דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ד
ישיבה שט"ז
הישיבה השלוש-מאות-ושש-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, ז' בשבט התשע"ב (31 בינואר 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
עמיר פרץ (העבודה): 4
רונית תירוש (קדימה): 4
מוחמד ברכה (חד"ש): 5
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 8
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 9
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 10
גאלב מג'אדלה (העבודה): 10
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10
נחמן שי (קדימה): 11
דב חנין (חד"ש): 14
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 15
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 16
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 17
חנין זועבי (בל"ד): 18
אברהם מיכאלי (ש"ס): 20
שעת שאלות 20
אברהם מיכאלי (ש"ס): 21
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: 21
אורית זוארץ (קדימה): 25
נחמן שי (קדימה): 39
עינת וילף (העצמאות): 42
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 45
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 45
הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27) (התפטרות בשל התנדבות לשנת שירות), התשע"ב–2012 45
נחמן שי (קדימה): 46
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, בהיעדר שר עדיין, היום יום שלישי, ז' בחודש שבט תשע"ב, 31 לחודש ינואר 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיונים מהירים בנושאים: גל האלימות הקשה ומקרי הירי והרצח ביישובים הערביים בשנה האחרונה, הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; שטח השיפוט של העיר סח'נין, הצעת חבר הכנסת מסעוד גנאים. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, כל המבקשים להשתתף בנאומים בני דקה, נא להצביע. ראשון הדוברים היום, חבר הכנסת עמיר פרץ – בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת רונית תירוש.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אין ספק שכולנו, מה שנקרא, מביטים על מה שקורה בליכוד. אבל אנחנו מתגברים על עצמנו ודנים בכל זאת בנושאים שאנו מחויבים לדון בהם.
והיום הייתי דווקא רוצה להתייחס לוויכוח שמתרחש סביב דמי הניהול של קופות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות. זה אחד הנושאים המדהימים ביותר שהתרחשו בחברה הישראלית, כי הרי אני רוצה להזכיר לכולם, דמי הניהול התחילו ב-6%. עכשיו – אחת הבעיות, כשאומרים "דמי ניהול" כולם בטוחים שהתמורה מתקבלת תמורת ניהול של דבר כלשהו. אבל למעשה, אם כל אחד מכם חושב על ההפרשות שהוא מפריש כל חודש, למעשה הכסף מצטבר מאליו, והקופון שנגזר לא נגזר על הרווחים או על תוצאות של ביצוע. הוא נגזר בסך הכול כנגד ההון המצטבר. כלומר, זה באמת מצב שבו אותם מנהלים צוברים עשרות מיליארדים, אולי מאות מיליארדים, שמהם נגזר כסף מאוד גדול.
אני חושב שהמהלך שהולך להתבצע היום הוא מהלך בכיוון הנכון, אף-על-פי שאני חושב שההצעה שמציע האוצר היא הצעה חשובה – אבל צריכה להיות אמיצה יותר. אין שום ספק, אפשר ללכת גם ל-0.7, גם ל-0.5. לא צריך בשום פנים ואופן להסתפק בירידה מ-2% ל-1.2%. אני מקווה שזו תהיה המגמה כאן, ואת זה צריך להוביל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, ואחריה – חבר הכנסת מוחמד ברכה. את אריה אלדד הוספתי, ואת בן-ארי. נא לתת – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות לסדר-היום מקרה טרגי, שאני חוששת שעלול להפוך לתופעה – המקרה של אותו בחור צעיר שהתאבד לאחר שהשתתף באחת מתוכניות הריאליטי. אני לא אומרת שזה בגלל התוכנית, אבל אין לי ספק שיש לנו בעיה רצינית בכל תוכניות הריאליטי. כולם רוצים לקלוע לרייטינג מסוים. הם עושים את זה בצורה הכי קשה, הכי מבזה. אני יודעת שב"אח הגדול", קראתי שהכניסו גם איזה שיטת "ניסוי לבן", שיטה שנוסתה במשטר הגרמני. הס מלהזכיר, אני לא יודעת. צריך לבדוק את הנושא הזה. מה שבטוח – נוגעים שם בנקודות הכי רגישות, אצל אנשים שחלקם אולי חלשים נפשית, ופוגעים בהם פגיעות בלתי הפיכות, חלקם עד כדי רמה של התאבדות. זה דבר שאגב קיים גם במדינות אחרות בחוץ.
אני חושבת שצריך לבדוק את הנושא ולא לתת לתרבות הרייטינג להשתולל מבלי להכניס כוחות מקצועיים, כוחות של פסיכולוגים, על מנת שיוודאו שכל מי שלוקח חלק בתוכניות – שלטעמי הן רדודות מאין כמותן, אבל זה עניין של הציבור להחליט במה הוא צופה; אני חושבת שצריך ללוות על-ידי אנשי מקצוע ופסיכולוגים את אותם אנשים, ולא לתת להם להידרדר ברגע שהזרקור כבה והם כבר לא נמצאים בקדמת הבמה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חברת הכנסת ליה שמטוב. אחריה – חבר הכנסת יעקב כץ.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, שרת התרבות כנראה אינה מפנימה את מהות התפקיד שלה, והיא מתפקדת כאנטי-תרבות. לא ייתכן שאנחנו נקרא ונשמע ששרת התרבות פונה לתיאטרון "צוותא" על מנת לשקול מחדש את השתתפותו של השחקן מוחמד בכרי בהצגה שמעלה האקדמיה לאמנות המופע בהשתתפות תלמידים ובהשתתפות השחקן בכרי עצמו.
אני חושב שיש פה פגיעה בחופש היצירה, בחופש האמנות, בחופש הביטוי. והאמתלה שבגינה דורשת שרת התרבות מה שהיא דורשת היא אמתלה שלא עמדה בשום ערכאה משפטית, לאורך כל השנים של הרדיפה שהיה קורבן לה מוחמד בכרי. מוחמד בכרי הוא שחקן משכמו ומעלה. הוא הומניסט, הוא פטריוט – – –
<נחמן שי (קדימה):>
הוא פישל בסרט, הוא פישל בגדול.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הוא לא פישל, הוא נתן גרסה שאתם לא רוצים לראות. בג'נין היו פשעים, נחמן שי. בג'נין היו פשעים.
<נחמן שי (קדימה):>
ממש לא.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
היו פשעים, אלא האנשים מתו מהשמים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא יהיה כאן ויכוח, כי אני לא מאפשר אותו.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
היו פשעים, היו פשעים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
היו פשעים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סיימנו, זה נאום בן דקה. נא לסיים. חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא צודק.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אתה מבקש ממני לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. אני אומר, אני נותן לך – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ג'וליאנו מר – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אתה אפילו לא יודע לבטא את השם שלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, נאומים בני דקה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מה זה חשוב? – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא, זה בורות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אתה מחוץ לעולם, מחוץ לעולם הזה של – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ברכה, בבקשה. נא לסיים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לכן, אדוני היושב-ראש, אני שותף לדבריו של מבקר הקולנוע הידוע מיכאל הנדלזלץ, שכתב ב"הארץ" היום שמוחמד בכרי הוא שחקן גדול וטוב, תרצו או לא תרצו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני רק רוצה להעיר הערה, כי מה שאמרה שרת התרבות הוא שבית-המשפט העליון קבע שהיו הרבה דברים שאינם ראויים בסרט.
<נחמן שי (קדימה):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא רוצה להיכנס עכשיו האם זה פוסל. הוא אזרח ישראל. יש יועץ משפטי לממשלה, אלה תפקידיו. אנחנו לא יכולים לבוא ולבקר דבר כזה או אחר. השרה אמרה רק בהתחשב בדברים שבית-המשפט העליון אמר בקשר ליצירה, והדבר הנקרא יצירה של "ג'נין ג'נין". בבקשה, חברת הכנסת ליה שמטוב.
<ליה שמטוב (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעקבות אירוע הרצח המזעזע אמש בסניף הדואר בנצרת-עילית, אני דורשת להציב מאבטחים גם בסניפי הדואר שמנהלים זכייני רשות הדואר, ולא רק בסניפים הגדולים של הרשות עצמה.
באזור נצרת-עילית, עפולה, מגדל-העמק, אירעו באחרונה כמה מקרי שוד בסניפים הקטנים האלה, שהסתיימו בכמעט אסון, ואתמול, לצערי, קרה האסון. הזכיינים אינם יכולים להרשות לעצמם לממן מאבטח, בעוד רשות הדואר, מטעמי חיסכון, לא מאיישת את הסניפים הקטנים במאבטחים, אלא רק את הסניפים הגדולים. זו, מבחינתי, אפליה שגם מהווה סכנת נפשות לעובדים ולציבור מקבל השירות. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, ואחריו – חבר הכנסת – מאיזה סיעה עדיין לא נתתי? רגע, אני צריך לראות, לבדוק – דב חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים אחריו. בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מכובדי חברי הכנסת, אני מחזיק בידי את דף האינטרנט של "מעריב", שאומר שיש ירידה של 15% במספר הדירות החדשות שנמכרו ב-2011. ואדוני היושב-ראש, איש ירושלים, אוהב ירושלים, אוהב ארץ-ישראל כולה, אבל אוהב ירושלים כל כך – במחוז ירושלים נרשמה הירידה הגדולה ביותר במספר הדירות החדשות שנמכרו בשנה שחלפה. 42% בשנה אחת, ירידה של מכירת דירות.
<נחמן שי (קדימה):>
זה יקר, זה יקר.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ואני יודע שהיושב-ראש שם לב לעובדה שבנאומים רבים התרענו על כך שבירושלים עיר הקודש – עשירים יכולים לקנות פה. מי שיש לו כסף – יש דירות יוקרה. אבל הציבור בירושלים, הציבור היהודי, בעיקר הציבור החרדי, בעל משפחות גדולות, גר בחניות, בחנויות, במרתפים, מתחת לאדמה. יש פה אנשים בכמות של אלפים רבים, אלפי משפחות שגרות מתחת לאדמה.
מחיר הדירות לא יֵרד, כי זה תלוי בביקוש והיצע. גם אם נגיד בנק ישראל יוריד ויגזור גזירות, המציאות בשטח, כבוד אדוני היושב-ראש, היא שהמחירים ממשיכים לעלות, כי הביקוש גדול וההיצע לא מספיק ניתן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מג'אדלה. חמד עמאר אחריו.
