דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ח ישיבה שכ"ח הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, ו' באדר התשע"ב (29 בפברואר 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 7 401. עלייה בגילוי מחלות מסכנות חיים בקרב המסתננים 7 אברהם מיכאלי (ש"ס): 7 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 8 402. משא-ומתן בין ההסתדרות הרפואית לאוצר על הוספת כוננויות רופאים לפגיות 10 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 10 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 10 הצעת חוק יידוע בדבר הסכנות בשימוש בטלפון נייד, התשע"א–2011 12 יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): 14 הצעת חוק הגנה מפני שימוש במכשיר טלפון נייד והגבלת פרסומת, התש"ע–2009 17 דב חנין (חד"ש): 17 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 19 הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), התשע"ב–2012 25 יואל חסון (קדימה): 26 הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), התשע"ב–2012 29 זאב אלקין (הליכוד): 29 השר זאב בנימין בגין: 30 הצעת חוק המפלגות (תיקון – מסירת מידע ממרשם האוכלוסין לצורך ניהול בחירות מקדימות), התשע"ב–2011 33 יריב לוין (הליכוד): 34 שר המשפטים יעקב נאמן: 37 מאיר שטרית (קדימה): 38 יריב לוין (הליכוד): 39 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים), התשע"א–2011 41 איתן כבל (העבודה): 43 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 44 אבישי ברוורמן (העבודה): 49 עפו אגבאריה (חד"ש): 51 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), התשע"א–2011 52 עפו אגבאריה (חד"ש): 52 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 54 עפו אגבאריה (חד"ש): 59 הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"א–2011 61 ניצן הורוביץ (מרצ): 62 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 68 ניצן הורוביץ (מרצ): 73 הצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת רישום כמפלגה), התשע"ב–2012 78 יריב לוין (הליכוד): 78 דב חנין (חד"ש): 80 יריב לוין (הליכוד): 83 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 86 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 86 הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), התשע"ב–2011 86 יואל חסון (קדימה): 87 השר זאב בנימין בגין: 95 רוני בר-און (קדימה): 101 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 107 הודעה אישית של חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן 109 כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): 110 רוני בר-און (קדימה): 116 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב מסחרי – הגבלת עקיפה), התשע"ב–2011 117 מגלי והבה (קדימה): 117 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 121 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה) 127 מאיר שטרית (קדימה): 127 השר מיכאל איתן: 136 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – ביטול מס ערך מוסף על הבלו), התשע"א–2011 140 השר זאב בנימין בגין: 141 מאיר שטרית (קדימה): 142 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 147 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 148 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), התשע"ב–2012 148 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 148 השר מיכאל איתן: 155 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי קבלת תמורה נוספת כתוצאה מזיקה עסקית), התשע"ב–2011 164 כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): 164 הצעות לסדר-היום 166 התגברות ההתנכלויות ליהודים בכבישי יהודה ושומרון ואירועי הר-הבית 167 נסים זאב (ש"ס): 167 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 171 ציפי חוטובלי (הליכוד): 172 השר זאב בנימין בגין: 174 עפו אגבאריה (חד"ש): 175 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 177 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 177 השר זאב בנימין בגין: 179 חילופי גברי בוועדות הכנסת 183 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 183 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 183 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 183 הצעות לסדר-היום 185 עליית מחירי הדלק 185 רוברט טיבייב (קדימה): 185 אורי מקלב (יהדות התורה): 190 השר זאב בנימין בגין: 193 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 195 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 196 הצעות לסדר-היום 198 תקיפה חמורה של שני חיילים בחיפה 198 אברהם מיכאלי (ש"ס): 198 השר זאב בנימין בגין: 199 עפו אגבאריה (חד"ש): 200 נחמן שי (קדימה): 202 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 203 השר זאב בנימין בגין: 205 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 208 הצעות לסדר-היום 209 סכנת סגירת מפעל "פרי הגליל" וחברת "נאופלם" ופיטורי עובדים 209 שלמה מולה (קדימה): 210 דב חנין (חד"ש): 211 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 213 יעקב אדרי (קדימה): 214 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 219 השר זאב בנימין בגין: 221 הצעה לסדר-היום 224 קשיים ביישום רפורמת "עוז לתמורה" בבתי-ספר על-יסודיים 225 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 225 סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: 227 עינת וילף (העצמאות): 229 הצעות לסדר-היום 230 הפער בין מספר ימי החופשה בבתי-הספר היסודיים ובין מספר ימי החופשה של מועסקים במשק במדינות שונות 231 עינת וילף (העצמאות): 231 סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: 234 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, גברתי וחברי הכנסת, היום יום רביעי, ו' באדר התשע"ב, 29 בפברואר 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו מתחילים בהודעה למזכירת הכנסת. <חיים כץ (הליכוד):> היום יום מיוחד. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. היום ה-29, זה פעם בארבע שנים. ארבע שנים מגיעות מהר, פעם בקדנציה של הכנסת. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מגיעה לנו תוספת שכר. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נכון. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מרשם אוכלוסין (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: ספר הליקויים החדש והשפעתו על 250,000 ישראלים מקבלי קצבאות נכות, הצעתם של חברי הכנסת רחל אדטו ומוחמד ברכה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <שאילתות דחופות> <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לי הכבוד להזמין את שר הבריאות, הנקרא סגן שר, יעקב ליצמן, לעלות לדוכן ולהשיב על שתי שאילתות דחופות, שהן השאלות היחידות שאנחנו מציגים היום לשרי הממשלה, שכן שאר השרים הרלוונטיים לאותן שאילתות דחופות אינם בארץ, והוסכם עם המציעים שהשאלות תישאלנה בשבוע הבא. ובכן, השאלה הראשונה שעליה ישיב השר היא שאילתא דחופה מס' 401, של חבר הכנסת הנכבד אברהם מיכאלי, יושב-ראש סיעת ש"ס, בנושא: עלייה בגילוי מחלות מסכנות חיים בקרב המסתננים. בבקשה, חבר הכנסת, קודם להקריא את השאילתא, השר יענה, ותוכל לחזור ולשאול שאלות נוספות. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. <401. עלייה בגילוי מחלות מסכנות חיים בקרב המסתננים> <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות בפועל, סגן השר הרב ליצמן, פורסם כי בית-החולים "איכילוב" מזהיר מזינוק במחלות מידבקות בקרב המסתננים מאפריקה. מלבד הסכנה לכלל הציבור, לא כולם זכאים לביטוח רפואי. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם מדובר בסכנה בריאותית לציבור? 3. האם החולים מקבלים טיפול רפואי? 4. מה נעשה בעניין? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, התשובה: 1. השכיחות של מחלות מסוימות בקרב אוכלוסיית המסתננים אכן גבוהה בהשוואה לאוכלוסיית אזרחי המדינה. עם זאת, יש להדגיש שתי נקודות: א. הרוב המכריע של המסתננים אינם סובלים ממחלות כלשהן; ב. העלייה בפניות לבית-החולים "איכילוב" קשורה בעלייה במספר המסתננים, ולא בשיעורי התחלואה. כלומר, בשל עלייה במספר המסתננים מגיעים גם יותר חולים לבית-החולים. 2. לא מדובר בסכנה לבריאות הציבור. חולי שחפת מטופלים באופן מלא על-ידי משרד הבריאות וכך נמנעת התפשטות המחלה. מחלת המלריה איננה מידבקת ואילו מחלת האיידס מידבקת באמצעות יחסי מין בלבד. לראיה, אין כל עלייה מקבילה בתחלואה במחלות אלו בקרב תושבי ישראל. 3. חולי שחפת וחולי מלריה מקבלים טיפול רפואי על חשבון משרד הבריאות. משרד הבריאות פועל על מנת להסדיר את הטיפול גם לחולי איידס מקרב המסתננים. 4. משרד הבריאות סבור שיש להסדיר את הטיפול הרפואי במסתננים. למרות פניות חוזרות של המשרד הנושא לא הוסדר, ומשרד הבריאות ובתי-החולים הממשלתיים ממשיכים לשאת בעלויות הטיפול ללא מענה תקציבי מתאים. חבר הכנסת מיכאלי, אני רוצה להדגיש: הסיפור הזה של המסתננים עולה, על חשבון בתי-חולים, לפחות – אני זהיר – לפחות 50 מיליון שקל. לי אין תקציב לזה, וזה נופל על בתי-החולים, גם הגדולים, וקל וחומר הקטנים יותר. אני אשמח אם יעזרו לי כאן לקבל תקציב. כמה שאני פונה, אני לא מקבל תקציב לזה. מעבר לבעיה – אני מעלה לך גם נושאים מעבר לזה – מעבר לבתי-החולים והמחלות, יש בעיה גם בטיפות-חלב. יש גם בעיות בטיפות-חלב בעיירות קטנות יותר, שהם נמצאים בהן בגדול. זה גם מצריך אותי לבדוק אפשרות לבנות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צודק. בטיפות-חלב יכולים למנוע את זה שיגיעו בכלל לבתי-חולים. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. וזה עושה לי בעיה – גם לבדוק אפשרות לבנות עוד טיפות-חלב, אף שהם לא תושבי המקום אבל הם נמצאים שם. אני בודק את האפשרות מה אני יכול לעשות, כי אף אחד לא צפה שנצטרך לבנות טיפות-חלב. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, טיפות-חלב יכולות להיות אירוע מקדים שימנע את הנושא של בתי-החולים. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני השר, אין ספק שאנחנו, כמדינה מוסרית, עומדים בדילמה. יש לנו בעיה אתם בתחום השיכון, בתחום הדיור ובתחום העבודה – אנחנו כל יום כבר בבוקר רואים אותם עובדים על הכבישים. אבל עניין של בריאות – מצד אחד, בלתי אפשרי שאנשים ישהו במדינה ולא יקבלו טיפול רפואי, אבל לא יכול להיות שזה בסוף יבוא על חשבון אותם בתי-חולים שמדווחים כרגע על מצוקה קשה שאתה הם מתמודדים בשל החולים הרבים. אדוני השר היה זהיר שלא לצטט מהן אותן מחלות, שלא יגידו עוד בסוף שאנחנו מדביקים להם תוויות של מחלות. בתי-החולים דיווחו על כמה מחלות. אדוני הזכיר שחפת. יש מחלה שנקראת איידס, והדברים האלה מסכנים את הציבור, מפחידים את הציבור. אבל מצד שני, אדוני השר אומר פה שאין לו תקציב להתמודד עם זה. אז איך אנחנו מצפים שהמחלות לא יתפשטו עוד? והציבור כן יהיה בסוף בסיכון בריאותי רציני. אנחנו חייבים פה לחשוב ככנסת, כמדינה, איך אנחנו יכולים להישאר מצד אחד מוסריים וטובים, ומצד שני, על איזה חשבון, או על חשבון מי, זה בסוף יבוא. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני. התשובה מתחלקת לשניים. את הטיפול מקבלים, ולכן אין סכנה בריאותית. מאיפה הכסף? לצערי, על חשבון בתי-החולים, כך שבסוף השנה הם נופלים, ולפעמים – יש לנו תוכנית עבודה עם כל בית-חולים בנפרד על תקציבו, ולפעמים זה עובר בגלל המסתננים. אני אשמח מאוד אם הכנסת תוכל לעזור לי לקבל תקציב. זה תקציב מחוץ לתכנון, אי-אפשר לתכנן אותם. אולי מפני שכרגע בונים גדר הפרדה, אדוני היושב-ראש, בדרום, אולי נקווה שזה יעזור לזה. אין לי פתרון אחר. אבל טיפול רפואי – כדי שלא תהיה סכנה, אנחנו נותנים להם את כל הטיפולים הנדרשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר. השר ימשיך להשיב, יישאר על הדוכן; ישיב על שאילתא בעל-פה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס בנושא: משא-ומתן בין ההסתדרות הרפואית לאוצר על הוספת כוננויות רופאים לפגיות. בבקשה. <402. משא-ומתן בין ההסתדרות הרפואית לאוצר על הוספת כוננויות רופאים לפגיות> <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד סגן שר הבריאות, השר בפועל, 32 כוננים מטפלים בלמעלה מ-600 פגים ביום. על-פי הקריטריונים שקבע משרדך, בעקבות ההסכם עם הרופאים, יש להוסיף עליהם 18 כוננים. ברצוני לשאול: מדוע ההחלטה אינה מיושמת? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, תחום הטיפול בפגים נמצא בראש סדר העדיפויות של מערכת הבריאות. במסגרת ההסכם עם האוצר יתווספו בשנים הקרובות 130 מיטות טיפול נמרץ לפגים ו-120 מיטות חדשות ליולדות בבתי-חולים. מקצוע הנאונטולוגיה הינו מקצוע במחסור. בהסכמי הרופאים האחרונים הוא הוגדר כמקצוע במצוקה חריפה, והעוסקים בו זכו בתוספת שכר, ניתנו מענקים. בימים אלו אנו דנים יחד עם נציגי ההסתדרות הרפואית, האוצר ונציבות שירות המדינה, כחלק מוועדת המעקב אחר ההסכם, בפתרון לנושאים פתוחים מההסכם האחרון. אחד הנושאים הנדונים הוא כוננויות לנאונטולוגים. נדונות כמה חלופות, כולל חלופה שגובשה בשיתוף עם נציגי הנאונטולוגים. אנחנו מקווים שבדיונים הקרובים הנושא יסוכם. אני רוצה להוסיף שבנושא מיטות בפגיות – לפתוח תוספת מיטות פה ושם לכמה בתי-חולים. נתתי הוראה, די בהסכמה עם האוצר, להקדים בכמה מקומות מהשנה הבאה לשנה זו. על חשבון השנה. זאת אומרת שבקרוב גם כמה מיטות – נשתדל להעביר אותן מ-2013 ל-2012. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שאלה נוספת. אני מחזיקה בידי כמה אסמכתאות לכמה הסכמים או הבנות שהיו בין משרדך לבין האוצר לבין ארגון הר"י – הסתדרות הרופאים. אחת האסמכתאות חתומה בכתב-ידו של אילן לוין, הממונה על השכר והסכמי עבודה באוצר. הוא מדבר בעצם על הצורך בתוספת כוננים לפגיות. אני לא מבינה למה צריך להיות עוד פעם משא-ומתן בין משרדך לבין משרד האוצר כדי להבטיח את מה שנחתם בהסכם ומה שחתום עליו הממונה על השכר. זה עניין אחד. יש דבר נוסף, שחתום עליו גם ד"ר רוני גמזו, מנכ"ל המשרד שלך. הוא באמת מדבר גם על דברים שחלקם התקיימו – על כך שלכל מתמחה שרוצה להגיע לנאונטולגיה, ישירות יעמידו תקנים במשרד שלך. אבל שוב, יש להגדיל את תורי הכוננות והתורנות כדי להקל על העומס. היום אנחנו יודעים שכל מה שקשור בהסכמה ל-360 כוננויות, שזו בעצם התוספת של 18 תורי כוננויות, נמצא בהקפאה. אני יכולה להיות שקטה שהדבר הזה – שהיתה כבר חתימה עליו, שכולם הסכימו עליו, וגם משרד האוצר אפילו עשה הערכה תקציבית כמה זה יעלה – פתאום זה כאילו פתוח עוד הפעם למשא-ומתן. מה אנחנו, כאזרחים, צריכים לחשוב על כל ההסכמים שנעשים בעצם במשק? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת אורלי לוי, אני אקיים את ההסכם. בואו נתחיל בסוף: אני אקיים את ההסכם, כפי שאמרתי לכם, על כל פסיק. הסכם זה הסכם, ואחרי שחותמים אני לא פותח משא-ומתן. זה מה שסוכם – זה מה שיהיה. אנחנו קודם כול – מה מנסים לעשות כאן – איך עושים את זה? כל הדברים. אבל בשורה התחתונה, כל מה שחתמנו – זה מה שיהיה. אני לא אתן לסטות מההסכם. וכפי שאמרתי לך גם קודם, חלק מהמיטות לפגיות בכלל, מה שהיו – היו בתי-חולים שעשיתי ביקור מיוחד אצלם בפגיות, שהתלוננו שהם במצוקה. נתתי הוראה לפני שבועיים לבית-חולים מסוים – לא רוצה להיכנס כרגע לאיזה בית חולים – כשראיתי את המצוקה, להקדים לו מיטות מ-2013 כבר ל-2012. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לכבוד השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מאוד מודים לך על תשובותיך הממצות. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי, לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <הצעת חוק יידוע בדבר הסכנות בשימוש בטלפון נייד, התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3408/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לחקיקה, רבותי. השר המשיב הראשון הוא השר להגנת הסביבה. הוא אינו נמצא כאן, ולכן צריך לומר לו שבגלל היעדרות חברים אחרים מהממשלה, אנחנו קיצרנו היום בשאלות שהבאנו בפני השרים. הם נמצאים בחוץ-לארץ. בדרך כלל אלה שרים שנמצאים פה בזמן ומשיבים באופן קבוע על כל שאלות חברי הכנסת. הצעת החוק הראשונה היא של חברת הכנסת ברקוביץ, והיא מוזמנת לעלות לדוכן. רק להזעיק את השר המשיב. כבוד שר המשפטים, אדוני יכול להשיב? כי אם לא יהיה פה השר, אני לא מפסיק את הישיבה. אם לא יהיה השר, אנחנו נצביע מייד אחרי זה, בלי תשובת ממשלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מספיק שכמעט הפסקנו אתמול. <היו"ר ראובן ריבלין:> להפסיק – אם היה צריך להפסיק, עשית בדין. קודם כול, כל החלטה שלך היא החלטה שצריך לקיים אותה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא, זה היה חבר הכנסת וקנין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור, אותו דבר. כל אחד מהסגנים פועל רק למען ההליכים התקינים וכבודה של הכנסת. אני מברך אותם, חבר הכנסת מג'אדלה. אני מודה לכם על פעולתכם, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חבר הכנסת וקנין ושאר הסגנים. חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, לרשותך עשר דקות תמימות, ולאחר מכן אנחנו עוברים מייד להצבעה אם לא תהיה תשובת ממשלה. בבקשה, גברתי. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני שר המשפטים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק בדבר יידוע הציבור על סכנות בשימוש בטלפון נייד נולדה בעקבות הודעתו של ארגון הבריאות העולמי שהשימוש בטלפון נייד עלול לגרום למחלת הסרטן. כניסתם של המכשירים הסלולריים לישראל והיקף חדירתם הינם מהגבוהים בעולם המערבי, אדוני היושב-ראש. אנחנו גם בזה מספר אחת. המכשירים הסלולריים הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת חיינו, עד שלעתים נדמה כי הם השתלטו על החיים שלנו כליל. הם מעדכנים אותנו לגבי מצב חשבון העובר-ושב, מאפשרים לנו להתעדכן בתוצאות משחקי כדורגל, לצפות במהדורה המרכזית, לרכוש במכונת שתייה, לשלם על החנייה, לנווט בין סמטאות העיר העתיקה, לספור קלוריות, להתעורר בבוקר, להיות זמינים ומוכנים כמעט לכל תרחיש, ובעתיד כנראה גם לעשות בדיקות דם ושתן – האם יש לנו לחץ דם, האם יש לנו סוכרת. בנוסף, הם משמשים גם כדי לדבר. קשה יהיה להפריז בחשיבותו של המכשיר הסלולרי ובמקום שהוא תופס בחיינו. מבוגרים וצעירים כאחד, מכל שכבות החברה, כולנו קשורים לסלולרי, כאילו מעולם לא חיינו בלעדיו. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, פעם, כשבן-אדם היה מאבד ארנק, הוא היה עושה – איפה הארנק? היום, אם הוא מאבד ארנק, זה פחות קריטי, ובלבד שהוא לא איבד פתאום את הטלפון הסלולרי שלו. כל מי שלרגע מרגיש שהוא לא לידו, עולמו חרב. תרבות התלות הזאת משכיחה מאתנו את העובדה שמדובר בסופו של יום בלא יותר מטלפון – חפץ, מוצר טכנולוגי שעולה לכולנו הרבה מאוד כסף בבעלות ובעלות השימוש החודשית בו. לצד היתרונות והמעלות של הסלולרי, ישנם חסרונות לא קטנים. חיסרון אחד גדול שעליו עלינו לתת את הדעת – ההשלכות הבריאותיות שעלולות להיווצר משימוש לא נכון במכשיר לטווח ארוך. כפי שציינתי בראשית דברי, לאחרונה הודיע ארגון הבריאות העולמי כי מחקרים מדעיים מצביעים על כך שהשימוש בטלפון הנייד עלול לגרום למחלת הסרטן, ואף ייתכן כי אנו עדים לפגיעה מתמשכת ובלתי הפיכה בגנים של המין האנושי. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני חשבתי איך זה שאנחנו לא מספיק קוראים על הנושא הזה – לא בעיתונים. זה לא נחשף עדיין מספיק, כמו שבזמן האחרון, בלית ברירה, בשנים האחרונות חשפנו את הפגיעה מעישון סיגריות. אני חושבת, ככה עם עצמי, שהיום המפרסם הגדול ביותר בעצם זה חברות הסלולר, וקצת קשה לבוא כל שנייה וליידע את הציבור או להזהיר אותנו מפני סכנות הקרינה שקיימות. מחקרים רבים מוכיחים קשר ישיר בין שימוש במכשיר טלפון נייד לבין היווצרותם של תאים סרטניים כתוצאה מהקרינה הבלתי-מייננת הנפלטת בעת השימוש בו. מחקר בין-לאומי שנערך ב-16 מדינות, וביניהן ישראל, בהובלתה של פרופסור סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן ושל קרינה במכון גרטנר, מצא כי קיים קשר ישיר מובהק בין שימוש בטלפונים ניידים להתפתחות גידולים סרטניים ושפירים בבלוטת הרוק בקרב משתמשים בטלפון נייד. בתקופה של חמש שנים ויותר נצפתה עלייה של 34% בסיכוי לפתח גידול בצד שבו נהגו המשתמשים להחזיק את הטלפון הנייד. אנחנו יכולים להתנהג כאילו זה לא שייך לנו ו"לי זה לא יקרה", אבל כולנו – כולל אתה, כולל כל חבר כנסת שיושב פה – אנחנו מחוברים לטלפון ולא מספיק מודעים לזה. אני חייבת לומר שמשרד המשפטים, אדוני שר המשפטים, התנגד, או לא כל כך אהב, את ההצעה, אף שהיא עברה בוועדת שרים, כי – הטענה היתה שזה עוד לא הוכח ב-100%. ואני לא רוצה לחכות שזה יוכח ב-100%, כי אם זה היה מוכח ב-100% אז יכול להיות שבכלל היינו אוסרים פרסום של הטלפונים הניידים. בינתיים אנחנו עדיין מאפשרים לפרסם את המכשירים החדשים ואת הדור הראשון, השני, השלישי והרביעי. מטרת החוק הינה להגביר את המודעות בדבר הסכנות הבריאותיות החמורות העשויות להיווצר כתוצאה משימוש מוגבר בטלפון נייד. החוק מציע כמה צעדים על מנת ליידע את הצרכנים בדבר הסכנות הטמונות בשימוש מופרז במכשיר ולעודד צריכה נכונה ושימוש נכון במכשירי סלולר, בעיקר – תשימו לב – בקרב ילדים עד גיל 16. בכלל זה החוק מחייב את חברות הסלולר לפרסם וליידע את ציבור הרוכשים בדבר הסכנות המיוחדות בקרב הגילאים הצעירים. אתם יודעים שאני – אנחנו כולנו עדים לכך שיש מין תחרות בין ההורים מי האבא או האמא הטובים שרכשו לילד שלהם בן השבע אייפון. הילדים היום מסתובבים בבית-הספר עם אייפון. זה מכשיר יוצא מן הכלל, הוא באמת עוזר לכולנו בחיי היום-יום ואנחנו נורא מחוברים אליו, אבל איפה האחריות של אותם הורים? למה הם לא מבינים שכשילד קטן מחזיק את הדבר הזה הוא מבשל לעצמו את המוח? איפה ההורים האלה? הם יודעים, אבל הם לא מספיק יודעים. ובגלל זה, הצעת החוק הזאת – אני חושבת שהיא אחת ההצעות החשובות ביותר שוועדת השרים קיבלה לגביה החלטה ביום ראשון הזה להעביר, ואני מקווה שאנחנו נעביר אותה בהקדם, כמה שיותר מהר. שימוש מושכל משמעו הפחתת הסיכון של היווצרות, התפתחות מחלות כתוצאה מקרינה בלתי מייננת. אני רוצה להגיד שאחד הדברים החשובים שיהיו עכשיו – בהצעת החוק הזאת – הוא שלא יהיה שימוש בילדים עד גיל 16 בפרסומת עצמה. עכשיו אנחנו כולנו רואים פרסומת של אחת החברות שילדים בני שנתיים, שנה, מסתכלים על אייפוד וכל אחד משחק בו. ואללה, איזה יופי, איזה נחמד, ילד בן שנה וחצי מסתכל על אייפוד והוא בוחר לו במה הוא משחק, מה הוא רוצה לראות. מה קורה? עד כמה כסף משכיח את העתיד של הילדים שלנו במדינה הזאת? זה לא יקרה אחרי שהצעת החוק הזאת תעבור. לא יהיה שימוש בילדים עד גיל 16 בפרסומות. הפרסומות לילדים עד גיל 16 לא יהיו, לא בתוכניות לילדים ולא בז'ורנלים לילדים ולא בכל מדיה אחרת שקשורה לילדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בואי נעביר את זה, יאללה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המטלה היא על חברות הסלולר. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> המטלה על חברות הסלולר. אנחנו הולכים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם יצרני הטלפונים או רק חברות הסלולר? <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> חברות הסלולר. <היו"ר ראובן ריבלין:> שידביקו, כמו בסיגריות, שהדבר מסוכן – – – <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> נכון. הם לא רק – הם כבר היום מדביקים. אבל פה יש משהו יותר חמור: בטלוויזיה, כשהם יפרסמו את הטלפונים ואת הפרסומות המאוד-מאוד יפות שלהם, יהיה כתוב בצד למטה: אזהרה, טלפון, פלאפון פולט קרינה. זהו, זאת ההצעה, זו בשורה. פשוט בשורה. ואני רוצה להגיד שכמה חברי כנסת שותפים אתי, יוזמים; הם לא מצטרפים – הם יוזמים, ואני רוצה להגיד את שמותיהם: אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים, אופיר אקוניס, רוברט אילטוב, אורי מקלב, יואל חסון, שלמה מולה, אורלי לוי אבקסיס יקירתי, שנמצאת כאן אתנו, פאינה קירשנבאום, נחמן שי, יריב לוין, משה גפני. מטובי חברי הכנסת במשכן הזה חתמו על הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות לכולם, ואני מאוד מקווה שאנחנו נעביר אותה בקריאה שנייה ושלישית בתוך חודש ימים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אין פה עניין שמישהו צריך לתת להם שירות. פה מדובר באזהרה. זה דבר שהוא מטיל חובה, ולא יוצר זכויות כלשהן לבעלי אינטרס אחר. <הצעת חוק הגנה מפני שימוש במכשיר טלפון נייד והגבלת פרסומת, התש"ע–2009> [הצעת חוק פ/1894/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, יש לך הצעה דומה. אתה יכול מהצד. נדמה לי שהדברים ברורים, ואם אתה תסיים מהר אנחנו נצביע, כי אין שר שישיב. שר המשפטים, כיושב-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה, אומר שהממשלה מסכימה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אכן, שימוש במכשירי טלפון ניידים עלול להסב נזקים. אנחנו איננו יודעים את זה בוודאות, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> על-פי עקרון "הגולגולת הדקה", או שזה – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. ישנם נתונים הולכים ומצטברים שהם נתונים מדאיגים. ואגב, חוקרת ישראלית, פרופסור סיגל סדצקי, היא אחת הנשים המובילות בעולם בתחום הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, הרי אנחנו לא משתמשים בטלפון ארבעה חודשים. אני, למשל, בעל טלפון עם אותו מספר כבר למעלה – משנת 1985, נדמה לי. זאת אומרת, אנחנו – – – <דב חנין (חד"ש):> הטענה היא, אדוני, לנזקים מצטברים שמתגלים לאורך זמן, ובמיוחד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני, האמת, משתדל להשתמש בטלפון כמה שפחות. <דב חנין (חד"ש):> ואדוני נוהג נכון. וגם אם משתמשים בטלפון, צריך לדעת איך להשתמש בטלפון. ובוודאי שכשאנחנו מדברים בילדים, במיוחד בילדים קטנים שנמצאים בגיל של התפתחות. הסיכונים לגביהם הרבה יותר גדולים. ולכן, כמו חברתי חברת הכנסת ברקוביץ, גם אנחנו קידמנו הצעת חוק שמדברת על אזהרה לצרכנים – אזהרה שחברות הסלולר תצטרכנה לפרסם באופנים שכתובים בהצעת החוק. המטרה של האזהרה הזאת היא לגרום לשינוי התנהגות, בסופו של דבר – לא במובן זה שאנשים יפסיקו להשתמש בטלפון סלולרי אלא במובן זה שאנשים ישתמשו בטלפון סלולרי בצורה מדודה, בצורה שיטתית, בצורה זהירה, ובמיוחד ימעיטו ילדים ובני-נוער להשתמש בטלפונים סלולריים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כבוד השר – כי שר המשפטים אמר לנו שבשורה תחתונה הוועדה מסכימה, אבל כמובן, אם השר נמצא פה, הוא ישיב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, בהצעות החוק מוצע לקבוע הסדרים שתכליתם הגברת מודעות הציבור בדבר ההשפעות הבריאותיות העשויות להיווצר משימוש מוגבר בטלפון הנייד, ובהם קביעת חובה ליידוע רוכש מכשיר טלפון נייד בדבר ההשפעות האפשריות במועד הקנייה – רצתי למליאה אז אני עוד מתנשף – צירוף אוזנייה לכל מכשיר, הצגת מידע השוואתי ללקוחות על כמות הקרינה הנפלטת מסוגי המכשירים השונים, הגבלת פרסום של טלפונים ניידים המכוון לילדים ונוער ופרסום אזהרה בדבר הקרינה הנפלטת מהמכשיר והשפעתה האפשרית. קודם כול, אני רוצה להסביר שאין עדיין הוכחות ודאיות שיש קשר סיבתי בין חשיפה לקרינה בלתי מייננת לבין, חס וחלילה, מחלות כאלה ואחרות, אבל מכיוון שהשימוש המצטבר בשנים ובמחקרים הוא עדיין לא מספיק כדי לבסס קשר כזה – ככל שהוא קיים – ההמלצה, באמת, של ארגון הבריאות העולמי היא לנקוט בעיקרון שנקרא עקרון הזהירות המונעת, כלומר לצמצם ככל שניתן את החשיפה של הציבור. כחלק מהעיקרון הזה, באמת, אנחנו במשרד להגנת הסביבה רואים חשיבות רבה ביידוע הציבור בדבר הסכנות האפשריות – האפשריות – ממכשירי טלפון ניידים, וגם בקידום שימוש זהיר במכשירים אלה על-פי הנחיות שיוצאות מהאגף הממונה על הקרינה במשרד להגנת הסביבה. כיום, למעשה, אנחנו מפקחים על מקורות קרינה מכוח חוק הקרינה הבלתי-מייננת. החוק הזה לא חל על הטלפונים עצמם, כי, כפי שידוע, הטלפונים הם בשליטתם הפרטית של בני-האדם: ברצותם, ישתמשו; ברצותם, לא ישתמשו. אבל כשאנשים נחשפים למקורות קרינה קבועים כמו אנטנות, אז פה נכנסת בעצם האחריות של המשרד. ולכן, דווקא בגלל העובדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תמ"א 36. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נכון, אדוני. סליחה, שכחתי שאדוני כיהן כשר התקשורת. היום אנחנו כבר בדיונים על תמ"א 36/א/1. ולכן, דווקא מהסיבה שהמשרד עד היום לא פיקח על טלפונים ניידים אלא רק על אותם מקורות קרינה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן. – – שהמדינה היא שנותנת להם את ההיתרים, יש חשיבות בעינינו, בעיני, להצעת החוק הנוכחית. החשיבות של ההצעה הזאת עוד יותר מתחדדת גם לנוכח הפרסום של ארגון הבריאות העולמי מחודש מאי 2011, שלפיו קרינת רדיו, שנעשה בה שימוש במכשירי הטלפון הנייד, היא מסרטן אפשרי. כפי שאמרתי, אפשרי, לא ודאי. ולכן אנחנו החלטנו לתמוך בהצעת החוק, אף שהיא מטילה על המשרד שלי משימות ומטלות חדשות שעלולות להיות מאוד נרחבות. אני בהחלט משבח את חברי הכנסת ואת העיסוק של הכנסת בנושא, כי אני חושב שלא מספיק אנחנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הפיקוח – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש איזה פער בציבור הישראלי בין זה שכל אחד רוצה שהוא וילדיו יהיו להם שני פלאפונים, ובין זה שלא רוצים לראות אנטנות באזור, ולא כל כך מבינים שככל שהאנטנה רחוקה יותר אז מכשיר הפלאפון, כשאתה מצמיד אותו לראש, הוא משדר בעוצמות קרינה גבוהות יותר, כי הוא מחפש את האנטנה הקרובה שתעביר את המסר הלאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש ויכוח, הרי, אם יותר טוב הרבה אנטנות קטנות מאנטנה אחת גדולה. נדמה לי שהצעת החוק עצמה מדברת על הקצה, על הטלפון – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אומר לך משהו בכנות – היא מדברת על הבעיה הגדולה יותר בתחום. כי הבעיה הגדולה יותר בתחום זה – לאנשים יותר קל למתוח ביקורת על העיריות, ועל זה שרואים אנטנה וזה נורא מאיים. יותר קשה להם, במסגרת הזהירות המונעת, לצמצם את דקות הדיבור שלהם, או להגיד לילד שלהם: לא, בגיל חמש עוד לא חייבים לקחת פלאפון לגן, בני היקר, למשל. כן? זה קצת יותר קשה מלכעוס על הרשויות. אז אני חושב שדווקא הצעת החוק הזאת, שתציף את זה מול פני הציבור, שהבעיה העיקרית היא קודם כול בכמות הדיבור ובהצמדת המכשיר – – – <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ברור, ברור. – – – בהצמדת המכשיר למוח. זאת הבעיה המרכזית. וכמובן, כיוון שבהצעת החוק יש הרבה מאוד – בהצעות החוק יש הרבה מאוד סעיפים שאנחנו לא מוכנים לקבל, וזה ממש משמעותי, אז הממשלה תתמוך אך ורק אם המציעים מתחייבים לתאם את המשך החקיקה, וגם להוריד ממנה סעיפים שלא יהיו מוסכמים על הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת ברקוביץ, את מסכימה להתניית הממשלה? <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אני מסכימה לכל מה שאומר השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסכימה. חבר הכנסת חנין, אתה מסכים? מסכימים. תודה רבה. אדוני השר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ובכן, הממשלה תומכת. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הסכמת הממשלה ואין חבר כנסת שמתנגד, ולכן אנחנו נעבור להצבעה. נצביע פעמיים – פעם על הצעת החוק של חברת הכנסת ברקוביץ ופעם על הצעת חבר הכנסת חנין. בבקשה, רבותי, נא להצביע. אנחנו מצביעים על חוק יידוע בדבר הסכנות בשימוש בטלפון, של חברת הכנסת ברקוביץ. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. מי יהיה הגוף המבקר, משרד התקשורת או המשרד להגנת הסביבה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מבקר את מה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לבוא ולבדוק שהם – נגיד שהחוק יהיה ותהיה חובת יידוע – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> היא הפילה את זה עלינו. <היו"ר ראובן ריבלין:> עליך? יש לך האמצעים? זאת אומרת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה, ללכת לחנויות? נראה, נראה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יהיה לך. בסדר? לא, כי הקשר – הרי הרגולטור של חברות הסלולר הוא שר התקשורת. טוב, תנסו לגבש – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, היתה ישיבה טרומית משותפת עם משרד התקשורת. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יידוע בדבר הסכנות בשימוש בטלפון נייד, התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> על כל פנים, 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה על מנת להכינה לקריאה ראשונה – – – <דב חנין (חד"ש):> ועדת הפנים והגנת הסביבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ועדת הפנים והגנת הסביבה, אומר דב חנין. יועבר לוועדת הכנסת על מנת שהיא תחליט איזו ועדה היא שתדון. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> למה? אבל למה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אמר. אלא אם כן חבר הכנסת חנין יסיר את התנגדותו, וזה ילך לכלכלה. אם לא, זה הולך לוועדת הכנסת. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנה מפני שימוש במכשירי טלפון נייד והגבלת פרסומות, התש"ע–2009, של חבר הכנסת דב חנין. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה מפני שימוש במכשיר טלפון נייד והגבלת פרסומת, התש"ע–2009, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 22 בעד, בעוד שאין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שגם הצעתו של חבר הכנסת דב חנין, הצעת חוק הגנה מפני שימוש במכשיר טלפון נייד והגבלת פרסומת, תועבר לוועדת הכלכלה – – – <קריאה:> הפנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ועדת הפנים. תועבר לוועדת הכנסת על מנת שתחליט מי הוועדה אשר תדון בשתי הצעות החוק שהצבענו עליהן והעברנו אותן להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים עכשיו – מדלגים על הצעת החוק של כרמל שאמה, בהסכמתה של השרה לימור לבנת, או שגברתי – לא, לא, אם את עומדת על כך, אם הוא לא פה, את תהיי משוחררת. אם את מסכימה שזה יעבור – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מסכימה. <הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/3937/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), של חבר הכנסת יואל חסון. קיבל פטור מחובת הנחה. יבוא אדוני ויציג את הנושא בפנינו. האם אדוני הכין איזו – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, לא החוק הזה. בבקשה, אוקיי. לאחר מכן יש לנו גם הצעות נלוות של חבר הכנסת זאב אלקין, שנוכח. בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מי משיב על הצעת החוק בשם משרד הביטחון? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני – – – יש לנו בעיה שאני בניגוד עניינים בעניין הזה, וגם הודעתי עליו בוועדת שרים לחקיקה, ולכן יש לי בעיה להשיב פה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. אני רוצה להפנות את תשומת לבה של כבוד השרה – נהוג שהשר משיב, אבל אין לו חובה. הממשלה יכולה להודיע לנו שוועדת השרים – את תודיעי, וועדת השרים מסכימה, אין חובה להשיב, כי אם אין תשובה אנחנו מצביעים. הכנסת חופשייה להצביע. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מודיעה – – – לפרוטוקול. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור. השרה לימור לבנת – – – לא, אני. אני אודיע. השרה לימור לבנת מבקשת רק להודיע שהממשלה מסכימה. היא לא תשיב מהטעם הפשוט שיש, יכול להיות, ניגוד אינטרסים כזה או אחר – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ניגוד עניינים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ניגוד עניינים, לא אינטרסים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז, אוקיי, יש ניגוד אינטרסים, ולכן היא מעדיפה שלא לפרט כדי שלא תהיה איזו מראית עין של איזו התערבות זרה. אוקיי, תודה רבה. חבר הכנסת חסון, בבקשה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת לתשלומים לפדויי שבי היא הצעת חוק נוספת שאנחנו מעלים בכנסת הזאת שבאה למעשה להקל על אותה קבוצה חשובה של לוחמים, של אנשים אמיצים, שהיו חלק מהלוחמים והמנהיגים של המחתרות במדינת ישראל – קבוצה שאני חייב לומר שכילד גדלתי על הסיפורים שלהם, על הגבורה שלהם, בעיקר על, נקרא לזה, העיקשות שלהם שלא לוותר בשום שלב, מול אף אחד, מול אף גורם שולט שהיה כאן, לא הבריטים ולא לפניהם ולא לאף אחד; שידעו תמיד שהמטרה היא להקים כאן בית לעם היהודי. והאנשים האלה שילמו מחירים מאוד מאוד יקרים. השבי, הדברים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היתה הצעת חוק שאתה מסתמך עליה ומבקש להרחיב אותה, של חבר הכנסת אלדד, השר וחבר הכנסת לשעבר מתן וילנאי ועבדך הנאמן, שיצרנו את זה, ואתה רוצה עכשיו להוסיף אנשים בגיל 80. <יואל חסון (קדימה):> כן. ואנחנו גם הוספנו הצעת חוק שגם עברה, שלא קשורה למה שאתה ציינת – הצעת חוק שאני קידמתי בכנסת הזאת שסייעה לנשים של פדויי השבי, שגם את זה – אנחנו טיפלנו בו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברוכים תהיו. <יואל חסון (קדימה):> – – ואני חושב שהקבוצה הזאת, לצערנו, היא קבוצה שהולכת והופכת להיות קטנה יותר, מטבע הדברים. אלה שנשארו, שרובם הגדול מעל גיל 80, צריכים את העזרה הזאת, צריכים את הסיוע הזה, צריכים לא להיפגע בגלל תקלה שהיתה בחוק עד היום והביאה למצב שנשחקו מאוד התשלומים עבורם. לכן, הצעת החוק הזאת מדברת על תוספת של 25% לתשלומים הניתנים להם היום. זו עזרה קטנה של המדינה למי שנתנו תרומה ענקית וגדולה וחשובה. הצעת החוק הזאת, בניגוד להצעת החוק הקודמת, עברה קצת טלטלות וקצת דרך חתחתים. אבל אני שמח שבסופו של דבר הגענו להסכמה עם יושב-ראש הקואליציה זאב אלקין, שהצליח גם להשיג את תמיכת הממשלה בחוק הזה, ויש לו הצעת חוק משלו, זהה לזו שלי. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק הזה, ואני גם קורא ומבקש לקדם את החוק הזה במהרה בוועדה הרלוונטית, כי באמת אין זמן, באמת אין זמן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל יום שעובר יכול להיות – – – <יואל חסון (קדימה):> הוא מיותר. אין זמן, צריך לקדם את זה כמה שיותר מהר, כדי שבאמת לאוכלוסייה הקטנה הזאת – שהיא גדולה בעיני – לגיבורים הללו, אנחנו ניתן את העזרה הכל-כך נחוצה. אני כמובן מודה לשרה ולשרים – לא לך אישית, לממשלה – על תמיכתם בחוק הזה, ואני קורא לחברי הכנסת לאשר את החוק הזה היום, פה במליאה, ולקדם אותו במהרה בוועדת הכנסת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אלדד ודאי היה אומר: יש לי ממשיך. <הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/4036/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת זאב אלקין, מהמקום. אתה רוצה לעלות, אין לי בעיה, אבל מהמקום – גם לך יש הצעת חוק דומה. ברוכים תהיו, אני מוכרח לומר. אני חושב שהדברים האלה – אנחנו אומרים "אל תשליכנו", ואני חושב שבהחלט הדאגה שלנו לאותו ציבור – ברוכה יוזמתכם, חבר הכנסת חסון וחבר הכנסת אלקין. בבקשה, אדוני. <זאב אלקין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני קודם כול מצטרף לדברי הברכה שלך לחבר הכנסת יואל חסון, שלקח את הנושא וניסה להעביר הצעת חוק מקיפה יותר, שלצערי לא הצליחה לקבל את תמיכת הממשלה, ואז החלטנו ביחד להגיש מחדש הצעות חוק יותר מצומצמות. אבל בפועל, אני חושב שלפחות מבחינת לוחמי המחתרות, זה נותן מענה לכולם, כי הרף של גיל 80 – לצערי, כבר הגענו לזמן שהוא לא רף גבוה, אלא כולם נכנסים תחתיו. אני באמת חושב שהצעת החוק הזאת של יואל, והצעת חוק זהה שהגשתי יחד עם החברים שלי – חברי הכנסת רותם, אברהם מיכאלי, עינת וילף ויריב לוין – עושות חסד עם קבוצה של אנשים שאת עצם ישיבתנו כאן, בבית הזה, אנחנו חייבים להם; אלה שלחמו על הקמתה וחירותה של מדינת ישראל, אלה שנפלו בשבי במהלך המלחמה הזאת. ולכן, אנחנו ממשיכים כאן את מה שהכנסת בזמנו החליטה – לעשות אתם צדק היסטורי, ולחוקק חוק עבורם בהצעת חוק המשך, שנותנת איזו תוספת, לאות הכרה נוספת, ולו צנועה, לעזור לאנשים שכל מדינת ישראל וכנסת ישראל חייבות להם. אני כמובן רוצה להודות לממשלה. אני יודע שזה היה קרב מאוד לא פשוט לאשר את הצעת החוק, כי – אתה מכיר את זה, אדוני היושב-ראש – כל הצעת חוק שהוצאה, אפילו קטנה, כרוכה בה, לא פשוט לשכנע את משרד האוצר. אבל אני מודה לממשלה על כך שהחליטה לתמוך בהצעת החוק, ומודה למשרד האוצר שאחרי שהוא לא הצליח לשכנע את השרים, הוא החליט לסיים את הקרב בנקודה הזאת, נמנע מהגשת ערר ואפשר לנו להעלות את הצעת החוק היום ולקדם אותה. אני מאוד מקווה שנצליח לקדם אותה במהירות האפשרית, כי, לצערי, היא מסוג הצעות החוק שמועד העברתן הסופי משפיע באופן ישיר, כי, לצערנו, לא כל האנשים יכולים לחכות לנצח – עד שנשלים את החקיקה. הלוואי שיהיה עד מאה-ועשרים, אבל עלינו מוטלות המלאכה והחובה לסיים את זה כמה שיותר מהר. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסיבוב הראשון חבר הכנסת אלדד עלה ואמר שהדבר חשוב גם ברמה הערכית וגם ברמה המעשית, של קיומם של כל אותם אנשים אשר באמת תרמו כל כך הרבה להקמתה של מדינת ישראל ולביטחונה. כעת יעלה השר בגין על מנת להשיב בשם שר הביטחון על הצעת החוק – התייחסותה של הממשלה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודות לחברי הכנסת המציעים, לחבר הכנסת יואל חסון ולחבר הכנסת אלקין ולחברים האחרים שהצטרפו להצעת חוק זו על הצעתם החשובה. בטרם אקרא את הודעת שר הביטחון, אני מבקש לציין לחברי חברי הכנסת, בהערת אגב, שבמשך שנים לא מעטות לא היתה הכרה כללית ולא היתה הכרה בקרב המומחים – ולכן גם לא היתה הכרה באגף השיכון במשרד הביטחון, ואולי גם הביטוח הלאומי – בקשיים המיוחדים שהם מנת חלקם של נפגעי הלם קרב, פוסט-טראומה, וגם נפגעים בנפשם וביכולת תפקודם של מי שהיו בשבי. לקח שנים אחדות והתפתחות כללית בהבנה של נפש האדם ושל תוצאות מסוימות של לחץ עליה, עד שהגענו למצב הזה שיש הכרה כזאת בצרכים המיוחדים של האנשים האלה, גם כאשר הם צעירים יותר. אני מקווה שלא יהיו מלחמות בישראל, ולא ייפלו בשבי, ולא נזדקק ליישום של החוק הזה. אבל מבחינה זו, יש חשיבות רבה להתפתחות כולה. עכשיו אקרא באוזניכם את התשובה מטעם שר הביטחון בפרטים יותר מספריים, שלא לומר סטטיסטיים: להצעות יש עלות תקציבית הנאמדת ב-5 מיליון ש"ח בשנה, הנובעת מהגדלת התשלומים בשיעור של 25% לפדויי שבי שמלאו להם 80 אחוזים. <היו"ר ראובן ריבלין:> 80 שנה. <השר זאב בנימין בגין:> סליחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מלאו להם 80 שנה. <השר זאב בנימין בגין:> שב-100 אחוזים מלאו להם 80 שנה. תודה. נכון להיום יש 1,350 פדויי שבי מעל גיל 80, ואלה יזכו לתוספת של 4,915 שקלים לשנה. כיום פדוי שבי שגילו מעל 67 מקבל תשלום שנתי של כ-14,500 שקלים. פדויי שבי שטרם הגיעו לגיל 67 מקבלים תשלום חודשי במקום תשלום שנתי. אני מרגיש צורך לומר, אדוני היושב-ראש, שזוהי תשובה אופיינית לפקידות שלנו. היא עושה את מלאכתה, לכן יש פה ריבוי של מספרים. אבל מאחורי המספרים האלה, כמובן, מצויים אנשים, ואנשים שהם במצוקה; משפחותיהם במצוקה. המצוקות האלה של אדם משפיעות על מעגל רחב למדי, לעתים, של הסובבים אותו. מתעוררים בלילה בחלומות קשים, מתייחסים בקשיחות מסוימת לבני המשפחה, לאנשים הקרובים. לא כל כך מבינים, אפילו אחרי שנים, מה קורה לאנשים. התופעה לפעמים עולה ובוקעת כעבור עשר, 20 שנים ואף יותר. ולכן, אני מתנצל במידה מסוימת על התשובה המספרית הזאת. אנחנו מבינים כולנו מה עומד מאחוריה. אני מציע, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, להעביר את הצעת החוק הזאת לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת להמשך דיוניה עד להשלמת החקיקה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר בגין. אנחנו נאפשר לשר בגין לחזור למקומו, ואנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נקיים שתי הצבעות – על כל אחת מהצעות החוק בנפרד. ייתכן שיבואו כמקשה אחת למליאה כאשר הן יהיו בקריאה ראשונה. חבר הכנסת אלקין, הן יועברו יחד לקריאה ראשונה. בבקשה, אבל בשלב זה אנחנו צריכים להצביע על שתי ההצעות בנפרד. ובכן, רבותי, הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת יואל חסון – ואחרים או אתה לבד? חבר הכנסת יואל חסון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית, והיא תועבר לוועדת החוץ והביטחון על מנת להכינה לקריאה ראשונה. כן, גברתי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מבקשת לרשום שלא השתתפתי בהצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השרה לימור לבנת לא השתתפה בהצבעה, אם כי אני מוכרח לומר לך – היה לנו דיון בנשיאות וגם בוועדת האתיקה. נדמה לי שכאשר אנחנו דואגים לכל שבויי ישראל לדורותיהם, אין שום ניגוד אינטרסים בהיותך בת לאנשים אשר היו ושירתו את המדינה, שהרי את נבחרת לכנסת גם בזכותם, ולא למענם את עושה, אלא למען הדבר הצודק ביותר. אבל טוב עשית ואמרת – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. טוב עשית, על מנת שלא תצא דיבתם רעה כתוצאה מאיזו ביקורת כזאת או אחרת. אני רק רוצה לומר לך שבעניין אחר אנחנו באנו וקבענו שחברי כנסת אשר גם הם נהנים – אם מדובר האם חבר הכנסת מבקש דבר לעצמו או מבקש דבר ענייני הכולל גם אנשים אחרים ושהוא צודק; כשהדבר צודק, ולא חבר הכנסת. הנושא הזה נדון בעניין חבר הכנסת ציון פיניאן, ואנחנו חושבים שחבר הכנסת פיניאן פעל כשורה כאשר הוא היה בין אותם נפגעים ולא פעל למען עצמו אלא פעל למען העניין ולמען הנושא, וגם על כך יבוא על הברכה. חבר הכנסת אלקין, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק שלך. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), של חבר הכנסת זאב אלקין. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון – תוספת מענק לפדויי שבי קשישים), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <קריאה:> להצהיר אולי מעל במת הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא לא צריך. אני מציין לשבח את השרה לימור לבנת. היא עשתה נכון, משום שהיא לא רוצה לפגוע בכל הנושא, ועשתה טוב ונכון. 20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן, אני קובע שהצעת חוק תשלומים לפדויי שבי, הדומה להצעתו של חבר הכנסת יואל חסון והיא של חבר הכנסת זאב אלקין, עברה בקריאה טרומית, ותועבר לדיון יחד עם הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון בוועדת החוץ והביטחון על מנת להכינה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק המפלגות (תיקון – מסירת מידע ממרשם האוכלוסין לצורך ניהול בחירות מקדימות), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3817/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק המפלגות. חבר הכנסת יריב לוין יעלה ויבוא על מנת להציגה – הצעת חוק המפלגות (מסירת מידע ממרשם האוכלוסין לצורך ניהול בחירות מקדימות), התשע"ב–2011. הנמקה מהמקום. אני מאפשר לך, אם אתה רוצה מהבמה, כי הדבר מצריך פירוט יתר ויש לו חשיבות ציבורית. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אני מבקש להתנגד לחוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מבקש להתנגד? בהחלט. ביודעי שאתה יודע את כל מגבלות החוק, אני מאשר לך. אה, אתה ביקשת? בסדר. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, מכובדי, מאחר שאני שומע להפתעתי שיש מי שרוצה להתנגד, אז אני באמת אנסה לשכנע – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בגלל זה קראתי לך. <יריב לוין (הליכוד):> – – מדוע הצעת החוק הזאת היא חשובה. אגב, היא הצעה שמוגשת לא רק על-ידי אלא גם על-ידי חברי הכנסת איתן כבל ויוחנן פלסנר, כך שהיא ודאי לא עניין פוליטי או סקטוריאלי של צד כזה או אחר. אדוני היושב-ראש, יש מקום לכל הפחות לא להקשות, אם לא לעודד, אבל בטח שלא להקשות. חבר הכנסת שטרית, איך אני אשכנע אותך אם לא – – – יש מקום, לטעמי, שלא להקשות, לכל הפחות, אם לא לעודד, את קיומן של מפלגות ואת קיומם של הליכי בחירה בתוך מפלגות שהם הליכים דמוקרטיים בהשתתפות של ציבור רחב. הצעת החוק הזאת נועדה לאפשר את קיומם של הליכי הבחירות הפנימיות בתוך המפלגות. אני אסביר מאין נולד הצורך. אנחנו קיימנו עכשיו בתנועת הליכוד תהליך של בחירות פנימיות לוועידת הליכוד ובחירות ליושב-ראש התנועה ומועמדה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. כאשר אנחנו נדרשנו לערוך את פנקס החברים שלנו על כל מרכיביו, התברר לנו שהדבר כמעט בלתי אפשרי בנסיבות הקיימות, ואני אפרט את הבעיות. על-פי החוק הקיים מקבלות המפלגות את פנקס הבוחרים המלא ערב הבחירות לכנסת, והדבר הזה נעשה בפעם האחרונה בשלהי 2008. עם הפנקס הזה הן ממשיכות ומנהלות את רישומיהן וענייניהן עד לבחירות שבאות אחר כך. התברר שבין לבין קרו לא מעט דברים. עברו שלוש שנים, ובמהלך שלוש השנים האלה אנשים שינו כתובות; אנשים, לא עלינו, נפטרו; הצטרפו מתפקדים צעירים שלא היו בעלי זכות בחירה באותה תקופה. יתר על כן, חוק המפלגות גם קובע והוא מחייב בחוק לאפשר התפקדות למפלגה מגיל 17 ומעלה. מובן שמי שהיה בן 17 אז או בן 17 היום בטח לא נמצא בספר הבוחרים שנופק למפלגות, וכך אנחנו מצאנו את עצמנו במצב של אלפי אנשים שנרשמו ומצאו את עצמם פתאום חברים בסניפים אחרים, בערים אחרות שהם לא שייכים אליהן בכלל. אנשים שנפטרו מקבלים מכתבים הביתה שמזמינים אותם להצביע – עם הודעות לבוחר. אני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, שאני באחד המקרים הוצאתי במו-ידי את ההזמנה לעוזי כהן, זכרו לברכה. אני חושב שזאת היתה בושה – בושה שאיש לא אשם בה, כי המערכות הן ממוחשבות והדברים מתבצעים בעצם באופן אוטומטי. אנחנו הגענו, חבר הכנסת שטרית, למצב שבו אנחנו מימנו את אגרות משרד הפנים, למשל, לקבוצת מתפקדים שהוגשה בסניף ראשון-לציון ועברה לסניפים אחרים, כי הם עברו כתובת מאז הבחירות הקודמות ונמצאים בסניף ראשון. הם היו צריכים להביא את הראיות. באים ואומרים: מה אנחנו אשמים? אני לא מדבר על מקרים שבאים בני-זוג שהתחתנו לאחרונה וגרים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לא לחייב את המפלגות לעדכן? <יריב לוין (הליכוד):> בדיוק. רגע, אדוני היושב ראש, בדיוק בזה אנחנו עוסקים. חבר הכנסת שטרית, אני אתן דוגמה אחרת. מגיע זוג שהתחתן. האחד היה גר בחולון ובת הזוג – בפתח-תקווה. עבורו לגור בפתח-תקווה, מגיעים לקלפי בפתח-תקווה, בת-הזוג מצביעה ולבן-הזוג אומרים שהוא לא רשום והוא לא יכול להצביע. <איתן כבל (העבודה):> אדוני, זה קרה לי לפני שבועיים, כשבאתי לרשום את הילדה השלישית שלי. הודיעו לי שהיא לא גרה בראש-העין והילדה שלי לא קיימת. <יריב לוין (הליכוד):> אז זהו, שולחים אותך, והדבר הזה מקשה על ניהול הליכי הבחירות. הוא פוגע ביכולת של אנשים לא רק לבחור אלא גם להיבחר, כי הם רוצים להתמודד במוסדות הסניף בעיר שבה הם מתגוררים וכן הלאה. לכן, חבר הכנסת שטרית, אנחנו באנו והצענו בהצעה שגיבשתי, ביחד עם היועץ המשפטי של תנועת הליכוד, עורך-דין אבי הלוי – וכפי שאמרתי הצטרפו ויוזמים אותה יחד אתי חברי הכנסת כבל ופלסנר – אנחנו הצענו שאותו מידע שממילא המפלגה מקבלת ערב בחירות יימסר לה בתחנת ביניים, גם כאשר היא מקיימת הליך פנימי. הדבר הזה היה בעיני סביר. אני אומר לך יותר מזה: יש בעיה ופרצה גדולה מאוד בכל הנושא של הגנת הפרטיות ושמירה על המידע בעצם מסירת כל המידע הזה, אין חולק. אבל הפרצה הזאת ממילא קיימת. אם צריך לתקן אותה, צריך לתקן אותה בחוק הכללי שמסדיר את העניין ערב בחירות, ולהסדיר את העניין. חבר הכנסת שטרית, אנא. יכול להיות שעכשיו אני אתן תשובה גם על מה שמטריד אותך. למרות זאת, ואף שזאת היתה עמדתי, באה ועדת השרים לחקיקה ואמרה: אנחנו נטפל בנפרד בבעיה שיש לנו ערב בחירות, אבל אנחנו רוצים שלפחות בהסדר החדש הזה נלך לגישה יותר מצמצמת. לקח על עצמו – וזאת הזדמנות להודות לו – השר מיכאל איתן לנסות לכנס את כל הגורמים יחד ולהגיע להבנות, ועשה מלאכה נאמנה. גיבשנו הסכמה שלפיה, בהנחה שיהיה מנגנון טכני שיאפשר את העניין – וכנראה שאין שום בעיה והעניין הזה הוא אפשרי, בתחנת הביניים, ואין לזה השפעה על חלוקת הפנקס כפי שהיא היום. אבל בתחנת הביניים התהליך יהיה הפוך: המפלגה תוכל להגיש שאילתות מיידיות במערכת מסודרת לרשם המפלגות ולקבל את התשובות, או למשרד הפנים. איך זה בדיוק ייעשה? יתירה מכך, אני גם הקפדתי, במסגרת הסיכום עם ועדת שרים לחקיקה, שהדבר הזה ייעשה בדרך שלא יישמר תיעוד לגבי שמות האנשים שביקשו לגביהם פרטים. אנחנו גם לא רוצים שמישהו בממשלה ידע מה קורה במפלגות אחרות ומי מתפקד לאיזה מפלגה. גם הדבר הזה הוא מסוכן ובעייתי מאוד. לכן, זה ייעשה או בדרך של שאילתא בזמן אמת, מה שנקרא "און-ליין", או בדרך של מחשב של המפלגה, שיבואו ויעשו על גביו את ההצלבה כך שלא יישאר אצל המדינה הפירוט והפרטים של האנשים. בדרך הזאת נגיע לתוצאה שתיתן לנו יכולת לנהל את העניין בצורה מסודרת, וגם תצמצם למינימום את החשיפה של המידע ואת החשש שבידי מערכות השלטוניות יהיה מידע מי חבר באיזו מפלגה ומיהם חבריהן של המפלגות השונות. לכן אני חושב שהגענו לתוצאה טובה ונכונה, שאני מקווה שנבטא אותה בצורה טובה גם כשנשלים את הליכי החקיקה. החוק הוא נכון, הוא חשוב, ואני כמובן מבקש את תמיכת הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר שטרית. רגע, קודם כול – יש ממשלה. חבר הכנסת שטרית, הממשלה עונה קודם, אחרי זה אתה. אם הממשלה תסכים, קמה לך הזכות. אז שר המשפטים ישיב בשם הממשלה ואחר כך אתה תעלה. אני חשבתי שהממשלה אומרת שהיא לא מתערבת. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חברי הכנסת יריב לוין, איתן כבל ויוחנן פלסנר מבקשת לאפשר למפלגה המתעתדת לקיים בחירות מקדימות או בחירות למוסדותיה, שבהן משתתפים כלל חברי המפלגה, לקבל מידע ממוחשב ממרשם האוכלוסין על מנת לנהל את הבחירות בהסתמך על מידע מעודכן. על יסוד הידברות עם חבר הכנסת יריב לוין בשם מציעי החוק, תומכת הממשלה בהצעת החוק בכפוף לעקרונות הבאים, שנועדו למזער את הפגיעה בזכות לפרטיות ואשר הוסכמו על דעת כל הצדדים: א. המידע שיימסר יהיה לגבי שם, מספר זהות, מען ואינדיקציה על פטירה על אודות חברי מפלגה או מי שחתמו על טופס בקשה להירשם כחברי מפלגה בלבד, באופן שיבטיח כי לא יישמר מידע על אודות שיוך מפלגתי של אדם אצל הגוף מוסר המידע; ב. עם התפקדותו של אדם כחבר מפלגה יקבל הודעה כי פרטי המידע הנ"ל יימסרו מהגוף מוסר המידע במועדים שייקבעו; ג. מסירת המידע תהיה מהירה ככל הניתן – מספר מוסכם של ימי עבודה; ד. תדירות מסירת המידע למפלגות תיקבע בחוק; ה. זהות הגורם שיהיה אחראי למסירת המידע ממרשם האוכלוסין תיקבע במהלך הכנת החוק לקריאה ראשונה בכנסת. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת לוין, אתה מסכים למה שאמר השר. בבקשה, חבר הכנסת שטרית, עומדת לך הרשות. