דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ח / מושב שני / ישיבות ק"ז–ק"ט / כ"ד–כ"ו בשבט התש"ע / 8–10 בפברואר 2010 / 18 חוברת י"ח ישיבה ק"ז הישיבה המאה-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ד בשבט התש"ע (8 בפברואר 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת איל ינון: 5 הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים מיובאים; 7 2. הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית 7 ישראל חסון (קדימה): 7 סגן שר האוצר יצחק כהן: 15 חנא סוייד (חד"ש): 17 סגן שר האוצר יצחק כהן: 21 השר אבישי ברוורמן: 28 רונית תירוש (קדימה): 35 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 38 1. עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים מיובאים; 38 2. הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית 38 דוד רותם (ישראל ביתנו): 38 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 43 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 43 הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 44 1. עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים מיובאים; 44 2. הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית 44 נסים זאב (ש"ס): 44 אורי מקלב (יהדות התורה): 46 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 48 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 49 דב חנין (חד"ש): 50 חיים אורון (מרצ): 54 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 58 אופיר אקוניס (הליכוד): 60 הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע–2010 64 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 65 חיים אורון (מרצ): 70 חנא סוייד (חד"ש): 74 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 78 שלי יחימוביץ (העבודה): 81 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 84 ציון פיניאן (הליכוד): 86 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 104 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010 107 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 108 הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010 110 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 110 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 113 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 113 הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010 113 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 114 מירי רגב (הליכוד): 116 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010 118 אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 118 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105), התש"ע–2010 121 אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 121 יוחנן פלסנר (קדימה): 124 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 13), התש"ע–2010 125 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 125 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010 128 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 128 פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 130 הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 14), התש"ע–2010 131 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 131 אמנון כהן (ש"ס): 135 הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010 136 שר האוצר יובל שטייניץ: 136 משה גפני (יהדות התורה): 143 דב חנין (חד"ש): 145 מגלי והבה (קדימה): 148 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 151 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 151 הצעת חוק אכיפה סביבתית, התש"ע–2010 152 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 152 הצעת חוק אכיפה סביבתית (סמכויות פיקוח של המשרד להגנת הסביבה), התשס"ט–2009 154 דב חנין (חד"ש): 154 הצעת חוק הטיס, התש"ע–2010 156 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 156 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע–2010 158 שר האוצר יובל שטייניץ: 158 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 160 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 160 החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעויות בחוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008 161 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 161 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה להסיר מסדר-היום של הכנסת את הצעת חוק אזור התעשייה קיסריה (שיפוט וניהול), התשס"ח–2008 163 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 163 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, והממשלה – עדיין מבוששת – היום יום שני, כ"ד בחודש שבט התש"ע, 8 בפברואר 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2063/18 וכלה בהצעת חוק פ/2092/18 – הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון – איסור על עיסוק בניכיון שקים), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון – עונשין), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – פטור מדמי חכירה ליישובי קו עימות), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הפליה של תלמידים במערכת החינוך (תיקוני חקיקה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין ודני דנון; הצעת חוק הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, אורי אורבך, זאב אלקין, ציפי חוטובלי ודוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מתקנים ביטחוניים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת משה גפני, דוד אזולאי, דב חנין ואורי מקלב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטל השבחה – שומה אחרת ומוסכמת), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן, זאב בילסקי ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (סמכות השר להגנת הסביבה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שינוי הרכב הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין ורחל אדטו; הצעת חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) (תיקון – ספירת קולות במרוכז), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שי חרמש ואורי אורבך; הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – איסור השלכת פסולת חומרים מסוכנים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין ויוחנן פלסנר; הצעת חוק הגנת הסביבה (יחידה סביבתית ברשויות ציבוריות), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התקנת מערכות יציבות), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – חובת פרסום פרטי ספק), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת נחמן שי, כרמל שאמה, אנסטסיה מיכאלי, אורי אורבך ואריה אלדד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הגדלת היקף השידורים ושיעור הפקות מקור בשפה הערבית), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מדמה נהיגה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי, רונית תירוש ואיתן כבל; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הוצאות נסיעה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת מירי רגב ואלכס מילר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שכר נושא משרה בחברה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שי חרמש ויריב לוין; הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, אברהם מיכאלי, דוד רותם ועתניאל שנלר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – התיישנות בהליכי גבייה מינהלית), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שי חרמש וציון פיניאן; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור לתורם מוח עצם), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכויות למאמצים באימוץ בין-ארצי), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – משרד החינוך), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, אנסטסיה מיכאלי, רונית תירוש וחיים אמסלם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לאיסור בעלות צולבת בענף הספרים ותגמול סופרים, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה ושלי יחימוביץ; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למוצרי מיחזור צמיגים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת משה גפני, דב חנין ואורי מקלב; הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, ניצן הורוביץ, שלי יחימוביץ, נחמן שי ויריב לוין; הצעת חוק הסדרת פעילותם של ראשי מדינה בדימוס, התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דניאל בן-סימון; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור צילום נפגעי עבירה מינית), התש”ע–2010, מאת חברות הכנסת ציפי חוטובלי ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לרשויות המקומיות), התש”ע–2010, מאת חברות הכנסת חנין זועבי, דליה איציק ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות הוועדה לקידום מעמד האשה בעקבות דיון מהיר בנושאים: הוועדה לצמצום הפלות של הרבנות הראשית, של חברי הכנסת אורית זוארץ וניצן הורוביץ; מעמדן של הנשים הערביות במדינת ישראל, של חברי הכנסת מוחמד ברכה ועפו אגבאריה. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בנושא: דוח מבקר המדינה על שירותי הבריאות לתלמיד, של חברי הכנסת אורי אריאל, אורלי לוי אבקסיס, חיים אורון, פניה קירשנבאום, יולי תמיר ומגלי והבה. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: המשך פעילותה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואי-תפקודה, של חברי הכנסת חמד עמאר, רונית תירוש וחנא סוייד. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים מיובאים;> <2. הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית> <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ישראל חסון, אדוני יציג את הצעת האי-אמון של סיעתו. אבל השר המשיב שהוא סגן שר האוצר עדיין אינו נוכח באולם. אז אני יכול עכשיו לבוא ולומר לממשלה שכל מה שנתעכב בו בגלל הצעות האי-אמון ירד מסדר-היום של הממשלה. אבל אני יכול גם להזמין את אדוני, הוא יכול להתחיל לדבר. אני לא מפעיל את השעון עד שיגיע נציג הממשלה. <ישראל חסון (קדימה):> מה שיותר טוב לאדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> יותר טוב שלא נפסיק את הישיבה, ולכן אני מזמין אותך. אבל אני כמובן אאפשר לך אחר כך לדבר עשר דקות תמימות כאשר השר המשיב יהיה כאן. ובכן, אנחנו מדברים בהצעת אי-אמון של סיעת קדימה אשר מבקשת להביע אי-אמון בממשלה בנושא: עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים מיובאים. בבקשה, אדוני, אתה יכול להתחיל לשאת את דבריך. אני, כמובן, לא מפעיל את השעון. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הנושא שאנחנו מדברים עליו, שבעטיו הגישו הצעת אי-אמון, הוא עידוד שתיית האלכוהול. אני רציתי לקחת את זה כמעין כותרת משנה לדרך התנהלות. אדוני היושב-ראש, השבוע נודע לי פרט שאני רוצה להתחיל ממנו. אתה אמור להיות מוזמן לכנס של בוגרי "אליאנס" בדמשק במאי. הסתבר שאביך היה המורה של אמי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוה. יפה. זכינו. <ישראל חסון (קדימה):> זכינו, באמת זכינו. אמרתי שאני, מה שנקרא – ממשיך ללמוד מהמורים. ממשיכים את המורשת. אבל האמת היא שאני חושב שמה שייחד את הדור של אביך, וכנראה גם של אמי ז"ל, הוא העובדה שהם חיו עם איזו דרך ארץ, עם איזה כיוון, עם איזו מורשת. אתה יודע, העם שיושב בציון היום, ובאיזה מקום כל פעם חותך את המורשת שלו – אם אחרי 60 שנה או 100 שנה – לא מתייחס למורשת של 5,000 השנה שלנו. העם הזה עבר כבר תקופות של באין חזון – או באין מלך – ייפרע עם, איש הישר בעיניו יעשה, איש לאוהליך ישראל. אני אומר לך, ככל שאני יושב ומנתח את אופן ההתנהלות שלנו – אני באמת לא רוצה לדבר על זה כרגע מהזווית הפוליטית של העניין – אני שואל מהי הדרך ולאן אנחנו בעצם הולכים. אפשר לקחת את זה בנושא של האלכוהול, אפשר לקחת את זה בנושא המדיני, אפשר לקחת את זה בנושא הערכי, אפשר לקחת את זה בכל נושא שהכנסת הזו דנה בו בשנה האחרונה, בעניינים הללו – אני לא ידעתי לחזור הביתה ולהגיד לילדי: רבותי, זו הדרך, מהבניין הזה אנחנו הולכים, והממשלה מובילה אותנו. אני יכול לחלוק עליה, ובלבד שתראה לי דרך, שתיקח אותי בדרך. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, פנו אלי לפני כשנה יצרני המשקאות האלכוהוליים במדינת ישראל ואמרו לי: שים לב מה קורה – המקום שמוכרים בו את המשקאות החריפים הזולים ביותר, כמעט, בעולם זה מדינת ישראל. זה נגיש בתחנות דלק, זה נגיש כמעט בכל מקום; זה נגיש. מס הקנייה שמטילים על היבוא הוא הרבה יותר נמוך מהמס שהמדינה מטילה על היצרנים המקומיים. בוא תעשה שתי פעולות: אל תוריד לנו את המס – הנה, סגן שר האוצר הגיע. <היו"ר ראובן ריבלין:> נפעיל את השעון כשהוא ישב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד סגן השר, השר יצחק כהן, יש מה לעשות – להגיע בזמן. בשעה 16:00 צריכים להגיע, למה להגיע ב-16:06? כל כך פשוט. בבקשה, אדוני. <ישראל חסון (קדימה):> הגשתי הצעה שביקשה להשוות את המס על המשקאות המיובאים למס שמטילים על משקאות מייצור מקומי. זה נדחה על-ידי הממשלה. נדחה, דרך אגב, בדבר שאני מציע פעם אחת לבית הזה להתחיל לדרוש את זה – התופעה שישנו אורקל כזה שנקרא ועדת שרים, שלא צריך לנמק, שלא צריך להסביר, שלא צריך להגיד – אתה רק אומר, ואומרים לך כן או לא, ולך הלאה. אני באיזה מקום חושב שאנחנו צריכים לשפר את הדבר הזה. ולפתע פתאום, הממשלה מחליטה לעשות במסגרת ה"אין כיוון" הכללי הזה שאי-אפשר להבין לאן אנחנו הולכים – שתי פעולות במקביל. פעולה אחת: להמליץ על העלאת הגיל המותר לרכישת אלכוהול ל-21; כאילו אפשר לאכוף את זה, כאילו אפשר לאכוף את הדבר הזה. מצד שני, להוזיל בצורה משמעותית את האלכוהול, כש-5% – יש הסוברים שזה יותר – מהתאונות הקטלניות, ולמעלה מ-20% מהתאונות הקשות במדינת ישראל – העלות הזאת, של האלכוהול – זה כתוצאה מאלכוהול. העלות הזאת היא מטורפת. היא פשוט מטורפת. ואני שואל את עצמי: לאן? לאן? הממשלה הזאת היתה שותפה ב"אין הדרך" שאני לא יודע להסביר – ואני חוזר ואומר – אני לא יודע להסביר את הדרך, לא משנה עכשיו הסתכלות פוליטית. תסביר לי הממשלה הזאת, שיודעת נתון של 53% מכיתות א', שנה שישית ברציפות, חינוך לא-ציוני – איך היא מסבירה לאנשים שנושאים בנטל את העובדה שהיא לא מאשרת אכיפה של השתמטות בנות. ואנחנו נמשיך לשלוח להם. עוד דרך. אני לא מבין, אני פשוט לא מבין מה החיבור בין המעשה הזה, האמירה הזאת, להצבעות, להתנהלות. לא מבין. אין לנו הסבר לדרך. אין דרך. אני מוכן להעלות עוד נושאים כדוגמה, פשוט בשביל לסבר את האוזן. אני חושב שמדינת ישראל יודעת להגדיר לעצמה היום – וראש הממשלה שמתהדר בנאום בר-אילן ברצון שלו לחתירה למשא-ומתן כזה או אחר עם סוריה, להידברות עם העולם הערבי, מתיר ניהול מדיניות שאני לא יודע, פשוט לא יודע. איפה אי-פעם מדינת ישראל חיה בשקט ובשלווה עם כך שסגן שר החוץ עולב בנציג של מעצמה אזורית, ועל הדבר הזה עוברים לסדר-היום; איפה עולה על הדעת שמדיניות חוץ של מדינת ישראל מתנהלת בצורה הבאה: אנחנו מצהירים לנשיא מצרים, מעל הבימה הזאת, אומרים לו "לך לכל הרוחות", אחר כך בוחרים את אותו בן-אדם לשר החוץ, שאומר למנהיג הפלסטיני: 16 שנה אין לך מה לדבר אתי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איך זה קשור לוודקה? <ישראל חסון (קדימה):> אני אסביר לך. מאחר שלא היית בהתחלה ולא הקשבת באמצע, אז אני אסביר לך איך זה קשור. זה קשור לכך שאמרתי שהסיפור של האלכוהול הוא סימפטום לאין דרך – – – <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> הוא שתה יותר מדי – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – הוא פשוט סימפטום לאין דרך. אני לא יודע להסביר אותך, בלי שום שיקול פוליטי, לבן שלי, מה אנחנו עושים. כשמצד אחד אתה מרים את גיל השימוש באלכוהול ל-21 ומצד שני אתה מוזיל לו את זה, ומצד שלישי התאונות בדרכים נמשכות כאשר המרכיב של האלכוהול עולה ועולה ועולה, אז אני לא יודע להסביר אותך. הנה, אחר כך תשאל אותי עוד פעם איך זה קשור לוודקה. דרך אגב, אני מתחיל לחשוש שיש שימוש גובר בוודקה, ולאו דווקא אצל הילדים. אני חוזר עכשיו לאיפה שקטעת אותי. האם אדוני חושב – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל אדוני לא נתן תשובה מה הקשר בין וודקה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אתה צריך לתת תשובה על מה שהוא שאל. ככה זה הולך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא אומר שאתם מושפעים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בתשובתך תשאל. <ישראל חסון (קדימה):> דרך אגב, הענייני היה מאוד ענייני. זו שאלה מאוד קצרה: תסביר לי אתה, כגורם שאחראי במדינת ישראל, אחריות כוללת, תסביר לי איך אתה מצד אחד מעלה את הגיל, מוריד את המחיר, ותאונות הדרכים והשימוש באלכוהול גוברים. זה הכול, זה כל העניין. איך זה מתלכד לאיזו מדיניות הגיונית; כמו איך מתלכד שאתה ממנה שר חוץ שאומר למנהיג של מדינה ערבית "לך לכל הרוחות", אומר לאבו מאזן "16 שנה אל תדבר אתי", מביא את השגריר הטורקי ועולב בו, ואומר לנשיא סוריה: אני אחסל אותך. עכשיו תסביר לי איך זה מתלכד עם משהו, תן לי היגיון. תסביר לי איך כבודו יודע שנתוני הגיוס הם כאלה ומחליט – שר הביטחון מחליט ומתחייב פה, לפני כנסת ישראל, שבתוך חודש הוא מביא – ב-20 באוקטובר הוא אמר שבתוך חודש הוא יביא לפה הצעת חוק, והממשלה הזאת לא מסוגלת לייצר הצעת חוק בעניין הזה. אני מוכן להמשיך אתך בעוד דוגמאות, השאלה היא מאוד פשוטה – – – <מתן וילנאי (העבודה):> חבר הכנסת חסון, כשתבין מה זה קואליציה ולא אופוזיציה, לא תשאל את השאלות האלה. <ישראל חסון (קדימה):> תודה רבה. דרך אגב, חברי הטוב סגן שר הביטחון, אני רוצה לומר לך שיש הבדל גדול מאוד בין "כשתבין" ל"כשתסכים". יש הבדל גדול. להבין אני מבין; להסכים אתך – אני מצטער. למה? מהסיבה הפשוטה – – – <מתן וילנאי (העבודה):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> מהסיבה הפשוטה. אני אגיד לך בדיוק למה, מהסיבה המאוד-מאוד פשוטה: משום שבסופו של דבר, מעבר להחלטות טקטיות, מתן, אתה צריך להסביר לי דרך. דיברתי על כך שחווינו בהיסטוריה שלנו מה עולה לעם ישראל כש"באין חזון ייפרע עם". <היו"ר ראובן ריבלין:> תמה ההתייחסות לשר וילנאי, עכשיו תמשיך, כי עצרתי את השעון. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אני רוצה להמשיך בנושא נוסף, שאני לא מצליח להבין את המדיניות בו. באה מדינת ישראל והקימה ועדה ציבורית לבחון את סוגיית הזכאות, מי יהיה נכה צה"ל. אמרנו דבר מאוד פשוט: יש ועדה ציבורית. הקימו את הוועדה. הכנסת הזאת הקימה ועדה שעובדת שמונה חודשים ובוחנת את הנושא. אומרת הכנסת הזאת: רבותי, אנחנו חושבים שהגיע הזמן שבתחום הרגיש הזה, שיש בו 100,000 איש בישראל, שאנחנו קוראים לאנשים להמשיך לשרת ולסכן ולשלם בגופם, תבואו פעם בשנה ותדווחו על פעילות האגף. <מתן וילנאי (העבודה):> גם מהביטוח הלאומי דרשת את זה? <ישראל חסון (קדימה):> תודה על התשובה. אני מבין שאתה משווה את העובדה שאתה דורש מבן-אדם לסכן את גופו ואת נפשו – דרך אגב, גם את נפשו – וכשהוא נפגע אתה שואל אותי אם גם מהביטוח הלאומי אתה דורש את זה. <מתן וילנאי (העבודה):> חבר הכנסת חסון, בכל דרישה שלכם, בתוך שבוע חייבים להתייצב ולדווח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר וילנאי, אי-אפשר. אתה רוצה, תענה אתה. אני אתן לך אפשרות לענות. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הדבר שמעניין הוא שכשהממשלה מתנגדת – – – <ציפי לבני (קדימה):> לא שמענו מה אמר סגן השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא שאל אם גם בביטוח הלאומי מתייחסים לאנשים שנפגעים, ואמר ישראל חסון, במידה רבה בצדק, מבחינה אישית שלי, שאין הרי זה כהרי זה. זה הכול. <מתן וילנאי (העבודה):> נפגעי הטרור גם נופלים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, נכון. ייתכן שצריך להתייחס לנפגעי הטרור כמו לנכי צה"ל. <ישראל חסון (קדימה):> סגן השר, אני אומר לך את זה בצורה נורא חדה וחלקה: וכשהנכים האלה שבתו לפני חודשיים, שר הביטחון חתם על הסכם אתם, כשלמטה כתוב: כל נושא נכי צה"ל יידון בפני ועדת החוץ והביטחון. תוך חודש הוא הפר את זה. דחה, הגיש ערר על הצעת החוק, לא מוכן להופיע בפני ועדת החוץ והביטחון. הנימוק: נעשה את זה בפני ועדת העבודה והרווחה. אדוני היושב-ראש, לשאלת הוודקה – – – <מתן וילנאי (העבודה):> – – – <אריה ביבי (קדימה):> לזה אנחנו מחכים. <מתן וילנאי (העבודה):> – – – קוראת למערכת הביטחון – – – והיושב-ראש בקי בזה היטב, ואנחנו מתייצבים ומדווחים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שהערעור הוא ערעור שהוא ממנהגי הכנסת. צודק או לא צודק, בשביל זה יש אי-אמון בממשלה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי לא היה מוכן להופיע בפני הוועדה? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו לא מפתחים פה דיון בוועדה. כרגע יש הצעת אי-אמון, המשיב הוא סגן שר האוצר. ירצה סגן שר הביטחון להוסיף דברים לנושא שהעלה חבר הכנסת חסון, נאפשר לו. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני, לשאלתך לגבי הוודקה, ובזה אני אסיים את דברי – אני לא נוהג להשתמש בביטויים שאינם ראויים בעיני, ואני אף פעם לא אומר לשר, או לראש הממשלה בוודאי, שהוא נוהג כמי ששתה וודקה. אני אומר לך, אנחנו מחפשים את הדרך, ומה שאתם מציעים פה הוא רק סימפטום לכך שאין לנו דרך. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. מה שאתה מציע פה. מה שאתה מציע פה. <ישראל חסון (קדימה):> מה שאני מציע. ולפיכך, ההצעה שלי היא – האלכוהול לילדים, שאתם מוזילים, כסימפטום לאובדן הדרך – להביע אי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר, אתה רוצה להשיב על כל אחת בנפרד, אני מבין, כי אלו שני נושאים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון, מתן, אם אתה תרצה אתה תוכל להוסיף דברים. <מתן וילנאי (העבודה):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מכיר את חבר הכנסת חסון בתור אדם יסודי, בתור אדם עם יושר אינטלקטואלי יוצא מן הכלל. <ישראל חסון (קדימה):> תודה. <זאב בילסקי (קדימה):> למה אתה אומר יושר אינטלקטואלי? יושר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם וגם. אני מכיר אותו מכל הצדדים הטובים שבו. לא מצאתי צד אחד לא טוב אצל ישראל חסון. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא תמיד זה אותו דבר. <זאב בילסקי (קדימה):> במקרה הזה כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, כדי להסביר את המצב, חבר הכנסת ישראל חסון – היום, בקבוק אלכוהולי זול, 40%, 50% אלכוהול, נרכש בפרוטות; בפרוטות, מכיוון שהתחשיב הוא לא לפי גודל ואחוז האלכוהול במשקה אלא בחישוב אחר לגמרי. יוצא אפוא שילדים קטנים, נערים, מסתובבים עם בקבוקים שרכשו בפרוטות, וזה גורם להם גם נזקים גופניים, גם נזקים נפשיים, גם נזקים חברתיים, ואתה יודע בדיוק לאן זה מוביל. משרד האוצר גיבש שינוי מבני בשיטת המיסוי על אלכוהול כדי למנוע מבני-הנוער את הגישה לאלכוהול. יש גם הסכמים בין-לאומיים, ישראל חתומה עליהם, אבל זה לא היה המוטיב המרכזי – כדי לפשט את שיטת המס. שינוי השיטה, כפי שאמרתי, מתאים את גובה המס לאחוז האלכוהול. ככל שאחוז האלכוהול גבוה יותר, המס גבוה יותר – כדי לייקר, שלא תהיה גישה לילדים, לנערים. דרך אגב, השיטה תואמה עם התאחדות התעשיינים; לא עשינו את זה כלאחר-יד. חשבנו והגענו לתובנה שכדי להרחיק את האלכוהול מבני-הנוער, צריכים למצוא את השיטה כיצד לייקר את האלכוהול הזול, שאחוזי האלכוהול שבו גבוהים מאוד. זאת כדי לצמצם את הנזק שנגרם למפעילים המקומיים – בתיאום עם התאחדות התעשיינים – בעיקר המייצרים וודקה. התוצאה של שינוי השיטה מביאה לכך שמרבית המשקאות החריפים יתייקרו – ישראל, כמעט 90% יתייקרו מאוד – בעוד חלק קטן מהמשקאות יוזל. אם קבענו שאחוז האלכוהול הוא הפרמטר לגובה המס, אז המשקאות עם אחוז אלכוהול נמוך ודאי יוזלו. המס הממוצע לליטר עלה וכן מחירה של הוודקה הזולה, כזו שמשמשת בקרב רבים מבני-הנוער. זה פשוט מחריד. על כל פנים, בדיון שנערך בוועדת הכספים ביום 2 בפברואר סוכם כי יש לשאוף לייקור כלל מוצרי האלכוהול, תוך עמידה בהסכמי הסחר ודרישות ה-OECD. עוד סוכם בדיון הוועדה כי נציגי רשות המסים יציגו שלוש חלופות בפני ועדת הכספים להשגת התכלית הזו, אבל התכלית האמיתית היא להרחיק את האלכוהול מבני-הנוער. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד לעלות לבמה ולנמק את נימוקי סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בעניין הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית. בבקשה, אדוני. גם בעניין זה ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מציין שלפני שבועיים בערך ביקרה בארץ משלחת של ה-OECD במסגרת הבחינה של אפשרות כניסת מדינת ישראל למדינות ה-OECD, ובסמוך לכך או במקביל לכך פורסם דוח מפורט, מעמיק ויסודי שהוכן ב-OECD לגבי המשק בישראל וביצועי הכלכלה הישראלית. ואפשר להסתכל על הדוח הזה כמין second opinion כזה לגבי המשק בישראל, שהוא כולל מצד אחד שבחים על הביצועים המקרו-כלכליים של המשק בישראל – מצד אחד – אבל מצד שני יש בו גם ביקורת, הייתי אומר קשה, לגבי ביצועי המשק בכל הקשור לאי-שוויון, לעוני ולאפליה במדינת ישראל; בעיקר, אפשר להגיד, לגבי החלוקה של פירות הצמיחה בין כלל האוכלוסייה במדינת ישראל. כפי שאמרתי, הדוח הזה הוא מעמיק ויסודי. נכון שהוא לא הדוח הראשון בתחום הזה. אנחנו הרי מעלים את הנושאים האלו, מציגים את הנתונים ואת האינפורמציה כאן בכנסת ועל-ידי גופים כלכליים וגופי מחקר אחרים בישראל – החל מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עבור ב"מרכז אדוה" – שכל שנה הם מציגים דוחות לגבי האי-שוויון ולגבי העוני. אבל חשוב כנראה תמיד לקבל וללמוד איזו דעה אחרת בעניין שהחברה הישראלית דשה בו ודנה בו כל כך הרבה. והדוח של ה-OECD לא מחדש כאשר הוא מדבר על כך שתחולת העוני במדינת ישראל מגיעה בערך ל-20%, כשהאחוז הזה הוא כמעט פי-שניים מתחולת העוני הממוצעת במדינות ה-OECD, שעומדת על 10% בערך. 20% לעומת 10%, שזה פי-שניים. זה כשלעצמו שם את ישראל במדרגה הכי נמוכה בדירוג המדינות, מבחינת העוני, אבל לא זה מה שמדאיג, או לא רק זה מה שמדאיג בדוח הזה. הדוח הזה גם עושה פילוח לגבי תחולת העוני בתוך החברה הישראלית, בשכבות החברה הישראלית. והדוח מגלה שבקרב האוכלוסייה היהודית הכללית תחולת העוני היא 10%, פחות או יותר כמו במדינות ה-OECD, או הממוצע של מדינות ה-OECD, אבל בקרב האוכלוסייה הערבית תחולת העוני היא 50%, ובקרב האוכלוסייה החרדית במדינת ישראל העוני הוא 60%. ואלו בהחלט מספרים מאוד מדאיגים. כל אדם שני כמעט, ערבי, ואפילו פחות מזה באוכלוסייה החרדית. אלו כבר ממדי עוני שאי-אפשר להגיד שזה מה שקורה וצריך לקבל את זה, כי זה פוגע בסופו של דבר פגיעה קשה בתפקוד כל קבוצת אוכלוסייה במדינת ישראל. הערבים והחרדים במדינת ישראל בסך הכול הם 30% מהאוכלוסייה, אבל הם 60% מהעניים. כלומר, הם פי-שניים מהמשקל שלהם באוכלוסיית העוני במדינת ישראל. הדוח גם מציין שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה בקרב הנשים הערביות, שעומד בערך על 20% בלבד בכוח העבודה, שזה בעצם הפסד גדול – גם למשק הישראלי באופן כללי, ובפרט לגבי האוכלוסייה הערבית – שרק חמישית מהנשים עובדות; לעומת 50% ו-60%, שאלו הממוצעים בתוך גיל העבודה. רק 20% עובדות – זה בעצם פוגע בהכנסות ופוגע ביכולת של האוכלוסייה הערבית לצמוח ולהתפתח. כל הנתונים האלה – אם באוכלוסייה הערבית ואם באוכלוסייה החרדית – יוצרים מלכודות עוני. כלומר, יש מצב שבו משפחה ענייה – שבגלל המחסור במשאבים איננה יכולה לאפשר – כל משפחה איננה יכולה לאפשר לבניה או לבנותיה לרכוש השכלה גבוהה או מקצוע ראוי, ובכך בעצם לעזור להם לצאת ממעגל העוני. כאן נוצר מה שנקרא poverty trap – מלכודת עוני, שהמשמעות שלה שמי שנולד עני, ימשיך להיות עני, כי חלוקת המשאבים בתוך המשק לא מאפשרת למשפחות חלשות בעצם לצאת מהמעגל הזה, והופכת אותו למעגל נצחי שנגזר על כל מי שנכנס אליו או שנולד בו, להמשיך ככה. מובן שאי-אפשר לקבל מצב כזה. אלו לא גזירות מהשמים. אלו דברים שבהחלט, על-ידי מדיניות ממשלתית יזומה ומתמידה, אפשר לשנות אותם. אבל מי שחושב שאפשר לשנות את חלוקת ההכנסות על-ידי נוסחאות פשוטות כלשהן טועה. בשביל לשנות את חלוקת ההכנסות, בשביל להרים את השכבות החלשות מבחינה כלכלית, צריך להשקיע כסף. צריך להשקיע מאמצים, צריך להשקיע תקציבים, ובאופן מתוכנן ולאורך זמן, ובדרכים ובאפיקים הנכונים, על מנת לאפשר ולעזור לאותן שכבות לצאת מהמצב הזה. זה מה שהממשלה לא עושה. לא די בהבטחות ריקות. לא די בכוונות טובות. אני, בתקופה האחרונה, שמעתי את השר ברוורמן מדבר על אפשרויות של תמיכה בעסקים, שזה בעצם כוונות טובות. אני מאוד מאוד מקווה שזה יתממש, אבל אם זה יתממש לפי הנוסחאות המקובלות בישראל, זה לא גורר בסופו של דבר את המאסות, זה אולי יכול לעזור רק לבעלי העסקים, העשירון העליון מבין האוכלוסייה הערבית, אבל לא לכלל האוכלוסייה, והוא לא יכול להעלות את הממוצע, כי הוא יכול לגרום לכך שהעשירון העליון יברח בכלל, אבל המאסה הדומיננטית של האוכלוסייה תישאר איפה שהיא נמצאת. לכן, פה צריך איזה מאמץ מורכב, מסיבי ורחב שיכלול את האוכלוסייה. בעצם, אין כאן המצאות. יש כאן common knowledge. יש כאן דברים שנוסו בעולם, באירלנד, בסינגפור ובהרבה מקומות אחרים ואפילו בהודו – איך גורמים לכלל האוכלוסייה או לסגמנטים מסוימים באוכלוסייה להתקדם. אנחנו מדברים בעיקר על פיתוח תשתיות. אני מדבר ואומר לשר ברוורמן: אזורי תעשייה ביישובים הערביים – נכון שמפעל היי-טק במסגרת היוזמה שאתה מוביל לא צריך איזה אזור תעשייה, אבל כבר אמרתי שאולי הוא יעזור למשקיע הספציפי הפרטני, אבל הוא לא יעזור ליישובים. צריך להקים אזורי תעשייה שימשכו ויהוו אטרקציה עבור משקיעים שיקימו מפעלים וייצרו מקומות עבודה שיאפשרו להעלות את ההכנסה. כשאני מדבר על תשתיות, אני מדבר על תחבורה ציבורית. היום רמת התחבורה הציבורית ביישובים הערביים איננה מאפשרת לאנשים לנסוע לעבודה. אם צריך בשביל לנסוע לעבודה רכב פרטי, כבר לא צריך לדאוג לאנשים שיש להם רכב פרטי. דווקא צריך לדאוג לאנשים שאין להם רכב פרטי על מנת לנסוע למקום עבודה. בשביל זה צריך תחבורה ציבורית, ותחבורה ציבורית ביישובים הערביים היא "יוק". אין תחבורה ציבורית. אין תחבורה ציבורית – זו לא נקודה ונגמר העניין. זה עם כל מיני השלכות רוחב, אורך ועומק, ואנחנו יודעים מה