דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ג
ישיבה ק"נ
הישיבה המאה-וחמישים של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, י"ז בתמוז התש"ע (29 ביוני 2010)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 3
נאומים בני דקה 4
מירי רגב (הליכוד): 4
רונית תירוש (קדימה): 5
דב חנין (חד"ש): 6
אורי אורבך (הבית היהודי): 8
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 9
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 9
יריב לוין (הליכוד): 10
אריה ביבי (קדימה): 12
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 13
שלי יחימוביץ (העבודה): 16
אופיר אקוניס (הליכוד): 17
סעיד נפאע (בל"ד): 19
ציון פיניאן (הליכוד): 21
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 21
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 22
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 25
גאלב מג'אדלה (העבודה): 26
ציפי חוטובלי (הליכוד): 30
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 32
עפו אגבאריה (חד"ש): 40
אברהם מיכאלי (ש"ס): 43
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 45
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 46
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שלישי, י"ז בתמוז התש"ע, 29 ליוני 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת ביום שהוא יום צום, יום זיכרון, יום אזכרה ויום חשבון נפש לעם היהודי. ולכן, בהתאם לבקשתם של חברי הכנסת הצמים, לא יתקיימו היום נושאים אשר הם באיזושהי מחלוקת כזאת או אחרת.
ביקשנו עוד אתמול שיהיו נושאים המדברים ברווחה, שעליהם אין מחלוקת, אבל שר הרווחה היה בכנסת אתמול, הוא ביקש שכל אותם נושאים יעלו על סדר-היום אתמול, ולכן סדר-היום הצטמצם, והוא מיוחד כולו לנאומים בני דקה, ואני אאפשר היום לכל אחד מהנואמים לנאום שתי דקות. אני מבקש מכל חברי הכנסת הנוכחים להצביע, על מנת שאוכל לקבוע מי הנואמים. ראשונת הנואמים תהיה חברת הכנסת מירי רגב, והבאה אחריה – חברת הכנסת רונית תירוש. בינתיים להצביע.
עכשיו הודעה למזכיר הכנסת, לפני שמתחילים.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
תודה, אדוני.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע–2010; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 60) (איסור פרסום), התש"ע–2010.
החלטת ועדת הכנסת לפי סעיף 138(ב1) לתקנון הכנסת בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התש"ע–2010 – פ/2405/18. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
לפני שאתן את רשות הדיבור לחברת הכנסת מירי רגב, אני רוצה לברך את היושבים ביציע האורחים, אנשי יחידת הליווי של יחידת נחשון מהשב"ס. אני מבקש לברך אותם בשם חברי הכנסת כולם על פעולתם למען המדינה ולמען רווחתה והסדר שבה. יש לנו גם ילדים מבית-הספר היסודי "אל-זהרא" מטייבה. ברוכים הבאים אל כנסת ישראל.
חברי הכנסת, אני ארשום את כולם.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב, הראשונה, ואחריה – רונית תירוש. עכשיו אני מוסיף את שיח' צרצור.
<מירי רגב (הליכוד):>
תודה לך.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום יצאה משפחת שליט למסע שלה, היום השלישי למסע מביתם, ממצפה-הילה לירושלים. מרגש לראות את המוני, המוני האנשים שמצטרפים – אני הייתי שם ביום הראשון, במצפה-הילה, כבוד היושב-ראש, וראיתי המוני אנשים, ילדים, קשישים, נשים, גברים, מצטרפים ומחזקים את משפחת שליט במאבק הקשה והנורא הזה, כשבנם יושב ארבע שנים מתחת לאדמה בלי שאף אחד יודע מה מצבו, כשהאסירים הפלסטינים יושבים פה בכלא ומשמינים מעיתונים, מטלוויזיות, מאוכל טוב, מפרופסורט ודוקטורט.
אם אנחנו – וכך טענו, שהאסירים הפלסטינים שנמצאים כאן לומדים כדי לצאת ממעגל הטרור, אז ממה אנחנו פוחדים? בואו נשחרר אותם, הרי ממילא הם לא יצטרפו למעגל הטרור. בואו נשחרר את אותם אסירים ונחזיר את החייל גלעד שליט הביתה.
אני אשמח אם חברי הכנסת הערבים שנמצאים פה יבואו, יצטרפו למסע, כי אם יש למישהו בעיה הומניטרית אמיתית בעזה, זה החייל גלעד שליט, שצריך לחזור הביתה בשלום ובמהרה. תודה רבה לכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. מי שהיה בסוף בפעם הקודמת הוא בהתחלה עכשיו. חברת הכנסת תירוש, בבקשה. גם לרשותך שתי דקות.
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמדי יום שלישי, כהבטחתי לאביו של גלעד שליט, אני גם כן מצטרפת לאזכור שאנחנו נמצאים ארבע שנים לאחר נפילתו בשבי.
אני מודעת לוויכוחים הפנימיים בינינו: האם זה נכון או לא נכון לצעוד, ללחוץ על הממשלה באמצעים כאלה ואחרים, האם זה משרת את ה"חמאס", האם זה מחליש את הרשות הפלסטינית. אולי הכול נכון, אבל מעבר לכך אני רוצה לומר, באמצעות המיקרופון הזה, לראש הממשלה: גלעד שליט הפך להיות סמל, סמל שמעורבים בו גם הרבה מאוד רגש וגם הרבה מאוד רציונל. ואני חושבת שנכון לעשות חשבונות ולקבוע מדיניות באשר לנושא השבי – בתקווה שזה לא יקרה, אבל סביר להניח שבהיותנו מדינה שגורלה נחרץ להיות תחת איומי מלחמה במשך שנים ארוכות, יכול מאוד להיות שזה יקרה פעם נוספת. אבל לעת הזאת, מאחר שגלעד שליט הפך להיות סמל לכל כך הרבה משפחות כאן, במדינה שלנו, ראוי שראש הממשלה יקבל החלטה ויביא להחזרתו של גלעד שליט, גם כשיש לנו הרבה מאוד משקל שאנחנו לוקחים על כתפינו, ביודענו את הנתונים שמדובר כאן ברשימה של רוצחים שדם על ידיהם. זה דבר אחד.
ובמעבר חד אני רוצה, כהבטחתי – אולי לפני זה אומר כמה מלים לגבי ריאיון שנחשפתי אליו עם חבר הכנסת אחמד טיבי, ודובר שם על הנושא של שירות לאומי במגזר הלא-יהודי. אני חושבת שטעה חבר הכנסת טיבי כאשר הוא אמר באופן נחרץ שיש להתנגד לכל סוג של שירות לאומי. אני רוצה להזכיר לחברינו במגזר הלא-יהודי: מדובר בחלוקת נטל, שוויונית. אתם בצדק טוענים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דרך אגב, השירות מוגדר שירות אזרחי, ולא לאומי, כדי לא ליצור – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
נכון. כדי לא ליצור את המצב הזה שמכירים ולא מכירים בלאום וכו'. אני מבינה זאת, אבל אני אומרת שוב, במסגרת מאבקינו המשותפים להביא לשוויון במשאבים, בהזדמנויות, גם לחברינו במגזר הלא-יהודי, אני חושבת שטוב יעשו אם ייקחו חלק בשירות האזרחי, בעיקר כשמדובר במתן שירות למגזר עצמו. כלומר, אף אחד לא מצפה שבנות ובנים מהמגזר הלא-יהודי יבואו לשרת שירות אזרחי במוסדות שאולי ישרתו יהודים. אני לא חושבת שזה לא ראוי, אבל אני אומרת שוב, במקרה הזה הם מנותבים לבתי-ספר, לבתי-אבות, למקומות שזקוקים להם במגזר, ואתם יודעים שהחסר שם הוא גדול. אני קוראת לכם לחשוב פעם נוספת.
ולסיום, אם תרשה לי, משום שאנחנו שליחי ציבור, נתבקשתי על-ידי אדם ששמו שריפי צמח, מנתניה, להעלות את הכאב שיש לו מכך שלפני שנים, כאשר הוא שירת בתעשייה האווירית, במשך יותר מ-20 שנה, במסגרת תוכנית הבראה, שיש לומר שנעשתה ב-1994 – הרבה שנים חלפו מאז, אבל הפצע עוד קיים אצלו – הוא טוען שנעשתה בוררות בעניינו, במסגרת אותה תוכנית הבראה, ומעולם לא קראו לו לשמוע את דבריו ופשוט כפו עליו הסכם. אני חושבת שזה מסוג הדברים שאולי לא יקרו בימים אלה, אבל בעת ההיא כנראה זכויות העובדים היו פחות במודעות הציבורית, ואולי יש מי שירים את הכפפה – אולי חבר הכנסת כץ – ויעשה צדק עם האדם המסוים הזה ואולי עם עוד אנשים שנכוו גם הם בגין תוכנית ההבראה ההיא. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא אישרתי משום רוחב לב, אלא היום י"ז בתמוז, והואיל ובהתאם למסורת היהודית הוא יום חשבון נפש, יום צום, יום שבו יש חשבון נפש היסטורי בתוך העם ומחוץ לעם, והואיל וחברי הכנסת החרדים ביקשו ממני שלא יהיו נושאים שהם לא מחלוקת לשמה אלא מחלוקות פוליטיות, אנחנו נקיים היום רק את הדיון בנאומים בני דקה, ואני מאפשר לכל אחד לדבר מעל לדקה, לפחות שתי דקות. לא אפסיק אותו, כפי שעשיתי גם עם חברת הכנסת תירוש. חבר הכנסת חנין, גם לרשותך שתי דקות ומעלה, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני רוצה להביע את הערכתי להחלטתך להתחשב בחברי הכנסת שנוהגים כמנהג האבלות המקובל במסורת, ולא לקיים ביום הזה דיונים בנושאים שהם שנויים במחלוקת. אני חושב שזו גישה נכונה, וכך ראוי לעשות בימים מהסוג הזה.
