דברי הכנסת

דברי הכנסת יז / מושב רביעי / ישיבות שכ"ג–שכ"ה / כ"ז–כ"ט בשבט התשע"ב / 20–22 בפברואר 2012 / 17 חוברת י"ז ישיבה שכ"ג הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ושלוש של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ז בשבט התשע"ב (20 בפברואר 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. כישלונה בהכנת העורף למצב חירום; 7 2. כישלונה המחפיר בהתמודדות עם העוני המעמיק והרחבת הפערים בחברה הישראלית; 7 3. מצב נכסי הווקף המוסלמי בישראל 7 מרינה סולודקין (קדימה): 8 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 11 גאלב מג'אדלה (העבודה): 14 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 20 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 33 סגן שר האוצר יצחק כהן: 39 זאב בילסקי (קדימה): 42 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 47 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 47 הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 48 1. כישלונה בהכנת העורף למצב חירום; 48 2. כישלונה המחפיר בהתמודדות עם העוני המעמיק והרחבת הפערים בחברה הישראלית; 48 3. מצב נכסי הווקף המוסלמי בישראל 48 נסים זאב (ש"ס): 49 משה מטלון (ישראל ביתנו): 55 אבישי ברוורמן (העבודה): 57 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 59 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 60 חנא סוייד (חד"ש): 62 אילן גילאון (מרצ): 64 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 65 זבולון אורלב (הבית היהודי): 66 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 67 יריב לוין (הליכוד): 69 שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 71 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 136), התשע"ב–2012 80 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 80 הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספת לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012 83 סגן שר האוצר יצחק כהן: 84 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 85 שלמה מולה (קדימה): 86 ניצן הורוביץ (מרצ): 90 מגלי והבה (קדימה): 91 מאיר שטרית (קדימה): 93 נסים זאב (ש"ס): 96 דב חנין (חד"ש): 99 שר האוצר יובל שטייניץ: 99 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 105 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 105 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012 106 סגן שר האוצר יצחק כהן: 106 דב חנין (חד"ש): 107 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור), התשע"ב–2012 108 השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום: 109 נסים זאב (ש"ס): 112 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 112 הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ב–2011 114 סגן שר האוצר יצחק כהן: 114 זהבה גלאון (מרצ): 117 יצחק הרצוג (העבודה): 119 נסים זאב (ש"ס): 120 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 121 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 122 החלטת ועדת הכספים בדבר תיקון טעויות בחוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 124 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 124 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 20), התשע"ב–2012 127 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 127 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49), התשע"ב–2012 131 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 132 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 136 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135), התשע"ב–2012 137 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 137 אריה ביבי (קדימה): 140 הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012 140 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 140 נחמן שי (קדימה): 143 הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב–2012 143 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 144 דב חנין (חד"ש): 147 שלי יחימוביץ (העבודה): 148 הצעת חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012 149 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 149 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 154 הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012 154 אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 155 משה מטלון (ישראל ביתנו): 158 הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק הגבלות בעניין תוכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011 160 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 160 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 7) (שינוי הרכב ועדת ערר וערעור על החלטותיה), התשע"ב–2012 162 מרינה סולודקין (קדימה): 162 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 164 נסים זאב (ש"ס): 165 שאילתות ותשובות 167 1834. בתי-חב"ד בעולם 168 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 168 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 168 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, חברתי חברת הכנסת, שני חברי חברי הכנסת, היום יום שני, כ"ז בחודש שבט תשע"ב, 20 בחודש פברואר 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4049/18 וכלה בהצעת חוק פ/4079/18 – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ביטול המועצות הדתיות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק העונשין (תיקון – ניעור וטלטול פעוט), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ועפו אגבאריה; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – נשיאת הוצאות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (הרחבת ההגדרה של ארגון טרוריסטי), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – דיווח על פריצה למאגר מידע), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, יעקב כץ, אורי מקלב ואורית זוארץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – התחזות לאדם), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, עתניאל שנלר, יריב לוין ודני דנון; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – אחוז החסימה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, יוחנן פלסנר, יריב לוין, זאב אלקין, יואל חסון, רוברט טיבייב, רחל אדטו, רוחמה אברהם-בלילא, רוברט אילטוב, משה מטלון, חמד עמאר, שי חרמש, אריה ביבי, יצחק הרצוג, ציפי חוטובלי, רונית תירוש, יעקב אדרי, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, כרמל שאמה-הכהן, שלמה מולה, דניאל בן-סימון, אופיר אקוניס, נחמן שי, אבישי ברוורמן, מרינה סולודקין, איתן כבל, חיים כץ, ציון פיניאן, זאב בילסקי, אורית זוארץ, גדעון עזרא ומירי רגב; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות ממכחיש שואה), מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק-יסוד: השבות, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – רוב בוועדה לבחירת שופטים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – מניעת פגיעה בערכים דתיים), מאת חבר הכנסת אריה ביבי; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזור שיקום (כפר-שלם), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – הקמת רשות לאומית לדיור ציבורי), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק דיור סוציאלי, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הארכת התקופה לקבלת החזר כספי בשל החזרת ביגוד והנעלה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דליה איציק וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – ביטול תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הגברת האכיפה של משטרת ישראל בכבישים ובצמתים מסוכנים, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כפגיעה בעבודה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג; הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון – שילוב במעגל העבודה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מירי רגב ואורית זוארץ; הצעת חוק שירותי הכבאות (תיקון – אי-גביית תשלום בעד שירותים הניתנים בשעת התקפה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלומי השתתפות עצמית לחולה במחלה כרונית), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק למניעת אלימות (שירותי רווחה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) (תיקון – עוסק ברכב), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מירי רגב ואריה ביבי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הבטחת מלאי תרופתי), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הדיינים (תיקון – ידע במשפט אזרחי), התשע”ב–2012, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי-חיים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת עינת וילף, דב חנין ואיתן כבל; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – הסכמה לכריכה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורית זוארץ, דניאל בן-סימון ודב חנין. בקשת ועדת הכספים לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת לפצל את הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של בולגריה בנושא ביטחון פנים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בהכנת העורף למצב חירום;> <2. כישלונה המחפיר בהתמודדות עם העוני המעמיק והרחבת הפערים בחברה הישראלית;> <3. מצב נכסי הווקף המוסלמי בישראל> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, יש לנו היום הצעות אי-אמון של סיעות קדימה, העבודה ומרצ, וחד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד; שלוש הצעות אי-אמון, שהראשונה בהן היא הצעת האי-אמון של סיעת קדימה בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בהכנת העורף למצב חירום, הצעת אי-אמון שעליה ישיב השר להגנת הסביבה, השר מתן וילנאי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> להגנת העורף. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הגנת העורף. השר להגנת העורף. <שלמה מולה (קדימה):> הוא כבר השגריר, לא? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לעורף של ביבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם חשוב. חברת הכנסת סולודקין תציע את ההצעה בשם סיעת קדימה. בבקשה, גברתי. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, כנסת נכבדה, סיעת קדימה החליטה להגיש הצעת אי-אמון בנושא "כישלון ממשלת נתניהו בהכנת העורף למצב חירום", מכיוון שאירועים שהתרחשו בשבוע שעבר הדאיגו מאוד את הציבור הישראלי. הממשלה החליטה למנות באופן חפוז את מתן וילנאי, השר להגנת העורף, לתפקיד של שגריר ישראל בסין. המהלך כלל לא הוסבר לציבור, לא מבחינת מצב העורף ומוכנותו למלחמות הבאות ולא מבחינת מצב היחסים בין ישראל לבין סין. ניתן לפרש את התפטרותו הפתאומית של השר וילנאי בדרכים שונות: או שהמשרד שלו, שמרכז את כל עבודת ההכנה של העורף למצב חירום, לא קיבל את התקציבים הנדרשים; או שהתקלקלו היחסים האישיים בין השר וילנאי לבין ראש הממשלה ושר הביטחון, ומינויו לשגריר ישראל בסין הוא בעצם גירוש בכבוד. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> זה בשם סיעת קדימה מה שנאמר כאן או בשם חברת הכנסת מרינה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הדברים האמורים הם בשם סיעת קדימה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> סיעת קדימה עומדת מאחורי הדברים האלה? אני רוצה לשמוע את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי, כבוד השר – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> למה לא? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת סולודקין – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> למה אתה מתחיל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מדבר בשם – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – זה הכול – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> גירוש כבוד של השר הלא-נוח מהממשלה שלא רוצה לעסוק בנושא הכנת העורף; או אולי מדובר בסיבות פנים-מפלגתיות – התפתחויות כלשהן בתוך סיעת העצמאות. אני לא רוצה לנחש מהן הסיבות האמיתיות. אני גם לא רוצה להתנפל על השר וילנאי. אתה שומע? יש לו רקורד צבאי מצוין, ומ-2007, עת מינויו לתפקיד סגן שר הביטחון האחראי לעורף ולמערך המילואים, הוא מילא את תפקידו באופן משביע רצון. ההוכחה לכך – המיגון של עוטף-עזה. אבל אנחנו, בסיעת קדימה, טוענים שההחלטה למנותו לתפקיד שגריר ישראל בסין והתפטרותו מתפקיד השר להגנת העורף היו חפוזות, בלתי אחראיות ומסוכנות. בואו נזכור בפני איזה אתגרים ואיזה סכנות ניצבים מדינת ישראל והאזרחים היום. אנחנו נמצאים על סף הכרעה בנושא הגרעין האירני. התפתחויות שיכולות להתרחש בסוריה בתקופה הקרובה עלולות לגרום לתגובות שרשרת. התקפות של "חיזבאללה" ו"חמאס" על העורף הישראלי – מדובר בגשם של טילים מסוגים שונים ולטווחים שונים שיכול לרדת על יישובינו כבר בשבועות הקרובים. וזה עוד לפני שנזכיר את המצב הלא-יציב במצרים שלאחר תקופת מובארק – סכנה ממשית של התקפות טרור על גבול ישראל-מצרים. גם בירדן כל כך לא שקט. ומה מצב העורף שלנו? לפני כמה חודשים יצאה ועדת העלייה והקליטה בראשות חבר הכנסת דני דנון לסיור באשקלון במטרה לבדוק האם ישנם מקלטים בשכונות של הבנייה הקלה, שכונות שבהן מתגוררים בעיקר העולים של שנות ה-90, ומה קורה עם מיגון בתי-הספר בדרום. חברי הוועדה השתכנעו בעקבות הביקור שהמיגון אינו מספיק. ממשלות ישראל, כולל הממשלה הנוכחית, קיבלו כבר התראות רבות על המצב הבעייתי בתחום ההגנה על העורף מפני התקפות בנשק קונבנציונלי, שלא לדבר חלילה על נשק לא קונבנציונלי. מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שלישראל אין מספיק אמצעים יעילים ותשתיות נחוצות לארגון הגנה על העורף. למזלנו הוכח גם שלאזרחי ישראל יש כושר עמידה לא מבוטל. אבל אי-אפשר לסמוך רק על כושר העמידה של האזרחים של מדינת ישראל. גם במסקנות ועדת-וינוגרד וגם בדוחות של מבקר המדינה הודגש פעמים רבות המצב העלוב של שירותי הכבאות, ההצלה והבריאות שנועדו לספק הגנה על העורף בתקופות חירום. בעקבות אסון הכרמל הגיע מבקר המדינה למסקנה ששירותי הכבאות יקרסו במצב חירום. אדרבה, בין 2006 ל-2010, שיעור התקנים לעובדי המינהל בשירותי הכבאות עלה מ-14% ל-29%, בזמן ששיעור הכבאים הפועלים בשטח ירד מ-86% ל-71%. כאילו עובדי המינהל יפעלו בשטח בזמן חירום. אנחנו לא קיבלנו מהממשלה תשובות על השאלות החשובות: האם הקמת המשרד להגנת העורף היה צעד נכון ויעיל להגברת שיתוף הפעולה בין המוסדות השונים העוסקים במלאכה, כולל רשות חירום לאומית, משרדי הממשלה והצבא? אני אישית חושבת שכן. האם המשרד ימשיך להתקיים לאחר עזיבתו של השר וילנאי? אם כן – מי יהיה מחליפו? ולמה לא בוצעה חפיפה מסודרת בין השר היוצא לבין השר הנכנס? מה סכום התקציב של המשרד, או שפעם נוספת הוא יועבר למשרד הביטחון ושר הביטחון יחליט על דעת עצמו מה לתקצב ומה לא? האם העברת שירותי הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים ולא למשרד להגנת העורף או לרשות חירום לאומית היתה צעד נכון? האם השאלות האלה נדונו בכלל במסגרת כלשהי? אך הממשלה אפילו לא יודעת לשאול את עצמה את השאלות הללו, שלא לדבר על לתת תשובות ברורות עליהן. החלפת השר במשרד להגנת העורף בזמן כל כך קריטי היא צעד על גבול רשלנות פושעת, הזנחת האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל ומשחק מסוכן בחיי אזרחיה. לכן אני קוראת לכם, עמיתי חברי הכנסת, להצביע אי-אמון בממשלה הנוכחית. תודה רבה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת סולודקין. כבוד השר מתן וילנאי ישיב על הצעת האי-אמון על אותם דברים שהתייחסו אליו אישית. אתה חבר יקר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההרצאה הזאת ממש מעודדת, בצורה בלתי רגילה. אם זה מה שנותר לקדימה כדי לתקוף את ממשלת ישראל, מצבה של הממשלה משופר לאין שיעור. אני רוצה לשמוע פה את חברי בקדימה – חלקם חברים אישיים שלי – שותפים להתקפה הנלוזה הזאת על מתן וילנאי. אבי, אתה מתכוון לזה, דיכטר? אתה מתכוון לזה? אחרי שאני חמש שנים עוסק בזה? <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> לא, לא, עכשיו אני מדבר – – <מרינה סולודקין (קדימה):> לא ככה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – עכשיו אני מדבר. נתתי לך את כל מה שאת רוצה – להגיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת סולודקין, השר ניסה להתפרץ לדברייך ולא נתתי. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> נתתי לך את הכול. נחמן, אתה תומך בדברים האלה? מולה, אתה תומך בדברים האלה? דליה, את תומכת בדברים האלה? אתם סיעת קדימה. <ציפי לבני (קדימה):> תודה רבה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אני לא מדבר על רחל, ועל אריה. אליכם אני צריך לפנות – – <ציפי לבני (קדימה):> אני תומכת. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – אחרי שחמש שנים אני עוסק בעניין הזה? פעם ראשונה בהיסטוריה. פעם ראשונה. אחרי שדורות על דורות התחמקו מזה, באמנות רבה. אחרי 50 שנה בביטחון ישראל – לא שנה ולא שנתיים, 50 שנה. יש אחד באולם – אחד – שעושה חמש שנים את תפקידו בחמש השנים האחרונות? אין אחד, אני אומר לכם מייד. לזכותו של ראש הממשלה אולמרט – איש קדימה – לזכותו, זה נכון. כל הצמרת הביטחונית התחלפה בשנה האחרונה. במי נזכרת מפלגת קדימה? במתן וילנאי. לא התחלף הרמטכ"ל, לא התחלף סגן הרמטכ"ל, לא התחלף ראש אמ"ן, לא התחלף מפקד חיל האוויר, לא התחלף מפקד חיל הים. במי נזכרים? בפוליטיקאים. הכי קל. רק 50 שנה בביטחון. ממש כלום. זאת הצעה לא ראויה. זה מוכיח על אוזלת יד קשה מאוד של קדימה, ואני ממליץ להוריד אותה מסדר-היום, ואין ספק שההצבעה צריכה להיות חד-משמעית – הן על-ידי אנשי קדימה – נגד הצעת האי-אמון הזאת, כפי שנוהגים לקרוא לזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר וילנאי. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת סולודקין, הוא ענה לך, הוא לא – אני אתן לך אחרי – טוב, כבוד השר וילנאי, אני באמת-באמת – בבקשה, חברת הכנסת סולודקין, באופן יוצא מן הכלל, הואיל והשר וילנאי מאוד מאוד נפגע מהדברים, שהרי הם הופנו אליו. <רונית תירוש (קדימה):> ואנחנו מאוד נבוכים. <מרינה סולודקין (קדימה):> אני חושבת שאני לא צריכה לתת הסברים. אני דיברתי על הרקורד המצוין של השר בכל מקום שהוא היה. האי-אמון שלי – החלטה חפוזה של הממשלה למנות שגריר בסין בזמן שאין שר נכנס. בגלל זה – – – <קריאות:> – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> כן, אדוני, אני חושבת שאתה חירש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה. השר וילנאי – תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת האי-האמון של סיעות העבודה ומרצ, ואותה יציג חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, אשר יביא את הצעת האי-אמון בנושא: הכישלון המחפיר של הממשלה בהתמודדות עם העוני המעמיק והרחבת הפערים בחברה הישראלית – הצעת אי-אמון מטעם העבודה ומרצ. חבר הכנסת מג'אדלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> קדימה יכולה להצטרף אלי, אדוני היושב-ראש, אין בעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברצון רב. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מביע אי-אמון בממשלה, ומבקש את תמיכת הבית. אני מפריע להם? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אם אני מפריע למישהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – חברת הכנסת סולודקין, חבר הכנסת מג'אדלה לא הפריע. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מפריע לו קצת, כן. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> להיפך, דאגתי לשקט תעשייתי שם בשבילךְ. אדוני היושב-ראש, אנחנו כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, סדר-יומנו הוא גם הנושא המדיני, אבל גם הנושא החברתי. ולכן אנחנו מביעים אי-אמון היום בממשלה בנושא העוני והפערים החברתיים בחברה הישראלית. למרות שיש לנו שר בתחום הרווחה, שר טוב – אבל הממשלה היא גרועה, מה לעשות? אתה לא במקום הנכון. מה להגיד לך, אדוני היושב-ראש? להגיד לך ששיאן השכר מרוויח פי-370 מהשכר הממוצע במשק? ופי-736 משכר המינימום במשק? זו מדינה שיש בה חלוקה צודקת? זו מדינה שרוצה שהאיום הפנימי החברתי, הפערים, ילכו ויצטמצמו? להזכירכם, השכר הממוצע במשק היום הוא 8,571 שקל. מולה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, מה זה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> חבר הכנסת מולה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אספות העם פה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – העוני, אני חושב שהוא הנושא שחשוב לך. במקרה חשוב לך הנושא של העוני, כי אנחנו נחשבים כנציגי השכבות החלשות. להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, דבר שאתה יודע – שכר המינימום הוא 4,300 שקל. עכשיו, עשיתם את החשבון? 370 פעם יותר גדול שכר שיאן השכר מהשכר הממוצע, ו-736 פעם יותר גדול משכר המינימום. זו חברה שרוצה להיות חברה מתוקנת? חברה דמוקרטית? חברה שהאזרח יכול להרגיש בה שהוא רוצה לחיות בכבוד? חבר הכנסת אלכס מילר, שב תשמע את הנתונים המדהימים. תחזרו לעם. תחזרו לציבור. לפני 20 שנה, לפני שקיבלתם את השלטון, שכבות הביניים היו יותר מ-70% מהאוכלוסייה בישראל. היום אין. נגמר. זה לא קיים. או עשירים או עניים. ואם אדוני היושב-ראש רוצה לדעת, 71% מהילדים אין להם ספרי לימוד וציוד לבית-הספר. ואנחנו רוצים תלמידים חכמים, דור העתיד. העתודה שלנו זה התלמידים, הילדים שלנו. להגיד לך ש-53.2% מהמשפחות הערביות בישראל עניות? זו יכולה להיות בשורה לחברה שהמיעוט רוצה להשתלב ולחיות בכבוד בתוכה? אני לא אדבר על החרדים, כי אני משאיר את זה לנציגים החרדים שמצבם יותר חמור. אז מה נוצר, אדוני, בארץ? מה נוצר בחברה הישראלית? זאת חברה שבה רצינו תמיד לשאוף למצב שכולנו רוצים להרגיש זקיפות קומה, מתפרנסים בכבוד. אתה יודע שגם זוג שעובד בישראל – תיכף אני אגיד לך את הנתון – נחשבים לעניים? <היו"ר ראובן ריבלין:> מתחת לקו העוני. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מתחת לקו העוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> 40%. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני, משפחות שעובדות מהוות 50.6%; אנשים עובדים נמצאים מתחת לקו העוני – לא מובטלים, לא מקבלי הבטחת הכנסה. זוג עובד – יוצא בבוקר, חוזר בערב – רוצה לעבוד, לחיות בכבוד. עכשיו אני אשאל אותך, השר כחלון, שאלה שתעביר אותה לשר האוצר, חבר שלי, ד"ר שטייניץ: למה הממשלה הזאת לא משקיעה בשכבות החלשות כדי שהשכבות החלשות יעלו מעל לקו העוני ויביאו צמיחה לישראל? ואדוני יודע את המשמעות של צמיחה. אני אתן לך דוגמה, דבר שאמרתי אותו לא פעם אחת. עכשיו אני אחזור עליו בשבילך – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שי, עד פה שומעים אותך – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא, דוקטור, דוקטור. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – חבר הכנסת מג'אדלה רוצה לומר את דבריו. אתה לא יכול להתווכח עם חבר הכנסת ביבי כשהוא מדבר מעל הבמה. צאו החוצה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> צאו להתייעצות סיעתית ותחזרו. אין בעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> באמת, מפריע לו בצורה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> התייעצות סיעתית מותר לכם. עכשיו תאמר לי, השר כחלון, 13,427 מורות ומורים ערבים מחזיקים בגאווה תעודת B.Ed. – מורה בכיר בישראל – ויושבים בבית. אחרי ארבע שנים של לימוד, שכר לימוד, יום ולילה לימודים – יושבים בבית. למה? כי אין שעות למשרד החינוך לקלוט אותם. יודע אדוני, אם אנחנו קולטים במערכת החינוך או במערכות נוספות, מהסבה מקצועית עד אחרים – יודע מה זה נותן ל-13,427 משפחות שמקבלות שכר נוסף? איזו צמיחה זה יביא לתל"ג הישראלי? כמה עולה התל"ג שלך כאזרח בצפון תל-אביב מבלי לעשות שום דבר? אתה יודע, אדוני, שיש עוד 22,400 ומשהו – אין לי המספר המדויק – אקדמאים, תואר ראשון ושני, אזרחים ערבים שלא עובדים במקצוע שלהם? יודע, אדוני, איזו ברכה תביא קליטתם בעבודה לחברה הישראלית? מה התרגום המעשי, אדוני השר? מקבלים משכורת ב-1 בחודש, ב-10 בחודש הולכים ל"סופר-פארם", ל-yes, לסופרמרקטים – מוציאים את הכסף בחזרה. עושים צמיחה. מה רוצה החברה יותר טוב מזה? למה הממשלה לא עושה את זה? מה, היא רוצה להנציח את העוני? רוצה להנציח את העוני בכל מחיר? רוצה שאזרחיה ילכו עניים, יידרדרו לפשע, לאלימות? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשהשכן שלי עני אני מודאג מאוד, כי הבית שלי בסכנה. והיו דברים מעולם. אז למה, אדוני השר, לא תוביל את הממשלה הזאת לכיוונים של סגירת פערים, שיהיה טוב יותר לאזרחים, שאנשים ילכו לעבודה, שתהיה תעסוקה? הורדתם את האבטלה, אבל לא חלחלתם בצמיחה. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לא נוכל להיות זקופי קומה בחברה הישראלית ולא נוכל לומר, רוצים לבנות את עתידנו בחברה שראוי לחיות בה, כאשר אנחנו נמצאים בשיעור עוני כזה גדול ובפערים חברתיים כאלה גדולים שנמצאים רק במקומות מסוימים בעולם. אנחנו עברנו מזמן הרבה מדינות ב-OECD ומחוץ ל-OECD בפערים החברתיים, בעוני. אני רוצה להיות גאה איפה שאני חי; האיום הזה – שי חרמש, אל תפריע לשר להקשיב. הוא לא מסוגל להקשיב וגם לדבר אתך. הוא אחר כך מתבלבל. הוא בלאו הכי בממשלה מבולבלת – אתה מוסיף לו גם חטא על פשע? לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להיות בחברה שראוי לחיות בה; אני רוצה להיות מפרנס בכבוד למשפחתי; אני רוצה שהעניים בארץ הזאת – נצמצם את העוני שלהם עד לאפס. ואני לא רוצה לבוא אליך בטענות. אני הייתי רוצה שיענה לי שר האוצר – שקיבל את עמדתי בוועדת הכספים, שהוא מוכן ללכת לפרויקטים ביישוב הערבי כדי לקלוט עשרות אלפי אזרחים ערבים שלא עובדים, כדי לצמצם את הפערים, כדי להקטין את ממדי העוני; כדי שהאזרחים יוכלו לחיות בכבוד, יסתכלו לילדים שלהם בעיניים. אתה יודע, אדוני השר, מה הרגשתו של אבא שלא מסוגל לתת לבנו את מבוקשו במוצרי היסוד ובחיים הבסיסיים? אני לא מדבר על מותרות. אני יודע שאדם מסוגל לעשות את הרע ביותר כדי לא לעמוד במצב שלא יוכל לתת לבן משפחתו את מבוקשו בצרכים הבסיסיים. אני אספר לך סיפור קצר. שר האוצר, בזמנו, סילבן שלום, כשהייתי חבר הנהגת ההסתדרות, בא כאורח של הנהגת ההסתדרות, וסיפרתי לו, אמרתי לו: אדוני השר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך עוד שתי דקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – יש לי בן בכיתה ג', והמורה שלו אמרה לי בבושת פנים: יש כאן ילדים בכיתה שמחליפים בגדים פעמיים בשבוע, ויש כאן ילדים שלא מסוגלים לקנות "ביסלי". ואז זה עלה 90 אגורות, עוד לא הגיע לשקל. אני מסיים בזה ומקווה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך עוד דקה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני מסיים בזה ומקווה שהממשלה הזאת תחליף דיסק. מילא, בנושא המדיני – לא תולים תקוות כי אנחנו יודעים, אתם בְּקואליציה – לא תלך לשלום בחיים. אבל בנושא החברתי? אתם תנועת הליכוד. המלבוש – חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי? <היו"ר ראובן ריבלין:> מרפא, מלבוש, מעון, מורה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה? אני לא מאמין. הלכתי לקרוא. אמרו לי: ז'בוטינסקי היה חברתי. הלכתי לקרוא – מצאתי: חמישה דברים שהם הדאגה של הממשלה או של השלטון לאזרח. תודה רבה לאדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר לשעבר גאלב מג'אדלה. אני קורא לשר משה כחלון. דרך אגב, גם הוא לא נולד שר. הוא גם לא נולד שר. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, שיירשם בפרוטוקול שרצינו למחוא כף, רק אסור. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, בבקשה. חבר הכנסת מג'אדלה, השר מתכונן לענות לך. <איתן כבל (העבודה):> שיירשם בפרוטוקול שרצינו למחוא כף, רק אסור. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ בנושא הכישלון של ממשלת נתניהו בטיפול בנושא החברתי. לבוא ולומר שאין בעיות חברתיות זה לא נכון; לבוא ולומר שהכול טופל זה לא נכון; לבוא ולומר שהכול התחיל אתמול או לפני שלוש שנים זה גם לא נכון; לבוא ולומר שאפשר לפתור את כל הבעיות בקדנציה, בשלוש שנים או בשנתיים, זה גם אחיזת עיניים. אבל תמיד יש גבול בין הלא-נכון לבין מה שאפשר. כשזה קצת זז לכיוון הצביעות מתחילה להיות בעיה. אז אני באמת לא רוצה להתנגח פה, לא עם הממשלה הקודמת ולא עם הקודמת של הקודמת. אני אשתדל להיצמד רק לעובדות ולבוא לדווח לחברי הכנסת על הפעולות שנעשו במשרד הרווחה בשנה האחרונה, ובלי לפרט או להיכנס לנושאים גם איך הדברים קרו. על כל פנים, בשנת 2011, נובמבר 2011, התפרסם דוח העוני, שהצביע על ירידה בממדי העוני במדינת ישראל. אנחנו לא הבלטנו את זה, כי הירידה היא כל כך לא משמעותית – של שליש אחוז – שלא רציתי, וגם הנחיתי במשרד שלא יעשו מזה טררם גדול, כי זה לא מספיק. זה לא מספיק. השאיפה שלנו, שממדי העוני ירדו באחוזים הרבה-הרבה יותר גדולים והרבה יותר גבוהים. אולי אפשר לשמוח שזה לא עלה, אבל אי-אפשר להגיד על שליש אחוז ירידה שזו ירידה. אבל חשוב לציין מה הסיבה. הסיבה של הירידה בממדי העוני היא בעיקר בשלוש אוכלוסיות: חרדים, ערבים וקשישים. אנחנו רואים – בשלוש הנקודות האלה היתה התערבות ממשלתית. בחרדים – הממשלה השקיעה כסף כדי לייצר מקומות עבודה, להכשיר מקומות תעסוקה, ואמר את זה חבר הכנסת מג'אדלה, השר לשעבר. בדרך כלל כשעובדים – לא עניים, והוא אמר קצת בצדק, הדבר המזעזע, שאנשים גם עובדים וגם עניים. אבל בדרך כלל האנשים שעובדים – אני לא אומר שהם מביאים הביתה כל מה שהם רוצים וחיים בכבוד ויכולים לקנות לילד שלהם דברים אלמנטריים, ולהגיע לדירה או לכל מיני נכסים מהסוג הזה; לזה לצערי יש הרבה כאלה שלא מגיעים. אבל בכל זאת, כשזוג עובדים הם לא יהיו מתחת לקו העוני, בדרך כלל. והממשלה השקיעה במגזר החרדי הרבה מאוד כסף, ואנחנו רואים שהיתה שם איזו יציאה, זאת אומרת עלייה מעל קו העוני של חלק מהאוכלוסייה הזאת, וזה למעשה מנע את המשך ההידרדרות, עצר, אפילו העלה אותם טיפה. במגזר הערבי אותו דבר. גם שם אנחנו רואים שהדוח מצביע על עלייה של כשליש אחוז מעל קו העוני. החלק השלישי זה הקשישים, אדוני היושב-ראש. מה שגרם לקשישים להפסיק להידרדר, לעצור, אפילו לעלות טיפה, זה תוספת הקצבאות. התוספת בקצבאות של ממשלת נתניהו גרמה לכך – ואני חייב לומר שמי שזכאי לקרדיט הזה, שהיה שר הרווחה, זה היה בוז'י הרצוג, זה לא אני. אני רק קורא לכם את הנתונים. אבל דוח 2011 מדבר על 2010, וזה לא היה בזמני. אבל אני גם יכול לבשר לכם – כפי שאמרתי, הדוח מתפרסם בנובמבר שנה לאחר מכן – שהמגמות והפרמטרים שמדברים על 2011, מדברים על כך שגם ב-2011 תהיה עלייה של אוכלוסיות רבות מעל קו העוני, וזה גם נתון מעודד, נתון מעניין. השנה אנחנו מדברים על סוג של רווחה אחרת. אנחנו מדברים על סוג של רווחה שתאפשר לאנשים לצאת לעבודה. אנחנו יודעים שוועדת-טרכטנברג המליצה על רפורמה במס, להקל על זוגות צעירים, וזה אכן עבר. חינוך חינם לגילאים שלוש-ארבע אכן עבר. עיגון מעמדם של עובדי הקבלן ושיפור תנאי העסקתם, כפי שסוכם לאחרונה, עבר. המלצות לשיפור התחרות במשק – כולנו יודעים, כשיש תחרות המחירים הם הרבה יותר סבירים, מחירים תחרותיים, ההכנסה הפנויה גדלה – וזה גם עבר. על מנת לסייע לאוכלוסיות חלשות כמו חד-הוריות, שהיו נאלצות לעבוד 10% או 15% משרה, כי מסכום מסוים על כל שקל שהן היו מרוויחות היו לוקחים להן 60 אגורות, מה שנקרא בשפה המקצועית disregard – אנחנו שינינו את זה עכשיו. הממשלה הוסיפה כ-175 מיליון שקל לטובת העניין הזה, שאותן אמהות חד-הוריות יוכלו לצאת לעבודה ולהתפרנס ולהגיע לרמת שכר גבוהה יחסית, ועדיין הקצבה שלהן לא תיפגע. כי כולנו מבינים, אדוני היושב-ראש, שמי שמשתכרת 4,000–5,000, אז גם היא תהיה ענייה, גם הבן שלה יהיה עני, ובדרך כלל גם המעגל השני, השלישי והרביעי. לכן, זה עולה קצת כסף, אבל אפשרנו להן; עכשיו אנחנו מאפשרים להן לצאת לעבודה, מה שנקרא "מניית הזהב" של הבטחת הכנסה לא תיפגע. ולמה מניית הזהב, אדוני היושב-ראש? כי מי שמקבל הבטחת הכנסה זכאי להטבות נוספות, כמו אגרת חינוך, רשות השידור, ארנונה, הנחות במוסדות האלה, ואז לא היה כדאי להן לעבוד, כי היא יכולה להשתכר עוד 200 שקלים, אבל הטבות של 500 יורדות לה. לכן אמרנו: גם תעבדו וגם נשמור לכן על ההטבות. ואנחנו נותנים להן סיכויים, כי אם הן עובדות, יוצאות לעבודה, ואחר כך גם משתלמות ומתמקצעות, אז הן יכולות גם להגיע הרבה יותר רחוק מאשר אם הן נשארות בבית ואומרות: לא כדאי לי לעבוד ולא כדאי לי להשתלם, כי אז אני מאבדת את ההטבות האלה. אז פה מדובר על 200 מיליון, אבל יהיו 175 מיליון, כי זה התחיל ברבע השני של השנה, אז 25 מיליון כנראה לא ינוצלו. אנחנו מפעילים השנה פרויקט חדש שנקרא "מרווחה לתעסוקה". אנחנו משקיעים בפרויקט הזה כ-20 מיליון שקל. זה פרויקט שיגיע למשפחות – יגיע סוג של מאמן. לא, חלילה, לא פטרון ולא איזה אדם שירגיש: אתם לא מבינים שום דבר, לכן אני פה. אנחנו שולחים אדם שהוא סוג של יועץ למשפחות במצוקה, לסייע להן, להדריך אותן, להיות מעורב, כמובן בשיתוף פעולה. אותן משפחות יוכלו לקבל סיוע, אבל בדברים נקודתיים, כמו אם חלילה ניתקו להן חשמל, מים, דברים מהסוג הזה, ילד שזקוק למשהו. כל משפחה תקבל 10,000 שקל, ואז ילוו אותם ויעודדו אותם לחיים של תעסוקה וחיים סבירים. עוד בעיה שאנחנו מנסים לפתור, חלקה כבר פתרנו, וזה הרבה מאוד במגזר הערבי, זה הנושא הזה של ה"מצ'ינג". כל עירייה שרוצה להיכנס לפרויקט צריכה לשלם 25% מהעלות שלו. אז אנחנו נמצאים במצב אבסורדי. כשאני אומר עירייה, אני מדבר על רשות מקומית. אז רשויות מקומיות חלשות – אנחנו באים ומציעים להן כסף, הן אומרות: בסדר גמור, אבל אם אנחנו מחויבות ב-25%, אין לנו מאיפה להביא את זה, אז קחו את הכסף חזרה. אותה רשות שהיא חלשה, מחזירה לי את הכסף, והם זקוקים לדבר הזה פעמיים: פעם אחת כי הם חלשים, פעם שנייה, באופן טבעי כשאתה חלש אז רוב הרווחה זה אצלך. והדבר האבסורדי, אדוני היושב-ראש, שאני עוד צריך להעביר את הכסף – הרי אני לא אחזיר אותו לאוצר, חבל; שישתמשו בו. אז אני נותן את הכסף – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למי שיש לו "מצ'ינג". <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> – – לרשויות חזקות, שצריכות פחות רווחה. והדבר הזה ממש, מהיום הראשון שנכנסתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, "הגשש החיוור" היה שר: בבית-הספר מלמדים אותנו שלא צריך לסמוך על המזל, כי צריך לעבוד, בזיעת אפיך לקחת לחם. <אריה ביבי (קדימה):> בזיעת אפיך תאכל לחם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל מה? תלמידים יש הרבה, בתי-ספר אין. למה? אין תקציב. מה עושים? מפעל הפיס. כדי מה? לבנות בתי-ספר. בשביל מה? ללמוד וללמד שלא לסמוך על המזל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> חשבתי: שלא להמר. אולי מפעל הפיס גם מלמד אותנו לא להמר. <קריאה:> – – – מפורש. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אבל תרגמת את זה טוב מאוד. <קריאות:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> על כל פנים, אנחנו נאבקים יום-יום עם האוצר כדי להימנע מה"מצ'ינג" הזה. אבל בכל זאת, כשיש קשיים אז אנחנו יודעים גם למצוא את הדרך איך לעשות את זה. ויש הפרויקט הנפלא שנקרא התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון – עלות של 60 מיליון שקל. התוכנית הזאת, אדוני היושב-ראש, הורחבה לעוד 80 רשויות מקומיות חלשות, ולשכונות חלשות ברשויות מקומיות מבוססות. היא נעשית ללא "מצ'ינג". והתוספת של השנה, הכנסנו את כל הסוציו-אקונומי מ-1 עד 3. זאת אומרת שכל הרשויות הערביות בפנים, בפרויקט הזה, ללא "מצ'ינג". וזה סוג של דרך. מה אני אגיד לכם? שאני אוהב את זה? אני לא אוהב את זה. להגיד לכם שזה נכון לעשות את זה? לא נכון. אבל אם זה לא הולך, אז לא הולך. בסוף הילדים האלה צריכים סיוע. הילדים האלה שנמצאים בסיכון, זה יכול להיות בבאקה, בברטעה וברהט, ויכול להיות באופקים ובדימונה או בשלומי, מעלות – לא חשוב. הילדים האלה לא יודעים מה זה "מצ'ינג" ולא יודעים מה זה – אני לא יודע – האוצר. הם צריכים עזרה. הילדים האלה נמצאים בסיכון, הילדים האלה לפני הידרדרות. הילדים האלה צריכים שיאתרו אותם ויטפלו בהם. אז זה, אדוני היושב-ראש, הפעולה שעשינו. הצלחנו לקבל תוכניות ללא "מצ'ינג". גם התוכנית הקודמת שדיברתי עליה היא ללא "מצ'ינג" – ללוות את המשפחות העניות. וככה באמצעות זה אנחנו מנסים לצמצם ולהדביק פערים שהיו ברשויות החלשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, אני חושב שצריך לברך גם את עובדי משרדך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> מה גם אותם? רק אותם. אני עושה משהו? אני רק לא מפריע, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם שליש האחוז שירד הוא מגמה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם לא עלה, זה כבר דיינו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> זאת מגמה שתמשיך השנה, שאנחנו כבר מזהים שהיא ממשיכה השנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובאמת הנושא הזה של ה"מצ'ינג" הוא דבר שהוא אבסורד כאשר מדובר בתקציב רווחה. כי היו שרי פנים שהיו שואלים, אדוני השר, מה יותר טוב, למי לעזור? למי שלא יכול לעזור לעצמו ואז הכסף ילך לטמיון, או למי שיכול לעזור לעצמו על מנת שאותו כסף שניתן יעזור. ברווחה זה לא קיים. ולכן, ביטול ה"מצ'ינג" לגבי דרגות 1 עד 3 הוא דבר שבאמת צריך – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא. אני רוצה לדייק, אדוני היושב-ראש. לא ביטלנו את ה"מצ'ינג", לא הצלחנו. אבל הצלחנו למצוא דרכים לתת להם תוכניות ללא "מצ'ינג" בכמה עשרות מיליונים – מעל 100 מיליון שקל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני דיברתי על רוח הדברים שלך, והיא חשובה ביותר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> זה כמובן, כמו שאמרתי, זו ממש בשורה, במיוחד לרשויות במגזר הערבי שסובלות באמת מהכנסות נמוכות וממצב סוציו-אקונומי נמוך. תחום נוסף שעובר שינוי בימים האלה זה תחום של חסות הנוער. חסות הנוער זה פנימיות לילדים, לחוסים. חמש שנים – היו אצלי המדריכים, וטענו שחמש שנים לא שיפרו להם את השכר. הם עמדו באמת עם רמת שכר מאוד-מאוד נמוכה; וגם לא שיפצו את המקומות. בקיצור, שכחו אותם. אז באמת הצלחנו במשרד מול משרד האוצר להוסיף להם 30 מיליון שקלים, אדוני היושב-ראש. ואני חושב שהיום הם כבר הגיעו לרמת שכר הוגנת של משהו בגבולות בין ה-32 ל-36 שקלים לשעה, כשהם קיבלו לפני זה 24 שקלים לשעה. האנשים האלה הם אנשים חשובים, הם אנשים שעושים עבודת קודש; מטפלים בנערים שלנו שסטו מהדרך, והם מנסים להציל אותם. ואני ממש אומר להציל אותם. זה לא לטפל, זה להציל אותם. ולהציל את הילדים האלה זה עבודה חשובה ועבודת קודש. ובאמת האוצר סייע לנו לפתור את זה – דבר שלקח הרבה מאוד זמן, אבל אני יכול לבשר שאנחנו ממש לקראת הסוף. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני חייב לומר פה, חבר הכנסת רותם, האוצר, כשאנחנו משכנעים אותו שהפרויקטים הם נכונים הוא נותן כסף. האוצר הוסיף לנו עכשיו, בתקופה זו של שנה, כולל סיעוד, כ-2 מיליארד שקל. 2 מיליארד שקל. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> איך זה שרותם לא יודע מזה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> רותם – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כי רותם לא ראה שנתנו לחוקרי נוער, חוקרי ילדים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ציר חשוב בקואליציה לא יודע מזה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> חוקרי ילדים – גג סיימנו. אנחנו ממש – השבוע ישבתי עם הממונה על השכר אילן לוין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תקציב לחוקרי ילדים כבר יש. עדיין לא הכשירו אותם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, יש שם. אני אענה לך, דוד רותם. יש פה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – לקדם חוק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בדרך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לגבי חוקרי הילדים, נשאר לנו רק דבר אחד. האוצר הקצה את הכסף. כרגע, היות שמדובר ביחידה קטנה וחשובה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה אורלי לוי ועוד גורמים בכנסת עזרו לשר הרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אנחנו נמצאים ממש בישורת האחרונה בחוקרי ילדים, כי אנחנו רוצים באמת לייחד אותם. זה קבוצה של אנשים שחוקרת ילדים בגילים שלוש, ארבע, חמש, שנפגעו מינית. אני אומר לכם: לעמוד מול ילד או ילדה שנפגעו, רק לעמוד מולו, על זה כבר מגיע לך – אני לא יודע אם יש משהו שאפשר לתגמל אותך בזה. ולשמוע מהילד או מהילדה מה קרה, ואיך קרה, ואיך לטפל בזה, זה דבר באמת קשה. ולכן, הקבוצה של החוקרים האלה, שהיא קבוצה איכותית, אנחנו רוצים כרגע פשוט לייחד אותה כדי שנוכל להיות גמישים בשכר שלה ובתגמול שלה ובהוצאות הרכב, טלפון, לפטופים – כל מה שדרוש. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם לא חייבים להיות עובדים סוציאליים, הם יכולים להיות קרימינולוגים – יחידת עילית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כרגע, בדיוק. יושב-ראש הכנסת – תמיד אני קורא לו שר רווחה על. הוא מכיר את הכול בפנים בפנים ובפנים. על כל פנים, באמת בסיוע גם של חברי הכנסת אורלי לוי וזבולון אורלב, וכמובן יושב-ראש הכנסת, שהוא לא אומר, אז הוא באמת הוביל את זה, אנחנו הגענו למצב שהאוצר הקצה לנו כסף. ואנחנו עם הממונה על השכר מנסים לייחד את הקבוצה הזאת, כי אם אנחנו נגמיש להם את השכר, צריכים להגמיש לכל עשרות האלפים ברוחב. אז עכשיו הממונה על השכר מחפש את הדרך לתת להם. יהיו שם גם פסיכולוגים, גם קרימינולוגים, חינוך מיוחד – שהאנשים האלה ייוחדו, ואז תהיה לנו הגמשת שכר ונוכל לתת להם תגמול גבוה יותר. אבל זה נכון, אדוני יושב-ראש ועדת חוקה. הנושא הזה הוא בטיפול, ואני ממש אומר שהוא בישורת האחרונה. לגבי ביטחון תזונתי – בקיץ האחרון, וחבר הכנסת מג'אדלה, אני מדבר על דברים, לא המשך של כלום. מה שנוצר רק בשנה הזאת שאני שם. מה שהיה קודם אני אומר. רק – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אבל אני אמרתי לך, אתה לא הבעיה שלנו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני לא הבעיה, ואני לא הפתרון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה מדיניות הממשלה הקפיטליסטית – – – מה, יש לי טענות לרווחה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אז אני רוצה לומר לך שהמדינה, הממשלה שאתה מגדיר אותה קפיטליסטית – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אין לי טענות על הרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> – – היא הרבה יותר חברתית מהרבה ממשלות שהיו בעבר. תראה, קפיטליזם, סוציאליזם – זה דברים טובים לתיאוריות. אבל אם – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – קפיטליסט חזירי, לא קפיטליסט רגיל. עליתם מדרגה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני לא רוצה. אני התחייבתי בפתח דברי לא לעשות השוואה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – שהוא כאן. לא שמתי לב שהאוצר פה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני לא רוצה, אני אמרתי מה אני חושב על האוצר, ואני אחזור על זה. האוצר נותן כסף לרווחה. הנה, עומד פה שר הרווחה, ואומר את זה. האוצר נותן כסף לרווחה, ונותן ביד נדיבה. רק צריך לשכנע אותו – – – <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן, כן. מה יותר קל לי מלבוא ולהגיד: תשמעו, אין כסף, הם לא נותנים לי? זה לא נכון. יש גם אלוהים, אנחנו צריכים להיות הגונים. הם נותנים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> עכשיו אתה תקבל עוד – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אתמול, אתמול התקשרתי אליך? אתמול? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתמול אני חזרתי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אתמול חזרת אלי. חבר הכנסת מג'אדלה, הנה סיפור מהחיים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – חמישי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> יום חמישי אנחנו יושבים על קמחא דפסחא. אתה יודע מה זה, בחגים של המוסלמים אנחנו מחלקים גם לרשויות הלא-יהודיות. ואז ישבנו וראינו שהסכום הוא נמוך. מה עושים כשיש בעיה? מתקשרים לחברים, לא? הרמתי טלפון לסגן שר האוצר איציק כהן. אמרתי לו: איציק, תשמע, אנחנו צריכים כסף לקמחא – הרי לא יכול להיות שהסכום הזה הוא סכום מצחיק. והשאיפה שלנו השנה היא לתת סלי מזון, אבל את רוב הכסף לתת בתלושים. אני, באופן אישי, קשה לי מאוד עם ההשפלה הזאת של העוף והאורז והביצים שנשברות, והעוף שמופשר על הסוכר, והסוכר מתקשה, ואנשים מקבלים את זה הביתה. והילד שואל מה זה, אז האבא אומר: אנשים טובים נתנו לנו את זה. והילד לומד שלפני החג מישהו צריך לבוא לתת לך אוכל. אני אישית לא אוהב את זה, וכועסים עלי ומבקרים אותי, אבל בסדר, מה לעשות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גם אנחנו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> והשנה – וזאת תהיה השנה הראשונה למעשה שאנחנו נעבור, אנחנו נחלק 13.5 מיליון שקל לפי החלוקה הבאה: 3.5 מיליון זה המקור; 5 קיבלנו מהאוצר, באמת בהובלה של סגן שר האוצר יצחק כהן – זה מצווה כפולה גם לנזקקים, גם לשמח אנשים, גם לחג, גם לא להשפיל אותם, שזה הדבר הכי גדול; ועוד 5 מיליון "מצ'ינג" עם קרן הידידות, שגם פה הזדמנות להודות לה. 10 מיליון אנחנו נחלק בתלושים. תלושים – לך ל"סופּר", ותקנה מצדי שוקולד "מוצרט". מה שאתה רוצה. לא אלכוהול ולא סיגריות. האנשים האלה יקבלו את התלוש של ה-400 או 500 או כמה שזה יתחלק, אני לא יודע, 200, לא חשוב כמה. ילכו עם זה ל"סופר", ירכשו את המוצרים שהם רוצים, בלי החבילות, ובלי התורים האלה, ובלי השפלות, ובלי זה שמביאים את הצלמים לצלם כמה עם ישראל סובל, וכל הזמן יש לו עני תורן ויש לו זקן תורן ויש לו זקנה. רק שיבוא צלם ויזמין מה שהוא רוצה, והוא מקבל. בקיץ עשינו עוד משהו באמת שסייעה לנו בו חברת הכנסת רוחמה אברהם. היא באה ושאלה אותי למה בקיץ אין הזנה לילדים. הרי עד יולי יש בבית-הספר תוכניות הזנה, עד יוני-יולי יש בקייטנות, ובאוגוסט אין. אז באמת השנה, שוב, התחלנו בפיילוט שהצליח ואנחנו נרחיב אותו לכל הארץ. יחד עם קרן רש"י. לכל ילדי הרווחה נתנו ארוחה חמה בקיץ – בפיילוט, סליחה, לא לכולם, לערים שהוחלט עליהן. אני לא זוכר את המספר, אבל זה כמה אלפים. דבר נוסף שאנחנו הולכים לטפל בו, זה הנושא של שולחן עגול. יש פה איזה אבסורד. יש התייקרויות מחירים כל פעם ואין עדכונים בקצבאות, ואין שום התייחסות לשכבות החלשות. לפעמים יש התייקרויות של 10%, 20%, 30%. אנחנו עכשיו, יחד עם האוצר, נקים שולחן עגול, והשולחן העגול הזה ידון – כל התייקרות על מי היא השפיעה, כמה היא פגעה באנשים; שנוכל לדעת, באמת. קרה משהו, אני יודע, קרה אירוע – אתה בודק מי נפצע, מי נהרג; צריך לבדוק גם מה התוצאה של ההתייקרויות האלה. מה הגורם, זה פחות חשוב. עליית מחירי הדלק, המסים, אני לא יודע מה. אבל קרה משהו בסוף. מי שיכול לקנות שלושה קילו אורז, פתאום יכול לקנות רק שניים. אני לא אומר – קודם כול שנדע מזה, נדע מה קרה לאנשים האלה. מי שמשתכר בקצבאות של 2,000–2,200 שקל, פתאום הקטניות התייקרו, והקמח התייקר, והאורז התייקר, והשימורים התייקרו – קרה לו משהו, אי-אפשר להגיד: לא קרה כלום. והשולחן הזה, כל פעם אחרי התייקרות, ישב, יבדוק, יראה מה התוצאה של ההתייקרות הזאת, וצריך למצוא דרך לפצות את החלשים שנפגעו; אני לא אומר על כל התייקרות של שקל, אבל אנחנו רואים לפעמים סדרה כזאת של התייקרויות. אי-אפשר לבוא ולהגיד, נחכה לעדכון הקצבאות הבא. זה לא פייר, זה לא הגון, זה לא אנושי, זה לא מוסרי, זה לא ערכי. האנשים האלה, אין להם מאיפה לייצר מקורות הכנסה נוספים, ואין להם גם תוכניות חיסכון לפרק, ואין להם גם ממי ללוות כסף. להם הבנקים לא נותנים. זה התפקיד שלנו. לא הצלחנו לבלום את עליות המחירים, צריכים לפצות אותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, בוודאי אתה וחברי הכנסת, תשמחו לקדם בברכה משלחת של חברות בית-הנבחרים של ארצות-הברית, בראשות חברת הקונגרס ג'קי ספיר וברברה לי. Welcome to Israel, welcome to Jerusalem, welcome to our shrine to democracy, the Knesset, the parliament of Israel, welcome. אפשר למחוא כפיים. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> טוב, אני – יש לי עוד הרבה, אבל אני באמת שמח לקרוא את זה, אבל אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי ששכנעת אותנו שאפשר להצביע נגד האי-אמון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן, שאפשר, אפשר להצביע אמון בממשלה. אז אני רק רוצה לומר, אדוני, ברשותך, אתה יודע שאני לא נוהג לדבר הרבה, אבל זה באמת חשוב לי. כי יש פה איזו תחושה או מנסים לצייר איזה מצב שהממשלה הזאת לא עושה מספיק בחלק החברתי. אני חושב שזו טעות. ויש לי עוד עשרות דוגמאות שכתובות כאן. גם עם הקשישים בביטוח לאומי, עם הנכים שאנחנו מכירים, וזוכרים את ההפגנות שלהם פה בגשם. עכשיו הוספנו להם מעל 200 מיליון שקלים בקצבאות. 4,800 ילדים נכים, אדוני היושב-ראש – ראינו את הכתבה של חיים ריבלין בטלוויזיה, זה היה פשוט – מי שיש לו משהו בפנים חוץ מאבן, לא יכול שלא לבכות, לראות את הכתבה איך הילדים האלה סובלים, ואיך המשפחות שלהם סובלות. אני שמח לבשר שהצלחנו לפתור להם את העניין, הוספנו להם כסף, הגדלנו להם את הקצבה ב-28%. אנחנו משנים את סל השירותים. אני יכול לבשר גם שהבעיה הזאת נפתרה. הבעיה של הקשישים, כפי שאמרתי, שעוברים – אני לא מאשים אף אחד, לא את עובדי ביטוח לאומי, לא אף אחד – אבל היו עוברים בדיקות לא ידידותיות, בוא נגיד את זה בשפה עדינה. היום הדברים האלה כבר עברו. כל אדם מגיל 80, בשלוש ערים כרגע – שוב, זה פיילוט – יכול באמצעות רופא לקבל את שעות הסיעוד שמגיעות לו. ואני שמח גם להודיע, שאני, כשהגעתי למשרד היו לי ארגזים של תלונות בפניות ציבור לגבי הנושא הזה של הקשישים, עם הסיעוד, עם ההשפלות, וכל הסיפור הזה. אני שמח להודיע לכם שבדרך לפה בדקתי, אפילו אין תלונה אחת. זאת אומרת שהמסר חלחל. גם הבודקים והבודקות בביטוח לאומי, וגם הפקידים – זה חלחל, ההתייחסות היא שונה, אנשים מקבלים יחס הרבה יותר טוב, כי פשוט זו היתה הרוח. אני אעצור פה, אדוני היושב-ראש. אף שקצת חבל לי, יש עוד הרבה מאוד דברים שאנחנו עושים – שהממשלה, זה לא אנחנו. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. גם בקרב העיוורים – אני רואה פה – וגם באוכלוסיות נוספות. יש המון, המון, המון עשייה בממשלה בכל התחומים ובמיוחד בתחום החברתי. יש לי גיבוי מלא כשר רווחה מראש הממשלה לעשות רווחה, רווחה אחרת, ואנחנו עושים רווחה אחרת. וכמובן ממשרד האוצר, אני מוצא שם בעלי-ברית אמיתיים שמבינים, ואני שמח שמשרד האוצר לא מפזר את הכסף לכל עבר סתם. אבל כשאנחנו מגיעים עם פרויקטים טובים, נכונים, אמיתיים, אז יש כסף. אני לא הייתי מוכן להיות שר רווחה ולעמוד פה, ולהגיד: רבותי, אין לי כסף, מה אני אעשה. לא הייתי אומר את זה, וגם לא הייתי שר רווחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר הרווחה וגם התקשורת, השר משה כחלון. אני מזמין את חבר הכנסת השיח' אברהים צרצור לבוא ולנמק את הצעות האי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בנושא נכסי הווקף המוסלמי בישראל. חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור, בבקשה, ואחריו ישיב השר יצחק כהן. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי סגן השר, כנסת נכבדה, היות שאני הולך לדבר על נושא דת, נושא נכסי ווקף מוסלמי וחופש פולחן, אינני יכול להתעלם מפעולה מתועבת שבוצעה הבוקר כנגד הכנסייה הבפטיסטית בירושלים, בעמק המצלבה. אותה פעולה מתועבת שביצעו אותן כנופיות יהודיות, כנופיות של "תג מחיר", והפעם, כפי שאמרתי, כנגד הכנסייה הבפטיסטית. הדבר המגעיל ביותר, כבוד היושב-ראש, שהם לא הסתפקו בריסוס, מה שנקרא, ססמאות שאנחנו רגילים לשמוע אותן, כמו "מוות לערבים" או "כהנא צדק", אלא עברו גם את הגבול הזה ותקפו, בצורה שהטעם הטוב שלי ושלכם לא מרשה לי בשום פנים ואופן להזכיר את אותן מלים שהם ריססו על קירות הכנסייה שבהן פגעו בצורה קשה ביותר ברגשות של נוצרים, כשהם התייחסו לישו, עליו השלום, ולאמו מרים, עליה השלום. הכותרת, כפי שאנחנו יודעים, תג מחיר. אני חייב להגיד לך, כבוד היושב-ראש, ולכולכם גם, שאין לי כל ספק שביום מן הימים המתקפה הזאת תגיע גם לבתי-כנסת יהודיים, של רפורמים, ושל קונסרבטיבים וכו'. המתקפה הזאת התחילה עם המקומות הקדושים של המוסלמים, עכשיו עברה למקומות הקדושים של הנוצרים, ואין לי שום ספק שהיא תגיע בסופו של דבר גם לבתי-כנסת של אלה ששונים באידיאולוגיה מאלה שתוקפים – בשלבים הבאים. אז הגיע הזמן לבלום את הכנופיות האלה, לעצור אותן עד כמה שאפשר מהר, לפני שיהיה מאוחר, כבוד היושב-ראש. עכשיו אני אחזור לנושא של נכסי הווקף המוסלמי, ואני אתמקד, כבוד היושב-ראש, ברשותך, בשני נושאים; הנושא הראשון הוא נכסי הווקף המוסלמי והמקומות הקדושים למוסלמים, והסוגיה השנייה היא שירותי הדת לאוכלוסייה המוסלמית כפי שבאים לידי ביטוי בתקציבים המוקצים על-ידי משרד הפנים דהיום בכל הנושא של שירותי דת לאוכלוסייה המוסלמית. אני אתחיל עם נכסי הווקף המוסלמי והמקומות הקדושים למוסלמים, בתמציתיות, ואני אתחיל בסקירה כללית, סקירה היסטורית. כבוד היושב-ראש, כולנו יודעים ש-1 חלקי 16 משטח הארץ לפני 1948 היה ווקף אסלאמי, וזה מצביע על עוצמת המוסד הזה, שנקרא מוסד נכסי ההקדש המוסלמי. היות שהוא קשור בטבורו לערך שנקרא תרומה לטובת הכלל, ואני חושב שהערך הזה קיים לא רק בדת האסלאם. הוא קיים בכל הדתות, גם ביהדות וגם בנצרות. <היו"ר ראובן ריבלין:> ביהדות זה ההקדש. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> זה אותו מושג כמעט. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. אנחנו, בתוך החוויה הישראלית שהתחילה להתגבש במאה ה-18, אימצנו את הנושא של ווקף להקדש היהודי, ודאי, מבחינת דיני המקרקעין אצל העות'מאנים. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> נכון. מוסד הווקף האסלאמי באמת הפך לאחד המוסדות החזקים ביותר בתולדות האסלאם. המוסד הזה באמת פתר בעיות שהממשל המרכזי, כפי שאנחנו קוראים לו היום, לא הצליח לפתור. לכן, כשנפלה הממשלה המוסלמית ב-1924, למשל בטורקיה, המוסד של הווקף המשיך במלאכת השירותים שלו – לכל האוכלוסיות, דרך אגב, ללא הבדל דת, גזע, מין וצבע; הוא שירת את כל האוכלוסיות שגרו במסגרת, או בתחום האימפריה והממשלה והמדינה האסלאמית לכל אורך ההיסטוריה הארוכה, כפי שאנחנו יודעים. הנקודה השנייה, בשנת 1948, כשמדינת ישראל קמה, כל נכסי הווקף המוסלמי היו תחת הפיקוח של מוסד שנקרא המועצה האסלאמית העליונה, שעמד בראשה באותם שנים המופתי אמין אל-חוסייני. עכשיו, בשנת 1948 התפרקה המועצה הזאת וכל חבריה גורשו או היגרו מפלסטין, ובשנת 1950 כנסת ישראל חוקקה את החוק של נכסי נפקדים, ומתוקף החוק הזה מדינת ישראל הפקיעה את כל נכסי הווקף המוסלמי. זאת אומרת, מדינת ישראל התייחסה לנכסים האלה כאל נכסי נפקדים, על אף שכולנו יודעים – ההגדרה ההלכתית של המושג ווקף היא תרומה של מוסלמים לטובת הכלל, וברגע שהתרומה הזאת ניתנת לטובת הכלל, היא הופכת למה שנקרא נכס שבבעלות הקדוש-ברוך-הוא. לצערי הרב, ישראל החליטה שהקדוש-ברוך-הוא גם הוא נפקד, לפי חוק נכסי נפקדים, ועל כן כל הנכסים האלה, שרשומים על שמו – וזה לא הגזמה, דרך אגב, כך הדברים מוגדרים בהלכה האסלאמית – הופקעו באופן מלא על-ידי מדינת ישראל, ונשארו דברים קטנים שאני אדבר עליהם אחר כך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> ממי למדנו? <חנא סוייד (חד"ש):> הוא נוכח נפקד. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אבל הם התייחסו אליו כנפקד, תאמין לי, כנראה זה כך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – כל נכסי ההקדש היהודי בכל ארץ-ישראל, כשהיתה בידי הירדנים – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אתה יודע מה, אני לא אכנס לסוגיה הזאת, אני עכשיו באמת לא יכול לדחות את הטענה הזאת או לקבל אותה, אבל אין לי שום ספק, דרך אגב, אם אני שופט את הסוגיה הזאת מזווית ראייה של האסלאם, מוכח מעל לכל ספק שיהודים ונוצרים חיו כשותפים מלאים במדינת האסלאם, ולא כמשת"פים. כל הנכסים שלהם נשמרו בצורה מלאה על-ידי המוסלמים. יש כל כך הרבה הוכחות, דרך אגב, לא רק בתקופה הראשונה של האסלאם, אלא לאורך כל התקופה, ובמיוחד בתקופה העות'מאנית, שבה באמת נכסי הווקף של כל הדתות נשמרו בצורה דקדקנית, מתוקף האמונה של המוסלמים ושל השליטים המוסלמים שזה עניין של מצוות חובה, זה לא עניין שהוא תחת השלטון של מה שנקרא שיקול דעת של נשיא או של סולטן כזה או אחר. עכשיו, אמרנו שבשנת 1950 הכנסת חוקקה את חוק נכסי הנפקדים; בשנת 1965, כבוד היושב-ראש, הכנסת תיקנה את החוק הזה, והוסיפה פרט כזה, סעיף כזה, שכלל חובה להקים מה שנקרא ועדי נאמנים של נכסי הווקף המוסלמי. לצערי הרב – אני אומר לך במלוא הכנות – נכסי הווקף באו כדי – פשוט מאוד – לחסל את שארית הווקף המוסלמי, ולכך יש כל כך הרבה הוכחות, במיוחד בערים המעורבות, עכו, חיפה, יפו, לוד, רמלה ואפילו באר-שבע, ואני גם אתייחס לסוגיה של באר-שבע. עכשיו, יש חוק שנקרא, כבוד היושב-ראש, חוק נכסי – לא חוק נכסי – חוק שמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז–1967, שלפי סעיף 4 שלו חייב שר הדתות או השר הממונה להתקין תקנות שלפיהן הוא צריך להגדיר רשימה של מקומות קדושים לפי הצעה של אלה שנוגעים בדבר, ולאחר הסכמת שר המשפטים. לצערי הרב, מאז אותו חוק, שחוקק בשנת 1965, ועד היום, כבוד היושב-ראש – וזה הדבר שיפתיע אותך, אם אתה לא יודע את העובדה הזאת, אבל יפתיע את אלה שאינם יודעים – מאז 1967 ועד היום שום שר לא השתמש בסעיף הזה כדי להגדיר רשימה של מקומות קדושים של מוסלמים ונוצרים. בשום פנים ואופן – 100% התקנות שהותקנו במשך כל כך הרבה שנים התייחסו למקומות הקדושים של היהודים בלבד. וזה דבר, באמת, שהדעת לא סובלת. התקנות האלה מגדירות, כבוד היושב-ראש, מהם המקומות הקדושים, וקובעות גם מהם המעשים האסורים בתחומי מקומות אלה, בצד עונשים לעובר על ההוראות המגדירות את המעשים האסורים. נוסף על כך, בתוספת לתקנות יש רשימה של המקומות הקדושים – ליהודים בלבד, וזה דבר מצער מאוד. נוסף על כך, כבוד היושב-ראש, יש חוק העונשין, תשל"ז–1977, שאוסר בכל תוקף פגיעה במקומות הקדושים, וקובע סנקציה פלילית נגד המחלל מקום קדוש. זה ברמה התיאורטית, כבוד היושב-ראש. עכשיו, אם נבוא ובצורה תמציתית נתייחס למציאות של נכסי הווקף המוסלמי, ואני אתחיל עם המקומות הקדושים המוסלמיים במבחן המציאות, ואני אגיד, ככה, בצורה תמציתית, כפי שאמרתי – מאות מסגדים נהרסו כליל, בתחום מדינת ישראל, מאז 1948, עשרות מסגדים נהרסו בצורה חלקית, מסגדים שהפכו לבתי-כנסת, ויש לי רשימה ארוכה מאוד, שאני לא אמנה אותה בפניכם; יש מסגדים שייעודם שונה באופן משפיל, כמו מחסנים וכו'. המסגדים מחוללים עד הרגע הזה, כמו בטבריה או בחיטין, כבוד היושב-ראש. בשעת שאלות – הפניתי גם לשר התיירות, אני התייחסתי למסגדים האלה, שנמצאים בלב טבריה. כבודו יודע שמאות, אם לא אלפים, של מוסלמים נוהרים בהמוניהם למקומות האלה בחגים ובזמנים שונים, והם לא מוצאים אפילו מקום אחד להתפלל בו. הם מתפללים בחצרות, הם מתפללים על המדשאות וכו', דבר שיכול להפריע לאנשים שאינם מעוניינים לראות מוסלמים שמתפללים ככה באוויר הצח. אז פנו, ופנינו, לאורך כל עשרות השנים האחרונות פנינו לכל המשרדים השונים וביקשנו לפחות לשפץ את המקומות – שלושה מסגדים אדירים, שיכולים להפוך לאטרקציה תיירותית נוסף על ייעודם כמקומות קדושים שמוסלמים יכולים להתפלל שם בצורה מסודרת, ושלא ייאלצו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברמלה? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> לא לא, בטבריה, בטבריה, העיר הזאת, התיירותית, אפשר להפוך מסגדים שנבנו לפני 300 שנים ועדיין עומדים איתנים וחזקים בלב העיר העתיקה, מקומות יפים מאוד שאפשר להפוך אותם, כפי שאמרתי, לאטרקציה תיירותית נוסף על היותם מסגדים. עכשיו, איך מערכת המשפט מתייחסת לנושא של הווקף – אני אמנה בפניך, כבוד היושב-ראש, כמה סוגיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> הפריעו לך, אני נותן לך עוד שתי דקות נוספות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> תודה. בשנת 2007 עתרנו לבג"ץ וביקשנו שבית-המשפט המכובד יורה לממשלת ישראל לפתוח את מסגד באר-שבע כמסגד למוסלמים. אני אפתיע את כולכם ואני אגיד לכם, כבוד היושב-ראש, שיש היום 7,000 תושבים, תושבי העיר באר-שבע – רשומים, עובדים, לנים, משלמים מסים לעיריית באר-שבע – 7,000 מוסלמים, שלא מוצאים להם מקום להתפלל באותה עיר, אף-על-פי שהמסגד קיים, עם הצריח, יפה למהדרין. מה היתה ההחלטה של בית-המשפט העליון? הוא הבין, ושמע, והתפתל, ובסופו של דבר החליט להפוך את המסגד הזה למוזיאון לתרבות האסלאם – כשלב ראשון – והוא פנה אלינו ואמר: תשמעו, היום אני אחליט להפוך את המסגד הזה למוזיאון לתרבות האסלאם, ולא לתרבות בכלל, שלא לחלל, חלילה, את המסגד הזה, אבל אני נותן לכם את האפשרות להכין תוכנית מיתאר שתהפוך את הייעוד של המקום למסגד, ואני אעזור לכם בקטע הזה. מאוד מקווים שזה יתבצע. אנחנו עתרנו לבג"ץ בשנת 2004, וביקשנו מבג"ץ להורות לממשלת ישראל לאשר 54 מקומות קדושים שהגשנו לבית-המשפט העליון, וכמו כן להורות על שמירת 54 בתי-קברות של מוסלמים, שקיימים בכל רחבי הארץ. לצערי הרב, בית-המשפט העליון, במקום לאשר ולהורות באופן מיידי, הוא החליט להפנות את הנושא הזה למעין ועדה שמאז 2004 ועד היום היא דנה, אבל תוצאות אין, כבוד היושב-ראש. עכשיו המוסלמים ביפו רצו לנסות גם – אולי באמת אם נדבר על נכסי הווקף בכלל, קשה מאוד שממשלת ישראל תכיר בכל הנכסים האלה, אז חברים מהמוסלמים ביפו פנו לבג"ץ, עתרו לבג"ץ וביקשו שבית-המשפט יורה לממשלת ישראל לחשוף את האומדנים של נכסי הווקף, השטחים, הכמויות וכו' וכו', נוסף על ההכנסות של הווקף ביפו באופן נקודתי – שהווקף הזה מכניס לאוצר המדינה – היות שכל ההכנסות של הווקף, כבוד היושב-ראש, נכנסות לאוצר לפי החוק. כשהדיון נמשך יותר משנתיים, בג"ץ ביקש משר החוץ להגיב על העתירה הזאת, ומה היתה תגובתו של שר החוץ? הוא אמר בצורה מכרעת: אין לנו לחשוף את האומדנים והשטחים והכמויות וההכנסות של נכסי הווקף ביפו, היות שזה עלול לפגוע ביחסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל או בנכסיה הלאומיים. במקום שבג"ץ יזרוק את התגובה הזאת אל מחוץ לכותלי בית-המשפט העליון המכובד, הוא קיבל את התגובה הזאת ודחה את העתירה, כבוד היושב-ראש. אני לא רוצה – באמת, יש כל כך הרבה דברים שאפשר להגיד, אבל אני מגיע לכנסת, איך היא התייחסה – לפני כשנתיים – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – אתה מבקש שהממשלה – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> רק רגע, רק רגע, ידידי. רק רגע. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מסיים, הוא מסיים. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני מסיים. – – אני גם פניתי במסגרת עבודתי בכנסת – גם במסגרת חברותי בוועדת הפנים, ושם גם דנים בסוגיה הזאת – פניתי לפני שלוש שנים למחלקת המחקר והמידע וביקשתי שיכינו חוברת, כפי שמכינים בכל תחום, בנושא של הווקף. לאחר חודשים פניתי, ופניתי ופניתי, אבל בסוף המנהלת המכובדת אמרה לי: כבוד השיח', חבר הכנסת אברהים צרצור, אני חייבת להגיד לך, כל הגורמים הממשלתיים שפנינו אליהם כדי להזרים את הנתונים שיכולים להיות בסיס למסמך שאנחנו יכולים להגיש סירבו להגיש לנו כל חומר שיכול לעזור בקטע הזה, ועל כן אני מודה בפניך, המחלקה אינה יכולה להכין מסמך כפי שאתה מבקש. זה המצב, כבוד היושב-ראש. מאוד מקווים שביום מן הימים המצב הזה, הגרוע, ישתנה, לטובת כולנו, היות שאנחנו מדברים על נושא כל כך רגיש – לא ביטחוני, לא כלום – נושא הקשור בטבורו לחופש הפולחן של כולנו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השיח', חבר הכנסת צרצור, מכון המחקר יכול לדעת איך להשיג נתונים. אם לא נותנים לו אותם זאת בעיה, אבל אני אברר את הנושא שאתה דיברת עליו. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> מאה אחוז. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את כבוד סגן השר, השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, להשיב על הצעת האי-אמון, ומבקש מסגן היושב-ראש חבר הכנסת אדרי לבוא ולהחליף אותי. אנחנו מנסים להסביר לעולם כולו שאין לנו מלחמה עם האסלאם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השיח' אברהים צרצור, עד כמה שמופיע בספרים של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, אין כיום ברשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים נכסי ווקף בישראל. חוק נכסי נפקדים, התש"י–1950, הסדיר את סוגיית נכסי הנפקדים, ומדינת ישראל פועלת לאורך כל השנים בהתאם לחוק זה. אתה גם ציינת את זה בדבריך. ציינת את זה. על כל פנים, על-פי החוק הקיים, שחוקק בתש"י–1950, אם אנחנו פועלים – והמדינה פועלת – על-פי החוק, אז למעשה כיום ברשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים – אין לו נכסי ווקף בישראל. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> איפה הנכסים האלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה שאלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז למי שייכים המסגדים? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אם אין שם אז איפה? זו לא תשובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> האפוטרופוס לנכסי נפקדים פועל על-פי חוק. על-פי החוק הוא הסדיר את זה כבר, אתה מבין? הסדיר את הסוגיה. מדינת ישראל פועלת על-פי החוק. העלית פה סוגיה במשך יותר מעשר דקות, אבל התשובה אינה ברשות האפוטרופוס. זה מה שאני יכול להגיד לך. תשובה קצרה, מתומצתת, שלמעשה אין כיום ברשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים נכסי ווקף בישראל. כפי שאמרתי לך, החוק – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אז איפה הם, כבוד השר יצחק כהן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו שאלה טובה, אבל זו לא שאלה לתשובה הזאת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> איזה מין תשובה זו? באמת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אותה תשובה – לפני כ-90 שנה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אין תשובה על שאלה פשוטה – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> עדיין לא מצאתם את הווקף – איפה הוא? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אז אני אומר לך, דרך אגב – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סוגיית נכסי נפקדים – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> הם העבירו את זה לרשות אחרת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יכול להיות, אבל החוק שחוקק ב-1950 הסדיר את העניין הזה. על כל פנים, זו התשובה. תודה רבה לך – – – <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לסגן השר יצחק כהן. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כל הכבוד – – – <היו"ר יעקב אדרי:> ראשון הדוברים – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה באמת בושה – נתן תשובה כזאת. <היו"ר יעקב אדרי:> – – חבר הכנסת זאב בילסקי מקדימה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה מטלון. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבל שהשר להגנת העורף לא נמצא כאן, אבל אני חושב שנעשה לו עוול, מכיוון שהוא בן-אדם עטור הישגים, אדם שמילא בהצלחה רבה את תפקידו כסגן שר הביטחון, וממשלת ישראל, כפי שהיא מחליטה חדשות לבקרים, החליטה החלטה שאני בטוח שהיא אך ורק ממניעים של טובת העם והמדינה, והחליטו על הקמת משרד. האם אני צודק, אדוני? רק זה מה שעמד לנגד עיניהם, והחליטו על הקמת המשרד, ומינו את השר מתן וילנאי להיות השר להגנת העורף. והאמת היא שאני מאוד שמחתי – גם בן-אדם ראוי וגם בעת הזאת, כשכולנו מדברים מה יהיה באירן, מה יהיה ב-16:00, ב-17:00, איך נתקוף שם, איך נעשה שם – כדאי שגם מישהו יחשוב על תושבי מדינת ישראל. ואמרתי: ברוך השם, יש שר שחושב בשביל כולנו. אבל אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת היקרים, ידידי היושב-ראש, פשוט לקחו בן-אדם מוכשר וטוב, ובמשך שנה עינו אותו, ביזו אותו, לא נתנו לו סמכויות, לא נתנו לו תקציבים. הבן-אדם מסתובב בכל הרשויות במדינת ישראל, דיבר עם ראשי ערים, עשה תוכניות, ניסה – שום דבר. ולכן, כמי שחבר בוועדת החוץ וביטחון ויושב-ראש ועדת משנה להגנת העורף, אני יכול להגיד לכם ממקור ראשון שהאשמה פה היא בממשלת ישראל ובעומד בראשה. ולכן, אנחנו רוצים שהבית הזה יתאחד, ופעם אחת אני מציע גם ליושבים בצד הזה להתאחד ולהצביע אי-אמון בממשלת ישראל ובעומד בראשה בגלל מה שהם עושים לנו, אזרחי מדינת ישראל, בכל הקשור להגנת העורף. ונתחיל עם ערכות המגן. הממשלה הזאת מחלקת ערכות, בחודש הבא נגמרות הערכות, 40% מהתושבים אין להם – ואתם יודעים מה, גם לא יהיו להם. זה לא מוצר מדף שאפשר לקנות אותו בסין בסופרמרקט. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל אין אף אחד בצד השני, רק נסים זאב – – – <זאב בילסקי (קדימה):> לא משנה, אבל רוחם שורה על הספסלים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הוא הנציג היחיד. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מספיק מכובד בשבילך? מה – – – <זאב בילסקי (קדימה):> זה נכון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> ועוד איך. ועוד איך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לכן אמרתי, הנציג היחיד. <זאב בילסקי (קדימה):> חבר הכנסת נסים זאב מאוד מכובד בשבילנו, ובאמת אתה שקול כנגד הממשלה כולה וגם הצד הזה של הכנסת, ולכן אני פונה אליך – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אקח את זה מאוד ברצינות, מה שאתה אמרת עכשיו. <זאב בילסקי (קדימה):> אני אמרתי את זה מכל הלב ואני באמת חושב שהיכולות שלך לא נופלות מכל היכולות של האנשים שעושים פה, ולכן אני אפנה אליך ואשאל אותך, אולי יש לך רעיון מאיפה ניקח עוד 40% ערכות מגן לאלה שלא יהיה להם אחרי מרס. אבל נלך הלאה, אדוני. ויש 1.7 מיליון תושבים במדינת ישראל שאין להם ממ"ד, אין להם מקלט. לא עושים כלום. תוכנית שנקראת תמ"א 38 לחיזוק מבנים, אדוני היושב-ראש – היית ראש עיר מצטיין, אתה מכיר את הנושא – שום דבר לא קורה עם זה. <היו"ר יעקב אדרי:> הרב נסים מתפלל בעבור כולם. <ישראל חסון (קדימה):> תגיד, איזה שר מקשיב לך? <זאב בילסקי (קדימה):> השרים לא מקשיבים, אבל – – – <ישראל חסון (קדימה):> איזה שר – – – <זאב בילסקי (קדימה):> לא, לא, ישראל, נסים זאב – סיכמנו שהוא שקול – – <היו"ר יעקב אדרי:> היום הוא מייצג גם את הממשלה. <זאב בילסקי (קדימה):> – – כנגד כל היושבים כאן, ויש לו גם יתרון עליהם כי הוא יכול להתפלל בשביל כולם. <נסים זאב (ש"ס):> אם אדוני היושב-ראש יאפשר לי – – <ישראל חסון (קדימה):> נסים זאב בתפקיד ראש הממשלה, לא סתם. <נסים זאב (ש"ס):> – – אני אשב יותר קדימה – – – <זאב בילסקי (קדימה):> ולכן, אני רוצה – – – <ישראל חסון (קדימה):> נסים זאב וראש ממשלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> שתרגישו שיש שר בממשלה. <זאב בילסקי (קדימה):> יכול להיות שיגיע – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה תהיה ראש ממשלה, לא שר – – – <זאב בילסקי (קדימה):> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם ולבקש מכל ידידי הטובים בבית הזה להצביע אי-אמון בממשלה ובעומד בראשה – – <ישראל חסון (קדימה):> זאביק, למען – – – <זאב בילסקי (קדימה):> – – על כל מה שלא נעשה פה למען אזרחי מדינת ישראל בכל הקשור להגנת העורף. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי. <ישראל חסון (קדימה):> – – – אל תרד, מה אתה יורד. אין שר. דבר – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יעקב אדרי:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <רחל אדטו (קדימה):> אין שר, בואו נפעיל הצבעה עכשיו – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 17) (אגרות), התשע"ב–2012; הצעת חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון מס' 3) (הרחבת תפקידי הרשות לעניין שימוש לרעה באלכוהול), התשע"ב–2012; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 13) (הרכב ועדת שחרורים מיוחדת בעניין אסיר שנשפט בבית-משפט צבאי), התשע"ב–2012. החלטת ועדת הכספים בדבר תיקון טעויות בחוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; והצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: הפסקת מימון האולפנים לעברית על-ידי הסוכנות היהודית, הצעתה של חברת הכנסת זהבה גלאון. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, העבודה–מרצ וחד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בהכנת העורף למצב חירום;> <2. כישלונה המחפיר בהתמודדות עם העוני המעמיק והרחבת הפערים בחברה הישראלית;> <3. מצב נכסי הווקף המוסלמי בישראל> <היו"ר יעקב אדרי:> אני מבקש לאתר את אחד השרים שיבוא. חבר הכנסת נסים זאב, יש שתי אפשרויות – או שנמתין לשר או שתעלה בזמנך החופשי – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני לא עכשיו בתור. <היו"ר יעקב אדרי:> אתה עכשיו. משה מטלון לא נמצא. <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא. <היו"ר יעקב אדרי:> הזמן שלך חופשי עד שיגיע השר ואז נתחיל. <קריאה:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז גם במקום שר אתה תהיה – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> מה זה משנה אם השר יושב. הלוא זה לא משנה, זה כאילו אתה מדבר לקיר ממילא, נכון? <היו"ר יעקב אדרי:> לא, זה הנוהל, חבר הכנסת אבישי. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יש נוהל, אבל הבעיה שהנהלים הופכים להיות – אנחנו בנוהל, בלי תוכן, והאוזניים לא שומעות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולנו יודעים את ההלכה שבקריאת שמע צריך שאדם ישמיע לאוזניו, ומכיוון שאנחנו יכולים להשמיע לאוזנינו כשאנחנו מדברים ואנחנו מרוצים ממה שאנחנו אומרים, אנחנו נוכל – באמת, אנחנו מאוד מרוצים, אדוני היושב-ראש. אז גם אם אין פה אנשים, ולפעמים אנחנו רגילים לראות כנסת ריקה, אולי אחד או שניים נמצאים, אפילו בהצעות חוק שהן באמת חשובות מבחינת חברי הכנסת, אבל לפעמים זה בסוף היום ולא נמצאים ואנחנו בכל זאת מעבירים בהצבעה של שניים או שלושה חברים, אז גם בהצעת אי-אמון, שזה כמעט משהו וירטואלי, שכמעט כל שבוע מגישים – בגלל הביטחון ובגלל הכלכלה ובגלל נושאים כאלה ואחרים – אנחנו כבר רגילים, איך אומרים, לפזמון הזה שחוזר על עצמו. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – אולי בכלל צריך לבטל את כל הדברים – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא צריך לבטל שום דבר. אנחנו נמצאים פה כדי לדבר, כדי להשמיע לעצמנו, להביע – – – <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי, תנו לו, יש לו עוד שתי דקות לדבר, חבל. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר משהו בנושא של מה שהעלה חבר הכנסת צרצור. כולנו יודעים שב-1950 מינתה מדינת ישראל, מתוקף חוק האפוטרופוס לנכסי נפקדים, נכסיהם של תושבי ארץ-ישראל במדינת ישראל שעזבו את המדינה – וידוע שחלקם עזבו למדינות אויב, והנכסים הועברו בעצם לניהול האפוטרופוס ומשרד הדתות, והיו גופים כמו הרשות לפיתוח – לפני שהיה מינהל מקרקעי ישראל, אדוני היושב-ראש, היתה הרשות לפיתוח – והוחלט שרווחי הנכסים יועברו בייעוץ נציגים מהמגזר המוסלמי למימון שירותי דת, רווחה ומוסדות חינוך במגזר הערבי. זאת אומרת, זה לא משהו שהלך באופן אוטומטי כהפקעה במדינת ישראל אלא בכל זאת היה מצב שאותם גופים שהיו שותפים אמרו שאותם רווחים ילכו למימון לצורך אותם מוסדות של ערביי ארץ-ישראל. ברור שתנועת ה"חמאס", אדוני היושב-ראש, רואה בכל שטחי מדינת ישראל אדמת ווקף. אין פה מטר אחד במדינת ישראל, כולל כנסת ישראל, שזה לא שייך לווקף המוסלמי, הכול שלהם – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה מכיר את המסגד ליד השעון ביפו? <נסים זאב (ש"ס):> – – אז אם אנחנו הולכים לפי תורת האסלאם, אנחנו צריכים להחזיר תיכף ומייד את הכול. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נסים, אתה מכיר את המסגד ליד השעון ביפו? <נסים זאב (ש"ס):> אני מכיר גם את השעון – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה יש בתוכו? <נסים זאב (ש"ס):> – – תראה, אני, אין לי שעון – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה יש בתוכו? <נסים זאב (ש"ס):> – – אבל את המסגד עם השעון אני מכיר – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה יש בתוכו? <נסים זאב (ש"ס):> – – ואתם רוצים – אני אגיד לך מה אתם רוצים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה זה שייך ל"חמאס"? <נסים זאב (ש"ס):> אתם רוצים לכבוש את ארץ-ישראל, את יפו, את רמלה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל מה זה שייך, יש שם מסגד. <נסים זאב (ש"ס):> – – אני אומַר לך מה אתם רוצים. דרך המסגדים. אנחנו לא תמימים. הוא דיבר על טבריה, זה בדיוק אחת הבעיות המרכזיות, שרוצים לחזור לאותו מסגד בטבריה לא כדי להתפלל. זה לא העניין של התפילה פה. דרך התפילה, דרך המסגד, אתם רוצים לחזור לעיר טבריה – – <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – אתם רוצים גם את טבריה, את טבריה היהודית. זו האמת – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש גם בתי-כנסת בברלין – – – <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – אנחנו לא טיפשים. אנחנו רגישים מצד אחד לנושאים הדתיים – אני אומר לך, תסלח לי, חברי, לא שאני מזלזל או שאני יוצא נגד – אבל תבין שלא ייתכן, במקום שהוא מאוכלס כולו ביהודים מסביב למסגד, ההיסטוריה שהיו שם ערבים, היום להחזיר את זה כבית-תפילה של המסגד ולהביא אלפים והמונים מהפריפריה רק כדי להתפלל במקום הזה – – – <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אז רק דקה, אני לא הספקתי לומר שום דבר. <היו"ר יעקב אדרי:> נתתי לך עוד דקה וחצי, קיבלת עוד שתי דקות אפילו. <נסים זאב (ש"ס):> טוב, אדוני, אז אם כך אני אסיים. אני מצטער מאוד. אני אשלים את דברי יותר מאוחר בהצעת חוק שאנחנו נעלה. תודה, אדוני. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> תודה, אדוני. <היו"ר יעקב אדרי:> אני מצטער, אבל אני פשוט מפסיק את הישיבה. מדובר על נפקדים, אז גם – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני חושב שצריך פה נזיפה. <היו"ר יעקב אדרי:> השר התורן לא נמצא כאן. <קריאה:> מה זה הדבר הזה – – – <היו"ר יעקב אדרי:> אני לא יודע מי השר התורן – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> זו פעם ראשונה – לפחות אני שש שנים בכנסת – לא היה מצב שלא יהיה שר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> באמת, זה לא ביזיון? אני מציע לנסים זאב, תשב במקום ראש הממשלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז לפחות, אדוני היושב-ראש, היה נותן לי להמשיך לדבר עוד חמש דקות. אני אפילו התחלתי לדבר. <היו"ר יעקב אדרי:> לא, לא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז צריך לתת לו, כי אין ממשלה. <רחל אדטו (קדימה):> אני מציעה הצבעה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז צריך לתת לו, כי אין ממשלה, או שתכריז על הפסקה. <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי, הפסקה חמש דקות. <(הישיבה נפסקה בשעה 17:31 ונתחדשה בשעה 17:32.)> <היו"ר יעקב אדרי:> אני מודיע על חידוש הישיבה, השר אטיאס הגיע. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת מטלון, בבקשה. הנה, הוא כבר מגיע. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, נכבדי השר לענייני שיכון, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אז כמדי שבוע אנחנו מתכנסים, דנים בהצעות אי-אמון, שומעים את קולותיהם המרירים, המתוסכלים, של יושבי האופוזיציה. הפעם בחרו למחות, בין היתר, על מדיניות הממשלה ביחס למאמצים העליונים שזו נוקטת לשם טיפול מעמיק בבעיות חברתיות של חלקים נרחבים בקרב אזרחי ישראל. ונכון, יש בעיות וחייבים לטפל בבעיות. מתיימרים לזעוק בשם הפערים הכלכליים והחברתיים בין אזרחי המדינה, אולם בפועל היו אלו הם עצמם – אני מדבר על אנשי קדימה בעיקר – אשר סייעו לייצר, לשמר מצב בלתי נסבל – – <אריה ביבי (קדימה):> כן, ידידי, שלום לך. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אוה, שלום חבר הכנסת ביבי – – – <אריה ביבי (קדימה):> מה שלומך? <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ברוך השם. – – של אי-שוויון ושל חוסר צדק משווע, כאשר במו-ידיהם האריכו את תוקפו של חוק טל – חוק ביזיוני לתפיסתי – חוק שנולד בחטא, הוארך בחטא, וכל מי שנתן ידו להארכת העוול הזה בדמות חוק טל, חי בחטא עד עצם היום הזה. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> רק להזכיר לך שגם ישראל ביתנו בממשלה הקודמת תמכה בחוק הזה ו-11 אצבעות – – – ואין פוצה פה ומצפצף. אותה ממשלה בדיוק. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יפה דיברת. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אז עכשיו נשנה את זה. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> תלכו לבג"ץ. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> גם דרך הבג"ץ. אבל היום אני בא להגן על הממשלה ולא לתקוף את השר, אוקיי? יטיבו לעשות כולם אם יחדלו מהעמדת הפנים, מזריקת ססמאות נבובות אל חלל המליאה, וייקחו על עצמם את האחריות המתבקשת. אבל אנחנו עדים, אדוני היושב-ראש, לניצול ציני, מתמשך, של אנשים בבית הזה. כשדנים על השוויון בנשיאה בנטל, כל פוליטיקאי החצר קופצים על כל טרמפ להצדיק את קיומם. אותם אנשים יודעים היטב כי הממשלה הנוכחית פועלת באופן יעיל ומסור למען קידומו של שוויון אמיתי בנשיאה בנטל, הן בשירות המדינה והן בשוק העבודה. אנו יודעים לקדם חוקים אשר בסופו של דבר יודעים להיטיב עם מדינת ישראל, עם ערכיה, עם צרכיה. גם היום יעלו פה חוקים מהסוג הזה, אפילו חוק שלי ושל חברת הכנסת שלי יחימוביץ יועלה פה היום לקריאה שנייה ושלישית, חוק ערכי, לטעמנו, מאין כמוהו. אני מסתכל על הנושאים שחברי האופוזיציה מעלים ואני משתומם כיצד חברי כנסת ללא אג'נדה חברתית או ביטחונית של ממש באים לתקוף ממשלה שפועלת בנושאים אלה ללא לאות, שהרי שוויון בנשיאה בנטל הינו הצעד הראשון לצמצום פערים חברתיים וביטול חוק טל הינו צעד ראשון בדרך לשוויון אמיתי ונשיאה בנטל הביטחוני והכלכלי של מדינת ישראל. לכם, חברי באופוזיציה, היה נוח לשבת במשך שנים ולהמשיך במצב הקיים המבטא את חוסר האיזון המשווע הזה, ועכשיו, כאשר באים לעשות את הסדר הנדרש – ואני מקווה שייעשה הסדר הנדרש – למען השוויון ושמירת הדמוקרטיה, אתם טוענים כי כשלנו בהתמודדות עם הפערים; טענה מעניינת לכשעצמה, שהרי זוהי הממשלה הראשונה מזה זמן שניחנה באומץ הרוח להתמודד עם פערים אלה מלכתחילה. ממשלה זו הוכיחה וממשיכה להוכיח, רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כי היא עשתה ותעשה הכול להחלת השוויון והצדק על כל אזרחי ישראל – חרדים, חילונים, ערבים כיהודים – ומוטב שדווקא אתם, חברי באופוזיציה, תעשו חשבון נפש עם עצמכם ותבדקו היטב מה תרם כל אחד ואחת מאתנו למטרה נעלה זו. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת משה מטלון. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר אריאל אטיאס, חברי חברי הכנסת, לצערי, ממשלת ישראל לא הפנימה את לקחי המחאה החברתית בקיץ. צר לי, כאשר ראש הממשלה ושר האוצר מציגים קבל עם ועולם איזו הצלחה היא ישראל. נכון, אני מקבל, לישראל חוב תוצר סביר; נכון, בישראל אין אינפלציה; נכון, אנחנו גם מדינה שיש בה קבוצה מדהימה של אנשים יצירתיים, ואנחנו אולי מקום שני בעולם כולו בסטארט-אפים. אבל אנחנו המדינה – ואני אומר מעל דוכן הכנסת, אדוני היושב-ראש – האי-שוויונית ביותר במערב. לפי הסטטיסטיקה הרגילה ארצות-הברית יותר אי-שוויונית מאתנו. במדד כמה המאיון העליון לוקח – אצלם זה קצת יותר. במדד של איזה סטטיסטיקה, מדד בשם "ג'יני", אנחנו פחות אי-שוויוניים. אבל כשלוקחים, אדוני השר, את המחירים בניו-יורק ומיאמי בכל המוצרים הבסיסים, הדלק והמים, ומשווים אותם לירושלים, באר-שבע ותל-אביב, בכוח הקנייה, אנחנו המדינה הענייה ביותר והאי-שוויונית ביותר במערב. ולכן, יש או כלכלה צודקת או כלכלה לא צודקת – ואני מדבר אליך – ולכן ההתייהרות הזאת של שר האוצר – איזה מדינה, אנחנו הטובים בעולם – שלוקחים רק חלק, כשאותו מאיון עליון עם הצמיחה שלו שלא מחלחלת למטה, התוצאה היא פגיעה בכל הסולידריות החברתית של ישראל. בזמן האחרון יש פתאום סערה חדשה סביב התמונה שמראה ש"פסק זמן" בארצות-הברית זול משמעותית ממחירו בארץ – 0.69 סנט בארצות-הברית לעומת המחיר בארץ, יותר מ-5 שקלים. זה כבר הרבה יותר, כמעט דולר וחצי. זהו ביטוי, דוגמה ליוקר המחיה, כאשר מוצרים ישראליים באופן אבסורדי עולים יותר מאשר מוצרים דומים במדינות המערב. זוהי גם תוצאה של חוסר תחרותיות שנובעת מריכוזיות, ממשטר של קפיטליזם אוליגרכי, של טייקונים, שקובעים סטנדרט מחירים גבוה, וכן מתאמים מחירים. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא עושה שום דבר לשינוי אמיתי. הוא באותה תפיסה, שאם נוריד מסים למאיון העליון הוא יסחוב את המשק – אותה תפיסה שלא קרתה ולו במקום אחד בעולם, ואפילו השר כחלון והשר אטיאס, שמסכימים לתפיסתי, שהובלתי אותה בעולם, מנענעים בראש והולכים באותה מדיניות. ועדת-טרכטנברג היתה בימוי מאוד יפה – שום דבר לא יושם בה. היתה הצגה גדולה, וזה לקח את כל המחאה הצדה. ולכן, טוב יעשה הציבור אם יתחיל להבין מה הוא מקבל; איך מצביעי ליכוד, אנשים שחלק גדול מהם הם קשי יום, שברור שהם בעשירונים התחתונים – כאשר אותה מדיניות הובילה אותם לעברי פי-פחת, ממשיכים להצביע למדיניות של ניוט גינגריץ'? אותו פטרון, שלדון אדלסון, שמממן את ניוט גינגריץ' – – – <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – את בנימין נתניהו. וכאן אני מסכם – מלה אחרונה, אדוני היושב-ראש: יש כנראה סיבה מדוע באנגלית אין תרגום למלה "פראייר". לאזרחים הישראלים, סוף כל סוף, נמאס להיות פראיירים בגלל המחאה החברתית, והבחירות האלה, אריאל, צריך לעורר אותן כדי להחליף את השלטון. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבינוי והשיכון, השר המקשר, סיעת ישראל ביתנו הגישה היום עתירה לבג"ץ נגד הסעיפים המתייחסים לדיור בהמלצת דוח ועדת-טרכטנברג – מיצוי כושר ההשתכרות לזכאות או להנחה בדיור. קל מאוד להגיש עתירות ולטעון שהסעיפים הללו מסייעים רק לחרדים, ועוד אמירות דמגוגיות וזולות, אבל האם כל מצביעי ישראל ביתנו הם זוגות ששני בני-הזוג עובדים וממצים כושר של 125% השתכרות? האם אין אצלם הרבה משפחות החיות מתחת לקו העוני? האם כל הזוגות אצלם עובדים ומשתכרים? אין אבטלה? אין פיטורין? 30% מכלל הזוגות הצעירים בישראל, שהם, לפי נתוני הביטוח הלאומי, 160,000 משפחות, זכאים לדיור ולא ממצים את כושר ההשתכרות. מדובר בכאלה שמשום מה לא מצאו עבודה, פוטרו מהעבודה או לא שפר עליהם מזלם ולא השיגו עבודה. אני לא רוצה לחשוד שכל 160,000 הזוגות האלה בכוונה לא רוצים לצאת לעבוד. עכשיו באה ישראל ביתנו ומבקשת להעניש אותם – לא מצאתם עבודה? מגיע לכם עונש, גם דירה לא תקבלו. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> הנחה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הנחה. באותו בית, זה יזכה להנחה וזה לא. זה ממש יהיה צדק חברתי. החלוקה הזאת צריכה להיות שוויונית בין כל חלקי האוכלוסייה. מה שישראל ביתנו מבקשת לעשות זה דבר אחד: לסייע למעמד הביניים, אלה ששני בני-הזוג עובדים ומשתכרים, ולפגוע בשכבות החלשות, אותם זוגות צעירים שלמרבה הצער לא מצאו עבודה או מצאו עבודה במשרה חלקית. אני רוצה מכאן לחזק את ידיכם, שר הבינוי והשיכון וראש הממשלה, על החלטתכם האמיצה לבטל את הסעיפים המפלים הללו, וגם את היועץ המשפטי לממשלה, שתמך בהחלטות האלה, ולא ניתן יד להדרת חלשים. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת מנחם מוזס. אני מזמין את חברת הכנסת עינת וילף – לא נמצאת. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. טלב אלסאנע – גם לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. מיכאל. ברשותך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני רוצה לברך משלחת של חברי הפרלמנט האירופי שנמצאים כאן אתנו – אני רוצה לברך אתכם בברכת ברוכים הבאים לכנסת ישראל. בבקשה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, השבוע ביום רביעי בערב, ערב ראש חודש אדר, אנחנו נציין חמש שנים לטבח הנורא בישיבת "מרכז הרב", שבו נרצחו שמונה נערים ובחורים צעירים בחדר הספרייה של הישיבה. באותו יום, שהיה יום קשה מאוד, הן למי שמקורב לישיבה, הן למי שמקורב למשפחה, הן לעם ישראל כולו, שבו נרצחו שמונה קדושים, שתיכף אזכיר אותם בשמותיהם, אחד-אחד, בחורי חמד, נערים ובחורים שמסרו את נפשם. ומי שלא למד בישיבה, ומי שלא מכיר עולם של תורה, לא מכיר את המושג של "למסור את הנפש" על לימוד תורה, אבל אני, שישבתי בבית-המדרש, ומכיר את בית-המדרש – רק נמחיש את הדברים: משמונת הנרצחים, ארבעה היו תלמידי תיכון, בהם נערים רכים בני 14–15, שבשעה הזאת, בבית-המדרש שלהם, לא היה אפשר ללמוד, כי פינו את הספסלים, כי בערב ראש חודש בישיבות מביאים מוזיקה, ורוקדים ושרים "משנכנס אדר מרבים בשמחה". אז הבחורים הצעירים האלה, הרב מוזס, לא מצאו את השעה הריקה הזאת כדי ללכת לשוחח עם חברים, או לפצח גרעינים, או לעשות משהו אחר, אלא נכנסו לחדר הספרייה של הישיבה הגבוהה שצמודה לישיבה לצעירים – גם אני הסתופפתי באותו בית-מדרש – ואל המקום הזה נכנס רוצח מתועב. הרוצח הזה הגיע משכונת ארמון-הנציב, מה שנקרא הר-כביר, ג'בל-מוכבר. שמו עלא הישאם חוסיין אבו דהיים, בן 26 בסך הכול, נהג הסעות. הוא היה רגיל להביא הסעות לאזור, הוא הכיר את הישיבה מבפנים, הוא התפרנס מחברת הסעות שעשתה הסעות לטובת הישיבה, אבל יום אחד הוא החליט שהוא נכנס למקום עם רובה קלצ'ניקוב, ופשוט ירה לכל עבר. חלק מהנערים, לאחר ששכבו על הרצפה, הוא ירה בהם שוב ושוב, לעשות וידוא הריגה. מי שהיה שם בישיבה ראה את הכדורים שנורו וחדרו דרך הבחורים שלנו, דרך הנערים, אל הרצפה. ואני רוצה להזכיר, ממש, כיוון שהזמן קצר, את שמותיהם של הנרצחים: יונדב חיים הירשפלד, השם ייקום דמו, בנו של המוהל המפורסם הרב צמח הירשפלד, בן 19, הרבה יש לספר עליהם, אבל אין לי זמן. יונתן יצחק אלדר משילה, נער צעיר בן 16; רועי אהרן רוט, בן 19, אוהב תורה, אוהב תפילה; דורון מהרטה, איש העדה האתיופית, עלה ב"מבצע שלמה", מסר נפש על לימוד תורה, תלמיד חכם שהיה מקרב – היה מתנדב בקהילה במבשרת-ציון. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אם אפשר עוד שניים-שלושה שמות, אני מסיים. <היו"ר יעקב אדרי:> כן, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יוחאי ליפשיץ, בנו של חברי לישיבה, של הרב טוביה ליפשיץ מישיבת הכותל, בן 18; אברהם דוד – אברהם דוד מוזס, נער צעיר, שגם הוא נטבח על-ידי אותם פורעים; ובנו של הרב יורם כהן, שאף הוא נרצח, ילד צעיר, מי שראה את פניו הרכות באותו טבח נורא ואיום. ביתו של המחבל לא נהרס. בירושלים נתנו לעשות סוכת אבלים. אצל המשפחה שלו בירדן שרצו לעשות סוכת אבלים – שם לא נתנו. פה היתה סוכת אבלים. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מאוד מקווה שנלמד להתייחס לטובחים שלנו כמו לטובחים, ולחסל אחת ולתמיד את הרצון ואת החשק לפגוע בנו. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על התבשיל שמכינים לנו בעניין חוק התכנון והבנייה; והסידור שעד יום שלישי הבא, נדמה לי, צריך להגיש את כל ההסתייגויות להצעת החוק לרפורמה השמנה – ויצא לך ולי כמה פעמים הזדמנות להשתתף בדיונים סביב הרפורמה המסובכת הזו. לצערי הרב, אני חייב לציין עובדה: מספר חברי הכנסת שהשתתפו – – – <היו"ר יעקב אדרי:> אתה בין הבודדים. <חנא סוייד (חד"ש):> אני בין הבודדים, וגם אתה היית מגיע מפעם לפעם וגם משתף מהניסיון שלך. אבל, אדוני היושב-ראש, אני יכול להגיד בביטחון מלא ובאופן האובייקטיבי ביותר, שהרפורמה הזו לא נדונה, למצער, מנקודת המבט של הציבור, דיה ודי הצורך. הרפורמה הזו הוכנה במסדרונות משרד המשפטים, בעיקר במשרד הפנים במידה זו או אחרת, אבל במידה מועטה. תבשיל גדול – 600, 650 סעיפי חוק מסובכים. חלק מהם תיאורטיים, ולא זכו לדיון ולביקורת מטעם הציבור. נכון, אדוני היושב-ראש, שהיו והשתתפו בדיונים נציגי השלטון המקומי, השתתפו נציגי המתכננים, השתתפו נציגי השמאים, השתתפו נציגים של ארגונים שונים כאלה ואחרים. אבל נציגי הציבור, שזה חברי הכנסת – מידת ההשתתפות היתה מידה נמוכה למדי. וזה עכשיו בא במיוחד כשאנחנו מתבקשים להגיש את כל ההסתייגויות שלנו על החוק המסובך הזה עד יום שלישי. מי יכול להגיד בביטחון, ושיהיה באמת רציני באמירה, שעד יום שלישי הבא – או בטענה שעד יום שלישי הבא – אפשר להגיש הסתייגויות רציניות על הצעת החוק הזו? זה בעצם דבר שלא יקרה. כשבמהלך הדיונים אנחנו היינו מבקשים להגיש הסתייגויות, כל הזמן היו אומרים לנו: תמתינו עם ההסתייגויות. עכשיו אני לא יודע, אף שהשתתפתי כמעט בכל הישיבות, אני לא יודע מה הנוסח הסופי של הרפורמה, על-פי הדיונים שהתקיימו. גם אם יגידו לי עכשיו שזו הרפורמה בצורה המעודכנת ביותר שלה – אין לי זמן עד יום שלישי ללמוד אותה ולהגיש הסתייגויות מושכלות. לא הסתייגויות סתם בשביל לדבר, אלא הסתייגויות לגופו של עניין. גם אני, כמי שהשתתף בדיונים, לא יכול לעשות את זה, ולכן אני חושב שאנחנו בפני מחטף. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, כסגן יושב-ראש הכנסת וחלק מהנשיאות של הכנסת, להפעיל את ההשפעה שלך אצל יושב-ראש הכנסת שדבר כזה לא ייעשה. לא יכול להיות. זה מחטף. זה בעצם לאשרר או לדחוף חוק שלא עבר ביקורת ציבורית אמיתית. לדחוף אותו להצבעות "בליינד", מה שנקרא, בלי להבין בדיוק את הדקויות ואת המשמעויות של סעיפי החוק השונים. החוק הזה ישרת את מערכת התכנון לעשרות שנים לבוא. אם הוא יאושר במחטף הזה – לכולם, לכל המערכת, לכל המערכת, לפיתוח של המדינה, לראייה האסטרטגית של פיתוח המדינה ייעשה עוול. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מבקש שאתה תעביר את המסר הזה, כי אתה היית חלק ממנו; בעצם, מהביקורת עליו. תעביר אותו הלאה, ושאנחנו לא נהיה עדים למחזה מצער כזה. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לך. אני אעביר את זה כמובן. <חנא סוייד (חד"ש):> תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד שרת הקליטה, חברי חברי הכנסת, לא הייתי מצביע אי-אמון בממשלה בשל אי-יכולתה להתמודד עם נושא העוני, כי לא היתה לי גם שום ציפייה שממשלה זו – כמו קודמתה – בכלל תנסה, אדוני, להתמודד עם בעיית העוני. אני רוצה להעלות בעיקר דבר אחד. הבוקר הייתי בבית-המשפט לעבודה בתל-אביב, שם נדון עניינם של עובדי הרכבת: התביעה לנצל את זכות השביתה כדי להילחם, כדי להיאבק כנגד מדיניות הממשלה, שבאה לידי ביטוי באמצעות שר התחבורה – להוציא למיקור-חוץ, מה שקוראים; לתת שירותים – לקנות שירותים מבחוץ ולא מתוך ה-staff pool של הרכבת, של העובדים של הרכבת. מדובר בוועד עובדים שעשה לא מעט טעויות, אדוני. קודם כול בכך שהוא הפר את צו בית-המשפט לפני שבוע, ובהתבטאויות כאלה ואחרות. אבל בסופו של דבר – ומכאן אני פונה לכל הציבור הישראלי ובכך לציבור הנוסעים ברכבת – נגרמת להם אי-נוחות רבה. בסופו של דבר, מדובר, אדוני, בקבוצת אנשים שבשורה האחרונה נלחמת על מקום עבודתה. וכל אחד מנוסעי הרכבת, כאשר נגרמת לו האי-נוחות הזאת, צריך לזכור שבקלי קלות הוא יכול להיות במקום אחד מהאנשים האלה ברכבת, שעלול בסופו של דבר לאבד את מקום עבודתו. כי ככה זה מתחיל. בהתחלה אנחנו עושים קצת מיקור-חוץ, ולאחר מכן אנחנו מוציאים לעבודות קבלן את הקופות, כפי שזה היום קורה, ומכניסים סדרנים שהם עובדי קבלן, ואחרי זה אנחנו ניתן לידיים פרטיות את הקרונות, ולאחר מכן את המסילות, ובסופו של דבר את הקטר לכל הממעיט במחיר. כי מדינת ישראל, למרות מחאת הקיץ האחרונה, מבקשת להיפרע מאחריות לנכסיה שלה, ובעיקר מן האחריות לתת לאנשים עבודה. אדוני, תופעת עבודת הקבלן היא תופעת "סרסוּרוּת" של עבודה בכל קנה מידה שלא תיקח אותה. תיווך העבודה הוא דבר שמקומו לא יכירנו במדינת ישראל. לו היה הדבר בידי – ואמרתי לא פעם אחת – הייתי מלאים, אדוני, את כל שוק העבודה במדינת ישראל. וכך אני לא צריך ללכת ל-OECD, אני יכול לחזור אחורה 30 או 40 שנה ולהסתכל כיצד מדינת ישראל היתה אחראית למתן עבודה לעובדיה. החל בכנסת ישראל, שהיא לוקחת מיקור-חוץ; כלה בעבריינים הגדולים ביותר, משרד האוצר וממשלת ישראל, שלוקחת עובדי קבלן מתחת למחיר האפשרי בכלל כדי שהם יקיימו את התנאים הנדרשים בחוק; וכך הלאה. לכן – משפט אחרון, אדוני, הבנתי שזמני תם – אולי לא נוח לנו עם עובדי הרכבת, אבל אלה אנשים שנלחמים גם על מקום העבודה שלהם וגם על העבודה המאורגנת של כולנו, וכדאי שאנחנו נתמוך במאבק הזה, כי הוא מאבק צודק. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, "אללה חָיַּאכּוּ – חָיַּאהוּם". בהמשך לדבריו של חברי חבר הכנסת אברהים צרצור, אני רוצה לציין שהסוגיה הזו של ההתייחסות למקומות הקדושים של האזרחים הערבים המוסלמים במדינה – בזה נבחנת הדמוקרטיה הישראלית. ובמבחן הזה היא נכשלה. אחד הכישלונות המהדהדים, אדוני היושב-ראש, הוא ההתייחסות למסגד בבאר-שבע. מסגד זה, שהוקם ב-1906, שהמוסלמים תרמו את האדמות שעליהן הוקם, והיה אמור לשרת את האוכלוסייה הערבית המוסלמית, ועד 1948 שירת את הייעוד הזה, ב-1948 הפך להיות בהתחלה בית-מעצר, ואחר כך מוזיאון. ותארו לעצמכם, רבותי, שמדי יום מגיעים לבאר-שבע, כדי לקבל את השירותים ממשרדי הממשלה השונים, אלפי מוסלמים, ואין להם מקום להתפלל פרט למקומות הציבוריים, ברחובות, בשטחי ציבור, במקום להתפלל במסגד, שלמטרה הזאת נועד ולמטרה הזאת הוקם. באר-שבע, שהיא העיר של אברהם אבינו, אמורה להוות סמל לדו-קיום של בניו של אברהם אבינו, יהודים וערבים כאחד, הפכה להיות סמל של ניכור, נישול וחילול מקומות קדושים. הדבר, לדעתי, חצה את כל הקווים כאשר בית-המשפט הגבוה לצדק קיבל החלטה, שלדעתי לא מספקת את רצוננו, אבל יש בה איזו מידה מסוימת של ניסיון לתקן את העוול ההיסטורי – ואמרו: המקום הזה, חלקו ישרת את התרבות של המזרח, היינו התרבות המשותפת של הערבים ושל היהודים, של המוסלמים ושל היהודים, ואנחנו ביקשנו שתהיה גם פינת תפילה באותו מקום – אם בכנסת יש חדר תפילה, אם בכל מיני מקומות, באוניברסיטאות, בבית-חולים "סורוקה", אז מה הבעיה שהמקום הזה ישרת את הייעוד? איזה מסר יותר טוב מהדבר הזה, שמעבירה המדינה לאזרחיה הערבים ולאזרחיה המוסלמים, שהם אזרחים לגיטימיים, כולל המסגדים שלהם והמקומות הקדושים שלהם? כאשר כבודו של אדם הוא לא רק כבודו האינדיבידואלי, הוא גם כבוד של המוסדות שהם חלק מהזהות הקולקטיבית, כולל המקומות הקדושים. וראו, רבותי, מה שקרה – גם מבזים את החלטת בית-המשפט הגבוה לצדק, כאשר הופכים אותו בפעם שנייה למוזיאון, לא בהתאם להחלטה של בית-המשפט, אלא בניגוד להחלטה של בית-המשפט, וזו רמיסה של הערכים הדמוקרטיים, זו פגיעה ברגשותיהם של המוסלמים וזה חילול המקומות הקדושים. ולכן אני קורא לממשלה, לראש הממשלה, שזו אחריותו, כי מי שהיה אחראי לעניין של המקומות הקדושים הוא הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי, הסמכויות של הנציב העליון עברו לראש הממשלה, ולכן בסוגיות הדתיות זה תפקידו של ראש הממשלה להתערב ולשים קץ להמשך החילול של המקומות הקדושים. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לכתחילה התכוונתי לדבר בסוגיות מדיניות שעומדות על הפרק, אבל מאחר שלפני ימים אחדים צפה ועלתה פרשת גבעת-התחמושת, או יותר נכון עלה החשש שאתר הגבורה בגבעת-התחמושת ייסגר בגלל בעיות תקציביות, כלומר המדינה לא מעבירה את כל התקציבים הדרושים לאחזקתו של אתר הגבורה בגבעת-התחמושת, חשבתי שחובתי, בהזדמנות הראשונה שאני עולה כאן אל הדוכן, לומר את הדברים. ואני אומר זאת כמי שבמלחמת ששת הימים היה חייל מילואים בחטיבת הצנחנים 55, בגדוד 71, שפיקד עליו עוזי עילם. זה הגדוד שלחם, וכבש, ושחרר את שיח'-ג'ראח, ולאחר מכן את העיר העתיקה, גדוד-אח לגדוד 66, שהיה גדוד קצת יותר מבוגר מאתנו, שלחם ושחרר את גבעת-התחמושת. אני עומד כאן, ואני אומר לעצמי: מה אני יכול לומר לרעי הלוחמים? מה אני יכול לומר למשפחות השכולות? מה אני יכול לומר לאתר שהתקדש בדמם של 36 לוחמים, אולי בקרב שהוא המעוטר ביותר בעיטורים של גבורה, עוז ומופת, וצל"שים, אתר שהפך להיות מופת למורשת קרב, אתר שאין שני לו כאן בירושלים, אף שירושלים עברה קרבות קשים מאוד לאורך כל השנים? האם בגלל סכומים – שכחבר ועדת הכספים אני אומר: זה בושה בכלל לדבר עליהם – יש חשש שייסגר כזה אתר? אז קראתי שגם שר האוצר וגם ראש הממשלה אומרים: הוא לא ייסגר, ואני מברך אותם, ואני מאמין להם. אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שמרגע שראש הממשלה ושר האוצר נותנים הוראה, עד שזה מגיע למטה, מתקיים הכלל שאמר עגנון: "עד שבאה נחמה יוצאת הנשמה". <היו"ר יעקב אדרי:> אבל היום זה נסגר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני מקווה. אני גם ביקשתי, אני אומר לך, להעלות את זה כהצעה רגילה לסדר-היום, ואני יודע שנשיאות הכנסת אישרה, גם כדיון מהיר – אני לא יודע באיזו ועדה. אני חושב שממש בושה למדינת ישראל שאדם כמוני צריך לעמוד כאן ולדבר על הנושא הזה בסוגיית אי-אמון, במקום לדבר על דברים שבאמת עומדים ברומו של עולם, אבל בעיני זה עומד ברומו של עולם. אני לא יודע איך נסגר, מה נסגר הדבר הזה, אבל – – <היו"ר יעקב אדרי:> על כמה מדובר, חבר הכנסת זבולון אורלב? <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – מדובר בסכומים פעוטים, אם אינני טועה, בסוגיה של מאות אלפים – נדמה לי 800,000–900,000, מיליון שקל. אינני יודע במה מדובר, וחברי ורעי הטוב מנחם לנדאו, שהיה סגן ראש השב"כ, שהיום בהתנדבות עומד בראש העמותה, יחד עם סגן-אלוף במילואים כתרי, שהוא סמח"ט ומנהל את האתר הזה – אני מבקר שם הרבה, במקום, ומעביר שם הרבה מורשת קרב, כאיש שגם הוא נושא את עיטור המופת, בסוגיה הזאת, ואני אומר: המקום מתנהל בצניעות. ואני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שבאמת, ביום רביעי, כשיענו על ההצעה לסדר-היום, יוכלו – כאן, מעל במת הכנסת, לא בעיתונות ולא בשום מקום אחר – להתחייב ולהבטיח שהמקום הזה יוכל להמשיך לפעול. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יריב לוין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתמול ביקרתי בבית-החולים "זיו" בצפת את האסיר המינהלי ח'דר עדנאן, השובת רעב זה 64 ימים. מצבו קריטי, חייו בסכנה, ועלולה להתרחש הידרדרות פתאומית לא צפויה במצבו הבריאותי, וחס וחלילה עלול להיות הגרוע מכול, מבחינתו ומבחינתנו, וזה כמובן עלול להצית את כל בתי-הכלא של האסירים הביטחוניים, וגם את השטח כולו, במיוחד בגדה וברצועה. מדובר לא רק בעניינו של האסיר ח'דר עדנאן, אלא בעניין העקרוני של המעצר המינהלי, והמעצרים המינהליים הם בוויכוח חריף לא רק בשנים האחרונות. כבר בשנות ה-40, בזמן המנדט הבריטי, כאשר יצאו החוקים שמאפשרים מעצרים מינהליים, היתה מחאה רבתי נגדם, היתה קריאה לבטלם, ונטענו טענות קשות מאוד נגדם, שהם לא חוקיים, לא לגיטימיים. אני חושב שאין מקום למעצרים מינהליים. אין מקום לכך – – <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת דב חנין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – שאדם יהיה עצור תקופה ארוכה ללא משפט. התיקון שנעשה – אולי לפני יותר מעשר שנים, לפני 15 שנים – לא שיפר את המצב בכלל, הוא – איך אומרים? – שיפר את ההצגה, כי כיום מתנהל דיון בפני שופט על מעצר מינהלי, אבל הדיון הוא בעצם במעמד של צד אחד, כי החומר המוגש לשופט הוא חומר סודי, לא העציר ולא נציגו יכולים לעיין בו ולתת מענה למה שכתוב בו. בדרך כלל, כאשר יש למדינה ראיות מספיק חזקות נגד, שיכולות להיות קבילות בבית-משפט, פשוט מעמידים אותו לדין. האסיר ח'דר עדנאן אמר לי: או שישחררו אותי או שיעמידו אותי לדין; אני מוכן לעמוד לדין. אבל לא יכול להיות שאני אשאר בכלא ללא משפט. הוא אמר שהוא ימשיך לשבות רעב אם לא עושים אחד מהשניים – משחררים אותו או מעמידים אותו למשפט. היות שלא רוצים להעמיד אותו למשפט, אני חושב שהגיע הזמן לשחרר אותו ולגמור את הפרשה הזאת ולערוך דיון רציני בביטול המעצרים המינהליים ככלל. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מדי שבוע, יום שני – איזה כינוי כבר נכנה את הדיון המיותר כמעט? אדוני היושב-ראש, מוסד האי-אמון – – <מרינה סולודקין (קדימה):> אז תבטלו, תבטלו. אתם הממשלה עכשיו. <יריב לוין (הליכוד):> – – ואתה ותיק ממני בהרבה בכנסת הזו – הוא מוסד חשוב, הוא מוסד שצריך להעביר מסר, הוא אמצעי פרלמנטרי ראשון במעלה, שבעיני, צריך לנקוט לא כל יום, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר יש עילה אמיתית; ולבוא ולומר לציבור, כן, הגיע הזמן להחליף את הממשלה, להביע בה אי-אמון משום שהיא – בנושא מהותי, קרדינלי, מרכזי – איננה עושה את מה שצריך לעשות. והנה, אנחנו מוצאים את עצמנו במין ריטואל קבוע של הגשת הצעות סיטוניות כל שבוע, והדברים הגיעו לידי כך שגם הדמיון כבר – איך אומרים? – לא מה שהיה בשנה הראשונה והשנייה של הקדנציה הזאת; והנושאים חוזרים על עצמם, כמעט בלתי רלוונטיים עד כדי כך ששני הדוברים לפני, חבר הכנסת אורלב וחבר הכנסת זחאלקה – שניהם דיברו על דברים חשובים, ואף אחד מהם לא דיבר על הנושא של אף אחת משלוש הצעות האי-אמון האלה, כולל חבר הכנסת זחאלקה עצמו, שרוצה – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> – – – יש אמון בממשלה. <יריב לוין (הליכוד):> לא, אני אומר – חבר הכנסת אורלב יכול לומר, שמע, לא אני יזמתי את העניין, אבל לפחות חבר הכנסת זחאלקה הגיש הצעת אי-אמון על נכסי הווקף המוסלמי בישראל; עילה קצת מוזרה להחליף בגללה את הממשלה. יש לי חדשות, חבר הכנסת זחאלקה, כל ממשלה שלא תהיה, את מה שאתה רוצה לעשות, כנראה לא תעשה בתחום הזה, וגם אתה יודע. אבל אתה מצאת לנכון להעלות נושא אחר, חשוב ורלוונטי כשלעצמו, אבל בכלל לא הנושא הזה. סיעת קדימה, לעומת זאת, מציעה לנו לדון בכישלון ממשלת נתניהו בהכנת העורף למצב חירום. במלים אחרות, חברת הכנסת סולודקין, את יודעת למי מראים חצי עבודה, ואתם הרי לא כאלה. לכן אני שואל, מה החיפזון? הרי מעצם הגדרת הנושא שהבאתם משתמע – – <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – את – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – שאין לכם שום טענה אמיתית לגופו של עניין – – <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – שום טענה אמיתית לגופו של עניין. הרי אם היו טענות לא הייתם דנים במשהו עתידי. <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – לא מספיק. <יריב לוין (הליכוד):> הרי כולנו יודעים שאנחנו נמצאים באמצע תהליך ממושך; אגב, תהליך שהתחיל עוד לפני הממשלה שלכם ונמשך בתקופה שלה ושהרבה מסקנות הופקו אחרי שהתברר שהעורף בתקופה שלכם לא היה מוכן כפי שצריך היה להיות. והתהליך הזה הוא תהליך נמשך ותהליך שמתקדם. לבוא היום וכבר להכריז עליו ככישלון ולדעת לנבא שהוא לא הצליח, ולבוא ולהגיד שבגלל זה נחליף את הממשלה – אתם באמת חושבים שמישהו מתייחס לזה ברצינות? מישהו באמת מעלה על דעתו? <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ואני חדש אני נותן עוד דקה. <יריב לוין (הליכוד):> מישהו מעלה על דעתו להתייחס לזה ברצינות? ואני מסתכל גם על ההצעה של סיעות העבודה ומרצ: הכישלון המחפיר של הממשלה בהתמודדות עם העוני המעמיק והרחבת הפערים בחברה הישראלית. נו, באמת. איזה מין אמירות כלליות כאלה, גם לא נכונות. אבל כל מיני טענות סרק, רבותי. אני מציע, אדוני היושב-ראש, שאנחנו ננהג במוסד האי-אמון ביתר כבוד ונחזיר לו את המשקל ואת המעמד שמגיע לו. ואני קורא לסיעות האופוזיציה להעלות נושאים אמיתיים, לדבר בהם ולא בכל מיני עניינים אחרים; וכאשר אין טענות אמיתיות, זה לא נורא לבוא ולומר, רבותי, השבוע לא נציע הצעת אי-אמון, השבוע אנחנו לא חושבים שקרה משהו שמצריך את החלפת הממשלה הטובה הזאת שההישגים שלה באים לידי ביטוי, בין היתר, בהיעדר עילות של ממש להגיש הצעות אי-אמון לגביה לאורך תקופה כל כך ארוכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. השר כחלון מבקש לסכם את הדיון. אדוני דיבר באריכות רבה, מדוע צריך לדחות את ההצעות. אתה בוודאי תרחיב לגבי העניינים. דיברת למעלה מ-40 דקות, לא חזרת על משפט אחד, ולו פעם אחת. אבל עכשיו, אתה, כמובן – רבותי, נא לשבת, כי ברגע שהשר כחלון גומר את דבריו אנחנו מייד מצביעים. הוא לא מתכוון לעשות איזה פיליבסטר או משהו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, לא. אדוני היושב-ראש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא עולה על דעתו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אחד הנושאים של האי-אמון היה כל העיסוק בנושאים החברתיים של ממשלת נתניהו. ואני אמרתי את זה קודם, ואני חוזר ואומר – אבל זה המשפט היחידי שאני אחזור עליו פעמיים, לא אחזור יותר. בכל היתר אני אגיד דברים חדשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> להדגיש אדוני יכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן, להדגיש. ממשלת נתניהו בשלוש השנים האחרונות פעלה ללא לאות ופועלת בתחומים החברתיים. אני הצגתי חלק גדול מההישגים בחלק הגדול של הדברים שלי, ועכשיו, היות שנותרו לי דקות מספר, אז אני אמשיך. במסגרת הפעילות שלנו למען הקשישים, נוסף על הסיעוד, נוסף על הגדלת קצבאות שגרמו לעלייה מקו העוני להרבה מאוד קשישים, היתה איזו בעיה בביטוח לאומי לקשישים, אדוני היושב-ראש. היה מצב שמי שהגיעו בדרך כלל מארצות צפון-אפריקה, הגיעו ללא תאריך – לא ידעו את התאריך המדויק של הלידה. ואז רשמו להם בתאריך 00. <היו"ר ראובן ריבלין:> או שאלו אותם מה גילם, וכך זה נרשם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי זה באו בקשות לשינוי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אוקיי. ואז, אחרי תקופה מסוימת התברר הגיל, וכשעדכנו את זה חייבו אותם בפער אם הם קיבלו קצבאות או גמלה או פנסיה או כל מיני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוא אני אספר לך: היו אנשים שלא רצו ללכת לצבא, אז הם היו בגיל מסוים. אחרי זה רצו להוציא אותם בגלל גילם המופלג, אז הם ביקשו שינוי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, זה לא זה, מה פתאום. זה לא עניין של צבא. מדובר על אנשים שהגיעו לארץ כבר אחרי גיל של שירות בצבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, נכון. אבל היו כאלה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> האנשים האלה שאם היום הם בני 85–86 והגיעו בשנות ה-50 הם כבר היו אחרי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הם כבר היו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> הם כבר היו אחרי. דווקא הצעירים שמספרים לי, קרובי המשפחה שלי, שהגיעו בגיל 15–16 – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הם העלו את הגיל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> – – שהם העלו את הגיל כדי שילכו לצבא שיהיה להם גם אוכל. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, נכון. זאת הדוגמה, נכון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אנשים שינו. על כל פנים, פעלנו להחזרת חוב לעשרות קשישים – אתה רואה, מדובר בקשישים – עקב שינוי תאריך הלידה במרשם האוכלוסין. אני חושב שאנחנו תיקנו פה איזו עוולה. האנשים האלה פתאום מצאו את עצמם עם חוב של 10,000–20,000 שקל, ובאמת זה לא היה פייר. הם לא ידעו את התאריך, ואלה אנשים שקיבלו את הכסף הזה וצרכו אותו, זה לא איזה סכומים שהלכו להשקעה במניות. אני חושב שגם צריך להגיד כל הכבוד לביטוח לאומי שהסכימו, ובאמת האנשים האלה מקבלים את הכסף ממש עד האגורה האחרונה. לגבי מענק החימום, אדוני היושב-ראש, לפני כמה חודשים – ואתה יודע שאני אוהב גם לסייר בארץ, סיירתי אצל אחינו בני עלמה ודלתון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בצפון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> – – וכל היישובים בצפון, ושם באו, כמובן, בטענה צודקת, שמשהו כמו 450 שקלים לעונה לחמם את הבית – זה לא מספיק, ואלה אזורים קרים במיוחד. ואני רוצה לומר לך שבפנייה למשרד האוצר – בשלוש דקות משרד האוצר הבין את החשיבות, הבין שאסור לנו להשאיר את קשישינו, את הורינו, במצב הזה, שקר להם בלילה, והם הכפילו – לפי בקשה שלי, כמובן, אבל זה כמובן האוצר – את מענק החימום, והקשישים באזורים הקרים מקבלים היום מענק חימום מוכפל, ואני חושב שגם זאת פעולה חשובה. זה עלה בגבולות ה-12–13 מיליון, אבל, אדוני היושב-ראש, זה לא הכסף ולא מספר האנשים. אדוני היושב-ראש, אלה המסרים שחשוב לנו, בתור ממשלה – בתור ממשלה חשוב לנו להעביר את המסרים האלה, שממשלת ישראל לא אדישה ולא עומדת בצד כשהיא רואה ומזהה מצוקות של אוכלוסייה. לגבי הנכים הקשים, אדוני היושב-ראש, פעלנו לאחרונה להעניק להם הנחה בחשמל בשיעור של 50% על 40 קילוואט-שעה ראשונים. מדובר על נכים קשים, ברמת נכות של 150%, אנשים שמקבלים קצבת שירותים מיוחדים, שזה באמת הנכים הקשים. יש עוד משהו חדש, אדוני היושב-ראש, ביטוח לאומי עדכן השנה, אחרי 50 שנה, יותר מ-50 שנה, את ספר הליקויים. היו, אדוני היושב-ראש, אנשים עם מחלות, כולם ידעו שהם חולים, כולם ידעו שהם נכים, אבל זה לא הופיע בספר; לא הופיע בספר, אז לא היה אפשר לתת להם, הרי צריך מתוקף משהו לתת להם את זה. היום הספר הזה, אחרי 50 שנה, עודכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא לשבת, כי בעוד כמה דקות השר מסיים את דבריו ואנחנו נצביע. שר החוץ, בבקשה. חבר הכנסת מיכאלי, כולם – סגן ראש הממשלה מרידור, נא לשבת במקומות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> המהלך הובל על-ידי טובי המומחים בארץ – בהתנדבות, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – מנהלי מחלקות, פרופסורים לרפואה, התגייסו כדי לטפל בזה, לתקן את זה, וזאת הזדמנות גם לומר להם תודה, וצריך לציין שעשו את זה ממש בהתנדבות מלאה, ללא כל תשלום. הגדלנו את שיעור הקצבה של כ-4,800 ילדים התלויים לחלוטין בעזרת הזולת, הרחבנו את הקרן במשרד הרווחה לטיפול אישי סיעודי, הוספת זכאות לקרן לנכים מונשמים המתגוררים בקהילה ומעסיקים שני עובדים בסיעוד למשך כל שעות היממה. התוספת תהיה כ-1,100 ש"ח בחודש. אדוני היושב-ראש, יש ילדים, לצערי, שלא מסוגלים לנשום בכוחות עצמם; הילדים האלה זקוקים לשני עובדים, כי הם צריכים טיפול של 24 שעות, ובאמת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נראה לי ששכנעת אותם. לא לא לא, כבוד השר איתן, הוא לא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני חייב למלא את כל הישגי הממשלה בתחום הרווחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בלי כל ספק. כל זמן שאתה מדבר לעניין, בבקשה. אבל אני חושב ששכנעת את כולם, ואת אלה שלא שכנעת כבר לא תשכנע בעוד נימוקים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, יש הרחבה – ל-1,000 ילדים מועדוניות שיקומיות, 400 ילדים כל שנה. תיקנו גם עוול לציבור העיוורים, שכאשר הם היו מתחתנים עם בן-זוג שהוא עיוור היתה פוקעת להם הקצבה. היה עוד איזה עוול, אדוני היושב-ראש, שתיקנו – כשאנשים היו משלמים יותר לביטוח לאומי, ההחזר היה רק על שלוש שנים, אבל אם הם היו חייבים, היו מחזירים על כל התקופה. היום אנחנו השווינו את זה; מה שחייבים לך ישלמו עד השקל האחרון, ומה שאתה חייב תשלם עד השקל האחרון, בלי שום אפליה ובלי שום פער, אם אתה חייב או חייבים לך. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו פה גם לא סיימנו את כל ההישגים של הממשלה בתחום החברתי, אבל אני אומר שוב – ואדוני יושב-ראש הקואליציה, מר אלקין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר לך שההישגים שאתה מנית עד עכשיו שכנעו רבים מחברי הכנסת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אז אני רוצה לומר לך, ואני מקווה שגם ראש הקואליציה ישתכנע, שיש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, אנחנו לא יכולים לחכות לראש הקואליציה; הוא צריך לחכות לנו. עכשיו, נדמה לי, ראש הממשלה פה. השר מרגי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני הבנתי את הרמז, ואני אסיים. מה שאתה תגיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. מאה אחוז. זה מתן פרס לאנשים שלא שומעים בקול המצליפים, ואנחנו לא יכולים לחכות עד שכל אחד ייאסף בבית הזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני על זה לא מתווכח. אני מקווה – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> הוא מדבר לעניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי ויכוח. הוא גם אמר – עד כדי כך שהוא שכנע אותי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אני גם מקווה, אדוני היושב-ראש, שאתה לא כופר לפחות בהישגים של הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא רק, אני מעריך – דרך אגב, אדוני לא דיבר בשביל פיליבסטר בתגובה על ההצעה לסדר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> לא, יש לי עוד תשובות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח. הרי את הישגיך קשה למנות, הרי אנחנו צריכים שלושה ימים רצופים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן אני מציע – אני מבקש, על סמך מה שאמרתי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, אני חושב שבעקבות דבריו של יושב-ראש הכנסת אפשר להביע אמון בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, נא לשבת. גם לתשובות השרים יש מגבלה, הרי אנחנו לא יכולים לשבת עד שכל אחד ייאסף בבית. מי שלא הבין שהוא צריך להגיע עד עכשיו להצבעה – לא יצביע. אין פה דבר שהוא דרמטי. אני רואה מלמעלה. נא לשבת, רבותי. לפנינו שלוש הצעות אי-אמון, שהראשונה שבהן היא הצעת האי-אמון מטעם סיעת קדימה, שנושאה: כישלון ממשלת נתניהו בהכנת העורף למצב חירום, כפי שנומק על-ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע, מי בעד ומי נגד האי-אמון, ומי נמנע. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 31 בעד, אולם 50 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של חברת הכנסת סולודקין בשם סיעת קדימה לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעות העבודה ומרצ בנושא: הכישלון המחפיר של הממשלה בהתמודדות עם העוני המעמיק והרחבת הפערים בחברה הישראלית, כפי שנומק על-ידי חבר הכנסת מג'אדלה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה-מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה-מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 34 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעתן של סיעות העבודה-מרצ, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת מג'אדלה, לא נתקבלה. ואנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בנושא: נכסי הווקף המוסלמי בישראל, כפי שנומקה ופורטה על-ידי חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 11 נגד – 58 נמנעים – 8 הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, 51 נגד, שמונה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בנושא נכסי הווקף המוסלמי בישראל, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור, לא נתקבלה. אני מציע להעביר את הפרוטוקול – שיח' צרצור, חבר הכנסת צרצור, אני מציע להעביר את הפרוטוקול לשר מרגי – להעביר את פרוטוקול דבריך לשר מרגי. תודה רבה – כי זה הרבה יותר – תודה רבה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 136), התשע"ב–2012> [מס' מ/643; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברי הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 136), קריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה לעלות ולהציג את החוק. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 136), התשע"ב–2012, הצעת חוק ממשלתית, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי קובע בסעיפים קטנים (א)(1) ו-(2) את האופן שבו יחזיר המוסד לביטוח לאומי תשלומים ששולמו לו ביתר. הוראות הסעיף האמור קובעות כי במקרה שבו נגבה תשלום היתר על-פי דרישת המוסד, הוא יוחזר בצירוף תוספת הפרשי הצמדה למדד, ואילו במקרה שבו שולם תשלום היתר שלא על-פי דרישת המוסד, הוא יוחזר בתוספת הפרשי הצמדה למדד, אשר לא תשולם בשל תקופה העולה על שלוש שנים. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לבטל את מגבלת הזמן הקבועה בסעיף האמור, ולקבוע כי תשלום היתר יוחזר בתוספת הפרשי הצמדה, ללא מגבלת זמן, הן אם שולמה לפי דרישת המוסד והן אם לא. במהלך דיוני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בהכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, ביקשה הוועדה להבטיח כי המוסד לביטוח לאומי לא יתעכב בהשבת תשלומי יתר למבוטחים. ובהתאם לכך, נוספה להצעת החוק הוראה שלפיה המוסד ישיב תשלומי יתר בתוך 12 חודשים מיום שהומצאו לו כל הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע ההחזר. במידה שהמוסד יתעכב בהשבת תשלומי היתר, הוא יישא בתשלום ריבית שנתית של 1% בעד החודש ה-13 ואילך, זאת בנוסף להצמדה למדד הקבועה כיום. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. יחד עם זה אני רוצה להודות – – <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – לשר הרווחה – תתאפק עכשיו דקה. אני רוצה להודות לשר הרווחה על השתתפותו בזה שפעם ראשונה החזרים – – – לא ישולמו מעבר לשנה, תשולם עליהם ריבית בנוסף להצמדה. נכון שהריבית היא נמוכה – 1%. אבל זה סדק בקיר. מעולם זה לא היה, וזה פעם ראשונה. וזה ייתן אינסנטיב לביטוח לאומי לשלם – – – <קריאה:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא משנה, עד היום לא היה. עזוב, לא היה. עשינו סדק בקיר. תגיד ברוך הוא, ברוך הוא וברוך שמו. <קריאה:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא יודע, אני יודע מה היה עד היום. עד היום היתה הצמדה, לא היתה ריבית מעבר להצמדה. עשינו סדק בקיר. אתה יודע מה זה לעשות סדק בקיר? סדק בקיר, אחרי זה נפרוץ את הקיר. <מאיר שטרית (קדימה):> סדק סדק תרדוף. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> וזה תקדים, ואני רוצה עוד הפעם להודות לשר הרווחה על התקדים הזה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות – מעיין, אתי וכל השאר. ואני רוצה להודות לצוות המשפטי בראשות נועה, ולאייל, ולעוזרי הפרלמנטריים לי קטקוב ואילן מרסיאנו, על העזרה בהכנת החוק הזה. אני מקווה שהכנסת תתמוך בחוק הזה, והוא יירשם בספר החוקים. וזה אחד מתוך שישה שתעלה היום הוועדה לדיונים. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש העבודה והרווחה, על החוק החשוב הזה. רבותי, אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 136), התשע"ב–2012. רבותי, היות שאין הסתייגויות, ואין בקשה לרשות דיבור, אנחנו מצביעים כמקשה אחת – בבקשה, בקריאה שנייה כמובן. רבותי, אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יעקב אדרי:> בעד – 46, אין נגד. רבותי, החוק נתקבל בקריאה שנייה. האם ליושב-ראש – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יעקב אדרי:> אנחנו ניגשים להצבעה. קריאה שלישית, בבקשה. רבותי, אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 38 נגד – 1 נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 136), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יעקב אדרי:> טוב, רבותי, החוק נתקבל בקריאה שלישית – בעד – 38, אחד נגד – ויירשם בספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעת חוק הביטוח הלאומי – אדוני המזכיר, זה היה. <הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספת לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/652).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יעקב אדרי:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספת לקצבאות ילדים). אדוני המזכיר, מי מציג את הנושא? סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה יעלה ויבוא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק ליישום שינוי סדרי העדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-הכלכלי (תיקוני חקיקה). בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009–2010 נעשה תיקון לחוק הביטוח הלאומי שבמסגרתו ניתנה תוספת לקצבאות הילדים בעלות של למעלה ממיליארד וחצי ש"ח. אני חוזר, ניתנה תוספת לקצבאות הילדים בלמעלה ממיליארד וחצי ש"ח. ולפי התיקון נקבע כי התוספת תינתן במספר פעימות, כך שבהבשלה מלאה תינתן תוספת של 100 ש"ח עבור קצבת הילדים לכל אחד מהילדים השני, השלישי והרביעי במניין ילדיו של ההורה. בנוסף, הוקפאה קצבת הילדים עבור הילדים האמורים עד לתאריך 31 בדצמבר 2012. נכון להיום ניתנה מרבית התוספת, כמעט כל המיליארד וחצי ש"ח, כך שקצבת הילדים עבור כל אחד מהילדים השני, השלישי והרביעי הוגדלה בסכום של 93 ש"ח. ביום 1 באפריל 2012 אמורה להינתן התוספת האחרונה לקצבת הילדים בסכום של 7 שקלים עבור הילד השני, השלישי והרביעי. לנוכח הצורך במימון תוספות התקציב הנובעות מיישום החלטת ממשלה מס' 4088 מ-8 בינואר 2012 בעניין שינוי סדרי העדיפות בתקציב המדינה לשנת 2012, שעיקרה חינוך חינם בגני-ילדים ציבוריים – זוהי מהפכה אמיתית, רבותי. זה חיסכון של אלפי שקלים בחודש לכל משפחה – חינוך חינם בגני-ילדים ציבוריים עבור ילדים גילאי שלוש וארבע. זו בשורה למשפחות עם ילדים בגני-ילדים שיקבלו סבסוד מלא, וסבסוד מסגרות לימודיות בשעות אחר-הצהריים עבור ילדים בגילים שלוש עד תשע. מוצע לדחות בשנה את מתן התוספת לקצבת הילדים, מ-1 באפריל 2012 ל-1 באפריל 2013. כמו כן מוצע להאריך בשנה נוספת את הקפאת עדכון הקצבאות בעבור הילדים האמורים מ-1 בינואר 2013 עד 1 בינואר 2014. צפוי שהתיקון יביא לחיסכון שנתי של 200 מיליון. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לסגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת מוחמד ברכה – לא נמצא. חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לא? טוב. חבר הכנסת עפו אגבאריה – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר משהו על סדרי עדיפויות מאוד מעניינים. אתם יודעים, חברי הכנסת, גברתי השרה, הימים ימים קרים, קרים מאוד וקפואים אפילו, הלילות מאוד קרים, ובתל-אביב, כפי שאנחנו יודעים, יש הרבה-הרבה אנשים שהבית שלהם נמצא אי-שם, רחוק, בלב אפריקה, וכשהם באו פה, לארץ, אין להם בית, והם ישנים ברחובות, ואז לבו החנון והרחום של ראש עיריית תל-אביב – שהוא איש חסד, רחמן בן רחמן, אחד מהאנשים שהחמלה יוצאת מלבו – החליט לעזור למסתננים הבלתי-חוקיים, אותם מסתננים שהפכו את חייהם של תושבי הדרום לגיהינום עלי אדמות – מעשי שוד, הטרדות מיניות, תקיפות מיניות, פריצות לבתים, קשישים וקשישות שמפחדים לצאת החוצה מהבית וללכת לשוק, חיים של אימה – אבל עכשיו אדון ראש העיר רוצה לעשות חסד ולהקים להם מרכז שבו הם יוכלו לישון, ולהגן עליהם מהקור. אני בעד. יש מישהו נגד? אני בעד. אבל איפה הוא רוצה להקים את המרכז הזה, תנחש, חבר הכנסת מולה – בדרום תל-אביב. זה כבר לא גזירת גורל. את האוהלים – אני שלחתי לו מכתב היום, לראש עיריית תל-אביב, בעניין של סדרי העדיפויות – יש שכונות מבוססות בצפון העיר. יש מרכז שנקרא מרכז שוסטר, שם האנשים גם יוכלו לא רק לארח אותם באוהל, אלא לארח אותם בבתים שלהם, לתת להם מפת לחמם, או מהבאגט שלהם, או אני לא יודע ממה. ויש לי פתרון יותר טוב: אוניברסיטת תל-אביב, ששם יש פקולטה לענייני הפליט – בלילה אין מי ששוכן שם, בתוך הבניינים. אני מציע שאת כל המסתננים הבלתי-חוקיים, שאתם קוראים להם פליטים, נשכן בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב. תאמינו לי, אחרי לילה אחד – לא אחרי שני לילות, גם בפקולטה לענייני הפליט בתל-אביב יבינו עם מי יש לנו עסק. יבינו עם מי יש לנו עסק. לא מדובר בפליטים ולא מדובר ברחמים. מדובר באכזריות כלפי תושבי מדינת ישראל ובהפקרות של מדינת ישראל. יש כאן הפקרות. דרום תל-אביב הפכה להיות אפריקה. האלימות שמתפרצת עכשיו היא קצה הקרחון של מה שהולך להיות פה, ופה רדומים. <מאיר שטרית (קדימה):> יש חצי מיליון מרוקאים. זה אפריקה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ידידי היקר, המרוקאים הם אחים שלי. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מאפריקה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתם צפונים. בדיוק, אני מדבר על הצפונים, שלא מוכנים – מוכנים לעשות חסד עם הסודנים, ואת הרחמנות שלהם בדרום תל-אביב. אז אני אומר לו: אדון חולדאי, אם אתה באמת רחמן, בוא נראה אותך לא מקים מאהל, מקים אוהל סיירים במרכז שוסטר. ישחטו אותך כל הסלבריטאים בתקשורת, החברים שלך, ישחטו אותך, בערוץ-2, בערוץ-10, יקרעו אותך. את החסד הם רוצים לעשות אצל המסכנים בדרום תל-אביב. אז אני אומר לכם: תפסיקו עם האפליות. אם מדברים על העדיפות – עדיפות על צפון תל-אביב שיארחו, מה שקראתי פעם: רמת-אביב תחילה. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, חבר הכנסת בן-ארי, אני לא מבין. אפשר לחשוב שבבית הזה יש מחלוקת שיש בעיה של עובדים זרים במדינת ישראל, אבל באיזה שנאה אתה מדבר אל בני-אדם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מדבר באהבה לעם שלי. <שלמה מולה (קדימה):> איך אתה מדבר, באיזה שנאה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני לא מדבר בשנאה. אני מדבר באהבה לעם שלי. <שלמה מולה (קדימה):> האם עם ישראל – הוא צריך להשתמש במושגים כפי שאתה משתמש בהם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אלה העובדות. אל תתעלם מהעובדות. <שלמה מולה (קדימה):> ואני אומר לך, השנאה שאתה זורע, השנאה שאתה זורע – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> נראה אותך גר שם יום אחד. יום אחד. <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני, שמענו באשקלון – איזה לינץ' עשו שם לעיתונאים. <היו"ר יעקב אדרי:> אדוני, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מרחם על העם שלי. <שלמה מולה (קדימה):> למה לך לזרוע שנאה? למה לך לזרוע שנאה? יש אנשים שהגיעו לכאן, וכולנו לא מסכימים. מדינת ישראל חטאה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הביתה. הביתה. יש להם בית. <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, פעם אחרונה. <שלמה מולה (קדימה):> אבל השנאה שאתה זורע, בעצם, שאתה בא ואומר: יאללה, בוא נגרש אותם, לפגוע בזכויותיהם. אני חושב – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> שלח אותם הביתה. למה לגרש? הביתה. הביתה. <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, תמנע ממני. <שלמה מולה (קדימה):> אני חושב – ישראל צריכה להתגונן, היא צריכה לעשות כל מאמץ, מי שלא חוקי שלא ייכנס בה – ייכנס אל ארץ-ישראל, זה נכון, בדרכים לגיטימיות, בדרכים שהן מכבדות – גם את האנשים שבאו לכאן כאורחים. אברהם אבינו היה מכניס אורחים ידוע, מכובד ומוערך. ככה התחנכנו. אני חושב – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <שלמה מולה (קדימה):> – – שאין אחד שרוצה לתת מעמד כלשהו לאנשים כאן, שלא מגיע להם, ואפשר גם לבקש מהם ללכת למדינה שלישית. המערכות צריכות לטפל בזה כדי להעביר אותם למדינה שלישית, או להחזיר אותם לארצותיהם. אבל השנאה שלך, מה אתה רוצה שהאנשים האלה יעשו בתקופה הזאת, כשהם נמצאים בתקופת מעבר אצלנו – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – אתה רוצה לסגור אותם בגטאות? לכלוא אותם? מה זה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> באוניברסיטת תל-אביב יש קמפוס ענק. קמפוס ענק. <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה, אני לא יכול. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני, לעצם העניין, לעניין החוק עצמו, אדוני היושב-ראש – הממשלה הזאת, אחרי המחאה החברתית, כולנו קיווינו, כולנו פיללנו, כולנו חשבנו שהיא תעשה משהו עם המחאה החברתית הזאת. העיסוקים של העברת התקציבים מסעיף אחד לסעיף השני, ולכאן ולכאן, זה לא נותן בכלל מענה אמיתי לאותה מחאה חברתית שהיתה. היה צריך לקבוע סדר עדיפויות אחר, אדוני היושב-ראש. היה צריך להביא תקציב אחר לחלוטין, שהוא ממוקד. עכשיו, בכלל, בשבוע האחרון, אנחנו נמצאים באיזה פסטיבל מאבקי כוחות בין משרד האוצר למשרד הביטחון. עם ישראל מבולבל, אני לא יודע מי צודק, שמעתי את ראש הממשלה אתמול בוועידת הנשיאים אומר: גם משרד הביטחון צודק, גם משרד האוצר צודק – אדוני ראש הממשלה, אתה לא באת להיות ראש הממשלה כדי להגיד ששני המשרדים צודקים. אתה צריך להכריע. אתם מייצרים לנו בלבול והפחדה. מה, ראש הממשלה הוא מהאו"ם? הוא לא יודע מי צודק, שר הביטחון או שר האוצר? ואז, בתווך, ראש הממשלה נהנה לו, כאילו הוא ראש ממשלה מהאו"ם, מאמריקה. לכן, אני חושב, יש מהלכים שראש ממשלה צריך להוביל. אמיתי. לקבוע סדר עדיפויות נכון, ולא כאילו לקרוץ עין גם לשר הביטחון ולשר האוצר. לא יעזור לו. פשוט צריך לקבל החלטות. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני קורא פה בהסבר שהתוספת של 7 שקלים – 7 שקלים – לקצבאות הילדים בעד הילד השני, השלישי והרביעי – לדחות את התוספת הזאת בשנה. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. הקצבאות האלה – הדחייה כאן, שמבקשים, של 7 שקלים, משקפת דבר הרבה יותר עמוק. אדוני היושב-ראש, אני יודע שאתה ראש אגודת הידידות גרמניה–ישראל. אני בימים האחרונים הייתי בגרמניה בכנס גדול על יחסי גרמניה–ישראל, וככה ראיתי מקרוב את המצב הכלכלי-חברתי מבחינת ההוצאות בגרמניה, שהיא בכל זאת המדינה המובילה באירופה. בברלין שכר הדירה הממוצע הוא כחצי משכר הדירה בתל-אביב; כשאתה יוצא לערי השדה זה עוד הרבה פחות מזה. לעומת זאת, גם המוצרים שקונים במכולת – ואני נכנסתי לסופרמרקט והשוויתי כמה מוצרים, זה עכשיו פופולרי לעשות בארץ – נמוך בעשרות אחוזים מהמחיר בישראל. למשל דברי חלב, דברי בשר, ביצים – אני מדבר אתך על מוצרים בסיסיים. מעל הכול, המשכורות הממוצעות הרבה יותר גבוהות. שאלתי, למשל שכר של גננת, שכר של סייעת, שכר של עובדת סוציאלית, שאנשים בארץ מרוויחים שכר ברמות נמוכות, שם השכר הוא יותר מפי-שניים מבישראל. זאת אומרת, כשאתה עומד בפני מצב שהדירות זולות, מוצרי המזון זולים והמשכורות גבוהות, רמת החיים גבוהה בהרבה. עכשיו אתה יודע, אדוני, שיש תופעה, שישראלים עוברים לגור במקומות האלה, בין היתר בגלל רמת המחירים, שהיא שונה לחלוטין מרמת המחירים בישראל. כשעובדת סוציאלית, כשגננת, בברלין מרוויחה שכר של 13,000 שקל בחודש, כששכר הדירה הוא פחות משליש מהמשכורת שלה, נשארת לה הכנסה פנויה שהיא יכולה להוציא על הרווחה, על הילדים, על החינוך, על התרבות, על הפנאי, מה שאשה עובדת מקבילה לה בישראל רק יכולה לחלום – על תנאי חיים כאלה. אני רוצה להגיד לך, אדוני, שזה מה שעומד פה ביסוד ההתנגדות שלנו לבקשה של הממשלה. כאן את השכבות הרחבות בארץ, שזה שכבות של אנשים שעובדים לפרנסתם, שוחקים את שכרם, שוחקים את רמת החיים שלהם, על זה היתה המחאה החברתית. וכשאתה רואה מה קורה במקומות אחרים, איך על אותה עבודה מרוויחים מצד אחד פי-שניים, ומוציאים פחות מחצי על שכר דירה, הוצאות אחרות, על חינוך, על רווחה, על קניות, על מזון, אתה מבין שאנחנו נמצאים כאן במצב קשה ביותר. הממשלה לא רק שלא פותרת את העניין ולוקחת אותנו למצב יותר טוב, אלא גם מבקשת מאתנו, כמו כאן הערב, לדחות תוספות שהיו צריכות להשתלם לנו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. הדובר הבא, חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצביע נגד הצעת החוק, אבל אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להתייחס לנושא שמטריד אותי, ולא רק אותי, אלא רבים מבני העדה הדרוזית. חשוב לי שנמצא פה הרב גפני, וגם חבר הכנסת זאב, וגם חברי כנסת אחרים, במיוחד אני פונה לציבור הדתי. לפני כשבוע באו לקבר נבי שועייב בקרני-חיטין תלמידי ישיבה לבקר בקבר. כמנהגנו, אנחנו, בני העדה הדרוזית, הקבר שלנו והמקומות הקדושים שלנו הם פתוחים. לצערי הרב, לאחר שבאו אותם תלמידי ישיבה – סגן שר האוצר, אני רוצה את הקשבתך גם, כיוון שאתה גם מחובשי הכיפות, ויש לך השפעה על אותם תלמידי ישיבה – הם נכנסו, אדוני היושב-ראש, לתוך הקבר בלי לכבד את ההנחיות שקיימות שם. לא חלצו את נעליהם, נכנסו בצורה – הייתי אומר – שמתאימה לא לאנשי דת אלא לאנשים – אנשים מופרעים. אני מדבר על תלמידי ישיבה חרדים, שנכנסו לקבר, ולא כיבדו את המקום, ופתחו בריקודים ובשירה, דבר שפוגע – – – <נסים זאב (ש"ס):> איפה – – – <מגלי והבה (קדימה):> בקרני-חיטין, נבי שועייב. אם אתה לא יודע איפה, אז אני אזכיר לך, חבר הכנסת נסים זאב, איפה המקום. הם באו, ואני רוצה להגיד לחברי – גם חברי חברי הכנסת הדרוזים, גם הנהגת העדה, קיבלנו הרבה פניות לבוא חשבון עם אותם מנהיגים של אותם תלמידי ישיבה, הייתי אומר, שנכון שהם מופיעים בלבוש הדתי, אבל בהתנהלותם באותו מקום קדוש, בהתנהגותם באותו מקום, הוכיחו לכולם שכיבוד הדת בשיטה הזאת, או בצורה הזאת, ראוי לכל גינוי. לכן, אדוני היושב-ראש, מעל במה זו אני מגנה את תלמידי הישיבה, אותם תלמידים חרדים, שאני ציפיתי מהם, או מצופה מהם, שהם יכבדו את העקרונות שהם גדלו עליהם, את תורת ישראל, ולא לפגוע בדתות אחרות ובסמלים של דתות אחרות, במיוחד כשהם באו בעקבות פרשת יתרו לבקר בקרני-חיטין. האירוע הזה השאיר רושם רע מאוד על כל צעירי העדה הדרוזית, על כל הנהגתה, ומכאן אני פונה לאלה שיש להם הישיבות, לאלה שיש להם השפעה על אותן ישיבות, לפנות לרבים האחראים – אנחנו גם ננסח מכתב – אם רוצים לבוא לכבד את המקומות הקדושים, אנחנו נכבד אותם, אם רוצים להתנהג – ולא לכבד את המקומות הקדושים – אנחנו לא נרשה להם ואנחנו לא נכבד אותם. לכן אני מצאתי לנכון לדבר על הנושא הזה, ואנחנו לא נעבור לסדר-היום, ולכן פניתי לאותם חברי כנסת שיש להם השפעה ויכולת במקומות שלהם, שיואילו בטובם ויעבירו את הבקשה הזאת, שיעבירו את הגינוי הזה, ושמקרים כאלה לא יישנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להתייחס להצעת החוק שמוצעת בפנינו, שבעצם הממשלה דוחה את התוספת של 7 שקלים לקצבאות ילדים, שנאמר בדוח-טרכטנברג – אני אומר, גם את קצבת הרש לוקחים? אז מה המשמעות של דוח-טרכטנברג? מה המשמעות של המחאה החברתית? הנה, חבר הכנסת גפני צוחק, כי אני בעצם דורש שיגדילו את קצבות הילדים, אם כבר המשפחות עם הרבה ילדים נמצאות בעוני, מתחת לקו העוני. אני רוצה לשתף את הכנסת בכמה אינדיקטורים מאוד מעניינים בתחום הכלכלה של המדינה בעשור האחרון, בשנים האחרונות בכלל. במדינת ישראל, במצב הנוכחי, אם מסתכלים על הנתונים בעשור, אז רואים שבעשור האחרון התמ"ג שלנו צמח ב-36%. בשנת 2000, נגיד, אם הוא היה 100%, עכשיו הוא 136%. לעומת זאת, אם לוקחים את העשירון הממוצע, זאת אומרת העובד השכיר בעשירון הממוצע, השכר שלו עלה – בעשור – תשמעו טוב – ב-4% – מ-100% ל-104%. אתה שומע, חבר הכנסת גפני? חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, יושב-ראש ועדת הכספים – חבר הכנסת מגלי – אני מדבר אליך, רציתי להבהיר שני דברים: התמ"ג שלנו עלה בעשור האחרון מ-100% – ב-36%, מ-2000 עד 2010. לעומת זאת, השכר של העשירון השישי, שזה העשירון הממוצע של העובד השכיר, עלה בעשור האחרון מ-100% ל-104%, זאת אומרת ב-4% בלבד. לעומת זאת, כאשר לוקחים את עשירון שכר המנהלים בכל החברות של המדד 25, תדריג 25, השכר שלהם עלה מ-100% ל-242%, זאת אומרת, עלה ב-150% נוספים, בהשוואה ל-4% של השכיר העובד הממוצע. זה נותן לך תמונה על מה שקורה בחברה הישראלית, אף-על-פי שהיתה צמיחה במדינת ישראל בעשור האחרון; לא גדולה, אגב. הצמיחה הממוצעת בישראל בעשור האחרון, אדוני היושב-ראש, היתה 1.6% – בכל העשור, זאת אומרת, בכל שנה – עושים ממוצע – הצמיחה 1.6%, שהיא אומנם גדולה מבכמה ארצות עשירות אחרות, אבל קטנה לאין ערוך מאשר בסין, ביפן, במקומות אחרים. אם הצמיחה היתה 1.6% במשק הישראלי, בממוצע – אנחנו רואים, אגב, שפירות הצמיחה לא הגיעו בכלל לעשירונים התחתונים. העשירון העליון מצבו השתפר מאוד וגדל מאוד, העניים נשארים עניים. אתה יודע, חבר הכנסת נסים זאב, כשמדברים על עניים, יהודה הלוי כתב שיר, ואני אצטט אותו; הוא אומר: אבוא לבית השר – אומרים כבר שכב. לא. אבוא לבית השר – אומרים כבר רכב / אבוא לְעֵת עֶרֶב – אוֹמְרִים: כבר שכב / או יעלה מרכב, או יעלה משכב / אויה לאיש עני – נולד בלי כוכב. שיר מדהים של יהודה הלוי מלפני הרבה מאוד שנים. מה שאומר לך, שעניים תמיד נשארים למטה ואין להם דורש. ואני לא מבין למה אתם, הקואליציה, תומכת בחוק הזה של דחיית קצבאות – העלאה ב-7 שקלים, כן, זה הרבה. 7 שקלים לילד, אתה יודע מה אפשר לעשות ב-7 שקלים? אפשר לקנות ארטיק, שני ארטיקים, אולי, ב-7 שקלים. <אריה ביבי (קדימה):> לא, ב"שטראוס" לא. <מאיר שטרית (קדימה):> מה? <אילן גילאון (מרצ):> ארטיק שוקולד. <מאיר שטרית (קדימה):> לא "מגנום", קרח, קרטיב. <אילן גילאון (מרצ):> "שוקובו". <קריאות:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> קרטיב אפשר לקנות ב-7 שקלים. למה אתם תומכים בחוק הזה? למה לדחות? אני לא מבין למה לדחות. יש כסף לכל הדברים האחרים, לזה אין? רק לקצבאות הילדים אין? ואתם מחזיקים את הקואליציה הזאת? חברים, אתם דופקים את האנשים שלכם. ואתה זוכר, חבר הכנסת גפני, את הוויכוח שלנו על מחירי הבשר? פתאום, אה, גילו את האור עם טרכטנברג, גילו פתאום שעל הבשר הטרי שבא מחוץ-לארץ יש מס של 190%. שאלתי אז, אתה זוכר, כשדנו בכל השרצים למיניהם שפטורים ממס: איך יכול להיות שבשר בקר, המס עליו הוא 190%? עכשיו נזכרו, מורידים את זה רק ל-90%. אתה מבין? 90%. השרצים עדיין חינם יהיו. אין שם עליהם מס. הרי זה אבסורדום, זה אבסורד. <משה גפני (יהדות התורה):> לא ניתן לייבא שרצים. <מאיר שטרית (קדימה):> אני שואל אתכם, ואני אומר לכם, חברי הכנסת, בעיקר חברי הכנסת החרדים, שאתם הרי הנשוא, המושא של החוק הזה, למה אתם צריכים את החוק הזה שבעצם דופק אתכם, בשביל מה? למרות שזה 7 שקלים, אבל המסר הוא מסר רע. מה, מדובר בילד שלישי, רביעי וחמישי, להעלות 7 שקלים, אז אחד שיש לו חמישה ילדים מקבל עוד 7 כפול 3, עוד 21 שקלים לחודש, זה ממש אסון כלכלי. אני צריך להראות לכם את הבזבוזים של הממשלה בתחומים כל כך רבים אחרים, לעומת התוספת של קצת, כמה שקלים לחודש לילד? לכן, אדוני היושב-ראש, נראה לי שאת החוק הזה צריך לדחות. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. לא, זאב, יש עוד זמן. אתה לא עולה? אוקיי, אז דב חנין, בבקשה. כן. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר יעקב אדרי:> הוספתי אותך. <נסים זאב (ש"ס):> – – אני פשוט נמצא פה בהצגה, אפילו בקולנוע אתם לא יכולים לראות סרט ומחזות כפי שאתם רואים פה בכנסת הזו. כולם מקוננים על ה-7 שקלים ואף אחד לא אומר בתמורה למה. אני שואל אותך, חבר הכנסת שטרית, מה יותר חשוב למשפחה, 700 שקלים או 7 שקלים? <מאיר שטרית (קדימה):> 700 שקלים. <נסים זאב (ש"ס):> 700 שקלים. אז אם נותנים חינוך חינם לגני-ילדים, שזה עלות של 700 שקלים, מול 7 שקלים, ומשפחה מקבלת – – <אילן גילאון (מרצ):> 7 שקלים. <נסים זאב (ש"ס):> – – 7 שקלים. <אילן גילאון (מרצ):> 707 שקלים. <נסים זאב (ש"ס):> שבעה דברים בגולם, שבעה שקלים. אז אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת שטרית, זכור לך שמי שקיצץ את קצבאות הילדים באמת – זה היה בזמן אריק שרון, אנחנו זוכרים את זה די טוב. <מאיר שטרית (קדימה):> בנימין נתניהו ואני. <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה. חברו יחדיו. שם קיצצו באמת, ואני רוצה לומר לך, אלפי משפחות נזרקו מבתיהן – – <מאיר שטרית (קדימה):> זה היה הליכוד. <נסים זאב (ש"ס):> – – כי הם היו צריכים לשלם יש מאין, וכל החזרי הכספים ממשרד השיכון ולבנקים, זה היה דרך אותן קצבאות ילדים, שהיו נותנים חלק גדול, חלק הארי, החלק הנכבד – – – <מאיר שטרית (קדימה):> זה היה ליכוד. <נסים זאב (ש"ס):> – – – היה החזר. זה היה ליכוד. ובשביל זה קדימה פרשה, נכון? <היו"ר יעקב אדרי:> לא. <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> טוב שאתה זוכר. אז אם כן, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להיות כל כך ציני, לבוא ולבכות על 7 שקלים, כאשר בתמורה אנחנו יודעים שוועדת-טרכטנברג באה וקבעה שנותנים גני-ילדים חינם לגילאי שלוש-ארבע. ואני חושב שזה דבר חשוב שיש קונסנזוס בכנסת הזאת למהלך הזה. עכשיו, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו צריכים להתרעם, זה על עצם הבג"ץ של ישראל ביתנו. <מאיר שטרית (קדימה):> נסים, בוא נבטל את כל קצבאות הילדים, ניתן את הכסף – – – <נסים זאב (ש"ס):> בוא אני אגיד לך איפה הבעיה שלנו. ישראל ביתנו לא יכולה לראות שיש 160,000 משפחות שהן לא משתכרות, מה לעשות? יש שם ערבים ויש גם קצת חרדים, אבל רובם חילונים, ואין מצב שיש בכלל עבודה לבני-הזוג, אין מצב כזה, מה לעשות? מעל 60,000 משפחות, יש מצב שרק אחד מבני-הזוג משתכר ועובד, ובן-הזוג השני לא משתכר ועובד, אז מה לעשות? אז בשביל זה צריך לתת לו עונש? בשביל זה צריך ללכת לבג"ץ כדי שאותן משפחות ברוכות ילדים לא יקבלו את הזכות שלהן? איפה עקרון השוויון? איפה זכויות האדם? מה, זה לא חל בכנסת ישראל? ולכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו רוצים לתת מוסר, אני אומר לכל אחד ואחד שעולה על הדוכן, קודם כול טול קורה מבין עיניך. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים, ואחריו ישיב לכולם שר האוצר. יסכם את הדיון שר האוצר. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה בעצם לא עוסק בכסף. החוק הזה בעצם עוסק בבושה, או יותר נכון באובדן הבושה. באה הממשלה ומציעה לנו הצעה מעשית ראשונה בעקבות המחאה החברתית, ואני הייתי מאוד סקרן לראות מהי ההצעה המעשית הראשונה שמגיעה להשלמה בכנסת על-ידי ממשלת נתניהו. וממשלת נתניהו לא מאכזבת. הנה הצעה מעשית שיש לה משמעות כספית, עושים מעשה. והממשלה באה ואומרת לנו במלוא הרצינות: הנה, מצאנו את המקור התקציבי ליישום החלטת הממשלה וליישום דוח ועדת-טרכטנברג. דברי אלוהים חיים כמעט. ויש מקור תקציבי, עמיתי חברי הכנסת, ואת ועדת-טרכטנברג ניתן לממש אם רק ייקחו 7 שקלים מעדכון קצבאות הילדים בעד הילד השני, השלישי והרביעי. באמת, אני לא מבין מה המסר פה. האם המסר נועד לצחוק על ועדת-טרכטנברג ולהגיד לוועדת-טרכטנברג שהיא לא ועדה רצינית, כי בעצם הנה זה מה שהעלויות שוועדת-טרכטנברג משיתה עלינו, או שאולי הבדיחה היא על חשבוננו, כי אני לא חושב שהבדיחה היא על חשבונם של הילדים, אני לא חושב שזה מצחיק אותם, ואני לא חושב שזה מצחיק את ההורים שלהם. עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזו פשוט מייצרת מודל של חוסר רצינות, של זריית חול בעיני הציבור, של התחמקות מהדרישות החברתיות, של התחמקות מהדרישה לשינוי סדר העדיפויות. כי כן, את ההמלצות של ועדת-טרכטנברג ועדת-טרכטנברג הציעה לממן, אבל לא מהכספים של ילדים. הוועדה הציעה לממן אותם מקיצוץ בתקציב הביטחון, בהחלט. אבל קיצוץ בתקציב הביטחון מחייב מדיניות אחרת, מחייב סדר עדיפויות אחר, מחייב מהלכים אחרים לגמרי באזור, ולא הליכה למלחמה אזורית חדשה. ולכן, כאשר רוצים מלחמה אזורית חדשה, כאשר רוצים להמשיך ולהשקיע בהתנחלויות, כאשר רוצים לסתום כל אפיק של הידברות ושל שלום, הדרך היחידה לממן את ועדת-טרכטנברג, זה באמת לקחת מהילדים. עמיתי חברי הכנסת, אני מציע להתנגד להצעה הזאת, כמו לכל ההצעות ההזויות האחרות שמגיעות משולחנה של ממשלת נתניהו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יסכם את הדיון שר האוצר, השר יובל שטייניץ. <שר האוצר יובל שטייניץ:> איפה זאב אלקין? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יתחיל ואחרי כן ראש הקואליציה ייכנס. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כבוד ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, הצעת חוק ליישום שינויים בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת 2012 נועדה לדבר אחד – נועדה לאפשר לממשלה ולכנסת ליישם את המסקנות המרכזיות של ועדת-טרכטנברג, שעולות כסף ושוות זהב. עכשיו, אני רוצה להגיד לכנסת הנכבדה – כשהממשלה באה ודואגת, בסכומים של מאות מיליוני ומיליארדי שקלים, למשפחות צעירות עם ילדים קטנים, מחילה סוף-סוף, אחרי עיכוב של יותר מ-20–25 שנה, חוק חינוך חינם מגיל שלוש, מהלך שמדינת ישראל מחכה לו 20–30 שנה אבל שום ממשלה – שום ראש ממשלה לא העז לעשות אותו, בגלל העלות הנכבדת, הנה, ממשלת ישראל מספטמבר הקרוב מחילה חינוך חינם מגיל שלוש. כשהממשלה מגדילה מאוד את הסבסוד של מעונות יום, את יום הלימודים הארוך, מעניקה למשפחות צעירות גם מס הכנסה שלילי – להורים לילדים קטנים, עובדים חלשים – גם נקודות זיכוי, גם לגבר וגם לאשה, כל זה יחד מצטבר לסכום שמגיע למאות וגם לאלפי שקלים למשפחה עם כמה ילדים צעירים. כדי לממן את כל זה יש חבילה של מהלכים, שהם לא קלים, אבל הם נדרשים למען המטרה הנעלה, ולא ייתכן שהכנסת תברך על חינוך חינם מגיל שלוש ועל סבסוד מעונות יום ועל נקודות זיכוי להורים לילדים קטנים – לגבר, לאשה – ועל מס הכנסה שלילי, שמחזק את העובדים החלשים בישראל, ובאותו זמן, שהכנסת מברכת על הרפורמות החשובות האלה גם בחינוך, שעולות כסף – יושב כאן שר החינוך – גם בחינוך שעולות כסף, וגם בתמיכה במשפחות צעירות, הורים לילדים קטנים, היא לא תאשר את אותם צעדים שנדרשים כדי לאפשר את המהלך ההיסטורי הזה. אי-אפשר לתמוך במהלך בלי לתמוך במקורות שלו. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני השר, אתם לא מתביישים שזה מקור – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא, לא מתביישים בכלל. <אילן גילאון (מרצ):> לא מתביישים בכלל? <שר האוצר יובל שטייניץ:> ואחד המקורות הוא דחייה של 7 שקלים בקצבת הילדים בערך שנה, לאחר שהממשלה כבר הוסיפה לקצבאות הילדים סכומים של עשרות ומאות שקלים למשפחה, אז בתוספת – היא לא מורידה – תוספת של 7 שקלים תידחה כאן בשנה. חבר הכנסת גילאון, לא שאנחנו לא מתביישים, אנחנו גאים. מדוע? מדוע? אני אסביר לך מדוע. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> כי הממשלה הזאת הוסיפה לקצבאות קשישים מאות שקלים ואלפי שקלים בשנה, והוסיפה לקצבאות ילדים, ומחזקת את העובדים החלשים במס הכנסה שלילי, ובהעלאת שכר המינימום, ובזכויות – לא רק בהעלאת שכר – בזכויות של פנסיה מהיום הראשון, וקרן השתלמות לעובדי שמירה וניקיון, וכאשר היא מעלה את קצבאות הילדים בצורה משמעותית, וגם את קצבאות הקשישים, והיא דוחה חלק קטן מההעלאה הזו בסך הכול בשנה, שנה וחצי, הממשלה יכולה להיות גאה – היא עושה את זה למען מטרה חשובה, של חינוך חינם מגיל שלוש, אז זה חלק ממערכת יותר רחבה של מקורות שנדרשים כדי ליישם את המהפך החברתי והחינוכי הזה, שמשמעותו גם חינוך מגיל שלוש, דהיינו שיפור מערכת החינוך בישראל. אני חושב ששר החינוך גדעון סער הוא שר החינוך הראשון בתולדות המדינה שמשיק שלוש רפורמות – לא אחת; שלוש רפורמות ענקיות בתחום החינוך: גם רפורמה משמעותית בהשכלה הגבוהה, בעלות של מיליארדי שקלים, גם רפורמת "עוז לתמורה" בתיכונים, וגם, עכשיו, חינוך חינם מגיל שלוש; ונוסף על הערך החינוכי של המהלך הגדול הזה יש לו גם ערך של תמיכה במשפחות חלשות, שהחינוך יהיה חינם מגיל שלוש, ולכן לא יצטרכו לשלם על החזקת הילדים מגיל שלוש עד חמש. אז כשמטפלים במהלכים כל כך חשובים, וכאשר הממשלה, ממשלת נתניהו, שוב מבצעת מהלכים חברתיים וחינוכיים חסרי תקדים בהיקפם ובמספרם – נכון, אז מאגמים מקורות ודוחים כמה מהלכים, או: חלקי-חלקים של מהלכים אחרים יידחו בשנה או בשנה וחצי. אני לא אומר בדרך כלל שהמטרה מקדשת את האמצעים, אבל במקרה הזה המטרה הרבה יותר גדולה, חשובה ומשמעותית מהאמצעים, ולכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שטוב תעשה הכנסת אם היא תאשר, כי אי-אפשר לתמוך ביישום המלצות טרכטנברג מצד אחד, ואחר כך, מצד שני, להכשיל את המקורות שנועדו ליישום ההחלטות האלה. לכן אין לי ספק שהכנסת תאשר את המהלך הזה, ואני משוכנע שאחר כך הוא יאושר בוועדת הכספים ויאושר בקריאה שנייה ושלישית. הכנסת הזאת גם מכירה את עמדתי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני רכז הקואליציה, אתה יכול לגשת אלי רגע? <שר האוצר יובל שטייניץ:> הכנסת הזאת מכירה גם את עמדתי – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – 7 שקלים – – – אתם לא עמותה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> הכנסת הזאת גם מכירה את עמדתי, שתקציבים לחינוך, רווחה, פריפריה, פיתוח הפריפריה, אבל קודם כול החינוך – זה סדר העדיפויות הנכון. גם הביטחון חשוב, וגם הפיתוח חשוב, וגם התשתיות חשובות, אבל תקציבים לחינוך – במקרה הזה לחינוך מגיל שלוש – זה סדר עדיפויות נכון, שיקדם את הילדים, שיקדם את המשפחות הצעירות, יקדם את החינוך ויקדם את עתידה של מדינת ישראל. לכן, אני קורא לכנסת לאמץ את זה, ואני חושב, ראש הממשלה נתניהו, שרי הממשלה, חברי הכנסת, שיש כאן עוד מהלך חשוב, שמאפשר תיקון חברתי וחינוכי גדול במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר האוצר, השר יובל שטייניץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספות לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 15 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספות לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, 15 נגד. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כספים. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני הולך לפי מה שכתוב פה. <קריאות:> – – – <קריאה:> כספים. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, כספים? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי – – – <דב חנין (חד"ש):> זכויות הילד. <היו"ר יצחק וקנין:> דב חנין – – – <דב חנין (חד"ש):> זכויות הילד. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, אמרת משהו? לא שמעתי. <דב חנין (חד"ש):> זכויות הילד. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, זה יעבור לוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה הצעת החוק הזאת תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. בקשת ועדת הכספים, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לפצל את הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: הרחבת מבחני הבגרות בלשון, הצעתו של חבר הכנסת רוברט טיבייב. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/655).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק מיסוי מקרקעין קובע בסעיף 88 שבו כי על החלטת המינהל בהשגה על הודעת שומה ניתן לערור לפני וועדת ערר. לפי סעיף 89 לחוק מיסוי מקרקעין, תורכב ועדת הערר משלושה: שופט שיהיה יושב-ראש הוועדה ושני חברים שאחד מהם לפחות הוא נציג הציבור. במהלך השנים שבהן פועלות ועדות ערר נשמעה ביקורת על הרכב הוועדות ועל האפשרות לניגוד עניינים של חברי הוועדה. שניים מתוך שלושה חברים בכל ועדה אינם שופטים מקצועיים אלא עורכי-דין, רואי-חשבון או שמאי מקרקעין, שהם אנשי מקצוע פעילים בתחום מיסוי מקרקעין, ובמקביל לכהונתם כחברי הוועדה הם גם מייצגים לקוחות שייתכן שעניינם דומה לזה הנדון בפניהם, בפני רשות המסים, בפני בתי-משפט או ועדות ערר אחרות. עניין זה אף נזכר בדוח מבקר המדינה 58ב לשנת 2008. ערעורים על החלטת פקיד השומה לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה נדונים לפני שופט יחיד בבית-משפט מחוזי בהתאם להוראות סעיף 154 לפקודת מס הכנסה. כך גם ערעורים על החלטות מנהל מע"מ לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף. הואיל והסוגיות הנדונות לפני ועדת הערר לעניין מיסוי מקרקעין דומות במורכבותן לסוגיות הנדונות לפני בית-המשפט בענייני מס הכנסה ומס ערך מוסף, וכדי למנוע מצב של ניגוד עניינים אפשרי ואפילו מראית עין של ניגוד עניינים לגבי השופטים בוועדות ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין, מוצע לקבוע כי עררים לפי חוק מיסוי מקרקעין יידונו אף הם לפני הרכב דומה. על כן מוצע, רבותי, לשנות את הרכב ועדת הערר כך שלא תהיה מורכבת משלושה, אלא מדן יחיד שהוא שופט מכהן של בית-משפט מחוזי, ולדרישת הנהלת בתי-המשפט גם שופט בדימוס של בית-משפט כאמור, שימנה שר המשפטים. שינוי ההרכב, כך שלא ימונו חברים שאינם שופטים מקצועיים ושהדין ייערך לפני דן יחיד כאמור, יפתור את בעיית ניגוד העניינים ועשוי אף להביא לייעול ההליך השיפוטי. בהתאמה לכך מוצע לשנות את שם הוועדה ואת כל ההפניות אליה בחוק מ"ועדת ערר" ל"בית-דין לעררים", משום שהרכב בית-דין, בניגוד לוועדה, יכול לכלול שופט אחד בלבד. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. רבותי, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חנא סוייד – אני מבין שאיננו. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – איננו. חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נסים זאב, אתה עומד באמצע המליאה ומדבר בפלאפון. אולי תשב. לרשותך, חבר הכנסת חנין, שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עניינו של החוק הזה הוא מיסוי מקרקעין, ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על סוגיית המקרקעין וחקיקת המקרקעין בכללותה בכנסת. כמובן שבהקשר הזה הנושא הראשון והבוער ביותר שעומד על שולחננו הוא סיום העבודה על הרפורמה הגדולה בתכנון ובבנייה, רפורמה שנעשתה בה עבודה לאורך שנתיים של דיונים בוועדה משותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה של הכנסת. במשך שנתיים ישבנו שם, מעטים מחברי הכנסת, אבל רבים רבים מאזרחי ישראל – אנשי מקצוע, אנשי ארגונים חברתיים, ארגונים סביבתיים – שהגיעו ובאו לפרוס בפנינו הרבה מאוד ביקורות, הסתייגויות וחששות מהרפורמה בתכנון ובבנייה. החששות האלה באו ממקורות שונות ומכיוונים שונים – מארגוני סביבה, מארגונים חברתיים, מאנשי מקצוע בתחום התכנון, ממשפטנים, מאנשי המערכת הממשלתית, מנציגים של משרדי ממשלה שונים – מכל כיוון היתה ביקורת רצינית, מקיפה ומעמיקה על הרפורמה הזאת. כל הדיונים האלה, אדוני היושב-ראש, לא סוכמו. נערכו דיונים, אבל בסיום הדיונים לא נערכו הצבעות ולא התקבלו החלטות. לאורך שנתיים לא התקבלה אפילו החלטה אחת בדיוני הרפורמה. ועכשיו הממשלה מפרסמת בפנינו נוסח חדש של הצעת החוק, שכולל בתוכו הרבה מאוד שינויים בהשוואה לנוסח הקודם, ומבקשת מחברי הכנסת בתוך ימים ספורים להיערך להגיש הסתייגויות ולהתכונן למערכת של הצבעות שאמורה להתחיל, אדוני היושב-ראש, כבר בשבוע הבא. הדבר הזה הוא דבר בעייתי ביותר וחמור, הוא פוגע ביכולתה של הכנסת לבצע בצורה ראויה ותקינה את עבודתה. זוהי פגיעה ביכולת לקיים דיון ענייני ומעמיק על הנוסח האחרון של הצעת החוק, אותו נוסח חדש, שונה, שמוצג בפנינו עכשיו, ומתבקשים אנחנו ללמוד אותו, לדון בו ולאשר אותו בהליך בזק. כך לא מייצרים, אדוני היושב-ראש, רפורמה לשנים. כך מייצרים חבילה של טלאים והדבקות שתהיה לא פחות מאשר בכייה לדורות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, קראתי בשמו לפני כן – איננו. אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012. קריאה ראשונה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית-דין לעררים), התשע"ב–2012, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/656).