דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ז
ישיבה מ"ז
הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת העשרים-וחמש
יום שלישי, ז' באדר התשפ"ג (28 בפברואר 2023)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4
נאומים בני דקה 4
אליהו ברוכי (יהדות התורה): 5
נעמה לזימי (העבודה): 6
יונתן מישרקי (ש"ס): 6
אבי מעוז (נעם): 7
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 8
צביקה פוגל (עוצמה יהודית): 8
עודד פורר (ישראל ביתנו): 9
גלעד קריב (העבודה): 9
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 10
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 11
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 11
ציון היום הלאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית 12
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12
בועז ביסמוט (הליכוד): 15
גדעון סער (המחנה הממלכתי): 17
אברהם בצלאל (ש"ס): 18
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 20
נעמה לזימי (העבודה): 21
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 23
ציון היום לשחרור העיר אילת 26
אוהד טל (הציונות הדתית): 26
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 28
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 32
ארז מלול (ש"ס): 33
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 34
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 35
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 36
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום ז' באדר התשפ"ג, 28 בפברואר 2023.
הודעה למזכיר הכנסת.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת דוח שנתי מס' 73ב' של מבקר המדינה – חלק שני, וכן הערות ראש הממשלה לדוח זה.
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת, בצירוף השגות שדחתה הוועדה בישיבתה היום. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה למזכיר הכנסת.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה. תודה לחברי הכנסת. נוסיף גם את חבר הכנסת גלעד קריב לרשימה. ועד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת דן אילוז. דקה לרשותך. בבקשה, אדוני.
<< קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, ז' באדר, מצוין יום ההתחברות לחכמי ישראל, כחלק מיוזמת כל ישראל חברים, ובמהלכו מתקיימים מעל ל-150 אירועים ברחבי הארץ והעולם. מדובר, כמובן, גם ביום פטירתו של משה רבנו. ויש עוד חכם שנפטר ביום הזה, חכם אליהו בן אמוזג, שבו אני רוצה להתעמק. משפחתו של חכם אליהו בן אמוזג עברה לליבורנו שבאיטליה מפאס שבמרוקו, עיר הולדתו של אבי. החכם בן אמוזג היה מקובל גדול שהראה את מרכזיות חוכמת הקבלה כפילוסופיה הפנימית של היהדות. הוא עימת את התורה עם החוכמות, וזאת כדי להראות את האמת של התורה. לשיטתו, כל הידע האנושי הוא ניצוצות של האמת שהתגלתה לישראל בתורתו. וכך כתב בספרו "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי" – דברים שרלוונטיים לנו: "אין מי שמכחיש שיש בתורת משה, או מוטב לומר ביהדות, שני דברים הנבדלים זה מזה בטיבם, בתכליתם ובאמצעים המשמשים ליישומם – יש בה מדיניות ויש בה מוסר. ללא ספק, היהדות אחת היא, ומדיניותה מתקשרת באלף דרכים למוסרה. המדיניות היהודית שואלת את סגנונה מהמוסר היהודי. - - - אף מוסר היהדות לא נועד רק לעיצובם של אזרחים טובים לירושלים של מעלה, אלא גם לעיצובם של פטריוטים טובים, ישראלים טובים ואזרחים טובים לירושלים של מטה".
היום, כמו בכל יום, אני קורא לכם להתעמק בתרבות העשירה של החכם בן אמוזג ובתורת חכמינו מארצות ערב. לאורם נלך. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת דן אילוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת אליהו ברוכי, ואחריו – חברת הכנסת נעמה לזימי.
<< דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, אתמול, במרחק כמה מאות מטרים מפה התקיים מעמד ההלוויה של הקדושים הלל מנחם ויגל יעקב יניב, ה' יקום דמם. הסבא שלהם, הרב שמואל יניב, עמד מעל קברם הטרי, כשהוא עטוף בטלית, ואמר דברים שראוי להשמיע גם כאן, בבית הזה. אני רק מבקש להתנצל בפני הסבא, הרב יניב. אין לי את היכולת לחזור על הלהט ועל הלב החם שממנו יצאו הדברים. אני עומד פה ורק מצטט את התוכן: זה רגע של קדושה. לא יכולתי לבוא בלי הטלית שעשה לי נכדי. זה הרי קורבן של גאולה. היום אני צריך לקבור שני נכדים אהובים. סבתא מרים תמיד אמרה שאתם צריכים לשיר בבית המקדש. עכשיו הלל ויגל שרים בבית המקדש של מעלה. אנחנו פונים אליכם בשעה כזו – פנה הרב יניב לקהל הרב שהתאסף, לאותם אנשים שאומרים: נשרוף הכול, נחריב הכול, אם לא תקבלו את עמדתנו. אני פונה לקיבוצניקים, אנשי ההתיישבות העובדת, אנשים שאמרו: עם ישראל חי גם אם אנחנו לא נהיה. מכאן אני פונה לנוער המתוק שלנו, הנוער החביב. התורה היא תחיה אותנו, ורק ממנה נקבל תעצומות נפש. אנחנו עם של חמלה – אני מודה באשמה. נישאר כך. אנחנו נוסיף קדושה על קדושה, חמלה על חמלה. נביא את הגאולה. הלב שלנו ימשיך לראות את הטוב.
יהי זכרם ברוך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אליהו ברוכי. תעלה ותבוא חברת הכנסת נעמה לזימי, ואחריה – חבר הכנסת יונתן מישרקי.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אתמול ציינו את ז' באדר, יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו, שארגון כל ישראל חברים מכנה "יום כל ישראל חכמים". ומטרתו היא התחברות עם חכמי וחכמות ישראל מכל הדורות, מתוך הבנה שלכולנו יש חלק בחוכמה הגדולה של ישראל.
כל ישראל חברים קיימו אתמול מאות אירועים עם אלפי משתתפים בכל הארץ ואפילו בעולם. התבקשתי לציין חכמה אחת, ובחרתי את מרת פרחה פלורה ששון מהקהילה במומביי, שכתבה כך: מובא בקידושין מ': "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובים בעליית בית נתזה בלוד. נשאלה שאלה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה". הינה, אני קוראת עליכם, תלמידי הבית הזה: כל זמן שאתם פה, הלימוד גדול. וכאשר תצאו מזה לעולם הגדול, אז מעשה גדול.
ואני קוראת מפה לתלמידים והתלמידות, לחניכי המכינות ושנות השירות, לסטודנטים ולסטודנטיות, לחניכי תנועות הנוער: מהלימוד עלינו לקבל את ההשראה לחברת המופת, שנרצה לאורה לעשות מעשה, לעשות תיקון עולם.
וברגעים גדולים כמו אלה, כשהדמוקרטיה מתערערת, זה הזמן לעצור את הלימוד, לצאת אל העולם הגדול ולעשות מעשה גדול. אנחנו צריכים וצריכות אתכם. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחברת הכנסת לזימי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יונתן מישרקי, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.
<< דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, בימים אלה ההכנות לחג הפורים, שאותו נחגוג בשבוע הבא, בעיצומן. לצד שמחת פורים המתקרבת, בימים אלה טמונות סכנות רבות, שחובה עלינו להזהיר מפניהן. לפני נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים, עשרות ילדים ובני נוער בגילאי 17-5 פנו למיון בתי החולים בשל היפגעות ומעורבות נפצים בתקופת חג הפורים בשנים האחרונות. 56% מהם היו ילדים בגילאי 14-10. זאת לצד מאות פגיעות של ילדים ומבוגרים שטופלו במסגרת קופות החולים. אנחנו מדברים על ילדים שנקטעו להם אצבעות, אנשים שהתעוורו, קשישים ונשים בהיריון, שיש להם רגישות יתרה לנזקי הרעש. ולצערנו הרב, גם מאות נפגעי פוסט-טראומה, שעבורם כל פיצוץ כזה הוא אירוע קשה ומזיק.
אדוני היושב-ראש, מדובר כאן בפיקוח נפש של ממש. אסור לנו להפוך את היום השמח הזה ליום של שפיכות דמים. הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" מקבל בימים אלה משמעות כפולה ומכופלת.
אני פונה מכאן אל ההורים, המחנכים, היקרים: בבקשה, אנא, דאגו שילדיכם יימנעו מכל שימוש בחומרים ונפצים אלו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת מישרקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 80, והפעם על ניגוד עניינים. הבוקר בדיון בבג"ץ בעניין מתווה הכותל פתחה נשיאת העליון בגילוי נאות שבנה של היועצת המשפטית של נשות הכותל אמור להתחיל להתמחות אצלה. אבל היא לא חושבת שזו עילה שפוסלת אותה מלדון בתיק.
ברור, ניגוד עניינים זה רק לראש ממשלה ולנבחרי ציבור. מישהו מעלה בדעתו שניגוד עניינים יכול להשפיע על טוהר מחשבתם וניקיון כפיהם של מלאכי העליון? אגב, בתקופתי כמנכ"ל משרד ממשלתי, אשתו של היועץ המשפטי של הממשלה כיהנה כמנהלת מחלקה בכירה בפרקליטות. האם אותו יועמ"ש, שלאחר מכן התמנה לבית המשפט העליון, היה מאפשר לי למנות את אשתי למנהלת מחלקה במשרד?
מדובר במהנדסי תודעה שחושבים שהמון העם הוא נבער וטיפש, ואילו הם נישאים ועליונים, וממילא הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. אני ממליץ לשופטי העליון לרדת מהאולימפוס שבנו לעצמם אל קרקע המציאות. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אבי מעוז.
יעלה ויבוא חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חבר הכנסת צביקה פוגל.
<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להביא שוב את המצוקה ואת הסיפור של היישוב ביר הדאג' בנגב. אני דיברתי על הנושא הזה לפני שלושה חודשים והבאתי את המצב שקיים שם, שקמו להן הרבה יחידות תחת הכותרת משילות. כנראה שקמו בנגב יחידות שאנחנו לא יודעים את הזהות שלהן, מי מפעיל אותן, אבל אנחנו יודעים דבר אחד – שכל היחידות האלה בנגב סימנו את האוכלוסייה הערבית הבדואית. היום התקשרו עוד פעם לביר הדאג', ואמרו בצורה ברורה שיש יחידה שתפסה צעירים שהיו עם הצאן במרעה, תקפו אותם, הרביצו להם וגם גנבו מהם. אנחנו נגיש תלונה, כמובן, במח"ש, אבל הגיע הזמן להתייחס לבדואים בנגב כאזרחים שווים. ותחת הכותרת של "משילות" לא יכול להיות שיקומו יחידות שהמטרה היחידה שלהן היא לרדוף את הבדואים בנגב.
אתמול סיפרתי על יחידה מסוימות שמחרימה רכבים לאנשים ביערות, ביער להב, ביער יתיר. היום זה ממשיך בביר הדאג'. אני קורא מכאן להפסיק את התופעה לרדיפת הבדואים על ידי היחידות האלה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת עטאונה.
יעלה ויבוא חבר הכנסת צביקה פוגל, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
<< דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במשך עשרות שנים לחמתי על פי רוח צה"ל וערכי היהדות. תקפתי אלפי מטרות, אולי יותר מכל אחד אחר במדינת ישראל, ותמיד תמיד מנעתי פגיעה במי שאינו מעורב.