<נחמן שי (קדימה):>
אין דבר, אני מחכה לסוף.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
המלצה של עמיר פרץ.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול הגשתי את האי-אמון על בעיית או מצוקת הדיור בחברה הערבית, שקשורה באופן הדוק מאוד בבעיית האדמות. ניסיתי להעביר את גודל המצוקה שחיים בה עשרות אלפי תושבים ערבים ביישובים הערביים. כי התחושה שלהם – באותו זמן האדמות שלהם הופקעו, והוקמו עליהן יישובים יהודיים במסגרת מועצות אזוריות או מפעלים או אזורי תעשייה שאין להם חלק, כל חלק, או רווח בהם, ובמה שנותר מהאדמות שלהם, הם לא רשאים לבנות ולהתרחב, והם נמצאים תחת שיפוט מועצות אזוריות אלה.
לצערי, שר הפנים אתמול – ואולי זאת לא הפעם הראשונה – האשים, החזיר את הכדור לנו ואמר: אתם אשמים ואתם נושאים באחריות. תבנו לגובה, סכסוכים פנימיים, חמולות. תשובה קלאסית, לדעתי לא עניינית, שרק נותנת למשרד שלו נתיב מילוט מאחריות, ועם תשובה כזאת אני לא רואה אישור ולא רואה התרחבות, לצערי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו חבר הכנסת – לא, מג'אדלה, מג'אדלה קודם. סליחה, אני מתנצל. חבר הכנסת מג'אדלה, ואחריו – חמד עמאר.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, הפעם אני אעמוד בלוח הזמנים. אני פשוט מקבל מאות טלפונים של חיזוק, תמיכה ומלה יפה אחרי התקרית המביכה עם חברת הכנסת מיכאלי, ואני חושב שזה הזמן הכי נכון והמקום הכי נכון להודות למאות האזרחים, יהודים וערבים, שעושים זאת יום-יום. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעלות על סדר-היום של הכנסת עוד פעם את בעיית התכנון והבנייה ביישובים הדרוזיים. אני אעלה את הבעיה ביישוב אבו-סנאן – תוכנית מיתאר ליישוב אבו-סנאן אושרה בפעם האחרונה בשנת 1984. יש תוכנית חדשה שהופקדה לפני עשר שנים ועדיין לא אושרה. שטח השיפוט של היישוב היה בשנות ה-50 36,000 דונם; היום שטח השיפוט של היישוב 12,000 דונם. היום קיימים מעל 100 בתים מחוץ לתוכנית המיתאר, ואותם אנשים חוטפים קנסות, משפטים, מואשמים בפלילים, כאשר המדינה, משנת 1984 לא הרחיבה להם את תוכנית המיתאר.
אני מדבר על החלקות לחיילים משוחררים. לפני חצי שנה ניסו לחלק חלקות לחיילים משוחררים ביישוב אבו-סנאן ולא הצליחו, כי המחיר של חלקה הוא פי-שניים מהמחיר שבו אתה יכול לקנות חלקה באופן פרטי. והיום הצלחנו להשיג תקציב בשביל להוריד את הפיתוח של החלקות, אבל הורידו את העלות של הפיתוח, והעלו את המחיר של הקרקע – כי המחיר מורכב מהעלות של הקרקע ומהפיתוח. העלו את המחיר של הקרקע, הוזילו את המחיר של הפיתוח – חזרנו אותו דבר. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – דב חנין, ואחר כך אנחנו עוברים לרשימת האנשים שהצטרפו, ואז זה ילך לפי סדר הופעתם.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התכוונתי לדבר על נושא אחר, אבל אני חושב שהדברים שנאמרו פה על ג'נין מחייבים תגובה. בעוונותי, בעבודת הדוקטורט שלי הקדשתי פרק לנושא של ג'נין, ואני אומר לכם באחריות, ככל שניתן, שבג'נין לא היה טבח ולא נעשו מעשים בלתי מוסריים, אלא אם כן אתם מגדירים את כלל הלחימה כמעשה בלתי מוסרי – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זו דעתך.
<נחמן שי (קדימה):>
– – וזה דבר אחר.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זו דעתך.
<נחמן שי (קדימה):>
אני מביע את דעתי, ואני יכול לתעד אותה ולמקד אותה. אנחנו יכולים לראות בדיוק באיזה שלב התחילו לזרוע באוויר את השמועה הזאת על טבח, ולא היו דברים מעולם. נהרגו שם כמעט מספר שווה של לוחמי צה"ל ושל פלסטינים; כמעט מספר שווה. זה לא טבח.
אני לא אומר שבהיסטוריה לא היו מעשי טבח, אבל אני מדבר על האירוע הזה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ג'נין זה הבית של הפלסטינים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לא להפריע, חבר הכנסת ברכה.
<נחמן שי (קדימה):>
זה הקרב. זה סיפור הקרב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אי-אפשר להפריע.
<קריאה:>
– – –
<נחמן שי (קדימה):>
בא מוחמד בכרי – יש כמה סרטים – ותיעד את זה בדרכו. הסרט שלו הוא סרט שקרי, ובג"ץ, שדן בו, אמר את זה; אבל אמר באותו משפט שהוא לא יכול ליטול ממנו את חופש הדיבור ואת זכותו – וזו פסיקה שנויה במחלוקת – את זכותו להביא את גרסתו, קבל עם ועדה. אבל הוא אמר שהדברים שכלולים בסרט הזה אינם דברי אמת. וככה זה נשאר, המקרה הזה, מקרה שמצד אחד אנחנו יודעים שזאת לא היתה אמת, ומצד שני, אנחנו גם יודעים שבמדינת ישראל יש חופש דיבור, ואדם יכול לומר את אשר ברצונו.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא להפריע.
<נחמן שי (קדימה):>
מכאן, את העובדות האלה הוא רק רוצה שנזכור.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<נחמן שי (קדימה):>
האם זה נכון לאסור עליו לשחק בהצגה או לא? גם לזה אני לא אכנס, גם זו נקודה עדינה. אבל הלוחמים שנלחמו שם, ובראשם ד"ר דוד צנגן, עשו נכון כשבאו ומחו על כך. אני חושב שהם צדקו, כי מי שרוצה ליהנות מחופש הדיבור במדינת ישראל גם צריך לדעת לדבר אמת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חופש הדיבור הוא גם חופש ההפגנה. תודה רבה. יש הרבה ויכוחים על נושא "ג'נין ג'נין".
<נחמן שי (קדימה):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פעם אני אספר למוחמד – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אספר – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – – של הצגה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פעם אני אספר לך – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פעם אני אספר לך סיפור מידיעה אישית. כן, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, התפרסמו היום שני מספרים שהם מאוד מדגימים את הבעיה של 99% מהציבור, מול 1% – 99% שמפסידים ו-1% שמרוויח. המספר האחד הוא, כמובן, התספורת החדשה של עשרות אחוזים ב"דלק נדל"ן"; המספר השני הוא הירידה במספרן של הדירות שנמכרו או נבנו בשנה שעברה – מספר של הלמ"ס.
מה הבעיה? הבעיה היא לא שהיצע הדירות ירד; הבעיה היא שהביקוש לדירות ירד, והביקוש לדירות ירד לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-6%. מה זה אומר? זה אומר שאנשים לא מסוגלים להתמודד בשוק הדיור.
משבר הביקושים הזה צריך להדאיג אותנו מאוד, והוא הבסיס לדרישה הציבורית לדיור בר-השגה, שזה דיור זול, שעלות ההשכרה או הרכישה היא פרופורציונלית להכנסה של אנשים. זה קיים בעולם; זה קיים בהולנד, בבריטניה, בצרפת, ואפילו בניו-יורק הקפיטליסטית זה קיים. גם הממשלה אצלנו מאמצת את המושג "דיור בר-השגה", אבל היא החליטה לבטל את התוכן שלו, והממשלה מקדמת עכשיו דיור בר-השגה שיש בו הכול חוץ מבר-השגה.
ואדוני היושב-ראש, זו דוגמה של, באמת, האמירה איך בפועל, לעתים האויב הגדול ביותר של הטוב הוא הכאילו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
למה אתה לא מברך את חבר הכנסת חנין על זה שהוא קיבל את אות הפרלמנטר המצטיין? הוא וחבר הכנסת מקלב – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ביום חמישי, כאשר הם יעמדו ויעוטרו על-ידי המכון לדמוקרטיה כחברי כנסת מצטיינים ברמת העבודה – עבודת הכנסת, עבודה פרלמנטרית – בהחלט נעלה על נס, כי הם מביאים כבוד רב לכנסת, גם חבר הכנסת דב חנין וגם חבר הכנסת מקלב, ואנחנו בהחלט צריכים להעלות על נס. ביום שני, לפני הצבעת האי-אמון, אנחנו גם נציין זאת בצורה הברורה ביותר, לפני הכנסת במליאתה, כאשר היא, תרתי משמע, במליאתה.
בבקשה, חבר הכנסת פרופסור אריה אלדד. בבקשה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. במשא-ומתן בנושא מגרון הביע השר בגין – המקיים משא-ומתן זה בשם ראש הממשלה, ותומך, או נתמך, בעמדתו זו גם על-ידי עמדת היועץ המשפטי לממשלה וגם על-ידי בג"ץ – שאי-שאפשר להכשיר התיישבות על קרקע פרטית של אדם. אם הוא לא נתן את רשותו, אי-אפשר לקבל ואי-אפשר לקיים את היישוב הזה, ולכן צריך להעתיק אותו ולהרוס את היישוב הקיים.
תנועת "רגבים" הביאה לתשומת לבי חלקה של 654 דונם – ומספרי הגוש והחלקה נתונים, ושם בעליהם בספר הטאבו בלשכת רישום מקרקעין באר-שבע נתונים – 654 דונם על יד נבטים, של שני בעלי קרקע יהודים, שעליהם הוקמו כ-300 בתים של מאחז בלתי חוקי הנקרא אל-זרנוג. ואני בטוח שהשר בגין, האמון גם על הטיפול בבעיית הבדואים בנגב, יעמוד בדיוק באותה מידה על העתקת היישוב זרנוג ממקומו והריסתו עד היסוד, כפי שהוא מתעקש לגבי מגרון במקומה הנוכחי. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו חבר הכנסת בן-ארי – פשוט אני הפרדתי ביניכם, עשיתי את השעטנז – אחריו בן-ארי ואחריו חנין זועבי.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היישוב זרנוג הוא יישוב שקיים ליד באר-שבע ובתוך מדינת ישראל. יושבים שם אזרחי מדינת ישראל.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
יישוב שקיים עשרות שנים. הקרקע הפרטית הזו נרכשה על-ידי תושבים בדואים אבל אף אחד לא אומר שהם מתנחלים או שהם עברו את גבולות המדינה. אני סבור שהגיע הזמן לעשות הבחנה בין אזרחי המדינה שחיים בתוך גבולות המדינה, על אדמות שלהם או על אדמות המדינה, לבין מתנחלים שחיים מחוץ לגבולות המדינה ומהווים מלכוד ומשעבדים את העתיד של כולנו, כולל את עתיד המדינה.