אני רוצה לפתוח בעניין מסעם של בני משפחת שליט והציבור הרחב שמצטרף אליהם. שמעתי בשבועיים האחרונים את בני המשפחה מדברים באמצעי התקשורת, ואני אומר לכם, הלב נקרע למשמע המצוקה, הקושי והכאב. קשה להעלות על הדעת איך ניתן להמשיך לחיות כל כך הרבה זמן עם המצוקה של הבן, שמצבו וגורלו המדויקים אינם ידועים, אבל הוא בוודאי נמצא בתנאים מאוד קשים. המצוקה היא קשה, נוראה, ובהחלט מובנת ההתגייסות הציבורית הכל-כך רחבה והכל-כך מרשימה של אנשים מכל קצוות הארץ, מכל קצוות החברה הישראלית – וגם מכל קצוות הפוליטיקה הישראלית – למען המשפחה הזאת ולפתרון הבעיה האנושית הנוראה הזאת.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שבנושא הזה צריך לקבל עכשיו החלטה שתאפשר את חזרתו המיידית של גלעד שליט לחיק משפחתו. נכון, ההחלטה הזאת מחייבת שחרור של אסירים פלסטינים ועל כן היא שנויה כאן במחלוקת. אני חושב שהממשלה צריכה לעשות את המעשה הזה ולהביא את הפרשה הזאת לידי סיום, כי החשש הגדול הוא, שכאשר תתקבל ההחלטה שצריכה להתקבל, חס וחלילה עלול להיות מאוחר. אף אחד מאתנו, כנבחרי ציבור, לא יוכל לסלוח לעצמו, ובוודאי מקבלי ההחלטות לא יוכלו לסלוח לעצמם, אם חס וחלילה נגיע למצב שכאשר "יבשילו התנאים לקבל את ההחלטה" שצריך לקבל, היא תהיה החלטה מאוחרת מדי.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כמה מלים על דוח מבקר המדינה שהונח על שולחננו אתמול אחרי הצהריים בנושא האזנות הסתר בחקירות הפליליות. הדוח הזה זכה להתייחסות רבה בגלל הטענות והביקורת שהועלתה בו בנושאים שקשורים לחקירתו של השר וחבר הכנסת לשעבר חיים רמון.
אני רוצה לדבר דווקא על ההיבטים הכלליים יותר של דוח מבקר המדינה ולהפנות את תשומת לבנו לנושאים שמחייבים טיפול והתייחסות של הכנסת ושל מערכות המדינה האחרות. האזנות סתר הן אכן אמצעי חזק למאבק בפשיעה ובעבריינות. מהצד השני הן מייצרות פגיעה קשה ביותר בפרטיות של המואזנים ומקנות למאזינים מידע רב גם על מי שמאזינים לו וגם לפעמים על אנשים אחרים.
למרבה הצער אנחנו למדים שהאמצעי הזה מופעל אולי בצורה אינפלציונית מדי. דווקא העובדה שמדובר באמצעי כל כך אפקטיבי גורמת – כך אומר לנו המבקר – להזנחת אפיקים אחרים ולהימנעות מפיתוח אפיקים אחרים של חקירה שיש להם יכולת להיות פחות פוגעניים לגבי הפרטיות של הנחקרים. ההליכים נעשים בלי פיקוח מספק; העובדה שהמשטרה היא הגורם המוביל ולא תמיד מתבצע ליווי של גורמים משפטיים – זו עובדה שראוי לתקן ולשנות אותה.
מציע המבקר – ואני חושב שזו הצעה שראוי לקדם – לתת הדרכה לאותם שופטים שמקבלים את ההחלטות לגבי האזנות הסתר. ההחלטות האלה לעתים ניתנות באופן כמעט אוטומטי, וראוי לקיים הדרכה מקצועית לשופטים שמקבלים את ההחלטות לגבי השיקולים ולגבי המשמעויות של ההחלטות האלה ברמה מעשית.
בקצרה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדוח שנמצא על שולחננו הוא חשוב, ואני מקווה שכל הגורמים המקצועיים המשפטיים והמשטרתיים שעוסקים בנושא לא יסתפקו רק בדיון על פרשת רמון, שהוא דיון חשוב כשלעצמו, אלא יבחנו גם את המסקנות הרוחביות יותר של המבקר, שגם הן ראויות להתייחסות רצינית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, קראנו ושמענו היום על משפחתו של חייל שערק מצה"ל ונהרג בתאונת דרכים, והם ביקשו לקוברו בקבורה צבאית מלאה. הצבא התנגד והיועץ המשפטי הכריע שהוא אכן ייקבר בקבורה צבאית. מעבר למקרה הפרטי הזה, אני חושב שאנחנו נוטים בקלות רבה מדי לזלזל בכוחה ובערכה של המדינה במקומות שונים ובהזדמנויות שונות. עריקה מהצבא היא אחת הדוגמאות הבוטות ביותר, והנה, כשקורה אסון כזה, במקרה הזה המשפחה רוצה שוב את החיבוק של המדינה, כשהמנוח בחייו מאס בחיבוק הזה.
אני חושב שאל לו ליועץ המשפטי לממשלה להתערב בדברים שכאלה. לצבא יש זכות לקבוע שחיילי צה"ל, בין אם הם בשירות ובין אם הם בחופשה מהצבא – חופשה חוקית כמובן – הם חיילים והם זכאים לכל הזכויות, כשם שהם חייבים בכל החובות. מי שמשתמט מהחובות – האמירה הזאת היא הרבה מעבר לעריקה מהצבא. זאת אולי האמירה הבוטה ביותר שיש לחייל צה"ל – לערוק מהצבא. אני חושב שצריך להשאיר לצבא את הזכות לקבוע מי לא ראוי להיקבר בקבורה צבאית. זה כבוד אחרון, אבל זה הדבר היחידי שהצבא עוד יכול להעניק כזכות עודפת, למרבה האסון, לחייליו; לחייליו ולא לעריקיו.
הלקח הוא כמובן – אני לא רוצה להוסיף כאב על כאבה של המשפחה הספציפית של החייל הזה. אנחנו החיים צריכים לדעת שהמדינה היא לא איזה דבר שלא שייך לאף אחד. היא דבר ששייך לכולם. הרבה פעמים, כאן במקום הזה ובמקומות אחרים, אנחנו אומרים: המדינה תשלם; המדינה תסתדר; נמאס מהמדינה הזאת. אבל בשעות המבחן הקשות ביותר, גם ביום-יום – אנחנו לא מרגישים בזה – היא חומת הברזל שלנו והיא רשת הביטחון שלנו והיא הנכס המשותף הגדול ביותר והיצירה הגדולה ביותר של העם היהודי, בוודאי במאות השנים האחרונות. היצירה המשותפת. בשעת מבחן הרבה פעמים אנשים שוכחים את זה, אבל כשהם נזקקים למדינה, טוב שהיא קיימת וטוב שהיא לפעמים יודעת להגיד לא ועד כאן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים האלה האנשים מדברים על המונדיאל ועל משחקי כדורגל, אבל יש עוד דבר שמעסיק אותם מאוד – לפחות את האנשים שפגשו אותי ודיברו אתי: מחירי המים, שהם גבוהים מאוד ועולים מאוד. נדמה לי שבשבוע שעבר היה דיון על זה בוועדת הכספים.
אני מאוד מקווה שהמים, שצריכים להיות מקור החיים וסמל לחיים – אסור להפוך אותם, דרך המחירים הגבוהים, לסמל ולמקור לסבל או למוות הכלכלי והחברתי. אסור שיבוא היום והמים יהיו רק לעשירים. אנשים סובלים מאוד, ונדמה לי שעלינו בכנסת לפעול כולנו להורדת המחירים, משום שכולם צריכים את המים, ושהמים יהפכו מקור לכיבוי האש החברתית, ולא להצתתה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אחריו – חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת אריה ביבי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כפי שהזכרת בתחילת דבריך, אנחנו היום בי"ז בתמוז. זה היום הראשון שמציין את מה שאנחנו מכנים ימי בין המצרים, מושג שלקוח מתוך אותה קינה שכתובה בתוך התנ"ך שלנו, בתוך הקנון, במגילת איכה, שם אומר הפסוק: "גלתה יהודה מעני ומרב עבדה ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים". הימים האלה של בין המצרים נחקקו בלבה של האומה במשך כל שנות הגלות. ישנו משפט שמיוחס לבעל-שם-טוב, שאומר שבזכירה סוד הגאולה.
ימי בין המצרים הם רק חלק משורה של מנהגי אבלות שעם ישראל לקח על עצמו בימים הקשים של הגלות, אם זה תיקון חצות – ואני זוכר את אבי עליו השלום, לילה לילה, ואת הניגון של תיקון חצות – ואם זה מנהגי אבלות בחתונה ובשמחות אחרות, ומנהגים שהיה בהם גם מעש.
ישנו מנהג מפורסם שחודש בימינו אלה, ונקרא מנהג סיבוב השערים, שהתפילות שלו נמצאו בתוך הגניזה הקהירית, שהעביר אותה שכטר. שם אנחנו מוצאים מנהג שנהג עוד באלף הקודם, באלף הראשון לספירה. יהודים היו מגיעים לירושלים ומסובבים את שערי הר-הבית והמקדש, ועל כל שער ושער נושאים תפילה, מתוך אותה ציפייה, מתוך אותה תקווה, שעם ישראל יחזור אל המקום.
אני חושב – המשוררת הגדולה נעמי שמר, שבשבוע שעבר הזכירו את פטירתה, בשיר האלמותי שלה: איכה יבשו בורות המים, השוק והכיכר, אותו ביטוי של געגוע, ירושלים של זהב, שרבי עקיבא מבטיח לאשתו: אני אעשה לך ירושלים של זהב, אותו כתר שנשים היו מתקשטות בו, קרתא, עיר, שהיו שמות בראשן, ואומר לה: ירושלים של זהב – הביטוי הזה הוא בעצם מה שמביא אותנו בסופו של דבר אל הימים האלה, של "שבנו אל בורות המים". שבנו, הכיכר שוב לא ריקה, אבל עדיין הר-הבית בשיממונו.
ואני רוצה לסיים בדברי הדרשן במדרש איכה רבתי, שלאחר החורבן – לבטא את עוצמת האובדן של עם ישראל ברגע שלא היה מקדש. הרגישו שהקדוש-ברוך-הוא נטש אותם; כמו שאומר המדרש, מיום שחרב בית-המקדש ננעלו שערי תפילה. אין לנו אל מי להתפלל, אין לנו איך להתפלל, גם החורבן הלאומי. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם, זכורה אני ביטחון ושאנן ושלווה שהייתי שרויה בו – כשהיתה ריבונות, כשעם ישראל היה על אדמתו – ועכשיו נתרחק ממני ואני בוכייה ומתאנחת ואומרת, מי ישימני כשנים הראשונות שהיה המקדש בנוי, ואתה יורד משמי מרום משרה שכינתך עלי.
אותה ציפייה, אותה ערגה של שלושת השבועות, של ימי הצומות שאנחנו חוגגים – לא חוגגים אלא מזכירים בימות השנה – אנחנו ובנינו ואבותינו ואבות-אבותינו, הם אלה שהביאו בסופו של דבר לגאולת ישראל. בלי הציפייה, בלי הזכירה, לא היינו מגיעים לחזונו של הרצל ולדברים אחרים. אבל עדיין אנחנו לא מפסיקים לצום, מתוך אותה ציפייה שאותה תפילה ואותה ברכה שיהודי לא נפרד מחבריו בלעדיה – שייבנה בית המקדש במהרה בימינו – עד שזו לא תתגשם, לא נפסיק את הצום. שנזכה שייבנה בית המקדש במהרה בימינו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת אריה ביבי.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בימים אלה מתקיימת הצעדה הנוגעת ללב של משפחת שליט בתביעה לשחרר את בנם, ואנחנו כמובן, כולנו כאן, תהא דעתנו אשר תהא באשר למתווה העסקה העתידית, אם תהיה, בוודאי מחבקים ומחזקים את המשפחה לכל אורך השנים הקשות שהיא עוברת.
