דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ג / מושב שני / ישיבות קכ"א–קכ"ג / כ"ט באדר – ב' בניסן התש"ע / 15–17 במרס 2010 / 23 חוברת כ"ג ישיבה קכ"א הישיבה המאה-ועשרים-ואחת של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ט באדר התש"ע (15 במרס 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:03 תוכן העניינים נשיא ברזיל לואיס אינאסיו לולה דה סילבה – אורח הכנסת 6 מזכיר הכנסת איל ינון: 6 היו"ר ראובן ריבלין: 6 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 9 ציפי לבני (קדימה): 13 נשיא ברזיל לואיס אינאסיו לולה דה סילבה: 17 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 20 מזכיר הכנסת איל ינון: 21 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 25 1. אין ראש ממשלה בירושלים – נתניהו הרס את ביקורו המדיני של סגן נשיא ארצות-הברית; 25 2. המצוקה התקציבית של הרשויות המקומיות בכלל והרשויות המקומיות הערביות בפרט; 25 3. התוכנית להקמת 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת-שלמה בירושלים הנמצאת מעבר ל"קו הירוק" 25 רוני בר-און (קדימה): 25 אילן גילאון (מרצ): 28 השר זאב בנימין בגין: 32 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 47 שר הפנים אליהו ישי: 50 יואל חסון (קדימה): 55 דוד רותם (ישראל ביתנו): 59 עמיר פרץ (העבודה): 62 נסים זאב (ש"ס): 63 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 64 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 66 עפו אגבאריה (חד"ש): 68 ניצן הורוביץ (מרצ): 70 חנין זועבי (בל"ד): 71 אופיר אקוניס (הליכוד): 76 שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 89 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר מנחם פרוש, זיכרונו לברכה 97 היו"ר ראובן ריבלין: 97 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 99 ציפי לבני (קדימה): 100 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 101 מאיר פרוש (יהדות התורה): 103 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35), התש"ע–2010 106 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 106 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 108 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 109 הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010 110 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 110 ניצן הורוביץ (מרצ): 115 חיים אורון (מרצ): 122 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 128 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 128 הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010 128 אילן גילאון (מרצ): 129 דב חנין (חד"ש): 132 מרינה סולודקין (קדימה): 144 רוברט טיבייב (קדימה): 148 שלמה מולה (קדימה): 152 אורית זוארץ (קדימה): 160 יוחנן פלסנר (קדימה): 167 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 173 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 173 הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010 173 נחמן שי (קדימה): 173 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 178 מזכיר הכנסת איל ינון: 205 הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4), התש"ע–2010 213 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 213 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37), התש"ע–2010 216 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 218 דב חנין (חד"ש): 220 חיים אורון (מרצ): 228 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 232 עתניאל שנלר (קדימה): 239 הצעת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2010 239 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 239 הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010 240 סגן שר האוצר יצחק כהן: 241 שי חרמש (קדימה): 247 עמיר פרץ (העבודה): 249 משה גפני (יהדות התורה): 250 סגן שר האוצר יצחק כהן: 254 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 258 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 258 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע–2010 259 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 260 הצעת חוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 262 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 262 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17) (פטור מארנונה לבתי-כנסת), התש"ע–2010 265 נסים זאב (ש"ס): 266 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010 268 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 268 הצעת הוועדה לקידום מעמד האשה בדבר חלוקת הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 46), התש"ע–2010 269 ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 270 הצעת חוק מוזיאון הכנסת, התש"ע–2010 271 זבולון אורלב (הבית היהודי): 271 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 274 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 274 שאילתות ותשובות 274 758. צו איסור הלבנת הון 274 631. ידיעה על פטנט ישראלי לצמצום הקרינה ממכשירים סלולריים 276 680. הימנעות "בזק" מנתינת שירות במרכז ירושלים 277 697. תופעת "נדידה אקראית" של רשתות הסלולר 278 720. פיתוח תשתיות של רשת "הוט" במגזר הדרוזי 279 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 280 812. טענה על הקמת אנטנת תקשורת בתוך שכונת מגורים בצפת 281 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 281 21. הכשרת מבנים בלתי חוקיים באום-אל-פחם 282 74. ידיעה על הפעלת פקחים יהודים בשבתות בכפר-סבא 283 89. היתרי בנייה לתושבי טייבה 283 185. הפיכת בית-כנסת לבית-תמחוי 284 352. הוועדה הקרואה בכפר-נחף 286 353. החזרת תוכנית בנייה לוועדה המקומית בירושלים 287 356. תמיכה בהקמת בתי-כנסת בירושלים 288 363. שביתת הכבאים 289 367. אי-קיום חובת הפרסום של הודעות התכנון והבנייה 290 392. תקנות איסוף פסולת בנייה בערים 291 464. אי-מסירת מסמכים של העירייה לחבר מועצה ברמלה 292 491. מועד הבחירות למועצה המקומית מעלה-עירון 292 509. ידיעה על איסור פעילות בבית-כנסת בכפר-ורדים 293 517. הוועדה הממונה בירכא 294 524. סיוע עיריית ירושלים למשפחת נפגע בגן ציבורי 295 <נשיא ברזיל לואיס אינאסיו לולה דה סילבה – אורח הכנסת> <מזכיר הכנסת איל ינון:> חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לתפוס את מקומותיהם. חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום. אנא תפסו את מקומותיכם. כבוד הנשיאים וכבוד יושב-ראש הכנסת! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה ונשיא ברזיל.) (תרועת חצוצרות) <היו"ר ראובן ריבלין:> היום, יום שני, כ"ט בחודש אדר התש"ע, 15 במרס 2010 למניינם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, שבראשיתה ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא ברזיל, מר לואיס אינאסיו לולה דה סילבה. כבוד נשיא מדינת ישראל, מר שמעון פרס, הוד מעלתו נשיא ברזיל לואיס אינאסיו לולה דה סילבה, אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, גברתי ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני, הנשיא החמישי יצחק נבון, שר החוץ של ברזיל מר סלסו אמורים, השר לפיתוח התעשייה וסחר חוץ, מר מיגל ז'ורז'ה, שר התקשורת של ברזיל, מר פרנקלין מרצ'ינס, וכל הפמליה המכובדת הנצמדת לפמליית הנשיא, מכובדי, סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות וראשי העדות הדתיות בישראל, שגריר ברזיל בישראל, מר פדרו מוטה פינטו קואליו, שגריר ישראל בברזיל, מר גיורא בכר, שרים, חברות וחברי הכנסת, מכובדי כולם, ברוך הבא, אדוני הנשיא, לכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלית, ולירושלים, בירת ישראל המאוחדת. אנחנו שמחים לארח אותך כאן, אישי הנכבד, לביקור ראשון של נשיא ברזיל מכהן מאז קום מדינת ישראל. אנחנו מייחסים חשיבות רבה לביקורך זה, ולמערכת היחסים שלנו עם מדינתך, שהיא אחת החשובות באמריקה הלטינית ומן הגדולות והמשמעותיות בתבל. ביקורך הוא ביטוי נוסף להידוק הקשרים ההולך ונרקם בין מדינותינו בשנים האחרונות, ואני משוכנע שהוא ירים תרומה של ממש לקשרים אלו לטובת שתי המדינות. כחלק משיתוף הפעולה המתהדק, אני מבקש לברך אותך, אדוני, על אשרור הסכם אזור הסחר החופשי בין ישראל למדינות האזור באמריקה הלטינית, שייכנס לתוקפו בחודש הבא. ראוי לציין ולהעריך גם את שיתוף הפעולה בין ישראל וברזיל בתחום הסיוע הבין-לאומי, בהאיטי ובמדינות אפריקה. אדוני, לפני יותר מ-62 שנים, ב-29 בנובמבר 1947, נפלה החלטה היסטורית ששינתה מקצה לקצה את המציאות במזרח התיכון, ויש שיאמרו שהשפיעה עמוקות גם על תולדות העידן החדש. עצרת האומות המאוחדות קיבלה את החלטת החלוקה עם סיום המנדט הבריטי על הארץ הזו ועל הקמת בית לאומי לעם היהודי אחרי אלפיים שנות גלות ופזורה, הלוא היא מדינת ישראל. מי שעמד בראש אותה ישיבה היסטורית של האו"ם, ואשר ניהל אותה ביד רמה, היה ידיד גדול, ידיד אמת של ישראל, לא אחר מאשר מר אוסוולדו אראניה מברזיל, דיפלומט עתיר ניסיון ששימש בעברו שגריר ברזיל בארצות-הברית ושר החוץ של ברזיל, והיתה לו השפעה גדולה על מדיניות החוץ של ארצו. הפטיש הזה, שאני אוחז בו כעת, מכובדי הנשיא, הוא הפטיש שבו אחז מר אראניה במהלך אותה ישיבה היסטורית. קול דפיקתו של פטיש זה מהדהד עדיין באוזני מאז אותו לילה לפני 62 שנים, שבו התקיימה הישיבה באו"ם, ואני אז ילד בן שמונה, יושב לצד הורי, עליהם השלום, בצמוד למקלט הרדיו, וכולנו מאזינים בחיל ורעדה למהלך הדיון באו"ם, ותוהים: התקום לנו מדינה אם לאו? לקול דפיקתו של הפטיש הזה, בידיו האמונות של בן עמך, ננעלה הישיבה ונתקבלה ההחלטה, שאחריה השתנו לבלי הכר חייו של העם היהודי, תודעתו ההיסטורית, חווייתו הלאומית העצמית ותחושת השייכות שלו למשפחת העמים. לא לחינם נטל עמו אראניה את הפטיש הזה בין מזכרותיו האישיות, ולא לחינם הוא נכנס להיכל התהילה של הזיכרון הקולקטיבי שלנו, ונמסר למשמרת בקיבוץ ברור-חיל, שהוקם ערב הקמת המדינה ואשר בו מתגוררים עולים רבים מברזיל. אישי הנשיא, אזרחי ישראל לדורותיהם אינם שוכחים את האהדה של בן ארצך המנוח לעם היהודי ואת תרומתה של ברזיל להקמת מדינת ישראל. היום אנחנו סוגרים מעגל. יסדנו כאן בינתיים מדינה ריבונית לתפארת, המובילה בתחומים רבים, ובהם מדע, תעשייה וכלכלה משגשגים, ומעל לכול – קוממנו דמוקרטיה למופת, שביטויה המובהק הרי הוא כאן לפניך: 120 נציגים, מכל מגוון האוכלוסיות העשיר שישראל התברכה בהן – עולים וותיקים, דתיים ושאינם דתיים, יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. לכולם ייצוג מלא והגון, ולכולם, בבית הזה ומחוצה לו, חופש ביטוי נרחב וזכויות פרט שישראל מתגאה בהם. אדוני, מדינת ישראל צעדה דרך ארוכה מאוד. מדינתנו השתנתה ללא הכר מאז קמה. אבל בעומק הדברים, מתחת לפני השטח, אין, לצערנו, שינוי יסודי בתחום הגיאו-פוליטי. הגם שכרתנו הסכמי שלום עם שתיים משכנותינו, עדיין מסרב חלק הארי של גורמים בצד הערבי להכיר אפילו בעצם הלגיטימיות שלנו להתקיים כמדינה ריבונית בגבולות בני-הגנה. ישראל עודנה נתונה במאבק מתמיד על קיומה. היא מאוימת תדיר על-ידי ארגוני טרור, שהשתלטו על חלקים נכבדים הגובלים בה. הפונדמנטליזם הוא סכנה מוחשית לא רק לישראל, אלא לעולם החופשי כולו. זהו אסלאם רדיקלי, שבחלקו מצויד גם בנשק להשמדה המונית, והוא מצהיר בגלוי על כוונותיו כלפי מדינת ישראל. לאחרונה החלו מדינות העולם לגלות סימנים של הבנה, שסכנה זו כבר מזמן איננה הבעיה הפרטית שלנו, הישראלים, או של המדינות המתונות מסביב לנו, כאן במזרח התיכון. ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מכך ששלטון האייטולות בטהרן איננו מתרשם מהגמגומים המהוססים של העולם, מסנקציות רפות ומהפיקוח הבין-לאומי שלעתים נדמה כי הוא נועד בעיקר כדי לצאת ידי חובה. כבר שנים רבות אנחנו מתריעים כי הזמן אוזל. כבר שנים רבות אנחנו מפצירים במדינות העולם להתעורר משאננותן, לעמוד מול האיום במלוא חומרתו; לחשוף את היסודות השטניים, המפלצתיים והמסוכנים שמצויים בתשתית של משטר האייטולות. אנחנו, כמו מדינות אחרות שכבר מכירות בסכנה, סבורים שפיתוח קשרים עם טהרן אינו תורם לשלום העולמי, אלא מזיק לו; ומגעים, ולו מינוריים, עם משטר זה, וכל שכן ברמה גבוהה, אינם מוביל למיתון עמדותיו אלא מתפרשים על-ידו כמתן לגיטימציה מצד העולם להצהרותיו הלוחמניות ולשאיפותיו הרצחניות. אדוני היקר, נשיא ברזיל, אני משוכנע בדאגתך הכנה ובדאגתה של ארצך לעתידנו ולעתיד האזור כולו. אבל גם בין חברים, המחויבים להקשיב אחד לשני, לא רק מן הנימוס, יש לפעמים חילוקי דעות. מותר לנהל ויכוח באשר לאופן שבו יש להיאבק באיום. אני מפציר בך, אדוני הנשיא, להצטרף לאותן מדינות שכבר הכירו בסכנה זו. הטלת סנקציות אמיתיות אפקטיביות על אירן היא רק המינימום ההכרחי והראשוני. המאמץ שנעשה בעניין זה חיוני וראוי לשבח, אם כי הוא בעינינו רחוק מלהספיק. אולם, התנגדות פומבית לסנקציות עלולה להתפרש כעמדה של חולשה כלפי הסכנות הנשקפות מהאיום הגרעיני הנשמע מכיוונו של מנהיג מסוכן וחסר מעצורים, כפי שמסביר זאת נשיא מדינתנו שמעון פרס – גם בפגישתו אתך כאשר התארח בברזיל. אדוני הנשיא, אנחנו הישראלים מוקירים את המעורבות הרבה שנטלה ארצך לפני 62 שנים, במאמצים להקמת מדינת ישראל. השתתפותך האישית בטקסים שמקיימת הקהילה היהודית בברזיל לציון יום השואה הבין-לאומי מלמדת כי גם אתם, בברזיל, מבינים היטב לשם מה זקוקים היהודים למדינה משלהם, ומה הוכיחה ההיסטוריה שעלול לקרות, חלילה, בהיעדר ישות מדיניות כזו, עצמאית, חזקה ומגובה על-ידי העולם החופשי. אין בלבי ספק שאותה אחריות עמוקה שגילתה ברזיל אז למען הקמת מדינת היהודים, עדיין ממלאת אותה ומפעמת בה באותה עוצמה ובאותה מידה של להט, וגם הפעם היא תיתן אותותיה למען המשך קיומה הפיזי של מדינת ישראל בשגשוג, ביציבות ובבטחה. בשם הכנסת בישראל אני שב ומברך אותך בכל לבי, כנשיא של מדינה גדולה, כמנהיג אזורי אדיר, ובן-אדם, בן-אדם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו – ואני לא יודע איך המתרגם הברזילאי יתרגם זאת – אבל אני שב ומברך אותך בכל לבי: ברוך אתה בבואך, אדוני הנשיא. (מחיאות כפיים) אני מזמין את כבוד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לשאת את דבריו, ואחריו – את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כבוד נשיא ברזיל, מר לואיס אינאסיו לולה דה סילבה, כבוד נשיאנו מר שמעון פרס, מכובדי יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין, שרי ממשלת ברזיל, שרי ממשלת ישראל, אורחים יקרים, חברי הכנסת, כבוד הנשיא דה סילבה והגברת דה סילבה, ברוכים הבאים לישראל וברוכים הבאים לירושלים המאוחדת, בירת ישראל, עיר הנצח, עיר התנ"ך. כנסת ישראל ועם ישראל מקדמים את פניכם בברכה. אדוני נשיא ברזיל, מנהיגה הנבחר של מדינה רבת תהילה, שססגוניותה, חיוניותה והכשרונות הגדולים שבה הקנו לה אהדה חובקת עולם. עצם המלה "ברזיל" מהלכת קסם. היא מייצגת תרבות עשירה ומרתקת וחדוות חיים מתפרצת ותוססת – במוזיקה, בריקודים, בקרנבל, בכדורגל. אני חייב לגלות לך סוד מדינה: יש פה אזרחי ישראל שמחזיקים בארונות שלהם חולצות צהובות – הרבה יותר ממה שאתה מסוגל לשער. אני לא רוצה ליצור תקרית דיפלומטית ולהגיד לך במה אני תומך כשיש את אותם משחקים בין-לאומיים, אבל אני אתייחס בסוף דברי לכדורגל הברזילאי. אדוני הנשיא, ביקרתי בארצך בשנות ה-80 והתרשמתי עמוקות מהפוטנציאל האדיר שטמון בה. בשני העשורים שחלפו מאז העולם כולו רואה את המימוש של הפוטנציאל הזה הלכה למעשה. תחת הנהגתך עשתה ברזיל צעדים ענקיים לביסוס מעמדה ככוח עולמי עולה, ואני משוכנע שנכון לברזיל עתיד מזהיר; לא פחות מזה. החזון שלי הוא לראות את ישראל כמעצמה כלכלית אזורית ומעצמה טכנולוגית עולמית, שמעוגנת בערכיה וחיה בשלום עם שכניה. חרף הקשיים, אני מאמין שישראל צועדת בבטחה למימוש החזון הזה. אבל אני מאמין ששיתוף פעולה בין ישראל לברזיל יתרום לשתי המדינות שלנו לממש כל אחת את החזון שלה. יש מקום לשיתוף פעולה אדיר בין מה שמתרחש אצלכם ומה שמתרחש אצלנו בתחום הכלכלה והטכנולוגיה, בתחום התרבות ובכל התחומים. ביטוי ראשון וחשוב לכך הוא הסכם הסחר החופשי של ברזיל וישראל במסגרת ה"מרקוסור", וגם הסחר, שהיום הוא עומד על מיליארד וחצי דולר לשנה. אני מאמין שבעוד כמה שנים אנחנו נסתכל אחורה ונגיד: רק מיליארד וחצי דולר לשנה? ואני מצפה שהשיחות בינינו יאפשרו לנו לנקוט צעדים שיגדילו גם את זה. אדוני הנשיא, כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, עם ישראל לעולם לא ישכח את התפקיד ההיסטורי שמילא אוסוולדו אראניה, שכיהן כנשיא עצרת האו"ם בנובמבר 1947, לפני יותר מ-62 שנה. על הפרק עמדה ההכרעה בשאלת הקמתה של המדינה היהודית. העם היהודי, שאיבד שישה מיליונים מבניו ובנותיו בשואה, ציפה לגאולה, והגאולה הזאת התבטאה בהקמתה של מדינה יהודית עצמאית פה בארץ-ישראל. המדינאי הברזילאי אראניה היה זה שניצח על העצרת שקיבלה את ההחלטה ההיסטורית שלא תישכח בתולדות עמנו. ואני יודע שאתה מכיר היטב את השינוי הגדול שחל בגורל היהודים. לפני חודשיים ביקרת בבית-הכנסת "קהל צור ישראל". זהו בית-הכנסת הראשון שנבנה ביבשת אמריקה. הוא נבנה לפני 400 שנה בעיר רסיפה, בירת המדינה בתוך ברזיל שבה אתה נולדת. ואתה, אדוני הנשיא, ביקשת לערוך בבית-הכנסת, דווקא בבית-הכנסת הזה, את הטקס לציון יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה. יום הזיכרון נועד לא רק להנצחת זיכרון השואה, אלא גם להעלות את המודעות לסכנה הנשקפת לאנושות ממדינות וממשטרים קיצוניים ואלימים, גם בעבר וגם בהווה. ודווקא בגלל זה אני מבקש, אדוני הנשיא, לפנות אליך בתקווה שברזיל תצטרף לחזית הבין-לאומית שהולכת ומתגבשת נגד התחמשותה הגרעינית של אירן. אני מאמין שהמשטר באירן – אני מאמין שגם אתה מאמין שהמשטר באירן מייצג ערכים הפוכים מאלה שמיוצגים על-ידך ועל-ידי תרבותה ועמה של ברזיל. הם נוהגים בעריצות ובאכזריות; אתם מייצגים פתיחות וסובלנות. הם מדכאים נשים ומיעוטים; אתם דוגלים בחופש ובשוויון. הם סוגדים למוות; אתם חוגגים את החיים. המשטר האירני מכחיש את השואה, קורא להשמדת ישראל, מפתח נשק גרעיני ותומך בארגוני הטרור. אירן מהווה היום הגורם המרכזי שמערער את היציבות ואת השלום במזרח התיכון. אני סבור, אדוני הנשיא, שמעמדה המיוחד של ברזיל מאפשר לה להצטרף לחזית מוסרית רחבה של מדינות רבות שמטרתה לבלום את הסכנה החמורה לשלום האזור ולשלום העולם כולו מהתחמשותה הגרעינית של אירן. מכובדי הנשיא דה סילבה, ממשלת ישראל תמשיך לפעול לקידום השלום באזורנו, כפי שעשינו בשנה האחרונה. אנחנו קראנו מהיום הראשון של הקמת הממשלה שוב ושוב לרשות הפלסטינית להיכנס אתנו למה שאני קורא "אוהל השלום", ולהתחיל משא-ומתן בשלום. עשינו צעדים ממשיים לקידום השלום. בנאום שנשאתי באוניברסיטת בר-אילן קראתי לישראלים ולפלסטינים לחיות זה לצד זה בשלום ובביטחון; למדינה פלסטיניית מפורזת שמכירה במדינה היהודית. פעלנו לקידום השלום גם בהסרת מאות מחסומים, נקודות ביקורת, מחסומי עפר, להקל על התנועה הפלסטינית, לעודד את הכלכלה הפלסטינית. קיבלנו גם החלטה חסרת תקדים בקבינט – להקפיא בנייה חדשה ביישובים ביהודה ושומרון. לצערי, בזמן שעשינו את כל הצעדים הללו, הרשות הפלסטינית הציבה תנאים מוקדמים לשיחות שלום בינינו, ניהלה נגדנו מערך לערעור הלגיטימציה של ישראל, ולצערי לא ריסנה התבטאויות קשות בתקשורת הרשמית שלה נגד מדינת ישראל. עכשיו, כולנו יודעים כלל פשוט: הדרך היחידה להשלים משא-ומתן לשלום היא להתחיל במשא-ומתן לשלום. ואנחנו היינו ונשארנו נכונים להתחיל במשא-ומתן לשלום בכל עת, כולל עכשיו, ברגע זה. אני אומר זאת לא רק ביחס לפלסטינים, אני אומר זאת גם ביחס לשכנינו האחרים, גם הסורים, גם אחרים. אנחנו רוצים בשלום. אני מקווה שהפלסטינים לא יציבו תנאים מוקדמים, שוב, לשיחות – תנאים מוקדמים שהם לא הציבו בפני שום ממשלה בישראל ושהם יודעים שלא יהיו מקובלים על שום ממשלה בישראל. ב-40 השנים האחרונות לא היתה ממשלה בישראל שהגבילה את הבנייה בשכונות בירושלים; לא לוי אשכול, לא גולדה מאיר, לא מנחם בגין, לא שמעון פרס, לא יצחק שמיר, לא יצחק רבין, לא אריאל שרון, לא אהוד ברק וגם לא אהוד אולמרט. בתקופות הללו כל ממשלות ישראל בנו בשכונות בירושלים: בגילה וברמות, בנווה-יעקב, ברמת-אשכול, בגבעה-הצרפתית, בפסגת-זאב, ברמת-שלמה ובשכונות אחרות. הקמת שכונות יהודיות אלה לא פגעה בשום צורה בערביי מזרח-ירושלים, והיא גם לא באה על-חשבונם. כיום, אדוני הנשיא, כמעט מחצית מהאוכלוסייה היהודית בירושלים גרה בשכונות אלו. וכל המקומות הללו אינם נמצאים, הרי, מרחוק. אלה לא התנחלויות מרוחקות, זה מרחק של דקות נסיעה – ארבע דקות נסיעה, שש דקות נסיעה מהמשכן הזה בלב ירושלים. ולכן, למרות ההבדלים שקיימים בבית הזה – וקיימים הבדלים – לגבי הסדר הקבע, לגבי גבולות הקבע, יש הסכמה כמעט מוחלטת, אולי מוחלטת, שבכל הסדר קבע של שלום השכונות הללו יישארו חלק ממדינת ישראל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אין הסכמה כזאת – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא של הערבים, לא של הערבים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אין הסכמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, אנחנו מכבדים את האורח. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ויכוח יהיה אחרי שהאורח ילך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לכן אמרתי: כמעט מוחלטת. אנחנו נמשיך לשמור על ירושלים כעיר פתוחה, נגישה לכל הדתות; עיר שבה יהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים חיים בדו-קיום, נהנים מחופש פולחן וגישה למקומות הדתיים. אדוני הנשיא, אתה, רעייתך ופמלייתך, אתם כולכם אורחים יקירים, מכובדים ורצויים בירושלים ובמדינת ישראל. אני מאמין שביקורך הוא ביקור חשוב מאוד לביצורה של הידידות בין עמינו ולחיזוק שיתוף הפעולה והאינטרסים המשותפים למדינותינו. אני גם מעריך, כבוד הנשיא, שיש לנו דעה זהה בנושא מאוד מאוד חשוב, ואני אגיד לך במה מדובר: באחת מפגישותי האחרונות עם מנהיג מדינה מסוימת מאירופה – אני לא אגיד איזו מדינה כדי לא ליצור תקרית דיפלומטית – התקיים ויכוח מיהו שחקן הכדורגל הגדול של כל הזמנים. הוא אמר: מראדונה, אני אמרתי: פלה. הוא התעקש: מראדונה, אני לא ויתרתי: פלה. אמרתי לו שפלה מייצג את מיטב הכדורגל הברזילאי, את הרוח הברזילאית. הוא מרחף מעל לשדה, הוא מכדרר במיומנות ואמנות, באיזו קלילות, ואלגנטיות שהיא בלתי נתפסת. הוא אמר: מראדונה. הסכמנו לא להסכים. אני בטוח שכמוני, גם אתה מייחל לאותו יום שהוויכוח הקשה ביותר שיהיה בין המנהיגים באזור יהיה ויכוח כזה. וכשיגיע אותו יום שאנחנו נוכל לשבת בצוותא עם שכנינו, לפתח את האזור, לפתח את העתיד של ילדינו, לפתח כאן כלכלה תוססת ופורצת – בעזרתן של מדינות ומעצמות כמו ברזיל – אני בטוח שאז נדע שהשגנו גם בעזרת ברזיל את השלום המיוחל. ברוך בואך לירושלים, אדוני הנשיא. (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, לשאת את דבריה, ולאחריה – כולנו נשמע את נשיא ברזיל, אורחנו היקר היום כאן בכנסת. <ציפי לבני (קדימה):> מכובדי נשיא ברזיל מר לואיס לולה דה סילבה, נשיא מדינת ישראל מר שמעון פרס, יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי הכנסת, כבוד נשיא ברזיל, ברוך הבא לישראל ולירושלים בירתה. ביקורך רב החשיבות בישראל מחזק את מערכת היחסים בין ישראל לברזיל ומבטא את הידידות הקיימת בין המדינות ואת הרצון ההדדי לחזק את שיתוף הפעולה, גם הכלכלי, שבא כבר לידי ביטוי בהסכם בין ישראל ל"מרקוסור" ויש עוד הרבה לאן לשאוף. אין ספק כי מראה עיניים ופגישות אישיות וישירות עם מנהיגי האזור יכולים לגשר על המרחק המפריד בינינו, בעיקר לאור העובדה כי העולם הפך להיות כפר גלובלי, וברזיל בראשותך הפכה להיות שחקנית משמעותית במגרש הבין-לאומי בתחומים רבים. שחקנית, הכוונה היא כמובן לא רק בספורט – ואנחנו מאחלים לברזיל הצלחה באירוח המשחקים האולימפיים – אלא גם בנושאים מדיניים בין-לאומיים, והחלטותיך ועמדות ברזיל ישפיעו על מהלך חיינו כאן. יש חשיבות רבה בעינינו לרצון שלך להבין את ישראל מקרוב, שכן יש פער הולך וגדל בין מהותה של ישראל וערכיה לבין הדימוי שלה בעולם. מכובדי, מדינת ישראל היא פרי של תנועה לאומית וחזון של אנשים, בראשם בנימין זאב הרצל, שביקש לתת ביטוי מעשי לחלום בן אלפי השנים של העם היהודי לחזור לארץ מולדתו, ארץ-ישראל, ולהקים בה מדינה משלו. רבים הגיעו בעקבות הרעיון להצטרף אל היהודים שכבר חיו כאן. בין אלה שהגיעו היו סבי וסבותי, והם הצטרפו למשפחתו של רובי ריבלין, שכבר חיה כאן הרבה שנים קודם לכן. החזון הזה הפך למציאות, החזון הזה התממש עם הקמת מדינת ישראל בתמיכת העולם כולו, בישיבה היסטורית של האו"ם בכ"ט בנובמבר, ישיבה שבראשה, כפי שחזרו ואמרו כאן, עמד אוסוולדו אראניה, החלטה שתיזכר גם כאן לעד. כיום, לצערנו, בחלק ממדינות העולם, המלה "ישראל" נתפסת רק כקשורה לסכסוך מתמשך; מתעלמים מאותו תהליך היסטורי, כמו גם מהיותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, בעלת הון אנושי, שתרם לעולם הטכנולוגי – המדע, הרפואה והחקלאות – יכולות המשמשות את מדינות העולם כולו. אנחנו כאן בישראל גם מודעים לאתגרים החברתיים והכלכליים שלקחת על עצמך כנשיא ולהצלחתך להיטיב עם בני עמך. ברור גם לנו שבצד הנראות של השמחה ברחובות, הסמבה והכדורגל, יש לך כנשיא משימות לא פשוטות, ובראשן המחויבות האישית שלך לרשת ביטחון חברתית של מזון. ומחויבותך זו נובעת מהיכרות אישית קרובה עם הצורך לתת חיים בכבוד לכל אדם – מאבק שהפך להיות השקפת עולמך. אותה השקפת עולם היא זו שמובילה אותך לשאוף לשלום האזור גם כאן. מכובדי, אין ספק שעמדותיך בדבר הצורך להגיע לשלום באזור נובעות קודם כול מערכיך האישיים כאדם. שאיפתך לשלום באזור הינה גם שאיפת אזרחי ישראל. בעיני, השלום המבוסס על עקרון שתי מדינות הלאום אינו רק ערך אנושי ותיאורטי אלא אינטרס ישראלי מובהק, יעד שיאפשר לשמור את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולממש את חזונה לחיות בשלום עם שכניה – חזון שיש להפוך במהירות לתוכנית פעולה שניתן ליישמה. הסדר שלום הוא אפשרי וניתן להשיגו . ההחלטות הנדרשות לסיום הסכסוך משני הצדדים אינן פשוטות, הן יקרעו את לבנו, והן ימומשו כשההנהגות יבינו שהמחיר הכרוך בהשגת הסדר נמוך ממחיר הקיפאון. הסטטוס-קוו אינו אלא אחיזת עיניים, המנוצלת לרעה על-ידי גורמים רדיקליים באזור על מנת לחזק את משנתם הדתית קיצונית, שלא תאפשר לנו להגיע להסדר בעתיד .אבל כדי להגיע להסדר, העולם כולו, וישראל בכלל זה, צריכים לפעול באסטרטגיה דואלית ולפעול במקביל נגד הצד השני של משוואת השלום – נגד אלה המונעים משנאה, אלה שהאידיאולוגיה שלהם אינה לקדם את זכויותיהם האישיות או הלאומיות, וכל מטרתם היא למנוע מאתנו, המוגדרים כלא-מאמינים – יהודים ונוצרים כאחד – את הזכות לחיות כאן, פשוטו כמשמעו. ה"חמאס", שהשתלט על רצועת-עזה, הוא דוגמה לקבוצה כזאת. אין עמם תקווה לשלום, לא לנו ולא לבני עמם. מסיבה זו, תוך כדי משא-ומתן לשלום שנוהל לפני קצת יותר משנה עם הרשות הפלסטינית הלגיטימית, במטרה להגיע להסדר המסיים את הסכסוך, פעלנו נגד הטרור המתמשך מרצועת-עזה, טרור המכוון נגד אזרחים, טרור שנמשך גם לאחר שישראל עזבה את רצועת-עזה ועקרה את אזרחיה משם לשם כך. במאבק, בכל מאבק נגד טרור, יש למרבה הצער גם נפגעים אזרחים. הדבר נכון למאבק של העולם החופשי בארגוני הטרור בכל מקום בעולם – בעירק, באפגניסטן ובעזה. הביקורת על ישראל לאחר המבצע בעזה עלולה להביא לפגיעה בלגיטימיות של ישראל להגן על אזרחיה, וזוהי זכות וחובה של כל ממשלה בעולם. ניצחון הגורמים הקיצוניים ברשות הפלסטינית – ובעיניהם ניסיונם לגנות את ישראל בגין פעולה מוצדקת נגד טרור הוא סוג של ניצחון מעוות כזה – זה, אדוני, אינו רק פגיעה בישראל, אלא גם פגיעה ביכולתם של אותם גורמים ברשות הפלסטינית – אלה המבקשים להגיע להסדר על בסיס הרעיון של שתי מדינות הלאום, שאומץ גם על-ידי הממשלה הנוכחית בישראל – להשלים את המשימה. ניצחון ה"חמאס" הוא במשתמע גם ניצחונה של אירן, אותה מדינה שאידיאולוגיית השנאה שלה אינה נובעת מהסכסוך הישראלי-פלסטיני אך היא מנצלת אותו להגדלת השנאה באזור. אירן מייצגת אידיאולוגיה שאינה מוכנה לקבל את עצם קיומנו כאן. פתרון הסכסוך עם הפלסטינים, שהכרחי גם בעיני, לא ישנה את הרצון שביטאו מנהיגיה בפומבי למחוק את ישראל מהמפה. לא מדובר במדינה רגילה. היא הפסיקה להיות כזאת ביום שמנהיגיה שילבו את הרעיון להכחיש את החלק הכואב ביותר לעם היהודי והמביש ביותר לעולם, את השואה – שילבו אותו יחד עם דיבור ברור ומובהק על הכוונה למחוק את ישראל מעל המפה. זו משמעות החזון של מזרח תיכון ללא ציונים, שאותו הם חוזרים ומביעים. מאחר שאנחנו כאן יודעים מהם ערכיך, אדוני הנשיא, די בכך לייצר בידוד מוחלט לאירן. לא רק להוקיע, אלא גם לאמץ את הצעת נשיא מדינת ישראל להוציא את אירן מהאו"ם, הארגון שהוקם אחרי מלחמת העולם השנייה תחת הכותרת של "לעולם לא עוד". אנחנו עוקבים בדאגה אחר חדירתה של אירן למדינות דרום אמריקה הלטינית. אנו מודעים לחלק מהמהלכים הכלכליים. אין לנו ספק כי אירן תנצל זאת על מנת לבסס את אחיזתה מול הבידוד ההולך וגובר, ובצדק, שלה על-ידי העולם. מול ההוקעה המתבקשת של עמדות המנוגדות לערכי העולם החופשי ולערכיך אתה כאדם, מחפש אחמדינג'אד לגיטימציה, את אותו משקל הנגד שיוכל להראות לעמו מול המצור הגובר של העולם. ברזיל אינה יכולה להרשות לעצמה ליתן לגיטימיות, ולו עקיפה, למשטר האירני. העולם בוודאי צריך למנוע מאירן נשק גרעיני, והיום אין עוד ספק לאף אחד שלשם אירן שואפת. אני מודעת גם לדאגה הכנה שהבעת לגורל האזור במקרה של הטלת סנקציות חריפות נגד אירן. אדוני הנשיא, סנקציות חריפות נגד אירן לא יגרמו להידרדרות באזור, אבל היעדרן עלול להוביל להידרדרות אזורית. ואם יורשה לי, דברים אלה אינם מייצגים את ישראל בלבד אלא את כל המדינות השואפות לחיות פה בשלום – מדינות מוסלמיות וערביות שרואות את תהליך הרדיקליזציה המכוון מצד אירן בארצותיהן שלהן. כל אלה בוחנת היום את נחישות העולם החופשי .  כל האזור כולו, ישראל יחד עם המדינות הערביות הפרגמטיות, יחד עם מדינות המפרץ הקטנות, מסתכלות לעבר מועצת הביטחון, ותפקיד ברזיל הוא תפקיד היסטורי. העולם החופשי זקוק להחלטה נכונה ואמיצה בעת הזאת.  מכובדי נשיא ברזיל, הגעת הנה כנשיא נערץ בקרב בני עמו, כמי ששם את ברזיל על המפה הבין-לאומית וכמי שרוצה להפוך את העולם – וגם את האזור הזה – למקום טוב יותר לחיות בו, לחיות בו בשלום. תמצא את ישראל שותפה לכל אותן מטרות. ברוך הבא. (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה ליושבת-ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. אדוני ראש הממשלה, כבוד הנשיא, יש לי הכבוד להזמין את נשיא ברזיל לנאום לפני הכנסת בישראל. אדוני הנשיא, בבקשה. (מחיאות כפיים) <נשיא ברזיל לואיס אינאסיו לולה דה סילבה: (נושא דברים בשפה הפורטוגזית; להלן תרגומם הסימולטני לעברית)> הוד מעלתך, כבודך, שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל; כבוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו; מר רובי ריבלין, שהוא יושב-ראש הכנסת; הגברת ציפי לבני, ראש האופוזיציה; השגריר; סלסו אמורים, שר החוץ של ברזיל – ואני רוצה לברך את כל השרים של המשלחת; המושל של ברזיל, שהגיע, אנשי עסקים אשר הגיעו לכאן כחלק מן הקהילה היהודית בברזיל ובאו לסיור זה יחד עמי כנציגים של הקהילה היהודית בברזיל, ואשר גם יבואו לכאן, לכנסת, גבירותי ורבותי, חברי כנסת, שגרירים נכבדים, חברים יקרים, כבוד רב ניתן לי להיות ראש המדינה הראשון של ברזיל שמבקר בישראל, ולזכות להפנות דברים לבית-הנבחרים. אני חוזר למדינה זו, שביקרתי בה ב-1993, ואז הגעתי כיושב-ראש המפלגה, מפלגת העובדים. מביקור זה הבאתי עמי זיכרונות שלא יישכחו. ועכשיו אני מדבר כנשיא הרפובליקה של ברזיל וגם בתור חבר פרלמנט לשעבר, שבשנות ה-80 השתתף בקונגרס, וגם בייסוד מחדש של החוקה אחרי 20 שנות דיקטטורה. אני גם דובר כאן כאדם שעקב אחר לידתה של מדינת ישראל – איך אוכל אי-פעם לשכוח את אותו מושב של עצרת האו"ם שאישר את הקמת המדינה ב-1948, ובראש הישיבה ישב אוסוולדו אראניה – ואני מדבר כידיד ישראל. אני בא ממדינה אשר קיבלה אל קרבה אלפי יהודים אשר נרדפו בארצותיהם, בגלל בעיות של אי-סובלנות דתית ואתנית. רבים מהם הגיעו לברזיל הודות לשני אנשי ציבור אשר מכבדים את הדיפלומטיה הברזילאית: הגברת ארסי מהקונסוליה בהמבורג והשגריר סוזה דנטס, שהיה בצירות שלנו בפריס. התרומה של המהגרים האלה וצאצאיהם היא ניכרת. היהודים נוכחים אצלנו גם בתרבות – בספרות, דרך קלריס ליספקטור ומואסיר סקליאר; גם באמנויות, עם לזר סגל, קרלוס סקליאר, וגם בקולנוע דרך ליאון הירצמן; ונוכחותם גלויה עוד יותר בתחומי המדע והעסקים, וגם בפוליטיקה. בכל אלה היהודים נוכחים. גבירותי ורבותי, חברי הכנסת, ביקור שכזה מעמיק את היחסים הבילטרליים, יחסים שהיתה בהם התקדמות לא מבוטלת בשנים האחרונות, ואני מקווה שהם יגברו עוד ועוד בעתיד. אני גם חושב על המספרים בסחר החוץ שלנו, והיום אנחנו מתקדמים מאוד, אף שברזיל וישראל היו יכולות להגיע למאזן מסחרי הרבה יותר גדול מזה שאנחנו עדים לו היום, כאשר מתחילים רק בפוטנציאל הגלום בהן. אני גם מאמין בצד הטכנולוגי, בשיתוף פעולה מדעי ותרבותי, ואני גם חושב על אזור הסחר החופשי, הסכם ה"מרקוסור". זו הפעם הראשונה שיש לנו הסכם שכזה עם מדינה מחוץ לאמריקה הלטינית, וזה על אף ההתנגדות שחלק הציגו. אבל זו גם הזדמנות קודם כול לדון בנושאים כלליים יותר ולהגיע לעומקם. אנחנו מבקשים לדון בהם בכל הכבוד אבל גם בכנות; אותה כנות אשר חייבת לאפיין את היחסים בין ידידים. מדיניות החוץ של מדינתי, יש לה ייעוד אוניברסלי. אנחנו מחויבים לערכים. אנחנו מכבדים את ההגדרה העצמית של העמים. אנחנו מצדדים בזכויות אדם. אנחנו רוצים עולם שמבחינה פוליטית וחברתית וכלכלית יהיה הוגן יותר. אנחנו מבקשים וחותרים לשלום, ומשום כך אנו מציעים פתרון, לאחר משא-ומתן, לסכסוך. המזרח התיכון ראה במשך עשרות שנים עימותים כואבים, שעלו בחייהם של אלפי קורבנות, ומעבר לסטטיסטיקה הזו של המתים, של הפצועים, של אלה שהלכו לעולמם, ישנן טראומות כה רבות, ואנו צריכים להתייחס אליהן ברגישות. לשם פתרון מצבים קשים צריך שוב ושוב לפעול, אבל לא די בכך שאתה מפעיל את מוחך, צריך גם להפעיל את הלב. כדי להתגבר על אותו אנטגוניזם, שכאילו אין להתגבר עליו, חיוני שתהיה גם חמלה. בדרכי שלי, כמנהיג פועלים וכפוליטיקאי, חוויתי כל מיני מצבים של קונפליקטים וסכסוכים. אני לא עקפתי אותם, אני החלטתי שיהיה דו-שיח. הדיאלוג הוא הדרך הטובה ביותר, גם אם זה נשמע תמים, כמעט משימה בלתי אפשרית. עם האופוזיציה חיפשתי דו-שיח, ואומנם השגתי את הנשיאות באמצעות דו-שיח, ומשלתי באמצעות דו-שיח. אני הלכתי על-פי הדמוקרטיה וחתרתי לדמוקרטיה, גם אם חשבתי שזה דבר שלא יושג לעולם. וכך אנחנו חוזרים על העמדה ההיסטורית של הדיפלומטיה שלנו: אנחנו מצדדים בקיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית, בטוחה ורודפת שלום. המדינה צריכה לחיות לצד מדינה פלסטינית, שגם היא תהיה ריבונית ותחיה בגבולותיה בשלום ובביטחון. במטרה זו הגענו לאנאפוליס, והצטערנו שהדברים נתקעו ולא הושלמו. איננו יכולים לבזבז עוד זמן ועוד מאמצים בילטרליים, בעיקר כאשר אנחנו רואים את הפוטנציאל הקשה שלהם, ולכן באנאפוליס חזרנו על עמדתנו שיש צורך בדו-קיום של מדינת ישראל עם המדינה הפלסטינית, והבענו את התנגדותנו לטרור מכל צד, ממי שלא יבוא. העמדה הזו נחוצה פי כמה כאשר אנחנו רואים את הקיפאון במשא-ומתן, כאשר אנחנו רואים כל מיני יוזמות חד-צדדיות שמקשות מאוד על הצדדים, כמו ההצהרה על בניית בניינים חדשים במזרח-ירושלים ערב הדו-שיח שהיה צריך להתחדש. אנחנו רואים גם החמרת התנאים שבהם חיים הפלסטינים, וזה גם מזין פונדמנטליזם מכל סוג, ועלול רק להחריף את סכסוך הדמים. היינו רוצים שהישראלים והפלסטינים יחיו בהרמוניה, וכך לבטל את הסבל של אלה אשר איבדו את יקיריהם בעשרות שנות סכסוך. כמה מהם, קורבנות משני הצדדים, אני אפגש אתם, אני אאזין לרגשותיהם ולשאיפותיהם. אבל, הרצון הזה ליציבות משמעו שסכסוך אזורי לא יתפשט למקומות אחרים בעולם ויאיים על השלום העולמי. מה שנמצא פה על כף המאזניים הוא לא רק עתיד השלום באזור, אלא היציבות של העולם כולו. אני מגיע מיבשת שיש בה משאבים טבעיים ועושר, אך גם אי-שוויון חברתי. המצב הזה בלתי מקובל, ולכן הגיעו בשנים האחרונות הרבה ממשלות באמריקה הלטינית לתהליך של שינוי כלכלי וחברתי, שהביא לדמוקרטיה ולשלום באזור. אנחנו מאוד גאים בכך שאנו יכולים לומר שבאמריקה הלטינית ואזור האיים הקריביים אין נשק גרעיני ונשק להשמדה המונית. אצלנו, בארצי, יש חוק האוסר ייצור ושימוש בנשק גרעיני. היינו רוצים שהדוגמה של היבשת שלנו תשמש גם אזורים אחרים. אנחנו בברזיל מבינים שלא נוכל להיות מדינה עשירה והוגנת אם נהיה מוקפים בעוני ובאי-שוויון אשר יביאו רק התנגדות ומרמור. חברי הכנסת הנכבדים, בארצי יש 10 מיליוני ערבים, אשר חיים בהרמוניה, אלה לצד אלה, עם אלפי יהודים. היינו רוצים שזה ישמש כמטאפורה כשאנחנו מחפשים הבנה מעמיקה בחלק זה של העולם. אומנם אתם רחוקים מבחינה גיאוגרפית, אבל קרובים ללבנו ולמוחנו. ערבים ויהודים הם אנשים נפלאים. יש להם מסורת מופלאה ומפוארת; אנשים שבנו את זהותם במהלך ההיסטוריה שוב ושוב, על אף הסבל. מן הסבל הזה, שמעיד עליו מוזיאון השואה – ביקרתי בו ב-1993, ומחר אני אבקר גם ב"יד ושם" – הסבל הזה, שהתייחסתי אליו לאחרונה כשביקרתי בבית-הכנסת העתיק ביותר באמריקה הלטינית, ברסיפה, וגיניתי את הברבריות של מלחמת העולם השנייה, שהטביעה את חותמה על האנושות בכלל ועל העם היהודי בפרט. לא עוד. אנחנו חייבים לומר את זה שוב: לא עוד. כדי שהזעקה הזאת – לא עוד – לא תהיה סתם זעקה בעלמא, אנחנו חייבים לפרק את כל אותו קיפאון באומץ, בנחישות, וגם באמצעות מחוות של נשים וגברים שאנחנו רואים אותם תמיד ואשר מוכנים להקריב ולעשות ויתורים. הם מבקשים לחדש את הכוונות, לקדם את הרצונות, וגם אלה אשר הם בני-שיח צריכים לעשות כן. עלינו לחשוב על דבריו של אלברט איינשטיין: אין לעשות אותו דבר יום אחר יום ולצפות לתוצאות שונות. ברזיל מבקשת לסייע לשינוי הזה, לאותן תוצאות שונות. זה מה שעשינו אצלנו, ביבשת שלנו, עם מדינות אחרות, עם מדינות באזור הקריבי ובאמריקה הלטינית, כאשר השתתפנו במאמץ לפתור סכסוכים ואיומים על השלום. גמולנו יהיה שהפלסטינים והישראלים יחיו באושר. אותו קיפאון שחווה עכשיו המזרח התיכון מעיד על הקשיים העצומים שהממשלות בעולם עומדות בפניהם. רואים אותו קיפאון גם באו"ם. ב-1948, כפי שהזכרתי קודם, לידתה של מדינת ישראל היתה בחסות האו"ם. אולי היום יוכלו האומות המאוחדות להיות פעילות יותר בחיפוש אחר שלום. חברים יקרים, כאשר אני מדבר אל חברי הכנסת אני יודע שאיני מדבר רק אל המוסד הנעלה ביותר בישראל, אלא דרככם יכול אני גם לפנות לאמהות, לאבות, לנשים ולילדים של אלה אשר עברו מן העולם הזה בגלל הסכסוך שאפשר היה להימנע ממנו. הגיע הזמן לפתוח את מעגל המשא-ומתן ולהתגבר על חוסר האמון ועל האי-הבנה. זאת למען ערכים נעלים יותר. ההיסטוריה תגמול לאלה שילכו בדרך זו. אני רוצה לסיים בדברים של אותו אדם נאור של המאה ה-20, אלברט איינשטיין, אשר הצהיר: שלום לא יושג בכוח, שלום יושג רק בהבנה. שלום ותודה רבה. (מחיאות כפיים) <מזכיר הכנסת איל ינון:> חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום. כבוד הנשיאים! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה ונשיא ברזיל מאולם המליאה.) <היו"ר ראובן ריבלין:> הפסקה. חמש דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 17:00 ונתחדשה בשעה 17:07.) <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת המליאה. הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 7), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 ו-2010 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3), התש"ע-2010; הצעת חוק הפחתת גירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 11), התש"ע–2010; הצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע-2010. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 11) (הרחבת זכאות לקבלת מענק), התש"ע–2010, של חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 120) (קובלנה נגד עובד רשות מקומית), התש"ע–2010, של חברי הכנסת גדעון עזרא ורוני בר-און וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/2212/18 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/2286/18 – הצעת חוק תרומת זרע להזרעה מלאכותית, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק הרשות לאינטרנט ואבטחה מקוונת, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות המציעות שירותי זנות), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – תקופת צינון מתפקיד יושב-ראש הכנסת), מאת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – שידור תעמולת בחירות למועצות האזוריות), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פרסום שם חשוד), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק-יסוד: המבוא לחוקה, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מתן העדפות לקבלני משנה מהנגב בפרויקט הלאומי "מעבר צה"ל לנגב"), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – יידוע נפגע), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – שינוי מבני ברשות השידור), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, נחמן שי, איתן כבל, כרמל שאמה, שלי יחימוביץ, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, מירי רגב, יואל חסון, אורי אורבך, ציון פיניאן, שלמה מולה, רוברט טיבייב, אילן גילאון, אריה ביבי, דליה איציק, רוני בר-און, מאיר שטרית, רוחמה אברהם-בלילא, אברהם דיכטר, מרינה סולודקין, שי חרמש, ניצן הורוביץ, אריה אלדד, חנין זועבי, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, חיים אורון, עתניאל שנלר, אורית זוארץ, טלב אלסאנע, מגלי והבה, שאול מופז, מוחמד ברכה, עינת וילף, אלי אפללו, זאב בילסקי, רונית תירוש, עפו אגבאריה, ציפי חוטובלי, גדעון עזרא, דב חנין, חיים כץ, אברהם מיכאלי, ישראל חסון, יצחק וקנין, יעקב אדרי, חנא סוייד, חיים אמסלם, דוד אזולאי, נסים זאב ואמנון כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת פרסום בבתי-מגורים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חנינת איש כוחות הביטחון (יישום תוכנית ההתנתקות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אריה ביבי ורוברט טיבייב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון – שיטור באירועי ספורט), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין ושי חרמש; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (התאגדות שוטרים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, דוד אזולאי, חיים כץ ושלמה מולה; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים כץ, שלי יחימוביץ, אילן גילאון ואמנון כהן; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – מסירת נתוני תקשורת), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואופיר אקוניס; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – איסור ביטול גיור), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת שלמה מולה ואורית זוארץ; הצעת חוק אכיפת הסדרי ראייה, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי אורבך ואורית זוארץ; הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון – מינוי מבקר פנימי לצה"ל), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות לקטינים בני הדור הרביעי), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, יוחנן פלסנר ורוני בר-און; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שילוב קייסים במועצה דתית), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור הפעלת מפוחים רועשים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור טיסות בלילה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנגשת מוקדי פניות חירום לחירשים ולכבדי שמיעה באמצעות שיחוח ומסרון, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הנגשת מוקדי פניות חירום לחירשים ולכבדי שמיעה באמצעות שיחוח ומסרון, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הגברת האכיפה בדיני עבודה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – זימון לוועדות הכנסת), מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – התייצבות ממלאי תפקיד ציבורי בפני ועדות הכנסת), מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגע פוליו שלקה במחלת הפוליו לפני קום המדינה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון – מטרות ודרכי פעולה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – ניכויי רווחה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ ויצחק וקנין; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – גובה שכר המינימום), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית וחיים כץ; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל הפרישה לנשים במקצועות שוחקים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום ורחל אדטו; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (סימון ייעוד תרופה על האריזה), התש"ע–2010, מאת חברות הכנסת אורלי לוי אבקסיס וציפי חוטובלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קביעת תורים בטיפולים רפואיים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סייג למתן רשיון נהיגה לאדם שנחשד בעבירות אלימות), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת רוני בר-און; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (קריטריונים למינוי חברי ועדת משמעת), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות עם גורם מפלה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שירותי תוכן וגלישה סלולריים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית ואופיר אקוניס; הצעת חוק הקרינה הבלתי-מייננת (תיקון – שיתוף מקורות קרינה המועדים למתן שירות רדיו טלפון נייד), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת חמד עמאר; הצעת חוק העונשין (תיקון – שלילת רשיון של מטפל או רופא), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת יעקב אדרי וציון פיניאן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור חסימת יישומים במכשיר טלפון נייד), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, נסים זאב, זאב אלקין ואופיר אקוניס; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטול דמי ניהול), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – קביעת גודל מזערי לאותיות בדוחות בנקאיים לאזרח ותיק), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת רוברט אילטוב; הצעת חוק הספורט (תיקון – ביטוח קטינים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אורי אורבך; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – יועץ חינוכי בכל מוסד חינוכי), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ודני דנון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – אי-קציבת עונש לרוצחים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אריה ביבי, כרמל שאמה, דוד רותם, משה מטלון ורוברט טיבייב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ריבוי ידועים בציבור), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על ציבור), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור הגבלת שעות חנייה בתמרור המתיר חנייה לנכים), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת משה מטלון; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – ביטול חוקים על-ידי בית-המשפט העליון), מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק נושאי משרה ציבורית (חיוב בהוצאות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת משה גפני, דוד אזולאי ואורי מקלב; הצעת חוק בתי-הדין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת שלמה מולה, אורית זוארץ ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לציון יום העגונה, התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון – פרסומת לתכשירי גמילה מעישון), התש"ע-2010, מאת חבר הכנסת אריה ביבי; הצעת חוק לתיקון פקודת הטבק (איסור שיווק של מוצר טבק המכיל חומר ממכר), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – מינוי מומחה לבריאות הציבור), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת גדעון עזרא, אברהם מיכאלי ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חנייה במקום ציבורי למשתמשים בעגלת תינוק), התש"ע–2010, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – שימוש מותר בתמונות שצילמו גופים ציבוריים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, זבולון אורלב, זאב בילסקי, אריה ביבי, רוברט אילטוב ואנסטסיה מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סידורי חנייה מיוחדים), התש"ע-2010, מאת חברי הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, כרמל שאמה ושאול מופז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – איסור על תמחור טורפני), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, מירי רגב ודוד רותם; הצעת חוק רשות שדות התעופה (תיקון – חובת הפסקת הפעלתו של שדה תעופה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שינוי בחוזה שנחתם בחתימה באמצעי אלקטרוני), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת אמנון כהן ומירי רגב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הלוואות ללא זכות חזרה, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מירי רגב, דב חנין, שלמה מולה ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – עסקה לתקופה קצובה בנוגע לשירותי רדיו טלפון נייד), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, חנין זועבי ואופיר אקוניס; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – שימוש מותר בספרי לימוד ובחוברות עבודה), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, זבולון אורלב, זאב בילסקי, אריה ביבי, רוברט אילטוב ואנסטסיה מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קיזוז הפסד הון במועד ההשקעה בחברה עתירת ידע), התש"ע–2010, מאת חבר הכנסת רוברט אילטוב; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא וציון פיניאן; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – דחיית דיון עקב שירות מילואים), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, אורלי לוי אבקסיס, אורי אריאל ומירי רגב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ברית הזוגיות, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, זאב בילסקי, רוברט טיבייב, מרינה סולודקין ושלמה מולה; הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ, גדעון עזרא, דוד רותם, שאול מופז ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: גלגול חובות "צים" על כתפי הציבור, הצעתם של חברי הכנסת כרמל שאמה ושלי יחימוביץ. עוד אודיעכם כי הונחו ביום כ"ג באדר התש"ע, 9 במרס 2010: מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: חינוך על-יסודי למגזר הערבי בלוד, הצעתם של חברי הכנסת טלב אלסאנע, מוחמד ברכה וג'מאל זחאלקה; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: צו שר הביטחון להעניק הכרה זמנית למכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל כמרכז אוניברסיטאי אריאל בשומרון, הצעתם של חברי הכנסת זאב אלקין, חנא סוייד וג'מאל זחאלקה; מסקנות הוועדה המשותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הכספים בנושא: הפרטת המכינות הקדם-אקדמיות, הצעתם של חברי הכנסת רוברט טיבייב, דב חנין, יולי תמיר ואורי אורבך. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, אדוני. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> 1. אין ראש ממשלה בירושלים – נתניהו הרס את ביקורו המדיני של סגן נשיא ארצות-הברית; 2. המצוקה התקציבית של הרשויות המקומיות בכלל והרשויות המקומיות הערביות בפרט; 3. התוכנית להקמת 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת-שלמה בירושלים הנמצאת מעבר ל"קו הירוק" <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף ראשון על סדר-היום: הצעת סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה. הנושא הראשון: אין ראש ממשלה בירושלים – נתניהו הרס את ביקורו המדיני של סגן נשיא ארצות-הברית, של סיעת קדימה. המועמדת להרכיב את הממשלה הינה חברת הכנסת ציפי לבני. יציג את ההצעה חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה, אדוני. ישיב על ההצעה השר זאב בנימין בגין. עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אלה ימים קשים למדינת ישראל, אלה ימים לא פשוטים. לא קל גם לאופוזיציה, אדוני היושב-ראש, למלא את תפקידה בזמן רגיש שכזה. שיהיה ברור: אין כאן שום שמחה לאיד. כי בסוף היום, חברי חברי הכנסת, של מי ההפסד הזה? של מי הצרה הזאת? שלנו, של כולנו. זה נכון, הממשלה וראש הממשלה הם אלה שגלגלו אותנו למצב הזה, אבל זה שלנו, וזה כואב לכולם וזה מדאיג את כולם. הזהרנו את ראש הממשלה, אדוני השר בגין, פעם אחר פעם, שהזיגזג שלו, שהזיגזג של הממשלה שלו, שדרך העקלתון שבה הוא מתנהל, יובילו אותנו לבידוד מדיני כזה שלא היה דוגמתו מאז כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. אבל אני מודה: ראש הממשלה התעלה על עצמו, ראש הממשלה שבר את כל השיאים, כולל את השיא שלו עצמו. ראש הממשלה קלע אותנו, חברי חברי הכנסת, למשבר החמור ביותר שהיה לנו עם הממשל בארצות-הברית זה 35 שנה. המשבר הזה חמור יותר ממשבר ההערכה מחדש ב-1975, בתקופת הנשיא פורד ושר החוץ קיסינג'ר, חמור הרבה יותר ממשבר הערבויות בתקופת נשיאות בוש האב וממשלת שמיר בתחילת שנות ה-90. ההתנהלות המזגזגת, חברי חברי הכנסת, של ראש הממשלה בעניין הקפאת הבנייה בגושים הציבה, למרבה הצער, סימן שאלה גדול גם על הגושים, גם על נכס קיים. וההתנהלות השלומיאלית בעניין ירושלים מהשבוע שעבר, שמה סימן שאלה גדול גם על ירושלים. כאן חשוב לנו להדגיש: הוויכוח בינינו הוא לא על עצם הבנייה בירושלים. ההבדל בין ממשלת נתניהו לממשלות קדימה הוא בדיוק ההבדל בין חורבן לפיתוח. אנחנו בנינו בירושלים; בלי טקסים, בלי רהב מתפרץ ומשתחץ, בלי פטפטת. ואתם – אתם הורסים. אתם הורסים את יחסי ישראל–ארצות-הברית, ואתם הורסים את תדמיתה של ישראל ואת מעמדנו הבין-לאומי בעולם, ובסוף, בסוף היום, אתם הורסים את ירושלים. מדינה מבודדת שמונהגת על-ידי הנהגה מוחרמת ומוקעת, לא תוכל להגן על ירושלים. תראו מה חוללתם בהתנהגות השלומיאלית הזאת בירושלים. הובלתם לשורת תביעות אמריקניות לביטול ההחלטה על הבנייה, למחוות נוספות לפלסטינים – באסירים, במחסומים, במסירת שטחים, בהקלה במצור בעזה, ובסוף גם את הכללת כל סוגיות הליבה באותן שיחות קרבה. תראו מה היה כאן רק לפני שנה – מצעד השישה לבית ראש הממשלה: בראון ומרקל וסרקוזי וברלוסקוני וספאטרו, וטופולנק נשיא צ'כיה, ונשיא האיחוד האירופי. ביחסים שבין ראש הממשלה שרון לנשיא בוש ובין ראש הממשלה אולמרט לנשיא בוש, ביחסים בין המנהיגים האלה לא היה אפשר, חברי הכנסת, להכניס סיכה. וביחסים שבין נתניהו לאובמה – אי-אפשר להכניס את השניים האלה אפילו לחדר אחד. זה שפל היסטורי ביחסים האלה. ומי שחושב שאפשר להביא לקרע כזה, לרמה כזאת של אי-אמון, מי שלא מבין מה המשמעות של כאוס כזה ביחסי ישראל–ארצות-הברית, מי שמוביל למערכת יחסים כל כך עכורה עם הנשיא ועם מזכירת המדינה ועם סגן הנשיא, כנראה לא מבין אילו השלכות קריטיות יכולות להיות לכך על העניינים הכי רגישים של מדינת ישראל. דווקא בשעה שראש הממשלה עוסק, ובצדק, בניסיון לגייס את דעת הקהל בעולם לנושא האיום האירני, דווקא בשעה שאתם מבקשים להביא לשינוי בהתנהלות של הקהילה הבין-לאומית בראשות ארצות-הברית ואירופה, דווקא בשעה הזאת, העובדה שלממשל האמריקני אין שום אמון בראש הממשלה ובממשלה שלו, הופכת לנטל, נטל קריטי, בעיה של ממש, בכל הנוגע לאינטרסים הכי חשובים של מדינת ישראל. נכון שזה לא רק באשמת ראש הממשלה, אבל אין בצרת הרבים הזאת אפילו חצי נחמה. זו גם האשמה של השותפים שלכם בממשלה, של אותם מבעירי בעירות ידועים ומובהקים למיניהם מחד, ושל שרי העבודה, של שר הביטחון – שבאמת כועס על התקלה; אז מה אתה עושה עם הכעס, אדוני שר הביטחון? – ושר הרווחה שקורא לאסון המדיני הזה "תקלה ביורוקרטית". שמעתם? תקלה ביורוקרטית. ושניהם ביחד, עם כל חברי סיעת העבודה, פעם אחר פעם, משמיעים אותנו שבאביב, ואולי בקיץ, ואולי בסתיו שיבוא אחריו, ואולי בחורף שיבוא אחרי הסתיו, אם לא יהיה תהליך מדיני, הם ישקלו מחדש את המשך ההשתתפות שלהם בממשלת הימין הקיצונית הזאת. והחמור מכול, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו ממשלה שאין בה דין ואין בה דיין, ואיש הישר בעיניו יעשה, ואין לה בעל-בית. פשוט אין לה בעל-בית. אולי, אולי – סליחה – פרט, אולי, לאלי ישי, שהוא בעל הבית של הממשלה. <אורית זוארץ (קדימה):> יש הרבה דיינים. <רוני בר-און (קדימה):> והלוואי שיכולתי להסתפק בכך, כבוד השר בגין. הלוואי שיכולתי להסתפק בכך שהייתי אומר, שאין לי אמון בראש הממשלה. אבל הבעיה היא שזה הרבה יותר עמוק. אתה עסוק כל העת, אדוני ראש הממשלה, בכיבוי שרפות, שרפות שאתה בדרך כלל מדליק בעצמך, או באמצעות שליחיך. כל החלטה שאתה מקבל אתה הופך, ואחר כך אתה אומר – אתה מתופף בידיים על שולחן הממשלה ואתה אומר: אני שולט במצב. אני שולט במצב. אדוני ראש הממשלה, לשלוט במצב זה להיות מנהיג, זה לגלות מנהיגות. לקבל החלטות אמיצות, לפעמים כואבות, לכאן או לכאן, לא לכאן ולשם ולכאן ולשם; להתייצב מאחוריהן, להוביל אותן ביושר, בשפה ברורה, שפה אחת, לא כזו שמשתמעת כל הזמן לשתי פנים ואף ליותר. אבל כשיש ממשלה, אדוני ראש הממשלה, כשיש ממשלה שיש לה ראש ימני אבל שתי ידיים שמאליות, השליטה במצב נראית כמו שכתב תומס פרידמן, "נהיגה בשכרות בירושלים". תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. הצעה נוספת: התוכנית להקמת 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת-שלמה בירושלים הנמצאת מעבר ל"קו הירוק", של סיעת מרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הינו חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. השר זאב בנימין בגין יענה על שתי ההצעות. גם לרשותך, אדוני, עשר דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר בגין, חברותי וחברי חברות הכנסת, דווקא נוח לי לפתוח בציטוט של ציטוט מפי נשיא ברזיל, שדיבר כאן לפני כמה דקות. בכלל, נשיא ברזיל, זה ממש תענוג לראות את האיש. הפעם הראשונה שפגשתי אותו היתה באמת בתחילת שנות ה-90. <רוני בר-און (קדימה):> אבל אתה נוגע – – – <אילן גילאון (מרצ):> בחיי, כמו שאני אומר לך, ככה זה היה, רוני. הוא הגיע לבית מפ"ם, בית מפלגת הפועלים המאוחדת. היה לו וואחד אל-סיגר גדול מאוד, והוא נכנס לחדר של יאיר צבן. יאיר מאוד מחמיר בעניין העישון, אבל מה לעשות שזה מנהיג מפלגת הפועלים הגדולה בברזיל. הוא לא אמר שום דבר, ולולה דה סילבה עישן איזה סיגר מאוד רציני. ואז הוא דיבר – הוא היה אז הרבה יותר מרקסיסט מאשר עכשיו; אני מניח שזה תמיד קורה לאנשים שמגיעים לכס השלטון. אבל זאת היתה בהחלט מהפכת קטיפה יפה בברזיל. אני בכלל מעריץ של המדינה ושל הרוח שלה. אבל אמרנו שאני אומר ציטוט – אני מצטט מה שהוא ציטט מפי אלברט איינשטיין, אדוני היושב-ראש. הוא אמר שלא ניתן לעשות כל יום את אותו מעשה ולצפות לתוצאות אחרות. וזה מביא אותי לשיר מאוד יפה של ה"בי ג'יז", שאומר: I started a joke, אני התחלתי את הבדיחה, ובסוף הסתבר שהבדיחה בסופו של דבר עוסקת בי. אדוני היושב-ראש, אנחנו באופוזיציה לא מצפים למעידותיו, להיפך, להיפך. בדחילו ורחימו, אנחנו מצפים שהדברים ילכו כשורה. אבל כאשר אתה מתחיל בתהליך של רמאויות קטנות, בנסיגות קטנות וטריקים קטנים, וכל הזמן אתה מסתובב כאשר סביבך הילה של איש מכירות שעוסק בטריקים; בסופו של דבר, כאשר אתה עובד עם אנשים סביבך כמו שר החוץ ושר הפנים, שאחד ממקש מבחוץ ואחד ממקש מבפנים – בסופו של דבר אתה עצמך הופך לבדיחה הזאת, וזה מאוד קשה לתפקד במציאות כזאת, אין שום ספק. באותו מעמד בבר-אילן, כאשר עמד בנימין נתניהו על סף המקום שבו ניתנה הצהרתו – ואני לא מקל בה ראש, אני חושב שבהחלט היתה תהפוכה, שכנראה בשלה הרבה מאוד זמן קודם לכן; אפשר להגיד על ראש ממשלתנו הכול, אוויל הוא בוודאי לא, והוא רואה תהליכים נכוחה, וגם הוא בסופו של דבר הגיע למסקנה שהיתה מתבקשת, כי זו המסקנה שההיסטוריה בכל מקרה תכתיב אותה, אדוני – הוא כל הזמן נקרע בתוכו בין ההחלטה שנדרשת ממנהיג שדורך על סף כזה, שמבין את סודות הסינרגיה במקרה הזה, של איך אפשר לייצר מצב שבו השלם יהיה גדול מסכום חלקיו, שבו אתה יכול לעסוק גם במטאפיזיקה ולא רק בפיזיקה ולתרגם דברים בצורות אחרות בעתיד, ולכן אין להרדים את חלום ארץ-ישראל בעיני המאמינים. חברים יקרים, חלום ארץ-ישראל צריך לשרוד מעתה ועד עולם, אבל מנהיגים מבינים שהוא יכול להתקיים בצורות אחרות, במצבי צבירה אחרים, תוך שתי ישויות מדיניות נפרדות. אבל כאשר אתה מצד אחד מזמין אורחים לארוחת הערב ומן הצד השני אתה משחרר במקביל את הכלבים כדי לעשות טריק קטן, אז מה הפלא שיבוא לך – אדוני, היתה פעם סדרה "הדרדסים", בטח אדוני זוכר את זה, זה היה בתקופה שאדוני היה צעיר. חיות קטנות כאלה, ושם היו כל מיני דמויות. היה אחד גרגמל, והוא היה מסבך כל הזמן את המציאות. הייתי ממשיל אותו – – – <היו"ר אלכס מילר:> כשאני הייתי צעיר או כשאתה היית צעיר? <אילן גילאון (מרצ):> לא, לי כבר היו 7,000 שעות של הקלטות של הילדים שלי של גרגמל. <היו"ר אלכס מילר:> לא, כשאני הייתי צעיר ראיתי סדרות אחרות. <אילן גילאון (מרצ):> סדרות אחרות, יכול להיות. בכל אופן, היה שם גרגמל והיה גם קונדסון. <רוני בר-און (קדימה):> גרגמלסקי. <אילן גילאון (מרצ):> גרגמל היה איש מפחיד, קוסם מפחיד ביותר, מכשף רשע, וקונדסון היה תמיד מסבך את העניינים שלא מדעת. אני משוכנע ובטוח שראש הממשלה ביבי נתניהו לא ידע דבר וחצי דבר על ההחלטה הזאת. עם זאת, האחריות עליו, כמו שאמרה מזכירת המדינה. הוא ראש הממשלה. ואני בטוח שקשה לו מאוד לתפקד בצורה הזאת, שמצד אחד ממקשים אותו מבחוץ ומצד שני ממקשים אותו מבפנים, והוא לא מסוגל, מה שנדרש ממנהיג שדרך על סִפה של מנהיגות היסטורית, לומר את הדבר החשוב האחד, שלעת הזו הכול קופא, הכול עומד, וסליחה עם כולם. סליחה אתך, כצל'ה. אני לא מקל ראש באמונותיך, ואני מכבד אותן, ואומר גם על זה משהו במהלך הדקות הספורות שעוד נשארו, אבל הצעד האמיץ הזה אומר שאתה צריך לבוא ולהקפיא הכול, שמא תיתן בכלל אפשרות לאיזו פרשנות – היה קשור אליך, מישהו עשה לך טריק מאחורי הגב; למען לא תהיה כמו "נחום תקום" בכל מצב, שאיך שאתה לא תצא, אתה בסופו של דבר כמו אותו חתול, אתה יודע, חתול קאקאשי, שאיך שאתה לא זורק אותו, הוא תמיד נופל על הראש. אתה מכיר את החתולים האלה? איך שאתה לא זורק אותו, הוא תמיד נופל על הראש. זה טבע שאתה מפתח. <היו"ר אלכס מילר:> לא יודע, תשמע, ילדות קשה. <אילן גילאון (מרצ):> יש חתולים כאלה, איך שאתה לא זורק אותם, הם תמיד נופלים על הראש. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הוא מתכוון אלי. <אילן גילאון (מרצ):> לא, הנפילה שלך עוד לא ממש מסוכנת. <היו"ר אלכס מילר:> זרקתם חתולים – – – <אילן גילאון (מרצ):> יש חתולים שהנפילה שלהם על הראש תמיד היא מסוכנת, וזה מביך עד כאב. אתה תתפלא, אני בכלל נבוכתי בשביל ראש הממשלה. אז אני רוצה להגיד לו – תספרו לו, כי הוא לא פה, בדרך כלל הוא פה ואני אומר לו את זה ישירות – שלעת הזו, אחרי שדרכת, ועשית מאמץ רב, על סף המנהיגים שיש להם פוטנציאל להיות מנהיגים היסטוריים, אתה צריך לחדול מן הטריקים הקטנים ומהאמתלות הקטנות ולבקש שהכול יהיה קפוא; לא לעשרה חודשים, אלא עד אשר אנחנו נגיע למציאות שעל הבסיס שלה אפשר כרגע לייצר את אותו דבר שהתחייבת אליו, אלא אם כן אתה מאמין בשני עמים במדינה אחת, ויש גם אנשים כאלה, והם ממקשים לאורך כל הדרך. ואתה צריך לדעת ולומר שאין כאן בעיה של עיתוי, אלא יש בעיה של מהות. וגן שלמה יחכה, אדוני. ואז במקביל לכל השיחות האלה הייתי מציע לראש הממשלה לצאת עם מיזם ענק, שיש לו שני חלקים, שני צדדים. המיזם הענק הזה יכול באיזה אופן להתחבר למה שאותנו לימדו בבית-הספר, שבו אמרו לנו שאנחנו אור לגויים ופנס לגויים ווינקר לגויים, וכל עזרי החשמלאות לרכב לגויים שאפשר רק לתת לנו; להקים מיזם ענק שיש באפשרותו לתת אלפי מקומות עבודה. והמיזם הזה יהיה בדיוק היפוכו של מגדל בבל, יהיה בדיוק היפוכו של עמק הבכא, יהיה עמק השלום, בשטח שאני לא רוצה לציין אותו עכשיו, שמא אסתבך עם עמותה כזאת או אחרת, שיוגדר שהוא שטח משותף לנו ולפלסטינים. ובמקום הזה, היות שאנחנו הולכים עכשיו במאמץ רב לעניין של שיפוץ אתרי מורשת, הקמת אתרי מורשת, נקים מיזם ענק, שבו יהיה המקום המרכזי לתיירים בנושא התנ"ך, הברית החדשה והקוראן, ואפשר אפילו לפי סדר אחר. ובמיזם הזה יהיו שותפים בעיקר אנחנו והפלסטינים, אבל גם מדינות נוספות שיוכלו להשקיע. מיזם שהוא יהיה דוגמה ומופת לכל העולם, מין וולט דיסני כזה, אבל לעולם התנ"ך. שהוא משתלם מבחינה עסקית מאוד, כאשר גם כוחות גדולים יכולים להיכנס שם מבחינה פיננסית וגם מדינות ערביות וגם מדינות באירופה; שכל-כולו, המיזם הזה, יהיה בנוי על אנרגיה סולרית, למשל, כדי להוות דוגמה גם בתחום הזה. שהוא יהיה נגיש לעילא ולעילא, כדי לתת מופת לנגישות. והמקום המשותף הזה, בפעולה המשותפת, בעבודה, בראש הנאיבי הזה, שאני בדיוק מציע אותו – שאולי הוא תואם עכשיו את ההנחה שאיינשטיין אמר אותה, שאי-אפשר לעשות כל יום את אותם מעשים ולחכות גם לתוצאות אחרות – שילך פעם אחת בראש הרבה יותר תמים והרבה יותר נאיבי, כאשר הנחת העבודה היא שאנשים בסופו של דבר יוכלו ללכת עם הצלחה כזאת. במקביל לשיחות הבילטרליות האחרות, אתה רוצה את ירושלים לא לשים על סדר-היום ראשונה? בבקשה, לא. אתה חושב שהקואליציה הזאת איננה אפשרית מבחינתך כדי לתפקד? לך תציע לקדימה להצטרף אליך; לא בזינוב המפלגה, בהצעה מקדמית, כי זה טוב לכולם. בתהליך כזה גם המפלגה שלנו תהיה עשויה לתמוך, ללא דרישות, ללא הצטרפות לממשלה. יש אפשרות שראש הממשלה הזה, בעיתוי הזה, יוליך מהלך שאף אחד לא מצפה ממנו. כי הרי ממילא מצפים ממנו שייפול בסופו של דבר על הראש. הוא יכול להפתיע. אני רוצה לומר לו דבר אישי פה. הוא נהיה סבא לא מזמן, ואני נהייתי סבא לא מזמן, וכל מי שסבא יודע שזו תחושה עילאית שמאוד קשה להסביר אותה, אבל יש בעיקר העניין הזה של הזדמנות שנייה, נוספת, לתקן את העולם הזה, שלא תיקנת אותו עבור ילדיך. פתאום נותן לך מישהו second best שאתה יכול לעשות אותו, לבצע אותו. יש בארצות-הברית נשיא שבדיוק מתאים כמו כפפה ליד לנושא הזה. יש האיש הקודם שדיבר כאן על הדוכן, שהוא מתאים לאותו ראש. וזה המשפט האחרון, אני מסיים, אני יודע שסיימתי את זמני. במקביל לכך, כדי לא להיראות תמים והוזה לגמרי, צריכה לקום ברית אסטרטגית, ובעיני זה יכול להיות גם חלק מנאט"ו, שתגן על המזרח התיכון מול פונדמנטליזם, שמגיע מכיוון אירן, שיכול להגיע מכיוון עירק כאשר האמריקנים יעזבו, מול כל אותם כוחות אפלים, או מה שקראו להם "ברית הרשע". ברית צבאית מצד אחד, תוכנית כלכלית מצד שני, ומדיניות שנצמדת פחות או יותר לתוכנית ז'נבה, או התוכנית הסעודית; היא עוד יותר טובה, כי היא גם נוסדה בסעודיה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. <אילן גילאון (מרצ):> זהו. אני נפרד פה בעניין הזה, כאילו ראש הממשלה פה. הדברים האלה הם ממש אפשריים, אלא אם כן אתה תבחר, אדוני ראש הממשלה, להמשיך להנהיג את אלי ישי, את קונדסון ואת גרגמל ואת שמשון ואת יובב, את כל הקונצים האלה שעבר זמנם ובטל קורבנם. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. אני מזמין את השר בגין לענות על שתי ההצעות, של סיעת קדימה וסיעת מרצ. בבקשה, אדוני. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להביא בפני הכנסת קודם כול עובדות; רובן, אולי כולן, ידועות לחברי הכנסת, לפחות הירושלמים שבהם, אבל ייתכן שאינן ידועות לרבים בארצנו ולרבים עוד יותר בעולם כולו. האחת, רמת-שלמה קרויה על שם הרב שלמה זלמן אויערבך. שתיים, השכונה החלה להיבנות לפני עשר שנים. שלוש, כבר היום יש בשכונה זו כ-20,000 תושבים. ארבע, מיקומה מצפון להר-חוצבים, מדרום לפסגת-זאב, מזרחית לרמות-אלון, מערבית לגבעת פרנץ', הידועה אצלנו בשם הגבעה-הצרפתית. פרנץ' היה קצין בריטי במלחמת העולם הראשונה, והשתבש השם. במלים אחרות, יש שכונות שנבנו עוד מזרחית לה, ויש שכונות שנבנו עוד צפונית לה. והיא בלב שכונות יהודיות אחרות. עובדה שאולי איננה ידועה לרבים אפילו בבית הזה: לפני כשנתיים, בעת חפירה לבניית בית-ספר, נחשפה ברמת-שלמה מחצבה קדומה, יוצאת מן הכלל, שטחה כ-5 דונם. נחצבו בה אבנים באורך 6-5 מטרים, עד 8 מטרים. על-פי גודל האבנים והמיקום של רמת-שלמה ביחס למקומות אחרים עתירי מפעלי בנייה בירושלים, כל אחד מאתנו יכול לנחש למה שימשו אבנים אלה. נתגלו במחצבה הזאת שרידים מהמאה הראשונה לספירה. העובדה השישית, ביום רביעי, 10 בחודש מרס, אישרה הוועדה המחוזית במחוז ירושלים להפקדה להתנגדויות תוכנית להרחבת שכונת רמת-שלמה ב-1,600 דירות. אבקש להביא בפני החברים את השלבים השונים של אישור תוכנית בנייה בוועדה המחוזית, עדיין על-פי הכללים הנוהגים היום, אולי ישתנו לאחר חודשים אחדים כאשר נביא חקיקה חדשה בפני הכנסת: שלב א' – הגשת בקשה ובדיקתה; שלב ב' – החלטה בוועדת התכנון המקומית; שלב ג' – דיוני הפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. דיוני ההפקדה לתוכנית זאת של 1,600 דירות ברמת-שלמה, בלב שכונות יהודיות אחרות, החלה כבר ב-2006. שלב ד' הוא השלב שבו אנחנו עומדים עתה, החלטה על הפקדת התוכנית להתנגדויות. שלב ה' – הגשת התנגדויות; ו' – דיון בהתנגדויות; ז' – החלטה; ח' – הוצאת היתר בנייה; ט' – תחילת הבנייה. יש להצטער אולי על אורך התהליכים האלה. הבנייה עוד לפנינו. זה ייקח עוד זמן. על מימוש השלב הרביעי מתשעה שלבים סטטוטוריים להפקדת תוכנית בנייה ברמת-שלמה בירושלים שלנו – על זאת רגשה ארץ. חלק באופן טבעי, אולי ספונטני. חלק אחר, עושה רושם אולי מעט באופן מלאכותי. העובדה העשירית: ממשלות ישראל בונות בירושלים, מעבר לקו שביתת הנשק מ-1949, החל מ-1968, מזרחית לו, צפונית לו ודרומית לו. זה החל בכנסת השישית, עד היום בכנסת השמונה-עשרה, בזמן כהונתן של 13 כנסות. זה החל בממשלה ה-13, בראשותו של לוי אשכול, ראש הממשלה המצוין, החכם, עז הרוח, שלצערי לא תמיד ניתן לו במקומותינו אשראי כפי שהיה ראוי, מסיבות שאולי ניתן לנחש אותן, לא להצדיק אותן. החל בממשלה ה-13 ועד היום, הממשלה ה-32, 20 ממשלות בישראל בונות בחלקים האלה של ירושלים, והתוצאה היא – אני מונה מצפון דרומה: נווה-יעקב, פסגת-זאב, רמות-אלון – על שם יגאל אלון, סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול בשנת 1968 – הגבעה-הצרפתית, רמת-אשכול, תלפיות-מזרח, גילה, הר-חומה. כפי שאמר ראש הממשלה מעל הדוכן הזה לפני שעה קלה, כמחצית מתושביה היהודים של ירושלים גרים בשכונות אלה. אביא את העובדה ה-12 – קשורה ולא קשורה לנושא שלפנינו. עלינו להבין בדיוק איפה אנחנו חיים מבחינתם של אחרים בראייתם אותנו. הערב, חברי הכנסת, מתקיים טקס חנוכתו של בית-הכנסת הידוע כבית-הכנסת "החורבה". בית-כנסת מפואר, היה, נחרב, מקוממים אותו, שיקמו אותו, הוא נמצא ברובע היהודי בירושלים, ברובע היהודי בעיר העתיקה. חנוכת בית-הכנסת הזה היא לצנינים בעיני לא מעטים, לא רק בעיני מוסלמים קיצונים המסיתים בעזרת סיפורי בדים, חסרי שחר, אלא, כפי שראינו, גם בעיני אנשי או מנהיגי הרשות הפלסטינית, אלה שאמרו לנו על אודותם: אבל אתם תוכלו לעשות עסק, הם לא דתיים פנאטים, הם חילונים; אלה אשר קראו אמש בטלוויזיה לציבור שלהם להגן על מסגד אל-אקצא מפני העלילה שהם עצמם המציאו. העובדה ה-13, חברי הכנסת, היא זו – אני חושב שכדאי שנרשום אותה לפנינו בטרם ניסחף בשמועות שאין להן שום בסיס. לא נכון הדבר שבשבוע שעבר, לפני ביקורו של סגן נשיא ארצות-הברית, ידיד ישראל ג'ו ביידן אצלנו, החל משא-ומתן, גם לא עקיף, בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. לכן אין כל קשר בין אותן נסיבות שמנסים לקשור ביניהן. חבר הכנסת מולה, אתה מתפלא? שמעת אחרת? אין לי טענה אליך, לא החל משא-ומתן. <שלמה מולה (קדימה):> ראש הממשלה אמר: מתחילים משא-ומתן. <השר זאב בנימין בגין:> הוא קיווה לכך – בלשון הווה נמשך. אבל זאת עובדה, אני מדבר על עובדות. היות שאנשי אש"ף, לא הרשות הפלסטינית – כידוע, אש"ף מזיז הצדה את הרשות הפלסטינית כאשר מדובר במשא-ומתן מדיני. גם על הסכם אוסלו לא חתומה רשות פלסטינית, רשום אש"ף; גם על הסכמים אחרים. גם משא-ומתן מתנהל על-ידי אש"ף, העומד על זכותו כנציג הבלעדי וכן הלאה של העם הפלסטיני הערבי לקיים את זאת. עד לפני ימים אחדים הם הטילו תנאים מוקדמים בלתי קבילים – לא על קיומו של משא-ומתן ישיר אלא גם על קיומו של משא-ומתן עקיף, הקרוי אצלנו "שיחות קרבה". וזה, כפי שגם אתה יודע, ידידי חבר הכנסת בר-און, בניגוד גמור להזדמנויות קודמות שבהן התנהל משא-ומתן בינינו לבינם ולא הותנו, לא פתיחתו ולא המשכו, בהפסקת בנייה ליהודים – לא בשומרון, לא ביהודה, לא בחבל-עזה בזמנו ולא בירושלים. כן, אדוני, ברצון. בכבוד. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני, זה לא נהוג, לא בכנסת ישראל, שצריך – – – <היו"ר אחמד טיבי:> באישור היושב-ראש, אדוני. <השר זאב בנימין בגין:> סליחה, אדוני היושב-ראש. אני מצטער. <רוני בר-און (קדימה):> אף אחת מן העובדות האלה אינה במחלוקת בינך לביני – – <השר זאב בנימין בגין:> אני שמח. <רוני בר-און (קדימה):> – – ובין ממשלות קדימה לממשלת נתניהו. <השר זאב בנימין בגין:> אני שמח. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני שמח, אני אמרתי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> האם גם אני יכול לשאול שאלה? <השר זאב בנימין בגין:> חברים, אני אומר לך, חבר הכנסת כץ – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר. לא מדובר בשעת שאלות עם השר בני בגין, אלא בתשובה לאי-אמון. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אולי כדאי – – – <רוני בר-און (קדימה):> ביקשתי את רשות היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> אפשרתי לך, חבר הכנסת רוני בר-און, אבל לא יותר; no more. אבל זה יהיה מעניין להזמין את השר בני בגין לשעת שאלות. בהחלט מסכים. תשובותיו תמיד מרתקות ומעניינות, גם כשלא מסכימים אתו. <השר זאב בנימין בגין:> תודה, אדוני היושב-ראש, אני דווקא הנחתי, כשהכנתי את ראשי הפרקים לדברים אלה, שתשובתי תהיה – אולי אפילו כפי שקיוויתי – דווקא משעממת. אני מביא עובדות. לא כולם מתעניינים בעובדות. לא רק לא יודעים, לא מתעניינים בעובדות. אומרים – – – <שלמה מולה (קדימה):> אבל הבעיה היא – – – <השר זאב בנימין בגין:> אומרים, גוערים, צועקים, מלקים, עוד לפני שיודעים את העובדות. אני אמרתי, חברי חבר הכנסת בר-און, בתחילת דברי, ואתה הרי ירושלמי, עכשיו קצת נדדת – – <רוני בר-און (קדימה):> מערבה. <השר זאב בנימין בגין:> – – מערבה, אבל לא ירדת עד תל-אביב, עד כדי כך לא הידרדרת, זה נכון. אבל אמרתי שהעובדות ברובן ידועות כנראה לרבים מחברי הכנסת, ובעיקר לירושלמים. אני חושב שכדאי להביא דברים כפי שהם. עובדה מספר 14. כן, חבר הכנסת מולה – סליחה, ברשות היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> הרשות נתונה. <השר זאב בנימין בגין:> הרשות נתונה. <שלמה מולה (קדימה):> כל מה שאנחנו שואלים, הרי הממשלה מצבה טוב מול הידידה הטובה שלנו, אמריקה? – – – זה מה שאנחנו שואלים. <השר זאב בנימין בגין:> אני שמח שאתה שואל, כי יש כאלה שאומרים. <רוני בר-און (קדימה):> אני לא שאלתי. <השר זאב בנימין בגין:> שאלה רטורית. אדוני היושב-ראש, קראתי באחד המקומות שלפני שנים אחדות עמד כאן חבר כנסת ואמר: ואני שואל את הממשלה שאלה רטורית, ואני מצפה לתשובה מייד. <היו"ר אחמד טיבי:> ורוצה עליה תשובה. הוא מכהן כסגן ראש הממשלה. <רוני בר-און (קדימה):> זה לא היה כאן, זה היה אחד מחברי הכנסת, סיפרתי את הסיפור הזה, לא נזכיר את שמו, שנינו היינו באותה מפלגה. <היו"ר אחמד טיבי:> מדובר בסגן שר. <השר זאב בנימין בגין:> חס וחלילה. <רוני בר-און (קדימה):> מה פתאום. <השר זאב בנימין בגין:> לא. ברשותך, אמשיך לעובדה מספר 14. אני חושב – חבר הכנסת בר-און, דווקא לגביך, כנציג קדימה בדיון הזה, גם זו עובדה: ראש הממשלה הקודם, חברנו המשותף אהוד אולמרט, הציע למחמוד עבאס, הידוע גם בשמו אבו מאזן, ויתורים מרחיקי לכת ביותר כולל בירושלים, ולא רק חלוקת העיר לשכונות שבהן מתגוררים ערבים ויהיו בריבונותן ולשכונות שבהן מתגוררים יהודים, כגון רמת-שלמה, הגבעה-הצרפתית, שיהיו בריבונות ישראל; אלא הוא כלל בהצעתו – כפי שהוא בעצמו מסר, לא רק אבו מאזן – ויתור על ריבונות ישראל בהר-הבית, בהר-הזיתים, בעיר-דוד, אותו תחום הידוע בשפה של המתכננים בירושלים משום מה, "האגן הקדוש". וללא הועיל, גם זו עובדה. זה לא הועיל, אין הסכם. אז היו כאן, הגיעו ראשי מדינות – אין הסכם, כי הוויתורים אינם מועילים. <רוני בר-און (קדימה):> העניין הזה לא עבר את אישורה של קדימה, לא בממשלה ולא – – – <יואל חסון (קדימה):> ולא מעט חברי קדימה – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני חושב שזה חשוב, באמת, חבר הכנסת בר-און, שמה שאמרת עכשיו יירשם כעובדה מספר 15. אני מבין ממה שאתה אומר, שהדברים לא אושרו על-ידי חברי קדימה, שאתם מסתייגים מן ההצעות האלה. <רוני בר-און (קדימה):> אני מסתייג. <השר זאב בנימין בגין:> אתה מסתייג. ולו ניתן הדבר בידיך, והיית מבקש היום להגיע להסכם, ואפילו אינך מוכן לוותר, ברוך השם, ויתורים דומים, איך יהיה הסכם? איך יהיה הסכם? מיהו העקשן? מיהו הסרבן? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גם גדעון עזרא נגד. <השר זאב בנימין בגין:> גם גדעון עזרא נגד. לא אגלה סוד, מעל הדוכן הזה פעמים אחדות שמעתי את יושבת-ראש קדימה דהיום – גם היא מתנגדת. ולכן במצב שבו מחמוד עבאס טוען שאהוד אולמרט הציע לו פחות מדי וראש האופוזיציה חושבת שמר אולמרט הציע לו יותר מדי, אז תסבירו לי בבקשה, איך תביאו להסכם. ואל תמהרו לגנות את אלה שגם עכשיו עומדים על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא רוצים – – – יחסים טובים עם אמריקה. <קריאה:> – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני רוצה לומר, אני לא חייב – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר, למען ההגינות, אומר לי חבר הכנסת טלב אלסאנע, שיציג את הצעת האי-אמון הבאה, שהוא ויתר לך ונתן לך אפשרות לדבר, והוא חייב לצאת, ואתה מאריך בדברים. <השר זאב בנימין בגין:> אני לא אאריך. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, זכותך. לא מגבילים שר, אבל זה כבר 17 דקות שאתה מדבר. <השר זאב בנימין בגין:> מאה אחוז. אני מסיים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מי סופר? <השר זאב בנימין בגין:> לעתים, חשבתי שדו-שיח בין הנואם לחברי הכנסת הוא מועיל, ושמענו דברים חשובים. <רוני בר-און (קדימה):> כשאתה משיב לי, אני מבקש תשובה מלאה. <השר זאב בנימין בגין:> שמענו דברים חשובים. <היו"ר אחמד טיבי:> בשל העובדה שיש סיכוי להצעת האי-אמון של חבר הכנסת טלב אלסאנע להתקבל, נא להזדרז. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש סיכוי שהממשלה תיפול. זה שווה – – – יותר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה יודע. אני מועמד לראשות הממשלה, ולכן אני רוצה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> זה נכון ששני המציעים, ואמר זאת בפירוש חבר הכנסת בר-און, הביעו צער על המצב. כשאני שומע את הרדיו וקורא את העיתונות בימים האחרונים, צר לי לומר שיש לא מעטים בין חברי האופוזיציה שכמעט אומרים, וזה מה שאני מצליח לשמוע בין המלים: זה משבר קיווינו לו, נגילה ונשמחה בו. אין שמחה כשמחה לאיד. <יואל חסון (קדימה):> אין דבר כזה. אין דבר כזה. לא צריך לומר את זה, כבוד השר. <השר זאב בנימין בגין:> אנחנו מבקשים מכם, חברי באופוזיציה, בייחוד בקדימה, מדי פעם בשנה האחרונה לתת כתף, לעמוד ביחד. זה לא פשוט. אני חושב שהבקשה הזאת נובעת מ-14, והוסיף חבר הכנסת בר-און, מ-15 העובדות שהבאתי. כל פעם אנחנו שומעים מכם שבתנאים אחרים, לו נהגתם ככה, לו נהגנו ככה, אולי הייתם מצטרפים. אינכם מצטרפים. אני מבקש מכם להביא בחשבון איך הדברים האלה מתפרשים בחוץ-לארץ, איך הם מתפרשים כטריז שאפשר להכניס כאן בטענות שווא לא מבוססות, לא נכונות, מסכנות את מעמדנו. כאשר האופוזיציה, איך אתם אומרים, ממלאת את תפקידה, יש כל כך הרבה נושאים אחרים להצעות אי-אמון. אנא, אני חושב שהדברים אינם ראויים. באותה רוח – – <רוני בר-און (קדימה):> אתה פשוט מתעלם ממה שאני אמרתי. <השר זאב בנימין בגין:> לא אמרתי כלפיך, רוני. <רוני בר-און (קדימה):> אתה מתעלם ממה שאמרתי. <השר זאב בנימין בגין:> – – באופן המוזר ביותר, שמענו כולנו איך באוניברסיטת תל-אביב, ביום חמישי האחרון, תשואות ומחיאות כפיים, הריעו אנשים, כאשר הם שמעו שארצות-הברית מגנה את ישראל. יושבים אנשי האקדמיה בשיח'-מוניס, ועל-פי הידוע לי, אדוני היושב-ראש, מועדון הסגל של האוניברסיטה, הוא בבית השיח' הגדול, הירוק – – <רוני בר-און (קדימה):> הבית הירוק. <השר זאב בנימין בגין:> – – והם מריעים כאשר הם שומעים שמגנים בנייה ברמת-שלמה בירושלים. אני לא רוצה לכנות את זאת בשם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – רעיונות. <רוני בר-און (קדימה):> היושב-ראש גר – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני מפנה אתכם, אני מבקש להפנות את חברי הכנסת, ביתר דייקנות, למכתב בעניין זה, ברוח זו, כמעט בלשון זו, שפורסם היום בעיתון "הארץ" על-ידי הגברת אביבה ארידור מרמת-אפעל. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> לכן, אומנם פסח מתקרב, וכבר הקדימו בבחינת "מה העבודה הזאת לכם?" מה לכם עבודת ההגנה על ירושלים? מה עבודת הבנייה בירושלים? רבותי, אני חושב שאם אתם לא תרצו לעמוד אתנו שכם אחד בפני הדברים שעומדים בפנינו עד שיתפוגגו, אנחנו – – <יואל חסון (קדימה):> בפני מה? מהי המדיניות? תגיד מהי המדיניות, ואולי – – – תגיד מה המדיניות, אדוני השר. <השר זאב בנימין בגין:> – – חבר הכנסת חסון, נפעל – – <יואל חסון (קדימה):> אתה נואם כבר 20 דקות, ואתה לא מסביר מה המדיניות של הממשלה הזאת בכלל. <השר זאב בנימין בגין:> – – בירושלים גם בלעדיכם. <היו"ר אחמד טיבי:> זמנו של השר – – – <השר זאב בנימין בגין:> הערה אחרונה – אני חושב – – – <שלמה מולה (קדימה):> השר לשעבר בר-און אמר שהממשל – – – ואתם לא ממלאים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לא להפריע לו. תנו לו לסיים. <השר זאב בנימין בגין:> תן לי לסיים. אני חייב לחבר הכנסת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בכל זאת, יש הצעת אי-אמון נוספת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אם עושים – – – את ירושלים על סדר-היום – – – מה אתם מקלקלים? <השר זאב בנימין בגין:> בכל זאת, חבר הכנסת בר-און, אתה אומנם הבעת צער על המצב, אבל אני מבקש שתשים לב, לפחות איך שאני שמעתי, איזו מידה מסוימת של הנאה אולי, חלילה, כאשר הבאת דברים של עיתונאי אמריקני שכתב עלינו אתמול דברי גסות, ואתה מביא אותם בפני הכנסת. לא טוב הדבר. אבל מה? היות שהבאת, אביא עוד מדבריו של אותו עיתונאי לא במאמר אלא בריאיון, והם אולי מסבירים במידה מסוימת את הבנתו את המצב. זה היה בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם תום ברוקו. וכך אמר אתמול: "במזרח התיכון אנשים יכולים לנחש את עוצמתך ממרחק של מאה צעדים. הם חייבים. בדרך זו הם שורדים. ואם אנחנו" – כלומר ארצות-הברית – "ניראה חלשים ביחס לבעלת-בריתנו הקרובה ביותר באזור, יהיו לכך משמעויות אזוריות". תבין את מי ציטטת – אדם שחושב שאסור לארצות-הברית להיראות חלשה כלפי בעלת-בריתה היחידה באזור. את זאת אפשר להבין? כפי שאי-אפשר להבין את התשואות בשיח'-מוניס. אנחנו, חברי הכנסת, מבקשים ומציעים שנפעל יחד – – – <רוני בר-און (קדימה):> אתה חושב שארצות-הברית – – – לתום פרידמן. אני לא חושב שאתה צודק – – – <השר זאב בנימין בגין:> הבאת דברים. <רוני בר-און (קדימה):> זה האיש הכי נחשב בעיתונות האמריקנית, שלא לומר העולמית. אתה יכול לחשוב עליו מה שאתה רוצה, אבל – – – <השר זאב בנימין בגין:> חברים, חבר הכנסת בר-און, לא מוכרחים להביא כל דבר. <רוני בר-און (קדימה):> לא הבאתי כל דבר. יש עוד דברים – – – <השר זאב בנימין בגין:> הבאת, הבאת. <רוני בר-און (קדימה):> לעשות היסטוריה ו-footnote. יש דברים – – – <השר זאב בנימין בגין:> על כן, גם אם תביא עוד ציטטות מאנשים שכך מסבירים את המצב, אנחנו נפעל בירושלים גם ללא עזרתכם, כי "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער". אדוני היושב-ראש, אני מודה לך ולחבר הכנסת טלב אלסאנע על אורך הרוח. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. ולמען הנגב, יבוא חבר הכנסת טלב אלסאנע. <יואל חסון (קדימה):> אם אתה חושב שראש הממשלה יכול להסתמך על מה שאתה אמרת – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני נתתי לשר בני בגין, מתוך אשליה – חשבתי שהוא יכריז על ביטול ההחלטה על הרחבת ההתנחלות, על שינוי מדיניות. אדוני השר, אני רוצה לומר לך שאתה ציינת כמה עובדות. כבוד השר בני בגין, אתה ציינת כמה עובדות, אבל לעובדה אחת אתה אולי בהיסח דעת לא התייחסת, אולי פשוט נשמט ממך, והעובדה ההיסטורית היא שירושלים המזרחית היא שטח כבוש מאז 1967. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא נכון. מאז 1948. שטח כבוש – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה איננו חלק משטחה של מדינת ישראל. זה איננו בכלל בהחלטת החלוקה. מדינת ישראל הסכימה להחלטת החלוקה והסכימה להקים את מדינת ישראל בגבולות של החלטת החלוקה. השטח הזה היה מחוץ לגבולות אותה מדינה. זה שטח של המדינה הפלסטינית, וכל מה שנעשה – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – נעשה באופן בלתי חוקי ובניגוד לחוק הבין-לאומי, תוך התרסה ותוך התעלמות מהחלטות האו"ם וגם מהחוק הבין-לאומי. אלא מה? הדבר השתנה. העולם איננו מוכן לקבל אפילו את מדינת ישראל כאילו היא מדינה מעל החוק הבין-לאומי, אפילו את מדינת ישראל נוהגת בשטחים הכבושים כאילו הם שלה. היא יכולה להחליט שהיא סיפחה או החילה את החוק והמשפט הישראלי, אבל אף אחד לא מכיר בזה, אף אחד לא מקבל את זה. זו אשליה. לכן, מי שחושב שאבו מאזן או ערפאת או כל פלסטיני איפה שהוא, מתוך כל העם הפלסטיני, אם כאן או במחנות הפליטים או בכל מקום אחר בעולם, יסכים להסכם שלום ללא מזרח-ירושלים – הוא טועה. זו אשליה. לא יהיה שלום באזור הזה ללא סיום הכיבוש הישראלי בגדה, ברצועה וגם בירושלים. <קריאה:> הפחדתם – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לכן, היום, בזכותכם – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> למה להפחיד? יש – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – אני רוצה לומר, אתם מעלים את ירושלים כנושא אמיתי, ואתם צודקים בזה. היום, ירושלים, נרצה או לא נרצה, מזרח-ירושלים היא על סדר-היום הבין-לאומי. העולם כולו מתמקד בירושלים; לא בעזה, לא ביריחו ולא בשום מקום אחר. וזה דבר מאוד חשוב. או שיש הסכם שלום לגבי ירושלים, ואז לגבי שאר השטחים, או לא יהיה הסכם שלום לגבי ירושלים. כל הטעות של אוסלו היתה להשאיר את ירושלים עד לסוף. היום ירושלים זה תחילה. הכול מתחיל – ירושלים זה הדבר הראשון. ולכן לדעתי זה הדבר הנכון. אני רוצה לציין, רבותי, שהממשלה הזאת משתמשת בסמכות השלטונית, בעוצמה השלטונית שיש לה, לא כדי לשרת את האזרחים אלא כדי לגרום לנזק אדיר גם למדינה, גם לאזרחיה וגם לאזור כולו. וזה הדבר שנקרא חוסר אחריות, כאשר רואים את התוצאות של ההתנהלות של הממשלה הזאת, וההתנהלות שלה היא לא רק בנושאים עם העם הפלסטיני או בנושאים עם אמריקה – בכלל, מי זו אמריקה? מי זה אובמה? בכלל מי מסתכל עליו בממשלה הזאת? כנראה ממשלת ישראל יכולה להתנהל גם במועצת הביטחון ללא הווטו האמריקני, ללא הנשק האמריקני. היא מעצמה. ולכן בכלל לא סופרים אותם. אבל הם מתעללים גם באזרחי המדינה. שר הפנים, שהוא אחראי לוועדת התכנון שהחליטה על הקמת ההתנחלויות – 1,600 יחידות – הוא אותו שר פנים שבמקום לקחת את השלטון המקומי הקורס, שנוגע ל-7.5 מיליוני אזרחים מיום היוולדם עד יום מותם, כל אזרח ואזרח נתון לחסדו של השלטון המקומי, הוא מתעלם מהשלטון המקומי והוא מתעסק עם המתנחלים; הופך להיות שר של המתנחלים, של להקים, של להקפיא את ההריסה של "בית יהונתן" או להרחיב התנחלויות. ומה עם השלטון המקומי הקורס? מה עם מענקי האיזון? למה לא עושים מלחמות כדי להציל את השלטון המקומי הקורס? ואני רוצה לומר לכם, רבותי, שהזעקה של השלטון המקומי היא אמיתית. והשלטון המקומי עומד בפני קריסה, וזה קטסטרופה לכלל התושבים, לכלל האזרחים. כי מי נותן את השירות לאזרח בתחום הרווחה, בתחום החינוך, בתחום הבריאות? לא הממשלה. הזרוע המבצעת – זה השלטון המקומי. אחת הבעיות היא בעיה מבנית בתוך מערכת היחסים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. השלטון המקומי הוא לא פקידים; אלה אנשים שנבחרים בבחירות. אלה נבחרי ציבור. אלא שנבחרי הציבור האלה, שנבחרו על-ידי העם כדי לנהל את השלטון, את השירות לאזרח, כפופים לשלטון המרכזי. הם כפופים לשלטון המרכזי, שמנווט אותם עקב השליטה התקציבית. ולכן הם במצב ביניים: הם גם נבחרי ציבור, אבל הם לא יכולים לקבוע את המדיניות ביישובים שלהם. והם הופכים להיות מקבצי נדבות על פתחי הפקידים במשרדי הממשלה. ומשרד הפנים מגלגל אותם למשרד האוצר, משרד האוצר מחזיר אותם למשרד הפנים, ושוכחים שאלה נבחרי ציבור, אלה נותני שירות, אלה עושים את המלאכה לשלטון המרכזי. אני רוצה לציין שאנחנו כאן מחוקקים חוקים – חוק תאגידי מים וביוב – ואז מטילים עליהם חובה. אבל הרבה יישובים ערביים לא מוכנים לכלול אותם בתאגידי מים, והם נותרים ללא תאגידי מים, ואז מענישים אותם כי הם לא חברים בתאגידי מים. ברשויות המקומיות הערביות אומרים: אנחנו רוצים לקצץ קיצוץ שוויוני, אנחנו רוצים לעשות קריטריונים לגבי מענקים מותנים באופן שוויוני. אבל המציאות היא לא שוויונית. אתה לא יכול לנהוג ביישוב כמו תל-שבע כמו שאתה נוהג בעומר, ואתה לא יכול לנהוג בסח'נין כמו שאתה נוהג בכרמיאל, ואתה לא יכול לנהוג באל-משהד כמו שאתה נוהג לגבי נצרת-עילית. המציאות היא שונה. ולכן הקריטריונים צריכים להיות סוציו-אקונומיים – להתייחס למציאות וליכולת התשלום של האוכלוסייה. ואי-אפשר להעניש אותם פעמיים – פעם אחת הם במצב סוציו-אקונומי נמוך כי הממשלה לא השקיעה בתשתית של תעסוקה, ופעם שנייה להגיד להם: לא נותנים לכם את המענק המותנה כי אתם לא גביתם. מאיפה יגבו? הרי אין אזורי תעשייה, אין אזורי מסחר, אין מוסדות ממשלה, אין הכנסות עצמיות. מקור הפרנסה והקיום הבסיסי זה מענקי האיזון, ואת מענקי האיזון מקצצים להם. והיום הולכים לקצץ, רבותי, בשנת התקציב 2010, יותר מ-40%. ואם יהיה הקיצוץ הזה, לדעתי זה יהיה גזר-דין מוות לשלטון המקומי. וזה אחריותו של שר הפנים, שהוא הממונה על-פי חוק, והוא אחראי על-פי חוק כלפי השלטון המקומי. אי-אפשר רק לבוא ולהקים ועדות קרואות, אי-אפשר לבוא בטענות לשלטון המקומי, אי-אפשר לבוא, בהתנהלות. צריך לדעת, הקיצוצים האלה, מי אחראים להם, ומי מטפל בשירות. אי-אפשר לדרוש מהם ולהטיל עליהם משימות ומצד שני לא להעניק להם את הכלים ואת האפשרות להתמודד. הסוגיה הזאת חוצה מפלגות. אין זה עניין פוליטי, זה עניין אזרחי ממדרגה ראשונה. או שיש שלטון מקומי, או שלא יהיה. במציאות הקיימת, מערכת היחסים הבסיסית בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי זו מערכת יחסים מעוותת. צריך לשנות אותה ולהעניק יותר עצמאות ויותר עוצמה ויותר כוח לשלטון המקומי להתנהל כלפי האזרח. מצד שני, המשימות, צריך לגבות אותן בתקציבים. ומענקי האיזון – צריך לקחת את הקריטריון הסוציו-אקונומי לגבי התשלומים. ואני סבור שאת הקיצוץ האמור להיות ב-2010 צריך לבטל. אין לו שום יעילות, אין לו שום מטרה, אין לו שום תכלית. ראינו, כשרוצים לצרף אתרי מורשת יש 450 מיליון שקל למערת אל-חרם אל-אברהימי כדי להקים את העולם כולו וליצור תבערה באזור. אבל כדי לתמוך ברשויות שיש להן תוכניות הבראה, בקושי מתפקדות, אז אין שם תקציב. יש תקציב. אין היגיון, אין חלוקה צודקת, אין מדיניות ברורה ואין שקיפות. ולכן, צריך לשנות את המדיניות הזאת. לאור זאת, אין לנו אמון בממשלה, בהתנהלותה ועקב התנהלותה כלפי השלטון המקומי. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע. היטבת להציג את הנושא. יבוא שר הפנים אלי ישי, בבקשה. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת מתלבט מאוד מה להשיב. אני נמצא בבעיה מאוד מורכבת – מה עלי להשיב. מצד אחד, אני לא רוצה לגרום עוגמת נפש לחברי הכנסת, ולבוא ולומר: ראו מה השבתי בשבוע שעבר, לפני שבועיים, לפני שלושה שבועות – אותה תשובה גם היום. אבל זה ייראה פחות פרלמנטרי, ולכן אני לא עושה זאת. אבל, אני רוצה לומר לחברי כנסת המציעים, דיברתי כמה פעמים מעל הדוכן הזה על המצוקה האמיתית, המשבר הכלכלי העולמי, שלא דילג על ישראל, אף-על-פי שישראל איכשהו, ברוך השם, יוצאת מזה הרבה יותר טוב, אולי, ממדינות אחרות; וגם זה – ברוך השם. יחד עם זאת, הקיצוץ לא פסח על שום משרד. עם כל הקשיים העצומים והאובייקטיביים והאמיתיים, ואני מזדהה מלה במלה עם כל מה שהשלטון המקומי אומר, ללא יוצא מהכלל, אני אומר שיש היום דיונים עם האוצר. הצלחנו להחזיר כ-600 מיליון שקל. זה הרבה מאוד כסף, אולי גם על זה יהיה קיצוץ רוחבי כתוצאה מהתוספת הזאת. עדיין, זה לא מספק את השלטון המקומי, וגם כן בצדק. ולכן הדיונים ממשיכים. אני מאוד מקווה שזה יסתיים בקרוב מאוד. אמרתי את זה, ואני חוזר ואומר שוב פעם, מפאת כבוד הבית. הרבה מעבר לזה אין מה להוסיף. עם זאת, מנסים לפעמים, תוך כדי המצוקה האמיתית, האמיתית, להלך אימים לכאורה על שר הפנים, ולבוא ולומר לו שהמצב כזה וכזה וכזה ביישובים האלה והאלה. חברים, המצוקה היא אמיתית וצודקת. אבל יש יישובים שמתנהלים לא נכון. אף אחד שלא יעלה על דעתו שאותם יישובים שלא מתנהלים נכון יתכסו בעלה התאנה של אותם ראשי הרשויות שטוענים נכון. רשות שלא תתנהל נכון תוקם נגדה ועדת חקירה. לא אהסס לפזר מועצות, ואם יהיו גם ערים שלא יתנהלו נכון, שלא ייתנו שירותים טובים לאזרחים, כאלה יתפזרו, ויוקמו במקומן ועדות ממונות. לא שאני מתלהב מזה, אמרתי אין-ספור פעמים. שר הפנים הקודם, קודמי בתפקיד, פיזר בממוצע, בממוצע, אחד לחודש. אני קרוב ל-12 חודש, בפועל מועצה אחת – עיר וחברי מועצה, רשות אחת, ועוד שתי רשויות שבהן רק חברי המועצה פוזרו ולא ראש הרשות. אני מאוד מאופק בעניין הזה. אבל כשיגיע הזמן, וכשנצטרך, אני לא אהסס. מכל מקום, לגבי הצעת האי-אמון, אני מאוד מקווה שבעזרת השם ההסדר עם האוצר יסתיים בקרוב מאוד, ובכך לפחות נוכל לצמצם באופן משמעותי את הקשיים, את הנזקים, את המצוקות. אבל, אני בטח לא מגלה לכם סוד: עדיין אני מניח שיבואו ויעלו חברי כנסת מעת לעת ויבקשו את ההתייחסות שלי. ואני אכבד אותם, ואני אחזור על הדברים בשינוי כזה או אחר, אם אתבקש. מי שבאמת רוצה לשמוע את התשובות האמיתיות שלי, ייקח אותן מהסטנוגרמה, שם זה מפורט בצורה מדויקת מאוד. אבל אכבד את הדורשים, את השואלים והמציעים ואעלה ואומר את התשובות שאמרתי, וכמובן מטבע הדברים, אקצר את הנאום שלי. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, חבר הכנסת טלב אלסאנע גם התייחס למשהו מאוד אקטואלי – ההחלטה של משרד הפנים לבנות במה שקרוי רמת-שלמה. <שר הפנים אליהו ישי:> השר בגין דיבר על זה רבות והוא שמע. <היו"ר אחמד טיבי:> זה קשור אליך. <שר הפנים אליהו ישי:> נכון, זה קשור אלי. בירושלים אין הקפאה. בירושלים אין הקפאה. בירושלים לא תהיה הקפאה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ואתם לא מתייחסים למה שאומרים בארצות-הברית, לדרישות שלהם? הם לא שווים, הם לא מעניינים אתכם? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רק אתם מתייחסים. <שר הפנים אליהו ישי:> אתה מתייחס למה שאומרים בארצות-הברית? אנחנו מתייחסים. אתה מתייחס? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בוודאי, זו מעצמת-על. <שר הפנים אליהו ישי:> אני שמח מאוד לשמוע שאתה מתייחס למה שאומרת ארצות-הברית. אנחנו מתייחסים מאוד, אני שמח מאוד שגם אתה מתייחס. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הם מבקשים מאתנו רשות לבנות בוושינגטון? ירושלים עיר הקודש. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא, שאל חבר הכנסת טלב אלסאנע, הוא מבקש תשובה מהשר הנוגע בדבר. עם כל הכבוד, תנו לשר לענות. הוא שאל לגבי התסבוכת המדינית עם הממשל, בוא נשמע את התשובה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא הציע אי-אמון והשר עבר לנושא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני לא יגיד לי איך לנהל את הישיבה. תודה רבה. <שר הפנים אליהו ישי:> תודה רבה על העזרה והסיוע. אני אתייחס למה שאני רוצה להתייחס, ואני אתייחס למה שאני רוצה להתייחס כפי שאני מוצא לנכון להתייחס, ואני לא אתייחס למה שאני לא רוצה להתייחס. עם זאת, אני אתייחס למה שאתה שואל. ירושלים מאוחדת בריבונות ישראל, אין שם הקפאה ולא תהיה שם הקפאה. בירושלים אין הקפאה ולא תהיה הקפאה, בעזרת השם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אבל הוא השר, לא אתה. <שר הפנים אליהו ישי:> לעצם העניין, אישרתי בכלי התקשורת, שאנחנו מאוד מצטערים שהאמריקנים נפגעו מהעיתוי, אבל לכולם זה ברור, גם ראש הממשלה חזר ואמר, גם הוציאו הודעה, שבירושלים אין הקפאה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גם לגבי 1,600 יחידות הדיור. <שר הפנים אליהו ישי:> לא, הוא מתכוון לרמת-שלמה. רמת-שלמה דינה, לאותו עניין כמו ארמון-הנציב, כמו פסגת-זאב, כמו רמות, כמו סנהדריה המורחבת, כמו מעלות-דפנה, כמו שאמרתי ארמון-הנציב וכו' וכו', עוד עשרה, 11, 12 יישובים; גרים שם כ-300,000 יהודים. אני מניח שאף אחד לא מתכוון להגיד להם, אל תבנו מרפסות, אל תתפתחו, או בעתיד תפונו, חלילה. ברור לכולם שירושלים מאוחדת בריבונות ישראל ובירושלים אין הקפאה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. <נסים זאב (ש"ס):> מה המסקנה של השר? <היו"ר אחמד טיבי:> השר אומר שאין הקפאה והוא ימשיך לבנות; זה מה שאמר השר, רק הוא לא רצה להרחיב. חבר הכנסת יואל חסון, ראשון הדוברים, מייצג את סיעת קדימה, שלוש דקות. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מניח שבשעות של משבר הוא יגן על ממשלת ישראל, כך אני מעריך. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, טלב אלסאנע שאל, לא היית פה, האם אתה מתכוון להתפטר בעקבות המשבר המדיני עם ארצות-הברית? בבקשה, נא לאפשר לו לענות. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מקווה שחבר הכנסת חסון – עם ישראל כשהם מאוחדים הם מצליחים ואף מדינה בעולם לא יכולה עליהם. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מתכוון להתפטר, אדוני השר? <שר הפנים אליהו ישי:> אם אתה כל כך רוצה שאני אתפטר, אני אומר לך לא. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מנסה להכניס אותך לחדשות של השעה 20:00. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מקווה ומאמין ורוצה להאמין שבשעת משבר כל עם ישראל יהיה מלוכד ומאוחד, ואני מצפה לשמוע מאופוזיציה אחראית לפחות גיבוי לממשלה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני השר, אני לא מבין, הרי עכשיו טלב אלסאנע הציע אי-אמון, שאחמד טיבי יהיה ראש הממשלה. אחמד טיבי לא ייקח אותך לקואליציה, אז תגיד להם שאם הוא ייבחר אתה תתפטר. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, חבר הכנסת חסון. הזמן שלך עוד לא התחיל; נא להתחיל ברגע זה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קל מאוד להתבסס על ססמאות ולומר שברגעי משבר צריך שתהיה אחדות, שיהיה קול אחד. סביב מה? באמת סביב מה? אני מנסה ומנסה ומנסה להבין ולדעת מה המדיניות של ראש הממשלה הזה, מה המדיניות של הממשלה הזאת, ואני לא יודע מהי. אם הייתי יודע אולי הייתי – אתם יודעים מה? לא אולי – אם הייתי יודע, בוודאי גם אני וחברי בסיעה היינו דנים ושוקלים אם לתמוך בה או לא לתמוך בה. חברי חברי הכנסת, לפני שנה נבחרה כאן ממשלה שבאה ואמרה, זוהי ממשלת המחנה הלאומי, זוהי ממשלת הימין שהחליפה את ממשלת קדימה, שאמר עליה ראש הממשלה שזוהי ממשלת השמאל, ממשלה שמאלית קיצונית, שהביאה דברים כל כך רעים על עם ישראל. בוא נראה מה היה כאן לפני שנה ומה יש כאן היום. לפני שנה היה כאן משא-ומתן עם הפלסטינים, ישיר, עקבי, קבוע. לפני שנה היתה לישראל תמיכה גורפת בקרב הקהילה הבין-לאומית; כל כך גורפת, שהקהילה הזאת, הבין-לאומית, תמכה במדינת ישראל גם במאבקיה הקשים בטרור. כזכור לכם, "עופרת יצוקה", כבר שנים לא היה מצעד של מנהיגים אירופים שבאו לתמוך במדינת ישראל, יום לאחר הפסקת האש, על הפעילות בעזה, פעילות של מלחמה בטרור. לפני שנה, בזמן "ממשלת השמאל" של קדימה היתה בנייה מקיפה ולא מעוררת מחלוקת בגושי ההתיישבות ובירושלים. כן, כן, לפני שנה היתה כאן בנייה מקיפה בגושי ההתיישבות ובירושלים, על כל חלקיה, ואבו מאזן המשיך להגיע כל שבוע וקיימנו משא-ומתן לשלום עם הפלסטינים כל שבוע. כפי שאמרתי, היה לנו מאבק עיקש בטרור, פעולות חד-משמעיות ששינו את המציאות מקצה אל קצה גם בצפון וגם בדרום. היו לנו יחסי קרבה, יחסים יוצאי דופן עם הממשל האמריקני עוד מתקופתו של אריאל שרון, וזה נמשך אחר כך בתקופתו של אהוד אולמרט; מערכת יחסים יוצאת דופן, אסטרטגית, חזקה, בין ממשלת ישראל לבין ארצות-הברית. מה יש לנו היום, מה יש לנו היום בממשלת הימין? מה יש לנו בממשלת הימין? בממשלת הימין מקפיאים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה זה ממשלת הימין, אדוני לא בימין? <יואל חסון (קדימה):> אנחנו במרכז; קדימה במרכז. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שאלתי את אדוני, אדוני איש ימין או איש שמאל? <היו"ר אחמד טיבי:> אדונך ענה לך. <יואל חסון (קדימה):> תודה רבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני לא ענה, הוא אמר אנחנו. <היו"ר אחמד טיבי:> הוא במרכז. <יואל חסון (קדימה):> ממשלת הימין המהוללת, חבר הכנסת רותם, שאתה כל כך שמח לתמוך בה, היא הממשלה שלראשונה הקפיאה בנייה, לא ביהודה ושומרון אלא בגושי ההתיישבות. בגושי ההתיישבות הקפיאה, ואתה תומך בממשלה הזאת. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> יואל, כמו שאז, גם עכשיו, זמנכם תם. <יואל חסון (קדימה):> זו הממשלה, לא רק שהיא משלמת מחירים אין-סופיים כדי לקדם משא-ומתן עם הפלסטינים, היא גם לא מצליחה לקדם משא-ומתן עם הפלסטינים ומשלמת מחיר מדיני יקר ללא שום סיבה. והדבר המשמעותי ביותר, ההתרסקות הזאת, ההתרסקות הזאת במערכת היחסים בינינו לבין ארצות-הברית. ואני אומר לשר בגין, אין פה שמחה לאיד; יש פה עצב אמיתי וכאב אמיתי שממשלת ישראל, שראש ממשלת ישראל הצליח לאבד את המערכת הזאת הכל-כך חשובה בין ארצות-הברית למדינת ישראל. אנחנו חווים היום התדרדרות דרמטית במערכת היחסים של ישראל עם מדינות אירופה, עם מדינות העולם, ולזה אחראי אדם אחד; אדם אחד, הוא אחראי – בנימין נתניהו. בנימין נתניהו הוא האדם שהביא את מדינת ישראל היום למקום שאף אחד לא מאמין לה, אף אחד גם לא מקשיב לה, אף אחד גם לא מתרשם ממנה. אני לא מדבר על אותם אנשים – זרע; אני אומר: זרע, וגם זה אני לא בטוח שהם עדיין כאלה, של מפלגת העבודה, מה שהיתה פעם מפלגת השלום – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <יואל חסון (קדימה):> אין פה שר. <היו"ר אחמד טיבי:> הוא יצא לתפילה, באישורי. אני אישרתי לשר לצאת להתפלל. אצלי יהיה חופש פולחן. <יואל חסון (קדימה):> גם אצלי. <היו"ר אחמד טיבי:> לא אצל כולם. אצלי יהיה חופש פולחן ליהודים. <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת מילר, עצה אישית מצעיר אל צעיר – הקשבתי לך, תקשיב גם לי. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש לסיים. היושב-ראש מתרה בי שאני חייב לדייק בזמנים. <יואל חסון (קדימה):> תן לי עוד דקה. <היו"ר אחמד טיבי:> לא. משפט אחרון. <יואל חסון (קדימה):> משפט אחרון. אדוני ראש הממשלה, אה – אדוני יושב-ראש הכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> אני לא ראש ממשלה בשלב זה. <יואל חסון (קדימה):> יש הצעת אי-אמון, מי יודע איך היום יתפתח? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכם, חברי חברי הכנסת, בסופו של דבר, ואנא, רשמו זאת לפניכם, ממשלת הימין – ומי שאומר לכם את זה ממפלגת המרכז: אתם במעשיכם, בהתנהגותכם, אתם מחלקים את ירושלים. נתניהו, בנימין נתניהו, היום, דה-פקטו, מחלק את ירושלים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת דוד רותם מסיעת ישראל ביתנו. בבקשה, שלוש דקות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין שר. <היו"ר אחמד טיבי:> אישרתי לו ללכת להתפלל. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בסדר. אז תוסיף לי אחר כך. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הביטחון – – <היו"ר אחמד טיבי:> ויש סגן שר ביטחון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חברי כנסת, האמת היא שאני קצת לא מבין – חבר הכנסת חסון, אני מדבר אליך – אני לא בדיוק מבין את הצעת קדימה. תאמינו לי, אני יודע להעריך את הפעולות שקדימה עושה. אבל אני יודע שלגבי ירושלים, קדימה לא חושבת שצריך לחלק אותה, קדימה לא חושבת שצריך לעצור את הבנייה בה. יותר מזה, הרי אתה עומד כאן ובא בהאשמות לראש הממשלה נתניהו על הקפאת הבנייה בגושי ההתיישבות. אתם בעצם עושים דבר נורא פשוט: היתה טעות אמיתית. אני מאמין שהשר אלי ישי אפילו לא ידע שיש ישיבה כזו. הוא שר חשוב, הוא לא יודע כל דבר שקורה במשרד שלו. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה כל דבר בוועדת החוקה יודע? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני יודע מה קורה כל רגע בוועדת חוקה, ואני יודע גם מה קורה בוועדות אחרות, כדי שאוכל להגיע לשם. <היו"ר אחמד טיבי:> מה המסקנה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> הוא גם בוועדת תכנון ידע. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> וגם בוועדת תכנון אני יודע מה קורה. נכון. אתם אומרים בעצם לעולם כולו, אתם בעצם אומרים לאמריקנים: קחו את הטעות האומללה הזאת – כי אתם לא מתייחסים למהות אלא לעיתוי. ואתם צודקים, העיתוי היה גרוע, אבל אתם מחזקים את אלה שרוצים שאחמד טיבי יהפוך להיות ראש ממשלה כי בונים בשטחים הכבושים בירושלים. אתם לא שותפים לדעה הזאת. אל תחזקו אותם. אלה אנשים שגם שיח'-מוניס אצלם זה שטח כבוש. ואתם לא שותפים להם. אתם יותר שותפים לנו. אתם מרכז. בואו נאמר כך: יש בכם יותר אנשי ימין מאשר בכמה מפלגות ימין אחרות שאני מכיר פה. רבותי, 'כנסו לעניין. אתם מתאימים לשתף פעולה בעניינים האלה. <יואל חסון (קדימה):> גם בעניינים הבאים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתכם כבר מזמן – גם העניינים הבאים וגם העניינים שלא יבואו. כן, אתכם הייתי גומר. אני מוכרח לומר שבנושאים האלה קדימה הוכיחה הגינות, יושר ובגרות, ויש פה שתי מפלגות שלא יודעות על מה אנחנו מדברים. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת חסון, אתה חייב לרשום את הדברים. <יואל חסון (קדימה):> – – – היה שווה. <היו"ר אלכס מילר:> אני חושב שלקראת הפגרה – דברים כאלה מחבר הכנסת רותם היה שווה לשמוע. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הם עוד ישמעו ממני היום דברים יותר טובים. <היו"ר אלכס מילר:> אין שום בעיה. תודה על דבריך, חבר הכנסת רותם. בבקשה, חבר הכנסת עמיר פרץ. שלוש דקות לרשותך. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שמדינת ישראל נמצאת באחת השעות החשובות ביותר, שכל מהלך שלנו יעצב את מערכת יחסי החוץ שלנו עם הגדולה בידידותינו, אבל גם יהיו לזה השלכות על האיחוד האירופי ומדינות אחרות. לכן, חרף העובדה שיכולתי לעמוד היום ולומר: צפינו הכול, ידענו שזה יקרה, אני אעשה היום כל מאמץ לא להוסיף שמן למדורה, כי המדורה הזו היא המדורה שלצערי מי שחלילה יכול לקבל כוויות ממנה זה המדינה של כולנו, המדינה שאנחנו רוצים להגן עליה בכל דרך. והיום, לצערי, אם נקיים דיון פוליטי אמיתי, כפי שהיה צריך להיות, בהחלט נמצא עצמנו מלבים את הלהבות. ולכן אני באמת, במלוא הכבוד שאני רוחש לעמיתים מהמפלגות האחרות – הרי מה חשבתם? שלא תבוא התקלה הראשונה? שלא יהיה מי שיצית את אותה בעירה? כי כששואלים, מה ההבדל בין הממשלה הזו לממשלות האחרות שקדמו לה, הרי הן עשו מעשים קודמים, למה לא בער כל האזור? מאוד פשוט: גם בשדה שהוא שדה, אם אתה מייבש אותו ומייבש אותו, בסוף גפרור קטן מצית את הכול. זה מה שקרה. השדה המדיני, ייבשו אותו וייבשו אותו. מה עשו ממשלות קודמות? כל היום – ידעו שאין ברירה, צריך לחפש בכל דרך להרטיב את השדה הזה – המשא-ומתן, ההידברות, שיחות מסוג זה, שיחות מסוג אחר. נכון שלצערנו, בעניין הזה אני לא רוצה להאשים איש; נכון שיש מין מצב כזה, שדווקא בנימין נתניהו, כשיש תקלה, היא קורית בדיוק בזמן הלא-נכון עם האדם הלא-נכון, כי האחרון מכל קברניטי העולם שמישהו היה רוצה להעליב אותו היה סגן נשיא ארצות-הברית. האחרון שמישהו היה מתכנן להעליב אותו. ואני מאמין שראש הממשלה ואפילו שר הפנים לא ידעו, אבל אין אפשרות לבוא בטענות ליושבת-ראש הוועדה המחוזית, או עכשיו יתפסו פקיד אחר, ויגידו: הש"ג אשם. אין דבר כזה. מכיוון שהממשלה הזו, לצערנו, מרגע שנוסדה, ראש הממשלה בעין אחת ממצמץ לאהוד ברק ובעין השנייה ממצמץ לו לבנימין נתניהו, והפקידים לא יודעים מה רוצים מהם באמת. אני בפירוש איני תומך בממשלה הזאת, אבל הייתי מעדיף שהממשלה תקיים את הבטחותיה לבוחר. אני נגד הסיפור הזה של הניסיון למצוא נוסחאות קסם שמרגיעות את הוויכוח. להיפך, נבחרה ממשלת ימין – אדרבה, תוכיחו את דרככם. אם העם יחשוב שזו דרככם, יתמוך בכם. אם לא, ידע שיש אלטרנטיבה. ואני מקווה שהלקח הזה יילמד ושיבינו שאנחנו צריכים לשלם מחירים עבור תהליך מדיני. כי מנגד עומדות שאלות קיומיות כמו האיום האירני, ואנחנו זקוקים לעולם כולו, לעולם החופשי, שיתייצב אתנו, ואם צריך לשלם מחירים כדי להרגיע את החזית במשא-ומתן עם הפלסטינים, המחיר הזה ראוי לעתידה של מדינת ישראל. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס. אחריו – נציג סיעת יהדות התורה חבר הכנסת ליצמן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך לזכור שאין מחלוקת על העיקרון אלא על העיתוי. מישהו יכול לומר לי אם יש עיתוי יותר נכון, כאשר בא ג'ו ביידן והכרזה הוכרזה בתום לב, כי ההפקדה היתה הפקדה תמימה? הרי אם זה היה שבוע קודם היו באים ואומרים: מדינת ישראל עושה תרגיל, עוד לפני שהוא בא מנסים כבר להכשיל את הסכם השלום או את כל הנושא של שיחות הקרבה. ואם זה היה קורה יום אחרי, היו אומרים: תראו, יורקים עליו אחרי שהוא יוצא. זה היה באמת משהו תמים, וכולנו יודעים שוועדה מחוזית, כשהיא מחליטה על הדיון, בכלל, בנושא של תוכניות – ובין הוועדה המקומית לוועדה המחוזית זה לוקח שנים. הרי זו תוכנית אולמרט ב-2007, אז מה, פתאום זו בעיה של ראש הממשלה הנוכחי ושל שר הפנים? ואני אומר לכם שזה גם לא מתפקידו של שר הפנים לדעת. אם כבר רוצים לרצות את הממשל האמריקני, אולי כל תוכנית, נשלח אותה לעיונו של אובמה, שהממשל האמריקני יאשר אותה, ואחר כך נחליט על הפקדת התוכנית? או שלפחות נאפשר לנציגו של אובמה לבוא לוועדת הפנים; למה לא? כל כך חשוב לו הנושא של כמה דירות בירושלים. מה, אין לו מספיק בעיות בארצות-הברית – הכלכלה האמריקנית, המלחמה בעירק, הטרור באפגניסטן? אין לו בעיות, רק כמה דירות שמה? אני אומר לכם שרוב חברי הכנסת פה לא יודעים בכלל איפה זה רכס-שועפאט, שזה נקרא היום השכונה היהודית רמת-שלמה. רמת-שלמה, דווקא בתוכנית הנוכחית זה יותר קרוב להר-חוצבים, זה נמצא בצד הצפוני של אותה שכונה. ולכן, אדוני היושב-ראש, מנסים להפוך את המאבק הזה למאבק דתי. אנחנו לא שכחנו שבכל פעם מנסים להבעיר את ירושלים. צריך לזכור, אהוד ברק הסכים להחזיר כמעט את כל ירושלים, דיברו כבר על דרכי הגישה לכותל המערבי, ואז התחילה האינתיפאדה של שנות האלפיים. <היו"ר אלכס מילר:> נא לסיים, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אסור לנו לשכוח שירו מתוך כנסיית המולד בבית-לחם, כל מה שהיה בבית-ג'אלה – על שכונת גילה. אנחנו לא יכולים לאפשר לאותו טרור להמשיך פה, בעיר הזאת, בירושלים. ולכן, אדוני היושב-ראש, הוויכוח הוא לא ויכוח על עוד כמה דירות, הוויכוח כאן הוא עקרוני: האם יש לנו זכות קיום בארץ-ישראל או לא, וירושלים זאת רק עילה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת טיבי. <רוברט טיבייב (קדימה):> הוא עסוק. יש לו טלפון. <היו"ר אלכס מילר:> זה עוד לא היה לנו. שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אין ספק שהממשלה הזאת מגיעה כל פעם לשיאים חדשים. אני דווקא לא רואה בחומרה את ההתפתחויות המדיניות האחרונות. אני חושב שפרצופה האמיתי של הממשלה הזאת נחשף. הוא פרצוף סרבני, פרצוף שאומר משהו מליצי על שלום, שתי מדינות, ועושה בדיוק ההיפך, כדי לסכל את החזון הזה ואת האמירה הזאת. המשך מדיניות ההתנחלויות הוא בכיוון הזה. ולכן הממשלה הזאת – אני מהרהר אם כדאי להפיל אותה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, כבר היום, או לתת לה להתבשל במיץ של עצמה יחד עם ארצות-הברית עוד כמה זמן. זה יכול להיות יותר פרודוקטיבי מאשר סתם להפיל אותה היום. ולכן אני מהרהר ביני לבין עצמי, כי בכל זאת ההתפתחויות האחרונות וחשיפת פרצופה האמיתי, בעיקר מול הממשל ומול הקהילה הבין-לאומית, זה דבר חיובי ולא שלילי, כמו שחושבים רבים. כששאלתי את השר ישי אם הוא מתכוון להתפטר, לא התכוונתי ממש שאני רוצה שהוא יתפטר. אני רוצה שהוא ימשיך להשתולל, כי זו מדיניות. הממשלה משתוללת כמו פיל בחנות חרסינה בכל מה שקשור לתהליך המדיני, וככל שהיא תהרוס יותר חרסינה כן ייטב. אני רוצה לדבר על משהו אחר, אדוני היושב-ראש. אתמול קראתי ב"ידיעות אחרונות" על השקר של השוטרים. זה מעניין אותך, חבר הכנסת אלדד, דיברת על זה כמה פעמים, אנחנו מדברים. לפני כמה ימים, בשיח'-ג'ראח, מכונית משטרה, ג'יפ דרס ילד. האנשים הגישו תלונה למשטרה, המשפחה שלו, הילד שמשטרה דרסה אותו. אז המשטרה ענתה: לא, לא המשטרה, "סובארו" בצבע לבן, שננהג על-ידי ערבי, דרס אותו. איתרע מזלם וצלם "ידיעות אחרונות" – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ערבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם ערבי. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אתה רואה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל מקצוען. צלם מעולה, עטא עוויסאת. – – צילם את האירוע בהמשכים. רכב משטרתי, שהמספר שלו ברור ב"ידיעות אחרונות", וכל הכבוד ל"ידיעות" שחשפו את זה. התקשרו אליהם מהעיתון בלילה. לא אמרו להם: יש לנו תמונות. אמרו להם: יש לנו הוכחות שזה רכב משטרתי. אמרו: אלה שמועות של מסיתים, אלה שרוצים להצית את ירושלים בגלל בית-הכנסת – "החורבה" קוראים לו? – "החורבה". ולמחרת התמונות האלה התפרסמו, רואים את הדריסה עצמה. היום התפרסם סיפור אחר, על שוטר תנועה בקריות. ערבים לא מעורבים כאן, חבר הכנסת אלדד. שוטר יהודי, נהג יהודי. נתן לו דוח תנועה. למחרת חזר הנהג ואמר לו: סליחה, אני לא עברתי על החוק. זה נכון, תראה את השלט. הלך הנהג, תפסו במצלמה – תקשיב – תפסו במצלמה את שוטר התנועה מנסה בחבל לשנות את מיקום התמרור כדי להוכיח בדיעבד, רטרואקטיבית, שהדוח שנתן, דוח התנועה, היה נכון. השופט ראה ולא האמין. העביר את זה לממונים. איזה ממונים? זה מח"ש, וצריך לשלוח אותו לכל הרוחות, לסלק אותו מהמשטרה ולהעניש אותו. <היו"ר אלכס מילר:> נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הנושא השלישי זה ששוטרים, יחידה של שוטרים – היינו ביחד, חבר הכנסת עפו אגבאריה – ממשיכים לתמוך בשוטר שבית-המשפט המחוזי קבע שהוא ירה והרג – כדור בראש במחמוד גנאים מבאקה-אל-ע'רביה, והם ממשיכים ללוות אותו –חלקם במדים, וחלקם עוזבים את העבודה שלהם בחדרה, את תחנות המשטרה, כאילו כל הפשיעה הסתיימה, ובאים מלווים אותו בכל מקום כמו גיבור. והמשפחה שמגיעה לבית-המשפט – נותנים להם להרגיש, החברים האלה של השוטר היורה, שהרג בדם קר, שכאילו הם הרגו שוטר. אין להם בושה? נכנסים שני חברי כנסת, אני ועפו אגבאריה, הם מתנפלים עלינו, אומרים לנו: תתביישו. מי צריך להתבייש? חבריו של הרוצח צריכים להתבייש. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת טיבי, זמנך תם. תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זמני הפעם לא תם. סיימתי את הנאום. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת אורי אריאל. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, היום ערב ראש חודש, ראש חודש ניסן. על כך כבר נכתב במקורותינו "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". יש רק בעיה אחת, לא כתוב באיזו שנה. אז כל ערב ראש חודש ניסן אנחנו מצפים שזה יהיה השנה הזאת, השתא, שבשנה זו תהיה הגאולה השלמה. שתהיה הגאולה השלמה, כפי שהמשכן הוקם בחודש ניסן, כך בעזרת השם ייבנה בית-מקדשנו במהרה בימינו בחודש ניסן הזה ונזכה לעבוד כפי שאנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום. "עתידין להיגאל" – אתה אומר שזה כנראה השנה, כי כבר הגענו כל כך עמוק, לשפל כזה חסר תקדים, שמכאן אפשר רק לעלות, בעזרת השם. בעניין הזה תרשו לי לצטט את הסופר הלאומי ש"י עגנון, שמספר על ההוא, גבר שהלך לפגוש את חברתו, והוא יורד במדרגות ומנסה לפתוח את הידית וראשו נתקל בתקרה. ואז הוא אומר, כותב ש"י עגנון: ללמדך שאין מדרגה שאין נמוכה הימנה. ואתה מגלה שכן, יש. אתה חושב שהגענו עד לתחתית ואז מסתבר שלא, שאפשר, לא עלינו, לרדת יותר. חג החירות נמצא לפתחנו, בעוד שבועיים. בעזרת השם נשב כולנו עם משפחותינו ונזכיר את יציאת מצרים, היום שבו נעשינו לעם, שנגאלנו בעזרת השם, ברוך השם. בחג החירות נאמר "עבדים היינו למצרים". אנחנו לא אומרים: עבדים אנחנו לקלינטון. אין דבר כזה. היינו פעם עבדים, מאז יצאנו, נהיינו לעם, קיבלנו את התורה, נתנו את התורה לכל העולם, לכל מי שרוצה לקחת. אנחנו לא עבדים לא לקלינטון ולא לאובמה ולא לאף אחד, אלא לקדוש-ברוך-הוא. אנחנו לא הכוכב ה-52 בדגל ארצות-הברית, וצריך לומר דברים ברורים. אני פונה לראש הממשלה: יהודי דבר עברית. אל תתפתל ואל תתחכם. תגיד, כפי שפורסם היום – אולי השר אדלשטיין יוכל לאשר את זה, אם הוא שמע את זה. כך צוטט מפי ראש הממשלה בסיעת הליכוד, שאמר: נמשיך לבנות בירושלים. אם אכן זה כך, לא רק באמירה, אלא גם בעשייה, אני מברך אותו על זה. הוא ראוי לברכה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מסיים, מכובדי היושב-ראש. אני קורא לו וקורא לחברי הממשלה ולקואליציה להתעשת. מי שחשב שהוא יקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון ואז יהיה לו שקט בירושלים, נוכח פעם נוספת שמי שבורח רודפים אחריו. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני מנצל את ההזדמנות לומר לחברי חברי הכנסת, השרים, ובעיקר לעובדי הכנסת, חג כשר ושמח, וכך גם לכל עם ישראל. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לך. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה, שלוש דקות. תפאדל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> שוכראן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שידוע לך, אדוני היושב-ראש, היום ובימי שני אני מגיע לכנסת, וכולם מגיעים מהצפון. היום, משום מה, היה פקק. הפקק היה גם בכביש 6 וגם בכביש 4 וגם בכביש 1. <אופיר אקוניס (הליכוד):> וגם ב-443. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם ב-443. אז מעניין, למה היה הפקק הזה שלקח לי היום שלוש שעות להגיע. <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש לזה סיבה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לא רצו שתגיע. <היו"ר אחמד טיבי:> תמשיך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> בראש חודש ניסן עולים לירושלים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ראיתי את הסיבה – היה שם איזה מחסום משטרתי מייד אחרי צומת עירון שעולה לכביש 6, שמתנקזים לשם גם מחדרה וגם מחיפה וגם מוואדי-עארה. מייד אחרי זה, איזה 2 קילומטר, מחסום משטרתי עם קוצנים ודוקרנים, ונותנים לעבור לרכב אחד-אחד-אחד. מה מתברר? שרוצים לבדוק אם באים היום ערבים להתפלל בירושלים המזרחית. רוצים למנוע מהם. מה ששמענו מראש הממשלה עכשיו, בנאום שלו, שהוא אמר: חופש פולחן דתי לכל הדתות, כולל נוצרים, מוסלמים ויהודים. היום הולכים לחנוך את בית-הכנסת היהודי, אז מונעים מהמוסלמים להיכנס. מי כבר נכנס מהמוסלמים לירושלים ובאמת עושה חופש פולחן דתי? בסך הכול הוא מגביל את הגיל מ-50 ומעלה. אם רק אזרחי מדינת ישראל הערבים המוסלמים יכולים להיכנס, אז כמה אנשים נשארו שיכולים באמת לקיים את הפולחן הדתי? מהשטחים הכבושים – אסור, ממדינות ערב – אסור, ממדינות האסלאם – אסור. אז מי כבר מגיע? איפה? למי הוא מרשה? למה השקר הזה, העז, בנוכחות אורחים מחוץ-לארץ? אז הדברים האלה לא מתקיימים, לצערי הרב, ובמצח נחושה אומרים את הדברים האלה. אני תוהה, כשהוא גם רוצה להגיד לאמריקנים כשהוא לא כל כך מתכוון לזה. אני לא חושב כל כך שיש איזושהי בעיה שנוצרה בעקבות חילוקי הדעות של האמריקנים עם ממשלת ישראל. אני חושב שזו הצגה. אני חושב שכל עוד יש לאמריקנים האינטרס החיוני שמדינת ישראל תישאר כמו נושאת המטוסים או מחסן הנשק הכי גדול שמשרת את האמריקנים באזור, אז ככה הוא יעשה את כל הדברים בשביל – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עוד שנייה. לכן אני לא פוחד ולא חושב שיש איזשהו קרע, ומה שאומרים, שהוא בעל המאה אז הוא בעל הדעה. לכן אני חושב שהיהודים צריכים לחשוב עוד פעם; אני חושב שיש בין היהודים הרבה אנשים עם שכל ישר – שהעתיד של היהודים הוא פה, במזרח התיכון, ולא באמריקה. טובה שעה קודם שיעשו שלום עם הערבים ולא עם האמריקנים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. זה היה תשדיר בחירות למשרד הקליטה. בבקשה, שלוש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, היות שנמצא אתנו שר ההסברה ואמרת משרד הקליטה, אני חייב בהערונת קצרה על התשדירים האלה. הייתי לאחרונה בחו"ל והופעתי בפני כל מיני קהלים, כולל קהל יהודי. אחת השאלות ששאלו אותי הכי הרבה היתה: האם נכון שבישראל יש אוטובוסים שבהם הנשים צריכות לשבת מאחור והגברים קדימה? כמה שרציתי באמת להוציא את ישראל ולהציג אותה בצורה ראויה וכו', נאלצתי להגיד שכן, שיש יותר ויותר קווי אוטובוס בישראל שבהם נשים יושבות מאחור וגברים קדימה ושר התחבורה נתן אישור לדברים. ועכשיו, אדוני, לך תסביר דבר כזה בחו"ל. שאפו אם תצליח. אני לא יודע איך מסבירים דבר כזה. אני אנצל את הדקות הספורות שיש לי – לפני זמן מה, אדוני היושב-ראש, הונחה על שולחננו הצעת החוק הזאת, הספר הזה. זהו חוק התכנון החדש שראש הממשלה קורא לו "רפורמה". אבל המדובר הוא בחוק ענק שמשנה מן היסוד את כל מערך התכנון בישראל, ולדעת התנועה הסביבתית וארגוני הסביבה, ואנחנו קיימנו בנושא כנס גדול מאוד בשבוע שעבר, חוק התכנון הזה – שדרך אגב, מוגש לנו בצורה מחטפית. הרי תראו את החוק הזה. הרי אם יש פה חבר כנסת אחד שמסוגל עד ההצבעה מחרתיים לקרוא את הדבר הזה – אתם יודעים במה מדובר פה? בשינוי מוחלט של כל מערך התכנון, הוצאה של כל הגופים, שינוי זכות הציבור, השקיפות, שינוי החלוקה בין משרדי הממשלה, ביטול ועדות מחוזיות, העברת סמכויות בצורה מאוד גורפת. אלה דברים – למשל, מה יש כאן? אני בטוח שאנשים לא יודעים. למשל, בחוק הזה נאסר לתמלל ולהקליט את הדיונים בוועדות המחוזיות ובוועדה הארצית. לא יהיו פרוטוקולים. יקימו לך מחצבה ליד הבית, תרצה להגיש התנגדות; יהיה דיון, לא יהיה פרוטוקול, לא תוכל לערער. זהו, ככה סגרו את העניין, אבל זה רק הצעה אחת מבין מאות הסעיפים שיש בחוק הזה, שהממשלה בצורה ממש בזויה מביאה לכנסת, בלי דיון. אתם יודעים, למשל, בכינוס שלנו ישבו נציגי משרדי הממשלה, ישבו נציגי משרד הבריאות, ואני לא מהקואליציה – הוציאו את משרד הבריאות מהליכי התכנון במדינת ישראל לפי החוק הזה. מה זה משרד הבריאות? זה בריאות הציבור. לא משרד הבריאות, אין המשרד להגנת הסביבה, אין ארגוני סביבה, אין נציגות של תושבים, אין ערר, אין זכות להגיש התנגדויות – הזכות צומצמה בצורה ממש מחפירה. ולהביא דבר כזה לכנסת ביום האחרון של המושב, ולצפות מאתנו שאנחנו – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – נתייחס לדבר הזה ברצינות, אדוני, זה ממש – תראו את גודל החוק. <היו"ר אחמד טיבי:> משפט אחרון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ולו על הדבר הזה, אדוני, הממשלה אינה ראויה לאמון, כי הרס מערכת התכנון, הרס מערכת התכנון – ומדובר פה בפרויקטים של דורות, ללא התנגדות, ללא שקיפות, ללא שום דיון, בחוק כזה – זה פשוט כתם על מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי, בל"ד, שלוש דקות. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אחת המטרות העיקריות של ממשלת נתניהו היא ייהוד ירושלים המזרחית. הוא הצהיר על כך כבר בתחילת כהונתו. וזאת המטרה הכמעט יחידה שמומשה, אכלוס ירושלים המזרחית ביהודים, שלא ניתנת לביצוע אלא על-ידי בנייה יהודית אינטנסיבית, הריסת בתים של ערבים, חבר הכנסת אקוניס, ושלילת אזרחותם של הפלסטינים תושבי העיר. וכשהממשל האמריקני דרש הקפאת בנייה, הוא לא דרש להחיל אותה על ירושלים המזרחית. וכבר בשנת כהונתו הראשונה של נתניהו, גם בזמן ההקפאה, נבנו אלפי יחידות דיור נוספות. מדוע לא נעלבה ארצות-הברית אז? <אופיר אקוניס (הליכוד):> כצל'ה, תשמע. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> מדברים בארצות-הברית על עלבון? הבעיה אינה שארצות-הברית נעלבה בזמן הביקור וההכרזה על הבנייה בירושלים המזרחית. הבעיה היא שארצות-הברית לא נעלבת בקלות – לא נעלבת כאשר הורסים בתים של ערבים בזמן שלא מבקרים פקידים אמריקנים. הבעיה היא שארצות-הברית לא נעלבת כאשר שוללים תעודות זהות מהפלסטינים, כאשר שוטרים מכים במפגינים, כאשר עוצרים פעילי זכויות אדם, כאשר מונעים מהם להפגין וכאשר מכריזים על שטחים שלמים כשטח צבאי סגור. לא משנה לנו, אנחנו הפלסטינים, אם ההכרזה על אישור תוכניות בנייה נעשית בזמן ביקורו של פקיד אמריקני זה או אחר, ואין כל קשר בין זכויות העם הפלסטיני בירושלים המזרחית לבין כבודו של ביידן או כבודה של ארצות-הברית. כבודו של הפלסטיני הוא זה שנדרס כל יום בירושלים, חבר הכנסת אקוניס. מניעת כניסת מתפללים למסגד אל-אקצא בזמן שמדברים על חופש הפולחן לכל הדתות, מעצרי נוער ודיכוי הפגנות, תקיפת עיתונאים ופעילי זכויות אדם בבילעין – זה מה שהורס את הכבוד של הפלסטינים ואת הזכויות של הפלסטינים. ומה אתם אומרים לנתניהו? זה לא העיתוי? למה? יש עיתוי מתאים לאכלוס יהודים בשכונות ערביות ונישול פלסטינים מבתיהם? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת נסים זאב, אין לנו זמן. <חנין זועבי (בל"ד):> האם יש עיתוי מתאים לבנייה ליהודים במזרח-ירושלים? חבר הכנסת נסים זאב, אתה שאלת שאלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אתה שאלת אם אין לנו זכות לבנות בירושלים המזרחית, והרי גם הפלסטינים – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לה זמן. הזמן שלה הולך – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – וגם העולם כולו משיב לך: אין לישראל זכות קיום במזרח-ירושלים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, הזמן שלה אוזל, ואתה נותן לה את האפשרות לבקש, בצדק, ממני שאני אאריך לה את זה. <חנין זועבי (בל"ד):> חבר הכנסת נסים זאב, תשמע את המשפט הזה: אין לישראל זכות קיום לא בירושלים המזרחית ולא בשטחים הכבושים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ולא בכלל. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> בכלל אין לה זכות קיום. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. רבותי, אני אתן לה את הזכות לדבר גם כאשר היא תאמר שאין זכות לכנסת בירושלים. בבקשה. גברתי, נא לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> זה לא רק אני אומרת, זה גם כל החוק הבין-לאומי אני חושבת שאומר את זה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי, ודאי. אין לנו – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – וכל העולם אומר לכם שאין לכם זכות להתיישב בשטחים הכבושים. <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. <חנין זועבי (בל"ד):> אתם לא מקשיבים, זו הבעיה שלכם. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי, הפריעו לך, אני נותן לך 30 שניות, בבקשה. נא לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> אתם אומרים שנתניהו מנותק מהמציאות. ואתם, חברי הכנסת מכל הסיעות, לא מנותקים מהמציאות? אתם, שמדברים על משבר עם ארצות-הברית – חלק מכם אומרים שהמשבר חלף, חלק מכם אומר שהוא גם יחלוף – אתם לא מדברים על המשבר האמיתי, על המשבר האמיתי שבדרך; על העימות, לא עם ארצות-הברית, חבר הכנסת אקוניס, על העימות עם הפלסטינים – שחונקים אותם, גם בירושלים וגם בעזה וגם בגדה המערבית. המשבר האמיתי אינו עם ארצות-הברית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. נא לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> משפט סיום. המשבר האמיתי הוא עם העם הפלסטיני. אולי ארצות-הברית תלחץ קצת והיחסים יחזרו, אבל לא ארצות-הברית תתחיל באינתיפאדה השלישית; לא תושבי ארצות-הברית האדמה בוערת מתחת לרגליהם, אלה הפלסטינים שהאדמה בוערת מתחת לרגליהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יסיים אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס. גם לרשותך – שר יוכל לדבר, אבל צריך לזכור שאנחנו עוד לא התחלנו אפילו את התחלת סדר-היום, וראשי הוועדות יודעים כמה חוקים יש לנו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. כולם דיברו במשורה. חבר הכנסת אחמד טיבי ניהל את הישיבה, לא נתן לאף אחד לסטות, חוץ מלאלה שאי-אפשר לעצור אותם. אופיר אקוניס (הליכוד): אדוני היושב-ראש, רק צריך לקחת בחשבון שהיו פה כמה וכמה הצעות אי-אמון, עם בליסטראות שהוטחו בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אני לוקח בחשבון הכול. רק אני מציע לסיעתך ולממשלה שאתה תומך בה למנות אותך לשר, ולא תהיה לך שום בעיה אתי בכל מה שקשור. אתה כרגע במסגרת הסיעות יכול לדבר שלוש דקות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אני כבר אומר לך שיהיו לך ארבע דקות אבל לא מעבר לזה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> מצוין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תביא שר אם – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה. ירושלים היא העוגן, שורש חייו ושורש אמונתו של העם היהודי, וממנה עדי-עד שוב לא ניפרד. ירושלים תהיה תמיד, תמיד, בירת מדינת ישראל מאוחדת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבין. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – לנצח נצחים. לא. אני, אדוני היושב-ראש, דווקא התחלתי בציטוט של אדם שלא הסכמתי אתו שנים רבות, אני מודה, ובוודאי בשנים האחרונות – אריאל שרון. אריאל שרון אמר זאת, אני חלקתי עליו הרבה מאוד שנים, בוודאי ביתר שאת החל משנת 2004, כאשר הוא הביא לכאן את תוכניתו המוזרה, תוכנית ההתנתקות, שעד היום אני עוד לא מבין את ההיגיון הביטחוני שלה – הייתי אומר את זה בלשון המעטה. ברור שהיא שגויה מאוד ואומללה. אדוני, בבית הזה יש הסכמה, כך אני מקווה, הסכמה לאומית רחבה סביב שליטה ישראלית, שליטת ישראל בירושלים. אין ויכוח, ולא יכול להיות ויכוח בעולם כולו – – <יואל חסון (קדימה):> זה אתם עוררתם את הוויכוח. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – כולל בארצות – – – <יואל חסון (קדימה):> אתם עוררתם את הוויכוח, תודה בזה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת חסון, אני לא בטוח. אני שומע בשעות האחרונות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני לא יכול לתת לכולם את אותו זמן שאתה דיברת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, אני אענה לחבר הכנסת חסון. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אמרתי שיש כאלה שאי-אפשר לעצור אותם. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת חסון, אני שומע בשעות האחרונות – חבר הכנסת חסון, אני עונה לך. אני שומע בשעות האחרונות דבר שמאוד מטריד אותי, אני אומר לך את זה מקרב לב: שלכם, ליועציכם, לאנשים שלכם מאחורי הקלעים, של קדימה, של מפלגת קדימה, יש יד ורגל בכל ההתרחשויות האלה להצתת האזור, ובירושלים – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (קדימה):> עד כדי כך אתה מחשיב – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> ואני מאוד מקווה, אני אומר את זה – אני אומר את זה – אני מקווה מאוד – – – <קריאות:> – – – אופיר אקוניס (הליכוד): אני מאוד מקווה – אני מאוד מקווה. אני מאוד מקווה שלא כך הדבר. אני מאוד מקווה. <יואל חסון (קדימה):> עד כדי כך? לא ייאמן. <חיים אורון (מרצ):> יש שמועות שאתה חשוד בשוד הבנק אתמול. תיזהר – – – <יואל חסון (קדימה):> אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אופיר אקוניס, האם אתה רוצה על חשבונך – – – חבר הכנסת יואל חסון. רבותי, אנחנו סיימנו את הדיון. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני יודע, תשאל את – – – <יואל חסון (קדימה):> אני לא אשאל אף אחד, כדאי שתיזהר בדבריך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה יודע מה? אני מקווה שהעיתונות תעשה את מה שהיא צריכה לעשות – להיות עיתונות חוקרת ולבדוק מה קורה בזמן האחרון. <יואל חסון (קדימה):> – – – הבית שלכם. <אופיר אקוניס (הליכוד):> מה קורה – תבדוק את זה; מציע לך לבדוק את זה. אבל, חבר הכנסת חסון, זה במחלוקת, אבל – – – <יואל חסון (קדימה):> לא, חבר הכנסת אקוניס, אתה – – – ברצינות. אתה מגלגל את זה אלינו? גם בזה קדימה אשמה? אולי תיקחו אחריות על מעשה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, הדבר בלתי אפשרי. אדוני דיבר 14 דקות במקום שלוש דקות, עד אשר המזכירות העירה את תשומת לבם. יש לנו אורחים, יש לנו סדר-יום עמוס, זה לא דבר שבכל רגע שאתה מגיע לאולם, באותו רגע נפתח איזה דיאלוג. אני בפגרה אעמיד את האולם לרשותך, אתה תבחר אחד מהחברים, הוא ידבר, אתה תענה לו, או אתה תענה לו, הוא ידבר. אבל לא יכול להיות דבר כזה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, אדוני היושב-ראש, מה שאין עליו ויכוח – ובעניין הזה אין לי ספק שגם חברת הכנסת אברהם וגם חבר הכנסת בר-און, ששמעתי אותו מציג את האי-אמון – יש רק, מה לעשות, יש רק עם אחד שיש לו קשר רצוף, כל הזמן, במשך 3,000 שנה לירושלים. על זה מסכימים. <רוני בר-און (קדימה):> לעם הזה קוראים הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> די, מספיק, חבר הכנסת בר-און. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה הרי ישבת בממשלה שבה שרת החוץ – שרת החוץ, הגברת לבני – תשמע, חבר הכנסת בר-און, מה לעשות שזה לא נעים לשמוע את העובדות? <רוני בר-און (קדימה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא נעים לשמוע את העובדות. <רוני בר-און (קדימה):> פעם ראשונה שהיה פה דיון כזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני לא מבין איזו פרוצדורה חדשה זאת. לא מבין מה זה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אין ספק, חבר הכנסת בר-און, שרק כשאתה מדבר זה דיון רציני, וכשאחרים מדברים זה לא דיון רציני. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אני רוצה – אני אתן לך עוד שתי דקות – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> עוד הרבה דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> האדם היחידי שבכנסת הזאת מדבר, שני האנשים היחידים – כל התקופות וכל הזמנים באותה לשון – זה או חיים אורון או אורי אריאל. היו כאלה שעל-ידם עניים – זאת אומרת, עניים ממעש, שגם לא דיברו אחרת. אבל אני מוכרח לומר לך: כל השאר דיברו על נצרים ועל תל-אביב, דיברו על ירושלים. אנחנו צריכים לסמוך רק על אמונתנו שאנחנו צודקים. זה הכול. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אבל אחרי הרצף הזה, אדוני היושב-ראש, לצערי – ואני באמת אומר את זה בצער, חבר הכנסת בר-און, כאשר הגברת לבני היתה שרת החוץ, כאשר היא גילתה חולשה ולא הכחישה – אפילו לא הכחישה, אלוהים אדירים – שדיברה עם אבו מאזן, עם אבו עלא ופיאד על חלוקה של העיר, היא נשאלה אם מדברים גם על ירושלים וענתה: הכול על השולחן. זה מצער ודאי כל ישראלי, כל יהודי בארץ ובתפוצות – – <רוני בר-און (קדימה):> מחוקקים – – – 1,000 עמודים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – כי מאז שישראל חזרה לירושלים ואיחדה את העיר, נבנו שכונות רבות שבהן מתגוררים – אדוני היושב-ראש, אתה בוודאי מתגורר בירושלים כבר הרבה מאוד שנים, אבל מאז 1967 נבנו גילה ורמות-אשכול, והגבעה-הצרפתית. רמת-שלמה במזרח-ירושלים – אתם לא מסוגלים להגן על זה? חמש דקות מכאן? <היו"ר ראובן ריבלין:> השר בגין – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> מה אתם תוקפים? מילא מרצ, מילא הערבים – בסדר, אפשר להבין. אבל קדימה? <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, לא יכול להיות דבר כזה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת בר-און, אתם צריכים עכשיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל הדברים האלה פירט השר בגין, חבר הכנסת אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני, לא הזדמן לי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אבל אני שומע את כל הדיונים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתם צריכים עכשיו, חבר הכנסת בר-און, בראשות יושבת-ראש האופוזיציה, להתגייס למאבק הקשה – ומאבק קשה. כן, ישנו מאבק קשה. הצטרף למאבק כדי לעזור – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת בר-און, אני מציע לקדימה, סיעת האופוזיציה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה לא תדבר אתו יותר. נא לסיים, אדוני. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – להדוף את המתקפות הלא-מוצדקות, המגמתיות, הלא-מאוזנות נגד מדינת ישראל. זה לא התקפות נגד נתניהו, זה לא התקפות נגד הליכוד, זה התקפות נגד מדינת ישראל. היא המדינה שלך גם כן. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, הוא מסיים. אי-אפשר ככה. <רוני בר-און (קדימה):> הוא לא יכול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בזמנו. שמעתי אותך בקשב רב. גם לך לא היו מלים שהן מעדנות על אוזני כל חברי הכנסת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> סליחה, אדוני היושב-ראש, אם אתה – אני אומר תמיד את הדברים שלי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – בעברית מאוד מנומסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני לא משתמש בקללות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – בגסות ובשפת רחוב, כמו שאני שומע כל היום בשידורי הטלוויזיה והרדיו מסיעת קדימה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, אין לי זמן עכשיו לעשות חשבון שלך עם סיעת קדימה. נא לסיים. רבותי, תתחילו להבין: היום, מחר ומחרתיים, סדר-היום לא יספיק את 24 השעות. אנחנו נקפיד על זמן. אדוני, נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> כמובן, מדברים, אדוני היושב-ראש, על היחסים עם ארצות-הברית. אין ולא תהיה במזרח התיכון לארצות-הברית ידידה טובה, דמוקרטית, ליברלית, מודרנית, כמו ישראל. אובמה יודע זאת, הגברת קלינטון יודעת זאת, סגן הנשיא – כולם יודעים זאת. עכשיו, אין ספק, אדוני, שאנחנו עדים לתגובת יתר של הממשל, עם כל הכבוד ועם כל הידידות. אני אומר מכאן את האמת, צריך להיכנס גם קצת לפרופורציות. עם כל הכבוד גם לידידתנו הטובה ארצות-הברית, אדוני היושב-ראש, רמת-שלמה היא לא הבעיה האסטרטגית שמאיימת עכשיו על שלום העולם, כן? רמת-שלמה לא מאיימת עכשיו על שלום העולם. אני מציע גם לידידות טובות, גם לחברות באו"ם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני מתחיל פרק חדש? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – להסתכל בצורה מפוכחת על האיומים האסטרטגיים על שלום העולם. לא רמת-שלמה היא איום על שלום העולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ואני גם במקום חברי קדימה, גם הייתי יותר הגון, ומקשיב, באמת, בקשב רב – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. אדוני, חבר הכנסת אקוניס. נא לסיים – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מייד מסיים, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני מדבר במסגרת הסיעתית. אני ממליץ בפני הממשלה לצרף אותך כמה שיותר מהר לממשלה, על מנת שתוכל אתה להשיב בשם הממשלה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> טוב, אדוני היושב-ראש, אני רק, למען חברי באופוזיציה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר את זאת סתם. אני חושב שזה יהיה יתרון גדול. <אופיר אקוניס (הליכוד):> מאה אחוז. באופוזיציה כולה, כדאי באמת לקרוא גם היטב את דבריו של סגן הנשיא ביידן בין הציטוטים, אדוני היושב-ראש. כדאי לדעת את זה. לא צריך לראות תמיד רק את חצי הכוס הריקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים עם זה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ישראל וארצות-הברית קשורות ביחסים היסטוריים ותרבותיים, וכל כך הרבה קשרים אסטרטגיים שלא ניתן למנות אותם. אין הבדל בין ישראל לבין ארצות-הברית כשמדברים על ביטחונה של ישראל. חשוב שתדעו – אתה יודע מה? אם חברי האופוזיציה לא שמעו, נקריא להם. חשוב שתדעו, חבר הכנסת חסון, שארצות-הברית עומדת לצדה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לך לפנות לחסון? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – של ישראל לאורך כל הדרך. ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שהציבור מצפה גם מהאופוזיציה – ובזה אני מסיים – להיות רצינית, לא לקפוץ, לפעול בקור רוח. תקיימו פעם אחת את מה שהבטחתם לציבור: פוליטיקה אחרת וחדשה. עכשיו, אחרי שלוש שנות כישלון בשלטון ושנה אחת כושלת באופוזיציה, רבים בישראל מאמינים שקדימה כבר לא תהיה לעולם מפלגה רצינית. תמיד תישארו מפלגה רדודה, ריקה, מפלגת ספינים ואוויר חם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. כבוד השר אדלשטיין רוצה להשיב בשם הממשלה על כל הצעות האי-אמון ולסכם את הדיון. מייד לאחר סיום דבריו אנחנו עוברים להצבעה, ולאחר מכן לאזכרה לרב מנחם פרוש, אשר הלך לעולמו. רבותי, נא, חברי הכנסת. אדוני יושב-ראש הקואליציה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, אני, דווקא בנימה אחרת לגמרי, הייתי רוצה לשבח את יושבת-ראש האופוזיציה. היה כאן לפני שעה קלה אירוע מאוד מכובד עם נשיא ברזיל, ואנחנו שמענו את הנאומים. שמענו את יושב-ראש הכנסת – שדווקא, אדוני, הייתי אומר לך: אני מאוד מעריך את הצניעות, אבל כשאתה מציין, ובצדק, שני חברי כנסת שנוהגים על-פי הפתגם הידוע: פיו ולבו שווים, אני מכיר עוד כמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אבל אותם לא צריך להזכיר. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אחד מהם מנהל כרגע את הישיבה הזאת. אני מכיר עוד כמה. לא צריך, בצניעות יתר, ככה, לומר את הדברים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי: באות אל"ף. בשביל זה היה אורי אריאל וחיים אורון. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אה. אוקיי. אני חושב שראינו כאן דוגמה למשהו שמצד אחד מאוד משמח. שמענו את יושב-ראש הכנסת, שמענו את כבוד ראש הממשלה. שמענו את יושבת-ראש האופוזיציה, וברור שכשנמצא כאן אורח מאוד חשוב, מאחת המדינות – כל מי שמבין את המצב המדיני של היום – אחת המדינות החשובות, חברה במועצת הביטחון, אני יכול לומר שהמכנה המשותף במקרים כאלה גובר על המחלוקת. גובר על השונה. גובר על הרצון לבקר אחד את השני. אלה דברים שאני יכול לומר לזכות. אבל יחד עם זה אני שואל את עצמי – ובאמת, לא על מנת להעביר איזושהי ביקורת קטלנית, אבל אני שואל את עצמי: מה קורה לנו כשנשיא ברזיל יוצא מן האולם? הרי בואו נודה על האמת, הנושא של רמת-שלמה והנושא של ירושלים, עם כל – הוא נושא לאומי שנמצא בקונסנזוס מאוד רחב. אז מי ייתן שבאמת, לא רק במעמד בין-לאומי, ולא רק כשאנחנו נמצאים באיזשהו פורום בחו"ל – וכאן אני כן יכול לומר שחברי כנסת מסיעות שונות, אופוזיציה וקואליציה, כשהם נמצאים מול אלה שתוקפים אותנו, אומרים דברים רציניים ודברים לעניין, ועוד פעם, המשותף גובר בוודאי על המחלוקת. מי ייתן שגם במעמדים כגון אי-אמון או איזשהו דיון בכנסת, אנחנו נזכור שיש עדיין קונסנזוס במדינה הזאת, שיש עדיין מכנה משותף, ולא ננצל כל דבר שקורה, נעים או לא נעים, לצורך מחלוקת פוליטית כאילו באמת המחלוקת הזאת היא אמיתית. היא רק פוליטית, היא רק לצורך דיבורים, ובואו לא נשכח שהדיבורים האלה בכנסת נקלטים ברחבי העולם. אנחנו לא מדברים כאן בחדר סגור, כדאי לנו תמיד לזכור את זה. אז בנושא הזה, אני חושב שחשוב מאוד, חשוב מאוד להמשיך ולפעול. הרי כשמדובר בנושאים חברתיים, ואם נעבור על החקיקה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נראה שבנושאים חברתיים, אתה מוצא הרבה הצעות חוק שחברי כנסת מסיעות שונות, חברי כנסת שלפעמים תהום פעורה בין הדעות האישיות שלהם בתחומים שונים, אתה מוצא אותם דוחפים יחד הצעה לטובת הציבור, טובת הציבור שהם מייצגים. זה יכול להיות בתחומי חברה ובריאות ורווחה וקליטת עלייה וכל מיני דברים באמת חשובים ביותר לכולנו. יחד עם זה, לפעמים, כשאנחנו מגיעים לאיזשהו נושא שאולי נותן ולו הזדמנות קטנה ביותר לעלות כאן לדוכן ולהתחיל להטיף מוסר לצד השני ולהסביר עד כמה שהכול לא בסדר, ובדרך כלל זה בוודאי בצורה שהממשלה הורסת והממשלה לא עושה והממשלה כבר מובילה אותנו לאבדון – לפעמים באמת אלמלא היינו מכירים את המציאות ברחובות, היינו נכנסים לדיכאון עמוק. אז אני כאן יכול לתת דוגמה, אדוני היושב-ראש, שראינו אותה לפני עשר דקות, כשעומדת כאן חברת כנסת מכובדת על הדוכן ומבקרת את הממשלה על כך שהיא כן בונה בירושלים ואחרים באופוזיציה באותו זמן לא מסכימים אתה ומספרים לה שהממשלה לא עושה כלום בירושלים ולא בונה. אז אלוקים אדירים, אני שואל את עצמי אז מה המציאות, הממשלה בונה או לא בונה, או שאנחנו כממשלה צריכים לרצות גם אלה מימין וגם את אלה משמאל והכול בו-זמנית. אין ממשלה כזאת, לא היתה אף פעם ממשלה כזאת בישראל. ממשלה הולכת לפי הדרך שלה, היא נבחרה, היא מייצגת את רוב הציבור, ובסיטואציה הזאת של – גם המשטר הישראלי, ממשלה קואליציונית, בוודאי שמשקפת גם דעות, אינטרסים, מצע של הסיעות השונות, של המפלגות השונות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שני-שלישים. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – שמרכיבות כל ממשלה, גם את הממשלה הנוכחית. יש ראש ממשלה, הוא מוביל, הוא קובע את המדיניות. יש אינטרסים של גורמים קואליציוניים, אבל עוד פעם, עם יד על הלב, אני לא חושב שאי-פעם היינו עדים לממשלה מסוג אחר, בוודאי שבעשרות השנים האחרונות זאת הממשלה. ההרכבים משתנים, לפעמים ידם של אלה על העליונה, לפעמים הפוך, אבל כל זעקות השבר על הממשלות שמובילות אותנו לאבדון, לפעמים באמת בא לי, כפי שאומרים, להוציא מן הפרוטוקולים את הציטוטים ולראות איך הדברים משתנים מכנסת לכנסת. בעצם הדברים לא משתנים, הדוברים משתנים. אני חושב שדבר נוסף שהייתי מזכיר, אפרופו הממשלה שלא עושה והממשלה שמובילה לאבדון, אחרי הרבה שנים – ואני כולי תקווה שזה אכן יקרה במהלך השעות הקרובות, יבואו מספר חוקים, חשובים ביותר, חשובים ביותר לאזרחים רבים, שסוף סוף הממשלה באמצעות חקיקה מנסה לתת פתרונות, פתרונות אמיתיים. גם כאן, לא בצורה של דמגוגיה, לא בצורה של סיפורים שבדרך כלל אין להם בסיס במציאות. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני רואה עדיין שחברת הכנסת אדטו טרם השתכנעה, ואני מנסה עדיין לדבר על לבה, שמא תהיה פה הפתעה. <רחל אדטו (קדימה):> אנחנו נדבר אחר כך – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> במציאות, כפי שאמרתי, אנחנו לא נוכל לפתור בעיות כואבות, בעיות שאכן נמצאות במחלוקת אידיאולוגית, במחלוקת השקפתית. לא נוכל לפתור אותן בצורה של ניצחון. ניצחון של צד אחד תמיד יהיה לא הפסד של הצד השני, יהיה הפסד של עם ישראל, הפסד של מדינת ישראל. ולכן כולי תקווה שבאמת סוף סוף הסוגיות הקשות האלה, הסוגיות הכואבות האלה, יטופלו בהסכמה בצורה של חקיקה. אני גם הייתי רוצה להזהיר, כפי שאנחנו יודעים בתחומים רבים, בין חקיקה לבין יישום החקיקה בהרבה מאוד מקרים יש עדיין דרך ארוכה. אבל יחד עם זה, זאת תמיד השאיפה שלי, להגיע לפתרונות של הנושאים האלה בחקיקה מוסכמת, כי לפעמים נוצר איזשהו רוב מקרי. אפשר להעביר חוק, כפי שזה קורה לכולנו לפעמים באישון לילה – שבעה קולות נגד שישה קולות, ואז כביכול השגת הישג, בוודאי שדיווחת לעיתון. יישום של חקיקה שעברה בצורה כזאת, בדרך כלל במקרה הטוב מתמהמה, במקרה הגרוע גם אף פעם לא מתורגם לשפת המציאות. אנחנו כאן בסיטואציה אחרת, בסיטואציה של הסכמות מקיר לקיר. אני יודע שיהיו עוד הרבה ניסיונות לשנות, ובמירכאות כפולות ומכופלות לשפר, וכל אחד וכל אחת יציעו דברים שנראים להם דברים מאוד מאוד משמעותיים, בוודאי גם על הדברים האלה ניתן למחרת בבוקר לדווח לעיתון ולספר על כמה שהגנת על בוחריך ושמרת על האידיאולוגיה, אבל מה לעשות, כשאני אומר "בהסכמה", זה גם אומר בפשרה. וכשאני אומר "בפשרה", כל ילד בכיתה א' יודע שפשרה זה כששני הצדדים הולכים אחד לקראת השני. כאן לא מדובר בשני צדדים, כאן מדובר אולי בעשרה צדדים, בעשר גישות שונות, ולכן כאן הפשרות הן קשות ביותר, והן פרי עמלם של אנשים רבים בבית הזה ושל מיטב היועצים המשפטיים ולוביסטים וארגונים חברתיים שונים ומי שזה לא יהיה. ואני גם הייתי מאוד מקווה שבלהט הוויכוחים – כבר דיברתי על זה – ובניסיון להציג את עצמך כמגן אולטימטיבי של ציבור זה או אחר, דעה זו או אחרת או עמדה זו או אחרת, אנחנו לא נשפוך את התינוק יחד עם המים, ולכן הייתי מאוד מציע לכולנו בכל זאת להיצמד גם בנושא הזה למכנה המשותף ולנסות סוף סוף – למיטב זיכרוני זאת כבר כנסת רביעית או חמישית שמנסה לטפל בסוגיות הכואבות האלה – לנסות סוף סוף לתת תשובה, לתת מענה למאות אלפי אזרחים שמצפים למוצא פינו, ומוצא פינו במובן הזה זה לא מה שנגיד מעל לדוכן; זאת חקיקה, ולאחר מכן כל מה שנוגע לשולחן הזה, שולחן הממשלה, זה גם יישום החקיקה. ואני חושב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת להצביע, כי חייבים – – – <רוני בר-און (קדימה):> צריכים זמן? תגיד. אפשר לעשות הפסקה... <יואל חסון (קדימה):> מה קורה? אין לך ממשלה? אין לך אנשים? <חיים אורון (מרצ):> נישאר עד הבוקר – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חיים אורון, בכנסת הקודמת היו ימים, אני זוכר, שניהלנו – – – שעות. <היו"ר ראובן ריבלין:> הערתי – – – זה באמת נוגע ללבי. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אני בכנסת הזאת כשר לא מרבה לדבר מעל דוכן הכנסת, ואני חשבתי שאתה נהנה מכל שנייה. חשבתי שאתה נהנה מכל שנייה. <אורית זוארץ (קדימה):> אתה יכול להקריא את שמות השרים, להסביר לעם ישראל כמה שרים, כמה זה עולה לנו? <חיים אורון (מרצ):> אני נהנה, אבל יש לי הנאות יותר גדולות. <רוני בר-און (קדימה):> יכול להיות שראש הממשלה בשיחה עם מזכירת המדינה? – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> תראה, לא רק סודות במדינה, אלא אפילו דיונים בוועדת חוץ וביטחון, כפי שאדוני בתור יו"ר ועדת הכנסת לשעבר יודע, אסור לצטט מעל לדוכן הזה, אז איך אתה מצפה ממני? <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ייקח לעצמו דקה, דקה וחצי, ויסיים את דבריו. בבקשה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> בשמחה, אדוני היושב-ראש. <קריאה:> – – – חוק התכנון והבנייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר תיכף את העניין הזה. תיכף אני אסביר את העניין הזה. <קריאה:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. אני קיבלתי חוקים כאלה בכל שנות חלדי מכל ממשלות ישראל מאז 1988. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> הוא שאמרתי, אדוני היושב-ראש, שידידנו שר האוצר לשעבר, היום חבר הכנסת רוני בר-און, היה מביא חוקים עבי כרס. גם אנחנו לפעמים התלוננו ומחינו, אבל עולם כמנהגו נוהג. החוק החשוב הזה, חוק התכנון והבנייה, אני בטוח שיידון בוועדות לאורך חודשים, ובסופו של דבר יצא בצורה של חקיקה ראויה מן הכנסת הזאת. אני קורא לחברי הכנסת, ודאי לדחות את כל הצעות האי-אמון ולצאת לפגרה בתחושה שיש ממשלה בירושלים שמובילה את כולנו בדרך הטובה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר על תשובתו המפורטת לכל הדוברים בדיון שהתקיים פה בעקבות הצעות האי-אמון. אני מאוד מודה לו על כך שעשה זאת במשורה. רבותי חברי הכנסת, רק לחבר הכנסת הורוביץ ולחברי הכנסת שהתייחסו להנחת החוק – חוק התכנון והבינוי. ובכן, אני מודיע לכם שאין כאן איזושהי אפשרות. החוק הונח על שולחן הכנסת בהתאם לתקנון, הוא היה כתזכיר חוק בידי כל האזרחים. כמובן, אני לא מצפה שחברי כנסת שלא התעניינו קודם לכן ידעו את כל פרטי החוק. אבל יחד עם זאת, החוק יידון בקריאה ראשונה בהתאם לתקנות, והוא יידון מייד אחרי שיעבור אותו זמן שמחייבת חובת ההנחה. לא ביקשו פטור מחובת הנחה, וטוב עשתה הממשלה. דיון ציבורי יתקיים, והוא יתקיים בוועדת הכנסת המיועדת לנהל את העניין הזה. אני חושב שהממשלה תיתן את כל התשובות לכל ההערות אשר באות לתקן חוליים, אבל חלילה שלא תגרום לחוליים אחרים, שאחר כך נצטרך לתקן אותם. אני יכול להבטיח לכל אזרחי ישראל ולחברי הכנסת שעל דעת הממשלה אנחנו נקיים דיון ציבורי, והדיון הציבורי, כפי שצריך להתקיים, יתקיים בכנסת לתפארת הכנסת וחבריה. אני בטוח שחבר הכנסת ניצן הורוביץ וחבר הכנסת דב חנין וכל אותם חברים אחרים, וגם השרים הייעודיים לעניין, יוכלו לתרום את תרומתם החשובה לניהול החוק ולשכנוע חברי הכנסת. שמעתי את חברי הכנסת ואת השרים בדיון שהתקיים על-ידי הלובי, ואני ראיתי ומצאתי שהם בקיאים כמעט בכל תג ותג בחוק. לכן הקריאה הראשונה תתקיים לאחר הדיון. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעות האי-אמון. הצעת אי-האמון הראשונה שעליה נצביע, הצעת אי-אמון מטעם סיעת קדימה בנושא: אין ראש ממשלה בירושלים – נתניהו הרס את ביקורו המדיני של סגן נשיא ארצות-הברית, עד כאן ציטוט של הצעת האי-אמון. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – 55 נמנעים – 4 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 27 בעד, 55 נגד, ארבעה נמנעים. אני קובע שהצעת אי-האמון של קדימה לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, שנשמעה והושמעה על-ידי חבר הכנסת טלב אלסאנע. מי בעד הצעת האי-אמון, האומרת: המצוקה התקציבית של הרשויות המקומיות בכלל והערביות בפרט? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 55 נמנעים – 1 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 28 בעד, 55 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעת מרצ כפי שהוצגה על-ידי חבר הכנסת אילן גילאון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? התוכנית להקמת 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת-שלמה בירושלים הנמצאת מעבר ל"קו הירוק". הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 10 נגד – 58 נמנעים – 14 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשרה בעד, 58 נגד, 14 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. <דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר מנחם פרוש, זיכרונו לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, רבותי השרים, חברי הכנסת, אדוני הקונסול הכללי של ארצות-הברית בישראל, מר אנדרו צ'רלס פרקר, בני משפחת פרוש היקרים, בני ירושלים, שיש מביניכם כאלה שהם דור 13 בירושלים, חברנו ויקירנו חבר הכנסת וסגן השר מאיר פרוש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, לפני שבועות אחדים הלך לעולמו בשיבה טובה חבר הכנסת וסגן השר לשעבר הרב מנחם פרוש, והוא בן 94. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשבת. הלווייתו של ר' מנחם פרוש, שבה השתתפו המוני בית ישראל, העידה על מסכת חייו הענפה. שכן ר' מנחם פרוש היה שם דבר. במשך שנות דור, כמעט לאורך מאה שלמה, הוא היה שם נרדף למאבק בלתי מתפשר על היהדות בטהרתה ובקדושתה. הוא היה מנקיי הדעת שבירושלים. איש ירושלים שורשי בכל רמ"ח איבריו, אדם המסור כל כולו לצורכי ציבור, ועוסק בכך כל ימיו, למן ראשית דרכו בתנועת דגל ירושלים, ובהמשך באגודת ישראל, ועד יומו האחרון. נצר גם למשפחת תלמידי הגאון, אשר עלו בשנת תק"ע, היא שנת "תקע בשופר גדול לחירותנו", לירושלים – משפחה שהקימה מוסדות רבים בירושלים, וביניהם בית-החולים "ביקור חולים", "חונן דל", "עזרת נשים" ועוד מוסדות רבים אחרים אשר הם גאוותה של ירושלים; היו בין שומרי החומות והיו כאלה אשר גם עסקו במלחמה נגד המנדט הבריטי. ר' מנחם פרוש היה סגן ראש העיר בירושלים, ממניחי התשתית לחינוך העצמאי החרדי, וכמובן כיהן בבית הזה במשך לא פחות מ-35 שנים, והיה סגן שר העבודה והרווחה. אלו רק מקצת מעלילותיו הענפות של איש יקר זה. רבים זוכרים ויזכרו לו את התעוזה והנחישות שבהן ניגש ליצחק רבין המנוח, ראש הממשלה דאז, בעיצומם של ימי הסכם אוסלו, משנחרד מן המחשבה כי קבר רחל יעבור לשליטה פלסטינית וכי לא תהיה גישה אליו ליהודים. כשדמעות בעיניו הוא נכנס לחדרו של רבין, ובקריאה הנרגשת "מאמע רוחל", שזה אמא רחל, הפציר בו שלא להסכים לכך. וכך תיאר זאת ר' מנחם פרוש לאחר מעשה: אמרתי לו – ליצחק רבין – ההחלטה נתונה בידך. תפסתי את רבין והתחלתי לבכות, ואי-אפשר היה לעצור את זה. רבין עמד דום והיה נבוך – המשיך פרוש לתאר את המעמד – הוא אמר לי: הרב פרוש, עד כדי כך אתה נרגש? השבתי לו: קבר רחל זו הנשמה שלנו, והבכיות הלכו וגברו. לא הצלחתי לעצור את עצמי. עוד באותה פגישה הודיע לי יועצו ששינו את ההחלטה למסור את קבר רחל לרשות הפלסטינית. זהו תיאור המקפל בתוכו את אישיותו: בעל לב יהודי חם, הקשור בנימי נפשו לארץ ולמורשתה, ואיש שאיננו מהסס להתעקש על הערכים המקודשים בעיניו. ראוי הוא לדברים שנאמרו על רחל עצמה: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעלתך". דמעותיך שלך, ר' מנחם, עשו את שלהן, ולפעולתך היה גם שכר של ממש. לבֵּנוּ, יקירי, לבְנוֹ וממשיך דרכו, מאיר, חבר הכנסת וסגן השר, וליתר בני המשפחה היקרים אני שולח מכאן תנחומים בשם כנסת ישראל כולה, שלא תדעו עוד צער – ונסו יגון ואנחה. בשעה זאת הייתי צריך להתלוות לר' מנחם פרוש לחניכת בית-הכנסת "החורבה" ברובע היהודי בירושלים. מנחם עוד זכה לראות אותו בתפארתו, וגם אני כילד קטן עוד זוכר אותו. הוא גם ראה את ההרס הנורא של אותו בית, הנמצא בטבורו של הרובע היהודי ונקרא "מקדש מעט". אולי בריאל-פוליטיק של אז אמרו: להר-הבית אי-אפשר לעלות, ואנחנו נבנה בית-מקדש מעט, על מנת להאדיר שמה של תורה בירושלים, שהיא בירתו של העם היהודי ואליה התפללו יהודים רבים. וכך היה אומר מנחם פרוש: שמעתי שהגאון היה אומר: לא – בתפילה – בונה ברחמיו ירושלים, אלא היה אומר בצורה מפורשת: בונה ירושלים. אני מבקש את חבר הכנסת מקלב לבוא ולהחליף אותי. אני מזמין את כבוד ראש הממשלה לשאת דברים לזכרו של ר' מנחם פרוש, ולאחריו את יושבת-ראש האופוזיציה. אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ידידי חברי הכנסת, משפחת פרוש היקרה, ובראשם חברנו, חברי חבר הכנסת מאיר פרוש, התלמוד מספר על רבן גמליאל שהחליט למנות שניים מתלמידיו לתפקידי הנהגה. הוא קרא להם לבוא, אבל הם התחמקו ולא באו. מתוך ענווה הם לא רצו לקבל את הכבוד. רבן גמליאל כעס מאוד, שלח להביא אותם אליו, ואמר להם מה שמיוחס למשה רבנו: כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם. הלוואי שכל מי שנבחר לייצג את הציבור היה זוכר את הסיפור הזה ונוהג על-פיו, אבל אני יכול לומר בבירור שרבי מנחם פרוש חי על-פיו. הוא היה שליח נאמן של הציבור שלו, עבד ועמד לרשותו יומם ולילה, בלי הפסקה, בלי חופשות, בלי הנחות ובלי מנוחה. אני לא זוכר את האיש הזה פעם אחת נח מעשייה, פעם אחת. כל פעם שפגשתי אותו הוא היה עסוק בענייני ציבור, גדולים וקטנים כאחד. הוא ייצג את הציבור בכבוד ובחוכמה, חוכמה עילאית, שהיא גם פרי האינטליגנציה הטבעית הגדולה שהוא היה מבורך בה וגם פרי ניסיון חיים. יחד עם זה, הוא הקדיש את מלוא מרצו וזמנו לבעיות הקטנות ביותר, של אשה אלמנה שזקוקה לעזרה או של חולה פלוני שזקוק לטיפול או של משפחה שזקוקה לנחמה. מאיר, כשביקרתי אותך ואת משפחתך עכשיו בשבעה, אתה סיפרת לי שממש עד רגעיו האחרונים, עד שנפל למשכב, זה מה שהוא עשה. הוא היה אומר: האם צלצלת לזה? דיברת עם פלוני? דאגת לאלמוני? מנחם פרוש היה מנהיג ציבור מהסוג שעליו דיבר רבן גמליאל – לא שררה אלא עבדות. 78 שנה עסק מנחם פרוש בעבודת ציבור. 78 שנים – אני מסופק אם יש משהו כזה בתולדות ישראל, בוודאי בזמן החדש, אבל אני לא יודע לגבי הזמן העתיק. ואני לא מכיר דוגמאות כאלה, ואולי יש כאלה, בסיפורן של מדינות אחרות. 