אדוני היושב-ראש, לפעמים אנחנו שואלים: למה יש פערים? מה הסיבה שהפערים בין ערבים ליהודים לא מצטמצמים? ואחת הדוגמאות – יש שני יישובים בנגב, היישוב עומר, שהוא באשכול הסוציו-אקונומי 10, והיישוב להבים, שהוא באשכול 9. לעומת זאת, היישוב רהט הוא באשכול 1 מבחינה סוציו-אקונומית. מתברר ששני היישובים, עומר ולהבים, מקבלים תמריצים במסגרת סל שירותי הבריאות, והיישוב רהט לא מקבל. ואם יישובים כאלה מקבלים הטבות והיישוב רהט לא מקבל, הפערים רק ילכו ויגדלו, כולל התניית זכאות לדירות שהכריז ראש הממשלה, שמתנה את זה בשירות צבאי. שירות צבאי – לאלה שלא משרתים, זה יגדיל את הפערים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, יש לנו בעיה, דקה היא דקה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
ניסיתי למשוך את הדקה טיפה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני הבנתי, לכן נתתי לך יותר, כי ענית לחבר הכנסת אריה אלדד ונתתי לך להתייחס לנושא שרצית לדבר בו. חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, השבת פרשת בשלח. בעצם אנחנו מגיעים לאחד מהשיאים של שלבי הגאולה של עם ישראל, שמתחיל בכך שמשה רבנו בא לפני פרעה ואומר לפרעה: שלח את עמי, "שלח את עמי ויעבדֻני", כה אמר ה'. והוא אומר: מי ה', לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח. במהלך ארוך, מייגע וכואב פרעה לומד את מה שנקרא "ידעתי את ה'", והפרשה שלנו מתחילה ב"ויהי בשלח פרעה את העם". לא ביציאת מצרים, אלא כתוב במפורש: "ויהי בשלח פרעה את העם".
אבל יש כאלה שתופסים את העניין של החירות באופן חלקי ביותר. חירות היא לא רק היציאה מן השעבוד, היא לא רק זה שאני כבר לא משועבד למישהו אחר. חירות היא גם כן לדעת לאן אני הולך, לדעת מה אני עושה עם החירות שלי. לא לחינם יש כאלה בעלי-חיים שאומרים עליהם שאם אתה שולח אותם אל החופש, שולח אותם אל הטבע, הם לא מתקיימים, כי הם לא יודעים איך לחיות בחופש.
לכן, השלמת ההליך של החירות של עם ישראל היא בפרשה הבאה, בנתינת מתן תורה. וזה כתוב על הכתוב – בפרקי אבות – חרות על הלוחות, אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות בלוחות. החירות האמיתית של האדם היא שהוא יודע לאן הוא הולך, מה הוא עושה עם חייו, מהי מטרתו. וזה תהליך ההשלמה של הגאולה, שלח את עמי ויעבדוני, ומתוך כך עם ישראל מגיע לחירות האמיתית שלו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכל זאת 40 שנה במדבר, כי היה צריך – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ופעמים רבות הם אומרים "נשובה מצרימה", כי הם מעדיפים את השעבוד הגופני מאשר את החירות הזאת, שנותנת חירות מהגוף לחירות של הנשמה, שהנשמה בעצם מתחרה עם הגוף מי שולט. הם רצו לשוב מצרימה כדי לתת לגוף לאכול שומים ובצלים וקישואים, אבל אנחנו נעדיף את החירות של הנשמה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ולכן הלכו והחליפו דור, כדי שהחירות תהיה מלאה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקדיש דקה מזמן המליאה להזכיר את מקומה של התקשורת. הרי התקשורת מרבה להתעסק בי ואני אף פעם כמעט לא הגבתי. אני חושבת שאני מייצגת – כולם חושבים – אני מייצגת דעות שמאתגרות את הממסד, שמספיק מאתגרות את הממסד ואת דעת הקהל בישראל, אז אני לא צריכה ממד נוסף של הסתה ושל עוינות מצד התקשורת, ממד שהתלווה לסיפור התקשורתי נגדי החל – שנתיים מעכשיו.
אבל מה שקרה בשבועות האחרונים זה יותר מהסתה וזה לא סתם. לא רק הסתה ולא רק עוינות – ככל שהמשמעויות של הסתה ועוינות הן משמעויות מסוכנות – זה גובל בשקר. סקר תקשורתי שגובל בשקר. כאשר מביאים תמונה ומציגים אותה כאילו היא סקופ, למרות שהעיתונאי יודע שהתמונה הזו התפרסמה, וכמוה עשרות התפרסמו לפני שנתיים בעשרות אמצעי תקשורת, והוא יודע את זה והוא חושף את זה כאילו זו חשיפה, זה שקר. זו לא סתם עוינות – והעוינות היא דבר מסוכן כשלעצמו – וזה לא הסתה, זה שקר.
להציג ספר – לדבר על זה שאני חברתי לסופר אנטישמי ולתת כותרות, לתת קטגוריות של אנשים שהם אנטישמים, שזה לגיטימי וזה כשר וזה לא כשר, על סמך הביקורת נגד ישראל – בזמן שלא מביאים שום תיאור של הספר והתוכן של הספר, וגם בשביל להסית ולעשות דה-לגיטימציה – זה גם, שוב, סוג של שקר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מזמן – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
ואני רק אצטט משפט אחד, ברשותך. בשביל לדייק אני קוראת. אני גם רוצה להזכיר לאנשי הטלוויזיה, לליאור שליין ביניהם, שזה לא מקצועי להתנקם בחבר כנסת שמסרב להתארח אצלו, גם אם כולם רוצים להתארח אצלו. ארצה להעיר לו שמי שנגוע בדו-פרצופיות הוא זה שמפציר בחבר כנסת להגיע לאולפן, וכשחבר הכנסת מסרב, הוא מאיים עליו. מאיים עליו בטלפון, על העוזר שלו, בהתנכלות במסגרת התוכנית. או שהוא אומר משפט כמו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זועבי, כמה את חושבת שדקה יכולה להימשך? רק תסבירי לי, בתור יושב-ראש.
<חנין זועבי (בל"ד):>
לא, הדקה הסתיימה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי אני מפחד שאחר כך תאמרי שאני דומה לתקשורת.
<חנין זועבי (בל"ד):>
לא. אדוני היושב-ראש, תודה לך שהארכת את הדקה שלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דקה אחת – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אני חושבת שכנות – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני הבנתי, אני אתן לך הצעה לסדר-יום, אבל – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – הכנות היא לב המקצועיות העיתונאית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, אבל באמת צריכים – דקה וחצי, מילא, אבל. חבר הכנסת מיכאלי, אם אתה רוצה נאום בן דקה – בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בליל שבת האחרון נשרף בית-כנסת בחריש. בית-כנסת מרכזי שבעצם שימש לא רק את התושבים שם אלא גם את התושבים בסביבה, אפילו. נכון שהמשטרה עדיין לא יודעת מי שרף את בית-הכנסת אבל מדובר פה בנזק גדול מאוד. נשרפו שם ספרים, נשרפו שם ספרי קודש, כמובן, ספרי תורה, והנזק הוא כל כך גדול שהתושבים שם, קשה להם אפילו להתאושש מההלם – מאיפה זה קרה.
אבל לצערנו, אי-אפשר להתעלם מההדים של המחלוקת הגדולה שיש כנראה בציבור, מזרם כזה או מזרם אחר. ולפעמים הדברים האלה עוברים כבר בשקט, התקשורת כבר כמעט לא התייחסה לזה. פשוט מאוד, שורפים בית-כנסת בארץ-ישראל, זה דבר שכנראה הוא עוד איזה מקרה שרפה. לכן אנחנו פשוט מאוד חייבים כל כך להיזהר במחלוקות שלנו, שלא נגלוש חלילה חלילה לכיוונים כאלה של לשרוף בתי-כנסת בארץ-ישראל. זה כבר דבר חמור. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאלי. רבותי, תמו הנאומים בני הדקה.
<שעת שאלות>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו נזמין את השרה, שרת העלייה והקליטה, השרה סופה לנדבר, לעלות ולהשיב בשעת שאלות על שאלותיהם של חברי הכנסת. שלושה מהם כבר נמצאים כאן, והרביעי ביקש מחברת הכנסת זוארץ להקריא את שאלתו. ראשון השואלים – אנחנו נראה לפי הסדר, גברתי הנכבדה. נסדר לשרה את הדוכן. נא לסדר לשרה את הדוכן. את שאלתו של פלסנר את תישאלי אחרי כן. חבר הכנסת מיכאלי, אתה תהיה הראשון. את, אחרי השאלה שלך, תשאלי את השאלה של פלסנר. נא להפעיל את הרמקול.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
שוב תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, שאלתי – שתי שאלות: הממשלה אישרה לפני זמן לא רב את תוכנית החומש לשיפור קליטתם של בני העדה, יהודי אתיופיה, במסגרת משרדך, אך התוכנית עדיין לא מיושמת. שאלה ראשונה: מהן הסיבות לעיכוב יישום תוכנית החומש? מהן הפעולות שנוקט משרדך ליישום תוכנית החומש? מתי להערכתך התוכנית תצא לפועל הלכה למעשה?
השאלה השנייה – זאת שאלה אחרת כבר: מהן הפעולות שנקט משרדך לטיפול בבעיית הדיור לעולים החדשים בשנת 2011, וכיצד הינך מתכוונת לפעול בשנת הכספים הנוכחית בנושא?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, גברתי.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מצטערת, הקול שלי צרוד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו מאוד מעריכים שלמרות שאת לא בקו הבריאות המלא, באת ועמדת כאן על מנת למלא את תפקידך, גם כלפי הכנסת. תודה רבה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
חבר הכנסת מיכאלי, אני רוצה להגיד לך שתוכנית החומש אושרה ב-2008, ומאז התוכנית מיושמת במלואה על-ידי משרד החינוך, משרד התמ"ת, משרד השיכון ומשרד הרווחה. המשרד המתכלל הוא המשרד לקליטת העלייה.