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף 6 בסדר-היום: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר סילבן שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל, בשם שר המשפטים. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> איך זה גבוה, מי היה פה לפני? <היו"ר יצחק וקנין:> דב חנין. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> ידעתי שזה מישהו גבוה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מביא את הצעת החוק בשם שר המשפטים, כך שאני מקריא את ההצעה ככתבה וכלשונה: הצעת החוק נועדה בעיקרה להסדיר מעמדה ופעילותה של קרן לתועלת הציבור. בנוסף להוראות המיוחדות לעניין הקרנות שולבו בהצעת החוק מספר תיקונים נוספים שיחולו על חברות לתועלת הציבור בכלל, בין אם המדובר בקרנות ובין אם המדובר בחברות לתועלת הציבור אחרות, וכן תיקונים עקיפים דומים לחוק העמותות, התש"ם–1980, לעניין עמותות. קרן לתועלת הציבור היא חברה לתועלת הציבור, והיא, ככלל, גוף מימוני המגייס משאבים ומעמידם לרשות ארגוני המגזר השלישי. נוכח הטענה כי מיעוטן של קרנות ישראליות נובע בין היתר מהעובדה שאין בדין התייחסות מיוחדת למעמדן ופעילותן של קרנות, ועל מנת לעודד את הפילנתרופיה, מוצע לקבוע כלי נוסף לפעילות במסגרת פילנתרופית – קרן המיועדת למטרה זו בלבד. על-פי ההערכה, פעילות הקרנות המתמקצעות בגיוס כספים ומשאבים מהציבור תקל ותוזיל את גיוס התרומות למגזר השלישי, ובכך תגדיל את סך המימון העומד לרשותו של המגזר השלישי לביצוע פעילותו החיונית. כמו כן, ככלל, לארגוני המגזר השלישי יהיו כתובות ברורות למקורות מימון, וכללי החלוקה יהיו גלויים ונהירים. יודגש כי הקרן נועדה להוות כלי תאגידי נוסף לאלו הקיימים כבר היום לרשות ארגוני המגזר השלישי, וכי אף אם מתקיימים בחברה לתועלת הציבור התנאים המוצעים לעניין, היא לא תהיה מחויבת לבקש הכרה כקרן לתועלת הציבור. על-פי המוצע, ייקבעו שלושה סוגים של קרנות לתועלת הציבור: קרן משפחתית לתועלת הציבור, קרן בניהול פרטי לתועלת הציבור וקרן בניהול ציבורי לתועלת הציבור. ההוראות הרלוונטיות לקרנות יחולו בשינויים המחויבים גם על קרנות זרות, שהן חברות חוץ לתועלת הציבור. מוצע לחייב את הקרנות לחלק בכל שנה לכל הפחות שיעור מסוים משווי נכסיהן, וכן להגביל את הקרנות בהוצאות שהן רשאיות להוציא לניהולן ולפיקוח על הגופים שהן מממנות, על מנת להבטיח שמירב כספי הקרנות אכן יופנה למימון גופים ללא כוונת רווח. בנוסף, הקרנות יחויבו בקיום משטר תאגידי משוכלל, כאשר סוג הקרן משליך על מידת השקיפות והממשל התאגידי שמוצע לקבוע. כן מוצע לקבוע כי בנוסף לדיווחים החלים על חברות לתועלת הציבור, הקרנות תחויבנה להגיש לרשם ההקדשות דיווחים שנתיים לעניין הקריטריונים שלפיהם חולקו כספיהן, ולעניין רשימת הגופים שלהם חולקו הכספים, בשינויים המחויבים בין סוגי הקרנות השונים. עוד מוצע להסדיר את המעבר של הקרנות בין סוג אחד למשנהו ולקבוע סנקציות על אי-עמידה בהוראות המיוחדות שמוצע לקבוע לקרן. לסיכום, יצוין כי הסדרת פעילותן התקינה של קרנות לתועלת הציבור, יש בה כדי לתרום לביטחונם של התורמים לקרן שכספם ישמש, בעיקרו, למטרות שלשמן נתרם. באופן נגזר, תוכלנה הקרנות לגייס כספים ביתר קלות. יוזכר כי הוראות החוק המוצעות לעניין קרנות לתועלת הציבור גובשו בהמשך לדיונים שהתקיימו בשולחנות העגולים – שהוקמו בהחלטת ממשלה מס' 3190, מפברואר 2008 – שנועדו לחיזוק היחסים בין הממשלה, החברה האזרחית והמגזר העסקי וליצירת שיח מתמשך בין שלושת המגזרים. נוכח כל האמור מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה וקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר סילבן שלום. רבותי, אני פותח את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – מוותר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – איננו. חבר הכנסת נסים זאב מוותר? או – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> תגיד לי, יגיע היום שחבר הכנסת נסים זאב יוותר? <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני ויתרתי – פעם – בחוק הקודם. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לפני כן הוא ויתר, אבל – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אין דבר כזה. לא ראיתי את זה מעולם. ביום שאני אראה את זה, יבוא המשיח. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר שהיה נוכח פה ראה שבחוק הקודם ויתרתי, למרות שהיה לי מה לדבר שם, והיו לי גם השגות. אבל אני בנושא הזה רוצה יותר הבהרה, ואני אגיד לך למה אני מתכוון. אני מבין שהחוק בעצם בא לקבוע מצב שאסיפת כספים וכולל הקדשות – כפי שאתה אמרת – שלא יהיה מצב שרוב הכסף שגובים מהציבור יהיה לצורך הנהלים הפנימיים של אותו ארגון או אותה עמותה. אני רוצה לדעת אם זו הכוונה – אדוני השר, אני מבקש שתשמע אותי, כי לי זה חשוב. כי ישנם אולי ארגונים או עמותות שהם בעצם אוספים כספים, ורוב הכסף הולך לניהול הפנימי שלהם – זה משכורות עתק של מנהלים וסגני מנהלים, ועובדים כאלה ואחרים, והחלק הקטן ביותר נשאר אולי לצורכי הציבור. ולכן, החוק בא בעצם לקבוע שצריך לתת דוח מפורט לגבי הכספים שנאספים, והמטרות שלשמן נאספו הכספים – האם הם הלכו לייעודם או לא הלכו לייעודם. אז אני רוצה להבין מה הקשר בין גביית כספים להקדשות, או פירות שבאים מהקדשות – איך זה עובד. זו סוגיה מאוד רצינית, מאוד רחבה, ואני לא חושב שמישהו פה נתן את הדעת, ויש לזה פה השלכות, איך שאני מבין, והדברים לא ממש נהירים ולא ברורים לי. ואני באמת רוצה שחברי הכנסת ייתנו את דעתם, ולא בהינף יד רק יצביעו על החוק הזה. והשר בכלל לא שומע אותי, רק דבר אחד הוא אמר: שהוא לא מאמין שאני ויתרתי. אז אני אומר לך: אני גם מוותר. אני אפילו לא גומר את השלוש דקות שלי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני הכרזתי שהוא אחרון, אבל אני אאפשר לך. אני אאפשר לך. לרשותך שלוש דקות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עניין חלוקת התקציבים לעמותות הציבוריות זו סוגיה חשובה, ולדעתי הדבר הזה לחלוטין איננו מוסדר או מוגדר, גם מבחינת השקיפות, גם מבחינת הקריטריונים. אבל בהזדמנות הזו אני רוצה להעלות סוגיה שהיא לא פחות חשובה, וזה העניין של ההקדש המוסלמי. מאז 1948 כל ההקדש המוסלמי, שהוא בערך שישית מהיקף הנכסים של העם הפלסטיני, עברו להיות נכסים של נכסי נפקדים, בחסות האפוטרופוס הכללי. ועל-פי חוק נכסי נפקדים, הפרי של נכסי הווקף המוסלמי אמור לשרת את האוכלוסייה המוסלמית בתחום של התרבות, חברה, או כל מיני שירותים חברתיים אחרים. בפועל, האוכלוסייה הזו, האוכלוסייה המוסלמית, איננה נהנית מפירות נכסי הווקף המוסלמי. לא יעלה על הדעת שמדינה המתיימרת להיות מדינה דמוקרטית – כך לפחות לפי ההגדרה – מנשלת את אזרחיה מנכסי הווקף שלהם. הדבר המתבקש והדבר המתחייב הוא להכריז על החזרת נכסי הווקף על מנת שישרתו את האוכלוסייה המוסלמית, כי זו מטרתו של ההקדש או הווקף. בשביל זה הוא נועד. והדבר השני, עד שהדבר הזה יתבצע, יש צורך למנות ועדים נבחרים מקרב האוכלוסייה המוסלמית שינהלו את נכסי הווקף, ולא ועדים נאמנים שמתמנים על-ידי הממשלה. והדבר השלישי, שהפירות של נכסי הווקף ישרתו את הקהילה, שאנחנו יודעים שהיא הקהילה הכי ענייה והסובלת מאבטלה הכי גבוהה. לא רוצים חסד או טובה, רוצים זכות. והזכות הזו, הגיע הזמן להחזיר אותה לבעליה ולהפסיק המשך הגזלה הזו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור), התשע"ב–2012 – קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? <נסים זאב (ש"ס):> זה חל גם על ההקדשות. <קריאות:> – – – הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 1 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) (קרן לתועלת הציבור והוראות לעניין חברה לתועלת הציבור), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אחד מתנגד ושניים נמנעים. רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ב–2011> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/635).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף 7 בסדר-היום: הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני יתחיל להציג את הצעת החוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – בוז'י, הבטחתי לך? הגיע. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, הצעת חוק ממשלתית מס' 635. הוועדה הציבורית לבחינת חלוקת זכויות הפנסיה בין בני-זוג שנפרדו, בראשותו של כבוד השופט שאול שוחט, מונתה ביום 17 בינואר 2008 בידי שר המשפטים ושר האוצר בעקבות הגשת כמה הצעות חוק פרטיות, בהן הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני-זוג, התשס"ז–2007, פ/2087/17, של חבר הכנסת חיים אורון ואחרים, וכן הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה של בני-זוג, התשס"ז–2007, פ/2080/17, של חברת הכנסת אורית נוקד. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, כוללת את הפתרונות שגובשו על-ידי הוועדה ומתבססת על תזכיר חוק שצורף כנספח להמלצות הוועדה. אני מבקש מחברי חברי הכנסת – ודאי שהחוק הזה הוא די מורכב, ועוד יידונו סעיפיו – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה הוא אומר? <חיים כץ (הליכוד):> בוועדה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדיוק. – – בוועדה, אני חושב, של ידידי חבר הכנסת חיים כץ, ועל כן אבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. עוד שאלות? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הבנתי את זה לגמרי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרתי, הוא חוק מורכב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הוא עוזר לנשים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוודאי, ודאי. אחרת לא הייתי מעלה אותו. ודאי. כפי שאמרתי, זה כולל את הפתרונות שגובשו על-ידי הוועדה, ומתבסס על תזכיר חוק שצורף כנספח להמלצות הוועדה. אחרי שהפרטתם סוגי חיסכון פנסיוני – זה הכול נהיה בוועדה. חיים כץ יודע לעשות את זה מצוין. אדוני, אתה מסכים לקבל את זה לוועדה שלך? <חיים כץ (הליכוד):> בשמחה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני פותח את הדיון בהצעת החוק. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. <זהבה גלאון (מרצ):> איננו. <היו"ר יצחק וקנין:> ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <זהבה גלאון (מרצ):> גם איננו. <היו"ר יצחק וקנין:> וגם אם הוא אינו – דב חנין, הבא בתור. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את הממשלה – זה לא קורה הרבה – אני רוצה לברך את הממשלה על הצעת החוק. הצעת החוק הזאת מוגשת היום בעקבות המלצות של ועדה בראשותו של השופט שוחט, ועדה שהוקמה בעקבות הצעת החוק של חברי חבר הכנסת לשעבר חיים אורון, ג'ומס. גם אני העברתי הצעה כזאת בקריאה טרומית כששבתי לכנסת, וההצעה שלי ממתינה בוועדת הרווחה של הכנסת. זו הצעה חברתית מהמעלה הראשונה, זו הצעה שעושה צדק ויוצרת באמת חלוקה אמיתית וצודקת של זכויות פנסיה בתהליך גירושין. חברת הכנסת אורלי לוי, שמעתי שאת שאלת על מה ההצעה, אני אגיד את זה בקצרה בזמן שעומד לרשותי. ברבות השנים קיבלנו המון תלונות ובקשות מנשים שהתגרשו – נשים שהתגרשו, תקוה רגר, העומדת בראש עמותת "גרנית", ונשים רבות אחרות. ההצעה הזאת עושה צדק עם מאות אלפי נשים במדינת ישראל. הדגש הוא על "מאות אלפי נשים". מה שקרה עד היום זה שחוקי הפנסיה התייחסו לזכויות שנצברות כזכויות הבלעדיות של העמית. רק העמית היה רשום בקרנות הפנסיה – על-פי התקנות של קרנות הפנסיה וקופות הגמל, רק העמית יכול להיות רשום. אם חבר הכנסת כץ הוא העמית, זה רשום רק על שמו. <חיים כץ (הליכוד):> מה רשום על שמי? – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רציתי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – את זה עם אשתך עכשיו, חיים. <חיים כץ (הליכוד):> בואי תסבירי לי מה אני מקבל. <זהבה גלאון (מרצ):> רציתי את תשומת הלב שלך, אדוני. אני מסבירה על מה ההצעה. אני מסבירה על מה ההצעה. בעצם ההצעה הזאת עומדת לשנות את המצב שהיה עד היום. אם נצברו זכויות בין בני-זוג, גם אם בתי-משפט פסקו פסיקות – הזכויות היו על שמו של העמית בלבד. הדבר הזה גרם – אדוני, אני לא שומעת את עצמי. הדבר הזה גרם, אדוני היושב-ראש, לכך שבמה שקשור להלכות השיתוף בזכויות הפנסיה – אם אחד מבני-הזוג צבר משהו, בדרך כלל זה נחשב נכס משותף במהלך גירושין, וכשזה נגע בזכויות העמית, זה נגע בו בלבד. הדבר הזה הביא לכך, נניח, שאם בני-זוג התגרשו, או אם העמית נפטר – בדרך כלל שבני-זוג התגרשו – הוא יצא לפנסיה, הזכויות של הפנסיה האלה עברו רק לאותו גבר. הן לא עברו גם כחלק משותף לאשה. כשבני-זוג מתגרשים, אדוני, היום, מחלקים את הרכוש ביניהם – את הדירה, את המכונית, חסכונות שהם צברו. ככה בית-משפט קובע. רק במקום אחד לא חילקו – את זכויות הפנסיה. זה נשאר על שמו הגבר. זה נשאר על שמו של העמית. הדבר הזה הוא בעצם קריטי מאוד אם העמית – אותו גבר – פורש לגמלאות, ואם העמית נפטר. אנחנו ראינו מצבים בלתי מתקבלים על הדעת. נניח בני-זוג התגרשו, אחר כך הגבר נישא לאשה אחרת – כל הכסף שהם צברו, כל הזכויות שהם צברו במהלך החיים, 30 השנה שהם חיו יחד, ברגע שהם נישאו, האשה החדשה – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר – לסכם. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מייד מסכמת, אדוני, אני רק מתארת את המצב. – – האשה החדשה, שהוא חי אתה, נניח, שנה או שנתיים, בעצם היתה זכאית לרשת את כל הזכויות שלו, זכויות לפנסיה שנצברו במהלך החיים המשותפים. לכן, ההצעה הזאת היא הצעה הוגנת, נכונה, חכמה. ההצעה הזאת אומרת, שזכויות שנצברו במהלך השנים ייחשבו נכס משותף ויהיה אפשר לחלק אותן, וכך כל אחד מבני-הזוג בעצם יקבל רק את מה שהוא חסך בעצמו, ועכשיו הן יחולקו שווה בשווה. זו הצעה צודקת, שבעיני תביא – אני יודעת כמה נשים במדינת ישראל מחכות לזה. אני רוצה שוב לברך את הממשלה. זה אומנם לקח משנת 2008, הרבה שנים ישבו על המדוכה, אבל בסוף ייעשה צדק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> מוותר. <היו"ר יצחק וקנין:> מוותר. חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואחריו אחרון הדוברים, אם יהיה פה – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות לרשותך. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית אני מבקש לברך את סגן השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. אני פניתי אליו בשבועות האחרונים, וגם ליו"ר הקואליציה, בשאלה מדוע החוק הזה, שמחכה כל כך הרבה זמן לקידומו, לא הגיע, ואני שמח שהפקק הזה הוסר. גם אלי פנו נשים שנמצאות במצב הבלתי-אפשרי והבלתי-מתקבל על הדעת שהמצב הקיים מייצר היום בכל מה שקשור לחלוקת רכוש בין בני-זוג. אני חושב שהחוק הזה מייצר קודם כול צדק חברתי, הוא מונע מצב שבו נמצאת בת-הזוג, האשה, מול שוקת שבורה. אני מאמין שבעבודה מואצת ונכונה היה ראוי ונכון לסיים את העבודה על החוק הזה לפני צאת הכנסת לפגרה, כדי שאחת ולתמיד גם דוח ועדת-שוחט ייושם וגם הצדק לא רק ייראה, אלא גם ייעשה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת נסים זאב, חשבנו כבר שכבודו – – – <קריאה:> – – – כל הזמן נמצא פה. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא כל הזמן פה. חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה אולי חשוב להרבה ולרבים שכבר התגרשו בפועל ורוצים לעשות את חלוקת השלל, והעניין של החיסכון הפנסיוני הוא חשוב לבני-הזוג, אבל זו אליה וקוץ בה, כי ברגע שעושים חלוקת רכוש – ולא קשור אם הזוג התגרש או לא התגרש, וזה מהות החוק כאן – זה עלול ליצור מצב שבעצם: נו, אנחנו כבר יכולים להיפרד, בלאו הכי כבר חלוקת הרכוש בין בני-הזוג – חולק ביניהם, ואין שום בעיה – זה רק נושא טכני: ללכת לבית-הדין ולקבל את הגט. ואני רוצה לומר, אני בעד החלוקה הזאת, אבל לא יכול להיות שזה יהיה בכל שעה שתיראה לנכון בין בני-הזוג, מכיוון שזה בעצם מעודד את הגירושים, ואנחנו רוצים בתים בריאים ושלמים בעם היהודי, ואני לא יודע מה ההשלכות שיהיו לחוק הזה. <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה "מעודד גירושים"? <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אני אוכל להצביע. בלב כבד אני אומר לך: אני כל כך מזדהה עם הממשלה הזאת, בכל הצעה שהם מציעים אני – איך אומרים – קודם כול מרים ידיים בעד, אבל בחוק הזה יהיה לי קצת קשה. אולי אני אמנע, ברשותך, ואני מבקש שהממשלה לא תקפיד עלי, למרות חברותי בקואליציה. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו לא נקפיד עליך. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ב–2011, קריאה ראשונה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו, התשע"ב–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 16 בעד. אין מתנגדים. אחד נמנע. הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף 8, רבותי, של סדר-היום: בקשת ועדת הכספים, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לפצל את הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. <קריאה:> גפני, מה זה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> חוק הבנקאות. הורדנו שם איזה סעיף אחד, שאותו אני מפצל. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכספים החליטה ביום כ"א בשבט התשע"ב, 14 בפברואר 2012, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לפצל את הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, לשתי הצעות חוק נפרדות, כפי שאפרט. אני קצת מגזים עם העניין, מכיוון שאנחנו את חוק הבנקאות – טיפלנו בו. מדובר על סעיף קטן שאיננו קשור במישרין לחוק הזה, ואותו אנחנו מפצלים, ונדון בו בנפרד. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, חבר הוועדה ויושב-ראש הוועדה לשעבר, יודע שהגענו לפשרה בין בנק ישראל, נגיד בנק ישראל, לבין שלמה אליהו, וגם היו שם אנשים שהיו אתו יחד. ישבנו אתם והגענו להסכמה. האמת היא שלא הגענו להסכמה מוחלטת. עוד היה מרחק קטן שהכרענו בו. ייאמר לשבחם – בעיקר של הנגיד – אתה ראית איך נגיד הבנק קיבל החלטה? במקום. אמרתי לו: אני מכריע. הסתכל על האנשים שלו, ואמר: אני מקבל. טוב. הצעת חוק הבנקאות המקורית קבעה מספר תיקונים שמטרתם הרחבת הפיקוח והבקרה על תאגידים בנקאיים ללא גרעין שליטה. בהצעה נקבעו הוראות להתאמת חוק הבנקאות (רישוי) ופקודת הבנקאות למקרה של תאגיד שכל מחזיקי אמצעי השליטה בו אינם חייבים בהיתר מאת הנגיד, משום ששיעור ההחזקה של כל אחד מהם אינו עולה על 5%. לפיכך, חלק הארי של הצעת החוק עוסק בהסדרת הפיקוח במקרה של בנק ללא גרעין שליטה, ובקשר עם אופן הצעת הדירקטורים בתאגיד בנקאי כזה, מינוים וכהונתם. אגב, המדינה מכרה באישור של הוועדה החסויה של ועדת הכספים חלק מהמניות בבנק לאומי, ואנחנו אמרנו שעד שלא יהיה החוק הזה, לא יימכרו שאר המניות, ולאחר שהחוק הזה יאושר, למדינה תהיה אפשרות. אני לא אומר שהיא מוכרת, אבל תהיה לה אפשרות למכור את המניות הנוספות. בנוסף לתיקונים אלה, הצעת החוק כללה תיקונים טכניים נוספים בפקודת הבנקאות ובחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981, הנובעים מחוק בנק ישראל, התש"ע–2010, שהחליף את חוק בנק ישראל, התשי"ד–1954, וגם את החוק הזה אנחנו חוקקנו. בין הוראות אלה היתה גם הוראה שעניינה תיקון לסעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי) שעוסק בייחוד פעולות בתאגידים בנקאיים. הוראה זו אינה קשורה באופן ישיר לבנק ללא גרעין שליטה, והיא תיקון אשר עומד בפני עצמו. כיוון שוועדת הכספים מקיימת דיונים בנושא זה מזה זמן, סברנו כי יהיה זה נכון להותיר הוראה זו על שולחנה של ועדת הכספים על מנת שהוועדה תוכל לשקול ולגבש את ההסדר הראוי ביותר ביחס לנושא זה בכללותו. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעתה של ועדת הכספים לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שהצעת חוק הכוללת את סעיף 1(5) להצעת החוק, שעניינו ייחוד פעולות בתאגידים בנקאיים, תובא בהמשך – אין לזה קשר לבנק ללא גרעין שליטה. הצעת החוק, שכוללת את סעיף 1, למעט פסקה (5) שבו, ואת סעיפים 2 ו-3 להצעת החוק, תובא בפני הכנסת בהקדם – וזה החוק הגדול, של חוק הבנקאות, מה שדיברתי עליו, על בנק ללא גרעין שליטה. אנחנו בעצם סיימנו את הדיון בחוק הזה, ואני מתכוון, בעזרת השם, בימים הקרובים, כפי שאמרתי, להביא את זה לאישור מליאת הכנסת, ולכן אני מבקש את אישור המליאה לפיצול הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת ועדת הכספים – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אפשר להחשיב אותי מפה, או שאני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם כבודו ירצה, יכול להישאר. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. בקשת ועדת הכספים לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת לפצל את הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה) – מי בעד? מי נגד, רבותי? הצבעה מס' 10 בעד הצעת ועדת הכספים – 4 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, נתקבלה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> רגע, רגע, לא הצבענו. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גם אני. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אצרף אתכם. אני מצרף את הקולות של חבר הכנסת אבישי ברוורמן, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בסך הכול שבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. בקשת ועדת הכספים לפיצול החוק נתקבלה. <החלטת ועדת הכספים בדבר תיקון טעויות בחוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> החלטת ועדת הכספים בדבר תיקון טעויות בחוק ייעול הליכי האכיפה ברשות לניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, תיקון טעויות שאני מתכבד להגיש בפני הכנסת בחוק ייעול הליכי אכיפה ברשות לניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 – המכונה "האכיפה המינהלית" – זאת הפעם הראשונה שחוק כבד וגדול בעצם משנה את הסדרים המשפטיים בכל מה שקשור לאכיפה. ואני הוזמנתי לאחר החוק הזה להרצות בכמה מקומות בנושא של אכיפה מינהלית. ואני רוצה להגיד לכנסת: אני אינני חסיד של החוק; קודם כול, אני בכלל לא חסיד, אבל לא חסיד של החוק הזה. החוק הזה יימדד איך תתנהג הרשות לניירות ערך – האם היא תעשה את זה במידה, האם היא תעשה את זה בשכל, בגלל שזה הרי דבר שאתה יכול לקחת בן-אדם, ללא דיני הראיות, בלי בית-משפט, אתה יכול לגרום עוול. אבל יש לזה מעלות גדולות. בן-אדם, בכל אופן, הוא לא הולך להליך משפטי, הוא לא הופך להיות עבריין. הוא יכול ללכת למסלול שהוא הרבה יותר קל. אבל – כל זה תלוי בשיקול דעת. זה שיקול דעת שבן-אדם לא ירגיש שיש לו מעמד כוחני שהוא יכול לקרוא למישהו – ואני תיארתי את הסיפור הזה בוועדה – הוא יקרא לאיזה מישהו, יסגור את הווילונות אצלו בחדר, ויגיד לו: תשמע, או שאתה עושה א', ב', ג', ואם לא, אתה יודע מה שאני מסוגל לעשות לך. אם זה יקרה, אנחנו נצטרך לשנות את החוק. אם ינהגו במידה וינהגו בשכל, זה חוק מצוין. אז זה באמת מצב, בן-אדם לא הולך להליך ארוך, שפעמים רבות גם אי-אפשר להגיע לסופו. בדרך בן-אדם גם נשחק. והתהליך הזה הוא תהליך שאם הוא יצליח, הוא יהיה תהליך טוב. ולכן, כפי שאמרתי, אני לא חסיד של החוק, אני חסיד של התהליך, שאם אכן יעשו את זה נורמלי, זה יהיה מודל לא רע. אנחנו עשינו חוק דומה באגף שוק ההון, אבל שם כבר עשינו אותו מתון יותר, ואנחנו ממתינים לראות איך זה יתפתח. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת להצבעה החלטה של ועדת הכספים בדבר תיקון טעות בחוק ייעול הליכי האכיפה ברשות לניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות לניירות ערך נתקבל בכנסת ביום י"ב בשבט התשע"א, 17 בינואר 2011. כזכור, מדובר בחוק חשוב ומשמעותי אשר קבע שני מנגנוני אכיפה מינהליים חדשים ברשות לניירות ערך; האחד, הליך אכיפה מינהלי שנערך על-ידי ועדת אכיפה מינהלית שהוקמה ברשות לצורך כך, והמנגנון השני הוא הסדר להימנעות מנקיטת הליכים. אגב, אני לא הסכמתי. בחוק הממשלתי המקורי, מנהל הרשות לניירות ערך לא יכול לשבת במותב. הפכנו את זה לשני מותבים. הוא לא יכול לשבת, זאת אומרת שהוא גם השופט, וגם התובע, וגם החוקר, וגם המוציא לפועל – זה לא קורה, החוק לא מאפשר את זה. מדובר בחוק ארוך ומורכב, עמוס בפרטים. הוועדה ניהלה מספר רב של דיונים וישיבות לצורך חקיקת החוק, וכל זאת בלוח זמנים לחוץ ודוחק. בנוסח שהתקבל בכנסת נפלו כמה טעויות טכניות, בין השאר בשל לחץ הזמן: 1. בסעיף 52מט לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, המובא בסעיף 1(10) לחוק ייעול הליכי האכיפה ברשות, נפלה טעות בהפניה לסעיף הקטן שמכוחו רשאי המותב לזמן אדם בפניו. 2. בתוספת השישית לחוק ניירות ערך, בפירוט של תאגיד בדרגה ד' נשמט בשל טעות דפוס הרף העליון של המדרגה. 3. בתוספת השביעית לחוק ניירות ערך, בחלק ג' שבה, בפרטים (10) ו-(11) נפלה טעות בהפניה להגנות המופיעות בפרט (9). חבר הכנסת אבישי ברוורמן, כשנתת לי את ועדת הכספים, לא אמרת לי שיהיו את כל הפרטים האלה עם הסעיפים. אמרת לי רק את העקרונות. העיקרון מעניין, הפרטים כבר – אבל אין ברירה, אנחנו עובדים גם על הפרטים. 4. בתיקון סעיף 27 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה–1995, המובא בסעיף 2(7) לחוק לייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך, יש הפניה שגויה להגדרה "הוראת דין כלכלי" שבסעיף 9א לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994. 5. בסעיף 3(2)(ב) לחוק ייעול הליכי האכיפה יש תיקון לסעיף 9(ב) לחוק השקעות משותפות, ואולם הסעיף בוטל קודם לכן בחוק בתי-המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע–2010. לפי סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, החליטה היום ועדת הכספים, לבקשתו של יושב-ראש הכנסת, לתקן את הטעויות האמורות. עורכת-הדין שגית אפיק, אם אלה הטעויות בחוק האכיפה המינהלית, אתם ראויים לציון לשבח. אני בכל פרטי הסעיפים – באמת, אתן ראויות לציון לשבח, כפי שאמרתי. בכל מקרה, אני מבקש את אישור מליאת הכנסת לתיקון הטעויות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הכספים בדבר תיקון טעויות בחוק ייעול הליכי האכיפה ברשות לניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. רבותי, מי בעד אישור ההחלטה? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההחלטה – 11 נגד – אין נמנעים – 1 ההחלטה בדבר תיקון טעויות בחוק ייעול הליכי אכיפה ברשות לניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. החלטת ועדת הכספים אושרה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 20), התשע"ב–2012> [מס' כ/432; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לסעיף 10 בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 20), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ, שכבר נמצא על הדוכן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 20), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק פרטית שלי, שבאה בעקבות סיורים בהקדשים ובבניינים לאנשים עם מוגבלות. אני רואה את תרומת הקהילה והעיריות, ולפתע פתאום נאלצו לחייב את אותם הקדשים בתשלום ארנונה, וראיתי איך ההקדשים האלה הולכים ונסגרים. ברחבי הארץ פרוסים כ-120 מפעלים מוגנים, שמוכרים על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ומספקים תעסוקה במסגרת מוגנת לאנשים עם מוגבלות פיזית ושכלית, לרבות אוטיזם, שמלאו להם 18 שנים ואינם יכולים להשתלב בשוק העבודה החופשי. במסגרות התעסוקה המוגנת האמורות נמנים גם מרכזי העבודה השיקומית המיועדים לאוכלוסייה עם פיגור. מפעלים מוגנים אלה משמשים מסגרת לאנשים עם מוגבלות, שמוצאים בהם תעסוקה וחברה ונחלצים בעזרתם משהות סתמית של בטלה בבית. מסגרת המפעל המוגן תורמת לרווחתם ולבריאותם של האנשים עם המוגבלות ומגבירה את תחושת הערך העצמי שלהם והשייכות. רוב האנשים עם המוגבלות שמשתתפים בתעסוקה במפעלים המוגנים המוכרים על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים מופנים למפעל המוגן על-ידי משרד הרווחה, ואולם יש גם מפעלים שאליהם מופנים אנשים עם מוגבלות ממשרד הבריאות, משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי, ולעתים משתתפים בתעסוקה גם מעט אנשים עם מוגבלות שלא לפי הפניה של גורם כלשהו. ההפניה מהמשרדים השונים כרוכה גם בהתחייבות המשרד לתשלום בעבור ההשתתפות של אותם אנשים במערך התעסוקה, ואולם מקור מימון זה אינו עונה על כלל צורכי המפעלים המוגנים. במשך שנים לא חויבו המפעלים המוגנים ברשויות המקומיות השונות בארנונה, בין אם בשל הכרת הרשות המקומית באחריותה לפעולת המפעלים המוגנים לטובת תושבי הרשות, ובין אם משום שענו על התנאים שבהוראות הפטור. לאחרונה העברנו חקיקה של מחויבות ראשי ערים לגבות ארנונה, אחרת הם צפויים לקנסות אישיים, ולכן, לפתע פתאום, החלו להטיל עיקולים על המפעלים המוגנים, וראה זה פלא, עיקלו גם שכר של אותם עוסקים שמרוויחים 200, 300 ו-400 שקל. שמח. <אריה ביבי (קדימה):> יש כאלה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. 2 שקלים לשעה, 7 שקלים לשעה. עבודות מוגנות. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לפטור מפעלים מוגנים אלה מנטל הארנונה, ובכך לאפשר לראשי הרשויות להימנע מגביית ארנונה ממסגרות שהם עצמם מעוניינים ומחויבים לקיים לרווחת תושביהם שהם אנשים שהגורל התאכזר אליהם. לפיכך מוצע להוסיף מפעלים מוגנים אלה, לרבות מע"שים, לרשימת השימושים הפטורים כבר היום – שהם בתי-תפילה, מקוואות, בתי-קברות, מוסד חינוך מוכר, מעון יום, מקלט לנשים מוכות, מעון לילדים ולנערות בסיכון ובמצוקה, מבנה המוחזק בידי תנועת נוער ומדרשה תורנית ציונית ליהדות וללימודי ארץ-ישראל. יצוין כי הצעת החוק עוסקת רק במסגרות שמוכרות על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים – – <יצחק הרצוג (העבודה):> בראבו. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה שמח על הצעת החוק הזאת, אה? אני יודע. – – ומספקות תעסוקה מוגנת לאנשים, עוד פעם, עם מוגבלות פיזית ושכלית, לרבות אוטיזם, ולא למסגרות שמוכרות על-ידי משרד הבריאות בעבור אוכלוסיית נכי הנפש. עם זאת ייתכן שחלק מהמשתתפים בתעסוקה הופנו גם על-ידי המשרדים השונים והמוסד לביטוח לאומי, ותנאי לזכאות לפטור הוא שהאנשים המופנים על-ידי הגורמים כאמור הם 85% לפחות מכלל המשתתפים בתעסוקה המוגנת. הצעת חוק זאת מוגשת ללא הסתייגויות, ואני פונה לחברי הכנסת בבקשה לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. כדי לחסוך לעלות אחר כך לדוכן אני רוצה להגיד תודה לצוות המשפטי של הוועדה – לנועה בן-שבת, לאייל לב-ארי, לשמרית גיטלין-שקד – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה בכלל יכול להישאר פה בחוקים הבאים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, אבל אני צריך להביא את ההקראות. – – לאייל לב-ארי, למנהלת הוועדה וילמה מאור ולפקידות הוועדה, אתי, ענת ומעיין, ולעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו ולי קטקוב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לציין, אדוני, שלוועדה שלך יש הספק גדול בחוקים – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> – – יוצא לי מדי שבוע, ככה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לאחת מהצופות עכשיו, כנראה, בטלוויזיה, היועצת המשפטית של הוועדה שפרשה בחודש האחרון – ג'ודי וסרמן. ג'ודי וסרמן היתה אחת מאלה שחלמו לראות את החוק הזה עובר; היא הקדישה את עצמה לפעילות החברתית הזאת, והיה חשוב לה לראות את הצעת החוק הזאת עוברת. באמת, רציתי להגיש לה את זה כמתנת פרידה, ולבוא ולהגיד – יחד עם זה, לא הצלחתי לעשות את זה אז. אתה יודע, לפעמים בחקיקה, אמר לי דב חנין, צריך ללמוד איך מחוקקים. החוק הזה הוא שליש מחוק יותר מורכב, שיבוא בשבועות הקרובים, ובשליש הזה גמרנו את הנושא התקציבי, מאחר שפירקנו את החקיקה. ג'ודי וסרמן רואה עכשיו שליש מהחקיקה, השניים הבאים, של דב חנין ואילן גילאון, יעברו בשבועיים הקרובים, אני מקווה, ואני מודה לה בהזדמנות זו מהדוכן, והנה, השלמתי לה את השי שכה היתה ראויה לקבל בעבור תרומתה – לפחות בעבור תרומתה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בפרק הארוך של חייה כיועצת המשפטית של הוועדה. תודה רבה. אני מקווה שהחוק יקבל תמיכה במליאה, והוא יירשם בספר החוקים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, להצעה זו לא הוגשו הסתייגויות ולא בקשות לרשות דיבור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה על הצעת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 20), התשע"ב–2012. קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–2 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, להצביע בקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית, רבותי. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 20), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 20), התשע"ב–2012, נתקבלה בקריאה שלישית ותועבר לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49), התשע"ב–2012> [מס' כ/429; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49), לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת. אני מבקש לברך אותך על הזכות שנפלה בחלקי, שתהיי חברה בוועדה – המוכנות שלך, היכולת שלך, ההתמדה שלך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> היום זה יום של "חיים שכאלה". <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תציע גם אתה הצעות חוק, אני אברך גם אותך כחבר פעיל בוועדה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יגיע. מה אני אגיד לך, לפעמים אני כועס עלייך. 99 אוקטן. את צריכה לספור עד עשר לפני שאת מתפרצת. אבל בשורה התחתונה, תענוג. סעיף 6 לחוק עבודת נשים קובע את זכותה של עובדת שילדה לחופשת לידה. הסעיף קובע כי אם שתינוקה אושפז בבית-החולים במהלך חופשת הלידה לתקופה העולה על שבועיים, רשאית להאריך את חופשת הלידה. לפי המצב כיום, הארכת חופשת הלידה היא לתקופה של שמונה שבועות לכל היותר, שבעדם היא מקבלת תשלום אם היא זכאית לדמי לידה, וכמו כן, הזכאות היא חלקית בלבד. לדוגמה, אם תינוק מאושפז עד שישה שבועות, זכאית האם היולדת להארכה של ארבעה שבועות בלבד, ואם התינוק מאושפז לתקופה של עד עשרה שבועות, זכאית האם היולדת להאריך את חופשת הלידה עד שישה שבועות. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לשנות מצב זה ולקבוע כי ליולדת תהיה זכאות מלאה להארכת חופשת הלידה בתשלום, לפי משך תקופת האשפוז. כלומר, אם תינוקה אושפז לשישה שבועות, תהיה זכאית להארכה של שישה שבועות, שבעדם היא זכאית לתשלום. עוד מוצע לקבוע כי ההארכה המרבית תעמוד על עשרה שבועות, במקום שמונה שבועות כיום. חשוב לציין כי זכויותיה של העובדת במקום העבודה יישמרו בתקופת ההארכה, לרבות הפרשה לקופת הגמל על-ידי המעסיק – וזה בתקרות בדמי הניהול הנמוכים, שסגרנו היום – וכן זכויות הוותק, וכי עובדת שצברה תקופת אכשרה מלאה בביטוח הלאומי תהיה זכאית לדמי לידה בעבור כל התקופה שבה הוארכה חופשת הלידה. הצעת החוק מהווה בשורה אמיתית להורים של פגים או תינוקות הזקוקים לאשפוז מסיבות אחרות במהלך חופשת הלידה, אשר כעת יוכלו להתרכז ולהשקיע את מלוא זמנם ומרצם לטובת טיפול בתינוק הזקוק להם. יש להדגיש כי הצעת החוק תחול גם על עובדת, על יולדת – ואללה, יולדת עובדת, קרי קשר רציף, גם על יולדת עובדת. אחרת, אם היא לא יולדת, היא לא זכאית לתנאים. זה הקשר בין העובדת ליולדת – הצעת החוק תחול גם על יולדת עובדת שכבר בפועל נמצאת בחופשת לידה ביום פרסומו של החוק. הצעת החוק הזאת מוגשת ללא הסתייגויות, ואני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה הזאת, שמהווה בשורה משמעותית ליולדות שלצערנו ילדו פגים או ילדו תינוקות שנאלצים להתאשפז. אני קורא לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. וגם פה, במסגרת התודות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אולי אדוני יגיד את זה בפעם אחת על כל החוקים. יש לך ארבעה חוקים, אחד אחרי השני. את התודות – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תשמע, הם עבדו כל כך קשה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא. אני בשביל ההומור אומר את זה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הם עבדו כל כך קשה, אז אני אגיד להם את זה פעם אחר פעם אחר פעם. והיום, בחוק הזה, אני אומר להם את זה בפעם – זה החוק השלישי היום? אז בפעם ה-92. אנחנו נגיע היום ל-95. אז ליועצת המשפטית נועה בן-שבת, לאייל לב-ארי, לשמרית גיטלין-שקד, למנהלת המיתולוגית של הוועדה וילמה מאור ולעוזרות לה אתי, מעיין וענת, לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו ולי קטקוב. והפעם אנחנו מדלגים על ג'ודי וסרמן. הצופה, ג'ודי וסרמן. אני באמת אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49), התשע"ב–2012, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–4 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, להצביע בקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מבקש להצביע בקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49), התשע"ב–2012, נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס רוצה גם היא להודות ולברך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. באמת, היום הזה הוא יום כל כך מיוחד בעיני, כי אני גם נושאת את הלובי של הפגים בכנסת הזו, ואנחנו מצליחים ככה לקדם דברים. אני רוצה להגיד תודה רבה וענקית לחבר הכנסת חיים כץ ולוועדה שאני חברה בה. לווילמה מאור. ליועצות המשפטיות נועה בן-שבת, היועצת המשפטית של הוועדה, שטיפלה בנושא הזה, שמרית שקד-גיטלין שעשתה עבודה מהממת. אני רוצה להגיד לעוד כמה אנשים תודות, כי פה, צריך לזכור, זה לא רק הארכת חופשת לידה בתשלום מלא, עם שמירה על כל התנאים הסוציאליים שלהם. וצריך להגיד תודה כי בימים האלו, אתה יודע, קצת קשה להחמיא למשרד האוצר, ואנחנו שומעים שתוקפים אותם מכל מיני כיוונים. דווקא בנושא הזה, אני חייבת להגיד, ששיחות עם שר האוצר ופנייה גם לרגש שלו, וכן יש לו מודעות חברתית – וכן היתה אוזן קשבת. כי עם הפקידים היתה קצת בעיה, ועם האישור של הנושאים הללו. והצלחנו, ביחד עם שר האוצר ועם העוזרת שלו עדי אביטן, שהיא יועצת שעזרה מאוד גם להעביר את זה, בלי שהחוק הזה עבר ועדת שרים לענייני חקיקה, חברים, שזה לא קורה הרבה. אבל היא עברה באמת בצורה מהירה מאוד את הוועדה והגיעה לחקיקה סופית היום. גם נציג האוצר, מר דב בארי, שעזר כאן. אבל אני רוצה להגיד תודה רבה לחברי לסיעה, חבר הכנסת מוץ מטלון, שהוא בעצמו הורה לתינוק שהיה פג והוא גם שותף לחוק הזה, שותף מאוד פעיל. לאיתמר, שהיום אומנם הוא גדול, אבל החרדה שעברה עליהם כשהוא רק נולד היתה חוויה אמיתית, מחשלת, אבל באותו רגע מאוד מאוד מפחידה. אז הנושא הזה פה הוא לא משהו שבא ברגל. גם משרד התמ"ת – דוד ימין, הנציג שלהם שם, עזר. גם הביטוח הלאומי. אפילו משרד הרווחה. ואני רוצה להגיד תודה ענקית לעמותת לה"ב, למען הפגים בישראל, בראשות מר מנשה דלל. ואני רוצה להגיד תודה גם לעוזרים שלי, מגיע להם, לחלי, לבן ולנטע שחזרה עכשיו מחופשת לידה. צריך לזכור שפה אנחנו מאריכים עד עשרה שבועות רצוף, יום אחרי – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> שלא נזדקק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שלא נזדקק, אבל אם מגיעים לנקודות האלה, הוועדה תיקנה גם את הסיכומים שהיו עם האוצר, והגענו לסיכומים הרבה יותר מורחבים. שוב, תודה רבה, חיים כץ. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135), התשע"ב–2012> [מס' כ/430; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ. אפשר לשכפל את זה, תגיד? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, זה בא בעבודה קשה. אתה בא בבוקר, עושה עבודה עד סוף היום, מסיבית, נכנס לעומקם של דברים, ופה אתה קוצר את הפירות. אתה קוצר את הפירות לא מעט בגלל היוזמות של החברים. אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135), לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. את הצעת החוק הזאת יזמו חברי חבר הכנסת אריה ביבי, מירי רגב, איתן כבל, מיכאל בן-ארי ורחל אדטו, ואני מבקש לברך אתכם על היוזמה. ואני מסתכל איזה נושאים – אם אורלי לוי אבקסיס מתעסקת בנושא ילדים במצוקה, יולדות וזה, אז אריה ביבי – אריה, אני מדבר אליך – מתעסק בנושא של – בין היתר – צבא, שוטרים, עיגון הזכויות שלהם, שמירה על כבודם. בהצעה הזאת, סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי חייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת במשך שישה חודשים לפחות, במהלך שנתיים שחלפו מיום שחרורו משירות סדיר, יהיה זכאי למענק עבודה מועדפת. חיילים משוחררים רבים נקראים לשירות מילואים במהלך התקופה של השנתיים לאחר שחרורם, וראה זה פלא, ואללה, אם הוא הולך למילואים אומרים לו, אתה לא זכאי. ואז הגיע היוזם ואומר – בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לקבוע כי התקופה של שנתיים שבהן עליהם להשלים שישה חודשי עבודה לצורך קבלת המענק תוארך בהתאם למספר הימים ששירתו במילואים. תהיה להם הזדמנות להשלים את התקופה הזאת של עבודה מועדפת, וכך נוכל להבטיח כי חיילים משוחררים אשר משרתים במילואים ותורמים מזמנם וממרצם למען ביטחון המדינה לא ייפגעו בשל כך בקבלת מענק עבודה מועדפת, ויעמדו לרשותם שנתיים מלאות לצורך השלמת תקופת העבודה הנדרשת. יש לציין גם פה כי הצעת החוק תחול באופן רטרואקטיבי על חייל משוחרר שהשתחרר משירות סדיר בתקופה של שנתיים שקדמו ליום התחולה. מסתכלים – זה לא מהיום ואילך, זה שנתיים אחורה. הצעת החוק הזאת מוגשת ללא הסתייגויות. שים לב שבוועדה אצלנו זה בדרך כלל ללא הסתייגויות, גם אם בוועדה יש רוב לאופוזיציה – הוועדה היחידה בכנסת שיש בה רוב לאופוזיציה, וגם כאן ניצחו על המלאכה הצוות המשפטי – נועה בן-שבת, אייל לב-ארי ושמרית גיטלין-שקד, ועוד פעם, מנהלת הוועדה וילמה מאור, אתי, ענת ומעיין, וגם כאן – עוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו ולי קטקוב, ופעם נוספת למציעים, תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת – אני מקווה שיאשרו את הצעת החוק בקריאה שנייה, ואפילו בקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. כאמור, להצעה זו אין הסתייגויות, ואין בקשה לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135), התשע"ב–2012, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–2 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אדוני, אני עובר לקריאה שלישית. רבותי, הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 135), התשע"ב–2012, נתקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אריה ביבי מבקש לברך בשם היוזמים. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות לילדינו, באמת המעט – ילדינו שהם עושים את הסדיר, ואחר כך יוצאים למילואים, והיתה עוולה גדולה מאוד, שתוקנה ביום הזה. אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שהוא באמת – אני מכיר הרבה מערכות, ושירתתי בהרבה מקומות, אבל אדם חרוץ כזה באמת לא ראיתי. הוא מצאת החמה עד צאת הנשמה בוועדה, והוא מנהל את זה ביד רמה, ולא רק זה, הוא גם מנהל את זה בזריזות ובחוכמה. ואני רוצה לברך את כל הצוות שלו. אני פה לא אמנה את כולם, כי כבר מנו. אני גם רוצה לברך את שותפי להצעה, ואת העוזרים שלי – את העוזרים שלי, שזה אורית ואיציק ביבי, שאני גם מאחל לו החלמה, הוא שוכב היום בבית. אני גם רוצה לברך את 41 המתנדבים שלי, שעובדים בכנסת ועושים לעם ישראל, ולא משנה לאיזה מפלגה – כל מי שפונה אליהם, יש שם מוקד, והם עוזרים לו, וכמובן לחיילי צה"ל, לאנשי המילואים, שזאת ההצעה בשבילם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אריה ביבי. <הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012> [מס' כ/437; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – סעיף 13 לסדר-היום: הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי נחמן שי, איתן כבל ומירי רגב, אני מתכבד להציג בפניכם, לקריאה שנייה ושלישית, את הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27), שיזם נחמן שי – איך אמרת לי היום בבוקר? ואללה, כל הצעת חוק – כל הצעת חוק מלחמה. <נחמן שי (קדימה):> זה מלחמות טובות, מלחמות טובות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, אז תבורך, תבורך. וההצעה הזאת זה סימן לבאות, כן ירבו. בסעיף 11(ג) לחוק פיצויי פיטורים, 1963, נקבע כי התפטרות של עובד בשל גיוסו לשירות סדיר או בשל התנדבותו לשירות לאומי, או התחלת שירות אזרחי, וסמוך לפניהם, תיחשב פיטורים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לקבוע כי גם התפטרות של עובד לשם התנדבות למה שמכונה "שנת שירות", וסמוך להתנדבות זו, תוך דחיית השירות הצבאי, תיחשב פיטורים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. מדובר בשירות התנדבותי למטרה ציבורית או לאומית שאושרה לפי תקנות הביטוח הלאומי (ילד המשרת בהתנדבות בשירות למטרה ציבורית או לאומית), התשנ"ז–1997. לפי התקנות האמורות, השירות הוא בין השאר למטרות הדרכת נוער בתנועת נוער או בפנימיות, טיפול חינוכי וחברתי בילדים ונוער באזורים הנתונים במצוקה כלכלית, חברתית או תרבותית, והדרכה וחינוך לידיעת הארץ. מוצע כי הזכאות לפיצויי פיטורים תותנה בהתמדה של המתנדב בשירות זה במשך שישה חודשים לפחות, ובכך יינתן מעמד ראוי להחלטה של צעיר או צעירה להתנדב לשירות לטובת מטרה ציבורית או לאומית לפני שירות צבאי שהם מחויבים בו לפי החוק. והם, כמו חבריהם שהתגייסו, התנדבו לשירות לאומי או התחילו בשירות אזרחי, לא יאבדו את הזכאות לפיצויי פיטורים עקב ההתנדבות. גם הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, וגם עליה ניצחו הצוות המשפטי נועה בן-שבת, אייל לב-ארי ושמרית גיטלין-שקד, וכמובן וילמה מאור וצוות הבנות אתי, ענת ומעיין. וגם פה היו מעורבים העוזרים האישיים שלי אילן מרסיאנו ולי קטקוב. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד סעיף 1 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק נתקבלה בקריאה שנייה. עוברים להצבעה בקריאה שלישית, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה, כן? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצבעה בקריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 11 בעד. רבותי, הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, נתקבלה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. 11 הצביעו בעד ואין מתנגדים, ואין נמנעים. אדוני, חבר הכנסת נחמן שי, רשות הדיבור והתודות לך. <נחמן שי (קדימה):> תודה רבה, אדוני. אני רואה בהצעה הזאת צעד חשוב מאוד בצדק חברתי שכל כך רצינו בו, ואני מאמין שאנחנו מקדמים אותו בבית הזה. אני מאמין ואני רוצה בכך. צדק שנעשה לאותה קבוצה של צעירים שתורמת מזמנם, שנה, למשימות לאומיות, ושעד עכשיו קופחה בהקשר הזה של פיטורין בטרם נכנסו למסגרת של השנה, בהשוואה לחבריהם שהלכו למסגרות אחרות. היום הכנסת מלאה באנשים, טיפה יותר מבוגרים, של קהילות הצעירים שעושים דברים נפלאים בכל רחבי הארץ. הם, הייתי אומר, הממשיכים של אותם שנת שירות, וגם הם נושאים את אותו דגל של תרומה לחברה ולפריפריה, ולקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית, ובעיני זה דבר נפלא. הכול התחיל במכתב שקיבלתי מסב בשם אביגדור גל, שפנה אלי ושאל למה נכדו מקופח. אז אני רוצה למסור לאביגדור גל, ולהרבה סבים והורים, וסבתות, ואמהות, שילדיהם לא יהיו מקופחים יותר בהקשר הזה. אני רוצה להודות למכונת החקיקה המשוכללת של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, שהריץ את החוק הזה מהר וביסודיות, ובמהירות. אני רוצה להודות לצוות המשפטי והמינהלי של הוועדה, אני רוצה להודות לעוזרי, כרמל שנקר, רונן ליבוביץ וקרן אלון, ולחברי הכנסת שתמכו ויתמכו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. <הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב–2012> [מס' כ/222; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' , מושב שני, חוב' כ', עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, סעיף 14 לסדר-היום: הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב–2012 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק בפעם החמישית יושב-ראש ועדת העבודה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> השישית. <היו"ר יצחק וקנין:> היום זה השישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני טועה. אתה רואה, מרוב שאתה עולה ויורד, אני כבר לא סופר. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברתי שלי יחימוביץ, הצעת החוק שאני מתכבד להביא לפניכם היא הצעת חוק שלך ושל דב חנין. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מס' 95 מאז תחילת הכנסת – הצעות חוק פרטיות, ממשלתיות. אני לא נכנס, לא לתקנות ולא לדברים אחרים. הצעת חוק מס' 95 תעבור היום במליאה, וחלק ניכר מהחוקים שעברו, את שותפה ודב חנין. החוקים האלה הם חוקים שבאים להגן על זכויותיהם, תנאי העבודה, שכר, של עובדים – עובדים וגמלאים. היחס שלכם לעובדים ולגמלאים במדינת ישראל, בעיני זה מושא להערצה. הצעת החוק הזאת תעלה היום לקריאה השנייה והשלישית, וגם היא כחלק ניכר מההצעות דנה באיסור – הצעת החוק המונחת בפניכם אוסרת על מעביד לקבל מעובדו בטוחה להבטחת הישארות העובד בעבודה או כתנאי לקבלתו לעבודה, ובמידה שבכל זאת מתקבלת בטוחה נאסר עליו לממש בטוחה זו – נאסר על המעסיק לממש בטוחה זו. המדובר בבטוחות שניתנות להפעלה ללא צורך בפנייה לתביעה משפטית, כגון שטר או צ'ק או עירבון מוחשי אחר, או נכס שהעובד שעבד או משכן למטרות האמורות. נטילה של בטוחה שניתנת למימוש באופן חד-צדדי על-ידי המעביד מגבילה את זכותו של העובד להתפטר ולהשתחרר מחוזה העבודה ושוללת את כוח המיקוח שלו לעניין תנאי העבודה. כבילה מעין זו למקום העבודה פוגעת בכבודו של העובד ובחירותו. הצעת החוק אוסרת, כאמור, על נטילת בטוחה ומימושה, וגם מוסיפה וקובעת שזכותו של עובד שלא להיות כבול באמצעות בטוחה למקום העבודה אינה ניתנת לוויתור או להתניה. מעביד שיקבל בטוחות או יממשן, יהיה צפוי למאסר או לקנס בסכום העולה על 150,000 ש"ח. כך גם יהיה דינו של מעסיק בפועל שיקבל בטוחה מעובד של קבלן כוח-אדם המועסק אצלו או יממשה, וכן דינו של מזמין שירות שיקבל מעובד של קבלן שירות המועסק אצלו בטוחה או יממשה. על נושא משרה בתאגיד תחול אחריות פלילית שבצדה קנס של 75,300 ש"ח, אם התאגיד, שהוא מעביד, מעסיק בפועל או מזמין שירות, קיבל בטוחה כאמור מעובד או מימש אותה, אלא אם כן הוכיח נושא המשרה שעשה כל שניתן למילוי חובתו למנוע ההפרה. יצוין כי ניתן יהיה להטיל על מקבל הבטוחה או מי שמימש אותה עיצום כספי לפי חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011, שייכנס לתוקף בעוד מספר חודשים – חוק שהוועדה העבירה לאחרונה, ונקבעה תחולה של תשעה חודשים מאז; זה עבר בכנס שדרות בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. בית-הדין לעבודה שידון בתביעה אזרחית של עובד בשל קבלת בטוחה או מימושה, יוכל לפסוק לעובד פיצויים גם על נזק שאינו ממוני שנגרם לו כתוצאה מכך, וגם יוכל לתת צווי עשה או צווי מניעה. בהצעת החוק שבפניכם יש הוראת מעבר, שלפיה איסור מימוש הבטוחה יחול גם על בטוחות שקיבל המעביד לפני תחילת החוק המוצע. כך המעביד לא יוכל ליהנות מקיצור דרך על-ידי מימוש חד-צדדי של בטוחה שנטל. הצעת חוק זו, שנדונה בקריאה הראשונה בכנסת השבע-עשרה, נכללו בה, בנוסף לבטוחה האסורה בנוסח המונח בפניכם, גם ביטחונות מסוג התחייבויות, דהיינו התחייבות עובד לתשלום למעביד אם לא ישלים תקופת עבודה. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות פיצלה את הנושא של ביטחונות מסוג התחייבויות מהצעת חוק זו, כדי שתוכל להוסיף ולדון בנושא מורכב זה. אדגיש לפיכך כי הצעת החוק המונחת בפניכם אינה מתייחסת לביטחונות שהם התחייבות בלבד ולא נועדה לחול עליהם. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק כפי שאישרה הוועדה. גם בהצעת החוק הזאת אין הסתייגויות. וזאת הזדמנות נוספת להגיד תודה – 95 חוקים שעברו בעבודה – ליועצים המשפטיים נועה בן-שבת, אייל לב-ארי, שמרית גיטלין-שקד; לווילמה מאור, מנהלת הוועדה; ולצוות העוזרות – אתי, ענת ומעיין; לצוותי, אילן מרסיאנו ולי קטקוב; ופעם נוספת לחברי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת דב חנין, על התמדתם ועל מאמציהם לשפר את איכות החיים של העובדים, הגמלאים והאזרחים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב–2012. קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–11 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אני עובר להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב–2012, נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת דב חנין מבקש לברך ולהודות. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לך, אדוני, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והפנסיה, וכל מלה פה מסתירה מאחוריה המון עשייה – המון עשייה, לא רק בהחלטות, לא רק מעקב אחרי הממשלה, אלא בהמון חוקים. אבל, אדוני היושב-ראש, העניין הוא לא המספר; אמר חבר הכנסת כץ – 95 חוקים, ואני חלק גדול מהחוקים האלה מכיר היטב, ואני יודע מה מסתתר מאחורי כל אחד מה-95; ומאחורי כל אחד מה-95 מסתתרים אלפי בני-אדם שהחוקים האלה משנים באופן אמיתי את מצבם לטובה. החוק הזה, שאישרנו, אדוני, היום, הוא בשורה חברתית חשובה, הוא עניין של כבוד של העובדים, הוא עניין של מעמד של העובדים, הוא עניין של ביטחון לעובדים, הוא עניין של זכויות של העובדים – מהיום אסור למעביד לקחת ביטחונות מעובד: אסור לקחת צ'קים מעובד, אסור לקחת שטרות ביטחון מעובד, אסור לקחת עירבונות מעובד, אסור לממש צ'קים שניתנו בעבר. עבריינים צפויים למאסר או לקנס עד 150,000 שקל. נושאי משרה בתאגיד צפויים ל-75,000 שקל אם התאגיד לקח ביטחונות. זה חל על עובדי קבלן, יש מנגנונים של תביעה אזרחית. אדוני היושב-ראש, באמת, אני חושב שזה אחד החוקים שהוועדה בראשותך יכולה להיות מאוד גאה בהם. תודה לך, שותפתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בוודאי גם את תמשיכי ותדברי על החקיקה החשובה הזאת. גם אני רוצה להצטרף לתודות ליועצת המשפטית נועה, למנהלת הוועדה וילמה, לכל צוות הוועדה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיד תודה אישית מיוחדת למי שריכז אצלנו את העבודה על החוק הזה, והוא עוזרי הפרלמנטרי לשעבר, אלון-לי גרין, בחור צעיר שהתחיל את דרכו בפוליטיקה בארגון ועד עובדים בבית-קפה שהוא עבד בו, וריכז את העבודה בתבונה ובכשרון, גם מול הוועדה והיועצים המשפטיים בוועדה, וגם מול משרדי הממשלה – והיו הרבה ויכוחים; החוק הזה עבר דרך ארוכה וקשה, עוד מהקדנציה הקודמת – ובתבונה רבה ידע לקדם ולארוג את החוטים כך שנוכל להשלים את החקיקה הזאת. אני קצת חצוי בעניין, אדוני היושב-ראש, כי לצערי, וגם לשמחתי, אלון-לי גרין עזב את העבודה בכנסת לטובת המחאה החברתית, ואני מצטער על זה שהוא לא עוזר לנו, אבל אני בטוח שהוא עושה, ומשוכנע וגם יודע שהוא עושה דברים חשובים וטובים במחאה, שהוא מאוד מעורב בה. ואני מקווה, אדוני, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שאנחנו נזכה במהרה בימינו גם להשלים את החצי השני של ההתחייבויות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני אאפשר גם לחברת הכנסת שלי יחימוביץ להודות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברי חבר הכנסת חיים כץ. לכבוד הוא לי לעמוד כאן בחוק ה-95, ואני שואלת את עצמי מה תעשה בחוק ה-100. ואני יודעת היטב שמאחורי כל הצעת חוק כזאת, שעוברת בקריאה שנייה ושלישית, יש שעות אין-סופיות של עבודה, ירידה לפרטים, כוח פנימי, אנרגיה, וגם כוח פוליטי, כי כדי להשיג הישגים מהסוג הזה צריך כוח פוליטי, וצריך לומר את זה בלי להתבייש. אנחנו נמצאים כאן כדי לממש כוח פוליטי לטובת אזרחי מדינת ישראל, ואני חושבת שאתה בפעילות שלך מגלם את זה על הצד הטוב ביותר, ואני מודה לך. תודה גם לחבר הכנסת דב חנין. החוק הזה הונח לפני ארבע שנים, אני חושבת שלפני ארבע שנים היינו קול קורא באפלה, וקרה משהו טוב – הנה, מקץ ארבע שנים, החוק הזה, שנראה בלתי אפשרי בשעתו, כשהנחנו אותו, הופך להיות מציאות, וגם עובר בקלות ובטבעיות לכאורה, אם כי גם אני, באופן חריג – בדרך כלל אני מודה לעוזרים שלי, אבל אני חייבת לציין את חלקו של אלון-לי בקידום החוק, אין ספק שהוא פשוט עבד על החוק והביא אותו לידי גמר, ומגיע לו "שאפו" מאוד גדול על העבודה הזאת. החוק הזה, מעבר לעובדה שיש לו משמעות מעשית מיידית, והיא איסור לקיחת ביטחונות מעובד, סיטואציה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, בעיקר ביחס לעובדים חלשים, שנדרשים לתת איזשהו שטר ערבות, או ביטחון, או צ'ק, ואז הם נשארים אסירים בעבודתם ואינם יכולים לעזוב כשהם חפצים לעזוב, ואסורים למקום עבודתם, זאת סיטואציה שמתרחשת שוב ושוב, החוק הזה מונע אותה מכול וכול. אבל מעבר להיבט המעשי, יש כאן היבט סימבולי מאוד משמעותי, כי להשאיר ביטחון – כשהעובד משאיר ביטחונות אצל המעסיק, הוא בעצם רוצע את רגלו אל המעסיק והופך לעבד, במידה רבה, והוא כלוא בתוך מקום העבודה, בין אם ירצה ללכת ובין אם לא. המאבק על שחרורם של העובדים, נדמה שהסתיים לפני יותר מ-100 שנה, אבל הנה, עכשיו אנחנו מנהלים אותו מחדש, ועובדים רבים מועסקים בתנאי עבדות. החוק הזה הוא עוד גלגול האבן של סיזיפוס במעלה ההר, מילימטר אחד לטובת מימוש זכויות העובדים, כבודם וחירותם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – יגעת ומצאת, תאמין. <הצעת חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012> [מס' כ/404; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> סעיף 15 לסדר-היום: הצעת חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, שר הדתות, אני מתכבד להציג בפניכם את חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, היא פרי יוזמתו של חברי חבר הכנסת אלכס מילר, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט מטעם סיעת ישראל ביתנו. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אלכסנדר הגדול. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הוא באמת אלכסנדר הגדול, דרך אגב. אנחנו יודעים שהוא מאוד אוהב את הסיעה שלו, אחרת היינו מנסים לקבל אותו כשחקן רכש. ההצעה נועדה, אדוני היושב-ראש, בעיקרה, להגן על זכויות הסוכן המסחרי, והיא מבוססת בחלקה על הוראות שנקבעו בעניין זה בדרקטיבה של האיחוד האירופי. בטרם אפרט את ההסדר המוצע, אציין כי הצעת החוק תחול על ספקים שהם יצרני טובין או בעלי זכות להשתמש במוניטין ובסימני מסחר הקשורים לאותם טובין, למעט ספקים העוסקים בשיווק מקרקעין ובמתן שירותים. הספקים שהצעת החוק תחול עליהם מתקשרים לעתים בחוזי סוכנות עם סוכנים מסחריים, ומעניקים להם במסגרת זו הרשאה מתמשכת לפעול בשמם לשם הרחבת פעילותם העסקית, בלי שמתקיימים בין הספק לסוכן המסחרי יחסי עובד ומעביד או קשרי שותפות. לפיכך, הסוכן המסחרי אינו מקבל שכר חודשי בעד עמלו, אלא תמורה אחרת המוסכמת בין הצדדים, שהיא במקרים רבים עמלה. כמו כן, בניגוד למפיץ הרוכש טובין מהספק ומוכר אותם בשמו שלו, תוך הפקת רווח מהמכירה, הסוכן המסחרי פועל בשמו של הספק לשם שיווק הטובין ללקוחות של הספק, בין אם על-ידי איתור לקוחות חדשים ובין אם על-ידי התקשרות נוספת עם לקוחות קיימים. כלומר, הטובין שמשווק הספק אינם עוברים לבעלותו של הסוכן, אלא הוא פועל כדי למוכרם ללקוחות של הספק, תוך שניתנת לו במקרים רבים הרשאה רחבה לבחור את הדרכים לשיווק הטובין ואת הלקוחות הפוטנציאליים שעמם ינהל משא-ומתן. בהתאם למצב המשפטי היום, כבוד היושב-ראש, חלות על חוזה סוכנות הוראות הדין הכללי, כמו דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט, ובמקרים מסוימים גם הוראות חוק השליחות, התשכ"ה–1965. מכאן, שעל אף המאמצים והמשאבים הרבים שמשקיע לא אחת הסוכן המסחרי בפיתוח השוק עבור הספק ובקידום עסקיו, הוא עלול להימצא במצב שבו לא מוקנות לו זכויות מעבר לאלה המוקנות לו לפי הדין הכללי, לרבות בעת סיום החוזה עם הספק, אלא אם כן הוסדרו זכויות אלה במפורש באותו חוזה. הצעת החוק קובעת לראשונה הסדר מיוחד שיחול על מערכת היחסים החוזית שבין ספק לסוכן מסחרי והם: ראשית, מוצע לקבוע כי הצדדים לחוזה סוכנות יחויבו לפעול בנאמנות זה כלפי זה, כלומר תחול עליהם חובת אמון הדדית במהלך תקופת החוזה, מעבר לחובת תום הלב החלה עליהם לפי דיני החוזים. שנית, מכיוון שדיני העבודה אינם חלים במערכת היחסים החוזית שבין הסוכן המסחרי לספק, כפי שציינתי בראשית דברי, מוצע לקבוע הוראות לעניין סיום חוזה סוכנות, כדי להגן על זכויות הסוכן בנסיבות אלה. בהתאם למוצע, כל צד לחוזה סוכנות לתקופה בלתי קצובה יהיה רשאי לסיים את החוזה, בתוך זמן סביר ומראש, באמצעות בהודעה מוקדמת לצד השני, ובלבד שתקופת ההודעה המוקדמת לא תפחת מהתקופות המפורטות בהצעת החוק. מאחר שכאמור מדובר בתקופות מינימום, רשאים הצדדים לחוזה סוכנות לקבוע תקופות ארוכות יותר, ובלבד שתקופת ההודעה המוקדמת שתחול על הספק לא תהיה קצרה מהתקופה שתחול על הסוכן המסחרי. עוד מוצע לקבוע, כי לאחר מסירת הודעה מוקדמת על סיום חוזה הסוכנות, יוכל הספק להורות לסוכן המסחרי להפסיק לפעול עבורו כסוכן לפני תום תקופת ההודעה המוקדמת, ומשעשה כן, יחויב לשלם לו פיצוי בעד התקופה שלגביה ויתר על שירותיו כסוכן – בלשון החוק מוצע: "דמי הודעה מוקדמת". בהתאם למוצע, אופן חישובם של דמי ההודעה המוקדמת יביא בחשבון את רווחי הסוכן המסחרי בתקופה שקדמה לסיום החוזה, כמפורט בהצעת החוק. ואולם, מאחר שאופן החישוב אינו צופה פני עתיד ולכן אינו מביא בחשבון, מטבע הדברים, שינויים שחלו בשוק או בענף שבו פעל הסוכן המסחרי לאחר סיום החוזה, מוצע לאפשר לבית המשפט, בנסיבות מיוחדות, לקבוע כי הסוכן המסחרי יהיה זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסכום שונה. נוסף על כך, מוצע להקנות לסוכן המסחרי זכאות לפיצוי בשל סיום חוזה סוכנות, במקרה שבו פעולות הסוכן הביאו להרחבת פעילותו העסקית של הספק. זכאות כאמור תהיה מותנית בכך שחוזה הסוכנות היה בתוקף במשך שנה לפחות, וכן בכך שהסוכן המסחרי היה הגורם היעיל לגידול משמעותי בהיקף עסקיו של הספק עם לקוחות קיימים או להתקשרויות עם לקוחות חדשים, ושהגידול או ההתקשרויות כאמור הניבו פירות לספק גם לאחר סיום החוזה. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, כוללת נוסחה לחישוב הפיצוי האמור, אך מאפשרת לבית-המשפט לקבוע סכום אחר, או אף לשלול את הזכאות לפיצוי, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן. מאחר שתכליתה העיקרית של הצעת החוק היא להגן על זכויותיו של הסוכן המסחרי, מאותם טעמים שהזכרתי בראשית דברי, החליטה ועדת הכלכלה לקבוע, בעת הכנת החוק לקריאות השנייה והשלישית, כי הוראות החוק המוצע יהיו קוגנטיות. משמעות הדבר היא שהצדדים לחוזה סוכנות לא יהיו רשאים לקבוע בחוזה הוראות שונות מאלה הקבועות בהצעת החוק, אלא אם כן מדובר בהוראה המיטיבה עם הסוכן המסחרי. אני סבור כי הוראה זו חיונית לשם הגשמת תכליתה העיקרית של הצעת החוק. כמו כן החליטה הוועדה לקבוע כי אין בהוראות החוק המוצע כדי לגרוע מהוראות כל דין, ובכלל זה מהוראות הדין הכללי שחלו על חוזי הסוכנות עד היום. החוק המוצע, אדוני היושב-ראש, ייכנס לתוקפו בתוך 60 ימים מיום פרסומו, מכיוון שלא נקבעה הוראה אחרת, הוא יחול על חוזי סוכנות חדשים, שנערכו ביום התחילה ואילך. חברי הכנסת וחברות הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם תביא, כך אני מקווה, לשיפור מעמדם ולהבטחת זכויותיהם של הסוכנים המסחריים, המשקיעים לא אחת עמל רב לטובת שולחיהם. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, לא לפני שאודה בשנית ליוזם החוק, חבר הכנסת אלכס מילר, שמספר הפעמים שהוא אמר לי את המשפט: מה קורה עם חוק סוכן – אפשר להתעשר אם מקבלים שקל על כל פעם שהוא נדנד, אבל ללא הלחץ וההתמדה שלו, החוק הזה לא היה בא לעולם, זה חוק שמתגלגל עוד מהכנסת הקודמת. וכמובן תודות והמון הערכה לצוות הנהלת הוועדה: מנהלת הוועדה גברת לאה ורון, היועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר, עורך-דין איתי עצמון, שישב בכל הישיבות וייעץ – מהייעוץ המשפטי לוועדה; וכמובן הצוות האישי שלי, עוזרי: דרור נאור, אלעד זמיר ולבנת נזרי. ושוב, נא להצביע ולאשר פה אחד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה. הצעת חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012 – הצבעה בקריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 1–9 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני, אני עובר לקריאה שלישית. רבותי, הצבעה בקריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב–2012, נתקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מילות תודה – מבקש יוזם החוק, חבר הכנסת אלכס מילר. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחברי יושב-ראש ועדת כלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. אדוני, רק שתבין, כל ראשי הוועדות של ועדת הכלכלה לפניך, מאז שהחוק הזה התחיל להתגלגל, מהכנסת השבע-עשרה, לא הצליחו להגיע להסכמות כדי שהחוק הזה יקודם וייכנס לספר החוקים, כמו שבאמת הצלחת לעשות את זה בעת הדיונים על הנושא הזה – החשוב. חשוב גם להודות, אני חושב שגם תצטרף אלי, ליושב-ראש לשכת המסחר אוריאל לין על כך שהוביל את הנושא הזה עוד מהכנסת השבע-עשרה, יחד עם חברנו שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, שהוא היה היוזם הראשון של חוק זה. ובכך הצלחנו להעביר חוק – רציפות לכנסת השמונה-עשרה, ובאמת לתקן עוול שנוצר לאותם האנשים אשר גם מייצגים חברות. בהתחלה חשבנו שהבעיה היא רק עם הסוכנים שמייצגים חברות שהן לא חברות ישראליות, אחר כך נחשפנו לבעיה שגם בארץ יש סוכנים שכביכול נפגעים בגלל החלטות כאלו או אחרות, והם לא מוגנים. החוק הזה עושה סדר, החוק הזה נותן הגנה לכל אותם סוכנים מסחריים שבאמת עובדים ימים ולילות, ובסופו של דבר עלולים למצוא את עצמם ללא שום ביטחון, כאשר אותן החברות מחליטות להפר או לסיים את החוזה עם אותם סוכנים מסחריים – זה משחק של "בית"ר" אני חושב, לא? טוב, זה בעניין זה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות כמובן לצוות המשפטי של ועדת הכלכלה, שעשה עבודה מאוד יסודית ומאוד מקצועית בעת קביעת כל הסעיפים, באמת כל סעיף וסעיף, במיוחד סעיף הקוגנטיות שדיבר עליו חבר הכנסת שאמה, על כך שבאמת גם הצלחנו להכניס את הסעיף הזה – כאשר ראינו גם התנגדויות ולחצים לא להכניס את הסעיף החשוב, שכביכול באמת נותן תוקף לחוק. אני רוצה כמובן להודות לכל מי שהיה שותף ולמסור את תודתנו גם ליושב-ראש לשכת המסחר ולשר התיירות, שמהתחלה קידם את הנושא הזה, וגם כאשר כבר היה בוועדת שרים לחקיקה דאג לרציפות החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלכס מילר, ותישאר על הדוכן. <הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012> [מס' כ/436; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אתה תציג את הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת אלכס מילר, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. <אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> תודה, אדוני. ראשית, היוזמים של הצעת החוק הם חברי חבר הכנסת מוץ מטלון וחברת הכנסת יחימוביץ, שבעצם הובילו את הנושא הזה. חבר הכנסת מוץ מטלון מוביל בצורה מתמדת את כל הנושא שקשור לחיילים, שקשור לכל מה שאנחנו מתעסקים בו גם בנושאים של מילואימניקים. אני רוצה להגיד שכאשר הוא חשף אותי למצב האבסורדי שקיים במדינת ישראל כאשר מישהו מנסה "להרוויח" מהשכול, אני ראיתי לנכון להעלות את הסוגיה הזאת בסדרי העדיפויות של הוועדה בצורה כזאת שנוכל לחוקק חוק. עשינו את זה, אני חושב תוך שבועיים, שלושה – החוק חוקק בקריאה שנייה ושלישית. כמובן, חבר הכנסת מוץ מטלון היה יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, הוא מכיר היטב עד כמה חשוב שהמדינה, וכל מי שעוסק באירועים שקשורים לשכול, באמת יעשו את זה בצורה שהיא צורה התנדבותית, ושאנחנו לא נראה את כל אותם אנשים שמנסים לעשות על זה איזושהי קופה. בעניין הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012 – הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012. חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מייחד יום בשנה ל"זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם", לשון החוק. ציון יום הזיכרון הוא אירוע לאומי וממלכתי, שבו אזרחי המדינה מתייחדים עם זכרם של מי שנפלו במערכות ישראל. גביית תשלום עבור ההשתתפות באירועים שנערכים ביום זה אינה ראויה, ופוגעת במאפיינים הייחודיים של היום ובמשפחות השכולות, ואף עלולה למנוע השתתפות של הציבור באירועים הללו. לפיכך, החוק המוצע בא להבטיח שלא ייגבה תשלום בעבור השתתפות באזכרות, עצרות עם וטקסי התייחדות, או בעבור כל אירוע אחר לציון היום, שמארגנים, בין היתר, גופי הממשלה, רשויות מקומיות וכן תאגידים וגופים שהמדינה או רשויות מקומיות משתתפות בתקציבם באופן ישיר או עקיף. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה. ברצוני להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין מירב ישראלי; למתמחה שמרי סגל; למנהלת הוועדה גברת יהודית גידלי ולצוות הוועדה; לצוות העוזרים שלי: טליה, מרינה ואודי, ושוב כמובן תודה לחבר הכנסת מוץ מטלון, לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהצליחו באמת להביא לשינוי מהותי בעניין. כמו שציינתי, החוק ייכנס לתוקף מיידית, ואנחנו כבר ביום הזיכרון הקרוב נראה שהחוק הזה עובד ואף אחד לא מנסה "להרוויח" על השכול. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר. כפי שהוא אמר, אין הסתייגויות לחוק ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012 – קריאה שנייה. רבותי, מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד סעיף 1 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, נתקבל בקריאה שלישית. החוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת מוץ מטלון להודות. אני מבין שגם חברת הכנסת שלי יחימוביץ – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. לא מעוניינת. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, ודאי. גם קריאה שנייה וגם קריאה שלישית, ודאי. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, ודאי. הצבעתי גם קריאה שנייה וגם קריאה שלישית והכרזתי על התוצאה. יש כנראה משהו במזכירות שלא נקלט, אבל ודאי, רבותי, שהצבענו בשתי הקריאות, אני גם הכרזתי על התוצאות. חבר הכנסת מוץ מטלון, רשות הברכות לך. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, נכבדי השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני מבקש בראשית דברי קודם כול להודות ליושב-ראש ועדת החינוך. אז לך – וחבר הכנסת שאמה, הוא לא למכירה, אין לו תג מחיר אפילו – אז "אלכסנדר הגדול", כמו שאמרת, הוא עדיין לא להעברות, אבל זה בסדר שכך אתה חושב. אני חושב שמגיע לו באמת פרגון גדול ובאמת תודה על המהירות הרבה והחשיבות שהוא ייחס לחוק הכל-כך ערכי. אני רוצה להודות לך, חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, על שניאות לקבל את בקשתי והצטרפת לחוק באמת כל כך ערכי. אני חושב שבכלל בכנסת הזו, וגם בקודמותיה, את ייצגת באמת משהו מאוד ערכי, מאוד בסיסי, מאוד ישראלי – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> תודה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> – – מעוז ציוני, שעברי, בבתי-הספר שהתחנכתי בהם, בהחלט משאיר מקום רחב מאוד לשיתופי פעולה. גם אם ישנם חילוקי דעות כאלה ואחרים, בסופו של דבר הציונות, אהבת הארץ, הישראליות, זה גורם שהוא מקשר בין כולנו. כמובן, ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין מירב ישראלי; לגברת יהודית גידלי, מנהלת הוועדה, ולכל חברי הוועדה. אדוני, ברשותך, אני רוצה – שלוש מלים. מאחר שמדובר באמת בשכול במדינת ישראל, אני רוצה לומר שהזיכרון והשכול הם חלק בלתי נפרד מהאתוס הציוני-ישראלי. הצורך בחוק המדובר עלה לצערי לאחר כמה אירועים מקוממים במיוחד שבהם נגבה תשלום, או היה ניסיון לגבות תשלום בכניסה לטקסי זיכרון. עלה על הנושא הזה בעבודת תחקיר, של כתב ערוץ-10 נדב בורנשטיין, ואני חושב שכאן המקום גם להודות לו על שהוא עורר את תשומת לבנו בנושא הזה. מפה יוצאת אמירה מאוד ברורה, שמדינת ישראל לא תאפשר ניצול השכול בשום צורה שהיא. לא ניתן לשום גורם אפשרות לעשיית רווח על חשבון דמם של הנופלים, חברינו, בני משפחותינו. במדינה מתוקנת לא היה צריך לחוקק חוק כזה מלכתחילה. ההנחה שהיתה אמורה להינתן למשפחות שכולות בכניסה לאירועי זיכרון ממלכתיים, אדוני היושב-ראש, היתה פגיעה בזכר הנופלים ובבני משפחותיהם. חוק איסור גביית תשלום בכניסה לטקסים אלו מהווה הצהרה כי מדינת ישראל מכבדת את נופליה ומחבקת את משפחות השכול. תודה מיוחדת לעוזרי הנאמנים: שימי שני, הילה בלוך ותמרה פרלמן. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוץ מטלון, והיתה לי הזכות, בכל שלבי החקיקה, לנהל את הדיון בחוק הזה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק הגבלות בעניין תוכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים לסעיף 17 בסדר-היום: בקשת ועדת הכלכלה לפי סעיף 79(ב) לתקנון הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק הגבלות בעניין תוכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011. יציג את בקשת ועדת הכלכלה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק הגבלות בעניין תוכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011, להלן: הצעת החוק, הונחה על שולחן הכנסת ביום ג' בכסלו התשע"ב, 28 בנובמבר 2011, נדונה בכנסת בדיון המוקדם ביום כ"ה בכסלו התשע"ב, 21 בדצמבר 2011, והועברה לדיון בוועדת הכלכלה. בהצעת החוק מוצע לתקן הן את חוק הגנת הצרכן התשמ"א–1981, והן את חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, ולקבוע בהם הסדרים שיחולו, בהתאמה, על עסקים ותאגידים בנקאיים המפעילים תוכנית הטבות, לעניין שינוי בתנאי תוכנית ההטבות או באופן סיומה. מאחר שבנק ישראל, כגוף המפקח על הבנקים, ביקש להסדיר את הפיקוח על התאגידים הבנקאיים המפעילים תוכניות הטבות ללקוחותיהם, בעיקר ללקוחות המחזיקים כרטיסי חיוב, בהוראות המפקח על הבנקים, החליטה ועדת הכלכלה, בהתאם להוראות סעיף 79(ב) לתקנון הכנסת, לפצל מהצעת החוק את ההוראות הנוגעות לתיקון חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, ולהמשיך בהליכי החקיקה לצורך תיקון חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981. ההוראות הנוגעות לתיקון חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, יובאו להמשך הליכי חקיקה אם יסתבר כי לא ניתן להסתפק בהוראות המפקח על הבנקים. אדוני היושב-ראש, בעברית שברורה לכול, מדובר בתגובה של הכנסת ליוזמה של חברות כרטיסי האשראי למחוק את הכוכבים, תוכנית הכוכבים, או איך שקוראים לזה, ההטבות, ללקוחות שמחזיקים כרטיסי אשראי, שצברו את הכוכבים לאורך שנים, והודיעו להם שעד תאריך זה וזה יימחקו – או שינצלו. הכנסת ראתה בכך פגיעה צרכנית, היה דיון כללי בוועדת הכלכלה, לא הצלחנו לשכנע את חברות כרטיסי האשראי. לאחר מכן הגיעה יוזמת חקיקה של חבר הכנסת איתן כבל ועוד כמה חברי כנסת, וגם אני בתוכם, שבאה ומסדירה; בעצם אומרת: אם אתם לא יודעים להסדיר את עניינכם כמו שצריך, הכנסת עשתה זאת. במסגרת ההכנה לקריאה ראשונה עלתה ההצעה לפיצול, וזה הפיצול. אני מבקש לאשר אותו כמבוקש. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. רבותי, נרשמו כמה חברי כנסת, שאינם נמצאים, ואני לא אקרא את שמותיהם. מאחר שהחברים לא נמצאים פה כרגע, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת ועדת הכלכלה לפי סעיף 79(ב) לפצל את הצעת חוק הגבלות בעניין תוכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011. רבותי, הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד הצעת ועדת הכלכלה – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק הגבלות בעניין תוכנית הטבות לצרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שישה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. בקשת ועדת הכלכלה נתקבלה וההצעה תועבר לוועדה להמשך דיון. <הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 7) (שינוי הרכב ועדת ערר וערעור על החלטותיה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/439).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 7) (שינוי הרכב ועדת ערר וערעור על החלטותיה), התשע"ב–2012, של חברת הכנסת מרינה סולודקין וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מרינה סולודקין. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 7) היא פרי עבודתם של כמה חברי כנסת. בכנסת הקודמת קידם אותה חבר הכנסת דאז ושר החינוך היום גדעון סער; בכנסת הנוכחית מקדמים אותה אני וחברי לסיעת קדימה: חברי הכנסת שלמה מולה, רוברט טיבייב ואורית זוארץ. מטרת הצעת החוק לקבוע הרכב ועדת ערר ליד שירותי הסעד, שתפקידה לדון בעררים על החלטות לשכות הסעד בבקשות למתן טיפול סוציאלי או סעד לפי חוק שירותי הסעד, 1958. נקבע בחוק שבראש ועדת הערר יעמוד משפטן הכשיר לכהן כשופט בית-משפט השלום ויהיו חברים בה נציג ציבור שאינו עובד המדינה ואינו עובד הרשות המקומית ועוד מי שעבד כעובד סוציאלי בשירות הציבורי שבע שנים לפחות ואינו עובד עוד בשירות הציבורי, או עובד סוציאלי שעובד בשירות הציבורי ובלבד שכבר אין לו סמכויות שהיו נתונות לו מכוח החוק. עוד מוצע לבטל את חובת ההתייעצות של שר הרווחה והשירותים החברתיים ברשות המקומית לעניין מינויים של חברי ועדת ערר כאמור. הצורך בתיקון החוק המוצע נובע מהמצב שנוצר מתחילת שנות האלפיים. כ-10,000 ילדים מוצאים מדי שנה ממשפחות ומשובצים במסגרות חוץ-ביתיות. בחלק ניכר מהמקרים מוציאים שירותי הרווחה את הילדים לא מהמשפחות שבהן הם סובלים מאלימות או מהזנחה אלא ממשפחות נורמטיביות שנקלעו למצוקה מסיבה זו או אחרת. הסיבות האפשריות הן מצוקה כלכלית בגלל אובדן מקום עבודה או מחלה ממושכת; גירושים קשים; בעיות אצל ילדים, כגון קשיים בהשתלבות בבית-הספר או בגן-הילדים. כשמדובר בילדי עולים, קשיים אלה נוצרים לעתים קרובות מאי-ידיעת השפה או ממנטליות שונה; פיגור בלימודים גם כן מוסבר לעתים קרובות כקשיי קליטה – צורך של ההורים העובדים לעבוד שעות רבות כדי לפרנס את המשפחה, בעיקר כשמדובר במשפחות חד-הוריות. לכן נאלצתי להקים בכנסת הנוכחית שדולה מיוחדת בנושא המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות על-ידי רשויות הרווחה. עם חברי השדולה נמנים חברי כנסת מכל סיעות הבית, משפטנים ומתמחים בתחום, אנשי אקדמיה, עורכי-דין, עובדים סוציאליים ופעילים ממפלגות קדימה והליכוד שהנושא הזה חשוב להם. כתוצאה מעבודת השדולה הגשתי תשע הצעות חוק, כולל הצעת חוק זו. ועדת ערר שבראשה עומד אדם הכשיר לכהן כשופט בית-משפט השלום ויושבים בה אנשים בלתי תלויים תביא לדמוקרטיזציה בפעילותן של רשויות הרווחה ותגדיל את פיקוח הציבור על פעילותן. אין ספק שצעד זה גם יגדיל את אמון הציבור בשירותי הרווחה. לסיכום דברי, אני רוצה להודות לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת משה כחלון וליו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ על תמיכה בהצעת החוק. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. רבותי, נרשמו כמה חברים ואני פותח את הדיון בהצעת החוק. חבר הכנסת דב חנין – איננו. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי, לרשותך שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, חברתי חברת הכנסת מרינה סולודקין, הנושא שאת מעלה הוא אחד הנושאים החשובים, ואני חושב שהוא גם כן בהסכמה מאוד-מאוד רחבה, ולכן, בדברים האלה יש בינינו הסכמה. אני רוצה לדבר, כשמדברים על ערר, לדבר על פן נוסף, בכיוונים אחרים לחלוטין, אבל גם בעניינים, במיוחד של שירותי הרווחה: גם לפני שהייתי חבר כנסת, אבל מהזמן שאני חבר כנסת במיוחד, יוצא לי לפגוש הרבה פעמים אנשים שנזקקים לשירותי הרווחה. ופעמים רבות אתה נתקל באנשים שאכן מגיע להם, אבל הם לא מקבלים את מה שמגיע להם. לעומת זה, ישנו או ישנה קבוצה, לצערי הרב – להערכתי לא קטנה לחלוטין – שאין לי שום הצעה ורעיון איך מאתרים אותה, אבל אין לי ספק שזה צריך להיות בגדר של משימה לאומית. זו קבוצה גדולה של אנשים שמקבלת מרשויות הרווחה את מה שהם לא אמורים לקבל – בדרכים נפתלות. בשימוש בכל מיני יועצים וכל מיני שתדלנים, שעובדים ויודעים איך לעבוד מול הוועדות השונות, מצליחים להשיג לעצמם תמיכות שלא מגיעות להם. אז בוא, בן-ארי, מה אכפת לך? הוא מקבל תמיכה. אבל זה בדיוק העניין: כשאחד שלא מגיע לו מקבל תמיכה, יש אחד שמגיע לו, שאין לו שיניים, ואין לו יועצים, ואין לו פה להשיב, ולא מצח להרים ראש; אלה, האומללים האלה. אלה האומללים שאת המינימום של המינימום שמגיע להם הם לא מקבלים, כי אין להם את הכוחניות שיש, לצערנו הרב, לאנשים, ולעתים לקבוצות. ולכן מצאתי את ההזדמנות לדבר על הדבר הזה. אני קורא לזה סוג של נוכלות חברתית. לפעמים זה נראה פעילות חברתית, לפעמים זו נוכלות חברתית. מי שחברתי צריך לדאוג גם כן, שאותם אנשים שמשקרים את המערכת, שמרמים את המערכת – יש כזו פרסומת: נפצעת? נפגעת? נצליח להשיג לך כך וכך כסף לחודש. אנחנו יודעים איך להוציא מהם את הכסף; תשלם לנו, ואנחנו נדע איך להוציא לכם את הכסף. זו שחיתות. זו שחיתות, כי אם למישהו מגיע, הוא לא צריך שום יועצים ושום עורכי-דין. ואם הוא משתמש בהם, אז כנראה לא פעם זה נעשה שלא כהוגן, או שמשהו פה מעוות והמערכת צריכה לתפוס את זה, וצריכה לעלות על זה, וצריך לתת פה את הדעת על הדבר הזה. כשאני שומע את הפרסומות האלה אני אומר: הנה פה ילמדו אותך – איך אומרים החבר'ה? – לתכמן את המדינה, להכניס את היד אל הקופה הגדולה שלה. על חשבון מי? על חשבון אלה שמגיע להם באמת. לכן, כל הנושא הזה מצריך חשיבה מיוחדת; חשיבה מיוחדת של ממשלה וחברי כנסת, כדי לעצור את התופעה הזאת, כדי שמי שבאמת מגיע לו יקבל ביד רחבה. שנכה 100% לא יקבל 2,200 שקל – יקבל 5,000 שקל. אבל אם יש כמות כזאת של נכים 100%, שלצערי חלק לא קטן מהם הם לא נכים 100% וגם לא 60%, אז ודאי שלאלה שכן מגיע, בסופו של דבר נותנים 2,200 שקל, והם לא יכולים לקנות את התרופות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת מרינה סולודקין, אני חושב שיש אצלך ערבוב של נושאים בין הצעת החוק לבין האמירות ששמעתי, שזה נושא לגמרי שונה. לגבי החוק עצמו: הרי עד היום ועדת ערר היתה מורכבת מעובדת סוציאלית ושני נציגי ציבור. הצעת החוק הנוכחית באה לשנות ולומר שנציג הציבור יהיה שופט – ברמה של שופט; לא שופט בפועל, כמובן – יהיה נציג ציבור, ועובדת סוציאלית לשעבר, שעבדה שבע שנים ויש לה ניסיון, ולא צריך אפילו תקופת צינון. אוקיי, זה מקובל עלי. הדבר השני שבחוק לא מקובל עלי כל כך: הנושא של התייעצות, ששר הרווחה בעצם יקבע את המינויים בלי להתייעץ עם הרשות המקומית, או שלא יהיה נציג שמקובל על הרשות המקומית. אני חושב שזו טעות. על החלק הראשון של החוק אני מסכים, כי אני חושב שאת משדרגת את זה. אבל החלק השני, לדעתי, הוא בעייתי, כי בסופו של דבר, הנציג צריך להיות מתוך השטח. אדוני היושב-ראש, השבוע היה לי אחד המקרים המזעזעים בנושאים שהעלתה חברת הכנסת סולודקין, ואני רוצה לומר לכם: מידת האכזריות שאתה מוצא, לא רק בעובדים הסוציאליים ובפקידות הסעד, והיחס שלהם להוצאת ילדים מהבית, כאילו מדובר באיזו עז שמוציאים אותה מהכלוב שלה, מהעדר שלה; יש מצב שאפילו השופטים לועגים, בזים, אפילו לבקשת הערעור. ואני רוצה לומר לך – מקרה שאני מלווה אותו ארבע שנים. ארבע שנים הורים זועקים: בסדר, שייקחו את הילד, אין לנו זכות לראות אותו פעם בשבוע? זכות ראייה. אני לא מבין למה, אם, באמת, חוששים כל כך לטובתם של הילדים, אין טובת ההורים לנגד עיניהם של השופטים האלה? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש: קודם כול, לדעתי אין מצב של בקשת רשות ערעור. אין בקשה. זכות לערעור צריכה להיות. כי ההבדל הוא כזה: אם אתה מבקש, זכותו של השופט גם לא לדון, בכלל, בבקשה שלך. מי אתה בכלל? דבר נוסף, אני חושב שאחת הטעויות שעשה חבר הכנסת זבולון אורלב, שבא וצמצם את זה ל-15 יום לערעור לקטין – תגיד לי, איך אפשר להגיש בקשת ערעור בתוך 15 יום? היום, בקשה הכי פשוטה, בדברים כספיים נותנים לך 45 יום. אדם שנלחם על התינוק שלו, על הילד שלו, על הדם שלו, לא ייתנו לו 45 יום לערעור? דבר נוסף – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> איך אפשר לתת קנס של עשרות אלפים כשהשופט דוחה את הערעור שלך? איך אפשר לעשות דבר כזה? שומו שמים. אני אומר לך: זה מזעזע. איזה סוג של אטימות יכולה להיות? הורה שנלחם על הילד שלו, ובסופו של דבר השופט דוחה את הערעור, אומר: לא, הילד ילך לאימוץ. אתה עוד קונס את ההורה? אני אומר לכם, צריך לעקור את זה מהשורש. אני מתכוון להביא חוק בשלושת הנושאים האלה. אי-אפשר לעבור לסדר-היום, והדברים האלה חייבים להשתנות. אם יש לנו, בכלל, לב של יהודים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – ורחמנים בני רחמנים – על עם ישראל נאמר: זו מידת הרחמים. וצריכים באמת לצאת – כמו שאנחנו מבקשים מהקדוש-ברוך-הוא לרדת ממידת הדין למידת הרחמים, אז גם השופטים, צריכה להיות להם קצת מידה של רחמים כלפי אותן בקשות, כלפי אותם הורים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 7) (שינוי הרכב ועדת ערר וערעור על החלטותיה), התשע"ב–2012, של חברת הכנסת מרינה סולודקין – קריאה ראשונה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 7) (שינוי הרכב ועדת ערר וערעור על החלטותיה), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 6, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יצחק וקנין:> נושא אחרון בסדר-היום: שאילתא לשר לשירותי דת. אדוני השר יעקב מרגי יעלה לדוכן. השואל הוא חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. שאילתא מס' 1834: בתי-חב"ד בעולם. אדוני, גש למיקרופון. <1834. בתי-חב"ד בעולם> <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, 4,000 שלוחי חב"ד פועלים כמעט בכל נקודה בעולם, גם במקומות שבהם אין למדינת ישראל שגרירות רשמית; לדוגמה, בבוליביה. בית-חב"ד מהווה מוקד מפגש, מרכז רוחני ומקור לסיפוק כל צורכי הדת, המחזק את הזהות היהודית ומונע התבוללות; וכמובן דברים רבים-רבים נוספים, שמן הסתם השר מודע להם. רצוני לשאול: מה היא מידת המעורבות של המשרד בסיוע לבתי-חב"ד בארץ ובעולם בכלל ובמניעת התבוללות? תודה רבה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השואל, לצערנו הרב אני יכול לומר לך שאין מעורבות כלל. גם אם היית מחפש בתקנון למי להפנות את השאילתא הזאת, ספק אם היה מענה בתקנון של הכנסת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> שאילתא כזאת – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אבל כשר לשירותי הדת – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> שר הפנים כבר ענה לי על זה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> כשר לשירותי הדת – יכול להיות ששר החוץ או שר התפוצות או – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אנחנו יודעים שאתה יקיר חב"ד. בגלל זה אנחנו שואלים אותך. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> לכן לקחתי זאת באהבה ולא הערתי למזכירות הכנסת. אני אומר לך, לצערי הרב אין מעורבות של אף משרד ממשלתי בפעילות של בתי-חב"ד. ואם כבר שאלת, אכן ראיתי זאת בכינוס. הייתי השנה – זכיתי, אני נוקט לשון "זכיתי" – זכיתי להיות במפגן הענק הזה שנקרא כינוס השלוחים בארצות-הברית, ולראות באמת את העוצמה, את מסירות הנפש של אותם שליחים באותם מקומות נידחים, שכפי שאמרת, אפילו אין שם נציגות ולא חשב מאן דהוא לשלוח לשם נציגות של מדינת ישראל. אם כבר אנחנו מזכירים את זה, הכבוד, הזכות הזאת נפלה בחלקי בזכות היהודי הזה, שלא עוזב אותי גם אם אני רוצה "להתקרר" על נושא חב"ד, יהודי שיושב פה וקוראים לו זלמן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הרב זלמן וולף. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> וולף. לכן, אני אומר לך, בתי-חב"ד פרוסים היום ברחבי הארץ והעולם בפריסה רחבה. בתי-חב"ד בארץ מתקיימים כעמותות, ומנוהלים בצורה נאותה. בתי-חב"ד ברחבי העולם מתנהלים בצורה וולונטרית. לא אחת אנו נחשפים לעשייה של בתי-חב"ד ברחבי העולם בעקבות סיוע לישראלי או ליהודי שנקלע למצוקה, או ליווי של מטיילים בחגים ובמועדי ישראל. אבל מעבר לחשיפה זו, בתי-חב"ד ברחבי העולם מהווים קרן אור יהודית ליהודים וישראלים רבים, והם חוליה חשובה ונכבדה בתחום השמירה על הזהות היהודית. בתי-חב"ד הביאו ועשו לשחזור קהילות יהודיות רבות שחדלו מִתַּפְקֵד כקהילה. נחשפתי – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> כשאני מדבר על שחזור קהילות, נחשפתי – כולנו יודעים, בהיסטוריה של העם היהודי בגולה, על הקהילה היהודית שהיתה באודסה. אני נחשפתי לשחזור הקהילה הזאת, קהילה שכמעט נכחדה, וכשהגיע לשם שליח חב"ד, הוא סיפר לי שהוא אכל חצי שנה – בגלל בעיות כשרות, היה קשה להשיג מזון כשר שם – לחם ובצל. זה היה המזון שלו. את הקידוש, סיפר לי, הוא עשה על מי תירס – שלא ילמדו מזה הלכה עכשיו, זה משודר, אבל רק לומר לכם איזו מציאות. מה יש היום באודסה, אני יכול לומר לכם. זכיתי להיות שם. יש המושג שנקרא "הצלצול הראשון" – ב-1 בספטמבר, פתיחת שנת הלימודים. יש היום מבית-יתומים מגיל אפס, בית-יתומים לילדים יהודים שנאספים – לצערי הרב אני אומר את זה – אפילו מתחנות הרכבת, עד אוניברסיטה יהודית; זכיתי להיות בטקס חלוקת הדיפלומות. עכשיו, אותם יהודים מקומיים – הייתי אומר מושג מושאל, לא אמרתי, המושג המושאל הזה – יוצאים ממחבואם ומזדהים עם הקהילות היהודיות בזכות בתי-חב"ד. יוצאים לשם. הבנים והבנות לומדים שם. יש הכנה לעלייה. יותר גדולה מזו? השפה העברית, המנטליות הישראלית והיהודית, הכול. הזהות היהודית חוזרת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את הרב אסטמן פגשת? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> פגשתי. אני אגיע גם לרב אסטמן בקייב. לכן אני אומר, אם מדברים על זהות יהודית, זו הפעולה הכי חשובה שנעשית. אם דיברנו על הרב וולף באודסה, דיבר חבר הכנסת בן-ארי על הרב אסטמן בקייב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> באוקראינה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> בקייב שבאוקראינה. הפעילות שהוא עושה שם, קבלת הפנים שהוא עושה למאות ואלפי העולים לתפילה בראש השנה, בימים נוראים, לחסידי ברסלב, וגם למי שלא חסיד ברסלב, בעלייה לאומן. בתי-חב"ד ברחבי העולם הביאו ועשו, כפי שאמרתי, לשחזור קהילות יהודיות רבות שחדלו מִתַּפְקֵד כקהילה. בתי-הכנסת השונים הפכו למרכז רוחני וקהילתי ליהודים רבים מתושבי המקומות שבהם הם פועלים. מידיעה אישית אני אומר לכם, רבותי, ערך נוסף יש לבתי-חב"ד בעולם, בנוסף לערכים נוספים רבים וכל מה שמנינו פה: כל בני-הנוער והמשפחות היהודיות שנחשפים לבתי-חב"ד מוכשרים לעלייה, כפי שאמרתי, לארץ, וכל מי שהיה בקשר עם בתי-חב"ד בעולם ועלה לארץ, חבלי קליטתו בארץ הם כמעט לא מורגשים. בתי-חב"ד מזוהים עם העם היהודי ועם מדינת ישראל. בשל כך הם מהווים נקודות תורפה ליעדים, ואפילו הייתי אומר לצערי הרב לפיגועים – ראינו וחווינו – והפגנות כנגד מדינת ישראל, ו"זוכים" לגילויים של אנטישמיות. היה דיון בזמנו בוועדת הקליטה של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת דנון, שהשתתפתי בו, והועלתה הצעה שהמדינה תשתתף בדרך כזו או אחרת באבטחה של בתי-חב"ד בעולם. לצערי הרב, הדבר הזה לא קרם עור וגידים עדיין. אני מודע גם לרגישות. אסור לנו להפוך את בתי-חב"ד לשגרירויות או לסמלים יותר מדי, כי אז הם מהווים מוקד – הייתי אומר נקודת תורפה לפגיעה בהם. צריך לתת להם את העצמאות שלהם. לפעול בעצמאות. הם עושים זאת. הם עושים זאת בכבוד. מביאים כבוד למדינת ישראל ולעם היהודי. ויש להביא – אם אתה שואל אותי, חבר הכנסת בן-ארי – זו ההזדמנות, וצריך למנף את זה: צריך להביא להחלטת ממשלה שתתקצב. הסכום הוא לא גדול. לא מבקשים את כל הוצאות האבטחה. אבל בתי-חב"ד שפועלים בצורה וולונטרית, לשאת על גבם אבטחה – ויש מקומות שזה הוצאות כבדות – זה כמעט משתק אותם. כמעט כל האנרגיות שהם משקיעים בנושא של גיוס כספים – הולך לנושא של עלויות אבטחה. אני חושב שצריך למצוא איזו דרך, כי אני חושב שצריך לתת להם – כפי שאמרתי, צריך להיזהר, לא יודע איך להגדיר את זה – אבל צריך לתת ביטוי, לפחות בהערכה שלנו. פרס ישראל הם עוד לא קיבלו, אבל לפחות את הביטוי של ההערכה, הביטוי של החשיבות – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – רוצים. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – חשיבות לעשות, לתת, שהמדינה תישא בדרך כלשהי. אפשר לעשות זאת בנוהל תמיכה, בתקצוב. אפשר לעשות – לקבוע קריטריונים מסודרים ולעשות זאת. אני חושב שאין ספק שהכנסת יכולה להוות רוח גבית להחלטה כזאת. ואני מוכן להיות, איך אומרים, הדוחף גם בממשלה בסוגיה הזו. לצערי הרב, אני עונה לשאלה שלך: כרגע אין מעורבות כלל ועיקר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשואל, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. רוצה שאלה נוספת? אני אאפשר לך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> קודם כול, תודה לך, אדוני השר, על התשובה. אני שומע בקולך את העובדה שצר לנו שעדיין אין לנו את הדרך איך ליצור סוג יחסי גומלין עם בתי-חב"ד ברחבי העולם. מדינת ישראל מקבלת מבתי-חב"ד. מעולם הם לא ביקשו דבר עבור מה שהם נותנים. וכולנו יודעים – וזה לא המקום לפרט, במיוחד בשעה הזאת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, על אלה נאמר: כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ובכל זאת ראוי לה, למדינה מתוקנת, שתמצא את הדרך איך ליצור יחסי גומלין. ביחסי גומלין, כשאתה מקבל אתה גם נותן, ולפעמים הנתינה היא לא רק בכסף. לדוגמה, בעניין של אבטחה. לא פעם הם דרשו: לא רוצים כסף, רוצים ייעוץ. ואפילו זה לא ניתן. אבל שוב, הבמה הזאת היא לא הבמה כדי לשוחח על הדברים האלה, שהם רגישים. תודה רבה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני, לסיום – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – אשתף אתכם בחוויה אישית. בשבוע שעבר הייתי במוסקבה ליום וחצי. הטמפרטורה – מינוס 32. הייתי בוועידה החמישית של הפדרציות היהודיות. מול בניין הקג"ב מתנשא לו בניין בית-הכנסת של הקהילה היהודית, מפואר, גבוה. אני חושב שהוא אולי באותו הגובה של בניין הקג"ב שם. פעילות ענפה בכל הסוגיות – טיפולים רפואיים לקהילה היהודים חינם. לקשישים – פעילות העשרה, פעילות חברתית. בימים אלו מושקעים קרוב ל-100 מיליון דולר בהקמת מוזיאון יהודי גדול, ענק. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> פוטין תרם שם כסף. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> לא, פוטין נתן את המקום. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> פוטין נתן את המקום – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כסף ראשון. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אבל בוא, אני אומר לכם: זו החוויה שלי, לראות את זה, באמת. מי חלם אי-פעם שקהילות יהודיות כאלה יפעלו בצורה לגלית, מה שנקרא, לאור יום, בעידוד – ושוב, כשאני אומר: זה לא התכלית, זה אמצעי, כי כשיש מרכז קהילתי, בית-כנסת פעיל, הרבה יהודים שהיו רחוקים, וחששו אי-פעם להזדהות, יוצאים מבתיהם, משתתפים בחיי הקהילה, וזו התרומה הכי גדולה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> המלחמה הכי חשובה בהתבוללות – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> נכון, זו הזהות היהודית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לשירותי דת, השר יעקב מרגי. תודה לשואל, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ח בשבט התשע"ב, 21 בפברואר 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:42.>