כל חיי הם מסכת ארוכה של התנדבות למען מדינת ישראל. אמשיך לעשות זאת גם בעתיד, כי זה מה שהבטחתי למאות אלפי בוחרים ולמיליונים שמייחלים לביטחון אישי ולכבוד לאומי בארץ ישראל. לא פעלתי באופן בלתי חוקי, לא תמכתי ולא אתמוך בפעילות שכזו. אמשיך להיאבק בזקיפות קומה על דעותיי ועמדותיי כדי לגרום לממשלה בכלל, ולזרועות הביטחון בפרט, ליזום, לתקוף, לנצח ולהפסיק להגיב ולהכיל, כי את השנאה והרוע לא נמגר באמצעות שקי דולרים ומחוות. זו, אדוני, האמת שלי, ללא עריכה מחודשת וללא מניפולציות בכותרות. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת פוגל.
יעלה ויבוא חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת גלעד קריב.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נרצח בפיגוע מתועב ונפשע בצומת הערבה אילן גנלס, אזרח ישראלי אמריקני בן 27. אילן הוא דוגמה לקשר מיוחד של מדינת ישראל עם יהדות התפוצות, שגם הגיע לכאן והתנדב לצה"ל, ואחר כך חזר לארצות הברית, ובביקור כאן קיפד את חייו בפיגוע טרור נורא. יהי זכרו ברוך, ושלוחים מכאן התנחומים מאיתנו גם לקהילה היהודית בארצות הברית על האובדן וגם לכל עם ישראל.
אני חושב שגל הטרור שאנחנו עוברים בימים אלו מחייב התייחסות ושינוי מצב כלפי אותם מחבלים, ואני קורא מכאן לממשלה: תעברו מהגנה להתקפה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת פורר.
חבר הכנסת גלעד קריב, ואחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, ערב טוב. ראשית, אני רוצה להשתתף בכאבו הגדול של סגן השר אבי מעוז – עדיין סגן השר – שגילה לתדהמתו שגם ממשלת ימין על מלא-מלא חושבת שצריכה להיות עזרת תפילה שוויונית מעורבת בכותל המערבי. לא נורא, הוא יתרגל. הוא חוזר עכשיו לספסלי הכנסת בלבד, והוא יתרגל.
אדוני, בשניות שנותרו לי אני מבקש לשבח את השר לוין על כך שהוא עלה היום למשדר פתוח של מתן תשובות על שאלות של הציבור בתאגיד השידור הציבורי. אני מקווה שהשר קרעי נתן לו אישור. אני רק שואל, מדוע השר לוין מסרב להגיע לוועדת החוקה, למרות הבקשה המפורשת של כל חברי האופוזיציה בוועדה, על מנת להציג מה השלבים הבאים בתוכניתו המשפטית. הוא הרי מתכנן 20 שנה את אותם שלבים, ולא ברור לי מדוע השר לוין, שמדבר רבות על כבודו של הבית הזה, אדוני היושב-ראש, מסרב נחרצות לבוא ולהציג מהם השלבים הבאים של תוכניתו. אולי הוא פשוט מפחד שהציבור יצטרף עוד יותר בהמוניו למחאה נגד התוכנית המסוכנת. הזו. השר לוין, אנחנו מחכים לך בוועדת חוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת קריב.
תעלה ותבוא חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 12. את הנאום היום אני מבקשת להקדיש בכאב גדול לחברתי היקרה אסתי יניב, אימא של הנערים הגיבורים הצדיקים והיפים הלל מנחם ויגל יעקב, שבחייהם ובמותם לא נפרדו, בתקווה ובתפילה של "מחה ה' דמעה מעל כל פנים", ונזכה לראות בשוב ה' לציון בחסד וברחמים.
רק ביום שלישי בשבוע שעבר עמדתי כאן מעל לדוכן כבכל שבוע וזעקתי שוב את זעקתם של תושבי השומרון, שביטחונם מופקר. מעל 30 פיגועים התרחשו באותו שבוע רק בגזרת השומרון והכפר חווארה. תיארתי בפניכם אז את הנתונים המדאיגים והתרעתי כי המצב הפך חמור כל כך, עד שכל תושב שיוצא לעבודה או לקניות הופך למטרה ניידת עבור המחבלים.
לצערי, הזעקה שלהם, כמו גם הזעקה שלי, לא נפלה על אוזניים קשובות, ושום פעולה שונה וחריגה לא בוצעה בשטח. הכתובת נותרה על הקיר אדומה, מדממת ובוהקת.
כשנרצחו ביום ראשון יגל יעקב והלל מנחם יניב, השם ייקום דמם, בחווארה, לצערי אף אחד לא הופתע. הפיגוע היה בלתי נמנע – תוצאה ישירה של חוסר טיפול בעשרות פיגועי אבנים וניסיונות הרצח שקדמו לו. ככה הוא טיבו של טרור. הוא לא נעלם ולא דועך כשמכילים אותו, אלא הוא רק הולך ומתעצם.
כדי למגר את הטרור צריך להציב רף של אפס הכלה. כל פיגוע קטן או גדול צריך להיענות בתגובה נחושה וחסרת כל פרופורציה, שתבהיר לאויב כי בעל הבית השתגע. פעולות נקודתיות וכירורגיות שנעשות לאחר כל פיגוע לא יצליחו להביא למיגור הטרור, ולכל היותר יביאו ללכידת המחבל הספציפי והסייענים.
יומיים לאחר הפיגוע הקשה, אני יכולה לעמוד כאן ולקבוע בצער: הכתובת עדיין על הקיר, והיא תמשיך להתנוסס ולהביא בשורות איוב עד שנסכים לפתור את הבעיה האמיתית מהשורש. כן, זו אמירה כואבת, אני יודעת, אך אין מנוס מלהביט נכוחה למציאות בעיניים, ואולי, רק אולי, אם נעשה זאת, נשכיל לפעול בהתאם ולמנוע את הקורבנות הבאים, בתקווה לימים טובים. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחברת הכנסת סון הר מלך.
<< נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
וכעת נעבור להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת. יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ, הודעה, בבקשה.
<< דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע על הוספת ממלאי מקום קבועים בוועדות הבאות: מטעם סיעת יש עתיד, בוועדת הכלכלה, חברת הכנסת שלי טל מירון. בוועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת רון כץ. מטעם סיעת העבודה, בוועדה לביטחון לאומי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, על חשבון סיעת העבודה.
ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות, כמפורט להלן: הוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה תדון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביקורת שיפוטית לעניין כשירות במינוי) (פ/2314/25), של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מה קרה, אין ועדת חוקה בישראל?
<< דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >>
ועדת העבודה והרווחה תדון בהצעות חוק הבאות: 1. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשפ"ג–2023, פ/1092/25, של חבר הכנסת אחמד טיבי. 2. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשפ"ג–2023, פ/1557/25, של חבר הכנסת ישראל אייכלר.
ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק למניעת העסקה בתחום החינוך והטיפול של אדם שהורשע או שמואשם בתקיפה או בהתעללות בחסר ישע, התשפ"ג–2022, פ/934/25, של חבר הכנסת רון כץ. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
<< נושא >> ציון היום הלאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: ציון היום הלאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית. אני מזמין את מי שמוביל את היום המיוחד הזה, חבר הכנסת חמד עמאר, לבוא ולשאת את דבריו. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, קודם כול אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על נוכחותך באירוע, על עזרתך לקיום האירוע והצלחת האירוע. ואני מאמין שגם אתה יודע שהאירוע היה מאוד מאוד מוצלח, שהגיעו הרבה מכובדים מהעדה הדרוזית, הרבה בני נוער; קרוב ל-150 איש היו איתנו היום באולם. אז כולם מודים לך על נוכחותך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
ותודות לך.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ואני גם רוצה להודות לשייח' מוואפיק טריף, הראש הרוחני של העדה הדרוזית, עם כל השייח'ים שהגיעו. אני רוצה להודות ליושב-ראש מפלגת ישראל ביתנו חבר הכנסת אביגדור ליברמן; לחברי הכנסת מישראל ביתנו, שהגיעו – עודד, סובה ושרון, וגם לחבריי, מנסור עבאס ויואב סגלוביץ'; שניהם הגיעו לאירוע הזה. אבל הופתעתי, אדוני היושב-ראש, שאפילו נציג אחד מהממשלה לא הגיע לאירוע, למרות שהזמנתי את כל חברי הממשלה ואת כל חברי הכנסת בבית הזה. ובזמן הבחירות כולם מגיעים. אירוע כזה הוא מאוד חשוב בשבילי, ואני חושב שבשביל העדה הדרוזית – מאוד חשוב.
היום הזה מצוין בחוק שאני הובלתי בשנת 2018, אחרי שראיתי וישבתי ופגשתי במשך השנים הרבות שאני בכנסת, קרוב ל-14 שנים, הרבה צעירים ישראלים שפוגשים חיילים דרוזים, והם לא יודעים בדיוק מה הדרוזים עושים בצבא. מי הם הדרוזים במדינת ישראל. הרבה חושבים שהדרוזים קשרו את גורלם עם מדינת ישראל כשמדינת ישראל הייתה חזקה. הם לא יודעים שהדרוזים קשרו את גורלם עוד בישוב היהודי, עוד בשנות השלושים, כשהיהודים היו כאן פחות מ-600,000, והדרוזים היו בסך הכול 14,000. מיעוט עם מיעוט שקשר את גורלו כאן, והלכו צעד אחרי צעד ביחד, עד היום הזה.
לכן אמרתי: אני חייב לחוקק את החוק הזה; לציין את היום הזה גם בכנסת, גם בבסיסי צה"ל, גם במשטרה, וגם במשרד החינוך, בבתי ספר, ובכל מקום, במוסדות המדינה. ואני חושב, היום ראינו את ההשתתפות של הצעירים, ההשתתפות של המכובדים, וכמה חשוב להם היום הזה.
אבל גם ביום הזה, אני רוצה להגיד לכם, העדה הדרוזית נפגעה מאוד, ובעצם נדרסה על ידי חוק הלאום. ואני זוכר את ההפגנה הגדולה שהייתה בתל אביב בזמן שחוקק חוק הלאום, בתמיכה של כל עם ישראל שם, שנכחו בה הרבה אנשים. אני הייתי שם, והגיעו יותר מ-100,000 איש לשם. היה אירוע מאוד גדול. אחרי האירוע הזה נפגשנו עם ראש הממשלה יותר מפעם אחת. אני, כנציג של העדה הדרוזית, ועוד שני חברי כנסת שהיו נוכחים בכנסת הזאת, ויושב-ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, והשר כחלון אז, כי היה לו גם נציג של העדה הדרוזית. והובטח לנו אז על ידי ראש הממשלה שבתוך 60 יום יחוקק חוק שייתן שוויון מלא לבני העדה הדרוזית – זה הובטח. ועברו אז 60 יום ועוד שישה חודשים.
<< קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
מי?
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ראש הממשלה בנימין נתניהו - -
<< קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אהה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
- - הבטיח לנו בישיבה. עברו אז 60 יום ועוד שישה חודשים. בשנת 2018. ואנחנו לא קיבלנו שום חוק. חוק הלאום – בשביל העדה הדרוזית הוא סטירה. אפילו יותר מסטירה – הוא דריסה. אפילו יותר מדריסה – הוא אמירה שאתם לא חלק מהמדינה הזאת, שאתם מוכנים למות למען המדינה הזאת, אבל אתם לא יכולים להגיד שזה הלאום שלנו, זה המדינה שלנו, זה המקום שלנו.
