דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ו
ישיבה שי"ט
הישיבה השלוש-מאות-ותשע-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ב (7 בפברואר 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
שלמה מולה (קדימה): 5
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 5
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 6
אבישי ברוורמן (העבודה): 7
סעיד נפאע (בל"ד): 8
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 9
נחמן שי (קדימה): 9
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10
עינת וילף (העצמאות): 10
דורון אביטל (קדימה): 11
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): 12
דוד רותם (ישראל ביתנו): 13
דניאל בן-סימון (העבודה): 16
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 18
הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012 19
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 20
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 22
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011 24
נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה): 24
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 26
הצעות לסדר-היום 28
ציון 75 שנים לחברת "מקורות" 29
היו"ר ראובן ריבלין: 29
משה מטלון (ישראל ביתנו): 30
אבישי ברוורמן (העבודה): 31
חנא סוייד (חד"ש): 33
יעקב אדרי (קדימה): 36
עינת וילף (העצמאות): 37
אורי מקלב (יהדות התורה): 38
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 39
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: 40
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 47
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 47
הצעות לסדר-היום 47
העלייה במחירי החשמל והדלק 48
חנא סוייד (חד"ש): 48
אורי מקלב (יהדות התורה): 49
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: 51
שעת שאלות 54
שלי יחימוביץ (העבודה): 54
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 55
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 56
אברהם מיכאלי (ש"ס): 59
דניאל בן-סימון (העבודה): 60
עינת וילף (העצמאות): 62
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי השרים, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אנשי "מקורות" – בכנסת לא מוחאים כפיים, כי חברי הכנסת לוקחים ברצינות שמוחאים להם כפיים.
היום יום שלישי, י"ד בשבט תשע"ב, 7 בחודש פברואר 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 23) (פינוי פסולת בניין), התשע"ב–2012.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 23) (זכות שבות), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל הרוצים להשתתף בנאומים בני דקה, נא להצביע. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מולה, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, יש לי שני עניינים להעלות היום. ראשית, אני רוצה להעלות את עניינו של אחמד טיבי – את ההחלטה של ועדת האתיקה. אני חושב שוועדת האתיקה עושה טעות ושימוש לא נכון בכלי החשוב שניתן לה להאיר – גם באל"ף וגם בעי"ן – כאשר חברי הכנסת עושים דבר מה לא נכון. לא יכול להיות שוועדת האתיקה – שלטעמי לפחות, היא מוטה בכיוון אחד – שבוע אחרי שבוע תסתום את הפיות של חברי הכנסת, במקרה הזה חבר הכנסת אחמד טיבי. אני מציע שאדוני היושב-ראש יבדוק את העניין. גם כתבתי לך מכתב בעניין הזה.
הנושא השני, אדוני היושב-ראש, שאני רוצה להעלות, זה עניין נתניה – רישום תלמידים לבית-ספר של עולי אתיופיה וההפרדה הממוסדת בידי עיריית נתניה. אדוני היושב-ראש, באזור אחד, בכתובת אחת, ברחוב אחד, ברחוב של 27, 29, 31, נשלחים לבית-ספר אחד – לבית-הספר "רמב"ם" או בית-הספר "סיני" בנתניה; היתר, בעלי צבע לבן, נשלחים לבית-הספר "עוזיאל", 6 קילומטר מרחק מהשכונה. זאת הפרדה שאין לה מקום במחוזותינו. אני יודע שאתה גם רגיש לעניין. לא יכול להיות שיהיה בית-ספר לאתיופים בלבד. אנחנו, לא לזה התפללנו כשהיינו באתיופיה לפני 2,500 שנה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת מולה. לגבי בקשתך – דרישתך הראשונה, יש ועדות לכנסת. הוועדות צריכות לקבל גיבוי מלא בעבודתן. אין דרך לערער על החלטה, אלא אם כן תמצא דרך בתקנון. ונדמה לי שראוי שאנחנו נגבה את ועדות הכנסת בתפקידן, יהיה הנושא אשר יהיה, ותהיה דעתנו אשר תהיה בקשר להחלטה כזאת או אחרת.
אני מזמין את חבר הכנסת כץ, יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה, לנאום נאום בן דקה. בבקשה, אדוני.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
תודה לאדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת והאורחים החשובים והנכבדים שנמצאים פה באולם, יודע יושב-ראש הכנסת שהציבור הדתי-לאומי עשה קפיצת דרך גדולה ב-40 השנה האחרונות, 60 שנה של שנות המדינה. ראינו את זה עכשיו בתוצאות של חלק גדול מהציבור הדתי-לאומי שמתגורר ביהודה ושומרון: קרוב ל-100% מילדיו משרתים בצה"ל, כבוד היושב-ראש, ושניים מכל שלושה בחורים משרתים ביחידה קרבית; אחד מכל שישה הוא קצין בצה"ל.
אני קורא מפה לציבור הדתי-לאומי: הבחירות יהיו בעזרת השם, כמו שאמר היום ראש הממשלה, יכול להיות שאפילו לפני סוף שנת 2012 – להתאחד. "אחותנו את היי לאלפי רבבה" – הבית היהודי, האיחוד הלאומי, ואולי זה יהיה בסיס בעתיד גם לחיבור עם הרב אייכלר, עם אגודה, שאני כל כך אוהב אותו, ועם ש"ס, כדי שהציבור הדתי, הציוני, הלאומי, התורני, יחבור כאיש אחד, כנשמה אחת, וישפיע על כנסת ישראל ועל עם ישראל כפי שהוא ראוי להשפיע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה להשיב לו על הקומפלימנטים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כמים הפנים לפנים, כן לב האדם. כצל'ה יודע כמה אני אוהב אותו ואת כל מה שהוא מייצג. בעזרת השם יבוא יום – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היום זה ערב תשעה באב, לא יום האהבה, בבקשה. כן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
מה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היום זה ערב ט"ו בשבט ולא יום האהבה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
יכול להיות שט"ו בשבט יכול להפוך ליום של אהבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ט"ו באב. בט"ו באב.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ט"ו באב אמרת? חשבת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, ט"ו בשבט זה מחר. ט"ו באב זה יום האהבה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בסדר גמור. בט"ו בשבט, בעזרת השם, הכנסת תחגוג 63 שנים להקמתה, ואחד הדברים שהקפיצו אותי היום זה שחברי כנסת צריכים לחשוש ולפחד מלהגיד דבר אמת לטובת הציבור היהודי, האמוני, החרדי.
קרה מה שקרה אתמול בוועדת הכלכלה, ויושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה, שמתנגד לקריטריונים של משרד השיכון, אמר שהיא תצטרך לשנות את הקריטריונים לטובת האנשים שמייצג כרמל שאמה. אבל בכנותו הוא אמר שאין מצוקת דיור קשה מזו של המגזר החרדי, וסיפר שהוא ראה בעצמו ילדים חרדים שגרים במרתפים חשוכים.
הלכו ועשו מזה כותרת, ואני חשבתי שזו כותרת לשבח. והנה מספר לי חבר הכנסת כרמל שיש – כנראה באופן מאורגן, לדעתי – המון מיילים וטוקבקים, וכזאת איבה וכזאת מין הסתה נגדו, למה הוא העז לומר מלה טובה למען היהודים הטובים, החרדים, שנמצאים במרתפים חשוכים כי אין להם דירות. אם חברי הכנסת יפחדו להביע דעתם לטובת כל המגזרים בציבור, הרי הכנסת תאבד את תפקידה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. האם הכרזתי על – חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה, אדוני, כבוד השר לשעבר. אחריו יהיה חבר הכנסת סעיד נפאע.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, המכובדים, אנחנו נדבר על נושא המים ו"מקורות" יותר מאוחר. אני רק רוצה, לאחר הדיון שהיה פה היום, עוד פעם, על השוויון בנטל, להסביר בצורה ברורה, בדקה, שהצעה שהנחתי כבר לפני שנה – שלאחרונה גיבה אותה שר הביטחון – היא ברורה. היא אומרת: השכלה גבוהה חינם; שוויון בנטל; מי שנותן יותר – מקבל יותר.
אבל להבדיל מהצעות אחרות, שמעלות את השכר של משרתים בשירות הצבאי או האזרחי, ולא חשוב מה הם עושים, כאן, 75% נסגר בקרן להשכלה גבוהה, שבה מי שמסיים שירות צבאי – שיקבל את שכר המינימום בשנה השנייה והשלישית. 75% מהכספים ילכו לאוניברסיטאות, מכללות, הכשרה מקצועית, ישיבות על-תיכוניות, ובצורה הזאת תהיה תשואה לכלכלה וגם שוויון בנטל.
אני יודע שאדוני היושב-ראש, אתה תמכת בזה; כמעט כל הבית. שר הביטחון אימץ חלק מההצעה. אני שם את זה בצורה ברורה. כי הכעס שהיה היום בדיונים כאן, לגבי האי-שוויון בנטל, ומצד שני, ההבנה שאם לא ניתן תמריצים לאלה שמשרתים, כולל חרדים וערבים שיופעלו להבא בחלק מהדברים בשירות האזרחי או הצבאי – אנחנו נפלג את העם הזה לאוסף שבטים ואוסף גטאות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
תודה.
כבוד היושב-ראש, נשיא המדינה, בקבלת פנים לראשי הכנסיות לאחרונה, אמר: אני גאה לומר, זוהי אחריותנו וחובתנו שכל דת תזכה לחופש פולחן ובטחה, שכל אדם דתי יוכל להתפלל לאלוהיו ויקבל גישה למקומות הקדושים. דברים דומים אמר גם השר ישי באותו מעמד. הוא אומר: התורה מצווה עלינו "ואהבת לרעך כמוך", כלומר לראות באדם באשר הוא אדם, בין אם הוא יהודי או לא יהודי.
לא מזמן גם פורסם שהרב ישראל גבאי נסע למדינת האויב המרה ביותר של ישראל על מנת להתפלל באתר המיועד להריסה. הרב ביקר גם בקברו של הנביא חבקוק בעיר שושן, סאוסן – אני לא יודע – וזהו רק אחד ממסעותיו. הוא ממשיך ואומר: אני גם ביקרתי בעזה ובלבנון כדי להתפלל על קברי צדיקים. והשאלה היא, אם אכן אלה הם פני הדברים, כבוד היושב-ראש, למה היום המדינה מעמידה 16 אנשי דת לדין בגלל שעלו לרגל למקומותיהם הקדושים בסוריה? תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ו"בעדין" – חבר הכנסת נחמן שי.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת – רציתי לדבר על המים, שזה לפי דעתי מובן מאליו, אבל לאחר ההחלטה של ועדת האתיקה נגד חבר הכנסת אחמד טיבי, אני אתייחס לזה. כי גם אם אנחנו, אדוני היושב-ראש, מכבדים את הוועדה, זה לא אומר שאנחנו לא נחלוק עליה ולא נבקר את החלטותיה. כי החלטת ועדת האתיקה לשלול מחבר הכנסת טיבי הזכות לנאום במסגרת נאומי הדקה למשך חודש ימים, היא החלטה, לפי דעתי, תמוהה ומוגזמת, וחסרת אתיקה, כי העונש הוא חמור ומוגזם. היא גם מעידה, לפי דעתי, על רדיפה פוליטית, והגבלה של זכותו להביע עמדתו. ושלחנו לך, אדוני היושב-ראש, בשם סיעת רע"ם-תע"ל, מכתב בעניין הזה, ואני מקווה שתיענה לבקשתנו, כי הוועדה צריכה להיות אובייקטיבית ומייצגת.
ולהזכירך, עד היום אין חבר הכנסת ערבי בוועדת האתיקה. תודה, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני ער לכל הדברים ששלחו לי, ואני כמובן מטפל בעניין זה. חבר הכנסת נחמן שי. אבל החלטת ועדת היא החלטה, ואם יש אפשרות, אנחנו נבחן אותה. כן.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להתייחס לחברים שיושבים ביציע ולהודות להם על שלפני 21 שנה אני המלצתי לעם ישראל לשתות מים וחברת "מקורות" היתה בסביבה לספק את המים האלה. תאר לעצמך שהייתי מבקש לשתות מים והברזים היו ריקים. אז תודה רבה, באיחור של 21 שנה.
עכשיו אני רוצה לעבור למשהו קצת יותר רציני. קיבלתי מכתב מגברת באזור אופקים, אני לא רוצה לנקוב בשמה, והיא מתארת מעמד משפחתי מאוד-מאוד עצוב, מעמד משפחתי של הלוויית הסבא שלה באופקים, וכאשר הם באו לחברה קדישא כדי לעשות את הסידורים אמרו להם: נשים לא יצאו למסע ההלוויה, אלא יישארו מעבר לקו הכוהנים. וגם אמרו להם שהשטן מקטרג מלמעלה – מי עומד מעל הקבר. וכך, כשהם הגיעו לאזור ההלוויה עצמה, הפרידו כמובן בין גברים לנשים. לאחר שיצאו להלוויה עצמה, לקבורה, הרב רץ עם הגברים, השאיר את הנשים מאחור. עד שהנשים הגיעו לקבר, שלחו את הדוד להגיד קדיש מאחור כדי שלא יהיה חלילה מפגש בין הגברים לנשים. כך קורה, היא כותבת לי, שהדודות שלי – לסבא היו חמש בנות ובן אחד – נאלצו להיקרע בין רצונן לעמוד עוד רגע ליד הקבר של אביהן או למהר בעקבות הרב כדי לשמוע קדיש. והיא אומרת שידוע לה על עוד ארבעה מקרים כאלה: באשדוד, בקריית-מלאכי, באופקים ובנתניה.
שמעתי מהשרה לבנת לאחרונה, שהיא יושבת בוועדה למעמד האשה – שהנושא הזה עלה לפניהם והיא מנהלת מאבק בעניין הזה, ואני חושב שהכנסת והציבור כולו צריכים לתת את דעתם. אין להדיר נשים בכלל, וגם במעמד הזה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הנאומים הם בני דקה. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף, ודורון אביטל גם הוא אחר כך.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, ברצוני לברך את חברת "מקורות" על ציון 75 שנות קיומה ועל תרומתה הרבה למדינה. אדוני היושב-ראש, אילוצים ובעיות המים הולידו חברה למופת, שיודעת להתנהל ביעילות, בחיסכון, ועושה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת בעולם – אני גאה לומר שהיום מדינת ישראל היא אחת המדינות המפותחות והמובילות בתחום. תודה לכל האנשים וההנהלה שעושים את מלאכתם נאמנה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מבקש מהחברים להתרחק מעט מהמיקרופון, אז נוכל לשמוע אותם בבהירות רבה. חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת דורון אביטל. חבר הכנסת בן-סימון, האם אתה ביקשת לדבר?
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אני רק רציתי – בבקשה, חברת הכנסת עינת וילף.
<עינת וילף (העצמאות):>
תודה רבה. היום בוועדת המשנה ליחסי ישראל והעם היהודי התקיים דיון ביחס למעמדן של נשים בעמדות הנהגה בקהילות יהודיות, וכמובן גם בישראל. לשמחתי, מהדיון עלה קול ברור שדווקא השוויון בין נשים לגברים, והעובדה שנשים תהיינה בעמדות הנהגה בקהילות יהודיות ובתוך מדינת ישראל, מביא לחיות ולהתחדשות של החיים היהודיים. וחשוב שדווקא פה יישמע הקול הברור שעתידו של העם היהודי, ההתחדשות והחיים היהודיים תלויים, כן, בשוויון בין נשים וגברים – ולא כפי שיש מי שמנסים לצייר, אחרת – ובכך שנשים תהיינה מנהיגות ובקדמת הבמה.
בדיון עצמו עלה גם רעיון מעניין שדיבר על הדרך שבה הופכים את הגברים לבעלי ברית לשוויון הנשים, ולכך שלנשים יהיה מעמד שווה ושקולן יישמע. ואני מבקשת מכל חברי הגברים להיות שותפים לכך, שלא תסכימו להשתתף בדיונים ופאנלים שבהם אין נשים.
<נחמן שי (קדימה):>
– – –
<עינת וילף (העצמאות):>
וככל שתהיה קבוצה רחבה יותר של גברים שלא תסכים לעשות זאת, אני חושבת שנוכל להתקדם ולהבהיר שחשוב לנו שקולן של נשים יישמע. אז תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת דורון אביטל.