בשנת 2010 בוצעו פעילויות בסכום כולל של 157 מיליון ש"ח. בשנת 2011 הושקעו עשרות מיליוני שקלים נוספים. אנחנו נמצאים בתהליך של עיבוד נתונים, אשר אדאג שיגיעו אליך כאשר אנחנו נאסוף אותם וברגע שיתפרסמו.
הפעילות כוללת – חינוך: פעילות לימודים לצמצום פערים בבתי-הספר; תגבור להכנה לבחינות בגרות לכיתות י"א וי"ב; חיזוק התא המשפחתי למניעת אלימות במשפחה, שכולנו יודעים ומכירים, והתופעות האלה מדאיגות – מדאיגות את הכנסת, מדאיגות את החברה ומדאיגות אותי כשרה לקליטת העלייה. בתחום התעסוקה: הכשרות מקצועיות כגון מורי נהיגה, אחיות מעשיות, סייעות שיניים, מטפלות בגיל הרך, חשבונאות ועוד. השכלה גבוהה: תוכניות לימוד אשר מאפשרות קבלה לאוניברסיטאות שלא על סמך הציון הפסיכומטרי. הוא היום לא קובע כלפי העלייה של יוצאי אתיופיה. היכולת האישית – על זה אנחנו שמנו דגש בתוכניות החומש, וזה חשוב מאוד, אדוני היושב-ראש. הורחבה הזכאות לסיוע בשכר לימוד עד לגיל 35, במקום 26, שהיה נהוג עד היום. זה הכול במסגרת פרויקט חומש. גיל 26 היה נהוג עד היום. בצה"ל: שיבוץ חיילים בתפקידים איכותיים התואמים את הנתונים האישיים של כל חייל וחייל. שוב, בלי דפ"ר, זאת אומרת דוח פסיכוטכני ראשוני, או קב"א נתוני קצונה. אנחנו שמים דגש על אישיות, על הנתונים האישיים האיכותיים של אותו חייל.
אני חושבת שאלה נתונים טובים, ואנחנו במלוא המימוש של תוכנית החומש. כמו שזה מתוכנן, כך אנחנו עושים, וכאשר אנחנו נפרסם נתונים של שנת 2011, נאסוף אותם, ואני אדאג להעביר לך את הנתונים האלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מיכאלי, אתה רוצה שאלות נוספות? בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
יש לי שאלה נוספת.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
בקשר לדיור: אני רוצה להגיד לכם, אדוני יושב-ראש הכנסת וחבר כנסת מיכאלי, שאלה מצוינת, טובה מאוד, מפני שבשנים האחרונות לא הקדישו זמן לדיור, לפחות בכמה משרדים, ובמשרד לקליטת העלייה בפרט.
אנחנו יודעים שבמשך שנים רבות במדינת ישראל אין בנייה ציבורית. כשאני נכנסתי למשרד לקליטת העלייה אנחנו איתרנו 500 יחידות דיור, אנחנו שיפצנו אותן, בפריפריה, בגלל שאני טוענת שאין פריפריה במדינת ישראל, ובזמן שאנחנו מקצרים את הדרך זה מובן, ומובן שמקצרים את הדרך למרכז.
בפעם הראשונה קיבלתי החלטה על חידוש בנייה ציבורית במשרדי, יחד עם משרד השיכון והבינוי, בממשלה הנוכחית. אני צריכה להגיד לך שאנחנו עכשיו קיבלנו מהסוכנות היהודית ואישרנו בממשלת ישראל שיפוץ של 650 יחידות דיור, והן נמצאות בתהליך אכלוס. אנחנו אכלסנו אותן חלקית בבאר-שבע, אכלסנו אותן באשקלון, יש לנו דירות בכפר-סבא – זאת אומרת במרכז המדינה – בחיפה זה במצב אכלוס ובלוד.
קיבלנו החלטה על בנייה על קרקע חומה. ההחלטה הזאת, על 5,000 יחידות דיור, התקבלה פעם ראשונה במרס, ב-31 במרס 2011. החלטה על בנייה על קרקע חומה – קרקע ציבורית שאנחנו נתנו אפשרות לבנייה של 5,000 יחידות דיור ברשויות המוניציפליות, זאת אומרת דרך החברות הכלכליות של כל עירייה ועירייה שתרצה לבנות על קרקע חומה. אפשרות נוספת, אם אין קרקע חומה, שהיא זמינה עכשיו, כרגע, לבנייה, אפשר לקבל את הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל לחברה כלכלית של עירייה זו או אחרת, ולהתחיל לבנות.
אחרי זה אנחנו קיבלנו, אדוני היושב-ראש, החלטה על בנייה על קרקע ציבורית של 4,000 יחידות דיור עד שנת 2015. זה הכול בנייה תקציבית.
אני חושבת שאנחנו בפריצת דרך, ואנחנו אספנו נתונים בקריאה לעיריות, ועכשיו מעבדים את הנתונים, ובחודש פברואר יושבת ועדה, ובראש הוועדה יושב מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, יחד עם משרד השיכון ומשרדים אחרים, משרד האוצר, ואנחנו נתחיל לבנות. אני מאמינה שהרשויות יתחילו לבנות. פנו אלינו רשויות. אני אישית התקשרתי לראשי ערים במרכז המדינה – לתל-אביב, לחולון, לבת-ים, לפתח-תקווה, לירושלים. חלק מהערים החליטו לבנות – חיפה, אשדוד – ופנו לוועדה. אנחנו קיבלנו למעלה מ-20 מעטפות. עכשיו מעבדים את הנתונים, ואני מקווה שבאמצע חודש פברואר אנחנו נודיע לעיריות שיתחילו לבנות בנייה ציבורית. זאת פעם ראשונה, אחרי הפסקה של המון המון שנים.
אנחנו גם הגדלנו את הסכום לשכירות ארוכת טווח, ואנחנו הלכנו נגד הביורוקרטיה. אם עד כה היו עולים צריכים להביא חוזה לכמה שנים, לחמש שנים, היום הם צריכים להביא חוזה שכירות לשנה בלבד, ואנחנו מאריכים לו ומאשרים לו שכירות ארוכת טווח, במקומות שאין פתרונות דיור.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תודה, גברתי השרה. השאלה הנוספת מתחברת לאותה תוכנית חומש שאמרת שהיא מבוצעת – ואני שמח, כי תמיד ההרגשה שאנחנו מקבלים כל הזמן שההחלטה של 2008 לא מבוצעת, והתקפות שיש גם כלפייך וכלפי ממשלת ישראל מצד העולים שאין כלום ואין כלום. אני חושב שלפעמים צריכים גם את הדברים האלה לשים על השולחן.
יחד עם זאת, גברתי השרה, ביוזמת יושב-ראש הכנסת יצאנו לפני כשנתיים לאתיופיה, ואני מבין שבעקבות זה, בזכות היושב-ראש, בזכות הלחץ שלנו בסוף, יהודי הפלאשמורה עולים היום טיפין-טיפין לארץ. מה גברתי יכולה לעדכן אותנו כרגע על קצב העלייה? כי אנחנו מבינים שהקצב הזה יורד ויורד, וזה מתחבר גם לאותה בעיה של דיור – כי אני מבין שדבר קשור בדבר, כי בסוף העולים האלה מגיעים בכמות כזו או אחרת, צריך להכין אותם גם – צריך להכין את הדירות כדי שיהיה להם דיור, איפה לגור. אז אם גברתי יכולה לעדכן אותנו גם בעניין הזה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
קודם כול, אני רוצה להגיד שגם אני הייתי באתיופיה. אני ביקרתי באתיופיה, ואני, בזמן שנכנסתי לתפקיד אמרתי שאני רוצה לנסוע לשם, אף-על-פי שהנסיעה – ואתם יכולים להבין – נסיעה לא פשוטה. לא פשוטה. ומה שראיתי, אני מאמינה שגם אתם הרגשתם אותו הדבר שאני הרגשתי, וכאשר חזרתי המלצתי לראש הממשלה לקבל החלטה אמיצה. אנשים ישבו שם במחנות 14 שנים בממוצע, עד 14 שנים, עקרו את החיים שלהם מכפרים, הגיעו למחנה ולא קיבלו תשובה – לא לא ולא כן. ואמרתי שזה לא אנושי. מי שצריך לקבל תשובה חיובית צריך לקבל תשובה חיובית; מי שלא – גם צריכים להיות אמיצים ולהגיד לא. אבל אי-אפשר להחזיק אנשים בתנאים-לא-תנאים.
ממשלת ישראל קיבלה את ההחלטה, אבל ממשלת ישראל, ואני צריכה להגיד – ראש הממשלה קיבל החלטה אמיצה ביותר, שלא התקבלה במשך שנים רבות, אבל בהחלטה כבר הגדרנו את מספר העולים שעלו בשנה הראשונה ומספר העולים שיעלו בשנה הזו. ובגלל זה אין מספר שהקטינו, של עולים שמגיעים; הוא היה מתוכנן מראש.
כדי לקבל את העולים ולתת להם את האפשרות להיקלט בארץ צריכים לפנות מרכזי קליטה וגם צריכים לעבוד בקצב של פינוי. אנחנו, בקדנציה הזאת עשינו המון שינויים. הרחבנו את הגבולות של אכלוס ליוצאי אתיופיה, בגלל שלא הסכמתי לדבר, אבל בגלל שלא רק אנחנו, המשרד לקליטת העלייה, קשורים ואחראים – אין לנו בלעדיות על קליטת עולים במדינת ישראל, יש משרדים נוספים, והיו קשיים, אבל אנחנו הגדלנו את הגבולות. אנחנו גם הגדלנו את המענק כדי לפנות את מרכזי הקליטה. ואני צריכה להגיד שצריכים לראות את התמונה המלאה. יש במרכזי קליטה, לצערי, בודדים, ומספר גדול ביותר, שכבר לא נמצאים במרכזי קליטה ומחזיקים דירה, ומחזיקים דירה. ובודד יוצא אתיופיה כן מקבל כסף וכן מקבל הלוואה באותם תנאים. נכון שההלוואה למשפחה היא יותר גדולה מההלוואה לבודד, אבל כל בודד במדינת ישראל מקבל מהבנקים סכום הרבה יותר נמוך מאשר משפחה, וזה מאוד מאוד טבעי.