אבל עם כל זה, אדוני היושב-ראש, אני, כמוביל נוער – והקמתי שתי תנועות נוער בעדה הדרוזית – אני אומר לכל צעיר וצעירה של בני העדה הדרוזית: זה המדינה שלנו, זה המקום שלנו. נילחם למען המדינה הזאת. נחיה למען המדינה הזאת.
ועוד נקודה אחת, אדוני היושב-ראש, שאני רוצה לגעת בה, היא חוק שדרס כל צעיר וצעירה שרוצים לבנות את הבית שלהם, על הקרקע הפרטית שלהם, כאן, במדינת ישראל – חוק קמיניץ. חוק קמיניץ – מי שלא יודע ורואה אותנו – נותן סמכות לפקיד, סמכות לפקיד, להוציא צו הריסה מינהלי. להוציא קנס של 300,000 שקל ומעלה. 300,000 שקל ומעלה. פקיד. לא צו שיפוטי.
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
יש פקיד שהדיח ראש ממשלה, מה ההבדל?
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, לא, לא סמכות שיפוטית. לא בית משפט – פקיד. ואני אומר פקיד יהיה בכיר אשר יהיה – אין לו את הסמכות להרוס בית; אין לו סמכות לתת קנס בגובה כזה. אני לא מאמין שיש מדינה אחת בעולם שמאפשרת לפקיד לתת קנס בגובה הזה. תודה רבה.
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
להדיח ראש ממשלה אפשר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט לשאת את דבריו. חמש דקות לרשותך, אדוני. פלוס הזמן שצריך כדי להרים את המיקרופון לגובה.
<< דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה. כן, זמן, אצלי תמיד זה הזמן. אני מאוד לא טכני, כבוד היושב-ראש, כפי שאתה יודע.
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, ז'בוטינסקי אמר: "אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל, זה ה'אני מאמין' שלי, זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם". המשפט הזה הוסיף שעם ישראל אחד הוא. אך יש לו, מה לעשות, חברים טובים, אפילו אחים אמיתיים, שהיו ועודם חלק כביר מכור ההיתוך הישראלי.
כמדי שנה אנחנו מקיימים בכנסת ישראל יום לאומי לציון פועלה ותרומתה של העדה הדרוזית למדינת ישראל. אחיי הדרוזים, היריעה קצרה מלהרחיב כל שעל ליבי בנושא זה. בינינו לבינכם ישנה ברית דמים, אך לא רק, נרקמה ביננו גם ברית חיים של שותפות גורל. לאורך ההיסטוריה בריתנו עמדה יציבה ואיתנה, עמדתם ונלחמתם איתנו כתף אל כתף במערכות ישראל. חלקנו רגעים של שמחה ורגעים קשים. ויחד בנינו, ועודנו בונים, את עתיד המדינה. אני שמח ונרגש להכיר תודתי העמוקה כלפיכם. תרומתכם ניכרת בכל תחום בארצנו – בצבא, בכלכלה, בהגנה על חבלי הארץ, בישוב, בחינוך, בתרבות ובעשייה. שותפות בכל התחומים באשר הם. זוהי חברות אמיצה וכנה, חברות היסטורית.
תראו, אנחנו נמצאים כאן לילות כימים בכנסת, בהצבעות, בדיונים. ומה לעשות, כשסוף השבוע מגיע, אנחנו גם כן נהנים קצת ולבקר בארץ הנפלאה שלנו. בלי שום קשר, שכחתי לגמרי שהיום אנחנו מציינים את היום המיוחד והחשוב הזה.
החלטנו לבחור לנו, יחד עם הילדים, איזה מקום לנפוש בסוף השבוע, ובחרנו בדאלית אל- כרמל, כמעט בטבעיות, ואני יכול להגיד בפה מלא – כמובן, הרי, כי באמת אני אומר את הברור מאליו – שהרגשנו בבית. נהנינו, כמובן, מחברת אנשים נפלאה, עולם שלם של אירוח, של תרבות עשירה, של ניחוחות וטעמים, של הכנסת אורחים, של הרגשה חמה וביתית. מגזר שכולנו יודעים שהוא של אנשים טובי לב, מוארים, גאים, נחושים, בעלי פילוסופיה ודת מיוחדת, של אהבת הבריות באשר הן, ללא הבדלי דת, גזע ומין; פשוט אהבת חינם לכול; נתינה, תרומה וחמלה.
עכשיו אני, כידוע לכם, כמו רוב חברי הבית פה – אנחנו תומכים, כמובן, באחווה עמוקה בין הבריות, בעשייה נחושה ואמיתית למען הכלל, ואני יכול להגיד שבינינו יש אחווה אמיתית ואהבה אמיתית. לאורך ההיסטוריה נוכחנו לראות את האהבה ללא תמורה שלכם, את הנאמנות ללא תנאי, את אהבת ארץ ישראל ועם ישראל; אחוז הגיוס לצה"ל במגזר הדרוזי – כל אחד יודע – הוא מהגבוהים ביותר בחברה הישראלית. מרביתם מתנדבים ליחידות קרביות. ואני אומר לכם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – אתם חלק אינטגרלי מחיינו, וזה כמעט מיותר להגיד – אנחנו משפחה, ולכן יידרשו מעשים ולא רק מילים. כאן נוכיח את הקשר הכה חזק ואיתן שבינינו על ידי עשייה משותפת.
בראש הרשימה של האתגרים הרבים שאנו צריכים לקחת על עצמנו כחברי כנסת, כמשרתי ציבור, זה לפעול למען החברה הדרוזית בכל תחומי החיים, בחינוך, בעשייה החברתית, בחיזוק הקשרים בין כל שכבות האוכלוסייה ובחיזוק והגדלת ביטחונכם האישי. השקעת משאבים ודאגה לחברה הדרוזית הן בעדיפות עליונה. אנחנו מחויבים בכל רמ"ח איברנו לקידום ולטיפוח החברה הדרוזית על תרומתה לצה"ל ולמדינת ישראל, למפקדים שצמחו בה ולמנהיגי הדת.
כמובן שאני, כמו כל אחד בחברה הישראלית, מודה לכם על מי שאתם ומה שאתם עבורנו. וכל מה שנותר הוא לאחל שנמשיך לצעוד יד ביד, כתף אל תכף, בחברות אמיצה לעוד שנים רבות. וכמובן, כאשר אני אומר את הדברים האלה אני לא יכול שלא להתייחס לחברי שדיבר זה עתה והזכיר, כמובן, את חוק הלאום. חוק הלאום לא עומד בכלל בסתירה לכל הדברים שאמרתי זה עתה. כי אסור לנו לשכוח דבר אחד: יש לנו ברית גדולה עם אחינו הדרוזיים, ואחינו הדרוזים יודעים היטב שאנחנו חיים במדינה היהודית, ולא במדינת כל לאומיה. הרי זה דבר שהוא ברור מאליו.
<< קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
זה לא הבעיה שלנו.
<< דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >>
כולם יודעים, והיום זה יום לציון, ויום שאנחנו שותפים, וצריך להבין דבר אחד: חוק הלאום הוא חוק חשוב, חוק-יסוד, וישראל היא מדינת הלאום היהודי; זה חוק שהוא חשוב מן הסיבה הפשוטה: זהו חוק שהוא למען היהודים. הוא לא נגד מיעוטים – הוא בעד יהודים. ולכן צר לי, צר לי על התחושות האלה, והדבר האחרון שאני רוצה הוא שאחיי הדרוזיים ירגישו כאזרחים סוג ב', כי הם לא כאלה. חס ושלום. אנחנו אזרחים שווי זכויות. וכאשר אני הסתובבתי בסוף השבוע יחד עם ילדיי בדאלית אל-כרמל, האמן לי שגם התחושות – וזה מה שהכי נהניתי לראות; לא רק אני הרגשתי בבית, אלא אני נהניתי לראות אוכלוסייה דרוזית שחייה במדינה שלה; גאים להיות ישראליים, גאים בשותפות שלהם עם העם היהודי. אחים אנחנו, אחים נישאר, עם חוק הלאום הכה חשוב שלנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לחבר הכנסת בועז ביסמוט. אני מזמין את חבר הכנסת גדעון סער לשאת את דבריו. חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים את היום הלאומי לציון תרומתם ופועלם של בני העדה הדרוזית בישראל. יום זה הוא יום הוקרה שבו אנו מודים לחברינו, אחינו, בני העדה. זהו יום חשוב לחברה בישראל. אני מודה שגם יום חשוב עבורי. תמיד ראיתי בבני העדה שותפים מלאים לדרך ובני ברית לדורות. הברית בין הדתות נכרתה עוד בתקופת התנ"ך בימי משה רבנו ויתרו, והמשכה היה כאשר העדה הדרוזית החליטה לחבור עוד לתנועה הציונית וליישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי. הבחירה שאותה הובילו מנהיגי העדה הדרוזית באותן השנים הוכיחה את עצמה.
כיום הקהילה הדרוזית בישראל מהווה חלק בלתי נפרד מהפסיפס של ישראל. יותר ויותר מבניה משתלבים בעמדות מפתח בחברה ובציבוריות הישראלית.
פרשת יתרו היא פרשה חשובה בתורה, והיא תמיד מעוררת סקרנות. זו אחת הפרשות הבודדות אשר קרויות על שמו של אדם שאינו משויך לעם ישראל. בפרשה מתוארת קבלת התורה בהר סיני וקריאת עשרת הדברות. זה לא מקרי שיתרו זכה לאותה הוקרה. במהלך הנדודים במדבר פונה משה רבנו אל יתרו ואומר לו: אל נא תעזוב אותנו, כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים.
משה ראה ביתרו עיניים, מורה דרך, מדריך. לכן רצונו להיפרד מבני ישראל על מנת לחזור למדיין היה קשה מבחינתו. מאז משה רבנו ויתרו ועד היום הזה אנחנו לצידכם ואתם לצידנו. החובה והמחויבות שלנו צריכות להיגזר מאותו זיכרון.
רבים נוטים לראות את הברית בינינו כברית דמים. בעיניי, העדה הדרוזית היא סמל לברית החיים בישראל. ברית של שותפות. כתף אל כתף. ברית של גאווה עצומה. חלקנו יחד רגעים יפים של הישגים וניצחונות וגם רגעים קשים וכואבים של שכול ואובדן. בראייה גיאו-פוליטית העם היהודי והעדה הדרוזית הם שני מיעוטים באזור הזה, הקשה, של המזרח התיכון.
כיום בני העדה הדרוזית הם חלק משמעותי מהחברה, ותרומתם יקרה מפז. הם משתלבים בכל תפקידי המפתח בחברה הישראלית – ברפואה, בחינוך, במשפט, בכוחות הביטחון, ביחידות העילית בצה"ל. אלופים בצבא וניצבים במשטרה שילמו בדמם כדי להגן על המולדת ומחרפים נפשם לילה ויום כדי לעמוד על ביטחונה של ישראל. המשותף לכולנו – הנאמנות למדינה ולארץ. וכל אחד מאיתנו – לדתו, מורשתו ומסורתו. זו ברית בעלת עוצמה רבה, וחובתנו לבטא שהיא לא תהיה רק בנשיאת האלונקה, אלא גם בחיים האזרחיים.
כשר המשפטים קידמתי הצעת חוק שתקבע את מעמדה הייחודי של העדה הדרוזית, ותכיר בזכותם של אזרחי המדינה, בני העדה, לשמר את מאפייניהם הייחודיים. אני מקווה שנצליח לקדם חקיקה זאת בכנסת הנוכחית.