<דורון אביטל (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לסוגיית שעון הנוכחות של רופאי ישראל. לבי עם הרופאים שממאנים, בלשון החבר'ה, לדפוק שעון. אני חושב שזו היתה גם טעות של אנשי המשא-ומתן שנכנעו לתכתיב הזה. הלוגיקה של פועלי ייצור – ואינני רוצה להמעיט מערכם של פועלי ייצור, רק להגיד שקריטריונים של תפוקה, שתקפים בסוגיית פועלי ייצור, אינם תקפים במגרשו של הרופא, לא הפנימאי ולא הכירורג, ששם מרכז הכובד ונקודת החלטה קריטית של שיפוט. ולכן, הלוגיקה של תפוקה היא מיותרת.
אני רוצה גם להזכיר לנו שלוגיקת המדידה או ססמת "הכול מדיד" התנפצה במשבר של 2008. הפערים בין הספרים של רואי-החשבון לבין המציאות הכלכלית התבררו ככאלה – משהו לקוי בתפיסת המדידות של רואי-החשבון של משרד האוצר. לבי עם הרופאים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה ברקוביץ-שמאלוב, או שמאלוב-ברקוביץ.
<יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אורחים, חברי כנסת, אדוני היושב-ראש, באתי היום לבקש את סליחתם של ילדים, גברים ונשים שצפו בדיון בשידור חי בערוץ הכנסת, עת שעברנו את חטא סתימת הפיות, שהיתה בוועדה המשותפת למעמד האשה ולזכויות הילד, שבה נדון הנושא של ביטול חזקת הגיל הרך. מה שהתרחש בוועדה היה סתימת פיות פר-אקסלנס לכל מי שצידד בביטול חזקת הגיל הרך, לעומת פתחון פה רחב מאוד לכל אלו המצדדים בגישה לא לבטל את חזקת הגיל הרך, אלה הרואים בילד נכס כלכלי מניב ולא בן-אדם שכבודו וזכותו להורות משותפת נרמסים על-ידי ארגוני נשים פמיניסטיים.
הדיונים בוועדות הכנסת, אדוני היושב-ראש, אמורים להיות אובייקטיביים ונותנים זכות שווה לכל אדם לבטא את עמדתו. הכנסת אמורה להיות דוגמה להתנהגות ישרה, ולא להיות שבויה בקונספציות וסטיגמות שפוגעות קשות בילדינו הרכים.
אני הרגשתי צורך לבוא ולהתנצל, כדי שהציבור שראה ידע שאנחנו נמשיך לתת לאנשים שחושבים אחרת לבטא את עצמם. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, תודה רבה. אני רוצה לפני שאני ממשיך, כי נוספו אנשים, ורותם הוא הדובר הבא – היום נודע לי, ואני בטוח שזה גם על דעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי, הדברים שאני אומר כרגע, שמגרש כדורגל הצמוד לבית הספר הערבי-היהודי בירושלים "יד ביד" רוסס בכתובות "מוות לערבים" ו"כהנא צדק". בכפר הסמוך לבית-הספר נעשו מעשי ונדליזם, הוצתו מכוניות, ושם רוסס השם "תג מחיר".
אני מוכרח לומר לכם, כנסת ישראל, שאני בוש ונכלם לומר שבבית-ספר בשכונת הקטמונים בירושלים ילדים ערבים מפחדים היום להגיע לבית-הספר בבוקר. אם היינו שומעים על מגרש כדורגל בבית-ספר יהודי בארצות-הברית או בבריטניה שרוסס בכתובות אנטישמיות, לא היינו נחים עד שהאחראים לא היו מטופלים בחומרה רבה על-ידי השלטונות.
אסור שהשנאה והגזענות, הטלת הטרור והפחד, יכתיבו את חיינו ואת גורל ילדינו. לפני כמה שבועות ביקרתי יחד עם שר החינוך וחבר הכנסת טיבי בבית-הספר, המלמד בשפה העברית והערבית, ואנחנו ראינו באמת איזשהו גשר להבנה בין אזרחי ישראל יהודים וערבים.
אני חושב שמשטרת ישראל צריכה לתת את דעתה בחומרה רבה לוונדליזם הזה ולשנאת החינם אשר אנחנו רואים ועדים לה, לתופעה הבלתי-נסבלת.
חבר הכנסת רותם – בבקשה, אדוני.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי אנשי "מקורות", קודם כול, אני רוצה לברך אתכם על יום חגכם. אני הייתי מבקש לדבר, אדוני, על נושא המים ומחיר המים במדינת ישראל. הגיע הזמן שהמים, שהם מוצר בסיסי, יופטרו ממע"מ כדי שאזרחי ישראל יקבלו מים במחיר סביר – –
<שלמה מולה (קדימה):>
תגיד את זה לשרת החקלאות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – כי בסופו של דבר, מס ערך מוסף הוא מס המוטל על ערך מוסף כתוצאה מייצור מסוים. במים אף אחד לא מייצר ערך מוסף, זה רק כל מיני גופים שגובים את המע"מ ומייקרים לנו את המחיר.
עכשיו לגבי ההערה של אדוני, אני מוכרח להגיד דבר אחד: זה נורא ואיום. "תג מחיר" זה דבר שצריך לחסל אותו. אבל כשמדברים על גדולתם של השהידים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא זה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני יכול להגיד לי "לא זה", אני רוצה להגיד את זה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברצון.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – אז צריך לקחת בחשבון שיש כאלה שמדברים על "תג מחיר".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, צריך לעקור את אלה ואת אלה. זה הכול.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני מסכים עם אדוני שצריך לעקור את שניהם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני רק חושב כך. אתה כמובן יכול לחשוב אחרת.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, לא, אני מסכים עם אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, כי ברגע שאתה נותן תירוץ או איזושהי הסכמה שאיזה דבר נורא שנעשה על צד אחד, יכול לחול, לאפשר לצד אחר – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זו לא פעם ראשונה שכבודו, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, עושה לינקג' בין גזענות. זה אופייני ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה, אם אדוני רוצה, אני יכול לרשום אותו. אם הוא רוצה לדבר אני יכול – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זה אופייני ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, הלינקג' הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לנו עוד שש דקות לנאומים – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני הייתי רוצה לראות את – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה, אנחנו לא יכולים. אין דו-שיח.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה. חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת רותם, מה קרה פה? חבר הכנסת מג'אדלה, מה קרה?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זו בושה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה, חבר הכנסת בן-ארי, מה קרה?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זו בושה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה, אנחנו נמצאים בנאומים בני דקה. אין קריאות ביניים. חבר הכנסת בן-סימון – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת בן-ארי, ודאי, אנחנו לא נוותר על פרשת השבוע.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה להצטרף לברכות שבעוד 25 שנה חברת "מקורות" תחגוג 100 שנה לקיומה, וזה הישג לא קטן. אני לא יודע אם אנחנו נהיה פה בעוד 25 שנה, אבל אני נותן לכם "פור" כבר מראש.
כמובן, אנחנו צפויים לשביתה מחר, שביתה שאני חייב להגיד בצער שלמרות הסבל שייגרם לאנשים היא שביתה מוצדקת. אדוני שר התשתיות, בחברה שהצמיחה הכלכלית שלה מגיעה ל-4%–5%, שכל העולם מתבונן באמת ביכולות הכלכליות שלה, אני חושב שהגיע הזמן להיפטר ממעמד העבדים הזה, שחי על-פי סטנדרטים כאילו אנחנו בתקופה הפיאודלית, ללא תנאים, ללא פנסיה, ללא הטבות ודברים כאלה. יכול להיות שיזדקקו ליותר משביתה אחת כדי ליישר קו עם המדינות המתוקנות בעולם. לכן, הפגם הזה שנקרא "עובדי קבלן", שהם בעצם אנשים עם צל ארוך שלא זוכים – אין להם את השוויון שיש לנו, חשוב שהם יגיעו למעמד הזה ויזכו לשוויון מלא. חבל שזה כרוך בסבל של אנשים שיסבלו מהשביתה מחר, אבל אם אין ברירה, זה מה שצריך לעשות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי – בבקשה, אדוני. אחרון הדוברים. האם יש מישהו באולם שביקש לדבר ולא נתתי לו והוא יודע שאני – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. כשאומר מישהו שם של אדם לפעמים קשה, כי אז אנחנו נתחיל פה את הכנסת. אני ער גם לבקשתך, אבל אני איענה לה. הוא אמר את השם, אבל לא בצורה מתריסה, לא בצורה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יש תקנון. צריך ללכת לפי התקנון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, זו לא הצעה שדנה בחבר כנסת או בסיעה, אני נותן – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זה לא נכון, אדוני, זה לא מה שהתקנון אומר. התקנון ברור. אתה לא רשאי לפרש את התקנון. יש תקנון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מודה לך על כך, על מה שאני רשאי ומה שאני לא רשאי, ואני אחליט.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, חבר הכנסת רותם, אני מבקש לא לעורר פה מהומות. חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, לפני פרשת השבוע, אני שמעתי את הדברים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. אתה רוצה לדבר – אתה יכול לדבר דקה. אני – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בסדר, מאה אחוז, אני אדבר דקה. אני אומר שבירושלים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז. בבקשה. נא לא להפריע.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – בירושלים יש מקומות רבים שלצערי יהודים מפחדים להסתובב שם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, אתה רוצה – תדבר. אני נותן לך דקה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
כמובן. פרשת השבוע שלנו היא פרשת יתרו, ואם נמצאים פה אנשי "מקורות" – חכמים אומרים שהתורה נמשלה למים, וכמו שהמים הולכים למקום נמוך, כך התורה הולכת למי שמנמיך את עצמו. אבל אני רוצה לדבר על אחד הדברים שיש בעשרת הדיברות, וזו מצוות שמירת השבת. המצווה הזאת, שמתחילה ב"זכור את יום השבת לקדשו" והטעם שלה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ – – – וינח ביום השביעי". הקדוש-ברוך-הוא עבד שישה ימים כביכול, וביום השביעי נח. כך גם אנחנו. בפרשת ואתחנן ישנו נימוק נוסף: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".
ישנם בעצם שני נימוקים לשמירת השבת: קודם כול, האמונה בבורא עולם שברא את העולם בשישה ימים. אבל יש נימוק אחד נוסף, וזה נימוק מאוד משמעותי – נימוק סוציאלי. העם היהודי הביא לעולם את בשורת יום המנוחה. הרומאים היו לועגים ליהודים שהם בטלנים, יום אחד בשבוע הם לא עובדים. לצערנו הרב, היום במדינת ישראל, מדינת היהודים, יש מקומות עבודה רבים, והולכים ונעשים רבים יותר, שעובדים ופותחים עסקים בשבת: מפעלים, משרדי עורכי-דין וכל מיני דברים שאין בהם שום קשר לפיקוח נפש. גם פוגעים סוציאלית בהרבה אנשים שאיבדו את יום המנוחה שלהם, אנשים שאינם שומרי מצוות, ופוגעים גם בחופש העיסוק של אנשים שומרי מצוות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אז אם אנחנו נתנתק מן השורשים שלנו נעוף לצערנו – כמו שאמרתי כמה פעמים – "כמץ אשר תדפנו רוח". וכדאי לחזור אל עשרת הדיברות, אל שמור את יום השבת וזכור את יום השבת. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מנצל את זה שלעולם לא אפסיק דברי תורה באמצע, גם כשזה לוקח יותר מדקה, ואני מעריך מאוד את זה שאתה מצמצם. רבותי חברי הכנסת, תמו הנאומים בני דקה.
<הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012>
[מס' כ/400; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ז, עמ' 21374; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום בטרם נתחיל את האירוע החגיגי של היום, והוא ציון 75 שנים לחברת "מקורות". אני מזמין את יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט לעלות ולהביא את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14) לקריאה שנייה ושלישית. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולכן מייד לאחר הרצאתה אנחנו נקיים הצבעה. בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, השר מרגי, השר לנדאו, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם הצעת חוק לתיקון חוק המרכז לגביית קנסות, של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס וחבורת חברי הכנסת. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי כאשר בית-משפט מחייב עבריין לפצות את נפגע העבירה, הרי שהמרכז לגביית קנסות ישלם על חשבון החוב סכום של עד 10,000 שקלים, ולאחר מכן יגבה את החוב מהעבריין שחייב אותו.
היתרון בהצעת החוק הוא שהנפגע יקבל סמוך לגזירת הדין את הפיצוי כדי שהוא יוכל לשקם את עצמו, ולא יצטרך לחכות שנים וחודשים עד שהוא יקבל את הכסף מהעבריין, כי לעתים העבריין נשלח לכלא לשנים רבות, ולפחות שיהיה משהו לניזוק.
האגודה לשלום הילד ביקשה שהסכום לא יהיה מוגבל ל-10,000 שקלים. הוועדה לא קיבלה את ההתנגדות הזאת.
דבר נוסף שאנחנו קובעים בחוק הוא, שאם העבריין נתבקש לשלם את החוב בתשלומים ולא עמד בתשלום אחד, יעמוד כל החוב לגבייה מיידית.
להצעת החוק אין הסתייגויות, אני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו נאפשר ליושב-ראש הוועדה לחזור למקומו.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה מקשה אחת, שכן אין הסתייגויות לחוק זה, ואנחנו נצביע בקריאה שנייה על שם החוק והחוק כולו בהצבעה אחת. הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, בקריאה שנייה – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–3 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני, יושב-ראש הוועדה?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קריאה שלישית. אנחנו נעבור, על-פי בקשתו של יושב-ראש הוועדה, לאישור החוק בקריאה שלישית.
הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14), מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
אני מברך את חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, דני דנון ואלכס מילר על יוזמתם. בשם היוזמים תברך ותודה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, צריך להזכיר שהחוק הזה הוא מהפכני, אין כדוגמתו בחוק הישראלי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
החוק אושר, אין צורך להסביר אותו.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
כן, אבל צריך להבין מה הוא אומר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
גם כאשר עוד לא קמה זכות, כלומר גם כאשר העבריין עוד לא שילם את חובתו, גם כאשר קובע בית-המשפט – כבר תעמוד הזכות לקבל את הכסף מהמרכז לגביית קנסות.
אני רוצה להגיד תודה רבה לחברי יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם, שעזר מאוד להגיע לישורת האחרונה הזו; אני רוצה להודות לסגן שר האוצר איציק כהן, שללא עזרתו לא היינו מצליחים להביא, גם לא בפירעון המיידי, תשלומים נדחים לעוד שנתיים ושלוש; אני רוצה להודות לגלעד סממה, עוזר שר המשפטים, שבלעדיו כנראה החוק הזה גם לא היה מצליח לעבור את ועדת השרים לענייני חקיקה ולא היה מגיע לאן שהוא הגיע; אני רוצה להודות לדוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה של המרכז לגביית קנסות, כי הביטוח הלאומי לא היה מוכן להיות חלק מהחוק הזה ולהיות האכסניה שתשלם את הכסף; אני רוצה להגיד תודה רבה לאפרת חקאק – היועצת המשפטית של ועדת חוקה, חוק ומשפט, שעשתה עבודה מצוינת; אני רוצה להודות לצוות ועדת חוקה בניהולה של הגברת דורית ואג, שעזרה לאורך כל הדרך.
אני רוצה להודות להנהלת בתי-המשפט ולמועצה לשלום הילד, שבהתחלה, בהצעת החוק הראשונית, היא בכלל כיוונה לביטוח הלאומי, שלא היה מוכן לקחת בזה חלק. אבל בביטוח הלאומי יש גם מבחן הכנסה, שהוא ממש לא היה רלוונטי פה, כי אם יש פגיעה בתוך המשפחה, למי תיעשה בחינת הכנסה? וצריך לזכור כי אפילו במזונות התקרה היא 2,000 שקלים, אז אם זה היה דרך הביטוח הלאומי היינו מפסידים המון. פה, כשזה דרך רשות האכיפה והגבייה, המרכז לגביית קנסות, התקרה היא 10,000 שקלים, תשלום מיידי, עד כמה שאפשר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו הצבענו על החוק ואישרנו אותו.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ותודה רבה לכל האנשים, כי פשוט אינני היחידה שעמלה על החוק הזה. שיתוף הפעולה אפשר חוק מעולה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אנחנו פשוט תמיד בהתלהבותנו, אחרי שאושר החוק, מסבירים מהו. אוי לנו אם לא היינו יודעים על מה החוק לפני שהצבענו בקריאה שלישית, מה היה אומר הציבור כולו שצופה בנו, כאשר מסבירים לנו את החוק אחרי שאישרנו אותו.
<הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול
הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011>
[נספחות.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, אני מזמין, לבקשת ועדת הכלכלה, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, בדבר פיצול הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011, את חבר הכנסת נחמן שי, על מנת שיבוא ויסביר את בקשת ועדת הכלכלה לפיצול. אחר כך נצביע. בבקשה, חבר הכנסת שי, הזמנתי אותך.
<נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להביא בשם ועדת הכלכלה את ההחלטה הבאה לאישורכם. על-פי הצעת ועדת הכלכלה מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, להרשות לוועדה לדון ולהביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית חלק מהצעת חוק הפצת השידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011, כך שחלק מהצעת החוק שיובא בפני הכנסת בשלב זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית יכלול את כל הנושאים שבהצעת החוק, למעט ההוראות הכלולות בחלק מהסעיפים – 6(א)(6), 6(ב)(4) ו-19(2)(ה) – וכן סעיף 14 כולו.
הוראות אלה מתנות את הפצת שידוריה של הטלוויזיה הלימודית באמצעות מערך תחנות השידור הספרתיות, כמו גם את המשך ההפצה לאחר שערוץ שידור זה ישתלב במערך ההפצה האמור, בכך ששר החינוך מסר לשר התקשורת הודעה שנתית בדבר עמידתה של הטלוויזיה הלימודית בהיקף השידורים בנושאים לימודיים או חינוכיים המכוונים לילדים או לנוער. בנוסף, הוסמך שר החינוך לקבוע תקנות בעניין היקף השידורים בנושאים כאמור. הוראות אלה, שאותן מוצע לפצל, יובאו לדיון כהצעת חוק נפרדת במועד מאוחר יותר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אנחנו נצביע על בקשת הוועדה ואתה יכול ללכת למקומך על מנת להשתתף בהצבעה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה יכול להסביר?
<נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה):>
כן, כן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא הבנתי.
<נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה):>
אתה רוצה שאני אסביר, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה יכול להסביר, אתה – – –
<נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה):>
יש לי דברי הסבר. אולי חברי ירצו להבין במה מדובר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה. לרשותך, אתה מבקש בקשה, אתה גם יכול להסביר אותה.
<נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה):>
זה היה הנוסח שאתם מתבקשים להצביע עליו. אני רוצה להוסיף כמה דברי הסבר. זה היה דיון שנמשך והלך בוועדה כמה וכמה פעמים ולבסוף הוועדה החליטה לפצל את המרכיב הזה ששמו שידורי הטלוויזיה הלימודית מתוך המכלול של החוק הזה. בעניין הזה קיבלנו התחייבות של שר החינוך שהוא ילמד את הנושא ויביא אותו לפנינו ונענינו לבקשתו והחלטנו להפריד את זה כדי לא להאט את הקצב שבאישור החוק, כי אנחנו רוצים – השלמנו את החוק, חוק ההפצה של השידורים הקרוי DTT.
בחוק הזה יש הקלה חברתית חשובה מאוד: הוא מיועד לתת שירות לכלל הציבור, שיוכל לקבל קבוצה גדולה של ערוצי טלוויזיה בקליטה חופשית, ללא תשלום. זה מעשה יפה, אין מה לומר. ולכן, כדי לא לעכב את השירות החשוב הזה, אנחנו מפרידים את המכלול של הטלוויזיה הלימודית-חינוכית מתוכו, ובכל היתר אנחנו יכולים לרוץ קדימה ולהביא אותו לאישור הכנסת. אלה דברי ההסבר. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. נא לשבת. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, הואיל ואף אחד לא נרשם לדיון.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חבר הכנסת טיבי נרשם. בבקשה, יכול לדבר.
<נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יכול להיות שלא תשמע אותי.
<נחמן שי (בשם ועדת הכלכלה):>
עכשיו זה מסוכן.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש זכות אחת שאי-אפשר להפקיע ממני, וזו זכות המחאה באמצעות השתיקה. לכן אני מבקש ממך, אדוני, 60 שניות על השעון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לך שלוש דקות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אל תדאגו, הוא לא ישתוק שלוש דקות, אחרי דקה הוא יישבר. הוא לא מסוגל לשתוק שלוש דקות – – – לכן את הכנסת אסור לבזות. אסור את הכנסת לבזות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם הייתי חושב שיש פה ביזוי הכנסת הייתי מתערב. אתה הבעת את דעתך, חבר הכנסת רשאי להביע את דבריו בשתיקה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
יש חברי כנסת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא מתווכח אתך, חבר הכנסת רותם, לא התווכחתי קודם עם טיבי ולא מתווכח אתך עכשיו.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
יש כאלה שעדיף שיביעו את דברם בשתיקה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
תודה. אדוני, אני אתייחס לנושא שאתה העלית – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בהחלט.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – על בית-הספר הדו-לשוני בירושלים. זה בית-ספר משותף יהודי–ערבי שביקרנו בו – כבודך, שר החינוך ואנוכי לפני כמה שבועות, ושם אפשר לראות איך מתגלמת ומתבטאת התזה של חיים משותפים וכבוד הדדי. דווקא על קירותיו של בית-הספר הזה לצייר כתובות נאצה גזעניות באורך של 10–20 מטר כדי להפחיד תלמידים – "מוות לערבים", אותן קריאות שנשמעו לפני כמה ימים באיצטדיון "טדי". ואנשים מתייחסים אל הקריאה הזאת כאל דבר מובן מאליו, כמעט נורמטיבי.
החומרה דווקא נעוצה בהתייחסות הנונשלנטית לאמירה הזאת. התלמידים – והבת שלי לומדת בבית-הספר הזה – מפחדים. כן, התלמידים מפחדים. הם מדברים על זה, אבל טוב שהנהלת בית-הספר פתחה דיון ודו-שיח על המשמעות של חיים משותפים בתוך בית-הספר. אולי זו התגובה הנאותה מול גל השנאה והגזענות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. גם על קירות מנזר המצלבה, בכתובת גדולה, היה "מוות לנוצרים", שהיא גם כן חלק מאותה פורענות, ונדליזם, שעלינו להוקיע ולהקיא מתוכנו, שכן התנהגות כזאת מחבלת בעתידנו כאן ובסיכוי שלנו לקיים כאן חברה משותפת, שוויונית וצודקת. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה על הודעת נחמן שי, בשם ועדת הכלכלה. מי בעד הפיצול? מי נגד? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת הוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011, נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שבקשתה של ועדת הכלכלה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת נחמן שי, קיבלה את אישור הכנסת, ואכן יפוצל חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"א–2011. תודה רבה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון 75 שנים לחברת "מקורות">
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו נעבור עכשיו לציון 75 שנים לחברת "מקורות" – הצעות לסדר-היום מס' 7030, 7460, 7470, 7495, 7510, 7535, 7538 ו-7539.
אדוני שר האנרגיה והמים ד"ר עוזי לנדאו, נדמה לי שזו הפעם הראשונה אני מכנה אותך בתואר שנושא משרדך, האנרגיה והמים, אדוני השר, השר לביטחון הפנים אהרונוביץ, שר הדתות מרגי, חברי הכנסת, חברות הכנסת, חבר הכנסת מוץ מטלון, יוזם יום העיון לציון 75 שנים ל"מקורות", יושב-ראש "מקורות" אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל "מקורות" שמעון בן-חמו, מנהל רשות המים אלכס קושניר, עובדי חברת "מקורות" לדורותיהם, מכובדי כולם, ישנם מפעלים לאומיים שאינם זוכים בחיי היום-יום לתשומת לב מספקת. הם מאפשרים את החיים כאן, אך מעטים בלבד מודעים למפעל האנושי וההנדסי האדיר הניצב מאחוריהם. אנו עומדים משתאים מול ממצאים ארכיאולוגיים בדמות אמות מים גרנדיוזיות שהוקמו בדורות הקודמים, בעיקר התקופה הרומית, אך המים הזורמים בבתינו נתפסים אצלנו כדבר מובן מאליו. אך לא כך הדבר. המאמץ הלאומי המתמשך לאספקת מים זורמים איננו נופל בערכו מאמת המים החשמונאית לירושלים, מבריכות-שלמה או מאמת המים של קיסריה, ואולי אף עולה עליהן.
חברת "מקורות", חברה שלשמחתנו עדיין בבעלות ממשלתית, אחראית לספק מים למרבית תושבי ישראל, לתושבי הרשות הפלסטינית ואף לירדנים. מהנדסי החברה ועובדיה עמלים בחריצות ובמסירות להפיק מים, לשנע אותם, להוביל אותם ממקום למקום, לאפשר את זרימתם לחקלאות, לצריכה ביתית ולתעשייה. אגפי התכנון של חברת "מקורות" משתדלים לחשוב קדימה ולתכנן את עתידנו ואת עתיד המים במדינת ישראל לשנים הבאות ולדורות הבאים.
בימים אלה, שבהם חוגגת "מקורות" 75 שנים להקמתה, אנו מקיימים היום כאן בכנסת דיון מיוחד העוסק באתגרים ובקשיים הניצבים בפני משק המים בישראל.
ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוץ מטלון; אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד; אחריו – יצחק וקנין; אחריו – יעקב אדרי, אבישי ברוורמן, עינת וילף, אורי מקלב ואריה אלדד. כולם ידברו ויביעו את הערכתם והערותיהם על משק המים בישראל, כפי שהוא מקוים 75 שנה, ותרם רבות להקמתה ולביסוסה של מדינת ישראל ולביסוסו של האזור כולו. אני מבקש להודות לכולכם. אין צורך למחוא כפיים, אבל אנחנו מוחאים כפיים לכם. חברי הכנסת, נמחא כפיים לחברת "מקורות".
(מחיאות כפיים)
נמתין למוץ שיעלה ויבוא. חברי הכנסת סוייד וברוורמן הסכימו להחליף ביניהם, ולכן לאחר מוץ מטלון ידבר חבר הכנסת ברוורמן.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, יושב-ראש "מקורות", ידידי הטוב, עובדי "מקורות", לכבוד היה לי לארח תחת חסותי את אנשי החברה, שבעצם היא הגשמת הציונות; אולי בעצם היא קובעת מהי הציונות בימינו, מגשימה אותה, מביאה אותה לכל בית, לכל ברז בישראל. אנחנו מצדיעים לכם.
מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מהפכה בתחום המים, אדוני היושב-ראש. מהפכה זו תוביל אותנו למציאות חדשה, כך שמסוף 2013 צפויים כ-75% מתושבי ישראל לצרוך מים מותפלים בבתים. חברת המים הלאומית "מקורות" מובילה, כזרוע ביצועית של הממשלה, את תהליכי הפיתוח הנדרשים. מדובר באתגרים לאומיים בעלי השפעה מכרעת על הדורות הבאים, ובראשם הקמת המוביל הארצי החדש, מערכת מים ארצית חדשה שתקלוט ותספק את המים המותפלים לאורכה ולרוחבה של ישראל. זהו פרויקט תשתית מהגדולים והנרחבים שבוצעו במדינה מאז הקמת המוביל הארצי עוד בשנות ה-60.
במקביל מקימה "מקורות" גם את מערכת אספקת המים החמישית לירושלים, שתענה על צורכי הפיתוח של עיר הבירה שלנו; את המתקן להתפלת מי ים באשדוד, שיוסיף כל שנה למעלה מ-100 מיליון מטר קוב מים מותפלים למערכת הארצית. מתוך ראייה והבנה של הצרכים והיעדים הלאומיים, שוקדת "מקורות" על פרויקטים חשובים נוספים, וביניהם ביצוע קידוחי בצורת לנוכח שמונה השנים השחונות שחווינו והצלה מהמלחה של אקוויפר החוף, אחד ממאגרי המים הגדולים והחשובים של המדינה.
כל אותם פרויקטים, אדוני היושב-ראש, נסמכים על הידע, הניסיון והיכולות הגבוהות שצברו "מקורות" ועובדיה לאורך 75 שנות פעילותה, ועל איתנותה הפיננסית המרשימה של החברה. "מקורות" זוכה לדירוג האשראי הגבוה ביותר – "טריפל איי" – ולאמון רב מצד הגופים המוסדיים והציבוריים.
תקציבי הפיתוח במסגרת תוכנית החומש של "מקורות", כפועל יוצא מצורכי משק המים, נאמדים ב-1.2 מיליארד ש"ח לשנה וב-6 מיליארד ש"ח בטווח של חמש שנים, וזו תוכנית חמש השנים הידועה.
על רקע משק תעריפי סגור מול צורכי פיתוח מוגדרים, יש למצוא את הפתרונות שיאפשרו את הוצאתם של הפרויקטים הנדרשים אל הפועל. אחד הפתרונות למימון ההשקעות הנדרשות הוא העברת נכסי חברת המפא"ר – מפעל המים הארצי – לחכירה ארוכת טווח על-ידי "מקורות", כאשר הבעלות על הנכסים תישאר בידי המדינה. הבוקר התקיים דיון על כך בוועדת הכספים בהשתתפותנו. ועדת הכספים אף המליצה על המהלך החשוב הזה.
חברת המפא"ר הוקמה בעקבות החלטת ממשלה בשנת 2007 במטרה לרכז את נכסי המוביל הארצי – הנכסים הנמצאים ביו"ש, שהקמתם אושרה עד סוף שנת 2006, וכל הנכסים שבאזור חבל-עזה וברמת-הגולן. מדובר בנכסים שהוקמו בעבר על חשבון ממשלת ישראל. אותה חברה אומנם נרשמה על-ידי רשות החברות, אולם מעולם לא החלה לפעול, למעט כינוס של מספר מצומצם של ישיבות דירקטוריון. למיטב ידיעתי הדירקטוריון כיום אינו פעיל כלל.
במציאות הקיימת, ומתוקף מעמדה כרשות מים ארצית, כל עבודות הניהול, ההפעלה, הפיתוח והתחזוקה של המוביל הארצי והנכסים ביהודה ובשומרון מתבצעות לאורך השנים באופן בלעדי על-ידי "מקורות" ועל-פי שיקול דעתה המתחייב. מטעם המדינה, הרגולטור שמפקח על פעילות "מקורות" הוא רשות המים.
בתנאים האלה, אין למעשה לחברת המפא"ר כל תפקיד ממשי או רלוונטיות. כניסת "מקורות" לנעלי חברת המפא"ר וחכירת הנכסים במקומה יאפשרו את הגדלת ההון העצמי של "מקורות" ויתרמו לגיוסי הון גדולים יותר מאלו המתאפשרים כעת. בדרך זו יושג, אדוני, המימון לפיתוח הנדרש במשק המים, תוך שמירה על איתנותה הפיננסית של חברת "מקורות". תודה רבה. תודה רבה לך, תודה רבה לכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, השר לשעבר, מוזמן לשאת דברים. אני גם רוצה להזכיר ששנה זו הוכרזה על-ידי ועדת השרים לענייני טקסים כשנת המים, ושהשר עוזי לנדאו, בסופו של הדיון, גם הוא יאמר דברים לציון יום זה. חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, ידידי השר לנדאו, חברי חברי הכנסת, אנשי "מקורות", אלכס, זכות גדולה לי לעמוד פה היום, כי באמת חלק גדול מחיי – התחלתי בצפייה בנושא המים, עבדתי בנושא המים, ואני רוצה להצדיע לאנשי המים.
אני יליד תש"ח. בגיל חמש ההורים שלי מרמת-יצחק שלחו אותי לדודה שלי בגבעת-השלושה. ב-1953 לקחו אותי, הייתי שם כמה שבועות, וחזיתי במנהיגי מדינת ישראל, שני האנשים שהקימו את "מקורות", אשכול וספיר, פותחים את מפעל הירקון לנגב. בגיל חמש הסתכלתי ועיני כלו.
חברת "מקורות" והאנשים שיושבים כאן, גם בתה"ל, לא רק בנו בארץ מפעלים אדירים, אלא התחילו להוציא את תורת ישראל ברבים. לימים, כשהובלתי בבנק העולמי, הייתי האחראי לכל המדיניות החקלאית של הבנק העולמי, האנשים שהובילו בבנק העולמי בנושא המים היו יוצאי "מקורות", יוצאי תה"ל. אני חייב להזכיר פה את שאול ארלוזורוב, אבל גם רבים אחרים.
אבל היתה תקופה שבנושא הזה פתאום היתה הזנחה, פתאום לא השקיעו – לא בטכניון, לא באוניברסיטאות, במחקר; פתאום הגדולה הזאת של "מקורות" ותה"ל, פתאום, לפתע נראה שהיא אזלה. נאבקנו – הטכניון – הקמנו באוניברסיטת בן-גוריון את מכון המים של צוקרברג, ובבת אחת, ביחד עם החברה הנפלאה הזאת, שהיתה מעורבת, מחדש נתנו את הבכורה לאותם מהנדסים, לאותם אנשי מים. כי הבעיה של המים – היה ברור לכולנו שבארץ ובמזרח התיכון היא אקוטית, וכמובן בעולם היא אקוטית.
