דברי הכנסת

דברי הכנסת כ / מושב ראשון / ישיבות נ"ב–נ"ג / ו'–ח' באב התשס"ט / 27–29 ביולי 2009 / 20 חוברת כ' ישיבה נ"ב הישיבה החמישים ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ו' באב התשס"ט (27 ביולי 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת איל ינון: 6 הצעות סיעות קדימה, חד"ש, רע"ם-תע"ל, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. ראש הממשלה הרומס באופן בוטה וחסר אחריות את הדמוקרטיה למען הישרדותו הפוליטית; 11 2. סיכום המושב – ממשלה דורסנית ומסוכנת לדמוקרטיה; 11 3. האסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל; 11 4. הפקרת החינוך הממלכתי; 11 5. תוכניות הממשלה לבניית התנחלויות וייהוד ירושלים המזרחית 11 שאול מופז (קדימה): 13 מוחמד ברכה (חד"ש): 14 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 18 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 31 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 37 ניצן הורוביץ (מרצ): 39 שר החינוך גדעון סער: 43 חנין זועבי (בל"ד): 48 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 52 מרינה סולודקין (קדימה): 54 דוד רותם (ישראל ביתנו): 55 דניאל בן-סימון (העבודה): 56 נסים זאב (ש"ס): 57 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 63 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 68 חנא סוייד (חד"ש): 70 אילן גילאון (מרצ): 71 אורי אורבך (הבית היהודי): 74 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 75 ציפי חוטובלי (הליכוד): 77 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 79 הודעת ועדת החוץ והביטחון על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 82 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס”ט–2009 82 מזכיר הכנסת איל ינון: 83 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה), התשס”ט–2009 90 מזכיר הכנסת איל ינון: 91 הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009 98 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 99 הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009 102 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 102 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 105 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 106 מזכיר הכנסת איל ינון: 106 הצעת חוק בית העצמאות, התשס”ט–2009 107 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 107 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט–2009 110 אמנון כהן (בשם ועדת הכספים): 110 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 20), התשס”ט–2009 112 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 112 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס”ט–2009 114 זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 115 אורי מקלב (יהדות התורה): 118 דב חנין (חד"ש): 121 אופיר פינס-פז (העבודה): 123 מנחם אליעזר מוזס (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 129 הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס”ט–2009 129 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 130 דב חנין (חד"ש): 134 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 144 שר החינוך גדעון סער: 146 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 148 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 151 הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 152 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 152 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת סעיפים 109–112 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 154 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 154 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 155 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 155 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 156 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 156 הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 157 יצחק וקנין (בשם ועדת הכספים): 157 בקשת הממשלה להאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003 158 שר הפנים אליהו ישי: 159 דב חנין (חד"ש): 169 יריב לוין (הליכוד): 171 מוחמד ברכה (חד"ש): 172 עפו אגבאריה (חד"ש): 175 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 176 חיים אורון (מרצ): 177 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 178 מגלי והבה (קדימה): 180 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 181 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 182 נסים זאב (ש"ס): 183 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 185 ניצן הורוביץ (מרצ): 188 אילן גילאון (מרצ): 189 גדעון עזרא (קדימה): 191 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 192 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 195 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 195 חילופי גברי בוועדות הכנסת 195 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 196 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ט–2009 196 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 196 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009 199 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 199 יריב לוין (הליכוד): 200 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 201 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ט–2009 202 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 203 הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (ביטול), התשס"ט–2009 204 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 204 הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009 206 סגן שר האוצר יצחק כהן: 206 הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 15), התשס"ט–2009 207 סגן שר האוצר יצחק כהן: 207 הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט–2009 210 השר זאב בנימין בגין: 210 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת <היו"ר ראובן ריבלין:> גבירותי ורבותי חברי הכנסת, באין ממשלה עדיין, היום יום שני, ו' באב התשס"ט, 27 בחודש יולי 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1457/18 וכלה בהצעת חוק פ/1569/18 – הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פרסום שם קטין בעבירות חמורות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תשלום רבעוני עבור שירותים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול התניית מענק לידה באשפוז במוסד רפואי), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגבלת פיטורים בשל טיפולי הפריה חוץ-גופית או פוריות), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת דמי קבורה עקב פשע לאומני), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – פגרת הורות), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום לקשיש מעל גיל 80), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שידורי טלוויזיה בשפה האמהרית (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת שלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב ואלכס מילר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (עיכוב רכב ללא רשיון), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השתתפות בטיפולי שיניים, פה ולסת לנפגעי שיתוק מוחין), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותים דחופים לרפואת ילדים בקופת-חולים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון – כללי פרשנות חוזה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – התרת שימוש חוזר במי דלוחין), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, שי חרמש, ניצן הורוביץ וכרמל שאמה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – הרחבת זכאות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון – השוואת תנאים לבעלי דרגת נכות קלה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדרת ילד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח לעובד שמלאו לו 45 שנים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – זכויות הורה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שירותים מיוחדים לנכה המתגורר עם בן משפחה שאיננו נכה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון – תקציב הקולנוע), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תמריצים לסטודנטים בשירות מילואים ממושך, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שלמה מולה, נחמן שי ואיתן כבל; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת בחינות כניסה וציון פסיכומטרי), התשס"ט–2009, מאת חברת הכנסת דליה איציק; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – פיקוח על תשלומים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – העברת סמכויות הביצוע לשר להגנת הסביבה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, יואל חסון, ניצן הורוביץ ורונית תירוש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של הבעל), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת איתן כבל ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – איסור שלילת גמלה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – סמכויות סדרן בתחנת רכבת), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עקר בית), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חילוט רכב), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מזון כשר בבתי-חולים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לשיקום מפרץ חיפה, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פרסום מקבלי היתרים להזרמה לים (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זכאות לבדיקת MRI לגילוי מוקדם של סרטן השד), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת עפו אגבאריה ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – שינוי הרכב ועדת ערר), התשס"ט–2009, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר לתפקיד רב ראשי לישראל או לחבר מועצה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – הנצחת גבורתם ופעילותם של יהודים שחירפו נפשם על מנת להציל את בני עמם בשטחים הכבושים על-ידי הנאצים), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דוד רותם, פניה קירשנבאום וליה שמטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת יולי תמיר, ניצן הורוביץ ויואל חסון; הצעת חוק-יסוד: חופש הביטוי וההתאגדות, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, חיים אורון ואילן גילאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אישור פרלמנטרי לשחלוף בסל התרופות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק חובת התקנת מצלמות בגני-ילדים ובמוסדות חינוך ממלכתיים, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת משה מטלון; הצעת חוק העונשין (תיקון – נטילת מים), התשס''ט–2009, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בחירת רופא מנתח), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת משה מטלון, רחל אדטו, יריב לוין ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק האשפוז הסיעודי, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, שלמה מולה ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – גנבת כוורות), התשס''ט–2009, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב ודני דנון; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – הבטחת זכויות הפנסיה של עובדים וגמלאים בהפרטה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק-יסוד: הגנת הסביבה, מאת חברי הכנסת דב חנין, אופיר פינס-פז, זבולון אורלב, ניצן הורוביץ, אורית זוארץ ורונית תירוש; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – דרישת בדיקה רפואית וויתור על סודיות רפואית במסגרת בדיקת התאמה לעבודה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית-המשפט), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקמת בית-חולים ברהט (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – דמי הבטחת הכנסה לבעל רכב ישן), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת אמנון כהן ושלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגע פוליו שטופל בבתי-חולים בארץ-ישראל), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המפלגות (תיקון – איסור חברות ביותר ממפלגה אחת), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק יום השבת – יום תרבות ומנוחה, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שתייה של משקה משכר על-ידי קטין), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק הממשלה (תיקון – שמירה על קדושת ירושלים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר לאותות ברמזורים), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב ואלכס מילר; הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון – החלת החוק על מכלי משקה מעל ליטר וחצי והרחבת אחריות יצרן ויבואן), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, אופיר פינס-פז, ניצן הורוביץ ואיתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מדמי ביטוח לתלמיד מכינה קדם-צבאית),התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הנחה לסטודנטים בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שאול מופז, רוחמה אברהם-בלילא, אריה ביבי, משה מטלון, נחמן שי, מירי רגב, דב חנין, אריה אלדד, זאב אלקין, ניצן הורוביץ וכרמל שאמה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הצבת דברי מתיקה במרחק מזערי מהקופות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואה מונעת ושירותי בריאות לתלמיד), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, שלי יחימוביץ, חיים אורון, אריה אלדד וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם, אברהם מיכאלי ושאול מופז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לדמי הבראה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – פטור למשרתים בשירות ציבורי), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מענק מיוחד לעידוד הנגב והגליל (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שלמה מולה ודניאל בן-סימון; הצעת חוק חובת סימון בעלי-חיים והקמת מאגר גנטי, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ושי חרמש; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז סיעודי), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בשכר לימוד ללוחמים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה להורה לחייל בשירות סדיר המתגורר אצלו), התשס''ט–2009, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נתיב לתחבורה ציבורית), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת יריב לוין ואורי מקלב; הצעת חוק הנחה מארנונה לסטודנטים אשר שירתו בצבא-הגנה לישראל או בשירות לאומי, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שאול מופז, זאב אלקין ומשה מטלון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב שכר לימוד לצורך הנחה בארנונה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – הגבלת גובה דמי הניהול), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלומים על-פי ימי עבודה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – מחיקת מנגנון האיזון האקטוארי), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק שכר מקסימום בגופים ציבוריים, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת קרוב משפחה בודד), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – קביעת חובת יידוע ומועד להעברת כספי תמיכות), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת נחמן שי וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון – חובת גילוי ופרסום שיעור עלות האשראי המרבי), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת אורי אורבך, שלי יחימוביץ וישראל חסון; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – הוספת הצהרה לשטרי הכסף), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המים (תיקון – סייגים לניתוק מים לרשות מקומית), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, איתן כבל, משה גפני, שלמה מולה, דוד אזולאי ומירי רגב; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – זכות תביעה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – מסגרות חוץ-ביתיות לילדים נזקקים), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שלי יחימוביץ, זבולון אורלב ורוחמה אברהם-בלילא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן טיפול שיניים ושיקום הפה לילדים שעוברים טיפולים אונקולוגיים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ואורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית-המשפט), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי ואורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – שינוי הרכב ועדת ערר), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקלות בניידות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול תשלומי השתתפות), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – ועדת היתרים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למיגור תופעת ההשמנה בקרב בני נוער (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת משה מטלון, רחל אדטו ונחמן שי; הצעת חוק למדיניות לאומית לשמירה על שטחים פתוחים, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסוף סוללות משומשות, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הגבלת משך כהונת מועצה או ועדה ממונות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק הגנה על זכויות הנער במשמורת (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דני דנון ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש חוזר במי דלוחין – שימוש מושכל במשאבי הטבע), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דוד אזולאי, דב חנין, שי חרמש, ליה שמטוב, אופיר פינס-פז, יוחנן פלסנר, איתן כבל ומשה גפני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה עבור בניין ריק), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – פטור מדמי חכירה ליישובי קו עימות), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת ישראל חסון ושי חרמש; הצעת חוק פטור ממס למשפחות אומנות (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון – השוואת בסיס המס בין יבוא לייצור מקומי לגבי משקאות משכרים המכילים יותר מ-17 ל-100 כוהל בנפח), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השירותים הפיננסיים (תיקוני חקיקה – סמכות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הרחבת סמכויותיו של בית-המשפט), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי וניצן הורוביץ; הצעת חוק שיקום שכונות הבנייה הקלה, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת שלמה מולה ונחמן שי; הצעת חוק זכויות למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגליל (תיקון – הוספת יישובים דרוזיים), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת חמד עמאר ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בשל טיפול רפואי וטיפול שיניים), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תקציב משרד החוץ), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת עתניאל שנלר וצחי הנגבי. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא ביקורי תלמידים בירושלים. תודה. <הצעות סיעות קדימה, חד"ש, רע"ם-תע"ל, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. ראש הממשלה הרומס באופן בוטה וחסר אחריות את הדמוקרטיה למען הישרדותו הפוליטית;> <2. סיכום המושב – ממשלה דורסנית ומסוכנת לדמוקרטיה;> <3. האסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל; > <4. הפקרת החינוך הממלכתי;> <5. תוכניות הממשלה לבניית התנחלויות וייהוד ירושלים המזרחית> <היו"ר ראובן ריבלין:> האם השר שטייניץ בדרכו הנה? מדוע לא ידוע לממשלה שמתחילים את ישיבת הכנסת בכל יום כקבוע והשעה היא מדויקת, לא לפני אף פעם אבל גם לא אחרי. אדוני חבר הכנסת מופז, הואיל ואדוני הנואם הראשון, הוא יכול לדבר לאומה עד שיבוא שר, מניין הזמן יהיה רק מרגע שייכנס שר. <רוני בר-און (קדימה):> אפשר לעבור להצבעה? <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, חבר הכנסת בר-און, אני מדבר אל חבר הכנסת השר לשעבר מופז, אתה רשאי לעלות ולהתחיל לדבר. עד שלא ייכנס שר זה לא יילקח במניין הזמן, או שאכריז על הפסקה. אני חושב שיותר מכובד ואיעתר לבקשתך, בהעדר ממשלה ועל סדר-היום הצעת אי-אמון בממשלה וקשה להביע אי-אמון בממשלה כשהממשלה לא נוכחת. אני מכריז על הפסקה של שתי דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 16:05 ונתחדשה בשעה 16:07.) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני, שב במקומך ליד שולחן הממשלה. <השר אבישי ברוורמן:> אני לא השר התורן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מוכרח לומר שפתיחת ישיבת הכנסת אינה לתפארת המליצה, פתיחת ישיבת הכנסת היא כדי לקיים סדר-יום. לא יכול להיות שהממשלה לא תהיה פה. היא צריכה להשיב על הצעת אי-אמון והדבר בלתי אפשרי. בכל פעם אני מגיע, פותח את הישיבה, אני מודיע על התאריך, מודיע על התאריך הלועזי, נותן למזכיר הכנסת להודיע את הודעותיו ואז אנחנו נמצאים נבוכים. השר ברוורמן נמצא, האם אדוני ישיב על הצעת האי-אמון בממשלה? <השר אבישי ברוורמן:> אני מניח שבסוף זה שישיב, ישיב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האמת היא שהמקובל הוא שהשר המשיב יהיה, אבל השר ברוורמן הוא לא שר קוטל קנים ואני מזמין את המציע מטעם קדימה, השר לשעבר וחבר הכנסת שאול מופז, להציג את הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל ראש הממשלה הרומס באופן בוטה וחסר אחריות את הדמוקרטיה למען הישרדות פוליטית; הצעה מטעם קדימה. כבוד השר לשעבר, חבר הכנסת מופז, יעלה, יבוא וישמיע את הטיעונים. אדוני השר, פתיחת ישיבותיה של הכנסת, כמו ישיבותיה של ועדת החוץ והביטחון – – – כבוד שר האוצר, ישיבותיה של הכנסת נפתחות בשעה היעודה, כמו שהיו נפתחות ישיבות ועדת החוץ והביטחון, אף פעם לא רגע לפני אבל גם לא רגע אחרי, וזו לא אופציה, זה הזמן שצריך להיות פה. חבר הכנסת מופז, בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> תודה לך. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, דברי מכוונים לראש הממשלה שלא נמצא כאן, אני רוצה לומר אותם בגוף ראשון. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להזכיר לך משהו שכנראה שכחת, ישראל היא מדינה דמוקרטית, אדוני לא חי בקובה, אזרחי ישראל אינם אזרחי צפון-קוריאה. אצלנו, ראש הממשלה מכבד את הכנסת, מכבד את חוקי המדינה ומכבד את הציבור. אדוני, אתה ראש ממשלת ישראל, הגיע הזמן שתתחיל להתנהג כמו ראש ממשלה ולא כמו אחרון העסקנים. אני מנסה להבין איך אדם כמוך, אינטליגנטי, משכיל, שלמד במדינה המקדשת את ערכי הדמוקרטיה, מרשה לעצמו להביא להצבעה חוק שכזה. אין לי תשובה. אולי זה מפני שאתה חש שהכול מותר לך, אולי זה מפני שהגעת למסקנה שאתה חייב לשרוד בכל מחיר. בהתחלה המצאת משרדי ממשלה וחילקת כיבודים על חשבון האזרחים והצלחת להקים קואליציה. אבל לא חשבת שקואליציה צריך לשמר. וגם לא חשבת שכל אחד בקואליציה ירשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה. אז אחרי שהבנת שאין לך אפשרות לשמר קואליציה, החלטת לכופף את הדמוקטיה. הבנת שיהיו מספיק אנשים מסיעתך ושלא מסיעתך שחוק כזה, שיקבל שם כזה בתקשורת, ישרת אותם. שרבוב שמי לחוק האנטי-דמוקרטי הזה נעשה על-ידי גורמים פוליטיים שחוששים ממני. יש לי משהו להגיד לך מעומק לבי: יותר מדי אנשים טובים נלחמו על פניה הדמוקרטיים של המדינה הזאת, אנשים שאני מעריך ומוקיר. אין שום סיכוי שאסייע לך או לכל אחד לרמוס ברגל גסה את אופיה של מדינת ישראל. אם אתה רוצה למשול במדינה שבה ראש הממשלה הוא הכול ואין בלתו, יש מספיק מדינות כאלה. אם אתה רוצה לשאת בתפקיד ציבורי במדינת ישראל, עליך להתנהג בהתאם. הייתי רמטכ"ל בצה"ל, נלחמתי בכל המלחמות. במלחמה על הדמוקרטיה הישראלית אנו, חברי הכנסת, חיילים בצבא הדמוקרטיה. כראש ממשלה היית אמור לשמש כמפקד בקרב הזה, ללכת בראש המחנה. צר לי שבקרב החשוב ביותר על פניה ומהותה של המדינה בחרת להתנהג באופן שאינו הולם לא מפקד ולא חייל, ואני מקווה שהציבור הישראלי ישפוט אותך על התנהגותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין שלאור זאת ביקש חבר הכנסת מופז אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה לבוא ולהביא את נימוקי בקשתה של סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בגלל סיכום המושב – ממשלה דורסנית ומסוכנת לדמוקרטיה. חבר הכנסת ברכה יעלה ויבוא. אני מברך בינתיים את מבקר המדינה של אוסטריה בביקורו במדינתנו, בעיר בירתנו ובכנסת ישראל, היכל הדמוקרטיה. ברוך הבא, אדוני מבקר המדינה של אוסטריה וה-OECD בכלל. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מי יכול לזכור שכל המעללים של הממשלה הזו קרו בארבעה חודשים? כל ההצטברות הזו של התנהגות שלטונית דורסנית, שאינה מכבדת דמוקרטיה, אינה מכבדת נוהל תקין, אינה מכבדת את האזרח הפשוט, אינה נזעקת לעזרת האזרחים החלשים – כל זה היה אפשר לעשות בארבעה חודשים של ממשלת נתניהו. החטא הראשון היה הרכבה של הממשלה, המנופח, שמביא להוצאות מיותרות על חשבון הציבור, בזמן שאותה ממשלה מביאה תקציב שיש בו קיצוצים בשירותים חיוניים. קראנו לזה בזמנו – 30 שרים ועוד תשעה סגני שרים, זה קרוב ל-40 – שזו ממשלת עלי-ביבי ו-40 השודדים. וחשבנו שזו אמירה של לצון, אבל השוד של הקופה הציבורית, השוד של הדמוקרטיה, נעשה תחת כל עץ רענן, מאז אותו יום שבו הושבעה הממשלה ועד היום. לאחר מכן, במהלך בזק של 24 שעות, שונה אחד החשובים בחוקי-היסוד והוא חוק התקציב. שר האוצר התפאר אחרי אישור התקציב שזה תקדים כלל-עולמי תוצרת כחול-לבן. במה הוא מתגאה? בתקציב של שנתיים? בעצם החקיקה, בעצם המהלך של חקיקה אבסורדית של 24 שעות בשינוי חוק-יסוד? בעצם הדיבור על תקציב לשנתיים כשיש משבר בין-לאומי כלכלי גדול, שיש בו תמורות ושינויים שיכולים להיות כל חודש וכל יום, על אחת כמה וכמה משנה לשנה? אבל בעצם לא הדאגה לכלכלה היתה בראש מעייניה של הממשלה והעומד בראשה, אלא רצו שקט תעשייתי למשך של שנתיים בכל מה שקשור להישרדותה של הממשלה, ואף אחד לא יכול לספר סיפורים אחרים. לקראת סוף השנה, אפילו בארצות-הברית, שהיא מקרינה על כל העולם הקפיטליסטי, כולל ישראל, רוצים לבחון את התוכנית של הנשיא אובמה, שהחל לתפקד ב-20 בינואר – בחודש אוקטובר-נובמבר. רק בישראל יודעים הכול, וביבי ונתניהו ושטייניץ יודעים הכול על אודות התפתחות הכלכלה והמשבר, והם יכולים לקבוע תקציב לשנתיים, עם כל המכות האנטי-חברתיות שיש בתוכו. אחר כך באו לכנסת, דבר שהממשלה בדרך כלל לא התעסקה אתו או הדירה את רגליה, אפילו, מחוקים שקשורים לעבודת הבית, ובאו, התערבו ברגל גסה בהרכב הוועדות – צמצום הוועדות, צמצום המרחב הדמוקרטי, בגלל סיבה אחת: ניפחו את הממשלה, לא נשארו חברי כנסת, ולכן צימקו את הוועדות וצימקו את העבודה הפרלמנטרית, לנוחיות הממשלה. הממשלה, הגוף הביצועי, שאמורה להיות קומפקטית, או יותר קטנה, כדי לזוז – התנפחה, והפרלמנט, שאמור לכלול את הדיון הציבורי הרחב ביותר האפשרי, הלך וצומק בתוך הוועדות. ולאחר מכן בא הדיון על התקציב, שגם כן נעשה במהלך של בזק, בלי לאפשר דיון מעמיק, ובא הדיון על חוק ההסדרים, אחד הגדולים בתולדות מדינת ישראל, שגם הוא היה כפוף ללוח הזמנים של הממשלה, ממשלת ביבי נתניהו. לאחר מכן באה הממשלה עם סדרת החוקים, סדרת החוקים שקרו להם חוקי משילות. איזה משילות ואיזה יציבות? לפרק את הכנסת, לפרק את המובן הבסיסי של רוב דמוקרטי כשמביאים הצעת חוק – עצם המחשבה על הדבר הזה, שאי-אפשר להפיל ממשלה אלא ב-65 חברי כנסת, עצם המחשבה על העניין הזה היא פשוט תקיעת סכין בלבה של הדמוקרטיה. כלומר יכולה לשבת כאן ממשלה שנשענת על 55 חברי כנסת, 65 יכולים לומר לה: תלכי הביתה, והם לא יכולים לקבל החלטה בעניין. שלא לדבר על החוק שהודבק לחבר הכנסת מופז בעל כורחו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, הרי ברור לך כשמש: כאשר יש 61, הם יכולים להחליט כל החלטה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני יודע. כמובן, אני מסכים אתך. גם החוק הזה, כשיחוקק, אם יחוקק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש בעיה. כי מקום שבו אתה צריך אי-אמון קונסטרוקטיבי, יש היגיון לחוק הזה מבחינה חוקתית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מדבר על החשיבה. זו חשיבה אנטי-דמוקרטית של ממשלה, שרוצה לפרנס את עצמה באמצעים דרקוניים אדמיניסטרטיביים. החוק שהודבק לחבר הכנסת מופז, שהוא דיבר עליו לפני רגע, ואני חושב שהוא אמר את הדברים בצורה ברורה – אני לא מחסידיו הגדולים של מופז, לא בעברו הצבאי ולא בהווייתו הפוליטית, גם כשהוא שר וגם כשהוא חבר כנסת, אבל גם אי-אפשר להדביק לבן-אדם חוק כל כך בזוי, ולהלביש לו את השם של האיש הזה, בכל זאת. אדוני היושב-ראש, אחר כך היה נושא הוועדה לבחירת שופטים. נעשה מעשה שלא נעשה, אבל כנראה לכל דבר יכולה להיות פעם ראשונה. הקואליציה רצתה לקבוע מי יהיה מטעם האופוזיציה. תמיד זה היה עניין של הסכמה, אבל גם כאן הם הצליחו לרשום לעצמם תקדים. החוקים שבאים לצמצם את הסמכויות של בתי-המשפט ושל בית המשפט-העליון; עכשיו החוק של היועצים המשפטיים; ההמשכיות בחקיקת חוקים גזעניים בהבזקים, כמו חוק ה"נכבה". מה אתם צריכים? אתם רוצים להגיד לי איך לחשוב ואיך להרגיש? הממשלה תגיד לי איך להרגיש באותו יום ובאותו תאריך? הנרטיב שלי נשאב מהכיסאות שלכם? מהקואליציה שלכם? אני יודע מאיפה אני בא, מה שמו של הכפר של ההורים שלי שנהרס, אני יודע בדיוק איפה הבית, אני יודע אילו מטעים היו, אני יודע הכול. אתם תספרו לי? תכפו עלי איך לחשוב ומה להרגיש? כנראה גם זה אפשרי. הכול אפשרי כאן. הממשלה הזאת, גם בתחום הפוליטי, היא ממשלה סרבנית לכל מה שסוכם והוסכם עליו ולכל אפשרות של אופק אחר, לחיים אחרים, באזור הזה. יש היום הזדמנות אזורית ובין-לאומית, כשבבית הלבן יושב אדם שמעוניין ורוצה לקדם תהליך שלום אמיתי. כמה אני מסכים אתו? אני לא בטוח שאני מסכים אתו, לא ב-100%, לא ב-90% ולא ב-80% ויכול להיות שלא ב-70%, אבל לפחות יש ניסיון רציני. המכשול העיקרי לכל התקדמות בשלום הוא ממשלת ישראל, ממשלת ביבי נתניהו. באים לספר סיפורים על התנחלות וגידול טבעי. מה גידול טבעי? כל ההתנחלויות הן בלתי חוקיות, כלומר כל בנייה שהיא במקום שלא שייך למדינת ישראל, כולל ירושלים המזרחית. אין אף אחד, אין שום גורם, שום מדינה בעולם שמכירה בסיפוח של ירושלים המזרחית. אין אף מדינה, כולל ארצות-הברית, שמכירה היום באופן רשמי בירושלים המערבית כבירתה של מדינת ישראל, חוץ ממני וממך אולי, כל עוד לא נפתרה השאלה הפוליטית של ירושלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> שנינו נשכנע אותם, אל תדאג. <מוחמד ברכה (חד"ש):> 7 מיליוני תושבים במדינת ישראל, מתוך 7 מיליארדים בעולם, וחושבים שזה העולם. פה זה מתחיל ופה זה מסתיים. ממשלה שמהמרת על ההתנחלויות מול ההימור המתבקש על אפשרות של חיים היא ממשלה פושעת. אין לה שום שם אחר. ממשלה ששוללת את האפשרות להשגת שלום היא ממשלה פושעת, אין לה שום שם אחר. ממשלה שמקדשת התנחלויות, כשהיא יודעת – עכשיו מדברים על פתיחת אופק למשא-ומתן עם סוריה; האם לא כולם יודעים שמחיר השלום עם סוריה הוא נסיגה מכל רמת-הגולן? מישהו משלה את עצמו שיכול להיות אחרת? בשביל מה לנטוע את האשליות האלה בקרב הציבור בישראל, וכאילו הגאולה תבוא מבניית עוד התנחלות ועוד התנחלות. כל הקולוניאליזם הזה, כולם יודעים שהוא חלף מן העולם, חוץ מאשר במקום הזה. דווקא במציאות הפוליטית הזאת, כשיש יוזמה ערבית חסרת תקדים, שכל ממשלה נורמלית בישראל היתה לוקחת אותה בשתי ידיים, שבאה להציע למדינת ישראל שלום עם כל העולם הערבי ועם כל העולם האסלאמי תמורת גבולות 1967. אגב, היוזמה הערבית אושררה בוועידת המדינות האסלאמיות בטהרן ולא בשום מקום אחר. תמיד ישראל טענה שהיא מבודדת, שלא רוצים אותה ורוצים למחוק אותה ולזרוק אותה לים. באים ואומרים: תחזרו בכם מהכיבוש של 1967 ותקבלו שלום לדורות. בכל מקום, כל אדם, כל גוף נורמלי או כל ממשלה נורמלית, היו לוקחים את העניין הזה בשתי ידיים. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת ממשיכה גם את המצור על עזה. המצור על עזה הוא לא מלחמת ישראל ב"חמאס". ממשלת ישראל מנסה להפיק את התועלת המקסימלית מהפילוג והפירוד בזירה הפלסטינית ומקיומן של שתי ישויות, דבר שאני פוסל אותו לחלוטין, כמובן. היא דווקא משקיעה, כלומר מתייחסת לפילוג הזה כאל השקעה, אבל באותו זמן ובאותו רגע היא מטילה מצור נפשע על 1.4 מיליון אזרחים, כולל אותה מלחמה שהיתה בתחילת השנה, שממשיכים אותה בדרכים אחרות. אם לפני המצור היו נכנסים לעזה 180–183 פריטי סחורה, היום נכנסים 12–13 פריטי סחורה לרצועת-עזה, רק כדי שאנשים ימשיכו לעמוד על הרגליים, לא לאפשר להם שום צורה של חיים נורמליים וחיוביים. זה לטובת מי? מה זה עושה? זה מביא ביטחון? זה מייצר תשתית של שלום בעתיד? זה מגביר את המחנה של דורשי השלום בעולם הערבי או בקרב העם הפלסטיני? אדוני היושב-ראש, בארבעה חודשים הממשלה הזאת צברה לעצמה קן של צרעות ששום ממשלה אחרת לא הצליחה לייצר בארבע שנים. לא שהייתי מחסידיהן של הממשלות הקודמות, כולל הממשלה של קדימה בכנסת שעברה, אבל הממשלה הזאת היא ממשלה מסוכנת לכל דבר ועניין. היא מסוכנת לדמוקרטיה, היא מסוכנת לכלכלה ולצדק החברתי, היא מסוכנת לשלום, היא מסוכנת גם לחיים המשותפים בין אזרחי המדינה. בכל עניין של יהודים וערבים יש לה יד בליבוי. בין חרדים לחילונים יש לה יד בליבוי. הממשלה הזאת, כפי שאמרתי, מסוכנת בכל רמה ובכל תחום שקיים במדינה. מטבע הדברים, כשאופוזיציה מגישה הצעת אי-אמון אחרי שבוע או אחרי שבועיים, אומרים: הם עוד לא עשו שום דבר. אבל תראו איזה אסונות הביאה הממשלה הזאת בארבעה חודשים, ב-120–130 יום. למרבה הצער, כנראה היד נטויה. אני קורא לכל חברי הכנסת, בסופו של דבר גם אתם אזרחים ואתם שליחים של אזרחים, ואתם תצטרכו כולכם, אחד-אחד, לתת דין-וחשבון על התקופה החשוכה של הממשלה הזאת, שלא מביאה עליה מתנגדים רק מהאופוזיציה אלא מביאה עליה מתנגדים מכל שכבות האוכלוסייה וגם מקרב אנשים שנמנים עם הקואליציה. ממשלה כזאת אין לה מקום, ועל כן אני מביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת ברכה, שעמד גם בלוח הזמנים. האם כבוד השר ישיב על שתי ההצעות? ההצעה הראשונה היתה יותר הצהרה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> יש לנו הצעת אי-אמון נוספת, הוא ישיב גם עליה אחר כך? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> על אחת ישיב שר החינוך. אנחנו מנסים למקצע את התשובות כך שהשרים הייעודיים ישיבו. זה לטובת שיפור הדמוקרטיה, שכל כך חשובה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, כל אחד מהשרים ישיב לפי העניין. אין פה תשובה בקבלנות. קדימה וחד"ש הגישו הצעה שנושאה דומה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שתי ההצעות, גם של קדימה וגם של חד"ש, עוסקות בפגיעה, לטענת הסיעות הללו, בדמוקרטיה, שהממשלה הנוכחית לכאורה פוגעת בה. האמת היא שניסיתי לכוון את התחנה כדי להספיק ולראות את נאומו של חבר הכנסת מופז וכמעט הספקתי לראות את רוב נאומו; נדמה לי שרוב נאומו, זה היה דקה וחצי מתוך שלוש דקות. יכול להיות שחבר הכנסת מופז נזכר במשפט: ישועת השם כהרף עין. והוא חשב שאם הוא יביע את נאמנותו העזה לסיעה שלו, אולי הציבור ישכח את מעלליו בנושא הזה בעבר, או שמא, וזאת האלטרנטיבה הפחות טובה, שוב התקנון הדרקוני שלפיו הוקמה קדימה ולפיו סמכויותיה של היושבת-ראש הן כל כך גדולות עד שהיא קובעת שם הכול, מא' ועד ת', הילך עליו אימים והוא נאלץ לעלות לכאן ולהישבע אמונים – זאת היתה יותר שבועת אמונים מאשר הצעת אי-אמון – לסיעת קדימה לדורותיה. בכל מקרה, זאת זכותו, ואני מתכוון להשיב אך ורק על הטענה של הפגיעה בדמוקרטיה, שנטען שיש בחוק שאנחנו נעביר, בעזרת השם, ולפיו המכשלה של התפלגות סיעה לא תישאר רק על שליש כפי שהיא היום, אלא היא תונמך לרבע או לסיעה שהיא לפחות שבעה חברי כנסת. קודם כול, אני אחזור ואזכיר דברים שקראתי כאן בעבר ונאמרו גם במצע של אחת הסיעות, אולי בעצם במצע של הסיעה הגדולה בבית, וגם בדבריה של יושבת-ראש האופוזיציה כפי שנאמרו רק לפני כמה חודשים. תחילה אני אצטט מתוך מצע קדימה: קדימה רואה בחוסר היציבות השלטונית איום אסטרטגי על מדינת ישראל. חוסר היציבות פוגע ביכולת הממשלה לקבל תוכניות ארוכות טווח, מגביל את השיקולים של שרי הממשלה, וראש הממשלה ממלא חלק ניכר מזמנו במאבקי הישרדות פוליטיים במקום בדאגה למילוי שליחותו הציבורית. חוסר היציבות השלטונית מביא למצב שבו שרי הממשלה לא יכולים לקדם את המדיניות שבשמה נבחרו בשל טווח הזמן הקצר שבו הם מכהנים כשרים – וכן הלאה, נימוקים מאוד משכנעים. אז קדימה מתחייבת לבוחר כך: מייד – מייד, לא בקדנציה הבאה ולא הבאה-הבאה – מייד עם כינונה של ממשלת קדימה יועבר בכנסת חוק היציבות השלטונית. חוק זה יקבע כי לא ניתן להדיח ראש ממשלה מכהן – לא ניתן בכלל, לא 61, לא 65 – למעט במקרים חריגים של שחיתות אישית – מה זה חריגים? לקדימה הפתרונים, אנחנו מכירים את הסטנדרטים של קדימה מהעבר, בעיקר את אלה של יושבת-ראש קדימה בעניין הזה – וכדומה, ברוב של 80 חברי כנסת. כלומר, גם במקרה חריג של שחיתות אישית יוצאת דופן, אליבא דקדימה והמצע שלה צריך רוב של 80 חברי כנסת כדי להדיח ראש ממשלה. החוק יגביל את האפשרויות הקיימות היום להדחת ראש ממשלה: אי-אמון, אי-העברת תקציב וחוק לפיזור הכנסת – כל הזוטות הללו. החוק יבטיח כי למעט במקרים חריגים – לקדימה הפתרונים מהם מקרים חריגים – הממשלה תוכל לכהן ארבע שנים מלאות וראש הממשלה יוכל להתרכז בניהול ענייני המדינה ולא בהבטחת שרידותו הפוליטית. כמובן, הכול לפי השיטות שסיעת קדימה תחליט עליהן. מהי הדרך הנכונה להבטחת שרידותו של ראש ממשלה שאין לו עדיין שחיתות אישית יוצאת דופן? את זה כבר למדנו, וכנראה את הדברים האלה רצתה קדימה ליישם גם באמצעות חקיקת חוקים ליישום מיידי, כך היא התחייבה לבוחר. אף הגדילה לעשות יושבת-ראש האופוזיציה ובבלוג שלה, שהתפרסם לקראת הבחירות האחרונות, היא עונה לגולש מס' 23, ששואל אותה: האם קיימת אפשרות סבירה כי לאחר הבחירות יתאחדו המפלגות הגדולות לשינוי שיטת הממשל ויוכלו סוף-סוף לבצע זאת ללא מורא? עונה הגברת לבני כך: שיטת הממשל הנוכחית שלנו הגיעה לסוף דרכה – נקודה – היא אינה מאפשרת ממשל יעיל ונקי כפיים – כנראה הגברת לבני ראתה זאת מקרוב – ומחייבת את כל מי שיהיה ראש ממשלה לעסוק בהישרדות ולא בניהול ענייני המדינה. יש הכרח מיידי לשנות אותה – אני חוזר, אומרת הגברת לבני: יש הכרח מיידי לשנות אותה; השינוי המיידי יהיה להבטיח את יציבות הממשל לקדנציה מלאה של ארבע שנים, כדי למנוע מראש הממשלה את הצורך לעסוק בהישרדות פוליטית. מכיוון שהטענות שלכם חוזרות על עצמן, גם התשובות שלי יחזרו על עצמן. כפי שאתם נהגתם לומר בעבר, או לתמוך בראשי ממשלות שהסבירו שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, זה עובד גם הפוך. כאשר אתם בשלטון אתם מבטיחים לבוחר איך לייצב את השלטון ולבצר את שלטונכם כדי שלא תצטרכו לעסוק בהישרדות פוליטית. ברגע שאתם עוברים לספסלי האופוזיציה, פתאום הטענות הן בשם הדמוקרטיה. אם הטענות של קדימה או של השמאל או של הסיעות הערביות הן בשם הדמוקרטיה, בואו ניזכר באמת כמה נאבקו סיעת קדימה, הסיעות הערביות וסיעות השמאל בכלל בשם הדמוקרטיה. היו לנו כמה מקרים מאוד בולטים בהיסטוריה של הכנסת והממשלות בשנים האחרונות, שהיו באמת מבחנים. מתי אדם נבחן? אדם נבחן כשהוא צריך להיאבק למען הדמוקרטיה, והאינטרס הפוליטי שלו אומר לו: אולי פה נוותר קצת על הדמוקרטיה, כי בכל זאת זה מתאים לאינטרס הפוליטי שלי. אז מתעורר המצפון שלו ואומר: לא, מדינה דמוקרטית היא דבר כל כך חשוב – כפי שעושה, דרך אגב, יושב-ראש הכנסת, והוא עושה את זה באופן עקבי – ולכן אני לא מוכן לכיפוף הדמוקרטיה, אפילו אם זה משרת את האינטרס הפוליטי שלי. בואו ניזכר בכמה מקרים, והמקרה מהעבר הקרוב ביותר הוא גירוש יהודי גוש-קטיף. ראש ממשלה עשה את זה, לצערי, כראש ממשלה מטעם הליכוד, שקיבל קולות מהבוחרים ואמר להם: דין נצרים כדין תל-אביב. הלך והשתמש באותם קולות של הבוחרים, לצערי, יחד עם חברי סיעת הליכוד שרובם התפצלו אחר כך לקדימה. בעזרת הקולות הללו הוא קידם את הגירוש מהיישובים ואת פינוי יהודי גוש-קטיף. <היו"ר ראובן ריבלין:> בניגוד למשאל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בוודאי. האם מישהו מאלו שהפכו להיות מייסדי קדימה, ובראשם הגברת לבני, קמו אז ובגרון ניחר זעקו בשם הדמוקרטיה ואמרו: אנחנו לא ניתן ידנו למהלך כל כך אנטי-דמוקרטי של שימוש בקולות הבוחרים בדיוק למטרה ההפוכה שלשמה הם נתנו את קולותיהם לליכוד? אני לא חושב שכך היו פני הדברים. אף הגדילה לעשות הגברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, וכאשר ראש הממשלה דאז שרון אמר: אני מבין שבכל זאת יש כאן שינוי מהותי מעמדות הליכוד, ולכן אני מוכן להכפיף את עמדתי בפני הגוף הרחב והדמוקרטי ביותר שמרכיב את הליכוד, קרי מתפקדי הליכוד – היו אז למעלה מ-300,000 חברי ליכוד – שוב, כאשר המשאל הורה ברוב קולות ברור על התנגדות לתוכנית הגירוש של שרון, באה הגברת לבני ושימשה כמתווכת כדי להגיע לאיזשהו הסכם שיעקוף את רצון מתפקדי הליכוד. אני מניח שאתם לא הסכמתם עם עמדת המתפקדים, אבל בוודאי האינטרס הפוליטי שלכם לא הוכפף בפני חיזוק הדמוקרטיה. אפשר לתת עוד המון דוגמאות ונזכיר רק עוד שתיים-שלוש מהן כדי לא להטריח את הבית יותר מדי. הסכם אוסלו, יצחק רבין זיכרונו לברכה, כאשר הרוב בכנסת היה מתנדנד, אני לא זוכר את זעקות השבר, לא מהסיעות הערביות ולא מהשמאל, כשכדי לבצר את הרוב הזה השתמשו בקולותיהם של סוחר סמים אחד שהורשע ואדם אחר שקיבל בתמורה לכך איזה רכב יפני ושדרוג. לא זכורות לי הזעקות כנגד הפגיעה בדמוקרטיה כדי להשיג, אני גם לא זוכר את הזעקות הללו כשראש הממשלה לשעבר, ברק – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> רוב של 61. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה מדבר על 61, תלוי גם איך משיגים את ה-61. <מוחמד ברכה (חד"ש):> רוב של 61 ללא הבחור הזה, שאני לא זוכר איך קוראים לו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גולדפרב ושגב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היו 56 קואליציה, והיה גוש חוסם של עוד – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז תאמר לי, אם כך, חבר הכנסת ברכה, כאשר ראש הממשלה לשעבר ברק נסע לקמפ-דייוויד כדי לשאת ולתת על הדברים אולי הכי נתונים במחלוקת בחברה הישראלית, ועשה את זה כשבכנסת נותרו לו בקושי בקושי 30 פלוס חברי כנסת, מישהו בא ואמר שהמהלך הזה הוא אנטי-דמוקרטי, הוא לא לגיטימי? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ודאי שלא, כי אף אחד לא באמת חושב שאתם תכפיפו את האינטרס, את חיזוק הדמוקרטיה הישראלית – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – לאינטרס הפוליטי המובהק שלכם. <מוחמד ברכה (חד"ש):> השר ארדן, שום דבר לא משתווה לתועבה שאתם מייצרים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בוודאי. שום דבר לא משתווה. בוודאי, רק – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> ארבעה חודשים – מה שעשיתם, לא זכור בשום היסטוריה של שום מדינה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני שמעתי את דבריך ולא קטעתי אותם. אני חושב שאנחנו, לצערי, אפילו לא ברמה של בני-פלוגתא כי התפיסה שלך לגבי מעמדה של מדינת ישראל וזכותה, שונה בתכלית השינוי מזו של רוב חברי הבית, וגם אם תעשה תנועות ביטול מזלזלות, זה לא ישנה את העובדות. לתפיסתך, כל קיומה של מדינת ישראל, יסודו בעוול, ולכן אנחנו לא יכולים להיות בני-פלוגתא – לא על מהות הדמוקרטיה הישראלית ולא על אופיה של המדינה הזו. אבל בדבר אחד אני תמיד מתנחם, כפי שאמרתי. נוכחותכם כאן בבית מחזקת בסופו של דבר את מעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל, ועל כך גם צריך להודות לכם שאתם מוכנים להשתתף כאן בתהליכים הדמוקרטיים ולהוכיח שבשונה מכמעט כל מדינות ערב, מדינת ישראל מקיימת תהליכים דמוקרטיים ונותנת זכויות שוות למיעוטים שבה, גם אם הם כופרים לפעמים בזכותנו להתקיים. ולכן, עם כל הכבוד לתנועות הביטול שלך, זה לא מה שישכנע, ולו אדם אחד נוסף, מעבר לאנשים שאתה מעוניין לדבר אליהם. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תנועות הביטול האלה זה מחמאה. תנועת הביטול היא מחמאה בשבילכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, נדמה לי שהשר משיב לך, לא אתה משיב לשר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מעבר לקידום האינטרסים הפוליטיים בתחום המדיני, כבר הזכרתי כאן בעבר את החוקים השונים והמשונים שאנשי קדימה ניסו לקדם כשהאינטרס הפוליטי שלהם תמך – נזכיר את החוק שחבר הכנסת חסון ניסה לקדם כדי להעביר את הבחירות לנשיאות להצבעה גלויה, כשהוא לא היה בטוח לחלוטין שמועמד קדימה דאז, הנשיא פרס דהיום, ייבחר. רק כשהוא ראה שרוב הוא לא יצליח לקבל בכנסת, היוזמה הזו נעצרה. נזכיר גם את חוק דוד טל שנחקק בתמיכת לדעתי כל חברי קדימה דהיום, הליכוד דאז, שאפשר לחבר הכנסת טל להתפצל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק רוצה, למען הדיוק ההיסטורי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז ביקש יושב-ראש הסיעה שלו, חבר הכנסת עמיר פרץ, להצטרף למפלגת העבודה והוא מצא לנכון לאפשר לחבר הכנסת טל לעזוב אותו. הואיל ואחר כך היתה בעיה עם מימון מפלגות, נוצר סכסוך ביניהם, אבל סך הכול הדבר נוצר כתוצאה מרצון של הסיעה להתפצל לעבודה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – שנאמר פה – – – העובדה ההיסטורית הנכונה היא שחבר הכנסת ברכה משפר את מעמדה של ישראל בעולם, לעומת שר החוץ שלא משפר, אלא להיפך. זה היה דווקא עובדה היסטורית מעניינת. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. <אילן גילאון (מרצ):> כך אמר השר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא אמרתי, אל תכניס מלים לדברי. לגבי שר החוץ לא אמרתי את הדברים שאמרת. <אילן גילאון (מרצ):> אמרת: טוב לנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני חושב בהחלט, כפי שאמרתי, שהנוכחות שלהם כאן מחזקת את טענותינו בעולם. בהחלט. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם פה כי הם נבחרו על-ידי אזרחי ישראל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה קודם כול. בוודאי. וכמובן, לא נשכח גם את החוק שקידם – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה לא איצטדיון כדורגל, כפי שקרה בשבוע שעבר, שאנשים מחאו כפיים מהיציע, וזה לא מסלול דוגמנות. זה פרלמנט. אם זו התפיסה שלך לפרלמנט ולדמוקרטיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה, למה, חבר הכנסת ברכה? השר השיב על טענות קשות – על טענות קשות שאתה הטחת בממשלה, על-פי רצונך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כנראה התשובה שלו – – – את רמת הממשלה שהוא מכהן בה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, אתה לא יושב פה על תקן של מבקר או של נותן ציונים. הוא שמע את דבריך, ועכשיו – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> נותן דעה, לא ציונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> דעה זה בסדר גמור. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שאני אלמד תלמידים כאלה, מה קרה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל את דעתך, חבר הכנסת ברכה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> שמתחת ידי יצאו תלמידים כאלה – – –? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כמה שתתעצבן יותר, תגרום ליותר נחת. זה טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – את דעתך הבעת קודם. עכשיו הוא משיב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סימן שהצלחתי. אתה תמשיך לצעוק – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הצלחת. הצלחת, אם זה נותן לך סיפוק גדול. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נכון, מאה אחוז. ולא נשכח, כמובן, את הצעת החוק שקידם השר לשעבר רמון; היום אני לא יודע אם הוא כבר יושב-ראש מועצת קדימה, או שייבחר בקרוב – – – <שי חרמש (קדימה):> נבחר, נבחר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כבר. נאחל לו הצלחה רבה. אני עוד זוכר שכאשר היה רצון לצרף את פרס כממלא-מקום שני לממשלה, הגיש השר רמון – שהגברת לבני מינתה אותו לאחראי שלה בממשלת הצללים לשינוי שיטת הממשל – הצעת חוק שנועדה לאפשר שינוי חוק-יסוד בממשלה והוספת ממלא-מקום נוסף, וזה כמובן שוב באופן מיידי ולא בעתיד, ועל הצעת החוק הזו – ויש לי פה את הסטנוגרמה – הצביעו, שוב, כל חברי סיעת קדימה דהיום. ולכן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שוב אני רוצה לומר: ייתכן שחלק מחברי הבית מניחים שהציבור איננו חכם ואיננו זוכר את התנהלותם רק מהשנים האחרונות. אנחנו, בשונה מהם, חושבים שהציבור בהחלט יבחן את העשייה שלנו לא לאחר שלושה חודשים או ארבעה, כשאנחנו צריכים לשקם את המדינה מההרס והחורבן שהותירה הממשלה הקודמת – גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי-החברתי – ועל כך עמדתי כאן פעמים רבות. ראש הממשלה, יחד עם הממשלה, משנים כיוונים של המדיניות. בנושא המדיני יש דגש אכן על האיום האמיתי בסדר-היום, על האיום האירני; בנושא הכלכלי, שר האוצר לראשונה – ואנחנו בהחלט מתגאים בכך, חבר הכנסת ברכה – הצליח להעביר בזמן שיא היסטורי גם תוכנית כלכלית שזוכה לשבחים בעולם, תקציב שמאפשר תכנון לא לשלושה-ארבעה חודשים – אולי אתם הייתם רוצים שנמשיך לתכנן כך ולהיכשל – אבל אנחנו מעוניינים לתכנן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בא לידי ביטוי בהתאוששות במשק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אנחנו רוצים לתכנן לטווח ארוך. אני לא רוצה כבר להתהלל ולהציג מה קורה כרגע בבורסה ובמשק בכלל, ומה אומרים בעולם על התוכנית ששר האוצר וראש הממשלה קידמו. יש כאן הישגים אדירים בזמן שיא – של הגעה להסכמות עם ארגוני העובדים, ההסתדרות החדשה, עם ארגוני המעסיקים. אנחנו מבינים שזה בהחלט גורם לכם אי-נחת כי כנראה אתם מבינים שהממשלה הזו תכהן, בעזרת השם, את מלוא ימיה, ואנחנו נעשה כל שביכולתנו, כדי באמת לנסות – – – <שי חרמש (קדימה):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כמו שאתם אופוזיציה שמתיימרת להיות אחראית, אנחנו מתיימרים להיות קואליציה אחראית. וכאשר אנחנו מקשיבים גם למצע קדימה וליושבת-ראש האופוזיציה, שמסבירה לנו פעם אחר פעם שהאיום האסטרטגי הכי גדול על מדינת ישראל זה חוסר היציבות השלטונית, כל אחד מטפל בחוסר היציבות השלטונית כמיטב יכולתו. ואנחנו נמשיך לעשות זאת כמיטב יכולתנו – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – כמובן, על בסיס קולות הבית הזה, כי אין דרך אחרת אלא להשיג רוב בבית הזה, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה לשר המקשר, השר לשמירת הסביבה. אני מזמין עכשיו את חבר הכנסת אברהים צרצור לבוא ולהציג את נימוקי סיעתו, סיעת רע"ם-תע"ל, להביע אי-אמון בממשלה בגלל האסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל. בבקשה, אדוני. ישיב להצעה כבוד השר יצחק אהרונוביץ, הוא נמצא כאן, וגם שר החינוך כבר נמצא כדי להשיב על ההצעות האחרות העומדות על סדר-יומה של הכנסת, הצעת בל"ד והצעת מרצ. בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, מצאתי לנכון להקדיש את נאומי האחרון לפני הפגרה לנושא שמבחינתי ומבחינת הערבים במדינת ישראל הוא נושא כאוב, טעון ומורכב. הנושא הוא האסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל. לפני שאכנס לפרטים, אני רוצה להקדים ולומר שתי הערות. אני מציג את הנושא הזה בצל חדשות ששמענו לפני כמה ימים על כך ששוביו של החייל גלעד שליט מבקשים לכלול את האסירים האלה במסגרת של עסקת חילופי השבויים, שאני מאוד מקווה שהיא תצא לפועל בהקדם האפשרי, לטובת כולנו. אני מודע היטב לעמדה של מדינת ישראל בנושא הזה של לכלול אסירים ביטחוניים אזרחי מדינת ישראל בעסקת חילופי שבויים. היא מתנגדת בכל תוקף להסכמה לדרישה כזאת, אף-על-פי שעסקה כזאת התבצעה לפני הרבה שנים במסגרת מה שנקרא עסקת החילופים של ג'יבריל. היינו בסרט הזה. אבל היות שאני מודע היטב לכך שממשלת ישראל היום מסרבת בכל תוקף להסכים לכך, אני אקדים ואבקש ממדינת ישראל, מממשלת ישראל, לעשות את המחווה המתחייבת מתוקף התנאים הקיימים כיום במדינת ישראל או מתוקף התנאים שבהם חיים האסירים האלה, שאני אפרט עכשיו את מהותם. הגיע הזמן שממשלת ישראל אכן תעשה את המחווה הזאת כלפי אוכלוסייתה הערבית. אני חושב שהחלטה נועזת, אמיצה, לשחרר את האסירים האלה, לאחר תקופה של יותר מ-26 שנים, כבוד היושב-ראש, שהם שוהים מאחורי סורג ובריח – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> למה הם 26 שנה בכלא? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני חושב שהחלטה אמיצה של ממשלת ישראל, מחווה ישראלית כלפי האוכלוסייה הערבית על-ידי שחרורם של האסירים האלה, תהווה אבן דרך, עמוד שדרה, בחיזוק רקמת היחסים העדינה שקיימת בין הרוב היהודי למיעוט הערבי. אני אתחיל בכמה נתונים בסיסיים: 21 הוא מספרם של האסירים הביטחוניים הערבים ששוהים בכלא תקופות של מ-17 שנים עד 26 שנים; 20 מתוכם נשפטו לעונשי מאסר עולם; שבעה אסירים זכו לקציבת עונש, משנת 1998 ועד לרגע זה. יתירה מכך, מבין 21 האסירים האלה ששוהים עד 25 שנים כיום, 20 מהם נשפטו לעונשי מאסר עולם, שניים נשפטו לתקופות ארוכות. 15 אסירים הואשמו ברצח ישיר. דרך אגב, הם הואשמו ברצח אחד ורק אחד. אף אחד מהם לא הואשם ברצח של יותר מאחד. ולמה אני אומר את הדבר הזה? היות שעוד כמה רגעים אני אציג בפניכם מה שנקרא מחקר השוואתי, בין האסירים הביטחוניים הערבים לבין האסירים הביטחוניים היהודים. התמונה היא קטסטרופלית, מזעזעת ביותר. ארבעה אסירים הואשמו בעבירות של פציעה, שלושה מהם נשפטו לעונשי מאסר עולם, אחד מהם נשפט לעונש של 18 שנים. שני אסירים לא רצחו, לא פצעו ולא גרמו שום נזק ונשפטו לעונשי מאסר עולם. <עתניאל שנלר (קדימה):> סתם בית-המשפט גזר מאסר עולם, בלי שעשו שום פשע? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אלה העובדות. שני אסירים לא רצחו. יש להבדיל בין אנשים שרצחו לבין אנשים שלא רצחו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם לא הורשעו ברצח, אבל הם הורשעו בוודאי בסעיפים אחרים. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> שני אסירים לא רצחו, לא פצעו ולא גרמו שום נזק ונשפטו לעונשי מאסר עולם. אסיר אחד לא רצח, לא פצע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי על ריגול. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני אמסור כמה פרטים עכשיו. אסיר אחד לא רצח, לא פצע ולא גרם שום נזק ונשפט לעונש של 17 שנים. אף אסיר מבין 21 האסירים שהזכרתי לא שוחרר עד לרגע זה. כל האסירים הביטחוניים, ואני מאוד מבקש מכבוד השר לביטחון הפנים לשים לב לנתון הזה: כל האסירים הביטחוניים היהודים, שאני אמנה כמה משמותיהם בעוד רגע, כל האסירים הביטחוניים היהודים, אשר כולם נשפטו על עבירות רצח, כולם שוחררו מלבד עמי פופר. אלה העובדות, שצריכות להדיר שינה מעינינו. כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אני אתמקד בתחקיר שהזכרתי לפני כמה רגעים, התחקיר ההשוואתי הזה, שמשווה בין הגורל של האסיר הביטחוני הערבי אזרח מדינת ישראל לבין הגורל של האסיר הביטחוני היהודי אזרח מדינת ישראל. אתחיל מהדוגמה הזאת: 11 אסירים של המחתרת היהודית משנת 1984 – בראשותו של הרב עידו אלבה – אשר רצחו או פצעו ערבים – רצחו או פצעו ערבים – חלק מהם נידונו למאסר עולם, אבל אף אחד מהם לא שהה בבית-הסוהר יותר משבע שנים בפועל. לעומת הקבוצה הזאת, בשנת 1983 נעצרו שלושה אזרחים ערבים – סמי יונס, כרים יונס ומאהר יונס – באשמת רצח חייל. הם נשפטו לעונשי מאסר עולם. מאהר יונס פלוס כרים יונס, מאז מעצרם ועד לרגע זה לא דרכה רגלם מחוץ לכותלי בית-הסוהר. לא יצאו לחופשות, לא יצאו לביקורי בית, גם כאשר נפטר אביו של מאהר לפני ארבע שנים. עונשם לא נקצב. סמי יונס יצא לחופשות, שנקטעו לפני שנה וחצי. דרך אגב, היום סמי יונס, כבוד השר, הוא בן 80, אבא וסבא לכמה נכדים; ב-2002 עונשו נקצב ל-40 שנה. מאהר יונס הוא היום בן 50 שנה, כרים יונס היום הוא בן 49 שנים. אסירי המחתרת שהו בכלא שבע שנים. סמי יונס, מאהר יונס וכרים יונס שוהים בכלא עד רגע זה 25 שנים. מלבד סמי יונס, עונשם לא נקצב. <עתניאל שנלר (קדימה):> כמה מאסירי המחתרת קיבלו מאסר עולם? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כולם קיבלו מאסר עולם. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני חושב שאדוני לא מדייק. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> הם רצחו ופצעו ערבים. בהנחה שמה שאתה טוען עכשיו, שעל חלק מהם לא נגזר מאסר עולם, אבל על החלק הגדול של הקבוצה הזאת נגזרו עונשי מאסר עולם. התוצאה היא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עצרתי את השעון כדי להסביר. כשאתה עונה לו, אחר כך אתה – אז השאלות שלו הן שאלות נכבדות בוודאי, בוועדה. כרגע הוא מרצה דבר שהוא לפרטים והשר יענה, אבל הוא יכול לעשות זאת במסגרת מוגבלת. אני לא רוצה שלאחר מכן הוא יימצא באמצע, יימצא כאילו לא מיצה את דבריו כלפי אותם אנשים שהוא מייצג. בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> תודה, כבוד היושב-ראש. אתן דוגמה אחרת. יונה אברושמי כלוא מ-1984 באשמת רצח איש "שלום עכשיו" אמיל גרינצווייג. כולנו מכירים את האירוע הזה, לאחר שזרק רימון יד בהפגנה של "שלום עכשיו" בירושלים. נשיא המדינה קצב את עונשו ל-24 שנה. ממול, אחמד עלי אבו ג'אבר, אזרח ערבי, נעצר בשנת 1986 באשמת חברות בחוליה מהשטחים שרצחה חייל. הוא נשפט לעונש מאסר עולם. אחמד נשוי ואב לבת ושני בנים, היום סבא לשלושה נכדים. גילו של אחמד היום הוא 50 שנה. עונשו לא נקצב. יונה אברושמי שוחרר בשנה זו ואחמד עלי אבו ג'אבר עדיין שוהה בכלא יותר מ-21 שנים. אתן דוגמה שלישית, ובה אסיים את הקטע הזה. זאב וולף וגרשון הרשקוביץ. ביולי 1993 שניהם זרקו רימון יד על שוק הקצבים בירושלים, רצחו ערבי בן 70 ופצעו אחרים, נעצרו ונשפטו. לאחר שבע שנים בכלא הם שוחררו. עלי עמריה וסמיר סרסאוי, שני אזרחים ערבים שנעצרו בשנת 1988 באשמת זריקת רימון יד לעבר עוברי אורח בחיפה – הם לא הרגו ולא רצחו ולא פצעו, דרך אגב – נשפטו לעונשי מאסר עולם. ב-1998 קצב נשיא המדינה את עונשו של עלי עמריה ל-40 שנה. באותו יום קצב גם את עונשו של עמי פופר ל-40 שנה. היום עלי עמריה הוא בן 42, רווק, אמו אשה מבוגרת וחולה, גילה 80 שנה. ביום 18 באוגוסט 2007 נפטר אביו של עלי ממחלת הסרטן. סמיר סרסאוי היום הוא בן 41, רווק, אמו חולת לב מבוגרת וגילה 79 שנים. ביום 11 במרס 2004 קצב נשיא המדינה את עונשו של סמיר סרסאוי ל-45 שנים. ב-2 במאי 2004 נפטר אביו של סמיר. זאב וולף וגרשון הרשקוביץ שהו בכלא שבע שנים, עלי עמריה וסמיר סרסאוי עדיין שוהים בכלא זה 19 שנים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בטח נסעו בלי אורות ביום. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כנראה. אני אסכם, כבוד היושב-ראש, בכך: מביקורים רבים שעשיתי באופן אישי אצל אסירים ביטחוניים ומפגישות עם משפחותיהם ומדיונים מעמיקים עם גורמים וארגונים של זכויות אדם – אני סיימתי, אז אעשה את זה בקצרה, בכותרות – אני מבקש בזאת למנות בפניכם את עיקר הסוגיות שלדעתנו מחייבות טיפול מיידי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תעשה את זה בכותרות. אני נותן לך עוד שתי דקות, אבל לסיים בשתי דקות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> א. הקצבת עונשים; ב. המתקת עונשים; ג. שחרור בתום שני-שלישים; ד. אישור בקשות חנינה; ה. ביקורים מדרגה שנייה. ובסוף, חופשות לרגל חגים ואירועים משפחתיים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> שכחת את – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני מקווה מאוד, כפי שאמרתי בתחילת דברי, שממשלת ישראל, לאחר הנתונים שהצגתי בפניהם – וודאי שלגורמים הממונים הקשורים לנושא הזה יש יותר פרטים מאשר אלה שהצגתי בפניכם עכשיו – שממשלת ישראל אכן תקבל את ההחלטה ותעשה את המחווה, ללא קשר עם נושא עסקת החילופים עם אלה ששובים את גלעד שליט היום. אני מודה לך מקרב לב. <עתניאל שנלר (קדימה):> אפשר לשאול שאלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, הוא לא משיב. אין צורך לשאול, אתה בוועדות תשאל. הרי הוויכוח פה הוא ויכוח, זה לא "אורות", יש פה האשמות בבית-משפט. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> חבר הכנסת צרצור מתכוון שאין שוויון ביחס. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. אני הבנתי, לכן אמרתי שאין שאלות. חבר הכנסת צרצור לא זלזל בפשעים שהם עשו מבחינת החוק הישראלי. הוא אמר שאחרי 20 שנה צריך לראות מי שהורשע. חבר הכנסת שנלר, זו לא ועדה שבה דנים על נושא. אני מזמין את כבוד השר יצחק אהרונוביץ, שיבוא ויעלה ויענה להצעת האי-אמון, אשר פירטה נושאים שלדעת המציעים בשם רע"ם-תע"ל ראויים לתשומת לב הממשלה עד כדי הבעת אי-אמון בה, או הבעת אי-אמון בכל הממשלות שלא שעו. חבר הכנסת צרצור הדגיש את האי-שוויוניות, הוא לא נכנס לפרטים של האישומים עצמם. כי האשמה בניסיון לרצח, חבר הכנסת שנלר – יש מקרים שהוא כמו רצח. <עתניאל שנלר (קדימה):> זה מה שרציתי להגיד, אדוני היושב-ראש, שמשום שיש כאן דברים מאוזנים, סברתי שראוי – – – אם זאת בעיה, שיציג את זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל מה שקשור לאזרחים ישראלים, הכתובת היא נשיא המדינה. כי פה מדובר באנשים שנשפטו על-ידי בית-משפט בישראל, לא על-ידי בתי-דין צבאיים, ואין שבויים ואין שחרור בתמורה. פה יש מיצוי הדין. אי-אפשר לשחרר בתמורה אזרח ישראלי אשר נשפט על-ידי בית-משפט, הוא יכול רק בחנינה. בעסקת ג'יבריל, בעסקה המפורסמת של 400 האסירים, של רבין, באמת חננו את אותם אנשים שהחליטו בכוח לשחרר אותם. כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיעת רע"ם-תע"ל מבקשת להביע אי-אמון בממשלה עקב תנאי מאסרם של האסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל. רשימה ארוכה מאוד מונחת לפני, של מחבלים – ואני מדגיש, מחבלים – אזרחי מדינת ישראל, אשר ביצעו פעולות טרור בתוך מדינת ישראל, מדינה שבה התפרנסו וקיבלו את מלוא הזכויות. אני אקרא רק חלק קטן מהרשימה, על מנת שחברי שנמצאים כאן יבינו על מה מוגשת הצעת האי-אמון מצד סיעת רע"ם-תע"ל. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> גם יהודים היו מחבלים, כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> וספי אחמד מנסור, תושב ישראל, נידון למאסר עולם על הנחת מטען שפצע 17 אנשים. אחמד עלי ג'אבר – הזכרת אותו – תושב ישראל, נידון למאסר עולם בעקבות חברות בחוליה שרצחה חייל. מחמוד ומוחמד ג'בארין, תושבי ישראל, נידונו למאסר עולם על רצח משת"פ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> השותפים שלהם שוחררו, אגב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סמי, כרים ומאהר יונס, אזרחי מדינת ישראל, נידונו למאסר עולם באשמת רצח חייל צה"ל. אדוני היושב-ראש, זוהי רק רשימה חלקית של המחבלים, חלקם הוזכרו על-ידי חבר הכנסת צרצור, שביצעו פעולות טרור בתוך מדינת ישראל, ואשר חברי הכנסת הערבים, במקרה זה חברי הסיעה, מבקשים להקל על עונשם ועל שהותם בכלא. לא באתי עם מחקרים עם השוואה בין יהודים לערבים, בין מחבל למחבל, איך שתקרא להם. אני לא קורא להם כרגע בשמות, אני אומר: באתי להתייחס להצעת האי-אמון שאתה ביקשת שאתייחס אליה. מנתוני שירות בתי-הסוהר עולה כי בבתי-הכלא מוחזקים 140 אסירים ביטחוניים ערבים אזרחי מדינת ישראל, לא כולל מזרח-ירושלים ורמת-הגולן. סיווגם כאסירים ביטחוניים נעשה לפי העבירה שבגינה מרצה האסיר את מאסרו. כללי החזקתם של האסירים הם לאור הפוטנציאל הממשי לסיכון ביטחון המדינה, ועל כן מוטלות על האסירים מגבלות עקב עברם, מניעיהם ומעורבותם בארגוני טרור. בתי-המשפט בישראל הכירו בהצדקה ובצורך של הטלת מגבלות על מחבלים, בעיקר בכל הנוגע לקשר עם העולם בחוץ, וזאת עקב חשש ממשי להמשך הקשר בין האסיר לארגון הטרור, שקיים גם במהלך תקופת המאסר. סטייה מהמגבלות הכלליות החלות על האסירים הביטחוניים תתאפשר אם יתמלאו שני תנאים מצטברים: האחד, האסיר לא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין טרם ביצוע העבירה, או ששירות הביטחון הכללי אישר שהאסיר ניתק מגע עם הארגון. השני, ניתנה חוות דעת על-ידי שירות הביטחון הכללי כי הסרת המגבלות לא מהווה סכנה לביטחון המדינה. כפי שניתן להבין, אף אחד משני התנאים האלו אינו מתקיים במקרה שבנדון. לסיכום, האסירים הביטחוניים מוחזקים ומטופלים בהתאם להוראות החוק והנהלים הקבועים בחוק בשירות בתי-הסוהר. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר. האמת היא שסיעת רע"ם-תע"ל הגישה הצעת אי-אמון, אבל ביקשה להעלות את הנושא הזה על סדר-היום. תודה רבה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ יציג את הצעתה של סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה כתוצאה מהפקרת החינוך הממלכתי. בבקשה. ישיב שר החינוך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, תודה רבה, חברי הכנסת, אנחנו מבקשים להביע אי-אמון בממשלה בשל עניין שהוא בעל חשיבות עצומה לחברה הישראלית, והוא הכרסום ההולך ומעמיק בחינוך הממלכתי, הרס החינוך הציבורי הממלכתי במדינת ישראל, ממלכתי וממלכתי-דתי, והעדפת החינוך הפרטי הסקטוריאלי על פניו. הפגיעה הזאת מתרחשת יום-יום וממוטטת את היסודות שעליהם נשענת החברה הישראלית. מאות, אם לא אלפי ילדים, מועברים מדי שנה מהחינוך הממלכתי לחינוך החרדי. וכך באופן הזה, על-פי שיטת המימון פר-תלמיד, מחלישים המוסדות החרדיים באופן יזום את מערכת החינוך הממלכתית. ולטובת מה מוחלש החינוך הממלכתי? לטובת מוסדות חרדיים, שנמנעים ברובם המוחלט מלהקנות ללומדים בהם כלים אמיתיים, ממשיים, לרכישת מקצוע ולהתמודדות עם החיים במדינה דמוקרטית מודרנית. המערכת הזאת ממומנת לחלוטין על-ידי המדינה, על-פי שיטת תקן לתלמיד, ועל-פי חוק נהרי וחוק נהרי ב'. במקרים רבים רמת המימון של בתי-הספר הללו, שאינם ממלכתיים, גבוהה אף מרמת המימון של בתי-הספר החילוניים הממלכתיים וגם הממלכתיים-הדתיים. בתי-הספר החרדיים, רבותי, ממומנים על-ידי המדינה, אבל לא ממש מפוקחים על-ידה. נכון לשנת 2007 – זה הנתון האחרון שיש לי – היו רק שני תקני פיקוח לכל מערכת החינוך החרדית, זאת אומרת, פקח לכל 100,000 תלמידים בערך לעומת אחד לכל 5,000 תלמידים בחינוך הממלכתי. במצב כזה אפשר להבין, גם בלי להיות מומחה, שגם בתי-ספר שהתחייבו להורות את לימודי הליבה לא מקיימים את ההתחייבויות שלהם, וגם במעט המקרים שמשרד החינוך מקיים פעולות פיקוח במוסדות האלה, הוא לא משלים אותן בפעולות אכיפה ולא שולל תקציבים ממוסדות שלא עומדים בהתחייבויות שלהם. הבעיה היא, וזאת באמת בעיה גדולה, שבתי-ספר חרדיים רבים חוסכים בהוצאות פדגוגיות ומעבירים כסף למערך של הסעות והסעדה, ובעזרת היתרונות הללו – הסעות וסעודת צהריים, ארוחת צהריים בבית-הספר – הם משכנעים תלמידים ממשפחות חילוניות ומסורתיות ממעמד סוציו-אקונומי יותר נמוך, יותר קשה, לשלוח את הילדים לבתי-ספר חרדיים, והתוצאות החברתיות אחר כך הן ברורות. רבותי וגבירותי חברי הכנסת, ברור מאליו שחוסר היכולת של בוגרי חינוך חרדי במקרים רבים מאוד לרכוש מקצוע בסטטוס גבוה לאחר סיום חובת הלימודים שלהם גוזר עליהם בסך הכול חיים של עוני, ומאחר שמספר התלמידים במערכת החינוך החרדית נמצא במגמת עלייה מתמדת ביחס למערכות החינוך האחרות וצפוי להגיע בשנים הקרובות לחמישית ולרבע מכלל התלמידים בישראל, נוצר מצב שבו מדינת ישראל באופן מלא מממנת בפועל את הגדלת שיעור העוני באוכלוסייה והקטנת התוצר, ומעודדת חינוך – וזה מה שבאמת מטריד אותי – חינוך שהוא מפלה, הוא גזעני והוא אנטי-דמוקרטי. חשוב לזכור: הצעת האי-אמון הזאת אומרת "קיפוח החינוך הממלכתי". למה קיפוח החינוך הממלכתי? בגלל הגידול בתקציבי החינוך החרדי. במקביל, לא חל גידול בכלל תקציב החינוך, זאת אומרת, כל שקל שהולך לבית-ספר חרדי מקוזז ישירות מתקציבו של בית-ספר ממלכתי. אני יכול להביא לכם למשל דוגמה, וזה ממש קורה מדי יום. יש בחיפה שני בתי-ספר ממלכתיים קטנים, שעושים עבודה טובה מאוד. קוראים להם "קישון" ו"חופית". ושם יש אוכלוסייה די מתקשה, אוכלוסייה מוחלשת – הרבה עולים, עולים מחבר המדינות, עולים מאתיופיה, ילדים של מה שנקרא משת"פים – כל מיני קבוצות שבתי-הספר האלה מטפלים בהן ומטפלים בהן מצוין מבחינה חינוכית. אבל עיריית חיפה עכשיו סוגרת אותם. מדוע? משום שהם קטנים מדי, וזאת במצב שבחיפה יש לפחות שבעה בתי-ספר חרדיים קטנים מאוד, זעירים, שממשיכים לפעול ולקבל תקצוב מלא. למה העניין הזה קורה? משום שכאן יש אפליה כלפי החינוך החילוני. העירייה לא מחילה קריטריונים שווים על בתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים, הכוונה לחינוך החרדי, שמרביתם קטנים מאוד, ולמרות זאת הם אינם נסגרים. זה באמת עניין חמור ביותר, זה לא רק בית-הספר הזה בחיפה, יש לי דוגמאות רבות, ולא ייתכן שבתי-ספר ממלכתיים קטנים נסגרים על מנת לממן בתי-ספר חרדיים שהם קטנים עוד יותר, והם ממשיכים לפעול, כי למשרד החינוך אין פיקוח, כי אין פקחים, וגם כשיש תלונות לא נוקטים סנקציות. אני רוצה לומר לכם שהעניין הזה של הרישום לבתי-הספר החרדיים הוא עניין קריטי בכל התופעה הזאת של קיפוח החינוך הממלכתי. בית-ספר חרדי מוכר שאינו רשמי צריך לקבל מה שנקרא "סמל מוסד" – קצת למדתי את העניין – אישור ממשרד החינוך, וצריך מינימום של 22 תלמידים בכיתה, שגם זה מאוד נמוך ביחס לממוצע בבתי-ספר ממלכתיים, כשלפעמים מצטופפים 40 ויותר בכיתות בבית-ספר ממלכתי. בפועל, בכיתות רבות של החינוך החרדי יש הרבה מתחת למינימום שמשרד החינוך דורש, עתים נפתחת שם כיתה של שישה תלמידים. איך זה קורה? קודם כול, פיקוח. בכל מחוז של משרד החינוך יש מפקח אחד שאחראי על כ-20 בתי-ספר. לאגף החינוך המוכר שאינו רשמי יש שני פקחים בכל הארץ, אז לא מצליחים לפקח. אין נוהל רישום תלמידים לבתי-ספר חרדיים. זאת אומרת, לעומת החינוך הממלכתי שבו צריך להירשם דרך הרשות המקומית, בחינוך החרדי זה לא קיים, וזה מונע ממשרד החינוך את הפיקוח על מצבת התלמידים בבתי-הספר האלה. תלמידים בחינוך החרדי יכולים לעבור בין הזרמים. העניין הזה מאפשר לבתי הספר לנפח את מספר הלומדים, משום שהם לא מעדכנים בכלל את משרד החינוך בתלמידים שעזבו. בתי-ספר ממלכתיים, לעומת זאת, מחויבים בדיווח חודשי, ולכן גם בגלל שיטת הניפוח המעוותת הזאת, דיווחי השקר או הדיווחים החלקיים, בתי-ספר חרדיים מקבלים יותר תקציב מהרשויות המקומיות. ויש עוד עניין למשל, עניין קטן, שתלמידים בבתי-ספר חרדיים שעוברים מעיר לעיר לא משלמים את אגרת לימודי החוץ. זאת אומרת, הרשויות המקומיות צריכות לשלם גם עבור תלמידים שכלל אינם גרים בה. כל זה מאפשר לבתי-הספר החרדיים להונות את משרד החינוך ואת הרשויות המקומיות ולהגיע ולקבל עוד ועוד תקציבים, ובכך ליצור אפליה עצומה, שהולכת ונהיית מבנית ויסודית, בינם לבין תלמידי החינוך הממלכתי שמצטופפים בכיתות גדולות, שאין להם ארוחת צהריים, שאין להם הסעות, ואחר כך מתפלאים מדוע עוברים מהחינוך הממלכתי לחינוך החרדי. תבינו, אין לי דבר נגד חינוך חרדי, אין לי דבר נגד דת ואמונה ואין לי דבר נגד לימודי קודש. אני אומר: כל עוד הדברים הם שוויוניים, בבקשה. יש סטנדרט מסוים במדינת ישראל של לימודי ליבה, שפטרו אותו מהתיכונים – בבתי-הספר החרדיים זה רק בגיל היסודי, בתיכון גם מזה הם פטורים. אבל לפחות בנושא של האפליה אני מבקש כאן לומר מלה, כי האפליה הזאת היא קשה ביותר – אפליה בתוך החינוך החרדי. קודם כול, במוסדות האלה יש שיטה של רישום סלקטיבי, וקבלת התלמידים איננה נעשית על-פי קריטריונים ראויים במדינת ישראל, היא נעשית בצורה מפלה, ורבים כאן מחברי הבית יודעים עד כמה קיימת אפליה של תלמידים ממוצא מזרחי בבתי-הספר החרדיים ועד כמה קיימת אפליה של בנות במקומות מסוימים. מצד אחד, מדובר במוסדות שמקבלים מימון מלא הן ממשרד החינוך והן מהרשויות. מצד שני, מדובר בסך הכול בעמותות שפועלות בתחום המשפט הפרטי, וכתוצאה מכך הן יכולות לגייס תקציבים ותרומות ממקורות חיצוניים, מה שבלתי אפשרי לבית-ספר רגיל. וכך, בתי-הספר החרדיים, בניגוד לבתי-הספר הממלכתיים המופלים, אוחזים במקל משני הקווצות – מצד אחד, מקבלים מימון מלא מן המדינה, ובה בעת, באותו זמן, ממשיכים לפעול כמוסד פרטי, שהוראות החוק אינן חלות עליו, הן בתחומי הרישום, האפליה ברישום, הן בתחום לימודי הליבה והן בתחומי הפיקוח. אני רוצה לומר לסיום, שבניגוד לפסיקת בתי-המשפט, או בתי-המשפט לאורך השנים, רבים ממוסדות החינוך החרדיים הללו טרם הציגו קריטריונים ומבחנים לקבלת התלמידים לשורותיהם. פה אפילו זה לא נוגע לנו החילונים. התלונות שאני שומע מתוך הציבור החרדי על אפליה, למשל של תלמידים על רקע עדתי משפחתי – פונים אלי כי יודעים שאני מתעסק בזה – אנחנו לא לומדים בבתי-ספר חרדיים, זה בא מתוכם. זה דבר שהוא מחפיר. עכשיו אנחנו מגיעים לכסף הגדול. אדוני, עוד דקה אם אפשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר, אבל מדוע לא מתחילים בכסף הגדול בדקה הראשונה? אאפשר לך כי בדרך כלל אתה מקפיד על זמן וגם הפריעו לך. אני נותן לך שתי דקות ואתה תסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה, אדוני. במסגרת התקציב אושרה ההגדלה של מאות מיליוני שקלים לישיבות. הקצבה חודשית לאברך מעל גיל 18 תעבור לראשונה את 1,000 השקל בחודש. כך אנחנו משקיעים באברכים במקום בתלמידים. ואני שואל אתכם, מה ההשקעה החודשית בסטודנט למשל? בכנסת הקודמת עבר חוק ישיבות קטנות, גילאי תיכון, שפוטר מתוכנית ליבה. משרד החינוך הגדיל באופן דרמטי את תקציב הישיבות הקטנות. העלייה גדולה מאוד, יותר מה-5% שהצהירו עליהם. העבירו את חוק נהרי ב' שנותן זכויות רבות לחינוך פורש שלא חלות עליו חובות ולא פיקוח כמו של חינוך ממלכתי ומחייב עכשיו מועצות מקומיות לתמוך באופן לוגיסטי בבתי-הספר הללו בסכומים גדולים מאוד. קשה למצוא תוכנית לימודים או מערכות שעות של החינוך החרדי מאחר שהנתונים של משרד החינוך מאוד מעוותים, ותאמינו לי שניסיתי לשמוע. ביום שני השבוע, בכנסת הזאת, עברו בוועדת החינוך התקנות של הישיבות הקטנות. אושר שם מצב, רוב חברי הכנסת לא יודעים, שבו ישיבה זה מינימום 50 תלמידים, תקנה שממש מזמינה מוסדות פיקטיביים. הרי זה אבסורד מאחר שלעולם משרד החינוך לא יאשר פתיחה של בית-ספר ממלכתי עם מספר כל כך קטן של תלמידים, 50 תלמידים. הרי 50 תלמידים זה בסך הכול קצת יותר מכיתה אחת בבית-ספר ממלכתי. לסיכום: במימון החינוך החרדי מדינת ישראל מכשירה את דור העניים הבא, כלומר מדינת ישראל מקצה תקציבים הולכים וגדלים רק כדי להבטיח שמספר רב יותר של תלמידים שלא מקבלים חינוך ראוי יימצא בתנופת גידול מרשימה. בארצות-הברית, למשל, מותר לפתוח בתי-ספר פרטיים במימון פרטי מלא. כספי ציבור לא הולכים לבית-ספר פרטי, אבל לא ניתן לקבל רשיון לפתיחת בית-ספר כזה אלא אם הוכח שהוא עומד במלוא הדרישות החינוכיות של המדינה; בית-ספר פרטי לגמרי. זאת למשל הסיבה, רבותי, שהרבה מאוד חרדים בברוקלין עובדים, רובם. בתי-הספר החרדיים בארצות-הברית הקנו להם גם כלים שמאפשרים להם להשתלב בחברה האמריקנית המודרנית והם דתיים ושומרי מצוות לא פחות מהדתיים שלנו. אדוני, החינוך במדינת ישראל מופקר, וזו הסיבה להצבעת האי-אמון שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת האי-אמון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אנחנו קוראים להצביע אי-אמון בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, תשאיר אולי מקום לשר החינוך לשכנע אותך שאולי אתה לא צודק. כבר קרו דברים מעולם שסיעה חזרה בה מהצעת אי-אמון אחרי שהשר הסביר בצורה ברורה מדוע היא טעתה. זה עוד לא קרה אבל זה יכול לקרות בהחלט. כבוד שר החינוך, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> ערב תשעה באב זה יכול לקרות. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להשיב על הצעת האי-אמון של סיעת מרצ. אני חייב לומר שלא כל הדברים שאמר חבר הכנסת הורוביץ היו חסרי טעם, לחלק מדבריו היה בהחלט טעם, אבל לא כל דבריו היו צמודים לאמת העובדתית. לא נכון שרמת המימון של בתי-הספר החרדיים גבוהה מרמת המימון של בתי-הספר הממלכתיים. רמת המימון היא כדלקמן: המימון הממלכתי, שהוא עיקר המימון, שווה על-פי חוק שחוקקה הכנסת בשנת 1992. החוק הזה לא שונה, גם לא בתקופה שכיהנו שרי חינוך מטעם מרצ והיו שלושה כאלה. רמת המימון הניתנת על-ידי הרשות המקומית היא רמת מימון – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר החינוך גדעון סער:> סליחה, אדוני, גם אם העובדות לא נוחות לא צריך להפריע. <אילן גילאון (מרצ):> העובדות לא אמיתיות משום שמרצ פרשה מהממשלה בדיוק על הרקע – – – <שר החינוך גדעון סער:> לא על הרקע הזה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> בדיוק על הרקע הזה. <שר החינוך גדעון סער:> הרי אדוני יוכל לנמק, יש לו בטח בדיון הסיעתי זמן. מעולם לא הוצעה הצעה, את אותו חוק ששונה ב-1992, ולאחריו היו שלושה שרי חינוך – לא הוצע לשנות אותו. היו חיכוכים אחרים כמו שגם לי מעת לעת יש חיכוכים, אבל אני מדבר עכשיו על רמת המימון, ורמת המימון כפי שהיא היתה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – רמת המימון למוסדות העצמאיים, ואם אדוני זוכר זה היה עניין של – – – <שר החינוך גדעון סער:> תאמין לי שאני מאוד מכבד את כל שלושת השרים – – – <אילן גילאון (מרצ):> ויתרנו על השלטון למען מה שהאמנו, הרבה אנשים גינו אותנו. <שר החינוך גדעון סער:> – – – את כל שלושת שרי החינוך שכיהנו במשרד מטעם מרצ, אני מאוד מכבד באופן אישי, ויחד עם זאת אני חוזר וקובע: אותה רמת מימון ממלכתית שקיימת היום היתה קיימת בתקופת כהונתם, כל אחד מהם לחוד ושלושתם ביחד במשרד. השינוי שאירע בשנת 2007 שנקרא חוק נהרי מתייחס לחלקה של הרשות המקומית במימון המוסדות שנקראים מוכר שאינו רשמי, והיא עומדת על 75%. אני רוצה לציין שלטענה שיש לה יסודות עובדתיים שלפיה לפחות שתי הרשתות החרדיות – יאמר זאת בוודאי היושב-ראש, הוא אמר זאת היום בוועדת החינוך – שאותן שתי רשתות, החינוך העצמאי ו"מעיין החינוך התורני", עובר לחקיקה או יותר נכון עובר לפסיקה שהביאה לחוק נהרי, קיבלו מרשויות מקומיות מימון מלא. היתה פסיקה של השופט פוגלמן אשר בעקבותיה בא חוק נהרי, וחוק נהרי קבע לגביהן שיעור מסוים שבתקנות נקבע לשיעור מקסימלי של 75%. אם אדוני היה מגיע היום לוועדת החינוך שעסקה בנושא הזה ממש הוא היה שומע את יושב-ראש הישיבה הזאת, חבר הכנסת מקלב, ואת הרב לייזרזון מהחינוך העצמאי אומרים שהם מתקשים לראות כיצד תיפתח שנת הלימודים מאחר שיהיה להם חוסר מסוים בתקציב בהיבטים מסוימים שאותם מממן השלטון המקומי כגון שרתים, מזכירות וכדומה. זה מבחינת העובדות. אם דיברתי קודם על מה שהיה לגבי שרים בעבר, אני יכול להגיד שגם רמת הפיקוח, חבר הכנסת הורוביץ, על הרשתות החרדיות לא היתה גבוהה יותר בעבר. וכדי לא להתייחס למפלגות אגיד, גם לא בתקופת שרי חינוך קודמים. אתה טענת שיש שני מפקחים. זה לא נכון. לדעתי, ביקשתי לקבל עכשיו את הנתונים, אגיד לך מה מספר המפקחים, במוכר שאינו רשמי כולו 26 – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתה לא צריך לעזור לשר. <שר החינוך גדעון סער:> רק עובדות. עוד לא הגעתי לחיווי דעה, אני בשלב העובדתי. במוכר שאינו רשמי יש 26 מפקחים. מתוכם במגזר החרדי ובחינוך החרדי – ארבעה בגני-ילדים, ארבעה בבתי-ספר יסודיים, שניים בבתי-ספר על-יסודיים. חינוך חרדי מיוחד – עוד שני מפקחים; ייעוץ פדגוגי – אינני יודע אם זה נופל בגדר פיקוח, אבל לפחות תריסר מפקחים. זה ודאי לא מספיק, אני גם תמיד אשמח לקבל תקציב נוסף ממשרד האוצר כדי להגביר את הפיקוח, אבל זה לפחות פי שישה מהמספר שאתה נקבת. יש גם הרבה דברים אחרים, שבניגוד למה שניתן היה להבין מדבריך, מקבלים בחינוך הממלכתי ולא מקבלים בחינוך המוכר שאינו רשמי, וכך צריכים להיות פני הדברים. החינוך הרשמי צריך להיות מועדף. זאת תפיסת עולמי, הבעתי אותה גם היום בוועדת החינוך. אמרתי גם לגבי ויכוח פרשני, מה כוללים אותם 75%: האם הם כוללים רק שירותים מסוימים או כוללים גם פדגוגיה. אמרתי את עמדתי, שלדעתי הם לא צריכים לכלול פדגוגיה. יש הרבה מאוד דברים, הרבה מאוד פרויקטים בתחומים שונים, לא רק בפדגוגיה, שמקבלים בבתי-הספר הממלכתיים ולא מתקבלים בבתי-ספר חרדיים, או בבתי-ספר אחרים במוכר שאינו רשמי שהם לא בתי-ספר חרדיים אלא בתי-ספר של מגזרים אחרים – בתי-ספר פרטיים, בתי-ספר ערביים ואחרים. יש הסדרים לגבי לימודי יסוד, הם שונים בשכבות גיל שונות. בשכבת בית-הספר היסודי יש חיוב ללימודי יסוד. יש חיוב, למשל, ללמוד מתמטיקה. הוא שונה מבחינה נורמטיבית ממה שהכנסת הקודמת קבעה בחוק הישיבות הקטנות – כעניין שקודם היה מעוגן לא בחקיקה, אבל בעקבות פסק-דין של בית-המשפט העליון עוגן כאן בחקיקה – וזה פטור מלימודי ליבה, בחקיקה, לשכבה התיכונית. אינני יודע, אם הייתי אז שר החינוך, אם הייתי תומך בכך, אבל לא הייתי אז שר החינוך. אני לא רוצה להגיד מי היה ולאיזו מפלגה הוא השתייך או השתייכה, כדי לא להיות חשוד באיזושהי הטיה פוליטית בתשובתי. אמרת שכל שקל שהולך לחינוך חרדי מקוזז ישירות מהחינוך הממלכתי. אין בכך אמת, מאחר שיש אותה הוראה שציטטתי מחוק יסודות התקציב משנת 1992, הקובעת את אותו שוויון. וזה לא שמקריבים מפה ונותנים שם. אגב, אני רוצה להבהיר, כאשר מדברים על רמת מימון מסוימת, זה לא תופס לגבי אותן ישיבות קטנות, זה לא תופס בבתי-הספר התיכוניים שקיבלו פטור מלימודי ליבה בחקיקה, כי הם מתוקצבים ב-60% ממה שמתוקצבים בתי-ספר ממלכתיים. יחד עם זאת, אי-אפשר להתעלם מכך שבתהליך די ארוך החינוך הממלכתי נמצא בנסיגה. תהליך ארוך שנים, מסוכן. אני חושב שהחקיקה בשנת 2007 הוסיפה לסיכון הזה במובן הזה שהיא פתחה את מערכת החינוך הממלכתי לסיכונים גם מאגפים נוספים, גם מכיוון של חינוך פרטי. אני חושב שבמובן הערכי, במובן של השקפת העולם, אין בינינו מרחק כל כך גדול בנושא הזה. הודעתי גם בוועדת החינוך של הכנסת שאני מעוניין להביא חקיקה – אני מקווה כבר לכנס הבא של הכנסת – שתחזק את החינוך הממלכתי. אני חושב שצריך להכניס בחוק אפשרות לקחת בחשבון בשיקול הדעת, לגבי הכרה בבית-ספר מוכר שאינו רשמי, השלכות לגבי בתי-ספר ממלכתיים – אם הדבר הזה יכול לפגוע בהם, לא יכול לפגוע בהם; זאת אומרת, מעבר לתנאי סף, כהגנה על החינוך הרשמי, שהוא בכל זאת, לפי התפיסה הנוהגת מאז קום המדינה, הזרם החינוכי המרכזי. וזאת מבלי לפגוע בזכותם של אחרים לחנך ולהתחנך על-פי דרכם ואמונתם. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים למצוא את הדרכים ביחד, רצוי לא בדרך של פולמוס, כי בסך הכול נדמה לי שיש מטרה משותפת בעניין הזה: לראות איך ניתן לחזק את החינוך הרשמי, וזאת הכוונה שלי. אם יש רשות מקומית שקובעת קריטריונים לא שווים אז צריך לבחון את זה. אני מוכן לבחון את זה. בסופו של דבר, לא קרתה בזמן הקצר של הממשלה הזאת שום נסיגה או שום פגיעה במעמד של החינוך הרשמי לעומת זרמים אחרים. כאשר נדון, כולל היום, בוועדת החינוך החוק שזכה לכינוי חוק גפני, עמדתי על הדברים שלפי הערכתי היו חיוניים, תוך כדי זה שהיה צורך לתת מענה, כדי למנוע תוצאה שגם אתה, אני משוכנע, לא היית רוצה בה, וזו אפשרות של פיטורים של עובדים או תוצאות אחרות שהיו מסכלות את פתיחת שנת הלימודים במערכות חינוך אחרות. בסופו של דבר, צריך לזכור שגם שם יש ילדים, וצריך לדאוג שהם יוכלו ללמוד ויוכלו לפתוח את שנת הלימודים. בעניין הזה צריך להיות מצד אחד הגון, ומצד שני לדאוג לשמור גם על האינטרסים של החינוך הממלכתי. את זה אני מתכוון לעשות בתקופת כהונתי. אני מבקש מהכנסת להסיר את הצעת האי-אמון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני השר. כפי שנאמר, שכר שיחה נאה. היה לי מה להגיב, אתה גם התייחסת לדברי בוועדה היום. אבל אשאיר את זה לזמן – החוק הרי יוגש היום – בתקווה שהדברים האלה לא יחזרו על עצמם. יש דברים שחוזרים על עצמם כל פעם, אקסיומות שקורות בחינוך, וזה לא נכון. גם שר החינוך אומר את זה מעל דוכן הכנסת. זה חוזר על עצמו, ונראה את זה גם בעוד שעה, שעתיים, ששוב זה יחזור על עצמו, הנתונים שהם בכלל לא נכונים. אבל אני רוצה להגיד במשפט אחד דבר שאני לא ידעתי ורק היום הוא נודע לי: שההבטחה לגבי החינוך והזרמים, כולל הזרמים החרדיים, היתה על-ידי הסוכנות היהודית לאגודת ישראל עוד לפני קום המדינה. זה היה חלק, וגם התנאי, שאגודת ישראל לא תיגש להציג את הדברים שלה באו"ם. באו"ם שאלו את אגודת ישראל: האם אתם רוצים להגיש את הדברים שלכם, או שבן-גוריון מייצג אתכם בדברים האלה? בן-גוריון ייצג בדברים האלה, בהבטחה לזרם החרדי, זרם אגודת ישראל, כפי שאז נקרא. מאז זה לא עלה – – – <אילן גילאון (מרצ):> בן-גוריון עבד עליכם. <היו"ר אורי מקלב:> מאז זה לא עלה. לא – – – <שר החינוך גדעון סער:> אני חושב שאגודת ישראל פעלה נכון כשבחרה להסתמך על דוד בן-גוריון על פני האו"ם. <היו"ר אורי מקלב:> על הבטחה, שהיא ההבטחה הממשלתית הראשונה שהיתה. תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, של סיעת בל"ד, בנושא תוכניות הממשלה לבניית התנחלויות וייהוד ירושלים המזרחית – אולי יותר נכון להגיד מזרח-ירושלים. תציג את ההצעה חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה. לרשותך עשר דקות. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, כל הממשלות מאז אוסלו, שקדמו לממשלה הזאת, התחייבו לעצור את הבנייה ולעצור את הרחבת ההתנחלויות. כמובן, כולן לא עשו את זה ולא עצרו את הבנייה בהתנחלויות. מאז מפת הדרכים ישראל התחייבה בצורה מפורשת שהיא תעקור את מאחזי ההתיישבות, תקפיא כל פעולה בהתנחלויות, בכלל זה גידול טבעי, ואף אחת מהן לא עשתה את זה. ראש הממשלה הנוכחי, ובניגוד לכל התרחישים, לא הזכיר בנאום שלו – הנאום שבעצם נכפה עליו, נאום שהוא לא רצה לנאום אותו – הוא לא הזכיר את מפת הדרכים, שאנחנו, דרך אגב, מתנגדים לה. ראש הממשלה לא רק לא התחייב להפסיק ולעצור את הבנייה בהתנחלויות, הוא גם כן לא התחייב לשום תהליך של שלום. אף פעם בתולדות אחזקת הכיבוש הישראלי, מאז אוסלו, לא היה ראש ממשלה יותר שקוף ממנו. תהליך השלום וההתחייבויות של ישראל להפסקת הבנייה בהתנחלויות רק שיתקו את הביקורת הבין-לאומית. הם לא שיתקו לא את הבנייה בהתנחלויות, לא את המעצרים, לא את המחסומים ולא את ההרג של הפלסטינים. גם אנחנו, הפלסטינים, אדוני היושב-ראש, לא רוצים תהליך שלום שבצלו הכיבוש נושם ביתר קלות. אנחנו מעדיפים את הפסקת הרחבת ההתנחלויות בלי תהליך שלום, מאשר תהליך שלום עם המשך הבנייה בהתנחלויות. הנאום של ראש הממשלה הוא חלק מהיערכות מחודשת, היערכות מחודשת לקראת השלב הבא של הכיבוש שבו הוא חוסם כל דרך למדינה פלסטינית ריבונית. ראש הממשלה כל כך שקוף, אבל גם מדינות העולם, כולל ארצות-הברית בשלב הזה, הן גם כן שקופות והן אומרות לישראל שבניית ההתנחלויות והבנייה בירושלים אינן עניין ישראלי פנימי והן בכלל אינן חלק מהריבונות הישראלית. חברי הכנסת, גם אם אתם לא רוצים לבנאם את ירושלים והפלסטינים לא, נושא ירושלים הוא כבר עניין בין-לאומי, הוא כבר עניין של הדיפלומטיה הבין-לאומית, כולל המדינה שמתייחסת אליכם כבעלי-ברית אסטרטגיים. אף פעם מאז אוסלו לא היו מדינות העולם ולא היתה הדיפלומטיה הבין-לאומית יותר שקופות וברורות ממה שהן היום, והן אומרות לישראל ולראש הממשלה בצורה חד-משמעית: אין לבנות מילימטר בשטחים הכבושים ואין לבנות שום יחידת דיור ואין להרוס שום בניין בירושלים המזרחית. העניין של הריבונות הישראלית בירושלים נהפך לאחרונה לבדיחה של ממש. על איזו ריבונות אתם מדברים, כאשר פונים קונסולים אמריקנים ובריטים לעיריית ירושלים ודורשים הסברים לעניין הריסת בתים בירושלים וכאשר הם משתתפים אפילו בישיבות ועדות התכנון של עיריית ירושלים וכאשר הם מבקשים ומקבלים לידיהם צילומי מפות של אתרים בירושלים ותכנוני הבנייה שאושרה על מנת לעקוב אחרי המתרחש בעיר, אז על איזו ריבונות אתם מדברים? אבל, עד שתחזור ירושלים לריבונות הפלסטינית היא תמשיך להיות עניין בין-לאומי וכל עוד היא כבושה היא תמשיך להיות עניין בין-לאומי. שלא יגיד אף אחד פה שלא אכפת לו מהעמדה של ארצות-הברית; הרי בזכות התמיכה העיוורת של ארצות-הברית אתם נהניתם גם כן מתמיכה בין-לאומית כל הזמן. זו היתה התמיכה של ארצות-הברית שבלמה כל ביקורת רצינית כלפי ישראל, ואתם יודעים שלא יכולתם להמשיך את הכיבוש בלי התמיכה הצבאית והכללית והדיפלומטית והפוליטית של ארצות-הברית. או שאתם רוצים את התמיכה הבין-לאומית אבל לא רוצים את הביקורת הבין-לאומית. גם אם הלחץ הבין-לאומי והלחץ האמריקני אינם מצליחים לעצור התנחלויות, הם כן מצליחים, ועוד איך, לערער את הלגיטימיות הבין-לאומית של המדיניות הישראלית. אדוני היושב-ראש, שלא ינסה ראש הממשלה לצייר שעניין ירושלים הוא סתם נקודת מחלוקת בין ישראל לבין ארצות-הברית. המחלוקת על הבנייה בירושלים היא בעצם מחלוקת על הריבונות הישראלית בעיר, שהמדינה הזאת מתייחסת אליה כעיר הבירה שלה. לזה לא קוראים סתם מחלוקת. פה אני רוצה להגיד שאנחנו לא יכולים בכלל, ואסור לנו להסיק ממדיניות העימות עם ארצות-הברית, שהתמיכה הבין-לאומית והתמיכה של ארצות-הברית אינה מעניינת את ראש הממשלה, זה יהיה כבר זלזול גדול מדי בכושר הפוליטי של ראש הממשלה. ראש הממשלה חכם בהרבה מכדי לוותר על תמיכתה של ארצות-הברית והוא הרבה יותר פיקח מזה, והוא אכן רוצה את התמיכה הזו, ואני טוענת שאפילו יותר מאשר ממשלות הליכוד הקודמות. אבל יש לו הדרכים שלו. אתם המצאתם שקר ושמו אוסלו, ואחר כך – שרשרת של שקרים ששמם מפת הדרכים ותוכנית ההתנתקות, כל אלה תחת כותרת ענקית של תהליך השלום. וראש הממשלה הנוכחי יש לו האסטרטגיה שלו. הוא חושב שאסטרטגיית מלים שעובדות מול מלים שלא עובדות היא אסטרטגיה שיכולה לשכנע את האדמיניסטרציה האמריקנית. הוא יכיר וידבר ואף יביע הזדהות מסוימת עם סבלם של הפלסטינים, אבל הוא יאשים את הנהגתם הטרוריסטית. הוא תמיד ידבר על שני צדדים. הוא כן יגיד כמה הפלסטינים כמהים לחיים נורמליים וכמה החיים שלהם לא נורמליים, אבל זה לא בגלל ההתנחלויות, זה לא בגלל מאות המחסומים הפרוסים לאורך ולרוחב הגדה המערבית שמאריכים נסיעה של רבע שעה לנסיעה איומה של שעתיים ושלוש שעות. זה לא בגלל ההתנחלויות, זה לא בגלל ההתנכלויות של הצבא או ההתנכלויות של המתנחלים, זה לא בגלל ההשפלה היומיומית, אלא מפני שהם תומכים במנהיגיהם ה"טרוריסטים". הוא ידגיש כמה ישראל רוצה שלום וביטחון ועתיד לשני הצדדים, הוא יגיד לנשיא אובמה כמה הפלסטינים צריכים ספרים ולא הפצצות, גם אם הוא יפציץ את עזה וגם אם הוא יחזור ויפציץ את השטחים הפלסטיניים. הוא יגיד שישראל היא חלק מתרבות המערב וחלק מהעולם המערבי והיא נלחמת באויבים של העולם הזה, היא נלחמת במוסלמים הטרוריסטים. הוא ידבר על תרבות המוות, על תרבות האנשים שמפציצים את עצמם. כמובן, הוא ייהנה מעיוורון ומעיוות אנושי ומוסרי ותרבותי שרואה באדם שמפציץ את עצמו חלק מאסלאם טרוריסטי ורואה בטנק או בהפצצות האטום והפצצות שהורגות מאות אלפים ומיליונים של בני-אדם חלק מציוויליזציה מערבית, אני חושבת, כמו ש-90% מכם חושבים גם כן. הוא ידבר על תרבות השנאה בעולם הערבי ובשטחים הכבושים, הוא יבדיל בין הפלסטינים לבין "חמאס" כמו שאתם, חברי הכנסת, מבדילים בין חברי הכנסת הערבים לבין החברה הערבית. הוא יסמוך על מומחיות האסטרטגיה השיווקית האמריקנית שאומרת ומייעצת לו לדבר על שלום ולהדגיש את רצונו ואת רצונה של ישראל בשלום. אבל כאשר ישראל המערבית, המתורבתת מול "חמאס" הטרוריסטית כמו שאתם מגדירים, כאשר המשוואה הזו נותנת את התוצאה הסופית של ישראלים הורגים פלסטינים, ישראלים שמים פלסטינים בבתי-הכלא, ישראלים בונים על אדמה פלסטינית, אל תצפו שהמשוואה הזו תמשיך לעבוד ואל תסמכו עליה. נכון שלראש הממשלה יש על מה לסמוך, אבל יש לו על מה לסמוך בתוך ישראל ולא מחוצה לה. הוא יכול לסמוך על היעדרותה של אופוזיציה אמיתית, ואופוזיציה אמיתית אינה אופוזיציה שלטונית אלא אופוזיציה פוליטית שמציגה אלטרנטיבה פוליטית אמיתית, שתכיר בזכויותיו של עם נכבש. הוא יכול לסמוך על שמאל שאיננו, על מפלגות שמאל שתמכו במלחמה על עזה. איפה יש בעולם שמאל שתומך במלחמות נגד עם תחת כיבוש? הוא יכול לסמוך על צנזורה עצמית של התקשורת הישראלית, על זה ראש הממשלה יכול לסמוך, אבל לא על תרבות השנאה והמוות של הערבים, כי על תרבות השנאה של הממשלה הזו אנחנו יכולים לדבר ויש לנו הרבה על מה לדבר. אדוני היושב-ראש, על שנאה כן צריכים לדבר ואנחנו צריכים רק מינימום של יושר אישי על מנת להכיר כמה הכרזות של שנאה המקום הזה מייצר, כמה הצעות חוק של שנאה בית-המחוקקים הזה מייצר. על זה, אדוני היושב-ראש, צריכים לדבר ועל זה ראש הממשלה אחראי בצורה אישית, כי מדובר בשרים שמכהנים בממשלה שלו, מדובר בשרשרת של התבטאויות, הצעות חוק ומכתבים משרים לחברי כנסת ערבים, שאף פעם הכנסת לא ידעה, זו הממשלה שראש הממשלה אחראי עליה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות בצורה ישירה לראש הממשלה ולהגיד לו – – – היו"ר אורי מקלב: משפט קצר. <חנין זועבי (בל"ד):> משפט סיום: במקום שיחייב את שריו להצביע בעד חוקים שהם ממילא לא משוכנעים בהם, הוא חייב למנוע אותם מלשלוח מכתבי שנאה והצהרות של שנאה והצעות חוק של שנאה נגד הערבים. ומשפט סיום: ראש הממשלה הזה אכן לא יחזיר את ירושלים, אבל ירושלים כן תחזור לבעליה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי כנסת, האזנתי רוב קשב לדבריה של חברת הכנסת זועבי, שפשוט שכתבה את ההיסטוריה, הפכה את כל היוצרות על פיהן, תיארה את כל יוזמות השלום של ממשלות ישראל לדורותיהן כאיזשהו ניסיון לטשטש את המציאות, או יוזמות שאין בהן שום כוונה או רצון להגיע באמת להסדר, ולא שמעתי ולו במלה אחת בדבריה של חברת הכנסת זועבי איזושהי מילת גינוי לארגוני הטרור, לפעילות הטרוריסטית של המרצחים הפלסטינים, שבמו ידיהם מביאים על העם הפלסטיני את סבלו ואת כל הצורך על ממשלת ישראל לטפל בביטחון אזרחי מדינת ישראל. אבל אין להתפלא על כך. זו עמדת סיעתה, זו זכותה במסגרת הדמוקרטיה, ואני אשיב לאי-האמון שמבוסס, כפי שהציגה סיעתה, על נושא הבנייה בירושלים. כפי שאכן ציין חבר הכנסת רותם, שמעתי אותך בחצי אוזן, אכן ראש הממשלה נתניהו לא יחזיר את ירושלים, כי אין צורך. ירושלים כבר חזרה לבעליה האמיתיים, ההיסטוריים, התנ"כיים, המוסריים, ואין באמת שום צורך יותר להחזיר אותה לבעליה, שכן ירושלים נמצאת תחת הבעלות של בעליה האמיתיים. בכל אופן, אני רוצה לצטט מדבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה ביום ראשון שעבר, וכך אמר ראש הממשלה, וזו התשובה גם לטענותייך נגד הבנייה בירושלים, בירת ישראל, על-ידי יזם פרטי שקיבל אישורים כחוק מעיריית ירושלים: ירושלים המאוחדת היא בירת העם היהודי, והריבונות שלנו בעיר איננה ניתנת לערעור. המדיניות היא שתושבי ירושלים יכולים לרכוש דירות בכל רחבי העיר. זו היתה המדיניות של כל ממשלות ישראל. אין איסור על ערבים לקנות דירות במערב העיר, ואין איסור על יהודים לקנות או לבנות דירות במזרח העיר. זו מדיניות של עיר פתוחה. ישראל לא יכולה לקבל את הרעיון שליהודים לא תהיה הזכות לקנות או לבנות בכל מקום במזרח-ירושלים. איננו יכולים להסכים לגזירה כזו במזרח העיר. מה היה קורה אם מישהו היה מציע שיהודים לא יוכלו לחיות או לקנות בשכונות מסוימות בלונדון, ניו-יורק, פריס או רומא? היתה ודאי קמה צעקה בין-לאומית גדולה. קל וחומר שאי-אפשר להסכים לגזירה כזו במזרח-ירושלים. למרות הטענות השקריות בנושא הזה, אני מציין כעובדה שמאות דירות נרכשו על-ידי ערבים במערב העיר, וממשלת ישראל לא התערבה, ובצדק לא התערבה. זו המדיניות של עיר פתוחה, שאינה מחולקת, ואנו לא יכולים לקבל את הרעיון שליהודים לא תהיה זכות לקנות דירות דווקא בירושלים. זו, כפי שאמרתי, היתה המדיניות של ישראל בכל הממשלות, וזו המדיניות גם של הממשלה הנוכחית. אין כאן שום עניין של שינוי דמוגרפי. 250 יחידות דיור נבנו גם על-ידי ערבים בשכונות היהודיות, כפי שאמרתי. אשר לפרויקט הספציפי שבו מדובר – מלון "שפרד" נרכש על-ידי מר ארווינג מוסקוביץ ב-1985 בהליך חוקי, יש לכך כל האישורים הדרושים. אישורי הבנייה ניתנו על-ידי העירייה ללא שום התערבות של הממשלה. במשך 20 שנה נמנעה עיריית ירושלים ממתן האישור באמצעות התנגדויות שונות שהוגשו לוועדת התכנון והבנייה, ובשנת 2005 הוסרו ההתנגדויות וניתנו אישורי הבנייה. את אישור הבנייה שמאפשר להתחיל את העבודות קיבל מר מוסקוביץ לפני כשלושה חודשים. שוב, כפי שאמרתי, מדובר בבנייה על קרקע בבעלות פרטית, שקיבלה את כל האישורים. ושוב אדגיש, בפעם השלישית – ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל, וממשלת ישראל לא תקבל שום ערעור על כך ועל זכות היהודים לרכוש דירות בירושלים. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, אדוני השר. נעבור עכשיו לדיון המשולב. ראשונת הדוברים, נציגת קדימה, חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה. לרשות הדוברים בדיון זה שלוש דקות לכל אחד. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שרים יקרים, חברי כנסת נכבדים, כתבתי את הנאום שלי, אבל עכשיו, אחרי מה ששמעתי במליאה, וגם התשובות של השר גלעד ארדן על הצעת האי-אמון של קדימה, אני חושבת שאני צריכה לומר לא מה שכתבתי – מה שאני מרגישה, מהלב שלי. אני זוכרת איך נכנסנו לליכוד. סיעת ישראל בעלייה הצטרפה ב-2003 למפלגת הליכוד, ואני זוכרת כמה דברים חיוביים למדתי שם: איך להיות לאומי וגם איך להיות ליברלי, מהליברלים של הימין של הליכוד, אנשים שתמיד היו יכולים לענות גם לראש הממשלה, גם לשרים הבכירים, ולומר מה שדמוקרטי ומה שלא דמוקרטי. ואחרי – אני פעם ראשונה מדברת באי-אמון בראש הממשלה, כי אני לא כל כך מאמינה בכלי הזה. כל שני וחמישי לעשות אי-אמון בממשלה, זה לא מתאים לכנסת ישראל. זה גם לוקח הרבה זמן, ואני חושבת שחוקי המשילות שלנו, אנו גם צריכים להתחיל, לוותר על הדבר הזה, ושעות במליאה. אבל בקדנציה הזו, מה שראינו, גם חוק ההסדרים המנופח, את הרצון להעביר את החוקים שאין להם תמיכה בשטח, כמו חוק ויסקונסין, כמו החוקים האחרים שאנחנו – הפרטת הקרקעות. גם כשאני רואה שמפלגה שאני מאוד מעריכה, ולמדתי מה זה אידיאולוגיה, איך אנשים מדברים עם הדעות השונות גם בתוך המפלגה, גם בזה, גם מוסדות, גם הרגלים – להביא את החוקים כמו שקוראים חוק מופז – אנחנו בקדימה, זה אפילו מצחיק, כי אנחנו לא חושבים שזה חוק מופז. זה חוק שמביא ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שאני מאוד מכבדת, וגם קולגה שלי בקדנציה הקודמת בקדימה, מר זאב אלקין. אז אנחנו בקדימה אומרים: חוק ביבלקין. ולהביא את החוק הזה ולומר שזה דמוקרטיה, זה משילות – זה מוגזם מאוד. וגם אתם לא רואים איך בדרך לחוק הזה אתם דורסים את מה שהיה בכנסת החמש-עשרה, השש-עשרה והשבע-עשרה. אני וחברי הטוב מישראל בעלייה, יולי אדלשטיין, חוקקנו חוק והעברנו בשלוש קריאות, שאפשר להתפלג רק אחרי שנתיים, ורק שליש הסיעה. אז בדרך לחוק שאתם קוראים לו חוק מופז ואנחנו קוראים לו אחרת, אתם דורסים את מה שהכנסת עשתה. <היו"ר אורי מקלב:> בלי לשים לב, הזמן עובר מהר. <מרינה סולודקין (קדימה):> נכנסנו למשחק בלי חוקים. בגלל הזילות – בחוקים של מופז וסלומינסקי והחוקים האחרים – שאנו עושים בדמוקרטיה הישראלית, אני מאוד מבקשת מחברי בקואליציה, שזה הליכוד, שזה ישראל ביתנו, שזה הבית היהודי, שזה מפלגת העבודה, להוציא את החוקים הבעייתיים מהצבעה בכנסת השמונה-עשרה. תודה רבה. אז אני מביעה, גם אם לא, אז אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחברת הכנסת סולודקין. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון, אם הוא יהיה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, ביום רביעי אחר הצהריים העם היהודי ברחבי העולם יחלוץ את נעליו, ישב על הרצפה ויקונן על חורבנו של בית-המקדש בירושלים לפני קרוב לאלפיים שנה. מספרים שנפוליאון יצא פעם לסיור בפריס וראה את בית-הכנסת היהודי שדולקים בו נרות והיהודים יושבים על הרצפה ובוכים. הוא שאל: מה קרה? אמרו לו: העם היהודי בוכה על חורבן בית-מקדשו לפני 1,700 שנה. אמר נפוליאון: עם שיודע לבכות על הדבר היקר ביותר שלו, שנחרב לפני 1,700 שנה, זה עם שידע לשמור על עתידו. חברת הכנסת חנין זועבי, דוד המלך שלט בירושלים, שלמה בנו היה אחריו. באותם ימים לא הייתם, איש לא הכיר אתכם. לא חשבתם על ירושלים וירושלים לא היתה קדושה לכם. מאימתי ירושלים היא שלכם? מאימתי יש לכם איזו זכות בירושלים? לו הצעתם אי-אמון בממשלה על כך שהיא לא בונה מספיק בירושלים, אולי הייתי תומך בכם, אבל לבוא ולטעון שצריך להפיל ממשלה בישראל משום שהיא שומרת על ירושלים? יש גבול לחוצפה, שאפשר לעמוד גם בכנסת הזאת ולדבר עליה. מעולם ירושלים לא היתה קדושה לכם. ירושלים לא מוזכרת בקוראן ולו פעם אחת ואתם טוענים לזכויות בירושלים? מעולם לא התנגדתם לכך שירושלים תהיה בין-לאומית. מעולם לא טענתם לזכויות של הפלסטינים בירושלים כשישב בה חוסיין ומעולם לא ביקשתם מדינה פלסטינית. אתם מתנגדים לפתרון שתי מדינות לשני עמים, אלא מה? אתם צריכים להסית. אתם תמשיכו להסית ואנחנו כאן, ערב תשעה באב, נחזור ונישבע את השבועה שנשבעים יהודים כאלפיים שנה: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. אנחנו נראה בשמחת ירושלים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יכול להיות שיש מקום להגיש אי-אמון נגד ראש הממשלה ונגד הממשלה על דברים מסוימים, אבל – אם אני רוצה לומר משהו על התחום המדיני – לדעתי מוקדם מדי להספיד את הסיכויים של ראש הממשלה הזה להגיע להסדר כלשהו, כלשהו, עם הפלסטינים, דבר שלא נעשה בשלוש השנים האחרונות. יכול להיות שצריך לחכות עוד קצת, להתאפק עוד קצת. <אלי אפללו (קדימה):> כמה זמן עוד קצת? <דניאל בן-סימון (העבודה):> עוד כמה חודשים, אני מציע. התאריך הוא גם שלי. <אלי אפללו (קדימה):> אני יודע. <דניאל בן-סימון (העבודה):> עד תחילת המושב הבא, לראות אם כל התזזית המדינית תוליד משהו שלא נולד בתקופה שהיית שר בממשלה. <אלי אפללו (קדימה):> שלא נולד כשהיית עיתונאי וכתבת על הממשלה הזאת. <דניאל בן-סימון (העבודה):> נכון. הממשלה הקודמת החמיצה הזדמנות יוצאת דופן, מפני שהיו בה אנשים טובים ומתונים, אבל מעשים גדולים היא לא עשתה, לצערי, בתחום המדיני. אני אומר את זה בצער, אלי, עם כל ההערכה שלי אליך. בתחום המדיני צריך לחכות עוד קצת, צריך לתת עוד צ'אנס ולראות אם כל הפעילות הזאת תוליד משהו שלא נולד עד עכשיו. לכן, אני נותן צ'אנס. בתחום הכלכלי-החברתי הממשלה הזאת ממשיכה מדיניות של קודמותיה, במובן זה שעל חורבנה של מדינת הרווחה מנסים לקיים כלכלה שלא מתאימה לנו. היא לא מתאימה לנו. היא לא מתאימה לנו כי יש בה יסודות של שוק שמתאימים למדינה שקיימת כבר מאות שנים. נכון, עברנו הוא בן אלפי שנים, אבל אנחנו מדינה בת 62, ולהשתית בתוכה יסודות כלכליים של רווח והפסד, של שוק חופשי, זה מוקדם מדי. יש בתוכנו אוכלוסיות שעדיין לא מסוגלות להתמודד עם הנוסחה האכזרית הזאת. לכן הייתי ממתן את הסגנון הקפיטליסטי הזה וחוזר למה שהיתה פעם מדינת הרווחה. במה שכן הייתי קרוב לאי-אמון, אם זה היה באפשרותי, זה הריסוק של החינוך הממלכתי. בעניין הזה אנחנו צריכים להיות בתשעה באב כמעט כל יום. החלום הזה – לאחד את כל היהודים ואת כל האזרחים ולבנות איזה מודל חינוכי, שבעצם מקובל על כולנו – אותם נביאים, אותם סופרים, אותם חכמים, אותן דמויות שכולנו נלמד ונגדל לאורן. מה אנחנו עושים במקום זה? כל אחד והחצר שלו, כל אחד והדמויות שלו, כל אחד ושפתו. עוד מעט נהיה חבר הקהילות בתוך מדינת ישראל. אם הייתי יכול להגיש אי-אמון, זה היה בגן הבעייתי הזה – כל הזמן להתפלג מתוך החברה, להקים עוד זרם, עוד זרם, עוד זרם. כמה זרמים אפשר להקים? העניין הזה יתנקם בנו. נאבד בסוף את המכנה המשותף. ואם יש מקום להגיש אי-אמון בעתיד, זה נגד הנטייה הזאת, להמשיך לחיות בגלות כאילו לא בנינו מדינה. על זה צריך להיות בתשעה באב כמעט מדי יום. תודה רבה לך. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. חבר הכנסת הרב נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחיל מהנושא הראשון. כל אנשי סיעת קדימה התייצבו כאן בתחילת הדיון, שתו בצמא את דבריו של מופז. איזה מתח היה קודם לכן, זה פשוט לא ייאמן. אותו עריק, אותו אחד שמנסה לעשות מהפך בתוך המפלגה. אחרי שהוא נאם כולם נשמו לרווחה, התנשקו, התחבקו. אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך שאם זה לא היה השבוע שחל בו תשעה באב, הייתי מביא לפה אולי שמפניה, אולי ויסקי, והיינו עושים לחיים סוף-סוף. מפלגת קדימה יכולה להירגע, לא יהיה פילוג, לא יהיה פיצול, כולם מאוחדים, יד אחת. דווקא מאותו טעם חוק מימון המפלגות יכול לבוא וכולנו נוכל להצביע עליו בלב שקט. אין אפילו חשש שחוק המפלגות יהפוך להיות חוק מופז. מופז הצהיר פה מעל הבמה, ממש כמו שהוא נתן שבועת אמונים לכנסת, באותה מידה ובאותו משקל. לכן, אדוני היושב-ראש, אין שום בעיה להביא את העניין הזה היום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני בעד. אחרי שמופז אמר את מה שאמר, אני אומר לך, אני ממש שקט ושלו ואני אצביע בעד כי זה כבר לא אנטי-דמוקרטי. מה שאמרו חבר הכנסת ברכה והאופוזיציה בכלל, באופן כללי, שהממשלה מסוכנת, ומסוכנת לדמוקרטיה, ומדברים על המצור שיש על עזה – המסכנים, תושבי עזה – צריך לזכור: 7,000 טילים נחתו על מדינת ישראל, ומי שהיה במצור זה דרום מדינת ישראל, ואי-אפשר להפוך את היוצרות, אי-אפשר לא לראות – – – <רוברט טיבייב (קדימה):> לא הייתם בממשלה אז? <נסים זאב (ש"ס):> נו, אז מה, אני הייתי שותף לטילים, לא הבנתי, לשיגור הטילים? אז אי-אפשר לבוא ולומר מדוע היום יש מצור. המצור קיים מפני שאותם טרוריסטים ממשיכים בטרור שלהם, וה"חמאס" מציג באופן שיטתי את המתינות של ה"פתח" כחולשה וטוען שהוא מוכר את עמו, קוראים להם משת"פים – אתה יודע, משתפים פעולה עם האויב, בדיוק כמו שהערבים פה אומרים לדרוזים ולבדואים שהם השטן והם האויב של המוסלמים. אני רוצה להזכיר לכולם, רק לפני שנה בערך – – – <אלי אפללו (קדימה):> זה לא נכון. אתה אומר דברים לא נכונים. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר מה שה"חמאס" אומר על – – – <אלי אפללו (קדימה):> אתה אומר שכל הערבים פה אומרים את זה, זה לא נכון. "חמאס" – אולי אתה מדבר על משהו אחר. <נסים זאב (ש"ס):> אני מדבר על ה"חמאס" ואני מדבר על רבים מהציבור הערבי שרואים בבדואים – – – <אלי אפללו (קדימה):> – – – אחוז אחד – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – בזמן שהם משרתים בצה"ל, מה אתה אומר לי לא? <אלי אפללו (קדימה):> לא. <נסים זאב (ש"ס):> אתה שכחת שלא רצו לשאת את ההספד על אותו החייל הבדואי שנהרג? <אלי אפללו (קדימה):> בסדר. זה לא – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה צריך לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לסיים, אבל איך אפשר לתת על חמש הצעות אי-אמון – לפחות דקה על כל הצעה להגיב? איך אנחנו יכולים בכלל לדבר על הנושא? אנחנו רק פותחים את הנושא, שלוש דקות חולפות, אדוני היושב-ראש, וצריך לזכור שזה דיון אחרון, לפחות תיתן לי אפשרות עוד שתי דקות לענות – – <אלי אפללו (קדימה):> עוד חמש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> – – בדיוק כמו שהיושב-ראש הקודם נתן פה באמת בצורה – – – <היו"ר אורי מקלב:> נתנו, נתנו לך עוד. <נסים זאב (ש"ס):> אז עוד כמה מלים. <היו"ר אורי מקלב:> זה כבר יותר מדקה אחרונה. <נסים זאב (ש"ס):> עוד כמה מלים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> משפט אחרון, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר רק על העניין של ירושלים. כשאנחנו מדברים על זכותה של מדינת ישראל לבנות בירושלים, לא צריך להשאיר את החוק רק על הנייר ולומר: יש חוק-יסוד. בפועל, אדוני היושב-ראש, יש הקפאת בנייה בירושלים, בכלל ביהודה ושומרון, אפילו את הבנייה בדיעבד הממשלה הזאת פוחדת לאשר. אז לא יכול להיות שאנחנו נצהיר הצהרה, ומאידך גיסא, אנחנו נפעל בדיוק בניגוד למה שאנחנו מצהירים. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> רק משפט אחד אני רוצה לומר בנושא החינוך, ממש חצי דקה, ברשותך, בסדר? <היו"ר אורי מקלב:> נתתי לך אפילו את שלוש הדקות של יהדות התורה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר: פה דיברו על 50 בחורים שנמצאים בישיבה, איך אפשר לתת הכרה באותן ישיבות. אני רוצה לומר שלפני שהקב"ה רצה להפוך את סדום ועמורה, אמר לאברהם אבינו: "אם אמצא בסדם חמשים צדיקם – – – ונשאתי לכל המקום בעבורם". זאת אומרת, אפילו בזמנו הכירו במספר הזה של 50, ואי-אפשר להשוות בתי-ספר לישיבות קטנות או ישיבות גדולות. צריך להבין שזה משהו אחר לגמרי. וכשעומד פה חבר הכנסת ובא ואומר, איך אפשר להכיר במוסד כזה, הרי כבית-ספר לא היינו מכירים בו, עם 50 תלמידים, ואולי אין לו המושגים האלה. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שהעניין הזה של הפרשנות המשפטית של חוק נהרי, שלצערי הרב הביא גם את חוק גפני כדי להסביר וכדי לאפשר, שלפחות התלמידים החרדים, יהיו להם אותן זכויות – אולי קצת פחות – זה דבר שהוא אילוץ בגלל הפרשנות המשפטית המעוותת. תמיד אנחנו רואים שבדיוק בתי-המשפט, למשל בנושא של חוק החזיר, חוק חופש העיסוק – – – <היו"ר אורי מקלב:> הרב נסים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – הבינו שאנחנו, חברי הכנסת החרדים, שהצבענו בעד חוק חופש העיסוק, היה מובן שאנחנו גם כן בעד למכור חזיר. אז שכחו ששפעת החזירים היא כבר ממש נמצאת בעוכרינו. ולכן, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> הרב נסים. <נסים זאב (ש"ס):> כן, אני כבר מסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נשארו לו בדיוק עוד 20 דקות. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת, גם במסגרת שיתוף הפעולה שיש בין ש"ס ליהדות התורה, אנחנו נוותר על שלוש דקות שלנו כדי לתרום לך, אבל גם זה כבר עבר, אז ממש לסיים עכשיו. <נסים זאב (ש"ס):> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין שום עילה לאי-אמון, ולפני שמציעים פה איזו הצעה צריך ללמוד את הנושא לעומקם של דברים ואחר כך לשאת פה נאומים, ולא נאומי סרק בעלמא. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני מודה לך. אני שוב מתנצל על הזמן שאולי גזלתי – – <היו"ר אורי מקלב:> לא, לא. ההתנצלות גם לוקחת זמן. <נסים זאב (ש"ס):> – – ואני אנסה לצמצם את עצמי בחוקים הבאים ולדבר דקה פחות בכל חוק. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נחיה ונראה, אבל אני רוצה להגיד לך שאנחנו תרמנו את שלוש הדקות שלנו, של יהדות התורה, לדיון שלך, לחריגה שלך, ולכן אנחנו מייד עוברים לחבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> סליחה. שלוש דקות, שלא תהיה טעות. אין זמן כפול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, אני רגיל ליחס לא שוויוני. <היו"ר אורי מקלב:> חוזרים לשוויוניות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, תודה. עמיתי וחברי חבר הכנסת צרצור הגיש בשם הסיעה אי-אמון בנושא היחס הלא-שוויוני לאסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל, ובאופן סיסטמטי ושיטתי הוא הציג נתונים השוואתיים ליחס ולעונש – לעונש ולאחר מכן ליחס; עונש על-ידי בתי-משפט, ויחס על-ידי שב"ס. האי-שוויון בפני בתי-המשפט זועק לשמים. נגיד שיש ערבי שרצח יהודי ויש יהודי שרצח שבעה ערבים, מי מקבל יותר עונש? האם השאלה הזאת היא היפותטית? האם השאלה הזאת היא בלתי סבירה בעליל? האם מדובר במקרה ספוראדי – מקרה אחד שבא בפני בתי-משפט והיה גזר-דין לא שוויוני, או שמא מדובר בהתנהלות סיסטמטית של בתי-משפט הגוזרת על אותה עבירה – כמעט על אותה עבירה; בדרך כלל, כאשר אתה קוצר ב-M-16 שבעה אנשים, זה יותר חמור מאשר לפגוע באחד או להרוג אחד; שניהם חמורים, אבל זה יותר חמור. פי-שבעה יותר חמור, כמעט. ובכל זאת, זה מקבל עונש, וההוא מקבל עונש פחות, ולאחר מכן בשירות בתי-הסוהר זה יוצא לחופשות, נותנים לו להינשא, לחלק נותנים להגיע לשפת הים, אינטרנט, yes, "הוט", VOD, מה עוד. יחס של VIP. כלומר, אין יחס שוויוני בפני בתי-המשפט לנאשמים באותה עבירה – גם בנושא הפלילי אבל גם בנושא הביטחוני. הוזכרה כאן על-ידי השר – השר לא פה? השר לא פה – הוזכרה כאן על-ידי השר וגם על-ידי חבר הכנסת צרצור הדוגמה של מוחמד ומחמוד ג'בארין מאום-אל-פחם. השר אמר שהם קיבלו מאסר עולם כי הם רצחו משת"פ. הוא שכח לספר את החצי השני. הם סייעו – הוא אמר: הם סייעו לרצח משת"פ באזור ג'נין. אז מי שרצח את המשת"פ הזה על-פי דבריו של השר הם שני פלסטינים מג'נין. הם חופשיים כבר כמה זמן? שמונה שנים. הם יצאו לחופשי, אבל אלה, אזרחי ישראל הערבים, שבית-המשפט קבע שהם רק סייעו, יושבים במאסר עולם. <אורי אורבך (הבית היהודי):> למה הם יצאו לחופשי? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שלחו אותם לחופשי בגלל הסכם. בגלל הסכם. היה הסכם בין הרשות הפלסטינית לבין ממשלת ישראל, או בין צד פלסטיני כלשהו, אבל הם שולחו לחופשי. האי-צדק זועק לשמים, לשמים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> האי-צדק שהם יצאו לחופשי, אתה מבין? <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה לא אומר אותו דבר על יציאתם לחופשי של טרוריסטי המחתרת, אתה לא אומר את זה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה, חבריך, פעלו, עשו לובינג, כדי שהם יבקרו קצת בחופי ישראל תוך כדי חזרה מבית-הסוהר, יהיו חופשיים אחרי שבע שנים או פחות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא נכון. זה הסוהרים עשו, אנחנו לא עשינו את זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אוקיי, הסוהרים הם תושבי אוסטרליה. הסוהרים תושבי אוסטרליה. אגב, אין אסיר יהודי שפגע בערבי ואוסרים עליו להתייחד עם משפחתו. אין דבר כזה, כי זה לא אנושי. אבל זה מאוד אנושי לאסור על אסיר ערבי להתייחד עם אשתו או להינשא. למה כאן מותר ופה אסור? עמד פה השר וענה בצורה יבשה, קרא הודעה, לא התייחס לנאום באופן פרטני ולנתונים המשווים של חבר הכנסת צרצור, וירד מהדוכן. זה נקרא תשובה עניינית? זה נקרא להתייחס באופן ענייני לנתונים שמציג חבר כנסת בשם סיעה בהצעת אי-אמון? החוק מעניש אנשים על עבירות שהם עשו, על-פי חוק. אבל ערבים מוענשים פעמיים. אחרי שהם נכנסים לבית-הסוהר מענישים אותם על-ידי מניעת זכויות יסוד שהאסיר היהודי מקבל. לכן, אדוני היושב-ראש, מדובר ביחס לא שוויוני בעליל. אני חותר לסיום, בהחלט, אני חותר לסיום. <היו"ר אורי מקלב:> אבל לחתור במהירות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתה חותר? כבר 20 דקות אתה חותר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איזה 20 דקות? רק נכנסת. אני פה 2.4 דקות. <שר האוצר יובל שטייניץ:> הוא אמר שהערבים מקבלים יותר – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היה לפני חבר הכנסת נסים זאב והוא נאם 23 דקות. <היו"ר אורי מקלב:> אני מקווה שהנתונים שהבאת קודם הם לא הנתונים שאתה מביא עכשיו. אני מקווה שלפני זה דייקת יותר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, כי הוא מיהדות התורה תרם לו את חלקו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אחמד, הפיליבסטר מחר לא היום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני אתייחס לחוק הקרוי חוק מופז ובזה אסיים. <היו"ר אורי מקלב:> רק בקצרה, במשפט. <קריאה:> – – – באמצע הנאום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן. אדוני היושב-ראש, יש משהו, גם תמוה אבל גם ברוטלי, בחוק הזה, או בעצם ברצון להביא אותו בכל מחיר, לסיים אותו בקריאה ראשונה-שנייה-שלישית כי חושב מישהו שהקואליציה בורחת לו מהידיים. אם היא בורחת לו מהידיים בגלל חקירות של שר זה או אחר או בגלל בריחה אפשרית של מפלגה זו או אחרת, אז הוא חייב איום, כדי לאלץ אנשים להישאר בקואליציה, עד כדי כך שהוא מוכן להציג חוק שירסק את מפלגת האופוזיציה הגדולה. אני הצעתי ראשון, אדוני, שאם כבר שבעה, למה שבעה? ארבעה חברי כנסת מותר להם לפרוש. מה רע בארבעה חברי כנסת? שבעה זה טוב וארבעה זה לא טוב? <שר האוצר יובל שטייניץ:> אצלכם כל הסיעה שלכם יכולה לפרוש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אנחנו סיעה עצמאית, ארבעה. רבותי, יש מקרה פרקטי, אקטואלי, שנקרא קבוצת הארבעה, אז תנו להם לפרוש. לא זה טוב ולא זה טוב. יש דברים של שינוי כללי משחק, אדוני השר, שלא עושים תוך כדי משחק. זה לא הוגן, לא נהוג, not done. לזה קוראים not done. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. נראה לי שהחריגה היתה שוויונית. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. הפעם ניכנס לתוך מסגרת הזמן. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר האוצר, ראוי להביע אי-אמון בממשלה הזאת. אני אסביר לך גם למה, מה שאתה יודע, אבל הצופים אולי לא יודעים. צריך להביע אי-אמון מכמה סיבות. האחת, בעוד שלושה ימים ימלאו ארבע שנים לגירוש היהודים מגוש-קטיף, ואתם לא קיימתם דיון אחד עם ראש הממשלה איך לפתור את הבעיות שלהם. חתמתם על כל החוקים כשהייתם בכנסת הקודמת, הזדהיתם – לפחות בדיבור – אתה אמרת, על עצמך אמרת: נכון, אני הרמתי אצבע לגירוש שלהם, אבל אני אדאג ליישב אותם. נכון לרגע זה, זה לא מה שאתה עושה, זה לא מה שהממשלה עושה. צריך להצביע אי-אמון בממשלה, ידידי חבר הכנסת אורי אורבך, כי ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, מקפיא מכרזי בנייה בירושלים, בהוראה שלו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> יובל, על ירושלים אפילו מרצ לא הצביעה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא היה כדבר הזה. לא רק שאני בטוח, אני עומד פה מעל הבמה, ואומר לך את זה ואומר לראש הממשלה, ומי שרוצה את הפרטים יקבל אותם. מדובר על פסגת-זאב, על כמה מאות יחידות דיור, וראש הממשלה – והאחריות היא גם שלך, כחבר בממשלה – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת כץ, יש אפשרות לחלק את השלוש דקות לשניים, אבל יש דובר אחד. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתם מקפיאים את הבנייה בירושלים, בעיר הבירה, בעיר הקודש. לא רק זאת, אף זאת, אני מצטער שאני צריך לשמח מעל הבמה הזאת את בנות פלשת, את בנות הערלים, זה לא היה ראוי, אבל אין ברירה, כי אתם מנסים להסתיר את העובדות מהציבור. בימים אלה יצאה הוראה שגם תקציב לתכנון, אדוני שר האוצר, אם זה לפרויקטים עתידיים, גמר תכנון שכונה באיזה יישוב ביהודה ושומרון – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רק של יהודים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – הוא לא יינתן. אתם, בחוסר מעש, מאפשרים לשר הביטחון לא לחתום על תוכנית המיתאר שמוכנה, שעליה יושבת האלמנה של רועי קליין, השם יקום דמו, גיבור ישראל, עם שני ילדיה. ובעקבות חוסר המעש שלכם הבג"ץ מורה לפנות אותה. ואם זה לא ראוי לאי-אמון, אז מה כן? יושבת אלמנה בביתה ביישוב בארץ-ישראל, שר הביטחון לא חותם כי ראש הממשלה לא מאפשר לו, והבג"ץ מורה לפנות אותה, את אלמנתו של רועי קליין. היא לא רוצה שאני אדבר על זה, היא נגד שנזכיר את זה פה. זה issue ציבורי, אבל אתם לא עונים, אתם כבר מזמן במקומות אחרים לגמרי. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מדינה פלסטינית. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מציע לכם, הדברים האלה יכולים להשתנות. אתם יכולים להשתנות. אתם יכולים לשנות החלטות, כי אתם אחראים לזה. ואם לא תעשו את זה, כמו שזה נראה עכשיו, אתם לא ראויים לאמון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. ולאחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו חושבים שהממשלה הזאת לא ראויה לאמון בגלל הרבה סיבות, אני אמנה רק שתיים, בגלל קוצר הזמן, כמובן. נקודה ראשונה, סיבה ראשונה, היא הדחיקה הסיסטמטית של הכנסת במשך תקופת הממשלה הנוכחית הצדה, והניסיון לנגוס ולכרסם בסמכויות של הכנסת. יש כאן ניסיון להפוך את הכנסת למין גוף מייעץ. הכנסת היא הריבון בין בחירות לבחירות, ואי-אפשר על-ידי שום אקט או שום מהלך להפוך את הכנסת לגוף מייעץ בלבד. יש חוקים במגירה, ושיוצגו בקרוב, אנחנו רגילים לחוקים עוקפי בג"ץ, החוקים האלה הם עוקפי כנסת אפילו. אם מדברים על חוקי משילות במובן זה שמכרסמים בכוח של הכנסת ובריבונות של הכנסת בין בחירות לבחירות, אלו חוקים שהם חוקים עוקפי כנסת ולא רק עוקפי בג"ץ. ולכן מהבחינה הזאת הממשלה הזאת לא ראויה לאמון, מכיוון שהיא חותרת ופועלת ללא לאות בכיוון הזה. הסיבה השנייה היא היחס של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש. בדרך כלל אנחנו רגילים לאיזו אמירה של ראש הממשלה מעל הדוכן הזה, ולו מין terms of reference , מין מישור ייחוס, מין מדיניות כללית, בדבר החשיבות של יחס שוויוני – ולו במלים כלליות ביותר – כלפי האוכלוסייה הערבית, לרבות כבוד, לרבות הקצאת משאבים, לרבות עניין בתחומים שונים, תחומי החיים השונים של האוכלוסייה הערבית. ומה שאנחנו רואים – אנחנו רואים את ההיפך המוחלט, אנחנו רואים התנכרות מוחלטת, אנחנו רואים את המצב של השלטון המקומי ביישובים הערביים, שהולך ומתפורר, והסיבה העיקרית לכך – יש הרבה סיבות – היא חוסר משאבים מהממשלה, מערכת חינוך שמשוועת למשאבים, לרבות ובעיקר מחסור בכיתות לימוד, שזה הדבר האלמנטרי ביותר שאפשר לחשוב עליו, ועוד ועוד דברים אחרים שקשורים למשאבים. אבל מעבר לכל זה, הניסיון של הרבה שרים להתנכר לחובה הבסיסית לכבד את האוכלוסייה הערבית, לכבד את התרבות של האוכלוסייה הערבית, לכבד את המחויבות של שרים כלפי חברי כנסת ערבים, שבעצם דואגים להעלות בכנסת את העניינים של האוכלוסייה הערבית כאן. הדברים האלו, כמו ששר התחבורה עם ההצהרה שלו בדבר הכתוביות וההימנעות של השר לנדאו לדבר עם חבר כנסת ערבי – אלה דברים שלא היו בכנסת בשום פנים ואופן, והם מראים אך ורק על גישה שמפלה את האוכלוסייה הערבית ולא מחשיבה אותה בכלל. ולכן, כפי שאמרתי, בגלל שתי הסיבות, אבל לא רק שתי הסיבות, הממשלה הזו, בשום פנים ואופן, לא ראויה לאמון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת סוייד. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אקוניס, שלום לך, מה שלומך? <אופיר אקוניס (הליכוד):> שלום, שלום. <היו"ר אורי מקלב:> זה חלק מהנאום, דרישת השלום? <אילן גילאון (מרצ):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> השאלה היא אם להחשיב את זה בזמן או לא. <אילן גילאון (מרצ):> כן. אני דווקא רוצה לדבר על הדברים, ככל שאני אוכל, בנועם, אדוני, דווקא מפני שאתה היושב-ראש ואתה איש נעים הליכות. גם הנושא של סקטוריאליות מול ממלכתיות אולי נוגע לך. אולי בטעות כל התפיסה הזאת מלכתחילה. אתה יודע, יש הרבה דברים שאני מעריץ בהם את מעשיו של בן-גוריון, אבל יש כמה דברים שאני מאוד לא, וזה ההצלחה שלו להפוך אתכם, הקהילות החרדיות, ובין אלה עוד קהילות, לפילגש של מדינת ישראל, לפילגש של משרד החינוך, לפילגש של מערכת החינוך, אולי לידועה בציבור במקרה הטוב. אבל יש כאן משחק שהסוס מסכים להיות סוס, והרוכב מסכים להיות רוכב, ואנחנו מנהלים כאן איזו מערכת שהיא קונטרה-ממלכתית, או אנטי-ממלכתית, ממדרגה ראשונה. למדינה, אדוני, מאוד נוח לנהל את הדברים בצורה הזאת. יש משהו שנקרא במקורותינו, אדוני, הפרד ומשול. במדינת ישראל יש 25,500 עמותות פעילות. אדוני, זהו בית-הקברות של הסולידריות הישראלית ושל מה שאפשר לכנות מדינה כמדינה. שהלוא מהי מדינה אם לא מערכת של ביטוח של בני-אדם, שהחליטו לחיות בטריטוריה קבועה? יש אצלנו עוד ויכוח על הטריטוריה, אבל זה לא ממין העניין עכשיו. אבל לגבי האחריות אין מחלוקת. והנה רואה ממשלת ישראל כי טוב, ואפשר "מוכר שאיננו רשמי", אפשר גם "לא מוכר". אפשר לנהל בצורות שונות את מדיניותה של מדינת ישראל, ובתוך כך את מדיניותו של משרד החינוך בתוך המערכת הזאת, שהולכת ומצמיחה עם הזמן לענה ופירות באושים, אדוני. ואני אומר לך למה. כי כאשר חברי ניצן הורוביץ סרטט את הנושא, מדוע מקבל הזרם העצמאי כתוצאה מכך שהוא גם עצמאי וגם איננו כפוף לחוק וגם מקבל תמיכה ממדינת ישראל, הוא אפילו שכח לציין שיש מקומות, אדוני, ואני יודע וגם אתה יודע אותם, שמקבלים גם כפל קצבה. אתה מכיר את אותם כוללים וישיבות שיושבים בפינות רחובות. בפינת רחוב ז'בוטינסקי עם ארלוזורוב. אני לא סתם נותן דוגמה, קיים דבר כזה, ומקבלים גם על הכתובת הראשונה וגם על השנייה. <היו"ר אורי מקלב:> אם זו סתם דוגמה זה יכול להיות, אני לא מכיר. שאלת אותי. <אילן גילאון (מרצ):> הרי אדוני יודע שאני בחפץ-לב מאמין שהאדם הוא תכלית הכול, ואני חושב, גם בוויכוח איך נברא העולם, אם כתוצאה מהמפץ הגדול או שאלוהים ברא אותו, או שבכלל המפץ הגדול הוא בריאה של אלוהים, בסופו של דבר מה שאותנו מעניין, את כולנו, זה שהאדם הוא תכלית הכול. ולכן אני חושב שבמעשה הזה של הקדשת הסקטוריאליות מול הממלכתיות, אנחנו בסופו של דבר מקפחים את האזרח הישראלי, הערבי והחרדי והחילוני ומעמד הביניים וכל אחד אחר, וכתוצאה מכך גם עולה וצומחת מערכת של חינוך אלטרנטיבי במדינת ישראל, ואושיות הממלכתיות במדינה הולכות ונפרצות. ואם יש תפקיד, לכל ממשלה אגב, זה להחזיר אותנו, הזרם המרכזי. כאשר אתם מדברים על הזרם העצמאי, אף אחד לא שואל את השאלה למה זרם עצמאי. זאת אומרת, למה אי-אפשר לטפל כזרם ממלכתי בצורה דיפרנציאלית בכל הקבוצות, בכל מגוון הסקטורים שישנם במדינת ישראל. ולכן אני אומר, אדוני: הסקטוריאליות היא אם כל חטאת, והיא בסופו של דבר תהרוס את מדינת ישראל, תשחרר אותה מאחריות, והמדינה הזאת תהפוך לקבלן שמנהל סקטורים. לכן אני כל כך מתנגד לדבר הזה. דברי באו, כמובן, בתמיכה לדברי חברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שאמר את דבריו בהתחלה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <אילן גילאון (מרצ):> אורבך הוא גם ממלכתי. <היו"ר אורי מקלב:> אני בצורה ממלכתית לא עונה לך. היה לי מה לענות, אבל מכיוון שאני לא סקטוריאלי במקרה הזה, על הכיסא הזה, רק ממלכתי, אני לא יכול לענות. בכל אופן, לא משתמש בזכות הזו. בבקשה, חבר הכנסת אורבך. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני אתייחס לשתי נקודות שנאמרו פה והועלו בהצעות האי-אמון, האחת בהערה קטנה והשנייה בהרחבה קצרה, עד כמה שניתן במסגרת הזמן. לגבי הטענות על אי-שוויון בענישה, שאמרו פה ידידי חברי הכנסת הערבים, אכן צריך שיהיה שוויון בענישה וגם בתנאים, אבל אני פשוט לא מבין מדוע חברי הכנסת הערבים נזעקים כדי להגן על אחדים מבני עמם שפשעו וסרחו. אני אומר לכם מעדותי שלי, אני מעולם לא חתמתי על בקשה לחנינה לאנשים שאני מכיר, יהודים שרצחו ערבים או שבכלל השתתפו בפעולות כאלה, ואני חושב שזו טעות של המחנה הלאומי או של אנשים מהמחנה הלאומי היהודי כשהם מבקשים הנחה לרוצחים ולמפגעים מקרבם, משום שאחר כך זה מעודד גם אחרים שרואים כי העונשים קלים יותר או שהתנאים טובים. אז מה שאני מחיל על עצמי, כלפי חברי היהודים או אנשים הנמנים עם המחנה שלי, אני בהחלט מצפה מחברי כנסת ערבים שלא יבקשו הנחות והקלות לאזרחים ערבים שפוגעים במדינה. לגבי הענישה עצמה והתנאים, נכון שרצח הוא רצח והמעשים דורשים שוויון גם בענישה, אבל יש הבחנה אחת, שהיא לא הבחנה לגבי חומרת המעשה עצמו אלא באיזו מסגרת זה נעשה. חלק נכבד מהאזרחים הערבים שרצחו יהודים עשו זאת במסגרת ההתקפה הכללית על מדינת ישראל של האויב שמבחוץ, במסגרת קריאת תיגר על עצם השלטון, במסגרת שנאת ישראל, במסגרת אנטישמיות, ומעשי הרצח של יהודים, שהם חמורים וראויים לגינוי ולא ראויים להקלות ולהנחות, הם נעשו במסגרת כזו שהם לא חלק מהמתקפה על מדינת ישראל. וזו חתיכת הבדל מאוד גדול בעיני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה חלק מההתקפה על עם אחר, של נישול, של כיבוש. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת זחאלקה, יהיה לך הזמן שלך. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כיוון שאני לא מהאו"ם, אני חושב, בלי קשר למעשי רצח, שההתקפה על עם אחר בעיני זה דבר פחות חמור מאשר התקפה על העם שלנו. כי אני לא מהאו"ם. כן, כך אני חושב וכך אני גם אומר. לגבי הצעת האי-אמון של מרצ בנושא החינוך הממלכתי, אני שותף בהחלט, חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ, לדאגה ממצבו של החינוך הממלכתי, ואני דווקא רואה בכמה צעדים קטנים שעשתה הממשלה החדשה הזו בלימה של הבריחה לחינוך לא ממלכתי, כולל מה שנקרא חוק גפני, שהוא תיקון לחוק נהרי, שהתחיל באופן גדול ונרחב מאוד, ובסופו של דבר הסתיים בתיקון סביר והגיוני למה שנקרא חוק נהרי. ועדיין יש עדיפות פורמלית וגם לא פורמלית לחינוך הממלכתי. כמה צעדים שעשה שר החינוך בתוכן הלימודים, בכלל זה ההחלטה לא מזמן על סיורים בירושלים ועוד כמה צעדים שאני יודע עליהם בבתי-ספר תיכון שונים ברחבי הארץ, מחזקים את החינוך הממלכתי ולא פוגעים בו. זאת המגמה שהממשלה הזאת חייבת להעמיק בה, כי החינוך הממלכתי והשירותים הממלכתיים בשורה שלמה של תחומים, שלא קשורים רק לחינוך, זה היסוד של מדינה מתוקנת, מסודרת, ואנחנו נרצה להיות שותפים בחיזוק הממלכתיות הישראלית בכל התחומים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחר מכן – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אלה הצעות האי-אמון האחרונות בשבוע האחרון של המושב, והממשלה הזאת הוכיחה שיש מספיק והרבה סיבות להביע בה אי-אמון. אני רוצה להסתייג תחילה מדברים שאמרו חלק מהאנשים, שאני מסכים אתם בדברים רבים בוויכוחים שבכנסת, אבל אני חושב שצריך להתייחס אל כל ציבור, כולל הציבור החרדי, בכבוד, להתייחס לזכויותיו בכבוד, לחינוך ולשיטת החיים שלו. ואני חושב שדברי בוז כלפי הציבור הזה הם דברים לא ראויים ואסור שייאמרו. אני חושב שתפיסה של רפובליקניזם קיצוני, של שוויוניזם טוטליטרי, למחוק זהויות ולמחוק תרבויות בשם ממלכתיות, הם דברים שעלולים להביא לשלילת זכויות יסוד של בני-אדם. ולכן לתקוף את הציבור החרדי, ואני בכוונה, כבוד היושב-ראש – אני מברך אותך שישבת על כיסאך – משתמש בנושא הזה של הציבור החרדי, כי זה נוגע לא רק לציבור החרדי אלא לעמדה עקרונית של זכויות של קבוצות מיעוט. ואני יודע שבאים אל קבוצות מיעוט כדי למחוק את זהותן, כדי למחוק את תרבותן, כדי למחוק את זכויותיהן – באים אליהן פעמים בשם תפיסות אינטרנציונליסטיות, תפיסות של ממלכתיות, תפיסות של שוויוניזם קיצוני, עד כדי כך שאתה צריך למחוק את זכותך בשם השוויון – ושוויון למי? של הקבוצה השלטת בכל מדינה ומדינה. ראינו את זה בטורקיה, איך ניסו למחוק את הזכות של הכורדים בשם השוויוניזם הקיצוני – כולם טורקים. אפילו אם אתה כורדי, אתה טורקי ואין לך זכות לזהות כורדית; כך עושים גם, כבוד היושב-ראש, גם לציבור הערבי, באותה שיטה, באותו מתכון, שהוא אנטי-דמוקרטי במהותו. התפיסות האלה, בכל תפיסה של דמוקרטיה מודרנית נעלמו מן העולם. אלה תפיסות של שוויוניזם טוטליטרי, כולם שווים – אתם צריכים להיות שווים לי, אני המעמד השליט, אני הקבוצה השלטת, כולכם תמחקו את זהותכם ותאמצו את תרבותי ואת ערכי האוניברסליים. אני חושב שאלה לא ערכים אוניברסליים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, הואיל והפריעו לך, אני נותן לך עכשיו עוד דקה. זה מספיק לך? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כן. כבוד היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בשני משפטים להצעה. אני חושב שגם לחרדים מגיע חינוך, וחיזוק של החינוך שלהם, ואם צריך לעשות שינויים של חינוך ליבה, צריך לעשות את זה בהידברות. כך גם צריך לנהוג בציבור הערבי, שנשללת ממנו הזכות לאוטונומיה תרבותית, לנהל את חיי התרבות שלו ואת החינוך שלו בעצמו, ולא על-ידי אפוטרופוס, על-ידי השב"כ ועל-ידי מזרחנים למיניהם. סיעתי הגישה הצעת אי-אמון בנושא הבנייה וההתנחלות בירושלים. השר ארדן נתן עכשיו שיעור בגלגול עיניים למתקדמים. הוא רק העלים דבר יסודי אחד, הוא אומר: יש ליהודים זכות לגור בירושלים. הוא העלים מהציבור את העובדה הפשוטה שלא נותנים לתושבי מזרח-ירושלים שיש להם נכסים במערב העיר – בטלביה, בבקעה ובקטמון – את הנכסים שלהם. זאת זכות שנתונה רק ליהודים. שלא ידבר על שוויון בין תושבי מזרח-ירושלים, שלא ידבר על כך שכולם יכולים לקחת את נכסיהם ולבנות איפה שהם רוצים. זה פשוט שקר ולא נכון. בעיקרון ירושלים המזרחית היא שטח כבוש, חל עליה החוק הבין-לאומי, וישראל מפירה את החוק הבין-לאומי בצורה יומיומית בכל מה שהיא עושה בירושלים המזרחית. וזאת מדיניות שאפשר להגדירה על-פי החוק הבין-לאומי מדיניות פושעת, והיא עומדת בכל הקריטריונים של הגדרה זו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אחרונת המתדיינות, שהם גם המתדיינים. נא לצלצל בעוצמה ובחוזק. בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני להשיב להצעת האי-אמון בנושא הבנייה בירושלים. זכינו שבשבוע שבו חל תשעה באב, בשבוע שבו העם היהודי אבל על חורבנה של ירושלים, אנו שומעים על בנייה של הממשלה הזאת בירושלים. יש מי שחושבים שזאת סיבה להביע אי-אמון בממשלה, אז אני סבורה שזאת סיבה לא רק להביע אמון בממשלה, אלא זו סיבה לאמון בעם ישראל, שגם אחרי אלפיים שנה לא שכח את ירושלים, ויש קונסנזוס בין חברי הבית הזה שירושלים היא הלב של עם ישראל. ברצוני לומר כאן דברים שלא מקובל לומר, כי השבוע יחול תשעה באב. פעם אחת בהיסטוריה היהודית ויתרו על ירושלים. היה זה במעמד של רבן יוחנן בן זכאי בפני אספסיאנוס קיסר רומי. העמיד אותו קיסר רומי בפני דילמה ואמר: יש חבית של דבש ועל גביה מצוי דרקון. האם לא תשבור את חבית הדבש, היא ירושלים, מפני אותו דרקון? יש אנשים שסבורים עד עצם היום הזה, וחלקם חברי הממשלה הקודמת, שמותר לחלק ולשבור את אותה חבית דבש למען הסרת הדרקון, למען הסרת איומים מאיומים שונים. אבל לא כך לימדה אותנו ההיסטוריה. אותו רבן יוחנן בן זכאי מחליט באותו רגע לשתוק ורבי עקיבא קורא עליו פסוק מאוד קשה מספר ישעיהו: משיב חכמים לאחור ודעתם יסכל. חכמים, חוכמתם נעלמת ברגעים קריטיים בהיסטוריה, ואסור היה לרבן יוחנן בן זכאי לוותר, והיה לו לומר: מסירים את הדרקון בצבת ושומרים על החבית. ממשיך אספסיאנוס ומבקש מרבן יוחנן בן זכאי בקשה אחת. ועונה לו רבן יוחנן בן זכאי את אותה בקשה מפורסמת: תן לי את יבנה וחכמיה. באותו רגע מדובר בפשרה היסטורית. ערב חורבן מותר לעשות פשרות היסטוריות; לא כשמדינת ישראל קמה, לא כשיש תקומה. אסור לנו, לעולם, לעשות יותר את הפשרות ההיסטוריות האלה. "תן לי יבנה וחכמיה" זה מסר של גלות. כשעם ישראל שב לארצו אין יותר יבנה וחכמיה. ויש אנשים בבית הזה שממשיכים לומר: תנו לנו יבנה וחכמיה. <מאיר שטרית (קדימה):> מה עם יבנה? יבנה קיימת. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא מדברת, חבר הכנסת, היא מדברת דברי קודש. <מאיר שטרית (קדימה):> אני מגן על יבנה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> איש יבנה, יבנה חשובה, אבל ירושלים חשובה לא פחות. ולכן כל מי בבית הזה שאמר בעבר: תנו לנו גושי התיישבות ונסתפק בזאת, תנו לנו גושי התיישבות ונחלק את ירושלים, כמו שאמר אהוד אולמרט, ראש הממשלה הקודם – לא הממשלה הנוכחית; הממשלה הנוכחית עומדת על זכותו של העם היהודי להבין שאחדות ירושלים היא המפתח. אחדות ירושלים היא המפתח לזכות שיבתנו לכאן לציון, היא ירושלים. ואותה פשרה היסטורית לא תחזור על עצמה והעם היהודי לעולם לא יאמר עוד: תן לי יבנה וחכמיה, אלא: תן לי ירושלים מאוחדת. <היו"ר ראובן ריבלין:> לשמוע – דברים חיוביים על יבנה וחכמיה מפי חברת הכנסת חוטובלי אינם דברים של מה בכך. יש לה את הביקורת שלה, אבל לומר דברים שאפילו אפשרי, אפשרית הפשרה, זה בהחלט דבר שהוא בעל חשיבות רבה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני מברכת את ראש הממשלה שלא נכנע לאמריקנים בעניין ירושלים, בניגוד לממשלות הקודמות שכבר הנחילו לפנינו את חלוקת העיר כדבר מוכתב מראש, כאילו זו גזירה שאין בלתה. אני מברכת את חברי הבית הזה שידעו תמיד לומר: ירושלים היא שלנו. אין מדובר בייהוד ירושלים אלא בחזרה לעיר דוד, אל אותה מורשת היסטורית שבזכותה אנחנו כאן. שנזכה לבניית המקדש עוד בשבוע הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן ואמן. תודה רבה, חברת הכנסת חוטובלי. האם אנחנו יכולים לגשת להצבעה או יש מי משרי הממשלה – השר סער, האם אדוני רוצה לומר דברים בשם הממשלה? אפשר לגשת להצבעה? אדוני השר המקשר, זכותך המלאה להשיב למתדיינים, בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה רק לסכם ולהזכיר את דברי בתשובה להצעות האי-אמון שדיברו בעיקרן על פגיעה לכאורה בעקרונות הדמוקרטיה. כפי שתיארתי באריכות – אתמצת בקצרה. דווקא אותם אלה שטענו כאן היום בשם הדמוקרטיה, הייתי מציע להם לא לסמוך על זיכרונו הקצר של הציבור, לא בפסקי-זמן שהם הבטיחו לציבור בזמנו, שקוצרו, ולא בהתחייבויות שלהם להישאר במפלגות מסוימות, וכמובן לא אחזור ואזכיר את כל פעולותיה של קדימה ושל יושבת-ראש האופוזיציה בדברים הכי בסיסיים והכי עקרוניים שמפלגים את החברה הישראלית, וסיעת קדימה וגם היושבת-ראש שלה פעלו בעניינים האלו בצורה הכי אנטי-דמוקרטית, הכי אנטי-מוסרית, שלא מתחשבת בעמדות הציבור או בדמוקרטיה. ולכן הפוסל במומו פוסל, ואני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, תם הדיון. אנחנו עוברים להצבעה, ובהצבעה לא תהיה הפרעה. רבותי חברי הכנסת, גם כאשר מתירים את הרסן במקרים כאלה או אחרים, בהצבעות לא יהיו ויתורים. אנחנו עוברים להצבעה הראשונה. ההצבעה הראשונה מתייחסת להצעת האי-אמון הראשונה, והצעת האי-אמון הראשונה היא הצעתה של סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל ראש ממשלה הרומס באופן בוטה וחסר אחריות את הדמוקרטיה למען הישרדות פוליטית. רבותי, נא להצביע. מי בעד האי-אמון, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 63 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 41 בעד האי-אמון, אולם 63 נגדו, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת אי-האמון מטעם סיעת חד"ש, המבקשת להביע אי-אמון בממשלה בשל סיכום המושב – ממשלה דורסנית ומסוכנת לדמוקרטיה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד הצעת אי-האמון של חד"ש, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 65 נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 37 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של חד"ש לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת רע"ם-תע"ל. אנחנו מצביעים על הצעת אי-האמון המדברת באסירים הביטחוניים הערבים אזרחי מדינת ישראל. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 10 נגד – 89 נמנעים – 2 הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשרה בעד, 89 נגד, שני נמנעים, אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת רע"ם-תע"ל לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון שהגישה סיעת מרצ בדבר הפקרת החינוך הממלכתי, ובכך היא מבקשת להביע אי-אמון בממשלה. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 64 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת אי-האמון של מרצ לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-האמון מטעם סיעת בל"ד: תוכנית הממשלה לבניית התנחלויות וייהוד ירושלים המזרחית. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 12 נגד – 68 נמנעים – 10 הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 בעד, 68 נגד, עשרה נמנעים. אני קובע שהצעתה של בל"ד לא נתקבלה. <הודעת ועדת החוץ והביטחון על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' מ/334; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 2661.] <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצבעה בעניין בקשת ועדת החוץ והביטחון להחיל דין רציפות על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 59) (סיוג השלכות הרשעה). נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הוועדה – 92 נגד – 1 נמנעים – 1 הודעת ועדת החוץ והביטחון על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 59) (סיוג השלכות הרשעה), התשס"ח–2008, נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> בעד 92, נגד – 1, נמנע אחד. ההודעה התקבלה. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס”ט–2009> [מס' מ/429; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 1963.] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס”ט–2009, קריאה ראשונה. התקבלה בקשה להצבעה שמית. אני מבקש מהמזכיר להקריא את שמות חברי הכנסת. חבר הכנסת חסון, אתה ממש לא הולך לעשות את זה, אתה ממש לא הולך לעשות את זה. חבר הכנסת חסון, אני מזהיר אותך פעם ראשונה על מה שאתם הולכים לעשות. <רוני בר-און (קדימה):> לא מזהירים על מחשבות. <היו"ר אלכס מילר:> אין שום מחשבות. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – נגד רחל אדטו – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – בעד אורי אורבך – בעד חיים אורון – נגד זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – בעד אריאל אטיאס – בעד דניאל אילון – בעד רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – נגד מיכאל איתן – בעד אריה אלדד – נגד טלב אלסאנע – נגד זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – בעד אלי אפללו – נגד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת יואל חסון, פעם ראשונה. חברי הכנסת מולה, פלסנר וטיבייב, פעם ראשונה. אפללו. אותם חברי כנסת עם מסכות – פעם שנייה. אני מבקש מהסדרנים להוציא את כל חברי הכנסת הלובשים מסכות עכשיו. אתם מבזים את הכנסת, אתם מבזים את הכנסת, אתם מבזים את עצמכם, ואני מבקש שתצאו החוצה עכשיו. תצאו החוצה עכשיו. אתם מבזים את הכבוד של הכנסת. להוציא, בבקשה, סדרנים, להוציא את כל חברי הכנסת הלובשים מסכות. מה שאתם עושים פה זה פגיעה בכבוד הכנסת, ואתם פוגעים גם בעצמכם, כחברי כנסת. תודה רבה. נא להמשיך בהצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר אלכס מילר:> אני מפנה אותך לתקנון. אם יש למישהו בעיה – יכול לפנות אלי. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אורי אריאל – נגד <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת טיבייב. חבר הכנסת טיבייב, אנא הורד את המסכה. תוריד את המסכה. תודה. (חברי הכנסת יואל חסון, שלמה מולה ורוברט טיבייב יוצאים מאולם המליאה.) <קריאה:> – – – <היו"ר אלכס מילר:> אני לא יודע מה הריח אצלכם שם, באזור, אבל אני מבקש שתצא החוצה. תודה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) זאב בנימין בגין – בעד זאב בוים – נגד אריה ביבי – נגד זאב בילסקי – נגד בנימין בן-אליעזר – בעד מיכאל בן-ארי – נגד דניאל בן-סימון – בעד רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – נגד אהוד ברק – בעד אילן גילאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – נגד דני דנון – אינו נוכח ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד דניאל הרשקוביץ – בעד מגלי והבה – נגד מתן וילנאי – בעד יצחק וקנין – בעד נסים זאב – בעד אורית זוארץ – נגד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד ציפי חוטובלי – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – נגד אחמד טיבי – נגד רוברט טיבייב – נגד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – בעד אליהו ישי – בעד איתן כבל – נגד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – בעד יעקב כץ – נגד ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד עוזי לנדאו – בעד סופה לנדבר – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד שלמה מולה – נגד שאול מופז – נגד משה מטלון – בעד אברהם מיכאלי – בעד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד דן מרידור – בעד משולם נהרי – בעד אורית נוקד – בעד לאה נס – בעד סעיד נפאע – בעד <קריאות:> – – – <היו"ר אלכס מילר:> נא לשמור על השקט. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) חנא סוייד – נגד <היו"ר אלכס מילר:> רבותי חברי הכנסת. אתם בשידור חי. נא להתנהג בהתאם. באמת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) מרינה סולודקין – נגד גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד חמד עמאר – בעד ציון פיניאן – בעד אופיר פינס-פז – נגד יוסי פלד – בעד יוחנן פלסנר – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – נגד אברהים צרצור – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד דוד רותם – בעד ראובן ריבלין – אינו נוכח כרמל שאמה – בעד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – נגד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – נגד שלום שמחון – בעד ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – נגד רונית תירוש – אינה נוכחת יולי תמיר – נגד אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב ההצבעה הראשון. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת ראובן ריבלין – אינו נוכח רונית תירוש – אינה נוכחת האם יש מישהו באולם שנמצא ולא קראתי בשמו ורוצה להצביע? תמה ההצבעה. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס”ט–2009, נתקבלה בקריאה ראשונה ברוב של 62 חברי כנסת נגד 47. <שלמה מולה (קדימה):> בושה, בושה. <קריאות:> בושה. תתביישו לכם. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אני מבקש מכם לשמור על השקט. הוועדה המוסמכת לדון בהצעה זו היא ועדת הכנסת. אנחנו עוברים לסעיף הבא. אני מבקש מהסדרנים – הזהרתי אתכם פעם ראשונה, פעם שנייה ופעם שלישית. כל מי שלובש מסכות ועומד, להוציא אותו החוצה, ואתם לא חוזרים. עד שאני נותן לכם אישור אתם לא חוזרים. פעם שנייה שאתם עושים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא יוצאים מהאולם. <רוני בר-און (קדימה):> – – – קריאות: – – – <היו"ר אלכס מילר:> ועדת הכנסת תכריע. להוציא את כולם החוצה, מי שעומד ולובש מסכות. בבקשה. לא. אל תתווכח אתי. <הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה), התשס”ט–2009> [מס' מ/435; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 1953.] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק מימון מפלגות – אתה מפריע לי, חבר הכנסת בר-און. אתה מפריע לי, אני מוציא אותך עכשיו. אני ביקשתי שוועדת הכנסת תכריע. נשמעה בקשתך ואתה ממשיך להפריע. חברי חברי הכנסת, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה), התשס”ט–2009, קריאה ראשונה. <קריאות:> ביזיון. <היו"ר אלכס מילר:> לא יעשו לי פה הפגנה באמצע המליאה. גברתי יושבת-ראש סיעת קדימה, בתור יושבת-ראש הכנסת לשעבר, מה שאתם עשיתם פה, אתם ביזיתם את הכנסת, אתם ביזיתם את המליאה ואתם מבזים את עצמכם בתור חברי כנסת. או שתשבו או שתצאו מהמליאה עכשיו. אני עובר להצבעה. <רוני בר-און (קדימה):> הצבעה שמית. <רוברט טיבייב (קדימה):> – – – <קריאה:> איפה יושב-ראש הכנסת? <היו"ר אלכס מילר:> גם על הצעת החוק הזו הוגשה בקשה להצבעה שמית. אני מבקש ממזכיר הכנסת להקריא את שמות חברי הכנסת. למה אנשים עדיין במליאה וממשיכים לצעוק? <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת טיבייב, נא לשבת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עפו אגבאריה – נגד רחל אדטו – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – בעד אורי אורבך – בעד חיים אורון – נגד <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אני מבקש מכל חברי הכנסת לשמור על השקט ולאפשר למזכיר לקרוא את השמות של חברי הכנסת. רבותי השרים, אתם מדברים. חברי הכנסת, אתם ממשיכים לדבר. כל מי שעומד – נא לשבת, גם בצד שמאל. <קריאה:> זה לא בסדר – – – <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – בעד אריאל אטיאס – בעד דניאל אילון – בעד רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – נגד מיכאל איתן – בעד אריה אלדד – נגד טלב אלסאנע – נגד זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – בעד אלי אפללו – נגד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – בעד זאב בוים – נגד אריה ביבי – נגד זאב בילסקי – נגד בנימין בן-אליעזר – בעד מיכאל בן-ארי – נגד דניאל בן-סימון – בעד רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – נגד אהוד ברק – בעד אילן גילאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – נגד דני דנון – אינו נוכח ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד דניאל הרשקוביץ – בעד מגלי והבה – נגד מתן וילנאי – בעד יצחק וקנין – בעד נסים זאב – בעד אורית זוארץ – נגד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד ציפי חוטובלי – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – נגד אחמד טיבי – נגד רוברט טיבייב – נגד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – בעד אליהו ישי – בעד איתן כבל – נגד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – בעד יעקב כץ – נגד ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד עוזי לנדאו – בעד סופה לנדבר – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד שלמה מולה – נגד שאול מופז – נגד משה מטלון – בעד אברהם מיכאלי – בעד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד דן מרידור – בעד משולם נהרי – בעד אורית נוקד – בעד לאה נס – בעד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – בעד <קריאות:> בושה, בושה. <היו"ר אלכס מילר:> נא לשמור על השקט. אני אמשיך להוציא אתכם. מספיק עשיתם כבר רעש. אתה גם מתווכח אתי, חבר הכנסת מולה? <רוני בר-און (קדימה):> מה, אתה ראש ממשלה שאתה מאיים? <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) חנא סוייד – נגד מרינה סולודקין – נגד גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד חמד עמאר – בעד ציון פיניאן – בעד אופיר פינס-פז – נגד יוסי פלד – בעד יוחנן פלסנר – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – נגד אברהים צרצור – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד דוד רותם – בעד ראובן ריבלין – אינו נוכח כרמל שאמה – בעד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – נגד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – נגד שלום שמחון – בעד ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – אינה נוכחת יולי תמיר – נגד שוב אקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת ראובן ריבלין – אינו נוכח <נחמן שי (קדימה):> איפה יושב-ראש הכנסת? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> איפה יושב-ראש הכנסת? <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עתניאל שנלר – נגד רונית תירוש – אינה נוכחת האם יש חבר כנסת באולם שלא קראתי בשמו ורוצה להצביע? תמה ההצבעה. <אורית זוארץ (קדימה):> כמה זה יעלה לנו, אדוני שר האוצר? <יואל חסון (קדימה):> כמה יקרה יכולה להיות הממשלה הזאת? כמה? כמה יקרה יכולה להיות הממשלה הזאת? נגמר הכסף, פואד. פואד, אנחנו במינוס. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה עם הג'וב לסלומינסקי, זה גם היום? <יואל חסון (קדימה):> כמה זה עולה כדי שביבי יהיה ראש ממשלה? <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו יכולים לחכות בשקט לתוצאות ההצבעה? <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי – – – <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השאלה – כמה יעלה לנו כדי שביבי יהיה ראש ממשלה? כמה זה יעלה לנו? <היו"ר אלכס מילר:> אני מזמין אותך לוועדה שתדון על הצעת החוק. תוכל להעלות את שאלתך בוועדה. חברי חברי הכנסת, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה), התשס”ט–2009, התקבלה בקריאה ראשונה ברוב של 62 נגד 47, ותידון בוועדת הכנסת או בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <קריאה:> ועדת כספים. <היו"ר אלכס מילר:> ועדת הכנסת תכריע. קריאות: – – – <היו"ר אלכס מילר:> שמענו, תודה. חברי חברי הכנסת. אנחנו נמשיך – אתם ממשיכים להפריע לי? ההצגה כבר נגמרה. את רוצה לצאת, גברתי? <יואל חסון (קדימה):> היא רק התחילה, כי עכשיו נתחיל לשלם. כל חודש זה עולה לנו יותר. <היו"ר אלכס מילר:> חבר הכנסת חסון, אתה מפריע, מספיק. <הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009 > [מס' מ/441; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 2445; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אלכס מילר:> הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת זבולון אורלב. מבקשים לחזור על התוצאות בהצעת החוק הקודמת: 62 בעד, 47 נגד. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס"ט, שעוסק במשמעת. מה עם המשמעת והשקט כאן באולם? עוסקים בשקט בתוך הכיתות. חברת הכנסת דליה איציק – – – <רוני בר-און (קדימה):> אה, יופי, אדוני היושב-ראש. כל הכבוד, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> שב, שב, שב, לא להפריע. השר ארדן, מכל מלמדי השכלתי, נער הייתי וגם זקנתי. תאמין לי שאני יודע מאיפה הרוח נושבת, כשהיא באה ממזרח וכשהיא באה ממערב, וגם אם היא רוח צפונית. כל טוב. בבקשה, בבקשה, האמן לי, חבר הכנסת ארדן. <חיים אורון (מרצ):> הכי גרוע זה מלמטה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה, בשנות חלדי זה לא קרה לי, אבל זה יכול לקרות, זה יכול לקרות. נא לא להפריע. חברכם, יושב-ראש ועדת החינוך, נושא את נאומו. בבקשה, אדוני. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט)> ולא רק זה, אני עוסק במשמעת של תלמידים בבתי-ספר, ואני מצפה – לפחות מחברי הכנסת – לדוגמה אישית לכמה דקות. חברי הכנסת. על-פי סעיף 6 הקיים לחוק זכויות התלמיד – אגב, את החוק הזה יזם השר סילבן שלום בכנסת החמש-עשרה וזאת הזדמנות שוב להודות לו – תלמיד המורחק לצמיתות ממוסד חינוך ומגיש ערר, לא יורחק ממוסד החינוך עד לתום הדיון בערר. עקב מקרים שאירעו, שבהם תלמיד פוגע נשאר במוסד לחינוך עד לתום הדיון בערר, דבר שלעתים ארך כמה שבועות, וגרם לבעיות קשות ואף למצוקה לסובבים אותו, מורים ותלמידים אחרים, הגישה הממשלה – וליתר דיוק, שר החינוך – את הצעת החוק הנוכחית, שבאה לטפל במצבים אלה. על-פי התיקון המוצע, יוכל מנהל מוסד חינוך, באישור מפקח המחוז, ובאין מפקח מחוז – באישור המפקח הכולל, להרחיק לאלתר תלמיד שהוחלט להרחיקו לצמיתות ממוסד החינוך, עוד לפני שהסתיים הדיון בערר שהגיש התלמיד. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית סברה הוועדה כי אכן יש להגן על כלל באי מוסד החינוך, התלמידים, המורים ואחרים מפני תלמיד פוגע, אך יש גם להבטיח את זכויותיו של כל תלמיד להליך הוגן. לפיכך הוכנסו כמה תיקונים בהצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה, על מנת להבטיח שהרחקה לאלתר תיעשה בנסיבות המצדיקות זאת, לרבות העלאת דרגת סמכותו של הגורם המאשר את ההרחקה לאלתר לדרגה של מפקח המחוז, חובת הודעה מיידית של מנהל מוסד חינוך על הרחקה לאלתר לגורם מרכזי במשרד החינוך, וכן דיווח שנתי לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בדבר הרחקות לצמיתות שנעשו במשך אותה שנה, זאת על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר השימוש שנעשה בהוראה זאת על-ידי המערכת. כמו כן, הובהר במפורש שאפשרות הרחקה לאלתר אינה חלה על הרחקה לצמיתות מסיבות לימודיות אלא מסיבות משמעתיות בלבד. כן קוצרו, ביוזמת שר החינוך, ואני מברך אותו על כך, המועדים לדיון בערר, על מנת שהתלמיד לא ייוותר מחוץ למערכת לזמן ארוך. מורי ורבותי, זהו שינוי בגישת המערכת באשר למשמעת בבתי-הספר. הגיעה השעה לכך. לכן אני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק, שהוגשה ללא הסתייגויות ובתמיכת חברי ועדת החינוך מכל חלקי הבית, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כפי שהוכנה על-ידי הוועדה. אני רוצה כבר לנצל את הבימה ולהודות לשר החינוך גדעון סער, שיזם את החוק, למנהלת הוועדה יהודית גידלי, ליועצת המשפטית מירב ישראלי ולמזכירות הוועדה רבקה וידר ואפרת מורלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש הוועדה, הואיל ואין התנגדויות, הישאר כאן וימנו את קולך, כי אתה בסדרה של הצעות חוק. רבותי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009. אני מבקש, הואיל ואין הסתייגויות, להצביע בהצבעה אחת בקריאה שנייה. מי בעד הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–3 – 62 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 62, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009, עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה – תודה רבה. אני מצביע על הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009, בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 63 נגד – 1 נמנעים – אין חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 63, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009> [מס' מ/443; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 2671; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, יש לי גם הזכות וגם העונג לקרוא ליושב-ראש ועדת החינוך על מנת להציג את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני ראש הממשלה, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009. סעיף 11(ב) לחוק הקולנוע, התשנ"ט–1999, קובע כי במסגרת התקציב השנתי לתמיכה בקולנוע יוקצה סכום השווה ל-50% מסכום התמלוגים המועברים לאוצר המדינה לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ולפי חוק תקשורת (בזק ושידורים). בשנת 2004 נחקקה הוראת שעה, שקבעה כי במשך תקופה של חמש שנים יושעה תוקף הסעיף האמור. הוראת שעה זו פקעה בסוף 2008. בתקופה זו תוקצב תחום הקולנוע ב-58 מיליון שקלים חדשים לשנה. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת להאריך את תוקפה של הוראת השעה האמורה בחמש שנים נוספות, החל משנת התקציב הנוכחית, דהיינו 2009, ועד לסוף שנת התקציב 2013. הצעת חוק זו הוגשה על-ידי הממשלה ביוזמת שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת, עקב הירידה המתמדת בהכנסות הגופים המשדרים ובשיעור התמלוגים שהם מחויבים בהם, ובעקבות הסכמה שהושגה בין משרד האוצר ומשרד התרבות והספורט ומועצת הקולנוע, ובתמיכת נציגי הארגונים השונים הנתמכים במסגרת תקציב הקולנוע. לפי הסכמה זו, חברי הכנסת, במהלך התקופה של חמש השנים הנוספות שבהן תוקפא תחולתו של סעיף 11(ב) ייקבע כתקציב התמיכה בקולנוע, במסגרת הצעת חוק התקציב של כל שנת תקציב, סכום של 67 מיליון שקלים חדשים. <יואל חסון (קדימה):> מי חתם על ההסכם? <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> נציגי משרד האוצר, נציגי משרד התרבות. כידוע לך, מי שממונה על נכסי המדינה זה לא שר האוצר אלא יש מי ששר האוצר הסמיך אותם לחתום על הסכמים בשם האוצר. <היו"ר ראובן ריבלין:> על ההסכם חתם שר האוצר לשעבר רוני בר-און. מה קרה? <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אני אומר מה מסרו לוועדה. אדוני שר האוצר לשעבר, אני מתנצל לפניך, אנשי משרד האוצר מסרו לנו שמשרד האוצר חתם, כי הם מוסמכים על נכסי המדינה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זו האמת, מה הבעיה? אין לנו אף פעם בעיה עם האמת. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> במקום שאפשר לפרגן תמיד נעשה זאת. כאמור, במשך חמש השנים הקרובות בכל שנה יתוקצב תחום הקולנוע בסכום של 67 מיליון שקלים חדשים. לאור ההסכמות האמורות וההתחייבות להמשך תמיכת המדינה בענף הקולנוע בתקופת הקפאתו הנוספת של סעיף 11(ב) כאמור, ולאחר שהשתכנעה כי התקופה של חמש השנים נדרשת לצורך יציבות הפעילות בענף, אישרה הוועדה את נוסח הצעת החוק. לפיכך אני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק, המוגשת ללא הסתייגויות, בהסכמת כל חלקי הבית, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני רוצה להודות לשרת התרבות והספורט – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היא תוכל לדבר אחרי העברת החוק. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – למנהלת הוועדה יהודית גידלי, ליועצת המשפטית מירב ישראלי ולמזכירות רבקה וידר ואפרת מורלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להעלות להצבעה את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009. הואיל ולהצעה זו אין הסתייגויות, נצביע עליה כמקשה אחת בקריאה שנייה. אני מפעיל את ההצבעה ומזמין את חברי הכנסת להצביע. מי בעד חוק הקולנוע, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 61 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר והשר לשעבר, זה לא סרט פה. נא לשבת. אני לא יכול לצרף את קולותיכם, עם כל הרצון הרב. 61 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009, עברה בקריאה שנייה. תודה רבה, אדוני. הואיל וקיבלתי את אישור יושב-ראש הוועדה, אני מצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 63 נגד – אין נמנעים – אין חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 63 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס”ט–2009, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. אני מזמין את שרת התרבות לעלות ולומר את דברה כמגישת החוק. בבקשה, גברתי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה לילה ארוך של הצבעות ארוכות, אבל בכל זאת ראוי חוק הקולנוע, בעיקר לאחר ההרפתקאות שהוא עבר כאן במליאת הכנסת – ראוי שאברך היום את יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת חבר הכנסת זבולון אורלב, את כל חברי הכנסת שעסקו בחקיקת החוק וכל אלה במליאת הכנסת שהצביעו עבורו. זה יום חשוב לקולנוע הישראלי. מאז נחקק חוק הקולנוע, ביוזמתם של כמה חברי כנסת ובהם יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת רובי ריבלין, חבר הכנסת יורי שטרן זיכרונו לברכה, חבר הכנסת לשעבר דדי צוקר וראש העיר חיפה חבר הכנסת לשעבר יונה יהב, נהייתה, הפכה, פריחה אדירה לקולנוע הישראלי, ואני חושבת שכל אחד יכול לראות זאת. אני מאמינה שבעזרת אותו הסדר ששר האוצר לשעבר חבר הכנסת רוני בר-און היה ממוביליו, בעזרת אותו הסכם חמש-שנתי אנחנו נמשיך ונראה פריחה נוספת של הקולנוע הישראלי, שכולנו יכולים להתגאות בו. אני מודה לחברי הכנסת על הצבעתם ולכל מי שעסק במלאכה הזו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשרת התרבות. רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מבקש מחבר הכנסת מגלי להחליף אותי על הבמה בעוד הצעה אחת. הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ט–2009, יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת זבולון אורלב. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס”ט–2009, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס”ט–2009, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 17), התשס”ט–2009, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס”ט–2009, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס”ט–2009. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 92) (חנייה בתחנת אוטובוס בימי מנוחה), התשס”ט–2009. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, רבותי. חבר הכנסת אורלב, האם הזכרת את מיכה חריש, שהוא ראש מועצת הקולנוע היום, נדמה לי – השר וחבר הכנסת לשעבר מיכה חריש, יושב-ראש מועצת הקולנוע? <הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ט–2009> [מס' כ/230; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 2287; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, נא להציג את הצעת החוק בית העצמאות, התשס”ט–2009. בבקשה, אדוני. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים ובראשם ראש הממשלה, חבר הכנסת מאיר שטרית, לא בכל חוק ולא כל יום עומד הבית לקבל החלטה שלדעתי היא החלטה היסטורית, חוק בית העצמאות, אז אנא ממך. קריאה: – – – <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> מייד אתייחס. כידוע לך, אי-אפשר להכניס עמותות לתוך חוק, אבל אני חושב שמצאנו פתרון. הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ט–2009. בית-העצמאות הוא הבניין השוכן בשדרות-רוטשילד 16 בתל-אביב, שבו הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל בה' באייר התש"ח, ובו פעלה מועצת המדינה הזמנית, והוא בניין בעל משמעות היסטורית ייחודית וחלק ממורשת התקומה של עם ישראל. הבניין היה ביתו של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל-אביב, שעם מות רעייתו צינה, בשנת 1930, החליט להקדיש את הבית לזכרה "למפעל האמנותי והתרבותי, מוזיאון תל-אביב", כלשון הצוואה. מאיר דיזנגוף המשיך להתגורר בקומתו השלישית של הבית עד יום מותו ב-1936, ובצוואתו הוריש את המקום "לילדי תל-אביב ולתושבי העיר". הבניין הועבר מעיריית תל-אביב–יפו לבעלות המדינה, ובשנת 1969 נוסד בו, ביוזמתם של דוד בן-גוריון והחברה לחקר המקרא בישראל, מוזיאון בית-התנ"ך, הפועל בקומה השנייה והשלישית של הבניין. בשנת 1980 נחנך בקומה הראשונה של הבניין "היכל העצמאות", שבו הוכרזה המדינה, וכיום קיימים בה שחזור של האולם שבו הוכרזה הקמת המדינה ותצוגה קבועה, הסוקרת את הרקע להקמת המדינה. חברי הכנסת, מטרתו של החוק המוצע, להביא לשחזורו ולשימורו של הבניין, להקים בו מוזיאון לתולדות עם ישראל בארץ-ישראל ולקיים בו פעילות תרבותית וחינוכית ענפה ברוח מגילת העצמאות, לכלל האוכלוסייה וכן לתלמידים מהארץ ומחו"ל, זאת כדי להמחיש את הקשר שבין המורשת היהודית וזיקת העם היהודי לארץ-ישראל, לרבות בתקופת המקרא, לבין הקמת מדינת ישראל. מטרה נוספת של בית-העצמאות תהיה לשמר את זכרו ופועלו של מאיר דיזנגוף. מוצע שבית-העצמאות יופעל מטעם המדינה, באחריות ובפיקוח של גנז המדינה על-ידי גוף מנהל שימנה לעניין זה. הגוף המנהל ייבחר בהליך פומבי ושוויוני ויוכל להיות מלכ"ר או עיריית תל-אביב-יפו, ונקבעו הוראות בדבר אופן מינויו ופעילותו. הצעת החוק קובעת הוראות לעניין הפעלת בית-העצמאות, וכן, בין היתר, את מספר החברים במועצה המייעצת לו, את תפקידיהם והוראות הנוגעות לכהונתם, והוראות בדבר מימון בית-העצמאות. החוק מאפשר גם הכרזה על בית-העצמאות כעל אתר לאומי לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, וקובע את אופן תחולתן של הוראות החוק האמור על הפעלתו. נקבעה גם הוראת מעבר לעניין הצגת המוצגים של עמותת בית-התנ"ך בבניין, והובטח לוועדת החינוך בעת הדיון בוועדה כי גנז המדינה ימצא מקום לפעילותה של עמותת בית-התנ"ך גם במתכונת החדשה של הפעלת הבניין, ויימצא מקום לפעילותה בתוך בית-העצמאות. לא ניתן היה להכניס את העמותה לתוך החוק, כיוון שאי-אפשר להכניס עמותות לתוך חוק, אלא רק תאגידים על-פי חוק. ההתחייבות הזאת נאמרה לוועדה, ואני גם אומר אותה כאן, מעל במת הכנסת. הצעת החוק תביא, סוף-סוף, לכך שבית-העצמאות יקבל את המקום הראוי לו, כנדבך מרכזי בין האתרים הלאומיים המהווים ציוני דרך בהיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל. אציין כי הצעת חוק זו זכתה לתמיכה מלאה של ראש הממשלה והממשלה, ובישיבה חגיגית של הממשלה במלאות 100 שנים לעיר תל-אביב החליטה הממשלה גם לתמוך בהצעת החוק. כמו כן, זכינו בהכנתה לשיתוף פעולה מלא מצד כל גורמי הממשלה הנוגעים לחוק. תודה, כאמור, לממשלה ולראש הממשלה, שראו חשיבות מיוחדת בקידום החוק, לחבר הכנסת לשעבר אפרים סנה, שהיה היוזם הראשון והעיקרי, ולאחר שהתפטר מן הכנסת, לקחתי על עצמי להיות המוביל של החוק, וכן להודות ליושב-ראש ועדת החינוך בכנסת הקודמת, הרב מיכאל מלכיאור, לכל נציגי הממשלה מהמשרדים השונים, ובעיקר לציין את גבי גולן ממשרד ראש הממשלה ועורכת-דין עדנה הראל, שתרמו רבות לדיונים ולנוסח, לראש עיריית תל-אביב–יפו רון חולדאי, שלא חסך כל מאמץ להביא לחקיקה, ולנציגי העירייה, למועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, ולעומד בראשו, המנכ"ל יוסי פלדמן, לנציגי העמותות השונות – עמותת בית-התנ"ך – היו"ר חבר הכנסת לשעבר עקיבא נוף והמנכ"ל דניאל אופיר, נציגי עמותת "יד מאיר וצינה דיזנגוף" ונציגי עמותת משפחות מייסדי העיר תל-אביב. אני מבקש מחברי הבית להתאחד כאיש אחד, כגוף אחד, ולאשר את הצעת החוק ההיסטורית הזאת, שהוגשה ללא הסתייגות, בהסכמה מלאה של כל חלקי הבית, ושוב להודות למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית ולמזכירות הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך. הואיל ואין הסתייגויות לחוק זה, אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, חברי וחברותי חברי הכנסת, נצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק בית העצמאות, התשס”ט–2009. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–30 – 67 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–30 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 67, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק בית העצמאות, התשס”ט–2009 עבר בקריאה שנייה. אני לא מוסיף אף קול, אף שראיתי את סגן השר איוב קרא מצביע, אבל אני לא מוסיף. אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, מאשר להצביע בקריאה שלישית? רבותי חברי הכנסת, אנו מצביעים על הצעת חוק בית העצמאות, התשס”ט–2009, בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 65 נגד – אין נמנעים – אין חוק בית העצמאות, התשס”ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני סגן יושב ראש הכנסת, מגלי והבה, נא להחליף אותי. 65 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק בית העצמאות, התשס”ט–2009, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ברוכים כל העושים במלאכה. תודה. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט–2009> [מס' כ/249; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 2111; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט–2009 – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מכיוון שאין הסתייגויות, אנו עוברים להצבעה. סגן יושב-ראש ועדת הכספים, מינינו אותך עכשיו – אני יודע? שתהיה ממלא-מקום בהצלחה. חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס. <אמנון כהן (בשם ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, הצעת החוק הזו הוכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ ובעבודה מרובה של שלוש שנים. אני חושב שהצעת החוק מצוינת, ולכן, לאחר שתלמדו ותשמעו אותה, אני מבקש להצביע. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט–2009. הצעת החוק מבקשת להרחיב את חובות הדיווח החלות על גופים בשירותים הציבוריים. בהצעת החוק נקבע כי על הממונה על השכר במשרד האוצר לדווח, במסגרת הדין-וחשבון השנתי שהוא מגיש לכנסת, בין היתר, גם על היקף המשרה של העובדים המועסקים בגופים ששכרם נמוך מהשכר הממוצע ועל העובדים שמשולמת להם השלמה לשכר המינימום. בנוסף, הורחבו סוגי הגופים שעליהם יש לדווח, ובכלל זה משרדי הממשלה, יחידות סמך ותאגידי בריאות, וחלה חובת דיווח גם על נתונים בדבר העובדים המועסקים בגופים האמורים באמצעות קבלן כוח-אדם. הוראות הדיווח האמורות יחולו גם על כוחות הביטחון כהגדרתם בהצעת החוק, בשינויים המחויבים. להצעת החוק לא נרשמו הסתייגויות, ולפיכך אבקש לאשר את הצעת החוק כנוסח הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להגיד תודות הן למציעת החוק חברת הכנסת שלי יחימוביץ והן ליועץ המשפטי של הוועדה ולמנהל הוועדה, שעשו חוק מצוין. אני מבקש את תמיכת הבית. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. עכשיו, אחרי שהוא הציג את החוק, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. נא לשבת. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–2 – 57 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> 57 בעד, אין מתנגדים. היושב-ראש מודיע שהוא הצביע אצל חבר הכנסת דני בן-סימון. בפרוטוקול יתוקן שזאת הצבעת יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת אמנון כהן, אפשר לעבור להצבעה בקריאה שלישית? אנחנו מצביעים על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 55 נגד – אין נמנעים – אין חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט–2009, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> 55 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שחוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט–2009, נתקבל. ברכות לכל מי שעבד על החוק. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 20), התשס"ט–2009> [מס' כ/274; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 3690; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברים, אנחנו ממשיכים לסעיף הבא: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 20), התשס"ט–2009. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 20), התשס"ט–2009. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981, הסמיך את ועדת הכספים לאשר שינוי בתקנון האחיד על-פי בקשת המפקח על הביטוח, באישור שר האוצר. קופות גמל בכלל והתקנון האחיד בפרט הם נדבך מרכזי ברווחתו של העמית והעובד בגיל פרישה או בקרות אירוע מזכה. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לקבוע כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת תהיה מוסמכת לאשר שינויים בתקנון האחיד, שכן ועדה זו אמונה על רווחתם ועל ביטחונם הסוציאלי של תושבי המדינה. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. מי שרוצה להצביע, נא לשבת. אלה שבצדדים, אתם מרעישים. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 1 – 52 נגד – 9 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> 52 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 20), התשס”ט–2009, עברה בקריאה שנייה. תודה ליושב-ראש הוועדה, שהסכים לקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 53 נגד – 14 נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 20), התשס”ט–2009, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> 53 בעד, 14 מתנגדים. אני קובע שחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 20) עבר בקריאה שלישית. אנחנו ממתינים, יש עדכון מהמזכיר. אתה ממהר הביתה? אתה עוד צעיר. תמתין. <דליה איציק (קדימה):> סליחה, אדוני המזכיר, נא לתת לנו תשובה על ועדת הכנסת. היה סיכום, נא לעמוד בו. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס”ט–2009> [מס' כ/275; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 3677; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), עם הסתייגויות. <רוני בר-און (קדימה):> יש חוק הכלבת עכשיו. <היו"ר מגלי והבה:> בהמשך. אנחנו בהצעת חוק שהמזכיר הכניס עכשיו, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס"ט. יש לנו הסתייגויות. נא לשבת. סדר-היום שונה, ונא להתאזר בסבלנות. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת זבולון אורלב, להציג את הצעת החוק. זאת הצעת חוק עם הסתייגויות וייקח לנו זמן להצביע עליה. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> לא, לא ייקח זמן. <היו"ר מגלי והבה:> יש הסתייגויות, אדוני. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אבל חלק מהמסתייגים לא פה. לדעתי זאת רק הסתייגות אחת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים ובראשם ראש הממשלה, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס”ט–2009. הצעת חוק זו מתקנת את סעיף 11א לחוק חינוך ממלכתי, התשנ"ג–1953, שהתווסף לחוק חינוך ממלכתי בתיקון מס' 7, הידוע כחוק נהרי, ומוסיפה לו הוראה בעניין השתתפותן של רשויות החינוך המקומיות בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומן, הן בכסף והן בשווה כסף. עד לחקיקתו של תיקון מס' 7 האמור, הרשויות המקומיות קבעו בעצמן את שיעור השתתפותן בתקציב הפעלתם של מוסדות החינוך המוכרים הלא-רשמיים הפועלים בתחומן, על-פי שיקול דעתן, וההשתתפות כאמור נעשתה בין בכסף ובין בשווה כסף, לרבות באמצעות מתן שירותים, כגון העסקת שרתים, מזכירות, סייעות, ותשלומים עבור ניקיון, מים, חשמל וכדומה. אולם לאחר חקיקת התיקון האמור בכנסת הקודמת ולפי פרשנות משפטית, שלעניות דעתי לא התכוונה לה ועדת החינוך דאז, נקבע כי השתתפות לא תהא אלא במימון כספי, כלומר בכסף ולא בשווה כסף. כדי לאפשר את היערכות הרשויות המקומיות ומוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים ניתנה ארכה ליישום הפרשנות המשפטית כאמור עד לתחילת שנת הלימודים תש"ע, ומכאן הדחיפות להביא לאישור החוק. מאחר שנוצרה בעיה חריפה בהפעלת מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים, שבמשך שנים ארוכות קיבלו שירותים מהרשויות המקומיות, ומאחר שבעת חקיקת התיקון המקורי לא עלה הנושא לדיון באופן מפורש ולא היתה כוונה מודעת לשנות את המצב הקיים בהקשר זה, מוצע לקבוע ולהבהיר את מה שהיה ברור עד לחקיקת החוק – כי השתתפות לפי סעיף 11א לחוק יכול שתהא הן בכסף והן בשווה כסף – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת שאמה – לא נעים לי להזכיר את השמות. נא לשבת. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – והן בשילוב בין השניים, חברי הכנסת, הכול לפי שיקול דעת הרשויות המקומיות, כפי שנהגו ערב התיקון מס' 7. התיקון המוצע גם ימנע את פיטוריהם של עובדים בתחומים כאמור שנתנו שירותים לאותם מוסדות. עוד מוצע שכאשר רשות מקומית משתתפת בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים בשיעור שמעבר לשיעור שנקבע בהסדר הקובע כהגדרתו בחוק, היא תהא רשאית – הרשות המקומית – לעשות כן לגבי כלל המוסדות או חלקם, גם לגבי רכיב מהרכיבים להשתתפות בתקציב לפי סעיף 11א, הכול לפי שיקול דעת הרשות המקומית. עוד חשוב להדגיש כי אין בחוק הזה שום תוספת עלות ושום תוספת באחוזים בחובת ההשתתפות של הרשויות המקומיות כלפי החינוך המוכר שאינו רשמי. בחוק המוצע נקבע כי לרשויות המקומיות נתון שיקול דעת לקבוע כי הן משתתפות בכסף או בשווה כסף וכי הן משתתפות בתקציב המוסדות בשיעור שהוא מעבר לשיעור שבו הן מחויבות לפי החוק לגבי כלל המוסדות או לגבי חלקם, על-פי סדרי עדיפויות וההתאמות הקהילתיות של המוסדות. יצוין כי בעת הדיונים להכנת הצעת החוק בוועדה הובהר כי עמדת הוועדה היא ששיקול דעת זה של הרשות המקומית, שנתון לרשויות המקומיות, כפוף כמובן לחוק הרשויות המקומיות ולכל הדינים הכלליים – – <היו"ר מגלי והבה:> יושב-ראש הקואליציה, תודה. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – החלים על הפעלת – – – <היו"ר מגלי והבה:> רק שנייה, אדוני. נא לשבת. מי שלא רוצה להאזין, יש לו מאחור מקום נחמד לשבת בו. זה גם כולל אותך, חברת הכנסת יחימוביץ. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – – ולכל הדינים והכללים החלים על הפעלת שיקול דעת של הרשויות המקומיות, כמובן לרבות החובה לנהוג באופן שוויוני ושלא בשרירות, ועל-פי אמות מידה, ובאמות מידה ברורות ושקופות. אבל, חשוב להדגיש לבית: הכול על-פי שיקול הרשות המקומית ועל-פי אופיה והעדיפויות שלה. אני מבקש מחברי הבית לדחות את כל ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק ולאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כפי שהוכנה על-ידי הוועדה. ולסיום, את הצעת החוק הזאת יזם חבר הכנסת משה גפני, שבשעה זו יושב בביתו אבל על אמו, עליה השלום, ובשם כולכם נשלח לו ניחומים. שהמקום ינחם אותו ואת משפחתו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא יוסיף לדאבה עוד. את החוק הזה גם יזמו חבר הכנסת הרב מנחם אליעזר מוזס, חבר ועדת החינוך והתרבות, וחבר הכנסת הרב אורי מקלב. ושוב, תודתי למנהלת הוועדה יהודית גידלי, ליועצת המשפטית מירב ישראלי ולמזכירות רבקה וידר ואפרת מורלי. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. חברים, לחוק הזה יש הסתייגויות. לסעיף 1 – אנחנו מזמינים את חבר הכנסת אורי מקלב לנמק. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> יש הסתייגויות, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת מקלב, ואחריו יש הסתייגויות גם לחבר הכנסת אופיר פינס-פז ולחבר הכנסת ברכה וחבריו. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> הוא רוצה להודות. <היו"ר מגלי והבה:> זו החלטה שלו, אדוני. אם אתה רוצה להוריד, אתה לא חייב. חמש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני אשתדל לא לנצל את כל מכסת חמש הדקות, מכיוון שההסתייגויות שלי הן מאוד מוגבלות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת ורבותי השרים, כפי שאמר יושב-ראש ועדת החינוך, מי שהיה צריך בעצם לעמוד פה על הדוכן היה חבר הכנסת הרב גפני, שיזם ופעל ודחף וגם חשב הרבה מאוד מאוד, והשקיע רבות בחוק הזה. <היו"ר מגלי והבה:> השר מרגי, אתה מתגעגע לספסלים האלה, אני מבין. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> לא, אם אתה מתגעגע, נדאג שמהר מאוד – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> ולא זו אף זו, אלא אפילו בשעות האחרונות, במקום להיות על-יד אמו, הוא היה בדיון בנושא החוק הזה. זה בגלל החשיבות של החוק, במיוחד על ציר של פתיחת שנת הלימודים. כפי שאמר גם היושב-ראש, החוק הזה הוא לכאורה חוק מיותר, החוק הזה הוא נובע מהכרח, בגלל פרשנות של משפטנים מועטים – בניגוד למשפטנים רבים שטענו שאין שום הבדל; גם החוק הקודם מאפשר לתת שווה כסף, אבל מכיוון שלא היתה ברירה עשו את זה בהכרח. בנוסף, הנושא של שווה הכסף הוא חשוב לא רק למקבלים אלא גם לנותנים. גם הרשויות מעוניינות לתת שווה כסף. אינו דומה לתת כסף למוסד חינוכי או לתת כיסא או לתת שולחן, כי אתה יודע מה אתה נותן, כמה אתה נותן, הטיב של השולחן וכו'. משיגים גם את יתרון הגודל – רשות מקומית, היא קונה אלפי כיסאות, במקום כל מוסד חינוכי, שקונה 200 כיסאות. כל זה רק מעצים ונותן את ההסבר למה זה חשוב. כפי שאמרנו, החוק הזה בסך הכול נותן את האפשרות לתת שווה כסף, דהיינו גם מים, חשמל, ציוד, שולחנות, כיסאות ומזכירות ושרתים. יצוין שמי שבעיקר משתמש וצריך את החוק הזה זה רשתות החינוך, שבמשך עשרות שנים מקבלות מהרשויות את השירותים האלה, ולא בכדי – מכיוון שהם לא יכולים, כמעט שאין להם אפשרות אחרת. מכיוון שהרשתות הן יחידות סמך ממשלתיות, הם לא יכולים להתנהל לבד, כל ההתנהלות שלהם היא על-ידי חשב. בכל אופן, בגלל השירות הזה הם חייבים לקבל את זה בצורת שווה כסף. אין לי ספק שכל הרעש וכל מה שמדובר כאן זה שאלה של דימוי ותדמית. יש דימוי ותדמית: כשמגיע חוק חינוך והוא נוגע לציבור החרדי ונוגע למוסדות החרדיים יש מייד מי שצועק, יש מייד מי שזועק, ועל אף ההסברים מהגופים המוסמכים והמקצועיים שלא כן הדבר, זה לא עוזר. אני אומר כאן באופן ודאי שאני יודע, שאף-על-פי שאין בחוק הזה שום תוספת כסף ואין שום שינוי מהותי, יהיו ודאי עתירות לבתי-משפט, ויצעקו ויטענו נגד זה. <חיים אורון (מרצ):> אז למה צריך את החוק, אם אין שינוי? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כי בלי זה אי-אפשר לקבל כיסא ושולחן, והשרת והמזכירה של העירייה לא יכולים להיות בתוך בתי-הספר – כאלה שרתים שקיבלו, שעובדים במשך עשרות שנים. לכן, אנחנו יודעים שיש, אנחנו יודעים שבסופו של דבר האמת תנצח, אנחנו יודעים את המהות של החוק הזה, הגם שיגישו עתירות שונות, כפי ששמענו גם ממי שדיבר על זה היום. לסיכום, אני באמת רוצה להודות לשר גדעון סער על דחיפתו ועל השותפות הפעילה שלו בחוק; ליושב-ראש ועדת החינוך זבולון אורלב; כמובן למציעים, וכפי שאמרנו, למציע הרב גפני – שאנחנו שולחים את התנחומים אליו – וכן לוועדה ולכל הצוות אנחנו אומרים תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> המסתייג הבא, חבר הכנסת אופיר פינס-פז – לא נמצא כאן, ההסתייגות יורדת. חברי הכנסת של חד"ש, להוריד? <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. <היו"ר מגלי והבה:> אז חבר הכנסת מוחמד ברכה לא פה. חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא כאן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין ראוי מחוק על חינוך כדי לבחון את המסרים החינוכיים שהכנסת הזאת מעבירה לציבור בישראל. ואדוני ראש הממשלה, אני מנצל את ההזדמנות שאתה כאן כדי לומר בצער ובכאב – – <היו"ר מגלי והבה:> גם שר הביטחון פה. <דב חנין (חד"ש):> – – שהכנסת הזו מעבירה, באשמתכם ובאחריותכם, מסר אנטי-חינוכי לילדי ישראל ומסר אנטי-חינוכי למבוגרים בישראל. כי מה זו מערכת הנורמות החדשה שאתם מביאים לכנסת? אתם מביאים לכנסת מערכת של נורמות שהיא כולה טובה להנצחת השלטון שלכם ולא לשום דבר אחר. ישנו חוק אחד, תפור באופן אישי לחבר הכנסת לשעבר סלומינסקי. חבר הכנסת לשעבר סלומינסקי רוצה לחזור לכנסת, וכיוון שמפלגתו חברה נאמנה בקואליציה, עושים את הכול, הופכים את העולם, מוצאים את התקציבים הנדרשים, מאות אלפי שקלים בשנה, כדי שחבר הכנסת סלומינסקי יוכל לחזור אל הכנסת. רוצים לפלג את קדימה כדי לחזק את הקואליציה? ממציאים חוק מיוחד שנועד לסייע בפילוג קדימה. כל המערכת הזאת היא מערכת עקומה, היא מערכת מעוותת, היא מערכת פסולה מבחינה נורמטיבית, ואיך אנחנו יכולים לדבר בכנסת הזאת על חינוך כאשר אנחנו מעבירים כאלה נורמות, כאשר אנחנו מעבירים נורמות שאם השלטון נמצא בידינו אנחנו יכולים לקנות ולמכור ולהוציא תקציבי ציבור, ולשלם, ולהפוך את החוקים, ולהפוך סדרי כנסת, ולהפוך סדרי עולם, הכול כדי שהקואליציה הזאת תישאר במקומה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר בצער שהממשלה הזאת שברה ושוברת כל שיא של התנהגות והתנהלות אנטי-חינוכית, כל שיא – החל מגודל הממשלה, עבור במספר סגני השרים, עבור בזה שצריך לצמצם את ועדות הכנסת כי לקואליציה אין חברי כנסת שיאיישו את המקומות בוועדות הכנסת. עכשיו – חוק אישי שתפור לחבר הכנסת לשעבר סלומינסקי, שינוי סדרי העבודה של הכנסת, שינוי כללי העבודה הפנימיים שלנו. לאחר מכן, חוק שנועד לעזור לפצל את קדימה, אבל זו מטרתו היחידה; הוא לא מתאים נורמות אחרות גם למפלגות אחרות, כי המטרה היחידה של החוק הזה היא לסייע לכם להישאר בשלטון. לכן, אדוני ראש הממשלה, אני אומר שהממשלה הזאת היא הממשלה האחרונה שיכולה לדבר על חינוך, הממשלה האחרונה שיכולה להציע משהו בתחום החינוך, כי הממשלה הזאת גורמת נזק בלתי הפיך לחינוך של הילדים, לנורמות של המבוגרים, לדמוקרטיה בחברה הישראלית. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם שכאשר אנחנו ניגשים היום להצבעות, אנחנו צריכים לחשוב על המסר שאנחנו מעבירים לציבור, לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אגבאריה. מוותר? אוקיי. מוותר. מכיוון שחבר הכנסת אופיר פינס-פז לא ידע על השינוי שעשינו פה במקום, יש לו זכות – על ההסתייגויות שלו. יש לו חמש דקות. אדוני סגן השר, בשביל זה אתה בממשלה. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אז בשביל זה אתה ממשלה ותהיה פה כמה שצריך. תודה. אל תתווכח עם היושב-ראש. <דליה איציק (קדימה):> היתה הסכמה שאין היום ועדות ויושב-ראש הכנסת הודיע על כך. עכשיו 20:15 ויש ועדה בניגוד לכל ההסכמות שהיו – כי אם מחר תהיה ועדה יתהפך העולם, חייבים – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> על-פי התקנון מותר מטעמים חריגים. <אופיר פינס-פז (העבודה):> גם החוק הזה היה צריך להיות מחר ולא היום. <דליה איציק (קדימה):> אנחנו מדברים עכשיו על ועדת כנסת – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> אז תעצרו את הוועדה, מה זה קשור – – – <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת פינס-פז, יש לך חמש דקות להסתייגויות שלך. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אדוני היושב-ראש, יש לי הסתייגות אחת, אני אנסה לנמק אותה בקצרה. אני לא מצליח להבין את החוק הזה. אני רוצה שתדעו מה אומר החוק הזה. החוק הזה אומר שבתי-הספר של המגזר החרדי, במקום לקבל כסף – עד תקרה של 75% – הוא יוכל לקבל שווה כסף. הוא יוכל לקבל שווה כסף גם. <השר משולם נהרי:> גם – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> הבנתי מצוין. אני רוצה לשאול אתכם, חברי חברי הכנסת, זה לא חוק מוזר? הרי אם אדם מקבל משכורת של 10,000 שקל, למה שהוא ירצה לקבל את זה בשווה כסף? הוא רוצה לקבל את זה בכסף, לא? יש כאן הצעת חוק שאומרת: מגיע לנו 75% בכסף, אנחנו רוצים את זה בשווה כסף. בחיים שלי לא שמעתי דבר כזה. זה תרגיל לא נורמלי. עוד לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי. <היו"ר מגלי והבה:> רק רגע, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. השר ארדן. נא לשבת במקומות. <אופיר פינס-פז (העבודה):> באים פרנסי הציבור החרדי ובפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל אומרים: אנחנו לא רוצים כסף, אנחנו רוצים שווה כסף. שמעתם דבר כזה? אז אני בדקתי ושאלתי איך קורה דבר כזה, איך פלא כזה בא לעולם. ואז הבנתי. הבנתי שאת הכסף, אין מה לעשות, כסף אפשר לספור, ואת השווה כסף לא כל כך פשוט לספור. איך תספור שווה כסף? יותר מסובך, נכון? כסף אתה יודע – 1, 2, שטרות. שווה כסף – רבע תקן – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> חס וחלילה, חס וחלילה. מינהל תקין, שר הפנים, מינהל תקין. חס וחלילה, מינהל תקין. אני שואל אותך שאלה, אדוני שר הפנים, אתה מוכן להחליף את השכר שלך שאתה מקבל בתלוש בשווה כסף? אתה מוכן? אם כן, אז אתה עושה פה אקספרימנט עולמי. לכן, אדוני היושב-ראש, הדבר הזה קצת חשוד בעיני. יכול להיות שאני חושד בכשרים, אדרבה, אני אשמח. אבל כדי להיות זהיר, מה הצעתי? הצעתי שענייני השווה כסף בסך הכול יהיו 5% ו-70% יהיו בכסף מלא. ואז נדע שאם היה תרגיל, אז הוא לפחות היה תרגיל קטן, ואם לא היה תרגיל, אז לא קרה אסון. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הוועדה יענה למסתייגים. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, סבלנות. חבר הכנסת אורי מקלב, אתה רוצה שנצביע על ההסתייגות שלך? <אורי מקלב (יהדות התורה):> להוריד. <היו"ר מגלי והבה:> להוריד, תודה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, להצביע? להצביע. חבר הכנסת חנין, להצביע? <דב חנין (חד"ש):> לא להצביע. <היו"ר מגלי והבה:> לא להצביע. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגותו של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. מי שרוצה להשתתף – נא לשבת. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 57 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> 23 בעד, 57 נגד. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא עברה. חברי חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי שבעד – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> נכון, שנייה זה הצבעה על ההסתייגויות. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. <קריאות:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> נוותר על החוק. <היו"ר מגלי והבה:> כל המומחים למיניהם, אני מבקש לא להפריע לי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת החוק. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> כי היא לא התקבלה. שום הסתייגות – זה נחשב קריאה שנייה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – כהצעת הוועדה. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> סעיף 1, כהצעת הוועדה, בשביל להסיר ספק. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 9 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, צריך להצביע – כולל הסעיף כולל הכול, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. בעד – 50, נגד – 9 – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לא הצבענו. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אני קובע שחוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס”ט–2009, עבר בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 55 נגד – 26 נמנעים – 1 חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס”ט–2009, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 55, נגד – 26, נמנעים – 1. אם כך, אני קובע שהצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס”ט–2009, עברה בקריאה שלישית. חבר הכנסת זאב, אם תפריע לי עוד פעם בהצבעה, אתה לא תצביע. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, מציע החוק, שיש לו הזכות. במקום יושב-ראש הוועדה, הוא ייצג אתכם הפעם. <מנחם אליעזר מוזס (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודות בראשית לחברי, בראשם חברי משה גפני, שלא נמצא כאן והוא יושב שבעה על אמו. אנחנו שולחים לו תנחומים בשם כולם. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך, שלקח את הפרויקט הזה ברצינות, על מנת שלא יהיו שום שיבושים בהתחלת שנת הלימודים במערכת שלנו. כמו כן, להודות לשר החינוך, שניאות, ולכל החברים שהיו בעניין הזה, ידידי מקלב, מציעי החוק, כל אחד. אני מקווה שהחוק הזה יעשה רק טוב לילדי ישראל, לילדינו המתחנכים ברוח ישראל סבא, ובעזרת השם אנחנו יכולים עכשיו לברך על המוגמר. אני מקווה שזה יהיה ללא שום תקלות ולא נזדקק כל פעם לדיון נוסף. שנת לימודים פורה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס”ט–2009> [מס' מ/430; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1520; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה חוק טוב. <היו"ר מגלי והבה:> עכשיו אני מבין. נרגעתי, אחמד טיבי – שאתה אומר שזה חוק טוב. בהצלחה. – – (מס' 5), התשס”ט–2009, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס”ט–2009, לקריאה השנייה והשלישית. כידוע, מחלת הכלבת היא מחלה קטלנית, המועברת בנקל מבעל-חיים אחד למשנהו ומבעלי-חיים לבני-אדם. הצעת החוק האמורה הינה הצעת חוק ממשלתית, הכוללת תיקונים שונים בפקודת הכלבת, שמטרתם לייעל את דרכי ההתמודדות עם מחלה מסוכנת זו. התיקון הראשון עוסק בדיווח על אירוע נשיכה. כיום קובעת הפקודה כי בעליו של בעל-חיים שנשך אדם אחר ידווח על אירוע הנשיכה תוך 24 שעות מקרות האירוע לרופא הממשלתי במשרד הבריאות או לרופא הווטרינר הממשלתי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר הקרובים ביותר. כדי להקל על קיום חובת הדיווח, מוצע לקבוע כי הדיווח לרופא הממשלתי או לרופא הווטרינר הממשלתי יימסר בטלפון או בפקס ללשכת הבריאות המחוזית או ללשכה הווטרינרית. מספרי הטלפון והפקס יפורסמו באתרי האינטרנט של משרד הבריאות ושל משרד החקלאות ופיתוח הכפר. התיקון השני עוסק בבידודם של בעלי-חיים שנשכו. בהתאם להוראת הפקודה ובנוסף למסירת דיווח כאמור, נדרש בעליו של בעל-החיים הנושך להעביר בתוך 24 שעות מאירוע הנשיכה את בעל-החיים לבידוד שיימשך עשרה ימים. לעניין זה קובעת הפקודה כי אם מדובר בכלב, חתול או קוף, הוא יועבר לבידוד במתקן הנקרא מאורת בידוד, שהקימה הרשות המקומית לצורך זה. ואילו בעל-חיים אחר יועבר לבידוד בדיר, ברפת או במקום אחר שאישר רופא וטרינר ממשלתי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> ידעתי שתגיד את זה, חבר הכנסת פלסנר. <היו"ר מגלי והבה:> מה הוא אמר? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> הוא התייחס לעניין הכלבת והממשלה. ואני, כשהייתי בדרכי לכאן, שאלתי מי מחברי קדימה יעיר את ההערה הגאונית הזאת, והימרתי עליך, דרך אגב. מטרת בידודו של בעל-החיים שנשך היא לאפשר מעקב וביצוע פעולות מנע לפי הצורך. עם זאת, בתי-המשפט שנדרשו לנושא פירשו את הוראות הפקודה באופן המאפשר בידודם של בעלי-חיים גם בבית בעליהם, במסגרת הסגר בית, ובכך סוכלה למעשה מטרת הבידוד. על כן, וכדי לאפשר פיקוח ובקרה כאמור, מוצע לקבוע במפורש כי בידודם של כלבים, חתולים או קופים יתבצע אך ורק במאורת בידוד הנתונה לשליטתו של הרופא הווטרינר העירוני. במהלך הדיון שקיימה ועדת הכלכלה בהצעת החוק הביעו ארגונים הפועלים למען זכויות בעלי-החיים התנגדות לתיקון המוצע, וזאת בשל טענתם שבמאורות הבידוד שאליהן מובאים בעלי-החיים שנשכו קיימים לפעמים קרובות תנאים ירודים. בנושא זה הוועדה קראה לגורמים המוסמכים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר להדק את הפיקוח על אותן מאורות בידוד, כדי להבטיח תנאי החזקה ראויים ונאותים לבעלי-החיים המובאים אליהם. נוסף על כך, הצעת החוק קובעת כי התקופה שבה יוחזק בעל-החיים בבידוד בשל אירוע נשיכה תתחיל להיספר ממועד הנשיכה ולא ממועד הבאתו למאורות הבידוד, שכן פרק הזמן המרבי לאבחון מחלת הכלבת הוא עשרה ימים ממועד הנשיכה. תיקון זה עשוי לצמצם את משך הזמן שבו מוחזק בעל-החיים בבידוד, ובכך לאזן בין הצורך להגן על בריאות הציבור לבין הצורך לצמצם במידת האפשר את הסבל הנגרם לבעל-החיים בבידוד. התיקון השלישי לפקודה נועד להחמיר את הענישה בשל אי-מסירת הודעה על אירוע נשיכה ובשל אי-הבאתו של בעל-החיים הנושך לבידוד. בהתאם למוצע, העונש בשל ביצוע עבירות אלה יהיה עד שנה מאסר במקום חצי שנה, כפי שקובעת הפקודה כיום, ואם העבירה היתה עבירה נמשכת, בית-המשפט יהיה רשאי להטיל גם קנס בסכום של עד 1,300 שקל לכל יום שבו נמשכת העבירה. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. למה אתה לא בא לישיבה, חבר הכנסת שטרית? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> עכשיו אני בהסתייגויות של סיעת חד"ש. ויתרו? חבר הכנסת חנין? <רוני בר-און (קדימה):> עכשיו יש ידיעה שראש הממשלה שלך לקח לרפי איתן את הטלפון הממשלתי, את המשרד ואת האוטו, למרות כל ההבטחות וההתחייבויות שלו לפני הבחירות. <חיים אורון (מרצ):> יוחזר רפי איתן. <רוני בר-און (קדימה):> זקנים. אל תשליכנו לעת זיקנה. <דליה איציק (קדימה):> בושה. למה? מה הבעיה? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> חברת הכנסת לאה נס, יש פה שאלה משר האוצר לשעבר. היא עכשיו אחראית על הגמלאים. אני יכול לקרוא את ההסתייגויות של סיעת חד"ש? אין לי ויכוח שירתקו אותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הן ירדו. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> הורידו? לא הורידו. מה אתה, מונית לדובר חד"ש, חבר הכנסת טיבי? להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות מטעם סיעת חד"ש, המבקשות לאפשר בידוד בעלי-חיים שנשכו גם בבית בעליהם, וכן לדחות את התיקון המוצע לעניין החמרת הענישה. קבלתן של הסתייגויות אלה תסכל את מטרותיה של הצעת החוק – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> השאלה אם זה מה שקורה לכל מי שעושה עסקה עם ראש הממשלה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – ולכן אני קורא לכם לדחות את כולן. חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם עולה בקנה אחד עם תכליתה של פקודת הכלבת במניעת מחלת הכלבת ובהגנה על בריאות הציבור מפני מחלה מסוכנת זו. אני הייתי עונה לך משהו על בריאות הציבור, אבל לא באתי להתפלמס עכשיו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> האם כל מי שעושה עסקה עם ראש הממשלה דינו להישאר נטוש ועזוב? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> על כן אני קורא לחברי להצביע בקריאה שנייה ושלישית בעד ההצעה, כפי שקבעה הוועדה. אני מודה לכם. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש הוועדה. יש לנו הסתייגויות לחוק. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. להסתייגות שלך – חמש דקות. בבקשה. אתה מנמק את כל ההסתייגויות? <דב חנין (חד"ש):> אני מנמק את כל ההסתייגויות יחד. עמיתי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מבקש את הקשבתכם. אומנם עניינים של בעלי-חיים לא מעניינים פה חלק מחברי הכנסת, אבל בכל זאת אני מציע שכל חברי הכנסת יקשיבו היטב, ופעם אחת גם ינסו להתייחס באופן ענייני לנושא שעומד על סדר-היום. <רוני בר-און (קדימה):> מעניינים. <דב חנין (חד"ש):> כולנו נגד מחלת הכלבת. כולנו רוצים להיאבק במחלת הכלבת. עד כאן כולנו מסכימים. איפה הבעיה? המכלאות הרשותיות, שבהן החוק מחייב לכלוא בעלי-חיים, נמצאות בחלקן הגדול במצב גרוע מאוד. בעלי בעלי-חיים מפחדים להביא לשם את בעלי-החיים שלהם. אנחנו רוצים שבעלי-חיים שיש עליהם סכנת כלבת יהיו אכן בבידוד ובהסגר. הדרך שאנחנו מציעים בהסתייגויות שלנו, סיעת חד"ש, היא לאפשר לעשות את הבידוד הזה לא רק במכלאות הרשותיות, שהמצב שלהן מאוד מאוד גרוע, לצערי, כי המדינה לא מקצה לזה מספיק כסף, אלא גם לאפשר לכלוא את בעלי-החיים האלה אצל וטרינרים תחת פיקוח, תחת פיקוח של המערכת הממלכתית, אבל אצל וטרינרים פרטיים שיכולים לקחת עליהם את האחריות להחזקת בעל-החיים בבידוד, כפי שצריך. התוצאה הזו היא הקלה על הסבל של בעלי-החיים, אבל לא פחות מזה, עמיתי חברי הכנסת, היא גם מבטיחה מאבק יותר נכון בסכנת הכלבת, מכיוון שהיא תבטיח באמת שבעלי אותם בעלי-חיים שנמצאים בסיכון אכן ישימו אותם בהסגר. תהיה להם אופציה נוספת לשים אותם בהסגר שפחות יסכן אותם, פחות יפגע בהם. ולכן ההסתייגויות שלנו הן לא רק הסתייגויות לטובת בעלי-החיים אלא גם הסתייגויות לטובת בני-האדם ונגד מחלת הכלבת. תודה רבה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מוותר. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא כאן. חבר הכנסת עפו אגבאריה – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, אתה רוצה הצבעה על ההסתייגויות שלכם? על כל ההסתייגויות? <דב חנין (חד"ש):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות בקריאה שנייה. לשם החוק, כפי שאמרתי, אין הסתייגויות. עוברים להצבעה על שם החוק כהצעת הוועדה. אין הסתייגויות. מצביעים בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 20 בעד שם החוק – 53 נגד – 2 נמנעים – 1 שם החוק נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 53, נגד – 2, נמנע אחד. אם כך, אני קובע ששם החוק כהצעת הוועדה עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 1 של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה – קבוצת חד"ש. עוברים להצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 20 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 נתקבלה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תסלח לי, אני הודעתי. אם אתה לא מקשיב, אדוני השר – היית פעם בכיסא הזה. בעד – 37, נגד – 20. אם כך, אני קובע שההסתייגות על סעיף 1 התקבלה. קריאות: – – – <היו"ר מגלי והבה:> חברי השרים, לא נעים לי להגיד לכם, תקשיבו טוב. אתם מדברים ולא מקשיבים, ולכן טעיתם. אנחנו ממשיכים הלאה לסעיף מס' 2. אדוני, אתה רוצה למשוך את החוק? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הצבעה. <חיים אורון (מרצ):> הצבעה עכשיו. <היו"ר מגלי והבה:> אתה רוצה למשוך? אתה כל כך נבהל מזה שרוצים לשים את בעלי-החיים בהסגר ולסכן את האנשים? מה קרה, אתה נגד בעלי-החיים? מה קרה? <יואל חסון (קדימה):> מילא בני-אדם, אבל בעלי-חיים. <היו"ר מגלי והבה:> זה לא גורם לך לשום דבר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> גמרתם לבזות את הכנסת, עכשיו בעלי-החיים? <היו"ר מגלי והבה:> תחליט, אדוני יושב-ראש הוועדה. אתה רוצה – – – <רוני בר-און (קדימה):> יאללה, שיבטלו את הפגרה, נצביע על זה בעוד שבועיים. <חיים אורון (מרצ):> הצבעה עכשיו. <היו"ר מגלי והבה:> עכשיו, עכשיו. נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. איפה יושב-ראש הוועדה? לא מושך, אוקיי, ממשיכים. חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים להצביע על ההסתייגויות. קבוצת חד"ש, הסתייגות לסעיף 2. אתם רוצים להצביע? <דב חנין (חד"ש):> כן. <היו"ר מגלי והבה:> לסעיף 2(1) – אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. מי שבעד – יצביע בעד, ומי שנגד – נגד. <יריב לוין (הליכוד):> הסתייגות או קריאה שנייה? <היו"ר מגלי והבה:> סעיף 2, הסתייגות 1. אני מבקש לא להפריע לי, ותקשיבו. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> בסעיף 2 זאת ההסתייגות. אתה מטעה את חברי הכנסת. <היו"ר מגלי והבה:> לסעיף 2 יש הסתייגויות. אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 2, מס' 1. תקשיבו, אל תדברו ואל תיבהלו מזה שנכשלתם פעם אחת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יהיו לכם עוד הרבה כישלונות. <היו"ר מגלי והבה:> חברים, בואו נמשיך. אנחנו מצביעים, אם כך, בסעיף 2 על הסתייגות מס' 1, של קבוצת חד"ש. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 33, נגד – 41. אם כך, אני קובע שהסתייגות 1 לסעיף 2 לא עברה. אנחנו עוברים להצביע על סעיף 2 – הסתייגות 2 של קבוצת חד"ש. מי שבעד – בעד, ומי שנגד – נגד, כמובן. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 30, נגד – 41. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא עברה. תקשיבו טוב, לא להפריע. אנחנו מצביעים על סעיף 2 בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. <רוני בר-און (קדימה):> כולל ההסתייגות. <היו"ר מגלי והבה:> כולל, כולל, כן. כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 1–2 – 70 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבלו. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 70, נגד – 6. אם כך, אני קובע שסעיף 2 התקבל בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> כולל ההסתייגות. <היו"ר מגלי והבה:> עכשיו עוברים לסעיף 3. אין הסתייגויות. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – לקריאה שנייה, אני מודיע לכם, שלא יהיו אי-הבנות. <היו"ר מגלי והבה:> אני מבין שאתה רוצה להסביר לחברים שלך. אני אתן לך, בוא, תעלה ותסביר להם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא. <היו"ר מגלי והבה:> לא, יש כאלה שלא מבינים, צריך להסביר להם. הוא יכול, זכותו. לסעיף 3 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 3 – 72 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 3 נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 72, נגד – 4. אם כך, אני קובע שסעיף 3 – הצבענו, ועבר בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 4. מצביעים על ההסתייגויות של חד"ש. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הלכתי לוועדת הכנסת ב-20:30 ואין ישיבה. מה קורה פה? <היו"ר מגלי והבה:> אין ישיבה. אל תפריע, אדוני, בשעת ההצבעה. אני אסביר לך אחרי זה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 34, נגד – 44. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא התקיים הכלל של – – – קומבינה של אותם דברים. <היו"ר מגלי והבה:> נא לא להפריע, חבר הכנסת פלסנר. אם כך, אני קובע שההסתייגות בסעיף 4 לא עברה. אנחנו מצביעים על סעיף 4 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 70 נגד – 6 נמנעים – 1 סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 70, נגד – 6, נמנע אחד. אם כך, אני קובע שסעיף 4 כהצעת הוועדה עבר בקריאה שנייה. יושב-ראש הוועדה, אנחנו העברנו את הצעת החוק בקריאה שנייה, עם ההסתייגות שעברה. אתה רוצה להמשיך לקריאה שלישית? כן או לא? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> מושך לפי סעיף – – – <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. מושך. אם כך, חברים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, מיקרופון לחבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היות שלאופוזיציה יש הצעה אחרת, שונה מהצעת יושב-ראש הוועדה, אני מבקש בשם סיעות האופוזיציה לראות בהצעה הזאת הצעת אי-אמון, לכן הוא לא יכול למשוך. אני מבקש לערוך הצבעה. בין שנייה לשלישית. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת טיבי, תגיש את המכתב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> המכתב – חבר הכנסת יואל חסון – המכתב מוכן. המכתב מוכן. <קריאה:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, מה מפריע לך? אתה תייצג את הקואליציה. עזוב. הוא מייצג את – בבקשה. הנה, הגישו את זה בכתב. יש מועמד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הנה, יש מכתב מוכן בשם סיעות האופוזיציה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> מה הוא מבקש? <יואל חסון (קדימה):> הצבעה עכשיו. הצבעה עכשיו. <היו"ר מגלי והבה:> הצבעה עכשיו, ודאי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, מדובר בחוק חשוב, חוק הכלבת, לכן יש לתת לממשלה שהות של שבועיים כדי לשקול מחדש את עמדתה. בכל זאת מדובר בחוק כלבת. <היו"ר מגלי והבה:> סיימת, חבר הכנסת טיבי? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא. יכול להיות שלא הקשיבו לדברים. מדובר בחוק חשוב ביותר, אחד מהחוקים החשובים שהובאו לכנסת, שמצריך מחשבה מעמיקה. ולכן, אנחנו מבקשים להביע אי-אמון בממשלה, יש לתת לממשלה שהות של שבועיים, זה זמן מספיק כדי להתייעץ בין כל סיעות הקואליציה, אדוני, בראשות ראש הממשלה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה. תודה. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מגלי והבה:> השר. בבקשה, למיקרופון. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> תני לו, הוא רוצה לנמק, שינמק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל למה שר החינוך? <היו"ר מגלי והבה:> כן, הוא השר המקשר לצורך העניין הזה. <שר החינוך גדעון סער:> כי צריך לחנך אתכם, לפעמים צריך לחנך אתכם. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> הוא לא יכול. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא עסוק בחינוך ילדי ישראל. הקואליציה מתפרקת? <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה, השר המקשר. בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, השר המקשר יושב שם, אבל זה בסדר. <היו"ר מגלי והבה:> אבל אתה ביקשת במקומו. <שר החינוך גדעון סער:> בהחלט. כל נציג של הממשלה יכול לדבר, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מגלי והבה:> בבקשה. <שר החינוך גדעון סער:> אני רוצה להבהיר. במצב כזה לא ניתן לכפות הצבעה לגוף החוק כאשר מתבקשת משיכה. יש סעיפים שונים שלפיהם אפשר למשוך חוק. ניתן להצביע, בסעיפים מסוימים, אם למשוך את ההצעה כהצעת הוועדה, או לא, וגם זה לא בכל סעיף, ואת זה צריכה לבדוק סגנית המזכיר. לא ניתן לאכוף הצבעה על החוק עצמו על דרך הצבעת אי-אמון, אלא צריך להצביע על הצעת המשיכה, ועל הצעת המשיכה ודאי שלא ניתן להכריז הצעת אי-אמון. <רוני בר-און (קדימה):> כל זה יושב-ראש הקואליציה לא יודע? <שר החינוך גדעון סער:> גם אתם לא יודעים. <חיים אורון (מרצ):> גם אתה לא יודע. <קריאות:> – – – <חיים אורון (מרצ):> גם אתה לא יודע שאם עושים לפי סעיף 127 אין בכלל הצבעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני, הצעתי עומדת בשלה. מדובר בהצעת אי-אמון בין שנייה ושלישית, שהיא גוברת על הצעת המשיכה. <היו"ר מגלי והבה:> יש ויכוח פה בין היועצים המשפטיים. קריאות: – – – <חיים אורון (מרצ):> לפי מה משכתם: לפי סעיף 127 או לפי סעיף 130? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> 130. <חיים אורון (מרצ):> אתם צריכים לפי סעיף 127. <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, לאחר התייעצות עם היועצים המשפטיים וגם עם המזכירות, מכיוון שהאי-אמון בא אחרי הקריאה השנייה ולא היתה קריאה שלישית, האי-אמון יהיה רק אחרי הקריאה השלישית. <קריאות:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> כמובן, ההצבעה בקריאה השלישית תהיה גם הצבעת אי-אמון, לזה הכוונה. כיוון שלא סיימנו, אין קריאה שלישית, אז אין צורך – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> לא. לא. לא. <היו"ר מגלי והבה:> חברים, אני מכריז על הפסקה לעשר דקות, להתייעץ עם היושב-ראש והנשיאות. תודה. (הישיבה נפסקה בשעה 20:45 ונתחדשה בשעה 20:55.) <היו"ר מגלי והבה:> חברי חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו מחדשים את הישיבה. יושב ראש-הקואליציה, אנחנו ממשיכים. נא לשבת. עכשיו הודענו, עשר דקות עברו, ואנחנו ממשיכים. חברת הכנסת מירי, נא לשבת במקום שלך, תודה. את יכולה לעבור לאופוזיציה, אבל תשבי במקום שלך. <מירי רגב (הליכוד):> הם יעברו אלינו עוד מעט, כולם. <היו"ר מגלי והבה:> חברים, ההחלטה שלנו לאחר התייעצות עם המזכירות והיועצים המשפטיים היא כזאת, לגבי חוק הכלבת: לאור העובדה שהתקבלה הסתייגות בקריאה שנייה, הקריאה השלישית תתקיים כאמור לפי סעיף 130 לתקנון, בשבוע שלאחר הקריאה השנייה, או במקרה שלנו, לאחרי הפגרה. בנוסף, לאור בקשת סיעת קדימה לראות בהצבעה בקריאה השלישית משום הצבעת אי-אמון בממשלה, הרי שההצבעה בקריאה השלישית תהווה גם הצבעת אי-אמון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא הבנתי מי צדק – – – <היו"ר מגלי והבה:> זה היה שילוב, חבר הכנסת טיבי. נא לשבת, אנחנו ממשיכים. אתם לא רוצים להמשיך, אני מתחיל בהצבעות. אנחנו עוברים לסעיף 12 בסדר-היום: החלטת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק – אדוני השר, זה כנסת, לא – חידשנו את הדיון, נא לשבת במקום. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר מגלי והבה:> אוקיי. אני אתן לו. <השר מיכאל איתן:> גם יושב-ראש הכנסת – – – <היו"ר מגלי והבה:> אדוני, אתה שר, המקום שלך פה. נא לשבת. אני אתן לך. נא לשבת במקומות. מי שרוצה להיות שותף, יש לנו לילה ארוך. תאמין לי שאת הזכויות של המיעוט אני מכיר, ואני שומר עליהן יותר מכל בן מיעוט אחר. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> השר הודיע – זה גם מה שאמרו היועצים המשפטיים – שהשר מקבל את ההסתייגות, כך שהוא מקבל את הקריאה השנייה יחד עם ההסתייגות. לכן, הוא אמר – אני רוצה לסיים את זה עכשיו – ולכן האי-אמון הופך, על-פי דרישתו של נציג הממשלה השר גדעון סער, לאמון, והצבעה תתקיים עכשיו. זו גם חוות הדעת של היועצים המשפטיים. <היו"ר מגלי והבה:> חבר הכנסת טיבי, מזל שלא הלכת ללמוד משפטים. תודה. שמענו אותך. ההחלטה כמו שהיא, ואנחנו ממשיכים בסדר-היום. תודה, חברים. <הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 > [נספחות.] <היו"ר מגלי והבה:> החלטת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009. חבר הכנסת פלסנר, למה אתה צריך להפריע? נא לשבת. יושב-ראש ועדת הכלכלה יציג לנו את ההחלטה. בבקשה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, על-פי הצעת ועדת הכלכלה, מחליטה הכנסת לפי סעיף 121 לתקנון להרשות לוועדת הכלכלה, שאליה הועברו – – – <היו"ר מגלי והבה:> נא לשבת שם. חברת הכנסת רגב. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – ולהכנה לקריאה השנייה והשלישית. <היו"ר מגלי והבה:> חברת הכנסת רגב, מה זה צריך להיות? אני אוציא אותה. לא מדברים בפלאפון כאן. בבקשה, אדוני. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> שידורי טלוויזיה, סעיפים 42–54 בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010): להביא לקריאה השנייה והשלישית בשלב זה רק את הוראות סעיף 42(29)(ד)–(ו) להצעת החוק האמורה. ביום 22 ביוני 2009 הרשתה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון, לחלק את הצעת החוק כך שפרק י"ב – שידורי טלוויזיה, סעיפים 42–54 שבו, שעניינו שידורי טלוויזיה, לא יובא לקריאה השנייה והשלישית ביחד עם שאר סעיפי הצעת חוק ההתייעלות, וקבעה כי ועדת הכלכלה תדון בפרק האמור. סעיף 42(29)(ד)-(ו) שבפרק י"ב האמור עוסק בדחיית המועד הקבוע בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, להקמתן של תחנות שידור ספרתיות. תחנות אלה אמורות לשמש לשם הפצת שידורי טלוויזיה של בעלי הזיכיונות מכוח חוק הרשות השנייה ולהפצת שידורי הכנסת ורשות השידור בשיטה הספרתית. מאחר שהמועד להשלמת הקמתן של תחנות שידור ספרתיות כאמור הקבוע בחוק חלף זה כבר, מוצע לדחות את המועד ליום י"ב באב התשס"ט, 2 באוגוסט 2009. בהתחשב בכך שפרק י"ב להצעת החוק לא יובא לקריאה שנייה ושלישית ביחד עם הצעת חוק ההתייעלות, החליטה ועדת הכלכלה, בהתאם להוראות סעיף 121 לתקנון, לפצל חלק זה מהצעת החוק כדי לקבוע את מועד השלמת ההקמה של תחנות השידור כאמור. הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו, ובעזרת השם ב-2 באוגוסט יתחילו השידורים המיוחדים בממיר – אם אינני טועה, שמו "עידן", לפי הצעת חוק הרשות השנייה. תודה. <היו"ר מגלי והבה:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכלכלה. מי שבעד יהיה בעד ההחלטה, ומי שנגד, כמובן נגד. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה – 61 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, נתקבלה. <היו"ר מגלי והבה:> בעד – 61, נגד – 1. אני קובע שהודעת יושב-ראש ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, עברה. <הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת סעיפים 109–112 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 > [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף 14 – החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת בדבר חלוקת סעיפים 109–112 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 – תוכנית "אורות לתעסוקה" – הצבעה. יציג את החלטת הוועדה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על-פי הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להביא בפניה לקריאה שנייה ושלישית חלק מסעיפים 109–112 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), כך שבחלק הראשון שיובא בפני הכנסת תוארך הוראת השעה לעניין שילוב מקבלי גמלאות בעבודה, בנוסח הקיים, לתקופה של חמישה חודשים, ובחלק השני שיובא בפני הכנסת תיקבע ההוראה הקבועה לעניין שילוב מקבלי גמלאות בעבודה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בבקשת ההחלטה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה – 53 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת סעיפים 109–112 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 53, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כן הבקשה בדבר חלוקת סעיפים 109–112 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, התקבלה, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' מ/285; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שני, חוב' כ"ב, עמ' 7777; נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לבקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007. יציג את בקשת הממשלה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר גלעד ארדן. בבקשה. אין הצבעה על בקשת השר; זו הודעה בלבד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע, כי בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007, הצעות חוק, הממשלה, התשס"ז, מס' 285, מיום 7 במרס 2007. הצבעה תתקיים בהמשך על-פי תקנון הכנסת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר גלעד ארדן. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/259; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב רביעי, חוב' א', עמ' 20056; נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לסעיף 13 בסדר-היום: בקשת ועדת הכלכלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 21) (חובת מסירת רשימות מנויים), התשס"ט–2008. יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה. הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 21) (חובת מסירת רשימות מנויים), התשס"ט–2008, שאותה יזמו חבר הכנסת איתן כבל וחברי כנסת נוספים, התקבלה בכנסת השבע-עשרה בקריאה ראשונה ביום ל' בתשרי התשס"ט, 29 באוקטובר 2008. בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת הכלכלה ביום כ"ט בתמוז התשס"ט, 21 ביולי 2009, כי ברצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק האמורה, וכעת מתבקשת הכנסת להחליט על החלת הרציפות. הצעת החוק נועדה לאפשר לרשות השידור לאכוף את חובת תשלום האגרה, לפי חוק, ולהתמודד עם התופעה של התחמקות מתשלום האגרה. בהצעת החוק מוצע לקבוע מנגנון שיסייע לרשות השידור לאכוף את חובת תשלום האגרה ולחייב את חברות הכבלים והלוויין למסור את רשימות המנויים שלהן. כך ניתן יהיה להצליב בין נתונים אלה ובין רשימות החייבים בתשלום אגרה שבידי הרשות, ולהיווכח מיהם המנויים על השירותים של חברות הכבלים או הלוויין המחזיקים במקלט טלוויזיה אך אינם משלמים אגרה. מאחר שיש חשיבות רבה להסדרת נושא זה, ובהתחשב בכך שהממשלה הביעה את תמיכתה בהחלת רציפות על הצעת חוק זו, מתבקשת הכנסת לאשר את החלת דין הרציפות על הצעת החוק. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. זו היתה הודעה ללא הצבעה. <הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/270; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב רביעי, חוב' ב', עמ' 20251; נספחות.] <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים לבקשת ועדת הכספים להחיל דין רציפות על הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון מס' 2) (יד דוד בן-גוריון), התשס"ט–2008. יציג את הבקשה חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה, אדוני. <יצחק וקנין (בשם ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הריני מתכבד להודיעך, כי בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת הכספים של הכנסת ביום כ"ח בתמוז התשס"ט, 20 ביולי 2009, להודיע לכנסת שברצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון מס' 2) (יד דוד בן-גוריון), התשס"ט–2008. הצעת החוק האמורה התקבלה בקריאה ראשונה ביום ז' בחשוון התשס"ט, 5 בנובמבר 2008, בעת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה. בהתאם לאמור בהצעת החוק, מוצע לקבוע כי המכון למורשת דוד בן-גוריון ישמש גם לפעולות להנצחת זכרו ומורשתו של דוד בן-גוריון. כמו כן, מוצע לאפשר ליד בן-גוריון לחזור ולמנות את החברים למועצה ולמינהלת צריף המגורים ולחזור ולשמש גוף מייעץ ומסייע למוסדות. עוד מוצע להבהיר כי השלמת הכנסותיהם של שלושת המוסדות להנצחת זכרו של דוד בן-גוריון: בית דוד בן-גוריון, המכון למורשת דוד בן-גוריון והמכון לחקר המדבר, על-ידי המדינה, תחול גם על ניהול מכלול פעולותיהם של המוסדות כאמור. בנוסף, מוצע להחזיר את הבעלות ואת זכות היוצרים להפצת משנתו של דוד בן-גוריון מהמדינה אל החברה להפצת משנתו של דוד בן-גוריון, לצורך הקלה על ההוצאה לאור ועל ההפצה של כתבי דוד בן-גוריון. החלת רציפות על ההצעה תאפשר לוועדת הכספים להמשיך ולדון בה ולהשלים את הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. אודה לך אם תואיל להעמיד את הודעת הוועדה על סדר-היום. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, אדוני. גם על הסעיף הזה אין הצבעה. <בקשת הממשלה להאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003> <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו ממשיכים הלאה. בקשת הממשלה בהתאם לסעיף 5 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, להביא לאישור הכנסת את הארכת תוקפו של החוק בשנה אחת עד ליום כ' באב התשס"ע, 31 ביולי 2010 – דיון אישי. אני מזמין את שר הפנים, חבר הכנסת אליהו ישי, להציג את הבקשה. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – זה מאוד מאכזב. אמרו לנו שיהיה החוק על הכלבת, איפה הוא? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, תודה, אנחנו ממשיכים, אנחנו כבר עברנו את הכלבת. אתה כנראה לא היית פה בזמן ההצבעה. אדוני, שר הפנים. <שר הפנים אליהו ישי:> בודקים אותו, נותנים לוועדה לבדוק אותו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרקע להוראת השעה ולהחלטה זה המציאות הביטחונית מאז פרוץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים, אשר הראתה מעורבות גוברת והולכת של פלסטינים תושבי האזור, אשר ניצלו את מעמדם בישראל, שהתקבל בעקבות הליכי איחוד משפחות עם ישראלים, לשם מעורבות בפעילות טרור, ובכלל זה סיוע לביצוע פיגועי התאבדות. תעודת הזהות הישראלית אשר ניתנה לתושבי האזור לשעבר אפשרה להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל והפכה אותם לאוכלוסייה מועדפת על ארגוני הטרור לביצוע פעילות עוינת בכלל ובשטח ישראל בפרט. תוקפו של החוק נקבע לשנה אחת, ועם סיומה הוארך תוקפו עוד בשנה לאחר מכן, וכמה פעמים זה הוארך משנה לשנה. במקביל קבעה הממשלה ב-15 ביוני 2008, ועל בסיס חוות דעת גורמי הביטחון המוסמכים, כי רצועת-עזה הינה אזור שבו מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה. הממשלה הנחתה את שר הפנים שלא לאשר מתן רשיונות לישיבה בישראל או היתרים לשהייה בישראל למי שרשום במרשם האוכלוסין כתושב רצועת-עזה, וכן למי שמתגורר ברצועת-עזה אף שאינו רשום במרשם האוכלוסין כתושב רצועת-עזה. בהתאם לכך, הורינו כאמור. לאחר פגישות בעניין זה עם גורמי הביטחון – עמדתם של גורמי הביטחון כולם היא כי לא חל שינוי לטובה במציאות הביטחונית. לצערי הרב, המצב לא הולך ומשתפר. שינוי ביטחוני טוב לא קורה. <חיים אורון (מרצ):> שמעתי שאומרים שקורה. <שר הפנים אליהו ישי:> לא, אני לא שמעתי שקורה. ואם קורה, בחלקים מסוימים, אני מברך על כך ואני שמח. אבל לא קורה, בטח לא בעניין של איחוד משפחות. שם, לצערי הרב, לא קורה. שם קורה דבר הפוך, של אחוז שהולך וגדל של אזרחים ישראלים שמתחתנים עם פלסטינים מהשטחים ומעזה, וכתוצאה מכך יש יותר מעורבות של פעולות טרור וארגוני טרור, כולל מתאבדים. <אילן גילאון (מרצ):> כמה? איזה אחוז? <שר הפנים אליהו ישי:> 40%. 40%. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> כן, בפירוש. 40%. <אילן גילאון (מרצ):> אתה בטוח שזה אחוזים, או מספריים? <שר הפנים אליהו ישי:> – – – בכל הנוגע לכוונתם של ארגוני טרור לנצל את תושבי האזור או תושבי אזורי סיכון אחרים הנושאים תיעוד ישראלי למעורבות בסיוע לביצוע פיגועי טרור. תאמין לי שמספיק אירועים בודדים כדי שאני אקבל החלטה שלא תסכן את אזרחי מדינת ישראל. מה שקורה בעזה אחרי ש"חמאס" שולטים שם – זו בכלל לא שאלה. אני מתפלא על השאלה שלך. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> אני אפילו מתפלא על השאלה שלך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גילאון, אני מבקש לא להפריע. <שר הפנים אליהו ישי:> המציאות הזו אף הוחמרה מאז עליית תנועת ה"חמאס" לשלטון, וביתר שאת מאז השתלטות ה"חמאס" על רצועת-עזה. הניסיון מלמד כי לאותה אוכלוסייה זיקה משפחתית וחברתית – – – <אילן גילאון (מרצ):> אין מקום בעולם – – – <שר הפנים אליהו ישי:> נכון, אין בעולם מציאות ביטחונית קשה כמו במדינת ישראל. אין בעולם מציאות ביטחונית קשה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גילאון, זו לא הצעה לסדר-היום. השר עונה לך. אתה מפריע לו. <שר הפנים אליהו ישי:> אין בעולם מציאות – שמדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, כל כך הרבה מוותרת ונותנת מחוות וגורמת לעצמה נזקים בלתי הפיכים כתוצאה מהמחווה והאדיבות הישראלית. אין מקום כזה בעולם, שיש סכנה ביטחונית והמדינה מגלה אדיבות כזו. באמת אין דבר כזה בעולם, אני מסכים אתך במאה אחוז. <חיים אורון (מרצ):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> היה צריך להחמיר בעוד הרבה דברים כדי שמקרים כאלה לא יהיו. הלוואי שהיינו דומים בהיבט הביטחוני למדינות מתוקנות בעולם. תאמין לי, הלוואי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גילאון, אני רוצה שתקשיב. מייד אחרי שהשר יסיים את דבריו יתקיים פה דיון. חברי הכנסת יוכלו להביע את דעתם. אדוני השר, אתה יכול להמשיך. <שר הפנים אליהו ישי:> תחושת נאמנותם נתונה על-פי רוב למאבק הפלסטיני כנגד מדינת ישראל. לזה אתה בטח מסכים. הם אומרים את זה. ואם זה אכן כך, אז מה השאלה, אני לא יודע. הוצגו בפני נתונים על עשרות מקרים שבהם היו מעורבים תושבי האזור שנכנסו לישראל וסייעו בביצוע ותכנון של פיגועי טרור. האם זה לא מצדיק לקבל את ההחלטה ולהאריך את החוק בעוד שנה, עד להכנת חוק שיסדיר, באמת באופן ברור יותר, לתמיד, את ההסדר של איחוד המשפחות? יש לציין כי למקרים מיוחדים ישנה ועדה הומניטרית, הדנה בבקשות של התושבים במקרים מיוחדים, וכשהיא מוצאת לנכון היא ממליצה בפני על מתן אישורי כניסה וכיוצא בזה. עד עתה קיבלתי את המלצותיה, שכללו גם מתן מעמד והיתר כניסה ללא שינוי. יש מקרים הומניטריים שבהם אני מתבקש ומקבל המלצה על-ידי ועדה מקצועית, ועוד לא היה מקרה אחד שסירבנו. עוד לא היה מקרה אחד, הומניטרי, שסירבנו. <חיים אורון (מרצ):> כמה קיבלתם בשנה האחרונה? <שר הפנים אליהו ישי:> לא זוכר את המספר. אבל קיבלתי מספר לא מבוטל. <חיים אורון (מרצ):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> אתה עוקב, אתה עוקב וסופר, אתה כל כך עוקב בדאגה, שאני מתפלא עליך. אתה לא עוקב בדאגה, אתה לא מתעניין בכמה מקרים היו מעורבים בעלי תעודות זהות כחולות; ג'ומס, אתה לא מתעניין במקרים – ובאחוזים גבוהים – של מעורבות של תושבים בעזה שקיבלו מעמד בישראל, וכתוצאה מאיחוד משפחות קיבלו גם תעודות זהות והיו מעורבים באירועים שהביאו לפיגועים ולהרג ולפציעת אזרחים. <חיים אורון (מרצ):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> ג'ומס, הדבר הזה לא מדאיג אותך? לא מטריד אותך? אותי כן. אני מתפלא עליך. <אילן גילאון (מרצ):> יש גם כאלה שלא – – – כמה. כמה? שאלנו כמה. אמרת: 40%. <שר הפנים אליהו ישי:> אמרתי 40%. <אילן גילאון (מרצ):> – – – אמרת: לא מעט. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גילאון. <שר הפנים אליהו ישי:> אם אתה באמת מתכוון לשאלה שלך – – <היו"ר יצחק וקנין:> השאלה שלך נשאלה כבר ארבע פעמים. <שר הפנים אליהו ישי:> – – ואתה מגלה דאגה לביטחון אזרחי מדינת ישראל, אם אתה באמת מגלה דאגה, אני יכול לתת לך נתונים מזעזעים, אין שום בעיה. תקבל אותם. אין ספק. רוב חברי הבית הרי יתמכו בדבר הזה. אני גם מצפה מרוב חברי קדימה לתמוך בהצעת החוק. חבר הכנסת גדעון סער, שר הפנים לשעבר היה מאיר שטרית, הוא הגיש את הצעת החוק. זו הוראת שעה. <קריאה:> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> מה לעשות שהממשלה התחלפה? הוא מאוד בעד, ואני מניח שגם אתה תתמוך ועוד חברים רבים מקדימה יתמכו בהצעת הוראת השעה. האמת היא שאני מאוד מצטער שאפשר בנקל, כל כך פשוט לבוא ולתקוף נושא ביטחוני ממדרגה ראשונה, סכנה ביטחונית. <אילן גילאון (מרצ):> תפסיק לדבר על הביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גילאון, אתה לא שם לב שאתה מפריע? אני נותן פעם אחת, פעמיים. בסוף אני אקרא לך לסדר. אני מבקש. <שר הפנים אליהו ישי:> חבר הכנסת גילאון, אתה יודע על מה אתה מדבר? <אילן גילאון (מרצ):> אני גם יודע על מה אתה מדבר. <שר הפנים אליהו ישי:> 40% השתתפו באירועים, ואתה יושב מנגד ואתה עוד מעז להרים קול ולתקוף? אתה במו ידיך, בדבריך, מסכן את ביטחון אזרחי ישראל. אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר בכלל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אל תעשה את הפוזה הזאת. אפילו לא הכינו אותך כראוי להצגת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ברכה, יש דיון אחרי כן. תוכלו להביע את דעתכם. נרשמו פה מעל 15 חברי כנסת שרוצים לדבר. תהיה לכם אפשרות להביע את דעתכם בצורה ברורה וחופשית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אבל לומר את המספר של 40% כאילו שזאת עובדה מהשמים – זה לא מתקרב ל-4%. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אילן גילאון, אתה רוצה להביע את דעתך? אתה יודע, אתה לא רשום. תקשיב, אני מוכן לתת לך לדבר. אני אחרוג, אתה לא רשום, ואני אתן לך לדבר. <שר הפנים אליהו ישי:> הוא דיבר מספיק. לצערי הרב, מבחינתי, בצורה מאוד – בקלות ממש מוחלטת, כלפי כל הסכנות האלה, ובאי-אכפתיות. אני חושב שהוא כבר דיבר מספיק, אבל זאת החלטה שלך. בנוגע לרצועת-עזה, לדעת גורמי הביטחון – עכשיו זה גורמי הביטחון, נכון? גם בהם אתה מזלזל, גם להם אתה לא מאמין. גם להם אתה לא מאמין, נכון? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גילאון, כמה אני יכול לקרוא לך? אתה רוצה שאני אקרא לך לסדר? אני לא רוצה לעשות את זה. <שר הפנים אליהו ישי:> אבל למה, אתה יכול לעשות. אם הוא מגזים, תוציא אותו החוצה. מה הבעיה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מתאפק. <אילן גילאון (מרצ):> אתה מדבר ביטחון כאילו אתה שר הביטחון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> למה אתה מתאפק, זה על חשבון הכנסת? <היו"ר יצחק וקנין:> ידידי היקר, אילן, זאת הפעם האחרונה שאני אומר לך. אני מתרה בך, זאת הפעם האחרונה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת גילאון. אדוני השר, אתה יכול להמשיך. <שר הפנים אליהו ישי:> אם הוא מפריע לי שוב פעם, תקרא אותו לסדר לפחות פעם-פעמיים, לפי המקובל שלוש, ותוציא אותו. עם כל הכבוד, יש גבול. <אילן גילאון (מרצ):> אני אוציא את עצמי. <שר הפנים אליהו ישי:> תעשה טוב לך ולעם ישראל. בנוגע לרצועת-עזה. לדעת גורמי הביטחון, בעוד שהאיום מפני כניסת תושבי רצועת-עזה לישראל התגבר משמעותית, הרי שמאז יציאת צה"ל מרצועת-עזה והתמורות הדרמטיות שחלו באזור, לרבות פריצת מעבר רפיח ומבצע "עופרת יצוקה", בעקבות ירי "קסאמים" על אזרחי ישראל, הפך האבחון הביטחוני הפרטני לבחינת בקשות לכניסה לישראל מרצועת-עזה לבלתי אפקטיבי ויעיל בעליל. בהקשר זה הובהר כי יש לראות את רצועת-עזה כולה כיחידה טריטוריאלית אחת, לנוכח שליטת ה"חמאס" המלאה והאפקטיבית ברצועת-עזה כולה. לכן הנחתה הממשלה את שר הפנים להימנע מאישור בקשות לכניסה וישיבה בישראל של תושבי רצועת-עזה, ובהתאם לכך הוריתי כאמור. עמדתם העדכנית של גורמי הביטחון בנוגע לרצועת-עזה היא כי לא חל שינוי במצב הביטחוני ברצועת-עזה בהקשר האמור, ולפיכך נדרשה מדינת ישראל, אף לאחר קבלת החלטת הממשלה הקודמת, לנקוט פעילות צבאית ברצועת-עזה בתחילת שנת 2009 – מבצע "עופרת יצוקה". לנוכח האמור, מוצע לקבוע כי רצועת-עזה עודנה אזור שבו מתבצעת פעילות העלולה לסכם את ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. אני מקווה שפה, ג'ומס, אין לך בכלל ספק שמה שקורה בעזה עלול לסכן את אזרחי מדינת ישראל. <חיים אורון (מרצ):> לא מדובר על עזה, מדובר על יהודה ושומרון. <שר הפנים אליהו ישי:> גם וגם. אני מתפלא עליך, חבר הכנסת ג'ומס. באמת, יש לי הערכה אליך, אבל אתה מתייחס בנקל לנושא הזה? אני מאוד מאוד מתפלא עליך, אני מוכרח לומר לך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אל תגזים עם הפוזה הזאת. <שר הפנים אליהו ישי:> לפיכך, הממשלה הנחתה את שר הפנים לפעול בהתאם לאמור. מדובר בהוראת שעה, וההחלטה חיונית לביטחונה של מדינת ישראל. זו הוראת שעה חוצה מפלגות וסיעות. אני מבקש את אישורה של הכנסת כולה בנושא חשוב מהסוג הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הפנים וסגן ראש הממשלה אליהו ישי. אנחנו עוברים, רבותי, לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין, ולאחריו – חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, לכל דובר שלוש דקות. רבותי, אני גם סוגר את רשימת הדוברים. תודה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, זה אחד החוקים הגרועים ביותר בספר החוקים של מדינת ישראל. מי שמדבר על ביטחון בהקשר של החוק הזה נושא את שם הביטחון לשווא. החוק הזה הוא חוק שפוגע בצורה קיצונית בזכויות בסיסיות של בני-אדם ופוגע בהם לא רק בצורה קיצונית אלא גם בצורה לא הגיונית. כי תראו, עמיתי חברי הכנסת, מה כתוב שם. שר הפנים, לפי החוק, לא יכול לאפשר לתושב האזור לשהות בישראל אם גילו מתחת לגיל 35 שנה. יסביר לי שר הפנים, חבר הכנסת ישי, למה החוק צריך לכבול את שר הפנים ולהגיד לו שבכל מקרה אדם שמתחת לגיל 35 שנה, אין אפשרות להתיר לו לשהות בישראל? האם שר הפנים לא יכול לבדוק? האם אין רשויות שיכולות לבדוק? תראו אילו נורמות קיצוניות, בלתי סבירות, פוגעות בזכויות אדם, ועוד אחר כך באים להתפלל פה בשם הביטחון. החוק הזה קובע שגברים מתחת לגיל 35 שנה, אי-אפשר בכלל לתת להם אישור לשהייה בישראל. גם שר הפנים לא יכול לתת להם אישור כזה. לגבי נשים, מתחת לגיל 25 אי-אפשר לתת להן אישור שהייה ישראל. החוק הזה פוגע בזכות להקים משפחה, בזכות להינשא, ביכולת לאחד משפחות, בזכות של ילדים לחיות עם הוריהם, והכול, כמובן, בשם הביטחון. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק שאנחנו פעם נוספת מתבקשים לאשר אותו. אני חושב שהגיע הזמן, הגיע הרגע שהכנסת תאמר די. הכנסת תאמר די לפגיעה בזכויות אדם, הכנסת תאמר די לפגיעה בזכות לאיחוד משפחות. הכנסת תאמר די לשימוש לרעה בשם הביטחון. יש לרשויות הביטחון כל הסמכויות, כל הכלים וכל היכולות לבדוק באופן אישי כל בקשה שמגיעה, ואין שום הצדקה, אין שום בסיס, לא בביטחון, לא בהיגיון, לקבוע קביעות כל כך גורפות. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אין מנוס אלא לקבוע שלא ביטחון עומד ביסודו של החוק הזה אלא שיקולים גזעניים, פסולים. מאחורי החוק הזה עומד הניסיון להתמודד בשם הביטחון עם בעיות דמוגרפיות, עם הרצון של אנשים להתחתן ולהקים משפחות. כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, הם פסולים, הם נוראיים והם רעים, והם רעים במיוחד כשהם באים בדרך של הוראת שעה. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים במשפט אחרון. הדרך הזאת של הוראת שעה, שבה כל פעם מחדש אומרים: באופן זמני מאשרים את זה – למה באופן זמני מאשרים את זה? מה מצב הביטחון כל כך קשה עכשיו? איפה הפגיעות הביטחוניות שבשמן אתם מדברים? החוק הזה נולד בימים של עימות, של האינתיפאדה השנייה, אבל ממשיכים אותו גם בימים שבהם אין אינתיפאדה ואין עימות, והכנסת מאשר אותו כבדרך שגרה, עוד הוראת שעה ועוד הוראת שעה ועוד פגיעה בזכויות אדם ועוד שימוש לרעה, בשם הביטחון. אני מציע לכנסת לדחות את החוק הרע הזה, לא לאשר אותו, ולקרוא לממשלה להביא בפנינו חוק הפוך, חוק שיאפשר איחוד משפחות, שיאפשר הכרה בזכויות אדם – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חנין, אל תנצל את זה שאני – – – <דב חנין (חד"ש):> – – ויגן בכך באמת על הביטחון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מבקש לשמור על הזמנים כיוון שהישיבה הולכת ומתארכת. אז כל אחד שיקפיד על שלוש הדקות; יש לנו 15 דוברים ועוד השר גדעון סער שרוצה לדבר, הדיון הזה יכול להתמשך. אדוני יכול להתחיל לדבר. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שרי הממשלה, יש חוקים שבהם צריך לקרוא את הסעיפים הקטנים כדי ללמוד עליהם ולהבין אותם, אבל נדמה לי שהחוק הזה הוא חוק מיוחד משום שבחוק הזה צריך להתחיל מהסוגריים בשם החוק – הוראת שעה. ונשאלת השאלה למה חוק כל כך חשוב, כל כך צודק, חוק שבא על רקע מציאות ביטחונית קשה שנדמה לי שרק עיוור יכול להתכחש אליה, למה חוק כזה מובא כהוראת שעה? לעניין הזה, רבותי חברי הכנסת, יש תשובה ברורה. הסיבה שהחוק מובא כהוראת שעה היא – משום שהחוק נשען על יסוד אחד בלבד, על נימוקי הביטחון, ונימוקי הביטחון הם נימוקים אמיתיים ואכן די בהם כדי להצדיק את חקיקתו של החוק הזה ואת הארכתו בהוראת שעה לתקופה של שנה נוספת. אבל אני רוצה לומר לכנסת שהגיע הזמן שלא נזדקק רק לשיקולי הביטחון כאשר אנחנו מחוקקים את החוק הזה. כן, זו מדינה יהודית, ואנחנו רוצים לשמור עליה כמדינה יהודית. זכותנו, כמו גם חובתנו, לדאוג לקבוע חוקי הגירה כפי שקיימים בכל מדינה מתוקנת בעולם, שיבטיחו את שמירת זהותה של המדינה, שימנעו ביצוע של שינוי דמוגרפי – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ברכה, אתה מייד עולה לדבר. <יריב לוין (הליכוד):> – – שימנעו זכות שיבה בדלת האחורית, כמו שאתם רוצים על-ידי ביטול החוק הזה. מעל לכל דבר אחר, כדי שימנעו דבר – – – <חיים אורון (מרצ):> אם פלסטיני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורון. <יריב לוין (הליכוד):> – – – דבר שאף מדינה בעולם לא דרשה אותו. הגירה של אוכלוסייה ממדינות אויב, משטחי אויב, זה דבר שאף מדינה בעולם לא מאפשרת אותו, אף מדינה. הניסיון הזה, בתירוץ כביכול של איחוד משפחות וכל מיני סיפורים כאלה, להגר הנה ולשנות כאן את המאזן הדמוגרפי, וכן, גם להביא לכאן אנשים שמהווים סיכון ביטחוני – את הניסיון הזה חובתנו לבלום. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, משפט אחד אחרון ובזה אני אסיים. אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת תפסיק לפחד מבג"ץ. הסיבה היחידה שבגללה לא מחוקקים את החוק הזה כהוראה קבועה זה החשש פן – מה יגידו שופטי בג"ץ. <חיים אורון (מרצ):> כבר אמרו. <יריב לוין (הליכוד):> אני רוצה לומר לכם, הגיע הזמן שנחוקק חקיקה ציונית והגיע הזמן שנאמר לבג"ץ: הפוסט-ציונות לא תעבור. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. לרשותך, חבר הכנסת ברכה, שלוש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גם בשנת 2002 השר אלי ישי היה שר הפנים, והמחזה המביש והגזעני הזה התחיל אז עם התקנות. אחר כך, לאחר דיונים וביקורות בבג"ץ, חוקקו את הוראת השעה, חבר הכנסת לוין, על מנת לעקוף את בג"ץ, לא על מנת לפחד מבג"ץ. זאת אומרת, להשאיר את התועבה על כנה, אבל לתת לזה מפלט של הוראת שעה. אני מופיע בהרבה מקומות, גם בארץ וגם בחו"ל, ונשאל על מצב הדמוקרטיה. אנחנו מדברים על מצב הדמוקרטיה, וכשאני זקוק לדוגמה חותכת לעומק הגזענות, תמיד יש את החוק הזה שמבטא את הגזענות, שמעצם הדובר שהיה לפני – הדובר שהיה לפני – – <יריב לוין (הליכוד):> אתה מכיר במדינה הזו כמדינה יהודית? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת לוין, כרגע נאמת, הוא לא הפריע לך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – רק התבייש לומר את המלה שזכותו לחוקק לך, הוא רק התבייש מתוקף ההיסטוריה לומר, שזכותנו וזכותנו וזכותנו ומדינת אויב – להגיד שגם חוקי גזע הם חוקים לגיטימיים במדינה הזו. <יריב לוין (הליכוד):> תתבייש לך. <<מוחמד ברכה (חד"ש):>> אני אתבייש? זה מה שאתה אמרת. <יריב לוין (הליכוד):> תתבייש לך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת לוין, אני קורא אותך לסדר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה בדיוק מה שאתה אומר. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע, אני מבקש. כשאתה דיברת הוא לא הפריע לך, תאפשר לו לדבר. הוא יסיים בעוד דקה וחצי. אדוני יכול להמשיך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אנשים אמורים להיות חפים מפשע עד שתוכח אשמתם, כלשהי. פה מוציאים בבית-משפט שדה של חשיבה של אספסוף ימני גזעני משפט כוללני קולקטיבי על כל העם הפלסטיני ואומרים: לא, אלא במקרים שהשר יואיל. איפה נשמע דבר כזה? איפה? הוא אומר: תנו לי מדינה שמאפשרת מעבר ממדינה אויבת. תנו לי מדינה אחת שמתערבת בבחירתו של אדם מי יהיה בן-זוגו. אין מדינה כזו. מדינת ישראל מצטיינת בגזענות יתר. היו חוקים גזעניים, אבל לא הגיעו לרמה הנמוכה הזו. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת לוין, זמנו תם. תאפשר לו לסיים את המשפט האחרון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היום היה דיון על חוק שבצורה שרירותית הודבק לחבר הכנסת מופז, קראו לזה חוק מופז, ואין לו יד ולא רגל בחוק הזה. אבל אני הייתי אומר שמאז 2002, היום אלי ישי סגר את המעגל. זה החוק של אלי ישי, וכמובן כל הממשלות שהיו בדרך, והחוק הזה ייזכר לדיראון עולם כאחד מהכתמים על מצחה של המדינה ושל מערכת החקיקה כאן. זו הדוגמה האולטימטיבית, ההוכחה האולטימטיבית לגזענות שקיימת כאן. בסדר, תחוקקו עם מי להתחתן וכמה ילדים, תחוקקו, אבל בסופו של דבר אף אחד לא יברח ממשפט ההיסטוריה, ויום אחד אף אחד לא יוכל לבוא ולהגיד: לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי; לא תוכלו להגיד את זה. יום אחד תשלמו מחיר כבד על החוקים האלה; זה עוד תזכרו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת חיים אורון. לרשותך, חבר הכנסת אגבאריה, שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שכנראה בטעות קוראים לחוק הזה חוק האזרחות. שמענו מהדוברים האחרים שזה חוק הטרור והאנשים הטרוריסטים, ורוצים כאילו למנוע את הטרור בעזרת החוק הזה. אבל אני חושב שהחוק הזה חשף את הפנים האמיתיות הגזעניות המכוערות של הממשלה הזו וגם של שר החוץ שלה, שהוביל לצערי הרב גם את המדיניות הזו לאורך כל הדרך, ואנשים שמתיימרים להיות ממפלגות קצת יותר אידיאולוגיות, ללכת בכיוון הזה. אני לא חושב שיש עוד מדינה בעולם שמתערבת בזה שהאדם יכול לבחור את אשתו, למרות כל מה שקרה פה ולמרות כל מה שדיברו פה, ואני אביא עוד כמה דוגמאות, אדוני היושב-ראש. לא ידוע לי שאשה בת 70, שהיא היום כבר בת 70, יכולה להיות פוטנציאל לטרור, ועד היום מדינת ישראל לא מכירה בה כתושבת מדינת ישראל, כשהיא כבר מעל 35, 37 שנה במדינת ישראל, והילדים שלה ובעלה הם אזרחי המדינה ומוכרים, ויש להם. אתם יודעים מה זה? זו אשה – וכאלה יש עשרות ומאות, שלא יכולים לקבל טיפול רפואי, הם לא יכולים להיות חברי קופת-חולים, אין להם ביטוח רפואי, אין להם פנסיה, אין להם שום דבר. האם זו לא גזענות? אני רוצה לראות אם יש עוד מדינה בעולם שיכולה להגיד: אנחנו מקבלים אנשים אחרים, אבל לא מקבלים, נניח, מישראל. יש מדינה אחת בעולם שיכולה להגיד: אנחנו לא מקבלים אנשים מישראל, אם מישהו מתחתן עם בחורה מישראל? מה היה קורה אם צרפת היתה אומרת: אנחנו לא רוצים לקבל שאזרח צרפתי יתחתן עם בחורה מישראל; מה היה קורה? אני לא חושב שהייתם עוברים על זה לסדר-היום. אבל יש עוד דוגמאות; לא רק ערבים. יש גם אנשים שהם לא ערבים, שגם לא מכירים בהם, ואתם כולכם מכירים את הסיפור עם המשפחה הרוסייה שלא מזמן גם כן טיפלו בעניין, ועד עכשיו לא רוצים להכיר בה. אז כשאנחנו מדברים על הגזענות, וזה מה שאני אומר כל הזמן, אז הגזענות מתחילה אומנם בערבים אבל לא נגמרת שם, כמו המקרה עם הבחורה האתיופית, שהחזירו אותה מדלת המטוס. אנו אומנם לא בפסח, אבל איך אומרים בפסח? לשפוך את חמתכם על הגויים, זה החוק הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. לרשותך, חבר הכנסת זחאלקה, שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק, הוראת השעה שבה מדובר, קיבלה פרסום בין-לאומי, ולא היה גוף אחד בעולם, לא היה ארגון אחד של זכויות אדם, ואפילו ארגוני זכויות אדם של מדינות, גם בדוחות של ה-State Department, גם ה-Human Rights Watch, גם ועדות האו"ם – יש קונסנזוס בין-לאומי שזהו חוק בלתי צודק וחוק גזעני. החוק הזה הגיע לבג"ץ. בג"ץ טרם החליט החלטה סופית בנושא הזה, אבל השופטים כבר אמרו שלא יכול להיות שהסגירה תהיה הרמטית, ושצריך לטפל בנושאים הומניטריים. באה הממשלה לוועדת הכנסת ועשו תיקון בחוק – הקימו ועדה לעניינים הומניטריים. מאז ההחלטה ההיא אני מחפש, והרבה אנשים, איפה הוועדה הזו? זו ועדה סודית, אי-אפשר להגיע אליה, אין פרוצדורה, אין קריטריונים ברורים, אין שום דבר. אבל למרות זאת, בחוק נקבעה הסתייגות לוועדה ההומניטרית, אף-על-פי שהממשלה קובעת את הרכבה, אף-על-פי שהממשלה קובעת את הקריטריונים שלה, חס וחלילה שיהיה מישהו בוועדה שיהיו לו שיקולים הומניטריים בוועדה ההומניטרית. והוכנס לחוק הסעיף, שאני לא יודע איך לקרוא לו, באיזה מלים לקרוא לסעיף הזה. הוא אומר לוועדה ההומניטרית: העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרשיון השוהה כדין בישראל הוא בן זוגו או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד. כלומר, אם אתה נשוי או אם יש לך ילדים, זה לא עניין הומניטרי, וזה כתוב שחור על גבי כחול בחוק המקורי. כאן – שחור על גבי לבן. זה סעיף שאומר שהפלסטינים הם לא בני-אדם. אפילו חיות לא יכולות לחיות בלי הילדים שלהן, בלי בן-הזוג, חלק מהחיות. לכל בן-אדם בעולם, כל אמא, היא לא יכולה לחיות בלי ילדיה. קשה מאוד לחיות בנפרד, בן-זוג מזוגתו. רק הפלסטינים, לפי החוק הישראלי, הם לא נחשבים לבני-אדם, ולכן זה לא טעם הומניטרי. תתביישו לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת חיים אורון, ולאחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. לרשותך שלוש דקות. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כאשר חבר הכנסת זחאלקה קרא: תתביישו לכם, אני אחד מאלה שרואה עצמי מבויש כשהחוק הזה מופיע בספר החוקים של מדינת ישראל, אף-על-פי שאני, כמו כל חברי לסיעה לדורותיהם, הצבענו נגדו מהיום הראשון עד היום. בהתחלה כשהחוק הזה הוצע, הסתתרו, כמו שר הפנים עכשיו, שכבר לא יושב פה, מאחורי נימוקי ביטחון. אגב, למרות קריאות חוזרות ונשנות שלי ושל אחרים, כמה אישורים הוא אישר על-פי בקשת הוועדה ההומניטרית, הוא, להגיד בעדינות, התקשה להשיב. כי אני מכיר כמה חברי כנסת, אני בתוכם, שעוסקים בחיפוש קרובים של קיומה של הוועדה הזו, כי חשבנו שיש מקרים שמגיעים אלינו שראוי לה למדינת ישראל שתבחן אותם לפי קריטריונים הומניטריים. ואני חוזר ואומר מה שאמרתי בדיון לפני שנה. דווקא כיהודי ציוני, דווקא כמי שנאבק באופן נואש על קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נאום כמו שהשמיע שר הפנים, ועוד יותר כמו שהשמיע הדובר העיקרי של סיעת הליכוד, יש לו רק תואר אחד: נאום גזעני. כי חבר הכנסת יריב אפילו לא הסתתר מאחורי הנימוקים הביטחוניים. הוא שם את הנימוקים הגזעניים על השולחן. הוא אמר: אנחנו נדאג לניקיון הגזע על-ידי מניעת נישואים. אגב, רק מהאזור: יכול להביא, פלסטיני מארצות-הברית, להתחתן עם ערבי או יהודי במדינת ישראל, ואין שום בעיה. אפילו ממצרים ואפילו מירדן, כי אף אחד לא היה מעז להטיל חוק כזה, למשל, על בעל פספורט אמריקני. יש לך, חבר הכנסת כץ או חבר כנסת אחר, ידיעה על מישהו שהוא סכנה ביטחונית, אפילו סכנה ביטחונית משתמעת – אל תיתן לו להיכנס. זה לא החוק שבו מדובר. אתם מרמים את הציבור. מדובר בחוק שסגר את הגבול בפני קבוצה מסוימת, בלי שום הבחנה ובלי שום מבחן. כאשר בג"ץ – אני יודע, בג"ץ הוא פוסט-ציוני, הוא בכלל לא רוצה מדינה – בג"ץ, ברוב מאוד בעייתי של חמישה נגד ארבעה, כשלגופו של עניין היה בו רוב נגד החוק הזה, והוא רק לא העז לפסול אותו. ואז מתארגנים מול הבג"ץ, עושים הוראת שעה, כל פעם לשנה, שמא מישהו ילך לבג"ץ פעם נוספת ויגיד לו: הכנסת התחייבה בתוך שנה לדון. במה נדון? שר הביטחון, שישב פה בראשית הדיון, וסגן שר הביטחון, שישב פה, מדווחים חדשות לבקרים – ואני שמח על כך – שיש שיפור ביטחוני משמעותי בגדה המערבית. עזה ממילא סגורה. מי בא מעזה? איך באים מעזה? איך אפשר לבוא מעזה? יש שיפור ביטחוני בגדה המערבית. למה לא תבוא ישראל ותאמר: תפעילו קריטריונים ביטחוניים כמה שאתם רוצים, תפעילו את המסננות הביטחוניות כמה שאתם רוצים, אבל אי-אפשר להיכנס למיטה של האנשים. לא יכול להיות שאתם תכתימו בכתם הנורא הזה את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כי זה לא יהודי ולא דמוקרטי על-פי תפיסתכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חבר הכנסת אורון, אני מבקש לסיים. <חיים אורון (מרצ):> אני מסיים. אבל מה, עוד מעט יתאסף הרוב, יכריע שוב בהרמת יד או בלחיצה על הכפתור. חלק יסתתרו מאחורי הנימוק הביטחוני וחלק פשוט יתחבאו לגמרי ויצאו החוצה. את שמם אני אגיד לכם בפעם אחרת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. לרשותך, חבר הכנסת כץ, שלוש דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרבה דיברו על המעלה של הארכה בשנה של החוק המאפשר למדינת ישראל למנוע כניסה וחתונות עם נשים מיהודה ומשומרון או מעזה. אני רוצה לדבר על תוצאות הבדיקה של הלמ"ס או של המינהל האזרחי בנוגע למספר היהודים – בלי עין הרע, כן תרבה ותפרוץ – שיש לנו היום ביהודה ושומרון, יותר מ-300,000 יהודים. כשמתעסקים בשלילי, צריך להתעסק גם בעניין החיובי. העניין החיובי הוא, ברוך השם, שמאז מלחמת ששת הימים, בשטחי ארץ-ישראל המקראית יש לנו היום כבר קרוב ל-600,000 יהודים, ברוך השם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> ברוך השם. עוד מעט אני אדבר גם על עבר הירדן המזרחי. זו שלנו, זו גם כן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה הגבולות של ארץ-ישראל המקראית? מהפרת עד הנילוס? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נכון, עד הנהר הגדול נהר פרת. ראיתי שאתם בקיאים בתנ"ך, שתדעו לכם שקוראים לו הנהר הגדול. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, עוד מעט אתה עולה לדבר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני רוצה שתדע שקוראים לנהר פרת הנהר הגדול כי הוא הגבול של ארץ-ישראל. כל מה שקשור לארץ-ישראל הוא גדול. וברוך השם, האמריקנים גוזרים עלינו גזירות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> חוץ מהרמה המוסרית שלך. חוץ מהרמה המוסרית שלך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> האמריקנים גוזרים עלינו גזירות גם ברמות-אשכול, גם בירושלים על שכונותיה המזרחיות, ואי-אפשר שלא לכלול גם את היהודים הגרים בירושלים כמתנחלים, גם הם קרוב ל-300,000 יהודים. בלי עין הרע, מאז מלחמת ששת הימים, אלה ואלה יחד, כבוד סגן השר, יותר מ-600,000 יהודים ביהודה ושומרון. כן ירבו. התברר היום שהצמיחה והגדילה ביהודה ושומרון היא הגבוהה ביותר בארץ, פי-שלושה מהצמיחה הדמוגרפית בשטחי ארץ-ישראל המערבית, המזרחית, זאת אומרת המערבית – תל-אביב וגרורותיה. לכן, בעזרת השם, אנחנו צופים שבתוך 10–20 שנה, ביהודה ושומרון ובמזרח-ירושלים, למרות הגזירות של נתניהו ולמרות המאמצים של אובמה, אנחנו נגדל ונפרח. אני חושב שבמקביל להתעסקות באי-כניסת ערבים ובאי-הגדלת האוכלוסייה הערבית בארץ-ישראל צריך לעסוק בהגדלתה ובצמיחתה של ההתיישבות היהודית ולדאוג לכך שיהיו כל כך הרבה מיליונים שלא ידברו יותר לא על יהודה, לא על שומרון ולא על ירושלים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יעלה חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך, חבר הכנסת והבה, שלוש דקות. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מי שלא מתעסק עם החוק הזה יכול להתעלם מקיומו, אבל מי שמתעסק עם החוק הזה – יוצא לי לטפל באוכלוסייה רבה, במיוחד בדרוזים ברמת-הגולן. אפשר לכתוב ספרים על הסבל הנורא שגורם החוק הזה. ואיפה הוא מוסתר? בספר התקנות של מדינת ישראל. שרים עומדים על הדוכן הזה להגן על חוק גזעני ממדרגה ראשונה, שאין כמותו. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> התנגדת לחוק גם כשהיית בקדימה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אלדד, מייד אתה עולה לדבר. <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה להגיד לך, אדוני – אני אענה לך, חבר הכנסת אלדד. ברמת-הגולן יש אוכלוסייה דרוזית, ואמרו שהם יהיו אזרחים ישראלים לפי חוקי מדינת ישראל. אותם אזרחים קיבלו את האזרחות. אני אספר לך סיפור ואחר כך תגיד לי כרופא. שני סטודנטים מרמת-הגולן התחתנו כאן והלכו ללמוד בסוריה. האשה נכנסה להיריון והם חזרו לחופשה – אני לא אזכיר את השמות. אמר הבעל למשרד הפנים: אשתי בהיריון, אם תלד שם אני אוכל להחזיר אותה ולרשום אותה כאן? אמרו לו: בטח, בהחלט. נסעו חזרה ללמוד, הגיעו לשם ונולדה הילדה. כשבאו לחופשת הקיץ אותו פקיד של משרד הפנים אמר לו: אדוני, אתה לא יכול לרשום את הילדה שלך, אתה לא יכול להכניס אותה לישראל. אתה צריך ללכת ולקחת אישור מהשלטונות הסוריים, לאשר אותה באחת השגרירויות הזרות ולעשות נוהל שתחילתו וסופו הוא בניצול אכזרי של חקיקה גורפת. כל אחד מחברי הכנסת ומהשרים שיצביעו בעד החוק צריך להסתכל בראי לפני שהוא עושה את זה, כי זה חוק גזעני, ואין שום תירוץ אחר. אני אומר לכם את הדברים הקשים האלה כדי שתתעוררו. כשדיברנו על התקנות האלה ביקשנו שיכניסו את הסעיף שמתחשב באנשים, במקרים ההומניטריים, אבל לצערי הרב, בכל שנה מחדשים את החוק הזה ומקשים יותר ויותר. הסבל של האנשים האלה, אין לו הסבר חוץ מדבר אחד – חוק גזעני, ומי שמצביע בעדו הוא גזען. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אלדד, לרשותך שלוש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החוק נכון וטוב, אני רק לא סובל תירוצים עקומים. נושאים את שם הביטחון לשווא, אמר חבר הכנסת חנין, ובצדק. נושאים את שם הביטחון לשווא כשמנסים לפקח על מחירי הפטרוזיליה במסגרת תקנות שעת-חירום, נושאים את שם הביטחון לשווא כשמנסים לעשות גבול למדינה פלסטינית ומקימים גדר, נושאים את שם הביטחון לשווא כשרוצים לעשות מדינה יהודית. אבל יש איזה פחד משתק פה מפני המלים: מדינה יהודית. כן, אנחנו רוצים מדינה יהודית. כל אבירי המדינה הפלסטינית ניסו למכור לנו בעבר "שטחים תמורת שלום". בשם זה הם רצו מדינה פלסטינית. אבל אז התברר שאנחנו לא מקבלים שלום – מקבלים קדחת, מקבלים טרור. עדיין רוצים מדינה פלסטינית, אז אומרים לנו: שטחים תמורת דמוגרפיה, כי אם לא תעשו מדינה פלסטינית, אוי ואבוי לכם מבחינה דמוגרפית. אותם אנשים שמוכנים לוותר על חברון, על בית-אל ועל בית-לחם, בשם הדמוגרפיה רוצים להכניס לנו מאות אלפי ערבים לארץ-ישראל בשם הדמוקרטיה. פעם אחת אתה מחזיק את הדמוגרפיה, פעם אחת אתה מחזיק את הדמוקרטיה, איך שנוח לך. יש גזענות ופאשיזם בעולם הזה והם ערביים ומוסלמיים, כי מי ששולל את קיומה של מדינה יהודית אחת בעולם ואומר שליהודים לא מגיעה מדינה יהודית, אלא שתהיה דו-לאומית ושייכנסו אליה מאות אלפי ערבים, אלה הגזענים הערבים, האסלאמו-פאשיזם. זו הגזענות וזה הפאשיזם שמסתובבים פה בחלל האוויר, ויש פחד נוראי שחס וחלילה יאשימו אותנו שאנחנו גזענים. כי אם אנחנו אומרים מדינה יהודית ואנחנו רוצים מדינה עם רוב יהודי, זה גזענות, זה פאשיזם. רבותי, זו מדינת לאום, ומי ששולל את זכותו של העם היהודי למדינה יהודית עם רוב יהודי ואת זכותו של העם היהודי להגביל בחוקי הגירה כניסה של מאות אלפי ערבים – הוא הגזען והוא הפאשיסט. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת גנאים, לרשותך שלוש דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים אני חושב שכמו העמים הקדומים – למדנו על היוונים ועל הרומאים. ליוונים היה האל הגדול זאוס; לרומאים היה יופיטר; לישראל – כאשר רוצים לחוקק חוק גזעני, אז הכול תחת השם ביטחון. והביטחון נותן לגיטימיות לכול – לחוק גזעני, לחוק פאשיסטי. לא נורא. הכול לגיטימי, כי זה בא לשרת את האל הגדול – ביטחון. אדוני היושב-ראש, אני חושב שבקשת הממשלה להאריך את תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל מעידה על המשך רמיסת הערכים האנושיים הבסיסיים. החוק הזה, שמפרק משפחות ומונע מהתושבים הערבים את זכותם, או את זכות האדם הבסיסית והטבעית לחיי משפחה, אין כמוהו בעולם הדמוקרטי, ואם יש, הוא שונה ממטרות החוק בישראל. ואם אני חוזר למטרה או להיגיון מאחורי החוק – לפי טענת המדינה והממשלה – אומרים שהחוק נחקק מטעמים ביטחוניים ולזמן מוגבל. אז אני בחיים שלי לא שמעתי על הוראת שעה שהפכה להוראת מאה, להוראת עשור. איזו הוראת שעה? גם מטעמים ביטחוניים – בואו נראה מה המציאות הביטחונית היום. איפה הפיגועים בישראל? אין. בגדה המערבית? איפה? מה המצב הביטחוני? כולם מדווחים שיש שקט, אין פיגועים והמצב טוב, אז מה הסיבות העיקריות לחוק הזה? אדוני היושב-ראש, הסכנה הגדולה מחוק כזה היא מתן לגיטימיות רשמית לאפליה ולגזענות נגד האוכלוסייה הערבית, ובדיון בבית-המשפט העליון במאי 2006, בהרכב של 11 שופטים, העתירה נגד החוק נדחתה ברוב של קול אחד, ורוב השופטים סברו שהוא מנוגד לחוק-היסוד. אדוני היושב-ראש, לפני כחודש הייתי במקום שביטא בצורה טרגית את עומק בעייתם וסבלם של אלה החצויים בגלל חוק האזרחות. שם, בכפר ברטעה שבמשולש, חוק זה שובר נפשות ולבבות וגורם לטרגדיה אנושית. הגיעה העת שמדינת ישראל, ממשלת ישראל, תגיד לא לחוק גזעני כזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת גנאים. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. לא עכשיו – הוא מדבר בטלפון, הוא לא שם לב שלא קראתי לו. עכשיו חבר הכנסת נסים זאב, ומיד אחריו אתה עולה לדבר. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש איזו אשליה, חבר הכנסת גנאים, שאנחנו נמצאים כבר בעולם שכולו טוב – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נסים – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – אין פיגועים, אין מחבלים, אנחנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. שכחנו את הרצח? שמונה ילדים. מאבו-תור נכנס הרוצח הממזר הזה ורצח שמונה ילדים בתוך הישיבה בזמן לימוד, והוא ירושלמי, עם תעודת זהות כחולה. אנחנו יכולים לתת אמון באותם מחבלים שנכנסים מהשטחים? ערפאת כבר אמר שהאשה הפלסטינית היא האיום האסטרטגי על מדינת ישראל, היא תיתן את התשובה. הוא ידע מה שהוא אמר. הוא הרבי שלכם, הוא יודע מה שהוא אומר, ואת האיום הזה אנחנו לא רוצים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> למה להכליל? <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו לא רוצים איום שיבואו לנו מחבלים בצורה של מסכנים, אומללים, שצריכים פרנסה, וכל בדואי וכל ערבי, לא משנה מה הוא, ייקח ארבע נשים מעזה ויבקש איחוד משפחות – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> חזרת לבדואים. <נסים זאב (ש"ס):> תגיד לי, למה בארצות-הברית – אני מכיר מקרים, אדוני היושב-ראש, שהבעל, האבא, נסע לניחום אבלים פה בגלל שאביו נפטר – לא פעם, עשרות פעמים במהלך השנים – וכשהוא רצה לחזור, אמרו לו: stop, אין חזרה. אבל אשתי אמריקנית, יש לי ילדים אמריקנים. אדוני, לא סידרת את הניירות, ובארצות-הברית אתה יודע כמה זמן לוקח לך היום לקבל Green Card, אולי עשר שנים. היום כבר לא נותנים אישור כניסה. אז בארצות-הברית זה לא דמוקרטי? מה אתם רוצים, עולם מופקר? שכחנו את אותם טרוריסטים שמזוהים עם ה"חמאס", שקוראים לעצמם "חופשיי הגליל"? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אין דבר כזה. <נסים זאב (ש"ס):> אין דבר כזה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אין דבר כזה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל אותה פצצה במכונית התופת בקניון מפרץ-חיפה – הם אמרו: אנחנו מובילים את זה. לא משנה. אנחנו צריכים לנקוט משנה זהירות, ואני חושב שכל הכבוד לשר הפנים. מה הוא אמר בסך הכול בחוק הזה שהוא מציע? הוא אומר: העובדה כי בן משפחתו של מבקש הרשיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהיה כשלעצמה טעם הומינטרי מיוחד. ושר הפנים – את זה אתם לא ממשיכים – הוא ייתן את ההחלטה בתוך שישה חודשים. זאת אומרת, לא באים ואומרים: תשמע, אנחנו לא מכירים בזה, אין שום סיכוי שיש איחוד משפחות. נותנים אפשרות לשר הפנים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – בשיקול דעת מקצועי, לבוא ולהחליט – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זאב, זמנך תם. <נסים זאב (ש"ס):> – – אם יש חשש או לא. זה לא אומר שהחוק הזה בא לנעול ולאסור על כל פלסטיני. אני חושב שזה כן נכון לתת לשר את האפשרות לבחון לגופו של עניין ולקבל החלטה בעניין. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. שלוש דקות לרשותך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – <נסים זאב (ש"ס):> סאנע זה שפחה, אגב, בערבית. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב, תן לדובר להתחיל לדבר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אני סבור – למיטב ידיעתי, רות המואבייה לא היתה יהודייה. <היו"ר יצחק וקנין:> מואבייה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> והיא האמא של דוד המלך. אילו החוק הזה היה קיים אז, היא לא היתה יכולה לקבל אשרת כניסה לישראל. <אילן גילאון (מרצ):> – – – היתה עיר דוד בכלל. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן. ואני חושב שהחוק הזה הוא כל כך מטופש, עד שאין מדינה אחרת שיש בה חוק כזה. הדבר הבסיסי, איחוד משפחה, כשמו הוא. זה ערך יסוד; זה מקנה את הזכות לחיות ביחד. לא שמעתי בחיים ששני אנשים מתחתנים כדי לחיות בנפרד, ולא ראיתי מדינה שמחוקקת חוק לקבוע לאזרחיה עם מי להתחתן. אתה, מותר לך לאהוב את זו, ואסור לך אחרת. אני מכיר צעיר מאצלנו, קרוב משפחה, שיצא לטורונטו ללמוד משפטים ונפגש עם מישהי מבית-לחם. הכירו, התאהבו. אז, כשהכירו והתאהבו, לא חשבו שיש חוק בישראל שאוסר עליהם להתאהב, והם התחתנו כדי להקים משפחה. אז אומרים: לא, היא מבית-לחם, אתה צריך להתחתן עם מישהי למשל מתל-אביב, או אפשר מאירופה. החוק הזה הוא חוק מטופש. אני חולק על כל מה שמאמין בו אריה אלדד, אבל הוא לפחות עקבי. הוא אומר בצורה ברורה: אנחנו מדינה גזענית, אנחנו מחוקקים חוק על-פי הגזע, אנחנו לא רוצים ערבים. צריך להגיד את זה. לא להתבייש – לא להתבייש בגזענות שלכם, לא להתבייש בתפיסת העולם המטופשת הגזענית הזאת, להגיד אותה. אתם גזענים, אבל רוצים לעטוף את הגזענות באיזה מסווה, משהו יפה, משהו מבריק, אבל זה נשאר מסריח. מה זאת אומרת להגיד עניין של ביטחון? הרי אתם עושים ענישה קולקטיבית. מראש אתם פוסלים אותו, מראש מרשיעים אותו, מראש מענישים אותו, אך ורק בגלל השייכות הלאומית שלו. איך יכול להיות דבר כזה שעל כולם אוסרים איחוד משפחות? ולכן אני מתפלא – שר הפנים, במקום לבוא ולומר לנו כמה בקשות היו, כמה בקשות נדונו, כמה בקשות סורבו, הוא לא אמר כלום. הוא בא, הפך להיות שר הביטחון, ראש השב"כ, הוא רוצה להגן על מדינת ישראל, שיש לה נשק קונבנציונלי ולא קונבנציונלי, מפני חתונה של בני-אדם שרוצים להביא ילדים לעולם. ולכן מקימים ועדה, אדוני היושב-ראש. ומה אומרים בוועדה? אין בוועדה הזאת שום נציג של שירותי הרווחה, שום נציג של ארגוני זכויות אדם. שום דבר. אפשר להקים את הוועדה הזאת במטה הכללי – שר הביטחון, ראש השב"כ – מה זה יכול להיות? ואומרים שיקולים הומניים. בהמשך אנחנו מסתכלים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אלסאנע, זמנך תם. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> משפט אחרון. אני מסתכל, אדוני היושב-ראש – אני מפנה את תשומת לבך לכך שבנאומו האחרון של ראש הממשלה כאן, רבותי חברי הכנסת, ראש הממשלה אמר ששירותי הביטחון הפלסטיניים מראים אפקטיביות, ואומרים שהחומה שהקימו מונעת פיגועים. אז אם המצב הביטחוני משתנה, אם גם יש חומה, ואם שירותי הביטחון הפלסטיניים פועלים, למה צריך להמשיך עם החוק הזה, שאין לו שום תכלית חוץ מתכלית פוליטית שכולנו מסכימים שהיא פסולה? היום גם עושים ענישה רטרואקטיבית. אנשים שהתחתנו לפני עשר שנים, יש להם איחוד משפחות – אומרים שקרוב משפחה של האשה שייך ל"חמאס", וצריך להעניש אותו בגלל שאח שלה שייך ל"חמאס" ויכול להיות שהוא בבית-סוהר ישראלי, ולכן שוללים ממנה את האזרחות. לכן החוק הזה הוא לדעתי אות קין בספר החוקים, הוא כתם שחור על כל מי שמרים יד בעד הזוועה הזאת. לדעתי זו טומאה שאי-אפשר להכשיר אותה וצריך להתנגד לה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. לרשותך שלוש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, תודה רבה, חברי הכנסת, צר לי שאנחנו שוב נדרשים לחוק הגזעני הזה ששם את ישראל בעיני העולם כמדינת אפרטהייד. זה חוק מביש שלא צריך להיות בספר החוקים של מדינה דמוקרטית. החוק הזה, למי שלא יודע, אושר כהוראת שעה לפני שש שנים. הוגשו עתירות לבג"ץ משום שהחוק מנוגד לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופוגע בזכות החוקתית של איסור אפליה על רקע אתני וגזעי. בג"ץ הרי יוציא צו על תנאי למדינה לנמק מדוע לא יבוטל החוק שמונע מבני-זוג שאחד הוא פלסטיני והשני ערבי-ישראלי להסדיר את מעמדם בישראל. לפני שלוש שנים קבעו שופטי העליון שהחוק פוגע באופן בלתי מידתי בזכויות החוקתיות, ובראשן הזכות לחיי משפחה והזכות לשוויון. בג"ץ לא פסל את החוק הנורא הזה רק משום שהוא מוגדר הוראת שעה, וקרא למדינה לגבש הסדר אחר במקומו ולמזער את הפגיעות שלו. ומה עושה כאן המדינה שוב? עוד פעם הוראת שעה גזענית ופסולה. צדק חבר הכנסת אריה אלדד, שכני לספסל, שכאן מסתתרים מאחורי תירוצי ביטחון ולא אומרים את האמת. אריה אלדד אמר את האמת שלו: הוא רוצה כאן מדינה יהודית, והחוק, לשיטתו, נועד להבטיח רוב יהודי ולהבטיח כאן מדינה יהודית. בואו באמת נדבר על זה, בלי תירוצי ביטחון; נדבר על איזה מין מדינה יהודית אנחנו רוצים, מה דמותה של המדינה היהודית הזאת שאנחנו רוצים ליצור כאן, ולא נביא בפני הכנסת תירוצי כזב על פיגועים ועל אנשים שמנסים לעשות טרור. רובם הגדול ביותר של האנשים האלה הם אנשים שאחד מהם הוא בן-זוג, רוצה להתחתן או התחתן כבר ורוצה לגור כאן ולהקים משפחה, מקרים הומניטריים. אפשר לעשות כאן רשימה גדולה, אבל זה יהיה רק לבושת המדינה ולבושת הכנסת. האמת היא שכאן יש ויכוח יסודי על דמותה של המדינה היהודית, המדינה היהודית הדמוקרטית. לתפיסתנו, אנחנו שמתנגדים לחוק הזה, מדינה יהודית שאיננה דמוקרטית אין בה שום טעם, וחוק כזה מכתים את המדינה היהודית כבלתי דמוקרטית בעליל. במדינה כזאת, במדינה יהודית כזאת – דרך אגב, גם לפי חוקי היהדות, כפי שציין כאן אחד מקודמי, החוק הזה לא היה עובר. כך שצר לי ששוב אנחנו נאלצים לעמוד כאן ולדון בחוק הזה. בושה למדינת ישראל ובושה לכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת גדעון עזרא. לרשותך שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להניח לרגע בצד את המלים גזענות ודמוקרטיה, משום שעשו בהן שימוש רב מדי הערב. חבר הכנסת אקוניס והשרה, אתם מפריעים לי. אתם מפריעים. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יכול להמשיך. <אילן גילאון (מרצ):> יש לי הפרעות קשב, אדוני. אני רוצה לדבר על חוק שאי-אפשר לחוקק אותו בשום מקום בעולם, אדוני, בשום פרלמנט, והחוק הזה נקרא: להיות בני-אדם. אי-אפשר להיות בני-אדם באמצעות שום חוק, ואני לא יודע אם אתה, אדוני היושב-ראש, כופר בעובדה שאזרחי מדינת ישראל לפחות שווים בפני החוק במדינת ישראל; לפחות כל מי שנמצא. אני לא יודע אם אדוני יודע ראה את היצירה "הכלה הסורית", אני לא יודע אם אדוני יודע מה זה "גבעת הצעקות", אני אפילו לא יודע אם אדוני קרא – נראה לי שבוודאי שר הפנים לא קרא – את היצירה "בין המצרים" של שאול טשרניחובסקי. אני רוצה לדבר על עצמנו כבני-אדם, לפני כל דבר אחר. כאשר מדובר בעניין הזה של איחוד משפחות, מי שמתנגד לכך – ואני לא מכיר שום מקום בעולם שבו אנשים ומשפחות לא יכולים להתאחד באמצעות נישואים. אבל אם אני מחבר את זה, אדוני, לחקיקה אחרת של הממשלה בתחום האיסור על התאבלות ביום ה"נכבה" על אובדן האדמה והמדינה, ומצד שני קביעתם של אנשים שהם חסרי דת, אדוני – אגב, זה יכול להיות פתרון במקרה הזה, אף שכאן מדובר באנשי דת – ומגיע אל החוק הזה, אני בכלל לא מתפלא. כל אחד יודע שהעיקרון – אדוני שר החינוך, אדוני שר החינוך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בבקשה. השרים גדעון סער ויעקב מרגי, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני שר החינוך, תקשיב, אתה יודע מה זה הפרעות קשב? שר החינוך, אתה צריך להיות מאוד רגיש לנושא של הפרעות קשב. אתה פשוט מפריע לי. כאשר אני מחבר, אדוני, את החוק לאיסור להתאבל, ואת החוק שבא לקבוע לאנשים שהם חסרי דת – ואני אומר, בכלל למי זה אכפת הבן-אדם, האמא, האיש, האהבה, את מי זה בכלל מעניין? ואני אומר לך שאם אריה אלדד רוצה כזאת מדינת יהודים – ואני באתי אל מדינת היהודים, ולא אל מדינה יהודית, ובמדינת היהודים גרים עוד אנשים – אנחנו ממש לא מתכוונים לאותה מדינה, אדוני. ועל כן הגיע הזמן לקחת את החוק הנואל הזה, ששופט אנשים על-פי כוונתם – ויושב פה שר הפנים ונותן לנו נתון ש-40%, כך הוא אומר, 40% מתוך כל אותם אלה שמקבלים תעודה כחולה, איחוד משפחות, מעורבים בפעולה פח"עית, אדוני. אתה יודע מה זה אומר? כאילו, בואו נעגל קצת למעלה, כי הרי מי שדובר כאן חושב שכל הערבים הם בעצם פח"עים. בוא נדבר על 50%, כלומר כל אדם שני, אדוני, אומר שר הפנים. כל אדם שני שקיבל תעודה כחולה באמצעות איחוד משפחות מעורב בפעולה פח"עית. אי-אפשר לצפות מאדם כזה או לתת לו שיקול דעת, אם הוא לא יודע מה ההבדל בין אחוזים לבין משקפיים, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת גדעון עזרא, ולאחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורי אריאל. לרשותך, חבר הכנסת עזרא, שלוש דקות. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – למי שעדיין מקשיב – אני מוכרח לומר שאין בעיה של איחוד משפחות, לא לסוריה ולא ליהודה ושומרון ולא לעזה, וכל מי שרוצה להתחתן במקומות הללו, מדינת ישראל לא תפריע לו להגיע למקום. אחד הדברים החיוניים, כאשר אתה מדבר על הגעת אנשים לשטחך, הוא שיש בצד השני איזה משטר, איזו תרבות שלא תאפשר לטרוריסטים להסתובב חופשי. מאחר שמצב כזה עדיין לא מוצאים ביהודה ושומרון – ואני מקווה שיהיה – ובוודאי לא בעזה, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס הזה. לכן חייבים לתמוך בחוק הזה. אני מוכרח להגיד שאני מאוד מקווה שהוראת השעה הזאת תבוטל ונגיע להסכמות עם הרשות הפלסטינית, אבל אין שום סיבה בעולם שאיחוד משפחות יהיה רק לכיוון אחד, רק לכיוון ישראל; לא לסוריה, לא לירדן, לא לאף מדינה אחרת. יהודים ביהודה ושומרון, אסור; יהודים בכל ארץ ערבית אחרת, אסור. ורק פה, במדינת ישראל, אנחנו צריכים להביא כל אדם ואדם. אני מוכרח להגיד לחברי הכנסת: היו מקרים, ואני אזכיר לך את המקרה הכי בולט שאני זוכר, בחור מג'נין שקיבל תעודת זהות כחולה מפני שאמא שלו היתה במוקבלה – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה אחד – – – <גדעון עזרא (קדימה):> יש יותר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אלסאנע, אל תפריע לו, הוא כבר מסיים. <גדעון עזרא (קדימה):> – – והוא היה הגבר שפוצץ במסעדת "מצה" בחיפה. אדוני, לא צריך הרבה ניסיונות כאלה. מספיק שנהרגו שם מספר גדול מאוד של יהודים בשביל שאתה לא תגיד לי: זה מקרה אחד. זה מקרה של הרס משפחות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <גדעון עזרא (קדימה):> אז מה? שאותו אדם ממוקבלה – שילך ויתחתן בג'נין וישב בג'נין, או ישב איפה שהוא רוצה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אלסאנע, כמה פעמים אני יכול להעיר לך? <גדעון עזרא (קדימה):> לא יכול להיות מצב שכולנו נדבר על כך שרק מדינת ישראל היא מדינת רשעים ושם יש מדינת צדיקים. תודה רבה. <אילן גילאון (מרצ):> יש אנשים שבאו בחוק השבות. ילדה בת שלוש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא. יעלה חבר הכנסת אורי אריאל, אחרון הדוברים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו באיחוד הלאומי בעד איחוד משפחות. <השר מיכאל איתן:> אתם בעד איחוד משפחות על בסיס לאומי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אנחנו מעריכים, חושבים, שזה דבר אנושי, הומני, ואנחנו בעד שיהיה איחוד משפחות. מי שמתחתן – או מתחתנת – ילך לגור כמה שיותר רחוק. אם אפשר בג'נין – בג'נין; אם אפשר בקהיר – ילך לקהיר. אם אפשר באזור הפרת והחידקל – יתאחד וילך כל אחד למקומו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אשה הולכת אחרי הבעל שלה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אתם חושבים שזו דרך חד-סטרית, שכולם ייכנסו פה לארץ-ישראל. נכון, זאת ארץ חלב ודבש, ובאמת כולם רוצים לבוא לפה. אנחנו מציעים לכם שתגידו להם ללכת למקומות אחרים. אדוני שר הפנים, בעוד אנחנו מדברים, ברגע זה, כרגע, אדוני שר הביטחון, מר ברק, עוברים עשרה סודנים את הגבול, ובעוד שעה עוד עשרה. <שר הביטחון אהוד ברק:> דארפורים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא, לא, הם מניגריה ומליבריה. אתה טועה. אומרים שהם דארפורים כדי שלא נגרש אותם. אבל אתה נכשל במשימה, כי הם פשוט, בכל רגע שאנחנו מדברים פה – אם היית לרגע עסוק ואומר לאלוף פיקוד דרום, נניח, להפסיק את הבושה – עכשיו הם מפריעים לכל האזרחים הגרים פה. אנחנו מדברים על – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> תקזז אותי מחר ואני – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> השר מבקש קיזוז מחר, כדי שהוא יוכל. אני מוכן לקזז אותך, ובתנאי שאתה תיקח אותי יחד אתך לראות את הבושה, ואז אולי תתעורר ותטפל בה. בכל חודש בין 700 ל-1,000 מסתננים. תגידו, זו הפקרות? יושב פה השר לביטחון פנים, הוא אומר שזה אחריותך, אתה אומר שזה אחריותו. בסוף הם עוברים, מתיישבים על כביש הפטרולים, ואז בא האוטובוס של צה"ל, בוויזה הצה"לית, אוסף אותם אחר כבוד, מוריד אותם בערד. הייתם בערד? ראיתם את ההתעללות באנשים שם? אני מציע לשרי הממשלה שלא להזניח את החזית הזאת. זו חזית קשה וראויה לטיפול. אני מסיים בדבר אחד, אדוני היושב-ראש. התשובה הנכונה לניסיונות האלה לפגוע בישראל היא התיישבות רחבה מאוד, אדוני ראש הממשלה. גם בביתר צריך לבנות, גם במודיעין-עילית ובכל מקום אחר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אדוני שר החינוך גדעון סער מבקש – – – <שר החינוך גדעון סער:> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 5 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, להביא לאישור הכנסת את הארכת תוקפו של החוק בשנה אחת, עד ליום כ' באב התש"ע, 31 ביולי 2010. רבותי, הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד בקשת הממשלה – 47 נגד – 12 נמנעים – אין בקשת הממשלה להאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 בעד, נגד – 12. אם כן, רבותי, בקשת הממשלה מאושרת. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לפני שנמשיך בסדר-היום יש הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה היום כי ועדת הכנסת תדון בהצעות החוק הבאות לשם הכנתן לקריאה שנייה ושלישית: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס"ט–2009; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה), התשס"ט–2009. חילופי גברי בוועדות הכנסת <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הכספים לעניין חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו–2006. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום חבר הכנסת רוני בר-און יכהן חבר הכנסת אופיר פינס-פז. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת זאב אלקין. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ט–2009> [מס' כ/276; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 3872; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים, רבותי, לדיון ולהצבעה בקריאה שנייה ושלישית בחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ט–2009. הצעת חוק זו קיבלה פטור מחובת הנחה היום בבוקר בוועדת הכנסת. הצעת החוק ללא הסתייגויות. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה. מייד אחרי שיושב-ראש ועדת הפנים יציג את החוק, נצביע עליו בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בשנה שעברה התקבל בכנסת תיקון מס' 9 לחוק הרשויות המקומיות. <היו"ר יצחק וקנין:> סגני השרים, סגן השר הרב ליצמן וסגן השר כהן, בבקשה, שבו במקומותיכם. אדוני יושב-ראש הקואליציה, זה מפריע לדיון. תודה, אפשר להמשיך. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, בשנה שעברה התקבל בכנסת תיקון מס' 9 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), להלן: חוק המימון, אשר שינה את המועדים להגשת הודעות לשר הפנים על הרצון במימון בחירות ציבורי. בניסיון לפתור מקרים שהתעוררו בעבר, שבהם מועמדים, סיעות או רשימות שהתמודדו בבחירות לרשויות מקומיות לא הספיקו להעביר את הודעותיהם במועד, הוסף לחוק מנגנון המאפשר למי שזכאי למימון ציבורי כאמור להגיש את הודעותיהם עד 21 ימים לאחר מועד הבחירות, באישור שר הפנים, ולקבל במקרה כזה, ככלל, 90% מהמימון שהיו זכאים לו אם היו מגישים הודעותיהם בזמן. לצערנו, על אף תיקון זה, התברר כי בכל הנוגע לבחירות שהתקיימו ברשויות המקומיות בנובמבר 2008, לא הספיקו חלק מהסיעות והרשימות שהשתתפו בבחירות לבקש ולקבל מימון להוצאותיהן בתקופת הבחירות במועד האמור לעיל. בהצעת חוק זו, אשר יזמו חברי הכנסת פניה קירשנבאום וחמד עמאר, מוצע לדחות לגבי אותן סיעות ורשימות את המועד להגשת בקשות למימון לתקופה של 30 ימים מיום תחילתו של החוק המוצע, ולאפשר להן לקבל מימון, בכפוף לכך שיעמדו בהוראות חוק המימון. עם זאת, כדי לא לעודד חריגות דומות מן המועדים הקבועים בחוק בעתיד, ולהבהיר את מורת רוחו של המחוקק מן המצב שבו הוא נדרש לחוקק חוק זה למפרע, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה להציע כי סיעות או רשימות שיגישו הודעות כנדרש לפי חוק המימון בתקופה האמורה, יהיו זכאיות לקבל רק 85% מסכום המימון שהיה מגיע להן אילו הגישו הודעותיהן בזמן, בכפוף להוראות החוק האמור. הוועדה קוראת לכל הסיעות, הרשימות והמועמדים לעמוד במועדים הקבועים בחוק, ומקווה כי בעתיד לא יהיה צורך בעוד הוראות שעה מעין אלה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, לכן אבקש שהכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מאחר שאין הסתייגויות, עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 31 בעד סעיף 1 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 25 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כן, רבותי, הצעת החוק מאושרת כהצעת הוועדה בקריאה השנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, לעבור לקריאה השלישית? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כן, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מאחר שאין הסתייגויות, אנחנו עוברים לקריאה השלישית כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, 24 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, מאושר בקריאה השלישית. תודה ליושב-ראש ועדת הפנים. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/446).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה, קיבלה פטור מחובת הנחה. רבותי, יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים, חבר הכנסת השר יצחק אהרונוביץ. בבקשה, אדוני השר. רבותי, עם סיום – אני סוגר את רשימת הדוברים שיש לי כרגע. תודה. אדוני השר יכול להציג את ההצעה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לכנסת את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009. החוק קובע, כהוראת שעה, כי ניתן לקיים דיון בבקשה להארכת מעצרו של חשוד או לשחררו בערובה באמצעות היוועדות חזותית, ובלבד שהחשוד הוא בגיר ושהתקבלה הסכמתו לעריכת הדיון בדרך האמורה, לאחר שניתנה לו הזדמנות סבירה להיפגש עם סניגורו ולהיוועץ בו לגבי סוגיה זו. השימוש בהיוועדות חזותית מאפשר לקיים הליכי הארכת מעצר כאשר העצור נמצא בבית-המעצר בלי שיהיה צורך להביאו לבית-המשפט. באולם בית-המשפט מוצב מסך מרכזי גדול לקהל, וכן מסכים נוספים שמוצבים על דוכן השופט ועל שולחנות התובע והסניגור, שבהם נראה העצור. העצור מצולם בחדר מיוחד שהוכשר לשם כך בבית-המעצר, ואף בחדר זה מוצב מסך לפני העצור. תמונת המסך מחולקת באופן המאפשר לעצור לצפות בו-בזמן באולם, בשופט, בסניגורו ובתובע. נוסף על כך הותקנה מערכת שמע המאפשרת לעצור ולנוכחים לשמוע האחד את דברי השני. מערכת השמע תוכננה באופן שאינה מונעת מהעצור להתייעץ עם סניגורו במהלך הדיון, בלי שהנוכחים האחרים באולם יוכלו לשמוע את מהלך השיחה. החוק נקבע בעבר כהוראת שעה לשנה, ותוקפו מוארך בשנה נוספת כדי שניתן יהיה להמשיך ולבחון אם ההליך יכול להוות תחליף ראוי לנוכחות פיזית של חשוד בדיון בבקשה להארכת מעצרו בימים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יצחק אהרונוביץ. רבותי, מאחר שיש רק שני דוברים – חבר הכנסת אורי אריאל – הראשון הוא חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת חיים אורון לא נמצא, אז הדובר שאחריו זה חבר הכנסת יריב לוין. לרשותך שלוש דקות. <יצחק כהן (ש"ס):> תן לו 30 דקות, שידבר כמה שהוא רוצה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מבקש לא להפריע לי לנהל את הדיון. אדוני סגן השר הנכבד, חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, יוצא שזאת כבר הפעם השנייה שמובאים על-ידי הממשלה נושאים שנוגעים למשרדך, חוקים שלא קל לי אתם. אני רוצה לומר שהנושא של היוועדות חזותית, שנראה בהסתכלות ראשונית כדבר מצוין – בואו נייעל את ההליכים, במקום לגרור את העצורים מבתי-המעצר, נשב עם מסכי טלוויזיה וכך נאריך את המעצר או נשחרר, ונחסוך גם זמן וגם כסף וגם אולי את המחזה הלא כל כך נעים של העצורים שמובלים אל בית-המשפט – הדבר הזה בעיני הוא מסוכן מאוד, משום שאני חושב שלא דומה משפט אזרחי למשפט פלילי, ולא דומה שום הליך להליך שבו נוטלים מאדם את חירותו. ובהליך שבו נוטלים מאדם את חירותו, לטעמי לפחות, אין תחליף לכך שהאדם נמצא באולם המשפט, השופט רואה אותו, מסתכל לו בעיניים, והשופט לפעמים גם מרגיש וחש תחושות שלא תמיד יכולות לעבור דרך אותם מסכים. נכון שההצעה שמונחת בפנינו היא הצעה מידתית ומתונה מבחינה זו שהיא מחייבת הסכמה של אותו עצור והיא מחייבת היוועצות שלו בפרקליט. על כך ודאי יש לברך וטוב שהיא לא הורחבה מעבר לכך, כי הרעיון המקורי, כפי שאנחנו יודעים, היה הרבה יותר רחב. אבל אני רוצה לומר שגם קבלת הסמכה של עצור בעודו בבית-המעצר ותחת כל התהליך שהוא נמצא בו, שעלול להיות תהליך טראומטי בהרבה מאוד מקרים, היא בעיני דבר בעייתי ודבר לא פשוט. ולכן אני רוצה לומר לחברי הכנסת: אני חושב שצריך להיזהר מאוד בעניין הזה. אני כשלעצמי חושב שראוי בוודאי שלא להרחיב אותו מעבר למה שמוצע כאן, וטוב ייעשה בעניין הזה אם אנחנו נתחיל באיזה ניסיון מצומצם. הייתי מאוד מבקש מהשר לעקוב אחר העניין הזה באופן אישי, ובמידת הצורך אולי אפילו לעשות איזה מהלך של רגרסיה מהעניין אם יתברר שהזכויות של אותם עצורים נפגעות וההליך כולו לוקה בחסר כתוצאה מההסדר הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת אורי אריאל – אחרון הדוברים. מייד אחרי כן, רבותי, ניגשים להצבעה. לרשותך שלוש דקות, ואם תקצר – זה יהיה עוד יותר טוב. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר לביטחון פנים. דיברת יפה, רק לא אמרת מה היו התוצאות של השנה האחרונה – איך אתם מעריכים את הדבר. היות ששר האוצר, השר במשרד האוצר, הרב יצחק כהן, ביקש לקצר, והיושב-ראש ביקש לקצר, אני אנסה את זה לבקשתם. אבל אתה לא נותן שום דוח לכנסת, ואנחנו מעריכים. כבר דיבר קודמי על הבעייתיות הגדולה. הייתי במקרה לפני שבוע באיזה משפט של מישהו. חברים, זה ייראה כמו מלחמת לבנון השנייה. כן, ינהלו את זה דרך הפלזמות. כך זה ייראה? תסלחו לי, במידה רבה גם כך אנחנו נראים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 17 בעד, נגד – 1. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר להמשך הכנתה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה – לא לחוקה אלא לוועדת הפנים. תודה, רבותי. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/446).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת מתן וילנאי. גם פה אני מודיע, רבותי, שאני סוגר את רשימת הדוברים שלפני. תודה. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ט–2009. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לא להפריע לדובר. אדוני זאב אלקין. אדוני השר איתן. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> החוק עוסק במסלול הנח"ל, אשר לבש ופשט צורות במהלך שנות קיומו. הגיע העת לעדכן את ההסדר המעוגן בסעיפים 21 ו-22 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], לפי מתכונתו הנוכחית של מסלול הנח"ל. אם בעבר רוב הגרעינים היו מיועדים להכשרה חקלאית, הרי זה כשני עשורים עבר מרכז הכובד של גרעיני הנח"ל להכשרה חינוכית חברתית לביצוע משימות לאומיות ביטחוניות במוסדות חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, בפריפריה, בשכונות מצוקה ובפינות שונות של החברה הישראלית. מגמה זו הוכרה בשנת 1987 על-ידי הכנסת בתיקון שהוסיף את האפשרות שחיילי הנח"ל יעסקו גם בהכשרה חלוצית אחרת. גם בפרקי הזמן בחלוקה הפנימית של מסלול השירות היו כמה שינויים, והכוונה בחוק לעדכן את המונחים הכשרה חקלאית והכשרה חלוצית למונח משימת ביטחון לאומי, וכן לאפשר גמישות רבה יותר בכל הנוגע לבניית מסלול הנח"ל בשינוי בתקנות שיותקנו באישור ועדת החוץ והביטחון. אני מבקש לאשר את הצעת החוק ולהעביר אותה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת מתן וילנאי. רבותי, עוברים לדיון. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת חיים אורון – איננו; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר; חבר הכנסת גדעון עזרא – איננו. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ט–2009 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ט–2009, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 18 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כן, רבותי, הצעת חוק עוברת לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, רבותי. <הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (ביטול), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/466).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (ביטול), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יציג את החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת מתן וילנאי. גם כאן אני מודיע, רבותי, שאני סוגר את רשימת הדוברים. תודה. אני חושב שהתמזל מזלך שאני מנהל את הישיבה. תודה. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, זו שיטה לא רעה. השעה הזאת – זה נראה מאוד יעיל. אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (ביטול), התשס"ט–2009. סעיף 29ב(א) לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, הטיל הגבלות על קריאתו של חייל לשירות מילואים לצורך תעסוקה מבצעית אם מלאו לו 41 שנה והוא שירת יותר מעשור ביחידה קרבית. כדי לענות על הצרכים המבצעיים נחקק בדצמבר 2001 כהוראת שעה החוק שכעת מבוקש לבטלו. אני רוצה שתשימו לב: יש פה הוראת שעה שאנחנו ממליצים ומבקשים מכם לבטל אותה. חוק שירות המילואים מ-2008, שנכנס לתוקפו באוגוסט 2008, קבע הסדר כולל ומקיף למערך המילואים, לרבות גיל הפטור משירות המילואים, תקופות השירות המרביות וכן תשלומים מיוחדים לחיילי מילואים המשולמים נוסף על תגמולי המילואים הרגילים על-ידי המוסד לביטוח לאומי, כאשר גובה התשלומים נגזר מאורך שירות המילואים. לפיכך, מתייתר הצורך בהמשך קיומה של הוראת השעה, ואף שתוקף הוראותיה אמור לפקוע ב-31 בדצמבר השנה, מוצע לבטל את החוק עוד לפני כן. אני מבקש לאשר את הצעת החוק ולהעביר אותה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. רבותי, אני עובר לדיון בהצעת החוק. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ראשון הדוברים – איננו; חבר הכנסת חיים אורון – איננו; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר; חבר הכנסת גדעון עזרא – איננו. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (ביטול), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (ביטול), התשס"ט–2009, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כן, רבותי, הצעת החוק אושרה. ההצעה תועבר להמשך להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוץ והביטחון. תודה. <הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/442).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יציג את החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. רבותי, גם פה אני מודיע שאני סוגר את רשימת הדוברים. תודה. אדוני סגן השר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש הרב יצחק וקנין, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009. הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות ניירות ערך ונועדה לשתי מטרות. הראשונה – לבטל את ההבחנה הקיימת בחוק בין הסדרת תעודות הסל לבין הסדרת קרנות הנאמנות, שכן מדובר בהשקעות בעלות תכונה דומה – אפשרות השקעה בניירות ערך ללא החזקתם באופן ישיר. משמעותו העיקרית של התיקון היא לעניין ההבחנה שבחוק בין ייעוץ ושיווק. כיום ייעוץ ההשקעות בידי מי שיש לו זיקה לתעודת סל לא נחשב שיווק השקעות אלא ייעוץ השקעות אובייקטיבי, ואילו ייעוץ השקעות בידי מי שיש לו זיקה ליחידות של קרן נאמנות נחשב שיווק השקעות. התיקון מבטל את ההבחנה הזאת וקובע כי יועץ בעל זיקה לכל אחד מנכסים פיננסיים אלו ייחשב למשווק השקעות. מטרתו השנייה של התיקון היא לאפשר הענקת רשיון למי שעמד בכל התנאים לקבלת רשיון אך טרם ערך ביטוח. חלף דרישת הביטוח כתנאי לרשיון, מוצע לקבוע כי מי שאינו בעל רשיון לא יהיה רשאי לעסוק בעיסוק נושא הרשיון, כך שההגנה הקיימת בחוק ללקוחותיו של בעל הרשיון אינה נפגמת. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. רבותי אני עובר לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת חיים אורון – איננו; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 18, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כן, ההצעה תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 15), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/444).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 15), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, ידידי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, לפסקה (1): סעיף 24א לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981, שהוסף לחוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 11), התשנ"ו–1996, קובע בסעיף קטן (א) מגבלה שלפיה תאגיד בנקאי לא יחזיק ביותר מתאגיד החזקה ריאלי כהגדרתו באותו סעיף, אחד, וזאת לשם צמצום הריכוזיות וההשפעה של התאגידים הבנקאיים במשק. בחוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2005 – רפורמת בכר – שנועד להפחית את הריכוזיות וההשפעה של התאגידים הבנקאיים במשק בכלל ובתחום הפיננסי בפרט, תוקן החוק, והוטלו בו, בין השאר, בסעיף 27ה לחוק, מגבלות על החזקה בידי תאגיד בנקאי, של אמצעי שליטה בחברה מנהלת, לרבות במבטח, או בתאגיד השולט בהם. בעקבות לקחי היישום של סעיף 24(א) האמור ולאור המגבלות שהוטלו ברפורמת בכר, מוצע לצמצם את המגבלה הקבועה בסעיף 24(א) לחוק בלי לפגוע במטרה שלשמה נועדה, ולאפשר החזקה, ישירה או עקיפה, בידי תאגיד בנקאי, של אמצעי שליטה בשיעור של עד 1%, ביותר מתאגיד החזקה ריאלי אחד, שכן החזקה בשיעור כאמור אינה משקפת השפעה של התאגיד הבנקאי על תאגידי ההחזקה הריאליים. תאגיד החזקה ריאלי מוגדר בסעיף 24א(א) לחוק כתאגיד שהונו הוא כנקוב באותה הגדרה, הפועל במישרין או בעקיפין ביותר משלושה ענפי משק שונים המנויים בתוספת השנייה לחוק, ששווי כל השקעותיו בכל אחד מהענפים עולה על הסכום הנקוב בהגדרה. מוצע להגדיר את המונח "פועל בעקיפין", כך שהתאגיד ייחשב כפועל בעקיפין בענף משק, רק אם הוא מחזיק ב-5% או יותר מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד הפועל באותו ענף משק, שיעור המשקף יכולת השפעה על אותו ענף משק. עוד מוצע לקבוע כי לעניין ההגדרה "תאגיד החזקה ריאלי" יראו תאגיד שהוא מבטח כפועל בענף הביטוח בלבד, וזאת ללא תלות בהשקעותיו הפיננסיות בתאגידים אחרים או בפעולותיו בענפי משק נוספים. זאת, הואיל וענף הביטוח הוא ענף המשק המרכזי שבו פועל מבטח, וכן לאור המגבלה המוטלת על החזקותיו של מבטח בתאגידים הקבועה בתקנה 15 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דרכי השקעת ההון והקרנות של מבטח וניהול התחייבויותיו), התשס"א–2001. התקנה האמורה קובעת כי מבטח לא ייזום, לא יקים, לא ייסד, לא ירשום, לא ינהל, לא ירכוש ולא ישקיע בדרך אחרת, באופן שיקנה לו שליטה או זכויות ניהול בחברה מוחזקת, כהגדרתה בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (פרטי דין וחשבון), התשנ"ח–1998, או בחברה ההופכת לאחר ההשקעה לחברה מוחזקת, אלא באישור מראש של המפקח על הביטוח. כמו כן יצוין כי קיימת מגבלה בסעיף 11 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני), התשס"ה–2005, לעניין החזקה של תאגיד בנקאי במבטח לצורך קבלת רשיון יועץ פנסיוני. לפי המגבלה האמורה, הממונה לא ייתן רשיון יועץ פנסיוני לתאגיד בנקאי אלא אם כן הוא אינו מחזיק יותר מ-5% מסוג מסוים של אמצעי שליטה במבטח ואינו מחזיק יותר מ-10% מסוג מסוים של אמצעי שליטה בתאגיד אחר השולט במבטח או בתאגיד המחזיק במבטח יותר מ-25% מסוג מסוים של אמצעי שליטה. המגבלות האמורות, החלות על החזקות של תאגיד בנקאי במבטח ועל החזקות של מבטח בתאגיד כלשהו, מונעות יכולת השפעה של ממש של תאגיד בנקאי על תאגיד אחר המוחזק בידי מבטח. עוד מוצע להחליף את הסכומים הנקובים בהגדרה "תאגיד החזקה ריאלי", בסכומים המעודכנים בהתאם לסעיף 24א(ב) לחוק. לפסקה (2): לאור התיקון המוצע בפסקה (1), שלפיו יראו תאגיד שהוא מבטח כפועל בענף משק אחד בלבד, וכצעד משלים לתיקון האמור, מוצע, מטעמים של מניעת ריכוזיות וניגודי עניינים, להגביל תאגיד בנקאי כך שיהיה רשאי להחזיק יותר מ-1% מאמצעי השליטה, רק במבטח אחד שהונו עולה על 2,000 מיליון שקלים חדשים. לפסקה (3): סעיף 24א(ב) לחוק קובע כי "הסכומים האמורים בסעיף קטן (א) יעודכנו ב-1 בינואר של כל שנה על-פי הוראת סעיף 19(ג)(2)". עדכון הסכומים לפי סעיף 19(ג)(2) לחוק הוא אוטומטי, על-פי שיעור עליית המדד כאמור באותו סעיף. מוצע להחליף את סעיף קטן (ב) האמור ולהסמיך את הנגיד, באישור שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת, לעדכן, בצו, את הסכומים האמורים בסעיף קטן (א), לא רק בהתאם לשיעור עליית המדד, אלא גם מטעמים אחרים, כמו למשל שינוי בריכוזיות הפעילות הריאלית במשק. תודה רבה. אני מקווה ששכנעתי אתכם. אני מבקש להצביע בעד החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. רבותי, אני עובר לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חיים אורון – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 15), התשס"ט–2009, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 15), התשס"ט–2009, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק תועבר להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/447).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים. הצעת החוק האחרונה בסדר-יום זה – הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2) (הארכת התוקף), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת השר בנימין בגין. בבקשה, אדוני השר. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הסעיף האחרון בסדר-היום. אני מתכבד להגיש את ההצעה. עקב העובדה שסגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן לא יכול להשתתף בדיון זה נתבקשתי על-ידו להציג את הצעת החוק הזאת. לפני כעשר שנים נחקק בכנסת חוק איסור התערבות גנטית, שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה, ובכך הפכה ישראל לאחת המדינות הראשונות שחוקקו חוק המגביל את פעולת השיבוט ואוסרת במפורש שיבוט לצורכי רבייה. בעת חקיקת החוק נקבע בהסכמה כי תוקף החוק יהיה לחמש שנים, ואחריהן תיבחן בכל פעם מחדש נחיצות קיומו והצורך לערוך בו שינויים כדי להבטיח שהמגבלות הקבועות בו יהיו מעודכנות, ומנגד לא יחסמו מחקר חשוב בשיבוט לצורכי ריפוי ולא יאסרו שיבוט לצורכי מחקר. למחקר זה פוטנציאל חשוב, ניכר, לטיפול במחלות חמורות ואף חשוכות מרפא, והוא מעלה את האפשרות מציתת הדמיון להוות תחליף להשתלת איברים. לפני כחמש שנים הוארך תוקף החוק לחמש שנים נוספות ונערכו בו באותה עת תיקונים אחדים, שנועדו לחדד את האסור והמותר, ובפרט את ההבחנה בין שיבוט לצורכי רבייה לבין שימוש בטכנולוגיות של שיבוט לצורך מחקר וריפוי, וכן להחמיר את הענישה ולהעניק סמכויות פיקוח למשרד הבריאות. הממשלה מבקשת היום להאריך את תוקף החוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיכאלי, זה מפריע. <השר זאב בנימין בגין:> הממשלה מבקשת היום להאריך את תוקף החוק בחמש שנים נוספות, והפעם ללא תיקונים נוספים. הארכה זו, עם אותה הגבלה, נדרשת לאור העובדה שהידע ממשיך להתפתח בנושא זה כל העת, אבל עדיין לא הוסרו החששות הקשורים להשלכות האפשריות של השיבוט על האנושות. לפיכך, יש עדיין מקום להאריך מצד אחד את האיסור על שיבוט לצורכי רבייה, ומצד שני את ההיתר, במגבלות הראויות, לשימוש בטכנולוגיית השיבוט לצורכי מחקר רפואי ומדעי שיקדם את האנושות, וכן לצורכי ריפוי. הוועדה המייעצת, שהוקמה לפי החוק, לא סברה הפעם שיש צורך בתיקונים מהותיים של ההוראות הקבועות בחוק. קביעת החוק לתקופה מוגבלת מחייבת, כמובן, את הממשלה ואף את הכנסת לשוב ולדון בנושא זה מחדש מדי תקופה. מאידך גיסא, היא משדרת את המסר הראוי למדענים ולחוקרים, שיש מקום אכן לקדם את הידע בנושא זה, אולם עדיין אסור להשתמש בטכנולוגיות האלה לשם הבאת ילדים לעולם, כל עוד לא ייקבע כי השיטות הן בטוחות ואף שומרות על כבוד האדם. עקב הבחירות לכנסת נוצרה בעיה של שיבוש לוח הזמנים, ויש צורך בקביעת סעיף תחולה רטרואקטיבית לחוק, כדי לשמר רציפות בין המועד שבו פקע החוק הקודם לבין כניסת החוק המאריך לתוקפו. עם זאת, הואיל ולא מקובל ואף לא רצוי לאפשר ענישה רטרואקטיבית, הרי שעל-פי הצעת משרד המשפטים הצעת החוק קובעת שלא ניתן יהיה להעמיד אדם לדין על פעולת שיבוט שבוצעה באותה תקופה שבין יום פקיעת החוק הקודם עד פרסום החוק המאריך את תוקף ההוראות. על כן, הממשלה מבקשת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר את הדיון בהצעה להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת המדע והטכנולוגיה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר בנימין בגין. רבותי, אני עובר לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים בדיון, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת חיים אורון – איננו; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט–2009. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט–2009, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 15, אין נגד ואין נמנעים. רבותי, ההצעה תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת המדע והטכנולוגיה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ז' באב התשס"ט, 28 ביולי 2009, בשעה 14:30. ישיבה זו נעולה. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 23:05.