דברי הכנסת
דברי הכנסת
ד / מושב שני / ישיבות ס"ו–ס"ח /
ט"ו–י"ז בחשוון התש"ע / 2–4 בנובמבר 2009 / 4
חוברת ד'
ישיבה ס"ו
הישיבה השישים-ושש של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, ט"ו בחשוון התש"ע (2 בנובמבר 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
הצעות סיעות קדימה ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6
1. מדיניותה המבולבלת של ממשלת נתניהו 6
2. מדיניות ייהוד ירושלים המזרחית 6
יוחנן פלסנר (קדימה): 7
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 11
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 24
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 25
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 34
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): 41
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 44
נסים זאב (ש"ס): 47
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 49
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 50
אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 52
מוחמד ברכה (חד"ש): 54
חיים אורון (מרצ): 56
סעיד נפאע (בל"ד): 59
אופיר אקוניס (הליכוד): 60
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 67
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 67
הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), התש"ע–2009 68
אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 68
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102), התש"ע–2009 71
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 71
אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 74
הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009 75
השר לשירותי דת יעקב מרגי: 75
גדעון עזרא (קדימה): 76
מגלי והבה (קדימה): 77
ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר עמית, זיכרונו לברכה 78
היו"ר ראובן ריבלין: 78
שר הביטחון אהוד ברק: 79
הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009 82
שלמה מולה (קדימה): 82
נסים זאב (ש"ס): 83
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 85
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 86
שאילתות ותשובות 88
34. התנהגות שוטרים במשטרת עפולה 89
104. תלונות על פגיעה בבתי-כנסת ובבתי-עלמין, הונאה בכשרות ופעילות מיסיונרית 90
107. ידיעה על ריסוס צלבי-קרס על בית-כנסת 92
123. מחסומים משטרתיים בכניסה לכפר תראבין 94
152. בנייה לא חוקית ביישובים ערביים בנגב, בגליל ובירושלים 96
153, 155. ידיעה על אלימות שוטרים כלפי קטין בבית-שמש 97
211. ידיעה על גל גנבות בשכונת רמת-שלמה בירושלים 101
215. אכיפת החוק במזרח-ירושלים 102
154. פינוי מבנה של ישיבה ללא התראה 104
243. עבריינות נוער 106
251. נוהלי המעבר במחסום קלנדיה 108
260. שרפת ספרי קודש בישיבה בחורבות חומש 109
265. היחס לעצורים ולמשפחותיהם בבית-המעצר בירושלים 110
270. תחנת משטרה בבני-ברק 113
273. מדיניות המשטרה כלפי שוטרים דתיים 113
277. אי-הכללת מעשה רצח בכתב אישום 115
282. מעצר תלמידי ישיבה בירושלים 116
284. שחזור אירוע דקירה בשבת 118
293. חקירת פקח שנחשד בדריסת מתיישב 120
294. גל הצתות בטבריה 122
324. מעצר חשודים על-ידי משטרת ישראל 123
328. ביקור קרובי משפחה אצל אסירים ביטחוניים 125
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי ומכובדי חברות וחברי הכנסת, באין שרים עדיין, היום יום שני, ט"ו בחשוון תש"ע, 2 בחודש נובמבר 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה.
<מזכיר הכנסת איל ינון:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 118) (הארכת מועדים), התש"ע–2009, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 2) (יום הסטודנט הלאומי), התש"ע–2009, של חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 63) (חזקת מסירה לעניין נהיגה בזמן פסילה), התש"ע–2009, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 67) (הקלות במס לבניין חדש להשכרה), התש"ע–2009, של חבר הכנסת ציון פיניאן וקבוצת חברי הכנסת.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1716/18 וכלה בהצעת חוק פ/1741/18 – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודים לתואר אקדמי), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שכר מרבי של עובדי ציבור, התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון – איסור ייבוא אלכוהול וטבק לאדם שגילו אינו עולה על 18), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז ואברהם מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי אריאל), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכיות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר עד תום ההליכים בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת דוד רותם, רוברט אילטוב ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יועצת לענייני מעמד האשה בגופים ציבוריים, התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון – רישוי מבקר פנימי), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת רוברט אילטוב; הצעת חוק הדואר (תיקון – אחריות לאיחורים וטעויות), התש''ע–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי ישראל) (תיקון – קביעת סכומי האגרה וצורכי גבייה), התש''ע–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – העברת חבר הכנסת מכהונתו), מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – התנדבות בני נוער), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הרחבת התחולה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – עוולה נזיקית וקובלנה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק טיפול שוויוני בהפגנות, התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שוטטות בשכרות במקום ציבורי), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת דוד רותם, רוברט אילטוב, אברהם מיכאלי ואורי אריאל; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון – ביטול היטל בשל צריכת מים עודפת), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – חופש אקדמי), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עדיפות לאומית בחינוך, התש''ע–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק חיוב בתי-עסק להשתמש בשקיות מתכלות, התש''ע–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (שינוי בתעריפי ביטוח), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת יואל חסון, כרמל שאמה ויצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לדירת מגורים שאינה בשימוש), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שירותים מיוחדים לילד נכה), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, אריה אלדד, אברהם מיכאלי, חיים אמסלם, משה גפני, מנחם אליעזר מוזס, רונית תירוש, דב חנין, מסעוד גנאים, יואל חסון, אורי אורבך, גדעון עזרא, ישראל חסון, יריב לוין, ציפי חוטובלי, כרמל שאמה, דניאל בן-סימון, אורי אריאל, שי חרמש, אחמד טיבי, רחל אדטו, אורלי לוי אבקסיס, משה מטלון, אריה ביבי וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – קידום בנייה בת-קיימא), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי וניצן הורוביץ; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר לתפקיד רב ראשי לישראל), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, שי חרמש ואורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הגברת אכיפת החוק למניעת הטרדה מינית), התש”ע–2009, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: מאבק במחירי הדיור, של חבר הכנסת כרמל שאמה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה למזכיר הכנסת.
<הצעות סיעות קדימה ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. מדיניותה המבולבלת של ממשלת נתניהו>
<2. מדיניות ייהוד ירושלים המזרחית>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו פותחים בהצעות האי-אמון שהגישו סיעות שונות בממשלה, והראשונה שבהן היא של סיעת קדימה: מדיניותה המבולבלת של ממשלת נתניהו. יציג את הנושא חבר הכנסת יוחנן פלסנר. כבוד שר החקלאות, אדוני משיב? חבר הכנסת פלסנר, אתה יכול להתחיל לדבר עד אשר יגיע השר.
<קריאה:>
יש פה שר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש שר רק הוא לא משיב.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
יש שר אחד בממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא משיב, יש כאן בעיה. אני מזמין אותך לעלות אם אתה רוצה, אתה יכול להתחיל לדבר, הזמן לא ייספר לך עד שיבוא השר המשיב או עד שיודיעו לי שהשר שמחון ישיב בשם הממשלה. אדוני ישיב בשם הממשלה? אלא אם יבוא שר אחר, אין לי שום בעיה. בתום דבריו אדוני ישיב. אם אין לך בעיה, אין לי שום בעיה. בבקשה.
<רוני בר-און (קדימה):>
אין לך מה להגיד, תן לו מייד להשיב.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברים יקרים, אנחנו יכולים כבר להסתכל על הממשלה הזו עם קצת פרספקטיבה, בכל זאת עבר מושב אחד, ראינו את ראש הממשלה שבא לסיבוב שני, לניסיון נוסף, אחרי הקדנציה הכושלת של שנות ה-90, וחשבנו – חלקנו נגיד אולי לתומנו – חשבנו שהוא למד משהו.
מה אנחנו מגלים, ועל כן הצעת האי-אמון הזו – אנחנו מגלים, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה משחק "בונקר", אם להשתמש בשפת הכדורגל. ראש הממשלה משחק "בונקר" כי הוא החליט שבכל תחום משמעותי, בכל תחום יסודי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מספיק לו תיקו?
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לא מספיק לו תיקו. מספיק לו להעיף את הכדורים ליציע. הוא מעדיף שלא להחליט. נדרשת החלטה בנושא – הנה נמצא כאן שר החקלאות. יש בעיות קשות לפריפריה, בעיות קשות לשלטון המקומי, השלטון המקומי היום על סף קריסה, עשרות רשויות מקומיות בפריפריה ולא רק בפריפריה נמצאות במצב של תת-קריסה. מה עושה ראש הממשלה? לא מחליט. למה הוא לא מחליט? כי הוא לא מוכן לשלם שום מחיר פוליטי. זה ראש הממשלה שבחרנו למדינת ישראל, זו המסקנה שלו מהקדנציה הקודמת. שלום, אדוני השר, אני מבין שיש לך תשובות.
המסקנה, אדוני היושב-ראש, של ראש הממשלה מהכישלונות הפוליטיים שלו בעבר היא, שהאסטרטגיה הטובה ביותר שלו היא לא להחליט בשום נושא יסודי ובעל משמעות שדורש מאמץ, שדורש מאמץ מערכתי, שדורש לשלם מחירים פוליטיים. הוא לא מוכן לשלם אף מחיר פוליטי, הוא רק מוכן לשלם עם הנכסים הציבוריים שלנו. אנחנו משלמים והוא משחק "בונקר". אנחנו משלמים והוא בועט ליציע.
דיברנו על השלטון המקומי הקורס, דיברנו על 300,000 ישראלים שלא יכולים לבצע פעולה פשוטה שנקראת לבוא בברית הנישואים, לבוא בברית זוגיות כלשהי שמחברת ביניהם – 300,000 ישראלים שאין להם שום אלטרנטיבה אחרת. הנושא עלה על סדר-היום הלאומי, דיבר על כך אפילו ראש הממשלה. אבל מה הוא עושה? מקים ועדה שלכאורה עוד 15 חודשים – בינתיים אולי קצת פחות – אמורה לתת את הפתרון, וכבר אנחנו בחדרי חדרים שומעים מחברים בקואליציה שלא יקרה שום דבר גם בנושא הזה. אז ה-300,000 האלה יכולים לשכוח מהממשלה שתטפל בעניינם.
אנשי השלטון המקומי, שחלקם התארחו היום בסיעת קדימה, ראש המועצה המקומית של חצור-הגלילית, מועצה שנמצאת בסכנת קריסה, ראש העיר – חברים, ראש הממשלה לא מתעניין. זה לא מעניין, הוא לא מוכן לשלם מחיר פוליטי. המסקנה שלו מהקדנציה הקודמת היא שהמטרה העיקרית שלו היא לא לשלם, לא להחליט, רק לשרוד.
עם איזה עוד בעיות יסודיות מדינת ישראל מתמודדת? כמובן, הבעיה של חוסר היציבות וחוסר המשילות. כל מי שנמצא בבניין הזה וגם רבים בציבור מבינים שהמערכת הציבורית הישראלית היום נמצאת במשבר קשה. גם מר נתניהו מבין את זה, אדוני היושב-ראש, גם אתה מבין את זה. האם מר נתניהו מתכוון לשלם ולו קמצוץ מההון הפוליטי שיש לו כדי לנסות לקדם יותר יציבות, יותר משילות? התשובה היא: בוודאי שלא.
ראש הממשלה נתניהו מתעניין רק בדבר אחד: באורך הקדנציה שלו עצמו, במחירים הפוליטיים שהוא צריך לשלם לשותפים שלו, במחירים הפוליטיים שהוא צריך לשלם לשותפים בכוח שלו – זה הדבר היחיד שמעניין אותו. הוא לא רוצה לשנות את השיטה, הוא לא רוצה לפתור את בעיית ברית הזוגיות, הוא לא רוצה לפתור את בעיית השלטון המקומי, הוא לא רוצה לפתור את בעיית הקרקעות ובעיית הבדואים בדרום המדינה,
דרום המדינה היום במשבר קשה מאוד. היתה ועדת-גולדברג, היא באה עם המלצות. מה עשתה מאז הממשלה? שום דבר. השירות האזרחי במשבר קשה. דיברו על שירות אזרחי, דיברו על הצורך לשרת. התפטר ראש השירות האזרחי הנוכחי עם כניסת הממשלה הזאת. מדוע? כי הוא הבין את מה שאנחנו מבינים היום: לממשלה אין שום כוונה אמיתית לקדם את השירות האזרחי. האם מונה ראש שירות אזרחי חדש? ודאי שלא. ועדת האיתור טרם מונתה.
האם זה ראש ממשלה רציני, חברים? האם הוא מנסה להתמודד עם בעיות היסוד של החברה הישראלית? לא – זו התשובה שלי. ראש הממשלה משחק "בונקר", ראש הממשלה לא מחליט, ראש הממשלה מעיף את הכדור ליציע, ומה לעשות, לנו אין זמן ספייר, למדינת ישראל אין זמן ספייר, אדוני היושב-ראש. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שקדנציה שלמה תלך לאיבוד בגלל שיש כאן ראש ממשלה שהסיק מסקנה מהקדנציה הקודמת שלו, שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות זה לשלם מחירים פוליטיים ולא לעשות כלום.
<נחמן שי (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה על חשבונו, אם הוא יאמר לי לשמור אני לא אתן לך.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מכיוון שחבר הכנסת נחמן שי שאל שאלה ראויה, אני אגיב. אדוני חבר הכנסת, ראש הממשלה משחק על חשבוננו ומשחק על חשבון הציבור, גם בזמן הפציעות, ולנו אין זמן ספייר, אין לנו את זמן הספייר, אין לנו את זמן הספייר לא של המשחק ולא של זמן הפציעות. ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להביא לסוף כהונתה של הממשלה הזאת במתכונת הנוכחית, כי הממשלה הזאת מועלת באמון שלה כלפי הציבור הישראלי.
חברים, אם אתם רוצים להבין איזה סוג מנהיגות כן מקיים ראש הממשלה, הרי זו לא מנהיגות שמחליטה, הוא למד שעדיף לא להחליט. דרך אגב, זה אולי טוב להווה; זה לא טוב להיסטוריה. לא להחליט – זה טוב לעבור את המחר, טוב לעבור את מחרתיים, השר ארדן, השאלה איך יזכרו אותו. יזכרו אותו בתור ראש ממשלה שקידם משהו? התשובה היא לא. וכמובן שבכוונת מכוון לא התייחסתי בכלל לנושא המדיני, שבנושא הזה אנחנו מביעים את הביקורת על הממשלה שלנו בצורה שיטתית ומעל בימות רבות, כולל הבימה הזאת.
חברים, איזה מנהיגות אנחנו כן מגלים? זו מנהיגות לפי משב הרוח. כל בוקר, אדוני ראש הממשלה, אתה קם, בודק לאן נושבת הרוח, ולפי זה אתה מקבל את ההחלטות. בודק לאן נושבת הרוח – בנושא המע"מ, כפי שראינו, קיבלת החלטה אחת נחרצת ואחר כך ידעת לשנות את דעתך. במהלך מערכת הבחירות קיבלת החלטה בנושא השלום הכלכלי ושכנעת אותנו באמת, עם יכולת רטורית מרשימה מאוד, ואחר כך חזרת בך, אדוני ראש הממשלה; והיום אנחנו בכלל מדברים על המשא-ומתן הנמשך והנגרר כמו מסטיק מול האמריקנים, כשאף אחד כבר לא מבין לאיזה כיוון אתה מוביל בעניין המדיני.
בנושא דוח גולדסטון, נושא חשוב, נושא לאומי, כמה עמדות הבעת? קמת בוקר אחד והחלטת שתהיה ועדת בדיקה. קמת בוקר אחר והחלטת שלא תהיה – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
באותו בוקר ארבע החלטות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כנראה שבאותו בוקר התעוררת בפעם הרביעית וכבר החלטת שתהיה מעין ועדת אגרגציה שתרכז מסמכים, מעין מזכירות ממשלה שתרכז מסמכים ותכין מסמך מחודש, וזה יהיה המענה הציוני לבעיה של דוח גולדסטון.
חברים, זה לא רציני. מנהיגות לפי משב הרוח היא לא המנהיגות שהמדינה הציונית צריכה. מנהיגות יוזמת – זו המנהיגות שאנחנו צריכים, אדוני היושב-ראש; מנהיגות שלא פוחדת להסתכל על הבעיות, על זרמי העומק, על הדברים המשמעותיים ביותר, שמשתמשת במשאב הזה שיש לה, תשומת הלב הציבורית, הזמן שנמצאים פה בכנסת וסביב שולחן הממשלה, ובאמת נוגעים בהכרעות האמיתיות.
ועכשיו, מה עומד בפניך, אדוני ראש הממשלה? אדוני היושב-ראש, עומד בפני ראש הממשלה נושא מס הבצורת. אנחנו כבר יודעים מה יחליט ראש הממשלה. הרי ראש הממשלה, בסגנון המנהיגות שלו, מנהיגות לפי משב הרוח, יסתכל ויבין שעוד פעם הפקידות הוציאה מתחת ידיה יוזמה לא מבושלת, יוזמה לא רצינית, ואתה עוד פעם תחזור בך.
אדוני ראש הממשלה, זה לא רציני, זו לא ממשלה שראויה לאמון הציבור. אנחנו, הציבור הישראלי, ראויים למנהיגות יותר רצינית. אנחנו מצפים לזה ממך, תסיק את המסקנות העיקריות, לא איך שורדים, אלא איך משנים. לא איך משחקים "בונקר", אלא איך מנצחים את המשחק.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהמסקנה ברורה, אנחנו צריכים להביע אי-אמון בממשלה, ומה שיותר מהר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת פלסנר שעמד בעשר הדקות. שתי הדקות הנוספות היו עד שהשר הגיע. כבוד השר, האם אדוני רוצה להשיב או שישיב על שתי ההצעות יחד?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני אשיב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שעל הצעת האי-אמון השנייה ישיב שר השיכון.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבל, חבר הכנסת בר-און, כיוון שאתה מבין דגול בכדורגל ודיברו פה הרבה על "לשחק בונקר", אז אולי תישאר כיועץ מומחה של הסיעה בנושא.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – לפני עשר שנים עמדו והתחננו לקבל ממני הזמנות לכדורגל.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
נכון, אלה שמינו אותך לשם.
<רוני בר-און (קדימה):>
באלה אני מבין.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
כן, ראש הממשלה הנוכחי לכן מינה אותך ליושב-ראש הטוטו.
<יואל חסון (קדימה):>
יש לי הצעה לסדר: אולי כאשר נציג הממשלה מדבר אז האופוזיציה לא תהיה באולם, כמו שהקואליציה לא נמצאת באולם – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
זה קורה באופן טבעי. יושבת-ראש האופוזיציה מעולם, מאז כינונה של הממשלה הזאת, לא ישבה כאן כשהממשלה השיבה. כנראה שלא מעניינת אותה התשובה. אין פה שום עניין לקבל תשובה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברשותך, כבוד השר, אני רוצה רק לומר לך שאני ישבתי כאן כל הזמן כשהייתי חבר כנסת מהמניין.
<יואל חסון (קדימה):>
באופוזיציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
באופוזיציה או בקואליציה.
<יואל חסון (קדימה):>
כשהיינו קואליציה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תפקידו של חבר הכנסת, בין השאר, הוא להיות במליאה, על מנת להגיב, על מנת לומר.
<יואל חסון (קדימה):>
כמו שאתה יודע, גם אני יושב פה לא מעט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יודע, אני לא בא אליך בטענות. אין לי יכולת, ואין יכולת לאף אחד מיושבי-ראש הכנסת, לחייב את החברים, אלא אם כן אנחנו נקבע מצב שבו חבר הכנסת חייב להישאר במליאה. חבר הכנסת חייב לבוא לבניין, הוא לא חייב לשבת במליאה. אני חושב שייתכן מאוד שאם אחד מכם יבקש לשנות את התקנון, ייתכן מאוד שהדיון הוא ראוי, אבל אתה לא יכול לבוא בטענות כי פעם זה פה ופעם זה שם. מה שאני יכול לומר, שבדרך כלל, באיחורים קלים ביותר, הממשלה יושבת פה עכשיו.
<יואל חסון (קדימה):>
אבל תראה, פה ממש ריק. אפילו כשאנחנו היינו הקואליציה זה לא היה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא חושב. כשהיה בפעם שעברה ריק בצד ההוא אמרתי לחברי שישבו על ידי שזה עניין של זמן שהצדדים יתחלפו.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
זו אמירה חשובה מאוד, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דרך אגב, אמרתי את זה לשר והוא לא האמין.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
גם עכשיו אני אומרת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא אמרתי עכשיו, אמרתי אז.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני, גם אני לחשתי לחברת הכנסת סולודקין שזה זמני ואנחנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
או שתצדק או שלא.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
יש לו 50% לפחות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מרגע זה, כבוד השר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
היה ראוי שיהיו גם יותר חברי כנסת מהקואליציה. זה הדבר היחיד שאנחנו מסכימים עליו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לזכותך ייאמר שלפחות בנושאים שאתה היית מופקד עליהם מטעם סיעתך, ישבת בכל הדיונים.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
השתדלתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני צריך לציין את חבר הכנסת בוים, את חבר הכנסת בילסקי, את חבר הכנסת פלסנר. בבקשה, אדוני.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
חשוב לי לומר שאני מעריך מאוד את חבר הכנסת פלסנר ואת כישוריו. ניסיתי לשבת פה ולהקשיב לדבריו, לא רק לשמוע אותם, אלא גם להקשיב ולנסות לרדת לעומקם, ככל שהעומק הזה של הטיעונים קיים, כדי לנסות להשתכנע בנפש חפצה מהטיעונים. אני חייב לומר שגם השבוע לא הצלחתי להבין מדוע לטענתכם יש להביע אי-אמון בממשלה.
אמר חבר הכנסת פלסנר שראש הממשלה יש לו עניין רב לגרום לכך שהקדנציה הזאת תהיה ארוכה ככל שניתן. אני מסכים. אכן, ראש הממשלה, כמונו, מאוד מעוניין שהקדנציה הזאת תארך כמה שיותר. דרך אגב, הייתי מפנה אותך, כהרגלי, לבלוג של יושבת-ראש האופוזיציה טרם הבחירות ולראיונות רבים שהיא נתנה, ובהם היא הסבירה לעם ישראל השוכן בציון שמשך הקדנציה ויציבותה של הממשלה זה האיום האסטרטגי, אחד הגדולים ביותר, המיידיים, על מדינת ישראל, כיוון שהאיומים הפוליטיים וחוסר היציבות הם אלה שגורמים לעתים לקבל החלטות על בסיס הטווח הקצר, דבר שבוודאי לא היית רוצה שכך אנחנו נפעל.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אבל יושבים על כיסא כדי לקדם משהו.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
ולכן זה אך טוב שראש הממשלה שואף לייצב כל הזמן את ממשלתו, ממשלת עם ישראל, כמה שיותר – –
<זאב בוים (קדימה):>
באיזה מחיר?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – כדי שנוכל – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
על חשבון מה?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
זאת שאלה אחרת, אבל הוא דיבר קודם כול על אורך הקדנציה. אורך הקדנציה הוא בוודאי עיקרון חיובי שהעם מאוד מעוניין – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לא כשזו המטרה היחידה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
עכשיו לגבי המחיר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, כשהיית על הבמה הבהרת את זה בצורה – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אבל הוא לא היה בחלק הראשון של הנאום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר שמע.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
השר שמחון מייד עדכן אותי וגם הדוברת שלי במסרונים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מוכרח לומר לך שהוא אומנם הפסיד את חלקו הראשון, אבל אתה טרחת לחזור על מה שאמרת בחלק הראשון.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
נכון. המוטיב שאכן חזרת עליו פעמים מספר, אמרת שהמחיר העיקרי – כמובן שאני מניח שיש לך עוד מחירים שתוכל לפרט, אבל המחיר שבו התמקדת הוא שראש הממשלה מסרב לשלם מחירים פוליטיים ומשחק "בונקר". קודם כול, אני אומר לך שהתחלפה ממשלה, ובשונה מהממשלה הקודמת אנחנו לא משווים את ניהול ענייני המדינה למשחק כדורגל. לא משווים. דרך אגב, אם אתה מתעקש להשוות את זה לכדורגל, לפחות כשמשחקים "בונקר" לא מפסידים. אז יש בזה יתרון. לדוגמה, כשאתה לא משחק "בונקר" – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
לא בטוח – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – ואתה מפקיר את העורף, בין אם זה בצפון ובין אם זה בדרום, אתה עלול אחר כך לחטוף 8,000 טילים או אלפי טילים בצפון. לכן לפעמים דווקא לשחק נועז יותר יכול לגרום לנזק הרבה יותר גדול מאשר לשחק "בונקר". שוב, חבל שחבר הכנסת בר-און עזב, יכול להיות שיכול היה לתת לסיעת קדימה קצת הרחבה בנושא הזה מניסיונו בעניין.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
היו שומרים את הכדורים ליציע – – –
<נחמן שי (קדימה):>
זה לא היה – – – חלוץ מטרה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא מעיף את הכדורים ליציע ולא קורה כלום – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
בכל מקרה, אני יכול להבין את התסכול השבועי המעודכן של האופוזיציה, כי זה באמת לא נעים. קרה דבר נורא. פתאום, כל תרחישי הבלהות של יועצים שלכם או של יושבת-ראש האופוזיציה על התמוטטות היחסים – ואני כמובן לא מניח שאתם רוצים שחס וחלילה היחסים עם ארצות-הברית יתמוטטו, הרי אתם פטריוטים טובים כמונו וכמו כל מי שיושב פה בבית – אבל אתם העליתם תחזיות מתוך דאגה כנה לעומק היחסים האסטרטגיים בינינו לבין ארצות-הברית, ואתה תיארת שראש הממשלה לא מוכן לשלם שום מחיר פוליטי ובועט כדורים ליציע וכל התיאורים הזולים שלכם תמיד מתוך הסתכלות מאוד מבזה על תפקידו של ראש הממשלה – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אז הוא שילם את המחיר – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – אבל זו זכותכם, אני לא יועץ של סיעת קדימה בתפקידה. אבל הנה באה מזכירת המדינה של ארצות-הברית – ואף אחד לא יכול לחלוק לא על ניסיונה המדיני ולא על כנות כוונותיה, ולא שאני אגיד שאני מאושר לגמרי מהתיאור שהיא תיארה את עמדותיו של ראש הממשלה – אבל סותרת את כל מה שאתה אמרת.
הרי אתה בא היום משמאל ואומר: ראש הממשלה לא מוכן לקחת שום סיכון פוליטי, בועט כדורים ליציע, לא מוכן לסכן את שרידותו, עושה הכול כדי להאריך את הקדנציה. טוב, אז מילא, אני אבוא ואעיד עליו – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
הוא יודע שאתם לא תדברו, אדוני השר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אבל באה מזכירת המדינה של ארצות-הברית ואומרת – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אדוני השר, הוא יודע שאתם לא תדברו, אתם ממלאים את פיכם מים.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – ראש הממשלה הציע דברים שלא הוצעו מעולם בעבר, הפלסטינים – שאתם, במקום לתקוף אותם, מנסים לתקוף אותנו – הפלסטינים דורשים היום דרישות כתנאי סף למשא-ומתן שהם מעולם לא דרשו מאז שהתחילו אי-פעם המגעים אתם. אז באמת – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
ואתם, שתיקת הכבשים, גלעד?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – קצת, קצת קרדיט לציבור.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אתם, שתיקת הכבשים?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני דווקא שמעתי – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
איפה אתם?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אברהם, אפשר לקרוא קריאות ביניים, אי-אפשר לנאום במקומו. חבר הכנסת פלסנר נאם. אני אשאל את השר אם הוא מסכים.