ומה שקורה היום – זה ברור לחלוטין. אספר לכם, ב-1994 פנה אלי נשיא הבנק העולמי, כשהייתי נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, בגיבויו של יצחק רבין המנוח, והובלנו עבודה איך לפתור את בעיית המים ממערב לירדן. הוותיקים פה, לא הצעירים, זוכרים את פרופסור סיקו זוסמן המנוח, פרופסור גדעון פישלזון, עזרא סדן ייבדל לחיים ארוכים, נחמיה חסיד הוביל אצלי, הרבה מאנשי "מקורות" ותה"ל היו מעורבים. וכבר אז אמרנו מה שאתם אמרתם שנים, שאם לוקחים ורואים את היצע המים ואם לוקחים את הביקוש למים ממערב לירדן, כשהאוכלוסייה גדלה והביקוש הפלסטיני הולך ועולה לנפש, חסרים פה איזה 2 מיליארד קוב. לכן אמרנו: התפלה מצד אחד, ומצד שני טיהור שפכים והבאתם לחקלאות.
כמובן, במדינת ישראל הדברים לא עוברים מהר. לצערי, יש כבר שבעה דוחות שהעתיקו את זה. אבל אתם לא ויתרתם, האנשים שיושבים כאן, ובהדרגה גם הטכניון, האוניברסיטאות, אוניברסיטת בן-גוריון, התחילו להשקיע יותר, להכניס יותר, והיום אנחנו מתחילים לעלות על דרך המלך.
זה ברור שצריך להרחיב את ההתפלה בצורה ברורה. זה ברור שהעולם והאזור הזה צריך לשנות את מדיניות המים שלהם. ברור שצריך לעבוד פה ביחד. אבל טעות אחת עשתה מדינת ישראל, והטעות הזאת היא הטעות של הפרטה טוטלית של משק המים במחשבה שההפרטה הזאת, כמו שהיתה ההפרטה הפיננסית, החיקוי של וול-סטריט – ולשמחתי לא הצליחו בזה, להפריט שווקים פיננסיים כדי שאת כל החיסכון שלנו לטווח ארוך ישימו על קרן הצבי – גם בנושא המים, בנושא ההולכה, תחרות. אבל מה קרה לנו? אנחנו רואים מה קורה בנושא המחירים, אנחנו רואים את הבעייתיות, ולכן היום צריך מחדש לפתוח לדיון את כל נושא ההפרטה במשק המים.
לצערי, ואני בחנתי את זה והייתי מעורב – הקמת תאגידי המים – פה ושם זה הצליח – זהו כישלון מאוד מאוד חמור. את הדבר הזה צריך לשנות. צריך ללכת עכשיו למדיניות מים שתהיה ברורה, לחזק את אותם גופים ציבוריים כמו "מקורות", לתת כוח. כי אחת הסכנות שלנו – כמו שקרה עם ההון הפנסיוני בכל העולם, שטריליונים של דולרים שלנו ושל הורינו עברו לקרן הצבי ויצרו אי-שוויון אדיר – אנחנו בסכנה שגם את העוצמות של משק המים אנחנו נעביר לקבוצה קטנה של אנשים. תחרות בהובלה כן.
ולכן אני מסכם בדבר אחד: בישראל אתם קיימים, קיימים היום באוניברסיטאות ובטכניון צעירים שיודעים שיותר חשוב ללמוד מים מאשר שכל אחד יהיה פיננסייר גדול. יש לנו יותר מדי ספקולנטים ופחות מדי מהנדסים ואנשים שעושים עבודה.
לכן, זאת ההזדמנות, אדוני שר המים והאנרגיה, חברי לעיר רמת-גן שבה גדלנו, זו הזדמנות להחזיר לידי הציבור ולבלוט מחדש, כמו בימי אשכול וספיר, לחזק את התשתית הציבורית ולהשלים אותה בתשתית תחרותית פרטית, אבל שלא לוקחת את כספי הציבור ושמה אותם על קרן הצבי ושלא פועלת בצורה בלתי יעילה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת סגן יושב-ראש הכנסת אדרי, שלאחר מכן גם יחליף אותי וינהל את הישיבה. בבקשה, חבר הכנסת חנא סוייד.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ראשית, אני רוצה לפנות להנהלת חברת "מקורות" ולכל עובדיה בברכה לרגל מלאות 75 שנים להיווסדה. אני רוצה לאחל לחברת "מקורות" המשך עבודה פורייה והצלחה.
בנימה אישית אני רוצה להגיד שאני בן של עובד "מקורות" לשעבר, היום פנסיונר, אחד הראשונים שעבדו בבניית המוביל הארצי, בכריית התעלות הפתוחות, בעיקר בצפון – צלמון, אשכול – התעלות הפתוחות שמחברות בין שני המאגרים האלה. אבא שלי היה אחד העובדים שעבדו בסוף שנות ה-50, תחילת שנות ה-60. אז כריית מנהרות היתה קשה כקריעת ים-סוף, כי כל המכשור שאנחנו מכירים היום לא היה קיים אז. ואני שמח מאוד, גאה מאוד, שאבא שלי, שעוד בחיים כמובן, עסק בזה והיה חלק מהמבצע הזה.
היתה לי גם, בגלגול הקודם שלי כראש המועצה המקומית עילבון, היתקלות נעימה, אומנם משפטית, עם "מקורות", כאשר דרשתי מ"מקורות" לשלם ארנונה על קטעים של המוביל הארצי, על מתקנים של המוביל הארצי. אני, כשהייתי ראש מועצה, זכיתי במשפט הזה. כשסיימתי את תפקידי, בית-המשפט העליון הפך את ההחלטה, ועכשיו המועצה שלי מחזירה כסף שאני גביתי בזמנו. מדובר בהרבה מיליונים.
למה אני מזכיר את זה? כי אנחנו היום בעידן של מאבק באי-שוויון ובפערים כלכליים, ואני חושב שמן הצדק שיישובים שנמצאים לאורך המתקנים של המוביל הארצי ומתקנים אחרים של "מקורות" ייהנו ולו חלקית מהארנונה ש"מקורות" תשלם. כי לא מספיק שרק עיריית תל-אביב העשירה, שיש לה הרבה הכנסות עצמיות, תיהנה מהכספים של "מקורות", שאלא גם עילבון ומע'אר וכל היישובים לאורך המוביל הארצי והמתקנים האחרים – גם הם ייהנו. זה חלק מהדברים שצריכים להדגיש אותם בתקופה הזו, בעצם להיאבק בכל סיבה שגורמת אי-שוויון במשק באופן כללי.
אני רוצה להגיד שמים זה מצרך יסוד. לא לפני הרבה זמן בית-המשפט העליון פסק שהזכות למים היא זכות חוקתית בסיסית, היא חלק מכבוד האדם וחירותו. לכן, כש"מקורות" היא חברה שאחראית על השירות הבסיסי הזה, היא בעצם מקיימת כבוד גדול, היא בעצם עוסקת בדבר מאוד רגיש.
אני רוצה להדגיש שבהרבה מקרים אנחנו כאן בכנסת מטפלים ומעלים את הנושאים של ניתוקי מים ליישובים חלשים, בעיקר יישובים ערביים, בגלל שאין להם כסף לשלם את המחיר של המים. אני רוצה לפנות להנהלת "מקורות" כאן ולבקש שהיד לא תהיה קלה על השיבר. היד לא תהיה קלה על המגוף. צריך להבין גם את המצב הסוציו-אקונומי של יישובים חלשים וגם ללכת לקראת.
אני יודע שהעניין של חיבור של יישובים לא מוכרים בנגב זה לא עניין של מדיניות תפעולית של "מקורות" אלא עניין של מדיניות-על, אבל אני רוצה גם להביע את התקווה, שגם יישובים כמו היישובים הלא-מוכרים בנגב, שכרגע הסברתי את פסק-הדין של בית-המשפט העליון שהיה בקשר לאחד היישובים האלו, שגם הם יזכו לאספקת מים סדירה.
אני רוצה להוסיף ולהגיד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אפשר לומר שמשרד הפנים יעביר את התקציבים המיועדים למועצות המקומיות כאשר הן מפגרות בתשלום ולא יסגרו את המים.
<חנא סוייד (חד"ש):>
כן. אנחנו העלינו פעם גם את ההצעה הזו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי אם אדוני יאמר שלא תהיה ידם קלה, תמיד אסור שתהיה היד קלה על שום דבר שגוזל מהאזרחים, אבל זה יכול להיות סימן לאחרים לעשות כמו אלה אשר לא משלמים, כי הם יבואו ויאמרו: אם ניתן שלא לסגור את המים בגלל שהיד לא תהיה קלה, אפשר גם לא לשלם. כי ידנו מאוד חזקה כשהיא אוחזת את הכסף ולא מעבירה את הסכומים – שהציבור שילם לרשויות המקומיות על מנת שיעבירו אותם למים. פעמים רבות שנינו טיפלנו בנושא זה, והנושא הזה הוא נושא כאוב. אני חשבתי שמשרד הפנים צריך להודיע שכאשר רשות מפגרת בתשלום המים, משרד הפנים מוריד מהרשות ומשלם, ובלבד שהאזרחים לא יסבלו. בבקשה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אני מסכים עם דבריך, אדוני היושב-ראש, רק אני רוצה להוסיף, וזה על דרך החיוב, ל"מקורות": כשאנחנו פונים לפעמים למנהלי מחוזות שניתקו מים ליישוב מסוים, בבקשה להתחשב ביישוב הזה ולחבר בחזרה את המים לאותו יישוב ושיחכו קצת, הם נענים לפניות שלנו. אני רוצה שמראש ההחלטה הזו, להיות מהיר בלסגור את השיבר, לא תיפול, אלא קצת להמתין.
אני רוצה להדגיש את החשיבות. הרי התפקיד של "מקורות" זה לפתח את מקורות המים בישראל. אני חושב שחברות תשתיות, אדוני השר, צריכות לעסוק בעיקר, גם בפיתוח מקורות של תשתיות, אבל גם, אני חושב, שהאתגר של המאה ה-21 זה לעודד את החיסכון בצריכת התשתיות האלו. חשוב לייצר חשמל אבל יותר חשוב גם לחסוך. חשוב לייצר ולפתח מקורות מים, אבל לא פחות חשוב גם לחסוך בצריכת מים. אני לא רואה, ההתרשמות שלי היא שחברת "מקורות" לא משקיעה מספיק משאבים בעניין הזה.
לסיום אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, על-פי חוק ייצוג הולם בחברות ממשלתיות, בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, צריך להיות ייצוג הולם למיעוטים. היום בדקתי את ההרכב של מועצת המנהלים של "מקורות". ראיתי שם תשעה חברים, גברים ונשים כמובן, לא ראיתי אף ערבי שם. אני חושב שמן הראוי שהחוק הזה ייושם ושיהיה גם דירקטור ערבי, שמייצג את המיעוטים, במועצת המנהלים של "מקורות"; ולא רק זה, אלא גם בפקידות הבכירה של "מקורות" יהיה ייצוג הולם גם לאוכלוסייה הערבית. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת יעקב אדרי, סגן יושב-ראש הכנסת והשר לשעבר, יעלה ויבוא ויישא את דבריו. אחריו, תחת ניהול שרביטו של חבר הכנסת אדרי, תעלה ותבוא עינת וילף.
<יעקב אדרי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, היושב-ראש הנמרץ של "מקורות" אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל "מקורות", מנכ"ל רשות המים, ואחרונים חביבים עובדי "מקורות", היום אנחנו מציינים 75 שנים להיווסדה של חברת המים הלאומית של ישראל, הלוא היא חברת "מקורות".
החברה, שנוסדה בשנת 1937 ביוזמתו של מר לוי אשכול, זיכרונו לברכה, מספקת כיום כ-80% ממי השתייה בישראל ומספקת מים לא רק למגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי בישראל אלא גם, כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, לשכנינו בירדן וברשות הפלסטינית.
תולדותיה של חברת המים "מקורות" שזורות בתולדות המדינה וקשורות בקשר עמוק לאירועים ההיסטוריים שפקדו את מדינתנו. לאורך השנים בוצעו ומבוצעים פרויקטים רבים על-ידי חברת "מקורות", ובראשם, איך לא, פרויקט המוביל הארצי, וכמובן, בשנים האחרונות, הפרויקטים להתפלת מי ים.
חברת המים "מקורות" רואה את עצמה מיום הקמתה כמחויבת לשמירה על הסביבה שבה אנו חיים, להגנה על מקורות המים ולפיתוח טכנולוגיות מים ירוקות. אחד הפתרונות לכך הוא פרויקט גאולת הירקון – הפיכת נחל הירקון לנהר שבו זורמים מים איכותיים. בינואר 2003 החליטה הממשלה לאמץ את תוכנית שיקום נחל הירקון, ואנו עדים לשיפור הרב בנחל הירקון. אני מאמין כי חברת "מקורות" תמשיך במאמציה הגדולים לפעול בצורה ראויה ומבורכת בפרויקטים אחרים, כפי שעשתה לאורך השנים.
בהזדמנות זו וביום חגיגי זה אני שב ומזכיר כי המים הם משאב החיים של כל אדם ונכס אסטרטגי של מדינת ישראל. עלינו לעשות הכול שהמים יהיו נגישים לכל אדם במחיר סביר וראוי, שכל משפחה בישראל תוכל לעמוד בו.
אני רוצה כמובן לסיים את דברי בתודה מיוחדת לכל עובדי "מקורות", שעובדים ימים ולילות, והרבה פעמים בלילות; כמובן, גם לצוות הנהדר שמנהל את כל האופרציה הזו. אני מאחל לחברת "מקורות" להמשיך ולהיות "כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", אמן כן יהי רצון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת עינת וילף. אחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. סגן היושב-ראש יעקב אדרי יחליף אותי.
<עינת וילף (העצמאות):>
היושב-ראש, תודה רבה לך, השרים וחברי חברי הכנסת, תודה רבה וברוכים הבאים למנהלי ועובדי "מקורות". אני רוצה לדבר על תרומתכם לעתידה של מדינת ישראל וליחסי החוץ שלה באמצעות שני ה-WaTech, או בעברית "ואטק".
ראשית, ב-2004, בעקבות החלטת ממשלה, עשיתם דבר מרשים ביותר: הקמתם פעילות שמאפשרת להשתמש בידע שנצבר אצלכם על פני עשרות שנים כדי לעודד יזמים ויוזמות שונות בתחום טכנולוגיות המים, כדי לפתח את הידע, כדי להשתמש במה שיש אצלכם בתשתיות, כדי לפתח את הטכנולוגיות, כדי לבנות את הקניין הרוחני, ובסופו של דבר להפוך את זה למקור ליצירת טכנולוגיות, לייצוא ולשיתופי פעולה הן בארץ הן בעולם.
בעקבות כך, ובשיתופי פעולה עם גורמים רבים, גם פרטיים וגם במדינת ישראל, יצאה לדרך ועידת המים, ועידת טכנולוגיות המים, שלאחרונה קיימה את הוועידה השלישית שלה. בעקבות כל האורחים המרשימים שהגיעו אליה, בעיקר מהודו, מסין, מדרום-אמריקה, מאפריקה, אני יכולה להגיד לך שפה בכנסת באותה תקופה היה קשה מאוד לאופוזיציה לטעון שישראל היא מדינה מבודדת, כי האורחים שהגיעו והעניין שהם הביעו בטכנולוגיות, במה שנעשה פה במדינת ישראל בתחום הזה, זה היה דבר מרשים ביותר, ועל כך אני רוצה להודות לכם.
ברור לנו היום שהתרומה ליחסי החוץ של ישראל נבנית במידה לא מועטה על בסיס מעמדה של ישראל ומה שמכונה "מדינת הסטארט-אפ", ואתם חלק משמעותי מזה. העניין שיש למדינות כהודו, סין, אפריקה ודרום-אמריקה במדינת ישראל נובע מהחדשנות, מהטכנולוגיה, ובעיקר דווקא מתחום החדשנות והטכנולוגיה במים, נושא שכואב לכל כך הרבה מאזרחי העולם.
אתם יודעים ודאי שיהודים רבים שמסתכלים על מדינת ישראל ורוצים להרגיש גאים בה, אוהבים לדעת ולשמוע על תרומתה של מדינת ישראל למה שהם מכנים "תיקון עולם" – לסייע לתיקונו של העולם, לשיפור מעמדם של אנשים בכל העולם. אתם, בפעילויות הטכנולוגיה שלכם, ייצוא הטכנולוגיה, שיתופי הפעולה, עידוד היזמים, ועידות המים השנתיות, תורמים תרומה משמעותית לנושא הזה, גם למעמדה של ישראל וגם ליחסי החוץ של ישראל, ועל כך אני רוצה להודות לכם.