לצערי, בכנסת הזאת היחס של הקואליציה לדרוזים אינו עולה בקנה אחד עם תרומתם האדירה למדינה. להבנתי, גם בתקציב המדינה שיובא לכאן הוחלט לקצץ בתקציבים של הרשויות הדרוזיות – החלטה שעלולה לפגוע בקידום ובהתפתחות במגזר.
אדוני היושב-ראש, לא אוכל לסיים נאומי זה בלי להעלות מעל במה זאת את זכרו של אחי ואהובי, סאהר איסמעיל עליו השלום, שנרצח ב-15 באוגוסט 2021 – רצח שטרם פוענח. אחי הצעיר נרצח ליד ביתו בגיל 50. אדם טוב לב. מנהיג ישר ואמיץ. חבר יקר ומשרת אמת של בני העדה. יש לנו מחויבות גדולה להמשיך את המורשת, שהיא עקירה מהשורש של האלימות במגזר הדרוזי בפרט, ובחברה הערבית במדינת ישראל בכלל, ולטפח את הדור הצעיר במגזר הדרוזי. משימתנו, גדולה וחשובה, להמשיך ולהעמיק את קשר הגורל הזה בין העם היהודי לדרוזים, ולהמשיך לבנות יחד את העתיד עבור הילדים שלנו בדאלית אל-כרמל ועוספיא, בג'וליס, בסמיע, בעכו, בירושלים, בתל אביב ובאשדוד, ולנצח להוות דוגמה ומופת לחיים משותפים.
מפה, מעל הבמה המכובדת הזאת בכנסת ישראל, אני רוצה לומר בשמי ובשם כולנו לכם – תודה.
<< מנהל >> (היו"ר אוריאל בוסו, 16:39) << מנהל >>
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה.
<< דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, השייח' מוואפק טריף, ראש הרשות לפיתוח כלכלי וחברתי ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים מר האשם חוסיין, נכבדי העדה, ראשי רשויות, כנסת נכבדה, מדינת ישראל מציינת היום את היום הלאומי לתרומתה ולפעולתה של העדה הדרוזית. מדינת ישראל צריכה להמשיך להוביל את פיתוחן ושגשוגן של הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות וליישם בפועל את התוכניות הרב-שנתיות.
היום ז' באדר, יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו. משה היה חתנו של יתרו, הנביא שועייב, הידוע כמייסד הרוחני של העדה הדרוזית, וכמי שעם ישראל מוקיר אותו על העצות שנתן למשה רבנו במהלך המסע במדבר. כשיתרו מבקש ממשה להיפרד, מבקש ממנו משה להישאר ואומר לו: "אל נא תעזב אתנו", ומסיים בפסוק שמשה משבח את יתרו: כי "היית לנו לעינים". הקשר שיש בין עם ישראל לתנועת ש"ס, בראשות היושב-ראש הרב אריה דרעי, לעדה הדרוזית הוא קשר בר-קיום, ודורות שלמים של הכרת תודה לעדה הנכבדה.
הדרוזים והצ'רקסים הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. מדינת ישראל חבה לכם על נאמנותכם. כאן המקום לייחד, ולהזכיר את נפילתו של השוטר רב סמל זידאן סייף על ידי המרצחים השפלים בבית הכנסת בהר נוף, וכמובן גם את סגן אלוף מחמוד ח'יר א-דין, שהקדיש את כל חייו למען ביטחון מדינת ישראל.
מדינת ישראל נתנה עדיפות לאומית לעדה הדרוזית והצ'רקסית, ואנו צריכים לפעול על מנת להביא לאישורה של תוכנית החומש לשנים 2024 עד 2028 עבור העדה הדרוזית, שלה אנו חבים תודה עמוקה על נאמנותה למדינת ישראל.
אנו כאן, בבית זה, נפעל לעודד את צעירי העדה להשתלב באקדמיה ובמוסדות להשכלה גבוהה כדי לתת להם את הביטחון והכלים הנדרשים להשתלב בשוק העבודה. כיום בשירות המדינה מועסקים כ-1,300 עובדים ועובדות דרוזים, המהווים כ-1.6 מהאוכלוסייה, בדומה לשיעור הכללי של כלל האוכלוסייה, אך הייצוג שלהם, לצערנו, הוא בדרגים נמוכים מאוד. ניתן לשפר זאת ולקדם את העובדים למשרות בכירות יותר על ידי העדפה מתקנת גדולה יותר מהקיים היום. כן, מגיע לכם, וצריך לעשות זאת אתמול ולא מחר.
אני מודע גם לקשיים שיש בתכנון המפורט, איחוד וחלוקה, הפקעות, ריבוי יורשים, ביורוקרטיות שונות, והתוצאה היא בכך שהרשות לרישום והסדר הטאבו לא רושמת את הבתים על שם בעליהם החוקיים.
כיו"ר הוועדה לצמצום פערים חברתיים בפריפריה אעשה ככל יכולתי כדי לסייע לצרכים של העדה, ולהכיר את תרומתכם ונאמנותכם למדינת ישראל. בשמי ובשם חבריי אני רוצה לומר לכם מילה אחת: תודה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אברהם בצלאל. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. בבקשה, חמש דקות.
<< דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >>
תודה רבה. כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אחיי האהובים בני העדה הדרוזית, מכובדיי כולם, זכות גדולה והתרגשות עבורי לעמוד כאן ולברך את בני העדה, שטוב ונכון עשה חברי חבר הכנסת חמד עמאר שהביא לתיקון היסטורי של העוול, שהיה ראוי שיתוקן מזמן, אבל טוב מאוחר מלעולם לא. וכך, יחד, בכנסת ישראל, עברה הצעת החוק שמציינת באופן רשמי בכנסת ובבית הנשיא את תרומתה של העדה הנכבדה הזאת לחברה הישראלית ולמדינת ישראל כולה.
137,000 אחים ואחיות מבני העדה קשרו את גורלם יחד עם גורל העם היהודי בברית חיים. יחד איתכם אנו נאבקים יום-יום לעצמאותה של מדינת ישראל; יחד איתכם, אחיי היקרים, אנו מביאים את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל. מסירותכם ונאמנותכם איננה במילים. מסירותכם נכתבה בדם. אחים אנחנו. את אחיי בני העדה הדרוזית הכרנו כולם בכלל היחידות בצה"ל, במג"ב, במשטרה, בשב"כ, בכל זרועות הביטחון. את אחיי בני העדה הדרוזית הכרתי גם אני כשלחמנו יחד כתף אל כתף, וידעתי שיעשו הכול בכל מצב, בכל קרב, לשמור על כולנו. ידעתי שגם במצבים קשים יש תמיד על מי לסמוך.
כולנו זוכרים את יוסף, מדחת יוסף, השם ייקום דמו, שהפך לסמל. יוסף ויתר על לימודי הרפואה שלו והתגייס בעקבות אביו, ששירת 28 שנים בצה"ל, למג"ב. משפחה – מלח הארץ. יוסף, שכמו בכל דבר, גם בחיים וגם בשירות שלו, בטירונות, סיים בהצטיינות, ולבסוף שירת כלוחם במתחם קבר יוסף. יוסף היה נאמן למדינה. וכאן, מעל בימת הכנסת, אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזאת ולבקש מכם סליחה. כשהעדה הדרוזית מביאה נאמנות ומסירות פיהם וליבם שווים.
ימים מורכבים עוברים עלינו בחברה הישראלית, אתגרים מבית ומחוץ. גם כשהאתגר של המפעל הציוני איננו מובן מאליו כבר. אנו מתמודדים יום-יום עם טרור לאומי, טרור חקלאי בנגב, בגליל, בכל רחבי הארץ. כמי שלחמו איתנו בקרבות הקשים ביותר וקשרו את גורלם בגורלנו עלינו לגמול לעדה הדרוזית כגמולה. על מדינת ישראל לתעדף את העדה בתשתיות, בכפרים, בתעסוקה, בחינוך, במשרדי הממשלה. אנחנו רוצים לראות את בני העדה לא רק במדים, אלא בחוד החנית של העשייה הישראלית בכל תחומי החיים. עלינו לעשות עוד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק קרויזר. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תודה. כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, ראשית, תודה לך, חבר הכנסת חמד עמאר, באמת, על היום החשוב הזה. והיה לי חשוב מאוד להיות פה ולנאום פה היום, כי אני חושבת שהברית שלנו עם החברה הדרוזית עומדת מעל כל תלאות התקופה הזו.
אני מאוד מתרגשת לעמוד פה ולברך בשם סיעת העבודה את העדה הדרוזית לרגל יום ההוקרה לתרומתה ופועלה. אני חייבת להגיד שהייתי מתרגשת הרבה יותר אם הנושא המרכזי על סדר-היום הפוליטי והחקיקתי לא היה הפיכה משטרית, שמי שניסחו אותה היו אותם האנשים שהביאו עלינו את אסון חוק הלאום – פורום קהלת. צר לי שהמצב החוקי היום הוא שהדרוזים שווים בחובות למדינה, אבל לא שווים בזכויות במדינה; שהם משרתים בצבא מקום המדינה, שהם מהווים חלק בלתי נפרד מאיתנו ושהם שותפים אמיתיים של עם ישראל. ועדיין, מבחינת החוק הישראלי, אני שגרה בחיפה, שווה יותר ממקבילתי הדרוזית שגרה בשפרעם. לא נתפס ולא יעלה על הדעת.
צבא ההגנה לישראל כבר הבין עם הזמן שיש לפתוח את דלתותיו לכלל המסלולים המיוחדים לצעירים דרוזים, ועכשיו הגיע הזמן לפתוח את הדלתות באופן הכי רחב שישנו, ולא רק במערכת הביטחון, אלא בכל מקום, בשירות הציבורי לדוגמה. בדוח של הממ"מ של הכנסת מ-2020 צוין שיש עלייה מסוימת בשיעור הייצוג הממוצע של הדרוזים בחברות הממשלתיות ובתאגידים הציבוריים, אך רוב החברות והתאגידים עדיין רחוקים מהשגת היעד, או ששיעור הייצוג בהם הוא אפסי. בעוד שבכנסת הקודמת התברכנו בייצוג שיא מרגש של חברי כנסת דרוזים, בכנסת הזאת, לצערנו, לא זכינו לאותה כמות מבורכת. יש פה אומנם נושאי דגל, אבל בהחלט בפער משמעותי.
כשאני מסתכלת על חבריי הצעירים, הדרוזים והדרוזיות, הם לא מחפשים שום פריבילגיה ושום יוקרה מעל שאר האוכלוסייה. הם סך הכול מחפשים עשייה שתקדם אינטרסים צודקים ולגיטימיים בחברה הישראלית. יש היום דרוזים טייסים, רופאים, קצינים בכירים, כולל מחמוד ח'יר א-דין, זכרו לברכה, שניסה להציל את חבריו לכוח במבצע ח'אן יונס ונהרג בשוגג בחילופי ירי. לפני מותו התראיין והשתתף במחאות נגד חוק הלאום, ואמר לאלון בר דוד, העיתונאי: אני מחכה לראות מי יהיה החלל הראשון סוג ב'. מצמרר ועצוב. זכרו לברכה.