78 שנה, כמעט 80 שנה, להיות עסוק בענייני ציבור – זה דבר לא יאומן. כמעט מחצית מהתקופה הזאת היה ופעל הרב פרוש כחבר כנסת בין כותלי הבית הזה, גם כחבר כנסת וגם כסגן שר. הוא היה לא רק שליח נאמן של הציבור שלו, הוא היה אישיות אהודה, מוערכת בעיני חברי הבית מקיר לקיר, גם אלה שקרובים לדעותיו וגם אלה שרחוקים מדעותיו. אבל לא רק באי הבית הזה הוקירו אותו. אישיות קרנה החוצה. בדרך שבה הוא ניהל את המאבקים שהיו חשובים לציבור שלו, בזכות היושר שלו, בזכות נימת דיבורו, וגם כפי שנאמר כאן, בזכות נהמת לבו, שלא פעם עלתה ונשמעה מתוך דבריו. יצא לי לפגוש אותו פעמים רבות במלון "המרכז"; הוא היה מזמין אותי הרבה פעמים, לא לדברים שהיו חשובים לו – הוא היה מזמין אותי לדברים שבעיניו היו חשובים לי. לפני שנים הוא היה פותח ואומר לי "ידידי הצעיר", ובחלוף השנים הוא ביטל את "הצעיר", אף-על-פי שזה נשאר תואר יחסי, והוא רק אמר "ידידי". אבל כל פעם שהוא היה נותן עצה, היא היתה שווה זהב. הוא היה יהודי חם ויהודי מאוד חכם. ועוד דבר, הוא היה איש ירושלים ואוהב ירושלים בכל רמ"ח איבריו. משפחת פרוש מושרשת בירושלים זה דורות. מנחם פרוש נולד בירושלים, חי בירושלים, ובמידה רבה חי למען ירושלים. ואכן, זכורה לכולנו אותה התערבות נרגשת אצל יצחק רבין, זיכרונו לברכה, למען שמירתו של קבר רחל בידי ישראל אחרי הסכמי אוסלו. שום כוח פוליטי לא עמד לימין הרב פרוש באותו רגע. מה שעמד לימינו זה רק הלב שלו, הדמעות שלו, היושר שלו, המטען היהודי שלו. הם אלה שהשפיעו על ראש הממשלה רבין לפתוח מחדש את ההסכם ולתקן את אותו פרט שנשכח. על כן, אני מבקש לנחם אתכם, אני בטוח שלא רק בשם הכנסת אלא בשם העם כולו, מאיר: בנחמת ציון וירושלים תנוחמו, בנחמת רחל אמנו, הרואה את הבנים שבים לגבולם, בנחמת ההכרה כי יש שכר לפעולתכם ולפעולתו של יקירנו, שנזכרו לעד. יהי זכרו של הרב מנחם פרוש נצור לעולמי עולמים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לראש הממשלה מר בנימין נתניהו. אני מזמין את יושבת-ראש האופוזיציה, גברת ציפי לבני, לשאת דברים. בבקשה. <ציפי לבני (קדימה):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, כמובן משפחת פרוש, חבר הכנסת מאיר פרוש, בני המשפחה, כמובן חברי הכנסת שבאו הנה היום לכבד את זכרו של חבר לשעבר בכנסת ישראל, אבל אדם שהשאיר את חותמו לא רק על הקהילה שבה הוא חי אלא על החברה בישראל בכלל. הרב מנחם פרוש ואני שייכים לכאורה לשני עולמות שונים. לפני הדיון שאלתי אנשים שהכירו אותו ועבדו אתו ובמחיצתו, שאלתי: מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש כשאומרים לכם את השם של הרב פרוש – כי בדרך כלל התשובה הראשונה זה אותו רושם שאדם משאיר על זולתו. כמה אנשים שדיברתי אתם חזרו על אותו תוכן, בעצם, במלים שונות. חלק, זה היה: גשר בין העולמות, הרגיש נוח בכל העולמות, התמצא במבחר עולמות. ואין ספק שרק יחידי סגולה יכולים לראות את העולם שבו הם חיים כחלק ממרקם רחב יותר, ולקיים דיאלוג עם אותם מרכיבים שונים בפאזל המאוד מורכב של החלקים השונים שמרכיבים את תמונת החברה בישראל. מאוד קל להפוך את המפריד לנקודת חיכוך מתמדת, והאתגר המרכזי גם שלנו היום, אתגר שעומד גם היום בפני החברה בישראל הוא איך מייצרים את אותו מכנה משותף, איך מנהלים את הוויכוח על החזון המשותף בצורה עניינית ובלי להיגרר למשברים טעונים. והרב פרוש היה כזה שדבריו נשמעו גם בוודאי בקרב קהילתו, אבל גם בקרב מדינאים ואנשי ציבור מכלל הזרמים והפלגים. דאגתו לעם ישראל, מסירותו לערכי היהדות קנו את הלב, ובראש ובראשונה דאג כמובן למסורת ישראל, ולמקומות הקדושים, וקבר רחל הרי הוא הנשמה של כולנו. כאיש מעשה פעל הרב פרוש לבניית אותן מסגרות חינוך. חרד להבטחת עולמה של תורה, הקים מוסדות חינוך מפוארים ביבנאל, בירושלים, ולצדם מעונות, בתי מגורים שיאפשרו לאותן קהילות גם להינשא ולגור, ולהתקיים באופן שמכבד את אותה קהילה. וכאן באמת בא לידי ביטוי היותו איש חסד. קטנים וגדולים שהיו פונים אליו, מתקבלים במאור פנים. תמיד טרוד בצורכי ציבור. גם כשעוברים ימים לא פשוטים עבורו, אבל בא מתוך רצון לאפשר לאותן קהילות שלעתים לא כולנו מודעים עד כמה לצורך לימוד התורה מקדישים את החיים. אבל החיים בבית לעתים יכולים להיות חיים של צפיפות ועוני, ואז צריך את אותו איש ציבור שיוכל לבוא ולעזור באותם רגעים קטנים של חסד. גם אם לא חלקנו אותה שייכות אידיאולוגית או פוליטית, הרי כיהודים אנחנו חשים קרבה בינינו. אלה הרגעים שבהם כולנו חוברים לתחושת השייכות לעם היהודי, למסורתו, לסבלו, להישגיו, להיסטוריה המשותפת שמתוכה ייבנה עתיד משותף כאן במדינת ישראל. ומתוך התחושה הזאת נוכל למצוא את תרומתו של מנהיג כמו הרב מנחם פרוש לשיח הזה, כמו תרומתו הגדולה לקהילה שבה חי. מהסיבה הזאת באתי גם לחלוק חסד של אמת, כמובן גם לנחם את המשפחה. אבל מהסיבה הזאת גם באתי להלוויה, וראיתי שם עומד עם ישראל – זקנים, גברים, נשים וטף מזילים דמעות, ואהבת ההמונים המרשימה הזאת שלא רבים זוכים בה בוודאי מעידה יותר מכול על מה שהיה בחייו. יהי זכרו ברוך. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מר יצחק הרצוג מוזמן לשאת דברים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אדוני היושב-ראש, משפחת פרוש היקרה לדורותיה, וחברנו היקר הרב מאיר פרוש, אני בעצם מייצג כבר דור שלישי של קשרים עבותים מאוד עם משפחת פרוש, והאמת שלאחרונה הגיע אחד מהצאצאים החדשים שנכנס לציבוריות החרדית, וזה כבר דור רביעי של עסקני ציבור שקשורים בעבותות עם משפחתי. לכן, אני מודה מאוד לרב מאיר פרוש על כך שזיכני בכבוד להעלות את זכרו של אביו, ר' מנחם פרוש, זיכרונו לברכה. ארבעה דברים מאפיינים, לדעתי, את מנחם פרוש. קודם כול, הוא היה עסקן ומנהיג ציבור במובן החיובי ביותר של המלה. כשאנחנו בתפילת שבת אומרים שכל העוסק בצורכי ציבור באמונה, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרו, עלתה בעיני תמיד דמותו של רב מנחם פרוש. מדוע? כיוון שהוא עסק בצורכי ציבור באמונה. אמונה זה בעצם היה סוד קיומו. אמונה בכל דבר שהוא עשה, ואמונה בצורכי הציבור בכללותו. דיברו קודמי בצורה מאוד יפה על קשת המעשים האדירה של ר' מנחם פרוש: בתי-חולים, גמילות חסדים, משפחות ויחידים, ישיבות, פעילות בתפוצות, חינוך יהודי, תקשורת בכל המובנים, חקיקה, ייצוג כלל הציבור במוסדות שונים. אני יכול לומר כמי שיושב בכיסאו, כיוון שהוא שימש תקופה ארוכה סגן שר העבודה והרווחה בתקן של שר, והיה לדעתי בין הבודדים מהציבור החרדי שישבו סביב שולחן הממשלה, שבמשרד הרווחה זוכרים אותו מאוד לטובה כאדם שהיה קרוב מאוד לרחשי לב הציבור, כמי שדאג בצורה אישית לנזקקים, לאנשים מודרים, לאנשים חלשים ועניים ולמשפחות מרובות ילדים. בכל אלה ואחרים הוא זכור כאדם שצורכי הציבור באמונה היו קודש ונר לרגליו. ולכן גם אני חושב שהקדוש-ברוך-הוא שילם שכרו, שכרו במשפחה מפוארת, בשושלת שעושה כל העת וכל הזמן למען הציבור בכללותו. המאפיין השני הוא, שהוא היה חרדי במובן חרדה. תמיד היה חרד לקדושת המחנה וטהרתו. אני זוכר שאבי זיכרונו לברכה סיפר לי איך יום אחד הוא קיבל טלפון בהול מר' מנחם פרוש, וחשב שיש משבר קואליציוני. הגיע מנחם פרוש לבית הנשיא, והראה לו מודעות תועבה בעיתונים, ואמר לו: אנחנו חייבים להיאבק בתועבה בעיתונים, ויהי מחנך טהור. זה היה דבר שהיה חשוב לו מאוד. הוא, כמובן, היה חרד למיעוט החרדי, שהלך ובנה ביטחון עצמי והשתנה מאוד ברבות השנים, לעולמה של תורה, לעולם הישיבות, והיה לו חלק מכריע בדיאלוג בעיצובה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בעצם הייתי אומר שהוא היה האדם המוביל ביותר בדיאלוג הזה תקופה ארוכה, שכן עולם הישיבות לא ידע כיצד להתמודד עם המדינה החילונית שנוסדה וכיצד להגיע לפשרות והבנות. ומנחם פרוש הבין גם הבין בעבודתו בכנסת יחד עם עמיתיו כיצד ובאיזה צורה לבנות גשרים, כיצד להתמודד עם שאלות קשות של מדינה והלכה שמלוות אותנו עד עצם היום הזה. כך הוא גם בנה גשרים לדוד בן-גוריון בזמנו, ועסק בנושאים שנוגעים מאוד לשלבים הראשונים של המדינה בכל הסוגיות שקשורות לדת ומדינה. האלמנט השלישי – ר' מנחם פרוש תמיד היה עוצר אותי ואומר לי: אל תשכח, אני מפא"יניק. תמיד היה אומר: אני מפא"יניק, עם חצי חיוך, במובן זה שהוא ראה את עצמו כמייצג הזרם המרכזי שידע להבין את הגבולות שבתוכם אנחנו חיים, לא לקחת וללכת בייקוב הדין את ההר. מעשי מאוד, ענייני מאוד. ידע גם להתפשר למרות שהוא מרעים בקולו. בונה בריתות היסטוריות עם דוד בן-גוריון, עם מנחם בגין, עם טדי קולק – כולם זכרם לברכה. והאמת, שהוא גם סבל בשל היותו מפא"יניק, כיוון שלא מעט פעמים בשולי המחנה החרדי תקפו אותו קיצונים על כך שהוא הגיע לפשרות והלך לדרך האמצע. הוא היה מודע אולי יותר מכולם לעימות הפנימי בעולם החרדי על הצורך להבין שיש להגיע לשינויים בחיים כדי להוביל אותם לחיים פרודוקטיביים תוך כדי שמירת אוהלה של תורה. האלמנט הרביעי – הוא היה בן-אדם. תמיד מסביר פנים, חייכן, מלא הומור תמיד. זיכרונותיו, שהם שישה כרכים עמוסים שבהם הוא מגולל את תולדות עם ישראל ב-50 שנים האחרונות, הם סאגה מרתקת של תקומתה של המדינה, של המאבק, של החורבן הנורא בשואה של עולמה של תורה, תקופת מסה של אומה שללא ספק מנחם פרוש היה אלמנט מרכזי בה. הכנסת נפרדת היום ממנחם פרוש כמו שעם ישראל נפרד ממנו, אבל זכרו יינון בנו תמיד. ואני חושב שגם המורשת שהוא הותיר אחריו, של הידברות, של עסקנות ציבורית למען צורכי הכלל, תלווה אותנו לתמיד. יהי זכרו הנאצל ברוך. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. בנו, ממשיך דרכו, סגן שר החינוך חבר הכנסת הרב מאיר פרוש, מוזמן לשאת דברי הספד. בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה ומכובדי שרי הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, עמיתי חברי הכנסת, מוקירי זכרו של אבי מורי – אני רואה כמה מהם עכשיו ביציע – בני משפחה יקרים, הקונסול הכללי של ארצות-הברית מיסטר אנדרו פרקר, חברי הכנסת, ראשית, תודה לדוברים על הדברים שנאמרו מעומק הלב. אתנצל מראש, את דברי עכשיו אני נושא בהתרגשות כי בלבי כאב גדול על פטירתו של אבי מורי זיכרונו לברכה. היתה לי זכות להיות בקרבתו, לא רק כבן אלא בעיקר בקרבה נפשית, וללוות אותו במסכת חייו הציבוריים העשירה. ידעתי בכל השנים שאבא זכה להוקרה בכל שדרות הציבור. הרבו להחמיא לאישיותו ופועלו, החל כמובן מגדולי התורה והחסידות, דרך ראשי ממשלות ישראל, ועד עמך, יהודים שאינם נושאים תארים. הוא זכה לכבוד גם מיריבים פוליטיים מכל קשת הדעות, וכאן בכנסת אמרו עליו שהוא פרלמנטר מוערך, מימין ומשמאל לבית. אך בימי השבעה, אני חייב להודות שהופתעתי מהמספר הרב של חברי כנסת ואישים פוליטיים, בעבר ובהווה, שבאו לנחם אותנו, והם הרעיפו על אבא תשבחות, דיברו עליו בסופרלטיבים מפליגים ושמות תואר בדרגתם הגבוהה ביותר. 35 שנים הוא שירת את העם, גם מהכנסת, ברובן מטעם סיעת אגודת ישראל, ובחלקן מטעם סיעת יהדות התורה, המשותפת לאגודת ישראל ודגל התורה. היו מי שזכרו את נאום הפרידה שלו מהכנסת בתום 35 שנות פעילותו כחבר כנסת, כיושב-ראש ועדה, כסגן שר במעמד שר. עלעלתי ב"דברי הכנסת", ובידי הסטנוגרמה מאותה ישיבה, מיום י"ח בתמוז התשנ"ד, 27 ביוני 1994. היושב-ראש דאז, פרופסור שבח וייס, אמר בין היתר את הדברים הבאים: "חבר הכנסת מנחם פרוש הוא אחד מוותיקי הבית, מהאנשים המנוסים בחיים הציבוריים והפרלמנטריים במדינה, איש שמצטיין בחוש ציבורי, באחריות רבה מאוד, חבר כנסת שהוסיף לבית גוון ייחודי, 'פרושי' מיוחד, וזכה לכבוד ולהערכה מכל חלקי הבית". דברים דומים, איש איש בסגנונו, שמענו גם היום מעל במה זו. בנאום הפרידה שלו חשף אבי מורי את גישתו האישית לחיים הפרלמנטריים, ואני מצטט מנאומו: למרות הבדלי השקפה עמוקים – כך הוא אמר – וחרף המאבקים המתמידים למען ערכינו המקודשים, קיימתי יחסי ידידות כמעט עם כל חלקי הבית. וישנם מבין חברי הבית שאני חש את הידידות הכנה שלהם כלפי, והם בוודאי חשים את הידידות החמה שלי אליהם. למעשה, בעצם קיום יחסים אישיים טובים, זכינו – כך הוא אמר – להיענות שלהם, זכינו שיבינו את מהות מערכותינו למען הערכים הקדושים ליהדות. אם כן, זו היתה לכאורה דרכו, בנועם ובהדר. הגמרא במסכת מכות אומרת: "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו". כלומר, אדם יכול לבחור בדרך שבה הוא רוצה ללכת. ועם זאת, נשא אבי זיכרונו לברכה גם נאומים חריפים ונקט גם צעדים דרסטיים יוצאי דופן, לדוגמה, כאן מעל הדוכן. הוא השליך מעל הדוכן את ספר התפילות הרפורמי משום שנמחקו ממנו המלים הקדושות "ציון וירושלים". או דוגמה נוספת, כאשר חברת הכנסת אלוני כינתה את המתפללים בכותל המערבי "עובדי אלילים" – כך היא קראה להם – תשובת אבי מורי היתה מיניה וביה, תשובה מהירה ללא היסוסים: "עפרא לפומיה"; מילולית זה לקוח ממסכת בבא בתרא. אם כן, כדברי קהלת: אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. אדוני היושב-ראש, כאשר אבי נפרד מהכנסת הוא הודיע שאין בכוונתו לצאת לגמלאות והוא אכן לא פסק מפעילותו הציבורית, אף לא ליום אחד. ואם נסכם, אדוני ראש הממשלה, למעלה מ-81 שנים רצופות הוא היה נאמן לשליחותו. היהדות, ובמיוחד היהדות החרדית, היתה שיחתו כל היום והרבה משעות הלילה. הוא תמיד חש, כנאמר במקורותינו, כי יש לשאת את העם הזה כפי שנושא מיילד את הרך הנולד. כלומר, ללא רגע של היסח דעת, ללא רפיון ידיים, שמא התינוק ייפול וחלילה ייפגע. היהדות החרדית היתה בבת עיניו, הוא ידע את כל מכאוביה ובעיותיה, כל מה שהתרחש בכל אתר בתפוצות ישראל עבר דרך לבו ודרך מוחו. הדאגה ליהדות החרדית היתה תמצית חייו. לא נמנה כאן את כל המאבקים שהוביל כמנהיג, או שהיה מעורב בהם, אך די אם נציין בראשי פרקים כמה מאלה, כמו את ייסוד החינוך העצמאי, את ביסוס החינוך החרדי, חיזוק עולם הישיבות, כולל הסדר דחיית גיוסם של מי שתורתם אומנותם, הפטור לבנות דתיות משירות צבאי – שהוא, כפי שהרבנים קבעו, ייהרג ואל יעבור מבחינה הלכתית – המאבקים הסוערים למען קדושת השבת, המאבקים נגד התערבות בג"ץ בנושאי ההלכה. עמיתי חברי הכנסת, אבי זיכרונו לברכה, בן לאביו רב הזכויות הרב ר' משה, זיכרונו לברכה, היה גאה בהיותו דור שישי בירושלים מצד משפחת פרוש – ואמר כאן קודם היושב-ראש, מצד משפחת ריבלין הרבה יותר. תמיד הדגיש שאבות אבותיו עלו לארץ-ישראל שנים רבות לפני שהרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון. כאחד ששאב את תעצומות נפש מהמנהיג הבלתי נשכח, הרב ר' משה בלוי זיכרונו לברכה, הוא גם נשא בגאון את תואר הכבוד איש תנועת אגודת ישראל, משחר ילדותו. זו התנועה המפוארת שהוקמה על-ידי גדולי התורה והחסידות בדור הדעה, זו התנועה בעלת הזכויות ההיסטוריות בעם ישראל. תמיד ציין אבי מורי את המעיין שממנו שאב אמונה ואנרגיות בשליחותו הציבורית – אלה הם גאוני ישראל, זכותם תגן עלינו. הוא היה, בכל שנות פעילותו, שלוחם הנאמן ויד ימינם של מרנן ורבנן, והוא פעל תמיד, כמובן, על-פי הוראותיהם. אדוני היושב-ראש, כמי שמאמין בצו "ישראל ערבין זה בזה", הוא השיג הישגים גדולים בתחום החברתי, כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, כסגן שר העבודה והרווחה, והיו לו יחסים מעולים אישיים עם כל ראשי הממשלות. והוא עשה זאת למען התורה, למען עם ישראל ולמען ארץ-ישראל. שאלתי פעם את אבא זיכרונו לברכה: מהי תפילתך העיקרית לריבון העולם? והוא ענה לי: יש בעיקר שתי תפילות, האחת: "יהי השם אלוקינו עמנו כאשר היה עם אבתינו, אל יעזבנו ואל יטשנו"; השנייה: "כי אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד". נייחל ששתי התפילות יתקבלו במרום, ואבי מורי, זיכרונו לברכה, יהיה לנו מליץ יושר בשמים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. בדברי הערכה אלו אנחנו מסיימים ישיבה מיוחדת לציון זכרו של יקירנו, חבר הכנסת לשעבר הרב מנחם פרוש, זכר צדיק לברכה. בזה אנחנו שולחים תנחומים למשפחה היקרה, לבנים, לנכדים, לנינים ולעשרות בני הנינים, למכירים ולידידים. יהיה זכרו ברוך. תודה רבה. נעשה הפסקה קלה במעבר לסדר-היום הרגיל. (הישיבה נפסקה בשעה 19:57 ונתחדשה בשעה 19:58.) <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35), התש"ע–2010> [מס' מ/407; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 4107; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, לפני שאנחנו ממשיכים בסדר-היום, יש לי הודעה, אני מבקש תשומת לב חברי הכנסת. הקואליציה והאופוזיציה הגיעו להסכמות בקשר לדיון בחוק ברית הזוגיות. אלה ההסכמות: 80 דקות סיעת קדימה, 40 דקות סיעת חד"ש, 40 דקות סיעת מרצ. ההצבעה לא תהיה לפני השעה 23:00. לכן נקיים את הדיון לאחר הצעת חוק הבטחת הכנסה. אני מזמין – אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, נא לעלות לדוכן הכנסת ולהציג את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור להצבעה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35), התש"ע–2009, הצעת החוק ממשלתית המתקנת מספר נושאים בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א–1980. מוצע לתקן את אופן חישוב שיעור הגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, המשתלמת לאדם עם מוגבלות אשר מועסק ב"שוק הפתוח" או במפעל מוגן, אשר זכאי לשכר מינימום מותאם, שנקבע לגביו בהתאם ליכולת העבודה שלו, על-פי הוראות תקנות שכר מינימום (שכר מותאם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת), או לתגמול כמשתקם. בחישוב שיעור הגמלה המשולמת לזכאי נלקחות בחשבון כל הכנסותיו, ברם סעיפים 12, 12א ו-12ב לחוק הבטחת הכנסה קובעים מהם הסכומים שינוכו מהכנסתו של הזכאי לצורך חישוב שיעורה. מוצע להגדיל את שיעור הניכוי לאדם עם מוגבלות המועסק כאמור ל-13% מהשכר הממוצע ליחיד ו-17% מהשכר הממוצע אם יש לו בן או בת זוג, במקום 5% מהשכר הממוצע ליחיד ו-7% מהשכר הממוצע אם יש לו בן או בת זוג, הקבוע כיום בחוק. הגדלת שיעור הניכוי – הדיסריגרד – תביא להגדלת שיעור הגמלה המשולמת לאנשים עם מוגבלות המשולבים בעבודה, ותהווה משום תמריץ נוסף לאנשים עם מוגבלות, שיקדם את שילובם בעולם התעסוקה. מוצע לקבוע כי עילת הזכאות לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה לגבי מי שהיה במאסר, תחול לגבי מי שריצה שישה חודשי מאסר רצופים לפחות – שישה חודשי מעצר או מאסר או שניהם במשך תקופה רצופה של שישה חודשים. מוצע להרחיב את עילת הזכאות של מי שהיה במעצר בית, כך שיכלול גם את מי ששוחרר בערובה ונקבע לגביו איסור יציאה ממקום מגוריו, אשר לדעת המוסד לביטוח לאומי מונע ממנו להשתלב בעבודה. כמו כן, מוצע להרחיב את עילת הזכאות של "ילד נטוש", שמוגדר כ"ילד שהורהו נטש אותו בישראל ובלבד שאחד מהוריו הוא תושב ישראל או ילד שהורהו הוא תושב ישראל שנטש אותו בישראל והורהו השני נפטר, נעדר או שאינו מתגורר עמו ונבצר ממנו דרך קבע מלמלא חובותיו כלפי הילד", כך שיכלול גם ילד, תושב ישראל, אשר הורהו התושב אינו זכאי לגמלה בהיותו אסיר או עצור לתקופה העולה על 30 יום, והורהו השני אינו תושב ישראל אך נמצא עמו בישראל. אני רוצה להודות לשר יצחק הרצוג ולאנשי משרדו, לאנשי הביטוח הלאומי ולצוות המשפטי בראשותה של ג'ודי וסרמן ולצוות הוועדה ולעוזרי הפרלמנטריים, שעבדו וסייעו בהבאת חוק זה לקריאה שנייה ושלישית. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. נאפשר לך להגיע למקומך ונעבור להצבעה בקריאה שנייה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–8 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 18, נגד – אין, נמנע – אין. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, האם אנחנו יכולים לעבור להצבעה לקריאה שלישית? הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 35), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 20, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הודעה שמחייבת הצבעה – נדמה לי שוב, אדוני היושב-ראש, נדמה לי ששוב אין שר במליאה. אה, ישנו. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, י' באדר התש"ע, 24 בפברואר 2010, להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט את הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת נסיבות הטרדה מינית והארכת תקופת התיישנות), התשס"ט–2009 –פ/1448/18 – הצעת חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואת הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הדרכה רוחנית, התיישנות ומוסדות חינוך), התש"ע–2009 – פ/1702/18 – הצעת חבר הכנסת זבולון אורלב, לשם הכנתן לקריאה ראשונה. יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה ביקשה להעביר את הצעות החוק הנ"ל לדיון בוועדה לקידום מעמד האשה, מן הנימוק שנושא ההצעה נמצא במסגרת סמכותה של הוועדה לקידום מעמד האשה. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט נתן הסכמתו להעברת הצעות החוק לדיון בוועדה לקידום מעמד האשה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות החלטתה ולהעביר את הצעות החוק האמורות מוועדת החוקה, חוק ומשפט, לדיון בוועדה לקידום מעמד האשה, לשם הכנתן לקריאה ראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. הדבר מחייב הצבעה, אדוני. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, אדוני. חברי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההודעה. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת נסיבות הטרדה מינית והארכת תקופת התיישנות), התשס"ט–2009, ואת הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הדרכה רוחנית, התיישנות ומוסדות חינוך), התש"ע–2009, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד – 9, נגד – אין, נמנע – אין. ההודעה התקבלה. <הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010> [מס' מ/445; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ט, עמ' 3696; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לרגע היסטורי. אני גאה להציג את הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט הריני מתכבד להציג לכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010. הצעת החוק באה לפתור בעיה של מספר אנשים שהם חסרי דת. כיום אנשים חסרי דת אינם יכולים להינשא ולהקים משפחה בישראל, וזוהי זכות שצריכים לדאוג להגשים להם אותה. <רוברט טיבייב (קדימה):> יש לך נתון כמה הם? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. יש בארץ 60,000 חסרי דת, שמתוכם כמה מאות נישאים כל שנה. אני אקדים ואומר מייד, חבר הכנסת טיבייב, החוק הזה אינו החוק שפותר את הבעיה בכללותה. אין בכלל ספק. החוק הזה הוא סדק, אבל הוא פותר בעיה של, בוא נאמר, 300 איש בשנה. וה-300 איש האלה לא צריכים שנדאג להם? האם ה-300 איש הללו, אנחנו צריכים להשאיר אותם תלויים באוויר? הבית הזה מחוקק לפעמים חוקים ל-20 איש, וכולם שמחים. ולכן אני אומר, גם אם אני מחוקק את החוק הזה רק ל-300 איש או ל-200 איש או ל-100 איש – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הבעיה שהבטחת ל-300,000. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי, אתם רוצים להתחיל עם קריאות הביניים כבר עכשיו? אני אענה על הכול, אני מבטיח לכם. תנו לי להציג את החוק, ואני מבטיח לכם, יהיו תשובות לכול. <היו"ר אלכס מילר:> רבותי חברי סיעת קדימה, לפי הפתק שיש ברשותי קיבלתם 80 דקות לדיון על העניין הזה. <שלמה מולה (קדימה):> קיצרנו ל-80. <היו"ר אלכס מילר:> קיצרתם ל-80 דקות. אז יש לכם מספיק זמן להתייחס לעניין. תנו בבקשה ליושב-ראש הוועדה לדבר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> על-פי הצעת החוק, בני-זוג חסרי דת שמסכימים לבוא בברית הזוגיות יערכו ברית זוגיות בפני רשם הזוגיות ויירשמו במרשם הזוגיות בהתקיים התנאים המפורטים בחוק: הם בני 18, הם תושבי ישראל, הם רשומים כחסרי דת והם אינם קרובי משפחה ונשואים זה לזה או למישהו אחר. הסמכות לדון בכל הנושאים שקשורים לברית הזוגיות תהיה לבית-משפט. אדם שכשיר להתמנות כשופט של בית-משפט ימונה להיות רשם הזוגיות, משום שיהיו לו סמכויות שהן מעין שיפוטיות. כאשר תוגש בקשה להירשם, ייבדק הדבר בבית-הדין הדתי, אם האנשים האלה אינם שייכים למי מהדתות הקיימות במדינת ישראל. <רוברט טיבייב (קדימה):> אתה שלם עם ההצעה הזאת? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> החוק קובע שאם תוך 90 יום אין תשובה, הרי רואים את זה כאילו הוסכם שהם יירשמו בברית הזוגיות. יהיה פרסום – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – <היו"ר אלכס מילר:> מספיק, חבר הכנסת טיבייב, מספיק. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת דודו רותם, יש לך – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי, יש לי בקשה. אני יודע להסתדר עם חבר הכנסת טיבייב, אני יודע להסתדר עם חבר הכנסת אילטוב, אני אסתדר עם כולם. <רוברט טיבייב (קדימה):> עם נסים זאב? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אסתדר גם עם נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אתי כולם יסתדרו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי, כשם שהיום קיים המצב שכאשר אדם נרשם לנישואים מתפרסמת הודעה פומבית ואפשר להגיש התנגדות, אותו דבר יקרה בברית הזוגיות: תפורסם הודעה על מנת שיהיה אפשר להתנגד. אני יודע שיש טענות שאומרות: מה פתאום אתם מפרסמים וכל אדם ידחוף את האף שלו. זו אחת ההסתייגויות שהוגשו. רבותי, גם היום, בנישואים הדתיים שקיימים במדינת ישראל יש פרסום מי נרשם לנישואים, ואפשר להתנגד. אין בזה חידוש. זה לא שינוי לעומת המצב הקיים למי שבא היום להינשא. <שלמה מולה (קדימה):> האם אתם שקלתם לתמוך באחת ההסתייגויות שלנו? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת מולה, עוד לא שמעתי מה ההסתייגויות שלכם, אתה כבר רוצה שאני אדע אם אני תומך בהן או לא תומך בהן? <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו סומכים עליך שאתה יודע אותן לפרטי פרטים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בני-זוג שנרשמו והחליטו להתיר את ברית הזוגיות ביניהם יגישו בקשה לרשם והוא יבדוק אם אכן המסמכים מתאימים וימחק אותם מהרישום. בני-זוג שיירשמו בעצם יקבלו את כל הזכויות הנתונות לבני-זוג נשואים. אני ער לביקורת, רבותי. אני ער לביקורת שהתחייבנו ליותר מכך ואנחנו בעצם פותרים חלקית את הבעיה, ויש כאלה שאפילו יגידו, ואני ראיתי – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אז אנחנו אתכם, אנחנו מוכנים לעזור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת אורון, גילאון וניצן הורוביץ, היא לשנות את שם החוק ל"הצעת חוק חסרת תכלית, מוטעה ומטעה". בכל הכבוד, אני אינני מסכים. אכן נכון, אני רוצה לפתור את הבעיה בכללותה. הצעת החוק הראשונה שהוגשה בכנסת השמונה-עשרה וקיבלה את המספר פ/1/18 היא הצעת חוק ברית הזוגיות של ישראל ביתנו, הרחבה ביותר שאפשר. <חיים אורון (מרצ):> לא, לא, לא. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סליחה, אתה צודק. סליחה, חבר הכנסת אורון צודק, אפשר היה להרחיב אותה יותר. היא הרחבה ביותר באשר לבני-זוג שהם גבר ואשה. באמת רחבה לגמרי. אבל יש נסיבות שגורמות לכך שאתה צריך לעבוד בצורה חכמה אם אתה רוצה להשיג את המטרה. רבותי, אנחנו חתמנו הסכם קואליציוני, והקואליציה קבעה שבשלב ראשון אנחנו נעביר את החוק הזה, ותוך 15 חודש אנחנו – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אתה יודע שאני מאוד מכבד אותך. לא יהיה שלב שני. לא יהיה, אנחנו יודעים את זה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת טיבייב, היו כאלה שגם לא האמינו בשלב הזה. לפני שעה אמרו לי שגם זה לא יעבור. היו כאלה שאמרו לי שגם הגיור לא יעבור. ואני אומר לכם, רבותי, אם זה לא יעבור בתוך שנה, החוק הרחב, אז תבואו אלי ותגידו לי שלא פרעתי את החוב. אני מודיע לכם, הוא יעבור. ואני מבקש מכם, רבותי חברי האופוזיציה, בואו נעשה את הסדק. אתם יודעים, לפעמים כשמצליחים לעשות סדק ומכניסים לספר החוקים את המושג הזה שנקרא "ברית הזוגיות", יש גם גופים אחרים שעוזרים להרחיב את זה לפעמים. אבל בואו נתפוס את ההזדמנות, משום שאתם יודעים היטב שיש כאן כאלה, כולל חברי קואליציה, שמתנגדים לחוק הזה, והם יעשו כל מאמץ להפיל גם את החוק הזה. אני פונה אליכם, אל תשתפו אתם פעולה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אז מה אתם עושים בקואליציה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת טיבייב, אני אסביר לך אחר כך, כי אני לא רוצה לעשות את זה על הזמן שלך, למה אני בקואליציה. לכן, חברי הבית, אני מבקש לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון – הצגת ההסתייגויות של חברי הכנסת על-פי ההסכמה שיש בין הקואליציה לאופוזיציה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. 20 דקות, אדוני, לרשותך. לאחריו – חבר הכנסת חיים אורון. גם לאדוני 20 דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה, אדוני. אני אסביר מדוע אנחנו מתנגדים לחוק הזה ומדוע ארגונים רבים שעוסקים בשוויון אזרחי בישראל ובסוגיות של דת ומדינה מתנגדים לחוק הזה של ברית זוגיות לחסרי דת. אני קודם כול רוצה להביא את הנתונים בפני הכנסת. על-פי הממ"מ, מרכז המחקר והמידע שלנו, של הכנסת, החוק הזה יהיה רלוונטי – אני לא אומר אם הוא יהיה טוב או רע, תיכף נדבר אם הוא יהיה טוב או רע – אבל הוא יהיה רלוונטי רק לכ-150 זוגות בשנה, שהם כ-3.5% מכלל מנועי החיתון בישראל. רק הקבוצה הזאת – בכלל החוק הזה נוגע לה. זאת אומרת, עבור כל השאר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> יושב-ראש הקואליציה טען שזה רבע. עד כמה אתה יודע לבסס את הטענה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, לא, לא. היות שמדובר בהסדר שבו שני בני-הזוג צריכים להיות חסרי דת, שני בני-הזוג, הרי ברוב הבקשות לנישואים בישראל של חסרי דת אחד מבני-הזוג חסר דת והשני הוא יהודי, או שהוא בן דת אחרת, ולכן הסידור הזה לא חל. המספר של שני בני-זוג, של זוגות ששני בני-הזוג הם חסרי דת – מדובר בכ-150 זוגות בשנה, 3.5% מכלל מנועי החיתון בישראל. לקבוצה הזאת בלבד החוק רלוונטי. כשאני אומר רלוונטי, אני לא אומר טוב או רע, אני אומר רלוונטי. זאת אומרת, עבור כל שאר הזוגות ההצעה הזאת חסרת ערך. ותיכף נדבר מה לגבי אותם זוגות, כי אמר חבר הכנסת רותם שהוא מודע לכך שההצעה תופסת לגבי מספר קטן מאוד של אנשים, אבל לגביהם הוא טען שיש בה שיפור או התקדמות או תועלת. אנחנו טוענים שגם הזוגות הללו, ששניהם חסרי דת – ותיכף נסביר כאן מה ההליך שבעצם צריך אותו חסר דת, או בעצם שני חסרי הדת, לעבור כדי לזכות לרישום הזה כברית זוגיות – אנחנו טוענים שגם הזוגות האלה, המעטים מאוד, שיירשמו בהליך הזה, לא יזכו למלוא הזכויות שניתנות לזוגות נשואים, ואפילו לא לידועים בציבור. זאת אומרת, אנחנו אומרים – וזה לא רק אנחנו, אני מדבר פה גם בשם הפורום לבחירה חופשית בנישואים, שמאגד עשרות ארגונים שפועלים בעניין הזה – שהצעת החוק הזאת רק מחמירה את הפגיעה במנועי החיתון, ולכן אנחנו קוראים לשים סוף לעוול הזה ולאפשר מסלול של נישואים אזרחיים אמיתיים לכולם. מדוע בעצם ההצעה הזאת מרעה את מצבם של חסרי הדת בישראל? קודם כול, אני רוצה להסביר שחסר דת, אין כוונה כאן למישהו שאיננו יהודי. הוא יכול להיות בן לדת אחרת, ולאחד כזה יש פתרון בבתי-הדין הדתיים, אם זה בבית-הדין המוסלמי-השרעי ואם זה בבתי-הדין של העדות הנוצריות השונות. אנחנו מדברים על אנשים שמוגדרים כחסרי דת. למשל, אצל רבים מהעולים מברית-המועצות לשעבר האב הוא יהודי, האם אינה יהודייה, ולכן הם באים הנה מכוח חוק השבות, אבל הם אינם מוגדרים כיהודים, אלא הם מוגדרים כחסרי דת, והם מנועי חיתון במדינת ישראל, מה שעומד בניגוד לזכות הכי בסיסית שמדינה צריכה לאפשר לאזרחים שלה – הזכות לנישואים, הזכות להקים משפחה. כדי שאחד כזה יוכל לזכות ברישום על-פי הצעת החוק הזאת, של ברית הזוגיות לחסר דת, הוא צריך למצוא עוד אחד שהוא חסר דת, כי כשהוא בא בקשר למשל עם יהודי או עם נוצרי, הוא לא יכול לזכות בסידור הזה של חסר דת. כדי שהוא יוכל להירשם במסגרת ברית הזוגיות לחסרי דת, הוא צריך לעבור הליך בבתי-הדין הדתיים. מי שחשב שהחוק הזה פוטר את חסרי הדת מהוויה-דולורוזה בבתי-הדין הדתיים, טועה ומטעה. הוא ראשית צריך לעבור בבית-הדין הרבני היהודי ולקבל ממנו אישור שהוא גוי גמור. זאת אומרת, אם אנחנו חשבנו שאנחנו כאן נוציא את חסרי הדת וניתן להם איזשהו פתרון, בעצם אנחנו רק מחזירים אותם אל בית-הדין הרבני ונותנים עוד סמכות לבית-הדין הרבני, סמכות שלא היתה לו – סמכות להכריז על אדם כגוי גמור. אני רוצה שחברי הכנסת מישראל ביתנו והציבור שהם מייצגים ידעו, שכשהם ירצו לבוא בהסדר הזה של ברית זוגיות לחסרי דת, הם יצטרכו ללכת קודם כול לבית-הדין הרבני ולעבור הליך שהוא הליך משפיל, חסר תקדים, שלדעתי אין בו שום כבוד ושום תועלת, שבו הם יוכרזו כגויים גמורים. אבל זה לא סוף הדרך. לאחר שהם יעברו את ההליך הזה בבית-הדין הרבני, שיקבע שהם אכן גויים, הם יצטרכו, במידת הצורך, לעבור הליך דומה גם בבית-דין דתי אחר. עכשיו, אנשים בארץ לא יודעים, וחושבים שכשאומרים בית-דין דתי זה רק בית-דין רבני. לא, יש מערכת שלמה של בתי-דין של העדות הנוצריות, למשל. במקרה הזה, למשל, יצטרכו ללכת לבית-הדין האורתודוקסי של הכנסייה האורתודוקסית וגם שם הם יצטרכו לעבור הליך כזה, שבו בית-הדין האורתודוקסי – אגב, במאמר מוסגר, אני קורא לחברי הכנסת לחפש מהי הכתובת של בית-הדין האורתודוקסי בישראל, מהו מספר הטלפון של בית-הדין הזה, איך אפשר לבוא במגע עם האנשים שיושבים בבית-הדין האורתודוקסי. אני אומר כאן שמדובר בכמרים דוברי יוונית וההליכים שם הם פשוט איומים ונוראים. אותו זוג חסר דת יצטרך לעבור הליך דומה בבית-הדין הנוצרי האורתודוקסי, שיקבע שהם אינם נוצרים אורתודוקסים. ואז, ורק אחרי ההליכים האלה, שיכולים לקחת זמן רב, וכאמור תוך מסכת של השפלות, הם יהיו מתאימים לבוא בהליך הזה של ברית הזוגיות לחסרי דת. הם יבואו ויירשמו אצל אותו רשם כברית זוגיות לחסרי דת, אבל אף-על-פי שעברו את כל הדרך, הזכויות שמהן נהנה זוג נשוי מייד עם הנישואים לא יחולו עליהם. בחוק נאמר שהזכויות שמוקנות לזוג נשוי במדינת ישראל יחולו על אותם זוגות של חסרי דת בברית הזוגיות רק אחרי שנה וחצי. ואני שואל: למה שנה וחצי? אם מדובר כאן בהכרה בזוגיות של חסרי דת והם עברו את מסכת הייסורים בבית-הדין הרבני ובבית-הדין הנוצרי וקבעו שהם לא יהודים והם לא נוצרים והם חסרי דת והם נרשמו, למה אז הם צריכים לחכות שנה וחצי כדי ליהנות מהזכויות של זוג נשוי? מדוע ברית הזוגיות הזאת לחסרי דת לא תחול למשל על ענייני קבלת אזרחות, כלומר ענייני הגירה, או ענייני אימוץ, למשל? זאת אומרת שאנחנו לא רק מכניסים את חסרי הדת – המסכנים, אני צריך להגיד, כי המערכת מתייחסת אליהם בצורה לא ראויה – לתוך איזשהו גטו משפטי, איזושהי ערוגה צרה כזאת, קאסטה נפרדת, אלא אנחנו גם לא מכירים בזוגיות הזאת כשוות ערך לנישואים. חמור מכך, היום, בגלל הבעיה שקיימת, בתי-המשפט לאורך השנים הכירו במוסד שנקרא "ידועים בציבור". היום גם על זוג שחי ללא נישואים בכלל חלות זכויות רבות, מתוקף היותם ידועים בציבור. אנחנו מאוד חוששים שברית הזוגיות לחסרי דת תיצור הסדר משפטי שלילי עבור אותם אנשים ותשלול מהם גם את ההכרה ואת הזכויות של ידועים בציבור, ובכך תרע את מעמדם. זאת אומרת, הכוונה כאן לתת פתרון – במירכאות, כביכול – לחסרי הדת, שמרע את מצבם של חסרי הדת, מכניס אותם לקאסטה נפרדת, שם אותם במדרג הרבה יותר נמוך מבחינת הזכויות בהשוואה לזוגות נשואים ואפילו בהשוואה לזוגות שהם ידועים בציבור. עכשיו, כשאנחנו מסתכלים על מצב כזה ושואלים: אם כך, אז מדוע הביא חבר הכנסת רותם את ההצעה הזאת? הרי בישיבות אתו בוועדת החוקה הסברנו את העניינים האלה, הסברנו שההצעה רק מחזקת את הממסד הדתי, הסברנו שההצעה רק מרעה את מעמדם של חסרי הדת. חסרי דת שפונים אלי – ואני אומר לכם – אני אומר להם: עדיף לכם לא להיכנס להסדר הזה של ברית הזוגיות; תחיו אחד עם השני כידועים בציבור, יהיו לכם יותר זכויות מאשר אם תירשמו כחסרי דת לפי ברית הזוגיות. אני אחסוך מהם את נתיב הייסורים בבתי-הדין הדתיים השונים. אז כשאנחנו עומדים כאן ושואלים: אם כך, מדוע הביאו חבר כנסת רותם וסיעת ישראל ביתנו את ההצעה הזאת, שרק מרעה עם חסרי הדת – אנחנו מגיעים למסקנה, שהיא מסקנה בלתי נמנעת. אדוני השר, אמר חבר הכנסת דודו רותם שזה דיון היסטורי ויש כאן נגיעה בשאלות של סטטוס-קוו ובשאלות של דת ומדינה, ואני רוצה לומר שהנגיעה היחידה של הסיפור הזה היא נגיעה של ספין פוליטי. הבטיח אביגדור ליברמן לציבור העולים מברית-המועצות שהוא ייתן להם נישואים אזרחיים והוא יעשה להם הקלות בגיור. ואז הביא, אחרי כל הפיתולים של השנה האחרונה, את ההצעה הזאת של ברית זוגיות לחסרי דת, שרלוונטית לקומץ שבקומץ מאותם עולים מברית-המועצות, וגם לאותו קומץ מרעה את התנאים. אבל מוכרים את זה לציבור הרחב ומוכרים את זה לציבור העולים כאילו ישראל ביתנו הביאה פתרון והביאה ברית זוגיות. אנחנו נדגיש את זה בפני הציבור. מי שחושב שיוכל למכור פה ספינים לציבור ולהשיג – – – <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> נו, מספיק, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מספיק – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> תסלחי לי, שמענו אותך מספיק גם בדיונים בוועדות. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – – תשמע עוד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אם באמת היית דואגת לציבור שבחר בך, אז היית הולכת על משהו הרבה יותר עממי והוא אפשרות לנישואים אזרחיים. סליחה, את לא מסכימה? את לא רוצה שיהיו נישואים אזרחיים במדינת ישראל? את חושבת שאת הדבר הזה של ברית זוגיות לחסרי דת אתם תוכלו למכור כנישואים אזרחיים? הרי אפילו ברית זוגיות זה לא, כי זה לא ברית זוגיות לכל אחד, זה לא ברית זוגיות לחסר דת. זה ברית זוגיות לשניים שהם חסרי דת. זה ברית זוגיות לחסרי דת שצריך להעביר אותם הליך בבתי-הדין הדתיים. זה ברית זוגיות שרק מחזקת את בתי-הדין הדתיים. ולכן, אין לי מנוס אלא לומר כאן שזה מהלך פוליטי. והרי אנחנו מכירים את המציאות הפוליטית בישראל. אנחנו בסיעה שלנו הבאנו הצעות חוק לנישואים אזרחיים, וכאן הקואליציה הפילה אותן, בלחץ הסיעות החרדיות. ואם גם בהצעה הזו באמת היתה בשורה והיה שחרור מכבלי הממסד החרדי, והיה אפשר באמת להתקשר בברית זוגיות חופשית – תאמינו לי שהסיעות החרדיות לא היו מסכימות. הן מסכימות לדבר הזה משום שהן יודעות שזה לא משנה בכלל את המצב הנוהג בישראל; וזה אפילו מחזק אותם, זה נותן להם סמכויות שלא היו להם. אני רוצה לומר לכם שאני מאוד חושש מהסיפור הזה של ברית זוגיות. אני מאוד חושש ממצב שבו זוגות של אנשים שמוגדרים כחסרי דת, שלא באו בברית הזוגיות ושחיים זה עם זה כידועים בציבור, ירצו לתבוע את זכויותיהם – למשל, במקרה של פטירה, זכויות של ירושה, מקרים, עניינים שנוגעים להחזקת ילדים, מזונות, פנסיה ודברים כאלה, שמובטחים לידועים בציבור – ואז החוק הזה ייצור הסדר שלילי. יבואו לבתי-המשפט ויגידו להם: סליחה, היתה לכם אפשרות להירשם בברית זוגיות, בחרתם שלא לעשות כן, לכן אתם ויתרתם על זכויותיכם הזוגיות. אני מאוד חושש מהמצב הזה, ואני רוצה לומר כאן לפרוטוקול – כי אני יודע שהדבר הזה יעורר בעיות משפטיות: החוק שותק בעניין ידועים בציבור, ואני מקווה מאוד שבתי-המשפט לא ירעו את מעמדם של חסרי הדת, כי התקווה שלנו אחרי הסיפור הזה תהיה בבית-המשפט. סיכומו של דבר, הצעת החוק מייסדת מעמד של זוגיות סוג ב' לאזרחים שהם אזרחים ישראלים במדינת ישראל. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אין סוג ב'. יש אזרחים של מדינת ישראל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בחייך. אני הרי הסברתי לך. אני הרי הסברתי לך. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> איך אפשר להשוות – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> הסברתי לך. אני לא יודע אם קראת את החוק אבל אני מבקש ממך – אל תאמרי דברים שאת לא יודעת. תקראי את החוק, הדברים כתובים, והדברים כתובים כאן. אני יכול לצטט לך מהחוק, ולא צריך סתם להגיד דברים משום שאת ממפלגה מסוימת. כשנאמר בחוק שהזכויות שחלות על זוגות של חסרי דת יחולו רק לאחר שנה וחצי – אם את יכולה להסביר לי מדוע שמו את המגבלה הזאת של שנה וחצי, אני אשמח לשמוע, אבל בכל הדיונים שהיו בוועדת החוקה אני לא הצלחתי לקבל הסבר לעניין הזה. והשורה התחתונה היא שמדובר בהסדר של זוגיות סוג ב' לאזרחים שהם אזרחים ישראלים והם זכאים לזכויות סוג א' ולא סוג ב'. סיכומו של דבר, הצעת החוק הזו מבצרת את מעמדו של הממסד הדתי, ובמיוחד של הרבנות האורתודוקסית, כסמכות הבלעדית השולטת על המעמד האישי בישראל, אפילו למי שהממסד הדתי אינו רואה בו חלק מקהלו. הרי לכאורה, בית-הדין הרבני – – – <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת הורוביץ, זמנך הסתיים. <חיים אורון (מרצ):> דקה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, אבל שנייה, זה במסגרת הזמן הסיעתי, אז עוד דקה. אני בטוח שחברי חבר הכנסת אורון ייתן לי. הרי הרבנות האורתודוקסית – – – <היו"ר אלכס מילר:> הוא יכול לתת – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> בסדר, אני מסיים. <היו"ר אלכס מילר:> בסדר, בסדר. נא לסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כי זה באמת חשוב. אני רוצה להבהיר כאן, אני לא מנסה להתנצח. אני מעריך את חבר הכנסת רותם ואני יודע שהיה מאמץ גדול, אבל השורה התחתונה היא שהרבנות האורתודוקסית בישראל – שהשיפוט שלה הוא על יהודים בלבד – מקבלת לפי החוק הזה סמכות גם על חסרי דת, וזה חבל מאוד. לסיכום, אנחנו סבורים שהגיעה העת לתקן את העוול בן עשרות השנים, שלפיו נמנעת מאזרחים ומתושבים במדינה זכות היסוד הבסיסית להינשא למי שלבם חפץ, ובאופן שיבחרו, ואנחנו קוראים לכם להתנגד להצעה הזו ולא לקדמה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ואני שוב מדגיש – דברי נאמרים בשם ציבור רחב של ארגונים. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. חבר הכנסת חיים אורון, 15 דקות לרשותך. <חיים אורון (מרצ):> לי 15 ולאילן חמש. <היו"ר אלכס מילר:> לא. עשר. <חיים אורון (מרצ):> אילן חמש. למה? אנחנו 40. 20 ו-15 וחמש. <היו"ר אלכס מילר:> לא. 15 דקות, 15 דקות ועשר דקות. אתה רוצה לקחת ממנו חמש דקות? <חיים אורון (מרצ):> לא, לא, לא. היה 20, גמרנו. כמה יש לי? <היו"ר אלכס מילר:> 15. <חיים אורון (מרצ):> 15 דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא יודע – אני יודע בעצם אבל אני לא יודע למה חברי סיעת ישראל ביתנו מגיבים כל כך בכעס על הביקורת שלנו. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת רותם, אני יודע כמה קשה להעביר חוק כזה. נכשלתי יותר מפעם אחת, גם כשהיינו סיעה גדולה יותר וגם כשכאילו היה רוב בקואליציה – עם שינוי בזמנו. אתה כעסת עלינו מאוד בקדנציה הקודמת שלא תמכנו בהצעת ברית הזוגיות שאתם הגשתם, ואפילו אני זוכר שאמרתי מעל הדוכן – היות שידענו אז שהצעת החוק הזאת, אין לה סיכוי לעבור, והיא היתה בבחינת הצגה בלבד – אמרנו: אנחנו מעדיפים להיות בעמדתנו העקרונית ולא להתפשר על דבר שלא יבוא לעולם. ויכול להיות שהיה מקום לביקורת שלך. אבל פה הטענה שלנו היא הרבה יותר מרחיקת לכת. מתי פשרה על פשרה על פשרה מאבדת את העניין עצמו? מתי כשאתה מתפשר עוד ועוד ועוד ועוד, אתה בעצם מאבד את העניין עצמו? ואנחנו חושבים שמה שאתם מציגים פה היום זה בדיוק הדבר הזה. לא ביחס לעמדה העקרונית שלנו, שניצן ייצג אותה קודם, שחבר הכנסת הורוביץ ייצג אותה; ביחס לעמדה שלכם. ממה נפשך, מה באנו לפתור, ביסוד העניין? באנו לפתור בעיה: 200,000, 150,000, 300,000 אזרחי ישראל שרוצים להינשא – זו לא בעיה שלי – שרוצים להינשא באופן מסודר, מוכר, כשהאחד הוא יהודי והשני דתו לא ידועה, איננו יהודי, וכו' וכו'. זאת הבעיה הגדולה שלנו. זאת המצוקה שאתם צריכים לייצג אותה. עם זה הלכתם למערכת הבחירות. וההר הגדול הזה, הכישלון הגדול, הוא לא שלכם. הכישלון הגדול הוא קודם כול של היהדות הדתית, שבאלף השלישי איננה מסוגלת למצוא תשובה אנושית, אלמנטרית, למצבים שהיהדות לדורותיה – בתקופה שהיא היתה באמת חזקה; לא אלימה, לא תוקפנית, אלא חזקה באופן אמיתי – מצאה לזה פתרונות. וכאן, לא רק שאין פתרון. יש פחד נוראי מכל פתח קטן שמא הוא יהיה הפתח כולו. עד כדי כך. ואז השאלה מה עושים במצב כזה, איך מתמודדים עם זה. על מי? על גבם של עשרות אלפים, מאות אלפים, אנשים שמצוקתם מבחינתם היא מצוקה חמורה מאין כמוה. וכולם מכירים את הסיפורים, חבל לחזור עליהם פה מעל הדוכן פעם נוספת. אז מה עושים בחוק הזה? זה גם מעט, זה גם לא טוב, וזה גם מחזק את כל החולשות שקיימות במצב הקיים. לכל השדים והרוחות, בית-דין דתי יגיד אם אני חסר דת? הדבר האלמנטרי שהיה צריך להיות, ברגע שאדם אמר: אני חסר דת – אני מבין למה הם לא מקבלים את זה, אני יודע בדיוק למה הם לא מקבלים את זה – הוא מגדיר את עצמו למה הוא חסר דת, רואים בו כמי שחסר דת, ופועלים בהתאם. לא. יכו אותו עד שיאמר: דתי אני. למה? כי רוצים לשמור על טוהר הגזע – אני יודע שאני אומר מלה קשה – לא נותנים לו אפשרות לבוא ולהגיד: אני קבעתי מה אני. זה לא פשוט לאותם אנשים, כי הם בעצם – אתם יודעים יותר טוב ממני – היו רוצים את הפתרון של ברית זוגיות בהיקפים יותר רחבים, מבלי שתיווצר רשימה שכל אחד יוכל לדעת מי ומה, ומה יהיה בדור הבא. עד מתי זה ירדוף אחריהם, הדבר הזה? עד דור שני, עד דור שלישי, עד קץ הימים. עד קץ הימים. ולא כי לא ברור. כי מאוד מאוד ברור. יש פתק משני בתי-דין – יהודי, אורתודוקסי, אחר – שאתה חסר דת. קרי: שאתה לא יהודי, קודם כול. אנחנו קוראים לזה – גם הלשונות הנקיות האלה, חסר דת, כאילו יש לנו בעיה פה, חבר הכנסת רותם, עם זהותו הדתית של אדם נוצרי או עם זהותו הדתית של אדם מוסלמי. יש פה פרקים שלמים בחוק מה ייעשה לדרוזי ומה ייעשה לנוצרי כזה – אני מבין, חוק צריך להקיף את כולם. כנסת ישראל היתה נזקקת לעניין הזה, בכלל דקה אחת, לולא היתה השאלה של "מחננו יהיה טהור"? אז זה גם קבוצה קטנה מאוד, הפתרון – וחבר הכנסת הורוביץ הציג את זה קודם, עד כמה הוא פרובלמטי, עד כדי כך שיכול להיות שיש סכנה שהוא גם לא פתרון. יש סכנה גדולה – ואגב, נחשפנו לה, חבר הכנסת רותם, גם כשהצענו חוקי ברית זוגיות, של פגיעה בקבוצה של ידועים בציבור מסיבות אחרות, שהיא מאוימת כל הזמן, שאם המחוקק ממלא את הוואקום הזה, מצר את הוואקום שלהם, אז בתי-המשפט יגידו: סליחה, רוצה המחוקק להתמודד עם שאלת ידועים בציבור, יחוקק את זה באופן מסודר. ואז אנה אנו באים? אתה יודע להגיד אנה אנו באים? אני יודע שכשעסקתי בחוק הזה – ברית הזוגיות הרחב, לא שני בני-זוג, אלא הוא והיא – באו אלינו ארגונים, שניצן הזכיר אותם, גם באו אליך, ואמרו: רגע, תבטיח את מעמדנו. אנחנו קבוצה הרבה יותר גדולה, לבטח הרבה יותר גדולה מהקבוצה הזאת. אז תראה מה שפה קורה. אנחנו לא נותנים תשובה אמיתית לקבוצה הזאת, אנחנו מאיימים על קבוצות אחרות שאין שום סיבה לאיים עליהן – והכול באיזה נושא, השר בגין? בנושא הכי רגיש והכי מסוכן. תאר לך מצב שיוצא מהחקיקה הזאת ששני בני-זוג שחיים על-פי מתכונתם – באהבה, עם ילדים ונכדים – פתאום מישהו בא ויאמר להם: רגע. ישנן זכויות שהיו מובטחות לכם כרגע, והיות שהמחוקק קבע מסגרת נוספת והיו חוות דעת משפטיות – שאני לא אומר שהן מוחלטות; אני לא רוצה להטעות את הציבור – אבל תמורת מה? באיזה מחיר? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה מדבר על החוק הגדול? <חיים אורון (מרצ):> נכון. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> החוק הגדול היה פתוח לכולם. <חיים אורון (מרצ):> רגע, אבל יש אנשים שהם ידועים בציבור והם לא רצו להיות בחוק הגדול. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בחוק הגדול, היה בו סעיף שאמר: מיום חקיקתו של החוק ואילך לא יהיו עוד ידועים בציבור. מי שקיים את זכויות ידועים בציבור קודם – – – <חיים אורון (מרצ):> זה בחוק שלכם ולא בחוק שלנו. אבל בסדר, עזוב. היו הרי כמה גרסאות לחוק הזה, ואני לא רוצה – אנחנו לא הולכים לאשר את החוק ההוא, שבכלל לא הגיע לשלב של קריאה טרומית, אפילו, אף-על-פי שגם אז הבטיחו לנו. פה ישבו – אני מראה פה על כיסאות, לא רוצה להזכיר שמות, חלקם מנוחתם עדן, שאמרו: חבר הכנסת אורון, זה בסדר, אנחנו גומרים את הכול. עד שהגענו לרגע שצריך לגמור ולא נגמר כלום. היתה אפילו ועדה שחבר הכנסת בר-און עמד בראשה והשר המנוח טומי לפיד היה מעורב בה, וכו' וכו' וכו'. אני לא רוצה לחזור להיסטוריה הזאת. אני מדבר על מה שיש פה. ואז אתה שואל את עצמך – ואני יודע, זאת שאלה פוליטית קשה: מתי הפשרה הופכת לכזאת שהיא מוציאה את העניין מיניה וביה? זה המקרה. אז אתם שואלים אותנו: תגידו, אתם לא מוכנים אפילו להכניס את הרגל בדלת? יש, מופיעה בספר החוקים ברית זוגיות. אני מודה – בעיטה יותר רצינית בדלת, יכול להיות שהיינו מתלבטים. פתיחה יותר רצינית של הדלת, יכול להיות שהיינו תומכים. בפתיחה כזאת, עם כל הרעות שעומדות לה, אנחנו לא נתמוך. אבל אנחנו גם לא נתמוך בסיפור לציבור שאתם מימשתם את ההתחייבות הפוליטית שלכם. כי זה לא זה. זה ממש לא זה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <חיים אורון (מרצ):> אתה, בזכותך, בעדינותך – הציבור לא רואה שאתה מנענע בראשך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אני אמרתי את זה מעל הבמה היום. <חיים אורון (מרצ):> בסדר, אבל חבריך לסיעה, כשאנחנו אומרים את האמירה הזאת – ראית קודם – זעקו חמס: תפסיקו כבר להגיד את זה. אני לא יודע, לפני שתי דקות. עכשיו, אם זה לא זה, אז מה נשאר מכל הטריק הפוליטי הזה? ואני אומר לך, אני מעריך אותך בתור אדם הגון, שעושה את עבודתו ברצינות. זה הופך את הפשרה כבר ללא פשרה, היא לא פשרה יותר, זה משהו טריקי. ואל תרגיעו אותנו עם: תראה מה קורה בקרב החרדים. קודם כול, אני מודה: הסיסמוגרף שלי הוא לא ריאקציה לתנודות של החרדים. עכשיו, אני מבין: חלק מהחרדים עולמם בנוי על כך שלא אבן, שריר לא ינוע. אז שקט. יש 200,000 שאין להם פתרון, יש 300,000 שאין פתרון, אבל הכול טוב, בסדר, לנו אין תשובה. אז יכול להיות שמדובר בחדר מיון 300 מטר מבית-החולים או 400 מטר מבית-החולים, ואומרים רופאים: זו סכנת נפשות. פתאום פה הנימוק, נימוק המחץ, של הצלת חיים, לא פועל – המציל נפש אחת מישראל; כי יש דברים – אין כבר ויכוח שזה לא קברי יהודים. אגב, אני מודה שבנושא של העצמות – יהודים, לא – אני בעד לכבד את כל מי שמנוחתו עדן, ואולי יש חוקים שונים לדתות השונות. לא מצליחים להתגבר על זה, כולל אנשים חרדים שאומרים לי: שמע, אין לנו. אנחנו לא יודעים איך לצאת מזה. ועכשיו הסיפור הזה פה. אז אני אומר לכם: אל תיתנו יד לכאילו הזה. אני יודע שבעברית העכשווית לא ברור מה זה "כאילו". לפעמים אומרים "כאילו" – אני רוצה לדבר אתך כאילו – בשפתי זה אומר: לא בטוח שאני רוצה לדבר אתך. בשפה העכשווית, חבר הכנסת בגין, אני מניח שאתה גם יודע, אני רוצה לדבר אתך כאילו, זה: אני רוצה לדבר אתך יותר תקיף. ככה מדברים החבר'ה. לא? <השר זאב בנימין בגין:> אני מודה שאני שומע את זאת פעם ראשונה. <חיים אורון (מרצ):> אתה שומע את זה פעם ראשונה, דבר עם בניך, עם נכדיך, בטוח. <השר זאב בנימין בגין:> אני כאילו שומע את זה פעם ראשונה. <חיים אורון (מרצ):> או, זה בסדר. אתה כאילו שומע את זה פעם ראשונה, אז עכשיו יצרנו קומוניקציה בדיבור. אבל אני אומר עכשיו: אבל במקרה כזה ה"כאילו" הוא מאוד מאוד בעייתי. במהות של העניין, באמת. זה לא לצורכי פולמוס בלבד. כי הפתרון – אמר חבר הכנסת הורוביץ: 150 בשנה. תיקנו אותו: זה 300 בשנה. אנחנו כל השנים מדברים על 300,000. הוא אמר 3.5%. אם הייתי חושב שזה מקדם את הפתרון – אני לא רואה כיצד. אתם רוצים להפעיל איום בעוד שנה וחצי? תפעילו אותו עכשיו, על דבר אמיתי, לא על איזה טריק. יכול להיות שבעוד שנה וחצי יהיו בעיות אחרות: לא נשיא ברזיל ותחרימו את נשיא ברזיל, אולי תחרימו את נשיא ישראל. לא יודע מה שתחרימו עד אז, בשיטת החרמות. לכן אני אומר: בתוספת לנימוקים הנקודתיים שחבר הכנסת הורוביץ הציג פה, אני חושב שההקשר כולו הוא הקשר מאוד מאוד מאוד שגוי. ועוד – במשפט האחרון – לשיטתכם, לתת עוד כוח לבתי-הדין הרבניים? וזה נותן כוח. ראיתי את הפרסומים בעיתונים, שלהם. זה ההישג. אני לא מבין. למה? לא כי אני רוצה להחליש אותם, כי אני רוצה שהם יהיו חלשים. לתת להם עוד דריסת רגל? לדחוף אנשים שבכלל לא יודעים את הכתובת הזאת, כמו שצייר אותה ניצן, שהם צריכים לקבל שם פתק שהם חסרי דת. אתה מוכן שניגש שנינו לאדם כזה, שרוצה לבנות את חייו, ונאמר לו: שמע, בוא נלך אתך – אנחנו חברי כנסת – לאיזה מין מקום שאני לא יודע מה שואלים שם ואיך שואלים שמה ואיך חוקרים שמה ומה בודקים שמה. ועוד מישהו ישלח – אתה אומר: זה קיים בכל תחום. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בכל נישואים. <חיים אורון (מרצ):> בכל נישואים. בטח שזה קיים בכל נישואים, כי זה דרך הטבע. פה לא יהיה כל נישואים; פה, מי שמחפש, יחפש לכאן או יחפש לשם, אני לא יודע מאיזה מניעים, כי זה הכול לא כדרך הטבע. ולכן אנחנו נצביע נגד החוק הזה. יעשו פה תרגיל כזה, יעשו אי-אמון, לא יעשו אי-אמון, לא יודע מה יעשו במשך הערב, אנחנו נצביע נגד החוק הזה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אלכס מילר:> הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 94), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק המכס, הבלו ומס הקנייה (ביטול פטור מיוחד) (תיקון), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, גברתי. <הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אדוני, עשר דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, השר בגין, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו שוב מתייצבים כל הסיעה כדי להדגיש את ההיסטוריות שבמעמד הזה. אבל משום שאנחנו סיעה פלורליסטית, דעתי אינה כדעתם של חברי, כי הם אומרים שאין פה פתיחת פתח לפתרון, ואני אומר שלא שאין פתיחת פתח, יש סגירת דלת חזקה מאוד, אולי לתקופה מאוד ארוכה. תשובתי לחבר הכנסת רותם היא מן הידועות, אני גם לא מזכיר אותה אף פעם, גם הערכתי אליו, אבל גם הוא יודע שההצעה המובאת כאן, אין לה שום קשר בין הצעת המקור שהיתה לחבר הכנסת רותם. כאשר אני אומר "סגירת פתח" אני מכוון לכך שמעולם עוד לא היתה החלטה בתחומים האזרחיים כל כך מפלה וכל כך מוציאה מכלל ישראל קבוצה כל כך גדולה ובבת אחת. ברור לי לגמרי מדוע הסיעות החרדיות, אדוני, תומכות בהצעה הזאת, משום שזאת הדרך הנכונה להשאיר את הקבוצה, כפי שאמר חבר הכנסת אורון לפני, בתוך עצמה. כי השאלה המרכזית שצריכה להישאל כאן, חבר הכנסת רותם, על-פי ההלכה: מיהו חסר דת? האם זה שנולד לאם חסרת דת ולאב מוסלמי? האם אדם יכול להגדיר את עצמו כחסר דת? מיהו חסר דת, ובוודאי מי מגדיר אותו כחסר דת? יכולנו, לכאורה, לחשוב שאולי אנחנו, אנשים מן הסוג שלנו, כמו חבר הכנסת אורון, ניצן הורוביץ או אנוכי, אנחנו חסרי דת, כי אנחנו איננו אנשים דתיים. לי בכלל יש איזו בעיה פנימית: אני, מבחינת בין אדם וחברו אני מחשיב את עצמי ליהודי חרדי, ומבחינת בין אדם למקום אני מחשיב את עצמי לסדום ועמורה, לעמלק; לא חשוב. אז זאת בעיה מאוד מסוכנת. אחרי הכול, אדוני, אנשים הולכים להתחתן ולא לבלות. למה צריך להוציא להם את הנשמה, וכל כך הרבה שנים? יש כאן בעיה, אחרי 62 שנים – ועוד אנחנו באיזושהי תחושה שאולי רווח לנו מהבחינה הזאת, שהכפייה הדתית פחתה והתמעטה, ואני חושב שהרבה מאוד בזכות העלייה המאוד מבורכת מחבר העמים. יש לנו היום יותר חופש תנועה ויותר חופש מזון, וגם חשבנו שאנחנו ניהנה בסופו של דבר גם מזכויות אזרח בזכות העלייה המאוד מכובדת ומאוד גדולה הזאת. והנה, מחליטים לנו פתאום שאנחנו סוגרים ומסגרים קבוצה בתוך עצמה לחלוטין. חבר הכנסת רותם, הרי אתה יודע שברבנויות קיימות רשימות של פסולי חיתון, שבתוכן אתה תמצא כל מיני ממזרים וכרותי שופכה, כאלה שנפצעו במלחמות ישראל. אלה אינם בני-פתרון בתוך ההצעה שלך. אתה עושה לי "לא", כאילו אתה לא יודע, אז אני אעדכן אותך, כדי שאתה גם תדע. רשימות שלמות ושחורות של אנשים שלא יכולים להתחתן במדינת ישראל. עכשיו, כמה שהדבר מסובך, כל כך הוא פשוט. הרי בסך הכול מגיע למדינה כמונו, ונדמה לי שאנחנו נבדלים ודי יוצאי דופן. אני לא חושב שיש עוד יותר מארבע או חמש מדינות כמותנו מהבחינה הזאת של יכולת להתחתן בנישואים אזרחיים, כפי שהיתה כוונתך במקור, חבר הכנסת רותם. אז לאחר שאנחנו איננו יודעים מי חסר דת, ואם היית אומר לי שהצעה זו מלווה בחקיקה בתוך לשון החוק: כל אדם שהוא מצהיר על עצמו חסר דת הינו חסר דת, ב-self determination, הגדרה עצמית, שאני אישית גם מאוד מאמין בה – אז הכול בסדר, יכולנו לפתור את הבעיה. כך איננו פותרים את הבעיה אלא מעמיקים אותה. מגדירים קבוצת אנשים שבעצם כאשר אנחנו שואלים מיהו חסרי דת – בעגת העם "חסר דת" זה נוצרים, בעגת העם "חסר דת" זה גויים, וגויים לא יבואו בקהלנו – אלה הם חסרי הדת, לאלה אתם פותרים את הבעיה. גויים עם גויים. הגויים עם הגויים לא צריכים את הפתרון הזה בכלל, כי הם לא זקוקים לפתרון באופן כללי. מי שזקוק לפתרון, באופן המקובל בכל מקום בעולם, וזאת איננה דרישה כל כך גדולה, זה אותם אנשים שרוצים להתחתן, מתוך בחירה, או שאינם יכולים, מסיבות כאלה ואחרות, להתחתן בצורה כל כך בנאלית בכל מקום. ואתה יודע, חבר הכנסת רותם, שהיום אנשים מתחתנים ומתגרשים, זה לא רק פעם אחת, וזה מאוד אופנתי, הסיפור הזה. מתחתנים הרבה, הרבה יותר מאשר אי-פעם, וגם נפרדים הרבה יותר מאשר אי-פעם. ולכן נישואים אזרחיים, אדוני, אתה יודע, הם נראים מאוד פשוט. בכל רשות מקומית בעירייה יש מקום ורשם נישואים, ואדם הולך ומתחתן במקום הזה מבלי שאף אחד, לא מפשפש לא בכליו ולא במכנסיו ולא מברר איזה חסר דת הוא היה קודם או לאחר מכן. כי אם לא כך, אנחנו בעצם מגדירים כאן כת, שתהיה מקבילה לכת הטמאים בהודו, אולי, בסופו של דבר. זאת תהיה כת טמאה של אנשים חסרי דת כאלה. ואני רוצה לומר לך שזה מאוד מפחיד אותי, משום שבחסות החשכה, אדוני היושב-ראש, יש הרעה בסטטוס-קוו. כביכול אנחנו מרגישים מתוך איזושהי תחושה מאוד סובייקטיבית של כל אחד מאתנו שכבר אין אותן מלחמות שהיו בעבר, ובמקביל לדברים הללו, השבוע עבר בקול ענות חלושה, משהו שאותי מאוד קומם ואפילו התקשורת לא התעניינה בזה, אף שניסיתי להגיב: הולך נשיא מדינת ישראל לישיבת "פוניבז'", והוא בעצם נותן גושפנקה לכל אותה קבוצה משתמטת בחברה הישראלית, שאומרת שתורתם אמונתם. כביכול, זה לא קשור לנושא הזה, אבל זה מתחבר לאללה, ולעילא. ואני, אדוני, גם בני מלאכתו היא אמונתו, במובן הזה שהוא היה פעם נגן בקבוצת ראפ-מטאל, בלהקה כזאת, והוא, מה לעשות, בגיל 18 עזב את אמונתו והניח את הגיטרה על הקיר, והיה צריך לקחת את ה-M-16 ביד, כי לפי נשיא המדינה הוא, לא היתה לו הזכות שיש לאותה קבוצה, שבעצם מאז קום המדינה, באותה טעות היסטורית שבן-גוריון עשה – לא מתוך רצון לתת כבוד לדת, אלא להיפך, כדי להשתלט ולשלוט בדת, כדי להפוך את הדת לידועה בציבור במדינה הזאת – הלכנו אל כל התהליך הזה, שהולך ומחשיך. והוא מחשיך באוטובוסים, שאנחנו מפרידים נשים וגברים, והוא מחשיך במה ששמעון פרס אמר בישיבת "פוניבז'", והוא מחשיך מאוד בדבר הזה, שממש היה צריך להיות נישואים אזרחיים, שבכל מקום, אם לא היינו מעבירים פה חוק כזה, כל אחד אחר שהיה מגיע לכאן היה שואל: מה, עד עכשיו לא היה דבר כזה? אצלנו זה עדיין לא קיים. בחשכה הזאת, אדוני, נדמה לי שאתם תורמים נדבך מאוד – יש עוד זמן, אני פשוט חשבתי שאתה מסתכל, ואני כל הזמן חושב שאני צריך לסיים. <היו"ר אלכס מילר:> אני מקשיב לך. <אילן גילאון (מרצ):> בחשכה הזאת, אדוני, אנחנו הולכים אל מצב פחות ופחות טוב במדינת ישראל מבחינת חירויותיו של האזרח, ולכן למה שלא נתאחד באמת? יש רוב בתוך הבית הזה. אני גם חושב שהאנשים הדתיים, באמת דתיים, לא מוכנים לחבר יהדות עם משהו שאיננו קשור למצפון, איננו קשור להגינות. והמצב שאנחנו יוצרים כאן, שבו ביקשנו לברך ויצאנו מקללים, אין בו הגינות, אין בו מצפון, ובכל מקום שאין מצפון אין גם יהדות. על הדברים האלה נאמרו תלי תלים והרי הררים של מלים ומלים ומלים, למה נכון לה לדת להשתחרר מן המדינה ולמה נכון לה למדינה להשתחרר מן הדת. ככלות הכול, איך שלא נטען את זה, אנחנו בסופו של דבר מדינת לאום ולא מדינת דת, אמורים לפחות להיות בהגדרה הזאת. ולכן מי שבאמת חרד לדת ורוצה שאנשים לא יברחו ממנה ורוצה שלא יתנכרו אליה – הוא צריך לשחרר אותנו מן הכבלים הללו. יש בידכם היום לעשות את הדברים האלה ולשחרר את מדינת ישראל מן הדת באופן הכופה הזה. ולא עניינו של איש איך בן-אדם התחתן ואיך הוא ייקבר; הוא, באיזה צלחת יאכל, ומה יאכל בתוך צלחתו שלו. אני תמיד אלחם על אמונתו של כל אחד. מעולם לא דגלתי בתפיסה החילונית, האומרת שלאכול בשר חזיר ביום כיפור, בבית-קברות אם קוראים לך כהן – זאת מצווה. חשבתי תמיד שזה מבטא רוע לב ובוז לזולתך, משום שבתפיסתי, מה לעשות, אני סוציאליסט, כחברי שדיברו כאן קודם. אני חושב שכל אדם בדרך שהוא מוצא לנכון לנהל את השיח שלו ואת השפה שלו עם אלוהים, ובתהילים שהוא בוחר לעצמו ובטכנולוגיות שהוא בוחר לעצמו – עלי לכבד אותו עד הסוף. אבל יש לזה גם תנאי אחד קטן: בתמורה לכך הוא גם צריך לכבד אותי, אדוני, בתור אזרח. אני חושב שההצעה הזאת היא איננה הצעה שמכבדת, לא אותי ולא את ילדי ולא את אזרחי מדינת ישראל, ונהפוך הוא. לכאורה, מציגים אותה כמצג שווא כאילו זה ביטוי של הבטחה לבוחר. בפועל, הרעתם מאוד את מצבנו, הסגתם אותנו אחורה, ויותר מכול, הרעתם את מצבם של העולים מחבר העמים מאז שנות ה-90 ועד עכשיו, ולא גרמתם שום דבר להתערות שלהם בתוך החברה שלנו. ולכן, כפי שגם אמרו חברי, בעניין הזה אין פלורליזם, אנחנו נצביע נגד החוק הזה בכל מקרה. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. 40 דקות לרשותך. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הכותרת של החוק שאנחנו דנים בו היא כותרת מבטיחה: הצעת חוק ברית הזוגיות. אנחנו מייצרים מוסד חדש, ולכאורה, מבחינת הציבור, יש רמז לאיזשהו פתרון, לאיזושהי התקדמות במצוקה קשה שאלפים רבים של אזרחי ישראל, של תושבי ישראל, נתקלים בה וסובלים ממנה; אותה מצוקה של חוסר יכולת ליצור קשרי משפחה, להתחתן, לחיות יחד. הכותרת היא מאוד מבטיחה, עמיתי חברי הכנסת, אבל התוכן הוא לא רק מאכזב, התוכן הוא מסוכן. הבעיה שאנחנו עוסקים בה, עמיתי חברי הכנסת, קשורה לכך שלמרבה הצער במדינת ישראל לא נבנה מעולם מסלול של נישואים אזרחיים. מסלול של נישואים אזרחיים היה יכול לפתור הרבה מאוד בעיות. אני מאוד מכבד אנשים שבוחרים להינשא בנישואים דתיים, זו זכותם. אני חושב שנישואים דתיים צריכים להיות תקפים מבחינת החוק. אבל העובדה שמדינת ישראל מעולם לא נתנה ערוץ אלטרנטיבי של נישואים אזרחיים למי שאיננו רוצה להינשא בנישואים דתיים יצרה אצלנו מערכת של בעיות שרק הולכת ומחריפה, הולכת והופכת למצב בלתי אפשרי ליותר ויותר אנשים. כאשר עלתה ברית הזוגיות בהתחלה, היו שראו ברעיון הזה מין מודל שיאפשר דה-פקטו נישואים אזרחיים. לא נקרא לזה נישואים, אמרו, אבל בפועל זה יהיה מאוד דומה לנישואים, ואנחנו בעצם בדרך הזו נאפשר לאנשים להגיע לאותה תוצאה משפטית, לאותו סטטוס משפטי, בדרך שאולי פחות תעורר התנגדויות ותוכל לאפשר את אותה תוצאה משפטית. זו היתה התחלתו של רעיון ברית הזוגיות. מאותו מקום עד לחוק הנוכחי הרעיון הזה עבר דרך ארוכה, שהפכה אותו מסוג של פתרון לסוג של בעיה; בעיה הרבה יותר קשה ורצינית מאשר כביכול אותם דברים שהוא בא לפתור. אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להצטרף לדברים שאמרו חברי חברי הכנסת ניצן הורוביץ, חיים אורון ואילן גילאון, אבל אני רוצה להציע לכם ולציבור, מעבר לביקורת הכללית, לנתח נקודה נקודה את מערכת הפתרונות שהחוק הזה מייצר, ובדרך הזאת להראות עד כמה אנחנו בעצם מובילים את עצמנו למצב שאנחנו לא רוצים להיות בו. אנחנו לא רוצים להיות בו, כי הוא הופך את ישראל למדינה לחלוטין לא דמוקרטית בהתייחסותה לשאלות של חירויות יסוד ושל זכויות יסוד אזרחיות כמו הזכות להינשא. נקודת ההתחלה של הניתוח הזה היא כמובן הקביעה העקרונית שיש בהצעת החוק, אותה הגבלה של ברית הזוגיות למצב שבו שני בני-הזוג הם רק גבר ואשה חסרי דת. אגב, עמיתי חברי הכנסת, זוגות כאלה לא כל כך רבים כמו שהם מציגים לנו. בסך הכול המספרים שיש בפני הם מספרים מצומצמים יחסית, וכמובן הביקורת העקרונית הראשונה שלנו על הצעת החוק הזאת היא בנקודה הזאת. אנחנו דורשים להרחיב את יריעת החוק ולאפשר לכל המעוניינים בכך לבוא בברית הזוגיות ללא הגבלה דתית כלשהי. מלבד העובדה הזו שזוגות ששניהם חסרי דת הם לא רבים, הייתי אומר אפילו מעטים יחסית, המגבלה הזאת יוצרת בעיה מאוד חמורה של תיוג חברתי. אם הצעת החוק הזאת תעבור, בעצם אנחנו נשדר לציבור מסר שלפיו ישנה קבוצה חברתית כזו של חסרי דת, שמותר להם לבוא בקשרי זוגיות רק אחד עם השני. מותר להם "להינשא" רק בינם לבין עצמם. משל הם היו חברי קאסטה נמוכה במיוחד כמו בהודו. זה מסר בעייתי במיוחד, מסר שבעצם אומר לציבור, שחסרי הדת הם סוג של מוקצים. יושבת אתנו חברת הכנסת סולודקין, וכפי שגברתי יודעת, רבים מאלה שיוגדרו כחסרי דת הם גם יוצאי חבר העמים שלא הצליחו להוכיח את יהדותם, או שהם בנים או בנות למשפחות מעורבות. כל התיוג הזה – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> או בני-משפחותיהם. <דב חנין (חד"ש):> או בני-משפחותיהם. כל התיוג הזה ייצור אוכלוסייה שבעצם אנחנו באופן יזום ניצור לה ניכור מהחברה הישראלית, מקבוצות אחרות בחברה הישראלית, מישראל כמדינה, ואנחנו בעצם נשפיל אותם ונפגע בזכות שלהם לכבוד. <מרינה סולודקין (קדימה):> ללכת – – – זה לא להשפיל? <דב חנין (חד"ש):> מעבר לזה, עמיתי חברי הכנסת, אומרים: כן, אנחנו יוצרים להם פתרון נבדל. העיקרון הזה של separate but equal, שבעצם אותו הצעת החוק מתיימרת כביכול לקבל, כבר נדחה על-ידי בית-המשפט העליון. אני מפנה, למשל, לבג"ץ בוצר נגד המועצה המקומית מכבים-רעות, או לבג"ץ קעדאן נגד מינהל מקרקעי ישראל. שכן ההפרדה עצמה יוצרת השפלה העומדת בסתירה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. ולכן, כבר בנקודת היסוד הזו ישנו ויכוח. אנחנו דורשים לבטל את המגבלה הזאת ולאפשר לכל המעוניינים, ללא הבדל דת ועדה, לבוא בברית הזוגיות. אגב, עמיתי חברי הכנסת, הדרישה ששני בני-הזוג יהיו חסרי דת פירושה גם שחסר דת אחד לא יוכל לבוא בברית הזוגיות אלא עם חסר דת אחר. זו פגיעה מהותית בזכותו להינשא. ושוב החלופה היא לתת לכל אדם, בלא קשר לדתו, לאמונתו, להינשא, או לבוא בברית הזוגיות עם כל אדם לפי בחירתו החופשית. אבל אפילו במגבלות הקיימות, המינימום האפשרי היה שאם אחד מבני-הזוג הוא חסר דת זה מאפשר לו להגיע לברית זוגיות עם מי שהוא רוצה. למה דורשים משני בני-הזוג להיות חסרי דת? עמיתי חברי הכנסת, בכך הבעיות רק מתחילות. לפי סעיף 1 להצעת חוק, חסר דת מוגדר כמי שאיננו בן אחת העדות הדתיות בארץ לפי החלטת בתי-הדין הדתיים. עמיתי חברי הכנסת, זו הרחבה מרחיקת לכת של סמכות בתי-הדין הרבניים ופגיעה קשה בסטטוס-קוו. אם תתקבל הצעת החוק, בתי-הדין הדתיים יוכלו לקבוע לא רק למי מותר להינשא ולמי לא מותר להינשא, אלא גם למי מותר ליצור זוגיות בהסדר אזרחי. עמיתי חברי הכנסת, יש כאן שורה ארוכה של פגיעות בלתי מידתיות בזכויות של אותם אנשים: בזכות לחופש דת ולחופש מדת, בזכות לכבוד במובן של האוטונומיה של הרצון הפרטי, בזכות לחיי משפחה תקינים. אדוני היושב-ראש, כל הזכויות האלה הן זכויות שמוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אגב, עמיתי חברי הכנסת, גם בהנחה שרוצים ללכת במנגנון שהצעת החוק מציעה, קיים אמצעי שפגיעתו פחותה כדי להשיג את אותה תכלית. אפשר, למשל, לברר את סוגיית חוסר דתו של האדם בהתאם לרשום במרשם האוכלוסין של משרד הפנים, בכפוף לפיקוח של בית-המשפט למשפחה. אגב, הסתמכות על מרשם האוכלוסין מעגנת בתוכה את הזכויות שבחוק האזרחות ובחוק השבות, אשר גם בהן אין הסתמכות על פסיקת בתי-הדין הדתיים. עמיתי חברי הכנסת, אני עוד אחזור לרעיון הזה של סמכויותיהם הדרמטיות של בתי-הדין הדתיים לפי החוק הזה. אגב, לא מדובר רק בבתי-דין רבניים. מדובר גם בבתי-דין דתיים מוסלמיים, למשל. אני עוד אחזור לרעיון הזה בהמשך, אבל בשלב זה אני רוצה להשלים את התייחסותי לאותו מעגל שאותו תוחם החוק כמי שיכול להיכנס לברית הזוגיות. דיברנו על הקושי, המורכבות, בעובדה שהחוק מאפשר ברית זוגיות רק לחסרי דת ורק לשני חסרי דת ביחסים שביניהם. אבל קושי נוסף נמצא בסעיף 2(2), שמאפשר ברית זוגיות רק בין שני תושבים ישראלים. גם זו, עמיתי חברי הכנסת, פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות לחיי משפחה, אשר בית-המשפט העליון קבע כי היא מוגנת על-ידי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; אני מפנה, למשל, לבג"ץ "עדאלה" נגד שר הפנים. אם תתקבל ההצעה הזאת, אזרח ישראלי לא יוכל לבוא בברית זוגיות עם אזרח מדינה זרה. זאת ועוד, עמיתי חברי הכנסת, ההצעה הזאת לא תאפשר גם לתושבים ארעיים, לאנשים שנמצאים בהליך הוכחת יהדותם מול משרד הפנים או לאזרחים ישראלים שחיים בחוץ-לארץ לבוא בברית הזוגיות. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת רוצה לאפשר לאזרחים ישראלים שחיים בחוץ-לארץ להצביע בבחירות, אבל בברית הזוגיות הם לא יוכלו להשתתף. עמיתי חברי הכנסת, ברור לכם שברית הזוגיות, לפי ההצעה הזאת – – – <היו"ר אלכס מילר:> דרך אגב, הממשלה עדיין לא רוצה, כי היא עדיין לא הצביעה. <דב חנין (חד"ש):> היא עדיין לא הצביעה? מן הסתם, היא תצביע בעתיד. אנחנו כבר שומעים את הקולות ואפילו רואים אותם, אדוני היושב-ראש. מהבחינה הזאת, ברית הזוגיות, כפי שהיא מוצעת בחוק, היא הסדר יותר גרוע, הרבה יותר גרוע, ממוסד הידועים בציבור, יציר הפסיקה. עמיתי חברי הכנסת, פה אני רוצה להקדיש כמה מלים לנזקים הפוטנציאליים שהצעת החוק הזאת עלולה ליצור. בתי-המשפט בישראל, לאורך השנים, התמודדו עם הקשיים המעשיים והעקרוניים שאותו מונופולין שניתן לנישואים הדתיים יצר בפועל בחיים הממשיים. עמיתי חברי הכנסת, במהלך השנים בתי-המשפט יצרו מוסד שנועד לתת מערכת של פתרונות מעשיים לאנשים שחיים חיי משפחה משותפים. המוסד הזה נקרא: מוסד הידועים בציבור. אגב, אומנם ידועים בציבור זה מין סטטוס שאיננו סטטוס עד הסוף, אבל זה מוסד בסך הכול מתקדם, יציר פסיקה מתוחכם, שנותן תשובות מעשיות לרבים מאלה שחיים חיי משפחה משותפים מבלי שהם רוצים או מבלי שהם יכולים להינשא על-פי הדין הדתי. אני שמעתי את דברי יושב-ראש ועדת החוקה, שמבטיח שברית הזוגיות תבוא בעתיד במקום מוסד הידועים בציבור. אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאני מאוד מודאג מהדבר הזה, כי במקום פתרון אוניברסלי, שמאפשר בעצם לרבים, לקבוצות מגוונות, לאנשים מאוד שונים, לחיות חיים מוכרים משותפים במסגרת של סטטוס מעשי שנותן פתרונות מעשיים לרוב הסוגיות, במקום הדבר הזה אנחנו מייצרים מוסד שהוא רלוונטי לקבוצה שהיא מיעוט שבמיעוט. וכל היתר, עמיתי חברי הכנסת, כל היתר, מה יהיה אתם? האם באמת אחת התוצאות, כפי שהבטיחו לנו, היא שימת סימן שאלה על מוסד הידועים בציבור? עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לשוב לשאלת סמכותם של בתי-הדין הדתיים. הרעיון הזה, שמאפשר לבית-הדין הדתי לשנות מהרישום במרשם האוכלוסין, הוא רעיון מרחיק לכת. אבל עוד יותר מרחיק לכת זה לקבוע שבית-הדין הדתי יוכל לשנות מהרשום במרשם האוכלוסין שלא על-פי בקשתו של בעל הדבר. לפי סעיף 3 בהצעת החוק, בעצם, מאפשרים לכל אדם, אדוני היושב-ראש, לעתור לבית-דין דתי בעניינו של אדם אחר. זו פגיעה קשה בזכותו של האזרח או של התושב להגדרה עצמית ואוטונומית של זהותו. אין ספק שהדבר הזה, או אותה הוראה בסעיף 3 תיתן כוח נוסף לבתי-הדין הדתיים להחיל את פסיקתם על נושאים חדשים שעד כה היו עניינו של המשפט האזרחי. עמיתי חברי הכנסת, זו דוגמה אחת נוספת לפגיעה הקשה, הקיצונית, שיש בחוק הזה בסטטוס-קוו. אני אמרתי כבר בתחילת דברי, שגם אם מקבלים את המנגנון הבסיסי של החוק, מנגנון של פתרון אך ורק לחסרי דת, אפשר היה להגדיר אותו אחרת ואפשר היה להביא לכך שהקביעה שאדם הוא חסר דת תיעשה לפי הרשום במרשם האוכלוסין, בפיקוח בית-המשפט למשפחה. אותו רעיון בעייתי שנמצא בסעיף 3 להצעת החוק נמצא גם בסעיף 5(ב) להצעת החוק. גם כאן הפנייה היא לבתי-הדין הדתיים לצורך הקביעה אם הפונים הם חסרי דת – שוב, במקום הרעיון הפשוט, שהיה מקובל במשפט הישראלי, שהקביעה הזאת תיעשה לפי מרשם האוכלוסין. עמיתי חברי הכנסת, סעיף 6, עם הסמכויות לבתי-הדין הדתיים, שיש בו לקבוע את שיוכו הדתי של האדם – הסעיף הזה מנוגד לחלוטין לרעיון האוטונומיה של הפרט בהגדרת זהותו, לרבות זהותו הדתית. מתן סמכות לבתי-דין דתיים לקבוע את שיוכו הדתי של האדם, פרט לפגיעה העקרונית הזאת של הסתירה המוחלטת של רעיון האוטונומיה של הפרט בהגדרת זהותו, לרבות זהותו הדתית – פרט לכך, מתן הסמכות לבתי-הדין הדתיים עלול ליצור מעמד של ספק בן דת, למשל, ספק יהודי, אשר עקב הגדרתו כספק בן דת, ולא כחסר דת, תימנע ממנו הן אפשרות לנישואים מצד אחד, כי הוא ספק יהודי, והן אפשרות לבוא בברית הזוגיות, כי אם הוא רק ספק יהודי אז זה לא ממש חסר דת. אני מתקדם, עמיתי חברי הכנסת, לסעיף 7 בהצעת החוק. גם כאן יש לנו מנגנון דרמטי, מסוכן, והייתי אומר גם מפחיד. המנגנון הזה של התנגדות הציבור למרשם בברית הזוגיות הוא לכאורה מנגנון לגיטימי. אנחנו הרי לא רוצים ליצור מצבים של ביגמיה, או של נישואים בין קרובי משפחה. אבל בכל הקשור לבחינת היותו של האדם חסר דת זה, עמיתי חברי הכנסת, מנגנון הלשנה שאין מקומו במדינה דמוקרטית. גם ההודעה לציבור שבסעיף 5 פוגעת בצנעת הפרט, בכך שהיא חושפת את מצבם המשפחתי של הפונים. זו גם פגיעה בזכותם לכבוד, שכן היא חושפת את היותם חסרי דת. סעיף זה מוסיף, הייתי אומר, חטא על פשע בכך שהוא יוצר מנגנון שמנוגד באופן ישיר לכל תפיסה של זכויות האדם וחירויות הפרט. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כשהיום אדם נרשם לנישואים מתפרסמת מודעה בעיתון שבה כתוב אם הוא רווק או נשוי או אלמן או גרוש, על מנת שהציבור יוכל להתנגד. <דב חנין (חד"ש):> אני מודה לך, חבר הכנסת רותם, על שאלתך, ואני שמח שהצטרפת אלינו לשלב הזה של הדיון, שאני יודע שאתה מלווה אותו. אתה לא שמעת את תחילת דברי על אותה בעיה יסודית שיש בהצעת החוק, שהיא לטעמי יצירת קאסטה נפרדת של חסרי הדת. יש הבדל בין מצב שבו אתה שייך לקבוצת הרוב, ובסדר – שמך מועמד כי אתה מועמד לברית נישואים, ויכול להיות שאתה כבר נישאת, ואז הציבור יכול לדעת ולהביע, להתנגד, או להגיד: האיש הזה כבר נישא. אמרתי, אנחנו נגד ביגמיה גם ביחס לברית הזוגיות. אבל, הרעיון הזה כאן, בהקשר הזה שלו, הוא בעייתי, כי אתם יצרתם פה קטגוריה נפרדת – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אם אני נרשם לנישואים, אז מתפרסמת הודעה שנרשמתי לנישואים במועצה דתית, מצבי האישי מופיע שם. <דב חנין (חד"ש):> אבל, מאה אחוז, אני עונה לך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – שאני יהודי. בעצם הטענה שלכם – – – <דב חנין (חד"ש):> אתה לא הבנת את הטענה שלי. הטענה שלי היא שכאשר יצרת את הקטגוריה המוגדרת, הנבדלת הזאת, של חסרי דת, שיכולים רק להינשא בינם לבין עצמם, שהם במובנים מסוימים מוקצים, אי-אפשר להתחתן אתם, יצרת קטגוריה חברתית שהצירוף של האדם אליה איננו נייטרלי. יש בו משמעות של תיוג חברתי בעייתי וסימון חברתי בעייתי. אגב, המנגנון הזה, חבר הכנסת רותם, כשאני קורא את החוק ואני קורא את סעיף 9 של החוק, אז המנגנון הזה שאתם יצרתם בסעיף 7 עומד בסתירה אפילו לתכלית של סעיף 9 להצעת החוק, שדווקא קובע הגנה על פרטיותם של הזוגות הבאים בברית הזוגיות. אבל המנגנון שבסעיף 7 עומד בסתירה לא רק לסעיף 9 בהצעת החוק; הוא עומד בסתירה ישירה לזכויות חוקתיות, לפי דעתי, שמעוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מה שאתם עושים בסעיף 7, אתם פותחים פתח לעידוד הלשנה, לעידוד של התנכלויות, לעידוד של הגשת תלונות שווא. כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אינם עקרונות שאנחנו רוצים לקדם בחברה הישראלית. הם בוודאי אינם הולמים ערכים של מדינה שרוצה לראות את עצמה כמדינה דמוקרטית. אגב, עמיתי חברי הכנסת, בסעיפים אחרים של החוק מוצעים מספיק מנגנונים כדי להגן על המערכת הזאת. החוק מאפשר בדיקה במרשם האוכלוסין, פנייה לכל בתי-הדין הדתיים. יצרתם מנגנונים מספיקים לצורך בדיקת היות בני הזוג חסרי דת. אמרתי קודם שהפנייה לבתי-הדין הרבניים כשלעצמה היא חורגת מכל תפיסה של סבירות. הבעתי את דעתי שגם בנושא הזה צריך להסתמך בלעדית על מרשם האוכלוסין בפיקוח בית-המשפט למשפחה. אבל, לאחר שקבעתם את כל מנגנוני הבדיקה השונים האלה בהצעת החוק, להוסיף על כל אלה גם את הפנייה לציבור כדי לוודא את היותו של האדם חסר דת – זאת תוספת שבשפה מתונה אומר, איננה נחוצה, איננה ראויה, והיא בוודאי לא, אם לנקוט את לשון הפסיקה, אמצעי שפגיעתו בזכויות אדם היא פחותה. אני מטיל ספק גדול אם הפנייה לציבור מקדמת באמת את בדיקת היות האדם חסר דת. אבל, אפילו אם הפנייה לציבור היתה מקדמת את בדיקת היות האדם חסר דת, מה שאני מסופק בו כמו שאמרתי, התועלת שבפנייה הזו נמוכה בהרבה מהפגיעה בזכויותיהם של הפונים לפרטיות ולכבוד, ולכן בוודאי, עמיתי חברי הכנסת, שהיא איננה מידתית. אני מתקדם לפסקה (2) בסעיף 12 להצעת החוק. הסעיף הזה קובע שמי שהגיש התנגדות לרישום זוגיות לפי סעיף 7 גם זכאי לערער לבית-המשפט למשפחה על ההחלטה לרשום את הזוגיות במרשם הזוגיות. הדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, יביא לסחבת ויפתח פתח להתנכלויות. זה המשך לאותו מנגנון הלשנה שבסעיף 7, והוא פוגע קשות בזכויותיהם של בני-הזוג. ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר: גם אם נקבל את ההנחה, שלטעמי הבסיס שלה רעוע מאוד, גם אם נקבל את ההנחה שלגיטימי שהמדינה תתערב בחיים הפרטיים של האזרחים, גם אם נקבל את ההנחה שהמדינה זכאית למנוע מהם לבוא בברית הזוגיות משום שהיא לא מגדירה את שניהם כחסרי דת – גם אם נקבל את ההנחה הזאת, אין שום דבר לגיטימי בכך שאזרחים יתערבו באספקט הזה של חייהם הפרטיים של אזרחים אחרים. הכלל הגדול אומר שהחירות שלי מסתיימת במקום שבו מתחילות הזכויות שלך, והגשת התנגדות לרישום ברית זוגיות על רקע שיוכם הדתי של הפונים, כמו גם ערעור על ההחלטה שלא לקבל את ההתנגדות הזאת, זה לא פחות מאשר אגרוף בפרצופם של הפונים לרישום זוגיות. יש כאן פגיעה בכל הזכויות שאני יכול לחשוב עליהן כעל זכויות בסיסיות :זכות לפרטיות, זכות לחיי משפחה, זכות לכבוד. זו פגיעה קשה בזכות לכבוד כאשר אנשים אחרים גם מתנגדים למה שאני אעשה, וגם יכולים לערער ולנהל הליכים לגבי החיים שלי, לא לגבי החיים שלהם. עמיתי חברי הכנסת, כאשר אנשים כבר עוברים את כל המסלול הקשה הזה של ברית הזוגיות, עם כל ההתנגדויות והערעורים והזכות שניתנת לאנשים אחרים להתערב בחייהם של אלה שבאים בברית הזוגיות, אפשר לחשוב שבסופו של דבר הם מגיעים אל המנוחה ואל הנחלה. ולא היא, עמיתי חברי הכנסת. הנה, למשל, סעיף קטן (ג) של סעיף 13 להצעת החוק; הסעיף הזה קובע שהוראות חוק האזרחות, וחוק השבות, וחוק הכניסה לישראל, שחלות על זוגות, לא יחולו על הבאים בברית הזוגיות. הדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, שולל מהמשפחות האלה את הזכות לאיחוד משפחות ויוצר אפליה, שאני ממש לא מצליח להבין אותה, בינם לבין הזוגות הנשואים. זו אפליה ברמה המעשית, אבל גם אפליה ברמה הסימבולית, זו גם השפלה, זו גם פגיעה בזכות החוקתית של הבאים בברית הזוגיות לכבוד. אגב, הנימוק שלפיו נשללו הזכויות האלה היה, עמיתי חברי הכנסת, שברית הזוגיות היא "הליך פשוט יחסית". אז מי שקורא את הצעת החוק – ואנחנו קראנו אותה יחד – רואה שברית הזוגיות היא כל דבר חוץ מדבר פשוט. ברית הזוגיות, לפי הצעת החוק הזאת, בוודאי איננה הליך פשוט, אלא הליך שדומה במהותו ובמידת הפיקוח עליו, אדוני היושב-ראש, להליך רישום לנישואין, אם לא חמור מזה. לכן, אחרי שאנשים כבר עברו את המסלול הזה, עם כל ההתנגדויות וההתנגדויות הציבוריות, והפיקוח של בית-משפט למשפחה, והדיון של בית-דין דתי, וכל התחנות האלה – אחרי זה להבחין אותם לרעה לעומת הזכויות של בני-זוג נשואים, זה דבר שאי-אפשר לקבל אותו ואין לו שום הצדקה. אין מקום להבחין בין זכויות הבאים בברית הזוגיות לבין זכויות, כאמור, של בני זוג נשואים. אני גם לא מבין למה הנימוק הזה יכול להצדיק שלילה של זכויות שקשורות בכניסה ויציאה מהארץ; אגב, זכויות שהועלו לרמה חוקתית, על-חוקית, מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אגב, את הזכויות האלה ניתן לשלול. בהחלט, אדוני יושב-ראש הוועדה, ניתן לשלול את הזכויות האלה, אבל ניתן לשלול אותן אם מוכיחים, למשל – וזה נכון לא רק לגבי מי שבברית הזוגיות, גם לגבי נישואים, למשל – שברית הזוגיות לגבי זוג מסוים היא פיקטיבית, או שהנישואים הם פיקטיביים. בסדר גמור. אבל באופן מקדמי למנוע את הזכויות האלה מכל הבאים בברית הזוגיות ולעכב את מתן הזכויות הללו תוך אפליה בין זוגות נשואים לבאים בברית הזוגיות, עמיתי חברי הכנסת, לדבר כזה אין שום הצדקה ולא יכולה להיות שום הצדקה. הטעם השני ששמעתי הוא הטענה שברית הזוגיות נעשית מכוח הסכמתם הרצונית של הצדדים בלבד. אבל כך בדיוק, עמיתי חברי הכנסת, גם ברית הנישואים, ולכן הטעם הזה, או שהוא לא מובן או שהוא תמוה. בכל מקרה, הקמת תא משפחתי צריכה לנבוע מתוך הרצון האישי והאוטונומיה של הפרט, וזה בסדר גמור, אין בכך שום פסול. מכל ההנמקות האלה משתמע כאילו באיזשהו מובן תפקידה של המדינה הוא להקשות על האזרח, להעמיס עליו קשיים ביורוקרטיים ולהתישו בסחבת, ולא כך צריכים להיות פני הדברים בענייננו. אגב, אם אנחנו כבר מדברים על הגבלות שהחוק מטיל על בני-זוג שבאו בברית הזוגיות, אז ישנן גם הגבלות נוספות כאלה בסעיף 13 להצעת החוק. למשל, הקביעה של זכויות הקשורות באימוץ ופונדקאות יחולו על זוגות שבאו בברית הזוגיות רק 18 חודשים לאחר הרישום במרשם הזוגיות. גם את זה אינני מבין. אם כבר בני-הזוג עברו את כל המסלול, נרשמו, נמצאים בברית זוגיות, למה לכל הרוחות הם לא זכאים לכל הזכויות שזכאים להם זוגות נשואים? למה 18 חודשי צינון האלה? מה זה משנה אם הם נרשמו לפני חודש, לפני שנה או לפני עשור? גם כאן, עמיתי חברי הכנסת, יש פגיעה בעקרון השוויון, שאסור לנו, אסור לנו להכניס אותה לדיני ישראל. עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מציירים את התמונה המצטברת בשלמותה, אנחנו רואים פה מהלך מדאיג. אני מתקשה לראות ומתקשה להשתכנע שבאמת אפשר להציג את יצור הכלאיים הבעייתי הזה כהתקדמות. ואני אומר את הדברים בכל הרבדים של הדיון בהצעת החוק, החל מהרובד הראשון, שבו אנחנו יוצרים את הקטגוריה של חסרי הדת. אנחנו יוצרים קטגוריה וגם, כדי למנוע כל ספק, הופכים אותה לקטגוריה שמופלית לרעה ומי שנמצא בה ייכנס לברית זוגיות ולא יקבל את כל הזכויות, כל המעמד, את כל חבילת היכולות המשפטיות והזכאויות המשפטיות שבאות יחד עם מעמד הנישואים. מתחילים בזה. ממשיכים בהגדרתה של הקטגוריה הזאת, הגדרתה על-ידי בתי-דין דתיים. ממשיכים בכך, שהמנגנון של ברית זוגיות אפשרי אך ורק – לא לחסר דת אחד שצריך לפתור את בעייתו ואז הוא יכול להגיע לברית זוגיות עם כל מי שירצה, אלא אך ורק אם שני חסרי הדת האלה רוצים להגיע לברית זוגיות אחד עם השני. בכל מצב אחר, הדלתות חסומות בפניהם, גם החלונות חסומים בפניהם. לא רק זה, אלא לא סתם שני חסרי דת; שני חסרי דת שהם תושבי ישראל, אזרחי ישראל. כל אלה שלא נמצאים באותה מיטת סדום שנקבעת בהצעה הזאת, נמצאים מחוץ לגדר הפתרון, מחוץ לגדר, ונותרים בעצם בעולם התוהו של חוסר פתרון משפטי הולם לבעיות ולצרכים שלהם. וכמובן, עמיתי חברי הכנסת, אותם מנגנונים דרמטיים וייחודיים, המצאות חדשות ורעות של מנגנוני הלשנה, של יכולת וזכות של אזרח אחד להתערב בחייו של האזרח האחר. עמיתי חברי הכנסת, עד היכן – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הנושאים האלה קיימים גם בהליכים רגילים. בלי קשר. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא בצורה הזאת. תבדוק ותראה איזה מנגנון מתוחכם נוצר פה, שבו אתה יכול לפנות – שוב, אמרתי, אין לי בעיה עם העובדה שאזרח יבוא ויגיד, אני מתנגד לרישומו של אדם בברית זוגיות מכיוון שידוע לי שהוא נשוי. אין לי התנגדות לזה. אני לא מעוניין לייצר ביגמיה. אבל היכולת של אדם להתערב בשאלת הגדרתו או אי-הגדרתו של אדם אחר כחסר דת, זה מנגנון שייצור דינמיקה קטלנית. אני רואה לנגד עיני, באמת, בחרדה, את כל התעשייה שעלולה להתפתח פה, של הלשנות ושל רכילויות – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת חנין, אתה טועה ומטעה. <דב חנין (חד"ש):> אז אני אשמח לשמוע הבהרה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני יקרא את סעיף 7. <דב חנין (חד"ש):> מרוב דפים פה, אבקש מהתורן שיביא לי הטקסט של סעיף 7 ואקרא את סעיף 7. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדם רשאי להתנגד לבקשה בשם כך שלא יתקיים תנאי מהתנאים האמורים בסעיף 2. התנאים בסעיף 2 הם: בני 18, תושבי ישראל רשומים במרשם האוכלוסין, אינם קרובי משפחה, אינם נשואים, אף אחד מהם אינו נשוי לאחר, או פסול דין. לכן, הוויכוח איננו על האם הוא חסר דת או לא חסר דת – – – <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת רותם, ידידי, אני מאוד מכבד אותך, באמת מכבד אותך, אבל סעיף 2 מתחיל במלים: בני-זוג חסרי דת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נכון, אבל אחר כך כתוב: רשאים להירשם במרשם – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז, אבל כשאנחנו מפנים לסעיף 2 – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. חבר הכנסת חנין, אתה יודע לקרוא סעיפים. בהתקיים התנאים המפורטים להלן. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת רותם, אתם עושים ויכוח חד-צדדי, כי אותו כן שומעים ואותך לא שומעים; כי אתה לא ליד המיקרופון. אני מציע, חבר הכנסת רותם, שאותן הסתייגויות – אחרי שחברי הכנסת יסיימו תוכל לעלות, ואני מקווה מאוד גם שחברי הכנסת שמעלים הסתייגויות יהיו במליאה כדי לשמוע ממך תשובות פר סעיף שהם העלו. <דב חנין (חד"ש):> אז כיוון שחבר הכנסת רותם יענה לי, אני רוצה למען ההיסטוריה להבהיר את עמדתי ולומר שאני, לטעמי, קורא את החוק בצורה מאוד מדויקת, ואני אקרא את הדברים מעל הדוכן. סעיף 7 אומר: כל אדם רשאי להגיש לרשם הזוגיות התנגדות לבקשה לרישום בשל כך שלא התקיים תנאי מהתנאים האמורים בסעיף 2. סעיף 2 מתחיל, וזהו תנאי היסוד לקיומו: בני-זוג חסרי דת המסכימים לבוא בברית הזוגיות. ולכן אדם יכול לטעון: התנאי הבסיסי של סעיף 2, בני-זוג חסרי דת, לא התקיים. חבר הכנסת רותם, אינני יודע איך אתה קורא את הסעיף אחרת, אבל כמו שאני קורא את הסעיף הזה, ואני הקראתי אותו גם מעל דוכן הכנסת כדי שהדברים יהיו גם בפרוטוקול, הדבר הזה מאוד מטריד. אם תרצה להעביר את הקטגוריה הזו של בני-זוג חסרי דת לסעיף אחר, כדי שבסעיף 2 יישארו רק אותם תנאים קטנים שבפסקאות (1)–(7) – אני מוכן. אדוני היושב-ראש, תמשוך את הצעת החוק, תחזיר אותה לוועדת חוקה, נתקן את הסעיף, ויהיה ברור שאדם לא יכול להגיש תלונה או להגיש קובלנה או להלשין על זה שאדם אחר הוא חסר דת. אם החוק נשאר כפי שהוא מנוסח היום, ברור לחלוטין שזה חלק ממה שקבוע בסעיף 2, חלק מהתנאים של סעיף 2 – בני-זוג חסרי דת. בני-זוג חסרי דת זה הבסיס, מכאן הכול מתחיל, ואם אנחנו לא עומדים בתנאי הבסיסי הזה של בני-זוג חסרי דת, אין זכות בכלל לערוך ברית זוגיות. זהו סעיף הבסיס של הצעת החוק הזאת. ועל כך אפשר להלשין על-פי סעיף 7. לכן, עמיתי חברי הכנסת – – – <היו"ר אלכס מילר:> נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> אשתדל לסיים. אני חייב להגיד שהיה לי קצת קשה להסתפק במסגרת הזמן של 40 דקות, אבל אני התחשבתי גם בקואליציה מתוך רצון טוב, וגם בחברי הכנסת שרוצים חלק מהלילה, אני מניח, קצת לישון, אבל אני אומר את הדברים עכשיו בנימה הרצינית ביותר: אני חושב שעם כל הרצון והכוונות הטובות, שוודאי לחלק מיוזמי החוק הזה היו, אני חושב שאתם עושים פה ממש נזק. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לאדוני. חברת הכנסת מרינה סולודקין – בבקשה, גברתי. יש לך עשר דקות לנמק את הסתייגותך. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אלכס מילר, חברי כנסת מקדימה ומישראל ביתנו שיושבים במליאה, אני אגיד לכם מההתחלה שיש הרבה חסרונות בחוק, אבל אני לא אעשה תעלומה ולא אינטריגה. אני אצביע בעד החוק, ואני מאוד ממליצה לחברי במליאה להצביע בעד ההסתייגויות שלי ושל חברי מקדימה, כי אני חושבת שאנחנו משפרים את החוק. ואני אגיד לכם למה אני אצביע בעד חוק עם כל כך הרבה חסרונות; וכל החברים שלי שדיברו לפני, ממרצ וגם מחד"ש, יש שמץ של אמת במה שהם דיברו על החוק. אבל בכל זאת, כפוליטיקאים פרגמטים אנחנו צריכים להאמין שבקואליציה הנוכחית, של ימין ודתיים, זה קונסנזוס. <רוברט טיבייב (קדימה):> וגם ישראל ביתנו. <מרינה סולודקין (קדימה):> כן. זה קונסנזוס שיכול לעבור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – אולמרט, והיה אתם עם ש"ס. זה כן עבד? <מרינה סולודקין (קדימה):> מה שאני רוצה לומר, דוד, אני אסביר בנאום שלי מה קורה, כמה חוקים בנושא של נישואים אזרחיים, ברית הזוגיות, מה שאתם רוצים – נישואים של אלה שלא יכולים ללכת ולעשות את הברית הדתית. אחת המוזרויות הגדולות ביותר הקשורות להליך הקמת מדינת ישראל היא שב-1948 החליטה הנהגת היישוב היהודי להעביר את דיני האישות לממסד החרדי. זה באמת מוזר בהתחשב בעובדה שמדינת ישראל קמה והתפתחה כמדינת הלאום היהודי מצד אחד, אך גם כמדינה דמוקרטית ולא דתית בעיקרון מן הצד השני. ההחלטה הזאת נראית מוזרה עוד יותר אם לוקחים בחשבון שמייסדי מדינת ישראל היו חברים במפלגות סוציאליסטיות, ותנועות סוציאליסטיות בכל העולם רשמו את הנישואים האזרחיים על דגליהן עוד במאה ה-19. בישראל זה לא קרה בגלל סיבות פוליטיות, ולפי דעתי סיבות די קטנוניות. כתוצאה מכך חלה ירידה גדולה במעמד האשה בחברה שלנו, מהמעמד המודרני שממנו נהנו נשים ביישוב היהודי של טרום הקמת המדינה ועד המצב האבסורדי שהוא בין מעמד האשה בימי הביניים לבין מעמד האשה בחברה המודרנית, כפי שהוא היום במדינת ישראל. עברו כבר 62 שנה מהקמתה של מדינת ישראל, ובעיות רבות הקשורות ליחסי דת ומדינה טרם באו על פתרונן. אני הייתי בהלם אמיתי כששמעתי לפני כמה ימים את נשיא המדינה, מר שמעון פרס, מכריז בעת ביקורו בבני-ברק שהוא מרוצה מאוד מכך שבחורי הישיבות פטורים משירות צבאי ולא חייבים לעבוד ולשלם מסים לאוצר המדינה אלא יכולים לשבת וללמוד תורה. הכרזות מסוג זה הינן הכרזות פוגעניות, שפוגעות ברבבות צעירים שעושים שירות קשה בצה"ל, עובדים, משלמים את המסים ומממנים את לימודיהם בכוחות עצמם, בזמן שמספר הולך וגדל של בחורי הישיבות לא משרתים בצבא ומקבלים סיוע מהמדינה בסכומים שהולכים וגדלים מדי שנה. היעדר נישואים אזרחיים הפך לבלתי נסבל לאחר שהליך הגיור הלך והקצין במהלך שנות ה-90. עולים שבאו מברית-המועצות בשנות ה-70 נהנו מגיור ידידותי, אך העלייה של שנות ה-90 לא יכלה ליהנות מפתרון זה. רוב המאמצים בשנות ה-90 הושקעו בחיפוש פתרון קבורה הולם לאזרחים שאינם יהודים על-פי ההלכה. הרי אזרחי מדינת ישראל יכולים להינשא בקפריסין, אבל הם לא יכולים להיקבר בקפריסין. להזכירכם, מפלגת ישראל בעלייה, שנציגיה נבחרו לכנסת לראשונה ב-1996, התחילה להילחם למען נישואים אזרחיים וקבורה אזרחית על-פי דרישות של ציבור בוחריה. הצעת חוק ראשונה בנושא נישואים אזרחיים, שהגשתי יחד עם חברי חבר הכנסת, ועכשיו שר, יולי אדלשטיין, נפלה בקריאה טרומית עם תוצאה של 32 נגד 32, כי חברי כנסת ממפלגות חילוניות, כולל חברי הכנסת של מפלגת העבודה, יצאו ולא השתתפו בהצבעה. הצעת חוק זאת נתנה פתרון לכל אלה שלא יכולים להינשא דרך הרבנות. אני אגיד לכם שהיום שמעתי הרבה הסברים וטענות למה אנחנו לא צריכים להעביר את החוק הזה. אבל אלה שדיברו לא מבינים. אני מקבלת מאות ואלפי מכתבים כל שנה, ואזרחי מדינת ישראל נאמנים, אזרחים צעירים ששירתו בצבא, כל הזמן שואלים את השאלה: למה אנחנו יכולנו לשרת בצבא ואנחנו לא יכולים להתחתן במדינה? היו לי בקשות, יש מקרים שאנשים צעירים חייבים להתחתן בצורה אחרת, והם לא יכולים לצאת מהארץ, כמו חיילים וכמו אסירים. אז איזה פתרון מציעים להם, אנשים שכל הזמן מתנדבים לכל דבר? גם אני מבינה. כשאני קוראת את החוק גם אני רואה את כל החסרונות – גם מנגנון של הלשנה וגם זכויות של בתי-דין דתיים, ולא רק יהודים, גם ערבים, גם דרוזים, גם נוצרים, בנושא זה, בנושא שהם לא צריכים להיות שם בכלל. אבל בגלל זה יש הסכמה. הסכמה בקואליציה הנוכחית. אני אומרת לכם, החוק שלי הראשון נפל ב-2001. איפה היו כל יפי הנפש בזמן ממשלת ברק ובממשלות אחרות? למה לא העבירו את החוק, אפילו חלקית, אפילו לא מושלם? אז לא היו מסוגלים. <היו"ר אלכס מילר:> אפילו כמו עכשיו. <מרינה סולודקין (קדימה):> אבל עכשיו זה לא אותו מצב, כי אני מאוד מקווה שהקואליציה בעד. <היו"ר אלכס מילר:> אבל, מרינה, זה אותם אנשים. לרוב אותם אנשים. <מרינה סולודקין (קדימה):> כן. ואומרים לי שזו השפלה, ברית הזוגיות בצורה כזאת. ואני שואלת את השאלה: ולשלם וללכת לקפריסין זה לא השפלה? למה אתם לא שואלים? אני גם מכירה את המצב ששכנינו הערבים לא קיבלו את המדינה ב-1948 כי הם רצו הכול, והם קיבלו לא כלום, והסיפור נמשך. אם אנחנו רוצים מייד את הנישואים האזרחיים במובן של ארצות-הברית, אנגליה, אני אגיד לכם: החברה שלנו והפוליטיקה שלנו לצערי הרב לא בשלות לזה, ואנחנו צריכים להכיר בעובדה הזאת. אז מכיוון שאני לא יכולה להגיע לרחוב שאני מייצגת, הרוסי, ואנחנו בקדימה גם ברחוב האתיופי, אנחנו העלינו הסתייגויות. וההסתייגות הכי חשובה – שזה לא יהיה שני חסרי דת, אלא שלפחות אחד מהם יהיה חסר דת. אם זה יעבור, זה יהיה מצוין. אם זה לא יעבור עכשיו, אז אני חושבת שאנחנו צריכים לבנות את ההליך אחר כך. יש חוק של מאיר שטרית, וגם אני יזמתי את החוק הזה; יהיו חוקים אחרים – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ממתי החוק של מאיר שטרית? <מרינה סולודקין (קדימה):> חדש יש. <רוברט טיבייב (קדימה):> מהקדנציה הקודמת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא הכין אותו כשהוא היה שר, ומאז שהוא שר הוא היה פעמיים בשתי ממשלות שר, ולא הצליח להעביר את זה. <רוברט טיבייב (קדימה):> הוא לא הספיק. <מרינה סולודקין (קדימה):> זה מה שאנחנו אומרים, ש-62 שנה במדינת ישראל אין פתרון, אפילו חלקי, בנושא של נישואים אזרחיים, ברית הזוגיות, פסולי חיתון, איך שאתם רוצים. ואני חושבת שצריכים להתחיל באיזה מקום. אני אומרת לכם, נצביע בעד החוק וההסתייגויות ויהיה בסדר. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב. גם לך, אדוני, מגיעות עשר דקות לנמק את ההסתייגויות. בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שלום, כבוד השר, חברי הכנסת; שלום, מרינה. בעצם על מה אנחנו מדברים? ההצגה הזאת היא על 150 זוגות בשנה, אדוני היושב-ראש, ואנחנו יודעים שגם אלה לא ישתמשו בחוק הזה. סליחה, אני לא מוצא את המלים בעברית מה להגיד על החוק הזה. חוק חסרי דת. אני עד עכשיו לא מבין מה זה חסר דת, לא מבין את המושג הזה חסר דת, מי המציא אותו אפילו. דבר ראשון אני רוצה להגיד, לפני שאני אתחיל לתקוף את דודו רותם – חבל שהוא לא פה – שהוא באמת עשה עבודה מדהימה. הוא עבד מאוד קשה, וכמה ויכוחים וכמה הסתייגויות, הוא עמד על שלו, ממש ברזל. השאלה גם למה הוא עמד על זה. אנחנו זוכרים לקראת הבחירות כל מיני ססמאות וכן הלאה. סליחה, אדוני היושב-ראש, אני אומר את זה גם לך: ישראל ביתנו לא חסכה פה בכל מיני ססמאות. אחת מהן היתה ברית הזוגיות. אבל החוק שמונח עכשיו, כמו שכתוב: הצעת חוק לחסרי דת – זו פשוט בושה. פשוט בושה, אין לי מלים אחרות. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת רותם, טוב שנכנסת. כרגע חבר הכנסת טיבייב שיבח את עבודתך כיושב-ראש ועדת חוקה ואמר שהתעקשת על הסעיפים ועשית עבודה מדהימה. אני לא טעיתי בדבריך? <רוברט טיבייב (קדימה):> נכון, נכון. אני יכול גם להרחיב ולהמשיך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תמשיך, תמשיך. <רוברט טיבייב (קדימה):> אתה איש חזק, ועבדת קשה. אבל שנייה, בוא נעבור לשלב השני, כמו שכתוב אצלכם בהסכם הקואליציוני. יש גם שלב שני. השלב השני, אדוני חבר הכנסת דודו רותם – אני באמת מכבד אותך, אבל כל מה שעשית בחוק הזה, אמרת דבר פשוט: גויים, תכינו את המדבקה, שימו אותה על המצח ותגידו לעצמכם שאתם גויים. כי בחברה שלנו יש יהודים כשרים, יש חצי, ויש כל מיני חסרי דת גויים, וכל מה שאמרת עכשיו צריך לצבוע אותם. חבר'ה, אתם חסרי דת. צריך לצבוע אותם – על-ידי החוק שלך, חבר הכנסת דודו רותם. כל מה שעשית, ואני מאוד מכבד את העבודה שלך, עבדת באמת קשה, אבל נגדך עכשיו כל החרדים וכל החילונים, כל הימנים וכל השמאלנים, כל האשכנזים וכל הספרדים. יצאת מהדבר הזה חסר דת. אתה, לא הם. אתה יצאת חסר דת. ואיך אתה תחיה עם זה אני לא יודע, זה באמת סיפור לא פשוט. עם המדבקה הזאת אנחנו צריכים גם לדעת מה הזכויות של אותם חסרי דת. <היו"ר אלכס מילר:> מישהו אמר: זה לא כל כך נוח להיות לא פופולרי, אבל חשוב להיות צודק. <רוברט טיבייב (קדימה):> לפעמים כן, צריך להיות צודק, אבל באותו רגע צריך להיות גם חכם. הרי אם הייתם רוצים להעביר את החוק, כולל החלק השני, הייתם מעבירים אותו בצ'יק, ממש בצ'יק. תסתכל כמה יש לך. יש לך הליכוד, יש לך קדימה, יש לך ישראל ביתנו, יש לך מרצ, יש לך הכול. הכול יש לך בשביל להעביר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. <רוברט טיבייב (קדימה):> אל תגיד לי לא. אל תגיד לי לא, יש לך הכול. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת טיבייב, כשאני הייתי באופוזיציה והליכוד היה באופוזיציה, חלק גדול מאנשי הליכוד הצביעו נגד. <רוברט טיבייב (קדימה):> בוא נסתכל על העובדות בזמן הזה. יש לך ממש תמיכה ענקית. אתה לא משתמש בה מסיבה אחת פשוטה: אתם, החבר'ה מישראל ביתנו, פשוט מפחדים מש"ס. הכוח של 11 מנדטים מחזיק אתכם ממש, אני לא יודע באיזה מקום, אבל מחזיק חזק. מהם אתם מפחדים? אבל בכל מקרה הם מצביעים נגד. ממה אתם מפחדים? ממה? עד עכשיו אני לא מסוגל להבין את זה, אבל אתם מפחדים. אותם התפקידים נתתם לש"ס – את משרד הפנים, שמאוד חשוב לקהל היעד שלנו, נתתם לש"ס; את משרד השיכון נתתם לש"ס. פשוט מכרתם תפקידים, למען חוק ברית הזוגיות לחסרי דת? אבל זה חוק של כלום, זה חוק של שום דבר, שאתה עבדת עליו קשה, קשה מאוד. אני מאוד מעריך את העבודה שלך, אבל זו התוצאה, לפי הנתונים של הממ"מ. ולא מדברים על האוכלוסייה, כמו שעמיתי, החברים שלי אמרו שזה מאוד חשוב לעולים. משנת 2000 עד 2006, 9,000 יהודים, זוגות, נסעו לחוץ-לארץ בשביל להתחתן. 9,000. כבר לא מדובר בעולים, זו בעיה כללית של העם היהודי, כי הם לא מאמינים לנישואים של בית-הדין הרבני. ועוד דבר אחד, אם כבר, חסרי דת צריכים להוכיח שהם חסרי דת בבית-דין רבני? את זה הם צריכים? חבר הכנסת רותם, אתה כועס עלי? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חס ושלום, עליך אני כועס? תתחיל עוד פעם את הנאום שלך, תגיד כמה אתה מעריך אותי, וגם עשיתי עבודה טובה. למה אני אכעס עליך? <רוברט טיבייב (קדימה):> אבל בכל מה שעשית, חבר הכנסת רותם, אתה פשוט מנסה להשפיל את אותם אנשים חסרי דת. הם צריכים לעבור את כל התהליך כדי להוכיח שהם חסרי דת, שהם גויים? הם יודעים את זה. הם יודעים את זה. למה הם צריכים להוכיח שהם גויים? פשוט דבר לא יאומן, חבר'ה של 11 מנדטים מחזיקים את כל הקואליציה, עושים מה שהם רוצים, מקבלים תקציבים, מקבלים תפקידים, ואנחנו צריכים לפחד. על מה? במקרה הזה אני ממש מוריד את הכובע בפני הכיסאות הריקים של ש"ס. הם משיגים את כל המטרות. אני מוריד את הכובע. הם דואגים לציבור שלהם. מה אנחנו עושים? איך אנחנו צריכים לדאוג לציבור שלנו? עם חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, שלפי הנתונים של הממ"מ, כמעט וכלום. חוק של כלום. אני מסכים אתך, חבר הכנסת רותם, זה הסדק הראשון שכביכול אנחנו יכולים לעשות ובית-משפט יכול אחר כך לשחק עם זה. יש בזה איזושהי חוכמה, אני מסכים עם זה, אבל למה לא נלך על הקופה? יש לך כוח. אנחנו מאחוריך, אבל אתה לא רוצה להשתמש בכוח הזה. למה? אתה מפחד מהם? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אמרת שאני חסר דת, אז למה אני מפחד מהם? <רוברט טיבייב (קדימה):> ככה יצאת מהצעת החוק הזאת. זה נכון, הגשנו המון הסתייגויות, אבל בגדול – – – <היו"ר מגלי והבה:> אתה מתכוון רק לו או לכל המפלגה שלו? <רוברט טיבייב (קדימה):> תראה, ייאמר לזכותו, הוא חובש כיפה, אבל הוא הלך עם זה. הוא עבר דרך קשה מאוד, ממש קשה. צריך להגיד את האמת. סליחה, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל אף חבר כנסת דובר רוסית לא עמד מאחוריו. הוא עשה את זה לבד. לבד. עם כל הוויכוחים, עם כל הוועדות, עם כל המלחמות, הוא עשה את זה. אני ממש מוריד את הכובע, אדוני חבר הכנסת דודו רותם, אבל אתה מחזק את החרדים. אין לי בעיה, ממש אין לי בעיה, אני גם יהודי, ויהודי מדורי דורות, אבל אני זוכר דבר אחד פשוט: גם ברוסיה היה מרשם נישואים, זה נקרא ברוסית "זגס". פשוט. אבל כל יהודי שרצה להתחתן, באותו ערב או ערב אחרי או ערב לפני, הלך לבית-כנסת, וכך נשארנו יהודים. כל מי שרוצה להישאר יהודי, יישאר יהודי, אבל לא צריך להפעיל עליו את הכוח, את הלחץ. אנחנו יהודים ואנחנו לא צריכים להיות תלויים באף אחד. פשוט בחוק הזה אתה נותן יותר מדי כוח להם. אמרתי שהגשנו המון הסתייגויות, אבל בגדול אנחנו תומכים בהצעת החוק שלך. אני לא רוצה להגיד שאנחנו מברכים עליו, פשוט מאין ברירה אנחנו צריכים, כמו שאמרת, להכניס את הסדק במערכת, ואני מברך אותך על חוק של כלום. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לחבר הכנסת טיבייב. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה. 15 דקות לרשותך. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, האמת היא שאני רוצה להאמין שהרגע הזה, כפי שאדוני היושב-ראש, שמתחלף, אמר, שזה רגע היסטורי. אין לי בעיה שאנחנו נקבל את ההגדרה הזאת שזה רגע היסטורי. אבל לא הייתי רוצה להמשיך להמתין, אדוני היושב-ראש, ידידי חברי הכנסת, בוודאי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, דודו רותם, לא הייתי רוצה להמתין עוד שנה כדי שהרגע ההיסטורי יהיה רגע היסטורי מושלם. אני יודע שבתוך תוככם אתם יודעים שהפתרון המוצע הוא בעצם פתרון שנותן מענה לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשים. אני אגיד, ונחזור ונאמר את זה עוד פעם ועוד פעם, אם אתם באמת, דודו – אני פונה אליך עוד פעם, גם מעל הבמה הזאת – הרי אם תסכימו, תקבלו מבין כל ההסתייגויות שלנו רק הסתייגות אחת, ואני רוצה לקרוא את ההסתייגות האחת הזאת שאנחנו היינו רוצים שאתם תקבלו. אנחנו נסכים יחד. המשפט שכתוב באחד הסעיפים, המשפט של חסרי דת, יימחק, ויגידו: בני-הזוג המסכימים להינשא. זה כל הסיפור. אם את המשפט הזה, את המלה הזאת אתם תוציאו, אני אומר לך שאני מוכן לדבר בשם הסיעה שלי: אנחנו מוכנים למשוך את כל ההסתייגויות וללכת להצביע באופן ישיר. פירושו של דבר, במשפט הזה אנחנו פשוט לוקחים את כל החוק ומחילים אותו לא רק על 3%, 4%, 5%, אלא אנחנו מחילים על כל ה-100%. הרי ממילא אתם אומרים שאתם נמצאים במשבר קואליציוני עם ש"ס ואגודת ישראל. אם כך הדבר, למה אתם עושים משבר פעמיים? הנה, אנחנו אומרים לכם שקדימה, כקדימה, כולנו יחד, אנחנו מוכנים ללכת למהלך הזה. המהלך הזה הוא מהלך חשוב. בסופו של דבר, ידידי הטוב דודו, גם הציבור שרואה ושומע אותנו יבוא ויגיד: כמה הפוליטיקאים האלה מבטיחים ולא מקיימים. בוא נראה פעם אחת לציבור: מה שאתם הבטחתם, מה שאנחנו הבטחנו בבחירות האחרונות, אנחנו נקיים. אין ספק, אדוני דודו רותם, אדוני היושב-ראש, אני מודה שגם בממשלה הקודמת היתה הצעת החוק הזאת. בממשלה הקודמת גם אני הצבעתי נגדה, כי גם אנחנו היינו שבויים של ש"ס. זאת האמת לאמיתה, אבל אז הייתם מספר יותר קטן ובאופוזיציה. הנה, אני אומר לך, היום אנחנו מביאים לך 28 מנדטים, 28 אצבעות, ישראל ביתנו 15. אני מניח שאם תלכו בעקבות זה, מפלגת העבודה תתמוך. בשורה התחתונה, היום יש שעת כושר להעביר את הצעת החוק במלואה. אבל גם אם אתם עדיין מפחדים מש"ס ומאגודת ישראל, גם אם אתם מפחדים מחלקים מהליכוד, חס וחלילה שהקואליציה לא תתפרק, אנחנו, מהטעם הפשוט שאנחנו גם רוצים להתחיל במהלך, אנחנו נתמוך. אבל אנחנו עדיין, גם מהדוכן הזה, עדיין אנחנו מושיטים יד. אנחנו אומרים – עוד כמה דקות, נדמה לי עוד איזו שעה, אנחנו הולכים להצביע. עדיין – אולי תתעוררו ותסכימו לקבל את ההסתייגויות שלנו. ההסתייגויות האלה הן מפורטות. אדוני היושב-ראש, האמת היא, מדינת ישראל היא באמת לכאלה – באנו אליה, צעדנו אליה, ואנחנו רוצים באמת שתהיה מדינה יהודית, אין ספק בכלל. אנחנו רוצים שתהיה מדינה יהודית דמוקרטית. אבל מה לעשות, יש כאלה שבאו בני-זוג של יהודים, בנים ליהודים, וכשהם רוצים להתגייר מקשים עליהם. הנה, אני מקווה שבשבוע הבא אתה מביא את הצעת החוק בנושא הגיור. הרי גם שם התהליך לא פשוט. אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד: בצד אחד אנחנו נקשה עליהם להתגייר, אבל בצד השני אנחנו לא נותנים להם להתחתן. אז מה, זה הביצה והתרנגולת. ואם כך הדבר, הרי האנשים האלה, אלפים ומאות, באו לכאן, להתקבץ אתנו. מה, זה נכון שהחיילים ילכו לשרת בצבא-הגנה לישראל, אנשים ישלמו מסים, יהיו אזרחים טובים בישראל, אבל כשהם רוצים להקים משפחה, וזו זכות יסוד טבעית, אנחנו אומרים להם לא? למה? כי הממשלה תיפול בגלל הסכמים קואליציוניים של החרדים? למה פעם אחת, במקום להיות שבויים של החרדים אחרי 60 שנה – אנחנו דווקא אלה שרוצים שהמדינה שלנו תהיה מדינה יהודית, גם הגיור יהיה על-פי ההלכה, במתכונת שאתה מציע, חבר הכנסת דודו רותם. וגם, לכאלה שבינתיים לא יכולים להתחתן, לאפשר להם נישואים אזרחיים. <היו"ר מגלי והבה:> אני מבין, אדוני, שקשה להיות יהודי. <שלמה מולה (קדימה):> נכון. על כן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך – יש שעת הכושר היום, בכנסת הזאת, להעביר את שתי הצעות החוק האלה. נכון, אם אנחנו נהיה מנותקים קצת מהפוליטיקה, מהפחד שבו אנחנו נמצאים – חס וחלילה, הממשלה תתפרק, ראש הממשלה ייפול. <רוברט טיבייב (קדימה):> חס וחלילה. <שלמה מולה (קדימה):> אתה יודע מה, יש לי חדשות בשבילך, אדוני היושב-ראש: לא יקרה שום דבר אם פעם אחת במדינת ישראל ממשלה תיפול על הנושאים האזרחיים. ממשלות נפלו על התנחלויות, ממשלות נפלו על דברים אחרים. מה קרה, שפעם אחת ממשלה תיפול על 300,000 אנשים שלא מאפשרים להם להתגייר. מה קרה? או שלא נותנים להם להתחתן. יכול להיות שבסופו של דבר אנחנו נתעשת. ראש הממשלה אומר: הרי יש לי – ממילא יש לו השותפים הטבעיים. תראה מה יקרה, יקרה דבר מעניין. חבר הכנסת רותם, תראה, יקרה דבר מעניין. בצד אחד, בגלל החוק הממשלה נופלת, אבל בכל זאת החוק עובר. לא קרה שום דבר. יש 48 שעות, ראש הממשלה יקרא לידידי הטוב גפני ויזמין את ישראל ביתנו עוד פעם, ויביא את ש"ס, יגידו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה עוד ברית הזוגיות? <שלמה מולה (קדימה):> יבוא ויגיד: אני רוצה להקים את הקואליציה. מה הבעיה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הם קנו את הלוקש עוד פעם. <שלמה מולה (קדימה):> אין בעיה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> קנו את הלוקש עוד פעם. <משה גפני (יהדות התורה):> זה עוד הדיון על ברית הזוגיות? <רוברט טיבייב (קדימה):> לא, לא. זה דיון על דודו רותם. <שלמה מולה (קדימה):> האמת שהדיון, אדוני יושב-ראש ועדת כספים – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גפני, גפני – – – שאתה תחטוף קצת, למה רק אני? <שלמה מולה (קדימה):> יושב-ראש ועדת כספים, האמת היא – הדיון הוא באמת כמה שאתם החרדים מצליחים לכופף כל ממשלה בישראל, ובסוף אתם, ידכם יוצאת על העליונה. דווקא המיעוט, בהגדרה – אתם לא מיעוט כל כך. זה מעניין מה קורה שפתאום עכשיו – תראה, ישראל ביתנו הביאו, אתה יודע, הצעת חוק – זאת שהביאו אותה – אתה יודע שאתם מבחינה הלכתית לא יכולים להתנגד לה; אין לכם, כי מדובר בגויים. הרי אין מה לעשות. זה פותר את הבעיה. אבל הבעיה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז מה אתה מציע שנעשה? <שלמה מולה (קדימה):> זאת לא הבעיה. הקשר שעושים – הקשר הגורדי שעושים עם הצעת חוק אחרת, שלא אתם דווקא, האשכנזים; הספרדים, ש"סניקים – אנחנו לא מביאים. מה קרה, למה? אנחנו באים ואומרים: בצד אחד יש פה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו החלטנו שאנחנו עושים מה שהספרדים אומרים. <שלמה מולה (קדימה):> לפחות, תראה – בדרך כלל זה קרה הפוך. <היו"ר מגלי והבה:> ממילא – – – אתה בא בטענות שאתה עובד והם מקבלים את הקולות. <שלמה מולה (קדימה):> 60 שנה הספרדים עשו מה שהאשכנזים רצו, בדרך כלל. עכשיו אתה אומר לי, מבשר לנו בשורה – אתם עושים מה שהספרדים אומרים, זו תגלית חדשה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה נכון. מה, בראשית שנות המדינה האשכנזים שהיו במפא"י בשלטון העבירו את עדות המזרח על דתם. <שלמה מולה (קדימה):> על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני חושב – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני יכול ללכת? <שלמה מולה (קדימה):> – – אם אנחנו באמת רוצים להיטיב עם אנשים שבאו אלינו לכאן – באמת הביאו את עצמם לכאן, לארץ הזאת, רוצים לחיות בארץ הזאת – אז זכות היסוד הזאת להתחתן, להתגייר ולהיות אזרחים היא זכות יסוד טבעית. אין לאף אחד, גם פוליטיקאי או ראש מפלגה או ראש ממשלה אין להם זכות לקחת להם את הזכות הטבעית הזאת להקים משפחה בישראל. אדרבה ואדרבה. הנה באנו, לפני כמה שבועות הצענו הצעת חוק. אתם יודעים מה, את אלה שאינכם מאפשרים להם להתגייר, את אלה שאתם לא מאפשרים להם להתחתן במדינת ישראל, פה, ללכת לרשם נישואים להתחתן – אולי לפחות המדינה תעשה חסד ותממן להם כרטיס טיסה, אפילו להקל עליהם כלכלית, ללכת להתחתן בקפריסין, באדיס-אבבה באתיופיה, במוסקבה, אני לא יודע איפה עוד. <השר מיכאל איתן:> בעזה. <שלמה מולה (קדימה):> אני לא יודע. אני לא יודע. אם ילכו לעזה, לא בטוח שהם יחזרו, אז לא הייתי רוצה לסכן את חייהם לפחות. אבל תראה מה שקורה. אבל שום דבר. הממשלה הזאת, האטימות הזאת. כמה ועוד כמה ועוד כמה, כדי לשמור על הגחלת הזאת של הקואליציה, ועוד פעם ביחד, עוד פעם שלא ניפול, עוד פעם 40 שרים, סגני שרים, ללא שום דבר. שר אחד מעביר את התיק של השני, כי אין לו מה לעשות. ואז מה אתם רוצים; במקום לעשות את זה, למה פעם אחת ולתמיד לא פותרים את הבעיה? אדוני היושב-ראש, מי שהיה ממנהיגיו של העם היהודי – זאב בילסקי, תאמין לי, כל מה שאני מנסה לשכנע את ידידי הטובים מישראל ביתנו זה לתמוך רק בהסתייגות אחת, להוציא את המלים "חסרי דת" ולהגיד: בני-הזוג הרוצים לבוא בברית נישואים במדינת ישראל יוכלו לעשות זאת בישראל. זה הכול. שום דבר אחר אנחנו לא מבקשים. לא ביקשנו לשנות את נוסח החוק. אדוני היושב-ראש, עוד פעם, חבר הכנסת רותם אמר למאיר שטרית – חבר הכנסת, שהיה שר – היתה לו הצעת החוק הזאת כשהוא היה שר, ומאז היו שתי ממשלות והוא לא הצליח להעביר. אני יכול להגיד לך שבאמת, מאיר שטרית, אני לא צריך להיות הדובר שלו, אבל אני יכול להגיד לך: מאיר שטרית, בכל הזדמנות שהיתה הוא בא ואמר, גם בממשלה הקודמת: בואו נחשוב עוד ועוד, אולי זו הדרך הטובה ביותר כדי לפתור את הבעיה בלי להתחשב אפילו, לסכן את ההסכמים הקואליציוניים. חבל שלא נעשה, אבל אנחנו – הנה באנו ואמרנו: חזרנו בתשובה. אנחנו רוצים. יש פה מפלגה שקוראים לה ישראל ביתנו – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת מולה – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – שהלכה בבחירות, אמרה: אנחנו נלך. באנו אליכם, אנחנו אומרים בואו נתקדם עם זה, אפילו – – – דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט)<:> חבר הכנסת מולה, אם חבר הכנסת שטרית לא הצליח, מה אתה רוצה מאחד קטן כמוני? <שלמה מולה (קדימה):> אתה יודע למה? אני אגיד לך מה ההבדל. <השר מיכאל איתן:> הוא רוצה שתבטיח לו שכשאתה תהיה באופוזיציה, אתה גם תתמוך. <שלמה מולה (קדימה):> הרי רציתי להגיד לך, אדוני. תשמע. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת שטרית לא הצליח, אתה מבין – – – <שלמה מולה (קדימה):> יש לכם כרגע ראש ממשלה שכל אחד מכופף אותו, יש ראש ממשלה חלש, ואתם יכולים לנצל דווקא את כושר הזמן הזה, כדי שאתם תוכלו להעביר את מה שאתם רוצים; אנחנו, בעזרתנו. הרי לא לבד, אנחנו לבד לא יכולים להעביר, אבל אני אומר לך: אנחנו נהיה לכם כלי לעזר. אתם תובילו. אנחנו, אין לנו בעיה שאנחנו נהיה שותפים שלכם. אנחנו מוכנים להחליף חלקים מהקואליציה כדי להעביר את הצעת החוק. זה כל מה שאני אומר לך. ראש הממשלה רוצה להמשיך להיות ראש ממשלה, ויש גם הרבה שרים שרוצים להמשיך להיות שרים, הם לא כל כך נפרדים מהכיסאות בקלות. לכן, אני בא ואומר לכם: גם כשיש איום על הממשלה הזאת, הנה לך, אנחנו, חברי קדימה, נתמוך. לכן, אדוני היושב-ראש, באמת אנחנו – כמו שאני אמרתי וחזרתי ואמרתי – אני חושב שהעברת החוק במלואו, אדוני היושב-ראש, גם מה שיעבור היום, ואני מקווה גם אחרי מה שיעבור כשיבוא התיקון לתיקון ואנחנו נעביר – זה יהיה המעשה הציוני של הממשלה הזאת ושל הכנסת הזאת, הכנסת השמונה-עשרה. זאת אומרת, אתה לא רק מביא אנשים מברית-המועצות או מאתיופיה, מארגנטינה או ממקום אחר, אתה גם מבטיח להם את זכויות היסוד הבסיסיות שלהם – להיות אזרחים טובים במדינת ישראל, שאף אחד לא מטיל ספק באזרחות שלהם. אני אומר לך אפילו, יש לי את היסוד להניח, אפילו אי-חקיקת החוק הזה, שהיא פוגמת או נוגדת את חוקי-היסוד הקיימים שלנו – חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. חירותו של האדם לכלכל את חייו כאן בארץ, להינשא בברית הזוגיות, להקים משפחה. זה לא יכול להיות יותר מזה, אם אדם רוצה לבוא בברית הזוגיות; זה צריך להיות דבר יסודי של כל אחד ואחד. לכן, אני רוצה לפנות אליך, חבר הכנסת דודו רותם, רק במשפט אחד: אל תשכחו גם בעוד מספר חודשים, כשיהיה החוק המלא שאנחנו רוצים להביא, אל תסתתרו מאחורי הקואליציה או הסכמים קואליציוניים, או אל תסתתרו בזה שאתם תבואו ותגידו: הרי לנו יש מחויבות קואליציונית, אנחנו לא יכולים לעשות אחרת. או שתתמכו בהצעת החוק שלנו, כשאנחנו נביא את זה פעם שלישית, או, לחלופין, תביאו הצעת חוק אחרת ואז אנחנו נתמוך. אמרתי, כדי לחסוך את כל הטלטלה הזאת והפתלתלות הזאת, הפתלתלות הפוליטית הזאת, אפשר היה לפתור את זה בקבלת ההסתייגויות שלנו, כפי שידידתי חברת הכנסת מרינה סולודקין אמרה, כפי שנימקנו את ההסתייגויות שלנו, גם כשישבנו בוועדה. זה יהיה ראוי ונכון שנעשה את זה, וציבור העולים והציבור שאיננו עולים, שרוצה להתחתן, ישמח מאוד לראות שכנסת ישראל התעוררה משנתה וחוקקה חוק חשוב, כדי שהזכות הטבעית, היסודית, של אזרח בישראל תמולא ככתבה וכלשונה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, חבר הכנסת שלמה מולה. אני מזמין את חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה. אחריה מתוכנן חבר הכנסת יוחנן פלסנר. מה אתה אומר? 15 דקות. יש שלושה דוברים, לכל אחד 15 דקות. <אורית זוארץ (קדימה):> רבע שעה. <היו"ר מגלי והבה:> 15 דקות זה רבע שעה. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, קורה כאן משהו מאוד מאוד מוזר במדינת ישראל, והמצב הולך ומחמיר. בשנים האחרונות ובשבועות האחרונים זה עוד מוחרף. ראשית, תנועת קדימה מברכת כל שינוי במאזן הכוחות בין הקבוצות הקיצוניות, האנטי-ציוניות הדתיות לבין הקו היותר פרגמטי, ציוני, של הדת. לכן, חוק ברית הזוגיות הוא חוק מאוד מאוד חשוב עבורנו, כתנועה הגדולה שמייצגת את החברה האזרחית בישראל. לכן, חשוב לנו לקדם כל שינוי במאזן הכוחות, שהפך להיות מפחיד ומסוכן. במוצאי שבת השתתפתי בהפגנה בירושלים כנגד הסגרגציה של נשים בתוך החברה החרדית בקווי האוטובוס. אנחנו מרגישים שההדרה הזו מחלחלת גם לרחוב, כאשר יש מדרכות שהן מדרכות לנשים ויש מדרכות לגברים. וגם כאן, בהצעת החוק הנוכחית, שבה אנחנו דנים היום – במידה מסוימת היא מעצימה את כוחו של בית-הדין הרבני ובכך היא חוטאת למטרה המרכזית שלשמה היא הוצעה – בעיקר כדי לאפשר לאזרחים במדינת ישראל לכרות ברית זוגיות ולהינשא בצורה נורמטיבית. לצערי הרב, הצעת החוק מתייחסת לבני-זוג שהם איש ואשה ולא מכירה בזוגיות נוספת, וחוק ברית הזוגיות לחסרי דת היה אמור לתת מענה לקבוצות האלה באוכלוסייה. אסור לנו להפקיר אותם ואסור לנו להתעלם מהם. לצערי הרב, בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שבה קבוצה קטנה, המיעוט – כפי שאמרתי: הדתי, האורתודוקסי, האנטי-ציוני, האנטי-דמוקרטי – מנכס לעצמו ומשתלט על כל מוסדות הדת במדינת ישראל; ראו ערך: בתי-הדין הרבניים. במקרה הזה אני רוצה להפנות אצבע מאשימה לציונות הדתית, שכן מדינת ישראל הוקמה על תשתית שהיא תשתית דמוקרטית, יהודית וציונית. במקרה הזה, הם הדירו את עצמם מהעיסוק בנושא הדת במדינת ישראל, הפקירו את מערכת הדת – – <מאיר שטרית (קדימה):> הצבעה ב-22:30, אדוני היושב-ראש. <אורית זוארץ (קדימה):> – – לגורמים החרדיים והקיצוניים. <היו"ר מגלי והבה:> יש לוחות זמנים של דוברים. <רונית תירוש (קדימה):> אבל אמרו הצבעה ב-22:30, ואנחנו רוצים שקדימה תעביר את החוק הזה. <מאיר שטרית (קדימה):> אנחנו מסירים את ההסתייגויות. <רונית תירוש (קדימה):> בואו נצביע, קדימה תעביר את החוק והם לא יהיו. <היו"ר מגלי והבה:> אם תשכנעו את שני הדוברים הבאים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> נסיר הסתייגויות ונצביע? <קריאה:> אני מסכים. <היו"ר מגלי והבה:> אני מבין את הרצון שלכם, אבל במבחן המציאות זה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אני רוצה שתעצור את הזמן, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת ממך, אתם עושים דיון ואני מבקשת לעצור את הזמן, לאפשר לי את מלוא – – – <היו"ר מגלי והבה:> תאמיני לי, עדיין לא קופח אף אחד כשאני מנהל את הישיבה. <השר מיכאל איתן:> אולי תסכימי קודם להצביע ואחר כך לנאום? <אורית זוארץ (קדימה):> אני מוכנה להצביע. יש לי גם נוסח מעודכן עם כל ההסתייגויות שלנו ואולי באמת – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת זוארץ, אלה שמחכים להצבעה ורק מעניינת אותם ההצבעה – זה לא יהיה לפני השעה 23:00. ככה שמי שרוצה להמשיך להאזין – תודה, ומי – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אמרו 22:30. <רונית תירוש (קדימה):> אמרו 22:30, אראה לך את האס.אם.אס. <מאיר שטרית (קדימה):> בגלל זה באנו. אבל תהיה הצבעה ב-23:00? <היו"ר מגלי והבה:> כן, לא לפני. <אורית זוארץ (קדימה):> בעזרת השם, אתה יודע. <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת תירוש, תני לחברתך שתמשיך לנהל את העניינים שלה. תודה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אבל לא יותר מאוחר? <אורית זוארץ (קדימה):> האצבע המאשימה שלנו צריכה להיות בראש ובראשונה כלפי הציונות הדתית, שהפקירה את כל נושא הדת לקבוצות הקיצוניות, לחרדים, לאנטי-ציונים, לאנטי-דמוקרטים. הם עסוקים היום בגבעות ובקרוונים ובסוגיות אחרות, שהן לא פחות חשובות, אבל עדיין הצביון היהודי-דתי במדינת ישראל הוא צביון יהודי-דתי דמוקרטי, ליברלי, שמאפשר חיים בכבוד לכל אזרח ואזרח, בעיקר – וכאן החטא הגדול, שהוא חטא על פשע – לאוכלוסיות וקבוצות שמדינת ישראל הביאה הנה, העלתה לארץ, שכנעה אותם שבארץ-ישראל הם יוכלו לממש את הזכויות שלהם כיהודים. יושב-ראש הסוכנות לשעבר, חבר הכנסת בילסקי, יכול להעיד על כך – כמה מאמצים מדינת ישראל משקיעה בהעלאת עולים למדינת ישראל, לשנות את המאזן הדמוגרפי, שכולם חוששים ממנו. אגב, דמוקרטי, דמוגרפי – בסופו של דבר אנחנו גם פוגעים בדמוקרטיה שלנו, אבל לא על-ידי העלאת העולים, אלא על-ידי העוול וההתעמרות בכל אותם עולים שמגיעים לארץ מתוך הבטחה שבארץ הקודש הם יוכלו לממש את הזכויות שלהם כיהודים, שכן לרובם ככולם יש זיקה ליהדות, קשר ליהדות. מהרגע שהם נכנסים בשערי מדינת ישראל מערימים עליהם קשיים, אם זה ברמת הגיור – כי כל התהליך הזה נוכס באופן בלעדי על-ידי הגורמים הקיצוניים, האנטי-דמוקרטיים, האנטי-ציוניים. כל הנושא הזה של נישואים, כל הנושא הזה של מרשם האוכלוסין, חסרי דת, לא חסרי דת – כשהם היו במדינות המוצא שלהם כל הכעס היה מופנה אליהם והתייחסו אליהם כאל יהודים, ופה, כשהם מגיעים לארץ אומרים: אתם רוסים. זו התייחסות שאנחנו כולנו אחראים לה ואחראים לשנות את המאזן הנוראי הזה. בהצעת החוק יש כמה נושאים שבעינינו הם מאוד קשים ומאוד בעייתיים, כי חבר הכנסת דודו רותם מישראל ביתנו באמת מנסה למצוא איזה פתרון ביניים, איזה נוסח אקלקטי כזה, שגם יענה על הצרכים ועל ההתנגדויות של החרדים הקיצוניים האנטי-ציוניים והאנטי-דמוקרטיים, אבל עדיין בסעיפים רבים בהצעת החוק מדובר בהרחבת הסמכויות ובהעצמת כוחו של בית-הדין הרבני, למשל בנושא הבקשה לעריכת ברית הזוגיות ולרישום במרשם הזוגיות, או התנגדות בית-הדין הדתי לרישום במרשם הזוגיות. אנחנו מנסים לשחרר את אזרחי מדינת ישראל מהכבלים האלה, מהחיבוק החונק הזה של אותם גורמים אנטי-ציוניים, אנטי-דמוקרטיים קיצוניים – שאגב גם לא מאמינים בקיומה של מדינת ישראל. ראו מה קרה לנשיא מדינת ישראל, שבא לכבד אותם ובאמת לתת להם מקום כאזרחים במדינת ישראל – איזו קבלת פנים ואיזו התייחסות מבזה ומשפילה היתה שם בבני-ברק. והדבר הכי מעציב והכי – – <מרינה סולודקין (קדימה):> הוא גם היה לא בסדר. <אורית זוארץ (קדימה):> – – קשה היה, שאנחנו מוכנים לכבד אותם באורח החיים ובחיי הקהילה ובצרכים, והתקציב כאן ככה זורם כמו מים על-ידי ראש הממשלה, שכל הזמן מסתובב באיזו חרדה לכיסאו ולמעמדו, ובכלל לא מתייחס לאזרחי מדינת ישראל. הרי הוא לא נבחר כדי לייצג את האינטרסים של אותם גורמים קיצוניים אנטי-דמוקרטיים ואנטי-ציוניים. וגם כאן באחד הסעיפים: "סבר ראש בית-דין דתי כי אחד מבני-הזוג שהגיש בקשה לרישום הוא בן העדה הדתית שענייני הנישואין שלה בסמכות השיפוט של בית-הדין הדתי, או התעורר אצלו ספק ביחס להשתייכותו של אחד מבני הזוג לעדה הדתית האמורה, יעביר את העניין להכרעתו של בית-הדין הדתי ויודיע על כך לרשם הזוגיות בתוך 60 ימים מיום קבלת העתק הבקשה". אנחנו רואים שיש כאן כמה וכמה סעיפים שבעצם באים להאדיר, להעצים, לחזק את המונופול הזה, שאותו אנחנו כאזרחים יהודים ציונים, דמוקרטים וליברלים מנסים לשנות. לצערי הרב – ויש כאן סעיף נוסף שברצוני להתייחס אליו – הופכים את כל נושא מרשם הזוגיות למין – זה די מזכיר את חוק התכנון והבנייה, שאדם צריך להפקיד תוכניות ולפרסם מודעה או לחכות שיהיו מתנגדים. גם כאן בהצעת החוק יש איזה סעיף מוזר והזוי של התנגדות הציבור לרישום במרשם הזוגיות. זאת אומרת, כל אדם שעכשיו רוצה להירשם, שעונה על הקריטריונים כפי שהם פורטו בסעיפים הראשונים, כל אדם – תקשיבו, חברי וחברותי – רשאי להגיש לרשם הזוגיות בתוך 30 ימים מהיום שבו פורסמה ההודעה לציבור התנגדות לבקשה לרישום בשל כך שלא התקיים תנאי מהתנאים האמורים, ועכשיו לך תברר אם התנאי התקיים, אם התנאי לא התקיים. יש לנו 60 יום – אמרנו מהסעיף הקודם – שבית-הדין יכול מסיבה כלשהי להחליט שהאדם הזה, שהוכח כחסר דת – הסבא-רבא של הסבא שלו היה קרוב למישהו שהיה יהודי, נניח לצורך העניין. אז מצד אחד לא מאפשרים לו את המסלול של הגיור בצורה הנורמטיבית השפויה, בעצם כמו שאני עברתי בשנות ה-70, והוא צריך לעבור איזו ויה-דולורוזה עם מערכת של סייגים והנחיות דרקוניות, שלא מאפשרים לו ודוחקים אותו מתוך היהדות; ומצד שני, כשהוא בא להירשם כחסר דת, לבית-הדין הרבני יש מה לומר, ועכשיו מעבר לבית-הדין הרבני, כל אדם – זאת אומרת, אנחנו הופכים להיות מין ועדה לתכנון ובנייה של זוגיות, וכל אדם שעובר ברחוב הופך להיות מישהו שהוא רלוונטי לבחירה שלנו בבן או בבת הזוג שלנו. על כן, יש כאן הרבה מאוד חורים בחוק. לצערי הרב, הקואליציה המעוותת הזאת היא איזו חבורה אקלקטית של אנשים שאין ביניהם שום קשר, שום מטרות, שום חזון. אנחנו משלמים מחירים מאוד כבדים גם בזירה המקומית הפנימית וגם בזירה הבין-לאומית על ההתנהלות הזאת, וגם הצעת החוק הזאת, שבאה ממקום של רצון להיטיב, לשפר, באמת לחזק את המעמד של החברה האזרחית, עדיין יש בה כמה סעיפים שמחזקים ובאים להרחיב את סמכויות בית-הדין הרבני, בעיקר כלפי אזרחים שהם כביכול חסרי דת. אז אנחנו צריכים לחשוב שוב, אם בכלל כדאי לנו לקדם את הצעת החוק – נמצא כאן אתנו חבר הכנסת דוד רותם, שיזם את הצעת החוק – לקחת את הצעת החוק הזאת, לקבל כמה הסתייגויות, באמת להקל על אותם אזרחים שאנחנו כולנו חפצים ביקרם, ולאפשר להם לבוא בברית הזוגיות בצורה נורמטיבית כמו כל אחד ואחת מאתנו. ועוד איזה פרדוקס שנוצר כאן, מעבר להצעת החוק – אנחנו מדברים על נושאים נוספים שקשורים לקבוצות בחברה האזרחית בישראל. אני שומעת כל פעם את מר נתניהו, את ראש הממשלה, בהקשר המדיני, מבקש שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית. אני יודעת שמדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית, ואין דרך אחרת להתייחס למדינת ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית, שנותנת מענה לקבוצות ולמיעוטים – וההתעקשות הזאת בעצם עוצרת את קידום התהליך המדיני במידה רבה. אני אומרת למר נתניהו: לפני שאתה הולך לפלסטינים ומבקש מהם שיכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, אולי תפנה אל השותפים הקואליציוניים שלך ותבקש מהם להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, כפי שהוקמה. ולפני שהשותפים הקואליציוניים שלך, עד שהשותפים הקואליציוניים שלך לא יהיו מוכנים להצהיר שהמדינה הזאת יהודית, ציונית ודמוקרטית, איך אנחנו יכולים לדרוש את זה מהפלסטינים? קודם כול בואו נדרוש מהאנשים שיושבים בתוך הבית הזה, שחיים פה על חשבון משלם המסים, כשהתקציבים זורמים כמו נהר, הכול נפתח, הכול פרוץ, הסכר נפתח. זה משהו שהוא מתבקש. נאה דורש, נאה מקיים. אנחנו בקדימה מברכים על כל שינוי שייתן מענה לחברה האזרחית, ואני חוזרת – קדימה היא התנועה הגדולה שמייצגת את החברה האזרחית. אנחנו נמשיך את המאבק שלנו להכניס לפרופורציות וגבולות גזרה גם סיעות אחרות בבית הזה, שצריכות לקבל מענה באופן יחסי לגודל שלהן, מה שלא קיים כרגע. הגודל של הסיעה שבעצם מטרפדת פה כמעט את רוב המהלכים בבית הזה ושואבת את כל המשאבים, הוא בלי שום פרופורציה לגודל שלה באוכלוסייה, בטח לא בבית הזה. אנחנו נמשיך לקדם את החברה האזרחית, נמשיך להיאבק בכל סממן של הרחקה של אזרחים מהמדינה היהודית, הדמוקרטית, הליברלית, הציונית, וקולנו יישמע גם בבית הזה, בתקווה שגם יופנם על-ידי מקבלי ההחלטות. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. ועדת תכנון ובנייה לברית הנישואים, יפה. <אורית זוארץ (קדימה):> אבל צריך לפרסם התנגדויות, אולי אפשר להוסיף את זה – – – <היו"ר מגלי והבה:> זה מושג חדש, למרות שגם שם עושים רפורמה. אני מזמין את חבר הכנסת יוחנן פלסנר. אחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, חבר הכנסת פלסנר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת מקדימה, הרבה זמן מדברים על חוק ברית הזוגיות. אני חושב שמאז שאני נכנסתי לציבוריות הישראלית, כשמדברים על אחת הבעיות שמטרידות גם את החברה הישראלית ואת ציבור עולי חבר המדינות, מדברים על הצורך בפתרון בעיית מנועי חיתון, והפתרון שהתגבש וייקבע בשנים האחרונות, קראנו לו בשם ברית זוגיות. והנה לכאורה הגיע הרגע, הגיע הרגע החגיגי. הגיע, אדוני היושב-ראש, הרגע המשמח. היום 15 במרס 2010, מליאת הכנסת תצביע בקריאה שנייה ושלישית על חוק ברית הזוגיות. חברים, מה שאני אומר מעל הדוכן, נשמע כמו מהספר של ג'ורג' אורוול "1984". קוראים לזה new speak, או שפה חדשה, או שיח חדש. קוראים למשהו בשם אחד, וזה בעצם דבר אחר. אין כאן ברית הזוגיות. אין כאן את ברית הזוגיות שדיברנו עליה. יש כל מיני הערכות וכל מיני ניירות עמדה לגבי כמה ממנועי החיתון אכן תיפתר הבעיה שלהם. נייר עמדה אחד שהוגש לוועדה דיבר על כ-3% ממנועי החיתון, 3%. הערכות אחרות ששמעתי דיברו על כ-20%. בואו ניקח ממוצע ונהיה נדיבים בגדול, משהו כמו 10%. 10% ממנועי החיתון, החוק הזה הולך להתייחס אליהם. אז זה ברית זוגיות? אני שואל אתכם. אפילו אורוול שהמציא את ה-new speak, שהמציא את כל השפה שמשתמשת במלים ומדברת על משהו אחר לגמרי – אפילו אורוול לא היתה לו מידת הציניות לקרוא לדבר הזה ברית זוגיות. אבל כאן כנראה הכול אפשרי. קוראים לזה ברית זוגיות, וזה בעיקר ברית זוגיות שבאה לפתור בעיות פוליטיות; ברית זוגיות שבאה לפתור איזה צורך פוליטי של ישראל ביתנו ושל אחרים להגיד: פתרנו, עשינו. האמת היא שלא פתרתם ולא עשיתם, ואם זו ברית הזוגיות שאתם מציעים, הייתי מציע – ונמצא כאן אחד מהשרים של הממשלה – הייתי מציע אולי להשקיע קצת – – – <היו"ר מגלי והבה:> יש שני שרים, אדוני. <יוחנן פלסנר (קדימה):> איפה, איפה, איפה? <היו"ר מגלי והבה:> גם השר אדלשטיין. אני הייתי מוכן לקחת את ידידי במקום שני שרים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> השר אדלשטיין. מה עם ברית הזוגיות עם מעמד הביניים, אני שואל אותך, אדוני השר? מה עם הזוגיות עם הפריפריה? מה עם ברית הזוגיות עם ארצות-הברית? יש כל כך הרבה בריתות. <השר מיכאל איתן:> מה עם ברית הזוגיות עם קדימה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> ברית הזוגיות עם קדימה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – לפתור לכם הרבה בעיות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אם היתה ברית זוגיות אמיתית עם קדימה, אז היתה גם ברית זוגיות במדינת ישראל. היה שינוי שיטת ממשל והיו כל אותם הדברים שאתם היום רק מדברים עליהם – – <שלמה מולה (קדימה):> היתה ברית זוגיות חזקה עם ארצות-הברית. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – מדברים עליהם אבל לא עושים. אז מה החוק הזה כן עושה? אמרנו מה הוא לא עושה. הוא לא עושה ברית זוגיות כמו שדיברנו עליה. מה הוא כן עושה? הוא יוצר כת חדשה של חסרי הדת. כת חסרי הדת. הם אמורים – אולי נקים גם גטו לצורך העניין – הם אמורים להתחתן בינם לבין עצמם, יוצרים להם מערכת רישום נפרדת, אנחנו מעודדים אותם. יש לנו ראש ממשלה שלראשונה החדיר לשיח הציבורי, אומרים, מנסה למצב את עצמו ומתדרך פרשנים בכירים: אני מחזיר את השיח היהודי, הדיבור על הצביון היהודי, על הערכים. אבל מה בפועל אתה עושה? אותם אנשים שבאו למדינת ישראל ורוצים לקשור את גורלם בגורלו של העם היהודי, אתה אומר להם: לא. אתם לא יכולים להתחתן. דרך אגב, גם בגיורים נקשה עליכם. אבל מה, נקים לכם גטו, גטו מיוחד של חסרי דת. מילא היינו מקימים את הגטו ומאפשרים להם: אתה חסר דת, אתה יכול להתחתן, מילא. אבל גם פה אנחנו מקשים. גם הכניסה לגטו הבעייתי והמוגבל הזה קשה. אנחנו חושפים את הדרך הזאת, כי מה אנחנו אומרים בסעיפים של החוק – מי יקבע את מעמדם של חסרי הדת? אותו ממסד רבני, לא ציוני, יקבע גם לגבי חסרי הדת. לא רק שהוא קובע לגבינו והפך להיות עוגן הזהות היהודית. הרי הקמנו מדינה יהודית לא בשביל שמישהו לא ציוני יקבע, יגדיר את העוגן הציוני והיהודי. עכשיו גם את חסרי הדת, שדחקנו אותם לפינה, גם להם יהיה עכשיו ממסד רבני שיקבע אם הם באמת חסרי דת או שמעמדם מוטל בספק. אז מה יהיה בפועל? אותם 150 זוגות שזו איזו הערכה ששמעתי שהחוק רלוונטי לגביהם, אותם 150 זוגות של חסרי דת שלכאורה מדי שנה רוצים להינשא, יבואו, יגישו בקשה; יבוא אליהם אותו ממסד רבני, לא ציוני, יגיד להם: רגע, חברים, יש ספק, אני לא בטוח. למה הם יעשו את זה, חבר הכנסת רותם? כי גם את הסדק הצר שאתה מדבר עליו – גם אותו הם ירצו להכשיל. גם את הסדק הקטן שאתה פתחת ואתה מאמין שהוא התרחב – אני לא רואה איך הוא התרחב, אבל אתה מאמין, ויפה שאתה מאמין. אבל גם את הסדק הזה הם לא יאפשרו, כי יש להם סמכות להגיד שיש ספק. עכשיו הנה, המקרה מונף באוויר – אז גם באותם המקרים הבודדים יהיו קשיים. הסדק הצר הזה הוא סדק שיסתמו אותו באמצעות הטיח שהחוק הזה מאפשר. אנחנו שומעים את החברים במפלגות החרדיות; הם קצת מצקצקים, קצת מרשרשים, קצת מתלוננים. אבל בסופו של דבר, אתה יודע שבנושאים שחשובים להם, אם הם בממשלה, אם הם מחוברים לעטיני הממשלה, הם לא יאפשרו לחוק הזה לעבור, אלא אם כן הם יודעים שיש בתוכו את כל המנגנונים שמאפשרים לפוצץ אותו ולהפוך אותו לחסר משמעות. יש סוגיה נוספת בחוק הזה. הרי מה, מדברים על החוק הזה ומקשרים אותו לסוגיית הגיורים. חבר הכנסת רותם, אתה מעביר מצד אחד חוק ברית זוגיות מעוקר, מקוצץ, מרופט, מרוט נוצות. אומרים: ניחא, אבל את הפיצוי נקבל בחוק הגיורים. מה המשמעות של ההתניה – וזה הדבר הכל-כך לא מתקבל על הדעת – שעושים בין חוק הגיורים, בין ההקלות בגיורים ובין ברית הזוגיות, ההתניה שאנחנו שומעים מהחברים החרדים? מה הם אומרים? יש לנו אוכלוסייה של 300,000. 300,000 אלה הם מנועי חיתון היום, ואנחנו לא רוצים לאפשר להם להתחתן. אני אומר: אוקיי, אתה רוצה להקשות עליהם, אתה רוצה לשמור על הצביון היהודי. הם קשרו את גורלם בגורלו של העם היהודי, קשרו את גורלם במדינה ובארץ – בוא תאפשר להם להצטרף לעם ישראל. בוא תאפשר מערך גיורים שכל אותם עשרות אלפים שרוצים להתגייר מדי שנה יוכלו להתגייר. אבל מה ההתניה? ההתניה עובדת הפוך. הם אומרים: לא ברית זוגיות, או ברית זוגיות הכי מקוצצת, בתנאי שגם הגיורים יהיו מקוצצים. זו ההתניה, וזה מה שהולך להיות. אתה יודע שעכשיו אתה תקבל חוק גיורים, כי זה מה שמתבשל עכשיו במשרד של ראש הממשלה. הוא אומר להם: אוקיי, תנו לישראל ביתנו איזה הישג, הם בשיטה האורווליאנית יגידו ברית זוגיות, אבל אנחנו, בנושא האמיתי, בנושא הגיורים, נחסום את הכול, לא נאפשר למי שרוצה להצטרף לעם היהודי להצטרף. אז מה היה לנו? אתם הבטחתם ל-300,000 אזרחים במהלך מערכת הבחירות, אמרתם: אנחנו נפתור בעיה של 300,000. ועכשיו אני נדיב אתך – במקום 300,000 פתרתם את הבעיה ל-300, וזה במקרה ש-150 זוגות של נטולי דת או חסרי דת אכן יקבל אישור מהממסד הרבני. אז אחוז לא רע – 300 מ-300,000, כמה זה? פתרתם ל-0.1% את הבעיה. יפה, באמת הישג, מעניין מה הגודל של הכותרות שאתם תנסו לייצר על ההישג הדל והמוגבל הזה. זו ליטרת הבשר שאתם מבטיחים לבוחרים שלכם. זה ההישג גדול. אני אומר, זה לא ליטרת בשר, זה בשר, ואני לא רוצה לפגוע באף חברה מסחרית, אבל זה בשר טבעול, צמחי, נטול בשר, לא הבשר האדום העסיסי שידעתם להבטיח לפני מערכת הבחירות. <השר מיכאל איתן:> יש עוד צבעים – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> למעט בשר אדום ועסיסי? <השר מיכאל איתן:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה? <היו"ר מגלי והבה:> לא כולם, אדוני, עברו אותו בית-ספר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני חושב שאם מבטיחים לי לפני הבחירות בשר אדום ועסיסי, זה מה שאני מצפה לקבל ביום שלאחר מערכת הבחירות. לכן, מה אני מציע ברמה הפרקטית? <אורית זוארץ (קדימה):> קיבלו, קיבלו. ש"ס קיבלו את כל הכסף. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בגלל שהבטחתי לך הצבעת בשבילי? <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה אני מציע ברמה הפרקטית? הרי אתם העמדתם אותי בפני מצב בלתי אפשרי. יכול להיות שהחוק הזה יפתור בעיה לכמה עשרות זוגות. האם אנחנו רוצים למנוע את הפתרון הזה מכמה עשרות זוגות במדינת ישראל? אז, באמת, בציניות הזאת, בשיטה האורווליאנית, העמדתם אותנו במצב קשה, ולכן אנחנו החלטנו שאנחנו כן מעוניינים לתמוך בחוק הזה. אבל אני רוצה להציג לך דבר אחד. יש לך עדיין אפשרות לכפר על החטא. יש לכם אפשרות לתמוך לפחות בכמה מן ההסתייגויות. יש כמה הסתייגויות. יש הסתייגויות שהן באמת לצורך ההסתייגות, אבל יש הסתייגויות שהן סבירות, שהן באות לטפל בדיוק בליבת החוק. במקום שידובר בשני בני-זוג חסרי דת, אחת ההסתייגויות המהותיות ביותר לסעיף 2 של החוק היא שלפחות אחד משני בני-הזוג יהיה חסר דת, ואז אנחנו באמת מרחיבים את התחולה של החוק לאוכלוסייה הרבה יותר גדולה. אני חושב שזה יוכל להיות רקע טוב להתפשרות הבלתי-מתקבלת על הדעת שגם ככה אתם תעשו בנושא הגיורים. בואו ותתמכו בהסתייגות הזאת. בואו ותתמכו בהסתייגות שתגביל ותבטל את היכולת של אותו ממסד רבני לא-ציוני לפסול את ההכרה בחסרי הדת ככאלה. כבר אנחנו מתקדמים לחוק שהוא הרבה יותר הגיוני, שהוא הרבה יותר סביר, חוק שאולי אנחנו נוכל לתמוך בו ואפילו להיות גאים בהחלטה שלנו. חברי חברי הכנסת, אנחנו נסתום את האף. אנחנו נצביע בעד החוק הזה. אנחנו נביא חוק שלם, ואנחנו מצפים מכם שאתם תתמכו גם בהסתייגויות וגם בחוק השלם, שירחיב את התחולה של החוק, ולא תשתמשו בשיטה האורווליאנית של לקרוא ברית זוגיות למשהו שהוא מקסימום ברית זוגיות של שמירה על הקואליציה ולא יותר מזה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אחרי זה הצבעה? <השר מיכאל איתן:> אחרי זה יש תגובת השר, ואחר כך הצבעה. – – – אמרו: לא לפני 23:00. עד עכשיו במשרד המשפטים מנסחים – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> עד שיגיע חבר הכנסת שי, יש הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, אדוני חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לכאורה, יש התקדמות מסוימת בהצעת החוק הזאת, וצריך לברך עליה. בכל זאת זזים קדימה. אבל האמת היא שזה כמו ריקוד תימני. האם אדוני יודע מהו ריקוד תימני? <היו"ר מגלי והבה:> אני יודע גם מהי המנגינה. <נחמן שי (קדימה):> או ריקוד דרוזי? אז לא נשיר ולא נרקוד, אבל נזכור שזה צעד אחד קדימה ושני צעדים לאחור. זאת הבעיה. הבעיה היא שיוזמתו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, דוד רותם, יפה כשלעצמה, בתנאי שהיא תקדם אותנו, ואני חושב שהיא לא מקדמת אותנו. במקרה הטוב, היא פותרת את בעייתם של מעט מאוד אנשים, ומשאירה רבים מאוד ללא תקווה, כי אם היתה תקווה, היא היתה יכולה לצאת לדרך אם באמת היתה עוברת ברית הזוגיות במלואה. כרגע אנחנו מקבלים איזה קצה קרחון או משהו שהוא חור קטן בדלת, שדרכו לא נוכל להעביר את הציבור הגדול. אנחנו מדברים על כ-300,000 איש – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי כאן, לפחות הקשבה לנחמן, או שקט. <נחמן שי (קדימה):> אין דבר. <היו"ר מגלי והבה:> לא, פתאום אני שומע אותם עד כאן. <נחמן שי (קדימה):> הם לפחות נוכחים באולם. בעיני זה כבר דבר חשוב. <שלמה מולה (קדימה):> קדימה היא סיעה ממושמעת. <נחמן שי (קדימה):> רבותי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על 300,000 איש שעלו למדינת ישראל מרצונם, לפעמים אפילו מתוך הקרבה, רצו שמדינת ישראל תהיה הבית שלהם ורצו לבנות פה את עתידם. ומדינת ישראל אומנם קיבלה אותם וקלטה אותם על-פי חוק השבות, אבל היא בגדה בהם ככל שמדובר בחייהם האישיים בכך שהיא לא מאפשרת להם להינשא פה כפי שהיו יכולים לעשות אילו נשארו בארץ מוצאם או בארצות מוצאם. שחר ליפשיץ, דוקטור כיום, סיפר איך כל הרעיון הזה יצא לדרך לפני יותר משש שנים. היושב-ראש ודאי מכיר אותו. זה היה עוד בתקופתו של יוסי ביילין כשר המשפטים. הכוונה היתה באמת למצוא איזה פתרון שיכול לאפשר את קליטתם של אותם 300,000 איש בחברה בישראל. הוחלט אז לגבש הצעה שהתבססה על שני יסודות: "שימור המצב הקיים, שבו הנישואים המוכרים בחוק המדינה הם נישואים דתיים אורתודוקסיים בלבד, והקמת מוסד משפטי חדש ששמו 'מרשם הזוגיות'. על-פי ההצעה, בני-הזוג שיבקשו לחיות חיים משותפים בעלי משמעות משפטית בלי להינשא זה לזה, יירשמו אצל רשם הזוגיות כבני זוג. נוסף על כך, תהיה קטגוריה חדשה במרשם האוכלוסין, ובעקבות זאת גם בתעודת הזהות, שתציין את שותפותו של אדם לקשר זוגי רשמי". וכאן יש פירוט יפה ומעניין. אנחנו מדברים על כך שלמעלה משש שנים הנושא הזה עולה ויורד, עולה ויורד, ומפלגת ישראל ביתנו רצתה – אני חושב שהיא רצתה באמת – לקדם את זה אחרי הבחירות, אבל כמובן נפלה קורבן לקואליציה הבלתי-אפשרית הזאת שהיא חברה בה, קואליציה שמכשילה כל ניסיון לקדם איזה פתרון לטובת אותם 300,000 איש. זה פשוט מדהים לחשוב שהאנשים האלה יכולים לגור בארץ, לחיות בארץ, למות לארץ, לפרקים הם מתים כחיילי צה"ל על הגנת המדינה, אבל כל זה לא מסייע בעדם כאשר הם רוצים להינשא בארץ. את זה מדינת ישראל לא יודעת לאפשר להם. מכל הניסיונות הטובים האלה אנחנו רואים היום ניסיון בהחלט כושל לקדם את הרעיון הזה, כשבסופו של דבר – אני מתייחס לאיזה מאמר של יאיר רוטקוביץ, ואני חושב שהוא יודע על מה הוא מדבר, שאומר: "מספר הזוגות ששניהם 'חסרי דת' מוערך בכ-150 זוגות לשנה בלבד, דהיינו 300 איש. פרומיל אחד מסך כל האזרחים שהצעת החוק 'המהפכנית' באה לתקן את המצב עבורם. ובהתחשב בעובדה שרבנים חרדים הם שיחליטו מיהו 'חסר דת', יש להניח שחרדותיהם הכרוניות יאפסו כמעט את מספר הנרשמים לזוגיות". במלים אחרות, כמו שמציין הכותב, החוק הזה, שמתקבל עכשיו בהסכמת המפלגות הדתיות – הלוא בלעדיהן אי-אפשר לזוז – "ישמש תקופה ארוכה כעלה תאנה שיסתיר את המחדל המקפח אזרחים שלא בחרו ולא רוצים בדין הדתי. הוא אף יסתום את הגולל על ניסיונות לחקיקת חוק נישואים אזרחיים לכל אזרח". <קריאה:> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <נחמן שי (קדימה):> זאת אומרת, לא רק שאנחנו לא מציעים פתרון, אנחנו אפילו לוקחים את התקווה מאותם אנשים שציפו שברגע הזה, לפחות כאשר תקום ממשלה חדשה ותיפתח בפניהם דרך חדשה – הדרך הזאת נעלמת עכשיו והסיכוי הגדול הזה הולך לדרכו. יש עוד הגבלות על החוק הזה, בחוק ברית הזוגיות הזאת, אם אתם אינכם יודעים. היא תהיה רק לאחר שנה וחצי. הסטטוס המשפטי הזה איננו ברור בארצות אחרות. אין איסור על בן זוג להינשא לאחר בעודו רשום במרשם, וכך עלולה להיווצר ביגמיה. זוגות חד-מיניים – צריך לזכור גם את זה – חסרי סיווג דת מופלים לרעה. כלומר, מכל מקום ומכל פינה שהיא, כשמסתכלים על החוק הזה רואים שהוא חוק מחורר כמו גבינה שוויצרית, חוק רע שאינו נותן תשובה לבעיה האמיתית שאנחנו רוצים לפתור, ואני חושב שכל כנסת ישראל רוצה לפתור אותה. המחזה שהיה פה בהצבעה הקודמת, והדיונים בוועדת חוץ וביטחון רק המחישו את זה – היה ברור שהחוק הזה יעבור, מפני שהקואליציה הסכימה עליו, אבל הספקות הלכו וליוו אותו בכל שלב ושלב. היה ברור – אני רוצה לצטט למשל דברים שאמר ידידי דב חנין: החוק פוגע בסטטוס-קוו, נותן סמכויות-יתר לבתי-דין רבניים. אנחנו בונים פה יצור משפטי שפוגע בכבוד האדם ובחירויותיו. זאת אומרת שאיך שלא תוקפים את העניין הזה, אנחנו רואים שהוא חוק רע, שאומנם יזכה קרוב לוודאי בעוד שעה קלה לרוב בכנסת הזאת, אבל רוב, כמו שאנחנו יודעים, לא עושה את החוק הזה חוק טוב. הוא רק פשוט עושה אותו חוק שהכנסת נתנה לו את הסכמתה. אגב, צריך להזכיר במסגרת התכתיבים שאנחנו רואים פה שכמובן חוק הגיור, שהיה צריך לבוא באותו מכלול, בכלל נזרק החוצה בתוך כל המהומה הזאת, כי כרגע אין עליו הסכמה. אם היינו מחפשים את המכנה המשותף שוב היינו רואים כיצד הדיקטט של המפלגות הדתיות קובע לכנסת הזאת בדיוק מה לעשות. מקום שהמפלגות הדתיות רוצות, הדברים זזים קדימה; מקום שהמפלגות הדתיות אינן רוצות, הדברים נעצרים. וגם ישראל ביתנו, מפלגה שכל כך רצתה לערער את השלטון, את המונופול של המפלגות הדתיות בתחומי האישות במדינת ישראל ולהביא תוצר חדש – מסתבר שכל מה שהיא עושה בסופו של דבר זה שהיא יוצרת כת חדשה של מצורעים, של אנשים חסרי דת שיתחתנו האחד עם האחר. זה יקבץ אותם יותר ויותר. בכך נחמיר – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שי, לא נחמן שי, שי – הוא יודע למה. תודה. <נחמן שי (קדימה):> הוא חזר. – – נחמיר את מצב זכויות האדם בישראל, ותיווצר כת חדשה של לא-יהודים, של אזרחים מסוג ב', שהמדינה מתירה להם להינשא רק בינם לבין עצמם. אני חוזר פה על דברים יפים וחשובים שכתב מנכ"ל עמותת חדו"ש למען חופש דת, כפי שהוא אומר: זוהי זריית מלח בעיני העולים החדשים, זהו תחליף נישואין עלוב לחסרי דת. אנחנו כבר מסיימים את הדיון הזה – נדמה לי שאני הדובר האחרון – בקול דממה דקה. היה ברור לכל אורך היום הזה וברור בסוף היום הזה, שהרבה כבר לא יהיה אפשר לעשות פה. זה מאוד מאכזב שכנסת ישראל לא מסוגלת להתמודד התמודדות אמיתית – – <היו"ר מגלי והבה:> לא כאן, לא כאן. חברים, אתם מפריעים. חבר הכנסת פלסנר. <נחמן שי (קדימה):> – – ורצינית עם הנושא הזה. מאוד מאכזב שאנחנו שוב ושוב לא מצליחים לטפל טיפול שורש בעניין, אלא רק לתת לו פתרונות שטחיים, קלים, שוליים, שמסייעים לפרומיל מכלל האנשים שהבעיה הזאת נוגעת בהם. מי שמסתכל על הדיון הזה, ומי שיקרא על זה מחר, יוכל רק להנהן בראשו ולשאול מה קרה למדינה הזאת, איך היא מצליחה להתחמק כל פעם מדיון בבעיות היסוד שלה ולפתור אותן בצורה שטחית שפשוט מייתרת את הדיון הזה. הלוואי שלא היינו מביאים את הצעת החוק הזאת – מאשר שנביא אותה בצורה העלובה שבה היא באה לכנסת הזאת בסופו של דבר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מזמין את חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, לסכם את הדיון לבקשתו. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מוכרח לשאול את כל המסתייגים שיש להם טענות על כך שהחוק הזה לא פותר בעיה, ויוצר כת מצורעים, וכל הדברים האלה. רבותי, מדינת ישראל קיימת 62 שנה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי – רק רגע, רק רגע, חבר הכנסת – נא לשבת. חברי, מי שרוצה להמשיך לדבר, יש מקום נחמד מאחור. נא לשבת. כן, גם השר כחלון, נא לשבת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> והנה, במשך 62 שנה לא עשיתם שום דבר בנושא הזה כדי לפתור את הבעיה. עכשיו, אני מוכרח לשאול אתכם שאלה. נכון, החוק הזה פותר בעיה מאוד מצומצמת. האם המצב היום טוב יותר? אם החוק הזה ייפול, המצב יהיה טוב יותר? הרי צריך לחשוב בהיגיון. נכון, החוק פותר בעיה רק ל-150 זוגות. לא מגיע להם שנפתור להם את הבעיה? <קריאות:> מגיע, מגיע. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> האם כאשר אנחנו פורצים את הדרך לראשונה לא צריך להעביר את החוק? <קריאות:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז, רבותי היקרים, אני אגיד לכם משהו: ההסתייגויות שאתם מציעים הופכות את החוק הזה על פניו, ולא יהיה אפשר להעביר אותו. <רוברט טיבייב (קדימה):> יש לך רוב מקיר לקיר, ממי אתה מפחד? <שלמה מולה (קדימה):> אתה יודע שאנחנו צודקים. <קריאה:> מהקיצוניים, אנטי-ציוניים ואנטי-דמוקרטיים. <קריאה:> באש ובמים, רותם. באש ובמים. <שלמה מולה (קדימה):> אתה יודע שאנחנו צודקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, רבותי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי, תגידו, אתם חדשים בבית הזה? אתם יודעים ש-20 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לילה טוב, לילה טוב. הערב עוד צעיר. יש לנו הרבה זמן לקרוא קריאת ביניים. כרגע הוא משיב לכם על הסתייגויות שלכם. ישר אתם צריכים לומר לא? <נחמן שי (קדימה):> זה דיאלוג פורה, זה דיאלוג פורה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם רוצים רבע שעה קריאות ביניים? אין בעיה. <נחמן שי (קדימה):> לא, זה דיאלוג פורה. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, אין בעיה. הדרך לא אצה. אין חברי מרכז בלילה – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי, 28 ועוד 15 עדיין לא מעבירים חוק בבית הזה, גם אם כולכם אתי, כשחצי מכם לא נמצאים. רבותי, איפה זה יעזור? צריך להיות חכם. חוק צריך להעביר במקסימום שאפשר, ולא ללכת ראש בקיר. אתם מנסים ללכת ראש בקיר. כשאני אמרתי – אני התחייבתי שזה שלב ראשון, ואני אלך לשלב שני. אתם לא מאמינים לי? <קריאה:> מאמינים לך – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אם אתם מאמינים לי, רבותי, תסירו את ההסתייגויות, ונצביע על החוק, משום שאין טעם בהסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת. חבר הכנסת. אדוני היושב-ראש, האם אתה רוצה לשוחח אתם או אתה רוצה להרצות? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז בבקשה. רבותי, כשהוא יפנה אליכם תענו לו, אני מצדיק, אבל הוא לא פונה אליכם עכשיו, הוא רוצה רק לענות. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת הורוביץ, חבר הכנסת אורון וחבר הכנסת אילן גילאון דיברו על כך שבעצם זה לא פותר את הבעיה כולה. נכון, אבל הכול ולא כלום עבד אצלכם 62 שנה, והשגתם כלום. אני אומר, אני רוצה להשיג קודם כול קצת, ולכן, אני חושב שצריך להסיר את ההסתייגויות שלכם. חבר הכנסת חנין טען שמעודדים בחוק הזה מלשינות. קודם כול, זה לא נכון, משום שסעיף ההתנגדות מדבר על אך ורק על אותם פרטים ותנאים שקבועים בסעיף 2, והם תנאים נכונים. האם יעלה על הדעת שכשאני טוען שאדם שרוצה להירשם בברית הזוגיות נשוי, אני לא אוכל להגיש התנגדות? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת תהיה ביגמיה, לא? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל כתוב כל אדם, ויש שבעה פריטים בסעיף 2. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא יואשם בביגמיה, אדם שהוא נשוי, והוא רוצה – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, הוא נרשם בברית הזוגיות. זה לא בטוח, כי זה כמו – זה לא בטוח, זה לא בטוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא זוגיות, זה לא נישואין? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אבל אני צריך להגיש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ביגמיה – יש פה הטעיית ציבור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, הוויכוח היה על התנגדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, בסדר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לכן, חברים, בואו אומר לכם: החוק הזה הוא חוק טוב. הוא אומנם לא פותר את כל הבעיה, אבל הוא חוק טוב כשלב ראשון; ורבותי, יהיו גם שלבים נוספים. אני מבקש לדחות את ההסתייגויות ולאשר את החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. רבותי, חברי הכנסת הנכבדים, המסתייגים, אני מבין שאתם לא מסירים את ההסתייגויות. אם מישהו מבקש להודיע לי על הסרת הסתייגויות, בכל שלב משלבי הדיון, אשמח לעזור לכם בעניין זה, אבל אתם לא מוכרחים. ובכן, רבותי, יש לנו הסתייגויות, ויש לנו הסתייגות לשם החוק של קבוצת מרצ, שהם חברי הכנסת – מכאן ולהבא קבוצת סיעת מרצ: חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ. חיים, להצביע? <חיים אורון (מרצ):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, אנחנו נצביע בשלב הראשון בהצבעה אלקטרונית. לשם החוק, הסתייגות מרצ – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 44 נגד, 22 בעד. כדאי לשבת במקום, לא לתפוס מקומות של אחרים. כל אחד יצביע ממקומו. ההסתייגות של מרצ לא התקבלה. לכן נצביע לפי החלטת הוועדה על שם החוק. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? לפי הצעת הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 14 נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 46 בעד, 14 נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק עבר כהצעת הוועדה. ובכן, לסעיף 1 יש מספר לא מועט של הסתייגויות. אנחנו נתחיל להצביע בהרמת יד. חבר הכנסת פלסנר, אפשר בהרמת יד את ההסתייגויות? חבר הכנסת אורון, אפשר? <יוחנן פלסנר (קדימה):> כן. <חיים אורון (מרצ):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, הסתייגות מרצ לסעיף 1 – בהסתייגות הראשונה יש לנו שתי הסתייגויות. מי בעד ההסתייגות הראשונה – ירים את ידו. תודה רבה. מי נגד? תודה רבה. הצבעה ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ההסתייגות לא נתקבלה. ההסתייגות השנייה, להגדרת חסר דת: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה רבה. הצבעה ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. יש לנו הסתייגויות של חברת הכנסת אורית זוארץ, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אורית זוארץ, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא התקבלה. לחברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, שמעתה ייקראו קבוצת סיעת חד"ש, יש שתי הסתייגויות, כל אחת נפרדת, אלא אם כן תתקבל אחת. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. ההסתייגות השנייה: מי בעד – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. לכן אנחנו סיימנו את ההסתייגויות לסעיף 1. מאחר שאין הסתייגויות שנתקבלו, נצביע על סעיף 1, כהצעת הוועדה, בהצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 57 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 1 נתקבל כהצעת הוועדה. לסעיף 2 יש לנו הסתייגויות של חברי הכנסת טיבייב, מרינה סולודקין ויוחנן פלסנר וקבוצת חד"ש. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת רוברט טיבייב, מרינה סולודקין, יוחנן פלסנר וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שההסתייגות של חברי הכנסת וקבוצת חד"ש לא נתקבלה. לחבר הכנסת טיבייב ופלסנר וקבוצת חד"ש יש הסתייגות נוספת – במקום פסקה (2). מי בעד? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת רוברט טיבייב ויוחנן פלסנר וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. לא נתקבלה. לסעיף 2 חברי הכנסת סולודקין ופלסנר וקבוצת חד"ש מציעים: במקום פסקה (3). מי בעד – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת מרינה סולודקין ויוחנן פלסנר וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שגם הסתייגות זו לא נתקבלה. יש הסתייגות נוספת של חבר הכנסת רוברט טיבייב בעצמו. מי בעדו – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת רוברט טיבייב לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שגם הסתייגות זו, לפסקה (3), של חבר הכנסת רוברט טיבייב, לא נתקבלה. יש לנו הסתייגות נוספת לסעיף 2, של חברי הכנסת אורית זוארץ, גדעון עזרא ונחמן שי. מי בעד הסתייגות זו – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אורית זוארץ, גדעון עזרא ונחמן שי לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. לא נתקבלה. לחלופין, יש לנו שלוש הסתייגויות, שכל אחת מהן נפרדת. זה בעמוד 14: במקום "בני זוג חסרי דת" יבואו "בני זוג". מי בעד הסתייגות זו – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות הראשונה לחלופין של חברי הכנסת אורית זוארץ, גדעון עזרא ונחמן שי לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. הסתייגות שנייה: "במקום פסקה (2)". מי בעד – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות השנייה לחלופין של חברי הכנסת אורית זוארץ, גדעון עזרא ונחמן שי לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. לחלופין מס' 3: פסקה (3) – תימחק. מי בעד הסתייגות זו? מי נגד? הצבעה ההסתייגות השלישית לחלופין של חברי הכנסת אורית זוארץ, גדעון עזרא ונחמן שי לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. אם יש מישהו שרוצה שאני אצביע נמנע, שיודיע לי, אני אצביע נמנע. אני לא מכריז נמנע כי אני רואה את כולם מצביעים. באמת, זה יפה, כולם ערניים, מצביעים, חוץ משר האוצר וראש הממשלה, שעסוקים ולא צריך את קולותיהם כרגע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי בגללכם, כי אולי אתם רוצים להימנע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בסדר גמור. הייתי מעיר לאדוני, שכן נוסף על היותו ראש הממשלה, לפי החוקה הלא-כתובה של מדינת ישראל אדוני הוא גם חבר הכנסת, יותר מכל אחד אחר, כי כל האחרים יכולים להיות מה שהם רוצים – ראש ממשלה חייב להיות חבר הכנסת. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אנחנו מסתכלים על היושב-ראש, וכשם שמצביעים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תסמוך על זה. אל תסמוך על זה, שר האוצר. קבוצת מרצ וחברי הכנסת איתן כבל – שאינו כאן – מרינה סולודקין ושלמה מולה מציעים שתי הסתייגויות שהן נפרדות. הסתייגות לסעיף 3, בבקשה, חברי קבוצת מרצ, מי בעד ההסתייגות הראשונה – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת איתן כבל, מרינה סולודקין ושלמה מולה לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. ההסתייגות השנייה של קבוצת מרצ, איתן כבל, סולודקין ומולה: מי בעד – ירים את ידו. תודה. הצבעה ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת איתן כבל, מרינה סולודקין ושלמה מולה לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. גם קבוצת חד"ש, באופן עצמאי, מבקשת להסתייג לפסקה (4), בהגדרת "קרוב משפחה". מי בעד – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. ובכן, הסתיימו כל ההצבעות על ההסתייגויות לסעיף 2, לכן אנחנו נצביע על הסעיף כהצעת הוועדה, בהצבעה אלקטרונית. נא להצביע. מי בעד סעיף 2 כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 51 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 נתקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 3, רבותי. ובכן, יש לנו את ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי וקבוצת חד"ש: הסיפא של הסעיף המתבקש – תימחק. מי בעד הסתייגות זו – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שההסתייגות לסעיף 3 לא נתקבלה. הואיל ולסעיף 4 אין הסתייגות, אנחנו נצביע על סעיף 3 וסעיף 4 כהצעת הוועדה. נא להצביע, כהצעת הוועדה, על סעיף 3 וסעיף 4. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 53 נגד – 4 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נראה את התוצאות. 53 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 3 וסעיף 4 נתקבלו כהצעת הוועדה. לסעיף 5 – חברי הכנסת אורית זוארץ, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי מציעים: בסעיף קטן (ב). מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה רבה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אורית זוארץ, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת רוברט טיבייב גם הוא מציע הסתייגות. מי בעד הסתייגותו של חבר הכנסת טיבייב – ירים את ידו. תודה. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת רוברט טיבייב לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, לא נתקבל. קבוצת חד"ש מציעה. מי בעד הסתייגותה של קבוצת חדש? תודה. להוריד. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שההסתייגות של קבוצת חד"ש גם היא לא נתקבלה. חברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי מציעים שסעיף קטן (ג) יימחק. מי בעד הסתייגות זו? תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. לסעיף 5 אין הסתייגויות שהתקבלו, לכן נצביע בהצבעה אלקטרונית. מי בעד סעיף 5 כהצעת הוועדה? נא להצביע. מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 51 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 5 עבר, לפי הצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 6. יש לנו שתי הסתייגויות שאינן מתיישבות זו עם זו. קודם כול, נראה אם אחת תתקבל, ואז נראה מה נעשה. לגבי ההסתייגות הראשונה, של קבוצת מרצ וחברי הכנסת זוארץ, טיבייב, פלסנר, עזרא ונחמן שי – מי בעד ההסתייגות, שהסעיף יימחק? תודה. נא להוריד. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא ונחמן שי לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא לא נתקבלה. קבוצת חד"ש מבקשת הסתייגות אחרת שיכולה להתקבל, כי אין בינה ובין הראשונה כל סתירה, משום שהראשונה לא קיימת. מי בעד הסתייגות חד"ש? תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שגם הסתייגות קבוצת חד"ש לסעיף 6 לא נתקבלה, לכן אין לנו יותר הסתייגויות עומדות לסעיף 6. אני מזמין את חברי הכנסת להצביע. מי בעד סעיף 6 כהצעת הוועדה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 51, נגד – 4, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 6 נתקבל, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 7. קבוצת מרצ מציעה שהסעיף יימחק. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קבוצת חד"ש, ההסתייגות שלה לא נתקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, ההסתייגות של קבוצת מרצ לא נתקבלה. נצביע על הצעתה של קבוצת חד"ש שבסעיף קטן (א) במקום "בסעיף 2" יבוא וכך הלאה. מי בעד ההסתייגות? תודה. נא להוריד. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. לא נתקבלה. חברי הכנסת זוארץ, טיבייב, פלסנר, עזרא ונחמן שי וקבוצת חד"ש מסתייגים בהסתייגות נוספת, שסעיף קטן (ג) יימחק. מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, יוחנן פלסנר, גדעון עזרא, נחמן שי וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. אין עוד הסתייגויות לסעיף 7, לכן אני קובע שאנחנו מצביעים על סעיף 7, בהתאם לנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע, רבותי השרים. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 3 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 49 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם סעיף 7 עבר, לפי הצעת הוועדה. לסעיף 8 קבוצת מרצ מציעה: סעיף קטן (א) יימחק. מי בעד ההסתייגות? תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי השרים, עם כל הכבוד לשיחות שלכם, אם לא תצביעו, אני אעשה הצבעות אלקטרוניות. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני הצבעתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ראיתי אותך, אבל החברים האחרים שלך לא ראו אותך, כי היו עסוקים בשיחה. הסתייגות סיעת מרצ לסעיף 8 לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת חד"ש: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה. מי נגד? נא להוריד. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם ההסתייגות של קבוצת חד"ש לא נתקבלה. לכן אנחנו נצביע על סעיף 8 לפי נוסח הוועדה. מי בעד סעיף 8? מי נגד? לפי נוסח הוועדה. נא להצביע, רבותי השרים. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 50 בעד, ארבעה נגד. אני קובע שסעיף 8 עבר, לפי הצעת הוועדה. לסעיף 9 יש לנו הסתייגות של קבוצת חד"ש. מי בעד ההסתייגות של חד"ש לסעיף 9? תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לסעיף 9 – הסתייגות קבוצת חד"ש לא נתקבלה. לכן נעבור להצבעה על סעיף 9, לפי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 51 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 9 נתקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 10. מי בעד ההסתייגות של רוברט טיבייב – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת רוברט טיבייב לסעיף 10 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. לסעיף 11 אין הסתייגות. סעיף 12 – יש לנו הסתייגות של חד"ש. נצביע על 10 ו-11 כנוסח הוועדה. רבותי חברי הכנסת והשרים, נא להצביע, סעיף 10 ו-11 יחד, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 10–11, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 3 נמנעים – 1 סעיפים 10–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 51 בעד, שלושה נגד, אחד נמנע. אני קובע שסעיפים 10 ו-11 נתקבלו כנוסח הוועדה. סעיף 12, קבוצת חד"ש מציעה כי פסקה (2) תימחק. מי בעד ההסתייגות של חד"ש? תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 12 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. סעיף 12, כנוסח הוועדה – אני מצביע אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 50 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 12 עבר כנוסח הוועדה. לסעיף 13 – הסתייגות של חברי הכנסת עזרא ונחמן שי וקבוצת חד"ש. מי בעד? תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת גדעון עזרא ונחמן שי וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. נעבור להסתייגות של קבוצת מרצ. מי בעד ההסתייגות של מרצ? תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות של מרצ לא התקבלה. קבוצת חד"ש מבקשת למחוק את סעיף קטן (ד). מי בעד הסתייגותה? תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. לכן, אנחנו נעבור להצביע על סעיף 13 לפי נוסח הוועדה, אלקטרונית. נא להצביע, רבותי. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 49 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 13 עבר כהצעת הוועדה. לסעיף 14 – חברי הכנסת זוארץ, טיבייב, עזרא ופלסנר מציעים. מי בעד ההסתייגות שלהם – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, גדעון עזרא ויוחנן פלסנר לסעיף 14 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שההסתייגות לסעיף 14 של חברי הכנסת לא נתקבלה. קבוצת חד"ש מציעה. מי בעד ההסתייגות של קבוצת חד"ש לסעיף 14 – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 14 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה. לסעיף 15 אין הסתייגויות. נא להצביע על 14–15 יחד, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 14–15, כהצעת הוועדה – 31 נגד – 23 נמנעים – אין סעיפים 14–15, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 31 בעד, 23 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 14 ו-15 עברו כנוסח הוועדה. רבותי, בהחלט גובר המתח. לסעיף 16 – קבוצת חד"ש מציעה. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 16 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שההסתייגות של חד"ש לסעיף 16 לא נתקבלה. לסעיף 17 אין הסתייגויות, לכן נצביע על סעיפים 16 ו-17 במקשה אחת, לפי נוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 16–17, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 4 נמנעים – אין סעיפים 16–17, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 55 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 16 ו-17 נתקבלו כנוסח הוועדה. רבותי, אנחנו רוצים לדון בהסתייגותו של חבר הכנסת רוברט טיבייב, שמבקש להוסיף הוספה לאחר סעיף 17. מי בעד הסתייגות זו – ירים את היד. תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? תודה רבה. נא להוריד. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת רוברט טיבייב לאחרי סעיף 17 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נתקבלה, חבר הכנסת טיבייב. לסעיף 18 אין הסתייגות, ואנחנו נוכל להצביע על סעיף 18 כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? אלקטרונית. הצבעה מס' 22 בעד סעיף 18 – 38 נגד – 21 נמנעים – אין סעיף 18 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 38 בעד, 21 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 18 נתקבל כנוסח הוועדה. עכשיו יש לנו הסתייגויות לתוספת. חברי הכנסת עזרא ושי, קבוצת מרצ וקבוצת חד"ש מציעים שהתוספת תימחק. מי בעד הסתייגות זו? תודה. מי נגד הסתייגות זו? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת גדעון עזרא ונחמן שי, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לתוספת לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לתוספת לא נתקבלה, ולכן אנחנו מצביעים על התוספת כנוסח הוועדה. נא להצביע על התוספת כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד התוספת, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 4 נמנעים – אין התוספת, כהצעת הוועדה, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 54 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. חבר הכנסת אורון, אנחנו צריכים להצביע כמכלול על כל – – – <חיים אורון (מרצ):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי שלא. כי אני לא ידעתי, חשבתי שאולי בגלל העייפות והשעה המאוחרת אני לא בקי בפרט כלשהו מהאמור בתקנון. אנחנו עברנו קריאה שנייה. יושב-ראש הוועדה, אדוני מתיר לי להצביע בקריאה שלישית? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה ליושב-ראש הוועדה. ובכן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. יותר מ-20 חברים הנוכחים באולם ביקשו ממני להצביע בהצבעה שמית. אדוני המזכיר, נא לבצע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא מארחת את נשיא ברזיל כיושבת-ראש אגודת הידידות. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עפו אגבאריה – אינו נוכח רחל אדטו – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אורי אורבך – אינו נוכח חיים אורון – נגד זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח דניאל אילון – בעד רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – בעד מיכאל איתן – בעד אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אין לי אפילו שיקול דעת. מי שמפריע בזמן ההצבעה – אין לי שיקול דעת. בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – אינו נוכח אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו משתתף בהצבעה אברהם דיכטר – בעד דני דנון – אינו נוכח ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד דניאל הרשקוביץ – אינו נוכח מגלי והבה – בעד מתן וילנאי – אינו נוכח עינת וילף – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב - <נסים זאב (ש"ס):> מסרב לשמוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני נוכח ולא מצביע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אורית זוארץ – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – בעד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – בעד חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – בעד לימור לבנת – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח <יואל חסון (קדימה):> איפה הקואליציה? איפה הקואליציה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, אולי אתה לא מבין. מבקר המדינה ינזוף בי אם אני אאפשר לך להפריע בזמן ההצבעה. <יואל חסון (קדימה):> עד כדי כך? <היו"ר ראובן ריבלין:> עד כדי כך. אני עלול עוד לעבור בפני הוועדה שלך. זה לא דבר קל, אל יקל הדבר בעיניך. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עוזי לנדאו – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – בעד שאול מופז – אינו נוכח משה מטלון – בעד אברהם מיכאלי – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – בעד אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח דן מרידור – בעד משולם נהרי – אינו נוכח אורית נוקד – בעד לאה נס – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – בעד חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – בעד גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – בעד חמד עמאר – בעד ציון פיניאן – בעד יוסי פלד – בעד יוחנן פלסנר – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – בעד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – בעד ראובן ריבלין – בעד כרמל שאמה – בעד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – אינה נוכחת שלום שמחון – בעד ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – בעד רונית תירוש – בעד יולי תמיר – אינה נוכחת <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – אינו נוכח יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אורי אורבך – אינו נוכח <יואל חסון (קדימה):> – – – גם הוא ברח. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, אתם לא יכולים להפריע בזמן הצבעה. <קריאה:> הם מצביעים בעד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם לא יכולים לבלבל את המזכיר. <יואל חסון (קדימה):> אבל אפשר לתבל את ההצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, חבר הכנסת חסון, אתה לא מבין שאתה מבלבל את המזכיר? אני מוכן להשאיר אתכם אחר כך שתפריעו. נבקש מהמזכיר לבצע הצבעת דמה ותפריעו. בבקשה, אדוני, להמשיך. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח דניאל הרשקוביץ – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח אברהם מיכאלי – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח לאה נס – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – אינה נוכחת יולי תמיר – אינה נוכחת <היו"ר ראובן ריבלין:> האם יש בין חברי הכנסת מישהו הנמצא באולם ונדמה לו שהוא לא הצביע? יאמר זאת עכשיו. אין. ולכן אני מבקש מהמזכיר להעביר לי את תוצאות ההצבעה. ובכן, בקריאה שלישית, הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010, בעד – 56, נגד – 4. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4), התש"ע–2010> [מס' כ/307; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 8384; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4). יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת חוקה ויציג את החוק. לחוק זה אין הסתייגויות. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, ירשה לי אדוני להודות למנהלת הוועדה, ליועץ המשפטי אלעזר שטרן, לחברי קדימה, שבאמת, עזרתם לנו להעביר את החוק ומגיעה לכם על זה תודה. <נחמן שי (קדימה):> – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אופוזיציה אחראית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל למרות הכול אני אומר תודה לחברי ישראל ביתנו, שנתנו בי את האמון להוביל את החוק הזה. רבותי, הם הביאו אותי עד הלום והעברנו את החוק. מרצ הצביעו נגד ותמשיכו להישאר עם הכול או לא כלום. תישארו עם כלום. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש הוועדה, אם אתה רוצה להודות – תודה. אל תנזוף. אל תנזוף. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הודיתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אחרת הם עוד ישנו את הצבעתם מחשש שאתה נוזף בהם. <חיים אורון (מרצ):> אולי אם אני אהיה כך, הוא יודה לי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להעלות לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4). מטרתו של התיקון הוא לגרום לכך שבשותפויות מקצועיות לא יהיה סייג למספר החברים. ובנוסף לכך, בשותפויות רגילות מספר השותפים הכלליים לא יעלה על 20, אבל לא תהיה מגבלה לגבי מספר השותפים. מתברר שכיום בשותפויות מקצועיות בעולם מספר השותפים הולך וגדל ואין כל סיבה שנגביל את זה ל-50 שותפים. אנחנו נמשיך להגביל את מספר השותפים הכלליים, אבל השותפים שאינם כלליים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אי-אפשר לקיים דיונים מתחת לדוכן שבו אדם מציג את מרכולת הוועדה שלו. מה זה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מספר השותפים הכלליים יוגבל ל-20, אך מספר השותפים הרגילים יהיה בלתי מוגבל. הדבר הזה מקובל, וזה גם יפתור – בהשקעות גדולות שבהן יש צורך להקים מספר שותפויות לצורך הקמת שותפות. החוק הזה במקורו היה פרי יוזמתו של חבר הכנסת יריב לוין. אחר כך בוועדה תיקנו אותו, אבל צריך להגיד תודה לחבר הכנסת יריב לוין שהיה היוזם הראשון של החוק, כי מוחו הקודח לא מפסיק להעלות רעיונות טובים. אני מבקש לאשר את החוק כי אין לו התנגדויות. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. עד אשר יושב ראש ועדת החוקה יגיע למקומו על מנת שנאפשר לו להצביע, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני מודיע לך שהונחה על שולחן חברי הכנסת הצעת חוק בנק ישראל לקריאה שנייה ושלישית, והיא תידון מחר על כל הסתייגויותיה מייד לאחר נאומים בני דקה, כסעיף ראשון בסדר-יומה של הכנסת, שכן חוק זה הוא בעל חשיבות רבה ואנחנו רוצים להעבירו בצורה שבה יראה העם שאנחנו התייחסנו לחוק במלוא הרצינות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4). נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. אנחנו מצביעים זאת בקריאה שנייה. הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 1–2 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4), התש"ע–2010, עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה? אם כן, הסכים יושב-ראש הוועדה לקריאה שלישית, ואנחנו נצביע על חוק זה בקריאה שלישית. חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4), התש"ע–2010, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. רבותי חברי הכנסת, כל המסתייגים על חוק בנק ישראל יבואו בדברים עם מזכיר הכנסת, על מנת לקבוע את זכותם לדבר מחר בסעיף הראשון לאחר נאומים בני דקה, שבו אנחנו נפתח את ישיבת הכנסת מחר, ובו רוב ההסתייגויות, נדמה לי – למעט אחת של חבר הכנסת אורון – הן הסתייגויות דיבור. ולכן, חבר הכנסת אורון, הואיל והסתייגותו הסתייגות ממשית, הוא יהיה מחר ב-16:30 הדובר הראשון, ויאפשרו לו. קודם כול הוא יכול לנמק אותה, יעמדו לרשותו חמש דקות ועוד חמש דקות על ההסתייגות האחרת, עשר דקות, ולאחר מכן נעבור לשאר המסתייגים, כל אחד לפי הזמן. <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37), התש"ע–2010> [מס' כ/235; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 6499; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחוק הבא: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37). אני מזמין את חבר הכנסת יריב לוין – כאשר חבר הכנסת עתניאל שנלר יזם את החוק ויושב-ראש ועדת הכנסת הוא אשר הכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית. לחוק זה יש הסתייגות. <יואל חסון (קדימה):> מה עם חוק ביטוח בריאות ממלכתי? <קריאה:> ירד. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, אתה מבקש, כמובן. חבר הכנסת שנלר, אתה מבקש לדבר בהסתייגות? <עתניאל שנלר (קדימה):> אחרי חנין, אם יהיה צורך. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הבנתי, אדוני. <עתניאל שנלר (קדימה):> אם יהיה צורך אחרי חנין. אם לא אז לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה ראשון. אתה מוותר. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני מוותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין לא מסתייג אם הוא לא מתכוון לדבר. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ברשות היושב-ראש, אני אנצל את ההזדמנות לומר כמה מילות תודה ביחס לחוק הקודם – כמובן, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם; לצוות הוועדה בראשותה של מנהלת הוועדה דורית ואג והיועצות המשפטיות סיגל קוגוט ואפרת חקאק, שסייעו באמת להוביל ולסיים את החוק; ליושב-ראש לשכת עורכי-הדין, עורך-הדין יורי גיא-רון, ולמי שסייעה בידי גם להעביר את החוק, עורכת-הדין יעל גויסקי-אבס; לעוזרים שלי, לילך, רועי ומיכל, ולצוות במשרד המשפטים, שכולם סייעו להעביר את החוק. מכובדי, אני מתכבד להביא בפניכם לאישור בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37), התש"ע–2010, הצעת חוק שיזם חבר הכנסת עתניאל שנלר, אשר ראשיתה בכנסת הקודמת, ושם היא אושרה בקריאה ראשונה. לאחרונה החילה עליה הכנסת דין רציפות, ובאמת במאמצים ובהשקעה מרובה חבר הכנסת שנלר הביא אותה בפני ועדת הכנסת וביחד אנחנו מביאים אותה כאן בפניכם היום. הצעת החוק עוסקת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אתם מתחת לדוכן של הנואם. יש קושי לדבר כשאתם מתחת לדוכן. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, עוסקת באפשרות לערוך חיפוש אצל חבר כנסת. כיום קובע חוק החסינות כי חבר כנסת חסין בפני חיפוש. מדובר בחסינות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני הייתי נותן למישהו להפריע לך, הייתי בכלל מעלה על דעתי? הוא נואם, הוא מדבר מעל הבמה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> מדובר בחסינות רחבה מאוד, ורק הכנסת, לפי הצעת ועדת הכנסת, רשאית ליטול זכות זו. הצעת החוק באה לקבוע כי כאשר חבר הכנסת חשוד בעבירות חמורות של בגידה או ריגול, שעונשן עשר שנות מאסר או יותר, והחיפוש הכרחי לצורך מניעה או חקירה של עבירות מסוג זה, ניתן יהיה לקיים אצלו חיפוש. במטרה לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בחבר הכנסת, קובעת ההצעה סייגים שונים לעצם אפשרות עריכת החיפוש ולביצועו. ההצעה קובעת כי החיפוש ייעשה ככל האפשר תוך פגיעה מצומצמת בפעילותו של חבר הכנסת. צו החיפוש יינתן על-ידי שופט של בית-המשפט העליון, לאחר שקיבל בקשה מאת ראש רשות ביטחון או קצין בדרגת ניצב משנה ומעלה, שאושרה בידי היועץ המשפטי לממשלה. ההצעה מסדירה מנגנון מיוחד שיחייב הפרדה בין מסמכים וחומר מחשב לבין חפצים אחרים שנתפסו בחיפוש – בדומה למנגנון שקיים לגבי חיפוש אצל עורכי-דין. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אתה רוצה שנפסיק את הישיבה, שתוכל לנהל את ענייניך? שומעים אותך עד פה. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לגבי מסמכים וחומר מחשב, מוצע כי הם יוכנסו לחבילה ויועברו לשופט בית-המשפט העליון, שיעבירם לרשויות החקירה רק אם הם נוגעים לעבירה שבשלה ניתן צו החיפוש – כאמור עבירה של בגידה או ריגול – או עשויים למנוע עבירה כזו. השופט יוכל להורות על העברת מסמכים כאמור רק לאחר שנתן לחבר הכנסת הזדמנות לטעון בעניין. עוד קובעת ההצעה כי היועץ המשפטי לממשלה יודיע ליושב-ראש הכנסת על מתן צו חיפוש אצל חבר כנסת, ובכל מקרה שבו יתבקש חיפוש בתחומי המשכן יושב-ראש הכנסת יידרש להתיר זאת. ועדת הכנסת, גם בכנסת הזו וגם בכנסת הקודמת, התלבטה בסוגיית צמצום החסינות הנתונה לחברי הכנסת, ובשאלה מהן העבירות שמצדיקות צמצום זה. ההתלבטות עלתה גם לאור הסעיף בחוק החסינות שעוסק בהאזנות סתר לחברי הכנסת ומנוסח באופן שונה. בסופו של דבר החליטה הוועדה כי במקרים החמורים, שנקווה כי לא יקרו, שבהם חשוד חבר הכנסת עצמו בבגידה או בריגול, אין מקום להעניק לו זכות יתר בדמות חסינות בפני חיפוש. אציין ואדגיש שהנושא הזה ראוי להשלמה כאשר נדון בסוגיה של האזנות הסתר, ובעניין הזה הנושא כרגע נמצא בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, והודיעני יושב-ראש הוועדה שבשיתוף עם ועדת הכנסת אנחנו נעסוק ונסדיר את העניין, מתוך מגמה, שאני מקווה שגם אחרים יהיו שותפים לה, של האחדה של הדברים והגעה לאיזושהי נוסחה שבאמת תהיה נוסחה הולמת ותשמור על חסינות חברי הכנסת ועל כך שהיא לא תנוצל לרעה במקרים חמורים, כפי שאנחנו רואים, כמו המקרים האלה של בגידה וריגול. להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, הוגשו כמה הסתייגויות. אבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה ועדת הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, יש לאדוני הסתייגות, ולאחר מכן אני גיליתי שיש תוספת להסתייגות שקיבלתי פה, וקבוצת מרצ – האם אחד מהם יסתייג? חבר הכנסת הורוביץ, אני שמעתי, כן? אתה המסתייג להצעת חוק האזנה? <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שלוש הסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה אתה רוצה, 15 דקות? <דב חנין (חד"ש):> עשר דקות. אני אנסה אפילו פחות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. אני אתן לך מה שכתוב בתקנון, אבל אתה מבקש עשר, זה בסדר גמור. <דב חנין (חד"ש):> אני אשתדל להתחשב. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק מאוד בעייתית, וכדי להסביר את הבעייתיות שבה אני רוצה קודם כול להתחיל מהמצב המשפטי הקיים היום. גם היום, עמיתי חברי הכנסת, בחוק חסינות חברי הכנסת ישנה אפשרות לחפש אצל חבר הכנסת. האפשרות הזאת קיימת. ולכן, כאשר הציע חבר הכנסת שנלר את הצעתו כבר בקדנציה הקודמת, השאלה הראשונה ששאלנו את עצמנו, והיינו צריכים לשאול את עצמנו, היא השאלה מה לא עובד היום, מה מקולקל שצריך תיקון. הרי אם באים להציע הצעת חוק ולהציע מנגנון חדש בנושא חסינותם או צמצום חסינותם של חברי הכנסת בפני חיפושים, אם מציעים הצעת חוק כזו, עמיתי חברי הכנסת, אז צריך להבין מה לא בסדר, מה לא תקין, האם יש איזשהן תקלות, האם יש איזשהן בעיות שהתגלו לנו, שכתוצאה מהן צריך לתקן את החוק, צריך לצמצם את חסינותם של חברי הכנסת בפני חיפושים. עמיתי חברי הכנסת, עד לרגע זה לא מצאנו תשובה לשאלה הזו. אני אומר לכם, אני אומר גם לציבור, שהמנגנון שקיים היום בחוק החסינות – שמאפשר חיפוש אצל חברי הכנסת – הוא מנגנון מספק והוא מנגנון שמאפשר לרשויות החקירה, במידת הצורך, לבצע חקירה ולבצע חיפוש, תוך מידה של איזון עם זכותו של חבר הכנסת לחסינות, שהיא בעצם הגנה לא רק על חבר הכנסת אלא על המערכת הציבורית כולה, כי חבר הכנסת הרי ממלא שליחות ותפקיד ציבורי. עמיתי חברי הכנסת, כאשר החוק הזה התחיל את דרכו בכנסת הקודמת, היו רגעים שגם סיעת הליכוד התנגדה לו. ובכך היא המשיכה מסורת מפוארת של תנועת החרות עוד מימי מנחם בגין המנוח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בימי "בלי חרות ומק"י". <דב חנין (חד"ש):> בימי "בלי חרות ומק"י", שבהם תנועת החרות, שכפי שאתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, השקפותיה המדיניות שונות לחלוטין מהשקפותי, בנושא הזה, באופן מסורתי, היא הגנה והקפידה לשמור על המערכת הפרלמנטרית, על חסינויות חברי הכנסת, מתוך השקפת עולם עקרונית, שאומרת: אם אנחנו נקלקל את המנגנונים האלה של חסינות חברי הכנסת – מעבר לוויכוחים, למחלוקות, למתחים שקיימים בין חברי הכנסת ובין המפלגות הפועלות בכנסת – אם נקלקל את המנגנונים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נפגע ביכולת של הפרלמנט לעשות את תפקידו ולעשות את תפקידו בצורה נכונה. <עתניאל שנלר (קדימה):> לכן שינינו את החוק, לכן החוק שונה. <דב חנין (חד"ש):> ואכן, אכן חבר הכנסת שנלר, אתה צודק. מאותה קריאה טרומית ועד היום עשיתם שינויים בחוק, ואני מייד אומר שהשינויים שעשיתם הם בכיוון חיובי. אני חושב שהצעת החוק במקורה היתה הרבה יותר מרחיקת לכת והרבה יותר מסוכנת. אבל גם הצעת החוק הזו, כפי שהיא נמצאת היום בפנינו, עמיתי חברי הכנסת, נראית לי מוטעית, בעייתית ואפילו מסוכנת. מה אומרת בעצם הצעת החוק? הצעת החוק קובעת מנגנון חדש לאפשר חיפוש אצל חברי הכנסת, ואם אני שואל, אדוני היושב-ראש, מהו המיוחד, מהו החידוש העקרוני שיש במנגנון הזה, התשובה היא קודם כול בכך שהמנגנון הזה כולו נעשה בלי הכנסת עצמה. בעצם מוציאים החוצה, מייצאים לחלוטין את סוגיית החיפוש אצל חבר הכנסת, לגורמים – אגב, חלקם גורמים שיש לכולנו כבוד אליהם; שופט של בית-המשפט העליון, אנחנו לא מזלזלים בשופטים של בית-המשפט העליון. <עתניאל שנלר (קדימה):> זה להאזנות סתר. זה להאזנות סתר. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. אני מדבר פה ברמה העקרונית. תפיסת היסוד העקרונית של הכנסת כפרלמנט היתה שאנחנו שומרים לעצמנו את היכולת כמוסד, עם כל המורכבות, הבעיות, הוויכוחים הפוליטיים, אבל אנחנו – כבית-מחוקקים שאמון על תפקידו ועל התפקוד הנכון שלו ועל המקום שלו בתוך החברה ובתוך המערכת הדמוקרטית – אנחנו הגורם, כפרלמנט – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תמיד היתה שאלה – גם בדברים שחשבנו יחד – האם יש מקום שבו החשש הוא שהמיעוט יידרס על-ידי הרוב, בגלל – – – <דב חנין (חד"ש):> נכון, נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – פוליטיות. אז באנו ואמרנו: נעביר זאת לגוף שהוא לא מעין-שיפוטי, כי כל ועדה של הכנסת היא מעין-שיפוטית, אבל החלטותיה הן פוליטיות. אז בא חבר הכנסת שנלר, ובצדק גמור מציע איזשהו מנגנון שבהחלט יכול לשפר את המצב מבחינת הצדק הטבעי ומבחינת היכולת להגן על המיעוט מפני דורסנות רוב שהיא דורסנות פוליטית. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, ההערה שלך היא הערה חשובה, אבל התשובה לה איננה הוצאת מערכת החסינות החוצה מהכנסת. התשובה לה היא בכך שבדיונים על חסינות בתוך הכנסת, הכנסת תקבל ותפנים גם זכויות של הגנה על מיעוטים. וכאשר הכנסת מקבלת החלטות לכאן או לכאן, יש גם ביקורת חיצונית על פעולותיה של הכנסת, גם על פעולותיה של ועדת הכנסת כשהיא פועלת בתפקיד מעין-שיפוטי, אבל זה איננו אומר שאנחנו מוציאים החוצה לגמרי את הנושא הזה ממסגרתה של הכנסת. אם כן, עמיתי חברי הכנסת, בעיה אחת שיש בהצעת החוק הזו היא הוצאה לחלוטין של כל נושא הדיון בחיפושים אצל חברי הכנסת החוצה מהכנסת; זו בעיה ראשונה. בעיה שנייה, עמיתי חברי הכנסת, היא בכך שהחוק הזה בעצם מבצע נורמליזציה של המצב החריג, יוצא הדופן הזה, של חיפוש אצל חבר כנסת. בחוק הקיים היום החיפוש אצל חבר הכנסת הוא בסיטואציה מאוד מאוד יוצאת דופן. בחוק הנוכחי קובעים פרוצדורה ברורה – אגב, היא נעשית תמיד במעמד צד אחד. אומר לנו סעיף 1(ג)(4) בנוסח החוק כפי שהתקבל שהבקשה תידון במעמד צד אחד, בדלתיים סגורות, ואז בעצם גם חבר הכנסת עצמו איננו נוכח בדיון הזה, גם פרקליטיו אינם נוכחים בדיון הזה. ואפשר, בלי נוכחותו של חבר הכנסת, בלי נוכחות פרקליטיו, בלי נוכחות של הכנסת, בלי נוכחות אפילו של הכנסת כמוסד, לדון בשאלה של חיפוש אצל חבר הכנסת. עוד בעיה, עמיתי חברי הכנסת, שיש בהצעת החוק הזו, היא בכך שהצעת החוק נותנת מעמד לראש שירותי הביטחון בעניין החיפושים אצל חבר הכנסת. אני לא רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, באילו משטרים ניתנו סמכויות לשירותי ביטחון ליזום הליכים כנגד חברי פרלמנט. <עתניאל שנלר (קדימה):> לבקש. החוק אומר לבקש מרשות שופטת. <דב חנין (חד"ש):> לבקש, לבקש. מאה אחוז. לבקש. <עתניאל שנלר (קדימה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> אמרתי לבקש, חבר הכנסת שנלר. אמרתי לבקש. <היו"ר ראובן ריבלין:> באופן עקרוני, חבר הכנסת חנין צודק ברמה העקרונית. הכנסת מוותרת יותר מדי על זכויות שלה, וזה דבר שהוא בסופו יכול להזיק; בסוף יכול שיאמרו לנו בכלל: למה אתם צריכים להחליט? היום חבר הכנסת הורוביץ שאל מדוע צריך להחליט פרופסור לכלכלה בשביל חברי הכנסת מה צודק ומה לא צודק ומה יותר טוב מבחינת – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> אחד מחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני שבועיים, כשדנו בעניינו – בלי לומר שמות – קבל מדוע הכנסת כגוף פוליטי קובעת את עתידו. אחד מחברי הכנסת, לפני שבועיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמעו, יש פה דילמות גדולות. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת, אני אומר ברמה העקרונית: מה שאנחנו עושים כאן זה לטעמי גלישה במדרון שהוא מדרון מסוכן. ואני אומר לך, חבר הכנסת שנלר: אני בטוח שכשאתה חושב על החוק הזה כרגע, אתה חושב על מצבים מאוד יוצאי דופן ומיוחדים וקיצוניים. אבל טיבו של חוק, כשהוא נכנס לפעולה והוא קיים בספר החוקים, שיש לו הדינמיקה שלו. אתה יודע – לאנליזה של החוק יש חיים משל עצמה, בלי קשר לפסיכו-אנליזה של המחוקק. זאת אומרת, גם אם אני מקבל את גישתך כרגע, כשאתה מציע את החוק הזה, אתה חושב על אותם מצבים יוצאי דופן שעניינית כולנו נסכים שהם מחוץ לגדרי המשחק הפוליטי והם לא ראויים לשום הגנה והם ראויים רק לגינוי ולהוקעה – הדינמיקה של החוק הזה, כאשר הוא יתקיים בספר החוקים, עלולה להוביל את כולנו יחד למקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהתוצאה המצטברת של החוק הזה – גם בכך שהוא נותן מקום לראש שירותי הביטחון הכללי להיות בתפקיד המבקש, גם בכך שהוא מאפשר בקשה לחיפוש אצל חבר הכנסת במעמד צד אחד, בדלתיים סגורות; אומנם אצל שופט בית-המשפט העליון, אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: בכנסת הקודמת היה דיון מאוד מעניין על שאלת האופן שבו שופטים – מכובדים – בבתי-המשפט מאשרים צווים להאזנת סתר. מסתבר – ואני אומר את זה באמת בלי לזלזל בכבודם ובמעמדם של השופטים, אבל מסתבר – ואני אומר את זה בצער – ששופטים מאשרים בקשות כאלה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בקלות. <דב חנין (חד"ש):> – – בקלות ודרך שגרה, כי מגיעות אליהם בקשות ותמיד יש איזשהו תיק עם מסמכים, ולכן אנחנו מגיעים לאינפלציה, שכאשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה האלטרנטיבה? <דב חנין (חד"ש):> מה האלטרנטיבה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> ועדת הכנסת תחליט? <דב חנין (חד"ש):> כן. קודם כול, אני חושב שוועדת הכנסת היא גורם שצריך להחליט בענייני חסינות של חברי כנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש שתי בעיות: בעיה לחקירה, שאצל ועדת הכנסת החקירה כבר לא תהיה – זה כבר ייוודע לכול; והדבר השני הוא שוועדת הכנסת, ההחלטות שלה לא נובעות משיקולים רציונליים, הן נובעות משיקולים פוליטיים, שיכולים להיות הרי – תבוא ותאמר למשל שמהכנסת הבאה, לא עכשיו, יושב-ראש הכנסת יחליט אם לאפשר או לא לאפשר. אתה תאמר כן או לא, אבל אתה לפחות משאיר בתוך הכנסת, ואתה נותן אפשרות לחקירה של המשטרה, כי בכל זאת חשאיות החקירה היא אלמנט חשוב ביותר. כי אם אתה נותן האזנות סתר שכולם יודעים שאין בהן שום סתר, כי אתה צריך לבקש את זה מגוף שבדרך הטבע מייד הדבר יופיע, לפני שחברי הכנסת יודעים, באתרים השונים של התקשורת, אז מה הועלנו? לכן צריך – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, השאלה היא שאלת האיזון. השאלה היא שאלת האיזון, ובאיזון הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בית-משפט עליון בלבד זה בכל זאת דבר שמבחינת האיזון, אני לא רואה איזון יותר גדול ממנו. כל שאר הדברים הם עקרונות, אבל – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני אומר, גם כאשר מדובר בשופט בית-המשפט העליון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. <דב חנין (חד"ש):> – – ובבקשה שנעשית במעמד צד אחד – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, אני יכול – – – <דב חנין (חד"ש):> – – בלי נוכחות של עורכי-דין, בלי נוכחות של הכנסת אפילו – אני הייתי אומר לפחות, אדוני היושב-ראש, בנושא כזה – נניח שרוצים לחפש אצל חבר הכנסת ולא רוצים שהוא יהיה? אז מעמד לכנסת כמוסד. יש פה כמה שאלות עקרוניות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דיברת על זה – – – מאה אחוז. <דב חנין (חד"ש):> – – שנראה לי שבאמת בלהט ובהתלהבות העשייה הפרלמנטרית קצת הוסטו הצדה, ואני חושש מאוד שכולנו נצטער על כך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בהחלט הדברים שאמרת הם בעלי חשיבות רבה. חבר הכנסת חיים אורון, ואנחנו אחר כך נשמע את תשובת יושב-ראש ועדת הכנסת, אם הוא יהיה פה, ואם לא, אנחנו נצביע. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש בכל זאת תשובה חלקית לשאלתך לחבר הכנסת דב חנין, כי הרי הזכות לחקור חבר כנסת נתונה להתייעצות, ובאישור של היושב-ראש. נכון שלחקור חבר כנסת זה פחות מחיפוש בכליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא האזנת סתר. <חיים אורון (מרצ):> דקה. נכון שחקירת חבר כנסת היא פחות מחיפוש בכליו, אבל היא איזשהו מהלך מאוד מאוד מרחיק לכת, בואו נכניס את זה לפרופורציה. והוצאת הנושא של החיפוש – בנושא הזה בכל זאת כנראה ותיקינו לא היו כל כך לא לעניין כשהם חוקקו חוק חסינות חברי כנסת, אגב בתקופה מאוד עדינה בארץ הזאת, ואמרו: קודם כול החסינות היא נכס של הכנסת ולא של חבר הכנסת. כל הזמן הגישה היא כאילו שחסינות חבר הכנסת היא חלק מהצ'ופרים שלו: יש לו משכורת, יש לו אוטו, יש לו טלפון ויש לו חסינות. סליחה, חסינות חבר הכנסת היא נכס של הכנסת, והפקעתו מידי הכנסת – אני חושב שאני מצטט כמעט מלה במלה את מנחם בגין המנוח, אני צודק? <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> זו התחלה טובה. <חיים אורון (מרצ):> מה? לא, רגע – קודם כול, שמע, אני כבר לא מודאג מהתחלות. בגילי אני כבר לא מודאג מהתחלות, אז בסדר. אבל היות שהיא נכס של הכנסת, לא כל כך במהירות אני נותן אותה למישהו אחר, כי על בסיס הטיעונים פה מושמעת כל פעם הצעה שאומרת: בואו נוציא את החסינות מהכנסת, כי היא גוף פוליטי, כי שם הדיונים לא תמיד לרוחי. ובכל זאת תמיד במחשבה שנייה, אחרי שהקצף קצת שוקע, הכנסת אמרה: לא נוציא את זה מידינו, כי בסופו של דבר זה נכס של הכנסת. ועל-פי הגישה הזאת, אני לא מציע כל כך במהירות, במקרה – ואני כמעט לא מסוגל לתאר כרגע את העבירה של בגידה וכו' וכו'. יש עוד כלים בדרך. אני לא רוצה להאריך בשעה הזאת. לכן אני אצביע נגד הצעת החוק הזאת מנקודת המוצא הזאת, מנקודת המוצא הכפולה: אל תוציאו את זה החוצה. קיים מכשיר חלקי, שהוא הרבה פחות פוגעני, וזה הזכות לחקור בהסכמת היושב-ראש, או באישור, אני לא יודע איך זה כתוב שם. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה יהיה אם ירצו לעשות האזנות סתר ליושב-ראש? <חיים אורון (מרצ):> לא יעשו. לא יעשו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמע, ברמה העקרונית, אני מבין אותך ואת חנין. <חיים אורון (מרצ):> רגע, סליחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר לכם שברמה העקרונית אני מסכים, אבל האלטרנטיבה. <עתניאל שנלר (קדימה):> מה הרמה העקרונית? <היו"ר ראובן ריבלין:> ברמה העקרונית, שהחסינות שייכת לכנסת ולא לחברי הכנסת, ואם יש אנשים שלא ראויים להיות חברי כנסת, שהציבור ידאג לזה שהם לא ייבחרו, זה הכול. <חיים אורון (מרצ):> לא, אם יש חשש סביר שאפשר להוכיח אותו, יבוא בעל החשד ויפעיל את המנגנונים הקיימים היום בחוק. חבר הכנסת איננו חסין בעבירות פליליות או בעבירות של ביטחון המדינה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי שלא. לא, אבל כדי להוכיח אתה צריך האזנת סתר. עכשיו הפרוצדורה של האזנת סתר – תשמע, יש תיאוריה ויש מציאות. <חיים אורון (מרצ):> אני חושב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר מיכאל איתן היה אחד הלוחמים הכי גדולים נגד עניין זה. <חיים אורון (מרצ):> אני בטוח שמה שאמרתי קודם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אני מסכים אתך במאה אחוז. <חיים אורון (מרצ):> – – חבר הכנסת מיקי איתן היה מסכים אתי, בלי לשמוע מה אמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. השאלה אם אתה מסכים אתו, כי הוא הרבה יותר קיצוני ממך. <השר מיכאל איתן:> – – – גם הכנסת, בתנאים מסוימים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, איזה תנאים, מי יקבע? <השר מיכאל איתן:> אני לא רוצה להגיד – – – יש רשימה של אנשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי ויכוח אתך, אבל גם זה, כאשר אתה בא ומציע, חבר הכנסת שנלר, איזשהו מנגנון שיהיה מישהו שיוכל לאשר את ההאזנה הזאת – הרי אי-אפשר לפנות לכנסת ולומר: אנחנו רוצים להאזין לחבר כנסת. צריכים לכתוב – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> זה הרבה יותר קל מהאזנות, והאזנות, חבר הכנסת לא יודע שמאזינים לו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת לא בעיה כבר. <חיים אורון (מרצ):> אני חושב שהמנגנון – ביסודו, אני לא מכיר את כל הפרטים שלו – שלפיו בחקירת חבר הכנסת צריך הסכמה של היושב-ראש, לא הייתי רוצה לחרוג מהכלל הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת לוין, בבקשה להשיב על ההסתייגויות. אי-אפשר להגיד שההסתייגויות האלה הן הסתייגויות דיבור או הסתייגויות בעלמא או הסתייגויות פוליטיות. הדברים הם דברים רציניים, אתה בטח דנת בוועדה. תסביר לנו, תבהיר לנו. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני מוכרח לומר שכל הסוגיה של החסינות, אכן ראוי – חבר הכנסת אורון, אם אני אשיב לך ולא תשמע אותי, אני לא חושב שיש בזה הרבה טעם. אני חושב שהסוגיה הזו, יש לה חשיבות רבה, וצריך להתייחס אליה בכובד ראש וצריך להתייחס אליה גם בזהירות רבה מאוד. ועל הרקע הזה אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שהיה מאוד מצער לראות שהנוכחות בדיון בחוק הזה היתה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דלה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – איך נאמר בלשון מרבה? דלה, במקרה הטוב, אני לא רוצה לומר שהיא היתה מתחת לדלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה דבר נורא. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני בהחלט ער גם לדברים שאמר חבר הכנסת חנין וגם לדברים שאמר חבר הכנסת אורון, ובאופן עקרוני אני גם בסך הכול מסכים שצריך להיות מאוד זהירים בעניין הזה. אבל צריך לקחת בחשבון דבר אחד: קיים היום פער עצום, ואם לשפוט על-פי הצעת החוק הנוכחית, שנדונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, הוא גם במגמת התרחבות, בין הנושא של החיפוש מצד אחד והנושא של האזנות הסתר מצד שני. בעיני, לפחות, הנושא של האזנות הסתר הוא הרבה יותר בעייתי, הרבה יותר פוגעני, הרבה יותר מסוכן, גם במובן המהות של התפקיד שאנחנו מבצעים כחברי כנסת, כאשר אנשים מדברים אתנו ומישהו מאזין לנו, מאשר הסיטואציה הקיצונית שבה מגיעים למצב שנאלצים לבצע חיפוש בתוך ביתו של חבר כנסת או בתוך משרדו. וכאשר אנחנו דנו בעניין, אני מוכרח לומר – ולו דעתי תישמע, כך אנחנו נעשה כשהנושא הזה יידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט: אנחנו צריכים ללכת למגמה של צמצום משמעותי של האזנות הסתר, להיפך ובניגוד למגמה שמבקשת כרגע הממשלה לבצע, של הרחבה, לטעמי אפילו גורפת, בתחום הזה מבחינתה. לעומת זאת, בתחום של החיפוש, ודאי שנכון שאם אנחנו רוצים לקרב את האזנות הסתר מצד אחד ושם אולי לצמצם, נכון לפחות בחיפוש, גם לנסות לקרב את הדברים לאיזו נקודת איזון נכונה, ובהיבט הזה, לטעמי, כאשר מדובר בריגול, בבגידה, בדברים שהם באמת חמורים ביותר. כאן אני רוצה להדגיש – אנחנו הכנסנו בדיון בוועדה וסייגנו את הדברים כך שמדובר אך ורק כאשר החשדות הם ביחס לחבר הכנסת עצמו. כלומר, החשד שמי מבני ביתו עשה מעשה כזה או אחר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה רק בעבירות של ריגול או בגידה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – מעל עשר שנות מאסר. <עתניאל שנלר (קדימה):> – – – רק עשר שנים. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> רק מה שמעל עשר שנים, כלומר רק החמורות שבהן, לא כל העבירות שבאותם סעיפים. נדמה לי שהצירוף הזה – רק ריגול ובגידה, רק מעל עשר שנות מאסר, ורק חבר הכנסת עצמו ולא מי מבני ביתו או אחרים – הוא בעיני איזון נכון וראוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מדובר כאן בחשדות. אפשר לייצר חשדות. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. אני אומר לאדוני, צריך לזכור שגם זה באישור של שופט בית-משפט עליון. כאשר אנחנו לוקחים את כל ערימת הסייגים הזאת, נדמה לי שמי שצלח את כל הסייגים האלה, הדבר הוא סביר. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אם אתם צריכים אולם, אני אסדר לכם. נא להעמיד לרשותם את אולם "נגב", אולם "ירושלים", מה שהם רוצים. מה זה פה, אספה? <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה שומע, כבוד השר, שהוא גם פרלמנטר מובהק, מדובר בהצעת חוק שבמסגרת של שני אנשים דנו בה בוועדת כנסת, מביאים לנו לפה, וכל כולה היא דנה בחסינות חברי הכנסת. חברים, יש גבול לדברים שאנחנו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דבר נורא. אני מוכרח לומר לכם – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> זה נכון, אבל לכן יש מעבר לכך את המסננת של שופט בית-המשפט העליון. התהליך הוא תהליך רב-שלבים, ואני אומר עוד פעם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר שקראתי לייעוץ המשפטי. <חיים אורון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורון, אני קראתי לייעוץ המשפטי שליווה את ההצעה הזאת, וגם לו יש הסתייגויות לא מעטות מבחינת העיקרון, ברמה העקרונית, כי אנחנו יודעים מה בהאזנות סתר – האזנות סתר שזה לא רק על ריגול ובגידה – – – <חיים אורון (מרצ):> יש לי הצעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> שם, בעיני, זה הרבה יותר מסוכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה ההצעה? אחרת אנחנו עוברים להצבעה. <חיים אורון (מרצ):> למרות שאתם דנים בה – – – אולי יעכבו את הקריאה השנייה השלישית ביום. תביאו הצעה שלמה שתאזן את האזנות הסתר עם החיפוש, יכול להיות שהדיון כבר יהיה טיפה יותר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מסכים? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אומר לא, משתי סיבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא מסכים. גמרנו, הולכים להצבעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, אני גם אומר, האי-הסכמה היא לא בעלמא, אלא – א. משום שהנושא של האזנות הסתר נדון בכלל בוועדת החוקה, חוק ומשפט ולא כאן, כי הוא חלק מאיזה חוק כולל בעניין הזה שהועבר לשם; ב. נדמה לי שמה שלא נעשה בהאזנות הסתר, לא נצמצם אותן לגדר של מה שאנחנו מדברים כרגע בחיפוש. הלוואי שנצליח להגיע לזה. לכן, בכל מקרה, מה שאנחנו עושים היום זה צעד קטן בצמצום הפער הזה ולא יותר, ולכן אני חושב שבסך הכול ההצעה הזאת מבטאת איזונים נכונים, מידתיות וזהירות, ואני הייתי מציע לקבל אותה כפי שהיא, כנוסח הוועדה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לצוות המצוין של הוועדה, בראשותן של מנהלת הוועדה אתי בן-יוסף ושל היועצת המשפטית ארבל אסטרחן, שכמו בכל הנושאים האחרים גם בנושא הזה עמלו ועשו מלאכה מצוינת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ואת הצעתו של חיים אורון לא קיבל יושב-ראש הוועדה, והיוזם מבקש להצביע, ואנחנו בשלבים של הצבעה, אז אנחנו עוברים להצבעה, אם כי בהחלט מדובר פה בדבר שהוא ברמת העיקרון. טוב היה אם בדבר כזה יהיה איזה פורום או קווורום שידון בו. לא יכול להיות שבמושב של שניים אנחנו נקבע נושאים ששייכים לחוק החסינות. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת. ובכן, חבר הכנסת חנין, אתה עומד על ההסתייגות, כמובן. חבר הכנסת אורון, אתה עומד על ההסתייגות. בבקשה. רבותי, הואיל ויש הסתייגויות – לא, אין פה הסתייגות. ההסתייגות הראשונה היא לדיבור, ההסתייגויות של קבוצת חד"ש – מדובר בהסתייגויות בסעיף קטן מוצע בפסקה, רשאי בית-משפט, יבוא שופט – כל ההסתייגויות שגם אם הן יתקבלו הן לא ממשיות, חבר הכנסת. אז נצביע כן או לא על החוק. אני מציע לא להצביע. בגלל הרצינות שאני מייחס לשני החברים המסתייגים, תצביעו בעד או תצביעו נגד, ובזה נגמור עניין. <חיים אורון (מרצ):> כך נעשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37), התש"ע–2010. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 26 בעד סעיף 1 – 33 נגד – 6 נמנעים – 2 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 33 בעד, שישה נגד, שני נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אני שואל את יושב-ראש ועדת הכנסת, האם להצביע בקריאה שלישית? בבקשה, אדוני. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. <נסים זאב (ש"ס):> ממחר יהיו מעצרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, לא להפריע. חבר הכנסת זאב. הצבעה מס' 27 בעד החוק – 32 נגד – 5 נמנעים – 3 חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 37), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <עתניאל שנלר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, עלה ואמור את דבריך. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תודה רבה ליושב-ראש הוועדה וליועץ המשפטי. אני רוצה לומר שרק כאשר אתה יודע לשים גדרות מה לא, אתה יודע מה כן. זה סוג החסינות. היום החוק הזה נתן חסינות אמיתית לחברי הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. רבותי, מרגע זה אין פה דברים קונטרוברסליים. אני מפנה את הבמה ויחליף אותי חברי הטוב, סגן היושב-ראש מגלי והבה. <הצעת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2010> [נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה). הצבעה. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, מר דוד אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, על-פי הצעת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, מחליטה הכנסת לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת להרשות לוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, שאליה עבר הדיון להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית של הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009, להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית חלק מהצעת החוק, כך שחלק ההצעה שיובא בפני הכנסת לא יכלול את פרק ג' וסעיף 14 להצעת חוק, שעניינם חובת סימון אזהרה על גבי כלי המכיל משקה משכר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה – 28 נגד – 1 נמנעים – 1 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 28, נגד – 1, נמנעים – 1. אם כך, אני קובע שההודעה של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה התקבלה. חבר הכנסת וילנאי נמצא כאן? סגן שר הביטחון. אם כך, אנחנו מדלגים על החוק שהוא צריך להציג וממשיכים בסדר-היום. אם יש פה מסיעתו או מנהלת סיעה – שתודיע לו. הצעת חוק החברות. <נסים זאב (ש"ס):> יש הסכמה. יש הסכמה. <הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/492).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק סיוע לשדרות. <נסים זאב (ש"ס):> יש הסכמה. <שי חרמש (קדימה):> נסים, מה קרה? <עמיר פרץ (העבודה):> סגן השר, תעלה, יאללה – – – תתחיל לדבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני סגן השר, רגע. זו השתלטות לא רצויה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל קראת לי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אתה מדבר על חוק סיוע לשדרות? אז אני אתך. לא, אני חוזר בי. אני אתך כל הזמן, אתה יודע את זה. הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. אדוני סגן השר יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו אנשי בשורה היום. הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010 – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – 25% – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא רוצה? נוריד את זה, גפני? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת גפני, מה קרה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, מה הבשורה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו לא בשורה. <משה גפני (יהדות התורה):> בשורה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אנחנו אנשי בשורה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> משה, השעה 00:30. <שי חרמש (קדימה):> אחרי הלילה יש גם מחר, אל תדאג. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, אתה לא רוצה שיסייעו לשדרות, הרב גפני? <משה גפני (יהדות התורה):> אני רוצה. תשאיר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז למה אתה צועק? <משה גפני (יהדות התורה):> תשאירו את זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא רוצה שיסייעו לשדרות? <משה גפני (יהדות התורה):> תשאירו את זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם כשמביאים דבר טוב אתה לא רוצה? גם זה לא טוב. <משה גפני (יהדות התורה):> תשאירו את זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הכול לא טוב? <היו"ר מגלי והבה:> כנראה השעה מאוחרת, חברים. מה זה הצעקות האלה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למרות מחאתו של גפני – – – <היו"ר מגלי והבה:> מה זה צריך להיות? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, מה הבשורה? <היו"ר מגלי והבה:> בסדר. הוא, סגן השר, בזכות דיבור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למרות שגפני לא רוצה שנסייע לשדרות, אנחנו כן נסייע לשדרות. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז–2007, נחקק בעקבות המצב הביטחוני ששרר בשדרות וביישובי עוטף-עזה. בין השאר, במסגרת סעיף 5 לחוק סיוע לשדרות, תוקנה פקודת מס הכנסה בהוראת שעה ונקבע כי תושב אזור עימות דרומי, כהגדרתו בחוק סיוע לשדרות, זכאי לזיכוי ממס בשיעור של 25% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לסכום של 214,320 שקלים חדשים בשנה – הסכום נכון לשנת 2009 – – <קריאה:> – – – בשורה אמיתית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – במקום זיכוי בשיעור של 13% שהיה זכאי לו לפני חקיקת החוק האמור. תוקף ההטבה הוארך הן לשנת המס 2008 והן לשנת המס 2009. ב-3 בינואר 2010 אישרה הממשלה את התוכנית לחיזוק החוסן האזרחי לשדרות וליישובי עוטף רצועת-עזה לשנת 2010. הממשלה סבורה כי על אף השיפור המשמעותי במצב הביטחוני מאז מבצע "עופרת יצוקה", יש להמשיך ולחזק את יישובי עוטף רצועת-עזה ולאפשר את הגברת החוסן האזרחי והחברתי ואת שיפור יכולות ההתמודדות של הרשויות והתושבים. על כן, מוצע לתקן ולהאריך את תוקף הוראת השעה שבסעיף 5 לחוק סיוע לשדרות, כך שמי שהיה תושב אזור קו עימות דרומי במשך כל שנת המס 2010, יהיה זכאי באותה שנת מס לזיכוי מס בשיעור של 20% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לסכום של 222,480 שקל. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אכן, זו בשורה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לאדוני סגן שר האוצר. חברי חברי הכנסת, נרשמו כמה דוברים להצעה בקריאה ראשונה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מה נרשמו? השעה 00:30. תרשמו? <היו"ר מגלי והבה:> "נרשמו" ולא "תרשמו". אדוני, אנחנו חייבים לעבוד לפי התקנון. <קריאה:> תגיד להם לקצר. <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת חנין זועבי – איננה. חבר הכנסת חיים אורון – איננו. חבר הכנסת שי חרמש – – – <קריאה:> מוותר. <היו"ר מגלי והבה:> הוא חי בשביל ההצעה הזאת. <שי חרמש (קדימה):> לא מוותר ולא ציפורים. לא מוותר ולא ציפורים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <שי חרמש (קדימה):> היות ששלושה ויתרו וכל אחד זה שלוש דקות, אז יש לי 12 דקות. <קריאות:> – – – <שי חרמש (קדימה):> – – – נעשה פיליבסטר עד שזה יעלה ל-30% בבוקר. מכובדי, אין פה שום בשורות, לדאבוני הרב. החוק הזה, שבא מבית-היוצר – תסלחו לי. <היו"ר מגלי והבה:> רק רגע. חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הקואליציה, אני לא מסכים להתנהל בצורה כזאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תתנגד. תתנגד. <שי חרמש (קדימה):> לא מתנגד. <היו"ר מגלי והבה:> תנו כבוד לבמה הזאת. <שי חרמש (קדימה):> סגן השר, גם כשתומכים מותר לומר כמה מלים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל – – – <שי חרמש (קדימה):> אומר דבר ברור. החוק הזה הוא המשך של חוק פרטי מבית-היוצר של יורי שטרן זיכרונו לברכה, של סטס מיסז'ניקוב ושלי מ-2007. החוק הזה אז, בלחץ האוצר, בעיצומה של מלחמת ה"קסאמים", אושר לשנה אחת בלבד. מאותו רגע כל שנה מחכים תושבי האזור לינואר, לפברואר, למרס ולאפריל כדי שהכנסת תתעשת והממשלה תיאות לתת להם מורטוריום לעוד 12 חודש. אי-אפשר לנהל מציאות חיים בקו עימות בתכנון לשנה. בערב ישבתי עם שר האוצר, שלא חדל לשכנע אותי בחשיבותו של תקציב מדינה דו-שנתי. גפני, ישבנו. אני שואל אתכם: אדם שעוקר היום ובא לגור בשדרות צריך לחיות בידיעה שיש סידור לשנה, ואולי בשנה הבאה כן יהיה או לא יהיה? מותר לי בשעת לילה מאוחרת זו לספר את הסוד. גפני, ההצעה המקורית של האוצר היתה 13% על 137,000 שקל, ואני מחזיק את הטיוטה ביד. בלחצים שלנו, בהתערבות אישית שלי, עשו טובה והעלו זאת ל-220,000 וניאותו ל-20%. המצב בשדרות איננו יותר טוב. זה אזור שזקוק לשיקום. שר הפנים היה שם רק לפני שלושה שבועות וראה תמונת מצב קשה, והוא עצמו אמר את זה, אלי ישי: צריך לתת לאזור הזה תקופה של שיקום. תקופה של שיקום אומרת שגם הטבת מס, גם הטבת ארנונה וגם קרקע חינם איננה מתת של 12 חודש. אנחנו נצביע בעד זה. אני וסיעתי נצביע בעד התיקון, אבל מחר בבוקר ניפגש בוועדת הכספים ונעיר הערה על שלושה דברים, ובעצם על שניים: אחד – על הורדה מ-25% ל-20%, שאין שום סיבה לעניין. אגב, בקריית-שמונה לא הורידו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <שי חרמש (קדימה):> סגן השר, בקריית-שמונה לא הורידו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – מ-13% ל-20%. <שי חרמש (קדימה):> דקה, דקה. סגן השר, אני מבקש רק דבר אחד. לא נבקש עשר שנים, אבל מה שטוב בדו-שנתי למדינת ישראל נבקש גם לשדרות מחר, ואני מקווה שאת שניהם נשיג. בינתיים, בקריאה הראשונה, אנחנו נצביע בעד. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת שי חרמש. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא כאן. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – אתה גר בשדרות? גרת באופקים. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השעה מאוחרת, ואני מודה לכל החברים שנשארים עד שעה כזאת. כנראה הנושא חשוב, ובהחלט הדיון חשוב. אני מודה לסגן שר האוצר, שאכן הגיע הנה והציג את הנושא. אין ספק שהמסר שיוצא היום זה שעדיין כנסת ישראל מכירה בחשיבות של היציבות שצריכה עוד להעמיק באותו אזור. זה נכון שהמצב הביטחוני השתנה, אבל עדיין לא כל כך הרבה אנשים ממרכז הארץ לוקחים את הפקלאות ובאים לשדרות ולעוטף-עזה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת, בלי טלפונים. <עמיר פרץ (העבודה):> אבל, המפתח – אנחנו יודעים שזה שיקול חשוב להרבה מאוד אנשים, ורוצים שתגיע לשם אוכלוסייה חזקה. הטיעון הזה, שאומרים שהפטור ממס הוא בדרך כלל רק לאוכלוסיות החזקות באותם יישובים, הוא טיעון נכון. אבל אם רוצים שהתמהיל הסוציו-אקונומי ביישובים האלה, באזורים האלה, ישתנה לטובה, הרי אחד הנושאים המרכזיים זה הצעת החוק הזאת היום. לכן, אני פונה אל סגן שר האוצר ומבקש ממנו לתמוך בעניין הזה של לתת תוקף לזמן יותר ארוך, כי מה שאנחנו עושים היום מוכיח למה זה נדרש. אם הכול היה מתקתק כפי שכולם אומרים, היינו מאשרים בדצמבר את הצעת החוק הזאת ולא מחכים שלושה חודשים לתוך שנת התקציב, כאשר מי שהיה צריך לקבל את אותה הטבת מס לא קיבל אותה בשלושת החודשים האלה, ואנשים די – מה שנקרא – נכנסו להתחייבויות. יש כאלה שעברו לגור באזור, התחייבו למשכנתאות. הם תכננו לעצמם את החיים לטווח ארוך, ולפתע הם מוצאים את עצמם לפני שוקת שבורה. לכן, הדבר המינימלי הנדרש הוא לייצב את הצעת החוק הזאת לפחות לכמה שנים; שי חרמש אומר לשנתיים, אני חושב שהמינימום כדי שמישהו יקבל החלטה שהוא מעתיק את מגוריו ובא לגור באזור הזה הוא לפחות חמש שנים, לפחות חמש שנים. מעבר לוויכוח מדוע הורידו מ-25% ל-20% – את הוויכוח הזה אני מותיר לוועדת הכספים. ואני פונה אל יושב-ראש ועדת הכספים: אני סומך עליך, כי אתה יודע – אנחנו פה צריכים להלך על חבל דק, כי אנחנו בכל זאת גרים שם. אתה תגיע מחר לוועדה גם כיושב-ראש, גם כמי שתמך כל השנים ביישובי עוטף-עזה, גם כמי שגר בעבר בסביבה, תושב אופקים. אין לי ספק שאם היום אנחנו מטילים את יהבנו עליך, ואם מחר אכן תצליח להחזיר את הצעת החוק למקור שלה, הרי תעשה מלאכה חשובה ביותר, אולי החשובה ביותר שנעשתה בשנה האחרונה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קצת צרם לי כשסגן שר האוצר דיבר על בשורה, מכיוון שאני מקריא מהחוק. יש חברי כנסת שטעו במה שאמרת. הם חשבו שמדובר בחוק סיוע לשדרות בפקודת מס הכנסה, שתושב אזור קו עימות – אני קורא מדברי ההסבר שלכם – תושב אזור קו עימות דרומי, כהגדרתו בחוק סיוע לשדרות, זכאי לזיכוי ממס בשיעור של 25% מהכנסתו החייבת ביגיעה אישית. אני קורא את החוק עצמו, ובחוק אתם כותבים: "מי שהיה במשך כל שנת המס תושב אזור קו עימות דרומי – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – תמשיך לקרוא. לא, לא, אל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור 20% מהכנסתו – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמשיך לקרוא את – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – החייבת מיגיעה אישית". תושב שדרות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמשיך לקרוא. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אקרא מה שאני רוצה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אה. <משה גפני (יהדות התורה):> תושב שדרות, כשהוא שומע מסגן שר האוצר בשורה, אז הוא – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – את הכול. <משה גפני (יהדות התורה):> – – חושב שלפחות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תטעה את הציבור, תקריא את הכול – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז הוא חושב שלפחות – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני סגן השר, היתה לך במה כאן. אל תשכח שאתה גם חבר הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> אז הוא חושב שלפחות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא מטעה – – – <היו"ר מגלי והבה:> אבל, אדוני, יש לך זכות לבוא ולתקן מה שהוא טעה. <משה גפני (יהדות התורה):> אז הוא חושב שלפחות אם הוא תושב שדרות, כשסגן שר האוצר אומר שיש בשורה, כנראה העלו את זה מ-25% ל-30%. הוא לא משער שהורידו את זה ל-20%. אבל אני עליתי לומר רק דבר אחד. אני מקבל את מה שאמרת – בשורה. למחר, בעזרת השם, אני קבעתי דיון בוועדת הכספים על החוק הזה כדי להביא אותו מייד לקריאה שנייה ושלישית. אני מתכוון בוועדה להשאיר את זה במצב הקיים, דהיינו 25%. תושב שדרות היה זכאי ל-25% בחוק המקורי, ונשאיר את זה בחוק המקורי – 25%. אני מבקש ממך, אדוני סגן שר האוצר, תאמר לי עכשיו, ותאמר לכולם – אם אני אעביר את זה כמו שהיה תמיד, בלי בשורות, 25% – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם אני מעלה את זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 60%, 70%. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, כמו שהיה תמיד, כמו שהיה תמיד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם אני משאיר את זה ב-25%, האם אתם במשרד האוצר תהפכו את זה להצעה תקציבית ואז לא נוכל להעביר את זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן. <משה גפני (יהדות התורה):> אז זאת אומרת שאין בשורה. <קריאה:> לא – – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. אדוני סגן השר, רצית להתייחס? בבקשה, בבקשה, בבקשה. תאמין לי, הכול לפי התקנון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> האמת היא שפה יושב-ראש ועדת הכספים מנסה להטעות את כולם, וגם את תושבי שדרות. הוראת השעה היתה בשעת-חירום, בשעת מבצע "עופרת יצוקה". וזה עלה – כן – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לפני זה, לפני זה. זה עלה מ-13% ל-20% – פעם אחת זה היה 25%, אבל יותר נכון שזה עלה מ-13% ל-20%. <שי חרמש (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם אתם תנסו להרוס לתושבי שדרות ולעשות כל מיני שטיקים, האוצר פשוט ימשוך את זה, ואתם תזיקו לתושבי שדרות. אתם תזיקו להם. <יואל חסון (קדימה):> – – – של האוצר? <שי חרמש (קדימה):> – – – זה היה 25% כל הזמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם תזיקו לתושבי שדרות אם תעשו את זה, בגלל שהאוצר ימשוך את זה, ואתם תזיקו להם. <יואל חסון (קדימה):> למה? מה? – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אל תזיקו להם, אל תתחכמו. תושבי שדרות מחכים לבשורה של 20%. <שי חרמש (קדימה):> למה לקחת? <היו"ר מגלי והבה:> תודה לאדוני סגן שר האוצר. אני אתן לך להגיע. <שי חרמש (קדימה):> סגן השר, למה לקחת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לוקח. <שי חרמש (קדימה):> אתה לוקח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו נותנים, אתה לוקח. <שי חרמש (קדימה):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> סיימת, אדוני? <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני סגן השר, אולי תתייחס לתקופה. אדוני סגן השר, אדוני סגן השר – – – <קריאה:> אדוני סגן השר, שאלה. <היו"ר מגלי והבה:> אז תשאל אותו בנפרד. אתה רוצה – – – <עמיר פרץ (העבודה):> תתייחס לתקופה, לתקופה. <היו"ר מגלי והבה:> בואו, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> בואו נצביע. <היו"ר מגלי והבה:> כן, בוועדה תסתדרו. <קריאה:> כאשר אבדנו אבדנו. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש לעצור את השעון. <היו"ר מגלי והבה:> מה קרה לך? איך נעצור שעון, חבר הכנסת נסים זאב? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> זה לא תפס, ההצבעה – – – <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 27, אין מתנגדים ואין נמנעים. מכיוון שהשר הרצוג הודיע לפני שהתקבלו תוצאות ההצבעה שהוא בעד, אני מוסיף אותו לפרוטוקול. <הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/487).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני עושה את המלאכה הזאת בשמו של שר הביטחון, סגן שר הביטחון. מדובר בתיקון טכני לחוק קיים. התיקון הוא כדלקמן: חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים משנת 2002 מעגן את הסמכות, העולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הבין-לאומי ההומניטרי, לכלוא איש כוח אויב שאינו שבוי מלחמה עד לתום פעולות האיבה בין מדינת ישראל לבין אותו כוח. כמו כן, החוק האמור בא להבטיח כי כליאה כאמור תעמוד לביקורת שיפוטית ותיבחן בעיון תקופתי, וכי הכלוא יזכה לתנאי כליאה הולמים שלא יפגעו בכבודו ובבריאותו. בשנת 2008 תוקן החוק ונוספו לו הוראות בעניינים אלה: קיום שימוע לפני החלטה על הוצאת צו כליאה, כליאה זמנית עד להוצאת צו כליאה והתאמת מועדי הביקורת השיפוטית, ביקורת שיפוטית שלא במעמד הכלוא, דחיית פגישה עם עורך-דין מטעמי פגיעה בביטחון המדינה והסדרים למצב לחימה מיוחד. במסגרת התיקון ב-2008 נפלו טעויות. חלק מהסעיפים הוחלפו ונוספו סעיפים חדשים, וכתוצאה מכך בשלושה סעיפים בצורתו הסופית של החוק נותרה הפניה למספר סעיף שאיננו נכון, ולא ניתן במקרים אלה לפעול בדרך נוהל תיקון טעות לפי פקודת סדרי השלטון והמשפט, דהיינו אישור של ועדת החוקה ללא צורך בכל הליכי החקיקה. אשר על כן, התיקון שלפניכם נועד לתקן את ההפניות האמורות. אני מבקש בזאת שהמליאה תאשר בקריאה ראשונה את החוק, והוא יועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר יצחק הרצוג. נרשמו כמה דוברים. לפי התקנון, אני אקריא את שמותיהם – הם לא נמצאים כאן: חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת אורי אריאל, חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת חיים אורון. אם כך, אנחנו, חברים, עוברים להצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/496).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע–2010, יציג לקריאה ראשונה השר יצחק הרצוג. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> כן, אדוני היושב-ראש, אני מבצע את המלאכה הזאת לבקשת שר המשפטים. <נחמן שי (קדימה):> אתה שר לכל דבר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אני שר ורסטילי. בשנים האחרונות נודעת חשיבות רבה בשוקי ההון בעולם לעקרונות ממשל תאגידי – מה שנקרא באנגלית corporate governance – שעניינם יצירת מנגנוני בקרה ופיקוח על אופן ניהולן של חברות. חוק החברות, התשנ"ט–1999, כולל כבר כיום הוראות רבות הנוגעות לממשל תאגידי. במהלך השנים מאז חקיקת החוק נבחנו יישומם של עקרונות הממשל התאגידי בישראל והצורך בעדכונם נוכח ההתפתחויות בארץ ובעולם. הצעת החוק שלפניכם כוללת אפוא תיקונים לחוק בעקבות הבחינה והמסקנות כאמור, הנדרשים לצורך ייעול הממשל התאגידי בישראל והתאמתו למציאות הישראלית ולעקרונות הנוהגים בתחום זה בעולם. להלן עיקרי הצעת החוק. א. הוספת תקנון רצוי – ככלל, ניתן לחלק את הוראות החוק כנוסחו היום לשני סוגים: הסוג האחד, הוראות שאין להתנות עליהן, אשר נועדו לקבוע סטנדרט מזערי להתנהגות החברה ביחסיה הפנימיים וביחסיה עם בעלי מניותיה. הסוג השני, הוראות שניתן להתנות עליהן או שניתן לאמצן, ואולם המחוקק אינו מביע, דרך כלל, את דעתו בשאלה מהי הנורמה הראויה או המומלצת. בשיטות משפט רבות מקובל לקבוע נורמות מומלצות שאימוצן הוא וולונטרי באמצעות דרישת "אמץ או הסבר". על-פי שיטה זו, אף שאין חובה לאמץ את הוראות הממשל התאגידי, החברה נדרשת לציין במסגרת הדוח השנתי שלה לציבור אם אימצה את ההוראות האמורות, ואם לא אימצה, עליה ליתן הסבר לכך. באופן דומה מוצע לתקן את החוק ולהוסיף בו נורמות מומלצות בתחום הממשל התאגידי אשר כדי שיחולו על חברה יהיה עליה לעגנן במפורש בתקנונה. שיטה זו מותירה בידי החברה את האפשרות שלא לאמץ הוראות שאינן מתאימות לה, וכן מאפשרת לבחון את מידת התאמתן של ההוראות המומלצות למשק הישראלי בטרם ייקבעו כנורמות כופות. ביחס לנורמות המומלצות הכוונה היא לקבוע חובת גילוי לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, לגבי אימוצן או אי-אימוצן של ההוראות. ב. הגברת האכיפה – על מנת להגביר את האכיפה של הוראות החוק מוצע לקבוע הוראות שמטרתן לעודד את השימוש בתביעה נגזרת, וכן להסמיך את רשות ניירות ערך להטיל עיצומים כספיים. יש הוראות בחוק אשר אף שהפרתן ניתנת להוכחה בקלות יחסית ואף שאין חוסר ודאות לגבי יישומן, כגון אי-מינוי מנהל כללי, ועדת ביקורת או שני דירקטורים חיצוניים בחברה ציבורית, אין תמריץ לתובע לאוכפן במישור האזרחי, במיוחד לנוכח הקושי בהוכחת הנזק שנגרם כתוצאה מן ההפרה. מוצע, על כן, להסמיך את רשות ניירות ערך להטיל עיצום כספי על אדם שהפר הוראות כאמור ביחס לחברה שהוראות הדיווח לפי חוק ניירות ערך חלות עליה, וזאת לנוכח הפיקוח שיש לרשות על חברות אלה – דהיינו, רבותי, חברות ציבוריות. כמו כן, מוצע להוסיף הוראות שעניינן חיזוק ועדת הביקורת והרחבת סמכויותיה, שיפור מעמדם של בעלי מניות המיעוט ושינוי כללי ההכרעה בקשר לאישור עסקאות עם בעלי שליטה ומינוי דירקטורים חיצוניים. כך, למשל, בעוד שהיום קובעות הוראות החוק כי עסקאות בין חברה ציבורית ובין בעל השליטה בה יאושרו באספה הכללית על-ידי שליש מקרב בעלי המניות שאין להם עניין אישי באישור, מוצע לקבוע כי האישור יינתן על-ידי רוב מקרב בעלי מניות שאין להם עניין אישי באישור. אני מבקש אפוא מהמליאה לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר הרצוג. נרשמו כמה מתדיינים לחוק. הם לא נמצאים כאן, ואקריא את שמם לפרוטוקול: חבר הכנסת חיים אורון, חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת אורי אריאל. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע–2010. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/497).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> הצעת חוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג השר יצחק הרצוג – בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אדוני היושב-ראש, אני עושה את המשימה לבקשת שר הביטחון וסגן שר הביטחון. אני מתכבד להביא לאישור המליאה בקריאה ראשונה את הצעת חוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010. חוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל, כאמור, נחקק בשנת 2005 כהוראת שעה. הוראת השעה הוארכה בשנת 2007 בשלוש שנים, עד מאי 2010. החוק מסדיר את נושא שידור תשדירי השירות ושידורי החסות בתחנת "גלי צה"ל" ואת הפיקוח הציבורי על שידורים אלה. החוק נחקק בעקבות המלצת בג"ץ ועל מנת להבהיר את המצב המשפטי והסמכויות המוקנות ל"גלי צה"ל". בהקשר זה עיגן החוק את סמכותה של תחנת "גלי צה"ל" לשדר תשדירי שירות ושידורי חסות כנגד תשלום, בדומה לסמכות הנתונה לרשות השידור. יצוין כי "גלי צה"ל" שידרה בפועל שנים רבות תשדירי שירות ושידורי חסות באופן דומה, והכללים לגבי התכנים הוסדרו בפקודות הצבא. החוק קבע עוד כי תמונה ועדת פיקוח שחבריה יבואו מקרב חברי מליאת רשות השידור וכי יותקנו תקנות הקובעות את הכללים לשידורי החסות ותשדירי השירות. במקביל לקידומה של הצעת חוק זו, החלו מחדש הליכי התקנת תקנות לקביעת הכללים האמורים המיושמים היום להלכה למעשה במסגרת פקודות הצבא, אף שבמשך שנות קיומו של החוק היתה קיימת בעיית מינוי של הוועדה, בשל הבעיות במינוי הגופים הנבחרים והמפקחים של רשות השידור. הממשלה מציעה אפוא להאריך את הוראת השעה בשנתיים נוספות, עד מאי 2012. החוק נחקק בזמנו לתקופה של שנתיים על מנת לבחון את יישומו, ותוקפו הוארך בשלוש שנים. במשרד הביטחון מבקשים להמשיך ולבחון בשנתיים הקרובות את הנושא העקרוני והערכי של שידורי חסות ותשדירי שירות ב"גלי צה"ל" אל מול היבטים תקציביים שיידרשו אם יוחלט לבטל תשדירים אלה. ועדת השרים לחקיקה שנדרשה להארכה הנוספת ביקשה כי משרד הביטחון יציג הסדר קבוע בחודשים הקרובים. יחד עם זאת, מאחר שמועד פקיעת תוקף החוק קרב, מוגשת הצעת החוק להארכה. אבקש גם לומר שוועדת השרים דרשה ממשרד הביטחון להשלים בהקדם את עבודת התקנת התקנות כנדרש. אני מבקש אפוא כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק ותעביר אותה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> גם לנושא הזה נרשמו חברי כנסת, אבל מכיוון שהם אינם נמצאים, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה). הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק "גלי צה"ל" – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת החוץ והביטחון. ועדה משותפת, נדמה לי. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, בוא תתאם כאן. חבר הכנסת זאב, מה אתה רוצה? אתה בין הוותיקים. תתאם פה כי יש פה רשימה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – תפאדל. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. אבל הם רוצים לתת זכות קדימה לחוק של – – – <קריאה:> אין – – – אם השר הרצוג – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> – – – החוק של בתי-הכנסת. <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> רק בלי נאומים של – – – <יצחק כהן (ש"ס):> קצר. קצר. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק קורא את הנושא – – – <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17) (פטור מארנונה לבתי-כנסת), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/312).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17) (פטור מארנונה לבתי-כנסת), התש"ע–2010, של חבר הכנסת נסים זאב – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה שכולם יסתכלו בשעון. עכשיו השעה 01:00, אז לזכור שזו השעה שאני מעלה, ראש חודש ניסן התש"ע. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) קובעת רשימת נכסים הפטורים מארנונה כללית או מאגרה. בפסקה (1) בסעיף 5ג(ה) נקבע שהשטח המשמש לצורכי תפילה בבית-כנסת, בכנסייה, במסגד או בבית-תפילה אחר פטור מארנונה כללית או מאגרה בתנאי שאין בו פעילות עסקית. זה ברור, זאת אומרת אסור שתהיה שום פעילות עסקית בבית-כנסת או בכל מקום מהמקומות שהזכרתי. ברשויות מקומיות התעוררה שאלה – זה לא היה צריך להתעורר, אבל מישהו כנראה העיר אותה מתרדמתה – בדבר תחולת הפטור האמור על בתי-כנסת שמתקיימים בהם גם שיעורי תורה. תשמעו מה קרה לאחרונה. יש שיעורי תורה בבתי-כנסת – התעוררה שאלה פתאום – או פעילות תרבות תורנית כגון הכנת נערים לדרשת בר-מצווה. <משה גפני (יהדות התורה):> הבנו. <נסים זאב (ש"ס):> תן לי לסיים. כמה שאני אדבר יותר, תבינו פחות. הפרשנות המשפטית הנוהגת על-ידי משרד הפנים היא שהפטור חל גם במצבים מעין אלה. גם היועץ המשפטי אמר במפורש שזה ההבנה, וזו החקיקה שהיתה גם אז. מוצע אפוא להבהיר – רק הבהרה – את המצב המשפטי ולקבוע במפורש, שגם אם מתקיימים בבית-הכנסת שייעודו העיקרי הוא תפילה, גם לימוד תורה או תרבות תורנית, שאינם למטרות רווח, בר מינן, חלילה וחס, בית-הכנסת יהיה פטור מארנונה, והכול לגבי השטח המשמש לצורכי תפילה ושאין בו פעילות עסקית. מכאן שאין להצעת החוק עלות תקציבית, כולם יכולים להיות רגועים, בוודאי האוצר. הסיפא – אני חייב להקריא את זה: בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית – היתה הסכמה בוועדה כאילו ועדת הכספים של הכנסת תדון בנושאים נוספים, שלא קשורים לנושא הזה, ואמרו שהם הביאו את הסכמת האוצר. מכיוון שאין הסכמת האוצר, כל הסיפא הזאת לא קיימת מבחינתי, ומצביעים אך ורק על הצעת החוק ככתבה וכלשונה. בלי הסיפא, זה לא שייך לסעיף החוק, זה סך הכול דברי ההסבר. הסיפא של דברי ההסבר – זה לא קיים. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים, אם כך, להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17) (פטור מארנונה לבתי-כנסת), התש"ע–2010, של חבר הכנסת נסים זאב. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17) (פטור מארנונה לבתי-כנסת), התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 21, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17) עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/490).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, לפי סדר-היום – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר הרצוג, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אדוני היושב-ראש, אני מבצע את המלאכה הזאת לבקשת שר המשפטים והשר לביטחון פנים. אני חייב לומר שהחוק הזה יתרום תרומה משמעותית מאוד למאבק בפשיעה, במיוחד הפשיעה שיש לה השלכות בין-לאומיות, ויאפשר להתמודד עם פשיעה מתוחכמת ביותר. מה כולל החוק? אני אומר בקצרה: בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 2) מוצעת שורה של תיקונים לחוק סדר הדין הפלילי, העוסק בסמכויות אכיפה וחיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי, והם: ראשית, שינוי הגדרות החוק כך שיתאימו לשינויים שחלו ביישום החוק והפעלתו. עולות שם שאלות של בתי-משפט, ובדיוק לאיזה בית-משפט יש הסמכות וכיוצא בזה; סמכות נטילת אמצעי זיהוי גם מאסירים שנשפטו מחוץ לישראל ומרצים את עונשם בה; הענקת סמכות לשוטר לקחת אמצעי זיהוי מאדם או גופה לצורך איתור נעדרים וזיהוי אלמונים שלא במסגרת חקירה פלילית; הכללת נתוני זיהוי שהתקבלו ממדינות אחרות ומיהודה ושומרון במאגר הישראלי; אפשרות השוואה בין נתונים שבמאגר לנתונים שנתקבלו כדין במשטרת ישראל; צמצום ההרשאה לביצוע מחקר הנוגע למאגר רק למשטרת ישראל; העברת מידע ספציפי מהמאגר למדינות אחרות לצורך ניהול חקירות בין-לאומיות; הענקת סמכויות לשר המשפטים ולשר לביטחון פנים לביצוע הוראות בחוק הנוגעות למאגר נתוני הזיהוי ונטילת אמצעי זיהוי; תיקון רשימת הגופים מחוץ לישראל שניתן למסור להם מידע מהמאגר; תיקון חוק מידע גנטי, התשס"א–2000, כך שתחולתו תהיה ברורה. אני חושב שכל הכלים הללו, לאחר שעברו את מסננת ועדת הפנים של הכנסת – או ועדת החוקה, חוק ומשפט, איני יודע מי הוועדה הרלוונטית, אבל ועדת בכנסת – והשלמת החקיקה הזאת יסייעו מאוד למערכת אכיפת החוק להתמודד עם ארגוני פשיעה גדולים, עם מקרים מורכבים, ויסייעו לנו באכיפת החוק ובהגנה על האזרח. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר הרצוג. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 2). ועדת חוקה, חוק ומשפט. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת חוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הצעת הוועדה לקידום מעמד האשה בדבר חלוקת הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 46), התש"ע–2010> [נספחות.] <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: החלטת הוועדה לקידום מעמד האשה בדבר חלוקת הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 46). תציג את ההחלטה חברת הכנסת ציפי חוטובלי. <ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 46), התש"ע–2010, נדונה ותקבלה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י"א בטבת התש"ע, והועברה לוועדה לקידום מעמד האשה. בהתאם להוראות סעיף 121 לתקנון החליטה הוועדה לקידום מעמד האשה בישיבתה ביום כ"ד באדר להביא בפני הכנסת הצעה, שהכנסת תרשה לדון ולהביא בפניה את הצעת החוק ללא הסעיף שעניינו הפרשות לקופות גמל בתקופה מתוך חופשת הלידה שבה אין העובדת זכאית לדמי לידה, שכן נושא זה דורש דיון נוסף. הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, גברתי. אנחנו ניתן לך להגיע למקום, ואנחנו נצביע על החלטת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה – 15 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה לקידום מעמד האשה בדבר חלוקת הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 46), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 15. ההודעה על החלטת הוועדה לקידום מעמד האשה בדבר חלוקת הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 46), התש"ע–2010, התקבלה. <הצעת חוק מוזיאון הכנסת, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/312).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מוזיאון הכנסת, התש"ע–2010, של חבר הכנסת זבולון אורלב – קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט יציג את החוק. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, בדצמבר 1949 החליטה ממשלת ישראל להעביר את מוסדות השלטון לירושלים. עד אז נדדה הכנסת בין כמה מבנים בתל-אביב ובירושלים, ובתחילת 1950 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה פעלה בבניין הסוכנות, וב-13 במרס – זה כמעט התאריך הזה – 1950 עברה הכנסת לבית-פרומין ברחוב המלך ג'ורג' 24 בירושלים. היא שכנה בו כ-16 שנה, וכיהנו בו חמש הכנסות הראשונות, עד שהכנסת עברה למשכן הנוכחי ב-1966. במשכנה הקודם של הכנסת התקבלו החלטות חשובות, החלטות דרמטיות. הפגנת ההמונים נגד השילומים בינואר 1952, שבמהלכה נופצו חלונות בניין הכנסת, ולאחר מכן אישור השילומים על-ידי ראש הממשלה בן-גוריון; ניהול משא-ומתן עם גרמניה המערבית; זריקת הרימון לתוך אולם המליאה ב-29 באוקטובר 1957, שגרמה לפציעתו הקשה של מי שהיה אז ראש המפד"ל, שר הדתות דאז משה שפירא, וראש הממשלה בן-גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר ושר התחבורה משה כרמל נפצעו קלות; גם ההחלטה על ביטול עונש המוות בישראל, פרט לנאצים ולעוזריהם, התקבלה באותה הכנסת, וגם ההודעה הדרמטית של ראש הממשלה על לכידת אדולף אייכמן בארגנטינה. בבניין גם נחקקו חוקי-היסוד הראשונים – חוק-יסוד: הכנסת, חוק-יסוד: מקרקעי ישראל, חוק-יסוד: נשיא המדינה, ועוד חוקים רבים נוספים. בקומה הראשונה שכן אולם הישיבות ובקומה העליונה שכנו משרדי הכנסת. בגן ליד הכנסת הישנה הוצבה מנורת הכנסת, שעברה כאן לגן-המנורה. בשנת 2002 הוחלט למכור את זכויות המדינה בנכס של בית-פרומין תמורת סכום מדהים, זעום, של כ-10 מיליוני שקלים, ליזם פרטי, ונחתם עמו חוזה לפיתוח הנכס. רק לאחר שנודע דבר המכירה ליזם הפרטי התעוררה התנגדות מצד חברי כנסת ומצד המועצה לשימור אתרי מורשת. מאז, חברי חברי הכנסת, הוגשו הצעות חוק, גם כאלה שעברו קריאה ראשונה והחלת רציפות, אבל עד הכנסת הנוכחית לא יכולנו להשלים את החקיקה. בדוח המבקר לשנת 2008 נמצאו ליקויים בהליכי התכנון להשבת הנכס, בהליכי המכרז. בקיצור, מצאו שם דברים מאוד מאוד לא ראויים. בשל חשיבותו ההיסטורית, הלאומית, התרבותית והחינוכית של האתר, מוצע בחוק לשחזר ככל האפשר את הבניין, ולהביא אותו למצבו בעת שהכנסת שכנה בו, בהתאם לתוכנית שימור שיקבע יושב-ראש הכנסת. הכול ייעשה בצורה ראויה, כפי שהחוק קובע. באתר יוקם מוזיאון לתולדות הכנסת, והבניין גם ישמש מרכז חינוכי להנחלת ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק. כל המנגנון של המועצה, מנכ"ל וכדומה, יפעל במתכונת חוקים דומים של תאגידים. מה שחשוב לומר לסיום זה כיצד המדינה, כיצד הכנסת תרכוש מחדש את המבנה מהזכיין. לפי פרק ה' להצעת החוק, מקרקעי המשכן הקודם יועמדו לקניין המדינה ביום תחילתו של החוק המוצע, ובעל הזכויות במקרקעין יהיה זכאי לפיצויים שיחולו עליהם הוראות פקודות הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, וחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, התשכ"ד–1964. הפיצויים ישולמו מתקציב הכנסת, כך סוכם בין יושב-ראש הכנסת לבין משרד האוצר. עם זאת, יצוין כי מאחר שהמשא-ומתן בין נציגי המדינה ובין היזם בנוגע לעתיד הנכס טרם מוצה, ועדת החינוך, התרבות והספורט תלבן סוגיה זו בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה השלישית. בין היתר, חשוב לומר שהוועדה תשקול חלופות לפיצוי היזם לפי הסדרים אחרים, כגון חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, או חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א–1970. נוכח זאת, לא ניתן להעריך בשלב זה את העלות התקציבית של הצעת החוק, אבל כאמור יש תמיכה של הממשלה. על כן, אנחנו עושים היום לדעתי צעד חשוב, צעד היסטורי, ובכך ננציח את מורשת הכנסת בבניין הישן בבית-פרומין. <היו"ר מגלי והבה:> יישר כוח. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מוזיאון הכנסת, התש"ע–2010, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק מוזיאון הכנסת, התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה. אדוני, היא תעבור אליך לוועדת החינוך, התרבות והספורט? לא טעיתי, אצל יושב-ראש הוועדה. <יצחק כהן (ש"ס):> כספים. <היו"ר מגלי והבה:> לכספים? אז ועדת הכנסת – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא. חוק שעבר בטרומית והיה בוועדת החינוך אי-אפשר להעביר לכספים לקריאה ראשונה. זה סתם פרובוקציות. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. אנחנו חשבנו שהוא יצליח, אבל התקנון הוא שצודק. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מגלי והבה:> הודעה לסגן המזכיר, בבקשה. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 46), התש"ע–2010, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לסגן המזכיר. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את סגן שר האוצר להשיב על שאילתות. בבקשה, אדוני. זה לשנייה אחת, אבל לפי הכללים. בבקשה, אדוני, שאילתא מס' 758, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לא נמצא כאן; לפרוטוקול. תודה, אדוני. <758. צו איסור הלבנת הון> חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר האוצר ביום ג' באדר התש"ע (17 בפברואר 2010): סעיף 5(א)(7) להוראת שעה איננו כולל התייחסות לטוען השרעי, למרות שדינו כדין עורך-דין וטוען רבני. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נכלל טוען שרעי בסעיף צו זה? 2. מה ייעשה לתיקון הצו בהתאם? <תשובת סגן שר האוצר יצחק כהן:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) להלן תשובת בנק ישראל: 1–2. צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א–2001, והוראת המפקח על הבנקים מס' 411 בעניין מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות, מטילים על תאגידים בנקאיים בין היתר חובות של רישום פרטי הזיהוי של מקבל השירות, לרבות הנהנה. נהנה הוא מי שעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכול במישרין או בעקיפין. חובות אלו מוטלות על התאגידים הבנקאיים בהתאם לסטנדרטים הבין-לאומיים בתחום. סעיף 5(א)(7) לצו קובע פטור מחובת רישום פרטי הנהנה בחשבון כאשר מדובר בחשבון שמבקש עורך-דין, טוען רבני או רואה-חשבון לפתוח בעבור לקוחותיו, ובלבד שיתרת החשבון בסוף כל יום עסקים לא תעלה על סכום של 300,000 שקלים ושכל פעולה בו לא תעלה על סכום של 100,000 שקלים. פתיחת חשבון כאמור מותנית בהצהרת המבקש שזה חשבונו היחיד מסוג זה. הסעיף במקורו הקנה את הפטור האמור לעורכי-דין ולרואי-חשבון בלבד. במסגרת התיקון לצו בשנת 2006, ולאחר התייעצות ובדיקה עם הגורמים הרלוונטיים, ניתן הפטור גם לטוענים רבניים, לאחר שהובהר כי פעילותו של טוען רבני דומה לפעילות עורך-דין העוסק בדיני משפחה, לרבות קבלת כספים לצורך תשלום אגרות או לצורך העברתם לצדדים שלישיים. הודגש כי זהות הנהנים מכספים אלה עשויה להשתנות, מטבע הדברים, בתדירות גבוהה ולא ניתן להפקידם בחשבונו של הטוען הרבני אלא במסגרת של חשבון נאמנות לטובת לקוחותיו. בדוח של ארגון Moneyval מחודש אוגוסט 2008, אשר במסגרתו בוצעה הערכה של משטר הפיקוח על איסור הלבנת הון ומימון טרור בישראל והתאמתו לסטנדרטים הבין-לאומיים, נמתחה ביקורת בין השאר על כך שהדין הישראלי לא מטיל חובות זיהוי ודיווח על עורכי-דין, רואי-חשבון ובעלי מקצועות נוספים שבאמצעותם עלולות להתבצע פעולות של הלבנת הון, גם שלא בידיעתם. בנוסף, הומלץ לבטל את הפטור הקבוע בסעיף 5(א)(7) לצו, כיוון שבצדו קיים סיכון מסוים לניצול לרעה לשם ביצוע פעולות של הלבנת הון או מימון טרור. נוכח הביקורת האמורה, יש כוונה לבחון אפשרות להטיל חובות זיהוי ודיווח על בעלי מקצוע כגון עורכי-דין ורואי-חשבון, כך שלא יינתן פטור לגוף שלא יוטלו עליו חובות כאמור. בחינה זו תיעשה בהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים ובמשרד לביטחון פנים, ובשיתוף נציגי בעלי המקצוע השונים. לפיכך, המגמה הקיימת בארץ ובעולם היא להחמיר את דרישות הרגולציה בנושא, ולא להוסיף גורמים לפטור החלקי. <היו"ר מגלי והבה:> אני מזמין את השר הרצוג, שישיב על שאילתות במקום שר התקשורת. בבקשה, אדוני. שאילתא מס' 631, של חבר הכנסת איתן כבל – לפרוטוקול. <631. ידיעה על פטנט ישראלי לצמצום הקרינה ממכשירים סלולריים> חבר הכנסת איתן כבל שאל את שר התקשורת ביום כ"ז בטבת התש"ע (13 בינואר 2010): ב-29 בדצמבר 2009 פורסם ב"ידיעות אחרונות" שבית-החולים "שיבא" פיתח תוכנה המאפשרת לצמצם את חשיפתם של ילדים לקרינה סלולרית, וכי חברות הסלולר מסרבות להשתמש בפיתוח. רצוני לשאול: 1. האם משרדך מכיר פיתוח זה? 2. אם כן – אם יתברר שהפטנט יעיל, מה ייעשה כדי לחייב את השימוש בו? <תשובת שר התקשורת משה כחלון:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. המשרד אינו מכיר את הפיתוח הנזכר בפרסום שבעיתון "ידיעות אחרונות". על-פי פרסום זה מדובר בתוכנה שמאפשרת לבחור על-ידי תפריט באיזה מצב ניתן יהיה לשוחח במכשיר – רק באמצעות אוזנייה, רמקול וכיוצא בזה. מטרת התוכנה היא לאפשר להורים לקבוע מראש עבור המכשירים של ילדיהם את אופן ניהול השיחה. הפטנט האמור מסייע, כפי שנטען, בהפחתת הקרינה. קביעת רמות הקרינה ומרחקי בטיחות מינימליים, הן מאנטנות סלולריות והן מציוד קצה, אינה באחריות משרד התקשורת. כמו כן, מתיאור הפטנט האמור בכתבה שבעיתון "ידיעות אחרונות" עולה כי הפטנט אינו מוריד בפועל את רמת הקרינה, אלא מאפשר למשתמש לבחור את אופן ניהול השיחה. 2. לעניין ההכרה המשפטית בהמצאה כפטנט, ועל אף הקשר הלכאורי לתחום התקשורת, העניין אינו בתחום מומחיות המשרד. החוק כיום אינו מאפשר למשרד התקשורת להתערב באפליקציות ובתוכנות המותקנות בציוד קצה. אכן, המשרד מעניק, מכוח חוק התקשורת, אישורי סוג לציוד קצה, אך האישורים מוענקים לאחר בחינת מידת התאמת הציוד לרשתות התקשורת הפועלות במדינת ישראל, על מנת למנוע נזק לרשתות התקשורת האמורות. ככל שהפטנט יתברר כיעיל, ישקול המשרד את צעדיו בהתאם, לרבות הצורך בתיקון החוק. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 680, של חבר הכנסת אורי מקלב – לפרוטוקול. <680. הימנעות "בזק" מנתינת שירות במרכז ירושלים> חבר הכנסת אורי מקלב שאל את שר התקשורת ביום י"ב בשבט התש"ע (27 בינואר 2010): אלפי תושבי ירושלים משכונות מקור-ברוך, כרם-אברהם, גאולה ועוד אינם מקבלים שירות מ"בזק", מפאת ה"סכנה" שבמקום מגוריהם. רצוני לשאול: 1. מה היא הסכנה? 2. האם הוראה זו ניתנה בסמכות? 3. האם ידועה למשרדך משמעותה? 4. מה ייעשה להסקת מסקנות מהירות להווה ולעתיד? <תשובת שר התקשורת משה כחלון:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) הטענות שהועלו בשאילתא נבדקו על-ידי אגף פיקוח ואכיפה, ובהמשך גם על-ידי היועץ המקצועי שבלשכתי, מול חברת "בזק", והיא השיבה כדלקמן: בבירור שקיימנו עם חברת "בזק" נמסר מהם שתושבי השכונות מקור-ברוך, כרם-אברהם, גאולה ותושבי אזור מאה-שערים לא קיבלו שירותי "בזק" עקב תופעות פוגעניות מצד התושבים. בשל מודעה שהופצה באזור כנגד חברת "בזק" ועובדיה, טכנאי החברה הונחו במשך יומיים להימנע מכניסה לאזורים עד להרגעת הרוחות. החברה דיווחה שעם הרגעת הרוחות העובדים חזרו לתת שירות מלא כבשגרה. על-פי הנטען, שירותי "בזק" הופסקו ליומיים. לאחר שהבהרת בפגישתנו את הנקודה ש"בזק" נמנעה מלספק שירות גם באזורים מרוחקים מהשכונות שבהן התקיימו אי-סדרים, הנחיתי את היועץ המקצועי שלי לקיים בירור נוסף עם החברה ולוודא שהחברה תמשיך לספק בעתיד שירות מלא לתושבים. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 697, של חבר הכנסת דוד רותם – לפרוטוקול. <697. תופעת "נדידה אקראית" של רשתות הסלולר> חבר הכנסת דוד רותם שאל את שר התקשורת ביום י"ט בשבט התש"ע (3 בפברואר 2010): מטיילים נתקלים בתופעה "נדידה" של הנייד שלהם לרשת של מדינה שכנה כאשר הם מתקרבים לגבול, והם נאלצים לשלם תעריף גבוה של שיחות לחוץ-לארץ. רצוני לשאול: 1. מדוע מתבצע חיוב לחוץ-לארץ בגין שיחות אלו כאשר המטיילים נמצאים פיזית בארץ? 2. מדוע חברות הסלולר לא מחזירות ללקוחות את הסכומים שנגבו מהם? 3. מה ייעשה בעניין? <תשובת שר התקשורת משה כחלון:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)‏ 1. בבדיקה שערכתי עם הגורמים המקצועיים במשרד נמסר לי שהתופעה שתיארת במכתבך מוכרת היטב. להלן כמה אמצעים שננקטו עד כה לטיפול בסוגיה ולמניעת פגיעה בצרכנים: לחברות הסלולר יש הסדרי חסימה של תופעת הנדידה לרשתות הירדניות ולהיפך לאורך הגבול המזרחי. הסדר זהה צריך שיתקיים לאורך הגבול המצרי. כמו כן, הנושא נמצא בבדיקה. 2. מנוי או לקוח של חברה סלולרית אשר לאורך הגבול מכשירו נדד אקראית לרשת שכנה, זכאי לדרוש ולקבל זיכוי מלא אם חשבונו חויב על שירותי נדידה. כעיקרון, מנוי באזור הבקעה או לאורך הגבול המזרחי שמכשירו ננעל על רשת שכנה ירדנית, עליו לקבל מסרון – הודעת אס.אם.אס – על הנדידה. אם המנוי אינו מאשרר את ההודעה, קרי המנוי אינו חוצה בפועל את הגבול, הוא זכאי לזיכוי כאמור. אם החברה לא תיענה לבקשת הזיכוי, משרדי עומד לרשות הלקוחות הנפגעים, והם יכולים להעביר את הנתונים המתאימים – מספר סלולרי, תאריכים וכיו"ב – והנושא יטופל אל מול החברה הרלוונטית. 3. ככלל, רמת הכיסוי של כל מפעילות הסלולר היא רמה טובה. באזור בקעת-הירדן, בשל המבנה הטופוגרפי המיוחד, יש מקומות שבהם איכות הכיסוי נמוכה או שאין בהם כיסוי. המשרד בודק תכופות מול המפעילים הסלולריים את נושא הכיסוי בבקעה. החברות מודעות לאזורים שבהם הכיסוי אינו ברמה גבוהה והן פועלות לשיפור איכות הקליטה. הנושא כרוך לעתים בצורך בהקמת אתרים נוספים או בעיבוי אתרים קיימים, עניין הדורש שיתוף פעולה והיענות של הרשויות המקומיות ושל התושבים, וכן היתרים מתאימים מטעם המינהל האזרחי באיו"ש. כאמור, המשרד יוזם ודוחף לשיפור הכיסוי והמפעילים משתפים פעולה בנושא זה, אם כי הביצוע אינו מיידי. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 720, של היושב-ראש – אני מוכן לקבל את זה כתוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אני אקרא את זה, זה קצרצר. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <720. פיתוח תשתיות של רשת "הוט" במגזר הדרוזי> חבר הכנסת מגלי והבה שאל את שר התקשורת ביום כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010): תושבים מהיישובים הדרוזיים בגליל ובכרמל שפנו אל חברת "הוט" בבקשה להשתמש בשירותי הטלוויזיה הרב-ערוצית והטלפון שלה נתקלו בתשובה שלילית ובאמירה ש"הוט" לא התקינה תשתיות באותם יישובים. רצוני לשאול: 1. מדוע חברת "הוט" לא התקינה תשתיות בכפרים הדרוזיים? 2. מה ייעשה כדי לחייבה לעשות כן? <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> 1. מדובר על רשת "הוט" במגזר הדרוזי. בבירור שערך אגף הפיקוח והאכיפה במשרד התקשורת מול חברת "הוט" נטען שתשתיות חברת "הוט טלקום" פרוסות ב-92.5% מבתי-האב בישראל, ובכלל זה ביישובים הדרוזיים בגליל: גת, יאנוח וסאג'ור. 2. בעניין מתן שירותים של חברת "הוט" ברחבי מדינת ישראל, לאור חובת השירות האוניברסלי, ובהמשך לכמה דיונים ופיקוחים בחברת "הוט טלקום" שנערכו בחודשים האחרונים בנושא ביוזמת אגף הפיקוח, התקבלו תשובות של חברת "הוט" על תלונות בנושא חובת הפריסה שהועברו למשרד התקשורת. בישיבה בעניין פריסת תשתית תקשורת שהתקיימה ביום חמישי האחרון בין הגורמים המקצועיים במשרד לנציגי חברת "הוט טלקום", סוכם כי חברת "הוט" תעביר למשרד דוח מפורט ברמת יישוב של נתוני הפריסה, פירוט על מה שקיים בכל יישוב וסיבות לאי-קיום תשתיות ביישוב בחתך מגזרים ככל שניתן. שר התקשורת מודיע כי הוא פועל מול חברת "הוט", באמצעות היועץ המקצועי, לשיפור התשתית הקיימת. בחלק מהמקרים נמצא כי "הוט" מחליטה שלא לפרוס תשתית במקומות שבהם מבחינתה אין כדאיות כלכלית, וכשקיימת ביישוב חלופות התקשורת, למשל שידורי לוויין, כלומר קליטה באמצעות צלחת לוויין. במקרים אלו הנסיבות המצדיקות קבלת פטור מפריסת תשתיות הן בהתאם לפרוצדורה הקבועה ברשיון. טיוטת נוסח תקנות הוועדה המייעצת – ועדת החריגים, המנגנון אשר יועד לטפל באירועים חריגים – הועברה ממשרד התקשורת בחודש יוני לוועדת הכלכלה של הכנסת לצורך קבלת אישורה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני. מכיוון שאתה ממלא את מקום שר התקשורת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> ויש עוד שאילתא אחרונה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת לוין נמצא כאן. בבקשה – הקמת אנטנת תקשורת בתוך שכונה. <812. טענה על הקמת אנטנת תקשורת בתוך שכונת מגורים בצפת> חבר הכנסת יריב לוין שאל את שר התקשורת ביום י"ז באדר התש"ע (3 במרס 2010): תושבים בשכונה הדרומית בצפת מתלוננים כי בשכונתם הוקמה אנטנה סלולרית של חברת "פרטנר" בגובה העולה על המותר. רצוני לשאול: 1. האם הדבר ידוע למשרדך? 2. אם כן – מה ייעשה כדי לשמור על בריאות תושבי השכונה ולהבטיח כי הצבת האנטנות בשכונה תיעשה על-פי כל דין? <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> 1. ראשית, אומר שר התקשורת, יש להבהיר שבכל הנוגע לאישורי בנייה, היתרים להקמת מוקדי שידור סלולריים ניתנים על-ידי משרד הפנים, וההיתרים לקרינה בלתי מייננת ניתנים על-ידי המשרד להגנת הסביבה, לאחר שהמשרד עורך את הבדיקות הדרושות. למשרד התקשורת אין חלק בכך. כמו כן, בנוגע למוקד השידור של חברת "פרטנר" בתוך שכונה בצפת אשר גובהו עולה על המותר, נערך בירור על-ידי סמנכ"ל "ספקטרום" במשרד התקשורת ולא ידוע דבר על כך. מוקד השידור נשוא השאלה קיבל את ההיתרים הדרושים, הן ממשרד הפנים והן מהמשרד להגנת הסביבה. 2. כאמור, המשרד הממונה על כך שבריאות הציבור לא תיפגע ממוקדי שידור סלולריים הוא המשרד להגנת הסביבה. כך, לשם הקמת מוקד שידור נדרשים שני היתרים מתאימים ממשרד זה – היתר הקמה והיתר הפעלה. אם יש חשש כלשהו לגבי עוצמת הקרינה מהמוקד האמור בצפת, ניתן לפנות אל המשרד להגנת הסביבה ולבדוק זאת. בהקשר זה, אבקש לציין כי המשרד להגנת הסביבה מחייב את חברות הסלולר לבדוק את רמת הקרינה של כל מוקד שידור פעיל אחת לשנה על מנת לוודא שהקרינה הנפלטת ממנו עומדת ברמה המותרת שקבע המשרד. המידע על נתוני הקרינה של כל מוקדי השידור הסלולריים נמצא באתר של המשרד להגנת הסביבה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לך. חבר הכנסת לוין, רצית שאלה נוספת? לא, הוא ויתר. חברי חברי הכנסת, אני מזמין את שר הפנים להשיב על שאילתות. שאילתא מס' 21, של חבר הכנסת יעקב כץ – לפרוטוקול. <21. הכשרת מבנים בלתי חוקיים באום-אל-פחם > חבר הכנסת יעקב כץ שאל את שר הפנים ביום ז' בניסן התשס"ט (1 באפריל 2009): על-פי הודעת משרד הפנים הוחלט להכשיר 85 מבנים שנבנו שלא כחוק באום-אל-פחם. רצוני לשאול: כיצד מסתדרת החלטה זו עם מדיניות גורמים שונים שלא להכשיר מבני יהודים ביהודה ושומרון? האם אין בכך משום אפליה? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) כל נושא אכיפת הבנייה מטופל כיום במשרד המשפטים, לכן יש להפנות את השאילתא אל משרד המשפטים. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 74, של חבר הכנסת חיים אמסלם – לפרוטוקול. <74. ידיעה על הפעלת פקחים יהודים בשבתות בכפר-סבא> חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את שר הפנים ביום כ"ו באייר התשס"ט (20 במאי 2009): פורסם כי בכפר-סבא פקחים יהודים מטילים קנסות חנייה בשבת. מדובר בתקדים לא חוקי. העירייה טוענת שהדבר חוקי. רצוני לשאול: 1. האם נוהגות הרשויות להטיל קנסות חנייה בשבת? 2. אם כן – האם הדבר חוקי? 3. האם לפקחי עירייה יהודים יש היתרי עבודה בשבת? 4. מה ייעשה לבדיקת עניין עבודת הפקחים בכפר-סבא? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) על-פי בדיקת לשכתי עם סגן ראש העיר, אין הפעלת פקחים בשבת בעיר כפר-סבא. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 89, של חבר הכנסת חנא סוייד – לפרוטוקול. <89. היתרי בנייה לתושבי טייבה> חבר הכנסת חנא סוייד שאל את שר הפנים ביום כ"ו באייר התשס"ט (20 במאי 2009): הנתונים מראים שהוועדה הממונה לניהול עיריית טייבה מקשה על התושבים המבקשים היתרי בנייה. בשנים 2005 ו-2006 הנפיקה הוועדה 220 היתרי בנייה, אולם המספר צנח בצורה דרסטית – בשנת 2007 ל-63 ובשנת 2008 ל-40 . רצוני לשאול: 1. האם ידוע שתפקוד הוועדה גורם לבנייה ללא היתרים, בהיעדר אלטרנטיבה חוקית? 2. מה ייעשה כדי שהוועדה המקומית תפעל בצורה תקינה ותספק שירותים נאותים לתושבי העיר? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לאור החובות הכבדים ומצבה הקשה של טייבה מנהל את העיר נאמן מטעם בית-המשפט. 2. הוועדה המקומית מאשרת בהתאם לתוכניות המיתאר השונות – מחוזית, ארצית. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 185, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי – לפרוטוקול. <185. הפיכת בית-כנסת לבית-תמחוי> חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שר הפנים ביום כ"ה בסיוון התשס"ט (17 ביוני 2009): פורסם כי העירייה פינתה את פנים בית-הכנסת "בית ישעיהו" ברח' צ'לנוב בתל-אביב, הקיים זה כ-70 שנה, כדי להפעיל במקום בית-תמחוי. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם תפעל לשימור בתי-הכנסת בתל-אביב ובכלל, גם אם מתפללים הפסיקו לפקדם? 3. האם תסכים למנוע הפיכת בית-הכנסת לבית-תמחוי? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בהמשך לשאילתא שבסימוכין פנינו אל היועץ המשפטי של עיריית תל-אביב, ולהלן התייחסותו: "מדובר במבנה של העירייה שייעודו למגורים ברח' צ'לנוב בדרום תל-אביב–יפו סמוך לאזור התחנה המרכזית הישנה. המבנה לא הוקדש לבית-כנסת אלא נרכש על-ידי העירייה והועמד לשימוש כבית-כנסת בשנות ה-50 לעמותת 'בית ישעיהו'. "בית-הכנסת הפסיק לפעול במקום לפני עשרות שנים, ננטש ונזנח, והעירייה מצאה את המבנה כשהוא משמש כמקום מגורים לאוכלוסייה של הומלסים ועובדים זרים אשר פלשו אליו ללא רשות. העירייה פעלה לפינוי הפולשים. כמו כן, נמצא כי העמותה שהפעילה את המבנה חייבת כספים רבים לעירייה. כנגד העמותה הוגשה תביעה, ובמסגרת הסדר שקיבל תוקף של פסק-דין ויתרה העירייה על החוב כנגד היעדר כל טענה מצד העמותה לגבי הנכס. "הנכס נשאר פנוי כמה שנים בשמירת העירייה, כאשר העירייה מנסה לחפש שימוש נאות למבנה. בשלב מסוים נמסר חלק מהמבנה לשימוש תנועת "הנוער העובד והלומד הדתי", והיא עשתה בו שימוש כמה שנים. לאחריהן נטשה אף היא את הנכס, וזה חזר להיות ריק וללא שימור. "עמותת 'גגון' (לשובע) פנתה וביקשה לקבל את הנכס לרשותה לשימוש כבית-תמחוי, תוך התחייבות לשפץ את המקום ולהעמיד את אחד החדרים במבנה לשימוש כבית-כנסת לאוכלוסיית האזור. "יצוין כי העירייה פנתה וקיבלה חוות דעת מרבנים שאישרו שמבחינה הלכתית אין מניעה לעשות במבנה את השימוש המבוקש, המהווה מצווה כשלעצמו. "יודגש כי בוצע נוהל הקצאת מקרקעין כדין, לרבות פרסום והתנגדויות, ולאחר השלמת ההליך אושרה ההקצאה במועצת העיר כנדרש על-פי הדין. העמותה פעלה לקבל את כל האישורים הנדרשים להפעלת בית-תמחוי במקום לרבות בוועדה המקומית. "בשולי הדברים יצוין כי העירייה פועלת רבות, בשיתוף עם המועצה הדתית, לטיפול ולשיקום בתי-הכנסת ברחבי העיר תל-אביב–יפו." מדובר בנושא מורכב מאוד. העניין בבדיקת הגורמים המקצועיים במשרדי. אם על-פי סעיף 188 לפקודת העיריות ההתקשרות טעונה את אישורי, אבחן את הנושא מחדש, ואם העירייה לא פעלה על-פי נוהל הקצאת קרקע, לא יינתן אישורי להתקשרות. למיטב ידיעתנו לא התקבלה כל בקשה בעניין מעיריית תל-אביב. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 352, של חבר הכנסת מסעוד גנאים – לפרוטוקול. <352. הוועדה הקרואה בכפר-נחף> חבר הכנסת מסעוד גנאים שאל את שר הפנים ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009): במועצה המקומית נחף מכהנת ועדה קרואה זה כשנתיים. היות שזכותם הבסיסית של תושבי הכפר לבחור את מי שינהל את ענייניהם בהליך דמוקרטי וחופשי, ולאחר פניות רבים מתושבי הכפר אלי בנושא, רצוני לשאול: 1. מתי מסתיימת כהונת הוועדה הקרואה בנחף? 2. מתי יהיו הבחירות לבחירת ראש המועצה וחברי המועצה בנחף? 3. האם הוועדה קרואה בנחף השיגה את היעדים שלשמם מונתה? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–3. במועצה המקומית בנחף מכהנת ועדה ממונה זה כשנתיים. הוועדה הצליחה לייצב את מצבו הכלכלי של היישוב, לגבש תוכנית הבראה ולהתחיל להשיב את המועצה לפעילות תקינה במטרה לספק לתושבי המועצה שירותים נאותים תוך שמירה על התנהלות תקציבית אחראית. הוועדה הממונה עומדת ביעדי תוכנית הבראה שנקבעו לה עד כה, ורבעון ב' הסתיים באיזון תקציבי. יחד עם זאת עדיין ארוכה הדרך העומדת בפניה לכיסוי הגירעון המצטבר, לחיסול הגירעון השוטף, להקניית נורמות התנהלות תקינות במחלקות המועצה ולבניית שדרת הניהול המקומית שתוכל להמשיך ולנהל את המועצה באופן תקין לאחר הבחירות. סיום עבודתה של הוועדה והבחירות אמורים להתקיים במועד הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות בחודש נובמבר 2013, כפי שמורה החוק. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 353, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי – גם לפרוטוקול. <353. החזרת תוכנית בנייה לוועדה המקומית בירושלים> חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שר הפנים ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009): פורסם כי הוועדה המחוזית בירושלים החזירה "בצעד תקדימי" תוכנית בנייה ברחוב כנפי-נשרים לוועדה המקומית, כשהיא מסייעת לגורמים הטוענים שהתוכנית תסייע ל"התחרדות" שכונת גבעת-שאול. רצוני לשאול: 1. מדוע הוועדה המחוזית בירושלים נוקטת צד בוויכוח בין חרדים לדתיים? 2. מה ייעשה לבדיקת התנהלות הוועדה המחוזית במקרה זה ובכלל? 3. מה ייעשה להחזרת התוכנית לוועדה המחוזית ולאישורה? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) על-פי בדיקתנו החומר הוחזר לוועדה המקומית על מנת שהוועדה המקומית תציג לוועדה המחוזית את הצרכים הנדרשים בשטח המדובר. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 356, של חבר הכנסת זאב – – – <נסים זאב (ש"ס):> לפרוטוקול. <היו"ר מגלי והבה:> גם לפרוטוקול. <356. תמיכה בהקמת בתי-כנסת בירושלים> חבר הכנסת נסים זאב שאל את שר הפנים ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009): פורסם כי עיריית ירושלים לא פרסמה כראוי את האפשרות לבקש תמיכה לבתי-כנסת בבנייה. רצוני לשאול: 1. מה הוא סכום הסיוע? 2. היכן ומתי התפרסמה האפשרות להגיש בקשות לתמיכה? 3. אם האפשרות לבקש תמיכה לא פורסמה כראוי, מה ייעשה כדי לפרסם אותה שוב ולהאריך את מועד הגשת הבקשות? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. סך הסיוע הכולל של עיריית ירושלים לשנים 2009–2010 הוא 5 מיליוני ש"ח. 2. עיריית ירושלים פרסמה את האפשרות להגשת בקשות לתמיכה לשנים 2009–2010. את הבקשה להגשת תמיכות לשנת 2010 פרסמה העירייה ב-27 בנובמבר 2009 בעיתונים "המודיע", "יתד נאמן", "המבשר", "השבוע בירושלים", "מקור ראשון", "מרכז העניינים", "הארץ" ו"כל העיר". 3. בשל תלונות שהתקבלו על חוסר ידע של העמותות בדבר האפשרות להגיש בקשות, התקבלה החלטה לאחד את התמיכות לשנים 2009–2010. בהתאם לכך פרסמה העירייה שוב את האפשרות להגשת בקשות במסגרת תמיכות 2010 שמועד הגשתן היה עד ל-31 בדצמבר 2009. כמו כן הוחלט שבמסגרת האיחוד, עמותות אשר הגישו בקשות בשנת 2009 ובקשות אלו טרם נדונו, אינן נדרשות להגיש שוב בקשות. בפועל הוגשו בקשות במסגרת פרסום 2009 והוגשו בקשות נוספות במסגרת פרסום 2010. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 363, של חבר הכנסת כרמל שאמה – לפרוטוקול. <363. שביתת הכבאים> חבר הכנסת כרמל שאמה שאל את שר הפנים ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009): תחנות כיבוי נסגרות. בנסיבות מסוימות עלולים אנשים לשלם בחייהם על המצב. רצוני לשאול: 1. מה הן דרישות הכבאים ומה מציעה המדינה כפתרון? 2. האם העביר האוצר למשרד הפנים תקציב לצורך זה? 3. מה נעשה כדי לפתור את הבעיה? 4. מי נושא באחריות במקרה של אסון? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הכבאים דורשים תוספת כוח-אדם להשלמת התקנים הקיימים ותוספת תקנים חדשים. 2. המדינה אישרה גיוס של 32 כבאים לתחנות שבהן יש כבאי בודד במשמרת, וכך מעתה יהיו בתחנות אלה שני כבאים במשמרת. המדינה מקצה את חלקה בתקציב גיוס הכבאים, ואת היתרה צריכות לממן הרשויות על-פי חוק שירותי כבאות. 3. בשירותי כיבוי באר-שבע, ששם יש שתי תחנות עם כבאי אחד במשמרת, כבר החל תהליך גיוס כבאים לצורך הצבתם בתחנות. בשאר התחנות, השייכות לאיגוד ערים לכבאות איו"ש ולאיגוד ערים לכבאות גליל עליון, טרם הוחל בגיוס כבאים חדשים, מכיוון ששני האיגודים שנים קיבלו מהאוצר תקציב כפול עבור כבאים חדשים, ולכן האיגודים דורשים תקציב כפול גם עבור הכבאים החדשים שאמורים להיקלט עכשיו. 4. ככלל האחריות לבניין הכוח ולהפעלת הכוח היא של איגוד הכבאות. הנציבות היא מעין רגולטור המסדיר את פעולת האיגודים ומפקח עליה, אך היא אינה יכולה להיכנס בנעליהם ולבצע את התפקידים המבצעיים במקומם. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 367, של חבר הכנסת חנא סוייד – לפרוטוקול. <367. אי-קיום חובת הפרסום של הודעות התכנון והבנייה> חבר הכנסת חנא סוייד שאל את שר הפנים ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009): בתחילת שנת 2009 נכנס לתוקף תיקון לחוק התכנון והבנייה שמחייב לפרסם את הודעות התכנון והבנייה (הפקדת ואישור תוכניות והודעות רלוונטיות אחרות) במדור מיוחד באתר האינטרנט של משרד הפנים. ממעקב שוטף אחר ביצוע תיקון החוק מתברר שהפרסום באתר נעשה עד ראשית חודש יוני השנה והופסק. רצוני לשאול: 1. מדוע הופסק הפרסום למרות החובה החוקית? 2. מה ייעשה לחידוש פרסום ההודעות ומתי? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הודעות בנושא תכנון ובנייה מתפרסמות במדור מיוחד באתר האינטרנט של משרד הפנים. עקב תקלה פנימית אכן לא פורסמו הודעות אלו בתדירות הנדרשת. 2. הנושא טופל עוד בתחילת חודש נובמבר 2009, על מנת לתקן את המצב הקיים ולוודא כי לא יחזור בעתיד. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 392, של חבר הכנסת גדעון עזרא – לפרוטוקול. <392. תקנות איסוף פסולת בנייה בערים> חבר הכנסת גדעון עזרא שאל את שר הפנים ביום י"ז בחשוון התש"ע (4 בנובמבר 2009): פסולת בנייה היא אחד המפגעים הסביבתיים החמורים בישראל. כ-2 מיליוני טונות של הפסולת מגיעים מדי שנה לאתרים פיראטיים ומושלכים בשטחים הפתוחים. בדצמבר 2008 הגישה ועדה בין-משרדית שמונתה על-ידי הממשלה את המלצותיה בנושא הסדרת האיסוף של פסולת הבנייה ברשויות המקומיות על-ידי תיקון תקנות. רצוני לשאול: מדוע משרדך מעכב את כתיבת התקנות? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בהמשך לשאילתא שבנדון, הריני להודיעך כי אנו פועלים לתיקון פקודת העיריות. ההצעה לתיקון החוק הועברה למרכז לשלטון מקומי לחוות דעת. מטרת ההצעה היא להסמיך את העיריות לפעול בנושא פינוי פסולת בניין לפי תקנות של שר הפנים. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 464, של חברת הכנסת מירי רגב – לפרוטוקול. <464. אי-מסירת מסמכים של העירייה לחבר מועצה ברמלה > חברת הכנסת מירי רגב שאלה את שר הפנים ביום ח' בכסלו התש"ע (25 בנובמבר 2009): נודע לי כי עיריית רמלה מסרבת להעביר לחבר מועצה מסמכים בעניין היתרי בנייה והצבת תמרור. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נענו פניותיו של חבר המועצה לקבלת המסמכים המבוקשים? 2. האם יש מדיניות מכוונת של העירייה שלא למסור תשובות על פנייתם של חברי מועצת העיר? 3. אם לא – מתי יקבל חבר המועצה את המסמכים המבוקשים? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) לאחר פנייתנו בעניין, העירייה התחייבה להעביר את המסמכים לחבר המועצה כפי בקשתו. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 491, של חבר הכנסת סעיד נפאע – לפרוטוקול. <491. מועד הבחירות למועצה המקומית מעלה-עירון> חבר הכנסת סעיד נפאע שאל את שר הפנים ביום ט"ו בכסלו התש"ע (2 בדצמבר 2009): בית-המשפט העליון, בבג"ץ 4568/09 בעניין הבחירות המקומיות למועצה המקומית מעלה-עירון, החליט ב-24 ביוני 2009 שעל שר הפנים להודיע בתוך ארבעה חודשים על המועד, וטרם עשה כן. רצוני לשאול: 1. האם אין בכך זילות הערכאה השיפוטית העליונה במדינה? 2. למה אין ממלאים אחר ההחלטה? 3. מתי תבוצע ההחלטה? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אין כל צורך בהכרזת שר על מועד בחירות במועצה אזורית מעלה-עירון, שכן המועד הקבוע בחוק הוא מועד הבחירות הבאות לרשויות המקומיות בנובמבר 2013. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 509, של חבר הכנסת יצחק וקנין – לפרוטוקול. <509. ידיעה על איסור פעילות בבית-כנסת בכפר-ורדים > חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר הפנים ביום כ"ב בכסלו התש"ע (9 בדצמבר 2009): פורסם כי ראש מועצת כפר-ורדים מינה מפקח שתפקידו למנוע בבית-כנסת פעילות "שמטרתה החזרה בתשובה". רצוני לשאול: 1. האם הדברים נכונים? 2. אם כן – מה ייעשה בעניין זה? 3. מאיזה תקציב ממומן שכרו של אותו "מפקח"? 4. מה ייעשה כדי לשקול את פיטורי ראש הרשות ומינוי ראש עיר ממונה? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) המועצה מינתה בישיבתה ב-20 באוקטובר 2009 את ד"ר אריה ברן לנציג המועצה לתקשורת עם ועד בית-הכנסת וכלל הקהילה. ד"ר אריה ברן הוא מתנדב ואינו מקבל שכר מהמועצה. מינוי זה נעשה בתמיכת ועד בית-הכנסת, לאחר מתיחות בקהילה ועל מנת להרגיע את הרוחות. לסיכום, במענה לשאלתו הראשונה של חבר הכנסת וקנין, התשובה היא שהדברים אינם נכונים, ובמענה לשאלתו השלישית – מדובר במתנדב אשר אינו מקבל שכר. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 517, של חבר הכנסת חמד עמאר – לפרוטוקול. <517. הוועדה הממונה בירכא> חבר הכנסת חמד עמאר שאל את שר הפנים ביום כ"ב בכסלו התש"ע (9 בדצמבר 2009): בירכא פועלת ועדה ממונה מעל שלוש שנים, ומצבה של המועצה לא השתפר, דבר הבא לידי ביטוי בדוח מבקר המדינה. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה לפתרון בעיית תשלומי השכר והגירעונות במועצת ירכא? 2. מה ייעשה לקביעת תאריך לבחירות במועד הקרוב ביותר? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הרשות לקראת תוכנית הבראה, וברגע שיסוכם עם האוצר תקציב לתוכניות הבראה התוכנית תצא לדרך, ובכך תיפתר בין היתר בעיית התשלומים. 2. מועד הבחירות נקבע על-פי התקדמות הרשות ולאחר שהרשות עומדת על רגליה, ובהתאם להמלצת הגורמים המקצועיים במשרד. <היו"ר מגלי והבה:> שאילתא מס' 524, של חבר הכנסת משה גפני – לפרוטוקול. <524. סיוע עיריית ירושלים למשפחת נפגע בגן ציבורי> חבר הכנסת משה גפני שאל את שר הפנים ביום כ"ב בכסלו התש"ע (9 בדצמבר 2009): לפני כחצי שנה נפלה פעוטה כבת שלוש לבור בגינה ציבורית ונהרגה. אדם קפץ לעזרתה, נפצע קשה, והוא מחוסר הכרה עד היום. ראש עיריית ירושלים הבטיח למשפחה סיוע, ומלבד מענק חד-פעמי בסך 2,200 ש"ח לא נעשה דבר. המשפחה בקריסה כלכלית. רצוני לשאול: 1. האם העירייה אחראית במקרה שאירע בגן ציבורי? 2. האם העירייה בקשר עם בני המשפחה? 3. מה ייעשה כדי לסייע לה? <תשובת שר הפנים אליהו ישי:> (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. העירייה אחראית במקרה שאירע. האירוע בחקירת משטרה. 2–3. העירייה בקשר רצוף עם המשפחה, ושירותי הרווחה מטפלים בה באופן שוטף ומגישים את כל הסיוע הנדרש. <היו"ר מגלי והבה:> אני מאוד מודה לך, אדוני סגן ראש הממשלה ושר הפנים. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, א' בניסן התש"ע, 16 במרס 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה לכם ולילה טוב. הישיבה ננעלה בשעה 01:24.