לבסוף, אני בעיקר רוצה להודות לכם על שבזכות החזון והטכנולוגיות הפכתם את מה שפעם היה איום על ישראל, שנשתה את המים של עזה, לתוכנית פעולה. תודה רבה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לחברת הכנסת עינת וילף. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, עובדי "מקורות", הנהלת "מקורות", יושב-ראש "מקורות", באמת הופעה מרשימה ומכובדת שלכם פה. לא בכדי זכיתם שאת המצרך או המשאב הכי חשוב והכי הכרחי שיש לאנושות, זה המים – אוויר מגיע לכל מקום – כשצריך להוביל מים וצריך להביא מים, נתנו את זה בידיכם, ואתם, במשך תקופה מרשימה מאוד של 75 שנה, לקחתם אחריות והצלחתם להביא לכך שתושבי מדינת ישראל מקבלים מים בזמינות ובאיכות מצוינת. זה לא דבר של מה בכך ודבר פשוט, זה לא מובן מאליו שפותחים את הברז ויש מים.
החשיבות של מים – מיותר להעריך ולהסביר את זה. זה נמצא מתחילת הבריאה. המאבקים על מים נמצאים מעל בארות המים, ממלכות שלמות נפלו ונאבקו בשביל המים. כפי שאמרתי היום בדיון שהיה בוועדת הפנים, הדבר היחיד הדומם שאנחנו קוראים לו חי זה מים. "מים חיים", דבר דומם, ובכל אופן אנחנו קוראים להם "מים חיים".
אני רוצה גם לציין, עברתי קודם, לפני הדיון הזה, על הספר המרשים שאתם הנפקתם והוצאתם לכבוד האירוע. ניכרים מהבעת פניכם לאורך כל ההיסטוריה, ומהמעשים, המוטיבציה והאחריות הגדולה שאתם לקחתם על עצמכם, חדוות היצירה, השמחה והסיפוק שיש לכם, ואתם מרגישים באחריות, והחשיבות שאתם מרגישים בתפקיד שיש לכם. לכן ביום הזה, שאנחנו מציינים 75 שנה, אנחנו באמת מברכים אתכם על כך ומעריכים הערכה מלאה.
אבל על ציר הזמן אי-אפשר להתעלם מכך שבתקופה האחרונה, ממש בשנה, בשנתיים האחרונות, נושא המים לא יורד מסדר-היום הציבורי. ראשית, ודאי המחסור במים, הבעיות, המשבר במשק המים שקיים במדינת ישראל; ההפרטה במשק המים, שהיא הפרטה שיש בה כמה היבטים, ובסופו של דבר גם עליית מחירים גדולה מאוד שקרתה בשנים האחרונות במחירי המים. אני חושב שלא בצדק אולי מייחסים את זה ל"מקורות". אני חושב שאני הייתי קונה בשתי ידיים את המחיר שאתם מוכרים בו, ומכפיל אפילו את המחיר שאתם מוכרים בו את המים. נכון שגם "מקורות" נכנסו לבעיה ולמשבר האמון שקיים היום במדינת ישראל בנושא משק המים.
קשה להגיד, לצערנו, שהיום המים הם מצרך שווה לכל נפש. בהרבה מקומות, בהרבה בתים, בהרבה משפחות המים הפכו להיות מצרך יקר ויותר מדי יקר. אנחנו גם לא יכולים להתעלם מכך – וזאת באמת קריאה למדינת ישראל – שרוב המים, מי השתייה, תוך שנה רוב מי השתייה כבר לא יסופקו. אולי יובלו על-ידי "מקורות" אבל לא ייוצרו ולא יסופקו על-ידי "מקורות", אלא רוב אספקת מי השתייה תהיה על-ידי התפלה של מים, וזה בעצם כבר לא "מים חיים", לא מים מקוריים. הדבר הזה הוא דבר שיש לקחת אותו לתשומת הלב. יש הרבה מה להשקיע גם באיכות המים. לא כל הדברים נמצאים במים המותפלים האלה. אנחנו חוששים, גם בדיונים שקיימנו כאן בכנסת, שבגלל בעיות תקציב יחסרו מינרלים מסוימים, איכות המים, גם בריאות המים – ויש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה לילדים וכדומה. אנחנו ביום הזה חייבים לציין את זה.
אין ספק שאנחנו חושבים שהאחריות צריכה לחזור ל"מקורות". דהיינו, הכוונה הזאת, שהתחילה בתאגידים וגם בייצור המים בהתפלה, להפריט את הנושא הזה – אנחנו לא יודעים מה ילד יום, אם לא תוך תקופה קצרה גם דברים שהיום "מקורות" אחראים עליהם, יהיו תהליכים של הפרטה.
כאן אני קורא, ובזה אני רוצה גם לסיים, לממשלת ישראל ולמכובדי השר, שאנחנו יודעים את החשיבות, אנחנו שומעים אותך, כמה חשוב לך הדבר הזה, לא לתת לפגוע במקורות המים; שההפרטות והנושא הכלכלי והכספי לא יהיו אבן הדרך ולא הם יובילו את תחום המים. חשוב מאוד לשמור על איכות המים, על מקורות המים, אלה שבאמת אמונים, אלה שעשו את זה עד עכשיו, ולא לתת לכל ההפרטות ולכל הדברים הנוספים – ויש, המחשבות האלה – לתת ולהפוך את האיתנות שהיתה עד היום, מה שנקרא אצלנו: נחזור למקורות. תודה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ואתם, האנשים הנפלאים, אנשי "מקורות", שבצורה כל כך מקורית, ובמקוריות שלכם אני חושב שצריך היה לזכות אתכם, אולי בין המדינות, אם היתה תחרות כזאת, בפרס נובל למקוריות ולדברים מיוחדים שאתם זכיתם לעשות. אין אומה מאומות העולם שהצליחה להתפתח כך, ועל זה תודתנו כולנו, של מדינת ישראל כולה, עם ישראל כולו, ואני בתוכם, אני הקטן.
אני רק רוצה לומר לכם שכבר בתחילת דרכו של משה רבנו, כשהוא יוצא ממצרים, יש לו בעיה עם המים. המים מרים, ואז הוא זורק שם עץ, ענף, לתוך המים, והמים נהיים מתוקים, יכולים לשתות אותם. אבל כשהוא נכשל, הוא נכשל במים. ה' אומר לו לדבר אל הסלע והוא מכה את הסלע.
המים יכולים להיות להם, כמו שנאמר בפרשה האחרונה שקראנו: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". המים הם הדבר היחידי שמחבר את כל עם ישראל גם מימינם וגם משמאלם. כבר אמרו חז"ל: "אוי כל צמא לכו למים, ואין מים אלא תורה". אנחנו אומרים: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", ואנחנו אומרים: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם". אנחנו לא אומרים "כיין הפנים אל הפנים". אנחנו אומרים "כמים", כי המים הם יותר טהורים מהיין, הם יותר נקיים ויותר צלולים. אנחנו גם אומרים "שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו". אז המים הם מושג של חיים, מושג של חיות, מושג של עתיד.
אני זוכר שבהיותי יושב-ראש הוועדה לעניין העובדים הזרים הסתובבנו קצת בנושא החקלאות וראינו את המהפכה שאתם שותפים לה בהפיכת המים הפחות נקיים – דיברה התורה בלשון נקייה – למים שפירים, והיכולת שלכם.
אני זוכר שכשהקמתי את ערוץ-7 היתה לנו אונייה בלב ים, ואז היתה לי מכונה להתפלת מי ים. ככה חסכנו. אתם הפסדתם כסף; אנחנו הרווחנו. אני רוצה להגיד לרב מקלב שהמים היו טעימים ואף אחד מאתנו לא חלה גם ממים מותפלים. גם העיר אילת, ברוך השם, כולה חיה על מים מותפלים, ובעזרת השם, כתוצאה מהתפילות הרבות שאנחנו מתפללים, למרות שצפו לנו החזאים בתחילת השנה ורואי השחורות שהחורף הזה יהיה חורף שחון, הקדוש-ברוך-הוא משפיע עלינו שפע של מים, שפע של מים יורדים, וכתוצאה מכך אולי בעזרת המים המותפלים נוכל למלא את הבארות ואת הימים, ועם ישראל כולו יהיה ירוק ופורח יחד עם כל התושבים במדינת ישראל, ושניהנה מהעבודה שלכם לשנים ולדורות רבים.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יסכם את הדיון השר עוזי לנדאו, שר האנרגיה והמים.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יושב-ראש "מקורות", חברי ההנהלה, יושבי-ראש ומנכ"לי "מקורות" מכל השנים, חברי "מקורות", אלה הנושאים על כתפיהם את החברה, בדרך כלל אנחנו, הפוליטיקאים, מדברים מן היציע, מן הבמה, אל מי שעושים את העבודה בשטח. היום מי שעושים את העבודה בשטח יושבים ביציע ומאזינים לנו ויראו אותנו מרימים כוס מים הפעם: לחיים.
<היו"ר יעקב אדרי:>
טוב. אני אשתה אתך.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אפשר לשתות גם מים במחיר סביר. מחיר המים בישראל הוא לא מהכי יקרים בעולם, כמו שאומרים. המחיר שלנו – יש לנו מקום טוב באמצע. אני מקווה שעוד ניטיב את המחיר, והוא יהפוך טוב יותר בהשוואה למדינות אחרות בעולם. את כוס המים הזאת הרמנו לכבודה של "מקורות" – 75 שנים להולדתה.
אברהם הרצפלד, מהמקימים את "מקורות", מי שהופיע בתמונה של הקמת החברה, מגדולי מקימי היישובים במדינת ישראל, היה בכל יישוב, בכל אירוע כזה של חנוכת יישוב, מתחיל אותו ב"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". כשחונכים משהו, כשמקימים משהו, אפשר לחזור על הברכה הזאת עתה, למרות שאיננו מקימים כרגע שום דבר חדש; אנחנו מציינים 75 שנה – מין מאזן שבו נדבר על מה שהיה, על מה שהושקע, על מה שנעשה, עם תקווה בלב למה שייעשה.
מעט היסטוריה: ב-1946 מפרסם השלטון הבריטי את תוכנית מוריסון-גריידי לחלוקת ארץ-ישראל. זו עוד ועדה, עוד תוכנית, מן התוכניות הרבות של הבריטים. אחרי שבוועידת פריס סוכם שבריטניה תקבל לידיה את המנדט לנהל את כל ארץ-ישראל ההיסטורית למען תהא בית לאומי לעם היהודי – אני מדגיש: לעם היהודי – קרעה את עבר הירדן ההיסטורי מהתוכנית הזאת ב-1922 בהחלטת חבר הלאומים. אחר כך היא הביאה עלינו את ועדת-פיל ב-1937, עם תוכנית החלוקה שקרעה עוד חלקים, והשאירה אולי 17% מכל השטח העצום הזה למדינה היהודית. בתוך כל אותה תקופה היא עודדה הגירה מסיבית של מי שגרים בסביבה אל תוך מה שנותר מן הבית הלאומי היהודי בעיניה, ועוד הוסיפה על כך את הספר הלבן, שמשקרעה גיאוגרפית, החליטה גם לסתום את מקורות העלייה.
עכשיו, תוכנית מוריסון-גריידי – מוריסון אנגלי וגריידי אמריקני – כך שבהתאם לתוכנית זו כל האזור שמדרום לקו של באר-טוביה אמור לעבור לידי הערבים. כל הנגב, כולו, בהיותו כמעט ריק מיהודים – היו יישובים יהודיים מדרום לו – אמור על-פי הבריטים להיות שטח ערבי. המוסדות היהודיים התנגדו לכך, ובלילה אחד מחליטים להעלות 11 יישובים בנגב כדי לקבוע עובדות בשיטה של "חומה ומגדל", ואז קמים יישובים כמו בארי, גלאון, נירים, כפר-דרום, קדמה, משמר-הנגב, אורים, נבטים, שובל ותקומה. העלייה נקבעת למוצאי יום הכיפורים 1946, ואז יוצאים מבארות-יצחק ומנגבה, אלה היישובים הדרומיים ביותר, אשר מרוכזים בהם כ-1,100 מטובי הנוער, ובנוסף לכך עוד אבטחה. במוצאי יום כיפור הם יוצאים ומקימים את אותן 11 נקודות, ולמחרת, כאשר מאיר השחר, אנחנו רואים שם מבנים, קירות, גגות, גדרות ומגדל מים. כדי להמעיט מגודל התבוסה, הבריטים המופתעים מעבירים בשקט דף ומשלימים עם עלייתם של היישובים האלה. וכך, בנחישות, בעשייה, בהתיישבות, בתחושת צדק של המעשה הציוני – כך בונים מדינה.
ליישובים הצעירים האלה יש בעיה של מים. צריכים מים בנגב. זה לא מובן מאליו בארץ שחונה, אתם יודעים את זה, בוודאי שלא בנגב. אחת לכמה ימים הם מקבלים אספקה מקיבוץ ניר-עם, ממש כמו שבעמאן היום מחלקים מים אחת לכמה ימים. אבל ברור שצריך פתרון של קבע. שמחה בלאס, ממניחי היסודות ל"מקורות", גדול מהנדסי המים של ישראל, שומע שבבריטניה יש צינורות, אלה שנותרו ממלחמת העולם השנייה, מכל המערכות שהיו אמורות לספק מים כדי לכבות שרפות, וכן צינורות שנועדו להפיח עשן לשמים כדי להסתיר את בריטניה, חלקים מלונדון, בזמן ההפצצות. את הצינורות האלה הוא קונה באפס מחיר, והוא בא עם זה לשקולניק, שזה לוי אשכול, לימים ראש ממשלה בישראל, שאומר "קְנה", ומציגים את זה בפני פנחס ספיר, גם הוא ב"מקורות", והוא יודע מהיכן להעמיד את הכסף. מצב החירום היה ברור, ואז ויתרו על מכרז, וגם לא ביקשו חוות דעת משפטית. אז בנו את הארץ.
כשנה וחצי אחר כך, כאשר עם הצינורות האלה כבר קיים קו שמביא מים בשני ענפים מניר-עם לכל יישובי הנגב הללו, פולש הצבא המצרי מעזה אל המדינה שאך זה קמה. אחד מכוחותיו פונה מזרחה לנתק את הנגב. הוא פונה שם ממגדל – כך קראו אז לאשקלון – דרך עירק-סוואידן, שלידה נגבה ומשם לפלוג'ה – כל הכיס הזה ששם נתפס הצבא המצרי נקרא כיס-פלוג'ה – ומשם לחברון ומשם לירושלים.
אצלנו עדיין לא זוכרים שאנחנו עצרנו את הצבא המצרי בירושלים, בשכונת מנחת, ברמת-רחל, מקום שישנו היום איצטדיון טדי, סמוך למקום הזה. עד לשם הגיע הצבא המצרי. כדאי שלא נשכח את הדברים האלה.
זאת היתה הערת צד, אבל אני אומר שמי שהחזיק את כל היישובים הללו במצור חודשים ארוכים היה קו המים הזה ש"מקורות" העבירה לנגב.
אבל יש שם עוד דבר שהוא מעניין, באותם חודשים בנגב החלו להפריח את השממה. האגרונומים ערכו ניסויים, ואגב זה ביקשו גם לנסות, איך מגדלים פרחים בנגב. בנירים גידלו סייפנים שהביאו מגבעת-ברנר – מי שאיננו יודע מה זה סייפנים, זה בלשון העם גלדיולות; אני חוזר, גלדיולות – וכמובן היו שכעסו, אמרו: מה פתאום גלדיולות, זה צורך הרבה מים. למה לבזבז מים מתוקים – היום קוראים לזה מים שפירים – על גלדיולות? את התשובה העניקה דווקא ועדת החלוקה של האו"ם. אחרי ועדת מוריסון-גריידי היתה ועדת-אונסקו"פ, שבמאי 1947 יצאה בשביל להציע משהו יותר מוצלח, יותר מקובל. והיא היתה אמורה להמליץ על גבולות ואזורי שליטה. באו לבקר גם ביישובים האלה, והם אמרו פתאום: חלק מן האנשים, היהודים האלה, עובדים עלינו – הם אמרו את זה בבריטית, באנגלית מצוחצחת, משויפת, מהוקצעת, כשראו את הגלדיולות. על אדמה כל כך צחיחה, גלדיולות? אלו בוודאי פרחי פלסטיק, הם אמרו, והושיטו יד, תלשו פרח, ואחרי זה עוד פרח, והסתבר שזה לא כל כך קל ויש לזה שורשים. ואז אמרו: מי שמשתקע כאן, במדבר, ומגדל פרחים, לו תהיה הארץ. זאת הפסיקה. ולכן בהמלצה של החלטת החלוקה הנגב היה לחלק ממדינת ישראל שבדרך.