הדרוזים נאמנים למדינה. הם אוהבים את ישראל. הם חלק מאיתנו, הם חלק מהחברה הישראלית. בניגוד לקואליציה, שממשיכה לקדם את אותה משנה אידאולוגית גזענית של חוק הלאום, בניגוד אליה, החברה הדרוזית רואה בכל ישראל שותפים. נאמר גם כאן, הדרוזים יותר ציוניים מהציונות הדתית. רוב הדרוזים שירתו בצה"ל יותר מסמוטריץ', שישב כאן, יותר מבן גביר ומכל הסיעות החרדיות גם יחד. הדרוזים אוהבים את ישראל יותר מחברי סיעת הליכוד שמעדיפים את האינטרס של נתניהו על האינטרס הלאומי כל פעם מחדש. הם בוחרים לשרת בצבא, להגן על המדינה; הם רוצים להיות שייכים ולהיות חלק מהחברה שלנו.
התפקיד שלנו הוא למלא את החלק ההדדי הזה בחוזה בינינו לבינם. ואתם בכל זאת קידמתם חוק, שאתם מסרבים לבטל אותו, שקובע שהם שווים פחות, שהשפה שלהם פחותה, שהם סוג ב' למול החוק שקבע המשכן הזה. אתם לא מתביישים. מאז חוק הלאום המוטיבציה של הדרוזים לקחת חלק בחברה ירדה, ואיך לא? איך הם יכולים להרגיש שייכים כשיש בממשלה מי שחושבים שיש להם פחות לגיטימציה מאיתנו לחיות במדינה כשווים לנו? איך אנחנו יכולים לצפות לכל זה, שמבחינתם הם טובים בלמות ביחד, אבל לא מספיק טובים בלחיות ביחד? איך?
מאז קום המדינה האוכלוסייה הדרוזית גדלה פי עשרה ממה שהייתה ולא קם יישוב דרוזי נוסף אחד, כאשר במקביל קמו יותר מ-1,000 יישובים יהודיים. אותו דבר נכון, אגב, אצל החברה הערבית. בנוסף, גם ביישובים הקיימים תשתיות הביוב פגומות, אם בכלל קיימות, ובתים רבים שמאושרים בחוק עדיין לא מחוברים לתשתיות חשמל ומים כמו שצריך. גם חוק קמיניץ הוא בעיה לא קטנה – חוק שאוכף ולא מתכנן, שמגביר את הענישה, אבל גם מגביל את היכולת לבנות, לתכנן ולהתרחב, וזה כשהמדינה לא מציעה תוכניות מתאר חלופיות ראויות.
תבינו, המיעוט הדרוזי חייב בנייה שתאפשר לו לשגשג כמיעוט מצטיין ואוהב ישראל והמדינה. קחו לדוגמה חקלאי דרוזי – ואני יודעת שחקלאות חשובה לך, יו"ר הכנסת – שיש לו כמה עשרות דונם של שטחים חקלאיים ורוצה לשים את הציוד החקלאי שלו במחסן הכי פשוט שיכול להיות, באדמה שירש מהאבות שלו – אסור לו. אסור לו. זה לא יעלה על הדעת. למה לנו מותר לאהוב את הארץ והאדמה הזו ולהם לא? למה? ולמרות כל אלה, לחברה הדרוזית יש את אחת – אני מסיימת – ממערכות החינוך הטובות בישראל. על אף האפליה ועל אף ההדרה, על אף הקשיים מול משרדי הממשלה, על אף האתגרים שהמדינה מציבה בפניהם, שום מכשול ביורוקרטי לא יעצור קהילה מלוכדת וחזקה אוהבת הארץ הזו.
לאוכלוסייה הדרוזית בארץ מגיע שוויון זכויות מלא ולא סנטימטר פחות. מגיע להם להרגיש אזרחים במדינה בדיוק כמו שאנחנו מרגישים. מגיע להם לקבל את הזכויות שאנחנו מקבלים. מגיע להם להרגיש חלק מהחברה הישראלית כמו כל אזרח ישראלי אחר. הם אוהבים את המדינה ולא פחות ממה שכל אחד אחר אוהב פה, ומגיע להם להיות גאים ולהיות חלק מישראל. יש לנו עם הדרוזים ברית דמים, ועכשיו הגיע הזמן גם לברית חיים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. יעלה ויבוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסכם את היום המיוחד הזה. בבקשה.
<< דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משיב כאן בשם שר הביטחון, שאמור היה להשיב ליום החשוב הזה, וכיוון שאני פה אז הוא ביקש ממני למלא את מקומו, אז תכף אני אקריא את מה שכתב - - -
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אתה גם שר במשרד הביטחון.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
זה לא קשור. אני שר במשרד הביטחון, עם אחריות אחרת לחלוטין. אז אני תכף אקריא, ברשותכם, את מה שנכתב בידי שר הביטחון. אני כן רוצה, לאור היום החשוב הזה והדברים החשובים שנאמרו פה, באמת לציין את שותפות הגורל שיש בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית, בין העדה הדרוזית למדינת ישראל; שותפות גורל, שרגילים הרבה לדבר על ברית של דמים והאתגר הגדול – שאני חושב שמדינת ישראל מתקדמת בו לאורך השנים – הוא שכמובן תהיה כאן ברית של חיים, ולא רק ברית של דמים, במה שנוגע לתוכניות של פיתוח, של בינוי, של תעסוקה, של השתלבות יותר טובה בחברה הישראלית של בני העדה הדרוזית.
אני, בעניין הזה, באמת לא חושב שיש קואליציה ואופוזיציה. לפעמים אוהבים טיפה להתנגח סביב כל מיני סוגיות, אבל אני לא חושב שזה האירוע. חבר הכנסת חמד עמאר, היית כידוע שר במשרד האוצר בקדנציה הקודמת, ואני בטוח שעשית ופעלת בדברים טובים, וכשהיו דברים טובים אנחנו כאופוזיציה תמכנו. תמיד הסוגיות האלה מתנהלות בסוף במתח שבין רצוי למצוי, אל מול המון, המון, המון צרכים וסוגיות. אני חווה את זה עכשיו על בשרי כשר אוצר שמגבש תקציב ורואה המון צרכים, ושמח בכולם, ומאוד רוצה להיענות לכולם, ובאמת מכיר בחשיבות של כולם, ויודע שהכול בסוף צריך להתכנס למסגרות מסודרות, פיסקליות, ובטח בתקופה כמו בתקופה הנוכחית.
אבל אני באמת חושב שיש כאן ברית אמיצה, שהלוואי, הלוואי שתהיה מודל לעוד ועוד קבוצות באוכלוסייה במדינת ישראל שיסתכלו על השותפות הזאת ועל כמה טובה וברכה היא מביאה למדינת ישראל ולארץ ישראל על כל יושביה. השאיפה שלנו היא תמיד לעשות יותר ולגשר יותר על הפעמים ולתת יותר. אנחנו צריכים תמיד לשאוף, ואף פעם לא להרפות, ולהשתדל, לאט-לאט, שהמצוי בעניין הזה ידביק את הרצוי.
כיוון שעלתה פה הסוגיה של חוק-יסוד הלאום, אני חושב שזה חבל, שזו שגיאה. אין שום סתירה בין הגדרת מדינת ישראל כמדינת לאום של העם היהודי, כבית לאומי של העם היהודי, לבין היחס לשותפות האמיתית והאמיצה בינינו לבין העדה הדרוזית, ובאמת לבין כל קבוצת אוכלוסייה שתבחר בשותפות, אמת, ובדו-קיום, ובנשיאה בעול של המפעל הנהדר הזה, המפעל הציוני בארץ ישראל ובמדינת ישראל. חבל שיש גורמי קיצון – אגב, בעיקר בקרב הערבים תומכי הטרור, שמנסים להסית גם חלק מן האוכלוסייה הדרוזית; כביכול היא אמורה להיפגע מזה.
מדינת ישראל היא מדינה יהודית והיא הבית הלאומי – יש לה ההגדרה לאומית אחת בלבד – של העם היהודי. אבל באנו לכאן והבאנו לכאן הרבה שפע וקדמה, ואור, וטוב, לכל יושבי הארץ הזאת. ובאמת, כל מי שרוצה להיות שותף במפעל הזה מוזמן, ואנחנו מושיטים את היד. שוב, לעדה הדרוזית לא צריך להגיד את זה – היא הושיטה לנו את היד מהרגע הראשון. אני חושב שהיא מצאה יד מושטת אצלנו. ואני מקבל שלא הכול מושלם, ויש עוד הרבה מאוד לאן ואיך להתקדם, ואני בטוח שבעניין הזה כולנו שותפים וכולנו נעשה את זה ביחד.
אז אני, ברשותכם, קורא את ההתייחסות הקצרה - - -
<< קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אדוני השר, האם אתה יכול לומר שלא תהיה פגיעה בתקציבי הרשויות המקומיות במסגרת התקציב - - -
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
חד-משמעית. חד-משמעית.
<< קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
כי הייתה איזו שמועה אחרת, בעקבות דיון התקציב.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
לא, לא, ממש לא. אני אגיד לך יותר מזה, גדעון, גם בתוכנית החומש לחברה הערבית, אנחנו כן עושים שינויים ומטייבים את המטרות. אני חושב שזה דבר לגיטימי. אני חושב שכבר משקיעים כספים, צריך להשקיע אותם נכון. זה נכון גם בהיבט הלאומי, הציוני; לנסות למקד את זה באותם המקומות שבהם יש הזדהות עם מדינת ישראל ושותפות עם מדינת ישראל. אני לא חושב שאנחנו צריכים לתת פרס למי שחותרים תחת קיומנו. אבל הרבה יותר מזה, ביחס למטרות. אם יש תקציב, למשל, לסבסוד של פיתוח ותשתיות לדיור – אנחנו חושבים שיש אינטרס מאוד גדול לעודד בנייה לגובה.
זה קורה במדינת ישראל בכל מקום – אז אני חושב שאנחנו צריכים לבנות מודלים תקציביים שבהם התיעדוף והעידוד ילכו למקומות הנכונים. זה נכון בשאלות חינוך. בעניין הזה יש שיח בין השר שקלי, שבאמת נכנס לעומק, עשה דוקטורט, לשבחו ייאמר, צלל לעומק מאוד מאוד, ובסוף המשרד שלו מוביל את התוכנית הזאת. וכן, אנחנו בהחלט משנים בתוך התוכנית סדרי עדיפויות. אנחנו רוצים שהתוכנית תשקף את האינטרסים שלנו כמדינת ישראל ואת היחסים שאנחנו רוצים לבנות עם החברה הערבית במדינת ישראל, אבל הדברים נכונים שבעתיים ביחס לחברה הדרוזית. אני לפחות לא מכיר – ההנחיה שנתתי, חד-משמעית, לשמר את התקציבים האלה. אתה מכיר אותי, גדעון, אם יש, אתה יודע, פניות ספציפיות של דברים שלפעמים חונקים, אז תעורר.
<< קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
כדאי שתוודא את זה מול המשרד שלך.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אני אומר, היה על זה שיח וקיבלנו החלטה ברורה. אם מישהו מכיר איזשהו סעיף פרטני שנפגע, תעלה לי, ובלי נדר נפתור את זה.
התייחסות שר הביטחון: האגף הביטחוני-חברתי פועל בקרב החברה הדרוזית לחיזוק הקשר והזיקה של בני הנוער בעדה לחברה הישראלית, וכן מפעיל סל תוכניות שייעודן לחזק את הנכונות והמוכנות בקרב בני העדה לשירות משמעותי וקרבי בצה"ל. אנו פועלים עם שותפנו לדרך, ועיקרם – עם ראשי הרשויות המקומיות הדרוזיות בכרמל ובגליל, עם מנהלי ומנהלות בתי הספר ומנהלי מחלקות הנוער, גופים, ארגונים ועמותות הפועלים בקרב החברה הדרוזית, לקידומם ושילובם של צעירי העדה במדינת ישראל.