<יואל חסון (קדימה):>
אני לא רוצה לקלקל לשר ארדן. מזכירת המדינה אמרה דברים הפוכים – – – היא אמרה – – – ההתנחלויות לא מספיק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. השר שמע את ההערות. עכשיו אני מבקש, קודם כול, אחד-אחד ולא כולם יחד, ולתת אפשרות לשר לענות לכם. הוא לא מוגבל בזמן.
<יואל חסון (קדימה):>
השר שמחון בעד ההתנחלויות כי הוא בעד לשבת בממשלה, זה בסדר. אין בעיה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
לצערי הרב, ההשפעה של השר שמחון וחבריו היא בינתיים קצת יותר גדולה משלנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני חשבתי שתפקידו של השר היום להרגיע אותי אחרי מה ששמענו משרת החוץ האמריקנית. אתם מפריעים לו להרגיע אותי – אותי ואת עצמו.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
חברת הכנסת אברהם, אני רוצה להזכיר לך – כי את עשית את התפקיד הזה – שאני לא עונה כאן בשם עמדותי הפרטיות, אני עונה כאן בשם הממשלה.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אבל גם לעתים נדרשתי והבעתי את עמדתי בניגוד לממשלה כאשר – – – יאמר את זה יושב-ראש הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא עונה בשם הממשלה. הוא יכול לבקש בשם הסיעה לדבר מה שהוא רוצה. הוא עונה בשם הממשלה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
כל אחד יעשה את זה כפי שהוא מבין, ואת יודעת שבאמת יש לי כבוד רב לך ולדרך שבה עשית את התפקיד, אבל אני רואה את עצמי כאן כמייצג את עמדת הממשלה, לא את עמדתי הפרטית, ואת עמדתי הפרטית אני מביע בהזדמנויות שניתנות לי, וניתנות.
אבל בכל מקרה, באה מזכירת המדינה – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
עמדתך הפרטית היא שונה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – ומציגה באופן חד-משמעי, שלא ניתן לפרש אותו בשום דרך אחרת, ואומרת: ראש הממשלה מנסה כמיטב יכולתו לקדם תהליך מדיני ולהתניע משא-ומתן, והצד השני, הצד הפלסטיני, מערים היום קשיים – לא חשוב אם זה בגלל הבחירות המתקרבות שם או כל שיקול אחר – אבל הצד הפלסטיני מערים קשיים, דרישות שלא נדרשו בעבר.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
והוא ירד מהשלום?
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אבל באמת, מעבר לזה, אני שוב פעם מנסה להזכיר לכם כל שבוע – אני כנראה לא המסבירן הכי טוב בעולם, אבל אני לא מתייאש ואני אמשיך לנסות כל שבוע, ולנסות גם לבקש את עצתכם, כי באמת סך הכול מי שהוביל את המשא-ומתן בשנים האחרונות היה יושבת-ראש האופוזיציה, שעשתה את זה בשם ראש הממשלה אולמרט. היו לה המון פגישות עם אבו מאזן, עם אבו עלא, ובחדרים, במלונות ירושלמיים הוצעו הצעות, ויתורים כאלה ואחרים, ואבו מאזן התייחס גם לאחרונה, גם לפני הבחירות, ואמר שהוא לא מכחיש את העובדה שהוצעו לו הצעות מרחיקות לכת והוא סירב לקבלן.
אז כמי שהובילו את המשא-ומתן בשנים האחרונות ולא הצליחו להביא להסכם שלום – דרך אגב, אני לא מאשים אתכם כי אני יודע היטב מה שכמעט כל עם ישראל יודע, שהבעיה קודם כול נעוצה בסרבנות של הנהגת הרשות הפלסטינית וגם של חלק מהעם הפלסטיני להכיר בזכותם של היהודים למדינת לאום משלהם – אני הייתי מצפה, לפחות בשם ההגינות, גם שקולכם יישמע ברמה ותגידו לנו מה לדעתכם צריך להציע לפלסטינים כדי שיהיה כאן הסכם שלום.
הרי כל הזמן להשתמש באותן ססמאות – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
נסיגה, זה מה שצריך.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
ההצעות שלכם, תאמין לי שאני יודע מה ההצעות, זה בסדר. את ההצעות שלהם, כמי שהובילו כאן את המדינה בשנים האחרונות – הייתי מצפה, בשם הכנות לפחות, שהציבור יבין שאתם לא מנסים שוב לאחז את עיניו כמו בדרך כלל ולמכור לו מקסמי שווא, אלא להגיד לו: לדעתנו, נוסחת לבני להגעה להסכם שלום אומרת ויתור כזה או אחר בזכות השיבה, ריבונות במתחם הר-הבית ובמקומות הקדושים, או ריבונות משותפת, או כל נוסחה שאתם חושבים שעדיין לא הוצעה לפלסטינים ויכולה להביא היום הסכם שלום. לפחות שהעם ידע מהן עמדותיכם, כי למכור לו שוב ושוב את אותם מקסמי שווא שלא עבדו בעבר, אני חושב ששוב מדובר בעלבון לאינטליגנציה של הציבור; והרי אני לא מאמין שאתם חושבים שהציבור איננו אינטליגנט.
אני חושב שכל מי שעוקב אחר ההתנהלות של הממשלה בשבעת החודשים האחרונים, רואה שלא רק שלא מדובר בקיפאון אלא שמדובר פה בהמון המון יוזמות כלכליות, חברתיות, מדיניות, שנועדו לשנות את איכות החיים של אזרחי המדינה, ולא מסתכלים לא על שיקולים פוליטיים אלא אך ורק על טובתו של האזרח. וזה – מחקיקתו של חוק שיאפשר תקציב דו-שנתי ותכנון לטווח ארוך, ולא לעשות את הסאגה הפוליטית שמעודדת סחטנות מדי שנה בשנה, ואני – בעזרת השם, לא רוצה לעשות עין הרע – אני חושב שהתוצאות של המשק בחודשים האחרונים – אני חושב שזאת היתה צריכה להיות סיבה למסיבה גם באופוזיציה; הרי כולנו חלק מאותה מדינה ורוצים את טובתם של אותם אזרחים. מה לעשות שהתוצאות הכלכליות בינתיים הולכות ומשתפרות והמדיניות הכלכלית של הממשלה זוכה לשבחים לא מפוליטיקאים אלא מגופים כלכליים בכל רחבי העולם.
ראש הממשלה מקדם כמיטב יכולתו רפורמות – הן בתחום התחבורה, הן בתחום התכנון והבנייה והן במגוון תחומים נוספים – כדי לשנות דברים שלא שונו כאן עשרות בשנים. אנחנו לא מתכוונים להשאיר דבר אחד מתחת לבלטות, אלא אנחנו נוציא הכול וננסה לשפר את התהליכים הביורוקרטיים שהקשו בעשרות השנים האחרונות על פיתוח של הרבה מאוד נושאים במדינה.
ולכן, ומכל השיקולים שהזכרתי לעיל, אני סבור שצריך לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בכל מקרה גם אם ניסוג – מאום-אל-פחם לעולם לא ניסוג, אני יכול להבטיח לך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו נילחם על זה, חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אתה יוצר משבר בקואליציה, אדוני היושב-ראש.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אני מציע שלא תתחייב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא מחויב לממשלה, אני אומר את דעתי. לא נוותר על אום-אל-פחם.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני מתחייב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם אדוני תומך בעמדתי?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, אני תומך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני הבעתי רק את עמדתי, לא את עמדת הממשלה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
ארץ-ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בטוח, מה זה. בטוח, אני אמרתי, לא פירטתי את הגבולות אבל אמרתי: אנחנו מאום-אל-פחם לא ניסוג. אתה הייתי אתי, חבר הכנסת אורי אורבך, היינו שם, הצהרנו את ההצהרה הזאת שם, שלעולם לא נוותר על אום-אל-פחם. היא עיר ואם בישראל, אמרתי.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אני קורא לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון, אבל, חבר הכנסת זחאלקה, שר השיכון איננו כאן, אז אתה יכול להתחיל לדבר שלא על חשבון הזמן עד שהוא יגיע, אלא אם כן יאמר לי השר המקשר, שהוא גם השר להגנת הסביבה, האם הוא יענה במקום שר השיכון.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא יענה, אז אתה יכול להתחיל לדבר, אני לא סופר לך את הזמן עד ששר השיכון ייכנס. אם אתה רוצה להפסיק ולחכות עד שהוא יבוא, אני אכריז על הפסקה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני מעדיף שנכריז על הפסקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, אדוני. רבותי חברי הכנסת, הואיל ואין שר משיב נוכח באולם – נמצא פה השר התורן והשר המקשר, אבל מי שהיה צריך להשיב זה שר השיכון – אני מכריז על הפסקה לעשר דקות. תודה רבה. הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 16:30 ונתחדשה בשעה 16:38.)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את הישיבה. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניות ייהוד ירושלים המזרחית. ישיב השר המתאם בשם הממשלה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, נייר הלקמוס של הכוונות הפוליטיות של ממשלת ישראל באשר להסדר פוליטי הוא מה שהיא עושה ומה שהיא אומרת בקשר לירושלים – אחת הערים החשובות ביותר והמוכרות ביותר בכל העולם.
ירושלים המזרחית על-פי הדין הבין-לאומי היא שטח כבוש. לא החוק הישראלי הוא הקובע, הוא שצריך לקבוע מה שקורה בירושלים, אלא הדין הבין-לאומי. אנחנו רואים מצב שבו יש הפרה סיטונאית של החוק הבין-לאומי בכל מה שקורה בירושלים המזרחית. אזרח שעובר על החוק נקרא עבריין. מדינה שעוברת על החוק הבין-לאומי היא עבריינית. הגיע הזמן שיהיה דוח גולדסטון – חקירה בין-לאומית על מה שקורה בירושלים המזרחית, על מה שעשו ממשלות ישראל ועושה הממשלה הנוכחית.
<נחמן שי (קדימה):>
הוא עוד עלול להסכים.
<קריאה:>
– – –
<נחמן שי (קדימה):>
הוא התאהב – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
על מה שעושה הממשלה הנוכחית – כמעט איפה שתשים את האצבע שלך בכל תחום, בכל מקום, ישנה הפרה בוטה ומתמשכת וזדונית – – –
<רחל אדטו (קדימה):>
מקבלים שירותי בריאות יותר טובים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – – וכוונה תחילה מוותרים עליהם.
<זאב בוים (קדימה):>
תשפוך תשפוך, אתה והשיח' ראאד יחד – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא להפריע, חבר הכנסת בוים.
<זאב בוים (קדימה):>
– – הלך העורב אצל הזרזיר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בוים, הוא מביע את דעתו, לא את דעתך. קרוב לוודאי גם שלא את דעתי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
בירושלים חיים כיום 260,000 פלסטינים. ישראל בנתה התנחלויות בירושלים. זה לא שכונות, אלה הן התנחלויות. ואני אומר לכם שביום מן הימים יכול להיות הסדר, וכל מי שקונה בית במזרח העיר שם את כספו על קרן הצבי, כי לכל ממשלה ישראלית שתבוא לא יהיה כסף לשלם פיצויים. ואני קורא לציבור היהודי לא להתנחל בירושלים. אין הבדל בין התנחלות בירושלים לבין התנחלות אחרת, כל התנחלות; בין מאחז, שקוראים להם אנשים הזויים, לבין בנייה והתנחלות בתוך ירושלים המזרחית.
<זאב בוים (קדימה):>
מה לגבי ההתנחלות בפתח-תקווה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני קורא לציבור היהודי לא לשים מכשולים. מגורים בהתנחלויות בירושלים הם מכשול לשלום, מכשול להסדר עתידי, ועל כן כל מי שרוצה שלום, כל מי שרוצה הסדר, כל מי שרוצה חיים, כל מי שלא רוצה מלחמה, בבקשה שלא יעשה זאת.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אתה מאיים? מי שלא רוצה מלחמה – אתה שומע? מה, אתה קורא פה למרי אזרחי? למה – – – מה זה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת רוחמה אברהם, הוא אומר את דעתו.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אבל מה זה, אדוני היושב-ראש? עם כל הכבוד שהוא אומר את דעתו – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
ממשלת ישראל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עדיין טוב שהוא אומר את הדברים האלה כדי שיבינו אנשים על מה מדובר. כדי שיבינו על מה שמדובר. יש כאלה שמשלים את עצמם. תשמעו את חבר הכנסת זחאלקה. הוא אומר דברים – – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
כדרבונות.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, אם מישהו משלה את עצמו שהפלסטינים ביום מן הימים יוותרו על ירושלים המזרחית, הוא זורע אשליות, הוא פשוט משקר. אני מודיע לכם: הפלסטינים לא יוותרו על ירושלים המזרחית. פלסטין בלי ירושלים היא כמו גוף ללא נשמה. כמו גוף ללא נשמה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
כתוב בקוראן?
<קריאה:>
גם זה לא שלהם.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
ממשלת ישראל מנסה במשך עשרות השנים האחרונות, הממשלות כולן, לייהד את מזרח-ירושלים. אם ניקח רק את עניין הריסת הבתים ובניית ההתנחלויות. טוענים שזו בנייה בלתי חוקית. מה זה חוקי פה? איזה חוק? אנחנו לא מכירים בהחלת החוק הישראלי על ירושלים המזרחית.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
לקבל קצבאות מהביטוח הלאומי אתם כן מכירים? זה בסדר?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
למה את כל כך צעקנית?
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
לא צעקנית. אתה צריך להכיר בזכויות וגם בחובות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני מציב לך עובדות, תבואי ותגידי. את מתקוממת נגד כל אומות העולם, נגד החוק הבין-לאומי. מי שתומך בהריסת בתים בירושלים, תומך בעבריינות, תומך בפשעי מלחמה.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
– – – ולקבל את כל השירותים ממדינת ישראל זה בסדר.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני רוצה להגיד לך דבר אחד, תשמעי אותי טוב. תשמעי, אולי תלמדי משהו. אני אקח את הדוגמה הזאת: מדברים על הריסת בתים בירושלים – זה לא חוקי, בתים לא חוקיים, בנייה בלתי חוקית. על-פי כל דין בין-לאומי אסור לכוח כובש להרוס בתים. זה מוגדר בחוק הבין-לאומי כפשע מלחמה להרוס בתים בשטח כבוש. מי לא חוקי פה? מי העבריין כאן? העבריין הוא שהורס, לא זה שבונה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בחוק הבין-לאומי כתוב שמותר לבנות באופן לא חוקי כי המושל הצבאי הוא גם – אני לא מדבר כרגע על הריבונות. הרי אם הורסים בית שהוקם באופן לא חוקי, וזה לא היה בית שהיה קיים שם מזמן מה שאתה קורא הכיבוש, אלא בניין שהוקם בניגוד לחוק.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
ההגבלות נעשות על-פי חוק שהחוק הבין-לאומי לא מכיר בו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמותר לבנות – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא מכיר בו. החלת הריבונות הישראלית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא החלה. כתוב בחוק הבין-לאומי שכאשר יש כיבוש, מה שאתה קורא, המושל הצבאי הוא האחראי. עכשיו, הוא נותן רשיונות בנייה. נגיד שבא אדם שהוא נמצא בשטח ובונה באופן לא חוקי, האם אי-אפשר למצות אתו את הדין?
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
לא, חלילה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת אומרת, כל מי שבונה באופן לא חוקי, אחרי זה אי-אפשר להרוס לו בגלל החוק הבין-לאומי?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הבנתי את השאלה, ואני אשיב עליה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אפילו. למשל, פלש לגבולות של אזרח אחר שהוא לא היה אזרח באותה עת שבו היה מעשה הכיבוש.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אנשים בונים את בתיהם בשטחים שלהם, על האדמה שלהם, באזור שלהם. לא ישראל היא שתקבע. היא כוח כובש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה חוק בין-לאומי חדש.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כל העניין הזה של הריסת הבתים נעשה על-פי חוק, או על-פי החוק הישראלי שאף אחד לא מכיר בתחולתו. אם העולם אומר, ואם הדין הבין-לאומי אומר שהחלת הריבונות והחוק הישראלי על ירושלים המזרחית היא דבר בלתי חוקי, אז כל המעשים הם בלתי חוקיים.
אני אומר שיש אחריות של כוח כובש. למשל, בענייני חינוך. מצב החינוך בירושלים המזרחית הוא הגרוע ביותר של העם הפלסטיני כולו, הוא גרוע יותר ממצב החינוך בעזה, בשכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זחאלקה, אני אתן לך זמן, רק תסביר לי. נגיד שאתה וחבר הכנסת עפו אגבאריה גרים זה ליד זה, ואתה באותו משטר שאתה קורא כיבוש שאין לו לגיטימציה ואין לו חוקיות, ואין הכול, אתה יכול להיכנס אליו הביתה – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אסור לי, בטח שאסור לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
למה? מי ישמור על זה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
בטח שאסור לי. אבל, יש אחריות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי אתה לא תעשה את זה, אבל נגיד שהוא כן. נגיד שאתה לא תעשה, אבל נגיד ד"ר עפו אגבאריה נכנס אליך. מותר לו? מי ישמור על זה? יש בחוק הבין-לאומי דבר של מטיל חובה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
על זה אמר הרב עובדיה יוסף: פלפולים של חכמי אשכנז.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל זה בכל זאת שאלה שאני שואל אותך כי זה קורה.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
קשה לו לענות עליה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, לא. לא קשה בכלל. זו השאלה הכי קלה בעולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז אני שאלתי את השאלה; אם אתה רוצה אני חוזר בי משאלתי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
יש אחריות. בוא נעמיד שני דברים: א. הכיבוש צריך להסתיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, בסדר.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
ב. כל עוד יש כיבוש, יש דין בין-לאומי של אחריותו של כוח כובש לאפשר חיים נורמליים לתושבים. ממשלת ישראל לא מאפשרת זאת. היא בונה התנחלויות, וזה לא חוקי. היא הורסת בתים, וזה לא חוקי. היא מונעת חינוך נאות מעשרות אלפי ילדים, וזה לא חוקי. מצב החינוך בירושלים המזרחית – אולי חברי הכנסת אפילו לא יודעים זאת – הוא הגרוע ביותר מכל חלקי העם הפלסטיני. מצב יותר קשה ממצב החינוך בעזה, יותר קשה ממצב החינוך בשכם, יותר קשה מהמצב במחנות הפליטים בלבנון, סוריה וירדן. 50% נשירה עד התיכון. בדוח האחרון של האגודה לזכויות האזרח – בחטיבת הביניים הנשירה היא של 35%. יש מחסור באלפי כיתות לימוד. אחריותו של מי זה? הכוח הכובש כאן פוגע בזכויות יסוד של התושבים.
כל מה שמשרד החינוך ועיריית ירושלים עושים זה לבנות תירוצים מדוע המצב הוא כזה. מי שמבקר בבית-ספר בירושלים המזרחית רואה מצב שאין לו דוגמה; הספסלים הם מקיר לקיר, מגיעים 70 סנטימטר, או מטר מקסימום, מהלוח של הכיתה. אם ילד צריך לצאת לעשות פיפי הוא צריך לעבור על השולחנות, כי אין מעבר בין השולחנות, שלא לדבר על ציוד בסיסי. וככה צומחת לה עבריינות, וככה יש סמים. הורסים את החברה, לא רק לוקחים את האדמה. יש מעשה מכוון כדי להרוס את החברה הפלסטינית בירושלים המזרחית.
המדיניות היא לעודד יהודים להגר לירושלים ולעודד ערבים להגר מירושלים. זאת המדיניות הרשמית, ואת המדיניות הזאת קבע טדי קולק בזמנו. הנוסחה הדמוגרפית – 72–28. אם יש יותר מדי ערבים צריך למצוא דרכים לצמצם את מספרם.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה רע בזה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
החומה שבנו סביב ירושלים, שקטעה ומנעה וחסמה את ההמשך הטבעי של העיר ירושלים, זה כמו לקטוע את השורשים של צמח כדי שיקמול, ורואים שיש הרס שיטתי של ירושלים המזרחית כעיר, בזמן שהיא היתה – אפילו תחת הכיבוש הישראלי – הבירה הכלכלית, התרבותית והפוליטית של הגדה המערבית ושל העם הפלסטיני. עשו לה חומה ופשוט הרסו משפחות ומנעו – יש אלפי ילדים שקשה להם מאוד להגיע ללימודים בגלל החומה. רק בעניין החינוך לבדו צריך להקים ועדת חקירה בין-לאומית. יש 9,000 ילדים, לפי דוחות ישראליים אפילו, שאין להם מקום לימודים. אין כיתות לימוד. אז בלית ברירה, מי שיש לו הולך לבתי-ספר פרטיים. אבל מה יעשו אלה שאין להם? וגם ככה בתי-ספר רבים בירושלים המזרחית נדרשים לשלם מיליוני שקלים של ארנונה. לא רק שלא בונים, מציבים מכשולים בפני החברה הפלסטינית בדרך לבנות בתי-ספר. לא רוצים לאפשר ללמוד ולא רוצים לתת לאנשים ללמוד.
ירושלים עולה לכותרות בגלל מסגד אל-אקצא, אבל הבעיה בירושלים היא לא רק אל-אקצא. כל העיר נתונה למעשה שיטתי כדי לייהד אותה, כדי לשנות את המצב שלה. וידוע שעל-פי החוק הבין-לאומי אסור לכוח כובש לשנות את הסטטוס-קוו של שטח כבוש.
על כל אלה אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה, שמצהירה שהיא תעשה יותר. זו הצהרה חד-משמעית שלא רוצים הסדר. לא צריך לחפש רחוק – הקפאת התנחלויות לא הקפאת התנחלויות. ממשלת ישראל, בהצהרותיה ובתוכניותיה, ובהדגשת העניין של ייהוד ירושלים, מצהירה קבל עם ועדה לכל העולם: אנחנו לא רוצים שלום. שלא יעלו כאן לבמה ויספרו כמה רוצים שלום. זה שקר. זה לא עניין רק להגיד את המשפט, אלא צריך לעשות משהו כדי להגיע לשלום. אני חושב שאין ברירה, אלא צריך לכפות על ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה, לרסן אותה במה שהיא עושה בירושלים. הגיע הזמן שיהיה דוח גולדסטון על ירושלים, והוא יהיה הרבה יותר חריף מדוח גולדסטון ששמענו עליו בשבועות האחרונים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. כבוד השר המתאם, חבר הכנסת השר גלעד ארדן, יעלה וישיב.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בדיעבד, אחרי ששמעתי את הצעת האי-אמון, ייתכן שאולי באמת טוב שאני משיב ולא שר השיכון. אני פשוט לרגע – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גם הוא רהוט.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
לא, הוא בוודאי הרבה יותר רהוט. רק לרגע חשבתי, חבר הכנסת זחאלקה, שאולי באמת הגיע היום שאתם קשובים למצוקות האוכלוסייה הערבית שחיה בשטחי מדינת ישראל, ואולי החלטתם לייצג אותם על מצוקת דיור אמיתית, ולדבר מההיבט של האזרח הקטן, שבאמת אולי יש לו – ואני מניח שיש לו – ודווקא כשר להגנת הסביבה, שמכיר, בעיני, את הפיגור בתשתיות ביישובים הערביים, שחלק ממנו גורם לבעיות סביבתיות קשות מאוד ביישובי המיעוטים – חשבתי לרגע שאולי האי-אמון הוא באמת על בסיס מקצועי, וששר השיכון יוכל לבוא ולתת מענה. לכן התעקשתי כשר המקשר שתהיה תשובה של משרד השיכון, אם באמת יש מענה לצרכים של הגידול באוכלוסייה במזרח-ירושלים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אנחנו לא מנסים לפתור את הבעיות שהממשלה שלך יוצרת. תפסיקו את האפליה, תפסיקו את הפקעת הקרקעות ואת הריסת הבתים. אנחנו נאבקים בפעילות של הממשלה שלך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זחאלקה, אתה אמרת את דבריך, והוא מנסה להשיב לך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, הוא גם פונה אלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא מנסה להשיב לך. רק אני מוכרח לומר לך, שאם היו בחירות בירושלים, אני לא בטוח שכל מי ששמע אותך היום היה מצביע בעדך. אני לא מדבר באזור היהודי, אני מדבר – לא בטוח.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
עכשיו על זה תשכיל גם אותי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא בטוח.
<זאב בוים (קדימה):>
זה אנדרסטייטמנט, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי הם רוצים להישאר בירושלים. אני אף פעם לא הייתי סוציאליסט, אז אני לא פטרון, אבל נדמה לי. אנא אבן אל-בלאד.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
למה? הרבה מהם הצביעו ל"חמאס" בבחירות האחרונות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היו ביניהם כאלה, אבל היו – "חמאס", אבל להישאר עם תעודת זהות ישראלית.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אתה אומר שהפלסטינים רוצים את המשך הכיבוש?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לא לא, אבל הם רוצים להישאר בירושלים שבה יש תעודת זהות ישראלית.
<חנין זועבי (בל"ד):>
כן, ירושלים משוחררת. הם רוצים להישאר בירושלים כבירת פלסטין, לא כבירת ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא דיבר על החומה. רוב אלה שהם מעבר לחומה – שגם אני נגדה, דרך אגב; גם אני הייתי נגדה. גם אני נגד החומה שמפרידה את ירושלים. בנושא החומה, מנימוק אחר לגמרי, גם אני הייתי נגד החומה. אבל נדמה לי שהטענות העיקריות היו – בין משפחות – מדוע הם לא נמצאים בצד הזה של החומה; בצד המערבי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני מבין שהשר ארדן מודע לבעיה של האוכלוסייה הערבית בתוך מדינת ישראל. אתמול הרסו בית במוסמוס.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
הנה, שר השיכון הקודם גם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דרך אגב, מידיעה אישית, כי אני הייתי עם טדי קולק, שהוא הזכיר אותו – חבר הכנסת אגבאריה, מידיעה אישית אני רוצה לומר לך שגם שר השיכון לשעבר, זאב בוים, הבין את הצורך – גם בכל המקומות – לפתור כמה שיותר מהר בעיות שעליהן ניסה לרמוז השר ארדן; בעיות של יישוב האוכלוסייה הערבית בירושלים בירת ישראל. אני יודע שהוא, כשר השיכון – אני יודע שגם דובר בהר-חומה על כל מיני דברים – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני ממש לא חלקתי בעניין המצוקה של רבים מהאוכלוסייה הערבית ואוכלוסיות הפליטים במדינת ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
צריך לשקם את מחנות הפליטים בתוך ירושלים, ומייד.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני רק אמרתי, שמתוך הערכה לכישוריכם בלבד, ולא לדעותיכם, אם הכישורים האלה היו מופנים כולם לטיפול במצוקות האמיתיות, אני בטוח שעם מנגנון השלטון והפקידות בישראל, שגם ככה הוא מסורבל וקשה להניע אותו, היה אפשר להגיע להישגים הרבה הרבה יותר מרשימים לטובת האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. בסך הכול יש להם כל כך הרבה מדינות ערביות שעוזרות בהסברת העמדות והייצוג של הרשות הפלסטינית, שאני לא יודע, בחלוקת הזמנים שלכם, למה אתם לא נותנים להם להוביל את התהליך ומטפלים באלה ששלחו אתכם. אבל זאת זכותכם, אני רק אומר את דעתי, איך לי זה נראה מהצד, כמישהו שגם אכפת לו מתנאי המחיה של אזרחיה הערבים של מדינת ישראל.