אבל נדמה לי שעם השאלה מהי העסקה ומהם השיקולים שצריך לשקול – צריך להבין שהדבר הזה הוא מורכב, הוא מסובך, וראש הממשלה והממשלה כולה ניצבים כאן בפני דילמות לא פשוטות – אני חושב שבדבר אחד אין ספק: חובתם לעשות שימוש בכל הכלים שיש בידם כדי לנסות להביא לשחרורו של גלעד שליט, כמו גם לשחרור כל חטוף ישראלי אחר. נדמה לי שבעניין הזה לא נעשה די.
אדוני היושב-ראש, אני קורא מכאן לממשלה, באמצעות השר הרצוג, לאפשר לנו להשלים את חקיקת החוק שנוטל את ההטבות המפליגות שמהן נהנים אסירי ה"חמאס". אני חושב שהחוק הזה הוא נכון מוסרית, משום שהוא מפסיק את המצב הזה שבו רוצחים וטרוריסטים נהנים מזכויות יתר מפליגות בעוד הקורבנות כבר אינם אתנו. והוא נכון שבעתיים כאשר נדרש להצטייד בכלים חדשים שיכולים להביא ולסייע למשא-ומתן. אם לא ניצור מוטיבציה בצד השני ולחץ מצד האסירים של הצד השני לסיים עסקה ולהביא לשחרור, הדברים לא יתקדמו.
לכן, אני חושב שמוטל על הממשלה, דווקא בימים האלה, להראות שהיא עושה כל מה שאפשר, כל מה שבידיה – כאשר הדבר הזה איננו פוגע בביטחון ישראל כהוא זה, ההיפך הוא הנכון. אני קורא לה לאפשר לנו להשלים את חקיקת החוק הזה.
ומאלה שכבר אסורים לאלה שכנראה ייאסרו בקרוב: התבשרנו השבוע על מעצרה של חוליית טרור מבית-המדרש של "אל-קאעידה", הפעם מורכבת מערבים בעלי אזרחות ישראלית. ואני, אדוני היושב-ראש, מסתכל על חבר הכנסת עפו אגבאריה, שנמצא כאן, מייצג את חד"ש, מפלגה שחרתה על דגלה את השלום והשוויון והאחווה בין כל העמים והדתות, ואני שואל אותך – תיכף תהיה לך הזדמנות לעלות כאן ולדבר: לא שמענו מילת גינוי אחת. הם הרי חיפשו לפגוע לא רק ביהודים. הם פגעו בנוצרים, חבר הכנסת אגבאריה, לא רק ביהודים; ואת דמנו התרתם כבר מזמן. פגעו גם בנוצרים. לא שמעתי מילת גינוי אחת. לא שמעתי דרישה אחת למצות אתם את מלוא הדין, שום דבר.
אבל אני רוצה לומר לכם שקשה לבוא אליכם בטענות, אתם יודעים למה? כי בסוף אתם בסך הכול לומדים מבג"ץ, הרי גם שם, כמו אצלכם, מה שחשוב באמת זה לא הרטוריקה הגבוהה על זכויות אדם, אלא בסוף חשוב מי מבקש את הזכות. יש כאלה שמגיע להם ויש כאלה שאתם חושבים שהם לא צריכים לקבל.
אבל אני מודיע לכם, רבותי, כשם שאנחנו נשנה את המצב בבג"ץ, גם אתם תצטרכו להחליט אם אתם אתנו או שאתם נמצאים עם אותם רוצחים, טרוריסטים, שרצחו יהודי ופגעו בנוצרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת לוין. חבר הכנסת אריה ביבי. ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<אריה ביבי (קדימה):>
אני חושב שאלסאנע, בלי שיחזיר את הדרכונים אי-אפשר לתת לו לדבר...
<קריאות:>
– – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משתתף בכל אמרה שנאמרה כאן על גלעד שליט. אני חושב שאנחנו – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
שותף.
<אריה ביבי (קדימה):>
שותף ומשתתף. אני רואה את עצמי, כמו שאמרו בפסח, כאילו אנחנו רואים את עצמנו יצאנו ממצרים, ככה כל משפחה בישראל כאילו רואה את עצמה משפחה של גלעד שליט.
מכובדי, ביציע הזה יושבים קצינים ואנשים של יחידת נחשון של שירות בתי-הסוהר. יחידת נחשון זו יחידת הליווי של שירות בתי-הסוהר, יחידה שהתחילה בעשרות אנשים והיום היא מונה 950 סוהרים ומפקדים. יחידת נחשון היום היא בעצם סיירת המטכ"ל של שירות בתי-הסוהר. היחידה הזאת, לזכותה ייאמר שהיא עושה עבודה בימי החמה, בימי גשם, הם עושים את העבודה ונעים בכבישים, עושים את העבודה על הצד הטוב ביותר, ומגיעים להם כל השבחים. תודה לכם, יחידת נחשון.
מכובדי, יושב פה השר, שר הרווחה בוז'י. אני רוצה לומר לכם שישנה לקונה בנושא של נשים או גברים סיעודיים שזו דרכם האחרונה. מה שקורה עם חברות הביטוח, צריך לבדוק את העניין, כי מי שיש לו משפחה שדואגת לו, גם הוא הולך בדרך של ויה דולורוזה, דרך הייסורים, עד שהביטוח מחזיר לו חלקים מהכסף. אבל איפה הלקונה? מי שערירי, אין לו מי שידרוש את הכסף, והכסף הזה הולך לחברות הביטוח. לדעתי זו לקונה שכדאי לבדוק אותה, אדוני.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
מי אחראי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא אומר זאת כנאום בן דקה. אדוני יוכל אחר כך לעלות להשיב, אנחנו אפילו נודה לו על כך, כי אנחנו בסדר-יום היום עקב ציון י"ז בתמוז.
<אריה ביבי (קדימה):>
אני מציע שאדוני השר יבדוק את זה, כי אני עברתי את זה השבוע. תודה רבה לכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודה לנציב שירות בתי-הסוהר לשעבר, חבר הכנסת אריה ביבי.
אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לקריאה לראש הממשלה להיענות לרצון העם, גם משפחתו של שליט, ולעשות את הדבר המתחייב, הנדרש, הפשוט, ולקבל החלטה. הרי כל המאמצים להביא לשחרורו על-ידי מבצעים צבאיים ועל-ידי סגר רק הלכו וגרמו שהסבל של המשפחה ילך ויארך. זה כמו הפתגם שבו בסופו של דבר הוא גם אכל את הדג המסריח וגם מגורש מהעיר. גם הלחץ הבין-לאומי – הרי כולנו יודעים מה המחיר בסופו של דבר. אז להיענות לבקשה, להיענות לעסקה ולהביא לשחרור.
אדוני היושב-ראש, שמענו את דבריו של חבר הכנסת לוין, והוא כבר מכתים את הציבור הערבי. התרגלנו לזה שבכל אירוע, מייד כשיש רק הודעה של הפרקליטות, כשעוד אין משפט, אין כלום, כבר יש בית-דין שדה. יש קבוצה מוגדרת שלוקחת על עצמה את התפקיד הזה להיות להקת המסיתים נגד הציבור הערבי. מקרב הציבור הערבי עוד לא יצא רוצח ראש ממשלה, אבל מקרבם כן יצא. לכן אני מבקש: טול קורה מבין עיניך. אנחנו מבקשים להשאיר לבתי-המשפט שיבררו את האמת ואחר כך ניפגש ונדבר.
אדוני היושב-ראש, אני מבין שהיום מעלים זכר של בקיעת החומות של ירושלים על-ידי הרומים, וזה מסר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ועוד צרות רבות אחרות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מאז לא נגמרו – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
בין היתר, אדוני היושב-ראש, זה גם אומר שחומות, ככל שיהיו, לא מביאות ביטחון, וכוח, ככל שיהיה, לא מביא ביטחון. ביטחון אמיתי – כך צריך להיות, כך היה וכך יהיה – הוא השלום האמיתי. כך אנחנו רוצים שיהיה בעתיד ולנצח.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, ב"ישראל היום" פורסמה כתבה "מחזירים את האדמות למדינה". ואני מצטט: "המדינה פותחת במלחמה" – ממש ציטוט – "נגד ההשתלטות על קרקעותיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים החליטו למגר את השתלטות הבדואים על הקרקעות באזור באר-שבע. מדובר בשלב ראשון שהוא חלק מתוכנית שמטרתה למנוע השתלטות על קרקעות ברחבי הארץ מצד בני מיעוטים ועבריינים". תאר לעצמך אם באיזה מקום היו אומרים "יהודים ועבריינים", אבל כאן הכול מותר. כללי – כולם משתלטים, כולם עבריינים, רק להיות בן מיעוטים זה מקביל למלה "עבריינים".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ניסוח גרוע מאוד. צריך להיות "יהודים ועבריינים" ו"בני מיעוטים ועבריינים". קומולטיבי, לא – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הדברים האלה נקלטים, הדברים האלה נקראים, ואנשים מגבשים דעות לאחר מכן.
ובהמשך: "ל'ישראל היום' נודע כי פיילוט בנושא, המכונה 'גבול 30 הימים', עומד לצאת לדרך. התוכנית כוללת 'פירוק' הדרום לחלקים ומעקב מודיעיני אחר המשתלטים. בנוסף, ייערכו במסגרתה 'התנפלות וחיסול הפלישה'". איזה מושגים. וגם "חניקת" – כך נוהגת מדינה כלפי אזרחיה? כך נוהגת ממשלה כלפי אזרחיה? מה המסר שיוצא כאשר כולנו רוצים – חברת הכנסת רונית תירוש דיברה קודם על שירות אזרחי. אז קודם כול שתהיה מערכת יחסים אזרחית. ממשלה תתנהג על-פי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רואה שאתה המשיב הלאומי.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רואה שאתה המשיב הלאומי. כל מי שדיבר פה – אתה משיב. אני רוצה לדעת, כשאני אתן לך לדבר שעה – כמה תדבר. כשאני אתן לך שעה, השאלה היא אם תדבר שעתיים או שתסתפק בחצי שעה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
רק דברים רלוונטיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אמרתי שהיום אנחנו רוצים לדבר בדברים שהם לא מוגבלים. אני נותן לחברי הכנסת הזדמנות – נאומים בני דקה שנמשכים יותר. בבקשה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אחריה – אופיר אקוניס, ואחריו – ציון פיניאן. לפני כן סעיד נפאע. גברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההזדהות שלנו עם נועם ואביבה שליט והחרדה שלנו לגורלו של גלעד לא נובעות רק מכך שאביבה ונועם שליט הם אנשים עדינים, מקסימים, מרשימים ומעוררי כבוד, ולא מהאינסטינקטים האנושיים וההוריים של כולנו כשאנחנו נזכרים בעיניו הגדולות של גלעד מביטות מעל העיתון בצילום האחרון ששלחו שוביו, וגם לא רק מהרגש שמעוררים בנו.