ואני חושבת שאנחנו צריכים לדעת שאנחנו עשינו ליוצאי אתיופיה הבודדים תוכנית של שכירות ארוכת טווח, שמדינת ישראל משתתפת שם בסכום די נאה. אני לא רוצה עכשיו, מעל לבמה הזאת, להגיד שיפנו את מרכזי הקליטה, אבל קצב העלייה תלוי באותם אנשים שנמצאים במרכזי הקליטה, והקצב הזה היה מתוכנן מראש. בגלל זה אפשר להגיד שממשלת ישראל בשנה שעברה – העלייה היתה ב-300 איש יותר ממה שהממשלה התכוונה והתחייבה, ובשנה הזו אנחנו נעמוד באותם מספרים שממשלת ישראל אישרה ותכננה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. חברת הכנסת זוארץ. אני גם מתנצל, היית צריכה להיות ראשונה, שכן אני ראיתי בפלסנר ראשון, אבל היית לפני כן. אני מציע שתעמדי ממול, אז תוכלי להיות מול השרה ותוכלו לפתח את הדיאלוג ביניכן בהמשך, ביתר שאת, וגם פנים אל פנים.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד השרה, כבוד היושב-ראש, אני לא אקח את זה למקום של הדרה, אתה יודע, לבלבול.
חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השרה, רצוני לשאול ולהתייחס לילדים עם צרכים מיוחדים בני עולים בישראל. חל חוק חינוך חובה חינם על ילדים בעלי צרכים מיוחדים אשר אובחנו ככאלה באבחונים הנדרשים על-ידי משרד החינוך – שזה לא קשור אלייך – ואכן נמצאו כבעלי צרכים מיוחדים. החוק חל מגיל שלוש. אולם על-פי המצב כיום, הרשויות בישראל אינן מכירות באבחונים אשר נעשו בארצות המוצא של הילדים, של ילדיהן של משפחות העולים. משמע, ילד שאובחן כבעל צרכים מיוחדים בארץ שבה הוא נולד וממנה הוא עלה לישראל אינו זוכה להכרה באבחונים אשר עבר ונדרש לעבור אבחון חוזר בישראל. תהליך האבחון החוזר נמשך בין שלושה חודשים לשנה, ובמהלך תקופה זו אין באפשרות הילדים להירשם ולהשתבץ במוסד חינוכי. בנוסף, המוסד לביטוח לאומי מעניק קצבת נכות מלאה רק לילדים אשר רשומים במוסד חינוכי, דבר שאין בידיהם של ילדי העולים לעשות. לאור תקופת האבחון, הוריהם של הילדים מקורקעים לבתיהם, שכן אין מי שישגיח על ילדם. כמו כן, תהליך האבחון כרוך בהליכים פרוצדורליים – ואני גם אוסיף: כלכליים – אשר לעולה חדש קשה יותר לבצע.
ברצוני לשאול: מה נעשה על-ידך על מנת לסייע למשפחות עולים שלהם ילד עם צרכים מיוחדים בהליך הקליטה? מדוע אין הכרה זמנית באבחונים מארץ המקור בשלב קליטתם הראשונית בארץ? מדוע אין מסלולי אבחון מזורזים לילדי עולים, דבר שיסייע להוריהם להיקלט ולהשתלב גם בעולם התעסוקה? והשאלה האחרונה, איזה שירותים המיועדים באופן ממוקד להורים לילדים עם צרכים מיוחדים נכללים במסגרת סל הקליטה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה. תוכלי להוסיף, כמובן.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תודה רבה לחברת הכנסת זוארץ. הטיפול בילדים עולים בעלי צרכים מיוחדים אינו בתחום אחריות משרד הקליטה והעלייה אלא באחריות משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה וביטוח לאומי. יחד עם זאת, יועצי קליטה מלווים את המשפחות ומסייעים למשפחה בקישור עם הגורמים הרלוונטיים, בעיקר במתן מידע לגבי זכויות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רק רגע, גברתי השרה. האם לא מקבלים העולים מבעוד מועד במקום מוצאם – חבר הכנסת שי, נדמה לי שגם אתה – את כל הפרטים, מה מגיע להם כשהם באים לארץ? מצוין שמשרד הקליטה מציב לידם חונך, אבל הדברים האלה הם לא ברורים מראש? רק כשהם באים לארץ הם מתחילים – – –
<נחמן שי (קדימה):>
– – – המוצא הם מקבלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי, מה זה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אני אסביר. אנחנו בכלל מלווים כל עולה ועולה. אנחנו שינינו כל כך הרבה דברים במשרד לקליטת העלייה שזו יכולה להיות הרצאה של שעות ולא של שעה אחת. אנחנו נותנים טיפול לעולה עוד לפני שהוא יוצא מהמדינה שהוא עושה ממנה עלייה. דרך האינטרנט, אתר האינטרנט של המשרד לקליטת העלייה, באמצעות עובדי סוכנות, או ארגונים שאחראים על העלייה, הוא יכול לפנות למשרד לקליטת העלייה, ואנחנו מקצרים את הדרך בתשובה לשאלה ספציפית.
יחד עם זאת, המשרד לקליטת העלייה לא יכול לקבל את המסמכים של העולה לפני שהוא עושה עלייה, ובגלל שזה באחריות של ארגונים שמביאים את העולה – הסוכנות היהודית, ארגון "נפש בנפש" ואחרים, שאחראים על העלייה של העולה החדש למדינת ישראל. ואז, כאשר הוא נפגש עם עובדים של ארגון זה או אחר, הוא מסביר שיש לו בעיה, וממליצים לו להביא את המסמכים, ועוזרים לו גם בתרגום של המסמכים האלה. לא תמיד הוא צריך לתרגם את המסמכים. בעצמי סיימתי ויש לי תואר שני – אני קלינאית תקשורת, חינוך מיוחד, אני עבדתי בחינוך מיוחד במדינת ישראל מאז שעליתי ארצה; גם במשרד הבריאות, אבל חלק מהמשרה במשרד החינוך. ואז, השיטה של המדינות האלה והשיטה של מדינת ישראל, לא תמיד יש התאמה, ובגלל זה מאוד מאוד טבעי ששולחים את הילד לאבחון כדי שהוא יקבל את הטיפול הראוי.
אנחנו, כמשרד לקליטת עלייה, והרכזים שלנו במקום נותנים מענה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בקשר עם עמותה שבעצם מארגנת להם את הקשר עם המוסד הראוי, המוסד הנכון, ובגלל זה אני רוצה להסביר שסל הקליטה בנוי לצרכים הראשוניים של כל עולה חדש שמגיע למדינת ישראל.
אגב, גם סל הקליטה – אנחנו בקדנציה הזאת, בשנה שעברה, הגדלנו אותו ב-10%, פעם ראשונה מאז שהחוק הזה קיים, והשנה היה עדכון ב-2.6%. אבל אלה הכספים שמדינת ישראל מאשרת לעולה חדש להתארגנות – להתארגנות למשפחה, להתארגנות לילדים, להתארגנות הראשונית.
אין לנו בסל הקליטה כספים שאנחנו יכולים להמליץ לעולה חדש עם צרכים מיוחדים, ובגלל זה אנחנו שולחים אותו לאבחון, ואנחנו עוזרים שהוא יעבור את האבחון. אני שיניתי בקדנציה הזאת, קיבלתי וטיפלתי לא במקרה אחד. ואני רוצה להגיד תודה רבה על הטיפול של משרד החינוך. מהר מאוד עונים לנו על הדרישות שלנו, מנסים לעזור, אבל ילד במדינת ישראל צריך לעשות אבחון חדש כפי שאמרתי – לא תמיד יש התאמה בטיפול, וההתאמה הזאת כוללת גם אבחון חדש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, זה מאוד – הילד הרי מגיע, ולהתחיל את האבחון מחדש זה סיפור שלם, ואני פשוט – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תשמע, זה דרישות של משרד החינוך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
זה לא דרישות שלי – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי, בוודאי – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – זה דרישות של משרד החינוך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אבל את צריכה – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
זה דרישות של משרד החינוך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לאדם עולה, אדם עולה – בדרך כלל חוק האזרחות הוא חוק אחר. אדם שעולה לפי חוק השבות – אני יודע, זה לא עניינך, אבל לפי דעתי צריכים לקיים – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
זה ענייני. אנחנו – תשמע – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, זה עניינך כי זה העולה. עניינך זה העולה, אבל לך אין את האמצעים – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אין לי אמצעים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – לתת את כל אותם דברים – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – שהם כל כך טריוויאליים אם את לא נולדת בארץ.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
ולפני האישור של המוסדות אנחנו לא יכולים גם לאשר לו כספים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – בגלל שהכספים מגיעים בדרך כלל מביטוח לאומי, ולזה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – צריכים אישור של המדינה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בשרירות לב הרי, כאשר חוק האזרחות פועל ולא חוק השבות, יכולים לבוא לבן-אדם ולומר לו מתי נותנים לו אזרחות ומתי לא נותנים לו אזרחות. פה מדובר על משפחה שעולה לארץ, היא עולה לפי חוק השבות, אין בכלל שיקול דעת בעניין זה, אלא אם כן מדובר בחוזר, תושב חוזר – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אתה יודע, אדוני היושב-ראש וחברת הכנסת, אני רוצה להגיד שאני אישית – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני בטוח.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – פתחתי פניות ציבור במשרדי – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בטוח.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – ועולה חדש יכול – אני בקדנציה הזאת קיבלתי למעלה מ-4,000 פניות ציבור. אני קיבלתי פנייה אחת – וזה גם בביקור שלי בחיפה – של ילדה שאני אבחנתי, שאני אבחנתי שצריכים לעזור למשפחה הזאת. לא קיבלתי פנייה אחת. ואם אנחנו מקבלים פניות כאלה, אנחנו, באמצעות עובדי המשרד לקליטת עלייה, פונים למשרדים שונים ואחרים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל הכבוד.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – כדי לקצר את הדרך, ואני חושבת שזאת חובתנו, וככה אנחנו עושים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל הכבוד.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד השרה, אני ככה בטוחה שאת באמת פועלת במסירות רבה כדי לתת מענה לעולים שמגיעים, אבל צר לי שלא אוכל לקבל את תשובתך ואת העברת האחריות לארגונים שבעצם פועלים בשם מדינת ישראל. אנחנו כולנו יודעים כמה כספים וכמה משאבים מדינת ישראל משקיעה בשכנוע של יהודים בעולם להגיע למדינת ישראל. בתוך התהליך הזה נוצר איזשהו חלל שנותר חסר, כשמדובר במשפחה שמגיעה עם ילד עם צרכים מיוחדים והם לא מקבלים את הסיוע מהציר שאמור לחבר אותם למדינת ישראל, אם זה משרד הקליטה – כי דיברת: זה תחום אחריות של הרווחה, ותחום אחריות של החינוך, ותחום אחריות של הארגונים שמביאים. אבל אני חושבת שמשרד הקליטה עומד בדיוק בתווך הזה על מנת לפשט את התהליכים הביורוקרטיים ועל מנת להקל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ, את נוגעת בנקודה נורא חשובה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אני רוצה להגיד לך – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גברתי השרה, רק רגע.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – אני רוצה לעצור את הלהט שלך.