אתה הזכרת כאן, חבר הכנסת זחאלקה, בדבריך, את החומה. אני כשר בממשלה יודע שאם יש משהו שמשרד האוצר שונא, זה להוציא כסף על משהו שהוא לא חושב שהוא ממש הכרחי; והרבה כסף, כמו שגדר הביטחון עולה. אני חושב שהיום כבר קל לנסות להשכיח את זה, אבל גדר הביטחון שנבנתה – לצערי עדיין לא הושלמה במלואה – דרך אגב, מי שיזם ודחף אותה בעיקר היו אנשי שמאל, שממש לא חותרים להשאיר את כל הריבונות בירושלים המזרחית בידיה של מדינת ישראל. דווקא אנשים כמו חיים רמון היו מגדולי תומכיה של גדר הביטחון, והם עשו את זה – שוב, לצערי – כיוון שההסתה המתמשכת של המנהיגות הפלסטינית יחד עם חלק ממנהיגי ישראל, יחד עם רצון, לצערי, גם בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, לעשות כל דבר, בכל מחיר, גם במחיר של פגיעה בחפים מפשע, כדי לקדם את ענייניהם הפוליטיים – לשיטתם. כאשר נכנסו לשטחי מדינת ישראל, כולל לירושלים, ולא פעם אחת, מפגעים, מחבלים מתאבדים שרצחו כאן עשרות, אולי מאות, אזרחים חפים מפשע – ביניהם גם ערבים, דרך אגב – הממשלה בלית ברירה נאלצה להשקיע מיליארדים רבים כדי להגן על אזרחי ירושלים ותושביה, בין אם בצדה המערבי ובין אם בצדה המזרחי, מפני מרצחים פלסטינים.
לכן, אותה גדר ביטחון ודאי לא נבנתה מתוך רצון לייהד את ירושלים, אם כי לא נסתיר: יש לנו כוונה לשמור על רוב יהודי בכל חלקי מדינת ישראל. זאת מתוך התפיסה שכנראה עדיין – לא כנראה, מסמכי החזון של הנהגתכם בהחלט מעידים על כך – אתם לא מקבלים את זכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו. לכן עמדתכם המוזרה, שלפיה צריכה להיות מדינה פלסטינית שבה ישלוט תמיד רוב פלסטיני – לא רוב, 100% פלסטיני, שכן אינכם מוכנים לקבל ולו מתיישב יהודי אחד, ואפילו יהא מיעוט שבמיעוט בשטח העתידי, לשיטתכם, של מדינה פלסטינית.
העמדה הזאת היא הרבה יותר מתמוהה, ורק כדי לא ליצור פה עכשיו צעקות ודיונים אני לא אכנה אותה בסופרלטיבים גרועים יותר, אבל יהיה קשה מאוד לקדם הסכמה כאשר מצד אחד אומרים: תהיה מדינה פלסטינית ויגורש ממנה כל מי שזורם בגופו דם יהודי, ולעומת זאת גם כאן הזכויות – לא זכויות האזרח, אלה אכן צריכות להיות שוות, אלא הזכויות הלאומיות – לא יכולות להיות על-פי עמדת הרוב.
לכן, כאשר באים מנקודת מבט כזאת, ומהשקפת עולם כזאת, חבר הכנסת זחאלקה, בסופו של דבר הכול נפגע. אדוני מייצג כאן את הציבור בישראל, והציבור בישראל, מה שמחייב אותו זה החוק הישראלי, ולא עמדות של מדינות כאלה ואחרות בעולם. וכמו שמי שיפר את החוק הישראלי בתחומים מסוימים יעמוד לדין וגם יישפט וירצה עונש, כך גם לגבי החוק הזה. אני מציע לאדוני להפסיק להסית נגד ממשלת ישראל ולאיים עלינו בהעמדות לדין בין-לאומי וכל מיני איומי סרק שאין להם מקום.
לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אנחנו נתחיל את הדיון הכללי. אני רק מציע לחבר הכנסת זחאלקה להתייעץ עם השיח' חבר הכנסת צרצור, לראות מה כתוב בסורה החמישית, "השולחן", בפסוקים 19 ואילך. הדברים לא כל כך ברורים כמו שאמרת מהצד האסלאמי.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהקוראן מכבד את הזולת, אבל הבעיה היא שאתם לא מכבדים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה עניין אחר. בעניין זה גם לי יש טענות. הוא דיבר בממד ההיסטורי, ואני רק רוצה להזכיר לו מה הקוראן המקודש אומר בסורה החמישית, "השולחן", בפסוקים 19 ואילך. תקרא שם. הוא נוזף, דרך אגב, בעם היהודי על זה שהוא לא חוזר לארץ-ישראל. הוא נוזף בהם. אני מכל מלמדי השכלתי, ואני קורא. גם אותם מקורות שהם הרבה יותר גדולים מהחוק הבין-לאומי – אלה מקורות מים חיים. תודה רבה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
אם אתה מצהיר עכשיו מול כל העולם שאתה מקבל את כל מה שנמצא בקוראן בנושא של הארץ הקדושה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קודם כול, אני מכבד.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
אז בוא ונתחיל בזה, ונכנס דיון – – –. תאמין לי, כבוד היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד חבר הכנסת צרצור, אני מודה שייתכן שאם הייתי נולד ב-622 ולא היה התנ"ך, יכול להיות שהייתי מקבל. אבל כבר היה התנ"ך שנים רבות. האבא המשותף שלנו כבר הגיע לארץ. השבוע היתה פרשת "לך לך מארצך". כל הדברים האלה כתובים.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
משפט אחרון. כל דיון שיהיה בכנסת יביא בסופו של דבר לנוסחה אחת ויחידה: אין מנוס לשני העמים החיים באזור הזה מלחלק את האזור לשני העמים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חלוקה לא תביא שלום.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
– – וכל אחד ישב תחת תאנתו ותחת גפנו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא מוכן לוותר לא על אום-אל-פחם ולא על ערערה ולא על עארה ולא על סח'נין; בשום אופן לא. אנשים מצוינים – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – ואנחנו חיים יחד. אנחנו חיים יחד, לא יעזור לאף אחד. אנחנו חיים יחד.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני חי אתכם וגם עם חבר הכנסת זחאלקה. אם זה לא טוב לו, אני לא אומר בקול רם. אנחנו חיים יחד, לא יעזור לאף אחד פה. אנחנו חיים יחד, זאת עובדה, חבר הכנסת צרצור. אני מכבד, רק מה – אני נולדתי יהודי. מה אני יכול לעשות?
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
השאלה שנשאלת היא איך. האם – כן; אבל איך – זאת השאלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת בעיה של כולנו. אני מזמין את חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לבוא ולומר את דברה של סיעת קדימה. לכל אחד מהדוברים יהיו שלוש דקות. אחריה – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, הייתי מאוד רוצה לראות כאן את ראש הממשלה, אבל לצערי הרב נראה שהכנסת לא כל כך מעניינת אותו. אני רוצה לדבר על מדיניות הממשלה המבולבלת ועל ראש הממשלה המבולבל. אני לא יודעת הרבה על מצבו של ראש הממשלה באופן אישי, אבל אני מוכרחה לומר שאני כבר מזמן בעצמי התבלבלתי.
היטל המים, היטל על הקטנועים, היטל הוצאות טיפול בילדים, היטל על היטלים, ועוד מעט יתחילו לגבות כאן היטל על הזכות לנשום אוויר – 20 שקל על כל נשימה מיותרת, נוסף על מה שהיינו צריכים לקחת.
<היו"ר מגלי והבה:>
נדמה לי שלגברתי יש הצעת חוק בנושא.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
מסיעת קדימה; אנחנו בטוחים שהממשלה תעביר את זה. הם יהיו אתנו.
אני מבקשת שמישהו יסביר לי כיצד היטל הבצורת, שנועד לסייע לכינרת המתייבשת, בעצם יסייע לה. אני לא מבינה – על-ידי הצפת קופת האוצר במיליארדים לאות הזדהות? האם המציאו את ההיטל כדי לאזן את המפלס, או את המפלס התקציבי?
חברי חברי הכנסת, שעה שהאוצר משמין מהכנסות העושק הציבורי, הכינרת גוועת למוות. הרשו לי לצטט מ"גלובס", מ-29 באוקטובר 2009: יושב-ראש ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל, השופט בדימוס פרופסור דן ביין, ביקש לדעת אם היטל צריכה עודפת השפיע על הקטנת הצריכה. על כך השיב שני, כי כבר היום יש נתונים על הקטנת הצריכה הביתית; הציבור ממושמע ומקפיד לחסוך וגם לסגור דליפות. הצריכה הביתית השנה ירדה מ-107 מיליון קוב ועומדת על 89 מיליון קוב. לנפש. ההערכה היא שיש אפשרות לרדת עד 87 מיליון קוב – טוב בהרבה מהצפוי, דרך אגב, חברי היקרים, שהיה 91 מיליון קוב.
ושוב אני מבולבלת: אם כוונת רשות המים היתה לצמצם את הצריכה ליעד של 91 מיליון קוב לנפש, מדוע לא הפסיקו את הקנס? אם הגענו ל-89 קוב הקנס בעצם היה צריך להיפסק. מכיוון שרוצים להשקיע את הכסף בבניית מאגרי מי גשמים? – לא, לא נראה. אולי כדי לזרז את בניית מתקני ההתפלה? – לא. אז להשקיע בסבסוד מערכות ניקוז חכמות ומיחזור מים אפורים? מה, לא? – לא.
<היו"ר מגלי והבה:>
את צריכה לסכם, גברתי.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
אז בהתקנת חסכמים בכל בתי-האב בישראל?
<דליה איציק (קדימה):>
ממש לא. לא ולא.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
גם לא. אולי כדי לקנות מים מטורקיה? – לא.
<דליה איציק (קדימה):>
גם לא.
<היו"ר מגלי והבה:>
גברתי היושבת-ראש לשעבר, תודה. את צריכה לסיים.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
עוד דקה. בכל העולם ישראל מובילה בתחום טכנולוגיית המים. זה נקרא "ווטר-טק" – כך קוראים לזה בלעז. בישראל פיתחה הממשלה טכנולוגיית מים חדשה – "שנורר-טק", או "מס-טק", או "קנס-טק".
<היו"ר מגלי והבה:>
גברתי, משפט לסיכום.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
יש זמן, יש לי רק עוד שלושה דפים לסיים.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
למה, יש זמן.
<היו"ר מגלי והבה:>
אני מדבר אתך ברצינות. משפט אחרון, ואני מודה לך.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
משפט אחרון. בסדר.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
ממילא בשעה 18:00 האזכרה, אז יש זמן.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
מכיוון שאני לא יכולה להגיד את כל מה שרשמתי, אני אומר רק משפט: במקום לשאוב מי ים להתפלה, הממשלה הזאת מעדיפה לשאוב מכיסי אזרחיה כדי לממן את גודלה וממשיכה לשבור שיאים של בזבוז ללא הפסקה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחברת הכנסת – – –
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
די לבזבוז המים, ואני מציעה לראש הממשלה להתפטר, כי זה לא הולך כך. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, ואני מזמין את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. אחריה – חבר הכנסת נסים זאב. לגברתי שלוש דקות. בבקשה.
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעות האי-אמון הן הכלי שבידי בית-המחוקקים לפיזור הממשלה, והיה אפשר להניח שייעשה שימוש בכלי הזה כאשר מתרחשים מחדל גדול או סכנה כלשהי הנובעים מפעילות הממשלה או העומד בראשה. במקום זה – חבר הכנסת גלעד ארדן – –
<היו"ר מגלי והבה:>
השר.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
השר.
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
– – והשר, אני מבקשת, אנחנו הקשבנו לך.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אני קודם חבר הכנסת.
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
במקום זה הפכו הצעות האי-אמון לאירוע שבשגרה ולדרך חוקית להטריד את הממשלה ואת הקואליציה, וליצור תחושה של עשייה אופוזיציונית כביכול.
ממשלת ישראל הנוכחית לקחה על עצמה שורה ארוכה של אתגרים בתחומים שונים, והיא מקדמת אותם במרץ, תוך כדי טיפול מושכל ונבון באיומים – –
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
מה, ברית הזוגיות?
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
– – הרבים מבחוץ.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
מה היא מקדמת, את ברית הזוגיות? את שינוי שיטת הממשל?
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
השרים – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חברת הכנסת רוחמה אברהם, תני לחברת הכנסת אנסטסיה להסביר את עצמה.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אולי כדאי שהיא תסביר. היא מקדמת את ברית הזוגיות?
<היו"ר מגלי והבה:>
היא בזכות דיבור. תודה.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
היא מקדמת את ברית הזוגיות?
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה.
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
השרים, כמו גם ועדות הכנסת, רק התחילו להניע תהליכים שפירותיהם עוד יבשילו בחודשים הבאים ובשנים הבאות. העם נותן אמון בממשלה הזאת ונוטע בה תקוות רבות, ועד כה הממשלה מצליחה לתמרן את דרכה באופן המוצלח ביותר, גם מול מדינות העולם והסכנות שאורבות מבחוץ וגם מול האתגרים בבית פנימה.
איש אינו חושב באמת שנכון לבחון פעילות מערכתית כוללת לאחר כמה חודשים, וזאת גם הסיבה לכך שהחוק נותן לכנסת קדנציה בת ארבע שנים.
על רקע זה ועל רקע הצורך ביציבות שלטונית ובאחדות פנימית, תמוהות הצעות האי-אמון שמוגשות חדשות לבקרים ומעוררות תהיות בכל הקשור לשיקול דעתם של אלה הבוחרים להגיש אותן. אני מצרה על כך שכמה מחברי האופוזיציה רואים את הכנסת כמגרש משחקים, ובמקום לתרום ליציבות שלטונית ולאחדות לאומית מעלים כל כמה ימים הצעות אלה, שאין בהן צדק ואין בהן צידוק ענייני והן מבזבזות את זמנה של הכנסת ואת זמנם של חברי הכנסת.
<היו"ר מגלי והבה:>
את צריכה לסיים.
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
אני מציעה לדחות את הצעות האי-אמון וקוראת לחברי האופוזיציה לגלות אחריות ציבורית ובגרות אזרחית ולהימנע מהצעות אי-אמון שאין מאחוריהן דבר זולת הרצון של מגישיהן להופיע בטלוויזיה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. זה אופיו של המשטר הדמוקרטי; יש כאלה שמציעים אי-אמון ויש כאלה שמצביעים אמון, ואנחנו נמשיך בחיינו הדמוקרטיים. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
לא, אחריו אני.
<היו"ר מגלי והבה:>
יתקנו את הרשימה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה קודם כול לפתוח בברכה לאופוזיציה שרואה את הממשלה הזאת מבולבלת, והכוונה היא לראש הממשלה. והאופוזיציה המתוסכלת – באמת היא מתוסכלת, ואני מבין אותה – מכך שהיא לא שותפה, בעיקר אני מתכוון לקדימה, שהלוואי שהיו יכולים להיות מיושבים כמו הממשלה הזאת.
הסייעתא דשמיא, אדוני היושב-ראש, שיש לראש הממשלה – אנחנו רואים את זה בעליל: הצלחה אחרי הצלחה. אני מבין את האופוזיציה; אני חושב שהיתה לכם החמצה רצינית, ודאי לציפי לבני, שהחמיצה הזדמנות להיות שרת החוץ והיתה יכולה לתרום הרבה לאחדות של הממשלה הזאת. אבל הבחירה היתה שגויה, ואנחנו לא צריכים לשאת בתוצאות של התסכול הזה ושל ההחלטה הזאת.
אני רק רוצה לומר משפט אחד לגבי ירושלים. אנחנו למעשה הפקרנו את השטח של הר-הבית כאשר הרשינו לפלסטינים לבנות בהר-הבית, מתחת למסגד אל-אקצא, להכניס לשם כלים כבדים שהשמידו את שריד בית-מקדשנו ותפארתנו. אנחנו מאפשרים להם להשתולל פה מעל במת הכנסת. אני לא חושב שיש איזו מדינה שפויה בעולם שבה היה עומד מישהו בפרלמנט ואומר שהוא חושב שצריך לתבוע את המדינה שהוא משרת למשפט בין-לאומי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה אומר שהמדינה שפויה?
<נסים זאב (ש"ס):>
זה חלק מההסתה של מערכת טרור פנימי פוליטי בתוך תחומי מדינת ישראל. אבוי לנו.
5,000 דירות, אדוני היושב-ראש, בנויות בירושלים ללא רשיון, עם צווי הריסה מינהליים ושיפוטיים שלא מבוצעים בכלל, כי יש רגישות גבוהה. הייתי סגן ראש עיריית ירושלים עוד בתקופת טדי קולק, ואני יודע איזו רגישות גבוהה הוא גילה כלפי הערבים הפלסטינים, והיום אנחנו משלמים את המחיר הזה. לכן אנחנו רואים את הפוגרום – אם זה בהר-הזיתים, אם אנחנו רואים את האינתיפאדה שמתמשכת, וכל הנושא שמתעורר בכל פעם מחדש כאילו אנחנו באים לכבוש את אל-אקצא. זה חלק מההסתה המתמשכת.
מחלת השכחה למעשה אופיינית לפוליטיקאים, ולכן הם יכולים לשנות את צבע עורם בנקל. הלוא אנחנו זוכרים כולנו שאנשי הליכוד, חלקם הפכו להיות קדימה, חלקם הגדול – ורובם הגדול – איבדו את האידיאולוגיה, את כל התשתית שלהם, תורת ז'בוטינסקי. ביום אחד זה נמחק וחלף מהעולם.
בזמנו – אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש – שמעון פרס אמר שאפשר לעשות חביתות מביצים, אבל לא ביצים מחביתות, והכוונה שלו היתה – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
תסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני עדיין נמצא בחביתה, באמצע הטיגון.
<היו"ר מגלי והבה:>
תגמור. אתה צריך לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
הכוונה היתה שהמצב שנוצר הוא בלתי הפיך, וההיסטוריה בעצם צועדת בנתיב של פיוס ועצמאות, הפלסטינים – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה רבה, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל למעשה מה שקיבלנו מאז הסכם אוסלו – אוסלו א' ואוסלו ב', מ-1993 – זה מדינה של טרור שלא נפסק עד עצם היום הזה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את סגן השר, חבר הכנסת יעקב ליצמן. אחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. באיזה כובע אתה מדבר כרגע?
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
כחבר הסיעה.
אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, הכותרת של קדימה קצת מפריעה לי – אני מאוד מכבד אותם, אבל המדיניות המבולבלת – דווקא היום, יומיים, ראינו כמה מבולבל שם בעניין הפרדת תפקיד היועץ משפטי. אז גם שם יש בלבול. בלבול יש בכל מקום. לא נורא.
אני רוצה להתייחס לנושא האי-אמון בשל מדיניות הממשלה – אני חושב שראש הממשלה דווקא נוקט בנושא הדירות, המינהל, גישה עניינית ורצינית, להסיר את הביורוקרטיה. אני חייב לציין גם את שר השיכון, אריאל אטיאס – עושים כל מאמץ שיהיו דירות לזוגות צעירים.
שתי הערות יש לי בנושא הזה. א. אני חושב שהפיתוח מדי יקר, עם כל זה שהורידו; ועל זה יקום וייפול דבר. זה בכל מקום, בכל הארץ, לא משנה מחיר הקרקע. הפיתוח מעלה את המחירים באופן שמקשה על כולם לרכוש דירה, על כל זוג צעיר; ואני מדבר אך ורק על זוגות צעירים. לא מדבר על האחרים. האחרים – שישלמו מחיר מלא, כפול, לא מעניין אותי. צריך לחפש פתרון כדי שזוג צעיר – הפיתוח יהיה על חשבון המדינה. משלמים מספיק מסים. יש הרבה מסים, יש ויכוח כמה אחוזים – לפי כל מיני אינדיקציות זה יכול להגיע גם ל-50%. אני חושב שזה די הרבה.
ב. אני חושב שלא מעודדים מספיק את ערי הפיתוח. יש לגור קהילה גדולה בערד, יש בחצור, יש קהילות יפות גם באופקים, בעוד מקומות. אני חושב שצריך לעודד את המקומות האלה, שבחלקם הגדול יש דירות זולות. צריך לחפש שם מקום לפרנסה, ולהשקיע, לאפשר לזוגות צעירים שבאים לשם להתפרנס בקלות.
אני קורא לממשלה, שאני תומך בה מאוד, ואני חושב שהצעדים שהיא עשתה הם התחלה טובה, אבל לא מספיק עדיין, וצריך מאוד לראות מה עושים בנושא הפיתוח. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לסגן שר הבריאות, חבר הכנסת ליצמן. אני מזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. ואם הוא לא יהיה כאן, אחריו יהיה חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, מצאתי לנכון להתייחס לסיפור שנחשף היום בעיתונות, של הטרוריסט היהודי יעקב טייטל. הרבה שבחים הרעיפו הרבה גורמים בישראל על ההישג האדיר הזה שהשיגו כוחות הביטחון והשב"כ, אבל אני חושב שאני יכול להצהיר פה שאני מסכים באופן מלא עם מה שאמר אלכס פישמן היום ב"ידיעות אחרונות", שלא יגידו לנו שחשיפת הטרוריסט הזה היא הישג אדיר של השב"כ וזרועות הביטחון. אני מסכים אתו באופן מלא, והסיבות לכך הן השאלות שאמנה, שבאו לידי ביטוי בעיתונות הישראלית היום. ליקטתי את כל השאלות, והוספתי עליהן גם שאלות ממני.
השאלה הראשונה היא: כיצד ביצע טייטל מספר רב של פיגועים בשיטות פעולה דומות אך לא נעצר? שאלה אחרת היא: כיצד הצליח להבריח לארץ אקדח?
<היו"ר מגלי והבה:>
לא רק אקדח, אדוני. סליק.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
עוד שאלה: כיצד הצליח להבריח לארץ מכולה עם אמצעי לחימה, עם אמל"ח? מדוע שוחרר לאלתר לאחר שנעצר בחשד למעורבות ברצח פלסטיני? מדוע גילו המשטרה והשב"כ את פעילותו רק לאחר שהוא הודה בחקירה? מדוע לא ערכו הרשויות חיפוש דקדקני ומקיף בביתו של הטרוריסט היהודי לאורך שנים למרות החשדות המבוססים נגדו?
תשובתי, כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, על השאלות האלה היא פשוטה מאוד, ומורכבת משני חלקים. החלק הראשון – נקודת המוצא. השב"כ, רשויות הביטחון מסתכלות על הערבי כחשוד by definition, כפי שאומרים, בזמן שהרשויות האלה לא מסתכלות על יהודי כעל חשוד by definition, וזה מביא אותם – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
זה בגלל ההיסטוריה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
וזה מביא אותם לרוץ, לדהור בריצת אמוק, לכיוון פענוח פיגועים, תאונות שקורות עם ערבים באופן ישיר, והם מגיעים למסקנות בצורה מזורזת, אבל כשהנושא קשור ליהודי הכול מתמהמה ולוקח הרבה זמן וכו' וכו'.
הסיבה השנייה לכך שלאורך שנים הטרוריסט הזה פעל ביד חופשית, ללא התערבות השב"כ ורשויות הביטחון, היא שהטרוריסט הזה עבר מהרג של ערבים חפים מפשע להרג של יהודים. אני יכול לקבוע פה חד-משמעית: לו היה היהודי הזה הולך וממשיך לבצע הרג וטבח נגד ערבים, תאמינו לי, רשויות הביטחון לא היו מזדרזות לפענח את מקרי הרצח שהוא ביצע במשך הרבה שנים.
ולכן, המסקנה שצריכים להגיד פה, בפניכם, היא שישראל, רשויות הביטחון – השב"כ צריך פשוט מאוד, אחת ולתמיד, להחליף דיסק ולהתייחס לכולם באופן שווה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר החקלאות, מכובדי, אני רוצה להקריא קטע, ואחרי זה יש לי עוד שתיים וחצי דקות לדבר. מי שיזהה את הקטע הזה – עלי, מה שנקרא. אני מצטט קטע כזה: ההקפאה תמנע בניית בתי-חולים, מרפאות, בתי-ספר, חנויות, ספריות, שירותים אזרחיים מכל הסוגים. פירוש הדבר הוא שבנים לא יוכלו לבנות את בתיהם סמוך להוריהם, ויישובים צעירים הנאבקים על קיומם הכלכלי לא יוכלו להתפתח ולהתבסס. מי ירצה לחיות במקומות מוקפאים, שאין להם עתיד? ברור ששום אדם לא ירצה לגור בהם. לפיכך, המונח "הקפאה" הוא מילת צופן נוחה למי שמתכוון בעצם ל"חיסול".
<דני דנון (הליכוד):>
אמר את זה ראש הממשלה, אם אני לא טועה, אדוני.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
חבר הכנסת דני דנון, שבקי בכל דברי ראש הממשלה, צודק. מי שכתב את זה זה בנימין נתניהו בספרו "מקום תחת השמש". פשוט, ברור, אי-אפשר להתבלבל. מה עושה ראש הממשלה בעקבות הדברים החשובים שהוא כתב? קודם כול הוא דואג שחוק משאל עם על ירושלים והגולן לא יעבור; שולח את נציגו, השר מרידור, שמישהו מחברי הבית אמר שהוא שייך יותר למרצ מאשר לליכוד, והוא תוקע את החוק.
ב. אחרי שהוא אומר כל הזמן על עיר-דוד "סלע קיומנו" ו"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", מה הוא עושה? הוא דואג ששר הבינוי והשיכון לא יוציא מכרזים לבנייה בירושלים, עיר הבירה. לא גמר את זה, הוא דואג שלא יוכלו לשווק מגרשים לתעשייה במעלה-אדומים ובכל מקום אחר ביהודה ושומרון, כדי שגם לא תהיה תעסוקה לאנשים, לא ליהודים ולא לערבים. עוד לא גמר את זה, יחד עם שותפו הבכיר, אהוד ברק, שר הביטחון, הגיעו לשיא חדש, לשפל חדש – יותר עמוק מהכינרת; השר שמחון, שר הביטחון אינו מאשר לבנות כיתות לימוד לילדים ביהודה ושומרון, אפילו שהם קיבלו את אישור משרד החינוך – הם בפרוגרמות, ומי כמוך יודע, מאשתך בטח, את המושגים הללו – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
תסיים בבקשה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני מסיים. לא רק שהן בפרוגרמה, הן גם מתוקצבות, אבל ראש המפלגה שלך – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:>
אני לא מתעניין בענייניה של אשתי, אז – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אבל בענייני המפלגה אתה מתעניין. אז ראש המפלגה שלך מתעמר ומתעלל – אלה המלים: מתעלל בילדים – מי שירצה יקרא להם חסרי ישע. זאת המציאות.
אני מסיים – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:>
אצלנו במפלגה אומרים – – –
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אצלכם במפלגה יכולים להגיד מה שאתם רוצים. אני אומר לך מה שאני יודע. אלה עובדות, וכבודו יבדוק אותן. עוד לא הטעיתי אותך פעם אחת.
אני מסיים, אדוני. לא רק זאת, אף זאת – –
<חיים אורון (מרצ):>
אני מבין שאין לך דעה טובה על ראש הממשלה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
– – גם את תקציבי – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
תנו לו לסיים את דבריו כי הוא צריך לרדת.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני לא יכול – ברשותכם.
