דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ג ישיבה שי"ד הישיבה השלוש-מאות-וארבע-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, א' בשבט התשע"ב (25 בינואר 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 384. העברת בית-הספר הטכני לכרמיאל 9 נחמן שי (קדימה): 9 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 9 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 10 385. קמפיין נגד סמים ואלכוהול 18 מוחמד ברכה (חד"ש): 18 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 18 דוד אזולאי (ש"ס): 20 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 21 387. היעדר שירותי כבאות הולמים ל-2 מיליון איש 25 דוד אזולאי (ש"ס): 25 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 26 דב חנין (חד"ש): 28 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 29 386. העברת ארכיון המדינה לקבלן פרטי 31 איתן כבל (העבודה): 31 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 31 איתן כבל (העבודה): 33 שלי יחימוביץ (העבודה): 35 מרינה סולודקין (קדימה): 36 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 36 דב חנין (חד"ש): 37 383. מפעל ההתפלה שבי-ציון 41 רחל אדטו (קדימה): 42 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 42 דב חנין (חד"ש): 45 הצהרת אמונים של חבר הכנסת אברהם דואן 46 אברהם דואן (קדימה): 47 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 49 חיים כץ (הליכוד): 50 הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לילדו של חייל מילואים שנספה), התשע"ב–2011 50 חיים כץ (הליכוד): 50 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 51 הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט), התשע"ב–2011 54 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 55 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 56 הודעה אישית של חבר הכנסת דניאל בן-סימון 59 דניאל בן-סימון (העבודה): 59 הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – הקלת התנאים לאישור תוכנית חיזוק), התשע"א–2011 71 זבולון אורלב (הבית היהודי): 72 שר המשפטים יעקב נאמן: 73 הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל), התשע"ב–2011 76 מרינה סולודקין (קדימה): 77 סגן שר האוצר יצחק כהן: 79 מרינה סולודקין (קדימה): 81 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חנייה לנכה), התשע"א–2011 83 זאב בילסקי (קדימה): 84 שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: 88 זאב בילסקי (קדימה): 90 הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחיר לחם מלא), התש"ע–2010 94 רונית תירוש (קדימה): 94 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 100 רונית תירוש (קדימה): 103 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת מודעה וסימון מצרכים בפיקוח), התשע"ב–2011 107 רוברט טיבייב (קדימה): 107 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 112 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שיצא את ישראל יותר מפעם אחת), התש"ע–2009 117 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 117 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 120 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"א–2011 121 עפו אגבאריה (חד"ש): 122 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכנסת בני-זוג), התשע"א–2011 124 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 125 סגן שר האוצר יצחק כהן: 128 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 134 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 136 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 136 הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – מענק מיוחד לפדויי שבי קשישים), התשע"א–2011 136 יואל חסון (קדימה): 137 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009 140 אופיר אקוניס (הליכוד): 141 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התש"ע–2009 142 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"א–2011 143 הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009 143 יואל חסון (קדימה): 144 שר הפנים אליהו ישי: 149 הצעת חוק החברות (תיקון – הסדר נושים בפיקוח בית-המשפט), התשע"ב–2011 155 זהבה גלאון (מרצ): 155 שר המשפטים יעקב נאמן: 158 מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי 161 שר המשפטים יעקב נאמן: 161 אופיר אקוניס (הליכוד): 165 שלמה מולה (קדימה): 166 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 167 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 168 עפו אגבאריה (חד"ש): 168 הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור 172 ציון פיניאן (הליכוד): 173 יצחק הרצוג (העבודה): 173 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 174 דב חנין (חד"ש): 175 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 177 כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי 180 רוני בר-און (קדימה): 180 יוחנן פלסנר (קדימה): 190 אופיר אקוניס (הליכוד): 199 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 204 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 208 בנימין בן-אליעזר (העבודה): 212 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 215 עינת וילף (העצמאות): 216 נסים זאב (ש"ס): 218 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 221 מוחמד ברכה (חד"ש): 224 זבולון אורלב (הבית היהודי): 227 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 233 שלמה מולה (קדימה): 236 דני דנון (הליכוד): 243 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 250 ציפי לבני (קדימה): 274 הצעות לסדר-היום 300 ביטול הטבות לעובדים סוציאליים חדשים באזורי עדיפות לאומית 301 אורית זוארץ (קדימה): 301 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 304 מוחמד ברכה (חד"ש): 306 אורי מקלב (יהדות התורה): 307 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 309 דב חנין (חד"ש): 315 הצעות לסדר-היום 316 סכנת סגירתה של עמותת "אל סם" 316 עינת וילף (העצמאות): 316 נסים זאב (ש"ס): 317 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 321 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 324 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 326 הצעות לסדר-היום 327 פגישות חברי כנסת ערבים עם ראשי ארגון ה"חמאס" 327 ציפי חוטובלי (הליכוד): 328 יואל חסון (קדימה): 330 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 338 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 342 הצעה לסדר-היום 351 יישום ההחלטה למנוע מחיילים נסיעה ברכבת ולהסיעם באוטובוסים 351 אברהם מיכאלי (ש"ס): 351 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 353 הצעות לסדר-היום 356 דוח של בנק ישראל קובע כי מחירי המוצרים בארץ הם מהגבוהים במדינות המערב 356 דב חנין (חד"ש): 356 שלמה מולה (קדימה): 359 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 362 הצעה לסדר-היום 366 סירוב לקבל חרדים למקומות עבודה 366 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 366 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 372 הצעה לסדר-היום 374 הביורוקרטיה המעכבת פיתוח ובנייה של דירות לזוגות צעירים 375 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 375 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 377 הצעה לסדר-היום 379 הרפורמות הנדרשות ביחסי השלטון המקומי והשלטון המרכזי 379 עינת וילף (העצמאות): 379 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 383 הצעה לסדר-היום 385 המצב הכלכלי-חברתי במגזר הערבי 385 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 385 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 388 <שאילתות דחופות> היו"ר ראובן ריבלין: רבותי השרים, חבר הכנסת ברכה, יש לנו שלושה שרים וחבר כנסת, יפה; שני חברי כנסת – גם חבר הכנסת אזולאי. היום יום רביעי, ראש חודש שבט, א' בשבט תשע"ב, 25 בחודש ינואר 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. לפנינו שאילתות דחופות. השרים המיועדים להשיב נמצאים וחברי הכנסת לא נמצאים, אז אני כמובן אשאל את – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אדוני השר, בדיוק כפי שאני דורש מהשרים להיות בזמן, אני דורש מחברי הכנסת להיות בזמן. אם יאמר לי כבוד השר – הנה, חבר הכנסת שי פה, אז אנחנו נתעלם מכל הדברים ונתחיל מייד. אני מזמין את כבוד השר להגנת העורף, מתן וילנאי, לעלות ולבוא לבמה על מנת להשיב על שאילתא דחופה מס' 384, שמיועדת לשר הביטחון, אבל השר וילנאי בקי בכל נושאי משרד הביטחון, כמו גם בנושאי המשרד שהוא אחראי לו, הגנת העורף, והוא ישיב לחבר הכנסת שי בנושא: העברת בית-הספר הטכני לכרמיאל. חבר הכנסת שי, נא להקריא את השאלה כפי שהיא, השר ישיב, ואז תוכל לשוחח אתו ולומר מה שעולה על דעתך. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (קדימה):> תודה. אדוני היושב-ראש, אני מתנצל על האיחור הקל, פשוט יש כל כך הרבה פעילויות בבית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היה סביר, אבל צריך לדעת שפותחים – אני רוצה לומר לכם, יכולות להיות פעילויות ככל שיהיו בכנסת, בממשלה, במדינה, בעולם, באו"ם; פה מתחילים בדיוק בזמן – – <נחמן שי (קדימה):> אני שמח. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – וטוב שכך. <נחמן שי (קדימה):> אמת ויציב. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> ביקרתי אתמול בנמל חיפה לבדוק את ההיערכות שלהם לחירום, אומר לי מנהל הנמל: בשבע השנים שאני פה, זו פעם ראשונה ששר או חבר כנסת – – <נחמן שי (קדימה):> מגיע בזמן. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – מגיע בזמן. אתה הרי מכיר אותי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, עם השר וילנאי אין לנו שום בעיה. בבקשה, חבר הכנסת שי יקריא את השאילתא שלו. <384. העברת בית-הספר הטכני לכרמיאל> <נחמן שי (קדימה):> תודה. פורסם כי הוחלט על העברת בית-הספר הטכני של חיל האוויר לעיר כרמיאל, בעלות הנאמדת במיליוני שקלים. רצוני לשאול: 1. מדוע הוחלט להעביר, אף שעלות שיקום המבנה בחיפה היא מזערית באופן יחסי ומרבית התלמידים הם תושבי חיפה? 2. האם התחשבו בפגיעה בעיר חיפה? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הפרויקט של העתקת בית-הספר הטכני הוא מסגרת רחבה יותר שמעבירה את כל מה שנקרא "ביס"ט 21" – זה המקום שהבסיס יושב בו היום – לחברת "נמלי ישראל". זה קשור גם לביקור שלי אתמול בנמל. ומכיוון שמעבירים את התשתיות לחברת "נמלי ישראל", הוחלט לפצל את ההעברה שלו לשתי נקודות, לשני גופים. האחד – כל תשתיות ההדרכה חייבות לעבור לבסיס של חיל האוויר. גם על זה היו דיונים ארוכים, ועוד כסגן שר עסקתי בזה, ובסוף סיכמנו שתשתיות ההדרכה יעברו לבסיס חיל אוויר לפי הדרישה של חיל האוויר, ולכן זה עובר ל"נבטים" בדרום. בית-הספר התיכון, כבית-ספר, לא חייב להיות בתוך בסיס צבאי, והיו קופצים רבים על בית-הספר הזה בצפון, מטבע הדברים, כולל העיר נצרת-עילית, כולל חיפה כמובן. בסופו של דבר, ישבו ושקללו את כלל האפשרויות, וסוכם – לדעתי סיכום ראוי – שזה יעבור לכרמיאל. כרמיאל היא עיר במרכז הגליל, ולכן היא מייצגת את הגליל בצורה יותר בולטת מאשר חיפה, שהיא חשובה בפני עצמה, אבל היא לא בגליל. הגליל והנגב הם שתי נקודות שחשובות לנו, ואנחנו עוסקים בזה בהתאם. אנחנו צריכים למצוא את הצורה הראויה כיצד לפצות את חיפה על זה, כי היא כאילו איבדה את הנכס. אז זה כאילו, ובזה אנחנו נצטרך לעסוק. אין לי כרגע תשובה להגיד מה נעשה בחיפה. אני רק יכול להגיד שהדיון לאן להעביר היה בסופו של דבר דיון ששאל מה המקום הראוי בגליל, וכך הגענו לכרמיאל בסופו של דבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת שי, ואחריו – חבר הכנסת אלכס מילר, באותו עניין, או באותו שר. אותו עניין – כך צריך להיות, אבל – – – <נחמן שי (קדימה):> תודה. אדוני השר, אני מסכים אתך לגבי חשיבות הגליל, ואנחנו יודעים בדיוק איזה תהליכים עוברים על הגליל ולמה צריך לחזק אותו. אבל אסור בדרך הזאת גם להזניח את העיר חיפה, שהיא עיר מרכזית בצפון הארץ, והיא נאבקת קשה מאוד על מעמדה כמטרופולין, והיא הולכת לאבד פה מאות תלמידים וכוחות הוראה וכדומה שינדדו מתוך העיר הזאת. זו פגיעה באמת קשה, ולמדתי עליה באופן מאוד יסודי, מתוך שיחות עם אנשי העיר חיפה. מדובר על מאות תלמידים שלא יוכלו עוד ללמוד, והם יצטרכו לוותר או על בית-הספר או על הלימוד שלהם בנושאים האלה, וכאן אני לא יודע איך אתם מתכוונים לתקן את זה. אתה אומר שיש לכם איזה רעיון לפצות את העיר. מה שנוגע להדרכה – אני מבין, "נבטים". אבל המסגרת הזאת של 1,000 תלמידים ומורים וכן הלאה – איך תפצו את העיר ומה תעשו למענה שיחזיר לה משהו מההפסד שנובע מאובדן בית-הספר הטכני? <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת מילר. אדוני ישיב לאחר כל השאלות, כדי שלא – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, כידוע לך, הנושא נמצא על סדר-היום של ועדת החינוך. אני רק רוצה להגיד לך שהעניין הזה, לדעתי, נעשה אומנם עם רצון טוב, עם הקצאה, כמו שאנחנו ראינו, שהיא הקצאה מספיק גדולה תקציבית. אבל, לדעתי, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שוב באותו ביטוי: רצינו כמה שיותר טוב, יצא כרגיל. ומה זה יכול לגרום? כבוד השר, אני עצמי למדתי שם, אומנם לא בבית-הספר, אלא בטכני של חיל האוויר. יש שם מורים, יש אווירה – כמו שציין חבר הכנסת שי. האנשים האלה, פיזית, תהיה בעיה מאוד גדולה להעביר אותם. גם אם זה מורים, צריך לחשוב שאותם אנשים חיים בחיפה. אני חושב שכרמיאל צריכה לקבל, בלי שום קשר לנושא הזה, פתרון בעניין החינוך הטכנולוגי – רחב, מקצועי, מפואר. אבל שלא יצא מצב – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> יש "אורט בראודה" בכרמיאל. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תשמע, אני גם חושב שהגיע הזמן אולי שנתחיל לחשוב – אני לא חושב שהצבא צריך להחזיק בבתי-ספר. אדוני סגן השר, אני לא חושב שהצבא צריך להחזיק בבתי-ספר. חיל האוויר לא צריך להחזיק בבתי-ספר, זו עבודה של משרד החינוך. אפשר לעשות שיתופי פעולה, אבל זה בסופו של דבר גורר אותנו למצבים שברגע שהצבא מחליט על הליכים של נגיד יציאת בסיס ממקום א' למקום אחר, כל מה שנמצא שם צריך לנוע אתו, או למקומות אחרים, אם בית-ספר, אם – אז זה בעצם קושר אותם. אני חושב שצריך לשנות קצת את הפאזה. ושאלתי: עד כמה בעצם ההחלטה הזאת היא סופית, ומתי היא יוצאת לפועל, כי האווירה של האי-ודאות גורמת לבעיות מאוד קשות בתוך המערכת. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> לא, לא, לא, חבר הכנסת מילר, אין פה שום אי-ודאות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ישיב – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – יש החלטה ברורה. אחרי דיונים ארוכים יש החלטה. אין שום אי-ודאות. אבל אני לא הבנתי למה אנחנו עושים נזק. אמרת שאנחנו כאילו עושים נזק. איזה נזק אנחנו עושים? לא הבנתי. <נחמן שי (קדימה):> נזק לחיפה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> לא הבנתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מדבר על הנזק שאליו התייחס חבר הכנסת שי. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> הרי הנושא הזה היה אמור להיות חלק מישיבת ועדת החינוך. אין-סוף טלפונים מראש עיריית כרמיאל, אין-סוף טלפונים מראש עיריית חיפה. כל אחד בעצם לוקח את זה לכיוון אחר, ונראה שהנושא עדיין לא הוסדר בין שתי העיריות. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה שלך ברורה. השר ישיב עכשיו בצורה הברורה ביותר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> שניהם חברים שלי, וראש עיריית חיפה, שגם היה חבר כנסת – עבדתי אתו על הרבה דברים, כולל חוק הקולנוע, שהיושב-ראש מכיר היטב. יונה היה אחד ממעבירי החוק. היושב-ראש היה שם גם כן, ואני אחרי זה כשר התרבות, על הפודיום הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ועוד איך. כשר המדע אתה נתת לו תוכן. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> עצרתי את ריסוקו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו יזמנו, אתה נתת את – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אתם יזמתם את החוק, אבל אחרי זה, כרגיל, רצו לגרוס אותו, ופה עצרנו את הגריסה שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, נכון מאוד. <נחמן שי (קדימה):> אני מכיר את המנכ"ל של המשרד. אני מכיר את המנכ"ל של המשרד באותה תקופה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> ולכן, הדיון פה היה דיון ענייני. אה, הנה, הוא היה המנכ"ל שלי. שכחתי. נכון. איזה עולם קטן. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה שאמרו השניים, ובאמת הציבור מצפה לשמוע מכבוד השר, זה דברים ברורים; דברים ברורים, כי היה רעיון שחשבו שהוא ייושם כך. לכן בחרתי להעמיד את השאלה כאן, שנקבל תשובה ברורה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> היו על זה דיונים ארוכים, כולל מה פתאום לפצל את המוסד, שתמיד היה בבסיס אחד, ולעשות הבחנה בין הטכני לבין בית-הספר התיכון. עברנו את זה. זה הוחלט, זה סוכם. אין עכשיו שום אי-בהירות. הבסיס הטכני עובר לבסיס חיל האוויר בדרום, כחלק מפריסת צה"ל בנגב – ואני מניח שעל זה אין כאן דיון וזה ברור לכולם – ובית-הספר התיכון, שגם אני הופתעתי שאנחנו מפרידים אותו, יעבור לכרמיאל. זו נראית לי החלטה ראויה, ואני מכיר את חיפה היטב ואני מבין את הבעיות של חיפה. צריך למצוא פתרונות, אבל אין לי ספק בכלל, במשקל של חיפה מול כרמיאל, למי צריך לעזור שם בכל ראייה שלמה. כרמיאל נמצאת בלב הגליל, יותר רחוקה ממרכז הארץ מאשר חיפה, היא הרבה יותר פריפריה, ואם אנחנו באולם הזה אומרים, עזרה לגליל ולנגב, אז כרמיאל זה גליל; חיפה זה לא גליל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, אני רוצה לחדד בכל זאת, כי אני אישרתי את השאלה כי אני ראיתי את התוכן, ופשוט אני חושב שצריך לברר נושא שהוא מעניין גם את התלמידים וגם תלמידים בעתיד – האפשרות של מעבר. בית-הספר הוא ארבע-שנתי. נגיד שאתם באים ואומרים: יעבור לכרמיאל. אתם אומרים: יעבור מעוד ארבע שנים, או הכיתות יתחילו לעבור בדירוג, בדירוג, כדי שהילדים שהתחילו בחיפה יוכלו להמשיך בחיפה. כי מה יקרה? יכול להיות, מבחינה פדגוגית או מבחינת התלמידים עצמם – אני מתכוון המורים – שיימצא מצב שבו אתה אומר: נעבור לכרמיאל, רק אני לא יכול אישית לעבור לכרמיאל, ולכן אני מפסיק את לימודי באמצע, באבם. כמו כן, מהו התחליף מבחינת כל אותם אנשים אשר היו בתוך המערכת הזאת והם תושבי חיפה, שלא יוכלו לעבור לכרמיאל? אני מסכים אתך במאה אחוז שמבחינת העדיפות, סדר העדיפויות, אם צריך לעזור לחיפה – עזרנו ב-150 שנה האחרונות. השאלות שלו הן שאלות נכונות, כי לפעמים פה מדובר בצורך כללי שנתקל בצורך פרטי ובצורך מקומי. אז השאלה היא – – – <נחמן שי (קדימה):> חיפה היא – – – חייבים לעזור לחיפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> את זה הוא אמר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אין דיון על זה, אין דיון על זה. אתה צודק, נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> היה לך שאמרו: שים את הפנימייה הצבאית – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אבל האפשרות לעזור לחיפה היא הרבה יותר נוחה מאשר לכרמיאל. <נחמן שי (קדימה):> הפנימייה הצבאית קטנה לעומת בית-הספר הטכני. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא היה במחזור ד' של הפנימייה הצבאית. <נחמן שי (קדימה):> נכון, עם עוד כמה אלופים, כולל רמטכ"ל. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה כבר הוחלט. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> זה לא עניין אישי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תקיים דיון. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כי בסנטימנטים לחיפה, אף שאנחנו ירושלמים שנינו ולא נוותר על שום מקום אחר – שלושתנו, גם היושב-ראש, אוּ-ואה, אנחנו עוצמה אמיתית כאן היום – לחיפה צריך לעזור, וכרמיאל נמצאת בפוזיציה הרבה יותר מורכבת. ואני שמחתי שיש לנו יכולת במערכת הביטחון לתת תרומה משמעותית לכרמיאל, שמתמודדת עם סט בעיות לא פשוט. <היו"ר ראובן ריבלין:> יעזרו לתלמידים בהסעות לכרמיאל? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> עוסקים בזה. אנחנו ניתן את המענה הראוי. דרך אגב, ההסעות האלה, אף אחת מהן לא בחינם. זה הכול כסף – לכל מי שמקצץ לנו בתקציבים כל הזמן. כל דבר כזה זה כסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בוודאי כסף, רק בכל זאת, נגיד תלמיד הגיע לכיתה י"א, ופתאום אומרים לו: תיסע לכרמיאל. הוא אומר: אני יכול ללכת ברגל כל בוקר לכרמיאל, אבל זה לא יספיק, אני לא אגיע בזמן. אין לי כסף, הוא יאמר. <נחמן שי (קדימה):> תלמידים שירצו ללמוד לא יבואו מאותו מאגר שבא היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בוודאי. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> יבואו, יבואו. <היו"ר ראובן ריבלין:> מזה אני לא מודאג. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> יבואו מאותו מאגר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מזה אני לא מודאג. אני מודאג מאנשים שהתחילו ללמוד, ופתאום הם נמצאים מול איזו עובדה חדשה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> לא, היושב-ראש, עצם זה שמעלים את כרמיאל, שהנגישות קשה יותר, מראה שצריך להיות שם. זה רק מחזק את מה שאני אומר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כן. זה למי שיתחיל את הכיתה החמישית או כיתה ט' בשנה הבאה והוא מתחיל ישר בכרמיאל. מה עושים כל אותם אלה שהיו? טוב, אבל הדברים ברורים לחלוטין. אני מאוד מודה לשר על תשובתו. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> וכמובן, אתם יכולים – חבר הכנסת מילר, אם אדוני חושב שיש נושאים שהם חשובים, יקיים דיון בוועדת החינוך על הנושא הזה. השר אמר עכשיו דברים ברורים. תקיימו דיון. אולי השר יאמר – אני לא יודע, אולי משרד הביטחון יאמר דבר אחר. תעלו את כל אותם נושאים. אני מזמין את כבוד השר אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, להשיב על שאילתא בעל-פה – והוא ישיב על כמה שאילתות היום – שאילתא בעל-פה של חבר הכנסת מוחמד ברכה בנושא: קמפיין נגד סמים ואלכוהול. חבר הכנסת ברכה היה יושב-ראש הוועדה לסמים, למלחמה ולמאבק בסמים; למאבק בסמים. בבקשה, אדוני. המלחמה בסמים זו המלחמה הצודקת היחידה שאנחנו מכירים. מלחמה במלוא מובן המלה. <385. קמפיין נגד סמים ואלכוהול> <מוחמד ברכה (חד"ש):> צודקת ומשותפת. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בימים אלה משודרת פרסומת ברשת ב' נגד השימוש בסמים וצריכת אלכוהול, במסגרת קמפיין משותף של משרדך ושל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. הקמפיין אינו משודר או מפורסם בשפה הערבית. רצוני לשאול: 1. מדוע? 2. מה ייעשה לפרסום קמפיין בערבית? תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אבקש לציין כי אני מייחס חשיבות רבה לפעילות למניעת השימוש בסמים ואלכוהול במגזר הערבי בישראל. חשיבות זו באה לידי ביטוי בכך שהגדלתי את מספר היישובים הערביים שבהם המשרד פועל. מתוך הרשויות במגזר הערבי שבהן אנו פועלים פטרנו את היישובים טייבה, טירה, קלנסואה, סח'נין, עראבה ורהט ויישובים נוספים מהשתתפות בשכר המתאם ובעלות הפעילות, ואנו, המשרד, נושאים באחריות מלאה לכול – לתקציב. זה בניגוד, כמובן, לכלל הנהוג על-ידינו, לדרוש השתתפות של הרשות המקומית בעלות שכר המתאם ובעלות הפעילות כביטוי למחויבותה של הנהגת היישוב לנושא. הפעילות במגזר הערבי מותאמת לצרכים של המגזר, לתרבותו, ומובלת ברשות על-ידי מנחה מהמגזר הערבי של הרשות, ד"ר וליד חדאד. ביוזמת הרשות ובתמיכתה המשאבית מתקיימת זו השנה השנייה הכשרה ייחודית בנושא הסמים והאלכוהול במכללת הגליל המערבי לאנשי מקצוע מהמגזר הערבי, וכן נערכים כנסים מקצועיים המיועדים לאנשי מקצוע ולמובילי דעה במגזר. כנסים אלו זכו להד תקשורתי נרחב בכלי התקשורת בשפה הערבית. אשר לפעילות ההסברה במגזר, בשבועות האחרונים נכנסנו למהלך של פעילות הסברתית במגזר, המובלת על-ידי יועץ תקשורת חיצוני שנשכר לפעילות זו במטרה להתאימה לצרכים הייחודיים של המגזר. קמפיין הסמים של הרשות תורגם לשפה הערבית והופעל באתרי אינטרנט רלוונטיים לצעירים דוברי השפה, כגון "פאנט" ו"אל-ערב". אנו מתכוננים ומתכננים הרחבה נוספת של הפעילות ההסברתית והתקשורתית שלנו במגזר הערבי, תוך הגדלת המשאבים והצבת הנושא בעדיפות גבוהה מאוד בתוכנית של הרשות לשנה הקרובה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חבר הכנסת אזולאי, ישאלו שאלות וירחיבו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ראשית, אני מודה על התשובה. אני גם צריך להיות כן. עכשיו, אחרי ששאלתי את השאלה, התברר לי שאכן הקמפיין פורסם במקום אחד, כפי שציינת, אבל הוא עוד לא הופץ לשאר כלי התקשורת בערבית, ואני חושב שיש מקום לעשות כן. אני, גם מהתעניינות אישית וגם כיושב-ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים, בקי בדברים ואני באמת מעריך את העבודה של הרשות וגם את העבודה שלך, ואנחנו נפגשנו בוועדה כמה וכמה פעמים. לעומת זאת, אני חושב – אני רוצה לנסח את זה בצורת שאלה: האם האטיות בהכנסת המגזר הערבי למסע ההסברה ולמסע של המאבק נגד הסמים נעוץ במבנה של תקציב הרשות? התקציב של הרשות, כפי שאושר בתקציב הדו-שנתי לשנה זו, הוא כ-10 מיליון שקלים. לאחר מכן, כפי שנהוג בשנים האחרונות, יש כסף שמתווסף, שקוראים לו כסף פוליטי, במסגרת ההסכם הקואליציוני. זאת אומרת שהמפלגה שלך, במסגרת ההסכם הקואליציוני – 15–20 מיליון שקל, אם אינני טועה, כשהתקציב של הרשות מגיע קרוב ל-30 מיליון. האם הכסף הנוסף, הפוליטי, הקואליציוני, הולך או מחולק על-פי אותן אמות מידה או על-פי השיקולים של מי שהשיג את הכסף, זאת אומרת המפלגה שלך עצמה? זאת אומרת, הם מיועדים יותר לציבור שאתם חפצים ביקרו, ולא לציבורים אחרים? אני רוצה לומר בכנות, גם כאן: הרגשתי שהמגמה הזאת קיימת. אני רוצה שכבוד השר יתייחס לסוגיה הזאת בצורה הרשמית ביותר, הממלכתית ביותר, מעל דוכן הכנסת. בבקשה, אדוני. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת ברכה, בזמננו, כשהיינו בוועדת הכספים ומצאנו מקומות שאנחנו צריכים לתת כספים נוספים לאיזו מערכה שהיתה בסדר העדיפויות של ועדת הכספים – מה שנקרא 40 מיליון – ביקשנו לתת 250,000 שקל לאחת מהערים הערביות, למלחמה בסמים, כי היה שם מקום שבו באמת טיפלו בצורה נקודתית. זה היה על-פי המלצתך. אמר לנו היועץ המשפטי: אנחנו יכולים להעביר כסף רק לפי קריטריונים. אני מתאר לעצמי שהתשובה שניתנה לך ניתנת גם לרשות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני רוצה שהדברים ייאמרו במפורש, ואני גם רוצה לציין דבר שאתה אמרתי לי פעם, שב-1988 התקציב של הרשות היה 50 מיליון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 52 מיליון, בערכים של אז. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – 52 מיליון בערכים של אז, ב-1988. היום, ב-2012 – 10 מיליון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו, גם חבר הכנסת טלב אלסאנע, גם אתה וגם אני, יש לנו דבר משותף: שלושתנו היינו יושבי-ראש הוועדה למלחמה בסמים. אני החלפתי את חבר הכנסת עובדיה עלי כשהוא נכנס לממשלה. חבר הכנסת אזולאי – בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כל פעילות נגד סחר בסמים או עישון סמים ראויה ומבורכת, אבל אני שואל האם, בפרסום כזה מסיבי אין כאן אליה וקוץ בה בכך שיש כאלה שאולי אפילו לא יודעים על מצב כזה. כזאת השקעה גדולה בפרסום כזה אדיר, אני שואל, אולי צריך לחשוב, לתת את הדעת: א. מה האפקטיביות שיש בפרסום הזה? ב. האם לא היה כדאי להסיט את המשאבים האלה לחינוך, לכוח אדם במשטרה? לא פעם אנחנו יודעים ששוטרי מדינת ישראל, שאדוני ממונה עליהם, עושים עבודה יוצאת מן הכלל, אבל יש חוסר בכוח אדם להתמודד עם הבעיות הקשות האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם לפרסם דבר נגד דבר רע, האם זה טוב או רק מזיק – זו שאלה שנשאלה אחרי בריאת העולם, כמה שבועות, והיא השאלה שקיימת בפנינו תמיד, בדילמה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כאשר מנותקים ממה שנקרא סמים, ולא יודעים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור, נו. אדם שלא היה מודע, פתאום הוא יודע שיש דבר כזה. <דוד אזולאי (ש"ס):> ההיפך, אמרתי שאפילו אני מודאג. מה, כזה מצב חמור יש במדינת ישראל עם הסמים, שצריך כזה קמפיין מסיבי? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אזולאי, תאמין לי, היו כל כך הרבה מחקרים לעניין זה, שהמשטרה הביאה את זה בחשבון במובן – חד-משמעי. אבל שאלה מצוינת. חבר הכנסת טלב אלסאנע – בבקשה, אדוני, יושב-ראש הוועדה למאבק בסמים היום. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני מברך את חבר הכנסת מוחמד ברכה, שהעלה את הנושא. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה אתה אומר ברכֵה ולא ברכָה? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ברכָה זה בְרכה. מוחמד ברכָה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל שמו הוא ברכָה. אני, מילא אני אשכנזי, אומר ברכֵה. אני אשכנזי. אני, חנין, אומרים ברכֵה – יאללה, הלכנו – אבל אתם – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הכתיב הספרותי הוא ברכָה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברכָה, ודאי. אני ראיתי את – בערבית, אז אוקיי. אז לקרוא לך ברכֵה הלאה, או לעבור – ברכֵה. אהלן וסהלן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אבל ברור לי מה הכוונה ולמי הכוונה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת דוד אזולאי העלה את העניין של חשיבות הקמפיינים והפרסומים, ואין שום צל של ספק שהשקעה בהסברה וקמפיין ומודעות היא הרבה יותר יעילה ואפקטיבית מאשר לרוץ ולהתמודד עם ההשלכות הקשות של ההידרדרות למערך השימוש, למעגל המשתמשים בסמים. על-פי כל המחקרים יש עלייה בשיעור המשתמשים בקרב בני-הנוער והציבור הערבי, מעל לממוצע בקרב הצעירים וכלל המשתמשים במדינה. זה מראה שחשוב להדגיש את ההתמודדות, דווקא בציבור הערבי, ששם יש עלייה, מגמה של עלייה, לעומת התייצבות בכלל האוכלוסייה. לכן חשוב להדגיש את הקמפיינים הפרסומיים בשפה הערבית, ולא בתרגום אלא ביצירת מקור, כדי שהמסר יגיע לקהילה הערבית ולציבור הערבי. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> טוב, ברשותכם, אני אענה על השאלות. שמענו פה ניגודים של שני חברי כנסת – של טלב ושל דוד אזולאי. אחד אומר שהקמפיין הוא מופרז, הוא מותרות – לא, אני מסביר, אני מתרגם את מה שאתה אומר, שצריך לבחון אולי לצמצם – ואומר פה בהגינות יושב-ראש הוועדה הנוכחי שהקמפיין מבורך, ואולי צריך כמובן להגביר אותו וגם לתת לו את הפאנל בשפה הערבית, וזה נכון, ואני אמרתי את הדברים. רבותי, הנושא של הרשות – אני חושב שגם אתה, חבר הכנסת דוד אזולאי, אתם יודעים לבד שהדברים האלה מנוהלים – באמת, אני אומר לכם את זה – בצורה מאוד מסודרת, מאוד רצינית. יש שם אנשים, אנשי מקצוע. לדוגמה, דיברנו על הנושא המחקרי, או הנושא של פיתוח – אנשי מקצוע שבאו לשם. הכול כלול בתוך החבילה. הנושא של הסברה, בדגש בבני-נוער, הוא חלק מהתוצרים שצריך להגיד ולדבר עליהם, גם בשפה הערבית וגם בשפה העברית, ולדבר על זה, ואיך אומרים? להוריד או לצמצם את השימוש בסמים. ככה שאני עוקב אחרי הדברים. זה לא מופרז וזה לא, באמת, זה ה-issue המרכזי של הרשות, אבל הקמפיין הוא חלק – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> כבוד השר, כל השקעה במניעה היא רווח. היא רווח. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני מסכים אתך, אני מסכים אתך, אני מסכים אתך. באמת, אחרי שיש כבר הצריכה ואחר כך הטיפול בצרכים ובסחר, אנחנו כבר איבדנו. לכן אני אומר שאת האיזונים היה צריך לשמור, וצריך להשקיע, גם בהסברה ובקמפיין וביציאה לתקשורת. זה חלק שהרשות נוהגת לעשות וזה נכון לעשות. הנושא של חבר הכנסת ברכה – אני אומר את זה מאחר שגם השתתפתי בדיונים אצלך. אני קודם כול מברך על התוספת לתקציב של 10 מיליון שהמפלגה שאני חבר בה מביאה, ושימשיכו להביא. ואם אומר היושב-ראש: בזמנו היו 50 מיליון ויותר, אני רק יכול לברך. ואני אומר לך, דווקא בישיבה האחרונה של ועדת השרים לנושא אלימות, שאני יושב-ראש בה, לפני שבוע קיבלנו תוספת לתקציב של הרשות של עוד 14 מיליון – 7 מיליון השנה ו-7 מיליון לשנה הבאה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – 27. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן, אבל אתה צריך לחבר את זה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> פחות מהשנה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, אבל אתה צריך לחבר את הכסף הקואליציוני, את הכול יחד, וזה מתחיל לתפוס נפח. אתה מתחיל לראות – זה לא 50, אבל זה מתחיל, באמת, אנחנו רואים שבאמת – ויש הצדקה לכל שקל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תאמינו לי, תאמינו לי, אני אומר את זה באמת, בצורה מאוד אחראית: אין ולא תהיה זיקה פוליטית בחלוקת הכספים. אני אומר את זה באחריות. אין ולא יהיה, מפני שהוא שייך למפלגה הזאת, ניתן העדפה למגזר הזה. זה לא נכון, זה אסור שיהיה, ואם אני אשמע שזה יהיה, זה בניגוד לכל הנורמות. אני גם אומר לכם, הרשות מחליטה. אני בכלל נמצא בצד, לא מתערב בחלוקה הכספית. אני גם אמרתי שדווקא למגזר הערבי העליתי את המודעות והכנסתי יישובים שהם לא יכולים לתת לי, הרשויות לא יכולות לשים לי את הכסף שלהן, ואנחנו, המשרד, שמנו לגבי המתאמים. כלומר, מבחינתי, אני לא מכיר ואני גם יודע שזה לא קיים. אני דורש שזה לא יהיה קיים גם בעתיד, והכסף יהיה קיים בהתאם לחלוקה, בהתאם לצרכים של השטח, ושום שיקול פוליטי פה לא חשוב ולא יעלה על סדר-היום בחלוקת המשאבים התקציביים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני ימשיך ויעמוד על הדוכן על מנת להשיב על שאילתא דחופה של חבר הכנסת דוד אזולאי בנושא: היעדר שירותי כבאות הולמים ל-2 מיליון איש. בבקשה. <387. היעדר שירותי כבאות הולמים ל-2 מיליון איש> <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, ביום כ"ח בטבת תשע"ב, 23 בינואר 2012, אמר נציב הכבאות כי 2 מיליון איש לא מקבלים שירותי כבאות הולמים. רצוני לשאול, אדוני השר: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – באילו יישובים מדובר? 3. מה ייעשה בנדון? 4. מה שופר מבחינת ציוד, כוח-אדם ומשאבים מאז קיבלת את האחריות לשירותי הכבאות? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. צריך לברך את השר ואת הממשלה על המהירות, שלאחר אסון הכרמל באו ויצאו שירותי כבאות ארציים. אתמול, מי שהספיק לראות בלילה – אני לא נכנס עכשיו לעובדות עצמן, אבל היכולת במערכת שהכבאות פעלה בה לפני כן, היכולת להתארגן ולנהל מאבק באיזה אסון טבע או בשרפה גדולה – אני באמת חושב שהיום אנחנו נצעד, לפחות לגבי העתיד, למצב הרבה יותר טוב. חבר הכנסת אזולאי, שאלתך ברורה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני מוגבל בטקסט. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז, אתה מוגבל בטקסט עכשיו, אבל אחרי תשובת השר תוכל להרחיב גם בנושאים שאני אמרתי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שפתח ואמר היושב-ראש, אני קיבלתי את הנדוניה בינואר 2011. מה שנעשה פה – באמת, אני רואה פה רק בכותרות: גיוס של לוחמי אש, 300 כרגע, שחלקם כבר בתוך היחידות, בתוך התחנות, והשאר נמצאים בהכשרות; יחידת כיבוי אווירית; הרכש – נרכשו רכבים, ציודים, חומר מעכב בעירה. אני אומר שהרשימה ארוכה. שיפוץ בית-הספר – לא היה בית-ספר; כל הנושא של תקציב וכל הנושא של חקיקה, שאתה, חבר הכנסת דוד אזולאי – תמכתי בוועדת הפנים בחקיקה שלך. תזכיר החוק הופץ כבר לפני קרוב לחודשיים. אני אומר את זה בעדינות. הוויכוחים האמיתיים שיש לנו היום הם מול השלטון המקומי וההסתדרות, והם לא הסתיימו. אני קבעתי "דד-ליין", וביום ראשון – לא הקרוב, לאחר מכן – נביא את הצעות החוק, למרות ההתנגדויות שיהיו. יהיו התנגדויות וזה יגיע לוועדת הפנים, אבל אני חייב לקדם את כל הנושא של שירותי כיבוי האש. אני אומר לסיכום: באמת יש לנו עדיין הרבה מה לעשות, אבל נעשו הרבה הרבה דברים ושופרו הרבה דברים שלא היו קיימים קודם. לשאלתך, חבר הכנסת דוד אזולאי, מבירור הפרטים עולה כי שירותי הכבאות בישראל פרוסים ב-103 תחנות כיבוי. בשנת 2010 ממוצע ההגעה לכל אירוע – אני מדבר על ממוצע כללי, שנתי או ארצי – של צוות כיבוי עמד על 14 דקות. זה היה הממוצע. בעולם המערבי זמן ההגעה לאירוע קצר מאוד, ואני אדבר על מה שקורה בעולם. לנוכח זאת, ב-17 בינואר אמר הנציב את מה שאמר, ואתה ציטטת את זה. בעיקר – בעיקר, אני אומר – מדובר פה בפריפריה, בתושבים שנמצאים ביישובים המרוחקים מתחנת כיבוי, וזמן הנסיעה מתחנת הכיבוי ארוך. על בסיס המיפוי הארצי מכינה הנציבות – ופה ההתקדמות, וגם פה אנחנו לקחנו את הנושא לידיים – פנינו לטכניון יחד עם הנציבות, הכינו את "איום הייחוס", אני קורא לזה: מה בדיוק האיום ואיך היחס צריך להיות, איך התגובה צריכה להיות. בנו פה באמת אנשי מקצוע, שמטה הנציבות שותפים להם, ומוגדרים שם זמני התגובה להגעה לאירועים עצמם. לדוגמה – מוכר בתקנים בארצות-הברית ובאירופה – הגעה לאירועים יש של ארבע דקות, יש של שמונה דקות ויש של 12 דקות בשטחים האורבניים. אלה הם ממוצעים שקיימים, ואצלנו, אנחנו כרגע נמצאים דווקא ב-14 דקות, כפי שציינתי בתחילת דברי. ביום ראשון הקרוב אנחנו יושבים שוב בפגישה של המשרד עם נציגי הכבאות לסכם את חיזוק התחנות בפריפריה. זה השינוי המהותי שאנחנו עורכים – להקים בפריפריה תחנות כיבוי להזנקה מהירה. אותן מכוניות ישנות שאנחנו מוציאים אותן ומכניסים את החדשות, בעיקר בשטח האורבני, אנחנו שמים אותן בפריפריה. אנחנו לא נוציא אותן – נשמור אותן שם, שהתגובה שלהן תהיה הרבה יותר קצרה. מעבר לתגבור של הכבאים, נקים גם מערך של מתנדבים שיאיישו את המקומות האלה. אנחנו ניתן פריסה הרבה יותר רחבה בפריפריה כדי לענות על הצרכים, ואני מקווה שגם זמן התגובה יהיה מצומצם יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת אזולאי. לא אנחנו תיאמנו עם ערוץ הטלוויזיה בתוכנית "המקור" ולא הם תיאמו אתנו, אבל תראה איך שזה הולך. <דוד אזולאי (ש"ס):> גם אתי לא תיאמו, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלות האלה נשאלות. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, אני באמת חייב לציין את השר לביטחון פנים ואת כל מערכת שירותי הכבאות. בשנה האחרונה נעשו דברים גדולים, ונרכש ציוד במיליונים. אני אומר לכם, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אם הפעולות הללו היו נעשות לפני פרוץ השרפה בכרמל, יכול להיות שלא היינו מגיעים לאסון. מה לעשות, לצערי הרב במשך שנים ייבשו את שירותי הכבאות, והגיעו לאן? כולנו יודעים לאן הגיעו. אין ספק שבשנה האחרונה נעשתה מהפכה בשירותי הכבאות, ואני לא מקל ראש בדברים האלה. יחד עם זאת, אדוני, שמעתי את הבשורה לגבי החוק. אני חייב להגיד לך, ואתה בוודאי יודע שאני הגשתי הצעת חוק פרטית, שכל הבית הזה תמך בה לפני שנה, מייד אחרי פרוץ השרפה, למחרת פרוץ השרפה. כולם תמכו ללא יוצא מן הכלל, קואליציה כאופוזיציה, כי כולם הבינו את המשמעות של העניין. התחייבתי לממשלה שאני לא אקדם ללא תיאום עם הממשלה. אדוני השר, אתה יודע? אנחנו כבר שנה פלוס אחרי זה, והתבקשתי לא לקדם חקיקה. עד מתי? עד שחס וחלילה יקרה עוד אסון? זה לא שאני מבקש שתהיה חקיקה שלי, אלא אני פשוט רוצה שהדברים שאדוני עושה יעוגנו בחקיקה. אני מקבל את מה שאמרת כרגע, שאכן יש לך "דד-ליין" עד ליום ראשון הבא להביא חקיקה ממשלתית. בהחלט אני רוצה לברך על כך, ואני מקווה שאכן כך יהיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, שאלה נוספת. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת ברכה גם הוא ביקש, אבל הואיל וחבר הכנסת חנין הוא ממפלגתו, הוא לא יוכל לשאול. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אכן, שירותי הכבאות בישראל עברו דיאטה רצחנית לאורך השנים, כחלק מאותה אידיאולוגיה של מלחמה בשירות הציבורי, אותו "איש שמן", שעוד כשר האוצר מר בנימין נתניהו שם אותו כמטרה בפני המערכת, לצמצם אותו, לפגוע בו ולגרום לו לרזות. הנטל שמונח עליך, אדוני השר, הוא מאוד מאוד כבד, והאחריות היא מאוד כבדה. אני יודע שניגשת לנושא הזה בהרבה מאוד אחריות ובהרבה מאוד אמונה. אני חושב שהנטל הזה לא צריך להיות מונח רק על המשרד לביטחון פנים. אני חושב שמי שצריך להתגייס לכאן זה קודם כול משרד האוצר, כדי לתת את המשאבים האמיתיים הנדרשים. שמעתי בדאגה רבה מאוד את דברי נציב הכבאות הארצי. אני מניח שאני יודע מי הם אותם 2 מיליון אנשים שלא מקבלים כיסוי מתאים בשירותי הכבאות. לפי תחושתי, מתוך הסתובבות בשטח, אני חושב שמדובר בוודאי ביישובים בפריפריה, בגליל ובנגב – יישובים ערביים ולא רק ערביים. אני חושש שכאשר על שירותי הכבאות מוטלים לא רק תפקידים של מניעת שרפות, אלא של חילוץ אנשים בכל מיני מצבי מצוקה וכל מיני תקריות ואסונות, אנחנו נמצאים במצב שבו אנשים חס וחלילה עוד ישלמו בחייהם על הדבר הזה. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש – אני בוודאי בעד הסדרת תחום הכבאות בחקיקה, אבל עובדי הכבאות הם עובדים, וצריך להכיר בהם כעובדים, צריך לתת להם זכויות של עובדים. לא עובדי הכבאות הם האויבים של שירותי הכבאות. ולכן – אני לגמרי מבין גם את חששם של הכבאים, גם את עמדתה של ההסתדרות בעניין, ואני קורא לך, אדוני השר, לקדם את החקיקה כך שתבטיח את זכויות העובדים, תבטיח את מעמד העובדים, תבטיח מקום לעובדים, כי בלי כבאים לא יהיו שירותי כיבוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, יש חשיבות רבה לפריסה של שירותי הכבאות. המהירות שבה ניתן השירות היא מאוד חשובה וקריטית – המהירות בין ההגעה של הכבאית לכיבוי השרפה לקצב ההתפשטות של האש בשדה הקוצים או ביערות הכרמל. בהרבה יישובים אין שירותי כבאות נגישים או זמינים בצורה סבירה – אם באזור סח'נין–עראבה ואם בנגב. בכל המרחב של היישובים הערביים בנגב יש תחנת משטרה שנקראת "משטרת העיירות", שאמורה להעניק שירות לכלל היישובים – שם אין כבאית, אין שירותי כיבוי אש, ולכן אם יש שרפה וזקוקים לשירות, צריכים לצאת מבאר-שבע, ועד שמגיעים אז יש להם רק להצטער על המוגמר. צריך למפות את השטח ולעשות פריסה מחדש כדי לתת מענה לפי הצורך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת טלב אלסאנע, זה בדיוק מה שאמרתי בסיום דברי; ביום ראשון אנחנו מציגים את התוכנית למנכ"ל, ואחרי זה אלי – זה לחזק את הפריפריה, אמרתי. היום התחנות לא מספקות – 103 תחנות זה לא מספיק, אנחנו צריכים להגדיל, ובדגש על הפריפריה, כדי שהתגובה – במקום שתהיה מעל 14 דקות אני רוצה לצמצם את זה לשמונה ולארבע, עד כמה שזה אפשרי, תלוי במקומות. עיירות כן, עיירות לא – אני לא יודע. השילוב שאני רואה ואני אמרתי את זה גם מעל הדוכן – אני רואה את הקומפלקס של כוחות ההצלה ת"פ המשרד שלי, יושב בתחנת משטרה, יש לו הכב"א לידו, יש לו מד"א לידו, את ההזנקה – כמו 911 שמוכר לכם כשאתם מסתובבים בארצות-הברית או במקומות אחרים. זה כיוון ההפעלה הנכון. לגבי כב"א – זה כבר מתחיל להיכנס. תחנות חדשות – אנחנו בונים כבר תחנת משטרה, כב"א לידה. לגבי מד"א אני במשא-ומתן מתקדם מאוד עם סגן השר ליצמן – לא בתחום הרפואי אלא בתחום ההזנקה של הטיפול והמהירות שהם יצאו – כוחות ההצלה יוצאים. ובסוף, זאת השאיפה שלי: לעשות טלפון אחד – מתקשרים, מקבלים ומנווטים את הכוחות החוצה. זו התוכנית שאנחנו בונים כרגע במשרד. אבל חיזוק הפריפריה, זה נכון לעשות, וזו בדיוק תוכנית העבודה שאני כרגע מטפל בה. הדבר השני, חבר הכנסת חנין, לגבי מה שנעשה. כרגע, חבר הכנסת דב חנין, אין בעיה תקציבית – אני אומר את זה ביושר ובצורה ברורה. אם תהיה בעיה תקציבית שלא ייתנו ואני לא אקבל, אני קודם כול אדרוש את זה מראש הממשלה ומשר האוצר, ואם יהיו דברים שלא אקבל, אני אעלה את זה בכנסת. אני אומר, כרגע אנחנו באמת מתקדמים בהתאם לתוכנית. קיבלתי את המנדט לשנתיים להכין את הארגון הזה ולייצב אותו. שנה חלפה, השנה היא שנה קריטית, אני אייצב את זה. לגבי הזכויות של העובדים – גם לך אני אומר, וגם לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שדיברה לא פעם בתחום הזה. אמרתי וחזרתי ואמרתי גם בפגישה עם ההסתדרות רק לפני שבוע כשישבתי אתם – לא ייפגע שום לוחם אש; לא ייפגע – לא בשכרו, לא בתנאי העסקתו. הדברים האלה ברורים, חדים. ניסו לפגוע באנשי המינהלה, אמרתי: גם הם לא ייפגעו. מה כן? אנחנו צריכים לסכם את הנושא של שביתה – כן, לא – אנחנו עדיין נמצאים בוויכוחים אמיתיים במקרה חירום והפסקה של קורסים, והדברים האלה נמצאים כרגע בדיון. מחר יש דיון נוסף עם ההסתדרות, אני מקווה שנגיע להסכמות. חבר הכנסת דוד אזולאי, אני אומר בצורה ברורה – אני מביא את הצעת החוק של הממשלה ביום ראשון; לא הקרוב, אחריו. אם ינסו לטרפד לי את זה – אמרתי את זה, זה כבר יותר מדי זמן אחרי תזכיר החוק – אני אקדם בברכה את הצעת החוק שלך, ואני אתמוך בה. אני אומר את זה כי אני חייב לקדם את הצעת החוק, כי צריכים להבריא את הארגון הזה. אני אומר את זה – אני מקווה שהממשלתית בסוף תעבור, ואם יערימו קשיים ואני אצטרך את העזרה שלך, אני לא אתבייש להגיד לך שתקדם את זה ואני אתמוך בה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת חנין, אנחנו רק צריכים להיות זהירים – האוצר מסיים את תפקידו עם אישור תקציב המדינה. האוצר זה כתובת טובה – אני יודע למה אתה מתכוון – זה כתובת טובה מאוד, אבל הדרישה לדבר כזה צריכה לבוא לממשלה, ולא – כי פה קובעים את סדר העדיפויות. אני – לא שאני עדין עם האוצר; צריכים להיות קפדנים, אבל גם להיות מדויקים. האוצר מסיים את תפקידו עם אישור תקציב המדינה על-ידי הכנסת. הכנסת יכולה לדחות, יש לזה גם משמעות כאשר היא דוחה, כי הולכים לבחירות, אבל הדברים האלה צריכים להיות ברורים, כי לפעמים אנחנו מקלים יותר מדי על עצמנו כאשר אנחנו אומרים: האוצר ייתן אחרי התקציב, עכשיו פרשה חדשה, ואתה יודע זאת היטב. תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר ארדן לעלות ולבוא לבמה להשיב על שאלות בנושא שהממשלה מתבקשת לענות עליו, ראש הממשלה, וכבוד השר ישיב בשמו. השאילתא הראשונה היא בנושא: העברת ארכיון המדינה לקבלן פרטי, שאלתו של חבר הכנסת איתן כבל ושאלתן של חברות הכנסת שלי יחימוביץ ומרינה סולודקין. אנחנו איחדנו את כל השאלות. אתה תדבר, השר ישיב, וכל אחת תקבל את רשות הדיבור. בבקשה. <386. העברת ארכיון המדינה לקבלן פרטי> <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, פורסם בכלי התקשורת כי ארכיון המדינה עתיד לעבור לאחריות קבלן פרטי. רצוני לשאול: 1. מדוע התקבלה ההחלטה? 2. האם נמצא הסדר לעובדים המפוטרים? אחר כך תהיה לי גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, בוודאי. בבקשה, כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> להשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז קודם כול, אני חושב שהשאילתא חשובה. היא חשובה, קודם כול, כיוון שכאשר נתקבלה ההחלטה, חבר הכנסת כבל היה שר בממשלה שקיבלה את ההחלטה, אז היום אני אוכל להסביר לו מה היו השיקולים אז, כשהממשלה שלו קיבלה את ההחלטה הזאת, בשנת 2006. בשנת 2006 התקבלה החלטת הממשלה שקבעה שמחסני ארכיון המדינה יועברו לערד, ושאר יחידות הארכיון ועובדיו יישארו בירושלים. הבחירה בערד נולדה גם על-ידי השר לפיתוח הנגב, בשעתו, נשיא המדינה דהיום, שמעון פרס, שביקש לחזק את הפריפריה ואת הנגב. מטרת ההחלטה היתה להקים מתקן לקליטת חומר היסטורי ומתקן לקליטת חומר זמני, בניגוד לנהוג כיום; כיום, החומר הזמני, שאיננו נשמר לצמיתות, מועבר על-ידי משרדי הממשלה למגנזות פרטיות המנוהלות על-ידי אנשים פרטיים. זה קורה היום. מדובר בכמיליון מכלים שבהם חומר של משרדי הממשלה שבעבור שמירתם במגנזות הפרטיות המדינה משלמת עשרות מיליוני שקלים, וכל זאת ללא כל פיקוח על המגנזות ובלי שהן נדרשות לעמוד בתקנים מקצועיים בנושא. כדאי לזכור שבשנה שעברה אפילו פרצה שרפה באחת מאותן מגנזות, ונשרפו בה עשרות אלפי מכלים של מוסדות המדינה ומשרדיה. מאחר שאין פיקוח של המדינה על שמירת חומר זה נוצר מצב שאין מוטיבציה לבער חומר, אלא רק לשמור חומר, וכך דמי השמירה רק עולים עוד ועוד משנה לשנה. עד כה לא בנתה מדינת ישראל מעולם מתקן לשמירת החומר ההיסטורי שלה, אף ששמירת החומר הזה קבועה ומחויבת מכוח חוק הארכיונים שנחקק בשנת 1955. מדינת ישראל מאחסנת את החומר ההיסטורי שלה במחסנים שנשכרים מאנשים פרטיים. עלות השכירות – יותר מ-10 מיליון שקלים בשנה. המוטיבציה לבנות מבנה ראוי לשמירת החומר ההיסטורי של מדינת ישראל נולדה בשל סתימת המחסנים הקיימים ואי-יכולת ארכיון המדינה לקלוט חומר היסטורי נוסף. בשל מצב זה, כפי שתיארתי, החלו משרדי הממשלה להעביר גם את החומר ההיסטורי למגנזות פרטיות, ולשלם כסף נוסף גם בעבור שמירתו שם. חומר היסטורי מצריך שמירה קפדנית בתנאים קבועים של טמפרטורה ולחות, אריזה לא חומצית, אבטחה במקרה של חומר שמור וכדומה, וכל אלו לא ניתנים היום במגנזות הפרטיות. לראשונה החליטה המדינה לבנות מתקן לשמירת חומר ארכיוני היסטורי וזמני שייבנה בהתאם לתקנים מקצועיים ויאפשר רישום של כל החומר, שימור ושיקום חומר פגום, שמירה מתאימה לחומר אודיו-ויזואלי, הקפדה על עמידה בנושאים של שמירה, ביעור ועוד. המדינה בחרה בשיטת ה-BOT, שלפיה זכיין פרטי יבנה את המתקנים ויתפעל אותם במשך 15 שנה, בהתאם לדרישות מפורטות ביותר של תפוקות. בתום התקופה יעביר הזכיין את המתקנים לניהול המדינה. במשך כל הזמן הזה תפקח מחלקת בקרה של עובדי מדינה על העבודה. מתקן BOT הינו בבעלות המדינה למן ההתחלה ולעולם ועד ורק מתופעל בעבורה באמצעות זכיין פרטי. כלומר, אין מדובר בהפרטה. בידי הממשלה נשארת הבעלות, וכן כל אמצעי הפיקוח והבקרה. בידי המדינה שמורה כל התקופה זכות להפסיק את ההתקשרות במקרה של הפרת ההסכם. באשר לשאלה בעניין העובדים: מספר קטן של עובדים ינויד מארכיון המדינה לעבודה אחרת בשירות הציבורי מבלי שייפגעו ביטחונם התעסוקתי של העובדים, תנאיהם ושכרם. עובדי הזכיין שיפעלו במתקן ב-15 השנה לאחר הקמתו ייבחרו בהתאם לתיאורי תפקיד מדויקים שבונה ארכיון המדינה בימים אלה ובהתאם להכשרה שיעברו בארכיון המדינה לפני הפעלת המתקן. הפעלת המתקנים בערד צפויה להתחיל בעוד כחמש שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כבל, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ולאחריה – חברת הכנסת סולודקין. אני אתן לעוד שניים, גם לחבר הכנסת אלדד וגם לחבר הכנסת חנין. <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, אני מודה לך על שאתה מזכיר לי את חטאי. אני יכול יום שלם לעשות כאן רשימה ארוכה של דברים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם היית חוזר בתשובה לא הייתי מזכיר לך, כי חוזר בתשובה לא מזכירים לו את חטאיו. מכיוון שאתה לא, אז אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, אנשים לא יודעים ש"מודה ועוזב ירוחם" – הם לא יודעים מה הוא עוזב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי במשפט שלפני "מודה ועוזב ירוחם", כתוב: "המחזיק שרץ בידו", ומודה ועוזב – עוזב את השרץ. אבל פה, חלילה, להבדיל אלף אלפי הבדלות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ולא הזכרת שמדובר בשר שהתפטר מאותה ממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא התפטר מאותה ממשלה אחרי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קודם כול, אם תשאלי אותו הוא יספר לך שאני פרגנתי לו עשרות פעמים על זה שהוא בין הבודדים – – – <איתן כבל (העבודה):> אבל זה אף פעם לא הספיק לי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – בין הבודדים שוויתר – – – <איתן כבל (העבודה):> נכון, זה הדדי, דרך אגב. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, בבקשה, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, ברשותך, אני רוצה לומר כך: קודם כול, זה טוב שמדינה מודה שעד עכשיו היא התנהלה בצורה בלתי הולמת בניהול ארכיון מדינת ישראל והדברים שהועברו לגנזכי המדינה. אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח על העניין אם נכון להעביר את זה ל-BOT או לא. אני רוצה לומר לך רק את הדבר הבא, לפרוטוקול, כבר עכשיו אני אומר זה לכולנו: איך אנחנו נמצא את העובדים האלה, שמנוידים, איך אלה שכנראה יהיו בשיטת ה-BOT הבאה ימצאו את עצמם עובדים בתנאים-לא-תנאים. זאת אומרת, בסופו של עניין, אדוני השר, אותי מעניין פחות גנזך המדינה – והוא חשוב בפני עצמו, אני לא רוצה חס וחלילה לזלזל – אלא לומר לך, אותם אנשים שנמצאים שם – אני בטוח שגם לך – הייתי מצפה שתיאמר כאן אמירה ברורה, חד-משמעית, התחייבות לפרוטוקול של משרד ראש הממשלה, שלא רק ששערה לא תיפול מראשם אלא המעבר אולי ייטיב אתם, כי בדרך כלל זה צריך להיות, כי זה אמור להיות טוב יותר, לא רע, כמו שהממשלה התנהלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני השר, אתה פתחת באמירה פוליטית ואני אתייחס גם אליה. אין ספק שמפלגת העבודה היתה שותפה להפרטות. זה חטא גדול, והיא גם שילמה על כך מחיר פוליטי כבד, ובצדק. אבל אתה ידעת היטב להתנגד להפרטות בממשלות כשאתה היית חבר הקואליציה, כמו למשל הפרטת הכלא. התנגדת, וזו היתה ממשלת ליכוד שקיבלה את ההחלטה הזאת. לכן אני מציעה דווקא להיפרד מההקשרים המפלגתיים ולעצור את הפרטת המדינה. היום, למשל, בוועדת הכספים דנו בהקמת 22 מרכזי תעסוקה בידי ה"ג'וינט", בכלל – במימון ממשלתי, שלא יהיו אי-הבנות: הממשלה נותנת את הכסף וה"ג'וינט" מפעיל. כאילו ה"ג'וינט" יודע למצוא עבודה יותר טוב משירות התעסוקה. לכן, אנחנו באמת בתהליך תמידי של הפרטה, ואני מצפה ממך, בוודאי כמו שאני מצפה מעצמי, לעמוד ולהתנגד לתהליכים האלה, גם אם הם נעשו בממשלה כזאת או אחרת. לגופו של עניין, להפרטות יש כמה נזקים, בין היתר הפקרת מה ששייך למדינה והתנערות הממשלה מאחריות לדברים שהם כל כך בסיסיים, כמו ההיסטוריה של עצמה. בהיבט הזה התשובה שנתת היתה מספקת למדי במישור הענייני. התשובה שנתת לגבי העובדים היא בלתי מספקת, כפי שאמר חברי חבר הכנסת איתן כבל. מדובר באמת – לפי הסברך – במתקן שיהיה בבעלות המדינה ובפיקוח של המדינה, אבל עובדיו לעולם, לעולם, יישארו עובדי קבלן ב-22.40 שקלים לשעה. מדינה שמבקשת לשמר את ההיסטוריה שלה לא יכולה לעשות את זה באמצעות עבדים מנוצלים, והיא צריכה לעשות את זה באמצעות עובדי מדינה, שיש להם גם אתוס של עובדי מדינה, ויש להם מטען מקצועי וערכי שמתמשך על פני שנים, והם לא סחורה שעוברת לסוחר ומתחלפת מדי פעם. אני אשמח לקבל התייחסות לזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני בעד ההפרטות כשהן חשובות לשוק החופשי, אבל יש עניינים ויש דברים שלא מפריטים. כאן, מה זה גנזך המדינה? זה הזיכרון של המדינה. מי ישמור על הזיכרון הזה, מה חשוב ומה לא חשוב? רק המדינה יכולה לשמור. לכן בגלל זה אני מאוד מאוד מתנגדת לרעיון, ואומרת גם שאם היום זה גנזך המדינה, מחר זה הכותל המערבי ומחרתיים זה הר-הרצל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. הואיל ואלה היו השלושה, שתי שאלות נוספות – לחבר הכנסת אלדד ולחבר הכנסת חנין. כבוד השר ישיב על כל ההערות והשאלות יחד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יזכור, הוא זוכר. לא ראית שהוא זכר? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> הציניקנים והמיואשים טוענים שהדבר היחידי שעוד אפשר לשנות במדינת ישראל זה את ההיסטוריה. האם הניסיון הזה להפריט את ההיסטוריה שלנו לא עלול להיות בעל משמעויות חמורות? אני בטוח שכולנו יודעים שבגנזך הזה יש גם סודות מדינה שמורים. ובהמשך למה שאמרה חברת הכנסת יחימוביץ, אדם ששומר על סודות המדינה החשובים הללו תמורת 22.40 שקלים לשעה – האם אנחנו לא שמים את סודות המדינה החשובים, מעבר לזיכרון הקולקטיבי שלנו, בידיים של אנשים שמשתכרים את השכר הנמוך ביותר במשק? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על כך שאפשרת עוד שאלות, כיוון שהנושא הזה הוא באמת נושא בעל משמעות עקרונית מאוד גדולה. אדוני השר, אני רוצה להתייחס לדברים שהבאת בשם ראש הממשלה ולטענה ש-BOT זו בעלות מדינה ואין בכך הפרטה. אני חולק על הטענה הזאת מכול וכול. אנחנו מכירים בספרות דיון ער ורציני על השאלה של היחס בין הבעלות המופשטת לבין הבעלות הריאלית. הבעלות הריאלית חשובה לא פחות מהבעלות המופשטת, וכאשר מי שמנהל את המקום בפועל נותן את ההנחיות, נותן את ההוראות, שולט בפועל במקום, הוא הבעלים הריאלי – אין הרבה משמעות לבעלות המופשטת. אני רוצה, אדוני השר, לומר לך שבאותו אופן אפשר היה לבוא ולומר – נמצאת אתנו חברת הכנסת מרינה סולודקין – שבברית-המועצות הרכוש היה רכוש העם. הוא לא היה רכוש העם. ברמה האבסטרקטית הוא היה שייך למדינה; ברמה הריאלית הוא נוהל על-ידי שכבה ביורוקרטית, וההבחנה הזאת מאוד חשובה. לכן אני לא מקבל את התשובה של לשכת ראש הממשלה בעניין מה זה BOT. BOT זה סוג של הפרטה. לעניין ארכיון המדינה: אני חושב שכאן אנחנו עושים הפרטה בדיוק מהסוג שבית-המשפט העליון פסל בהפרטת בתי-הסוהר. אנחנו מדברים על משהו שהוא חלק מהמערכת הגרעינית של המדינה. דיבר חבר הכנסת אלדד על סודות מדינה, דיברה חברת הכנסת סולודקין על הזיכרון, ההיסטוריה, הסמלים. אמרה חברת הכנסת סולודקין שמחר יפריטו את הכותל. זה לא מחר, זה כבר קורה. כבר מפריטים את הכותל בצורה כזאת או אחרת, לעמותת אלע"ד, שמנהלת אותו בפועל. יש פה תהליך רוחבי מאוד מדאיג ומאוד מסוכן של התפרקות המדינה גם מהנכסים הגרעיניים שלה, וכמובן – כפי שאמרה, ובצדק, חברת הכנסת יחימוביץ – מי שמשלם את המחיר הישיר זה אותם עובדים, שיישארו רק עובדי קבלן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר ישיב על כל ההערות כולן יחד. רובן כוונו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ינסה להשיב. טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנראה לא משנה מה אני אומר ואיזה עובדות אני אתאר, יש כאלה שהטענות שלהם חייבות להישמע בשם – לכאורה – פערי האידיאולוגיה או הפערים בתפיסות העולם הכלכליות, אז אין לי אלא – ברוב הדברים – לחזור ולהדגיש אולי, חזור והדגש, את הדברים שאמרתי קודם. ראשית, ההחלטה על העברת מחסני גנזך המדינה היא החלטה שנתקבלה לא על-ידי הממשלה הנוכחית אלא החלטה שנתקבלה לפני יותר מחמש שנים, בשנת 2006, בעת ממשלת קדימה והעבודה. אנחנו מיישמים אותה. יש גם החלטות שקיבלו ממשלות קודמות, אדוני היושב-ראש, שהן החלטות ראויות, וזאת אחת מההחלטות האלה, כיוון – ואין לי כוונה להיכנס לדיון פילוסופי עם ידידי חבר הכנסת דב חנין על מהי אחזקה ריאלית. אבל לצורך העניין, אם נאמץ את התפיסה שלך עד הסוף, אז גם כאשר המשרד להגנת הסביבה רוצה לבנות לעצמו מבנה שלוקח לבנות אותו כמה שנים, אם הבנאים הם לא עובדי המדינה, והם לא באים מהאתוס של בניית הארץ וההתיישבות בה, שחל כמובן באופן גורף, אליבא דחברת הכנסת יחימוביץ, רק על עובדי המדינה, ולא על עובדים של חברות אחרות, גם אז מדובר בהפרטה. ולמעשה בצורה הזאת שירות המדינה, שאני בהחלט שותף לדאגתכם שהוא לא צריך להיות רזה מדי, ובהחלט, בכמה תחומים חברתיים או בתחומים של אכיפה הוא עבר תהליכי הפרטה שגם אני התנגדתי ועדיין מתנגד להם – אני לא חושב שצריך לקחת את זה למקומות, להרחיק לכת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת גלאון, אין מדברים עם היציע. תודה רבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא חושב שכאשר מדובר בהקמת ארכיון שבו יישמר חומר – ויהא חשוב ככל שיהיה, ברגע שיש עליו פיקוח של עובדי ארכיון המדינה, שהם עובדי המדינה – וכפי שפרופסור טרכטנברג הסביר באריכות, ואני שותף לחלוטין לתפיסתו, יש הבדל עצום בין הפרטה שמעבירה הכול, למעשה, לשוק הפרטי, ובין מיקור חוץ, שבו יש ביצוע של פעולות מסוימות, אבל המדינה שומרת בידיה את יכולת הפיקוח, את היכולת גם לבטל מיידית את ההסכם אם הסטנדרטים של השמירה, לענייננו, של אותו חומר ארכיוני חשוב מאוד מאוד – ואין מחלוקת על חשיבותו – אז במקרה הזה אני מאוד מצטער, אני לא רואה בכך הפרטה, אלא להיפך, תיקון ושיפור של המצב הקיים. המצב הקיים היום הוא שבגלל סתימה – היקף החומר, אולי בהקשר של המשרד להגנת הסביבה אני מצפה דווקא מחברי הכנסת לבקר ולפקח על משרדי הממשלה, למה הם לא מצמצמים את כמויות החומר הכתוב. אנחנו נאבקים על כך מול משרדי הממשלה, מול מערכת המשפט, מול הרבה מערכות שמשתמשות שלא לצורך במסמכים מיותרים – אולי שם זאת הנקודה החשובה יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, היום יש ויכוח על תולדות בית שני והמרד הגדול, וכל פיסת נייר שנשתמרה, אם אצל היוונים ואם אצל הרומים ואם אצל היהודים – – – <קריאה:> יוספוס. <היו"ר ראובן ריבלין:> יוספוס, כן. יש היום ספר חדש, "הבוגד בירושלים", של סופר אנגלי, ושם יש לך כל כך הרבה מסמכים, כי ויכוחים על עצם המסמכים – היום תשים אותם על המסך ולך תדע מי עשה מה. אני מצטרף לשאלתו של אלדד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה שייעלבו ממני אנשים שמתקשים לפעמים להסתגל לשינויים טכנולוגיים. נגיד, ראש הממשלה ידוע שהוא קצת לא מסתגל לשינויים טכנולוגיים, קשה לסמס לו למשל, או יושבת-ראש האופוזיציה, שבטוחה שקוראים לזה סְמָסים למשל, אבל בהקשר של היוונים והרומים, יכול להיות שאם אז היה אפשר לשמור חומר במחשב, וגם לגבות אותו, אני לא בטוח שזה היה נשמר פחות טוב מאשר ניירת, עד כמה שאני מאוד מעריך את הקלאסיקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> היתה שאלה על מלה שכתב ביאליק, והלכו לכתב-היד כדי לבדוק ב"המתמיד" אם הוא אמר כך או אמר כך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ללא ספק, אדוני, אבל כאשר אוכלוסיית העולם מונה 7 מיליארד, וממשיכה לגדול, אם כולנו נמשיך להשתמש בניירת לא יישארו עצים לעתיד העולם, ולא נתווכח עכשיו על העניין הזה. אז כדור-הארץ עוד היה מסוגל להתמודד עם כמות החומר הכתוב – המספר הזעום שבני-האדם צרכו. בכל אופן, לסיכום, לא מדובר בהפרטה, מדובר בתהליך שנועד לשפר את המצב הקיים, שבו משרדי הממשלה ממילא כבר מעבירים את זה למגנזות פרטיות, משלמים הרבה מאוד כסף מבוזבז בכל מיני מקומות פרטיים ברחבי הארץ. הרעיון הוא לרכז את זה במקום אחד, בנגב, בערד, שיספק גם שם מקומות עבודה – גם כאן אני לא מקבל שבאופן אוטומטי זה אומר שכל עובד יעבוד בשכר מינימום. אין שום קביעה כזאת, אלא להיפך, וכפי שאמרתי לגבי העובדים – ופה אני לא יכול לתת התחייבות גורפת – אני אמרתי שמספר קטן של עובדים בגנזך המדינה ינויד מארכיון המדינה לעבודה אחרת בשירות הציבורי, שעל-פי הכללים ודיני העבודה זה יקרה בלי שייפגעו מכך ביטחונם התעסוקתי, או תנאיהם או שכרם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר על שאלה זו. רבותי, אתם מנהלים ישיבת ממשלה זוטא, של הישיבה הקודמת. פשוט השר עונה כאן. <אריה ביבי (קדימה):> זו הממשלה הבאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי, לעת עתה. כל אחד צריך להיות אחראי לגורלו. חברי הכנסת, אני באמת מבקש, אנחנו רוצים לקיים את הישיבה. חברת הכנסת אדטו תשאל את השר ארדן, אשר נשאר על הבמה כדי להשיב על השאילתא שנושאה הוא: מפעל ההתפלה של שבי-ציון. בבקשה, גברתי. <רחל אדטו (קדימה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השאלה היא בהמשך לשאילתא משבוע שעבר, שבה נשאל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ, לא מדברים עם היציע. <אורית זוארץ (קדימה):> בשפת הסימנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם לא בשפת הסימנים, מכבודך. אני לא מדבר – היציע, אין לי טענות אליו. לא מדברים עם היציע. כל אחד מכם שרוצה להיות ביציע יכול בקלות. מגישים לי מכתב התפטרות; בתוך 48 שעות בא אחר במקומו והוא יכול לשבת ביציע. <אורית זוארץ (קדימה):> הרי את מפוטרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, יקירה. בבקשה. <383. מפעל ההתפלה שבי-ציון> <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, השאלה היא בנושא מתקן ההתפלה בשבי-ציון, בהמשך לשאילתא משבוע שעבר. והשאלה היא: בניגוד להחלטת הממשלה בדבר קידום פיתוח בר-קיימא, מוקם בהליך מואץ בשבי-ציון מתקן התפלה ותחנת כוח צמודה לו, במרחק 450 מטרים מבתי תושבים, ובלי שנבחנו ההשפעות על הסביבה והבריאות. ברצוני לשאול: 1. מה היא עמדת השר? 2. מה ייעשה בעניין? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תוכלי לחזור ולשאול. כבוד השר ישיב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה לחברת הכנסת אדטו. אכן מדובר בשאילתא בנושא חשוב, שמעורר עניין ציבורי, וראוי שעמדות הממשלה יתחדדו מול הציבור בנושא הזה. בראשית הדברים אני מבקש להדגיש שהחלטת הממשלה שהזכירה חברת הכנסת אדטו בדבר פיתוח בר-קיימא – זאת החלטה עוד משנת 2003 – קבעה כי מדיניות הממשלה תתבסס על עקרונות של התנהלות פיתוח בר-קיימא, המשלבים כלכלה דינמית, שימוש מושכל במשאבי הטבע, הגנה על מערכות אקולוגיות וכו'. לפיכך, גם המשרד להגנת הסביבה – אנחנו לא רואים ניגוד בין החלטת הממשלה הזאת לבין, באופן עקרוני, הקמה של מתקני התפלה, כי הרי כולנו יודעים שזה לא שהמדינה ששה ושמחה להקים מתקני התפלה – בעלויות אדירות, אלא שבשל חטאינו בעבר גלינו מארצנו, והיום יש פחות גשם, ובלית ברירה, כדי לספק את צורכי משק המים, אנחנו נאלצים להקים מתקני התפלה, כי אם לא נקים ניאלץ לשאוב מהבארות עד המלחתן ועד לסגירתן. צודקת חברת הכנסת אדטו, שכאשר מקימים מתקן התפלה – שבוודאי יש לו השלכות סביבתיות ניכרות, בין שמדובר בצריכת אנרגיה מוגברת ובין שמדובר בהזרמה של התמלחת חזרה אל הים. הרי התפלה – אנחנו שוכחים, כי אנחנו נוטים להתייחס אליה כאל פתרון קסם – זה בעצם לקחת מים מהים התיכון, לטהר ולנקות אותם ולהחזיר את כל התמלחת, או בעברית פחות צחה "ג'יפה", חזרה לים התיכון; בהחלט יש לכך השפעות ניכרות על הסביבה. כשעושים את כל הפעילות הזאת, שהיא גם עלולה להרעיש וגם לייצר זיהום אוויר וזיהום מי ים, רצוי לעשות את זה לאחר בחינת כל החלופות האפשריות. במקרה הזה עמדת המשרד שלי ועמדתי היא, אני חושב, דומה לעמדתה של השואלת, והיא שלטעמנו עדיין לא נבחנו כל החלופות האפשריות. על פניו – אבל אני לא מתחייב, כי בסופו של דבר הקביעה הסופית היא קביעה של מוסדות התכנון, ואנחנו רק חברים במוסד התכנון – על פניו, שבי-ציון זו לא החלופה המיטבית. אבל זו לא קביעה סופית, חברת הכנסת אדטו, ואנחנו בהחלט הבענו את תמיכתנו בפני מנהלת מינהל התכנון בינת שוורץ שיש לבחון עוד חלופות. בהחלט יש עוד חלופות אפשריות שראוי לבחון אותן, בין שזה אזור התעשייה בעכו, בין שזה אזורים אחרים. שוב, אני לא בא לקבוע כאן, כי אין לי סמכות להחליף את קביעת מוסדות התכנון, וכולנו יודעים שבכל מה שקשור למתקני תשתית, ולא משנה אם מדובר במתקני התפלה או במתקנים לקליטת גז, יש תופעה ידועה עולמית שנקראת NIMBY – Not In My Back Yard; אף אחד לא רוצה את זה באזור שלו. אבל כיוון שהממשלה בסוף צריכה לספק מים ואנרגיה לתושביה, ההכרעה חייבת להתקבל, ובלוח זמנים שגם יאפשר את אספקת אותם חומרי גלם בסיסיים. ולכן, אני מודיע שתתקיים בחינה מחודשת, על-פי ההחלטה של מינהל התכנון, ואין קביעה סופית שזה ייבנה בשבי-ציון. <היו"ר ראובן ריבלין:> כולם היו אומרים: כן, אבל לא בבית-ספרי. <רחל אדטו (קדימה):> אני מאוד מודה לשר על התשובה הזאת. היא תשובה קצת שונה מהתשובה ששמענו בשבוע שעבר משר התשתיות, שלא דיבר ברוח הזאת, ואני בהחלט מאוד מודה על התשובה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן אפשרנו לך לשאול את השאלה פעם נוספת. <רחל אדטו (קדימה):> נכון. התשובה הזאת בהחלט משנה. אדוני השר, הייתי ביום חמישי בשבי-ציון, והלכתי לראות את המקום. הוא כל כך לא ראוי, שאי-אפשר לתאר כמה המקום לא ראוי, ביישוב כל כך פסטורלי, שיושב על שפת הים. והדבר היותר חמור הוא שמקימים מתקן התפלה, שאף אחד לא מתווכח על הצורך בו, אבל גם לא אומרים שליד מתקן ההתפלה הולכים להקים תחנת כוח שתספק את האנרגיה למתקן ההתפלה. כלומר, אנחנו מקימים את מתקן ההתפלה, וזה כאילו ירוק ולטובת אזרחי הגליל המערבי, אבל תחנת הכוח, שזה פועל יוצא, וזה הגורם המזהם כמעט העיקרי, תיבנה כבדרך אגב, בלי ליידע את התושבים, וזה התהליך המואץ הבעייתי. אדוני השר, זה מחזיר אותי לבעיה היותר-קשה: כיצד ייתכן שפרויקטים בסדרי-גודל כאלה נעשים ומאושרים בוועדות השונות בלי שאף אחד מבקש את תסקירי הסביבה ותסקירי השפעה על הבריאות? אנחנו חוזרים לאותה שאלה כל פעם שמתעורר דבר כזה, ואינני חושבת שאנחנו כל פעם צריכים בכנסת, בעזרתך – ואני בהחלט מודה שאתה כוח מניע חיובי שהולך אתנו בחשיבה – אבל זה לא סביר שיאשרו תוכניות בלי שאחת הדרישות האלמנטריות תהיה תסקירי סביבה והשפעה על הבריאות. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר, אתה עונה עוד? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אין לי מה להוסיף על דברי, מלבד העובדה שתוכניות שיש להן השפעה על הסביבה, גם החוק היום וגם החלטות של מוסדות תכנון מחייבות תסקירים כאלה. נכון – אולי אנצל את הבמה הזאת, אף שלא כל כך מותר לי לעשות את זה, אבל נכון שבמסגרת הרפורמה שנדונה היום בוועדת הפנים יש סימני שאלה מעוררי דאגה לגבי עתידם של התסקירים, או איפה יהיה ואיפה לא יהיה. אני מקווה שבדיונים על הרפורמה בתכנון חברי הכנסת יעמדו על כך שפרויקטים שיכולה להיות להם השפעה, בהחלט ניתן יהיה להמשיך ולדרוש לפני שמקבלים לגביהם החלטות, או על המיקום שלהם – שהיזם יזמין מגורם אובייקטיבי, על-פי הנחיות מוסדות התכנון, תסקירים שיבחנו את ההשפעה גם על הסביבה וגם על פגיעה אפשרית בבריאות הציבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני רוצה לשאול את השאלה הנוספת? בבקשה. רק עד שחנין מגיע, אני רוצה להזכיר ששבי-ציון, מבחינת איכות הסביבה בארץ-ישראל הקטנה, בשנות ה-50 – מי שהיה חי כאן, היתה לנו שחקנית הקולנוע הראשונה – אולי שפיר היתה הראשונה, אבל דליה לביא היא אחת – – – <רחל אדטו (קדימה):> יש אנשי אצ"ל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חוץ מאנשי אצ"ל, אני מדבר עכשיו על – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם היינו יודעים שיש אנשי אצ"ל, ישר היינו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – דליה לביא היתה שם דבר בשנות ה-50. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה קודם כול לברך על תשובתך, גם בעניין הנקודתי וגם בעניין הרוחבי של הסכנות האורבות להליך התכנוני ולתסקיר הסביבתי ברפורמה בתכנון ובבנייה. אני רק רוצה, אדוני השר, לומר שחשוב בהקשר הזה להזכיר שאנחנו במצוקת חופים קשה ואמיתית בישראל. אדוני השר הוביל את המאבק בנושא חוף בצת, לא כל כך רחוק משם. חוף-שבי ציון הוא חוף יפהפה, הוא חוף שלא צריך לייצר בו מפעל תעשייתי, ואני רוצה גם להזכיר שיש חלופות נהדרות, שמוסכמות על כולם. עיריית עכו, למשל, אומרת: תקימו את מתקן ההתפלה אצלנו. אני שואל את עצמי למה, כשכל הגורמים מסכימים שיש חלופה טובה, צריך דווקא להתעקש לקלקל חוף כל כך יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד מעט עכו ונהרייה ייפגשו בשבי-ציון, איך שלא יהיה. תודה רבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מסכים עם חבר הכנסת חנין. רק כידוע לך, כבר הוקם ועד פעולה מקומי בעכו נגד הקמת מתקן ההתפלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אני מאוד מודה לו. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת אברהם דואן> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, לפני כ-40 דקות, חסר דקות מעטות, נכנסה לתוקפה התפטרותו של חבר הכנסת אלי אפללו, הנוכח גם הוא כאן. <שלמה מולה (קדימה):> למה אם יש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, כרגע זה הזמן של חבר הכנסת המושבע החדש. אתה רוצה למשוך את תשומת הלב? אתה יודע, כל אחד בכנסת יש לו חסינות. אם אתה היית נותן לי את האפשרות לחייב כל אחד לשבת, לעת עתה אתה, אני ונחמן שי יושבים פה יחד עם כבל וברוורמן לאחרונה. בסדר גמור. אייכלר. רבותי, כל אחד לפי הרגשתו. על כל פנים, לפני 40 דקות – עכשיו בדיוק לפני 40 דקות – נכנסה לתוקפה – – – <רוני בר-און (קדימה):> אל תגיד את זה. אנחנו לא יכולים לשמוע את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קשה לך, חבר הכנסת בר-און. אתה יודע, אנחנו חיים גם ברגעים קשים. אבל מייד יש – דור דור ודורשיו ודור לדור יביע אומר, ואין מצב שבו הכנסת לא תהיה עם 120 חברי כנסת, ולכן, לפני 40 דקות היה חבר הכנסת דואן לחבר כנסת מן המניין בכנסת השמונה-עשרה של מדינת ישראל. אני מודה שעדיין לא הספקתי אפילו לדבר אתו, בגלל העומס שהיה בסדר-היום שלי. בוודאי אכיר אותו גם לאחר מכן, אבל עכשיו אני מבקש ומתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת אלי אפללו, שנכנסה לתוקפה היום בשעה 11:40, בא במקומו חבר הכנסת אברהם דואן מסיעת קדימה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, וסעיף 2 לחוק הכנסת, אני מזמין אותך, חבר הכנסת אברהם דואן, לעלות לדוכן. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אברהם דואן, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <אברהם דואן (קדימה):> מתחייב אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דואן יאמר כמה מלים. אין אפשרות להפריע לו, כי זה נאומו הראשון. <אברהם דואן (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, וידוי אישי, לפני שאני פותח בדברים: אתמול, משום מה, לא נרדמתי. לא נרדמתי מסיבה אחת פשוטה – ההתרגשות השתלטה עלי, מודה ומתוודה, מגודל האחריות שאני רואה בהשתתפות שלי בבית הזה. הבית הזה הוא חלום, מבחינתי, של התהוות, של משהו ציוני, גדול, שנפלה הזכות בקרב האנשים היושבים פה לקיים אותו. מבחינתי, זה חלום שמתגשם. יחד עם זאת, אני עובד סוציאלי במקצועי, והנאום הזה מוקדש לעובדים הסוציאליים. לא מזמן – ואני שמח שהשר כחלון פה – לא מזמן היתה השביתה הגדולה של העובדים הסוציאליים. נעשה הסכם, בשפה של החבר'ה, ששחט אותם. אילצו את אותם עובדים סוציאליים לעמוד בתנאי שכר שמבזים אותם. חברים, מי שרוצה להתייחס לבעיות החברתיות במדינת ישראל ומעמיד את העובדים הסוציאליים בראש החנית, צריך לתת להם את הכלים כדי שיתמודדו עם התופעות, ולצערי, הדבר לא קורה. יעצו לי החברים, אמרו לי: אבי, תישא נאום ממלכתי. חברים, אני רואה פה שליחות של אותם אנשים שחווים חוויות קשות יומיומיות. אני שומע מלים כמו: השר אלי ישי צריך לגלות חמלה. איזה חמלה מגלים פה? אנחנו לא מעט מגלים שהתופעות והפערים הולכים וגדלים. עלינו בבית הזה לעשות חשיבה מחודשת לגבי סדר העדיפויות בחברה הישראלית, ואם הבית הזה לא ישכיל לעשות את הדברים האלה – אנחנו יושבים על חבית של אבק שרפה. קיבלנו לא מזמן איתות של המחאה החברתית. החברים אמרו: המחאה החברתית היא מחאה פוליטית. חברים, היא לא מחאה פוליטית; היא זעקה של כאב ותסכול ואכזבה ממה שקורה פה. כולי תקווה ואמונה שאנחנו, יחד, בבית הזה, נתחיל לעבוד על רגישות חברתית. הרגישות החברתית יוצרת מעורבות חברתית של אנשים. מעורבות חברתית של אנשים יוצרת רמת אכפתיות למה שקורה במדינה. אנחנו פתאום מגלים שפחות אכפת לאנשים. זה משפיע ברמה של ילדים בסיכון, זה משפיע ברמה של נוער בסיכון ונערות בסיכון, זה משפיע על אוכלוסייה שלמה. ואם לא ניתן מענה – והשר כחלון, יש לי המון הערכה וכבוד אליך, עם רגישות מדהימה. אנחנו נהיה משאב לקדם את הדברים האלה. לי אין ניסיון פוליטי עשיר. קדימה–ליכוד לא מעניין אותי. אני רוצה שאיכות החיים של תושבים במדינת ישראל תהיה גבוהה יותר, שבבית הזה תהיה רגישות חברתית. לסיכום דברי אני רוצה להודות. אני רוצה להודות לחברים בקדימה – לגברתי היושבת-ראש ציפי לבני, לשאול מופז ולשאר החברים על האמון והתמיכה שזכיתי מכם כדי להיות פה היום. אלי אפללו יקירי, תודה לך. הוצאת לי את הנשמה, אבל בנועם, וזה בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול להרגיע אותך, חבר הכנסת דואן: כל אחד מאתנו מוציא את הנשמה לבא אחריו, כולנו יחד וכל אחד בנפרד. <רוני בר-און (קדימה):> בסוף הוא גילה רגישות חברתית. <אברהם דואן (קדימה):> ולסיום אני רוצה להודות למשפחתי – לבני עמיחי, לריקי, לחברים, ולכל החברים שהגיעו לפה לכבד אותי. תודה רבה לכם, ושיהיה לנו רק טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> שיהיה לך בהצלחה, ושתמלא את שליחותך לתפארת מדינת ישראל ושולחיך. ברכות. אני נותן דקה לקבל בברכה את חבר הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת בינתיים, בבקשה. חבר הכנסת כץ, את הצעת החוק הבאה שלך, אף שהיא אמורה להיות מהצד – אני אבקש ממך לעלות למעלה, אבל תמתין. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: התנהלותה הבעייתית ותיקי הפינוי שמנהלת חברת "חלמיש" ביפו, הצעת חברי הכנסת חנין זועבי וחנא סוייד. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. נמתין עוד דקה וחצי. חבר הכנסת דואן ישב לפי שעה – לא יכבה נרו של אלי אפללו לעולם, אבל שמו הוסר מרשימת חברי הכנסת. לא הכנו עדיין את מקומו של חבר הכנסת דואן. הוא ישב ליד דורון אביטל. אני אמנה את קולו ואוסיף את קולו על-פי בקשתו – בעד, נגד או נמנע – בכל ההצבעות שיהיו מרגע זה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים כץ לעלות לבמה. חבר הכנסת דואן, חבר הכנסת כץ מתכוון לדבר עליך לאחר נאומך הראשון. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אברהם דואן, שב רגע. ברוך הבא למשכן. אתה ידוע כאדם רגיש וחברתי, ואתה תהיה פה תמיכה וחיזוק לחברי הכנסת שנוגעים בנושאים החברתיים. אני אישית מאוד שמח על בואך, ואשרי הכנסת שאדם כמוך הגיע לפה. תודה רבה לך. <הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לילדו של חייל מילואים שנספה), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3806/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו חבר הכנסת כץ, לאחר שהשלים את תפקידו כחבר כנסת המברך את חבר הכנסת החדש שנשא את נאומו הראשון, יציע את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לילדו של חייל מילואים שנספה), התשע"ב–2011. הנמקה, בבקשה, אדוני. אני מבין שיש הסכמת ממשלה. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, בחודש דצמבר האחרון הונחה על שולחן הוועדה הצעת חוק ממשלתית הקובעת כי ישולם מענק חד-פעמי בסך 100,000 שקלים חדשים לבן-זוגו או להוריו של חייל מילואים שנספה לפני ינואר 1999. הצעת החוק הזאת נועדה לתקן עוול שנעשה לאותן משפחות – משפחות ששילמו ביקר מכול. לצערי, שכחו להכניס יתומים משני הוריהם. לא שזה יתומים צעירים, כי אם היתה אלמנה היא קיבלה, ואם היו הורים, הם גם קיבלו, אבל אם היו יתומים, אולי לפי סדר הירושה, מגיע להם לפני ההורים, לילדים של אותו חייל, והם לא קיבלו. אני פניתי למערכת הביטחון וביקשתי שאותם יתומים יקבלו את הקצבה, ומערכת הביטחון נענתה לפנייתי, והונחה הצעת חוק שבאה לפתור את העוול הזה ולעשות סוף לקטע הזה של יתומים, משפחות של חללי צה"ל. אנחנו יודעים שסגרנו את נושא האלמנות. האלמנות קיבלו את הקצבה אם הן מתחתנות. האלמנות האחרות, ה"ירוקות", קיבלו קצת פחות, אבל קיבלו מה שקיבלו אלמנות חיל האוויר. וההורים קיבלו, ועכשיו גם היתומים קיבלו. כולי תקווה, יחד עם השר מתן וילנאי, שלא נצטרך עוד לשלם ליתומים, ולאלמנות, ולנכים, אבל עד שזה יקרה, והשלום יבוא לארצנו, והיונה הלבנה תעוף עם עלה של זית בפה, אנחנו נתקן את העוולות. בשביל זה אנחנו פה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר וילנאי ישיב בשם הממשלה, ואם הממשלה מסכימה, וחבר כנסת לא יבקש להתנגד, אנחנו נעבור להצבעה מייד. כבוד השר וילנאי – בבקשה, אדוני. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה של חבר הכנסת כץ – מה זה הדבר הזה? <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר וילנאי, יש אנשים שגם אם הבמה לא הכי גבוהה כשהם מדברים, הם משכמם ומעלה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> יושב פה האלוף פלד – – <השר יוסי פלד:> – – – עם זה, דרך אגב. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – האלוף ישראל טל, שהיה מפקדנו, היה תמיד נוהג להגיד: זה שאתה גבוה לא עושה אותך לגדול. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל ראיתי גם גבוהים שהם גדולים. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כן, בסדר. זה לא – – – <השר יוסי פלד:> – – – באופן מוחלט. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> ההצעה של חבר הכנסת חיים כץ ראויה, והיא מתקנת עוול מתמשך. אני תמכתי בעניין מלכתחילה, בנושא האלמנות, ותיקון העוול הזה, ועכשיו זה תיקון נוסף על כ-240 – ואומר לי חיים ש-224 זה המספר המדויק – – <חיים כץ (הליכוד):> 224. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – של יתומי צה"ל שיוכלו גם הם ליהנות מהמענק הזה, של 100,000 שקל. זה דבר ראוי, זה דבר נכון. הממשלה תומכת בזה. ביקשו שיהיה תיאום של המשך המהלך. אני מבין שאין שום בעיה בנושא הזה. <חיים כץ (הליכוד):> לא ביקשו תיאום. חודש זמן להגיש הצעת חוק ממשלתית. הסיכום הוא שאם לא יהיה חוק ואם אחרי חודש מהיום הממשלה לא תגיש – אני אוכל לבקש. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> בסדר גמור. זאת אומרת עד משהו כמו סוף פברואר? <חיים כץ (הליכוד):> 25 בפברואר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> ואם לא, אתה – – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – 25 בפברואר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> מקובל עלי במאה אחוז, כי האנשים האלה זכאים לכל פרוטה מהשקלים האלה. אני ממליץ לתמוך בחוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. החוק הזה, אם הממשלה מסכימה לו, הוא לא מחייב איזו הכנה במחלקת החקיקה במשרד המשפטים. מה שהוא כתב זה משפט אחד, וכך צריך להיות החוק. גם אדוני מסכים. ובכן, חבר הכנסת כץ, עם היזמים האחרים – – <חיים כץ (הליכוד):> – – אריה אלדד. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אריה אלדד, מסכימים לכך שעד 25 בחודש פברואר לא יתקיים דיון, ויתאפשר לממשלה להגיש הצעה דומה מטעמה. כמובן, אנחנו נצביע על הצעתך בהסתייגות זו, ואתה גם אמרת שלא תקיים דיון, וחבר הכנסת כץ לא יבקש לקיים דיון, לפני 25 בחודש. רבותי, בבקשה, נא להצביע על הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לילדו של חייל מילואים שנספה), התשע"ב–2011. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לילדו של חייל מילואים שנספה), התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – תשלומים לילדו של חייל מילואים שנספה) עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והפנסיה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה בהתאם למוסכם בין הממשלה לבין היוזמים. תודה רבה. <הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3772/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק שיציג אותה חבר הכנסת מילר ממקומו, מהצד, והיא הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט). תשיב שרת הספורט, המדע והתרבות – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא המדע. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא המדע. שרת התרבות והספורט לימור לבנת, הנוכחת באולם. חבר הכנסת מילר, בבקשה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ברשותך, אני רוצה דקה רק להתייחס לאיזה עניין; אני לא אעבור את שלוש הדקות שלי להנמקה. פשוט מאוד הזדעזעתי כאשר שמעתי את חבר הכנסת בן-סימון היום, על הבוקר, תוקף, בצורה גזענית מאוד, את יוצאי ברית-המועצות הנמצאים כאן, כחברי הכנסת בכנסת ישראל, בצורה מגעילה, בצורה של גועל ורוע, שיכולה רק לפגוע. צר לי גם על כך שדברים כאלה יוצאים מפיו של חבר כנסת שכנראה הוא מתוסכל מכך שהוא לא מצליח להוכיח את עבודתו על-ידי הפעילות הפרלמנטרית, אלא רוצה להוכיח כמה שהוא יותר גזעני אולי מחברים אחרים כאן, בכנסת ישראל. אדוני היושב-ראש, צר לי גם על כך שיושבת-ראש מפלגת העבודה לא גינתה את הסוגיה הזאת. זה רק מצביע על כך שיכול להיות שזו האג'נדה הכללית של המפלגה כלפי יוצאי ברית-המועצות. אדוני היושב-ראש, בקשר לחוק, הצעת החוק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק רוצה להעיר הערה, שאם חבר הכנסת בן-סימון יבקש להשיב, אני אאפשר לו. חבר הכנסת מילר, בבקשה. אדוני, עכשיו לעניין. דבריך נאמרו. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא. אני חושב שדבריו היו ברורים כלפי כל הציבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> דבריך נאמרו, והיו פרלמנטריים. אין – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק מעמד המאמן באה להסדיר מצב אבסורדי שמדינת ישראל כבר שנים נמצאת בו. אנחנו נמצאים במצב שכל המדינות באירופה ובעולם כבר מזמן עברו למנגנון אחר מזה שקיים כאן בארץ. אנחנו מדברים על מספר גדול מאוד של מאמנים שמגיעים לישראל ונמצאים במצב שהם לא מצליחים להוכיח, כביכול, לפי המנגנונים הקיימים כאן, באיגודים, את מעמדם ואת הישגיהם בעבודה שהם עושים באותם איגודים. החוק בא להסדיר את המצב שיהיה מעבר בין דרגה לדרגה על-פי ההישגים, על-פי השכלתם של אותם מאמנים שנמצאים כאן בארץ, ושיהיה הבדל בין המאמן הצעיר שנכנס לבין מאמן שכבר יש לו ניסיון ויש לו כבר ידע וכך הוא גם יכול להיות מועסק – אם בגופים ששייכים לשלטון המקומי או בגופים כמו אגודות הספורט. אדוני היושב-ראש, אני רוצה גם להודות כמובן לשרת התרבות והספורט לימור לבנת, שבמשך קרוב לשנה היינו במשא-ומתן על כל העניין הזה, על המאבק הלא-פשוט של השרים בוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון האחרון, ועל כך שאנחנו באמת הצלחנו להתקדם לפחות בשלב הזה בהצעת החוק. אני כמובן מתחייב לכל ההתניות של ועדת השרים לחקיקה בקידום הצעת החוק בהמשך דרכה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרה תעלה ותבוא ותשיב. חבר הכנסת בן-סימון – אחרי השרה ואחרי ההצבעה. גברתי השרה, תבוא, תעלה ותעמוד על הדוכן ותשיב בשם הממשלה. כבוד השרה, בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבדת לענות על הצעת החוק של חבר הכנסת אלכס מילר. לפני שאענה על הצעת החוק אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להתייחס לדבר חמור מאוד שאירע אתמול, נדמה לי – התבטאותו של חבר הכנסת דניאל בן-סימון. אני רוצה לומר שאני כבר הבוקר פרסמתי הודעה בעניין הזה. שמעתי את דבריו של חבר הכנסת מילר עכשיו, אבל עוד קודם לדבריך, חבר הכנסת מילר, אני פרסמתי הבוקר הודעה בעניין הזה. ההתבטאות הזאת של חבר הכנסת בן-סימון – אני רואה שאתה כאן, חבר הכנסת בן-סימון; שלום לך – היא התבטאות גזענית, לא פחות מזה. אני מצטערת מאוד על עצם העניין בכלל, שאנחנו – בזמן האחרון אנחנו רואים גם בעניין האתיופים, ועכשיו נגד חברי הכנסת העולים יוצאי חבר המדינות, כי בסופו של דבר, מה שמזהם ומה שמרעיל את האווירה בכנסת אלה בדיוק התבטאויות מהסוג הזה. ואני מאוד מצטערת על הדברים האלה. דווקא אתה – חבר הכנסת בן-סימון, תרשה לי לפנות אליך בפנייה אישית – דווקא אתה, כמי שבמשך הרבה מאוד שנים חווה את חוויית העלייה לארץ בעצמו, וגם בתקשורת, כשהיית עיתונאי ייצגת מיעוטים, ועסקת בנושא הזה באופן קבוע – לשמוע דברים כאלה מפיך זה קשה מאוד. העלייה מחבר המדינות, ערכה, חשיבותה, תרומתה למדינת ישראל לא יסולאו בפז. ביקורת היא ביקורת לגיטימית. ואם יש לך ביקורת על חברי סיעה מסוימת או על חבר כנסת מסוים או על סיעה זו או אחרת, היא לגיטימית לחלוטין. אבל הדברים שאמרת, התרומה שלהם – אני אומרת את זה לא רק כאזרחית המדינה, לא רק כחברת כנסת, לא רק כשרת החינוך לשעבר. כשראיתי את תרומתם למדינה, היום, כשרת תרבות וספורט – תרומתם למדע, תרומתם לתרבות, תרומתם לספורט, היא בלתי רגילה, וגם בתחומים אחרים. ולכן אני מצפה, חבר הכנסת בן-סימון – אמרתי את זה גם בבוקר בהודעתי, בדברי – אני חושבת שראוי שאתה תחזור בך ותתנצל על הדברים הללו. עד כאן לעניין זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לעצם החוק. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לעצם החוק, בדיוק. לעניין הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו לעצם החוק. אתה מקבל מייד. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט), אדוני היושב-ראש, היא הצעה שנועדה, כפי שאמר חבר הכנסת אלכס מילר, להגדיר את מקצוע מאמן הספורט ואת התנאים לקבלת תעודת הסמכה, ולמעשה היא מחזקת את האיסור הקיים כבר היום בחוק על עיסוק מאמן ספורט ללא תעודה, ומציעה גם להגדיר כמה דרגות של מאמני ספורט בהתאם להיקפי הכשרה ופרמטרים נוספים. המשרד תומך בהצעת החוק הזאת. אכן, חבר הכנסת מילר עבד ביחד אתנו. במשרד התחלנו להכין הצעת חוק כזאת, אבל משהניח אותה חבר הכנסת מילר, אנחנו כמובן תומכים בהצעת החוק הזאת. אגב, אנחנו חושבים שיש עוד עקרונות שיהיה צריך לכלול. אני מניחה שבהמשך אנחנו נוכל לעשות את זה במסגרת הוועדה. עם זאת, אני רוצה כאן להוסיף. בדברי ההסבר להצעת החוק מוצע – לא בחוק עצמו אלא בדברי ההסבר – כתוב שמוצע להקים ועדה אשר תרכז את הישגי המאמנים בהתאם להישגי הספורטאים ותבחן את מועמדותו של כל מאמן ואת זכאותו לקבל דרגה. לזאת אנחנו מתנגדים – לאותו משפט, לאותה ההצעה שמופיעה, כאמור, רק בדברי ההסבר. אנחנו מתנגדים משום שבמשרד הספורט קיימת ועדת הכרה שעוסקת במתן הכרה לבית-ספר, וועדת הדרכה עליונה שבין תפקידיה נמנים אישור תורות ותוכניות הדרכה ואימון, המלצה בפני השרה על תנאים להכרה וכו'. חוק הספורט הוא חוק רגולטורי במהותו, ולכן אנחנו, כמי שממונים על ביצועו, מתנגדים להקמת ועדה חיצונית כגון זאת, שכאמור מופיעה בדברי ההסבר. ועל כן, כפי שגם הוחלט בוועדת שרים לחקיקה, אנחנו תומכים בהצעת החוק, וכל זאת כפוף לתיאום והסכמה עם משרד הספורט, משרד המשפטים ומשרד החינוך, שיש לו פה גם חלק, באשר מדובר בהסמכת מוסדות בנושאים שקשורים גם למדריכים ומורים בתחום ההכשרה הגופנית. ולכן אני מציעה, אדוני היושב-ראש, בכפוף לזה, לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת אלכס מילר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מילר, אתה מסכים לאמירה הכללית של השרה לגבי ההתניות? אנחנו מצביעים על החוק כפי שהוא וכפי שהוגש על-ידך. לממשלה אין התנגדות. אין חבר כנסת שהביע את התנגדותו. כמובן, אני מאפשר לשרה להגיע למקומה, ואנחנו נעבור להצבעה ברגע שהיא תשב על כיסאה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה טרומית על הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת מילר. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע בקריאה טרומית? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט), התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע, חבר הכנסת מילר, שהצעתך עברה בקריאה טרומית, הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת מקצוע מאמן ספורט), ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט על מנת להכינה לקריאה ראשונה. תודה. <הודעה אישית של חבר הכנסת דניאל בן-סימון> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני מאפשר בשלב זה, בהתאם לסמכותי, לחבר הכנסת בן-סימון, אשר היה צריך לומר מהצד כפי שדיבר חבר הכנסת מילר מהצד. הואיל והשרה דיברה מהבמה והתייחסה אף היא, חבר הכנסת בן-סימון יבוא ויעלה. חבר הכנסת בן-סימון, שאני זכיתי לקבל אותו בארצנו כאשר משפחתו עלתה לארץ, בבקשה, אדוני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> משכנע להיות גזען. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בואו נשמע אותו קודם, נשמע מה הוא אומר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> שמענו, שמענו אותו מספיק. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> שמענו אותו בבוקר. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני מודה לך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו לא יכולים. אף שאתם – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> שמענו אותו מספיק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – מה אתם רוצים? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, אף-על-פי שאתם מאוד חזקים, אני לא אאפשר לכם להפעיל את חוזקכם. הוא יכול לדבר. אנחנו שמענו בסבלנות רבה – חבר הכנסת מילר הפנה את – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כן אבל – – – מדבר משם, מהצד. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, אבל השרה עמדה על הבמה. אני חייב לאפשר את אותם דברים, איפה שנאמרו, לתשובה. אם היה חבר הכנסת מילר מדבר והשרה לא היתה מתייחסת לדברים – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לא חייבים לתת לו לדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רוברט אילטוב, אני יודע שעתידך בממשלה די מובטח, אבל אם חלילה הממשלה – אתה לא תרצה, כמו שאני לא רציתי, להיות שר, תרצה להיות יושב-ראש הכנסת, תוכל להחליט איפה כל חבר כנסת בדורות הבאים ידבר. כרגע אני המחליט, והוא מדבר מכאן. נא להקשיב לדבריו. תודה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על ההזדמנות שנתת כדי להבהיר דברים שפורסמו – מהכנס אתמול, שהתכנס לשם הקמת שדולה חדשה לקירוב לבבות בין יהודים לערבים. הוזמנתי לדבר, דיברתי על הכנסת האחרונה ועל אחדים, אחדים, מישראל ביתנו, מהליכוד – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> רגע, רגע. – – ומהאיחוד הלאומי – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> מה עם קירוב לבבות – – –? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – קירוב הלבבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> – – – יוצאי מרוקו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מוץ מטלון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ממך? תגיד לי, ממך זה יפה – דברים כאלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מוץ מטלון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> בוש והיכלם לך. בוש והיכלם לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מוץ מטלון. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלכס מילר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> מה זה הדברים האלה? <משה מטלון (ישראל ביתנו):> שיתבייש לו. שיתבייש לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי אתכם. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> שיתבייש לו. שיקרב לבבות – – – <נסים זאב (ש"ס):> הוא מבזה את המרוקאים. <קריאות:> הופה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> הוא שכח מי אבותיו ואבות אבותיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב. עכשיו אני מבקש מכולם שקט. אני מציע לכם לקרוא קריאות ביניים, אבל שיסיים את דבריו. אני גם לא יודע מה הוא אומר, אבל מה? אני מכיר אותו, קראתי אותו במשך שנים. לא תמיד הסכמתי לדבריו, זאת אומרת כמעט לא היה מקרה שהסכמתי לדבריו, אבל הוא – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, אחרי שתשמע מה הוא אמר אתה תצטער שקראת. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות. אני לא אצטער, משום שכאן הבמה להשיב ולומר. אפשר בהחלט לנהל פרלמנטים שבהם מחליט הרוב מי ידבר ומי ולא, אבל זה לא אצלנו. לא כשאני – אתם צריכים קודם לפטר אותי, אחר כך זה יתאפשר. בבקשה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מהיום שבו עליתי לארץ, בגיל 16, כל חיי מטרתי היא להגן על החלש. אין מאמר שלי, אין התבטאות שלי שלא עוסקת בחיזוק החלש. ולכן, בהקשר של אתמול, בקירוב יהודים וערבים, אמרתי: צריך לעזור לחלשים האלה, שבשנים האחרונות נמצאים תחת מתקפה. ולא אמרתי – ותסתכלו על הטקסט – מלה אחת על העולים. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אל תגיד – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> על העולים אני לא יכול להגיד. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אנחנו שמענו את זה בקולך ב"גלי צה"ל". שמענו, זה לא שמישהו אמר את זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מילר. חבר הכנסת מילר, אפשרתי לך – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> התפקיד שלנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מילר, חבר הכנסת מילר, אני אפשרתי לך לדבר, אף-על-פי שמדובר בהצעת חוק. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אילטוב. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אולי כדאי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אילטוב, אתה יושב-ראש סיעה – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אילטוב, בסיעה שלך תחליט מי מדבר ומי לא; כאן אני אחליט. עכשיו הוא מדבר ואתם לא תפריעו לו. אחרי זה נוכל כולנו לומר – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני מבקש מהחברים בישראל ביתנו – – – <שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, כבוד השר – אנחנו אחרי כן נוכל לבקר, כל אחד – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני מבקש – אני אומר לכם בכנות, בכנות הכי כנה שאפשר, כמי שעבר את התלאות האלה ועוד לא השתחרר מהן, של עלייה – העברה מתרבות לתרבות, משפה לשפה, עם נטישת משפחה – כמי שעבר את התלאות האלה, פיתחתי רדיפה כמעט אובססיבית לעזור לאלה שאין להם, ואלה – – – ולכן, אמרתי, כמי שהתגלגל בשפה הזאת שנים, שלא הבינו מה שהוא אומר, אמרתי: לא לשפוט אחרים לפני כאלה שיודעים את השפה, כאלה שגדלו פה – לא לשפוט אותם. ודיברתי באמפתיה הכי גדולה, כמי שהיה שם. 20 שנה שתקתי. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> שאנחנו מזהמים את הכנסת. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אמרתי ישראל ביתנו – רגע, לגבי החקיקה. אבל לא לערבב – מותר לי, לגבי החקיקה – – – <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> תתבייש לך. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> מותר לך לבוא ולהגיד סליחה גם. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> מה שהיית צריך להגיד עכשיו: סליחה, אני מתנצל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> פאינה, פאינה, אם אני פגעתי – ואני מבין שפגעתי – אני אומר לך מכאן, פאינה, לך באופן אישי – – – <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. <דניאל בן-סימון (העבודה):> חברת הכנסת פאינה קירשנבאום וחברי הכנסת מילר, ליה ואילטוב, וכל מי שיושב פה מישראל ביתנו – אם חלילה הדברים שלי פגעו, אני מתנצל התנצלות מלאה מעל דוכן הכנסת. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אל תתנצל בפנינו. בפני הציבור שלנו, לא בפנינו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מילר, תאמר אחר כך לעיתונים מה שאתה רוצה. כשעומד חבר כנסת ואומר לפניכם, באופן קולקטיבי ובאופן אישי אני מתנצל – לא קוראים קריאות ביניים. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני חוזר ואומר, כי מתוך דאגה לעזור לאותם חלשים, שבשנים האחרונות עוברים תקופה קשה, אמרתי, רבותי – ואני באמת אומר, כי עולה תמיד נשאר עולה – אני חוזר ואומר, אדוני היושב-ראש, שנייה, אני מתנצל. ולחברי בישראל ביתנו, בנסיבות אחרות – ואני אומר לכם בכנות – בנסיבות אחרות הייתי מצטרף למפלגה של עולים. לכן, אם הובנתי שפגעתי בעולים – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> למה דווקא למפלגה של עולים? <קריאה:> תנו לו לדבר. <דניאל בן-סימון (העבודה):> ליה, אני מבקש ממך. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אני עולה חדש, ואני – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מוץ מטלון, חברת הכנסת ליה שמטוב, אני עוד לא ראיתי דבר כזה – בן-אדם עומד על הבמה ומתנצל, קבלו את התנצלותו או לא תקבלו, אבל מה – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> תדע לך, אתה מבייש את הכנסת שהתבטאת כך – אלה האנשים שמזהמים את הכנסת? אתה מזהם את הכנסת הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מוץ מטלון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אתה מזהם את הכנסת הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מוץ מטלון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> ואמרה השרה לבנת, בצדק, שאם אכן הדברים הובנו כפי שהובנו, בצורה שגויה לדעתי, אני שוב חוזר, בכל הלב ומכל הלב, שאני מתנצל מכל הלב, כדי שיובן שאין לי שום דבר ולא יכול להיות לי שום דבר נגד כל עלייה ונגד כל דבר. כל חיי למען החלש. ולכן, מוץ מטלון, אנא ממך, יש ויכוח פוליטי בינינו, והוא לגיטימי. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> לא, עזוב פוליטי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> והוא לגיטימי. אבל אני חוזר ואומר – והזמנתי וביקשתי אתמול, אדוני היושב-ראש, להזמין את החברים שמתנגדים לכם, להביא אותם לשדולה, לא לאנשים כמוני, שכבר איכשהו בתוך העניין, להביא אתכם כדי להיות חלק מהשדולה, לקירוב לבבות. אני נשבע לכם, די לראות את הטקסט כדי לראות שהוא היה טקסט סימפתי. ואם הובנתי בהתבטאות לגבי החצץ, כביכול – אני שמעתי, אגב, את ההתבטאות הזאת מהמשורר חיים גורי, שאמר שהעולים החדשים מדברים עברית כאילו החצץ מתגלגל בפיהם. אז עבדתי בעיתון "דבר", הייתי יחסית עולה חדש, וראיתי את זה כלשון ספרותית, לא ראיתי את זה כדבר שפוגע. לכן, הגברת לבנת, עלי נאמר שאני מדבר כאילו חצץ בפה, כשהתחלתי לעבוד בעיתון "דבר", ואם – אני חוזר ואומר, ואנא מכם קבלו את זה, באמת, בצורה הכי כנה שאפשר – אני באמת חוזר ואומר, שאם הובנתי כאילו פגעתי בכם, אני מתנצל – בסימן קריאה, אדוני היושב-ראש. יותר מזה אני לא יכול לעשות, זה מה שאני יכול לבקש מכם. אנא מכם – סבלנות. מוץ מטלון, אנא ממך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מטלון, היה לי חבר בכנסת הזאת, רב ומורה ושר, שהיו תקופות שגם אותו היו תוקפים על רקע כזה או אחר, וגם מפלגות אחרות, שהיו מפלגות שלטון, היו חברי כנסת שאמרו דברים שהיה אפשר לפרש אותם – או נאמרו – והם התנצלו אחרי זה. אני מוכרח לומר, אני התפלאתי מאוד היום בבוקר, עד כדי באמת אי-הבנה איך חבר הכנסת בן-סימון, אשר במאמריו היה כותב – חוצה מפלגות – על ההגנה על אותם עולים אשר נמצאו בטלים בשישים על-ידי הוותיקים, כל אחד בדורו, ואיך יצא מפיו עתק אשר מדבר באמת באיזה דבר היכול להתפרש, או כפי שהתפרש על-ידי, כפי שנעשה ברדיו, כדבר שהוא תמוה בעיני בכלל, אבל במיוחד על-ידי אדם שעלה ונקלט בארץ והיה אחד מהאנשים אשר היו מעצבי דעת קהל, לחיוב או לשלילה. לכן אני חושב שחשוב מאוד, הדברים, ואני חושב שהשרה ביקשה, ואכן אתה התנצלת. אני, ככנסת, מקבל את התנצלותך. כל אחד מהחברים כמובן יכול לומר – ולומר את הדברים. קשה מאוד – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> וגם לרוברט אילטוב, אנא ממך. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, אני בטוח. לכן אמרתי: בואו נשמע אותו עד הסוף. אני מודה לך, אדוני. כבוד יושבת-ראש מפלגת העבודה, אומנם אמרו, אבל אני מבין שההתנצלות לא היתה צריכה אפילו להיות ביוזמתך, אלא חבר הכנסת בן-סימון הבין את הדברים, שהמשמעות שלהם היתה קשה. אם היה הולך לתולדות המפלגה שלכם, בוז'י וכבל, היה זוכר דבר שהיה עליו אחר כך – תוצאה לא נעימה לגבי אומר הדברים, דווקא כלפי – – – <רוני בר-און (קדימה):> כשברק התנצל בפני מרוקאים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, ברק התנצל לפני המרוקאים לדורותיהם. הוא התנצל בשם עם ישראל. היה אחד שהיה צריך להתנצל בשם עצמו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר. ואז הוא התייחס לגלות שממנה הגיע חבר הכנסת בן-סימון. רבותי, גם אנחנו יכולים – כתוב: "מודה ועוזב ירוחם", אבל הוא צריך לעזוב, והוא עזב. זאת אומרת, אפשר לרחם, אפשר לקבל את התנצלותו, כי הוא מודה ועוזב. מה יותר מזה? תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני שמח מאוד שנושא זה בא לדיון במסגרת דיוני הכנסת היום. <הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – הקלת התנאים לאישור תוכנית חיזוק), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3119/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – הקלת התנאים לאישור תוכנית חיזוק). ינמק מהמקום חבר הכנסת זבולון אורלב. האם זו הצעת החוק היחידה שלך היום, חבר הכנסת אורלב? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הייתי אמור להביא עוד – את חוק המאחזים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן שאלתי אותך. אני מבין. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – אבל מאחר שאני רוצה שהחוק יעבור, ביקשתי לדחות את ההצבעה בעניין חוק המאחזים לשבוע הבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם לא הפגרות, היית מעביר 52 חוקים בשנה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> סליחה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם לא היו פגרות בכנסת, היית מעביר לפחות 52 חוקים בשנה, לא, בקריאה טרומית אני אומר. בבקשה, אדוני. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) חוקק כדי להוציא לפועל תוכנית של חיזוק מבנים נגד רעידות אדמה, ומדינת ישראל כנראה נמצאת באזור, חס וחלילה, של רעידות אדמה, אבל החיזוק הוא לא רק נגד רעידות אדמה, הוא גם נגד מלחמות, טילים, פגזים ודברים דומים להם. תמ"א 38, שנכנסה לתוקף ב-2005, נתנה תמריצים כדי לחזק את המבנה, על-ידי כך שיש זכויות בנייה נוספות, אבל מתברר שבפועל רק בתים בודדים חוזקו, וזה מפני שיש מחלה ישראלית של ביורוקרטיה והתנגשות בין חוקים, וכדי לפתור את האי-התאמה בין חוקי התכנון לחוקי הקניין חוקקו את חוק חיזוק בתים משותפים. עשינו תיקון אחד ביוזמתי, יחד עם הצעת חוק ממשלתית, בשנה שעברה, אבל עדיין לא נפתרו כל הבעיות, וברור שיזם לא ישים את כספו על קרן הצבי ויקדם היתרי בנייה, ואז יתברר לו שעמדת הרוב לא התקבלה, ולכן הצעת החוק מציעה להסתפק בהגשת בקשה להיתר כדי לקדם את התוכנית. כמו כן, מוצע בהצעת החוק גם להקטין את אחוז ההסכמה – במקום 60%, 51% – היא מאפשרת גם להסדיר את כל סוגיית החנייה, כי יש מקומות שאפילו אין בהם תוכנית עירונית לחנייה, ולכן אי-אפשר לשלם לקרן חנייה במקום להסדיר את החנייה. היא גם מציעה להסדיר מה קורה במקרה ש-80% מעוניינים להרוס בכלל את הבניין ולבנות בניין חדש תמורתו. יש כאן שורה ארוכה. משרד המשפטים, שמופקד על העניין הזה, של חוק המקרקעין, העיר הערות בדיונים מוקדמים יחד עמי, ואני מראש אומר – ודאי שר המשפטים יאמר את התנאים – שאנחנו הבנו שאני לא יכול לצאת וכל תאוותי בידי, אלא רק מקצת התנאים שהחוק מציע. אבל אני חסיד של לא ללכת על "הכול או לא כלום". גם אם אנחנו יכולים להתקדם בכמה סעיפים, אנחנו נתקדם אתם. שר המשפטים בוודאי יאמר מה התנאים, ואני מדליף לכם שכשהיושב-ראש ישאל אותי אם אני מסכים, אני אומר שאני מסכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד שר המשפטים יעלה וישיב את עמדת הממשלה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – הקלת התנאים לאישור תוכניות חיזוק), התשע"א–2011, של חבר הכנסת זבולון אורלב, מבקשת לתקן את חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) ולקבוע הוראות המקילות ביצוע עבודות חיזוק בבתים משותפים ומימוש זכויות בנייה עודפות מכוח תמ"א 38. <דב חנין (חד"ש):> לא שומעים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא להגביר את הרמקול כאשר שר המשפטים מדבר. <שר המשפטים יעקב נאמן:> הצעת החוק מבקשת להפחית את קביעת הרוב מקרב דיירי הבניין הדרוש לצורך אישור בנייה ברכוש המשותף מ-66% לרוב רגיל של בעלי הדירות בלבד. כמו כן מבקשת הצעת החוק לקבוע כי לצורך החלת ההוראות המקילות שבחוק יהיה די בהמצאת בקשה להיתר בנייה – ולא הוצאת היתר בנייה מכוח תמ"א 38 או מתן היתר בתנאים שקבועים כיום בחוק. נוסף על כך, מוצע להחיל את הוראות החוק גם על ביצוע עבודות הכוללות בנייה שאיננה עבודת חיזוק במסגרת תמ"א 38. אנו סבורים כי הרוב הדרוש היום בחוק על-פי המדרגים הקבועים בו פותר את הבעיה המתוארת בדברי ההסבר והוא מידתי ועומד בתנאי פסקת ההגבלה של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, חלק מההוראות המוצעות בחוק עלולות לגרום דווקא קשיים גדולים יותר במימוש תוכנית החיזוק. מכיוון שכך, ולאחר שנציגי הממשלה באו בדברים עם המציע, הממשלה ממליצה לתמוך בהצעת החוק כפוף לתיאום והסכמה עם משרדי הממשלה הרלוונטיים ולהתחייבות שנתן חבר הכנסת המציע, שלפיה מתוך הצעת החוק יקודמו אך ורק הסעיפים האלה: 1. סעיף 6א המוצע – הוצאת חניות מהרכוש המשותף והצמדתן לדירה הספציפית, במסגרת תוכנית חיזוק שתיעשה ברוב של 66% מבעלי הדירות וכן לאחר אישור המפקח כאמור בסעיף 5(א) לחוק; 2. סעיף 6ג המוצע – לעניין הריסה של בניין קיים והקמת בניין חדש – יחולו בשינויים המחויבים עקרונות ההסדר הקבוע בסעיף 60 לחוק המקרקעין, התשכ"ט–1969. לנוכח האמור לעיל, בכפוף לתנאים שהציבה הממשלה ותוך תיאום והסכמה עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, ממליצה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> פינוי-בינוי הוא לא בחוק הזה. הוא בפרק אחר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. השר – חבר הכנסת זבולון אורלב, אני מאוד מודה לשר המשפטים, אם כי התשובה שהמשרד הכין עוברת מעבר לחוק שחבר הכנסת אורלב מדבר עליו. חבר הכנסת אורלב, אתה מסכים לדברי השר בקשר לכל העניינים הרלוונטיים לחוק שלך? ובכן, אין מי מחברי הכנסת שביקש – אזולאי, אתה ביקשת להתנגד? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא. חבר הכנסת אזולאי שותף בהצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אבל יכול להיות שהוא מבקש להתנגד לדברים שאמר השר. תשאלו את חבר הכנסת וקנין, הוא יסביר לכם. הוא יכול להתנגד גם אם הוא היוזם, אם הוא לא מסכים למה שהשר אמר, מה קרה לכם? בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני, אני מסכים. לפרוטוקול. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. אדוני מצהיר שהוא מסכים. נא להצביע, רבותי חברי הכנסת. הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – הקלת התנאים לאישור תוכנית חיזוק), התשע"א–2011, של חבר הכנסת זבולון אורלב, חבר הכנסת אזולאי וחברי כנסת אחרים – נא להצביע – מי בעד? מי נגד? – בקריאה טרומית. מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המקרקעין (חיזוק הבתים המשותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – הקלת התנאים לאישור תוכנית חיזוק), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חברי הכנסת אורלב ואזולאי עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הפנים, הבינוי והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3774/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים להצעת החוק של חברת הכנסת מרינה סולודקין, הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל). חברת הכנסת סולודקין כבר על הבמה, והיא תנמק את הצעתה. לרשותה עשר דקות. המשיב – השר יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא פה. הוא פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא פה. אתם רואים – רק אומרים את שמו, והוא כבר מופיע. כאור בהיר. בבקשה. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני צריכה לומר כמה דברים על תקרית בן-סימון, מכיוון שהכניסו את שמי גם בנושא הזה, בלי הרצון שלי ובלי ידע, מכיוון שאחת מתחנות הרדיו של מדינת ישראל משום מה עוד פעם בלבלה ביני לבין חברת הכנסת ליה שמטוב. אני רוצה לומר לחברי מר בן-סימון, שטוב מאוד שהוא התנצל. אני צריכה לומר שאני לא מופתעת שהוא אמר את הדברים שהוא אמר, וגם במקום שבו הוא אמר, כיוון שזו היתה שדולה לקירוב לבבות בין ישראלים וערבים, מקום מאוד לא מתאים לומר דברים בנושא של קהילת יוצאי ברית-המועצות. אני חושבת שהוא עשה שגיאה, ולא הופתעתי, בגלל מה שקראתי הרבה שנים, מה שמר בן-סימון כתב בעיתון "הארץ" בנושא של יהדות ברית-המועצות, ולצערי הרב, ראיתי שם שיש הרבה דעות קדומות בנושא של יוצאי ברית-המועצות, והוא לא יודע את התכונות של האנשים שמאפיינים את יהודי ברית-המועצות. אז קודם כול, באנו ממדינה רב-לאומית, ובזכות זה אנחנו, יוצאי ברית-המועצות, מאוד סובלניים; אנחנו יודעים איך לחיות עם אחרים במדינה אחת. בגלל זה אני חושבת שטוב שהתנצלת. תלמד את החומר ויהיה בסדר, וגם – אל תדבר דברים שכוללים את כולם ואת הכול. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> הנה, עכשיו מתחילות עשר הדקות שלך. <שלמה מולה (קדימה):> ידידתי הטובה צודקת, אבל אי-אפשר להתכחש לעובדה שמפלגת ישראל ביתנו מתגרה בערבים. <מרינה סולודקין (קדימה):> אני חושבת שאנחנו במצב די מורכב, כמו שאומרים, ביחסים בין יהודים וערבים, אבל להבדיל את יוצאי ברית-המועצות מאחרים לא כדאי. לא כדאי. עכשיו לענייננו – החוק שלי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכון לחודש אוקטובר 2011 רשומים במשרד האוצר 2,300 נכי מלחמה בנאצים מוכרים, שמקבלים זכויות והטבות מהמשרד הזה. מדובר באנשים שהצעיר בהם הוא בן 86 והמבוגר ביותר בן 100 ומשהו. הם נלחמו למען הישרדותו של העם היהודי ולמען עתידו במלחמת העולם השנייה בצבאות בעלות-הברית: הצבא האדום, צבא ארצות-הברית, צבא בריטניה, הצבא של הדומיניונים – אוסטרליה וניו-זילנד, והצבאות של מדינות אחרות שנאבקו בגרמנים הנאצים. היום נשארו בחיים מעטים מהם. נציגי ארגון נכי המלחמה בנאצים, מר רומן יגל וזבלי קליינר, פנו לכמה חברי כנסת מסיעות שונות של הבית בבקשה להשוות זכויות של נכי המלחמה בנאצים לזכויות של נכי צה"ל. אני וחברי מסיעת קדימה, חברי הכנסת נינו אבסדזה והאלוף אריה ביבי, הגשנו הצעת חוק בנושא, כיוון שאנו סבורים שזוהי בקשה ראויה וצודקת. ללא ניצחון בעלות-הברית במלחמת העולם השנייה – ונכי אותה מלחמה תרמו רבות, תרמו בדמם לניצחון הזה – העם היהודי היה מושמד כליל על-ידי הצורר הנאצי. השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל תהווה הכרה ראויה מצד רשויות המדינה בגיבורים ובתרומתם להצלת העם היהודי ולהקמת מדינת ישראל. צעד כזה גם יוכיח שאנו זוכרים לא רק את קורבנות השואה – אני מדגישה את זה – אלא גם את גיבורי המלחמה ההיא. אך הממשלה, כרגיל, מתנגדת להצעת החוק הזאת, בדיוק כפי שהיא התנגדה לשתי הצעות חוק אחרות, שלי ושל חברי, שמטרתן היתה להיטיב עם נכי המלחמה בנאצים: הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (ותיק מלחמה נזקק שהוא נכה), שנפלה בהצבעה בקריאה טרומית ביוני 2009; והצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (חישוב הכנסה נוספת של נכה), שנפלה בהצבעה בקריאה טרומית באפריל 2010. חבל מאוד שהממשלה ונציגיה בוועדת השרים לענייני חקיקה לא מבינים את הצורך להכיר תודה לוותיקי ולנכי המלחמה בנאצים, ושחייבים לעשות את זה עכשיו כי מחר יהיה מאוחר מדי. אני קוראת לכם, עמיתי חברי הכנסת, להפגין הבנה רבה יותר ודאגה רבה יותר כלפי אותם 2,300 נכי המלחמה בנאצים, שמספרם הולך וקטן מדי יום, ולתמוך בהצעת החוק שלי ושל חברי. תודה רבה לכם. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. תודה רבה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן השר – אתה משיב. ואחר כך, אם תרצי, חברת הכנסת סולודקין, תינתנה לך עוד שלוש דקות להשיב על תשובתו של סגן שר האוצר. דרך אגב, גברתי, הדברים הללו מתחילים קודם כול בכבוד: אתמול הבית הזה ציין את יום השואה הבין-לאומי, לא היו רבים באולם. אז קודם כול, זה הדבר הראשון, אחר כך זה חקיקה, שחשובה כשלעצמה, כמובן. ואת היית, גם אני. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד ידידי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת פרופסור מרינה סולודקין ואחרים, הצעת חוק פרטית 3774, הבאה לדון בקצבאות – הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל). אדוני היושב-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני אנמק. כיום, כפי שידוע לך, הקצבאות המשולמות לנכי המלחמה בנאצים מוצמדות בחלקן לקצבאות המשולמות לנכי צה"ל. אופן עדכון הקצבאות זהה, וכך גם הסכום הבסיסי של אותן קצבאות. לעומת זאת, ההטבות הנלוות ניתנות בחלקן רק לנכי צה"ל ולא לנכי המלחמה בנאצים, כך גם לגבי תוספות שונות לקצבה הבסיסית. השוואת ההטבות תביא להקצאה לא יעילה של המשאבים המופנים לניצולי השואה. המאפיינים השונים בין ניצולי השואה לנכי צה"ל, אשר הבולט בהם הוא גילם של הנכים, יביא לכך שההטבות שיינתנו לנכי המלחמה בנאצים מתוקף חוק זה יביאו להם תועלת נמוכה יחסית לעלותם לתקציב המדינה. להצעת החוק, גברת מרינה, עלות תקציבית שנאמדת בסכום של 160 מיליון ש"ח. התנאים לנכי רדיפות הנאצים, המונים כ-54,000 איש, מוצמדים לתנאים המוענקים לנכי המלחמה בנאצים, המונים כ-8,000 איש. חבר הכנסת טיבי, ד"ר אחמד טיבי, אני חוזר: התנאים לנכי רדיפות הנאצים, המונים כ-54,000 איש, מוצמדים לתנאים המוענקים לנכי המלחמה בנאצים המונים כ-8,000 איש. קבלת הצעת החוק עשויה להביא לדרישה להשוואת התנאים המוענקים לנכי רדיפות הנאצים לתנאי נכי המלחמה בנאצים, ובכך לגרום לעליות נוספות, הנאמדות, אדוני היושב-ראש, בסכום של כ-1.1 מיליארד ש"ח. לאור האמור לעיל אבקש מחברי חברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – וד"ר מרינה, פרופסור מרינה, נוכל לשבת לדון אם תרצי, מתי שתרצי – אבל כרגע זו החלטת הממשלה. <שלמה מולה (קדימה):> זאת החלטה חברתית, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוה, שלום. <היו"ר אופיר אקוניס:> שלום לך, חבר הכנסת מולה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שלום, חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מציע הצעה לסדר-היום? ואת? <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא מסכימה, מבקשת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הסיבה היא חברתית, מה שאני אמרתי. אם היית עוקב אחרי מה שאמרתי – אבל נכנסת רק עכשיו. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכנסת רק עכשיו. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, תודה רבה לך. גברתי, שלוש דקות לרשותך. ננצל את הזמן, עד שתגיעי לבמה, לברך את תלמידי תיכון "בן-צבי" בגבעתיים – שלום לכם – שבאים לראות את דיוני מליאת הכנסת. התיכון המכונה שב"ץ, נכון? זה הכינוי. היו לי שם כמה קרובי משפחה, בוגרים, בוגרים כמובן, לא נוכחים. שמעון בן-צבי. בגבעתיים הם מכנים, החבר'ה בגבעתיים מכנים אותו כך, שב"ץ, לא אני, הם. שלום לכם. בבקשה, שלוש דקות. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עוד פעם אנחנו שומעים תשובה וכל הזמן מבלבלים בין הקטגוריות. מה שאני אומרת, נכון מאוד, לניצולי שואה יש תשומת לב, יש הרבה דברים שהמדינה עושה לגביהם. אבל אנחנו באנו ממדינה שלא רק ניצולי שואה באו ממנה; גיבורי מלחמה, ששחררו את שטח אירופה ויחד עם בעלות-הברית מארצות-הברית ומדינות אחרות, גם צפון-אפריקה – גם אתמול עמד על הבמה סילבן שלום ואמר דברים מאוד מאוד נכונים. הוא אמר: יהודי תוניסיה, מרוקו, לא נכנסו למחנות ההשמדה רק מפני שהיה קרב על סטלינגרד – ואני חושבת שהגיעו לכאן אנשים ששחררו מחנות השמדה. רק אתמול. למה אתמול היה יום השואה הבין-לאומי? מפני שהצבא האדום שחרר את אושוויץ. חלק מהאנשים הגיעו לכאן והם נכי מלחמה, אז בגלל זה חשבתי שזה נכון להכיר בהם כנכי מלחמות ישראל. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, גברתי. תחזרי למקומך. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> על מה הצבעה? <היו"ר אופיר אקוניס:> על הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <קריאה:> אדוני היושב-ראש, המערכת. <היו"ר אופיר אקוניס:> אה, אצל חבר הכנסת דואן. מייד בעל-פה. מייד, מייד. <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז, בסדר. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> את מוכנה לא להפריע בזמן ההצבעה? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 27 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> 13 בעד, 27 נגד. זה 14 בעד משום שחבר הכנסת דואן – הטכניקה עדיין לא סודרה אצלו, הוא הצביע בעד וגם נרשום את הצבעתו. ובכן, 27 נגד, 14 בעד, כולל חבר הכנסת דואן, אין נמנעים. ההצעה לא עברה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חנייה לנכה), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/2963/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת זאב בילסקי) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חנייה לנכה), של חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני. עשר דקות. משיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים – – – <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה משיב במקומו? השר הרשקוביץ משיב במקום שר התחבורה. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שכל אחד מאתנו שנוהג בכבישים רואה הרבה פעמים שאנשים שממהרים – ואנחנו עם של ממהרים – אדם מחנה את האוטו שלו בחניית נכים, ובתוך הלב אומר לעצמו כמה דברים: קודם כול, לא ראיתי, היה שלט קטן, לא שמתי לב; אחר כך הוא אומר לעצמו: שנייה אחת, אני רק קופץ לבנק, מוציא כסף וחוזר. ואז בא אותו נכה, שנעזר לפעמים בכיסא גלגלים, שלא מסוגל להחנות את האוטו שלו, והוא מתחיל להסתובב ולהתחנן ולבקש, ולפעמים להתווכח – על מה? על מקום חנייה, שניתן לו במקום הרגליים שלו. הוא לא יכול בדרך אחרת להחנות את האוטו, ולכן החוק ייעד לו חניות נכים. ומה באנו וביקשנו? שכדי – אתם יודעים, בפרשת קדושים – הנה, דן מרידור ישר הסתובב, אתה רואה? שר הפנים לא הסתובב, סגן שר האוצר לא הסתובב – פרשת קדושים, אדוני, פרשת קדושים. השר הסתובב, נכון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה בא לפני קדושים? <זאב בילסקי (קדימה):> פרשת קדושים, אחת הפרשיות – פרשות – שקובעת סטנדרטים גבוהים מאוד לעם היהודי. למשל, נאמר שם: לא תקלל חירש. לכאורה אתה יכול לבוא להגיד: הלוא ממילא הוא לא שומע. אבל כאלה אנחנו, אנחנו עם סגולה, וזאת הסגולה שלנו, היא כולה באה בפרשת קדושים, ובפרשת קדושים נאמר גם, נוסף על הכול: בפני עיוור לא תשים מכשול. ומה בא בילסקי עכשיו להציע? <השר משולם נהרי:> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> סליחה? <השר משולם נהרי:> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אוקיי, אוקיי, ולכן – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> בילסקי, אתה צודק, אבל איך כתוב: לפני עיוור לא תשים מכשול ו– – – <זאב בילסקי (קדימה):> ו– – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – ויראת מאלוקיך. בוא נתחיל עם השני, אחר כך נעבור לראשון. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני למדתי ממך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, פעם אתה אמרת לי, אז עכשיו תן לי להקדים ולהגיד לך מה שאני בחרתי – – – <קריאה:> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> בדיוק. אין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכן אני בחרתי להסתמך על פרשת השבוע, פרשת קדושים, ולגזור את החלק של בפני עיוור לא תשים מכשול. עכשיו, מה קורה? בא הנהג קל הרגליים, נוסע עם האוטו שלו, ולעצמו הוא אומר: לא ראיתי. אז עכשיו, מכיוון שאני רוצה שפרשת קדושים תהיה בתוכנו, ואנחנו נאמץ אותה אל לבנו, ונעלה את הסטנדרטים של ההתנהלות שלנו, אני הצעתי הצעת חוק פשוטה: שלאותו אדם שבמקרה הוא לא ראה, הוא לא שם לב, נצבע לו את החנייה, ואז הוא לא יוכל להגיד לעצמו שהוא לא ראה. זה הכול. אז אני בא היום עם הצעת חוק פשוטה, לממש את פרשת קדושים ולהביא אותה להילך חוקי פה, במדינת ישראל. ואיך, ידידי השר, יכלה ממשלת ישראל, בהרכב הנוכחי – מילא הרכבים אחרים, הייתי אומר – תשמע – להתכחש לפרשת קדושים ולגרום לכך שאנשים ימשיכו לעשות טעויות ולהחנות את המכוניות שלהם במקומות כאלה? <היו"ר אופיר אקוניס:> ההרכבים היו דומים, אגב. <זאב בילסקי (קדימה):> אני יודע – אני יודע שיבואו ויגידו חברי בשלטון המקומי: זאביק, מה אתה עושה? זה עולה הרבה כסף לצבוע, ואחר כך לתחזק – אתם יודעים מה – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> גם בכנסת צבעו. <זאב בילסקי (קדימה):> גם בכנסת צבעו. נכון, גם בכנסת צבעו. <היו"ר אופיר אקוניס:> את הכול. <זאב בילסקי (קדימה):> ולכן – בהרבה מקומות צובעים, ולא צריך חוק בשביל זה, ולא צריך אדם שיעמוד פה ויצטט מפרשת קדושים, כי אנשים מבינים שאפשר לעשות משהו. אתם יודעים מה, שרי ממשלת ישראל וידידי השר הרשקוביץ, שעוד מעט אתה תעלה לפה ותסביר בנועם הליכות כמה שההצעה שלי אומנם נכונה אבל בכל זאת ועדת השרים החליטה להתנגד. אני מציע, אתה יודע מה, לשנות לך את הנאום ולהגיד: אתה יודע מה, חבר כנסת בילסקי, בוא נעשה ניסוי. בוא נעשה ניסוי. ניקח, אתה יודע מה, רשויות שיהיו מוכנות להתנדב. אנחנו נפתח את זה לראשי רשויות שמוכנים, ונלך על סימון של 500 מקומות חנייה בארבע-חמש רשויות מקומיות. והיה, לא יימצאו מתנדבים, אני חוזר בעצמי ואני אומר: כנראה ההצעה שלי לא טובה. אם יהיו ארבעה-חמישה ראשי רשויות שכל אחד מוכן לקחת 50–60–100 מקומות חנייה ולצבוע אותם, תעבור שנה ונראה – אולי עשינו טוב? אולי עשינו לא טוב? ולכן, אתה יודע, אני מציע לכם הצעה שאני לא מאמין, אדוני היושב-ראש, איך אפשר להתנגד לה, ככל שאני הופך והופך; קודם ציטטתי לכם מפרשת קדושים, אחר כך הבאתי לכם מתנדבים – ראשי רשויות מתנדבים שכל אחד מוכן לעשות ניסוי על 50 מקומות חנייה. ואם גם בזה לא שכנעתי, אני מוכן ללכת וליצור קרן מיוחדת שתקנה מהחברות שעושות צבע, כדי שלפחות בשנה הראשונה לא תהיה בעיה תקציבית. ולכן, אם אין בעיה תקציבית, אם אנחנו רוצים ללכת לפי פרשת קדושים ואם אנחנו הולכים על ראשי ערים מתנדבים – למה להגיד לא להצעה כזאת? ואני קורא לך, אדוני השר, ואני מודה לחבר הכנסת מוץ מטלון שעוזר לי, ככה, בכך שהוא מנסה לחמם את לבו של השר לכך שזה – אני מציע שאם השר, נראה לו, אולי לא נצביע על העניין הזה, ניקח מחשבה, אני אשלח לכולם את פרשת השבוע, פרשת קדושים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מציע להפוך להצעה לסדר-היום? <זאב בילסקי (קדימה):> לא, לא, אבל אני – יכול להיות שאם הממשלה תתחייב, נניח, שבתוך שבועיים נחזיר את זה לוועדת שרים, נביא את החידושים גם מפרשת קדושים, גם ראשי ערים מתנדבים וגם קרן שבילסקי עושה למצוא קצת צבע כדי לצבוע שם; מה עוד? ואם תהיינה דרישות נוספות מהממשלה אני מוכן לעמוד בהן, ובלבד שהצלחנו להביא גאולה להרבה אנשים נכים, שהיום הם נאלצים להסתובב עם המכוניות שלהם כי אלה שלא מורשים חונים שם. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. בבקשה, כבוד השר הרשקוביץ, שר המדע, עונה בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים. דרך אגב, אדוני השר לביטחון פנים, אני מנצל את ההזדמנות – הזכיר לי חבר הכנסת בילסקי, יש תוכנית בשם "הצינור", בערוץ-10, תוכנית שמשודרת מאוד מאוחר בלילה. והם עקבו – אולי מקרה חד-פעמי, אבל של ניידת משטרה שחנתה – אתה מכיר את הסיפור – חנתה פעמיים באותו מקום, של מתנדבים, אם אינני טועה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – עם התמרור – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה, מצוין. השר לביטחון פנים הודיע – והודעה חשובה – שהדבר טופל. יפה. תפקיד חשוב לתוכנית "הצינור". אתה עולה? בבקשה, אדוני. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, רק תיקון, כדי שחס וחלילה לא תשתרש טעות, אז – פרשת השבוע שלנו זו פרשת בא. <היו"ר אופיר אקוניס:> זה שיבש לך את כל התזה. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> זה שיבש. לא רק זה, אני אגיד לך מה, זאת פרשת בא, זה "בא אל פרעה", אז יכול להיות שאת התקדים צריך לקחת ממצרים, ובמצרים לא צובעים מקומות חנייה לנכים. אני גם לא יודע מה מצב התמרורים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אל תיקח דוגמה ממצרים. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> בבקשה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אל תיקח דוגמה ממצרים. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> אז אוקיי. אבל אני מוכן לא לקחת דוגמה ממצרים, וכך אני כאן, עומד כאן בשמו ובמקומו של שר התחבורה, השר כץ. אם כן, הצעת החוק, שמבקשת לחייב את רשויות התמרור המקומיות לסמן בצבע כחול שטחי חנייה המיועדים לחניית נכה על-פי תמרור. המטרה, כמובן, לסייע לנכים לזהות את מקומות החנייה המיועדים לחניית נכה, ואני אוסיף: לא רק לסייע לנכים, אלא לסייע לחונים, שישימו לב שחנו במקומות השמורים לנכים. כיום מקום חנייה לנכה מסומן באמצעות תמרור 437 ללוח התמרורים, ולא קיימת הוכחה – ובאמת, כאן אני תמה, ידידי חבר הכנסת בילסקי – אני חושב שרוב האנשים מסתכלים למעלה, ולא מסתכלים למטה; את התמרור על חניית נכים רואים למעלה, בגובה העיניים, הצבע על הכביש – צריך להסתכל על האדמה. בכל אופן, לא קיימת הוכחה לכך שסימון שטח החנייה המיועד לחניית נכים בצבע כחול יסייע לנכים בחנייה יותר מהתמרור הקיים. אבל כאן אוסיף: זאת ועוד. נכון, אמרנו, הסכמנו שלא לקחת דוגמה דווקא ממצרים, אבל הבעיה של חניית נכים היא לא רק בעיה של מדינת ישראל, היא כמובן בעיה אוניברסלית. ולא רק שהיא בעיה אוניברסלית – אנשים אולי לא יודעים, יש אמנה אירופית בנושא, ומדינת ישראל חתומה על האמנה האירופית לקביעת צורתם וצבעם של תמרורי דרך. והאמנה האירופית אינה קובעת חובת סימון על שטח מקום חנייה המיועד לחניית נכים, כמוצע. היא כן קובעת תִּמְרוּר, אותו תמרור שמקובל במדינת ישראל. בנוסף, סימון שטח חנייה המיועד לחניית נכים בצבע כחול כרוך בהוצאה כלכלית עבור רשות התמרור המקומיות, וקיים חשש שחובת הסימון המוצע תוביל לכך שרשויות מקומיות – פשוט שצרות בכסף – יימנעו מסימון מקומות חנייה לנכים. לכן עמדת הממשלה הינה להתנגד להצעת החוק. יחד עם זאת, אני מסכים עם חבר הכנסת בילסקי שמדובר בנושא ראוי. זה גם לא נושא של מחלוקות – קואליציה ואופוזיציה – נושא שראוי לדיון. אז כמובן לא נתנגד אם ההצעה תזכה לדיון כהצעה לסדר-היום, אבל הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, כבוד השר. בבקשה, חבר הכנסת בילסקי. <רחל אדטו (קדימה):> לא שכנעת. אתה השתכנעת? <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני, שלוש דקות. עכשיו אתה תספר לנו אם השתכנעת מטיעוניו של השר, או שאנחנו עוברים להצבעה. שלוש דקות. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידי השר הרשקוביץ, ידידי שר המדע – זהו, אני – – – <קריאה:> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> יפה מאוד. אני השתכנעתי, ידידי השר, מכך שאתה אמרת, ובצדק רב: בילסקי, למה לך לצטט מפרשת קדושים, כי זו לא הפרשה הנכונה לשבוע הזה. אני חשבתי שהיא נכונה, כי פרשת קדושים זאת פרשה מאוד מיוחדת. זאת פרשה – אין בפרשות אחרות ציוויים שאנחנו לוקחים על עצמנו כמו שיש בפרשת קדושים. בכל אופן, יש שם – – – <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> – – – יש שם צבר של ציוויים שהעם היהודי לוקח על עצמו, ובכך עושה אותו שונה. ככה לפי דעתי, בוא נאמר, בהשכלה התורנית שלי, מצוות חברתיות, באמת – וחוץ מזה, אני אגיד לך גם, יש לי סימפתיה מיוחדת לפרשת קדושים. היא סמוכה ליום העצמאות, ואצלנו ברעננה תמיד לקראת יום העצמאות היתה בבית-הכנסת הגדול תפילה מיוחדת לשלום המדינה. הרב פרץ היה נושא דברי תורה, והרב בילסקי אחריו, גם כן, מפליא בדברי תורה. והפעם האחרונה, השנה האחרונה שהייתי כראש עיריית רעננה ודיברתי דברי תורה בבית-הכנסת הגדול – ועוד לא ידעתי שאני בעוד כמה חודשים הולך לדרכי – דיברתי על פרשת קדושים. קראתי מהדף, ופתאום עזבתי את הדף והתחלתי לדבר דברי פרידה, ולא הבנתי למה אני עושה את זה. ולכן פרשת קדושים נחקקה במוחי כפרשה שלמעשה, זה היה איזה סיום בשבילי לדברים אחרים. <היו"ר אופיר אקוניס:> האם אתה מסכים להצעת הממשלה? <זאב בילסקי (קדימה):> רגע, רגע. תן לי, היושב-ראש, קודם כול נשאר לי זמן מכוח החוק. שנית, מכוח החברות שלנו, ושלישית, אני מביא הצעת חוק כל כך חברתית, כל כך הגיונית, שאפילו השר הרשקוביץ – אתה יודע, הוא מילא את חובתו, כדי שלא יסתכסך עם שר התחבורה, חס וחלילה, אבל גם הוא הרגיש באיזה מקום – בייחוד שחבר הכנסת מטלון ניסה לשכנע אותו בדברי קילוסין, להגיד לו: תראה, אולי נעשה; ובייחוד שאני הייתי כל כך נדיב והצעתי כאלה הצעות מרחיקות לכת, כולל קרן מיוחדת מייסודי, שאני אקח חלק, מעליית המשכורת שעוד מעט נכונה לנו, ואני אקדיש כדי שמי שאין לו כסף לצבוע גם יעשה. אז בנימוקים כאלה אני מבין שהיה קשה, אבל אני רוצה לחזור – ובזה אני אסיים – לפרשת השבוע. כי אתה צודק שפרשת קדושים זה משהו אחר. ובפרשת השבוע, בא – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים. <זאב בילסקי (קדימה):> – – נאמר פשוט: "ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו, כה אמר ה' אלהי העברים, עד מתי מאנת לענֹת מפני שלח עמי ויעבדֻני". עד מתי אתם, ממשלת ישראל, ממאנים להקשיב להצעות חוק חברתיות פשוטות? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא, סליחה, לא. אחרי כל המשל והנמשל בפרשות השבוע, האם אתה מקבל את עמדת הממשלה או רוצה להצביע? <זאב בילסקי (קדימה):> יש שתי אפשרויות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא הבנו. לא הבנו אותך כל כך. <אריה ביבי (קדימה):> אתה רק לא אמרת אם אתה עובר לש"ס. <זאב בילסקי (קדימה):> אם הממשלה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני הזמנתי את חבר הכנסת – אה, הוא עובר לש"ס? אני לא יודע. אני לא. <זאב בילסקי (קדימה):> אם ממשלת ישראל מוכנה לדחות את ההצבעה עכשיו, ולתת אפשרות לוועדת השרים לשקול בשבועיים-שלושה הקרובים פעם נוספת – אם זה כן, בסדר; אם לא – נצביע. להחלטתך. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, אנחנו – זה לא להחלטתי, זה עמדת הממשלה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה. בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חנייה לנכה), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 14 בעד, 32 נגד. הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה לא עברה, אבל אתה הצבעת במקום חברת הכנסת אבסדזה. את הצבעת? <נינו אבסדזה (קדימה):> הוא במקומי. הטכניקה עוד פעם לא עובדת, אז צריך – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הטכניקה לא עובדת. אתה מצביע בעד? בעד. 15 בעד. נגד – 32. בבקשה. אתה הצבעת הפוך? אבל אתה ותיק בבית הזה, ולא נשנה את הצבעתך. רק נודיע שאתה התכוונת להצביע אחרת. התכוון להצביע נגד, אבל לא יוצא. אנחנו לא משנים את ההצבעה, אבל מוסיפים את חבר הכנסת דואן. 15–32. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> תגיד לפחות את השם שלי. <היו"ר אופיר אקוניס:> השם שלך – השר שמחון, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחיר לחם מלא), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2487/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום, הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחיר לחם מלא), של חברת הכנסת רונית תירוש. ישיב שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון. בבקשה, גברתי. עשר דקות. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני הייתי שמחה אם השר שמחון היה כן מקשיב לדברי. השר לשעבר הרצוג, אני אשמח אם רק תאפשר לו להקשיב לי, כי לי אין הפריווילגיה להופיע בוועדת שרים. אל תכעס עלי, אני מדברת בשיא הרצינות. אני לא יכולה להופיע בוועדת שרים ולהשמיע את טענותי ונימוקי. ואני באמת באמת מתקשה להבין את הסיבה שהצעת החוק שלי נפלה בוועדת שרים, שהרי לא ביקשתי כסף מהאוצר. ביקשתי להשלים מהלך שהוא הולם והוא בא בהלימה מוחלטת לתוכנית הלאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא שהוציא משרד החינוך בשיתוף עם משרד הספורט. רבותי, אני לא מצליחה להבין מה קרה שם. הצעת החוק שלי מדברת על כך שכל מה שנוגע למכירה של לחם מלא, לחם בריא – אני הגדרתי "לחם מלא", "לחם בריא", ש-51% לפחות מהקמח הוא קמח מלא. זה לחם מומלץ על-ידי כל הרופאים והתזונאים למיניהם. זה דבר שהוא בריא. כל מה שביקשתי – לא לסבסד אותו. כל מה שאמרתי: תפעילו עליו את חוק הפיקוח – יש לכם חוק כזה – על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו–1996. סעיף 6 מדבר על כך שניתן להחיל על מספר מוצרים מינימלי את הפיקוח. ביקשתי להוסיף אותו לרשימה הקטנה הזאת. לא כסף, לא תקנים, רק תחילו עליו את הפיקוח, והיתר ייעשה מעצמו. כלומר, המאפיות למיניהן בוודאי תוודאנה שהמחיר לא יהיה מחיר מופקע. עכשיו אני רוצה להביך קצת את הממשלה, או קצת הרבה. אתם מדברים על תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא. אני מקריאה מתוך התוכנית עצמה. במסגרת המלצות משרד הבריאות, כדי לממש את ההצעה הזאת, שהובאה ב"מחליטים" בממשלה, נאמר: "יש לאפשר בחינת שימוש בכלי רגולציה צרכניים לשם הגברת מודעות הצרכנים לחשיבות הצריכה של מוצרי מזון בעלי ערך תזונתי גבוה, כגון לחם מחיטה מלאה, על מנת להביא לירידה במחירם". לקחתי את המשפט מהממשלה, מ"מחליטים" של הממשלה, תרגמתי אותו לכלי רגולטיבי שאתם מדברים עליו, קרי חקיקה, ואמרתי: יוכנס הלחם הזה המלא, מחיטה מלאה, לפיקוח. אף שר – חוץ משרת החקלאות חברת הכנסת אורית נוקד, אף שר לא קם ואמר שיש היגיון בדברים שלי, שההצעה הזאת היא בהלימה מוחלטת למה שהממשלה עצמה החילה על עצמה. איפה היה שר הבריאות? איפה היה שר החינוך? איפה היתה שרת הספורט? הרי חתמתם על האמנה הזאת, יש לי כאן צילום שאתם חתומים על אמנה שאומרת שזה מה שצריך לעשות. מה, אני לא יודעת לקרוא? יש לי בעיות בהבנת הנקרא? אני מוכנה להביא לכם לא רק תואר ראשון, גם תואר שני בהצטיינות יתירה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא לא, פרופסור. <רונית תירוש (קדימה):> אין לי שום בעיה. אני, יש לי מסלול לדוקטורט מוכן. סיימתי בהצטיינות יתירה תואר שני, זה מאפשר לי תנאי סף וקבלה לתואר שלישי. דוקטורט. <יצחק כהן (ש"ס):> תואר ראשון יש? <רונית תירוש (קדימה):> בוודאי. <יצחק כהן (ש"ס):> לא לכולם יש. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> את צריכה לשנות את השם ללפיד. <רונית תירוש (קדימה):> לא צריכה לשנות, יש לי תואר שני בהצטיינות יתירה, ואני שואלת את עצמי מה לא הבנתי נכון. אני לא יודעת. יעלה עוד מעט שר התמ"ת וינסה להסביר לי ולנמק מדוע הוא לא מוכן. רבותי, אני רוצה לפנות אליך, שר התמ"ת – אתה באת ממפלגה סוציאליסטית, אתה צריך, כמו שכתוב פה – "בריאות לכול". <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> מותר לי גילוי נאות? <רונית תירוש (קדימה):> כן. לא באת משם? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> באתי משם, רק הדעות שלי הפוכות לגמרי. <רונית תירוש (קדימה):> אני אומרת לך, מי שהחליט אחרת – זה קפיטליסט חזירי. <היו"ר אופיר אקוניס:> זאת אמירה דרמטית. <רונית תירוש (קדימה):> אמירה דרמטית, אז תפרשן אותה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, השר אומר לך שהוא בא ממפלגה סוציאל-דמוקרטית, אבל הוא אוחז בעמדות קפיטליסטיות. <רונית תירוש (קדימה):> לגמרי. חזיריות. <היו"ר אופיר אקוניס:> של שוק חופשי. <רונית תירוש (קדימה):> לא רק שוק חופשי. רבותי, למה שוק חופשי? אתמול ראיתי את הסרט "גברת הברזל", על תאצ'ר. היא רצתה שיהיה מס אחיד לכול. אמרו לה: איך את עושה מס אחיד גם לעניים? אמרה: לא מעניין, כולם צריכים לשאת בנטל. <היו"ר אופיר אקוניס:> מס גולגולת. <רונית תירוש (קדימה):> אז אם אנחנו רוצים להיות תאצ'ריסטים, ואם אנחנו לא – איבדנו את החמלה מזמן, אבל איבדנו את התובנה שברגע שמחיר של לחם מלא – תסכים אתי, השר, שלחם מלא הוא לחם בריא? תסכים אתי, אז למה לתת אותו רק לעשירים? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא צריך פיקוח בכלל על הלחם. <רונית תירוש (קדימה):> לא צריך פיקוח על הלחם? אז בטל את הפיקוח על הלחם כולו. תבטל על הכול. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> זאת העמדה שלי. <רונית תירוש (קדימה):> אבל העמדה שלך לא התקבלה, וכל עוד יש פיקוח חלקי, וכל עוד יש פיקוח על לחם, בוא תכניס גם לחם מחיטה מלאה. אני מורה בישראל, לוקחת תוכנית לתזונה נכונה, לאורח חיים בריא – הרי זה מה שמוכרים לנו במשרד החינוך – אני מסבירה לילדים שלי: אל תאכלו סתם פחמימות, תקנו לחם בריא, לחם מחיטה מלאה. ולחם מחיטה מלאה, אני עוד מקפידה להסביר – לפחות 50% מהקמח הוא קמח מלא. אומר התלמיד: המורה צודקת. הולך לצרכנייה, למכולת, לאן שלא יהיה, ואומר: אני רוצה לקנות לחם חיטה מלאה. וראו זה פלא – 19 שקלים, 19 שקלים. לקח את הכסף, 4 השקלים שהיו לו בכיס, והלך קנה לחם אחיד כזה, אני לא יודעת איך קוראים לו אפילו, כי אני אוכלת לחם בריא. אני מודה. תודה לאל שיש לי אפשרות לשלם על לחם בריא. אני רוצה פיקוח. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אבל מה את חושבת, בתואר שני הצטיינות – – – הוא לא עולה 19, הוא עולה 16 שקלים – – <רונית תירוש (קדימה):> כמה? 16 שקלים? זה עדיין יקר. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – מה נראה לך, שיהיה אפשר לקנות אותו ב-4 שקלים? <רונית תירוש (קדימה):> אני למדתי בכלכלה – בכלכלת שוק, כשאתה נותן תחרות, אז אפשר גם להשתולל. זה כשלי שוק. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> זה לא יכול לרדת מתחת לזה. <רונית תירוש (קדימה):> אני מוכנה שבנושא הזה, כשלמדינת ישראל יש תוכנית, תיקח אתה – אני לא יודעת, הרי כל מספר זוכה. אני מודה שאני לא יודעת להגיד לך כמה עולים חומרי הגלם וכמה עולה לאפות את הלחם המיוחד הזה, אבל בהנחה שהלחם המיוחד הזה – אני מדברת על 51% קמח מלא, לא מדברת על 100%, בסדר? לא הלכתי ללחם שהוא מלא ואז עלותו – אני לא יודעת מה – יכולה להגיע גם ל-25 שקלים. תבדוק אתה את העלויות ותראה מה מתח הרווחים. אני בעד שירוויחו, אני לא חושבת שהם צריכים להיות פילנתרופים, ממש לא. בעלי מאפיות צריכים להרוויח. אבל אתה, האינטרס שלך כשר, כרגולטור, כמי שמקפיד על מדיניות ואכיפתה, תדאג שתהיה הזדמנות שווה גם – אני לא רוצה להגיד לעני, אבל גם למוחלש, לזה שאין באמתחתו כל כך הרבה – לאפשר לו סוג מסוים של לחם שיש בו 51% – אתה יודע מה? פתרתי 50% מהבעיות. לא רוצה יותר. באמת, עיני לא צרה, אני כן ערה לעניין, אבל אני לא יכולה לבוא ולחנך את התלמידים ולומר להם – זה כתוב פה, אני מקריאה ממה שהממשלה כתבה – לחם מלא. הם כתבו: לחם מחיטה מלאה. הם נתנו את זה כדוגמה. והשר אומר, שר החינוך גדעון סער: שנת הלימודים תעמוד בסימן אורח חיים פעיל ובריא, ואומר במפורש שהם ילמדו את התלמידים מהי תזונה נכונה, שכוללת לחם מחיטה מלאה. זה לא אני אמרתי, זה הם אמרו. אז תמצא את הלחם האחד – אל תיתן מגוון; יש מגוון: יש סובין, יש דגנים, יש שקדים, יש פיצוחים – אני לא מדברת על מגוון – לפחות לחם אחד, תכניס אותו, במדדים מסוימים, בהגדרות מסוימות, ותגיד: זה הלחם שיהיה עליו פיקוח, ואני מבקש בו לקחת מתח רווחים מאוד מאוד קטן, שהוא – אולי יגיע ל-6 שקלים, אתה יודע מה? אולי. אז בין 2.5 שקלים ל-6 שקלים אני אעשה את החשבון, אני אגיד: שווה לי להשקיע. אבל בין 2.5 שקלים ל-19 שקלים אין סיכוי שהלחם הזה יירכש על-ידי האוכלוסיות המוחלשות. ואני אומרת לך, אני לא רוצה לחיות במדינה ובחברה שרק מי שיש לו כסף יהיה בריא. מספיק יש לנו שירות פרטי בבתי-חולים, יש לנו הרבה מאוד שירותים שאנחנו יכולים לקבל כדי לשפר את בריאותנו. לפחות בדבר הבסיסי הזה, כמו שעשינו איזו דיפרנציאציה, ואנחנו כן מבינים שגם מים צריכים להינתן במשורה לאוכלוסיות כאלה במחיר כזה, לאוכלוסיות אחרות במחיר אחר – זה דבר בסיסי. אני באמת מבקשת ממך, אדוני השר, ולכן ביקשתי – לא כדי להקניט, חלילה – ביקשתי את הקשב שלך, כי אתה כן אדם קשוב ואתה כן מבין, ואני חושבת שיש בכוחך להחליט החלטה נבונה, מאוד ממוקדת – לא משהו גורף, לא משהו רחב, אבל משהו שיאפשר – לחם אחד, אחד, שאותו אפשר לרכוש במחיר שווה לכל נפש. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, גברתי. כבוד השר, בבקשה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. אם חברת הכנסת תרצה, תעלה לשלוש דקות נוספות. אם לא, נצביע. בבקשה, אדוני. אני מזכיר לשרים שהיום יום ארוך מאוד, ארוך מאוד, אדוני. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת תירוש, את יודעת, את היית מנכ"לית משרד החינוך, אני חושב שיש הרבה מאוד תחומים בחינוך שעל-פי דרכך והצעתך היה יותר חשוב להכניס אותם לפיקוח – כמו מחשב לכל ילד; היו הרבה תוכניות בתקופה שלך, עד כמה שאני זוכר. למה לא להכניס את כל זה לפיקוח? יש הורים שלא מסוגלים. לפי שיטתך – – – <רונית תירוש (קדימה):> אם יורשה לי, נתנו חינם מחשבים. מה זה פיקוח? נתנו חינם. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> זה שנתתם חינם מחשבים זה לא אומר שכולם קיבלו מחשבים. זה עדיין לא אומר שלכל ילד היה מחשב. <היו"ר אופיר אקוניס:> מחשב לכל ילד? <רונית תירוש (קדימה):> מחשב לכל ילד – יהיה לכל ילד. <היו"ר אופיר אקוניס:> זה לא פרויקט ממשלתי כל כך. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני רק אומר לך, שתדעי. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא ממשלתי. לא לא, רק רגע, אדוני. התחיל בתקופתו של יצחק רבין, המשיך ביתר שאת בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו, ואחר כך, לצערי, בתקופתו של מר ברק קצת ירד. אבל זה העובדות, אני לא רוצה להפריע לך. בבקשה. לא לא, רק למען העובדות. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אתה בכלל לא מפריע לי. <רונית תירוש (קדימה):> אבל מה אנחנו משווים לחם למחשב? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני אסביר לך למה. את רוצה שאני אסביר לך פעם למה? עזבי רגע את לחם הבריאות שאת מדברת עליו. <רונית תירוש (קדימה):> אני לא רוצה לעזוב. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> תני לי פעם אחת להגיד לך. את רוצה שאני אגיד לך פעם משהו באופן אישי? הניסיון להיצמד ללחם כסמל הוא ניסיון לא נכון. הוא חלק שולי בצריכה של האדם. האדם היום צורך דברים אחרים. <רונית תירוש (קדימה):> כמו? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> נתתי לך דוגמה. למשל חינוך, למשל תרבות, אני אתן לך אלף ואחת דוגמאות. אז אני אומר לך, את מנסה ללכת לפינה שהיא לא נכונה, ואני אומר את דעתי. אני, מבחינתי האישית – וזאת לא התשובה שאני הולך לתת לך – מבחינתי האישית, כן, שיוסר הפיקוח על הלחם. אני בטוח שמחירי הלחם ירדו בסוף. הניסיון לתפוס אותם באופן כפוי הוא לא נכון. זה נכון שהמחאה האחרונה לא מאפשרת לעשות מהלכים כאלה, אבל מבחינתי האישית, כאדם, אני אומר לך, להסיר את הפיקוח על הלחם, זה הרבה יותר נכון. אז גם המחיר של לחם הבריאות שאת מדברת עליו יהיה יותר נמוך. במסגרת הצעת חוק זו חברת הכנסת רונית תירוש וחברי כנסת נוספים מבקשים לקבוע כי הוראות חוק הפיקוח יחולו על מחירי לחם מלא, בהיותו מצרך חיוני שיש בו צורך בפיקוח על מחירו משיקולים של טובת הציבור. הממשלה מתנגדת להצעת חוק זו מהנימוקים האלה: הצעה לפיקוח על מחיר לחם מלא עלתה במסגרת פ/3627/18, הצעת חוק פיקוח על מחירי מזון גולמיים, שכללה בתוכה בין היתר פיקוח על מחיר לחם מלא, ואשר נדחתה על-ידי ועדת השרים ביום 1 בינואר 2012. המנגנון הקבוע בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים הוא הוצאת צווים על-ידי שר האוצר והשר הנוגע בדבר, שבהם ייקבע כי החוק יחול על מוצר או שירות שקיימות לגביהם עילות המצדיקות פיקוח לפי סעיף 6 לחוק, כגון מונופולין, ריכוז באספקה או ברכישה הפוגע בתחרות. הצעת החוק אינה מדברת על הכנסה לפיקוח מטעמים של כשל שוק אלא מטעמים של הורדה כביכול ממחירו של הלחם המלא. בהתאם לחוק, יש לאשר למוצר הנמצא בפיקוח מחירים – את אתי, חברת הכנסת תירוש? מילא – בילסקי, מילא עברת מחנה, אבל תן לי. בהתאם לחוק יש לאשר למוצר הנמצא בפיקוח מחירים את מלוא עלות ייצורו – זה מה שקראתי לך בקריאת ביניים – פלוס רווח סביר על ההון הפעיל בייצור המוצר. הכנסה לפיקוח מחירים של מוצרים המשווקים בשוק תחרותי לא תביא להורדת מחירם. התוצאה היחידה תהיה קיפאון בפיתוח מוצרים נוספים באותו תחום. חשוב להבין, וזאת בהסתמך על עמדת הגורמים המקצועיים במשרד התמ"ת, כי שנים רבות של פיקוח לימדו כי חוק הפיקוח על מחירים אינו יעיל, לא גורם להורדת מחירים ואינו יכול להתמודד עם ייצור לא יעיל. משתמשים בפיקוח רק כמוצא אחרון בשוק לא תחרותי. את יכולה לראות דוגמאות: מחירי שיחות בין-לאומיות, שהיו בפיקוח מחירים, ומחירם ירד לשליש רק עם פתיחת השוק לתחרות. הגורמים המקצועיים הוסיפו עוד כי שוק הלחם המלא הינו שוק תחרותי, כך שהכנסתו לפיקוח לא תגרום בהכרח להורדת מחירו. מדיניות הממשלה ב-20 השנים האחרונות לגרום להורדת מחירים – לפי דעתי לקדימה היו שתי ממשלות בתקופה הזו של ה-20 – היא על-ידי פתיחת השוק לתחרות יבוא והורדת חסמים המונעים תחרות. לשם כך הקים המשרד את רשות ההגבלים העסקיים ואת הרשות לסחר הוגן והגנת הצרכן. גישה זו קיבלה משנה תוקף בדוח-טרכטנברג. החלטת הממשלה מס' 3985 מיום 18 בדצמבר 2011 אימצה את דוח ההמלצות של ועדת-טרכטנברג בעניין זה, כפי שעלו בדוח כהאי לישנא: פיקוח על מחירים "אינו אלא פתרון זמני, חלקי ולא יעיל להפגת פגיעתם של כשלים תחרותיים, ולפיכך יש לפעול על מנת לצמצם את השימוש בו ככל הניתן ולהפעילו רק כשאין אפשרות לפעול להגברת התחרות בטווח הקצר". תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, כבוד השר. בבקשה, חברת הכנסת תירוש, שלוש דקות, ואחר כך נעבור להצבעה. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני השר, אני ממש מתקשה להבין את ההשוואה בין מחשבים ללחם. אתה יודע, בלי מחשבים אפשר לחיות, בלי לחם אני חושבת שלא. אומרים במחוזותינו: אם אין לחם אין תורה. ולא סתם אמרו זאת. לא סתם אמרו זאת אבותינו, ואם לא נסתמך – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – מוצרי המאפה, לא – – – אין פיקוח. <קריאה:> קמח. <רונית תירוש (קדימה):> אם אין קמח אין תורה. מקמח עושים לחם, ואם לא ניקח מאבותינו אז ניקח ממרי אנטואנט: אם אין לחם תאכלו עוגות. נהדר. אז בוא נאכל עוגות. תראו, רבותי אני הלכתי במשורה. לגבי דוגמת המחשבים אין מה להשוות, ואם כבר הזכרת, אז המחשבים ניתנים חינם בפריפריה, ובהדרגה יינתנו לכל ילדי ישראל. זה פרויקט של הממשלות השונות ואין בכלל מה להשוות. אני לא יודעת למה אני נגררת לענות על זה. אבל אני רוצה לומר לכם: אני מגלה פה חזירות, אטימות רגשית. לא בכדי חתמו על הצעת החוק הזו אנשים רציניים כמו חבר הכנסת כרמל שאמה, כמו חבר הכנסת אמנון כהן, כמו חברת הכנסת מירי רגב, ציון פיניאן, אורי אורבך, דניאל בן-סימון, זאב בילסקי, מיכאל בן-ארי, חיים אורון, הזכור לנו לטוב, יעקב כץ, מוץ מטלון, פאינה קירשנבאום. רבותי, זה חוצה מפלגות, כי זו הצעת חוק הגיונית. אני לא ביקשתי שתיתן את כל המגוון, אבל תן לחם אחד, כמו שיש לחם אחיד, שעליו יש פיקוח, והוא המינימום המתבקש, ובגינו אני יכולה להבטיח שבכל בית בישראל יהיה לחם, כי לפחות את זה אפשר לרכוש – תן את המקבילה שלו. אחד, לא גיוון. אחד. שיהיה לחם מלא, הכי בסיסי שבעולם, בלי דגנים, בלי גרעינים בתוכו, בלי צימוקים ובלי זיתים. משהו בסיסי שיהיה כאופציה, ותן שם את מרווח הרווחים הכי נמוך שאפשר. שירוויחו. אבל במה? לומר לי שאפיית לחם דגנים עולה 19 שקלים? שקר וכזב. אני אופה בבית, גם, לחמים. רבותי, חומרי הגלם עולים לי כמו לצרכן רגיל. כשמאפייה קונה זה עוד פחות ופחות. תבדוק את העלויות ותראה איזה מתח רווחים יש שם. אני כופרת במה שאמרת. <שלמה מולה (קדימה):> רונית, אין להם לב, הם אטומים. <רונית תירוש (קדימה):> לא, אין לב. אין לב, אני אומרת לך. זה כל כך מקומם אותי, החזירות הזו, האטימות הזו. להגיד שאפשר לחיות גם בלי לחם? אתה כמוני יודע. אתה הולך לפריפריה, אתה יודע – הדבר הכי בסיסי בארוחת הצהריים זה לחם. הדבר הכי בסיסי, שמביאים אותו לבית-הספר, זה לחם אחיד, ששמים עליו אולי ממרח שוקולד או מרגרינה. בושה וחרפה לממשלה הזו. בושה, אני מתביישת. ואני אגיד עוד דבר, כי תיכף תעלה הצעת חוק נוספת: יש מוצרים של "גד", אני אוהבת לקנות. רבותי, את העיניים אני מוציאה בשביל לראות את התאריך. על מה הפלתם את ההצעה הבאה? תכף יגיד אותה רוברט טיבייב. מה הוא מבקש, שיהיה תאריך תפוגה ברור? את העיניים אני מוציאה. הם כותבים את זה בשחור על גבי ירוק. עם משקפיים וזכוכית מגדלת אני לא רואה תאריך תפוגה. למה? תבינו את האזרחים. מתי אתה נכנסת לסופרמרקט, אדוני השר? אולי אשתך נכנסה. תשאל אותה. תדברו קצת בבית. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אתה רצית להגיד משהו, בבקשה, אדוני. אני מאפשר לשר להשיב לך משום ששר התמ"ת טוען שאמרת – ציטטת אותו, על לחם – בבקשה, אדוני, אני מאפשר לשר להשיב. <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאפשר לו להשיב. אני אגיד לך, חבר הכנסת מולה, חברת הכנסת תירוש ציטטה את – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חברת הכנסת רונית תירוש. אני חושב שקודם לא הקשבת לי, אולי עכשיו תקשיבי. <רונית תירוש (קדימה):> – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא, לא. אני חושב שלא הקשבת לי. סליחה. אני קודם כול רוצה כלים והבנה בסיסית על מה שאמרתי, ואני חושב שלא הקשבת. סליחה, סליחה. צעקת פה, אמרת שאני חזיר, וכן הלאה. <רונית תירוש (קדימה):> לא אתה, הממשלה חזירית. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אז תיתני לי להגיד. מה זה "הממשלה"? הממשלה זה גם אני. אני גם חלק מהממשלה הזו, אז למי את אומרת את זה, לאוויר? קודם כול, שלא תטעי: ההבדל בין שנינו הוא אחד – אני עד היום מגיע בוקר-בוקר מהפריפריה, ואני מרשה לך לשאול את אשתי, שאת מכירה אותה, איפה אני מסתובב כל יום שישי בבוקר, ובאיזה סופר. כך שמבחינת המחירים, אני מכיר אותם יותר טוב ממך וגם מאחרים. אני יותר צמוד לעם. לא אמרתי שאפשר להסתדר בלי לחם. אל תגידי דברים שלא אמרתי. אמרתי שלשיטתך, בעולם שלך, בעולם שלך, אפשר לעשות פיקוח גם על מוצרים אחרים. אם בן-אדם מתעורר בבוקר ורץ עם אופני הכושר, אולי ניתן לו גם פיקוח על מחיר אופני הכושר. אותו הדבר לגבי מחשבים. הזכרתי את העובדה שאת באת ממקום כזה שהיה אפשר לעשות פיקוח כמעט על הכול. אל תנסי לערבב דברים שאני לא אמרתי. לחם הוא מוצר בסיסי. 90% ממוצרי המאפה של מדינת ישראל לא נמצאים תחת פיקוח. רוב אזרחי ישראל צורכים אותם, ואני אומר את עמדתי הבסיסית: לחם צריך לצאת מפיקוח. אז המחירים יהיו הרבה יותר נמוכים. זו עמדתי האישית. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. אני מאוד מודה לך, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחיר לחם מלא). בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחיר לחם מלא), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> 14 בעד, 35 נגד. ההצעה לא עברה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת מודעה וסימון מצרכים בפיקוח), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3592/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה על סדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת מודעה וסימון מצרים בפיקוח), של חבר הכנסת רוברט טיבייב. גם עליה משיב שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בבקשה. עשר דקות. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת רונית תירוש, הייתי בטוח שרק אני תמים בבית הזה. התברר שלא. הגשנו יחד את הצעת החוק לוועדת שרים לענייני חקיקה, זה החור השחור שיש במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, ועדת שרים לענייני חקיקה קובעת את סדר-היום בכנסת. מסכים אתי השר מיכאל איתן שהדבר לא נורמלי והדבר פוגע בדמוקרטיה של מדינת ישראל. האמת שאני חשבתי שהממשלה תשמח לאמץ – – – <קריאה:> – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אני הייתי בטוח שהממשלה תשמח לאמץ את הצעת חוק הפיקוח על מחירי המוצרים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> כל מה שביקשתי, שעל כל מוצר יהיה כתוב "בפיקוח של הממשלה" והמחיר. זה כל הצעת החוק. אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמה מוצרים יש בפיקוח של הממשלה? <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. <רוברט טיבייב (קדימה):> גם אני לא. רוב האוכלוסייה, הם לא יודעים על מה מדובר. יש כאלה, התברר, 20 מוצרים שהם בפיקוח של הממשלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> רק 20? <רוברט טיבייב (קדימה):> רק 20. אתה יודע מה? לפחות את זה. כשבן-אדם נכנס לחנות הוא לא יודע על מה מדובר, הוא לא יודע איזה מוצר נמצא בפיקוח של הממשלה. יותר מזה, אני גר בפריפריה, ולפעמים הרשתות, וגם סופרמרקטים, חנויות, משחקים גם עם המחיר הזה. ההצעה היתה די פשוטה: לכתוב על המוצר שהוא בפיקוח של הממשלה, ואת המחיר שלו. כמו שאנחנו יודעים איך זה עובד בבית הזה – כשאנחנו מציעים הצעת חוק, בוועדת שרים לענייני חקיקה פשוט מפילים אותה מבלי להסתכל על מה מדובר. דיברתי עם איזה שר ואמרתי: למה? התשובה היתה די פשוטה: יש יותר מדי הצעות חוק, אנחנו פשוט לא מסתכלים, מפילים אותן, היית צריך לדבר אתי. במקרה הזה, אדוני היושב-ראש, חשבתי שאני אהיה חכם, אני אדבר עם השר. לקחתי את הצעת החוק, ואפשר לבדוק מתי היא קיבלה את ה"פ". אמרתי: אדוני השר, יש לי הצעת חוק. אמר: יפה, בוא נדון. מרח אותי חצי שנה – חצי שנה, רבותי – ואמר לי: אתה יודע מה? הצעת החוק טובה, תגיש אותה. נדהמתי להבין שוועדת שרים לענייני חקיקה הפילה את הצעת החוק. הדבר הכי מעצבן שאתה לא יודע מי בתוך ועדת שרים לענייני חקיקה מצביע בעד ומי מצביע נגד. כלום, שום דבר, חור שחור. האמת, זה באמת הרגיז אותי, והרגיזה אותי דווקא הגישה של הממשלה. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, שאלה: בן-אדם שמשקר, איך קוראים לו? <היו"ר אופיר אקוניס:> עזוב. <רוברט טיבייב (קדימה):> אני רוצה להיכנס לעניין הזה. בן-אדם שמשקר – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה רוצה להאשים מישהו ששיקר לך? אז תאשים אותו אם אתה חושב שהוא שיקר. אז הוא יוכל גם להגיב. <רוברט טיבייב (קדימה):> בשמחה. <היו"ר אופיר אקוניס:> שלא יהיו אי-הבנות. תשים לב, אני פה מנהל את זה בצורה שמי שמצטט מישהו בצורה לא נכונה מייד הוא מקבל את הזכות להגיב – או מעוות את דבריו. רק שתדע, הוא יוכל להגיב, כל מי שאתה מאשים אותו בשקר, כמובן. <רוברט טיבייב (קדימה):> אחרי שחצי שנה מורחים את הצעת החוק ואחרי זה מפילים, ואומרים: תגיש, אני בעד, אז הבן-אדם הזה שקרן. זה מה שאמרתי בוועדת הכלכלה. ובוועדת כלכלה אני אומר אמת. כן, כן, כן, תקרא ליושב-ראש ועדת האתיקה ואני אעמוד שם. אני אעמוד שם ואגיד. אתה יודע מה? אני אמשיך עם זה יותר. בואו אני אגלה לכם את ההיסטוריה איך התחיל הסיפור בכלל. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני יכול להגיד לך משהו? אני באמת חושב, יכול להיות שאני טועה, אבל אם תשתמש בטיעונים אחרים, בלי כינויי גנאי, הטיעון שלך יהיה יותר חזק. באמת, אני חושב. אני כך חושב, אבל אולי – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אתה יודע מה? אני מסכים אתך. כל מה שאמרתי בוועדת כלכלה זה אמת. <היו"ר אופיר אקוניס:> מצוין. <רוברט טיבייב (קדימה):> יותר מזה, מה ההבדל בין אמת ושקר? המלה אמת היא מלה – להסתכל על כל האותיות שלה: היא מלה חזקה, כי כל האותיות שלה עומדות חזקות על התשתית. המלה שקר, אם להסתכל על האותיות שלה, כל אות שם מתנדנדת, זה בדיוק – – – <השר משולם נהרי:> על זה אומרים: לשקר אין רגליים. <רוברט טיבייב (קדימה):> מסכים אתך. אבל אני מתנצל, זה בדיוק הממשלה. הממשלה משקרת. זה בדיוק מה שקורה בפועל. נציגי הממשלה, השרים, לצערי הרב הם משקרים. <השר משולם נהרי:> – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אתה יודע, אני מוכן לעמוד בוועדת האתיקה ולענות על כל השאלות האלה. <השר משולם נהרי:> אני יודע שאמת יש רק אחת. <רוברט טיבייב (קדימה):> מסכים אתך. אתה יודע מה? למדתי את תורת מרקס. יש תורה. היהודי מרקס כתב גם ספר, "הקפיטל" קוראים לו. בספר הזה כתוב שאם בעל עסק או בעל חברה, הרווחים שלו 100%, אז הוא מוכן לעשות את הכול. אם יש לו רווחים של 200%, הוא מוכן למכור את החברים שלו. אם הרווחים 300%, הוא לא מסתכל על אף אחד. לצערי הרב, מה קורה? דיברנו על זה בוועדת הכלכלה. המוצרים שברשתות, כמה מרוויחות הרשתות? 300%. אז מרקס, עם "הקפיטל" שלו, חזר אלינו. אנחנו חברה, לצערי הרב, קפיטליסטית בבסיס. מי מאחורי הדברים האלה? לדעתי זה שר התמ"ת שלום שמחון. הדבר הכי גרוע בעיני, וזה התחיל – אנחנו מכירים את שר התמ"ת כאדריכל של הפילוג. הוא פילג את מפלגת העבודה, פילג אותה לשתיים, ועכשיו יש לנו שתי מפלגות, מפלגת העבודה ומפלגת העצמאות. הוא גם היה אדריכל של פילוג של קדימה. לשמחתי הוא לא הצליח, אבל אני רואה בזה פשוט נקמה בחברי כנסת מהאופוזיציה. רצית לשמוע משהו אחר, אדוני השר? אני לא חושב שמגיע לך משהו אחר, זאת בדיוק ההתנהגות שלך בתוך הממשלה. הממשלה שקרנית והממשלה לא חברתית. לצערי הרב, זה המצב. באמת, להיכנס לתוך החנויות ולראות מה קורה שם? בסופו של דבר מה ביקשנו? ביקשנו דבר אחד, בסיס, שכל המוצרים שהם בפיקוח של ממשלה, יהיה פשוט כתוב עליהם. הוא לא חזר אלי, לא אמר לי שום דבר. הטיעון שהוא אמר לי: יש כבר הצעת חוק. אם יש הצעת חוק למה מרחת אותי חצי שנה? למה? אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? אם שר התמ"ת מסכים להעביר את זה לתקנות, אני בעד. אבל תגידו את זה, פשוט תגידו את זה וזה הכול. זה כל מה שאנחנו מבקשים. לא מבקשים כבוד, לא מבקשים שום דבר, מבקשים להעביר את זה עבור הצרכנים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. כבוד השר, בבקשה. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אולי אפשר לכבות את המיזוג? <היו"ר אופיר אקוניס:> את המיזוג? המזכיר, חבר הכנסת בן-אליעזר וחברת הכנסת עינת וילף ביקשו ממני לבקש ממך להוריד את עוצמת המיזוג. אתה יודע? קודם היה פה חימום נוראי. אולי אפשר למצוא משהו באמצע. בכלל, האווירה פה מאוד חמה, הביטויים, הלשון. לקראת הדיון הבא, כנראה. בבקשה, אדוני. יהיה דיון של 40 חתימות, לבקשתכם, בעוד שעה בערך. כולם כבר מכינים את הנאומים, גם אני. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חבר הכנסת רוברט טיבייב, א. אני חושב שהיוזמה שלך להצעת החוק היא יוזמה ברוכה. אמרתי את זה גם אתמול בוועדת הכלכלה ואמרתי את זה גם לך באופן אישי. הדבר השני נוגע למה שעשיתי בעבר. את קדימה אני לא צריך לפרק, היא תתפרק לבד, לא צריך אותי בשביל זה. לגבי מה שעשיתי במפלגת העבודה, אני גאה על המהלך שלי. עכשיו, לעצם העניין – – – <אורית זוארץ (קדימה):> משאלותיכם הכמוסות. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> די, נו, מספיק. <היו"ר אופיר אקוניס:> חברת הכנסת זוארץ. <אורית זוארץ (קדימה):> כבר שש שנים אתם מתפללים ומייחלים. כמה עלוב הניסיון של ראש הממשלה ושריו, כמה פתטי. <היו"ר אופיר אקוניס:> בעוד שעה – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חברת הכנסת זוארץ, יש אחר כך ישיבה, אפשר לדבר בה על הכול. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – – שעה, ועד שעות – – – מרתקת. <אורית זוארץ (קדימה):> שעה? אין בעיה? זה פתטי. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> די. חבר הכנסת טיבייב, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, אף-על-פי שהיא הצעת חוק ברוכה – אני חוזר על זה – מהטעמים האלה: הצעת החוק מבקשת לקבוע כי עוסק יציג במקום עסקו, במקום הנראה לעין, באותיות ברורות וקריאות, מודעה ובה פירוט המצרכים בפיקוח שהוא מוכר ואת מחירם. <רוברט טיבייב (קדימה):> זה בידיים שלך. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> כמו כן – סבלנות, אני אומר מה אתה מציע, אני משבח אותך גם על מה שאתה מציע, אבל תהיה סבלן. אתה מוכן לחכות לתשובה, או שאתה – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אז חכה. כמו כן ההצעה שלך מבקשת – ותבורך על כך – לקבוע כי יצרן יסמן על כל מצרך בפיקוח שהוא מייצר את המלים "במחיר מפוקח על-ידי הממשלה". הממשלה מתנגדת להצעת החוק מאחר שאין צורך בחקיקה ראשית להסדרת הנושא, ואפשר, כעיקרון, לעשות זאת מכוח חקיקת משנה. בפועל, בעקבות מסקנות ועדת המזון בראשות מנכ"ל משרדי, הוכנו ברשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן תקנות – זה בדיוק מה שביקשת – שלפיהן העוסק יהיה חייב להציב בבית-עסקו שלט, סמוך ככל האפשר למוצר שבפיקוח, המגלה לצרכן כי מוצר זה הוא מוצר בפיקוח. אני נענה פה לבקשה שלך, אם אתה לא שם לב. התקנות מצויות כרגע בשלב אישור נוסח במשרד המשפטים, ולאחר מכן יועברו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. אני גם הודעתי על זה אחרי שאתה נטשת את הדיון אתמול, ושמע אותי יושב-ראש ועדת הכלכלה. מעבר לכך, הצעת החוק מבקשת להסדיר שני נושאים נוספים, אשר לא הוסדרו בתקנות כאמור, ועמדתי היא כי אין להסדירם כלל. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי על העוסק תהיה גם חובה להציג את המחיר שבפיקוח. אני מתנגד להסדרה זו מאחר שלעמדתנו יש בכך כדי לפגוע בהוזלות המחירים לצרכן, ועקב כך לפגוע בתחרות. המחיר אשר נקבע על-ידי הממשלה הוא לרוב מחיר מרבי, כלומר אי-אפשר למכור את המוצר במחיר העולה על המחיר המרבי, אך מותר למכור אותו במחיר נמוך יותר מהמחיר שקבעה הממשלה. אני סבור כי חיוב הצגת מחיר שבפיקוח יביא לכך שלא יהיו הוזלות מחירים לצרכן. הצעת החוק גם מבקשת לקבוע כי היצרן יהיה חייב לסמן על כל מצרך שבפיקוח את המלים "במחיר מפוקח על-ידי הממשלה". אנו מתנגדים לחובה זו, מאחר שלטעמנו דרישה זו היא בלתי סבירה. הכלל הוא שפיקוח על מחיר מוצר הוא דבר חריג, ומוטל כאשר אין תחרות משוכללת. רוברט, תהיה קשוב, נו. המגמה הקיימת היא לשחרר מוצרים מפיקוח מחירים מייד כאשר אפשר לעשות כן מבחינה כלכלית. כיוון שכך, יש חשש שכאשר יוסר הפיקוח על המחיר, ייוותר היצרן עם מלאי רב של אותו מוצר המסומן בהתאם לדרישה הקודמת, וכך ייגרם ליצרן הפסד לא סביר. עכשיו אני רוצה להגיד לך שני דברים. למרות העובדה שאתה השתוללת גם אתמול וגם היום, ודיברת מאוד לא יפה, בביטויים שאני חושב שהמקום שבו הם צריכים להידון הוא ועדת האתיקה – לשמחתי גם יושב-ראש ועדת האתיקה היה אתמול בדיון בוועדת הכלכלה – אני כרגע לא עוסק בדבר הזה, אני רוצה להציע לך הצעה שהיא ברמה החברית. אני חושב שהיוזמה שלך ברוכה. אני מציע לך שההצבעה עליה תהיה במועד אחר; אחרי שאתה תראה שהתקנה הזאת לא מגיעה – אם היא לא תגיע בתוך חודש, תחזור הנה להצביע. <רוברט טיבייב (קדימה):> בוא נעביר בקריאה טרומית וזהו. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא. לא לא לא. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, הצעתו של השר היא הצבעה – הוא נתן תשובה – הצבעה במועד אחר. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני אומר – אם אתה לא מאמין לי שהצו הזה מוכן במשרד המשפטים, וזו חקיקת משנה כמו שדיברת, אם בתוך חודש היא לא תגיע לוועדת הכלכלה, תבוא ונצביע. <היו"ר אופיר אקוניס:> התקנה. התקנה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> התקנה. התקנה שאתה אמרת שאתה מקבל אותה. שאלת אותי – אני אומר שיש תקנה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מסכים. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – נמצאת באישור משרד המשפטים. <רוברט טיבייב (קדימה):> חודש. בסדר. <היו"ר אופיר אקוניס:> חודש אחד. נא לרשום, אדוני המזכיר. תודה לך, אדוני השר. תודה לך, חבר הכנסת טיבייב. אין הצבעה. השר ביקש להביא תקנה דומה מאוד, או זהה להצעת החוק בתוך חודש לוועדת הכלכלה, ואם לא, יביא את זה להצבעה לאחר מכן. ובכן, סליחה? <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אוקיי, וכך אני מאשר על-פי סמכותי – סעיף 35 בתקנון. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שיצא את ישראל יותר מפעם אחת), התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1861/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שיצא את ישראל יותר מפעם אחת), של חבר הכנסת אברהים צרצור, ולאחר מכן ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת צרצור. עשר דקות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> השר נמצא? <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מבקש שהשר ייכנס. נא לקרוא לשר הרווחה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> הוא נמצא? <היו"ר אופיר אקוניס:> בוודאי, הוא גם היה פה קודם. הוא מבקש לקרוא לשר המשיב, שר הרווחה. <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אוקיי. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> הוא יגיע? <היו"ר אופיר אקוניס:> כן. המזכירות תקרא לו – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אז מתחילים, בסדר. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל יש שרים, ומבחינת התקנון זה בסדר. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> זה בסדר, רציתי שהוא – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א–1980, קובע כי לא תשולם לזכאי לגמלה שיצא מישראל גמלה לפי החוק בעד החודש הקלנדרי שבו הזכאי יצא ובעד החודש הקלנדרי שבו חזר לישראל, אם לפני שיצא מישראל כאמור הוא יצא מישראל פעם נוספת באותה שנה קלנדרית. מוצע, לפי הצעת החוק המונחת בפניכם, להגדיל את מספר הפעמים לפעמיים נוספות במהלך שנה קלנדרית, שרק בעקבותיהן תישלל מהזכאי גמלה בעד החודשים האמורים. ולמה אני הצעתי או הגשתי את הצעת החוק הזאת? היות שמדובר, כבוד היושב-ראש, באוכלוסייה מוגבלת, שמצבה מחייב טיפול יותר ממה שהחוק מאפשר – ואני שמח שכבוד השר הגיע גם כדי לשמוע את הנימוקים של הצעת החוק. מדובר באוכלוסייה שממילא מקבלת גמלה, וזה גם מצביע על מצבה – אולי הבריאותי, אולי הכלכלי, אולי החברתי, והאנשים האלה, באמת כדי לטפל בהם בצורה נאותה, המשפחה שלהם – הבנים של האדם הזה, שמקבל את הגמלה – מאפשרים לעצמם, מרשים לעצמם, למשל, לתת לאביהם שמקבל את הגמלה לנסוע לחו"ל ככלי שיקל עליו עד כמה שאפשר. החוק, לצערי הרב, מגביל את האפשרות הזאת, ונותן למקבל הגמלה לנסוע רק פעם אחת. אם הוא ייסע יותר מפעם אחת, תישלל ממנו הגמלה. הנושא הזה גם דומה לנושא אחר, שקשור לשימוש ברכב למקבל גמלה, כבוד היושב-ראש, וזה דבר מעניין; מי שמקבל גמלה היום, אם הוא ייתפס חלילה נוהג ברכב, הגמלה תישלל באופן ישיר, וזה דבר אבסורדי. הרי מקבל גמלה לא יכול לנסוע, ואם הוא יצטרך בלילה לנסוע לקופת-חולים, למשל, או לבית-חולים, או לנסוע לבדיקות, הרי אין מי שיוביל אותו למקומות האלה בכל רגע. הבנים עובדים, הבנות עובדות, כל מי שמסביב, כל מי שקרוב אליו – עסוקים בעסקיהם האישיים, אז הוא נאלץ לפעמים באמת להשתמש ברכב שלו. לצערי הרב, החוק היום לא מאפשר, אבל זה לא הדיון היום. ועל כן אני מבקש מהכנסת כן לתת לאנשים האלה, כן לתת לאוכלוסיות החלשות האלה, ואם אני ארחיב בצורה כזאת או אחרת, אני אדבר גם על אלה שנוסעים למשל לעלייה לרגל למכה, או לחאג' או לעומרה. הם לא משתמשים בגמלה לנסיעות האלה, הם מקבלים תמיכה של הבנים והבנות שלהם, של המשפחה, מאותם נימוקים שהצגתי לפני כן; זאת אומרת, הבנים והבנות, המשפחה, נוטים לתמוך באבי המשפחה שמקבל את הגמלה כדי לנסוע ולהקל – זה ייטיב אתו מאוד. עכשיו, מי שנוסע למכה, זה מוגדר לפי החוק הקיים כנסיעה מחוץ לגבולות ישראל. לאורך כל השנה הוא מנוע, לפי החוק הזה, לנסוע מחוץ לגבולות ישראל. אם הבנים מחליטים לתת לו אפשרות לנסוע עם כל המשפחה למצרים, למשל, או לירדן, כדי להקל את המצב שלו, החוק לא מאפשר, החוק בא ואומר לו: אתה נסעת פעמיים או שלוש פעמים, אנחנו מבטלים לך את הגמלה. אני מאוד מקווה שאנחנו ניטיב היום עם האנשים האלה, המוגבלים, עם האוכלוסיות החלשות האלה, וניתן להם לנסוע לא 1,000 פעם בשנה, אלא יותר מפעם אחת, ואני באופן אישי מסתפק בפעמיים עד שלוש פעמים, אבל פעמיים זה מספיק כדי לתת לאנשים מרווח כזה או אחר, כדי שהמשפחה תיטיב עמם וכדי שישפרו את מצבם הנפשי, הפסיכולוגי, החברתי, הכלכלי וכיוצא בזה. תודה לך. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה. בבקשה, שר הרווחה. שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון יענה, ונעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. אם ירצה בכך חבר הכנסת צרצור הוא ישיב, ואחר כך נעבור להצבעה, אלא אם כן תגיעו להסדר אחר תוך כדי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת מדברת על כך שמי שיצא יותר מפעם אחת לחו"ל – היום, מי שיוצא פעם אחת לחו"ל באותה תקופה מקבל את הקצבה. אם לא, אז בן-הזוג שלו, אם נגיד אפילו חלילה מישהו נמצא בטיפולים חצי שנה, באותה חצי השנה מקבלים בן-הזוג או בת-הזוג. מה שמציע חבר הכנסת צרצור – להגדיל את זה לפעמיים. חשוב לי לציין שמדובר על כך שהוא לא מקבל את הקצבה רק לאותה תקופה שהוא בחו"ל, אם הוא יצא לסוף שבוע אז הוא לא מקבל רק על שלושה ימים, זה לא איזה שלילת קצבה. אבל אני בכל זאת חושב, חבר הכנסת צרצור, שיש מה לעשות. דיברת גם על הרכב, וזה גם נושא חשוב. אנחנו נמצאים כרגע בעיצומם של שינויים בקריטריונים, גם לגבי רכב. אני באופן אישי חושב שמי שיש לו רכב, עדיין לא צריך לשלול לו את הבטחת ההכנסה. אם יש לו "מרצדס 500", תשלול לו, אבל אם יש לו "פיאט" ב-2,000 שקלים, לא צריך לשלול. צריך לחשב את הרכב כנכס. אם יש לך נכס של 2,000 שקל, אתה עדיין מסכן וצריך לקבל את הכסף הזה, אבל אם יש לך "מרצדס" של חצי מיליון אז אתה לא צריך לקבל. זאת אומרת, לא צריך לאמוד את זה בגלגלים. אותו הדבר הנסיעה לחו"ל. כרגע אין לי פתרון מעשי. נתת פה כמה דוגמאות של יציאה למכה. אולי לצורכי דת, אני לא יודע, אולי אפשר למצוא משהו. מה שאני מציע, במקום שאקרא את כל התשובה שנתנו לי פה הביטוח הלאומי, למה לא ולא ולא, אני מציע לך, חבר הכנסת צרצור, בוא נהפוך את זה להצעה לסדר-היום. תגיע עם זה לוועדה, אני אנסה, יחד עם חברי הוועדה, למצוא איזה מענה או פתרון, ואז אולי באמת אפשר לצמצם חקיקה למשהו מאוד מוגדר. אני כרגע לא מתחייב על כלום, אבל אני חושב שזה יגדיל את הסיכויים באמת לשרת את העניין. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני מסכים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אם כך, נצביע על הפיכת הצעת החוק להצעה לסדר-היום. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שיצא את ישראל יותר מפעם אחת), התש"ע–2009, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מודיע שההצעה הפכה להצעה לסדר-היום ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3411/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), של חבר הכנסת עפו אגבאריה. בבקשה, אדוני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הצעה לסדר-היום. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה יכול להודיע לנו גם מראש אם אתה רוצה להפוך את זה להצעה לסדר-היום. לא חייב, חבר הכנסת אגבאריה. כפי שעשה חברך, חבר הכנסת צרצור. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כבר סיכמתי את זה עם השר. <היו"ר אופיר אקוניס:> סוכם? אני אודיע על כך, אם כך. אתה תציג את זה כמובן עשר דקות. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), של חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת, הפכה להצעה לסדר-היום. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני מביא הצעה לסדר-היום. בחוק הביטוח הלאומי, כשהוגדרה קצבת הזיקנה, נקבעו אופן תשלומה, שיעוריה והזכאות לקבלת תוספת לקצבה עבור ילדי הזכאי לקצבה. החוק הקיים קובע כי המבוטח יקבל תוספת לבן-זוג וכן תוספת קצבה עבור שני הילדים הראשונים בלבד. הצעת חוק זו קובעת כי תשתלם תוספת תלויים עבור כל ילד של המבוטח, כלומר גם הילד השלישי ואילך. יש רבים מהמבוטחים שיש להם יותר משני ילדים מתחת לגיל 18. ההצעה הזאת תשפר את מעמדם הכלכלי של המבוטחים, ותוצאות התוספות יהיו מרחיקות לכת לכל הנוגע. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל מזה שבעצם ההצעה היא להיטיב עם אוכלוסייה מסוימת, שכבה חלשה מאוד מאוד באוכלוסייה. זה בדרך כלל אנשים שהם כבר מקבלי קצבת זיקנה אבל מכל מיני אילוצים או בעיות חברתיות שנוצרו להם, או שהיו חשוכי ילדים תקופה ארוכה ולא יכלו ללדת, וזו היתה תקופה שעדיין לא היו הפריות ודברים כאלה, ואנשים נאלצו להתחתן בגיל מבוגר יותר, מעל 50, הגיעו לגיל זיקנה ונולדו להם ילדים. אז החוק הקיים באמת מפלה את הילדים האלה כילדים. הבעיה של הילדים האלה, שהם נולדו לאנשים שכבר מקבלים קצבת זיקנה. ילדים אחרים להורים שהם מקבלי קצבה, כאשר ההורים שלהם בגיל צעיר יותר, אז כל הילדים מקבלים, ואין הגבלה לשום אוכלוסייה מבין מקבלי הקצבאות, אין הגבלה שרק שני ילדים יכולים לקבל והשאר לא. אז מדוע באוכלוסייה הזאת דווקא צריכים להסתפק בשני ילדים? גם הילדים האחרים הם ילדים שהולכים לבית-הספר, הולכים לגן, יש להם הצרכים שלהם. אם נביא בחשבון שהקצבה הבסיסית היא בסך הכול 1,400 שקלים, זו קצבת הזיקנה, ובעצם אני מדבר על האוכלוסייה הזאת שמקבלת את הקצבה הבסיסית. ברגע שיש לו אשה שתלויה בו, הוא מקבל עוד 700 שקל כתוספת לבת-הזוג שלו. זה משהו כמו 2,100–2,150 שקל סך כל הקצבה, עם שני ילדים, כאשר הילד הראשון מקבל אפילו פחות – הוא מקבל 5.6% מהקצבה הבסיסית. ואנחנו מבקשים שמהילד השני ואילך, כדי שהמספרים באמת לא יהיו גדולים, נוריד ב-1% לכל ילד נוסף מהילד השני ומעלה. זאת אומרת, הילד השלישי יקבל 4.6% והילד הרביעי או יותר יקבל 3.6%. קרי, כל ילד נוסף מעל שני הילדים יקבל פחות 1%. לא מדובר בהרבה מאוד ילדים. על-פי האומדן שקיבלנו מהממ"מ, יכול להיות שיהיו בסך הכול 2,000–2,160 ילדים כאלה, שאולי יצטרכו לקבל את התוספת הזאת. בסך הכול מדובר על קבוצה מאוד קטנה, ולפי האומדן, אם הילדים האלה יהיו אפילו מעל שלושה, ארבעה, ומעל חמישה, זה יהיה 5–6 מיליון שקל לשנה, ולא כפי שאומר משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שתולה את זה במקבלי קצבאות אחרים. זה לא נכון, שאר מקבלי הקצבאות האחרים, אנחנו לא מבקשים כתוספת לתלויים בזה שמבקש, אנחנו מבקשים שתהיה להם קצבה, ילדים שאין להם שום קצבה. זה לא אותו הדבר כמו אלה שמקבלים קצבאות שאירים או קצבת השלמת הכנסה או נכות כללית. בכל הקצבאות האלה, בדרך כלל הילדים מקבלים את הקצבה הרגילה שצריכים לקבל אבל יכולים לזכות באיזה תוספות. אני מתכוון לגמרי למשהו אחר, שבקצבת זיקנה, האדם שמקבל כבר קצבת זיקנה, הילדים שלו – חוץ מהשניים הראשונים – השאר בכלל לא מקבלים. לכן, לא באתי רק לנגח את הממשלה, זה בסך הכול לא חוק תקציבי כזה גדול שצריך להשקיע כל כך הרבה כספים כפי שהם טוענים, אלא באמת לקדם את הדבר הזה לאוכלוסייה הקטנה הזאת. אחרי שסיכמתי ובאתי בדין ודברים עם השר, הסכמתי שאנחנו נביא את זה לוועדה, אבל לפחות בוועדה אבקש שזה יהיה בהקדם האפשרי. ואז, אם בתוך הוועדה אנחנו נוכל לבודד את העניין הזה, של הילדים שבכלל לא מקבלים קצבה, שתגיע להם הקצבה הדרושה, בזה אנחנו עשינו – והמטרה היא באמת להיטיב עם האנשים האלה, ולא בשביל להביך מישהו או להגיד, למה הממשלה לא חברתית. את זה אנחנו נעשה במקומות אחרים או בדברים אחרים, אבל במקרה הזה מאוד הייתי רוצה לקדם את החוק הזה בשביל להיטיב עם האוכלוסייה הזאת. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. כבוד השר כחלון, אתה לא רוצה לומר כלום. הצעה לסדר-היום. אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), שהופכת להצעה לסדר-היום ותידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אם תאושר כמובן. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"א–2011, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 18 בעד, אחד מתנגד. השר ארדן מודיע שטעה בהצבעה, אבל אנחנו לא משנים את ההצבעה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> למה? <היו"ר אופיר אקוניס:> למה? יש לי סגנון משלי. השר ארדן – ואיני משנה את ההצבעה. ההצעה עברה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכנסת בני-זוג), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3454/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכנסת בני-זוג), של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. ישיב עליה סגן שר האוצר יצחק כהן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא שאני הולך להעלות היום על סדר-יומה של הכנסת, או יותר נכון כהצעת חוק, הוא נושא שעלה בקיץ האחרון עם צמד המלים שנקרא "צדק חברתי". פה אני רוצה לדבר על צדק חברתי. להערכתי, את הצעת החוק הזאת אני כבר הנחתי עוד בטרם פרץ לו – פרצה אותה מחאה, ועוד לפני ועדת-טרכטנברג, כי בתוך עמי אנוכי יושב. אדוני היושב-ראש, לפני קצת פחות מעשר שנים מי שהיום משמש כראש הממשלה היה שר האוצר, ואחת הפעולות – אפשר לומר, ויש לומר – הקשות שביצעה הממשלה באותם ימים היתה הפעולה של קיצוץ קצבאות הילדים. הנימוק שניתן לכך יכול להישמע – כי היו טענות שאנשים מסוימים בעצם נהנים מהעובדה שהם מקבלים קצבאות ילדים, וזה פוטר אותם מלצאת לשוק העבודה – במידה שאני אחתוך את קצבאות הילדים, אני אקצץ את קצבאות הילדים – זו היתה אז ממשלה שהיה חבר בה גם כן טומי לפיד, עליו השלום, והוא בעצם גם כן מאוד מאוד אהב את העניין הזה, כי – אנחנו לא נממן את הפרזיטים, ולא נממן את אלה שלא תורמים למשק ולא תורמים לחברה. עד כאן – יש לומר – אני לא חייב להסכים לכל מלה, אבל הדברים יכולים להישמע, הדברים יכולים להתקבל; מי שלא נותן לא יקבל, ואם יש לך חמישה ילדים אז אנא ממך, צא לעבוד. אבל כאן, רבותי, נמצא הצד השני של המשוואה, והצד השני של המשוואה הוא כזה – הנה, נכנס לו חבר הכנסת כץ, והוא מן הסתם יבין על מה אני מדבר. חבר הכנסת כץ, ברוך השם, מגדל משפחה עם כמה וכמה ילדים. לכל אחד מאתנו – אני חייב להודות, לי יש שמונה ילדים, וכשאני צריך לקנות להם בתחילת החורף, נאמר, נעליים, אני לא קונה זוג נעליים אחד, לא שניים, אני מתחיל בשמונה זוגות נעליים לפחות. אני לא מדבר על טיפולי שיניים, אני לא מדבר על חינוך, אני לא מדבר על מעילי חורף, אני לא מדבר על דמי כיס, אני מדבר אך ורק עכשיו על הנעליים. כשאני הולך לקנות נעליים אני לא משלם רק למוכר הנעליים; אני משלם גם למדינה, תשלום מאוד מכובד – אני משלם מס רכישה, ומס הכנסה, ומס מעסיקים, ובטח שר האוצר או סגן שר האוצר, שיבוא לאחר מכן, יספר לכם כמה וכמה מרוויחה המדינה מכל זוג נעליים נוסף שאני קונה, כי המדינה נהנית מדבר שנקרא מס עקיף, שמניע את גלגלי המשק. אני תמיד אומר לחרדים: בואו ננסה לתת ל"אסם" להסתדר שבוע אחד בלי החרדים, בוא ננסה לתת ל"תנובה" להסתדר שבוע אחד בלי החרדים – הם מתאבדים, כי מי מניע את גלגלי המשק? מי שקונה. מי משלם את המסים הגבוהים האלה של המס העקיף? מי שקונה. ופה הצדק החברתי דורש – ואני מקווה שמי שאמור לענות לי גם מקשיב לי או אפילו לא טורח – מי אמור לענות לי? <היו"ר אופיר אקוניס:> אמרנו, אמרת בעצמך – סגן שר האוצר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הוא עסוק. זה כנראה לא חשוב מה אגיד, כי הוא יכול להמשיך להצטייר כחברתי, אבל הוא ימשיך לענות אותו דבר: נגזול את המשפחות ברוכות הילדים, ניקח מהן גם מס ישיר, נעשוק אותן במס העקיף, הן יניעו את גלגלי המשק הישראלי, ולא נתחשב בהן – הרי זה מה שהוא יענה. אבל, רבותי, זה עיוות של הצדק. לא יכול להיות – משפחה גדולה משלמת מס ומחזיקה את מדינת ישראל פי כמה וכמה מאשר רווק, ולמה בעל משפחה עם שמונה ילדים ישלם אותו מס בדיוק כמו שמשלם רווק? לא יכול להיות. הרי זה לא שאני משלם כמוהו; אני משלם יותר ממנו, כי שוב – אנחנו קונים מעיל, אנחנו קונים מברשת שיניים, אנחנו קונים חלב, אנחנו קונים לחם – דיברו קודם על לחם, אז צריך להבין במשפחה כזאת איך זה הולך: אתה עושה קניות של אוכל, ממלא עגלה, ברוך הוא וברוך שמו, ומוצרים מאוד מאוד בסיסיים, ובתוך שלושה-ארבעה ימים, "ולא נודע כי בא אל קרבנה", כי ברוך הוא וברוך שמו, יש מי שצריך לאכול, אבל זה מניע את גלגלי המשק. ולכן באתי עם הצעה מאוד מאוד הגונה, ואמרתי, רבותי, נקודות זיכוי. יש בלוף – סלחו לי על המלה שהשתמשתי בה כרגע – יש סוג של רמייה, אם תרצו, במלה יותר יפה, של הממשלה, והיא קוראת לזה נקודות זיכוי של נשים. אדוני היושב-ראש, שוב – אני לוקח את המסגרת הביתית שלי. אשתי עם תואר שני, משרה מלאה, עם שמונה ילדים – לא נהנית מאגורה, אגורה, בנקודות הזיכוי, כי היא לא יכולה להגיע לזה. אמרו לה: בשביל להגיע לאגורה כלשהי שמגיעה לך מנקודות הזיכוי הרבות על שמונה ילדים, את צריכה להרוויח לפחות 7,500 שקל בחודש. לשמחתי, אשתי לא מגיעה לשם; היא אפילו רחוקה מזה, עם התואר השני וכו' וכו', כי היא מעדיפה לא לעבוד שתי משרות. היא מעדיפה לבוא ולטפל בילדים בשעות הפנאי שלה, או בשעות היותר-יקרות, כדי להיות עם הילדים, וכך רבות הנשים. בעצם, מי עובד קשה? משפחה גדולה, זה אומר שהאבא, בעצם הגבר הוא המפרנס העיקרי, והוא זה שהולך לעבוד משרה ועוד משרה ועוד חצי משרה. ולאן הולך הכסף? יש לך דרגת מס גבוהה, ואז המדינה עושקת אותך, את הלחם שאתה מביא לילדים, גם משם וגם דרך הלחם היא עושקת אותך. לכן אנחנו מבקשים את הבקשה המאוד-פשוטה – תאירו פנים לאנשים, אנשים מתקשים. זה אנשים שיוצאים לשוק העבודה, זה אנשים שעובדים, זה אנשים שמשלמים מס הכנסה, ומס הכנסה גבוה. אנא מכם, כיוון שהם משלמים גם מס עקיף כל כך ניכר, כל כך משמעותי, ואדוני סגן שר האוצר, האוצר מתמלא מהמשפחות ברוכות הילדים האלה, ולא כמו שאמר – מי זה, החשב אצלכם – אל תביאו שמונה ילדים – זה לא על חשבונו; זה על חשבוננו, על חשבון העמל שלנו, על חשבון העמל של ההורים האלה, שמוכנים לעבוד קשה, וכל הבקשה היא – אנא מכם, אל תעשקו אותם. אז מה עשה אדון שר האוצר? הביא לנו מה שנקרא סוכרייה שכבר מצצו אותה מכל כיווניה בדמות נקודות זיכוי עד גיל שלוש; אם יש לך ילד אחד תקבל כך וכך, אם יש לך שני ילדים תקבל כך וכך, אם יש לך שלושה ילדים – אדוני, כמה אנשים אתה מכיר שיש להם שלושה ילדים עד גיל שלוש? אני חייב להודות, אני מכיר גם מהיכרות מאוד אישית מצב כזה, אבל זה מחזיק מעמד חודש, חודשיים, כי ברוך השם הילדים גדלים. ילד שהיה בגיל שנתיים ועשרה חודשים ויש לו עוד שני אחים קטנים, הוא גדֵל. ובגיל שלוש אתה לא צריך לשלוח אותו למעון? ובגיל שלוש אתה לא צריך לקנות לו ביגוד? ובגיל שלוש אתה לא צריך להאכיל אותו? וכל הדברים האלה. כל זה – אתה משלם פעמיים: גם מס הכנסה, גם מס עקיף. לכן, רבותי, מדובר בהטבה נגמרת. לא מדובר בהטבה לכל החיים. לא מדובר בהטבה למישהו שמקבל הטבה כמו כאלה ואחרים – עולים וכן הלאה, אלא מדובר בהטבה עוברת, שתגרום לכך שאנשים ירצו להתפרנס יותר, לעבוד יותר, לתת למס הכנסה את מה שמגיע להם בצורה מה שנקרא הגונה וישרה, ולא להעלים, לא לעבוד "שחור", מה שנקרא. הוא אומר: אין לי ברירה. אני עובד. אם אני משלם 40% מס, בשביל מה לעבוד? אז תגרמו לאנשים לעבוד, לייצר, לשלם מס הכנסה, תנו להם את ההטבה הזאת, תיתנו איזה סוג של הארת פנים. אתם יודעים מה? אני הייתי מוכן למשוך אם הייתם נותנים הצעת חוק טיפ-טיפה יותר הגונה, אבל לא עד גיל שלוש, שזה סוג של רמייה שאתם מוליכים את הציבור. ואני רוצה לומר לחבר'ה מהליכוד: אני חייב להודות שהציבור שבעצם נהנה או יכול ליהנות מכזאת הטבה זה הציבור שממנו אני בא. רובו – מדובר בציבור של אנשים משכילים שעובדים במשרות טובות, אבל במקום לנסוע לחו"ל, לקנות מותגים וכן הלאה, מעדיפים להשקיע בילדים שלהם; הם מעדיפים להשקיע בדמוגרפיה של מדינת ישראל. תאמינו לי שזה נושא חשוב, תאמינו לי – עובדים על עלייה, עובדים על כל מיני דברים כאלה ואחרים – יש גם עלייה פנימית ואיכותית, ומדובר במשפחות איכותיות, עם חינוך מצוין. אנא מכם, הכירו להם פנים. אתם שכרתתם ברית עם הציונות הדתית ערב הבחירות, אתם מסרבים לחוק הזה? אתם מפנים עורף לציבור הזה שנתן לכם כוח בבחירות? אני מאוד מקווה שתהיה פה התעשתות, ונקבל הארת פנים ראויה למשפחות האלה. לא טובה – לא מדובר בטובה, אדוני. מדובר בצדק. לא יכול להיות שגם יגזלו את האנשים במס הישיר וגם ישלחו אליהם יד פעם אחר פעם במס העקיף. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. כבוד סגן שר האוצר, נא לעלות. סגן שר האוצר משיב לך. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אופיר – – – <היו"ר אורי מקלב:> יושב-ראש אחד. אתה צריך שני יושבי-ראש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, ידידי חבר הכנסת ד"ר מיכאל בן-ארי, הצעת חוק פרטית 3454 לתיקון פקודת מס הכנסה (הכנסת בני-זוג). ציון, אתה לא מקשיב לי, אחר כך – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ציון חתום על החוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה להגיד לך, תמיד צריך למצוא את האיזון, בעולם של משאבים מוגבלים, בין הצעות חוק שיכול להיות שהן צודקות, והן צודקות וחברתיות, אבל, ד"ר מיכאל בן-ארי, אתה צריך לראות את כל הספקטרום. אתה חייב לדעת שאתה חי בעולם של משאבים מוגבלים, ואתה יודע בדיוק כמוני, ואולי יותר טוב ממני – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא לעשוק את מי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – אולי יותר טוב ממני אתה יודע, בטוח אתה יודע, כי לא הכול אפשרי. לא כל מה שהלב חושק – התקציב יכול לאפשר. על כל פנים, אחרי ההקדמה הזאת, שאתה ודאי תשמע – תשמח לשמוע שהממשלה מתנגדת להצעת החוק. למה? לא שהיא לא חברתית. היא חברתית, אבל אני אנמק לך, ד"ר בן-ארי. אתה מבקש לתת נקודות זיכוי ממס לגבר עובד בגין ילדיו בדומה לנקודות הזיכוי הניתנות לאשה בשל ילדיה. תקן אותי אם אני טועה. מתן נקודות זיכוי לאשה בשל ילדיה נועד לתמרץ את ציבור הנשים להשתלב בשוק העבודה. שימוש בנקודות הזיכוי האמורות כדי לעודד אבות להצטרף למעגל העבודה יפגע במטרה שלשמה נוצרה הזכאות מלכתחילה – – – ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <יואל חסון (קדימה):> אמן. אתה יודע שזה אף פעם לא היה בכנסת, דבר כזה. <קריאה:> הוא זיכה אותנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בקרוב אצלך, אחי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה היה הדבר הנכון היחיד שאמרת עד עכשיו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל לא ענית אמן. אז כפי שאמרתי, השימוש בנקודות זיכוי כדי לעודד אבות להצטרף למעגל העבודה יפגע במטרה שלשמה הוא נוצר – נוצרה הזכאות מלכתחילה – לתמרץ אמהות שיצאו לשוק העבודה. קבלת ההצעה מבחינת ההשפעה על שוק העבודה, ולא רק ההשפעה התקציבית, אשר תפורט להלן – גדולה מהתועלת הגלומה בה. בדברי ההסבר, כפי שכתבת בהצעה, טרחת והסברת כי ההצעה מוגשת בשל הקיצוץ בקצבאות הילדים. אין להטות את הדיון בדבר גובהן של קצבאות הילדים דרך השימוש בפקודת מס הכנסה, ולכן ראוי כי מטרות הצעת החוק תושגנה בדרך ישירה, באמצעות סובסידיה, ולא בעקיפין דרך מערכת המס. ידידי היקר ד"ר מיכאל בן-ארי, הצעת החוק שלך היא רגרסיבית, שכן נישום בעל הכנסה גבוהה, הנמצא במדרגות מס גבוהות יותר, ייהנה מהטבת מס גדולה יותר. חבר הכנסת כץ, אתה מפריע לו להקשיב. אני רוצה לשכנע אותו להצביע נגד ההצעה שלו. תן לי לשכנע אותו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה קורא – – – רק שני משפטים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ד"ר מיכאל בן-ארי – דרך אגב, הוא הוציא תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי, ורק אחרי זה קיבל "דוקטור". לא עשו לו הנחות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בלי קיצורי דרך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בלי קיצורי דרך. ד"ר מיכאל בן-ארי עבר את כל המסלול. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> באיזו אוניברסיטה? באיזו אוניברסיטה? <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> וגם פרופסור דניאל הרשקוביץ, גם ד"ר וילף, גם פרופסור נאמן – הם קיבלו את הפרופסורה ועברו הכול: מבחן בגרות, תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי, דוקטורט, פרופסורה, בלי קיצורי דרך. <עינת וילף (העצמאות):> וגם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה הכול באוניברסיטה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מנהג חדש בא למדינה, לתת פרופסורה בלי שעברת – טוב, לא חשוב. לא זה העניין. אני רוצה לשכנע את ד"ר מיכאל בן-ארי – הצעת החוק שלך היא רגרסיבית, שכן נישום בעל הכנסה גבוהה, הנמצא במדרגות מס גבוהות, ייהנה מהטבת מס גדולה יותר, ולא זה מה שכיוונת. לכן מידת הצדק החברתי שדיברת עליה, הנזכרת בדברי ההסבר להצעה, לא רק שאינה מושגת, אלא אף נפגעת. הצעת החוק שלך, ידידי ד"ר מיכאל בן-ארי, עומדת בניגוד לעמדת משרד האוצר, הדוגלת בביטול פטורים ונקודות זיכוי ולא בהרחבתם, שכן אלה גורמים להעלאת שיעור המס על כלל הנישומים. סגן שר החינוך הרב מוזס, אתה מפריע לד"ר מיכאל בן-ארי לשמוע לי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> סליחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בעקבות מסקנות ועדת-טרכטנברג אושר במליאת הכנסת בראשית חודש דצמבר תיקון מס' 187 לפקודת מס הכנסה. תיקון זה נותן עד שתי נקודות זיכוי ממס לגבר בשל כל אחד מילדיו עד גיל שלוש, הטבה המתבטאת באלפי שקלים לשנה. העלות התקציבית של הצעת החוק נאמדת ב-2.5 מיליארד ש"ח. אשר על כן, ואחרי ששכנעתי את ד"ר מיכאל בן-ארי, אבקש מכם גם כן, חברי חברי הכנסת, להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. אה, הנה גם ד"ר לאה נס – את קיבלת תואר ראשון? את עברת תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי? את לא דילגת? לא דילגו אתך? <לאה נס (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כן, רבותי, אני מבקש לדחות את הצעת החוק. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה קיבלת תואר ראשון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. לא ביקשתי להיות דוקטור. לא ביקשתי. יושב פה אחד מהנשיאות של בר-אילן – פעם ביקשתי להיות דוקטור? לא ביקשתי להיות דוקטור. לא ביקשתי. <היו"ר אורי מקלב:> הוא הרב, הוא הרב. הרב הוא עוד יותר – הוא לא "הרב דוקטור", הוא "הרב" לבד. תודה רבה לך, אדוני סגן השר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <רחל אדטו (קדימה):> יש לי שניים – תואר שני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בפעם הבאה תקשיב לפני שאתה עונה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הקשבתי, הקשבתי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז קודם כול, אם אנחנו מדברים בעניין של תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי – הייתי שמח מאוד אם היו מדלגים לי על התואר הראשון, הייתי חוסך את כל התשלום עבור שנות הלימודים וכל מה שכרוך בזה. לכן צריך לבדוק אצל מי שדילגו לו אם לא מדובר בהטבת מס, אם לא מדובר בהטבה שהיטיבו אתו. אבל נחזור לעניין הזה שלנו עצמו. אדוני היושב-ראש, אני מאוד התפלאתי לשמוע – התפלאתי – מאוד התבדחתי לשמוע את תשובת השר, שזה יזיק למשק, סליחה, זה יזיק לנשים אם ייתנו הטבת מס לבעל. דברים מופרכים כאלה לא שמעתי מעולם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא שמעתי מעולם. אם הבעל ירוויח עוד כמה שקלים, אשתו תגיד לו: אני נעלבת מזה, בגלל זה אני לא אמצא מקום עבודה. הדברים הם מופרכים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני שמעתי לך. אתה לא הקשבת לי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דוקטור, אבל לא הבנת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אה, בסדר. בסדר. מכל מקום, רבותי, מדובר פה בהצעת חוק הגונה, שנועדה לשמור על מה שנקרא המעמד הבינוני. יש במדינת ישראל מעמד בינוני, שמחזיק את המשק, והטלות המס הנוספות, הן במס העקיף, הן במס הישיר, מפילות ציבור גדול מהמעגל הבינוני להיות נזקקים. אני מכיר אנשים שאין שום סיבה שהם יהיו נזקקים, והם נאלצים לבקש כל פעם סיוע ממקום כזה או מקום אחר; אנשים שהשכר שלהם הוא שכר הרבה מעבר לממוצע במשק, אבל ההוצאות שלהם הן גם כן גדולות מאוד, אבל ההוצאות שלהם גדולות לא כי הם קונים במחיר הריאלי, אלא כי המדינה אומרת להם: אתה קונה יותר, תשלם לי יותר. אז אנא ממך, אדוני סגן שר האוצר, תפסיקו את החמדנות הזאת – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> די, די, די. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – כלפי מי שמחזיק – כלפי מי שמחזיק את המשק הישראלי. אני דיברתי על אנשים שמשתכרים שכר גבוה, מעל 15,000 שקל בחודש, ויש להם ילדים שדרכם אתה מקבל את המס העקיף ככל העולה על רוחך ועוד יותר מזה, ואדוני, זה נגמר בגיל 18. וכל הסיפור הזה של עד גיל שלוש – אמרתי את ההתייחסות שלי לזה כבר קודם. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. ואם כך, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכנסת בני-זוג), התשע"א–2011. אם המציע כבר הגיע למקומו, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 4 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכנסת בני-זוג), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 4, נגד – 29, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק לא אושרה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: היעדרם של מתנ"סים אשר משרתים את התושבים הערבים בלוד, הצעתו של חבר הכנסת מוחמד ברכה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – מענק מיוחד לפדויי שבי קשישים), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3314/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – מענק מיוחד לפדויי שבי קשישים), התשע"א–2011, של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. ישיב השר מתן וילנאי. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אה, אוקיי. תשובה והצבעה במועד אחר? <שר הפנים אליהו ישי:> תשובה והצבעה במועד אחר. <יואל חסון (קדימה):> זה מה שהסכמנו, כן. <היו"ר אורי מקלב:> גם אני לא ידעתי. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להציע את הצעת החוק בנושא התשלומים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> יש הצבעה על זה? <היו"ר אורי מקלב:> לא. תשובה והצבעה במועד אחר. <יואל חסון (קדימה):> אני אסביר למה גם אין הצבעה, חברי חברי הכנסת. הצעת החוק הזאת באה למעשה לעדכן את הקצבה המשולמת לאותם פדויי שבי, אנשי המחתרות, כל המחתרות, כל המחתרות כולן, אנשים שהיו בשבי במתקני כליאה ברחבי – גם במזרח התיכון וגם מחוץ לו, וגם כאן, בישראל. אותם אנשים, היום – מדובר בערך ב-1,500 איש בסך הכול, שהאיש הצעיר ביותר ביניהם הוא בן 84. לקבוצה הזאת, לקבוצה המיוחדת הזאת, לאנשים האלה, שאנחנו חבים חוב גדול גדול, על הימצאותנו כאן היום, במדינה חופשית; אנשים שחירפו נפשם על תקומת המדינה הזאת, מכל המחתרות, אנשים שעזבו את משפחותיהם והלכו ונלחמו ופעלו כדי שנזכה להיות במדינה חופשית, והם גם נעצרו, נכלאו, עונו ועברו באמת תקופות מאוד מאוד קשות. לפני שש שנים חוקק חוק שאמור לתת להם קצבאות. מאז הקצבאות האלה לא עודכנו, והן הלכו ונשחקו ונשחקו. אני מבקש בהצעת החוק הזאת לעדכן את הקצבאות ב-25%, כדי לאפשר לאותה קבוצה להתפרנס קצת יותר בכבוד ולעזור להם בתקופות הקשות בערוב ימיהם. צריך לומר, חברי חברי הכנסת, העלות התקציבית היא זעומה, היא בטלה בשישים, היא לא משמעותית, ולכן אפשר לתת את העניין הזה. לצערי, ועדת שרים לחקיקה התנגדה לחוק. לדעתי, היא התנגדה לחוק בלי שהבינה את המשמעויות שלו – התקציביות, ומשמעויות אחרות. אני שוחחתי על העניין הזה עם יושב-ראש הקואליציה, כדי בכל זאת לשכנע את ועדת השרים לתמוך בזה ולעשות כאן refresh על ההחלטה הזאת. אדוני שר המשפטים, אני מקווה שאתה מקשיב, כי אולי הנושא יגיע גם אליך פעם נוספת. <שר המשפטים יעקב נאמן:> הוא לא יגיע אלי, כי אני אישרתי את פדויי השבי – – – <יואל חסון (קדימה):> אז לא אליך. לא ידעתי את זה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אני הצבעתי בנושא הזה בהיותי שר – – – <יואל חסון (קדימה):> אז חבל שאתה לא יכול להיות סניגור שלהם גם בהקשר הזה בוועדה, אבל אתה יכול בוודאי להשפיע מתוך ניסיונך והיכרותך. העזרה הזאת היא נחרצת, היא חשובה, היא נדרשת לאותם אנשים, והיא באמת זעומה מבחינה תקציבית. לכן אני הסכמתי שלא תהיה הצבעה היום ולא תהיה תשובה היום. יושב-ראש הקואליציה ואני, במקביל, מקדמים הצעת חוק חדשה שתהיה מעודכנת גם בהקשר של הגיל, נגיש אותה לפטור מחובת הנחה – כך לפי הסיכום שלי עם יושב-ראש הקואליציה – נביא אותה לוועדת שרים לחקיקה ונחוקק את החוק הזה מהר. האנשים האלה מבוגרים. לצערי, הם הולכים לעולמם, הרבה מהם הולכים לעולמם מהר מדי, כמעט כל יום, ואם עוד אפשר לעזור להם, זאת באמת עוד נקודה קטנה שאפשר לעשות לאותם אנשים – עוד פעם, פדויי שבי, לוחמי המחתרות, של כל המחתרות, ורבות-רבות מהתנועות הפוליטיות שיושבות כאן גדלו ונולדו מאותן מחתרות, ורבים-רבים מהלוחמים של המחתרות ישבו כאן, בבית הזה, היו חברי כנסת, שרים, ראשי ממשלות, ואנחנו חבים להם חוב גדול. לכן אני מקווה שבמהרה מאוד נביא את החוק, גם יושב-ראש הקואליציה וגם אני, נגיש פטור מחובת הנחה, נקדם אותו – – – <היו"ר אורי מקלב:> צריך לתקן את החוק, אם זה רק בעיה של גיל. <יואל חסון (קדימה):> זה הסיכום שהיה עם יו"ר הקואליציה. <היו"ר אורי מקלב:> צריך שינוי השם. <יואל חסון (קדימה):> היה פה איזה תהליך שאי-אפשר לחזור עליו. מאה אחוז. הבנו, הסכמנו. תראה, אני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש. אני יכולתי גם להתווכח פה, ואני גם יכולתי להגיד פה הרבה דברים שנעשו ברקע של החוק הזה. אני מעדיף לא להיכנס לזה. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לאיך התייחסו לחוק הזה כשאני מציע אותו ואיך התייחסו לחוקים אחרים כשאחרים מציעים אותם. אבל בסדר, אין לי עניין של קרדיט. אני רוצה שהחוק יעבור. לכן הסיכום שלי עם יושב-ראש הקואליציה על חוק חדש, עם הסכמה שיהיה לזה פטור מחובת הנחה, וזה יגיע מחדש לוועדת השרים – אני מקבל את זה, שזה יהיה תהליך קצר, אני מקווה, כי אנחנו חבים לאנשים האלה חוב גדול, והחוק הזה הוא חובה, והוא חשוב, והוא צריך לעבור. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אם כך גם אין תשובה. <יואל חסון (קדימה):> הצבעה ותשובה במועד אחר. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי. על חוק אחר. <יואל חסון (קדימה):> על חוק אחר. <היו"ר אורי מקלב:> על חוק אחר. תודה. תודה למציע יואל חסון. אנחנו באמת מקווים שזה יהיה בקרוב. <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1308/18; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 25230.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו, אם כך, נעבור להצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם). יש תשובה עכשיו, מייד, של השר? יש דובר? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני פה. <היו"ר אורי מקלב:> אופיר, בבקשה. סגן יושב-ראש הכנסת, בשביל זה הרי החלפתי אותך גם כן, כדי שתוכל להציע ולעמוד. יש לך שתי דקות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> האם אפשר את ההצעה שהוצמדה – – – <היו"ר אורי מקלב:> זה נכון, אבל זו הצעת חוק חדשה שלו. היא רק הוצמדה. בבקשה, אדוני. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, תודה רבה לך, אני חושב שאנחנו מגיעים היום ליום חשוב ביותר, אפילו יום גדול, שסוף-סוף הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), שמבקשת להסדיר את זכויותיהם של תושבי שכונת כפר-שלם בתל-אביב לפיצויים תמורת פינוי הנכסים המוחזקים על-ידיהם, מגיעה לכאן לא רק לדיון, מגיעה להצבעה בקריאה טרומית, עם חופש הצבעה לחברי הקואליציה. אני חושב שזו בשורה גדולה מאוד למאות, מאות תושבים בשכונה בלב תל-אביב. אגב, אפשר לקחת את זה כדגם גם לשכונות אחרות ברחבי הארץ. על אף התנגדותה של עיריית תל-אביב – אני גם רוצה לציין את זה – היה לי אתם ויכוח קשה מאוד. היה ויכוח קשה מאוד. היתה ישיבה פה בפגרת הקיץ לפני שנה וחצי. התנגדו, אבל אנחנו עמדנו על דעתנו שהדבר הזה יבוא לחקיקה, יבוא לביצוע. אני מאוד מקווה, אדוני, שתהיה פה תמיכה מקיר אל קיר, חוצת מפלגות, בחוק הזה. אני חושב שזה אחד החוקים הראשונים שהגשתי בכנסת השמונה-עשרה. לקח לה זמן להתבשל, לעבור את כל ההתנגדויות, המהמורה הזאת של עיריית תל-אביב, פסחנו עליה, התגברנו עליה; המהמורה של משרד האוצר, אנחנו מתגברים עליה. לאחר מכן יזמו הצעות דומות חבר הכנסת מיכאלי, חבר הכנסת אילן גילאון – אותן הצעות בדיוק, אותן הצעות. מגיע להם, גברתי היושבת-ראש. ואני רוצה – כפי שהזכרתי, אגב, גם בנאומי הקודם – אני רוצה לציין את הבולדוזר שהתחיל בתהליך הזה כשר בינוי ושיכון, עשה הרבה דברים גדולים בעת כהונתו, השר בנימין פואד בן-אליעזר. מגיע לך באמת, אדוני, יישר כוח גדול. תראה מה קורה כאן. זה לקח הרבה מאוד שנים, אגב, זה לקח יותר שנים ממה שאתה היית שר בינוי ושיכון, משום שהוויכוח התחיל כבר הרבה לפני, כשהאנשים הללו הגיעו כבר בתחילת שנות ה-50 לכפר-שלם. ואני באמת רוצה לשלוח מכאן ברכה גדולה, גברתי, גם לממשלה, שהחליטה באומץ על חופש הצבעה, אבל בראש ובראשונה לאנשים שאנחנו עובדים עבורם, פועלים, באים בדיוק לדברים האלה, למקום הזה. אחר כך יהיה פה ויכוח פוליטי חשוב כשלעצמו, אבל לזה אנחנו באים לפה. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אפשר לשאול שאלה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אם היושבת-ראש תרשה זאת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תרשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כמה החוק הזה עולה? אתה מבין, אני פתאום רואה חופש הצבעה בחוק שעולה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני אומר לך מה אומר האוצר. האוצר מעריך את העלות ב-4 מיליארד שקל. לי יש השגות על הקביעה הזאת, לדעתי זה הרבה פחות. אני לא שותף להערכה הזאת, אדוני, אני יודע מה הם אמרו לי. אבל אני חושב שהקואליציה פה החליטה היום על חופש הצבעה, עשתה שירות גדול לתושבים, לאזרחים, לתושבי כפר-שלם. זה הדבר הכי חשוב. ואני מברך – אם כמובן ההצבעה תעבור – בראש ובראשונה את תושבי כפר-שלם. זה יום חשוב, יום גדול. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אופיר אקוניס. <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1892/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3371/18; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 25228.] (הצעת חבר הכנסת אברהם מיכאלי) <הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1542/18; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 25231.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לפני שיעלה השר להשיב, ישנה עוד הצעת חוק שהוצמדה. רגע, חברים, בואו נעשה סדר בדברים. מדובר פה על כמה הצעות חוק שהוצמדו להצעת החוק המקורית של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אברהם מיכאלי כבר נימק את הצעתו בעבר ולכן מוותר על זכותו לנמק עכשיו, גם כדי לחסוך זמן לשר. אבל הוצמדה עוד הצעת חוק, פרט להצעת החוק של אופיר אקוניס – – – <יואל חסון (קדימה):> אני לא מוותר, זה חשוב לי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אבל הוא חייב לנמק. מאחר שהוצמדה, אתה חייב, אתה יכול לנצל כמה שניות. אתה חייב לפני תשובת השר. ישנה גם הצעה של חבר הכנסת אילן גילאון וחברים שנימקו אותה כבר בעבר. חבר הכנסת אילן גילאון, נימקת כבר, נכון? <אילן גילאון (מרצ):> כן. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אוקיי, נימק כבר, אז לכן התשובה תכלול גם את הצעתו של חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, חבר הכנסת. <יואל חסון (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא הסכמתי ככה לוותר על הזכות הזאת של לעלות על – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה לא יכול לוותר. <יואל חסון (קדימה):> אה, אני גם לא יכול לוותר? אז בכלל יותר טוב. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כי אחרת לא נוכל להצביע להצעתך. <יואל חסון (קדימה):> אבל אני גם בכל זאת שמח שלא עלה בדעתי לוותר, כי אני מלווה את הנושא הזה של כפר-שלם מיומי הראשון בכנסת, עוד מהקדנציה הקודמת. אני חושב שהסוגיה הזאת של כפר-שלם היא סוגיה שחייבת, חייבת, לבוא לפתרון. אני מאוד מקווה שלא מדובר כאן בתרגיל, שלא מתכוונים לתקוע את החוק הזה אחר כך בוועדה או משהו כזה. אני מאוד מקווה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אבל למה אתה כל הזמן פסימי? – – – <יואל חסון (קדימה):> אני דואג, אני לא פסימי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לפני שבוע אמרת – – – <יואל חסון (קדימה):> לא, אני תיכף מגיע גם לדברים החיוביים, באמת, חכה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת יואל חסון, אתה זוכר שהעלינו את זה כהצעה לסדר-היום פה לפני שבועיים, קצת למעלה משבועיים, והבטיחו לנו שהצעת החוק הזו תעלה ותאושר ותפתור את בעייתם של תושבי כפר-שלם? <יואל חסון (קדימה):> כן, זוכר. אני תיכף אגיע לדברים החיוביים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, לא, לא, זו לא היתה הצעה לסדר-היום. זה – – – פה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, לא, לא, אדוני, חבר הכנסת אופיר אקוניס, היתה הצעה לסדר-היום של חברי קואליציה ואופוזיציה. אני נימקתי את ההצעה הזאת לסדר-היום, לכן אינני מתבלבלת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> על כפר-שלם? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> על כפר-שלם, על הבעיה הביורוקרטית במדינה בהתהוות שלפעמים חלק מהדברים לא מסודרים פרוצדורלית. ולכן הבטיחו לי שזה יבוא לידי ביטוי בתיקון חקיקתי והסכמנו לקבל את זה. והנה, היום זה מגיע לידי תיקון חקיקתי. אנחנו נהיה השומרים גם מתוך הקואליציה, כי מתוך הקואליציה גם בא התיקון. צריך לזכור. <אופיר אקוניס (הליכוד):> צודקת. <יואל חסון (קדימה):> אני יודע, נכון. לכן אני רוצה להגיד, אני הייתי מאוד מאוד קרוב לנושא הזה. ביקרתי במקום יותר מפעם אחת, פגשתי את התושבים, דנתי בזה גם ביושבי כיושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה. ואני קודם כול חייב להתייחס לעיריית תל-אביב, לחברת "חלמיש", ולהגיד שאני לא ראיתי נוקשות לב, רשעות, נבזות כזאת, הרבה הרבה מאוד זמן. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני לא אומר לך את זה הרבה פעמים, אבל אתה צודק. <יואל חסון (קדימה):> אני מודה לך, חבר הכנסת אקוניס. אני קודם כול אומר לכם, חברי חברי הכנסת, שתדעו, אנחנו היום עושים את העבודה של ראש עיריית תל-אביב. ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, היה זה שצריך לטפל בסוגיה הזאת מאלף עד תיו ולא טיפל בזה. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא נכון, זה משרד השיכון. <יואל חסון (קדימה):> אני לא מסכים אתך. <יצחק הרצוג (העבודה):> זו פוליטיקה. <יואל חסון (קדימה):> בסדר, מאה אחוז. איזה פוליטיקה? מה יש לי עם רון חולדאי? איזו פוליטיקה? <יצחק הרצוג (העבודה):> מאיפה יש לו כסף לזה? <יואל חסון (קדימה):> זה לא עניין של כסף. זה מה שאתה מפספס, חבר הכנסת הרצוג, זה לא עניין של כסף. אני ציפיתי מרון חולדאי, חבר הכנסת הרצוג, לבוא ולהיות הראשון שעומד אתם בתור ומבקש עבורם את הכסף. הוא לא חבר אליהם, הוא לא תמך בהם, הוא לא עזר להם. ואני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת הרצוג, אני הייתי אתו בדיון, אני ראיתי מה אמר לי, הייתי אתו בחדר יחד עם היועצים שלו. זה לא עניין אותו, זה לא הזיז לו, זה לא משנה לו בכלל. זאת האמת. אני הייתי שם. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה כבר דואג לעצמך לג'וב הבא? <יואל חסון (קדימה):> לא, ממש לא. אל תפתח קונספירציות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני לא מפתח קונספירציות – – – <יואל חסון (קדימה):> אני אומר לכם בצורה חד-משמעית – אבל כל הכבוד על החדות – חברי הכנסת – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רק לחזק אותך בעניין "חלמיש". <יואל חסון (קדימה):> כן. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> התקצוב השנתי שלה הוא 3 מיליון שקלים כדי לשפץ את אותן דירות, באותו אזור. <יואל חסון (קדימה):> אבל עשו פרויקטים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה יודע כמה השקיעו מתוך אותם 3 מיליון כדי להכריז על אותם תושבים מסיגי גבול? 2 מיליון. אותו כסף שאמור לשפץ להם את הבתים. <יואל חסון (קדימה):> עכשיו, איזו עלות תקציבית יש, חבר הכנסת הרצוג? הרי הפוטנציאל הכספי בשטח הזה, באזור הזה, אי-אפשר בכלל לדמיין אותו. הרי גם הוכיחו את זה בשנת 1992 בממשלה של המפלגה שלך, כשראש הממשלה, זיכרונו לברכה, יצחק רבין, קידם את זה יחד עם פואד, שר השיכון, דחפו את העניין הזה. ועובדה שזה קרה. והשטח הזה, שקיים שם, הוא שטח עם פוטנציאל אדיר, יכול לפתור הרבה בעיות של דיור בר-השגה באזור תל-אביב; גם לפתור לאותם אנשים את הבעיות וגם לבנות שם בתים גבוהים ומגדלים. אפשר לייצר שם את ה"סוהו" של תל-אביב, אם רק רוצים לעשות את זה. אבל יש לך ראש עיריית תל-אביב שזה לא מעניין אותו, זה לא הזיז לו, ובגלל זה הכנסת היתה חייבת לעשות מעשה, ואני שמח מאוד שזה עובר היום. אגב, צריך להזכיר גם, בממשלה הקודמת זה עבר בטרומית. לצערי, בגלל הקדמת הבחירות זה לא התקדם הלאה. עכשיו זה עובר עוד פעם בטרומית, נקווה שהבחירות הפעם לא יפילו את זה אלא נספיק מהר מאוד – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש הרבה זמן עד הבחירות. <יואל חסון (קדימה):> זה תלוי בכם. אני מקווה שמהר מאוד ניתן תקווה לתושבי כפר-שלם. ניתן להם את האפשרות להשתקם, וגם נעזור לתל-אביב להשתקם, כדי לקחת את האזור הזה, לבנות אותו, לפתח אותו, כי יש לו פוטנציאל אדיר. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמינה את השר אלי ישי להשיב. אני רק אסביר לחברי הכנסת שהשר משיב על ארבע הצעות חוק, ביניהן שלוש שכבר נומקו, ועל הצעת החוק החדשה שהיום נימק אותה גם יואל חסון, שהצמיד אותה להצעות האמורות. <שר הפנים אליהו ישי:> גברתי היושבת-ראש, אני מאוד שמח, חברי חברי הכנסת, על השמחה והחגיגה בתוך המליאה על הרעיון שהוביל באמת חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אברהם מיכאלי, דווקא אותך שכחו, אני רוצה להזכיר לכולם. אתה היית – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני השר, אני הזכרתי אותו. <שר הפנים אליהו ישי:> אה, הזכרת? אז תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני גם ציינתי שזו הצעתו. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מאוד שמח – למי שהזכיר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני השר, אמרתי גם – לאילן גילאון. <שר הפנים אליהו ישי:> יפה, אני שמח מאוד שבאמת לקחת את היוזמה הזאת. חברי, בוא נאמר את האמת כולנו, אולי גם לבושתנו, עשרות שנים הנושא הזה מסתובב. עשרות שנים. עשרות שנים. ביורוקרטיה וביורוקרטיה, ובתקופה שהביורוקרטיה לא היתה כל כך גדולה כמו היום. וראינו שאין פתרון, רק בדרך הצעת חוק. זה באמת לא מוסיף לנו הרבה כבוד. אבל לפחות תפס יוזמה חבר הכנסת מיכאלי, וגם עוד חברי כנסת – נוספים, אחרים – לגלגל ולקדם את זה בהצעת חוק, כי בלי הצעת חוק כנראה האוצר לא היה מתעורר. עכשיו אומרים שזה 4 מיליארד – אני חושב שזה 40 מיליארד, כמדומני, או 400 מיליארד – 400 מיליארד – קשקוש, הרי זה הקשקוש, 4 מיליארד, לזרוק את כל 4 המיליארד. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מה? מה זה, תקציב המדינה לשנתיים. <שר הפנים אליהו ישי:> הרי הטעו את כולנו פה הרבה שנים – 4 מיליארד. למה לא אמרו 40 מיליארד ו-400 מיליארד? אז מה קרה אם עיריית תל-אביב תוותר על חלק מההכנסות שלה, המינהל יוותר על חלק מההכנסות שלו לטובת מאות, אלפי תושבים בכפר-שלם שכל כך זכאים ומגיע להם? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אלפי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אלפי תושבים. <שר הפנים אליהו ישי:> אלפי משפחות שבאו לארץ ויישבו את הארץ. בינתיים קמה מדינת ישראל, עשתה הטבות לכל מיני אוכלוסיות בארץ, ולקבוצות, בכל מיני מקרים בערי השדה, זה קיבל פעם, זה קיבל פעם, ופתאום כולנו פה התבייתנו, וכפר-שלם – לא מגיע להם. אותם אלפי אנשים שגם ההורים שלהם באו – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אולי הטרגדיה שלהם זה מחיר הקרקע שעליה הם יושבים, שבעיני אנשים מסוימים הם לא שווים אפילו את זה. <שר הפנים אליהו ישי:> נכון, וכשהם באו לארץ זה לא היה שווה את המחיר הזה בכלל, אז שלא יגידו לי 4 מיליארד. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> שלא יגידו לי 4 מיליארד. כשהם באו לארץ זה לא היה שווה – בקושי, תאמינו לי – כמה מאות לירות, לא יותר. אז מה קרה? אז המדינה תרוויח לכאורה פחות? המינהל ירוויח פחות? העירייה תרוויח פחות? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עדיין זה יהיה רווחי. <יצחק הרצוג (העבודה):> אותו הדבר גם בנגב. <שר הפנים אליהו ישי:> יכול להיות. אני אומר לדיירים ותיקים, לאותם אנשים שבאו לארץ וייבשו פה ביצות, והשקיעו פה, דור המייסדים, ולבנים שלהם, דור שני ושלישי של עוני, בואו נעצור ונבלום את הדור השני והשלישי של העוני הזה, בעוד איזו מתנה, אפילו אם מגדירים את זה מתנה, אני אפילו הייתי אומר טריוויאלית – מגיע להם על-פי דין, אבל גם להשתדל, כשאומרים שמגיע להם – זה מתנה, אז מגיע להם, עם כל הכבוד, וזה בעיני לא מתנה. אני באמת מאוד מברך, מאוד שמח, מברך את חבר הכנסת מיכאלי מאוד על היוזמה, ואת חברי הכנסת הנוספים שהצטרפו לעניין הזה. היה לנו גם דיון בסיעה ביום שני, ושר השיכון אמר בצורה מפורשת שהוא תומך בזה, כי משרד השיכון מול המינהל, הדברים האלה ייעשו בהתאמה ובתיאום יחד עם השר הנוגע בדבר, שר השיכון, ואני מברך את הכנסת על ההחלטה הזאת, ואני גם מברך את הממשלה על דרישתנו – שקיבלו את הדרישה שלנו לחופש הצבעה. היום זה יום בשורה לאלפי אנשים שכל כך הרבה שנים סבלו שלא בצדק, ואנחנו היום עושים פה תיקון עוול – אפשר לומר אפילו היסטורי במקרה שלהם. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני, כבוד השר. נעבור להצביע בנפרד על כל אחת מהצעות החוק. הצעת החוק הראשונה שעליה אנחנו הולכים להצביע היא הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"א–2011, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"א–2011, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו נעבור לתוצאות: בעד – 36, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"א–2011, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, עוברת לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצעה הבאה, והיא הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת אופיר אקוניס וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> גם חבר הכנסת רותם בעד. נעבור לתוצאות. הצעת החוק עברה. בעד – 33, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת עוברת לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. ההצעה הבאה שעליה אנחנו הולכים להצביע – הצעת בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לתוצאות: בעד הצעת החוק – 34, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שגם היא מועברת לוועדת הכלכלה, להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת החוק האחרונה בנושא זה היא הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התש"ע–2009, של חבר הכנסת יואל חסון. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התש"ע–2009, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 34, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שגם הצעת החוק הזאת תועבר לוועדת הכלכלה, להכנתה לקריאה ראשונה. <קריאות:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אוקיי. אנחנו נעביר את הצעות החוק הנ"ל לוועדת הכנסת, שתחליט מהי הוועדה הרלוונטית. אני רק אוסיף לפרוטוקול – מאחר שאיננו יכולים לשנות את ההצבעות, חבר הכנסת בר-און מודיע שהוא לא הספיק להצביע אבל הוא רצה מאוד לתמוך. גם חבר הכנסת יוחנן פלסנר. אנחנו משנים זאת רק בפרוטוקול. לא משנים את התוצאות. <קריאה:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מאחר שהיו פה חברי כנסת שקראו – לוועדה אחרת, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת וועדת הכנסת תחליט. <הצעת חוק החברות (תיקון – הסדר נושים בפיקוח בית-המשפט), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3560/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק החברות (תיקון – הסדר נושים בפיקוח בית-המשפט), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת זהבה גלאון ויצחק וקנין. תנמק חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, חברת הכנסת גלאון. לרשותך עשר דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני שמחה להציג כאן מעל הדוכן את הצעת החוק של חבר הכנסת יצחק וקנין ושלי, הצעה המכונה "חוק התספורות", שזוכה לתמיכת הממשלה. אני שמחה מאוד שהממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת. אני חושבת שמדובר כאן באיזו נקודת ציון דרמטית במאבק נגד הריכוזיות, ואני רוצה בהזדמנות הזאת גם להודות לעורכת-הדין דידי לחמן-מסר, מי שהיתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, על גיבוש וניסוח הצעת החוק, ושוב להודות על תמיכת הממשלה. אני רוצה להסביר מעט על החוק. החוק הזה הוא מאוד משמעותי, מכיוון שהוא יאסור על הגופים המוסדיים לחתום על הסדרי חוב עם תספורת של יותר מ-10% מגובה החוב, ואם הם ירצו בכך, אם הם יחליטו שמדובר על הסדר גבוה יותר, הם יפנו לבית-המשפט, ובית-המשפט ימנה נאמן שייצג את האינטרסים של הציבור ויבדוק את סבירות ההסדר. חברי חברי הכנסת, הסיטואציה עד היום היתה שכשעשו הסדרי חוב, הדברים נסגרו בין אותו אדם שנזקק להסדר החוב ובין הגופים המוסדיים, והפקירו את האינטרסים של הציבור; בעצם הגופים המוסדיים מעלו באמונו של הציבור. המחאה החברתית בקיץ האחרון, חברי חברי הכנסת – האמת, אני לא שומעת את עצמי – אחראית למהפך התודעתי בציבור הישראלי. רבים מאתנו, מאלה שיצאו למחות, הבינו לראשונה את הקשר הישיר והמיידי בין הפגיעה בחסכונות שלנו לפנסיה ובין ההתנהגות של טייקונים ממונפים, כמו אותם שניים מפורסמים, יצחק בן-דב ותשובה, אבל גם אחרים. גם הציבור וגם מקבלי ההחלטות הפנימו שמושגים כמו גלגול חובות, תספורות והסדרי חוב שנחשבו בעבר לאיזשהן בעיות ערטילאיות של עכברי שוק ההון הם הבעיה של כולנו, ואנחנו, החוסכים לפנסיה, בעצם נותנים את הלגיטימציה וההכשר להתנהגות חסרת אחריות של בעלי הון ממונפים ששולטים גם בגופים שמנהלים את החסכונות שלנו. את מה שהציבור הבין בקיץ האחרון הבינו גם חברי ועדת הריכוזיות. הם קבעו במפורש שהריכוזיות בשוק ההון, הבעלות הצולבת של טייקונים על נכסים פיננסיים וריאליים, ואותו שולחן עגול של לווים ומלווים השולטים באשראי בישראל, הם סיכון ליציבות של המערכת הכלכלית בישראל ופוגעים שוב ושוב בתשואה של החסכונות שלנו. חבר הכנסת וקנין ואני הגשנו לוועדת הריכוזיות מסמך שמבקש להתמודד עם בעיית הריכוזיות במשק. הגשנו, אני חושבת, 17 הצעות חוק לוועדה. ההצעה הזאת שאני מציגה כאן היום בשמו של חבר הכנסת וקנין ובשמי, היא אחת ההצעות להתמודד עם בעיית הריכוזיות. במקרה הזה אנחנו עוסקים בהסדרי החוב השערורייתיים שהיו כאן בשנים האחרונות. אנחנו גם רואים מבדיקה שנערכה על-ידי הצוות החברתי-כלכלי בלשכה שלי, שבשלוש השנים האחרונות נחתמו לפחות 53 הסדרי חוב על סדרות אג"ח בסכום כולל של למעלה מ-15.8 מיליארד ש"ח. אני מדברת על חברות כמו "אפריקה-ישראל" – הסדר חוב על התחייבות אג"ח בשווי של כ-8 מיליארד ש"ח. קחו לדוגמה את "צים" – הסדר חוב על התחייבות אג"ח בשווי של כ-1.3 מיליארד ש"ח. והדבר החמור, חברי חברי הכנסת, שבקנה נמצאים 36 הסדרים נוספים בשלבי משא-ומתן שונים. אנחנו מדברים על היקפים אדירים, כמעט בלתי נתפסים. 36 הסדרים נוספים אמורים להיחתם. הסדרי החוב שאני מדברת עליהם הפכו לפרקטיקה לא בגלל מצבו של המשק. להיפך – אפשר לומר אפילו שמצבו של המשק מצוין. אבל הם נפוצים כל כך מכיוון שהגופים המוסדיים, אותם אלו שמחזיקים במרבית החברות של אותן חברות שמבקשות הסדרים, מתיישרים כמעט תמיד עם בעל השליטה. אנחנו רואים את זה. אין להם אינטרס להגן על האינטרסים של הציבור. הם מפקירים את הכסף שלנו, שמושקע בחברות האלה. הם מועלים באינטרסים של הציבור כשהם מסכימים לתספורת בגובה של עשרות אחוזים, כשהם מסכימים למיחזור חובות ולשלל הצעות מפוקפקות שהתכלית שלהן היא אחת. חברי חברי הכנסת, התכלית היא לחלץ את הטייקון בלא פגע ולגלגל את ההפסדים עלינו, על הציבור. הצעת החוק שלנו, של חבר הכנסת וקנין ושלי, אומרת: לא עוד. חברי חברי הכנסת, לא עוד. כשהגופים שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי מפקירים אותו, זהו בדיוק התפקיד של המחוקק להתערב ולהטות את הכסף לטובת האזרחים. הצעת החוק שנעביר היום עושה בדיוק את זה. היא מחייבת פיקוח של נאמן מטעם בית-המשפט על כל הסדר חוב שבו בעל השליטה מציע תספורת בגובה של יותר מ-10%. הנאמן יצטרך להתייעץ עם הרשות לניירות ערך, עם המפקח על שוק ההון, לפני שמאשרים את ההסדר. אני חושבת שהדבר הזה יביא לכך שהסדרי החוב, שבעבר בית-המשפט שימש עבורם חותמת גומי, לא יוסיפו להתקיים. חברי חברי הכנסת, החוק החדש יחייב את הגופים המוסדיים להפעיל את הסמכות שלהם ולהעניש את אותם בעלי הון שכושלים שוב ושוב בהחזר חובותיהם. אותו נאמן שבית-המשפט ימנה יוכל לקבוע שהסדר החוב אינו משרת את הציבור ולהורות על ביטולו, ובעצם בכך הוא יאלץ את הגופים לפעול לפירוק החברה שלא עמדה בהסדר חובותיה. שוק האג"ח, חברי חברי הכנסת, יהפוך מבזאר טורקי שבו כולם קושרים יחדיו כדי להכשיר מינופים ספקולטיביים, למקום שבו כספי הציבור מוגנים. אני מוצאת בהצעה הזו מספר השלכות רוחב דרמטיות על ההתנהלות בכלל בשוק ההון, בחמישה מישורים שונים שאני ארצה למנות אותם באופן טלגרפי: ההצעה שלנו בעצם תצמצם באופן מיידי את היקף הפגיעה הפוטנציאלי בציבור החוסכים; ההצעה הזאת תגביר את השקיפות לציבור בהתנהלותם של הסדרי חוב; ההצעה הזאת בטווח הארוך גם תהווה תמריץ להפחתת השקעות של הגופים המוסדיים; ההצעה הזו, שחבר הכנסת וקנין ואני מגישים אותה לפניכם, בעצם תאפשר גם הכבדה על מהלכי מינוף ורכישות ספקולטיביות של חברות על-ידי בעלי הון; והדבר האחרון, חברי חברי הכנסת, מהרגע שחברות יעמדו בפני סנקציות משפטיות כמו כינוס נכסים בהסדרי חוב, יגדל הסיכון של הבנקים במתן הלוואות לקבוצות שליטה, וההתנהלות שלהם בהקצאת אשראי תהפוך לזהירה יותר. ומה הלאה, חברי חברי הכנסת? החוק שלנו הוא רק צעד ראשון בדרך לרפורמה כוללת בשוק ההון. כמו שאמרתי קודם, חברי איציק וקנין ואני הגשנו לוועדת הריכוזיות שורה של המלצות שאני מקווה שלפחות את רובן הוועדה מאשרת או תאשר. אני מצפה מהממשלה לאמץ את המלצות ועדת הריכוזיות, ובשלב הראשון לאסור על אחזקות צולבות של נכסים פיננסיים וריאליים כבר מהשקל הראשון. אני יודעת שיש ויכוח אם זה צריך להיות מהשקל הראשון. אבל לאמץ את העיקרון של ההפרדה, להקשות על קיום של פירמידות שליטה ועל חלוקה מסוכנת של דיבידנדים, ובעיקר – לסיום, חברי חברי הכנסת – על הממשלה להיות קשובה לציבור ולא לטייקונים. תמיכה בהצעת החוק הזו היא צעד ראשון. אם הממשלה לא תעשה את זה, אנחנו, חברי חברי הכנסת, נמשיך לעשות זאת במקומה. תודה רבה, ותודה לחברי, חבר הכנסת וקנין. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חברת הכנסת זהבה גלאון. ישיב שר המשפטים, השר יעקב נאמן. בבקשה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, הצעת החוק שבפנינו מבקשת לתקן את חוק החברות ולקבוע כי הסדר חוב הכולל ויתור על 10% מהחוב יאושר רק בדרך של פנייה לבית-משפט בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות ובפיקוחו של בית-המשפט. עוד עולה מההצעה שבית-המשפט ימנה בעל תפקיד לשם ייצוג הנושים בהליך. תכליתה של הצעת החוק היא להתמודד עם העלייה בהיקף הסדרי החוב בין חברות בקשיים לבין מחזיקי איגרות החוב באותן החברות. הסדרי חוב אלו כוללים במקרים רבים הקטנה משמעותית או דחייה בתשלומים שאותם מחויבת החברה לשלם לבעלי מחזיקי איגרות החוב, מה שמכונה בלשון העם "תספורת". המחזיקים באיגרות החוב הינם ציבור של משקיעים שלהם הוצעו איגרות החוב על-פי תשקיף, ובהם גם גופים מוסדיים המנהלים את חסכונות הציבור וכספי הפנסיות. לכן יש בהסדרים אלה פגיעה בציבור המשקיעים והחוסכים, שלא תמיד יכולים להיות שותפים בעצמם לקבלת ההחלטות לגבי הסדר החוב בידי הגופים המוסדיים שמנהלים את כספם. בעקבות הסדרי החוב האחרונים בשוק עולה השאלה האם ההסדרים לגבי הסדרי החוב בחוק החברות, במתכונתם הנוכחית, הינם מספקים. אנו רואים שני קשיים מרכזיים לגבי ההסדרים. הקושי הראשון נוגע למועד עריכת הסדר החוב. במקרים רבים מגיעות החברות להסדרים בשלב מאוחר מדי – כאשר הקשיים הפיננסיים של החברה כבר לא מאפשרים הסדרי חוב ללא תספורת משמעותית של החוב כלפי מחזיקי איגרות החוב. הקושי השני נוגע לכך שמחזיקי איגרות החוב מפוזרים, וישנן בעיות של נציג במשא-ומתן מול החברות להסדר החוב, ולכן חשש כי הם אינם מקבלים הגנה מספקת על זכויותיהם. בהצעת החוק שבפנינו, של חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת וקנין, מוצע פתרון אשר יעניק כלים למחזיקי איגרות החוב באירוע של הסדר חוב הכולל תספורת. בהיבט של בעיית הנציג, הפתרון המוצע אינו נקי מקשיים. חברת הכנסת גלאון, אני אומר את זה כמי שעסק בנושא הזה 40 שנה, הן בצד האקדמי הן בצד הפרקטי. ההצעה במתכונתה איננה ברורה בנוגע למהות תפקידו של בעל התפקיד והליך מינויו. ההצעה מגבילה את מינוי בעל התפקיד רק למקרים שבהם ההסדר כולל תספורת של מעל 10%. אמת מידה זו איננה מתאימה לדעתנו ואף מעלה קשיים יישומיים. כמו כן, ההצעה אינה מתמודדת עם שאלת העיתוי לפתיחת הליכי הסדרי החוב, שעליה כבר עמדתי. אבקש לציין כי בימים אלה נערכת במשרד המשפטים עבודה להכנת הצעת חוק ממשלתית מפורטת בנושא הסדרי החוב. נוכח האמור לעיל, ומשום שהבעיה היא בעיה קשה והסוגיה אקטואלית, תומכת הממשלה בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד, בתנאי שלא תקודם לאחר הקריאה הטרומית אלא בתיאום מלא עם משרד המשפטים ורשות ניירות ערך, משרד האוצר ומשרד התמ"ת. ככל שתקודם ההצעה הממשלתית בנושא הסדרי החוב, נבקש כי ההצעות יאוחדו. אני מבין כי המציעים מסכימים להגבלה הזו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני רואה את חברת הכנסת זהבה גלאון מהנהנת. אני אפנה לחבר הכנסת וקנין: אתה מסכים להתניות? <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תפקידי לשאול, מאחר שאתה מציע. <שר המשפטים יעקב נאמן:> ואני רוצה בסיום דברי להודות לחברת הכנסת גלאון ולחבר הכנסת וקנין, שהעלו נושא חשוב זה על סדר-היום, והציעו הצעת חוק פרטית שתביא להסדר הנושא הזה לטובת כל אלה שהשקיעו באיגרות החוב, הן במישרין והן באמצעות קרנות הפנסיה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, כבוד השר. אז אם מסכימים המציעים כמו שסימנו קודם, הם מקבלים עליהם את ההתניות שאותן הציג השר, ואנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החברות (תיקון – הסדר נושים בפיקוח בית-המשפט), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת זהבה גלאון ויצחק וקנין. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> – – – בעד זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> ימות המשיח. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון – הסדר נושים בפיקוח בית-המשפט), התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ונעבור לתוצאות: בעד – 25 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה את הקריאה הטרומית והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לוועדת הכלכלה. <יצחק וקנין (ש"ס):> לא. ועדת הכנסת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז אני קובעת, מאחר שיש פה דרישות לוועדה אחרת, אנחנו נעביר את הנושא לוועדת הכנסת ושם ייקבע מיהי הוועדה המוסמכת להכנת החוק לקריאה ראשונה. אני מודיעה לפרוטוקול אך אינני משנה את ההצבעות, שחבר הכנסת איתן כבל הודיע שהוא פספס את ההצבעה אך בהחלט היה רוצה לתמוך בהצעת החוק המדוברת. הודענו לפרוטוקול ובכך תם הנושא הזה. <מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי> ["דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 25557, חוב' י"ב, עמ' 25792.] <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הנושא הבא בסדר-היום הוא הצעות לסדר-היום שהיו כאן לפני כשבועיים – תשובה והצבעה על הצעות סיכום, ואנחנו נתחיל עם הנושא הראשון: מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי. בנושא הזה, ראשית יענה וישיב שר המשפטים, השר יעקב נאמן. אחריו יעלו נציגי הסיעות על-פי גודלן וינמקו את הודעת הסיכום שלהן, ולבסוף נצביע על כל הודעה והודעה בנפרד. בבקשה, אדוני השר, אתה מוזמן לעלות ולהשיב בנושא: מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי, בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום. <שר המשפטים יעקב נאמן:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת איתן כבל, אני אשמח אם לא תיתן גב לדובר, לכבוד השר. <איתן כבל (העבודה):> – – – <שר המשפטים יעקב נאמן:> – – ישבתי בדיון שנערך בכנסת לפני שבועיים ובדיון שנערך בשבוע שעבר, ואני מוכרח לומר שהדברים שהושמעו פה נגעו מאוד ללבי. בשבועות האחרונים, במסגרת הדיון בהצעות לסדר-היום שהועלו על סדר-יומה של הכנסת והדיון המיוחד שהתקיים במליאה בשבוע שעבר בעקבות מקרי האפליה והגזענות שהתרחשו בקריית-מלאכי, נוכחתי אני לדעת ונוכח גם הציבור כולו במדינת ישראל, שבשנת 2012 – השנה ה-63, אנחנו מתקרבים כבר ל-64 שנים לקיומה של המדינה – ישנם בתי-ספר וגני-ילדים נפרדים ליוצאי אתיופיה שעלו לארץ, שכונות ורחובות שלמים שמשתכנים בהם יוצאי אתיופיה בלבד, התאגדויות של ועדי בתים, הסכמים שנעשים מול מתווכי דירות שמטרתם באה למנוע מכירה והשכרת דירות ליוצאי אתיופיה, ואפילו קיימים מועדונים נפרדים לעולים שעלו לארץ מגלות אתיופיה. גילויי האפליה וביטויי הגזענות שראינו בתקופה האחרונה, לצערנו הרב אינם נחלתם של תושבי קריית-מלאכי בלבד, וגם אינם נחלתם של העולים מאתיופיה בלבד. גילויים אלה קיימים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> למה אתה אומר תושבי קריית-מלאכי? למה אתה אומר תושבי קריית-מלאכי? למה אתה מוציא שם רע – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> למה הוא הוציא שם רע על כל תושבי קריית-מלאכי? שיַחזור בו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני מבקשת ממך לשבת. דובר פה על האירועים שהתרחשו בקריית-מלאכי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה לא רק תושבי קריית-מלאכי. ואפשר לחשוב שכל תושבי קריית-מלאכי – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה בדיוק מה שאמר השר, ואם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – 17% הם הגזענים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, גם למפלגה שלך, לסיעה שלך, יש אפשרות להודעת סיכום, תוכל לומר את דבריך. אם לא – לבקש מחבריך לתת לך ביטוי גם שם. תודה. אדוני השר. <שר המשפטים יעקב נאמן:> גילויים אלה קיימים, לצערנו, בכל חלקי הארץ כנגד קבוצות אוכלוסייה מגוונות, ויש לגנותם ולהוקיעם מכול וכול. עקרון השוויון הוכר בפסיקה "כנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו". לימים, לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוכרה הזכות לשוויון כחלק מהזכות לכבוד האדם ככל שהיא קשורה בכבוד האדם בקשר ענייני הדוק. תמונת הראי של הזכות לשוויון היא איסור ההפליה, ובפרט האיסור להפלות אדם בשל השתייכותו לקבוצה – בין על רקע דת, גזע, מין וכיוצא באלה. עיקרון זה מוצא את ביטויו במספר רב של דברי חקיקה. אזכיר חלק מהם: חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א–1951, שמטרתו, כפי שנקבע בחוק, "לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האשה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". ואני לא צריך להזכיר לחברי הכנסת שהדבר מופיע כבר בראשית קיומה של האומה, עם בריאת העולם, כשבפרשת בראשית נקבע בצורה מאוד ברורה: "זכר ונקבה בראם". חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, שבא "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מילוי מלוא יכולתו". כך גם בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000, וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988. נוסף על כך, במספר דברי חקיקה מטיל עקרון השוויון לפעול להשגת שוויון מהותי – חובת ההעדפה המתקנת, או בלשון המחוקק הישראלי: חובת הייצוג ההולם. כך, למשל, בחוק שירות המדינה – קובע סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, את חובת הייצוג ההולם לגבי מספר קבוצות באוכלוסייה. כך גם בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975, עוגן הצורך בייצוג הולם לקבוצות מסוימות. לאחרונה, בחודש מרס 2011, נחקק החוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, ובמסגרתו תוקנו מספר חוקים כך שיעגנו בחוק את החובה לתת ייצוג הולם למי שהוא או אחד מהוריו נולדו באתיופיה. חברי הכנסת הנכבדים, עלינו להמשיך ולנקוט צעדים מעשיים למניעת האפליה והגזענות כנגד בני העדה האתיופית שעלו לארץ וכנגד כל קבוצה שמופלית לרעה משיקולים שאינם ענייניים: באמצעות חקיקה שמקדמת את השוויון; באמצעות אכיפת החקיקה – על מנת לוודא שעקרון השוויון מיושם הלכה למעשה, ובמישור החינוכי על ילדי ישראל להתוודע לעקרון השוויון בבתי-הספר וליישם אותו בפעילותם החברתית. כמובן שנשמח לקבל חוות-דעת של חברי הכנסת הנכבדים, החושבים על דרכים לשיפור השוויון המהותי. אנו ממליצים לחברי הכנסת הנכבדים לפעול מול המשרדים האחרים, ואף אני אפעל מול שרים אחרים ככל שיידרש, על מנת לקיים את השוויון בחברה בישראל, שהוא יסוד היסודות לקיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני, כבוד שר המשפטים, יעקב נאמן. אנחנו נעבור להצעות סיכום של הסיעות השונות, ואנחנו נתחיל מהסיעה הגדולה לבאה בתור. הודעת הסיכום בנושא מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי, בשם סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה; יציג את הודעת הסיכום חבר הכנסת אורי אורבך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אוקיי. אז שינוי של הרגע האחרון: יציג את הצעת הסיכום חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות והבית היהודי – מפד"ל החדשה: הכנסת רואה בחומרה כל ביטוי גזענות כלפי יהודים יוצאי אתיופיה וכלפי כל אזרח בישראל. הכנסת מגנה כל תופעה של מניעת השכרה או מכירת דירות, כפי שדווח בקריית-מלאכי. תופעות אלו מנוגדות לחוקי המדינה, לערכי מגילת העצמאות ולתורת ישראל. הכנסת קוראת לבני כל העדות לנהוג בכבוד איש בזולתו ולהימנע מכל ביטוי ומעשה שיש בו מן האפליה. וכמו כן, למנוע כל מעשה שיש בו חרחור ריב ומדון בין העדות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – לחבר הכנסת אקוניס. בשם סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה. הבא בתור ברשימת הדוברים הוא חבר הכנסת שלמה מולה, בשם סיעות קדימה, העבודה ומרצ. בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. בשם סיעות קדימה, העבודה ומרצ – רבותי השרים, אפשר – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כן, כן, אני נורא אבקש קצת תשומת-לב. יש לנו הודעות סיכום של הסיעות. בבקשה, חבר הכנסת מולה. <שלמה מולה (קדימה):> בשם סיעות קדימה, העבודה ומרצ: הסיעות מביעות שאט-נפש מגילויי הגזענות והאפליה המחפירים כלפי עולים מאתיופיה בכל הארץ ובקריית-מלאכי בפרט. הסיעות מגנות את הגזענות הממוסדת כלפי האוכלוסייה הזו; כמו גם את האפליה המתמשכת בכל תחומי החיים – בעיקר בתחומי הדת, החינוך, התעסוקה והדיור במדינה. הסיעות קוראות לממשלת ישראל לגנות בחריפות את תופעת הגזענות והאפליה בחברה הישראלית, ובייחוד כלפי עולים מאתיופיה; וכן להיאבק בתופעה זו בנחישות בכל האמצעים החוקיים האפשריים. על הממשלה לתמוך – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – בהצעות החוק למלחמה בגזענות ובאפליה ולהעמיד לדין כל מי שמבצע או תומך באפליה מכוונת של כל אדם באשר הוא אדם. עוד על הממשלה לחנך לסובלנות באמצעות תוכניות חינוכיות שונות בבתי-הספר ובגנים. הסיעות קוראות לממשלה להמשיך בקליטת העלייה המבורכת מאתיופיה ולקדם את קליטתם והשתלבותם של עולי אתיופיה בחברה הישראלית, תוך השקעת משאבים הראויים לכך. תודה רבה, גברתי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת שלמה מולה, בשם סיעות קדימה, העבודה ומרצ. ואנחנו עוברים לדובר הבא בהודעות הסיכום, וזה הדובר של סיעת האיחוד הלאומי, חבר הכנסת יעקב כץ. בבקשה, חבר הכנסת יעקב כץ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת סיכום דיון בנושא מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי, של סיעת האיחוד הלאומי: הכנסת קובעת כי הדרת כל ציבור בעם ישראל הינה ההיפך הגמור מדרכו וייעודו של עם זה. מורשת ישראל הנחילה לעולם את אהבת האדם באשר הוא אדם: "חביב אדם שנברא בצלם. חביבין ישראל שניתנה להם כלי חמדה". ציבור עולי אתיופיה – תקשיב, מר מולה – מסר את נפשו וגופו, פשוטו כמשמעו, בייסורים קשים, לחצות את מדברות אפריקה בהליכה של 4,000 קילומטר – הכול כדי להעפיל אל ארץ-ישראל, שאליה נשא את עיניו, כמו כל עדות ישראל במשך אלפיים שנות גלות. הכנסת תפעל לאמץ את דרכה של הציונות הדתית, אשר בולטת ומצטיינת בקליטת עולי אתיופיה, ולעודד את הציבורים השונים לקידום חינוך לערכי יסוד של אהבת ישראל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב כץ, בשם האיחוד הלאומי. והבא בתור ברשימת הדוברים בהצעות הסיכום יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בשם סיעת בל"ד. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הצעה לסיכום הדיון בנושא: מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי, מטעם סיעת בל"ד. הכנסת מתחייבת לחוקק את חוק-יסוד: השוויון ואיסור אפליה גזעית, על-פי עקרונות האמנה הבין-לאומית בדבר ביעור כל צורות של אפליה גזעית, 1965, ובמיוחד סעיף 2(א)(4) שלפיו "כל מדינה חברה תאסור ותביא לכלל סיום, בכל האמצעים הנאותים, לרבות חקיקה, כפי שדורשות הנסיבות, אפליה גזעית בידי כל בני-אדם, קבוצה או ארגון". תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. והבא בתור ברשימת הדוברים בהודעות הסיכום יהיה חבר הכנסת עפו אגבאריה, בשם סיעת חד"ש. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. ומייד לאחר שחבר הכנסת אגבאריה יסכם את הודעת סיעת חד"ש, אנחנו נעבור להצבעות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הודעת סיכום של סיעת חד"ש לסיכום הדיון על מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי: הכנסת מתריעה על התרחבות תופעת הגזענות בחברה הישראלית. הכנסת קובעת כי הגזענות מסכנת לא רק את קורבנותיה הישירים, אלא את החברה הישראלית כולה. הכנסת מוקיעה כל גזענות כלפי כל ציבור, כלפי יוצאי אתיופיה וכלפי האזרחים הערבים כאחד. הכנסת קוראת לבער את כל סוגי האפליה והגזענות בדיור ותקדם חקיקה נגד אפליות מסוג זה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת עפו אגבאריה, בשם סיעת חד"ש. ואנחנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על הודעת הסיכום של סיעת בל"ד. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא על הצעת הסיכום מטעם סיעת בל"ד בנושא האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי. הצבעה מס' 15 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – 19 נגד – 32 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בעד – 19 חברי כנסת. נגד – 32. אני קובעת שהצעת הסיכום מטעם סיעת בל"ד לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הודעת הסיכום של סיעת חד"ש. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת עפו אגבאריה – 16 נגד – 33 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת עפו אגבאריה לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ונעבור לתוצאות: בעד – 16, נגד – 33. אני קובעת שהודעת הסיכום של סיעת חד"ש לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הסיכום של סיעת האיחוד הלאומי; ואנחנו עוברים להצבעה, חברים, על הודעת הסיכום של האיחוד הלאומי בנושא: מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי. הצבעה מס' 17 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יעקב כץ – 13 נגד – 35 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יעקב כץ לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו נעבור לתוצאות: בעד – 13, מתנגדים – 35. אני קובעת שההצעה של האיחוד הלאומי, סיעת האיחוד הלאומי, לא התקבלה. אנחנו עוברים להודעת הסיכום של סיעת קדימה, העבודה ומרצ – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> היושבת-ראש, אני בטעות הצבעתי בעד. זה לא משנה אבל – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רק רגע, לפני שנעבור להצבעה על הודעה של סיעות קדימה, העבודה ומרצ, ביקש ממני חבר הכנסת מוחמד ברכה לציין לפרוטוקול שבטעות הוא הצביע בעד – ולא זו היתה כוונתו – על הודעת הסיכום של האיחוד הלאומי. הבנו שנפלה כאן טעות והודענו לפרוטוקול. וכעת אנחנו עוברים להודעת הסיכום של סיעות קדימה, העבודה ומרצ. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת שלמה מולה – 21 נגד – 32 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת שלמה מולה לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 21, מתנגדים – 32. אני קובעת שהודעת הסיכום של קדימה, העבודה ומרצ לא התקבלה. ואנחנו עוברים להודעת הסיכום של סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הסיכום שלהן. הצבעה מס' 19 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אופיר אקוניס – 32 נגד – 14 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אופיר אקוניס נתקבלה. <קריאה:> לא אמרת של מי הצעת הסיכום. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חזרתי על זה פעמים מספר. ואני אעבור לתוצאות: בעד – 32, נגד – 14. אני קובעת שהצעת הסיכום של סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה עברה. ואנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – סליחה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אני מבקש להודיע שההצבעה שלי – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת יצחק הרצוג מבקש להודיע לפרוטוקול שהוא לא התכוון לתמוך בהודעת הסיכום האחרונה, ואנחנו נודיע את זה לפרוטוקול. תודה רבה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> וחבר הכנסת אבישי ברוורמן אומר שלא הספיק להצביע נגד. חבל, אולי תקראו את הודעת הסיכום, אפשר היה בהחלט להצביע בה בעד. אני בטוחה שגם אתה היית מסכים אתה. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום והוא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. דיון בהשתתפות – – – <שלמה מולה (קדימה):> רגע, רגע. יש הודעה לדיון. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור> ["דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 25570.] <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יש לנו עוד נושא שעליו אנחנו גם אמורים להצביע, וזה הצעות סיכום בנושא הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור, בעקבות הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב, אורלי לוי אבקסיס, איתן כבל, מיכאל בן-ארי. אנחנו נתחיל עם הודעות הסיכום. ראשון יציג בשם סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה, חבר הכנסת ציון פיניאן. <ציון פיניאן (הליכוד):> גברתי היושבת בראש, מכובדי, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, השרים, בשם סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה: הכנסת רואה עצמה מחויבת למציאת פתרון כולל למצוקת הדיור הקיימת. הכנסת מברכת על כך שמציאת פתרון מצוקת הדיור בישראל עומדת בראש סדר העדיפויות של ממשלת ישראל. הממשלה נקטה וממשיכה לנקוט צעדים על מנת להיאבק בעליית מחירי הדיור, וביניהם הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, חוק הווד"לים ומעבר למדיניות שיווק מסיבי של קרקעות לצורך הגדלת היצע הדירות. צעדים אלו של הממשלה כבר הובילו לבלימת עליית מחירי הדיור. הכנסת וועדות הכנסת תמשכנה לעקוב ולסייע כדי שמחוסרי דיור יזכו לקבלת דיור חלופי מהרשויות וכדי להבטיח שלא יימצאו אזרחים ללא קורת גג. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ציון פיניאן, בשם סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – המפד"ל החדשה. ועכשיו ינמקו את הודעת הסיכום שלהן סיעות קדימה, העבודה ומרצ. חבר הכנסת יצחק הרצוג ינמק בשם הסיעות קדימה, העבודה ומרצ. <איתן כבל (העבודה):> הרצוג, בטון חזק. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בבקשה. <יצחק הרצוג (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, סיעות קדימה, העבודה ומרצ – להלן: הסיעות – קוראות לעצור מייד את הפינויים המתוכננים של מחוסרי הדיור מנקודות המחאה ולמצוא לאלתר פתרונות הולמים לתופעה המבישה של שדרות האוהלים ברחבי הארץ. הסיעות מצהירות כי ממשלת ישראל הינה אחראית למצב שאליו הגענו, ולה הכוח והסמכות לשנותו מן היסוד. לנוכח המחאה החברתית בקיץ האחרון, ובעיקר אל מול הבעיה החמורה בתחום הדיור, על הממשלה מוטלת החובה המוסרית לדאוג לקורת גג לכל אזרח ואזרחית, תוך אימוץ מדיניות כלכלית-חברתית צודקת. הדיור הציבורי הוא אמצעי להבטחת צדק חברתי, והממשלה פוגעת בו בצורה חמורה. הסיעות קוראות לממשלה להשיב לאלתר את הכספים שנשדדו מהקרן לדיור הציבורי ולהקצות את המשאבים הראויים ליישום חוק הדיור הציבורי. כמו כן, הסיעות דורשות בתוקף מהממשלה לאמץ, בשלב הראשוני, את מסקנות פרק הדיור בדוח-טרכטנברג בתחום דיור בר-השגה, לרבות הכללת קריטריון כושר ההשתכרות לקביעת הזכאות לדיור זה, ולמנוע הכללתם של קריטריונים היוצרים העדפה פסולה ומפלה של סקטורים מסוימים בחברה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יצחק הרצוג, בשם סיעות קדימה, העבודה ומרצ. ויבוא-יקריא את הודעת הסיכום של סיעת האיחוד הלאומי חבר הכנסת יעקב כץ. כמובן, בנושא: הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור – דיון בעקבות הצעות לסדר-היום שעלו כאן לפני שבועיים. בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תודה, גברתי היושבת-ראש. הצעת סיכום לדיון בנושא: הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור, של סיעת האיחוד הלאומי. הכנסת קובעת כי מבסיסי התקיימותה של חברה, האפשרות שהיא מעניקה לאזרחיה לשיכון וקורת גג. בניית בתים בארץ-ישראל היתה מאז ומעולם משאת נפשו של כל אסיר תקווה בגולה ופסגת חלומותיה של האומה היהודית כולה. הכנסת קובעת כי חניקה מלאכותית, ניוון ודיכוי התפתחות הבנייה בארץ כולה הינם הרי-אסון למשק ולחברה. הכנסת דורשת כי כל החסמים הביורוקרטיים, ובעיקר הפוליטיים, יוסרו לאתר מהתפתחות הבנייה בכל חבלי הארץ, למען תושביה ולמען כל יהודי הגולה אשר עתידים לעלות אליה בעשורים הקרובים. הכנסת דורשת מהממשלה לפעול כדי לכפר על הקפאת הבנייה שגזרה הממשלה בירושלים וביהודה ובשומרון ובכל שאר חבלי הארץ שבהם הריבוי וההתפתחות הטבעית דורשים זאת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב כץ, בשם האיחוד הלאומי. כעת יבוא ויקריא את הודעת הסיכום של סיעת חד"ש, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, זו הודעת הסיכום של סיעת חד"ש לסיכום הדיון על הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור. גם סיעת רע"ם-תע"ל מצטרפת להודעת הסיכום שלנו. הכנסת קובעת כי מציאות שבה חסרי דיור מושלכים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בשם חד"ש ורע"ם-תע"ל. <דב חנין (חד"ש):> אמרתי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אמר, ואני אחזור: הודעת הסיכום שמביא חבר הכנסת דב חנין – קיבלנו את התיקון, אף שהיתה פה מבחינה פרוצדורלית בעיה, כי קודם זה לא הוגש – בשם חד"ש ורע"ם-תע"ל. <דב חנין (חד"ש):> תודה, גברתי היושבת-ראש. הכנסת קובעת כי מציאות שבה חסרי דיור מושלכים לרחוב ללא קורת גג, היא בלתי נסבלת. הכנסת דורשת מהממשלה לנקוט מהלכים הנדרשים כדי למנוע את התמשכות המציאות הזאת. הכנסת דורשת למצוא פתרונות דיור מיידיים לזכאי הדיור הציבורי שאינם מקבלים פתרונות דיור ציבורי. פתרון מיידי זה לא צריך לבוא על חשבון של מקומם בתור וזכותם לקבל דיור מתוך מאגר הדירות שבדיור הציבורי. הכנסת דורשת להפסיק להרוס את מאהלי חסרי הדיור ולהפסיק להשליך את הדרים בהם לרחוב בעיצומה של עונת החורף. הכנסת קובעת כי דרי מאהלים המפונים מן האוהלים צריכים לקבל פתרונות דיור זמניים במקומם, באזורי מגוריהם, וכך גם באשר לאלה המפונים מדירותיהם בדיור הציבורי. הכנסת דורשת מהממשלה להציג תוכנית לפיתוח הדיור הציבורי שתתבסס על הגדלה משמעותית של מלאי הדירות ועל התאמת הקריטריונים לדרישות הקיימות במציאות. הכנסת דורשת מהממשלה ליצור פתרונות דיור ציבורי לזוגות צעירים בקרב האוכלוסייה הערבית ולפשט הליכי תכנון ורכישה לבנייה פרטית על קרקע פרטית, והאצת אישור תוכניות והרחבת שטחי הבנייה והפיתוח ביישובים הערביים בכל חלקי הארץ. הכנסת דורשת מהממשלה להסדיר את פעולת חברות הדיור הציבורי בערים המעורבות, כגון "עמידר", "עמיגור" ו"חלמיש", בכל הקשור להתנהלותן מול האוכלוסיות המוחלשות ובמגמה לעבור ממודל פעולה של חברות עסקיות למודל של שירות חברתי. הכנסת דורשת מהממשלה לגבש תוכנית כוללת לדיור חברתי ובה רצף של פתרונות לסוגים השונים של המצוקות וצורכי הדיור הקיימים בחברה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין, בשם חד"ש ורע"ם-תע"ל. יבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ויקריא את הודעת הסיכום של סיעת בל"ד לעניין הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הצעה לסיכום הדיון בנושא הפינויים המתוכננים של מחוסרי הדיור, מטעם סיעת בל"ד: 1. הכנסת קוראת לממשלה לפעול למען דיור בר-השגה לכל האזרחים. 2. הכנסת קוראת לממשלה לבטל את כל תוכניות הפינוי של מחוסרי הדיור וכן את כל תוכניות הפינוי בכל רחבי המדינה, ובמיוחד התוכניות לפנות אזרחים מהכפרים הלא-מוכרים בנגב ובערים המעורבות. כמו כן – להימנע מפינוי תושבים בירושלים המזרחית. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בשם סיעת בל"ד. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הודעות הסיכום בנושא הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור – דיון בעקבות הצעות לסדר-היום שהיו כאן. אנחנו עוברים להצבעה. בראשונה נצביע על הודעת הסיכום של סיעת בל"ד. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – 12 נגד – 32 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעבור לתוצאות: בעד – 12, נגד – 32. אני קובעת שהצעת הסיכום של סיעת בל"ד לא עברה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הסיכום של סיעת האיחוד הלאומי. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 21 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יעקב כץ – 4 נגד – 42 נמנעים – 1 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יעקב כץ לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בעד – 4, נגד – 42, נמנעים – 1. אני קובעת שהודעת הסיכום של סיעת האיחוד הלאומי לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הסיכום של חד"ש ורע"ם-תע"ל. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 22 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 18 נגד – 32 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נעבור לתוצאות: בעד – 18, מתנגדים – 32. אני קובעת שההצעה של חד"ש ורע"ם-תע"ל לא התקבלה. אנחנו עוברים להודעת הסיכום של סיעות קדימה, העבודה ומרצ. מצביעים. הצבעה מס' 23 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יצחק הרצוג – 19 נגד – 32 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יצחק הרצוג לא נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 19, מתנגדים – 32. אני קובעת שהצעת הסיכום של קדימה, העבודה ומרצ לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הסיכום של סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה – בקיצור הקואליציה – בנושא הפינויים המתוכננים של מחוסרי דיור. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 24 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ציון פיניאן – 30 נגד – 26 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת ציון פיניאן נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ונעבור לתוצאות ההצבעה: בעד – 30, נגד – 26, אין נמנעים, ואני קובעת שהודעת הסיכום בשם סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, העצמאות, הבית היהודי – מפד"ל החדשה עברה. <כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי – דיון בהשתתפות ראש הממשלה בעקבות חתימותיהם של 40 חברי הכנסת. ידבר בשם סיעת קדימה חבר הכנסת רוני בר-און, ראשון הדוברים. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, חברי הכנסת, רציתי לברך בהזדמנות הזאת את חברנו חבר הכנסת אבי דואן, אבל הוא כבר מצא משהו יותר מעניין לעשות, אז נמתין. אם הוא ייכנס נברך אותו, כך או כך. אדוני ראש הממשלה, עשית לעצמך מנהג ראוי. אתה עולה כאן מדי חודש בחודש, אתה סוקר סקירה חודשית את מה עשית ומה תעשה. כשהמנהג הזה עומד לעצמו, הוא ראוי בהחלט וצריך לברך עליו. כך נכון לעשות. אבל במרבית המקרים, למרבה הצער, אדוני ראש הממשלה, אתה בוחר במהלך הדיון הזה בעיקר להתגרות. אתה מתגרה בנו, באופוזיציה, אתה מבקש לפגוע בנו, ואתה – כמי שעומד בראש ממשלת ישראל – בעצם מדרדר את השיח הציבורי, את השיח הפוליטי, לשיח פופוליסטי ורדוד. מצאת לך ססמה – אתה תמיד יודע למצוא ססמאות טובות – יש מי שמדברים ויש מי שעושים. רוצה לומר, אדוני ראש הממשלה, אתם דיברתם, אני עשיתי. אבל אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, כמה אי-אמת הכנסת תחת המטרייה הזאת, כמה פעמים התקשטת בנוצות לא לך, כמה פעמים בחרת לתלות באחרים את כישלונותיך. ותאמין לי, אדוני ראש הממשלה, כפי שלך לא קל לשמוע את מה שאנחנו אומרים – גם אם אתה עושה את עצמך מדבר עם חבר הכנסת בגין, הרי אתה שומע כל מלה, כל תג וכל תו – וכפי שלך – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מקשיב לך, חבר הכנסת – – – <רוני בר-און (קדימה):> הבנתי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> השר בגין – – – <רוני בר-און (קדימה):> הבנתי, השר בגין. אתה מקשיב, אתה מקשיב. אתה מקשיב לו, אבל אתה שומע אותי. הלוואי שהיית שומע אותו ומקשיב לי, אתה יודע כמה צרות היינו חוסכים, אדוני ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תלמד לעשות שני דברים בבת-אחת. <רוני בר-און (קדימה):> באמת? ככה זה גם נראה בסוף. אם אתה אוהב את מה שעשית עד עכשיו, תקשיב לשניים בעת ובעונה אחת, זה בסדר. <השר זאב בנימין בגין:> חבר הכנסת בר-און, אני הייתי מודאג לו במקום לשמוע אותך, הוא היה שומע לך. היות שלא הגענו לשם, אז אני יותר רגוע. <רוני בר-און (קדימה):> בסדר. קיבלתי. פלפול נאה. <השר זאב בנימין בגין:> יש לי ממי ללמוד. <רוני בר-און (קדימה):> פלפול נאה. כן, אבל אני באופוזיציה ואתם מנהלים את העסק הזה. תפסיקו להתפלפל ותתחילו לעשות את הדברים הנכונים. אבל אני מודה שכפי שלך לא קל לשמוע אותנו, גם לנו קשה לשמוע אותך. לפעמים. את אותם חצאי אמיתות, את אותו חוסר פרגון מתמשך, וכל הזמן "אני" ו"אני" ו"אני" ו"אני" ו"אני", כאילו אתה שר האוצר שלך. הוא המציא את היקום, הוא המציא את הכלכלה. לפניו לא היה דבר, אחריו לא יהיה דבר. למה אתה לומד ממנו את זה? אתה יודע מה, החלטתי לבדוק, הלכתי לנאום האחרון שלך. עמדת כאן לפני חודש – קצת פחות מחודש, ב-28 בדצמבר – ודיברת. הפריעו לך לא מעט, צריך להודות על כך, אבל בכל אופן הצלחת להגיד די הרבה. בוא נראה מה אמרת. עשית סקירות כלליות, נרחבות, די מרשימות, על האזור, על העולם כולו. לא באמת אמרת דבר שמחייב אותך. בשום פנים ואופן לא נתת שם איזה action item או איזו דרך לפעולה. והבטחת – ואני מצטט: "אני מרענן" – אני מרענן – "את החשיבה הביטחונית והאסטרטגית שלנו". רוצה לומר, חברי חברי הכנסת, אני אשלם לאהוד ברק מה שהוא רוצה. רק שיהיה לי שקט ממנו, שהוא לא יהלך עלי אימים. ואחר כך הבטחת – אדוני ראש הממשלה, אתה הבטחת – אני מצטט אותך. מר בגין, אני מצטט, השר בגין, אני מצטט את ראש הממשלה, תן כבוד לציטוטים של ראש הממשלה. <השר זאב בנימין בגין:> שחררתי אותו. <רוני בר-און (קדימה):> הבטחת מענה לאתגרים החדשים. אבל סייגת את זה בתבונה רבה, ואמרת: "באופן שלא יפגע לא בכלכלה ולא בחברה". דיברת על הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, אבל הזכרת – אני מצטט – שאתה "מחויב לטפל בצרכים החברתיים השונים". ומה עשית? המשכת במדיניות – איך הייתי אומר? אני לא רוצה להגיד פזרנית, כי זה לא באמת לזרוק כסף באוויר, אבל במדיניות הכנועה שלך כלפי שר הביטחון, וכלפי חליפת האיומים, כל פעם שהוא נכנס אליך לחדר ומספר לך שאם לא יהיה לו תרפ"ט מיליארדים פה, ועוד תרפ"ט מיליארדים שם, אז אוי ואבוי, ואתה תהיה אחראי לגורלה של מדינת ישראל. ובנושא הביטחון – אוה, השרה לימור לבנת החליפה את השר בגין. מה אתה צריך, בייביסיטר כל הזמן, אדוני ראש הממשלה? למה? <יואל חסון (קדימה):> יש שם תורנויות מראש, רוני. יש שם תורנויות מראש. מזכירות הממשלה. <רוני בר-און (קדימה):> מה, זאת החובה – נוכחות שר במליאה, להראות שראש הממשלה לא אכפת לו ממה שאומרים? <קריאה:> אולי תקשיב, אולי תקשיב? <דני דנון (הליכוד):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> מכל מקום, זה לא חשוב, תמשיכי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אל תיפגע. <רוני בר-און (קדימה):> לא, אני לא אפגע. אני יודע שאתה קורא אחר כך את הנאומים שלי. <דני דנון (הליכוד):> הוא לא חייב להקשיב לך, רוני בר-און. כתוב בתקנון שראש הממשלה צריך להיות – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני – כשחברת הכנסת, שהיא גם שרה, חברת הכנסת לימור לבנת, ביקשה לדבר, היא בחרה לשבת – – – <רוני בר-און (קדימה):> לא מעניין אותה מה שאני אומר. ודאי בעיניה יותר חשוב להגיד לך מאשר לשמוע אותי, ואני גם מצדיק אותה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש אפשרות שנייה, שגם היא יכולה לשמוע – – – <רוני בר-און (קדימה):> בסדר. עשו מה שאתם רוצים. עשו מה שאתם רוצים. באמת עשו מה שאתם רוצים – אחת היא לי. תקשיב, אל תקשיב, היא תדבר, אתה תדבר – אחת היא לי. אבל כשדיברת על הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, וכשהזכרת שאתה מחויב – אבל מחויב – לטפל בצרכים החברתיים השונים, מה עשית מייד אחר כך? המשכת במדיניות הכנועה שלך, כלפי אותה חליפת איומים של שר הביטחון שלך. ו"מכרת" – אני אומר מכרת במירכאות, אבל אני מתכוון ל"מכרת" גם את טרכטנברג, ובמקרה הזה גם את שר האוצר שלך, למרות ההבטחות האישיות והישירות שלך גם בעניין טרכטנברג, וגם בעניין עמדת שר האוצר בנושא תקציב הביטחון. דיברת על האיזון – הקדוש בעיניך – בין הצרכים. והתגרית שוב בנו, מצאת דרך להתגרות. "אלה שאין להם שום אחריות" אמרת, "ולכן אין להם בעיה". התגרית בנו – לנו אין אחריות ואין לנו בעיה. אבל האחריות היא עליך. והבעיה היא שלך. ובוא נראה איך פתרת אותה. יומיים אחרי זה הלכת לממשלה ועשית קיצוץ אכזרי, קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה – כל אלה החברתיים, הכי קשים שיש – לכל רוחב היריעה, ועל זה אנחנו רק יכולים להגיד: ברוך שובך, נתניהו הישן, נתניהו של משרד האוצר בשנת 2003 עד שנת 2005, נתניהו המקצץ. אחר כך מיהרת להתגאות בנתון – שהיום מתברר שהוא לא מבוסס – של 5% אבטלה. מי טוב כמוך יודע שהנתונים האלה כשהם באים, הם לא מבוססים. הם באים אחר כך. האינדיקטורים האלה תמיד הולכים לאט. ומי טוב יודע, כמוך, שהבעיה היא לא מה שיש בחודש נתון לעמוד להתגאות פה, אלא לראות חצי שנה שגרף האבטלה – שיורד כבר כמעט שנתיים וחצי – הפסיק לרדת. אתה יודע מה בא אחר כך. אבל צריך למהר, לרוץ, לספר – 5%. 5.4% זה נושא גדול לגאווה, ואתה יכול להיות גאה בו, כפי שיכולים להיות כל אלה שהיו לפניך וגרמו לזה לקרות. אבל למה הריצה הזאת כל הזמן, הסיפוקים המיידיים האלה. עוד פעם אתה מתגאה בנוצות של אחרים, אדוני ראש הממשלה. תראה מה אמרת: "אנחנו נמצאים במצב הזה" – את זה אמרת לפני חודש – "היום במצב הכלכלי דווקא משום שבניגוד למדינות אחרות לא בזבזנו כסף בלי חשבון". שכחת? מי קרא לשפוך כסף בקיץ 2008, בסתיו 2008 ובחורף 2009? מי רץ וצעק מעל כל במה, מול כל מצלמה: תפתחו את הקופות. השארתי לכם כסף. אם לא תפתחו את הקופות לא תהיה פה מדינה, לא תהיה פה כלכלה. השם ישמור ויעזור שלא שמענו לך. איך היינו נראים היום? ואתה מקונן. אתה מקונן על אלה שממהרים להספיד את טרכטנברג – לא חלילה את טרכטנברג, את דוח-טרכטנברג. אז אני אומר לך, הם לא באמת ממהרים, אלה שמקוננים, ואלה שממהרים להספיד. כי אתה כבר במשך תקופה לא מעטה – יום-יום, שעה-שעה, החלטה-החלטה – בעצם סותם את הגולל על הדוח הזה, ולכן הספדים צריך לשאת לפני שסותמים את הגולל. ולכן מספידים. קודם ברחתם מאחריות. ממשלה מתפרקת מנכסיה ומאחריותה. יש צרות? הכיכרות מלאות? נעשה ועדה. במקום שהממשלה תשב שבעה נקיים ותקבל החלטות קשות, כואבות, אמיצות – בשביל זה היא נבחרה. הופ, טרכטנברג. אבל אחר כך, כשאתה מבין את העובדה שאתה נראה פה כאילו אתה בורח מאחריות, אתה אומר: סמכו עלי, ככתבו וכלשונו, כך יעבור הדוח. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> רק בחוקרים הפרטיים שלכם, לא? <רוני בר-און (קדימה):> היא צועקת, אתה שמעת? היא מדברת אליו בקול רם מדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרה, אי-אפשר שאת תקראי קריאות ביניים. את שרה. <רוני בר-און (קדימה):> שבי דברי, שבי דברי אתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. <רוני בר-און (קדימה):> שבי דברי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, אני מבקש, אתה לא יכול לתת לה את רשות הדיבור. <רוני בר-און (קדימה):> אוקיי, סליחה, אל תשבי לדבר אתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> סתם נזכרתי. <רוני בר-און (קדימה):> ככתבו וכלשונו נאמץ אותו. ואני אומר לך, ראש הממשלה, אתם ממסמסים את הדוח הזה בכוונת מכוון ואתם זורים חול בעיניים של הצעירים שמחו כאן ושל מעמד הביניים שמחה כאן ושל הכנסת שמבקשת מכם לעשות מעשים. אתם מעבירים לא באמת את מה שחשוב ואתם משנים רק בשוליים ואתם בורחים מההכרעות האמיתיות. הטבות המס – אתה יודע, אדוני ראש הממשלה – הן באמת לא חלות על הרבה אנשים. הן באמת חסרות משמעות בהתחשב בגודל המצוקה ובגודל הזעקה שעלתה כאן. והחינוך חינם מגיל שלוש – יצאת בהצהרה בומבסטית, שינית את העולם, אחרי יומיים התפכחת, די מהר יחסית, והבנת שמגה-פרויקט כזה יש לו גם תשומות זמן וגם תשומות כלכליות של כסף, שהלוואי שהילדים שהיום הם בני שלוש, הילדים שלהם כולם יקבלו חינוך חינם מגיל שלוש בקצב שהממשלה שלך עובדת. והבטחת הרים וגבעות בפרק הדיור, אדוני ראש הממשלה, הכי חשוב בכל המחאה הזאת. יש לי חדשות בשבילך: חוץ מאשר לתקוע את משק הנדל"ן והבנייה לא עשיתם דבר. אבל בעניין הזה אני אומר לך, ראש הממשלה, אתם משחקים באש, כי זה באמת קטר צמיחה חשוב למשק, וההבנה שלכם ברכבות ובקטרים היא מאוד מאוד מפוקפקת ואתם הולכים לתקוע את הדבר הזה בהתנהלות תזזיתית ולא מקצועית. כל יום יש לכם בשורה חדשה. משק לא אוהב תזזית כזאת, ואחרי שכבר תשברו את זה, זה ייקח שנים ולא בטוח שאפשר יהיה לתקן. כל הרפורמות שהבטחת בעניין הזה תקועות עד שהיום בא שר השיכון עם בשורה חדשה: שיש לו קריטריונים, והקריטריונים שייכים לשולחיו בלבד, אדוני ראש הממשלה. ברוך השם, בעזרת השם, בסייעתא דשמיא הוא הזכיר קריטריון של יוצאי צבא והוא אמר שזה לא רק לעשרה ילדים ומעלה. זה גם לשלושה, אבל הוא פתאום המציא את הקריטריון של ותק הנישואין, הגיל של הנישואין. אני, החברים שלי הסתכלו עלי כמו משוגע שהתחתנתי בגיל 25. הילדים של הרב אטיאס מתחתנים בגיל 17, 18 ו-19. אז בגיל 22, כשאני סיימתי את הצבא, כבר יש להם שלושה ילדים. אז תמיד התור יהיה מלא מהם לפני ולפני הילדים שלי ולפני הילדים של כל מרבית אזרחי ישראל, ששלחו אותך להיות ראש ממשלה ולא את אטיאס. ומה עם מיצוי כושר ההשתכרות, אדוני ראש הממשלה? אתה, שמבין את הדבר הזה, תעודד פרזיטיות? מיצוי כושר ההשתכרות – זאת מילת המפתח, וזה לא גחמה של ליברמן. זה מה שרוצה המחאה בכיכרות. אחר כך דיברת באותו נאום לפני שבוע – או חודש, סליחה – על השסע החברתי. דיברת על הטרוריסטים במחנה חטיבת אפרים ודיברת על הטרוריסטים ברחוב החרדי שפוגעים בכבוד הנשים. מה עשית? אמרת: אני מורה ואני אעשה ואני אתבע ואני אשקוד ואני אעצור. אף אחד לא עמד לדין. כמה כתבי אישום הוגשו מאז? אני מסיים. <נסים זאב (ש"ס):> כי אין אשמים. אין אשמים, מה לעשות? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב. <שלמה מולה (קדימה):> מה, התעוררת? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און סיים את זמנו. <נסים זאב (ש"ס):> לא, הוא רוצה בכל מחיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> כל מי שנתפס – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, אתה רשום לדבר. חבר הכנסת זאב, אתה רשום לדבר. <רוני בר-און (קדימה):> את המעט שביקשנו ממך בקריאות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני נותן לך שתי דקות. <רוני בר-און (קדימה):> תודה רבה, אדוני, אני אסיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אאריך יותר. <רוני בר-און (קדימה):> לא גינית את הרבנים ששותקים ולא גינית את המנהיגים ששותקים, ואחר כך, כמו תמיד, אתה תמיד מקנח באותן קריאות – איך נאמר? באמת, אני משתמש בלשון המעטה שבהמעטה – הקריאות המזויפות שלך לאחדות. אנחנו אשמים. אתה פונה אלינו: אתם אשמים, כי אנחנו לא נענים לקריאות המזויפות האלה להתלכד סביבך על בסיס ההסכמה הלאומית. אתם, אתה והקואליציה, בישלתם את הדייסה ואנחנו אשמים שעם ישראל מסרב לבלוע אותה. אני מוכרח, אדוני היושב-ראש, לסיים בברכה גדולה ליוצרי הסרט "הערת שוליים". אני חושב שהם הוסיפו לנו כבוד לאומי ענק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> סוף-סוף אנחנו מסכימים. <רוני בר-און (קדימה):> כן, כן. "הערת שוליים", כבוד לאומי ענק, אדוני ראש הממשלה, גם לסידר וגם לבראבא וגם לאשכנזי וגם לשמות שלא מניתי. ואני מקווה, ראש הממשלה, שהבחירות שהן באמת קרובות ולא יעזרו צפירות ההרגעה, לא של אקוניס ולא של ארדן – צריך בחירות, צריך להחליף את השלטון כדי שהקדנציה הגרועה הזאת, אדוני ראש הממשלה, תישאר רק הערת שוליים בהיסטוריה שלנו ולא קטסטרופה לאומית. תודה רבה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-און. אנחנו נתחיל את הדיון שבו משתתף ראש הממשלה בכל משך הדיון בעמדות הסיעות לפי הדרישה של 40 חברי הכנסת. ראשון הדוברים הוא חבר סיעת קדימה יוחנן פלסנר – עומדות לרשותו שבע דקות. אחריו – חבר הכנסת אופיר אקוניס מטעם הליכוד, שגם לו עומדות שבע דקות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה – – – <יואל חסון (קדימה):> נכנסת לנעליים גדולות, יוחנן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מאוד גדולות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תפריע לו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני רואה ששרי הממשלה לא נמצאים כאן אתך. <השר יוסי פלד:> אני – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> השר יוסי פלד, מנאמניו הידועים של ראש הממשלה. חברים, אדוני ראש הממשלה, יש למדינה חוזה, חוזה בלתי כתוב עם הציבור המשרת, עם הציבור העובד, עם ציבור הצעירים הזה שמחזיק את המדינה על הכתפיים; הציבור שמשרת בצבא, שנשאר אחר כך בקבע, שלוקח על עצמו תפקידים, שהוא אחר כך הולך ללמוד, שתורם במקצועות שתורמים לפריון של הכלכלה, שמייצרים את קטר היצוא של הכלכלה הישראלית. זה הציבור שמחזיק את הכלכלה הישראלית, את המשק הישראלי ויש לנו חוזה. יש לנו מעין מחויבות אתם – אתם תעשו את הדברים הנכונים ואנחנו נדאג לכם שהחיים במדינת ישראל יהיו אפשריים מבחינתכם. אנחנו לא אומרים שאלה יהיו חיים של עושר במונחים האמריקניים, אבל יהיו חיים סבירים וחיים אפשריים. ואדוני ראש הממשלה, רק השבוע הזה, רק היום הזה הממשלה בראשותך, שמבחינת הרטוריקה מקיימת את החוזה – אתה במלים אשף והיכולת שלך לדבר אל הציבור הזה ולהבין אותו, ואני יודע שאתה מבין אותו כי אתה בא מתוך הציבור הזה. בסיפור החיים שלך אתה מייצג את הערכים של הציבור הזה, אבל מה שקורה, ברגע שאתה מגיע לעמדה של קבלת החלטות בממשלה, אתה שוכח אותו. אתה זונח אותו. אתה גם זונח את השותפים שלך, אתה זונח את ההבטחות שלך, אתה זונח את המלים שלך, אתה זונח את ההחלטות ואתה זונח חלק מהשותפים הקואליציוניים שלך. איזה החלטה התקבלה היום שכל כך ממחישה את הזניחה של הציבור המשרת והעובד? כמובן, ההודעה של השר אטיאס, שנרקחה בדיל פוליטי אתך, אדוני ראש הממשלה, בנושא הקריטריונים לזכאות לדיור למשתכן. אדוני ראש הממשלה, הרי ההמלצה העיקרית של דוח-טרכטנברג, ההמלצה המשמעותית ביותר היתה לשלב את עקרון מיצוי כושר ההשתכרות. עכשיו, מי כמוך יודע, אתה כשר אוצר עמדת על כך שאזרחי ישראל יצאו לעבודה, להגדיל את ההשתתפות בשוק העבודה. אנחנו נמצאים על כ-57%. ממוצע ה-OECD, שאתה כל כך גאה שאנחנו משתייכים אליו היום, עומד על למעלה מ-70%. זה עשרות מיליארדי שקלים של אובדן תוצר לאומי, של יכולת להגדיל את הכנסות המדינה, להקטין את מספר הצרכנים של שירותי מדינת הרווחה הישראלית. את כל הדברים האלה הרי אתה יודע. אתה כלכלן, אף אחד לא מטיל דופי בכישורים המקצועיים שלך, אבל מה זה לעומת הדיל שרקחת עם הסיעות החרדיות, בפועל, בניגוד להחלטת הממשלה. הרי החלטת הממשלה שאימצה את דוח-טרכטנברג אימצה גם את הקריטריון של מיצוי כושר השתכרות. מעבר לזה, גם ההסכם שלך, ההבנות בנושא אימוץ דוח-טרכטנברג עם השר ליברמן – דרך אגב, השר ליברמן מכיר אותך לא מהיום ולא מאתמול. כנראה הוא יודע שבהסכמים אתך צריך הסכמים בכתב ולכן הוא הגיע להסכם בכתב, הבנות בנושא אימוץ דוח-טרכטנברג. הסעיף השני בהסכם הזה: "תנאי הזכאות לדיור". אני מקריא; חתומים על ההסכם הזה ראש הממשלה מר נתניהו, ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, וסטס מיסז'ניקוב, שר התיירות בשם ישראל ביתנו: "תנאי הזכאות לדיור לעניין 80% ממכסת יחידות הדיור שישווקו במסלול 'מחיר למשתכן' יהיו בהתאם למסלול א' לזכאות לדיור כפי שמופיע בדוח-טרכטנברג". כלומר, תנאי סף לזכאות יהיה מיצוי כושר ההשתכרות. אדוני ראש הממשלה, זה הסכם מ-9 באוקטובר 2011, שאתה חתום עליו. עזוב את העובדה שאתה שכחת את המחויבות שלך לציבור העובד והמשרת. עזוב את העובדה שאתה שכחת את המחויבות שלך להחלטת הממשלה שאימצה את דוח-טרכטנברג אימוץ עקרוני, כמקשה. אבל יש גם הסכם חתום בכתב. עכשיו, אדוני ראש הממשלה – אני רואה שאתה מאוד עסוק – מן המקובלות שלסמוך על המלה שלך זה לא בדיוק משהו שמומלץ. אבל גם על החתימה שלך אי-אפשר לסמוך? גם השותף הפוליטי הבכיר שלך לא יכול לסמוך על החתימה שלך? הציבור לא יכול לסמוך על החלטות הממשלה שלך? רק השותפים הפוליטיים הלא-ציונים שלך יכולים לסמוך על ההחלטות או על הדילים שאתה רוקם אתם בחדרי חדרים? <דני דנון (הליכוד):> – – – שלכם בינתיים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה מדבר כל כך יפה על הערכים הציוניים, אתה מכיר את ההיסטוריה הציונית כל כך טוב, את היציאה מהשטעטל, את הפריצה לחיים יצרניים, לחיים של הגנה על המדינה, הגנה על המולדת, ערכים חשובים, שאתה לקחת במימושם חלק, כשהיית צעיר, כשהיית חלק מפס היצור של המערכות שמגינות על המדינה. אבל כשאתה מגיע לעמדה של קבלת החלטות, כל הערכים האלה עפים מהחלון. אדוני ראש הממשלה, ציבור הצעירים בוכה ואתה והשותפים הפוליטיים שלך צוחקים כל הדרך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – תכבד את החוקים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים, אל תקרא קריאות ביניים כי עוד מעט אתם מדברים. אתה יכול לדבר. <יואל חסון (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> קדימה לא ציונים – – – השותפים הלא-ציונים. אתה ציוני? – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. יש לו עוד דקה. אני אקפיד. רבותי, אנחנו לא יכולים למשוך שלוש שעות את הישיבות האלה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מרוב שאתה ציוני – – – נכון? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא מפריע לי. מרוב שאתה ציוני. ראש הממשלה יודע את זה, אבל זה לא חשוב לו. יותר חשוב לו הכיסא. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אני לא אאפשר זאת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – באותה מידה. <רחל אדטו (קדימה):> – – – להתגייס לצבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לעת עתה נבחר לכנסת, הוא יאמר מה שהוא רוצה. כל אחד יעשה אתו את מה שהוא רוצה. הציבור ודאי ישפוט בסוף. הציבור הרי תמיד שופט. את יודעת שאני – אני אעצור לך את השעון – אני מכבד מאוד את הדברים שאומר חבר הכנסת בר-און, אבל אני לא יודע מה אמר ראש הממשלה, אני יודע מה הוא נתן, הוראה לחבריו בוועדת השרים כשהוא היה ראש אופוזיציה: לתמוך. כשחברי מפלגת העבודה, שותפים לקואליציה, דרשו לפרוץ את מסגרת התקציב, ראש האופוזיציה דאז אמר לחבריו בוועדת הכספים: אתם תשמרו קלה כחמורה על תקרת התקציב. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר לך במשבר, אני אומר לך כמדיניות – – – <רוני בר-און (קדימה):> במשבר, 2008 אני מסכים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא התייחסתי – אמרתי רק. ברוורמן רצה להעלות, מבחינתו בצדק, אני בטוח שגם שלי רצתה להעלות, ואנחנו חשבנו, כמו שר האוצר, בדיוק את אותם דברים, שהם באחריות המדינה. אני עצרתי, ואני אתן לך עוד – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> כי ראש הממשלה, אני רואה, מסתכל על הזמן, הוא כנראה לא כל כך נהנה מהדברים שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה יכול לכעוס על כולכם, אתי אין לו ברירה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> חבר הכנסת חסון אומר שהוא לא רוצה שזה ייגמר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני, ראש הממשלה, מדובר – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> איך שהזמן עובר לאט – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> בדיוק. אדוני ראש הממשלה, אתה יודע בכמה דירות מדובר, במכרזים שכבר יצאו? אולי לא מעבירים לך את הנתונים. כמו בנושא חוק טל, דרך אגב. אני נותן לך צ'אנס, אדוני ראש הממשלה. כי הנושא השני הוא נושא חוק טל. אני נותן לך את ההזדמנות, ואתה יודע מה? את הקרדיט, גם, שאולי לא נתנו לך את הנתונים. כי נציגך, השבוע, בוועדת החוץ והביטחון, בדיון משודר, בא והביא נתונים שגויים לחלוטין לגבי היקפי המחזור. באלפים פחות. ומספר אחר כך, אתה מספר לציבור, שבעצם אנחנו בדרך לרפורמה אדירה של שילוב והשתלבות. אתה יודע כמה חיילים קרביים נוספים אמורים להיות מקרב הקהילה החרדית מהיום, 2011, עד 2015, בתוכניות שלך? עוד 100. עוד 100. ובסך הכול, להתגייס לצבא, עוד 1,200. 1,200, זה פחות מהגידול בזרם הנכנס של בוגרי הקהילה החרדית מדי שנה. ואתה מבקש, ואת זה אתה רוצה להביא לממשלה ביום ראשון, להאריך את חוק טל במתכונתו הנוכחית, את החוק הלא-ציוני הזה, את ההסדר הזה שלכולם ברור שהוא הסדר שנכשל, אדוני ראש הממשלה, הסדר שהוא בלתי לגיטימי, שהוא בלתי מוסרי, שהוא אנטי-ביטחוני. ואתה הולך להעביר אותו. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לא נכון. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <יוחנן פלסנר (קדימה):> ביום רביעי אתה נכנע לשר אטיאס, ביום ראשון אתה נכנע לרב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. קידמת כוחות לחזית, אבל – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> מתי תייצג אותנו? מתי תייצג את הרוב הציוני? מתי תיזכר שכאשר אתה יושב על הכיסא הזה יש לך אחריות, יש לך אחריות רחבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. תודה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> ואני מביא את הדברים שלי לסיום. לכן אני כבר לא כל כך בונה על ראש הממשלה, ואני אסיים. אני רוצה לחזק את ידיו של השר ליברמן. יש לך הבנה חתומה עם ראש הממשלה, הוא מתנער ממנה, אנא עמוד בה ואנחנו נעמוד לצדך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> או. או. <היו"ר ראובן ריבלין:> גפני, גפני. <יוחנן פלסנר (קדימה):> וגם לד"ר יובל שטייניץ. הד"ר יובל שטייניץ, יש לו סמכות לא לחתום על החלטות מועצת המינהל – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – ואני מבקש ממנו לא לחתום ולממש את סמכותו, כפי שהוא חתם במכתב הזה, ולא להיכנע שוב לבוס שלו, לשר-על לענייני כלכלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתה תקבל את אותה דקה שנלקחה מהציבור. <משה גפני (יהדות התורה):> קדימה מחזקת את השר ליברמן, כל הכבוד. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בנושא הזה – – – כשמתחשק לך. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> פלסנר, החוק שהכנסת מתבקשת להאריך אותו, אם תרצה – החוק שהכנסת תתבקש להאריך אותו, אם תרצה, שעליו אתה מדבר, נחקק ב-2002, הוארך ב-2007 – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל מאז הוא נכשל. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע? אני זוכר את ההיסטוריה מי היה בממשלה אז? אני לא זוכר, אני אומר לך: ב-2002 הוא נחקק, ב-2007 הוא הוארך, ועכשיו הוא בא לדיון בכנסת, ב-2012. חבר הכנסת אופיר אקוניס, לרשותך שבע דקות, כמו שהיה לפלסנר. <משה גפני (יהדות התורה):> יכול להיות שפלסנר מדבר נגד החלטת קדימה – – –? <יוחנן פלסנר (קדימה):> מאז הוכח שהחוק נכשל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ראיתי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני. אני ראיתי את הבקשה של 40 חברי הכנסת לכנס את הישיבה הזו. היא הופנתה לראש הממשלה. אני בפעם הבאה אבקש ממנו להפנות אליך, ואז אתה תשב פה וראש הממשלה לא יצטרך להיות מנותק. רבותי, אנחנו חייבים להקפיד על שבע דקות, כפי שהיה לפלסנר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הגברת, חברת הכנסת ציפי לבני סיימה את דרכה כיושבת ראש קדימה – כך אמר בשבוע שעבר חבר הכנסת שאול מופז. יש לי הודעה למר מופז: לא רק לבני סיימה את דרכה; מפלגת קדימה כולה הגיע לסוף דרכה. ואתם יודעים מה? זה אפילו לא מפתיע. משום שזאת בדיוק הדרך שבה מסיימות את דרכן כל מפלגות האווירה: ד"ש, מפלגת המרכז, מפלגת שינוי, קדימה. הציבור הישראלי מסתכל עליכם, ומה הוא רואה? אין ערכים, אין תפיסות עולם, אין עמדות, אין שורשים. קצת ליכוד, קצת עבודה, קצת מרצ. מעט ימין והרבה שמאל. בזמן שאתם מדברים, מייצרים גימיקים זולים ובעיקר מדברים האחד על השנייה, האחת על האחר וכולם נגד כולם – כמו מה שמתרחש בימים אלה, לא לפני שלוש שנים, לא לפני חמש שנים, בימים אלה ממש, כולל היום בבוקר. במפלגת האופוזיציה הראשית מלחמת הכול בכול. זה גורם לכל ישראלי להתבייש בסגנון שלכם. וגם מעט התומכים שלכם, גם הם מתביישים בסגנון שלכם – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> מעט זה רוב הציבור הישראלי, אין מה לעשות. גם כולל לרגע הזה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, קדימה מגיעה לסוף דרכה משום שהציבור בישראל לא סובל את השקרים שלכם ואת הסטנדרטים הכפולים שלכם. מדברים על פוליטיקה אחרת ועל פוליטיקה נקייה, ושולחים חוקרים פרטיים שעוקבים אחר מועמד לראשות הממשלה. אמר כבר מישהו: אתם השתגעתם? יצאתם מדעתכם? <דני דנון (הליכוד):> יש מימון מפלגות בשביל זה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אם יושבת-ראש המפלגה לא ידעה, שתעלה הנה ותאמר זאת. אם הגברת לבני לא ידעה, שתבוא לפה ותגיד את הדברים. ואם מזיזים הצדה את השיח הרדוד, השטחי והלא-רציני שניסיתם להחדיר לבית הזה או לציבוריות הישראלית, אם באמת בודקים את העובדות, אז אתם באמת במצב קשה מאוד. אתם מנסים למכור את הבדיות שלכם על חוק טל. אתם ממש נאבקים בו, עולים על בריקדות. באמת? הרי הגברת לבני, מר מופז, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת חסון ואחרים, שהרכיבו את ממשלת קדימה, אתם הארכתם אותו בחמש שנים בשנת 2007, ובזמן שאצלנו מתקיים דיון יסודי, נוקב, עמוק על הארכתו או הכנסת שינויים בו – זה לגיטימי. גם ביקורת היא לגיטימית, אבל מכם? אתם מטיפים על חוק טל? הרי במו אצבעותיכם הארכתם אותו. גם באצבע שלך, חבר הכנסת פלסנר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אתה הצטרפת למפלגה שיצרה את חוק טל. היתה יכולה לבוא ולקבוע: חוק טל הוא חוק שיכול להביא קרע בעם. אני לא אומר את זה בביקורת, אבל ב-2007 כשהאריכו את החוק, לא באו וקבעו שהוא יתבטל בסוף 2007. קבעו שהוא יכול להיות מוארך כל פעם עד חמש שנים. אבל זה חוק שיצא מתחת ידי הכנסת. אני פשוט לא זוכר מי היתה הממשלה ומי היה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אמרתי דבר רע? לא ידעתי אפילו אם זה קדימה – ב-2002 וב-2007. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, הציבור יודע הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוז'י היה בשתי – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, הציבור יודע הכול, הציבור רואה, הציבור שופט, הציבור חכם. הצביעות שלכם עולה לכם ביוקר מאוד, מאוד מאוד ביוקר. <אורית זוארץ (קדימה):> למה ראש הממשלה בכל פעם מנסה לפרק את קדימה? – – – <קריאה:> כי הם מ-פ-ח-דים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, כבוד ראש הממשלה. קראתם קריאות ביניים. חברת הכנסת, השאלות שלך הן רטוריות. הם לא חייבים לענות, את לא עומדת כאן – – – <דני דנון (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון, אתה הולך לדבר. רבותי, אני אתחיל לקרוא לסדר. אנחנו לא נקיים פה ישיבות שבע שעות כל פעם ב-40 חתימות. ראש הממשלה, וכתוצאה מזה אני, צריכים לשבת פה כל הדיון ואתם יכולים לצאת מתי שאתם רוצים. אתה יכול לקרוא קריאת ביניים וללכת. אני לא אתן לכם את זה. <אורית זוארץ (קדימה):> לא קריאת ביניים, זה משהו עקרוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, סיימתם את קריאות הביניים. אני אוסיף לך את הזמן. בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, הציבור רואה, הציבור שופט, הציבור חכם. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יוכל לענות לכולכם כשהוא יעמוד על הבמה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גם בבית הזה עולה ביתר שאת בשנה האחרונה שאלת הכלכלה והחברה והוויכוח סביב הצדק החברתי, ובעוד אתם צועקים ומרעישים אנחנו עושים. בחנתי, אדוני, מה עשתה ממשלת הליכוד למען החברה בישראל ולמען צמצום פערים בשלוש שנים: חינוך חינם מגיל שלוש, לראשונה מזה 28 שנים – צדק חברתי; העלאת שכר המינימום לראשונה מעל 4,000 שקלים – צדק חברתי; רכבות מהירות וכבישים לפריפריה מבית-שאן בצפון עד נתיבות, שדרות, אופקים ודימונה בדרום – צדק חברתי. <אורית זוארץ (קדימה):> איפה הכבישים? איפה הרכבות? <אופיר אקוניס (הליכוד):> רפורמות מקיפות בסלולר – צדק חברתי; השקעות עתק בהשכלה גבוהה – צדק חברתי; טיפול שורש בבעיית מסתנני העבודה, הגוזלים את מקומות העבודה של השכבות החלשות ביותר – צדק חברתי. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אחריות בניהול הכלכלה. לא פופוליזם – אחריות, דבר שהביא להעלאת דירוג האשראי של ישראל, דבר שמביא לירידה באבטלה. במלים אחרות, כניסת 150,000 ישראלים למעגל העבודה – שיא שיאו של הצדק החברתי. אתם תמשיכו לקשקש, תמשיכו לצעוק, תמשיכו להשתמש בלשון נמוכה, פופוליסטית, ואנחנו נמשיך לעשות. גם בכנסת הבאה תהיו באופוזיציה, אם תהיו. <אורית זוארץ (קדימה):> אמרת שלא נהיה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אם תהיו. <אורית זוארץ (קדימה):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אקוניס. רבותי, אני מבקש מכם. רבותי, כל סיעה אומרת את אשר על לבה. כל סיעה אומרת את אשר על לבה ואיש לא יפריע. חבר הכנסת אלכס מילר יבוא ויציג את עמדת סיעת ישראל ביתנו. לרשותו עומדות ארבע דקות. אחריו יבוא מסעוד גנאים, שמתחלף עם נסים זאב. אחריו באה סיעת עבודה. <אריה ביבי (קדימה):> מעניין מאיפה אופיר אקוניס למד את הצניעות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אם אתם רוצים לדבר עם אופיר אקוניס, אני אשחרר את ראש הממשלה לעבודתו. הוא ישמח, דרך אגב, לשבת בכל מקום. לא דווקא על כיסא ראש הממשלה, אבל הוא ישמח. אתם קראתם לראש הממשלה. כל אחד יכול לומר את דברו. אי-אפשר להפוך – אני כבר צופה פני עתיד, מה יהיה כשראש הממשלה ידבר, וראש האופוזיציה. תתרגלו, כל אחד צריך לומר את דבריו. קריאת ביניים בסדר, אבל לא מונולוגים. <נינו אבסדזה (קדימה):> בדיוק בגלל זה, וגם שאלנו אותו: אם אנחנו כל כך לא מסוגלים, למה הוא רוצה לפרק אותנו? <היו"ר ראובן ריבלין:> בדיוק בגלל זה אני נמצא פה, שלא יוכל להיות "בגלל זה". בבקשה, חבר הכנסת אלכס מילר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אפשר לומר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אדוני רוצה להשיב, בבקשה, אז אני אעצור את הזמן, כמובן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה לא דורש מאמץ מיוחד. זה מתפרק לבד. <אורית זוארץ (קדימה):> אז למה כל כך התאמצת, ראש הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> את שאלת? הוא ענה. עכשיו את תשאלי אותו? <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם יודעים? הציבור רואה. יש לנו פרוטוקול מצולם, לא מוקלט. כל מי שרוצה פותח בזמן אמת את הטלוויזיה ורואה – רואה אותך, רואה את ראש הממשלה. תראי איפה שמתי את ראש הממשלה. <אורית זוארץ (קדימה):> בואו נוציא את רשימת ההצעות שחברי קדימה קיבלו כדי לפרק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמעי, את לא יכולה כל הזמן לדבר. הציבור שמע מה אמר ראש הממשלה, שמע מה שאת, ובוודאי הוא ישפוט. הוא גיבש את דעתו. תאמינו לו, אל תעשו את הציבור כל כך טיפש שלא מבין מה אתם אומרים. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אסור – – – נשים בכנסת, אדוני. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני מבקש ממך לא להבחין בין נשים ואנשים. <אורית זוארץ (קדימה):> אני לא אשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלכס מילר – בבקשה, אדוני. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני ראש הממשלה, חברי ממשלת ישראל, חברי חברי הכנסת, שמעתי את חבר הכנסת יוחנן פלסנר, אשר דיבר כאן על המון דברים. אולי אני אתייחס לכמה מהם. ראשית שמעתי שהוא מתייחס גם לעניין של השותפים הקואליציוניים – ציונים, לא ציונים. אני חושב שזה בדיוק אותם שותפים קואליציוניים שהיו למפלגת קדימה לפני כשנתיים וחצי. אולי חבר הכנסת פלסנר רצה להתייחס לאותם הגושים שהוא כנראה נהנה מאוד להיות מזוהה אתם כאשר עושים אותם בתקשורת – גוש ימין וגוש שמאל, ואז מחברים את מפלגת קדימה עם אותן סיעות ערביות, שאולי הן לא בדיוק הסיעות הציוניות ביותר, אבל הם כן נהנים לשבת באותו גוש, כנראה, עם חבר הכנסת פלסנר, עם אותם צילומים, עם מנהיגים של ארגונים טרוריסטיים. זה, כנראה, יותר מתאים לחבר הכנסת פלסנר מהשותפים הקואליציוניים שהיו למפלגת קדימה בעבר. כך כנראה הולך להיות. הולכת כנראה להיות מפלגת נישה נוספת, של שניים וחצי מנדטים, אם יעברו את אחוז החסימה. כמו שראש הממשלה אמר, ובצדק, לא צריך להתאמץ, גם ככה לא נשארה אבן על אבן. אני מתפלא מאוד על אותן הערות של חברות כנסת שישבו כאן לפני כמה דקות, שדיברו על כך שמפלגת קדימה מייצגת את רוב העם במדינת ישראל. רבותי, אולי הגיע הזמן להתעורר? אולי הגיע הזמן לעשות חשבון נפש? במשך השנתיים וחצי שהקואליציה הזאת קיימת אנחנו מנסים לתקן את הטעויות שעשתה הממשלה שלכם במשך כל דרכה. במשך שנתיים וחצי אנחנו מנסים לתקן את אותן הטעויות שאתם מודים בהן. <רוברט טיבייב (קדימה):> מה, לא הייתם בממשלה? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> כל פעם שאתם עולים על דוכן הכנסת אתם אומרים: אנחנו עשינו טעות. אז מנסים כאן לתקן טעות, ומה קורה? אחרי שתיקנו את כל הטעויות שאתם עשיתם אתם תפסתם טרנד חדש. מה הטרנד החדש? זה לשמוע את מה שאומרים בישראל ביתנו ולהגיד: ואללה, בואו נתפוס טרמפ ונגיד אותו דבר. אז אם ישראל ביתנו החליטה, ובצדק, להתנגד לחוק טל – דרך אגב, אתם קיבלתם הזדמנות, יושבת-ראש המפלגה שלכם קיבלה הזדמנות בשנת 2004; היא עמדה בראש ועדה, שהקימה אותה הקואליציה, לעשות תיקונים בחוק טל. היא לא עשתה דבר. היא קיבלה את המנדט. אבל מה שכן, זה קל לבוא ולהגיד, כאשר יש מישהו שבא ומתנגד: בואו אנחנו נתנגד גם. אז אם מפלגת ישראל ביתנו, ובצדק, באה ומתנגדת לחוק טל, אז אפשר לתפוס על זה טרמפ. אם מפלגת ישראל ביתנו באה ומתנגדת לאותם קריטריונים חדשים לדיור הציבורי – שאני מאמין שבסופו של דבר יתקנו אותם, וכן, יאמצו את ההסכם שנחתם – אז כן, מפלגת קדימה, אפשר לבוא ולקפוץ על העגלה ולהגיד: בואו נתנגד לזה. רבותי, קצת יצירתיות. קצת יצירתיות. אתם המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה, והפכתם להיות אותה מפלגת נישה, שלא מסוגלת להוביל אפילו דבר אחד, שמפרקת את עצמה מבפנים. ואדוני היושב-ראש, אני חושב שבסופו של דבר אותה מפלגת קדימה תקבל לעצמה את אותם השותפים האופוזיציוניים שהיא חולמת להיות אתם, שיושבים בצד הזה של ספסלי הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, המחליף את התור עם סיעת ש"ס ונסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת בן-אליעזר, פואד שלנו, שיעלה וידבר בשם מפלגת העבודה לאחר מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, ראש הממשלה לא מחמיץ שום הזדמנות ומנצל כל במה כדי לתאר את גן-העדן הדמוקרטי שאנחנו, הערבים בישראל, חיים בו ונהנים ממנו. דבריו גם הזמינו מחיאות כפיים, ואני חייב להגיד, כבוד ראש הממשלה – אני מוכן להצטרף. אני מוכן להצטרף ולמחוא כפיים, אבל בתנאי שזה יהיה אמיתי, מתבצע באמת בשטח, כי דמוקרטיה וצדק – לא רק בדיבורים אלא במעשים. יש פתגם מצרי שאומר: אסמע כּלאמכּ – יעגבּני, אשוף חאלכּ – אתעגבּ – שומע את דבריך, מוצאים חן בעיני, מתפעל מהם, נהנה מהם, אבל רואה את המצב שלך, רואה מה אתה עושה, אני מתפלא ומתאכזב. כי יש ניגוד ופרדוקס בין השניים, אף שעכשיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה שאמרת בערבית זה: שומע באוזניים ורואה בעיניים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> קרוב. אבל אתה יודע, כל פתגם בא משורשים מסוימים, אווירה מסוימת. לתלוש אותו מהנימה המצרית והניב המצרי – אז, בסדר, בכל זאת. אף שעכשיו, החגיגה הזאת, אדוני היושב-ראש, להתהדר ולהתפאר שאנחנו, המיעוט הערבי, היחידים שנהנים מהדמוקרטיה – אני חושב שזה כבר לא עכשיו, משום שאנחנו רואים שבמדינות ערב אחרי המהפכות יש בחירות, יש פרלמנטים שנבחרים, יש דמוקרטיה אמיתית, יש יציאה מעולם השלוש פעמים תשע, 99.9 – אתה יודע, במשטרים דיקטטוריים, תמיד 99.9. עכשיו יש הקלפי, יש הכרעת הרוב, ואני לא יודע אם כבוד ראש הממשלה עוד פעם רוצה להגיד שאנחנו היחידים. לא היחידים. אל-חמדולאללה, ברוך השם, אתה לא יכול להגיד שאין דמוקרטיה בעולם הערבי עכשיו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הערת ביניים – לא רוצה להגיד הערת שוליים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הערת שוליים זה החיים של כולנו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דמוקרטיה זה גם בחירות דמוקרטיות – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא רק. נכון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם – אבל אתה יודע שזה לא פעם אחת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון. בטח. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה הבחירות הבאות ואחרי הבאות – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון. נכון. אני מסכים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הדבר השני, זה לא רק בחירות. זה גם הבטחת זכויות הפרט. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> יופי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זכויות הפרט – מה שאצלנו קוראים זכויות המיעוט. אני אומר "הפרט", של כל פרט ופרט. של היכולת להעמיד מועמדים בבחירות, היכולת להביע דעות. אתה אומר שאני מדבר על הגאווה בדמוקרטיה שלנו – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא כדי שתסכימו אתי. אתה יכול לעמוד פה ולא להסכים אתי ולא – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון, אבל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את הביטחון הזה, כמו זכויות אחרות, דמוקרטיה צריכה להבטיח, ואנחנו כולנו – – – שהמהפכה שמתרחשת בעולם הערבי תבטיח את היכולת הזאת למשך הרבה הרבה מערכות בחירות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אינשאללה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני מקווה שתהיה המשכיות – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה המבחן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני מקווה שתהיה המשכיות וזה לא יהיה חד-פעמי, אבל מדבריך, אדוני ראש הממשלה, אתה אמרת שדמוקרטיה זה לא רק בחירות – לא רק שאני, כבן המיעוט הערבי-פלסטיני, יושב פה ומדבר, אלא גם מהן הזכויות שלי, מהן הזכויות, אם זה זכויות של הפרט או שלנו כמיעוט. ואני מזכיר שמגילת העצמאות – לפי מגילת העצמאות, "מדינת ישראל תשקוד על" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זכויות הפרט הן גם זכויותיו כמיעוט. יש אנשים שמרגישים כמיעוט – – – אבל בהחלט, זכויות הפרט – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> לא כקולקטיב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> וגם כקולקטיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> זכויות מיעוט – אם הוא קולקטיב שאתה צריך להכיר בזכויותיו, הוא גם – יש זכויות פרט ויש זכויות מיעוט בדמוקרטיה. בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, מגילת העצמאות הזכירה שמדינת ישראל "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה" – כל תושביה – ו"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין", ו"תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". זה במגילת העצמאות. אבל, אני אומר – איפה, איך? כאשר אני הולך לתחום של האדמות, של שטחי שיפוט, של תוכניות מיתאר; כאשר אני רואה שהאוכלוסייה הערבית בישראל, יש לה רק כ-2.5% מכל אדמות המדינה, אף שעד 1948 היו יותר מזה, במאות אלפים; כאשר אני רואה שכ-80% מאדמות המדינה, הערבים לא יכולים להשתמש בהן – אם של קרן קיימת או של אחרים – שהן רק לטובת היהודים, אז אני שואל: דמוקרטיה לא רק בדיבורים אלא במעשים. ויש שני תחומים שבהם ראש הממשלה יכול להוכיח את זה – אחד, העניין של האדמות שהזכרתי, שטחי שיפוט, תוכניות מיתאר. כי לא רק הפקיעו את האדמות שלנו; גם הנותר, לא נותנים לנו לעבד אותו, לבנות בו. כי משבר הדיור אצלנו, אדוני היושב-ראש – וכל הוויכוח שהתנהל לפני כחצי שנה, למה המגזר הערבי לא כל כך מתלהב להשתתף, כי לצערי הרב, כאשר הערבים יצאו למאבק נגד הפקעת האדמות שלהם, נגד מצוקת הדיור, היתה ראייה כאילו מאבק זה, כאילו מחאה זו היא לא מחאה אזרחית אלא ביטחונית, שכאילו היא מאיימת על המדינה. אני חוזר ואומר: אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, צדק ודמוקרטיה לא רק בדיבורים אלא גם במעשים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, פואד, יבוא ויעלה וינמק את עמדתה של סיעת העבודה. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ידידי ראש הממשלה, אני לא מתכוון לעשות מה שחברי המכובדים בכנסת עשו ואני לא מתכוון ללכת ולעשות אתך חשבונות של מה כן ומה לא. אני מתכוון לדבר אתך באותו יושר אישי שאתה מכיר אותו הרבה זמן אצלי, ולהגיד לך – אילו אני הייתי במקומך היום, הייתי בעצם עוסק אך ורק בדבר אחד ויחידי, זה להגיע להסדרי שלום, וכמה שיותר מהר. שים לב מה קורה, תראה איך הגורל זימן לך דבר אדיר. בתוך הבית שלך אין לך מתחרים. בתוך סביבתך הקרובה, לצערי אין לך מתחרים. יש לך כל הכוח לעשות את כל מה שאתה רוצה. ומה שאתה רוצה בעצם – אם תרצה לעשות את מה שאני רוצה – זה להציל את הבית שלנו. אתה ער הרי למה שקורה מסביב. אנחנו מרעידת האדמה הזאת עוד לא התעוררנו, אף אחד לא יודע גם מה יהיה שם. אני מקווה שנבואות הזעם שלי לא יתפסו ואכן נמצא כתובת במצרים, שהיא מדינת ציר. מה שקורה בעזה – סליחה, מה שקורה בסיני, לא מבשר טובות – על כל מה שקורה, מתאחסן ומיוצר. מה שקורה במצרים גופא – אובדן טוטלי. רף הציפיות של החבורה הזו הוא כל כך גבוה. אני אינני רואה את השקט בשנים הקרובות. סוריה – תשמע, אפילו אנחנו לפעמים אומרים אל אלוקים. הכיצד יכול להיות, מנהיג ערבי עומד וטובח בעמו, כפי שהוא עושה? לבנון מתחזקת. היא כבר פי-שלושה. אירן, למרות כל הסנקציות שלא שוות כלום – ואני שומע את הזעקות שלך – היא ממשיכה וממשיכה. ואתה חייב דווקא לנצל את זה ולהוציא את ישראל מלוח המפגעים של כל מי שכואב לו הלב. מה בעצם קרה במצרים? כשהיו מהומות בכיכר תחריר, הם עטו על השגרירות שם, כמעט עשו לינץ'. אילו אתה לא היית מתערב פיזית, דרך נשיא ארצות-הברית, לאדון טנטאווי, שהואיל לענות, שישה מבנינו היו הולכים. וכשהיו מהומות בירדן, על מי עטו? עטו, עוד פעם, על בית השגריר. ואנחנו נמשיך להיות כתובת, כי כל מה שקורה שם רק מגביר את השנאה אלינו. בוא נוציא את ישראל מזה. אני מכיר את הטענה שלך כל הזמן, שאתה מציע לאבו מאזן כל הזמן לבוא, בלי שום תנאים, לשבת. תיזום מהלכים. אתה יודע מה, תעמיד אותו במבחן. תעמיד אותו במבחן. יכול מאוד להיות שהעולם, שהיום כל היום מכה בך ובנו ואומר: אנחנו הסרבנים, אנחנו הלא-מוכנים, אנחנו ואנחנו – יכול להיות שהעולם הזה יתעורר בעצם ויבין שזה לא הוא – זאת אומרת, זה לא אנחנו, זה הוא עושה את הבעיות. השלום בינינו לבין הפלסטינים, הסדרי שלום, זו שאלה קיומית לגבינו. הם עדיין לא התעוררו מתרדמת החורף שלהם, והאנרגיות עוד ישנן שם בפנים, והן רבות, וזה יכול להתפרץ יום אחד. ההיסטוריה תזכור אותך על ציר הזמן, במה עשית, מה קידמת, מה מנעת. ואני אומר לך: לא תמיד ראשי ממשלות, לא תמיד, יש להם המצב שאתה זכית בו. ואתה זכית במציאות שבה בעצם אין לך מפריע, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. כל האגדות האלה, שאתה מפחד מסיעה זו, סיעה אחרת, זה הכול אגדות. אתה לא מפחד מאף אחד. אני מכיר אותך, ואני יודע. תעשה את זה. תעשה את זה. אני במקומך הייתי עושה ארבעה דברים. ארבעה דברים, מייד. שם את כל משקלי, ואתה יודע לשים את המשקל שלך כשאתה רוצה. בנושא הפלסטיני. לשבת קבל עם ועולם, שיראו שאתה עושה, שאתה עושה, שאתה עושה, שאתה עושה, שאתה מוכן. הדבר השני, לפתוח את העיניים היטב על מה שקורה בירדן. ירדן חשובה לנו. זה הגבול הכי ארוך. קיום הממלכה ההאשמית חשוב לנו. אי-אפשר לנתק את הקיום שלנו בהפקרת הנושא ההאשמי. הדבר השלישי, אתה חייב, אף שזה נשמע דמיוני, להחזיר עד כמה שרק ניתן את טורקיה לחיק ההידברות שלנו. אני אומר לך שהדבר הזה הוא אפשרי. אני יודע שאתה עושה מאמץ. אבל חייבים לא להרפות מזה, להפעיל את כל העולם. 74 מיליון מוסלמים חיים שם. יש לנו מספיק אויבים, לא צריך יותר. והדבר הרביעי, הייתי כן שומר על כוחו של צה"ל. כי מה שלא יהיה – אני לא יודע מה יהיה, אני חושש מאוד שאנחנו חייבים, כמדינה שאסור לה לעשות דבר אחד זולת הבטחת גורל ועתיד תושביה, להביא בחשבון כל דבר אפשרי, כולל עימות אפשרי עם מצרים. אף אחד לא יודע. אם אני הייתי אומר לך לפני כמה חודשים שהתוצאות של הסיבוב השלישי יהיו בערך 70% של מוסלמים, היית אומר שאני מטורף. לכן, אדוני ראש הממשלה, אתה שם לב, אני לא מוקיע ואני לא סופר לך שגיאות. אני אומר לך בדיוק להיפך – יש לך הכוח, יש לך היכולת, תעשה את זה. אני, כאזרח במדינת ישראל, אהיה מאושר אם אתה תציע לעשות את הדבר הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתה רואה איך אתה עומד בדיוק בזמן, כי יש אנשים שהזמן נקבע בזמן שהם מסיימים. תודה רבה. אתה ראית, עצרתי את השעון כדי שלא יעבור את הזמן. אני מזמין את חבר הכנסת מוזס – בבקשה, אדוני – להביע את עמדתה של יהדות התורה, ואחריו – את עינת וילף, נציגת העצמאות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, מעת כינון הממשלה בראשותך העלית את נושא הדיור לראש מעייניך, כפי שזה בא לידי ביטוי, אדוני ראש הממשלה, לא רק בנאומיך אלא גם במעשיך; כמו הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, פטור לדירת יד שנייה, ועדה לפריצת חסמים, ועדה לקריטריונים מקלים לזכאים. וכל זה, אבל, עדיין לא הביא לפתרון המיוחל. אדוני ראש הממשלה, חשבנו שמן הראוי לפתור את המשבר על-ידי השקעות כספי הכנסות האוצר ממינהל מקרקעי ישראל, שבתקופת הממשלה הזו בראשותך הסתכמו בכ-20 מיליארד ש"ח, דבר ללא תקדים. אולי מן הראוי לנהל משק סגור. אולי כדאי, הכספים האלה, 20 מיליארד ש"ח הכנסות בימי כינון ממשלתך, חלק בגלל, באמת, האצת שיווק הקרקעות – וזו הכנסה אדירה – להתחיל לנהל משק סגור בנושא הדיור. כספים אלה יהיו מיועדים להוזלה בקרקעות, להוזלה בפיתוח. ממש להשקיע כספים. או למשל שזה יהיה כעין תחליף לפטור ממס ערך מוסף לזכאים. הכנסה אדירה. משק סגור רק לנושא הזה. כי אחרת כל מה שעשית עד היום – ומאוד חשוב, הווד"לים למשל, אבל אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה, אתה יודע שיש ועדות ערר. אחרי שכבר גמרת ועדה מקומית, ועדה מחוזית, וגם וד"לים, יש הזכות לוועדת ערר, והיא יכולה למשוך את זה כמה שהיא רוצה. זו צרה צרורה, והגיע הזמן להיפטר מזה. עברו את הוועדה המקומית וועדה מחוזית, מה עוד צריכים כאן? למה צריכים את הגוף הגולם הזה, שאי-אפשר להזיז הלאה? אולי הגיע הזמן להיפטר מזה. ואני בטוח שכפי שהצלחת בחינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע – ואנחנו כולם מברכים אותך על כך, ואני אישית כסגן שר החינוך גם מברך אותך, וגם כסבא להרבה נכדים בגילים האלה, בלי עין הרע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן ירבו. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כן ירבו. אני חושב, שתיקח את העוז גם לנושא הזה, וגם לא תצטרך קיצוץ רוחבי במשרדים, אלא להתחיל לנהל משק סגור של הכנסות מינהל מקרקעי ישראל. תודה רבה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לסגן השר מוזס, בשם יהדות התורה. אני מזמין את חברת הכנסת עינת וילף לבוא ולהציג את עמדתה של סיעת עצמאות. ולאחריה – את חבר הכנסת נסים זאב, בשם סיעת ש"ס. <עינת וילף (העצמאות):> מישהו הכין לי כבר את "כשליה של הממשלה הנוכחית". <היו"ר ראובן ריבלין:> את יכולה להקריא. <עינת וילף (העצמאות):> אני יכולה להקריא את זה פה, זה כבר ערוך ומוכן לי. <זאב בילסקי (קדימה):> אני חושב שזה של פואד, רק תוך כדי עלייה הוא החליט לשים את זה בצד. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שזה קודמו. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, ראש הממשלה, השרים וחברי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, אני חייבת להגיד שאם אנשים היו יודעים על הדבר הזה שנקרא 40 חתימות ומה ראש הממשלה צריך לעבור ב-40 חתימות, אני לא בטוחה שהיו כל כך הרבה מועמדים לראש ממשלה בישראל. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את רואה. אין שום דבר שיכול להגביל את הביקוש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בפרלמנט באירלנד, כל יום שני ויום שלישי, לא שעת שאלות – שאלות ישירות. יושב ראש הממשלה, יושבים כל השרים. הוא אומר שאלה – על השאלה הזאת יענה השר כחלון, על השאלה הזאת יענה השר אהרונוביץ, על השאלה הזאת אני אענה בעצמי. זאת שעת שאלות, זה the best show in town – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה שיפור משמעותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה דבר שנמצא גם בפרלמנט הבריטי, כמובן. כל אחד יסכים שזה יהיה בקדנציה של האחר. <עינת וילף (העצמאות):> בדיוק. אבל האמת היא שבפועל, אם תשים לב, כנראה זה באמת מה שקרה: הביקוש כן ירד בצורה דרמטית, ולפחות כרגע נראה שמכל סיעות האופוזיציה הקיימות והעתידיות לא קם מישהו, אני לא מדברת על מישהו מועמד בעיני עצמו, אבל לצורך העניין, מישהו שבאמת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא בטוח שהביקוש ירד, יכול להיות שההיצע ירד. <עינת וילף (העצמאות):> אתה יודע מה, הגדרה הרבה יותר נכונה. אני רוצה להתייחס דווקא לנאומו של בנימין בן-אליעזר. אף שלטעמי, בדברים שהוא הציג – הוא הציג דברים שיש בהם אופטימיות יתר, אני חושבת שהוא הציג מודל של איך כן צריכה לנהוג מפלגת אופוזיציה. כי הוא בא והוא הציג אלטרנטיבה, תפיסת עולם אחרת. וזה מה שאמורה לעשות אופוזיציה, בוודאי בנאום כזה. עכשיו, קדימה טוענת שהיא הקריבה קורבנות קשים מנשוא בשביל ללכת לאופוזיציה. היה לה הכול בהישג יד, הקריבה הכול למען ערכים ויושרה מדומה, והלכה למדבר האופוזיציוני. היינו חושבים שלפחות כל הקורבנות האלה נעשו למען מטרה נעלה של להציג אלטרנטיבה אידיאולוגית מעמיקה, לאתגר כל העת את המחשבה, ובאמת נתמודד כאן בזירת רעיונות מעניינת. אבל אם באמת מה שקדימה מציגה בפנינו זה אופוזיציה, אז חבל שהקריבו את הקורבן שלכאורה הם טוענים שהקריבו. לא שמעתי, לא תפיסת עולם אחרת, לא רעיון שונה, לא שמעתי בנאום כאן ולו בדל רעיון מקורי אחד, לא עקביות. יש לי חדשות: להגיד שראש הממשלה "פויה" זה לא אופוזיציה. וגם אם אומרים את זה כמה שנים, זה לא הופך את זה לאופוזיציה. לכן אני חושבת שלהבא, כשמפלגת קדימה, אם תהיה ואם תתקיים – אגב, יש כאן עוד דבר נחמד אחד, אני יודעת שיועצים רבים אמרו לקדימה בתחילת הדרך: חכו, בתוך שנה כל הדבר הזה מתפרק, הולכים לבחירות, תנו לראש הממשלה להרוס את עצמו, רק תשבו בצד ואל תעשו כלום. אז את הצד של לא לעשות כלום הם עשו מצוין, אבל בינתיים, האירוניה המופלאה, שכמובן מה שקורה הוא בדיוק ההיפך: מצד אחד יציבות מופלאה ומהצד השני התפרקות הולכת וגדלה. אני רק רוצה להגיד לכם, שאם קדימה בכל זאת תהיה שוב בכנסת הבאה ושוב תתמודד עם השאלה של ללכת לאופוזיציה כן או לא, ויהיו לה שאלות של קורבנות ויושרה והקרבה, אז אם זה סוג האופוזיציה שהם מתכוונים ללכת אליה, המלצתי בפעם הבאה היא: לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך שש דקות. ולאחריך יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב כץ. אחריו – מוחמד ברכה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב בראש, מאז ומעולם היו אלה שמחרפים ומגדפים ואלה שמברכים. גם בתקופת משה רבנו, כאשר השבטים, שישה מהם היו על הר-עיבל ושישה מהם על הר-גריזים, אז שישה השבטים בירכו: ואלה יעמדו לברך את עם ישראל; ואלה עמדו – מי שלא יקיים את דברי התורה. מדוע אי-אפשר שכולם יברכו וכולם יקללו, מה הבעיה? הרי באופן אוטומטי, או שאתה מקיים או שאתה לא מקיים, אז למה אי-אפשר שאותו אדם יאמר את שני הדברים יחד? מכיוון שאין סניגור נעשה קטיגור. אבל, ברוך השם, בממשלה הזאת, בכנסת הזאת, אתה רואה את החלוקה הברורה. יש קואליציה, יש אופוזיציה שכל תפקידה להשמיץ ולחפש כל דופי בממשלה הזאת ולא לחפש את הצד החיובי. מדינת ישראל היא מהמובילות בעולם היום בכל הקשור לצמיחה ולאיזון הכלכלי, מתוך סערה בלב ים, ויש סערה בעולם ואי-אפשר להתעלם מהמצב. הממשלה הזאת מצמצמת פערים של עשרות שנים. כשמדברים על דיור, אני מסכים, יש בעיה בדיור, אף אחד לא מתכחש, אבל אי-אפשר שתוך כדי בנייה, תוך כדי עשייה, תוך כדי שינוי כל כך דרמטי שהממשלה עושה ושר השיכון מבצע הלכה למעשה – דבר שלא היה מעולם, שהבנייה בשנת 2012 ו-2011 עלתה בעשרות אחוזים – לבוא ולומר שהממשלה לא עושה דבר וחצי דבר. גם מבחינת ההטבות, ברור שזה לא בא לידי ביטוי כאשר יש חסר של מאות אלפים, ויש חסר של מאות אלפים. את זה אפשר לעשות במהלך השנים הקרובות, לדעתי לפחות שלוש שנים. אנחנו זקוקים לעשייה באמת מאומצת כדי להגיע למצב מאוזן או לתחילת פריצת דרך. אני רוצה לומר דבר שאני חושב, מה שקרה בשבועות האחרונים, כל נושא ההסתה כנגד הציבור החרדי. חרדים עליך ישראל – אנחנו שומעים את זה בכל צורה, מכל זווית; עכשיו, לאחרונה, כפי ששמענו, חוק טל. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שלא יהיה ספק שחוק טל נכשל עד 2007, אין חולקים, אבל צריך לראות את המציאות, מה קרה מ-2007 ועד 2011, נכון להיום. מתוך 30 מתגייסים לנחל החרדי הגיעו ל-1,400. זאת אומרת, הצפי היה ל-1,200 או 1,300 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 1,400 מתוך 6,000. <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, להיפך, זה יפה. זה חמישית מהחרדים. <נסים זאב (ש"ס):> זה אחוז יפה, זה חמישית מהחרדים. בנוסף, יש עוד שני מסלולים שצריך לראות אותם, כל הנושא של ההתנדבות והשירות האזרחי, יש עוד 1,400. זאת אומרת, מדובר ב-2,400 מתגייסים בשנים האחרונות. בנוסף, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר, גם במגזר החרדי, ובלי שאתם תשמעו, גם במגזר הערבי. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, זה חוץ מ"שח"ר כחול", שזה בחורים נשואים שנמצאים בחילות הים והמודיעין. ואני אומר לך, הרבה מהם אפילו חותמים קבע. <היו"ר ראובן ריבלין:> פגשתי אותם. <נסים זאב (ש"ס):> אני התפעלתי מאוד לראות את המוטיבציה שיש שם, את האחריות שהם מגלים. שמענו את מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי, הוא אמר: אני אומר לכם, צריך להאריך את חוק טל מתוך אחריות, והמהלך הנכון הוא חוק טל, ואסור לשנות אותו, כי אם אתם תשנו אתם תקבלו תוצאה הפוכה. אז אני רוצה לדעת, אם המטרה היא התנגחות, התנצחות, אז אני אומר שיש תחרות בין הפוליטיקאים. אבל, אדוני ראש הממשלה, אני מבקש ממך לא להירתע, לא להתקפל לגבי חוק טל. ההמלצה המקצועית, גם מראש אכ"א – שמעתי את ראש אכ"א לשעבר, את ראש אכ"א בהווה, שמענו את האנשים שבאמת מובילים את החוק הזה ודנו בצורה מקצועית, לא פוליטית, כולם פה-אחד אמרו שצריך להאריך את חוק טל. אפשר להתווכח אם בחמש שנים, אבל להאריך בשנה אחת – באמת, אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, אל תעשה את זה, כי אנחנו לא צריכים את הוויכוח ואת הבמה הזאת להסתה כל שנה. אם אתה רוצה להאריך – לפחות שלוש שנים. אני מבקש, ולא תיכנע לאותם פוליטיקאים שמנסים בכוח לומר שאתה אדם חלש, אתה לא ציוני מספיק, כי אתה הולך עם החרדים. צריך לזכור שהחרדים פה, הם מעמידים את המדינה הזאת, ואנחנו נמצא את עצמנו, שהם יהיו המנוע הכלכלי של מדינת ישראל – זה עניין של זמן. אז למה לנתק את החברה החרדית? למה להשמיץ אותה השכם והערב? אתה שומע: התפרקות המדינה, פצצת אטום מתקתקת – כל מיני ביטויים, תסלח לי, אדוני, גובלים באנטישמיות. אנחנו לא צריכים להיבהל מזה. אנחנו צריכים לעשות ולא להיבהל מאמירות כאלה ואחרות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, ולאחריו – את חבר הכנסת מוחמד ברכה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני יושב-ראש הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, ישבתי הבוקר, אדוני ראש הממשלה, עם מזכ"ל הסוכנות היהודית, ג'וש שוורץ, והוא סיפר לי, הוא גם העביר לי אחר כך עוד אס.אם.אס. על נתונים מדויקים שהוא קיבל מנתן שרנסקי, יושב-ראש הסוכנות היהודית, על כמות היהודים שאנחנו מאבדים – נמצא פה גם חבר הכנסת בילסקי, שהיה יושב-ראש הסוכנות היהודית – כמות היהודים שאנחנו מדי יום מאבדים עקב התבוללות בעולם המערבי, בגלות. בין 300 ל-500 יהודים מדי יום. אם אנחנו לוקחים במכפלות של חודש ושנה, אנחנו מדברים על בין 100,000, 120,000 ל-180,000 יהודים שהעם היהודי לצערנו, לדאבוננו הרב, מאבד מדי שנה. התקציב שעומד היום לרשות הסוכנות היהודית, שאגב, פועלת פעולה ברוכה מאוד תחת שרביטו של נתן, ואתה היית השותף להעמדתו בראש, קטן בכמות אבל ענק באיכות, ותוכנית "מסע", ו"תגלית" והתוכניות האחרות גורמות לבניית מסד ובסיס. אבל התקציב הוא קטן, כבוד ראש הממשלה. להערכתי, צריך את התקציב הזה להגדיל, לשלש ולרבע, כדי לעשות משהו. אנחנו מרוויחים שני דברים: א. מצילים את היהודים, וב. יש סיכוי שהם יעלו גם לארץ-ישראל, אדוני היושב-ראש. הדבר השני שאני רוצה לומר לאדוני ראש הממשלה – נתתי לך נייר, שכבודו כבר אמר לי שהוא קיבל אותו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מהנתונים שאמרת, פירוש הדבר שאנחנו עומדים במקום – מספרנו קטן, וזה מסביר לא מעט. מספר היהודים בעולם לא גדל. החלק של היהודים בארץ-ישראל – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אנחנו הופכים להיות המרכז היהודי הגדול בעולם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> היהודים הופכים לחלק הולך וקטן. <היו"ר ראובן ריבלין:> עצרתי את השעון. מה רצית לומר, בילסקי? <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, סך הכול הרפרטואר הגדול ביותר שלנו בארצות-הברית, וצודק כצל'ה וצודקת הסוכנות היהודית בדוח שהעבירו לו – זה לאט-לאט מצטמצם, ולכן הרעיון להגדיל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כמה זה גדל? באיזה אחוז גדלה האוכלוסייה היהודית בעולם מדי שנה? יודעים שמדינת ישראל, האוכלוסייה גדלה ב-1.7%. בכמה גדלה האוכלוסייה היהודית מחוץ למדינה? <היו"ר ראובן ריבלין:> בעיית ההתבוללות היא בעיה מכרעת פה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה גדל ומתבולל. <זאב בילסקי (קדימה):> אבל כדי שאנחנו נצא נשכרים אני מצטרף לפנייה של ידידי הטוב כצל'ה, שממשלת ישראל תגדיל את חלקה ב"מסע", ב"תגלית", אף-על-פי שדיברנו פעם חצי-חצי, והממשלה עומדת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בילסקי, על-פי בקשתך, והממשלה ממשיכה, הקודמת והזו, כבר בשנה השלישית, בצורה רצינית ביותר את החינוך הציוני בחו"ל. אנחנו ממשיכים – עצרתי את השעון. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רציתי להגיד לחבר הכנסת בילסקי, שבמקום שתלך עם מופז, תצטרף לבית היהודי ולאיחוד הלאומי, שהולכים בכנסת הבאה ביחד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאפשר לכם, האחים הפוליטיים – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רציתי להגיד רק לראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> על חשבונך עכשיו. <זאב בילסקי (קדימה):> אני אתייעץ עם ראש הממשלה לגבי מה שהצעת. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אתה אצלנו ברוך הבא, טוב לבך והציונות שלך. רציתי להגיד לראש הממשלה, שכשיעלו כל היהודים לארץ-ישראל – נתתי לכבודו נייר, ובנייר מצוינת כמות של כ-700,000 יהודים שמתגוררים בחלקי ארץ-ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים. אני רוצה לברך אותך, ראש הממשלה, שתיזכר בתולדות ישראל – הלוא לפי קצב הגדילה שלנו, ופה הגדילה היא גדולה מאוד – כבודו דיבר על 1.7%; ביהודה ושומרון זה גדל בין 4.5% ל-6% בשנה, וכבודו הוא כלכלן, אז יודע כבוד ראש הממשלה, שבעוד עשר שנים, 20 שנה, עוד עשר שנים – מיליון יהודים, עוד 20 שנה – 2 מיליון יהודים ביהודה ושומרון ובמזרחה של ירושלים. אני רוצה שכבודו ייזכר לטוב בתולדות ישראל. מפקדי בסיירת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא יכול לעבור לסיירת עכשיו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> סיימתי. לא, אמרתי שמפקדי בסיירת אמר לו איך הוא ייזכר בהיסטוריה היהודית. אני רוצה לומר איך אני חושב שתיזכר בהיסטוריה היהודית – לא לתת לשר הביטחון להמשיך ולהרוס בתים בארץ-ישראל ולעקור ילדים בשעה שתיים בלילה בקור, אלא לבנות, לבנות ולבנות כדי שנוכל לקלוט את כל היהודים שתציל בסעיף הראשון שדיברתי עליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כץ, ואני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה להסביר את עמדת סיעתו, סיעת חד"ש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני כבר חוזר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אתן לך שלוש דקות מלאות כשראש הממשלה פה. אתה יכול לנצל את ההזדמנות ולדבר על דברים אחרים בינתיים. מהרגע שהוא יבוא – שלוש דקות אספור. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, שאני לא יכול לומר שנקודת המוצא שלי היא אותה נקודת מוצא של חבר הכנסת בן-אליעזר, אבל אין ספק שדבריו בעניין של קידום השלום עם העם הפלסטיני היו חשובים מנקודת ראותו, כמובן, מנקודת ראותי, שיכולה להיות אחרת. ולמרבה הצער, אני חושב שמאז הנאום של ראש הממשלה בבר-אילן הוא רק יכול לרשום נסיגה מאיפה שהוא הגיע – שזה הרבה, לשיטתו; לדעתי זה מעט מדי – אבל הוא נסוג מאז באופן עקבי. על אף הכוח שראש הממשלה מרגיש היום, ואיך שאמר חבר הכנסת בן-אליעזר, שאתם לא מתחרים וכו', זה גם כן מתבסס על טעות אופטית, ויכול להיות שהיא לא רק אופטית, שהדברים האלה תופסים, לדעתי, עד לנובמבר 2012, מועד הבחירות האמריקניות. אחר כך יהיו דברים, גם ברמה האזורית וגם ברמה הבין-לאומית, וראש הממשלה לא יכול לנהוג כפי שהוא נוהג, להתעלם מהצורך להשגת שלום עם העם הפלסטיני, וזה לא יהיה על הבסיס של האידיאולוגיה של הימין הישראלי אלא על בסיס הקונספציה שקיימת בעולם כולו לגבי פתרון הבעיה הפלסטינית. ואז הממשלה תגיע לשעת האמת. אי-אפשר תמיד לברוח מהנושא הדחוף ביותר שעומד על סדר-יומנו, והוא הנושא של שלום ישראלי-פלסטיני, דרך חרחור מלחמה עם אירן. העמדה שלי בעניין המשטר האירני היא לא עמדה חשאית. יש לי דברים חריפים וחד-משמעיים בכל מה שקשור להצהרותיו הנלוזות של נשיא אירן. אני אפילו חושב מעבר לזה, שהוא מדי פעם מספק תחמושת למדיניות הסרבנית של מדינת ישראל על מנת שתופיע בעולם כקורבן ולא ככובש של האדמה הפלסטינית. אבל, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאם כל המדינות בעולם היו דורשות פתרון צבאי לעניין האירני, האחרונות שצריכות היו לדרוש את זה אלה ממשלת ישראל ומדינת ישראל. הרי בסופו של דבר כל התלקחות תהפוך את האזור לשדה קרב. אם האמריקנים והאירופים רוצים להשתמש בבני האזור הזה, עמי האזור, כבשר תותחים לאינטרסים שלהם, אנחנו כאן, גם יהודים, גם ערבים וגם פלסטינים, צריכים להיות האחרונים שיכולים להסכים לדבר כזה. לכן, מה שנדרש הוא דווקא להתקדם בשלום הישראלי-פלסטיני, וגם להתקדם בפירוק האזור מנשק להשמדה המונית. <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה הגיע. אתה יכול לדבר אל ראש הממשלה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> דווקא היום, יום לאחר יום השנה לשחרור מחנה אושוויץ, שצוין אתמול בכנסת, המלים "השמדה המונית" צריכות לעורר חלחלה אצל כל אחד מאתנו, ולהשתמש בנשק להשמדה המונית ככלי של הרתעה, כאילו השמדה מול השמדה, זה דבר שלא יכול להיות. דווקא אני מציע שהלקח יהיה לכיוון ההפוך, והוא ללכת לכיוון של פירוק האזור מנשק השמדה המונית ולהתקדם בשלום הישראלי-פלסטיני. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, היות שנפל בחלקי שראש הממשלה יצא מהאולם דווקא, אז אני רוצה גם להגיד דברים אחרים בנושא אחר. התלבטתי איזה נושא משניהם להעלות, ויוצא לי שאני מעלה את שניהם. אדוני ראש הממשלה, אני יודע שעמדו על השולחן שלך נתונים לגבי התרחבות תופעת האלימות במגזר הערבי. אני חושב שהתופעה הזו אמורה להדאיג כמובן אותנו, בני האוכלוסייה הערבית, אזרחי המדינה הערבים, אבל היא צריכה להדאיג את ראש הממשלה של מדינת ישראל, את כל הממשלה ואת כל האזרחים. יש דברים שהם פשוט שערורייה בכל מה שקשור לטיפול הממשלה. אם זה עניין של תקציבים, אני אומר לך שזה משתלם. אתה יודע גם שזה משתלם להקצות את התקציבים. לא יכול להיות שיש אנרכיה של נשק. אתה זוכר שפעם דיברנו או דיברו על אנרכיה של נשק בעזה? זה עכשיו פה, ליד הבית, ליד הבית שלך, הבית שלי. אני חושב שהממשלה צריכה לקום ולעשות מעשה. ואתה בעצמך, ראש הממשלה, צריך להוביל את העניין הזה, אם בעניין של הקצאת תקציבים ואם להעמיד את זה בסדר העדיפויות הראוי. זה פשיעה, זה סמים וזה נשק, אבל זה גם יכול להתפתח לכיוונים מסוכנים ביותר. זה יכול להתפתח לכיוונים מסוכנים ביותר, שאני לא רוצה אותם ואף אחד לא רוצה אותם. אנחנו מאוד מודאגים מהיעדר פעילות של הממשלה, של השלטון המרכזי, במלחמה בתופעה הנוראה הזו. אפשר לבוא ולנתח שיש סיבות חברתיות ויש סיבות של מצוקה ויש ויש ויש. הטיפול צריך להיות טיפול לא רק איך למגר, איך למגר את הפושעים עצמם, אלא איך למגר את הפשע, איך לייבש את הביצה של המצוקה, של העוני ושל ההזנחה. הדבר צריך להיות במערכה משולבת, שאמורה לתת את אותותיה בטווח המיידי. זה תוכניות לימוד, זה תמיכה בשירותים חברתיים, זה מקומות תעסוקה וזה מלחמה ישירה מול הפשע בכל הכוח. אני אומר: אם הממשלה תחליט שהיא הולכת – ואני מבקש שהיא תחליט – היא תמצא גם את השותף, את כל ההנהגה הערבית כשותפה שנרתמת לעניין הזה. אני מבקש מעל דוכן הכנסת – האמת היא שהמכתב נמצא בכיס שלי, לפנות אליך לקיים ישיבת עבודה. אנחנו רוצים להביא נתונים, רוצים לשמוע את הממשלה, לקיים ישיבה של ראשי שלוש הסיעות שמייצגות את האוכלוסייה הערבית כאן, גם הסיעה שלי, חד"ש, גם רע"ם-תע"ל וגם בל"ד. אם תואיל לקבוע זמן, אנחנו רוצים לדבר וללכת לפתרונות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה נושא מטריד, מסוכן וקשה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש חד"ש, חבר הכנסת ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב לומר את דברה של הבית היהודי – מפד"ל החדשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אחריו – חבר הכנסת זחאלקה, ואם לא יימצא – שלמה מולה, ואם לא יימצא – דני דנון, ואם לא יימצא – יעלה ויבוא ראש הממשלה – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אם לא יימצא כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם לא יימצא כאן. מי שלא יימצא כאן הוא לא נמצא. ודאי, ודאי. לא יהיה נוכח. בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, אף שאני מהקואליציה אני מבקש: אם אפשר, לא לקפח את הקואליציה. אין לי כל יום הזדמנות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא, לא, לא. חס וחלילה – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> עבר זמן מהמרפסת בצפת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבל על כל שנייה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – חברי האופוזיציה – – – בדרך כלל בקשב – – –. חברי הקואליציה – יש קשב – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה. אדוני ראש הממשלה – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אופוזיציות יש הרבה. קואליציה – רק אחת. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני גם מדבר אליך, השר מרידור. <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אני שומע. <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה רק שומע ביקורת – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> התכוונתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא שמע בקשב רב את מה שאמר ברכה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> התכוונתי גם אליך, ואני מצטער שהשר בני בגין לא פה, אבל זה בסדר גמור. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא שמע בקשב רב את מה שאמר ברכה ומה שאמר פואד בן-אליעזר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> כן, כן. אני מוכרח לומר שאפילו אני – – – נאמרו דברים חשובים על-ידי חבר הכנסת ברכה. <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אני יכול להתחייב בשם שכנו של השר בגין שימסור לו את מה שאמרת. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מודה לך על השליחות. זו שליחות לדבר מצווה. חשוב לי לומר, קודם כול, אדוני ראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אחת מהסגולות הכי חשובות שלי היא שאני השכן שלו. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני רוצה לומר את זה גם מעל במה נכבדה זו, שאני בא בטוב. ראש הממשלה, אני בא בטוב. אני בא בטוב אליך כראש ממשלה, כי אינני רואה שום רעיון לראש ממשלה אחר במדינת ישראל זולתך, ובאופן אישי, וגם באופן תנועתי, נמשיך לתת לך את הגיבוי ואת התמיכה הרצויה. אני בא בטוב לקואליציה הלאומית שלנו, כי אני לא חושב שיש לה חלופה ראויה. דווקא מנקודה זו אני מתפלל לא להגיע ללילות הנוראיים האלה של פינויים, לא להגיע ללילות הנוראיים האלה של פינויים. די לנו שיום אחד יבוא שלום, ואני מקווה שזה יהיה בהנהגתך, וגם שם אני מניח שנצטרך לקבל הכרעות קשות. למה אנחנו צריכים להקדים את הדברים הקשים קודם לכן? את ההכרעות הקשות נקבל פעם אחת. <שלמה מולה (קדימה):> לפחות אתה מאמין שיהיה שלום. זה מאוד חשוב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני לא יודע. אני מייחל שיהיה שלום. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ראש הממשלה יאריך ימים מאוד. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מייחל שיהיה שלום. אני אמרתי: אני מייחל שאת השלום הזה יביא ראש הממשלה נתניהו, כי אני לא רואה כרגע ראש ממשלה אחר שיכול להביא את השלום. <שלמה מולה (קדימה):> בסדר. אני אמרתי רק על האמונה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא רואה ראש ממשלה אחר שיכול להביא את השלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> ואתה באמת חושב שיש מישהו בארץ הזאת שלא מאמין שיבוא שלום? <שלמה מולה (קדימה):> יש כאלה שלא. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מוכרח לבוא שלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה טועה. אתה פשוט טועה. יכול להיות שהם טועים בדרך שהם רוצים להביא אותו. אתה באמת חושב שמבין 4 מיליוני יהודים שהגיעו לארץ כמהגרים או כבני מהגרים מישהו בא לארץ בשביל לעשות מלחמה? <שלמה מולה (קדימה):> לא, לא. לא אמרתי את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, כשאין שלום, יש – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לא רק אלה שעלו לארץ – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו חיים יחד. אני וטלב אלסאנע פה 200 שנה, וברכה, זה 500 שנה. מה אתה חושב? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני ראש הממשלה, ארגז הכלים שלך הוא ארגז כלים כמעט לא מוגבל ביחס לארגז הכלים שיש לחברי כנסת. אנחנו הרי יכולים להציע הצעות חוק, יכולים להגיע להסדר כזה, להגיע להסדר אחר. אני חושב שצריכה להיות לך מחויבות מלאה לא להגיע ללילות הנוראים האלה. אני אומר לך שגם אני וחברי נגלה סבלנות, אבל אנחנו רוצים להיות בטוחים שלא נגיע ללילה הזה. אם ניתן יהיה למצוא פתרונות שהחוק מקוים – והחוק צריך להיות מקוים בכל מקרה – וההתיישבות מקוימת ואלה ואלה יכולים לגור בדרך זו או בדרך אחרת – זה הטוב ביותר. אבל אנחנו משאירים רשת ביטחון, כדי שאם יהיה צורך להשתמש בה, נצטרך להשתמש בה, וזה שינוי החקיקה. כי הבעיה היא לא במגרון, חשוב לומר. הרב כהן, אתה הולך לתת לו את ההזמנה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מסיים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מסיים. עוד דקה אחת. ראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא עוד דקה, לא. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אבל מפריעים לראש הממשלה, מה אני יכול לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל בסדר, זבולון, אנחנו לא יכולים להתחיל את הרעיון – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> השר מרידור, אתה תאמר לו: הבעיה היא לא מגרון. הבעיה היא לא מגרון. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם יודעים, תאמין לי. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> הבעיה היא שורה ארוכה – גם את זה צריך לשמוע – ואני נותן בך אמון ואני מקווה שתיתן בנו אמון, שאנחנו באים בטוב כדי לפתור את הבעיה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב על דבריו, תרתי משמע. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני; לרשותך שלוש דקות גם כן לומר את עמדת סיעת בל"ד. ולאחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. יסיים חבר הכנסת דני דנון, ואז יעלה ויבוא ראש הממשלה. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפעמים אנחנו נתקלים בתופעות שהן כמו שסתום – נכנס ואין יוצא, מתרחשות בקלות בלתי נסבלת וקשה, קשה, קשה מאוד להיפטר מהן. ובוודאי אם לא ייעשה מאמץ, אז הן לא ילכו מאליהן, לא ייעלמו מאליהן. כבוד היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני ביקרתי בעיר קייפטאון לאחר האפרטהייד. זו אחת הערים האלימות ביותר בעולם, אם לא האלימה ביותר. לפני כן אמרו שזה בגלל האפרטהייד – המתחים של האפרטהייד, הכלכלי, החברתי, הפוליטי. הנה האפרטהייד הלך וכבר 17 שנים עדיין קייפטאון היא העיר האלימה ביותר בעולם, אף שהממשלה משקיעה השקעה גדולה מאוד כדי לצמצם את ממדי הפשיעה בעיר הגדולה והחשובה הזאת. ואני אומר את הדבר הזה כי אנחנו רואים שאם היום, השר מרידור, השר פלד, ראש הממשלה, השרה נוקד, אדוני היושב-ראש, תלך לאיזה יישוב ערבי ותשאל את התושבים, ככה, מבחן פתע: מה הדבר שהכי מעצבן אתכם, הכי מדאיג אתכם היום? יגידו לך: האלימות והפשיעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה דיבר על כך בנאומו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני יודע. כן, אנחנו מתואמים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מתואמים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לשם שינוי. אנחנו מתואמים, כן. זה נושא שלא היינו רגילים אליו לפני 20 שנה. היום ממדי הפשיעה בכל התחומים בחברה הערבית הם כמעט פי-שניים מאשר בחברה הישראלית. המשטרה השקיעה בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים, מאמצים אדירים, והיא הצליחה לצמצם את ממדי הפשיעה במידה רבה מאוד ברחוב היהודי, אבל ברחוב הערבי זה משתולל. לפעמים, כבוד היושב-ראש, ההצלחה הזאת היתה בעוכרינו. השר מרידור, מה שקרה שהמשטרה התלבשה על ארגוני הפשיעה בתל-אביב, היהודיים, וחיסלה אותם. אז ארגוני הפשיעה הערבים פרחו, תפסו את מקומם. לא תיארתי לעצמי שאגיע ליום שבו אני אקרא בחדשות שנתפסה חבורת פושעים ערבים שברשותה סמים בשווי 100 מיליון שקל. זה סכום אסטרונומי. צריך להודות שיש פשע מאורגן והפשע המאורגן הכי מאורגן הוא ברחוב הערבי. היום לרצוח אדם צריך לשלם אלפי שקלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה הציע לראש הממשלה לקיים ישיבה, אז תחזור על זה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. כבוד היושב-ראש, היום בבוקר אני וחברתי לסיעה חנין זועבי נפגשנו עם השר לביטחון הפנים. הוא עושה מאמצים אדירים, אפילו באופן אישי. הוא מבקר בכל יישוב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חשוב מאוד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני רואה אותו כשהוא נכנס לג'ת – ובכל מקום שהזכרנו, הוא אמר: הייתי שם. ירו על בית בעילוט – אני הייתי בתוך הבית. אבל אי-אפשר, הוא לא יכול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, אני רוצה לחזק אותך. השלום במזרח התיכון, הגשר במזרח התיכון, מתחיל אצלנו כאן, בין אזרחי ישראל היהודים והערבים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> צריך שלום בין ערבים, כי יורים האחד על השני עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, אנחנו נגן עליכם האחד מהשני בסיעות שלכם. זה נסתדר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שיתוף הפעולה הפורה ביותר בין יהודים לערבים הוא בתחום הפשיעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ויכוח בכלל. תודה רבה. נא לסיים. הדברים הכי ברורים בעולם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני חושב, כבוד היושב-ראש, שאנחנו מדברים, אדוני ראש הממשלה, ברגע האחרון. זו הרגשתנו הכנה. אם לא ייעשה מאמץ כדי לתפוס את המפלצת המשתוללת, היא תאכל את כולנו, ולא רק ביישובים הערביים. הרי הפשע לא יודע גבולות. סוחרי הסמים – בלי להזכיר יישובים – מוכרים לכולם. אי-אפשר להגיד שזה אצל ערבים. אני רוצה לסיים בכך שלפני כמה שנים, השר פלד, היתה בעיה של פשיעה בנתניה. הממשלה החליטה להתלבש, לעשות מאמץ ממוקד. בתוך שנתיים הפשע בנתניה מוגר. אני והחבר'ה שלי פחדנו לנסוע לנתניה, והיום נתניה חזרה להיות עיר נורמטיבית. לכן אני רוצה שאנחנו, ראשי הרשימות הערביות, ניפגש עם ראש הממשלה, עם השר ועם השרים הרלוונטיים, כדי לטכס עצה כיצד להילחם באמת בתופעת האלימות והפשיעה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, כדי שתוכל לדבר יותר זמן, ראש הממשלה צריך לצאת. בשביל זה זכה חבר הכנסת ברכה בזמן הרבה יותר טוב. תודה רבה לכם. חבר הכנסת מולה, בבקשה, יסכם את הדיון מטעם 40 החברים, וחבר הכנסת דנון מטעם סיעות הקואליציה. ברגע שחבר הכנסת דנון יעלה, לצלצל. בבקשה, חבר הכנסת מולה, שבע דקות לרשותך. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני, בניגוד לפעמים הקודמות שביקרתי את הממשלה שלך, אדוני ראש הממשלה, היום בחרתי להשמיע לך את הזעקה הכואבת של עולי אתיופיה במדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה, עולי אתיופיה באו לכאן אחרי 2,500 שנה של געגועים לציון ולירושלים. הם אפילו גם לא ידעו שיש יהודים בצבע לבן; הם חשבו שהם האחרונים, שנשארו באתיופיה. והנה לך, הם חזרו לכאן בכמיהה רבה מאוד אל עבר ירושלים, כפי שהתחנכנו, שירושלים מצופה בזהב, וישראל היא ארץ זבת חלב ודבש. אני יודע שהמציאות הזאת של מפגש בין-תרבותי, המעבר הבין-תרבותי, אולי מעבר של 400 שנה בארבע שעות, בטיסה, הוא לא פשוט. אני מודע לכך. יהודי אתיופיה ועולי אתיופיה חיים כאן יותר מ-30 שנה והכמיהה שלהם, הרצון שלהם להשתלב הוא רצון עז, שאפילו אי-אפשר לתאר כמה הוא. אבל כשאני רואה, גם כנציגה הבכיר של העדה כאן בכנסת, ואני חש את תחושת העלבון שהצעירים שלנו עוברים במדינת ישראל, הצטברות של אירועים אחרי אירועים, תחושת האפליה, והגזענות הנוראה שפוקדת כל צעיר במדינת ישראל; הכיצד אפשר לראות, אדוני ראש הממשלה, שצעירי העדה לא יכולים להתחתן כמו כל ישראלי בכל מקום? הכיצד אפשר להשלים עם מצב שבו יש חלקות קבורה נפרדות לעולי אתיופיה? <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> איפה יש? <שלמה מולה (קדימה):> רבותי, צריך לשאול את שר הדתות, את מנהיגי הדת, למה. <היו"ר ראובן ריבלין:> באיזה עיר? <שלמה מולה (קדימה):> בקריית-מלאכי, ברחובות, בפתח-תקווה. אני יכול לתת לכם רשימה ארוכה מכאן ועד הודעה חדשה. החטא הקדמון הוא בעצם שממשלות ישראל אימצו את התפיסה שאומרת ומקבעת את המדיניות שאי-אפשר לגעת בעניינים הלכתיים שקשורים לעולי אתיופיה. ולכן הקייסים לא מוכרים. אין להם שום סמכות. הם לא מקבלים שכר – חלקם, 12 קייסים, שאתה אישרת בממשלה שלך, צעירים, אבל מבחינת הסמכות אין להם שום דבר. מי שהוביל שהקייסים לא ילכו למפעל, ויוכלו לקבל שכר, הוא היושב-ראש כאן, רובי ריבלין, לפני כמה שנים. אבל מעל הכול, מה שאנחנו קיווינו ופיללנו שלא יהיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יחד עם יוסי ביילין. <שלמה מולה (קדימה):> עם יוסי ביילין, כן. מה שפיללנו וחשבנו, אדוני ראש הממשלה, הוא שדווקא החינוך וההשכלה יהיו הדרך שתבטיח את שילובם של העולים. יש כאן יותר מ-4,000–5,000 אקדמאים. אדוני ראש הממשלה, רק מחציתם עובדים במקצועות שלהם. גם אלה שעובדים, מקבלים פחות מכל ישראלי אחר כעובדים אקדמאים, ולא משתלבים במקומות עבודה. ומעל הכול, 63% מעולי אתיופיה חיים מתחת לקו העוני. זאת אומרת, אחרי 30 שנה הכול מתפוצץ לנו בפרצוף. ואני לא רוצה לדבר על גילויי הגזענות, שיש כאן 24 בתי-ספר על טהרת יוצאי אתיופיה. גני-ילדים נפרדים. על מה? מה רוצים שיהיה במדינה הזאת? איך הצעירים ירגישו? אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, אני חושב שהסיפור של הצעירים יוצאי אתיופיה במגע עם החברה הישראלית הגיע לאיזה שבר עמוק, ולכן השביתות, לכן ההפגנות, לכן המחאות. וזה גם ילך ויימשך, אדוני ראש הממשלה. אני לא רוצה לדבר על תופעות של מצוקות משפחתיות, רצח בתוך המשפחה, חוסר האונים, הטיפול של שירותי הרווחה כמעט שואף לאפס. הכיצד, אדוני ראש הממשלה ואדוני היושב-ראש, איך יכול להיות, במדינת ישראל אי-אפשר לקחת את העובדים הסוציאליים יוצאי אתיופיה? למה לא מסנפים אותם לשירותי הרווחה, שהם יהיו המטפלים? הרי אנחנו מדברים על מאות יוצאי אתיופיה שיש. אני, כשאני בא לכאן מדי יום רביעי, אני מביא הצעת חוק – אני, לתומי, עדיין חושב שאפשר לפתור את הבעיה. ביקשנו להעביר חוק מורשת יהדות אתיופיה כדי להתמודד עם בעיית הזהות הדתית של עולי אתיופיה, החוק עבר בקדנציה הקודמת בקריאה טרומית וראשונה. החוק קבור אצל דני דנון, אדוני היושב-ראש, שנמצא כאן. התקיים עליו דיון פעמיים, צריך היה להביא אותו לכאן כדי להקים אגף, מוזיאון, ספרייה, מחקר ופיתוח – שום דבר. למה? מה הבעיה? ואני חשבתי שזה אפשרי. רצינו להעביר חוק לשלב את הקייסים במועצות הדתיות, שיוכלו להרגיש שייכים, שהם נותנים איזה שירות. הקואליציה הזאת דחתה. אני יודע שזה לא ראש הממשלה, אני מודה. אני יודע שהשותפים הקואליציוניים שמים על זה וטו. גם אני מבין. אבל אי-אפשר כל דבר. אני הגשתי הצעת חוק, ביקשתי, אדוני היושב-ראש, שיהיה חוק – אני נגד חוק עדתי אבל מאחר שאין ברירה – חשבתי שאפשר לחוקק חוק שקובע שכל מי שרשום לו בתעודת הזהות "יהודי" יוכל לפתוח תיק רישום נישואים בעיר מגוריו. הנה, גם את זה אפשר היה לקבל, לא התקבל. גם זה נדחה. אני יכול לתת מכאן באמת הרבה מאוד נושאים שאני יכול להעלות ויכול לומר. אבל, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, בסופו של דבר, כשאנחנו רואים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הדבר שהעלית – הנה, חבר הכנסת דן מרידור, שהיה שר המשפטים – הדבר הזה שיהודי, לפי חוק האזרחות הוא לא יהודי לפי ההלכה תמיד, זאת אומרת – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – וסקורניק נגד סקורניק היתה – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אבל יהודי אתיופיה הם יהודים לפי ההלכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, בוודאי. לא, הוא רוצה חוק שבו מי שרשום – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אבל אני אומר: יהודי שהוא יהודי לפי ההלכה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. יהודי לפי ההלכה, מי שנולד לאם יהודייה אין לו בעיה מבחינת – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> האתיופים הם יהודים מלאים, מה זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> על זה אין ויכוח. אין ויכוח. <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> זה מה שהוא אומר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, מה שאומר חבר הכנסת הנכבד שלמה מולה, שכל מי שרשום בתעודת זהותו, יפתחו לו. זה דבר שהוא – כי אני אומר לך, בתעודת הזהות, חוק האזרחות – אני אתן לך את הדקה הזאת – חוק האזרחות הוא לא החוק היהודי, לא החוק ההלכתי. זאת אומרת, כאשר נחקקו חוק השבות וחוק האזרחות, באו ואמרו שיהודי הוא מי שהוא יהודי דור רביעי, לצאצאים. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לענות לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק האזרחות. <ציפי לבני (קדימה):> חוק השבות פוטר גם משפחות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. לא, בשביל זה צריך לעשות חוק נישואים אזרחיים ולגמור את העניין. <שלמה מולה (קדימה):> נכון. אני לא אומר: מי שמעורבי נישואים, אם יש כאלה. לא התכוונתי לכך. אני התכוונתי למי שהגיע כיהודי. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. מי שהוא יהודי יפתחו לו, מה זה. <שלמה מולה (קדימה):> רק רגע. מי שרשום לו בתעודת זהות "יהודי". אני רוצה לתת דוגמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמע משהו. אני, יש לי אוזן מאוד מוסיקלית בעניין הזה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, כשאני הייתי צריך להתחתן גרתי בראשון-לציון. במועצה הדתית בראשון-לציון סירבו לרשום אותי. סירבו לרשום אותי. הייתי צריך ללכת לחפש רב שיחתן אותי. ואז הגענו לתל-אביב, כי יש רק רב רושם נישואים אחד לכל הארץ לעולי אתיופיה. אני מדבר על יהודים. אני לא מדבר על לא-יהודים. <היו"ר ראובן ריבלין:> צודק, חוק העדות הוא חוק שהבריטים עשו אותו. <שלמה מולה (קדימה):> לכן אי-אפשר לבוא ולהגיד היום, לאטום את האוזניים, לעצום את העיניים, לבוא ולהגיד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הרב, מנהיג העדה קובע, אם הוא יהודי הוא צריך לתת לו פתק. <שלמה מולה (קדימה):> לכן אני בא ואומר, אדוני ראש הממשלה, האפליה במדינה הזאת כלפי עולי אתיופיה – פעם ראשונה שאני אומר לך – חגיגה שלמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <שלמה מולה (קדימה):> המערכות עוברות, הדברים עוברים, אף אחד לא מקשיב. איך אפשר להשלים עם העובדה שנהג באוטובוס אומר לילדות שעולות לאוטובוס, בנות ארבע, אומר להן: אתן מסריחות, אתן צריכות להביא דאודורנט עמכן? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך את האיש הזה – – – <שלמה מולה (קדימה):> אדוני, אנחנו לא יכולים. <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך להלקות אותו – – – <שלמה מולה (קדימה):> ראינו את הסיפור של קריית-מלאכי, זה היה אולי הדבר הקיצוני ביותר. התאגדות של דיירים לא להשכיר דירות, שלא ישכרו דירות. לא רק זה, זה מלווה בהתבטאויות קשות כנגד עולי אתיופיה. לכן, אני אומר לך, העדה האתיופית, צעירי אתיופיה, אין להם יותר הסבלנות שהיתה להוריהם, אין להם הסבלנות שהיתה לדור הביניים כמוני, ואני צופה שיהיה פיצוץ בעתיד. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת דני דנון, אחרון הדוברים, וגם לרשותו שבע דקות תמימות. אני מבקש ממזכירת הכנסת לצלצל ולהודיע על מנת שייכנסו חברי הכנסת, אם הם רוצים לשמוע את ראש הממשלה. בעיקר, הצלצול מופנה לאלה שחתמו את 40 החתימות. בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> הם לא היו פה מההתחלה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי לכם, מהקדנציה הבאה בצד ראש הממשלה ישב גם ראש האופוזיציה. אבל אני הצעתי שחברי הכנסת יעזרו כולם יחד, יגישו הצעת חוק, נעביר אותה מייד, תקנונית, בקריאה אחת, ונאמר: ב-40 חתימות צריכים כל 40 החברים להיות באולם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם כשיש פריימריז? <אריה ביבי (קדימה):> מי שחתם צריך להיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שחתם. <אריה ביבי (קדימה):> מי שחתם צריך להיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, אנחנו היינו פה – לא כולנו, לא כולנו – אבל אנחנו היינו פה, כשהיינו באופוזיציה. אני פשוט, מבחינת היושר האינטלקטואלי אמרתי, מה זה, אני חותם 40 חתימות ואני לא אשב? בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, ישבתי ברוב הדיון, שמעתי בקשב רב את דברי האופוזיציה, שמקפידה לפי הנוהל. אבל אני שואל את עצמי, ובייחוד אני פונה ראשית לחברי הכנסת הערבים שנמצאים באולם: למה כשאתם מדברים בערבית אתם לא מדברים כמו שאתם מדברים פה בעברית? פתאום השפה משתנה, הטון משתנה. אדוני היושב-ראש, יש הרבה מאוד תוכניות ריאליטי במדינת ישראל, ויש תוכנית חדשה בקרב חלק, לא כולם, חלק מחברי הכנסת הערבים – אני מציין, לא כולם – של מי פוגע יותר במדינת ישראל, מי מנצל את הדמוקרטיה עד הגבול הדק ביותר. אני לא השופט בתחרות הריאליטי הזאת, אם זה חבר הכנסת טיבי, שבא ואומר ומהלל את השהידים, יש לו מקום של כבוד בגלריה; או אולי זה חבר הכנסת צרצור, שהחליט להצטלם עם המחבלים שהשתחררו בעסקת שליט. אבל הם לא יכולים להתחרות בחברת הכנסת חנין זועבי, שהיא היום במקום הראשון. היא מפתיעה כל פעם מחדש. היא גם כמובן הצטלמה עם המחבלים שהשתחררו בעסקת שליט, היא כתבה הקדמה לספר אנטישמי, וכולנו זוכרים את החגיגות על ה"מרמרה". היום הוכרו, בחודש האחרון, כמה מהחיילים כנכי צה"ל, אדוני היושב-ראש, וחברת כנסת ישראל ישבה בספינה הזאת. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, אתם בוחנים את הדמוקרטיה כל הזמן, אבל באיזה מקום, גם בתוכניות ריאליטי יודעים להדיח; יודעים לומר: עד פה, שולחים אתכם הביתה. ואם יימשך הקו הזה של ההסתה, של הפגיעה במדינה, אז כמו שיש עוד חבר כנסת שכבר הודח מהתוכנית מיוזמתו, חבר הכנסת עזמי בשארה, שישב, אדוני היושב-ראש, פה בכנסת, דיבר על חשבון משלמי המסים עם ה"חיזבאללה" – יש הקלטות של השב"כ, הוא נשמע בהקלטות אומר: תזרקו טילים "בעדין" חדרה. הוא קיבל 400,000 דולר מחלפן כספים ממזרח-ירושלים, וכל זה הוא עשה כחבר כנסת – אז זה חציית גבול. אני אומר בצורה הגונה לחברי חברי הכנסת הערבים, לאלה שבוחרים בקו הזה: הציבור הישראלי הוא דמוקרטי, הוא אדיב, הוא גם יודע לשים גבולות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, סליחה, הזמן שלי, תן לי לסיים, אני אשמח לשמוע את דעתך. גם בדמוקרטיה יש חופש ביטוי, אבל יש גם חופש לא לפגוע. כשאני עושה התעמלות בוקר, אני יכול למתוח את הידיים ימינה ושמאלה, אבל אם אני אכה בך, אדוני היושב-ראש, זה לא כבר חופש ביטוי, וזה כבר לא חופש תנועה. ואם מישהו נוסע בכביש, אז יש לו זכות לנסוע לאן שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה, אבל אם הוא נוסע ועובר באור אדום, זה כבר לא חופש תנועה. ולכן אני מצפה ומקווה שידעו חברי הכנסת הערבים לא למתוח את הדמוקרטיה לכיוונים של עזמי בשארה וחנין זועבי, כי אנחנו נדע להתגונן כדמוקרטיה מתגוננת. אדוני היושב-ראש, אם עסקינן בתוכניות ריאליטי, אני לא יודע אם ראש הממשלה יוצא לו לצפות, אבל התחילה הסדרה החדשה של "ארץ נהדרת" בשבוע שעבר, וכמובן, ראש הממשלה כיכב במערכון הפתיחה בנושא חשוב של גלעד שליט. וגם אני, כינו אותי "חנון" או "חננה", אדוני היושב-ראש. אני מציע ליוצרי "ארץ נהדרת", קודם כול, זכותם וחובתם לצחוק על כל דבר. אבל יש חומרים כל כך טובים פה בכנסת, לא צריך להמציא המצאות על גלעד שליט ועל חננות וחנונים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היושב-ראש יכול – – – באופן אישי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הכותב לא מכיר אותך. לבוא ולומר עליך "חנון". <דני דנון (הליכוד):> תבואו לפה, תביאו את היוצרים פה ליציע הכבוד, אדוני היושב-ראש, יש פה חומרים של מפלגת קדימה, לא צריך לעבוד קשה, צריך לשבת פה באולם ויש תוכניות נהדרות לכל מי שרוצה לעשות סאטירה נהדרת. באמת, אני אומר, אני לא יודע מה היה הרייטינג של "ארץ נהדרת" בשבוע האחרון, אבל – – – <שר התקשורת משה כחלון:> 38%. <דני דנון (הליכוד):> שר התקשורת מתקן – 38%, זה מדהים. הביקורות שקראתי, השר כחלון, בעיתונים על התוכנית היו לא כל כך טובות. <שר התקשורת משה כחלון:> בגלל זה 38%. אם היה יותר גבוה היה 45%. <דני דנון (הליכוד):> אני מציע ליוצרים לבוא לפה, לשבת כמה דקות, להסתכל על מפלגת קדימה שיזמה את הדיון הזה, יהיו להם חומרים עד סוף העונה עם רייטינג הרבה יותר גבוה. מפלגת קדימה מייצרת מתוכה חומרים נפלאים. אני בחרתי כמה ציטטות, אדוני היושב-ראש. אני חייב לומר שהייתי עדין, לא רציתי להביא את מה שחבר הכנסת מופז אומר על לבני ומה שחברת הכנסת לבני אומרת על מופז, דברים לא מכובדים. אז בחרתי את הדברים העדינים ביותר. רק לאחרונה לבני אומרת על מופז: הוא מפחד מאשה חזקה. הוא אומר על לבני, מופז – אני מצטער שהם לא פה: היא נחמדה, אפשר לשתות אתה, אך יכולתה לקבל החלטות לא קיימת. היא חלשה, חסרת מנהיגות, היא פוחדת, היא מגיבה בצורה היסטרית. <אריה ביבי (קדימה):> אולי תבקש שהם יבואו. <דני דנון (הליכוד):> אם היושב-ראש יאפשר לי – אני הצטערתי שיושבת-ראש האופוזיציה יצאה, אני עליתי והיא יצאה. <אריה ביבי (קדימה):> תחכה שיבואו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בשתי דקות, מרשה לומר לך מה שאתה רוצה. <דני דנון (הליכוד):> אני מניח שתעביר לה את החומר, חבר הכנסת ביבי. אבל נאמר פה על-ידי מופז לאחרונה: ציפי לבני פוחדת – – <רונית תירוש (קדימה):> מה קשור – – – <דני דנון (הליכוד):> – – היא מגיבה בצורה היסטרית ופחדנית לדרישה דמוקרטית. חבר הכנסת דיכטר נמצא פה? לא, הוא לא נמצא. <אריה ביבי (קדימה):> מה זה קשור לדיון אבל? <דני דנון (הליכוד):> חבר הכנסת דיכטר אומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הזמן שלו. <דני דנון (הליכוד):> חבר הכנסת דיכטר אומר: יש חולשה. קדימה לא נקטה עמדות ברורות בנושאים חשובים, זאת תעודת עניות. אני לא זוכר שום נושא ראוי שעלה לדיון במפלגה. לא אמר את זה חבר הכנסת אקוניס, ולא חבר הכנסת שאמה, ולא חבר הכנסת מהליכוד, זה מהשבועיים האחרונים מה שאתם אומרים האחד על השני. <אורית זוארץ (קדימה):> תסביר לראש הממשלה שלך – – – מה אומרים השרים שלו – – – <דני דנון (הליכוד):> "ארץ נהדרת" זה פה בכנסת, לא צריך לנסוע רחוק, לשמוע את מה שאומרת יושבת-ראש האופוזיציה על המועמד שרץ מולה, זה חומרים מצוינים. אם אנחנו עסקנו בסאטירה, אדוני היושב-ראש, אני אסיים בעוד תוכנית סאטירית, ריאלית, לא סאטירית – של "האח הגדול". אני מודה שאני לא ראיתי את "האח הגדול", את העונה החדשה, ולא את העונה הקודמת. אבל אתם כנראה התבלבלתם. האח הגדול זה לא פה, חברים. לקחתם את מימון המפלגות של אזרחי ישראל, והשתמשתם במימון מפלגות לייצר תוכנית, "אח גדול" שירגל אחרי ראש הממשלה ורעייתו, ויעקוב ויגיד מתי הם הלכו ולאיפה הם באו. חברים, איפה אתם חיים? מימון מפלגות. מימון מפלגות נועד לקדם ערכים מסוימים, דרך מסוימת, לעשות כנסים, לעשות פעילות. מימון מפלגות – לקחת חוקר פרטי? ואני לא יודע, אני אומר פה ליושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני: יכול להיות שאת לא ידעת שלקחו חוקרים פרטיים לרגל אחרי ראש הממשלה ורעייתו ואת לא שותפה ל"אח הגדול". אבל מי ששילם את ההמחאה הבנקאית הזאת זה מפלגת קדימה. לכל הרוחות והשדים, מי בעל הבית? מי חתם על הצ'ק לחקירות ל"אח הגדול" הזה? חברי, אם אתם לא רוצים ליהפך לזן נכחד ולהיות בתוכנית של מוטי קירשנבאום, תוכנית נפלאה שאותה אני כן רואה, שהוא נוסע לאפריקה ומצלם חיות שנעלמות – אתם בדרך הזאת. עוד תהיה תוכנית על החיות הנעלמות ממפלגת קדימה, שהלכו ונעלמו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <נחמן שי (קדימה):> אתה זואולוג? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא סיים את דבריו. חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, חבר הכנסת דנון. <דני דנון (הליכוד):> אני לא זואולוג ולא ביולוג. אבל אני אומר, אדוני היושב-ראש, שלא תיהפכו להיות זן נכחד בתוכנית ריאליטי, תיקחו את עצמכם בידיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון, רק רציתי להעיר, אמרת שאחרי שתסיים אני אומר לך. כל מה שרציתי לומר לך הוא רק, כאשר דיברת על כל מיני חברי כנסת אשר עוברים עבירה על החוק, אני רק רוצה להזכיר לנו, לכולנו, שנבחרנו לכנסת, לא נבחרנו להיות היועץ המשפטי לממשלה או התובע הכללי. כולם היו מודעים לכל העובדות שאתה מדבר עליהן או לאותן הרגשות, ויש רק אדם אחד שיכול להעמיד לדין, וזה היועץ המשפטי לממשלה. <דני דנון (הליכוד):> אבל, אדוני היושב-ראש, יש בעיה חוקית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוי לנו אם הכנסת תיהפך להיות גם התובע וגם המעניש – למעט ענייני אתיקה. אני מאוד מודה לך. אני רק אומר, כל אחד יכול להוציא חוקים, לאפשר ליועץ המשפטי יותר, אם למשל יש דברים לא ברורים. אבל היועץ המשפטי ידע שבשארה – כל מה שאתה קראת בעיתון, היועץ המשפטי והמשטרה ידעו את כל העובדות. <דני דנון (הליכוד):> בשארה, אם הוא היה מגיע לחקירה – – – להוציא אותו מהכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אומר לך את האמת, אני פעם אחת בחיי נקראתי לחקירה. באתי, מה אני יכול לעשות. אם היו קוראים לבשארה, אני מתאר לעצמי שלא היתה לו ברירה, הוא היה בא, כי אם הוא לא היה בא, אז כנראה לא היו נותנים לו לצאת מהארץ. לא קראו לו. רבותי, רק שתדעו, אני רק בא ואומר, לפעמים צריכים תעצומות נפש להבין שגם אם נבחרנו לכנסת, לא נבחרנו להיות התובעים הכלליים של מדינת ישראל. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. רבותי חברי הכנסת, אנחנו צלצלנו, ואני מזמין את כבוד ראש הממשלה לבוא ולומר את דבריו. שר התקשורת, רבותי, הוא גם שר הרווחה, אבל הואיל והיה לי קשר אתו עכשיו – בבקשה, ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, תמיד מעניין לשבת. זה מתחיל בניגוח, אבל אחר כך, כשהאולם מתרוקן, הוא מתחיל להתמלא, והוא מתמלא באמירות שיוצאות מהלב, כמו דבריו של חבר הכנסת בן-אליעזר. מצאתי בהם עניין רב. הדברים שאמרו חברי הכנסת ברכה וזחאלקה – הם חדשים – על מצוקת התפשטות הפשע והפשע המאורגן בתוך המגזר הלא-יהודי, ביישובים הערביים – אני בהחלט אזמין אתכם וגם את ראשי הערים, ראשי הרשויות. אנחנו כבר קיימנו כמה דיונים, השר אהרונוביץ ואנוכי, וגם שרים אחרים ואנשי מקצוע, לטפל טיפול משולב בבעיה הזאת. לא רק במיגור הפשע אלא גם בשילוב של האזרחים הערבים בכלכלה ובעשייה, כדי לטפל גם בצד הזה. אנחנו הולכים להציע תוכנית מעשית, והתמיכה שלכם, כמנהיגי ציבור, בצעדים האלה תהיה מאוד מאוד חשובה. מאוד חשובה. חשובה לכם וחשובה לכל אזרחי ישראל. אמרתם נכון: הפשע מתפשט. אין לו גבולות. מצאתי עניין רב במה שאמרתם גם כן. ושמעתי אותך, חבר הכנסת מולה, על הזעקה שעולה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האתיופים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – מקהילת העולים מאתיופיה. אני יודע שהיא אמיתית, אני יודע שהיא דורשת טיפול, אני חושב שהיא דורשת טיפול. צריך לאחד בעניין הזה את כל חברי הכנסת. גם בזה נטפל. ואני אגע בכמה דברים בהמשך. אני רוצה, אבל, לפתוח בדבר החמישי. אתייחס לדבריו של חבר הכנסת בן-אליעזר, שנתן לי לוח משימות, והוא הגדיר אותן: החל מחידוש התהליך עם הפלסטינים – או כפי שהוא אמר, לפחות שידעו שאתם, שאתה, ראש הממשלה, מעוניין – דרך הסעיפים האחרים. אבל הוא הזכיר, דרך אגב, את העניין האירני. בעניין האירני קרה השבוע דבר משמעותי ביותר, משום שהאיחוד האירופי הטיל סנקציות חריפות על אירן, קודם כול על יצוא הנפט מאירן וגם על הבנק המרכזי שלה. אני חושב שאף-על-פי שאירן לא הפסיקה עדיין שום דבר בתוכנית הגרעין שלה, ואיננו יודעים אם זה גם ישפיע, זהו בפירוש צעד בכיוון הנכון. אני התקשרתי אתמול לנשיא צרפת ניקולא סרקוזי ובירכתי אותו על המנהיגות שלו בהעברת ההחלטה הזאת, שאיננה פשוטה לאירופה. היה לו חלק חשוב בזה. וכמה שעות קודם לכן שוחחתי עם דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, ובירכתי אותו על חלקו החשוב גם כן בהעברת ההחלטה הזאת. ואני משוחח ואשוחח גם עם אחרים – – <רוני בר-און (קדימה):> לפני שבועיים הם היו לא רלוונטיים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואני מודה להם על ההירתמות למאמץ העולמי. אמש הייתי באירוע של שגרירות סין בארץ לציון 20 שנה לכינון היחסים בין ישראל לסין. וקראתי שם – קודם כול, בירכתי את סין שמפחיתה את יבוא הנפט מאירן, אבל קראתי להם להמשיך ולעשות זאת, ובעצם להגיע לעצמאות מן התלות הזאת בנפט האירני. הדבר הזה היום הוא אפשרי, בשיתוף פעולה של גורמים אחרים. כך דיברתי גם לפני כעשרה ימים עם שר החוץ של הודו, באותו נושא. אנחנו מקווים גם שמדינות אחרות, כמו דרום-קוריאה ויפן, ינהגו בדרך דומה. הדבר הזה בהחלט יכול להשפיע. אינני יודע אם הוא יכריע, אבל הוא יכול להשפיע. אני ודאי אעלה את הדברים הללו בסין. אתמול הודיעה ממשלת סין על הזמנה עבורי לבקר בסין. זה יהיה אחד הנושאים המרכזיים – לא היחידים, לא היחיד, בוודאי – שנדון בו עם ממשלת סין. אנחנו פועלים בחזית רחבה כדי להעצים את הלחץ הבין-לאומי על אירן, וזה בוודאי נושא ראשון במעלה. במקביל, אנחנו ממשיכים בשיחות עם הפלסטינים, ואנחנו קוראים להם לא לנטוש את השיחות הללו. אינני רוצה לקרוא לזה עדיין משא-ומתן, אבל – לא לנטוש את השיחות. וזה ממשיך להתקיים, על אף הקשיים שעורמים בפניו. לא אנחנו, לא אנחנו. אני מאוד מעריך את המאמצים של המלך עבדאללה, מלך ירדן. אני מאוד מקווה שהפלסטינים יבינו שהאינטרס שלהם הוא להמשיך במסלול השיחות, כי בסופו של דבר רק דרך שיחות ומשא-ומתן ניתן להביא להתקדמות ביישוב הסכסוך ובפתרון הסכסוך. הפתרון הזה חייב להביא בחשבון את מה שמתרחש סביבנו. את המהירות שבה המציאות משתנה והאיומים גוברים. והם גוברים. ישראל צריכה נדבך מאוד חזק של סידורי ביטחון על הקרקע בכל הסדר עתידי. אבל כדי להגיע להסדר עתידי, מוכרחים לדבר. יש לנו נוהג שבכל ישיבת כנסת מן הסוג הזה של 40 חתימות – ויום אחד גם יהיו 40 נוכחים לפי הצעתך, אדוני – אני נוהג לפרט את הדברים שנעשו במהלך הזמן שבין שתי הישיבות. במפגש הקודם סיפרתי לכם על הטבות המס שנכנסו לתוקף ב-1 בינואר, הטבות שמעניקות שתי נקודות זיכוי נוספות לאב עובד לילד עד גיל שלוש – זה שווה 420 שקל בכל חודש; ונקודת זיכוי נוספת לאם עובדת, עד גיל חמש – זה שווה 215 שקלים לכל חודש לכל ילד וילד. אתם הייתם סקפטיים. זאת אומרת, אמרתם: בסדר, ההטבות האלה נכנסות, אבל כמה משפחות כאלה יש כבר בישראל, שגם יש להן ילדים קטנים והן גם עובדות – האבא או האמא, אחד מהם עובד – וגם זכאים להחזר מס? הבטחתי לכם שאני אביא לכם את הנתונים, ואני מקיים את הבטחתי זו. ובכן, מדובר ב-280,000 אבות, ועוד 100,000 אמהות. זאת אומרת, לא מדובר באלפים, ולא מדובר ברבבות, מדובר כאן במאות אלפים. זאת הטבה מאוד מאוד ממשית, אבל היא לא היחידה, כי באותה ישיבה הבטחתי שאנחנו נמשיך ביישום פרק נוסף בדוח-טרכטנברג. ואכן לפני שבועיים אישרנו את חוק חינוך חינם מגיל שלוש. כמה דיברו על החוק הזה אנחנו יודעים – 63 שנים. אבל אנחנו לא דיברנו, אנחנו יישמנו. ואני חושב שזו בשורת ענק, כי זה חיסכון של לפחות מאות שקלים בחודש למשפחות עם ילדים קטנים. ואנחנו מתחילים לבנות עוד אלפי גנים ציבוריים בכל הארץ. <רונית תירוש (קדימה):> זה לא יקרה בספטמבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה לוקח זמן, נכון. <רונית תירוש (קדימה):> אז כדאי שהציבור ידע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה לוקח זמן, אבל אפשר גם לשכור. אפשר לשכור, לא חייבים לבנות בבת-אחת, אבל – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני מציעה אפילו להלאים את הגנים הפרטיים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני לא אומר – – – <השר משולם נהרי:> את כמנכ"לית יודעת כמה זמן זה לוקח. <רונית תירוש (קדימה):> לא, לא, זה חשוב. ברצון. <השר משולם נהרי:> את קיבלת – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – גם אתכם זה לא מעניין – – – כבר 20 שנה. <השר משולם נהרי:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> כן, אחרת יספיקו בספטמבר לרישום. אומרים שהרישום במרס. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ההחלטה על הנהגת – יישום חוק חינוך חינם, זו המלה הנכונה. יישום חוק חינוך חינם מגיל שלוש משנת הלימודים הקרובה, אנחנו הוספנו משהו שפרופסור טרכטנברג לא המליץ עליו. כלומר, הוא המליץ על סבסוד צהרונים, וקיבלנו, אימצנו את ההמלצה הזאת, אבל הוספנו עליה משהו שלא היה בדוח, ואנחנו אמרנו שהדבר הזה יחול רק על ילדים שההורים שלהם עובדים. ביחס ליום הלימודים שמתחיל בבוקר, עד השעה 14:00, זה אוניברסלי; ביחס להארכה, אנחנו אמרנו שהדבר הזה תקף להורים שעובדים כי הכוונה היא לעודד עבודה ולהקל על עבודה. ואני חושב שזה שינוי, תוספת חשובה לדוח. במקביל, בזמן הזה לא שכחנו את תושבי אזור שדרות ועוטף-עזה, ואישרנו להם הטבות כלכליות בשווי של יותר מ-200 מיליון שקלים. ושוב, נאמר כאן בצדק על-ידי חבר הכנסת בר-און ואחרים, אנחנו לא פרצנו את התקציב. ואחת הסיבות שאנחנו לא פרצנו את התקציב – לא במימוש ההחלטה על חוק חינוך חינם ודברים אחרים, חלקם אני אפרט – משום ששרי הממשלה, חברי כאן לספסל הממשלה, נתנו כתף והבינו שיש פה סדר עדיפויות. סדר עדיפויות מחייב אותך להחליט, ואכן היתה הפחתה, קיצוץ של 4% בתקציבים של משרדים אחרים. זה לא מכסה את הכול – וגם נכונות של מערכת הביטחון לשינויים מבניים שממשלות ישראל דיברו עליהם במהלך כל השנים, לא קלות, חלק מהרפורמות הללו לא קלות למערכת הביטחון, אני מעריך את זה. אבל השילוב של רפורמות, שינויים מבניים שאנחנו עושים וקיצוצים, אפשר לנו להישאר במסגרת התקציב. לא רק להישאר במסגרת התקציב – במקום להפחית מתקציב הביטחון, להוסיף עליו. אני הייתי בישיבה עם המטה הכללי, והמטה הכללי, בצדק, דואג לביטחון ישראל והוא רוצה תוספות גדולות יותר. אנחנו מדברים בהשוואה, שנה מול שנה, זו ההשוואה היחידה שאני יכול לראות. תמיד יש נתונים, וכל מי שהיה במשרד האוצר מכיר את זה: אתה התחייבת לי ובתקציב הזה נאמר שם. אמרתי: תקציבים שימו בצד, כמה הוצאתם בפועל? כמה כסף זרם מ-1 בינואר עד 1 בינואר? וכשאנחנו מסתכלים על כמה כסף זרם, אנחנו באים להגדיל את התקציב הריאלי ב-3 מיליארד שקל. כלומר, גם דאגנו ליום חינוך חינם – אנחנו מוסיפים לתקציב הזה, ועדיין מערכת הביטחון אומרת, והיא לא אומרת את זה בכדי, שיש לה בעיות, שיש לנו אתגרים, בגלל אותה מציאות משתנה. אבל ביצענו את שני הדברים, מתוך ההכרה של השרים, חברי הממשלה, ואני יכול להגיד גם חברי הכנסת, שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים. אנחנו רוצים לעזור לבעיה החברתית של גידול ילדים בארץ, אבל אנחנו מוכרחים להסתכל גם על הביטחון, ואלה שתי העדיפויות: חינוך וביטחון. והדבר הזה מחייב, אם אתה שם במקום אחד, אין ברירה, תיקח ממקום אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ראש הממשלה, היו 3 מיליארד העברות תקציביות? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש – הייתי אומר יותר מזה, יותר מזה באופן משמעותי – – – <ציפי לבני (קדימה):> העיקר שלא העבירו תקציב חדש. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה גם שר האוצר של קדימה עמד על כך, כמו שברוורמן הציע לו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה כולל מכירה של מפעל מסוים, זה כולל פינוי בסיסים בקצב מואץ – דבר, שאגב, אנחנו מיישמים מאז ההחלטה. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני ראש הממשלה, זה נדון אצלנו, אין בזה, זה אחיזת עיניים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טוב, אנחנו נראה בקרוב – – <רוני בר-און (קדימה):> אחיזת עיניים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כל הזמן אתם מדברים על כך, אתם מנגחים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עובדה שיש 3 מיליארד. <רוני בר-און (קדימה):> לא, אדוני ראש הממשלה, אז אולי לא אומרים לך: הם מתפארים בזה שהם פינו את בסיס כורדני, שהוא 15 שנה מפונה, כי עכשיו נגמר התכנון, אז הם הסכימו לפנות את בסיס כורדני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מציע לכם לא לזלזל. דבר אחד, אני תיכף אגיד משהו על המבחן האמיתי. כי הנה, אני אומר משהו, האופוזיציה מטבע הדברים מנגחת, ותיכף אני אתן לכם אינדיקציה על הערכה אובייקטיבית, לא שלי ולא שלכם, לגבי דרך הביצוע שלנו בנושאים הכלכליים. אבל אני רוצה עדיין לומר, כיוון שאני נותן לכם דיווח על שלושת השבועות האלה – מתי זה היה? שלושה שבועות. העברנו את חוק המסתננים. אגב, הגדר התקדמה, היא כל הזמן מתקדמת, בין הדיונים שלנו טסה הרכבת, כמו שהיינו אומרים כשהיינו ילדים. לא בין הרים ובין גבעות, בתוך החולות. <רוני בר-און (קדימה):> רק בלי חיילים היא טסה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טסה, טסה. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא נבנית, היא נבנית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> היא נבנית. <היו"ר ראובן ריבלין:> רואים את זה כבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תיכף נדבר על הרכבת גם. אל תדאג, אני אדבר גם על הרכבת. אבל אתה מביא אותי לדבר על זה בדרך שאני לא רוצה לדבר, אבל כיוון שאתם מתריסים לא תהיה לי ברירה, אני אצטרך, לא אוכל לקפח אתכם בתשובה שקטה. אז אני רושם לעצמי: הרכבת. <רוני בר-און (קדימה):> מאה אחוז. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל המסתננים, המסתננים זו בעיה, שוב, זו בעיה שדיברו עליה. אנחנו מבצעים הלכה למעשה את בניית הגדר, וחלק מהעצירה מחייב אותנו לחוקק את החוק הזה, כי אחרת תופסים אדם, אחרי שבועיים משחררים אותו, הוא בתל-אביב, הוא בכרמיאל, הוא מסתנן בלתי חוקי, ואין לנו מענה. וכאן באה המערכת המשפטית, משרד המשפטים אמר לנו: תעבירו את החוק הזה. לא אנחנו רצינו אותו, הם דרשו אותו. העברנו אותו. גם על כך, מול ביקורת, העברנו אותו. עוד פעם, אני רוצה לברך את הקואליציה, כי אנחנו באמת מטפלים בדבר שדיברו עליו אבל אנחנו מטפלים בו, והדבר הזה מאפשר טיפול כחלק מטיפול כולל בבלימת החדירה מגבולות הארץ. אני מאמין שאנחנו נשתלט על הדבר הזה, ההגירה הבלתי חוקית, השיטפון האנושי הזה, שהוא שיטפון – אני לא מדבר על פליטים. פליטים, נטפל בהם – – – <רוני בר-און (קדימה):> כמה היו ב-2011, אדוני ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו עכשיו בקצב – כיוון שהם יודעים שהגדר נסגרת אז זה גם הועלה – אבל בסדר-גודל של, אם אינני טועה, 2,000 בחודש. <קריאה:> 3,000. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> 3,000, אינני יודע, אבל אני מעריך שזה יֵרד בצורה דרסטית משום שפשוט אי-אפשר לעבור. אפשר לבנות מנהרות – – <רוני בר-און (קדימה):> כביש 6 – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אפשר לבנות מנהרות מתחת – כן, השאלה מה עושים – אפשר לבנות מנהרות מתחת לגדר הזו. הלקח הראשון או השיעור הראשון שקיבלתי בכניסתי לצבא, בכניסתי ליחידה מיוחדת בצבא, שכל גדר יש לה פרצות. כן, זה נכון. אבל אין לה, אין אפשרות, זה ליחידות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא היו, אז היו מצרים שגם עמדו בצד השני. היום – – – <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לגדר הזאת אי-אפשר לחפור מנהרות. <היו"ר ראובן ריבלין:> 2,600 – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל כדי לחפור את הגדר, לעשות הרבה מנהרות, צריך מבנה לפיר כניסה ומבנה לפיר יציאה, והדבר הזה איננו בנמצא שם. אז אני חושב שגם אם יהיו אמצעים כאלה, בסך הכול, אנחנו – באופן אפקטיבי, גם פיזי וגם משפטי – אנחנו נוכל לעצור את זה. זה ביחס, אני אמרתי, לשלושת השבועות האלה. ואז חברי באו אלי במהלך הדיבור – לא כדי, חלילה, לגזול מכם את תשומת לבי – אבל כדי להפנות לתשומת לבי כמה דברים נוספים שנעשו, וזה השרים שהיו פה; יש שרים או סגני שרים שלא היו פה, אז הם לא עשו זאת. אבל ביקש ממני סגן השר ליצמן להביא לתשומת לבכם שבשלושת השבועות האלה גם העברנו, החזרנו את שירותי בריאות לתלמיד בדרום הארץ, כולל אשקלון, לידי משרד הבריאות. זה דבר שהופרט בממשלה הקודמת, השירותים הללו. הוא אמר, וביקש להפנות לתשומת לבכם גם את העובדה שאנחנו הסדרנו פינוי מוסק של חולים ונפגעים במקומות מרוחקים בדרום ובצפון בתוך 24 שעות, זה הוכנס לסל הבריאות. והוא ביקש גם להביא לתשומת לבכם שאנחנו ביטלנו את עובדי הקבלן עבור ההוסטלים לניצולי שואה. ביקרתי באחד הבקרים, יחד עם סגן השר ליצמן ועם השר פלד – אתה זוכר את אותו ביקור? והתחייבנו לעשות זאת, וקיימנו גם את זה, כי אנחנו חושבים שהסידור שהיה שם איננו תקין. ובאשר לסיכום השנה – דבר שלא יכולתי לעשות כי באמת הנתונים לא היו שלמים עד אז, היום אנחנו, כבר נכנסנו חודש לאחר מכן, אנחנו יכולים לסכם את הנתונים הכלכליים, שלושה נתונים מרכזיים: קודם כול, שיעור הצמיחה של 4.8%, כמעט 5%, זה מאוד מרשים. אני לא מציע לנוח באף אחד מהנתונים האלה על זרי הדפנה – אנחנו הולכים לשנה קשה מאוד ונצטרך למצוא דרכים להגדיל את קצב הצמיחה של התל"ג. אם נסתפק רק בתחזיות, זה לא יעזור. אני לא עוסק בתחזיות, אני אף פעם לא עסקתי בתחזיות. אני אמרתי לחברי באוצר כשנכנסתי לשם: אנחנו עוסקים ביעדים. והיעד שלנו הוא לנסות להעלות את זה מעבר לתחזית, שהיום היא בסביבות ה-3%. כדי להעלות את זה אנחנו צריכים נתח קטנטן של שוק ענק – לכן הנסיעה לסין. מדברים עם הסינים. אנחנו מדברים אתם – אגב, שכחתי לציין: אנחנו מדברים אתם על פרויקט של חיבור אירופה, או יותר נכון חיבור אסיה לאירופה. תמיד אומרים שמשה רבנו היה איש סגולות, אבל נווט טוב הוא לא היה; הוא הביא אותנו למקום היחיד במזרח התיכון בלי אנרגיה, ועם שכנות כזאת או אחרת. הארץ – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – הוא היה כבד שמיעה. <נחמן שי (קדימה):> אנחנו לא מצטערים. <רוני בר-און (קדימה):> – – – קנדה, הוא שמע – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הארץ המובטחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא רצה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש לה סגולות נפלאות. אנחנו קשורים אליה, אבל המיקום הוא בעייתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – בקנדה או בקליפורניה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> המיקום הוא בעייתי. <נחמן שי (קדימה):> המיקום הוא בסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בשכונה, בשכונה. קודם כול, התברר שהוא לא כל כך טעה בניווט ביחס לאנרגיה בים. ואנחנו כרגע בודקים את האפשרות להעביר את האנרגיה הזאת בצינור מהים התיכון, מאשקלון – לאילת, ולהעביר אותו, כיוון שיש הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים, בין השאר לסין ולהודו, כדי ליצור אינטרס אסטרטגי, אסטרטגי – של המעצמות העולות במדינת ישראל. והנה עוד אינטרס: אנחנו מדברים עם הסינים על משהו שאנחנו הולכים להביא – אני כבר נותן לכם קדימון למה שהולך להיות ביום ראשון בממשלה – אנחנו הולכים להחליט, באופן רשמי, על סלילת מסילת הברזל לאילת. והמשמעות היא לא רק שנוכל להגיע – כרגע זה מתוכנן לשעתיים וחצי או שעתיים ורבע, ביקשתי להוריד את זה לשעתיים. שעתיים מתל-אביב לאילת, מאילת לתל-אביב. זו מהפכה עצומה במדינת ישראל. אבל זו הולכת להיות מסילת רכבת, מסילת ברזל, דו-תכליתית; והחלק השני שלה יהיה העברת מכולות מאסיה לאירופה. אנחנו מדברים עם ממשלת סין ועם חברות סיניות על השתתפות בביצוע הדבר הזה. אנחנו רוצים ליצור, אני מבקש ליצור אינטרס אסטרטגי של המעצמות העולות במדינת ישראל, והגיע הזמן שאנחנו נשתמש במיקום הגיאו-פוליטי שלנו, שיתחיל לעבוד לטובת ישראל – לטובת מדינת ישראל. הוא עבד בימי קדם, שיעבוד גם בזמן החדש. כרגע הצמיחה הכלכלית שלנו באה בלי זה. והצמיחה הזאת גם הביאה לכך שהאבטלה המסודרת, כמובן היא 5.6%; זה שיעור נמוך מזה שנים. סתם לשם ההשוואה, שיעור האבטלה בגוש היורו – היום אנחנו יודעים גם את סיכום השנה שלהם – הוא 10.1%; כמעט כפליים מזה. שיעור האבטלה בארצות הברית הוא כ-9%. ועוד נתון אחד – יש פה הרבה נתונים. אני לא אביא כאן, חברי הביאו את כל הנתונים הללו. אבל הנה נתון שהוא חשוב מאוד, וזה יחס חוב–תוצר: יחס חוב–תוצר ב-2011 היה 74%. זו הפחתה לעומת 2010 – 76.4%. וזה קטן באופן משמעותי מממוצע ה-OECD, שהוא 97.9%. אי-אפשר לנוח על זרי הדפנה. אנחנו צריכים להגדיל את היצוא שלנו לאסיה; להמשיך בסלילת הכבישים, הרכבות, הווד"לים, הבנייה. אנחנו בונים כרגע בקצב של 50% יותר מהממוצע של העשור האחרון, 45,000 דירות חדשות לעומת 30,000. השילוב של הפיתוח התשתיתי והפיתוח בשוק הדירות, ואגב, לפני שישה חודשים דיברו על העלאת מחירי הדירות – זה הצפי – והיום מדברים על ירידת מחירי הדירות, עד כדי כך שיש כאלה שאומרים: שלא יֵרדו מהר מדי. הלוואי שתהיה לנו בעיה כזאת. <רוני בר-און (קדימה):> – – – לא נכון. המחירים עולים, אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הלוואי שתהיה לנו בעיה כזאת. אבל ההיצע חייב לעלות, וזה הדבר העיקרי שאנחנו עובדים עליו. <רוני בר-און (קדימה):> אפשר לשאול שאלה אחת – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שמעתי אותך, אבל בוא, תן לי להשלים כדי להתקדם בעוד כמה דברים. כלומר, יש כאן שאלה, עכשיו, בניהול הכלכלה. אנחנו שומרים על התקציב, אנחנו משנים את סדר העדיפויות. אמרתי: חינוך וביטחון. אנחנו פועלים לפתח את התשתית, אנחנו רוצים לחבר את אסיה לאירופה ואת הים התיכון לאסיה דרך פרויקטים של תשתית, חדשים. אנחנו עושים את כל זה, ויש ביקורת. אומרים: נו, אז מי יבקר? איך נדע מה התמצית בסוף של ההערכה? יש חברה, לא חדשה, היא לא מוטה פוליטית; היא קיימת רק 150 שנה. אולי אני טועה – 160. קוראים לה: Standard & Poor's. זו סוכנות דירוג האשראי המובילה בעולם. בחודשים האחרונים – – <נחמן שי (קדימה):> – – – בצרפת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – היא החליטה להוריד את דירוג האשראי של עשר מדינות, כולל מדינות חשובות מאוד, כמו ארצות-הברית, כמו צרפת ואחרות. <נחמן שי (קדימה):> שהן רלוונטיות לנו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מאוד רלוונטיות. תמיד. והיא החליטה – אני לא יודע אם אנחנו היחידים; אני לא מכיר עוד מקרה, אבל יכול להיות שאני טועה – היא החליטה להעלות את דירוג האשראי של ישראל ל-A+ בתוך המהלך הזה. עכשיו, אני אומר: אתם יכולים לבקר, אתם יכולים לנגח. Standard & Poor's לא נמצא בבית הזה, לא שייך לוויכוח הזה. אם יש כאן תעודת הכשר למדינת ישראל, לא רק בעשור האחרון, יש כאן כמה ממשלות, ואני מברך על כך, אבל בשלוש השנים האחרונות אנחנו מנהלים את הכלכלה. תאמינו לי, הם בודקים אותנו לא פחות ממה שאתם בודקים אותנו – – <רחל אדטו (קדימה):> – – – בבתי-חולים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והם נתנו את הסיכום הזה. אני חושב שיש בזה – בהעלאת דירוג האשראי של ישראל אפשר להגיד: הרבה ראווה, הרבה סיפוק. אבל יש בזה עוד דבר: יש בזה הרבה כסף. משום שהדרך שלנו להנפיק איגרות – יותר זול. עכשיו היתה הנפקה של מיליארד – כמה? איציק – איפה הוא? <יצחק כהן (ש"ס):> 1.5 מיליארד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> 1.5 מיליארד. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בכמה? ב-4.8% תשואה. מה התשואה שאתם חושבים שיש באירופה? 8, 9, 10, יותר. מישהו יכול לגייס. הנה, השוק מדבר. וזה חוסך כסף. בדיוק אותו הדבר כמו שאם אתה הולך לקבל משכנתה, ויש לך "דירוג אשראי" יותר גדול אצל הבנק, אתה משלם פחות. <שלמה מולה (קדימה):> אבל בכל זאת – – – אלפי ילדים רעבים, אדוני ראש הממשלה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש עוד הרבה בעיות. יש עוד הרבה בעיות. יש הרבה בעיות. יש גם הרבה דברים שעשינו בתווך. לא הזכרתי, דרך אגב, בשלושה שבועות האלה, את ים-המלח, שקיבלנו החלטה לגביו. אני כל פעם מספר לכם, כי הרי – זו ממשלה הרי שכפי שאתם יודעים, "לא עושה כלום". כל הזמן היא עושה. אני אומר לשרים: לא מספיק לעשות, צריך לדבר. אז אני מנצל את ההזדמנות הזאת שאני כאן, ואני מדבר. המון עשייה, וגם עם תוצאות ותוצאות רציניות. עכשיו, מה לעשות? <נחמן שי (קדימה):> – – – אתה צודק – העלו את דירוג האשראי של ישראל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה לעשות שנוסף על הדברים החשובים ששמעתי מחברי הכנסת שהזכרתי – חבר הכנסת בן-אליעזר, חברי הכנסת זחאלקה וברכה וחבר הכנסת מולה, וגם אחרים; שמעתי כאן דברים מעניינים – אני שומע את כל הניגוח. בדרך כלל, אני אומר לכם דבר אחד, אני אומר: תצטרפו. זה נכון. תצטרפו, תתאחדו. הרי כולכם יודעים את האמת, וגם הציבור יודע את האמת. אני אומר לכם, אבל, אני בדרך כלל לא מגיב. <יואל חסון (קדימה):> מה האמת? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תראה, למשל העליתם – אתם מעלים ניגוחים שאני חייב לטפל בהם, אין לי ברירה. אתם לא משאירים לי ברירה. אתה תמיד מזכיר את אמירתו של אלכסנדר ינאי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בוא נראה אם אתה צודק, הבאתי את הציטוט. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמר לה ינאי המלך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה אמר לה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לשלומציון – היזהרי לך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> "אל תתייראי" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> "אל תתייראי", יפה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תלמיד חכם. "אל תתייראי מן הפרושים ולא ממי שאינם פרושים" – לא מן הצדוקים – "ולא ממי שאינם פרושים, אלא מן הצבועים שדומים לפרושים, שמעשיהם כמעשה זמרי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> "ומבקשים שכר" – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ומבקשים שכר כפנחס". טוב, האמירה הזאת של אלכסנדר ינאי לאשתו שלומציון המלכה תקפה בכל עת, אבל היא בוודאי תקפה בימים האלה. אז ידידי באופוזיציה, אתם כנראה זקוקים לזיכרון – לאיזה רענון זיכרון תקופתי, ולכן טוב שאתם שוב מבקשים ממני מעת לעת לבוא הנה ולסייע לכם בזה. <רחל אדטו (קדימה):> 172% תפוסה בבתי-החולים. מה עשיתם עם הדבר הזה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז אני אתחיל ברענון. אני אתחיל ברענון, לא על כמה מיטות הבאנו והוספנו – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – לא הוספתם אחת, ואנחנו – 1,000. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – על כמה הוספנו לעומת מה שלא הוסיפו לפנינו – זה אתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ליצמן, תודה. <רחל אדטו (קדימה):> על הנייר, על הנייר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל אני רוצה להקדים את מה שאני הולך לומר, כי אני לא הולך להתייחס לכל הדברים שאתם אומרים כי אין לזה סוף, אלא לנושא שקשור ליחסים בינינו, כלומר בין הציבור החילוני והדתי-לאומי לציבור החרדי. ואני מאמין שיש משימות גדולות וצריך לפתור אותן בדרך של הידברות, במידת האפשר, בדרך של הסכמה. ודאי שאפשר גם בהכרעה – וגם את זה עושים ולא תמיד בדרך אחרת. אני חושב שזה דבר נכון לעשות. אנחנו לא צריכים מלחמת דת בתוך מדינת ישראל ובכלל. בטח, בוודאי האויבים שלנו, שמכוונים את הטילים הללו על ראשינו, הם אינם מבחינים מי חובש כיפה ומי אינו חובש כיפה, ומי חובש כיפה כזאת או כיפה אחרת. מבחינתם, הכוונה שלהם לעשות דבר אחד לכולנו, זהה. הדבר כולל גם את אזרחינו הערבים. אבל, לכן אני אומר את הדברים שאני אומר, לא מתוך, חלילה, רצון לנגח את חברינו אלא פשוט להעיר את הערתו של אלכסנדר ינאי לאשתו, ונתחיל בעומדת בראש האופוזיציה. אני ביקשתי רענון מהרב ליצמן. הוא הוציא את הארנק והראה לי את הפתק. אני תמיד שואל אותו: האם יש לך צילום של הפתק? <נחמן שי (קדימה):> יש לו. הוא מראה לנו את זה כל פעם. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא. הוא מראה את הפתק המקורי. אתה לא יכול לדעת. <אורית זוארץ (קדימה):> אין לך פתק חדש או משהו? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש. תיכף נדבר עליו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אבל הצביעות זו אותה צביעות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והפתק הזה – – – <אורית זוארץ (קדימה):> וההשתמטות היא אותה השתמטות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בכתב ידו של אמיר גולדשטיין – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> והאויבים הם אותם אויבים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> העוזר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – של חברת הכנסת לבני – – <יואל חסון (קדימה):> תיזהר, יש הרבה פתקים שלך גם כן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שקבלה על הבטחת הכנסה, העובדה שאנחנו נתנו 1.040 מיליארד שקלים להבטחת הכנסה. ובפתק הזה, בכתב ידו של אמיר גולדשטיין, יש ההבטחה – – – <יואל חסון (קדימה):> אצלה זה לא פתק, אצלה זה הסכמים חתומים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ההבטחה. ומה כתוב בהבטחה של אותו אמיר גולדשטיין? 1,040. זאת אומרת, 1.040 מיליארד – בדיוק אותו סכום. <רחל אדטו (קדימה):> אבל היא לא אישרה את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, בוודאי חברת הכנסת גם זוכרת את הצבעתה בעד הקמתו מחדש של משרד הדתות. לא הצביעה כחברת כנסת – כשרה בממשלה. שמעתי שאת גם מתבטאת בצורה מאוד נחרצת נגד חוק טל, אבל היה משהו בקולך לא משכנע, ולמה? כי בתור שרה בממשלה הצבעת בעד הארכתו של חוק טל בחמש שנים. <ציפי לבני (קדימה):> אתה טועה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טוב. כיוון שאני לא נוקט צד במאבקים הפנימיים באופוזיציה – – <קריאות:> – – – <קריאה:> לא. <אורית זוארץ (קדימה):> הגיע הזמן באמת, אחרי שנים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אני לא רוצה גם לקפח, חלילה, את המועמד הנוסף. עוד יגידו שאני מתערב במירוץ שלכם. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, רבותי, קריאות ביניים אבל לא במקהלה. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שמעתי שחבר הכנסת מופז מתנגד בצורה מאוד נחרצת לחוק טל. נחרצת, בדיוק באותה צורה נחרצת שבה הוא תמך בחוק טל בשנת 2007, בעד הארכתו בחמש שנים. עכשיו שמעתי שהוא גם מאוד כועס – – – <רונית תירוש (קדימה):> זה בסדר, נגמרו חמש השנים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כיושב-ראש, לא, כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון הוא מאוד כועס שאין מספיק קרונות להסעת חיילים ברכבת. ואני אומר לכם: נכון, אין מספיק, והולכים לרכוש עוד, ועד אז יש אוטובוסים, וההערה הזאת נכונה. אבל בדקתי – – – <נחמן שי (קדימה):> למה הוא לא קנה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, לא, לא. אני בדקתי. אני בדקתי. היה שר תחבורה, לא נזכיר את שמו, ב-2006–2009, והוא רכש קרונות, חשוב להגיד, הוא רכש קרונות. הוא רכש – – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, לא. 8,000 זה לא קרונות. זה 8,000 מקומות ישיבה. 8,000 מקומות ישיבה – זה דבר ראוי. אחר כך התחלף שר התחבורה – – <רונית תירוש (קדימה):> אתם שכרתם בלשים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והגיע – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הגיע שר תחבורה חדש. ישראל כץ. ישראל כץ הנמרץ. והוא גם רכש – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – תוספת קרונות ומקומות ישיבה, ובדקתי כמה. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – יש לו פריימריז – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והמספר שהוא רכש – החוזים חתומים, חלק כבר סופק, חלק לא קטן, עוד יסופק – זה 24,000. <רוני בר-און (קדימה):> זה היחס בין מקום הישיבה של מופז למקום הישיבה של כץ. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זאת אומרת, פי-שלושה. פי-שלושה. לכן יש לי הצעה לאותו שר תחבורה, שהוא היום יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – – – <רונית תירוש (קדימה):> זה לא תלוי תקציב? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש לי הצעה, לו ולחברת הכנסת לבני ולחברי באופוזיציה: אני חושב שהדבר הנכון לכם לעשות – – <רוני בר-און (קדימה):> רגע, רגע, דבר על דיכטר, הוא גם – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זה פשוט לנהוג לפי כלל פשוט: יותר צניעות ופחות צביעות. <יואל חסון (קדימה):> תחשוף את ההסכמים שלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש הממשלה. ואני מתכבד – רבותי, התנהגות האופוזיציה היתה בהחלט פרלמנטרית. אני מתכבד – אני פשוט מזכיר לכם. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה לעלות ולומר את דברה, כאמור בחוק, לאחר דבריו של ראש הממשלה. גברתי ראש האופוזיציה ציפי לבני, בבקשה. <ציפי לבני (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחת לכמה זמן אנחנו מתכנסים כאן כדי לשמוע את ראש הממשלה, ככה, מתגאה בהישגי ממשלתו – – <רחל אדטו (קדימה):> יש לו פריימריז בעוד שבוע. <ציפי לבני (קדימה):> – – ואנחנו דנים בשאלה איך הממשלה מטפלת ואיך הממשלה צריכה לטפל. והשיא, האמת היא, היום היה בהתענגות של ראש ממשלת ישראל בפתק – איך הוא אמר: של עוזר, שניתן למישהו. אתה מבין, אדוני ראש הממשלה? אצלך זה ההחלטות היומיומיות. תלמד להגיד: לא, עד כאן. סוג של מלים שאמרתי, סוג של מלים שאתה לא יודע להגיד. סוג של מלים שאתה לא יודע להגיד, כי אתה מפחד מאותם שותפים. כשלראש ממשלה אין סדרי עדיפויות, כשהוא נותן הכול לכולם רק כדי לשבת על הכיסא, אתה יכול לעשות את ההצגות האלה על הדוכן ולדבר על הביחד – – <קריאה:> – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – ועל הפתקים ולהתענג על משהו שמישהו רשם. בסוף אמרתי: לא. תגיד אתה פעם "לא" למישהו – – – <דני דנון (הליכוד):> אמרת "כן" לפריימריז בסוף. <ציפי לבני (קדימה):> ועכשיו בואו נדבר באמת על מה שקורה במדינת ישראל. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גם לבלשים אמרת לא? זאת שאלה, גברתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת. היא שמעה את השאלה, מספיק. <אופיר אקוניס (הליכוד):> האם לבלשים? <היו"ר ראובן ריבלין:> שמענו. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אולי אתם לא הבנתם מה שאני אמרתי לכם בהתחלה. רבותי, אתם לא תפריעו, אתם לא תפריעו. <נחמן שי (קדימה):> שעתכם תגיע, אל תדאגו. <ציפי לבני (קדימה):> בואו נדבר עכשיו על מה שקורה במדינת ישראל, ואתחיל הפעם מבפנים החוצה. אני רוצה להתחיל בלדבר באותו – או בשמם של אותם אנשים, הרוב הישראלי, אלה שגאים במדינת ישראל, אלה שמשרתים בצבא, הולכים למילואים, למדו. חלקם נולדו כאן, חלקם עלו הנה. נאחזים כל כוחם במדינת ישראל כפי שרוצים לראות אותה. יש להם מסלול חיים משותף, שזה בדרך כלל: גן, בית-ספר, צבא, אוניברסיטה או מכללה, עבודה, נישואים, דירה אם אפשר. חלק יקראו להם "מעמד ביניים", חלק "ישראלים חדשים", חלק "רוב ציוני". הם יכולים להיות חילונים, מסורתיים או דתיים – הם לא סקטור. הם הרוב בישראל שמבטא באורח חייו את תכלית הציונות. וכולם מוכנים לתת למדינת ישראל את חייהם, ממש כך. אבל הם מצפים ממדינת ישראל, דרך ממשלות ישראל, הם מצפים שיהיה אכפת לממשלה מהם ולא רק מעצמה. ואזרחי ישראל האלה צריכים ממשלה שתוביל ותקבל כמה החלטות: צמצום פערים חברתיים, כדי שאותה קבוצה, ולא רק, תוכל לחיות כאן בכבוד; הם זקוקים לכך שהמלים "ערבות הדדית", שמתחילים להשתמש בהן, תתורגם לשוויון בנטל, כך שכל אזרח ישרת בשירות צבאי, אזרחי או לאומי במדינת ישראל. הצעת החוק שאנחנו הגשנו – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> את הצבעת בעד – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – רק לפני חודשים ספורים – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> את הצבעת בעד חוק טל. <ציפי לבני (קדימה):> – – והממשלה הזאת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה אמר את זה, חבר הכנסת אקוניס – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> היא שכחה. <נחמן שי (קדימה):> תוציא אותו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> מה תוציא אותו? <ציפי לבני (קדימה):> הגדלת השותפות בעבודה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לך להתווכח אתו? אני רק אמרתי לך – – – <ציפי לבני (קדימה):> כי בסוף, עבורם, המספרים – ושמעתי את כל ההתהדרות במספרים של ראש הממשלה, שמתענג תמיד על מספרי המקרו, אבל בסוף, כשהציבור הזה מסתכל על מספרים, זה המספרים בסופר. וכאן אין על מה להתענג, כי יוקר המחיה בישראל גדול מהיוקר ב-OECD, ויוקר המחיה בכל מה שקשור למוצרי המזון בשלוש שנים – שלוש השנים שאתם יושבים בשלטון – עקף את ה-OECD. אז זה מה שהם רואים. נכון, Standard & Poor's יכולים להגיד דבר אחד, נתוני המקרו חשובים. בסוף, בסופר, אין להם במה לשלם. הגיע הזמן, ראש הממשלה, שתסתכל גם על האזרח הפשוט, שהולך ורוצה להוריד מהמדף בסופר, ואין לו. היום, החלטת שר השיכון מהיום, זו עוד יריקה נוספת בפני אלה שיצאו לרחובות – והמחאה התחילה מאותו אוהל שמחה על מחירי הדיור – אלה שיצאו לדרוש את זכותם לחיות כאן בכבוד. ההחלטה הזאת שהציג שר השיכון היא זלזול מוחלט בוועדת-טרכטנברג, שהיא בטובה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הגיע הזמן שתסתכלי על האשה החרדית שהולכת למכולת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ורוצה לקנות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <ציפי לבני (קדימה):> – – – שהיא בטובה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> תסתכלי מה הם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני – – – <ציפי לבני (קדימה):> אני אדבר על האשה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אל תנהלי מלחמה על – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – הגב שלנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – כל הזמן אנחנו – – – עוד פעם האשה החרדית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <ציפי לבני (קדימה):> גפני, כשבעלה של האשה החרדית – – <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז, שמענו אותך. <ציפי לבני (קדימה):> – – יצא לעבוד, הם יוכלו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא יכול לענות לה יותר. <משה גפני (יהדות התורה):> היא מנהלת מלחמה עם ראש הממשלה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היא שמעה אותך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – לא על הגב שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני איאלץ להוציא אותך. <משה גפני (יהדות התורה):> כל הזמן אנחנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני איאלץ להוציא אותך. <משה גפני (יהדות התורה):> דברי על דברים אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני. <ציפי לבני (קדימה):> הרי ועדת-טרכטנברג, בטובה, הציעה לממשלה שתי הצעות ביחס למיצוי כושר ההשתכרות, או תנאי סף או – היא היתה לארג'ית עם הממשלה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אני קורא לו לסדר פעם שלישית, ילך ו – אני קורא לך לסדר על תנאי, אבל אין לך – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אשמור עליו, אדוני היושב-ראש. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אלו השותפים שלך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא להירגע. הנושאים האלה הם מעוררי מחלוקת, ואנחנו מתווכחים עליהם, אבל אי-אפשר להפריע. ראש האופוזיציה אומרת את דעתה. <ציפי לבני (קדימה):> אני בעד לדבר על האשה החרדית – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היא אומרת מה שהיא רוצה. <ציפי לבני (קדימה):> – – כל עוד לא תטשטשו את הפנים שלה. ועדת-טרכטנברג הציעה שתי הצעות חלופיות: לקבוע את מיצוי כושר ההשתכרות או כתנאי סף, או כמשקל משמעותי בקריטריונים. אבל שוב, באיזה תרגיל מתוחכם – שרוני בר-און הציג אותו כל כך יפה – שפתאום אנחנו עוסקים בשאלת אורך חיי הנישואים של הזוג שיעמוד בתור. ולכן הזוגות הצעירים המשרתים והעובדים, להם אין בשורה. הם כרגיל שוב משלמים את מחיר קואליציית נתניהו. שר השיכון נשען על חולשתו של ראש הממשלה, שעוד לא למד לומר "עד כאן"; שבחר, מסיבותיו הוא, למסור את גורל המדינה, כמו גם את עתידם של הצעירים האלה, בידי השותפים הסקטוריאליים, אלה שימצאו תמיד את הפטנט, כך שבחישובים מסובכים, הישראלים המשרתים והעובדים לא יוכלו ליהנות, אבל המצביעים שלהם כן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אבל – – – שרה – – – <ציפי לבני (קדימה):> במקום שהעובדים יקבלו קידום – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שר זה אותו דבר – – – <ציפי לבני (קדימה):> – – יקבלו אלה שהתחתנו קודם, ונחשו מי התחתן קודם. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ליצמן, אני קורא לך כל הזמן שר, כדי שלא תקרא קריאות ביניים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> היא היתה שרה – – – <ציפי לבני (קדימה):> ונוסיף לזה גם את חוק טל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אי-אפשר יותר, אתם לא יכולים להפריע לה. השר ליצמן – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – השר ליצמן, אי-אפשר להפריע. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יכול לקרוא אותו לסדר. עשה לי טובה, אייכלר – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אני לא יכול לקרוא את ליצמן לסדר, אני לא יכול. <ציפי לבני (קדימה):> ונוסיף לזה גם את חוק טל – – – <נחמן שי (קדימה):> למה? הוא סגן שר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <ציפי לבני (קדימה):> ונוסיף לזה גם את חוק טל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בר-און, אל תפריע – – – השר ליצמן – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – רבנו גרשום – – – <רוני בר-און (קדימה):> חרם דרבנו גרשום – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> זה פתק שלי, מונח אצלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ליצמן, אולי אדוני לא מבין את מה שאני אומר. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. <ציפי לבני (קדימה):> ונוסיף לזה גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ליצמן, אני לא יכול. <ציפי לבני (קדימה):> טוב, אפשר, אדוני היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט. <ציפי לבני (קדימה):> ונוסיף לזה גם – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. רבותי, לא תהיה – מי שיפריע עכשיו, לא קריאה ראשונה, לא שנייה, לא שלישית – הוא מוצא. זה הכול. אי-אפשר כך. אנחנו לא יכולים להמשיך 40 חתימות חצי יום. מה זה? התפללנו מנחה, התפללנו כבר ערבית, אתם רוצים גם שחרית? מספיק, רבותי. ראש האופוזיציה עכשיו תדבר בלי שיפריעו לה. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (קדימה):> ונוסיף לזה גם את חוק טל. ונכון, אדוני ראש הממשלה, שהאויבים שלנו, כשהם יורים עלינו את הטילים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> את האויבת שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> היא אויבת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר, נא לצאת החוצה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר, נא לצאת החוצה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע שזה עוזר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר, אתם יכולים – – – מאה אחוז, מאה אחוז. חבר הכנסת אייכלר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אויבת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר – – – <רוני בר-און (קדימה):> מה אמרת, מה אמרת? <היו"ר ראובן ריבלין:> בר-און, אל תפריע לי. (חבר הכנסת ישראל אייכלר יוצא מאולם המליאה.) <נסים זאב (ש"ס):> אולי תלמדו ממני לשתוק? <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, תודה רבה. כולם ייקחו דוגמה מנסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – – אכבד אותך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה עכשיו מתחיל להפר את אמירתך. בבקשה. <ציפי לבני (קדימה):> זאת היתה אתנחתא קומית. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, נא להמשיך. <ציפי לבני (קדימה):> נוסיף לזה גם את חוק טל. וזה נכון, אדוני ראש הממשלה, שהאויבים שלנו לא מבחינים, כשהם יורים עלינו את הטילים, מי חובש כיפה ומי לא. הבעיה היא שאלה שנלחמים באויבים שלנו הם ברובם או שאינם חובשים כיפה או שחובשים כיפה מסוג מסוים בלבד, ויש כאלה שלא משרתים. אין לי ספק שמדובר בסוגיה מורכבת. הרבה מאוד שנים היא מונחת על שולחנה של הכנסת הזאת. תחילתה בחטא עשרות שנים קודם – איזו מחשבה שאפשר לתת למכסה מסוימת, לקבוצה מסוימת, לשמר את המסורת, את התרבות, את היהדות בישיבות, כסמל לעולם התורה, וזה באמת רעיון שהוא רעיון חשוב. אני חושבת שהוא חשוב, עד שאותו רעיון של מספר מצומצם, שישמר במדינת ישראל את עולם התורה היהודי, פרץ כל גבול. אני זוכרת את עצמי בהצבעות על חוקי טל – והלכתי ובדקתי, רבותי – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> בעד. <ציפי לבני (קדימה):> – – גם כשהייתי שרה בממשלה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> בכנסת. <ציפי לבני (קדימה):> – – לא יכולתי להיכנס הנה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, לא, אי-אפשר לשקר פה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הממשלה שהיא היתה בה? <ציפי לבני (קדימה):> – – ולהצביע בעד החוק הזה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – בממשלה. בממשלה היא הצביעה בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך פרוטוקול? <ציפי לבני (קדימה):> – – ואני בדרך כלל – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> בעד. <ציפי לבני (קדימה):> זה איננו נכון, ומספיק עם השקרים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך את הפרוטוקול מהממשלה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> כן, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. <אופיר אקוניס (הליכוד):> כמה שאתה רוצה – – – <ציפי לבני (קדימה):> עכשיו, אני רוצה לומר משהו. אף שלא הצבעתי, ואף שלא יכולתי – לבי לא מלאני להיכנס הנה ולהצביע עבור החוק הרע הזה – אבל הייתי שותפה בממשלה, ויש לי אחריות מיניסטריאלית, שאני לא בורחת ממנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ויכוח. <ציפי לבני (קדימה):> אבל מהסיבות האלה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור, זה ברור, מה זה. <ציפי לבני (קדימה):> – – אני מבקשת להוביל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היא לא היתה מצביעה, היא היתה צריכה להתפטר מהממשלה. <ציפי לבני (קדימה):> מהסיבות האלה בדיוק אני מבקשת להוביל לא רק את מפלגתי, אלא את עם ישראל, לממשלה שאשב בראשה, ואביא את אותן הצעות חוק שאני יכולה להיות שלמה אתן – ולא רק חל עלי מכוח איזו אחריות מיניסטריאלית. ואני, שבדרך כלל, כחברת קואליציה – ואני אומרת את זה לחברי – מאוד ממושמעת, וכשהיו החלטות קואליציוניות תמיד באתי בריצה להצביע, פעמיים לא יכולתי להיכנס ולהצביע בעד חוקים, למרות ההחלטות הסיעתיות: פעם אחת – חוק טל, פעמיים, כשזה הגיע הנה לכנסת, פעם ראשונה ב-2002, פעם שנייה ב-2007; לא יכולתי להרים את ידי בעד החוק הזה. וצריך לעשות את התיקון הזה, כי מאז כבר הרעיון של עולם הישיבות הלך, פרץ כל גבול, והיום אותה קבוצה, אותם ישראלים, אלה שמוכנים שמדינת ישראל תהיה בה ערבות הדדית כלפי אלה שאין להם, לא יכולים להמשיך יותר לקחת את הנטל הזה, בלי שכל אזרח מאזרחי מדינת ישראל משרת בשירות אזרחי, צבאי או לאומי. וזה לא נגד אף אחד, זה בעדנו. זה בעד מדינת ישראל. וזו לא תביעה של סקטור; זו תביעה של הציונות. יש דברים שנעשו בעבר, ואי-אפשר יותר להשלים אתם, וחוק טל הוא גם אחד מהחוקים האלה. ואני יודעת שהחיבור עכשיו הוא חיבור כפול. הרי כשאנחנו מדברים על הדיור, מה קורה? אם לא משרתים בצבא, אז אי-אפשר ללכת לעבוד – לפחות לא חוקי. ואז, התוצאה היא שמסדרים את הקריטריונים בדיור כדי שיהיו לאלה שממילא לא נושאים בנטל. <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש האופוזיציה, הייתי אתך בממשלה, וגם רוני בר-און נתבקש על-ידי ראש הממשלה דאז, אריק שרון, בפעם הראשונה. אני מוכרח לומר לך שחוק טל הצליח במידה רבה במובן הזה שהיום חמישית מהחרדים מתגייסים. <ציפי לבני (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לנהל את הוויכוח הזה אתך. אני, בממשלה שהיינו – רק שנייה, התחלת אז אני אמשיך. הרי הרעיון היה גם להרחיב את מכסת השירות הלאומי. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <ציפי לבני (קדימה):> ואני מצטערת לומר שהאוצר, בהתנגדות שלו לשלם ולשים הרבה כסף שנדרש על מנת לייצר שוויון, טועה. ואני מודה שגם באו אלי ואמרו לי: עזבי, שילכו לעבוד, שלא יעשו צבא. אני לא מסוגלת. אני כל כולי מתקוממת נגד הרעיון הזה. ויכול להיות שזה הגיוני ויכול להיות שזה יאפשר ליותר לצאת לעבודה, אבל יש משהו בצדק החברתי הבסיסי הציוני שלא אפשר לי לתמוך בזה. וכל השקעה כספית בשירות לאומי ואזרחי ראויה ונכונה וטובה, בין אם מדובר בציבור החרדי או אם מדובר בציבור הערבי. זה חלק בסיסי מהיכולת שלנו להמשיך ולחיות ביחד, כמו גם להיאבק נגד האויבים מבחוץ. ואני יודעת, אני לא יכולה לוותר על צדק, וכשאנחנו עוסקים באמת במה שקורה מבפנים בעוד אנחנו כואבים את החיילים שנזרקים מהרכבת ואת האשה שמוכה בבית-שמש – ואהבתי את זה שראש הממשלה הזכיר את שלומציון המלכה. באמת, היו מקרים וימים ודורות ותקופות שבהם בעם ישראל כבוד בת מלך או מלכה לא היה רק בבית פנימה. היא יכלה לקבל החלטות עבור עם ישראל כולו. לא מחקו את פניה, לא טשטשו אותה, לא אמרו לה לשבת מאחורי מה שלא היה אז, והיא לא נדרשה לשבת בבית. זאת היהדות בעיני. <נסים זאב (ש"ס):> יעל – – – של סיסרא. <ציפי לבני (קדימה):> זאת היהדות האמיתית, זאת היהדות שאני גאה בה. זאת היהדות והמסורת שעל-פיה גדלתי ועל-פיה אני אמשיך לחנך את ילדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא היתה אשת חבר הקיני, היא לא היתה יהודייה. מאה אחוז. היום יש לנו נשיאת בית-משפט עליון, יושבת-ראש אופוזיציה. <ציפי לבני (קדימה):> וכשאנחנו מסתכלים וראש הממשלה מדבר על חינוך וביטחון, אי-אפשר להתגאות בחינוך כשלמעלה מ-50% מתלמידי כיתה ב' אינם ציונים. אי-אפשר להתגאות בזה, מצטערת. אפשר להפשיר את חוק חינוך חובה חינם. אי-אפשר להתגאות במערכת החינוך במדינת ישראל כשהכול תלוי בזרם שאליו אתה משתייך. ואי-אפשר לדבר על ביטחון בלי לעשות את מה שאדבר עליו עכשיו – ואני מוכרחה לומר שיש לי מחמאה אחת לממשלה בכל שלוש שנות כהונתה, וזה הפעילות ביחס לגדר בדרום. מה שמגיע – מגיע. נדרשה החלטה, הרבה כסף, וטוב שנעשה. אבל יש עוד משהו שקורה במדינת ישראל, שאותו אנחנו לא רואים. <נסים זאב (ש"ס):> הבעיה שהמסתננים עברו למופז. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, מה שאמרתי קודם חל גם עכשיו. <ציפי לבני (קדימה):> ויש עוד דבר שקורה שאותו אנחנו לא רואים, כי, אדוני היושב-ראש, יש בעיה. כשנעשה מעשה, כשמתקבלת החלטה, אז רואים אותה; כשיש מחדל, לא רואים אותו. מחדל, אי-פעילות, זה דבר שלא רואים אותו עד שהוא מתפוצץ בפנים. אני רוצה לסיים ולדבר על המחדל המדיני-ביטחוני של ממשלת נתניהו. אתם מבינים, מחר, רבותי, יפוג הזמן שקצב הקוורטט על מנת להתניע משא-ומתן מדיני. בינתיים, לפי מה שיוצא מהמשא-ומתן – הלוואי שאתבדה, הלוואי שיתחיל דבר מה, אבל לפי הכותרות, לפחות אלה שיוצאות, יש שתי אפשרויות: או שלראש הממשלה אין מושג איך לנהל משא-ומתן, או שהוא לא רוצה. ושתי האפשרויות האלה הן אפשרויות גרועות לעם ישראל. או שאין לו יכולת לנהל את זה על מנת להתניע את המשא-ומתן, או שפשוט הוא לא רוצה; רוצה לפוצץ, רוצה להאשים את האחר. אני שומעת את הנאומים, את ההרצאות – מחנכים את העולם, מחנכים את הפלסטינים. אבל אתמול הקשבתי בקשב רב לנאומו של ראש הממשלה. היה יום השואה הבין-לאומי, היינו כאן. ראש הממשלה, כהרגלו, דיבר על האיומים מסביב, לא רק אירן – ה"חיזבאללה", "חמאס". ואני רוצה לברך כאן, גם אני, את האיחוד האירופי על ההחלטה בנושא האירני ועל ההתגייסות למען הדבר הנכון. הפעילות הזאת היא חשובה וצריך שהעולם כולו יהיה מאוחד בה. ולכן, גם את המסר הזה אני מוציאה היום מכאן, כראש האופוזיציה במדינת ישראל. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, זה דבר חשוב לגייס את העולם על מנת למנוע מאירן את ההתגרענות. אבל אתמול הוסיף ראש הממשלה עוד דבר-מה שעליו לא הספקתי לענות אתמול. ואומר ראש הממשלה את הדבר הבא: הוא מאוד התקומם סביב אמירת המופתי, ואמר: העולם לא מגנה, הוא אומר. העולם, במקום לגנות את ההצהרות האלה, עוסק באיזה מרפסת או בית שבונים באיזה התנחלות. איזה צביעות. שוב, העניין הזה של הצביעות. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר ברמות, הוא אמר ברמות. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ברמות או בגילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברמות. <ציפי לבני (קדימה):> איזה החלטות אלה, סדר עדיפות לקוי של העולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חושב שזה התנחלות. <ציפי לבני (קדימה):> ראש הממשלה דיבר על הבריתות שצריך לעשות על מנת להתמודד מול האיום האירני. והוא צודק סוף-סוף, אבל איך ראש ממשלת ישראל יכול לדבר על בריתות כשכל מה שקורה לנו בשלוש השנים האלה, שישראל רק הופכת להיות יותר מבודדת? ושאף אחד לא ימכור לי את הבחישה בפוליטיקה האמריקנית כסוג של ברית. ועכשיו, כשנדרשת החלטה, גם ראש ממשלת ישראל צריך לקבוע סדר עדיפויות. עכשיו, מה אפשר לעשות? העולם רוצה שיתנהל משא-ומתן בינינו לבין הפלסטינים. אני מודה שזאת גם עמדתי, לא כטובה לעולם – כטובה עבורנו. אי-אפשר להמשיך במצב שבו יש שתי מדינות, באחת חל החוק הישראלי וממשלת ישראל היא הריבון, ובשנייה חל החוק הירדני והצבא הוא הריבון. אם אנחנו לא נכריע היום – יכריעו עבורנו. יום אחד, מהמחדל הזה נקום למצב שבו לא נוכל להכריע עוד, ובעצם, אדוני היושב-ראש, אולי השקפת עולמך שאומרת: מדינה אחת בין הים לירדן ושכולם יצביעו, זה מה שיקרה לנו. אני רוצה שננהל על זה דיון ונכריע. אם זאת ההכרעה שתתקבל, זה עניין אחד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר מדינה אחת יהודית ודמוקרטית. <ציפי לבני (קדימה):> אבל תנו לנו את האפשרות להחליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> פה יש לי את הוויכוח. <ציפי לבני (קדימה):> כי אז מדינה יהודית לא תהיה, אבל זה דיון שאנחנו כבר מנהלים באמת הרבה מאוד זמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> יהיו לנו 14 מיליון יהודים. בטח. <ציפי לבני (קדימה):> אבל ברור היום שהקיפאון המדיני מונע מאתנו לקיים בריתות עם העולם. שמעתי כמעט – באמת, בתדהמה מעוררת התפעלות. ראיתי את ראש הממשלה מדבר על הרכבת, על החשיבות של ארץ-ישראל באזור, על המיקום הגיאוגרפי של ארץ-ישראל. לאיפה הרכבת הזאת תיסע? עם מי יש לנו היום בכלל קשרים בעולם הערבי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא דיברתי על העולם הערבי. <ציפי לבני (קדימה):> ומספיק, ומספיק גם להסתכל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דיברתי על אסיה, מדינות כמו סין. <ציפי לבני (קדימה):> ועל סין. אני שמחה לשמוע, אדוני ראש הממשלה, שחידשת את הביקור שביטלת. <קריאה:> לא בונים את הרכבת בשבילנו? <היו"ר ראובן ריבלין:> רכבת שתחליף את תעלת סואץ, זה מה שאמר ראש הממשלה. <ציפי לבני (קדימה):> את אפריקה – את הביקור ביטלת. אני מקווה שגם. אבל כל התפיסה הגיאוגרפית-האסטרטגית של מדינת ישראל אמורה היתה להיות תפיסה אסטרטגית שרואה את ישראל כחלק מהמזרח התיכון, וגם עם השער לאסיה ולעוד מקומות אחרים בעולם. היום מדינת ישראל היא מדינה מבודדת. ועד כאן אני לא עוסקת רק בנושא המדיני – מה מערכת היחסים שלנו עם העולם – אלא כשעומד ראש הממשלה ואומר רק אמש, אחרי שהוא מדבר בצורה בעיני מוגזמת על האיומים שמסביב, והוא אומר: חשוב לייצר בריתות, ומדבר על סדר העדיפויות של העולם, ראש הממשלה יודע שכדי להתניע משא-ומתן שיגייס את כל העולם לטובתנו מחר בבוקר, ונוכל לייצר את אותן בריתות ולחזק את ביטחון ישראל, הוא צריך לעשות, לדעתי, אחד משני דברים: או להקפיא בנייה או לשחרר אסירים שנמצאים כאן מלפני אוסלו. עכשיו, זה מחיר שהוא לא נעים. הוא לא מחיר אסטרטגי; זה מחיר פוליטי מקושקש מול הדבר האסטרטגי הגדול של משא-ומתן, אולי הסדר, אם מי שייכנס לחדר המשא-ומתן ידע לנהל אותו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תעשי הסדר עם מופז. <ציפי לבני (קדימה):> יכולת לגייס את העולם לאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. <אופיר אקוניס (הליכוד):> זה יהיה יותר מהר. <רוני בר-און (קדימה):> די. <ציפי לבני (קדימה):> הקשר הזה, הקשר הזה ביכולת קבלת ההחלטות, חוסר היכולת לסדר סדר עדיפויות אסטרטגי נכון, הוא היום בעוכריה של מדינת ישראל, ואנחנו – אנחנו נמשיך. אנחנו נמשיך כי מבחינתנו, גם אם הישיבה באופוזיציה לא תמיד נעימה – והיא לא, מי כמונו יודע – אנחנו יודעים לאיפה להוביל את מדינת ישראל. ואני מאמינה שבסוף, היכולת של ראש הממשלה לשכנע את הציבור בישראל שלא צריך לעשות כלום כי ממילא העולם נגדנו, ואין סיכוי לשלום כי ממילא הפלסטינים לא רוצים, וצריך לעשות את כל השטיקים והטריקים האלה עם הקואליציה רק כדי לשרוד – אני מאמינה שכפי שחלק מהציבור יצא לרחוב בעבר, הם יצאו בהמוניהם כדי להכריע פעם אחת ולתמיד את גורלם, כי אסור להמשיך ולתת את גורלה של מדינת ישראל בידי הממשלה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש האופוזיציה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו נצביע עכשיו, ואנחנו נצביע מי בעד דברי ראש הממשלה ומי נגד. אנחנו מצביעים. אני לא אתחיל לפני שכל – – – <נסים זאב (ש"ס):> על מה מצביעים, אדוני? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר לך. אנחנו מצביעים – מי שרוצה בעד ראש הממשלה מצביע בעד, ומי שרוצה נגד ראש הממשלה מצביע נגד, כי הנושא הוא דבריו של ראש הממשלה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אתה מפריע לי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לא מבין אותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אתה מפריע לי בזמן הצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> גם אני הייתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, אתה לא מבין, עכשיו אנחנו בהצבעה, איש לא מדבר. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איש לא מדבר. אתה מפריע להצבעה. נא להצביע. מי בעד ומי נגד דברי ראש הממשלה? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד הודעת ראש הממשלה – 31 נגד – 22 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 31 בעד, 22 נגד. הודעת ראש הממשלה אושרה על-ידי הכנסת. תודה רבה. חבר הכנסת וסגן היושב-ראש יבוא ויחליף אותי. <הצעות לסדר-היום> <ביטול הטבות לעובדים סוציאליים חדשים באזורי עדיפות לאומית> <היו"ר ראובן ריבלין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ביטול הטבות לעובדים סוציאליים חדשים באזורי עדיפות לאומית, מס' 7332, 7335, 7358, 7361, 7364, 7368, 7384 ו-7386. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורית זוארץ, אשר תעלה ותבוא על מנת להציג את עמדתה בנושא ההצעה הדחופה שאושרה על-ידי הנשיאות. בבקשה, גברתי. שלוש דקות עומדות לרשותך. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבל מאוד שראש הממשלה לא נשאר לשמוע על עוד הישג של ממשלתו המהוללת. ביקשתי להעלות על סדר-היום – אפשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, מי שרוצה לדבר ולשוחח – ישיבת הכנסת ממשיכה, אני מודה לכל השרים, וכל מי שרוצה לעזוב – נא לפנות את האולם. תודה רבה. <אורית זוארץ (קדימה):> גאלב, חבר הכנסת מג'אדלה, אין לי כוס מים, אבל אתה יודע, אני רוצה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עולה להחליף אותי. הוא ישמור על הסדר. <אורית זוארץ (קדימה):> אה, הוא עולה. חבל שראש הממשלה יוצא ולא מקשיב להחלטות של הממשלה המהוללת הזאת בכל מה שקשור לזכויותיהם של עובדים סוציאליים, ומסתבר שגם אנשי חינוך. יש? כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, בהמשך לשיר ההלל של ראש הממשלה על עצמו ולעצמו, אני רוצה להביא בפניכם מציאות חדשה שאתה יצטרכו להתמודד עובדים ועובדות סוציאליות שיבחרו להעתיק את מקום מגוריהם מהמרכז לפריפריה, ומתברר שהגזירה הזאת היא גם גזירה שפוגעת באנשי החינוך. אני מדברת על ביטול ההטבות לעובדים סוציאליים חדשים ועובדות סוציאליות חדשות באזורי עדיפות לאומית. מתברר שהחל מ-1 בינואר 2012 עובדים ועובדות סוציאליים חדשים שיבחרו לעבוד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת דנון, אתה מוכן לפזר את – – – <אורית זוארץ (קדימה):> שמענו אותך מספיק, חבר הכנסת דנון. אתה מוזמן להקשיב. אולי זה גם יטריד את מנוחתך. עובדים ועובדות סוציאליים חדשים באזורי עדיפות לאומית לא יקבלו החל מ-1 בינואר תמריצי תעסוקה. כך נקבע במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה. הגזירות הללו מתייחסות לאותם עובדים ועובדות חדשים. איפה השר? הוא נעלם, שר הרווחה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הוא פה, הוא פה. שר הרווחה באולם. הוא נמצא באולם. הוא בהקשבה. <אורית זוארץ (קדימה):> איפה נעלמת לי, דווקא אתה? כי אמרנו – כולנו כחלונים כבר, הצהרנו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל הוא היה בהקשבה, היה בהקשבה. <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו מדברים כאן על שורה של הטבות. כבוד השר, מי כמוך יודע, כמי שהגיע מהפריפריה הצפונית – אומנם חיפה זה לא כל כך פריפריה, אבל עדיין, אתה מכיר את הנגעים ואת התחלואה ואת הקשיים של עובדים ועובדות, בעיקר כאלה שרוצים להשתלב בעולם התעסוקה וליהנות מהחיים במרחבים שהם אולי קצת יותר מאווררים מבחינה סביבתית. לצערנו הרב, החל מינואר מכה קשה הוכו כל אותם עובדים ועובדות, שאנחנו, כמדינה, רוצים לעודד אותם, רוצים לעודד עובדי חינוך – אגב, מתברר שזה גם עובדי חינוך, אז אולי הייתי צריכה להפנות את זה גם לשר החינוך. הם לא יקבלו את ההטבות. אנחנו מדברים על קידום ותק. חבר הכנסת גפני, מדובר גם על עובדים ועובדות חרדים. דווקא בתחום החינוך ובעבודה סוציאלית יש הרבה עובדים ועובדות חרדים, וכדאי שגם אתה תקשיב, חבר הכנסת גפני. מדובר על פגיעה באמת בשורה של זכויות שנתנו לאותם עובדים ועובדות שבחרו לעבוד בפריפריה – לעבוד בצפון, לעבוד בדרום, באזורים שבאמת רוצים לעודד כוח-אדם והון אנושי לחזור. אתה יודע מה? יש הרבה סטודנטים שיוצאים ללמוד מאזורים בפריפריה – לעודד אותם לחזור הביתה. לא לדבר על כוחות חזקים, כי יש מספיק כוחות חזקים בפריפריה, אלא לעודד את הצעירים והצעירות שסיימו את חוק לימודיהם לחזור ולעבוד ביישובים שמהם הם יצאו. ומתברר שזכויותיהם ייפגעו: לא יקבלו הטבה לקידום ותק; לא יממנו את חלק העובד בקרן ההשתלמות; לא יקבלו החזר הוצאות נסיעה לעובדים סוציאליים באזור עדיפות לאומית אם המשפחה הגרעינית שלהם או ההורים שלהם גרים במרכז והצעיר או הצעירה בחרו לעבוד בפריפריה; לא יקבלו עידוד ותמריץ ללימודים אקדמיים; לא יקבלו השתתפות בשכר דירה וגמול תנאי שירות. מדובר בגזירה קשה מאוד אשר פוגעת פגיעה אנושה בגיוס עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות בכלל ובהצבתם ושיבוצם בפריפריה בפרט, ובעיקר באותם אזורים שהם באמת מוכי אבטלה ואזורים שמבחינה סוציו-אקונומית הם הרבה יותר חלשים. ומי כמוך יודע, כבוד השר, שמלכתחילה תנאי העבודה וההעסקה של העובדים הסוציאליים אינם מספקים – רק לפני פחות משנה נחשפנו למאבק שלהם – עבור עבודת הקודש, העבודה הסיזיפית שהם עושים בכל יום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <אורית זוארץ (קדימה):> אני רוצה לומר עוד משפט אחד לסיום. כבוד השר, לפני כמה שבועות כינסתי כאן בשיתוף השלטון המקומי כינוס חירום של עובדים ועובדות סוציאליים שהותקפו באלימות, וראינו את האלימות הגוברת בחודשים האחרונים. גם כאן יש אוזלת יד. על-פי הסטטיסטיקה מדובר על עובד לעשרה שמותקף. בחדר ישבו 70 עובדים סוציאליים ואפילו יותר, וכולם באופן אישי – עברנו, עשינו סבב אחד-אחד – דיווחו על חוויות קשות של אלימות. לכן אני מדברת – אני רוצה לסכם ולומר שהמכה האנושה שבאמת – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. יש לנו סדר-יום ארוך, סליחה. <אורית זוארץ (קדימה):> אוקיי, בסדר גמור. המכה הקשה שהונחתה כאן על העובדים הסוציאליים ואותם עובדים שאנחנו רוצים לעודד לעבוד בפריפריה היא בלתי מתקבלת על הדעת. אני אודה אם השר – ונמצא פה גם סגן השר – יחשבו וישקלו מחדש איך להחזיר את אותו תקציב ולא לפגוע באותם צעירים וצעירות שרוצים לעבוד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לגברתי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דניאל בן-סימון, אחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשנת 2009 התקבלה החלטת ממשלה מס' 1060 בדבר הגדרת יישובים ואזורים בעלי עדיפות לאומית. המטרה היתה כמובן לחזק את אזורי הפריפריה, שסבלו לאורך שנים ממצוקה, מרמת חיים נמוכה ומפערים הולכים וגדלים בכל התחומים: בחינוך, בבריאות, בדיור, בהכנסה, בשירותים ובפער בהזדמנויות בהשוואה למרכז הארץ. מגמתה המוצהרת של הממשלה באה לידי ביטוי בהענקת שורה של הטבות לתושבי אזורים אלה ולתמריצים לאלה המעוניינים לעבור אליהם ממרכז הארץ. לנוכח הבעיות החברתיות הקשות ששררו באזורים אלה, הוחלט להעניק הטבות לעובדים סוציאליים בהתחשב בתנאים הקשים שבהם הם מתמודדים יום-יום. הטבות אלה היו בתמריצים לתעסוקה, בעזרה בשכר לימוד, בדמי נסיעה, בהשתתפות בשכר דירה ועוד שורה של הטבות שהיו ברכה אמיתית לתושבי הפריפריה בכלל ולעובדים הסוציאליים בפרט. אם החיים בפריפריה הם אתגר, שערו בנפשכם עד כמה קשה ומורכב מצבם של העובדים הסוציאליים באזורים אלה. עם זאת, לנוכח הנטל הכבד, עמד ועומד הצורך לתגבר מערכת חיונית זו מבחינה חברתית בכוחות צעירים ומוכשרים. עכשיו, איך משכנעים כוחות חדשים אלה להצטרף לעבודה הסוציאלית? איך משכנעים כוחות אלה לעבור ממרכז הארץ לאזורי הפריפריה? מסתבר שלממשלה היום יש פטנט, והוא ביטול אותן ההטבות שעליהן הוחלט בשנת 2009. אולי מישהו פה יאיר את עיני לנוכח ההחלטה הצינית הזאת. ככל שידוע לי ואני מאמינה שלרוב חברי הכנסת חברי הבית, הפערים החברתיים והמצוקות עוד קיימים. טרם הגענו לשקט, לרווחה ולצדק החברתי. עדיין דרושה עבודה קשה ורגישות מיוחדת להמשך הטיפול באוכלוסיות רחבות המתבוססות בעוניין ובעינוין. העובדים הסוציאליים קורסים מהנטל הכבד שבעבודתם היומיומית. הם בקו הראשון אל מול המצוקות. הם עושים עבודת קודש, אבל זקוקים לתגבורת. עבודה סוציאלית, כידוע, רחוקה מלהיות מקצוע נחשק ומושך, ואף-על-פי-כן, וחרף התנאים הקשים, השכר הנמוך והלחץ היומיומי בעבודה, המצריכה תעצומות נפש, עדיין כוחות צעירים ומוכשרים רואים במסלול זה שליחות ותרומה ייחודית. האם על-ידי ההחלטה המנוכרת הזאת של הממשלה היא מודיעה בעצם שהם אינם דרושים עוד? אדוני היושב-ראש, כמנהגנו בקודש בכל הקשור בענייני רווחה, אי-אפשר לצעוד קדימה בלי לחזור שני צעדים אחורה. ההחלטה שלפיה העובדים הסוציאליים שיתקבלו לעבודה באזורי עדיפות לאומית מתחילת 2012 לא יזכו עוד להטבות שניתנו עד לאותו מועד – ההחלטה הזאת היא החלטה מחפירה ומנוכרת, היא אות וסימן מובהק להסתלקותה של הממשלה ממחויבותה לטיפול שורשי בבעיות חברתיות. התוצאה של הפגיעה הזאת היא בריחה של עובדים סוציאליים מהאזורים האלה, מהפריפריה. היא לא רק פגיעה בעובדים – היא גם פגיעה בציבור רחב בפריפריה כולה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני תיכף מסיימת. חברי הכנסת, בהיוודע דבר הדיונים לגיבוש ההחלטה האמורה ציפיתי לתגובה חמורה ביותר ממשרד הרווחה. הוא הרי אמור לעמוד על המשמר ולמנוע כל פגיעה במערכת ובעובדיה. לדאבוני, לא זו בלבד שתגובה לא באה, אלא אפילו הסכמה שבשתיקה. אם זה לא מאכזב, אדוני היושב-ראש, זה בוודאי מקומם. עלינו, אנו, חברי הכנסת, כנראה שרק עלינו זה מוטל – לתת את התגובה המתאימה עד לביטולה של החלטה מחפירה זו. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לגברתי. חבר הכנסת בן-סימון – איננו; חבר הכנסת יצחק וקנין – לא נמצא. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אין ספק שביטול ההטבות לעובדים הסוציאליים באזורי הפיתוח, באזורי העדיפות, הוא מכה לשירותים החברתיים, היות שאזורי העדיפות נקבעים בדרך כלל, או אמורים להיקבע, על-פי אמות מידה חברתיות של עומק ורוחב המצוקה. על כן, כשמבטלים את ההטבות, בעצם נותנים למצוקה להשתולל, וזה מביא להחלשת הגורם שהיה אמור לעמוד בפני – אני מתכוון לעובדים הסוציאליים – שהיה אמור לעמוד בפני אותן סכנות ואותן מצוקות. אני בכלל, אדוני השר, לא שבע נחת מעצם חלוקת או קביעת אזורי העדיפות. אני חושב שהקביעה מדי פעם נוגעת בשיקולים פוליטיים של סדר-היום של הממשלה – כל ממשלה אגב. אף שכבר שנים אני מביא להצבעה בכנסת הצעת חוק, שאחד המרכיבים לקביעת אזור העדיפות יהיה המרכיב הסוציו-אקונומי – לקבוע את זה בחוק – הממשלות, כל הממשלות, דוחות את ההצעה הזאת, כי רוצים שזה יהיה מכשיר פוליטי. אגב, לא ביקשתי לקבוע את הכלי או המדד הסוציו-אקונומי כמדד יחיד. אני מבין שלכל ממשלה יש אג'נדה וכדומה – שאני לא מקבל. זה לא העניין, אבל לפחות שהעניין הזה ייקבע בחוק. כל הממשלות, לפחות בעשר השנים האחרונות, שאני רואה אותן, התנגדו לרעיון הזה. לכן, כשמדברים על ביטול ההטבות היום, יכול להיות שזה לא נוגע לעובדים סוציאליים במגזר הערבי, או לא נוגע לרבים מהעובדים הסוציאליים, אבל על אף זה אני חושב שיש לייצר תיקון משני הכיוונים. התיקון הראשון הוא בקביעת סדר עדיפויות חברתי-סוציאלי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים – שתהיה לו מפת אזורי עדיפות משל עצמו שלא קשורה בתיירות, שלא קשורה בתעשייה ולא קשורה בשום דבר אחר. גם הם חשובים, אבל לפחות לזהות את מוקדי המצוקה ולייצר מפת עדיפות של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. הדבר השני הוא אכן לתגמל את העובדים הסוציאליים באותם מקומות, ולאו דווקא כפי שאנחנו עדים היום – הולכים לכיוון של ביטול, או בעצם החליטו על ביטול בגלל שההטבה היתה במסגרת של שנתיים בתוך חוק ההסדרים והשנתיים הסתיימו. אני חושב שזה סיפור או תירוץ לקוני, תירוץ שטחי. הטיפול במצוקה צריך להיות כפוף לעומק ורוחב המצוקה, ולא לרוחב החלטה או לעומק החלטה אדמיניסטרטיבית של הממשלה או דברים אדמיניסטרטיביים שהממשלה קובעת. על כן, אני מציע שהשר ייקח בחשבון שני דברים: קודם כול, לא לבטל, ולהיפך – לתגמל ולתת עוד יותר ולקבוע מפת עדיפות חברתית חדשה של שירותים חברתיים. הכוונה, שתיקח בחשבון את מוקדי המצוקה ותטפל בהם. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. אחרון המתדיינים – חבר הכנסת אורי מקלב, סגן היושב-ראש. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, חכמנו זכרם לברכה אומרים: "הרוצה לשקר ירחיק עדותו". מי שרוצה לשקר, רוצה לתת עדות שקר, רוצה לעשות דבר לא בסדר, יעשה את זה מרחוק, איפה שלא מכירים אותו, איפה שלא יכולים להגיב מייד. כנראה הממשלה – הממשלה, אבל בוודאי האוצר – למדו את השיטה. אנחנו נתקלים בה הרבה בתקופה האחרונה – החלטות ממשלה שהתקבלו לפני שלוש שנים. והשיטה הזאת כנראה עובדת טוב. מקבלים החלטה – הממשלה מקבלת החלטה מס' כך וכך, שבעוד שלוש שנים יפסיקו את ההנחות בתחבורה הציבורית למקבלי הבטחת הכנסה. עכשיו, מי זועק? מה שיהיה עוד שלוש שנים, נראה. ויש עוד, נניח הטבות ליורדים שמגיעים חזרה ארצה, לא מבטלים אותן עכשיו. יבואו ויצעקו בעוד שלוש שנים. והנה, יש לנו עוד החלטה שהתקבלה לפני שלוש שנים – בחוק ההתייעלות או בחוק ההסדרים – שבעוד שנתיים וחצי, שלוש שנים, יבטלו את ההטבות של עובדים כאלה ואחרים – אני שומע שלא רק עובדים סוציאליים; כנראה גם עובדי הוראה – ביישובי הפריפריה. מה קורה? אז מייד לא מגיבים. לאחר זמן – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אין יותר פערים, אין במי לטפל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ואנחנו מסתכלים באיזה דברים – בדברים הכי קשים עושים את זה. מכיוון שבדברים הקשים אי-אפשר כנראה לעשות מייד, חוששים ממחאה – זאת אומרת, באוצר היום לא יושבים כנראה רק כלכלנים, אלא גם כאלה פסיכולוגים או אנשים שיודעים לעצב דעת קהל, שיודעים גם איך להגיש. גם שמענו את שר האוצר אומר: לא, אני לא אתן שיעלו את מחיר החשמל בשתי ספרות, זאת אומרת 9% זה בסדר, 9% – זה יתקבל. אני אומר, המשווקים, כל רשתות השיווק, יש להם יועצים – "רמי לוי" ועוד רשתות שיווק יודעים – 9.99. אותו דבר גם בדברים האלה. זה מה שקורה גם היום בדברים שהם כל כך רגישים. נושא הפריפריה – אנחנו יודעים כמה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> חבר הכנסת מקלב, אתה יודע, ככה לפעמים מטפלים בנתוני האבטלה, זאת אומרת, היישוב מוכה האבטלה מוגדר כיישוב שיש בו אבטלה מעל 10%, אז עושים באופן מלאכותי למשל קורסים של הכשרה, מורידים ל-9.9%, ל-9.99%, ואז היישוב יוצא – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אז זה לא כלכלה אמיתית, זה כלכלה בגרוש. אלה דברים פסיכולוגיים – לומדים איך להתחכם ואיך להונות את הציבור. עם זה אנחנו מתעסקים? איפה ההיגיון שאנחנו מורידים ולא מתמרצים את יישובי הפריפריה, כשאנחנו יודעים כמה הם סובלים? לא בדבר הזה, לא רק בעובדים סוציאליים – אין דבר שלא חסר שם. חוגי ילדים – מי מדבר על זה? שירותי הרפואה והבריאות שמקבלים בפריפריה – כמה זמן הם צריכים לחכות לרופא מקצועי, מה הם יכולים לקבל, מה השירותים שהם מקבלים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל בהסכם עם הרופאים לא קבעו שיבטלו את זה בעוד שנתיים. ואם צריך לבטל את זה, ליצמן ישתוק? <אורי מקלב (יהדות התורה):> קודם כול, זה אומר שליצמן יהיה גם בעוד שנתיים שר הבריאות. מבחינתנו זה טוב מאוד. אנחנו מקווים גם שהוא יוכל לעשות את זה. הוא עושה את זה טוב מאוד עד עכשיו. ויש עוד דבר. אני אומר את זה – לעת הזאת, לעת המחאה החברתית, לעת מצוקות הדיור, יש עכשיו הזדמנות של הממשלה לחזק את הפריפריה. פעם היה יותר קשה להביא אנשים לפריפריה בגלל מצוקת הדיור, בגלל מחירי הדירות. יש עכשיו הזדמנות. יש הרבה אנשים שיש להם נכונות לבוא. מצד אחד, הממשלה משקיעה הרבה בנתיבי תחבורה. אין ספק שהיום להגיע לדרום, להגיע לצפון – יש היום כבישים ומסלולים הרבה יותר טובים. מפתחים את זה. ראש הממשלה הודיע עכשיו על רכבת שתיסע שעתיים מתל-אביב לאילת. אבל מה יוצא מזה – נסיעה תל-אביב לאילת בשעתיים כשאנחנו מורידים את כל התמריצים לדימונה ולירוחם ולבאר-שבע ולעוד מקומות כאלה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כבוד סגן היושב-ראש, נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה. משפט אחרון. להוריד את התמריץ של השתתפות בשכר דירה באזורים האלה – מי ירצה לבוא? אנחנו לא רק לא מחזקים את הפריפריה ולא רק מאבדים את ההזדמנות, אנחנו מחלישים את הפריפריה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. ישיב על ההצעה לסדר-היום כבוד שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון. והתקשורת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המציעים, מדובר אכן בהחלטת ממשלה שצוינה כאן. בשנת 2007 דן בג"ץ בסוגיית התמריצים ליישובים שהוגדרו אזורי עדיפות, והוא פשט אסר את זה, אמר שזה לא חוקי. ולכן, אי-אפשר לתת תמריצים לעובדים מסוימים, כפי שקבע בג"ץ, ואנחנו מכבדים את החלטת בג"ץ. אבל יש פה כמה דברים שאני רוצה לגעת בהם ולהתייחס אליהם. ראשית, למשרד הרווחה יש את הגמישות – ואנחנו פועלים כך – לאפשר שכר או גמישות בתנאי ההעסקה באזורים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים שם עובדים סוציאליים. יש לנו את הגמישות, זאת אומרת, לא יהיה מקום שלא יקלטו עובד סוציאלי חדש כי הוא משתכר סכום כזה או אחר. יש לנו היום למשל מצוקה בלוד. קשה לגייס עובדים סוציאליים מהמגזר הערבי, עובדות סוציאליות. אפשרנו לעירייה לתת יותר כסף, יותר שכר לעובדות סוציאליות מהמגזר הערבי, כי יש שם דרישה מאוד גדולה, יש חיוניות בעובדות סוציאליות ערביות. עדיין לא הצלחנו לגייס כל מה שאנחנו רוצים, אבל הכסף הוא לא מחסום. אני לא אומר שהוא בלתי מוגבל – הוא לא מחסום. לא שאני אוהב את ההחלטה הזאת. אני חושב שההחלטה הזאת, אם היה אפשר לוותר עליה – אבל פשוט בג"ץ אסר את זה, אז את כל הצביעות ואת כל הקשקושים האלה נניח לצד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בג"ץ היה לפני ההחלטה של 2009? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> 2007, בג"ץ. לא – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ההחלטה היתה מ-2009. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> נכון, אז זאת היתה החלטה לא חוקית. ב-2007 בג"ץ אמר שאסור להחליט כך. ב-2009 החליטו מה שבג"ץ אמר קודם שאסור, לכן בג"ץ אסר את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רגע, אז אם כך, כל הרופאים בפריפריה צריכים לפחד – – – להם יש העדפה של פריפריה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, עזבי, נו. בואי. בסדר, קיבלת תשובה. את רוצה – אני אעביר לך את זה אחר כך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני השר, ברגע שהממשלה קובעת אזורי עדיפות ועל-פי חוק היא יכולה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אין לי בעיה עם – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – לעשות את זה, אזורי עדיפות משמעם תגמול-יתר לעומת מקומות אחרים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> נכון. נקודתי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לכן, זה לא יכול לעמוד בסתירה לבג"ץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יכול להיות שיש איזו לקונה בהחלטה עצמה, לא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אתם באמת מאמינים שמשרד הרווחה – שהיום, כפי שאמרתי לך, דאגנו לגמישות בתנאי ההעסקה לעובדים סוציאליים – עם כל ההכרה וכל החשיבות של האזורים האלה של הפריפריה, וגם לא פריפריה. מה אתם חושבים, רק בפריפריה צריכים עזרה? תאמינו לי, גם במרכז תל-אביב צריכים עזרה. מרכז הארץ לא צריך עזרה? מה, בגלל שהמלה "פריפריה" היא מלה יפה? כל מקום שבו צריכים – יקבלו. אני אומר את זה בתור שר. אין מקום שאי-אפשר לגייס עובד סוציאלי בגלל עוד 1,000 שקלים בחודש. אין דבר כזה. אני לא צריך עזרה וייעוץ מאף אחד, לא ברגישות ולא באכפתיות. לכן, אני חוזר ואומר: כל מקום, פריפריה ולא פריפריה, שיש בו מצוקה – מגזר ערבי ויהודי, וחרדי וחילוני – שצריך עזרה, יקבל אותה. בלי הטפות, אין לי צורך. הטפות זה טוב, זה פופוליזם, אבל יש פה גם מציאות. תראו לי מקום אחד בארץ – ואני אמרתי לכם היום על לוד, ועוד כמה מקומות. אצל חרדים, שקשה לגייס, אנחנו עוזרים; ערבים קשה לגייס – אנחנו עוזרים. אני לא צריך לא את בג"ץ ולא את הממשלה ולא אף אחד. אם ילד במצוקה, או קשיש, או נכה – אני לא צריך שאף אחד יבוא ויגיד לי: תשמע, כחלון, יש פה אדם שצריך לרחם עליו. הדבר השני – לגבי עובדים סוציאליים. מאז השביתה אני הבטחתי להם שאנחנו נמשיך לטפל בנושא שלהם, בפתיחת ההסכם הבא, שזה לדעתי בעוד פחות משנתיים. אנחנו עובדים מול נציבות שירות המדינה לבנות להם לוח תפקוד, דבר שהם כל כך זקוקים לו. ואני אומר את זה פה, גם אחרי השביתה הגדולה של העובדים הסוציאליים: צריך להמשיך ולטפל בשכר שלהם. לוח התפקוד שלהם הוא מעוות. האוצר לא אוהב שאני אומר לו את זה, אבל זאת האמת. לא פעם, עובד סוציאלי משתכר איזשהו שכר מסוים, וכשהוא הולך ולומד לתואר שני אז כל אחד מאתנו מבין שהשכר צריך לעלות ב-700, 800, 900, 1,000 שקלים. אז בתואר שני השכר יורד. זה לוח תפקוד עקום, אין מה לעשות. היום יש לנו מלחמת עולם עם הממונה על התקציבים, הוא לא אוהב את זה, אבל אני התחייבתי בפניהם, ואנחנו עושים את זה. אנחנו עושים את זה, והם יגיעו בעזרת השם לפתיחת תנאי השכר הבאים עם לוח שלנו, שמשרד הרווחה עושה. ומי שצריך לעשות את זה זה האיגוד, וצריך לעשות את זה האוצר. לקחנו את זה על עצמנו בגלל העוולות וכדי שלא ניתקע בדברים האלה. והדבר השלישי, חבר הכנסת ברכה – עניתי לך גם על גמישות ואזורי עדיפות, כמו שאמרתי. לגבי אלימות כלפי עובדים סוציאליים, יש התנגדות של כמה משרדי ממשלה. חבר הכנסת חיים כץ יגיש בימים הקרובים הצעת חוק פרטית לגבי החמרת הענישה על מי שתוקף עובד סוציאלי. אני חושב שעובד סוציאלי צריך להיות לא פחות מרופא, ולכן המאסר על מי שתוקף עובד סוציאלי צריך להיות של חמש שנים. הוא צריך להיות מדורג בצורה הרבה יותר גבוהה מאחרים. אנחנו הולכים כרגע לשדרג את המעמד של מנהלות או מנהלי מחלקות שירותי רווחה, שיהיה מעמד כמו של מבקר, גזבר, מנכ"ל – לא יודע אם מנכ"ל, אבל מבקר וגזבר; אנשים שהם שומרי-סף, שיהיה להם איזה מעמד מיוחד בתוך העירייה. אנחנו במשא-ומתן מתקדם עם השלטון המקומי כדי לתת לעובדים הסוציאליים את המקום האמיתי שהם ראויים לו והוא ראוי להם, ואנחנו פועלים. על כל פנים, לגבי האלימות נגד עובדים סוציאליים, יש הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת חיים כץ, וגם של אורית אדטו – – – <אורית זוארץ (קדימה):> זוארץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, לא, אדטו. <אורית זוארץ (קדימה):> אדטו זה רחל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא אורית, אורית אדטו היא במשטרה. רחל אדטו. שירתה אתנו פעם נציבת שירות בתי-סוהר אורית אדטו. המשרד יתמוך בהצעה, ואנחנו נקדם את זה. על כל פנים, מבחינתי, היושב-ראש, אני חושב שאפשר להביא את זה לוועדת העבודה. איפה שרוצים המציעים מבחינתי זה בסדר. אני תומך בכל הצעה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מציע – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> מה שהם מציעים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה שמציעים המציעים. טוב, אנחנו נשאל את חברת הכנסת זוארץ, את חברת הכנסת אבקסיס ואת חבר הכנסת ברכה. מה אתם מציעים? <אורית זוארץ (קדימה):> להמשיך לעקוב אחרי זה בוועדה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ועדת העבודה והרווחה. אנחנו מצביעים. בעד – בעד ועדת העבודה. <דב חנין (חד"ש):> הבעת עמדה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אחרי זה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, לא, לפני ההצבעה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> זה היה הצעה אחרת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> פעם זה היה הצעה אחרת, אדוני השר. היום זה נקרא הבעת עמדה. לא צריך להציע הצעה אחרת. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מנצל את ההזדמנות הזאת של הדיון בסוגיית העובדים הסוציאליים כדי לפנות אליך, אדוני השר, ולומר לך שאומנם מאבקם של העובדים והעובדות הסוציאליים, המאבק ההירואי, השביתה ההירואית שלהם תרמה תרומה גדולה לחברה הישראלית, ואולי היתה אחת המבשרות הראשונות של גל המחאה החברתית הגדול שאנחנו כולנו ראינו בקיץ, אבל התוצאות הממשיות של השביתה הזאת הן מאוד עגומות. תנאי השכר ותנאי העבודה של העובדות הסוציאליות הם בלתי נסבלים. עובדות סוציאליות עובדות בשלוש וארבע משרות ורצות מדבר לדבר ומתפקיד לתפקיד, בשביל בסופו של דבר לחזור הביתה עם משכורת של 5,000, 6,000 שקל על יותר מ-12 שעות עבודה ביממה, בחזית הקשה ביותר של ההתמודדות. כיוון שההסתדרות במקרה הזה ממש לא עשתה את עבודתה, וכיוון שעופר עיני, במקום לייצג את העובדים מכר אותם, לא נותר לי, אדוני השר, אלא לפנות אליך ולומר לך שכמי שאחראי היום על השירותים החברתיים, התגלגלה לפתחך גם האחריות וגם החובה להביא לשינוי אמיתי – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אמרתי שאני משנה. <דב חנין (חד"ש):> – – במצבן של העובדות הסוציאליות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. אנחנו מצביעים, בבקשה. מי שבעד – בעד ועדת העבודה והרווחה. בבקשה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. הנושא עובר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <סכנת סגירתה של עמותת "אל סם"> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: סכנת סגירתה של עמותת אל-סם, מס' 7326, 7346 ו-7360. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת זאב בילסקי – איננו. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, ביקשתי להצטרף להצעה הזאת כי ראיתי בכך הזדמנות שוב להדגיש את שינוי המדיניות הנדרש במדינת ישראל ביחס לטיפול במשתמשים בסמים. אתמול בנאום בן דקה בכנסת בירכתי את משרד המשפטים על נכונותו להתחיל בניסוי שבו אחזקת סמים בכמות קטנה לא תביא בעצם לפתיחת תיק פלילי, ואלה שעושים כך יופנו למסלולי רווחה, שיקום וטיפול, אם זה נדרש. אבל הצד השני של תהליך חשוב, שהוא אי-הפללה של המשתמשים, הוא שההשקעה שנחסכת מהעובדה שלא עוסקים באכיפה כן תלך לפעילויות של מניעה, שיקום וגמילה, שאלה הפעילויות שעמותת "אל סם" עוסקת בהן. כי מה שחשוב הוא שאנחנו נזכור את שני צדי המשוואה. הוכח וברור, ועכשיו נותר רק הקרב התודעתי, שהפללה של משתמשים בסמים ויחס פלילי, יחס של ענישה, יחס של אכיפה, הפיכת המשתמשים לפושעים – לא עובד. זה מאוד יקר, ויש לזה גם השפעות מאוד בעייתיות בכך שכל התחום של הסמים בעצם נעשה כתחום פשע. המדינה מפסידה כספים שהיו יכולים להיות שלה, כמו במקרה של סיגריות ואלכוהול, ואותם להפנות למניעה, חינוך, שיקום וגמילה. אלה הדברים שעובדים. כלומר, מה שמוכח, ויש ניסיון נצבר, שאם רוצים לגרום לילדים, לנוער, לאנשים בכלל, שלא להשתמש, ובוודאי שלא להשתמש בצורה שהופכת מאוחר יותר מסוכנת – חינוך, מניעה, שיקום וגמילה אלה האמצעים הנדרשים. לכן מה שנדרש – אני הרבה פעמים, מעל בימת הכנסת, מדגישה את הצד של אי-הפללה. גם בוועדות עם חבר הכנסת טלב אלסאנע אנחנו עוסקים בזה, בנושא של אי-הפללה, לא להפוך את המשתמשים לפושעים. אבל חשוב היה לי לעלות לפה היום כדי לעסוק בצד השני של המשוואה, שיחד עם המגמה הברוכה של תהליכים הדרגתיים של אי-הפללה, חשוב להמשיך ולהפנות את התקציבים, וגם להגדיל את התקציבים, לנושא חינוך, מניעה, שיקום, גמילה, טיפול, שאלה הדברים שעמותת "אל סם" פועלת בהם. ולכן, חשוב להדגיש היום את שני צדי המשוואה ולפעול בשני הצדדים האלה במקביל. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבעיה שלנו זה לא שוק העבודה, זה שוק הסמים. היום הביזנס הכי קל והכי מהיר זה צריכת סמים. אתם יודעים, פעם היו צריכים להזיע כדי למכור סמים. היום השוק פתוח, יש אינטרנט, אתה מביא את ההזמנה שלך שאתה רוצה עד הבית, אתה מבקש את סוג הסם. אגב, אתה יכול להתווכח על המחיר, על העלויות, בין חברות אלה לאחרות בעולם התחתון, ואתה מקבל גם מחיר טוב, גם שירות טוב, בדיוק כמו שאתה מזמין פיצה הביתה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת זאב, יש לך ניסיון עם זה? אתה יכול לספר לנו בדיוק את הפרטים? <נסים זאב (ש"ס):> תאמין לי, אני הייתי יושב-ראש ועדת הסמים. לא צריך ניסיון האישי – לצרוך סמים – כדי לדעת איך זה עובד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה לא חושב שיש בזה מסר למי שלא יודע, כדי שידע? <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני אומר שזה כל כך ברור – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לצערנו הרב – – – יותר מאתנו – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הבעיה האמיתית שלנו זה לא רק הסמים – זה שתיית האלכוהול. היום, בגלל הנגישות של שתיית אלכוהול, שאתה יכול – אולי לא בשעות הלילה, אחרי 23:00, 24:00, אבל אין לך בעיה היום – – – <עינת וילף (העצמאות):> אל תשלה את עצמך, זה לא חסם. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא חסם, זה ברור, אבל אני אומר שעם כל החקיקה ועם כל הרצון שלנו למנוע, הנוער עובר היום יותר לשתייה, והסמים אולי בדרגה שנייה. עכשיו אני רוצה לומר שהסמים בישראל מושפעים ישירות ממה שקורה בשוק הסמים העולמי. הקוקאין, למשל, הוא המוביל בין סמי הרחוב, ובשנים האחרונות ישראל משמשת כמדינת מעבר להירואין מירדן, מלבנון, בדרך למצרים. אגב, אדוני היושב-ראש, שתדע לך איך עושים את העסקה עם מצרים, עם הסוחרים שם. אני מקווה שהגבול עכשיו, הצבת הגבול עם מצרים לפחות תמנע או תצמצם, כי מעבירים להם הירואין או קוקאין ומקבלים במקום זה חשיש, כי במצרים יש חשיש באיכות גבוהה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> גם את זה אתה יודע? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא עישנתי, אבל אני אומר לך, תדע לך, הישראלים כל כך אוהבים את החשיש, כי זה סם מרגיע. מבחינתם הוא לא כל כך מסוכן – – – <עינת וילף (העצמאות):> ממש שליטה. <נסים זאב (ש"ס):> זה מה שהרחוב מדבר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> איזה רחוב, רחוב הנביאים? <נסים זאב (ש"ס):> הרחוב של סוחרי הסמים, מה לעשות. הזכירה חברת הכנסת עינת וילף שהעניין של השיקום הוא טוב, הוא חשוב, יותר מאשר העניין של המעצרים. אגב, זה קיים עשרות בשנים, שלא תהיה איזו אשליה שבחקיקה היה כתוב, שצריך לעצור כל צרכן סמים שהיו עוצרים אותו. אני, עוד כשהייתי בעיריית ירושלים לפני 30 שנה, המשטרה אמרה: לנו יש כוח להתמודד עם אלה שצורכים סמים? אין לנו זמן. אחרת בתי-הכלא יהיו מלאים באנשים שצורכים סמים. מקסימום לעצור אותו לכמה שעות. בודקים אם יש לו כמויות מסחריות או לא, לא מעבר לכך. הם בקושי מתעסקים עם הסוחרים, וגם סוחרים קטנים, איך אומרים? יאללה, מעבירים את זה. לא רוצים להתמודד בבתי-המשפט. אני חושב שהבעיה שלנו, שאנחנו לא נותנים את השיקום הנכון. אם "אל סם" עומדת במצב של סגירה, ואנחנו יודעים שכאשר אדם מתמכר לסמים, והעלייה בקרב בני-הנוער – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – אין לנו את הכלים ולא מאפשרים את הכלים – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אומנם היית מרתק ומעניין, אבל נא לסיים, כי סדר-היום שלנו עמוס. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הוא נתן פה כמה טיפים. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק יכול לומר ממש במשפט אחד. העניין של השיקום והגמילה מסמים זה גם בתחום העבודה והתעסוקה לאלה שכבר התמכרו לסמים. אבל אם לא ניתן לעמותה כמו "אל סם" את הכלים והתקציבים הראויים כדי להתמודד עם הבעיות מול בני-הנוער, אז באמת נמצא את עצמנו שאנחנו מלמעלה יכולים להנחית כל מיני הוראות שאין להן שום בסיס במציאות להתמודד עם אותם בני נוער שצריך להציל את חייהם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אני מסיים. ראש הממשלה לשעבר שרון אמר שזאת בעיה אסטרטגית וביטחונית – עד כדי כך – במדינת ישראל ברמה ובהיקפים שאנחנו, מדינת ישראל, נמצאת בה, ולכן צריך לתת את הדעת גם לשיקום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. ישיב על ההצעות לסדר כבוד שר הרווחה השירותים החברתיים והתקשורת, משה כחלון. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רק לצורך הנתונים, משרד הרווחה מטפל בכ-16,000 נפגעי סמים, ובתוכם 2,000 בני נוער. במדינה קיימים 80 מרכזים לטיפול בנפגעי סמים ועוד שישה מרכזי-יום אזוריים. 60 יחידות מופעלות על-ידי הרשויות מקומיות ו-20 יחידות מופעלות באמצעות עמותת "אל סם" המדוברת. היחידות האלה כוללות 320 מכסות לנוער מכור במימון של כ-2.3 מיליון שקל. חבר הכנסת זאב, שאלת אותי קודם, אז הנה, גם יש לנו את התשובה. רבות מהרשויות המקומיות ביקשו להפסיק את פעילות "אל סם", וסיבותיהן עמן. כך הפכה "אל סם" לגורם משני בפעילות בנושא זה. <עינת וילף (העצמאות):> רק שנבין, כשרשות מקומית מבקשת להפסיק את הפעולה עמה, היא מחליפה אותה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני אגיד לך באיזה מקרים לדעתי מפסיקים את זה – כשאין שם חוסים. <עינת וילף (העצמאות):> אם אין פעילות רצויה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן, כשאין שם חוסים. מה שקורה – צריך לארגן להם מכסות. כל מכסה, כל חוסה – מקבלים כסף עבור כל אדם. אם אין מספיק חוסים, לא כדאי להחזיק בשביל שבעה-שמונה, לכן מעבירים אותם לאזורי, לעיר סמוכה. רשויות מקומיות ביקשו להפסיק, ואנחנו כמשרד הרווחה בכל זאת סייענו להם בסכום של 185,000 שקלים בספטמבר 2010 ובספטמבר 2011, והועברו להם עוד כספים מקרן חילוט ומקרנות נוספות. כעת, הסיפור הוא כזה. יש טענה שלהם שהתעריף שלנו שאנחנו משלמים להם הוא נמוך. אני תמיד אוהב לבדוק את הטענות. אני לא אומר שזה לא נכון, אני גם לא אומר שזה נכון. הנושא הזה ייבדק. אם התעריף הוא נמוך, הוא כמובן יעודכן. אני חייב לומר לכם שלא שמענו את הטענה הזאת מעמותות אחרות. אז אין לי ספק שאם הם אמרו את זה, הם יודעים על מה הם מדברים. הנושא הזה ייבדק, ואם יש צורך לעדכן את זה, אנחנו נעדכן את זה. אבל אני חייב לומר שמדובר בעמותה עם ידע, עמותה מקצועית שיודעת את העבודה, שעשתה עבודה טובה. כרגע, כנראה כל הקשיים האלה הכניסו אותה לכל מיני פינות שיש קושי. משרד הרווחה מטפל בעניין הזה, יטפל, נבדוק ונתקן את כל מה שדרוש תיקון. אני מניח שגם העמותה תצטרך לעשות כמה פעולות כדי להמשיך ולהתקיים. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני השר. מה מציע אדוני השר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> מה שאתם רוצים. ועדה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה מציעים המציעים? <עינת וילף (העצמאות):> טלב, אתה רוצה לקיים דיון אצלך? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתם מציעים דיון במליאה. <עינת וילף (העצמאות):> לא, בוועדה של טלב. <נסים זאב (ש"ס):> בוועדת הסמים, אדוני היושב-ראש. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני מוכן. מה שאלת, חבר הכנסת זאב? <נסים זאב (ש"ס):> אני שואל, האם אין תמיכה מעבר כדי שהעמותה לא תקרוס? אפילו באופן חד-פעמי. אני יודע שבעבר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני חייב להגיד לך משהו, חבר הכנסת נסים זאב. יש דבר שמשגע אותי. מה אנחנו חושבים? שהדבר החשוב זה העמותה, הדבר החשוב זה הארגונים. החשובים הם המטופלים. מה אכפת לי מהעמותות? מה זה מעניין אותי עמותות? אני צריך לדאוג שהמטופלים יקבלו טיפול, והכי טוב. אז אכפת לי עמותה נפלה או קמה? שייפלו כל העמותות מצדי, אבל שהמטופלים יקבלו טיפול, שהקשישים יקבלו טיפול, שהנכים יקבלו טיפול. לא צריך עמותות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש עמותות שקיימות בשביל העמותות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לכן אנחנו הגענו למצב – אנחנו מקדשים את העמותות. באים שלושה לוביסטים של העמותות, באים לכמה חברות כנסת חדשות – לא את, חלילה, לא את, לא את. אני יודע. אותן חברות כנסת יודעות. באים לוביסטים שלהן, מפרפרים אותן, עושים להן, פתאום אתה רואה פה איזה צעקה. לכולם הם דואגים חוץ מלמטופל. רבותי, משרד הרווחה הוא לא משרד העמותות, הוא משרד הרווחה. ואם יש שבעה מטופלים, השבעה האלה יקבלו טיפול. אני לא צריך עמותה שתקבל כסף עבור 50 מטופלים כשהיא מטפלת רק בשבעה. זהו. משרד הרווחה מטפל במסכנים, בחלשים, במי שצריך טיפול. הוא לא מטפל בעמותות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. ובכן, אני מבין שההצעה שלכם היא מליאה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, לוועדה למלחמה בסמים ואלכוהול. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> המציעים יכולים להציע רק מליאה על-פי התקנון. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אז לי יש הצעה אחרת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> רגע, עכשיו אנחנו נתחיל בעמדות אחרות, לא בהצעות. חבר הכנסת אלסאנע, חבר הכנסת בן-ארי לפניך. אתה רוצה שיגיש תלונה נגדי לוועדת האתיקה? בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> להגיש תלונה נגדך? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הכול יכול להיות היום. מה שקרה בשבוע שעבר גם לא היה צפוי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה אומר, אחרי המים יכולה לבוא קולה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני, הצעה אחרת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברך את כבוד השר על האמירה האחרונה שלו: אנחנו באנו לטפל באנשים ולא לטפל במנגנונים. ולכן, האמירה שלך צריכה להיות מאוד ברורה לכולנו כחברי הכנסת, כי לנו צריך להיות אכפת מהאנשים, ולא מהמנגנונים. אני רוצה לומר משפט לחברת הכנסת עינת וילף – אני מאוד מעריך את התפיסה החינוכית שלך. אני שמעתי ואני שומע כל פעם את העניין הזה של לתת לאנשים שיוכלו להשתמש בסמים קלים, ואני אומר לך כאיש חינוך – – – <עינת וילף (העצמאות):> לא להפוך אותם לפושעים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אומר לך גם כאיש חינוך של המון שנים וגם כאבא לילדים – נוער ובכלל אנשים צריכים שישימו להם גבולות. גבולות זה דבר שהאדם משתוקק לו, כל שכן ילד צריך אותם. לגבי הענישה, אני הייתי מחליף את הענישה: שום בית-סוהר – עונשים כספיים, ואת הכספים האלה הייתי צובע ישר לטובת טיפול – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה מציע אדוני? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, זו עמדה אחרת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בלי הצעה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הגבולות הם שהסמים אסורים. קלים מביאים לכבדים. לא קלים ולא כבדים, ואם צריך להחליף את הענישה, צריך להחליף את הראש ולשנות את הענישה, ואת זה צריך לקדם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת טלב אלסאנע – עמדה אחרת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, כמו שצוין, המטרה היא לשרת את האזרח בסופו של דבר. כל המנגנונים, כולל הממשלה, כולל המדינה, שקמה ושמה במרכז התכלית וההצדקה לקיומה לשרת את האדם, לשרת את האזרח. אותן עמותות, הייעוד שלהן והמבחן שלהן הם באיזו מידה הן מצליחות להגשים את המטרה שהציבו, והיא להעניק את השירות. לא צריך להקל ראש. יש הרבה ארגונים שעושים מלאכת קודש, ונכנסים למקומות, לצערי, שהשלטון המרכזי לא נמצא שם. טוב היה אילו השלטון היה נושא באחריות וממלא את כל החלל הזה, אבל כאשר השלטון המרכזי לא נמצא, יש עמותות שעושות מלאכה מצוינת. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא הזה, מן הראוי שיידון בוועדה למלחמה בסמים ואלכוהול, מה גם שלדעתי זה המקום הנכון כדי ללבן את הסוגיה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הוועדה למלחמה בסמים? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> למאבק בסמים ואלכוהול. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מקובל על המציעים? אז אנחנו מצביעים על העברה לוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה למאבק בנגע הסמים נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 6, נגד ונמנעים – אין. הנושא סכנת סגירתה של עמותת "אל סם" עובר לוועדה לדיון. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <פגישות חברי כנסת ערבים עם ראשי ארגון ה"חמאס"> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: פגישות חברי כנסת ערבים עם ראשי ארגון ה"חמאס", מס' 7357, 7362, 7373, 7379 ו-7385. ראשון המידיינים – חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יואל חסון. הנושא יידון ללא תשובת שר, כפי שידוע לכם. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> השר לביטחון פנים אמור להשיב. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה מה שנאמר לי. בבקשה, חברת הכנסת חוטובלי. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש הרבה מחלוקות במשכן הכנסת בין הרבה חברי כנסת, ואני חייבת להגיד שגם אם לפעמים אני מתקוממת על הרבה דברים שנאמרים כאן, רוב הדברים הם בסך הכול בגבולות השיח הדמוקרטי, מה שנקרא. אבל יש כאן קבוצה של חברי כנסת שבאופן שיטתי רואה את עצמה מרגע בחירתה כאן לא כמי ששותפה במשכן הזה למען מדינת ישראל. אגב, יש כאן חברי כנסת מהשמאל שחולקים על דרכי באיך תיראה מדינת ישראל, אבל יש דבר אחד שמשותף לכולנו: אנחנו חפצים בקיומה של מדינת ישראל. יושבת כאן קבוצה של חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שמהרגע שנבחרה עושה הכול – וכשאני אומרת הכול, הם לא בוחלים בשום אמצעי, ונראה שכבר עייפו הכותרות. אתה יודע, חדשות לבקרים אנחנו שומעים על עוד מגעים עם ארגון טרור; חבר הכנסת אחמד טיבי מברך את השהידים ואחר כך מסביר שלא סתם מדובר באותם שהידים מתאבדים, אלא כל הלוחמים שלחמו נגד קיומה של מדינת ישראל לדורותיהם – באמת, מאוד מחזק את הטיעון; חברת הכנסת חנין זועבי, שמצטרפת ועולה למשטי טרור. בואו נודה בזה, חברינו חברי הכנסת, לא מדובר כאן בעוד אקט במסגרת חופש הביטוי; מדובר בפעילות שחותרת בצורה העמוקה ביותר תחת קיומה של מדינת ישראל. מדובר בפעילות שמשתפת פעולה יד ביד עם ארגוני טרור. ואני אומרת על הדוכן הזה: הגיע הזמן שאנחנו נשים לדבר הזה סוף. ודווקא כמי שיושבת בוועדת האתיקה של הכנסת אני חייבת לומר לכם, שוועדת האתיקה של הכנסת, קצרה ידה מלהושיע. ועדת האתיקה של הכנסת אולי מתמודדת עם חברת כנסת ששופכת מים. ועדת האתיקה של הכנסת היא לא המקום שבו צריך לדון מי צריך להיות בכנסת ומי לא צריך להיות בכנסת. כשם שחוק-יסוד: הכנסת קבע במפורש שחבר כנסת או מפלגה או סיעה שבעצם קיומה שוללת את קיומה של מדינת ישראל – ויש גם תתי-סעיפים, ואחד מהם מדבר על סיוע לארגון טרור או למדינת אויב – הגיע הזמן שהחוק הזה יחול גם על מי שבא בשעריה של הכנסת. בג"ץ הרי לא התיר לכהנא להיות כאן, חלק מהבית הזה, אז למה ייגרע כוחו של כהנא ולא ייגרע כוחה של סיעת בל"ד, שמככבת כאן חדשות לבקרים? בשבוע שעבר ב-Ynet, לפני שבועיים בעיתון "הארץ", לפני שלושה שבועות ב"ידיעות"; כל יום חגיגה, כותרת אחרת. יש כאלה שחושבים שזה חלק מהחוסן הדמוקרטי שלנו. ובכן, חברים, דמוקרטיה לא יכולה להיות זו שתיתן יד – במו ידיה – להרס עצמי. מה שקורה כאן זה הרס עצמי של מדינה, ויש לנו חוק – חוק חסינות חברי הכנסת. אגב, חוק חסינות חברי הכנסת קובע במפורש שהחסינות הזאת לא חלה – אני רוצה להקריא לך מלשון החוק – היא לא חלה על מי שמשתמש במעשיו כחבר כנסת כדי לסייע לארגון טרור, כדי לפעול בשירות ארגון טרור. וזה לא שלא היה לנו חבר כנסת מרגל בבית הזה; כבר היה לנו עזמי בשארה, כבר ראינו את הדברים החמורים ביותר, ואני אומרת: להיאבק בזה דרך הפנסיה והתקבולים זה ממש תעודת עניות לבית הזה, כי העובדה שהם מכהנים כאן בתוכנו כגיס חמישי, כמי שחותרים תחתינו יום-יום, שעה-שעה, באמצעי התקשורת הבין-לאומיים, דרך משטי טרור, דרך ארגוני ראווה, דרך תמיכה במנהיגים, דרך ייעוץ למנהיגי טרור – כל הדברים האלה פוסלים אותם מלכהן כאן בכנסת ישראל. ויש הרבה מנגנונים. יש גם כמה הצעות חוק שהציעו חברי. אחת מהצעות החוק מדברת על כך שאם עשה חבר כנסת את אחד מהמעשים המיוחסים, כפי שאמרתי, בחוק-יסוד: הכנסת, אפשר בהחלט למנות ועדה שבראשותה יושב שופט בית-המשפט העליון, ממש כמו ועדת הבחירות, והוא יכריע אם אותו אדם יכול להמשיך לכהן בכנסת ישראל. אבל לא יעלה על הדעת שמרגע שבאתם בשערי הבית הזה, הכול מותר, כל ההשמצות מותרות, הכול קביל והכול בחסות חופש הביטוי. לא יקום ולא יהיה. דמוקרטיה מתגוננת זה מעקרונות המשטר שלנו, כפי שהנחילו לנו שופטי בית-המשפט העליון כבר בהלכת ירדור, כשפסלו את מפלגת אל-ארד – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה לא בזכות דיבור, חבר הכנסת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – על הדמוקרטיה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עוד מעט אתה תעלה ותענה לה. סליחה, אל תפריע. סליחה. אתה בתור, רשום. תצבור את האנרגיה שלך בשביל התור שלך, מה קרה? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> זה לא סתם שזה מקומם, כי הם התרגלו לעשות בבית הזה כבשלהם. ואני אומרת לך, חברי הכנסת שלא יקיימו את כבוד המדינה הזאת, אין מקומם בבית הזה, ואנחנו נעשה הכול כדי שלא תהיו פה בפעם הבאה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחרון המידיינים – חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לכבודו. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הימצאותי על הבמה כאן בנושא הזה – כמובן, מיוזמתי – מעבירה לך ולחבריך, חבר הכנסת טלב אלסאנע, שמה שאתם עושים זה לעבור את הגבול. אנחנו לא מאלה שעל כל צעקה, דיבור, הערה או הפגנה נבוא ונרצה להגביל את צעדיכם. אבל מה שאתם עושים עם ה"חמאס", והתחרות הזאת ביניכם – הפריימריז האמיתיים הם בכלל אצלכם, ולא אצלנו. התחרות הזאת שאתם עושים ביניכם לבין עצמכם – תקשיב לי טוב – מי יותר מלקק ל"חמאס", זה פשוט מגעיל. זה מגעיל. אתם מתנהגים כמו סוכנים של ה"חמאס". <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זו חוצפה, מה שאתה אומר. <יואל חסון (קדימה):> אתה תקשיב לי טוב. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זו חוצפה. אתה יודע – – – אין הצדקה לקיומכם – – – <יואל חסון (קדימה):> אתה סוכן של ה"חמאס". <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לך לעזאזל. לך לעזאזל. <יואל חסון (קדימה):> אתה, טלב אלסאנע, אתה סוכן של ה"חמאס". <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> חוצפן. חוצפן. <יואל חסון (קדימה):> אתה בעצמך, לפני כשנתיים, בהפגנה עם ועדת המעקב, קישרת – היית הטלפנית בין הנייה, ראש ממשלת ה"חמאס", לבין האנשים שלך – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – וזו חוצפה. <יואל חסון (קדימה):> – – אתה יודע את זה. אתה יודע שזה מה שאתה עושה. עכשיו, אני שואל אותך: מה אתה עושה? אתה מייצג את הבדואים? את ערביי ישראל? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אנחנו גם מייצגים וגם נאבקים על העמדות שלנו – – – <יואל חסון (קדימה):> תקשיב לי טוב: או שאתה סוכן של השב"כ או שאתה מייצג את האזרחים הבדואים במדינת ישראל ואת ערביי ישראל. תחליט. אין שניהם. אין שניהם. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתה – – – <יואל חסון (קדימה):> אתה לא תהיה בבית הזה סוכן של ה"חמאס". <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – עלוב. גזען. <יואל חסון (קדימה):> ה"חמאס" הוא ארגון טרור, ארגון טרור שרוצח נשים וילדים, כולל ערבים. אתה צריך לבחור. אני אכבד אותך בשבתך כנציג המיעוט הערבי במדינת ישראל, ויש לך זכות מלאה שלציבור שלך יהיה כאן ייצוג, אבל תחליט. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גישה פטרנליסטית. <יואל חסון (קדימה):> אל תפריע לי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתם שם לב איזו גישה פטרנליסטית? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> למה אתה מפריע? למה אתה מפריע? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גישה פטרנליסטית. הוא מכבד? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל אתה עולה אחריו לדבר. תדבר ותגיד מה שאתה רוצה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – לקדאפי לך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בן-ארי – – – <יואל חסון (קדימה):> בוא ותבין – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו כולו פה שבעה אנשים. זה לא מוסיף כבוד לכנסת. <יואל חסון (קדימה):> אדוני, תוסיף לי זמן בבקשה. לקחו לי את הזמן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – ברמה האישית? שידבר לעניין. <יואל חסון (קדימה):> אני מציין את הפעולות שלך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל יש לך זכות לעלות לכאן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש לך תלונה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל אתה בזכות דיבור עולה לכאן ואומר מה שאתה רוצה באופן תרבותי, בלי להפריע. למה לך להפריע? בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> המדינה הזאת היא מדינה לא דמוקרטית – היא מדינה סופר-דמוקרטית, ואני גאה על כך שהיא סופר-דמוקרטית. אני אלחם על הזכות שלמיעוט במדינת ישראל יהיה ייצוג בכנסת. זו זכות מלאה שלהם. אבל אני רוצה שהנציגים שלהם יהיו נציגים שלהם, ולא סוכנים של ה"חמאס" ולא סוכנים של ה"חיזבאללה" ולא משתפי פעולה עם כל מיני ארגוני טרור שמנסים לפגוע בריבונות של מדינת ישראל. אל תחצו את הגבול הזה. אל תחצו את הגבול הזה. ואל תשווה אותי לכל מיני אחרים שמנסים לקעקע את הזכות שלכם להיות כאן. יש לכם זכות להיות כאן. כל עוד אתה אזרח מדינת ישראל, יש לך זכות להיות כאן. אבל אל תעבור את הגבול. אתם עוברים את הגבול. אדוני, תן לי עוד כמה שניות. אני שואל שאלה: מה יש לכם מה"חמאס"? מה זו ההתלקקות הזאת אל ה"חמאס"? אני אומר לך, אם הייתי רואה אתכם באותה התלהבות עם אבו מאזן, עם ה"פתח", הייתי אומר: ואללה, שוחרי שלום גדולים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> עברת ל"פתח" עכשיו? <יואל חסון (קדימה):> כל היום אתם עם ה"חמאס". מה יש לכם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אל תפריע, בן-ארי. מי שיפריע עכשיו – אני מוציא אותו. אני מזהיר אותו. אני מוציא אותו. אני אומר לכם. <יואל חסון (קדימה):> מה יש לכם מה"חמאס"? אני אומר לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע, תקשיב לי טוב. כשאתה לוחץ את היד לאנשי ה"חמאס", תבדוק טוב-טוב שלא נשארים לך כתמי דם ביד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> אלה רוצחים שפלים. אלה אנשים שנתנו הוראות לחסל ילדים, לפוצץ אוטובוסים, לפגוע בחפים מפשע. ואתה משתף אתם פעולה? עכשיו אני אגיד משפט אחרון. אם אתה חושב שאני חושב שרוב הציבור הערבי בדעה הזאת – אני בטוח שלא. לצערי, אתם הנהגה קיצונית הרבה יותר מהמונהגים שלכם. אתם מביאים כאן בכוח לעימות בין המיעוט הערבי לבין הרוב היהודי. אני מאמין באמונה שלמה – חברים טובים יש לי במגזר הלא-יהודי, במגזר הערבי, הבדואי, הדרוזי והצ'רקסי – ואני אומר לך: המדינה הזאת היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל למיעוט בה יש זכות מלאה – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> – – לחיות כאן בחופשיות, בשוויון מלא. אני אלחם על זה. אתם, אל תהיו סוכנים של ה"חמאס". <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. עכשיו אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, חבר הכנסת בן-ארי, בלי להפריע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה דמוקרט אמיתי. אתה דמוקרט אמיתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בלי להפריע. יש לך זכות כאן לדבר – – – באופן הכי תרבותי. למה להפריע לאנשים? יש לך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה פרלמנט. זה חלק מהעניין. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, מה זה פרלמנט? יש גבול. הציבור רוצה לשמוע בבית את הנואם. <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן, כן, משדרים אותנו. אנשים רוצים לשמוע. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אנחנו – – – יונית לוי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כשמפריעים אחד לשני, לא שומעים. בבקשה, חמש דקות לרשותך. בבקשה. ללא הפרעה. <יואל חסון (קדימה):> אנחנו מתחרים ביונית לוי עכשיו. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כן – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מאוד נהניתי לשמוע את דבריו של חבר הכנסת יואל חסון, אבל אני חייב להעיר לך כמה הערות. אבו מאזן – – <יואל חסון (קדימה):> כשאתה מעיר לי זה טוב. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – סבא ג'פטו – כן, אבו מאזן – מתכנן הטבח של ילדי מעלות. אבו מאזן, תדברו עם אבו מאזן. הבעיה היא בתפיסה העקומה שלנו, ולא בהם. הם עושים בדיוק את מה שהם. הם לא השתנו כהוא זה. אני רוצה להזכיר לכם שבמעבר שלי מהעבודה החינוכית לכנסת, הפעולה הראשונה שעשיתי היא בקשה לפסול את רע"ם-תע"ל ואת בל"ד. באתי פה לוועדת הבחירות ונימקתי, ולשמחתי רוב מכריע של חברי הכנסת שהיו חברי הוועדה – היו בחברי הוועדה משהו כמו 27 חברי כנסת. לבל"ד היה כמעט רוב מוחלט, וגם לרע"ם-תע"ל, אחרי שבא אחמד טיבי ואמר: "כל קול לקדימה" – ואני לא יודע אם אתה זוכר את זה – "זה כדור בבטן לילד פלסטיני". אתה זוכר את משפט המחץ של אחמד טיבי? אתה חושב שמשהו השתנה מאז? זה שהוא הולך ושר שירי הלל לשהידים? ישב פה יושב-ראש והתמוגג שכביכול הוא גינה את הטבח של משפחת פוגל, אבל אני יודע בדיוק מי הוא. הוא קורא להם לוחמי חופש, הוא קורא להם גיבורים. אבל הוא בסדר. מי שלא בסדר זה אנחנו. זה מה שאתה מכנה: דמוקרטיה. לפי הדמוקרטיה של כמה אנשים פה וחוק האזרחות, מחר ח'אלד משעל מרגיש לא בנוח שם, בסוריה, ימצא לעצמו בחורה נחמדה בנצרת, איזו רווקה או אחרת – – – <יואל חסון (קדימה):> חנין זועבי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, זה – אתה בחרת. אני לא נכנס לשמות. אני לא רוצה להיכנס לזה. סליחה, בטעות אמרתי נצרת. זו לא היתה כוונתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יואל חסון – – <יואל חסון (קדימה):> הצעתי – – – שידוך – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – זה לא ראוי לך. <קריאה:> זו חוצפה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא. לא ראוי. לא ראוי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא היתה כוונתי. לא היתה כוונתי, כי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא ראוי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> האמת? חוצפה. <יואל חסון (קדימה):> אני חוזר בי, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> אני חוזר בי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בסדר גמור. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ימצא לו מישהי אזרחית ישראלית ויתחתן אתה. לפי חוק האזרחות, הוא יכול לקבל את אזרחות ישראל, ומחר הוא יכול להיות הכוכב נולד של אחת המפלגות פה. מה, רק ללפיד מותר? רק לנועם שליט מותר להביא? גם להם מותר להביא איזה כוכב. מה יכול להיות? יש פה דמוקרטיה, רבותי, דמוקרטיה. דיברת על הרב כהנא קודם. הרב כהנא היה אוהב ישראל. הרב כהנא הציג את העימות הזה, את הדואליות המטורפת הזאת, שאומרים "דמוקרטיה, דמוקרטיה", אבל בתוך הדמוקרטיה יכולים להיות לא סוסים טרויאניים – פצצות בתוך המקום הזה, מי שמכוון טילים לכיוון ישראל. ולא רצו לשמוע את האמת, אז אותו פסלו. אבל איך אני אומר כל פעם? כל פעם שאני נמצא פה ורואה מהצד, אני אומר לעצמי: כהנא צדק. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> אתה יכול להתנצל – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> היית מת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יואל, ההתנצלות שלך התקבלה, וטוב שעשית. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> מה – – – <יואל חסון (קדימה):> הוא אמר שמשעל יכול לבוא ולהתחתן – – – הצעתי – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כאשר אני שומע את הלהקה הזאת, שלא חדש המחול שהם מנהלים באופן שיטתי נגד הציבור הערבי ומנהיגיו, אני לחלוטין לא מופתע. הדבר שמפתיע אותי הוא שחבר הכנסת יואל חסון אומר להצטרף ל"פתח". הוא מדבר היום בזכות אבו מאזן. זה חידוש. זה דבר טוב. קודם לא היה נשמע שאתה מברך על הצטרפות ל"פתח", אז welcome, אהלן וסהלן, ברוך הבא למועדון של ה"פתח". אלא מה? יש לציין, רבותי, ש"חמאס" נבחר בבחירות דמוקרטיות, ו"חמאס" זכה בבחירות הדמוקרטיות לרוב בפרלמנט הפלסטיני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לך לשם, לך לשם, לך לשם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בן-ארי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני כאן, נולדתי כאן, וסבא, ודורי דורות כאן – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אפשר לסדר – – – הסעה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – ואם לא מוצא חן בעיניך – – – תעוף מכאן, תאמין לי. אתה זר בנוף הזה. אתה זר – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אפשר לסדר לכם הסעה. אפשר לסדר לכם הסעה חד-כיוונית, one way ticket. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – אני חלק ממנו. אני חלק מהנוף הזה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> רגע. אלסאנע, רגע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> עם הדעות שלך, עם האופי שלך, עם התרבות שלך, אין לך מקום כאן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה. סליחה. סליחה. סליחה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אתה לא מתבייש להגיד לו? אבות אבותיו גדלו כאן וגרו כאן. אתה זר כאן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא אבות אבותייך גדלו כאן. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כן, אבות אבותי. כן, אבות אבותי, כן. אולי עוד פעם תגיד – – – אתה טוב בזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת בן-ארי, אני מבקש ממך. אני לא מזהיר עכשיו, הזהרתי יותר משלוש פעמים. מי שיפריע – אני מוציא אותו. לא נתתי שיפריעו לך, דיברת כאן ברצף, אף אחד לא הפריע לך. גמרת את מה שאתה רוצה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה דמוקרט, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אדוני, דמוקרטיה מתגוננת – לא פה. לא כשאני יושב-ראש. תחפש את היושב-ראש האחר. תודה רבה. בבקשה, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מדברים על דמוקרטיה מתגוננת, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, מבחינה היסטורית כל האיומים על הדמוקרטיה זה היה מהימין. מעולם המיעוט לא איים על הדמוקרטיה. דווקא המיעוט יש לו אינטרס לחזק את הדמוקרטיה. מי שאיים, מי שחיסל את הדמוקרטיה, זה הלאומנים, זה הימנים. בשם הגנה על הדמוקרטיה מחסלים אותה, ואפילו כהניסטים שאין להם שום מחויבות לערכים או למוסר מדברים על דמוקרטיה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה אתה אומר? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה שיא הצביעות. אוי ואבוי לדמוקרטיה שאתם מגינים עליה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אנחנו הצודקים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה לומר לכם, אתם מדברים על "חמאס". "חמאס" הוא הרבה יותר טוב מכם, כי ה"חמאס" לא כובש עם אחר, ה"חמאס" לא מתנחל על אדמות של אחר, ה"חמאס" לא מפציץ ילדים במטוסים ובמסוקים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זורק את האנשים של ה"פתח" ברחוב. זורק אותם מהגגות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> "חמאס" מדבר על זכותו הבסיסית, האלמנטרית, לחיות בעצמאות וחירות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זורק את אנשי ה"פתח" מהגגות. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> תגיד לי, הרקטות על שדרות – זה קרה מעצמו? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ולכן, אני, לדעתי – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> תגיד לי, הרקטות על שדרות – זה קרה מעצמו? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> משתמש בילדים – – – בחברים שלך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מדברים על עזיז דוויק, למשל. עזיז דוויק, יושב-ראש הפרלמנט הפלסטיני – ממשלת ישראל, משטרת ישראל, לא מצאו שום עילה להעמיד אותו לדין, אדוני היושב-ראש, ולכן הם עצרו אותו במעצר מינהלי לשישה חודשים. הפושע הגדול שחברי הכנסת נפגשו אתו – לא מצאו שום עבירה שהוא עבר, לא מצאו עילה למעצר. עצרו אותו מעצר מינהלי, שהוא על-פי תקנות ההגנה לשעת-חירום, אפילו לא חוק שנחקק במדינת ישראל. על מה אתם מדברים? היום העולם הערבי כולו משתנה. הדרך למצרים היא דרך "חמאס". הדרך לתוניסיה היא דרך "חמאס". אתם עושים שטות שאתם לא מנהלים משא-ומתן עם ה"חמאס". <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז אתם תלכו לשם. תלכו למצרים. הגיע הזמן שתלך לשם, לאביב הערבי, ותשאיר אותנו בשקט. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תשאיר אותנו בשקט, לך – – – <יואל חסון (קדימה):> "חמאס" רוצה לנהל אתנו משא-ומתן? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הרי עם מי – – – גם לגבי שחרור התושבים, גם לגבי שחרור אסירים, גם לגבי – – – תפסיקו עם הצביעות הזאת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> קדאפי מחכה לך. <יואל חסון (קדימה):> אבל שנייה, למשא-ומתן לשלום, ה"חמאס" מוכן לדבר אתנו? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני חושב ששלום עושים עם אויבים, לא עם חברים. <יואל חסון (קדימה):> יפה. "חמאס" מוכן לדבר על שלום? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ואני חושב, שאם אתם מעוניינים בשלום, אז הפלסטינים, גם "חמאס" וגם "פתח", שני נבחרים לגיטימיים של העם הפלסטיני. אתם לא תכתיבו לעם הפלסטיני מי נבחריו – – <יואל חסון (קדימה):> אבל "חמאס" לא מוכן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – והגישה הפטרוניסטית – תגיד לחברי כנסת: אתם תעשו. אתם לא תצייתו. אני מקבל אתכם כאן. מי אתה? איזה טובה אתה עושה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מחבלים לא יהיו פה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> "ראס בין עינו" המשא-ומתן – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. תודה רבה. זהו, הסתיימה ההצגה. <יואל חסון (קדימה):> לא הצגה. נושא חשוב, אדוני. זו לא היתה הצגה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כמו שאתם עשיתם אותה, זה הצגה. זה נושא כבד לדיון רציני, ולא – – – בצורה כזאת. <יואל חסון (קדימה):> עם כל הכבוד לך, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כל אחד מכם הפריע לשני. <יואל חסון (קדימה):> – – אתה לא תקרא לדיון מאוד מאוד רציני שהיה כאן הצגה. עם כל הכבוד, אל תתנשא עלינו. אתה לא המורה שלנו. אל תתנשא עלינו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה, סליחה, אני אמרתי על האופן שבו התנהל הדיון. <יואל חסון (קדימה):> זה התנהל יפה מאוד. אדוני, זה התנהל יפה מאוד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הנושא הוא חשוב. אם הנושא חשוב, מכבדים אחד את השני ואומרים את הדעה, ולא מפריעים ואנשים לא שומעים מה אומרים. <יואל חסון (קדימה):> זה התנהל יפה מאוד. נאמרו כאן דברים מאוד חשובים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה. סליחה. עכשיו אני מוציא אותך. <יואל חסון (קדימה):> אני אומר לך סליחה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מוציא אותך. <יואל חסון (קדימה):> על מה תוציא אותי? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני אוציא אותך. מה אתה, גננת? <יואל חסון (קדימה):> אתה הגננת. אני גננת? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> למה אתם מעליבים את הגננות? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חוצפן. <יואל חסון (קדימה):> סליחה, אדוני היושב-ראש, תחזור בך. אני מבקש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני לא אחזור בי. אתה חוצפן. מה שאמרת ליושב-ראש – אתה חוצפן. <יואל חסון (קדימה):> אתה אמרת לי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני אומר לך, מה שאמרת ליושב-ראש זו חוצפה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש פה מים? צריך לצנן פה את הרוחות. צריך לצנן פה את הרוחות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אין תשובת שר. אנחנו מצביעים. <יואל חסון (קדימה):> אתה צריך לחזור בך על מה שאמרת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לאיזו ועדה? לאיזו ועדה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי יצנן פה את – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> דיון במליאה. אין תשובת שר. דיון במליאה, זו האופציה היחידה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 4, נגד, נמנעים – אין. עבר לדיון במליאה. <הצעה לסדר-היום> <יישום ההחלטה למנוע מחיילים נסיעה ברכבת ולהסיעם באוטובוסים> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: יישום ההחלטה למנוע מחיילים נסיעה ברכבת ולהסיעם באוטובוסים, הצעות לסדר-היום מס' 7363, 7371, 7389 ו-7394. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת אברהם מיכאלי – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, יש לנו איזה פסטיבל בשבוע האחרון נגד ההחלטה הזאת של משרד הביטחון להחליף לחיילים את הרכבת באוטובוסים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> או סקנדל או פסטיבל. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> או סקנדל או פסטיבל. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כמאמר השיר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לפעמים לא נעים לדבר נגד הקו שכביכול קבעו שזה לא בסדר, ואז יש לנו מלחמה עם ועד הורים. עושים לנו הפגנות, אמהות עומדות בתחנת הרכבת. חברי כנסת קמים בבוקר, אדוני היושב-ראש, בשביל להצטרף לפסטיבל. אפילו לא ישנים. באים לתחנת רכבת, נעמדים שם, מפגינים נגד "רכבת ישראל", נגד ההחלטה. אבל לפעמים – רבותי, קצת פרופורציה. אדוני השר, אנחנו שייכים לדור שלא היו לנו רכבות. כשאנחנו היינו צריכים לנסוע לסיני ולהגיע לרמת-הגולן, אנחנו עמדנו וחיכינו לאוטובוסים שעשו לנו טובה שלקחו אותנו. לא היו הסעות מסודרות ומאורגנות. ואם היום נניח החליטו שמשנים את התחבורה ואת השינוע של החיילים ממקום למקום – במקום רכבת, באוטובוסים מאורגנים ומסודרים – אני לא חושב שצריך לעשות מזה פסטיבל כזה גדול ולבוא ולעשות הפגנות. אפילו חברי חברי הכנסת, בכנסת – מכיוון שאין לנו פה הרבה שותפים, אז בוא לפחות שיהיה לנו איזה דו-שיח, אם לא תלת ורביע. אפילו בכנסת, אדוני השר, התחרו השבוע באיזו ועדה דנים בנושא. לא היתה ועדה שלא דנה בזה, ורבו אפילו אם הסמכות היא של ועדה א' או שוועדה ב' תדון בעניין. אני חושב שצריך לפעמים להסתכל על העניין בצורה עניינית ולומר: אם עשו את זה רק בשביל חיסכון, אז אפשר להתווכח על כך. אבל לבוא ולהגיד שהפקירו את החיילים שלנו, שהם נוסעים במקום ברכבת באוטובוס, ויש בכך פגיעה ברווחתם או בנוחיותם של החיילים, אני חושב שזה מוגזם. אני חושב שאנחנו צריכים טיפה להכניס דברים לפרופורציה. לבוא ולשאול שאלות – כן; לבוא ולבקש מהשלטונות של הצבא לתת הסברים למה הם עשו את זה – כן. אבל לא לעשות מזה מחאה כזאת גדולה כפי שזה נעשה, אדוני היושב-ראש, במהלך השבוע. אני חושב שהצבא צריך לשקול דבר אחד, וזה גם פורסם, שהם מנסים לקצץ ביכולת של החיילים לנסוע חינם באוטובוסים ממקום למקום, ובכך כן יש פגיעה ברווחת החיילים. כי היום אנחנו לא רוצים שהחיילים יעמדו בטרמפים. אני לא רוצה שהחיילים ינסו להגיע ממקום למקום בדרכים שהן לא – אפילו שפעם זה היה מקובל, אנחנו לא רוצים שחיילים ייסעו בטרמפים. לכן, על כך כן אפשר לדרוש היום משר הביטחון הסבר למה אי-אפשר עדיין להמשיך, במימון המדינה, לאפשר לחיילים לנסוע באוטובוסים. אבל להפוך את כל העניין ואת כל השינוי לדרמה כזאת גדולה – אני חושב שזה מוגזם, וצריך פשוט מאוד, בכל דבר שאנחנו מתעסקים, גם לפעמים לשים את האיפכא מסתברא. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. ישיב על ההצעה לסדר השר כחלון, בבקשה. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, אני התבקשתי – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> סוף-סוף נשארנו בדו-שיח. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן. אני התבקשתי, בתור שר תורן, להשיב בשם שר התחבורה על הנושא הזה של ההצעה הדחופה על יישום ההחלטה למנוע מחיילים נסיעה ברכבת ולהסיעם באוטובוסים, של חברי הכנסת אבישי ברוורמן ואברהם מיכאלי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, מי שהיה צריך להשיב הוא השר מתן וילנאי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> השר מתן וילנאי. אז אני ממש חוזר בי, כי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בשם שר הביטחון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> בשם שר הביטחון. אז זה הולך ככה. נניח רגע לשר התחבורה בצד, זה לא הוא. אז אני עונה, שר התקשורת והרווחה, במקום השר להגנת העורף, שאמור היה לענות במקום שר הביטחון. אם יש לנו עוד שני שלבים אנחנו כבר עם כל החד גדיא, גמרנו את כל החד גדיא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יש לך סיכוי טוב להיות שר ביטחון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, לא, אין סיכוי, אין סיכוי. אז התשובה אומרת כך: לאור בחינת סוגיית הנסיעה ברכבות בימי ראשון, פתחו צה"ל ו"רכבת ישראל" מהלך ראשון מסוגו, שבמסגרתו יופעל מערך היסעים ייחודי בעבור משרתי צה"ל בימי ראשון בשעות הבוקר כתחליף לשירותי הרכבת. מערך ההיסעים הייחודי יכלול אוטובוסים אשר יעברו דרך כביש 6, דרך מנהרות הכרמל, ויכלול כ-300 אוטובוסים. המהלך יצא לפועל לנוכח הצפיפות בקרונות רכבת ישראל בעקבות הביקוש הרב והחריג לנסיעות ברכבת בימי ראשון בבוקר, ולאחר ש"רכבת ישראל" העמידה חלופות ראויות לנסיעת חיילי צה"ל ברכבת. לאור הפעלת מערך ההיסעים הייחודי, הרמטכ"ל הנחה כי יש להתחיל את הפעילות ביחידות הקרביות שלוש שעות מאוחר יותר. ראוי לציין כי בשאר שעות היום וביתר ימות השבוע תתאפשר נסיעה למשרתי צה"ל ברכבות כפי שהיה נהוג עד עתה. ההחלטה בדבר מערך ההיסעים לא התקבלה על בסיס שיקול כלכלי, אלא לשם מתן מענה נוח ובטיחותי להסעת חיילי צה"ל בימי ראשון בבוקר, וכן מתוך התחשבות בעומסים הקיימים. זאת התשובה, חבר הכנסת מיכאלי. תשאל אותי – אני הייתי עונה משהו אחר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה מציע אדוני השר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> דבר אחרון – ברשותך, חצי משפט – דבר אחרון שצריך לעשות במדינה הזאת זה לשבש, או להקשות, או להכביד על החיילים, במיוחד החיילים הקרביים. לעצם השאלה שלך, אדוני היושב-ראש, כל מה שיבקשו אני אעשה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הדבר היחידי שחבר הכנסת מיכאלי יכול להציע על-פי התקנות זה מליאה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> הדבר היחידי שאני יכול לעשות זה להסכים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תציע ועדת חוץ וביטחון, ואז נלך לוועדת חוץ וביטחון לדיון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אתה גם חבר כנסת, אל תשכח. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן, אבל אני לא בין המציעים. ועדת חוץ וביטחון. נראה לך, חבר הכנסת מיכאלי? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כן. האמת היא שכל הוועדות בכנסת כבר קיימו השבוע דיון בעניין הזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מצביעים. בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 4, נגד ונמנעים – אין. הנושא יישום ההחלטה למנוע מחיילים נסיעה ברכבת ולהסיעם באוטובוסים עובר לדיון בוועדת חוץ וביטחון. <הצעות לסדר-היום> <דוח של בנק ישראל קובע כי מחירי המוצרים בארץ הם מהגבוהים במדינות המערב> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא: דוח של בנק ישראל קובע כי מחירי המוצרים בארץ הם מהגבוהים במדינות המערב, הצעות לסדר-היום שמספרן 7344, 7370, 7377, 7380, 7383, 7387 ו-7388. ראשון המידיינים, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחריו – חבר הכנסת משה גפני, ואחריו יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לאדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אני מבין שגם בסוגיה הזאת יענה השר לענייני כל העניינים, השר כחלון. תראה, אדוני היושב-ראש, אני מוצא טעם לפגם בזה שיש לנו ממשלה כל כך גדולה, 30 שרים ושמונה סגני שרים, וכשמגיעים לדון על מצוקת המחירים בחברה הישראלית, ספסל הממשלה לגמרי ריק, ואין אפילו שר אחד שיכול להשיב, חוץ משר הרווחה, שפשוט הטילו עליו את הגזירה להתעסק בעניינים האלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מסכים אתך – לא נגזול מזמנך – אני מסכים אתך, אבל תסכים אתי שהנוכחות שלנו בכנסת גם לא מוסיפה. <דב חנין (חד"ש):> לא, אני רציתי להמשיך ולומר לך, אדוני היושב-ראש, שזה מביך במיוחד. אנחנו נמצאים זמן כל כך קצר אחרי מחאה חברתית שסחפה את ישראל כולה גם מסביב לשאלות של המחירים. אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, את מחאת ה"קוטג'", שעוד קדמה לגל של המחאה החברתית הגדולה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> המחיר של ה"קוטג'" עלה מחדש, זה בסדר. <דב חנין (חד"ש):> המחיר של ה"קוטג'" עלה מחדש. אבל ברגע שהנושא איננו בכותרת, אז גם אנחנו בכנסת – כמה אנחנו פה כרגע בדיוק? אנחנו בדיוק חמישה חברי כנסת, כולל אדוני היושב-ראש. אני חושב שזו תעודת עניות לכנסת. זו בפירוש תעודת עניות לכנסת שאנחנו בסוגיה כל כך חשובה, כל כך מרכזית, מפגינים, בסופו של דבר, כל כך מעט התעניינות. אדוני היושב-ראש, דוח בנק ישראל שהתפרסם בשבוע שעבר הוא דוח מקיף ומלמד, והדוח הזה הוא עוד הוכחה שהמחאה החברתית הגדולה של הקיץ היתה מחאה מוצדקת. הדוח הזה מראה שנכון לסוף 2011 מחירי המזון בישראל גבוהים ב-20% מהמצופה לרמת ההכנסה. זה פער מאוד מאוד גדול, שהופך את החיים בישראל לחיים יקרים, לחיים בלתי אפשריים, לא רק לעניים אלא גם לאנשים שמשתייכים לשכבות הביניים. אנחנו מדברים פה על תמונה עגומה של מוצרי חלב, דגים, משקאות לא אלכוהוליים. אנחנו מדברים על פערים במחירים בשורה ארוכה של תחומים ועניינים, ואני לא רוצה לנצל את הזמן שלי כדי לפרט את כל סוגי התחומים שבהם אנחנו בישראל משלמים הרבה יותר מבמקומות אחרים. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להדגיש, או לשים את הדגש בשאלה מה אפשר וצריך לעשות היום. ואדוני השר, אני רוצה להפנות את תשומת לבך, גם כשר הרווחה, להמלצה אחת או לנקודה אחת מרכזית בדוח הזה של בנק ישראל – ושוב, זה לא בדוח של התנועה הסוציאליסטית, זה מופיע בדוח של בנק ישראל. הם אומרים שאחת הסיבות לפערי המחירים האלה היא העובדה שבמדינת ישראל יש לנו שיעור גבוה יחסית ואחיד של מע"מ על כל המוצרים. ואתה, אדוני היושב-ראש, יודע שאנחנו בכנסת פעם אחר פעם מציעים את המנטרה, את הקדושה הזאת, של שיעור קבוע של מע"מ – לשנות. אנחנו פעם מציעים שעל תרופות יהיה מע"מ אפס, ופעם, אדוני שר הרווחה, אולי יהיה אפשר להציע ולקדם שעל מוצרים בסיסיים, מוצרי יסוד, המע"מ יהיה אפס, כמו שאגב על ירקות ופירות. אני יודע שהממשלה הנוכחית השתעשעה ברעיון לבטל את המע"מ על הירקות והפירות. אבל אני אומר בדיוק ההיפך. את אותם מוצרים שאנחנו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> מה לבטל? לבטל את הפטור. <דב חנין (חד"ש):> לבטל את הפטור, בדיוק. השתעשעה עם הרעיון לבטל את הפטור. אני אומר, אנחנו צריכים ללכת בדיוק בכיוון ההפוך ולהשתמש בכלי הזה של המיסוי, גם המיסוי העקיף, ככלי דיפרנציאלי. נושאים שהם חיוניים, עניינים שהם מוצרים יסודיים, בסיסיים – ספרים למשל, אדוני היושב-ראש. למה להטיל מע"מ על ספרים? ברוב מדינות התרבות לא מטילים מע"מ על ספרים. לעומת זאת, אפשר מע"מ על מוצרים שהם מוצרי מותרות או מוצרים שיש בהם נזקים חברתיים – להגדיל. זאת אומרת, פעילות נכונה בתחום המיסוי. הממשלה חייבת להיות מעורבת במשק. כל הגישה שמוציאה את הממשלה מהמשק ומטילה את האחריות על השוק החופשי היא גישה שנכשלת ומכשילה פעם אחר פעם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שהדוח הזה לא מפתיע איש. הרי כל מי שמתהלך ברחובות הארץ הזאת יודע שבעצם המצוקות החברתיות והפערים בין העשירים לעניים, אדוני היושב-ראש – יוקר המחיה בשלוש השנים האחרונות, במשמרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא קשה ביותר. אומנם אנחנו חברים ב-OECD, ואומנם הצמיחה הכלכלית בישראל היא במצב לא רע, אבל, אדוני, בסופו של דבר, כשאתה מפלח את פירות הצמיחה – למי הם מגיעים בעצם? – הם מגיעים בעצם לאותם אנשים שיש להם יכולת כלכלית ושכמעט ולא נזקקים לשירותי הרווחה, לסיוע ממשלתי וכו' וכו'. כשאנחנו רואים את הפערים החברתיים שהולכים וגדלים ואת מספר הילדים שהם מתחת לקו העוני, כשאתה מפלח בעצם את האזורים הגיאוגרפיים, כשאתה מפלח אוכלוסיות מסוימות – בסופו של דבר אתה מגיע לזה שהאזרח הישראלי לא מקבל בעצם כמעט מאומה מאותה צמיחה כלכלית שמדברים עליה. לדבר הזה קוראים מדיניות של קפיטליזם חזירי, שלא מוחל על שום דבר; תפיסת העולם לא מוחלת לאנשים שידם אינה משגת. ואז אנחנו, פעם אחרי פעם, אומרים, אדוני היושב-ראש, שהממשלה – הדרך היחידה להתמודד עם המצוקות של האנשים – אנחנו באים ואומרים: רבותי, כל אלה שיש להם לא צריכים כמעט שום עזרה. לכן, בואו נעשה פיקוח על המחירים של מוצרים בסיסיים. שיהיה פיקוח עליהם. ואז במסגרת הפיקוח, קודם כול אתה בולם את ההתייקרויות. להיפך, אני חושב שלא רק שהיה צריך לעשות עליהם פיקוח, לפי דעתי את המוצרים הבסיסיים, בצורה דיפרנציאלית – היה צריך לפטור ממע"מ את השכבה החלשה באוכלוסייה הישראלית, מה שנקרא "מע"מ דיפרנציאלי". ואז, מה אתה עושה במע"מ הדיפרנציאלי? אתה בא ואומר שאם בני-הזוג מרוויחים x מסוים – שוֹוי נפש בתוך הבית – אתה בא ואומר: רבותי, המוצרים הבסיסיים, של הקיום היומיומי – אותם אני פוטר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> אני יודע שבאוצר למשל לא אוהבים את הרעיון הזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> והסיגרים והוויסקי – שיהיו 40% מע"מ. <שלמה מולה (קדימה):> נכון, אין לי שום בעיה. נכון. אז אני רוצה לומר לך: בסיגרים – אתה יודע, אלה שטסים – יש הרבה דברים שאפשר עוד ועוד ועוד. אבל מה אתה עושה? אם אתה עושה מע"מ דיפרנציאלי, אתה ממקד מטרה. אני אומר לך, אדוני שר הרווחה, אולי המצטיין שיש בממשלה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הוא מסכים אתך. מסכים אתך. <שלמה מולה (קדימה):> תאמין לי, אתה עושה צדק חברתי שאין כדוגמתו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. <שלמה מולה (קדימה):> לכן, הקופסה הזאת של אנשי האוצר, שלא מוכנים לחשוב מעבר לקופסה, היא בעצם ממשיכה לייצר לנו את העוני ואת הקושי, בעיקר של השכבות החלשות. לכן דוח בנק ישראל לא הפתיע אף אחד, בטח לא אותי, בנתונים שפרסם. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. ישיב על ההצעה לסדר השר כחלון, במקום סגן שר האוצר יצחק כהן. עכשיו אתה משיב במקום סגן שר, אז אנחנו בנדנדה. אבל לפני שאדוני ישיב – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> גאלב, עכשיו אני שני שרים וחצי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה שניים וחצי שרים, נכון. בעיני אתה שווה חמישה גם. לפני שאדוני ישיב, היות שאני מופיע בהצעה לסדר-היום – חבר הכנסת אייכלר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני קיבלתי החלטה לא להוציא מהמליאה אף אחד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה יכול להפריע כמה שאתה רוצה. אדוני השר, אני רוצה לומר לך: יוקר המחיה הוא בושה אחת גדולה של הכלכלה הישראלית ומדיניות האוצר והממשלה הזאת. לא יכול להיות שבן-אדם שמשתכר 30,000 שקל משלם על מוצר כמו אזרח שיש לו משפחה עם חמישה או שישה ילדים ומשתכר 5,000 שקל. לא יכול להיות דבר כזה. זה יכול להיות במצב של מדינה שבה כולם עשירים או כולם חיים בכבוד, אבל כאשר יש לך עוני, מוכרחים לעשות דבר. ושר האוצר שלנו, שעכשיו שוהה בחוץ-לארץ כדי לגייס לנו משקיעים טובים כדי שתהיה צמיחה ופריחה כלכלית עוד יותר טובה – שיחזור אלינו בשלום – אתם חייבים לתת את דעתכם לעניין הזה. הפעם שבעתיים. אני אגיד לך גם למה: כי העוני הולך וגדל, הפער הולך וגדל, והדבר הכי חשוב – מבחינתך כממשלה, לא רק כאזרח – שאנחנו ב-OECD. אם אתה לא סוגר פערים בשנה הבאה, שולחים אותך בחזרה; מוציאים אותך מה-OECD. והחגיגה הגדולה שעשה ראש הממשלה כשהתקבלנו ל-OECD – מה יעשה כשיוציאו אותנו מה-OECD? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יהיה יותר טוב. יהיה יותר טוב. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> גם בשביל אזרחי ישראל וגם בשביל ה-OECD וגם בשביל הממשלה, חייבים בעניין הזה לתת את הדעת מהר מאוד. אני אומר לך, אל תקבלו מוטיבציה מזה שהמחאה דעכה. אל תקבלו מוטיבציה מזה שהמחאה דעכה. ובזה אני מסיים. תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה היה התור שלך, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה היה התור שלך. ברשימה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן, נכון. השתמשתי בזכותי לדבר. תודה לאדוני. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> תודה לך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אכן מדובר בהצעה לסדר-היום שאני חושב שמטרידה הרבה מאוד מאזרחי ישראל, גם את האוצר, גם את הממשלה וגם את הכנסת, מן הסתם. קודם כול, לפרוטוקול, אני לא משיב את התשובה שהכתיבו לי; לא משיב את התשובה הזאת. אני משיב בתור שר הרווחה ומשה כחלון. אני חושב שהמחירים הם גבוהים. חבר הכנסת מולה, אתה צודק. אדוני היושב-ראש, גם דיברת. יוקר המחיה במדינת ישראל הוא גבוה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני השר, נורא גבוהים. עבדו עליך בעיניים, הורידו לחודשיים, ועכשיו התחילו להעלות – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני לא מדבר – אני דווקא רוצה, כמו חבר הכנסת מולה, לדבר על הבעיה והפתרון. תראה, תמיד יהיה, בקטנה – יעלו מפה, יורידו משם, השפעה עולמית, שווקים. בוא נדבר על מה שקרה פה. למה הגענו למצב הזה? הרי זה לא מצב שסתם הגענו אליו. לא יכול להיות שבגרמניה יעלה מוצר 70% ממה שעולה פה בארץ. ואנחנו מדברים, כשאנחנו עושים השוואה בין רמת השכר, רמת הכנסה, רמת הייצור ואיכות המוצר – שאף אחד לא יגיד לי ששם מוכרים פחות טוב. אין סיבה בעולם. מה קרה פה? פה אנחנו נגועים בקרטלים, אנחנו נגועים במונופולים, אנחנו נגועים בקבוצות ריכוז ואנחנו נגועים פה בחוסר תחרות משווע. לפני שאני אגע באיך שאני רואה את הדברים, חבר הכנסת מולה, יש לי הערה על הדברים שלך, אבל כמובן שזה עניין של תפיסה. לגבי מע"מ דיפרנציאלי אתה צודק. לדעתי, מי שהולך לסופר וחוזר עם קוויאר ועם סיגרים, ואני לא יודע מה עוד יש שם – ויסקי טוב והדברים האלה – שישלם גם 40% מע"מ. שישלם 40% מע"מ. ואם אדם מהשכבות החלשות רוצה לאכול קוויאר – לבריאות, אני לא אפריע לו, אבל שישלם 40% מע"מ. אבל מי שרוצה להביא הביתה לחם, גבינה, "קוטג'" וחלב לילדים שלו – שיהיה פטור ממע"מ. שיהיה פה סבסוד צולב. לא אוהבים את המלה הזאת. כן, שהקוויאר יממן את הלחם האחיד; שהוויסקי יממן את הגבינה הצהובה. כן. ולכן, לגבי מע"מ דיפרנציאלי, אני מסכים אתך. מה אני פחות מסכים אתך, חבר הכנסת מולה? לגבי פיקוח. אני יכול לומר לך שאצלי בבית – בית זה משרד התקשורת – כשהגעתי למשרד, מחיר דקת שיחה בסלולר היה משהו כמו – אי-אפשר להגיד ממוצע, כי אתם מכירים את החיים. ממוצע זה לא דבר נכון, כי כולם מכירים איך טובעים בבריכה בעומק ממוצע של 70 ס"מ, כי זה מתחיל באפס ונגמר – ב-70 טובעים. לא נכון לעשות ממוצע, אבל היה 70 אגורות. באו ואמרו לי: בואו נעשה פיקוח על 50. אדוני היושב-ראש, אם אני בא ואומר לך: תשמע, אני מפחית מ-70 ל-50 אגורות – זה כמעט כמה? 30%? זה יפה, נכון? אומרים: תשמע – 25%. מי מפחית היום מחיר ב-25%? בוא נפקח שזה יהיה 50 אגורות. אמרתי, לא, לא מוכן. קחו, תגבו גם 3 שקלים, לא 70 אגורות; תגבו 3 שקלים, אבל נפתח את השוק לתחרות. התחרות יודעת לסדר את השוק, והתחרות יודעת לקבוע את המחיר הנכון, והתחרות יודעת להפוך אותך לחברה הכי יעילה ועם השירות הכי טוב, כי אם אתה לא תיתן לי שירות טוב ויש לי תחרות, אני יכול לעבור למישהו אחר ואני יכול לקבל שירות במקום אחר. אז מה קרה? בתום שנתיים, חבר הכנסת מולה, אתה יכול לקנות היום בחברה ב-19 אגורות. אם היינו מפקחים על 50, מה היה קורה? כל השוק מתיישר. גם אם המחיר הוא 19 אגורות, כל השוק מתיישר ל-50, וכולנו שמחים וטובי-לב, ולא מבינים שעל כל דקת שיחה, כל פעימה, אנחנו משלמים 31 אגורות מיותרות. ואני אומר לך, חבר הכנסת מולה, בעזרת השם, במרס-אפריל הקרובים זה יהיה גם 10 אגורות, יהיה גם 12 אגורות, כשייכנסו מתחרים נוספים. לכן, המאבק המרכזי – וגם ועדת-טרכטנברג נגעה בו – המאבק המרכזי זה בקרטלים, זה במונופולים, זה בחברות שמחזיקות לקוחות שבויים. כי אף אחד מאתנו לא יכול להתמודד. אם יש לך שניים או שלושה סוּפרים של אותה רשת באותו יישוב, אתה לעולם לא תדע את המחיר האמיתי, כי יש סופר כזה בעיר, סופר אחד בכפר, סופר בשכונה, סופר ברחוב, בינתיים אותה רשת, אותה רשת. אז אתה מסתובב, בקצה העיר יש אותה רשת רק בשם אחר שמוכרת גבינה צהובה 200 גרם ב-x כסף, אתה עובר לשלישי – אותו דבר בשלישי, אבל אתה לא מכיר את המחיר האמיתי. אבל אם היו שלושה-ארבעה שהיו מתחרים ביניהם ולא אותם בעלים, אז כל אחד היה הופך עולם כדי להביא את הלקוח. איך שאנחנו לא מסתובבים, אנחנו רואים שהבעיה היא בתחרות, בקבוצות הריכוז. אין לי ספק שהדברים האלה יטופלו, הדברים האלה דורשים תיקון. והממשלה, דרך ועדת הריכוזיות, ועדת התחרותיות, מטפלת בזה, מטפלת בזה בשׂום שכל, כולל – וזה הזדמנות פה להגיד – הפחתת מכסים. אבל כשמפחיתים מכסים צריכים לדעת להגן על תוצרת הארץ. אין שום טעם בעולם להפחית מכסים, להגביר ייבוא, להוזיל ולגרום לפיטורים של מאות או אלפי עובדים. לכן, צריך למצוא את הנוסחה, והיא קיימת. אתמול מירב ארלוזורוב כתבה מאמר מדהים ב"דה-מרקר": איך אפשר גם להגביר את התחרות וגם להגן על העובדים. אני חושב שזה מאמר מרתק, ששווה לקרוא אותו, וזה מה שצריך לעשות, ואין לי ספק שהממשלה תעשה את זה. לגבי, להעביר, אדוני היושב-ראש – מה שהמציעים רוצים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה מציע אדוני השר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> מה שהמציעים רוצים. <שלמה מולה (קדימה):> ועדת הכספים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מציע שנעביר את זה להמשך דיון בוועדת הכספים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> בסדר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הכספים – זה הנושא, זה המקום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 5, נגד, נמנעים – אין. הנושא דוח של בנק ישראל קובע כי מחירי המוצרים בארץ הם מהגבוהים במדינות המערב עובר לדיון בוועדת הכספים. <הצעה לסדר-היום> <סירוב לקבל חרדים למקומות עבודה> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום בנושא: סירוב לקבל חרדים למקומות עבודה, מס' 7382. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. ישיב, במקום שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון – אתה משיב במקומו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן, אני הולך להתאמן על זה ואני בא. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – לא משיב כשר הרווחה. למה? זה נוגע גם אליו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, כבוד הרב אייכלר. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא שרציתי לעסוק בו הוא סירוב להעסיק אנשים חרדיים במקומות העבודה. אנשים לא יודעים. הנה, אפילו השר כחלון שאל אותי: זה באמת? יש דבר כזה? היה סקר של האוניברסיטה בקריית-אונו, מיהם האנשים שלא רוצים אותם בעבודה. מי מקום ראשון? הערבים, נכון? לא. החרדים. אחרי זה האתיופים, ואחרי זה הערבים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אחרי זה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הערבים. זאת אומרת, החרדי הוא הקורבן הראשון לאיבה או להפחדה שמפחידים את הציבור – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מי עשה את הסקר? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> האוניברסיטה בקריית-אונו, יש להם מכללה שם והם עשו את הסקר הזה. זה היה מדהים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> וזה במסגרת המגזר הפרטי, שמתפרנס מהציבור החרדי במיליארדים בשנה. ואני אדבר על זה, ואני גם אדבר על השירות הציבורי שחסום בפני הציבור החרדי. אבל לפני זה אני רוצה להתייחס למה שקרה פה היום. היה היה חבר כנסת בשם מאיר כהנא, והוא עמד ודיבר נגד הציבור הערבי, עד שהבינו כולם, כולל הבג"ץ שפסלו את המפלגה שלו, כי הוא מדבר בגזענות נגד הציבור הערבי. למרות חופש הביטוי, למרות חופש ההתאגדות, למרות חופש המפלגות, זכות המפלגות, הבג"ץ וועדת הבחירות פסלו את המפלגה שלו. עומדת פה יושבת-ראש האופוזיציה, מסיתה נגד הציבור החרדי, ולא פעם ראשונה ולא פעם יחידה. יש לך ויכוח עם ראש הממשלה? את רוצה לבקר את הממשלה? תבקרי מה שאת רוצה. לקחת את הציבור החרדי ולהציג אותו כפרזיטים, כאויבים של העם – היא לא אמרה את המלים האלה, אבל זאת התחושה. כשלפני שבועיים, באשדוד, אברך חרדי חסידי יצא מבית-המדרש ב-12 בלילה ושלושה בריונים תפסו אותו והכו אותו, ל-18 תפרים סביב ארובת העין הוא היה זקוק. למה הם עשו את זה? הם אמרו בעצמם: כי היתה הסתה בתקשורת, בגל הקודם של ההסתה לפני כמה שבועות. כשעומדת פה יושבת-ראש האופוזיציה ומציגה נגד הציבור החרדי, היא תהיה האחראית למה שיקרה ברחובות, כאשר חס וחלילה התקשורת, שמסיתה 24 שעות ביממה, תצליח לחולל מלחמת אחים, ויפגעו באנשים חרדים ברחובות. איפה האחריות שהייתי מצפה אפילו ממפלגה קיצונית, כמו כהנא? אני יודע שבג"ץ לא יפסול את קדימה. גם אני לא רוצה לפסול את קדימה, ואני יודע שבקדימה יש המון אנשים, בוחרי קדימה, שהם לא אנטי-חרדים, הם לא שונאי ישראל. היא רוצה לפגוע בנתניהו? בבקשה, יש הרבה ביקורת. היא רוצה לבקר את הציבור החרדי? בבקשה, זכות העם לבקר. אגב, אין זכות לפגוע בציבור בהכללות – שיהיה ציבור ערבי, ציבור חרדי. היא יכולה לבקר מעשים; היא לא יכולה לבקר אנשים בהכללה, במכלול. ומה אומרים לי החברים שלה כדי להצדיק אותה? שהיא עושה את זה כי יש לה בעיה עם יאיר לפיד. אז קודם כול, אם כבר יאיר לפיד – שיהיה האוריגינל. למה אני צריך חיקוי כל כך עלוב כמו ציפי לבני? והרב גפני אומר שזה כבר לא יעזור לה, גם הקמפיין הזה כבר לא יעזור לה. אבל עצם הלגיטימציה לעמוד בכנסת ולדבר נגד החרדים – זה לא נובע מחלל ריק. נסעתי היום, אדוני היושב-ראש, באוטו לדיון בוועדת הכספים – שאתה, כבודו, חבר הכנסת מג'אדלה, השתתפת בו – בעניין תעסוקת חרדים וערבים ומיעוטים. בדרך אני שומע, ב"גלי צה"ל" – התחנה של הצבא, שצריכה כאילו לייצג את כל החיילים ולהגן על עם ישראל – עומד מסית ידוע ומפורסם שאת שמו לא אזכיר, אבל שמו רשום לדיראון, מגדולי המסיתים נגד הציבור החרדי, ומדבר נגד הזכות של ילדים חרדים והוריהם לקבל דירה במחיר למשתכן בגלל שהם עניים, ומכנה אותם: פרזיטים, טפילים, וכל הדברים האלה, בתחנת רדיו. ואני שואל את עצמי: מה יגידו אנשים בבאר-שבע, אנשים בתל-אביב, אנשים בחיפה, אנשים שלא מכירים את החרדים? מה הם יעשו? מה יעשה שוטר שימצא עכשיו יהודי-חרדי בעבירת תנועה? איך "גלי צה"ל" היה מגיב אם מישהו היה מדבר נגד הציבור הערבי? ואני לא מקנא בציבור הערבי ומעמדו פה. ההיפך, אני חושב שהציבור הערבי, שמונה היום 20% מהאוכלוסייה – 1,200,000 אנשים – זוכה ליחס בוטה, גס ועוין, שלא מגיע לו. זה שיש מחבלים ויש מלחמה בין הפלסטינים לישראלים – טפלו במחבלים, זה לגיטימי. אבל זה שיש אוכלוסייה כל כך גדולה שכל כך מקפחים אותה בכל התקציבים וכל כך עוינים אותה – זו לא מדינה דמוקרטית, ואולי גם לא מדינה יהודית. כגר, כאזרח הארץ, הם צריכים להיות שווי זכויות. אבל גם על הציבור הערבי לא יעזו ב"גלי צה"ל". אפילו עכשיו, כשהיו פיגועים – לא, המופתי הזה עכשיו דיבר נגד היהוּד, להרוג את היהודים, אז כולם אמרו, בצדק: אסור להכליל את כל המוסלמים, אסור להכליל את כל הערבים, צריך לדבר רק על אותו מופתי. בסדר, מקובל עלי. אבל כשמדובר בחרדים, כל מסית וכל מדיח, בוקר, צהריים וערב, ב"גלי צה"ל", ברשת ב', בערוץ-2, בערוץ-10, כמעט בכל הערוצים. זה לגיטימי, כי אין מי שיילחם בעדם, אין מי שיזעק את הזעקה שלהם. אז אני קמתי ואמרתי לגברת לבני: את האויבת. מה את מדברת אתי על אויבים מבחוץ? אני צריך עוד אויבים מבחוץ כ"חיזבאללה" וכ"חמאס", כשיש פה אנשים שעושים דה-לגיטימציה לילד החרדי? כשבתחנה צבאית מדברים על זה שילדים – שמשפחה, בגלל שהיא ברוכת ילדים, לא צריכה לזכות לקורת גג? זאת הבעיה. וכשאנשים שומעים את ההסתה הזאת – מגיע אדם חרדי לבקש עבודה, ודאי שהוא לא רוצה אותו. הוא פוחד ממנו, כי הוא שמע ברדיו שהאיש הזה הוא סיקריק, הוא שמע ברדיו שהאיש הזה ידרוש עכשיו הדרת נשים. הוא פוחד מהאנשים האלה. והדבר הכי חמור זה בשירות הציבורי. אני יודע שיש ועדה פרלמנטרית לחקירת קליטת ערבים בשירות הציבורי, ואני שומע שיש להם אפילו הישגים. אני יודע שיש עכשיו בבנק ישראל – הכניסו תשעה ערבים. תשעה מתוך מאות זה לא הרבה, אבל בכל זאת. אף חרדי אחד לא. ותמיד מראה אדון סטנלי פישר, שידוע באהבתו לחרדים ולשכבות המצוקה בכלל – אומר: יש לי פה אדם חרדי. יש מי שמטפל במחשב שלו – הוא צריך איזה ג'יניוס – אז יש לו אדם חרדי שם, אחד. וכאשר מישהו מהעובדים בבנק ישראל יצא ודיבר נגד זה שלא מקבלים אנשים חרדים, כבר הזמינו אותו לשימוע לקראת פיטורין, על זה שהוא – רוצים לפטר אותו, למה הוא אמר שבבנק ישראל לא רוצים אנשים חרדים. והיום בוועדת הכספים – אדוני היושב-ראש, היית שם, כבר אמרתי ושמעת, איך השר שמחון סיפר כמה אלפי חרדים באו ורוצים לעבוד. לא רוצים לקבל אותם לעבודה. חברות שרוצות להעסיק אנשים חרדים בעבודה – משרד התמ"ת שיש לו מאות מיליונים, כאילו, כדי לקלוט חרדים וערבים, אמר: אין כסף. ומה אומרים המעסיקים? אם אין כסף, אני לא מעסיק חרדים. אז עכשיו מספרים לנו – סיפרו לנו היום שעד פברואר יגיע הכסף, ו-2012 – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה במסלול תעסוקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מסלול תעסוקה. אתה יודע מה? איך אומרים בערבית? אינשאללה. אבל השנה הזאת זה לא היה. והרב גפני, יושב-ראש הוועדה, ציין שרבים קיבלו תשובות שליליות, והיו המון משרות שסורבו, ומדובר על אנשים שכן עומדים בסף. אז מדינת ישראל באה ואומרת לעולם: אני רוצה שחרדים יבואו לעבודה. הם לא רוצים אותנו, לא בעבודה ולא בצבא. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשדיברו על לקלוט חרדים בצבא, אז היו חברי כנסת שאמרו שצריכים להפוך את הנח"ל החרדי לחטיבה. הם לא רוצים את זה, אין להם תקציב לזה. וכשיש קצינים דתיים שמתקדמים, יש להם פחד אימים וכופים עליהם שירת נשים כדי שהם לא יבואו. אז כל העניין הזה שרוצים חרדים בעבודה, זה שקר וצביעות. לא בשירות הציבורי. באתי לאנשי השירות הציבורי, אמרתי: אתם יודעים מה, אתם רוצים אנשים חרדים? להכניס אותם – גם, לא רק – תסירו את המחסום הזה של בגרויות. ודיברתי עם היושב-ראש כבר באופן אישי על העניין הזה של בגרויות ותארים אקדמיים. מי שלמד תורה איננו פחות אקדמאי ואיננו פחות משכיל מכל מי שלמד כל תרבות אחרת בתואר האקדמי – אני מדבר על התואר האקדמי הלא-רלוונטי לתפקיד. כמובן שמי שרוצה להיות רופא, צריך ללמוד רפואה; מי שרוצה להיות מהנדס, צריך ללמוד הנדסה. אבל בבסיס צריך להכיר בלימודים תורניים מסודרים עם בחינות, שיהיה כמו – הם לא מסכימים לזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עברו עשר דקות? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ואני חשבתי לפני זה: מה אני אגיד בעשר דקות? עוד לא התחלתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בסיבוב הבא, בסיבוב הבא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. יש לי עוד סיבוב? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, רואים שהוא – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, שם אני מדבר שעה שלמה ואף אחד לא מפריע לי. אבל מי שבוחר ללכת לכנסת צריך לדעת שהיושב-ראש – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נדמה לי שאדוני הביע את עצמו מצוין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. ושוב, אני מקווה שהתשובות תהיינה מעשיות: למנוע ממי שלא רוצה להעסיק אדם בגלל שהוא חרדי או ערבי – שזה יהיה דבר אסור. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> למה? ומזרחים? ואתיופים? הכול. <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה ברור. אדרבה, בוא תגיד את זה. ודאי. מזרחים ואתיופים וכל אלה – כבר יש חוקים. אדוני היושב-ראש יודע, יש חוקים לזה. אבל חרדים – אין שום חוק ושום כלל – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. ישיב על ההצעה לסדר-היום השר משה כחלון. חבר כנסת אייכלר, אתה מדבר עוד פעם בהצעה לסדר הבאה. תהיה בכוננות. הביורוקרטיה. בבקשה, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אכן משיב בשם שר התמ"ת. זה מענה על הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: סירוב לקבל חרדים למקומות עבודה, של חבר הכנסת אייכלר ישראל. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת ממונה על אכיפה אזרחית של חוקי שוויון ההזדמנויות בעבודה ועל הטמעת נורמות של שוויון הזדמנויות בשוק העבודה. סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר אפליה מכמה טעמים, וביניהם אסורה גם אפליה על רקע דת והשקפה, בין אם בקבלה לעבודה, בקידום או בפיטורים. נושא אפליית החרדים בשוק העבודה לא נעלם מעיניה של נציבות השוויון, ואף מוגדר בתוכנית האסטרטגית שלה לשנים 2012–2013 כאחד מהנושאים המרכזיים לטיפול בשנים הקרובות. אציין שבמסגרת סמכויותיה ועבודתה, נציבות השוויון מספקת ייעוץ משפטי לכל אדם אשר חש שהופלה בשוק העבודה, בין היתר על רקע דת או השקפה. לאור זאת נציבות השוויון קוראת לכל אדם אשר חש שהופלה בשל היותו חלק מהעדה החרדית לפנות לנציבות השוויון על מנת שהנציבות תוכל לבחון את המקרה ולתת את המענה המתאים לפונה. אבקש להדגיש כי נציבות השוויון ממונה על האכיפה האזרחית, ועל האכיפה הפלילית של חקיקת השוויון ממונה אגף האכיפה וההסדרה במשרד התמ"ת. זאת אומרת, חבר הכנסת אייכלר, מפנים אותנו לנציבות השוויון, שלשם אתם – לא רק אתם, כל אדם שחש מושפל או מופלה יכול לפנות. וכמובן, זה לא משהו, חלילה, מכוון או משהו שמאורגן מראש. אבל הייתי מבקש, אדוני היושב-ראש, לגעת דווקא במגזר החרדי בשני תחומים. התחום הראשון – הרווחה. מה שאני רוצה לומר, שעד לפני כמה שנים – אתם יודעים מה? אני אגיד משהו אחר: כששר מגיע למשרד, אז הפקידות הבכירה – אדוני כיהן כשר, הוא יודע את זה – באים להציג בפני השר את – מתחילים בדברים הכי טובים שיש, ההצלחות הכי גדולות, וזה טבעי וזה בסדר. כשהגעתי לפני כשנה למשרד הרווחה הציגו בפני את אחת ההצלחות הגדולות של המשרד: השתלבות של החרדים במערך הרווחה. פעם החרדים לא אהבו לשתף פעולה עם מוסדות הרווחה; לא אהבו, כנראה, לא יודע. לא רוצה להגיד מה הסיבות, כי אני לא יודע מהן, אבל היו מן הסתם סיבות. בשנים האחרונות יש שיתוף פעולה עם הרבנים, עם ראשי הקהילות, יוצא מן הכלל. יוצא מן הכלל. זה תורם לביקוש עוד ועוד ועוד ועוד. אנשים מאוד פתוחים, מאוד קואופרטיביים, משתפים פעולה, ועם תוצאות מדהימות. יש את הפרויקט שנקרא נוח"ם – נוער חרדי מנותק, שבאיזשהו שלב הוא יוצא מהדת ואז הוא בסכנה של הידרדרות, הוא בסיכון. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כשר הרווחה: זו השתלבות מדהימה, שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. זה דבר אחד. היות שזו לא הצעה לסדר שלי – אני הייתי מרחיב, אבל היה חשוב לי לומר את הדברים האלה. דבר שני שאני רוצה לומר בעניין הזה, אדוני היושב-ראש – אני חושב שמעניין – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אדוני היושב-ראש, תראה, זו אוכלוסייה שהולכת וגדלה. ואין ברירה, המדינה צריכה להתמודד עם שילובה המקסימלי בחברה. במקום שתהפוך לנטל על החברה – תהפוך להיות מייצרת ומביאה לצמיחה. אין ברירה למדינה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני מסכים אתך, אבל נוצר רושם – אני האחרון שתמצא אותי עומד פה ומפלג, אבל נוצר רושם ומנסים ליצור את הרושם שהאוכלוסייה החרדית לא מעורבת ורוצה לבדל את עצמה ולא רוצה להשתתף. יש אנשים היום במדינת ישראל, לצערי, שקמים בבוקר, או לפני שהולכים לישון, אומרים: מה עשיתי היום כדי לפלג? ולכן, חשוב בתור שר שעובד עם האוכלוסיות האלה להגיד את האמת. להגיד את האמת. הדבר השני – היה לנו בחודש נובמבר דוח העוני. העוני ירד בשליש אחוז. לטעמי זה לא מספיק, זה בשבילי לא ירד. בוא נאמר: נעצרה העלייה בעוני. חלק גדול במגזר החרדי – גם הערבי, אבל החרדי; אנחנו מדברים כרגע על החרדי. ומה הסיבה? השקעה של מדינת ישראל ביצירת מקומות עבודה, בהכשרות. הקבוצה הזאת נכנסה לעבודה, משתלבת, יוצאת ממעגל העוני. וזה רק אומר לך שמדינת ישראל צריכה להיות מעורבת. להיות מעורבת. ויש יד מושטת מהצד השני לשיתופי פעולה. ולכן, כל הדברים האלה של הדרת אוכלוסייה שלמה על זה שהיא חובשת כיפה בצבע כזה או אחר או בעלת זקן כזה או אחר או מעיל כזה או אחר – זה דבר שצריך לעבור מהעולם. אני כמובן מדבר על הכול: על ערבים, על עולים, לא משנה. כל אפליה, לדעתי, היא דבר בזוי, דבר לא יהודי, לא ישראלי, לא אנושי, שצריך להעביר אותו מהעולם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – – אדוני השר? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> מה שחבר כנסת אייכלר. אני – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני חושב שוועדת הכספים. זה המקום שהתחיל הדיון בעניין. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ועדת הכספים? מצביעים. בבקשה. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 3, נגד, נמנעים – אין. הנושא סירוב לקבל חרדים למקומות עבודה עובר לדיון בוועדת הכספים. <הצעה לסדר-היום> <הביורוקרטיה המעכבת פיתוח ובנייה של דירות לזוגות צעירים> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נמשיך בהצעה לסדר-היום בנושא: הביורוקרטיה המעכבת פיתוח ובנייה של דירות לזוגות צעירים, מס' 7306. המציע – חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה להודות לך על דבריך החמים בעניין הזה, וגם בעניין שירותי הרווחה. אני לא יודע אם אמרתי מספיק ברור בשיחה הקודמת, כשדיברתי על העובדה שיש לגיטימציה לפלג ולהסית נגד הציבור החרדי, בעניין הזה של האחריות. אני חושב שהגיע הזמן לא לתת לגיטימציה, ולסמן כל מסית שמסית נגד ציבור – אם זה ציבור ערבי או ציבור מזרחי או ציבור אתיופי, לא משנה איזה ציבור – ושהוא ישלם את המחיר של ההסתה שלו, שלא יצא חוטא נשכר; שלא יהיה רווח לשדרן, לעיתונאי, לפוליטיקאי, שיעשה את הרווח הזה, איך זה נקרא? שיעשה על הגב – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> להפיק הון פוליטי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> להפיק רווחים. כן, כן. להשיג קפיטל מהדבר הזה של לפגוע באנשים ובאוכלוסיות, כי בנפשנו הדבר. גם עניין הדיור. כשאני ביקשתי את ההצעה הזאת, זה עוד היה עוד לפני ששר השיכון הודיע היום על הקריטריונים. עומד שר שיכון – תראה את המצב שלנו – שבא ממפלגה חרדית שנבחרה כדי לדאוג לעם ישראל, אבל בעיקר לאנשים החלשים, והוא צריך להתנצל מסיבת עיתונאים שלמה שהוא הצליח לשלול את הזכות של משפחה שיש לה יותר משלושה ילדים, דבר שהיה בימי מפא"י. ובכל הדורות ובכל המדינות, אדם שיש לו שישה ילדים יש לו מצוקת דיור יותר גדולה ממי שיש לו שלושה. עומד שר השיכון ואומר: לא, אני לא מסתכל על זה, רק עד שלושה. למה? כי לחילונים, מבחירתם, הם בחרו שלא יהיו להם יותר משלושה או ארבעה ילדים. והוא הכניס את העניין של יוצאי צבא. אבל תוקפים אותו, שמא הוא מצא מקום שיהודי חרדי גם יקבל דירה. איך? כי הוא אמר שיש קריטריון של כמה שנים כבר אתה אחרי החתונה. זה גם קריטריון שהיה מאז קום המדינה. ברור שאדם שכבר עשר שנים חסר דיור, צריך לתת לו עדיפות. לא. בגלל שהם מתחתנים בגיל 18 – ואנשים פה באופוזיציה, עיניהם יוצאות מחוריהן לראות שיש שם גם ילודה, ויפרצו וירבו, כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל – אומר: רגע, רגע, רגע, הבן של אטיאס – כך אמרו פה היום – מתחתן בגיל 18. אני התחתנתי בגיל 25. סליחה, מישהו מנע ממך להתחתן לפני גיל 30? רואים פה את העוינות הזאת שהיא – איך אמר השר? יש אנשים שרוצים לפלג כל הזמן כי הם רוצים להרוויח מפילוג. צריך לדאוג שהם לא ירוויחו מהפילוגים ושלא יהיה שר השיכון חייב לבוא ולהסביר שהוא לא דואג, חלילה, לחרדים. הוא צריך להגיד: אני דואג לכלל ישראל. וזה גם מקובל עלי ששר צריך לדאוג, ממלכתי, לכל האזרחים. אבל הוא צריך לעמוד ולהסביר שהוא עושה קריטריונים שמשפחה עם שישה ילדים לא תהיה יותר – היא לא יותר נזקקת ממשפחה עם שלושה ילדים? אני לא מצפה את זה אפילו ממי שאיננו מסיעת ש"ס. אבל מה לעשות? הוא מרגיש בגלות, בגלות אצל יהודים, וזאת הגלות הכי קשה. כשנמצאים בגלות אצל זרים – מילא. הוא מרגיש בגלות, הוא צריך כל הזמן לרצות את התקשורת. גם ראש הממשלה נתניהו, כמה שהוא יודע שהתקשורת חותכת בבשרו החי 24 שעות והיא לא תיתן לו לחיות, הוא עדיין מנסה לרצות את התקשורת כל הזמן. ולמעשה – אני לא רוצה להפסיד את כל הדברים שלי על דברים כלליים, אלא יותר להיכנס לביורוקרטיה. אני יודע שהביורוקרטיה היא אויבת הבנייה של מדינת ישראל, של פיתוח הארץ – של כל האזרחים, ולא רק של חרדים ואחרים. כל מצוקת הדיור שנוצרה זה בגלל ביורוקרטיה. כולם דיברו על זה שכשאדם מגיש תוכנית בנייה במדינות אחרות, יש שלב של חודשים מעטים – הוא מקבל רשיון. יש איזה סדר והוא מקבל את הרשיון. פה מוציאים לו את הנשמה. זה מייקר את הדיור, זה מייקר את הבנייה, זה גורם לצמצום. שמעתי שמינהל מקרקעי ישראל ספסר במשך כמה שנים – הרוויח 20 מיליארד שקלים מקרקעות שנועדו לעם ישראל. זה ביורוקרטיה שהורגת כל אזרח. והממשלה הזאת, ראש הממשלה הבטיח שהוא יילחם בביורוקרטיה, "סופר-טנקר", כל מיני תוכניות. למעשה, שום דבר לא זז, וזה דבר שאנחנו צריכים להילחם בו. אני לא יודע, אולי אדוני השר יודע איך נלחמים בביורוקרטיה. אני לא יודע מה קורה בביורוקרטיה במשרד הרווחה, אבל אני מניח שבכל משרד שיש שם פקידים שלא צריכים להוכיח, ויש להם קביעות לכל החיים, אז יש ביורוקרטיה. אבל בעניין השיכון – בנפשנו הדבר. עכשיו יש עניין של חריש ובית-שמש. ועדות על ועדות, ועדות. אני כבר לא מדבר על מה שצריך לעשות כדי שזה יעבור. עוד שלושה חודשים עוד ועדת ערעור ועוד ועדת ערעור. לא נותנים לבנות, ועושים דה-לגיטימציה של האנשים האלה שלא רוצים שיגורו כאן. כשלא רצו שיגורו אתיופים בקריית-מלאכי, כולנו הזדעזענו והיו הפגנות, אבל כשבאותן ערים, ראשי ערים אומרים שהם לא רוצים חרדים והם עושים את כל הכלים הביורוקרטיים כדי שלא ייבנו שכונות חרדיות – זה לגיטימי לחלוטין. והגברת לבני אומרת לי, פה בנאום, שהאויבים לא מבחינים בין חובשי כיפות. אבל האויבים מבפנים כן מבחינים. ועוד איך מבחינים. ויושבים פקידים ועושים כל דבר אפשרי. 20 שנה שבית-שמש כבר נמצאת בתהליכים ביורוקרטיים כדי למנוע את בואם של החרדים. איפה אתם רוצים שהם יגורו? אולי במזרח-ירושלים? אולי בירדן? איפה הם יגורו? הדבר הזה חייב להיפסק. אני באמת הבטחתי לחבר הכנסת טלב אלסאנע לקצר קצת, אז משהו אני אקצר מהזמן. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> שליש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> שליש. אז אני מבקש ממך, אדוני השר: תביא בשורה על שבירת הביורוקרטיה, כי היא אויבת של כולנו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. ישיב השר משה כחלון, בבקשה, במקום שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עונה, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, בשם שר השיכון על ההצעה של חבר הכנסת אייכלר. רשמו בפני שני סעיפים למעשה: אחד על בית-שמש, לגבי הביורוקרטיה, ואחד על חריש. לשאלתך מדוע נדון הערעור בפני ועדת המשנה לערעורים של המועצה הארצית לאחר החלטת הוועדה המחוזית למתן תוקף לתוכנית, הריני להביא לידיעתך כי לפי הוראות מנכ"ל משרד הפנים, סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, מאפשר לערור על החלטות ועדה מחוזית בדבר אישור תוכנית או דחייתה בפני המועצה הארצית הן על-ידי מגישי התוכנית והן על-ידי מי שהתנגדותו נדחתה. זו תשובה ביורוקרטית על שאלה על הביורוקרטיה. לגבי חריש, לשאלתך בדבר התקדמות התכנון בחריש, הריני להביא לידיעתך כי גופי התכנון במשרד מטפלים בהערות ובהנחיות של ועדת ערר ארצית לשם מתן תוקף של תוכניות בניין עיר "הפרסה" ו"הצפונית" – אני מקווה שקראתי את זה נכון. לאחר דיוני ועדת ערר, וככל שיינתן תוקף לתוכניות, משרד הבינוי והשיכון יצא לשיווק מיידי. אלה שני הסעיפים שקיבלתי להשיב בשם משרד השיכון, ואני אקח לעצמי עוד חצי משפט – חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני יודע שאתה ממהר, כולנו – בשאלה איך נלחמים בביורוקרטיה. חבר הכנסת אייכלר, ברגע שאותו שר שמופקד על המשרד, או אותו בכיר שמופקד על המשרד, מבין שהוא צריך לשרת את אותו אדם – אם זה במשרד השיכון את זה שצריך את הדירה, במשרד התקשורת את הצרכן, אם זה משרד הרווחה בחוסה או במטופל, לא חשוב – כל משרד, ברגע שמצליחים לצרוב את זה במוח של כל הקבוצה שעוזרת לנו לעשות את העבודה, שמי שחשוב זה לא אנחנו, ולא הפקידות הבכירה, ולא היועצים, אלא אותו אדם בקצה שמחכה לטיפול – ואז מתחילים הפוך. זה נקרא "ידידותי למשתמש". באים למשתמש, רואים, וממנו חוזרים אחורנית, ולא הפוך. לא אנחנו אומרים לו מה הוא צריך – אנחנו נגיד לך במה אתה צריך לצפות, ומה אתה צריך לאכול, ואיך אתה צריך להתלבש. לא, הוא יגיד מה הוא רוצה, ואנחנו לפי זה צריכים לעבוד. וזאת המלחמה הכי טובה והכי קצרה בביורוקרטיה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. אני מסכים לכל מלה שאמר כבוד השר כחלון, ואני אומר את זה מתוך ניסיון, כי הייתי במקום הזה. מה מציע? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדת הכלכלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ועדת הכלכלה. אנחנו מצביעים. בבקשה. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 4, נגד ונמנעים – אין. הנושא הביורוקרטיה מעכבת פיתוח ובנייה של דירות לזוגות צעירים עובר לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום הרפורמות הנדרשות ביחסי השלטון המקומי והשלטון המרכזי> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: הרפורמות הנדרשות ביחסי השלטון המקומי והשלטון המרכזי, הצעה לסד-היום מס' 7349, של חברת הכנסת עינת וילף. תבוא ותעלה בבקשה. אני מבין שבמקום שר הפנים אלי ישי ישיב כבוד השר משה כחלון. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> אבל מה עם העבודה שלי? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> בכל זאת, עושים את העבודה. נעשה את זה כמו שצריך. תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, השר וחברי חברי הכנסת, רציתי להעלות היום לדיון נושא עומק שעוסק בקשר בין השלטון המרכזי לעיריות והרפורמות הנדרשות בנושא הזה. זה אחד הנושאים, בעיני, החשובים ביותר מבחינת סדרי השלטון במדינת ישראל, שמקבל את תשומת הלב המועטה ביותר. יש לנו כל כך הרבה אנשים שרוצים לשנות את שיטת המשטר בישראל, ויש להם הצעות מהצעות שונות לשינוי שיטת המשטר. והם בטוחים שאם רק יעברו משיטה זו לשיטה אחרת, או יעשו כך או יעשו אחרת, תבוא הגאולה לעולם ולמדינת ישראל. אז אני, אגב, דוחה את כל הטענות האלה. אבל מה שמדהים הוא שכל אלה שעוסקים כל כך ברפורמות לשיטת המשטר בישראל מפספסים את אחת ההזדמנויות הגדולות והחשובות ביותר לשינוי שלטוני, שיש לו סיכוי אמיתי לשפר את חיי האזרח בישראל, והוא נדרש לחלוטין, וזה בעצם שינוי כל החיבור שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בישראל. אני מודה ששנים ארוכות לא הכרתי את הנושא הזה, והוא הובא לידיעתי לפני כמה שנים על-ידי חברים שעבדו בתחום. אני התפלאתי לגלות, למשל, דבר מרתק: בעת סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל, משרד הפנים בעצם קיבל את כל הסמכויות שלו מהנציב העליון הבריטי. מה שהיה הנציב העליון הבריטי הפך להיות משרד הפנים. וזה המצב עד היום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כולל רשיון לעיתון. <עינת וילף (העצמאות):> כולל רשיון לשלל דברים, וסוכת מציל. זה בדיוק המצב. כלומר – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מתי גילית את זה? <עינת וילף (העצמאות):> לפני כמה שנים, כשהביאו את הנושא הזה לתשומת לבי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> – – – היה יושב-ראש ועדת הפנים. <עינת וילף (העצמאות):> כן. כשאתה מתחיל – זה דבר מדהים, הרי. אני בכלל מאמינה ב-DNA של ארגונים, ושהמון פעמים אנחנו ממשיכים את ה-DNA הזה, ואנחנו כבר לא יודעים מה גורם לנו להתנהג בצורה מסוימת. אז משרד הפנים – הוא לא משמר רק את העוצמה שהיתה לנציב העליון הבריטי, הוא משמר גם את היחס שהיה לנציב העליון הבריטי לילידים. והזלזול, התחושה שהילידים אינם יכולים לנהל את עצמם בכוחות עצמם, שראוי שכמה שיותר מהכוח יהיה בידי איש המנדט הבריטי האחראי, שאפשר לסמוך עליו לנהל שלטון ראוי. ה-DNA הזה, היחס הזה, עדיין משתמר במשרד הפנים ביחס לשלטון המקומי של הילידים, קרי – העיריות. הדבר בעצם הזה נותר עד היום. מספרים כל העוסקים במלאכה שממשלה אחר ממשלה – מגיע שר פנים ומודיע על כוונתו לתת יותר כוח וסמכות לעיריות, אבל כל אחד נכנס למשרד הזה ומייד מאמץ את ה-DNA של הנציב העליון, והדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה לוותר על הכוח ולהוריד אותו למטה. אבל זה מה שצריך לקרות. כי אם אנחנו מסתכלים על הדרך הנכונה לניהול החיים בישראל, אנחנו צריכים להגיע למצב שהכנסת, שמשרדי הממשלה, יעסקו כמה שיותר בנושאים ברמה הגבוהה ביותר. אני, מבחינתי – שתהיה לנו כמה שפחות סמכות, ושלמשרדי הממשלה תהיה כמה שפחות סמכות לעסוק בנושאים שמסדירים את חיי היום-יום של האזרחים. שיעסקו כאן בהכרעות לגבי שטחים, ושלום, ויחסי דת ומדינה, ורוב ומיעוט – אלו ההכרעות הראויות לכנסת. אבל את חיי היום-יום של האזרח – ראוי שהדברים האלה יהיו ברמה המקומית, ושכמה שיותר מהסמכות והאחריות ירדו לרמה הזאת. גם מבחינת השלטון בישראל, הרבה מאותם רפורמטורים תמיד באים ואומרים שהבעיה היא שבישראל האזרח מרגיש שהוא לא קרוב לשלטון, אין לו עם לדבר בשלטון, אין מי שמייצג אותו. אבל יש מי שמייצג אותו ומי שקרוב אליו, ואלה הם הנציגים המקומיים שלו, ואלה גם משפיעים על חייו. ולכן, ככל שנעביר להם יותר סמכויות, יחד עם האחריות, ככה גם האזרח ירגיש שהוא יכול לפנות לשלטון הקרוב אליו בדברים שהם רלוונטיים לחייו. הדבר הזה, כמובן, גם הולך ומחמיר ככל שעיר הופכת להיות דבר יותר חשוב בחיי האזרחים. בישראל במיוחד יש תופעה מאוד חמורה בשנים האחרונות, שמעבירים לעיריות הרבה יותר אחריות, למשל נושא החינוך, נושאי רווחה, שאתה גם מכיר. יש הרבה יותר אחריות אצל העיריות. לא מעבירים להם את הסמכויות, והם מוצאים את עצמם אל מול האזרחים, נעמדים במצב שהאזרחים אומרים: אתם אחראים מולי – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> גם לא מעבירים את התקציבים. <עינת וילף (העצמאות):> – – והתקציבים, כמובן, שזה חלק מהעניין, אבל הסמכויות נמצאות למעלה. ואז הם צריכים ללכת, מעשה הילידים, אל הנציב העליון, ולבקש שיאשרו להם דברים, שיקבלו את התקציבים. ואכן, גם סופר לי על אותו מקרה מפואר שכיוון שבזמנו חששו מהעפלה ומעלייה בלתי לגלית למדינת ישראל, אז גם כדי להקים סוכת מציל על חופי תל-אביב היה צריך רשיון של הנציב העליון, פן תהפוך סוכת המציל לבסיס לעלייה בלתי לגלית ליישוב. והמצב נותר על כנו. ולכן, זה הדבר שבעיני הוא ההזדמנות הגדולה ביותר שלנו לשינוי סדרי השלטון. אני קוראת לזה נורמליזציה בלי נורמליות, כלומר, שהאזרחים יוכלו לחיות חיים שיש בהם נורמליזציה, שמטפלים כמו שצריך בכל ההיבטים של חיי היום-יום, וברמת המקרו מדינת ישראל תמשיך להיות מדינה לא נורמלית, וזה בסדר כל עוד חיי היום-יום יהיו כאלה. על שולחנה של הכנסת גם עומדים – בעיקר עומדת חקיקה שאמורה להסדיר את הנושא הזה. היא כבר היתה בכנסת הקודמת, היא נתקעה, נעצרה, שוב על-ידי הנציב העליון, שלא רוצה לוותר על כוחו, אבל אני רוצה להעלות את הנושא הזה דווקא לא על רקע איזה משבר; כדי שהאזרחים יהיו מודעים שיש הזדמנות אמיתית לשפר את חיי היום-יום שלהם, ושלא צריך בשביל זה לעשות רפורמות גדולות בשיטת המשטר. צריך לעשות רפורמה חשובה, עמוקה, וסוף-סוף לשלוח מכאן את הנציב העליון הבריטי. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מסתבר שהמנדט הבריטי לא נגמר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ישיב על ההצעה לסדר-היום, במקום שר הפנים אלי ישי, השר משה כחלון. בבקשה. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני משיב, כפי שאמרת, בשמו של שר הפנים אלי ישי על ההצעה לסדר-היום בנושא הרפורמות הנדרשות ביחסי השלטון המקומי והשלטון המרכזי. יחסי שלטון מרכזי–שלטון מקומי נוגעים לכל קשת העשייה במדינת ישראל ומקיפים את כל תחומי החיים ומשרדי הממשלה השונים, כגון רווחה, תחבורה, איכות סביבה, תכנון ובנייה ועוד; אני שם גם חינוך, מישהו פספס פה. משרד הפנים פועל לאורך השנים האחרונות לשיפור מערך היחסים בינו לבין השלטון המקומי באמצעות הגברת מערכי שיתוף הפעולה והתיאום ביניהם להגדלת חוסנן ושיפור מעמדן של הרשויות המקומיות. פעולותיו אלו של המשרד קיבלו ביטוי, בין היתר, באמצעות הגדלה משמעותית של היקפי התקציב שהועמדו לרשות הרשויות המקומיות, באופן שמאפשר לחזק את חוסנן הכלכלי של הרשויות ואת יכולתן למלא את התפקידים המוטלים עליהן. כמו כן, בימים אלו מקודמת ונמצאת בדיונים בוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הפנים הצעת חוק לרפורמה בחוק התכנון והבנייה, אשר נועדה לאפשר ייעול וזירוז של הליכי התכנון. הצעת החוק כוללת, כחלק מובנה במסגרתה, רפורמה מהותית במערך היחסים בין השלטון המרכזי למקומי, תוך ביזור נרחב של סמכויות לדרג השלטון המקומי. בנוסף לפעולות האמורות, המשרד שקד ושוקד על בחינת רפורמות בתחומים נוספים, אשר יאפשרו שיפור וחיזוק של מעמדו העצמאי של השלטון המקומי ומערך היחסים שבינו לבין השלטון המרכזי. על כל פנים, אני חושב שאת דיברת על הרפורמה, והם אומרים פה שהרפורמה נמצאת בעיצומה. זאת אומרת, חברת הכנסת וילף, פגעת לדעת גדולים. הם מבינים שיש צורך ברפורמה, מבינים שצריכים להתעדכן, מבינים שהבריטים כבר לא פה, עזבו את הארץ, ואפשר לשחרר את הנציב העליון. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. מה אתה מציע, אדוני השר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני חייב לומר לך, אני רציתי לספר לחברת הכנסת וילף על איזה חוק שנאלצנו לבטל, שהנציב הבריטי עשה אותו – לדעתי זה היה פקודה בכלל – שאסור להחזיק דובים בבית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה להחזיק? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> דובים, דוב; אסור היה להחזיק. אז עשו את זה כשהיו פה האנגלים. כנראה היו פה דובים, אני יודע? אז באמת יש הרבה מאוד דברים שצריכים להתעדכן, וצריך לחזק את ראשי הערים, כי אלה האנשים שבסוף עומדים בחזית. כשמודיעים לנו שחלילה משפחה – לא יודע, קח את המקרה הכי קיצוני – רצח במשפחה, וצריכים שירותי רווחה לילדים, זה השלטון המקומי. זה לא שר הרווחה ולא אף אחד אחר, ולא חברי הכנסת. זה השלטון המקומי. ובעיות בחינוך זה שלטון מקומי וחינוך מיוחד זה שלטון מקומי. ולכן, צריך לחזק את היכולות של הרשויות המקומיות. הם עומדים בחזית האמיתית ביום-יום, ואני מקבל את כל מה שאמרת מלה במלה. אני מציע להעביר את הנושא הזה לדיון בוועדת הפנים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. לוועדת הפנים? מצביעים. בבקשה. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 4, נגד ונמנעים – אין. הנושא עובר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעה לסדר-היום> <המצב הכלכלי-חברתי במגזר הערבי> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נעבור להצעה לסדר-היום האחרונה, בנושא: המצב הכלכלי-חברתי במגזר הערבי, מס' 7237. חבר הכנסת טלב אלסאנע מציג את ההצעה. בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להעביר לנשיאות שבימי רביעי, זאת אומרת כדי שאכן יהיה דיון ראוי, בימים שיש דיון של 40 חתימות, קחו בחשבון את סדר-היום, כי בשעה כזאת ביום רביעי יש כמה חברי כנסת והשר שעונה – אני מכבד אותו מאוד, אבל מכבד אותו גם בתחום העשייה שלו, בתחום של הרווחה. ולכן, טוב שיהיה דיון וגם השר שמתמצא בתיק, במשרד, יענה, ולא לצאת ידי חובה על-ידי העברת תשובה לשר אחר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני מסכים אתך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תאר לעצמך מה היה מצבנו אם היה בממשלה היו במקום 30 שרים רק 18. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> תלוי מה עושים ה-18. גם 18 זה הרבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אני מעלה את הנושא בתחום הכלכלי-חברתי בראייה של תקציב הממשלה. אני סבור שהמשאב החשוב לנו ביותר, גם כאזרחי המדינה אבל כחברה הערבית בתוך המדינה, זה האדם, זה הצעירים, זה המשכילים. כדי שאותו נכס, אותו משאב יוכל לתרום, קודם כול הוא צריך לקבל כדי לתת; ולקבל זה חינוך והכשרה מקצועית. מה שקורה בפועל, שכ-20% מבוגרי בתי-ספר תיכון, וגם מקרב הבנות – 27% מקרב הצעירים הערבים מתקבלים לשוק העבודה והעשייה, והרוב נשארים מחוץ למעגל העבודה, כאשר 40% מקרב הנשים ו-60% מקרב הגברים נמצאים במסגרת או במעגל של העבודה, ולכן אנו רואים את הפערים. רק היום היה דיון בוועדת הכספים, שהיושב-ראש השתתף בו, וגם אנוכי. וכאשר ראש הממשלה מתגאה באחוזי אבטלה נמוכים במדינה – 5% – אחוז האבטלה בקרב הציבור הערבי – הממוצע זה כ-20%, ויש מקומות שזה מגיע עד כדי 30%. זה בזבוז גם לגבי החברה וגם לגבי המדינה, שהציבור הערבי יכול להיות מנוף לפיתוח כלכלי אם משלבים אותו והוא נרתם לעשייה. אבל אי-אפשר בלי להשקיע במסגרת מדיניות שתפתח תשתית תעסוקתית, ולא רק לספק תקציבים כדי ליצור משרות – אם זה במשולש שחייב לנסוע לירושלים או למקומות אחרים כדי למצוא את העבודה. חייבים למצוא בתוך היישובים, בתוך הכפרים. אין סיבה, אין הצדקה לא לפתח תעסוקה ולהעצים כלכלית את החברה הערבית. אי-אפשר להמשיך ולסבול את זה שהחברה הערבית תמשיך להיות בשולי החברה הישראלית, כאשר מדינת ישראל מתפתחת, מתקדמת, אחוז הצמיחה ענק והיא מובילה בתחום של היי-טק, וכמה מהציבור הערבי נמצאים-משתלבים בתחום ההיי-טק? כאשר 300,000 מועסקים בתחום הזה, ובציבור הערבי – בודדים. יש מאות יזמים בתחום ההיי-טק, והיזמים בתחום הזה במגזר הערבי הם אחוז קטן מאוד. זה לא בגלל שהם לא מוכשרים או בגלל שהם לא מסוגלים; בגלל שלא ניתנת להם הזדמנות לממש את הפוטנציאל שלהם, וזה אובדן של החברה שלנו, אבל זה גם אובדן של הכלכלה, של המדינה. צריך להשכיל ולרתום את היכולות והכישורים והמוכשרים בקרב הציבור הערבי. אנחנו לא צריכים לבקר בבתי-הסוהר, אדוני היושב-ראש, ולראות ש-50% מבני-הנוער או האסירים הם מהציבור הערבי, וללכת לאבטלה ולראות שאנחנו מובילים בתחום הזה. הגיע הזמן לשנות מדיניות. הציבור הערבי רוצה להשתלב, להיות חלק תורם, עושה, למצוא את עצמו בעשייה, ואני חושב – אין שום הצדקה למציאות העלובה והמעוותת הקיימת. למשל, אחד הנתונים המדאיגים שקיבלתי ממרכז "מוסאוא", שאני חייב לציין ולשבח את העבודה שהוא עושה באופן שיטתי כדי להעלות את המודעות לאפליה בתקציב המדינה ולהשלכות של האפליה הזאת על המצב הסוציו-אקונומי הקשה בציבור הערבי. זה לא מקרי לחלוטין ולא גזירה משמים שהציבור הערבי תופס מקום ראשון, באשכול 1 או 2 או 3 מבחינה סוציו-אקונומית, ואין לו מתחרים במציאות העגומה של עוני ואבטלה. אני מסתכל על אחד הנתונים שאני קיבלתי ממרכז "מוסאוא". יש ארבעה מרכזים בערים הגדולות. קיימות עוד שבע שלוחות לייעוץ ומידע תעסוקתי. שבע השלוחות האלה הן בצפון – בעכו, כרמיאל, חצור-הגלילית, טבריה, צפת, עפולה וחדרה. מה זה אומר לך, היושב-ראש? מה זה אומר? אין אף שלוחה ביישוב ערבי. למרות שהאבטלה – איפה נמצאת? האבטלה נמצאת במקום אחד, וההשקעה במקום שני. איך אפשר לצמצם פערים? המדיניות הזאת מגדילה פערים. זו אחריות של הממשלה. המציאות הזאת זה כתב-אישום מרשיע של המדיניות, המציאות הקשה של אבטלה ועוני. ותראו, כאשר בני-הנוער רואים שהחברה מתפתחת, רואים שיש תעשיית היי-טק, רואים שהצעירים היהודים מתקדמים, והם רק צופים מהצד, הם לא חלק מההתפתחות הזאת, מה ההשלכות של הדבר? מה המסר שהוא יקבל? עם איזו הרגשה הוא יוצא? תסכול, מרירות, תחושת הדרה, שוליות. ומי מרוויח מהמצב הזה? הגיע הזמן לשנות מגמה, לשנות מדיניות. הנתונים התקציביים מבהירים את הכול ואומרים את הכול: תקציב משרד התמ"ת לשנת 2008 – אנחנו היום ב-2012, אבל הנתון ישן ולא חל בו שינוי משמעותי, אם כי במסגרת הדיונים בוועדת הכספים, שהנושא יעבור אליה, נבקש נתונים מעודכנים – התקציב היה 1 מיליארד ו-470 מיליון שקל בתחום התעסוקה. תקציב האגף לתעסוקת נשים, מעונות-יום, היה 562 מיליון שקל, ומתוכם – 35 מיליון בלבד למגזר הערבי, דהיינו – 9%. לכן, חלוקת התקציבים היא שמנציחה את הפערים. הגיע הזמן למדיניות אחרת כדי לשנות את המגמה. זה לטובת החברה הערבית, אבל לטובת החברה כולה. אנחנו סבורים שהעצמת הקהילה הוא חלק מעוצמתה הכלכלית, והחלשתה הכלכלית תגרום רק לתסכול ולמרירות. זה איננו אינטרס לא של הציבור הערבי ולא של המדינה. אני מבקש להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכספים. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. בבקשה, אדוני השר, נא להשיב על ההצעה לסדר-היום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני התבקשתי להשיב על ההצעה לסדר-היום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הפעם במקום סגן שר האוצר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן, במקום סגן שר האוצר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כל אלה חייבים לך, השרים וסגני השרים, שנשארת? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, לא, אני עושה את זה דווקא בהנאה רבה, למרות שאני מקבל את דבריו של חבר הכנסת אלסאנע. מעת לעת גם אני משתמש בסיוע הזה של חברי השרים, אבל כשזה חיוני והכרחי. על כל פנים, אני אשיב: ממשלת ישראל רואה חשיבות רבה בעידוד תעסוקת אוכלוסיות מעוטות השתתפות בשוק העבודה בכללותו. לפיכך קיבלה הממשלה בשנים האחרונות כמה החלטות בעניין עידוד תעסוקת אוכלוסיית מיעוטים, העצמת ההון האנושי, שיפור מערכת התחבורה הציבורית ושיפור תשתיות ביישובי המיעוטים, בעלות כוללת של 3 מיליארד שקל, במסגרת ארבע תוכניות חומש לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, כמו גם באמצעות הגדלת היקף המתנדבים לשירות אזרחי לאומי. תוכנית חומש לפיתוח כלכלי של יישובים במגזר המיעוטים – ביום 21 במרס 2010 החליטה הממשלה להקצות 780 מיליון שקל לטובת עידוד התעסוקה, העצמת ההון האנושי, קידום בנייה רוויה למגורים, שיפור מערכת התחבורה הציבורית ביישובי המיעוטים, שיפור תשתיות והגברת האכיפה וחיזוק הביטחון האישי. ההחלטה התמקדה ב-13 יישובים דרוזיים וערביים שבהם מתגוררים כ-400,000 אזרחים ישראלים. כמו כן, תוכנית רב-שנתית לפיתוח ולהעצמת היישובים הבדואיים בצפון לשנים 2011–2015 – ביום 15 במאי 2011 התקבלה החלטת ממשלה מס' 3511 להקצות כ-350 מיליוני שקל לטובת יישומם והפעלתם של מגוון כלים לתמיכה וחיזוק הקהילה והפרט בתחום התחבורה, החינוך, התעסוקה והרווחה, הדיור והדת ביישובי הבדואים בארץ. יש עוד כמה תוכניות שאני מניח – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ארבע תוכניות יש. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן. הרחבת מערך השירות האזרחי-לאומי בקרב בני המיעוטים; תוכנית לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכליים של האוכלוסייה הבדואית בנגב. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת אלסאנע, שהדברים שאתה אומר הם דברים נכונים. אני חושב שאוכלוסייה שמרגישה שהיא מודרת מתחילה להיות מתוסכלת, לבעוט, ולהיות במקומות שאף אחד מאתנו לא רוצה שיהיו. אבל צריכים גם לומר את האמת: הממשלה הזאת – אני לא הייתי בממשלות קודמות, גאלב היה, אולי הוא יספר לנו – אבל אני יכול לספר על הממשלה הזאת, שבשנה וחצי הראשונות, כשעדיין השר ברוורמן כיהן כשר לענייני מיעוטים – והיום זה השר שלום שמחון – כל ישיבת ממשלה ראש הממשלה היה שואל: איך התקדמו הדברים בנושא מגזר המיעוטים? והחרדים? כי באחד הדיונים הקודמים, אני כבר לא מצליח לעקוב, אמר היושב-ראש שחייבים להכניס מגזרים מסוימים למעגל העבודה כדי לתרום לצמיחה, לכלכלה, כי בלי זה אי-אפשר. אנחנו כבר – בוא נאמר שהמדינה כבר מיצתה כמעט את רוב – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בא נגיד ככה, אדוני השר: המדינה מיצתה את הצמיחה בקרב האוכלוסייה הישראלית, חוץ מהאוכלוסייה הערבית והחרדית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> חד-משמעית. חד-משמעית. אנחנו יודעים לייצר עוד צמיחה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> איפה שיש היום סיכוי לצמיחה זה באוכלוסייה הערבית והחרדית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני מסכים אתך, וגם אם היום יש שם 20%–25%, עם כל 1% של עלייה – הצמיחה עולה. זה אינטרס של הכלכלה, אינטרס של החברה, אינטרס שלנו, כמדינה. לכן אני קודם כול חושב שהממשלה הזאת עושה הרבה בתחום הזה. אני דיברתי קודם על נתוני העוני. גם במגזר החרדי אבל גם במגזר הערבי אנחנו ראינו שאחוז העוני ירד. עוד פעם – בשליש אחוז, שזה כלום, למעשה, זו לא ירידה, אבל לפחות הוא לא עלה. וזאת הסיבה: יצרו מקורות תעסוקה, שיפרו את התחבורה הציבורית, הכשירו אנשים לעבודה. אנשים יצאו לעבודה. אנשים יצאו לעבודה – יוצאים ממעגל העוני. יוצאים ממעגל העוני – יכולים לרכוש השכלה ולהגיע לכל מה שכל אחד מאתנו רוצה שבניו ובני ביתו, משפחתו, חבריו ושכניו יגיעו. אני רוצה עוד משפט אחד גם כן להגיד לך – בגלל המצב הסוציו-אקונומי של כל הרשויות הערביות הכנסנו את כולן בשנת 2012 לתוכנית של נוער בסיכון, כי, לצערי, אנשים שהם משכבות חלשות, הם פוטנציאל. אני לא אומר שרק הם, חלילה, אבל זה פוטנציאל יותר גדול להידרדרות ולפשיעה. לכן, שם השקענו הרבה מאוד בשנת 2012. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כבוד השר, אני חושב שאחת הבעיות ביישובים שהמצב הסוציו-אקונומי נמוך הוא עניין ה"מצ'ינג", במיוחד לגבי פרויקטים חינוכיים, תרבותיים, חברתיים. מדוע לא תוביל, אדם בעל רגישות חברתית, לביטול ה"מצ'ינג" בפרויקטים חברתיים ביישובים שנמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני, מהיום הראשון שנכנסתי לתפקיד אני נאבק בדבר הזה. ביקשתי מפרופסור טרכטנברג, כשהוא קרא לי להתייעץ לגבי הרווחה – מה הבעיה הכי גדולה ברווחה. הוא אמר: תגידו לי מה אתם צריכים מייד. אמרתי: תבטל את ה"מצ'ינג". תבטל את ה"מצ'ינג". כי מה שקורה, אדוני היושב-ראש, שכל עירייה או רשות צריכה לשלם 25% מהתוכניות. אז אתה נותן לו מיליון שקל, והוא לא יכול לממש את 250,000 השקלים, כי אין לו הכנסות ויש לו המון בעיות שאנחנו מכירים. המיליון חזר אלינו ואנחנו נותנים אותו לרשות חזקה, שלא צריכה את זה. אבל מה אכפת לה בשביל 250,000 לקבל עוד מיליון? ואז מה קורה? רשויות שזקוקות לזה, רשויות במצב סוציו-אקונומי נמוך, שמאוד נחוצה להן הפעילות הזאת, הן לא מקבלות. הן מקבלות אבל לא משתמשות. לא משתמשות – אנחנו לוקחים חזרה. רשויות חזקות, שפחות צריכות את זה, מקבלות את זה. זאת אומרת, העוול כפול ומכופל. מהיום הראשון שלי אני נאבק בזה. אפילו הצענו דיפרנציאלי. אנחנו לקראת משהו ב-2013. הצלחנו להזיז את האוצר במשהו, אבל אני חייב לומר לך שאני לא הייתי מעביר לרשויות החלשות כספים לנוער בסיכון אם היה צריך "מצ'ינג". לכן, אין "מצ'ינג" פה ואין בעיה. אצלי אין הטריקים האלה. אני לא אתן לך בשביל להגיד שנתתי ואחר כך זה יחזור כי אתה לא תשתמש. אם אני יודע שאתה לא תשתמש, מראש אני לא נותן לך, ואני אעמוד כאן על הדוכן ואגיד: לא נתתי. אבל אם אנחנו נותנים, זה להשתמש. יש עוד כמה פעולות שעשינו השנה ללא "מצ'ינג" רק כדי שהשכבות החלשות באמת יוכלו ליהנות מזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה מציע אדוני השר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> ועדת הכספים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 2, נגד ונמנעים – אין. הנושא המצב הכלכלי-חברתי במגזר הערבי עובר לדיון בוועדת הכספים. ובכן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ו' בשבט התשע"ב, 30 בינואר 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:54.>