<אורית זוארץ (קדימה):>
זה לא להט, זה כאב.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אומנם הקול שלי היום צרוד – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
כאב רב.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – אני לא מעבירה את האחריות של משרד הקליטה לאף משרד – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אבל את – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – אבל לאף משרד – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד השרה – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אני אומרת לך שהאבחונים שנעשים במשרד החינוך ובמשרד הרווחה הם לא אבחונים מקצועיים של המשרד לקליטת העלייה, הם אבחונים לפי המצב של ילד זה או אחר שהם צריכים להיות במשרד זה או אחר. אנחנו משתדלים לעזור לעולה. אני לא מעבירה אחריות על העולה, ההיפך הוא הנכון. אם לא הקשבת, או הקול שלי – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
לא, הקשבתי מצוין.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – לא היה ברור – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
את דיברת – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – אני אומרת לך, סל הקליטה של מדינת ישראל שמאושר במשך שנים רבות הוא סל הקליטה שמדינת ישראל נותנת לצעדים הראשונים בארץ. אחרי שעולה מגיע, הוא הולך – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
הנקודה הזאת ברורה כבר. היא ברורה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – לשכור דירה. יש לו שם בסל דברים שאף שר לפני לא עשה מה שאני עשיתי. אני עשיתי עדכון. במשך שנים רבות לא נעשה עדכון בסל הקליטה. ובגלל זה, אני לא מעבירה אחריות, לא למשרד האוצר שלא עשו עדכון – ולא על שרים שהיו לפני. אני לקחתי אחריות, וכך אני עושה. אם את תעבירי לי ספציפית מקרה זה או אחר, אני מבטיחה לך, חברת הכנסת, שאני אישית אטפל במשפחה זו או אחרת או בילד זה או אחר.
אני בינתיים לא קיבלתי פניות, ואם אני מקבלת פניות, אני מנסה לעזור ולקצר את הדרך. כך נעשה במשרד לקליטת העלייה טיפול אישי, טיפול בלי ביורוקרטיה, וקיצור דרכים במשרדים אחרים שאחראים לנושא זה או אחר.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד השרה, אני לא מפקפקת במסירות שלך ובאחריות שלך, אני רק מתחברת לדברים שנאמרו כאן. אני רק אומרת שיש כאן בעיה מערכתית, בעיה עקרונית, ואני אשמח מאוד אם תיבחן האופציה לעשות איזושהי דיפרנציאציה בסל הקליטה, או התייחסות ממוקדת נוספת. זה לא עניין של פנייה אישית כזאת או אחרת. התפקיד שלי זה לא רק לתת מענה על פניות אישיות, אלא לטפל בסוגיות ברמה העקרונית. וברגע שאנחנו מבינים שנוצרה כאן בעיה – אני גם לא ביקשתי ממשרד הקליטה לעשות את האבחונים. הפנייה והבקשה היא לתת אפשרות להיקלט במערכות חינוכיות באופן זמני, כי ילד עם פיגור שכלי הוא ילד עם פיגור שכלי, וילד עם צרכים אחרים הוא ילד עם צרכים אחרים, ואפשר להכניס אותו באופן זמני למערכת על מנת שהוריו יוכלו לחזור לעולם התעסוקה. לא ביקשתי מהשרה לא לעשות אבחונים – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תשמעי, חברת הכנסת זוארץ – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – ולא להחליף את משרד החינוך, אבל עדיין להפעיל לחץ על המשרדים האחרים שאמורים לטפל באותם עולים, שאתם עושים עבודת קודש להביא אותם לישראל, ולאותם עולים לפשט את ההליכים. זה מה שביקשתי.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אז אני אומרת וחוזרת על זה – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
ואני – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – אם את קיבלת פנייה זו או אחרת, תעבירי ללשכתי ואנחנו נקצר את הדרך. אני לא קיבלתי פנייה אחת בקדנציה הזאת ממשפחה זו או אחרת שלא קיבלה טיפול מסור ביותר של עובדי המשרד לקליטת עלייה, ולא ניסו ולא הצליחו מול הביורוקרטיה של משרדים אלו או אחרים.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אז אני – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אם יש לך פנייה ספציפית – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
זה לא עניין של פנייה, כבוד השרה, זה עניין עקרוני.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
עקרוני זה – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
ילדים עם צרכים מיוחדים – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
זה יהיה מאוד לא מקצועי לקחת – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
– – צריכים לקבל מענה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – ילד עם פיגור שכלי ולהכניס אותו לחינוך לילדים חירשים או לילדים אחרים. תשמעי, פה צריך להיות אבחון, אז צריכים – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
אז הוא צריך לשבת שנה בבית?
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – – צריכים לעשות אבחון, צריכים לדעת לאיזה מוסד הילד הזה שייך ולרשום אותו לאותו מוסד. וכדי לרשום אותו לאותו מוסד צריכים בעצם לעשות אבחון, וזה אלף-בית של חינוך מיוחד, ואני חושבת שכל בן-אדם שמסתכל היום על מליאת הכנסת ורואה את השאילתות שלך מבין שילד צריך לעבור אבחון.
<אורית זוארץ (קדימה):>
בוודאי, בזה אין ספק. אנחנו לא מדברים על המקצועיות. אני מדברת על לוחות הזמנים. פרק זמן של שנה לערוך – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אני לא נתקלתי בשנה, אבל אם יש בעיה עם הזמן – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
טוב, בואו נעשה את זה מסודר.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אז אני אומרת, בסדר – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – אנחנו נשתדל לקצר אותו מול משרד החינוך ומול משרד הרווחה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
תודה רבה על התגייסותך. אני עוברת לשאלה של יוחנן פלסנר.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה. לשאלות של פלסנר.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כן, אני פשוט מקריאה את שאלותיו של חבר הכנסת, חברי מסיעת קדימה. השאלות הן: 1. כמה ישראלים מתגוררים כיום בחוץ-לארץ, בחלוקה על-פי הארצות השונות, לאחר שהיגרו מישראל? 2. מהן מגמות ההגירה והחזרה לארץ ב-20 השנים האחרונות? השוואה בין מגמות. 3. על-פי הערכות משרדך, מהו מספר הישראלים שהיגרו לחו"ל בחמש השנים האחרונות? המבוקש הוא פירוט על-פי שנים ומספר המהגרים באותה השנה. 4. מהן הסיבות העיקריות להגירת ישראלים לחו"ל, על-פי נתוני משרדך? 5. מהו הפוטנציאל להחזרת ישראלים שהיגרו בהיקפים ניכרים, ואילו פעולות נוקט משרדך למימוש פוטנציאל זה?
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אדוני היושב-ראש, אני לא מעבירה את האחריות. כשנבחרתי להיות השרה לקליטת העלייה, אני חושבת שלקחתי על עצמי את האחריות. הנושא של ישראלים שעזבו את מדינת ישראל והיום חיים בחו"ל הוא לא באחריות של המשרד לקליטת העלייה. יכול להיות שזו האחריות של משרד הפנים. לי אין נתונים כאלה. הנתונים של אלה שעזבו את מדינת ישראל ולא נמצאים במדינת ישראל הם לא במשרד לקליטת העלייה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אלה נתונים שאמורים להיות זמינים גם בידך, גברתי השרה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תנו לי לסיים ואני אהיה מוכנה לשאלות נוספות. יכול להיות שישראלים שגרים בחו"ל, כאשר פג תוקף הדרכון שלהם, הם פונים למשרד הפנים. הם לא פונים למשרד לקליטת העלייה, והנתונים הם כלליים לפי הסטטיסטיקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל.
יחד עם זאת, המשרד לקליטת העלייה אחראי להחזיר את אותם ישראלים הביתה. היום, עד מיליון איש, לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפרסמו אותם – ואני מבינה שכולם מכירים אותם – חיים מחוץ גבולות מדינת ישראל. השבתם הביתה זו האחריות של המשרד לקליטת העלייה. כאשר נבחרתי לשרה לקליטת העלייה ונכנסתי למשרד, המבצע "חוזרים הביתה ב-60" היה מבצע והסתיים. אני אמרתי: לא חוזרים הביתה רק במבצע יום-הולדת של המדינה, 60 שנה למדינת ישראל.
ובגלל זה אני רוצה להגיד דבר נוסף – כמעט מיליון ישראלים נמצאים בחו"ל; 60% מהם נמצאים בצפון אמריקה, 25% – באירופה, ו-15% – בשאר מדינות העולם.
מגמות החזרה הביתה של ישראלים בחמש השנים האחרונות, בין שנת 2007 ועד שנת 2011: בשנת 2007 חזרו הביתה כ-5,000; בשנת 2008 חזרו כ-9,000; בשנת 2009 – 11,000; בשנת 2010 חזרו כ-9,000; בשנת 2011 כ-9,000. בסך הכול באו למדינת ישראל במשך חמש שנים כ-44,000 תושבים חוזרים.
בשלוש השנים האלה הגדלנו את מספר התושבים החוזרים. הוא הוכפל בשנים האלה, ואנחנו אישרנו בממשלת ישראל את המשך הפעילות עם התושבים החוזרים, והמבצע אמור להסתיים ב-30 בספטמבר השנה.
הפוטנציאל של החזרת ישראלים למדינת ישראל, תושבים חוזרים, תלוי בהרבה דברים ובהרבה גורמים. אני חושבת שהגורם העיקרי הוא הגורם האישי של אותו מהגר שנמצא רחוק ממדינת ישראל. אני חושבת שגם מידת המוכנות שלו לחזרה לארץ ואופן הקליטה של אותו אדם שחזר למדינה הם חשובים ביותר.