<חיים אורון (מרצ):>
אין לך דעה טובה על ראש הממשלה, אני מבין.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני אגיד לך. עוד שנייה אתה תשמע.
יתירה מכך, גם את התקציבים של החינוך הדתי, של בנות שירות לאומי ושל מרכזים ציוניים, כל הדברים הטובים שכל הבית הזה מסכים עליהם, להוציא אולי בודדים, גם את זה הוא חתך והוריד 150 מיליון ש"ח.
התשובה, חבר הכנסת אורון, שמי שמבצע את מה שהוא כתב – שהוא חרפה ואסון – אינו ראוי לאמון הבית הזה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשהנשיא אובמה הגיע לכס הנשיאות בארצות-הברית הוא דיבר על המחויבות שלו לתהליך השלום, ונקט היגיון פשוט, שלדעתי הוא מוצדק, שאם רוצים לבוא למשא-ומתן על נושא מסוים, על אדמה מסוימת, על מקום מסוים, לא צריך לשנות את העובדות בשטח כדי שיהיה משא-ומתן על מה שנושאים ונותנים עליו. אי-אפשר לשאת ולתת במחלוקת על עוגה – אומנם זה רחוק מההשוואה – כשצד אחד, תוך כדי המשא-ומתן, לוקח כל פעם פרוסה, ואומר שהוא בא למשא-ומתן בידיים נקיות, ואז הוא לוקח עוד פרוסה, ואומר שהוא נושא ונותן בכנות ובהגינות, ללא תנאים מוקדמים, ולוקח עוד פרוסה, וכך הלאה וכך הלאה. ואז הנשיא אובמה אמר שהבסיס לפתיחת משא-ומתן בין הפלסטינים לבין הישראלים הוא הפסקת ההתנחלויות.
אחרי דין ודברים עם בעלת-הברית האסטרטגית, השוטר האמריקני במזרח התיכון, קרי ממשלת ישראל, התחילו לדבר על הקפאת ההתנחלויות – לא הפסקת ההתנחלויות, ואחרי דילוגים ומשאים ומתנים הגיעו לנוסחה הגואלת היום, ומדברים על ריסון ההתנחלויות. הפסקת ההתנחלויות, הקפאת ההתנחלויות, ריסון ההתנחלויות, ואז ראש הממשלה מופיע עם הגברת קלינטון, ועם מיטשל, כטווס מנצח – כאילו הוא ניצח משהו. את מי הוא ניצח? ניצח את השלום, את האפשרות להגיע לשלום, ובעצם הוא גרם לכך שהאמריקנים יקבלו את תנאיו, וכנראה ההערכה של המערכת המדינית והביטחונית בוושינגטון והאינטרסים שלה באזור יותר חזקים מהנשיא אובמה עצמו, כך שהברית האסטרטגית עם ישראל הובילה לאן שהובילה, וראש הממשלה נתניהו עומד כמנצח.
מי שמביא לעמו ולעמים באזור את בשורת הניצחון על השלום, סופו שישלם בדם ובדמעות – וגם עמו וגם העמים באזור – על המדיניות הזאת. אנחנו לא צריכים ראש ממשלה שיתגאה שהוא מנצח את האפשרות של השלום. אנחנו רוצים ראש ממשלה שיביא לכך שהשלום, כאופציה של העמים, של החיים, הוא אשר תנצח.
התנחלויות ושלום יחד, לא יכול להיות – גם בירושלים המזרחית. מה שקורה, הניסיון לשוות למה שקורה בירושלים המזרחית כאילו זה רק נושא דתי, מחטיא את האמת. הנושא שם הוא נושא של ריבונות. לא שבני 50 יכולים להיכנס למסגד אל-אקצא והמערכה היא על כך שבני 40 ייכנסו או בני 33. המערכה היא שהכיבוש לא יהיה שם.
אני חושב שהיסודות – אני מסיים, אדוני – היסודות של השלום עוד לא השתנו, גם אם הממשלה הימנית בישראל חשבה שהיא השיגה נקודות מול בת-בריתה, הממשלה האמריקנית. ועל כן אני חושב שהניצחון, או פוזת הטווס של נתניהו, באותו מפגש עם קלינטון, היא בכייה לדורות. תודה רבה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו יהיה חבר הכנסת סעיד נפאע. בבקשה.
<חיים אורון (מרצ): >
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדי שבוע אנחנו עולים פה בריטואל חוזר, כאשר לכאורה על סדר-היום נושאים שונים, אבל בסופו של דבר, לא במקרה, רוב הדוברים עוסקים במה שנקרא אצלנו – תחת הכותרת – הנושא המדיני. ומבחינה מסוימת אני רוצה להמשיך את דבריו של קודמי, חבר הכנסת ברכה. אני לא חי בירושלים, אבל במוצאי שבת שמעתי עד הנגב אנחת רווחה שעלתה מקרב המשולש שנפגש עם קלינטון – ליברמן, ברק וראש הממשלה בנימין נתניהו: עברנו גם את אובמה. יעני, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. תראו, יש לנו עכשיו פתק שאבו מאזן סרבן. אנחנו הצענו והוא לא מקבל. הוא לא מקבל, הוא דורש מאתנו משא-ומתן בלי תנאים מוקדמים.
אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: כל התנחלות היא לא תנאי מוקדם? מהי בדיוק?
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת, אתה יכול לשבת. אדוני, אל תקום.
<חיים אורון (מרצ):>
הוא בסוף גם יענה לכולנו בחיבור שהוא הכין בבית על מה שאנחנו שווים. בעיקר קדימה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לא קוראים לזה חיבור, קוראים לזה נאום, אבל – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
לא, אני לא מרשה לך להפריע. גם כי אתה עומד ולא במקום שלך.
<חיים אורון (מרצ):>
לא לא, אני יודע. אתם – אני יודע שאתה – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת אקוניס, למדתי את השם שלך, אבל תשב במקום שלך. חבר הכנסת אקוניס, נכון? תודה.
<חיים אורון (מרצ):>
ואז באמת עלול להתקבל הרושם שיש פה איזו טובה שמדינת ישראל צריכה לעשות לממשל האמריקני החדש – כבר לא כל כך חדש – וללכת לקראתו, כי לא נעים; ממשלת ישראל רוצה נשיא אמריקני חלש?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לא. שרואה את המציאות כמונו – לא חלש.
<חיים אורון (מרצ):>
ממשלת ישראל – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – לא חלש.
<חיים אורון (מרצ):>
ממשלת ישראל רוצה נשיא אמריקני חלש, ואחר כך היא תגיד לו: תשמע, תסדר את העניינים עם אירן; ובשביל לסדר את העניינים עם אירן צריך לסדר את העניינים פה, והסבירו לנו שהנושא האירני – ובצדק – הוא הנושא הכי חשוב. איך הוא יסדר את העניינים עם אירן כשהוא חלש ויום-יום ארצות ערב באות ואומרות אין עם לדבר? לא אין עם לדבר – עם אבו מאזן; אין ממשלה בישראל שאפשר לדבר אתה.
עכשיו, עזבו אותי מהאמריקנים. אתם אומרים – בסדר, אבו מאזן לא רוצה לדבר – חבר הכנסת אריאל קודם תיאר איך ראש הממשלה אומר "כאילו" ושולח את שריו לעשות את מה שהוא עושה. תגידו לנו לכל השדים והרוחות מה אתם רוצים, מה תגידו בפגישה השלישית עם אבו מאזן?
בפגישה הראשונה תלחצו ידיים, בפגישה השנייה – כבר היינו שם – כל אחד יסרטט את מפת האינטרסים שלו. אתם מכירים את מפת האינטרסים? יש מפת אינטרסים. מה יעשו בפגישה השלישית? מדברים על ירושלים – אומרים: לא, ירושלים לא בדיון. מדברים על גבולות 67' – יגידו: לא, גבולות 67' לא בדיון. בואו נתחיל לדבר. כבר 15 שנה אנחנו בדיבורים הללו. לאן אתם הולכים? תגידו לנו – עזבו את אבו מאזן – תגידו לנו מה אתם רוצים.
בסדר, הרי מה אתם אומרים לנשיא האמריקני בחדר סגור אנחנו יודעים – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
כל מה שאתם עשיתם אנחנו לא נעשה.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר כנסת אקוניס, אתה לא רוצה לדבר אחר כך?
<חיים אורון (מרצ):>
איך אומרים במזרח התיכון – "ראס בין ענכ". אנחנו לא ניסוג מסיני אמרתם; אוי איך נסוגותם. אנחנו לא נפנה את רצועת-עזה – איך פיניתם. אנחנו לא נצא מחברון – אתם, ראש הממשלה שלכם, איך פיניתם את חברון. לא שאני רוצה שתעשו מה שאנחנו אמרנו, אבל אתם יודעים שבסוף אתם עושים הפוך ממה שאתם אומרים. אתם עושים הפוך ממה שאתם אומרים, לפחות אל תגידו את המשפט המטומטם הזה, כי אתם יודעים שבסוף אתם גם תרדו מרמת-הגולן, וגם תצאו מהשטחים, או שתגררו את כולנו – מה שאני חושש שיקרה – למלחמת 100 שנה נוספות, שכולנו נשלם עליה את המחיר.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת אורון. אני מזמין את חבר הכנסת סעיד נפאע, אחריו – יסיים – חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<חיים אורון (מרצ):>
לא נעשה מה שעשיתם... איך הרמת לי להנחתה.
<דני דנון (הליכוד):>
אנחנו לא קבלני ביצוע של השמאל בישראל.
<חיים אורון (מרצ):>
אני לא רוצה את זה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה, חבר הכנסת דנון.
<דני דנון (הליכוד):>
אתה רוצה שנהיה קבלני ביצוע.
<חיים אורון (מרצ):>
לא, אתם תהיו לבד, בלעדי – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
סיימתם. תודה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אני חושב שכל מי שיסתכל לעומקה של הצעת האי-אמון שהובאה על-ידי חבר הכנסת זחאלקה, יזדקרו בראשו כמה שאלות חשובות הטמונות בהצעה זו, ונדמה לי שזה הרציו של הצעה שכזו. רשמתי לעצמי כמה שאלות; האם באמת כל אלה שקטעו את חבר הכנסת זחאלקה תוך כדי הצגת הדברים לא שואלים את עצמם את השאלות הבאות? – האם מישהו יכול לחשוב שהעם הפלסטיני יוותר על חלקים הנגזלים יום-יום משטח ירושלים המזרחית? האם מישהו יכול לחשוב שהמדיניות הזאת יכולה להביא לפתרון? האם מישהו יכול להיות בטוח שמאזן הכוחות או מאזן האינטרסים כפי שהוא היום יימשך לעולם?
לא מזמן נתן המלך עבדאללה – ואף אחד לא יכול לחשוד במלך עבדאללה שהוא משמיד ישראל או רוצה להשמיד את ישראל – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
אתה מתכוון למלך עבדאללה השני.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
– – – אמר בריאיון לעיתון "הארץ" שעם ישראל חי לשעתו. אני מוצא הרבה באמרה הזאת, נכון, אתם יכולים היום לעשות בירושלים כל אשר תחפצו, וככל אשר יעלה על רוחכם, כי המאזן הוא לטובתכם, גם צבאית וגם מדינית. האם באמת אתם חושבים שזה יימשך לעד? תחשבו על התשובות על השאלות האלה.
ציפיתי מהשר שהשיב, מר ארדן, לא להעלות את הקלישאה הנושנה הזאת – וכנראה בהעדר תשובות ענייניות זורקים קלישאות וססמאות לאוויר – כאילו עניין ירושלים המזרחית הוא לא אינטרס של אלה ששלחו אותנו לכנסת. הוא כן אינטרס של אלה ששלחו אותנו לכנסת; הוא אינטרס לאומי והוא גם אינטרס קיומי.
הרי השר ארדן יודע טוב מאוד ש-80% ממרצנו בכנסת הוא לטפל בעניינים היומיומיים של שולחינו, והשאלה היא מה עושה – לפחות בהצעות החוק שלנו – הוועדה לענייני חקיקה, ועדת השרים לענייני חקיקה. מה עושה אחר כך מליאת הכנסת בכל הצעה שאנחנו מעלים? מעניין מאוד שזה שגוזל את הכול הופך את הנגזלים ואת הפה של הנגזלים כאילו הם שגורמים עוול.
אני חושב שהגיע הזמן – לא רק של הממשלה ודובריה, אלא גם של הכנסת – להפסיק עם הקלישאות האלה ולהתחיל להתייחס לדברים שאנחנו מעלים באמת ברצינות, אם אכן הם חפצים שאנו וגם הם נחיה חיים טובים. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר כנסת סעיד נפאע. אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס. עכשיו הבמה שלך. חבר הכנסת גפני, אני יודע שיש לך נושאים חשובים, אבל – תודה לכם.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קדימה שוברת שיאים של צביעות וציניות; לא רק כשהיתה בשלטון, אלא גם עכשיו, כאשר היא באופוזיציה. חברי בקדימה, הבית הזה ראה בחצי השנה האחרונה כמה מופעים מביכים שלכם, וצריך להגיד את זה ביושר; אבל אין ספק שהשיא בינתיים נשבר בשבוע שעבר. חברי כנסת מקדימה קוראים תיגר על סדרי השלטון התקינים, על הדמוקרטיה הישראלית. קריאה לציבור שלא לקיים חוק שעבר בבית הזה, באולם הזה, בהצבעת רוב חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, מאיפה יצאו הקריאות האלה? מבית-מדרשה של מפלגה – של יושבת-ראש מפלגה – שרוממות הפוליטיקה הנקייה והפוליטיקה האחרת בגרונה. אנחנו לא כמו כולם, אנחנו מחדשים את פניה של הפוליטיקה הישראלית, כך אמרתם, והיו שהאמינו לכם.
אתם, חברי קדימה – גברתי יושבת-ראש קדימה איננה נמצאת כאן – אחרי ההצעה הזאת, באמת מביאים פוליטיקה אחרת. איך התאהבתם בביטוי הזה – "פוליטיקה אחרת", ואני מסכים אתכם. מושחתת יותר, לא דמוקרטית, פוליטיקה של התבטאויות מוזרות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, ברשותך, אני כמובן לא אקח את זה מזמנך. כל ביקורת כשרה בכנסת, אבל נדמה לי שלא הבחינו חברי הכנסת בין זכותם לשנות חוק לבין זכותם לקרוא שלא לקיים חוק. קיימתי גם בירור עם חברת הכנסת תירוש, נדמה לי – הרי יאמר לך שר החינוך, שנכנס הרגע לאולם, שההבדל בין שבועת שר לשבועת חבר הכנסת היא בכך ששר מחויב – –
<שר החינוך גדעון סער:>
למלא את החלטות הכנסת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא כבר יודע את שני הדברים. אתה עוד תדע. – – למלא את החלטות הכנסת וחוקי מדינת ישראל. לעומת זאת, חבר הכנסת לא מחויב בזה. למה? לא שהוא יכול להפר חוק מבחינה נורמטיבית, כי זה דבר לא ראוי, כי אנחנו חותכים את הענף שאנחנו יושבים עליו, אבל יכולתו של חבר הכנסת לומר: חוק זה אינו טוב ואינני רוצה אותו, אני רוצה לשנות אותו. דרך אגב, אני עוד אזכה לראות הרבה פעמים אותך עושה זאת, וחבר הכנסת גדעון סער, בשנותיו הבודדות בכנסת – עד לפני חמש שנים – עשה זאת בצורה שהפעימה את לב הציבור.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על השיעור החשוב. זה באמת שיעור חשוב, אבל אני לא דיברתי על האיסור של חברי הכנסת לדבר נגד חוקים שהתקבלו בכנסת, אלא על הקריאה של חברי כנסת מתוך מפלגה שחרתה על דגלה את הפוליטיקה האחרת, לעשות פוליטיקה אחרת. באמת אחרת. אני לא זוכר, אדוני היושב-ראש, אני באמת לא זוכר, אולי אני צעיר מדי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
להיות צעיר זה לא פגם.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אם זיכרוני אינו מטעני, אדוני היושב-ראש, וגם חברי מקדימה, גם אם יאמצו את זיכרונם היטב, לא יזכרו מצב שבו חוק עובר בכנסת וחברי כנסת מסיעה מסוימת אומרים: לא. קוראים למרד מסים. דבר מאוד מעניין.
<שלמה מולה (קדימה):>
מה דעתך לגופו של החוק? זה יותר מעניין.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני אגיד לך. עכשיו אני אפסיק את מה שכתבתי כאן ואני אספר לך משהו על כל עניין הרפורמה במים ועל כל הוויכוח המרתק הזה, שמרתק רבים מאזרחי ישראל. חבר הכנסת שי, אתה לא היית פה בכנסת הקודמת, וגם אני לא, אבל מפלגת השלטון, קדימה, העניקה לרשות המים סמכויות דרקוניות. דרקוניות. והיום בא מנהל רשות המים ואומר לנו: אני אקבע לבד את התעריפים; אני לא אשאל אתכם. אני אומר לך, חבר הכנסת שי, אתם שגיתם. ואם אנחנו נלך לתיקוני חקיקה בעניין הזה – ודרך אגב, בעניין הזה אין חילוקי דעות – ונחזיר אלינו, אל נבחרי הציבור, חבר הכנסת בילסקי, קצת מהסמכויות שהתפוגגו בכנסת השבע-עשרה, אני בטוח שאתם תצטרפו ליוזמה החשובה הזאת.
אני רוצה לחזור לפוליטיקה של ההתבטאויות המוזרות, הסלנגיות, המגניבות האלה, שמדברות למועדונים של נמל תל-אביב, שמרדדות את השיח הפוליטי ואת השיח הציבורי; בדיוק הפוך ממה שחברי קדימה מטיפים לו. אתם פשוט כנראה צבועים, חברי הכנסת של קדימה. אתם פשוט צבועים. אתם מגישים הצעת אי-אמון בממשלה? אני מציע, אדוני היושב-ראש – ואני חוזר על קריאה שקראתי כאן לפני כמה חודשים – כלי פרלמנטרי חדש: אי-אמון באופוזיציה. ואני קורא את הצעתכם: מדיניותה המבולבלת של הממשלה. אתם מתכוונים בוודאי לוויכוח המדיני. הייתם צריכים לכתוב: מדיניותה המסודרת של הממשלה. ואני שואל אתכם, חברי הכנסת מקדימה, אתם הרי ניסיתם לנהל מדינה במשך שלוש שנים; לא כל כך הצלחתם, אבל ניסיתם. מה יותר מסודר מלבוא ולומר פעם, פעמיים, מאה פעמים או אלף פעמים לפלסטינים: בואו נדבר. בואו נפתח במשא-ומתן לשלום, בלי תנאים מוקדמים, בלי שתגידו מראש לפלסטינים מה יהיו תוצאות המשא-ומתן?
<אורית זוארץ (קדימה):>
רק אם תעשו, רק אם תגידו – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
דרך אגב, אתם נקטתם, חברת הכנסת זוארץ, את השיטה הזאת שאומרים: עכשיו אנחנו מספרים לכם מה יהיה בסוף המשא-ומתן, ואתם גם כאילו רוצים לנהל משא-ומתן. בשיטת הישראבלוף.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים, חבר הכנסת אקוניס.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
ברשותך, אדוני, שמעתי את הרצאתך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היו לך שלוש דקות תמימות על הרצאתי.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
ובכן, שיטתכם לא צלחה. ראש הממשלה מר אולמרט גם הודה בכך. הוא אמר שלא היתה בשלות בצד השני. ועכשיו אני שומע את מזכירת המדינה האמריקנית, הגברת הילרי קלינטון, גם מחזקת את העמדה הזאת, ואומרת – אתם מדברים על מדיניות מבולבלת, אבל המדיניות מאוד מסודרת – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אל תיתפסו בעלי שלכת.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
ראש הממשלה צודק; הוא צודק כשהוא אומר לפלסטינים בואו נקיים משא-ומתן בלי תנאים מוקדמים, ואנחנו מקבלים גיבוי מהממשל האמריקני. לכן הכותרת שלכם, "מדיניות מבולבלת", תשנו אותה לקראת השבוע הבא – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
מתי מפנים את ההתנחלויות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את רוצה שאני אתן לו עוד דקה?
<אורית זוארץ (קדימה):>
שיהיה כן – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – ל"מדיניותה המסודרת של ממשלת ישראל".
אנחנו אומרים לפלסטינים – ואני מקווה שגם קדימה מצטרפת: בואו נדבר. המשא-ומתן יהיה קשה, ארוך, נוקב, אבל אם יהיה רצון טוב הוא גם יצליח. עכשיו אנחנו מחכים, חברת הכנסת זוארץ, לרצון הטוב של הפלסטינים, שאם אינני טועה אנחנו מחכים לו כבר מ-1947. אולי הוא יבוא בעוד כמה חודשים או כמה שנים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מתחילת המאה ה-20.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
100 שנות ציונות, מתקן אותי היושב-ראש. דרך אגב, חבר הכנסת אורון, אני בדרך כלל לא עונה למרצ, אבל מכיוון שפנית אלינו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רוצה שאני אתן לו אחר כך לעלות? חבר הכנסת אקוניס, אולי אדוני לא הבין – אדוני סיים.
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – – זאת לא התנחלות.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אנחנו נעמוד בזה, כי 100 שנות ציונות זה ודאי לא רק באשמתנו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני מאוד מודה לך. רבותי חברי הכנסת, השרים, נא לשבת במקומותיכם. לפנינו שתי הצעות האי-אמון שעליהן אנחנו מתכוונים להצביע. האם הצלצול כבר היה? תודה רבה.
ובכן, אנחנו נצביע קודם כול על הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניותה המבולבלת של ממשלת נתניהו. מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 33
נגד – 60
נמנעים – אין
הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
33 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע על ההצעה של סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניות ייהוד ירושלים המזרחית. רבותי, מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 9
נגד – 69
נמנעים – אין
הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תשעה בעד, 69 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<מירי רגב (הליכוד):>
ההצבעה שלי לא נקלטה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב מודיעה לי שהצבעתה לא נקלטה. אינני משנה את ההצבעה, אבל רשמנו בפרוטוקול שביקשת לומר שהצבעת נגד.
רבותי, בגלל מזג האוויר נמצא בדרך אוטובוס של גמלאי משרד הביטחון שביקשו להשתתף באזכרה של האלוף מאיר עמית, חבר הכנסת והשר לשעבר, ואני נענה לבקשתם להמתין עוד דקות מספר, אבל כמובן נמשיך, ואתכם הסליחה, כי המשפחה נמצאת כאן, ואמרנו שזה יהיה לא לפני 18:00, ואכן הגיעה השעה 18:00.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעה לסדר-היום ובהצעות חוק, כדלקמן:
ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעה לסדר-היום בנושא התמודדות ישראל עם דוח גולדסטון, של חברי הכנסת נחמן שי, מוחמד ברכה, אחמד טיבי וחיים אורון.
ועדת הכנסת תדון בהצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7) (הרוב הדרוש להצעות חוק תקציביות) – מ/429, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון – קביעת מחזיק בתחום הדיור), התשס"ט–2009 – פ/905/18, של חבר הכנסת צחי הנגבי, לשם הכנתה לקריאה ראשונה.
על-פי סעיף 4(ה) לחוק האזנת סתר נקבעה חובת דיווח שנתית לוועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט ושל ועדת החוץ והביטחון. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום על הקמת ועדה משותפת כאמור. הוועדה תהיה בת ארבעה חברים. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: חברי הכנסת דוד רותם – יושב-ראש – ואברהם מיכאלי; מטעם ועדת החוץ והביטחון: חברי הכנסת צחי הנגבי וזאב אלקין. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, אנחנו נמשיך בסדר-היום ולא נעכב את השרים. אנחנו נחזור לאזכרה שנקיים לשר לשעבר וחבר הכנסת מאיר עמית, זכרו לברכה.
<הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), התש"ע–2009>
[מס' מ/453; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4521; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג אותה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולכן מייד בתום הצגת החוק לקריאה שנייה ושלישית אנחנו נעבור להצבעה.
<אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
מטרתה של הצעת החוק האמורה היא להחיל את הוראות פקודת התעבורה על הרכבת הקלה, או בשמה הרשמי "הרכבת המקומית", כהוראת שעה, למשך תקופת הניסוי להפעלת הרכבת הקלה בירושלים, אדוני שר התחבורה, הצפויה להתחיל השבוע ולהסתיים ב-8 בספטמבר 2010.
במהלך תקופת הניסוי ייבחנו היבטים שונים של פעילות הרכבת הקלה בטרם תחל תקופת ההפעלה המסחרית, ובהם תקינותה והשתלבותה במערך התנועה העירוני, וכן השפעותיה על ציבור המשתמשים בדרך, שכן מדובר באמצעי תחבורה חדש מסוגו בארץ. בעניין זה ברצוני להדגיש כי במהלך תקופת הניסוי לא תתבצע הסעת נוסעים ברכבת הקלה. אדוני היושב-ראש, אתה תושב ירושלים; אם רצית להשתמש בשירותי הרכבת, אז – לא בשלב הזה. כנוסע.
הצורך בהצעת החוק נובע מהעדר מסגרת חקיקתית המסדירה את אופן השתלבותה של הרכבת הקלה במערך התנועה העירוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עד היום, הרכבת הקלה לא אפשרה לי בירושלים לנסוע עם המכונית שלי.
<אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):>
זהו בדיוק, אז אנחנו מנסים קצת להסדיר – לעשות סדר בבלגן, קוראים לזה.
אני אומר, אדוני היושב-ראש: בהתאם למצב המשפטי היום חלות הוראות פקודת מסילות הברזל על מסילת ברזל מקומית, אך הוראות אלה מתייחסות בעיקר לסדרי ההסעה ברכבת, כגון הסעת נוסעים והובלת מטענים. לפיכך מוצע לקבוע כי הוראות פקודת התעבורה, החלות על כלי רכב, יחולו גם על הרכבת הקלה, בשינויים המחויבים.
הצעת החוק – ואנחנו מדברים גם על אישור תקנות מכוח פקודת התעבורה שנועדו להחיל את תקנות התעבורה למשך תקופת הניסוי. בישיבת ועדת הכלכלה מסרו נציגי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים כי בקרוב יותקנו גם תקנות מכוח פקודת מסילות הברזל לצורך הסדרת סמכויות המנהל, שהוא עובד המדינה שמונה על-ידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים, לתקופת הניסוי.
חברי הכנסת, כפי שציינתי בראשית דברי, הצעת החוק המונחת כעת לפניכם היא הסדר זמני שיחול במשך כמה חודשים. הודעתי שבתקופת הניסוי יפעל משרד התחבורה, יחד עם בעל הזיכיון ויתר הגורמים, לגיבוש ההסדר החקיקתי הקבוע לעניין הרכבת הקלה ולהביאו לוועדת הכלכלה, תוך בחינת כל ההשלכות הנובעות מהחלת הוראות הדין הקיים – פקודת התעבורה ותקנות התעבורה – על הרכבת הקלה, לרבות נושא האכיפה והסנקציות הפליליות.
אדוני היושב-ראש, בתפקידי כיושב-ראש ועדת הכלכלה העליתי את נושא התחבורה והבטיחות בדרכים לראש סדר העדיפויות. תחבורה טובה יותר, יעילה יותר, בטוחה יותר, תביא בהכרח גם לחברה טובה יותר; לצמצום הפערים – לקירוב הפריפריה למרכז, אבל גם לקירוב המרכז לפריפריה. זוהי פעילות רצינית ואמיתית, ולא פוזאית וללא ססמאות, למימוש צדק חברתי אמיתי במדינה.