משרד הביטחון, בשיתוף צה"ל, פועלים להעצמת היכולות האישיות וחיזוק הערכים החברתיים והלאומיים בקרב בני העדה, מתוך הבנה כי השירות הצבאי מהווה כלי משמעותי למוביליות חברתית. אנו מסייעים לסלילת הדרך עבור צעירי העדה לתפקידי איכות, לחימה ועתודה. האגף מאפשר סל רחב של כלים ייעודיים לבני הנוער, החל מקבוצות "אחריי" להכנה לצה"ל הפועלות בכפרים, דרך מפגשים הדדיים עם בתי הספר מהמגזר היהודי והדרוזי, תוכניות עברית לקראת שירות, סיורי צבא, חברה, ימי צה"ל בקהילה, סמינרים משותפים, סדנאות הכוונה וליווי תעסוקתי לצעירים בני העדה.
בימים אלו אנו עמלים על הקמת בית המורשת ללוחם הדרוזי בכפר כיסרא-סמיע, שיהווה מקום ובית לחיילים, לקצינים וללוחמים בני העדה, לצעירים וחיילים משוחררים, יהווה מוקד לפיתוח המורשת, החברה והתרבות ויחשוף את תרומתה האדירה של העדה הדרוזית לביצור ביטחונה של ישראל.
יש גם קצת נתונים, שאני לא חושב שצריך הרבה מאוד להרחיב בהם, על השילוב של הצעירים הדרוזים בצה"ל. אז יש יציבות בהיקף בני העדה הדרוזית המתגייסים לשירות בצה"ל. בני העדה משולבים בכל היעדים והמקצועות בהתאם ליכולות ולכישורים האישיים. ישנו שיעור גבוה של חיילים דרוזים המשולבים במקצועות הלחימה. זאת כמובן תעודת כבוד. דיברנו קודם על אותן פעולות הכנה לצה"ל בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לשר האוצר. אם היה לך ספק כמה חשיבות הייתה שאת התשובה אתה נתת, דווקא בכובעך כשר האוצר, אז קיבלנו את התשובה.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת חמד עמאר – על היום המיוחד שהובלת. תמיד אמרתי שגם כשאנחנו חלוקים בהרבה דברים, תמיד ראיתי אותך כחבר כנסת ענייני שללא ספק פעל ופועל לסיוע ולקידום של המגזר – לא רק – ומייצג אותם בכבוד. יישר כוח ובהצלחה רבה.
<< נושא >> ציון היום לשחרור העיר אילת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – ציון היום לשחרור העיר אילת. חבר הכנסת שלום דנינו, אני מבין שהוא לא נמצא כאן להציג את הנושא, אז אמשיך הלאה בשמות המוזמנים: חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – איננה כאן; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – איננו כאן; חבר הכנסת ארז מלול – איננו. חבר הכנסת אוהד טל, ראשון הדוברים. לאחר מכן – חבר הכנסת ישראל אייכלר. לא אגביל אותך בזמן.
<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חברי הכנסת, בתקופת מלכותו של שלמה המלך שכנה לה בקצה הדרומי ביותר של הארץ עיר נמל קטנה, מרכז מסחרי פורה ומשגשג, הלוא היא עציון גבר. עציון גבר שימשה אוטונומיה כלכלית חשובה ומשמעותית בממלכת ישראל הקדומה. מאז עברו הרבה מים בים סוף, גורשנו מארצנו ופוזרנו לארבעה קצוות תבל, אך לאחר אלפיים שנות גלות שבהן ציפינו בכמיהה לראות בשיבת ציון, שבנו אל ארצנו במטרה להגשים את חזון הנביאים.
בראשיתה של המדינה הצעירה, בט' באדר תש"ט, בסופו של מבצע עובדה, האחרון ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות, טיפס אברהם אדן על התורן באום רשרש והניף בגאווה את דגל הדיו. אילת סוף-סוף שוחררה. נחלת אבות הושבה לנו.
מאורע מרגש זה הפך לאחד מסמליה הזכורים ביותר של מלחמת העצמאות. הנפת דגל הדיו באילת, עיר הולדתי, מהווה דוגמה מצוינת לא רק לניצחון הפיזי על אויבנו אלא לשילוב האולטימטיבי בין יכולות אלתור, יזמות ויצירתיות שאולי ייקרא היום "חוצפה ישראלית", או בקיצור, "אומת הסטרטאפ". הדגל-לא-דגל הזה, שהיה סדין מלוכלך שנמצא סמוך, לא היה יפה או ממלכתי במיוחד, והיה רחוק משלמות, אך הוא היה הכי ישראלי שיש. הדגל הזה הוא הדגל שלנו.
חברים, בימים לא פשוטים אלו, כאשר הטרור מרים את ראשו הנאלח וגובה מאיתנו מחיר דמים בל יתואר והציבור הישראלי חש בקרע שהולך ונפער בעם, אני קורא מכאן לציבור הישראלי כולו להביט למציאות בעיניים וללמוד מלקחי העבר אל ימינו אנו. היום אנחנו מציינים 74 שנים לשחרור העיר אילת והנפת דגל הדיו, 74 שנים לכינון אחד מסמליה המובהקים של הישראליות. כולנו זוכרים את התמונה מאותו מאורע שבה כולם אוחזים בתורן כדי להגביה את הדגל יחד, כך שיוכל להתנוסס מעלה יותר ויותר. אם רק אדם אחד היה עוזב, משחרר את האחריות האישית בתוך החבורה – והדגל היה נופל מטה. כמו אז כך גם היום, על כולנו לשאת בגאון את דגל הישראליות ולא להרפות לרגע. את המחלוקות בינינו, קשות ככל שיהיו, עלינו לנהל לצד עמידה איתנה על המטרה המשותפת של חיזוק מדינת ישראל. עלינו להדיר מהשיח קולות לפגיעה במדינה, ביציבותה או בכלכלתה.
חברים יקרים, זהו צו השעה. אויבינו מביטים בנו ומתרגמים את הוויכוחים המתנהלים בינינו כסימן לחולשה. אין זו תופעה חדש., ברשותכם, אקריא לכם שני משפטים. אדוני היושב-ראש, אני פותח את ספרו של יוסף בן מתתיהו להקריא ממש שני משפטים: "וכל שרי צבאות הרומאים", אומר יוסף בן מתתיהו, "שמחו על מריבות האחים בקרב שונאיהם כמוצאי שלל רב ורצו למהר ולעלות על העיר, וגם האיצו באספסיאנוס, בחושבם כי יצליח כל חפצו בידו הפעם - - - כי אין היהודים דואגים עתה להכין להם נשק וגם לא לחזק את חומותיהם ולאסוף להם חיל עוזרים למען יהיה לנו הדבר לרעה - - - רק חונקים הם איש את רעהו במלחמת האחים ובמחלוקת".
חברים, לאויבינו אני אומר מכאן: אל תטעו, אנו חזקים היום יותר מאשר אי פעם בעבר. התגברות הניסיונות שלכם לפגוע בנו תפגוש אותנו נחושים. הממשלה הזו תגבה מכם מחיר. ולאחיי ואחיותיי בבית הזה ומחוצה לו אני פונה: עלינו להתאחד ולהיות חזקים אל מול אתגרי התקופה, להראות לאויבינו מסביב שאנחנו לא מרפים ולא משחררים לרגע את האחיזה מהדגל הזה וכל מה שהוא מייצג.
אסיים כך: תחת אותו הדגל, גם כשחלקו ורבו, כל הכוחות כולם הופנו לתקומת ישראל בארצו. שמאל וימין, דתיים ושאינם, כולם תחת אותו הדגל – ישראל אחת, חזקה ומאוחדת. תודה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אוהד טל. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
תסלח לי, אבל זה לא נראה כך.
<< קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >>
לקרוא להחרים את ישראל בעולם זה מחזק את ישראל?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לאחר מכן – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אתה לא היית כאן, אבל מעל הדוכן הזה קראו לראש הממשלה רוצח. אתה לא היית פה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה.
נמצא פה גם משה ברים, מנהל מגזר בקופת חולים מאוחדת. ברוך הבא. גם אתה תדבר, למרות שאיחרת, חבר הכנסת ביטון.
<< דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש - - -
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
גם אתה תדבר, למרות שאיחרת, חבר הכנסת ביטון.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מדבר פה בתנאי שחבר הכנסת ביטון ידבר אחר כך. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים היום על העיר אילת. גם כשאילת נכבשה – עוד לא הייתי פה, אבל אחרי שגדלתי פה, אילת הייתה הנקודה הרחוקה ביותר וזה היה סמל להתרחבותה של ארץ ישראל, של מדינת ישראל. וכמו כל אזרח ישראלי כבר הייתי פעם, פעמיים באילת, ולמרות תדמיתה, שהייתה פעם חילונית, היום אני רוצה לומר שפגשתי שם המון המון יהודים מסורתיים ודתיים, וגם חרדית קהילה גדולה נמצאת באילת, ואילת של היום, מאז הפשיטות של הרב ראובן אלבז ואור החיים, אילת, יש לה אורח חיים אחר לגמרי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
פריחה תורנית.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
פריחה תורנית גדולה, והיא חלק בלתי נפרד מקדושת ארץ ישראל, מעם ישראל.
מה שעליתי פה לדבר בעניין הזה של אילת משליך גם על מה שקורה בתל אביב ובירושלים, כי אם אנחנו רוצים לאחד את כל בני ישראל מאילת ועד מטולה, אנחנו צריכים לדעת שהדבר המאחד הוא דבר שאסור להזכיר פה היום – הוא חוקת התורה.
עם ישראל קיבל את התורה מסיני, וזה מה שמאחד אותו וזה מה שמוליך אותו כל השנים וכל הדורות, גם כשהוא היה מפוזר ומפורד בין העמים. הרי לא יעלה על הדעת שדווקא כשמגיעים לארץ ישראל, אז נעזוב את התורה ונחשוב שנוכל להחזיק מעמד מול כל האויבים מסביב בלי חוקת התורה. לא כולם הבינו את זה, ולכן, הדור הראשון של הציונות, כשהקימו את המדינה – באותה תקופה הייתה רוח לאומית בכל המדינות בעולם וחשבו שלאומיות מספקת; הדת תופסת מקומה בחיים הפרטיים אבל לאומיות מספקת.
בארץ ישראל הקדוש ברוך הוא עשה את זה לעומת זה – ככל שעלתה העלייה היהודית, כך עלתה הלאומנות הפלסטינית, שבאה לקרוא תיגר ולהגיד: ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה העמים, אנחנו היינו פה לפניכם ואתם מגרשים אותנו מאדמתנו. תקראו לזה הנכבה. התשובה הלגיטימית היחידה שהייתה לנו ושיש לנו זה שאנחנו מאמינים בתורה ושהקדוש ברוך הוא נתן לנו את ארץ ישראל בתורה.
כשקמה המדינה, רצו לעשות חוקה. הדתיים אמרו: חוקה? יש חוקה אחת לישראל. זאת התורה לא תהיה מוחלפת. יש חוקת התורה. אם אתם לא רוצים את חוקת התורה – חוקה אחרת לא תהיה. אז מה עשו? עשו פרלמנט שעושה חוקים, עוד לא היו אפילו בהתחלה חוקי-יסוד, אבל גם חוקי-יסוד, כדי להסדיר בצורה דמוקרטית את החיים בארץ ישראל.