המשרד לקליטת העלייה מנסה במשך שנים לסייע לישראלים החוזרים בתהליך קבלת ההחלטות, בליווי והחזרה לארץ. תהליך הליווי מתחיל כבר בחו"ל, באמצעות "בתים ישראליים" שנמצאים אצלנו בכמה מדינות. אנחנו נותנים סיוע והכוונה. אנחנו מקיימים אירועים לשמירת הזהות והקשר עם ישראל. המשרד מקיים כנסים בחו"ל לעידוד חזרתם של הישראלים, ואנשי מקצוע מגיעים למדינות שונות בעולם על מנת לתת מידע אישי ושיחות אחד על אחד.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי יעלה וישאל את השאלות שלו. אחריו, אחרי שנשמע את התשובה, חברת הכנסת עינת וילף תשאל את השאלות שלה. בבקשה, אדוני.
<נחמן שי (קדימה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, מהם הלקחים שהפיק משרדך מהקמפיין להחזרת ישראלים? האם אתם מתכננים פעולות נוספות, כולל מסעי פרסום? האם הדברים האלה ייעשו באופן שונה?
ענית אבל אני חוזר: אבקש לדעת נתונים לגבי שובם של אזרחים הביתה בחמש השנים האחרונות.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
השאלה השנייה היא בעצם שאלה שנשאלה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
הקמפיין נחל הצלחה. תנועת המבקרים באתר האינטרנט עלתה באלפי אחוזים. מסע הפרסום התמודד לראשונה עם שאלות הנוגעות לזהות הישראלית בתפוצות, ולא עם הטבה כלכלית ספציפית זו או אחרת. אנחנו הגענו לחשיפה מקסימלית ואנחנו פתחנו דיון עולמי. הודות למאמצים של ממשלת ישראל להחזרת ישראלים, נתקלנו בדברים אובייקטיביים – נתקלנו לצערי באינטרסים זרים ששאפו להסיט את הדיון על שאלת ההתבוללות של יהודי ארצות-הברית ולשים טריז בין ראש הממשלה לבין הקהילה היהודית שם. הקמפיין נועד לישראלים השוהים בחו"ל, ולהם בלבד.
דיברנו על זה ואני חוזרת: במסגרת הפעולות לעידוד חזרת ישראלים לארץ, ובעקבות העובדה שמבצע ההטבות אמור להסתיים ב-31 בספטמבר 2012, המשרד לקליטת העלייה מתכנן כעת גל פרסום נוסף. אני רוצה להרגיע את כנסת ישראל, הוא מיועד להתמקד בחו"ל, רק בתושבים חוזרים, ולתת דגש רק על דבר אחד: אתר האינטרנט של המשרד לקליטת העלייה, תוך יצירת המשכיות פרסומית לקמפיין הקודם. אנחנו לא נעשה אותו כמו שהוא היה. ניתן דגש שהוא מסתיים בחודש ספטמבר, ואנחנו רוצים שיפנו לאתר האינטרנט שלנו, שישאלו שאלות ויקבלו את התשובות שהם דורשים.
בקשר למספר החוזרים, אמרתי, ואם אתה רוצה שאני אחזור, אחזור כעת: במשך חמש השנים האלו הגיעו למדינת ישראל כ-44,000 תושבים חוזרים.
אני שוב אומרת, אם בחו"ל נמצאים כמיליון איש, לא משנה איפה הם נמצאים. אף מדינה לא יכולה לוותר על אזרחיה, ומדינת ישראל לא יכולה לוותר, לא בגלל המצב הדמוגרפי, לא בגלל מצבים אחרים; ישראלים צריכים להיות כאן, ומדינת ישראל מתייחסת – אני אישית מתייחסת היום לא כמו שהתייחסו קודם, לא בוגדים ולא יורדים. אני מתייחסת לבן-אדם, מחפשת לעומק – בגלל התנאים המשפחתיים ותנאים אישיים כאלה ואחרים הוא עזב את מדינת ישראל, ומדינת ישראל חייבת לעשות מאמץ ולהחזיר אותם הביתה. אם לא ירצו, זה גורלם, אבל אנחנו צריכים לעשות מאמץ. כך אני חושבת.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, שאלה נוספת.
<נחמן שי (קדימה):>
גברתי השרה, אני קודם כול רוצה לברך על המגמה ועל הכוונה להחזיר ישראלים יורדים לישראל. זה מאמץ עצום. רבים מהם כבר הכו שורשים בארצותיהם, ולכן טוב ונכון לפנות אליהם. ככל שיחזרו יותר – ייטב. יש גם איזשהו סבב ישראלים יוצאים וחוזרים באיזושהי תנועה כזאת.
כמו שאמרת, בצדק, את לא יודעת כמה ישראלים יוצאים לחוץ-לארץ כי את לא ממונה על זה, באמת משרד אחר עוקב אחרי הסטטיסטיקה. זה די מתאזן, מספרי היוצאים והחוזרים, אבל זה עלול להיות יותר גרוע – עלולים לחזור פחות מאשר יוצאים, ואז אנחנו מאבדים אותם. לכן, אני מברך על הכוונה ואני אשמח לראות אתכם משקיעים יותר.
הטעות באותו קמפיין היתה, שאתם התמקדתם באוכלוסייה של היורדים החוזרים, ולא ראיתם את הקהילה היהודית הכללית שקיימת, בארצות-הברית במקרה הזה – אולי גם במדינות אחרות, אבל בארצות-הברית היא יותר מאורגנת. לכן, דעתי – ואני הבנתי ממך שאתם עושים קמפיין אחר עכשיו, יותר אינטרנטי ופחות פומבי גלוי. אם זאת הכוונה, יכול להיות שזה ימנע את אותו חיכוך בין הקהילה היהודית לבין ישראל והקמפיין שלכם, ואז אתם כמובן אתם תימנעו מאותה התנגשות.
אני ממליץ, בהחלט ממליץ, גם לתאם את זה עם משרד החוץ וגם עם משרד התפוצות וההסברה, כי הם גם כן נוגעים לנושאים האלה. ואם תעשו איזושהי קבוצת מיקוד משותפת של מומחים שישבו ויסתכלו על זה, אני חושב שתוכלו לקבל את ההיזון החוזר שיעזור לכם לעשות קמפיין, שכמו שאמרתי, אני מאוד מברך עליו ומאוד ממליץ עליו כדי להחזיר יורדים לישראל.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תודה רבה. אתה יודע, חבר הכנסת שי, אני רוצה להגיד לך, אני לא רוצה להצדיק את הקמפיין. יכול להיות שהוא נגע בדברים כואבים ליהודי אמריקה. אני לא התכוונתי להיכנס לסכסוך עם אף אחד. אנשי מקצוע הפעם אישרו את הקמפיין.
אתה יודע, אני פשוט, כאשר נכנסתי עכשיו למשרד – ובאמת, עכשיו נכנסתי למשרד – נתנו לי מכתב שקיבלתי ממרצה באוניברסיטת בר-אילן: שרת הקליטה שלום רב, הפרסומים היו טובים ואמיתיים וחבל שהופסקו. לא לפחד. לא לפחד. עצם ישיבתם בחו"ל הוא העלבון הגדול. גם המתביישים מתגוננים. תמשיכו בעשייה הטובה. ופה כתוב: נחום בן-יהודה, מרצה באוניברסיטה.
אתה יודע, אני לא צריכה שמישהו ישים לי יד על הכתף ויגיד: טוב שעשיתם. אני קיבלתי – אנחנו דיברנו אתך בוועדה. אתה נפגעת, אני נפגעתי. אני פשוט אומרת לך: אנחנו לא פנינו ליהודים, ואני חושבת שמי שצריך לפנות ליהודים באמריקה ובכל מקום בעולם זה לא המשרד לקליטת העלייה. הכוונה היתה לתושבים חוזרים, ואנחנו הדגשנו את זה בקמפיין. וכאשר הקמפיין הסתיים, פתאום התעוררו, אחרי חודש פלוס, יהודים שהתחילו להתלונן. לא היתה כוונה לפגוע באף אחד, ואני חושבת שאני הגדרתי ואמרתי: אנחנו עכשיו לא עושים קמפיין, אנחנו עושים קמפיין שרק ישים לב לפרטים שלנו באתר אינטרנט, שאנחנו נוכל לעזור לאותם אנשים שאישית לא יכולים להגיע אליהם.
אני חושבת שטיפול אישי זה אחד הדברים, אדוני היושב-ראש, שמדינת ישראל צריכה לתת לאותם תושבים חוזרים, לעולים חדשים. וככה אני נוהגת וכך המשרד לקליטת העלייה נוהג, כדי לתת טיפול, עד כמה שאפשר יותר אישי, בגלל שמתחת כל גג – בעיה שלו, החיים שלו, הגורל שלו. ואז אנחנו צריכים לעזור לסייע לאותו בן-אדם לעבור את זה עד כמה שיותר בקלות, אם הוא רוצה לחזור הביתה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, גברתי. חברת הכנסת עינת וילף תשאל את השאלות שלה, והיא תהיה האחרונה בפרק הזה.
<עינת וילף (העצמאות):>
תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. השרה וחברי חברי הכנסת, השאלה הזאת נבחרה מהשאלות ששלח אלי ג'ון דיילי, נבחרה מתוך שאלות שביקשתי מאנשים ב"פייסבוק" לראות מה הם מבקשים לשאול אותך.
וזו השאלה: מה עמדתו וכוונתו של משרד הקליטה והעלייה בנוגד לנגישות לשונית? הכוונה שמשרד ממשלתי יעודד עסקים ומשרדי ממשלה אחרים לתרגם מסמכים רשמיים לשפות שונות. כמובן, צריכה להיות ועדה שתדון בשאלה אילו מסמכים לתרגם ולאילו שפות, במיוחד מסמכים המחייבים אנשים מבחינה כספית.
הסיבה לשאלה היא שלא מעט עולים מסתבכים עם רשויות שונות ועם חברות מסחריות בגלל אי-הבנת הנקרא. ואם ברצוננו להביא יותר עולים ארצה, הרי לא פחות חשוב לעזור להם בתהליכי הקליטה – וזה חלק מרכזי מכך. תודה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תודה, עינת.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
עמדתי ועמדת המשרד, להקל על עולה ככל שניתן. לקצר ולבטל הליכים ביורוקרטיים. אני, כחברת כנסת בשנת 2006, בכנסת השבע-עשרה הגשתי הצעת חוק לכלול את השפה הרוסית כשפה רשמית נוספת. אתם יכולים לשאול: למה דווקא השפה הרוסית? אז היה גל עלייה מרוסיה, כמיליון איש עלו מהמדינה הזאת, ואז זה התקרב למיליון, ואני חושבת שהמדינה צריכה לעשות הכול כדי להקל על העולה עם נגישות למסמכים, עם נגישות לשפה.