לא הוגשו הסתייגויות, לכן אני מבקש מחברי הכנסת כולם לסייע לתושבי ירושלים, בראש ובראשונה – לא קיבלת כאן פרוטקציה, אדוני, אבל אתה, כתושב ירושלים – אתה ומשפחתך, ועוד 600,000 תושבי ירושלים, וגם האורחים הרבים בה – אני מקווה שיחזרו לאורח חיים נורמלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מדי יום ביומו יש מיליון איש בירושלים.
<אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אז ודאי – 600,000 ועוד 400,000 מבקרים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. כל טוב. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. נא לשבת.
הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), התש"ע–2009 – מי בעד, מי נגד, בקריאה שנייה? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד סעיף 1 – 70
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
70 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התעבורה התקבלה בקריאה שנייה.
האם לקרוא קריאה שלישית?
<אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, הצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), התש"ע–2009 – קריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 63
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), התש"ע–2009, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
63 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התעבורה (החלת הוראות פקודת התעבורה על רכבת מקומית – הוראת שעה), התש"ע–2009, התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה.
<הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102), התש"ע–2009>
[מס' 384; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1185; הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' ל"ג, עמ' 17542; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא. הסעיף הבא הוא הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102), התש"ע–2009, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה, אדוני. גם לחוק זה אין הסתייגויות, ומייד בתום הצגתו נצביע בקריאה שנייה, ולאחריה בקריאה שלישית.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
תודה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא לכנסת את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102). הצעת החוק עוסקת בתיקונים שונים הנוגעים בנשיאת מאסר בעבודות שירות.
הוועדה קיימה ארבע ישיבות על הצעת החוק הזאת. זה דבר שהוא יוצא דופן בוועדת החוקה, משום שבוועדת החוקה עובדים בזריזות, אלא שבהצעת החוק נתגלו כמה קשיים והיה צורך לתקן סעיפים רבים בה.
בסופו של דבר הכוונה היא שיתברר שעבודת שירות היא נשיאת עונש מאסר ולא קבלת חופשה שלפעמים גם צריך לעבוד בה.
בנסיבות אלה נאלצנו גם להגביל את סמכותם של בתי-המשפט לקבוע שאנשים יישאו עונש מאסר בעבודות שירות והממונה על עבודות שירות יצטרך לסדר להם עבודה בין השעה 18:00 לשעה 24:00, כי הם סטודנטים.
הצעת החוק נועדה לקבוע שכאשר בית-המשפט מטיל על נאשם עונש מאסר בעבודות שירות, זהו עונש מאסר שהוא מרצה בדרך מסוימת, אבל יש לרצות אותו, ולא יכול להיות מצב שנאשמים שקיבלו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות יבצעו את העונש הזה במשך ארבע שנים משום שהם עובדים שלושה ימים ונעלמים לחודשיים, ואחר כך כשמאתרים אותם הם חוזרים לשלושה ימים ושוב נעלמים.
לכן גם אפשרנו לנציב שירות בתי-הסוהר לקבוע, שכאשר אדם איננו ממלא את עבודות השירות כפי שהוא צריך, יהיה אפשר לשלול ממנו את עבודות השירות ולשלוח אותו למאסר בפועל.
אין ספק שהחוק הזה, מטרתו לחזק את פסקי-הדין, לחזק את הענישה ולאכוף אותה על עבריינים.
אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אני רוצה להודות, אדוני, למנכ"לית הוועדה, הגברת דורית ואג, ליועצת המשפטית סיגל קוגוט ולצוות, ולכל חברי הוועדה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם. נאפשר לו לחזור למקום מושבו ועמדת הצבעתו. לאחר מכן נעבור להצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102), התש"ע–2009. נא לאפשר לחבר הכנסת רותם להגיע למקום מושבו. אני מבקש להצביע.
רבותי חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–13 – 50
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 1–13 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
50 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102), התש"ע–2009, התקבלה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני שואל תמיד את היושב-ראש, כי אחר כך יכול להיות פתאום מצב שהאופוזיציה משנה את דעתה, או הקואליציה לא נמצאת, והוא צריך לומר לי אם להצביע או לא להצביע. זאת זכותו.
נא להצביע, רבותי, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 51
נגד – 2
נמנעים – אין
חוק העונשין (תיקון מס' 102), התש"ע–2009, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
51 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102) התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
רבותי, אנחנו ממשיכים. גברתי, סגנית המזכיר, האם האורחים מגיעים? טוב, הואיל והם נמצאים בפתח הבית, אנחנו נמתין להם כמה דקות. בכל זאת, אלה אנשים בעלי זכויות רבות במדינת ישראל, ומן הראוי שניתן להם כבוד. אני רק חרד שחברי הממשלה עוזבים את השולחנות ולא ישתתפו – לכבוד עמית ולכבוד משפחתו, תיבדל לחיים ארוכים. אני לא רוצה להיכנס לקריאה ראשונה. בבקשה. הרכבת הקלה. נא להודות.
<אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, על שאפשרת לי להודות, וכמו שאומרים הגששים: "אני רוצה להודות לטכנאים" – אז אני רוצה להודות. שר התחבורה, השר ישראל כץ, אני רוצה להודות לך, ולצוות משרדך, שמיהר והתקין תקנות, וגם חוקק הצעת חוק, כפי שביקשתי. אגב, בתחילת הקיץ, בישיבה בנושא הרכבת הקלה בוועדת הכלכלה, אנחנו, אדוני היושב-ראש, בתוך שבוע וחצי, במהירות, בלי ביורוקרטיה ובלי בלמים מיותרים – חוץ מהבלמים של הרכבת הקלה, שיהיו, כדי לשמור על בטיחותה – העברנו במהירות אדירה את החקיקה, וגם את התקנת התקנות בנושא הרכבת הקלה.
אם אינני טועה, חודש נובמבר כבר כאן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה אתם?
<אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):>
החוק מדבר על חודש נובמבר. אני מקווה שהפיילוט – נסיעות המבחן של הרכבת הקלה תצאנה לדרך בקרוב מאוד. בספטמבר 2010 – בעזרת השם, אני אוסיף – ייסעו גם תושבי ירושלים באותה רכבת קלה, באותו מפעל תחבורתי מבורך. באמת, לצוות משרדך, לך, אני מודה. אני מודה כמובן גם לצוות הנמרץ של ועדת הכלכלה, לעורך-הדין איתי עצמון, שנמצא כאן, למנהלת הוועדה לאה ורון, ליועצת המשפטית אתי בנדלר, ליועצי שסייעו בהבאה מוקדמת ומהירה של החוק ובהתקנת התקנות.
השר כץ, כפי שאמרתי, אנחנו מעלים לראש סדר העדיפויות של ועדת הכלכלה, שעוסקת בהרבה מאוד תחומים – תחום התחבורה הוא בראש סדר העדיפויות. אנחנו בשיתוף הפעולה הפורה הזה ממשיכים כל יום, ונמשיך עד אשר נקדם את התחבורה בישראל לדרגות שהמדינה לא ראתה כמותן בשנים האחרונות. תודה לך. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מבקשים לתת כבוד לאיש ששירת את מדינתנו – אתכם הסליחה, אני קבעתי לשעה 18:00 את האזכרה, אבל בגלל תנאי מזג האוויר אנשים התעכבו, והם באמת אנשים עתירי זכויות. אני מבקש קצת סבלנות, ונמשיך בסדר-היום. ברגע שהם ייכנסו אנחנו נפסיק את הדיונים ונקיים את האזכרה המיוחדת. אני מציע ומבקש מחברי הכנסת לתת את הכבוד הראוי לאדם עתיר זכויות.
<הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009 >
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/439).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה) – יציג את הצעת החוק השר לשירותי דת יעקב מרגי. השר מרגי, בינתיים תציג את החוק, אחר כך נעשה הפסקה, נקיים את האזכרה – ישיבה מיוחדת – לאחר מכן נקיים את הדיון בקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
<השר לשירותי דת יעקב מרגי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי, ראש הממשלה, השרים, הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מוגשת לכנסת לקריאה ראשונה.
מוצע כי המוסד לביטוח לאומי ישלם דמי קבורה רק על קבורות בבתי-עלמין מאושרים. כן מוצע לקבוע תעריפים לחלקות קבר על-פי סוג הקבורה כדי לעודד קבורה רוויה. רבותי, אני רוצה לתת הסברים. בגלל תכנון מדיניות הקצאת קרקעות לבתי-עלמין, וניצול מרבי של שטח, שיהיה למקסימום קבורה במינימום שטח, הממשלה החליטה לעודד קבורה רוויה. יש מצוקה, כי עלות הפיתוח של בתי-העלמין בקבורה רוויה – זאת אומרת קבורה בקומות – העלות היא – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה עבר קריאה ראשונה בכנסת הקודמת.
<השר לשירותי דת יעקב מרגי:>
– – כמעט משולשת, ויש גם רתיעה של הציבור בנושא הזה. אז גם רתיעה וגם עלויות מופרזות של הפיתוח וההקמה של בתי-עלמין כאלה, מאלצות אותנו לתת תמריץ ועידוד בנושאים האלה, ולתקן את החוק, ומאפשר לביטוח הלאומי לשלם, כי עד היום זה היה על-פי קבורת שדה, והביטוח הלאומי, בחוק, היה יכול לשלם רק על קבורת שדה. לכן בתיקון הזה אנחנו מבקשים לתקן את זה כדי שסוף-סוף נוכל לעודד ולהוציא את זה מן הכוח אל הפועל. תודה רבה.
<שי חרמש (קדימה):>
מה אתם עושים עם בתי-קברות לא מוכרים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תגידו, הם מגיעים? כולם פה? נמשיך עוד כמה דקות. לקריאה ראשונה נרשמו חברי הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב כץ – אינו נוכח, חבר הכנסת נסים זאב, שלא נרשם – האם הוא מבקש לדבר? הוא נרשם כבר? חבר הכנסת גדעון עזרא, אתה מבקש לדבר? בבקשה, אדוני. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. חבר הכנסת גדעון עזרא ראשון, ואחריו חבר הכנסת מגלי והבה. אחריו חבר הכנסת שלמה מולה, ואם יהיה נסים זאב באולם הוא ידבר, בין שנרשם ובין שלא נרשם. מסורת.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר מרגי, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא חיונית, וכמה שיותר מהר. אנחנו הולכים וכובשים שטחים פתוחים במקום לקבור בקומות. אין לי ספק, השר מרגי, שהוצאות הקבורה שלא בקומות צריכות להתייקר בצורה משמעותית, שלא לדבר על כך שמי שרוצה קבר בעודו בחיים – – –
אני חושב שברקת, האתר, חייב להיות מוקם במהרה, מאחר שהשטח בירקון הולך ונגמר.
אני רק רוצה לבקש ממך דבר אחד, יש בתי-קברות פרטיים על אדמת מינהל, בלי קבלת אישור של המדינה. הדבר הזה הוא שערורייה. וכל בתי-הקברות הללו, שהם אדמה חקלאית, מוקדשים לנושא הזה, ואין פוצה פה ומצפצף. אדוני השר, אני מאוד מקווה שייעשה טיפול בנושא הזה, מאחר שלפי דעתי התופעה הזאת הולכת וגדלה וצריך להפסיק אותה.
אני בהחלט בעד הצעת החוק. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת מגלי והבה.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה והשרים, חברי חברי הכנסת, אין ספק שכוונתו של השר מרגי היא לעשות סדר בבתי-הקברות במקומות שבהם יש בתי-קברות מסודרים. ואני רוצה להפנות תשומת לבך – וגם אלה שהולכים להצביע בעד החוק, וכמובן בקריאה ראשונה אפשר עדיין בוועדה לתקן.
ידוע לך, אדוני שר הדתות, שברבים מהכפרים, וגם ביישובים, אין בתי-קברות מסודרים. ולא כי אנשים לא רוצים להיות מסודרים או הרשויות המקומיות לא רוצות. הבעיה היא שהנושא לא סודר כפי שמצפים ממדינה מתוקנת – שבכל יישוב יהיה בית-קברות מסודר ויהיה אפשר לקבור בו את המתים של היישובים.
ולכן, כשאנחנו באים, אדוני היושב-ראש, לקבוע שכל הקבורה תתבצע בבתי-קברות מסודרים, בלי להביא בחשבון את אותם יישובים, אותם מקומות, שעדיין אין בהם בתי-קברות מסודרים, המשמעות של זה היא שאנחנו מענישים את האוכלוסייה שמגיע לה כחוק החזר כל ההוצאות לקבורה מהביטוח הלאומי.
ולכן, אני כאן – ואני אומר גם לך, אדוני השר, וגם לחברי חברי הכנסת – אל לנו לתמוך בהצעות חוק שיש בהן כדי להפלות אוכלוסייה מסוימת בלי שהתכוונו לכך. בואו נעבוד קודם כדי שבמקומות האלה יהיו בתי-קברות, או בתי-עלמין, מסודרים, ואחר כך יהיה אפשר לקבוע שבמקומות האלה אז ישלמו להם.
הבעיה שלנו, אדוני היושב-ראש, היא שבהרבה מן היישובים, דרך אגב, מינהל מקרקעי ישראל אפילו לא מקצה את הקרקע. אז גם צריך לסייג, שהרבה יישובים – על חשבון הקרקע הפרטית שלהם, כי בסופו של דבר כולנו עדיין מכבדים את המת, וצריכים למצוא לו מקום קבורה. ולכן, הצעת חוק כזאת מחייבת את המשרדים, את הרשויות, את כל מי שנוגע בדבר, לעשות סדר ובדק בית.
אני אעמוד על המשמר בוועדת הפנים והגנת הסביבה כדי שהנושא הזה יסודר. אוי לנו אם אנחנו, במדינת ישראל של המאה ה-21, לא יהיה לנו, או יהיו לנו הצעות חוק שמפלות בין אזרח לאזרח. ההזדמנות הזאת באה בכלל בקריאה הראשונה, אדוני היושב-ראש, שנבהיר את הדברים, נשים אותם, וכך נלך על חקיקה שתשרת את כל האוכלוסייה.
אני רואה פה גם את השר לענייני מיעוטים, וחשוב מאוד שבאותן רשויות – שבאותם מקומות שעדיין אין בהם בתי-עלמין מסודרים, שגם להם יהיו בתי-עלמין מסודרים, ולא להחיל את החוק כל עוד אין בתי-עלמין מסודרים, וצריך לתת שירותים ותמורה לכל האוכלוסייה. בכבוד המת אין הבדל בעצם – לפחות להתייחס לכולם בשוויון ולכבוד המת. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר עמית, זיכרונו לברכה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו מייחדים כעת דברים לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר מאיר עמית, זכרו לברכה, שהלך לעולמו בפגרת הקיץ.
נכבד בבקשה את זכרו בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לשבת.
האלמנה יונה עמית, הבנות ענת, אילת, הנכדים והנינים, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, גמלאי המוסד, חברים לנשק, אסירי הפרשה, אורחים נכבדים, האלוף במילואים מאיר עמית, זכרו לברכה, היה מבכירי בניה של מדינת ישראל וממניחי היסוד לביטחונה. הוא כיהן כראש אמ"ן וראש המוסד, ואחר כך היה חבר הכנסת התשיעית, שבה כיהן גם כשר התחבורה ושר התקשורת.
לא תמיד אנחנו נדיבים די הצורך בחלוקת מחמאות, אבל למאיר עמית המדינה חייבת חוב גדול. תרומתו הגדולה לעוצמתה ולביטחונה בעצוב קהילת המודיעין עדיין כמוסה, בחלקה הגדול, וטרם הגיעה העת לחשוף את כל מפעלותיו.
במאיר היה שילוב נדיר של מפקד, איש צבא וגם איש כלכלה ומשק. הוא עבר את כוך ההיתוך הצבאי בגיל צעיר בשירות "ההגנה", לחם במלחמת העצמאות, ועם הקמת צה"ל נשאר במערכת הצבאית ובמערכת הביטחון. בשנת 1977 נבחר לכנסת מטעם מפלגת ד"ש, כיהן בממשלת בגין כשר התחבורה ושר התקשורת.
על מפעל חייו ותרומתו המיוחדת לחברה ולמדינה הוענק לו בשנת 2003 פרס ישראל.
הוא הקרין איכות וחזון, אצילות ופשטות הליכות. דומה היה לסלע מסלעיה של הארץ, סלע מוצק ואיתן שעמד בכל הסערות, וכמותן לא חסרו לו בחייו. סיפור חייו של מאיר עמית הוא גם סיפור חיינו בארץ.
אנחנו מודים לך, מאיר, על כל מה שהיית, על כל מה שעשית ותרמת כדי לאפשר לכולנו לחיות כאן בבטחה.
לכם, בני משפחתו, וגם לידידיו ולמוקיריו הרבים, אני שולח תנחומים בשם הכנסת כולה.
יהי זכרו ברוך.
אני מזמין את שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לשאת דברים לזכרו של מאיר עמית. בבקשה, אדוני.
<שר הביטחון אהוד ברק:>
אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, שרי ממשלת ישראל, משפחת עמית היקרה, הרעיה יונה, הבנות אילת וענת, דרישת שלום גם לניצה בחו"ל, הנכדים, הנינים, חברי חברי הכנסת, ראשי קהיליית המודיעין בעבר שהגיעו אלינו היום, כנסת ישראל מקדישה היום את ישיבתה לזכרו של מאיר עמית, מעמודי התווך של ביטחון ישראל ועוצמתה.
סיפור חייו של מאיר עמית הוא סיפורה של תקומת ישראל בארצו, ביטחונה וביסוסה. בן למשפחת סלוצקי בטבריה, חניך הגימנסיה הריאלית בתל-אביב וחבר קיבוץ אלונים, מאיר של "ההגנה" וקרבות מלחמת השחרור, ממ"פ בקרבות משמר-העמק והגליל התחתון עד למג"ד בגולני במבצע "עובדה" בואכה אילת. מאיר כמח"ט גולני בקרב המר של תל-מוטילה, וראש אג"ם, המתכנן העיקרי והמפקד בפועל, מהבור של אג"ם-מבצעים, על מבצע "קדש". פצוע הצניחה שאת כאבה נשא עמו כל חייו, והסטודנט בקולומביה.
ואז – תפנית: מאיר המנוסה, הבכיר, הבשל והסמכותי ביותר בין אלופי המטכ"ל, מתמנה לראש אמ"ן, וזמן קצר לאחר מכן – במקביל, בלי לפשוט מדים, תוך כדי משבר הטילים המצריים, מינוי אחרון של בן-גוריון – מתמנה מאיר גם לראש המוסד. הרמוניה כזאת בין אמ"ן למוסד לא היתה מעולם, ולא תיתכן עוד. הייתי אז סגן משנה, מפקד צוות צעיר בסיירת מטכ"ל. שם, אז, פגשתי בו לראשונה. אין מלים לתאר את השפעת מינויו של מאיר לראש אמ"ן. כמו זרם חשמלי עבר בחיל כולו. חיל שהיה קצת אטי וכבד, שראה את עצמו עד אז בעיקר כחיל של הערכות, דיונים, איסוף גלוי, קצת סוכנים, קשרי חוץ ומעט טכנולוגיה. אישיותו המגנטית, סמכותו ומשקלו בתוך המטכ"ל, מעורבותו החזקה בכל פרט מבצעי, ומעל לכול מגע הקסם של מנהיגות מאתגרת, תובענית, מציבה יעדים גבוהים, נותנת לנו, המבצעים, תחושת גיבוי מוחלט, גם במקום שבו ההעזה שלנו ושלו עלולה לעתים להוביל לכישלון – אמון בנו ולקיחת אחריות שלו. נכונות להחלטות קשות בתנאי אי-ודאות.
אין שני למאיר עמית בתרומה להפיכת חיל המודיעין למכשיר מבצעי חד, ייחודי ופורץ דרך, ולבית-היוצר להבקעות טכנולוגיות בשירות ההתרעה, דרך בניית קבוצות איכות אנושיות שהשפעתן ניכרת גם היום, שנות דור לאחר מכן, בחברה כולה ובמערך ההיי-טק הישראלי ומיצובו בעולם.
בהבחנתו החדה כתער, לעתים אכזרית, בין עיקר לטפל; בחוסר סבלנותו לברברת ולחיפושי כבוד; בהבנתו שלא המדרש עיקר אלא המעשה; בדבקותו במשימה ובנכונותו לקבל פעם אחר פעם, באומץ, החלטות קשות ומסוכנות ולעמוד עליהן ואתן כל עוד לא השתנו מיסודן הנסיבות – בכל אלה קבע מאיר את היעדים, ההישגים, הנורמות הפנימיות והתפיסה העצמית, המבצעית, המשרתת את קהילת המודיעין הישראלית לשנות דור קדימה.
ההישגים לא איחרו לבוא. את חלקם הגדול אי-אפשר לפרט גם היום, חלקם נודעו מאז לציבור, ובהם הבאת מטוס ה"מיג 21" והעמקת קשרי המוסד מכורדיסטן ומרוקו ועד ארצות-הברית. לא מקרה הוא שבשיאה של "תקופת ההמתנה", טרם פתיחת מלחמת ששת הימים, היה מאיר עמית האיש שנשלח בעקבות אבא אבן, שוב, לוושינגטון, כדי להבטיח ולוודא קיום התשתית המדינית למערכה העומדת לפרוץ.
עם שחרורו פנה מאיר, כעניין המובן מאליו, אל הובלת התחום הכלכלי, הרגל האחרת של ביטחון אמיתי, והתייצב בראש "כור תעשיות", שהיה אז הקונצרן הכלכלי הגדול במדינה. עם אורה הנצחית לצדו, אני זוכר אותו בתנופת התעשייה במטה "כור" כאילו הוא עדיין באמ"ן או במוסד.
מאיר לא אהב את הפוליטיקה, ורבים מהפוליטיקאים נראו לו מרחפים, surfing בלשונו, או מניפולטיביים ומרוכזים בעצמם. משהו בטמפרמנט העשייה שלו, ובאתוס השירות ואחדות המטרה שהביא אתו מכל מסלול חייו, עמד בדיסוננס חריף לפרקסיס הפוליטי. מאיר התפטר מתפקידו כשר ברגע שהבחין בפעולה של הממשלה שלא התאימה למה שלדעתו לקחו על עצמם מול הבוחר. כזה היה האיש, וזאת היתה – בלי חשבון פוליטי – האמת הפנימית שלו.
מכל הפוליטיקאים שהכיר העריך את בן-גוריון כמנהיג ואת פנחס ספיר כאיש מעשה עם רגליים נטועות עמוק באדמה. מחבריו בממשלת הליכוד ובד"ש התאכזב, ומהר.
הברק חזר לעיניו רק כשחזר אל אהבותיו הישנות: גופי הכלכלה הגדולים, בהם כיהן כדירקטור, וחברת "חלל תקשורת" ששילבה בעיניו נגיעה בעתיד ומענה לצרכים ייחודיים של ישראל.
אבל בעיקר מצא מאיר סיפוק בהתמסרותו לפרויקט מורשת המודיעין, שלא היה קם ולא מתקיים כמפעל חינוכי, חי ונושם ללא יוזמתו ומרצו האין-סופיים. מאיר רדה בנו בעניין הזה ביד רמה גם כשהיינו כבר ראשי אמ"ן ורמטכ"לים – בכל מה שקשור למרכז, ויושב פה בחדר יותר מעד אחד למאמץ הזה.
בשנת 2003 זכה מאיר, בצדק, בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
מאיר, אנושי תמיד, ואיש של חברים – בדאגת אמת בכל נפתולי ההתמודדות עם נפילתו ותלייתו של אלי כהן, השם ייקום דמו; במאבק על החזרת עצורי פרשת "עסק הביש" ממצרים; בקשר עם חברים מכל מסלול חייו הביטחוני כשהוא כבר בעולם הכלכלי, ו – מי יכול לשכוח – גם במסיבות הרעים של יום העצמאות בחצר ביתו ברמת-גן, עם כל מי שיש להם מניות יסוד בהקמתה ובביטחונה של ישראל.
יונה, הבנות, הנכדים והנינים, המשפחה – מעטים זכו כמותכם לבעל, אב, סב ובן משפחה שהיה אדם בביתו ואיש גדול בצאתו, בהליכותיו ובחותם שהשאיר על עמנו.
אנחנו זוכרים ונזכור את מאיר עמית בכל דרכינו ומעשינו. יהי זכרו ברוך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אמן. הפסקה לדקה. אני מאוד מודה למשפחה ולכל החברים.
<הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009>
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מחדש את הישיבה בהמשך הדיון על הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי, לא יכול שאתה לא תסיים את הדיון, אלא אם כן אתה תחליט שאתה לא מסיים.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני רואה שהשר נמצא כאן. אני קודם כול רוצה לברך על יוזמת החקיקה. אני רק רוצה לבקש מהשר – החקיקה הזאת איננה מספיקה.
אני יודע להגיד שיש עשרות אנשים, בעיקר בבתי-עלמין בצפון, באזור חיפה, באזור הקריות, שנדרשים לשלם מכספם האישי אלפי שקלים. אני פניתי גם באופן אישי לשר, הראיתי לו חשבונית תשלום של 15,000 שקל, 20,000 שקל, 12,000 שקל, 8,000 שקל.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שדווקא משום שאנחנו יודעים את הבעיה שנוצרה, באילו נסיבות נוצרה – למה דורשים מאנשים לשלם אלפי שקלים, לפעמים גם שלא לצורך? אני מקווה שבמסגרת הצעת החוק – השר, אני יודע, הוא קשוב, דיברתי אתו כמה פעמים, ואני חושב שזאת הזדמנות, אולי יוצאת מן הכלל, לסגור את הפרצה הזאת, שגם אנשים שרוצים להיקבר – שייקברו בכבוד, וגם שהמשפחות שלהם לא יידרשו לשלם אלפי שקלים. אני חושב שצריך שוויון במתן שירותי דת, בכלל זה גם קבורה צריכה להיות זכות יסוד שכל אזרח מקבל. אבל לא יכול להיות שבבתי-עלמין בחיפה יגבו אלפי שקלים. איך זה יכול להיות? איך זה יעלה על הדעת?
אני יודע שהתקיימו דיונים גם אצל השר, וגם – אם אני לא טועה – באחת הוועדות של הכנסת. אני חושב שיש דרישה לא שוויונית של תשלומים של אלפי שקלים. אלפי שקלים. זה דבר לא נכון, וצריך לסגור את הפרצה הזאת. אני יודע להגיד שדווקא מי שנדרשו לשלם הרבה מאוד כספים הם דווקא עולים, גם מחבר המדינות וגם מאתיופיה. מטבע הדברים, אנשים פנו אלינו.
לכן אני חושב שבמסגרת ההסדר שהשר עושה סביב העניין הזה הוא חייב לקבוע תעריף אחיד שמאפשר לאנשים – גם אם יגבו כסף, הם יצטרכו לעמוד באמות מידה מקובלות. לא יכול להיות שאנשים שבאים לקבור את מתיהם יידרשו פתאום לשלם אלפי שקלים.