יותר מכול מקוממת אותי הטענה שמי שמבקשים לבצע את העסקה הזאת, לקבל את ההחלטה המנהיגותית האמיצה, הבעייתית והמורכבת הזאת, כל מי שתובעים את שחרורו של גלעד – מטרידה אותי יותר מכול ההאשמה כאילו מי שתובעים זאת מדברים מהבטן ומהרגש. זה לא דיבור מהרגש ומהבטן. נהפוך הוא, דווקא לקרוא למהלך הזה "עסקה" ולדבר על גלעד במונחים של מחיר זה רטוריקה פרימיטיבית וראשונית, שבכלל לא ראוי שנשתמש בה בהקשר הזה. אנחנו לא מדברים פה על מחיר ולא על עסקה, כי שחרורו של גלעד אינו עסקה ולגלעד אין מחיר.
מדובר כאן בברית הבלתי-כתובה שנרקמת ונכתבת כל פעם מחדש בלב ובידע ובאמונה של מי ששולחים את ילדיהם לצבא. אנחנו, כהורים, כשאנחנו שולחים את ילדינו לצבא, אנחנו יודעים שאפשר שילדינו מסכנים את חייהם, ואפשר אפילו שיאבדו את חייהם, ואפשר אפילו שייפצעו בקרב. אבל יש עוד דבר שאנחנו יודעים: אנחנו יודעים שחייל פצוע לא מפקירים בשטח; אנחנו יודעים שגם אם תחת אש וגם אם בסיכון של חבריו ייעשה הכול כדי לחלץ את החייל הפצוע; אנחנו יודעים שאם ילדנו ייפול בשבי, המדינה תעשה הכול כדי לשחררו. לברית הזאת יש ערך שבכלל אי-אפשר לכמת אותו ואי-אפשר לדבר עליו במספרים, כפי שמנסים לעשות מי שמתנגדים למהלך הזה.
מדברים אתי על מספרים ועל סיכויים סטטיסטיים שאם ישוחרר מחבל כזה עם דם על הידיים, כי אז יש הסתברות סטטיסטית מסוימת שהוא יקפד את חייהם של אנשים אחרים. השיח הזה הוא לא רלוונטי לעניין גלעד. אנחנו לא עוסקים בחישובים סטטיסטיים. יש דברים שהם חזקים מהחישוב החשבונאי. והדברים האלה הם לכידות חברתית, הם ציונות, הם סולידריות, הם אחריות כלפי החיילים שלנו וכלפי בני-אדם בכלל.
אם האתוס הבסיסי הזה שרקום בבסיס החיים שלנו כאן, במדינה הציונית הזאת – אם האתוס הזה ייפגע, כי אז הסכנה לחברה הישראלית ולמרקמה תהיה הרבה יותר גדולה מסכנת החיים שנשקפת – וכן, היא נשקפת – אם אכן ישוחררו מחבלים עם דם על הידיים, ואני לא מתכחשת לבעייתיות של הדבר הזה. אבל האתוס המלכד את כולנו יחד תחת כנפיה של המדינה הצעירה והטרייה הזאת הוא משמעותי ומהותי לחיים שלנו כאן, לעצם הקיום שלנו ולעצם הביטחון שלנו, יותר מכל תחשיב.
לגלעד אין מחיר, ולא מדובר בעסקה. הסדק הזה באמון שהמדינה תעשה הכול כדי לשחרר את שבוייה – הסדק הזה כבר נסדק. אסור שייפער עוד יותר, כי אם הוא ייפער, הסכנה לקיומה של המדינה תהיה גדולה הרבה יותר מכל סכנה אחרת. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, אחריו – חבר הכנסת נפאע, ואחריו – חבר הכנסת ציון פיניאן, ואז נתחיל ברשימה של אלה שנרשמו.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
תודה. אדוני היושב-ראש, כיוון שנתת היום שתי דקות והדברים מתארכים גם לשלוש דקות, אני לא התכוונתי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל זמן שאתם מדברים לעניין, אני לא מפסיק.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בהחלט. לא התכוונתי לעסוק דווקא בנושא גלעד שליט אלא בנושאים כלכליים וצרכניים, כפי שאני נוהג לעדכן באלה את מליאת הכנסת מדי שבוע כאן, אבל אני מוכרח להגיד לך, אדוני, שנפגשתי עם נועם שליט פעמים רבות, כולל בבניין הזה. אני מקפיד לדבר אתו כל ערב חג ולשאול בשלומו ובשלום המשפחה.
אני חושב שיש טעות קטנה בשיח הציבורי בשלושת הימים האחרונים. אדוני, בירושלים נפלה החלטה לגבי גלעד שליט. ההחלטה היא קשה, ההחלטה היא כואבת. ההחלטה נמצאת כרגע בידי הצד השני, ב"חמאס". לכן אני חושב שהצעדה – שהיא חשובה מבחינה חברתית וחשובה מבחינה לאומית, ובראש ובראשונה חשובה מבחינה לאומית – צריכה להיות לעזה ולא לירושלים, אדוני, מכיוון שבירושלים קיבלו את ההחלטות, מסרו את ההחלטות ל"חמאס", ומשום מה, אדוני, במשך כמעט חצי שנה מתעכבים ארגוני הטרור מלתת תשובה לישראל, או בעקיפין או במישרין, בעניינו של החייל החטוף גלעד שליט.
ועכשיו, אדוני, אני מתכבד לעדכן שוב את הכנסת בנושא שראיתי שגם אתה נדרשת לו ב-24 השעות האחרונות. נדמה לי שיש בשיח הציבורי, לפחות הכלכלי-חברתי, ביומיים-שלושה האחרונים, איזה מין, הייתי אומר, אדוני, האשמה כלפי חברי הכנסת שמתכופפים בפניהם של בעלי ההון בכל מה שקשור לרפורמה בשוק הסלולר ובהפחתת דמי הקישוריות.
אני רוצה לעדכן את הציבור, באמצעות העיתונות ובאמצעות הכנסת, שביום 10 במאי 2010, מהשעה 11:00 ועד השעה 12:30, דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בהפחתת דמי הקישוריות שגובות החברות הסלולריות, וזו היתה המסקנה – אני מצטט את המסקנה שאני הקראתי: אנחנו קיימנו דיון ראשון בהפחתת דמי הקישוריות שגובות החברות הסלולריות. אני חושב שהמסקנה שהסקנו מהישיבה הזאת, שחברי ועדת הכלכלה תומכים בעניין הזה תמיכה מלאה, במדיניות משרד התקשורת להורדת דמי הקישוריות. כמובן שאנחנו מעוניינים בקידום התחרות בענף, בהכנסת מפעיל נוסף, בהורדת תעריפים, ובעצם בערעור ההגמוניה – אתה יודע, פעם היו מונופולים, אחר כך היו דואופולים. היום יש במשק הישראלי טריאפולים. יש טריאפול בשוק הסלולר.
אדוני, אני חושב שכל מה שנכתב עלינו, שאנחנו נכנעים כביכול לבעלי הון ולקבוצות לחץ, שגוי מעיקרו. אנחנו תומכים ברפורמה הזאת. שמעתי אותך אומר דברים חשובים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מצוין. אתה אומר מצוין. האם ההחלטה הזאת יושמה?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לא, ההחלטה הזאת עוד מחייבת את חתימתם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, כי אני ממש התפעלתי, כי הייתי בטוח שההחלטה יושמה, ובאמת אתה מביא בשורה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
ההחלטה, אדוני – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ההחלטה תיושם, כך תאמר.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אכן כך. היא תיושם כאשר שר התקשורת ושר האוצר יחתמו על הצו שיביא להפחתת דמי הקישוריות, ובעצם להפחתה ניכרת בהוצאות של הצרכן הישראלי על כל הפלאפוניה הסלולרית, משוכללת ככל שתהיה בישראל. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת ציון פיניאן. בבקשה. יש לך זמן, כי אני לא מגביל.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
תודה, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רק מראה לכם כמה זה שתי דקות, אבל אתם יכולים – – –
<סעיד נפאע (בל"ד):>
גבירותי ורבותי, נדמה לי שכולנו קיבלנו את הגיליון של אוניברסיטת תל-אביב תחת הכותרת "עוצמה לאזרח". אני חושב שהנתונים המתפרסמים כאן לגבי הנוער, הן היהודי והן הערבי, הם נתונים די חשובים, די מעניינים.
חבר הכנסת לוין וחברת הכנסת תירוש ימצאו גם תשובה למה שהם העלו כאן. אני מבקש רק לציין אולי נתון אחד – שבני-הנוער היהודים חושבים שכן צריך להעניק לערבים-ישראלים זכויות זהות; המלה היא זהות ולא דומות. אין ספק שזה אחוז די רציני. הלוואי שהפוליטיקאים ישכילו להגיע לרמה הזאת של הנוער היהודי. אבל כנראה הנוער הזה אמר – עוד נתון מאוד מדאיג – דווקא כאשר נשאל לדעתו על הפוליטיקאים, אם הם מושחתים או לא; 87% מהנוער היהודי חושבים שהפוליטיקאים הם מושחתים – אגב, לעומת 59% במגזר הערבי. כנראה התשובה לזה שהפוליטיקאים לא השכילו להגיע לרמה של הנוער בעניין מתן הזכויות הזהות – כנראה שזה טמון באיזשהו מקום בנתון הזה.
דבר שני שהתברר – בשבוע שעבר שמענו על תוצאות הבגרות בשנה שעברה, והתבשרנו על העלייה בזכאויות. אומנם הפער בין המגזר הערבי למגזר היהודי הוא עדיין עצום, כאשר יש 59% זכאויות במגזר היהודי לעומת 34% זכאויות במגזר הערבי. אפשר לחשוב על הרבה סיבות למה הפער הוא כל כך עצום, אבל היום למדתי על עוד סיבה שאני באמת לא ידעתי קודם.