אפשרות לתקשר בשפתו של העולה מתחילה, עוד טרם עלייתו, באמצעות האינטרנט. אני צריכה להגיד שהמערכת שלנו היא מערכת טובה ביותר, והשנה כבר קיבלנו מקום ראשון בשירות – איך שאנחנו משרתים את הלקוחות שלנו, וזה מובן, עולים. אנחנו, דרך אתר האינטרנט של המשרד לקליטת העלייה משרתים אותם בכמה שפות, וזה מאוד מאוד מובן. כאשר עולה מגיע, עם נחיתתו בנתב"ג, הוא מקבל עובד שמדבר באותה שפה שהוא מדבר. הוא מקבל חוברות הסברה, תיק עם חוברות הסברה בשפה שהוא מדבר.
אנחנו בשבוע הזה מתחילים להפיץ גם מפות של מדינת ישראל בכמה שפות, ואני חושבת שזה חשוב מאוד. אלו מפות שיעזרו לעולים שמגיעים למדינת ישראל בהכרת הארץ.
בשדה התעופה אנחנו עוזרים לעולה, שוב, בשפה שהוא מדבר. נותנים לו הכוונה לקופת-חולים, הכוונה לבנק, כרטיס SIM להמשך הקשר ותעודת עולה. כרטיס SIM עוזר למשרד לקליטת העלייה – וזה נעשה בתקופה הזאת, בשנה שעברה. כרטיס SIM עוזר לנו לא לאבד את העולה; נותן לו אפשרות לפנות למשרד הקליטה באמצעות כרטיס SIM, וגם לנו לא לאבד אותו. קשר של שפה הוא חשוב מאוד ואנחנו נותנים דגש על קשר זה.
כמו שהסברתי, בשדה התעופה, בכל סניף של משרד הקליטה השירותים ניתנים בשפה של העולה. לרשות עולה חדש שמגיע למדינת ישראל עומד מרכז למידע טלפוני, ואני יכולה להגיד כאן את מספר הטלפון שלנו, של כמה עמדות – יש שם 15 עמדות בבת-אחת – 03-9733333. הוא פועל 24 שעות, למעט יום שישי משעה 16:30 עד מוצאי שבת. המענה הוא בכמה שפות: באנגלית, בצרפתית, ברוסית, בספרדית. אפשר להתקשר גם קישור לאמהרית. אבל יש לנו, נוסף לזה, 22 מוקדים ליוצאי אתיופיה שכל עובד שם הוא יוצא אתיופיה ומובן שהוא מדבר בשפת האם.
בכל משרד של המשרד לקליטת העלייה נמצאים חומרי הסברה והדרכה בשפות שונות, והפרויקטורים שמלווים את העולה בשפה שהוא מדבר, הם עומדים לרשותו, הם מלווים אותו בצעדים הראשונים, במה שנדרש מהפרויקטור הזה. וכמו שאמרתי, בסקר האחרון שנערך נקבע שהמשרד לקליטת העלייה נמצא במקום הראשון בין משרדי הממשלה במתן שירות ומענה לפונים.
במשרדים אחרים אנחנו לא יכולים לתרגם את המסמכים – זה תלוי בתקציבים. אבל הדרישה במשרדים – במשרד הרווחה, במשרדים שיש דרישה לתרגום המסמכים החשובים, השרים עושים את זה. ואני מקווה שממשלת ישראל, אם החוק יחוקק כאן ויטיל על משרדי הממשלה לתרגם את המסמכים – אומנם היתה לי יוזמת חוק והיא לא עברה בכנסת – אנחנו נשמח להיות בקשר עם המשרדים ולתת את השירות הנדרש.
במשרד לקליטת עלייה אנחנו מלווים את העולה בשפות שהוא מדבר. אנחנו נותנים לו, גם בפניות הציבור – הוא יכול לפנות לפניות הציבור בשפה שהוא שולט, לפנות אלינו, ואנחנו ניתן לו מענה בשפה שהוא מדבר בה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה. שאלה נוספת, בבקשה, חברת הכנסת עינת וילף.
<עינת וילף (העצמאות):>
תודה לך על התשובה המפורטת וגם על התמיכה בעיקרון. ג'ון, למשל, ששלח את השאלה, הוא דובר אנגלית. אחת התופעות שהוא תיאר זה למשל דווקא בהתקנת כבלים, אינטרנט, סלולרי, כל מיני דברים שאנשים שמתקשרים בהם מתחייבים התחייבויות כספיות, והם לא תמיד יודעים על מה הם חתמו, למה הם התחייבו. אגב, גם בעברית אנחנו לא תמיד יודעים, אבל בוודאי כשאתה עולה חדש זה עוד יותר מורכב.
אז אפשרות אחת היא אכן לבדוק מול החברות האלה אמצעים של נגישות לשונית, ויכול להיות שאפשר להגיע לזה בלי חקיקה, על-ידי פנייה ורצון טוב – מכם, פנייה שלך לחברות מסחריות. או שאפשר גם לראות, אם יש את אותם חונכים, שהחונכים יסייעו לעולים. הרבה עולים שמגיעים עכשיו, דוברי אנגלית, צרפתית, מגיעים באופן אישי, לא באיזה צורה מסודרת – לעזור להם דווקא כשהם חותמים על כל המסמכים האלה, שהם ידעו היטב ברגע המכריע על מה הם חתמו.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
פרויקטורים שמלווים את העולה החדש בזמן שהוא מגיע עם מסמך זה או אחר, בוודאי ובוודאי. נותנים עצה, מתרגמים את הדברים – ואת יודעת, לא כנסת ישראל, לא מדינת ישראל, לא ממשלת ישראל, לא יכולים להכריח ביזנס זה או אחר, חברה זו או אחרת, לתרגם את המסמכים. אבל אנחנו מזהירים את העולים: לפני שאתם חותמים, תבואו, תתייעצו, תשאלו. בדרך כלל – בזמן האחרון לא קיבלתי פניות שעולים נתקלים בבעיה של תרגום. לפחות במשרד לקליטת העלייה יש פרויקטורים ויש עובדים בכל השפות. עולה, אם הוא מבקש מאתנו עזרה וסיוע, הוא מקבל.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה רבה, גברתי השרה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר מוחמד ברכה:>
לפני שאנחנו עוברים לסעיף האחרון – הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63) (תיקון), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה.
<הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27) (התפטרות בשל התנדבות לשנת שירות), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/437).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הסעיף הבא הוא הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27) (התפטרות בשל התנדבות לשנת שירות), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. אם הדוברים שנרשמו לא יהיו, אנחנו ניגש להצבעה מייד אחרי דבריו של חבר הכנסת שי.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, יחד עם עמיתי חבר הכנסת איתן כבל, חברת הכנסת מירי רגב ועוד קבוצה של חברי הכנסת הגשנו הצעה לחוק פיצויי פיטורים, לתיקון בחוק הזה – התפטרות בשל התנדבות לשירות חובה. יש בארץ מספר גדול מאוד של צעירים שמתנדבים למה שקרוי שנת שירות. זה אומר – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
– – – להתנדב לשירות חובה?
<נחמן שי (קדימה):>
לא, לא, הם מתנדבים לשנת שירות אחרי סיום לימודיהם בתיכון. הם דוחים את שירותם הצבאי בשנה ויוצאים למשימות שונות שאני מפרט אותן פה, והן כבר קבועות, למשל הדרכת נוער בתנועות נוער או בפנימיות; טיפול חינוכי וחברתי בילדים ונוער ביישובי ספר, בעיירות פיתוח וביישובים הנתונים במצוקה כלכלית, חברתית או תרבותית; הדרכה וחינוך לידיעת הארץ והכרתה, וכן עבודה התנדבותית במסגרת גרעינים המיועדים לחזק קיבוץ, מושב או עיירת פיתוח הנמצאים באזור ספר.
על כך נותנים להם דחייה מהשירות הצבאי הסדיר. הם עושים את שנת השירות הזאת במקומות המצוינים להם ואחר כך מתגייסים לצה"ל. הבעיה שהתעוררה היא, שאם הם עבדו במקום עבודה מסוים לפני כן והתפטרו, הם לא מקבלים פיצויי פיטורין. הדבר הזה שונה ממי שמתגייס לשירות בצבא או ממי שהולך לעשות שירות לאומי. בשני המקרים האלה נקבע שאם הם התפטרו – לא פוטרו; פוטרו הם בוודאי רשאים לפיצויי פיטורים – אם הם התפטרו, הם גם רשאים לפיצויי פיטורים בגלל המטרה, שהוגדרה כמטרה חשובה.
מה שאנחנו מבקשים לעשות באמצעות הצעת החוק, זה להחיל את אותו כלל שכבר נקבע לגבי מי שהולך לשירות צבאי, או מי שהולך לשירות לאומי, גם לגבי אלה שהולכים לעשות את שנת השירות השלישית. זה התיקון היפה בחוק הזה.
אני חושב שמדובר בקבוצה מאוד, נגיד, חשובה ויפה בקרב הנוער – אנשים צעירים שמחליטים לתת שנה אחת מזמנם למטרות לאומיות בכל רחבי הארץ בנושאים שכרגע פירטתי אותם. הלוואי שיהיו עוד רבים כאלה. משרד הביטחון אפילו מגביל אותם, בגלל שהוא זקוק לצעירים האלה בתוך המסגרת הצבאית, ואחר כך שירות לאומי הוא כמובן אלטרנטיבה שנייה. אני מקווה שזה יעודד צעירים גם ללכת לשנת שירות שלישית.
בכל מקרה, אין סיבה שהם יופלו לרעה בהשוואה לחבריהם או לחברותיהם, שמקבלים פיצויי פיטורים אם פוטרו או התפטרו לרגל העובדה שהם עוברים לאותה שנת שירות שלישית. לכן אני מביא את זה לכאן. זו כבר קריאה ראשונה. עברנו פעם אחת את הקריאה הטרומית, עברנו את הוועדה, ואני מקווה שנוכל לקדם היום את הצעת החוק הזאת. תודה רבה לך, אדוני, תודה לכם, חברי הכנסת.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברי הכנסת שנרשמו לדבר אינם נמצאים באולם. אני לא אקרא בשמם כדי לא להביך אותם.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27) (התפטרות בשל התנדבות לשנת שירות), התשע"ב–2012. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה. בבקשה, רבותי.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27) (התפטרות בשל התנדבות לשנת שירות), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הצעת החוק נתקבלה בתמיכת ארבעה חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, והיא עוברת להמשך ההכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
בזה, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ח' בשבט התשע"ב, 1 בפברואר 2012, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:28.>