ההשלכות ומה התוצאות שלהן. השקעות במערכת החינוך. כדי להוציא קבוצות אוכלוסייה – וזה נכון גם לאוכלוסייה הערבית וגם לאוכלוסייה החרדית – מתוך העוני, צריך לתת להן חינוך טוב. צריך לתת למשפחות חלשות אפשרויות ותמריצים לשלוח בנים ובנות לאוניברסיטה, שירכשו חינוך טוב, ומקצוע טוב יאפשר להם בסופו של דבר להשתלב בעבודה שמניבה הרבה. אחת הבעיות היא ששיעור המשפחות העניות או העובדות והעניות הולך וגדל. כלומר, לא מספיק שאתה עובד ואתה יוצא ממעגל העוני, אלא אתה צריך לעבוד גם בעבודה טובה. עבודה טובה באה עם השכלה טובה. זה – אני לא רואה דוגמאות. אני לא רואה יוזמות. אני לא רואה ניצנים של דברים כאלה בשטח. אני מסתכל על מצב של 10,000–15,000 אקדמאים ערבים שסיימו מכללות, סמינרים ואוניברסיטאות ומנסים להשתלב במערכת החינוך ובמערכת השירותים. מספיק לדאוג לסקטור הזה, לתת לו איזו אוריינטרציה חדשה לנצל את הידע והחינוך האוניברסיטאי, האקדמי, שהוא קיבל, ואז אפשר לייצר עבורו מקומות עבודה ואז הוא יכול להתקדם ולהוביל את כל החברה הערבית; וגם החברה החרדית, אם מיישמים את אותם דברים בחברה החרדית. ובסופו של דבר, הטוב והפירות שיצאו מהעניין הזה הם גם לאותן קבוצות חלשות, אבל בסופו של דבר לכלל המשק, לביצועי המשק בכלל במדינת ישראל יהיה הרבה יותר טוב, כי מהתוצר הנוסף שמייצרים אפשר לקחת כספים ולהוציא יותר על שירותים סוציאליים וחברתיים וחינוך, וככה אפשר באמת להוציא את אותן קבוצות חלשות ממעגל העוני שאנחנו מדברים עליו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. כבוד סגן שר האוצר, השר יצחק כהן, ישיב גם להצעת אי-אמון זו, ואחר כך נתחיל בדיון הכללי הסיעתי שבו ראשון הדוברים הוא – – <קריאה:> השר ברוורמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברצון רב. – – יוחנן פלסנר שעדיין לא נמצא באולם. <רונית תירוש (קדימה):> אני מחליפה אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. חברת הכנסת תירוש בשם סיעת קדימה. <נסים זאב (ש"ס):> עוד לא. לא עכשיו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת חנא סוייד, ד"ר אחמד טיבי, שלצערי לא נמצא פה אבל רוחו נמצאת פה וזה בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> גנאים מחליף אותו בגאון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> – – – נמצא בגוף וגם ברוח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, זה נכון שיש פערים, וממשלת ישראל עושה ככל שביכולתה. דווקא הממשלה הזאת – ואני אומר לך בתור סגן שר האוצר ממפלגה חברתית – עשתה יותר מכל ממשלות העבר במגמה לצמצם את הפערים. אני אתן רשימה קצרה מתוך 8.6 מיליארדי השקלים לפרויקטים חברתיים שוודאי מצאת אותם בספרי התקציב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנא סוייד נוהג לומר, אדוני השר: השלילה לא סובלת יחסיות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אבל זו מציאות שצריך לתקן אותה, ונתקן אותה. מתקנים אותה. משתדלים ושואפים לצמצם אותה. חבר הכנסת סוייד, ברשותך, תזכורת קצרה מתוכנית 2009–2010 – תוספת לקצבאות הזיקנה והבטחת הכנסה: החל מאוגוסט ניתנת תוספת של 133 שקל בממוצע למקבלי השלמת הכנסה בני 70–79. לבני 80 פלוס, שיאריכו ימים, ניתנת תוספת של 80 שקל בממוצע. סך עלות התוספת לקצבאות הבטחת הכנסה – 155 מיליון שקל. סך עלות התוספת לקצבאות זיקנה – 450 מיליון שקל. סך הכול 600 מיליון שקל במונחים שנתיים בשנת 2009. בשנת 2010 – תוספת נוספת לקצבאות הזיקנה פלוס השלמת הכנסה בסך 360 מיליון שקל. בשנת 2011 – עוד תוספת, מדרגה נוספת, בסך 360 מיליון שקל. אם אתה לא רושם את זה, אני אתן לך את הפתק כדי שיהיה לך. <חנא סוייד (חד"ש):> לא. אני בכלל לא דיברתי על זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא חשוב. אבל זה גם צמצום פערים. <חנא סוייד (חד"ש):> דיברתי על תשתיות, חינוך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. זה – השר ברוורמן ירחיב אחרי. אחרי שאני אציג את הנתונים, פרופסור אבישי ברוורמן יוסיף. ילדים – אנחנו מדברים על צמצום פערים. בתוכנית הכלכלית לשנים 2009–2010 הוחל במתן תוספת של 100 שקל לקצבת הילדים לילדים במיקום 2–4. החל מחודש יולי 2009 ניתנו תוספות של 60 שקל לילד השלישי ו-93 שקל לילד הרביעי. העלות היא 230 מיליון שקל – במונחים שנתיים למעלה מ-400 מיליון שקל. בשנת 2010 תינתן תוספת של 36 שקל לילד השני ו-33 שקל לילד השלישי. העלות ב-2010 היא 700 מיליון שקל. בשנת 2011 תינתן תוספת לילד השני, ובכך תושלם העלייה במדרגה לכל הילדים. סך הכול העלות, התוספת לקצבאות הילדים – תוצר של ההסכם הקואליציוני של ש"ס – היא למעלה מ-1.2 מיליארד שקלים. זה מכובד. אני מסכים אתך שזה לא מספיק, אבל זה מכובד. עובדים זרים – בעקבות ההשפעות השליליות של תופעת העובדים הזרים הבלתי-חוקיים בישראל על שוק העבודה והמשק הישראלי, אישרה הממשלה תוכנית מקיפה לצמצום מספר העובדים הזרים הלא-חוקיים בישראל, המקשיחה מאוד את המדיניות בנוגע להעסקת עובדים זרים. שלום, הזכרתי אותך לטובה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, אני מודה לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כניסה מסיבית של עובדים זרים לישראל בשנים האחרונות יצרה בעיקר פריצת שוק העבודה וירידת השכר. בעיות אלה מציבות קשיים בהתחייבות הממשלה כלפי אוכלוסיות חלשות ששילובן בשוק העבודה הוא הדרך היחידה להוציאן ממעגל העוני. אבטלה – במסגרת התוכנית להאצת המשק שאושרה בכנסת ניתנו הקלות בזכאות לדמי אבטלה. תקופת האכשרה קוצרה מ-12 חודשי עבודה מתוך 18 החודשים האחרונים לתשעה חודשי עבודה מתוך 18, ומקנה זכאות מופחתת לדמי אבטלה. עלות שנתית של כ-100 מיליון ש"ח. נוסף על כך, מינואר 2010 נקבעה בהוראת שעה למשך שנה תוספת לתקופת הזכאות לדמי אבטלה לזכאים מגיל 25 ומעלה. עלות שנתית – 100 מיליון ש"ח. מעונות ומשפחתונים – כדי לאפשר לאמהות לצאת לעבודה – משנת 2010 יתווסף למערכת מעונות-היום והמשפחתונים תקציב של כ-200 מיליון ש"ח. תוספת התקציב תשמש בין השאר לסבסוד צהרונים, להרחבת מערכת מעונות-היום והמשפחתונים ולהעמקת הסבסוד ברמות הכנסה מסוימות. נוסף על כך, משנת הלימודים תשע"א – ספטמבר 2010 – יתווספו עוד 320 מיליון ש"ח שישמשו לבינוי מעונות-יום, להגדלת מספר המשפחתונים, להרחבת המערכת באופן כללי ולהרחבת הסבסוד בצהרונים לגילאי שלוש–חמש בכל הארץ. טיפות-חלב – מ-2010 יבוטלו האגרות של טיפות-חלב בעלות של 40 מיליון ש"ח. מס ערך מוסף – הממשלה אימצה לפני כחצי שנה מתווה ארוך-טווח המפחית את מס ההכנסה ומס החברות במטרה לעודד תעסוקה וצמיחה. העלאת המע"מ בחודש יולי 2009 היתה זמנית, בהוראת שעה, כדי להתמודד עם בעיות המשבר. כולנו חשבנו שנהיה במשבר עמוק יותר, אבל ברוך השם הצמיחה החזויה היתה נמוכה, אבל בפועל נסיים את השנה עם צמיחה חיובית, אומנם מאוד קטנה, ועדיין יש אי-ודאות – תנאי האי-ודאות אינם נמוכים, אך שונים ממה שהיה חצי שנה. כרגע הפחתנו רק ב-0.5%, מתוך ראייה שנחזור ונבטל את ההעלאה לחלוטין, בעזרת השם, לקראת סוף השנה. מדובר בצעד מדוד שמצד אחד מאפשר באמת המשך של שיפור הצמיחה, ומצד שני באמת מגיע לכוח הקנייה של שכבות חלשות שרוב ההכנסה שלהן מופנית לצריכה ולצמצום פערים. ההחלטה להפחית את המע"מ נבעה משלוש סיבות, כפי שציינו כבר בעבר: 1. ההפחתה תיתן סיוע נוסף לצמיחה במשק; 2. חשוב מכך – יחד עם הגידול הצפוי בשנת 2010 של קצבאות הקשישים וקצבאות הילדים, ההפחתה תגביר את כוח הקנייה של השכבות החלשות ותצמצם פערים; 3. ההפחתה תתרום לריסון הלחצים האינפלציוניים. מס הכנסה שלילי – מענק מס הכנסה שלילי הוא כלי היוצר תמרוץ אמיתי לאזרחי המדינה להשתתף בשוק העבודה. עובדים ברמות השכר הנמוכות ומשקי-בית עם ילדים ייהנו בצורה פשוטה מזיכוי כספי בסכומים משמעותיים. כך, משפחה עם שלושה ילדים ומעלה, שבה שני בני-הזוג עובדים, תוכל לקבל מענק עד 840 שקל לחודש, והכול בתנאי שיצאו לעבוד. החשוב מכול הוא כי אותם אנשים לא רק ייהנו מתוספת כספית משמעותית, אלא גם ייהנו מהיותם אנשים יצרניים השלובים בחיי המעשה של החברה הישראלית. חבר הכנסת חנא סוייד, ב-2008, השנה הראשונה להפעלת תוכנית מס הכנסה שלילי, שילמה רשות המסים מענקים ל-28,800 זכאים. המענק השנתי הממוצע לעובד עמד על כ-2,600 ש"ח. זרם הבקשות מעיד כי גוברת המודעות בציבור למענק החדש, וזאת בעקבות שורת מהלכים שנקטה רשות המסים כדי לסייע לזכאים לממש את זכאותם. בראש ובראשונה נקטה הרשות צעד חסר תקדים שבמסגרתו שלחה מכתבים יזומים – הממשלה שלחה – לכל מי שמהנתונים המצויים בידיה עולה כי ייתכן שהוא זכאי לקבלת המענק. הממשלה העירה להם, והסבירה להם, ושלחה ביוזמתה מכתבים, כדי שידעו שיכול להיות שהם זכאים למענק. ד"ר טיבי, אתה מכיר עוד מדינה כזאת? לא מכיר; תודה. רשות המסים השיקה באתר האינטרנט סימולטור שבאמצעותו כל אזרח יכול לבדוק את זכאותו לקבלת המענק, והכינה עלוני הסברה בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית, המתפרסמים באתר האינטרנט של הרשות וחולקו לציבור בסיוע גופים שונים הפועלים מול האוכלוסייה הרלוונטית. כמו כן, נוסף על פעולות פרסום והסברה מגוונות, הרשות פועלת במשותף עם עמותת "ידיד", שנרתמה לתרום את חלקה להצלחת המהלך ואשר לה ניסיון רב בסיוע לאוכלוסייה הרלוונטית במימוש זכויות, וכן עם זכיינית המדינה בהפעלת תוכנית "אורות לתעסוקה", מה שמכונה ויסקונסין, באזורים הרלוונטיים. רשות המסים מפעילה מוקד מידע טלפוני אשר בו יכולים פונים לקבל פרטים בדבר זכאותם לקבלת המענק וכן לעקוב אחר מהלך הטיפול בפנייה שהוגשה. אגב, אני ביקרתי במוקד הזה – זה יוצא מן הכלל. פשוט מחמם את הלב. חוק מס הכנסה שלילי, ד"ר טיבי, מיושם באופן הדרגתי: תחילה באזורים המכונים בחוק "אזורי שילוב", שבהם פועלת תוכנית "אורות לתעסוקה". בשנת 2008 היו זכאים לקבלת המענק שכירים בלבד – בעד חודשי עבודה בשנת המס 2007; בשנת 2009 יכולים להגיש בקשות שכירים ועצמאים – בעד חודשי עבודה בשנת המס 2008; משנת 2010 ואילך יופעל החוק בכל הארץ, בעזרת השם, ללא תלות במקום המגורים, כך שלמעשה שכירים ועצמאים העומדים בשנת המס 2009 בקריטריונים שנקבעו בחוק יוכלו – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא כל הארץ. רק באזורי ויסקונסין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. אמרתי: בשנת 2010 ואילך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> יש התניה לא סבירה בין תוכנית ויסקונסין לבין מס הכנסה שלילי. לכן – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משנת 2010 יופעל החוק בכל הארץ, כך שלמעשה שכירים ועצמאים העומדים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני מבינה שזה מייתר את הצעת הכנסת בעניין ויסקונסין, כי ויסקונסין לא אושר בכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אלה תוכניות הממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש תוכניות הכנסת. אנחנו פונים לאזרח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תוכניות של הממשלה מחייבות את אישור הכנסת. זה מה שאומר – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שלום, חבר הכנסת אפללו. <אלי אפללו (קדימה):> שלום. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> לכן, סגן השר – – – מחייב שהדבר יופעל בפריסה ארצית, כיוון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – מתנה את הפריסה הארצית בפריסה הארצית של ויסקונסין, התניה שאין לה שום סיבה, למעט כפייה ולחץ להעביר את ויסקונסין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא מופיעה לי פה ההתניה הזאת. אני שומע את מה שאת אומרת, אבל אין לי שום דבר – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה יודע שאני צודקת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדרך כלל. ברוב המקרים. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, משנת 2010 ואילך יופעל החוק בכל הארץ, ללא תלות במקום המגורים, כך שלמעשה שכירים ועצמאים העומדים בשנת המס 2009 בקריטריונים שנקבעו בחוק יוכלו לפנות לקבלת המענק בתחילת שנת 2010. תחבורה ציבורית – מחירי התחבורה הציבורית מתייקרים בעשור האחרון בשיעור עליית המדד, אולם מחירי הפעלת האוטובוסים התייקרו בעשרות רבות של אחוזים. בארבע השנים האחרונות התייקר הדלק בלבד ב-400 מיליון ש"ח, התייקרות שנספגה בתקציב המדינה. כך שיוצא שהסובסידיה הניתנת לתחבורה גדלה בחמש השנים האחרונות ב-40% לפחות. ועוד ועוד ועוד – מה שאומר שהממשלה עושה ככל שביכולתה, אדוני היושב-ראש, לעזור לאוכלוסיות החלשות, לנסות לצמצם פערים. אנחנו נמשיך לעשות את זה, בעזרת השם. אני, ברשותך, אבקש מהחברים לדחות את האי-אמון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למה? למה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא היית בהתחלה. אני אמרתי למה. <קריאה:> – – – להצביע בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני מבקש מטעם הממשלה שגם השר ברוורמן יוסיף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. אני חושב שפרופסור ברוורמן יוסיף. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מודה מאוד. הואיל והיו צדדים אחרים בהצעת האי-אמון של חבר הכנסת חנא סוייד, ישיב גם השר ברוורמן, שהוא שר בממשלה – אני לא רוצה לומר "לעניינים", כי אני לא נולדתי פטרון של אף אחד. <השר אבישי ברוורמן:> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה, סגן השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חנא סוייד, כהרגלו, אמר דברים בבהירות שלהם, בעדינות שלהם, עם תרבות, עם נועם, ועם האמת שמאחוריהם. מובן שמה שהוא אמר – הוא דיבר לכל ממשלות ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להגביה את הדוכן, ואז דבריך ייאמרו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> שר גבוה – תקציב נמוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה היה קודם? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> שר נמוך – תקציב נמוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> שר גבוה – איש גדול. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> איש גדול, בסדר, אבל תקציב נמוך. <השר אבישי ברוורמן:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, בבקשה. <השר אבישי ברוורמן:> קודם כול, ברור לחלוטין שמעבר להערות בכנסת ולהצבעות אי-אמון, שייפלו ברוב קואליציוני מול האופוזיציה, כחלק מהמשחק, מה שנאמר כאן הוא האמת. כי באמת מבחנה של מדינת ישראל, מעבר למבחן של שתי מדינות לשני עמים, הוא המבחן האמיתי של שוויון ושותפות לאזרחי ישראל הערבים – מה שהיום אנחנו כבר מבינים הוא שזה לא רק צודק, אלא זה טוב לכלכלה, ומובן שאם זה טוב לכלכלה זה גם טוב ליהודים. לגבי הדברים הספציפיים – המבחן יהיה במעשים, ואני מסכים אתך. ממשלת ישראל, ממשלתו של נתניהו, בסופו של דבר תיבחן בשני הנושאים האלה: בנושא המדיני ובנושא הפנימי, שיש לו משמעויות אדירות. חבר הכנסת זחאלקה, אני מדבר גם אליך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סיעת ש"ס, אדוני יושב-ראש הסיעה, תגמרו את הדיון בחוץ. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זחאלקה לא בש"ס. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא בש"ס אחר. <השר אבישי ברוורמן:> בכל אופן, אני רוצה להתייחס עכשיו לדבר הראשון שאמרת. אכן הקרן שהכנו, שאיימן סייף, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי, שראש הממשלה העביר לאחריותי, הכין – לפני שלושה ימים זכתה קבוצה ערבית–יהודית. זה כמובן 170 מיליון שקלים – 80 מיליון כסף ציבורי, 90 מיליון כסף פרטי – והקרן הזאת הולכת מייד לפרויקטים, להיי-טק, ל-low-tech; אני קורא לזה מו-טק, Mind Oriented Technologies, לא לדלא ניידי לאוכלוסייה הערבית. ופה אני פונה לראשי הרשויות ולאנשי העסקים, כי ברגע ש-80 מתוך ה-170 זה כסף ממשלתי, אדוני היושב-ראש, זה אומר שיש סבסוד של קרוב ל-50%. ולכן הבקשה שלי עכשיו, מעבר לטרוניות, אנשי העסקים הערבים, כן, אלה שכינסתי אותם במשרד ראש הממשלה עם ראש הממשלה, עם מובילי המשק היהודים – להגיש פרויקטים, להתקדם, קדימה, כי מה שהיה היה, היה לא בסדר, בואו נתחיל לתקן. צדקת, שהדבר הזה אינו מספיק. ולכן החודש הזה, אינשאללה, בעזרת השם, תהיה החלטת ממשלה, דיון ממשלתי בנושא של מדיניות לאזרחי ישראל הערבים – שעדיין לא אפרט, כי אין; אומרים: אל יתהלל חוגר כמפתח – קודם כול נעביר את ההחלטה, ואז לביצועים – שתתרכז בשלב א' בכמה יישובים, כשהם יתייחסו לתעסוקה, דיור ותחבורה ציבורית. כי אני מסכים למה שאמרת, חבר הכנסת חנא סוייד: התוכנית שראש הממשלה הציג עם שר התחבורה, יש בה מין הדמיון והתעוזה לרשת את כל מדינת ישראל, אבל ברור לחלוטין שבכספים קטנים מאוד, ביישובים הערביים, ששם אין תחבורה, ה-payoff הכלכלי הוא אדיר. כספים קטנים כאן ייתנו payoff אדיר. ופה, בדבר הזה, אני סמוך ובטוח, אבל זה תפקידה של הממשלה, ושר האוצר ופקידיו שעובדים יחד אתנו, עם השרים האחרים, מבינים שהדבר חייב לקרות. זהו שלב א'. אתה אמרת את זה גם לגבי האקדמאים, ואני אומר לך שאני אומר את זה עכשיו – אני מסתובב בארץ הזאת, פוגש אנשי עסקים – אתמול אפילו היה איש עסקים – ובהזדמנות זאת אתן מחמאה לד"ר אחמד טיבי: אתמול נפגשתי עם מנכ"ל החברה השבדית המדהימה "איקאה", המנכ"ל בישראל, ששמו שלומי גבאי. לא פגשתי אותו מעולם. איש מדהים – ידידי, יושב-ראש הכנסת, הוא גדל בקטמונים, בעשר אצבעות – הוא אחד המנהלים המדהימים בארץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> ואחמד טיבי יילד אותו. <השר אבישי ברוורמן:> לא, למה אתה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תמשיך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חשבתי – כי אחמד סיפר סיפור, חשבתי שזה זה. <השר אבישי ברוורמן:> יש הרבה סיפורים לאחמד, זה לא הסיפור. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. <השר אבישי ברוורמן:> ואני באתי ואמרתי לו – הוא בא להיפגש, כי אנחנו מעוניינים, ואני מסתובב עכשיו ברחבי הארץ – לראשי החברות הישראליים, להתחיל לפתוח את החברות לאזרחי ישראל הערבים והדרוזים המצוינים שקיימים. ומייד הוא הרים את הטלפון והוא כבר דיבר עם הסמנכ"לית, ואז הוא מספר לי שהוא יוצא עירק, יליד הקטמונים, שמשפחתו לא נפגעה בשואה – אמר לי: כתבתי אימייל לד"ר אחמד טיבי, משום שהנאום שהוא נתן, כשאני שמעתי אותו – הייתי גאה לשמוע את הנאום הזה, שהתפרסם בעולם, מול כל מכחישי השואה, מול כל הדברים, בצורה הברורה ביותר. אני, בן קטמונים, מנכ"ל "איקאה", אומר לך: זה אחד הנאומים הגדולים ששמעתי בכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. <השר אבישי ברוורמן:> אמרתי לו: אתה לא היחיד שאמרת, ואני אעביר לך את זה גם כאן, וכבר אני אומר. הוא, כמו האחרים, מייד הרים טלפון לסמנכ"לית, ואנחנו נתחיל לעבוד. למה אני אומר את הדבר הזה? כי – חבר הכנסת חנא סוייד, אני איאבק בממשלה הזאת, בתוכה, יחד עם השרים, עם פואד בן-אליעזר ועם שר האוצר, ניאבק כדי שיהיו דברים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> איך? איך? אבל בינתיים זה רק ססמאות. ססמאות. איך אתה נאבק? <השר אבישי ברוורמן:> אני הסברתי עכשיו. לא הקשבת לי. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הקשבתי לכל מלה שאמרת. להיאבק זה להביא תקציבים, להיאבק זה לשכנע את הממשלה, ובינתיים להיאבק זו ססמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זו דאגתך, השרה לשעבר, נגד כל ממשלות ישראל. <השר אבישי ברוורמן:> אני לא ראיתי שבממשלה שאת ישבת בפעם שעברה היו דברים יותר גדולים, נקודה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> עם כל הכבוד, תעשה שיעורי-בית. כדאי שתעשה שיעורי-בית. <השר אבישי ברוורמן:> אני עשיתי שיעורי-בית. עשיתי שיעורי-בית. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הממשלה הקודמת עשתה הרבה יותר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן, קשוט עצמך, אבל קשוט אחרים. <השר אבישי ברוורמן:> אמרתי שתהיה החלטת ממשלה, עם כספים – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מתי? <השר אבישי ברוורמן:> החודש הזה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> בעזרת השם. <השר אבישי ברוורמן:> יפה. בעזרת השם. אמרתי גם אינשאללה. אם לא היית – – – היית מקשיבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אם זה בעזרת השם אז זה בסדר. <השר אבישי ברוורמן:> אוה. תודה רבה. ועכשיו, רבותי, חברי הכנסת, תפקידם הוא גם לדבר – ולדבר אחרת כשהם באופוזיציה ולדבר אחרת בקואליציה. מה שאני מדבר כרגע זה המבחן של כל הבית הזה, ערבים ויהודים. <היו"ר ראובן ריבלין:> במאה אחוז. <השר אבישי ברוורמן:> ולכן, המבחן הזה יהיה בהחלטות האלה, שהן רק שלב א'. כי שלב ב' צריך להיות גם תוכנית אסטרטגית, שהעשור הבא – וכספים הרבה יותר מועטים מהכספים של התחבורה. מדינה שתלך בדרך – ואמרתי: דרכו של יצחק רבין; כי אמרתי גם למר נתניהו, לראש הממשלה: המבחן ההיסטורי שלו – וזה הפרדוקס: שהדרך שלו היא ללכת בדרכו של יצחק רבין, בשני הדברים היחידים, המרכזיים, שיצחק רבין הלך – נוסף על דברים אחרים, אבל אלה הדברים המרכזיים. ואני אומר עוד פעם בדבר הזה לחברי הכנסת הערבים ולראשי הרשויות: כמו ששמעתי בכנס הרצלייה – ואני מעדיף שהדיונים יהיו בכנסת ולא בכנס הרצלייה – שהיו אתי אנשי עסקים כמו סאמר נח'לה ועימאד תאיס, והם אומרים: רבותי, אנחנו דור אחר; אנחנו רוצים לעשות, לא רק להתלונן. ולכן אני אומר גם לכם עכשיו: בואו ניאבק יחד, כי יכול יותר – גם כשהציבור היהודי רואה את האקדמאים הערבים ואנשי העסקים הערבים, ואנשים אומרים: כן, היתה פה אפליה, אבל אנחנו מתחילים עכשיו, אנחנו לוקחים את המצב הקיים ומתקדמים קדימה. לכן אני אומר: בבית הזה אנחנו צריכים להיאבק יחד, יהודים וערבים, לבנות מדינה ברוח של ישעיהו ועמוס, ברוח של מנהיגות, של משה ויתרו, שבה נותנים אנרגיה חיובית, אבל מצד שני המנהיגים לוקחים את הקשה, ולא את הדברים שמביאים להם גדולה. מצד שני, אני אומר עוד פעם: אני פונה גם אליכם, חברי הכנסת, אני, את כל מה שביכולתי אעשה, חלק אצליח, חלק פחות אצליח. אבל אני קורא לכם: כמו בנאומים שהיו לגבי האחריות ההיסטורית במדינה הזאת כלפי השואה, כולנו צריכים לעלות ליגה, להתקדם בבגרות, כי אני חושב שמדינת ישראל היא בסכנת קיום. ואני אומר את זה לחברי – אם זה דודו רותם וכצל'ה. מצד אחד יש לנו בחירה בתהליך המדיני, שבו ראש הממשלה חייב להוביל, כבן-גוריון בשעתו, באמונה לחצות את הארץ, כי אחרת תהיה פה – אני אומר לכם – בטווח הארוך, מה הסכנה הגדולה בישראל? לא אירן. הסכנה הגדולה ביותר היא שתהיה פה בסופו של דבר, ד"ר טיבי, מדינה ערבית לאומית עם מיעוט יהודי. ולכן צריך לחצות את הארץ הזאת – יש דברים – ודבר שני, אותם 20% מהתושבים, שמצפים להיות חלק מהמדינה הזאת ולא מקבלים אותם בשום מקום אחר – אנחנו צריכים לבנות אותה מדינה, בחזונו של הרצל: מדינה של העם היהודי ושל כל אזרחיה. בואו ניאבק ונעשה מה שאזרחי ישראל רוצים, קואליציה ואופוזיציה כאחד. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יישר כוח. תודה רבה. רבותי, תמו התשובות של הממשלה ואנחנו עוברים לדיון הכללי. מטעם סיעת קדימה תעלה ותבוא חברת הכנסת רונית תירוש, שלרשותה שלוש דקות, לאחריה חבר הכנסת דודו רותם מטעם ישראל ביתנו, ולאחריו חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואם הוא לא יהיה – המחליף הקבוע של סיעת ש"ס, נסים זאב, יעלה ויבוא. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך את הנושא שבגינו קדימה העלתה הצעת אי-אמון, נושא האלכוהול והוזלת המיסוי על מוצרי אלכוהול יוקרתיים מיובאים. אני רוצה לומר לכם שב-DNA – ואני ארחיב את דברי לאי-אמון בממשלה, משום שב-DNA של הממשלה קיים פגם בסיסי של פיצול אישיות. אתה נהנה ממני, חבר הכנסת וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> זה מאוד מעניין – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סליחה, חברת הכנסת תירוש. כבוד השר, אני מציעה שאם יש לך משהו לחדש לחבר הכנסת טיבי, מן הראוי שתאמר לו – אל תפריע לחברת הכנסת רונית תירוש. <השר אבישי ברוורמן:> לא, לחברת הכנסת רונית תירוש לעולם לא. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני בטוחה שהיא רוצה שתקשיב קשב רב למה שהיא אומרת. <אלי אפללו (קדימה):> לא, הוא רוצה להקשיב רק לעצמו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. אני מוסיפה לך דקה, חברת הכנסת רונית תירוש. <רונית תירוש (קדימה):> אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני אומרת שהממשלה סובלת מפיצול אישיות, ואם יש לנו בעיית זיכרון, אז הנני להזכיר. באה הממשלה והודיעה על העלאת מע"מ על פירות וירקות. זוכרים? ומה קרה בסוף? היא נבהלה מהצעקה החברתית, הציבורית, היא התקפלה. באה אותה ממשלה והכריזה על היטל על צריכה עודפת של מים, בשפת העם: מס בצורת. שוב, הציבור זעק וקבל והממשלה התקפלה. באה הממשלה ואמרה: ילדי זרים החוצה, חזרה לבתיכם. קמו ארגונים, קמה צעקה מוצדקת, והממשלה מצאה דרך להתקפל, וזה בנושאים חברתיים, בנושאים כלכליים. אני עוברת לנושאים של מדיניות חוץ. בא ראש הממשלה בישיבת הממשלה האחרונה ואמר: אנחנו נמשיך את מאמצי התהליכים להסכמי שלום, למשא-ומתן, ובה בעת, בו-זמנית, אומר שר החוץ, משמיע קולות מלחמה, מגרה את השטח אל מול סוריה. אנחנו רוצים לעשות שלום עם סוריה, אבל אנחנו מקוממים את כל העולם ובוודאי את סוריה. קורא ראש הממשלה לאבו מאזן לבוא למשא-ומתן, אבל בה בעת אותה ממשלה מחליטה להרחיב את אזורי העדיפות הלאומית; לא שאני נגד חלילה, אבל זה לא הולך ביחד. אם אנחנו רוצים להיטיב, אז שנגיד את האמת: אנחנו לא מתכוונים להחזיר ולו התנחלות אחת. אז איך יבוא אבו מאזן? מספיק אמר שהוא לא נכנס למשא-ומתן אם אין הקפאה כללית – ואלה בנושאים של מדיניות חוץ. אני הולכת לנושא האלכוהול שלשמו קראנו לאי-אמון. קם המשרד לביטחון פנים ומכריז על תוכנית למאבק באלכוהול. ואז, בה בעת – באותו שבוע אני וגם חברים אחרים מגישים הצעות חוק בנושא אלכוהול. אני הגשתי הצעת חוק להחמרה בענישה בכל הקשור לשימוש באלכוהול. יש אחרים שהציעו הצעות חוק להגבלת שעות המכירה, או להגבלת מקומות המכירה, לא בתחנות דלק, וגם להם מפילים את ההצעות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> ההצעות האלה עברו, הן נמצאות בוועדת הפנים. <רונית תירוש (קדימה):> טוב, אז אני ממש מסירה את – – – אבל את ההצעה להחמרה בענישה הפילו. אבל לעומת כל זאת, אל מול ההכרזה שיש לנו תוכנית למאבק באלכוהול, מודיעים שאנחנו מוזילים, מורידים את המחירים של אלכוהול. אני רוצה להראות לכם פה, מבלי להראות של מי זה, חוברת ומה כתוב בחוברת. אירוע אלכוהול של החורף. אני לא אזהה את החברה. החברה מזמינה את קהל לקוחותיה לחגוג עמה את החורף עם ויסקי "סינגל מאלט" – אני מקווה שאני מאייתת נכון – עם ברנדי, עם קוניאק, פורט וודקה, באירוע בסניף זה וזה. שימו לב, בואו לחגוג עמנו באירוע רב משתתפים לרגל ירידת מחירי המשקאות האיכותיים, וזה בחסות ממשלת ישראל, בחסות המשרד לביטחון פנים שהולך להילחם באלכוהול. רבותי, אני לא יודעת איך לקרוא לזה, חבר הכנסת וקנין. זה פיצול אישיות, זה טירוף מערכות, זה סכיזופרניה של הממשלה, אבל יד ימין אינה יודעת מיד שמאל, וזה ב-DNA של הממשלה. ויפה שעה אחת קודם, שראש הממשלה ייקח לידיו את חברי ממשלתו ויכריז שכולם בנשימה אחת, בקול אחד, בגוף אחד, מכריזים את אותן הכרזות באשר הן. לסיום אני אומרת, כל אותם שרים שלא ייתנו את ידם להצעות חוק שמחמירות עם אלה המשתמשים באלכוהול, ידעו שיש להם יד וחלק בכל התוצרים של צריכת אלכוהול – באונס, בשוד, בגנבה וברצח. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי, חברת הכנסת תירוש. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות להצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע–2010. תודה. <הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים מיובאים;> <2. הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האזנתי בקשב רב לדבריו של חבר הכנסת חסון, ואני מוכרח לומר שהוא שכנע אותי. הגעתי למסקנה באופן ברור מתוך דבריו שצריך להפיל את הממשלה, אבל אז ראיתי דבר אחד נורא: המועמדים להרכיב את הממשלה החדשה זה קדימה. אז הוצאתי את המחשב שלי והתחלתי לעשות חשבון: 28 קדימה, מי עוד מצטרף לקואליציה שלכם? אז אמרו לי: ניקח את ש"ס. יופי, חבר הכנסת מולה, תקימו ממשלה עם ש"ס ותעבירו את ברית הזוגיות, אתה הלוחם הגדול. אתה הלוחם הגדול, איך תעביר אותה? אחר כך אמרו לי: ניקח את מרצ. אמרתי: יופי, אז תוסיף עוד שלושה. הגעתם כבר ל-41. נו, איך מקימים קואליציה? רבותי היקרים, אל תעשו צחוק מהעבודה. אז אמרו לי: ניקח את העבודה – זה 51. את מי עוד תיקחו? את יהדות התורה, ואז אתם תעבירו גם את הגיור וגם את ברית הזוגיות, אין שום בעיה. חבר'ה, תגידו את האמת, כי אתם באים בטענות לכולם. אתם בשביל שלטון מוכנים למכור את הכול; את הכול, את ברית הזוגיות ואת הגיור ואת הרפורמים ואת הקונסרבטיבים, את הכול, העיקר – תנו שלטון. <שלמה מולה (קדימה):> בישראל ביתנו לא מכרתם את הסיפור שלכם בשביל לשבת בכיסאות, ועם ש"ס ועם אחרים, וכו'? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> קודם כול לא מכרנו כלום. שנית, אנחנו לא מציעים הצעות אי-אמון מצחיקות. עכשיו באים ואומרים לנו יותר מזה, רגע – – – <שלמה מולה (קדימה):> אני רוצה לדעת איך אתם תצביעו ביום רביעי בהצעת חוק לסייע למדענים עולים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מניחה שאתה תראה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה תראה איך אנחנו נצביע, אני מבטיח לך שאתה תראה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת מולה. תודה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עכשיו בואו נלך הלאה. אתם מדברים על שר חוץ שמדבר ושולח ראש מדינה אחד לכאן ומאיים שהוא יהרוס את המשפחות של האחרים. רבותי, תגידו לי, אתם קראתם את דוח-וינוגרד, או שזה פשוט לא נוגע לכם כי אתם הייתם אז בשלטון? דוח-וינוגרד אומר שאחת המסיבות הקשות למלחמת ה"חיזבאללה" היתה העובדה שממשלת ישראל, אהוד ברק ואהוד אולמרט ואריק שרון הסכימו להכיל את המתקפות. כשאהוד ברק – – – <שלמה מולה (קדימה):> וביבי נתניהו גם כן, ושר האוצר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, ביבי נתניהו היה באופוזיציה. <שלמה מולה (קדימה):> שר האוצר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שר האוצר היה הרבה קודם, תסלח לי. <שלמה מולה (קדימה):> הוא קיצץ את תקציבי האוצר – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה לא עונה לו. חבר הכנסת מולה. תודה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אז מה אנחנו מגלים? שככה, כאשר קדימה בשלטון, מותר למנהיגים הערבים לאיים שהם יעבירו את המלחמה לערי ישראל. ואז קם שר חוץ – שזה בדיוק תפקידו – ואומר להם: רבותי, אל תאיימו על האזרחים שלנו. אם אתם תאיימו על האזרחים שלי, אני אפגע בכם. זה תפקידו של שר חוץ במדינת ישראל, לא כל היום להתחנף. ואז אני אומר, בואו נלך הלאה. נגיד שאתם מקימים ממשלה – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> איך זה קשור לאלכוהול? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא דיבר על וודקה ועל אלכוהול. אז אני משאיר אותם בלי וודקה רק שיהיו ערים. בואו ואגיד לכם משהו. רבותי היקרים, לא מזמן קראתי בתקשורת כל מיני דברים – שיש תוכנית מדינית של שאול מופז; הוא הרי יהיה אצלכם שר בכיר, כן, כי יהיו פריימריס בתוך זמן מסוים, ואולי אפילו יהיה ראש המפלגה. <שלמה מולה (קדימה):> מצוין. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מצוין. אז מה מציע לנו שאול מופז? הוא אומר: אנחנו נקים מדינה פלסטינית שתכלול 60% משטחי הגדה, ללא פינוי יישובים ישראליים. תוכר ריבונותה של ישראל כבר בשלב ראשון בגושי ההתיישבות. ישראל תכבד כל מנהיגות פלסטינית נבחרת, גם את ה"חמאס". רבותי היקרים, תגידו – – – <אלי אפללו (קדימה):> לא, תמשיך. אל תתנתק. מה הוא הוסיף? איזה תנאי? זה לא מתאים לך. <שלמה מולה (קדימה):> בדיוק. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שהיא תרצה לנהל משא-ומתן. <אלי אפללו (קדימה):> שמה עוד? תכיר במדינת ישראל. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> ויכירו במדינת ישראל. <אלי אפללו (קדימה):> כן, כן, ויניחו את הנשק. כל מנהיג אחר יסכים לקבל את התנאים האלו, של להכיר, וזה לא משנה אם זה "חמאס" או לא "חמאס" – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת אפללו, תודה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עכשיו יש לי שאלה, רבותי מקדימה. יש לי שאלה אליכם: תגידו, מי מוכן לדבר אתכם – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הוא בכלל מהליכוד, הוא לא בקדימה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – מי מוכן לדבר אתכם על 60% משטחי הגדה? <שלמה מולה (קדימה):> הוא אמר "בשלב ראשון". <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת צרצור, האם אפשר להקים מדינה פלסטינית ב-60% משטחי יהודה ושומרון בלי לפרק יישובים יהודיים? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> צריכים לפרק יישובים יהודיים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> האם אפשר לנהל משא-ומתן על כך שגושי ההתיישבות יחול עליהם המשפט הישראלי והם יסופחו למדינת ישראל? אי-אפשר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אנחנו מיעוט. אנחנו נשקול את תוכנית ישראל ביתנו לחלוקת ירושלים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רבותי, אתם מבינים? אתם מבלבלים את המוח, כי אין לכם מה למכור, וכל מה שמעניין אתכם זה שלטון. רבותי היקרים, אם אתם תרצו להיות פעם בשלטון בלי איווט ליברמן, אתם לא תהיו בשום מקום. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת רותם. הדובר הבא, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שמחליף אותו חבר הכנסת נסים זאב. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הודעה נוספת לסגנית מזכיר הכנסת. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 39), התש"ע–2010; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 2), התש"ע–2010. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 92) (ביקורת ותקציב ועדה מקומית), התש"ע–2010, של חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) (הרחבת התחולה על מוסדות נוספים), של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 28), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי המזכירה. <הצעות סיעות קדימה וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים מיובאים;> <2. הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> שלום. גברתי היושבת בראש, אני מודה לך. הצעת האי-אמון נשמעת כאילו שזה לקראת ראש חודש אדר – משנכנס אדר מרבים בשמחה, ובפורים כולנו שותים, אז חשבתי שבגלל השתייה שהולכת להיות בחג הפורים הורידו את המחירים של שתיית אלכוהול. אז – מתברר לי שזה לא בגלל חג הפורים; יש איזה מין תפיסה מוזרה – לא הבנתי מה הקשר של הצעת האי-אמון בנושא אלכוהול – הרי בעיית האלכוהול היא בעיה כרונית; אני זוכר, כאשר ראש הממשלה אריק שרון – כשנבחר להיות ראש הממשלה, אמר: אני רואה בבעיה של הסמים בעיה אסטרטגית לאומית ממדרגה ראשונה. ואז, אני רוצה לומר לכם, לפני שש-שבע שנים, הבעיה של הסמים עוד לא היתה בעיה מספר אחת במדינת ישראל. היום שתיית אלכוהול בעצם מחליפה את הסמים בהדרגה. מדוע? כי זה הרבה יותר קל, הרבה יותר נגיש, זה הרבה יותר מהר, גם לא צריך לחפש את זה הרבה. ועניין השתייה זה הרבה יותר חינוך. אני הייתי – כיושב-ראש ועדה, אני רוצה לומר שהכנסת, ברוך השם, חוקקה כמה חוקים, גם בנושא של ענישה, גם בנושא של הכבדה – שלא לאפשר שתיית אלכוהול לבני-נוער, ובכל זאת אנחנו רואים שהמספרים הולכים וגדלים, והגיל של בני-הנוער הולך ויורד. וזה צריך להדאיג אותנו – שהתופעה היא לא רק בבנים, גם בבנות, והגמילה בבנות היא הרבה יותר קשה מאשר בבנים. אנחנו שמענו את בני-הנוער רק בשבוע שעבר, בעקבות האירוע החגיגי שהיה פה בט"ו בשבט; בוועדת סמים ואלכוהול אמרו בני-הנוער: אנחנו רוצים להרגיש high, רוצים להרגיש בהתעלות. כשאין התעלות נפש ורוצים בכל זאת להרגיש גבוה – אדם רוצה להרגיש פתאום שהוא מרומם, איך הוא ירגיש? הוא שותה ויסקי, שותה עראק, ופתאום הוא מרגיש שהוא מרחף למעלה והוא מעל כולם אפילו. מה לעשות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גם עראק? <נסים זאב (ש"ס):> גם עראק, כן. אני רוצה לומר שהממשלה דווקא בעניין הזה – שככל שאחוזי האלכוהול הם גבוהים יותר, ככה המחיר יהיה גבוה יותר – יש בזה הרבה – ברמה המקצועית אני חושב שזה נכון לעשות את זה, אבל העניין של ההסברה, לצערי הרב היא לקויה, גם בבתי-הספר, גם בטלוויזיה, שזה למעשה הכלי שכולם צופים ורואים – אני לא רואה איזה תעמולות שכל כך נותנות את הדעת למניעת שתיית אלכוהול בקרב בני-נוער, ורק אולי יש ססמה: כאשר נוהגים לא שותים. אבל כאשר לא נוהגים, תשתה כמה שיותר – ככה זה משתמע, לצערנו הרב. לכן אני אומר, העניין הזה של ילדים ובני-נוער שמתגוללים ברחובות בכל פינה, כאשר הם שיכורים ושותים לשוכרה במוצאי-שבתות, בערבי שבתות, בפאבים, זו מגפת מדינה, והמדינה צריכה לתת את הדעת; ולא הנושא הזה, השולי, כאשר הממשלה מחליטה אולי להוריד – שבשתייה שיש בה פחות אלכוהול זה יעלה פחות, וכאשר יש יותר אלכוהול יעלה יותר. זאת הבעיה שלנו; יש לנו בעיה קשה בחברה שלנו, וחייבים להתמודד אתה כמה שיותר מהר, ברמה ההסברתית, אחרת, חלילה וחס, אנחנו נמצא את עצמנו מדינה של שיכורים. דבר נוסף, אני רק רוצה לומר, בנושא הפערים – כאילו נושא הפערים נוצר בקדנציה הזאת, בחודשים האחרונים. הרי הפערים קיימים בכל המגזרים, לא דווקא במגזר הערבי. תמיד כאשר מעלים את נושא הפערים, נשמע כאילו המגזר הערבי הוא המקופח ביותר. אני רוצה לומר גם לחברי בכנסת, שיושבים פה ותמיד מעלים את הסוגיה הזאת: הפערים קיימים בכל שכבות הציבור, גם אצל החילונים, גם אצל החרדים, גם אצל הערבים, ולכן – בכל מדינה יש פערים חברתיים. הממשלה עושה את הכול – כמיטב יכולתה – לצמצם. אם מישהו חושב שאפשר בכמה חודשים או בקדנציה אחת לשנות ולהדביק פערים ולראות את החברה הזאת שוויונית ברמה הכלכלית שלה, באמת יש לו אשליה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, במושכל ראשון, או אולי אפילו במחשבה רגשית, אני תמיד מזדהה עם המטלות והיעדים והבעיות המורכבים שעומדים לפתחה של כל ממשלה בישראל, לאו דווקא הממשלה שאני חבר בקואליציה אתה. אני חושב שממשלה בישראל – כשאני רואה איזה דברים עומדים על הפרק, מה השרים צריכים להחליט, מה ראש הממשלה צריך להחליט – נושאים ערכיים, נושאים עם השלכות גדולות מאוד – זה יכול להיות הנושא של האיום האירני, הגבול הלבנוני, המתח עם הסורים – רק דברים אקטואליים מעכשיו, של הימים האחרונים – המצב בעזה, דוח-גולדסטון, מצב היחסים עם האמריקנים, עם אובמה, עם הטורקים, גלעד שליט, כל המצב הביטחוני, היערכות העורף – אני מבין שאין זמן להתעסק עם דברים שהם פחות חשובים, שלא נראים כרגע קריטיים, דחופים, עם השלכות לטווח ארוך. ואני תמיד עומד, ואני אומר: מה לי כי נתקיף ממשלה? תעריך את הממשלה – מה יש לאנשים שעומדים בראשה להתעסק וכמה הם צריכים להשקיע; ולא נשאר להם לטפל בתאונות דרכים או בנוער ואלכוהול. אין להם הזמן לזה. הגם שאני חושב, שאם היו צריכים להתעסק – זה מה שאנחנו חושבים? אם הורדת המסים או העלאת המסים – זה מה שישנה את הצריכה של הנוער? האם לא חינוך ערכי יותר, להשקיע בנושא הרבה יותר עמוק, להשקיע באמת מחשבה שיכולה לשנות את כל התפיסה, את כל הגישה? לא הורדת מסים ולא העלאת מסים היא מה שישנה את צריכת האלכוהול. וגם אם אנחנו דיברנו על הנושא השני, של פערים חברתיים, ובאמת הפערים החברתיים גדולים מאוד – היום אין לממשלה זמן להתעסק. כמה זמן הממשלה התעסקה עם דוח העוני, עם זה שכל ילד שלישי או כל ילד רביעי נמצא מתחת לקו העוני? כל משפחה, כל אדם רביעי או חמישי נמצא מתחת לקו העוני. אין לממשלה זמן להתעסק עם הדברים האלה. אבל מה שכן מדאיג אותי – כשאני רואה מה שצף אתמול או שלשום, כשיש ויכוח בממשלה לבין האוצר, וזו סוגיה שצריך לדון בה, מה קורה כשהצוות, הגוף המקצועי, לא מוצא חן בעיניו הדרג הקובע מדיניות, ואז איך כולנו יודעים מה שהיה צריך להיות בהתדיינות בחדרי חדרים, לשים את זה בחוץ, את הפערים הגדולים שיש בין האוצר לבין הממשלה. אבל זה נושא אחר. אבל כשאנחנו באים ומשלמים את הפערים הגדולים, איך באמת ממשלות הולכות ומחליטות על פרויקטים גדולים בדברים שאנחנו לא יודעים – איזה פערי מחשבה יש, של עלויות של 20 מיליארד, של 20 מיליארד שקל, בין תפיסה כזו לתפיסה כזו. ואני הרי יודע מה בסוף. לא משנה מה תהיה ההחלטה בסוף, אבל ודאי שבמחי יד יחליטו לכאן או לכאן. או שזה ינצח או שההוא ינצח. אבל בסופו של דבר יימחקו כל הדעות וכל חוות הדעת המקצועיות וכל הסקרים – הכול יימחק, ואנחנו נעמוד במצב שיבנו לנו ויביאו לנו תוכניות להשקיע אלפי מיליונים, מיליארדים, בקווי תחבורה לפריפריה, כשבחצי אחוז לשנה, או בחצי אחוז – יש אנשים שמתחננים: לא רוצים רכבות, מוכנים לנסוע באוטובוסים, גם לא רוצים לצאת לפריפריה; תנו לנו לגור, אין לנו איפה לגור. בעשירית האחוז היה אפשר לשנות את הדברים. הולכים על פרויקטים שאנחנו לא יודעים איך מתחילים אתם ואיך גומרים אתם. זה נכון מה שהאוצר טוען, ב-1% מהתקציב אפשר לפתור בעיות של 1,300 מובטלי עבודה, יצירת מקומות עבודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני באמת מציע לממשלה לא ללכת על פרויקטים ענקיים כאלה כשמצד שני: פוק חזי מאי עמא דבר, בארמית – תצא החוצה ותראה מה שהציבור עומד, מה שהעם רוצה, מה שהעם מדבר. לא רוצה פרויקטים, רוצה מקומות לגור. ואם אתם כן הולכים, או רוצים קצת, קצת לצמצם את פערי העוני בהרבה הרבה פחות כסף, אם הולכים על דברים כאלה שהם גם דברים חשובים לעתיד, תלכו בצורה הרבה יותר מתונה. תלכו גם מזה וגם מזה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שכאשר ה-OECD דרש במפגיע מממשלת ישראל לצמצם את הפערים ואת רמת העוני בשני מגזרים נרחבים כאן בארץ, הערבים והחרדים, הדבר אילץ את הממשלה לענות או לנסות לענות, לנסות להשפיע על מזכירות או על מזכ"ל ה-OECD כדי לקבל את ישראל כחברה למרות הפערים, ואנחנו אומרים שצריך קודם כול לצמצם את הפערים – כך הם גם אומרים. אפרופו עוני, מקומות תעסוקה, שיעור אבטלה, זה המקום לציין כמה מספרים. חבל שהשר ברוורמן לא כאן. הייתי ממשיך את הדיאלוג שהיה בינינו בכנס הרצלייה בדיוק על הנושא הזה, על קליטת ערבים והשיעורים שמבטאים, אדוני השר, והדברים יכוונו אליך כשר התחבורה עוד מעט. אנחנו מהווים 20% מהאוכלוסייה, אך רק 6.7% מכלל העובדים בשירות הציבורי. אני עומד בראש ועדת חקירה שתפקידה בדיוק לדון בנושאים האלה, ואני גאה שבשנה האחרונה או מאז התחילה הוועדה לעסוק בנושא הזה, גם לפי דוחות של החברה האזרחית שעוסקים בנושא, התעורר הנושא וזה אילץ או דחף, או עודד את נציבות שירות המדינה, למשל, לדחוף יותר את הנושא של קליטת עובדים ערבים במשרדי הממשלה. זה לא גרם לעלייה מטאורית במספרים, אך הנושא שם, והוא צריך להיות יותר מוחשי גם על-ידי מימוש החלטות ממשלה, אבל בעיקר על-ידי צמצום הפערים והקצאת משאבים ותקנים. באקדמיה, רבותי, אנחנו אומנם 20% באוכלוסייה, רק 1.8% בסגל האקדמי. בהיי-טק – 0.3%. בחברת החשמל – יותר מ-12,000 עובדים – אנחנו רק 1.2%. בבנק ישראל – מדי פעם בנק ישראל מודיע, למשל, על הכפלת מספר העובדים הערבים בבנק ישראל. מה זה הכפלה? הכפלה זה מאחד לשניים – אז זה הכפלה. לפעמים, אגב, זה יותר מאשר – אני ממשיך את הדיאלוג שהיה בינינו, אדוני השר, בכנס הרצלייה, ואני אומר, לפעמים זה יותר מהכפלה. זה עלייה אין-סופית, זה מאפס לאחד. מאפס לאחד זה המון מבחינת – אתם יודעים מתמטיקה. זה אין-סוף, זה עלייה שאי-אפשר לתאר אותה. אבל זה עומד שם, נתקע שם, אדוני השר. יש סיבה למה בבנק ישראל אין ערבים. פעם, אדוני השר, היתה מודעה. היתה מודעה: דרושים עובדים בבנק ישראל – מקצוע: ספירת כסף, ספירת מטבעות, תנאי: שירות צבאי. תגידו, מה, סופרים כסף תחת אש? מה זה הדבר הזה? עד שאילצנו אותם להוציא את הסעיף הזה. אבל מאז אפילו סטודנטים ערבים לא התקבלו לשם, ויש שם בבנק ישראל סטודנטים שעובדים. ולכן, אדוני השר, בקרוב תתכנס הוועדה שנית, ואתה תהיה ראשון המוזמנים יחד עם יושב-ראש הכנסת, כדי שהדבר יהווה מנוף לצמצם את הפער, להמציא תקנים. אומנם, הממשלה מדברת על 10% שיעור ערבים עד 2012. אני לא מקבל את השיעור, אבל אפילו בשיעור של עצמה, ביעד של עצמה, היא לא מצליחה לעמוד. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום, משפט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הזכרת את מר גבאי, מנכ"ל "איקאה". אכן, הוא התקשר אלי בדברים מאוד מרגשים. אני מודה לו על הדברים ומודה לאחרים – מאות, מאות, אתה לא מתאר לעצמך. אני חושב שברמה ההומנית אפשר לגשר על פערים כאשר אני מצפה גם ממך, מכם, יותר הקשבה גם למצוקה וגם לסבל שלי, שלנו. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בשני הנושאים שהועלו היום, גם נושא האלכוהול וגם הנושא של הפערים, אני חושב שהכול מתחיל מחינוך. כמו שכתוב, כשמחנכים – חנוך לנער על-פי דרכו. כשהחינוך הוא טוב אז לא מגיעים לשתייה, ולא מגיעים לאלכוהוליזם. ואני יודע שכל החברה נגועה בנושא הזה של שתיית אלכוהול. אבל אפשר בכל זאת לראות הבדלים בין חברות שמחונכות בצורה יותר אידיאליסטית, יותר ערכית, ששם הדברים נמצאים בשוליים, ובחברות שהן יותר פרוצות, מתירניות, שם הדברים מתגלים בצורה יותר קשה. הנושא של חינוך לא נוגע רק לנושא של אלכוהול, הוא נוגע גם לנושא של חינוך לעבודת כפיים. בוועדה שאני עומד בראשה, הוועדה לעובדים זרים, הולכת ומתבררת עובדה מאוד מאוד חמורה, שבמדינת ישראל אין דירות לזוגות הצעירים, גם לא תהיינה דירות, מסיבה פשוטה – גם אם השר אטיאס יוציא למכרזים עשרות או מאות או מאות אלפי, או מיליוני דונמים לבנייה, כל עוד אין פועלים שיבנו לא יהיו דירות, ולכן השכירות והקנייה של הדירות עולות למחירים – וגם פה זה מתחיל מחינוך. הרב מקלב, החינוך לעבודה – אהב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתחבר לרשות, זה יסוד. רבותינו בתלמוד, במשנה, כולם היו אנשי עבודה. אין ידיים עובדות, אין מי שיבנה לך את הבתים. אז כשחתן חרדי ירצה להתחתן, גם אם הוא ירצה, לא יהיה לו מי שיבנה לו את הבית שלו, כי יהודים לא מחונכים לעבודת כפיים, לערבים לא נותנים להיכנס מיהודה ושומרון מסיבות כאלה ואחרות, את העובדים הזרים שעבדו בבנייה גירשו. אז אני טוען שמה שצריך לעשות היום זה לחנך, לחנך לעבודת כפיים – קודם כול גדולי ישראל, אדמו"רי ישראל, תלמידי החכמים שבישראל, ולאחר מכן המנהיגים האחרים. אהב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתחבר לרשות. אהבת המלאכה צריכה להיות ביסוד מחשבתנו לא פחות מהריחוק מאלכוהול; גם לאהוב את המלאכה, ואז זה מרחיק את הפערים, יש פרנסה, מתפרנסים ולא תלויים באחרים בבנייה. אין דירות ולא תהיינה דירות במדינת ישראל. ההפרשים היום הם 10,000 יחידות דירות כל שנה בצרכים לעומת הבנייה, והמצב ילך ויחמיר. לכן אני אומר שגם זה תלוי בחינוך – הכול תלוי בחינוך: אלכוהול, בנייה; וצריך לחנך את עם ישראל, גם כשאנשים עסוקים, והם עובדים, אין להם זמן לשתות, זה גם דבר חשוב מאוד. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אין לנו שר בדיון; אני מציע שתיתני לי לדבר עד שייכנס שר, כי אני בכל זאת רוצה להפנות את דברי אל נציג הממשלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה צודק. היה פה לפני שניונת שר. הוא כנראה יצא. אני לא מפעילה בינתיים את השעון. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. כמה וכמה נושאים מאוד חשובים לאי-אמון בממשלה עומדים על סדר-יומנו היום בכנסת. אחד מהם הוא הנושא של הפערים החברתיים-כלכליים שהולכים ומעמיקים. השבוע התבשרנו, גברתי היושבת-ראש, על כך שמשקלה של ההוצאה הפרטית לבריאות הולך ועולה. זה אומר שהמערכת הציבורית יורדת, המערכת הפרטית עולה, ומי יכול לשלם על שירותי בריאות? מי שיש לו הרבה כסף. מי שאין לו כסף כנראה אינו זכאי לבריאות. יושב אתנו חבר הכנסת חיים אורון, שבמשך שנים עומד בכנסת בראש השדולה למען הבריאות ומנהל מאבק שהוא גם סיזיפי וגם מתסכל נגד המגמה הנוראה הזאת שהמדיניות של ממשלת ישראל מייצרת. מערכת הרפואה שלנו הולכת ועוברת דיאטה רצחנית קיצונית, והתוצאה היא שאנשים בלית ברירה צריכים לממן את שירותי הבריאות מכיסם. אבל, גברתי היושבת-ראש, מכל הטעמים הרבים של אי-אמון בממשלה אני רוצה הפעם לייחד את דברי קודם כול לנושא המדיני והביטחוני, ועמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שפרצופו האמיתי של ראש הממשלה נתניהו הולך ונחשף בציבור, והוא הולך ונחשף גם בפני מקורביו וידידיו. אני רוצה להביא בפני הכנסת דברים קשים וחריפים שכותב ידידו האישי של ראש הממשלה, מקורבו, אדם שמשוחח אתו רבות, תמך בו בבחירות האחרונות וגם בבחירות הקודמות, הסופר אייל מגד, והוא כותב במאמר שכותרתו "פניו של נתניהו למלחמה" את המלים הבאות: "כעת יש לזעוק אל מתחזי השלום. צריך לזעוק באוזני ראש הממשלה, פניך לא לשלום ואל תבלבל את המוח. פניך למלחמה עם סוריה, ואתה יודע את זה, גם אם אינך משתוקק לזה. אם פניך היו לשלום, היית יושב עם אסד ומשיג אותו. אתה יודע את המחיר. אתה גם יודע לאן מובילים הסירובים והסרבנויות, התחפושות והמסכות, מגולדה ועד אולמרט הם מובילים למלחמה, לדם ולקורבנות חינם. אריאל שרון שלח את אסד לכל הרוחות כשזה עמד כעני בפתח והתחנן לחבל הצלה. התירוץ היה אז שאסד חלש מדי, אז למה לנו? התוצאה היתה שהוחמץ שלום עם סוריה בתנאים הכי נוחים שאפשר. היורש, אולמרט, התעלם בתורו מתחנוני אסד כי האמריקאים ציוו עליו להתעלם. המחיר היה מלחמה אומללה ומקוללת בלבנון". ממשיך הסופר אייל מגד, ידידו של ראש הממשלה, ואומר על ראש הממשלה כך: "התירוץ של נתניהו הוא אמיתי. הוא לא מאמין בשלום הזה, נקודה. הוא ימנע אותו כל עוד לא תהיה מונחת לו חרב אמריקאית על הצוואר. כקודמיו הוא מדחיק את הידיעה הברורה כשמש, שבעקבות חרחורי השלום שלו תהיה מלחמה. הוא גם יודע עד כמה המלחמה הזאת תהיה איומה. הוא יודע גם יודע שבעקבותיה יושיבו אותו לחתום על אותו שלום שמזומן לו עכשיו, פלוס קורבנות השווא. אבל מה, תהיה עוד שנה של הישרדות בשלטון? תהיה. זה העיקר. הוא כבר ימצא תירוץ להשקיט את המצפון, ונאומיו בבתי-הקברות הצבאיים, כאדם ידוע שכול, יהיו משובחים משל קודמיו. אבל עוד לא מאוחר, עוד אפשר להציל" – כך כותב הסופר אייל מגד, ידידו, מקורבו של ראש הממשלה, על מדיניותו של ראש הממשלה בנושא הגורלי הזה. עמיתי חברי הכנסת, בפנינו עומדת הברירה; מונחת על השולחן יוזמת שלום ערבית – עדיין מונחת על השולחן – שמדברת על שלום כולל; שלום עם הפלסטינים, שלום עם סוריה – לא אחד על-חשבון השני, אלא אחד בצד השני, כהשלמה טבעית של אותו מהלך. ממשלת ישראל הנוכחית ממשיכה לומר לא לכל יוזמת שלום. ממשלת ישראל הנוכחית ממשיכה לומר לא לשלום עם סוריה. היום אנחנו המשכנו בכנסת את הדיון בהצעת החוק של משאל עם על עתיד הגולן, אם יהיה הסכם שלום. ישראל יודעת לסנדל את עצמה היטב היטב כשמדובר על שלום. אכן, החלטה על השלום היא החלטה גורלית, אבל החלטה הרבה יותר גורלית היא החלטה על מלחמה. אולי תחליט הכנסת שלפני שהממשלה מחליטה לצאת למלחמה, ייערך משאל עם, ויהיה צורך ברוב מיוחס כדי להחליט על מלחמה. לא. על מלחמה קל מאוד אצלנו להחליט. על מלחמה מחליטים ראש הממשלה ושר הביטחון בשיחת טלפון. על מלחמה מחליטים כאשר סוגרים את הדרך לשלום, כאשר לא הולכים בדרך לשלום. המשמעות של הסירוב לדיבורי השלום מסוריה, המשמעות של ההתגרות החריפה של שר החוץ אביגדור ליברמן, שמאיים על סוריה, דוברי ממשלה אחרים מתחרים ביניהם בלהסביר כמה מלחמה חדשה תהיה מסוכנת לסוריה – היא ודאי תהיה מסוכנת לסוריה, אבל היא תהיה לא פחות מסוכנת לעם בישראל. היא תהיה לא פחות מסוכנת גם לאזרחי ישראל. מי נושא באחריות? מי נותן את התשובות לאזרחי ישראל על הנזק, על החורבן, על המוות שחס וחלילה יהיה גם כאן, גם ברחובותינו, אם המלחמה המיותרת הזאת עם סוריה תתרחש? עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להזהיר מעל במת הכנסת: דיבורי המלחמה, לצערי הגדול, אינם דיבורים ריקים. מאחורי דיבורי המלחמה האלה ישנם רעיונות, וישנן מחשבות, וישנן תוכניות, וישנה קונספציה שחושבת שכן, זה טוב, ניתן מכה ונכריע ואת אויבינו מכאן ואת אויבינו משם. וכך יהיה יותר שלום ויותר ביטחון על ישראל. לא לומדים מהניסיון ההיסטורי. לא מבינים שבאזור הזה מלחמה אף פעם איננה פתרון. היא תמיד רק החמרה של הבעיות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> השר ארדן, אין שר שיושב כתורן, ומכיוון שחבר הכנסת דב חנין נואם ללא הגבלת זמן, מן הראוי שמישהו ישב, כדי שישמע את דבריו. <דב חנין (חד"ש):> אני אשמח, אדוני השר – את עיסוקיך החשובים כי חשוב לי גם לפנות אל הציבור בישראל. יש לי הרבה מה לומר לו על התנהלות הממשלה בתחום הזה. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במצב של הפקרות. אנחנו נמצאים במצב של ממשלה מופקרת שממשיכה לסגור אופציות לשלום, שממשיכה להתעלם מההזדמנויות ומהאפשרויות הקיימות. מי שישלם את המחיר על המדיניות המופקרת הזאת הם גם אזרחי המדינות השכנות, גם העמים שמסביבנו. אבל גם אזרחי ישראל, גם הצעירים הישראלים, גם בנינו ישלמו מחיר כבד, מיותר, נורא, על ההפקרות הזאת. הם ישלמו מחיר על כך שהממשלה הזאת לא מוכנה ללכת בדרך של שלום. עמיתי חברי הכנסת, כמו שכותב הסופר אייל מגד: "קל יותר להתווכח עם מחרחרי מלחמה גלויים". אביגדור ליברמן מעולם לא דיבר על שלום, הוא גם לא מתכוון לדבר על שלום. הוא מדבר על איומים; הוא מוכן לאיים גם על הסורים וגם על הטורקים וגם על מדינות אחרות בעולם. הוא רואה את תפקידו כשר החוץ כמי שאחראי לייצר איומים על כל המדינות שאתן יש לנו יחסי חוץ. אבל אתו קל להתווכח. יותר קשה ויותר מורכב להתווכח עם מי שמדבר דיבורי שלום ולא עושה מעשי שלום. כי הנה, ראש הממשלה נתניהו בישיבת הממשלה אתמול שב ואמר: כן, הממשלה שלי מחויבת לשלום, אנחנו מחויבים לשלום עם הפלסטינים, עם הסורים ועם כל מקום אחר בעולם בלי תנאים מוקדמים. "בלי תנאים מוקדמים" זה אומר שבעצם לא מתכוונים ברצינות, כי ברור לכולם שאם רוצים להידבר על שלום עם הסורים ועם הפלסטינים יש references, יש משא-ומתן קודם שהתקיים גם עם הסורים וגם עם הפלסטינים. אי-אפשר להתחיל את כל התהליכים מחדש. צריך להתחיל את המשא-ומתן הזה מהנקודות שבהן הוא הופסק. זה ברור לכולם, זה גם ברור לראש הממשלה נתניהו. לכן כשראש הממשלה נתניהו אומר, שלום בלי תנאים מוקדמים, זה בעצם אומר – לא שלום; זה בעצם אומר – לא הידברות; זה בעצם אומר – לא תהליך מדיני. אבל איך אמר אלכסנדר ינאי לשלומציון רעייתו על ערש דווי לפני מותו? הוא אמר לשלומציון, שירשה אותו בכס המלוכה, אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא רק מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. זמרי שלנו הוא ראש הממשלה נתניהו. מעשיו – מעשי התנחלות, התגרות, תוכניות מלחמה, אסטרטגיית מלחמה; דיבוריו – דיבורי שלום. עד כמה זה מצער, עמיתי חברי הכנסת, שדיבורי השלום האלה כל כך ריקים מתוכן מעשי. לכן, עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזו ראויה לאי-אמון ממגוון מאוד גדול של סיבות. דיברו פה גם על הממד הכלכלי-חברתי – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ומשפט לסיום וסיכום. <דב חנין (חד"ש):> יש לנו כבר שר? יש לנו. בסדר גמור. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> וקדימה מחזיקה אותי – – – <דב חנין (חד"ש):> קדימה עושה את מלאכת האופוזיציה? בסדר גמור. אנחנו נרשום זאת לזכות קדימה. <חיים כץ (הליכוד):> – – – בממשלה. <דב חנין (חד"ש):> לסיום, עמיתי חברי הכנסת, יש סיבות רבות להצביע אי-אמון בממשלה הזו. התייחסתי לנושא המדיני-ביטחוני, אבל אני אומר לכם, גם בתחום הכלכלי-חברתי העמקת הפערים בחברה הישראלית איננה גזירת גורל, היא איננה מעשי ידי כוח עליון. היא התוצאה ההכרחית של מדיניותה של ממשלת ישראל. אם אנחנו רוצים להתמודד עם העמקת הפערים הזו אנחנו צריכים להסיר את הממשלה הרעה הזו, להעביר ממשלת זדון מן הארץ. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <חיים אורון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אופיו של הדיון בעקבות הצעות האי-אמון, שכל אחד מהעולים לדוכן בוחר לו נושא משל עצמו כדי להגיד למה מדובר בממשלה רעה. אני בוחר דווקא בנושא שעלה רק היום לסדר-היום, ובהחלט ראוי לדיון הרבה יותר מעמיק מכפי שהוא עלה, וזו הודעתו של ראש הממשלה שמאפשר לישראלים להצביע בחו"ל כחלק מההסכם בינו לבין ליברמן, בהנחה שהמהלך הזה מחזק את הימין. אני בכל זאת מנסה לחבר את ההודעה הזאת של ראש הממשלה עם הדיון מלפני שבוע. השר ארדן, אתה מדבר בקול רם יותר מאשר במיקרופון. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שומעים אתכם עד לכאן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש פה עוד שר? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יש שר, אתם יכולים לדבר בחוץ. <חיים אורון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, הנושא יורד בעצם לשורשי זהותנו כמדינה יהודית, כמדינה דמוקרטית. האם אומנם אנחנו רוצים שגורלה של מדינת ישראל יוכרע על-ידי מי ששנה, שנתיים, שלוש, עשר, 20 שנה לא חיים פה? הם גם לא מחויבים, על-פי טיב החלטתם. אנחנו יודעים שבמדינת ישראל לא פעם ההחלטות והפער בין המפלגות השונות בכנסת הוא כחוט השערה – מנדט אחד, שני מנדטים. עכשיו אני מבין בדיוק מה עומד מאחורי ההצעה הזאת. מאחורי ההצעה הזאת יש שיקול נורא פשוט: מישהו עשה סקרים, ויש הרבה יותר תומכי ימין בגולה מאשר בארץ. אבל, גברתי היושבת-ראש, איזה פער עברנו? בין ראש ממשלת ישראל שדיבר על נפולת של נמושות – לא קיבלתי אז את הגדרתו, וחשבתי שזאת אמירה מרחיקה לכת מדי – ובין ראש ממשלת ישראל הנוכחי שאומר, אני רוצה לשלוט על-פיהם. אבל מה, פה במליאת הכנסת, מי יותר פטריוט – הוא יותר ימני; מי יותר בוגד – הוא יותר שמאלני. ראה הדיון משבוע שעבר. איך זה מתחבר אחד עם השני? זאת אומרת ככה: אלה שלא בארץ, אנשי הימין, הם ראויים לחלוטין להכריע את גורלנו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא יקום ולא יהיה. <חיים אורון (מרצ):> לא יקום ולא יהיה? אני מציע לך, חבר הכנסת שטרית, להיזהר, כי כל מה שאנחנו אומרים בכנסת הזאת לא יקום ולא יהיה – קם והווה. לפעמים בעזרת חברי סיעתך. <מאיר שטרית (קדימה):> ניסו כבר – – – משה ארנס ועוד. <חיים אורון (מרצ):> אנחנו יודעים כולנו מאיפה זה בא. אני אמרתי בדיון אחר בישיבה בשבוע שעבר – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת כץ, השר כץ, בבקשה. חבר הכנסת אופיר אקוניס שמפריע לשר סער להקשיב לדבריו של חבר הכנסת אורון. <חיים אורון (מרצ):> ציטטתי מילונאי בריטי שאמר לפני למעלה מ-200 שנה כיצד הפטריוטיזם הופך להיות המפלט האחרון של הנבל. ופה לא רק פטריוטיזם – גם הקומבינה: אנחנו נסדר זכות בחירה לחצי מיליון – אתה היית שר הפנים, אתה יודע לכמה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אין סיכוי שזה יקרה. <חיים אורון (מרצ):> עוד פעם "אין סיכוי". אין סיכוי? אני רוצה לדווח לך שפה ברוב בכנסת, אחרי שברוב אפשר לבטל כתבי אישום – – <מאיר שטרית (קדימה):> זה נכון. <חיים אורון (מרצ):> – – ואחרי שברוב אפשר לאשר למישהו אחר כתבי אישום – – <מאיר שטרית (קדימה):> והיטל בצורת. <חיים אורון (מרצ):> – – ואחרי שברוב אפשר להטיל מס ולבטל מס – תלוי איך נוצר הרוב – אל תבנה על זה. עכשיו, זה לא איזה ויכוח מי יקבל – יכול להיות, אגב – אומרים ככה – שדווקא אולי מפלגה כמפלגתי יכולה לקבל משהו שם, בגולה הדוויה, כי נותרו לה קצוות, יש אנשי שמאל ויש אנשי ימין, נכון שהרבה יותר אנשי ימין, אבל יכול להיות שאנחנו – ואני אומר לכם, חברי הכנסת, את הקומקום הזה צריך להרוג כשהוא קטן, אחרת הוא הופך, חבר הכנסת שטרית, לקטר מאוד מאוד דורסני, כי הוא ישנה את כל הפוליטיקה הישראלית. <מאיר שטרית (קדימה):> הם מוכנים להילחם עד טיפת דמנו האחרונה. <חיים אורון (מרצ):> הם מוכנים להילחם עד טיפת דמנו האחרונה, והם מוכנים לשלם מסים עד השקל האחרון שלנו, ומוכנים לתת קצבאות עד השקל האחרון שלנו; ושלא יעשו לי השוואות עם חלק ממדינות העולם. <מאיר שטרית (קדימה):> אין לזה שום קשר. <חיים אורון (מרצ):> זה לא דומה למדינות האחרות; אנחנו לא נמצאים באותה מציאות. כאשר תגיע מנוחה ליגע וכאשר נשב בשלום איש תחת גפנו ותחת תאנתו, יכול שיהיה, שבימים ההם, כאשר השאלות לא תהיינה כל כך גורליות וכל כך קוטביות – יכול להיות שנבוא ונאמר, בוא נבחן את זה. אגב, גם במסננת מאוד רצינית. אבל ככה, בשעת הצהריים של סיעת הליכוד, ובמסיבת עיתונאים מקבילה של ליברמן, היות שכנראה היום אין מה לשרוף, הוא כבר גמר לשרוף הכול, היום הוא שורף אותנו. די. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת אורון. הדובר הבא, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת אופיר אקוניס. נא לצלצל. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, היות שבאולם נמצא שר התחבורה, וגם שר התחבורה הקודם, אני רוצה לדבר על תחבורה. מספרים שאשה מתקשרת לבעלה ואומרת לו שהודיעו ברדיו שיש מישהו שנוהג נהיגה מסוכנת נגד כיוון התנועה. אז הוא אומר לה: ברדיו דיברו רק על אחד? יש מאות שנוהגים נגד כיוון התנועה. כלומר, הוא נוהג נגד כיוון התנועה. וזה בדיוק מה שעושה ביבי נתניהו. מה שהוא עושה – הוא נוהג נגד כיוון התנועה, נגד הקונסנזוס הבין-לאומי, וטוען שכולם נוהגים נגד כיוון התנועה, כולם לא בסדר, חוץ ממנו. העולם אומר לו: אסור לך לבנות התנחלויות, הוא הולך לאריאל ומצהיר שזו בירה; אסור לך לבנות בירושלים, הוא ממשיך לבנות, כל יום תוכניות אחרות. אסור להרוס בתים בירושלים, הוא הורס יותר. צריך לסגת מהגולן, הוא אומר: אין משא-ומתן על בסיס נסיגה; משא-ומתן מנקודת אפס. העולם אומר שצריך לחקור מה שקרה בעזה, אומר: יוק. כבודו נוסע נגד כיוון התנועה וטוען – כל העולם טועה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, רבותי השרים – סליחה שנייה אחת. השר ארדן. השר שלום. חבר הכנסת דודו רותם. השר שטייניץ. חבר הכנסת גפני והשר סער, סליחה, שומעים אתכם עד פה, את כל תוכן השיחה שלכם. <שר החינוך גדעון סער:> מה אמרנו? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שאני אומר לפרוטוקול? לא כדאי לכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אם ביבי נתניהו נוסע נגד כיוון התנועה במהירות סבירה, כלומר במהירות חוקית – בכיוון לא חוקי אבל במהירות חוקית, שר החוץ אביגדור ליברמן נוסע במהירות מטורפת נגד כיוון התנועה. עד כמה שהוא מתמרן, הוא יביא להתנגשות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה זה כיוון התנועה, כיוון התנועה זה הכיוון של הסורים? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת דודו רותם, הוא כבר מסיים, אנא ממך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הכיוון של הקונסנזוס הבין-לאומי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> סוריה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הקונסנזוס הבין-לאומי, שלא מכיר בכיבוש הישראלי בגולן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת דודו רותם, תאפשר לו לסיים את דבריו. לסיום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה להזכיר למר ליברמן, שבעקבות מלחמת לבנון האחרונה, מי שהלך הביתה זה דן חלוץ, זה עמיר פרץ, זה אהוד אולמרט, ואם הוא חושב שבמלחמה עם סוריה הוא יעיף – או יגרום לכך שנשיא סוריה ילך, אני מציע לו לעיין ערך מלחמת לבנון האחרונה, כי מי שמשחק באש, סופו שייכווה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מחרתיים לפני שנה הלכנו אל הקלפיות. העם אמר את דברו בצורה מאוד ברורה ומאוד חדה – מחליפים את השלטון; לא רוצים יותר את הממשלה הכושלת של קדימה, ששרדה – שרדה יפה, אני מוכרח להגיד – בין 2006 ל-2009, כושר הישרדות אדיר. רוצים את הליכוד בשלטון, גברתי היושבת-ראש, ורוצים את נתניהו ראש ממשלה. רוצים לשנות את תפיסת השמאל של קדימה בתפיסה ימנית לאומית, שקוראת את המציאות המדינית-ביטחונית והמציאות הכלכלית-חברתית נכוחה, ולא חיה בחלומות באספמיה. ישראל רצתה שינוי, והיא קיבלה אותו. חברים, שנה לבחירות, ואפשר למנות שורה של הישגים בכל התחומים. ביטחון – גברתי היושבת-ראש, עבר מן העולם הדפוס המסוכן שנורים טילים על ראשי אזרחי ישראל ואין כל תגובה. לא שארגוני הטרור לא מתגרים, לא מנסים, מיירטים רקטה פה, רקטה שם, אבל נתקלים בתגובה מיידית ולא בלתי אגרסיבית. כבר יותר משנה, למרות הניסיונות לחמם את הגזרה, מדיניות ההרתעה של ישראל מתקיימת בעוצמה, וכל ארגוני הטרור יודעים זאת. <ישראל חסון (קדימה):> בזכות איזה פעילות? <אופיר אקוניס (הליכוד):> הקהילה הבין-לאומית, חבר הכנסת חסון, מתחילה להבין שהבעיה בהתנעת המשא-ומתן, בחידוש המשא-ומתן, בהחזרת הצדדים לשיחות, מקורה בצד הפלסטיני. מהיום הראשון להקמת הממשלה ועד לרגעים אלה ממש, אנחנו קוראים לפלסטינים לחדש את השיחות ולחדש את המשא-ומתן, ואני אחזור על זה – אני עשיתי את זה בעצמי כאן, עשו את זה כל שרי הממשלה, עשה את זה ראש הממשלה, בארץ ובחוץ-לארץ – בואו לדבר; מובן שלא באים. הם מנסים, אדוני היושב-ראש, להתנות תנאים, להציב תנאים מוקדמים – לא יהיה. לא נקפיא את הבנייה כפי שדורש – אני שומע כל יום שישי, בדרך כלל, אני רואה אותו, את יושב-ראש הרשות הפלסטינית, דורש להקפיא את הבנייה רק כדי לחדש את המשא-ומתן, וזה, אדוני היושב-ראש, לא יקרה. בתחום הכלכלי, אדוני היושב-ראש, נכנסנו לתפקידנו בעיצומו של משבר כלכלי עולמי. הוא לא פסח כמובן עלינו, ומובן שבישראל הוא היה בעוצמה הרבה פחות חזקה מאשר היה במדינות אחרות, בשל מדיניות נבונה בתחום הכלכלי שהונהגה פה בין השנים 2003 ו-2005. זו המדיניות שהניחה את היסודות לכלכלה חזקה ויציבה. גם בזמן משבר עולמי האבטלה ירדה ב-0.5% מאז נכנסה הממשלה הזאת לכהונתה, והיא ממשיכה לרדת. בתחום התחבורה – תנופה אדירה, החלטה על רכבות מהירות, כבישים מהירים, הארכת כביש 6. אדוני היושב-ראש, אנחנו מחברים את המרכז לפריפריה ואת הפריפריה למרכז לא בדיבורים. <נחמן שי (קדימה):> גם שר האוצר חושב כך? <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא בדיבורים, במעשים. חבר הכנסת שי, את ההחלטה תקבל מליאת הממשלה ואת הוויכוח עם פקידי האוצר, שאתה ואני שותפים לו בוועדת הכלכלה בנושאים אחרים – אתה יודע את עמדתי בעניין הזה. ישראל לא תהיה פקידותיסטן, ישראל תהיה מדינה שהממשלה מושלת בה והפקידים עושים את מדיניות הממשלה. בעניין הזה, אדוני היושב-ראש, אין מחלוקת בבית הזה. אתה מסכים אתי וגם האופוזיציה מסכימה אתי. אדוני, בתחום החינוך – שר החינוך יושב פה, גם שר התחבורה ישב פה קודם – אנחנו מחזירים ערכים. שלוש שנים שבהן לא נלמדה מורשת ז'בוטינסקי, חבר הכנסת שי, אבל נלמדה ה"נכבה". זה היה בממשלה שלכם. הדבר הזה הופסק. אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים אני שומע ביקורת מספסלי האופוזיציה על שנה לממשלה. אתם הרי דרדרתם את ישראל בשנה הראשונה לכהונתכם לתהומות שלא היינו בהן, חבר הכנסת חסון, וזו לא פראזה. 3,000 טילים נורו על ראשי אזרחי ישראל. 3,000. מקריית-שמונה ונהרייה בצפון, דרך חיפה, הקריות, כרמיאל. בדרום – באשדוד, באשקלון, באר-שבע, אופקים, נתיבות ושדרות. ברור שלא הממשלה הקודמת אשמה חלילה במלחמות, אבל, אדוני היושב-ראש, שנים של חולשה, התרפסות, כניעה טוטלית כמעט לכל אמירה פלסטינית. ואחרי זה, כשהציבור קרא להתפטרות של הממשלה בכיכרות, הבית הזה, ספסלי הממשלה אטמו את עצמם, לא הקשיבו. עצמו עיניים ואטמו אוזניים. ועכשיו מסכמים שנה. שנה, אדוני היושב-ראש, אם אפשר גם לסכם שנה ראשונה של האופוזיציה, שנה שבה רידדה את השיח הפוליטי, לא רק בבית הזה, אלא בציבוריות הישראלית כולה; החרימה את ישיבות הכנסת; החרימה את הוועדות. כשבאו – שרו שירים בוועדות; ססמאות רדודות מבית-יוצר של משרד פרסום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני רוצה להביע אי-אמון באופוזיציה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, אני מנצל את הבמה, מפני ששמעתי ב-48 השעות האחרונות ביקורת על הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל הזמן הסתיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. היתה ביקורת על הממשלה, ואם מסכמים סיכומים – אז אנחנו מנצלים את הזמן – – – <ישראל חסון (קדימה):> תדבר על הממשלה שלך – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה לא היית פה, חבר הכנסת חסון, אני דיברתי. <יואל חסון (קדימה):> – – על ההישגים שלה. מה אתה רוצה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> הצגנו את ההישגים, בדיוק נכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אתה לא רוצה לתת לו לסיים? אין לי בעיה. אם אתם נהנים אחד מהשני, אין בעיה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חבר הכנסת חסון, שמעת זאת ממני קודם לכן, בצהריים. אתם אופוזיציה ילדותית שלא מסוגלת לעשות מה שצריכה לעשות כל אופוזיציה במשטר דמוקרטי: לשמש אלטרנטיבה לשלטון. אדוני היושב-ראש, אני מסיים, ברשותך. טוב שבמדינה דמוקרטית תהיה אופוזיציה ראויה, עניינית וממלכתית. לא טוב שתהיה אופוזיציה לא ראויה, לא עניינית, לא רצינית ולא ממלכתית. אדוני היושב-ראש, בתום שנה אפשר לומר שהישגה העיקרי של יושבת-ראש האופוזיציה היה מפגש הפסגה שקיימה עם הזמרת מדונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. השרים, חברי הכנסת, השרות, חברות הכנסת, רבותי, נא לשבת. לפנינו שתי הצעות אי-אמון. הצעת סיעת קדימה והצעת חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה. מובן שנקיים הצבעה על כל אחת מההצעות בנפרד. נא לשבת. שר האוצר ושר התשתיות, לא תצביעו, זה על אחריותכם. הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בנושא: עידוד שתיית אלכוהול על-ידי הורדת המסים על משקאות אלכוהוליים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. כדי להסיר כל ספק – מי בעד הצעת האי-אמון ולא מי בעד אלכוהול. זאת לשאלתו של סגן ראש הממשלה דן מרידור. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 33 בעד, אולם 55 נגד, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד לא נתקבלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע–2010> [מס' מ/237; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 4106; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (תיקון מס' 3), התש"ע–2010. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. אחריו ישמיעו המסתייגים את הסתייגויותיהם, כאשר לחבר הכנסת חיים אורון יעמדו עשר דקות; אחריו חנא סוייד – 15 דקות; אחריו אחמד טיבי – 15 דקות; אחריהם חברת הכנסת שלי יחימוביץ – עשר דקות; ולבסוף ג'מאל זחאלקה – חמש דקות. פירושו של דבר שהמסתייגים יסתפקו בלוח זמנים זה. ההצבעה לא תתקיים לפני השעה 19:15 או שעה מרגע שיושב-ראש הוועדה יסיים את הרצאת הצעת הוועדה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3). בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הפסקה שעה, אלא לא תהיינה הצבעות בשעה הבאה. זאת כדי לאפשר לאותם אנשים העסוקים בנושאים אחרים לעסוק בעיסוקיהם. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אני אמשיך בסדר-היום ולא אצביע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת הקרקעות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אתה יכול להגיד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אני בא ואומר שאם אתם מבטלים את ההסתייגויות, אין הסכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם תבטלו את ההסתייגויות נמשיך בסדר-היום וההצבעה תהיה אחרי שעה. זה ההסכם שהיה עם המזכיר. אני מוכן לשנות את ההסכם. אני מוכן לשנות את ההסכם ובמידה שיהיה צורך אנחנו נצלצל. אני מכיר את המסתייגים, אנחנו לא נתחיל לפני שעה. חבר הכנסת משה גפני – בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע–2010. הצעת חוק זו עברה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה בסוף שנת 2006 והכנסת השמונה-עשרה החילה עליה דין רציפות. ועדת הכספים של הכנסת הקימה ועדת משנה בראשותי שתדון בהצעת החוק. ועדת המשנה קיימה ישיבות ארוכות, בחלקן הגדול בניהולו של חבר הכנסת ציון פיניאן. לאחר שינויים רבים שהוכנסו בהצעה, הן מטעם ועדת המשנה וכן על-ידי ועדת הכספים, ההצעה הסופית בפניכם. הצעת החוק מתקנת את פקודת הקרקעות אשר מהווה תרגום של נוסח הפקודה האנגלית. מדובר בפקודה שנחקקה בשנת 1943. ההצעה גובשה בממשלה בעקבות בג"ץ קרסיק, אשר קבע כי יש להסדיר בחקיקה את הכללים שיחולו במצב שבו הקרקע הופקעה למטרה מסוימת ובסופו של דבר המדינה לא השתמשה בקרקע למטרה זו. בג"ץ קבע כי הסדר כאמור ייקבע על-ידי בית-המחוקקים. בנוסח החוק שעבר בקריאה ראשונה הוצע כי במצב שבו הקרקע הופקעה והמדינה לא השתמשה בה למטרה ההפקעה, יחול הסדר של רכישה מחדש, כלומר המדינה תציע לבעלי הקרקע לרכוש אותה מחדש מידי המדינה במחיר השוק שיהיה במועד הרכישה. ועדת הכספים סברה – אדוני יושב-ראש הכנסת, הוועדה עשתה שינויים רבים בהצעת החוק כפי שאושרה בממשלה הקודמת – ועדת הכספים סברה כי במצב שבו המדינה לא מימשה את מטרת ההפקעה יש לאמץ הסדר הוגן יותר ביחס לציבור הנפקעים, לפיכך בחרה הוועדה לקבוע הסדר של השבה, אשר קיים אף באירופה ובארצות-הברית, ולפיו המדינה תשיב את הקרקע לבעליה המקוריים, ואילו הבעלים ישיב למדינה את הפיצויים שקיבל ממנה. אנחנו החלטנו שזו תהיה השבה, היות שהמדינה לא השתמשה בקרקע לאותו צורך שבגללו היא הפקיעה אותה, התהליך יהיה תהליך של השבה. לבקשת הממשלה נעתרה הוועדה לבסוף לכך שהפיצויים יושבו על-ידי בעל הקרקע בתוספת ריבית. עם זאת, הוועדה ביקשה כי הריבית תהיה בשיעור של מחצית מהשיעור שקבוע לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. כן נקבע כי בעל הקרקע ישיב למדינה אף את ערך ההשבחות שבוצעו בקרקע. מדובר בשינוי משמעותי ביותר ביחס לנוסח המקורי של ההצעה, שכן בבסיס ההסדר ההנחה שלבעל הקרקע ישנה זיקה לקרקע שהופקעה, והוא זכאי לקבלה בחזרה. ההסדר של רכישה מחדש חל לפי הנוסח שמובא בפניכם רק במצב שבו המדינה התחילה לבצע בקרקע שהופקעה את מטרת ההפקעה, אך המטרה הסתיימה והקרקע לא דרושה עוד למדינה. תיקונים משמעותיים נוספים שהכניסה הוועדה להצעת החוק: הוועדה הגדירה הגדרה מפורטת של "צורך ציבורי", שבהתקיימו ניתן להפקיע את הקרקע. הגדרה כאמור לא היתה קיימת בהצעה הממשלתית – מה נקרא "צורך ציבורי", ולפיה היה אפשר להפקיע את הקרקע כל אימת ששר האוצר החליט כי הקרקע דרושה לצורך ציבורי. הוועדה סברה כי יש מקום להגביל את שיקול דעת הרשות בכל הנוגע למטרה שלשמה מופקעת קרקע מבעליה. לבקשת הממשלה הוגדר גם צורך לתשתית לאומית, שמאפשר לשר להפקיע בהליך קצר יותר, בלי חובת שימוע ותוך כניסה לקרקע שאינה בית-מגורים בלי צו של בית-משפט. מדובר בהליך שדומה להליך שנעשה לפי חוק כביש חוצה-ישראל. כמו כן, וכדי שההפקעה לא תיעשה על-פי שיקול דעת של שר האוצר בלבד, הוסיפה ועדת הכספים לנוסח את הוועדה המייעצת, המורכבת מגורמים מקצועיים שונים, ותפקידה להמליץ בפני שר האוצר לגבי הפקעות ולגבי הליך ההפקעה. מכיוון שהפקעות רבות נערכות על-ידי משרד התחבורה לצרכים של סלילת כבישים ובניית מסילות ותשתיות לרכבת, קבעה הוועדה סעיף מיוחד לגבי שר התחבורה, כך ששר התחבורה יקבל את סמכויות ההפקעה של שר האוצר למטרה של "דרך", שכוללת גם מסילת ברזל, צומת ועוד. נוסף על כך, לפי נוסח הצעת החוק הממשלתית שר האוצר היה יכול להפקיע קרקע למטרה מסוימת וכעבור תקופה לשנות את המטרה שלשמה הקרקע דרושה, כך שהמטרה החדשה תיחשב כהפקעה מחדש. הוועדה חששה כי מדובר בסמכות רחבה מדי, אשר עלולה להוביל למצב שמטרת הרכישה תשונה שוב ושוב ללא הגבלה, ולכן קבעה כי האופציה לשנות את מטרת ההפקעה תהיה נתונה לשר האוצר פעם אחת בלבד. כמו כן קבעה הוועדה כי ככל ששר האוצר ירצה לשנות את הצורך הציבורי שלשמו הופקעה הקרקע לצורך של מגורים, יהיה עליו לבצע הפקעה חדשה, והוא לא יוכל לעשות זאת בדרך של שינוי הצורך הציבורי. הישג נוסף של הוועדה הוא הקביעה כי התקופה לתחילת ביצוע מטרת ההפקעה תהיה לכל היותר שמונה שנים. לשר האוצר יש שיקול דעת, בנסיבות מיוחדות, להורות על תקופה של עד 15 שנים, ואם יתעורר תוך כדי הביצוע צורך חריג נוסף, יש אפשרות להאריך בשנתיים נוספות בלבד. נוסף על כך הוסיפה הוועדה הגדרה ל"תחילת ביצוע מטרת הרכישה", שזה למעשה המועד שקובע מתי בעל קרקע זכאי להשבתה ומתי לרכישתה מחדש. ההגדרה קובעת כי התחלת הביצוע היא "ביצוע פעולות של ממש בקרקע בשקידה ראויה". המטרה היא לאפשר השבה של הקרקע גם במצבים שבהם נעשו רק פעולות ראשוניות מאוד לקראת ביצוע מטרת הרכישה בקרקע. לפי עמדת הממשלה, גובה הפיצוי – מחיר הרכישה מחדש של הקרקע, וכן שווי השיפורים וההשבחות, אמורים היו להיקבע על-ידי השמאי הממשלתי או מי מטעם הממשלה. לאחר שבחנה ועדת הכספים את ההסדר, מצאנו שראוי לאפשר לנפקע אופציה לפנות בהשגה בעניינים אלה לשמאי מכריע או לוועדת השגות, לפי בחירתו, ולאו דווקא השמאי הממשלתי. עניין נוסף שלא הופיע בהצעה הממשלתית והוועדה הוסיפה הוא התייחסות מיוחדת לקרקע חקלאית. הוועדה קבעה כי הסדר של רכישה מחדש יחול גם לגבי בעלים של קרקע חקלאית, לרבות אגודה שיתופית, לפי שיקול דעת שר האוצר ובהתקיים תנאים שנקבעו במסגרת הצעת החוק. אשר לשאלת תחולתה של הצעת החוק – לאחר שגם ועדת המשנה וגם ועדת הכספים דנו בשאלה זו, ולנוכח עמדתם הבלתי-מתפשרת של משרדי הממשלה השונים, ובהם משרד האוצר ומשרד המשפטים, החליטה הוועדה כי הצעת החוק תחול על הפקעות שיבוצעו ממועד תחילתה ואילך. בעניין זה הוועדה לא הצליחה להגיע להסכמות עם הממשלה, ומכיוון שמדובר בעניין שבו הנתונים, המידע לגבי הפקעות מצוי בידי הרשות המבצעת, החליטה הוועדה לקבל את עמדת הממשלה, שאין מקום להחיל את ההסדר באופן רטרואקטיבי. אני חושב שזה הדבר היחיד שבו הוועדה קיבלה את עמדת הממשלה כמות שהיא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מי שייהנה – זה פעם ב-17 שנים – – – יכול להיות מהיום והלאה. מה שהיה עד עכשיו, רוב הקרקע הופקעה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זחאלקה, אני מניחה שאתה ברשימת המסתייגים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת גפני, אתה תמשיך להציג את הצעת החוק. סליחה, אתה ברשימת המסתייגים, אז תאמר את אשר אתה רוצה לומר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נוכח כל השינויים והשיפורים האמורים שהכניסה הוועדה בכל סעיפי החוק – להוציא את הסעיף הזה, בכל סעיפי החוק אנחנו שינינו באופן מהותי דברים רבים – אני סבור כי הצעת החוק יצרה הסדר ראוי ומאוזן להפקעת קרקעות. הסדר זה יאפשר למדינה להפקיע קרקעות במצבים שבהם הקרקע נחוצה לצרכים ציבוריים ולטובת הציבור כולו, ומאידך ישמור על זכות הקניין של בעלי הקרקע ועל הזיקה שביניהם לבין הקרקע. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להגיד שהוועדה באמת עשתה שינויים דרמטיים, ולכן קצת התפלאתי על הצעת האי-אמון שהוגשה בנושא של האלכוהול, מכיוון שהצו של הממשלה הגיע לוועדה בשבוע שעבר ולא אפשרנו להעביר את הצו הזה. <חיים כץ (הליכוד):> ההצעה הוגשה אחרי שהיו שינויים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אומר – באמת – לגבי האלכוהול היה דיון ארוך, הוועדה לא הסכימה לאשר את זה, ושלחנו את רשות המסים בחזרה לעשות שיעורי-בית. לא יכול להיות מצב שבו מצד אחד ראש הממשלה מדבר על מלחמה לאומית באלכוהול, בצריכה של אלכוהול בעיקר בקרב בני-נוער, ומצד אחר להביא צו כזה שיכול לפגוע – ואנחנו לא אישרנו. אני עושה כל מאמץ, יחד עם חברי בוועדה, שלא נהיה חותמת גומי על דברים שמביאים – כי לפעמים גם לנו יש מה לומר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה יודע שאתה יושב-ראש שאני סומכת עליו. תדע לעצור – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. להצעת החוק כמה הסתייגויות. אבקשכם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, תודה רבה למי שהקשיב לי, ותודה רבה על הסבלנות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. ראשון המסתייגים, חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. לרשות אדוני עשר דקות. <חיים אורון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הקשבתי לדבריו של יושב-ראש ועדת הכספים, ואני מוכרח לומר – ולא עולה לי בבריאות לומר את זה – שהחוק שהוגש לכנסת הוא טוב מהמצב הקיים והחוק שיצא מתחת ידיה של הוועדה הוא טוב מהחוק שהוגש לוועדה, אבל מה לעשות, הוא לא עד כדי כך טוב שאני אוכל להצביע בסופו של דבר בקריאה שלישית בעדו. ואני אנסה להסביר למה, ואני אסתפק בכמה נקודות, כי עסקנו בחוק הזה שעות ארוכות – כמה נקודות שיבהירו את עמדתי. הראשונה מופיעה כבר בהסתייגות הראשונה. המצב הקיים היה שהסמכויות היו בידי הנציב העליון. אנחנו חשבנו שמי שמחליף את הנציב העליון – חבר הכנסת גדעון עזרא, השר לשעבר – זו הממשלה, לא שר האוצר. כאילו ויכוח סמנטי, כי הרי ברור שהממשלה יכולה להסמיך את שר האוצר לטפל בשמה בשאלה הזאת. אבל היות שמדובר בשאלה מאוד משמעותית, ובמקרים מסוימים מאוד מאוד משמעותית, כאשר המדינה נוטלת קניין מצד אדם לצורכי ציבור, בהליכים די מורכבים, חשבנו שהכתובת צריכה להיות הממשלה ולא שר האוצר. עד עכשיו, גברתי היושבת-ראש, אני לא מבין למה הממשלה לא הסכימה. מרוב שהיא לא הסכימה, השתכנעתי שזה חשוב. הנקודה השנייה היא לגופם של הנושאים שמונחים על השולחן. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה יודע – ואני מתחיל מהנושאים הפחות מהותיים, והולך, כל אחד מהם הוא מהותי. נכון, ישנה הוועדה המייעצת, ולוועדה המייעצת יש סמכויות – זה לא ועדה מייעצת כזאת שהיא חסרת סמכויות. בגלל הרגישות הקיימת ומשום ההיסטוריה שאנחנו חווים אותה, אני וחברים נוספים הצענו שבוועדה יהיו שני נציגים של המגזר הערבי, כי כולנו מכירים את הסבטקסט של הדיון הזה. הוא כאילו דיון בעסקי נדל"ן, ובהרבה מקומות הוא דיון בעסקי נדל"ן. מפקיעים קרקע לכביש מקיבוצי, מפקיעים קרקע בכביש 6 מאדם פרטי, מאגודה שיתופית, מפקיעים בלבה של עיר קרקעות לצורכי ציבור. אבל ברקע של הדיון הזה יש גם הנושא הזה. לא התקבל. לא התקבל – עוד פעם, לא במקרה. הנושא השני קשור בשאלת נימוקי ההפקעה ומה קורה כאשר נימוקי ההפקעה משתנים. ההיסטוריה של מדינת ישראל רוויה, חברי חברי הכנסת, בדוגמאות שהופקעה קרקע לצורכי ביטחון – מחנה צבאי – שהפכה למחנה נח"ל, שהפכה להתיישבות, שהפכה לכרמיאל. זו לא מתכונת נכונה. אני לא אומר שמדינה לא יכולה להפקיע קרקע גם לצורך הקמת שיכונים – אגב, של יהודים או של ערבים – אבל תבוא ותאמר: זאת מטרת ההפקעה. תתמודד ברמה המשפטית, תתמודד ברמה הציבורית, ואני מקווה שתזכה אם המטרה ראויה. אבל התרגילים האלה, שחוזרים ונשנים כל פעם, כאילו המטרה הציבורית היא לכאורה מעבר לוויכוח, ואז יש כל הכוח שבעולם. החוק – ואנחנו הצענו, והצעתנו, אדוני יושב-ראש הוועדה, לא התקבלה – שאם משתנה ייעוד הקרקע, חוזרים לפרק א'. רצית להפקיע לצורך כביש, אתה מתכוון היום שלא יהיה שם כביש אלא יהיה שם פארק לאומי – בסדר, אבל אל תבוא ותגיד, כבר הפקעתי לצורך כביש, ועכשיו נעים קדימה. ההליך שקשור בכל מה שיש בחוק – בצורך להודיע לבעלים, בצורך להתייעץ בוועדה, וכו' וכו' וכו' – הוא צריך לבוא עוד פעם מחדש. נכון, זה יותר קשה. נכון, זה יותר מסובך. אבל דווקא אנשים שקדושת הקניין היא בכלל סלע קיומם – אני קצת פחות, אבל אני מכבד את העובדה שאדם או אזרח, יש לו זכויות במקרקעין, והוא אומר: רגע, אפשר לקחת אותן לצורכי ציבור. כמובן, הכול עם תשלום פיצויים, אבל יש הליך. אז זו היתה נקודה נוספת. והנקודה הבאה היתה כל המחלוקות בנושא ההשבה. היושב-ראש הזכיר, ואני אומר את זה פה כי אני מודה – חצי תאוותי בידי. בסעיף המקורי היה שקרקע חקלאית היא לא בסיפור. קרקע חקלאית בחכירה לדורות, 49:49, היא לא בסיפור. התקבל שקרקע חקלאית היא כן בסיפור. אבל בעוד שכאשר מפקיעים קרקע של תעשייה או של שיכון או של תיירות, החוק אומר: במקרה של השבה חייבים להשיב את הקרקע לבעליה הקודמים, במקרה של חקלאות – תלוי ברצונו של שר האוצר. ירצה – ישיב; לא ירצה – ישנה ייעוד או יעביר למישהו אחר. למה? למה? פה אנחנו מגיעים לנקודה מאוד מאוד מהותית. ואני מדבר כרגע על קרקע חקלאית על-פי ההגדרה של מינהל מקרקעי ישראל, כי פה לא מדובר בקרקע חקלאית פרטית – כי קרקע חקלאית פרטית, מעמדה כקרקע פרטית לכל דבר ועניין – אלא קרקע חקלאית שהיא בחכירה, והחוק לא קיבל את ההסתייגות שלנו. והנושא האחרון והמהותי ביותר – בעצם, הזכיר אותו יושב-ראש הוועדה ואמר, בזה לא הצלחנו – ההיבט של ההחלטה הזאת על 25 שנה, יש לו שתי פנים; וחברי הכנסת שמקשיבים לדיון, רצוי שיבחינו בה. יש לה משמעות אחת כלפי העתיד. זאת אומרת, אם הופקעה קרקע, והגורם המפקיע – קרי, במקרה זה שר האוצר – הצליח למשוך את ההפקעה 25 שנה, גם אם הוא שינה את ייעוד הקרקע פעם – יותר מפעם אסור לו – נאמר 21 שנה זה היה לצורך כביש, ובשנה ה-22 זה לצורך שיכון, והוא עבר את הגג של 25 שנה, מפסיקים לספור. גם אם בשנה ה-35 – ומדובר על מקרים קונקרטיים – וגם 45, לא נעשה בקרקע שום דבר, הבעלים לא יכול לבוא ולומר: סליחה, תחזירו אותה אלי. הוא יכול לומר את זה בשנה ה-17 וה-18 וה-19, אבל לא בשנה ה-28. ואנחנו אמרנו: למה? למה? משום שלנושא הזה יש השלכה לגבי העבר. משום שהחוק הזה סגר בחוק את מה שבית-המשפט העליון לכאורה פתח כצוהר – הוא לא פתח את זה באופן מלא, הוא לא הכריע – אבל הוא פתח צוהר על תביעות להשבה או לפיצוי, בפער של יותר מ-25 שנה. ואנחנו, חברים בוועדה הציעו: בואו ניצור מסלול מאוד זהיר. אנחנו לא הולכים עכשיו לשחזר את ההיסטוריה מהתחלה, אבל ניצור מסלול שבעיקרו יהיה שיפוטי – זה לא פקידים – שכן יאפשר לפתוח את מה שבוצע לפני 40 שנה. אני דווקא אתן דוגמה שהיא יותר קלה לציבור שיושב פה לעכל אותה – פי-גלילות. בפי-גלילות הפקיעו קרקעות – אני לא זוכר את המספר, חבר הכנסת חנא סוייד, 140 משפחות, אני לא זוכר כמה – – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <חיים אורון (מרצ):> משפחות רבות. אגב, חלקות מאוד קטנות – לצורך הקמת מה שהיה בפי-גלילות. היום שונה ייעודו של פי-גלילות. מי שיש לו זכויות עכשיו זה אלה שישבו במקום הזה 40 שנה. באים הבעלים הקודמים, שחלקם לא קיבלו פיצויים, חלקם קיבלו פיצויים קטנים, כי אמרו להם: קחו את הפיצויים, ואם יהיה שינוי בעתיד – תקבלו אותם. אבל הופיע בוועדה אדם, פרופסור באוניברסיטה, ואמר: הורי לא רצו לקחת פיצויים. <מאיר שטרית (קדימה):> איך הוא יודע? <חיים אורון (מרצ):> הוא יודע שלא לקחו פיצויים. יש לו מסמכים שלא לקחו פיצויים. <מאיר שטרית (קדימה):> לא רצו. <חיים אורון (מרצ):> לא רצו לקחת פיצויים, כי קיוו שזה ישפר את מעמדם בעתיד. אומר: גזלנים, תנו לי לפחות במה להציג את התיק שהוא הביא בפנינו, לקיים את הדיון. לחשו בשקט: אם ניתן לו, יבואו המון – אתם יודעים מי זה ההמון – המון חברים ויגידו: גם אנחנו רוצים. רגע. יכול להיות. יכול להיות. עכשיו, אני לא אומר באופן עיוור, אני לא אומר: לכל אחד. החוק סגר את זה. החוק אמר – אולי לא על-פי מה שבית-המשפט העליון התכוון – אמר: אנחנו נועלים את הסיפור ב-25 שנה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> היום – – – לא? <חיים אורון (מרצ):> גם אחורה. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אומנם אמרתי קודם: החוק פה טוב מהמצב הקיים, והחוק שבא לכנסת טוב מההצעה המקורית של הממשלה, הוא באמת נעשה על-ידי חברי הכנסת והיושב-ראש וחברים נוספים; נעשתה עבודה – לא עד כדי כך שנוכל להצביע בעדה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת אורון. הדובר הבא, חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. לרשותך, אדוני, 15 דקות. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בניגוד לדברים שאמר כאן יושב-ראש ועדת הכספים, אני חושב שאנחנו מדברים על הצעת חוק שהיא עוקפת בג"ץ, הצעת חוק שעשתה את החלטת בית-המשפט הגבוה לצדק בעניין קרסיק פלסתר. הרי כל היוזמה הזאת, לשנות את פקודת הקרקעות משנת 1943 – פקודה מנדטורית, ארכאית – ראשיתה היתה בהחלטה של בג"ץ בעניין משפחת קרסיק, שלאחר שהמדינה הפקיעה את הקרקע שלה והשתמשה בה לצורכי ציבור וסיימה את השימוש, אחר כך המדינה רצתה לעשות באותה קרקע ביזנס – לבנות דירות ולמכור. והאנשים עתרו לבית-המשפט הגבוה לצדק, ובג"ץ אמר: הדבר לא יקום; לא יכול להיות שהמדינה תרמה את האזרחים שלה. לא יכול להיות שהמדינה תפקיע קרקע לצורכי ציבור, תשתמש – או לא תשתמש – בקרקע לצורכי ציבור, וכעבור זמן מסוים היא תרצה לעשות עסקים בקרקע הזאת. גמרה את השימוש בקרקע לצורכי ציבור – אנא, תחזיר את הקרקע לבעלי הקרקע. וההוכחה הכי גדולה לכך שהצעת החוק כאן היא עוקפת בג"ץ היא שבעצם אותה משפחה שהוציאה את מה שנקרא "בג"ץ קרסיק", על-פי הצעת החוק שלפנינו כאן היא לא תזכה בקרקע שלה בחזרה. הם, שהתחילו את כל התהליך הזה, ואז בג"ץ ביקש מהממשלה להקים ועדה ולשנות את החוק, וככה עשתה הממשלה, וכעבור שמונה שנים, מאז 2002 בערך, השנה שבה פסק בית-המשפט, היום הצעת החוק הזאת לא מאפשרת לאותה משפחה להשיב את הקרקע שלה. כלומר, כל מה שאנחנו ראינו כאן, כל התיקון של הצעת החוק, היה אחיזת עיניים, היה ניסיון לסרטט, או להציג את אותו החוק בשיטות או בדרכים שנראות יותר דמוקרטיות, אבל התוצאה הסופית, בסופו של דבר, היא אותה תוצאה. שני דברים עיקריים עמדו בלב או במרכז החלטת בג"ץ. הדבר הראשון הוא שלא ייתכן ששר האוצר הוא שיגדיר, ורק הוא, מה זה מטרה ציבורית, אלא צריך איזו רשימה מסוימת, במקביל או בדומה לחוק התכנון והבנייה, שבו יש גם אפשרות – שהוא מאפשר להפקיע קרקע. יש שם רשימות של ייעודי ושימושי קרקע שמאפשרים למערכת – לשר הפנים, לוועדות התכנון והבנייה – להפקיע קרקע. ולכן, לא יכול להיות מצב שבו שר האוצר יקבע מה זו מטרה ציבורית, והוא יפקיע את הקרקע. הצעת החוק שמובאת כאן לפנינו בדיוק חזרה על הדבר הזה. אומנם היא אמרה: מטרה ציבורית זה להקים עיר, זה להקים מתקן צבאי, זה להקים מתקן תקשורת, זה לסלול דרך, אבל נוסף על כך: כל מה שיחליט עליו שר האוצר כמטרה ציבורית זה מטרה ציבורית. נו, אז מה עשינו? זה אותו דבר בדיוק. אז זה היסוד הראשון שבג"ץ שלל בפקודת הקרקעות המנדטורית, שהוא לא טוב, שצריך לשנות אותו – הצעת החוק הזאת חוזרת עליו. הדבר השני שבג"ץ קבע באופן עקרוני בהחלטה שלו הוא שהזיקה בין בעל הקרקע לקרקע המופקעת לא מנותקת. לא מתנתקת. הזיקה הזאת נשארת כל הזמן. כאשר המדינה, שמפקיעה את הקרקע, משתמשת בקרקע לצורך הציבורי, הזיקה הזאת היא חלשה מאוד, אבל ברגע שהמדינה מפסיקה להשתמש בקרקע לצורכי הציבור, הזיקה בין בעל הקרקע לקרקע שלו חוזרת למלוא עוצמתה. זה מה שבג"ץ אמר. והצעת החוק שבאה כאן, שמוצגת בפנינו כאן, אומרת: לא; כעבור 25 שנים, השתמשו, לא השתמשו, לאותה מטרה, שינו את המטרה – הזיקה הזאת מתנתקת. וזה בניגוד מוחלט להחלטת בג"ץ. לכן אני אומר שמי שמנסה להציג את הצעת החוק הזאת כשיפור, כתיקון מודרני ודמוקרטי לפקודת הקרקעות, טועה ומטעה; מדובר כאן בעשיית החלטת בג"ץ בעניין קרסיק פלסתר. דבר מעניין, והוא שבמסגרת הצעת החוק, על מנת כאילו להרחיב את היריעה ולגוון את הדעות לגבי מה מותר להפקיע ומה לא מותר להפקיע, דובר על כינון ועדה מייעצת, שתעבוד ליד שר האוצר – שר האוצר ממנה אותה. ובדרך כלל שרים כמובן ממנים אנשים שבדיוק יש להם דעות מנוגדות להם, אבל ניחא. אבל בהרכב של הוועדה הזאת עשו את כל הדרכים והטריקים כדי שרגל של ערבי לא תדרוך באותה ועדה מייעצת. אומנם העלינו את העניין הזה מכל מיני כיוונים, שצריך לייצג גם ארגונים סביבתיים וגם ארגונים חברתיים וגם מכלול המרכיבים של החברה הישראלית חייבים להיות מיוצגים באותה ועדה – אבל התוצאה הסופית היתה שלא, וההרכב של הוועדה המייעצת הופך אותה, עוד פעם, לכלי שרת בידי שר האוצר, כך שבעצם הסמכויות הבלתי-מוגבלות שפקודת הקרקעות נתנה לשר האוצר הן עדיין בתוקף, למרות ההצעה המתוקנת, או למרות התיקון שמוצע כאן לפנינו היום. הצעת החוק מגדילה לעשות בכך שהיא מאפשרת לשר האוצר – נוסף על פרקי הזמן הארוכים ביותר שמאפשרים לשר להכריז על ההפקעה, להמתין ארבע שנים, ואחר כך, לאפשר לו להחזיק או להיכנס לקרקע, נותנים לו 18 שנים, אבל נותנים לו עוד אופציה לעוד תשע שנים, 17 שנים, ואם זה לא מספיק, עוד שנתיים. לפעמים מכבידים על שר האוצר אם הוא רוצה להאריך את התקופות. איך הם מכבידים עליו? אומרים לו: אתה צריך לנמק את ההחלטה שלך. תראו, לפגוע בזכות קניין של אנשים, כל ההכבדה על שר האוצר בכך שהוא מאריך תקופות בחוק – ההכבדה עליו היא שהוא שצריך לנמק, להגיד: אני צריך להאריך את התקופה כאן בגלל סיבה זו או אחרת. זו ההכבדה וזו המגבלה היחידה שמטילים על שר האוצר. כלומר, אני רוצה לומר שוב – לשר האוצר נשארות סמכויות בלתי מוגבלות בעניין של פגיעה בזכות הקניין ובעניין של הפקעת קרקעות. כפי שאמרתי, מדובר בתקופות זמן – אפשר להכריז על הפקעת קרקע לתקופה של 21 שנה ולא לנגוע