העיתון "ישראל היום" מפרסם, תחת הכותרת "הקלות בבגרות לעשירים", על-פי מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלפי המחקר הזה מתבררים הדברים הבאים: ככל שאתה עשיר יותר, כך הסיכויים שתקבל הקלות בבחינות הבגרות גבוהים יותר. וממשיך המחקר: נתוני המחקר אף מצביעים על כך שהן באנגלית והן במתמטיקה כל תלמיד חמישי נבחן עם התאמות, הקלות. כך, למשל, כ-18% מהנבחנים בכיתה י"ב בחינוך העברי והערבי בשנת תשס"ז קיבלו התאמות של הארכת זמן ושאלון מוגדל. וכאן, כשמגיעים במחקר הזה להבדלים, לפערים בין המגזר הערבי למגזר היהודי, מתבררות העובדות האלה: רק 7.5% מתלמידי החינוך הערבי קיבלו הקלות בבגרות, לעומת 23.9% מתלמידי המגזר העברי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כדאי לשאול את שר החינוך בשאילתא.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אין ספק. אין ספק שאני כבר מכין את זה
יש הרבה נתונים, גם בשתי האסמכתאות האלה, שבאמת מן הראוי – לפחות בגיליון הזה של אוניברסיטת תל-אביב – שכולנו נלמד את הנתונים שישנם שם. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת סעיד נפאע. חבר הכנסת ציון פיניאן, אחריו – חבר הכנסת מוזס, ואחריו – שיח' אברהים צרצור.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לנושא של גלעד שליט. אני חושב שאנחנו עדים לכך שממשלת ישראל והעומד בראשה עושים הכול לשחרור גלעד שליט. אני כולי תקווה, יחד עם הרבה מאוד אנשים, הרבה מאוד במדינה הזאת, שהצעדה לא תעלה את המחיר של השחרור – זה מה שאני מקווה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להמשיך במה שדיבר קודמי, חבר הכנסת נפאע. השבוע פורסמו תוצאות בחינות הבגרות לשנת 2009. על-פי התוצאות, ראוי לציין כמה נתונים מעניינים. ב-2009 חלה עלייה קלה בשיעור הזכאים לבגרות, של 1.7%. העלייה בשיעור הזכאים לבגרות באה לידי ביטוי בכל המגזרים – יהודי ולא יהודי. נתוני העלייה מעידים על בלימת מגמת הירידה שהסתמנה בשנים האחרונות בשיעור הזכאים, ולשמחת כולנו הירידה נבלמה ואף חלה עלייה קלה.
תוצאות מעניינות, חבר הכנסת נפאע. במגזר הדרוזי חלה עלייה – 8.5% יותר מהממוצע הארצי; במגזר הבדואי חלה עלייה – 2.8% יותר מהממוצע הארצי; במגזר הערבי חלה עלייה – 2% יותר מהממוצע הארצי.
נתון מעניין מאוד הוא שב-2009 נרשמה עלייה נאה במספר הזכאים לבגרות גם בערי הפריפריה, כמו בית-שאן, מגדל-העמק, שדרות, כרמיאל ודימונה.
אני תקווה שהירידה אכן נעצרה, ותוצאות 2010 יבשרו לנו את בוא האביב בכל הקשור לזכאים לתעודת הבגרות, שבשנים האחרונות היו מקור לאכזבה לכולנו. בתקווה לעתיד טוב יותר, וחבר הכנסת נפאע, על כך אומרים "אינשאללה".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת פיניאן. חבר הכנסת הרב מוזס, בבקשה, אחריו – חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור. אם אורלי לוי לא תהיה, יהיה חבר הכנסת אריה אלדד. עפו, אתה לא הצבעת ואתה לא אמרת לי, אז אתה גם תהיה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שציין היושב-ראש, היום צום שבעה-עשר בתמוז. הזכרנו בסליחות הבוקר את אחת הצרות ביום זה – יום גבר האויב ותיבקע העיר. יום התחלת חורבן ירושלים ובית שני, שחרב בגלל שנאת חינם, והתיקון לכך הוא אהבת חינם.
לצערנו, אנו חווים באחרונה קיטוב בין-מגזרי. אם אקח את הקיטוב ואת השסע בין חרדים לחילונים, החל מפרשת "ברזילי" אשקלון בלבד, שעליה נכתבו לא פחות מ-70 מאמרי הסתה ושטנה נגד הציבור החרדי, ובמרכזם הטענה שאנו מקדשים את המתים לפני החיים.
אני מודה שגם בעסקת גולדווסר שחררנו הרבה בשביל להביא ארונות. אצלנו באמת מקדשים את המתים, אבל לא ניתן לומר את המלה החמורה הזאת – מתים לפני החיים – כי אנחנו רואים היום את הצביעות חוגגת, כאשר בגלל עץ שקמה עתיק, העומד במרכז המגרש ב"ברזילי" אשקלון, מתעכבת זה חודשיים העבודה להקמת חדר המיון המוגן, המוגדר כפיקוח נפש, אשר דוחה אפילו קברי מתים אך לא דוחה את עץ השקמה הבודד.
אני גם מצטער על הקיטוב שקרה באחרונה, כל כתבות ההסתה בפרשת עמנואל, ואני חושב שאנחנו כבר עומדים אחרי זה. עכשיו כבר הרבה אנשים עושים חושבים, האם לא הגזים בית-המשפט העליון ולא הגזימו בזה שזרקו אנשים, 40 אבות, מאחורי סורג ובריח.
אבל זה יום שבעה-עשר בתמוז, יום חשבון נפש. אנחנו מצפים שבשעה הזאת, כשאנו עומדים בפני בעיות קיומיות כאלה, כמו אירן, כמו משטים, נקבל על עצמנו להרבות באהבת חינם, שזה התיקון לשנאת חינם.
יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה ונחדש ימינו כקדם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אמן. חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, אני אמשיך את הדברים שהתחיל בהם חבר הכנסת טלב אלסאנע בנושא הקרקעות בנגב. בדרך כלל, כבוד היושב-ראש, כשמדברים על יחידות קומנדו, מתכוונים ליחידות צבאיות שמקימים כדי למלא מטלות ומשימות צבאיות מובהקות. בחלומות הכי גרועים שלי לא ציפיתי לשמוע על יחידות קומנדו שהוחלט להקים לאחרונה כדי להילחם במה שנקרא אחיזה לא חוקית של ערבים באדמות מדינה בנגב.
כתשובה לאלה שהחליטו את ההחלטה הנוראה הזאת, אני מביא את העובדות כדלקמן: במשפט קרקעות הערבים בנגב, שהתחדש לאחרונה, ביום רביעי שעבר, בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שאל עורך-דין מיכאל ספרד בחקירה הנגדית את פרופסור רות קרק מהאוניברסיטה העברית, העדה המומחית מטעם המדינה כדלהלן: עורך-דין ספרד: "בחוות הדעת שהגשת לבית-המשפט טענת שאדמות הנגב תמיד היו אדמות מדינה, אדמות 'מוואת', לפי החוק העות'מאני, ולבדואים לא היתה בהן זכות בעלות. כיצד תסבירי את העובדה שכאשר הוקמה העיר באר-שבע בשעת 1900, קנו השלטונות העות'מאניים את האדמות שעליהן קמה העיר מבני שבט אל-עזאזמה? למה היה על השלטון לשלם בעד אדמה שהיתה רכושו ממילא?" פרופסור קרק אמרה כי אין לה תשובה.
בהמשך שאל עורך-דין ספרד: "כיצד בתקופת המנדט הבריטי יכלו הקרן הקיימת לישראל ורוכשים יהודים פרטיים לרכוש מתושבים בדואים בנגב כ-150,000 דונם מאדמות הנגב וכיצד הוכרה רכישה זאת בידי השלטונות הבריטיים אם לא היתה לבדואים המוכרים כל זכות בעלות על הקרקע?" פרופסור קרק הודתה כי אין לה תשובה מספקת לכך.
כבוד היושב-ראש, תשובות המומחית הזאת בשם המדינה אומרות את הכול. הגיע הזמן שמדינת ישראל תתייחס לבעלות הבדואים על אדמות בנגב כאל בעלות ממש; הגיע הזמן לסגור את התיק הזה לאלתר ולרפא את הפצע המדמם הזה והמכרסם בדו-קיום ביחסים של המדינה לאוכלוסייתה הבדואית בנגב. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אברהים צרצור, במקרה אני מודע, כי משרדי הממשלה הביאו לפני תוכנית. נדמה לי שהיום יש למדינה תוכנית רצינית לפתור את הסכסוך על הבעלות. כל האריסים, כבר הצליחו למצוא להם פתרון, אבל כמובן להם לא היתה טענת בעלות. נדמה לי שהיום המדינה באה עם הצעה מאוד רצינית. אני מצפה גם שמנהיגי הציבור הערבי ייתנו יד כדי לגמור אחת ולתמיד את הבעיה לשביעות רצון כל הצדדים. אף אחד לא יימצא יוצא וכל תאוותו בידו, אבל נדמה לי שיש הפעם מצד הממשלה – השר הרצוג לא התייחס לעניין זה – הצעה רצינית ביותר, מגובה בתקציב רציני, על מנת לפתור את סכסוך הקרקעות בעניין זה, משום שעדיין אנחנו מוצאים יותר ויותר אנשים המנצלים את עצם קיום הסכסוך למה שקוראת המדינה: השתלטות על קרקעות נוספות כדי ליצור את גודל תביעתן. יש תצ"ות, יש מפות. היום, בעידן הלוויינים – כל דבר אנחנו יכולים לדעת לתקופות. כדאי באמת שכולנו נתארגן ונעשה מאמץ כדי לפתור את הבעיה הזאת, ולא להגביר את – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
אני מאוד מקווה, כבוד היושב-ראש, שאכן זה המצב. אבל מה אפשר לעשות? היינו בסרט הזה לפני הרבה שנים. בכל תקופה יש לממשלת ישראל תוכנית כזאת או אחרת. לצערי הרב, הגיע הזמן שהתוכנית הזאת שאתה מדבר עליה – ושאני שותף לתפילתך שאכן הנושא הזה ייסגר לאלתר – אכן התוכנית הזאת היא תוכנית ממשית, שתכיר בעובדות ותכיר בזכותם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם אכן המנהיגות של הציבור הערבי והבדואי בישראל יבואו ויהיו מוכנים לבוא ולומר: אנחנו נותנים כתף לנושא על מנת לפתור את הבעיה, נדמה לי שהצעת הממשלה היום היא הצעה שהיא בת-פתרון, היא נותנת אפשרות לפתרון.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
תמיד נשאלת השאלה באיזה מחיר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תמיד היו מדברים על פתרונות, בלי איך פותרים אותם. היום זה גם מגובה באותם תקציבים שצריך להם כדי ליצור את כל המערכת, שהיא תבוא ותעשה את כל הסדר בעניין סכסוך המקרקעין.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
תמיד נשאלת השאלה, כבוד היושב-ראש: באיזה מחיר? מאוד מקווים שהמחיר יהיה, עד כמה שאפשר, לא על חשבון התושבים. המדינה היא שאוחזת בכל האדמות – מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מכיר את הבעיה של הסכסוך. אני גם יודע איך נקנתה באר-שבע בזמן שהיא הפכה לעיר, וגם אז היו סכסוכים. אבל השבט היה יושב בבאר-שבע מאות בשנים, הוא לא היה שבט נודד. היו קבוצות, היו שבטים והיו מבניו אנשים שהיו באים ויוצאים. השבט עצמו ישב והוא הפך להיות מעין שבט עירוני, זאת אומרת מקובע באותה קרקע. הדברים האלה באים לידי דיון בנושא המקרקעין, שהוא היום אחת התביעות היותר גדולות מבחינת ההיקף התקציבי. תודה רבה.