ככה בונים מדינה – קודם תחושת שייכות, קודם צדק היסטורי, קודם חלום של אלפיים שנות גלות לחזור אל הארץ הזאת, המובטחת, אחר כך יוזמה ותעוזה של מנהיגים, ועוז רוח ונחישות של מתיישבים, אבל גם עם מים.
ללא התכנון והרעיונות המקוריים של שמחה בלאס, המתכנן הראשי של חברת "מקורות", וללא לוי אשכול, המנכ"ל הראשון והמקים, החלטת החלוקה של האו"ם לא היתה מותירה את הנגב בידי מדינת ישראל, היתה מותירה זאת מחוץ לגבולותינו.
אני רוצה כאן לציין ולומר: מדינת ישראל לא קמה בגלל החלטה של האו"ם, וזכותנו על הארץ איננה נקבעת במוסדות שנמצאים מחוץ למקום הזה. הסיבה שאנחנו בנגב, משום שכוחנו ואמונתנו וצה"ל עמדו לנו ברגעים האלה. כבשנו, שחררנו, גם בלי האו"ם, ואיש לא עמד לימיננו בשעות הקשות האלה. גם ארצות-הברית הטילה אמברגו – לא לשכוח את זה. אבל נעים לדעת כיצד תעוזת המים יכולה היתה להשפיע על החלטות פוליטיות, והחשיבות של החלטת האו"ם שנתנה ביטוי במשפט הבין-לאומי לזכות שלנו, ההיסטורית, שקיימת גם כך וגם כך.
אמר דוד בן-גוריון: "אני מרשה לעצמי להגיד כי צינור המים שהונח בנגב" – ואני מוסיף: על-ידי "מקורות" – "לא זו בלבד שאפשר למנותו בין המפעלים הגדולים שעליהם גאוותנו, אלא שהוא משמש גם בסיס יחיד ליכולת העמידה שלנו. בלי צינור זה לא היתה לנו כל אחיזה בנגב, ואינני יודע אם היינו אפילו חולמים על הגנת הנגב" – דוד בן-גוריון.
הסיפור הזה הוא אחד הסיפורים, אחד מני רבים, של המאבק לבניין הארץ, שעלינו לחזור ולספר לנו, לילדינו, לילדי-ילדינו, וכל המרבה לספר אותו הרי זה משובח. להיכן שהגיעו המים הגיע חלום דורות להגשים את עצמו, לשם הגיעה ריבונותנו.
שנת העצמאות הנוכחית עומדת בסימן המים, מצרך קיומי. ועדת הסמלים והטקסים, שבראשה ידידי השר, שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, בחרה לראות בשנה זו שנת מים, מקור חיים. אנו נעשה כל שנוכל על מנת שנוכל להנחיל לכל בית בארץ את סיפור המים, המשלב את סיפור תקומת העם בארצו, עם פרח בנגב, עם אומץ, עם חזון חלוצי, בהפקה של חברת "מקורות".
בד' באדר תרצ"ז, 14 בפברואר 1937, בעיצומן של הפרעות, קמה "מקורות". כבוד למייסדים: לוי אשכול – שקולניק, שמחה בלאס, פנחס ספיר, ולצדם ברל כצנלסון ומנחם אוסישקין, אברהם גרנות, היושב-ראש הראשון, ואברהם הרצפלד, ארתור רופין, צבי שריב, פנחס רוזן, אליעזר קפלן – רוסים ופולנים ויקים, ומי שלא תרצו, כולם בפנים, כל עם ישראל.
וכל השאר היסטוריה, עם כמה ציוני דרך שכדאי להזכיר. 1937, עם היווסדה של "מקורות" – מפעל הקישון, שסיפק מים ל-13 כפרים באזור הקישון, לשלושה יישובים עירוניים, בכללם חיפה; 1943 – המים שנמצאו בקידוחים אז בניר-עם וגברעם, הזכרתי זאת קודם, אפשרו להקים את מפעל המים הראשון בנגב; 1948 – מלחמת השחרור, קו השילוח לירושלים, שהונח לאורך "דרך בורמה" ונקרא על שם מפעל המים העתיק שהציל את ירושלים בתקופתו של חזקיה המלך; 1959 – נחקק חוק המים בישראל, שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1961, הכירה הכנסת ב"מקורות" כרשות המים הארצית; ב-1964 הושלמה בנייתו של המוביל הארצי. אני חוזר על זה: המוביל הארצי, אבל בתוך גבולות "הקו הירוק", לאורך שפלת החוף, מצפון לדרום.
אני מזכיר זאת כי התוכנית המקורית של המוביל הארצי תוכננה על-ידי שמחה בלאס לעבור בבקעת-הירדן, בארץ-ישראל. אני עוד רוצה להזכיר, באותו ספר של שמחה בלאס, "מי מריבה ומעש", הוא גם מציין איך אנשי "מקורות", והוא בתוכם, ואנשי המשלחת של מדינת ישראל, שניהלה משא-ומתן על זכויות המים של ישראל מול ירדן, מול סוריה, כשהאמריקנים בסביבה ולוחצים אותנו, והכול סביב תוכנית גו'נסטון – וגם היו דברים לפני זה עם כוונות לעקור רבים מן המים מרשותה של מדינת ישראל – כיצד נאבקו הפוליטיקאים והמקצוענים על הזכויות האלה. להסיר את הכובע, מי שקורא את הספר. כדאי לקרוא, להתגעגע ולאמץ ולחזור לרוח של ישראל של אז. איך אני אגיד? למפא"יניקים של אז.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
נכון, נכון.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
ואני אומר לך, חבר הכנסת דני, תראה, כשאני מסתכל, מה שאני קורא, אלה היו מפא"יניקים, וכשאני מסתכל בכנסת הזאת, אני אומר לך משהו: אני אולי מאחרוני המפא"יניקים שנמצאים בכנסת, אני אולי אחרון המפא"יניקים. בלשונו של קנדי, אם אני הייתי כאן, הייתי אומר: אני מפא"יניק, I am a Mapainik, הוא אמר את זה בגרמנית: ich bin ein Mapainik. הלוואי שהיו הרבה יותר מפא"יניקים בכנסת הזאת היום. הלוואי.
<היו"ר יעקב אדרי:>
לשמוע את זה ממך, עוזי, זה לא פשוט.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אני לא רוצה כאן להוסיף ולדבר על החלקים האלה. אני נמצא היום במפלגה שהיא המפץ הפוליטי האמיתי שצריך להיות, שאליו יבואו אנשי מפא"י וחירות ההם, תלמידיהם של בגין ותלמידיהם של בן-גוריון, של ז'בוטינסקי ושל ברל כצנלסון.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
שתית משהו או שהכול בסדר?
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אני תמיד קונה ממך משהו.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אני לא שותה, אבל יש משהו, או שאתה שותה מים?
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אני חוזר למים.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
עדיף שתחזור למים.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
מים נהדרים.
1969 – "מקורות" בהתארגנות לאספקת מים להתיישבות חדשה ברמת-הגולן. המים שם ימתקו; 1986 – טורבינה הידרו-אלקטרית בכפר-ברוך שמנצלת את עודפי הלחץ של המים במוביל הארצי, ומייצרת חשמל בהיקף של כ-2.5 מיליון קילוואט לשעה באנרגיה נקייה; 1989 – הקו השלישי לנגב מעביר את מי השפכים המטוהרים בשפד"ן כמי קולחים מושבים להשקיה בנגב; 1997 – חנוכת מפעל ההתפלה של מי הים בסבחה ג' באילת בשיטת אוסמוזה הפוכה; ב-2008–2009 מתחיל להיבנות המוביל הארצי החדש, המוביל הארצי המערבי.
נאמר פה קודם לכן ש"מקורות" עכשיו מתמודדת עם קליטה כבר כיום של 300 מיליון מטרים מעוקבים מים מותפלים בשנה, ובעוד שנתיים – עם כמות כפולה מזו, עם 600 מיליון מטרים מעוקבים מים מותפלים בשנה. בשנה החולפת, ב-2011, לאחר מאבקים, מתחילים להקים את מפעל ההתפלה הגדול באשדוד – 100 מיליון מטר מעוקב מים בשנה. אני מקווה שהכמות הזאת עוד תגדל, להתפלת מי ים.
מים זה לא מובן מאליו, לא בארץ מוכת בצורת. אבל בשביל זה "מקורות" כאן. היא מספקת לנו מים באמינות, באיכות גבוהה, בכל רחבי הארץ, 365 ימים בשנה, למגזר העירוני, התעשייתי, לחקלאות, בשגרה, בחירום, בכל מזג אוויר. אני זוכר לפני שנה, כאשר היו שיטפונות ומקומות ויישובים ניתקו, עובדי "מקורות" היו שם ראשונים לחבר; כאשר היתה השרפה הגדולה לפני שנה, עובדי "מקורות" היו בשטח, היו בשטח; כאשר היתה מלחמת לבנון השנייה, עובדי "מקורות" היו במקומות האלה לתקן מייד, לפני כל אחד אחר, את התקלות שהיו.
היום היא אחת מן החברות המובילות בעולם בתחום המחקר והפיתוח, בתחום הביצוע ובתחום התכנון, בתחום התפעול ובתחום הקמת יחידה שעניינה חזית הקדמה בטכנולוגיה ובמחקר.
אבל "מקורות" היא גם תנאי חשוב לאופציות משופרות לשלום עתידי במזרח תיכון זה, מוכה בצורת, צמא למים, שבו בעתיד מים יהיו יקרים מנפט. ו"מקורות" תהיה חשובה כדי לספק למדינת ישראל את היכולת לפתח שיתוף פעולה אזורי וייצור מקורות מים לשכנינו בישות הפלסטינית, לשכנינו בירדן, ואולי לנוספים – אם ירצו. אם ירצו, אנחנו נוכל לסייע.
על כן, אדוני היושב-ראש, ישראל זקוקה במשק המים לזרוע ביצוע חזקה, חכמה, מתוחכמת, יעילה, נמרצת. ישראל זקוקה למסירות העובדים של חברת "מקורות". זו "מקורות" שאותה צריך לשמר, לטפח, לפתח, שיש אתה גאווה, שיש אתה כבוד. עלו והצליחו. משרד האנרגיה והמים יוסיף לעשות כל דבר כדי שכזאת היא תמשיך להיות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לשר עוזי לנדאו, שסיכם את הדיון המיוחד בנושא "מקורות". הכנסת רושמת בפניה את הדברים של הדוברים השונים, וכמובן את הסיכום של השר עוזי לנדאו. שוב תודה בשם חברי הכנסת לכל עובדי "מקורות". תמשיכו לעשות חיל.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יעקב אדרי:>
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 7) (תיקון), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט.
החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנה נגד חבר הכנסת אחמד טיבי.
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 20, 32, 44, 63, 83, 88, 90 ו-91 לתקנון הכנסת. תודה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה.
<הצעות לסדר-היום>
<העלייה במחירי החשמל והדלק>
<היו"ר יעקב אדרי:>
אנחנו עוברים לנושא הבא. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: העלייה במחירי החשמל והדלק, מס' 7428 ו-7467. ראשון המציעים, חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. אנחנו נתחיל את הדיון, בבקשה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים וחברי הכנסת, מנושא לנושא באותו נושא, לפחות מנושא לנושא עם אותו שר. אנחנו העלינו לדיון את העניין של עליית מחירי החשמל, וצריך לציין שמוזר מאוד שבתקופה הזאת, עם המחאה הציבורית הרחבה על יוקר המחיה, על עליות מחירים, על הקושי שכל משפחה בישראל פוגשת – בעיקר בנושאי הדיור, אבל לא רק, גם בענייני המזון. דיברנו על המים והמחירים הגבוהים מאוד, היקרים מאוד, של המים. למרות שהשר טוען שמחירי המים בישראל הם נמוכים יחסית, לפחות אנחנו, במרוצת השנתיים-שלוש האחרונות, צפינו בעלייה כמעט פי-שניים של מחירי המים בישראל, ולו באופן יחסי. זו בעצם מעמסה נוספת על בתי-האב בישראל.
עכשיו מתווספת לכל העניין עליית מחירי החשמל, שמוסברת בכל מיני דרכים, בעיקר במעבר הכפוי משימוש בגז לשימוש בסולר. אני רוצה להגיד שגז, נכון, מייבאים לארץ. אבל, אדוני השר, גם סולר מייבאים לארץ. סולר לא מייצרים כאן בישראל, כמו הגז בדיוק. לכן אני לא מבין את הטענה הזאת של הממשלה כאילו זה קרה לה פתאום. גם את זה צריך לייבא וגם את זה צריך לייבא.
כששמעתי ואני ממשיך לשמוע על גילויי הגז בים התיכון, חשבתי שעוד מעט, או-טו-טו, אנחנו נקבל חשמל כמעט חינם, כי "ים תטיס" – לא יודע, כל המאגרים שגילו, וחשבנו שהנה, והתחילו והקימו ועדות, ששינסקי ולא ששינסקי. עכשיו אני מתחיל לחשוש, אדוני השר. אני חושב, ואני רוצה להתוודות, כמובן, שכל הגילויים האלה של הגז הם פיקציה אחת גדולה; הם אך ורק לצורך גריפת רווחים בבורסה, ולא דברים אמיתיים. ואם נכון הדבר שגילו כל כך הרבה גז בישראל, או ליד ישראל, במים הטריטוריאליים של ישראל, למה עוד לא הביאו אותם? והדיבורים האלה לא מאתמול, הם כבר כמה שנים רצים, שמגלים עוד מאגר ועוד מאגר ועוד מאגר.
אדוני השר, אנחנו מדברים על עלייה במצרך שהוא מאוד יסודי. דיברנו, כפי שאמרתי, על המים – יסודי ועוד איך. אבל גם אנרגיה זה מצרך מאוד יסודי, גנרי, שעלייה במחיר שלו גורמת לעלייה במחירים של הרבה דברים אחרים. היא תכביד ותוסיף ליוקר המחיה של משפחה ממוצעת בישראל, כאילו לא מספיק כל יוקר המחיה שיש לנו, ועכשיו צריך להוסיף לזה גם את העלייה במחירי החשמל.
לכן, הצפי היה שהממשלה דווקא תבלום את העלייה הזאת, תבטל את העלייה המתוכננת במחירי החשמל. ולכן, חבל מאוד שהממשלה החליטה להעלות את המחיר. בסופו של דבר, זו החלטה של הממשלה. נכון שזה מתבצע דרך אגב ודרך אגב, אבל בסופו של דבר האחריות המיניסטריאלית היא גם שלך, אדוני השר, וגם של הממשלה, שבשום פנים ואופן לא תורמת ולא עוזרת למשפחות המצויות, המשפחות הממוצעות, לגמור את החודש, וגם אפילו לגמור את השבוע.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
תודה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שבימים האחרונים אנחנו ביקשנו הצעה דחופה לסדר-היום בנושא עליית מחירי החשמל – הדיון נדחה. ואנחנו התבשרנו בפרק הזמן הזה, בין אישור הדיון לבין הדיון עצמו – התבשרנו, ואני מקווה שזו התבשרות מוסמכת, שזו באמת הודעה מוסמכת, שמחירי החשמל לא יעלו כפי שהיה הצפי, וכפי שחששנו שהם יעלו, בעשרות אחוזים, אלא המדינה הפנימה את הדברים שנאמרו, שהציבור אומר, שהבית הזה אמר. האולם הזה דיבר על כך, על העלייה הדרמטית במחירי החשמל וההשלכות הקשות שיש לה על כל מגזרי המשק ועליות המחירים שבאות בעקבות כך. אנחנו מדברים על עלייה הרבה יותר מתונה, שמתפרסת לאורך שנים.
אז קודם כול צריך גם לברך על דברים טובים וחשובים, והדבר הזה הוא חשוב מאוד, גם באופן הפרקטי וגם במסר. זה לא היה נסבל ולא היה אפשר להעלות על הדעת שהמדינה מנסה להרוויח ממשבר הגז, ממשבר ייצור החשמל. בגלל משבר הגז והפסקת אספקת הגז ממצרים עברו לתחליפים אחרים כמו סולר. על הסולר יש מיסוי מאוד מאוד גבוה, והמדינה לא היתה מוכנה לשמוע שלא להרוויח את הרווח הרבה יותר מהצפי שהיה להם אם לא היה משבר הגז. המדינה לא היתה אמורה להרוויח מהמיסוי על ייצור החשמל באופן כזה שהמדינה רצתה להרוויח, וממילא היתה עליית מחירים. אז זה חשוב שהפנימו את זה, ואנחנו מרגישים, אולי, שאנחנו לא – לפעמים – מדברים לריק.