לפני 30 שנה קרה שבר גדול – דיברתי על זה אתמול באריכות, ועכשיו אני רוצה להגיד על זה משפט – שבו אהרן ברק ודן מרידור רקחו מהפכה מחתרתית בוועדת החוקה של הכנסת, ושמונה חברי כנסת ובהם השמות הידועים – מי שרוצה עוד פרטים יכול להסתכל בראיונות שביגמן עשה בערוץ 14 השבוע, אפשר לקבל את התסריט; אם הייתי בליכוד, הייתי מפיץ את זה במיליוני עותקים – שבו איך נהייתה המהפכה המשפטית שהעבירה את הסמכות של הכנסת לבית המשפט העליון, סמכות של אנשים שנבחרו על ידי העם, להחליט בשביל העם, לדאוג לעם, לידי אוליגרכיה של 15 אנשים שלא נבחרו, שהפכו לדיקטטורים של ממש, שמסכסכים ולקחו צעד בחסות הרפורמים מארצות הברית – הכול נגד הדת היהודית ונגד היהודים שומרי המצוות. הם הביאו לידי מצב שכמעט הביאו למלחמת אזרחים – לא עכשיו, רק כשגב' בייניש החליטה שבן-גוריון ויורשיו לא היו מוסמכים להסדיר את העניין של השירות הצבאי, והוא הבין שלימוד התורה והיהדות החרדית הם חלק בלתי נפרד מהקיום של עם ישראל בארץ ישראל, ונתן אפשרות והכיר בלימוד התורה כחלק מהמערך הביטחוני והשמירה על עם ישראל בארץ ישראל. הוא ויורשיו, עד היום הזה, כולל כל הכנסות, אישרו חוק אחר חוק כדי לאפשר את הדבר הזה, ובג"ץ היה לרועץ ולמכשול וכל הזמן אמר: לא, זה פסול וזה פסול, הכול בגלל החוק הרמאי הזה, חוק כבוד האדם וחירותו, שאמרו שזה משהו דקלרטיבי והפכו את זה גם לשוויון, ואז אסור לגייס את אף אחד.
כבר אמרתי, אדוני היושב-ראש, שלדעתי באמת בזמננו צריך להפסיק עם חיילי הכפייה במחנות הכפייה. רק חיילים שרוצים והצבא צריך אותם ורוצה אותם, הם יכולים לשרת בכבוד ושמחה, ולא תהיה טענה של למה זה כן צריך ללכת ולמה השני יכול ללכת למשל ל-8200 ולשבת במקום בטוח. יש 8200, אדוני היושב-ראש, שנקרא ישיבות – זה גם חלק מהמערך הביטחוני של עם ישראל. ובייניש החליטה שהמדינה והממשלה והכנסת לא מוסמכים להחליט בעניין הזה, ואז היא הביאה למצב של כמעט מלחמת אזרחים, אם חלילה היו באים בג'יפים ובנשק לקחת אנשים בכפייה.
אז ברוך השם שהממשלות התחלפו, וכל הפרלמנט, כל האנשים הנבחרים הבינו שצריך להגיע להסדר, ועכשיו הבג"ץ הולך לפסול שוב ושוב ושוב, כי כל הדרישה לפסקת התגברות זה לא כדי לעשות מהפכה אלא פשוט כדי לאפשר לכנסת ולפרלמנט ולממשלה להסדיר את ענייני הציבור בלי שהבג"ץ יכפה מלחמה אזרחים.
ומה שקרה פה עכשיו, שדווקא כאשר רוצים להסדיר את מערכת המשפט, יצאו אנשים ניצבים, כל מיני לשעברים, והחליטו על מלחמת אזרחים ועל שפיכות דמים. הם לא יודעים על מה הם מדברים. אתמול אמרתי את זה, ואני אומר את זה שוב: מי שרוצה להבין איך נראית מלחמת אזרחים - -
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
- - שיראה מה שקרה אתמול בחווארה. זאת מלחמת אזרחים. מישהו רוצה שבכל ערי הארץ יהיה חווארה? הרי הדרך היחידה שהציבור הישראלי יוכל להתקיים ממטולה עד אילת בשלום וביטחון זה כשכולם הולכים לקלפי פעם בארבע שנים, בוחרים את הנציגים שלהם, שכולם יושבים פה, הם בוחרים את הממשלה, ויש מערכת שיפוט שקובעת אם הדברים האלה עומדים בחוקים של כוונת המחוקק. כך יודע כל מי שלמד שורה אחת במשפטים. לקחת את הנושא הזה ולהפוך את זה למלחמה ולהוציא את דיבת הארץ לעולם כולו רעה ולהגיד שישראל – לא צריך להשקיע בישראל? במי אתם פוגעים כשאתם משכנעים אנשים לא להשקיע בישראל? בתושבי אילת. הרי רוב תושבי אילת מתפרנסים מהתיירות בישראל. הרי לא רק תושבי אילת, גם תושבי הצפון והדרום – מאיפה הם חיים? הכול מהשקעות מחוץ לארץ של חברות שמשלמות מיסים.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אז מי שמגייס את כול העולם נגד ישראל בגלל שלא מצא חן בעיניו שמחזירים את הכוח לפרלמנט, הוא מחולל מלחמת האזרחים. הם יהיו האחראים לכל התוצאות. ראה מה שקרה אתמול בחווארה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אילת נתפסת כעיר של כיף וחופש, עיר של בילויים, ים, טיולים, קניות ללא מע"מ. החופשה האולטימטיבית. אבל באילת גרים תושבים הזקוקים לכל מה שתושבי עיר נורמטיבית זקוקים לה, כמו שירותי רפואה נורמטיביים – טיפולים דחופים ומצילי חיים. תושבי אילת זועקים שוב ושוב על היעדר שירותי רפואה בסיסיים בעיר. חדר המיון היחיד של בית החולים יוספטל פועל בעומס רב, כמעט ללא רופאים מומחים, עובדים תחת לחץ ובחוסר כוח אדם.
מדיווחים של משרד הבריאות וקופות החולים ידוע שקיים מחסור חמור ברופאים בעיר אילת וקיים קושי לגייס רופאים לעבודה בבית החולים יוספטל ובשאר המוסדות הרפואיים בעיר. המשמעות היא עומסים משמעותיים על הרופאים הקיימים, היעדר חמור בזמינות של תורים וחוסר אפשרות לקבל טיפול רפואי ראוי בתוך העיר ובמרחק סביר ממנה.
לפני כשנה, ב-1 במאי, נסעתי לאילת בתחבורה הציבורית, באוטובוס, מחיפה לאילת ובחזרה. תוך כדי נסיעה חשבתי מה מרגיש בן אדם עם איזו בעיה רפואית, עם מוגבלות פיזית, חולה; איך זה כאשר נאלצים לנסוע 250 קילומטרים לכיוון אחד בשביל בדיקה של רבע שעה. תושבי אילת גרים ולא נמצאים בביקור זמני, גרים בצד הדרומי של הארץ, במרחק של כמה שעות נסיעה מהמרכז הרפואי הקרוב ביותר, סורוקה שבבאר שבע.
המציאות כיום היא עקב מחסור ברופאים מומחים ובציוד רפואי מתקדם. עשרות תושבי אילת מועברים בכל חודש לבית חולים סורוקה לטובת פעולות רפואיות שונות. אחת הבעיות החמורות היא היעדר יחידת צנתורים, צנתורי לב. על פי משרד הבריאות, זמן הטיפול האופטימלי לטיפול בחולה לב מרגע כניסתו לבית החולים עד הצ נתור הוא לא יותר מ-90 דקות כשמדובר באירוע לב או התקף לב.
בעבר, וגם בהווה, מבהירים אנשי רפואה, כי אין טעם להקים יחידת צנתור באילת. כל עוד אין בבית החולים מחלקה לטיפול נמרץ לב וניתוחי לב, אז אין טעם במחלקת צנתורים. מה יקרה כשיאתרו צורך בניתוח דחוף? המיידיות הנדרשת אינה קיימת ביוספטל. האופציה היחידה היא להטיס חולים לסורוקה, וגם זה לא תמיד יכול להתקיים. אז מה עושים? מסיעים אותם? זה צחוק; צחוק רע מאנשים הזקוקים לטיפולים לבביים מצילי חיים. חולי לב חייבים להתחיל את כל התהליך של הטיפול בסורוקה, ולא בעיר שלהם, לא ביוספטל; למרות שיש מחלקה לקרדיולוגיה בעיר.
החל מהשבוע החל לפעול באילת מכשיר ה-CT המשוכלל בארץ, שמאפשר צנתור וירטואלי, אבל גם זה לא פותר את הבעיה כל עוד אין מחלקה מסודרת לטיפולי לב.
אנחנו מציינים היום את יום שחרור אילת; אילת, שצמחה מלהיות מקום נידח וקסום בקצה הארץ לעיר תיירות שוקקת ופופולרית. אבל להמשיך להתעלם ממצב ההזנחה של בריאות תושבי העיר ואי-ההיצע של שירותי רפואה, זה לחיות בלה-לה לנד. במובן הזה, אילת היא פריפריה מוזנחת, למרות שהיא אינה נתפסת ככזאת. זו עיר שמספקת שירותים לכל האזור שבקצה הדרומי של המדינה, גם לתושבי העיר וגם לתיירים. לבערך 100,000 אזרחים.
אני קוראת לממשלה, לשר האוצר ושר הבריאות, לפעול מייד למען הבטחת בריאותם של תושבי אילת, אשר מופקרים שנים רבות ולא מקבלים מענה רפואי הולם בעיר מגוריהם.
מזל טוב לאילת. את עיר נהדרת ואנו אוהבים אותך. נאחל לך שגם הממשלה שלנו תאהב אותך ואת התושבים שלך ותשקיע בהם את מה שמקבל תושב רגיל במרכז הארץ. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני אציין שאת אומרת את זה בכובעך כחברת ועדת הבריאות, שעושה רבות. אכן, אמרתי גם לראש העיר אילת שהוועדה כולה תגיע. שמנו לעצמנו למטרה לצמצם את הפערים בנושאים הבריאותיים בדיוק בנושא הזה. אלה נקודות מאוד חשובות שציינת, ותודה רבה לך.
חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה.
<< דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אורחים נכבדים ותושבי אילת שצופים בנו כעת, ובראשם ראש העיר מר אלי לנקרי, היום אנו מתכנסים לציון יום אילת – היום לפני 74 שנים. כבוד השר מלכיאלי, השר לשירותי דת וממלא מקום שר הפנים, היום אנו מתכנסים פה לציון יום אילת. ביום זה, לפני 74 שנים, שחררו כוחותינו, כוחות הצבא של המדינה הצעירה – רק שנה – את העיר אילת.
אילת היא עיר מקראית עתיקה. שמה מוזכר כבר בתנ"ך בתקופת יציאת מצרים, וכעיר משמעותית בתקופתו של המלך שלמה. ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון כינה את אילת "תחנת הצי המסחרי של העם העברי".
משחר ימינו כעם, ועד היום, אילת היא סמל עבורנו – הנקודה הדרומית של הארץ הזאת, מדן ועד אילת. היא סמל ומופת לעוז רוחו של העם היושב בציון להתרחב ולחדש את היישוב היהודי בכל מקום שבו ישבו אבותינו.