חבר הכנסת אריה אלדד, אחריו – חבר הכנסת מג'אדלה, אחריו – חברת הכנסת חוטובלי, חבר הכנסת טיבי וחבר הכנסת עפו אגבאריה. מיכאלי, גם אתה רוצה?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברצון רב. אנחנו מאפשרים לכל אחד לומר את דברו.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה. משפט לשבעה-עשר בתמוז מרומא. במצוות הכנסת נסעתי למפגש של נאט"ו ברומא ולמדתי שמדינת ישראל אשמה בכול, בכל מה שקורה בעולם, כולל בריבוי הילודה בעולם הערבי, בדגש על צפון-אפריקה, שההגירה ממנה מאיימת על אירופה ומדאיגה אותה מאוד. המתדיינים השונים בפגישה הזאת היו סבורים שעד שלא ייפתר הסכסוך היהודי–ערבי בישראל, לא תיפתר בעיית הילודה בתימן ובאלג'יריה.
כיוון שהאיש שהיה הכי תקיף בדעה זאת היה סוציאליסט פלוני מצרפת – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
פגשתי אותו והוא אמר את אותם דברים.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
גם בכנס הקודם, את אותו בושרון מצרפת.
הוא גם נתן דוגמאות איך אנחנו מפריעים לעולם לפתור את בעיית הילודה בצפון-אפריקה. הוא הזכיר שצרפת הציעה תוכנית נפלאה לפיתוח בצפון-אפריקה שתיצור מקומות עבודה, ואם שם יהיו מקומות עבודה, הם לא ירצו להגיע לאירופה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש תהליך ברצלונה. תהליך ברצלונה הוא תהליך שבא ליצור מקומות עבודה באותם מקומות כדי שלא תהיה הגירה לאירופה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
נכון, אבל אותן מדינות שבהן יש ילודה מרובה לא הסכימו להשתתף בפגישה שארגנה צרפת עד שלא ייפתר הסכסוך היהודי–ערבי. ולפיכך, אנחנו אשמים בכך ששם ממשיכים להוליד ילדים רבים, ואלה מאיימים על אירופה, והדוגמה – איך אנחנו ממשיכים? אנחנו בונים בירושלים. אמר נציג צרפת: איך אתם מעזים בכלל לבנות בירושלים? וכיוון שהדברים היו ערב שבעה-עשר בתמוז, הצעתי לו ללכת אתי לשער טיטוס, ולראות שאנחנו לא בונים בירושלים שום דבר חדש, אנחנו רק מתקנים מה שהרומאים שברו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת טיבי. לא – מג'אדלה. רק רגע. אתה הייתי צריך לפני חוטובלי? מה שאמרתי קודם. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה. בבקשה, בבקשה. אני לא לקחתי בחשבון שב-17:00 היינו צריכים לסיים.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כפי שידוע לך, אדוני היושב-ראש, בתור שר בממשלת אולמרט, אחרי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. אתה היית שר בממשלת אולמרט.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
כן. אני אומר על עצמי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן. בהחלט, כן.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
כפי שידוע לך. בדיון הראשון התנגדתי לשירות הלאומי, וכאשר התקבלו חמש הסתייגויות שלי, כולל השם "שירות אזרחי", וחלקן מהותיות, כמובן תמכתי בשירות האזרחי.
אבל השוויון לאזרחי ישראל הערבים לא מתחיל בשירות האזרחי. הוא מתחיל מלמטה, לא באמצע. ולכן, כל אלה שרוצים שאנחנו נשתלב בשירות האזרחי – שהוא בחירה, וחשוב להדגיש שהוא בחירה, וביישוב שלנו, ובתחומים חינוך, רווחה ובריאות – צריך גם לסייע לנו להשיג את השוויון הזה בתחומים נוספים, ולא להתחיל מהשירות האזרחי. זה רק בשביל היושר האינטלקטואלי הבסיסי שלנו, כבני-אדם.
אבל הבעיה של הממשלה, אדוני היושב-ראש, שאין לה מספיק תקציב למבקשים להצטרף לשירות האזרחי. דורשי ההצטרפות לשירות האזרחי – יותר מאשר התקציב המוקצב. וזה, כאשר אמרתי אז לראש הממשלה שזו תהיה הבעיה שלנו בשנה הבאה, הוא אמר לי: הלוואי. וההלוואי הזה התאמת.
לגבי הנושא שהוא בסדר-יומנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע שתעלה נושא זה כהצעה לסדר-היום או כשאילתא, משום שאני חושב שזה אינטרס לאומי או ממלכתי ממדרגה ראשונה, אינטרס כל אזרחי ישראל, שמי שרוצה להתנדב לשירות האזרחי, גם תימצא הדרך לאפשר לו להיות שותף לשירות האזרחי. השר הרצוג נמצא פה, אבל זה לא תפקידו להשיב על עניין זה. אבל זה דבר שהוא נושא – השבוע נפתח הדיון כאשר חבר הכנסת סגן יושב-ראש הכנסת טיבי גם כן בא ואמר בצורה מפורשת את נימוקיו, מדוע אי-אפשר להסכים לשירות אזרחי. הוא קרא לו "שירות לאומי", אבל אלה הם דברים שייתכן מאוד שהכנסת צריכה לדון בהם. אלה הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים לדון בינינו, גם, על הדברים האלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
קודם כול, הדיון הוא דבר, לעצמו, טוב וחשוב. – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אם מה שאתה אומר נכון, חבר הכנסת מג'אדלה, אמות הספים צריכות לנוע. אם יש לנו באמת יותר מתנדבים מיכולת קליטה – זה דבר שבסדרי העדיפויות המדינה צריכה לתת לו – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – – היא שהוא צודק – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא צודק. נו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – והשר האחראי על זה זה השר הרשקוביץ, מול משרד האוצר, ואני מסכים אתו לחלוטין – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל השר הרשקוביץ הוא – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – – של שירות אזרחי והלוואי מצדי שיהיה דיון פה בכל ועדה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי. אדוני חבר הכנסת מג'אדלה, אני חושב שזה דבר חשוב ביותר ליזום אותו. אני אעזור לך.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, לא תמצא אותי פעם אחת אומר לך דבר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא. אני לא אמרתי שאתה – לא נכון. אני הופתעתי. זאת אומרת: הפתעת אותי.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
הפתעתי אותך פעמיים. פעם אחת, כשצפיתי, בשנה הראשונה בקדנציה שלי כשר המדע, התרבות והספורט – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – שבשנה הבאה זה יהיה המכשול, או זאת תהיה הבעיה. ועכשיו אני מפתיע אותך פעם נוספת שיש דרישה יותר מאשר תקציב.
הדבר הנוסף שעל סדר-יומנו היום – החייל החטוף שליט. אני, כמובן, דעתי ידועה עוד מהממשלה הקודמת, שאני בעד סיום המשא-ומתן בתיווך המתווך הגרמני ויישום ההסכמות וההבנות לשחרור החייל החטוף והשלמת העסקה. ואמר כאן מי שאמר: כל יום שעובר, ואנחנו – וחבל שיש אנשים שאומרים: התשובה כרגע היא בצד השני. זה לא נכון, בלשון המעטה. כל יום שאנחנו מעכבים את ביצוע ההבנות עם המתווך הגרמני ולא מבצעים את העסקה, לדעתי קורים לנו נזקים גדולים כממשלה, כחברה ישראלית בכלל. ואני תומך ביישום העסקה, אני גם תומך בתביעה. אני גם אעשה הכול כדי שיסתדר, ונשתתף בחלק מהמסע שעושה המטה לשחרור שליט, ואני חושב שזה דבר אלמנטרי ונכון.
שאלו אותנו: למה אתם לא מרימים קול? אנחנו לא צועקים כל היום ברחובות העיר, אנחנו מביעים את דעתנו, וויכוח בנושא הזה ובנושא השירות האזרחי הוא לגיטימי והוא טוב וזה מעיד על זה שיש לנו דעות שונות, גם בתוך אוכלוסייה אחת או בכלל בשתי אוכלוסיות, ואתה יודע, כמי שיודע – אח'תלאף אלראי לא יפסד ללווד קצ'יה – גם אם אני וחבר הכנסת טיבי חלוקים, זה דווקא דבר מאוד בריא. זה מראה שאנחנו יכולים להיות גם חלוקים, וגם מאוחדים בדברים אחרים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – חבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יש מונדיאל, אדוני היושב-ראש, אתה מתעמר בנו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
איפה שאני יושב – אתה תשב.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – – יש שינויים פרסונליים – לך זה לא אכפת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. כבודה של הכנסת הוא קודם. אבל אני יכול – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
חבר הכנסת טיבי, אתה יכול לוותר על זכות הדיבור שלך ואז לא תצטרך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
חשבתי שאת רוצה לגלות כבוד – – – מקומי – – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
עוד דקה, פחות או יותר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חברת הכנסת חוטובלי.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
– – חברי חברי הכנסת, האמת היא שחשבתי שכבר הכול נאמר על פרשת עמנואל, אבל כששמעתי את דברי חבר הכנסת מוזס, אמרתי שאני לא יכולה לשתוק. דווקא ביום הזה, י"ז בתמוז, שבו אנחנו מתחילים את מסכת השבועות שסופרים אותם לקראת תשעה באב, והזכיר חבר הכנסת מוזס שאנחנו מתאבלים על שנאת חינם – מה לנו שנאת חינם גדולה יותר מאשר אותה אפליה בזויה, לא רלוונטית למדינת ישראל, כאפליה בין ספרדים לאשכנזים.
אדוני היושב-ראש, מסופר בגמרא שהמחלוקת הגדולה ביותר שהיתה בין התנאים היתה בין בית שמאי ובית הלל. עכשיו, איך בדקו אם המחלוקת הזאת היתה מחלוקת לשם שמים או לא לשם שמים? בדקו את זה רק בדבר אחד – הם היו חלוקים בעשרות תחומים בהלכה. כמו שמנסים לטעון כאן, שיש כאן מחלוקות בין קבוצות שונות. בדקו את זה רק בדבר אחד: שלא נמנעו אנשי בית שמאי לשאת את בנותיהם של בית הלל, ולהיפך. כלומר: אם יש אחווה אמיתית יש נישואים, יש חיים משותפים. לצערי, האוכלוסייה היחידה שעדיין ממשיכה בכללים נוקשים של נישואים, שבהם אין ערבוב, כמו שיש בכל עדות ישראל ובכל המגזרים ובכל הקבוצות, זאת האוכלוסייה החרדית.
