צודקים או הטיפשים היא צריכה באמת לשנות דיסק, לשנות את מדיניותה בכל התחומים האלה, כדי שתהיה ראויה לככב ברשימת האנשים החכמים בעולם זה. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בשם סיעת האיחוד הלאומי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נמצא כאן שוב ושוב בנאומי האי-אמון שהיו צריכים לתת איזה סוג של הכוונה לממשלת ישראל, למנהיגות, לקברניטים של המדינה, ואני מוצא את עצמנו מתעסקים שוב ושוב בבעיות חמורות ביותר, אבל מבעיה שהיא בעיה של ריקבון פנימי, של קריסה טוטלית של החברה – אני אחזור בי מהמלה "קריסה טוטלית"; קריסה מסוכנת של החברה שאנחנו עדים לה – אנחנו משום מה מתעלמים. במוצאי-שבת שני נערים עלו על גג של בית-ספר, חתכו צינור של מזגן, שאפו את אוויר המזגנים, אחד דחף את השני, בצחוק או שלא בצחוק – הילד נפל אל מותו, השאיר את אביו בודד, והחברה שלנו ממשיכה בדרכה להמשיך לבנות את אותו מגדל בבל שראשו בשמים אבל אין לו יסודות. בשבוע שעבר, ובסוף השבוע שלפני כן, היינו עדים לאותה חשיפה נוראית של נערה שעוברת התעללות קשה במשך שנים, במשך שנים – לא על-ידי אחד, לא על-ידי שניים, על-ידי למעלה מ-13 נערים. וכולנו יודעים: סוד שיודעים אותו שניים, הוא כבר לא סוד. זאת אומרת, חברה שלמה היתה שותפה להתעללות הזו. חז"ל בכמה מקומות שמדברים על קבוצה גדולה של אנשים, "אוי עיר הדמים" שאומר הנביא: "כולה עיר דמים?" הוא אומר – כן. כשכולם שותקים, זו היא עיר הדמים. ואותו הדבר בסדום. כל העיר מקצה. אומרים הפרשנים: לא. מספיק שכולם שותקים, אז זה – כל העיר מקצה. אנחנו נמצאים פה בסוג של חברה ששמה את האדם במרכז. אני לא רואה את הדיון שלנו, כחברי הכנסת – ואגב, זה היה אמור לחצות מפלגות, היה אמור לחצות יהודים וערבים, היה אמור לחצות את כולם. "לחצות" – הכוונה היא לחצות את המפלגות ולחבר את האנשים לדיון מהותי, איפה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בחברה שהתרבות שלה היא חברה של הדחה. השבוע היה שיא של "האח הגדול": מי יהיה המודח האחרון? אנחנו לא בחברה שמחברת, אנחנו לא בחברה שמקשיבה, אנחנו בחברה שמרמה, שדוחפת, שעסוקה בפרט. יש פה שר אחד בממשלה שמדי פעם מזכיר את הנבואות של הושע ועמוס, לא לחינם. יש לו באמת אג'נדה חברתית, ואלו נביאים שנחשבים כנביאים חברתיים. אני מדבר על השר אבישי ברוורמן, ואילו היה כאן הייתי קורא פסוקים אחדים – ובזה אני אסיים – של הנביא הושע בפרק ד': שמעו דבר ה' בני ישראל, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוקים בארץ. עלה וכחש ורצח וגנב ונאף. פרצו ודמים בדמים נגעו. אונס זה רצח, מה שהיה במוצאי-שבת זה רצח, ואלו סימפטומים קטנים. ובמה יעסוק שר החינוך? בהישגים של הבגרויות בסוף שנת הלימודים. החברה שלנו מתפרקת, הנוער של היום חי למען כלום, ויהיו עסוקים בלסגור בתי-ספר שלא הגיעו ל-60% בגרות. שוב פעם – באותה אווילות. אם אני הייתי מציע לא אי-אמון – בואו נחזור לאמון, בואו נעסוק באמון ובבנייה של החברה שלנו. כל הפארסה הזו שאנחנו עושים מדי יום שני כאן מעוררת בי מחשבות נוגות באיזו רמה אנחנו והאם אנחנו ממלאים את השליחות שלנו. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. הדובר הבא, חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה; מטעם סיעת חד"ש. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני הולך לדבר על העניין של הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, שבצדק או לא בצדק הממשלה, הקואליציה, מחשיבה אותו כספינת הדגל, לפחות למושב הזה. זה נושא שדובר בו הרבה. ההצדקה והנימוקים למה צריך רפורמה מעמיקה בחוק התכנון והבנייה הובאו כמעט בכל הזדמנות אפשרית, ואני בהחלט מסכים שחוק בן 45 שנים כבר צריך תיקון. דיבר כאן עכשיו שר הפנים על מידת הביורוקרטיה הטמונה בחוק הזה, על עיכוב הוצאת היתרים, על עיכוב אישור תוכניות, ובהחלט המסקנה מכל התיאור הזוועתי הזה של חוק התכנון והבנייה, ומה הוא חולל לאזרחים, לרבות אלה שרצו לעשות שינוי, ולו הקטן ביותר, בביתם, כמו סגירת מרפסת, אפילו לא תוספת מרפסת, אלא סגירת מרפסת, הבעיות שהם עברו, דרך הייסורים שהיו צריכים לעבור, בהחלט מחייבים שינוי ומחייבים רפורמה. מובן שאילו באותה נשימה שר הפנים היה נשאל על בעיות התכנון ביישובים הערביים, אני מניח שהוא היה הופך גל והיה אומר כמה תוכניות אושרו וכמה הוא נדיב במתן אחוזי בנייה, וכמה ועדות תכנון היטיבו ואישרו תוכניות והוועדות מחוזיות יושבות על המדוכה ועושות ומקדמות, אבל מובן שזה לא נכון; כמובן. כל אחד יודע שזה לא נכון, ואנחנו שופטים על-פי התוצאות בשטח. חוק התכנון והבנייה עשה עוול גדול ליישובים הערביים, לאזרחים הערבים. תוכניות רבות נדחו או ממתינות מספר רב של שנים, בהרבה מקרים מעל עשר שנים, לאישור. הוועדות המחוזיות ממאנות – ונתלות בכל מיני סיבות ותירוצים למה לא לאשר תוכניות הרחבה של תחומי הבנייה ביישובים הערביים, וכתוצאה מכך אנחנו לא מדברים, ביישובים הערביים, על בעיות של סגירת מרפסת, אלא על בעיות של הקמת בתי-מגורים, קורת-גג למשפחות שלמות. הדבר שנעשה הוא שהרבה משפחות מצאו את עצמן, לנוכח חוק התכנון והתפקוד של ועדות התכנון, במיוחד הוועדות המחוזיות, חייבות – על מנת לספק את הצורך הבסיסי של קורת גג למשפחה – לבנות ללא היתרים. אני חושב שכל רפורמה אמיתית והוגנת צריכה לטפל בעוולות העבר. לא יכול להיות – אני לא מאמין – שיש כוונה טובה מאחורי רפורמה בחוק התכנון והבנייה אם היא לא כוללת בתוכה, built in, טיפול – ופתרון של מצוקות העבר ושל בעיות העבר. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שלך יהיה תפקיד ברפורמה הזאת. אני חושב שבהוראות המעבר לרפורמה צריך לכלול גם סעיפים שיטפלו בעוולות העבר, ולפתור את המצוקה של עשרות אלפי בתים ביישובים הערביים, שעדיין נמצאים ללא היתרים, עדיין אין תוכניות לפתור את הבעיות שלהם, הבעלים עדיין חיים עם צווי הריסה ועם קנסות כבדים שהוטלו עליהם, ולכן אני חושב שצריך, במסגרת הרפורמה הזאת, שתהיה התייחסות אמיתית לעניין הזה. כמובן, זה לא מלבין – וזה לא עושה את הרפורמה, כפי שאנחנו שומעים עליה עד עכשיו, רפורמה טובה, אבל תנאי בל יעבור לאישור רפורמה הוגנת זה לטפל בעוולות העבר. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. הדובר הבא – חבר הכנסת ניצן הורוביץ מטעם סיעת מרצ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, תודה רבה, חברי הכנסת, בתירוץ השחוק כבר, של סגירת מרפסת, מביאה הממשלה, מביא ראש הממשלה ושר הפנים – הוא קורא לזה רפורמה. זה לא רפורמה, זה מערך תכנון חדש לחלוטין למדינת ישראל, שהורס את כל היסודות שעליהם נשענת מערכת תכנון מאוזנת ואחראית. חייבים לזכור שישראל היא מדינה צפופה, ובהשוואה בין-לאומית – היא בעלת גידול האוכלוסייה הגדול במערב; ישראל ענייה במשאבי טבע, במשאבי קרקע, סובלת ממחסור במים, מפערים חברתיים – כל אלה הופכים את התכנון בישראל לנושא חשוב מהמעלה הראשונה ומחייבים שהתכנון יופקד בידיים מקצועיות ואחראיות. ופה עומד שורש העניין – ההבדל בין הפקדת מערכת התכנון בידיים מקצועיות לבין הפקדתה בידיים פוליטיות, וזה מה שבעצם מביאה הרפורמה הזאת בתכנון; הפקדה, שליטה, של פוליטיקאים וכרישי נדל"ן בתכנון הישראלי, מה שיביא להחרפת המחסור והפערים החברתיים, לפגיעה בשטחים הפתוחים שעוד נותרו ולסיכון הדור הבא. לפני שאציג כמה נקודות בקצרה, כי מרבית הציבור בכלל לא מודע לנזקים שטמונים ברפורמה הזאת, אני רוצה לומר שהרפורמה גובשה בחשאיות, בחיפזון, בתוך שבועות ספורים. צוות מצומצם מטעם משרד ראש הממשלה גיבש את הרפורמה הזאת, תוך מידור השרים והצוותים. <היו"ר כרמל שאמה:> זה ממש לא מדויק, דרך אגב. לגבי הזמנים לפחות. לוחות הזמנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה לא מדויק? <היו"ר כרמל שאמה:> זה כמה חודשים כבר מתגלגל במשרד ראש הממשלה, במשרד המשפטים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני יכול לומר לך, אדוני, שאת הדברים האלה שמעתי משני שרים לפחות בממשלה, שהם התלוננו על הדברים הללו. <היו"ר כרמל שאמה:> טוב, יש 30 שרים בממשלה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, אבל – אתה יודע, ודאי שלא גובשה רפורמה בשיתוף אנשי מקצוע בכירים בתחום, ויש לנו בארץ אנשים מהשורה הראשונה בעולם. אני רוצה למנות כמה נקודות בקצרה. דבר אחד, העיקרון של מה שנקרא "תוכנית אחת בוועדה אחת" מקודם כבר כמה שנים על-ידי גופים בעלי אינטרס, והוא יחשוף את מערכת התכנון להשפעה מסיבית וחסרת איזונים של אינטרסים פוליטיים וכלכליים. על-פי החוק החדש, אם יעבור חלילה, שר הפנים יקבל סמכות בלעדית להכריז על מה שנקרא "מרחב תכנון מיוחד" לצורך הקמת יישוב חדש, הרחבת יישוב קיים או הקמת תשתית, גם כשאלה טרם אושרו בתוכנית. משמעות הדבר היא שהדברים הללו יהיו חשופים לשיקולים פוליטיים על-חשבון שיקולים מקצועיים, ותהיה פגיעה בזכות של הרשויות המקומיות והתושבים להביע עמדה. מינויים מקצועיים וציבוריים, כגון יושבי-ראש מוסדות תכנון, יושב-ראש הוועדה המיוחדת, חוקרים, נציגים מטעם הציבור, יהיו בסמכות שר הפנים, דבר שיוצר פתח למינויים פוליטיים. החוק החדש קובע שתסקירי השפעה על הסביבה לא ייבדקו על-ידי המשרד להגנת הסביבה כפי שנהוג כיום, אלא על-ידי יועצים פרטיים, מה שיביא לניגוד עניינים ולחוסר מקצועיות. שימו לב לנקודה הבאה: בניגוד למצב היום, החוק החדש קובע שהדיונים הפנימיים של המועצה הארצית, הוועדות המחוזיות, כל ועדות המשנה, לא יוקלטו ולא יתומללו, ופירוש הדבר הוא שהציבור לא יוכל לדעת על תוכן הדיונים. <היו"ר כרמל שאמה:> זה לא יהיה. אני אומר לך, זה לא יהיה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה יודע, אומנם החוק הוא 250 עמוד, אבל השתדלתי לקרוא. <היו"ר כרמל שאמה:> אתה יכול לדמיין שמצב כזה יהיה במדינת ישראל? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז למה מכניסים דבר כזה לחוק? <היו"ר כרמל שאמה:> כדי שיהיו גם שינויים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> או, טוב, אז יופי. אז זה עז, מה שנקרא. מה לגבי העניין הזה? במרבית התוכניות בוטלה זכות הציבור להגיש ערר על החלטה בתוכנית, ובכך למעשה מגבילים בצורה ממש קשה את יכולת ההשפעה של הציבור. יש הגבלה על היכולת של ארגוני סביבה לקחת חלק בדיון על ההתנגדויות. החוק למשל קובע, אדוני, שאם ארגון סביבה אחד הגיש התנגדות, שאר ארגוני הסביבה יהיו מנועים מלעשות כן. אני לא רואה את הצורך בדבר. במסגרת החוק החדש מקימים שבע ועדות לתשתיות. הרכב הוועדות האלה מעניק לממשלה רוב מוחלט, ובכך מעצים את כוחה ומעלה את הסיכון ששיקולים פוליטיים יכתיבו את העניין. הרוב המוחלט הזה שיש לממשלה קיים גם במוסדות התכנון האזוריים והמרחביים, וגם כאן יש סכנה אמיתית של שיקולים פוליטיים. הנקודה האחרונה, והיא מאוד מהותית: החוק החדש קובע שבוועדות המקומיות, שיקבלו את המשקל הגדול היום, יהיו שלושה נציגי ציבור. סך הכול, אם אנחנו עושים חשבון של הוועדות המקומיות בארץ, מדובר במינוי של משהו כמו 350 נציגי ציבור, ואנחנו יודעים עד כמה זה קשה עד בלתי אפשרי. החוק מאפשר את עבודת הוועדות המקומיות גם ללא נציגי ציבור, אני לא יודע אם החברים מודעים לכך, ולמעשה, זה יוצר מצב שהוועדות יפעלו ללא נציגות ציבורית, אלא על בסיס ההרכב הנוכחי, מה שאומר – פתח לשחיתות. לסיכום, מערכת התכנון בישראל חשובה בצורה בלתי רגילה, והיא חייבת להיות מקצועית, עצמאית ואיתנה, שתוכל לאזן ולבקר יוזמות ממשלתיות שפוגעות בציבור. זה לא מה שהחוק הזה מביא. אני בחרתי באמת, אדוני, סעיפים בפינצטה. יש שם עשרות סעיפים שממוטטים את מערכת התכנון. מדובר פה בפרויקטים גדולים בפני הארץ, בעתידנו. אם אנחנו נפקיר את זה, אם לא יהיו איזונים, אם לא יהיו בלמים, אם לא תהיה עבודה מקצועית, אנחנו נתחרט ונבכה על החוק הזה עוד שנים ארוכות. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי אורבך מטעם הבית היהודי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קראתי היום בעיתון על איזה צלם אומנותי בשם ספנסר טוניק. הוא נוהג לצלם אנשים בעירום ברחבי העולם. אני פשוט מכין אתכם לסערה הבאה שתגיע, אדוני שר הדתות, בקרוב לישראל. הוא מתכנן לבוא, אותו ספנסר טוניק, צלם אומנותי, לכנס בישראל כמה אלפי אנשים באיזה מקום רחב ידיים ולצלם אותם חשופי שת, עירומים. מה לעשות? עוד לא התאוששנו מהביקורת שלנו על תוכניות טלוויזיה שבהן אנחנו רואים אנשים לבושים, הנה עכשיו אנחנו הולכים לקבל צלם אומנותי כשאנשים ייחשפו מרצונם החופשי ויופיעו בעירום, בגבם למצלמה. ואני אומר לאותו טוניק: אל תבוא. לא מטעמי דת וטעם טוב ומצפון ומוסר וולגריות. אנחנו כבר מסתובבים עירומים, רואים לנו. רואים לנו כל כך הרבה דברים בחברה הישראלית, אנחנו כל כך חשופים. אנחנו רואים את מצב החולים בבתי-החולים ומצב הרופאים, מצב הרפואה, שלא מקבלת את הכסף, את המשאבים שמגיעים לה. אנחנו רואים את בתי-האבות. אנחנו מסתובבים עירומים, כשמערכת החינוך שלנו עדיין לא מתאוששת כשנער דוחף את חברו, מתוך משחק או ברצינות, מהגג למטה. אנחנו רואים נוער מסומם ושיכור בכמויות. חברי הדתיים, זה לא רק חילונים. בעוונותינו, יש התופעות האלה של נוער מנותק ונוער מוזנח גם אצל משפחות שומרי מצוות. רואים לנו, אנחנו מסתובבים חשופי שת. רואים לנו את העברית נרמסת למשיסה בשלטי חוצות, בשפת הרחוב, גם בשפת השדרנים. רואים לנו איך ידיים זרות של ממשלות זרות ושל ארגונים זרים בוחשות לנו בפוליטיקה פה, באמצעות ארגוני צדקה וארגוני חסד וקרנות שופעות כל טוב, והם בוחשים לנו וקובעים לנו מה נכון ומה לא נכון. גם הם רואים לנו, גם הם רואים שאנחנו הולכים חשופי שת. ורואים לנו את הזקנה במסדרון מלפני 10–15 שנה, ועכשיו זה לסגור מרפסת. יכול להיות שהזקנה במסדרון בכלל תעבור לגור במרפסת הסגורה, וככה נאחד את הססמאות של השלטון ההוא ושל השלטון הזה. ולכן, אני אומר לצלם האומנותי ספנסר טוניק: אל תבוא לפה. אנחנו כבר מסתובבים עירומים, וכולם רואים לנו, וכולם מציצים לנו, ורק אנחנו לא רואים. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת אורבך. הדובר הבא – חבר הכנסת יריב לוין, מטעם סיעת הליכוד. <רוני בר-און (קדימה):> כמה זמן, יריב? <יריב לוין (הליכוד):> כמה אתה מקציב לי? <רוני בר-און (קדימה):> שלוש. <יריב לוין (הליכוד):> רק שלוש? <היו"ר כרמל שאמה:> אני מקציב לך כמה שאתה רוצה. <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת בר-און, אני מכיר אותך הרבה יותר נדיב. <רוני בר-און (קדימה):> הוא שאל אותי. <היו"ר כרמל שאמה:> הוא שאל אותך, אבל אני לא שאלתי אותך מה להגיד לו. <יריב לוין (הליכוד):> שאלתי כי הייתי בטוח שתיתן לי יותר ממה שהיושב-ראש ייתן לי. אם הייתי יודע שזה ככה – – – אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת – – <אריה ביבי (קדימה):> אתה יכול לסכם את זה בשתי מלים. בשתי מלים. <יריב לוין (הליכוד):> – – תראו, האמת היא שבדרך כלל אין לי בעיה לדבר, אבל הפעם אני ממש ככה לא יודע מה לומר. מה אפשר להגיד על הצעת אי-אמון שהכותרת שלה היא משהו עם כלום? <נחמן שי (קדימה):> אל תאמר כלום. <יריב לוין (הליכוד):> כבר אין על מה להגיש, כבר לא יודעים מה לא בסדר. <אריה ביבי (קדימה):> אתה תגיד שאתם צודקים. <יריב לוין (הליכוד):> מחפשים מתחת לאדמה בעיות איפה שאין. ואחרי שלא מוצאים, אז באים ונותנים איזו כותרת – – – <נחמן שי (קדימה):> כבר אין מה לומר יותר. <יריב לוין (הליכוד):> בדיוק. <נחמן שי (קדימה):> התאמצנו לא מצאנו כלום. <יריב לוין (הליכוד):> נכון. נותנים איזו כותרת כזאת: ממשלה שלא עושה כלום. עכשיו אני רק רוצה לשאול, חבר הכנסת שי – – – <שי חרמש (קדימה):> אם לא היתה עושה כלום, מילא. <יריב לוין (הליכוד):> אני רוצה לשאול, אולי יש באמת מזל שיש פגרה, כי אחרת – אני מבין שנסתיים ונסתתם מעיין הרעיונות. כבר לא יודעים מה להגיד ומה לכתוב. לפחות בסיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש כל שבוע יש להם טענה אחרת. לזכותם ייאמר. <נחמן שי (קדימה):> ניפגש בשביעיות. <יריב לוין (הליכוד):> אצלכם אין אפילו – – – <אריה ביבי (קדימה):> אנחנו נתגעגע, נזמין אתכם בפגרה. <יריב לוין (הליכוד):> – – – אין אפילו מה לטעון. אני מוכרח לומר לכם, שאני דווקא יכול לחשוב, תתפלאו, על כמה דברים שאפשר לומר: כן, היה כדאי לשפר אותם. גם אני, כמו, אני חושב, כל אזרח במדינת ישראל – יש דברים שהוא חושב: כן, אפשר היה לעשות אותם יותר טוב, אפשר לבקר אותם. וחבל, חבל, שבמקום להגיש כל שבוע הצעות סרק, הצעות אי-אמון ללא שום תכלית, אתם לא פועלים בצורה עניינית, כאופוזיציה אחראית, כמו שהבטחתם שתהיו כאשר הכנסת הזו הצביעה אמון בממשלה בפעם הראשונה, ובאים ומעלים את אותם נושאים חשובים, שבהם האופוזיציה יכולה לתמוך, יכולה לדרבן את הממשלה לעשות דברים נוספים וטובים יותר, ובמקום זה מעדיפים לנהל, תסלחו לי, פוליטיקה קטנה של מין התרסה שבועית כזאת, שאין בה תכלית, אין בה תועלת, אני חושב שאין בה גם שום מסר, ואני חושב שמה שקרה היום עם תוכן הצעת האי-אמון שלכם מדבר בעד עצמו. אבל אני רוצה לומר יותר מזה. אני חושב שבתום שנה לכהונת הממשלה דבר אחד לגמרי ברור: בין הירושה שקיבלה הממשלה לבין מה שאנחנו רואים היום יש הבדל של שמים וארץ, וההבדל הוא הבדל חיובי. אני יכול לקחת כדוגמה אחת, והיא דוגמה בולטת, את הנושא הכלכלי. נמצא כאן שר האוצר. שר האוצר קיבל משק על סף משבר, על סף משבר קשה. המשק היה על סף משבר גם בגלל דברים שקרו בעולם, אבל קודם כול בגלל היעדר מדיניות, היעדר כיוון, היעדר התמודדות עם הדברים, היעדר חשיבה וחוסר אחריות לאומית כאשר ממשלה, שאומנם היתה כבר בשלביה האחרונים, אבל הממשלה עצמה את עיניה נוכח המשבר הבין-לאומי ולא עשתה דבר. שר האוצר הצליח, בתנאים קשים, לייצב את המשק, להוביל תקציב דו-שנתי ולהביא אותנו למצב שהיום אתם מגישים אי-אמון על כלום. למה? משום שאת הבעיות הגדולות שהיו ורבצו לפתחנו – על הבעיות האלה התגברנו. המשק הישראלי נמצא היום בין שלוש הכלכלות שנחלצו מהמשבר העולמי בצורה הטובה ביותר. זה בעיניכם כלום? זה שום דבר? כאשר בכל העולם משתוללת אבטלה ואצלנו הנתונים הולכים בכיוון הפוך, של תעסוקה וצמיחה, זה בעיניכם כלום? זה דבר טריוויאלי? זה מובן מאליו? כאשר הבאנו לכאן תקציב, הממשלה הביאה לכאן תקציב דו-שנתי; נבואות זעם, נבואות שחורות: אי-אפשר לתכנן לטווח כזה ארוך, כל מה שתעשו לא יצליח, אתם רואים צל הרים כהרים, את הבעיות האמיתיות אתם בכלל לא מכירים. והנה עובדה, אנחנו נמצאים כאן היום ערב הגשת תקציב מדינה חדש, ולכם יש רק להגיש אי-אמון על כלום, כי אין לכם אפילו בדל טענה אחת אמיתית במישור הכלכלי. ואני חושב שאופוזיציה אחראית היתה נוהגת אחרת. היא היתה עולה ואומרת לשר האוצר: כן, הצלחת; כן, אנחנו מבקשים, או מאירים את עיניך, בנקודה כזאת, בנקודה אחרת, אפשר לעשות יותר; אפשר אולי לתקן פה, ולתקן שם, ואני בטוח – ושר האוצר שומע אותי – שהוא היה קשוב. הוא היה עונה. הוא גם היה אולי עושה צעדים שכולנו היינו מרוויחים מהם. אבל זה בדיוק ההבדל בין אופוזיציה אחראית לבין, אדוני היושב-ראש, אופוזיציה שמגישה כל שבוע הצעות אי-אמון סדרתיות עד שלא נשאר לה על מה, והיא מגישה הצעות אי-אמון על שום דבר, על כלום. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין, אשר דיבר בשם סיעת הליכוד. אני מזמין את השר המקשר לבוא ולסכם את הדיון, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעות, ונקדם בברכה את נשיאת הפרלמנט ההולנדי, הנמצאת אתנו כבר עכשיו וצופה במעשה הדמוקרטיה הישראלי. אנחנו נקדם אותה בברכה מיוחדת. אדוני השר, בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה. הוגשו היום בעצם שתי הצעות אי-אמון. על אחת מהן השיב סגן ראש הממשלה ושר הפנים, ואין לי מה להוסיף על דבריו. אני רוצה רק לסכם בנוגע להצעת האי-אמון שהוגשה על-ידי סיעת קדימה, ושוב לנסות ולהפציר ולשכנע את חברי הבית – הרי בסופו של דבר הציבור מצפה מאתנו להתייחסות רצינית לנושאים שעל סדר-היום. כאשר ממשלה מכהנת פחות משנה, אי-אפשר לבוא ולהתחיל לתלות בה כל מיני דברים שהממשלה הקודמת עצמה, אותם חברים שישבו כשרים עד לפני כשנה ולא הצליחו ממש באותם דברים: אם קידום התהליך המדיני עד להשלמתו, אם התמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי שאיים להגיע למדינת ישראל – ובעצם באים ומנסים לשכנע את הציבור כאילו אחרי פחות משנה הדברים לא קרו. אז אני באמת מציע שכל אחד יסתכל בכנות וביושר גם פנימה, ובדיוק כמו שבממשלת קדימה הקודמת, שלא הטלנו ספק בכוונותיה לנסות לקדם תהליך מדיני, בפועל מה שקרה בזמן כהונת קדימה זה שהתחוללו שתי מלחמות – אנחנו לא מאשימים את קדימה במלחמות; אנחנו לא אומרים שהעובדה שקרו מלחמות בזמן ממשלת קדימה, שזה אומר שלא היה ניסיון לקדם תהליך מדיני, כי – מה לעשות – כפי שאמרתי לחבר הכנסת חסון, תהליך מדיני והסכם שלום זה לא דבר שאפשר לכפות אותו על הצד השני. כאשר הצד השני מערים תנאים ודרישות שמעולם לא היו בעבר, למרות כל הניסיונות והמאמצים של ראש הממשלה לחדש את המשא-ומתן, דרושה אחדות לאומית, דרוש שמכל חלקי הבית יגלו אחריות, יתאחדו סביב קווים אדומים ויגבו את הממשלה, ואולי זה באמת יצליח סוף-סוף להביא לקידומו של תהליך מדיני. ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה לשר המקשר, השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן. רבותי השרים, חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. ובכן, בפנינו שתי הצעות אי-אמון: הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה והצעת אי-אמון מטעם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. אנחנו כמובן נצביע על כל הצעה בנפרד. רבותי השרים. שר האוצר, נא לשבת, כי עוד רגע יהיה מצב שבו לא ייספר קולך. ובכן, רבותי, הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה בנושא: שנה לממשלת הכלום. רבותי, מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, בעד – 29, 53 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת קדימה לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד בנושא: הממשלה יוזמת הרס של מערכת התכנון ובכך פוגעת קשות בחברה, בבריאות ובסביבה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 28 בעד, 54 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושבת-ראש הפרלמנט של הולנד>ה חרדי פרביט <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, שרים נכבדים, נשיאת בית-הנבחרים של הולנד הגברת חרדי פרביט וכל חברי המשלחת המכובדת – – (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שגריר הולנד בישראל מר מיכאיל דן-הונד, גברתי ראש האופוזיציה – – (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, אנחנו כרגע קראנו לראש האופוזיציה, גם אלה שרוצים למחוא לה כפיים אינם רשאים. <השר מיכאל איתן:> – – – יושבת-ראש האופוזיציה גם בהולנד. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אורחים נכבדים, יש לנו הכבוד לארח היום את יושבת-ראש הפרלמנט של הולנד, הגברת חרדי פרביט, הנמצאת עם מלוויה ביציע האורחים. ברוכה הבאה, גברתי, לכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלית, ולירושלים בירת ישראל. היום מציינות גם מדינותינו, ישראל והולנד, את יום האשה הבין-לאומי. ראוי לציין כי הגברת פרביט היא האשה השנייה המכהנת בתפקיד זה בהולנד, ואני מבקש לומר לך, גברתי, שבמערכת הציבורית שלנו בישראל מכהנות נשים רבות בצמרת השלטונית, בעבר ובהווה – ראש הממשלה, ראש הרשות המחוקקת, ראש האופוזיציה, ואף בראש הרשות השופטת שלנו מכהנת שופטת. בכנסת מכהנות כיום לא פחות מ-23 חברות כנסת – מספר שיא אצלנו – ובקרוב תיכנס אשה לתפקיד המזכיר הראשי של הבית הזה. (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא למחוא כפיים. ועדיין, גברתי, יש לנו דרך ארוכה לעשות לקידום מעמד האשה בעולם המערבי ולשוויון בין המינים. חברי וחברות הכנסת, הגברת פרביט מכהנת בתפקידה זה ארבע שנים, וביקורה כאן בישראל הוא מהמעטים שהיא מקיימת מחוץ למדינתה. אנחנו מעריכים זאת, גברתי, ומבקשים להודות לך על העמדה האוהדת שאת מגלה כלפי ישראל, הן בסיוע לשדרוג יחסינו עם האיחוד האירופי והן בגופים בין-לאומים ובאו"ם, שעה שישראל הופכת, כמעט כרגיל, טרף קל למתקפות פרועות ולרוב נעדרות בסיס עובדתי. ישראל והולנד מקיימות ביניהן יחסים קרובים ומיוחדים. שתי המדינות משתפות פעולה בשורה של תחומים, בהם התחום הביטחוני והכלכלי, והולנד היא אחת משותפות הסחר הגדולות ביותר של ישראל. עם זה, דעת הקהל בהולנד איננה מגלה אהדה רבה לישראל, וזאת בעיקר בשל ממדי הסיקור הגדולים של האירועים הביטחוניים כאן, ושל הסכסוך הישראלי–פלסטיני, כפי שגם שוחחנו לפני שעה קלה בלשכתי. בהקשר זה אנחנו מבקשים לומר לך, גברתי, ובאמצעותך לעם בהולנד: ישראל עושה מאמץ עליון לשמור על אמות מידה של שמירה על זכויות האדם גם בתנאים קשים ולעתים בלתי אפשריים. הצבא שלנו מקפיד על אמות מידה מוסריות, מהגבוהות שבנמצא. אין מדינה בעולם המתמודדת עם איומים ועם אתגרים ביטחוניים יומיומיים וסבוכים כשלנו, ועם זה מקיימת שיח פתוח ונוקב על זכויות האדם ובחינה מתמדת של סבירות ומידתיות בדבר ההחלטות המינהליות שהיא מקבלת. לא נוכל להסכים בשום פנים להפיכת המציאות על ראשה, מציאות מדומה, מעוותת, ההופכת את הקורבן לתוקפן, והופכת ארגון טרור חסר עכבות הפועל במכוון מתוך אוכלוסייה, ומסתתר מאחורי ילדים, לקורבן. גם בעידן כשלנו לא הכול יכול להיות "נכון", ולא ניתן להלבין כל שקר ועלילה. אכן ישראל נמצאת כבר חודשים ארוכים תחת מתקפה בין-לאומית, שבבסיסה עלילה וסילוף שמזין דוח-גולדסטון. הקריאות להשמדת מדינת ישראל הנשמעות בריש גלי הן רק סימפטום אחד למגפת הטרור העולמי המאיימת על שלומו ושלמותו של העולם החופשי כולו. ציר "אל-קאעידה"–"חיזבאללה"–"חמאס" וטהרן כבר מזמן אינו רק עניינה הפרטי של ישראל. מדינותינו שותפות, גברתי, למאמץ כולל לבלום אותו. זהו מאמץ הדורש גם ממדינות אירופה יציאה מן האדישות החלקית שלהן, הבנה והפנמה כי האיום הזה עלול להביא על כולנו מלחמת עולם שלישית אולי אפילו מוקדם משנדמה. אני משוכנע, גברתי, כי התובנות הללו יהיו בעינייך חלק חשוב מהתמונה הכוללת בכל מעורבות מדינית של הולנד בפורומים האירופיים והבין-לאומיים השונים. ברוכים אתם בבואכם, וברוכים תהיו בצאתכם. Welcome to Israel. Welcome to Jerusalem, the capital of Israel. Welcome to the Knesset, the Israeli Parliament, shrine of Israeli democracy. אפשר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [מס' מ/480; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 7641; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לפנינו הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, השרים הנכבדים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, שיזמה הממשלה. לפני כשבועיים אישרה הכנסת תיקון לחוק להגנה על עדים, התשס"ח–2008, שעסק בסמכויות מאבטחי הרשות להגנה על עדים. מהחוק פוצל סעיף שעסק בסמכויות שוטרים המאבטחים עדים מאוימים, ולאחר שוועדת הפנים והגנת הסביבה מיצתה את הדיונים בו, הוא מובא כעת לאישור הכנסת. החוק להגנה על עדים מסמיך את הרשות להגנה על עדים להכין תוכניות הגנה לעדים שנשקפת סכנה לחייהם ולנקוט צעדים שונים לשם הגנה עליהם. עדים שלא נכללו בתוכנית הגנה, בין אם משום שלא ניתן היה להכין להם תוכנית הגנה מתאימה, בין אם משום שהצורך באבטחתם היה נקודתי ולא הצריך תוכנית הגנה מקיפה, ובין אם משום שטרם הסתיימה הכנת תוכנית הגנה עבורם, מאובטחים בידי המשטרה. עדים אלה נקראים עדים מאוימים. בתיקון שאישרה הכנסת לפני כשבועיים אושרו הרחבת סמכויות הרשות להגנה על עדים לשם הגנה על עדים מוגנים, וכעת מוצע להרחיב באופן דומה את סמכויות המשטרה לשם הגנה על עדים מאוימים. לפי התיקון המוצע, יהיו לשוטר כל הסמכויות הנתונות למאבטח הרשות בעת שהוא מאבטח עד מאוים. פירושו של דבר, ששוטר יהיה רשאי להיכנס לחצרים שאינם מבנה פרטי סגור לשם ביצוע פעולות בדיקה, סריקה, אבטחה ומניעה הדרושות לשם ליווי עד מאוים או אבטחת מקום הימצאו של עד מאוים, וכן להרחיק אדם ממקום מסוים תוך שימוש בכוח סביר לשם אבטחתו של עד מאוים. בנוסף, תוסמך המשטרה להחזיק עד מאוים שהוא אסיר או עצור מחוץ לבית-הסוהר או בית-המעצר, זאת משום שבמקרים מסוימים עלול להתעורר חשש לחייו של העד בין כותלי בית-הסוהר, וייתכן שיהיה צורך בהעברתו למקום אחר. לעניין זה החליטה הוועדה להטיל מספר סייגים, בדומה לסייגים שהטילה על הסמכות המקבילה שהעניקה לרשות להגנה על עדים. ראשית, נקבע כי ההחלטה על כך תהיה בידי ראש אגף חקירות ומבצעים, בהתייעצות עם נציב בתי-הסוהר או סגנו. שנית, נקבע כי עד מוגן המוחזק במשמורת המשטרה יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו, ויהיה זכאי לזכויות שלהן זכאי לפי כל דין כל אסיר או עצור, לפי העניין, אלא אם כן יש בכך כדי לפגוע בעד. בנוסף, נקבע כי עד מוגן המוחזק במשמורת המשטרה, יראו אותו כמי שמוחזק במשמורת חוקית לכל דבר ועניין. להצעת החוק הזו לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והשמירה על הסביבה של הכנסת. אין הסתייגויות לחוק זה, ולכן נצביע עליו מקשה אחת בקריאה שנייה. הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2), כפי שהוסבר על-ידי יושב-ראש ועדת הפנים, דוד אזולאי – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 49 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 49 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2) עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם להצביע בקריאה שלישית? ובכן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 45 נגד – אין נמנעים – אין חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 45 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <ציון יום האשה הבין-לאומי> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לדיון מיוחד על יום האשה הבין-לאומי, שאנחנו מציינים היום. אני כבר התייחסתי ליום זה כאשר דיברתי אל יושבת-ראש הפרלמנט. תפתח את הדיון סגנית השר גילה גמליאל, המייצגת את הממשלה בדיון זה. אני מזמין את סגנית השר גילה גמליאל לעלות לדוכן כדי להביא את דברה לציון יום האשה הבין-לאומי. בבקשה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כבוד יושב-ראש הכנסת, שרים, חברות כנסת, חברי כנסת נכבדים, אנו ניצבים כאן בכנסת ישראל על מנת לקבוע מעמד שוויוני לאשה. דרישתנו היא דרישה עתיקה-חדשה. הגישה השוויונית-הומניסטית נקבעה עוד בסיפור בריאת העולם: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם"; בראשית א', כ"ז. הזכר לא קדם לנקבה, והיא לא קדמה או נוצרה למענו. שניהם נוצרו מתוך שוויון מלא. לאחר הגירוש מגן-עדן לא נשמר עקרון השוויון הקדום, והראיה לכך, הצורך בקריאתנו המשותפת לצאת למאבק לשוויון בין אדם לחוה. עם ישראל ביטא לאורך ההיסטוריה שלו הוקרה וכבוד לנשים. נשים קבעו את גורלו של העם היהודי לא רק בימי קדם, אלא השפיעו על דרכו בימים ההם ובזמן הזה. בקורות עם ישראל הנשים הן סוללות דרך, לוחמות וחולמות, תורמות, מסייעות, נאבקות ומורדות. במדינת ישראל שוויון והוגנות הם חלק מערכי היסוד המובילים שלנו. שוויון בין המינים הוא ערך בסיסי דמוקרטי וערך יסוד אוניברסלי. אמש חזרתי משליחות של כמה ימים באו"ם, כראש משלחת ישראל לוועידת הנשים הבין-לאומית, שעמדה בסימן 15 שנה לוועידת בייג'ין. בוועידה החשובה לקחו חלק שרות, סגניות שרים ונציגות בכירות העוסקות במעמד האשה מכל מדינות העולם החברות באו"ם. במסגרת הוועידה התקיימו דיונים חשובים, החלפת דעות וסיעור מוחות בנושא קידום נשים. וכשאני רואה ובוחנת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סגנית השר, יש פה רעש גדול מדי. חברי חברי הכנסת, סגנית השר נואמת. סליחה, חבר הכנסת דיכטר. חבר הכנסת בילסקי. השר פלד, אתה מפריע לקולגה שלך לנאום, והיא אומרת דברים שהם ראויים; אנא ממך. תודה. כן, גברתי. בבקשה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כשאני בוחנת את המצב של מדינת ישראל ביחס למדינות העולם, ישנם מקומות שבהם אנו אכן יכולים להיות גאים וגאות על המצב, וישנם, לצערי, היושבת-ראש, מצבים שבהם אנו צריכות לזעוק את הזעקה בצורה ברורה. נתחיל מייצוגנו כאן, בכנסת ישראל: בסך הכול 19% מחברי הכנסת בבית הזה הם נשים – 23 נשים מתוך 120; בממשלת ישראל שתי נשים ושלוש סגניות שרים. השנה יש לנו בפעם הראשונה סגנית שר לקידום נושא הנשים, ואני רואה לנכון לנצל את הבמה הזאת ולזעוק מכאן בצורה חד-משמעית לכל הנשים שרואות את עצמן מועמדות גם לכנסת ישראל וגם במערך המוניציפלי – ושם המצב אף גרוע יותר; מהנתונים שעולים היום, נשים הן בסך הכול 11% – חברות מועצות ערים ומועצות אזוריות, וארבע נשים בלבד מכהנות כראשי רשויות. אלה דברים שצריך והגיע הזמן לשנות. כשאנו בוחנות את אחוז המנהלות בישראל – בסך הכול 13% מהמנכ"לים במשק הישראלי הם נשים. המשכורת הממוצעת של אשה במדינת ישראל עומדת על 63% בלבד מזו של גבר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סגנית השר, תני לי לעשות סדר פה בבקשה. שר החקלאות, חבר הכנסת חרמש, חבר הכנסת פיניאן, חבר הכנסת שטרית, אתם רוצים לדון – אנא, מאחורי הקלעים בבקשה. לא, לא, לא פה. צאו החוצה בבקשה. השר שמחון, אני מבקשת ממך. תנו לסגנית השר לומר כאן דברים חשובים. תודה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> מה שכן, אנחנו רואות כאן את ייצוג חברות הכנסת, אך לצערנו, חברי הכנסת – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מפריעים. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – הם אלה שמדברים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> במקום שאתם אלה שבאמת, באמת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> בלי הכללות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> למעט חבר הכנסת ברכה שמקשיב לכל מלה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> ככל שתהיינה כאן יותר נשים תהיה כאן יותר הקשבה, מסתבר. בתחומי הטכנולוגיה, הניהול וההיי-טק, הנחשבים תחומי עיסוק מובילים, שיעור הנשים עומד כיום על 35% בלבד. כמו כן, אף ש-65% מקרב עובדי המדינה בישראל הם נשים, 34% בלבד ממחזיקי המשרות הבכירות במגזר הציבורי הם נשים. למרות השיפור הקל בנושא ייצוג נשים בפרלמנט, המצב במדינות ה-OECD אמור להוות לנו מודל שצריך לשאוף אליו: בפרלמנט בשבדיה 47% הם נשים, באיסלנד – 43%, בבלגיה – 38%. אפשר לראות שבכל המדינות הללו נקבעו ברוב המפלגות מכסות לייצוג הנשי, ובחלקן, כמו בבלגיה, אף נקבעו מכסות בחקיקה ואף הוטלו סנקציות חקיקתיות. רואנדה היא המובילה בעולם בייצוג הנשי בפרלמנט – כ-57% הם נשים, והצלחה גדולה זו היא גם בזכות המכסה. להזכיר לכם כאן, מפלגות הבית שלנו – בסך הכול בחמש מפלגות מתוך 12 המפלגות בבית הזה יש ייצוג נשים. אם נמשיך ונבחן, לגבי הרשויות המקומיות – גם כן בהשוואה למדינות ה-OECD – מצבם טוב יותר: בשבדיה 42% ייצוג נשים ברשויות המקומיות; בנורבגיה – 38%; באיסלנד – 36%; בבריטניה – 29%. <זאב בילסקי (קדימה):> חוץ מרעננה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> חוק השוויון, שלדעתי הגיע הזמן לקדם אותו גם במדינת ישראל, הביא לעלייה של יותר מ-90% בשיעור ייצוגן של נשים ברשויות המוניציפליות בצרפת ולמהפכה אמיתית שיש ללמוד ממנה רבות גם בישראל. מכיוון שמדובר ביום האשה הבין-לאומי, אני אגע בנקודות האור שיש לנו: בתחום המשפט – 51% שופטות, 50% עורכות-דין; גם בתחום האקדמי המצב נוטה בצורה מאוד טובה: בישראל נשים הן משכילות יותר: 61% מבוגרי תואר ראשון הם נשים; מכל הלומדים לתואר ראשון – כ-56% הם נשים; מכל הלומדים לתואר שני – 57% הם נשים, ומכל הלומדים לתואר שלישי – 53% הם נשים. אני רוצה לומר שבעניין הזה, כשבחנתי מה מצב ייצוג הנשים בפרופסורה, האחוז הוא נמוך ביותר – כ-13% בלבד. הבעייתיות נובעת מהצורך לקבל את הפוסט-דוקטורט ולבצעו מחוץ למדינה. אני חושבת שבעידן שבו כל העולם שלנו הוא כפר גלובלי קטן, אין יותר מקום שיחייבו מעבר לשנה שלמה, תמימה, מחוץ למדינת ישראל. היום אפשר דרך וידיאו-קונפרנס, דרך האינטרנט – להעביר את מרבית האינפורמציה דרך האלמנטים המפותחים שקיימים היום – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> סגנית השר, יש כמה שיקולים נוספים לפוסט-דוקטורט. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> לדעתי, בהקשר הזה – בפוסט-דוקטורט – זה הדבר שיוצר את תקרת הזכוכית; בעידן שבו נשים בדיוק מקימות את המערכת המשפחתית – זה מאוד בעייתי בגיל 30–40, שהוא הגיל הממוצע שבו נשים מבצעות את הפוסט-דוקטורט, לבוא ולהעתיק את מקום המגורים למשך שנה אחת בלבד. על כן, לדעתי, ברגע שאנו נקדם את זה, יחד עם המועצה להשכלה גבוהה, רק לצרכים הנקודתיים של ביצוע המחקר בחו"ל, יהיה אפשר לנפץ את תקרת הזכוכית בעניין הזה, ועל כן יש פה חשיבות עליונה. בכל מקרה, על מנת לסייע לאותן נשים, אני מקדמת קרן מלגות שתוכל לסייע להן, שבכל זאת, בשלבים האלה, עד תום ההליכים של השינויים המיוחלים, תוכלנה להסתייע בה – שתקל עליהן לממש את הפוסט-דוקטורט. בהמשך, כשאנו בוחנים את המצב של כל הדברים שצריך לבצע – היום ברשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה עורכים ימי עיון להטמעת העקרונות תומכי המשפחה ולקידום המודעות לפערי השכר בין נשים לבין גברים בקרב עובדי המגזר הציבורי. לא יעלה על הדעת שדווקא במגזר הציבורי יש את אותם פערים, ואנו ככנסת וכממשלה נבוא בדרישות לכלל המגזרים ובמגזר הפרטי. יש, קודם כול, לעשות בדק בית, לבצע את השינויים כאן, ומכאן לקדם את הדברים. בנושא המוניציפלי קידמתי כנס גדול בנושא "נשים מנהיגות שוויון במערך המוניציפלי". יש חשיבות שמכאן, גם מהבית הזה, יינתן הסיוע, על מנת שכמה שיותר נשים תוכלנה לבוא ולהשתלב במערך המוניציפלי. צריך לציין שדווקא שם יש את המגע היומיומי עם כל האזרחים במדינה, ואולי המצב של הרשויות המוניציפליות יהיה טוב יותר במידה שהייצוג של הנשים אף יגדל. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> תודה. כראש עיר לעירייה כל כך מוצלחת, כן ירבו. כמאמינה גדולה בחינוך, ברור לי כי השכלה היא אחד הגורמים המשפיעים והמסייעים ביותר להתקדמות ולהשתלבות מוצלחת ובולטת בחברה ובתפקידי מפתח משפיעים. ועל כן, לאחרונה יזמתי והובלתי החלטה של ממשלת ישראל, שאושרה פה אחד, למימון ממשלתי מלא של שנה אקדמית ראשונה עבור בוגרות ובוגרי השירות הצבאי, הלאומי והאזרחי, שתבחרנה לפנות ללימודים אקדמיים בנגב, בגליל וביהודה ושומרון. החל משנת הלימודים הקרובה. חשוב לציין גם כאן, שזה בנוסף למענקים. בפעם הראשונה יהיה שוויון גם במתן המענק הזה לנשים וגברים, מעצם היותם משרתים שירות צבאי, ולא תהיה דיפרנציאציה על בסיס מספר שנות השירות, משנתיים ומעלה, דבר שיאפשר לנשים וגברים כאחד לקבל את ההטבה. בנוסף, אני פועלת לעיגונו של הסדר חקיקתי בנושא חופשת לידה לסטודנטיות, סוגיה אשר אינה מוסדרת כלל במוסדות לימוד רבים, והיא תאפשר לאמהות ללמוד ולרכוש השכלה בצורה מוסדרת ונוחה. תחשבו שהיום, אחרי שנשים יולדות הן צריכות להתמודד עם כל הלחץ שקיים סביב החובות האקדמיות שלהן. ולצערי היום זו קפריזה של מוסד אקדמי, ולצערי לא תמיד יודעים לבוא ולכבד את העניין הזה. אחת הדרכים הטובות ביותר לשנות ולהשפיע בישראל היא החקיקה הפרלמנטרית והממשלתית, ולא פחות – האכיפה, וזה חלק מהבעיות היותר קשות שקיימות היום, אכיפת החוקים של כנסת ישראל. בעקבות הצלחת חוק החברות הממשלתיות שחוקק בישראל, המתייחס לכך שיש לתת ביטוי הולם בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות לייצוגם השווה של נשים וגברים, ולאור הנתונים כי רק 11 נשים מכהנות בתפקידי מנכ"ל או יושב-ראש בחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, אני רוצה לקדם הצעת מחליטים שתובא לאישור ממשלת ישראל בנושא חיזוק ייצוג הנשים גם בדירקטוריונים של חברות אלו. במקביל, אני בוחנת ומקדמת תיקון בחוק החברות הממשלתיות, שעל-פיו ימונו ממונות לקידום מעמד האשה בכל חברה ממשלתית בישראל שיפעלו לאכיפת החוק, זכויות הנשים ושוויון מגדרי. זאת כהמשך ישיר לממונות ברשויות המקומיות, שאתן אנו נמצאים בקשר מתמיד לאורך כל השנה ומסייעים להן בפעילותן החשובה. אני רוצה לומר שזה ממש על קצה המזלג, כל הפעילות. אני יודעת ומאמינה שעלינו לעשות ככל שביכולתנו שכל אשה מוכשרת תוכל ללמוד, לעבוד, להתקדם, להצליח ולהגיע לדרגות הבכירות המשפיעות ביותר בכל תחום ולהשתכר בהתאם. זה הזמן לעשייה והובלת מהלכים, ועלינו בכנסת ישראל מוטלת האחריות הכבדה, החשובה והראשונה במעלה לתקן, לשנות ולשפר. אני מאמינה בכל לבי שבקביעת סדרי העדיפויות הנכונים, בהקצאת המשאבים המתאימים, בכל המגזרים, גם לנשים מכל המגזרים: לעולות החדשות, לנשים הלא-יהודיות, על-ידי חקיקה נכונה, על-ידי אכיפת החוק, ובעיקר בעשייה בשטח, נוכל להגיע להישגים ניכרים ברמה הלאומית ולהוביל לחברה צודקת ושוויונית. זה הזמן הטוב ביותר לשינויים מחוללי מפנה והתקדמות אמיתית. אנו רוצים לראות יותר נשים זוכות בפרס נובל, כפי שאשה זכתה השנה, ועוד נשים שתייצגנה אותנו, כפי שקיים היום, גם בשגרירויות השונות. והיום מכהנת שגרירה באו"ם – אשה, וגם בפעם הראשונה מייצגת אותנו נשיאה באוניברסיטה. הגיע הזמן שלא נצטרך בכל פעם מחדש למנות את הפעם הראשונה ואת האשה הראשונה, אלא השוויון יהיה מלא גם בבית הזה בראש ובראשונה, שישמש מודל עבור כלל ההיבטים בכל התחומים. אני מודה לכם על ההקשבה. אני מודה לך, כבוד ממלאת-מקום יושבת-ראש הכנסת – יושב-ראש הכנסת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יושב-ראש הכנסת. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> שתהיי יושבת-ראש הכנסת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך על הסקירה – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> תודה לך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – המאלפת שנתת, ובהחלט אני סבורה שכמו מרבית חברות הכנסת – אנחנו מחזיקות לך אצבעות שתצליחי, גילה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברות וחברי הכנסת, היום מציינת קהיליית העמים את יום האשה הבין-לאומי. במועד זה מקיימת הכנסת, כחלק ממשפחת העמים, דיון מיוחד במאבק הנשים לשוויון. עקרון השוויון הוא קדום מאוד ונקבע עוד בסיפור בריאת העולם: " ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם"; בראשית א', כ"ז. לאחר הגירוש מגן-עדן הופר השוויון, הכול בגלל התפוח. עד היום נאבקות נשות העולם להשגת שוויון. אפליית נשים היא אות קלון על מצחה של החברה הישראלית. היא עומדת בניגוד להתחייבויות החגיגיות שלנו, להתחייבות המנוסחת במגילת העצמאות, ש"מדינת ישראל תקיים שוויון חברתי לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין". הנשים בישראל מהוות 51% מכלל האוכלוסייה, אבל שוררת אפליה כלפי נשים במקומות עבודה, בשכר, באיוש משרות בכירות ובקידום. שוויון הוא תנאי הכרחי בכל מדינה דמוקרטית. ישראל מתגאה באופי הדמוקרטי שלה. אולם, האם אנחנו יכולות להצביע על שוויון בחברה שלנו? האם אנחנו יכולים להצביע על שוויון אמיתי בחברה שלנו, חברי חברי הכנסת? אנו הנשים הוכחנו שאין תחום שאשה אינה מסוגלת ללמוד, אין קושי שהיא לא יכולה להתמודד אתו. תקרת הזכוכית אומנם נסדקה, אך טרם התנפצה לרסיסים. חברי חברי הכנסת, הנשים בכנסת הוכיחו כי הפוליטיקה, לא כמו בכדורגל, איננה מגרשם של הגברים בלבד. הוכחנו שהאשה איננה נופלת מהגבר בכישוריה, ובכנסת הנוכחית התברכנו ב-23 נשים, שהן קרוב ל-19% מכלל חברי הבית. אנחנו יכולות להיות גאות במספר הזה, שהוא הגבוה ביותר בכל תולדות הפרלמנט הישראלי. זו שמחה גדולה עבורי ושמחה גדולה לכולנו במשכן, אולם הכנסת עדיין מפגרת אחרי פרלמנטים רבים בעולם. אני מאחלת לכנסת שתגיע לאותו מעמד של הפרלמנט בארצות סקנדינביה שבו שיעור הנשים מגיע ל-40%. תת-הייצוג של הנשים במערכת הפוליטית – בכנסת, בעיריות ובמועצות המקומיות – חייב לחלוף מהעולם. אני רוצה לשבח את מערכת המשפט שהשכילה לנצל את ההון הנשי בדרך של הגדלת חלקן של נשים בשיפוט ובפרקליטות. ותרשו לי בשמכם, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך גם בשמכם את מזכיר הכנסת, שזו אשה שעשתה היסטוריה בכנסת ישראל, את ירדנה מלר, האשה הראשונה – – – (מחיאות כפיים) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כן, מותר למחוא כפיים. אני מאשרת. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מזכירת הכנסת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מזכיר הכנסת, שזו אשה, בפעם הראשונה. וכפי ששמעת את מחיאות הכפיים מכולנו, ברכות. את עשית היסטוריה ואני בטוחה שאת עוד תוכיחי ותטביעי חותם בעבודתך כמזכיר הכנסת. אני מאמינה שאין אתגר שהאשה איננה יכולה להתמודד אתו, אין הר שאשה לא יכולה לטפס ולהגיע לפסגתו. עבורי, עבורכן הנשים, גם כאן, גם במדינת ישראל כולה, כל מי שרק תרצה – השמים הם לא הגבול. אנחנו ממשיכים בדיון. יעלה ויבוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, גברתי סגנית השר, ראשית, אני רוצה לשלוח ברכות לרגל יום האשה לכל הנשים בישראל ובעולם, במיוחד אלה שסובלות מדיכוי חברתי, לאומי, כלשהו, ולאחל – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> דיכוי מגדרי – כולן סובלות מדיכוי מגדרי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כשאני אומר "חברתי", אני כולל הכול. בסדר, אבל את צודקת. אני רוצה לאחל שבשנים הבאות, כשנציין את היום הזה, יום האשה הבין-לאומי, התנאים יהיו יותר טובים לגבי כלל הנשים ולגבי שאלת השוויון בכלל. לפני שעה קלה, גברתי היושבת-ראש, הסתיימה תהלוכה של נשים ערביות ויהודיות – ישראליות – בסח'נין, לרגל יום האשה, ואני רוצה לשלוח ברכה לכולן. היו שנים – את אמרת, גברתי היושבת-ראש, בדברייך, ש"משפחת העמים חוגגת" – פעם לא כל משפחת העמים חגגה את היום הזה, שהוא יום של מאבק, לא יום של חג, אגב; הוא יום של מאבק למען זכויות נשים. ב-8 במרס 1857 היתה שביתה של עובדות מתפרות ועובדות טקסטיל בניו-יורק דווקא, למען שמונה שעות עבודה. אותה שביתה דוכאה באכזריות. ב-1910 היו הפגנות דומות באותו תאריך, והמשטרה הרגה 129 נשים. אחר כך היום הזה התקבל כיום האשה הבין-לאומי. בישראל, שנים הסיעה שלי לדורותיה היתה היוזמת העיקרית של ציון היום הזה. תופיק זיאד, ראש עיריית נצרת המנוח, היה הראשון שנתן יום שבתון לנשים עובדות העירייה, וזה מתקיים עד היום בעיריית נצרת, ואני גאה על כך. והוא ציין את זה בכנסת – גם כחבר כנסת וגם כראש עיר, ואני שמח שאנחנו ממשיכים את דרכו. לפני כמה זמן היינו עסוקים בדוח של ה-OECD והצטרפות מדינת ישראל ל-OECD. אחת הסיבות שמעכבות את הצטרפות ישראל ל-OECD היא העניין של אי-שוויון שסובלים ממנו הערבים ואי-שוויון שסובלות ממנו הנשים. אני חושב שמדינת ישראל תעשה חסד עם עצמה, קודם כול, אם היא תתגבר על המכשול ועל האפליה הזאת. לא ייתכן שהיום, בשנות האלפיים, ממוצע משכורות הגברים הוא 9,627 שקלים, לעומת 6,077 שקלים, שזה 63% – המשכורת הממוצעת של הנשים היא 63% ממשכורת הממוצעת הגברים, גם כשהנשים משכילות יותר. בקרב הנשים הערביות הבעיה הרבה יותר חמורה: רק 19% מכלל הנשים הערביות נמצאות בשוק העבודה והתעסוקה, בגלל היעדר גני טרום-חובה, בגלל היעדר תחבורה זמינה, אבל בעיקר בגלל היעדר מקומות עבודה זמינים ביישובים הערביים. 30% מהנשים הערביות שיש להן תואר אקדמי הן מובטלות. 30% אחרים, יש להן תעודות אקדמיות והן עוסקות במשרות או בתפקידים שהם לא בתחום התמחותן. גברתי סגנית השר, נתון שמזעזע אותי מאוד הוא שבשנת 2009 נפתחו 20,000 תיקים של אלימות בתוך המשפחה נגד נשים. זה נתון שזועק לשמים. אני חושב שזה גם נושא חינוכי, אבל זה גם נושא הרתעתי. כאן אני מוצא הזדמנות להוקיע מכול וכול את האלימות נגד נשים, במיוחד בקרב החברה הערבית, כשלפעמים עוטפים את זה במה שקרוי "כבוד המשפחה". אבל אלה פשעים שאין בהם שום כבוד, לא של המשפחה ולא של הפרט, וחשוב שיצא קול של זעקה בעניין הזה, ונציין את יום האשה כיום של מאבק למען זכויות ושוויון, ולא רק יום של הצטעצעות במלים ויום של כאילו חג. זה יום של מאבק, ואני חושב שבמדינת ישראל הדרך עדיין ארוכה מאוד כדי להגיע לשוויון לנשים, אבל אנחנו, גברים ונשים – זו לא רק מערכתן של הנשים – אנחנו, נשים וגברים בחברה, מחויבים לעשות את המאבק הזה. בסופו של דבר כל החברה תצא נשכרת, אבל לפחות העיוות הזה, יש מקום לשים לו קץ. תודה רבה, גברתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. אין ספק שגם בתוך המגזר – האשה הערבייה פורצת דרך ופורצת גבולות. אנחנו רואים היום יותר ויותר נשים שיש להן רשיון נהיגה, שמגיעות לתואר של דוקטור ופרופסורה, ועל כך באמת יישר כוח גם לממשלות, שנתנו והושיטו יד. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אורית זוארץ. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אין הצבעות בסוף – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אין הצבעות. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, כבוד היושבת-ראש, לפעמים אנחנו יודעות גם לשחק כדורגל – ליה ואני הוכחנו את זה יפה בסיאול, נגד הנבחרת הקוריאנית. אז כשצריך, אנחנו יודעות גם לשחק כדורגל. אני חושבת שאחד הדברים שצריכים לצאת מתוך הבית הזה זה שנשים מפרגנות לנשים. מבחינתי ממלאת-מקום היושב-ראש היא דוגמה לנשים שמפרגנות לנשים. אני חייבת לומר שבמקרה שלי חיזקת, עודדת, תמכת, אמרת לי, תרוצי, תתמודדי, ואכן לפני שנה נבחרתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ההיפך, אני רואה רק שזה בסדר. אני לא מתחרטת על עצם העידוד. את מוכיחה את עצמך בזכות כישורייך ויכולותייך. <אורית זוארץ (קדימה):> זה רק מחזק את התופעה הזאת, של נשים שכן מפרגנות לנשים ונשים כן מחזקות נשים – וגם זאביק בילסקי. <זאב בילסקי (קדימה):> גם אותי היא עודדה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובמיוחד זאביק בילסקי. <אורית זוארץ (קדימה):> השאלה היא באמת איפה אנחנו עומדים כחברה. מבחינתי ההזדמנות השווה בחברה הישראלית היא סוג של מבחן הדמוקרטיה שלנו, אם יש כאן באמת דמוקרטיה ועד כמה הדמוקרטיה ושוויון ההזדמנויות הם נחלת הכלל. יום האשה מצוין בעולם – זה לא יום חג; ביום הזה יש הפקה של דוחות וסקירה של מצב הנשים בעולם. מצבן של נשים בעולם ובישראל הוא מצב קשה. אנחנו נמצאים בעיצומו של שינוי חברתי. חלק מהשינוי החברתי אנחנו מקדמות באמצעות חקיקה. לצערי שולחן הממשלה הריק הזה, וגם המליאה, שהיא כמעט ריקה, מדברים בעד עצמם. סגנית השר, התקווה שלנו היתה שתהיי שרה, אבל לצערנו קולנו לא נשמע. אני חושבת שהגיע הזמן שבמדינת ישראל תהיה שרה לענייני נשים – נקודה; בלי נושאים נוספים. גם אם הנושא של הצעירים הוא חשוב, ואם הוא חשוב מספיק, אז אולי במקום איזה שר לביטחון לא ידוע היו ממנים שרה אחת לענייני נשים ועוד שרה נוספת לענייני צעירים וסטודנטים, כדי למנוע את בריחת המוחות. הדיון שלנו הוא לא רק במה שקורה היום; הנתונים היום משקפים גם מה יהיה בעתיד, כי אם לא נשקיע בחינוך לשוויון הזדמנויות ולדמוקרטיה כבר בגיל הרך, בעוד כמה שנים אנחנו נעמוד מול שוקת שבורה, והמציאות של ימינו מדברת בעד עצמה. בכל יום אנחנו נתקלים בתופעות מאוד מאוד קשות של אלימות, של פריקת עול, של הידרדרות מוסרית וערכית בחברה הישראלית. אנחנו מדברים על חברה שהיא חברה לוחמנית, שהיא חברה כוחנית, שמובלת על-ידי גברים וגנרלים שלא רואים לנכון ולא מוצאים לנכון לשתף יותר נשים ליד שולחן הממשלה – ויש נשים ראויות. מן הראוי הוא שמתוך 30 השרים ותשעת סגני השרים תהיינה יותר נשים, ולא רק שתי שרות. מכאן אני קוראת למר נתניהו – אתה עומד ערב לפני הדיונים המחודשים, ואני כולי תקווה לחדש את התהליך המדיני ואת המשא-ומתן. תפיסת הביטחון צריכה להיות רחבה, יש חוק שקובע שנשים צריכות להיות חלק מהתהליך המדיני ומכל צוותי המשא-ומתן, ואנחנו נהיה כאן לפקוח עין, לבקר, להעיר ולהאיר, שאכן ראש הממשלה ישלב וישתף נשים בכל צוותי המשא-ומתן. הגיע הזמן שבמדינת ישראל תפיסת הביטחון תתרחב, ולא רק דרך הפריזמה הצבאית – שהיא חשובה וראויה. הביטחון שלנו הוא ביטחון כלכלי, הוא ביטחון חברתי, הוא ביטחון בתחום הסביבה ובנושאים נוספים, ואנחנו צריכות להיות כאן, להעיר ולהאיר. ולא די בהצהרות מעל במות. אתמול שמעתי את שר הביטחון שנאם בכנס הרצלייה למדיניות, ביטחון ומשפט – כנס נשים – והוא דיבר על שכר שווה לנשים ולגברים. אני מקווה מאוד ששר הביטחון הלך למשרדו ובדק מה קורה שם. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <אורית זוארץ (קדימה):> ולסיום, המציאות שבה אנחנו חיים מטילה על כל אחד ואחת מאתנו אחריות לפקוח עין, לבקר, ולא לאפשר למציאות הזאת של הדרת נשים, סגרגציה של נשים – גם באוטובוסים, גם במדרכות, גם במקומות עבודה ובכל תחומי החיים – להימשך. אנחנו נהיה כאן כדי לפקח – בין אם חברי הממשלה אוהבים את זה או לא – ותודה, ובהצלחה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. <עינת וילף (העבודה):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא הבנתי מה הסיבוב שעשית. <אורית זוארץ (קדימה):> עינת, פשוט ביקשנו ליישר את השיפוע, כי קשה לנו עם העקבים. <עינת וילף (העבודה):> אין, אין סיכוי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> הצעת חוק, עינת. ליישר את השיפוע. <אילן גילאון (מרצ):> במסגרת הנגישות. <עינת וילף (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לספר על מה שבעיני המהפכה היפה מכולן, שהיום אנחנו חוגגים אותה. בעצם אם חושבים על זה, מכל ה"איזמים" של המאה ה-20, רק הפמיניזם נותר ככוח חיוני ורדיקלי. הקומוניזם, הסוציאליזם, אפילו הקפיטליזם והליברליזם, ודאי שהפאשיזם, סיימו את המאה ה-20 בקריסה מוחלטת, או חבולים עד מאוד. רק הפמיניזם ממשיך לעמוד איתן ולהפוך על פיהן חברות – מן היסוד. פמיניזם היא מהפכה מופלאה. היא בעצם מהפכה ללא קורבנות; אולי יש כאלה שלא כל כך מרוצים, אז בואו נסכים שללא קורבנות בדם. היא מהפכה של שחרור שזכתה בעצם לשיתוף פעולה מאלה שלכאורה מולם היא מרדה, והיא אחת המהפכות הכי גדולות שהאנושות עברה אי-פעם, אם לא הגדולה שבהן. בעצם, בהרף עין היסטורי נהפכו על פיהן מסורות שנבנו במשך עשרות אלפי שנים, אם לא יותר מכך, ובעקבות המהפכה הפמיניסטית דבר לא נותר כשהיה – מהמשפחה והכלכלה והפוליטיקה; עולם חדש. נכון שעדיין יש ברחבי העולם ואפילו פה בתוך ישראל אנשים וחברות מסורתיות שמנסים לעמוד בפרץ השטף הפמיניסטי. הם מפעילים כוח הולך וגובר – פיזי, פסיכולוגי, דתי, פוליטי – ממשיכים לנסות לדכא נשים, ודיכוי מחריד בהרבה מאוד מקרים, אבל דווקא העוצמה הנדרשת כדי לדכא נשים מוכיחה את העוצמה של הרעיון הפמיניסטי. ומה שיפה במהפכה הזאת, שלמרות קוצר הזמן ההיסטורי, למרות שהיא כל כך חדשה וטרייה, היא הולכת בכיוון אחד – לעבר יותר שחרור ויותר שוויון. נכון שלא כולן אוהבות לכנות את עצמן פמיניסטיות, אבל כל אשה שזכתה ללמוד קרוא וכתוב, להתחנך בבתי-ספר שווה בשווה עם בנים, לגשת בשערי ההשכלה הגבוהה, לבחור ולהיבחר, לחלום ולממש את שאיפותיה המקצועיות, להיות בעלת נכסים וחשבון בנק פרטי – היא חייבת תודה לנשים פמיניסטיות שנלחמו למען שחרור הנשים ולמען השוויון. כל אשה שזכתה וזוכה לדברים אלה היא מבנות המהפכה. גם מי שמעדיפה שלא לממש את ההזדמנויות האלה, לא היתה רוצה לוותר על עצם ההזדמנות לבחור, ואולי בבוא היום לשנות את דעתה. בעוד שקולן של מהפכות מרהיבות, ואוטופיות רצחניות, נדם עם תחילת האלף, ממשיכה המהפכה הפמיניסטית לשעוט בדרכים ולהגיע לכל פינה על פני הגלובוס. שלא כמהפכות אחרות שהלכו והתעוותו כשהן מתרחקות מהרעיונות היפים שעמדו בבסיסן – היא ממשיכה לשגשג ולפרוח, בעודה כובשת יעד אחר יעד עד להנהגה. המהפכה הפמיניסטית עמדה במאה ה-20 בסימן המאבק לשחרור ושוויון. במאה ה-21 יימשך במלוא עוזו המאבק להבאתן של כל החברות האנושיות אל מצב זה, ואלה שכבר זכו בשחרור ושוויון ימקדו את מאבקן במאה הזו בהנהגה. וביום שבו כל ילדה ונערה בעולם תוכל לבחור מתוך חירות מוחלטת לעצב את חייה ולהגיע רחוק ככל שתוכל ותרצה, תסתיים המהפכה היפה מכולן. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. הדובר הבא, חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. לרשות אדוני שלוש דקות. בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אופיו של הדיון הזה – שכל אחת ואחד שעולים לדוכן, אולי מציגים אותו מזווית שונה, ואין בזווית שכל אחד בוחר להציג את העניין משום אי-קבלת הזוויות האחרות, אלא משום הכרה בעובדה שמדובר בנושא שנקודות המבט עליו הן מאוד רבות וכוללות. ואני בחרתי להשקיף על הנושא הזה מנקודת המבט של החיבור שבין המאבקים לשוויון האשה ובין מאבקים אחרים לשוויון, ואולי אפילו לומר שמבחינה מסוימת, מי שמנתק את המאבק לשוויון האשה ממאבקים אחרים לשוויון, אולי בסופו של דבר פוגע במאבקה של האשה. יש תחומים לא מעטים שבהם מתקיים המאבק הזה בתור שכזה, ואני דווקא רוצה לתת דוגמאות של תחומים אחרים. למשל, במסמך של שדולת הנשים לקראת יום האשה הבין-לאומי, ובמסמך הרחב יותר שהוא החומר שניתן לאו"ם בקשר לנושא הזה, מצוין השיעור הגדול – שידוע לכולנו – של נשים מתחת לקו העוני. מישהו חושב שניתן להתמודד עם שאלת הנשים מתחת לקו העוני שלא בדרך של התמודדות מאוד מאוד רחבה בשאלת העוני? פה בעצם המהות של העניין כולו. בכל מקום שיש קבוצה נפגעת בחברה, הנשים בתוך הקבוצה הזאת ובחברה כולה נפגעות יותר – גם בשיעורים וגם בעוצמה – ואפילו אחת מהתזות המאוד מקובלות בעינינו, שהחינוך הוא המכשיר העיקרי, ויש מי שאומר היחידי – עיקרי אני מקבל – ליצירת מוביליות בחברה, נשבר כשמגיעים לנשים. הנשים נמצאות בכל המדדים של החינוך מעבר לגברים, ונתקעות כאילו פתאום הכלי הזה, שעובד כל כך טוב אצל גברים – לא עובד אצל נשים באותן עוצמות. ואז אי-אפשר לברוח מהשאלה מהם הנושאים האחרים שיביאו את ההישגים – בהחלט בחינוך, שמצוינים פה, גם ההישגים האינדיבידואליים וגם ההישגים במדדים קבוצתיים, גם ליצור את האפקט והתמורה במעמדן של הנשים, למשל בשכר. מתברר שהאפליה בנושא השכר חזקה מהיתרון של ההשכלה, וזאת לפי דעתי דוגמה מאוד מעניינת איך התהליכים הללו פועלים בכיוונים סותרים לפעמים ומחייבים פעולה. אני אתן דוגמה שלישית – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> מה סותר בזה, חבר הכנסת אורון? <חיים אורון (מרצ):> כי ההנחה של אנשי המקצוע – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני רואה השלמה, לא סתירה. <חיים אורון (מרצ):> לא. ההנחה של אנשי המקצוע לא פעם, בוויכוחים איך יוצרים מוביליות בחברה אומרים: תשתמש בחינוך. וראה זה פלא, זה עובד חזק מאוד על אוכלוסיית הגברים, זה עובד חזק מאוד על – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> לכן יש מקום גם למהפכה הפמיניסטית באופן נבדל מהמהפכה הכללית – – – <חיים אורון (מרצ):> רגע, אני לא טענתי את הטענה אחרת. לא טענתי שום טענה, לא, סליחה. אני לא טענתי טענה אחרת, אני רק אומר דבר הפוך – שמי שחושב שהמהפכה הפמיניסטית תפתור את העניין בלי המהפכה השוויונית, שלא קשורה בנשים, הוא טועה. אני חושב שהמהפכה הפמיניסטית והמאבק לשוויון הולכים באותו כיוון. מי שרוצה לבדל את המאבק לשוויון מהמאבק הפמיניסטי – אתו אני בוויכוח. אני אתן דוגמה שלישית, בתחום שאת עוסקת בו רבות: עסקים קטנים. יש מרכיב מאוד גדול של ציבור הנשים בעסקים קטנים. כאשר אין התייחסות משמעותית לעסקים קטנים, כאילו, באופן אוטומטי, נפגעות נשים. עכשיו אני אגיד את ההיפך: עיסוק רציני וקידום עסקים קטנים מקדם באופן יותר רציני נשים, משום שבאוכלוסייה הזאת, הנשים הן בשיעורים יותר גבוהים. ויכולתי להמשיך ככה. יש לי רשימה ארוכה – את מתנהגת אתי בסבלנות, אני לא רוצה לנצל את זה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה אומר דברי טעם, קשה לי להפסיק אותך. <חיים אורון (מרצ):> תודה. למשל בנגישות לאשראי, ועוד ועוד תחומים. ויכולתי – אגב, מה שאני עושה פה עכשיו: אני פשוט עובר על הדוח. עברתי על הדוח וסימנתי נקודות על-פי נושאים שהדוח מעלה. בחרתי להציג אותם בזווית אולי טיפה שונה. אני מקווה שגם היא תרמה לדיון. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> היא תרמה בהחלט לדיון. הדוברת הבאה – חברת הכנסת ליה שמטוב. אני מאוד מסכימה אתך שדווקא בתחום העסקים הקטנים – נשים שם יכולות להצליח, והתרומה שלהן למשק, בכל מה שקשור לפריחה ולכלכלה, תהיה מאוד מאוד משמעותית. מה גם שזה יצמצם את מעגל האבטלה, ומדובר בנתינת הלוואות שהן כסף קטן. בבקשה, גברתי. לרשותך שלוש דקות. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, היום בבוקר, בדרכי לכנסת, שמחתי מאוד לשמוע בכל תחנות הרדיו שמציינים פה, בארץ, את יום האשה הבין-לאומי, את הברכות לנשים, את ההישגים של הנשים, ובאמת הרגשתי מהבוקר ב-06:00 יום חג. גם בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שבראשותי ציינתי את היום המיוחד הזה, והזמנתי היום לוועדה את הווטרניות, נשים שלחמו במלחמת העולם השנייה, כי בכל זאת, השנה אנחנו מציינים 65 שנה לניצחון על הנאצים, והן התרגשו, אנחנו התרגשנו – גם השרה סופה לנדבר היתה בישיבה – הנשים האלה, פעם ראשונה שהיו בכנסת, וגם התרגשו מההוקרה והתודה שלהן זכו. ביום זה, שבו המודעות למעמדן של הנשים בחברה נמצאת בשיאה, בוחרות קבוצות נשים רבות להציג ולהדגיש את הפערים המגדריים, את חוסר השוויון ואת הכשלים החברתיים. אני מאמינה שבתופעות האלה עלינו להיאבק כל השנה. את היום הזה, 8 במרס, אני דווקא רוצה לראות כיום חג, ונורא שמחתי שהיום כל אשה קיבלה ברכה מחברי הכנסת ומהעובדים פה, בכנסת, וגם את הפרח, וזה מסמל שלפחות היום הזה הוא יום חגיגי. זוהי חוויה בשבילי, ואני גם רוצה לברך אותך, היושבת-ראש, ואת יושב-ראש הכנסת, על הדאגה לציון היום החשוב הזה. ולפני שאסיים אני רוצה לומר: אני לא מאמינה שנשים הן יותר טובות מהגברים, אני לא מאמינה במאבק לדיכוי גברים, אבל אני כן מאמינה בשיתוף פעולה בין גברים לנשים. בשיתוף הזה אפשר להגיע להישגים יותר טובים. אני כן מאמינה שלכל אחד ואחד יש הזכות, מתוך שוויון אמיתי, להשתלב בכל מקום ותפקיד, ולהשפיע. ביום הזה אני רוצה לברך את כל הנשים: תמשיכו – השרה, סופה לנדבר, אמרתי שהיום היתה לנו ישיבת ועדה חגיגית – תמשיכו לעשות, תמשיכו להוביל, תמשיכו ליזום, והכי חשוב: תמשיכו להיות כמו שאתן. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. יעלה ויבוא, יסכם את הדיון, חבר הכנסת סגן יושב-ראש הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, כ-49%, גברתי היושבת-ראש, ממשקי הבית הערביים בישראל הוגדרו עניים בשנת 2008. באותה שנה 11.4% מהנשים הערביות הוגדרו בלתי מועסקות, בהשוואה ל-6% מהנשים היהודיות. 42.8% מהנשים הערביות עבדו במשרות חלקיות, בהשוואה ל-37.5% מהנשים היהודיות. נוסף על החסמים התרבותיים שאתם צריכה להתמודד אשה ערבייה – חסמים מסורתיים שהולכים ומתגברים עליהם, לעתים מרסקים אותם – ואני אומר את זה באופן חיובי – יש חסמים מבניים רבים שמעצימים או משמרים את החסמים המסורתיים הקיימים בחברה שמרנית. דוגמה מרכזית לחסם כזה היא חוסר הנגישות, כלומר תחבורה בתוך היישובים, בתוך הערים הערביות, ומחוץ להן, משום שהמדינה לא משקיעה בתחבורה ציבורית. 85% מהנשים הערביות שנשאלו דיווחו כי אם תהיה תחבורה ציבורית זמינה באזור המגורים, הן תשתמשנה בתחבורה הזאת. האמת היא, גברתי היושבת-ראש, שזה יום שלא אמור להיות יום טקסי, יום של חגיגות, כי עדיין האפליה רבה, חוקים שנחקקו לא מומשו ולא מצליחים לאכוף אותם על משרדי ממשלה, על אנשים החושבים באופן מגדרי שלילי. אני שמח שבכנסת השמונה-עשרה, סוף סוף, לתפקיד מינהלתי בכיר, נבחרה מזכירת הכנסת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת; בתפקיד – אשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, אני לא חושב שאת צריכה לעמוד על זה שהמלה תהיה "מזכיר הכנסת". גם מזכירת הכנסת זה ביטוי קרדינלי, ואולי אני, כגבר, צריך להסתגל לביטוי הזה, ולא ההיפך, כי אומרים שרת התקשורת, ולא אומרים שר התקשורת, ולכן צריך לומר מזכירת הכנסת, כפי שהיא, ירדנה מלר, שהדבר הטבעי ביותר – שתהיי מזכירת הכנסת. מברוכ. אבל, זה לא מספיק. האמת היא – אני לא יודע כמה נשים יש בכנסת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> 23. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא חברות כנסת, אני מדבר על – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שמחזיקות את הבית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – שמחזיקות את הבית – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בתפקידים מינהלתיים, אתה מתכוון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – שבמסגרת העובדים בכנסת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בדקנו, והן הרוב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן. השאלה כמה נשים ערביות יש בכנסת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני לא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> סליחה שאני שואל שאלות מביכות. לפעמים אני לא מתכוון, אבל יוצא לי. זה מביך. הנתונים מביכים, מאוד מביכים. את כל הכנסות, בעיקר את הכנסת הזאת. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תיקחו דוגמה מישראל ביתנו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, בנקודה הזאת אתה בהחלט צודק. בנקודה הזאת אתה בהחלט צודק. והגיע הזמן שאנשים לא רק ידברו, יפריחו ססמאות באוויר; גם יעשו. זה מספק אותי שאנשים אומרים – ואללה, צריך שוויון, צריך לקדם נשים, במיוחד נשים ערביות? זה מגיע אליהם, כדי להחליט – ובום, אין. אין. באמת – ירדנה, את יודעת כמה נשים ערביות יש בכנסת? אני לא יודע. כמה נשים ערביות? יש אחת, אולי. <אורית זוארץ (קדימה):> It’s up to you, איפה המפלגות שלכם? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא חברות כנסת. אני אומר – בכמה מאות שעובדים כאן בכנסת, כמה מאות. אנחנו לא בסדר, את יודעת. כל עוד אין לפחות אשה אחת בכל מפלגה, לפחות, לפחות. כן? אנחנו לא בסדר. <אורית זוארץ (קדימה):> נאה דורש – נאה מקיים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, זה לא ויכוח, חברת הכנסת זוארץ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל יש חוק שלא חל עלי, עוד מעט אולי יחוקקו חוק כזה – יש חוק שחל על הכנסת, על חברות ממשלתיות, על משרדי ממשלה, שצריך ייצוג הולם; גם לנשים וגם לערבים. אין. אין. אני לא רוצה להרחיב בנקודה הזו, אולי בעתיד אני ארחיב, אבל בשלב זה – זה מביך. את יודעת מה? זה מביש, מה שקורה כאן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל זה גם מביך שאין לכם ח"כיות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נכון. אני אמרתי. אני אומר: כל עוד – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> איזו דוגמה זו לנשים ערביות צעירות שרכשו השכלה ויש להן את כל הנתונים והן מודרות מהמערכת הפוליטית שלכם? – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אגב, זה דו-צדדי, אבל הבעיה, האחריות של החברה הזכרית היא גדולה יותר, כי יש חסמים. לכן אני אומר שהזכות הזו של הנשים לפרוץ ולהתקדם צריכה להילקח על-ידן, ולא להמתין לרוחב לבו של הגבר, כי אין לו רוחב לב במקרה הזה, כדי שייתן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אבל – – – לעודד אותן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – את האשה הערבייה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כשתע"ל הוקמה, חברת הכנסת יחימוביץ, בניגוד לכל המקובל, הצבנו במקום השני אשה בעלת מעמד, אשה מכובדת, עם הישגים – ד"ר מרים מרעי במקום השני, לפני כל הגברים שאמורים להיות קולטי קולות ואלקטורים. אבל אני מודה שכל עוד בסיעה שאני יושב-ראש שלה או חבר בה, רע"ם-תע"ל, אין אשה חברת כנסת – זו סיעה פחות טובה. זו סיעה פחות טובה. מה, את רוצה שאני אמרוט שערות על הדוכן? שלי, למרוט שערות על לדוכן? <שלי יחימוביץ (העבודה):> שוביניזם אצל ח"כים ערבים דומה לשוביניזם אצל ח"כים יהודים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת טיבי, סליחה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה שוביניסטי בזה? אני מודה, מתוך ביקורת עצמית – זה שוביניזם? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת טיבי. סגן היושב-ראש – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> התחלתי לקבל עצות מאלקין. אני מפסיקה, סליחה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חברת הכנסת יחימוביץ. משפט לסיום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולכן, הדבר האחרון שאני יכול לחיות אתו זה לנסות להצטדק. אין כאן שום מקום להצטדק. אני חושב שנשים צריכות לפרוץ קדימה, בעיקר בשלטון המקומי; בשלטון המקומי – כי זו מקפצה מצוינת לפוליטיקה הארצית, ואני שב ואומר: כל עוד אני לא מצליח להקל על כניסת אשה גם למפלגה שלי בעמדת חבר כנסת וגם ברשימה שלי, אני חושב שאני חוטא ואני מקווה שזה יתוקן. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. ובכן, חברי חברי הכנסת, תם הדיון בנושא יום האשה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119), התש"ע–2010 > [מס' כ/292; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 6440; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. להצעת החוק יש הסתייגות, שלך, אדוני. אתה גם יכול להוריד אותה. אתה לא מוריד אותה, אתה רוצה גם להצביע עליה. בבקשה. בוא תנמק את הצעת החוק, אבל אני מציעה שבכל זאת תנמק את ההסתייגות, כיוון שחברי הכנסת אמורים לדעת על מה הם מצביעים. זו לא הצבעה באופן אוטומטי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני כרגע אנמק קודם כול את ההסתייגות שלי להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119), התש"ע–2010, של חבר הכנסת שי חרמש. <שי חרמש (קדימה):> – – – <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת-ראש, בהצעת החוק הזו, בעצם אנחנו באים ואומרים שכל הסדר, כל סיכום וכל הסכם שנחתם בין הרשויות המקומיות מכאן ואילך – השר בעצם הוא יהיה האיש שיאכוף את החוק הזה, כאשר ההסתייגות שלי אומרת: לא מכאן ואילך, אלא גם על הסכמים שהיו בעבר. אם מישהו יפר את ההסכמים הללו, השר יוכל תמיד לנקוט את כל האמצעים העומדים לרשותו. זה היה הוויכוח בדיוני הוועדה – האם האכיפה הזו תהיה מכאן ואילך או גם בכל ההסכמים שיש עד היום. בסופו של דבר הוחלט להגיש את ההסתייגות הזו בהתייעצות עם שר הפנים, ושוחחתי – גם אני וגם חברי, מגיש הצעת החוק, שי חרמש, ישבנו עם השר וסיכמנו שאכן הצעת החוק הזו תחול גם על הסכמים שנעשו בעבר, כי אחרת אנחנו מאבדים את העיקר בהצעת החוק. זו ההסתייגות שלי ואני לא מתכוון להוריד אותה, אני מבקש גם להצביע עבורה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. ובכן – נעבור להצבעה. הצגת כעת את ההסתייגות שלך. תציג את החוק ולאחר מכן נעבור להצבעה על החוק. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119), התש"ע–2010, שיזם חבר הכנסת שי חרמש, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 9א לפקודת העיריות – להלן: הפקודה – קובע הסדרים לחלוקת הכנסות מתשלומי חובה בין רשויות מקומיות. הסעיף מסמיך את שר הפנים לאשר הסדרים לחלוקת הכנסות מארנונה כללית – למעט ארנונה כללית ממבני מגורים – ומהיטלי השבחה, שנעשים בין עירייה שתחומה הורחב בשל צירוף אזור שהיה בתחום רשות מקומית אחרת, לבין הרשות המקומית שתחומה צומצם. מטרתו של הסדר חקיקתי זה היא לסייע לרשויות מקומיות סמוכות להעביר ביניהן קרקעות משיקולים כלכליים. ואולם הדין אינו נותן פתרון להימנעות של רשות מקומית שתחומה הורחב מקיום התחייבותה להעברת הכנסות על-פי ההסדר. התיקון המוצע נועד להקנות למשרד הפנים כלים לאכוף את העברתם של הכספים האמורים, בקביעה מפורשת בפקודה כי על הרשות המקומית להעביר את הכספים שהתחייבה להעבירם בהסדר. אם הרשות המקומית לא תמלא את חובתה, יוכל הממונה על המחוז במשרד הפנים, בתוקף סמכותו לפי סעיף 141 לפקודה, למנות אדם מתאים למילוי חובה זו, וכך להבטיח את העברת הכספים. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגות שלי המבקשת לקבוע כי תיקון זה יחול גם על הסכמים שנחתמו לפני תיקון זה. שר הפנים, בשיחה אתו, מאשר גם היום כל הסכם כאמור בין רשויות מקומיות ולכן אין סיבה שהסמכויות המוקנות לו כעת באכיפת ההסכמים לא יחולו גם על הסכמים שאישר בעבר. מלבד זאת, אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה, אדוני. אתה מבקש ראשית שנצביע על ההסתייגות שלך ולאחר מכן על הצעת החוק, אבל אנחנו נעבור, לפי הסדר הבא: ראשית נצביע על שם החוק; לאחר מכן על סעיף 1; לאחר מכן נצביע על סעיף 2 ועל ההסתייגות של יושב-ראש הוועדה – שסעיף 2 יימחק. כך שאם הוא נמחק, אנחנו מייד אחרי זה לא נצביע שוב על סעיף 2 אלא נעבור לקריאה שלישית, ואז אני אשאל אותך. מכיוון שגם לשם החוק וגם לסעיף 1 אין הסתייגויות נעשה את זה בהצבעה אחת – חברי, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על שם החוק וגם על סעיף 1; כנוסח הוועדה, כמובן. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, חברי חברי הכנסת, 12 הצביעו בעד, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת ששם החוק וסעיף מס' 1 התקבלו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים כעת להצבעה על סעיף 2, על הסתייגות יושב-ראש הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד אזולאי לסעיף 2 נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> 12 הצביעו בעד, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שכבקשתך – סעיף 2 נמחק. אדוני היושב-ראש, האם לעבור לקריאה שלישית? אני עוברת לקריאה שלישית. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> 12 הצביעו בעד, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 119), התש"ע–2010, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. יוזם החוק, בבקשה, כמה מלים. <שי חרמש (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אני מאוד מודה לך. דבר שנראה יבש, טריוויאלי, פורמלי – וכי למה צריך את הדבר? קיומו של החוק הזה מחזק את האפשרות להגיע להבנות בין רשויות סמוכות על שיתופי פעולה באזורי תעשייה, במתקני ביוב, באגדי תאגידים למיניהם, נותן את היתרון הגדול לגודל של חיבורים וחבירות בין-אזוריות ובין-שיתופיות. החוק הזה מחזק את ידי שר הפנים באפשרות לאכוף ניסיונות לעקוף את ההסכמים שנחתמו, וטוב הדבר שכך. הוא יגביר את האמון ואת הנכונות של רשויות שכנות להגיע להסכמים משותפים, ואני חושב שהברכה תהיה לכולנו. תודה לך ותודה ליושב-ראש הוועדה, ותודה לשר הפנים – שאינו נוכח פה כרגע, שהיה נכון להיענות לבקשה שלנו לבטל את הסעיף השני בחוק. האם שר הפנים פה? ולמחלקה המשפטית כמובן, וליועץ המשפטי לוועדת הפנים – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולכל אלה שעסקו במלאכה. <שי חרמש (קדימה):> – – ואיך אומרים – על הדברים האלה אומרים כמו על כתובה: שלא נזדקק. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני חבר הכנסת. בהצלחה ומזל טוב. <הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 16), התש"ע–2010> [מס' כ/298; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 6838; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 16), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. להצעת החוק, חברי חברי הכנסת, לא היו הסתייגויות, ולפיכך אנחנו עוברים להצבעה. חברי חברי הכנסת, יציג את החוק יושב-ראש ועדת הפנים, ולאחר מכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כמקשה אחת. הצבעה אחת. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 16), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מקורה של הצעת חוק זו בהצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת גדעון עזרא. מטרתה של הצעת החוק המובאת בזאת לפניכם היא לשפר את אכיפת הוראות החוק האוסרות השלכת פסולת בניין שלא כדין. לפי הערכת המשרד להגנת הסביבה, כיום רק שליש מפסולת הבניין מפונה לאתרי טיפול בפסולת ויתרתה מושלכת בצדי הדרכים, בקרבת אתרי הבנייה ובשטחים ציבוריים ופתוחים. פסולת הבניין הופכת למפגע תברואתי, סביבתי ונופי, ומזהמת את הקרקע ואת משאבי המים. בפועל קיים קושי להתמודד עם תופעה זו הן בשל מחסור במשאבים לאכיפה והן בשל אופיה של העבירה, המקשה לצפות אותה ולתפוס את העבריינים. המנגנון המוצע בהצעת החוק נועד לעודד השתתפות אזרחית שתסייע במיגור התופעה. מוצע לקבוע כי אדם המתעד השלכת פסולת בניין המתבצעת באופן לא חוקי יוכל להעביר תיעוד מצולם של השלכת הפסולת לעובד המשרד להגנת הסביבה אשר יוסמך לכך. למתעד יוסברו זכויותיו, וכן תוסבר האפשרות שיידרש להעיד בכל הליך שבו ישמש התיעוד שמסר ראיה. מוצע להחריג מהגדרת מתעד שוטר, מי שמונה כדין פקח או מפקח, ואת עובדי המשרד להגנת הסביבה ועובדי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים. עוד מוצע כי אם יקבע בית-המשפט שתיעוד שנמסר על-ידי מתעד תרם תרומה ממשית להרשעתו של אדם בעבירה של השלכת פסולת בניין שלא כדין, יורה בית-המשפט לקרן לשמירת הניקיון לשלם למתעד או למתעדים סכום של 5,000 שקלים. כן מוצע שלא להחיל על הוראות הסעיף המוצע הליך של ברירת קנס או של ברירת משפט. בשל אופיו הבלתי-שגרתי של המנגנון והזהירות שיש לנקוט בשימוש בו, קובע ההסדר המוצע פיקוח שיפוטי על הפעלתו, והוא מוגבל לעבירה מסוימת בלבד, וזאת תוך איזון בין הצורך באכיפה מזה ובין תקינות ההליך הפלילי מזה. כבקרה נוספת על ההליך מוצע לקבוע כי השר להגנת הסביבה ידווח לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מדי שנתיים על יישומו של המנגנון, ויכלול בדיווח בין היתר נתונים על מספר התיעודים שהוגשו, חקירות שנפתחו, כתבי אישום שהוגשו והרשעות שהושגו, וכן פירוט סכומים ששולמו למתעדים על-ידי הקרן. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אנחנו נמתין ליושב-ראש ועדת הפנים עד אשר יגיע למקומו, ונעבור להצבעה. כיוון שלהצעת החוק הזאת לא היו הסתייגויות, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 16), התש"ע–2010, כהצעת הוועדה. קריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, בעד הצביעו 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, האם לעבור לקריאה שלישית? אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 16), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, בעד הצביעו 15, לא היו נמנעים, לא היו מתנגדים. לפיכך אני קובעת שחוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 16), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יבוא ויאמר דברי ברכה ותודה מציע החוק, חבר הכנסת השר לשעבר גדעון עזרא. בבקשה. <גדעון עזרא (קדימה):> גברתי היושבת בראש, יושב-ראש ועדת הפנים, אדוני השר, אני מוכרח לומר שאני מאוד מקווה שאף אחד לא יצטרך להשתמש בחוק הזה, וכולם ישליכו את הפסולת במקומות המתאימים, אבל אם לא, אני מקווה מאוד שהחוק הזה ירתיע ויביא לידי תוצאה. אני מוכרח להגיד שאני לא הייתי מצליח להעביר את החוק הזה אם לא היתה הסכמה מלאה של המשרד להגנת הסביבה, אם לא היה סיוע של יושב-ראש ועדת הפנים, של היועץ המשפטי של הוועדה, תומר, ושל היועצים המשפטיים, וכמובן של העוזרות שלי, רחלי קווטינסקי והילה נתנאלי, ואני מאוד מקווה שנצליח בעזרת החוק הזה לשמור על ארץ נקייה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, השר לאיכות והגנת הסביבה לשעבר, חבר הכנסת גדעון עזרא. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. אני לא רואה את סגן השר יצחק כהן. אבל בינתיים, יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכנסת כי יש לו הודעה בפיו. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, הודעה מטעם ועדת הכנסת שאיננה מחייבת הצבעה. ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעת חוק והצעות לסדר-היום כדלקמן: ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – ניידות שירותי דואר אלקטרוני), התשס"ט–2009, הצעת חברת הכנסת רונית תירוש, מס' פ/329/18, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: שיבושים בשידורי ישראל, הצעות חברי הכנסת נחמן שי וחמד עמאר; ובהצעה לסדר-היום בנושא: בשולי מעצר גואל רצון – בישראל פועלות כמאה כתות, חלקן מנצלות מצוקות, הצעת חבר הכנסת נסים זאב. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא צריך להצביע על זה, נכון? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא מחייב הצבעה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 39), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/486).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יעלה ויבוא סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, ויציג את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 39), התש"ע–2010, לקריאה ראשונה. רשימת הדוברים: ראשון הדוברים – חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות לניירות ערך בעקבות הסכם הכרה הדדית שנחתם לפני כשנתיים בינה לבין הרשות הצרפתית – AMF. חבר הכנסת רותם, אם לא תשמע על מה תצביע? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אלקין. כבוד השר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, לא. האמת היא שזה – כבוד השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אחזור בשבילך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אלקין, יש לך רוב פה בבניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות לניירות ערך בעקבות הסכם הכרה הדדית שנחתם לפני כשנתיים בינה לבין הרשות הצרפתית, ה-AMF. ההסכם נועד לפתוח נתיב דו-כיווני בין בורסת יורונקסט צרפת, לבין הבורסה בתל-אביב. כלומר, מצד אחד לאפשר לחברות ישראליות הנסחרות בישראל לרשום את ניירות הערך שלהן למסחר בבורסת יורונקסט בצרפת, ומנגד, לאפשר לחברות הצרפתיות הנסחרות שם לרשום את מניותיהן למסחר בבורסה כאן, באופן שבו כל רשות מסתמכת על משטר הפיקוח ודיני ניירות הערך החלים על החברה במדינת הבית שלה, וללא עלויות משמעותיות נוספות. אני רוצה להדגיש שההסכם הזה – ואנו מקווים להסכמים נוספים, בעזרת השם, מסוגו בעתיד – הוא משמעותי מאוד עבור מדינת ישראל, ועבור החברות הישראליות. יש בו, למעשה, הכרה של אחת הרשויות המובילות באירופה במשטר הפיקוח בישראל. זהו איתות חיובי לכל הקהילה הפיננסית הבין-לאומית לגבי חוסנו של שוק ההון הישראלי והסדרי הפיקוח החלים עליו. ואכן, בעקבות ההסכם הודיע ארגון CESR – איגוד רשויות ניירות ערך באירופה – כי ישראל היא המדינה הראשונה שעמה הוא נכנס לתהליך של בחינת דיני ניירות הערך שלה, לצורך הכרה בדינים אלה כשקולים לדינים באירופה. תהליך זה נמצא כעת בעיצומו, ועשוי להביא להכרה של 27 מדיניות באירופה במשטר הפיקוח בישראל, מה שישפר משמעותית את מעמד שוק ההון והכלכלה הישראלית. ההסכם מקנה הישג חשוב גם עבור החברות הישראליות. בדומה לחברות האירופיות, מרגע שיירשמו למסחר בבורסת יורונקסט בצרפת יהיה להן, למעשה, דרכון חופשי להירשם למסחר גם בשוקי הון נוספים באירופה מבלי להידרש בכל פעם להגיש תשקיף ולבצע הליכי הצעה לציבור. בנוסף, ההסכם מאפשר גישה מהירה וקלה לחברות זרות להירשם למסחר בשוק ההון הישראלי, מה שעשוי להגדיל את נפח השוק המקומי, לעודד פעילות זרים כאן ולגוון את אפשרויות ההשקעה של המשקיעים בישראל. כדי להוציא את ההסכם לפועל נדרש תיקון לחוק ניירות ערך אשר בעיקרו מסדיר את אפשרות כניסת החברות הצרפתיות לשוק הישראלי בהתאם להסכם. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, א. לחוש את הרגע ההיסטורי הזה; ב. לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. זאת תעודת כבוד לכלכלה הישראלית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני השר. ומכיוון שאני אינני רואה פה את הדוברים, חברי הכנסת אשר ביקשו לדבר, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 39), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, חברי חברי הכנסת, 13 הצביעו בעד, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. ולפיכך, אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/491).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כבר עולה ובא סגן שר האוצר, השר לשעבר, חבר הכנסת כהן, ויציג לנו את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התש"ע–2010, גם לקריאה ראשונה. להצעת החוק נרשמו שני דוברים. גם הם אינם פה – חברי הכנסת אריאל ויעקב כץ – וסביר להניח שמייד לאחר מכן נעבור להצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון) (זירת סוחר לחשבונו העצמי). כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות לניירות ערך ונועדה להסדיר את הפעילות בחלק מזירות המסחר החלופיות בניירות ערך בישראל. אורי, אתה מפסיד. זה משק כנפי ההיסטוריה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> יש לי הצעת חוק חדשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון להיום – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> רגע, אדוני סגן השר, אני מציע שמהרגע שיש פחות – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא. אני לא מאפשרת את זה, חבר הכנסת. <אורי אורבך (הבית היהודי):> מה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, אני לא מאפשרת את זה. אתה רוצה להניח? אני בטוחה שיש לך הצעות מדהימות, הצעות חוק מדהימות. זה לא הזמן בעת שהשר מציג את דבריו – כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון להיום פועלת בישראל בורסה אחת – הבורסה בתל-אביב – הכפופה לרגולציה מכוח חוק ניירות ערך. במקביל למסחר המוסדר בבורסה התפתחו בישראל זירות נוספות למסחר "מעבר לדלפק" – OTC, בעיקר בתחום נגזרי המט"ח, זירות הידועות בכינוי זירות ה-Forex. זירות אלה פועלות בדרך כלל באמצעות ממשק אינטרנטי הפונה בעיקר למשקיעים הפועלים בהיקפים כספיים נמוכים – Retail. מטרת הצעת החוק היא להסדיר את פעילות זירות ה-Forex, לצד זירות אחרות הפועלת כזירת סוחר לחשבון עצמו. משמע, זירה המשמשת כצד לכל עסקה אל מול הלקוח. הצורך בהסדרת פעילות זירות הסוחר לחשבון עצמו נובע ממספר כשלים הקיימים בפעילות הזירות. בין היתר, קיים חשש שאופן גיוס הלקוחות והתנהלות המסחר בזירות מתבצע בחוסר הגינות, כך שמשקיעים לא מקבלים את המידע הנצרך להם, וכללי המסחר בזירה לא מספקים הגנה לסוחרים בה. חשש זה מבוסס, בין היתר, על כך שבמקרים רבים המכשירים הנסחרים מיועדים ללקוחות מתוחכמים, אך בפועל מוצעים גם ללקוחות בעלי הבנה פיננסית מוגבלת, תוך הדגשת פוטנציאל הרווח העצום הנובע מרמות המינוף הגבוהות. יוצא שמשקיעים אלה לעתים מניחים את כספם על קרן הצבי עקב אי-שקילת הסיכונים כראוי. בנוסף, מאחר שנכון להיום טיפול הזירות בכספי הלקוחות אינו מפוקח, קיים חשש כי כספי הלקוחות אינם נשמרים כראוי, וכי לקוחות החפצים לחדול מהמסחר בזירה אינם יכולים לקבל את כספם בחזרה בכל עת. הצעת החוק, אם כן, מטפלת בין היתר בהבטחת הגינות מסחרית בהפעלה ובשיווק הזירות, שמירת כספי הלקוחות, קביעת סטנדרטים לניירות ערך הנסחרים בזירות, קביעת כללים לגבי היקף ותוכן המידע המועבר ללקוחות, מניעת ניגודי עניינים ודרישות הון מזערי וביטוח לשם שמירה על יציבות הזירה, והאפשרות לפיצוי לקוחות במידת הצורך. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני, ומכיוון שהדוברים אשר נרשמו אינם פה, אנחנו נעבור להצבעה. אז אתה מוזמן – רק שנייה אחת, תמתין רגע. אדוני המזכיר, האם אני יכולה להוסיף את קולו כדי שלא כל רגע? כן, אני יכולה להוסיף את קולך, אז בוא תישאר אתנו. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד – 13, אני מוסיפה את קולו של השר – 14, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/489).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הנושא הבא, אשר יציג גם אותו השר יצחק כהן – הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אכן, גברתי, יום מבורך לכלכלה הישראלית. אני מתכבד להציע את הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה). הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות לניירות ערך ונועדה לשפר את אכיפת דיני ניירות ערך. תפקידה של הרשות לניירות ערך הוא להגן על ציבור המשקיעים. כחלק מביצוע תפקיד זה פועלת הרשות לאכיפת הוראות הדין על הגורמים השונים בשוק ההון. נכון להיום הרשות משתמשת לשם כך בשני כלים: 1. ההליך הפלילי; 2. הטלת עיצומים כספיים. מסתבר שכלים אלה אינם מספיקים; את העיצומים הכספיים אפשר להטיל רק על הפרות פשוטות מאוד להוכחה, ואין אפשרות להטילם בשל ביצוע מרבית העבירות לפי החוק, גם כאשר מדובר בעבירות קלות אשר אינן מצדיקות הליך פלילי. כמו כן, מדובר רק בקנס כספי, ולא מאוד גבוה. גם ההליכים הפליליים אינם נותנים מענה לעבירות הקלות. חלק מהמקרים אינם מספיק חמורים כדי להטיל בגינם עונש מאסר. במקרים אלה אין הצדקה לניהול הליך ארוך, מסורבל ויקר כהליך פלילי. לפיכך יזמה הרשות הצעת חוק לאכיפה מינהלית, הדומה להליך אכיפה הקיים כבר במדינות רבות, אשר תיתן מענה לבעיות הנזכרות. לעומת ההליך הפלילי, ההליך יהיה פשוט וזול יחסית, שכן הוא ינוהל בידי ועדה מינהלית ולא בידי בית-משפט, ובהתאם לכך ינוהל כהליך מינהלי ולא כהליך פלילי. לאור זאת ההליך צפוי להימשך פרק זמן קצר בהרבה ממשך הזמן הנדרש להשלמת ההליך הפלילי. ועדת האכיפה המינהלית לא תטפל בעבירות החמורות ביותר, אלא בהפרות שבוצעו ברשלנות לכל היותר, ובהתאם לכך היא לא תוסמך להטיל עונשי מאסר, אלא סנקציה בלבד: קנסות כספיים בסכומים גבוהים, חיוב בהשבת הרווחים שהושגו שלא כדין, חיוב בנקיטת פעולות לתיקון ההפרה ולמניעת הישנותה, איסור כהונה כנושא משרה לתקופה מוגבלת בגופים המפוקחים על-ידי הרשות וביטול אישור או רשיון. לצד כינון האכיפה המינהלית כוללת הצעת החוק הצעה להחמרת העונשים המוטלים במסגרת ההליך הפלילי, וכן הגדלת סכומי העיצום הכספי. התוצאה הסופית היא כי הרשות תוכל לפעול באמצעות שלושה כלים אלה בהתאם לטיב ההפרה: 1. הטלת עיצום כספי על-ידי הרשות – להפרות פשוטות וקלות יחסית; 2. פתיחה בהליך אכיפה מינהלי בידי הוועדה – להפרות שנדרשות הליך בירור אך אינן מהחמורות ביותר; 3. פתיחה בהליך פלילי לעניין העבירות החמורות ביותר. מנגנון נוסף שמציעה הרשות לקבוע הוא הפסקת הליכים מותנית: יו"ר הרשות או פרקליט מחוז יוכלו להתקשר עם חשוד בהסדר שלפיו הרשות או הפרקליטות מתחייבות להימנע מנקיטת הליכים פליליים או מינהליים בתמורה לכך שהחשוד יקבל על עצמו הוראות שייקבעו בהסדר. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. כיוון שאין דוברים להצעת החוק, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. חברי חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 13, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/493).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010. תציג את החוק סגנית שר הפנים. איפה סגנית שר הפנים? <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני מחליף אותה? סליחה, לא נאמר לי. יציג את החוק השר הרשקוביץ, בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אולי אפשר – – – כשיש פחות מ-15 חברי כנסת בשעה כזאת, יעמעמו קצת את האורות. <קריאה:> מי זאת סגנית שר הפנים? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני טעיתי. לא סגנית שר הפנים – סגנית שר התמ"ת. <קריאה:> חשבנו שחילקו עוד תפקיד ולא ידענו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ונבהלתם, לשם שינוי. מודה ועוזב ירוחם. נאמר לי על-ידי יושב-ראש הקואליציה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> סגנית שר הפנים היתה רק אחת בהיסטוריה ולא תהיה עוד אחת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה מוכן להזכיר מי? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן. היתה פעם חברת כנסת, אני חושב שהיא היתה בליכוד ואחר כך עברה לקדימה, שהיתה סגנית שר הפנים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שהיתה פעם ראשונה סגנית שר במשרד הפנים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני השר, בבקשה. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> אני מביא את התייחסות סגנית שר התמ"ת. מסגרת תעסוקתית היא אחת הדרכים המרכזיות לסיפוק אישי ולמימוש עצמי. מקום העבודה נותן תוכן לחייו של האדם, לערכו בעיני עצמו וכלפי החברה, מבסס את כבודו העצמי ומשמש כרטיס כניסה לקהילה ולחברה שבה כולנו חיים. סעיף 9 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קבע הוראות לעניין ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות. הסעיף חוקק כהוראת שעה, ותוקפה פג לפני שלושה ימים. מטרתו של הסעיף היא לתת מענה לבעיית השתלבותם במעגל העבודה של אנשים עם מוגבלות. כך מטיל הסעיף חובה על מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים לפעול לקידום הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו. בסעיף 18 לחוק נקבע כי "תוקפו של סעיף 9, 12 שנים מיום פרסומו", כלומר עד 5 במרס 2010. הסיבה לתוקפו המוגבל של הסעיף היתה לאפשר לכל הנוגעים בדבר לבחון את השפעת הסעיף על צמצום הפערים והשגת שוויון מהותי בהעסקתם של אנשים עם מוגבלות. שילובם של אנשים הסובלים ממוגבלות במעגל העבודה הוא חובתנו כחברה. לאור ההכרה בחשיבות הרבה שבשילובם במעגל העבודה פועל משרד התמ"ת לעידוד קליטתם והשתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. עד לחודש דצמבר 2009 העניק המשרד הלוואות למעסיקים בסכום כולל של כ-932,000 ש"ח לביצוע התאמות לצורכי עובדים עם מוגבלות, ואף הקים את המטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה. ההלוואות ניתנו במסגרת תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וכו'. בהקשר זה אנו מבקשים לצטט מדבריו של בית-המשפט בבג"ץ שדולת הנשים בישראל נגד ממשלת ישראל: "בהתחשב בעובדה כי הליך להטמעת שוויון בעבודה ביחס לאנשים עם מוגבלות הינו תהליך אטי, ובשים לב לכך שבחברה שחלק ממרכיביה מצויים בעמדת מוצא נחותה, אין די במתן הזדמנות שווה לכול. מתן הזדמנות שווה בנסיבות כאלו יקיים רק נוסחה של שוויון פורמלי, אך לא יזמן לבני הקבוצות המקופחות סיכוי אמיתי לקבלת חלקן במשאביה של החברה. קיומו לאורך זמן של שוויון פורמלי בלבד מעלה את החשש שבשל דרכו של עולם ומנהגי הבריות תונצחנה תוצאותיה של האפליה". הצעת החוק, כאמור, מציעה לחוקק מחדש את הוראות סעיף 9 כהוראת קבע. נכון להיום כבר שלושה ימים שההגנה הקבועה בסעיף 9 לחוק לא חלה, וזכויותיהם של הסובלים ממוגבלויות חשופות לפגיעה. נוכח כל האמור אנו מבקשים את תמיכת הבית בהצעת החוק, על מנת שההגנה הראויה תישמר ויסופקו הכלים לשילובם של אנשים עם מוגבלות במעגל התעסוקה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני השר. מכיוון שאין דוברים בהצעת החוק הזאת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד – 14, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/495).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר הרשקוביץ, שר המדע. אני מבינה שאדוני יציג גם את החוק הבא, רישוי עסקים? <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> לא. היום אני ממלא-מקום סגני שרים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> זה עוד לא היה, ששר מדע ממלא-מקום ומחליף סגני שרים. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> גם סגנית שר התמ"ת וגם סגן שר הביטחון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יישר כוח על ההסכמה. אתה יודע שבכנסת הקודמת, גם כשרה המקשרת וגם כיושבת-ראש ועדת הכנסת, סברתי ששרים הם אשר אמונים על הצעות חוק ממשרדם, הם אשר צריכים לבוא ולהציע את הצעת החוק ולהגיש אותה לכנסת, ולא אחרים שיעשו זאת במקומם. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> אז הנה, את רואה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יישר כוח על עצם העובדה שאתה מסכים. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> אז באמת אנחנו מאמצים את המלצתך. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור המליאה בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11). סעיף 24א לחוק שירות ביטחון מאפשר הצבתו של יוצא צבא, כהגדרתו בחוק האמור, ביחידות של משטרת ישראל שאינן משמר הגבול, שעיקר תכלית פעילותן הוא ביטחון המדינה ותושביה. הסעיף הוסף בחוק שירות ביטחון בשנת 1995 כהוראת שעה; תוקף הוראת השעה הוארך כמה פעמים, ולאחרונה הוארך עד יום 13 במרס 2010. הצורך המקורי בתגבור משטרת ישראל בחיילים בשירות חובה, נוסף על החיילים המשרתים במשמר הגבול, נבע מהמצב הביטחוני שדרש ממשטרת ישראל מאמצים מיוחדים בהרמת נטל האחריות לסיכול פיגועים לשם שמירת ביטחון הפנים של המדינה. הנושא בכללותו, ובפרט הגבלת הצבתם של יוצאי הצבא ביחידות מסוימות, נבחן על-ידי ועדה בין-משרדית שמינה שר הביטחון על יסוד החלטת ממשלה מס' 4711 מיום 26 בפברואר 2006. הוועדה הגישה לאחרונה את המלצותיה לשר הביטחון, והוא עתיד להביאן לאישור הממשלה. הוועדה ממליצה לסיים עד סוף שנת 2012 את הסדר הצבתם של חיילים בשירות חובה במשטרת ישראל. עד לאותו יום ילך מספר החיילים המוצבים במשטרה ויצטמצם. לפיכך מוצע להאריך את הוראת השעה עד 31 בדצמבר 2012. הצבת יוצא צבא בשירות המשטרה לפי סעיף 24א לחוק, נעשית בהסכמתו. כמו כן יובהר, כי ליוצאי צבא המוצבים בשירות המשטרה יש מעמד זהה לחיילי צבא-הגנה לישראל בכל הקשור לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיקום. אני מבקש כי המליאה תאשר את ההצעה ותעביר אותה מייד לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני השר. חברי חברי הכנסת, מכיוון שאין דוברים על הצעת החוק, אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 12 חברי כנסת, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 11), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. <הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26) (הגבלה של מכירת משקאות משכרים), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/311).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26) (הגבלה של מכירת משקאות משכרים), התש"ע–2010, של חברי הכנסת יריב לוין, דוד רותם, רוברט אילטוב, אברהם מיכאלי וחיים כץ וקבוצת חברי כנסת – קריאה ראשונה. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, ויציג את הצעת החוק. יש לנו כאן, חברי חברי הכנסת, רשימת דוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת רותם. אחריו – אילטוב, אחריו – מיכאלי, ויסכם את הדיון חבר הכנסת אורבך. <נסים זאב (ש"ס):> אפשר להוסיף אותי בבקשה? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> איך אפשר שלא? <יריב לוין (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26), שמובאת כאן בפניכם, היא פרי איחוד של כמה הצעות חוק שהוגשו על-ידי חברי כנסת ממגוון רחב של סיעות בבית הזה, שתכליתן מאבק בתופעה החמורה והקשה של השכרות ושל האלכוהוליזם בקרב הציבור בכלל ובקרב קטינים בפרט. לצורך הדיון בהצעות האלה ולצורך דיון בהצעת חוק ממשלתית שהוגשה כהצעה שאמורה לחול בשלב הראשון כהוראת שעה, הוקמה ועדה משותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, בראשותו של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי, והוועדה הזו הביאה בפניכם ואישרה להביא בפני המליאה לקריאה ראשונה איחוד של כל הצעות החוק הפרטיות לנוסח שכרגע הוא כמובן נוסח מקוצר יחסית וחלקי, על מנת שאם תאשר הכנסת את ההצעות האלה בקריאה ראשונה ניתן יהיה להביא אותן לאישור בקריאה שנייה ושלישית במאוחד עם הצעת החוק הממשלתית, וזו עבודה שאנחנו מקווים שנצליח להשלים עוד לפני הפגרה, כלומר בתוך השבוע הבא. הצעות החוק עוסקות בשורה של צעדים, חלקם, יש לומר, צעדים דרסטיים, שתכליתם להילחם בתופעה הזו, ולטעמי אין ברירה, משום שהתופעה הזו היא תופעה קשה, תופעה חמורה, תופעה מסוכנת, תופעה שהולכת ומתעצמת, תופעה שיש לה השפעות רחבות מאוד גם על האדם עצמו. אגב, ההשפעות הן לא רק מצריכת האלכוהול והנזק שנגרם בצדה, אלא מחקרים מראים שהאפשרות שאדם יגיע גם לשימוש ולהתמכרות לסמים היא גדולה יותר כאשר הוא – אם אפשר לקרוא לזה כך – עבר דרך השימוש המוגבר באלכוהול קודם לכן. מדובר בהשפעות על הסביבה כולה. המקרים שבהם אדם הולך ברחוב בלילה, נתקל בחבורה של אנשים שיכורים, משתוללים, גורמים ונדליזם, יוצרים תחושה של – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סליחה שאני מפריעה לך, אבל אם הכנסת היתה מקבלת את הצעות החוק אשר הנחתי בתחילת הכנסת הקודמת, והקמתי ועדה מיוחדת בראשות המפכ"ל לשעבר אהרונישקי, ושמו את אותן הצעות חוק אשר מדברים עליהן ואת אותה תוכנית לחיסול תופעת האלכוהול בישראל לפני שלוש שנים – שער בנפשך כמה חיי אדם היינו חוסכים וכמה מכל אותן תופעות של מקרי אלימות קשים, שנובעים מכל השימוש באלכוהול הזה, היו נחסכות. ואני מברכת אתכם על עצם העובדה שאתם מקדמים את זה עכשיו, וברכות ומזל טוב על כך שזה עובר בקריאה ראשונה. <יריב לוין (הליכוד):> תודה. אני חושב שבהחלט התופעה היא תופעה קשה, וטוב שנידרש לה. ולו דעתי תישמע, גם לא כהוראת שעה אלא כהוראה קבועה, על מנת שאפשר יהיה להיאבק בתופעה הזו. שתי הערות נוספות. האחת שחשוב לומר אותה: מהלכי החקיקה הם חשובים כשלעצמם, הם לא מספיקים, בעיני הם אפילו לא העיקר. בסופו של עניין המאבק בתופעה הזו, ראשיתו ועיקרו בחינוך. אגב, לא רק בחינוך במערכת החינוך, אלא קודם כול בבית, בהסברה, ואין ספק שגם כאן נידרש למהלכים נלווים, למשל הסוגיה של פרסום אלכוהול וכן הלאה. גם הצעות כאלה ישנן, ואני מקווה שהכנסת תידרש להן ותבצע את השינוי שנדרש גם בתחום הזה. ההערה השנייה – כפי שאמרתי, הצעת החוק שמובאת כאן בפני הכנסת היא בנוסח מאוד מקוצר, על מנת שאנחנו באמת נוכל לאחד את כל הצעות החוק הפרטיות עם ההצעה הממשלתית. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון הוועדה המשותפת גם בנושאים האלה: אישור משטרה כי מבקש רשיון לעסק המוכר או מספק משקאות משכרים אינו מנוע מלקבלו בשל עבר פלילי או חוסר נאמנות כתנאי לקבלת רשיון או היתר לעסק; הגבלה מיוחדת של מכירת משקאות משכרים בתחנות תדלוק ובבתי-עסק בתחומן וכן בעסקי רוכלות; קביעת עבירות מסוימות הנוגעות להגבלות שייקבעו כעבירות קנס, וכן קביעת שיעור קנס מזערי לעבירות אלה. ומה שבעיני, לפחות, הוא מרכיב חשוב ונדבך מרכזי: הגבלה של החזקה ושתייה של משקאות משכרים על-ידי קטינים במקומות ציבוריים. אני, כמובן, מקווה שהכנסת תאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה ושנוכל להשלים את מהלך החקיקה החשוב הזה בשבוע הבא. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת יריב לוין. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דוד רותם; חבר הכנסת רוברט אילטוב. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> מוותר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מוותר. חבר הכנסת מיכאלי – מוותר; חבר הכנסת אורבך – מוותר; חבר הכנסת נסים זאב, האם מוותר אדוני? <קריאה:> לא מוותר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יסכם את הדיון בקצרה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> הוא ייצג גם אותנו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אורבך אומר שאתה תייצג את כל אלה שוויתרו, ואני בטוחה שתייצג אותם בכבוד. <אורי אורבך (הבית היהודי):> יש בו פשוט יותר להט מאשר בנו. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> הוא גם הרבה יותר נחוש בהצעת החוק הזאת. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, יש למעשה סתירה בין הפסוקים. פעם כתוב: "יין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן", ופעם כתוב: "תנו שיכר לאובד ויין למרי נפש". אז מה התפקיד של היין – האם באמת להסיר מאדם את העצב, או שיש בשיכר הזה כדי להוציא אותו מדעתו ומשיווי משקלו? זה תלוי במינון, תלוי בכמות ותלוי איך אנחנו בעצם מחנכים את הדור שלנו, את הנוער שלנו. גם אם שותים צריך לשתות בכמות כדי שהשיכר הזה יביא לשמחה. אבל לצערנו הרב, זה מגפה. אני ראיתי לנכון לדבר על הנושא הזה דווקא בהיותי כשלוש שנים יושב-ראש הוועדה למלחמה בסמים ובאלכוהול. לפני כמה שנים, כשהעליתי לדיון את הקשר בין תאונות הדרכים לבין בני-נוער שמשתכרים, אמרו שאין קשר ולא הוכח שום קשר. לא חלפה שנה, ופתאום קיבלנו דוחות שאכן מראים קשר עמוק ורציני בין שני הנושאים האלה. ברור שיש קשר בין סמים לאלימות, בין שתיית אלכוהול לאלימות, אבל לא היתה הסכמה לגבי תאונות הדרכים. היום זה ברור שאחוזים גבוהים של תאונות הדרכים הם על-ידי אותם משתכרים. לכן אני רוצה לומר – הצעת החוק היא טובה, אבל אני מניח שמי שירצה להשיג את השיכר לא יצטרך לקנות את זה בין 22:00 ל-06:00, אלא יבוא לפני כן לחנות המכולת וימצא את הדרכים להביא את הבקבוק של האלכוהול כדי שבלילה הוא יוכל לשתות לרוויה. לכן אני אומר, הבעיה שלנו היא בעצם החינוך, ואני מקווה שגם הטיפול בתחום הזה ייעשה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אין ספק שאתה צודק. החינוך והחינוך ועוד פעם החינוך. כאשר יראו בני-הנוער את אותם בני-נוער שנפגעו כתוצאה משתיית האלכוהול המיותר הזה – איזה נזקים זה עשה להם בכבד, איזה נזקים זה עשה להם מבחינה שכלית; כאשר הם יראו את זה ויבינו את זה – אין טוב ממראה עיניים. אתה צודק, זה נכון, זה מתחיל בחינוך בבית, וזה מסתיים בחינוך, ושוב חינוך. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים המכובד, חבר הכנסת גפני – – – <קריאה:> הזמני. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני לא שמעתי. אנחנו נעבור להצבעה על חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26) (הגבלה של מכירת משקאות משכרים), התש"ע–2010, בקריאה ראשונה. חברי חברי הכנסת, בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. זמני, לא זמני, בעיני הוא הקבוע. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לא, אבל את זה הוא אמר. בוועדת כספים הוא אמר את זה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26) (הגבלה של מכירת משקאות משכרים), התש"ע–2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, חברי חברי הכנסת, בעד הצביעו 15, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת החוק המדוברת, הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26) (הגבלה של מכירת משקאות משכרים), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הפנים של הכנסת. <יריב לוין (הליכוד):> לא לוועדת הפנים, לוועדה המשותפת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני לא יכולה בעת הזאת לקבוע – – – <יריב לוין (הליכוד):> לא, זה לשנייה ושלישית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא משנה, אנחנו מעבירים את זה לוועדת הפנים, והיא שתסמיך את הוועדה המשותפת. <יריב לוין (הליכוד):> אני חושב שאי-אפשר. <איתן כבל (העבודה):> היא לא ועדה סטטוטורית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> היא לא ועדה סטטוטורית להצעת החוק הזאת, ולכן אני לא יכולה להכריז עליה. ועדת הפנים תקים אותה מחדש בשיתוף ועדת החוקה, חוק ומשפט. בשלב הזה אנחנו מעבירים את זה לוועדת הפנים של הכנסת. <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3) (הארכת התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/314).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים הקבוע מבחינתי, חבר הכנסת משה גפני, ויציג את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3) (הארכת התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש"ע–2010, של חברי הכנסת משה גפני, יעקב אדרי, אורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת גפני, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3) (הארכת התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש"ע–2010. על-פי הצעת החוק, היטל הבצורת יבוטל לחלוטין, אלא אם כן יבוא שר האוצר – בהסכמת שר התשתיות, לפי המלצת רשות המים, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת – ומסיבות מיוחדות הם כן יבקשו להטיל את היטל הבצורת. מה שהתברר היום בדיון בוועדה – כפי שסוכם עם יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, הגיע היום מנהל רשות המים ואמר כך: כמות המשקעים היתה השנה גבוהה ב-20% מבשנה שעברה; היא היתה גבוהה ב-30% מאשר לפני שנתיים. חלק לא מבוטל מהמים היום בא מהתפלה, ומחיר המים עלה בלי קשר לנושא הזה. לכן הוועדה החליטה לבטל לחלוטין את היטל הבצורת. אני מבקש לאשר את החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. גם את היית שותפה לעניין הזה של ביטול היטל הבצורת, ואני, כמובן, איענה לבקשתך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני שמחה מאוד. אני מקווה מאוד שתיענה לבקשתי בסוגיה של התקציב הדו-שנתי. אני יודעת שאתה מנהל על זה מאבק. אני מאוד מקווה שלא תישבר רוחך. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. אין דיון, לא נרשמו. <נסים זאב (ש"ס):> אני נרשמתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא נרשמת בזמן. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3) (הארכת התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 12, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3) (הארכת התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים של הכנסת. חבר הכנסת יריב לוין, באשר לסוגיה שעלתה קודם, אני אומר לך שלפי סעיף 141 לתקנון, בעת שהחליטה הכנסת להעביר את הצעת החוק לוועדה, תועבר ההצעה לוועדה שהכינה אותה לקריאה ראשונה. מכיוון שהוועדה המשותפת איננה ועדה סטטוטורית, היא תועבר לוועדת הפנים, והיא תקים את הוועדה המשותפת עם ועדת חוקה, חוק ומשפט שתכין את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. האם בזה סגרנו את הפערים? תודה רבה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: שאילתות לסגן שר האוצר. עלה ובא סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. סגן שר האוצר ישיב על שאילתות אלו: שאילתא מס' 413, של חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא; לפרוטוקול. <413. סיום חקיקת תיקון לפקודת הקרקעות> חבר הכנסת חנא סוייד שאל את שר האוצר ביום כ"ד בחשוון התש"ע (11 בנובמבר 2009): הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו–2006, באה בעקבות החלטת בג"ץ בעניין קרסיק בשנת 2001, שקראה לממשלה לתקן את הפקודה במטרה להתאימה לרוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואושרה בכנסת בקריאה ראשונה בדצמבר 2006. למרות כמה פסקי-דין של בג"ץ בעניין זה, טרם הסתיימה החקיקה. רצוני לשאול: מה ייעשה כדי לסיים את חקיקת חוק זה? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) החוק התקבל ב-8 בפברואר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 424, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לא נמצא; לפרוטוקול. <424. מצוקת החקלאים במחוז דרום בגלל הבצורת> חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר האוצר ביום ו' בטבת התש"ע (23 בדצמבר 2009): החקלאים במחוז דרום סובלים ממצוקה קשה בגין הבצורת בעונה הקודמת, וחלק גדול מהם לא קיבלו פיצויים. רצוני לשאול: 1. מה הוא סכום הפיצויים ששולמו? 2. מדוע לא שולם פיצוי לחקלאים הערבים? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. נושא תשלום פיצויים בגין נזקי בצורת מוסדר בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק בצורת), התשכ"ה–1964. בגין העונה הקודמת הוגשו כ-140 תביעות בשל נזק בצורת באזור שנפגע ושולמו כ-30 מיליון ש"ח פיצויים. 2. לגבי תביעות ספציפיות, רשות המסים מנועה מלמסור מידע לגבי תשלום פיצויים לניזוק ספציפי – האם בוצע או לא – אולם יודגש כי כל מגיש תביעה צריך לנהל ספרים לפי הוראות פקודת מס הכנסה ולהוכיח את נזקו על-פי הקבוע בתקנות הבצורת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 426, של חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת; לפרוטוקול. <426. דחיית הגשת דוח מע"מ תקופתי בגלל חג מוסלמי או נוצרי> חברת הכנסת חנין זועבי שאלה את שר האוצר ביום א' בכסלו התש"ע (18 בנובמבר 2009): תשלום והגשה של דוח המע"מ התקופתי שנדחים אם הם נופלים בשבוע חג מוסלמי או נוצרי גוררים תשלום קנס, שיבוטל אם פונים בכתב לביטולו. רצוני לשאול: 1. מדוע על האזרחים הערבים לשלם את הקנס או להשקיע מאמצים לביטולו? 2. מה ייעשה לעיגון מועדי החגים הנוצריים והמוסלמיים במערכת? 3. מדוע לא נעשה הדבר עד כה? 4. מה ייעשה בנדון? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–4. על-פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, דוח תקופתי "יוגש תוך חמישה-עשר יום לאחר תקופת הדוח שבו". בחגים יהודיים שמועדם ידוע מראש נדחה אוטומטית מועד התשלום לכלל העוסקים בני כל הדתות. במועדי החגים של בני הדתות האחרות שאינם יהודים נדחה מועד הגשת הדוח באופן אוטומטי לגבי עוסקים שכתובתם היא ביישוב שהדת העיקרית בו אינה יהודית. לגבי בני דתות אחרות שאינם יהודים שמקום עסקם ביישובים שלא ניתן לזהותם כיישובים שהדת העיקרית בהם אינה יהודית, רשות המסים מודיעה בפומבי לפני החג הרלוונטי על דחיית מועד ההגשה לכל הלשכות המקצועיות המייצגות את אותם נישומים – לשכת רואי-חשבון ולשכת יועצי המס – וכן בהודעה פומבית המתפרסמת באתר רשות המסים באינטרנט. בנוסף, לגבי מי שבשגגה הוטל עליו קנס בשל איחור בהגשה, מבוטל הקנס מייד לאחר פניית המייצג או העוסק לתחנת מע"מ האזורית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 515, של חבר הכנסת חיים אמסלם – לא נמצא; לפרוטוקול. <515. פוליסות הביטוח שחברות הליסינג מציעות לבעלי רכב פרטי> חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שר האוצר ביום כ"ב בכסלו התש"ע (9 בדצמבר 2009): פורסם ב"מעריב" ב-19 בנובמבר 2009 כי לפי הוראות המפקח על הביטוח, חברות הליסינג זכאיות לרכוש ביטוח גלובלי ופוליסות מסוג "השתתפות ברווחים" שמטרתם לעודד את המבוטח לנהוג בזהירות, אך בפועל הפוליסות אינן מוצעות ללקוחות פרטיים, ובעל רכב פרטי עלול לשלם כ40% יותר. מכאן שבעלי המכוניות הפרטיות מסבסדים את חברות הליסינג. רצוני לשאול: 1. האם הדברים נכונים? 2. אם כן – מה ייעשה לתיקון המצב? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בשנת 2001 הוחל ביישום רפורמה בענף ביטוח רכב חובה, אשר בראש ובראשונה באה לידי ביטוי בביטול התעריף האחיד שהיה נהוג בעבר וקביעת תעריף דיפרנציאלי לכל מבוטח שיבטא את הסיכון שלו. תעריף הביטוח של כל מבוטח נקבע על-ידי חברות הביטוח על סמך שיקולים אקטואריים, ומבטא את סיכון המבוטח בשל שימוש ברכב מנועי. הרפורמה הביאה לידי פתיחת הענף לתחרות מלאה ולירידה ממוצעת של יותר מ-40% בפרמיות הביטוח של כלל המבוטחים. לא מדובר בסבסוד. בכל מוצר עסקי יש לצרכנים אופציה להתאגד לקבוצת רכישה גדולה ולנהל משא-ומתן עם היצרן על רכישת המוצר. בצורה כזאת ממצים הצרכנים את כוח הקנייה שלהם ונהנים ממחירים נמוכים יותר ומהצעות אטרקטיביות, ומנגד, היצרנים נהנים מקיצוץ בעלויות המכירה שלהם. לדוגמה, כאשר מעביד מתקשר עם ספקית טלפונים סלולריים לרכישת טלפונים לכל עובדיו, הוא מצליח לרכוש את הטלפונים במחירים נמוכים יותר מאשר אם כל אחד מעובדיו היה צריך לרכוש את הטלפון בנפרד, ויחד עם זאת ספקית הטלפונים הסלולריים אינה מוכרת את הטלפונים במחיר הפסד, ולכן לא מדובר בסבסוד. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא של חבר הכנסת אורי אריאל, שמספרה 529 – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על זה אני כן רוצה לענות, ברשותך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – לפרוטוקול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, ברשותך, אני אגיד לך למה, כי זו שאילתא מאוד חשובה. הוא שאל לגבי הפיצויים לנפגעי ההשהיה -הזמנית – של הבנייה החדשה ביהודה ושומרון. <529. פיצויים לנפגעי ההקפאה> חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר האוצר ביום כ"ט בכסלו התש"ע (16 בדצמבר 2009): הקבינט החליט להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון – החלטה מס' ב/22 של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. רצוני לשאול: 1. האם הוכנה הערכה כספית לפני ההחלטה? 