בזמן שאנחנו מציינים את יום אילת, אנחנו מכבדים את החיילים האמיצים שנלחמו והקריבו את חייהם כדי להבטיח את ביטחון אומתנו. אנו מוקירים כבוד לאזרחי אילת שבנו עיר משגשגת בלב המדבר, כנגד כל הסיכויים. אנו זוכרים את החלוצים שחזו עתיד מזהיר לאזור והפכו את החזון הזה למציאות. כיום אילת היא עיר תוססת, מובילה בתחום התיירות, עיר שמהווה מרכז בין-לאומי מוביל לחקלאות ימית וביו-טכנולוגיה ימית; אילת, שצועדת לעבר עצמאות אנרגטית מבוססת אנרגיה סולרית; עיר נמל; שער לאסיה, לאפריקה ולמדינות המפרץ. עיר שזכתה שלוש פעמים בפרס החינוך הארצי ועם אקדמיה מתקדמת. זה מקום שאליו מגיעים אנשים מכל העולם כדי להירגע, לחקור ולגלות. זה מקום שבו חלומות מתגשמים, שבו הבלתי-אפשרי הופך לאפשרי.
אילת היא לא רק עיר תיירות ועיר של אנשים מדהימים. אילת היא עיר שפועמת בה היהדות. עיר שפורחת בכל ההיבטים היהודיים. לפני כ-26 שנה הגיע לעיר חבר מועצת חכמי התורה הגאון הרב ראובן אלבז, שעשה מהפכה רוחנית בכל המדינה והוציא יקר מזולל והתחיל במהפכה בעיר – הקים מוסדות חינוך שבהם לומדים היום מאות תלמידים, פעילות לנוער, עמותות צדקה וחסד, שיעורי תורה בבתי הכנסת. הוא חיבר וגישר בין הקהילות בעיר, וכיום אילת היא עיר שיש בה תורה, צדקה, חסד, כבוד הדדי ואחדות של עם ישראל בתפארתו.
בואו נקדיש רגע להרהר במשמעות של יום אילת. הבה נזכור את הקורבנות של אלה שבאו לפנינו ואת ההבטחה לעתיד מזהיר יותר לדורות הבאים. הבה נתחייב מחדש לערכים של אהבה ואחווה בין איש לרעהו, עזרה לזולת, שהפכו את האומה שלנו לגדולה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת ארז מלול. הדובר הבא חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. תושב הדרום, אומנם לא אילת, אבל ירוחם – הכי קרוב שאפשר.
<< דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >>
היושב-ראש עשה לפנים משורת הדין ואפשר לך להגיע, על אף שלא היית בזמן שקראו בשמך. תזכור את זה.
<< יור >> היו"ר אריאל בוסו: << יור >>
הוא לא היה בזמן שקראו לו, אבל אני חושב שהוא ראוי לייצג את הפריפריה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני אסיר תודה ליושב-ראש, וגם אילת ראויה שנדבר בה, נדבר בשבחה, וביום הזה נזכיר גם את ההיסטוריה – אני לא יודע אם מישהו דיבר על זה. אילת נכבשה במהלך האחרון של מלחמת העצמאות. פיקד על המבצע יגאל אלון והשתתפו במבצע חטיבת גולני, שיש לי כבוד להיות חלק ממנה, חטיבת הנגב – שלפי ידיעתי היא לא חטיבה פעילה היום, אולי חטיבת מילואים – וחטיבת אלכסנדרוני, שזאת חטיבה שגם היום יוצאי גולני פעילים בה והם היו במלחמת לבנון. הם נעו בתנועת מלקחיים וכבשו את כל הנגב בארבעה ימים. דמיין, היושב-ראש, שלא היו עושים את מבצע עובדה והיו מגיעים למצב שיש לנו פחות אדמות בנגב ופחות מרחב, ופחות שטחי אש, ופחות מקום להקים את דימונה ואת ירוחם ואת אופקים וכו' וכו'. בתוך ארבעה ימים כבשנו עד אום רשרש, עד אילת, במבצע מדהים, כולל לקיחה בחשבון של עימות עם הבריטים שהיו להם אינטרסים באזור תעלת סואץ ובירדן.
המבצע הסתיים, וכך כתבו מפקדי החטיבות נחום שריג ונחום גולן במברק: "העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה בי"א באדר מגישות חטיבות הנגב, פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל. אילת, אום רשרש, ט' באדר תש"ט".
וככה שחררנו את אילת. אבל האם העיר אילת משוחררת? האם שחררנו את עצמנו מהאחריות לעיר אילת? לפעמים נדמה שאנחנו שחררנו את אילת במקומות הלא נכונים. למשל, העיר הזאת הייתה יכולה לשלוח את המטופלים חולי הסרטן שלה לבתי חולים טובים במרכז הארץ בטיסה לשדה דב. ונדלניסטים תאבי בצע, בקמפיין של מיליונים, בהיעדרות של נציג אילת בכנסת – זה היה רגע לפני שחבר הכנסת מאיר יצחק הלוי היה פה – עשו קמפיין עם כסף, לוביסטים, ופינו את שדה דב בלי פתרון לתושבי אילת, והשאירו חולי סרטן שהיו מגיעים תוך שעה לטיפול בשיבא ובתל השומר ללא אפשרות לנחות בתל אביב ולהגיע לטיפול. העבירו אותם לבן גוריון, אבל הדבר הזה הוסיף להם שעות רבות. זה פגע באנשי חינוך שהיו נוסעים לאילת פעם בשבוע לתת הרצאות. זה פגע בקשר האפשרי של אילת למרכז הארץ.
דבר שני: שחררנו אחריות, ולא בטוב, לכביש לאילת. כביש דמים שגבה קורבנות של מאות הרוגים ב-70 שנה. הסכנה בו היא אורך הכביש, החושך ותאונות חזיתיות. הממשלות עשו קצת סלילה של כביש דו-מסלולי בחלקים עד יוטבתה ובקטעים אחרים בצפון כביש הערבה, כביש 90.
אבל מדוע לא השלמנו כביש דו-מסלולי לאילת? כל שנה היינו חוסכים עשרות הרוגים ועשרות פצועים. לא חיברנו את אילת למדינת ישראל. שחררנו אותה משלטון אחר, אבל לא חיברנו אותה למדינה. לא חיברנו את אילת בחשיבה על הנגב. לפעמים אנשים היו מדברים על הנגב ואומרים שאילת זה אזור – וכל הדרך לאילת בכלל. מושבי הערבה והאתגר החקלאי והשקעות בתשתיות שם. אנחנו דנים עכשיו יחד עם מאיר יצחק הלוי, חבר הכנסת לשעבר, וראש העיר לנקרי וראשי הרשויות של אילת, אילות וערבה תיכונה, כדי להביא החלטת ממשלה שתחבר אותם למדינה בחקלאות, בתעשייה, באקדמיה, בתחבורה. ואני מקווה, היושב-ראש, שכל הבית הזה, שאנחנו גאים בשחרור אילת, יחבר את אילת למדינה בהחלטת ממשלה ראויה, רב-תחומית, עוד השנה. וזה יהיה סיפור טוב של, מצד אחד, הציונות שנמשכת אחרי 70 שנה שבה כבשנו את אילת מכוח הצדק. שלמה המלך עוד היה מחובר לאילת, עציון גבר; נמל שלקח אותו לאזור שבא, הסיפור של מלכת שבא. ואנחנו צריכים להשלים את החיבור של אילת. לא רק לשחרר את אילת, אלא לחבר אותה למדינה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. ואני רוצה להזמין את השר מיכאל מלכיאלי, ממלא מקום שר הפנים, לסכם את היום החשוב הזה.
<< דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד ראש העיר היקר אלי לנקרי, שצופה בנו כעת יחד עם כל מועצת העיר אילת, חבריי חברי המועצה יניב חנו ושחר כהן, היום לפני 74 שנים הפכה העיר אילת לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הניצחון בשלהי מלחמת העצמאות הפך את מדינת ישראל לשלמה. מאז הפכה העיר אילת לעיר ואם בישראל. ממשלות ישראל לדורותיהן פעלו רבות כדי לפתח את העיר אילת ולהביא אותה למקום שטוב לחיות בו, אך המלאכה עדיין לא הושלמה.
העיר אילת מאכלסת בתוכה ציבורים רבים ופסיפס שלם של אנשים שהורכבו בתחילה מבודדים, וחיים יחד בעיר בכבוד הדדי, בשלום, וזה חלק מהפסיפס היפה של ארץ ישראל ומדינת ישראל. בעשור האחרון הצטרפו אל אותו פסיפס מיוחד משפחות חרדיות של בעלי תשובה, אברכים תלמידי חכמים, אשר הגיעו להפריח את השממה בעיר אילת, תוך יישוב ארץ ישראל במסירות ובשמחה. העירייה עושה ותעשה למען חיזוק שירותי הדת בעיר אילת.
אני רוצה לציין חלק מהדברים הבאמת מיוחדים ויפים שיש בעיר אילת שלא כולם יודעים. חלקם מכירים את העיר אילת כעיר תיירותית, וזה נכון; חלקם רואים בעיר אילת עיר הדרומית ביותר למדינת ישראל, אולי קצת רחוקה מדי – וגם זה נכון. אבל אילת היא עיר של תיירות מובילה ש-90% מהתיירים שבה הם ישראלים. בעיר אילת עדיין בונים חדרים חדשים. העיר אילת היא מרכז עולמי של חקלאות ימית. לומדים מהעיר אילת מהי חקלאות ימית. העיר אילת מייצרת מידע על התחום הזה. ייצור אנרגיה מהשמש בעיר – יש בה 100% מהצריכה בשעות היום מהשמש, ובעוד כמה שנים העיר אילת תהיה העיר הראשונה בעולם שהחשמל שלה יופק מהשמש; דבר שיש לו משמעות מאוד מאוד גדולה לסביבה. היא העיר היחידה שנבחרה על ידי האיחוד האירופי להתמודד עם משבר האקלים. היא העיר שזכתה לשלושה פרסי חינוך בשנים האחרונות; דבר שמלמד על השקעה גדולה של העירייה, של קברניטי העיר בחינוך, שאין דבר חשוב יותר מהחינוך.
יחד עם כל זה, העיר אילת עומדת בפני אתגרים לא פשוטים – הריחוק מהמרכז, הבדידות, שירותי הרפואה. אני יודע שיושב-ראש הישיבה, יושב-ראש הכנסת, שהוא גם יושב-ראש ועדת הבריאות, אני יודע שהוא מקיים על זה דיונים רבים בנושא הבריאות בפריפריה. נושא התחבורה לעיר אילת. כולם מדברים על הרכבת לאילת. הרכבת לאילת – חייבים שהיא לא תהיה רק סיסמה, אלא צריך שהיא תהיה במהרה בימינו. אנשים מהמרכז צריכים להגיע לאילת וממנה כמה שיותר מהר לכל הצרכים.
אני רוצה, ביום הזה, לברך את תושבי העיר, פרנסיה, את ראש העיר, חברי המועצה, רבני העיר, ולומר להם שאומנם המרחק הפיזי נראה גדול, אך הלב שלנו תמיד איתם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לממלא מקום שר הפנים והשר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אני באמת, כפי שאמרת – אמרנו גם כאן השבוע לראש העיר אילת ולחברי המועצה שנמצאים, וכמובן גם צופים בנו, לא סתם זה יום מיוחד שצוין כאן בכנסת. היום הזה – נלוו אליו גם דיונים בשאר הוועדות, ולא רק, אלא כפי שאמרו, זה ילווה בדברים אופרטיביים, מעשיים, לטובת העיר ותושביה. אז אנחנו מודים לכולם.
אם כן, רבותיי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ח' באדר התשפ"ג, 1 במרץ 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:35. << סיום >>