לכן אנחנו נתמוך בהצעת החוק, אבל נדרוש מהשר, במהלך החקיקה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, להכניס תיקונים שיאפשרו מתן הזדמנות קבורה שווה לכל אזרח בישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת – אחרון הדוברים – נסים זאב. לאחר מכן נעבור להצבעה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שירותי קבורה באה בעיקר לעודד קבורה חוקית ורוויה יותר, כדי להתמודד עם הבעיה של השטחים, אבל לא ברור לי, משום מה, איך הנושא קשור כלכלית לשנים 2010-2009, בהמשך להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית במשק המדינה. איזה קשר יש בין שני הנושאים? אני חושב שאין כאן שום קשר אמיתי, אלא רוצים לחסוך בקרקעות ובשטחים, שבוזבזו אולי שלא לצורך, אבל אנחנו יודעים שאנשים מוכנים לשלם על חלקה אחת, אם היא בודדת, אפילו סכום כפול, מכופל ומשולש, בתנאי שיקבלו חלקה נפרדת ולא קבורה בקומות כפי שאנחנו מכירים היום.
אני יודע שיש יישובים שלא קיימים בהם בתי-עלמין, ונכון מאוד ששר הפנים לא יכול להכניס כרגע את המגבלה, לפני שיאושרו שטחים שבהם יהיה אפשר לקבור. זאת אומרת, אי-אפשר למנוע מיישובים שעד לרגע זה לא קיים אצלם סדר ושטחים שמאושרים על-ידי משרד הפנים, ומצד שני להכניס אותם כבר למגבלה הזאת.
אני רוצה רק להעיר, בהמשך דבריו של חבר הכנסת מולה – אנחנו יודעים שבאופן מכוון חברות קדישא מכריזות על שטחים כי הם שטחים סגורים. איך הם עושים את זה בצורה מקצועית? הם הופכים את זה כאילו לשבילים, או לדרך – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
אתה מגלה את כל הסודות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא מגלה סודות. בסופו של דבר גם הביטוח הלאומי מכיר בזה, אבל זה צריך להיות על-פי תוכנית. אם בתוכנית הם מראים שהשבילים קיימים בשטח, לא יכול להיות שאותם שבילים יהפכו, אחרי שמכריזים על השטח – אדוני היושב-ראש, זה מאוד חשוב – – –
<היו"ר מגלי והבה:>
אתה בזכות דיבור, אדוני, ואני אתך.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אני רק רוצה לומר לך – מכריזים על השטח שטח סגור, ואז על-פי חוק אפשר אפילו לשלש את המחיר, ולאחר מכן פותחים את השבילים, מבטלים אותם והופכים אותם לאתרי קבורה. אז יש כאן רווח – הייתי אומר: "עושה עושר ולא במשפט".
<היו"ר מגלי והבה:>
לכן אדוני מתריע.
<נסים זאב (ש"ס):>
לכן אני מתריע, ואומר שזה חייב להיות על-פי תוכנית, וכל חברה קדישא צריכה להראות תוכנית ולהיצמד לאותה תוכנית.
<היו"ר מגלי והבה:>
יישר כוח. תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009. נא לשבת. מי שרוצה – להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009,
לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעד – 18, נגד – 1; היושב-ראש. אמרתי את זה: כל עוד לא נגיע להסדר בנושא הקברות ביישובים ובמגזר הלא-יהודי, אנחנו נהיה נגד.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר מגלי והבה:>
ודאי, עוד לא החלטתי. אני מכריז שהחוק התקבל בקריאה ראשונה ויועבר לשם הכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לוועדת הפנים והגנת הסביבה.
<הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק>
[מס' כ/199, כ/262; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' י"ז, עמ' 14544; מושב רביעי, חוב' א', עמ' 20017.]
<היו"ר מגלי והבה:>
אנחנו ממשיכים, חברי חברי הכנסת, בסדר-היום. בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן – ימסור לנו את ההודעה חבר הכנסת חיים כץ: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 108) (ביטוח סיעודי לנפגעי עבודה), התשס"ח–2008, והצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 25) (יתום משני הוריו), התשס"ט–2009. אדוני, יושב-ראש הוועדה, הבמה לרשותך. בבקשה.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 108) (ביטוח סיעודי לנפגעי עבודה), התשס"ח–2008, אושרה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה והועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. את הצעת החוק יזם חבר הכנסת זבולון אורלב.
סעיף 148 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע כי המוסד לביטוח לאומי רשאי לנכות מקצבה של נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות יציבה דמי חברות לטובת ארגון ששר הרווחה והשירותים החברתיים הכריז עליו ארגון של נכי עבודה, תשלומים לקרן הדדית של אותו ארגון ודמי השתתפות בביטוח חיים הדדי שסידר הארגון.
בהצעת החוק שמוצע להחיל עליה דין רציפות מוצע לקבוע כי המוסד יהיה רשאי לנכות מקצבה של נכה עבודה גם דמי השתתפות בביטוח סיעוד הדדי שסידר ארגון נכי העבודה.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות החליטה להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק, ואני מתכבד להביא הודעה זו לפני מליאת הכנסת.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה, אדוני. אני מניח שמכיוון שזאת הודעה, והחוק מחייב – – –
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
לא, צריך לאשר בהצבעה.
<היו"ר מגלי והבה:>
בעוד שבועיים.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
בעוד שבועיים?
<היו"ר מגלי והבה:>
זה החוק. אנחנו אתך, לא נגדך.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אני אביא את הטופס השני.
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה. אנחנו נרשה לך להביא את הטופס השני, להצעת החוק השנייה, ולאחר מכן נעבור לשאילתות לשר לביטחון הפנים.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת החליטה בישיבתה ביום ח' בחשוון התש"ע, 26 באוקטובר 2009, לבקש מהכנסת להחיל דין רציפות על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 25) (יתום משני הוריו), התשס"ט–2008.
ההצעה אושרה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה, ביום כ"ט בתשרי התשס"ט, 28 באוקטובר 2008. הכנסת הרשתה, בהחלטתה מ-29 באוקטובר 2008, לחלק את הצעת החוק. בהצעת החוק שהוועדה מבקשת להחיל עליה דין רציפות נכלל אותו החלק מהצעת החוק שפוצל כאמור, שמתייחס לסעיף 7(א2), (ג)(2) ו-(ד) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970.
ההצעה היא לקבוע שגם יתום משני הוריו, שרק אחד מהם הוא נפגע פעולת איבה, יהיה זכאי לתגמול החודשי שניתן כיום ליתום ששני הוריו הם נפגעי פעולות איבה. ההצעה קובעת גם מדרג, שלפיו יתום כאמור שגילו בין 21 ל-25 יהיה זכאי לחלק מהתגמול החודשי בתנאים מסוימים, ויתום שגילו עולה על 25, עד גיל שייקבע בהמשך ההכנה של הצעת החוק בוועדה, יהיה זכאי לחלק מהתגמול החודשי בתנאים מסוימים ולמשך שנתיים.
הממשלה הסכימה להחלת דין רציפות על הצעת החוק כפוף לתיאום נוסח החוק והליכי החקיקה עמה. אני פונה אל חברי הכנסת לאשר את בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להחיל דין רציפות גם על הצעת חוק זו. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת כץ. אנחנו גם שמענו את ההודעה השנייה על דין הרציפות, ועל מנת לאפשר לסיעות או מי שרוצה להתנגד, בהתאם לתקנון, שבועיים אלה. יש עוד הצעה, אדוני?
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
לא.
<היו"ר מגלי והבה:>
אם כך, נאפשר את השבועיים האלה, בהתאם לתקנון. מי שרוצה להגיש התנגדות, זה הזמן, ונצביע בעוד שבועיים.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר מגלי והבה:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו מזמינים את השר לביטחון פנים לענות על השאילתות. עד שהוא יעלה – חבל שאלה שטורחים ושואלים לא נמצאים כאן על מנת לקבל את תשובותיהם. אלה שנמצאים כאן, אני מודה להם. הרשימה ארוכה, ואנחנו מזמינים, כפי שאמרתי, את אדוני השר לביטחון פנים. הבמה היא שלך. בבקשה. אנחנו מתחילים בשאילתא מס' 34, של חבר הכנסת דוד אזולאי: התנהגות שוטרים במשטרת עפולה. מכיוון שהוא לא נמצא – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
הוא פה, הוא פה.
<היו"ר מגלי והבה:>
איפה פה, אדוני, חבר הכנסת אמנון כהן? אני רואה שאתה דואג לבן סיעתך. לפרוטוקול, כיוון שהוא לא נמצא כאן.
<34. התנהגות שוטרים במשטרת עפולה>
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ד בניסן התשס"ט (8 באפריל 2009):
פורסם כי שוטרים מעפולה הכריחו אדם להגיע לחקירה אף שהיה באוטובוס האחרון שעשה דרכו מצפת לירושלים, וסירבו לבקשותיו שיגיע לחקירה בכל מקום ובכל עת שיידרש. חקירתו בוצעה עקב תלונת אשה באוטובוס שעמה התווכח. הוא שוחרר בתום החקירה בשעה 01:00 בעפולה.
רצוני לשאול:
1. האם נבדקה התנהגות המשטרה?
2. מדוע נתנה המשטרה עדיפות למתלוננת?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון בפרסום שלפיו שוטרים מעפולה הכריחו אדם להגיע לחקירה אף שהיה באוטובוס האחרון מצפת לירושלים.
מבדיקה שנערכה מול המשטרה עולה כי בתאריך 26 בפברואר, באוטובוס "אגד" שנסע מצפת לירושלים דרש החשוד מנוסעת באוטובוס לעבור למושבים האחוריים בטענה שהאוטובוס הינו "מהדרין". משסירבה הנוסעת הציק לה החשוד, צעק עליה והעליבה במלים בוטות כגון: כלבה, גויה, חוצפנית, כל זאת בנוכחות כל נוסעי האוטובוס. בעקבות התלונה הטלפונית נעצר האוטובוס בצומת התענכים על-ידי שוטרי תחנת עפולה והחשוד והמתלוננת נחקרו בתחנת עפולה.
מבדיקה שנערכה עם גורמי "אגד" הוברר שהאוטובוס מצפת לירושלים הינו אוטובוס רגיל המשרת את כלל האוכלוסייה ואינו אוטובוס "מהדרין".
1. לשאלתך הראשונה – התנהגות השוטרים לא נבדקה בהעדר תלונה.
2. לשאלתך השנייה, המשטרה לא נתנה עדיפות למתלוננת. יתירה מכך, מייד כאשר הורד מן האוטובוס נשאל החשוד אם בכוונתו להמשיך ולהטריד את הצעירה בהמשך הנסיעה. החשוד השיב כי הוא מחויב לשליחות שלו והוא חלק מ"משמרות הצניעות" ועליו למלא את ייעודו. בעקבות תשובתו זאת נלקח לחקירה בתחנה.
<היו"ר מגלי והבה:>
אנחנו עוברים לשאילתא 104, של חבר הכנסת נסים זאב – שכל הזמן נמצא כאן: תלונות בנושאים דתיים. אדוני השר לביטחון פנים, בבקשה.
<104. תלונות על פגיעה בבתי-כנסת ובבתי-עלמין, הונאה בכשרות ופעילות מיסיונרית>
חבר הכנסת נסים זאב שאל את השר לביטחון פנים
ביום ד' בסיוון התשס"ט (27 במאי 2009):
מעת לעת אנו שומעים ומדווחים על מקרים של פגיעה בבתי-כנסת ובתי-עלמין שהוגשו תלונות לגביהם. כן מוגשות תלונות בגין זיופי תעודות כשרות ופעילות מיסיונרית.
רצוני לשאול:
1. כמה תלונות בשלושה נושאים אלה – חילול בתי-כנסת ובתי-עלמין, זיופי כשרות ופעילות מיסיונרית – הוגשו בכל שנה בחמש השנים האחרונות?
2. כיצד הסתיימו החקירות בתלונות אלה?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
סגן יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב ביקש לדון בנתונים על תלונות המוגשות בנושאי פגיעה בבתי-כנסת ובתי-עלמין, זיופי תעודות כשרות ופעילות מיסיונרית.
מבדיקת הנתונים עולה כי בעבירות של חילול בתי-תפילה ובתי-קברות היתה עלייה במספר התיקים שנפתחו בשנים 2005–2007: 36 תיקים בשנת 2005 לעומת 58 תיקים ב-2007. אולם החל משנת 2007 חלה ירידה במספר התיקים כך שבשנת 2009 נפתחו 38 תיקים כאשר בחמישה מקרים הגיעו להרשעה ובשאר התיקים לא הגיעו לכתב אישום.
בעבירות של הונאה בכשרות חלה מגמה הפוכה – בשנים 2005–2007 היתה ירידה במספר התיקים שנפתחו: חמישה בשנת 2005 לעומת שניים ב-2007. אולם החל מ-2007 חלה עלייה במספר התיקים שנפתחו, לעומת 2009, שבה נפתחו שמונה תיקים כאשר ארבעה מקרים נמצאים בפרקליטות להגשת כתב אישום.
בעבירות של מתן הטבות כפיתוי להמרת דת – בשנת 2005 נפתח תיק אחד, לעומת שנת 2006, שבה היתה עלייה משמעותית, נפתחו שישה תיקים. מאותה שנה חלה ירידה ומתחילת שנת 2009 נפתח תיק אחד המצוי בחקירה.
אני מציע שנסתפק בהודעה הזאת.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת זאב, נסתפק? מגיעה לך הזכות לשאלה נוספת.
<נסים זאב (ש"ס):>
שאלה קצרה.
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה. קצרה. בבקשה, חבר הכנסת זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני השר, האם כאשר אדוני מתכוון לנתונים של הפגיעה זה כולל גנבת ספרי תורה או רק פשוט ונדליזם?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני אסביר. חילול בתי-קברות ומקומות תפילה מייחסים לעבירות הבאות: הסגת גבול במקום פולחן או קבורה, חילול מקום קדוש, פגיעה בבנייני ציבור או במצבות. זה הנושא של חילול בתי-קברות. לגבי כשרות מתייחסות העבירות הבאות: איסור הונאה בבית-אוכל, בייצור, שיווק ומכירה, בשחיטה וחובת הצגת תעודת כשרות. אנחנו עושים את ההפרדה בין הדברים. כך חילקתי מבחינת הנתונים. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לשר לביטחון פנים. אנחנו ממשיכים בסדר. אומנם חבר הכנסת אזולאי הגיע. התשובה שלך לשאילתא הקודמת – – –
<דוד אזולאי (ש"ס):>
לא חשוב, יש לי עוד כמה שאלות.
<היו"ר מגלי והבה:>
אני יודע. רק רציתי להודיע לך שקראנו לך, וזה עבר לפרוטוקול. השר עוד פה, ואחרי הישיבה תוכל לקבל את התשובה.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אני אסתדר עם השר.
<היו"ר מגלי והבה:>
אני בטוח. שאילתא מס' 123 של חברת הכנסת חנין זועבי – לפרוטוקול.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
קודם שאילתא 107. זה לא הולך לפי הסדר?
<היו"ר מגלי והבה:>
לפי הסדר, אדוני, אבל הוא לא היה כאן. שאילתא מס' 107 של חבר הכנסת דוד אזולאי: חייל ריסס צלבי קרס על בית-כנסת. בבקשה, אדוני.
<107. ידיעה על ריסוס צלבי-קרס על בית-כנסת>
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים
ביום ד' בסיוון התשס"ט (27 במאי 2009):
פורסם כי המשטרה תפסה שלושה צעירים, אחד מהם חייל, שריססו צלבי-קרס על קירות בית-כנסת בתל-אביב. השלושה נחקרו בגין "השחתת פני מקרקעין".
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה העלתה החקירה?
3. מה היה ההסבר למעשיהם?
4. האם מדובר ביהודים? בילידי הארץ?
5. האם יוגש נגדם כתב אישום?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני סגן היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון בפרסום שלפיו המשטרה תפסה שלושה צעירים, אחד מהם חייל, שריססו צלבי-קרס על קירות בית-כנסת בתל-אביב.
מבדיקת הפרטים עולה כי בתאריך 4 במאי, בשעות הלילה, הגיע צוות סיור לרחוב לה-גרדיה 68 בתל-אביב, ובמקום הבחינו כי על קיר בית-הכנסת רשומה כתובת גרפיטי. מאחר ששרר חושך, במבט ראשון נראה היה כאילו כתובת הגרפיטי הינה של ציורים עם צלבי-קרס. אולם, לאחר מכן הוברר כי מדובר בכיתוב של המלה "יפתח" באנגלית,IFTAH , ובמלה "קריק", שפירושה ברוסית "צעקה".
במקום עוכבו שלושה צעירים, עולים מחבר העמים, החשודים במעשה. הם נעצרו לחקירה ובשלב ראשון הכחישו כל קשר למעשה ומעצרם הוארך על-ידי שופט. בחקירה נוספת הודו החשודים בהשחתת פני מקרקעין, כאשר שני האזרחים ציירו את כתובת הגרפיטי ואילו החייל עמד בצד וצפה בהם מציירים.
מהחקירה עולה עוד כי אף אחד מהחשודים לא ידע שמדובר בקיר של בית-כנסת, אלא ניצלו את הקיר הריק והצבע שהיה זמין בידם לשם ביצוע העבירה.
שלושת החשודים הביעו חרטה על מעשיהם, ובתום החקירה הועבר התיק לעיון הגורמים המשפטיים לשקילת הגשת כתב אישום כנגד מי מהם.
אני מציע להסתפק במענה.
<היו"ר מגלי והבה:>
אדוני חבר הכנסת אזולאי, שאלה נוספת?
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אדוני השר, לא הבנתי מדבריך האם המלצת המשטרה היתה להגיש כתב אישום כנגד אותם אנשים או שהמשטרה הסתפקה באיזושהי אזהרה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת אזולאי, שלושת החשודים הביעו חרטה על מעשיהם. התיק הועבר לבחינת הפרקליטות, ובפרקליטות שוקלים כרגע אם להגיש כתב אישום.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לחבר הכנסת אזולאי. אנחנו ממשיכים לפי סדר. שאילתא 123 של חברת הכנסת חנין זועבי; כפי שקבענו קודם, אדוני – לפרוטוקול.
<123. מחסומים משטרתיים בכניסה לכפר תראבין>
חברת הכנסת חנין זועבי שאלה את השר לביטחון פנים
ביום י"א בסיוון התשס"ט (3 ביוני 2009):
משטרת מרחב הנגב הציבה לאחרונה מחסומים משטרתיים בכניסה לכפר תראבין. הקמת המחסומים מהווה פגיעה חמורה בזכויות יסוד של התושבים, כולל הזכות לחירות, לחופש תנועה ולפרנסה.
רצוני לשאול:
1. מה היא המטרה בהצבת המחסומים?
2. מתי יוסרו המחסומים?
3. האם תחושת הביטחון של תושבי עומר שווה יותר מזכויות היסוד של תושבי תראבין?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
חברת הכנסת חנין זועבי ביקשה לדון בהצבת מחסומים משטרתיים בכניסה לכפר תראבין.
1. ההחלטה על הצבת המחסומים היתה על רקע ביצוען של עבירות חמורות: סחיטה באיומים, הצתות, יידויי אבנים, פגיעה בתשתיות ועוד. החלטה זאת היתה על-פי שיקולי מפקד המרחב והינה מידתית וסבירה.
ככלל, משטרת מרחב הנגב נדרשת להצבת מחסומים בכל מקום שבו יש צורך בכך על מנת לבצע את חובתה של המשטרה באכיפת החוק ומניעת הפשיעה. סמכותם של שוטרים להורות לאזרחים לעצור ולהציג לבדיקה מסמכי זיהוי וחפצים אישיים היא חלק מהתפקידים המוטלים על כוחות הביטחון ומהם נגזרות חובות האזרחים לציות ושיתוף פעולה מלא.
2. מדובר במחסומים "מדלגים" לפי הצורך ועל-פי שיקול הדעת ולא במחסומים קבועים. מחסומים מסוג זה מוצבים במידת הצורך בכל שטחי המחוז ולאו דווקא בתראבין. לאור האמור, המחסומים מוסרים כאשר אין צורך בהם וזאת על-פי שיקול דעת המפקדים בשטח.
3. הטענה שלפיה הצבת המחסומים פוגעת בזכות התושבים החוקתית לחירות וחופש התנועה צריכה להיבחן אל מול האינטרס הציבורי. זאת משום שגם זכויות בעלות תוקף חוקתי אינן זכויות מוחלטות והן חייבות להתיישב עם אינטרסים אחרים. זאת ועוד, לצד זכותו של כל אזרח לכבוד ולחופש תנועה יש לדאוג ליישום האינטרס הציבורי שבשמירה על שלומם וביטחונם של כלל האזרחים. לפיכך, פעילות השוטרים מתבצעת תוך שמירה על איזון ראוי בין זכויות האדם מחד ושמירה על הסדר הציבורי ואכיפת החוק מאידך.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאילתא מס' 152 של חבר הכנסת אריה אלדד: בנייה לא חוקית בנגב, בגליל ובירושלים. בבקשה.
<152. בנייה לא חוקית ביישובים ערביים בנגב, בגליל ובירושלים>
חבר הכנסת אריה אלדד שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ח בסיוון התשס"ט (10 ביוני 2009):
מקובל, על-פי התקשורת, כי ישנם עשרות אלפי בתים ומאות יישובים ערביים בלתי חוקיים בשטחי הנגב, הגליל וירושלים.
רצוני לשאול:
1. כמה בתים נבנו שלא בחוק במגזר הערבי?
2. לכמה מהם הוצאו צווי הריסה?
3. כמה מהצווים בוצעו?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני סגן היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אריה אלדד ביקש לדון בנושא בנייה בלתי חוקית ביישובים הערביים בשטחי הנגב, הגליל וירושלים.
ראשית, עלי לציין כי נושא הבנייה הבלתי-חוקית הינו בתחום טיפולה של היחידה לפיקוח על הבנייה שבמשרד הפנים, ועדות תכנון ובנייה מקומיות ומרחביות ומינהל מקרקעי ישראל. משטרת ישראל מסייעת, במידת הצורך, למימוש צווי הריסה ואף מתלווה לפקחים באיתור עבירות. הסיוע ניתן באמצעות כלל תחנות המשטרה הפזורות ברחבי הארץ ובאמצעות הזרוע המבצעית של מתפ"א – מינהלת תיאום פעילות אכיפה – שזהו עיקר ייעודה.
1. מנתונים שהתקבלו ממשרד הפנים ומינהל מקרקעי ישראל עולה כי קיימים כ-67,000 מבנים בלתי חוקיים במגזר הערבי.
2. בידי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים קיימים 1,130 צווי הריסה שיפוטיים ישנים, מרביתם לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. צווים אלה לא ניתנים לביצוע בשלב זה מאחר שטרם נבדקו על-ידי המחלקה לאכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות המדינה. מדובר בצווים שהוצאו כנגד מבנה ללא איתור הבעלים ונדרש אישור פרקליטות טרם ביצועם על-פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה.
3. במחצית שנת 2009, מתאריך 1 בינואר 2009 ועד 30 ביוני 2009, בוצעו בכל הארץ 264 הריסות ופינויים, בסיוע הזרוע המבצעית של מינהלת תיאום פעילות אכיפה – מתפ"א – במשטרת ישראל. לא הוספתי את ההריסה שאתמול היתה בוואדי-עארה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת אריה אלדד.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה, אדוני השר, על התשובה המפורטת. אכן אתמול ראינו גם בטלוויזיה, גם שמענו על הריסה שנדרשו לה, לביצועה, כמדומני 400 או 500 שוטרים. האם בכוונת משרדך להקצות כוח-אדם כזה באופן קבוע על מנת לאכוף את החוק בתחום הזה?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אמרתי: שמירת החוק עומדת בראש סדר העדיפויות, והדוגמה של אתמול היא דוגמה של 400 ו-600, ואנו לא נירתע, למרות המצב המורכב. הבית שהיה במרכז הכפר, אני אישרתי את הביצוע, והמשטרה ביקשה לסייע לכוחות הפועלים שם, גופי האכיפה. לא נירתע. ניתן כל מה שדרוש – כל מה שדרוש כדי לקיים את החוק ולאפשר למערכות לטפל בכל הנושא של צווים, גם שיפוטיים וגם מינהלתיים. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. אנו ממשיכים. שאילתא מס' 153 של חבר הכנסת יריב לוין: אלימות שוטרים כלפי קטין בבית-שמש. יש אותה שאילתא, שאילתא מס' 155, לחבר הכנסת דוד אזולאי, באותו עניין. לכן, אדוני יענה על שתי השאילתות, ואם תהיה שאלה נוספת – נראה בהמשך. בבקשה, אדוני.
<153, 155. ידיעה על אלימות שוטרים כלפי קטין בבית-שמש >
חבר הכנסת יריב לוין שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ח בסיוון התשס"ט (10 ביוני 2009):
כתבת ערוץ-2, דנה סומברג, חשפה כי בתאריך 19 במאי 2009 אירע בבית-שמש מקרה של אלימות מצד שוטרים כלפי קטין בן 14.
רצוני לשאול:
1. אילו פעולות ננקטו בעניינם של השוטרים שנהגו באלימות?
2. מה ייעשה כדי להבטיח שאירוע דומה לא יקרה פעם נוספת?
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ח בסיוון התשס"ט (10 ביוני 2009):
פורסם כי מצלמות תיעדו שוטרים שהכו ילד. חבר עיריית בית-שמש טוען שניסה לדבר עם מפקד התחנה ונתקל בזלזול.
רצוני לשאול:
1. האם הדבר נכון?
2. אם כן – האם עבר הנושא למחלקה לחקירות שוטרים?
3. האם במקביל נעשה דבר למנוע תחושתם של החרדים בעיר באשר ליחס המשטרה?
4. מדוע התעלם פקד התחנה מחבר העירייה?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה, אדוני. חברי הכנסת דוד אזולאי ויריב לוין ביקשו לדון בכתבה שבה מצלמות תיעדו שוטרים שנקטו אלימות כלפי קטין בן 14. עוד נטען, כי חבר עיריית בית-שמש נתקל בזלזול מצד מפקד התחנה.
ראשית, יש לציין כי האירוע נדון בוועדת הפנים של הכנסת – ואתה מכיר את זה, אדוני היושב-ראש – בהשתתפות מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל, אשר התייחס למקרה בהרחבה.
מבדיקת פרטי המקרה עולה כי בתאריך 19 במאי הגיעה ניידת סיור לאירוע של הצתה בבית-שמש. במקום עוכבו שלושה קטינים, ביניהם הקטין נשוא השאילתא. מפיו של הקטין נדף ריח אלכוהול, הוא סירב לעיכובו, תפס בעמוד חשמל וסירב לעוזבו, למרות בקשותיהם של השוטרים כי יעלה לניידת, ואף שהסבירו לו כי במידה שימשיך לסרב לעיכוב השוטרים ייאלצו לעצור אותו ואף להשתמש כנגדו בכוח לשם ביצוע המעצר, התמיד הקטין בסירובו. משהמשיך הקטין לסרב לעיכובו, הודיעו לו השוטרים על מעצרו, תפסוהו בידיו וברגליו במטרה להכניסו לניידת, והקטין, שנשכב ביוזמתו על הארץ, החל לקלל את השוטרים ולתקוף אותם בבעיטות תוך שהוא תופס בפגוש הרכב. בסופו של דבר הצליחו השוטרים להכניס את הקטין לניידת, ובחיפוש שנערך בבגדיו נמצאו סכין ומברג.
