דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת א' ישיבה נ"ז הישיבה החמישים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, כ"ה בתשרי התש"ע (13 באוקטובר 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 5 נחמן שי (קדימה): 6 אורי אורבך (הבית היהודי): 6 יריב לוין (הליכוד): 7 איתן כבל (העבודה): 8 היו"ר ראובן ריבלין: 8 אורית זוארץ (קדימה): 9 אריה ביבי (קדימה): 10 עפו אגבאריה (חד"ש): 11 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 12 אופיר פינס-פז (העבודה): 12 עתניאל שנלר (קדימה): 13 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 14 רוברט טיבייב (קדימה): 14 דב חנין (חד"ש): 15 זאב בילסקי (קדימה): 16 גדעון עזרא (קדימה): 16 רונית תירוש (קדימה): 17 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 18 זאב בוים (קדימה): 18 כרמל שאמה (הליכוד): 19 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 20 יואל חסון (קדימה): 21 זבולון אורלב (הבית היהודי): 23 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 24 שלי יחימוביץ (העבודה): 25 הודעת יושב-ראש הכנסת 26 היו"ר ראובן ריבלין: 26 חילופי גברי בוועדות הכנסת 27 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 27 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 27 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 27 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 28 מזכיר הכנסת איל ינון: 28 הודעת הוועדה לזכויות הילד על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 28 דני דנון (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): 29 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 30 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 30 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 31 הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק 33 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 34 הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2009 41 מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 42 הצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התשס"ט–2009 45 זבולון אורלב (הבית היהודי): 45 הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12) (מיזוג עמותות), התש"ע–2009 47 זבולון אורלב (הבית היהודי): 48 נסים זאב (ש"ס): 51 הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 9) (ביזוי אדם בשל גיל), התש"ע–2009 53 אורי מקלב (יהדות התורה): 54 נסים זאב (ש"ס): 55 הצעות לסדר-היום 56 המהומות בהר-הבית 57 דוד רותם (ישראל ביתנו): 57 נחמן שי (קדימה): 58 חנא סוייד (חד"ש): 59 זבולון אורלב (הבית היהודי): 60 כרמל שאמה (הליכוד): 62 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 68 חנין זועבי (בל"ד): 70 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 72 נסים זאב (ש"ס): 73 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 76 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 79 גדעון עזרא (קדימה): 80 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 81 הצעה לסדר-היום 85 ונדליזם בעבדת 85 זאב בוים (קדימה): 85 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 88 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 90 גדעון עזרא (קדימה): 90 הצעה לסדר-היום 92 אוזלת ידה של המשטרה בטיפול באלימות ביישובים הערביים 92 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 93 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 95 עפו אגבאריה (חד"ש): 97 התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי המדינה 99 היו"ר ראובן ריבלין: 99 גדעון עזרא (קדימה): 100 עפו אגבאריה (חד"ש): 105 מגלי והבה (קדימה): 106 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 109 אברהם מיכאלי (ש"ס): 110 נחמן שי (קדימה): 112 נסים זאב (ש"ס): 113 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 115 שאילתות ותשובות 117 301. פרסום השמצות נגד עובדי משרד החוץ 117 סגן שר החוץ דניאל אילון: 117 נחמן שי (קדימה): 119 313. ביטול רשיונות ייצוא נשק לישראל בבריטניה 120 סגן שר החוץ דניאל אילון: 121 נחמן שי (קדימה): 122 <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, כ"ה בתשרי תש"ע, 13 בחודש אוקטובר 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו מתחילים כרגיל בנאומים בני דקה, ואני מבקש מהחברים הנוכחים באולם והמבקשים להשתתף בדיון להצביע. על-ידי ההפעלה גם נקבע את החברים הנואמים. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת נחמן שי, כי בפעם האחרונה הוא היה אחרון. <רונית תירוש (קדימה):> מצביעים? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, נא להצביע, אבל ראשון הדוברים הוא נחמן שי. נא להצביע. אני מודיע לכם שגם אני מצביע הפעם, כי אני רוצה לומר משהו. <רונית תירוש (קדימה):> אני יכולה להיות אחרונה? <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, רבותי, ראשון הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך, שגם הוא קופח בפעם הקודמת בצורה קשה. רבותי, נא לשים לב, אנחנו צריכים להזכיר לחברים שנאומים בני דקה משכם הוא דקה. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה. אני רוצה להביא למליאה הזאת את קולותיהם הניחרים של רוכבי האופנועים במדינת ישראל, רוכבי הרכב הדו-גלגלי, שנמצאים במצוקה גדולה בגלל העובדה שהעלו את תעריפי הביטוח שלהם באופן בלתי נסבל. מדובר בציבור של למעלה מ-100,000 איש, שרובם ככולם אינם יכולים לשאת בעלות הביטוח הזה, והמסקנה העצובה היא שהם ייאלצו להמשיך ולרכוב על הרכבים שלהם ללא ביטוח. כבר כיום 25,000 מהם מתניידים על הכלי הזה ללא ביטוח. פנו אלינו רבים וטובים, אני מחזיק בידי את מכתביהם של אלעד ואיתי ואסא וקלאודיה ומאור וכו' וכו', כולם אנשים טובים, שידם אינה משגת לקנות רכב והם נאלצים לנסוע, לפעמים גם מתוך בחירה, ברכב הזה, הדו-גלגלי. בסך הכול הם עושים מה שעושים רבים בערים גדולות בעולם. הרכב הזה משמש מצוין לצורכי עבודה, לצורכי תנועה ממקום למקום, בעיקר בתוך הערים. הם חוסכים דלק, הם עוזרים לסביבה בכך שהם לא מייצרים זוהמה, כמו שעושות מכוניות. בקיצור, הם עונים על כל הדרישות שמדינת ישראל היתה צריכה לרצות. ולכן, עם כל הכבוד לממונה על שוק הביטוח במשרד האוצר, שהטיל זאת עליהם, אני חושב שהנושא הזה מחייב בדיקה מחודשת, ואני מצפה שהכנסת – הבית הזה, שהוא גם הבית שלהם, יעשה את הדבר הזה בהקדם. זה אמור לעלות עוד בשתי ועדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך. אחריו – חבר הכנסת יריב לוין. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, הרבה פעמים אני נמלך בדעתי אם בחרתי בדעות נכונות, כי אני מבין שבשמאל יש המון נסיעות לחוץ-לארץ, במשך השנים זה ממש הפך להיות "שמאל טורס", לפגישות עם פלסטינים, פגישות עם איטלקים, בכל העולם. אותי מזמינים לקדומים, קרני-שומרון; אני לא מזלזל במקומות האלה. <יואל חסון (קדימה):> יש כאלה שרואים בזה חוץ-לארץ. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כן, אני יודע שיש כאלה שרואים את זה חוץ-לארץ, אלה שנוסעים לחוץ-לארץ ממש, אבל אני רואה בזה ארץ-ישראל. לאחרונה מסתבר שזה הגיע עד לגילאי 18 – יש עכשיו קבוצה של סרבנים שחוץ מהסרבנות עצמה, שהיא מעשה מגונה מאוד, מעשה פוליטי מגונה מאוד, גם הם נוסעים לחוץ-לארץ, לדרום-אפריקה. כבר בגיל 18 הם מתחילים את הנסיעות. אני חושש מאוד שהתופעה תתרחב, שיראו הצעירים יותר, כבר בגיל עשר, שכדאי לסרב, כדאי להיות שמאלן, כבר ממש בפגייה, באינקובטור, כי כבר אז ב"אינקוב טורס", כבר אז יתחילו הנסיעות של השמאלנים לחוץ-ארץ. ולכן אני מציע ששמאלנים שמתחילים את הקריירה הפוליטית שלהם בגיל 18, לפחות את הנסיעות לחוץ-לארץ כדי להוציא את שם ישראל לרעה בגויים, יתחילו בגיל קצת יותר מאוחר, לפחות לא בגיל שבו חבריהם, בני גילם, משרתים בצבא, בגולני, בצנחנים, ולא בצבא הסרבנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חברת הכנסת זוארץ. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשבועות האחרונים אנחנו עדים להחרפה נוספת במתיחות – שלצערי היא הרבה מעבר למתיחות – שבין חלק מציבור האזרחים הערבים במדינה לבין מדינת ישראל. האירועים האלה אינם מוגבלים רק למה שראינו בישראל, לצערי הם מתרחשים בהרבה מקומות אחרים. דוגמה אחת בולטת היא בעיר עכו, שבה היו כבר כמה מקרים כאלה, כולל מקרים של הסרת מגיני-דוד שנתלו על-ידי העירייה. ואני קורא מכאן, גם למנהיגי הציבור הערבי וגם לציבור הערבי: אתם צריכים, אחת ולתמיד, לעשות בחירה אמיתית בין להיות חלק מהמדינה לבין לרצות לפעול לחיסולה. ולנו אני אומר: אם יבחרו בברירה השנייה, אסור לנו להתעלם, אסור לנו לטמון את הראש בחול, ואנחנו צריכים לנקוט את הצעדים כדי להגן על קיומה של המדינה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להתייחס להחלטה – או אי-ההחלטה – של הממשלה מאתמול בקשר לילדי העובדים הזרים. אני מאלה שסבורים שצריך לקבוע שה-1,200 כן צריכים להישאר, אבל לאחר מכן לקבוע מדיניות. העובדה שגם אתמול לא נאמרה אמירה ברורה וחדה בעניין הזה מייצרת מצב שבו מדינת ישראל תצטרך להתמודד בעוד כמה חודשים עם מצב בעייתי יותר. ראוי שהכנסת תעסוק בעניין הזה ותקבע את עמדתה, כי זה מעמיד אותנו, את מדינת ישראל, במצבים לא נעימים, גם בעקבות ההיסטוריה הלא-פשוטה של הציבור במדינת ישראל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת כבל. גם אני לוקח את רשות הדיבור. רבותי חברי הכנסת, גם אני רוצה להשתמש בזכות הנאום בן דקה, גם הצבעתי, כולכם ראיתם. אני רוצה להקריא מספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ג, כנאום: "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים. אני ה' אלוהיכם". דברים אלה, דומים, נאמרים גם בספר דברים, פרשת כי-תצא – קודם דיברנו בפרשת קדושים. פרשת כי-תצא גם היא בפרק כ"ד, בפסוקים י"ח, י"ט, כ', כ"א, כ"ב. אני סיימתי את זמני ולכן אני מזמין כרגע את חברת הכנסת זוארץ. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> חבר הכנסת לוין לא קרא את הפסוק הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קראתי והפניתי את תשומת לבו של כבוד השר הנכבד, ובאמת אני מעריך מאוד את שיתוף הפעולה עם הכנסת, שיעביר לממשלה מה כתוב בספר ויקרא, זה הכול. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גם כתוב: והורשתם את יושבי הארץ מפניכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש עוד הרבה דברים שאומרים. קודם כול – כן, את כולם נעביר. זה רק עניין של זמן... חברת הכנסת אורית זוארץ – בבקשה, גברתי. <אורית זוארץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להביא היום את קולן של רוכבות האופנועים, את קולה של סיוון שמדברת בשמן וגם בשם עצמה, בת 31, תושבת כפר-יונה, סטודנטית, לומדת ברמת-גן: אני לא צריכה לספר לכם מה הדרך בין אזור השרון לרמת-גן וכמה פקקים צריך לעבור: המחשבה שאצטרך לוותר על "רגלי" לטובות חיסכון בהוצאות, חורה לי מאוד. כזוג צעיר אנו חווים קושי רב להתקיים בכבוד במדינה. אנחנו רואים יותר ויותר חברים שעוזבים את הארץ למקומות אחרים בחוץ-לארץ. הדבר מעציב אותי מאוד. אנו שוקלים ברצינות את העניין, ברגע שאסיים את לימודי. יש לי חברים רבים שרוכבים על רכב דו-גלגלי לאורך שנים. כלי זה משרת אותם, ואף רובם הגדול לא תבע מעולם את הביטוח. לא ייתכן שבמדינה מתוקנת יינתן עונש קולקטיבי לכל רוכבי האופנועים והרכבים הדו-גלגליים. הפתרון פשוט יותר: במקום להעניש את כולם אפשר ליצור מערכת מספקת הטבות, להפחית את הביטוח למי שלאורך שנים נסע כשורה ולא תבע את הביטוח. בצורה כזו גם מחנכים וגם תומכים, ומתגמלים את הנהגים הזהירים. אני מקווה שתנצלו את כוחכם בחוכמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. מי חתם? <אורית זוארץ (קדימה):> סיוון צדוק-שבתאי, סטודנטית בת 31 מכפר-יונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אריה ביבי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משום מה, ובמפתיע, גם אני קיבלתי כמה מכתבים מרוכבי אופנוע. <זאב בוים (קדימה):> בגללי. <אריה ביבי (קדימה):> כן, בזה חבר הכנסת בוים אשם. אני רוצה להביא – – – <קריאה:> – – – <אריה ביבי (קדימה):> אם ככה, תחשיב לי בבקשה עוד 20–30 שניות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, אל תתווכח עם חבריך. חברים, לא מפריעים לנואמים. בבקשה. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני, כותב לי אחד שסיים צבא, בן 23. במקום לנסוע לחוץ-לארץ הוא קנה אופנוע ב-5,000 שקל, והאופנוע הזה משרת אותו לנסוע לים, לנסוע לאוניברסיטה, לנסוע לעבודה. עכשיו נגזרה גזירה והוא צריך לשלם ביטוח 7,030 שקלים. איך? הוא קנה את האופנוע בסך הכול ב-5,000 ש"ח וביטוח החובה הוא 7,030 שקלים. אני גם רוצה להסב את תשומת לבו של ידידי היקר, השר לביטחון פנים. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, ש-30,000 רוכבי אופנוע מגיעים לתל-אביב כל בוקר, כל יום, והם יוצאים מתל-אביב. תאר לך שבמקום ה-30,000 האלה היו 30,000 מכוניות. איזה נפח תנועה ואיזה עומס תנועה היו בתל-אביב. לכן אני מבקש ממך ומכל החברים כאן שיירתמו לטובת רוכבי האופנוע. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת אלדד. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לציין לשבח את הדברים שהביא יושב-ראש הכנסת, והלוואי שירבו אנשים שישכילו מדברי החוכמה שאמר. אבל הדברים הם לא ככה בשטח. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ציטטתי מהמקורות. לא אמרתי שום דבר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל הדברים הם לא בדיוק ככה, לצערי הרב. אנחנו מתבשרים ב"הארץ" שהמשטרה מפעילה יחידת מסתערבים סודית חדשה בקרב אזרחי ישראל, כי למשטרה אין תשתית מודיעינית לטפל במגזר הערבי. לדבריו, היחידה החדשה תאפשר קפיצת מדרגה מודיעינית, שתפתור את הקושי לפעול באום-אל-פחם וברמלה. אני לא יודע אם הדברים האלה הם לא דברי הסתה ממדרגה ראשונה, אחרי ששמענו שאפילו בצה"ל הולכים להקים יחידה נגד הפורענות במגזר הערבי, ובעיקר בוואדי-עארה ובאום-אל-פחם. הדברים האלה, לדעתי, רק מתסיסים את האזור. אנשי אום-אל-פחם וכל המגזר הערבי, ברובו המכריע, הם אנשים שומרי חוק ושוחרי שלום. אז למה דברים אלה צריכים לצאת ממפכ"ל המשטרה, בשביל להכתים אוכלוסייה שלמה ולהגיד שהם אנשים שצריך לטפל בהם על-ידי מסתערבים, שיכולים רק להתסיס? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, היית ברור לחלוטין. חבר הכנסת אלדד, ואחריו – חבר הכנסת אופיר פינס-פז. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה. שלשום שמענו כי אלוף פיקוד המרכז הוציא שלושה צווי הרחקה למתנחלים, שהוגדרו מן הימין הקיצוני, מיהודה ושומרון. אתם יודעים שהעונה היא עונת מסיק הזיתים. עונת מסיק הזיתים היא גם עונת צווי ההרחקה, אבל יש הבדל אחד: זיתים – שנה יש, שנה אין; צווי הרחקה – כל שנה. לא משנה אם יבול הזיתים משמעותי או לא משמעותי, צווי הרחקה מוציאים. עונת מסיק הזיתים, כשיש יבול טוב, נמשכת חודש; כשיש יבול רע נמשכת שבועיים. צווי ההרחקה נמשכים שישה חודשים. נדמה לי שהגיע הזמן שמי שמוציא פקודה כזאת ידע שהמדינה שמרחיקה אנשים ממקום ביתם צריכה לספק להם דיור חלופי, ואם היא מרחיקה אותם ממקום עבודתם היא צריכה לספק להם פרנסה חלופית, כי אחרת אין לשרירות הזאת סוף. אם המפקד המוציא פקודה כזאת ידע שזה גם עולה למדינה משהו כשהוא בוחר ללכת בהליך מינהלתי ולא שיפוטי, אולי הוא יחשוב שנה כן שנה לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת אלדד. אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס-פז, ואחריו – חבר הכנסת שנלר. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אדוני היושב-ראש, שמענו אתמול את דברי ראש הממשלה, כולל הדברים הקשים שהוא אמר על דוח גולדסטון. אבל למרבה הצער, חוץ מאשר יצירת אווירה, מבחינתנו, כנגד הדוח הזה, אנחנו לא באמת יכולים להתקדם. אנחנו שומעים גם היום ממי שעמד, נדמה לי אחד מהשרים בממשלת טורקיה – אבל זה across the board, אתה שומע דברי ביקורת מאוד מאוד קשים. אני לא רוצה להיכנס לשאלה מדוע ברגע הראשון לא נקטנו את האמצעים הנכונים כדי לשתף פעולה עם הוועדה, בדרך שהיתה יכולה, אולי, להביא לתוצאה אחרת. אבל כרגע זו התוצאה, וכשאתה שומע את המשפטנים בארץ, מימין ומשמאל, ברור לחלוטין שאם ממשלת ישראל לא תקים ועדת חקירה מטעמה, בלתי תלויה – לא מטעם הצבא, בלתי תלויה – שתחקור ותבדוק את הממצאים, לא נוכל להתמודד בצורה נכונה עם הבעיה הזאת של דוח גולדסטון, לא יעזור לאף אחד כלום. לכן אני מציע שהממשלה, אחרי כל האמירות וכל ההצהרות, שבאמת כולנו יכולים להצטופף תחתן ולהתחבר אליהן, בסוף גם צריך לעשות מעשה; כי ועדה מהסוג הזה קודם כול תוריד את הלחץ מישראל ותאפשר לישראל לבדוק את הדברים בדרכים שלה, ויש לה מערכת משפט מפוארת ובלתי תלויה. אני מציע לממשלה לא לגרור רגליים, וככל שניטיב ונקים את הוועדה הזאת מהר יותר, אני חושב שמצבה של מדינת ישראל ישתפר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת שנלר, ואחריו – חבר גנאים, ואחריו – חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת שנלר, בבקשה. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. לפני כמה חודשים הסתובב במשכן אדם בשם ג' בכיסא גלגלים, ונדרשה השתלה של כבד וריאה להציל את חייו. הושתלו בו כבד וריאה וניצלו חייו. בעת האחרונה הריאה קרסה והוא מחכה לריאה. בישראל נכון להיום, לרגע זה, 1,265 אנשים ממתינים להשתלה: 630 איש לכליות, כבד, לבלב, ריאות, קרנית. לפני שבועיים תרמה נטשה, אלמנת רופא שנפטר לפני כשנה וחצי מסרטן, את איברי בתה היחידה בת השמונה, שנפגעה בראשה בעת שחצתה את הכביש במעבר חצייה. אסון גדול. שלושה ילדים ניצלו בזכות ההחלטה האמיצה של נטשה. להבדיל מנטשה, בשבוע האחרון שלוש משפחות שיקירן נפטר לא נענו לפנייה של מתאמת ההשתלה בבית-החולים לתרום איברים. אנשים נפטרו. על-פי פסק ההלכה, תרומת האיברים ביהדות היא מצווה: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא". <היו"ר ראובן ריבלין:> עולם ומלואו. תודה רבה. סנהדרין, נדמה לי נ"ד. חבר הכנסת גנאים, ואחריו – חבר הכנסת טיבייב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה נאם אתמול את נאום הלוחם היהודי, שרואה רק בכוח, והכוח כפתרון, והוא שמביא את הביטחון ואת היציבות. בסקירתו ההיסטורית הקצרה הוא ביטא את זה, כאשר אמר שהמהפך השני בהיסטוריה היהודית זה בהקמת מדינת ישראל, שהיא התשובה לאתגר הגלות. הוא הזכיר את גדעון, יהושע, בר-כוכבא – כל הדמויות ההיסטוריות האלה. שיח מגן היהדות והלוחם למענה והמנטליות של הכוח היהודי לא יביאו שלום ולא ביטחון, כי הם ישאירו את ישראל אי קטן ומבצר צלבני ואלמנט מוזר בנוף הפוליטי והתרבותי של האזור. הסוף של בר-כוכבא והסוף של יהודה ידועים, גם של הצלבנים. אני חושב שעל ראש הממשלה לאמץ שיח של דיאלוג עם האחרים וכבוד הדדי, ועליו לשמוע טוב-טוב את כלת פרס נובל לכימיה, הפרופסור יונת, וגם ללמוד טוב-טוב את השיעור של הארמנים והטורקים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת רוברט טיבייב, ואחריו – דב חנין, וכך אנחנו נישאר עם עזרא, ועם תירוש ועם בילסקי שהצביעו. בוים, זאב בוים – אתה התווספת. אני מתחיל עם כל אלה שהצביעו ואחרי זה עם אלה שהתווספו, כי בכל זאת יש כבוד לאנשים שהגיעו בזמן. בבקשה, חבר הכנסת טיבייב. עומדת לרשותך דקה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הפעם קיבלתי מכתב מהחבר שלי היקר אבי ברוך מגדרה, וזה מה שהוא כותב: "ברשותי רשיון נהיגה משנת 1979, ואני נוהג על אופנוע כבד. לשמחתי, עד היום לא נדרשתי לכל תביעה בטיחותית בעקבות או כתוצאה מנהיגה על אופנוע. מה פשעי ועל מה חטאי שדמי הביטוח חובה על האופנוע שלי עומדים לעלות בחודש הקרוב בעשרות אחוזים? למה אני נאלץ מלכתחילה לשלם פי-שניים ויותר מכל רוכב דו-גלגלי בעולם המערבי? "האבולוציה מלמדת כי האדם התפתח והפך להיות שולט בזכות המעבר מהליכה על ארבע להליכה על שתיים. מדוע מנסה בכל כוחו משרד האוצר והממונה על הביטוח להחזיר את הרוכבים על שתיים לרדת חזרה לארבע, ואפילו להוריד אותנו לגחון? "כבר היום, עובדתית, אחוז נכבד מהרוכבים אינו משלם ביטוח ונוהג. רבים אחרים, בעיקר צעירים או חסרי האמצעים, נאלצים לשוב ולנהוג במכוניות ישנות, לא בטוחות, כל זאת בגלל עלויות הביטוח החסרות כל פרופורציה לעולם המערבי." <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רק תקריא מי כתב לך, תאמר פעם נוספת כדי לתת לו קרדיט. <רוברט טיבייב (קדימה):> אבי ברוך מגדרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת בילסקי. את ביקשת להיות אחרונה אחרונה או אחרונה ברשימה? <רונית תירוש (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת את כבר מוכנה ומזומנה? טוב. חבר הכנסת בילסקי אחרי דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, על אחריותי האישית, להמשיך – אולי בדרכי – את הדברים החשובים שאתה הקראת מהתורה. הציווי "ואהבת את הגר" הוא הציווי שמופיע הכי הרבה פעמים בתורה. זה לא רק "וזכרת כי גר היית בארץ מצרים", זה גם הציווי "ואהבת את הגר", שהוא ציווי מאוד קשה ומרחיק לכת. כשאנחנו מתייחסים לפליטים ולמהגרים שחיים בארץ הזאת, אנחנו צריכים לזכור שגם מדינת ישראל הוקמה על-ידי פליטים ועל-ידי מהגרים שברחו על נפשם לארץ הזאת והגיעו לכאן. ואנחנו צריכים לזכור את הדברים האלה כאשר אנחנו מתייחסים היום לעובדים הזרים, למהגרי העבודה ולפליטים שנמצאים בארץ הזאת. הדברים האלה נאמרים בזמן שהממשלה דנה בשאלת גירוש הילדים. אסור לנהל מלחמה על גבם של הילדים. הילדים האלה, אותם 1,200 ילדים, שנולדו למהגרי עבודה ולפליטים, וחיים בארץ הזאת, ולומדים בבתי-ספר בארץ הזאת, הם בני הארץ הזאת. צריך להתייחס אליהם בצורה הוגנת ואנושית, ואסור להפוך אותם לקורבנות של מלחמה שהיא מלחמה לגמרי לגמרי לא עניינית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם לא יודעים שום שפה חוץ מעברית. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת בילסקי – בבקשה, אדוני. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה. לפני כמה שבועות העליתי שאילתא, ושר התחבורה ענה וסיפר שיש ירידה בתאונות הדרכים של 25% או 23% לעומת השנה שעברה. מסתבר שבשבוע שעבר היו שמונה הרוגים בתאונות דרכים, והפער הולך ומצטמצם, ועכשיו אנחנו רק 15% בהשוואה לשנה שעברה. אבל אני לא רוצה לדבר באחוזים. אני רוצה לתאר לך, אדוני היושב-ראש. תאר לך שחס וחלילה היינו שומעים שביום אחד, או בשבוע אחד, נהרגו שמונה חיילי צה"ל. הלוא מלמעלה עד למטה ועדות חקירה, מיגון לטנקים, פעילות – היינו בודקים מה קרה. פה אנחנו מאבדים בכל שנה קרוב ל-400 אנשים, ואפשר למנוע את זה. לכן, אני פונה אל כל אותם אנשים שאחראים לנושא. ידידי השר לביטחון הפנים, שר התחבורה, בואו נתחיל לפעול. יש פה עשרות אלפי נהגים שנוהגים לאחר שרשיונם נפסל. יש מצלמות אלקטרוניות שכבר שנים אנחנו מדברים עליהן, ואולי עכשיו נראה 60 מצלמות, כמה שאפשר, ונחסוך חיי אדם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עזרא, בבקשה. אדוני הצביע. אחריו, אחרוני הנרשמים הראשונים – חברת הכנסת תירוש. לאחר מכן נעבור לרשימה של אלה שהוסיפו את בקשתם. בבקשה. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כותב יוני יעקבי, רוכב אופנוע, ומתלונן על כך שמר ענתבי מסרב להיפגש עם נציגי המאבק, וכן שר התחבורה ושר האוצר. לפי דעתי, הדבר איננו נכון. להיפגש צריך. צריך לאפשר את הפגישה, צריך למצות אותה, ובסופו של דבר לא להטיל את הביטוח הגבוה הזה על אלו שבדרך כלל סובלים מפגיעתם של כלי רכב שנעים בסביבתם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת עזרא, השר לשעבר. ועכשיו, אנחנו עוברים לחברת הכנסת תירוש. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – ובמיוחד לך, כבוד השר לשעבר גדעון עזרא. אני דווקא רוצה להגן על ידין ענתבי, רק בנקודה הזאת: הוא כן פגש וכן פוגש את ראשי המאבק, ולא מהיום. אני עצמי פגשתי אותם, ובעזרתו – הוא נמצא כרגע בחופשה – פגשנו יחד את סגניתו היום. אני התרשמתי, אדוני היושב-ראש, שלמדינת ישראל אין מדיניות בנוגע לרכב דו-גלגלי מנועי. אני חושבת שצריכה להיות מדיניות, ולדעתי המדיניות צריכה להיות בעד עידוד רכב דו-גלגלי, משום שזה מפחית את זיהום הסביבה, וגם משום שלמדינת ישראל אין תשתיות מספיק טובות ומספקות לכלל כלי הרכב. זה הפקק של המדינה. תארו ושוו בנפשכם שכל אותם כלי רכב דו-גלגליים ירדו מהכביש, והם יעברו למכוניות. ייקח לנו הרבה זמן להגיע ממקום למקום. התשתיות של מדינת ישראל פשוט לא אמונות על כל כך הרבה כלי רכב. לכן, צריך קודם כול לגבש מדיניות, ואני חושבת שהיא צריכה להיות כפי שתיארתי אותה כרגע. ספציפית לגבי הביטוחים, אני חושבת שיש פה בכלל אפליה על רקע חברתי, ולא עניין של ביטוחים, ואפילו לא עניין כספי. אני חושבת שההעמסה היתירה הזאת על כתפי שליחי הפיצריות למיניהם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא הצעה לסדר-היום, זה נאום בן דקה. אנחנו כבר עוברים – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני מסיימת. זו ממש הצעה למדינת ישראל, אבל אני אסיים בזה שצריך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מאה אחוז, אבל אפשר להציע הצעה לסדר-היום. <רונית תירוש (קדימה):> אני חושבת שיש מחר, אבל אני מסיימת בזה שאני בהחלט חושבת שאנחנו צריכים להירתם כולנו ולנסות למזער את הנזק שמוטל על כתפיהם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רוצה להזכיר לחברים – לא קל לי להפסיק אותם, אבל נאומים בני דקה מעצם הגדרתם הם בני דקה, אז כמה שניות. אנחנו עוברים עכשיו לחברים שנרשמו לאחר מכן. חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמעתי כרגע את חברת הכנסת תירוש מדברת על מצוקה מאוד מאוד קשה של צפיפות בדרכים ובכבישים. אתמול האזנתי ברוב קשב לנשיא המדינה מר שמעון פרס שמציע שהפתרון לשטח טריטוריאלי מצומצם זה להגביר את ההשכלה. אני חושב שהפתרון הוא להפסיק לגור בין גדרה לחדרה. ארץ-ישראל רחבת ידיים, ארץ-ישראל, יש בה ערים וגבעות, ארץ נחלי מים ביהודה ושומרון, שזאת ארץ אבותינו. ברגע שאנחנו נתפרס לשם, תיפתר גם הבעיה של הרכב הדו-גלגלי וגם הבעיה של הפקקים. הארץ רחבת ידיים וכדאי שנגיע לשם, נתיישב שם, ניאחז שם ולא נברח משם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בוים, ואחריו – חבר הכנסת שאמה. <זאב בוים (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כותבת אלי הגברת דינה דייוויס: "אני בת 34, אמא לשלושה ורוכבת מנוסה, אחראית וזהירה, על אופנוע כבד. הרומן שלי עם רכב דו-גלגלי התחיל עוד בצעירותי, לאחר הצבא, אך ננטש לאור התגלגלות החיים והפיכתי לאמא לשניים. לאחר לידת הילד השלישי נאלצתי לחזור לעבודה, וכך מצאתי את עצמי נלחמת כל בוקר בפקקים האין-סופיים בכניסה לתל-אביב ולפחות עוד 20 דקות בחיפוש חנייה לרכב. כך שהייתי מחכה עם סטופר לפתיחת המעון ב-07:30, טסה לתל-אביב ותמיד מאחרת לפחות בחצי שעה – מה שאומר שהייתי צריכה להחזיר את החצי שעה הזאת בסוף היום: לצאת ב-18:30 מהעבודה ולהגיע במקרה הטוב הביתה ב-19:30, להוציא את הילד מהמטפלת רק על מנת להחליף לו פיג'מה, להשכיב אותו לישון, יום יום. "כך, אחרי כמה חודשים נשברתי, רכשתי אופנוע כבד, על מנת לייצר יותר זמן להיות עם הילדים – מה שהוכיח את עצמו לחלוטין, וכיום יש באפשרותי אפילו לשבת עם הגדולים ולעשות אתם שיעורי בית. "העלאת תעריפי הביטוח עלולה לגרום לי לוותר על העבודה בתל-אביב או לוותר על לראות את הילדים גדלים. המחיר כבד בשני המקרים. אנא ממך, בכל לשון של בקשה, הקדש דקה מזמנך לחשוב גם בכיוון הזה." אני מקווה שגם אתם חושבים בכיוון הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, נא לציין את שמה. <זאב בוים (קדימה):> הגברת דינה דייוויס. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מאוד מודה. חבר הכנסת שאמה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, בדרך כלל, כולנו רגילים שרוכבי האופנועים הם אלה שמחליקים. הפעם, השבוע, מישהו באוצר ובאגף הממונה על הביטוח כנראה החליק שם, ואני מקווה שלא על הראש, עם ההחלטה האומללה הזאת, שאני מקווה שתוסר מסדר-היום. נקודה שנייה, אנחנו רגילים שבעולם לא כל כך מפרגנים לנו, אבל בתקופה האחרונה ראוי לציין את עמידתם לצדנו של נשיא צרפת, של הקאנצלרית הגרמנית – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ראש ממשלת איטליה. <כרמל שאמה (הליכוד):> – – של ראש ממשלת איטליה – ברלוסקוני, סרקוזי ומרקל. יישר כוח. אלה רוחות חדשות, וחשוב לציין גם את הטובים שאתנו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, טוב שאתה מצטט את הפסוקים החשובים בימים של הסחף וההתלהמות הזאת. מה גם שאנחנו לא מדברים על גר שגר בקרבך אלא על אזרח שחי אתך. אדוני היושב-ראש, לפני כשבוע התקשורת יצאה בהמולה בכותרות ענק על ונדליזם שנעשה באתר העתיקות עבדת בנגב, ותמונותיהם של שיח' השבט, לבאד טאסאן, ושל שומר האתר התנוססו שם בכותרות. השר לביטחון פנים עלה לרגל לאתר, מעל הגבעה שם, כדי להסית. אלא מה? לאחר כל התרועות האלה שני החשודים שוחררו, ומי הם? שומר האתר – מדובר לא על מוזיאון קטן, שעושים שם את השיקוף והבדיקות, אלא באתר ענק. מדובר באיש זקן. היתה שם דרישה שיהיה יותר משומר אחד. מייד עלו עליו ועצרו אותו, כדי לומר: הנה, יש לנו חשודים – וגם בדואים. ושיח' השבט, שהוא מוכר בפעילות הציבורית. לא היו להם יד ורגל בכל המהומה הזאת. כל אלה שהוציאו דיבתם רעה, של הציבור הבדואי, צריכים להתנצל. התקשורת, שעשתה בית-דין שדה והרשיעה ללא משפט, לדעתי, היא הראשונה שאמורה להתנצל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> המשטרה חייבת לחקור, ואכן שחררה אותו ללא אפילו צל של חשד. זה דבר חשוב. אבל לחקור צריך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני, חשוב גם שאנשים ידעו ולא יחשבו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, כאשר מישהו עושה איזשהו מעשה עבירה ברחוב נוף הרים 4 בירושלים, אני בין הראשונים שחשוד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הוא גר בעבדת. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא גר בעבדת – חשדו בו. נכון, אתה צודק, לפעמים, כאשר אנחנו מחויבים בחקירה, נגרם עוול. זה נכון. אבל חקירה צריכה להתבצע. בשם העוול אי-אפשר לא לעשות חקירה. הבחור יצא ללא רבב. מה קרה? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אין ויכוח שצריך לעשות חקירה, אבל שאנשים ידעו שהם שוחררו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אחרת עוד יכולים לומר שטלב אלסאנע עשה את זה, חלילה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני חשוד באותה מידה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורלב. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, גם אני מחזיק בידי מכתב, של טל ולר, שגם כותב על החשש שלו מהעלאת תעריפי הביטוח לרכב הדו-גלגלי. גם הוא צעיר, גם הוא אדם שמרגיש שזו הולכת להיות פגיעה משמעותית גם בכיס שלו וגם באיכות חייו. אבל כולנו מכירים את אותם מכתבים. אני חושב שיש כאן מסר אחד, שצריך לבוא מהבניין הזה. נראה שיש קונסנזוס כאן, בבית-הנבחרים, שהעלאת התעריפים הזאת, בצורה הזאת, באופן הקיצוני הזה, היא דבר לא נכון, לא ראוי וגם לא הכרחי. אדוני היושב-ראש, צריך גם לומר שאותה העלאת תעריפים היא לא תוספת כסף שתבוא לתקציב המדינה, ויהיה יותר כסף למטרות אחרות; זה הולך לחברת ביטוח ולא לשום מטרה אחרת – גם חברת ביטוח, אגב, שלא מפסידה. מהבית הזה צריך שתצא קריאה ברורה לאדם אחד, לשר האוצר, שהוא זה שממונה על אותו ממונה על הביטוח, שבסופו של דבר הוא פקיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתן לך. "הפול" הוא לא דבר שהוא אחריות – כלומר יש פה ערבות מדינה לכל ניזוק צד ג'. הרי זה בלי קשר למי שאשם. לכן, המרכיב של ה-risk הוא זה שיוצר את התעריף, נדמה לי. אבל אין פה עניין של חברת ביטוח. <יואל חסון (קדימה):> אבל, אדוני היושב-ראש, יש ויכוח גם על העניין, ודנו על זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <יואל חסון (קדימה):> אבל בוודאי שהעלאה כל כך משמעותית של התעריפים, באופן חד וקיצוני, היא דבר שהוא לא נכון מכל הסיבות שתוארו כאן קודם. לכן, אדוני היושב-ראש, לסיום, מסר אחד צריך להיות כאן ברור: הממונה על הביטוח הוא פקיד, פקיד בכיר, פקיד חשוב. מעליו יושב שר האוצר. הבית הזה כאן צריך להעביר מסר אחד לשר האוצר: קח את העניינים לידיים, תרסן את הממונה על הביטוח, תדחה את זה לחודשיים הקרובים, נדון, נשקול ונראה איך ממשיכים מכאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. כבר אמרתי: עכשיו חבר הכנסת אורלב. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה. תסיים חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, שתי הערות בדקה אחת. דבר ראשון, ברכת יישר כוח גדולה לחניכי, תלמידי "בני עקיבא", שכתבו מכתב תגובה ראוי כנגד השמיניסטים הסרבנים שמסרבים לשרת בצה"ל ומוציאים שם רע לביטחונה של מדינת ישראל. אני חושב שתלמידי ישראל יכולים ללמוד מהדוגמה של תלמידי ישיבות "בני עקיבא" וחניכי תנועת הנוער "בני עקיבא". הדבר השני, אדוני היושב-ראש, בכל הזדמנות שתהיה לי לא אנוח ולא אשקוט עד שתיפתר בעיית התקציב של השירות הלאומי, שאם לא כן, בשבוע הבא ביום רביעי יצטרכו לשלוח הביתה 3,000 מתנדבים ומתנדבות שעוסקים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אישרנו הצעה לסדר-היום בעניין זה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> ביום רביעי. אני – בכל הזדמנות. אני כבר מזמין הערה לסדר אחרי שידברו מחר, ואני גם אירשם, כדי לבוא. אני כבר אומר לאדוני שאני מזמן את ועדת החינוך ביום שני בשבוע הבא לעשות. צריך לעורר את הציבור כאן. נפלה החלטה בממשלה על קיצוץ תקציב השירות הלאומי, שכנראה אנשים לא מודעים לו. זה לא עניין של המפד"ל והבית הלאומי, שייסדו את הדבר הזה, זה דבר ממלכתי. אני קורא לכל חלקי הבית להתגייס כדי להציל את השירות הלאומי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בעיקר לחברי הכנסת הוותיקים, גם אלה שנמצאים פה בקדנציה הראשונה אבל גם הם כבר ותיקים, כמעט שנה עוברת: אני מציע שכאשר מאשרים הצעות לסדר-יום, בנאומים בני דקה לא ניכנס ונפלוש לאותם חברי כנסת שזכו בהצעה לסדר-יום, אם כי לפעמים הדברים בוערים כאש בעצמותיהם של חברי הכנסת. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. חבר הכנסת מולה, אתה לא ביקשת לדבר. אחריו – אחרונה חביבה, מכובדת וחביבה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ב"חביבה" יש איזו פטרוניות כזאת שזה נורא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אני חושב שאף אחד לא חולק על כך שלשמועות יש כנפיים. יש חילוקי דעות אם יש להן רגליים. שמועה עקשנית שהסתובבה במגזר הערבי, הסתבר שיש לה רגליים, ואתמול היא קיבלה אישור חד-משמעי מהממונה הכי גבוה שיכול לאשר אותה. השמועה אמרה שישנה יחידה של מסתערבים שפועלת זה כמה שנים במוקדים מסוימים ביישובים הערביים. הפעילות שלה לא ידועה, ולכן יש עוד יותר שמועות מה היא עושה בכלל. משמעות הדברים שאמר מפכ"ל המשטרה למבקר המדינה, בכך שהוא אמר שיש יחידת מסתערבים שפועלת ביישובים הערביים, היא שהיחס של המשטרה אל האזרחים הערבים הוא יחס של אויבים ולא של אזרחים. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אל תפריע לי. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם זבוב מפריע לפעמים. <קריאה:> הוא עושה את העבודה שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין קריאות ביניים בנאומים בני דקה, כי אז זה יימשך עד אין-סוף. בבקשה. אני מחזיר לך את חצי הדקה – בבקשה – אבל לא יותר מכך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אחד הפרקים החשובים ביותר בדוח ועדת-אור התייחס אל יחס המשטרה כלפי הציבור הערבי – האם המשטרה מתייחסת לאזרחים הערבים כאל אזרחים או מתייחסת אליהם כאל אויבים. הוועדה קבעה שבמקרים רבים המשטרה לא מתייחסת אל האזרחים הערבים כאל אזרחים. בא מפכ"ל המשטרה ומודיע למבקר המדינה שיש יחידה של מסתערבים. אני לא יודע אם זה חוקי או לא. יש משפטנים ששוקדים על העניין, ויכול להיות שיהיה בג"ץ, אבל גם אם זה חוקי, זה מסריח, וזה מסריח מהראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. אני מאוד שמח, חבר הכנסת זחאלקה, שאתה רגיש להפרעות. אני מודה שגם אני רגיש להפרעות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בתור חבר כנסת פעיל, אתה יודע מה זה חבר כנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, כל חבר כנסת יכול להפריע לחבר כנסת אחר. אני מודה לך על זה שאפשרת לי להעיר, ואני מאוד שמח על הרגישות. תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עכשיו השר חזר, נוכל לחזור גם לסדר-היום. בבקשה, גברתי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מנהג חדש בא למדינה – בעלי ההון, המשפחות העשירות ביותר במדינה, עשירות גם בקנה מידה עולמי, באות אל הפנסיונרים, אל החוסכים, אל הגננות, אל המורים, ואותם בעלי הון באים ומבקשים שנעזור להם, שנחלץ אותם ממצוקתם, הם פושטים יד לנדבה. אנחנו עדים עכשיו לשורה של מהלכים כלכליים בלתי אפשריים, כשלב לבייב, שצבר הון, ממון רב, בתי פאר, ציי מכוניות, מטוסים, אוניות וכן הלאה, בא ומבקש מהציבור לעזור לו; אנחנו עדים לעסקה בעייתית ביותר שבה "צים", אחרי השקעות כושלות, מבקשת מהמשקיעים ב"חברה לישראל" להוציא מכיסם כסף ולהשתתף בהצלתה של "צים". אבל בעיקר, השערורייה הגדולה ביותר תתרחש מחר, באספת בעלי המניות של "איי.די.בי אחזקות", כשאיש עסקים, נוחי דנקנר, מוכר חברה פרטית כושלת ומפסידה שלו לחברה ציבורית שבשליטתו, כדי לגלגל את ההפסדים שהוא צבר בחברה הפרטית על כתפיו השחוחות ממילא של הציבור. אנחנו לא כל כך עוסקים באנשים האלה כאן בבניין, אנחנו גם לא נוהגים לנקוב בשמותיהם. הגיע הזמן שנעשה את זה, נמלא את חובתנו לציבור ונגן עליו מפני תאוות הבצע של בעלי הממון – שכשהם מרוויחים, הם מרוויחים והרווחים שלהם, אבל כשהם מפסידים, ההפסדים הם של כולנו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תמו הנאומים בני דקה לשבוע זה. אני מודיע לכם ש-26 חברים השתתפו, ובכל זאת לקח לנו הדבר בערך 38 דקות. פירושו של דבר שהואיל והיו כמה חברים שדיברו פחות מדקה, היו כמה חברים שדיברו הרבה יותר מדקה. תבואו על הברכה. <הודעת יושב-ראש הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שאנחנו ממשיכים בסדר-היום, הודעת ועדת הכספים של הכנסת בדבר חידוש הדיונים בהצעת חוק מס הכנסה (תרומה לקרן לאומית או למוסד ציבורי בשנת המס 2009) (הוראת שעה), התשס"ט–2009. מכוח סעיף 124 לתקנון, אבקש להודיעכם, כי ועדת הכספים של הכנסת החליטה ביום כ"ה בתשרי התש"ע, 13 באוקטובר 2009, לחדש את דיוניה בהצעת חוק מס הכנסה (תרומה לקרן לאומית או למוסד ציבורי בשנת המס 2009) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, בהתאם לסעיף 124 לתקנון הכנסת. לפיכך תידחה הקריאה השנייה בהצעת החוק האמורה עד שהצעת החוק תותר ותונח על שולחן הכנסת. תודה רבה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני, נא לעלות. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ברשות אדוני, שתי הודעות. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות, כדלקמן: מטעם סיעת מרצ, בוועדת הכספים – במקום חבר הכנסת חיים אורון תכהן חברת הכנסת רונית תירוש; במקום חברת הכנסת רונית תירוש, שכיהנה כממלאת-מקום קבועה, יכהן חבר הכנסת חיים אורון כממלא-מקום קבוע; מטעם סיעת קדימה, בוועדת החוץ והביטחון – במקום חברת הכנסת רונית תירוש, שכיהנה כממלאת-מקום קבועה, יכהן חבר הכנסת חיים אורון כממלא-מקום קבוע. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה. ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 6), התש"ע–2009, מ/454, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לי הערכה רבה לחברת הכנסת תירוש, אבל חיים אורון שלא יהיה בוועדת הכספים, זה דבר שלא טוב לכנסת ולא טוב למדינה. <זאב בילסקי (קדימה):> הוא יהיה ממלא-מקום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם קולו יישמע שם, זה מספיק. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים מס' 2 להצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט–2009. הודעות הממשלה בדבר תיקון האמנה של קרן המטבע הבין-לאומית; הסכם פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים ודרכוני שירות עם הרפובליקה של קזחסטן; אמנה 144 של ארגון העבודה הבין-לאומי בדבר התייעצות תלת-צדדית, נורמות בין-לאומיות בענייני עבודה, 1976; וכן אמנה 160 של ארגון העבודה הבין-לאומי בדבר סטטיסטיקת עבודה, 1985. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הודעת הוועדה לזכויות הילד על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/240; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' ל"ז, עמ' 18540.] <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: בקשת הוועדה לזכויות הילד להחיל דין רציפות. זאת רק הבקשה. יושב-ראש הוועדה, בבקשה הכרזתך לגבי דין הרציפות, ולאחר מכן נעבור לערעור על בקשה אחרת. בקשת הוועדה לזכויות הילד להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) (צילום קטין), התשס"ח–2008. בבקשה, אדוני היושב-ראש. <דני דנון (יו"ר הוועדה לזכויות הילד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הנוער (תיקון מס' 18) הוגשה בכנסת השבע-עשרה כהצעה מאוחדת של כמה הצעות חוק, שכולן עסקו בנושא צילום קטין. ההצעה הוכנה לקריאה הראשונה על-ידי הוועדה לזכויות הילד ואושרה בקריאה הראשונה ביולי 2008. בישיבת הוועדה מיום 22 ביולי 2009 החליטה הוועדה, בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק הרציפות, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק, ואני מתכבד להביא הודעה זו בפני מליאת הכנסת. הצעת החוק באה לקבוע תיקונים לחוק הנוער, על מנת להגן על קטינים בסיטואציות שבהן צילום, ובעיקר פרסום של צילומים שלהם, עלולים לפגוע בשלומם ובפרטיותם. ההצעה מבוססת גם על מצבים שנלמדו בעבר שבהם נפגעו ילדים, למשל מצבים שבהם לפי החוק היתה חובה לטשטש את פניו של הקטין אך בפועל פניו טושטשו רק באופן חלקי ביותר ומופיעים בתמונה פרטים העלולים להביא לזיהויו ולפגיעה בקטין. אני מבקש לציין כאן כי הצעת החוק עוררה מחלוקת רבה בוועדה לגבי האיזון הנדרש בין הגנה על קטינים לבין הגנה על חופש הביטוי. המחלוקת באה בעיקר מקרב נציגי תקשורת, שחששו מפגיעה בחופש הביטוי. אני מבהיר מעל במה זו, כפי שהבהרתי גם בדיון בוועדה, שבכוונת הוועדה לשנות את הצעת החוק כך שנגיע אל האיזונים הנדרשים בין שני הערכים החשובים שציינתי. זו גם עמדתם של יתר חברי הוועדה שתמכו בהחלת הרציפות. במובן זה ברור כעת כי יבוצעו שינויים בהצעת החוק לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אבקש עוד לציין שהממשלה הודיעה לוועדה כי היא מסכימה להחלת דין הרציפות, בתנאי שהנוסח שיובא לקריאה השנייה והשלישית יתואם עם הממשלה, וכך יהיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דנון, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. כל מי שמבקש כסיעה להתנגד לבקשת הוועדה לזכויות הילד, יכול ומוזמן לעשות זאת בתוך 14 יום. אם לא, ההצעה תאושר בהצבעה. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/259; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 4067.] <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד לבוא ולנמק את הערעור שסיעתו, האיחוד הלאומי, הגישה בגין בקשת ועדת הכלכלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 21). בבקשה, אדוני. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כשהייתי ילד "קול ישראל" לא היה רק קול, הוא היה גם לשון. פעם בשנה בערך היה מגיע איזה יהודי, מוציא פנקס עם בולים, ואחרי שהיה גובה מהמשפחה כסף, היה חורץ את לשונו ומדביק לנו בול מאחורי הרדיו. אני בטוח שאדוני היושב-ראש זוכר את העניין. היו בולים מיוחדים שנקראו רשיון רדיו. נדמה לי שאפרים קישון אמר פעם שאלה בולים נגד שחפת, אחרת לא ברור למה טורחים לשלוח בן-אדם שיבוא וידביק. זה היה רשיון הרדיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שזה היה חוק בריטי. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> חוק בריטי, בוודאי. זה שריד לאותה תקופה שבה הרשויות באמת רצו לפקח ולשלוט – מי מחזיק רדיו בבית. אני מזכיר לכם שהיו תחנות שאסור היה להקשיב להן. כשזה בא לפקח על אחזקת המכשירים, אני מבין למה צריך רשיון להחזיק רדיו, אבל למה צריך רשיון לטלוויזיה? זה בלתי נסבל ממש. למה לא צריך רשיון למגהץ? למה לא צריך רשיון לטלפון? הלוא בימינו-אנו אפשר לראות את שידורי הטלוויזיה בטלפון. העניין של אגרת הטלוויזיה, שמחייבים את מי שיש לו בבית מרקע פלזמה או מרקע מן הסוג הישן לשלם – אין היום כמעט הבדל בין מחשב לטלוויזיה. אז מה? כשההבדל הזה יטושטש לחלוטין יחייבו אותנו ברשיון או באגרת מחשב בבית? חברי הכנסת, אני תומך בשידור הציבורי. אני רוצה שידור ציבורי בישראל. אני רוצה שזה יהיה שידור ציבורי אמיתי, שידור ציבורי שישקף את עמדות כל הגוונים בישראל. אני רוצה שזה יהיה קול ישראל באמת, לא קול ישמעאל, כמו שנשמע לי לפעמים כשאני פותח את הרדיו, אבל אני רוצה שהשידור הציבורי הזה ימומן מתקציב המדינה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> מה רע בישמעאל? <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם בעברית אומרים ישמע-אל. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> שהוא ישמע, למה שאני אשמע? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לפני דקה אמרת שאתה רוצה שידור ציבורי של כולם. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> נכון, שיהיה "קול ישראל" בערבית, מצוין, אבל אני לא צריך שב"קול ישראל" יושמעו כל הזמן שידורי התעמולה של ה"חמאס", כי זה מה שמשדרים שם – מה לטענתו אמר דובר צה"ל ומה אמר דובר ה"חמאס". אבל לא זה הנושא. אני בעד שידור ציבורי, אבל אני רק חושב ששידור ציבורי כזה צריך להיות מתקציב המדינה, ולא להטיל אותו כתוספת מס על האזרחים בצורת אגרת טלוויזיה. בחוק הזה שאנחנו מתבקשים לאשר היום, להחיל עליו דין רציפות, אנחנו דורשים שחברות הכבלים ילשינו לרשות למי יש בבית מכשיר טלוויזיה ולא הודיע על זה לשלטונות. הדברים מגיעים לאבסורד מוחלט. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלדד, הואיל ואתה מדבר לעניין, אני רוצה לשאול שאלה: אם הממשלה היא שתשלם את אותם דמים שלהם צריכה רשות השידור, שאמורה להיות רשות ציבורית – במקום להיות רשות ציבורית היא תהפוך לרשות ממלכתית, ואז היא תאמר מה דבר הממלכה, שזה בדרך כלל דבר הממשלה, ואנחנו הרי רוצים שתהיה לנו איזו תקשורת ציבורית שבאה לדווח לציבור את כל הדברים שלהם הוא צריך כדי לגבש את עמדתו, לא לשטוף את מוחו. והרי אתה מכוון ואומר: אנחנו ניטול את האגרה שהציבור נותן כדי שישרתו אותו כציבור, ואומרים לו: לך לממשלה. הממשלה תאמר: אני בעלת המאה, אני בעלת הדעה. הממשלה היא הממשלה של אותו רוב שמרכיב אותה באופן מזדמן מפעם לפעם בהתאם להחלטת הציבור. זה רק דבר לענות את נפשנו בו ואת מחשבתנו. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ואפילו אז זה יהיה שיפור ניכר לעומת המצב הקיים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> על כך לא הגבתי, אבל אני לא אומר שאין דברי טעם בדבריך. ובכן, רבותי, חברי הכנסת, קיבלנו פה התנגדות שהיא התנגדות לא לשם דיבור אלא התנגדות ממשית, ולכן אנחנו אמורים להצביע אם הכנסת מקבלת את דין הרציפות או לא. הואיל ואנחנו מצביעים על ההתנגדות, הרי אנחנו צריכים להצביע. מי שבעד ההתנגדות – מצביע בעד, ומי שבעד הרציפות – מצביע נגד. זו הפרוצדורה שהתקבלה פה, אף שבהחלט יכולה להיות איזו דעה שבאה ואומרת שעיקר העניין הוא הנושא של הרציפות. אבל הואיל וכך אנחנו נוהגים במשך שנים, הרי להווה ידוע לכם שכל המצביע בעד – מצביע בעד ההתנגדות שפירושה לא לאשר את הרציפות, ומי שמצביע נגד – מצביע בעד אישור הרציפות. ובכן, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מפעילים את ההצבעה: מי בעד ההתנגדות ומי נגד ההתנגדות? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הודעת ועדת הכלכלה – 14 נגד – 3 נמנעים – אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 21) (חובת מסירת רשימות מנויים), התשס"ט–2008, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שלושה בעד, 14 נגד ואין נמנעים. אני קובע שדין רציפות יחול על-פי בקשת ועדת הכלכלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 21) (חובת מסירת רשימות מנויים), התשס"ט–2008. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, ביציע האורחים נמצא סגן שר החוץ של גאורגיה. בדרך כלל אנחנו מכריזים על יושבי-ראש פרלמנטים או על שרי חוץ. סגן שר החוץ הוא אחד מידידיה הטובים של מדינת ישראל, והוא גם אדם מאוד מקובל בתוך עמו ובארצו. אנחנו מקדמים אותך בברכה, אדוני סגן השר. Welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset, shrine of democracy of the state of Israel . תודה רבה. רבותי, אפשר למחוא כפיים. <הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק> ["דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 4067.] <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו חוזרים לסדר-היום, ואנחנו מודים קודם כול לשר אהרונוביץ, כי הוא באמת תופעה מאוד מיוחדת כאשר הוא חושב שהדיווח לכנסת ביום שלישי חשוב לא פחות מעבודת שרים, גם עבודות שמתנהלות מחוץ לכנסת ומחוץ למשרדיהם. אנחנו עדיין בחוקים, אבל עוד מעט נגיע גם לנושאים שלשמם ביקשנו מהשר להשיב. אנחנו עוברים עכשיו לבקשת ועדת הכספים להחיל דין רציפות על הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון מס' 2) (יד דוד בן-גוריון), התשס"ט–2008. זה גם ערעור. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, כל אחד מהסיעה יכול לבוא ויש לו שלוש דקות. בבקשה חביבי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שעומדת בפנינו כרגע ואנחנו רוצים להביע סוג של הסתייגות ממנה – אם כי אולי בסוף אני אסייג את דברי על ההסתייגות – היא הצעת החוק שעוסקת בהנצחתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, שכולנו גדלנו וחונכנו עליו. אותו אחד, אדוני היושב-ראש, שבאחרית ימיו המחיש שאהבת ארץ-ישראל ומסירות הנפש לארץ-ישראל הן לא רק עניין של מלים ודרשות והטפות ונאומים אלא דבר שצריך לממש אותו בגוף ממש, וירד – לא בגיל שש-עשרה וחצי – או נאמר יותר נכון עלה אל שדה-בוקר, אל הנגב השומם, ושם בחר להיות שותף לחלוצים צעירים, שבעצם אחזו באדמת הנגב, חלק מארץ-ישראל, חלק מהחזון שלנו, מהשיבה שלנו לאותה ארץ. העלייה שלו היא יותר ממסר – זאת התוויית דרך. אמרתי שזה לא רק נאה דורש אלא יש כאן חלום שמתגשם, אבל חלום שגם מגשימים אותו. דאגתי לברך את האנשים שנמצאים אתי בקשר ואמרתי להם: אנחנו עם מפואר עם עבר מפואר ועם עתיד שתלוי גם בנו. בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון המנוח, עליו השלום, המחיש בעצמו את אותה אמירה. לכן, אני חושב שהנצחתו של דוד בן-גוריון חשובה לאין ערוך, במיוחד לאור הדברים ששמעתי פה אתמול. שמעתי פה אתמול שלושה אנשים מקברניטי מדינת ישראל, ומכיוון שאין לנו אחרים אפשר לומר שהם מקברניטי העם היהודי – בראש ובראשונה נשיא המדינה, מר שמעון פרס, ואחריו ראש הממשלה שלי, ראש הממשלה שלנו, מר בנימין נתניהו, ולאחר מכן יושבת-ראש האופוזיציה, הגברת ציפי לבני. <משה גפני (יהדות התורה):> היו ארבעה. היו ארבעה, גם יושב-ראש הכנסת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יושב-ראש הכנסת הוא מעל כולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכספים, אשר העלה את שמי. אני מודה לך. הוא צדק, אני יושב-ראש הכנסת. אני לא מהמנהיגים אלא יושב-ראש הכנסת, שהיא המנהיגה של כולם. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הוא מהמושכים בחוטים, בוא נגדיר את זה ככה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, חס וחלילה, לא מהמושכים בחוטים. הכנסת היא המנהיגה וזכיתי להיות היושב-ראש שלה. <רונית תירוש (קדימה):> זה נשמע עם קונוטציה לא טובה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רבותי, אתם תיתנו לי את הזמן, אחרת איך אומר את דברי? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני תמיד שומר על מיעוטים, אל תדאג, בן-ארי, האמן לי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אה, תודה רבה. חבר הכנסת פינס אמר לי קודם שהוא מטפל בשוליים. כולם מטפלים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני אמרתי לך מיעוטים, לא אמרתי שוליים. חלילה, אני אמרתי שמיעוט הוא שוליים? כצל'ה יכול להיות בעיני שוליים? הוא אבן הראשה, אבל עם זה – מיעוטים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יפה מאוד. טוב, רבותי, תנו לי לגשת, העניין רציני, ואני רוצה לגשת אליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברצון רב, אתה מקבל מרגע זה עוד ארבע דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ואני מבטיח לסיים אפילו טיפה קודם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מכל מקום, נשארתי כאן להקשיב ברוב קשב, מתוך כבוד לבית הזה, והרגשתי שאני חוזה בשבר בת-עמי. אני חוזה בשבר עצום של קברניטי המדינה מבחינה רעיונית-אידיאולוגית. על נשיא המדינה, כבר היה ראש ממשלה מנוח שהתבטא כלפיו באופן קשה, ותמיד חשבתי שאולי הוא מגזים במה שאמר – חתרן וכו', אני לא אחזור על הדברים פה, בכל זאת נשיא המדינה. אבל כשהקשבתי אתמול, חשבתי שאולי יש משהו בדבריו של אותו אחד. נשיא המדינה בחר ובוחר שחרית וערבית להמשיך באג'נדה פוליטית ולעשות זילות של בית הנשיא. אני אתייחס לשתי נקודות מתוך דבריו. הוא מתחיל וקודם כול אומר לנו: אנחנו מדינה עם טריטוריה קטנה. הוא כבר החליט שאנחנו מדינה עם טריטוריה קטנה. אולי נתחיל לטפס אחד על השני. ואם נהיה חכמים ואם תהיה לנו השכלה, אז זה יפתור את הבעיה של הטריטוריה. דברים של הבל, דברים ריקים מבחינת המציאות. עם ללא אדמה, עם ללא אדמתו, הוא לא עם. והדבר השני המחיש לי כמה האיש הזה, כשהוא מתעורר משנתו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> "נשיא בעמך" – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> "נשיא בעמך לא תאור", אבל אני חייב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תאמר נגד הדברים, אל תדבר נגד הנשיא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני לא מדבר נגד הנשיא, אני מדבר נגד דברים שהוא אמר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתמול לא נתתי לך לקרוא קריאות ביניים. אני לא אהסה אותך, אתן לך להביע את דעתך, אבל בכל זאת תזכור ש"נשיא בעמך לא תאור". <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> להביע דעה על דבריו מותר לי, לחלוק עליו, כיוון שהוא הלך לאג'נדה פוליטית. אדוני היושב-ראש, אם הוא היה ממלכתי, הייתי מתנהג באופן ממלכתי. הוא לא התנהג באופן ממלכתי. הוא לא התנהג באופן ממלכתי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מותר לך לדבר נגד דברים שהוא אמר, אל תדבר על הנשיא. הוא סמל במדינה הזאת – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> דודו, אתה יודע שאני מכבד אותך ואני לא אדבר על הנשיא, אני אדבר על מה שהוא אמר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הלוואי שהייתי מקפיד על דברי התורה כמו שחבר הכנסת בן-ארי מקפיד עליה. כתוב: "נשיא בעמך לא תאור", וזה דבר שגם משה רבנו שאל: מה הם רוצים ממני? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> טוב, רבותי, תנו לי לגשת בבקשה לעניין – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו היינו עם בגלות, ללא אדמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, הערנו לו ומרגע זה הוא מדבר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הרב גפני, היינו עם ללא אדמה, היינו עם מפוזר, או כמו שאמר רבי יהודה הלוי: היינו אברים מפוזרים ללא לב, ללא גוף – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל היינו עם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – והשיבה לארץ, האדמה הופכת את העם היהודי לאומה, לאומה שיכולה להביא את עצמה לידי ביטוי בעולם כאור לגויים. אבל לא אכנס עכשיו לוויכוח, זה נושא בפני עצמו, השאלה שלך היא שאלה ראויה. אני מקבל את הערתו של אדוני היושב-ראש, אבל אני רוצה להעיר הערה עניינית. להפוך את הצבא שלנו לצבא אקדמי – איזה רעיון נהדר. במקום שהחייל ילמד לירות ולכוון בנשק ולפגוע באויב, במקום שהוא ילמד לעשות מארב כמו שצריך, בוא ניתן לו תואר אקדמי. זה רעיון נהדר, הרי איננו צריכים צבא. איך אמר מי שהיה רמטכ"ל? אנחנו צריכים צבא קטן וחכם. או איך אמר מי שהיה רמטכ"ל ערב מלחמת לבנון השנייה? ביטויים כאלה ואחרים על הצבא שכבר הוא לא מה שהיה וכבר אין מלחמות. וראינו וחזינו את התוצאות הנוראיות של החלומות האלה, של חלומות שווא שמביאים אותנו לאן שהם מביאים אותנו. מעניין אותי למה כשהוזכרו אתמול שני הסכמי שלום לא הוזכר הסכם אוסלו. מעניין למה לא הוזכר הסכם אוסלו. אולי זה איזה כתם שחור, משהו ברקורד של מישהו שלא מזכיר אותו. נתניהו, ראש הממשלה שלי, מזכיר את הסיכונים הקשים שיש בהסכמים הנואלים עם האויב, עם הבריחה מעזה, עם התוצאות הקשות הן של הסכם אוסלו, והוא אומר: ואף-על-פי-כן אני אמשיך. הדברים תמוהים, שבר בת-עמי. אני לא מדבר על הגברת יושבת-ראש האופוזיציה, שדיברה על כך שלא פשטנו מספיק את צווארנו לשחיטה, שלא נתנו מספיק: למה לא התחננו בפני אבו מאזן, למה לא התמסרנו יותר. רבותי, מי ששמע שיעור ראשון בתורת המשחקים יודע שכך לא מנהלים שום משא-ומתן, בהתמסרות מוחלטת. מה תקבל? הדבר היחיד שתקבל זה שיכרתו לך את הראש מן הגוף. זה בעצם מה שנעשה כאן אתמול. הייתי רוצה לשמוע אתמול מהקברניטים שלנו משהו על החזון של העם היהודי. הייתי רוצה לשמוע משהו עם חזון הדורות, של "תחזינה עינינו בשובך לציון", משהו על העניין של הר-הבית, שבמשך שבוע שלם של חול המועד יהודים שרוצים לעלות ולהתפלל, לא ניתנה להם האפשרות. הדברים האלה לא נשמעו. חסר לי דוד בן-גוריון שיבוא עם התנ"ך ויגיד: זו הארץ שלי על כל מרחביה, הנגב, והיום גם יהודה ושומרון ושאר חבלי ארץ-ישראל. אני מייחל שיהיו כאן מנהיגים אחרים, גם כדוגמתו של דוד בן-גוריון. לכן, בסופו של דבר אני חושב שאנחנו נקבל את ההצעה, רק הייתי מציע שקברניטי המדינה ילמדו ממנו משהו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. רק יזכור כל חבר כנסת, גם כאשר הוא מתנגד לדבר, שיש 10 דיברות להתנהגות כלפי נשיא המדינה: 1. הנשיא תמיד צודק; 2. כאשר אתה חושב שהנשיא אינו צודק, ראה סעיף 1. הוא תמיד נשיא. רבותי, הוא רצה אתמול לבקר ולא נתתי לו. הוא יכול לבקר היום, אבל מובן שהתקפה על נשיא המדינה כאשר סמל המדינה נמצא פה אינה דבר מקובל בכנסת זו. הערתי את הערתי. לא אעשה צנזורה על דברים של חברי הכנסת. רבותי, שמענו את ערעורו של חבר הכנסת בן-ארי. האם אדוני מסיר את התנגדותו? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מסיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני גם מעיר לחברי הכנסת שרשאי חבר כנסת וסיעה לנצל את הבמה הניתנת להם להתנגדות לדין רציפות ולדבר על כל דבר שעולה על רוחם, ובסוף לומר שבמחשבה שנייה מסירים את ההתנגדות כי אנחנו חושבים שהחוק ראוי לדיון בדין רציפות. לכן, אנחנו נצביע בעד דין רציפות או נגד דין רציפות. <משה גפני (יהדות התורה):> לא צריך להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך להצביע, בוודאי. עכשיו נצביע רק בעד רציפות. כאשר עוברים 14 יום ואין התנגדות, האישור הוא אוטומטי בלי הצבעה. סליחה, עם הצבעה. אם כך, זה מובא רק להצבעה. דרך אגב, גם אני חשבתי כמוך. בבקשה, רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד רציפות? מי נגד? מי שמצביע בעד – הוא בעד רציפות. הצבעה מס' 4 בעד הודעת הוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון מס' 2) (יד דוד בן-גוריון), התשס"ט–2008, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שבקשת ועדת הכספים להחיל דין רציפות על הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון מס' 2) (יד דוד בן-גוריון), התשס"ט–2008, אושרה, והצעת החוק תעבור לוועדת הכספים כדי שתכין אותה לקריאה שנייה ושלישית. למי ששאל אם צריך להצביע או לא – ההצבעה היא כאילו שהצבענו בקריאה ראשונה. חבר הכנסת גפני, ההצבעה שלנו היא כאילו קריאה ראשונה, אשרור קריאה ראשונה של הכנסת הקודמת. <משה גפני (יהדות התורה):> כלומר, גם אם אף אחד לא מתנגד צריך להביא את זה להצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, כי זה כמו קריאה ראשונה. <הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2009> [מס' מ/447; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוברת כ', עמ' 4087; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2009, קריאה שנייה ושלישית. אין הסתייגויות. אני מזמין את יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, נציגנו היקר ברבות מהפעולות שלנו בחוץ-לארץ – ואני מודה לך על כך. קיבלתי מה-OECD דיווח על המשלחת ואני גאה במשלחת ובאדם שניהל אותה יחד עם המזכיר מול ה-OECD. אני מודה גם לחבר הכנסת רותם, שהיה שם והיה לתועלת רבה, וכך גם חברת הכנסת אדטו וחבר הכנסת שאמה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי. רצינו שחבר הכנסת כבל ייסע, אבל הוא לא מצא זמן לנסוע. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא ניהל את המשלחת וגם – – – את חבריה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני, הבמה לרשותך. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2009. הצעת החוק שלפנינו, שהביאה הממשלה, באה להאריך את תוקפו של החוק הקיים, שלפיו אסור להוליד אדם בדרך של שיבוט או על-ידי שימוש בתאי רבייה שעברו שינוי גנטי מכוון קבוע. ההצעה מאריכה את תוקף החוק בשבע שנים, עד ליום 23 במאי 2016. החוק הקיים, שתוקפו פג כבר בחודש מאי, קבע את האיסור האמור לתקופה קצובה של חמש שנים, היינו כהוראת שעה. הוראת שעה זו קיימת למעשה כבר מ-1999, וזו ההארכה השלישית של הוראת החוק לתקופה קצובה. ההחלטה על ההארכה של תוקפו של החוק כהוראת שעה, במקום להפוך אותו לחוק קבוע, לא היתה פשוטה. מדובר בהוראת שעה שקיימת כבר עשר שנים והממשלה ביקשה את הארכתה בחמש שנים נוספות, כשלמעשה ניתן היה לטעון: מדוע לא לקבוע איסור קבוע על שיבוט בני-אדם לצורכי רבייה כאיסור קבוע בחוק רגיל? זו היתה טענתם של המתנגדים להארכת הוראת השעה, ואני גם מבקש לציין, אדוני היושב-ראש, שבמדינות רבות בעולם זה קיים כך – יש איסור קבוע בחוק, ולא פתוח. זאת, במיוחד כאשר תוקפה של הוראת השעה פג כבר במאי 2009 והממשלה, לצערי, לא הביאה אותה בזמן להארכת תוקף, דבר שקרה גם ב-2004, כשהחוק הובא להארכה בפעם הראשונה. זוהי תקלה חקיקתית שלא צריכה לקרות, ואת זה אני מפנה כמובן לממשלה, שנרדמה בשמירה. כתוצאה מהתקלה הזאת הצעת החוק פוטרת מהעמדה לדין את מי שעבר על הוראות החוק בזמן שבין פקיעת תוקפו לבין יום פרסומו של החוק המאריך, שאנו מצביעים עליו היום, כי אי-אפשר להעניש אדם – אומנם אף אחד לא עשה שיבוט בתקופה הזו וכן הלאה, אבל לצערי הרב הממשלה, פעם אחר פעם, כושלת ביכולת שלה להביא את הצעת החוק לדיון לפני שפג תוקפה, בזמן, ולא לחכות לדקה התשעים. בכל זאת, למרות כל מה שצוין לעיל, החליטה הוועדה שלא להפוך את החוק לקבוע אלא להאריכו לתקופה קצובה. בניגוד לבקשת הממשלה להאריכו בחמש שנים נוספות קבענו כי הוא יוארך בשבע שנים, והממשלה גם הסכימה עם עמדתנו. יש לציין כי הממשלה אמורה לדווח לוועדת המדע של הכנסת על התפתחויות בתחום השיבוט הגנטי ועל בקשות לקיים מחקרים בתחום זה, אלא שבקשות כאלה לא הוגשו עד היום והמחקר עדיין רחוק מלהיות ממשי ככל שהדבר נוגע לשיבוט בני-אדם לצורכי רבייה. הוועדה שוכנעה כי יש סיכוי שאם החוק האוסר שיבוט יהפוך לחוק קבוע, יהיו מדענים שלא ירצו להתחיל במחקר, מחשש שבשלב מסוים יאסרו עליהם לסיים אותו. זו, אגב, טענה שהועלתה על-ידי מדענים רבים בארץ, שאמרו שאם יהיה מצב כזה, זה מה שיכול להיפגע במחקר. תוצאה כזו כמובן היא בלתי רצויה, שכן הסקרנות המדעית היא תחום שאין להגביל אותו ואף אחד מאתנו לא יכול לשער את ההתפתחויות המדעיות בעתיד. אני מוכרח לומר שבדיון עלתה גם עמדה של מדען דתי דווקא, שמלווה את העניין מבחינה הלכתית ודתית, שאמר שבדת היהודית אין איסור לשבט בני-אדם. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> היא הרבה יותר ליברלית – – – <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> מאשר הדתות האחרות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> בפוריות – – – <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> חוץ מתרומת ביציות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> עוד נראה, אני מקווה, כי הגשתי הצעת חוק בכנסת על תרומת ביציות – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> יש לדת היהודית הרבה מה לתרום בעניין. <מאיר שטרית (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> תלוי איזו תורה זו, ספרדית או אשכנזית או רב א' או רב ב' או רב ג'. תמיד חשבתי שהתורה ניתנה מסיני לכולם באותו נוסח. אני מדגיש כי על אף עמדתם של חלק מהמדענים שהופיעו בפני הוועדה והתנגדו, אני סבור כי שיבוט בני-אדם הינו פסול מבחינה אתית ומוסרית, גם אם הפעולה עצמה תהיה פיזיבילית ובטוחה לביצוע בעתיד הלא-רחוק. לכן כשהחוק מוארך בשבע שנים, הכנסת שולחת מסר לציבור בכלל ולחוקרים בפרט שלפיו היא תבחן את הנושא בעוד כמה שנים והיא לא סותמת את הגולל על המחקר בשיבוט גנטי. אני מוכרח להגיד שהוצגו עמדות של אנשים שלא מתנגדים, שכן אפשר לאפשר שיבוט גנטי, והתעורר גם ויכוח בוועדה בעניין הזה. באופן אישי הבעתי את עמדתי שאני מתנגד לזה בכל תוקף. אני חושב שהסכנות האתיות של התפתחות כזאת, אף-על-פי שאומרים שאפשר כאילו לגדר את זה ולסדר, הן מאוד חמורות ובעיני לפחות – לא עולה על דעתי שדבר כזה יכול לקרות. לכן, אדוני היושב-ראש, מאחר שלוועדה לא הוגשו שום הסתייגויות אני מבקש להעלות את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מאיר שטרית. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. קודם בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, נגד – אין, ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2009, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 9, אין נגד ואין נמנעים. אם כך, הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2) התקבלה בקריאה שלישית. ברכות ליושב-ראש הוועדה ולחברי הכנסת שהצביעו, וגם לכל מי שסייע בוועדה, והרשימה ארוכה. <הצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק), חוב' כ/278).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות לקריאה ראשונה. חברי חברי הכנסת, מייד לאחר החלטת עצרת האומות המאוחדות בדבר האישור של הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית ב-29 בנובמבר 1947, פרצה באופן רשמי מלחמת העצמאות. חלק מהלוחמים אשר חירפו נפשם ומסרו את נפשם על הקמת המדינה לא זכו לקבל אזרחות ישראלית, משום שהוטלו למערכה ישירות מהאונייה לתוך הקרבות, מבלי שהוענק להם מעמד אזרחי כלשהו במדינה שאך נוסדה. זאת קבוצה אחת. קבוצה נוספת היא של גיבורי ישראל שנפלו על תקומת המדינה לפני הקמתה בה' באייר, 15 במאי 1948, ומסיבה זו לא זכו להימנות עם אזרחיה. אציין למשל כמה קרבות מפורסמים שבהם חיילים מסרו את נפשם על תקומת המדינה לפני הקמת המדינה ולא זכו להיות אזרחי המדינה: הל"ה, מחלקה של 35 לוחמים בפיקודו של דני מס, שיצאה לסייע לגוש-עציון אור לה' בשבט התש"ח, 16 בינואר 1948. המחלקה התגלתה על-ידי ערבים ליד הכפר צוריף, כותרה על-ידי המוני ערבים ונפלה מות גיבורים. מצודת כ"ח, הידועה גם כמצודת ישע, באזור הצפון ליד קריית-שמונה. בניסיונות הכיבוש של המצודה שהחלו בח' בניסן תש"ח, חודש ימים לפני הקמת המדינה, 17 באפריל 1948, נהרגו 28 חיילים, והמצודה קרויה על שמם, מצודת כ"ח. רובם קבורים בקבר אחים למרגלות המצודה. על אחד מהחללים, דודו צ'רקסקי, כתב חיים חפר את השיר המפורסם "דודו" – הערב יורד. כל מערך השיירות שפעל בחודשים חשוון עד ניסן תש"ח וכלל בחלקו נסיעה בכלי-רכב משוריינים – האסונות הגדולים של השיירות, שיירת חולדה, שיירת יחיעם, שיירת נבי-דניאל לגוש-עציון, כל החללים האלה לא זכו להיות אזרחי מדינת ישראל. כך גם כיבוש הקסטל כאן, בדרך לירושלים, בכ"ב באדר ב' תש"ח. גם שם נהרגו 84; 48 מהם נפלו ממש בקרבות על הקסטל והיתר נהרגו בקרבות שנערכו בסמוך לקסטל. כל אלה לא זכו להימנות עם אזרחי מדינת ישראל אף-על-פי שמסרו את נפשם. לצד אלה נהרגו במערכה גם מי שלא שירתו בכוחות המגן, אך נפלו קורבן לפעולות איבה של כוחות האויב. מטרתה של הצעת החוק המתפרסמת היא להוקיר את זכרם של הנופלים, בין אלה שנפלו בקרבות ובין אלה שנפלו כאזרחים, בין אלה שנפלו בצבא-ההגנה לישראל ובין אלה שנפלו בארגוני "ההגנה", אצ"ל, לח"י, או בכל שירות אחר ששר הביטחון הכריז עליו – שיוכלו לזכות באזרחות כבוד של מדינת ישראל, שתוענק להם על-ידי שר הפנים על-פי המלצה של שר הביטחון, ושמות החללים יפורסמו ברשומות. בעת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית תדון ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת באפשרות להרחיב את תחולת החוק על כלל חללי מערכות ישראל אשר לא זכו לקבל אזרחות ישראלית. החוק, כמובן, זכה לתמיכה מלאה וגורפת של ועדת השרים לחקיקה ושל הממשלה. הוא גם זכה לתמיכה גורפת מקיר אל קיר של כל הבית, ואני בטוח שסביב החוק הזה כל הבית יתאחד. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב, נרשמו מחברי הכנסת – ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; הוא אינו נמצא. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התשס"ט–2009, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 7, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת זבולון אורלב, עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12) (מיזוג עמותות), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/279).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אנו עוברים להצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12) (מיזוג עמותות), התש"ע–2009, של חבר הכנסת זבולון אורלב – קריאה ראשונה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – שיישאר שם – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, אני מייעץ לך כחבר כנסת צעיר ורענן, תלמד ממנו כמה הצעות חוק טובות. אתה גם שייך לאותה מסגרת, אני מניח. בהצלחה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להציג בפני הכנסת – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני שם לב שאפילו לא מגדירים לך את לוחות הזמנים, כי אתה עומד בפחות זמן בהצגת החוק. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה רבה, אם כי החוק הזה קצת יותר ארוך. אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12), שעניינו מיזוג עמותות. החוק הזה, אגב, זכה לפטור מהנחה על-ידי ועדת הכנסת בגלל דחיפותו, וכך גם אישרה אותו ועדת שרים לחקיקה, כלומר – תמיכת ממשלה. הצעת החוק עניינה לאפשר מיזוג בין עמותות ובין עמותה שהיא בעלת מטרות ציבוריות ובין חברה לתועלת הציבור כהגדרתה בחוק החברות. כלומר, לא ידענו שעד שנשלים את החוק הזה עמותות לא יכולות להתמזג, למשל כמו שחברות יכולות להתמזג. בשל המצוקה הכספית והכלכלית התברר שיש עמותות שפועלות באותו תחום ויכולות להתמזג ולחסוך על-ידי כך עלויות – של ניהול, ניהול חשבונות, יחסי ציבור, ייעוץ משפטי, ביקורת פנים, שכירת משרדים וכל כיוצא בזה, ולאגם משאבים כדי לגייס עוד ועוד תרומות. לכן זה עניינו של החוק, שכאמור עבר כאן בהסכמה רחבה. על-ידי כך העמותות יוכלו להתנהל ביתר יעילות. מוצע לקבוע – הרציונל הוא מאוד מבורך וכולם מברכים עליו; אבל הביצוע – זה קצת יותר מסובך, אדוני היושב-ראש. ראשית כול מוצע על-פי החוק שהמיזוג ייעשה באישורו של בית-המשפט המחוזי. החלטת בית-המשפט המחוזי תתקבל לאחר שניתנה לרשם ההקדשות או לרשם העמותות, לפי העניין, הזדמנות להביע את עמדתו לעניין המיזוג, בין היתר כדי לאפשר שמירה על האינטרסים של התורמים שתרמו לתאגיד, לעמותה מסוימת שמבקשת להתמזג, וכן להציג בפני בית-המשפט את העמידה של כל אחד מהתאגידים בדרישת הדין טרם המיזוג, על מנת שהמיזוג לא ינוצל לרעה לצורך הברחת נכסים ושימוש לא ראוי בתרומות שניתנו לתאגיד. עוד מוצע שבית-המשפט, בבואו לדון באישור המיזוג יבחן גם את מטרותיהם של התאגידים המתמזגים, שהמיזוג יהיה בין שתי עמותות שהן איכשהו קרובות אחת לשנייה. בית-המשפט גם יפעיל שיקול דעת בדומה לשיקול הדעת המופעל לעניין מיזוג של חברות. מוצע גם להחיל את הוראות חוק החברות לעניין מיזוג החברות בשינויים הנדרשים. במקום להמציא את כל התנ"ך מחדש, של מיזוגים, ייקחו את חוק מיזוג החברות, יעשו את ההתאמות, ואנחנו כבר מציעים – בחוק שמונח לפניכם יש כבר עיקרי תורת המיזוגים עם השינויים מחוק מיזוג החברות. בין היתר, מוצע לקבוע חובה על הוועד של העמותה, או ההנהלה או הדירקטוריון של העמותה, המאשרים את המיזוג, לבחון גם את מטרות תאגיד היעד מול מטרות התאגיד הקולט ואת הנכסים שנצברו למטרותיו של התאגיד המתמזג עם המחויבות שקיבל על עצמו התאגיד המתמזג לעניין זה, וכפי שהדגשתי – לרבות כלפי התורמים. כל זה כדי להבטיח – אנחנו רוצים שעמותות תפעלנה לתועלת הציבור בתום לב, ולא לעשות כל מיני קומבינות ודברים שלא ראוי שעמותות יעשו. כן מוצע גם לקבוע הסדרים מפורטים לגבי משכונות ושעבודים בהרבה עניינים כספיים, שוב – להבטיח שהכול יהיה תקין. אדוני היושב-ראש, מוצע גם להוסיף עילת פירוק לפירוק עמותה בידי בית-משפט, והיא שהאספה הכללית החליטה ברוב של שני-שלישים מחבריה על פירוק כאמור. כמו כן מוצע לאפשר לעמותה להגיש בקשה לפירוק על-ידי בית-משפט בעילה האמורה, או אם העמותה אינה יכולה לפרוע את חובותיה או אם מן הצדק ומן היושר לעשות כן. בקיצור, אנחנו עושים סדר על מנת שהעמותות תוכלנה לפעול גם בעת מצוקה ביתר יעילות וביתר שקיפות וביתר רכישת אמון מטעם הציבור, שכל תרומה שתיתרם תגיע אומנם ליעדה. תודה, אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. חברי חברי הכנסת, נרשמו לדבר בנושא חוק העמותות – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני מסכים אתך, אפשר להצביע, אבל נרשמו אנשים. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו כאן. חבר הכנסת נסים זאב, אם הוא רוצה – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אזולאי, חברך לסיעה לא מוותר על זכות הדיבור. <קריאה:> אבל לפחות יודעים שכאשר נסים זאב עולה הוא האחרון. <היו"ר מגלי והבה:> הוא האחרון. נסגרה הרשימה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם: בתחילה, כשראיתי את הכותרת, זבולון, אני חייב לומר לך, פחדתי שאתה הולך לעשות פה איזה מהפך שאולי אני לא אהיה כל כך מרוצה ממנו. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני אעשה משהו שלא תהיה מרוצה ממנו? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע. לא תמיד אני חייב להיות מרוצה מכל הצעת חוק, אבל אני רוצה לומר לך: דווקא כאדם שהיה בהרבה עמותות, והייתי חבר בעבר, וגם היום, אני אולי לא חבר בהנהלה – אני יודע מה החשיבות הרבה שיש למיזוג של עמותות. זה מקל מאוד. קודם כול, לחבר בין כמה שיותר אנשים. לפעמים יש לך אנשים שהם נציגים בעמותה הזאת ובעמותה השנייה ואלה כמעט אותן מטרות. וכשאתה מאחד כוחות, אתה ממזג את הכוחות, גם כאשר מדובר בנושא של צדקה או תרומות או נכסי הקדש – כמה חשיבות יש כשיש מצב שיש אפשרות שיותר אנשים ויותר נציגי ציבור נמצאים ופוקחים עין ומסתכלים, מבקרים. זה גם חוסך הרבה מאוד בנושא תקציבים – ראיית חשבון, עורכי-דין, כל ההוצאות שהן לפעמים מיותרות ואפשר לחסוך אותן ואותם כספים יכולים, למעשה, ללכת לאותן מטרות קודש שלשמן קמו אותן העמותות. ולכן אני רוצה לברך את חבר הכנסת אורלב בעניין הזה – יישר כוח על כך. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. ניתן לחבר הכנסת זאב להגיע למקומו, ואנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12) (מיזוג עמותות), התש"ע–2009, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12) (מיזוג עמותות), התש"ע–2009, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> רגע, זה לא לוועדת חוקה? <היו"ר מגלי והבה:> לאן אדוני רוצה? <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> לוועדה שהכינה אותו. <נסים זאב (ש"ס):> עמותות זה ועדת חוקה. <היו"ר מגלי והבה: > אנחנו חייבים לפעול לפי התקנון. זאת אומרת, אדוני, שצריך להחזיר את זה לוועדת הפנים והגנת הסביבה, כי שם הוכנה הצעת החוק. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אם שם היא הוכנה זה בסדר. <היו"ר מגלי והבה:> זאת הצעת חוק שלך, אבל עבר הרבה זמן. יש לך, דרך אגב, הרבה הצעות חוק, ואני מבין אותך – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> זה הוכן בשבוע האחרון לפני הפגרה. <היו"ר מגלי והבה:> כן, כן, אני זוכר. הונח אז על השולחן. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אתה בטוח שזה הגיע מוועדת הפנים? <היו"ר מגלי והבה:> אם יש ספק, אז נעביר לוועדת הכנסת ושם יוחלט. המטרה היא לקדם את החוק ולא לעכב אותו. <הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 9) (ביזוי אדם בשל גיל), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/279).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים, רבותי חברי הכנסת, להצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 9) (ביזוי אדם בשל גיל), התש"ע–2009, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. כמובן יציג לנו את החוק חבר הכנסת מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 9) משתלבת בתקופה האחרונה, כשאנחנו עדים לכך שקשישים מותקפים. הכנסת חוקקה גם חוקים על אלימות נגד קשישים. אנחנו חושבים שלפני האלימות יש גם נושאים של דיבור. אלימות מילולית וביזוי קשיש לא שומרים על כבודו וגם יכולים לפגוע בקשיש. מעבר לכך, אנחנו רואים חשיבות בהטמעת הערכים הללו בחברה – למנוע ביזוי של אדם בעקבות גילו או על גילו. אנחנו זוכרים עוד מההיסטוריה שאנחנו מתפארים בזקנים, והיום אנחנו צריכים לחוקק חוק בעניין הזה. בכל אופן, החוק בעיקרו מגדיר לשון הרע: דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה. אנחנו מבקשים להרחיב אותו לא רק למאפיינים האחרונים שאפיינו בנושא מוגבלות – היום חוק לשון הרע הורחב ויש איסור לבזות אדם בגלל נכותו. אנחנו מבקשים להוסיף הוראה בחוק שאוסרת פרסום העלול לבזות אדם בשל גילו. בהצעת החוק שמתפרסמת ושאנחנו הנחנו, הדבר הזה יכול להיות גם בפרסום וגם במלל. ההסדר המוצע יתרום להגברת המודעות לזכותה של אוכלוסייה מבוגרת לשוויון ולכבוד ככל בני-האדם, ובעיקר, כמו שאמרתי קודם, להטמעת הערכים האלה בחברה ולמניעת אפליה של קשישים מחמת גילם. הצעה זו היא של חברי חבר הכנסת גפני ושלי. אנחנו נודה לכם אם תאשרו. <היו"ר מגלי והבה:> מה רצית לשאול? <רחל אדטו (קדימה):> לא הבנתי, אתה לא רוצה שיהיה כתוב קשיש? מה אתה לא רוצה? <היו"ר מגלי והבה:> אני מציע, חברת הכנסת אדטו, שהחוק יעבור בקריאה ראשונה, תהיי שותפה להכנתו – – – <רחל אדטו (קדימה):> אני לא מבינה מה זה לשון הרע. תן לי דוגמה ללשון הרע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה כותב שבעקבות גילו הוא לא יכול היה להחליט החלטה נכונה, או בעקבות גילו הוא דיבר כך, שבעקבות גילו אנחנו מתייחסים אליו כך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> יגידו שהוא זקן, אוי ואבוי, הוא לא שווה שום דבר, סנילי, אל תתחשבו בו. החוק אומר שלהשפיל אדם בעיני הבריות הוא לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. עד עכשיו זה היה בגלל אזור מגוריו או עדתו, ועכשיו מוסיפים גם בגלל גילו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. רשימת הדוברים בהצעת החוק: חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו כאן. חבר הכנסת נסים זאב – אחרון הדוברים, ואחריו נעבור להצבעה. חבר הכנסת זאב, כהרגלו, לא מוותר על שום הצעת חוק ולא על זכות דיבור. חבר הכנסת זאב, כהרגלו, לא מוותר על שום הצעת חוק. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, להביא הצעת חוק כזאת זה ימי המשיח, ימי הגאולה ממש מתקרבים. שאנשים לא ילבינו פני קשישים, מזקנים אתבונן, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. אלה דברים שבאמת עומדים ברומו של עולם מבחינה מוסרית. הצעת החוק היא טובה וראויה, אבל אנחנו רואים מה עושים לקשישים היום. דווקא בגלל שהוא קשיש הוא בכלל פוחד להישאר לבד בבית. הלוואי שרק היו אומרים לו שהוא חתיכת זקן והוא לא שווה כלום. מנצלים את הקשישים האלה, גוזלים את רכושם, מכים אותם, לפעמים עד זוב דם. אנחנו יודעים על כל ההתעללות. הרי הבאנו פה הצעות חוק למכביר, הייתי אומר, של כמה חברי כנסת, כמה צריך להחמיר כאשר מדובר באלימות נגד קשישים. האם מישהו עצר את האלימות? אני כבר לא מדבר על ביזוי. זה עניין של מוסר, של חינוך, של תרבות שאנחנו צריכים להחדיר לנוער שלנו איך להתנהג אחד כלפי השני, ובוודאי איך לכבד את הקשישים ואת המבוגרים יותר. הלוואי שאנחנו נגיע לרגע שבו אנחנו נוכל לומר שאנחנו עוסקים עכשיו רק בדיבור או בהשפלה או באמירה כזאת או אחרת ושאנחנו נותנים את דעתנו על העניין ונעבור את השלב הקשה, לדעתי, שכיום מדינת ישראל שרויה בו. אנחנו אולי אחת המדינות האלימות, שמתנהגים בה באלימות כלפי קשישים. הלוואי שהצעת החוק תוכל לתרום, ואני מברך את חבר הכנסת אורי מקלב על כך. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זאב. אנחנו ניתן לחבר הכנסת זאב להגיע למקומו. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 9) (ביזוי אדם בשל גיל), התש"ע–2009, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 11, נמנעים – אין, ונגד – אין. אם כך, אני קובע שהצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 9) עברה בקריאה ראשונה, ונעביר אותה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. יש לי תיקון לגבי הצעת החוק הקודמת, הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12). בהתחלה היה לנו ברור שהיא הוכנה למליאה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אחרי כן התברר שהיא הוכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. לפי סעיף 141(ב), אותה ועדה שהכינה אותה – בה ידונו בהכנתה לקריאה שנייה ושלישית. על כן, אני מודיע שהצעת חוק העמותות (תיקון מס' 12) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לכם. <הצעות לסדר-היום> המהומות בהר-הבית <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. יש לנו כאן הצעות לסדר-היום – הראשונה בעצם – המהומות בהר-הבית, שמספרן 1071, 1075, 1082, 1096, 1106, 1113, 1120, 1126, 1132 ו-1137. ישיב על ההצעות השר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי, שהופיע בדיוק בזמן. הוא הראשון, וכמובן אחריו ברשימה חבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, יפתח את הדיון, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשבוע שעבר פרעה ירושלים: הפגנות, מחאות, התפרעויות, שנבעו ויצאו כולן ממקום קדוש, ואולי המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, מהר-הבית. אם אנחנו שואלים את עצמנו ובודקים מה היו הסיבות להתפרעויות האלה, אז אכן היתה מין שמועה בקרב הציבור המוסלמי כאילו היהודים רוצים לעלות ולכבוש את הר-הבית, להקים בו בית-כנסת, לחפור בו. אז אפשר לבדוק את הדברים ולבדוק אם הם נכונים או לא נכונים. לצערי הרב, מנהיגי ציבור – ואני לא מייחס את זה לאדם זה או אדם אחר, אבל מנהיגי ציבור – מצאו הזדמנות לעלות על הגל ולהסית ולהדיח ולקרוא תיגר על שלטונה של מדינת ישראל ועל שלטונה של מדינת ישראל בירושלים. לצערי הרב, אני חייב לומר, אדוני השר, שמערכת אכיפת החוק נכשלה. אם אני שומע שהשיח' ראאד סלאח, אזרח ישראלי, מסית בצורה גסה כנגד היהודים, כנגד המשטרה וכנגד מדינת ישראל, ורק כעבור יומיים האיש נעצר, מובא לבית-משפט, ושם בהסכמה משוחרר ומורחק מירושלים, אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר, תאמר לי בבקשה: אתה חושב שממקום מושבו במקום אחר הוא לא יכול להמשיך להסית? האם אתה חושב שהוא לא ימשיך להסית? שמענו אותו, הוא ממשיך להסית. הגיע הזמן, אדוני השר, שמערכת אכיפת החוק תשים ידה על העבריין הזה ותמצה אתו את הדין. חברי חברי הכנסת מהסיעות הערביות, שמעתי גם אתכם, ואני מוכרח לומר לכם שלמרות חילוקי הדעות בינינו, הייתי המום מהצורך שלכם להשתתף בהסתה הפרועה הזאת, כאשר אתם יודעים שהדברים אינם אמת. אני מבקש, אדוני השר, שנושא חמור זה יעלה לטיפול ולדיון בכנסת. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דוד רותם. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת כרמל שאמה. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ימים אחדים לפני יום שישי האחרון, בשבוע שעבר, שיגרתי מכתב ליושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין וביקשתי את התערבותו, את עזרתו, כדי שחברי הבית הזה, יהודים וערבים, ישבו יחד ויטכסו עצה. הסיבה היתה חששי הכבד – לא רק שלי – מפני התלקחות מהר-הבית, שהוא מקום קדוש; אולי הוא הפתיל שעשוי לעורר תבערה גדולה. חשבתי לעצמי שיהיה נכון שדווקא מהבית הזה, שכרגע שקט, תודה לאל, אבל בקלות רבה עלול היה – אם הדברים היו מידרדרים – להפוך ליורה רותחת, לחשוב יחד איך אנחנו יכולים מפה לשמור על השקט, כי אני חושב שיש אינטרס משותף של כולנו שהר-הבית יישאר שקט, שירושלים תישאר שקטה. אין כמעט להעלות על הדעת איזה תסריט אימים עלול היה להתפתח אם היתה חלילה מתרחשת הידרדרות במצב הביטחוני בהר-הבית, אם כוחות הביטחון היו נאלצים ביום שישי האחרון, שהיה היום הרגיש ביותר, להפעיל כוח, ואיך הדברים היו מתגלגלים והולכים. היה לנו ניסיון כזה באוקטובר 2000, מהר-הבית יצאה אותה אש גדולה שהתפתחה עד כדי עימות גדול בין כוחות הביטחון לבין משטרת ישראל, נהרגו 13 ערבים ישראלים, והעניין הזה נשאר פצע גדול וכואב מאוד שאני חושב שלא נסגר עדיין, ועוד צריך לדבר עליו ביום מן הימים וגם להצטער על מה שקרה. חששתי מאוד שזה עלול לחזור על עצמו. אני שמח מאוד שהדברים האלה לא התרחשו. לצערי הרב, היו גורמים בקרב ערביי ישראל, מאותו פלג קיצוני, שדווקא דחפו לעימות הזה. אני שמח שהרוב המכריע של ערביי ישראל, כמו גם ערביי השטחים, לא נענו ללחצים האלה, לא נענו לקריאות האלה, ושמרו על שקט. אני חושב שבמציאות שאנחנו חיים בה, הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו זה התנגשות בין-דתית סביב הר-הבית. לכן, הקריאה שלי הזאת נשארה במקום שהיתה. אומנם לא היתה הידברות כזאת בינינו, אבל כדאי שנחשוב בעתיד שהכנסת הזאת יכולה למלא תפקיד פעיל ומרכזי בהרגעת הרוחות אם מתח כזה ייווצר גם בעתיד. אני חושב שמערכת הביטחון ומשטרת ישראל פעלו בצורה שקטה, מתונה, מאופקת, והצליחו להימנע. אני יודע שנפצעו כמה שוטרים וכן הלאה, אבל טוב שהדברים האלה לא יידרדרו שוב עד כדי אש של ממש, ואני מקווה מאוד שהמתיחות הזאת חלפה מבלי לחזור. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי, גם על ההקפדה על הזמן המדויק של שלוש דקות. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד. אחריו – חבר הכנסת כרמל שאמה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ברור שאנחנו מדברים כאן על נושא שהוא במחלוקת עמוקה מאוד. הכותרת של הדיון היא הר-הבית, בעוד אותו מקום נקרא שמו "אל-חרם א-שריף", "אל-מסג'ד אל-אקצא", ורחבת הכותל זה "סאחת אל-בוראק". <כרמל שאמה (הליכוד):> אבל לפני כן איך הוא נקרא? <חנא סוייד (חד"ש):> אני רוצה להגיד שהמקום הזה נמצא במחלוקת עמוקה מאוד, ולכן צריך להתייחס לכל העניין ברגישות רבה. לאחר 40 שנה שבהן שונה הסטטוס-קוו ב"אל-חרם א-שריף" כתוצאה מהכיבוש הישראלי והחלת החוק הישראלי על המקום הזה ועל מזרח-ירושלים בכלל – דבר שלא מקובל ולא מוכר לפי החוק הבין-לאומי, אבל התגבש איזה סטטוס-קוו מסוים, שנותן אוטונומיה לווקף המוסלמי לנהל את "אל-חרם א-שריף". צריך לכבד. זה היה כמובן בהסכמת מערכת המשפט, המשטרה, רשויות החוק במדינת ישראל. יש סטטוס-קוו. למה כל שנה צריך שארגונים קיצוניים, דתיים, תימהוניים, ינסו לחרחר ולשנות את הסטטוס-קוו הזה, ועל-ידי כך להבעיר אש, לעשות תבערה במקום הזה? אם מדברים על שמועה, מה זה שמועה? הרי כולנו יודעים שיש ארגונים שיש להם מודל של הבית השני, ורוצים לעלות ורוצים להרוס ורוצים להקים. אלה לא שמועות, אלה דברים ודאיים, כל אחד יודע אותם. אז אם יש שמועה שמסתמכת על עובדות שכולם יודעים, ודאי שאנשים ילכו וירצו להגן על המקום הזה, המקום הקדוש הזה. אנחנו לא מדברים על סתם מסגד, סתם מקום. ודאי שאנשים ילכו ויגנו, בעיקר אנשי דת כמו השיח' ראאד סלאח ואחרים. לכן צריך לא להמשיך ולהתייחס לניסיונות האלו לעלות על הר-הבית ולשנות את המקום הזה מהיסוד בכפפות של משי ולא להתייחס לעניין הזה בכפפות של משי. צריך לדעת שזה דבר חמור ביותר, והמשטרה צריכה מראש להתייחס לדבר הזה בצורה חמורה ולהכות בצורה חזקה מאוד בכל האנשים שרוצים לחרחר בעיות ולהבעיר אש במקום הזה, ולא להישאר, כאילו שזה דבר שאפשר לסבול אותו, כי יודעים שזה יכול להביא אסון גדול לעיר ירושלים ולכל המצב הזה. תארו לעצמכם, הרי ברור שמוסלמים טוענים שרחבת הכותל היא "סאחת אל-בוראק"; אני רוצה לשאול את השר לביטחון הפנים איך המשטרה היתה מגיבה אילו כל שנה היתה משלחת של אנשי דת מוסלמים שרוצים לבקר בכותל ולשנות את המצב שם, איך המשטרה היתה מתייחסת לעניין הזה? לכן אני חושב שצריך לא לאפשר לכוחות האלו, לקבוצות התימהוניות האלו, כל שנה לחזור על אותו סרט שהם עושים לנו. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב. אחריו – חבר הכנסת כרמל שאמה, ולאחר מכן – חבר הכנסת מסעוד גנאים. השינוי ברשימה בהסכמה. בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לכאורה אני יכול לשפוך אש וגופרית על ראאד סלאח, על כך שהוא מסית ומדיח, על כך שהוא, אזרח מדינת ישראל, מפיץ שקרים שאין להם כל בסיס, רק כדי לעורר מלחמת דת בין יהודים לבין מוסלמים, בין מדינת ישראל לבין כל העולם הערבי, על דברים שאני, אגב, מאמין שהוא יודע שאין להם שום בסיס. אני יכול כאן לשפוך אש וגופרית ולכנות אותו בכל הגינויים, המלים הקשות ביותר. אלא שאני רוצה לנצל את הזמן הקצר העומד לרשותי ולומר לשר: יש לי טענות קשות לממשלת ישראל. איך אפשר שבמדינה דמוקרטית, שרוצה לשמור על חופש הדיבור, יכול לקום אזרח ולגרום לכאלה מהומות, לא בפעם הראשונה, על שקרים, יכול להצית את כל המזרח התיכון, והממשלה עומדת חסרת אונים? אני יודע שאתם רציתם לבקש מעצר והפרקליטות רוצה ככה. בסוף כולנו מדינה אחת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה שקרים? לא שרפו את המסגד? כבר היו דברים מעולם, כבר שרפו פעם את המסגד הזה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נכון. מי שעשה מעשה נענש בחומרה על-ידי מערכת המשפט הישראלית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ואלה שרצו להפציץ אותו? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אגבאריה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מערכת המשפט הישראלית תגדע כל ניסיון לפגוע באיזשהו מקום קדוש במדינת ישראל לאחת הדתות. והר-הבית הוא קדוש לעם היהודי. אני מכבד גם את יחסם של המוסלמים להר-הבית. הייתי מנכ"ל משרד הדתות, אני יודע בדיוק – אם מדינת ישראל רוצה לשמור על ריבונותה בירושלים השלמה והמאוחדת, והיא תשמור, היא יכולה להיות מופת ודוגמה לעולם כולו איך שומרים על מקומות קדושים. אבל איפה הממשלה, ריבון העולמים? צריך לשנות חוקים? תשנו חוקים. לא עולה על הדעת שאזרח אחד יכול להצית אש במזרח התיכון על כלום. ואני לא מקבל את ההשוואה של חבר הכנסת חנא סוייד, זו באמת לא השוואה, עם כמה אנשים או עמותות כאלה ואחרות שאין להן שום השפעה במגזר היהודי. אז מה, אותן עמותות קוראות לבוא לכאן ולעשות מעשה, מישהו הולך אחריהן? באים לשם 30 איש, וידוע שאין להם שום השפעה במגזר היהודי. ידועה גם החלטת מועצת הרבנות הראשית, ידועה פסיקתם של גדולי רבני ישראל. מה, יש איזה מנהיג דת במדינת ישראל שאמר שצריך לפגוע באיזה מקום אחר שאנשים מאמינים אחרים רואים את המקום הזה כמקום תפילה שלהם? כן, הר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר של העם היהודי. מכאן צריכים להסכים לכל ההסתה הזאת חסרת המעצורים? לכן, אדוני השר, אני מאוד מקווה שתביא בשם הממשלה בדבריך תשובה איך מונעים מאזרח להצית אש במזרח התיכון, כולל גם אם צריך לחדד את החוקים, לשנות את החוקים. החוק הוא לא מהר-סיני. התורה ניתנה בהר-סיני, חוקים משתנים ומותאמים למציאות. כאן בכנסת הזאת לממשלה יש רוב קואליציוני, והיא מופקדת. ואם לא תעשה כן, היא חוטאת לתפקידה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אני מזמין את חבר הכנסת כרמל שאמה. בבקשה. <כרמל שאמה (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול לעשות קצת סדר וצדק, בהמשך לדבריו של חנא סוייד. הר-הבית, הרבה לפני אל-אקצא, היה מקומו של בית-המקדש שבנה שלמה המלך לעם היהודי, במאה העשירית לפני הספירה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה היית שם? <כרמל שאמה (הליכוד):> אני לא הייתי שם, אבל אני בטוח. לא רק זו, אלא שלאחר שנחרב הבית הזה, הוא הוקם בשנית במאה השישית לפני הספירה, עד לחורבנו ב-70 לספירה. לא רק זו, ירושלים, כמו הר-הבית – מוזכרים במקורותינו, בשמחותינו, באבלנו, בכל זמן מזמננו, להבדיל מדתות אחרות. אבל לא זה נושא הנאום. המהומות בהר-הבית הן הרקע הכללי, אבל יש לתת את הדעת לתופעה הזאת שנקראת השיח' ראאד סלאח, למה שהוא מייצג ולמה שהוא מנסה לקדם. מדובר בשיח' שקרן מדופלם, מסית, שמטפח ומנסה יותר מעשור להעליל על העם היהודי, כביכול יש מישהו בעם היהודי או בהנהגת העם היהודי הרוצה להשתלט על אל-אקצא או לפגוע באל-אקצא. ולצערי המוני מוסלמים שותים את דבריו בשקיקה, ולא מדובר ביותר מאשר רעל הסתה זול. גם לחופש הביטוי, אדוני היושב-ראש, צריך שיהיה גבול. שהרי מעבר למגלומניה של אותו שיח', הוא מחפש בעיקר להבעיר תבערה אזורית דתית. השיח' ראאד סלאח רוצה בשם חופש הפולחן להביא על מדינת ישראל חורבן. זו מטרתו. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> השיח ראאד סלאח מוצג כמעצמה. מחטיאים את המטרה, מחטיאים את הניתוח, כאשר תולים – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת גנאים, א. אתה עולה לדבר כאן; ב. זה לא סוד שאתם שני מחנות. <כרמל שאמה (הליכוד):> חבר הכנסת גנאים, יש לי הצעה שאני חושב שיכולה להיות טובה. אם כולנו – – – <היו"ר מגלי והבה:> אל תיפגע שהם מתארים – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לגבי אל-אקצא אין מחנות. <היו"ר מגלי והבה:> אין מחנות, אני מסכים אתך. <חנין זועבי (בל"ד):> בירושלים אין מחנות. <כרמל שאמה (הליכוד):> אם כולנו נגנה פה אחד את השיח' ראאד סלאח, הוא יהיה פחות חשוב. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת גנאים מבין למה אני מתכוון. תודה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא, אני לא מסכים. תיכף אני אדבר. <כרמל שאמה (הליכוד):> גם לחופש הביטוי – וחשוב שהדברים האלה ייאמרו בבית הזה, שמגן על חופש הביטוי בחירוף נפש – צריך שיהיה גבול, וזכות ההגנה העצמית נתונה גם לדמוקרטית שבדמוקרטיות. כאשר "קול ישראל מירושלים", הרדיו הממלכתי, משדר את קריאתו של השיח' ראאד סלאח להמונים, ואני מצטט, לבוא להגן בגופם – בגופם – על מסגד אל-אקצא, אז אנחנו בבעיה. לא רק מעשיו של השיח' בבעיה, גם מעשינו תורמים לעניין. <היו"ר מגלי והבה:> תתחיל לסכם. <כרמל שאמה (הליכוד):> אני יכול ללוות ממך שתי דקות מהצעה אחרת? הנקודה הזאת חשובה לי. זו פנינה עדינה מפיו של השיח'. אני רוצה להביא שניים-שלושה ציטוטים מפיו. אקרא לכם ציטוט משיר שקראתי בעיתון, שהשיח' כתב. <היו"ר מגלי והבה:> זה הסיום. <כרמל שאמה (הליכוד):> "העושקים", הוא כותב, "הפושעים, מפגיזי המסגדים – – – שוחטי הנשים ההרות והתינוקות – – – הוי הגזלנים, אתם חיידקי כל הזמנים – – – הבורא גזר עליכם להיות קופים מפסידים – – – הניצחון שייך למוסלמים מהנילוס ועד הפרת". ציטוט נוסף של השיח', בקצרה: "ואנחנו לא אלו שהרשינו לעצמנו" – יקשיב אדוני היושב-ראש – "לאכול ארוחה שמבוססת על לחם וגבינה בדמם של ילדים". זה מ-16 – – – <חנא סוייד (חד"ש):> מאיפה זה? <כרמל שאמה (הליכוד):> 16 בפברואר. תקשיב, אני נותן לך את הציטוט. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אולי תגיד את זה בערבית. תקרא לנו את זה בערבית, רוצים לראות את זה במקור. <כרמל שאמה (הליכוד):> אני מתבייש לקרוא את זה בעברית, אתה רוצה שאני אקרא את זה בערבית? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה יכול לשבת? אדוני צריך לסיים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מסית. <כרמל שאמה (הליכוד):> 16 בפברואר 2007. ב-12 באוגוסט 2007 הוא מברך את המחבל הערבי-ישראלי. הוא אומר: אנחנו מברכים אותך, הצטרפת לשהידים. <חנא סוייד (חד"ש):> איפה? איפה? איזה תאריכים? <כרמל שאמה (הליכוד):> בנאום באוניברסיטת חיפה ב-17 ביוני 2009 הוא אומר: אנחנו אוהבים את החיים. טוב – הוא אוהב משהו – את משפחותינו, בתינו וילדינו; אולם, אם יציעו לנו לוותר על המקומות הקדושים לנו, אנחנו מעדיפים למות, נקבל את המוות בברכה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> אין לי בעיה. אבל המשפט הבא: ערביי ישראל – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שאמה. <כרמל שאמה (הליכוד):> ערביי ישראל – ופה הוא מדבר בשמכם – יהיו שהידים אם היחס אליהם כפי שהוא יימשך. אם אתם מסכימים עם המשפט הזה, אנחנו בבעיה קשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז תשנה את היחס. <חנין זועבי (בל"ד):> אתם בבעיה קשה. <היו"ר מגלי והבה:> חברי הכנסת, אלה שעדיין לא דיברו עם – – – <כרמל שאמה (הליכוד):> אני לא קיבלתי מכם שום בקשה לשינוי ביחס. תבקשו ונדון בזה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, חבר הכנסת שאמה. חבר הכנסת אגבאריה, תודה רבה. <כרמל שאמה (הליכוד):> אדוני, כשהם מדברים אלי אני חייב לענות. זה נימוס. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת אגבאריה, אני לא יודע אם אתה רשום. <קריאה:> אם תיתן לי – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, פה נעשו ציטוטים שלדעתי הם חמורים. אני מאוד מבקש, מאיפה הציטוטים האלה? אמרו כאן תאריכים, אבל מאיפה אני לא יודע. <כרמל שאמה (הליכוד):> אני מבטיח להניח על שולחן הכנסת – – – <חנא סוייד (חד"ש):> תביא. <היו"ר מגלי והבה:> אתם חברים באותה ועדה. אפשר לבקש ממנו את הציטוטים, מאיפה, אם זה מעניין אותך – בהחלט. <חנא סוייד (חד"ש):> אני מאוד תמה אם יש דברים כאלו. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, או שאתה רוצה להיות אחרון? אחרון. אז חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת שאמה, תשב בבקשה לידו ותסביר לו מה שאתה רוצה. בבקשה. חבר הכנסת שאמה וחברת הכנסת חנין. <קריאה:> לא, זה טוב – – – <היו"ר מגלי והבה:> כן שישבו וידברו. אני לא רוצה – חכה, חבר הכנסת גנאים. חברי הכנסת, אולי אני אבקש את סליחתכם כדי שהדובר יוכל לדבר? חבר הכנסת שאמה, סיימת? תשב במקומך. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אם אתה מאריך את הזמן – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, עוד לא התחלת ולא נתתי לך את הזמן. אתה מרוויח בינתיים זמן עמידה על הדוכן. תקבל את כל הזמן שלך. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, לאור מה שאני שומע, אני לא יודע, נהפכו התנועה האסלאמית והשיח' ראאד סלאח למעצמה הגדולה. עם כל הכבוד למה שאמר כרמל שאמה וכולם, למה שופט בישראל, בירושלים, לא ראה ממש בכל הדברים האלה כדי להאריך את מעצרו כפי שרצתה המשטרה? למה? כאשר באחד העימותים הטלוויזיוניים שלי עם ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם, שהוא חייב לכבד את החוק הישראלי, אמרתי לו את הדברים האלה, הוא אמר: הבעיה בחוק. אמרתי: מה זה? ראש ועדת חוק וחוקה לא מאמין לחוק הישראלי? אז אם יש בחוק הישראלי משהו כדי להפליל את השיח' או לעצור אותו, למה השופט לא ראה את זה? זה אחד. שנית, אנחנו מחטיאים את המטרה ולא מנתחים נכון, אם אנחנו חושבים שכל מה שקרה באל-אקצא הוא רק בגלל מה שקורה שם. זו הצטברות של כמה דברים שעושה הממשלה בירושלים כדי לשנות את הסטטוס-קוו. היא מגרשת משפחות מבתיהן, היא הורסת בתים, היא בונה, והאחרון בגב'ל-אל-מוכבר. כל הדברים האלה, עם תקיעת תהליך השלום, ואין תקווה – כל הדברים האלה, הצטברות של הזעם הזה, והמתח הזה, באו לידי ביטוי באל-אקצא. אל-אקצא אינו הנחלה, לא של השיח' ראאד ולא של התנועה האסלאמית בלבד. כל מוסלמי בעולם, וערבי, מסגד אל-אקצא קדוש לו, ומסגד אל-אקצא הוא קו אדום. וכל מי שמנסה לפגוע במסגד אל-אקצא הוא מכריז מלחמה על כל ערבי וכל מוסלמי. זה צריך להיות ידוע מראש. אז כאשר מישהו אומר: אני רוצה להתפלל באל-אקצא, תלכו תגנו על מסגד אל-אקצא אם הוא נפגע, אני מתסיס? זה מקום קדוש שלי, זה חופש ביטוי, זה חופש פולחן דתי. אני חושב שראש הממשלה, נכון, ביום ראשון ניסה, ויש איזו קלטת שהכול שקר. אני חושב שמחויבות, חובת ההוכחה היא בידי הממשלה. היא הכובשת של ירושלים, של מזרח-ירושלים. היא השולטת שמה, היא שצריכה להרגיע אותנו שאין פחד ואין סכנה על מסגד אל-אקצא. אני מציע פתרון: במקום הכוחנות, ובמקום שאנחנו מתסיסים, ולעצור, ולהוציא מהחוק, בואו נערוך דיאלוג עם ההנהגה הערבית והמוסלמית פה בארץ. בואו תעשו לנו סיור, תהיו שקופים. תראו לנו מה קורה מתחת לאל-אקצא, את כל החפירות האלה, עם חוקרים, הכול מתוקשר. תרגיעו אותנו. חובת ההוכחה היא עליכם, על הממשלה, ולא עלי, אני כאזרח. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את חברת הכנסת חנין זועבי. אחריה – חבר הכנסת אריה אלדד. אם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין אף פרלמנט בעולם שמדבר על ריבונות ועל מוסר יותר מאשר הכנסת, ואין אף מדינה בעולם שמוצאת את עצמה חייבת להוכיח עד כמה היא ריבונית על הבירה שלה, ועד כמה היא מוסרית, יותר מאשר ישראל. ואין עם שמאמין שהוא מוסרי וריבוני יותר מאשר הישראלים. עם זאת, אין מדינה בעולם שהריבונות שלה על בירתה והמוסר של צבאה מוטלים בספק יותר מאשר המדינה הזאת. חברי הכנסת הנכבדים, אתם כן יכולים להאמין למיתוס שבניתם על הריבונות הבלתי מעורערת שלכם בירושלים ולפיקציה על המוסר המופתי של צה"ל. אך באותו זמן אתם צריכים לדעת שאין אף אחד חוץ מעצמכם שמסכים אתכם. ריבונות ומוסר הם שני מושגים שהאחרים חייבים להסכים אתכם לגביהם. הרי בשביל מה אתה צריך ריבונות? ומה הערך בריבונות כשאתה נדרש להוכיח אותה כל פעם מחדש? ותשכחו מהפלסטינים. אין אף מדינה, אין אף ארגון לזכויות אדם, אף ארגון עולמי, שאינו חושב שלכל הפחות יש צורך לנהל משא-ומתן על ירושלים. הוויכוח הבין-לאומי הרחב והאינטנסיבי החוזר על עצמו, די בו כדי לערער כל חברה לעניין הריבונות שלה, ולעניין המוסר שלה. השיח הישראלי התקיף על אודות המוסריות, די בו כדי להעיד שיש כאן בעיה. העובדה שיש צורך באלפי שוטרים וחיילים בשביל לשלוט בירושלים די בה כדי להוכיח שהריבונות הישראלית בירושלים עודנה בסימן שאלה, וכי יש עם שנאבק בשביל חירותו ומתנגד בכל איבריו לשליטה הישראלית. לא מדובר בחופש פולחן פה, ולא מדובר רק במקומות הקדושים, אלא מדובר בריבונות על ירושלים. מדובר במדינה שרוצה להוכיח ריבונות על ירושלים, ואנחנו הפלסטינים, כן, נאבקים לא רק למען חופש פולחן, ולא רק למען המקומות הקדושים, אנחנו נאבקים למען ריבונות העם הפלסטיני על ירושלים המזרחית. ריבונות זה מושג שדורש הכרה בין-לאומית, ומוסר זה מושג אוניברסלי. שני המושגים האלה אינם יכולים להסתגר בתוך דיון פנימי שאתם עושים בינכם לבין עצמכם. וביחס לגולדסטון ומוסריות – אתה יכול לקבוע שאתה ציוני. אתה יכול להחליט, אני ציוני. אבל אתה לא יכול להחליט שאתה מוסרי. האחרים הם אלה שצריכים להחליט, ולראות בך אדם מוסרי. זו קביעה טרנסצנדנטלית. זו אינה קביעה עצמית – המוסריות. <היו"ר מגלי והבה:> נא לסיים, גברתי. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מסיימת. מישהו כאן יכול להכריז על עצמו גם כן כאיש חכם. אבל זה לא הופך אותו לאחד כזה. אולי באמת צה"ל הוא הכי מוסרי, ומדיניות המצור, ההרעבה, מניעת טיפול רפואי מ-40% מהעזתים, שליטה בעם אחר, היא מדיניות מוסרית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <חנין זועבי (בל"ד):> אבל לפחות – אני מסיימת. <היו"ר מגלי והבה:> אני מדבר אלייך, גברתי. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מסיימת. שנייה. <היו"ר מגלי והבה:> סיימת את הזמן שלך. נתתי לך חצי דקה מעל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אני מסיימת, משפט אחרון. <היו"ר מגלי והבה:> משפט אחרון, בבקשה. חשבתי – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אתם יכולים להאמין שהמדיניות שאתם מנהלים היא מדיניות מוסרית. אבל לפחות תחפשו מישהו, מדינה כלשהי, ארגון כלשהו שאינו ישראלי, שיגיד את זה. אז השיפוט הזה יכול להישמע בצורה יותר רצינית, ואולי אז נתחיל להשתכנע. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בערב יום הכיפורים החליטו הערבים לחולל מהומות בירושלים. בטעות הם התקיפו קבוצה של תיירים צרפתים, אבל בתגובה הגבילה המשטרה את כניסת המוסלמים להר לקבוצת גיל מסוימת וגם אסרה כניסת יהודים בכלל להר-הבית. זה דפוס קבוע. בכל פעם שהערבים מחליטים לחולל מהומות בארץ-ישראל, הם צועקים "אל-אקצא בסכנה". נדמה לי שהפעם הראשונה שהדפוס הזה נוסד היה בימי חאג' אמין אל-חוסייני, שחולל אחר כך את מאורעות 1929, שהרבה דם יהודי היה טבול בהם. אבל מאז השיטה עובדת. בכל פעם שהם צועקים "אל-אקצא בסכנה", השלטונות מתכופפים. פעם אחת מהומות הכותל, מנהרת הכותל, אוקטובר 2000, המהומות שלאחר מכן; זורקים אבנים מלמעלה, זורקים אבנים מלמטה; מחוללים מהומות בוואדי-עארה; בכל מיני מקומות מאיימים שמיליארד מוסלמים יצעדו על ירושלים וישמידו אותנו אם לא נרפה מייד מעיסוקנו בהר-הבית. חוקי-יסוד שמדינת ישראל מתגאה ומשבחת בהם, כמו חופש הפולחן, הם לא חד-צדדיים. אם זה המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, וכך הוא באמת, אז גם ליהודי מותר להתפלל בהר-הבית. אבל ממשלות ישראל לדורותיהן נשענות על קביעה מנדטורית – על דבר המלך במועצתו – שאמרה שהמקומות הקדושים בארץ-ישראל זה עניין של הממשלה ולא של בתי-המשפט, ואף ממשלה לא רוצה להפריע לסטטוס-קוו. אבל כשהערבים מתפרעים מענישים את הקורבנות? מונעים מיהודים לעלות ולבקר בהר-הבית? ההיגיון של המהלך זה נראה תמוה ביותר, גם במישור המעשי וגם במישור המוסרי והמשפטי שלו. אני יודע שאיימו עלינו במיליארד מוסלמים, במיליארד וחצי מוסלמים, אם נפתח את הר-הבית לביקורים. חבר הכנסת צחי הנגבי היה השר לביטחון פנים כשהוא החליט לפתוח את הר-הבית למבקרים, והוא נפתח ליהודים, והשמים לא נפלו. אני בטוח שהשמים לא ייפלו ומיליארד מוסלמים ילכו לעבודה באותו בוקר או יישארו בבית – – – <קריאה:> לא יכול להיות – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – – או יישארו בבית, כל אחד כחפצו, כשיתירו ליהודים להתפלל בהר-הבית, לקיים חוק-יסוד וחירות יסוד המוקנית לכל אדם בארץ-ישראל, כמו בכל מקום בעולם. השר לביטחון פנים, אל תפחד. ליהודים מותר להתפלל בהר-הבית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לאחר מכן ישיב השר לביטחון פנים על ההצעות לסדר-היום. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך להבין שהסתה בכל מה שקשור למסגד אל-אקצא, הר-הבית, בית-מקדשנו – ההסתה הזאת, אנחנו אשמים בה, אדוני כבוד השר. אנחנו מאפשרים לשיח'ים מדי פעם לקחת את המיקרופון בהר-הבית או במסגדים ולהסית את הציבור הערבי כנגד מדינת ישראל ועם ישראל. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אפילו דקה אחת לתת למסית כזה, שמדליק ומבעיר את כל העולם האסלאמי בשקרים כדי לעשות פוגרומים. אנחנו יודעים איך הם חמומי מוח כולם ואיך שהם באים כאילו להגן, אבל יש להם מטרה אחת: לעשות חורבן ולהשמיץ את העם היהודי בעולם כולו. האסלאם תבע לעצמו בכורה על ירושלים וקודשיה רק לאחר 2,000 שנות גלות, לאחר שהעם היהודי חזר לארצו. ממתי בכלל יש עם פלסטיני? רק לפני 100 שנה הגדיר העם הפלסטיני את עצמו כעם, ופתאום מכריזים, לאחר ששת הימים, שירושלים צריכה להיות בירת פלסטין. ממתי ירושלים היא בירת פלסטין? אדוני השר, אני רוצה לומר לך שעוד לפני 3,300 שנה העם היהודי, עיר דוד – עם ישראל היה בתוך ירושלים. גם בתקופת הירדנים, כשהירדנים היו בירושלים, הם ראו בירושלים עיר הבירה? הירדנים לא חשבו על זה. הפלסטינים התחילו רק לאחר 1967 לחשוב שאולי אפשר להפוך את ירושלים – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אנחנו אומרים "פלסטינים", אבל היא קדושה לכל – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת גנאים, אני מבקש, היית פה בזכות דיבור. חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר שאף פעם לא מוזכרת בקוראן, אפילו פעם אחת, קדושה של ירושלים. ירושלים בכלל לא מוזכרת. מוזכרת מכה כעיר הקדושה וגם מדינה, אבל לא מוזכרת ירושלים. <קריאה:> מכה – בסגול. <נסים זאב (ש"ס):> העניין של ירושלים הפך להיות מלחמה פוליטית של הפלסטינים. דרך אגב, כיפת-הסלע ומסגד אל-אקצא – מישהו חשב למה צריך שני מסגדים? שני המבנים המקודשים למוסלמים על הר-הבית כ-1,400 שנה נבנו בפאר והדר כדי להנציח את ניצחון האסלאם על הדתות הקיימות, להתחרות במראה החיצוני של הכנסיות הנוצריות. אל-אקצא וכיפת-הסלע הוקמו כתוצאה ממלחמות פנימיות בין המוסלמים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> סיפורים סיפורים. סיפורי – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, יש 240 מטר פסוקים מהקוראן. אף פסוק, אף מלה על ירושלים לא מוזכרת שם, ולו מלה אחת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> יש פסוק. <היו"ר מגלי והבה:> אתה צריך לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> האסלאם מגדיר את היהודים כמי שמטמאים את דת האסלאם בירושלים. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר לך שהבעיה היא מאתנו, בגלל שאנחנו פוחדים מהשד הדמוגרפי. אנחנו חושבים שצריכים להיפטר משכונות ערביות. הממשלה הקודמת הכריזה על חלוקתה של ירושלים. בגלל זה מקבלים את הכוח להילחם יותר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני השר, רק משפט אחד: אתה צריך לבחון ולמצוא את הדרך איך לא לאפשר את המיקרופון הזה ברגע האמת – – <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז לסתום. <נסים זאב (ש"ס):> – – את ההסתה כנגד העם היהודי. אתה תחפש את הדרך וזה תפקידך – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מאוד דמוקרטי. <נסים זאב (ש"ס):> – – ואני מאמין שתעשה את זה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אני מזמין את השר לביטחון פנים להשיב על ההצעות לסדר-היום. אדוני, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הקשבתי לכם בקשב רב. אני פונה מעל במה זו אל כולכם, כולכם, מכל גוני הקשת הפוליטית: תיזהרו בלשונכם ואל תציתו אש בהר-הבית. תהיו גורם ממתן ולא גורם מסית. אני אומר את זה לכם ואני אומר את זה לכל מי שרואה ושומע כרגע: להוריד את הווליום, להוריד את הפרופיל, כי לא בעיה להדליק. הבעיה היא אחר כך לשאת באחריות ובתוצאות. בערב יום כיפורים האחרון נערך מחוז ירושלים לפתיחת הר-הבית למבקרים. במקביל, נשמעו קריאות מצד גורמים במגזר היהודי לעלייה מוגברת של יהודים להר-הבית, וכנגדם נשמעו קריאות של אישי דת מוסלמים, ובהם השיח' תייסיר תמימי, להגיע ולהגן על מסגד אל-אקצא מפני פריצת היהודים למסגד. לנוכח זאת, הוחלט לתגבר את הכוחות המבצעיים בשטח הר-הבית. עם פתיחת ההר למבקרים החלו עשרות מוסלמים להתגודד סמוך לשער המוגרבים. באותה עת קבוצת תיירים מצרפת נכנסה להר וקבוצת מתפרעים החלה ליידות אבנים, להשליך ברזלים, קרשים, כיסאות ומכל הבא ליד. כוח השוטרים שהיה במקום, בשילוב עם כוח התגבור, הדף את המתפרעים לכיוון המסגד, פעולה שמנעה את הסלמת האירועים במקום. במקביל יצאו קריאות לתושבי ירושלים ולערביי הצפון להגיע אל ההר ולהגן על המסגד. המשטרה סגרה את שערי הר-הבית כדי למנוע מהצעירים הרבים להיכנס, וכוחות נשלחו כדי להרגיע את הפרות הסדר שהתפתחו בסמטאות העיר העתיקה. לאחר שנרגעו הרוחות נפתח ההר למוסלמים מבוגרים בלבד, וביום הכיפורים ובהמשך השבוע התנהלו התפילות כשורה. במוצאי שבת, חג ראשון של סוכות, ללא התרעה מוקדמת, התבצרו כ-80 צעירים במסגד אל-אקצא כשברשותם סלסילות ומריצות מלאות אבנים. במקביל החלו להישמע בתקשורת הערבית קריאות להגיע להר-הבית, כאשר השיח' ראאד סלאח מוביל אותם. לפיכך התקיימה הערכת מצב אצל מפקד מחוז ירושלים והוחלט שוב לסגור את הר-הבית לכניסת מבקרים ולהגביל את כניסת הגברים המוסלמים לגיל 50 ומעלה. מעבר לכך, הוחלט במשטרה להיערך לאפשרות של הפרות סדר בדגש על ירושלים ויתר מחוזות המשטרה. באזור מזרח-ירושלים נרשמו כמה אירועי הפרות סדר שכללו יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, והם קיבלו תגובה מיידית. לאור פעילות המשטרה נמנעה הסלמה של המצב. במהלך האירועים נעצרו 127 מפירי סדר, והוגשו כנגד 40 איש מתוכם כתבי אישום. כמו כן, נפצעו 36 שוטרים, מרביתם קל. אני יודע שמדובר רק בחלק קטן מהציבור הערבי, חלק שאותו ציבור אינו מסכים עם דרכו. עם הקומץ הזה לא יהיו פשרות. לגבי השיח' ראאד סלאח וסגנו כמאל ח'טיב, השניים נחקרו והובאו בפני שופט, והוא החליט להרחיקם מתחומי ירושלים. יש לציין כי במהלך חול המועד ביקרו בעיר העתיקה ובכותל מאות אלפים של מבקרים, והביקורים עברו בסדר מופתי וכמעט לא הושפעו מהפרות הסדר. לצורך זה פעלו מאות שוטרים, ואני יכול להגיד לכם אלפי שוטרים. ביקרתי שם כמה פעמים והייתי עד לדברים, לאירועים עצמם. אני אומר לכם שהשקט נשמר. הר-הבית בימים האחרונים פתוח לכל קהל המבקרים. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> מה אדוני מציע? חכה שנייה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה ותיק כאן ויודע את התקנון. מה אדוני מציע? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני מוכן לקבל כל הצעה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> שאלה לשר. <היו"ר מגלי והבה:> השאלה אם השר ירצה. יש לך הצעה אחרת? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> נמנעתי מקריאת ביניים, כי הבנתי שאתה מאפשר. <היו"ר מגלי והבה:> הרי הצעה אחרת – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני מוותר על הצעה אחרת. <היו"ר מגלי והבה:> מוותר על הצעה אחרת. אדוני השר מסכים לשאלתו? בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, מפקד המחוז פרנקו, שאמור להיות בתווך הוויכוח, יצא בהצהרה שהערבים כפויי טובה. לא שמענו שום מילת הסתייגות בדבריך. המשטרה, תפקידה לקיים חובה ולהבטיח שהמתפללים יממשו את זכותם לתפילה. להצהרה הזאת אין שום מקום, והערבים לא מבקשים טובות. מה עמדתך בעניין? ושאלתי השנייה: מדוע הכפילות? ראינו איך המשטרה מתמודדת עם החרדים בירושלים, והיא מתנהלת בצורה אחרת עם המוסלמים בירושלים. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני חוזר ואומר לגבי הפרות סדר: נושא הר-הבית הוא מקום רגיש, נפיץ, וצריך להיזהר. הנושא של ההתפרעויות – היו התפרעויות קשות מאוד. אמרתי וגם הסברתי: זריקות אבנים, זריקות ברזלים, שפיכת שמן על הכביש כדי ששוטרים יחליקו, והם נפלו, וכמה פעמים פגעו ברגליהם. אין להשוות בין הפגנה להפגנה, צריך לראות מה זה הפגנות ואת ההבדל בין הפגנות, וככלל, המשטרה תפעל בהתאם לסוג ההפגנה. הכלים ניתנו להם, האחריות ניתנה להם. לגבי ההתבטאויות – שמעתי. גם ברגע זה אני לא מתכונן להתייחס. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> אדוני מציע הצעה אחרת, חבר הכנסת גדעון עזרא? בבקשה. שנייה. אדוני השר, מה הצעת? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ועדה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני השר. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני השר, אני מודה לך על הסקירה. אני רוצה לומר שאמרת שיועמדו לדין 40 מהמתפרעים, אם הבנתי נכון. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> 40 כתבי אישום הוגשו, ו-127– – – <גדעון עזרא (קדימה):> 40 כתבי אישום לאלו שזרקו אבנים והתנהגו בצורה לא נכונה. אני רק תמה מדוע אין כתב אישום כנגד המסית הראשי, ראאד סלאח, משום שאם הם נענו לקריאתו של ראאד סלאח, כיצד הוא יושב בביתו, אף-על-פי שביתו באום אל-פחם, והוא לא יועמד לדין? <היו"ר מגלי והבה:> אתה יכול לענות מכאן. בבקשה, אדוני השר. הרשינו לשר לענות. זה לא מקובל. אחר כך – חבר הכנסת זחאלקה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת גדעון עזרא, את ראאד סלאח אתה מכיר, את האדם, את השיח' המסית והמדיח כל מיני מתפרעים, וזה לא בפעם הראשונה. שבעה תיקים היו בעברו, ועדיין קיימים; עדיין חלקם נמצאים בפרקליטות וחלקם במשטרה בחקירה. זה התיק השמיני שלו. חקירתו תימשך, ולא בפעם הראשונה, ונמצה את הדין. עד כאן. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. הצעה אחרת, חבר הכנסת זחאלקה – נכון, או שאלה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כן, כן, הצעה אחרת. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עם כל הדיבורים, אין חופש פולחן במסגד אל-אקצא. עשרות אלפי מתפללים, מונעים מהם מלהגיע מהגדה המערבית. בכל שבוע, שבועיים יש הגבלות על הכניסה למתפללים, ואני חושב – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> כשאין הסתה, אין הגבלות. תודה. בכל הרמדאן לא היתה הגבלה. לא היתה הסתה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אורלב, תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הגבלה תמיד – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אגבאריה, תודה. חבר הכנסת אגבאריה וחבר הכנסת אורלב, זכות דיבור לחבר הכנסת זחאלקה. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש פגיעה בזכות יסוד שהיא זכות הפולחן, ואי-אפשר להתהדר – אנחנו מאפשרים חופש פולחן, ולא מאפשרים אותו בפועל. אלה שקרים. כשנציגי הממשלה אומרים: אנחנו מאפשרים חופש פולחן, הם משקרים, פשוט. זה דבר ראשון. דבר שני, ראש הממשלה אמר שאין חפירות מתחת למסגד אל-אקצא. אלה שקרים. בבקשה, אם הוא צודק, שיאפשר בדיקה של ועדת מומחים בין-לאומית, נייטרלית, שיבדקו את העניין אם אכן יש חפירות. והשאלה החשובה ביותר: האם החפירות האלה מסכנות את המסגד במקרה של רעידת אדמה? <היו"ר מגלי והבה:> תודה. השר הציע ועדה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ועדה בין-לאומית. <היו"ר מגלי והבה:> ועדת הפנים והגנת הסביבה, ודאי. אין ועדה אחרת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ועדה בין-לאומית הוא הציע? <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת זחאלקה. עכשיו נשאל. חבר הכנסת נחמן שי, מסכים לוועדה? ועדת הפנים והגנת הסביבה, כן או לא? <נחמן שי (קדימה):> מתי זה יהיה? <היו"ר מגלי והבה:> בסדר, זה סדר הדין של – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> זה יהיה הרבה לפני שיהיה במליאה. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת דוד רותם – איננו. <נחמן שי (קדימה):> אומר לי חבר הכנסת אורלב שזה יהיה בוועדה לפני מליאה. אני מעדיף מוקדם ככל האפשר. <היו"ר מגלי והבה:> בסדר. זה יהיה בסדר-היום של ועדת הפנים והגנת הסביבה. חבר הכנסת חנא סוייד? <חנא סוייד (חד"ש):> ועדת הפנים. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שאמה – לא נמצא כאן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ועדה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת חנין זועבי, ועדת הפנים, כן או לא? <חנין זועבי (בל"ד):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת אריה אלדד? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ועדה. <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, אנחנו מחליטים – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני לא שאל אותי. <היו"ר מגלי והבה:> נכון, כיוון ששינו ברשימה. חבר הכנסת זבולון אורלב? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מסכים. <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עושים הצבעה. חבר הכנסת נסים זאב, ועדה? אם כך, מי שמצביע בעד, מצביע בעד העברה לוועדה, ומי שמצביע נגד מצביע בעד הסרה מסדר-היום. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> 15 בעד, אחד מתנגד ואין נמנעים. אם כך, ההצעות לסדר-היום בנושא המהומות בהר-הבית תידונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעה לסדר-היום> <ונדליזם בעבדת> <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: ונדליזם בעבדת, הצעה לסדר-היום שמספרה 1128, של חבר הכנסת זאב בוים. אני מזמין את חבר הכנסת זאב בוים, וישיב לו השר לביטחון הפנים, השר אהרונוביץ. לאדוני יש עשר דקות, יש לך זמן. <זאב בוים (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני ימים אחדים התגלה באתר עבדת בנגב מעשה ונדליזם חמור ביותר בעתיקות של עבדת. צריך לומר פה מלה על עבדת, עיר מיוחדת, נבטית, שייכת לממלכת הנבטים, משהו בין תחילת המאה השנייה ועד המאה השביעית. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אנחנו הצאצאים של הנבטים, אתה יודע שהם ערבים. <זאב בוים (קדימה):> אתם בהחלט יכולים לחפש שורשים של הנבטים, אני רק לא מבין אם יש שורשים כאלה, איך, לפחות לפי החשד, דווקא הצאצאים של הנבטים הורסים את המורשת הנבטית. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> למה להמשיך עם השקר הזה? מספיק עם ההסתה הזאת, שיגידו את העובדות. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה קרה? – – – לא היית קורא לי. <היו"ר מגלי והבה:> תסלח לי, בזכות דיבור השר לשעבר זאב בוים. בבקשה. <זאב בוים (קדימה):> הוותיקים שבינינו עוד זוכרים טיולים בנגב ואף פעם לא פסחו על האתר המיוחד הזה, עבדת. יש כמה וכמה תחנות מסחר נבטיות בנגב ועבדת היא הגדולה והמפותחת שבהן ליד כורנוב, ממשית, שבטה ועוד, וודאי היותר מפוארת בממלכת הנבטים פטרה המקסימה, שהיצר לראות אותה, כשעוד היה אסור, גבה אפילו מחירים בנפש, ועכשיו היא פתוחה הודות לשלום שיש לנו ואפשר לתייר בה. האתרים האלה ועבדת הם היום מוקד לא רק לטיולים האלה אלא גם לתנועת תיירות גדולה לכל מי שיורד דרומה. לא בכדי אונסק"ו החליטה ב-2005 להכיר בעבדת כאתר של מורשת תרבות עולמית, ובדין כך, על שלל הממצאים הנבטיים שם. נערכו שם חפירות בתקופה המודרנית המוקדמת – בראשית המאה ה-19 כבר היו שחפרו שם – ויש שם שרידי כנסייה, מהכנסיות הראשונות העתיקות בארץ. אם כן, זהו האתר, והנה אנחנו עדים למעשה ונדליזם חמור ביותר, שמתרחש בימים האחרונים באתר. אדוני השר, תוך כדי המאורע המזעזע הזה אנחנו לומדים שזאת לא פעם ראשונה שבאתר הזה נעשו מעשי ונדליזם וסילקו משם אלמנטים של עתיקות. אני רוצה, אם כן, בזמן הקצר הזה, לא להרחיב יותר מדי אלא להתמקד בשלושה היבטים שהם אלה שצריכים לעניין אותנו. ההיבט הראשון – התופעה של הוונדליזם. אני חושב שזה איזשהו שיא חדש שעורר אותנו בגלל המיוחדות של עבדת, ולכן גם פתחתי בכך, אבל צריך לומר שהתופעה הזאת היא תופעה רחבה והיא פושה בכל ערי הארץ וכפריה. הפנייה היא אליך, אדוני השר, כמי שמופקד על ביטחון הפנים. יש סתירה עמוקה בין התופעה הוונדלית שפושה בארץ לבין התחום שאתה מופקד עליו, והשאלה היא מה עושים כדי לייצר את ההרתעה ואת המניעה. ברור שיש עוד גורמים לוונדליזם, וזאת סוגיה של חינוך או עניין של מערכת שלמה, שצריכה ללוות את האדם בארץ מרגע שהוא נולד כמעט, אבל לא נרחיב עד כדי כך. לעניין הזה עכשיו, במציאות הנוכחית, מה עושים כדי לצמצם את התופעה הזאת? שמעתי על רעיונות, על משטרת תיירות וכו', דברים שבאמת קיימים בלא מעט ארצות מתוירות. הרעיון הוא נכון והשאלה היא כמה אמצעים אפשר להקדיש לעניין. לפני כן, לא בהקשר של עבדת, אבל באותה מידה זה יכול להיות גם בנושא זה, עלה הרעיון להקים משטרות מקומיות, שרשויות מוניציפליות תהיינה אחראיות להן בשילוב עם המשטרה, באיזושהי דרך של יצירת שיתוף פעולה עם המשטרה הארצית. אבל מכיוון שהיא מתוחה למשימות רבות, הייתי מציע לחזור ולעיין בכובד ראש באפשרות הזאת. אני יודע שהרבה ראשי ערים מוכנים להרים את האתגר הזה. הדבר השני, פה ההפניה היא אל השר להגנת הסביבה, שהוא הממונה, כמדומני, על רשות שמורות הטבע או על רשות הגנים הלאומיים, שמחוברות עכשיו כגוף אחד. האחריות על האתר, כמו על אתרים רבים אחרים בארץ, מונחת לפתחה של הרשות הזאת, בין השאר על שמירתה, על תפקודה, על הפעילות שבתוכה. זאת אחריות מאוד רצינית וכבדה. אני אומר כאן שלפי כל האינפורמציה שבידי, גם מהאנשים שחיים שם במקום, הפעילות הזאת לא נתמלאה כפי שצריך שיהיה. יש שומר אחד, בדרך כלל למטה, לא על האתר, על האקרופוליס, שם מצויות רוב שכיות החמדה, אלא למטה. התרעות שניתנו בעבר ואזהרות שהופנו בעל-פה ואפילו בכתב אל רשות הגנים ואל רשות שמורות הטבע לא נענו, והן היו כבר לפני כן. כלומר, יש פה איזשהו סוג של הזנחה קשה והכתובת היא שם, אצל הגופים הממונים האלה. הדבר השלישי, כאן אני חוזר לחבר הכנסת טלב אלסאנע: יש חשד, ואני לא יודע כמה הוא מבוסס, אבל יש חשד שידם של בדואים באזור במעל הזה, במעשה הזה. כנראה החקירה עדיין נמשכת ולכן נגיד את זה רק ברמה של חשד; ויש כאלה שאומרים שזה על רקע העניין של פעילות נגד בנייה בלתי חוקית בכפרי בדואים באזור. בין אם החשד הזה הוא נכון – אני מאוד מקווה שהחשד הזה יתבדה, אבל זה לא חשוב, בין אם כך ובין אם כך, עצם החשד מעלה בהקשר הזה את הסוגיה הכבדה ביותר שקשורה היום לנגב, לא מעכשיו, זו סוגיית הסדרת התיישבות הקבע של בדואים בנגב. <היו"ר מגלי והבה:> זה, אדוני, נושא אחר. <זאב בוים (קדימה):> על זה עוד משפט, ובזה אסיים. אני רוצה רק להזכיר שהממשלה הקודמת, של אולמרט, החליטה ב-2007 על הסדרה של ההתיישבות של הבדואים בנגב. הקמנו את ועדת-גולדברג, השופט גולדברג; היא ישבה שנה על המדוכה, בתיאום ובהתייעצות מתמדת עם בדואים שחיים שם. יש לה מסקנות, המסקנות אומצו בסוף 2008, לפני כשמונה חודשים, על-ידי הממשלה, וזה מונח לפתחה של הממשלה הזאת להמשיך רציפות של טיפול. אדוני השר, אני קורא לך ולממשלה, ולמי שממונה על זה – שר הבינוי והשיכון דהיום – לאחוז את השור הזה בקרניו. אם יש אמת בחשד הזה, זה רק סימפטום לכך שהבעיה של הסדרת התיישבות קבועה לבדואים בנגב טרם מצאה את פתרונה. אני מקווה מאוד שאין פה איזושהי סחבת שתמסמס את הרעיון הזה ואת החלטות הממשלה שכבר קיימות. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זאב בוים. חרגנו קצת מהזמן לאור חשיבות הנושא. ניתן לשר לביטחון פנים להשיב, ולאחר מכן הצעה אחרת לחבר הכנסת טלב אלסאנע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת זאב בוים ביקש לדון באירוע שבו הושחת אתר מורשת של אונסק"ו בעבדת. מדובר באירוע חמור, שבו הושחתו ונהרסו עתיקות ששרדו אלפי שנים. ביקרתי שם, ראיתי את הנזק, הנזק קשה, קשה לעין וקשה לתיקון וגם מוערך בהרבה כסף, כדי לנסות לתקן את הנזק. בתאריך 5 באוקטובר, סמוך לשעה 08:00, הגיעו עובדי האתר בעבדת למקום והבחינו כי עתיקות רבות בעיר הנבטית הושחתו ונהרסו על-ידי אלמונים, אשר ניפצו קשתות אבן, הפילו עמודים, עקרו אבנים ממקומן, צבעו חלק גדול מקירות המבנה בצבע צהוב וחום. למקום הגיע מפקד המחוז, מפקד המרחב, וכאמור גם אני הגעתי לשם כדי להתרשם מממדי ההרס והנזק. לאור האירועים החלה חקירה סמויה, ובמהלכה נאספו כמה ראיות ונעצרו שני חשודים. מעצרו של אחד מהם הוארך פעמיים על-ידי בית-המשפט, והוא שוחרר לאחר חקירה, כי הוברר כי אינו קשור באופן ישיר לאירוע. מעצרו של השני – הוא כנראה שוחרר בשעות אלה על-ידי בית-המשפט. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הוא שוחרר היום. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני אומר, בשעות אלה. יש להדגיש כי אבטחת האתר והטיפול בבעיית שיכוני הקבע של המגזר הבדואי בנגב אינם בתחום טיפולה של משטרת ישראל. עם זאת, המשטרה עושה כל שביכולתה כדי להביא לסיום החקירה ומיצוי הדין עם העבריינים. אני אומר את זה פה, המיצוי עם העבריינים האלה יהיה במהלך הימים הקרובים, ואנחנו נגיע אליהם. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר לביטחון הפנים. מה אדוני מציע, להסיר או להסתפק בדבריך? <זאב בוים (קדימה):> להעביר לוועדה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לוועדה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. בדרך כלל, לפי התקנון, כאשר להצעה לסדר-היום יש מציע אחד, יכול רק אחד לבקש הצעה אחרת, אבל בשל היותו גם שר לביטחון פנים וגם משום שחשוב שיתבטא בנושא – גם חבר הכנסת גדעון עזרא וגם חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת זאב בוים. אין ספק שהמעשה הוא חמור ואני מגנה אותו. אלא מה? מה שמדהים הוא שבאופן מיידי, מבלי להמתין ולראות את תוצאות החקירה המשטרתית, כבר עלו לכותרות, האשימו והרשיעו ועשו בית-דין שדה. בתודעה הציבורית האוכלוסייה הבדואית כולה אשמה. זה שיש הריסות בתים – כבר 20 שנה הורסים לבדואים את הבתים שלהם. השיח' הזה שנעצר, כבר ב-1949 הוא הקים אוהל מחאה במשך שישה חודשים מול משרד ראש הממשלה, כדי למחות. הוא לא הלך להרוס עתיקות בעבדת, הוא הקים אוהל מחאה. יש הבטחה להקים להם יישוב, הבטחה שלא מומשה עד היום. לכן לבוא ולהגיד שמשום שהורסים אז הבדואים נוקמים, אין לזה שום הצדקה, אין לזה שום בסיס. המשטרה צריכה לחקור את האירוע הזה כאירוע עברייני, ומי שאשם, יש להעמיד אותו לדין. לא להכליל, לא להכתים, והשרים לא צריכים להשתתף בחגיגה ולומר: הציבור הבדואי. 180,000 הבדואים שמרו על העתיקות לפני קום המדינה, במשך אלפי שנים. העתיקות האלה הן חלק מהתרבות, חלק מההיסטוריה שלנו, חלק מהתרבות שלנו. אכפת לנו שישמרו, ואנחנו רוצים שכולם יאבטחו וישמרו עליהן. אני חושב שלא בגלל השומר שהציבו שם אנשים לא פוגעים, אלא בגלל המוסר שיש להם לשמור על העתיקות האלה. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת גדעון עזרא. <גדעון עזרא (קדימה):> אני מבקש להתייחס לאספקט אחר, והוא השמירה בגנים לאומיים. נקודת המוצא בשמירה על גנים לאומיים צריכה להיות הרבה יותר חמורה מאשר היא עכשיו. הנושא הזה הוא תקציבי. ישנו ויכוח בארץ אם בכלל לגבות דמי כניסה לגנים לאומיים. מחוסר תקציב מדינה לנושאים הללו אפשר למצוא את הגנים שלנו פרוצים ומועדים לפורענות. ויפה שעה אחת קודם – לאור המקרה הזה רשות הטבע והגנים צריכה לחשוב באיזו צורה היא מגינה על הגנים הלאומיים של מדינת ישראל ולהתנהל בהתאם. כך אי-אפשר להמשיך, אחרי המקרה הנורא הזה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא. עלו כאן שתי הצעות חשובות – גם מה שהציע חבר הכנסת זאב בוים לגבי פתרון סוגיית הבדואים. אני שמח שניתנה לך ההזדמנות, חבר הכנסת טלב אלסאנע, להסביר שהאנשים שוחררו ולא צריך להאשים עדה שלמה במה שהם לא עשו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, שהתקשורת וחברי הכנסת באמת ישמיעו זעקה גם כאשר הורסים בתים של בדואים ומשאירים את הילדים יושבים על החורבות. עבדת זה דבר חשוב, אבל גם הריסת הבתים זה דבר לא פחות חשוב, וצריך לתת לו את הפתרון. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת בוים ביקש להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה והשר הסכים לכך. <זאב בוים (קדימה):> כן, לוועדת הפנים ואיכות הסביבה. <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע על העברה לוועדה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 נמנעים – אין <היו"ר מגלי והבה:> ארבעה בעד, ארבעה נגד. <זאב בוים (קדימה):> טלב, למה הצבעתם כך? לא רציתם להעביר לוועדה? <היו"ר מגלי והבה:> דרך אגב, התפלאתי על כך, אבל ההצבעה כבר היתה. מקובל שכשיש תיקו, ההצעה תוסר מסדר-היום. <זאב בוים (קדימה):> אני לא מבין את טלב, מה הסיפור? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> שום דבר. השר ענה. <היו"ר מגלי והבה:> ההצעה הוסרה מסדר-היום. <הצעה לסדר-היום> <אוזלת ידה של המשטרה בטיפול באלימות ביישובים הערביים> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום שמספרה 1141: אוזלת ידה של המשטרה בטיפול באלימות ביישובים הערביים. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב לו השר לביטחון הפנים. אני גם אומר, חבר הכנסת זחאלקה, שאי-אפשר להציג את הנושא בשלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה עשר דקות. <היו"ר מגלי והבה:> טעיתי, תקבל עשר דקות. רציתי להיות הגון לפני שתתחיל, מכיוון שלנושא הקודם נתנו יותר זמן. לכן יש לך כל הזמן הדרוש. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כמה ימים חזר אוטובוס שהסיע תלמידים. בתחנה הראשונה שלו הוא הוריד תלמידים בכפר ג'לג'וליה, בתחנה השנייה הוא הוריד תלמידי תיכון בכפר-ברא, בתחנה השלישית הגיע האוטובוס לכפר-קאסם כדי להוריד את התלמידים של כפר-קאסם, אבל חיכה לאוטובוס הזה מארב ופושע נתעב ירה אל האוטובוס, הרג את התלמיד אמג'ד שווהאהנה וגרם לפציעתו של תלמיד נוסף, שנמצא עכשיו בבית-החולים "בילינסון". המקרה הזה זעזע את כולנו והעלה ביתר שאת את הנושא של התגברות האלימות ביישובים הערביים. במקרה הזה היו כמה מעצרים. אני מקווה, כבוד השר, שהמשטרה תשים את ידה על הפושע והוא יוענש במלוא חומרת העונש. בעקבות המקרה הזה החלטתי להגיש את הצעתי זו, כי הלב כואב והזעקה גדולה, אם תלמידים לא יכולים להגיע הביתה בשקט ומישהו יכול לירות על תלמידים בעקבות סכסוך של מה בכך בין תלמידים בבית-ספר תיכון. עד כדי רצח? עד כדי ירי על אוטובוס? אני לא אומר מזל, אבל יכלו להיהרג הרבה יותר תלמידים במקרה הזה. מי שירה רצה לבצע טבח ולא להרוג רק תלמיד אחד. אני חושב שהמקרה הזה צריך להדליק נורה אדומה. צריך לעורר את הרשויות, ובמיוחד את המשטרה, לעשות מעשה. כיום מקובל בציבור הערבי שבעקבות מקרים של רצח – ולדאבוני הרב נאלצתי בשנה האחרונה לבקר בהרבה יותר בתי אבלים בעקבות רצח מבעבר – בשיחת היום, המשטרה לא תעשה כלום. אם היום יעשו משאל בקרב הציבור הערבי, האם המשטרה עושה את המינימום שבמינימום כדי לתפוס רוצחים, אני אומר לכם ש-99% מהציבור הערבי יגידו: לא, ובצדק. רק במשולש הדרומי נרצחו בשנתיים האחרונות 17 אנשים, ובמשולש הצפוני – 20 אנשים. סימן נוסף לכך שהמשטרה לא עושה כלום זה עזות המצח של הרוצחים. המעשה הזה נעשה בצהרי יום, לא באיזו פינה חשוכה. ברחוב הראשי. וזה לא המקרה הראשון שזה נעשה בצורה כזאת. אביא את המקרה של עוביידה עסלי מכפר-קרע – נגר, אדם נורמטיבי בהחלט, בחור זהב; יצא מתפילת הבוקר, צעד עשרה צעדים וירו בו והרגו אותו, כאשר באותו זמן יצאו מהמסגד עשרות אנשים. כלומר, הרוצח עשה את זה במקום הומה אדם ואפילו לא דאג להיות רעול פנים. מקרה נוסף: עבד סלאם יונס מעארה. באו ליד הבית שלו רוצחים, וכשהוא ירד מהמכונית שלו ירו בו בשעה 20:00, בקיץ – – – <היו"ר מגלי והבה:> עוד אור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כאשר יש פקק ברחוב הראשי, למי שמכיר את היישוב, כלומר – הם לא יכולים להיכנס ולצאת מהר, אלא הם צריכים לעבור בכביש הראשי, מקום הומה אדם. בניחותא הם באו, רצחו, חזרו, נסעו לאט-לאט עם קלצ'ניקוב, אני לא יודע איזה כלי נשק אוטומטי היה להם ביד, באוטו שלהם, ונסעו לאט-לאט ויצאו מהיישוב. מדוע יש לרוצחים הביטחון הזה? פשוט כי אין הרתעה. בכנסת מקובל בשנים האחרונות שבאים חברי כנסת ומציעים להחמיר בענישה; בכל עבירה – עבירות מין ועבירה כזאת ועבירה אחרת – להחמיר בענישה. יש לי חדשות לכל חברי הכנסת, גם לשר. לפעמים באים וטוענים שהשופטים מקלים. יכול להיות, אבל זה עניין שולי. הרי כל המחקרים שנעשו בעולם בעשרות השנים האחרונות מוכיחים דבר ברור מאוד, שמה שמרתיע את הפושעים זה בעיקר ההיתכנות שהם ייתפסו, ולא חומרת העונש. יכול להיות שזה 15 שנים או 25 שנים, זה כמעט לא משנה, אבל אם מתוך כל עשרה תופסים שמונה – זה מרתיע. אם מתוך 100 תופסים אחד – זה לא מרתיע. המשטרה לא עושה את הדרוש כדי לתפוס את הרוצחים, כדי לתפוס את הפושעים, כדי לתפוס את האנשים האלימים. יש יישובים שבשנים האחרונות היו בהם עשרות, אפילו מאות, מקרים של שרפת מכוניות, של ירי על בתים, של "פרוטקשן", של כל העבירות, ולא נתפס אפילו אחד. מדוע? כי המשטרה לא עושה שום דבר, כי זה בסוף סולם העדיפויות. כשהמשטרה רוצה היא יכולה לעשות. דוגמה. לפני כמה שנים היה פולקלור בארץ שלנסוע לנתניה זה סכנת נפשות. פתאום נתניה זו עיר כמו כל שאר הערים. למה? כי היה מאמץ ממוקד לטפל בבעיית הפשיעה והיתה הצלחה. אני מברך על כך כמובן, אבל למה לא אצלנו? הסטטיסטיקה – ראיתי היום את השנתון האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הדברים זועקים לשמים. אני לא רוצה להלעיט בהרבה מספרים, אבל כדי להבין את הפרופורציות של העניין, מתוך 1,000 – 13 אזרחים ערבים מורשעים בעבירות, ורק חמישה יהודים. זה מראה את הפרופורציות איפה זה עומד. פרופסור רטנר עשה מחקר ושאל מדגם מייצג של 400 יהודים ו-400 ערבים, בשותפות עם פאדי חסיסי מדאלית-אל-כרמל: כמה הייתם עדים לשימוש בנשק חם בקרבת מקום מגורכם? יהודים – 12%, ערבים – 33%. עד כמה ראיתם בעיה של סמים קשים בקרבת היישוב שלכם או בקרבת מקום מגוריכם? יהודים – 22%, ערבים – 36%. האם אתם מרגישים שיש אלימות קשה במקום מגוריכם? יהודים – 26%, ערבים – 42%, וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה. אני לא אומר שהכול תלוי במשטרה. יש דברים שלא תלויים רק במשטרה. אבל אנחנו מדברים, מי שמשיב לי זה השר לביטחון פנים, ולכן אני מפנה אצבע מאשימה כלפי המשטרה שהיא לא מרתיעה. המשטרה היא לא התחנה האחרונה שתופסת את העבריין ומענישה אותו. המשטרה יכולה להיות תחנה ראשונה בכך שהיא מרתיעה את העבריין. ולכן אני קורא שתהיה תוכנית מיוחדת, מרוכזת, ארצית, שתטפל בתיקי הרצח, תתפוס את העבריינים, תכניס אותם לבית-הסוהר, על-פי דין, כדי שתהיה הרתעה אמיתית. ראשי הציבור הערבי נדרשים לעשות את שלהם, ואנחנו מנסים כל שביכולתנו. אבל כלפי הממשלה – אין לנו כלים מספיקים. לראש עיריית נתניה היו הרבה כלים כדי להתמודד. לראש עיריית כפר-קאסם אין הרבה מה לעשות. אין לו תקציבים לטפל בנוער. אין לו כלים כדי להתמודד בעניין הזה. ולכן, אם רוצים לטפל צריך טיפול הוליסטי, זה חייב להתחיל בזה שתהיה הרתעה אמיתית. ואנחנו נעשה את שלנו בעניין הזה, אבל אנחנו גם דורשים שיהיו תקציבים, כדי שגם אנחנו נשתתף במאמץ המניעה של האלימות ושל הרצח ושל בעיית הסמים והעבריינות בציבור שלנו, שלא היתה קודם והיא מתפתחת בצורה מדאיגה מאוד בשנים האחרונות. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את כבוד השר לביטחון הפנים להשיב למציע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ביקש לדון בעלייה באלימות ביישובים הערביים וזה לא בפעם הראשונה. אני אפתח ואומר: אין ולא יהיה הבדל בין כפר-קאסם לנתניה באופן טיפולה של משטרת ישראל באלימות ובפשע, וכל השוואה היא לא במקומה. אם בנתניה, כפי שאתה אמרת, טיפלה המשטרה כראוי, גם בכפר-קאסם היא צריכה לטפל כפי שהיא טיפלה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> צריכה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תופעת האלימות במגזר הערבי מוכרת למשטרת ישראל ומטופלת על-ידה. רמת האלימות מתבטאת בסכסוכים בין חמולות, משפחות, המגיעים כדי שימוש בנשק חם באירועי ירי, השלכת רימונים ועוד. דוגמה בולטת – אני מניח שחבר הכנסת זחאלקה יודע על החתונה שהתקיימה רק לפני כמה ימים בעראבה. אב ובתו נפצעו כתוצאה מהירי בשמחה בחתונה. מקרה חמור ומצער, במקרה זה נגמר בפציעות קלות. זה יכול היה להיגמר גם, חלילה וחס, בהרוגים. להגיד שהתופעה לא קיימת? היא קיימת. היא צריכה להיות מטופלת גם על-ידי המשפחות, גם על-ידי הנכבדים, גם על-ידי גינוי של חברי הכנסת, וגם טיפול של רשויות האכיפה. כולם צריכים לתת, כי כבר היו נפגעים באירועים משמחים בכפרים. לצורך צמצום התופעה מפעילה המשטרה את מיטב המשאבים, האמצעים העומדים לרשותה לאכיפת החוק, לאיתור חשודים, לאיסוף ראיות, כדי להעמיד את העבריינים לדין ולשמור על החוק ועל הסדר. על-פי תמונת המודיעין של משטרת ישראל, הסחר הבלתי חוקי בכלי נשק פעיל לאורך כל השנה. מנתוני המשטרה עולה כי מתחילת 2009 קיימת עלייה של 51.4% – 218 לעומת 144 מקרים בתקופה המקבילה בשנת 2008, מספר התיקים שבהם אחת העבירות הינה השימוש בנשק כאשר החשוד אינו מהמגזר הערבי. יתירה מכך, כאשר החשוד הינו מהמגזר הערבי מדובר בעלייה של 135%. אנחנו רואים פה את העלייה החדה. דיברת על זה ובצדק. נפתחו בשנת 2009 הרבה יותר תיקים מאשר בשנת 2008 – 106 לעומת 45 תיקים. במטרה לצמצם את היקף כלי-הנשק הבלתי חוקיים פועלת המשטרה בדרכים שונות. מתחילת ינואר 2009 ועד היום בוצעו מעל 600 חיפושים מבצעיים שבהם נתפסו כלי נשק. אני עוקב אחרי הדברים האלה כמעט שבוע בשבוע. אגיד לכם שזה הרבה? אגיד לכם שזה מעט? המספרים של כלי-הנשק, כמות כלי-הנשק שמצאנו – זו טיפה בים. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה שם. משטרת ישראל בשיתוף עם משרד הפנים משקיעה בחודשים האחרונים מאמץ לאיתור ולתפיסה של כלי נשק המוחזקים באופן חוקי ושתוקף רשיון כלי-הנשק שלהם פג. עשרות כלי-נשק נתפסו באופן זה עד היום. מחזיקים נשק שפג תוקפו. לגבי הנושא הטרגי – משפט אני אגיד, חבר הכנסת זחאלקה. המקרה הטרגי של הירי על האוטובוס בכפר-קאסם – עצרנו כמה חשודים. התחושה שלי היא שנגיע למבצעים. לגבי אירועי הרצח במגזר הערבי – דיברת על המשולש, הדרומי, הצפוני. גם שם אני עוקב. אני רוצה להגיד לך, הנתונים הם כפי שאמרת – אני לא מדבר על המספרים, אני מדבר על התפתחויות בחקירה בכמה תיקים, ואני מקווה שגם שם יהיו גילויים. קשה יותר לגלות בתיקים האלה. הקושי הוא יותר גדול. ולכן אני אומר, וזו המדיניות שלי – להגביר את הנוכחות, להגביר את החיפושים ולסייע באמת בתופעה של הירי, של האלימות, של מקרי הרצח במגזר הערבי, ואני אעקוב אחרי זה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> מה אדוני מציע? שנייה, חבר הכנסת אגבאריה, יש לך זמן. ועדה? ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה, אדוני השר. הצעה אחרת לחבר הכנסת אגבאריה. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רציתי להעיר את תשומת לבך לכמה נתונים. באותו יום, יום לפני האירוע הטרגי בכפר-קאסם, היה מעשה תקיפה של נבחר ציבור – סגן ראש עיריית טירה, וקדם לכך ויכוח עם אנשים מסוימים, ועד עכשיו טרם נעשה דבר בעניין. למחרת, כאשר היה האירוע הטרגי בכפר-קאסם, אנחנו היינו שם. אני ישבתי עם ראש המועצה בכפר-קאסם, ואני רוצה שתשים לב לנתון הזה: בכפר-קאסם כ-10,000 תושבים, ויש כ-600 כלי נשק מורשים בכפר-קאסם. אם להשוות את זה עם פתח-תקווה, יש שם מעל 200,000 תושבים, ויש שם כ-300 כלי נשק מורשים בלבד. אז אם בכפר-קאסם יש 10,000 תושבים, מי צריך ומי אומר שצריך להרשות לכ-600 אנשים רשיון? חוץ מהאנשים שהם בלי רשיון. אני יודע שאתם יודעים בדיוק למי יש רשיון ולמי אין רשיון. אז הבקשה שלנו היא, שהמשטרה תעשה את מה שהיא צריכה לעשות, ולא רק לתת קנס על עבירה שלא שמים חגורה. כאשר המשטרה שומעת שבחתונה מסוימת יורים, ועוד מכלי נשק אוטומטי, תאמין לי שהם יודעים מי זה ומתי זה נעשה. לכן אני מבקש שהמשטרה תחרים את כלי הנשק. לא צריכים את כלי הנשק במגזר הערבי. תודה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק מלה אחת – זה משרד הפנים, ולא המשרד לביטחון הפנים. מי שנותן את הרשיונות לנשק זה משרד הפנים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל הלא-חוקיים הם הרבה יותר. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת אגבאריה, הבעיה שהצגת היא נכונה ואמיתית ושמענו אותה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> צריך למצוא פתרון. <היו"ר מגלי והבה:> צריך לדון על זה בוועדת הפנים. אני יכול להגיד לך שמשרד הפנים וגם המשטרה אוספים הרבה כלי נשק, גם אלה שברשיון וגם אלה שלא מחדשים את הרשיון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> צריך לאסוף את הנשק, וזה מה שאנחנו מבקשים. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אם כך, אנחנו מצביעים. מי שבעד – בעד דיון בהצעה לסדר-היום בוועדת הפנים והגנת הסביבה. מי שנגד – זה להוריד מסדר-היום. השר אמר ועדה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 10, אין נמנעים ואין מתנגדים. אם כך, אני קובע שההצעה לסדר-היום תידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי המדינה> ["דברי הכנסת", מושב ראשון, חוברת כ"ב, עמ' 4459.] <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום – או שאנחנו דנים עכשיו בהתגברות הפשיעה? היתה הצעה לסדר-יום של חבר הכנסת גדעון עזרא, השר לביטחון פנים לשעבר, וגם של חבר הכנסת דיכטר, שהכנסת אימצה אותה, בהסכמתו של השר, וביקשה להעלות אותה על סדר-היום. לכן אנחנו נפתח בעניין זה. אני פשוט לא יכול לנאום מהבמה, אז לפני שאני מזמין את גדעון עזרא, אני רוצה לומר כמה דברים בנושא זה כדי שיפתח את העניין. אני גם מודה לשר על שהואיל להיות נוכח כאן אתנו, משום שהכנסת הפכה בימי שלישי לימים כאלה שהשרים מדירים רגלם, ואני מאוד מודה לשר על כך שהוא רואה חשיבות בעבודתה של הכנסת. אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת לדיון באחד הנושאים המטרידים ביותר, ובצדק גמור, את החברה שלנו: התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי ישראל. רבותי, נדמה לי שאין צורך להכביר מלים כדי לתאר את חומרת הדברים, וכבר אתמול, בפתיחת הכנס, עמדתי על כך, וגם על התרומה שלנו, חברי הבית, לתרבות השיח בחברה. האמת המצערת היא שלא קמנו בוקר אחד וגילינו שיש מקרי אלימות ורצח במקומותינו. הדבר לא קרה כי השר אהרונוביץ חזר למשטרה כשר, אחרי ששימש בה כשוטר במשך שנים כה רבות. הרבה מאוד עבר מאז ימי הגנב העברי הראשון, שביאליק ראה בו סמל לנורמליות. אבל ההתגברות הנוראה של מעשי הרצח, הפשיעה והאלימות לסוגיה, ובעיקר הקלות הבלתי-נסבלת שלהם, הפכו קשות מנשוא ועוררו רבים מאתנו לחשיבה. אין ספק שנדרשת טלטלה של ממש. אסור לנו להרשות לדברים להמשיך להתרחש כך, כאילו מאליהם, כאילו כי זאת גזירה משמים. מה שראינו כאן בחודשים האחרונים, ולצערנו גם בימים האלה שבהם אנחנו חווים את החוויות היומיומיות, אם ברעננה אם בכפר-קאסם, אלה כידוע רק המקרים האחרונים הסוגרים רשימה ארוכה ומבישה של אלימות ופשע. פעמים שכמעט התרגלנו לכך שמדובר חלילה בתופעת טבע כמו מזג האוויר. השמש זרחה, הבריון הכה, הרוצח רצח והשודד שדד. חשוב לומר שאין זה כך, והדבר נתון אך ורק בידינו. גם אנחנו, מנהיגי הציבור בתוך הכנסת ופרנסיו בממשלה, איננו פטורים מאחריות ואיננו רשאים לומר: ידינו לא שפכו את הדם הזה. כפי שהמקרא רואה במנהיגיו מי שאחראים לשפיכות דמים, גם לנו יש מידה לא מבוטלת של אחריות. חברותי וחברי חברי הכנסת, כבוד השר, לא עלינו המלאכה לגמור, לא לנו הפתרונים, ודאי לא פתרונות אינסטנט למיגור התופעות הללו. על כולם מוסכם כי שילוב של חינוך, חקיקה ואכיפה יעילה יכול וחייב להביא לצמצום הפשיעה. גם לדוגמה האישית שלנו, נבחרי הציבור, יש השפעה לא מבוטלת על אופי השיח בציבור וברחוב. אבל נדמה שטיפול השורש היה ונשאר המטען שכל אחד ואחד מאתנו נושא, ונושא אותו מבית: החינוך לערכים, לכבוד הזולת ולכיבוד הזולת. אפילו הדבר הבסיסי ביותר, הדרך שבה מתקיים דו-שיח בין שניים – את כל אלה, מסתבר, יש להקנות. אנחנו חייבים להשקיע מגיל צעיר בטיפוח תרבות השיח, בהכלת ובקבלת השונה והאחר, ובוודאי בדרך שבה אנו מקיימים ויכוח, ויהיה נוקב ככל שיהיה, גם בפערים שכמעט לא ניתן לגשר עליהם בדורנו אולי. צריכים להיות בוויכוח שבו שומרים על כבוד האדם גם כשאין הסכמות. אין לי ספק שבחברה שבה רבה כל כך הסולידריות החברתית, ודווקא בגלל שרבים כאן כל כך הגוונים, נמצא את הדרך הראויה לדעת לכבד, להתאפק, לחשוב רגע גם ברגעי כעס ותסכול, לפעול מהראש ולא מהבטן. כך אני מאמין. נהפוך את חזון ישעיהו, "כמעט כסדום היינו", לתמונת הראי שאותה תיאר בהמשך: "הסירו רע מעלליכם מנגד עיני, חדלו הרע. למדו היטב, דרשו משפט – – – שפטו יתום, ריבו אלמנה – – – אחרי-כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". אני מתכבד להזמין את כבוד השר לשעבר, חבר הכנסת גדעון עזרא, לפתוח את הדיון. אני מודה לכם על שאפשרתם גם לי לומר את דברי, משום שחשבתי גם בזמן הפגרה שיש חשיבות שהכנסת תיתן את דעתה, בעיקר בסדרי עדיפויות. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שעשית מעשה חשוב בהתערבות שלך בדיון הזה ובהדגשת החשיבות של הנושא, שעולה גם היום בגלל החלטה של הכנסת בעת הפגרה להעלות את הנושא לדיון נוסף. שמענו עכשיו גם מחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה על מה שקורה במגזר הערבי ועל הצורך להילחם בפשיעה במגזר הערבי. אני רק אומר לעצמי כמה נקודות: ככל שנוכל להשתחרר מאירועים המוניים כמו שהיו בירושלים, למשל, שהיינו צריכים שם 5,000 שוטרים או כמה שהיו, שהיו יכולים לטפל בנושאים שהמשטרה מיועדת להם; ככל ששיתוף הפעולה של האוכלוסייה עם המשטרה יגבר – וזה לא בכל מקום קורה, לא במגזר היהודי ולא במגזר הערבי – ככל שיגבר שיתוף הפעולה, כך יקל על המשטרה לפענח פשיעה; הדבר השלישי – עשינו שירות אזרחי במדינת ישראל, והשירות האזרחי הזה יכול בהחלט בהחלט לשרת גם את עבודת המשטרה, שלא לדבר על המשמר האזרחי. ערביי ישראל טובים מאוד בהתנדבות למשמר האזרחי, בעיקר, לדעתי, בנושא התנועה, ופחות בנושא הבילוש וכיוצא בזה, וטוב שכך יהיה. שר המשפטים אמר בעת הדיון בוועדת הפנים: כסדום היינו ולעמורה דמינו. הוא אמר את זה, ואם הוא מרגיש כך ויושב-ראש הכנסת מרגיש כך, ואם ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כך, כפי שאמר את הדברים בנאומו, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו באיזו מידה אנחנו מנסים למחוק את האמירה הזאת. יש לנו צבא אחד, יש לנו גם רק משטרה אחת. מה שהמשטרה הזאת לא תעשה ומה שהצבא הזה לא יעשה – לא יהיה. עכשיו, ממשלת ישראל אישרה קיצוץ בתקציב של 1.5 מיליארד שקלים לטובת מערכת הביטחון ולטובת שפעת החזירים. לא שמעתי שנוספה ולו פרוטה אחת למשטרת ישראל. גם לא שמעתי שפסחו עליכם בקיצוץ. לפי דעתי אתם נכללים בקיצוץ; אני לא יודע, תקן אותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חושב שבאחת מהצעות הסיכום שכל חברי הכנסת יצטרפו אליה, נקרא לממשלה לא לקצץ. <גדעון עזרא (קדימה):> בהצעת הסיכום, שהיא על דעת כל סיעות הבית, כתבנו גם את הנושא הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מצוין. <גדעון עזרא (קדימה):> אבל אי-אפשר לבוא ולדבר בססמאות גבוהות מצד אחד ולא לבצע את הדברים מצד שני. דבר שלישי, אני פונה לתקשורת במדינת ישראל. אני יודע שהפנייה שלי לתקשורת אולי תעורר גיחוך, אבל לפי דעתי בידה של התקשורת להרים ובידה של התקשורת להוריד. לאחרונה המשטרה פעלה בשני מגזרים בצורה בלתי רגילה. האחד – התנהגות המשטרה בנעשה בירושלים בשבועיים האחרונים. עבודת המשטרה מנעה אסון כבד, גם לערבים, גם ליהודים, גם לתושבי איו"ש, גם לתושבי ישראל, ותודה למשטרה על כך. הנושא השני, תפיסתה של אותה רשת שהבריחה קוקאין מפנמה, אני חושב שזה מעשה גדול ומעשה חכם. אלו מעשים של אנשים, מעשים של שוטרים, ואתה צריך לשאול כיצד אפשר לקדם את המשטרה, כיצד אפשר לקדם את ההרתעה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה דיבר על הצורך בהרתעה. את זה גם התקשורת יכולה לעשות והיא יכולה לסייע. פעם, אדוני השר, התכנסה ועדת העורכים, אני לא שמעתי שוועדת העורכים התכנסה כדי לדון בנושא החמור הזה, כסדום היינו לעמורה דמינו. לא ראיתי שמישהו מתרגש מהדבר הזה, נדמה לי שיפה שעה אחת קודם. אני מוכרח להגיד שהמשטרה אינה היחידה, יש כאן משקל רב – אני מקווה מאוד שהדבר יבוא לידי ביטוי גם בעבודת הכנסת בתקופה הקרובה – גם למשרד החינוך, גם למשרד הרווחה לגבי הנוער, וגם למשרד המשפטים בחקיקה, וגם לפרקליטות בעבודה, וכמובן גם לבתי-הכלא בתפקיד השיקומי שיש להם. נדמה לי שבכל אחד מהגופים האלה צריך לדון בפרק מיוחד, מה עושה משרד זה לטובת המשטרה ובסך הכול מה עושים חברי הכנסת לטובת נושא המשטרה. דרך אגב, אנחנו מדברים בזה כסעיף אחרון בסדר-היום, זה תלוי גם בך איפה הדברים האלה יופיעו בסדר-היום, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה שאני קבעתי, בעצה אחת עם חברי בכנסת, הוא שהצבעה תתקיים במועד מאוחר יותר כאשר יהיה רוב עם כאן להצביע בעד הצעת סיכום שרובנו נסכים עליה כדי לתמוך במאבק בפשיעה. אנחנו מדברים קודם כול במאבק, בביטחון האישי של האזרח. אני אדאג לכך שהדבר הזה יהיה ברוב עם. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להגיד כמה דברים על נושא כוח-האדם במשטרה. ברור לי לחלוטין שאתם זקוקים לכוח-אדם נוסף, אבל התקציבים של ישראל הם תקציבים מוגבלים. יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להגביר את כוחה של המשטרה, על-ידי הדברים הבאים: הדבר הראשון, צה"ל היום מאפשר למשטרה לגייס את מה שנקרא שח"ם: לוקחים חיילים בשירות סדיר ועל-פי רצונם ונכונותם הם משרתים ביחידות מבצעיות של המשטרה. נדמה לי שאם יאפשרו לחיילים הללו, לחיילות הללו, לעבוד בתפקידים מינהליים, יוכלו לשחרר לשטח שוטרים מבצעיים. לדעתי, הצבא מתנגד, אבל מאחר שיש לנו רק משטרה אחת ולא רק צבא אחד, צריך לחזור – אני מוכן להגיש הצעת חוק בעניין הזה, כמובן בתיאום אתכם. הדבר השני, גיוס למשטרה. הייתי בשב"כ ואין מה להשוות בין התפקידים של המשטרה לשב"כ. אני רק אומר דבר אחד, יש מקצוענות לאיש מודיעין, יש מקצוענות לאיש חקירות, יש מקצוענות לאיש אלקטרוניקה, יש מקצוענות לאיש מחשבים, יש מקצוענות לכלכלנים, ובמשטרה, לפי דעתי, כולם נכנסים דרך כור היתוך אחד, בודקים את ההתאמה של אדם לכל הדברים, ובסוף אולי הוא לא מתאים לשום דבר. לכן, מערכת הגיוס של המשטרה, לדעתי, לטעמי, צריכה לכוון לצרכים. אדם יודע שהוא מגיע למקום מסוים, זה המקום שלו. לפני כמה שבועות שמעתי שהחליפו, לא פחות ולא יותר, את ראש יאחב"ל, ראש להב? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ראש להב יוחלף בשנה הבאה. <גדעון עזרא (קדימה):> לא, דובר על תת-ניצב במשטרה חודשיים אחרי המינוי שלו, שהוא לא מתאים לתפקיד. <נחמן שי (קדימה):> תשעה חודשים. ניצב יורם הלוי. <גדעון עזרא (קדימה):> ניצב יורם הלוי. אני אומר, לא יכול להיות מצב שאדם מגיע לרמה כל כך גבוהה ואז נמצא בלתי מתאים. זה תפקיד למי שמיועד מרגע הגיוס עד הסוף להיות איש מודיעין, איש חקירות. ויכול להיות שאדם נהדר בתפקיד אחד, היה מפקד ימ"מ מהולל, תפקידים אחרים, לא כל אחד מתאים לכל תפקיד. דבר נוסף, יותר מדי שוטרים עוסקים כתובעים. התביעה היא עבודה של הפרקליטות, התביעה איננה עבודה של המשטרה. התפקיד של המשטרה הוא להביא את התיקים לפרקליטות ולא כפי שקיים היום. לאחרונה דובר רבות בנושא השיטור העירוני, באו ואמרו בצדק: אם ישנו אדם שמעוניין בשקט בעירו ולהיבחר פעם נוספת, זה רק ראש העיר. בעיקר ראש העיר, לא רק ראש העיר. הבה ניתן את הסמכויות לראש העיר. אני בעד זה שראש העיר יהיה בהחלט מעוניין שבעירו – אם זה בכפר-קאסם, אם זה בנתניה או בכל מקום אחר – שיהיה שקט ביישוב שלו, והוא יכול לזמן את הגורמים השונים שמניתי קודם על מנת לבוא ולהגיד: אלו ואלו המטלות. אני גם חושב שיש הרבה דברים שהמשטרה אחראית להם ומחר ראשי ערים יכולים להיות אחראים להם. למשל, נושא הרעש. כשהייתי השר לביטחון פנים ראיתי שחלק גדול מעבודת המשטרה בלילות זה טיפול ברעש שכנים. אין שום סיבה בעולם שרעש שכנים יהיה בטיפולה של המשטרה, למשל. שלא לדבר על אבטחת מוסדות חינוך, מיקום מצלמות – שראש העיר יקבע איפה צריך מצלמות. ליווי פעילויות מע"צ, שהמשטרה לא תהיה זו שצריכה לאבטח כאשר סוללים כביש בלילה. אין שום סיבה ששוטר יהיה עסוק בנושא הזה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אלה השעות הנוספות של השוטרים, מזה הם חיים. <גדעון עזרא (קדימה):> אני דואג עכשיו לשלומם של תושבי ישראל ולא לשעות נוספות לשוטרים. אני מוכרח להגיד לך, לדעתי גם צריך להעמיק את הגיוס בקרב אוכלוסיות כמו החרדים, כמו אוכלוסיית הערבים – דיברו קודם על מה שהיה בעבדת, בקרב הבדואים; ושהאוכלוסיות הללו, שיהיו שוטרים שמבינים את הבעיות של אותה אוכלוסייה. המשטרה לא יכולה להיכנס למאה-שערים, שיהיו שוטרים חרדים שייכנסו למאה- שערים, זה התפקיד שלהם. אני מקווה מאוד שהדברים הללו לא יישארו אות מתה. גם כשהייתי השר לביטחון פנים, וגם אחרי – אני מוכרח להגיד, אני זוכר שאריאל שרון נתן אישור לגיוס גדול למשטרה. נדמה לי שעד אשר אחוזי הפשיעה במדינת ישראל ירדו בצורה רצינית, כל ראש ממשלה צריך לראות את זה כאחת מהמשימות הראשיות והראשוניות. לדעתי, גם אין שום סיבה שהכנסת לא תצביע מחר פה אחד על הצעת החלטה ברוח הדברים שסיכמנו אתך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובלבד שתהיה לה גם השפעה אפקטיבית על נושא התקציב, ואז יכול להיות שהקואליציה תבוא ותאמר: כן, הכרזות זה דבר חשוב, אבל כסף הוא לא יקבל. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. מייד אחריו ינאם סגן יושב-ראש הכנסת מגלי והבה, על מנת שיוכל להחליף אותי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר אנחנו מדברים על העלייה הדרסטית בגל הפשיעה, אני חושב שגל הפשיעה לא פסח לא על המגזר הערבי ולא על המגזר היהודי. לצערי הרב, כל יום אנחנו שומעים ורואים מי שדוקר את חברו ומי ששובר בפטיש את ראש אשתו ומי שיורה בחבר שלו ומי שדוקר במועדון לילה. אני חושב שהדברים האלה, יש להם איזשהו בסיס. אנחנו לא מדברים רק על הבסיס הכלכלי. כנראה יש איזה פגם גם בחברה וגם בחינוך, ולדעתי במגזר הערבי הבעיה היא כפולה ומכופלת בדברים האלה. קודם כול, המצב הסוציו-אקונומי שנקלעה אליו ונמצאת בו האוכלוסייה הערבית, שהוא קשה מאוד. ולצערי הרב היום אנחנו עדים לכך שאפילו שהמצב הסוציו-אקונומי הוא כזה, כנראה בגלל העדר ביצוע החוק בצורה הנכונה במגזר הערבי, זה דוחף את האנשים לבוא למישהו שיגן עליהם. ברגע שנהרג מישהו, ברגע שנרצח מישהו, והם לא רואים שהאדם שעשה את זה מובא לענישה שלו, אז הם מחפשים, ומטבע הדברים האדם מחפש איזשהו גוף שיגן עליו. ואז אנחנו אומרים שהוא חוזר לחמולתיות, לשבטיות, למשפחתיות, והוא מחפש שמישהו יגן עליו. ואז אנחנו שומעים את הטענות שעכשיו העלה כבוד השר: אין מספיק אנשים שמשתפים אתנו פעולה ואין מספיק אנשים שיכולים להודיע לנו. אני חושב שהדברים האלה מופרכים. קודם כול, אני זוכר אפילו את התקופות שאם ילד היה הולך בלילה ותולה את דגל פלסטין על עמוד חשמל, למחרת היו תופסים אותו. למחרת. היה עוד מקרה, שכשירו למשל בחתונה והגיע כדור לכביש הראשי ופגע במכונית חולפת, אז האדם שירה את הירייה הזו, בלי לפצוע אף אחד, הוא נמצא ובא על עונשו. אבל כאשר נרצחים כ-10 אנשים במשך השנתיים האחרונות, אנחנו לא ראינו שנתפסו אנשים. וזה כבר חמש שנים שהיו גם רציחות, וכל פעם אנחנו שומעים שפה יש חשד ושם יש חשד, ושום דבר לא יוצא מזה. כנראה זה יותר נוח למשטרה להפיל את זה, איזשהו תיק על אנשים, שכאילו המשפחות הן מטפלות בזה, ואם אנחנו נוציא את האשמים אז יכול להיות שיהיה ריב חמולתי, דבר שאנחנו לא יכולים להשתלט עליו. אני לא מסכים עם הקביעה של חבר הכנסת גדעון עזרא, שאמר שאין מספיק כוחות, והכוחות שאנחנו מפנים כאילו למהומות במסגד אל-אקצא, דברים כאלה היינו יכולים להפנות לאחרים. אני זוכר שבזמן מערכת הבחירות 3,000 שוטרים באו לאבטח את חבר הכנסת בן-ארי שבא לאום-אל-פחם. 3,000. אז לדבר כזה יש תקציב, ואין תקציב למשטרה לבוא ולהחרים את כלי הנשק, שאתם כולם יודעים שהם קיימים, והם באלפים? ואנחנו יודעים שכאשר האלימות גואה בשכבה מסוימת או בקבוצה מסוימת של אנשים, הקבוצות האחרות הן לא חסינות. אנחנו רואים מה קרה במועדון של ההומואים בתל-אביב, ואנחנו רואים היום אפילו בעיתון איך שמפיצים איך להכין פצצות בהתנחלויות כדי להתנקם בהומואים. אנחנו גם ראינו שהקבוצות האלה, שפעלו בג'לג'וליה או במקום אחר, שהיה רצח גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כפר-קאסם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, גם בכפר-קאסם וגם בג'לג'וליה. הרצח שהיה בתל-ברוך. הרי זה מאותם אנשים. זאת אומרת, כשמפלס האלימות גואה, אז הוא יכול לשטוף את כל המדינה, ואין חסינים מפניו. לכן יפה שעה אחת קודם, כאשר המשטרה באמת לוקחת את מה שצריך לעשות, את החוק, לא רק מקרים של עבירות קטנות, אלא המקרים הקשים, כדי שלא תהיה יותר מדי אלימות בכל המדינה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו, אני כבר אומר לכם, מהאנשים הנמצאים כאן – דב לא נמצא – נסים זאב, אברהם מיכאלי וכבוד השר ישיב. אני אתן לחבר הכנסת מגלי והבה גם חמש דקות. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמובן מעדות ראשונה אני רוצה להודות ליושב-ראש על ישיבת הנשיאות, על העלאת הנושא לא רק בנשיאות אלא גם כאן, על מנת שנדון על הנושא החשוב. אני חושב שהסכנות שלנו, לא רק סכנות חיצוניות, הסכנות הפנימיות – אם לא נדע לשים להן קץ, אני חושב שאנחנו יכולים אחר כך רק לבוא בטענות אל עצמנו, אל כולנו. כאשר הציגו פה את נושא האלימות, ושמעתי את תשובת השר וגם את הנושא – אני גם רואה את הבעיה שדיברו עליה במשולש. אותו הדבר בגליל, דרך אגב. ואם אנחנו מדברים, מ-2003 עד היום היו שם 17 מקרי רצח ואפילו מקרה אחד לא פוענח. אחד התיאורים, אדוני היושב-ראש, בצהרי היום נוסע איש משטרה שהשתחרר מהמשטרה בצומת ראמה, אשתו לידו, משפחתו מאחור, מגיע רוצח, באמצע היום, עם הנשק, יורה בו, מחסל אותו ובורח, מסתלק מהמקום. ואנחנו כאנשי ציבור כמובן פנינו למשטרה במקום ואמרנו: לא יכול להיות רצח אחרי רצח אחרי רצח ואין פענוח. אז אפשר למיין את הסיבות לאי-הצלחת המשטרה. אפשר להגיד: בעיה של כוח-אדם, אפשר להגיד: בעיות של סדר עדיפויות מבצעיות. אבל אותם רוצחים, אותם פושעים, ימשיכו לנצל את המצב הזה. היו באזור שאני גר בו הרבה רציחות, ואני מתפלא – כל פעם מחדש אומרים מקורות המודיעין: אנחנו יודעים מי עשה, אבל אין לנו מספיק עדויות להביא את הנושא לבית-המשפט, שיוכלו להפליל את מי שעשה את הדברים האלה. זו תשובה שהיא לא משכנעת, והיא פתח לסכנות שאורבות לנו. לכן, אדוני היושב-ראש, היו הצעות בעבר להוסיף כוח-אדם למשטרה, חלקן מומשו וחלקן לא מומשו. אבל כשאני רואה את האלימות הפושה בחברה הישראלית, בכל המקומות – חייבים להגדיר את סדר העדיפויות. היום המטלות המבצעיות, לשמחתנו, ירדו, והמשטרה צריכה להגדיר מה היא רוצה לעשות על מנת למגר את התופעות האלה. יש מקומות בצפון, ואדוני השר בטוח יודע על הסחר בנשק הלא-חוקי, מה המחיר, איפה אתה יכול להשיג אותו. אנשים מדברים על זה כמו שמדברים בחיי היום-יום, וזה מגיע לאוזנינו כאנשי ציבור. לכן אנחנו מעלים את הסוגיות האלה כאן, על מנת שניתן את ההרתעה וההתראה לאלה שחושבים שכך יכולים לנהל חברה במדינת ישראל. אז יש חינוך, חשיבות החינוך, דיברנו על זה יותר מפעם אחת במקום הזה. יש בעיות תקציביות שאנחנו צריכים לטפל בהן, אבל המטרה שצריכה להיות מוגדרת למשטרת ישראל ולמי שאחראי על הביטחון היא פענוח מקרי הרצח, טיפול באותן חוליות. כמו שיש הגדרה לפעמים במלחמה נגד מבריחי הסמים מהצפון ומקצים את האמצעים, אותו דבר כאן צריך להגדיר. חלק מהאנשים, דרך אגב, איבדו את האמון במשטרה, וזה הדבר החמור ביותר. זאת אומרת, אנחנו יכולים להשיב לאותן חוליות, לאותם אנשים שרוצחים, בדרך שלנו. זו לא המטרה. אנשים צריכים לחיות, אנשים צריכים לנהל חיי יום-יום, חיי משק, כמו שצריך. ולכן, חשוב מאוד בסיכום המסקנות, אדוני, גם שיהיה מעקב שלנו ככנסת על מה שמתרחש. ברגע שהרמנו דגל אדום ואנחנו אומרים למי שאחראי לאכיפת החוק, על ביטחון הפנים, אנחנו חייבים לפעול, ולא להסתפק בתירוצים. אתה רואה את התמונה יותר טוב מאתנו, אבל לא להוריד את המשימה הזאת; לטפל בפשיעה שפושה בקרבנו בכל מקום. אסור לנו להתחמק מהאחריות. אני גם פונה אלינו כאנשי ציבור, ואנחנו משתדלים לעשות את זה. עשינו כנס של מנהיגי העדה הדרוזית ודנו באלימות בחברה, אבל לנו אין אפשרות לאכוף ולמנוע את אותם פשעים של פושעים שהיום מנצלים את החוק. אם לא נעשה, אני רואה בזה סכנה לא פחות מכל סכנה חיצונית אחרת, אם זה של הטרור ואם זה של מישהו שרוצה להחליש את המדינה הזאת ולהפוך אותה למדינת טרור. אני מודה לך שוב, אדוני היושב-ראש, ואני מקווה – חבל באמת שזה יום ג'. כל הבית הזה צריך להבין ולהיות ער. <היו"ר ראובן ריבלין:> תיכף נתקן את העניין הזה – הבעיה של יום שלישי. היום בהחלט הגיעו חברי כנסת, אבל אנשים חושבים כנראה שיום שלישי הוא יום מיותר, הואיל והממשלה לא רוצה להגיע, וזאת לא רק הממשלה הזאת, אלא הממשלה לדורותיה. יום שלישי הופך להיות יום כמעט לא רלוונטי. לכן, אני אקבע שהצעות חוק לא יהיו – ביום שלישי ידונו וביום רביעי יצביעו. אני גם אציע כך: אדוני השר יוכל, אחרי שכולם ידברו, לענות היום, אבל לפני ההצבעה – כדי שכל חברי הכנסת ישמעו את דבריך בנושא שהוא בעל חשיבות מכרעת לחיינו במדינה הזאת. הדברים הם בעיקרם – ודאי שהם עניינים של חינוך, אבל היכולת לתת תרופה למכות שלא נגזר עלינו לחיות אתן בהחלט תלויה גם בהתייחסות של הכנסת ושל הממשלה לסדרי העדיפויות. וסדרי העדיפויות מחייבים. אי-אפשר לומר למשטרה "תעשי" כשלא נותנים לה את כל האמצעים הדרושים לשם הרצתה של אותה מערכת שהיא שנותנת לנו את הביטחון האישי. יש פה שני שרים: השר לשעבר והשר נוכחי. שניהם אנשי ביטחון ותיקים בישראל. השר אהרונוביץ הוא אחד השוטרים הוותיקים במדינת ישראל. אין דברים שלא ידועים לו. אם אדוני ירצה להשיב גם היום וגם אחר כך, משום שהתקשורת בהחלט מאזינה לדברינו, בבקשה. על כל פנים, אני אקבע את זה להצבעה יחד, בתיאום עם אנשי האופוזיציה, עם חבר הכנסת גדעון עזרא, שהוא היוזם יחד עם דיכטר, ועם אנשי הקואליציה, כדי שנבוא ונקבע שביום שבו הכנסת מלאה תהיה התשובה, וגם תהיינה הצעות ההחלטה. אני מקווה שתהיה הצעה שרובה המכריע של הכנסת תוכל להתאחד לגביה. תודה רבה לחבר הכנסת מגלי. אדוני יבוא כבר להחליף אותי. <מגלי והבה (קדימה):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים לבוא ולשאת את דברו. אחריו יהיו חברי הכנסת נסים זאב, הנמצא פה, אברהם מיכאלי ונחמן שי. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאת גל האלימות, שנהפך לצונאמי שמאיים על כולנו, עד כדי כך שאני חושב שאמרתו של הפילוסוף הצרפתי דקארט, שאמר: "אני חושב, לכן אני קיים", נהפכה ל"אני רוצח, לכן אני קיים", לצערי הרב. יש תרבות – ואני כמורה לשעבר יודע מה קורה בין התלמידים, בין בני הנוער – יש תרבות אצלם כאילו בכל מקרה שיש בו לחץ, הם חשים כאילו הם נלחמים את מלחמתם האחרונה – מין ברירת שמשון כזאת – to be or not to be. לכן הוא משתמש בכל האמצעים שיש לו כדי לנצח במלחמה הזאת, אפילו אם המחיר הוא הריגתו של האחר. מה שקרה בכפר-קאסם הוא מאוד מסוכן. מדובר בריב בין תלמידים בבית-ספר שגרם לתלמידים האחרים, או למי שסייע להם, ליזום מין מארב ירי עם נשק אוטומטי. זה מאוד מסוכן, מאוד חמור, מאוד מפחיד. גם בבתי-הספר האחרים יש. לפני יומיים, ביום ראשון, היתה בבית-ספר תיכון "אל-שאג'ור" שבמג'ד-אל-כרום קטטה בין קבוצות תלמידים. השתמשו בגז מדמיע, חזיזים. המורים לא יכלו להשתלט וקראו למשטרה. לאן הגענו ולאיפה נגיע? אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה חשוב – כן, אכיפת החוק, הענישה, המשטרה; אבל להילחם באלימות – לזה צריך את כולנו. צריך שילוב המאמצים, וגם צריך להתחיל בפנים. אני, יש לי ניסיון קטן. בשכונה שלי בעיר סח'נין היתה איזו חבורה שתמיד היו מתגודדים ברחוב בלילה, וידענו שהם מתעסקים בסמים, והם סיכנו את כל מי שהולך ושב. עשינו שם מין ועדה עממית, ועדה ציבורית, של השכונה, והתחלנו לטפל בעניין גם בעזרת העירייה. הצלחנו בצורה חלקית. אבל אני חושב שזו דוגמה – זו דוגמה שלהילחם באלימות, כן להיעזר במשטרה, כן, אנחנו חייבים לדרוש מהמשטרה לקיים ולעשות כל מאמץ, אבל גם מאתנו, אנחנו, מבפנים, אם זה בחברה הערבית, כהנהגה. זה הזמן לברך על יוזמתו של חבר הכנסת בילסקי, שרתם או ארגן חברי כנסת, כדי שנרצה בכל פעם בבית-ספר בישראל על האלימות. זה צעד מבורך, ואני מוכן להשתתף בו. חברי חברי כנסת, אני חושב שעל כולנו יחד להילחם בנגע הזה, כי הוא מאיים בסוף על כולנו. הגיע הזמן להכריז על מצב חירום ולערוך תוכנית חירום להילחם באלימות. צריך להכריז עליה כאיום אסטרטגי שמאיים על כולם. לכן, אני בהזדמנות הזאת גם מברך על זה שראש הממשלה לא התחיל את דברו בישיבת הממשלה ביום ראשון במצב הפוליטי, אלא התחיל בלחימה באלכוהול ובכל הדברים האלה. אני חושב שהגיעה העת לשים את הלחימה באלימות בראש סולם העדיפויות. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן, ראוי יושב-ראש הכנסת לברכות ולשבחים על האישור המהיר של הנושא הזה שעולה היום לסדר-היום כהצעה לסדר-היום, כיוון שלצערנו עובדה קיימת היא שהאלימות, שגברה בחודשים האחרונים, די מזעזעת את החברה הישראלית. ואולי אפשר לומר: לצערנו, הרבה פעמים עד שאנחנו לא חווים איזשהו זעזוע, אנחנו לא מתעוררים ולא שמים לב לתופעה שהיא כנראה לא חדשה. אדוני היושב-ראש, התופעה של אלימות קיימת הרבה מאוד זמן, אבל עד שלא קורים מקרים מזעזעים שגורמים לכך שהחברה תשים לב שזה כבר עובר את הקו האדום והרבה מעבר לזה, אנחנו לא מתחילים לחשוב לאן הידרדרנו ולאיפה הגענו. באמת בואו ונתחיל אולי בתוכנו קודם כול, אנחנו כמנהיגי ציבור, כראשי הציבור, שאמונים ואמורים לטפל במניעה של התופעה, באחריות הציבורית. כפי שחז"ל לימדו אותנו, כאשר מצאו חלל ליד היישוב, היו יוצאים ראשי הציבור – אצלנו ביהדות חז"ל אומרים, היו יוצאים ראשי הציבור והיו מביאים קורבן כדי לבוא ולהצהיר: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. נשאלת שם שאלה, למה הם היו צריכים לעשות את זה. הם בוודאי לא שפכו את הדם הזה ובוודאי הם לא עשו את זה. אבל אם ראשי הציבור לא הגיעו למצב שמנעו את אותו פשע, את אותו רצח שקרה ליד היישוב והם לא חינכו מספיק את אותו דור, הם הרגישו, וחז"ל אומרים, שהם אחראים לכל התופעה הזאת. אצלנו יש גם דבר שבחז"ל מתארים אותו והוא ידוע: היו מגלים רוצח בשוגג לעיר מקלט. אדוני היושב-ראש, מתי היה משתחרר אותו רוצח בשוגג? חז"ל אומרים שהוא היה מחכה שימות הכוהן הגדול שהיה באותו דור, המנהיג הרוחני של העם, ואז במותו הוא היה משתחרר. אומרים שהאמהות של הכוהנים הגדולים היו מביאות אוכל, בגדים ולבוש והכול לאנשים שישבו שם כדי שלא יתפללו שהבן שלהן ימות. מה אשם אותו כוהן גדול? אומרים שזה בדיוק אותו עיקרון שאמרתי קודם: אם בדורו של אותו כוהן גדול קרו המקרים הנוראיים האלה של פשע, רצח ואלימות, אותו כוהן גדול אחראי לזה. המנהיג הרוחני, המנהיג שאמור לחנך את העם, לתת דוגמה אישית לעם ולחנך את העם למצב כזה שלא יגיעו לאותם פשעים – הוא אשם בזה. לכן, אנחנו עוד לא יכולים אולי להגדיר את עצמנו כראויים להיות הכוהנים הגדולים והמחנכים של העם. אבל אנחנו כאנשי ציבור צריכים לחשוב אולי איפה טעינו. לבוא ולגלגל אחריות מגורם לגורם, שהמשטרה אשמה, שבתי-משפט אשמים ומערכת החינוך אשמה, ואחד יגלגל על השני – אני חושב שזו לא דרך נכונה. אני כן חושב שכולם ביחד, כל הגורמים ביחד, אשמים בתופעה. אם נתחיל לדרג בסדר, אני כן חושב שהאשמה היא קודם כול במערכת החינוך, מערכת החינוך שלא הצליחה לעקור את החשיבה אצל בני-הנוער שאם הם בחופשה או בבטלה כזו או אחרת, הם כבר מגיעים להידרדרות כזאת שבאותו זמן הם גם מגיעים לשתיית אלכוהול וגם מגיעים לפרוק את הפורקן על אנשים חפים מפשע – אזרח שמסתובב בחוף הים. אם בשביל קטרוג או קנטור הוא מגיע למצב שהוא רוצח את אותו אזרח, אז מערכת החינוך כנראה כשלה בכך שלא הצלחנו לחנך דור שבעצם ידע מה תפקידו ומה הוא אמור לעשות. כמובן אי-אפשר גם לפטור את הגורמים האחרים, שהם בסוף, ממערכת החינוך למערכת האכיפה ולמערכת השפיטה וכו' וכו'. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר: בואו וקודם כול אנחנו ניתן דוגמה אישית, כפי שאתמול יושב-ראש הכנסת אמר שאנחנו ניתן דוגמה אישית לפחות בהתבטאויות הפומביות שלנו, בוויכוחים הלא-נעימים לפעמים שאנחנו כאנשי ציבור מנהלים – שניתן גם להם, לנוער ולצעירים, דוגמה, שראשי הציבור מכבדים אחד את השני ולא מעליבים אחד את השני ולא גורמים לכך שאחד בסוף חלילה ירים ידו או יעשה מעשה פשע אחד כלפי השני. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו יהיה אחרון הדוברים ברשימה, חבר הכנסת נסים זאב. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שזה עצוב שהדיון הזה על האלימות מתנהל בפני כנסת ריקה. אני מניח שבבתי הצופים יש יותר משתתפים בדיון הזה מאשר במליאת הכנסת, וזו תעודת עניות לכולנו. יפה עשה יושב-ראש הכנסת שבא לכאן בסוף יום העבודה ובין פגישות כדי להביא דברים בשם העניין החשוב הזה, וטוב עשה גם כשהקדיש את דבריו אתמול, בפתח מושב הכנסת, לעניין האלימות. מהבית הזה צריכה לצאת קריאה. לבית הזה יש אחריות ראשית לחברה, לחיים בארץ. הבית הזה יכול וצריך להוביל את המערכה נגד האלימות. לכן, עצוב לי לשבת פה – נכון, השעה מאוחרת, אבל זה עדיין לא משחרר אותנו, חברי הכנסת, מן החובה שלנו לשבת, להאזין האחד לאחר, וגם להוציא מפה את הבשורה הזאת. עכשיו, אני מניח שאו-טו-טו ידבר השר לביטחון פנים ויציג לנו את הסטטיסטיקות למיניהן. יהיו הסטטיסטיקות אשר יהיו, ויכול להיות שהוא יאמר שם שהמשטרה נלחמת קשות ונלחמת בכל הכוח וכדומה, ואפילו זה נכון, אבל קודם כול העובדות העצובות הן שהאלימות מתגברת. גם אם המשטרה נאבקת באלימות, ואני מניח שהיא נאבקת, עדיין העובדות היבשות הן קשות לכולנו. אפשר למצוא כמה וכמה סיבות לכך, ואחת מהן היא שאנחנו חיים בעולם אלים. אנחנו נמצאים בסיטואציה של עימות מתמיד בינינו לבין הסביבה, החל מן המעגל הפנימי בתוך מדינת ישראל במתח לאומי, דרך העובדה שאנחנו נמצאים בעימות מתמיד עם תושבי השטחים – אומנם יצאנו מעזה, אבל עדיין רוחשת אש בגבול ישראל–הרצועה – והעובדה שאנחנו ממשיכים לשלוט בחייהם של הפלסטינים. אני לא מדבר כרגע על הצורך בפתרון מדיני, וזה כמובן קיים; אבל עצם העובדה שאלפים, עשרות אלפים היום, ואולי כבר מאות במדינת ישראל, לאורך 40 שנה התנסו במציאות של העימות הזה – לא כל אחד נאלץ להפעיל כוח, אבל עצם הסיטואציה הזאת היא סיטואציה אלימה. היא סיטואציה אלימה, והיא מקרינה באופן ברור על החיים בתוך מדינת ישראל. זה גורם אחד. הגורם השני הוא שגם החיים בתוך מדינת ישראל הם חיים מתוחים. חברה שהולכת וגדלה, שחיה בתנאי שטח קטן וצפוף, במגע בלתי פוסק בין אנשים, בהתחככות ביניהם, בכבישים עמוסים, בשטח מחיה קטן. אנחנו אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם. גם זה יוצר את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין אנשים, ולצערנו הרב, גם אלימות. אנחנו לא מצאנו את הדרכים הנכונות במדינת ישראל להתמודד עם זה. אנחנו מצביעים על מערכת החינוך. אנחנו מתחילים להצביע על הבית, ואחר כך אנחנו עוברים למערכת החינוך ואחר כך אנחנו מצביעים על בתי-המשפט ואחר כך אנחנו מדברים על ענישה. אנחנו מחפשים, והולכים סחור-סחור. לא מצאנו את הדרך להתמודד עם הסוגיה הזאת. אנחנו לא מטפלים בשורש, כי אנחנו לא פותרים את המצב המדיני הקשה הזה בינינו לבין הערבים. אנחנו גם לא יודעים, אנחנו לא יכולים להרחיב את שטחה של מדינת ישראל, לפזר את האוכלוסייה, להרחיב את הכבישים ולנתק את האנשים האחד מהאחר. ככה הם החיים בארץ, וזה יהיה עוד יותר בעתיד. אבל יש דברים שהם בידינו. אלה דברים שכרגע לפחות הם לא בידינו. הדברים שהם בידינו הם להתחיל באמת מן הבית, מן החינוך שאנחנו נותנים לילדים שלנו, לבנים ולבנות שלנו. הדבר השני שאנחנו צריכים לעשות זה להשפיע על מערכת החינוך שתתגייס לכך. זה בידינו, ואנחנו יכולים לעשות את זה. אגב, בתי-הספר, כמו שכולם יודעים, הם ממוקדי האלימות המרכזיים במדינת ישראל, ומשם אחר כך יוצאים בוגרי המערכת הזאת וממשיכים. אנחנו צריכים – ולא יעזור שום דבר, גם זה בידינו – לחזק את הכוחות שעוסקים במניעת אלימות ככל שניתן, לצייד אותם באמצעים, להרחיב את הנוכחות שלהם, כי הנוכחות שלהם בשטח, יש לה אפקט מרתיע ממדרגה ראשונה, אם זה בכבישים, אם זה בימי שישי במועדונים וכן הלאה, ולתת סמכויות יותר חזקות לבתי-המשפט. יש פה איזה צירוף של כמה פעולות שאנחנו יכולים לעשות. מה שלא בידינו – לא בידינו. ולכן, הכנסת צריכה להתגייס לעניין הזה, ויכולה להתגייס. אני מקווה מאוד שהממשלה, בין כל הבעיות שהיא עוסקת בהן, תשים את הדגש בזה. אני מסתכל עליך, אדוני השר, זו כמובן המשימה שלך לגייס את הממשלה. אני חושב שפה אין הבדל בין קואליציה לאופוזיציה, כי כולם באמת מוטרדים ומבקשים למצוא פתרון, כי בעוד 20 שנה או 40 שנה או 50 שנה, אם המגמות האלה יתחזקו, המקום הזה יהפוך לגיהינום, ואז אנחנו נישא באחריות למה שיהיה פה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חשבתי שהנושא עלה לדיון בגלל פרשת השבוע. בפרשה מוזכר: "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. ויאמר מה עשית, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". הקדוש-ברוך-הוא קילל את האדמה בגלל האדם: "ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך", ולכן "כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ", ואז הקדוש-ברוך-הוא גזר עליו גלות. אדוני השר, ותרעש ותגעש הארץ. השר אמר, אולי לסדום היינו לעמורה דמינו. אני חושב שאלה כבר ערי נופש, סדום ועמורה, מקום בילוי הן יכולות להיות בשבילנו ביחס למצב של שיקגו שיש לנו פה במדינה. <נחמן שי (קדימה):> שיקגו, רק שתבין, זו עיר שקטה, רגועה. <נסים זאב (ש"ס):> כן, רגועה, אני יודע, אני בטוח, אין לי ספק. עשרת הדיברות, אדוני היושב-ראש, מחולקים לשניים: החלק הראשון זה הדברים שבין אדם למקום, והחלק השני זה בין אדם לחברו. אנוכי השם, לא תשתחווה, לא תישא שם השם – זה דברים שבין אדם למקום, לקדוש-ברוך-הוא. אלה חמשת הדיברות מצד אחד. בצד השני יש רק בין אדם לחברו, וזה מתחיל בלא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב. לא תרצח זה הדבר שגם בני נח היו מצווים עליו, זו אחת משבע מצוות בני נח. לכן, כשאנחנו באים ורוצים לעשות פה חשבון נפש, וכולנו רוצים למזער, לצמצם את האלימות, את הפשיעה, שזה היסוד לרצח – זאת אומרת, לא פתאום בן-אדם מחליט שיש לו הכוחות והיכולת לבוא ולהרוג ולרצוח נפש בישראל; עולים פה בהדרגה. זה סמים, זה אלכוהול. תצא לרחוב ב-24:00, ב-01:00, תראה כמה בנות ישראל מתגלגלות ברחובות בשתיית אלכוהול, בנות 16, 17, 15, ואני כבר לא מדבר על הסמים. היום אלכוהול הוא בעיה הרבה יותר חמורה. אמר ראש הממשלה שרון שהוא רואה בעיה אסטרטגית בכל הנושא של הסמים, אבל מאז ההכרזה ההיא, שאני באמת שותף לה, והייתי יושב-ראש ועדה, זה לא בא לידי ביטוי הלכה למעשה – לצמצם לפחות את הנושא של השתייה. אדרבה, יש פרסומים רבים שאולי מעוררים יותר ויותר שתיית אלכוהול, ובסופו של דבר אנחנו רואים את התוצאה. אז ביבי נתניהו אמר, אני זוכר, כשהוא נבחר להיות שר האוצר, שהוא רוצה לראות מחשב לכל ילד, נכון? היום יש סכין לכל ילד. כל אחד הולך עם סכין, כל אחד רוצה להיות בטוח בעצמו, שאם מישהו יקדים אותו באיזו דקירה, הוא כבר יהיה מוגן וגם מוכן להתקפה. יש אפשרות קצת לתקן, אדוני השר, לפחות במה שיש בידינו, בכלים שיש בידינו – ויש בידינו כלים שיכולים לעשות בהם שימוש טוב – ולהעלות את הנוער שלנו לרמות גבוהות ביותר בנושא החינוך והתרבות, הסגנון והסלנג, בתוכניות הטלוויזיה החינוכיות שלנו, שאני לא רואה בזה לא חינוך ולא תרבות; הרבה ניבול פה, הרבה קללות, הרבה דברים שאני לא רוצה לומר, אבל הם לא מוסיפים כלום לנפש של הנוער שלנו, משחיתים אותו, כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. אנחנו בסופו של דבר אומרים: על מה באה עלינו הצרה הזאת? את הצרה הזאת אנחנו מביאים על עצמנו. לכן, חשבון הנפש צריך להיות קודם כול בתכנים שאנחנו משדרים לבני הנוער שלנו בבתי-ספר, ולציבור הכללי בתוכניות הטלוויזיה – להעלות את הרמה, להעלות את הסגנון ולהעביר מסרים יותר חינוכיים. <היו"ר מגלי והבה:> תודה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> יש לי עוד 14 שניות, אני רוצה לומר רק משפט אחד. חשבתי שנגמר הזמן. אני יודע, אדוני השר – ממש חצי דקה – יש לי סקרים שמראים שאולי היתה אפילו ירידה במקרי הרצח. זאת אומרת, אם אני מסתכל על 2004 – היו 168 מקרי רצח; ב-2005 – 162; ב-2006 – 147, ולמעשה ב-2006 אנחנו רואים שאפילו היתה ירידה במספר מסוים. אני אומר שמה שקרה לאחרונה, בחודשיים האחרונים – אנחנו חייבים באמת לתת את הדעת שחלילה וחס לא נגיע לאותם מספרים, וצריך להעביר את הדבר הזה מן העולם עד כמה שאפשר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את השר לביטחון פנים לענות למציעים. אין ספק שאדוני עבד שעות נוספות היום, אבל תמיד הוכחת שאתה מסוגל. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה בסדר, אני עושה את זה באמת ברצון. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נשארנו פה חמישה חברי כנסת. <נחמן שי (קדימה):> המוהיקנים האחרונים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> קיבלתי את ההמלצה של יושב-ראש הכנסת, ואני מברך אותו על הדיון המיוחד הזה. הוא התחיל עוד בדיון הקודם, חברי הכנסת גדעון עזרא ואבי דיכטר יזמו את זה, וזה ההמשך. ביקשו לקיים את הדיון במליאה, ואני כמובן הסכמתי. פנה אלי והציע לי יושב-ראש הכנסת שמחר אני אשיב, כאשר כל הכנסת תהיה מלאה. נעשה את זה כדיון הראשון של הכנסת, מחר בסביבות 11:00, 11:30, על-פי קביעת המזכירות, ואני אשיב וגם נשמע את ההצעה שכנראה חבר הכנסת גדעון עזרא יציג. <היו"ר מגלי והבה:> הצעת הסיכום. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> הצעת הסיכום. <נחמן שי (קדימה):> רעיון טוב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני יכול במשפט אחד לומר: גם אם הנתונים מראים אחרת – והם מראים אחרת – זה לא פוטר את משטרת ישראל ואותי מלעשות מעשה, ואת כולנו. דיברו על החינוך, דיברו על הרווחה, דיברו על האוצר, דיברו על המשפטים ודיברו על המשרד לביטחון פנים. לא הכול נמצא בבית שלי. <נחמן שי (קדימה):> נכון. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> וכולם, אני אומר כולם, כולל התא המשפחתי, כולם צריכים להירתם לנושא הזה. מאחר שבאמת יש לי כמה הצעות לפתרון, אני אעלה אותן מחר ואני אכבד את הדיון ואת חברי הכנסת, שבטח ישתתפו מחר. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לשר לביטחון פנים. אם כך, הדיון יימשך מחר וגם הודעות הסיכום. סיימנו את הנושא הזה ותודה לחברי הכנסת. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, יש לנו שאילתות לסגן שר החוץ. אני מזמין את סגן שר החוץ, שיהיה עם הפנים לשואל. עשיתי את זה כמה פעמים ואתן לך את הכבוד הזה, שתהיה מול השואל. השאילתות של חבר הכנסת נחמן שי, שאכן נמצא כאן. בבקשה, אדוני סגן שר החוץ. <301. פרסום השמצות נגד עובדי משרד החוץ> חבר הכנסת נחמן שי שאל את שר החוץ ביום ח' באב התשס"ט (29 ביולי 2009): לאחרונה פרסם אתר אינטרנט בשפה הרוסית בשם "IzRus" מאמרים חריפים נגד משרד החוץ ונציגויותיו. בין היתר נטען כי המשרד ונציגויותיו הם כר פורה ל"אורגיות, בעילות קטינים, הטרדות מיניות ושוחד". פרסומים אלה גורמים נזק רב למשרד החוץ ופוגעים בעובדיו. רצוני לשאול: 1. מה נעשה נגד האתר והשמצותיו? 2. מה ייעשה להגנת עובדי המשרד העושים עבודתם במסירות ובנאמנות? <סגן שר החוץ דניאל אילון:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לגבי השאילתא הראשונה של חבר הכנסת נחמן שי אני רוצה לענות – 1. השאלה הראשונה שלך היא מה נעשה נגד האתר והשמצותיו. ודאי ידוע למכובדי חבר הכנסת נחמן שי, שלמשרד החוץ אין שום יכולות, לא לגבי אכיפה ולא לגבי שום דבר אחר. אני מסופק אם יש בידי איזו רשות כאן, אדוני היושב-ראש, למנוע איזשהו פרסום, בהתאם לחופש הביטוי, לחופש הדמוקרטיה וכו'. אנחנו כמובן סולדים מפרסומים כאלה, אנחנו כמובן מגנים פרסומים כאלה, ובכל מקרה החלטנו לא לענות באופן רשמי כדי לא לכבד אפילו את אותו פרסום, שהוא פשוט נלוז. בגלל כבוד הבית הזה אני לא רוצה לחזור על הדברים. <היו"ר מגלי והבה:> האתר הוא ישראלי או זר? <סגן שר החוץ דניאל אילון:> זה היה באתר ישראלי. <נחמן שי (קדימה):> ישראלי. הוא אומר דברים איומים, איומים. <היו"ר מגלי והבה:> קראתי את השאילתא אבל לא ידעתי איפה האתר. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> אני אפילו לא רוצה לחזור על זה, כי זה דבר שהוא מתחת לכל ביקורת, לכל רמה ולכל בחינה שהיא, ולכן החלטנו פשוט להתעלם, מצד אחד. 2. לגבי השאלה השנייה שלך, ידידי נחמן, מה ייעשה להגנת עובדי המשרד העושים עבודתם במסירות ובנאמנות – זו, לדעתי, השאלה החשובה. אנחנו מחזקים את ידם גם מבחינת כבוד מקצועי, גם מבחינת העצמת היכולות שלהם היום וגם מבחינת גיוס משאבים למשרד. מאז ששר החוץ ליברמן נכנס לתפקידו ועוד לפני שנכנס לתפקידו, גם בהסכם הקואליציוני, הוא תבע תוספת של עוד 80 מיליון שקל למשרד החוץ, ומאז זה התווסף. אני מקווה שבדברים האלה של חיזוק העובדים, גם מבחינת המשאבים וגם, כמובן, מבחינת הפעילות, תהיה הוכחה שלא רק שאנחנו מעריכים את עבודתם, את מסירותם ואת מקצועיותם אלא שאנחנו גם פועלים באופן אקטיבי לעשות את זה. <היו"ר מגלי והבה:> שאלה נוספת לחבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> אני מודה לסגן השר על תשובתו ואני מעריך את העובדה שהוא לא חזר על אותם דברי הבל של אותו אתר, אבל אני לא בטוח שנכון להניח לדברים האלה לחלחל, כי יש כוח למלים האלה כשהן נשארות בתוך הרשת. ייתכן שבמצבים מסוימים כן כדאי לקחת מישהו לבירור, אפילו משפטי, ולדחוק אותו לקיר. אלה טענות שאין להן רגליים, אין להן ידיים, כולנו יודעים את זה וזה פשוט עוול לטעון טענות כאלה כלפי עובדי המשרד. אני מניח שעשית את עבודת הייעוץ שלך, אבל לצורך העניין אני אומר: אל תניחו לדברים האלה, כי יש לזה גם אפקט מדרדר ומחר יבוא מישהו ויצטט את האתר הזה וכך זה יתגלגל וילך. <היו"ר מגלי והבה:> בלי להפריע לך, חבר הכנסת נחמן שי, היו מקרים דומים של דברי בלע נגד אזרחים מן השורה, פנו למשטרה והמשטרה טיפלה בהם מבחינה פלילית. יכול להיות שזאת הצעה ומסוגלים גם לחקור וגם להגיע לתוצאות. <נחמן שי (קדימה):> זה אתר ישראלי, הוא ישראלי, הוא פועל בארץ ואנחנו יודעים מי האנשים. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> אם מותר לי לענות לכבוד היושב-ראש, זה נכון, אבל זה במקרה שיש האשמות ספציפיות נגד אדם פלוני ואז הוא יכול לבוא ולטעון. פה היתה האשמה גנרית, שאתה לא יכול להתייחס אליה. יש תקדים, שגם עליו הסתמכנו באיזושהי צורה, וזה לגבי ארגון ממלכתי אחר, שכתבו עליו כמעט מלה במלה אותם דברי בלע, על-ידי אחד שהוא יוצא הארגון, נדמה לי שקוראים לו אוסטרובסקי, אם אתם זוכרים, והוא כתב בספרו הידוע. <נחמן שי (קדימה):> כן, כן, על יד בריכת השחייה באותו מתקן מפורסם. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> כן, בדיוק, נכון. גם אז, אנשי אותו הארגון, ואני חושב שבצדק, לא התייחסו בכלל לעניין הזה, התעלמו. גם פה, אני חושב שאתה צודק: אם זה היה מתפרסם ב"ניו-יורק טיימס", אני מניח שהיה ראוי להשיב על זה, אבל אני באמת לא הייתי רוצה לכבד את האמירה הזאת ולהעלות את זה. לפעמים יש פרובוקציות של כל מיני אתרים אזוטריים ואחרים, שמחפשים את הפרובוקציה כדי להעלות להם את הרייטינג. <נחמן שי (קדימה):> מאחר ששנינו זוכרים את אוסטרובסקי ואת הפרסום שלו, אתה רואה שהדברים האלה לא שקעו אלא נשארו באיזשהו מקום. לכן אני אומר שלצערנו הרב יש השפעה גם למים הדלוחים האלה, כשהם נשארים על פני השטח. לאט לאט הם מתפשטים, מכתימים ומדביקים מים אחרים. תחשבו על התגובה שלכם, כי אתם גוף חזק, שיש לו אמצעים משפטיים, והוא יכול לקחת אתר כזה לבירור משפטי, הוא יכול להזהיר אותו, הוא יכול להתרות בו. לרגע זה עשוי להיראות כמתן פרסום, אבל מצד שני זה גם ירתיע. <היו"ר מגלי והבה:> אם יש לך שאלה נוספת, בבקשה, כי אנחנו התפרצנו. <נחמן שי (קדימה):> תודה. <היו"ר מגלי והבה:> אם כך, אנחנו עוברים לשאילתא השנייה שסגן השר יענה עליה. בבקשה, סגן השר. <313. ביטול רשיונות ייצוא נשק לישראל בבריטניה> חבר הכנסת נחמן שי שאל את שר החוץ ביום ט"ו באב התשס"ט (5 באוגוסט 2009): פורסם כי בריטניה הטילה אמברגו נשק על ישראל וכי נעשית הערכה מחודשת של כל רשיונות הייצוא מבריטניה לישראל. רצוני לשאול: 1. האם החליטה בריטניה לבטל רשיונות ייצוא נשק לישראל ובאיזה היקף? 2. מה הרקע להחלטה ומה נעשה בה? 3. האם אתה רואה דוגמאות נוספות לפגיעה בקשרים בין בריטניה לישראל? <סגן שר החוץ דניאל אילון:> תודה רבה. 1. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נחמן שי, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" אכן ממשלת בריטניה החליטה לבטל חמישה רשיונות ייצוא שכבר אושרו בעבר על-ידה עבור חיל הים הישראלי, עסקאות ייצוא שהיו קשורות למערכות שקשורות לספינות ה"סער", "סער 4.5". זאת לא הפעם הראשונה שממשלת בריטניה עורכת בדיקה מחדש, כמו שזה נקרא על-ידה, של רשיונות ייצוא שכבר ניתנו לישראל או שהיא מסרבת להעניק רשיונות לבקשות חדשות. 2. גם בעבר, בעקבות מלחמת לבנון השנייה וגם לפני כן, ראינו תופעות דומות. מכל מקום, חשוב להדגיש שלא מדובר באמברגו, ואנחנו לא רוצים ולא רואים בביטול הספוראדי של רשיונות – מכיוון שאין פה איזושהי פגיעה משמעותית ביכולותיו של צה"ל, אנחנו מקווים שעל-ידי כך שנעבור על כך לסדר-היום, תהיה התעשתות בצד הבריטי. אנחנו יודעים שלאחר זמן מסוים הנושא נפתר והרשיונות מחודשים. 3. בכל אופן, נכון שלעתים יש חילוקי דעות מדיניים מסוימים בינינו לבין בריטניה, ממש כפי שהדבר קיים בין מדינות ריבוניות, אבל ככלל מערכת היחסים בינינו לבין בריטניה היא טובה, איתנה, וההוכחה לכך היא הביקורים הבילטרליים התכופים בדרגים הגבוהים ביותר. בכל מקרה, כרגע אני לא יכול אלא לשבח את היחסים אתם. <היו"ר מגלי והבה:> צריך רק לציין, לפני השאלה הנוספת, שיושב ראש-האגודה הפרלמנטרית בריטניה–ישראל הוא חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> נכון. תודה, אדוני היושב-ראש, ודווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי להיות מודאג יותר מאשר סגן השר. אני רוצה להזכיר שרק בשבועיים, שלושת השבועות האחרונים נודע שארגון מקצועי גדול בבריטניה, שמספר חבריו, נדמה לי, הוא 6.5 מיליון, הכריז חרם על מוצרים ישראליים. בעבר היה גם חרם מצד האקדמיה, ואני לא יודע אם הוא הסתיים. שמעתי ששגריר בריטניה באו"ם, בריאיון לתחנת "גלי צה"ל", טען בזכות דוח גולדסטון והצטרף לטענות כלפי ישראל. אני רחוק מלהיות רגוע – אף-על-פי שטון דבריך הוא מאוד מחליק – מיחסי ישראל–בריטניה, ואני חושש מאוד שיש קרע ביחסים האלה ואנחנו פשוט מנסים להקהות אותו כי הדבר לא נוח לנו. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> קודם כול, תודה לך, ידידי נחמן, גם בתוקף תפקידך כיושב-ראש אגודת הידידות ישראל-בריטניה, ואני רואה חשיבות רבה לאגודה הזאת. אני חושב שזה טוב שדווקא אדם כמוך מנהל את היחסים הפרלמנטריים. <נחמן שי (קדימה):> אנחנו יוצאים מטעם הכנסת בחודש הבא. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> אני יודע, אני מלווה את זה. אני אגיע ללונדון כשבוע לפניכם. רציתי מאוד להיות שם ביחד, אבל בהחלט – – – <נחמן שי (קדימה):> זה טוב, אתה תפוצץ את המוקשים בדרך. <סגן שר החוץ דניאל אילון:> נעשה בהחלט מאמץ מול דעת הקהל הבריטית. אני חייב להגיד פה שהממשלה הבריטית ככלל היא הרבה יותר ידידותית מגורמים כאלה ואחרים שם, אם זה איגודים מקצועיים, אם זה גופים אקדמיים כאלה ואחרים. בהחלט יש הרבה מה לעשות שם. אמברגו כזה, כמו שאתה העלית, או ביטול או דחייה של רשיונות ייבוא, גם זה לא תורם בכלל לאווירה הכללית, ולכן אנחנו מנסים בצורה מאוד שקטה לפתור את העניין הזה מול הממשלה הבריטית. אבל ככלל, אני חושב שביקורים כמו שלך, נחמן, וכמו של האגודה שלך שם, שיכולים באמת לחדור לציבוריות הבריטית, מעבר לכל מיני מחלוקות כאלה ואחרות, זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. ציינת את האמירה של שגריר בריטניה לאו"ם. מובן שמאוד לא שבענו נחת מכך, אבל גם כאן קיבלנו אישור שזה לא על דעת הממשלה, שזה לא הממשלה. הוא לא ייצג או לא ביטא את העמדות הרשמיות של לונדון, כפי שדרך אגב גם בוטאו – – – <נחמן שי (קדימה):> שגריר בריטניה באו"ם? <סגן שר החוץ דניאל אילון:> זו שאלה טובה, אבל תשים לב שבמועצה לזכויות אדם הבריטים, כמו כל האירופים, נמנעו. הם לא תמכו בגולדסטון. אתה צודק, זה שהטון שלי הוא שלו – מה לעשות, אני לא יכול לצעוק – זה לא אומר שאנחנו שאננים בעניין הזה, זה לא אומר שאנחנו שקטים, לא רק בעניין בריטניה, אלא בכלל באירופה בכל נושא ההסברה הישראלית. אני חושב שבימים הקרובים, יותר מוקדם ממאוחר, אני מניח ששר החוץ ליברמן יציג איזו תוכנית סדורה לגבי טיפוח ושיפור מעמדה של ישראל באירופה באופן ספציפי, אבל גם בכלל העולם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות עוד פעם לחבר הכנסת נחמן שי. זו באמת ברכה לכולנו שאיש במעמדו, בניסיון שלו וביכולות שלו נמצא כאן בכנסת, נדרש לנושאי חוץ, ובוודאי עם מדינה כל כך חשובה כמו בריטניה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לאדוני סגן שר החוץ. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, כ"ו בתשרי התש"ע, 14 באוקטובר 2009, בשעה 11:00. תודה לכם. הישיבה ננעלה בשעה 20:23.