ואני רוצה גם להודות לך, אדוני שר התשתיות, על עמידתך, באמת, באומץ וביושר, בדברים האלה שאתה – לא פעם שמדברים על מחירי החשמל, אתה אומר שזה לא בסמכותך, ואתה, יש לך אחריות בלי סמכות, ואתה לא הכתובת, ואנחנו מבינים. אבל אין ספק שגם הדברים שאתה אמרת, גם הם השפיעו, ואנחנו מברכים על כך. אבל אני רוצה לדבר מעבר לכך – והלוואי שזה גם יתמיד הנושא הזה, שבאמת יהיה, שמדובר עכשיו על הקפאת מחירי החשמל, או בכל אופן, ודאי עלייה מאוד מאוד מדורגת וקטנה יותר.
אבל אני, בכל אופן, רוצה לדבר על עוד נושא שאנחנו עדים לו בתקופה האחרונה, שזה מחסור בכושר ייצור החשמל הביתי. אנחנו עדים לכך, קודם כול, שחברת החשמל יוצאת בהודעה לתושבי מדינת ישראל להמעיט באספקת החשמל. אבל בעקבות כך יש קושי לספק ולייצר את החשמל. ולא זו אף זו, אנחנו גם עדים לכך – וזה קורה לא מעט – הפסקות חשמל; או הפסקות חשמל מקומיות של בית או סביבה, או הפסקות חשמל הרבה יותר אזוריות, באזורים שלמים, מה שלא היה פעם.
אנחנו מדברים היום על 2012, באותה חברת חשמל שאני חושב שהיא היתה ספינת הדגל שלנו בטכנולוגיה, בהתקדמות; אני מציין את זה גם בשירות הציבור. ואנחנו היום עדים לכך שהפסקות החשמל חוזרות ונשנות. אנחנו גם שומעים על כך שהפסקות החשמל – כושר אספקת החשמל וייצור החשמל הולך להתמעט, ואנחנו צפויים למשבר גם בנושא הזה, לא רק בזמן הקרוב אלא גם בטווח הארוך.
אנחנו חושבים שהדבר הזה בא בעקבות, גם – יכול להיות חוסר באמצעים, בגלל העלויות הגבוהות יותר, שקרו בגלל הפסקת אספקת הגז והמעבר לתחשיבים אחרים, שזה דבר שהשפיע באופן ישיר.
וכאן הבן שואל: האם באמת לעת הזו – משפט אחרון – לעת הזו, שיש משבר אמיתי באספקת הגז, האם עדיין זה נכון שמשרדים אחרים, כמו המשרד לאיכות הסביבה, עומדים על כך שחברת החשמל תספק את החשמל באופן יקר יותר, בדברים שהייצור עולה הרבה יותר בגלל איכות הסביבה? איכות הסביבה זה מאוד חשוב, וזה דבר נכון מאוד, אבל זה – כשיש. אי-אפשר גם כשיש משבר כזה להטיל על הציבור נטל בגלל שאנחנו רוצים לשמור על איכות הסביבה. אנחנו בעד איכות הסביבה, אבל יש זמני חירום, זמני חירום – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – והם מעטים. משפט אחרון – אני אומר מה שאני למדתי בעזרה ראשונה כשהייתי צעיר, כשדיברו אתנו על אופן מתן העזרה הראשונה ועל הסטריליזציה שבה צריך לשמור על החולה. אבל בסופו של דבר, הוא אמר לנו, המדריך, דבר אחד: עדיף חי מזוהם מאשר חולה סטרילי. זה נכון. עדיף שלא יהיה איכות הסביבה, לא במשבר כזה. תודה רבה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. ישיב שר האנרגיה והמים, אשר צריך לציין שהוא נאבק בדיוק על העניין הזה שאתה אומר, חבר הכנסת אורי מקלב. לשר עוזי לנדאו יש מאבק לא פשוט, אם מותר לי לתת סיוע לשר לנדאו.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת סוייד, חבר הכנסת מקלב, לחבר הכנסת סוייד, אני לא הספקתי קודם בדיון לאזכר אותך ולציין בעצם שכשאני כרגע, אנחנו משוחחים, אתה בעצם חלק ממשפחת "מקורות", ואני שמח שכך הדבר.
אני גם שמתי לב להערתך שאין בן מיעוטים בדירקטוריון של "מקורות". אני רשמתי את ההערה הזאת שלך, ואני אדאג לכך שהמעוות הזה יתקון.
יתר ההערות שלך – הערה חשובה בדברים הקודמים שנשאת, כמו גם באירוע, בהצעה המיוחדת לסדר-היום, דיברת על עליית מחיר המים. אני קודם כול אתקן: הם עלו בכ-40%; הם לא עלו פי-שניים. והם עלו ב-40% משום ששנים מספר לא עודכנו מחירי המים. ועל היעדר העדכון היה צריך גם להוסיף את העובדה שכשמערכות המים בשנים האחרונות, כשאתה מתפיל, אתה לא רק בונה את המתקן. וגם אם מחיר המים נמוך בהתפלה עצמה, כל המתקנים שאתה צריך לבנות – אתה מדבר על פרויקטים גדולים בהיקפים של המוביל הארצי. לאסוף את המים האלה, לפזר אותם – אלה דברים שעבורם צריך לשלם. ונכון, אם כן, שמחיר המים עלה. אני חוזר ואומר: מחיר המים בישראל הוא, היכן שהוא, כמו במדינות אחרות, מקובלות ומתוקנות.
אני רק אוסיף במקום הזה שהסיבה שיש לנו מים היום בארץ, חרף שנות הבצורת, וניהול המים מסודר וכשפותחים את הברז יש מים, משום שבסיכומו של חשבון רוב הציבור בארץ משלם על המים. והיום אתה מכניס מחדש את כל מה שאתה אספת לתוך מערכת המים – לשקם אותה, לבנות אותה. אגב, זה ייקח זמן, אחרי שהיא הוזנחה במשך שנים ארוכות. לצערי, במדינות ערב שסובבות אותנו, בחלקן אין מים, כי אין משלמים ואין מנהלים את מערכות המים נכון, וחלקן, כמו בסוריה – הדלף הוא של 40% ויותר. צריך להשקיע.
אני אקשיב, כמובן, להערות שלך. אני אשתדל לעשות כדי שהדברים האלה ייעשו. מה שנקפיד כרגע, שעדיין במקומות שבהם אין גביית מים ראויה, נצטרך לגבות כמו שצריך. כי בסיכומו של דבר, אם אינך גובה, משלמים את ההשקעות מי שמשלמים על חשבון מי שאינם מטים שכם.
להערה על הסולר – וכאן אנחנו כבר עוסקים גם בייצור החשמל, לא רק במחיר המים, שהאנרגיה היא חלק ממנו. שאלת, אמרת, שגם סולר צריך לייבא, גם גז צריך לייבא. את שניהם צריך לייבא. אבל מחיר הסולר הוא פי-חמישה ממחיר הגז, בערך, בלי מס. חבר הכנסת מקלב, כשמוסיפים על הסולר את מחיר המס, הוא יקר פי-תשעה. ועל כן, בניסיונות האחרונים של הממשלה להביא להוזלת המחיר, חלק ניכר הוא על חשבון הקטנה – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
מס.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
– – ניכרת של המס. של המס.
פה אנחנו מתחבטים בבעיה לא פשוטה. היא קשה. גם כאשר בחו"ל עולים המחירים – עולה מחיר חבית הדלק, עולה מחיר הסולר, גז אין, ועל כן התוצאה היא שבסיכומו של דבר, אנחנו, כולנו, כאזרחים, משלמים את המחיר הזה.
נגעת, חבר הכנסת מקלב, בעניין מחסור בכושר ייצור החשמל. אתה צודק. ועל כך התריע המשרד שלי, אני אישית, בפגישה עם ראש הממשלה, לאחר ישיבה בממשלה ששם הוצג מצב החירום הזה לפני יותר משנה וחצי. ראש הממשלה העביר את הדברים האלה לבחינתו של מנכ"ל משרד האוצר חיים שני, תוך 90 ימים לתת תשובות. כעבור חודש מעבר לזה הגיעה התשובה, והתשובה היתה: אין מחסור בחשמל. צעקנו: חי וקיים, ואנחנו עדיין צועקים.
ובשנה הקרובה, ב-2012 או 2013, יש מחסור בחשמל. הרזרבה מינימלית ועלולות להיות הפסקות בחשמל. אנחנו במשרד מתארגנים לנהל את המחסור הזה. אני אומר את זה בצער. אבל בתחומי תשתית אין פתרון קסם: אינך משקיע היום בתחנות, בעוד חמש, שש, שבע שנים לא יהיה לך חשמל. כפי שכשבאורח מופקר שונתה החלטת שר האנרגיה מ-2002, 2003, לבנות מתקני התפלת מים – ההחלטה לא בוצעה, הגענו למצב שלפני שנתיים היינו צריכים לעקור מטעים.
לכן עכשיו זמן חירום, ונצטרך לראות איך אנחנו נותנים טיפול חירום, אבל יעברו עוד שנתיים עד שהיכולת וכושר הייצור של החשמל יעלו למידה שאני מקווה שב-2020 תהיה לנו של יתירות 20%. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה. מה השר מציע, להסתפק בדברים או – – –
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אני מוכן כאן לקבל את מה שיציעו חברי הכנסת. אתם מבקשים – – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
מקבלים את הצעת השר, בבקשה, מסתפקים. רבותי, אנחנו ניגשים – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
לא צריך הצבעה.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
תודה רבה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לשר.
<שעת שאלות>
<היו"ר יעקב אדרי:>
אנחנו ניגשים לנושא הבא. אדוני, השר לביטחון פנים, אתה מתכבד לעלות למעלה. וכמובן ראשון השואלים – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ראשונת השואלות, השואלים. בבקשה. רק רגע, בבקשה, השר יעלה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, לקרוא את שתי השאלות בזו אחר זו?
<היו"ר יעקב אדרי:>
אפשר. בבקשה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני השר, לאחרונה הגיעו אלי פניות על מעשים של תקיפה ואלימות כלפי הומוסקסואלים בגן-מאיר בתל-אביב; שם שוכן המרכז של הקהילה הגאה. מתחילת שנת 2011 היו בגן לפחות ארבעה מקרים של תקיפה חמורה. מדובר במקרים של מכות, יריקות, קללות, איומים ורדיפות. במקרה שאירע לפני כחודש שברו את לסתו של אחד המותקפים. באחד המקרים שבהם המשטרה הוזעקה התוקפים שוחררו בגלל גילם הצעיר. מדובר בפשעי שנאה לכל דבר המבוצעים על רקע ההומוסקסואליות של המותקפים, ויש לראותם בחומרה רבה. האם יש למשטרה מדיניות לטיפול בפשעי שנאה מעין אלה? אם כן – מהי? אם לא – האם בכוונתכם לגבשה?
שאלה שנייה: לאחר כשלוש שנים של משא-ומתן נחתם הסכם שמצמיד את גמלאי המשטרה ושירות בתי-הסוהר למדד. אם לא די בפרק הזמן הארוך הזה, נאמר כעת לגמלאים כי תהליך החקיקה של ההסכם יימשך כחצי שנה. מכיוון שמדובר ב-15,000 גמלאים שיכולתם הכלכלית הולכת ונשחקת במשך השנים וחלקם כבר הגיעו לפת לחם, מדוע לא יזרז השר את הליך החקיקה, ואנו, חברי הכנסת, נסייע לו כמובן בכך. תודה רבה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, מבדיקת האירועים עולה כי בשנת 2011 התקבלו תשע תלונות, שש בגין אלימות בין בני-נוער. בגין אירועי אלימות נפתחו תיקי חקירה בשני מקרים, ואותרו חשודים. מחוז תל-אביב הגביר את הפעילות המבצעית והנוכחות המשטרתית בגן-מאיר, כולל הגברת תאורה, נוכחות שוטרים, מארבים כנגד אלימות, אלכוהול, סמים וונדליזם. לצד זה ננקטים צעדים לשיפור הקשר ושיתוף הפעולה בין גורמי מחלק הנוער בתחנת לב תל-אביב לבין גורמי רווחה ונציגי האגודות השונות, ביניהם המרכז הגאה, וזאת מתוך מטרה להגביר את תחושת הביטחון של תושבי האזור ככלל והקהילה הגאה בפרט.
לשאלתך השנייה – ביקשת לדון בהצמדת גמלאי המשטרה והשב"ס למדד. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 8 בינואר 2012 נחתם מסמך הסכם עקרונות בנושא שינוי שכר עובדי המשטרה ושירות בתי-הסוהר. בהסכם גובשה הסכמה לשינוי מנגנון ההקצבה של גמלאי משטרת ישראל, כך שבמקום עדכון הגמלה לפי שיעור משכורתו של משרת פעיל, תעודכן הקצבה בחודש ינואר של כל שנה בשיעור עליית המדד. ההסכם מעניק לגמלאים אשר פרשו מהמשטרה עד סוף 2007 תוספת שחיקה של 5%–15%. בנוסף, יהיו זכאים לתוספת המדדים מיום פרישתם ועד למועד יישום ההסכם. כפועל יוצא, הוסכם כי יקודם תיקון לחוק שירות המדינה (גמלאות).
אני כמה פעמים פניתי לאוצר, פניתי גם אצלי לגורמי המשרד. אתמול, בבדיקה אחרונה שעשיתי, הנושא נמצא כרגע בעבודה של היועצת המשפטית של משרד האוצר. להבנתי, זה ייקח להם – עניין של ימים, אולי שבועות, עד שיניחו את זה בכנסת. דיבר אתי חבר הכנסת חיים כץ כדי לזרז את זה, הוא גם רוצה לקדם את זה. אני רוצה לקדם את זה, כולם רוצים לקדם את זה, אבל עדיין זה נמצא באוצר, עם כל הרצון. מבחינתי, אני עושה את המקסימום שזה יגיע לכנסת. אני יודע שגם לך יש עניין לקדם את זה, ואני מקווה שבסוף זה יגיע, נריץ את זה וזה ייחתם. כמובן שהחוק ייכנס לתוקפו, ובאמת מגיע לגמלאים. הם קיבלו מקדמה כבר החודש של 2,000 שקלים, אבל זו רק ההתחלה. חשוב היה לגמור את הסיפור הזה, שאת מכירה אותו באופן אישי.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לשר. השואלת הבאה, חברת הכנסת אורלי אבקסיס, בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני השר, המציאות מלמדת כי קיים קושי מסוים באכיפת צווי הגנה כנגד גברים אלימים. יתירה מכך, חלק ניכר מן הנשים נמלטות אל המקלטים, ואף בתום תקופת השהייה במקלט הן ממעטות לבקש צו הגנה, שכן עצם הבקשה עלולה לחשוף את מקום מגוריהן החדש ולהעמיד אותן בסכנה אמיתית. האם מתוכנן מנגנון אכיפה מהיר וחד-משמעי במשטרה בדבר הטיפול בגברים אלימים שמפירים צווי הגנה, והאם נעשו צעדים לשיפור הליקויים שנמצאו בדוח מבקר המדינה, דוח מס' 55 לשנת 2004, בכל הקשור לשיפור התיאום שבין בתי-המשפט, המשטרה והממונה על רשות כלי ירייה במשרד הפנים וכן בכל הקשור לאכיפתם של צווי הגנה?
לקרוא את כל השאלות?
<היו"ר יעקב אדרי:>
כן, כן.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
2. דיווחי משטרת ישראל מראים כי בזכות תוכנית "עיר ללא אלימות" נראית ירידה משמעותית בשיעורי האלימות בערים. קודם כול, אני רוצה לברך אותך על הפרויקט, אבל על-פי הפרסומים התוכנית תקוצץ בשליש. האם משמעות הקיצוץ היא ביטול תוכניות קיימות למניעת אלימות כנגד נשים וילדים?
3. על-פי הפרסומים האחרונים, כת דניאל אמבש ממשיכה לתפקד וחבריה מפעילים איומים ולחצים על מי שמנסה לצאת מהכת וחוסה במקלט. מהם הצעדים שנעשים כדי למנוע את פעילותם של חברי הכת בהנהגתו של דניאל אמבש ממקום מעצרו, ומתי יפורסם דוח מסכם מטעם המשרד לביטחון פנים המתייחס לניסיון פיזור שתי הכתות, דניאל אמבש וגואל רצון?