לגבי התלונות על אלימות שוטרים – המשטרה העבירה את הכול למח"ש. דווח למח"ש על האירוע. מבירור עם המחלקה לחקירות שוטרים הוברר כי התלונה התקבלה אצלם וכי נפתחה חקירה בנושא.
ככלל, משטרת ישראל פועלת למתן שירות מקצועי ואיכותי לכלל האוכלוסייה המתגוררת בבית-שמש. קצין האק"מ של התחנה והמש"קים הקהילתיים נפגשים בצורה סדירה עם האוכלוסייה ודנים בכלל נושאי הקהילה ובדגש על אירועים כאלה ואחרים.
לגבי התלונה על זלזול מצד מפקד התחנה, יש לציין כי מפקד התחנה שהה במשלחת המשטרה לפולין בזמן האירוע, וחבר מועצת העיר, ראובן כהן, אשר שלח מכתב למפקד התחנה, נענה על-ידי סגנו במענה ענייני שבו צוין כי הפרטים אינם נכונים, וכי התיק הועבר לטיפול המחלקה לחקירות שוטרים.
עם שובו של מפקד התחנה מחו"ל זימן מפקד התחנה את חבר מועצת העיר ראובן כהן לשיחה במשרדו ובה הבהיר לו את עמדת המשטרה ואת אופן הטיפול בתיק, והשניים שוחחו על מצב הנוער בעיר. באותה שיחה הסכים מר כהן כי יש לעשות את המיטב לשיפור הנושא. השיחה היתה נעימה ולא היה כל זלזול מצד מפקד התחנה, ההיפך הוא הנכון.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לאדוני. אנו ממשיכים בסדר. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת אזולאי.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אדוני השר, תודה רבה על תשובתך, ואכן אני מאשר שהתקיים דיון בוועדת הפנים בהשתתפות מפקד המחוז. יחד עם זה, אני רוצה לומר לך, כאדם שראה את התמונות שם במקום, אני חושב שמי שראה: לא יעלה על הדעת ששלושה שוטרים, כל אחד במידותיו הוא, מול ילד, ואחר כך יגידו שאותו ילד השתמש באלימות – אני חושב שאפילו הדבר הזה לא היה צריך – אני מבין שכתבו את הדברים האלה לשר, וזה לא היה צריך להיות כך.
יחד עם זה, אני לא יכול להתעלם ממה שאמר פה השר על המפגש – ואני מברך על כך – של חבר מועצת העיר עם מפקד התחנה. אבל אני חושב, אדוני השר, הגיע הזמן שהשוטרים ידעו, מעבר לתפקידם, גם יש קצת מערך של יחס אנושי, ולצערי הרב, הדבר הזה חוזר על עצמו. קצת לשפר את יחסי האנוש בין השוטר לבין האזרח. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
שוב אני חוזר, חבר הכנסת אזולאי, אנו לא נעמוד, לא אתה ולא אני, במקומנו, ונשפוט לצד כזה או אחר. מאחר שהיתה תלונה, החומר הועבר למח"ש. שבמשרד המשפטים יבדקו. אם יש מקום להעמיד אותם לדין, הם יועמדו לדין. אתה מכיר את עמדותי, ולא אחוס על אף שוטר שעשה דבר עבירה. מצד שני, צריך לשמוע את כל הסיפור ולתת למח"ש לחקור את הדבר. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. אנו ממשיכים, חברי חברי הכנסת. שאילתא 211 של חבר הכנסת חיים אמסלם – לפרוטוקול.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
שאילתא 154 לא?
<היו"ר מגלי והבה:>
תיכף. לשתיהן אותה תשובה. אדוני, כבר ענית.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בסדר.
<211. ידיעה על גל גנבות בשכונת רמת-שלמה בירושלים>
חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים
ביום ט' בתמוז התשס"ט (1 ביולי 2009):
פורסם כי שכונת רמת-שלמה בירושלים סובלת בתקופה האחרונה מגל של גנבות, בעיקר מצד תושבי השכונות הערביות שבאזור.
רצוני לשאול:
1. האם ידוע על כך למשטרה?
2. מה עושה המשטרה בנושא?
<תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
חבר הכנסת חיים אמסלם ביקש לדון בפרסום על גל גנבות בשכונת רמת-שלמה בירושלים שמבוצעות על-ידי תושבי השכונות הערביות שבאזור.
מבדיקת הנתונים של עבירות התפרצויות ועבירות רכוש בשכונת רמת-שלמה בשנה זאת בהשוואה לנתונים של תקופה מקבילה אשתקד עולה כי אין כל שינוי בנתונים: במחצית שנת 2008 נתקבלו תלונות על 16 עבירות וכך גם במחצית הראשונה של 2009. ראוי להדגיש כי אף שיש עלייה בעבירות גנבות הרכב – 12 השנה לעומת 10 בשנה שעברה – דווקא בעבירות של התפרצות לעסק ולדירה, שנחשבות לעבירות החמורות מבין עבירות הרכוש הנוגעות למרחב הפרטי של האזרח יש ירידה בתלונות ביחס לשנה קודמת – 4 השנה לעומת 6 בשנה שעברה.
יחד עם זאת, המשטרה פועלת בדרכים שונות על מנת להפחית את מספר העבירות המבוצעות בשכונה, בין היתר על-ידי הפעלת ניידות סיור, בילוש ונוער והפעלת בסיס הפעלה למתנדבים בשכונה שבו מוצבים שני שוטרים קהילתיים אשר חלק מתפקידם הוא מתן מענה לפניות האזרחים. כמו כן, פועל מרחב ציון במישור החקירתי והמודיעיני לאיתור מבצעי העבירות בעקבות האירועים שדווחו.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאילתא מס' 215 של חבר הכנסת יעקב כץ – לפרוטוקול.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני פה.
<היו"ר מגלי והבה:>
אדוני, אני מתנצל, כי יש שלושה כצים. אני רק אספר לך שפעם פרסמו את תמונתו של השר במקום של אחד מחברי הכנסת כץ. אבל אתה פה. בבקשה.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אדוני דילג על 154.
<קריאה:>
154 זו שאילתא אחרת.
<אמנון כהן (ש"ס):>
על שאילתא אחרת הוא לא ענה.
<היו"ר מגלי והבה:>
אז אנחנו נענה עליה. משום מה, שתי השאילתות צמודות, וזה מה שבלבל אותנו. אנו נתקן את זה, אדוני חבר הכנסת אזולאי. מכיוון שחבר הכנסת כץ במתח חיובי, נענה, ואחר כך נחזור לשאילתא מס' 154. אני מודה לך, אדוני השר.
<215. אכיפת החוק במזרח-ירושלים>
חבר הכנסת יעקב כץ שאל את השר לביטחון פנים
ביום ט' בתמוז התשס"ט (1 ביולי 2009):
לדברי משטרת ירושלים, שוטרי הרשות הפלסטינית מורשים לפעול בעיר.
מאות אלפי ערבים מתגוררים ללא היתר על אדמות יהודיות פרטיות והמשטרה סירבה ללוות את מוסרי צווי הפינוי לשמונה בתים.
רצוני לשאול:
1. מדוע מורשים שוטרי הרשות הפלסטינית לפעול בעיר?
2. מדוע המשטרה לא מסייעת במתן צווי פינוי?
3. מה ייעשה למיגור תופעת ההשתלטות על אדמות יהודיות בירושלים?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת יעקב כץ ביקש לדון בטענה שלפיה המשטרה סירבה ללוות מוסרי צווי פינוי לשמונה בתים של ערבים המתגוררים ללא היתר על אדמות יהודיות פרטיות וכי "לדברי משטרת ירושלים שוטרי הרשות הפלסטינית מורשים לפעול בעיר".
1. שוטרי הרשות הפלסטינית או כל גורם רשמי של הרשות הפלסטינית אינם מורשים לפעול בעיר, ולא מוכרת לי כל התבטאות שממנה עולה כי "לדברי המשטרה שוטרי הרשות הפלסטינית מורשים לפעול".
2. המשטרה מסייעת כדבר שבשגרה בביצוע הליכי הוצאה לפועל. מסירת הודעות/צווי פינוי איננה מבין ההליכים שלביצועם מתבקש בדרך כלל סיוע משטרתי.
3. המשטרה איננה הרשות המופקדת על הטיפול במקרקעין בהיבט האזרחי. ככל שמוגשות במשטרה תלונות על עבירות פליליות הקשורות במקרקעין, הן מטופלות כמקובל.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת כץ, בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
תודה, כבוד השר. רציתי לדעת, אם שוטרי משטרת ישראל תפסו מישהו מהרשות הפלסטינית שמסתובב בעיר ועליו נשק, מה ההוראות ודרך הטיפול באותו שוטר או באותו איש הרשות הפלסטינית שמסתובב בירושלים חמוש? תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
ההוראות אומרות שאסור להם לנוע – אנשי הרשות חמושים – ולא להיכנס פנימה. אני לא מכיר הוראה שמאפשרת להם לנוע. מה שמצופה משוטר שנתקל בדבר הזה – חייב לנקוט פעולה, כלומר לעצור אותו ולהביא אותו לחקירה. אני לא מכיר מקרה כזה, שאדם שנראה חמוש ושוטר התעלם ממנו. אני שומע את זה בפעם בראשונה. אם יש לך דברים שאתה רואה, שאתה יכול להצביע עליהם, אני מוכן לבדוק את זה, אבל אין אפשרות לנוע בתוך מזרח-ירושלים חמושים. זה דבר בלתי נסבל.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לאדוני השר. חבר הכנסת אזולאי, אנחנו חוזרים לשאילתא שלך, שאילתא מס' 154: פינוי מבנה תורני ללא התראה.
<154. פינוי מבנה של ישיבה ללא התראה>
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ח בסיוון התשס"ט (10 ביוני 2009):
פורסם כי מבנה, כנראה לא-חוקי, של ישיבת "דרכי-יוסף" בשכונת תל-ציון נהרס ללא כל התראה. מפקדי מג"ב והיס"מ שהרסו את המבנה הודיעו לרב גץ שיש לו כמה דקות לפנות את המבנה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע נהרס המבנה ללא כל התראה?
3. מדוע לא ניתן להם זמן סביר להתפנות?
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון בפרסום שלפיו מבנה של ישיבה בשכונת תל-ציון נהרס ללא כל התראה.
בראשית דברי אבקש להבהיר כי האחריות ככלל בנושא השלטון ביהודה ושומרון הינה על צה"ל. סוגיית הבנייה הבלתי-חוקית מטופלת על-ידי המינהל האזרחי. משטרת ישראל מקבלת מהמינהל האזרחי בקשות לסיוע בטיפול בפינוי מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי. כלומר, אני מדבר גם על סמכות – למעשה, מי נושא באחריות ומי נותן את הסיוע.
מבירור פרטי המקרה הנדון עולה כי המבנה הבלתי-חוקי הינו יביל בגודל של כ-40 מ"ר, אשר הוצב מחוץ לתוכנית המיתאר, ושימש כחדר אוכל של ישיבה שנבנתה במקום ללא אישורים.
במהלך חודש אפריל 2008 הוגשה בקשת סיוע מהמינהל האזרחי לתחנת בנימין שבמחוז ש"י לביצוע הריסת המבנה, לאחר שנבדק על-ידי היועץ המשפטי של המינהל האזרחי וקיבל תיקוף משפטי. עיון בצו ההריסה מלמד כי חתומים עליו גורמים בכירים, החל בראש המינהל האזרחי, מפקד האוגדה, אלוף פיקוד, וכלה ברמטכ"ל.
בתאריך 16 באפריל 2008, עם קבלת בקשת הסיוע, נשלחה הודעה מרמ"ס התחנה של משטרת בנימין לסגן ראש מועצת מטה בנימין, ובה רשימת המבנים אשר כנגדם צפויה להתקיים פעילות הריסה. מטרת המכתב היתה ליידע את הגורמים הרלוונטיים לגבי הצו על מנת שיכירו בו, ומתוך שאיפה לכך שיהיה שיתוף פעולה מצדם, תוך הידברות לפני ובמהלך ההריסה עצמה. פינוי המבנה נשוא השאילתא שבו מדובר, לא בוצע בשלב ראשוני, ועל כן בתאריך 27 בנובמבר 2008 נשלחה הודעה נוספת מתחנת משטרת בנימין לסגן ראש המועצה, שתוכנה דומה לראשונה.
לקראת ביצוע ההריסה, בתאריך 25 במרס 2009, נערכה פגישת עבודה בנקודת המשטרה בפסגות, עם רב הישיבה דאז, הרב יצחק לופליאנסקי, ובה הוסבר לו על צו ההריסה הקיים ועל כוונת המינהל האזרחי לבצע את ההריסה בזמן הקרוב.
בתאריך 21 במאי 2009, כעבור ימים מספר, התבצעה ההריסה, לאחר שהוסבר לרב החדש של הישיבה על קיומו של הצו. נציגי המינהל הסבירו לרב את פשר הנושא, וחדר האוכל פונה ברגישות על-ידי סבלים של המינהל האזרחי. בסיום ההליך נהרס הקרוון.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת אזולאי?
<דוד אזולאי (ש"ס):>
לא.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לך. אדוני השר, אנחנו ממשיכים לשאילתא מס' 243 של חבר הכנסת אמנון כהן שנמצא כאן: נערה הרתה לנער שאנס אותה.
<243. עבריינות נוער>
חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השר לביטחון פנים
ביום ט"ז בתמוז התשס"ט (8 ביולי 2009):
פורסם כי נערה הרתה לנער בן גילה שאנס אותה. זהו מקרה נוסף של אלימות בקרב גילאים צעירים מאוד.
רצוני לשאול:
1. האם רישומי המשטרה מאשרים שמספרם של הקטינים המידרדרים לעבריינות הוא במגמת עלייה?
2. מה עושה המשטרה בנושא?
<היו"ר מגלי והבה:>
אדוני השר, בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אמנון כהן ביקש לדון בפרטים שלפיהם נערה הרתה לנער בן גילה שאנס אותה. מאחר שהוצא צו איסור פרסום על פרטי האירוע, אמנע מהתייחסות למקרה נשוא השאילתא.
1. מנתוני המשטרה עולה כי בשנים 2005–2007 חלה ירידה של 8% במספר בני הנוער העבריינים. לעומת זאת, בשנת 2008 חזר המצב לקדמותו, עד ל-17,000 בני נוער עבריינים. כלומר, יש לציין כי הנתונים מתייחסים למספר בני הנוער שנפתח נגדם לפחות תיק פלילי אחד. כך שאם לקטין נפתחו 30 תיקים, הם יימנו רק כתיק אחד. כלומר, זה אותו אחד.
2. בפעילות משטרת ישראל כנגד עבירות המבוצעות על-ידי בני נוער, היא מטפלת בשני מישורים: אכיפתי ומניעתי. במישור האכיפתי ההרתעתי – טיפול מהיר בבני הנוער העבריינים באמצעות פתיחת תיקים פליליים והגשת כתבי אישום. בעקבות ריבוי אירועי האלימות בקרב בני נוער, שהתלוותה להם עבירה של נשיאת סכין, חל שינוי ביחסה של המשטרה לבני נוער הנושאים סכינים. משנת 2005 יחידות השטח פועלות ביתר נחרצות לעצור ולפתוח תיקים לכל עבריין נושא סכין, ולפתוח תיקים לכל עבריין כזה, במידה שנמצא ברשותו, אף אם העבירה הזאת לא נלוותה לעבירות אחרות. בנוסף, קבעה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, כי עובדת היות העבריין קטין לא תהווה סיבה המצדיקה התייחסות מקלה.
במישור המניעתי – הרצאות של קצינים ועובדי מחלקת הנוער של המשטרה בבתי-הספר וגם להורים, הפעלת תוכניות טיפול מיוחדות המתמקדות באוכלוסייה מיוחדת כגון עולים, הגברת נוכחות סמויה וגלויה במקומות המועדים לפורענות. דבר נוסף, יחידות הנוער במשטרת ישראל מקיימות הערכות מצב ייחודיות לקראת יציאת הנוער לחופשת הקיץ. היערכות זאת כוללת מיקוד פעילות יחידות הנוער באזורים שהוגדרו כמוקדי פשיעה אלימים, לרבות מתחמי בילוי, פעילות בלשי הנוער בעיקר בשעות הלילה ודגש בעיקר על סופי שבוע. מיקוד בעבירות האלימות – נשיאות סכין, סמים ואלכוהול. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לאדוני השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת אמנון כהן? אדוני רכז סיעת ש"ס, אני מבין שאתה רוצה לקבל צו אדום. תודה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
תודה, כבוד השר, על התשובה המנומקת. כבודו התייחס רק לאלימות הכללית של בני נוער, ובנושא של אונס שקורה, הייתי רוצה לדעת אם יש עליית מגמה בתחום הזה בין בני נוער, בנושא של אונס וכל הדברים האלה, והאם בתחום הזה יש לנו איזשהו אמצעי של הסברה. אולי גורם לזה האינטרנט, אולי כל מיני גורמים אחרים. כבודו התייחס לאלימות כוללת. אני מתייחס ספציפית למקרה שהיה – אם יש עוד מקרים כגון אלה, מגמת עלייה, ירידה, כל הסיפור הזה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אמרתי בתחילת דברי, חבר הכנסת כהן, שמאחר שהוצא צו איסור פרסום – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
לא ספציפית למקרה, כללית.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בגדול, יש לי על כל העבריינות באופן כללי, ולגבי אונס, ספציפית, אין. אני מתחייב להעביר לך בנפרד.
<היו"ר מגלי והבה:>
אוקיי. תודה לשר. אנחנו ממשיכים לשאילתא מס' 251 של חבר הכנסת אחמד טיבי – לפרוטוקול.
<251. נוהלי המעבר במחסום קלנדיה>
חבר הכנסת אחמד טיבי שאל את השר לביטחון פנים
ביום ח' באב התשס"ט (29 ביולי 2009):
לאחרונה חלו שינויים בנהלים של המעבר במחסום קלנדיה, וחיילי צה"ל מכריחים זקנים, נשים וילדים לרדת מהאוטובוס לצורך מעבר במחסום. הדבר שגורם סבל רב לאנשים, ואין כל הצדקה להורדתם מהאוטובוס.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם אלו הנחיות משרד הביטחון או שזו יוזמה של החיילים?
3. מה ייעשה בנושא זה?
<תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
חבר הכנסת אחמד טיבי ביקש לדון בשינויים שחלו בנוהלי המעבר במחסום עטרות ובהתנהגות חיילי צה"ל אשר מחייבים קשישים, נשים וילדים לרדת מהאוטובוס לצורך המעבר.
מבדיקה שנערכה מול הגורמים הרלווטיים עולה כי משנת 2007 לא חלו שינויים בנוהלי מעבר במחסום. המחסום מופעל באחריות מחוז ירושלים ופעילות הבודקים מתבצעת לפי הנחיות חטיבת האבטחה ומחלקת מעברים של אגף המבצעים במטה הארצי. לפיכך, פעילות החיילים הבודקים – שוטרי משטרה צבאית – אינה נתונה לשיקול דעתם העצמאי.
בידוק נוסעי אוטובוס המגיע מרמאללה, מחייב הורדת הנוסעים בשרוולי בדיקה להולכי רגל, המצויים בסמוך למסלול כניסת כלי הרכב. בתום הליך הבדיקה הם משוחררים לדרכם, ונעשים מאמצים להקל במיוחד על בעלי קשיים ו/או מוגבלויות, במטרה לקצר את זמני ההמתנה והבידוק.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאילתא 260 של חבר הכנסת חיים אמסלם: שרפת ספרי קודש בישיבה בחורבות חומש.
<260. שרפת ספרי קודש בישיבה בחורבות חומש>
חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ג בתמוז התשס"ט (15 ביולי 2009):
פורסם כי פורעים שרפו עשרות ספרי קודש אחרי שפרצו לספריית הישיבה הפועלת בחורבות חומש בשומרון.
רצוני לשאול:
1. האם למשטרה ידוע על כך?
2. האם נחקר המקרה?
3. אם כן – מה העלתה החקירה עד כה?
4. כמה מקרים דומים של פגיעה במוסדות דת, קברים ובתי-כנסת אירעו בחמש השנים האחרונות באזורי חיכוך עם אוכלוסייה ערבית?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חיים אמסלם ביקש לדון בפרסום שלפיו פורצים פרצו לספריית הישיבה הפועלת בחורבות חומש בשומרון ושרפו עשרות ספרי קודש.
ראשית אציין כי ביישוב חומש אין מבנה דת או כל מבנה אחר. המבנה שאליו מתייחסת השאילתא מצוי בנקודה הגבוהה ביישוב, מתחת לעץ, שם הונחו שולחן, כיסא וארון ובו ספרי הקודש. למען הסר ספק, אין מדובר במבנה ארעי או במבנה קבע, אלא בריהוט או ציוד שהונח תחת כיפת השמים.
מבדיקת פרטי האירוע האמור עולה כי למשטרה לא היה ידוע על פריצה לישיבה ושרפת ספרי הקודש. בתאריך 8 ביולי התקבל מידע על כוונה לבצע מסע הלוויה לספרי הקודש שנשרפו, וכך נודע למשטרה על הפריצה כביכול. למקום הגיעו קומץ אנשים אשר לא נכנסו, מאחר שמדובר בשטח שכניסת ישראלים אליו אסורה. צה"ל לא אישר את כניסתם.
כאמור, לא התקבלה במשטרה כל תלונה בגין האירוע נשוא הכתבה, ועל כן לא נפתחה חקירה שבנדון.
לשאלתך האחרונה – אין למשטרת ישראל הגדרה של אזורי חיכוך עם אוכלוסייה ערבית, ולכן לא ניתן לספור מקרים הדומים לאירוע נשוא השאילתא. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת אמסלם? תודה. אם כך, אנחנו עוברים לשאילתא מס' 265 של חבר הכנסת אורי מקלב: טיפול בית-המעצר בירושלים בעצורים ובקטינים.
<265. היחס לעצורים ולמשפחותיהם בבית-המעצר בירושלים>
חבר הכנסת אורי מקלב שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ג בתמוז התשס"ט (15 ביולי 2009):
בסוף השבוע שעבר עצרה המשטרה כ-60 איש, ביניהם קטינים, חלקם מבלי שנמסרו הודעות למשפחות. חלק מהעצורים ששוחררו בהוראת שופט עוכבו יותר משש שעות. ניסיון המשפחות ליצור קשר עם בית-המעצר עלה בתוהו.
רצוני לשאול:
1. מדוע נמנע מהעצירים להודיע למשפחותיהם על דבר מעצרם?
2. מדוע שוחררו הקטינים רק ב-02:00?
3. מדוע הקצין התורן לא השיב למשפחות, והאם יוסקו מסקנות כלפיו?
<היו"ר מגלי והבה:>
בבקשה, אדוני השר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אורי מקלב ביקש לדון בטענה על כך שבמהלך סוף השבוע הראשון של חודש יולי בוצעו מעצרים של כ-60 אזרחים, ביניהם קטינים, מבלי שנמסרו הודעות למשפחותיהם. עוד נטען, כי חלק מהעצורים ששוחררו בהוראת שופט, עוכבו למעלה משש שעות, וניסיון המשפחות ליצור קשר עם בית-המעצר עלה בתוהו.
מבדיקה מול המשטרה עולה כי בסוף השבוע שבין התאריכים 2 ל-4 בחודש יולי, היו אירועים רבים של הפרות סדר ומחאות של אזרחים מהמגזר החרדי, על רקע פתיחת חניון בכיכר ספרא, שהתאפיינו באגרסיביות ובאלימות רבה, וכללו יידויי אבנים לעבר השוטרים, חסימות צירים וגרימת נזק לרכוש ציבורי. במהלך הפרות סדר אלו נעצרו עשרות חשודים.
1. בחלק מהמקרים נמנעה מהעצורים אפשרות להודיע למשפחתם על מעצרם. מדובר בעצורים שומרי שבת שנעצרו במהלך השבת, ולכן לא היו יכולים להודיע למשפחתם עד צאת השבת.
2. חלק מהחשודים שוחררו בתום חקירתם בשעות הלילה, וזה מכורח הנסיבות, כיוון שהיו עצורים רבים וחקירתם נמשכה זמן רב.
3. חלק מהעצורים סירבו להזדהות, ולכן לא היה אפשר להודיע למשפחתם. עצור אשר הזדהה, הועברה הודעה למשפחתו מייד עם צאת השבת. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת מקלב. בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני השר, אם היתה לי אפשרות לשאול כמה שאלות הייתי שואל כמה שאלות, אבל רק על תשובה מס' 2 – הרי העצורים משתחררים כבר לאחר החקירות, למה לוקח שש-שבע שעות – ולא סתם שש-שבע שעות, אלא שעות לילה – לשחרר עצורים? אנחנו לא מדברים על כך שלא הסתיימה חקירתם; אם לא הסתיימה חקירתם לא היו מביאים למעצר, שוחררו על-ידי בית-המעצר – אני לא מכיר הליך שבו אחרי שחרור מבית-המעצר, אחרי שחרור של שופט עדיין ממשיכים לחקור, ואני יודע שלא חקרו אותם.
<היו"ר מגלי והבה:>
האומנם? תודה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני אישית – לא כתבתי את זה בשאילתא – טלפנתי לבית-המעצר, וגם לא קיבלתי תשובות להורים מודאגים ב-01:00 וב-02:00. היו לי טריקות טלפונים מהקצין התורן או מהקצינה התורנית.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת מקלב, אני אומר, כפי שאני מכיר את האירוע וכפי שדווח לי: מי ששוחרר על-ידי בית-המשפט, או מי שנחקר ולא היה עצור במעצר, שוחרר. מי שהמשיכו להחזיק בו, זה כנראה מעומס עצורים שהיו שם. אם יש אדם כזה או אחר, או אנשים שהיו חשודים ונעצרו וסתם החזיקו אותם, אתה יכול לתת לי שמות, אני אבדוק אותם עניינית, שמית – כי היו קבוצות גדולות של עצורים. אתך דיברתי על אותן התפרעויות שהיו, ואני אומר שוב: נקודתית אפשר לבדוק את זה, אבל להגיד שסתם הוחזקו אנשים שלא תחת חקירה או תחת צו בית-משפט – לא כך הדבר. אם יש שמות, תביא לי. אני אבדוק.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לשר. אנחנו ממשיכים לשאילתא מס' 270, של חבר הכנסת אריה ביבי – לפרוטוקול.
<270. תחנת משטרה בבני-ברק>
חבר הכנסת אריה ביבי שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ג בתמוז התשס"ט (15 ביולי 2009):
בבני-ברק, שבה 170,000 תושבים, יש נקודת משטרה שמנוהלת על-ידי רב-פקד שאינו נמצא – נקודה וירטואלית. בגבעתיים, שבה 70,000 תושבים, יש תחנת משטרה.
רצוני לשאול:
1. מה ייעשה לתיקון המצב?
2. מדוע נוצר מצב כזה בעיר כה גדולה?
<תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. חבר הכנסת אריה ביבי ביקש לדון בכך שבעיר בני-ברק, שבה 170,000 תושבים, יש נקודת משטרה ולא תחנת משטרה.
נושא הקמת תחנת משטרה בבני-ברק נבחן בעבר. הבדיקה העלתה כי לתושבי העיר ניתנים שירותים באמצעות נקודת המשטרה הפעילה בעיר. נוסף על כך, מטה מרחב דן, שברמת-גן, סמוך לבני-ברק, מסייע אף הוא במתן שירות יעיל לתושבי העיר.