אני לא שותפה, חלילה, לא לשנאת חרדים – אבל כשיש ביקורת לגיטימית, כמו שהיתה ביקורת על הציבור שלנו, הציונות הדתית, שהיתה אפליה כלפי המגזר האתיופי, אני חושבת שצריך לומר בקול רם: בית-המחוקקים הזה צריך יחד, או – נמצא כאן חבר הכנסת מולה; יש לנו הצעת חוק שמדברת על כך שהמדינה לא צריכה לתת יד למימון מוסדות חינוך שמקבעים אפליה. אני חושבת שהבית הזה כולו, אופוזיציה וקואליציה, צריך לתמוך בהצעת חוק כזאת, שכל עניינה הוא שוויון, אותו ערך בסיסי בכל חברה דמוקרטית ואותו ערך יהודי שכולו משרת את אחדות ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רק כדי שלא תהיינה אי-הבנות – פרקי אבות אומרים: מבחינים בין מחלוקת שמתקבלת ושאינה מתקבלת. מחלוקת שמתקבלת היא מחלוקת – –
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
לשם שמים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – לשם שמים, כמו מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. או מחלוקת שאינה מתקבלת, שהיא של קורח ובני עדתו. תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
טיבי, אל תשכח שיש מונדיאל.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא מפעיל את השעון. כמה זמן שאתה רוצה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני מודה לך, אדוני. בהתייחס להערה של חברת הכנסת רונית תירוש ואחרים לגבי הריאיון שהתקיים בתוכנית של דני קושמרו, הכתבה על שירות לאומי-אזרחי – עמדתנו, עמדת ועדת המעקב וכל חברי הכנסת הערבים היא, שאנחנו בעד התנדבות ורוח ההתנדבות. הבעיה שלנו היא שאין לנו אמון בפרויקט הזה, שהוא פרויקט ממסדי שהתחיל במשרד הביטחון, עבר לדיון במל"ל – מועצה לביטחון לאומי – ובוועדת-לפיד היה כתוב שזה צעד לקראת הגיוס לצבא. זה כתוב שחור על גבי לבן בדוח רשמי של ממשלת ישראל.
מה אנחנו אומרים? התנדבות – כן. תבואו ואת כל התקציבים האלה תעבירו לוועדת המעקב או לרשויות, לעיריות, למועצות מקומיות ולעמותות אזרחיות, כדי שהצעירים האלה, אם הם רוצים להתנדב – ואנחנו רוצים שהם יתנדבו וישרתו את הקהילה שלהם – יעשו זאת בלי החשש שלנו שיסיתו אותם לדברים שיכולים לפגוע בזהות או בהוויה הלאומית-ערבית שלהם. אנחנו מקבלים דחייה פעם אחר פעם אחר פעם, מה שמעלה את הספקות לגבי מטרות הפרויקט הזה.
מי שמנסה לומר שהנהגת הציבור הערבי מתנגדת להתנדבות מעוות את המציאות. הרי, אדוני שר הרווחה, מי לא זוכר את מחנות הקיץ שהתקיימו בנצרת, בנגב וגם טייבה? אנשים, על בסיס פרסונלי, מתנדבים בבית-ספר או במועצה המקומית או במקומות אחרים – מישהו יגיד להם לא? אבל, ה"לא" הוא בעיקר לפרויקט הממשלתי שהתחיל כפרויקט ביטחוני, כתחליף לשירות בצבא. אנחנו מתנגדים לשירות בצבא ולתחליף לשירות בצבא.
הנקודה השנייה – אדוני היושב-ראש, היום היה לי מפגש מרתק עם תלמידי בית-הספר "אל-זהרא" בטייבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם היו פה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הם היו פה ובירכת אותם.
חבל שחברי הכנסת לא שמעו את השאלות וההערות של התלמידים בכיתה ה'. תלמידים מכיתה ה' בטייבה – היה צריך לשמוע אותם כדי לדעת כמה חברי הכנסת הערבים מציגים עמדות רציונליות ומתונות. אם תלמיד בכיתה ה' מלא רגשי זעם, כעס ותסכול ושואל: למה כשאני וההורים שלי הולכים לכוכב-יאיר, הכבישים יותר טובים? למה בבתי-הספר בכפר-סבא יש מחשבים – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – מזגנים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – ויש מזגנים? מישהו אמר: תבוא לכיתה שלנו. אה, אתה בעצם היית. הכיסאות והשולחנות הם לא באותו גובה, והזכוכיות מנופצות. למה יש גן בכפר-סבא ובנתניה ואצלנו אין גן? מדובר על תלמידים בכיתה ה' בבית-ספר יסודי ששייך למשרד החינוך, והתלמידים שאלו שאלות נוקבות שמתאימות להצעות דחופות – כל תלמיד היה יכול לעלות כאן לבמה ולהציע את זה כהצעה דחופה לסדר-היום – כדי שממשלת ישראל תוכל לענות לתלמידים.
הרחיק לכת אחד התלמידים – ואהבתי את הרמה, האינטליגנציה והשנינות. בכל זאת, הרי מדובר בתלמידים מטייבה – שאמר – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הם שנונים. כן, הנגיף הוא גיאוגרפי. זה מתחיל בטייבה. רבותי, זה לוקל-פטריוטיזם.
דרך אגב, גם שאלתי מי מהם רוצה להיות חבר – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – – ימנו ראש עיר נורמלי וייתנו לו לעבוד.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אוה, שאל אותי אחד התלמידים על זה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
גם לא נותנים לאף אחד לעבוד.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני השר, אנחנו לא רוצים למנות ראש עיר. אנחנו רוצים לבחור ראש עיר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לבחור.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
בלי חמולות – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ומה שאומרים התלמידים זה מה שאתה שומע מאחמד טיבי מעל הדוכן כל הזמן: למה מביאים לנו יהודים לנהל את העיר?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
לפעמים זה עוזר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אגב, מישהו אחר אמר: אני לא מתנגד לעצם העובדה שזה יהודי, אבל נותנים לו יותר כסף, ואז הוא בונה יותר כבישים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבי, ברשותך, ראש עיר בכפר-סבא, שהתלמידים בהחלט באו והצביעו על אי-זהות – איך אמר חבר הכנסת גנאים? – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אי-שוויון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – לא מתאימים אלא זהים, זכויות זהות – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
סעיד נפאע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
או סעיד נפאע אמר את זה. – – שזה דבר נכון. אם בכפר-סבא מצב בית-הספר יהיה כמו מצב בית-הספר בטייבה, ראש העיר לא ייבחר. הוא לא ייבחר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יכול בהחלט להיות מצב שלא נותנים את העזרה לראש העיר בטייבה כפי שצריך, כפי שנותנים אותה בכפר-סבא. זו באמת בעיה שעד שלא נפתור אותה, לא יהיה שלום בארץ הזאת, כי השלום הוא קודם כול בינינו, בין אזרחי ישראל, יהודים וערבים. אבל גם צריך לבוא ולראות את המערכת העירונית, שהרי היא המערכת הפרונטלית והיא המחויבת לומר לאזרחים: יש זכויות, יש חובות, צריכים לשלם מסים – לרווחתנו. המסים הולכים אלינו, ולעשות מצב שבו – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
הוא צודק בדבר אחד: כבר חודשים אין ראש עיר ממונה. יש מפרק – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברור.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
יש מפרק שלא מסתדר עם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היו לי כמה חברים טובים מטייבה שהיו ראשי עיר כי הם גם היו ראשי קבוצת הכדורגל בזמנו, ואנחנו היינו נפגשים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה עניין של שנים ולא חודשים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, נשאלה גם השאלה הזאת. אגב, מודיע לי חבר הכנסת גנאים שזה עדיין 0:0 במשחק שמתנהל עכשיו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אומר לי אחד התלמידים: כמה מקבל תלמיד יהודי במשרד החינוך? מהי ההקצבה של תלמיד יהודי בהשוואה לתלמיד ערבי? והוא ידע למה הוא שואל, כי ההקצבה לתלמיד יהודי היא פי-ארבעה מההקצבה לתלמיד ערבי. זה נורא. איך תוכל להסביר את זה לתלמידים בכיתה ה'? מה הסיבה? כולם אמרו: בגלל שאנחנו ערבים. מישהו יכול לסתור את זה? מישהו יכול להגיד "לא"? אחד אמר: בגלל שאנחנו מוסלמים. אבל ברור שההרגשה של התלמידים בכיתה ה' היא אפליה על רקע אתני. מישהו שאל למה בכפר-סבא יש איצטדיון כדורגל מפותח ובטייבה אין. השאלה היא איך לטפל בהרגשת הקיפוח הבנויה על עדות יומיומית של מה שמתרחש בשטח.
אמרת לגבי ראש העיר בכפר-סבא שאם בית-הספר היה כך הוא לא היה נבחר? היו נותנים לבחור מישהו אחר. אדוני היושב-ראש, בטייבה לא נותנים לבחור. זו הבעיה. בטייבה יש שני יהודים, שאחד נאמן ואחד יושב-ראש ועדה ממונה. לא מספיק אסון אחד, יש שני אסונות – לא בגלל שהם יהודים, אלא בגלל שהם ממונים. תנו לתושבי העיר לבחור מישהו שהעיר חושבת שהוא הכי טוב, ותיתנו לו את התקציבים כדי שיוכל לטפל בבית-ספר, כדי לתקן את הזכוכית ואת החלונות ולהביא מחשבים.
אני בעצמי סידרתי תרומה של חדר מחשבים לבית-הספר הזה, אבל אי-אפשר כל הזמן לסמוך על תרומות. תפקיד הממשלה לטפל בכל בתי-הספר, ולא רק בבית-ספר זה או אחר, ולא להסתמך על תרומה שאנחנו פעם מביאים מקטאר, פעם מאבו-דאבי ופעם ממקום זה או אחר. מותר לתלמיד בטייבה להרגיש שווה. בשלב זה, התלמידים בטייבה מרגישים מקופחים, בלתי שווים, בשל העובדה שהם ערבים, אדוני היושב-ראש. חבל שהכנסת לא הקשיבה ולא שמעה את השאלות הנוקבות של תלמידי כיתה ה' בבית-הספר "אל-זהרא".
השאלה האחרונה לשר הרווחה – ברשותך, לאחר שהוא יתפנה – פנתה אלי עמותה. אני אומנם דיברתי ישירות, אבל זה נושא ציבורי. עמותת צדקה בריטית פנתה אלי. היא הגישה כבר לפני שנה בקשה למשרד הרווחה כדי לקבל את האישורים הנדרשים. קוראים לה Islamic Relief Worldwide – IRW. תוך כדי בדיקות – וברור שלא משרד הרווחה הוא שמחליט, בטח משרד הביטחון, השב"כ וכדומה – מישהו הציע להם לשנות את השם, אגב.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
זה לא קשור לשם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זה קשור לפעילות. אדוני השר, הם עברו את ה-MI-6 וה-MI-5 בבריטניה. הם פועלים בכל העולם. הגיע הזמן שייתנו להם תשובה וייתנו להם את האישורים הנדרשים. אם מישהו עובר על החוק – חוקרים אותו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
אמרתי לך כבר שתקבל תשובה השבוע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
בסדר. אני רציתי שהכנסת – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
לא אתה. הם יקבלו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הם יקבלו, בסדר, שמא חבר כנסת יקבל הישג ואז יגידו – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
לא – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זה הישג זעיר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אנא ממך, מהמשרד – לתת להם תשובה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
בוודאי אתן להם תשובה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אנא, לתת להם תשובה. הם רק רוצים תשובה, זה הכול. אני מודה לאדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אם השר ירצה – יתייחס לעניין זה. על כל פנים, בהמלצת השר אנחנו ניזום דיון בנושא השירות האזרחי.