2. מה הוא אומדן הפיצויים לאנשים פרטיים? 3. מה הוא אומדן הפיצויים לחברות? 4. מה הוא אומדן הפיצויים לרשויות? 5. מה הוא אומדן הפיצויים הנוספים? 6. מאין יילקח הכסף לתשלומים אלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 1–6. אני שמח לבשר שבמסגרת המתווה הוחלט על קביעת קריטריונים אחידים למתן פיצויים בשלושה מסלולים: לרוכשי דירות, לקבלנים בעלי היתר בנייה, וכן פיצוי מסוים וחד-פעמי לרשויות מקומיות שנפגעו מההחלטה. הקריטריונים יפורסמו בימים הקרובים. מתווה הפיצויים יופעל באמצעות הוועדה המקצועית שנקבעה בהחלטת הקבינט. כבר תוקצב סכום ראשוני לעתודה לפיצויים בסך 30 מיליון ש"ח – זה כאמור סיכום ראשוני בלבד. אני חושב שזו בשורה. ברשותך, אני מודה לך על שאפשרת לי לענות, אף-על-פי שחבר הכנסת אורי אריאל לא נמצא פה, אבל הציבור מחכה לתשובה הזאת, והציבור קיבל אותה בזכותך. תודה, גברתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> א. הוא קיבל את זה בזכותך, משום שאתה כאן ואתה אמור להשיב על השאילתות; ב. זכותך המלאה – אם אתה רוצה להקריא את תשובתך – להקריא את תשובתך, על-פי התקנון; ג. אני שמחה מאוד שיש תשובה על השאילתא החשובה הזאת, ואני מניחה שרבים מהתושבים אשר ראו את זה, יש להם – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשורה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – איזו שמחה ובשורה מסוימת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו נעבור לשאילתא הבאה, שמספרה 531, של חבר הכנסת אברהים צרצור – לפרוטוקול. <531. תקציבים להתנחלויות > חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שר האוצר ביום כ"ט בכסלו התש"ע (16 בדצמבר 2009): הממשלה מקצה תקציבים גדולים כדי לבנות בשטחים הכבושים ולחזק את ההתיישבות בהם. עובדה זו מדאיגה רבים מתושבי המדינה החוששים כי תקציבים אלה הם על-חשבון התקציבים לרשויות והעיריות בתוך "הקו הירוק". רצוני לשאול: 1. מה הוא הסכום השנתי שהממשלה מקצה להתנחלויות? 2. מה יעלה בגורל ההתנחלויות עם הגעה להסדר פוליטי עם הפלסטינים? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אין הפרדה כזאת המתבקשת בשאלה במערכות התקצוב או הביצוע. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> השאילתא הבאה היא של חבר הכנסת דוד אזולאי, מס' 544 – גם לפרוטוקול. אחריה 591, של חבר הכנסת איתן כבל, בנושא: כפל ועדות רפואיות. בבקשה. <544. שיעור המס המוטל על השמן המיובא לקראת חנוכה> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שר האוצר ביום כ"ט בכסלו התש"ע (16 בדצמבר 2009): כמדי שנה מייבאים לקראת חג החנוכה שמן שאינו ראוי למאכל ומצוין עליו שאינו למאכל. למרות זאת המכס מבקש לגבות מס גבוה – כמו על שמן למאכל – ולייקר שמן זה. רצוני לשאול: 1. מדוע גובים מס על שמן להדלקה כמו על שמן למאכל? 2. מה ייעשה לבחינת נושא זה שנית? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברשותך, חבר הכנסת איתן כבל, ברשותך, גברתי היושבת-ראש, היתה פה שאילתא חשובה של חברי חבר הכנסת יושב-ראש ועדת הפנים, הרב דוד אזולאי, בעניין השמן המיובא לקראת חנוכה. אומנם עבר המון זמן, אבל התשובה היא: 1–2. מבדיקת נתוני הייבוא של שמנים לישראל לקראת חג החנוכה על-ידי יבואנים שונים עולה כי במרבית המקרים, לרבות המקרה אשר פרטיו צורפו לשאילתא והמצוי בהליכים משפטיים, השמן שיובא הוא שמן זית או שמן שהופק מזיתים המתאימים למאכל. שמנים אלו מסווגים בפרט מכס המתייחס לשמן למאכל. הסיווג נקבע על-פי מהות הטובין ולא על-פי ייעודם או שימושם, ונקבע בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, התשס"ז–2007, בהתאם להוראות הסיווג לאמנה בדבר השיטה המותאמת לתיאורם ולקידודם. אשר על כן, במקרה שיובא שמן זית שתכונותיו, כפי שצוינו בנתוני הבדיקות שצורפו, תואמות את אלו של שמן המתאים למאכל, הוא יסווג ככזה. המס על הטובין, כמו גם חוקיות הייבוא, נגזרים מן הסיווג בפרט המכס המתאים. שמן שאינו תואם את תכונות השמן למאכל יסווג בפרט מכס של "שמן אחר", והמס עליו ביחס לשמן למאכל מופחת, ועומד על 8% מכס כללי. המס שנדרשו יבואני השמן למאור לשלם הוא מס המתייחס לשמן שנמצא כאמור על-פי הבדיקות כי תכונותיו תואמות את תכונות השמן המתאים למאכל. לסיכום, לאור האמור לעיל קיימת הבחנה בין סוגים שונים של שמן בכלל ושמן מזיתים בפרט ביחס להיותם מתאימים למאכל. תודה, גברתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך. עכשיו השאילתא של חבר הכנסת איתן כבל שמספרה 591, כפל ועדות רפואיות, והוא ממתין פה בכיליון אוזניים. <591. כפל ועדות רפואיות > חבר הכנסת איתן כבל שאל את שר האוצר ביום י"ג בטבת התש"ע (30 בדצמבר 2009): נודע לי כי לצורך קבלת הטבות ביטוח לאומי ומס הכנסה על נכה לגשת לשתי ועדות רפואיות, הן בביטוח הלאומי והן במס הכנסה, והכול כאשר מדובר באותם חברי ועדה. לעובדה זו השלכה הן מבחינת העלות התקציבית והן מבחינת העומס הביורוקרטי המוטל על אוכלוסיית הנכים בישראל. רצוני לשאול: 1. מדוע יש צורך בשתי ועדות? 2. מה ייעשה לאיחוד הוועדות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת איתן כבל, לצערי הרב, התקרב לנושאים הרפואיים בזמן האחרון – – <איתן כבל (העבודה):> אתה יכול – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, אתה לא יכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – והפך להיות מודע, משום מה, שלא בטובתו – אבל לשאילתא הרגילה ששאלת, מס' 591, יקירי, בעניין כפל ועדות רפואיות: 1–2. סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה פוטר ממס הכנסתו של נכה שנקבעה לו נכות של 100% או "נכות של 90% מחמת שלקה באברים שונים” – האחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באברים השונים, שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות – בתנאים ובסכומים הקבועים בסעיף האמור. נכה שמתקיימת בו נכות כאמור בסעיף 9(5) לפקודה, ונכות כזו נקבעה על-ידי ועדה רפואית לפי חוק הביטוח הלאומי, אינו נדרש לגשת לוועדה של מס הכנסה כדי ליהנות מן ההקלות במס. רק מי שאין בידו אישור על סוג הנכות או שיעורה, כנדרש בפקודת מס הכנסה, עומדת לו הזכות לגשת לוועדה של רשות המסים בישראל. שאילתא נוספת, כבוד – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני, תסלח לי שאני – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא יכול, הוא עם הרגל. <איתן כבל (העבודה):> אני יכול, אבל – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, אני מאפשרת לך. <איתן כבל (העבודה):> אני מודה לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש מיקרופון נייד, אני אביא לך. <איתן כבל (העבודה):> לא, בסדר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שומעים אותו. <איתן כבל (העבודה):> שומעים אותי. למרות זאת אני אומר לך, אדוני סגן השר, הרי לא הייתי שואל את השאלה הזאת אם בפועל – אתה יודע, יש מה שנקרא רוח החוק ויש המציאות, ובמציאות הרי עורכי-דין יודעים לקרוא את החוק. ולא מקרה אחד ולא שני מקרים יש. פניתי בעניין הזה כי פנו אלי עמותות שעוסקות ומלוות אנשים בעניין הזה. לכן אני חוזר ואומר לך: אני מבקש מהאנשים שלך לבדוק את המציאות בשטח. זו תשובה שעונים על שאילתא, אתה יודע... <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רושם לפני את הבקשה שלך, מבטיח לך שהיא תועבר מיידית לגורמים המופקדים על העניין, והיא תיבדק ותקבל ממני תשובה – – – <איתן כבל (העבודה):> רוח החוק – אדוני, אני מודה לך – אנחנו מכירים אותה ויודעים אותה, הרי זאת בדיוק הנקודה שאומרים: למרות זאת, למה זה קורה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ובהזדמנות זאת תרשה לי לאחל לך רפואה שלמה. <איתן כבל (העבודה):> תודה. תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל טוב. <איתן כבל (העבודה):> כל תמיכה זה חשוב. <אורי אורבך (הבית היהודי):> שיזכה לעלות לרגל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך. אדוני השר ישיב על שאילתא מס' 592, של חברת הכנסת מירי רגב – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מע"מ פירות וירקות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – הימורים חוקיים של מפעל הפיס. <מירי רגב (הליכוד):> לא שואלת? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, עדיין לא שואלת, את ממתינה לתשובה. <592. הימורים חוקיים של מפעל הפיס > חברת הכנסת מירי רגב שאלה את שר האוצר ביום י"ג בטבת התש"ע (30 בדצמבר 2009): מפעל הפיס מפעיל שיטות שונות של הימורים, ובכלל זאת משחקי רולטה במכונות – שיטת הקזינו. בשיטת המשחק הזאת האזרח קונה כרטיס משחק ב-50 ש''ח למשחק. אזרחים קשי יום מהמרים מתוך רצון להרוויח ונגרמים להם הפסדים גדולים. רצוני לשאול: 1. היכן ממוקמים משחקי הרולטה ומתקני ההימורים? 2. כיצד הכספים מושקעים לטובת הקהילה? 3. מה הם סיכויי ואחוזי הזכייה בהימורים אלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שאילתא רגילה מס' 592, של חברת הכנסת מירי רגב, בעניין הימורים חוקיים של מפעל הפיס: מפעל הפיס פועל מכוח היתר שניתן לו על-ידי משרד האוצר ותוקפו עד 31 בדצמבר 2011. ההיתר מתיר למפעל הפיס לערוך הימורים במגוון שיטות וכלים. בין היתר אפשר ההיתר למפעל הפיס להפעיל מכונות "חיש גד" אלקטרוניות. ההיתר הגביל את מפעל הפיס וקבע כי המכונות יוצבו בלא יותר מ-150 נקודות מכירה מתוך כ-2,500 נקודות מכירה של מפעל הפיס – רק 150 – ובסך הכול לא יותר מ-500 מכונות. 1. 500 המכונות פזורות כאמור ב-150 מקומות בכל רחבי הארץ. 2. הרווחים מהפעלת מכונות ה"חיש גד" אינם מובחנים מכלל הרווחים של מפעל הפיס. כידוע, מפעל הפיס משקיע כמחצית מרווחיו בבניית כיתות לימוד, והמחצית האחרת מושקעת בשלטון המקומי בבניית מבנים לרווחת הציבור: בריאות, ספורט, רווחה וכו'. 3. סיכוי הזכייה נע בין 85% ל-90%. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך. שאלה נוספת, בבקשה. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד סגן השר, הרי אתה יודע שעל השאלה הזאת, את התשובה הזאת גם אני יודעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאיפה את יודעת? <מירי רגב (הליכוד):> אני יודעת. אני ביררתי את הפרטים לפני ששאלתי את השאלה. הרי למה שאלתי את השאלה? שאלתי את השאלה כי הרי המכונות האלה נמצאות בדיוק במקומות של האנשים העניים והחלשים, שכל 50 שקלים בשבילם זה הרבה מאוד כסף. יושבים עם המשקאות החריפים, העראק שמוכר לנו, וזאת מכונת ההימורים שלהם. זאת האמת. עכשיו אתה אומר לי ב-150 מקומות, ולא נתת לי תשובה איפה הם. כמה במרכז? מה החתך הסוציו-אקונומי של המקומות שהן נמצאות בהם? ואני שואלת אותך – עזוב עכשיו, זה לא מע"מ ירקות ופירות, בסדר? בוא נשים את זה רגע בצד – אני באמת שואלת אותך שאלה אמיתית; מכונות ההימורים האלה לא נמצאות – לא בקיסריה ולא בכפר-שמריהו, הן נמצאות במיוחד במקומות – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> זאת לא עובדה. את שואלת. את רוצה לשמוע ממנו את התשובה, נכון? את לא רוצה להשיב עליה בעצמך. תודה. <מירי רגב (הליכוד):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי רוצה לדעת היכן בדיוק הן מוצבות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם אדוני מוכן לשלוח לה רשימה מפורטת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא יודע, אני אעביר את הבקשה שלך לגורמים, והם ודאי ישמחו להתייחס. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם גברתי מקבלת את – – – <מירי רגב (הליכוד):> לא, לא מספיק לשלוח. אני רוצה שמהמפגש הזה – יהיה איזשהו מפגש, שלשאלה הזאת יהיה איזשהו מפגש שאני אוכל לדבר על זה, על ה-150. מה זה עזר לי? הוא בעצם לא ענה לי על כלום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא הבנתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הוא אמר שהוא ינסה לבדוק וינסה להעביר לך. יש לך אפשרויות נוספות להעלות את זה בכל מיני ועדות כאלה ואחרות של הכנסת, אם את לא מסתפקת בתשובתו כעת, וגם אם לא תסתפקי בתשובתו לאחר שהוא יבדוק. האם אדוני יבדוק את זה במהרה? השבוע? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שוב, אני אעביר את הבקשה – שחברת הכנסת מירי רגב רוצה לדעת היכן בדיוק המכונות מוצבות. אני אבקש מהם להעביר ישירות אליה, את אפילו לא צריכה את התיווך שלי. <מירי רגב (הליכוד):> מי אמור להעביר לי את זה ישירות? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> משרד האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, מפעל הפיס. ודאי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מפעל הפיס. <מירי רגב (הליכוד):> מפעל הפיס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ודאי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אמרת ש-90% זכייה? <מירי רגב (הליכוד):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שכתוב בתשובה. <מירי רגב (הליכוד):> זאת בדיוק הבעיה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, לא, אנחנו סיימנו את זה כרגע. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אורבך, זו תשובתו של השר כרגע, אבל הוא אמר שהוא – וכרגע אין מה לעשות. אני מודה לך, גברתי. <שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> אם יש 90% זכייה גם אני רוצה לדעת איפה המכונות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לשאילתא הבאה על סדר-היום, מס' 616, של חבר הכנסת אורי אורבך: תקציב מוניציפלי למפוני גוש-קטיף בתחומי המועצה האזורית חוף-אשקלון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא מקשיב – לפרוטוקול. שאילתא נוספת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני דילגתי על שאילתא מס' 600, של חבר הכנסת אמנון כהן – לפרוטוקול. <600. חובת דיווח מקוון למע"מ > חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שר האוצר ביום י"ג בטבת התש"ע (30 בדצמבר 2009): בקרוב יחויבו רבים מהעסקים לדווח למע"מ באימייל. אפשר לקבל חתימה דיגיטלית רק בחברת "קומסיין" בתל-אביב. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – באילו שינויים מדובר? 3. מדוע מי שאינו מחובר לאינטרנט לא יוכל להגיש תקליטור? 4. מה ייעשה כדי שחברת "קומסיין" תקים נקודות בערים נוספות ולפחות בירושלים? תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–4. במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישם התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, נקבע בין היתר כי החל בשנת 2012 חייבים כל העוסקים בדיווח מקוון של הדוח התקופתי למע"מ. הדיווח האמור צריך להיות חתום בחתימה אלקטרונית מאובטחת או מאושרת, כהגדרת מונחים אלו בחוק האמור. נכון להיום חברת "קומסיין" היא החברה היחידה המוכרת כגורם מאשר היכול לספק חתימה אלקטרונית כאמור. לחברה סניפים בתל-אביב ובחיפה. לפי המידע המצוי בידינו פנתה החברה למשרד המשפטים בבקשה לאשר לה הקמת מתחם גם בירושלים. לגבי מי שאינו מחובר לאינטרנט – רשות המסים התחייבה וכבר הקימה עמדות מחשב פנימיות בכל משרדי מע"מ האזוריים לשם הגשת הדוחות הנדרשים על-פי החוק על-ידי מי שאין לו אינטרנט או שמעוניין לעשות כן באמצעות העמדה שבמשרד האזורי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 616, של חבר הכנסת אורי אורבך – בבקשה. <616. תקצוב אחזקת אתר ניצן> חבר הכנסת אורי אורבך שאל את שר האוצר ביום כ' בטבת התש"ע (6 בינואר 2010): המועצה האזורית חוף-אשקלון אמורה לקבל מימון ממשלתי לצורך אחזקת אתר הקרוונים בניצן. מימון זה הוא בקיצוץ אגרסיבי משנת 2007, עד למצב שבשנת 2010 הוא קוצץ לחלוטין. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לתקצוב אחזקת אתר ניצן עד לפינוי אחרון הקרוונים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שאילתא רגילה מס' 616, של חבר הכנסת אורי אורבך, בעניין התקציב המוניציפלי למפוני גוש-קטיף בתחומי המועצה האזורית חוף-אשקלון. כדי לסייע לרשויות שקלטו את מפוני גוש-קטיף וצפון השומרון העבירה מינהלת סל"ע במשרד ראש הממשלה – כיום מינהלת "תנופה" – מדי שנה, מאז שנת 2005, מענקי סיוע מוניציפליים בגין הצרכים וההוצאות המיוחדים הנובעים מקליטת המפונים וממתן שירותים מוניציפליים לאתרי דיור זמניים בתחומי הרשויות. כבשנים עברו, גם בשנת 2010 הוקצו סכומים לסיוע לרשויות שקלטו מפונים, והאחריות לחלוקת כספי הסיוע בין הרשויות היא בידי מינהלת "תנופה", אשר באחריותה מתן מענה בעניין אחזקת אתר הקרוונים בניצן. הסכומים שנקבעו לשנת 2010 הם במסגרת סיכום בין משרד האוצר למינהלת "תנופה", והכול לשביעות רצון הצדדים. שאלה נוספת? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני שאלתי לגבי מועצה אזורית חוף-אשקלון – אילו סכומים היא מעבירה לאחזקת אתר ניצן. האם יש סכומים כאלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא מקבלת את זה דרך מינהלת "תנופה". היא מקבלת את זה ישירות לפי סיכום עם האוצר. היא אמורה לתחזק את זה, היא אמורה להעביר את זה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> האם אדוני יודע שהם קיבלו הפעם תקציב? ככל הידוע לי הם לא קיבלו שום תקציב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הקראתי לך ואני אחזור על השורות האלה. לא הקשבת. כל פעם זה קורה לי אתך, אני לא יודע למה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, אתה לא מקריא את זה שנית. תיתן לו את זה – לפרוטוקול. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, לא, אני פשוט לא הבנתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מצטערת, סליחה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני שואל אם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> התשובה היא כן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כן. אוקיי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. אנחנו עוברים לשאילתא הבאה, מס' 637, של חבר הכנסת דוד אזולאי – לפרוטוקול. <637. מועד תשלום מע"מ ומס הכנסה לשומרי שבת > חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שר האוצר ביום כ"ז בטבת התש"ע (13 בינואר 2010): בשנת 2009 צוין כי אם מועד הדיווח המקורי, 15 בחודש, חל בשבת, הוא יידחה ליום ראשון 16 בחודש. בפנקסים שנשלחו לקראת 2010 בוטלה הדחייה ליום ראשון. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע בוטלה ההתחשבות ביום השבת? 3. מה ייעשה כדי להמשיך את ההסדר שהונהג גם בשנה זו? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) על-פי הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, ופקודת מס הכנסה, דוחות ותשלומים תקופתיים צריך שישתלמו עד 15 בחודש – כל דוח ותשלום על-פי הדין החל עליו. אף שעל-פי החוקים האמורים לא נקבע כי אם 15 בחודש חל ביום שבת מועד התשלום יידחה ליום שלמחרת, נערך דיון מחדש ברשות המסים ונקבע כהקלה לכל בני הדתות כי כאשר 15 בחודש חל ביום המנוחה השבועי של החייב בדיווח ובתשלום לפי דתו, אזי הדיווח והתשלום יידחו ליום העסקים הבא לאחר יום המנוחה השבועי האמור. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 677, של חברת הכנסת רונית תירוש – לפרוטוקול. <677. זיכיון להתפלת מי ים> חברת הכנסת רונית תירוש שאלה את שר האוצר ביום י"ב בשבט התש"ע (27 בינואר 2010): לחברת "מקורות" ניתן הזיכיון להפעלת מתקן להתפלת מי ים באשדוד. החברה התחייבה לעמידה בלוח זמנים – 2012 – המבטיחה שהפרויקט לא יעבור לסקטור הפרטי. רצוני לשאול: 1. מדוע ניתן הזיכיון לחברה חסרת ניסיון ולא לחברות שיש להן ידע מקצועי? 2. האם ניתן תמריץ או סנקציות לעמידה/אי-עמידה בלוח הזמנים? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בהחלטת ממשלה מס' 4341 מיום 18 בדצמבר 2008 הוטל על ועדת המכרזים הבין-משרדית להתפלת מי ים לשקול התקשרות בפטור ממכרז עם חברה המיועדת אך ורק למטרות פרויקט ההתפלה באשדוד, חברה שתהיה חברה-בת של "מקורות פיתוח וייזום בע"מ". זאת, לשם תכנון, מימון, הקמה ותפעול של מתקן ההתפלה באשדוד בהיקף של 100 מלמ"ק בשנה. ככלל, נקבע בהחלטה כי ההתקשרות עם החברה תהיה במתכונת ובתנאים המקובלים בהתקשרויות בין הממשלה לבין המגזר הפרטי לתכנון, מימון, הקמה ותפעול של פרויקטים בתחום ההתפלה בשיטת BOT. כמו כן, קביעת מחיר מי הים המותפלים הוטלה על ועדת המכרזים כחלק מתנאי ההתקשרות עם החברה. להחלטת הממשלה האמורה קדמו החלטות נוספות שהתקבלו מאז שנת 2000 שעניינן הקמת מתקן ההתפלה באשדוד על-ידי חברת "מקורות". זאת, על רקע הצהרותיה של החברה שיש ביכולתה להקים את המתקן בלוחות זמנים מהירים ובהתאם למחירי השוק. על רקע המשבר במשק המים והצורך הדחוף להגדיל את היצע המים השפירים, החליטה ועדת המכרזים כי יש מקום לאשר פטור ממכרז להתקשרות עם חברת "מקורות" כאמור, בין היתר לאור חוות דעתו של מנהל רשות המים שלפיה חלופה זו היא הקצרה והישימה ביותר בהשוואה לכל חלופה אחרת, ולאור התחייבות החברה ללוחות זמנים לאספקת מים כבר בסוף שנת 2011. יחד עם זאת התנתה ועדת המכרזים את מתן הפטור בתנאים המהווים חלק בלתי נפרד מההחלטה, ובכללם עמידת החברה בלוחות זמנים מפורטים לאבני דרך שנקבעו בתהליך, לתחילת אספקת המים ב-31 בדצמבר 2011 ולקביעת מחיר רכישת המים לפי שיקול דעתה הבלעדי של ועדת המכרזים. ועדת המכרזים היתה ערה לכך שלחברה עצמה אין ניסיון קודם בתחום ההתפלה, ולפיכך בין יתר התנאים להחלטה כאמור, חויבה החברה בעמידת הגורם שיקים את מתקן ההתפלה בכל התנאים המקובלים במכרזי ההתפלה, לרבות תנאים טכניים ופיננסיים. אישורו של שר האוצר למתן הפטור ממכרז מכוח סמכותו לפי תקנה 3(28) לתקנות חובת המכרזים ניתן בכפוף לקיומם של כל התנאים שפורטו בהחלטת ועדת המכרזים. בהתאם לכך, ועדת המכרזים פועלת בימים אלו לבדיקת הצעתה של החברה, הכוללת בין היתר בחינת עמידת קבלן ההקמה שהוצע על-ידה בתנאי הסף המקצועיים שנקבעו מראש במסגרת התהליך האמור ומקובלים בשאר מכרזי ההתפלה. 2. כאמור לעיל, כפי שנקבע בהחלטת ועדת המכרזים, תנאי למתן פטור ממכרז לחברה הוא עמידת החברה בלוחות זמנים מפורטים לאבני הדרך שנקבעו בתהליך. בכלל התנאים כאמור חויבה החברה בהעמדת ערבות בסך 20 מיליון שקל לשם מילוי התחייבויותיה לעמידה בלוחות הזמנים וביתר התנאים שתקבע הוועדה. כמו כן, עם הגשת הסכם חתום בידי החברה, ככל שזה ייחתם בסופו של התהליך, יהא עליה להשלים את הערבות לסכום של 40 מיליון שקל. זאת ועוד, הסכם ההתקשרות עם החברה, ככל שייחתם כאמור, כולל קנסות בגין אי-עמידה בלוחות זמנים, אך בצדם קיים גם תמריץ להקדמת לוחות הזמנים. כך, ככל שהחברה תקדים בהשלמת הקמת המתקן ובתחילת אספקת המים ביחס למועד שבחוזה, הכנסותיה מהפרויקט יגדלו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 705, של חברת הכנסת רונית תירוש – לפרוטוקול. <705. ההיערכות התקציבית לרעידות אדמה בישראל> חברת הכנסת רונית תירוש שאלה את שר האוצר ביום י"ט בשבט התש"ע (3 בפברואר 2010): בישיבת הוועדה המיוחדת לבדיקת ההיערכות והמוכנות לרעידות אדמה בישראל בראשות חבר הכנסת משה כחלון ביולי 2008, הוחלט על תקציב בסך 2 מיליארדי ש"ח לחיזוק מבנים בחמש השנים הבאות. רצוני לשאול: 1. כמה כסף הוקצב עד כה? 2. כמה מבנים חוזקו מתקציב זה? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. בהחלטת הממשלה מס' 4331 מיום 14 בדצמבר 2008 בעניין הקצאת תקציב לחיזוק מבני ציבור לקראת רעידות אדמה הוחלט להקצות תקציב רב-שנתי בסך 3.5 מיליארדי שקל בפריסה למשך 25 שנה משנת התקציב 2009 לצורך חיזוק מבני ציבור בפני רעידות אדמה. בהתאם להחלטה, ימומן חיזוק המבנים בחלקים שווים מתקציבי המשרדים הרלוונטיים ומתוספת תקציבית שהקצה משרד האוצר. ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה במשרד התשתיות, בראשות פרופסור אבי שפירא, פועלת לקידום וליישום של החלטת ממשלה זו. עד כה הוגשה למשרד האוצר בקשה אחת ממשרד החינוך בהיקף של 2 מיליוני שקלים, שמומנה בהתאם למפתח האמור לעיל. 2 מיליוני שקלים נוספים הועברו למשרד התשתיות לקמפיין הסברה לשיווק ופרסום של תמ"א 38 – חיזוק בניינים קיימים בפני רעידות אדמה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 725, של חבר הכנסת מגלי והבה – לפרוטוקול. <725. טענה על אפליה במתן גמלאות רטרואקטיביות> חבר הכנסת מגלי והבה שאל את שר האוצר ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): פורסם כי משרד האוצר לא נותן לגמלאי השב"כ והמוסד גמלאות ופנסיה רטרואקטיביות בדומה לאלו הניתנות ליתר גמלאי מערכות הביטחון. רצוני לשאול: 1. מדוע מופלים לרעה גמלאי השב"כ והמוסד? 2. מה ייעשה כדי להחיל את הדבר על כל גמלאי מערכות הביטחון ובכך לשמור את מתן הגמלאות במתכונת אחת? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) הנושא המועלה בשאילתא בעניין גמלאות רטרואקטיביות אינו ידוע לנו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, סגן שר האוצר, על התשובות שלך. יעלה ויבוא שר התיירות וישיב על השאילתות הבאות. גם את כל התשובות שלך נעביר מן הסתם לפרוטוקול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה, גברתי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בינתיים הודעה קצרה למזכיר הכנסת. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך. <שאילתות ותשובות> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שר התיירות הגיע כדי להשיב על שאילתות לא מעטות, טרח והקדיש מזמנו היקר והפסיק את העיסוק בתיירות, שבעיני הוא אחד מהנושאים החשובים ביותר במדינת ישראל. תודה שבאת. אני מצטערת על העובדה שלמעט חבר כנסת אחד, מיכאלי, שנשאר לשמוע – – – <שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> לא שאל, אבל נשאר לשמוע. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> דרך אגב, אני אומר שלחבר הכנסת הזה אין שאילתא, אבל הוא מכבד את המעמד הזה ומכבד את המקום הזה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני מכבד את שר התיירות. <שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> יקירי, תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מצרה על העובדה שחברי כנסת שואלים, השרים מגיעים, והם לא נמצאים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> צריך לשנות את התקנון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מסכימה אתך. שר התיירות ישיב על שאילתא מס' 60, של חבר הכנסת גדעון עזרא – לפרוטוקול. <60. עמלות מגורמים מסחריים למורי דרך> חבר הכנסת גדעון עזרא שאל את שר התיירות ביום כ"ו באייר התשס"ט (20 במאי 2009): הובא לידיעתי שחלק ממורי הדרך – מספרם לא ידוע לי – דורשים מבתי-עסק באתרים השונים בארץ 10% מערך הקנייה של התיירים. התשלום נעשה שלא כדין וללא הפרשת מע"מ. בעלי העסקים חוששים שאם לא ישלמו למורי הדרך, הם יפסחו עליהם ולא יבקרו בעסקיהם. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לעקירת התופעה? 3. האם ייפסלו הנוהגים כך מלהיות מורי דרך? <תשובת שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מורי הדרך המדריכים קבוצות תיירים אכן נוהגים לקבל עמלות מגורמים מסחריים שונים בהתאם להסכמים מסחריים ביניהם. ההסכמים הם בדרך כלל בגין פעילות שיווקית, ועל-פיהם שותפים מורי הדרך בשיווק המוצר הנמכר ובגין כך מקבלים שכר או עמלה. אנו מקווים כי רוב מורי הדרך מנהלים את הקשרים המסחריים הללו בהתאם לחוק וכראוי, והם כמובן אף חשופים, כמו כולם, לבדיקות של שלטונות המס. לעתים נעשית הפעילות המסחרית הזאת כחלק אינטגרלי מתוכנית הסיור שנרקמת על-ידי סוכני הנסיעות ומארגני התיירות, המפנים את הקבוצות עם מורי הדרך שלהם למסעדות ולחנויות כנדבך של המוצר התיירותי הישראלי וכנדבך עסקי בפעילות הסוכנים. 2–3. עמלות מסחריות מקובלות מקדמת דנא בתיירות בעולם כולו, והן מחייבות את כל הנוגעים בדבר לרמה של אחריות להליך המסחרי. ככל שמדובר בעמלה שיש חשש שבעטיה מורה הדרך מדריך את התייר בהתאם לכדאיות הקשורה בהסכמים שלהם הוא מחויב, זוהי התנהגות פסולה בעיני משרד התיירות. מבחינות משרד התיירות, ההמלצה לסוכנים היא להימנע מכך ככל האפשר ולאפשר לקבוצות התיירים זמן חופשי לפעילות מסחרית בשווקים הפתוחים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 102, של חבר הכנסת דוד אזולאי – לפרוטוקול. <102. הקצאת תקציבים לתשתיות לאירועים תיירותיים> חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שר התיירות ביום ד' בסיוון התשס"ט (27 במאי 2009): בימים שני ושלישי השבוע ביקר בישראל האפיפיור. בימים אלה עלו, כמדי שנה, מאות אלפי מתפללים למירון. בשני המקרים הקצה משרד התיירות תקציבים לשיפור כבישים, לשילוט, לחניות וכו'. רצוני לשאול: 1. כמה כספים הוקצו לביקור האפיפיור ועבור מה? 2. כמה כספים הוקצו להילולה בקבר הרשב"י ועבור מה? <תשובת שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. נראה שכוונת חבר הכנסת אזולאי בשאלתו היא לכלל התקציב שהושקע בביקור האפיפיור, ולא רק לחלקו של משרד התיירות, שכן שר התיירות מונה על-ידי הממשלה לאחראי לביקור האפיפיור. במסגרת החלטת הממשלה הוחלט על תקציב של עד 43 מיליון ש"ח לטובת ההיערכות לביקור האפיפיור. מרבית התקציב הוצא, לאחר התייעצות עם הגופים הרלוונטיים, לצרכים האלה: טקסים ואירועים בבית הנשיא, ב"יד ושם", בנתב"ג וב"היכל שלמה"; הועברו כספים לטובת שיפוץ אתרים קדושים לנצרות בערים ירושלים ובנצרת, דוגמת חדר הסעודה האחרונה, כנסיית הקבר, כנסיית הבשורה וכנסיית גת-שמנים, ולשיפוץ תשתיות בשתי הערים, אשר ימשיכו לשמש את התיירים הנוצרים בביקורם בישראל; הועברו תקציבים לטובת היערכות להפקת שתי המיסות, בירושלים ובהר-הקפיצה; עוד הועברו תקציבים לטובת מרכז ההסברה והתקשורת באירוע, שיווק ויחסי ציבור והדפסות כרטיסים לאירועים השונים. תקציב קטן הועבר לטובת היערכות מגן-דוד-אדום, בהתאם לדרישות המשטרה. באשר לחלקו של משרד התיירות, המשרד השקיע כ-4.3 מיליוני ש"ח בביקור האפיפיור, בחלוקה לנושאים האלה: פעולות הפקה שונות עבור הביקור – 400,000 ש"ח; פעולות תשתית – 1,600,000 ש"ח; פעולות שיווק שונות – 2,300,000 ש"ח. למותר לציין כי פעילות המשרד נועדה למינוף ביקור האפיפיור ולמשיכת צליינים בעקבותיו. 2. המרכז הארצי למקומות קדושים פועל בכפוף למשרד התיירות מאז שנת 2004, עם סגירת משרד הדתות. מאז שנה זו משרד התיירות משקיע קרוב ל-3 מיליוני ש"ח מדי שנה בפיתוח תשתיתי לקראת ההילולה במטרה להכין את התשתית הדרושה לקליטת המוני המבקרים באתר. עבודות הפיתוח כוללות עבודות להכנת מגרשי החנייה, סלילת כבישים ודרכים, הקמת מעקות בטיחות, עבודות תאורה ושילוט ועוד. רוב עבודות הפיתוח הן עבודות חד-פעמיות אשר יש לבצען מדי שנה. כמו כן, התקציב האמור כולל תשלום לכוחות המשטרה, למגן-דוד-אדום, למכבי אש וכיו"ב. בשנת 2009 משרד התיירות הגדיל את ההשקעה בהילולת הרשב"י ל-6.8 מיליוני ש"ח, וכן כ-5.5 מיליוני ש"ח נוספים עבור אחזקה שוטפת של האתר. מדינת ישראל ומשרד התיירות השקיעו באתר בעשר השנים האחרונות סכום של כ-44 מיליון ש"ח. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 106, של חבר הכנסת יצחק וקנין – לפרוטוקול. <106. אתר התיירות במירון> חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר התיירות ביום ד' בסיוון התשס"ט (27 במאי 2009): מדי שנה עולים בל"ג בעומר לציונו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, שהוא שני בחשיבותו לכותל, 350,000 איש. כבישי הגישה למקום צרים, אין תנאים הולמים לבאים, אין מגרשי חנייה ועוד. רצוני לשאול: 1. כמה השקיעה המדינה ומשרדך בעשר השנים האחרונות באתר? 2. מתי ייסלל להר כביש בן כמה נתיבים ותוכשר חנייה בת מאות מקומות? 3. מה ייעשה כדי שהמקום יטופל כאתר תיירותי ראשון במעלה? <תשובת שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בשנת 2001 משרד התיירות השקיע 14 מיליון ש"ח בפיתוח תשתיתי של האתר, באמצעות החברה הממשלתית לתיירות בע"מ. הטיפול באתר מירון עבר למשרד התיירות בשנת 2004 במסגרת המרכז הארצי למקומות קדושים, אשר הוכפף למשרד התיירות משנה זו, עם סגירת משרד הדתות. בשנים 2004–2008 השקיע משרד התיירות כ-3 מיליוני ש"ח מדי שנה באתר מירון, ועיקר התקציב הופנה להילולת הרשב"י בל"ג בעומר, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מפעילות האתר ודורשת עבודות תשתית למיניהן מדי שנה. בשלהי שנת 2008 מינה בית-המשפט העליון ועדה מנהלת מיוחדת לאתר, והתקבלה החלטה של המדינה להקצות סכום של 6 מיליוני ש"ח לשנה לתפעול שוטף של האתר. בשנת 2009 משרד התיירות השקיע 6.8 מיליוני ש"ח בהילולת הרשב"י, וכן כ-5.5 מיליוני ש"ח נוספים עבור אחזקה שוטפת של האתר. מדינת ישראל ומשרד התיירות השקיעו באתר בעשר השנים האחרונות סכום של כ-44 מיליון ש"ח. 2. נושא סלילת כבישים אינו בתחום האחריות של משרד התיירות, אולם המשרד משתף פעולה עם גורמים רבים בכל שנה לקראת ל"ג בעומר. השנה נסללה על-ידי מע"צ מנהרת מעבר להולכי רגל, אשר הקלה מאוד ושיפרה את אפשרויות הניידות באזור לקראת ההילולה. הכשרת מגרשי חנייה קבועים כרגע אינה בת-ביצוע, כיוון שמדובר בשטחי חקלאות של המושבים באזור, המשמשים לחנייה רק בזמן האירוע. נושא תכנון ופיתוח של תשתיות קבועות נבחן עתה במסגרת תכנון כולל של האזור. 3. מאז עברו המקומות הקדושים לאחריות המשרד, היחס אליהם הוא כאל אתרי תיירות ייחודיים דתיים ראשונים במעלה. המשרד מכליל אותם בתוכניות הסיור לתיירים ובתוכניות העבודה שלו בתחומים השונים. כחלק מהטיפול בקבר הרשב"י נעשו כמה צעדים בחודשים האחרונים, וביניהם תקצוב נפרד של אחזקה שוטפת של האתר והקמת ועדה מיוחדת לניהול האתר. במאמר מוסגר אעיר כי עם כניסתי למשרד כמה שבועות לפני ל"ג בעומר, הוריתי למשרד לתעדף את ההתייחסות לאירוע ולאתר עצמו. במסגרת זו טופלו ליקויים רבים שהתגלו והדרישות הוסדרו לשביעות רצונם המלאה של כלל הגורמים המעורבים. אני עצמי אף ביקרתי פעמיים באזור לבחינת היערכות הגורמים המעורבים. אני גאה לומר כי השנה נרשמה הצלחה באירועים, והם עברו ללא תקלות. מתקיימים דיונים שוטפים כל העת בנושא, בראשות השר ו/או המנכ"ל, במטרה לקדם את פיתוח האתר ומתוך הבנת חשיבותו כאתר תיירותי מהמעלה הראשונה. בנוסף, לאחרונה ערך משרד התיירות סקר ב-25 מהאתרים הקדושים היהודיים החשובים ביותר. הסקר מכיל אינפורמציה כללית ותשתיתית לגבי כל האתרים, וכן צרכים ואפשרויות לפיתוח האתרים ברמה מקומית ואזורית תוך התייחסות למוצר התיירותי האזורי. הסקר מכיל תמונות של כל האתרים ומהווה בסיס לבניית תיקי תורמים פוטנציאליים. הסקר יעלה לאתר משרד התיירות בשבועות הקרובים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 180, של חברת הכנסת חנין זועבי – לפרוטוקול. <180. חלקה של נצרת בתוכנית משרד התיירות > חברת הכנסת חנין זועבי שאלה את שר התיירות ביום כ"ה בסיוון התשס"ט (17 ביוני 2009): בישיבת ועדת הכלכלה ב-2 ביוני 2009 חולקה חוברת מטעם משרד התיירות שכללה נתונים מדאיגים. רצוני לשאול: 1. מה הוא חלקה של העיר נצרת בעידוד הקמת חדרים בבתי-מלון? 2. בתוכנית השיווק נאמר שקהל היעד הוא נוצרים. למה העיר נצרת אינה מוזכרת בתוכנית המשרד לפיתוח תשתיות תיירותיות? <תשובת שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. נצרת, בראיית משרד התיירות, היא חלק אינטגרלי מהמוצר התיירותי המשווק לנוצרים כקהל יעד עיקרי. משכך, היא מובלטת בפרסומים רבים, ובכללם חוברות שיווק אינפורמטיביות, הסכמי שיווק מול סיטונאים המתמחים בפלחי שוק אלו ועוד. בכל הקשור לעידוד הקמת חדרי מלון נמצאת נצרת באזור פיתוח א'. בשל חשיבותה הדתית וההיסטורית, רואה משרד התיירות את נושא הקמת חדרי המלון כיעד מרכזי במאמץ לעודד תיירות צליינית לישראל. נצרת אף זוכה לעדיפות על פני אזורים רבים אחרים בהקצאת המשאבים לעידוד הקמת בתי-מלון, ויזמים זכאים לקבל בה מענקים של 24% מההשקעה בהקמת בתי-מלון. 2. העיר נצרת נמצאת במקום גבוה בסדר העדיפויות של הממשלה. לאחרונה השקיעה הממשלה בעיר בתשתיות תיירותיות לקראת ביקור האפיפיור סכומים נכבדים בשדרוג המוצר התיירותי, דרכי גישה, גינון, תשתיות בהר-הקפיצה ובמרחב העיר. בנוסף, בימים אלה מתבצעים בחסות משרד התיירות פרויקטים באזור העיר העתיקה בהיקף של 6 מיליוני ש"ח. התשתיות ששודרגו ימשיכו לשמש את נצרת, אם ייעשה בהם שימוש נכון, במשך שנים רבות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאילתא מס' 692, של חבר הכנסת יעקב כץ – לפרוטוקול. <692. תחזוקת קבר רחל> חבר הכנסת יעקב כץ שאל את שר התיירות ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): לדברי מבקרים רבים בקבר רחל, השירותים במקום מוזנחים ומלוכלכים ואף אין בהם מים זורמים. רצוני לשאול: 1. מי אחראי למקום? 2. מדוע המקום לא מוחזק כראוי? 3. מה הוא המצב בשאר המקומות הקדושים? 4. מה הם הנהלים של משרדך לגבי תחזוקת המקומות הקדושים? 5. אם קבר רחל מתוחזק פחות משאר המקומות – מדוע? <תשובת שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. האחראי לקבר רחל הוא המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, שהוא עמותה ממשלתית שהוקמה לצורך שימור ופיתוח המקומות הקדושים ליהודים בישראל, והיא זרוע ביצוע של משרד התיירות ובאחריותו המיניסטריאלית. 2. לאתר צמודים 24 שעות ביממה עובדי אחזקה, סדר, תפעול וניקיון. האתר פתוח 22 שעות ביממה, ובשעתיים האחרות האתר נסגר כדי לטפל בבעיות תחזוקה וניקיון. 3. העמותה עושה כל שביכולתה לקיים תפעול ותחזוק של המקומות הקדושים שבאחריותה במסגרת תקציבה וככל שהוא מאפשר לה. 4. המשרד מצדו עושה מאמצים רבים להגדלת תקציב העמותה, המיועד לתחזוק ופיתוח של המקומות הקדושים. כמו כן מפקח המשרד על עבודת המרכז במסגרת תקציבו הזעום. 5. קבר רחל מתוחזק אף יותר ממקומות רבים בשל חשיבותו והמספר הרב של המבקרים בו, אולם מקומו הגיאוגרפי ומעורבות המינהל האזרחי והצבא באחריות למקום, אינם מקלים את העבודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני השר, אני מצטערת. <שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> לא נותנים לי לדבר בבית הזה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה מוזמן, לפני שאני נועלת את הישיבה, לומר את אשר אתה רוצה לומר. <שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> לא, לא, תודה, גברתי היושבת-ראש. שיהיה לנו ערב טוב. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך שוב על שבאת. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ג באדר התש"ע, 9 במרס 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 20:24.