בה – להגיד שזה עסק דחוף, זה דרוש לפרויקט דחוף למדינת ישראל או לצורך ציבורי דחוף, ולשבת בחיבוק ידיים 21 שנים. אם אנחנו מסתכלים במקביל, אנחנו רואים שבצדק צריך לעשות רפורמה בחוק התכנון והבנייה, כי אנשים סופרים ימים מבחינת תכנון ובנייה – צריך חודש, חודשיים, שלושה חודשים בשביל לאשר תוכנית. כאן, בקטע הזה, שבסופו של דבר הוא קשור לפרויקטים, קשור לתוכניות פיתוח, נותנים למערכת בעצם להתמהמה עד כדי 21 שנים כדי לבצע איזשהו פרויקט מסוים, ונוסף על כך, במסגרת 21 השנים האלה מאפשרים לשר האוצר עוד פעם באותה מסגרת – 21 שנים – להכריז על מטרה חדשה, ממושכת, ואז עוברות 25 שנים, ואז הזיקה מתנתקת מבעל הקרקע, ואז זהו, זה נראה משחק ילדים. בעיני זה נראה משחק ילדים. זה נראה בעיני מין תרמית כזאת של הציבור, שבעצם אנחנו רוצים את הקרקע הזאת – בהתחלה נעמיד שאנחנו צריכים אותה למטרה פלונית, אחר כך נשנה למטרה אלמונית, ובסופו של דבר אתה תפסיד את הקרקע שלך ולא תקבל ממנה שום דבר, גם אם המדינה לא משתמשת בה בסופו של התהליך. דובר כאן על העניין של 25 שנים, אני לא רוצה לחזור על זה. אני רק רוצה להזכיר את העניין של 25 שנים בפרספקטיבה, ברטרוספקטיבה. כלומר, מה עם ההפקעות שנעשו בעבר? מה עם קרקעות שהופקעו למטרה ציבורית על-פי פקודת הקרקעות, כמו הקרקע של קרסיק וקרקעות אחרות במקומות אחרים במדינה, שהמדינה הפקיעה לצורכי ציבור ועדיין עומדות שוממות, אפילו שעברו 30 ו-40 ו-50 שנה – מה עושים עם הקרקעות האלה? באה הצעת החוק ואומרת – 25 שנים. מה שהופקע לפני 25 שנים, אם השתמשו בו, אם לא השתמשו בו – נגמר העניין. ואם הפקיעו את הקרקע לפני פחות מ-25 שנים, ועדיין לא עשו בה שום דבר, נותנים עכשיו, עם תחילת החוק הזה, כשזה יאושר, עוד ארכה לממשלה, של 17 שנים, עוד תוספות של עוד שנה כאן, ו-25 שנים, בסך הכול מצטבר. כלומר, מה שהופקע בעבר – נגמר, נסתם הגולל על כל מה שנעשה בעבר, גם אם כולם יודעים, וזה מה שבג"ץ אמר – הוא אמר בעניין קרסיק, אבל גם אמר בעשרות מקרים ותיקים שהגיעו לבג"ץ, ובג"ץ אמר: זה לא יכול להיות, והיה דוחה את האנשים. הוא היה אומר: תמתינו לחוכמת הכנסת – הכנסת יושבת על העניין, מתקנת את החוק ברוח הדברים שבג"ץ פסק, אז תמתינו בסבלנות. עכשיו כל האנשים שהמתינו – בתל-אביב, ובכרמיאל, ובהרבה מקומות בארץ – זה לא רק אזרחים ערבים; זה אזרחים ערבים ואזרחים יהודים בכל רחבי הארץ, שהרגישו שהקרקע שלהם הופקעה מהם שלא בצדק, ולא באמת השתמשו בה לצורכי ציבור, עכשיו יגידו להם: זהו, נגמר העניין. ואני רוצה להגיד, שאנשים ומשפחות שאיבדו את הקרקע שלהם והם רואים שהקרקע שלהם משמשת לצורך ציבורי, יגידו: כן, אני אומר להם גם כן, זה שימש למטרה ציבורית – אם זה דרך, אם זה בית-ספר, אם זה מתקן לכלל הציבור, זה בסדר גמור. אבל איך אפשר להסתכל בעיניים של אנשים שרימו אותם, אמרו להם: אנחנו צריכים את הקרקע למטרה ציבורית ספציפית, ובסופו של דבר לא מקיימים את הדבר הזה בשום פנים ואופן. אני רוצה כאן לעשות השוואה בקצרה, מהר מאוד, מה עשו – הרי אחד הדברים שעשו במסגרת תיקון החוק הזה, אמרו: אנחנו נסתכל בעולם ונראה מה עושים בעולם במקרים כאלו. הביאו מהדין הצרפתי, ומהדין האמריקני, ומהדין הגרמני, ואמרו – שם אפשר ככה ושם אפשר ככה, וכנראה הסתכלו, אבל לא – אמרו שהסתכלו – שבקנדה, שבאוסטרליה, שבניו-זילנד, הפקעות קרקע נרחבות שנעשו מהעמים שהיו באוסטרליה, ובקנדה ובניו-זילנד, אותן ממשלות אמרו: מצב כזה של הפקעה ללא הצדקה לא יכול להימשך. אותן ממשלות, בעקבות פסיקות של בתי-המשפט באותן מדינות, החליטו שצריך להחזיר קרקע. לא ב-100% בעלות, אבל עם זכויות לאותם בעלים מקוריים, זכות – מה שנקרא – להתווכח, זכות להשתמש בקרקע הזאת, או ליהנות מהפירות של אותה קרקע. אפשר לחשוב על תיקונים כאלו במובנים מודרניים, במובנים שאכן בג"ץ בישראל התכוון אליהם, שצריך מהחוק הדרקוני הזה, החוק הארכאי, החוק של המנדט הבריטי, לעשות חוק שמתאים יותר לאווירה הדמוקרטית יותר, לאווירה שתתאים לכבוד האדם וחירותו ולזכויות היסוד, זכויות הבסיס של האדם והאזרח. מה שנעשה כאן הוא בדיוק ההיפך מהדבר הזה, ההיפך מהנטייה וממשאלת הלב של בית-המשפט העליון. אני זוכר, כשאני קורא את פסיקת בית-המשפט בעניין קרסיק, ששם השופטים בעצם אומרים: אחד – אני הגעתי למסקנה הזאת, שצריך להחזיר קרקע כזאת, מחקיקת חוק כבוד האדם וחירותו. האחר אומר – לא, זה מסתמך על דוקטרינת החופש הבסיסי של האדם, שאי-אפשר לקחת לאדם את הקניין שלו, את הבעלות על הקרקע שלו ככה סתם, ללא סיבה משכנעת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <חנא סוייד (חד"ש):> הצעת החוק הזאת עושה בדיוק את ההיפך. הצעת החוק הזאת מחליפה פקודה קולוניאלית, מנדטורית, לפקודה מדכאת, נבובה, שאין בה כל התאמה לרוח שבאמת רצו בבג"ץ שתהיה בה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. לרשות אדוני 15 דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה. אולי לא אנצל את כולן. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, זה מסוג החוקים שצריכים להגן על כלל האזרחים מפני עריצות השלטון. יש כאן ניסיון לאשרר עוולה שהתגלתה דרך פסק-דין, בג"ץ ב-2002 – קרסיק, ובית-המשפט מתח ביקורת ברורה, חד-משמעית, על דרך התנהלות המדינה, בבואה גם להפקיע וגם להמשיך לנשל, תוך סטירת לחי מצלצלת לאזרח, שרואה את רכושו מול עיניו, גברתי היושבת-ראש, בניגוד מוחלט להצהרה המקורית על מטרת ההפקעה. במקרה ההוא היתה הפקעה של רכוש פרטי שלאחר מכן, בניגוד להצהרה, השתמשו בו לצרכים מסחריים, וזה מוכיח את מה שאומר המלין על רמאות, שפשוט הוא גם קופח וגם מרגיש מרומה על-ידי המדינה ורשויותיה. באה הצעת החוק הזאת, שמישהו טוען שיש בה רפורמה, יש בה שיפור, והדברים הם לא כך. רבים שצופים בנו כעת, יהודים וערבים כאחד – אגב, ההתנגדות כאן היא לא בגלל שזה פוגע באזרחים ערבים. מירב האדמה שהופקעה היסטורית היא של אזרחים ערבים, אבל אזרח בתל-אביב יכול להינזק מהצעת החוק הזאת כמו אזרח מחדרה, מכרמיאל, ולכן על חברי הכנסת לקרוא היטב את הצעת החוק הזאת ולרדת לעומק המטרות שלה – היא נותנת בידי השלטון, גברתי היושבת-ראש, סמכות מוחלטת לבטל זיקה בין בעל קרקע לרכוש שלו, כאשר בכל מקום בעולם אין לבטל. היא לא מתבטלת, הזיקה הזאת, גם אם הרכוש הופקע. כאן אומרים 25 שנים, ח'לאס, ראחת עליכ. זה נקרא להמשיך בנישול ולתת לו לגיטימציה באמצעות חוק, למרות שבעל הקרקע רואה את הרכוש שלו ליד הבית. אם השאיר אותו ליד הבית לצרכים אחרים לחלוטין, לא לבית-ספר, לא לכביש – או לשום דבר או לעסקים או לשימוש של קבוצה אתנית אחרת. אתם יודעים איזה זעם נצור בלבו של בעל המקרקעין או בעל הרכוש? ובסוף, במקום נציב עליון מביאים לנו נציב עליון בדמותו של שר אוצר. מעבירים מכאן לשם. למה שלא יהיה משהו מקביל להרכב של ועדה, שתהיה רב-מגזרית, רב-פונקציונלית? לא אנשים מטעם שיהיו חותמת גומי של שר האוצר, אנשים שיהיו קשובים לצרכים של רבדים רחבים של האוכלוסייה – פריפריה, ערבים, איכות סביבה, תחבורה, דברים כאלה. לא, שר האוצר, לידו ועדה מייעצת, והוועדה המייעצת הזאת תהיה מאוד מונוטונית והומוגנית, במקום שתהיה הטרוגנית ורב-תרבותית, רב-מגזרית. לכן, גברתי היושבת-ראש, יש כאן גם קיפוח מצד אחד, גם נושא בעל ערך היסטורי וחשיבות היסטורית, אבל בעיקר בעל השלכות לעתיד שיש בהן המשך הקיפוח של העבר. ולכן, חברי הכנסת שנשלחו לכאן על-ידי בוחרים חייבים לייצג קודם כול את האזרח הפשוט; האזרח הפשוט שהחוק הזה אומר לו שאתה תמשיך להיות קורבן, ושאתה גם עלול להיות קורבן, ושאם בג"ץ עמד לצדך ונתן לך סעד, אנחנו נרוקן את האופציה הזאת של סעד של בית-המשפט על-ידי החוק הזה, ומניפולציות בתוך החוק שלא משאירות שום כלי, שום פתח מילוט או הצלה של האזרח הפשוט כלפי הרשות המבצעת על כל זרועותיה. גברתי היושבת-ראש, אומנם זה לא קשור, אבל היום קראתי על מקרה של שתי פעילות שלום מחו"ל שמתגוררות ברמאללה, נדמה לי אוסטרלית וספרדית, ושצה"ל חדר לשטח A, לרמאללה, כדי לעצור אותן, לגרש אותן ולמסור אותן למה שקרוי יחידת "עוז", ליד מחנה עופר, ובדרך להציע להן להיות מגורשות, כי האשרה פגה, כי אין להן יותר ויזה. תראו למה צה"ל חודר לתוך שטח A ומה מפריע למפקדי צה"ל לישון בלילה – פעילות שלום שמפגינות למען הפלסטינים, למען האנשים הפשוטים, נגד הגדר. <חיים כץ (הליכוד):> לא יכול להיות. לא יכול להיות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה יודע, הצורה הזאת, המתבשמת, של אנשים מתוך הרוב, שכשמדברים על סבל של אחרים, למשל על חומה, הם לא מתקרבים להרגשה הזאת. נראה אתכם – אתכם היהודים, אני מתכוון, היהודים בתל-אביב – יהודים בתל-אביב סובלים או חיים למשך 48 שעות עם שני מחסומים בדרך. שני מחסומים. ולכן נשאלת השאלה: עד כדי כך מפריעות שתי פעילות שלום? ואחר כך צה"ל שיקר, כהרגלו אגב. דובר צה"ל, מבחינתי, לרוב משקר עד שיוכח אחרת. אומרים: לא, זה מסיבות ביטחוניות. איזה סיבות ביטחוניות ואיזה בטיח. הוויזה נגמרה. אמרו להן: מה דעתכן עכשיו, ברכב, או שתיכנסו לבית-סוהר לשישה חודשים, לשתי הפעילות, או שעכשיו נגרש אתכן, כי הוויזה נגמרה. אגב, לפני כמה שבועות צה"ל, כצבא כיבוש, היה פועל יחד עם מה שקרוי יחידת "עוז" בתוך השטחים הכבושים בניגוד לחוק. אגב, גם מה שקורה לאחרונה זה בניגוד לחוק, כי אנשי היחידה הזאת, אסור להם לפעול מחוץ לתחומי מדינת ישראל. בעזרת הצבא הם מוחדרים לשם ומבצעים את מה שהם מבצעים. אני מרוצה מההחלטה היום של בג"ץ, שהצביע על אי-החוקיות ושחרר את שתי הפעילות האלה. האמת היא שזה לא מזיז להרבה אנשים. המקרה הזה לא מזיז. נו, אז נכנסו. א. יש פה עבירה על החוק; ב. יש פה שקר; ג. יש פה כניסה לשטח A בניגוד לכל ההסכמים. למה הם נכנסו לשטח A? כי הם פשוט יכולים. אפשר להיכנס לשטח A בקלות גם על נושא כזה, לשלוף את שתי הבחורות בשעה 03:00 מהדירה, ואף אחד לא יגיד, אף אחד לא יצייץ. מישהו אמר מלה, חוץ מבג"ץ? מישהו אמר מלה? הפרקליטות הודתה שהיתה כאן טעות ושזה לא חוקי, אבל אישי ציבור הגיבו? הרי מדובר בשערורייה, בהפרה בוטה של החוק. הצבא חושב שהוא מעל לחוק, גם כשהוא צבא כיבוש. חושב שמותר לו לעשות הכול. ובכן, גברתי היושבת-ראש, שני דברים קשורים בחוט מקשר אחד של דיכוי וניצול לרעה של כוח, כאן נגד אזרחים באשר הם אזרחים שמאבדים מול עיניהם הכלות את הרכוש הפרטי, והמדינה משתמשת בו או לעסקים או לשום דבר או לקבוצה אתנית אחרת. ולכן זה הזמן לומר שמדובר בחוק רע, בתיקונים אנטי-אזרחיים, וכדאי שחברי הכנסת, במקום שיצביעו לפי תיאוריית העדר, יקראו היטב את הצעת החוק ויצביעו נגדה. תודה, גברתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <רונית תירוש (קדימה):> אחרי זה הצבעה? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולאחר מכן הצבעה, כן. בבקשה, גברתי, לרשותך עשר דקות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא באוזניכם, בהמשך לדברים שנאמרו כאן על-ידי כמה מחברי הכנסת הערבים, מכתב ששלח אלי אזרח יהודי דווקא, לא ערבי, פרופסור באוניברסיטת תל-אביב, ארכיאולוג ומומחה לתרבויות עתיקות, פרופסור שלמה בונימוביץ שמו, ואין קשר משפחתי בין יחימוביץ לבונימוביץ במקרה הזה. וכך הוא כותב: "אנו קבוצת אזרחים בעלי קרקעות, או יורשיהם של בעלי קרקעות, במתחם פי-גלילות. קרקעות אלה, שנקנו על-ידי הורינו, סבינו, בשנות ה-40 באזור שכונה אז עבר-הירקון, הופקעו בשנות ה-60 על-ידי המדינה כדי להקים את חוות הגז והדלק פי-גלילות. חלק מבעלי הקרקע פוצו אז בסכום זעום לאחר מאבק משפטי. אחרים לא פוצו כלל. "כידוע לך, לאחרונה החליטה המדינה לפנות את מתקני הגז והדלק מאזור פי-גלילות. אך למרות שעילת ההפקעה הוסרה וייעוד הקרקע נשתנה לחלוטין" – עכשיו, אתם יודעים, במסגרת הפרטת הקרקעות, אותם 1,800 דונם במקום שבו ממוקמת פי-גלילות, הם השטח הראשון שיוצא למכירה למרבה במחיר, ועליו מן הסתם תיבנה שכונת יוקרה שמחירי הדירות בה ירקיעו לשחקים, שכן מדובר באחד האזורים היקרים ביותר בארץ, אם לא היקר שבהם. זו הערה שלי בסוגריים למכתבו של פרופסור שלמה בונימוביץ. הוא ממשיך כותב: "למרות שעילת ההפקעה הוסרה, חוות הדלק כבר לא תהיה שם, והיא מיועדת עתה לשכונת מגורים יוקרתית, לא השיבה המדינה את הקרקע לבעליה החוקיים, וכעת היא משווקת את הקרקעות הללו לכל המרבה במחיר. מן המפורסמות הוא שכיום שוויה של הקרקע במתחם גלילות מרקיע שחקים, וברור שהמדינה משיקולים כספיים גרידא העדיפה כאן את טובתה על פני מידת הצדק לפיה היה עליה להשיב לאזרחים הקטנים את הקרקע שהופקעה מהם עם סיום עילת ההפקעה. עם היוודע לנו אודות השינוי בייעוד הקרקע המופקעת ועל כוונת המדינה שלא להשיב לנו אותה על אף סיום ההפקעה, פנינו לסעד משפטי בבית-המשפט העליון. אחרי דיונים ממושכים שנמשכו משנת 2003 ואילך, בהם שב והדגיש בית-המשפט העליון את הסימפתיה שלו לטענותינו, ואת העובדה שמבחינה משפטית גרידא יש צידוק לעתירתנו, נמנע בית-המשפט מהכרעה בטענה כי הסדר הפקעת הקרקעות נמצא בדיון בכנסת, ומשם אמור לבוא עזרנו". עזרם לא בא מהכיוון שלנו, ואני פונה לחברי הכנסת המעטים שנמצאים כאן באולם לנהוג לפי מידת הצדק, ולבוא לעזרתם של האזרחים האלה שהקרקע הופקעה מהם לפני שנים למטרה מסוימת, וכעת היא משמשת להתעשרות של מתי מעט. כותב פרופסור בונימוביץ: "הקרקע נקנתה על-ידי הורינו וסבינו שהיו בעלי חזון לפני שנות דור, ולמרבה הצער היא הופקעה מהם לצורכי ציבור. לכך הם הסכימו בלית ברירה. ואולם, מצויים בינינו אנשים מבוגרים הרואים בעיניים כלות כיצד עתה, משנסתיימו צורכי הציבור, ניתנת הקרקע במסגרת בהלה לזהב לכוחות השוק האימתניים ואיננה מושבת לבעליה המקוריים". כך הוא כותב, ואין לי אלא להצטרף לדבריו ולומר שמצווה עלינו להעניק תמיכה וסעד לפרופסור בונימוביץ, שהוא לא לבד. יש כמובן עוד מאות ואלפי אזרחים במצב זהה לשלו. ההסתייגויות שלי נוגעות לדברים האלה גם במישרין וגם בעקיפין. הן מכוונות למועדים שנקבעו למימוש הליך ההפקעה שהם ארוכים מדי. היום יכולות לחלוף 23 שנים מיום מתן ההודעה על הכוונה להפקיע ועד למימוש שלה בפועל, עד שהמטרה שלשמה הופקע השטח בכלל אכן תתממש. 23 שנה יכולה קרקע מופקעת לעמוד בלי שהמטרה הציבורית שלשמה הופקעה בכלל תתממש. אני מציעה להגבילם בזמן סביר, להעמיד אותם לכל היותר על עשר שנים. עוד הסתייגות נוגעת לכך שההצעה קובעת שבחלוף פרק הזמן של 25 השנים מתנתקת זיקתו של הנפקע לקרקע המופקעת, והיא הופכת להיות בבעלותה של המדינה לכל דבר ועניין, גם אם היא זנחה את מטרת ההפקעה, או הסתיים הצורך בקרקע למטרה לשמה הופקעה, או יתירה מכך – מעולם לא מומשה המטרה. מוצע לבטל את הקביעה הזאת של תקופת ההתיישנות לזכות ההשבה. ואחרון חביב – ההצעה קובעת כי שר האוצר יוכל לשנות את מטרת ההפקעה כראות עיניו, תחת השבתה לנפקע שעה שאין בה עוד צורך למטרה המקורית שלשמה הופקעה. אני מציעה לקבוע שבמידה שאין עוד צורך בקרקע למטרת ההפקעה המקורית, על המדינה להשיב את הקרקע לנפקע. חשוב לי להדגיש כאן שאני לא מתנגדת להפקעת קרקע מאזרחים, ועל-פי השקפת עולמי, שהיא השקפת עולם סוציאל-דמוקרטית, שלא לומר סוציאליסטית, גם זה וגם זה, לעתים קרובות צורכי הציבור כולו גוברים על זכות הקניין של אדם, ולטובת הציבור כולו נכון להפקיע קרקע מאדם פרטי, ואף לפצותו בשל כך, לפעמים למרות שהפיצוי אינו נראה לו מספיק. אבל אם הקרקע שהופקעה מאותו אדם אינה משמשת עוד לצורכי ציבור, אי-השבתה לו והפיכתה למטבע עובר לסוחר כשהוא רואה בעיניים כלות כיצד על הקרקע שהופקעה מהוריו ומסביו לצורכי ציבור מוקמת עכשיו שכונת מגורים יוקרתית שהקרקע בה נמכרה לכל המרבה במחיר, ורק עשירים יכולים לקנות בה דירות, ואילו הוא אינו מקבל דבר ממה ששייך לו בדין מתוקף הירושה – אני חושבת שיש כאן פגיעה קשה ביותר בתחושת הצדק שחשים אזרחי מדינת ישראל. הדבר הזה הוא לא תקין, לא ראוי. הקרקע צריכה להיות מושבת לבעליה מייד אחרי שנסתיים תפקידה כקרקע שמשמשת לצורכי ציבור. אסור לנו לפגוע בתחושת האמון שיש לאזרחי המדינה במדינה, בוודאי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפילו המנדט, גברתי חברת הכנסת הנכבדה, בחוק התכנון והבנייה קבע בסעיף 35, שכאשר יש הפקעה לצורכי ציבור, ברגע שהצורך הציבורי פקע, פקעה ההפקעה. ואני מאוד חושש בעניין ה-25 שנה שהדבר יכול לשמש פעמים בידי המדינה לצורך משיכת זמן שלא – ואני לא בטוח שגם זה יעמוד באותם זכויות קניין שיש לבן-אדם. נכון, יש מקרים שבהם המדינה מנהלת משא-ומתן על הפיצוי, וזה פסק-דין קנדינוף נגד עיריית תל-אביב. אני לא רוצה להיכנס. זה היה בעניין בית-הקברות המוסלמי, ובעניין בניית בית-המלון "הילטון". שם הפקיעו, ובסופו של דבר בנו. אבל חלק מהבעלים הסכימו לקבל פיצוי מוגדל. אמרו שאין כאן כבר הפקעה, אלא יש כאן רכישה של מוכר מרצון לקונה מרצון, או משהו מעין זה. אבל באמת יש בחוק הזה בעייתיות. אנחנו היינו שנינו יחד בוועדת הכספים בפעם הקודמת, והעלינו את השאלות האלה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש בעיה, מדינת ישראל מינתה את המוכר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אני עוזר לחברת הכנסת יחימוביץ, כמובן. גזלתי ממנה דקה וחצי, היא תקבל אותה אם היא צריכה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, אדוני היושב-ראש, לא נותר לי אלא להסכים לדבריך. מדובר כאן באמת ביותר מלקונה בחוק. מדובר בעוול ובעיוות. ושוב, אני אומרת, יש כאן פגיעה גם במידת הצדק, גם במידת ההיגיון, וגם מדובר בערעור מאוד חמור של האמון שרוחשים אזרחי המדינה למדינה כמי שאמורה לקבל החלטות שיש בהן שיקול דעת, יש בהן צדק ויש בהן שוויון. אין צדק בהקמתה של שכונת מגורים יוקרתית על קרקע שתימכר לכל המרבה במחיר, על קרקע שמלכתחילה הופקעה לצורכי ציבור וכעת אינה משמשת עוד לצורך זה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת יחימוביץ, תודה רבה לכל המסתייגים. שמעתי את דבריהם. באמת יש בהם טעם רב. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ברור, ברור, הוא נותן הזדמנות לחברת הכנסת יחימוביץ. שמעתי גם את דבריו של חבר הכנסת אורון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שלנו לא צריכות להיות הרבה טענות נגד החוק הזה. החוק אומר: אם התקיימה המטרה הציבורית שלמענה הופקעה הקרקע, היא תישאר מופקעת. ומעבר ללשון היבשה המשפטית שיש בה מכובדות, בוא נשים את הדברים על השולחן. היתה מטרה ציבורית להפקיע קרקע מהציבור הערבי. היה אידיאל ציבורי שנקרא גאולת הקרקע, וכמבין אל"ף-בי"ת בעברית, כבוד היושב-ראש, גאולה במשמעותה העמוקה היא להעביר דברים מן הטמא, או מן החול, לפחות, אל הקדוש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחת ממשימות הציונות היתה גאולת הקרקע, אתה צודק. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זהו. אז גאלו את הקרקע, המשימה, המטרה הציבורית התקיימה. וכשהמטרה הציבורית התקיימה, כבוד היושב-ראש, באה הוועדה וניסחה את זה בלשון שלה. ישראבלוף? משחקים בכאילו? כל הקרקע, כאילו שאתה אומר: מותר לך להיכנס לקולנוע חינם, אבל לא ביום א', לא ביום ב', לא ביום ג', לא ביום ד', לא ביום ו' ולא ביום שבת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ולעומת זאת גם לא ביום ה'. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. לא ביום ה'. זה בעצם לשון החוק. הקרקע שהופקעה מהציבור הערבי – הוא לא יכול לבקש אותה. זה בשורה התחתונה. יש ניסוחים מפותלים – אני התעניתי, ואפילו מנסחי החוק – אני לא רוצה עכשיו לגלות סודות – גם אנשים שישבו על החוק, אני שאלתי אותם, והם שאלו את המומחים המשפטיים היום: האם קרקע שהופקעה בעבר אפשר? בסופו של דבר באו עם תשובה מנומקת – אי-אפשר. 25 שנים, אפילו אם יש תחולה רטרואקטיבית, ויש אלף סייגים על התחולה הרטרואקטיבית שלהם, הם מיום ההפקעה, ולא מיום פקיעת הצורך או הייעוד של תחולת ההפקעה, כלומר תחולת הייעוד של ההפקעה. אבל אם הופקעה קרקע בשנת 1970 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ממתי סופרים, האם מתום התוקף של ההפקעה בגלל שינוי הנסיבות ומשינוי מטרת ההפקעה, או מיום שהופקעה בפועל? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אם הופקעה בשנת 1970, ובשנת 1975 פג התוקף – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז מ-1975 צריך לספור, אתה אומר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> התחילו לספור משנת 1970. <היו"ר ראובן ריבלין:> כך היה לפי חוק התכנון והבנייה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עשו את זה בכוונה. כל החוק הזה, מתחילתו ועד סופו – איך לא לפצות את האזרחים הערבים או להשיב להם את הקרקע. זה כל הלשון, זה כל המאמץ המשפטי. זו בגידה של המשפטנים בעניין הצדק. זה חוק שנעשה – איך לא לעשות צדק. זה חוק שכל מטרתו למנוע צדק. ואם בג"ץ אמרנו, זה חוק עוקף-בג"ץ. זה חוק עוקף-בג"ץ – הכנסת נענתה לבקשת בג"ץ לחוקק חוק, ועקפה את בג"ץ, ונעשה מאמץ אדיר – גדולי, טובי המשפטנים, טובי המוחות ישבו – איך למנוע צדק. זה חוק שאומר – אנחנו, האזרחים הערבים, אומרים: לא רוצים את הצדק, לא רוצים את הדמוקרטיה, לא רוצים את השוויון. תחזירו לנו את הקרקע שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> את זה אתה אומר בשם כל הערבים? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני, בשם כל האזרחים הערבים, אומר: תחזירו את הקרקע שלהם ואל תמכרו לנו דמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, בסדר. רבותי, תם הדיון. יושב-ראש הוועדה יכול להשיב, זה נכון, אבל אני מציע שאתם – אנחנו צלצלנו לפני חמש דקות, דרך אגב. מותר לו. ציון פיניאן בצדק רכש לו את החובה להשיב, כי השאלות לא קלות. בבקשה, אדוני. אם שר השיכון רוצה להתערב, זה עניין אחר; הוא יכול להתערב עד שאנחנו מסיימים את הדיון. אמרתי רק אם רוצה. לא אמרתי מחויב השר. <ציון פיניאן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק לתיקון פקודת הקרקעות נדונה במהלך כמה ישיבות בוועדת משנה של ועדת הכספים של הכנסת. הייתי חבר בוועדת המשנה, וניהלתי את מרבית ישיבות ועדת המשנה בעניין זה. ועדת המשנה פעלה רבות כדי שנוסח הצעת החוק המובא בפניכם יכלול הסדר מאוזן וראוי בכל הקשור להפקעת מקרקעין על-ידי שר האוצר לצורכי ציבור. ועדת המשנה הבינה את החשיבות שקיימת במתן האפשרות לשר האוצר להפקיע קרקע שדרושה לצורך ציבורי, שכן צרכים אלו משרתים בסופו של דבר את כלל הציבור בישראל, וללא הפקעות קשה עד בלתי אפשר לבנות במדינה שכונות, לסלול כבישים, להקים מתקנים ביטחוניים ועוד ועוד. עם זאת, לאורך כל הדיונים עמד לנגד עיני הוועדה בעל הקרקע שמחזיק במקרקעין, לפעמים שנים רבות, ולפיכך הוועדה עמדה על זכויותיו של בעל הקרקע לאורך כל הליך ההפקעה. כך, למשל, הוועדה קבעה כי במצב שהמדינה לא עשתה שימוש בקרקע שהופקעה לצורך שלשמו היא הופקעה, תהיה השבה של הקרקע לבעליה. מדובר בהישג משמעותי וחשוב, שכן על-פי נוסח הצעת החוק הממשלתית היה אמור לחול במצב כזה הסדר של רכישה מחדש, שבו בעל הקרקע היה צריך לרכוש את הקרקע מידי המדינה במחיר השוק החדש שלה. נוסף על כך, הוועדה קבעה הסדר של השגה של בעל המקרקעין על פיצויי ההפקעה, על שווי ההשבחה במצב של השבה וכן על שווי המחיר לרכישה מחדש של הקרקע, וכן אופציה של פנייה לשמאי מכריע. עוד קבעה הוועדה הגדרה ברורה מהו צורך ציבורי שלשמו מותר לשר האוצר להפקיע קרקע, וכן עיגנה בחוק ועדה מייעצת, שכוללת אף גורמים מקצועיים, שתייעץ לשר האוצר בכל הקשור לסמכויותיו להפקיע קרקעות לפי הפקודה. באופן הזה סמכות ההפקעה לא תהיה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של שר האוצר, אלא בהתייעצות עם ועדה מייעצת. כמו כן, מכיוון שהפקעות רבות נערכות על-ידי משרד התחבורה, לצרכים של סלילת כבישים ובניית מסילות ותשתיות לרכבת, קבעה הוועדה סעיף מיוחד לגבי שר התחבורה, כך ששר התחבורה יקבל את סמכויות ההפקעה של שר האוצר למטרה של דרך, שכוללת גם מסילת ברזל, צומת ועוד, וכן תהיה לו ועדה מייעצת משלו. הוגדר גם צורך לתשתית לאומית שמאפשר לשר להפקיע בהליך קצר יותר, דומה להליך שנעשה לפי חוק כביש ארצי לישראל. הוועדה דנה בנוסח שהובא בפניה שעות רבות, שמעה את נציגי המשרדים השונים ובחנה סעיף סעיף, לאור הרצון להגן על זכות הקניין של בעלי מקרקעין. אני סבור כי מדובר בנוסח מאוזן וראוי, שכולל הגנות רבות על בעלי מקרקעין ועם זאת מאפשר למדינה להפקיע מקרקעין במצבים שבהם אין אפשרות אחרת. לפיכך אני גם אודה לכם על אישור הנוסח האמור בקריאה שנייה ושלישית. אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת הרב גפני, שנתן לי את הזכות להיות שותף מלא בדיוני הוועדה. עוד אבקש להודות לעורכת-הדין נטע דורפמן, שהובילה את הצעת החוק מטעם משרד האוצר, לעורך-הדין ארז קמיניץ ממשרד המשפטים, ללשכת עורכי-הדין וללשכת השמאים שתרמו רבות לדיון, לעורכות-הדין שגית אפיק וענת מימון ולעורכת-הדין דפנה ברנאי, הממונה על נוסח החוק. אני מודה לכולם ומקווה שהחוק יאושר בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אם השר אריאל אטיאס לא רוצה לעלות, אנחנו עוברים להצבעות. חברי הכנסת, רבותי השרים, נא לשבת. קודם כול אנחנו מצביעים על כל ההסתייגויות, כולל לוח התיקונים להסתייגויות, שבו בכל פעם שנאמר "אחמד טיבי", כאילו נאמר "אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי" – פשוט היתה טעות שיצאה מתחת ידי הוועדה. לכן אנו עוברים להצביע על ההסתייגות ועל ההצעה לפי הצעת הוועדה. ובכן, לשם החוק אין הסתייגויות, לכן אנחנו עוברים להצביע על שם החוק, כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד שם החוק – 47 נגד – 6 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 47 בעד, שישה נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק עבר. לסעיף 1 קיימת הסתייגות של חברי הכנסת אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת חיים אורון, חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 7, נגד – 45, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסעיף כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? לפי הצעת הוועדה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 48, נגד – 7, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 1 עבר ואושר בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 2, ונתחיל להצביע בהנפת יד. את זה אפשר לומר, להבדיל מאמירות אחרות. הסתייגות של חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת טיבי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, הסעיף הזה מבטל את הנציב העליון? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה שאלת שאלה נכונה, ורק את זה היית צריך לשאול בוועדה את חבר הכנסת גפני. השאלה הזאת נשאלה גם על-ידי לפני שנתיים וחצי בוועדת הכספים כשהתחילו לדון בעניין זה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו רוצים את המנדט הבריטי בחזרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הנציב העליון, החליפה אותו הממשלה, ובמקרה שבו מדובר בסמכויות יותר גדולות – שר האוצר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא מעל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צריך להבחין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האם נשלחה הודעה להוד מלכותה – – –? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, לשאלתך אני אומר לך: היום, פקודת סדרי שלטון ומשפט קובעת שיש שני מחליפים לנציב העליון: ממשלת ישראל ושר האוצר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שר האוצר יכול לבטל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, זה פעם ראשונה שקבענו את זה, נדמה לי, בחוק, ואם לא – יתקן אותי סגן ראש הממשלה. אבל זאת האמת ההיסטורית. רבותי, מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. לסעיף 2 יש הסתייגות נוספת של חברי הכנסת חנא סוייד וקבוצת טיבי. זחאלקה, היום אתה בקבוצת טיבי, אוקיי? אחרת, תלך ותבקש לכנס את הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות השנייה של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת חיים אורון מבקש להסתייג לסעיף 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצביע על סעיף 2 לפי הצעת הוועדה, לאחר שכל ההסתייגויות לא נתקבלו. נא להצביע אלקטרונית. מי בעד ומי נגד סעיף 2 כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 6 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 48, נגד – 8, ואין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 אושר כהצעת הוועדה. סעיף 3 – קבוצת סוייד וקבוצת טיבי מסתייגים. קודם כול, לפי פסקה (1) – מי בעד ההסתייגות? נא להרים יד. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות (1) של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. פסקה (2) – מי בעד ההסתייגות? להרים את היד. מי נגד? הצבעה ההסתייגות (2) של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ההסתייגות לא נתקבלה. לסעיף 3 יש הסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון בפסקה (12). מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. גם הסתייגות זו לא נתקבלה. לגבי ההערה, הואיל והסתייגות סוייד לא נתקבלה, אין סתירה. רבותי, ההסתייגויות לסעיף 3 נפלו, ולכן אנחנו נצביע אלקטרונית. מי בעד סעיף 3 כהצעת הוועדה? הצבעה מס' 7 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> פעם ראשונה רואים נציב עליון-על. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 52, נגד – 8, ואין נמנעים. אני קובע שסעיף 3 נתקבל לפי הצעת הוועדה. היועצת המשפטית שגית אפיק מעירה לי: פקודת דבר המלך במועצתו קובעת שאת הנציב העליון תחליף הממשלה, והחוק הזה קובע ששר האוצר הוא גם – אני יודע. אני אמרתי שחוק זה הוא חוק תקדימי, הקובע שיש את שתי הרשויות עכשיו. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 4. <חיים אורון (מרצ):> אפשר להסביר למה? אבל לא עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה חבר בוועדת הכספים. <חיים אורון (מרצ):> אני יודע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה חבר בוועדת הכספים. <חיים אורון (מרצ):> אני גם יודע את התשובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לסעיף 4 יש הסתייגות של קבוצת סוייד וקבוצת טיבי. מי בעד ההסתייגות – ירים את היד. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ההסתייגות לא נתקבלה. לסעיף 4 אין יותר הסתייגויות, ולכן אנחנו נעבור להצביע אלקטרונית על סעיף 4 לפי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 51, נגד – 7, ואין נמנעים. הדברים ברורים. סעיף 4 נתקבל כהצעת הוועדה. מעכשיו אעשה את הכול ידני. סעיף 5 – קבוצות סוייד ואחמד טיבי מסתייגות. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הסתייגויות בתוקף לסעיף 5, ולכן נצביע על סעיף 5 כהצעת הוועדה. מי בעד סעיף 5 כהצעת הוועדה – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שסעיף 5 התקבל כהצעת הוועדה. סעיף 6 – חברת הכנסת יחימוביץ מציעה את שתי ההסתייגויות הבאות. מי בעד הסתייגות (1) – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? הצבעה ההסתייגות (1) של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הסתייגות (2): מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? הצבעה ההסתייגות (2) של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ההסתייגות לא נתקבלה. לסעיף 6 יש גם הסתייגות של קבוצות סוייד וטיבי. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שלסעיף 6 אין יותר הסתייגויות בתוקף, שכן כולן נדחו. אני מצביע על סעיף 6 לפי נוסח הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. מי נגד? הצבעה סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שסעיף 6 עבר כהצעת הוועדה. סעיף 7 – קבוצות סוייד וטיבי מציעות. מי בעד ההסתייגות? תודה. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לכן, אנחנו נצביע על סעיף 7 כהצעת הוועדה. מי בעד סעיף 7 כהצעת הוועדה – ירים את ידו. תודה. מי נגד? הצבעה סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שסעיף 7 נתקבל כהצעת הוועדה. סעיף 8 – הסתייגויותיהם של קבוצות סוייד ואחמד טיבי. מי בעד – ירים ידו. תודה. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ההסתייגות של סוייד וטיבי לא נתקבלה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ מבקשת להסתייג. מי בעד הסתייגותה של חברת הכנסת יחימוביץ? נא להרים את היד. תודה. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. אני מצביע על סעיף 8 כהצעת הוועדה. מי בעד – כהצעת הוועדה? מי נגד? הצבעה סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. סעיף 8 נתקבל כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 9 – הסתייגותן של קבוצת סוייד וקבוצת טיבי. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 9 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. לכן, אני מצביע על סעיף 9 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? הצבעה סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שסעיף 9 עבר כהצעת הוועדה. סעיף 10 – קבוצת סוייד וקבוצת טיבי מסתייגות. מי בעד ההסתייגות? תודה. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 10 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ההסתייגות לסעיף 10 לא נתקבלה. אני מצביע על סעיף 10 כהצעת הוועדה. מי בעד סעיף 10 כהצעת הוועדה? תודה. מי נגד? הצבעה סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שסעיף 10 התקבל כהצעת הוועדה. לסעיף 11 יש הסתייגויות של קבוצת סוייד וקבוצת טיבי. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 11 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון מציל את ה"בעד". תודה. ההסתייגות לסעיף 11 לא נתקבלה. אני מצביע על סעיף 11 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל. <חיים אורון (מרצ):> רגע, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שסעיף 11 התקבל כהצעת הוועדה. חבר הכנסת סוייד וחבר הכנסת טיבי, בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אני מסיר את ההסתייגויות – מלבד סעיף 27. <חיים אורון (מרצ):> 15 ו-27. <היו"ר ראובן ריבלין:> 15 ו-27. אני מתקן; ההצבעה הקודמת היתה על סעיף 10, ואישרנו את ההצבעה על סעיף 10 כהצעת הוועדה, והפלנו את ההסתייגות של 11. עכשיו נצביע על סעיף 11 – מסעיף 11 עד 14, ועד בכלל, שכן לגביהם הוסרו כל ההסתייגויות. נצביע על סעיף 11 עד סעיף 14 ועד בכלל, כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. נא להוריד. מי נגד? תודה רבה. נא להוריד. הצבעה סעיפים 11–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שסעיף 11 עד סעיף 14, ועד בכלל, עברו כהצעת הוועדה. לסעיף 15 יש הסתייגויות של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים אורון, חנא סוייד ואחמד טיבי. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. מי נמנע? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים אורון, חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 15 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שההסתייגות לסעיף 15 לא נתקבלה. לסעיף 15 יש גם ההסתייגויות של חבר הכנסת חיים אורון, חנא סוייד ואחמד טיבי; קבוצות סוייד וטיבי. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. מי נמנע? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חיים אורון, חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 15 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ההסתייגות לסעיף 15 לא נתקבלה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ מציעה הסתייגות לסעיף 15. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 15 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. גם הסתייגותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לא נתקבלה. ובכן, כרגע הוסרו ההסתייגויות של סעיף 15, ואין לנו הסתייגויות עד סעיף 26 ועד בכלל. לכן נצביע, כהצעת הוועדה, על סעיפים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> יש הסתייגות של חיים אורון. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא הסיר. הם דיברו בשמו. עד סעיף 25 אין לנו הסתייגויות, לכן – נצביע. <קריאה:> 26. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, 25, ועד בכלל. מאוד פשוט – אנחנו כרגע הפסקנו את ההסתייגויות בסעיף 15. עד סעיף 26 אין הסתייגויות, לכן נצביע – סעיף 15 עד סעיף 25, ועד בכלל, כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. מי נמנע? תודה. הצבעה סעיפים 15–25, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני קובע שסעיפים 15–25 ועד בכלל עברו, כהצעת הוועדה. עכשיו אנחנו עוברים לסעיף 26. <חנא סוייד (חד"ש):> גם את ההסתייגות ל-26. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם ל-26. ל-27 גם אין, נכון? יש. לסעיף 26 אין הסתייגות. מי בעד הסעיף כהצעת הוועדה? תודה רבה. מי נגד? תודה. נא להוריד. מי נמנע? הצבעה סעיף 26 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שסעיף 26 נתקבל, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 27. חברי הכנסת, הקבוצות סוייד ואחמד טיבי מציעות. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. מי נמנע? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 27 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שההסתייגות של סוייד וטיבי לא נתקבלה. חברי הכנסת סוייד, אורון ואחמד טיבי מציעים גם הם הסתייגות. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של חברי הכנסת חיים אורון, חנא סוייד, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 27 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שגם הסתייגות זו לא נתקבלה. אין לנו עוד הסתייגויות ל-27. האם לסעיף 28 יש הסתייגות? <חיים אורון (מרצ):> לא, עד הסוף תוריד. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל וכל ההסתייגויות עד סעיף 29 הורדו, נצביע על סעיפים 27–29, ועד בכלל, בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. הצבעה סעיפים 27–29, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שהחוק עבר בקריאה שנייה. יושב-ראש הוועדה, אחרי אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, בשל ההחלטה התקדימית לבטל את הנציב העליון, ובשל אי-התאמתו של שר האוצר למלא את תפקיד הנציב העליון, אני רואה בהצעה הזאת הצעת אי-אמון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. אדוני יבקש הצבעה עכשיו. אני לא שמעתי. הבנתי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אפשר לדחות את זה ליום שני. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון שאפשר ביום שני, אבל ראש הממשלה מבקש ביום שני הזה. הוא גם מבקש ביום שני – רק הזה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, יושב-ראש ועדת הכספים, הם יכולים לומר יום שני הבא – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הכול תלוי בידך. האם אתה מבקש ממני להצביע בקריאה שלישית, אדוני? תודה רבה. יושב-ראש ועדת הכספים מבקש ממני להצביע בקריאה שלישית. לכן נעבור, לכבוד החוק וההיסטוריה שהוא קובע – החוק הוא לא פשוט – מה רצית, אדוני יושב-ראש הקואליציה? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – מה מצביעים, על הצעת החוק? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר לך: אנחנו תמיד מצביעים בעד החוק. מי שהוא בעד החוק הוא נגד אי-אמון; מי שהוא נגד החוק הוא בעד אי-אמון. אבל אנחנו תמיד מצביעים בעד החוק, בהתאם לכל חכמי הכנסת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, כל אחד מכם יחליט מה שהוא רוצה. ראש הממשלה ביקש ממני להצביע עכשיו, ואנחנו מצביעים עכשיו. כל אחד יחליט מה יותר חשוב לו – החוק או אי-אמון. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד, מי נגד החוק בקריאה שלישית? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 43 נגד – 17 נמנעים – 1 חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 43 בעד, 17 נגד, אחד נמנע. אני קובע שחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, וזה חוק כבד משקל. כמובן, אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת אחמד טיבי, הצעת האי-אמון נדחתה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה לא אישי נגד שטייניץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי לך, אני רק הודעתי לך שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010> [מס' מ/436; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 1974; חוב' ט"ו, עמ' 2077; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. יציג אותו יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה. אתה צודק, אדוני השר, שהיה אחד ממצטייני מנהלי הישיבות בכנסת, השר אדלשטיין. הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010. יושב-ראש ועדת הכספים, תציג אותה. ועדת הפנים? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא – כתוב "הכספים". <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור, רק אצלי כתוב "ועדת הכספים". המזכירות, לידיעתכם. אני קובע שמה שכתוב בסדר-היום אינו מדויק, ומי שמציג את החוק הוא יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שכן לפי חוק התקציב העניין פוצל והועבר לטיפולה של ועדת הפנים. בבקשה, אדוני. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו נדונה בכנסת בקריאה ראשונה כחלק מחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), פוצלה ממנו והועברה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. מטרתה של הצעת החוק המונחת לפניכם היא להבטיח כי כספי ההקצבות לפיתוח שמעבירה המדינה לרשויות המקומיות, והמיועדים לעבודות פיתוח באותן רשויות, ישמשו אך ורק למטרות שלשמן הועברו, וגם האפשרות להטיל עליהן עיקולים או לשעבד אותן תהיה מוגבלת. הצעה זו באה להמשיך הסדר אשר היה קיים אך פג תוקפו בשנת 2007. מוצע לקבוע כי רשות מקומית לא תשתמש בהקצבה למטרות פיתוח שהועברה לה על-ידי המדינה אלא למטרות שלשמן נועדה. עוד מוצע לחייב את הרשויות המקומיות לנהל חשבון בנק נפרד ובו ינוהלו כספי הקצבות הפיתוח ואשר ישמש רק למטרות ההקצבות. החשבון ינוהל באופן שיאפשר מעקב ופיקוח על הכספים שבו. כספי ההקצבות יועברו מהמדינה רק לחשבון הנפרד. עוד נקבע כי הכספים בחשבון הפיתוח לא יהיו ניתנים לשעבוד, להמחאה או לעיקול אלא בתנאים מסוימים המוגדרים בהצעת החוק. מוצע לקבוע עונש על כל מי שעשה שימוש בהקצבות לפיתוח או הורה לאחר לעשות שימוש כאמור, בניגוד להוראות החוק. מכל מקום, אין בהוראות הצעת החוק כדי לחייב את המדינה לתקצב או להעביר כספים כלשהם לרשות המקומית. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי. חברים, להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע על החוק בקריאה שנייה מתחילתו ועד סופו בהצבעה אחת. נא לגשת למקומות, ההצבעה תחל תוך כמה שניות. אנחנו מצביעים. ההצבעה היא על חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010. ההצבעה היא על כל סעיפי החוק בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–3 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר כרמל שאמה:> המליאה מאשרת פה אחד את הצעת החוק בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. אדוני יושב-ראש הוועדה, ברשותך, אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010; קריאה שלישית ואחרונה. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר בקריאה שלישית על-ידי המליאה פה אחד. לכן, חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 38), התש"ע–2010, אושר בקריאה שלישית באופן סופי. תודה רבה. <הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010> [מס' מ/402; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ב, עמ' 1543; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום. מדובר בהצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. את החוק יציג, בכבוד, יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שאושרה בקריאה הראשונה בכנסת השבע-עשרה והוחל עליה דין רציפות בכנסת הנוכחית. לקראת הכנת ההצעה לקריאה השנייה והשלישית הביאה רשות ניירות ערך תיקונים לנוסח, וביקשה לבטל את החלופה השנייה שנועדה לאפשר לזרים המוסמכים במדינת מוצאם לעסוק בייעוץ ושיווק השקעות או בניהול תיקים על-ידי התקשרות בהסכם ניהול עם לקוחות מתוחכמים בישראל כאשר ניהול התיק נעשה בחו"ל. הצעת החוק המונחת לפניכם קובעת כי זרים, המוסמכים במדינת מוצאם לעסוק בייעוץ ושיווק השקעות ובניהול תיקים, יהיו רשאים לתת את שירותיהם במסגרת תאגיד מורשה ישראלי, שעליו ייקבע פיקוח ביחס לפעילות העוסק הזר. התאגיד המורשה יפקח על פעולתו של העוסק הזר והוא יהיה אחראי להפרתן של ההוראות על-ידו. בנוסף, מוצע לקבוע כי הרשות לניירות ערך תנהל מרשם ובו יירשמו העוסקים הזרים והתאגידים שבאמתחתם הם נותנים את הייעוץ או מנהלים את התיק. אם מצאה הרשות כי חדל להתקיים לגבי העוסק הזר או התאגיד המורשה תנאי מן התנאים הקבועים בהצעה, היא רשאית למחקם ממרשם העוסקים הזרים. עוד מוצע להגדיר מיהו לקוח כשיר. לקוח כשיר הוא מי שעומד בשניים משלושת התנאים הבאים: 1. השווי הכולל של מזומנים, פיקדונות, נכסים פיננסיים וניירות ערך שבבעלותו עולה על 12 מיליון שקלים; 2. הוא בעל מומחיות וכישורים בתחום שוק ההון או הועסק לפחות שנה בתפקיד שדורש מומחיות כאמור; 3. הוא ביצע לפחות 30 עסקאות בממוצע בכל רבעון במשך השנה האחרונה. מתן שירות ללקוח כשיר פטור מחובת רשיון. הרציונל שעומד בבסיס התיקון המוצע הוא, שלקוחות כשירים אינם נדרשים להגנת החוק הגלומה בדרישת הרשיון, שכן הם מתוחכמים מספיק כדי לקבל החלטות כיצד להשקיע ולנהל את תיק הנכסים. במסגרת הצעת החוק מוצעים תיקונים נוספים, וביניהם שיעורי הפחתה מרביים לקנסות אזרחיים שהרשות לניירות ערך לקבוע לפי הנסיבות. כמו כן, מבוקש לקבוע בחוק כי ניתן להגיש בקשות לפטור מהתמחות בייעוץ השקעות עד תום שנת 2010 בלבד. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, אבל אני מבקש להעיר משהו לפני ההצבעה. ועדת הכספים עושה עבודה יוצאת מן הכלל בחוקים שהיא מביאה עד עכשיו; חוקים שהיו בכנסות קודמות ולא עברו, אנחנו מעבירים אותם היום, וחוקים נוספים שאנחנו אמורים להביא, מה גם שעכשיו הולכים לבוא שני חוקים גדולים, חוק בנק ישראל וחוק שנוגע לרשות ניירות ערך, שזו רפורמה שלמה באכיפה של הרשות לניירות ערך. אני מבקש לומר לכנסת שצוות הוועדה עושה עבודה יוצאת מן הכלל, טמיר כהן, ליאת ורחל, ובעיקר אני רוצה לשבח את היועצות המשפטיות של הוועדה. היות שאני נחשב – בגלל החוק שלי על קביעת קדנציה ליועץ משפטי, אדוני ראש הממשלה, הפכתי להיות האויב של היועצים המשפטיים, וזה ממש לא נכון. אני אומר לכם, בגלל עורכת-דין שגית אפיק, בגלל עורכת-דין ענת מימון, עורכת-דין מירב תורג'מן והילה כהן המתמחה – לא היינו יכולים להביא את החוקים האלה. שיתוף הפעולה עם הלשכה המשפטית – הלוואי במשרדי הממשלה, אדוני ראש הממשלה, ילמדו מהם. אני חושב שאז היתה תועלת גדולה בלשכה המשפטית, כפי שאנחנו מפיקים את התועלת המשפטית המרבית והמיטבית בוועדת הכספים. אני מבקש להצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים על הצגת החוק. כאמור, בסיפא של דבריו, אין הסתייגויות להצעת החוק. על כן, גם על הצעת חוק זו נצביע, אין הסתייגות, אנחנו נצביע בקריאה שנייה מתחילתו ועד סופו בהצבעה אחת. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–34 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–34 נתקבלו. <היו"ר כרמל שאמה:> 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. ברשות יושב-ראש הוועדה, נעבור לקריאה שלישית. חברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. קריאה שלישית, הצבעה אחת – נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> חברים, ההצבעה נסתיימה. 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהמליאה אישרה פה אחד בקריאה שלישית את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13), התש"ע–2010. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר כרמל שאמה:> אדוני סגן המזכיר, בבקשה, הודעה מטעמך, לפני שנעבור לסעיף הבא בסדר-היום. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונח היום על שולחן חברי הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לסגן המזכיר. <הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010> [מס' מ/458; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 5166; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר כרמל שאמה:> חברים, הסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. כולל לוח התיקונים כמובן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. לפי המצב הקיים כיום, חיילים בשירות קבע המבקשים לבחון בחינה משפטית החלטות של גורמים מוסמכים בצבא לגבי שירות הקבע, כולל לגבי הזכויות הכספיות הנלוות לשירות, או החלטות בעניין סיום השירות, נאלצים לפנות לשם כך לדיון בבג"ץ, אשר דן בעניין על סמך תצהירים ללא בירור עובדתי. הצעת החוק המונחת בפניכם קובעת ערכאות שידונו בהליכים בנוגע לשירות הקבע בצה"ל, לפי העניין הנדון בהן: ערכאה אחת היא ועדת ערר, שתפעל לפי חוק בתי-דין מינהליים. בראש ועדת הערר, שאת חבריה ימנה שר המשפטים, יעמוד שופט בדימוס או מי שכשיר להיות שופט מחוזי, ועמו יכהנו נציג ציבור שהוא בעל מומחיות ביחסי עבודה ונציג ציבור נוסף שימונה לפי הצעת שר הביטחון – אהוד, אתה תצטרך למנות נציג נוסף – ובהמלצת הרמטכ"ל. חברי הוועדה יחויבו בתקופת צינון של שנתיים לפחות מתום שירותם הצבאי, אך לא יימנע מהם להיות חיילים בשירות מילואים, ובלבד שאינם דנים במסגרת הוועדה בהיותם בשירות מילואים פעיל. ועדת ערר זו תדון בעררים על החלטות לגבי קבלה לשירות קבע וכן בעררים של חיילים בשירות קבע לגבי החלטות הנוגעות לשכר ולזכויות הנלוות לשכר ובנוגע לסיום השירות לפי פקודות הצבא, למעט אם היו בסמכותה של ועדת ערר שפועלת כבר לפי חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות), או נתונים לסמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים. כדי להבטיח יעילות בפעולתה תוכל ועדת הערר למחוק על הסף ערר אם תסבור כי יש גורם פיקודי או מקצועי, או גורם אחר שהעניין בסמכותו, שיוכל לתת מענה יעיל ומהיר יותר לעניין שבפניה. הכוונה היא לגורמים בתוך הצבא או לגורמים כגון נציב קבילות חיילים. ואולם, הפנייה לגורם כאמור אינה סוגרת את הדלת בפני העורר, ולאחר החלטת הגורם שאליו הועבר העניין הוא יוכל לשוב ולהגיש ערר לוועדת הערר. מבחינת סדרי דין, הוועדה תנהג בדרך הטובה לעשיית צדק תוך מתן אפשרות לבירור עובדתי שנדרש ובהתחשב בהבטחת פעילותו התקינה של הצבא. בפני הוועדה פתוחה הדרך לקיים דיון באמצעות תצהירים, אך היא רשאית גם לאפשר חקירת עדים לצורך קיום בירור עובדתי ראוי של העניין שבפניה. <היו"ר כרמל שאמה:> חברי הכנסת מולה ואקוניס, למרות שאתם בפינה, קולכם נשמע ברמה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> טסים ביזנס. ערכאה נוספת היא בית-משפט לעניינים מינהליים שידון בערעורים על החלטות ועדת הערר, ובנוסף ידון גם בעתירות בעניינים של החלטות פיקודיות בעלות גוון ערכי ונורמטיבי יותר, כולל עתירות בשל סיום שירות עקב הרשעה פלילית או עקב התנהגות החורגת מאמות המידה הנדרשות מחייל, עתירות בשל הדחה או השעיה משירות קבע, או עתירות בשל אי-קידום בדרגה או אי-מינוי לתפקיד. אגב, בהצעת חוק זו גם מוסדר נושא הערר על החלטת ועדה רפואית לוועדה רפואית עליונה וערעור על החלטתה לבית-משפט לעניינים מינהליים. בהתחשב בצורך לפתח מומחיות בתחום, בשלב ראשון יהיו הסמכויות לפי הצעת חוק זו נתונות לבית-המשפט לעניינים מינהליים במחוז תל-אביב. במהלך הדיונים שמעה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות טענה כי יש להעביר את ההליכים הנוגעים לחיילים בשירות קבע לבית-הדין לעבודה. בסופו של דבר קיבלה הוועדה את המתווה שהוצע בהצעת החוק הממשלתית, אך בנוסח הוכנסו שיפורים לגבי הרכב ועדת הערר, הנושאים שבהם תדון והשיקולים שתשקול, ובעיקר לגבי הסמכות לזמן עדים. אני מבקש להודות לחברת הכנסת מירי רגב על מעורבותה בדיונים ובהשגת שיפורים אלה. אני מקווה כי הערכאות לפי הצעת חוק זו יפתחו התמחות בתחום הייחודי של זכויות החיילים בשירות קבע ויסייעו לפיתוחו של תחום משפטי זה באופן שיבטיח את זכויות החיילים מבלי לפגוע בפעילותו התקינה של הצבא ובמאפייניו המיוחדים. ברצוני להודות לצוות הוועדה וליועצים המשפטיים של הוועדה בחוק הזה, במיוחד לנועה בן-שבת שטרחה וליוותה. כמו כן לעוזרים הפרלמנטריים שלי שבריכוז מאמץ הביאו הצעת חוק מורכבת זו לידי סיום. אני קורא לחברי הכנסת לאשר הצעת חוק זו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית לפי הנוסח שהכינה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה. להצעת חוק זו הסתייגות אחת של חברת הכנסת מירי רגב. היא תעלה בכבודה ובעצמה ותנמק את הסתייגותה. חמש דקות לרשותך, חברת הכנסת רגב. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, כנסת נכבדה, לראשונה בהיסטוריה צה"ל יחויב לאפשר למשרתי הקבע לערער על החלטות הנוגעות להם בוועדה חיצונית לצה"ל. היום תעשה הכנסת היסטוריה ותאפשר ועדת ערר חיצונית לצה"ל אשר תבחן את טענותיהם של אנשי הקבע. אומנם חשבתי שיש לאפשר לאנשי הקבע להגיע לבית-דין לעבודה, אך הפשרה שהגענו אליה עם משרד הביטחון, שר הביטחון, מספקת בשלב זה. חשוב שטענותיהם של משרתי הקבע יישמעו גם על-ידי עדים ולא רק על-ידי תצהירים, גם החלטות שנוגעות ונוגדות את החלטת הרמטכ"ל או ראש אכ"א. אני רוצה להודות ולברך את חברי, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת חיים כץ, אשר לולא מחויבותך לנושא וקיום דיונים נמרצים בנושא, לא היינו מגיעים למעמד חשוב וחגיגי זה. תודה רבה לך, ותודה רבה גם לך, שר הביטחון, על כך שהלכתם לקראת הפשרה החשובה הזאת. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> מה עם ההסתייגות? <מירי רגב (הליכוד):> אני מושכת אותה. <היו"ר כרמל שאמה:> מושכת אותה. תודה רבה לחברת הכנסת רגב. מאחר שההסתייגות היחידה הוסרה על-ידי המגישה, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010, כהצעת הוועדה מתחילתה ועד סופה, כולל לוח התיקונים. בבקשה, נא להצביע בקריאה שנייה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–21 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–21 נתקבלו. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה נסתיימה. 30 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. המליאה החליטה שההצעה עברה בקריאה שנייה. על כן, חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010, יעלה כרגע, בהסכמת יושב-ראש הוועדה, לקריאה שלישית. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה נסתיימה. 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אחד נוכח ולא משתתף. לכן, המליאה מחליטה שהצעת החוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע–2010, התקבלה בקריאה שלישית, ובכך הסתיים הליך החקיקה בעניין זה. תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010 > [מס' מ/463; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 5815; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, חברים: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. <חיים כץ (הליכוד):> תיקון 104 או תיקון 13? <היו"ר כרמל שאמה:> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. את החוק יציג, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת – אין פה מיקרופון, זה לא עובד. <היו"ר כרמל שאמה:> יש אולי איזו בעיה טכנית עם הווליום של המיקרופונים? פשוט להתקרב. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010. אדוני היושב-ראש, פרק ו' לחוק העונשין, התשל"ז–1977, שעניינו דרכי ענישה, כולל בסימן ה' שבו הוראות הנוגעות לסמכות בית-המשפט להטיל התחייבות להימנע מעבירה. התחייבות כאמור ניתן להטיל על נאשם שהורשע, בנוסף לכל עונש. סעיף 73 לחוק מסמיך את בית-המשפט, במקרים שהוא חושש להפרת השלום, להטיל התחייבות להימנע מעבירת אלימות על נאשם שלא הורשע או על מתלונן שטען או שהעיד בבית-המשפט. בתי-המשפט פירשו לעתים את סמכותם לעניין סעיף 73 האמור, כחלה גם על נאשם שזוכה. אדוני היושב-ראש, מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא לייחד את סמכותו של בית-המשפט להטיל עונש של התחייבות להימנע מעבירה רק כלפי מי שעניינו נדון לפניו, בין אם הורשע ובין אם נקבע כי ביצע את העבירה בלא שהורשע, ולבטל את הסמכות האמורה ביחס למתלונן שטען או שהעיד במשפט. כן מוצע להבהיר כי אין סמכות להטיל התחייבות על נאשם שזוכה. התחייבות להימנע מעבירה היא עונש לכל דבר ועניין, הגם שמדובר בקל שבעונשים הקבועים בחוק, ועל כן ראוי שהיא תוטל רק על מי שבית-המשפט מצא כי הוא אחראי בפלילים למעשה המיוחס לו. הטלת אמצעי עונשי, אפילו הוא אמצעי קל, צריכה להיות כפופה לבירור עובדתי לפני בית-המשפט הדן בעבירה, לאחר פריסת תשתית עובדתית ולאחר מתן הזדמנות לנאשם להתגונן. כמו כן, התיקון מבהיר כי בית-המשפט שמרשיע נאשם בעבירה שהתחייב להימנע ממנה על-פי סעיף 72 לחוק, או שקבע שהנאשם ביצע עבירה ללא שהרשיעו, מחויב לצוות על תשלום סכום ההתחייבות ואינו יכול להתערב בתנאיה או להאריך את תקופת ההתחייבות. להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. ואם יורשה לי, כבר מראש אני רוצה להודות לצוות הוועדה בראשות הגברת דורית ואג וליועצות המשפטיות סיגל קוגוט ואפרת חקאק, על כך שטרחו ועזרו בהכנת החוק. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, שהציג את החוק בשם יושב-ראש ועדת החוקה. אנחנו בעצם עוברים להצבעה מלאה בקריאה שנייה על החוק, מאחר שגם לחוק זה לא הוגשו הסתייגויות. לכן, חברים, ההצבעה היא בקריאה שנייה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010. בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–6 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה נסתיימה. 24 הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, ברשותך, האם אפשר לעבור לקריאה שלישית? <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה. חברים, אנחנו מצביעים על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010, בקריאה שלישית ואחרונה. נא להצביע. ההצבעה היא על כל סעיפי החוק. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה נסתיימה. 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. המליאה קובעת שהחוק אושר בקריאה שלישית ואחרונה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104), התש"ע–2010, אושרה בקריאה שלישית, כאמור. תודה רבה למציג ולמצביעים. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105), התש"ע–2010> [מס' כ/265; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ז, עמ' 2506; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. גם את הצעת החוק הזאת יציג חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105), התש"ע–2010. ההצעה שבפנינו מאגדת כמה הצעות חוק בעניין תקיפת עובדי ציבור, תקיפת שוטרים ותקיפת אנשי צוות רפואי. מדובר פה בהצעות חוק שהוגשו על-ידי חברי הכנסת יואל חסון, יוחנן פלסנר, דוד רותם וחיים אורון ואוחדו במהלך הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי כנסת רבים, ואני ביניהם, מוטרדים מרמת האלימות בחברה, ובעיקר כלפי עובדי ציבור שצריכים לאכוף את החוק או לתת שירות לציבור במצבים קשים. תוך כדי עבודה על הנושא החליטה הוועדה לעשות סדר בעבירות התקיפה כלפי עובדי ציבור, וכן ברוח הבניית שיקול הדעת, לקבוע עבירת בסיס וכן עבירה בנסיבות מחמירות, שעונשה יהיה חמש שנות מאסר. אני מציין שבחלק מהעבירות קיימים היום גם עונשי מינימום. מוצע, ראשית, להרחיב את העבירה המיוחדת של תקיפת שוטר, כך שהעונשים בגין תקיפת שוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות יוטלו גם אם התקיפה היתה קשורה למילוי תפקידו, גם אם השוטר אינו ממלא את תפקידו באותה שעה. כך, אם ממתינים לשוטר ליד הבית כדי לתקוף אותו, בשל ביצוע התפקיד מוקדם יותר – גם אלו יהיו נסיבות מחמירות. כן מוצע לתקן את העבירה של תקיפת עובד ציבור כך שתהיה דומה לעבירה של תקיפת שוטר: שלוש שנות מאסר לתקיפה רגילה של עובד ציבור, וחמש שנות מאסר לתקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות, כגון בחבורה, או במטרה להכשילו מלבצע את תפקידו. אדוני היושב-ראש, לבסוף מוצע להוסיף עבירה חדשה, שתיתן הגנה לעובדי חירום. מדובר, אדוני היושב-ראש, במטפלים, בעיקר אנשי צוות רפואי ומאבטחים שמסייעים להם בבתי-חולים, שנמצאים תחת איום יומיומי – רופאים, סטאז'רים, אחים ואחיות, מיילדות, חובשים ועובדי מד"א. מוצע לקבוע עבירה מיוחדת של תקיפת עובדים אלה כאשר הם מטפלים באדם המצוי בסכנת חיים או בסכנה חמורה לשלמות הגוף, או כאשר הם עובדים בחדר מיון, וכן לקבוע עבירה של תקיפת עובדים אחרים הנמצאים בחדר מיון וחשופים לאלימות פיזית – כגון אנשי ביטחון, חובשים ואלונקאים, אף אם הם לא עובדים רפואיים. אי-אפשר לשמוע כלום. <היו"ר כרמל שאמה:> חברים, אפילו הנואם והמציג מתלונן שהוא לא שומע את דבריו. קצת יותר סדר ושקט. בבקשה, אדוני. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוועדה מצאה שתקיפה כזאת – מעבר להיותה שפלה במיוחד – מסכנת גם את חיי הציבור וגופו, ומונעת טיפול מקצועי בנסיבות רפואיות קשות. תקיפת עובד חירום תיחשב אוטומטית כתקיפה בנסיבות מחמירות, והעונש על התוקף יהיה חמש שנות מאסר. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהחוק המוצע יתרום למלחמה נגד האלימות ההולכת וגוברת כלפי עובדי מערכת הבריאות, אלימות שמסכנת את החיים של המטפלים והמטופלים כאחד. אני מבקש לציין, אדוני היושב-ראש, שידוע לנו היטב – גם באופן כללי וגם בנושא מסוים זה, שבחנה ועדה מקצועית, היא ועדת-גולדברג – שאין די בחוק, ונדרשת אכיפה ללא פשרות: העמדת מאבטחים בחדרי מיון, העמדה מהירה לדין ודיון מהיר בבית-המשפט. רק כך תמוגר התופעה. אדוני היושב-ראש, להצעה זו אין הסתייגויות, ולפיכך אני מבקש מחברי הכנסת לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. וברשות אדוני היושב-ראש, שוב אני רוצה להודות לצוות הוועדה בראשותה של הגברת דורית ואג וליועצות המשפטיות סיגל ואפרת. <היו"ר כרמל שאמה:> שאלה. בבקשה. <אמנון כהן (ש"ס):> האם החוק נתן את הדעת גם בעניין תקיפת ראשי רשויות? <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> החוק הזה ספציפית לא מתייחס לראשי רשויות. החוק הזה הגדיר כמה בעלי תפקידים – מה שהיה מוצע בהצעות החוק הפרטיות שהוגשו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105), התש"ע–2010. נא להצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה מתחילתה ועד סופה, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–5 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה נסתיימה. 26 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. נא להצביע על הצעת החוק, כנוסח הוועדה, בקריאה שלישית. ההצבעה החלה, חברים. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 105), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה נסתיימה. 25 הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. המליאה קובעת שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105), התש"ע–2010, נתקבלה בקריאה שלישית. בבקשה, חבר הכנסת פלסנר, אחד מיוזמי החקיקה הפרטית בעניין זה, יגיד כמה מלים. בבקשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, על העברת החוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, ליתר היוזמים – אולי אני אגיד את שמם – יואל חסון, דודו רותם, אברהם מיכאלי ואחרים, חיים אורון. אני חושב שחשוב לציין שבמקור יזמנו את זה בעקבות שורה של פגיעות גם בשוטרים, גם בעובדי ציבור אחרים, ברופאים, והמקרה של אתמול בלילה, של הפגיעה בשופט, רק ממחיש את העובדה שעובדי הציבור, שנמצאים בחזית של המאבק מול האלימות, צריכים לקבל את מלוא החיזוק מהמחוקק, קרי מאתנו. אבל אני גם לא אכחיש שהמטרה המקורית שלנו היתה להביא לענישת מינימום. הנושא הזה בינתיים נבלם, ולכאורה נדון במסגרת הדיונים על הבניית שיקול הדעת השיפוטי, אז נאלצנו להסתפק בגרסה יותר מינימלית, שעדיין משפרת את המצב הקיים. אז יש לנו עדיין הרבה עבודה, אבל אני רוצה לברך על סיום השלב הזה. תודה רבה לכולם, לחברי הכנסת. אני מקווה שהחוק ישיג את תכליתו. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת פלסנר. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 13), התש"ע–2010> [מס' כ/301; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 7440; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, עוד הצעת חוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע כי המפקח המופקד על אכיפת הוראות החוק ייתן הודעה מוקדמת לפני כניסתו למקומות עבודה. חובת מתן הודעה מוקדמת מגבילה מאוד את עבודת הפקחים, פוגעת ביעילות האכיפה ולמעשה מרוקנת מתוכן את תכליתה של הביקורת ואת יכולתם של המפקחים להבטיח את קיום הוראות החוק. כדי לאפשר עריכת ביקורת פתע אצל מעבידים ולהשיג אכיפה ממשית מוצע לבטל את הדרישה של מתן הודעה מוקדמת קודם עריכת הביקורת. יש להדגיש: חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה הוא החוק היחיד בין חוקי העבודה הקובעים פיקוח שנדרשת בו חובת מתן הודעה מוקדמת כתנאי לכניסת מפקחים למקום עבודה ולעריכת ביקורת. ברצוני להודות לצוות הוועדה שהביא את הצעת החוק הזאת לידי בשלות. לפיכך אני פונה אל חברי הכנסת בבקשה לאשר את הצעת החוק המוגשת ללא הסתייגויות בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ על הצגת החוק. מאחר שגם להצעה זו אין הסתייגויות, אנחנו עוברים ישירות להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק כנוסח הוועדה, בשלמותה. בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–2 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה נסתיימה. 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת החוק נתקבלה. אמרתי: אין מתנגדים ואין נמנעים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני מבקשת שיהיה שקט – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואפילו אתה כבר לא שואל אותי אם אני מסכים להעביר את זה – – – <היו"ר כרמל שאמה:> אני כבר אסביר גם את זה. אין ספק – ראש הממשלה ישב פה, גם ראינו שהוא הצביע, וראש הממשלה תמך בהצעת החוק. אי-אפשר להתווכח על עובדות שהן מציאות ברורה ושקופה. אדוני יושב-ראש הוועדה, במהלך הדיון פה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> במקרה של חוק זה, שהוא מאוד חשוב, אני מאשר לך לעשות כן. <היו"ר כרמל שאמה:> לא, אז אני אסביר: אני לא דילגתי על אישורך. פשוט, העיר לי המזכיר שבהצעות חוק שאין הסתייגויות, לא שואלים את השאלה הזאת. מאחר שאין שינוי בהצעת החוק שלך, אין סיבה שפתאום תתנגד. אם היתה מתקבלת הסתייגות, אז – לפעמים יושב-ראש ועדה מושך לדיון ולתיקון בוועדה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אוקיי. <היו"ר כרמל שאמה:> אוקיי? <יריב לוין (הליכוד):> את חיים כץ שואלים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, את כולם שואלים. <היו"ר כרמל שאמה:> לא, לא, אני שאלתי, ואז העירו. ואני לומד – אני כל הזמן לומד. גם פה, על הכיסא הזה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. נא להצביע. הצעת החוק כנוסח הוועדה, בקריאה שלישית. שלי, את לא רואה, אבל אני רואה את המנורה הירוקה של ראש הממשלה דולקת. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 13), התש"ע–2010, עברה בקריאה שלישית, כאשר כל הנוכחים באולם תמכו בה. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה שהציג, לחברי הכנסת שאישרו, ולכל מי שנטל חלק בעניין. <הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010> [מס' כ/262; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ג, עמ' 6833; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר כרמל שאמה:> הסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי ראש הממשלה והשרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010, שיזמה חברת הכנסת פניה קירשנבאום. אני מברך את חברת הכנסת פניה קירשנבאום, שזהו החוק הראשון שהיא זוכה להכניס לספר החוקים של מדינת ישראל כחוק בלעדי שלה. <משה גפני (יהדות התורה):> פאינה קירשנבאום. <אמנון כהן (ש"ס):> פאינה. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> פאינה. פאינה קירשנבאום, סליחה. חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג–1963, קובע כי קרוב משפחה של חלל מערכות ישראל רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וכי עובד שנעדר ביום זה מעבודתו, יראו אותו כאילו עבד, כלומר יקבל שכר. מוצע לקבוע הוראה דומה גם לגבי קרובי משפחה של מי שנפטר, נרצח או נהרג עקב פגיעת איבה, פעולת איבה טרוריסטית, כדי לאפשר גם להם להשתתף בטקסי הזיכרון שנערכים באותו יום, יום הזיכרון לחללי צה"ל, שהוא גם יום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה, בלא שהדבר ייחשב יום היעדרות מהעבודה, ויראו את העובד כאילו עבד. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק – שאף הממשלה תמכה בה, ביוזמה המוצדקת העומדת מאחוריה – המוגשת ללא הסתייגויות בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <השר מיכאל איתן:> מה זה "קרוב משפחה"? <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> זה אותו קרוב משפחה כמו בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, קרבה ראשונה – שבעת הקרובים הראשונים. כך מופיע גם באותו חוק. אני חושב שהחוק של חברת הכנסת פניה קירשנבאום הוא חוק שעושה צדק וחוק מוסרי כלפי המשפחות של מי שנפגעו בפעולות איבה, בפעולות טרור. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. גם להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010. נא להצביע, חברים. הצעת החוק כנוסח הוועדה מתחילתו ועד סופו. הצבעה מס' 22 בעד סעיף 1 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה הסתיימה. 24 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010, עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. שוב, הצבעה על נוסח הוועדה מתחילת ההצעה ועד סופה. בבקשה. נא להצביע. קריאה שלישית. הצבעה מס' 23 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר כרמל שאמה:> גם בקריאה השלישית החוק נתקבל פה אחד. המליאה מחליטה שהצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 27), התש"ע–2010, עברה בקריאה שלישית. מי היה מעוניין לברך? חברת הכנסת פניה קירשנבאום, יוזמת החוק, הדוכן לרשותך. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני שמחה ומברכת על תיקון העוול. אני ממש מתרגשת, גם בגלל שזה החוק הראשון שלי שעבר, אבל גם מהקונסנזוס שהיה, גם במליאת הכנסת וגם בוועדה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך זבולון אורלב על שיתוף הפעולה. אני מאוד שמחה שעשינו את זה עכשיו במהירות, ושהחוק הזה ייכנס לתוקפו לפני יום הזיכרון הקרוב. התקווה הכי גדולה בלב שלי זה שמשפחת השכול תלך ותקטן, ואנחנו לא נצטרך ולא נזדקק לחוקים כאלה. תודה רבה לכם. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחברת הכנסת קירשנבאום. באמת, יישר כוח על הצעת החוק – כל כך מחויבת המציאות. עובדה שהיית צריכה ליזום אותה. <הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 14), התש"ע–2010> [מס' כ/291; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 6439; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעות חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 14), התש"ע–2010, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 14), התש"ע–2010. הצעת חוק זו היא יוזמה פרטית של חבר הכנסת אמנון כהן, והיא מתואמת עם הממשלה ובהסכמתה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> השר מרגי, מש"ס. חבר הכנסת אמנון כהן הוא חבר כנסת שמחוקק ללא לאות בוועדת הכספים; גם היום אישרנו לו הצעת חוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – את חוק הביטוח – בלי עין רעה, ועוד ידו נטויה. הוא מש"ס. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בלי עין רעה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל כל זה בזכות זה שגפני יושב-ראש ועדת הכספים – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, זה מ"יתד נאמן". <אמנון כהן (ש"ס):> זה חוק חשוב, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה חוק מאוד חשוב. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני, מתנהל פה דיון על חוק הארנונה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מטרתו של חוק השקעות משותפות בנאמנות היא, בין היתר, שמירה על נכסי קרן להשקעות משותפות בנאמנות ומניעת ניגודי עניינים בניהול הקרן במטרה להגן על נכסי הקרן וציבור החוסכים. מטרתה של הצעת החוק המובאת בפניכם היא להסדיר את ההתקשרות עם חברה סוחרת, וכן לקבוע שעל מנת להיחשב חברה סוחרת, על מבצע העסקאות להיות חבר בורסה, וזאת כדי להגביר את הפיקוח על אותה חברה סוחרת, שכן חבר הבורסה מפוקח על-ידי הבורסה לניירות ערך, וכך בעקיפין גם על-ידי הרשות לניירות ערך. מבנה שוק ההון הישראלי והיקפיו, והעובדה שרוב בתי-ההשקעות עוסקים בפעילות מגוונת, הכוללת גם ניהול נכסים וגם חיתום ועסקאות בנכסים ותשלום עמלות מנכסי הקרן עבור עסקאות בנכסיה – מה שקרויה ברוקראז' – הביאו לחקיקת סעיף 69 לחוק, המתיר תשלום עמלות מנכסי הקרן לחבר בורסה שהיא חברה השולטת במנהל הקרן או בנאמן או שהיא חברה בשליטה על החברה כאמור. יחד עם זאת, ההיתר האמור, המשמש מקור הכנסה משמעותי עבור חברי בורסה קשורים, מקטין את התמריץ למנהלי הקרנות לפעול להפחתת העמלות המשולמות מנכסי הקרנות שבניהולם. כמו כן, סעיף 69 לחוק קובע הסדר להגבלת גובה העמלות שייפרעו מנכסי הקרן. הוראות הסעיף אוסרות לשלם לחבר בורסה קשור עמלה מנכסי הקרן העולה על העמלה המקובלת בשל עסקה מאותו סוג. עם זאת, ההסדר הקובע איננו מספק, משום שאיננו מאפשר לקרנות ליהנות מתחרות, ובעקבות זאת – מהפחתת מחירים בענף הברוקראז'. בהצעת החוק שלפניכם מוצע להחליף את סעיף 69, האמור להתמודד עם ניגוד העניינים שבהתקשרות עסקת הברוקראז' בדרך של מכרז: מוצע לחייב מנהל קרן לערוך מכרז לשם התקשרות למתן שירותי ברוקראז'; הדירקטוריון והנאמן של הקרן יידרשו לאשר את המכרז, והרשות לניירות ערך תקבע כללים לגבי המכרז ותנאיו. כמו כן, מוצע לקבוע כי מנהל קרן יוכל להתקשר, ללא מכרז, בעסקת ברוקראז' עם חברה סוחרת שהיא חברת בורסה בחוץ-לארץ אם מתקיימים תנאים מיוחדים שפורטו בהצעת החוק. התקשרות לעסקת ברוקראז' ללא מכרז תתאפשר גם עם חברה סוחרת שהיא חברה השולטת במנהל הקרן או בנאמן לקרן, בין היתר בתנאי שהסכום שישולם כעמלה לחברה סוחרת קשורה למנהל הקרן ולחברה סוחרת קשורה לנאמן לא יעלה, כל אחד מהם – ועל זה, אגב, היה ויכוח, ובסופו של דבר זה לא יעלה על 20% מהעמלות שישלם מנהל הקרן בשנת כספים עבור שירותי ברוקראז'. מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק המוצע – גם את זה החלטנו בוועדה – תהא 12 חודשים מיום פרסומו, ובלבד שפורסמו כללי הרשות לניירות ערך הנוגעים לעריכת המכרז. חברי חברי הכנסת, ברצוני לברך את חבר הכנסת אמנון כהן, שיזם את הצעת החוק המונחת לפניכם. מדובר בהצעת חוק חשובה, שמטרתה, כפי שציינתי, להגן על נכסי קרנות להשקעות משותפות בנאמנות, ובכך על העמיתים וחסכונותיהם. הסתייגויות להצעת חוק זו הן הסתייגויות לדיבור בלבד. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק המוגשת לפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. כפי שאמרתי, מדובר בהצעת חוק חשובה, פרי מעשיו הברוכים של חבר הכנסת אמנון כהן. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה. ההסתייגויות הן אפילו לא לדיבור, מאחר שהמסתייג לא נוכח במליאה. לכן אנחנו יכולים לעבור ישירות להצבעה על הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 14), התש"ע–2010, בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, והצעת החוק מתחילתה ועד סופה. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 1–3 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר כרמל שאמה:> ההצבעה הסתיימה. 20 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 14) עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה על נוסח הוועדה מתחילתו ועד סופו. בבקשה. נא להצביע. קריאה שלישית. הצבעה מס' 25 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 14), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר כרמל שאמה:> בעד – 21, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ואחרונה. חבר הכנסת אמנון כהן, אתה מוזמן לשאת דברי ברכה וסיכום. <אמנון כהן (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לחדד נקודה חשובה שהחוק הזה תיקן. היה קיים ניגוד עניינים מובנה בחברות הקשורות, וכתוצאה מכך נוצרה אפליה מול חברות קרנות נאמנות שאין להן חבר בורסה והן אינן יכולות להשתמש בהחזר העמלות לשיפור מצב כוח-האדם שלהן או למטרות השיווק. החוק למעשה הסדיר את ההתקשרות עם חברה סוחרת. ברצוני, כמובן, להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. אני מודה לך, אדוני, על קידום החוק ושיתוף הפעולה. אף שהוועדה עמוסה בחוקים רבים ובבקשות של הממשלה בדברים נוספים ובתקנות, ראית לנכון לקדם את החוק החשוב הזה בשיתוף פעולה בין כל חברי ועדת הכספים. תודה רבה לך, אדוני. תרמת את חלקך החשוב לחברה. אני מודה לוועדת שרים לענייני חקיקה ולנציגינו בוועדת השרים, השר מרגי והשר משולם נהרי, וגם לכל השרים שתמכו בחוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש רשות ניירות ערך ולכל הצוות שלו, שבאמת, יד ביד הובלנו את החוק הזה. ואחרונה חביבה, שעשינו עבודה בשיתוף פעולה והיא תמיד עושה עבודה מצוינת ואפשר לסמוך עליה – היועצת המשפטית של ועדת הכספים. אפשר להגיד שאפשר לסמוך עליה, שגית, וכל הצוות שלה שיושבים שם ומהצד עושים עבודה מסורה ונאמנה, ותמיד אפשר לסמוך ולהתייעץ. יישר כוח לכולם. אני חושב שעשינו היום דבר טוב למדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. <הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/485).] (קריאה ראשונה) <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר האוצר, חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד שר האוצר, אנחנו מחכים לחוק הזה כבר עשר שנים, ובאמת הגיע הזמן. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, בשעה שהיא גם שמחה וגם קצת עצובה, אני שמח להציג את חוק בנק ישראל. עצוב לראות שלקח 13 שנה, אדוני היושב-ראש, מאז הוקמה ועדה בראשות השופט העליון לשעבר דב לוין, שב-1997, במאה הקודמת, המליצה את המלצותיה לגבי עיקרי חוק בנק ישראל הנדרש. עצוב לראות שלקח 13 שנים וחמישה-שישה שרי אוצר כדי להעביר סוף-סוף את החוק בממשלה ולהביא אותו לקריאה ראשונה בכנסת. אבל זו גם שעה שמחה, כי סוף טוב הכול טוב. לאחר עיכוב של 13 שנה, אדוני היושב-ראש, מייד עם כניסתי לתפקידי ביקש הנגיד והבטחתי לו שנקדם את החוק במהירות, במהרה בימינו, אחרי שנפתור כמה סוגיות שעוד היו שנויות במחלוקת. הסוגיות האלה נפתרו לשביעות רצוננו, ולא חיכינו לא 13 שנה ולא שלוש ואפילו לא שנה, והנה החוק הזה מוגש לכנסת. חוק בנק ישראל הקיים, הנוכחי, שאותו אנחנו הולכים להחליף, נחקק לפני יותר מ-50 שנה, בשנת 1954, והוא שיקף את התפיסה דאז, בשנות ה-50, באשר למטרות הבנק המרכזי ותפקידיו. ב-20 השנים האחרונות נערכו במדינות רבות בעולם שינויים מקיפים בחקיקה בנוגע לבנקים מרכזיים. המגמה העיקרית של כל השינויים האלה היא הגדרה ברורה של מטרות הבנק המרכזי ויעדיו וחיזוק עצמאותו של הבנק המרכזי בקביעת הכללים והכלים להגשמת מטרותיו ולהשגת יעדיו. כפי שאמרתי, בדצמבר 1997 מונתה ועדה בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס דב לוין כדי להציע חוק חדש. 13 שנה לאחר מכן, הערב, אנחנו שמחים להגיש את חוק בנק ישראל החדש. מהם השינויים העיקריים בחוק שלפניכם? השינויים מתמקדים בשני תחומים. התחום האחד הוא קביעה ברורה של יעדי הבנק המרכזי ותפקידיו. אני מפנה אתכם בעיקר לסעיף 3 בהצעת החוק, הקובע כי המטרה המרכזית של הבנק המרכזי היא בראש ובראשונה שמירה על יציבות המחירים. ולצד המטרה הזאת, מטרותיו הנוספות של הבנק: לתמוך במטרות אחרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד בתחומי הצמיחה והתעסוקה. ואולם התמיכה במטרות אלו, צמיחה ותעסוקה, כפופה לכך שאין פגיעה משמעותית בהשגת יציבות מחירים לאורך זמן, וכך החוק יוצר איזון נכון בין הצורך לשמור על יציבות מחירים לאורך זמן לבין הגשמת מטרות המדיניות הכלכליות של הממשלה. החוק קובע תיחום ברור למדי בין הבנק המרכזי לבין הממשלה. בנק ישראל יהיה אחראי בראש ובראשונה לשמירת יציבות המחירים, שכן יציבות המחירים לאורך זמן אחראית והכרחית להשגת צמיחה בת-קיימא ולשם השגת רמה גבוהה של השקעות ושל תעסוקה לאורך זמן. הכלים להשגת היציבות הם בעיקר הכלים המוניטריים המופעלים בידי הבנק המרכזי. את תחום יציבות המחירים, את יעדי יציבות המחירים, קובעת הממשלה. בנק ישראל, באמצעות הכלים שברשותו, פועל לשמירת יציבות המחירים בטווח שאותו קבעה הממשלה. הממשלה פועלת להשגת יעדיה הכלכליים, שהם בעיקר, בראש ובראשונה, צמיחה, תעסוקה וצמצום פערים – יעדים שהם תנאי להגברת הרווחה של אזרחי ישראל מחד גיסא ולהגברת החוסן הלאומי של מדינת ישראל מאידך גיסא. הממשלה פועלת להשגת יעדים אלה בעיקר על-ידי המדיניות התקציבית שלה ובאמצעות שינויים מבניים, רפורמות מחוללות צמיחה ותומכות תחרות. בנק ישראל מסייע לממשלה גם ביעדים הללו, אבל בכפוף לשמירה על היעד המרכזי שלו, שהוא כאמור שמירה על יציבות מחירים לאורך זמן. מטרה נוספת של הבנק המרכזי היא תמיכה ביציבות המערכת הפיננסית בישראל. הניסיון של השנים האחרונות, ובעיקר המשבר הגלובלי שהתפתח בשנתיים האחרונות, הוכיח לכל מי שהיה זקוק להוכחה, אדוני היושב-ראש, את החשיבות העצומה בכלכלה המודרנית שבחיזוק השמירה על יציבות המערכת הפיננסית. החוק מרחיב ומעמיק את התפקיד של בנק ישראל גם בתחום זה – גם הפיקוח על הבנקים וגם ההתערבות בחברות פיננסיות במקרה של מפלה או קריסה, כפי שראינו במדינות אחרות. <היו"ר ראובן ריבלין:> נפילה, לא מפלה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> נפילה או קריסה, נכון, כפי שראינו במדינות אחרות. עד כאן התחום הראשון, האחד, של החוק המוצע – קביעת מטרותיו של הבנק וחלוקת העבודה, המטרות והכלים, בין הבנק לבין ממשלת ישראל. התחום השני נוגע לחיזוק עצמאותו של בנק ישראל ולחיזוק השקיפות במנגנוני קבלת ההחלטות בבנק, שמעתה ואילך, עם קבלת החוק, יהיו שקופים יותר לציבור. על-פי הצעת החוק תהיה לבנק ישראל ועדה מוניטרית עליונה, שבה יהיו שלושה נציגי ציבור שממנה הממשלה, לצד שלושה נציגי בנק ישראל. אחד מהם יהיה הנגיד, והוא גם יעמוד בראש הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם יקבעו את שיעורי הריבית? <שר האוצר יובל שטייניץ:> הם יקבעו גם את הדבר הזה. על-פי החוק המוצע, לא יתקבלו עוד ההחלטות המוניטריות המרכזיות על-ידי הנגיד לבדו, אלא על-ידי הוועדה המוניטרית שהוא עומד בראשה. במקרה של תיקו בוועדה, כלומר שלושה ושלושה, יהיה לו קול מכריע, קול כפול. <היו"ר ראובן ריבלין:> קולו כפול. <שר האוצר יובל שטייניץ:> נוסף על כך, תוקם לבנק ישראל מועצה מינהלית שתהיה אחראית לנושאים המינהלים בבנק, להתנהלות. בכלל זה יהיה עליה לפקח על ההתנהלות התקינה של הבנק, לדון בתוכניות העבודה, לאשר את התקציב, את הפעילות המינהלית ואת כוח האדם בבנק. מועצה זו תורכב משבעה חברים, אשר חמישה מתוכם, לרבות היושב-ראש שלה, יהיו נציגי ציבור. לצד המנגנונים הנזכרים קובע החוק גם מנגנוני בקרה כדי להבטיח שהעצמאות של הבנק – העצמאות המוגברת של הבנק – תלווה בשקיפות מלאה יותר וגבוהה יותר של הבנק, מה שמכונה בלועזית accountability, או שקיפות, ומתן דין-וחשבון כלפי הכנסת, כלפי הממשלה, ודרכם גם כלפי הציבור. <גדעון עזרא (קדימה):> בגלל הסעיף הזה העובדים מתנגדים לחוק? <שר האוצר יובל שטייניץ:> מי? <היו"ר ראובן ריבלין:> האם בגלל הסעיף הזה מתנגדים העובדים? חבר הכנסת עזרא. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אינני יודע מדוע מישהו מתנגד לחוק. לדעתי, החוק טוב. <שלי יחימוביץ (העבודה):> התשובה היא לא – סעיף אחר. <גדעון עזרא (קדימה):> בגלל מה? לא, זה מעניין. בגלל מה? <שר האוצר יובל שטייניץ:> קביעה ברורה של מטרות הבנק ותפקידיו, המשקפים את התפיסה הרווחת היום, וחיזוק עצמאותו של הבנק לצד קביעת מנגנוני ניהול ציבוריים ושקופים, מתחייבים מחלוף השנים מאז נחקק חוק בנק ישראל הקיים, בשנות ה-50. הם מתחייבים עוד יותר מתוך הניסיון העולמי, בין השאר בעקבות התהפוכות והמשברים של השנים האחרונות. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להודות לכל אלה שעסקו במלאכה הלא-פשוטה הזאת, המאוד מורכבת הזאת, קודם כול בבנק ישראל, שנית, במשרד האוצר, שהוביל את החקיקה, ולשותפים שלנו שליוו אותנו במשרד המשפטים ובמשרד ראש הממשלה. אני רוצה לומר כאן דבר אחד. לא סוד שיש והיו מחלוקות בין הממשלה ובין משרד האוצר, לבין בנק ישראל. יש מתיחות מובנית בין האוצר לבנק המרכזי בכל המדינות – במערב, בארצות-הברית, באירופה וגם אצלנו. גם על החוק היו בינינו דיונים וויכוחים לא מעטים עד שהגענו לנוסח שלפניכם, לעמק השווה, לנוסחה הנכונה. ויכוח אחד שבלט היה בנושא הפיקוח על השכר, שנשאר, כמו בכל המגזר הציבורי, על-ידי הממונה על השכר באוצר, עם מנגנון כלשהו למקרים מאוד מסוימים של מחלוקות, מנגנון שדומה לבית-דין לעבודה שאפשר לפנות אליו. אבל אני רוצה להגיד כאן: זה חוק טוב. זה חוק נכון. גם בנושאים שהיו עליהם מחלוקות – הוועדה המוניטרית, הפיקוח על השכר ונושאים אחרים – הגענו לבסוף לנוסחה נכונה וטובה. אני כשר האוצר יכול לומר היום לכנסת שזה חוק טוב לבנק ישראל וזה חוק נכון גם מבחינת האוצר, מבחינת ממשלת ישראל, וגם מבחינת המעמד שמוקנה כאן לכנסת וחובת הדיווח של הבנק והשקיפות כלפי כנסת ישראל. הוא נכון לבנק המרכזי, הוא נכון לממשלה, הוא נכון לכנסת, ואני רוצה לאחל לכולנו שהחוק הזה, חקיקתו תושלם במהרה לטובת כלכלת מדינת ישראל. אנחנו באוצר, יחד עם השותפים שלנו מעבר לכביש בבנק ישראל, מקדמים אותה, מנהלים אותה וניווטנו אותה במשבר הקשה הזה, הקשה ביותר שידע העולם זה 70 שנה, בשיתוף פעולה, ולפי כל הקריטריונים הבין-לאומיים מותר לי להגיד – גם בהצלחה לא מבוטלת בהשוואה לרוב המכריע של המדינות המפותחות, של מדינות המערב. אני רוצה לאחל הצלחה גם לנגיד סטנלי פישר. הוא חיכה חמש שנים לחוק הזה, וברגע מסוים הוא כבר החל לחשוש שהרגע המיוחל הזה לא יגיע. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <שר האוצר יובל שטייניץ:> והנה הוא הגיע, והכנסת עומדת לאשר אותו בקריאה ראשונה, ואני מקווה שבתוך זמן לא ארוך גם בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, תרשה לי לומר לך ששנתיים לפני שאתה הצטרפת לכנסת, ב-1999, מ-1997 הוא עומד על סדר-היום ועל המדוכה. נדמה לי שכבר ארבעה נגידים עברו ולא הצליחו להגיע לעמק השווה ולהבנה בין משרד האוצר לבין בנק ישראל. אני מברך אותך שאתה השר שסוף-סוף מביא את הצעת חוק, שהיא גם על דעתו של נגיד בנק ישראל. זאת אומרת, 13 שנה חיכינו, וניתן היה למצוא את הפשרה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני רוצה גם באמת, עוד פעם – תודה לך, אדוני היושב-ראש – אני רוצה גם להודות עוד פעם לנגיד. גם לנגיד פישר היה לא פשוט. אני מודה שגם הוויכוחים בינינו לא היו פשוטים. שני הצדדים התפשרו, ואני מודה לו על שיתוף הפעולה. יחד הצלחנו לחצות את הרוביקון, וסוף-סוף, אחרי 13 שנים של עיכוב, להביא את החוק לכנסת ישראל. זה חוק טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> 13 שנה זה על המדוכה. אבל גם לפני כן – השר איתן יכול לומר לך – היו דיבורים איך להגיע לעניין זה, ועצמאות בנק ישראל והעניין של המועצה המייעצת ושל שיטת קביעת הריבית עמדו כבריקדה לאפשרות. אני באמת מקווה שיושב-ראש ועדת הכלכלה שהיה פה – – – <השר מיכאל איתן:> יש לי רושם שבסך הכול היה טוב שהנגידים ניצחו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בלי ספק. <השר מיכאל איתן:> בראייה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפילו השר הקודם, שהיום דיברתי אתו, אומר: הדבר הזה – הצליחו לרכך את בנק ישראל. אבל בכל זאת, אני לא מאמין שהיה מצליח להגיע לאותה הסכמה שהגיע השר שטייניץ. <שר האוצר יובל שטייניץ:> בוא נגיד, חבר הכנסת מיכאל איתן – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתם רוצים – – – בנושא בחצי השעה הקרובה? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – אנחנו יכולים גם באוצר להיות מאוד מרוצים מהחוק ומהנוסחה שהגענו אליה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל זאת, זה רגע לא פשוט, אחרי כל כך הרבה שנים. ובכן, תודה רבה, אדוני השר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אלה שנרשמו לדיון הם חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת מגלי והבה. שניים נוספים היו רשומים: חבר הכנסת גדעון עזרא וחברת הכנסת שלי יחימוביץ, והם הסירו. אם ירצו לחדש, אני אאפשר להם, אבל הרשימה סגורה. הרשימה סגורה. כל אחד, הרי גם אם ניתן חצי שעה, לא יספיק להקיף את החוק. אז אם כל אחד רוצה לגעת בנקודה שהוא מבקש לכוון עליה, כמובן כל אחד יש לו הזמן הדרוש לו. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני שר האוצר, מתברר שבאמת עושים דברים שלא נעשו בקדנציות קודמות. זה לא המקרה היחיד, אבל זה מקרה בולט – חוק בנק ישראל. הנגיד הוא באמת נגיד מצוין, אין ויכוח לגבי העניין הזה. אני יודע מה התרומה שלך, אדוני השר, כדי שהחוק הזה יגיע להכנה לקריאה הראשונה כאן, ולהכין אותו – תהיה הרבה עבודה – לקריאה השנייה והשלישית. זו באמת מהפכה בעניין הזה. התרומה שלך, כפי שאמרתי, היא תרומה רבה. גם הנגיד עושה את עבודתו. יש לי הערות על החוק הזה, שאני כמובן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> החוק יהיה בוועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה. <משה גפני (יהדות התורה):> יש לי הערות על החוק הזה. אני לא אלאה את החברים, יום ארוך היום. <קריאה:> הלילה ארוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עוד ארוך, עוד ארוך. חבר הכנסת וקנין כבר מוכן לשאת בכל המשא. <משה גפני (יהדות התורה):> היה סעיף שמאוד הפריע לי – הנושא הזה של הפיקוח על שכר העובדים בבנק ישראל. אני אז אמרתי, ונדמה לי שזה היה כתוב גם באחד העיתונים: מה שהולך לקרות זה שעל השכר של המרצים באוניברסיטאות אי-אפשר לפקח בגלל החופש האקדמי, ועל השכר של עובדי בנק ישראל אי-אפשר לפקח בגלל החופש המוניטרי. אז מה שנשאר זה רק לפקח על השכר בישיבות. זה מה שאמרתי אז. <שר האוצר יובל שטייניץ:> יש חופש הדת. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, שם יבדקו וזה, ומתחת לשולחן, ומעל השולחן, והכול יבדקו. פה אי-אפשר לבדוק, פה אי-אפשר לבדוק. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כמה פעמים בשנה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה כמה פעמים בשנה? כמה פעמים בשבועיים. אבל על הדברים האלה אי-אפשר לפקח, אז יפקחו על הישיבות, אבל זה בסדר. אני מבין שהגעתם לפשרה כלשהי, שתידון בוועדה. אני אומר שוב: נעשה כמיטב יכולתנו כדי לסיים את החוק הגדול הזה, שיש בו רפורמה רבת-אנפין עם אופנים שונים, גם בנושא של ההחלטה על העלאת הריבית, גם בנושא של הפיקוח, גם בנושא של העובדים, כל הנושאים שקשורים לנגיד בנק ישראל ולבנק ישראל. אני לא מבטיח, כמו בשום חוק שנכנס לוועדה, שהוא יצא אותו דבר, אבל את הכול נעשה בהסכמה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הוא יודע שהוא דיבר הפעם כחבר הכנסת ולא כיושב-ראש ועדת הכספים, כי הוא עמד בלוח הזמנים. חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת מגלי והבה. הם רשאים, זו קריאה ראשונה. אני חושב שראוי שחברי הכנסת יתייחסו בקריאה ראשונה לחוק כל כך חשוב. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אכן, זו הצעת חוק מאוד חשובה, שעוסקת במוסד חשוב. הוקדשה לה עבודת הכנה מאוד רצינית. אני אומר את זה אחרי קריאה מאוד מהירה של החוק, אבל בהחלט, אדוני השר, הוקדשה פה עבודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> החוק הושם על שולחן הכנסת ביום רביעי שעבר. היה לך זמן לקרוא. <דב חנין (חד"ש):> אני לא בא בביקורת. קראתי את החוק, ואני מעריך את העבודה המקצועית הרבה שנעשתה כאן. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שדווקא מכיוון שהחוק הזה הוא חוק חשוב, הוא מעורר שאלות עקרוניות. הוא לא חוק טכני, הוא מעורר שאלות של השקפת עולם, והדיון בקריאה הראשונה הוא בדיוק ההזדמנות לברר את השאלות האלה בצורה יותר רצינית מעל במת הכנסת. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא בעצם תרגום לשפה משפטית של השקפת עולם שאולי בכנסת הזאת נראית כמעט מובנת מאליה, כמעט טבעית, אבל היא בעצם חידוש מאוד מהפכני של התקופה הקפיטליסטית. השקפת העולם שבאה לידי ביטוי בחוק הזה, השקפת העולם המיוחדת שבאה לידי ביטוי בחוק הזה, היא השקפת עולם המבוססת על הפרדה בין הפוליטיקה לבין הכלכלה. לפי השקפת העולם הזאת, יש תחום בחיים החברתיים שלנו שאנחנו קוראים לו כלכלה, המוצג כתחום מורכב, מסובך, שראוי להפקיד עליו כוהנים מיוחדים שידעו לבצע את מלאכת הקודש הזאת, ולא יאפשרו לנו, הפוליטיקאים, להתערב בו יותר מדי, כדי שלא נשבש את פעולתה של המערכת העדינה הזאת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הפוליטיקאים קובעים את תקרת הגירעון. באותו רגע בנק ישראל קובע את הדרכים שבהן הוא מתמודד כאשר פוליטיקאים רוצים לשנות – דבר מאוד דומה ליחסים בין הכנסת לבין בית-המשפט העליון כאשר הכנסת מוציאה מתחת ידה חוק-יסוד. <דב חנין (חד"ש):> כן, אלא שהיחסים בינינו לבין עולם המשפט הם יחסים של דיאלוג הרבה יותר אינטנסיבי, לטוב ולרע. לעומת זאת היחסים שבינינו לבין עולם הכלכלה הם יחסים שבהם במערכת הפוליטית הרבה יותר זהירים ומשוכנעים שמישהו יודע שם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 61 חברי כנסת יכולים כהרף עין לשנות את חוק בנק ישראל. <דב חנין (חד"ש):> אני בהחלט בעד שנחשוב על הדבר הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כלומר הפוליטיקה מנצחת. <דב חנין (חד"ש):> הפוליטיקה יכולה לנצח, אלא שהיא לא נכנסת להתמודדות הזאת במקרים רבים בגלל אותה השקפת עולם שאומרת: ראוי שנשאיר את אותו תחום לאותם מומחים שיעסקו בו. מבחינה היסטורית התהליך הזה של הפרדת הפוליטיקה מהכלכלה הוא תהליך שבו קרו במקביל שני דברים. מצד אחד, הדמוקרטיה הפוליטית הפכה לאוניברסלית – כולנו בחברה המודרנית אזרחים ובעלי זכויות דמוקרטיות ולכאורה בעלי יכולת להשפיע ולקחת חלק בהחלטות הפוליטיות. אבל מהצד השני התכנים הכלכליים של הדמוקרטיה רוקנו ממנה במידה רבה, והוצאו החוצה לאותה ספרה כלכלית ולאותו ניהול של חכמי כלכלה, והם מנהלים את המערכת הזאת, כביכול לטובת כולנו. עמיתי חברי הכנסת, אני חולק על ההשקפה הזאת. אני חושב שעיקרה של הדמוקרטיה צריך להיות היכולת גם לקבוע בשאלות כלכליות, בשאלות חברתיות; לא רק בשאלת המסגרת לפעולת המערכת הכלכלית אלא באופני הפעולה של המערכת הכלכלית עצמה. אני יודע שוודאי יאמרו: יכול להיות שימוש לרעה בכוח הזה של המערכת הפוליטית. אכן, יכול להיות שימוש לרעה בכוח הזה של המערכת הפוליטית. מבחנה של הדמוקרטיה הוא ביכולת ליצור ריסונים, איזונים פנימיים, ביקורת, דיון, מעורבות ציבור, השפעה על המערכת, כדי שאותן השפעות לרעה, ככל שהן מתקיימות ובמידה שהן מתקיימות, יאוזנו במסגרת המערכת הפוליטית הדמוקרטית. לכן, ברמת העיקרון אני חולק על הטענה התיאורטית הבסיסית שמגולמת בשפה משפטית מתוחכמת ורצינית בהצעת החוק שלפנינו. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לעוד נושא אחד עקרוני, והוא המטרה העיקרית של בנק ישראל כמו שהיא מופיעה בהצעת החוק. כמו שאמר לנו שר האוצר – ובצדק הוא אמר, זו ההשקפה המקובלת היום לא רק בישראל אלא גם בארצות מערביות אחרות: מטרתו המרכזית של בנק ישראל היא שמירה על יציבות המחירים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, זו לא המטרה היחידה האפשרית. ברמה העקרונית אנחנו יכולים גם לתאר לעצמנו מערכת של בנק מרכזי שבה בצד שמירה על יציבות המחירים – שהיא בהחלט מטרה חשובה וראויה ויש לה משמעויות חברתיות אמיתיות – יוגדרו גם מטרות חברתיות נוספות, כמו שמירת תעסוקה מלאה, כמו הגברת השוויון והצדק בחברה, כמו יצירת הזדמנויות לקבוצות חברתיות מוחלשות. כל הנושאים האלה מושפעים מהמדיניות המוניטרית. אי-אפשר לומר שזה עולם אחר – המדיניות המוניטרית תתנהל לפי כללי המשחק שלה, ובנפרד, במציאות אחרת ובעולם אחר, יתקיימו הקבוצות המוחלשות, אשר ידונו בשאלות של שוויון ותעסוקה. כל הדברים האלה מושפעים ונקבעים על-ידי החוק שאנחנו מאמצים היום. לכן, אני מציע לכנסת לראות גם את תפקידיו של בנק ישראל בראייה יותר רחבה, אפילו עם השקפת העולם הבסיסית שאומרת: כן, אנחנו רוצים בנק ישראל עצמאי ונפרד, אנחנו משחררים את ידינו, המערכת הפוליטית, מאופני הפעולה היומיומיים של הבנק – עדיין חשוב שככנסת נאמר בצורה ברורה: לבנק ישראל ולמדיניותו יש משמעתיות חברתיות, ואת המשמעויות האלה – ההזדמנות שלנו לבטא היא במסגרת הצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת חנין על הרצאתו המלומדת. חבר הכנסת מגלי והבה, אחרון הדוברים. אם ירצה השר – ישיב, ואם לא – נעבור להצבעה. נא לצלצל. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהצעת החוק כפי שהציג אותה שר האוצר – וכחבר ועדת הכספים יהיו לי עוד הרבה הזדמנויות גם ללמוד, גם להעיר וגם ללכת – בכיוון הנכון, שזה חשוב. שמעתי את ההיסטוריה, אדוני היושב-ראש, ואין כוונתי כרגע לעסוק בחוק. ביקשתי את רשות הדיבור כדי להתייחס להחלטת הממשלה בנושא כל הפרויקטים, ובעיקר צינור הגז שאמור לעבור באדמות דאליה ועוספיא בצפון, ואני שמח על מספר השרים שנמצאים כאן, מכיוון שבאמת לפני החלטת הממשלה היו הרבה דיונים והרבה משא-ומתן, וניסו לצייר תמונה שהדרוזים או בעלי הקרקעות מתנגדים לפרויקטים, לא אוהבים פרויקטים או שהם לא בעד שיהיו פרויקטים. השר יוסי פלד, אני יכול להגיד לך שבעלי הקרקעות כן בעד הפרויקטים והם רוצים שיהיו פרויקטים, אבל צריך לזכור שמדובר בהפקעת קרקעות ברצועה שפוגעת בפרנסתם של חקלאים רבים. מי שנוסע בג'למה ובצד הדרך רואה עד כמה החקלאים – זו פרנסתם שנים רבות, מאז קום המדינה. כל בקשתם של אותם חקלאים היא שברגע שהפרויקטים יעברו, ייתנו להם הזדמנות לקבל קרקע חלופית בגושים חקלאיים שאפשר לעבד אותם. אפילו יש כאלה מבעלי הקרקע שמוכנים לקבל בהר או קרוב לבתים שלהם. אדוני היושב-ראש, מינהל מקרקעי ישראל התחיל לעבוד על תוכניות. אבל אם הכוונה היא לייאש את החקלאים האלה, לתת להם הצעות שאי-אפשר ליישם אותן, זו תהיה בכייה לדורות. האנשים האלה, כל רצונם הוא שהפרויקטים יעברו ושהם יתפרנסו. לכן, אתמול היתה ישיבה של בעלי הקרקע עם ראשי הרשויות, וגם עם חברי חבר הכנסת עמאר ועם מנהל מחוז צפון במינהל מקרקעי ישראל, ואמרנו – ואנחנו אומרים גם לשרים וגם לכנסת – שילכו לקראת החקלאים, ואפשר לאתר חלקות וגושי קרקע שניתן לעבד, ולא להתייחס: הממשלה קיבלה החלטה, יש לנו כוח, יכולים לבצע. ודאי שיש לממשלה כוח ושלחוק יש כוח, אבל צריך גם לחשוב על האנשים וללכת לקראתם. לכן, כשאנחנו רואים היום – – – <משה גפני (יהדות התורה):> סיכמנו – – – <מגלי והבה (קדימה):> כן, ודאי, תודה לך. אני רציתי להזכיר את זה. ברגע שאנחנו ראינו את הבעיה ואת מורכבות הבעיה, יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, ואנוכי, בישיבה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועם בעלי הקרקע הגדולים שבאו לכאן – סוכם שאנחנו נפקח על פעולת הממשלה ונלווה את זה. זה לא סוד גדול שבמגזרים המקופחים במדינה – אנחנו נמנים עם אותם מגזרים. אדוני, אני יודע את הסבל שלך לאורך השנים ואת מי אתה מייצג בכל התחומים. אני גם יודע את הסבל של אלה שאני מייצג בתחומים רבים. הממשלה יכולה לקבל החלטות. לכן, אני מודה לאדוני היושב-ראש שניתנה לי ההזדמנות להסביר את עמדת החקלאים, שהם בעד הפרויקטים ומוכנים אפילו לחכות – יש בערך 40 יום עד שיגיעו לקרקע שלהם – שמינהל מקרקעי ישראל, שהשר הממונה והממשלה ידאגו להם. יש קרקע שעדיין ניתן לתת תמורת הקרקע הזאת שיפקיעו אותה, וייתנו לחקלאים האלה להתפרנס בכבוד. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני רוצה להגיד לך: כל החקלאות בשנת שמיטה – יש כמה חקלאים שסיפקו את התוצרת החקלאית לכל מדינת ישראל, או לרוב מדינת ישראל. אני מדבר על קרוב ל-700 דונם. אז אנחנו רוצים ביחד ללכת בכיוון החיובי – גם של הצעת החוק, שזה חידוש, וגם שהממשלה ואדוני היושב-ראש יהיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להציע להם שלא ימכרו בחזרה חלק מהקרקעות שלהם, והכול היה בסדר. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, הם לא מוכרים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אנחנו קונים מהם את התוצרת. יש אחרים שמוכרים. אם היה להם שכל, הם – – – את זה. <מגלי והבה (קדימה):> אני מקווה שהבהרתי את הדברים בזמן הקצר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <מגלי והבה (קדימה):> – – בתקווה שנלך בכיוון הנכון ותהיה אוזן קשבת. אדוני, תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הואיל והשר אינו רוצה להשיב, משום שהדברים שדיברו בהם חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת גפני הם דברים שילובנו – בוודאי אם הצעת החוק תעבור בקריאה ראשונה – במלוא תשומת הלב בוועדת הכספים, אנחנו נעבור להצבעה. אדוני השר, כן? <שר האוצר יובל שטייניץ:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לעבור להצבעה. תודה רבה. בשעה טובה אני מצביע על הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, בקריאה ראשונה. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זו הפעם הראשונה שיש כמעט יותר שרים מחברי כנסת. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אנו כבר הולכים לתקן את המעוות. <קריאה:> אנחנו פוחדים מאלקין. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 22, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, ואחריה נמשיך בסדר-היום. יש הצעת חוק ממשלתית ואליה צמודה, בהתאם להודעת הייעוץ המשפטי, הצעת חוק פרטית לקריאה טרומית, והם יוכלו להעלות גם אותה. תודה רבה. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעת חוק ובהצעה לסדר-היום – ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון – איסור ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי שנוסו על בעלי-חיים), התשס"ט–2009 – פ/1608/18 – הצעתם של חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה וצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (שינוי הגדרת "עובד") – הצעת חברת הכנסת חנין זועבי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין. <הצעת חוק אכיפה סביבתית, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/438).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק אכיפה סביבתית, התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר להגנת הסביבה, השר גלעד ארדן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, לא חוק הטיס עכשיו? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, יש שינוי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יש שינוי ולא מודיעים. למה השינוי? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רוב החוקים והתקנות העוסקים בהגנה על הסביבה כוללים סעיפי עונשין, כך שהתנהגות המנוגדת להם מהווה עבירה פלילית. בנוסף, על-פי רובם של חוקים אלה, רשאי השר להגנת הסביבה להסמיך מפקחים בסמכויות פיקוח ואכיפה המסייעות להם לאכוף את הוראות אותם חוקים ותקנות ולמנוע קיומן של עבירות פליליות. בשנת 1991 החלה לפעול במשרד להגנת הסביבה המשטרה הירוקה. תפקידה הוא אכיפת חוקים, תקנות וצווים בנושא איכות הסביבה בישראל, וכל זאת יחד עם גוף אוכף נוסף במשרד להגנת הסביבה, שהוא אגף ים וחופים, הממונה על פיקוח ואכיפה של החוקים למניעת זיהום הים והחופים. עובדי גופים אלה הם עובדי המשרד להגנת הסביבה אשר השר להגנת הסביבה הסמיך בסמכויות פיקוח ואכיפה לפי החוקים השונים. כאמור, למפקחים עובדי המשרד להגנת הסביבה יש סמכויות לפי מספר רב של חוקים, וסוג הסמכויות ומהותן משתנה מחוק לחוק. הצעת חוק אכיפה סביבתית, שהוכנה על-ידי משרדי, מבקשת לעגן בצורה מסודרת את סמכויות המפקחים עובדי המשרד להגנת הסביבה, כך שלמפקחים אלה יהיה נתון סל סמכויות אחיד ביחס לכל חוקי הסביבה. כמו כן מבקשת הצעת החוק להרחיב את סל הסמכויות כך שיכלול, בין היתר, את הסמכות להיכנס למקום, ליטול דוגמאות ולערוך מדידות, לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה סביבתית, וכן לערוך חקירות. סעיף חשוב בהצעת החוק הוא הסעיף הקובע כי חוק אכיפה סביבתית יחול על המדינה ומוסדותיה. משמעות הדבר היא שלמפקחי הגנת הסביבה תהיה אפשרות להפעיל סמכויות פיקוח ואכיפה גם כלפי המדינה ומוסדותיה כאשר אלה מבצעים עבירות סביבתיות. סעיף זה מעניק לנו כלי משמעותי בבואנו לאכוף את חוקי הגנת הסביבה כלפי גופים כמו הצבא, מפעלים ביטחוניים וכדומה, אשר פעמים רבות גורמים למפגעים סביבתיים רבים. אדגיש כי האכיפה כלפי גופי הביטחון, המשטרה ושאר גופים בעלי אופי פעילות מבצעי ומודיעיני תתבצע לפי נוהל שייקבע, אשר יסדיר את האכיפה כלפי גופים אלה תוך התחשבות במאפייני פעילותם המיוחדים ובצורך לשמור על אבטחת מידע. הצעת החוק כוללת גם תיקונים עקיפים לחלק מהחוקים הסביבתיים. תיקונים אלה נועדו לבטל את האפשרות להסמיך את עובדי המשרד להגנת הסביבה בסמכויות פיקוח ואכיפה לפי חוקי הסביבה השונים, כך שהסמכתם תיעשה רק לפי החוק המוצע כאן. אנו סבורים כי הצעת החוק תשפיע באופן מיידי על עבודת גופי האכיפה של המשרד להגנת הסביבה ותוביל לשיפור אכיפת חוקי הסביבה ולשיפור מצב הסביבה בישראל. השר לשעבר חבר הכנסת גדעון עזרא, שהתחיל את תהליך חקיקת החוק, העיר לי שתי הערות שאני מקבל ומבקש להביא אותן לידיעת הכנסת. ההערה הראשונה היא כי אכן, משטרת ישראל איננה פטורה בעקבות חקיקת החוק הזה מהחובה שלה לאכוף גם היא בגין עבירות על דיני הסביבה בנושאים שבהם יש לה סמכויות אכיפה. ההערה השנייה היא שכמובן, הרחבת הסמכויות של מפקחי המשטרה הירוקה צריכה גם להטיל עליהם אחריות הרבה יותר כבדה. לכן, אם יוגשו תלונות כנגד פעילות מפקחי המשטרה הירוקה, יהיה צריך להסדיר בוועדה מיהו הגוף שבדומה למח"ש יבדוק את תקינות פעילותה של המשטרה הירוקה. אני גם רוצה לציין ולהודות לשר המשפטים יעקב נאמן, שהכריע במחלוקות שהיו בינינו לבין משרד הביטחון והמשרד לביטחון הפנים, שלאורך חודשים – אפילו שנים – עיכבו את חקיקת החוק החשוב הזה. אכן, זהו חוק נוסף, אדוני היושב-ראש, שהכנסת הנוכחית והממשלה הנוכחית מחלצות לאחר שהיה תקוע זמן רב. לפיכך, אני מציע לכנסת להצביע בעד הצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת להמשך חקיקה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר להגנת הסביבה, השר גלעד ארדן. <הצעת חוק אכיפה סביבתית (סמכויות פיקוח של המשרד להגנת הסביבה), התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/379/18; מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 1705.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> יש הצעת חוק זהה לקריאה טרומית של חבר הכנסת דב חנין. להצעת החוק הממשלתית אין דוברים, ולכן אנחנו עוברים להצעת החוק הטרומית. יציג אותה בהנמקה מהמקום חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, היתה לי הזכות בכנסת השבע-עשרה להיות היוזם של הצעת החוק המקיפה שהכנסת אימצה והפכה לחוק – חוק האכיפה הסביבתית. חוק זה נועד להתמודד עם חוליה מאוד בעייתית וחלשה בתחום הסביבתי, והיא החוליה של האכיפה. חוק האכיפה הסביבתית שהתקבל בכנסת השבע-עשרה הוא חוק מודרני ומתקדם, שנותן לפקחי הרשויות המקומיות סמכויות אמיתיות כדי לבצע אכיפה סביבתית. נוצר לנו מצב אבסורדי: לפקחי הרשויות המקומיות ניתנו סמכויות רחבות ומודרניות, אבל אותן סמכויות לא ניתנו לפקחי המשרד להגנת הסביבה. אנחנו ניסינו לתקן את האבסורד הזה עוד בכנסת הקודמת והגשנו הצעת חוק בכיוון הזה, שנותנת את המנגנונים המודרניים גם לפקחי המשרד להגנת הסביבה. זו הצעת חוק שקידמתי גם בתחילת הכנסת הזאת. אני מאוד שמח שהמשרד להגנת הסביבה הרים פה את הכפפה והביא לכנסת הצעת חוק מקיפה. אני רוצה לברך גם את השר גלעד ארדן על העבודה הרבה שהוא עשה, גם בהתגברות על התנגדויות בתוך הממשלה להצעה הזאת. אני מקווה ומשוכנע, חברי הכנסת, שאימוצה של הצעת החוק המשולבת הזאת – הממשלתית-פרטית – תוכל לקדם את יכולתם של פקחי המשרד להגנת הסביבה להבטיח אכיפה אמיתית של החוקים, הגנה אמיתית על הסביבה ועל הבריאות של הציבור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק הטרומית של חבר הכנסת דב חנין. אחרי כן נצביע על הצעת החוק הממשלתית, כפי שהציע השר גלעד ארדן. אם כן, רבותי, הצעת חוק אכיפה סביבתית (סמכויות פיקוח של המשרד להגנת הסביבה), התשס"ט–2009 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אכיפה סביבתית (סמכויות פיקוח של המשרד להגנת הסביבה), התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק אכיפה סביבתית, התש"ע–2010, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אכיפה סביבתית, התש"ע–2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה תועבר להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק הטיס, התש"ע–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/482).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הטיס, התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההסדרה הבטיחותית של התעופה האזרחית בישראל מעוגנת כיום בחוק הטיס מ-1927 ובמערכת ענפה של תקנות שהותקנו מכוחו. חוק הטיס הקיים הוא חוק מיושן, לא עדכני, ולכן אינו נותן מענה לכלל הצרכים בתחום הסדרת הבטיחות של התעופה בישראל. גם במישור התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל אין בחוק הטיס הקיים תשתית משפטית מספקת לאימוץ אמות המידה הבין-לאומיות – אמות מידה החלות על התעופה האזרחית הבין-לאומיות ותשתיות התעופה המשמשות אותה. על כן, מוצע בזאת לבטל את חוק הטיס ולהחליפו בחוק עדכני ומקיף. הבסיס המקצועי להסדרים הקבועים בחוק המוצע הנוגעים לתעופה הבין-לאומית הוא אמות מידה בין-לאומיות אחידות אשר הגוף האחראי לקביעתן הוא ארגון התעופה האזרחית הבין-לאומי. גוף זה הוקם לפי אמנת התעופה האזרחית הבין-לאומית, שנחתמה בשיקגו ביום 7 בדצמבר 1944 ואושררה על-ידי ישראל ביום 24 במאי 1949, וחתומות עליה 192 מדינות. מטרת אמנת שיקגו היא, בין השאר, להביא לאחידות רבה ככל האפשר באמות המידה שלפיהן פועלת התעופה האזרחית הבין-לאומית, במטרה להגביר את בטיחות הטיסה מצד אחד, ולייעל את התעופה האזרחית הבין-לאומית באמצעות יצירת "שפה אחידה" לכלל הקהילייה מצד שני. ביקורות שנערכו בשנים האחרונות על-ידי ארגון התעופה ועל-ידי מינהל התעופה הפדרלי האמריקני העלו, בין היתר, כי ההסדרה החקיקתית של התעופה האזרחית בישראל בכלל ושל כלי טיס ישראליים בפרט מחייבת התאמה נמרצת לאמות המידה הבין-לאומיות המקובלות. ביקורות אלה אף הובילו את מינהל התעופה האמריקני להוריד את דירוג התעופה של ישראל ל"קטגוריה 2" – הורדה בעלת השפעות כלכליות על חברות התעופה הישראליות, ובפרט אלה המפעילות טיסות לארצות-הברית. לפיכך, יצוין כי אישור החוק המוצע הוא תנאי הכרחי להחזרת דירוג התעופה של ישראל ל"קטגוריה 1" על-ידי ה-FAA. מטרת החוק המוצע היא ליצור תשתית משפטית כוללת, עדכנית ואפקטיבית להסדרת התעופה האזרחית על כלל תחומיה והיבטיה בישראל, תוך יצירת בסיס לאימוץ כל ההסדרים המפורטים בנספחי אמנת שיקגו ובתקנות הטיס באמצעות חקיקת משנה, הענקת סמכויות מקצועיות נדרשות למנהל רשות התעופה האזרחית ומתן כלי אכיפה יעילים. הממשלה אישרה את החוק המוצע. אשר על כן, אבקש לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהעבירו לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ. רבותי, להצעה זו אין דוברים. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הטיס, התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק הטיס, התש"ע–2010, תועבר להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע–2010> רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/484). (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר האוצר, השר יובל שטייניץ. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם הצעת החוק הזאת, כמעט כמו חוק בנק ישראל, היא הצעת חוק שמדובר בה שנים. זה מהלך שמדובר בו שנים, אבל סוף טוב הכול טוב – אחרי שנים, הנה אנחנו מגשימים. מדובר בהקמת בתי-משפט כלכליים במדינת ישראל, במטרה לייעל ולשכלל את האכיפה הפלילית, המינהלית והאזרחית בעניינים כלכליים, שדורשים מומחיות רבה, ולעתים מומחיות או התמחות מיוחדת. לכן, מוצע לקבוע בחוק בתי-המשפט, התשמ"ד–1984, הסדרים חדשים לעניין סמכות השיפוט בעניינים אלה. ההסדרים המוצעים נקבעו ברוח המלצות הוועדה לבחינת קוד הממשל התאגידי בישראל – ועדה שמונתה על-ידי יושב-ראש הרשות לניירות ערך לשעבר, מר משה טרי, ובראשה עמד פרופסור זוהר גושן, והגישה את מסקנותיה בדצמבר 2006. ראשית, מוצע לקבוע כי עניינים כלכליים יהיו בסמכותם העניינית של בתי-המשפט המחוזיים. כמו כן מוצע להקים מחלקה כלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב אשר תדון בכל עניין כלכלי המובא בפני בית-משפט זה. משמע, אף שהסמכות לדון בנושאים כלכליים ממשיכה להיקבע לפי כללי הסמכות המקומית הרגילים, הרי במקרים שבהם יגיש התובע את תביעתו לפי כללים אלה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, הדיון בתביעה יתקיים בפני המחלקה הכלכלית. בעניין זה יודגש כי כבר כיום בית-המשפט בתל-אביב מטפל ברוב המכריע של התיקים הכלכליים במדינת ישראל, נוכח העובדה שמקום מושבה של הבורסה ומקום מושבם של מרבית השחקנים במשק הישראלי הוא בתל-אביב או בסביבתה. על-פי המוצע תהיה המחלקה הכלכלית בעלת הרכב קבוע של שופטים מקצועיים, והיא תרכז הליכים פליליים ואזרחיים הנעוצים בדין הכלכלי ביחס לחברות פרטיות וציבוריות כאחד. כמו כן יידונו בפני המחלקה הכלכלית האמורה עתירות מינהליות הקשורות להחלטות רשות ניירות ערך ולהחלטות רשם החברות. ההיגיון שבבסיס ההסדרים המוצעים בהצעת חוק זו הוא יצירת תשתית קבועה של מערכת שיפוט יעילה ומקצועית שבה יידונו מרבית העניינים הנעוצים בדין הכלכלי. ההסדרים המוצעים יאפשרו התמקצעות של השופטים שידונו בעניינים הכלכליים ויביאו לאחידות ולעקביות בפסיקה בעניינים אלה ולהקטנת האי-ודאות ולהגברת היציבות בתחום הכלכלי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זהו מהלך חשוב. אנחנו מתלוננים פעמים רבות על העיכובים בבתי-המשפט בישראל. אחת הסיבות לעיכובים הללו היא הצורך של השופטים להידרש לעתים לסוגיות כלכליות שבין חברות פרטיות וציבוריות ובעלי הדין, שהן לעתים מורכבות ומסובכות מאין כמותן, והזמן שלוקח ללמוד לא רק את התיק אלא את החוקים והכללים המורכבים מאוד הנהוגים בדין הכלכלי, למשל בדיני החברות – זה גוזל זמן רב מהשופט או השופטת שנדרשים לכך. כאן יש הצעת ייעול: הקמת בתי-משפט שמתמחים בתחום הכלכלי. לפיכך, הצפי הוא שהדיון יהיה מהיר יותר, מקצועי יותר ותכליתי יותר. יש כאן כיוון של הקלת העומס לא רק בנושאים כלכליים אלא במערכת המשפט בכלל, כי יש כאן טיפול באחת הסיבות המרכזיות לעומס הגובר בבתי-המשפט. לכן, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להודות לשותפי שר המשפטים יעקב נאמן ולמשרד המשפטים. הצעת החוק הזאת – המהלך של הקמת בתי-דין כלכליים הוא מהלך משותף של האוצר ושל משרד המשפטים. אני מודה למשרד המשפטים על שיתוף הפעולה ועל הסיוע במהלך הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר האוצר, השר יובל שטייניץ. גם בהצעה זו אין דוברים. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע–2010 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה הזאת תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המים (תיקון מס' 26), התש"ע–2010, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכיר הכנסת. <החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעויות בחוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף 17 בסדר-היום: הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה להחלטה בדבר תיקון טעויות בחוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. לפרוטוקול – חברת הכנסת עינת וילף, אני מבין שהצבעת בטעות במקום חברת הכנסת אורית נוקד. אני מבקש לתקן את זה על מנת שמחר לא יגידו שהצבעת כפול. יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, התקבל בכנסת ביום כ"ו בתמוז התשס"ח, 29 ביולי 2008, ופורסם ברשומות בס"ח התשס"ח, עמוד 858. בנוסח החוק נפלו טעויות טכניות כמפורט להלן, ומוצע לתקנן בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948. 1. בסעיף 7 לחוק, המתקן את פקודת מניעת זיהום מי ים בשמן [נוסח חדש], התש"ם–1980, יש הפניה ל"חוק זה", אולם מדובר בפקודה. 2. בסעיף 11 לחוק, המתקן את חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–1993, נוספו סעיפים שעניינם עיצום כספי. בין היתר, נקבע הגורם המופקד על הטלת עיצום כספי לפי חוק זה: המנהל, המוגדר כמנהל הבכיר על האכיפה במשרד להגנת הסביבה, הכפוף ישירות למנהל הכללי של המשרד. בשל טעות טכנית, נכתב בסעיף 14ב(3) לחוק החומרים המסוכנים "הממונה" במקום "המנהל", אולם הממונה הוא מי שהשר להגנת הסביבה הסמיכו להיות ממונה לעניין החוק אולם לא לעניין העיצום הכספי. כמו כן, בסעיף 14ד(ג) לחוק החומרים המסוכנים נפל שיבוש בנוסח המקובל בחקיקה של סעיפים שעניינם זכות טיעון של עיצום כספי. 3. בסעיף 14 לחוק, המתקן את החוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז–2007, נפל שיבוש בנוסח המקובל בחקיקה של סעיפים שעניינם החמרת הענישה, כפי שתוקן בשאר סעיפי החוק. מוצע לתקן את הטעויות. אדוני היושב-ראש, אלה השיבושים שהיו – אומנם שיבושים טכניים – ואני מבקש להביא לידיעת הכנסת את השיבושים הללו ולתקן אותם בפרוטוקול. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה ממך, תן לנו לסיים את היום. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים על הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה להחלטה בדבר תיקון טעויות בחוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008. מי בעד הצעת ועדת הפנים? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההחלטה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההחלטה בדבר תיקון טעויות בחוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, נתקבלה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מבקש להוסיף את קולי. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 10, ובתוספת קולו של יושב-ראש הוועדה זה 11, נגד – אין, אין נמנעים. אם כן, רבותי, נתקבלה הצעת הוועדה. <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה להסיר מסדר-היום של הכנסת את הצעת חוק אזור התעשייה קיסריה (שיפוט וניהול), התשס"ח–2008> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף 18: הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר הסרה מסדר-היום של הצעת חוק אזור התעשייה קיסריה (שיפוט וניהול), התשס"ח–2008. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ביום כ"ז בטבת התש"ע, 13 בינואר 2010, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה להציע לכנסת להסיר מסדר-יומה את הצעת חוק אזור התעשייה קיסריה (שיפוט וניהול), התשס"ח–2008, לפי סעיף 123(א) לתקנון הכנסת. מקורה של הצעת חוק זו בהצעה שיזם חבר הכנסת לשעבר אליהו גבאי, יחד עם חברי כנסת רבים נוספים, בכנסת השבע-עשרה. הצעה זו ביקשה לאחד בין היישוב קיסריה לאור-עקיבא. בשל בעיות משפטיות בביצוע איחוד כאמור, אשר נובעות בעיקר מהסכם בין המדינה לברון רוטשילד לגבי שטחי היישוב קיסריה, שתוקפו עד לשנת 2022, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשותו של חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס-פז, בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה, לשנות את נוסח החוק ולקבוע כי בשנת 2022 כאמור יעבור אזור התעשייה קיסריה לשטח השיפוט של אור-עקיבא וינוהל במשותף על-ידי כל הרשויות המקומיות באזור. הצעת החוק נדונה בכנסת ונתקבלה בקריאה הראשונה ביום י"ג בתמוז התשס"ח, 16 ביולי 2008. הוועדה לא הספיקה לסיים את הכנת הצעת החוק בכנסת השבע-עשרה, וביום א' באב התשס"ט, 22 ביולי 2009, החליטה הכנסת, לפי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, להחיל על הצעת החוק דין רציפות. במהלך הדיונים הרבים שנערכו בוועדת הפנים, הן בכנסת השבע-עשרה והן בכנסת השמונה-עשרה, ניסתה הוועדה להניע את הרשויות המקומיות באזור להגיע ביניהן להסדר אשר ייתר את החקיקה בנושא. ואכן, לאחר מאמצים רבים הוצג בוועדה בחודש שעבר הסכם בין קרן קיסריה לבין הרשויות המקומיות באזור, שעיקרו הגדלת התמיכה שתעביר הקרן מדי שנה ליישובים הסמוכים. לאור הסכם זה, שמייתר כאמור את החקיקה בעניין, אני קורא לכם לקבל את הצעת הוועדה ולהסיר את הצעת החוק מסדר-היום. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני חייב כמה מלים על חברי הוועדה, שעשו מלאכה חשובה מאוד במקום חקיקה. על המלאכה הזאת ניצח, מטעם הוועדה, חבר הכנסת יעקב אדרי. אף-על-פי שאינו כאן, כבודו כאן. לכן, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת להודות לו על עשייה טובה, ברוכה, והביא מלאכה גמורה, איך אומרים, מתוקנת כמעט, לטובת כולם ובהסכמת כולם. זו מעלה גדולה להביא את כל ראשי הרשויות להסכמה עם קרן הברון. אני חושב שזה הישג, ומגיעות לו כל התשבחות. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולברך ולהודות למנהלת הוועדה גברת יפה שפירא וליועץ המשפטי מר תומר רוזנר, שהיו שותפים לכל המהלך. אני רוצה לומר לחברים כאן שזה היה מהלך ארוך, מייגע, מהקדנציה הקודמת עד הקדנציה הנוכחית, ובסופו של דבר אני יכול להגיד שהיום בערב, אחרי שנסיר את החוק, אנחנו יכולים לברך על המוגמר. עשינו פעולה ברוכה, והתרומה של קרן רוטשילד היא בכך שחלק מהתקציבים שלהם יועברו לטובת הרשויות בסביבה, ובא לציון גואל. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> על זה נאמר – – – <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני חושב שאנחנו מקבלים גם שכר, אבל יש עוד אדם אחד, שהוא אומנם לא חבר כנסת, וזה חבר הכנסת לשעבר גבאי, שהיה מיוזמי החוק בקדנציה הקודמת, והוא הוביל את החוק, ולאחר מכן המשיכו אחריו. גם לו מגיעה תודה וברכה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר הסרה מסדר-היום של הצעת חוק אזור התעשייה קיסריה (שיפוט וניהול), התשס"ח–2008. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד ההצעה – 11 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה להסיר מסדר-היום של הכנסת את הצעת חוק אזור התעשייה קיסריה (שיפוט וניהול), התשס"ח–2008, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, נתקבלה הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ה בשבט התש"ע, 9 בפברואר 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:36.