4. מדי שנה נפתחים במשטרה מעל 20,000 תיקים בגין תלונות על אלימות במשפחה, ב-80% מהתיקים נפגעות העבירה הן נשים. האלימות כלפי נשים היא תופעה חברתית מדאיגה והיקפה עולה משנה לשנה. המשטרה הקהילתית אמונה על פיתוחם של דפוסי פעילות משותפים למשטרה ולקהילה לצורך מאבק משותף בפשיעה ובאלימות. האם ניתן ליצור מנגנון של שיטור קהילתי הממוקם בלב שכונות המגורים לאיתור אוכלוסיות בסיכון שלא מגיעות להגיש תלונה במשטרה, ולדווח עליהן על רשויות הרווחה?
5. לאחרונה עלתה, ביוזמת האגף לקידום מעמד האשה בויצו, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פומביות הדיון בעבירות אלימות במשפחה), שתסמיך את בית-המשפט לאפשר דיון בדלתיים סגורות בעבירות שעניינן אלימות במשפחה. במצב הדברים הנוהג, מתלוננות שנפגעו על-ידי בני-זוגן נאלצות למסור את עדותן בפני אולם מלא, לתאר את מערכת היחסים האינטימית עם בן-הזוג ולפרט לפרטי פרטים את מסכת האלימות שחוו. הדבר מהווה פגיעה בפרטיותן ועלול להרתיע מתלוננות מלהגיש תלונה כנגד הפוגע. מהי עמדת המשרד לביטחון פנים בנוגע להצעת החוק שבנדון? תודה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש פה כמה שאלות, אני אנסה להשיב שאלה-שאלה. במענה לשאלתך הראשונה, הרי שבמשטרה קיים נוהל הטיפול המשטרתי בהטרדה המאיימת ובצווי הגנה. קיים נוהל כזה, אשר מתווה מדיניות אכיפה מיידית של הפרות צווי הגנה, וקיימת התייחסות לנושאים שעלו בהקשר זה בדוח מבקר המדינה. הנוהל הזה מחייב קצין משטרה לעצור חשוד שהפר צו הגנה, ובמקרים חריגים שבהם מתקבלת החלטה שלא לעצור, אזי הקצין מחויב לנמק את זה בכתב ידו – את ההחלטה.
באשר לשיפור התיאום עם הנהלת בתי-המשפט, הרי בדיון שהתקבל לאחרונה בכנסת, בוועדה לביקורת המדינה – ואת יודעת את זה – הודיעה הנהלת בתי-המשפט כי טרם טיפלה בסוגיה הזאת – היא, זו מערכת של משרד המשפטים.
מבחינת ייעול מסירה וביצוע של הצווים, הרי שחל שיפור, וניתן כיום לתעד במערכת המחשוב כל פעולה שבוצעה. כן צפוי שדרוג נוסף, כך שנגד נשוא הצו תופיע במחשב המשטרתי הכרזת הגנה, שתהיה נגישה לכל שוטר ושוטר. אציין כי האגף הממונה על רישוי כלי ירייה עבר למשרד לביטחון הפנים במהלך מרס 2011, וכל חשוד המפר צו הגנה וקיים ברשותו נשק – נלקח הנשק מחזקתו וחלה הגבלה על בקשות להוצאת רשיון נשק.
במענה לשאלתך השנייה, הרי שבהתאם להחלטת הממשלה צפוי קיצוץ רוחבי – ה"פלאטים" שהוזכרו פה – בתקציב המשרד לביטחון הפנים. עקב כך, צפויה פגיעה בתוכנית ובתוכניות רבות. יחד עם זאת, ההצעה להטיל קיצוץ משמעותי של עשרות מיליונים על פרויקט "עיר ללא אלימות" הוסרה מהפרק – אני יכול להגיד "זמנית", אבל כרגע היא לא קיימת – ככל שתהיה, כך שהפרויקט למעשה ממשיך כרגיל.
במענה לשאלתך השלישית, הרי שהנושא מצוי עדיין בחקירת ההליכים המשפטיים, על כן אני מנוע מלפרט בעניין זה, מחשש לפגיעה בחומרי החקירה.
במענה לשאלתך הרביעית, החל מנובמבר 2011 המשרד לביטחון פנים מפעיל במסגרת התוכנית הכוללת של "עיר ללא אלימות" מודלים ייחודיים, המכונים "מודל עובדים סוציאליים–משטרה, מודל עובדים סוציאליים מתכלל". המדובר בעובדים סוציאליים מטעם משרד הרווחה, במימון של התוכנית "עיר ללא אלימות", אשר יושבים יחד בתחנת המשטרה, מלווים את קורבן האלימות במשפחה, מעודדים אותו לשתף פעולה ולדווח על פרטי האירוע. במקביל, העובדים הסוציאליים מקבלים את האשה במחלקת הרווחה, מסבירים לקורבן את נושא הגשת התלונה, והכוונה לאותם מקרים שלא הגיעו לידיעת המשטרה. הרעיון המרכזי שעומד מאחורי המודל הינו לעודד נשים מוכות לדווח למשטרה בדבר האלימות כנגדן, והן מלוות על-ידי עובדות סוציאליות לאורך כל התהליך הטיפולי המשפטי במקביל.
במענה לשאלתך החמישית, הרי שהצעת החוק נועדה למנוע פגיעה חמורה בפרטיות של המתלונן או הנאשם בעבירות של אלימות במשפחה, ולמנוע מצב שבו מתלוננת נרתעת מהגשת התלונה. המשרד לביטחון הפנים תומך בהצעת החוק הזו, ובימים אלו מתקיימת ישיבה עם מדור נפגעי העבירה במשטרת ישראל, עם משרד המשפטים, כדי להגדיר את היקף העבירות שעליהן יחול התיקון לחוק; כמובן שזה יוגש בהמשך.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לשר. השואל הבא, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שתי שאלות לאדוני השר. שאלה ראשונה, על-פי החלטת הממשלה וביוזמתך הוחלט להפעיל את השיטור העירוני ברשויות המקומיות, ובשלב הראשון תופעל תוכנית פיילוט. האם תוכל לדווח על התקדמות הפרויקט? אילו יישובים נקבעו לתוכנית הפיילוט ועל-פי אילו קריטריונים הוחלט עליהם? ושאלה נוספת בנושא הזה, האם ישנם נתונים המעידים על תחושת ביטחון אישי גבוהה יותר מבעבר בקרב התושבים ביישובים שבהם מופעלת תוכנית הפיילוט?
השאלה השנייה – האם במשרד שבראשו אתה עומד, אדוני השר, מופעלת תוכנית השירות האזרחי? אם כן – מהם הנתונים על תחומי האחריות והתפקידים שבהם נוטלים חלק בשירות האזרחי וכמה משתתפים בו? ושאלה נוספת בעניין הזה, האם התוכנית מופעלת גם באוכלוסייה החרדית, ומה שיעור המגויסים לתוכנית מהאוכלוסייה החרדית?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מענה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. תוכנית שיטור עירוני: במסגרת הרפורמה בתחום הביטחון האישי הטילה ממשלת ישראל על המשרד לביטחון הפנים לקדם מערכת אכיפה עירונית ברשויות המקומיות – החלטת ממשלה מס' 1848 מיום 24 ביוני 2010. בתאריך 3 באוגוסט 2011 נחקק חוק ייעול האכיפה ברשויות המקומיות, בהוראת שעה לשנתיים. בהמשך להחלטת הממשלה אושר פיילוט המבוסס על מערך האכיפה העירוני ב-13 רשויות מקומיות: אילת, ערד, דימונה, בני-ברק, גבעתיים, רמת-גן, לוד, נתניה, טירה, אריאל, מגדל-העמק, נצרת, כרמיאל. המענה שניתן ברמת השטח מותאם למאפייניה הייחודיים של כל רשות ורשות, לסוגיות המטרידות את התושבים, בעיקר בתחום עבירות איכות החיים, שלא קיבלו מענה הולם על-ידי המשטרה המקומית. כמו כן, מתבצעת פעילות ענפה בתחום האכיפה בעבירות שבתחום האחריות של השיטור העירוני.
הרשויות בתוכנית הפיילוט נקבעו על-פי החלטת ממשלה מס' 2910 מתאריך 24 בפברואר 2011, אישור התבחינים לבחירת רשויות מקומיות לפיילוט השיטור העירוני. החלטת הממשלה התייחסה לפרמטרים הבאים: 1. גודל האוכלוסייה; 2. אחוז הנוער מכלל האוכלוסייה; 3. מספר הפקחים ברשות; 4. הרמה הסוציו-כלכלית של הרשות; 5. שיעור הפשיעה, תיקים ל-1,000 תושבים.
תהליך הקמת מערך השיטור העירוני התבצע כמעט במלואו. הוא מחייב המשך תהליך הטמעה של אופן הפעלת הכוח וביצוע התאמות לאחר בחינת התפוקות לאורך זמן. כיום ישנה שביעות רצון רבה מאוד של ראשי הרשויות מהפיילוט. באפריל 2012 ייערך סקר באותן ערים שבהם פועל השיטור העירוני כחלק ממחקר-מלווה המבוצע על-ידי המשרד לביטחון הפנים.
לגבי השאלה השנייה, השירות האזרחי: במשרד לביטחון פנים פועלת תוכנית השירות הלאומי האזרחי בכמה גופים. כיום פועלים בתוכנית 167 מתנדבים כמפורט להלן: משטרת ישראל – 14 מתנדבים במחשוב, מינהלה, שיטור קהילתי; שירות בתי-הסוהר – 15 מתנדבים בתפקידי שיקום, מש"קי דת; ב"מצילה" – 26 מתנדבים בתפקידי הדרכה והסברה; "עיר ללא אלימות" – 70 מתנדבים בתפקידי סיירת הורים, מדריכי נוער, שיפור פני העיר; הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול – 42 מתנדבים בתפקידי הדרכה ורכזי פעילות.
השירות האזרחי מוגדר אך ורק לאוכלוסייה חרדית, ובנוסף אליו קיים גם השירות הלאומי, שבו משרתות אוכלוסיות נוספות בדגש על אוכלוסיית בני המיעוטים.
לעניין שיעור המגויסים לשירות מתוך כלל האוכלוסייה החרדית, הרי שיש להפנות את השאלה לשר הממונה על השירות הלאומי אזרחי, פרופסור דניאל הרשקוביץ, שהוא הממונה. תודה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לשר. השואל הבא – חבר הכנסת דניאל בן-סימון, אשר ישאל גם בשם חבר הכנסת דב חנין.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
נכון, אני פועל פה כדוברו של דב חנין.
אדוני השר, שאלה בנושא כואב – ולפני זה לומר לך רק, להחמיא לך על תפקודך כשר לביטחון פנים. דווקא בתקופה מאוד סוערת אתה נותן איזו תחושה של יציבות, וצריך לומר את זה, ואני אומר את זה באופן אישי, על דעתי, איש לא אילץ אותי – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לא אני.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
– – וקבל את זה בשמחה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה רבה.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
לגבי ניסיונות ההתאבדות של המסתננים, או מבקשי מקלט, וכפי שידוע לך 2,000 איש, אנשים כאלה, מבקשי מקלט, נמצאים בתחום אחריותו של השב"ס בבתי-כלא מסוימים. ממידע שנמסר על-ידי אחד ממפקדי כלא "מתן" עולה שבשנת פעילותו של המתקן נכלאו בו 179 נערים, ו-19 מתוכם ניסו להתאבד במהלך תקופת כליאתם. ואני רוצה לשאול אותך: על כמה ניסיונות אובדניים כאלה אתה יודע – של שוהים שלא כדין – בשנת 2009? כמה בשנת 2010? כמה בשנת 2011? כמה ניסיונות אובדניים – שאלה שנייה, כמובן – של שוהים שלא כדין היו בבתי-כלא אחרים, חוץ מכלא "סהרונים", באותן שנים – 2009, 2010, 2011? שאלה שלישית: כיצד נוהג שב"ס בעצורים המנסים להתאבד? אילו פעולות ננקטות על מנת למנוע ניסיונות חוזרים? שאלה רביעית ואחרונה: כמה עצורים ניסו להתאבד יותר מפעם אחת בשנים 2009–2011?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה לך, חבר הכנסת דניאל בן-סימון. לשאלתך הראשונה: מבירור הפרטים עולה כי בשנת 2009 היו בכלא "סהרונים" 12 ניסיונות אובדניים של שוהים שלא כדין, בשנת 2010 היו 18 ניסיונות, ובשנת 2011 – חמישה ניסיונות אובדניים.
לשאלתך השנייה: לגבי בתי-הכלא האחרים, הרי שב-2009 היו בכלא "גבעון" שלושה ניסיונות; ב-2010 – ניסיון אחד. באוגוסט 2010 נפתח מתקן "מתן" למסתננים קטינים בלתי מלווים, ומאז ועד היום היו בו 21 ניסיונות אובדניים.
לשאלתך השלישית, על פעולות שירות בתי-הסוהר: בכל מתקן שנכנסים בו שוהים שלא כדין נמצא צוות מקצועי שכולל סוהרים, עובדים סוציאליים, רופא ואנשי חינוך. לאחר כל ניסיון אובדני מתקיים תחקיר של האירוע, וכל שוהה שניסה להתאבד נבדק בתוך 24 שעות על-ידי פסיכיאטר. בין שנת 2009 ל-2011 זוהו ניסיונות אובדנות על-ידי סוהרים שקיבלו הכשרה מותאמת ומביאים לתפקיד בקיאות רבה בנושא. בנוסף, העובדים הסוציאליים מוכשרים לנושא מניעת האובדנות.
לשאלתך הרביעית – הדרכה: ההדרכה וההכשרה עוזרות לשירות בתי-הסוהר למנוע מניסיונות אובדניים להתרחש בשנית. יש לציין כי לא היו עצורים שניסו להתאבד יותר מפעם אחת בין השנים 2009 ו-2011.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
תודה רבה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לשר. אחרונה חביבה, חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה.
<עינת וילף (העצמאות):>
תודה רבה.
היושב-ראש והשר, זו שאלה שהפנה אלי ערן פוגל באמצעות ה"פייסבוק": היכן עומדת החקירה ברצח "בר-נוער" לנוער הגאה? כידוע, חלפו שנתיים וחצי, והרוצח טרם נתפס.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת ד"ר עינת וילף, שאלתך נוגעת לחקירה ברצח שאירע במועדון קהילת הנוער הגאה. אני מכיר את האירוע, הייתי בליל האירוע במקום שם, ואני מלווה את האירוע הטרגי הזה. חלפו למעלה משנתיים וחצי מאז המקרה המצער, אך תיק החקירה ממשיך לעמוד בראש סדר העדיפויות של היחידה המרכזית של מחוז תל-אביב. אני, כשר לביטחון הפנים, עומד מקרוב על פעולות החקירה הרבות שנעשו, ורק לפני שבוע ימים ביקרתי בימ"ר וישבתי עוד פעם על התיק הזה. אני כבר לא מדבר על ראש אגף החקירות והמפקח הכללי שעוברים על התיק.
אני רוצה להגיד לך שזה אחד התיקים המרכזיים של משטרת ישראל, לא של מחוז תל-אביב, שיש שם הפניה והכוונה, ואני אומר לך – לא מבחינת גודל הצוות וכמות המשאבים והתקציבים שמושקעים בצוות הזה – אני חושב שעושים את הכול. עושים את הכול. בכל פעם יש תקווה ועוד פעם יש ירידה, דעיכה, מכל מיני סיבות. החלפנו כמה צוותים שם ועשינו את האיפכא מסתברא שם, ומופעלים שם גורמים אזרחיים נוספים, מחוץ למשטרה. זה אחד התיקים הקשים, המורכבים, ולהגיד לך בשלב הזה שאני יכול לציין איזה התפתחות דרמטית – אני לא יכול לציין את זה. כלומר, התיק עדיין בחקירה, והלוואי, הלוואי, שאוכל לבשר שהתעלומה או המקרה המצער הזה פוענח. אני מקווה שכך יהיה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לשר, שיש לו הרבה מאוד ניסיון גם בנושא חקירות. כפי שכולנו יודעים, הוא היה שנים רבות במשטרה. אני מקווה שבסופו של יום תשימו יד על הרוצח.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אנחנו מקווים.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לך, אדוני השר.
רבותי, תם סדר-היום. מחר, יום רביעי, ט"ו בשבט התשע"ב, 8 בפברואר 2012, בשעה 15:00, תקיים הכנסת ישיבה מיוחדת לציון 63 שנים לכינונה. הישיבה הרגילה הבאה תתקיים ביום שני, כ' בשבט התשע"ב, 13 בפברואר 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:25.>