רבותי, חבר הכנסת עפו אגבאריה, וחבר הכנסת מיכאלי מסיים. תפאדל.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, לצערי לא הועבר השם שלי בזמן, אז אני בסוף, כשכבר האולם ריק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבטיח לך שבפעם הבאה אתה תהיה ראשון.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
טוב, תודה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, בהמשך לדברים שנאמרו פה, לפני יומיים ביקרתי בעיר כרמיאל. בעיר כרמיאל יש שכונה שקוראים לה ראמיה, והשבט הזה הם בדואים שנמצאים שם כבר 200 שנה. באה הממשלה והחליטה שהיא רוצה לשים שם עיר, והוקמה העיר כרמיאל. בתוך העיר הזו נשארו שני איים של ערבים – שכונת ראמיה היא נקראת. זה כ-200 תושבים, שלא רוצים לתת להם לבנות במקום, ונתנו להם מגרשים מחוץ לאזור. בינתיים יש איזושהי בעיה עם המגרשים האלה, שזה לא מספק את האנשים. יש משא-ומתן, יש בתי-משפט, יש הכול.
האוכלוסייה שמתגוררת שם, זה גם תינוקות, גם ילדים, גם צעירים, וגם זקנים. חלקם חולים, חלקם בריאים. יש להם צרכים רגילים של מים וחשמל. תאר לעצמך שהכול מואר מסביב ולהם אין אפילו חיבור חשמל. האם הם אזרחים שווים לאנשים שרצו שהם יעשו שירות אזרחי? גם מהם נדרש שירות אזרחי, נכון? אבל האם כשהם רואים את עצמם על יד הילדים ועל יד האזרחים היהודים שעל ידם, שיש להם כל האפשרויות מבחינת המים והחשמל, והם לא יכולים בימי החום האלה אפילו לאחסן את האוכל של התינוקות עד למחרת בבוקר כי אין להם חשמל – העירייה סגרה את החשמל. אפילו אם היה להם חשמל שלקחו מהשכן היהודי, אז מישהו לחץ עליו ואמר לו: אל תיתן להם. האלטרנטיבה השנייה שלהם היתה לעשות גנרטורים, שזה עולה הון תועפות – גנרטור שהוא לא צריך להיות גדול, כי אם הוא גדול הוא עושה רעש ואז באה איכות הסביבה ואוסרת עליהם גם להחזיק את הגנרטורים האלה; ואם זה גנרטורים קטנים, אז זה עולה להם יותר מ-100 שקל לארבע שעות. אז תאר לעצמך – לחודש 3,000 שקל רק דלק. אז באיזה מדינה?
איך זה יכול להיות שאזרחים שהופקעה האדמה שלהם, אין להם עדיין סידור של, איך אומרים, פינוי-בינוי? אפילו זה עדיין אין להם, ומונעים מהם את הדברים הקטנים האלה, הדברים הבסיסיים שכל אזרח צריך לקבל אותם, וכל מדינה דמוקרטית מתוקנת חייבת לספק אותם לאזרחיה.
אז זה דבר שצורח אפליה בצורה כזאת, והייתי מאוד מצפה שמישהו, גורם ממשלתי, אולי כבוד השר, שיבוא בשיח, בדברים עם העירייה, ולתת, אפילו אם זה חיבור חשמל זמני, כפי שעושים את זה, אפילו באתר בנייה עושים חיבור חשמל זמני. מה כל כך קשה לעשות דבר כזה בשביל קצת להיטיב עם האנשים עד שהבעיה תיפתר?
דבר שני שאני רוצה לדבר עליו – עוד פעם השבוע, גם כן, לפני שלושה ימים נרצח עוד בחור צעיר, סטודנט למינהל עסקים, בסמסטר האחרון, על לא עוול בכפו. היה איזשהו ריב קטן בינו לבין בחור אחר, שלא היתה לו שום בעיה תוך חצי שעה לבוא עם נשק ולירות בו מטווח אפס ברחוב. אז עוד פעם האצבע המפנה: מדוע הנשק? וזה נשק בלתי חוקי, אבל גם יש נשק חוקי במגזר הערבי, והמשטרה לא עושה כלום כדי למגר את התופעה הזאת.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – – במחוז הצפון יש מאמץ איסוף נשק מסיבי של המשטרה בחודשים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אומר השר – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לצערי הרב, את זה שמעתי גם מהשר אהרונוביץ.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אהרונוביץ, כן.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כן, נכון.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
– – – אני יודע – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל מה מתברר? שהדברים האלה, שבאמת באים לאסוף נשק, אז זה נאסף מפה. אבל באותו זמן – על זה אנחנו שומעים כבר שנים – באותו זמן אנשים משיגים את הנשק הזה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, זה נושא שאנחנו צריכים בלי כל ספק לדון בו, בנושא הוועדות, שהשרים באים ונותנים את אותה מערכת שהיא פועלת נגדה, שהיא פועלת לביעור הנגע הזה. מה זה? אתה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה באמת דבר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני כבר שומע אותך פעם שנייה מדבר על העניין הזה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אולי פעם שלישית אני כבר מדבר על זה, וזה דבר שבאמת מדיר את השינה מעיני האנשים.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:>
אני הלכתי לשר אהרונוביץ, כי היתה מכת רציחות במגזר הערבי, גם גאלב מכיר את זה. במשולש היה ריבוי אירועים. הוא אמר לי שהם שמים דגש מיוחד על הורדת הכמות ועל פענוח הפרשות, כיוון שגם המשפחות רוצות לדעת. אני חושב שיש מאמץ. תזמינו את השר לבוא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין אותך לשאול שאילתא, והשר ישיב עליה, אחרי שאני אכין אותו לכך שאנחנו מבקשים פרטים נוספים על הפרטים שהוא העביר לנו בפעם הקודמת.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
בהחלט, תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאלי, בכבוד. חשמל, חשמל.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האמת, כולם הזכירו היום שהיום זה י"ז בתמוז, והימים האלה, אנחנו תמיד מתפללים שיהפכו – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לימי ששון.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – לששון ולשמחה לכל עם ישראל. ואם אנחנו כבר מדברים באמת על ימי אבל וחורבן, לצערנו, אדוני היושב-ראש, היום שוב הגיע הנושא של יהודי הפלאשמורה לוועדת משותפת של ועדת הפנים וועדת העלייה והקליטה. ולצערנו, חרף כל הדברים שכבר נאמרו בבניין הזה בחודשים האחרונים על-ידי כולם, כולל אדוני היושב-ראש, על המכתב שכתב לראש הממשלה, לצערנו, אדוני היושב-ראש, הנושא הזה עדיין תקוע. הנושא הזה תקוע עד כדי כך שהיום הופיע שם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואמר דברים ברורים, שהוא מבחינתו חושב שהוא לא יוכל להמליץ לממשלה להעלות את השארית של האנשים המוגדרים שיושבים היום בגונדר, ושיש להם היום שם, מספר, זהות, ויודעים מיהם. והאנשים האלה, אפילו הרב הראשי לישראל הרב עמאר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היתה החלטת ממשלה להעלות אותם לפי נומרוס קלאוזוס, לפי השמות האלה. אני מבין את חששו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה. טוב שאתה מעלה את זה פה. נדמה לי שצריך להביא את זה לבירור מלא.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, באמת זה גורם לנו, באמת, ככנסת, תסכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
צריכים לסיים את ההבטחה הזאת.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
צריך לקיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ועדת-שמגר אמרה את דברה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
ומדובר פה, אדוני, כל יום שעובר האנשים האלה סובלים שם. אדוני היושב-ראש, אמרנו בדוח שהגשנו בזמנו, לפני כמה חודשים, והכנסת ביקשה שניסע לשם – מדובר שם בתת-תנאים. האנשים האלה, כל יום שעובר שם, אני לא יודע איך הם חיים שם. ממש זה נס משמים שהם מחזיקים שם מעמד. לכן, באמת ככנסת אנחנו חייבים לבוא ולומר על זה. כל יום שהם שם זה באמת שייך לימי החורבן, לצערנו.
ודבר שני, אדוני, שעלה היום בוועדת העלייה והקליטה, וזה נושא באמת מרגש וחשוב. יצא ספר של פליטי השואה – לא ניצולי השואה, פליטי השואה – אלה שנאלצו לעזוב את המדינות שהם גרו בהן בגבול רוסיה–אירופה בזמן הכיבוש הנאצי. הם הוציאו ספר זיכרונות, והם הציגו את זה בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, לכבוד יום הפלישה של הנאצים לרוסיה בזמנו. ובאמת מדובר שם בסיפורים מרגשים של אנשים חיים. זה באמת תיעוד נפלא שצריך לעודד – לקחת את התיעוד הזה מהאנשים האלה, ושזה ייכתב, לדור הבא, לילדים ולנכדים שלנו, שידעו באמת מה עם ישראל עבר בשואה, מאנשים שהם עדיין חיים. צריך לקרוא לנוער שייקח את זה על עצמו כפרויקט של עבודה אישית בבתי-הספר, שאותם אנשים שעדיין חיים ועדיין יכולים לתת את העדות האישית הזאת, לכתוב ולהפוך את זה לתיעוד נצח של עם ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מאוד מודה לכל המשתתפים, 27 במספר. היום עקב אירועי י"ז בתמוז, יום הזיכרון, היום שאותו אנחנו מציינים, אנחנו לא נקיים דיונים שהם דיונים במחלוקת. כל אחד הביע את דעתו, לא בדיאלוג. אני מודה לשר התורן, שהוא שר הרווחה השר יצחק הרצוג, על נוכחותו ועל השתתפותו הערה בכל עניין שבו הוא חשב להתערב. אני מודה לכולם.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לפני שאני נועל את הישיבה, הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכלכלה.
הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת, על-פי סעיף 151 לתקנון הכנסת, הכוללת תיקונים אלה: 1. הוספת פרק שלישי בחלק ד' – שאילתות; 2. ביטול סעיפים 161–168.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: סגירת בית-הספר החקלאי פרדס-חנה, הצעתו של חבר הכנסת מאיר שטרית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
ובכן, חברתי וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ח בתמוז התש"ע, 30 בחודש יוני 2010 למניינם, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:31.