התוכנית המשטרתית לפריסת כוחות נבחנת בהתאם לסדרי העדיפויות ועל-פי כמה קריטריונים, ובהם גודל האוכלוסייה, רמת הפשיעה והאלימות ומספר התיקים שנפתחים מדי שנה. אם יימצא לנכון, תוקם תחנת משטרה בעיר.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאילתא מס' 273, של חבר הכנסת אריה ביבי – לפרוטוקול.
<273. מדיניות המשטרה כלפי שוטרים דתיים>
חבר הכנסת אריה ביבי שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ג בתמוז התשס"ט (15 ביולי 2009):
במשטרה אין מדיניות ברורה כלפי שוטרים חובשי כיפה, ונראה כי כל מפקד נוהג בדרך משלו כלפיהם, ולעתים הדבר גורם לאפליה.
רצוני לשאול:
1. האם יש מדיניות כוללת שאיננה מיושמת?
2. מה ייעשה בנושא?
<תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. חבר הכנסת אריה ביבי ביקש לדון בטענה שאין במשטרה מדיניות ברורה כלפי שוטרים חובשי כיפה
משטרת ישראל מאפשרת לאנשיה לקיים אורח חיים על-פי אמונתם, כפוף לאילוצים ולצרכים המבצעיים, הנובעים מהחובה לממש את יעדי המשטרה לשמירת ביטחון אזרחי המדינה.
כאמור, אין מדובר במדיניות, אלא בסדרת פקודות ונהלים הקיימים זה שנים רבות, ומטרתם להסדיר ולעגן באופן ברור וחד-משמעי את כל נושא הדת במשטרה, כפי שיפורט להלן:
הוראה שכותרתה "דת" קובעת את העיקרון הכללי, ולפיו משטרת ישראל תאפשר לקיים מצוות דת ומנהגים – לכל אנשיה – תוך התחשבות בדין הדתי מחד גיסא ובצרכים המבצעיים מאידך גיסא. פקודה שכותרתה "שמירת הדת במשטרה" מסדירה את הכללים בכל הקשור לכשרות, שבתות ומועדים, ימי צום, גידול זקן, בתי-כנסת ותשמישי קדושה, תפילות וכיוצא באלה. פקודה שכותרתה "שעות העבודה והמנוחה של שוטר" קובעת את ימי שישי, שבת וחג, כימי מנוחה לשוטרים שאינם עובדים במשמרות. נוהל שכותרתו "מערכת נוכחות" מאפשר לעובד העובד בשבת אשר קיבל אישור מרב מחוזי לא להחתים את שעון הנוכחות בשבת. נוהל שכותרתו "סדרי עבודה ומנוחה של שח"ם" מגדיר את תחומי הפעילות שבהם מותר להעסיק שוטרי חובה (שח"ם) בשבתות ובחגים. נוהל שכותרתו "הפעלת מערך הרבנות במשטרת ישראל" מסדיר את מערך הרבנות הפרוס במשטרת ישראל, ונוסף על כך יש בכל מחוז רב שפועל עם השוטרים והמפקדים לפתור בעיות המתעוררות בשגרה בנושאי דת.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאילתא מס' 277, של חברת הכנסת חנין זועבי: ביטול סעיף אישום ברצח רביעי. בבקשה.
<277. אי-הכללת מעשה רצח בכתב אישום >
חברת הכנסת חנין זועבי שאלה את השר לביטחון פנים
ביום כ"ג בתמוז התשס"ט (15 ביולי 2009):
לאחרונה סוקרה בתקשורת חקירה של אדם אשר הואשם בארבעה מקרי רצח ואפילו שחזר אותם. בכתב האישום שהוגש לאחרונה הוא הואשם בשלושה מקרי רצח, והרביעי בוטל בטענה שהמשטרה איבדה את התיק.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – איפה עומדת חקירת המשטרה בעניין מציאת התיק האבוד?
3. מה ייעשה כדי שהליך מיצוי הדין יושלם?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
1–3. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת חנין זועבי ביקשה לדון בפרסום שלפיו החשוד ברצח דנה בנט ז"ל, עדואן פרחאן, נחשד בביצוע ארבעה מקרי רצח ואף שחזר אותם, ואילו בכתב האישום שהוגש נגדו הואשם רק בשלושה מהם, כיוון שהמשטרה איבדה תיק חקירה.
ראשית יובהר כי המשטרה לא איבדה שום תיק מתיקי חקירות מעשי רצח שבוצעו על-ידי הנאשם פרחאן אלא הדברים עוותו וסולפו בתקשורת.
מבירור הפרטים עולה כי עדואן פרחאן אכן מסר בהודאתו כי ביצע ארבעה מקרי רצח, ורק בשלושה מהמקרים הוגש נגדו כתב אישום. אשר למקרה הרביעי, זה מקרה שאירע בשנת 1994, באזור גשר אריק שבצפון, בהיות החשוד בן 18. נערכה בדיקה יסודית של אירועי הרצח והמוות שאירעו סמוך לאותו תאריך ולאותו מקום, אולם לא נמצא שום אירוע המתאים לפרטי האירוע שתיאר הנאשם. למרות האמור לעיל אותר מקרה רצח משנת 1994 של אדם מבוגר, יהודי, תושב צפת, בן 62, שגופתו נמצאה סמוך למקום שעליו הצביע פרחאן עדואן. נעשו מאמצים לקשור את האירוע שבו הודה החשוד למקרה רצח זה, ללא הצלחה, ולכן לא הוגש כתב אשום בגין אירוע זה, ולא משום שתיק החקירה אבד כפי שנטען בשאילתא.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלה נוספת לחברת הכנסת זועבי? תודה. אנחנו ממשיכים לשאילתא מס' 282, של חבר הכנסת חיים אמסלם: מעצר כנקמה. אדוני, בבקשה.
<282. מעצר תלמידי ישיבה בירושלים >
חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ג בתמוז התשס"ט (15 ביולי 2009):
במוצאי-שבת, 1 ביוני 2009, או סמוך לו, נזרקו על שוטרים חפצים מגג ישיבת "קול תורה" שברחוב הפסגה בירושלים. כעבור כמה שעות פשטו עליה שוטרים, העירו תלמידים משנתם ועצרו אותם בלי לאפשר להם להתלבש. השוטרים אמרו שזהו מעצר "למען ישמעו וייראו".
רצוני לשאול:
1. באיזו עילה עצרו השוטרים את הבחורים?
2. מדוע לא אפשרו להם להתלבש?
3. האם אפשר לעצור אדם משום שכמה שעות קודם נזרקו מגג המוסד שבו הוא לומד חפצים?
4. מה ייעשה לחקירת מקרה זה?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חיים אמסלם ביקש לדון באירוע שבו נזרקו על שוטרים חפצים מגג ישיבת "קול תורה".
מבדיקת פרטי האירוע עולה כי ב-1 ביוני היו התפרעויות ברחוב הפסגה בירושלים בעקבות פתיחת חניון ספרא בשבת. הפרות הסדר נמשכו כל הלילה ובהן אירועי יידוי אבנים לעבר ניידות משטרה, הצתת פחי אשפה, ובאחד מהמקרים הושלכו האבנים מאחד החדרים שבישיבה, שנכחו בו כמה בחורים שנוסף על כך אף צעקו לעבר השוטרים קריאות גנאי כגון "נאצים". בתגובה על כך נכנס כוח משטרה לישיבה ועצר חשודים לחקירה בתחנת המשטרה שבמרחב מוריה. למחרת התקיימו שיחות בין מנהלי הישיבה לבין פיקוד מרחב מוריה, ובמהלכן ניתנה התחייבות של מנהלי הישיבה כי בעתיד תימנע כניסת גורמי חוץ מתפרעים לישיבה וכי התלמידים לא ישתתפו בהפרות סדר.
1. השוטרים עצרו את החשודים שנכחו בחדר שממנו הושלכו אבנים בהתאם לסמכויות המעצר והעיכוב הקבועות בחוק.
2. בטרם נעצרו החשודים אפשרו להם השוטרים להתלבש.
3. האבנים הושלכו מהחדר בישיבה סמוך לזמן המעצר ולא שעות קודם לכן.
4. נגד החשודים נפתח תיק חקירה והוא יטופל בהתאם לכל דין וכמקובל.
זה המקום לציין כי הסיכומים שהושגו עם מנהלי הישיבה כובדו מאז ועד היום, והנני מלא תקווה כי אירועים מסוג זה לא יתרחשו בעתיד.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת אמסלם, שאלה נוספת. בבקשה.
<חיים אמסלם (ש"ס):>
אדוני השר, תודה על תשובתך. מהנתונים שבידי, ושכרגע שמעתי את אישורם מחבר הכנסת מקלב, מה שנזרק מאותה ישיבה נזרק מגג הישיבה, אבל כשהשוטרים הגיעו הם פינו את כל הקומה, קומה שלמה של תלמידים. אני שואל – עם תלמידים שישנים – כי השוטרים נכנסו וראו אותם ישנים בפיג'מות, שוכבים במיטות – האם היה מן הראוי להתנהג בצורה כזאת?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת אמסלם, אני לא מכיר את האירוע. אני מסתמך על הדיווח של מחוז ירושלים. אם יש גרסאות סותרות, אני מוכן לבדוק בשנית. כפי שאני מכיר את משטרת ירושלים, אמינה עלי התשובה, ואם אתה טוען שהדברים היו אחרת ויש עדויות, אני מוכן לערוך בדיקה, ולא אכפת לי להביא את העדויות החדשות, כפי שהן מצטיירות היום, מפי השמועה. אצלי – מפי האנשים שהיו בשטח, הדיווח של מי שהיו עדים לאירוע, לכן אנחנו צריכים להיות זהירים. אני אומר את זה לכולנו. אם אתה מעוניין להעמיק את החקירה, ואנשים מוכנים לתת עדויות, אני מוכן להעמיק את החקירה. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לשר. שאילתא מס' 284, של חבר הכנסת אורי מקלב: שחזור אירוע בשבת. אדוני השר, בבקשה.
<284. שחזור אירוע דקירה בשבת>
חבר הכנסת אורי מקלב שאל את השר לביטחון פנים
ביום א' באב התשס"ט (22 ביולי 2009):
בליל שבת האחרון נדקר צעיר בקטטה ביישוב החרדי מודיעין-עילית, והמשטרה עצרה חשוד. בשבת הגיעו שוטרים מלווים בחשוד וביצעו שחזור, כולל הסרטה, תוך חילול שבת.
רצוני לשאול:
1. האם ידעה המשטרה שבכך היא פוגעת ברגשות התושבים?
2. האם היתה דחיפות לקיים את השחזור בשבת?
3. מה ייעשה כדי שלא יקרו מקרים מסוג זה בעתיד?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
1–3. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אורי מקלב ביקש לדון במקרה שבו בוצע שחזור, תוך חילול שבת, של אירוע קטטה שנדקר בה צעיר ביישוב החרדי מודיעין-עילית.
מבדיקת הפרטים עם המשטרה עולה כי מדובר באירוע אלים שבמהלכו שוסף פעמיים גרונו של צעיר, ובעקבות חקירה נעצרו שלושה חשודים. אחד החשודים, בניגוד לחבריו, הסכים לבצע שחזור של האירוע. שיקולי החקירה חייבו את ביצוע השחזור סמוך להסכמת החשוד לביצועו, מאחר שהעבירה שיוחסה לחשודים היא עבירה חמורה שהיתה עלולה להוביל למותו של אדם, ומאחר שיתר החשודים לא הודו במיוחס להם, התעורר ספק לגבי מעצרם, ומעצרם הוארך על-ידי בית-משפט.
ככלל, משטרת ישראל מביאה במכלול שיקוליה גם את רגשות הציבור, ובמיוחד ביישובים שמרבית האוכלוסייה המתגוררת בהם היא שומרת מצוות.
גורמי המחוז – מחוז ש"י במשטרת ישראל – ביקשו להדגיש כי כל פעולות המשטרה בגזרת המחוז נעשות בשיתוף פעולה מלא עם כלל גורמי הביטחון הפועלים ביישובים, כפי שנעשה גם במקרה זה, שבו השחזור נעשה בשיתוף פעולה עם מחלקת הביטחון של מודיעין-עילית.
אני מזכיר, חבר הכנסת מקלב – אנחנו מדברים באירוע חמור מאוד, קשה מאוד, שאם לא היינו מבצעים את השחזור, זה פשוט היה לא נכון. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת מקלב.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה, אדוני השר. ראשית, מטבע הדברים – הרגשה קצת לא נעימה, ששאילתות שמוגשות לפני כחצי שנה, ביולי, והיום אנחנו עונים על זה – – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
היתה פגרה בדרך, אני מזכיר.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
יש לי שאלה אחת, שיכול להיות שהיא תשובה לכולם. שמתי לב שרוב השאילתות הן של נציגים חרדים, וגם אלה שהם לא נציגים חרדים, כמו חבר הכנסת לוין, אז הוא כבר מדבר גם כן על צעיר חרדי, וגם חבר הכנסת ביבי שואל שתי שאילתות גם על תחנת משטרה בבני-ברק. אם היתה תשובה אחת טובה לכול – ואני יודע שאתה רוצה לענות תשובות ואני יודע שאכפת לך מזה שאנחנו כל הזמן עומדים באיזשהו חוסר אמון – הנתונים שבידינו, והרבה יותר מנתונים, הם אחרים ממה שאומרים לנו פה. אנחנו מרגישים שזה יחזור על עצמו כל זמן שלא נראה טיפול הרבה יותר עמוק, כי לא כל החרדים אותו הדבר, ואי-אפשר לעצור סתם אדם בגלל שהוא דומה למישהו.
<היו"ר מגלי והבה:>
מה השאלה, אדוני? הסברת את עמדתך יפה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
השאלה היא אם השר יחשוב למנוע אי-נעימות של כל כך הרבה שאלות של נציגים חרדים בטיפול כולל.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. אנחנו ממשיכים לשאילתא מס' 293 של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי: חקירת פקח שנחשד בדריסת מתיישב.
<293. חקירת פקח שנחשד בדריסת מתיישב>
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי שאל את השר לביטחון פנים
ביום ח' באב התשס"ט (29 ביולי 2009):
על-פי תלונה שהוגשה למשטרה, פקח מהמינהל האזרחי דרס מתיישב. הפקח נחקר ושוחרר ללא תנאים לאחר שגורמים במינהל לחצו לשחררו.
רצוני לשאול:
1. האם נערך עימות בין הפקח למתיישב?
2. מדוע שוחרר הפקח ללא כל תנאי?
3. האם גם במקרה הפוך היתה המשטרה נוהגת באותה מידה?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ביקש לדון באירוע שבו פקח מהמינהל האזרחי דרס מתיישב ולאחר שנחקר שוחרר ללא תנאים, לאחר שגורמים במינהל האזרחי לחצו לשחררו.
מבדיקת פרטי האירוע עולה כי ב-13 ביולי הגיש תושב המאחז עדי-עד תלונה בלשכת התנועה יהודה שבמחוז ש"י. התושב התלונן על כך שבסמוך לשעה 12:00, בעת שהיה בקרוון, הבחין באדם שיצא מהמכולה עם גנרטור השייך לו. כשפנה אל אותו אדם ושאל אותו לפשר מעשיו, הניח האדם את הגנרטור, נכנס לרכבו ונמלט. התושב החל לרדוף אחריו, חסם את דרכו של הרכב שבו נהג, ואילו האדם, בעת שניסה להימלט, פגע בתושב בברך עם רכבו ונמלט מן המקום. התושב מסר למשטרה את פרטי הרכב, ואז הוברר כי מדובר ברכב השייך ליחידת הפיקוח באיו"ש וכי מי שנהג בו היה רכז הפיקוח.
כתוצאה מכך, רכז הפיקוח זומן לחקירה בלשכת התנועה יהודה. לאחר חקירה ראשונית של המקרה הוברר כי לא מדובר באירוע של תאונת דרכים, אלא באירוע פלילי, ועל כן תיק זה נסגר והחומר הועבר לתחנת בנימין לטיפול כתיק פלילי לכל דבר.
בחקירתו בתחנה הכחיש רכז הפיקוח את המיוחס לו ומסר שהגיע במסגרת תפקידו לצלם ולתעד מבנה בלתי חוקי במאחז ולתלות על המכולה צו פינוי, ולאחר שעשה כן הפריע לו המתלונן בעבודתו. רכז הפיקוח הכחיש את גנבת הגנרטור וכן הכחיש שפגע עם רכבו במתלונן. ב-27 ביולי הגיש רכז הפיקוח תלונה בגין בנייה בלתי חוקית והפרעה לעובד ציבור.
1. התיק מצוי עדיין בשלבי חקירה וטרם הסתיימו כל פעולות החקירה בתיק.
2. רכז הפיקוח שוחרר בתנאים, כולל ערבות עצמית והתחייבות להתייצב לחקירה.
3. לאור האמור במענה לשאלה השנייה, המשטרה נהגה כהלכה ובהתאם להוראות החוק. ככלל, משטרת ישראל פועלת באובייקטיביות וללא משוא פנים כאשר תנאי שחרורו של כל חשוד נבחנים לגופו של עניין.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תודה לאדוני השר על התשובה. יש לי שתי הערות נוספות של המתיישב המתלונן. האחת נוגעת לעובדה שהוא הסכים לעימות מול הפקח. הוא הגיע לעימות, אבל הפקח עצמו סירב, או יותר נכון לא הגיע לשם. אני שמח על מה שאמרת, שלאחר זמן מה הגיש הפקח עצמו תלונה נגד האדם. ואני שואל: האם זו דרך שלא נראית בעיני המשטרה פסולה, שאחרי שמתלוננים נגד אדם, כחלק מאמצעי ההגנה הוא מתלונן כנגד המתלונן נגדו, כדי ליצור סוג של איזון?
<היו"ר מגלי והבה: >
תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תרשה לי לא להביע את דעתי האישית. אני מתייחס פה לגופו של דבר. התייחסתי בהתאם לגאנט הזמנים ואתה הבנת מהדברים מה בדיוק קרה שם. אני רק אומר שהתיק נמצא כרגע בחקירה וזה לא מאפשר עימות כזה או אחר. אם החוקר ביקש את זה, אני לא יודע. יכול להיות שהוא ביקש, זה לא עומד לטובתו של האדם השני, כמובן. אתה עורך-דין, ואתה יודע את הדברים האלה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני לא עורך-דין. אני יודע – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אז בוא נאפשר לחקירה להסתיים. התיק עדיין בחקירה.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה. שאילתא מס' 294 של חבר הכנסת ציון פיניאן – לפרוטוקול, כיוון שחבר הכנסת לא נמצא כאן.
<294. גל הצתות בטבריה>
חבר הכנסת ציון פיניאן שאל את השר לביטחון פנים
ביום ח' באב התשס"ט (29 ביולי 2009):
גל של הצתות שוטף את העיר טבריה – 11 מקרים בחודשיים. מדוברות כיבוי אש נמסר כי "מדובר בהצתות בזדון ולא בכשל חשמלי כלשהו". ממשטרת טבריה נמסר כי "נבדקים כיווני חקירה".
רצוני לשאול:
מה עושה המשטרה כדי להתמודד עם התופעה שרק הולכת ומחמירה?
<תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
חבר הכנסת ציון פיניאן ביקש לדון בפעילות המשטרה כנגד תופעת ההצתות בעיר טבריה.
מתחילת שנת 2009 ועד לחודש אוגוסט נפתחו בתחנת טבריה 27 תיקי הצתות מתוכם 7 תיקים גלויים. בתקופה המקבילה אשתקד נפתחו 21 תיקים מתוכם 4 גלויים; בחודשים מאי ויוני היתה עלייה במספר המקרים, 11 מקרי הצתות לעומת 5 מקרים בתקופה המקבילה אשתקד.
בעקבות הערכות מצב בתחנה ובמרחב, הוחלט על הקמת צוות חקירה מיוחד – צח"מ – בפיקודו של קצין, שיטפל בתופעת ההצתות בעיר טבריה. הצוות בדק את כל תיקי ההצתות שנפתחו מתחילת השנה ובחן מאפיינים עיקריים. לאחר חקירה נעצרו שבעה חשודים, שישה מהם בגין ההצתות בעיר טבריה. את המעצרים והתיקים מלווה פרקליט מהפרקליטות צפון.
בעקבות פעילות הצח"מ וביצוע המעצרים, נבלמה תופעת ההצתות המרובות שאפיינה את חודשים מאי ויוני כאמור, ובחודש יולי אירעו שני אירועי הצתה בלבד. באירוע הראשון הוצתה כיתה בבי"ס בטבריה. באירוע נחקרו מספר ילדים גילאי 7–12 אשר הודו במעשה וגורמי הרווחה עודכנו בכך. באירוע השני הוצתה מכולת אשפה של העירייה על-ידי שני קטינים בני שמונה אשר נתפסו בשעת מעשה. גורמי הרווחה עודכנו לגביהם.
לשם מיגור התופעה הוחלט כי פעילות הצח"מ תימשך עד למיצוי הטיפול בתיקים שבחקירה.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאילתא מס' 324 של חבר הכנסת גדעון עזרא, שאכן נמצא כאן: מעצר חשודים על-ידי משטרת ישראל. בבקשה.
<324. מעצר חשודים על-ידי משטרת ישראל>
חבר הכנסת גדעון עזרא שאל את השר לביטחון פנים
ביום ט"ו באב התשס"ט (5 באוגוסט 2009):
ברצוני לקבל מספר נתונים בנושא המעצרים שמבצעת משטרת ישראל.
רצוני לשאול:
1. כמה אנשים נעצרו בשנים 2007 ו-2008?
2. כמה מהם שוחררו ולא הוגש נגדם כתב אישום?
3. כמה מהעצורים נשלחו למעצרי בית?
4. כיצד המשטרה בודקת את עצמה, וכיצד היא מפיקה לקחים ממעצר שווא?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת גדעון עזרא ביקש לקבל מידע לגבי המעצרים שמבצעת משטרת ישראל.
1. בשנת 2007 בוצעו 61,704 מעצרים; בשנת 2008 בוצעו 62,593 מעצרים.
2. מנתוני המשטרה עולה כי במחצית מהמעצרים הפליליים שמבוצעים מוגשים בסופו של דבר כתבי אישום.
3. 4,319 מהמעצרים שבוצעו בשנת 2007 היו מעצרי בית ו-4,508 מהמעצרים שבוצעו בשנת 2008 היו מעצרי בית.
4. מדיניות המעצרים במשטרת ישראל מופעלת במקצועיות רבה, תוך הפעלת שיקול הדעת הנדרש ובהתאם לסמכויות המוקנות על-פי חוק. מעבר לכך, קיים מנגנון בקרה ופיקוח באמצעות יחידות המטה המקצועיות של המשטרה אשר בוחנות בעין משפטית את פעילות יחידות החקירה בשטח, מנחות אותן ומפקחות עליהן.
המונח "מעצר שווא" הינו מונח טעון ומורכב. עמדת המשטרה היא כי מעצר שווא הוא מעצר בלתי חוקי, כלומר, שלא קיימת לו עילה חוקית. הגורם המוסמך לקבוע אם מדובר היה במעצר שווא הוא בית-המשפט, הקובע זאת בהחלטה מנומקת וגם בכתב.
מדור חקירות במשטרת ישראל מתייחס באופן רציני ומקצועי ונבחנת בו כל פנייה המגיעה לידיעה הקשורה לפגם כזה או אחר שנפל בהליך המעצר. בכל מקרה שבו נמצא פגם כזה בהליך המעצר מופצים מיידית הלקחים שנלמדו והנחיות לביצוע לכלל יחידות החקירה במשטרה ובשטח.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת גדעון עזרא, שאלה נוספת, בבקשה.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני השר, כל הכבוד לך, יש לך פה כמות שאילתות בלתי רגילה. בהזדמנות זו אני רוצה לשבח את עבודת המשטרה על פענוח הפרשייה בראשון-לציון. כל הכבוד למשטרת ישראל. תודה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אנחנו מצטרפים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה, אני מאוד מעריך את זה. השר לביטחון פנים לשעבר, אתה יודע כמה עבודה הושקעה בזה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
וכן לכל חברי הכנסת שנמצאים פה.
<היו"ר מגלי והבה:>
חבר הכנסת גדעון עזרא, היית שותף, אז ההצלחה גם לך וגם לממשיך.
אנחנו מגיעים לשאילתא מס' 328 של חברת הכנסת חנין זועבי: ביקור קרובי משפחה אצל אסירים ביטחוניים. זו השאילתא האחרונה. בבקשה, אדוני השר.
<328. ביקור קרובי משפחה אצל אסירים ביטחוניים>
חברת הכנסת חנין זועבי שאלה את השר לביטחון פנים
ביום ט"ו באב התשס"ט (5 באוגוסט 2009):
מזה זמן הוטל איסור ביקור קרובי משפחה מדרגה שנייה אצל אסירים ביטחוניים. האיסור הוטל על כלל האסירים ולאחרונה בוטל לגבי אסירים רגילים ונשאר לגבי ביטחוניים.
רצוני לשאול:
1. מדוע הוטל איסור על ביקור קרובי משפחה מדרגה שנייה אצל אסירים?
2. מדוע עודנו קיים על אסירים ביטחוניים?
3. מתי יבוטל האיסור?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת חנין זועבי ביקשה לדון באיסור על ביקור קרובי משפחה מדרגה שנייה שהוטל על האסירים הביטחוניים.
ראשית, יש לציין כי ככלל אין לאסירים זכות לקבל ביקורים, אלא שהמחוקק הותיר את שיקול הדעת להתרת ביקורים, ובכלל זה היקפם וזהותם, לנציב בתי-הסוהר על מנת שיקבע נהלים לעניין זה.
ההסדרים החלים על אסירים ביטחוניים, ובכלל זה הקביעה באשר לקרבת המבקרים, נבחנים גם משיקולי ביטחון הנבדקים עם שירות הביטחון הכללי, וכן מבחינת פוטנציאל הסיכון הנשקף מאוכלוסייה כזו. תודה.
<היו"ר מגלי והבה:>
שאלה נוספת לחברת הכנסת זועבי.
<חנין זועבי (בל"ד):>
תודה, אדוני השר, על התשובה, אבל אני לא חושבת שאתה משוכנע בעצמך בתשובה. האם אתה חושב שקרובי משפחה של – חמש, שש, שבע, עשר שנים – מסכנים את ביטחון המדינה? תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני מקבל את הבקשות שלך מדי פעם ואני גם עונה. השיקולים הם שיקולים מערכתיים, שיקולים שלא תמיד יש לגביהם נהלים של שירות בתי-הסוהר, והסמכות היא בידי הנציב, ושיקולים נוספים כמובן של שירות ביטחון כללי. מעבר לכך אני לא יכול להוסיף.
<היו"ר מגלי והבה:>
תודה לשר לביטחון הפנים. באמת זה הזמן להגיד לך תודה על המאמץ, הרשימה היתה ארוכה – אנחנו אומרים את זה לאלה שהעירו – כי היתה פגרה. כפי שאני מכיר אותך, כל שאילתא וכל פנייה אליך נענות במהירות, וזה הזמן להודות לך.
חברי, חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה – ביום שלישי, ט"ז בחשוון התש"ע, 3 בנובמבר 2009, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:40.