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת לוין ומציעי החוק, כוונתכם טובה, אין לי שום דבר נגד הכוונה שלכם. אבל אני אומר, עליתי לומר לך דבר כזה: אתה הרי כמוני מודע לחסרונות שיש היום בשיטת הבחירות לפריימריז בצורה שהן מתנהלות. ואני אומר, המתחיל במצווה, אומרים לו גמור, ועליתי לומר לך שאולי במקום התיקון הקטן הזה, שיש לו איזה השלכה על הפריימריז גם ככה – בפריימריז יש בעיות חמורות, שאתה צריך ללכת למצוא חן בעיני עשרות אלפי אנשים שאתה בכלל לא מכיר, עד יום הדין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא חשוב שאתה לא מכיר אותם. החשוב שהם מכירים אותך. <מאיר שטרית (קדימה):> כן, כן, ודאי. אבל חשוב גם מה אתה אמור לעשות בשביל שהם יתמכו בך, והשיטה הזו – אגב, אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת לוין, שעמדתי בראש ועדה מטעם הליכוד, כשר משפטים, בזמני, בממשלת שרון; אחרי שהיו בעיות בליכוד בבחירות הפנימיות, שרון ביקש ממני לעמוד בראש ועדה שתציע שינויים בבחירות הפנימיות. ומיניתי אז ועדה של אנשי ציבור שכולם היו או שרי משפטים לשעבר או ראשי ועדות חוקה בכנסת לשעבר, פלוס השופט שטרוזמן, ועדה שקראו לה ועדת-שטרית, להכין הצעה אחרת לקיום הבחירות הפנימיות. והכנו הצעת חוק. הכנתי הצעת חוק – שרון הודיע שהוא מקבל את ההמלצות והוא יבצע אותן. הכנתי הצעת חוק של משרד המשפטים לקריאה ראשונה, שהונחה על שולחן הכנסת, שקבעה חוק מסודר לניהול בחירות פנימיות, שבאמת קבעה איך מנהלים בחירות פנימיות, איך מונעים כפילויות, שרשם המפלגות אחראי לקיום בחירות הפריימריז ביום אחד לכל המפלגות תחת פיקוח. כשהחוק בא להצבעה, לצערי, חברי כנסת מטעם הליכוד באו ושכנעו את אריק להצביע נגד, אף שהוא התחייב לקבל את ההמלצות. ואני עמדתי על ראשו ומנעתי ממנו, ניסיתי למנוע. הם לא הצליחו, עד שעמרי בא, בנו, ולחץ עליו להצביע נגד, והוא הצביע נגד. אני הסרתי את ידי מהעניין, והודעתי שלנוכח העובדה שראש הממשלה ממנה ועדה שאני עומד בראשה, כדי לכסות על מה שקרה בליכוד, ובסוף מצביע נגד ההצעה שהוא אימץ אותה, אני יותר לא אגע בחוק הזה. אבל החוק קיים, והוא כתוב, ואם כבר אתה רוצה להסדיר עניין, תסדיר את זה עד הסוף. התיקון הזה הוא בסדר, אבל לא פותר את הבעיות הגדולות שיש בפריימריז, ואני מאמין שאפשר לפתור את הבעיות הללו, אם הולכים עד הסוף. אז עליתי לומר לך: המתחיל במצווה, אומרים לו גמור. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת שטרית אומר שהוא מתנגד לחוק בפורמט שהוא הגיש. הוא לא מתנגד לרעיון. אבל זה במסגרת התנגדות, הוא צודק. מבחינת התקנון הוא לא עבר על – בבקשה, חבר הכנסת לוין. <יריב לוין (הליכוד):> תודה, אדוני. אני אשיב בקצרה. ראשית, חבר הכנסת שטרית, אין ספק שבשיטת הפריימריז ישנן הרבה מאוד בעיות, כמו שישנן גם בשיטות אחרות – מה פחות גרוע. אנחנו – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> לא, יש תמיד הפעם – אחרי התוצאות אתה מייד כבר חושב על הפעם הבאה. זה גם לא תמיד פותר, אבל אין ספק. אני אומר לחבר הכנסת שטרית – ראשית, ישנה הצעת חוק נוספת שהוגשה ביוזמה משותפת, לאחר פעילות שעשינו עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שגם חבר הכנסת פלסנר ואחרים שותפים לה, והיא באה לטפל בסוגיה של ההתפקדויות הכפולות, גם – הצעה שמקפידה על כך שלא יישאר פרט – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זו צריכה להיות עבירה פלילית. <יריב לוין (הליכוד):> נכון, נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> להביא את הבן-אדם שעשה את זה פעם אחת לבית-סוהר, תאמין לי, לא יהיו יותר התפקדויות – – – <יריב לוין (הליכוד):> נכון, אבל, אדוני היושב-ראש – היא גם מטפלת בצדדים הטכניים של איך מבצעים את ההצלבה בלי שאצל הממשלה נשארים הפרטים של החברים, שזה דבר שהוא כמובן מאוד חשוב. ולכן, חבר הכנסת שטרית, אני מסכים, וגם בצד הזה אני מנסה לטפל, וישנם עוד הרבה מאוד דברים אחרים – הגבלת הוצאות, הרשימה היא ארוכה ארוכה. איך אומרים? אני פה שלוש שנים מנסה לעשות מה שאני יכול בזמן הזה, לאט-לאט, אבל אני חושב שהתיקון הזה הוא באמת חשוב. הוא, אגב, לא נוגע רק לפריימריז של בחירות של חברי הכנסת, הוא דווקא רלוונטי בעיקר לניהול של המוסדות הפנימיים – סניפים וכן הלאה – שאדם משויך לעיר שהוא באמת גר בה, וכו', ולכן אני חושב שהדבר הזה חשוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שטרית, אני מודיע לך שאני מתיר לך להצביע איך שאתה רוצה. אתה לא חייב – ההערה שלך היתה מהעניין, אבל בהחלט הדבר הזה, ואחרי התשובה שלו – אם אתה חושב שטובה מחצית הדרך, אתה יכול לעשות את זה, כי אתה התנגדת והתנגדותך היתה ראויה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה. הצעת חוק המפלגות (תיקון – מסירת מידע ממרשם האוכלוסין לצורך ניהול בחירות מקדימות), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת יריב לוין – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (תיקון – מסירת מידע ממרשם האוכלוסין לצורך ניהול בחירות מקדימות), התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 37 בעד, שני מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית, חבר הכנסת יריב לוין, והיא תועבר לוועדת – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – לוועדת הכנסת, אין לי שום בעיה. יושב-ראש ועדת החוקה, הנושא נוגע אליך, ואתה מסכים שהיא תעבור לוועדת הכנסת. תודה רבה. לכן תועבר לוועדת הכנסת, כי ועדת החוקה אומרת שאין לה התנגדות לכך שהדבר יידון בוועדת הכנסת. <הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3426/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא לחבר הכנסת איתן כבל על מנת שיבוא ויעלה להציג את הצעת החוק שלו, כי אנחנו מדלגים בעניין זה בהתאם להסכמה בין כל הנוגעים בדבר, וחבר הכנסת שאמה יציג את הצעת החוק שלו במועד מאוחר יותר, היום. היום. מיכאל בן-ארי – גם מדלגים. אז כבר יהיה לנו בסוף סדר-היום יותר מאשר בסדר-היום. אוקיי. אנחנו עוברים עכשיו לאיתן כבל. אז אנחנו מדלגים גם על חבר הכנסת אגבאריה. אתה הסכמת שהוא יהיה לפניך? הסכמת. אוקיי. אני צריך לשאול. חבר הכנסת ניצן הורוביץ אינו כאן ולכן הוא כנראה הסכים. אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים), של חבר הכנסת איתן כבל וחבר הכנסת שטרית. <איתן כבל (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך מייד – איתן כבל, כרמל שאמה-הכהן, יוחנן פלסנר, מירי רגב וגדעון עזרא. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, הצעת החוק הזאת היא רק חלק קטן, חברי חברי הכנסת, מהניסיון לטפל בנושא מאוד לא פשוט, שהוא נושא המילואים בישראל. אני רוצה שנדע, שבימים אלה אנחנו עוסקים בשאלות הגדולות – ובאמת, שאלות גדולות, אדוני היושב-ראש, סביב חוק טל – כן גיוס חרדים, לא גיוס חרדים, ואני רוצה שתדעו, בלי להיכנס לכל הפרטים, שמי שחושב שהמצב בקרב הגיוס לסדיר הוא קשה ובעייתי, איננו מבין עד כמה גדול, ואף הולך וגדל, המשבר של הגיוס בקרב חיילי המילואים. מי שנדמה לו שהמעבר מהסדיר אל המילואים הוא מעבר חד וחלק, טועה. ואני יודע, לא פעם כשאנחנו רואים את המספרים סביב מה שנקרא מצבות – רשומים – בשאלה כמה באמת אזרחי מדינת ישראל מחויבי מילואים עושים מילואים משמעותיים, המספר הוא דרמטי בקטנותו, וכשמדברים על מעטים שנושאים בנטל, זה מקבל משמעות אדירה כשזה מגיע למילואים. אז שימו לב, הנושא הזה ממש נמצא, לכאורה, או נמצא בפועל, לא לכאורה – נמצא בקרן זווית, עד שתקום הזעקה הגדולה, והיא לא מאחרת לבוא. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש – בתוך קבוצת חיילי המילואים שנושאים את הנטל יש קבוצה עוד יותר קטנה, שנושאת על עצמה נטל כפול ומכופל, ואלה הקצינים – מג"דים, מ"פים, סמג"דים, מח"טים, ויש גם ביחידות מיוחדות קבוצה שעושה מעל ומעבר. וביקשתי – בעקבות חוק המילואים, שהיתה לי זכות להיות בין מוביליו ומעצביו, מצאתי לנכון להביא סדרה של תיקונים, ובין היתר התיקון הזה מדבר על כך שאותם חיילי מילואים, אדוני היושב-ראש, שנקראים למילואים מעבר לימי המילואים המוגדרים בחוק, יוכלו לקבל תגמול נוסף. שלא נתבלבל, גם אחרי חוק המילואים, השאלות העומדות לפתחה של החברה הישראלית בשאלת מתן התגמול לחיילי המילואים היא דרמטית. אנשים עוזבים את ביתם, את ילדיהם, את משפחותיהם, את העסק, את הלימודים, ונזרקים אל המרחב, וכשהם חוזרים הביתה, זה לא עניין של מה בכך. זו גם תקופה אחרת, אדוני היושב-ראש, מהתקופה – אפילו שלי. נכון, אני איש צעיר, ויש לי ילדים עדיין צעירים, אבל אם אני מסתכל על הדור של היום, זה כבר דור שההורים לא בדיוק עסוקים בלגדל את נכדיהם, אין מי שישמור על הילדים, אין מי שיסייע. בני-הזוג, ברוך השם, אנחנו רוצים ששני בני-הזוג יעבדו, והמעמסה המונחת לפתחם היא אדירה, היא גדולה. ואני רואה את ההתחבטויות במעגל הקרוב אצלי, ואני רואה את ההתחבטויות במעגל היותר-רחוק ממני מפניות שמגיעות אלי. אני אומר לך, זה יהיה אחד המשברים שיונחו לפתחנו, ובזמן הקרוב, כי הפער הוא כל כך עצום, הוא כל כך גדול, והאיומים המונחים לפתחה של מדינת ישראל רק הולכים וגדלים. ומלחמת לבנון השנייה הוכיחה שהצורך בצבא, צבא מילואים חזק, מיומן, טוב, חשוב בצורה יוצאת דופן. ולכן, הצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, באה לקבוע שני דברים: א. שמערכת הביטחון, בבואה לקבוע שהיא רוצה לקרוא לאנשים לשרת מעבר למכסה הקבועה בחוק – יחשבו פעמיים, דהיינו יעשו זאת בצורה מושכלת, ואם יחליט צה"ל לקרוא להם, ידע שהוא צריך לשלם להם יותר. צריך לשלם להם יותר, כן, כמו שעות נוספות – יש שעות נוספות, יש יום נוסף, וזו המהות המרכזית של החוק. ואדוני היושב-ראש, אני גם רוצה לציין, שאני גם אמרתי והתחייבתי לאוצר שההתקדמות בחוק תהיה יד ביד אתם, ואני רוצה להדגיש אף יותר; בהבנתי, הצעת החוק הזאת צריכה להיות מתוקצבת ממערכת הביטחון, כי אם זאת תוספת שהיא מעבר, שצריכה להיות מובאת ממשרד האוצר, לא עשיתי דבר וחצי דבר – נכון, תגמלתי, אבל לא – הרי זה לא רק התגמול, זה גם ליצור בצה"ל איזה סוג של התייעלות באופן שבו הם מתנהלים. אני מבקש מכם להעביר זאת בקריאה טרומית, ואני מקווה מאוד שבזמן הקרוב נעביר זאת בקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> ככל שזה תלוי בנו, כך יהיה. כבוד השרה לימור לבנת תשיב – בשם האוצר או הביטחון? בשם הממשלה. בשם הביטחון. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להשיב בשם שר הביטחון, אני גם אחתום על כמה תב"עות בדרך, במקומות הנכונים. אני מתכבדת להשיב להצעת החוק של חבר הכנסת איתן כבל וחברים נוספים, הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים). ובכן, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת כבל בקריאה טרומית בלבד, כאשר המשך הליכי החקיקה יתואמו באופן מלא עם משרדי הביטחון והאוצר, וחבר הכנסת מתחייב שלא לקדם את הצעת החוק ללא הסכמות אלה. חבר הכנסת כבל מציע כי מי שנקרא לתקופות שירות מילואים פעיל חריגות יקבל גמול נוסף המפורט בהצעה, בהבחנה בין חיילים, חיילים בתפקיד פיקודי וקצינים. חבר הכנסת כבל מתמקד רק באוכלוסייה אחת של חיילים בתפקידים המחייבים תקופות שירות מילואים פעיל חריג, אבל קיימים נוספים, שלא מוזכרים בהצעת החוק – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורלב, לעולם לא אתן להפריע לך, ואתה הרבה על הבמה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – אלה שמשרתים יותר מפעם אחת בשלוש שנים בתעסוקה מבצעית, ואלה המשרתים כחריג מעבר לגיל הפטור משירות מילואים הקבוע בחוק שירות המילואים היום – 40 לחייל ו-45 לקצין. כל אלה מעלים את עלותה התקציבית של הצעת החוק לעשרות מיליוני שקלים שאינם מצויים היום בספרי תקציב הביטחון, אף שהגיונה של הצעת החוק ניכר. אני מציעה, לפיכך, שהצעת החוק תועבר לוועדת החוץ והביטחון, שם היא תיבחן לעומקה, ושם חבר הכנסת כבל יגיע להסכמות עם משרדי הביטחון והאוצר. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כבל, אתה מסכים? <איתן כבל (העבודה):> אמרתי זאת מעל הבמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני אומר זאת רק לפרוטוקול. חבר הכנסת כבל מסכים. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, שכן אין אחד מחברי הכנסת אשר ביקש להתנגד להצעת החוק של כבל והסכמת הממשלה. רבותי חברי הכנסת, גברתי השרה, הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים), של חבר הכנסת איתן כבל וחברי כנסת נוספים, בקריאה טרומית – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה טרומית. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תוספת גמול לימי מילואים נוספים), התשע"א–2011, של חבר הכנסת איתן כבל, עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוץ והביטחון כדי להכינה לקריאה ראשונה. תודה רבה, רבותי חברי הכנסת. מה יקרה, חבר הכנסת רותם, אם אחד מאנשי המילואים האלה הוא לא-יהודי והוא עושה 90 יום מילואים, ואנחנו בסיום קורס שהוא נמצא בו שרים את "התקווה", והוא – נפשו לא יהודייה והוא עומד דום ולא שר את המלים, אז – לסלק אותו מהצבא? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא. הוא לא יהיה לא יושב-ראש הכנסת ולא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, לא יושב-ראש הכנסת – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – מילא את כל חובותיו ולא יהיה יושב-ראש הכנסת? <אילן גילאון (מרצ):> – – – גם מי שמזייף – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם הוא איש רציני, אחרת לאחר לא הייתי מעיר את ההערה. זה נושא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יהיה יושב-ראש – הוא חלק ממדינתנו, הוא קשר את גורלו בגורלנו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אז שישיר את ההמנון שלנו – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם, נדמה לי שאתה מוציא מכלל הציבור הבאמת-ישראלי אמיתי – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – מה עם מי שמזייף – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – את האפשרות לקיים פה את המדינה היהודית והדמוקרטית. המדינה היהודית היא של העם היהודי, דמוקרטי זה לגבי כל אזרח. אדם ממלא – הוא עם כבל הולך 90 יום למילואים – אבל כשעמדו לשיר את "התקווה", הוא לא יהודי, מה הוא יכול – הוא נולד לאם מוסלמית והוא לא יהודי, והוא שייך לחוויה הישראלית במלוא מובן המלה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש דמוקרט גדול – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <קריאה:> נפש ישראלי הומייה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נפש ישראלי, ההמנון שלנו לא אומר זאת. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני יציע – – – המנון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, אני לא מציע. בשום אופן. אני עומד על כך שהעניין הלאומי והנפש היהודייה ימשיך לפעול. יחד עם זה אני לא יכול לחייב אדם אחר אשר – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – במדינה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – קשר את גורלו בגורלה של מדינת ישראל והצטרף לחוויה הישראלית, אני לא יכול להיות טיפש כדי לומר לו, תשיר "נפש יהודי הומייה". <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – לא יכול להיות, ואני – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מוכרח, ברשותך, הערה אחת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא, הואיל ואני – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא לא, אם אתה הערת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – לא יכול לנאום, אני אמרתי את זה, חבר הכנסת רותם. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – הערה אחת, רק הערה אחת. בעבר, כשהייתי נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ראש – תקשיב לי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לתת לו רמקול. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, הערה קצרה. – – ראש העיר באר-שבע, אלוף הפיקוד ואני היינו תמיד בטקסים כשהנגדים והקצינים הבדואים היו עולים בדרגה. היינו שרים את "התקווה" רק שלושתנו, אף אחד לא – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צודקים. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – זה היה ברור, כי הם לא יכולים לשיר "נפש יהודי הומייה". <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לנו, אבל, בחירות, ובבחירות לפעמים פוליטיקאים אומרים איזה דברים שנדמה להם שהם עוזרים – אולי הם עוזרים בבחירות, אבל הם לא עוזרים למדינתנו. אנחנו אומרים "מדינה יהודית ודמוקרטית" כדי להסביר לכל מי שאינו יהודי שהוא שותף מלא במדינתנו. הלוואי שכך היה גם מהצד הזה וגם מהצד הזה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – הרבה יותר חמור זה מי שמזייף את "התקווה" – – – לא לשיר "התקווה", עדיף לא לזייף את "התקווה" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם מי שלא יכול לשיר את "התקווה" בלי זיוף לא יוכל להיות ראש ממשלה, אנחנו בצרה. אם מי שיזייף את "התקווה" לא יוכל להיות ראש ממשלה, אנחנו בצרה לדורות. אני לא מדבר על – – – <אילן גילאון (מרצ):> ממש לא בצרה, תאמין לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להמשך הדיון. חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני פשוט הקדמתי לומר את הדברים לפני שאתה עולה לבמה, שמא נצטרך לשיר פה את "התקווה" באיזו צורה, ואני לא ארצה שיאמרו שאדוני לא יכול להציע את הצעת החוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ואז אני לא אשיר, ומה יעשו לי? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אגבאריה יאמר לי, אל תשיר את "התקווה", והוא יאמר לי – אז למה לי לשנות ליהודי, אני מאמין ש"התקווה" היא תקוותו של העם היהודי אשר בנה את מולדתו ויצר בה מדינה יהודית ודמוקרטית. וכדי ליצור בה מדינה יהודית ודמוקרטית, כל מי שמצטרף לחוויה הישראלית אנחנו צריכים לכבד אותו, אבל לא צריכים להפוך אותו ליהודי קודם כול – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לאויב, לעוין. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא – – – ליהודי קודם כול – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> ציוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ולאדם שמזמר את זמרות הציונות, כאשר הוא רוצה להשתתף בחוויה הישראלית בלי הנושא הציוני. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/2905/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. אני מודיע שאתה מבקש להעלות על סדר-היום את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), התשע"א–2011. בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות מלאות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התיקון בא בעיקר בגלל מספר הסטודנטים ששוהים בחוץ-לארץ, הן ללימודי רפואה והן לא ללימודי רפואה. אנחנו עדים לתופעה שבשנים האחרונות יש מאות, אפילו אלפים – אלפי סטודנטים בכל אירופה, וגם בירדן – רק בירדן לבד יש איזה 7,000 סטודנטים – וזה באמת דבר שאולי ראוי לחשוב עליו, מדוע הסטודנטים צריכים לנסוע לירדן ולחזור לכאן וללמוד שם, האם אי-אפשר לעשות את אותו הדבר במדינת ישראל, כדי שיוכלו ללמוד פה. ואנחנו עדים לזה שהם באים עם רמת לימודים מאוד מאוד מאוד טובה, ועוברים את הבחינות בצורה מצוינת, כך שקודם כול, תודה להם, לסטודנטים, שהם עושים את זה. דבר שני, הייתי חושב שמדינת ישראל היתה צריכה להקל על הסטודנטים האלה ולקלוט אותם בצורה אחרת לגמרי. אחד המכשולים ואחד הדברים הקשים שמהם סובלים הסטודנטים זה עניין הביטוח הלאומי; האנשים האלה, או הסטודנטים האלה, כשהם שוהים בחוץ-לארץ והם חוזרים לכאן, אז הם מאבדים את הזכות שלהם לטיפול רפואי, וזה דבר – אני לא יודע מדוע ככה זה צריך להיות. אולי היו לפעמים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> הם צריכים לשלם כל שנה את המינימום, 70 שקל – – – מה לעשות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן, אבל זה לא הבעיה. לא בגלל זה שהם לא משלמים. אז קודם כול, יש כאלה שלא משלמים, אז האנשים האלה, ברגע שהם חוזרים הם חייבים לפרוע את החוב. אבל אני מדבר על אחרים – אחרים שמשלמים בהוראת קבע, וההורים שלהם משלמים כל הזמן, וכשהם חוזרים הם חייבים להיות בתקופת המתנה; זה הבעיה. ותקופת ההמתנה זה חודש וחודשיים ולפעמים שלושה חודשים, אף-על-פי שהאנשים האלה שילמו את הכסף כל הזמן. אז אני פשוט לא מבין מדוע בן-אדם שמשלם את חובו לביטוח הלאומי, כשהוא חוזר הוא עדיין בתקופת המתנה. אין לי אפילו הסבר לזה, זה דבר כל כך לא הגיוני. מילא, בן-אדם שלא משלם, סטודנט שלא משלם, ברגע שהוא חוזר, ומסדיר את התשלום שלו, הוא צריך להיות בתקופת המתנה של חודש, של חודשיים – אוקיי, אולי את זה אני יכול להבין. הסכום הוא מופחת, זו גם כן בקשה, וזה קיים, אבל בן-אדם שמשלם כל הזמן בהוראת קבע, למה הוא צריך להמתין? למה צריכה להיות תקופת המתנה? <היו"ר ראובן ריבלין:> צודק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לכן העליתי את הנושא הזה, ואני מאוד מקווה – וזו לא פעם ראשונה שאנחנו דנים או שאנחנו מעלים את הנושא הזה, בזמננו גם העלינו אותו ואמרו, תשובה והצבעה במועד אחר, נכון? – אז עכשיו אנחנו מעלים את זה עוד פעם, ואני מאוד מקווה שכבוד השר, הרב ליצמן – סגן שר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא שר הבריאות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> שר הבריאות. <היו"ר ראובן ריבלין:> קוראים לו סגן שר, אבל הוא שר הבריאות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – שכפי שעושה, והוא באמת נתן כתף ויד לרפואה הציבורית בצורה כזאת, ואני מבין שהוא עכשיו גם כן חושב איך לקדם את הסטודנטים האלה ולקלוט את הסטודנטים בצורה טובה, בצורה שיוכלו להשתלב במערך הבריאות ולכסות על המחסור ברופאים, אז אני מקווה שגם בעניין הזה הוא ייתן את ההוראה הברורה שאין תקופת המתנה, שכל אחד יסדיר את התשלום שלו, ושהתשלום המופחת של הסטודנטים לא ייפגע, יישאר אותו הדבר. זהו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר ליצמן, שר הבריאות, יעלה ויבוא להשיב, ויביע את עמדת הממשלה. הממשלה מסכימה? <מאיר שטרית (קדימה):> הממשלה מתנגדת. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), של חבר הכנסת אגבאריה. אז בואו נגיד את השורה התחתונה: הממשלה מתנגדת. חידוש. אני רוצה גם להסביר. אנחנו הרי עשינו צעדים גדולים בנושא הזה. הורדנו – היה חוק – תיקוני חקיקה – של חברי הכנסת יחימוביץ וגפני, ותקופת ההמתנה לשירותים רפואיים לתושב חוזר קוצרה לחודש בגין כל שנה, למי שהיה בחוץ-לארץ תקופה שעולה על שנתיים – תקופת המקסימום קוצרה מ-24 חודשים לשישה חודשים. קיצרנו את זה. לכן היום להגיד – אחרי שנתיים שהוא מקבל קנס של חודש אחד על כל שנה, אני חושב שזה סכום קטן מאוד. גם סכום הפדיון שניתן לשלם על מנת להשיג פטור מתקופת המתנה הוא כיום סביר מאוד, ובניגוד לעבר ניתן לשלמו בתשלום אחד, כך שהפטור נכנס לתוקף מיידית. נוסף על כך, משרד הקליטה יוזם מעת לעת מבצעים להחזר תשלום הפדיון לתושבים חוזרים. אני רוצה להסביר לחבר הכנסת אגבאריה, אני לא חושב שיש איזה עוול גדול, מה שנקרא, שצריך לעשות כאן תיקונים. רוב התיקונים כבר נעשו, בעיקרון, בעבר, אנחנו עושים מבצעים, עושים את הדברים – מה שאפשר לעשות, ולכן מבחינתנו נראה שיש לנו אפשרות לחיות עם מה שיש היום. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הבמה ולהעיר על דבר שחבר הכנסת אגבאריה דיבר עליו. משרד הבריאות היום, ביוזמתי, יוזם אפשרות שכל רופא ישראלי שחי בארץ ולמד רפואה בחוץ-לארץ – ואני מציע – אני מדבר כרגע על רופאים ממדינות ה-OECD, מבחינתי זה יכול להיות גם EC, מהאיחוד האירופי, גם אם הם לא עברו את הרשיון כאן בארץ, יקבלו רשיון רפואה. לתשע מדינות היום יש רשיון כזה – ארצות-הברית, קנדה, אפילו צרפת, ניו-זילנד, אוסטרליה, יש עוד כמה מדינות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> דרום-אפריקה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מי? דרום-אפריקה, יפה, כן. מי לא? הולנד, גרמניה, כל המדינות האירופיות הדי-חזקות, אפשר להגיד, אין להן שום דבר, גם לאיטליה לא. יש לנו מחסור גדול ברופאים. כשאני הצעתי את זה לפני חצי שנה, כולם האשימו אותי שאני מתכוון כאילו לעשות תיקון נגד המתמחים. התברר לכם, רבותי – העבודה חזרה למסלולה כרגיל; כולם מחתימים שעון נוכחות – כמעט כולם; עם המתמחים – הסתדר. ובכל זאת אני מציע את ההצעה הזאת. ראש הממשלה תומך מאוד בזה. כרגע אני נמצא במשא-ומתן עם כל הגורמים, אמורה להיות לי גם פגישה עם שר החינוך על זה, גם עם הוות"ת. אנחנו חייבים להגיע למצב – מדובר על כמה מאות עובדים שנמצאים בארץ, ישראלים, שבדרך כלל הולכים לאירופה ועובדים, אז אין שום סיבה שכאן לא יוכלו לקבל את העבודה. אני מודע לכך, אדוני, חברי חברי הכנסת, שגם אחרי שאני אעביר את זה, בעזרת השם, בעוד כמה שבועות, זה ייקח שבועיים, כי ראש הממשלה נוסע ואני לא אהיה אחר כך כמה ימים, אני מודע לכך שאז יתחילו לחצים, ואני מודע ללחצים. אני מודע ללחצים – על רופאים מירדן; ואני מודע ללחצים – על רופאים מרוסיה, ואני מודע ללחצים על עוד כמה מקומות, מודע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רומניה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> רומניה. אני לא יודע אם רומניה היא ב-OECD או לא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא. אז אם אתה תציע את האיחוד האירופי זה יפתור את הבעיה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה, הם לא ב-EC? הם כן ב-EC. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם באיחוד האירופי, ובגלל זה אני מציע שתציע את האיחוד האירופי, ולא OECD. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> יכול להיות, אני לא סגור, אני צריך – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> ב-OECD יש מדינות שבכלל אין שם – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> חבר הכנסת אגבאריה, אני לא סגור על x או y, על OECD או EC. כרגע ההצעה שלי, מה שמונח כהצעת מחליטים על שולחן הממשלה, שתדון עליה לדעתי בעוד שבועיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אגבאריה, אני רוצה לעזור לשר, גם חבר הכנסת שטרית מודע לעניין הזה, ה-OECD זה לא התאחדות בין-לאומית, אלא זה גם סטנדרט. יש הבדל בין האיחוד האירופי, שהוא איחוד פוליטי, לבין סטנדרט של ה-OECD. יש חלקים שהם חלקים ב-OECD, שזה סטנדרט מסוים, והאיחוד האירופי יכול להיות בסטנדרט אחר, כי הוא מכנה משותף של פוליטיקה – אני לא אומר שזה רע, אני רק אומר שהקריטריונים הם אחרים בתכלית. אני חושב שהסטנדרט הישראלי, גם אתה רוצה שלא יהיה דבר שירד מהסטנדרט שאנחנו דורשים אותו. לכן ה-OECD הוא דבר – אתה תיכף עולה, תוכל לענות על זה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אומר, גם EC זה איזה מסגרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, אין ספק שזאת מסגרת. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מדבר על מסגרת. אני לא יכול להגיד, מדינה x כן ומדינה y לא. אני לא מוכן. אגב, זה מה שהיה בעבר, וזה מה שמפריע לי, שהכניסו רק את צרפת, למשל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, זה פוליטי. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> נניח שהיו הסכמים בין מדינות, אז בזמנו אולי זה היה נכון – אין לי ביקורת על מה שהיה בעבר. היום אני צריך רופאים. ועד שאנחנו נתגבר – הם רופאים טובים, בדרך כלל רוב הרופאים האלה הולכים לחוץ-לארץ, יוצאים מהם רופאים מצוינים, ואחר כך אנחנו מתחננים אליהם שהם יחזרו לארץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אבל למשל חבר הכנסת חנין דורש בנושא "הארץ הירוקה", או בעניין איכות חיים, סטנדרטים שהוא מסכים אתם. אפילו אם יאמרו ברוסיה שמותר סטנדרטים שהוא לא מסכים, הוא לא יסכים, גם אם אנחנו בכל זאת לא מזלזלים בקשרים פוליטיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רוסיה זה לא ברית-המועצות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אמרתי רוסיה, אני לא אמרתי ברית-המועצות, לא דיברתי על אוקראינה. אני מדבר – רוסיה בוודאי עומדת בסטנדרטים. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא יודע איזה מדינות לאיזה – אני יודע את השורה התחתונה; יש ביקורת, שצריך רופאים. כשאני הולך להביא רופאים, אומרים לי, רגע אחד, אתה לא יכול, זה ככה, זה ככה. אגב, יש לי אותו הדבר עם האחיות כרגע. אתמול הגענו אתן להסכם לתקופה שאנחנו מנהלים אתן משא-ומתן, ודווקא זה הולך במסלול נכון וטוב; אני מקווה שלא תהיה שביתה, הצענו להן הצעות אטרקטיביות. אבל גם אין שום סיבה – אצל רופאים יהיה סטאז'ר, מתמחה, רופא מומחה צעיר, אתה יודע יותר טוב את הדרגות, חבר הכנסת אגבאריה, אני לא מכיר את זה כל כך טוב, ואצל אחיות אין דבר כזה, יש רק אחות מוסמכת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני הבהיר את עצמו, אלא אם כן הוא עושה פיליבסטר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה עושה פיליבסטר? אדוני, יושב-ראש הקואליציה, בכל זאת צריך גם לתת כבוד לשר הבריאות, הוא יכול לומר את הדברים לעניין, אבל ברגע שזה הופך – יש לך רוב פה, לא צריך רוב של 30, מספיק רוב של ארבעה. אז, אדוני – יושב-ראש הקואליציה נותן לו עוד שתי דקות. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז כפי שאמרתי, גם ברופאים וגם באחיות וגם במקומות אחרים אנחנו עושים את הדבר, ולכן אני חושב שזה נכון לעשות את זה גם ברופאים. בקשר למה שהתחלתי לומר – ובזה אני מסיים – הממשלה מתנגדת לחוק הזה. היא סבורה כי החוק הקיים נותן מענה מאוזן וראוי. בעקבות תיקוני החוק שיש לנו היום – זה נותן תשובות מספקות לכל הבעיות שאדוני מעלה. אם יש פה ושם משהו חריג, מבחינתי, אין לי שום בעיה שנעלה את זה, שתביא לי את זה ואני אטפל בזה. אבל אם אדוני מדבר כללית על כל הדברים, אני אומר לך במפורש, אני חושב שהחוק הקיים נותן מענה נכון לכל הבעיות. ולכן, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, זה בסדר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, אני מציע – עמדת הממשלה היא להתנגד לחוק הזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת אגבאריה, עומדת לך הרשות לענות. זה כמובן מותנה בשיקול דעתך, רק אם אתה רוצה. אתה רוצה. יש לך שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, את ההצעה אני הצעתי בעיקר כדי שלא תהיה תקופת המתנה למי ששילם את מלוא החוב שלו לביטוח הלאומי. זה בעיקר השינוי, מה שדרשתי. מי שלא שילם – כשיחזור, הוא יצטרך איזו תקופה מסוימת עד שהוא יסגור את החוב שלו, אבל אדם ששילם את כל החוב שלו, לא מובן לי מדוע הוא צריך לעבור תקופת המתנה. כבוד הרב ליצמן, השר, בקשר לסטודנטים ובקשר לרופאים, שלא יהיה ספק לאף אחד: אני לא מבקש שהבחינה תבוטל, להיפך. אני אומר שאם אתה כבר מכניס עם ה-OECD או האיחוד האירופי – למה ה-OECD? כי ב-OECD לומדים הרוב המכריע של הסטודנטים הישראלים. ה-OECD זה ארגון הרבה יותר רחב, זה גם הודו וגם מקסיקו וגם ברזיל. וזה – אין שם סטודנטים. זאת אומרת, זה גם פוליטי וזה גם פוליטי. אני מציע, במקום לבוא ואחר כך, איך שאמרת, יהיה לך לחץ מירדן ומרוסיה – הרי ב-OECD – למשל, אם תיקח את ההישגים של הסטודנטים מאיטליה, הם לא שונים מהסטודנטים מאוקראינה או מרומניה. אז באותו עניין אתה מכניס, למשל, את איטליה, אבל אתה לא מכניס את רומניה. או אם אני אגיד שירדן, כאשר אחוז המצליחים בבחינה בפעם הראשונה בירדן הוא הכי גבוה, אפילו יותר מכל מדינות ה-OECD או האיחוד האירופי, וזה לפי הסטטיסטיקות שלכם, שזה מגיע בממוצע ל-88%, כאשר אנחנו רואים במדינות מסוימות, או באיחוד האירופי או ב-OECD, שזה לא מגיע אפילו ל-20% – לכן זה בלתי אפשרי. אני מציע שלא לפטור אף אחד מהבחינה; שהבחינה תיעשה בתום שנת הסטאז'. כל הבוגרים מחו"ל יעברו שנה סטאז', יעבדו בבתי-החולים, בשנה הזאת יכול להיות שהם יהיו גם מועילים למערכת, יכולים לתרום למערכת, וזה דבר זמין מאוד וקיים, ובתום הסטאז', לפי ההערכה של מנהל הסטאז' בבית-החולים ומנהלי המחלקות, כולם יעברו בחינה אחידה, כל הסטודנטים. בזה אני תומך, וזה מה שהסברתי מלכתחילה. אני לא תומך בזה שאף אחד לא יעשה בחינה; אני רוצה רמה טובה של רפואה. יעשו את הבחינה כולם באותו זמן, אבל תן להם את ההזדמנות לעשות את זה אחרי הסטאז'. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. השר ליצמן לא משנה את דעתו? לא משנה. ובכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), התשע"א–2011. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה טרומית. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 34 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שמירת זכאות לביטוח בריאות לשוהים מחוץ לישראל), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 17 בעד, נגד – 34, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חבר הכנסת הנכבד עפו אגבאריה לא עברה. <הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3262/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת ניצן הורוביץ יעלה ויבוא לנמק את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי. שר התחבורה נמצא בשליחות, לכן ישיב במקומו השר ליצמן. חבר הכנסת הרצוג הצביע נגד או בעד החוק הקודם – הצעת החוק של חבר הכנסת עפו אגבאריה – אף שהוא מקוזז, לכן הוא מבקש להודיע שאם הצבעתו השפיעה, הרי שהוא חוזר בו מהצבעתו. הואיל והיא לא השפיעה, אני לא משנה את ההצבעה, אבל אני מודיע שחבר הכנסת הרצוג הודיע שהוא מקוזז. בבקשה. <השר מיכאל איתן:> אתה לא יכול לשנות את ההצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק במאה אחוז. השר איתן אומר שאני מודיע מה שאמר הרצוג; אני לא יכול לשנות את ההצבעה, גם אם היא משפיעה. היזהרו, חברי הכנסת, אומר השר איתן, וזה טוב לגבי הרבה נושאים, כפי שאומר השר איתן. המקוזזים, שלא יצביעו. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, צר לי ששר התחבורה לא נמצא להשיב, כי הוא ומשרדו הם שלא מאשרים את קיום התחבורה הציבורית בשבת על-פי סמכותו. בסמכותו לאשר זאת, כפי שכבר אישר במקומות מסוימים, מועטים מאוד, והוא יכול לעשות את זה יותר. מדוע צר לי ששר התחבורה לא נמצא? כי אז הייתי שואל אותו האם הוא בעצמו נוסע בשבת או לא. מי שישיב לי בהצעה זו – אמרת שזה יהיה השר ליצמן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, השר ליצמן לא משיב מפני שהוא מתנדב או משהו; הוא משיב בשם הממשלה, אז אתה יכול לשאול את כל הממשלה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> השר ליצמן הוא עקבי; הוא לא נוסע בשבת, לא באוטובוס ולא באוטו ולא בטקסי. הוא לא נוסע בשבת. הוא היה רוצה שגם אני לא אסע בשבת, אבל אני נוסע בשבת. אלא מה? שר התחבורה נוסע בשבת, נוסע באוטו שלו בשבת לאן שבא לו, וזה בסדר, אבל מדוע הוא מונע מאנשים שאין להם אוטו לנסוע בשבת? זאת הצביעות, זאת האטימות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, אני לא צם ברמדאן. האם ראוי שאני אלך ברמדאן באום-אל-פחם עם פלאפל ביד ובקבוק יין? אני לא צם ברמדאן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ההשוואה כאן ממש לא נכונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז זה מצוין. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הפלאפל שאתה הולך אתו באום-אל-פחם כדי לעצבן את הערבים ולשים להם אצבע בעין לא דומה לשירות חיוני שצריך לפעול באופן רצוף בכל מדינה מתוקנת. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> השר ליצמן ודאי מכיר את העיר חיפה, העיר השלישית בגודלה במדינה, שבה יש תחבורה ציבורית בשבת מאז ומתמיד. מה, אין קריית-ויז'ניץ – הוא לא ויז'ניץ, הוא גור, אבל לא משנה – אין ויז'ניץ בחיפה? חסידים שגרים בחיפה הם פחות חסידים או חרדים מחסידים שגרים בירושלים? אז מה אם יש תחבורה ציבורית בחיפה? למה זה צריך להפריע לדתיים? לא צריך להפריע. למי זה מפריע? מפריע לי. האמת, אדוני, אני חייב להיות כן: זה לא מפריע לי באופן אישי, כי גם לי יש אוטו, אז גם אני נוסע בשבת, אבל לאנשים שאין להם רכב, לאנשים שלא יכולים לנסוע בשבת, וזה היום החופשי שלהם – הם לא יכולים לנסוע לשום מקום. אני מדבר על זקנים, ואני מדבר על ילדים, ואני מדבר על סטודנטים, ואני מדבר על חיילים, ואני מדבר על אנשים שאין להם רכב, ואני מדבר על אנשים שאין להם כסף, ואני מדבר על כל אותם אנשים שהיו רוצים לנסוע בתחבורה הציבורית אבל לא יכולים בגלל הצביעות הזאת שנקראת סטטוס-קוו. עכשיו, יש גם גישה שמגיעה מכיוון אחר – כי עיקר החוק, עיקר הבעיה בעיני כאן היא הכפייה הדתית – אבל יש גם גישה של התנגדות לעניין עקב מה שנקרא שמירה על זכויות עובדים. אז אני רוצה להגיד משהו בעניין שמירה על זכויות עובדים, ואני אגיד את זה כסוציאליסט: השירות החיוני שנמנע מתושבי מדינת ישראל בגלל הכפייה הדתית הזאת פוגע בזכויות עובדים. הכפייה שמשיתים עלינו לשלם סכומים שערורייתיים למוניות, כי אין תחבורה ציבורית בזול, תחבורה של שירות טוב, היא הפגיעה האמיתית בזכויות העובדים. העומס שנגרם בכבישים, תאונות הדרכים, כל השירותים שהם תלויי רכב שפתוחים בשבת כי אין תחבורה ציבורית ואנחנו נוסעים ברכב – בשירותים האלה לא עובדים עובדים? ואני פונה מכאן לחברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהכריזה על התנגדותה – בגלל הצורך להתחשב בעובדים: הרבה יותר עובדים עובדים בשבת משום שאין תחבורה ציבורית; זה האבסורד. ברגע שתהיה תחבורה ציבורית ירד העומס בכבישים, ירדו תאונות הדרכים, ירד הזיהום – הרבה פחות דברים שתלויים ברכב לא יהיה בהם צורך, כי אנשים ייסעו בתחבורה ציבורית, והרבה פחות אנשים יעבדו ביום המנוחה מאשר במצב הנוכחי. לכן ארגוני חברה תומכים בהצעת החוק שלי. לכן ארגוני סביבה – כולם, התנועה הסביבתית כולה תומכת בחוק הזה. לכן ארגוני רווחה תומכים בחוק הזה. יש כאן שירות חיוני. וממש כפי ששירותים אחרים פועלים במדינת ישראל, והמדינה שלנו, אדוני היושב-ראש, הרי לא עוצרת בשבת – יש מי שלפעמים טומנים את ראשם בחול ואומרים: טוב, שבת. כן, אבל הכול ממשיך לעבוד בשבת, כי ככה זה, מדינה לא עוצרת יום בשבוע. בית-חולים עובד בשבת; המשטרה עובדת בשבת; מגן-דוד עובד בשבת; ורדיו וטלוויזיה עובדים; ומסעדות עובדות בשבת; וחברת החשמל עובדת בשבת; ושירותי המים עובדים בשבת; ואספקת המזון עובדת בשבת; והמון אנשים עובדים בשבת בעבודות שונות ומשונות, כי ככה זה במדינה מודרנית – היא עובדת שבעה ימים בשבוע. עכשיו תגידו: אבל צריך יום מנוחה; וצריך אפילו יום מנוחה בעל צביון יהודי – אפילו פה אני מסכים. אני כן תומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואני בא לעניין הזה מגישה ציונית, אבל לא בדרך הזאת. לא בדרך של כפייה אטומה, שרירותית, חסרת פשר. אפשר לדבר על הסדרים חלופיים, למשל בחוק הזה – אפילו בהצעת החוק הזאת אנחנו למשל אומרים ששכונות מסוימות יהיה אפשר לפטור, ששכונות דתיות – שלא יעבור שם אוטובוס, שלא יפריע לאנשים. מאה אחוז. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אנחנו למשל אומרים שהתדירות של הקווים, שתדירות של הקווים – חבר הכנסת גפני, אתה מפריע לי. אני שומע את זה עד כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, פה לא ועדת הכספים, יקירי. פה אדם מדבר בתורו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – תדירות של קווים מסוימים אפשר להוריד – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – השבת – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – אפשר להוריד. <קריאה:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני לא רוצה להטריד את חבר הכנסת גפני, אבל אולי חבר הכנסת גפני לא יודע שבשבת הכבישים היום אצלנו, במדינת ישראל, פקוקים ממכוניות. כל מרכזי הקניות, כל אתרי הבילוי, שפת הים, מרכזי ספורט, פארקים – תורים. אתם לא יודעים, חברים, כי אתם לא נוסעים בשבת. אתם שומרים שבת, יושבים בבתיכם, אבל הפרהסיה הציבורית שלנו היא חופשית, ובשבת המכונית, בהיעדר תחבורה ציבורית – הכול מלא מכוניות, הפקקים, כל מגרשי החנייה, הכול מפוצץ ממכוניות בשבת. אתם פשוט לא יודעים, אז אני אספר לכם; אתם פשוט לא יודעים, אתם לא נוסעים בשבת, אז אתם לא יודעים. אבל מה? זה, הכול נחלתם של אלה שמחזיקים ברכב. ואני אפילו לא מדבר על כמה עולה הדלק, ואיזה רעש זה עושה, והעשן, וכל הסיפורים האלה. אני מדבר על הדבר החברתי הבסיסי, שאדם לא יכול להיות מקורקע יום וחצי לביתו פעם בשבוע כי אין שירות מינימלי של תחבורה ציבורית. עכשיו, אדוני, לגבי השינוי, כי אנשים אומרים: מה, ממילא החוק הזה לא יעבור, בשביל מה לבלבל, הרי החרדים פה שולטים, ויש סטטוס-קוו והסכמים קואליציוניים. אני – אתה יודע, השבוע ציינו 20 שנה למותו של ראש הממשלה מנחם בגין. האיש ישב כאן 30 שנה כמעט באופוזיציה; כמעט מוקצה. כל מה שהוא האמין בו, כל מה שהוא לחם עליו, כל מה שהוא ייצג – הרי היה שלטון, היו ימי מה שנקרא שלטון מפא"י – בזו לו, ביזו אותו, אמרו: בחיים לא תצליח ולא תגיע, וזה, והגיע היום, וכל מה שהאמין בו הגיע לשלטון על גלי אהדה עצומים. זאת אומרת, זה שהיום, חברות וחברים, אני פה במיעוט, והצעת החוק תידחה, ויגידו שאין טעם כי ממילא הרוב יוריד את זה, זה ממש – ממש – לא מפחיד אותי ולא מזיז לי כלום. בדיוק כמו שאמרו על חוק טל – אמרו – אמר את זה השופט גרוניס בדעת מיעוט: איך נגייס את החרדים? הנה, פסל בג"ץ את חוק טל, ותאמין לי, אדוני, שמבחינת הרגישויות הפוליטיות פה אני חושב שחוק טל הוא הרבה יותר רגיש מהסיפור שאני מביא כאן בפניכם. והסיפור של חוק טל ישתנה, והסיפור של התחבורה הציבורית ישתנה, כי זה שירות חיוני, ואני גם אגיד הלאה – ויהיו פה נישואים אזרחיים, כי המצב זה בדיוק אותו מצב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לנישואים אזרחיים הם לא מתנגדים, דרך אגב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לנישואים אזרחיים הם מתנגדים ומתנגדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – אתה טועה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מתנגדים, כי זה פרינציפ עבורם. כי זה פרינציפ. <היו"ר ראובן ריבלין:> בשבילם – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כי זה הססמה הריקה והחלולה של אותו צביון. עכשיו, אני האחרון שיטיפו לי פה על צביון – אני בעד צביון יהודי, אבל לא בדרך הזאת. הנימוקים האלה רק מרחיקים מהיהדות, ומרחיקים מאתנו אנשים שאולי היו כן רוצים לשקול את הדברים, כן מוכנים להשתלב במסגרת של צביון יהודי, אבל ברגע שזה הצביון היהודי, שכופים עלי בדברים שהם נטולי כל קשר למציאות, רק מרחיקים אותי מהעניין. ולכן, בדיוק כמו בנישואים – אדוני היושב-ראש, מאות אלפי ישראלים לא יכולים להינשא, לקיים את זכות האזרח הבסיסית להינשא בארצם. אבל לא רק הם בוחרים להדיר רגליהם מהרבנות. המון המון זוגות שכן יכולים להתחתן כאן בוחרים שלא לעשות את זה, לא לתת גושפנקה לממסד החרדי, לממסד הרבני, משום שהוא ממסד כופה. כי בכפייה – כי בכפייה משיגים רק את התוצאה ההפוכה. ואדוני, לסיכום העניין: כמו חוק טל, כמו תחבורה ציבורית, כמו נישואים אזרחיים, כמו גיור, כמו חינוך – המדינה הזאת היא מדינה יהודית ודמוקרטית, והיא מדינה חופשית. ולא תצליחו, לא תצליחו, לא תצליחו להחזיק את אזרחי מדינת ישראל תחת הסד הזה. הסד הזה הולך ונשבר, האזרחים נוכחים בשרירותיות, באטימות, בשקר ובזיוף שמאחורי מה שמכונה סטטוס-קוו – סטטוס-קוועץ' – ואני מקווה שהוא יעבור מן העולם במהרה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תהיה לך היכולת גם להשיב לשר. כבוד השר ישיב בשם הממשלה. לא במקום שר התחבורה, אלא בשם הממשלה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. <נסים זאב (ש"ס):> גם החמור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב – – <נסים זאב (ש"ס):> גם החמור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אתה לא סומך על ליצמן? אני לא מבין. <נסים זאב (ש"ס):> אני – – – הפרעתי לו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אורבך, חבר הכנסת אורבך, במידה רבה הרבנות היא – לגבי רבים מהאנשים כמוה כנישואים שהם לא על-פי טעמם. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר נישואים אזרחיים, חלילה, אבל – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – אני מקריא את התשובה של שר התחבורה. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, אדוני השר, להורוביץ אני רוצה רק לומר שמבחינת הסטטיסטיקה, 80% מאזרחי ישראל, שלא כולם שומרים שבת, רוצים להקפיד על הנישואים, אבל זה לא אומר – על נישואים אזרחיים אני יכול להסכים אתך בדרך כזאת או אחרת, אבל אני מוכרח לומר שרוב היהודים הנמצאים בישראל, שאינם שומרים תרי"ג מצוות, לפי הסטטיסטיקה, מבקשים להקפיד על ברית המילה ועל נישואים; על-פי רצונם, לא מתוך כפייה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כי ברית המילה זה לא בחוק – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – זה בדיוק – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> ניצן, תן לי לענות, ניצן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, זה רשום בחוק העדות. חוק העדות הוא החוק שהביא לכולנו. בבקשה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, אני מקריא את התשובה שהשר כץ הכין לי, ואחר כך אני מבקש ברשותך להוסיף עוד משהו. החוק המוצע מבקש לאפשר פעילות סדירה של תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי. הצעת החוק מאפשרת לקבוע חריגים, שבהם אפשר להגביל את התחבורה הציבורית בקו שירות מסוים או את הפעלתו בתדירות נמוכה יותר, מתוך התחשבות ברגשותיהם של תושבי השכונות הדתיות. האיסור על הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי הוסדר בפקודת התעבורה ובתקנות בהתאם להחלטת ועדה ציבורית אשר דנה בנושא באופן מקיף. כחלק משמירת הסטטוס-קוו בישראל, אשר מהווה קו מנחה ליחסי דת ומדינה, הוחלט שלא להפעיל תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי. הפרת ההסדר עלולה לפגוע בסטטוס-קוו ולעורר מחלוקת קשה בציבור. נוסף על כך, הביקוש הנמוך הצפוי לשימוש בתחבורה הציבורית ביום המנוחה השבועי אינו מצדיק את הנטל הכלכלי הגבוה של עלות שכר כפולה מהרגיל בהפעלה ביום המנוחה השבועי ואת הפרת הסטטוס-קוו. לפיכך עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. זו התשובה של השר. אדוני חבר הכנסת ניצן הורוביץ, לי יש פלא גדול; אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה, ואני הייתי שמח אם אדוני יוכל לעזור לי בהבנת המקרה. אני זוכר, היתה פעם קואליציה, מי שלא שכח – מרצ, מפלגת העבודה, יהדות התורה, אם אני לא טועה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בקווי היסוד היה כתוב – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – ש"ס גם? <אילן גילאון (מרצ):> ספרדים שומרי תורה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> ולא ראיתי – לא יוסי שריד, ולא שולמית אלוני, בתקופתם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, היה סעיף – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – אף אחד לא הציע לשבור את הסטטוס-קוו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ליצמן, ליצמן – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – אף אחד לא. למה אתה פתאום עכשיו – מפני שיש – מתכוננים לבחירות כרגע כאן? <היו"ר ראובן ריבלין:> ליצמן, הייתי פה. היו שלושה שרים ממרצ. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> איפה הייתם אז? <היו"ר ראובן ריבלין:> בקווי היסוד נאמר שלא יפגעו בסטטוס-קוו. <מרינה סולודקין (קדימה):> ישראל בעלייה הציעה – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> ואני רוצה להבין, אדוני, תסבירו לי למה אתם, רק כשיושבים בקואליציה – אני הייתי מציע ליושב-ראש הכנסת שיעשה פעם אפשרות שהקואליציה תצביע אי-אמון באופוזיציה. גם זה צריך להיות פעם אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עומד על כך שחברי כנסת יכולים לשנות את דעתם מפעם לפעם. <אילן גילאון (מרצ):> מרוב שישבנו בקואליציה שנה אז אנחנו בהחלט – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> איפה הייתם? איפה הייתם בזמנו? <אילן גילאון (מרצ):> נזכרנו פתאום. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> שנים הייתם בקואליציה. יוסי שריד היה שר חינוך מצוין. לא ראיתי שהוא הרגיש שצריך לחלל שבת. הוא הבין – סטטוס-קוו, סטטוס-קוו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> חבר הכנסת הורוביץ, יש לי עוד שאלה אחת, וזה יותר רגיש, אבל אני אשאל אותה. מאיזה כוח אנחנו שולטים בארץ-ישראל? מי החליט שזה שלנו? מי החליט שכאן זה הארץ שלי? אולי אנחנו בכלל כובשים? כי יש פסוק בתורה: כי לך אתננה ולזרעך אחריך. ארץ-ישראל – ה' הבטיח, זה שלנו. אתה לא יכול – אתה לא יכול לבוא ולהגיד: זה אני מקבל, ועשרת הדיברות, שבת אני לא מקבל. לא הולך יחד. אי-אפשר לעשות את זה לחצאין; או שאתה מכיר שארץ-ישראל שלנו, שאנחנו לא כובשים, זה באמת שייך לנו – בכוח התורה. איפה זה כתוב? מי החליט? בתורה כתוב שזה שלנו. בכוח הזה אנחנו הולכים כל הדורות, שזה שייך ליהודים, ואתה לא יכול להגיד – בשבת. אגב, נמסר לי שבסקר שנעשה בחיפה, חבר הכנסת הורוביץ – ממוצע הנוסעים זה ארבעה נוסעים באוטובוס. זה הסקר שכבר נעשה בחיפה. ולכן, אדוני, מעבר לכל הדברים, חד-משמעית, השבת שמרה עלינו, אנחנו נשמור את השבת, ולא יעזור לאופוזיציה, ואני מקווה שביום מן הימים, חבר הכנסת הורוביץ, אתה עוד תחזור בתשובה. תודה רבה. <קריאה:> בעזרת השם. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת הורוביץ, זכותך להשיב שלוש דקות. לא נראה, אם גם נקיים דיון של שעות על שעות, שהורוביץ ישכנע את ליצמן, ואני מוכרח לומר באותה נשימה, לא נראה לי שליצמן ישכנע את הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> קודם כול, אני שמח על ההשקפה הציונית שביטא השר ליצמן, זה בהחלט היה טון מרענן, אז הנה, אתה רואה, אדוני, בכל זאת דברים כן משתנים. <השר מיכאל איתן:> זה הכול מהתורה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הכול מהתורה. אני רוצה, באמת, להתייחס לדברים שאמר כאן היושב-ראש. <חיים כץ (הליכוד):> ניצן, אם לא היית עולה – אלי ישי היה בחוץ. עכשיו יש לך עוד אחד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אין שום בעיה. גם חשוב שאלי ישי ישמע את הדברים. היופי בדברים הוא כשהם אינם בכפייה. וציין באמת היושב-ראש את הדוגמה של יום כיפור. באמת יום ייחודי במינו. אין בעולם כולו יום שבו כל תושבי המדינה, רוב האזרחים, פשוט, בלי חוק, בלי כפייה, עושים את העניין, לא נוסעים באוטו, מתוך התחשבות, מתוך אהבה, מתוך תחושה של קרבה. הזכיר אדוני, למשל, מנהגים כמו ברית-מילה, או אני אוסיף – בר-מצווה, או טקסי חתונה. ברגע שאין כפייה – הרי אין חובה, אדוני, בחוק, לעשות ברית-מילה. למה רובנו נוהגים כך? מתוך מסורת, מתוך כבוד. אבל אני מבטיח לך, אדוני, דבר אחד: ברגע שאתם תעשו כאן חוק שמחייב ברית-מילה, או מחייב לשבות ביום כיפור, אז אתה תראה שיעמדו כאן אנשים ויגידו שזאת כפייה, והם יגידו את זה בצדק. הדרך להתמודד עם הדברים היא באמצעות שכנוע, ובאמצעות חינוך, ובאמצעות אהבה והסברה, ולא באמצעות כפייה. ואני, וכששואלים אותי, כשבא מישהו כמו השר ליצמן, שאני מאוד מכבד אותו, ומדבר על הקשר שלנו לארץ, אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, שמדינה יהודית היא לא מדינה דתית, היא לא מדינת הלכה, ויהדות, כמו שאני רואה אותה, היא הרבה מעבר לדת, היא היסטוריה, והיא תרבות, והיא שפה, והיא קשר לארץ, והיא משפחה, והיא מסורת, והיא כל כך הרבה דברים אחרים. זה, הדבר הזה, שתלוי כאן, והתמונה של האיש הזה, שנמצאת כאן – הוא לא היה דתי, הוא לא היה חרדי, והוא היה חוזה המדינה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל הוא הקים משפחה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> והוא הקים משפחה. ואני רוצה להגיד לכם, חברי חברי הכנסת, שאם אנחנו ניקח את היסוד הזה, של מדינה יהודית ודמוקרטית, ונשים אותו בסד של כפייה דתית, אנחנו בראש ובראשונה נגרום עוול למושג הזה של יהודית ודמוקרטית. אנחנו נרוקן אותו מן התוכן. וביחס לקואליציה, שהזכיר השר ליצמן, הקואליציה של העבודה ומרצ וש"ס ויהדות התורה, אותה קואליציה של יצחק רבין, שעשתה דברים גדולים בארץ הזאת – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה היה אצל ברק. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – עשתה דברים גדולים בארץ הזאת. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> היה אצל ברק. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני רוצה לחזור לקואליציה של יצחק רבין. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה היה אצל ברק. יוסי שריד היה בקואליציה של ברק, לא אצל רבין. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני רוצה להגיד לך, שאותה קואליציה, של יצחק רבין, הלכה בדרך הנכונה, וחיזקה את החינוך, וחיזקה את זכויות האדם, ופעלה למען שלום, ובכך חיזקה יותר מכל דבר אחר את היסוד של מדינה יהודית ודמוקרטית. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני שאלתי אותך על ברק, אתה עונה לי על רבין. תענה לי על ברק. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ומי שהולך בדרך האחרת, של כפייה, של התנחלות, של חינוך מתבדל, הוא זה שפוגע יותר מכל אחד אחר בקשר שלנו למקום הזה וביסוד היהודי הדמוקרטי שאנחנו רוצים להנחיל. ולכן אני קורא לכם, חברי הכנסת, לראות את התמונה הגדולה, לראות את התמונה הרחבה, להתחשב בכל אותם אנשים שזה שירות חיוני בסיסי עבורם, להתחשב בבעיות החברתיות, להתחשב בסביבה, להתחשב בעובדים, ולתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תם הדיון, ואנחנו עוברים להכרעה בעניין זה. בבקשה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי – אתה מתכוון ליום שבת ב"יום המנוחה השבועי" – התשע"א–2011 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשרה בעד, נגד – 35, אין נמנעים. אני מודיע שהצעת החוק לא עברה. אני לא הצבעתי נגד החוק בגלל הקואליציה, אני הצבעתי כי כך אני חושב. תודה רבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה תמיד כך? <היו"ר ראובן ריבלין:> אצלך זה תמיד כך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – מי מצביע נגד הקואליציה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני לא הצבעתי בגלל הוראת הקואליציה, אלא מתוך חופש. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני אף פעם לא עושה את זה בגלל הקואליציה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד חבר הכנסת ניצן הורוביץ אמר: אם מכריחים אותך – אתה תתנגד. אז אני אומר שלא הכריחו אותי, לכן התנגדתי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, את זה לרותם אמרתי. בוודאי, גם אם היתה הצבעה אישית אני הייתי עושה כך. כן, תודה רבה. <הצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת רישום כמפלגה), התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/4028/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו עוברים להנמקה מהמקום – הצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת רישום כמפלגה), של חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. גם כן בנושא, הואיל והממשלה פה אין לה מה לומר, אני מאפשר לך מהבמה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אתה רוצה להתנגד? בבקשה. אם הממשלה מסכימה או לא מביעה עמדה, חבר הכנסת חנין יתנגד לה. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד ראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, יש הצעות חוק שלפעמים נולדות בגלל מצבים – ופרצות שקיימות בחוק – ומתגלים אגב התנהלות ואגב מקרים שקורים במהלך חיי היום-יום, ואני לא אכחיש ולא אסתיר לרגע שההצעה הזאת היא תולדה של פרצה שקיימת בחוק שצריך לסגור אותה ויש מי שמנסה לנצל אותה, והדבר הזה הוא בעיני חמור כשלעצמו. אדוני היושב-ראש, נקבעו כללים שמחייבים את מי שרוצה להתמודד לכנסת להתאגד כמפלגה, מטילים על מי שרוצה להתמודד בבחירות פנימיות במפלגה מגבלות שונות, והתכלית של הכללים החשובים האלה היתה כפולה; האחת, להבטיח שדה של התמודדות שתיעשה על בסיס ידוע ושוויוני, והשנייה, והיא אולי המרכזית והחשובה ביותר, להבטיח שקיפות כדי למנוע את המציאות והחשש שבעלי הון, בין מקומיים – ומה שיכול להיות הרבה יותר חמור מזה – זרים, באים ומזרימים סכומי עתק של כסף כדי להריץ רשימות או מפלגות שמתמודדות לכנסת, ואחר כך יגלה הציבור בדיעבד, אחרי הבחירות, כשהאנשים יושבים כאן בבניין, שהם בעצם באו כדי לשרת אינטרסים כאלה ואחרים של מי שמימן אותם ומי שהריץ אותם. זה דבר מסוכן, בכל משטר דמוקרטי, ולכן נקבעו שורה של כללים שחלים גם על מפלגות שמתמודדות בבחירות, לרבות הקביעה שרק מפלגה יכולה להתמודד, וכן כללים שנוגעים למועמדים בבחירות פנימיות, שגם אם אינם מקבלים מימון מכספי המדינה, עדיין הם מוגבלים בסכומי התרומות ומחויבים בשקיפות מלאה. דא עקא, שהחקיקה הקיימת לא נתנה מענה, משום שלא צפתה מצב שבו מי שאיננו מאוגד כמפלגה, ואיננו מצטרף למפלגה קיימת, יחל בקמפיין, יגייס סכומי עתק בדרכים כאלה ואחרות מגורמים שאיש בציבור איננו יודע מיהם, וינהל קמפיין בחירות שלם ללא שום שקיפות ושום פיקוח. יתר על כן, המצב הזה חושף אותנו לבעיה אפילו קשה יותר. היום, כאשר יבוא גורם כלשהו וינסה לנהל קמפיין עבור מפלגה, הוא ימצא את עצמו במצב שבו המפלגה תידרש לפעול להפסקת הקמפיין הזה, פן ההוצאות האלה שהוצאו והקמפיין עצמו ייוחסו לה, על כל המשמעויות של העניין מבחינת תרומות ומבחינת תקרת ההוצאות. לעומת זאת, כאשר אתה פועל באופן הזה, שאינך רשום, אתה פטור מכל העניין הזה מיסודו, ויכולים לבוא בעלי הון וגורמים אחרים ולהשקיע מיליונים ועשרות מיליונים בקמפיינים ללא שום בקרה, ללא שום מגבלה, ללא שום דיווח, ללא שום שקיפות, ולהשפיע בכך השפעה מכרעת על זהותה של הכנסת הבאה שתיבחר. את הפרצה הזאת אנחנו מבקשים לסגור בהצעת החוק. אני אומר, אדוני היושב-ראש, ההסדר שמוצע בנוסח שמונח בפניכם לקריאה הטרומית הוא הסדר שאיננו נקי מבעיות. הוא הסדר לא פשוט. הצורך לחייב אדם להתאגד באופן מיידי כמפלגה איננו דבר מובן מאליו. בהצעה אחת עם שותפי להצעת החוק כפי שחתמו עליה בעת הגשתה – ושוב, לא מדובר בעניין קואליציוני, אלא במשהו שחוצה מחנות – חבר הכנסת שנלר מקדימה וחבר הכנסת בן-סימון ממפלגת העבודה – בהצעה אחת אנחנו נעשה כל מאמץ לצמצם את מידת הפגיעה ביכולת של אדם לפעול בלי להתאגד, ולנסות למצוא את הדרכים הטובות ביותר, שישיגו את המטרה במינימום רגולציה מחייבת, ככל שזה יתאפשר וככל שניתן. המטרה איננה להצר את צעדיו של אף אחד, המטרה היא להגן ולשמור על השקיפות. עכשיו אני אומר, אדוני היושב-ראש, ואני אומר בגילוי לב, נשמעות טענות שיש כאן איזה חוק פרסונלי שמכוון כלפי מר יאיר לפיד. ואני פונה מכאן למר יאיר לפיד ואומר לו: מר לפיד, אל תחכה לחוק, תנהג בהגינות ציבורית, תאמר לציבור כולו מאיפה הכסף, מי תורם לך. אין מסלול מיוחד לך, מסלול שבו אתה שומר על חיסיון, ומסלול אחר לכולם, שנדרשים לשקיפות מלאה. כולם שווים; שווים בפני החוק, שווים בפני הציבור. ואני קורא לך ואומר לך: תגלה לציבור מאיפה הכסף, אל תפחד, זו חובתך. אנחנו את החוק הזה נעביר בכל מקרה, כי הוא נכון וענייני, אבל כך תחסוך מכולם את בדל הספק שלא מדובר כאן רק בעניין פרסונלי. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה, חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת דב חנין מתנגד להצעת חוק זו, שזוכה לתמיכה ממשלתית. לכן נאפשר לו להגיב ולבוא לדבר על הצעת החוק הזאת לפני שניגש להצבעה. <קריאה:> יש עמדה ממשלתית? <היו"ר אורי מקלב:> עמדה חיובית של הממשלה. הממשלה תומכת. אבל מכיוון שהוא מתנגד – יש זכות לדובר אחד. שלוש דקות, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אכן, הגענו לימים שבהם צריך להסביר ולשכנע מדוע הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד שצריך להגן עליה, וצריך להגן עליה מכל משמר. אני לא חשבתי שאנחנו נגיע לימים האלה, ואני מצטער, חבר הכנסת לוין, שאני מאוד מעריך אותך כפרלמנטר, שדווקא אתה מוביל הצעת חוק כל כך בעייתית וכל כך מסוכנת. עמיתי חברי הכנסת, הזכות להתמודד לכנסת היא זכות יסוד. אנחנו הצבנו הרבה מאוד חסמים בפני אזרחים שרוצים להתמודד לכנסת; הם צריכים להקים מפלגה, מפלגה לוקחת זמן, היא כרוכה בעלויות, היא צריכה להירשם, יש הליך, ורק מפלגה יכולה להציג רשימת מועמדים לכנסת – החסמים האלה הם גבוהים, והם מונעים אנשים מלהיכנס לזירה הפוליטית, ויכול להיות שיש כאלה ששמחים על כך שהחסמים הגבוהים האלה מונעים מאנשים חדשים ומכוחות חדשים להיכנס לזירה הפוליטית. אבל זה, עמיתי חברי הכנסת, יצר בעיה קשה, שהיא אחת מבעיות היסוד של השיטה שלנו; אנחנו, בחסמים שייצרנו, גורמים לבעיות של השתתפות, או קושי בהשתתפות, והקושי בהשתתפות יוצר ריחוק בין אנשים לבין המערכת הפוליטית הדמוקרטית, והבעיה הזאת מקשה על הייצוגיות וגורמת לקבוצות גדולות יותר ויותר של אזרחים להרגיש ניכור מהבחירות, מהכנסת, מהתהליך הפוליטי. הצעת החוק הזו הולכת צעד דרמטי בכיוון הזה, בכיוון המסוכן הזה. דובר פה על יאיר לפיד. אני מבין שמבחינת הליכוד זה אולי hard case, אבל – hard cases make bad law, והנה דוגמה של חוק גרוע. אסור לכנסת להתנהל כמועדון חברים סגור שבונה ביצורים מאוד גבוהים על מי שרוצה להיכנס פנימה. ואני אומר את זה כיריב פוליטי חד של יאיר לפיד ושל דרכו הפוליטית. הצעת החוק הזו היא הצעת חוק לא אחראית. כך לא מתייחסים לזכויות יסוד. אדם שהכריז על כוונתו בעל-פה או בכתב, במפורש או על דרך התנהגות, להתמודד לכנסת – אם הוא לא עושה את כל הדברים האלה שנדרשים ממנו בהצעת החוק, הוא מקבל 150,000 שקל קנס עבור כל שבוע. השתגעת? אתה יודע על מה אתה מדבר? בן-אדם כותב ב"פייסבוק" שלו שהוא רוצה להתמודד לכנסת, ומאותו רגע מתחיל מירוץ של 150 שקל לכל שבוע של איחור שהוא לא נרשם. <השר מיכאל איתן:> אלף. <דב חנין (חד"ש):> 150,000 שקל על כל שבוע שהוא לא נרשם. ככה אנחנו מתנהלים לגבי סוגיות פוליטיות קריטיות של הזכות להיבחר? אין גבול? אין מעצור? הכול בשביל אינטרסים פוליטיים כאלה או אחרים? אני בעד להסדיר את החובות ואת החיובים של כולם בשקיפות. חבר הכנסת לוין, אין לי ויכוח אתך – אני, בסוגיות האלה, בעד. אני בעד שקיפות בהליך של המימון, אני בעד שקיפות בהליכים של התרומות, אני בעד לצמצם את התרומות – בכל הדברים האלה אני מסכים. הכיוון הבסיסי של הצעת החוק הזו הוא הכיוון ההפוך למה שאנחנו צריכים ללכת בו. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו פה מתעסקים במדרון חלקלק ומסוכן. כשאנחנו פוגעים ביכולות של אנשים להגיד – כן, בן-אדם אומר לחבר שלו; אני אומר לחבר שלי שאני רוצה להתמודד בבחירות לכנסת. אז הכרזתי על כוונתי בעל-פה. במפורש אפילו. ומאותו רגע אני כבר נמצא במירוץ קטלני של 150,000 שקל לשבוע? אגב, לא צריך להכריז על זה – מספיק אם זה משתמע מדרך התנהגות. משתמע מדרך התנהגות. זאת אומרת, אני יוצר פה איזה מנגנון של פרשנות, פתוח. מישהו סבור שדרך ההתנהגות שלי יצרה תחושה שאני כנראה הולך לרוץ לבחירות לכנסת. <השר מיכאל איתן:> – – – שוקל – – – <דב חנין (חד"ש):> אם הוא שוקל, אז זה על דרך התנהגות. אולי זה אפילו בעל-פה ואולי זה אפילו בכתב ואולי זה אפילו במפורש. עמיתי חברי הכנסת, הצעות חוק כאלה, אסור להן לעבור את המשוכה של הקריאה הטרומית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אני מאוד מאוד מצטער שהממשלה לא מילאה פה את תפקידה ושמה מחסום להצעת חוק שפוגעת באופן משמעותי ביכולות הדמוקרטיות של אנשים גם להגיד: אני רוצה להתמודד לכנסת. אני רוצה לסיים, אדוני – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – לסיים במשפט אחרון. אני חושב שחבר הכנסת לוין לא הלך עד הסוף. אני חושב שהצעת החוק שהוא צריך להעביר צריכה להגיד: מי שנחשד בכוונה להתמודד לבחירות לכנסת, דינו מאסר. ואז אנחנו נרתיע את האנשים בצורה יותר אפקטיבית, נוכל להפעיל מולם ונגדם את עוצמתו של החוק הפלילי, ומועדון החברים הסגור שנקרא "כנסת ישראל" ימשיך להתנתק מהציבור הישראלי. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יריב לוין מבקש להגיב על דבריך. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת חנין, אני באמת – אתה יודע – הייתי רוצה ללכת שבי אחרי הדברים שלך, אבל נדמה לי שהם מתמיהים. זה יעלה על הדעת? אתה היית מעז להתנהג ככה? זה סביר? יכול להיות שאדם יגייס כספים לקמפיין בחירות מבלי שהם מתקבלים באופן שקוף, מדווח, וכל הציבור יודע על זה? זה ייתכן? זה יכול להיות? <דב חנין (חד"ש):> זה לא מה – – – <קריאה:> זה לא נגד זה. <יריב לוין (הליכוד):> זה ייתכן? עכשיו אני אומר לך, זה נכון – טוב היה אם לא היינו נתקלים בתופעה כזאת. נכון שכשחוקקו את החוק לא העלה מישהו על דעתו שדבר כזה יקרה. אבל מה לעשות, אף אחד גם לא העלה על דעתו שיכול לשבת מר לפיד על כורסת המגיש של חדשות ערוץ-2 ולהמשיך לנהל קמפיין בחירות. ולא עזר – עד שלא הובלנו כאן מהלך חקיקה, הוא לא חדל מהעניין הזה. אף אחד גם לא חשב שאפשר לעשות דוקטורט בלי תואר ראשון. אני לא יודע אפילו אם בגרות – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בלי בגרות. <יריב לוין (הליכוד):> הסתבר שגם זה אפשר. ואז צריך היה להתערב – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> היה צריך להתערב ולתקן גם את זה. אז נכון, מה לעשות, מר לפיד, מאז שנכנס לפוליטיקה, הדבר היחיד שהצליח לעשות זה לגלות לנו שישנן הרבה מאוד פרצות שהוא דואג לנסות לעבור דרכן. אז מה אנחנו צריכים לעשות? להשאיר את זה ככה? להגיד שזה בסדר? לגלגל עיניים? לא. אני אומר לך – במקום לדבר כאן נגד החוק, תפנה אליו ותאמר לו: מר לפיד, תבוא בידיים נקיות, תגלה לנו מאיפה הכסף, אל תסתיר את התורמים, אל תנסה להעלים מהציבור את האמת; תבוא בידיים נקיות, תבוא בידיים שוויוניות, וכשתבוא כך – הציבור ישפוט ויאמר את דברו. זו מטרת החוק, ולכן החוק הזה הוא חשוב, ואני מקווה שמליאת הכנסת גם תאשר אותו. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יריב לוין. <נסים זאב (ש"ס):> – – – לבקש במקום 150 – – – <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת רישום כמפלגה), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת רישום כמפלגה), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 33, נגד – 18, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת רישום כמפלגה) עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט – – – <יריב לוין (הליכוד):> לא לוועדת חוקה – – – <קריאה:> לוועדת הכנסת. <היו"ר אורי מקלב:> ועדת הכנסת, אוקיי, בסדר. כאן כתוב לי ועדת החוקה. אוקיי, ועדת הכנסת, להחלטה באיזו ועדה היא תידון. <דב חנין (חד"ש):> לא, לוועדה לביקורת – – – <היו"ר אורי מקלב:> ועדת הכנסת. יש הסכמה, סליחה. – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, לא, לא, ועדה למיגור – – – <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, ועדת הכנסת, איך שלא יהיה. <רוני בר-און (קדימה):> לוועדת הכנסת להכרעה. <היו"ר אורי מקלב:> להכרעה, בוודאי, לוועדת הכנסת להכרעה. ודאי ודאי, כולנו הבנו. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכנסת, לפי סעיף 97א לתקנון הכנסת, בדבר סדרי דיון מיוחדים בהצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע–2010, בוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3587/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת החוק של חבר הכנסת יואל חסון – הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי). ישיב השר יעקב נאמן בשם שר האוצר. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השרים, ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, ראיתי את ראש הממשלה בזמן הדיון הקודם על הצעת החוק בעניין הבחירות, ראיתי את ראש הממשלה מהנהן בראשו. ראיתי אותו מסכים על כל מלה שחבר הכנסת לוין אומר. <יריב לוין (הליכוד):> אנחנו מאותה מפלגה. <יואל חסון (קדימה):> בסדר גמור, בוודאי. ראש הממשלה – – – <יריב לוין (הליכוד):> זה לא כמו אצלכם בקדימה, שיש – – – <יואל חסון (קדימה):> ראש הממשלה, כשמדובר בעניינים פוליטיים, כשמדובר בהישרדות, הוא מאוד – איך אמרת, אדוני ראש הממשלה – אתה מאוד יעיל פעיל. אתה מאוד יעיל פעיל כשמדובר בך, כשמדובר בצרכים שלך, אדוני ראש הממשלה, כשמדובר באינטרסים הפוליטיים שלך. אתה יעיל פעיל, אדוני ראש הממשלה. אבל יש לי בקשה אליך, בנימין נתניהו: האם אתה מוכן להיות יעיל פעיל עבור הציבור הישראלי? האם אתה מוכן להיות יעיל פעיל בהורדת המס על הדלק, שעלה באופן חד-משמעי בתקופתך בעשרות אחוזים? אז נכון, הדיון הקודם מאוד עניין אותך. מאוד עניין אותך. ואני אגלה לך סוד, ראש הממשלה, הדיון הנוכחי מעניין את הציבור הישראלי הרבה יותר. כי זה קיומי עבורו. זה יומיומי עבורו. זה באמת מה שעומד מולו. כן, ראש הממשלה, קיבלת כרגע עצה מיועציך לעזוב את האולם, לא לשמוע. אז אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה, חילקנו עכשיו, באישור יושב-ראש הכנסת, גרף מפורט שמתאר את עליית המס מאז שאתה, בנימין נתניהו, ראש ממשלה. אנחנו רואים שאתה העלית את המס על הדלק. אדוני היושב-ראש, כמו שחילקתי לחברי הכנסת אני רוצה לחלק גם לך. זה הגרף. <היו"ר אורי מקלב:> אבל לא להציג את זה. <יואל חסון (קדימה):> לא, אני לא מציג. זה הגרף. <היו"ר אורי מקלב:> יש לי כבר, יש לי. תודה. <יואל חסון (קדימה):> הגרף מציג באופן חד-משמעי – הגרף מציג באופן חד-משמעי כיצד בנימין נתניהו, בנימין נתניהו באופן אישי, אחראי לעליית מחירי הדלק במדינת ישראל. כל הסבר אחר, ראש הממשלה, זה הונאה של הציבור. אז באים, אומרים היום שזה קשור לעליית המחירים הכללית בעולם, חומרי הגלם. זה שקר מוחלט. כל מי שאומר את זה משקר לציבור. זה שקר מוחלט, אני – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – מי היה – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (קדימה):> ב-2009 זה הייתם אתם. זה החלטה שלכם, זה התקציב שלכם. 2009 זה אתם. 2010 זה אתם. 2012 זה אתם. 2011 זה אתם. אתם אחראים להעלאת מחיר הדלק – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מי היה ב-2008 – – – <יואל חסון (קדימה):> בשנת – אני אגיד לך בדיוק – חבר הכנסת רותם אל תפריע לי. אדוני היושב-ראש, תגן עלי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <יואל חסון (קדימה):> ראש הממשלה, אל תקום ותלך. תיתן תשובה לדבר הזה. אני מבקש ממך, ראש הממשלה, תיתן תשובה לציבור, אדוני ראש הממשלה, ואל תברח ממתן תשובות. אל תברח מכל אותם אלה שמגחכים אבל בתוך לבם יודעים שאתה זה שמטיל את המס על הציבור הזה. אתה, בנימין נתניהו, שבורח עכשיו מהדיון הזה, אתה אחראי לכל הדבר הזה. ואני רוצה לומר לכם באופן חד-משמעי וגמור: כשעלתה חבית דלק 150 דולרים, מה שהיא לא עולה היום, הדלק לא הגיע ל-8 שקלים ויותר. היום זה נמצא על 8 שקלים ויותר כי מרכיב המס, מרכיב המס, עלה באופן דרמטי – כמעט 56%. עכשיו תראו, אני אומר לכם – אני אומר לכם, חברי הקואליציה, תראו, אם הייתי יודע שיש סיכוי – – – <עינת וילף (העצמאות):> אבל הנתונים שלו לא תומכים במה שאתה אומר. <יואל חסון (קדימה):> בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> הנה, 45% היה ב-2010; 50% ב-2002; 44% ב-2003; 44% ב-2004; 44% ב-2005 – – – <יואל חסון (קדימה):> גברתי, יש פה נתון ברור; בשנות הכהונה של הממשלה הזאת – זה 2009, 2010 ו-2012 – אפשר לראות ב-2009 – 56%. בהשוואה ל-2008, שהיה 38% – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <יואל חסון (קדימה):> גברתי, זה לא משנה, ככל שהמחיר עולה – חברת הכנסת וילף, תשמעי – – <מגלי והבה (קדימה):> היא רואה מה שהיא רוצה – – – <יואל חסון (קדימה):> – – את יכולה למצוא תירוצים לתמיכה שלך או להתנגדות שלך בחוק. <עינת וילף (העצמאות):> לא, לא תירוצים. אני אומרת – – – <מגלי והבה (קדימה):> היא רואה מה שהיא רוצה – – – היא רוצה עצמאות – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <יואל חסון (קדימה):> אינני מסכים אתך. מה שאני טוען הוא חד-משמעי וברור: ב-2008 ממשלת קדימה העבירה לנתניהו את המפתחות. ב-2008 היא העבירה מיסוי של 38%. ב-2009 נתניהו הפך את המיסוי ל-56%. זאת עובדה, גברתי. <עינת וילף (העצמאות):> – – – המיסוי ירד – – – <מגלי והבה (קדימה):> תלמדי את העובדות – – – <יואל חסון (קדימה):> אז מאה אחוז, אז אני בא ואומר – את יודעת מה? אני אלך אתך, חברת הכנסת וילף: הדלק עכשיו עלה? תורידו את המס. <עינת וילף (העצמאות):> – – – <יואל חסון (קדימה):> אז זה מה שאני מבקש. זה מה שאני – בסוף – – – <עינת וילף (העצמאות):> אתה לא יוכל לטעון את כל הדברים – – – <יואל חסון (קדימה):> אבל אין מה להיכנס לכל מיני פלפולי הסברים – – <עינת וילף (העצמאות):> אז אל תכניס – – – <יואל חסון (קדימה):> – – בסופו של דבר אני אומר דבר פשוט, דבר פשוט וחד-משמעי: היום עלות הדלק הגבוהה – והמס הגבוה, שהוא יחד, הוא מביא את מחיר הדלק למחיר שהציבור אינו יכול לעמוד בו. עכשיו, אנחנו לא המדינה הראשונה שמקזזת ומורידה ומסבסדת את מחירי הדלק. בארצות-הברית, אם האמריקני הממוצע היה משלם את עלות הדלק באמת – אני אומר לך, לא היה נשיא ארצות-הברית אחד שהיה נבחר. ואני אומר לכם, לציבור, אני אומר לציבור הישראלי: אני שמעתי השבוע, חברי חברי הכנסת, שיש קבוצה במדינת ישראל שמקימה היום קבוצת מחאה על עליית מחירי חטיפי השוקולד – ה"פסק זמן". על זה יש קבוצת מחאה, כי ה"פסק זמן" נורא יקר במדינת ישראל. נכון, "פסק זמן" הרבה יותר יקר במדינת ישראל. "מרס", אגב, גם בארץ וגם בחו"ל, הרבה יותר זול, ואולי גם יותר טעים – – <נחמן שי (קדימה):> אבל הוא לא כחול-לבן. <יואל חסון (קדימה):> – – אבל על ה"פסק זמן" אפשר לוותר. "פסק זמן" זה מותרות. יקר לך? תקנה משהו אחר. הדלק זה לא מותרות. הציבור הישראלי חייב – חייב לקום ולתת קריאה ולהגיד: עד כאן. והבית זה, אם הוא לא יהיה קשוב לאנשים בחוץ, אם הוא לא יהיה קשוב לכל אלה שעומדים אל מול הפייה ומסתכלים על השעון הזה, שרץ, בתחנת הדלק, ולא מאמינים עד איפה זה יגיע, אם אנחנו לא נהיה קשובים לאנשים האלה, אנחנו בסופו של דבר נשלם על כך את המחיר, ובצדק. עכשיו, יש כאן חלוקה – כמו תמיד, אתם לא מסתכלים עניינית, חבר הכנסת שאמה. אתם מסתכלים מה פוליטית נכון לכם. פוליטית. עכשיו, בוא אני אגיד לך – – <יריב לוין (הליכוד):> ואתה? ואתה? <יואל חסון (קדימה):> – – אתה, חבר הכנסת שאמה, ולוין, ופיניאן, ווילף, וכולכם, יודעים שהמס הזה הוא בלתי אפשרי. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <יואל חסון (קדימה):> אתם יודעים שהמס הזה הוא בלתי אפשרי, אתם יודעים שזה לא בסדר, אתם יודעים שזה לא נכון – אתם חיים בתוך העם הזה, ואתם יודעים. אתם עושים מעשה? מה עשיתם? חבר הכנסת שאמה, הצעת הצעת חוק שאם היא תעבור – היא תעבור אולי בעוד כמה חודשים, והריאליות שלה היא הרבה יותר נמוכה מהריאליות של הצעת החוק הזאת. אני בא ואומר, אדוני, אני בא ואומר דבר מאוד-מאוד פשוט: אנחנו צריכים להגביל את אחוז המס, את הבלו. אנחנו חייבים להגביל אותו באופן חד-משמעי. נוסף על כך – חבר הכנסת שטרית ידבר – הוא לא ידבר, כי זה רק תשובה והצבעה, אולי ייתנו לך, אני מקווה – אני אומר, חבר הכנסת שטרית העלה עוד מראש – חבר הכנסת שטרית עוד אמר מראש – שהתופעה הזאת, של מס על מס – בלו ואז מע"מ, עם הבלו יחד – אין יותר מזה עוול, עוול אמיתי לציבור. דחילק, דחילק, איזה רוע. איזה רוע יש לכם, בספסלים האלה, עד כדי כך אתם מנותקים? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא, אנחנו רוצים שאתם תיבחרו. יואל חסון – – – <יואל חסון (קדימה):> איזה רוע יש לכם, חבר הכנסת רותם, איזה רוע יש לכם כלפי הציבור? אין לכם טיפת חמלה? טיפת חמלה אין לכם? רחמים על האנשים שכאילו יש להם אופציה אחרת – לא ראיתי שפיתחתם פה תשתיות עצומות של תחבורה ציבורית, שאפשר לשים את הרכב בחנייה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הציבור יראה כמה אתם – – – <יואל חסון (קדימה):> אתם – אני אגיד לך מה הציבור רואה: הציבור רואה את הנתונים האלה, הציבור רואה את הנתונים האלה. כולם רואים את הנתונים האלה. אלה הנתונים האמיתיים, שמוכיחים שב-2008 קיבלתם ממשלה עם 38% מס, והעליתם את זה ל-56% בשנה אחר כך. זאת האמת. אלה הנתונים. זאת האמת שמולה עומד היום הציבור ורואה את הנתונים. הוא לא רואה שום דבר אחר. זו האמת. תסתכלו על זה היטב. זאת האמת. אל תשקרו לציבור, אל תשקרו לציבור, כי הציבור לא קונה את זה ולא מאמין. ולכן, אם היתה בכם טיפת אמת, אם היה לכם אומץ ציבורי, אם לא הייתם מפחדים מאימתו של ראש הקואליציה ואימתו של ראש הממשלה, הייתם מצביעים עם מה שהמצפון שלכם אומר: להוריד מייד, מייד, את מחיר הדלק לציבור הישראלי. להוריד מייד ל-30% – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <יואל חסון (קדימה):> משפט אחרון – הפריעו לי, משפט אחרון. ושימו לב, חברי הכנסת, מה אמרתי בהצעת החוק שלי? בהצעת החוק שלי אמרתי – העברתי את הכוח אלינו; חבר הכנסת שאמה, תקשיב – העברתי את החוק אליך. בהצעת החוק שלי כתוב במפורש שאם הממשלה תרצה להעלות את המס מעל 30% – זה מגיע לוועדת הכנסת – לכנסת זה מגיע, אליך או לכספים. זה מגיע אלינו, לחברי הכנסת, אנחנו אלה שצריכים לקבל את ההחלטה הזאת, והממשלה לא יכולה להשתמש בדלק ככלי לגיוס הון לתקציב ולכיסוי גירעונות ולתשלומים של הקואליציה. ולכן אני אומר לציבור הישראלי, בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, "פסק זמן" זה בסדר, בלי דלק אי-אפשר. בלי "פסק זמן" אפשר, בלי דלק אי-אפשר. אל תסכימו, אל תיתנו לדבר הזה לקרות, אל תיתנו לדבר הזה לקרות – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <יואל חסון (קדימה):> – – אל תסכימו להונאה הזאת של הציבור, ואל תקנו את כל השקרים האלה, שזה תלוי בהתפתחויות העולמיות. 8 שקלים ויותר כל אחד מאזרחי ישראל משלם, כי בנימין נתניהו – וממשלת נתניהו העלתה את מס הבלו לרמה הכי גבוהה שהיתה אי-פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. בשם שר האוצר, השר יעקב נאמן? <קריאה:> הצבעה, הצבעה. <היו"ר אורי מקלב:> השר מנחם – השר בני בגין, בבקשה. כן. ציינו 20 שנה, להבדיל בין חיים לחיים, בין חיים למתים. בבקשה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אם יותר לי, למרות החשש בהנעה על-ידי חברה כלכלית, אני מציע שניטול פסק זמן מן הנאום הנלהב של המציע, בין השאר על-ידי התייחסות, אדוני היושב-ראש, לטעות – על-ידי התייחסות, אדוני היושב-ראש, לטעות הקטנה בלי משים אשר טעית, ואני רואה בה הענקת סגולה לאריכות ימים, ורק אספר שזה קורה לעתים ואני גם כן רגיל לכך. אבל אוכל אולי לספר לך שלפני שנים רבות כבר, אני קיבלתי דף, מכתב, אני זוכר אותו עוד בנוסח הישן, "סטנסיל", מהסתדרות העובדים הלאומית, אשר נוהגת בכל שנה ושנה לציין את יום מותו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ד"ר בנימין זאב הרצל. וקיבלתי את ההזמנה השנתית, וקראתי כך, לאט-לאט: האזכרה תיערך ביום כ' בתמוז, בחלקת הקבר של ד"ר בנימין זאב בגין. ואני ראיתי בזאת סגולה. עד היום, עובדה, עד היום, זה 30 שנה, הארכתי ימים. נכון. אז הנה לכם. <היו"ר אורי מקלב:> מאחלים לך עוד הרבה אריכות ימים. <השר זאב בנימין בגין:> תרגיש נוח, אדוני היושב-ראש. <יואל חסון (קדימה):> מה זה שייך לנושא? <רוני בר-און (קדימה):> זה טעות. זה לא בנימין זאב, זה זאב בנימין. <השר זאב בנימין בגין:> כך היה כתוב, אתה צודק. חבר הכנסת בר-און יודע את המבואות והמוצאות בכל דבר ודבר, וגם בסדר הנכון של שמי. <יואל חסון (קדימה):> אולי תתייחס למה שמטריד את הציבור? <היו"ר אורי מקלב:> אין סבלנות, יואל? <השר זאב בנימין בגין:> אתה רואה, אני פשוט ניסיתי – חבר הכנסת חסון, אני ניסיתי בכל זאת, כמו שאומרים אצלנו הילדים: תרגיע. זה נושא חשוב, אבל ככה, בהתלהבות כזאת, אני מציע בכל זאת להיות – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> לא, לא שמעתי. <שלמה מולה (קדימה):> אני אומר, אלה שצורכים דלק, אזרחי ישראל, הם לא רגועים – – – <היו"ר אורי מקלב:> מה שנקרא: כולם מתודלקים. <השר זאב בנימין בגין:> הכול, הכול נכון. עכשיו אני מבקש גם, בכל זאת, אני – לא, אני לא שומע מכאן. <מאיר שטרית (קדימה):> אמרתי שאתה לא רוצה להוסיף דלק למדורה. <השר זאב בנימין בגין:> לא, לא. רק בלו לדלק. אבל לא הוספנו בלו לדלק. אני מבקש קודם כול – – – <אריה ביבי (קדימה):> השאלה, אם דיברת עם הרצל על הדלק. לא, זהו, כי אתה מדבר אתנו על הרצל. חשבתי שתדבר אתו באותה הזדמנות על הדלק. <השר זאב בנימין בגין:> לא, לא, אני פשוט, אני ניסיתי, התייחסתי במידה מסוימת, רציתי גם להרגיע את היושב-ראש, שמא הוא חושש שפגע בי כשטעה בשמי הפרטי וייחס אותי לנפטר. מכל מקום – – – <היו"ר אורי מקלב:> מה שנקרא: יש מנחם. <השר זאב בנימין בגין:> יש, יש. כן, כן. טוב, אני רק מציע חברי הכנסת, בכל זאת, לחיות קצת יותר את המציאות, מעבר להתלהבות. מדינת ישראל איננה המדינה היחידה שבה על מחיר הדלק נוסף גם בלו וגם מס ערך מוסף. אני ראיתי את הנתונים, במקרה, אני חושב, אפילו הבוקר, ויש מדינות, מדינות באירופה, שבהן המחיר הכולל של הדלק – כלומר, המחיר היסודי בשער בית-הזיקוק, ואחר כך תוספת הבלו ותוספת מס ערך מוסף – המחיר הכולל עולה על המחיר שמדובר עליו אצלנו. אנחנו לא ממציאים שום דבר, ואפילו לשיטתך, חבר הכנסת חסון, אם כך הדבר בשיטה לגיוס כסף מן הציבור, זה כך נהוג, וגם היו לכם נציגים במשרד האוצר עד לפני שלוש שנים. אני מבקש להביא את התשובה, אם אני זוכר נכון מנאומו של חבר הכנסת חסון, בשם הרעים והמנותקים, חסרי טיפת החמלה והרחמים, חסרי טיפת האמת והאומץ הציבורי – זה מה שאני שמעתי לפני דקות אחדות – ובשם כל אלה אני מבקש להביא את תשובת שר האוצר, תשובת משרד האוצר; ואני לא אכחד ממך, אדוני היושב-ראש, שהתמצאותי בנושא זה היא מוגבלת ולכן אני אביא את הדברים בשם כותביהם. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש"ט–1949, קובע מנגנון לאישור צווים המטילים מכס, מסי בלו ומס קנייה, או מגדילים את שיעור המסים האלה על-ידי ועדת הכספים של הכנסת, וזאת בתוך חודשיים מיום פרסום הצו ברשומות. תכליתו של ההסדר האמור לאפשר פיקוח של הכנסת על החלטות הממשלה להטיל מסים מבלי לפגוע ביכולתה של הממשלה לפעול ביעילות ומבלי שניתן יהיה לסכל את התוכנית לגביית מס על-ידי צבירת מלאים, כפי שאני אסביר בהמשך. על-פי ההצעה, לעניין הטלת בלו על דלק החל משיעור מסוים יוחל כאמור מנגנון שונה, המחייב אישור מראש של ועדת הכספים לכל העלאה. אוסיף בסוגריים שלא מדובר עכשיו על שינוי בבלו. תוספת המחיר נובעת מתוספת המחיר בשער בתי-הזיקוק – – – <קריאה:> – – – <השר זאב בנימין בגין:> לא? <קריאה:> – – – <השר זאב בנימין בגין:> טוב. בסדר, אם צריך, אני אחזור בי. על-פי הנטען נועדה ההצעה למנוע הטלת שיעור מס בלתי מידתי על הדלק ככלי לגיוס כספים לאוצר המדינה על-ידי הממשלה. דא עקא, שבניגוד לנטען בהצעת החוק, שיעורי המס המוטלים על דלק בישראל הם מידתיים, משקפים את העלויות הנובעות מההשלכות השליליות של השימוש בדלק, וכל הפחתה דרמטית בשיעורים אלה תביא להגדלת היקף השימוש בדלק ולהגדלת היקף ההשלכות השליליות כאמור. זאת ועוד, מאחר שגם היום דורש החוק אישורו של כל צו המגדיל את שיעור הבלו על-ידי ועדת הכספים של הכנסת בתוך חודשיים מיום פרסומו, ובפועל במרבית המקרים מאושרים הצווים, לא יהא ביישום הצעת החוק כדי להביא בפועל לשינוי בשיעורי הדלק ויהיו לה השלכות שליליות אחרות, כדלהלן. משמעות קבלת ההצעה היא – חבר הכנסת חסון, כפי שאתה ודאי מבין – כי חברות הדלק יוכלו להיערך מבעוד מועד לקראת ההעלאה הצפויה בשיעור הבלו על-ידי רכישת מלאים גדולים של דלק בשיעור הבלו הנמוך, ועל-ידי כך להימנע מתשלום תוספת מס שבו היו אמורות להתחייב על חשבון הקופה הציבורית; ואילו הצרכנים הפרטיים, אשר ישלמו את המחיר המלא הכולל את תעריף הבלו המעודכן, לא יזכו להקלה כתוצאה מקבלת ההצעה. קבלת ההצעה תביא לטענות אפליה מצד סקטורים עסקיים נוספים ולפריצת סכר הבקשות מצדם לשינוי מנגנון אישור הצווים להטלת מס על מוצרים רבים אחרים. מיותר לציין כי לשינוי מנגנון אישור הצווים לעניין הטלת מסים על כלל המוצרים יהיו השלכות תקציביות רחבות היקף, הן בשל העיכובים בהליכי האישור והן בשל תכנוני מס, ואף עשויות להיגרם הסטות חדות בפעילותו התקינה של השוק. קיים קושי לאמוד את עלותה התקציבית של ההצעה, ואולם בהתחשב בהשלכות הרוחב אשר תוארו לעיל ניתן להעריך את הפסד ההכנסות הצפוי במאות מיליוני שקלים חדשים בשנה. אומדן זה מתבסס על ההנחה שייגרם עיכוב של כחודשיים לפחות באישור כל צו. מוסיפים בסוגריים כי ממוצע סכום הגבייה הנובע מתיקוני החקיקה לענייני מכס, בלו ומס קנייה בשנים 2009 ו-2010 הוא כ-1.4 מיליארד שקלים בשנה, וההנחה כי צבירת המלאים הצפויה תביא להפחתה נוספת בגבייה. אני מודה שוב, אדוני היושב-ראש, שמזמן לא קראתי בפני הכנסת דברים שבמידה כה עמוקה אינני מתמצא בהם. לא חשבתי שהטקסט הזה הוא עד כדי כך מרתק, אבל חזקה עלי מצוות חברי שר האוצר – אני פוטר אותו על-ידי כך מנוכחות במליאה ברגע זה, והוא ודאי מסייע רבות לעם ישראל בדיונים אחרים. אציין לעניין זה כי אנחנו עכשיו מצויים בשפל באבטלה, ב-2011 היה, שלא היה כמוהו ב-32, ל"ב, לב השנים האחרונות, ולכן כדאי ששר האוצר ימשיך בפועלו החשוב במשרדו. לאור האמור לעיל אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לשר זאב בנימין בגין. זכות תגובה לדברי השר לחבר הכנסת רוני בר-און, שר האוצר לשעבר. עד שאתה תעלה, חבר הכנסת בר-און, אני רוצה לברך – ביציע הציבור נמצאת קבוצה של 127 תלמידי בית-הספר "בליך" ברמת-גן – ובתוכם גם פיני, בנו של חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן – אשר הגיעו לכנסת ישראל לטקס קבלת תעודת זהות. אני מברך אתכם. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> יכול להיות שהם הגיעו היום לקבל את זה. אנחנו לא אחראים על הטקסים. זה מה שנאמר. תודה רבה. בבקשה. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> שלוש דקות לרשותך, אתה ודאי יודע את התקנון החדש. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה גם לחבר הכנסת חסון, שאפשר לי להבהיר את הנקודה. אני הבנתי מהשאלות של הגברת וילף – חברת הכנסת וילף – ועוד כמה חברי כנסת, שהם החמיצו פה את הנקודה. המחיר של הדלק עצמו, מחיר הבנזין, משתנה כתוצאה ממחיר חביות הדלק בעולם, ועל זה השליטה שלנו, לעת הזאת, היא מצומצמת. יכול להיות שיש כל מיני אנשים שיש להם מחשבה שהם יכולים לשלוט במחירי הדלק בעולם באמצעות איזה ספקטקלים, אבל בוא נקווה שזה לא יקרה. עכשיו, תראי, אם תסתכלי על הגרף הזה – אני אקח אותך דווקא למקום שנוח לך ולי לדבר עליו – השנה היא 2002. שר האוצר הוא המשנה, היום, לראש הממשלה, שר האוצר סילבן שלום, שנלחם במצב גיאו-פוליטי בלתי אפשרי. כלכלה מושפעת מתקופת טרור שטרם היתה כדוגמתה במדינת ישראל. הצרכים הם ענקיים. יחס החוב–תוצר עובר את ה-100%. ובאמת, והמשק כמעט משותק, לא בגלל מה שעושה שר האוצר, בגלל מה שעושה הגיאו-פוליטיקה. ואז מדינת ישראל – בתקופה הזאת שהיא באמת נחנקת – על מחיר ליטר דלק של בערך 4 שקלים, גובה 50% מסים, 2 שקלים. אי-אפשר להתווכח עם הרעיון המסדר שעמד ביסוד הדבר הזה, כי ממשלה שהצמיחה שלה בנסיגה ושהיכולת שלה לגייס כסף היא כמעט בלתי אפשרית נוכח מצב יחס החוב–תוצר שלה, צריכה להביא מן היקב ומן הגורן. ואת זה יכולים להבין גם אזרחים שניצבים מול פיית השפיכה של הדלק למכלים שלהם. עכשיו, תראי, צעקתם "לא" על התקופה שלי, על 2007–2008. ב-2007 מחיר ליטר דלק – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> שנייה, אני מייד אשיב לך. – – היה 5.5 שקלים. מזה אנחנו גבינו 2.30 שקלים. ב-2008, שמעתי לידך את חבר הכנסת רותם מזדעק על מחיר הדלק. הוא רק שכח שהיינו במשבר גלובלי, עולמי, שלא היה כדוגמתו, ומחיר חבית הדלק האמיר ל-200 דולר החבית – תסתכלי כמה זה היום. למרות זאת גבינו רק 38%, רק 2 שקלים ו-30 אגורות על ליטר, שמחירו היה 6.20 – לא בגללנו, בגלל המשבר. היום, המחירים הם הרבה-הרבה יותר נוחים, הרבה-הרבה יותר סולידיים. למה ממשלת ישראל צריכה ב-2009, במחיר חבית של 5 שקלים, לקחת לכיסה 2.80 שקלים? למה? על מה ולמה? למה היא צריכה, בשנת 2010, על ליטר דלק שעולה 6.50 שקלים, להכניס לכיסה 3 שקלים? ולמה – צריך לומר בסוגריים: על-פי ההערכה, על-פי הערכה – בשנת 2011, במחיר דלק 7.30 שקלים – היום זה כבר יותר, לכן אני מדבר על הערכה – היא צריכה להכניס 4 שקלים לכיסה? עכשיו, לו יתואר שכנגד התשלום הזה היו ישירות משקיעים בתשתיות, בדרכים, בתחבורה ציבורית, בכל מה שנועד לחסוך את הזיהום, ואת הנסועה – נסועה בסמ"ך ובעי"ן, עומס הרכבים על הכביש – אפשר היה לדבר על זה; אפשר היה להתווכח על זה. פה זה פשוט נראה – אני אומר לך ביושר, אני לא מטהר את עצמי מהחלטות קשות במסים ובשיקולים כלכליים – זה שוד בצהרי יום. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רוני בר-און. רבותי, יש בקשה של 20 חברי כנסת להצבעה שמית. אנחנו נקיים הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהקראת השמות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דורון אביטל – בעד נינו אבסדזה – בעד רוחמה אברהם-בלילא – בעד עפו אגבאריה – אינו נוכח רחל אדטו – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אורי אורבך – אינו נוכח זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד דניאל אילון – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח דליה איציק – אינה נוכחת מיכאל איתן – נגד אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> לא, סליחה, זאב בגין. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) זאב בנימין בגין – נגד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – אינו נוכח דניאל בן-סימון – אינו נוכח רוני בר-און – בעד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אברהם דואן – אינו נוכח אברהם דיכטר – בעד דני דנון – אינו נוכח ניצן הורוביץ – בעד יצחק הרצוג – אינו נוכח דניאל הרשקוביץ – נגד מגלי והבה – בעד עינת וילף – נגד יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד אורית זוארץ – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – נגד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – בעד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת גאלב מג'אדלה – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שלמה מולה – בעד שאול מופז – אינו נוכח משה מטלון – אינו נוכח אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד דן מרידור – נגד משולם נהרי – נגד אורית נוקד – אינה נוכחת לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח <יואל חסון (קדימה):> הוא ברח. ראש הממשלה ברח. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) חנא סוייד – בעד מרינה סולודקין – בעד גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – אינו נוכח חמד עמאר – נגד ציון פיניאן – נגד יוסי פלד – אינו נוכח יוחנן פלסנר – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – אינו נוכח כרמל שאמה-הכהן – אינו משתתף בהצבעה יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד שלום שמחון – אינו נוכח ליה שמטוב – נגד שכיב שנאן – נגד עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו חוזרים על ההצבעה לאותם חברי כנסת שלא הצביעו בהצבעה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עפו אגבאריה – אינו נוכח רחל אדטו – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח דליה איציק – אינה נוכחת אריה אלדד – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח חיים אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח מיכאל בן-ארי – בעד דניאל בן-סימון – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא מבין למה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אברהם דואן – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינו נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רק רגע, מזכירת הכנסת. עליזה בראשי, ויושב-ראש ועדת הכספים, ומרכז הקואליציה, אנא מכם. נא להמשיך. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח משה מטלון – אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח גדעון עזרא – אינו נוכח יוסי פלד – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת ראובן ריבלין – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח שלום שמחון – אינו נוכח עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש מישהו מחברי הכנסת שנמצא באולם ולא הצביע? אין. אם כן, רבותי, הסתיימה ההצבעה. נא להביא את התוצאות, רבותי. אם כן, רבותי, הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), התשע"ב–2011, להלן תוצאות ההצבעה: נגד – 36, בעד – 25. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הודעה אישית של חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן> <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת כרמל שאמה ביקש להגיב על דבריו של חבר הכנסת רוני בר-און, בהתאם לסעיף 34 לתקנון. לרשותך, חבר הכנסת שאמה – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מאחר שהוא הגיש לי את זה בכתב – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> לא לא לא, הוא אמר: אתה לא עשית דבר. אתה לא עושה ולא עשית שום דבר, זה מה שהוא טען. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להקריא מה כתבת. חבר הכנסת מאיר שטרית, כאשר כרמל שאמה הגיש את הבקשה הוא כתב כך: חבר הכנסת חסון הזכיר אותי בדבריו כמי שלא עושה כלום בנושא יוקר ה"בולקיש" – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> הדלקים. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אבקש זכות תגובה בהתאם לתקנות. <מגלי והבה (קדימה):> בסוף היום, למה עכשיו? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תאפשרו לו לדבר. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להגיב בתמצית על דבריו של חבר הכנסת יואל חסון. ראשית, חבר הכנסת חסון, אתה הנפקת לכל חברי הכנסת גרפים עם מספרים. אני מבין שבימים אלה אתה לא נותן למספרים לבלבל אותך. ככה זה שמתמודדים בפריימריז ויש תוצאות סקרים מול עיניך, אבל אנחנו נכנסנו לממשלה ב-2009, ולא ב-2008, דרך אגב. <יואל חסון (קדימה):> נכון. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אמרת: קיבלתם ב-2008 אחוז מיסוי של 38%. <רוני בר-און (קדימה):> זה כתוב בתגובה שלו? הוא צריך להיות צמוד למליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא רשאי להגיד מה שהוא רוצה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> בגרף שלך ב-2009 – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא רשאי להגיד מה שהוא רוצה. <רוני בר-און (קדימה):> זה לא נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני רוני בר-און, אל תפריע, אל תפריע. שב במקומך ואל תעמוד ותצעק. יש לך איזה הרגל שיש לך פה איזו זכות יתר. אין לך שום זכות. שב במקומך. שב במקומך. <רוני בר-און (קדימה):> אני אראה לך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה לא תראה כלום. שב במקומך. אני אקרא לך לסדר ואוציא אותך בחוץ. <רוני בר-און (קדימה):> תעשה לי מה שעשית לאחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אעשה לך. אין לך שום זכות יתר פה. מה זה? איזו התנהגות זאת? ככה אתה מתנהג? תסלח לי מאוד, איזה מין דבר זה? אתה מתפרץ לפה באמצע רשות דיבור. אתה היית מרשה בוועדה שלך לעשות ככה? <רוני בר-און (קדימה):> אין לו שום זכות להגיד מה שהוא רוצה. <היו"ר יצחק וקנין:> אין לך שום זכות לעמוד ולצעוק. עם כל הכבוד לך, באמת, זה לא מתאים לך. פעם אחת צריך להגיד לך את הדברים. אדוני, תמשיך. <רוני בר-און (קדימה):> לך מתאים. לך. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> חברי חבר הכנסת יואל חסון, הממשלה הנוכחית מקיימת מאז מאי 2009, לפי הגרף – – – <יואל חסון (קדימה):> מאפריל. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> נכון, מ-1 באפריל. <יואל חסון (קדימה):> חשבנו שזו בדיחה, אבל זה אמיתי. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אדוני, לפי הגרף שלך, אחוז המיסוי ב-2009 מופיע על 56%. אחוז המיסוי בשנת 2008, כשממשלת קדימה עוד כיהנה, היה 38%, ככה – – – <יואל חסון (קדימה):> אתם העליתם את זה, אדוני. לא היה תקציב מדינה. ב-2009, כשאתם נבחרתם, לא היה תקציב מדינה. אל תיתן – – – אתה יודע את זה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> יקירי, אני לא הפרעתי לך, אפילו שהזכרת את שמי. <יואל חסון (קדימה):> לא היה תקציב מדינה. קיבלתם ממשלה עם תקציב שאתם קבעתם. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> יקירי, תן לי לסיים. <יואל חסון (קדימה):> לא, תגיד את האמת. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> ממשלת קדימה נכנסה ראשונה בשנת 2006, וגם בגרף הזה מופיע 38%. לכן – עכשיו נעבור לעיקר. <יואל חסון (קדימה):> היה 44%, הורדנו את זה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אתה אומר: לא עשיתם שום דבר. לא עשית שום דבר. ועדת הכלכלה שאתה חבר בה, בינואר שנה שעברה, בעת העלייה הקודמת של המיסוי על הדלקים, קיימה ישיבה בניגוד לעמדת הממשלה, יחד עמך, לאחר שהזמינה מחקר ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת. בעקבות הישיבה הזאת, ובעקבות הנתונים שהופיעו במחקר, קרו הצעדים האלה: הממשלה הפחיתה את הבלו ב-23 אגורות. זאת עובדה, הממשלה, בראשות משרד התשתיות, ובגיבוי של ראש הממשלה, הפחיתה את מרווח השיווק של חברות הדלק אחרי עיוות של עשרות שנים בכ-20 אגורות. סך הכול, הפחתה של כמעט חצי ש"ח לליטר. <יואל חסון (קדימה):> איך הגענו – – – שקלים? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> וגם היום, גם היום – תן לי, חברי, שני משפטים. אני גם אפרגן לך בסוף. וגם היום, כשאתה טוען שלא עושים שום דבר, אז אני יכול להגיד לך שהמון-המון שעות בשלושה הימים האחרונים מושקעות בניסיון למצוא פתרון למצב האבסורדי של מחיר ליטר של מעל 8 שקלים, כולל, כולל – כדי להתבסס על עובדות ולא רק על ססמאות ולא רק על פרסומים בעיתונות, ועדת הכלכלה הזמינה עדכון של מסמך המחקר של הממ"מ, שנדע בדיוק איפה ישראל עומדת ביחס לעולם, ואת כל הפרמטרים בהשוואה. הרי הבעיה היא גלובלית היום. <שלמה מולה (קדימה):> בינתיים ראש הממשלה הוציא הודעה – לא יהיה שום שינוי – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> לא, לא. תאמין לי. אני חוזר מפגישה בלשכת ראש הממשלה. שום דבר עוד לא נגמר. ולכן – – – <יואל חסון (קדימה):> עוד לא 19:50. ב-19:50 הוא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, נא לא להפריע. יואל, יואל. אפשרתי לך הערה ועוד הערה. נו, באמת, זה בלתי אפשרי. תן לו לסיים. נשאר לו עוד פחות מדקה, תן לו לסיים. <יואל חסון (קדימה):> הוא ירשה לי משפט קטן, אני מקווה, ואני חושב שכולם צריכים לחכות ל-19:50 היום, שפתאום ראש הממשלה יצא בהודעה דרמטית. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> חבר הכנסת חסון. אני באמת מציע לך. הרי זה אפשר כל הזמן – והאופוזיציה, זו הזכות שלה, זה היתרון שלה על הקואליציה – להגיש הצעות חוק שהעלויות שלהן, גם אם נקבל את מכונת הדפסת הכסף של הבנק הפדרלי בארצות-הברית, לא יספיקו לממן אותן. צריך הצעת חוק שתהיה מאוזנת, ואם אתה אומר על הצעה מסוימת או ביטול הכנסה מסוים – להראות מקור תקציבי אחר. ככה זה מינימום של אחריות, ואתה אדם עם אחריות, באמת, אני מכיר אותך, את הפעילות שלך בכנסת. לא מתאים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת כרמל שאמה. רבותי, אני רוצה להגיד משהו. לי אין בעיה שיקום חבר הכנסת מאיר שטרית, או רוני בר-און, ויגידו לי, לפי התקנון. אני אתן לך את המיקרופון, תגיד מה שאתה חושב. אתם מתפרצים באמצע שהוא מדבר, לכיוון הדוכן, זה לא לכבודכם ולא – – –. ולכן, אם כעסתי טיפה, אני – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל לפי התקנון הוא היה צריך להעביר את תמצית הודעתו. זו התמצית? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, תודה. חבר הכנסת פלסנר, תאמין לי שאני פועל לפי התקנון. הוא העביר אלי תמצית, כך כתוב בתקנון. רבותי, אתם אולי – אתם רוצים לשכוח איך הבית הזה מנוהל, וזו לא הפעם הראשונה ולא הפעם השנייה שיש הודעה אישית. כן, אדוני, חבר הכנסת בר-און. תרצה להגיד משהו? אני מאפשר לך. <השר מיכאל איתן:> יש דרך לברר החלטה. יש ועדת הפרשנות. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, ודאי, נכון. ואני גם יכול לאפשר לו לדבר, להגיד את מה שהוא חושב. בבקשה. <רוני בר-און (קדימה):> כן. ההצעה של ועדת הפרשנויות היא טובה, רק אני עוד לא שמעתי פעם אחת שמישהו, כולל בוועדת הפרשנויות, הצליח להחזיר את הגלגל אחורה ולעצור תקלה שנוצרת כאן. <השר מיכאל איתן:> זה לעתיד. זה לעתיד. <רוני בר-און (קדימה):> הסעיף הרלוונטי בדבר מסירת הודעה אישית, כפי שביקש חבר הכנסת כרמל שאמה, הוא סעיף 34. הוא מסדיר את הפלטפורמה מתי הוא יהיה זכאי, כפי שהוא היה זכאי במקרה הזה. אלא הוא קובע, בסעיף (ב), שחבר הכנסת יעביר את תמצית הודעתו מראש ובכתב ליושב-ראש הישיבה. אוקיי? מרגע שהוא העביר לך את זה – הוא הרי לא עושה את זה בשביל לקנות כניסה. הוא היה יכול לכתוב לך רק בקשה. את תמצית הודעתו מראש ובכתב – זאת אומרת שהוא כבול להודעתו מראש ובכתב. הוא לא צריך להגיד רק את התמצית, אבל הוא לא יכול לחרוג ממה שהוא קבע בתמצית. זה מה שביקשתי להתריע בפניך, ואני מצטער אם עשיתי את זה בדרך לא נאותה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אני מודה לך, ושוב, אם אני צעקתי עליך אני חוזר בי. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב מסחרי – הגבלת עקיפה), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3789/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מגלי והבה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו נמשיך בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב מסחרי – הגבלת עקיפה), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת מגלי והבה. לרשותך עשר דקות, חבר הכנסת. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה שאני ביקשתי והנחתי לפתח ועדת השרים לחקיקה באה לפתור בעיה שלפעמים, באמת, אלה שמקבלים החלטות לא חושבים על ההשלכות או משמעויות ההחלטה. כשפונה יושב-ראש איגוד מועצת המובילים והמסיעים באיגרת לנהגים שלו ומבקש מהם, אומר להם: אנא מכם, התחשבו בתחבורה בכבישים, ותשתדלו לא לעקוף – אני מדבר על משאיות כבדות, בכבישים דו-מסלוליים; או יותר נכון, הוא פנה באוגוסט ואמר: אל תעשו את זה, במיוחד בכביש 6. וכשאני פניתי והתחלתי להתעניין בנושא הגענו למסקנה, אדוני היושב-ראש, שצריך להגיש הצעת חוק, אם לא הצעת חוק אז שינוי תקנות, שמטרתו להגביל את אותן משאיות שנמצאות בעומסי תחבורה. אני מניח שכל חברי הכנסת שנוסעים ועולים בעליות לירושלים במקומות שיש שני נתיבים ורואים מה המשאיות עושות – אם זה בבקרים או בשעות העומס, אתם רואים שאותם נהגים, אותם נהגי משאיות, גורמים לעיכוב רציני בתחבורה. פניתי, באמת, מתוך כוונה טובה לסייע לאותם אזרחי ישראל הרבים שמסתובבים ונוסעים בכבישים, לאפשר להם נתיב פתוח, ולצערי הרב ועדת השרים דחתה את ההצעה. אתה מתחיל לבדוק לעומק, בעצם, ואתה אומר: כמה משאיות יש לנו בארץ? חברים, יש לנו 359,000 משאיות נוסעות על הכבישים. אני מדבר על משאיות כבדות; ומתוך 2.5 או 2.39 מיליון כלי-רכב שנוסעים על הכבישים. ובדקתי, אמרתי, אולי נלך בהבנה, למה ועדת השרים התנגדה. וכשגיליתי ב-2008, לדוגמה, מתוך אותו צי משאיות, מעורבות בתאונות דרכים 4,228 משאיות. ועוד היד נטויה. אני לא מבין למה ועדת השרים החליטה לדחות הצעת חוק כזו. האם לא חשובים להם הזמן והפקקים שנוצרים בכבישים? האם לא חשוב להם עיכוב התנועה בכבישי הארץ? ואמרתי – במקומות שישנם שלושה נתיבים, גם זו הצעת החוק, ויש נתיב פתוח לתחבורה הקלה, אין שום סיבה שלא יאפשרו את התקנה הזו. אז אני חשבתי – מה, אני אעורר עלי את כל מועצות או איגודי התובלה למיניהם, והמובילים למיניהם? ופתאום מגיע מכתב שהם פונים לנהגים שלהם, נהגי המשאיות, ואומרים להם: חברים, אנא מכם, אל תעקפו בכבישים האלה כי אתם גורמים לעיכוב ואתם גורמים לתקלות. כולנו יודעים מה זה בזבוז הזמן בפקק שנמשך לפעמים שעות, ולפעמים דקות. גם כולנו יודעים שלפעמים, כאשר שתי משאיות בעליות לירושלים, אחת עוקפת את השנייה. שלא לדבר על הסיכונים לפעמים, מה התוצאה כשאנשים מתעכבים, וכל זה מחושב. פניתי, באמת, למשרד התחבורה. אני ציפיתי היום – דרך אגב, זה לא מהצעות החוק הפופוליסטיות. אני רואה את חברי חבר הכנסת זאב בילסקי – אולי אנחנו צריכים לעבור לשם, אז יעבירו לנו הצעות חוק כאלה. הרי הצעות החוק האלה, אדוני ממלא-מקום ראש הממשלה, זה לא מבית-היוצר שלי. זו לא ההתמחות שלי, תחבורה. אבל פונים אלינו אזרחים, פונים אלינו אנשים שאכפת להם שיהיה לנו פחות פקוק, שתהיה פחות סכנה בכבישים, שיהיו נתיבים שיקלו על התחבורה, וממילא תכולת הכבישים קטנה מלהכיל את כל העומס הזה. ואז אנחנו שוב מקבלים דחיית הצעה. אז אני לא מבין את זה. וזה חוזר על עצמו. יענה לי, הבנתי, סגן שר הבריאות. זו גם הערה, אדוני ממלא-מקום ראש הממשלה, כי ראש הממשלה לא נמצא פה. הסלט הזה שעושים – יש שר אוצר, יש סגן שר אוצר, למה צריך לקחת את השר בני בגין שיענה בנושא מסים, על הצעת חוק בנושא מיסוי? סגן שר הבריאות, איש משכמו ומעלה, שעושה את מלאכתו, אומרים לו, לך תענה בנושא תחבורה. איך השר לענייני תחבורה לא יבין מה המשמעות כשיש פנייה של הצעת חוק רצינית, שנלמדה, ויש נתונים, יש מספרים, ואומר לסגן שר הבריאות, לך תענה לי. יושב פה יושב-ראש הכנסת. אדוני יושב-ראש הכנסת, שאתה מאזין לדברים האלה: לא יכול להיות הסלט הזה שהממשלה עושה. זה לא נותן כבוד לא לחברי הכנסת, לא לבית הזה. לוקחים שרים לכל מיני תפקידים, אומרים להם, זה לא התמחות שלכם, לכו תענו; יש נייר, תקריאו אותו. אז אני מכבד את עצמי, אני לא מומחה לתחבורה, אני אוסף את כל הנתונים, מייצג אלפי נהגים שסובלים מהתופעה הזאת של משאיות עוקפות ועושות פקק, ומאבדות הרבה שעות עבודה לאנשים. אני מצפה ששר התחבורה יענה לי וייתן לי תשובה משכנעת. אחרת, העיקר לדחות, כי אני באופוזיציה, אז אוקיי. אנחנו נמשיך, הרי אתה אומר כל הזמן, פעם נשב פה, פעם נשב פה, אבל זה לא דרך, לא עבודה. ולא מדובר, אדוני – – – <השר מיכאל איתן:> פעם יושב פה, ופעם יושב פה, ומכל מקום רואים שרים שאינם משיבים לחוקים והצעות לסדר-היום – – <מגלי והבה (קדימה):> אבל זה לא תקין. <השר מיכאל איתן:> – – גם מפה וגם משם. זה לא עניין של תקינות, כל הדבר – נוהל שקיים בכנסת. כשאנחנו באופוזיציה אנחנו תוקפים את הממשלה שהיא נוהגת כך, כשאנחנו בקואליציה אנחנו שומעים את ההטפות של הממשלה לשעבר שתוקפת אותנו שאנחנו לא עונים. <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה להגיד לך, ההסבר שלך הוא שאני לא מנסה להגן על אף ממשלה. אני מדבר על ההיגיון. <השר מיכאל איתן:> תוכלו אולי לצמצם את התופעה? <מגלי והבה (קדימה):> ודאי. <השר מיכאל איתן:> אבל היא חלק בלתי נפרד מהחיים הפרלמנטריים שבהם הרשות המבצעת היא חלק מהפרלמנט, והשר נמצא כאן, והוא גם צריך להיות שר, והמציאות מביאה לכך – – – אתה היית סגן שר ואחד התפקידים המרכזיים שלך היה – – – יכול להיות שאם – – – לתקן את זה, אז היה צריך להיות סגן שר תחבורה שהוא יענה. <מגלי והבה (קדימה):> אני לא אמרתי שלא, חברים, אני לא אומר את זה כי יש לי ביקורת על השר הספציפי, אני מדבר על העיקרון. אני מצפה שאם אני אפנה הצעת חוק בנושא בריאות, ששר הבריאות יעשה את שיעורי הבית, ייתן את התשובה, ולא יבוא מישהו ויקריא לי תשובה. אותו דבר השר בני בגין; הוא לא מומחה לאוצר ולכלכלה, אז נותנים לו תשובה והוא קורא אותה. וזה חוזר על עצמו, זאת אומרת, נהפך לנוהל. אני ניצלתי את הזמן שיושב-ראש הכנסת נמצא פה, להעלות את הסוגיה הזאת, וזה קרה בכל הממשלות, אבל זה חוזר על עצמו. אני מנסה להגיע לתשובה ולהחלטה שיבוא שר שזו ההתמחות שלו. יש חקיקה פעם אחת בשבוע, שיואילו בטובם ויבואו לענות לנו. אם אני חוזר לסוגיה הזאת, אני חושב שאני ייצגתי פה את אלפי הנהגים הממורמרים, והצגתי את בזבוז שעות העבודה על הכבישים והסכנות, ואמרתי, רק הבאתי מספר אחד, של 4,228 משאיות שהיו מעורבות בתאונות הדרכים. זה אומר לנו שכן תתקבל החלטה לאפשר נתיב בטוח לתחבורה בטוחה, ושאנשים יוכלו לנסוע בבטחה. אני אבקש את תמיכתכם בהעברת ההצעה הזאת, הצעת החוק, בקריאה טרומית. <קריאה:> – – – <מגלי והבה (קדימה):> לא, אני רוצה, יש שר שנתנו לו להשיב. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. ישיב סגן שר הבריאות בשם שר התחבורה. אין הסכמה – אדוני סגן שר הבריאות, אתה עולה להשיב? אני קראתי לך להשיב. רבותי, אני כבר קראתי לסגן שר הבריאות, יעלה, ישיב במקום שר התחבורה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מגלי והבה, לפני שאני מתחיל לענות על הדברים האלו, על תוכן הדברים, אני אשמח כאן לדון על עצם הדבר – מי צריך לענות. בדיון לפני כמה הצעות חוק, הקודם, יושב-ראש הכנסת תיקן אותי כשאני אמרתי שאני עונה בשם שר התחבורה – כשעניתי כבר; הוא אמר לי, אתה עונה בשם הממשלה. זה הבדל גדול מאוד. עכשיו, אני אשמח מאוד אם תדחה את זה בעוד שבוע. שלא תטעה בי, אני לא שש לענות בשם אף אחד. הסכמתי, כי קורה לפעמים ששר לא יכול לבוא ולא רוצה לדחות דברים. אני אשמח אם יתקנו את הדברים בתקנון הכנסת, וישנו את הסדרים – אני לא יכול להבטיח לך, כי אני לא יודע מה יהיה בקואליציה – אבל אני חושב שזה נכון לתמוך בזה, זה כל עצם הדבר – שאחד יענה בשם השני. זו התשובה שהשר כץ הכין בשם הממשלה – אני מדגיש: בהצעת החוק מוצע לאסור על נהג הנוהג ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק"ג לעקוף רכב אחר בכביש שיש בו פחות משלושה נתיבים באותו כיוון נסיעה. לא כל רכב מסחרי שמשקלו עולה – אגב, כמה כבישים כאלו של שלושה נתיבים יש? אין הרבה, נכון? <מגלי והבה (קדימה):> כן, אבל אני מדבר רק על כביש – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, זה רק הכבישים. זאת אומרת, בעצם מה שאתה אומר כאן, אגב, זה סתם ממני, זה לא מה שכתוב. מה שאתה אומר כאן, כאילו שאין אפשרות אחרת – רק בכבישים הגדולים. לא כל רכב מסחרי שמשקלו עולה על 3,500 ק"ג הוא רכב אטי ולכן אין מקום להטיל איסור גורף על רכב מסחרי לעקוף רכב הנוסע לפניו במהירות נמוכה יותר. מקום בו קיימת סכנה לבטיחות כתוצאה מעקיפה על-ידי נוהג ברכב מסחרי, מוסמכת רשות התמרור לאסור עקיפה באמצעות תמרור. בנוסף, הטלת איסור עקיפה כמוצע תגרום להאטה במהירות הנסיעה של הרכב המסחרי המשמש בין היתר להובלת מטענים, וכתוצאה מכך להפסד זמן ולהפסד כספי לחברות ההובלה שעלול להגיע למיליוני שקלים. לפיכך, עמדת הממשלה הינה להתנגד להצעת החוק. אני רוצה להוסיף משלי, כי אני צריך להביא גם את החשבון של זבל – – – <רוני בר-און (קדימה):> הוא אמר שזה בסדר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא אמר שזה בסדר, אבל לרדת הוא לא אמר לי. <רוני בר-און (קדימה):> – – – מחכים למוצא פיך. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> נצטרך לדבר על הכבישים. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> נדבר על פרשת השבוע. <רוני בר-און (קדימה):> – – – יש שבת זכור, אני מבקש ממך, תן לנו איזה "ווארט". <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מדבר לגבי פרשת השבוע תצווה, על "זכור" אני אדבר גם. תצווה, פרשת השבוע, זו הפרשה היחידה שלא מוזכר בה משה רבנו בשמו, מאז שהוא נולד. כולם שואלים, למה דווקא בפרשה זאת? שמעתי מאחד האדמו"רים, שמשה רבנו בפרשה הבאה, בפרשת כי-תישא, אומר – בחטא העגל: אם לא תסלח, מחני נא מספרך. צדיק, גם על-תנאי, אז זה מתקבל. גם אם אומר את זה על-תנאי. מה קרה, מה הוא עשה? אחרי כי-תישא בפרשה הראשונה, היה צריך להיות השם שלו לא מחוק, אבל ה' לא רצה למחוק את שמו, הוא דחה את זה – ויקהל פקודי, ויקרא, צו. הוא המשיך, הוא הגיע סוף-סוף לדברים, הוא לא רצה למחוק. הוא הגיע חזרה לשמות, עד שהגיע לפרשה האחרונה, תצווה, ואז החליט – לא היה לו מנוס; בגלל זה זו הפרשה שכתוב. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – טוב. אני רוצה להגיד לכם עוד ועוד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יכול לסיים, אני חושב. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא לא, דווקא יש לי שיחה עם קדימה, זה דווקא טוב. <רוני בר-און (קדימה):> עכשיו משהו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> משהו מה? <רוני בר-און (קדימה):> שניים מקרא ואחד תרגום. קודם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> הזמן קצר והמלאכה מרובה, בעל-הבית דוחק. <אריה ביבי (קדימה):> – – – פרשת השבוע – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> בזה שאנחנו בחודש אדר – – – <שלמה מולה (קדימה):> מרבים בשמחה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מרבים בשמחה. הרי אדר זה גם ראשי תיבות – אני ה' רופאך – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כבוד השר, יש תפילה – – – <מגלי והבה (קדימה):> יש לך מנחה, אומרים. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לי? <זאב בילסקי (קדימה):> מנחה. תפילת מנחה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מנחה? <קריאות:> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אה, אתה צריך מניין? <אריה ביבי (קדימה):> כבוד השר, מגיש ההצעה הוא דרוזי. מגיש ההצעה הוא דרוזי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, רבותי, נא באמת לא להפוך את זה – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> ולכן, בזה שאנחנו בחודש שמרבים בשמחה, ואנחנו גם בחודש של סגולה לבריאות, הרבה בריאות, אני מאחל לכולכם הרבה בריאות, ומי שיהיה לו הרבה בריאות – ואני מקווה לכולם – יהיה גם בשמחה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר הרב יעקב ליצמן. אדוני רוצה הצבעה? <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה, רבותי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב מסחרי – הגבלת עקיפה), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת מגלי והבה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 26 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב מסחרי – הגבלת העקיפה), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 נגד, 15 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה, רבותי. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה)> [הצעת חוק פ/1041/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה), של חבר הכנסת מאיר שטרית – ישיב במקום שר המשפטים השר מיכאל איתן. אדוני, לרשותך עשר דקות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> למה אין תוצאות? <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי היא להעלות את אחוז החסימה ל-5%. אני חושב, אם אנחנו באמת מדברים ברצינות על שינוי משטר ועל יצירת יציבות של הממשלה, הדרך הרצינית היחידה שהיא מעשית, אם יחברו אליה לפחות המפלגות הגדולות, היא לקבוע אחוז חסימה של 5%. באחוז חסימה כזה – אגב, שמקובל בהרבה מאוד פרלמנטים בעולם – מפלגות קטנטנות לא תוכלנה להתקיים, והן יצטרכו או להתאחד למפלגות יותר גדולות יחד, כדי להיבחר, ואז יהיו פחות סיעות בכנסת, היכולת של הכנסת לתפקד וליצור ממשלה יציבה לאורך ארבע שנים תהיה הרבה יותר טובה. ברור שמפלגות קטנות, שאין להן היום 5%, יתנגדו לחוק הזה, כי הן לא רוצות להתאחד, רוצות לשמור על צביונן המיוחד והייחודי, אבל השאלה היא אם זה אינטרס של מדינת ישראל. ואני אומר למפלגות הציוניות הגדולות – זה אינטרס של מדינת ישראל. אני רוצה להזכיר לחברי הליכוד, שבהיותי ראש הקואליציה, ב-1999, הבאתי את החוק הזה להצבעה, ידידי יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, וכל חברי הליכוד הצביעו בעדו, כולל מיקי איתן שהולך לענות לי על החוק הזה. הצביעו כי זה היה נכון. לצערי הרב, אני רוצה להזכיר למיקי שהחוק הזה בזמנו – ב-1999, כשהייתי ראש הקואליציה והבאתי אותו לפני הבחירות, גם אתה הצבעת בעדו – נפלנו על שני קולות. מדוע? כי מפלגת העבודה, אז, עשתה הסכם עם הערבים, שהם יצביעו נגד העלאת אחוז החסימה בתנאי שהם יצביעו אתם באי-אמון נגד ביבי. זה מה שהביא להפלת החוק בזמנו בקריאה הטרומית. ואני אומר לכם, חברים, הנה, אני יודע שהרי רבים מהמפלגות הקטנות לא אוהבים את החוק הזה, בוודאי שלא, ובצדק מבחינתם, אבל אני אומר למפלגות הגדולות – יושבים פה כרגע בכנסת – האנשים היושבים פה – יש רוב למפלגות הגדולות. ואני אומר לכם, ביום שיהיה אחוז חסימה של 5% ייעלמו מהמפה כל המפלגות הקיקיוניות של חבר אחד או שניים. כן, כולן, לטוב ולרע. ואני בעד זה. דוד, נראה אתכם אם תצביעו בעד. תראה, ישראל ביתנו – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מציע לך לעשות תשובה והצבעה במועד אחר. החוק הזה הוא חוק שצריך לדבר עליו, הוא לא חוק – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת רותם, תשמע, אני רוצה לומר לך, אמר לי מישהו מקדימה בשבוע שעבר – במצבנו, תשמע, אולי לא נגיע ל-5%? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יגיעו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה יודע מה היתה תשובתי? אם אנחנו לא יכולים להגיע ל-5%, מוטב שלא נהיה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> נכון. <מאיר שטרית (קדימה):> ואני מתכוון לזה בכל הרצינות. תשמע, החשיבות של שינוי שיטת משטר מתחילה מכאן, ואותי באמת מעניין לראות אם ישראל ביתנו תצביע בעד החוק הזה, חרף ההצהרות הגדולות שאומנם הם תומכים בשינוי שיטת משטר, וכן הלאה – אני רוצה לראות את זה היום בהצבעה שלכם. פעם אחת תעזו, תעזבו את העניין הקואליציוני – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אין לנו מספיק – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני מסתפק במה שיש. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא, אל תסתפק – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת מילר – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> או שאנחנו כולם – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני מסתפק במי שנמצא. אתה יודע מה, זה מכבד את המפלגה שלכם שתצביעו אתי יחד על החוק הזה – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – הצבעה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – ובוודאי חברי הליכוד וחברי ש"ס, שיש להם מעל 5%. אפילו אגודה יש להם מעל 5%, יהדות התורה. וגם הערבים, אין לכם סיבה לא להצביע בעד. אתם יכולים להתאחד כולכם, סוף-סוף אולי יהיו מפלגה אחת – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מאיר שטרית – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – ולא שלוש-ארבע מפלגות שנלחמות אחת בשנייה. <קריאה:> אתה באמת רוצה את זה? <מאיר שטרית (קדימה):> אולי יש סיכוי יותר טוב ליצור ביניכם שלום, בין הסיעות הערביות בכנסת, וליצור – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – לקדימה – – – <קריאה:> אתה ברצינות רוצה את זה? <מאיר שטרית (קדימה):> – – וליצור מפלגה אחת. יש סיכוי, אז תהיה לכם סיעה אחת – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> קודם תעשו שלום אצלכם. <מאיר שטרית (קדימה):> – – יותר גדולה, יותר רצינית – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, רבותי. <מאיר שטרית (קדימה):> – – שתוכל – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתה פונה אליהם, אז הם גם עונים לך. <מאיר שטרית (קדימה):> סליחה? <היו"ר אורי מקלב:> אתה פונה אליהם, אז הם גם עונים לך. <מאיר שטרית (קדימה):> אני רק מדבר אליהם, אני לא ביקשתי שיענו לי. אדוני היושב-ראש, משטרים רבים בעולם עברו שינוי כזה. כשאחוז החסימה נמוך, זה יוצר אי-יציבות פוליטית, יוצר מצב של סגרגציה ודיפרנציאציה, יצירת המוני מפלגות קטנות שרובן מאבדות את הקולות של הבוחרים ללא שום הצדקה. אני חושב שרק נכון יהיה לקבוע אחוז חסימה 5%. כי אנחנו אז נקבע – המשמעות של 5% היא בערך שבעה חברי כנסת – זה לא בשמים, לא מוגזם. אז אם מפלגה לא מסוגלת לשבעה חברי כנסת, היא תצטרך להתאחד עם מפלגה אחרת ולרוץ יחד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז מה יהיה? <מאיר שטרית (קדימה):> יהיו פחות סיעות בכנסת, יותר קל להרכיב קואליציה, פחות מחיר ציבורי שהממשלה תשלם למאה סיעות כדי להחזיק אותן בקואליציה. הדבר יקל את המחיר הציבורי שהיום ממשלות משלמות. ידידי רובי ריבלין, הממשלה היום – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שר האוצר ושר הפנים, האיחוד הלאומי זה שלוש מפלגות, הערבים – שלוש מפלגות. אתה רוצה – – – יתאחד עם צרצור כדי להיכנס לכנסת? <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אם הם לא יעברו, לא יהיו קיימים, זה נורא פשוט. אני ממש שם דברים על השולחן, אני לא מתחבא. <היו"ר ראובן ריבלין:> יהיו קיימים, כי הם יתחברו. <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת רובי ריבלין, אם יתחברו, אדרבה – שיעברו 5%, יהיו סיעה אחת. תראה, הממשלה דהיום, יש בה 40 שרים וסגני שרים. כמעט לא נותרו חברי כנסת מטעם הליכוד, למשל, שפעילים בבניין, כי כולם שרים או סגני שרים – – – <רוני בר-און (קדימה):> זה גם עוזר לפתור את בעיית מצוקת הדיור. <מאיר שטרית (קדימה):> כן. <רוני בר-און (קדימה):> במקום – – – סיעות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אפשר לתת למפלגה אחת. <רוני בר-און (קדימה):> לא למפלגה. לחסרי דיור. <מאיר שטרית (קדימה):> כן, פה בכנסת. חבר הכנסת רובי ריבלין, אתה הרי הצבעת בעד החוק הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> ב-1999. <היו"ר ראובן ריבלין:> מ-1% ל-1.5%. <מאיר שטרית (קדימה):> הצבעת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> נפלנו על שני קולות. לא, לא 1.5%, אתה הצבעת על 5%, על החוק הזה שלי. ב-1999 הגשתי אותו כראש קואליציה, ואתה היית אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר אז בקואליציה שלי, ואתה הצבעת בעד החוק הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> החלפתי אותך – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מאה אחוז, אתה החלפת אותי, באמת, כיושב-ראש הקואליציה, ואני אומר לך, זה דבר נכון לעשות, שלא יהיו אי-הבנות. ואני אומר לך, חבר הכנסת רובי ריבלין, אני בוכה על זה שבשנים שאפשר היה לשנות את שיטת הבחירות בבחירות אישיות אזוריות, כשהליכוד והעבודה יחד היו 95 מנדטים ומעלה, וניסיתי גם אז – הגשתי חוקים לשינוי שיטת הבחירות, גם בכנסת של בגין, ושל שמיר, ושל פרס ושמיר יחד. ולצערי, חוסר האמון שהיה בין המפלגות הגדולות היה כל כך חריף, שאף אחד לא סמך על השני, ולא משנה מי היה בשלטון; כל מי שהיה בשלטון אמר: אם אני אלך אתך, אם נלך לשנות את שיטת הבחירות – – <רוני בר-און (קדימה):> מה הם יגידו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – הדתיים יעזבו אותנו, ילכו עם הצד השני, יקימו ממשלה ויזרקו אותנו. וכשהיה הליכוד בשלטון הם אמרו ככה, העבודה אמרה ככה. לא הצלחתי להתגבר על חוסר האמון שהיה בין ראשי המפלגות הגדולות, ועד היום אנחנו משלמים את המחיר. אולי, אגב, אני אומר בצער, שאולי הכנסת הזאת היא הכנסת האחרונה – אולי לא עוד הרבה שנים – שאפשר בכלל לחולל בה שינוי כזה של אחוז החסימה או שינוי שיטת המשטר, מכיוון שרק אם יתחברו יחד – הליכוד וקדימה והעבודה וישראל ביתנו – אפשר להעביר את ההחלטה הזאת. אבל אם לא יתחברו, יכול להיות שבכנסת הבאה כבר יהיו כל כך הרבה מפלגות בינוניות וקטנות שתמיד יהיה רוב נגד שינוי שיטת המשטר והבחירות. אז אני אומר, בוא לא נחמיץ את השעה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תנועת העצמאות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> עצמאות גם כן, בטח. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מאיר, תציע להם – – – <מאיר שטרית (קדימה):> תנועת העצמאות, עם אחוז חסימה 5%, יכולה מעכשיו ללכת הביתה, לא צריך לחכות. <היו"ר אורי מקלב:> אף אחד לא יודע מה יקרה בקדימה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני לוקח את הסיכון, אתה רואה, אני לא מפחד. ואני אומר לחברים, הבה נצביע על החוק הזה, אני חושב שהוא נכון מכל בחינה שהיא – לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. תודה רבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מאיר, תציע תשובה והצבעה במועד אחר. תבקש מהם תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. השר מיקי איתן, בבקשה, בשם הממשלה. <השר מיכאל איתן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסוגיה שבה אנחנו דנים היא חלק – – – <רוני בר-און (קדימה):> החלטת להגיד את מה שאתה חושב – – – <השר מיכאל איתן:> כן, כך אני אעשה. יש לי כאן תשובה מוכנה, אני שם אותה בצד וקודם כול נדבר – – – <רוני בר-און (קדימה):> קודם האמת ואחר כך הפוליטיקה. <השר מיכאל איתן:> יש דעות שונות, ואני רוצה לשים את הסוגיה במקום שבו היא נמצאת. אנחנו מטפלים בנושא קונסטיטוציוני שנוגע לדמוקרטיה הישראלית ואיך שהיא משתקפת בהקמת מוסדותיה, המוסד המחוקק, ובמדינת ישראל גם המוסד המבצע נגזר מהבחירות לכנסת ומאמון הכנסת בממשלה – בניגוד לשיטות אחרות שבהן יש הפרדות שונות בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת, שיטות שונות. למה אני אומר את הדבר הזה? כי הסוגיה שעליה אנחנו מדברים נוגעת כרגע למשהו שצריך לבוא באיזון נכון בין שני עקרונות. עיקרון אחד זה עקרון הייצוגיות, שהוא עיקרון חשוב מאוד בדמוקרטיה. אתה רוצה שאנשים ירגישו שהם חלק מתוך הממשל, מתוך המוסדות, שהקול שהם שמים בא לידי ביטוי ולא הולך לאיבוד, או לפעמים אפילו מגיע לעמדות הפוכות מהעמדות שלהן הם הצביעו ותיכף אני אסביר למה. אז מצד אחד יש לנו את העיקרון של הייצוגיות, ומצד שני אתה אומר, בצדק, הממשל צריך להיות גם יציב. וכאן אנחנו נמצאים באיזשהו משחק, עד כמה אפשר להרחיב את היציגות על מנת שהדמוקרטיה תבוא לידי ביטוי מלא יותר, ומצד שני העיקרון הפרקטי, איך נמנע מצב של חוסר יציבות שמוביל לבחירות חוזרות ונשנות ולחוסר יכולת תפקוד. והאמירה שלי היא שבמדינת ישראל, שבה יש לנו שיטה ייצוגית שנובעת בין השאר מהעובדה שבאמת יש לנו חברה משוסעת, עם הרבה פלגים, עם הרבה דעות, אנחנו מוכרחים להקפיד על הייצוגיות. ועוד, כשיש לנו שיטה של חלוקת עודפים, שמעבירה קולות לפי מנגנון של המפלגות הגדולות. ובעצם מה שקורה, כאשר אנחנו נקבע בחירות שבהן רק מפלגה של שישה מנדטים יכולה לעבור את אחוז החסימה, אנחנו לא רק מבטלים במידה מסוימת את כל הקולות, מאות אלפי קולות, אולי, שהלכו למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, אלא אנחנו לוקחים את הקולות האלה ומחלקים אותם אחר כך למפלגות הגדולות. אני מצביע על הבעייתיות, כי אני חושב שאם היית מקבל משטר יציב, היית אומר, אתה יודע מה, לא אכפת לי שתהיה ייצוגיות רבה. אבל כאן אנחנו מגיעים – ואני רוצה לקשור את הדברים – כאן אנחנו מגיעים למצב שבו במדינת ישראל, בשיטה הקונסטיטוציונית הנוכחית, הכנסת היא זאת שקובעת בסופו של דבר גם את הממשלה, ואי-היציבות הביצועית על הממשלה נובעת בין השאר מהתלות של הממשלה בכנסת. אבל אם, אולי, היינו אולי מוצאים שיטה של הפרדה – היתה לנו תקופה שניסינו, ללא הצלחה – היינו יכולים להגשים יותר נכון גם את העיקרון של הייצוגיות, ואת היציבות היינו מעבירים למוסד הביצועי, לרשות המבצעת, בשיטה כזאת או בשיטה אחרת. <רוני בר-און (קדימה):> – – – בהעלאת אחוז החסימה – – – מיניה וביה הרעיון המסדר של העלאת אחוז החסימה. לא כל מישהו שיש לו עניין ספציפי צריך רשימה לכנסת. שיתאגדו כמה כאלה, ואז לא ילכו לאיבוד קולות ואז תהיה ייצוגיות. לא במאה אחוז. חזקה אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, אז כל אחד יצא עם חצי תאוותו בידו. יעשו – – – <השר מיכאל איתן:> חבר הכנסת בר-און, א. אני רוצה להעיר ברזולוציה פחות גבוהה ממה שאנחנו מדברים עליה, ברמה הפרקטית, יכול להיות מנגנון שיתאחדו שלוש או ארבע סיעות ויום אחרי שהן בכנסת הן יתחלקו חזרה. <רוני בר-און (קדימה):> זה מה שקורה הלכה למעשה, תראה את האיחוד הלאומי. <השר מיכאל איתן:> אני לא רוצה לקחת דוגמאות. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר מיכאל איתן:> יש גם בעניין הזה שינויים. אין לנו שום הבטחה, אלא אם נמשיך בהליכי חקיקה, שגם מפלגות שלצורך הבחירות ירצו להיות שש סיעות או חמש או ארבע או שלוש, מייד אחרי הבחירות לא עוד פעם יתפלגו וייצרו מצבים שהן עוד פעם בכנסת שבה יש שסעים והכנסת לא יציבה. אבל חבל שנשחית את הזמן על זה, לדעתי, משום שאני רוצה להגיע לעיקרו של דבר. <רוני בר-און (קדימה):> חופש הצבעה, אה? <מאיר שטרית (קדימה):> חופש דיבור זה לא חופש הצבעה. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, חברים. <השר מיכאל איתן:> לטעמי האישי יש מגבלה גם בגובה אחוז ההצבעה, הייתי אומר אולי ש-5 זה הרף העליון שאפשר בכלל להשלים אתו מבלי שיהיו עיוותים משמעותיים. אני אומר שהפתרון של הבעיה הזאת צריך להיות קשור בשינוי יותר רחב של מערכת האיזונים בין הכנסת לבין הממשלה. ובסוף אני אומר את המציאות שכולנו מכירים: שינוי חוקי-יסוד בממשלה קואליציונית במדינת ישראל בשנים האחרונות מותנה בכך שכל השותפים מסכימים. <רוני בר-און (קדימה):> לא, אפשר לעשות בהוראת שעה. <השר מיכאל איתן:> הקואליציה הקימה ועדת משילות, שמתפקידה להיות הגורם שמנסה להביא את כל הצדדים להסכמות. אחוז החסימה הוא אחד הנושאים שנדונים, ובשלב זה אנחנו לא יכולים לקבל את הצעת החוק הזאת, ואנחנו מבקשים מהכנסת לדחות אותה על שני חלקיה, גם לגבי נושא חוק-היסוד וגם לגבי ההצעה הספציפית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, השר מיכאל איתן. הצבעה. אם כך, אנחנו ניגש להצבעה – הצבעה על חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה), של חבר הכנסת מאיר שטרית. הצבעה – מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה) נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 13, נגד – 40, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו נדחתה. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – ביטול מס ערך מוסף על הבלו), התשע"א–2011> [מס' פ/3432/18; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' .] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – ביטול מס ערך מוסף על הבלו), התשע"א–2011. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. אה, תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, חבר הכנסת מאיר שטרית. <קריאה:> – – – <השר משולם נהרי:> אין תשובה. הצבעה – יש תשובה. <היו"ר אורי מקלב:> יש תשובה של מי? <מאיר שטרית (קדימה):> מי עונה? <היו"ר אורי מקלב:> מי עונה? תשובה והצבעה – מי עונה? <השר משולם נהרי:> השר בני בגין. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. חבר הכנסת והשר זאב בנימין בגין, בבקשה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בטרם אענה על הצעת חוק זו של חברי חבר הכנסת שטרית, אני מבקש להביא, ממש מן השעות האחרונות, דוגמה ליכולתו של איש ציבור לטפס מעלה-מעלה בסולם ההכרה הציבורית. <רוני בר-און (קדימה):> לקנות עולמו בשעה. <השר זאב בנימין בגין:> לקנות את עולמו בעשר דקות. חברי כנסת אחדים היו כאן במליאה כאשר אני השבתי על הצעתו של חבר הכנסת חסון בדבר המחיר של הדלק – מחירו, הבלו ומס ערך מוסף – ושמתם לב אולי שבמידה מסוימת אני לא קראתי את התשובה, אלא דקלמתי אותה, ולמי שלא שם לב, אני לא כיחדתי בלבי ובשפתי, והודיתי בפני היושב-ראש שקראתי את התשובה הזאת מתוך חוסר התמצאות רב, והתנצלתי על כך, אבל חזקה עלי מצוותו של שר האוצר. והנה לפני שעה קלה אני קיבלתי שיחת טלפון – אנחנו כולנו עם הניידים, אי-אפשר להימלט מהם – ואחת – הייתי אומר – אחת מתחנות התקשורת הזמינה אותי הערב לאולפן, להופיע בשעה זו וזו הערב, ולשוחח ולהסביר בעניין הבלו ומס ערך מוסף על הדלק. ואני לא יכולתי אלא להתנצל, וסיפרתי את הסיפור כפי שהיה. אבל עכשיו אני מתוך חוסר התמצאות דומה אקרא את התשובה לחבר הכנסת שטרית, מתוך תקווה שאני אקבל טלפון נוסף, מתחנת תקשורת אחרת, ואולי אני אגיע בכל זאת הערב לספר את כל בורותי בציבור. <רוני בר-און (קדימה):> אנחנו השתכנענו. <יואל חסון (קדימה):> יכולת לשלוח אותם אלי. <השר זאב בנימין בגין:> אתם השתכנעתם. אם כך, חזקה עלי עכשיו מצוותו של יושב-ראש הקואליציה, ואם כך אקצר ואקרא את השורה האחרונה, תרתי משמע: אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, השר זאב בנימין בגין. אם כך, נעבור להצבעה. חברים, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ביטלתי את ההצבעה. אני נותן לחבר הכנסת מאיר שטרית להשיב – שלוש דקות. חשבנו שעל תשובה קצרה כזאת – – – <מאיר שטרית (קדימה):> חמש דקות, אדוני. למה שלוש דקות? <היו"ר אורי מקלב:> למה שלוש דקות? למה להתווכח? אתה צריך להיות מעודכן בתקנות החדשות. <מאיר שטרית (קדימה):> למה לא? תגזלו גם את רשות הדיבור מאתנו, הכול אפשר. <היו"ר אורי מקלב:> אחרי התשובה הארוכה של השר בגין אתה צריך חמש דקות? <מאיר שטרית (קדימה):> כן. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר שהצעת החוק הזאת היא לא רק שלי; היא שלי ושל חבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש הקואליציה, שחתום אתי על הצעת החוק, ואני רוצה לומר מה הצעת החוק בעצם מציעה. אני לא מציע לבטל את הבלו. חברים, אני לא מציע לבטל את הבלו, אני לא מציע להוריד את הבלו, אני לא קורא לזה מס בלו, אגב, אני קורא לזה מס בלוף, אבל אני לא מציע להוריד את הבלוף, ולא את הבלו; אני מציע דבר הרבה יותר מתון והרבה יותר הגיוני: ממחיר ליטר דלק כמעט 50% זה מחיר הדלק עצמו. חבר הכנסת בגין, הנה, אסביר לך את הרעיון, שתוכל להופיע בטלוויזיה בערב. כמעט 50% ממחיר ליטר דלק הוא מחיר הדלק עצמו. עוד כמעט 50% זה הבלו. נוסף על מחיר הדלק והבלו יש עוד מרווח שיווק קטן של המשווקים, ויש מס ערך מוסף גם על הדלק וגם על הבלו. זה הגיוני שהמדינה תטיל מס ערך מוסף על הדלק, זה בסדר, כי היא מוכרת לי מוצר, או שירות, אבל מה ההיגיון שהמדינה גובה מס ערך מוסף על זה שהיא מוכרת לי ליטר דלק? על זה שאני קונה ממנה ליטר דלק – היא מוכרת לי מס על הדלק. מה, היא מוכרת לי את המס? אני מציע לבטל את מס ערך מוסף רק על החלק של הבלו. זה היה מקטין את מחיר הליטר דלק – ידידי, שמעתי אותך הבוקר, השר לנדאו – ב-50 אגורות לליטר. זה מוריד את כל התוספת, שמוסיפים עכשיו, פלוס. אז מילא היתה נפגעת הכנסת האוצר במעט כסף, יחסית, והאוצר מביא נימוקים מדוע הוא לא מסכים להורדה. שמעתי אותם הבוקר, אני מוכרח להגיד – זה פשוט הזוי בעיני. אם אלה דברי האוצר, אוי לנו. מה האוצר אומר – אומר: אנחנו לא יכולים להוריד את המס על הבלו; למה? כי אם נוריד את המס, מאחר שנוסעים במכוניות רק שני העשירונים העליונים, לא יהיה כסף לשלם לעשירונים התחתונים. כל המדינה פתאום נבנית מהבלו. אז קודם כול, נוסעים לא רק העשירונים העליונים; נוסעים כל מעמד הביניים – יש להם מכוניות, לצערנו. וגם חלק מהשכבות החלשות יש להם מכוניות, ושנית, אני שואל, ריבונו של עולם, האם באמת הכסף ילך לשכבות החלשות? אז בוא נבחן את זה: כשאתם מעלים את מחיר הדלק לממדים כאלה, הרי מחר יעלה מחיר ההובלה, ויעלה מחיר הלחם, ויעלה המחיר של כל מוצר תעשייתי שמיוצר בארץ, כי הכול קשור לדלק. מי ישלם את המחיר? האוכלוסיות החלשות. הרי גם ככה קשה להם לגמור את החודש. אז איפה המחאה החברתית? איפה ההתייחסות למחאה החברתית? איפה לא לגמור את החודש? כל חברי הכנסת שיושבים פה, אני בטוח שבלבם – כל אחד מסכים אתי שאין שום היגיון לגבות מס ערך מוסף, מס על מס. הרי אפשר להמשיך את זה אין סוף – לגבות מס ערך מוסף על הבלו, ועל המס ערך מוסף לגבות מס הכנסה, ועל מס ההכנסה לגבות מס בלו. הרי אפשר עוד, זה הרי לא יאומן. אני מציע דבר נורא פשוט והגיוני, ומי שלא מבין את זה, ההיגיון שלו, משהו לא בסדר: לא מטילים מס על מס, זה לא הגיוני. ואגב, כדי להיות הגון אמרתי לממשלה בדיון הקודם: אם אתם אומרים שאתם לא רוצים להקטין את המס, בבקשה, תהיו הגונים, מצדי תגדילו את הבלו בהפרש על הכסף שאתם מפסידים, אבל זה יהיה הגון, ישר, והציבור ידע מה הוא משלם. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – – <מאיר שטרית (קדימה):> הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> משפט אחרון. <מאיר שטרית (קדימה):> דבר אחרון. הרי נגיד שעכשיו, לפי מה שאני רואה בקואליציה, תפילו את החוק שלי, שהוא חוק טוב, לדעתי, אני חושב – הרי מה יקרה – כתוצאה מהעלאת מחיר הדלק והעלאת מחירי המוצרים האינפלציה תעלה. אם האינפלציה תעלה ב-1%, המדינה תפסיד פי-מאה ממה שהיא חוסכת או אוספת מאותו מס ערך מוסף על הבלו. רבותי, תגידו, מה, אתם באמת אטומים, לא מוכנים לשמוע באמת מה קורה לציבור? איך אתם מצביעים בעד דבר כזה? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אדוני. יש שאלה לחבר הכנסת קרא. אם הוא רוצה ואתה מוכן להשיב, אני מוכן. <מאיר שטרית (קדימה):> בהחלט, בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> יש היגיון בהצעת החוק. <מאיר שטרית (קדימה):> ברוך השם. <איוב קרא (הליכוד):> כשהיית שר האוצר, למה לא עשית את זה? <מאיר שטרית (קדימה):> תבדוק מה היה מחיר הדלק בזמני ותראה שלא היתה בעיה בכלל. אבל אני חושב שאם הייתי היום שר האוצר, ותבחן אותי, בעזרת השם, בעתיד – אם אגיע למצב כזה, תראה – אני לא אומר שמה שרואים מפה לא רואים משם, אף פעם לא אמרתי. <השר מיכאל איתן:> אבל ברמה העקרונית זה היה אותו דבר גם אז. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון מאוד. <מאיר שטרית (קדימה):> אתה צודק, אבל זה לא עלה בפני. לו היה עולה בפני, הייתי מבטל, כי זה לא הגון, ואני אומר לך – אני בעד שהממשלה, אם היא רוצה, שתעלה את מס הבלו, אם היא רוצה לאותו רווח – אין לי בעיה, אבל זה לא הגון להטיל מס על מס. כשעולים על תקלה – בסדר, לא ידענו עליה, עכשיו יודעים עליה – בוא נתקן אותה. עכשיו יש לכם הזדמנות לעשות עם הציבור חסד – להוריד את מחיר ליטר דלק בצורה משמעותית. הרי זה ביטול מס עקום. אם לא מבינים את זה – הרי יושב-ראש הקואליציה, שחתם אתי על החוק, תסלחו לי – אף אחד לא מאשים אותו שהוא טיפש, שהוא לא מבין מה החוק הזה. הוא חתם אתי כי הוא מאמין כמוני, אבל הממשלה, וועדת שרים – נייט, שום דבר, לא, לא יהיה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <מאיר שטרית (קדימה):> חברים, מס הבלוף הזה מענה את הציבור. תשקלו, האם באמת זה נכון להטיל מס בלו כל כך גבוה? מה ההיגיון להפוך כל ליטר דלק לעוד בסיס מס? תנו תחבורה ציבורית יותר טובה, שימו את הכסף שם, אולי אנשים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מציע מה שמציע האוצר? האוצר מציע ברוב חוצפתו לציבור לנסוע בתחבורה ציבורית. איזה מין דבר זה, מה זה. <אורית זוארץ (קדימה):> איפה יש תחבורה ציבורית? <מאיר שטרית (קדימה):> אופיר, הוא העלה את המחיר של התחבורה הציבורית. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, זה דבר לא יאומן. <מאיר שטרית (קדימה):> אם היתה תחבורה ציבורית זמינה, אמינה, זולה, נוחה, אולי הציבור היה משתכנע לעשות את זה. אבל היום אתם פשוט מענישים את הציבור בתוספת מס מיותר. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? <יואל חסון (קדימה):> בעד הציבור הישראלי. תתביישו לכם – – – <שלמה מולה (קדימה):> בעד צדק חברתי. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק מס ערך מוסף (תיקון – ביטול מס ערך מוסף על הבלו), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 18 בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה למזכיר, ואחר כך להצעת החוק הבאה. תודה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים, בעקבות הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת אורי מקלב ומירי רגב, בנושא: המשבר בעובדים זרים לענף הבנייה; מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושאים: הקצאת מגרשי בנייה לחיילים המשוחררים בני העדה הדרוזית, ועלות חלקות חיילים משוחררים, הצעות חברי הכנסת מגלי והבה וחמד עמאר. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה למזכיר. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/3878/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי) <היו"ר אופיר אקוניס:> הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה, אדוני. משיב השר מיכאל איתן, ואחר כך נעבור להצבעה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול קרה דבר שהוא ההגדרה, אולי, המדויקת ביותר למה שנקרא "יצא המרצע מן השק". לפני כמה חודשים הנחתי על שולחן הכנסת את החוק של בית-המשפט העליון, שאומר שבבית-המשפט העליון – המקום שבו, בעצם, מכריעים בהכרעות של אזרחי ישראל בשאלות אקוטיות ביותר שמגיעות אל בית-המשפט העליון: בשאלות של דת ומדינה, ביטחון, שאלות חברתיות יסודיות – במקום הזה יוכל לכהן רק מי שעבר את המסלול, גם של נתינה, גם של נשיאה בעול. מדברים פה הרבה על נשיאה בעול, או איך שמכנים את זה כאן: נשיאה בנטל. בשירות צבאי, בוודאי. בשירות לאומי, לחלופין, או בשם הנורא, מבחינתי, של החלופה של השירות הלאומי – עוד סוג של נסיגה וכרסום – בשם הזה שנקרא "שירות אזרחי". גם שירות אזרחי. וזה יהיה המבחן למי שרוצה להיות במקום שבו מכריעים לגבי אזרחי ישראל. ומי שמעוניין להיות שם, בבקשה שיעשה. שאלו אותי, אם כן, מה עם החרדים? אמרתי, אותו דבר. אותו דבר. אם תורתך אומנותך, אנחנו מכבדים את זה – אני אשכב על כל גדר שתלמד תורה כל ימי חייך. אבל אם אתה רוצה להיות שופט בבית-המשפט העליון, אנא התכבד, תן את תרומתך למדינה שאתה רוצה להכריע בענייניה, ולאחר מכן תתכבד ותהיה שופט בבית-המשפט העליון, אם אכן תהיה ראוי לכך. וכמובן הוספתי דבר, לא לחינם. שאלו אותי ביממה האחרונה: האם אתה עוקב אחרי שפתיו של השופט ג'ובראן? אמרתי: לא, אני לא עוקב אחרי שפתיו של השופט ג'ובראן. לא הייתי זקוק לשפתיו. עוקב אני אחר פסיקותיו של השופט ג'ובראן, והאמן לי, אדוני היושב-ראש, כשאומרים ש"בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד" – בין נקודות פסיקותיו של השופט ג'ובראן עובר קו אידיאולוגי אחד, שאולי אני אדרש אליו בהמשך. אבל אני רוצה לעסוק במשהו שמדאיג אותי ומטריד אותי מאתמול ועד היום – האמת היא, לא רק מאתמול: אני כל פעם שומע את יושב-ראש הכנסת אומר: מה אתה רוצה מהערבים? שישירו את ההמנון? הם ישירו "נפש יהודי הומייה"? היום פגשתי פה כמה מחברי הכנסת, בבית הזה – שמכהנים בבית הזה, שאינם יהודים. שאלתי אותם אחד לאחד. שאלתי את חבר הכנסת שנאן, שאלתי את חבר הכנסת איוב קרא, שאלתי את חבר הכנסת חמד עמאר: יש לכם בעיה עם ההמנון? אמרו: לא רק שאין לנו בעיה עם ההמנון, אנחנו שרים אותו וגאים בו. <מאיר שטרית (קדימה):> תשאל את הדרוזים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן, הא. נו, מה. סליחה, סליחה. זה בדיוק, מה שנקרא – איך אמרו ב"כוורת", "פה קבור הכלב"? פה קבורה הבגידה. הם לא נגד ההמנון, ידידי ומכובדי, חבר הכנסת שטרית, הם נגד מה שעומד מאחורי ההמנון. הם עומדים מאחורי האתוס הציוני שהקים את המדינה הזאת למורת רוחם, ויותר נכון, מתוך רצון וכוונה שהאתוס הזה – לא רק האתוס, אלא כל הישות הזאת כולה, תעבור מן העולם. שמעתי הבוקר בשידור חי את שופט בית-המשפט העליון זועבי, בדימוס. שמעתי, הוא שופט בדימוס, אומר: יש פה שני עמים. כל אחד יש לו את שלו. רבותי, יש פה מדינת לאום אחד, או יותר נכון, מדינת לאום אחת ולה המנון אחד. שמעתי ריאיון עם אחת מהשופטות בבית-המשפט העליון – נדמה לי השופטת בן-פורת – אולי נוסיף בית להמנון? אמרתי, רבותי, מי שיוסיף בית להמנון, יחריב את הבית הזה. מי שיוסיף בית להמנון יאמר שכל מה שהיה עד עכשיו הוא עורבא פרח. בשביל הספורט, אספתי לי כמה המנונים של מדינות אחרות. מישהו מכם פעם שמע או תרגם לעצמו את ההמנון של גרמניה? או את ההמנון של הממלכה המאוחדת הבריטית? אני אקריא לכם מה שרים בגרמניה – גם יהודים בגרמניה: "גרמניה, גרמניה, מעל הכול. מעל כל דבר בעולם. כל עוד באחווה תמיד נדבוק, יחד להגנתה – – –". מעל הכול גרמניה. כולנו זוכרים לאן הביאה את גרמניה הססמה הזאת, האמירה הזאת, שגרמניה מעל הכול. או, בואו נלך בבקשה לבריטניה: "אלוהים, נצור את מלכתנו רבת החסד – – –"; אוי כמה שהיא רבת חסד, מלכת בריטניה. כמה שהיא עשתה חסד. אם יבואו ציבורים – אתם מעלים על דעתכם שיבואו ציבורים באנגליה, או איזה תלמיד בבית-ספר, או איזה חבר בבית-הלורדים שיגיד: היא רבת חסד? היא עשקה, היא גזלה אדמות, היא לקחה נכסים, היא התעללה בגזע המשרתים במשך שנים, במעמד המשרתים במשך שנים, איזה רבת חסד? היעלה על הדעת כזה דבר? הייתי מקריא לכם עוד המנונים רבים שאספתי. בשום מקום אין אזרח שמערער על ההמנון של המדינה, וגם אם הוא שופט בבית-המשפט העליון. תארו לעצמכם, בשביל הספורט, שלבית-המשפט העליון בארצות-הברית התמנה אינדיאני. אינדיאני, שכמו שאתם יודעים, וכפי שמכנים את זה כאן, האינדיאנים בהחלט עברו איזה סוג של נכבה. מה אתם חושבים? הוא היה יכול לשיר את ההמנון האמריקני שמדבר על הניצחון, "ארצם של בני-החורין ומולדתם של האמיצים"? איזה אמיצים הם היו, האמריקנים? אמיצים נגד הילידים? נגד אלה שהם חשבו שהם מאינדיה, וקראו להם "אינדיאנים" ומחקו אותם ושחקו אותם, וכבשו את כל המקומות שלהם, וביערו את היערות ואת מקומות המגורים שלהם? האם יעלה על הדעת שיבוא אינדיאני אחד בבית-המשפט העליון ויגיד: אני סותם את הפה. אני לא שר. אתם עשיתם לי נכבה. היעלה על הדעת? היו מעיפים אותו ישר לנאס"א, מעלים אותו על אחד מהטילים האלה שלא חוזרים, ומעיפים אותו לכל הרוחות. רק אנחנו לא תמימים – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – אתה מבין – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רק אנחנו – אני מבין הכול. תאמין לי. <שלמה מולה (קדימה):> – – – גם אלה שלא שירתו בצבא. אתה נפלת על הראש? – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> נכון, נכון, מי שלא שירת את המדינה, מי שלא שירת את המדינה, מי שלא – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – אם אני הייתי צריך עכשיו להיות שופט, אני לא יכול להיות בגלל – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי שלא נשא פה בעול – אתם מדברים על נשיאה בעול, על החרדים. מי שלא נשא פה בעול, לא יכריע בהכרעות הקריטיות של המדינה שלנו. זה דברים ברורים ופשוטים לכל מי שיש לו ראש על הכתפיים. הוא יכריע בשאלות הצבאיות שלנו? בשאלות החברתיות שלנו? <שלמה מולה (קדימה):> כן – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כשהוא לא נשא בנטל? <שלמה מולה (קדימה):> – – כן – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן – עם ראש מעוות, אז כן. עם חשיבה מעוותת שמביאה לחורבן – אני יודע בדיוק מאיפה זה בא. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני יודע בדיוק מאיפה זה בא. <נינו אבסדזה (קדימה):> – – – <קריאות:> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רבותי, אנחנו צריכים לשים את הדברים על השולחן. צריכים לשים את הדברים על השולחן. אם היו לכם תשובות הגונות, תבואו. היום אני שמעתי כל מיני קללות – – <שלמה מולה (קדימה):> גם מי – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – הוא לא שפוי. איזה חבר כנסת פה, שאני מוכן לשים את ההשכלה שלי מול ההשכלה שלו – לא שפוי. תענו בבקשה עניינית. או ברוך קרא: מה אתה רוצה, שהם גם יתגיירו? לא. אתה רוצה שהם יאכלו מצות? לא. אבל את ההמנון ואת הדגל, אני לא מוכן שישָנוּ. כי מי שישנה את ההמנון או מי שנלחם בהמנון, לא נלחם בהמנון – תפסיקו להיות תמימים. <רוברט טיבייב (קדימה):> מיכאל – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> שבמעוז הקדמי של האויב – שנייה אחת – במעוז הקדמי של האויב לא שרים את ההמנון. הם לא שרים כי הם לא אוהבים את ההמנון, הם לא שרים כי הם לא אוהבים את מה שעומד מאחורי ההמנון. וההבנה הזאת, המטופשת, זה טמינת הראש בחול. אל תעשה מזה סיפור. אבל אני, ברשותכם, רוצה להגיע פה, לאגף הזה דווקא. <מאיר שטרית (קדימה):> אבל החוק שלך לא מדבר על ההמנון. הוא לא מדבר על ההמנון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> נכון שהוא לא מדבר על ההמנון, אבל אמרתי, החוק שלי הוא בבחינת יצא המרצע מן השק. זמני קצר, יש לי עוד דבר מאוד חשוב. <מאיר שטרית (קדימה):> שאלה, משפט אחד. אדם נכה שלא שירת בצבא – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדם נכה שלא שירת בצבא זה נסיבות מיוחדות. לא ניקח את הנסיבות המיוחדות. אני מוכן להכניס את זה לחוק. תצביע בעדי, בקריאה שנייה ושלישית – בנסיבות מיוחדות אני מוכן שישב בבית-משפט עליון. בוא תצביע אתי. אבל, רבותי, אל תהיו תמימים. בצד הזה, יש פה יושב-ראש מפלגה שהלך לבחירות – אם אין נאמנות, אין אזרחות. אמירה מאוד קיצונית. אני לא אומר "אין נאמנות, אין אזרחות". לכל הפחות אני מצפה שירוץ לכאן השר ליברמן וכל 14 חברי הכנסת שלו. אם אין נאמנות, לפחות, לפחות, אל תהיה שופט בבית-המשפט העליון. אם אתה לא נושא בנטל, לפחות, לפחות, תבוא לכאן. אני שמעתי מהמקורבים – זה מה ששמענו כולנו – המקורבים של השופט ג'ובראן. שמענו מהמקורבים שלו שהוא לא ציוני. זה מין – מה אתה רוצה? אני לא ציוני. רבותי, לא ציוני זה אנטי-ציוני, אין באמצע. אין באמצע. אני נגד קיומה של המדינה הציונית. המדינה הזאת קמה מתוך "עין לציון צופייה". ועכשיו אני רוצה לענות הן לחבר הכנסת, יושב-ראש הכנסת ריבלין, והן לאחרים. כששרים "נפש יהודי הומייה" אין הכוונה שאני נפש יהודי הומייה. הכוונה היא שעל האתוס הזה, על המלים האלה, על הרעיון הזה, על האידיאל הזה קמה המדינה הזאת, קם הבית הזה. זה המניע, זה מה שהביא אותנו לכאן – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – ואני אזרח נאמן של המדינה. אני מצפה מליברמן – יש לך עד תשובת השר זמן להגיע לכאן, ביחד עם חבריך, ולתמוך בחוק החשוב הזה. אחרת שוב יתברר שאצל ליברמן, כמו אצל ליברמן, הכול דיבורים. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. עונה בשם הממשלה השר מיכאל איתן. <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. השר מיכאל איתן. כך כתוב. כך כתוב. <השר מיכאל איתן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני הייתי מציע לתת לשר לומר שני משפטים או שלושה, כדי שנשמע מה העמדה, ואז הוא יבין. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מציע לכם לא לעשות צחוק לגמרי מהכנסת. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא עשינו. ישיב בשלושה משפטים. בבקשה, אדוני. <השר מיכאל איתן:> אני לא אוכל – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> ראיתי את השר בגין – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא להפריע. מספיק. בבקשה. <השר מיכאל איתן:> לא אוכל במקרה הזה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, לעשות שימוש בתקדים המחויך של השר בני בגין, כאשר הוא הסתפק בקריאת השורה האחרונה של עמדת השר שאותה הוא קרא. כי גם כאן, השורה האחרונה – אני יכול לגלות לכם את הסוף – זה: בנסיבות אלו מתנגדת הממשלה להצעת החוק. אבל בעוד ששם היה דיון על נושא של מחירי הדלק, כאן אנחנו דנים בנושא שהוא בנפשה של הדמוקרטיה, ואנחנו חייבים ללבן בינינו את חילוקי הדעות ולהעלות אותם על השולחן. לא נעשה את זה באריכות, אבל נשתדל בתמציתיות להבהיר. אנחנו מדברים על מחויבות של אזרח למדינתנו, והמחויבות הזאת קיימת, ואנחנו מכירים בה. והמחויבות הראשונה של אזרח זה לכבד את החוקים ולנהוג בהתאם לחוקים שהוא משתתף בעיצובם באמצעות הדרך הדמוקרטית, ויכול להביא לשינוים, גם כן בדרך של דמוקרטיה, שהדמוקרטיה מאפשרת. זאת המחויבות, אלה הם כללי המשחק. אומר המציע: רגע אחד, יש דברים שהם מעבר לאזרחות סבילה, יש תפקידים במדינה שבהם יש איזשהן דרישות נוספות על הדרישות שמופנות לכל אזרח ואזרח מתוקף היותו אזרח המדינה. אני מקבל. אני מקבל גם את זה. אלא מה? ההרחקה וההרחבה באמירה שעל מנת להיות במקומות שבהם מכריעים בענייני הציבור חייבים להיות לאחר שירות צבאי, כי מי שלא נשא בנטל לא יכול להשתתף בעיצוב החיים הציבוריים – המסקנה הזאת היא מרחיקת לכת, ואני לא בטוח שאתה, חבר הכנסת בן-ארי, תהיה מוכן ליישם אותה לכל אורך הדרך. למשל, מכריעים בעניינים חשובים, ציבוריים מדרגה ראשונה החברים בבית הזה, אלה שיושבים כאן. האם אתה תוציא מכאן כל אדם שלא שירת שירות צבאי? כן? לא? אני מניח שאתה תאמר לא. יש כאן איזה בעיה שצריך לפתור אותה מבחינתך. האם השאלה של השירות הצבאי לא צריכה להיות שאלה שלמשל נותנת זכות יתר למי שנושא בשירות הצבאי? התשובה היא כן. האם זה מביא לכך ששירות צבאי הוא תנאי סף לתפקידים אזרחיים? התשובה היא לא. לא יכול להיות, כי יש סוגי אוכלוסייה רבים שלא משרתים בצבא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אבל מה עם השירות האזרחי? <השר מיכאל איתן:> יש קבוצות אוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות, ויש קבוצות של אנשים שהחוק מתיר להם, מטעמים של אמונה, לא לשרת. <שלמה מולה (קדימה):> או שבאו לארץ – – – <השר מיכאל איתן:> וכל זמן שהחוק הזה קיים, ואתה לא רוצה להגיד שהם אזרחים סוג ב', אתה אומר: אני נותן העדפה לאלה שהם משרתים בצבא, מבלי לפגוע ולומר על האחרים שהם סוג ב'. איפה בא העניין שעליו אנחנו מדברים לכלל ביטוי? נכון, יש שיקול דעת לוועדה לבחירת שופטים. יש ועדה שמורכבת מאנשים שנבחרו והגיעו, חלק מהכנסת, חלק מהממשלה, חלק מבית-המשפט, חלק מלשכת עורכי-הדין. זאת ועדה שדנה בכישוריהם של שופטים, ובסמכותה וביכולתה לשקול שיקולים שונים, וזה המנגנון הקיים. אבל אין שום תנאי סף שאומר: רק בגלל שירות צבאי. יש תנאי סף אחרים של מי שרשאי – מקצועיים, ממין העניין – שיוצרים את הסינון מי יכול להיות מועמד ומי לא. כדבר החוק, תנאי סף. אבל אין להוסיף תנאי סף שאינם ממין העניין. משום שיכולים להיות אנשים שהם בעלי הכישורים הטובים ביותר, שהם בעלי היכולת להיות השופטים המעולים ביותר. האם אנחנו נפסול אותם בגלל שהחוק קבע שהם אינם מחויבים בשירות צבאי? האם אנחנו נחוקק חוקים שמחייבים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני, אתה לא עונה לחוק שלי, אתה עונה למשהו אחר – – – <השר מיכאל איתן:> אני רוצה, ובזה אני אסיים – אני לא מקבל גם את המשוואה שלך, שכל מי שאינו ציוני הוא אנטי-ציוני. אני חבר מפלגה ציונית, אני רוצה שהציונות תהיה התנועה הערכית שתוביל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אם אנחנו מדברים על היכולת להוביל, אנחנו צריכים להביא בחשבון שאנחנו גם מחילים את הערך הדמוקרטי שבו יש חילוקי דעות. הכוח שלנו הוא לא בחקיקה ולא בכפייה ולא בענישה ולא בסילוק והדרה מתפקידים ציבוריים. הכוח שלנו הוא בצדקת דרכנו ואמונתנו, שאנחנו מסוגלים בכוח השכנוע להוביל את המדינה הזאת כמדינה שמגשימה ערכים ציוניים. לא בכפייה, לא בכוח, לא בהכתבה, אלא בכוח השכנוע ובכוח המעשה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. <השר מיכאל איתן:> ולכן אני מבקש לחזור אל השורה האחרונה של הצעת השר שאת מקומו אני ממלא: בנסיבות אלו מתנגדת הממשלה להצעת החוק. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, כבוד השר. חבר הכנסת בן-ארי – יש לו הזכות לשלוש דקות נוספות. ואחר כך נעבור להצבעה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, יש איזה ביטוי, "הרוצה לשקר ירחיק עדותו", וכך היה לי הבוקר בעימות עם איזה עיתונאי אחד שאמר: אתה רוצה לגייר אותם, אתה רוצה שיאכלו מצות. לא דיברתי, אדוני השר איתן המכובד מאוד – ואתה שמעתי אותי היטב, ואתה אחד מהאנשים הנבונים פה – אני לא דיברתי רק על שירות צבאי. מדובר על נשיאה בנטל, ויש היום אופציות נוספות, כפי שאתה יודע – שירות אזרחי או שירות לאומי. אבל אני לא יודע אם אתה יודע שוועדת המעקב העליונה – וכבר היה פה דיון לפני כמה זמן, ישבו בכנסת שני ראשי ממשלה, ראש ממשלת היהודים בנימין נתניהו וראש ממשלת הערבים אחמד טיבי, ישבו פה באיזו ועדה. כך לי זה נראה כצופה מן הצד לפחות. ככה זה נראה. הוא הציע: תעשו שירות אזרחי. קפצו ממקומם חברי הכנסת הערבים: שום שירות לא יהיה, תיתנו לנו לנהל את זה, כמדינה בתוך מדינה. אז – אדוני, אנחנו יכולים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זה יהיה בחוק טל החדש, הם יעשו שירות אזרחי. הם יעשו שירות אזרחי, הם צריכים לתרום. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ופה אני רוצה לפנות לאנשי קדימה, פה אני רוצה לפנות לאנשי קדימה. ברשותך, הזמן שלי יקר. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> גם ברבנות. בן-ארי, גם ברבנות שישרתו בצבא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> כולם יתרמו, גברתי, אל תדאגי. אל תדאגי, כולם יתרמו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יפה, יפה, ופה אני פונה אליכם, מה אתם תעשו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> למה את עוד מודאגת? כולם יתרמו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה אתם תעשו – – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כולם יתרמו, אל תדאגי. אנחנו בהבנה, כולם צריכים לתרום. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה אתם תעשו אם החוק שלכם יעבור? <שלמה מולה (קדימה):> אתה מוכן שלא יהיו דיינים שלא שירתו בצבא? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אם החוק שלכם יעבור – – – <אורית זוארץ (קדימה):> לא – שהדיינים בבתי-דין הרבניים לא שירתו בצבא. <היו"ר אופיר אקוניס:> כולם יתרמו. <אורית זוארץ (קדימה):> בוא נראה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> שימו לב, אני לא אמרתי: ימשיך לקבל את כל זכויותיו – – – <שלמה מולה (קדימה):> דיינים, אתה מוכן? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כולם. דיינים זה גם סיפור שצריך לדון בו, ואם זה יבוא הנה אני מוכן לדון בעניין הזה. מי שרוצה – אתה יודע מה? אני מסכים – מי שרוצה ללכת למקום עבודה כזה, שייתן שירות אזרחי שנה; שייתן שירות אזרחי. <אורית זוארץ (קדימה):> למה לא שלוש שנים? למה הבן שלי – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> שייתן שירות אזרחי. בואו נדון בזה. אם תורתך אומנותך – תורתך אומנותך. אם פתאום החלטת להחליף מקצוע – החלטת להחליף מקצוע? בבקשה, בוא תתרום למדינה, כחלק מהתפיסה הריבונית, תתרום. אני בעד. תציע את החוק הזה, אני תומך בך, אבל בואו נציע אותו. תציע אותו, בבקשה, ותתמוך בי. אבל מה אתם תעשו אם החוק שלכם יעבור – שחייבים פה – כדי לקבל זכויות, חייבים לשרת? מה תעשו אז עם מי שיבוא לבית-המשפט העליון? תיתנו לו להיות שופט בבית-המשפט העליון? ורבותי, פה אני לא הפלגתי ולא הלכתי – הלכתי למקום ההכרעה. לא מדובר בזכות פשוטה, מדובר במוסד שכפי שאמרתי הוא גבוה מאתנו. הוא פוסל את חוקינו. הוא מצפצף עלינו ומרקיד אותנו. שם יש הכרעה, ושם יש שופט שאומר: אני לא ציוני. ואני חוזר ואומר: אתם יכולים להמשיך לטמון את הראש בחול ולהגיד בצורה – אם אנחנו רוצים לשכנע, אנחנו צריכים אמירה. בזה שאנחנו לא רק שותקים, אנחנו מגינים עליו. אנחנו מתייחסים לזה בקלות ראש. אנחנו גורמים במו ידינו להקצנה אצל אזרחי ישראל – ערבים נאמנים שמבינים שזו השורה, שככה יש לנהוג. יש לנו הזדמנות לשים את הגבולות. יש לנו הזדמנות לומר לאזרחי ישראל הערבים: אתם אזרחים? אז אלו החובות שלכם, אתם לא יכולים לירוק בפרצופה של המדינה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – ולבוא לבית-המשפט העליון ואחר כך לפסוק גזר-דין אחרי גזר-דין – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ברשותכם, שורה. – – שגדר ההפרדה – נגדנו – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. אני מודה לך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – חוק האזרחות – נגד הציונות – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז, תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – חופש הביטוי, התערבות בחוק החנינה – בכל מקום נגדנו. <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני, תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז לא רק מעקב אחרי השפתיים, זה מעקב אחרי הפסיקה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, אני מודה לך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – זה מעקב אחרי הפסיקה האנטי-ציונית, אנטי-יהודית. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת בן-ארי. נא לחזור למקומך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני מצפה מליברמן שיגיע. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. נא לחזור למקומך. תבקש ממנהלת הסיעה שלו – הנה, היא מנהלת הסיעה, היא תרצה, היא תקרא לו. הוא צריך להגיע למקום. חבר הכנסת בן-ארי, אתה מוכן לחזור? אני צריך לחכות לו, הוא הכי רחוק. <יואל חסון (קדימה):> הוא בכל המובנים הכי רחוק. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת חסון, הגיגיך נשמעו עד כאן. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 4 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, ארבעה בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני, פספסתי – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא הבנתי, לחצת וזה לא נקלט, או שלא היית פה? <אבישי ברוורמן (העבודה):> פספסתי את – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> להוסיף לפרוטוקול. אני מוסיף אותך לפרוטוקול, אבל לא לרישום, כנהוג במקומותינו. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי קבלת תמורה נוספת כתוצאה מזיקה עסקית), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3647/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה בסדר-היום. חבר הכנסת שאמה, זה הנמקה מהמקום. חבר הכנסת שאמה, זה הנמקה מהמקום, לא מהדוכן. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> מהמקום? <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, כך כתוב. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי קבלת תמורה נוספת כתוצאה מזיקה עסקית), של חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק זו באה לתקן עיוות צרכני לא קל. כל מי שמשפץ את דירתו, את ביתו, בונה את ביתו, נזקק ליועצים כגון מהנדסים, מעצבי פנים, אדריכלים – אלה יועצים שנשכרים, ויש מידה של אמון, מידה לא מעטה, בקשר בין המשפחה המשפצת והבונה ובין היועץ. קורה לא מעט, דרך הדברים, שנועצים ביועץ גם בדבר רכישת מוצרים שונים, לצורך ריהוט הבית, או חומרים שונים, לצורך בניית הבית, ומקבלים עצה. הצעת החוק הזאת באה למנוע ניגוד עניינים וליצור חובת גילוי נאות, שאותם מהנדסים ואדריכלים ומעצבי פנים, אם יש להם טובת הנאה מבית-העסק שאליו הם מפנים את הלקוח שלהם, או נותנים עצה את מי לשכור או ממי לקנות, ומפיקים רווח ישיר מכך, תחול עליהם חובת גילוי נאות ללקוח שלהם, שידע שהוא מקבל לא רק עצה מקצועית אלא עצה ממי שיש לו טובת הנאה בצד העניין. שכן ייתכן שאדריכל מסוים ימליץ על קניית סוג מסוים של מרצפות, ומובן שבאופן טבעי הוא ירצה את סוג המרצפות מבית-העסק שנותן לו את אחוז התיווך הגבוה יותר. זה יכול ליצור מצב, א. שהוא ממליץ על מוצר שיש מוצרים טובים ממנו – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זה קורה כל הזמן. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> – – הוא יכול להמליץ על מוצר כשאפשר להשיג את אותו מוצר במחיר זול יותר ללא העמלה המנופחת. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> זכותו להרוויח, ובלבד ויגלה זאת ללקוח. זאת הצעת חוק שקובעת את חובת הגילוי, ומי שיפר את חובת הגילוי – יש קנס עד 100,000 שקלים ועבירה פלילית ברורה. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. משיב בשם הממשלה השר בגין. אדוני, כבוד השר, אתה משיב בשם הממשלה? נדמה לי שהממשלה תומכת, אז בכלל, רק כדי לשמוע את עמדתה – לא חייב, חבר הכנסת שאמה, אפשר? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אין צורך בתשובה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אין צורך. אתה מעוניין? לא חייבים. הממשלה תומכת. ובכן, נעבור להצבעה. בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי קבלת תמורה כספית כתוצאה מזיקה עסקית), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה והיא עוברת לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו סיימנו את פרק החקיקה. <הצעות לסדר-היום> <התגברות ההתנכלויות ליהודים בכבישי יהודה ושומרון ואירועי הר-הבית> <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה לסדר-היום היא בנושא: התגברות ההתנכלויות ליהודים בכבישי יהודה ושומרון ואירועי הר-הבית – מס' 7774, 7780 ו-7787. חבר הכנסת נסים זאב, אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד, ואחרונה – חברת הכנסת חוטובלי. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך לראות את הקשר הישיר בין מערכת הסתה משומנת, שיש גם מצד חברי כנסת ערבים פה, ואבו מאזן, כאשר הוא מצהיר שישראל מבצעת טיהור אתני, ומגבים אותו חברי הכנסת הערבים בדברי הסתה – ברור שיש מי שמבצע את זה הלכה למעשה, זהו האנשים בשטח. כבר עשרות שנים, אדוני היושב-ראש, שהפלסטינים מנסים להרוס כל סממן היסטורי של עם ישראל בהר-הבית, בודים מלבם את ההיסטוריה, ומעוותים אותה, ומשקרים, וכביכול אל-אקצא היה קודם זמן דוד ושלמה. כל אדם בישראל – גם הערבים יודעים, דוד ושלמה היו לפני מוחמד, לא? הר-הבית נבנה על בית-המקדש שלנו, לפני 3,000 שנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין שום הוכחה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל השקר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> עד היום לא מצאנו, אין שום הוכחה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – השקר המוסלמי תופס תאוצה, כי הם מאמינים לעצמם. מלכות בית דוד. העלילות של אבו מאזן, שישראל עושה שימוש, בצורה הכי שפלה, כדי למחוק כל סממן ערבי, אסלאמי ונוצרי – פתאום מחברים גם את הנוצרים – במזרח-ירושלים, וישראל כאילו פועלת לייהד את אל-קודס על חשבון תושביה הפלסטינים ובונה התנחלויות בשטחים הכבושים בירושלים. ועוד יוצא אבו מאזן בקריאה לכל המוסלמים לעלות לירושלים. רק אתמול שמענו בוועדת החוץ והביטחון שביום האדמה – לא רק ערבי ארץ-ישראל, קוראים לכל העולם: תצאו נגד מדינת ישראל, תעלו מצפון ומדרום, מלבנון ומירדן וממצרים, מסוריה. אסור לנו לשכוח את העובדות, אדוני היושב-ראש. את ההרס של הר-הזיתים לאחר 67'. <היו"ר אופיר אקוניס:> לפני. <נסים זאב (ש"ס):> מתוך 70,000 מצבות שנופצו ושימשו לבניית גדרות לכבישים, אותן מצבות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לפני 67'. גילינו את זה אחרי. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אני אומר, גילינו את זה ב-67', אחרי ששת הימים. מה עשו בשנים האחרונות? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אלפי שנים – – – <נסים זאב (ש"ס):> ממשלת ישראל לא עשתה דבר וחצי דבר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אלפי שנים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה לך, חבר הכנסת אגבאריה. <נסים זאב (ש"ס):> לא עשתה דבר וחצי דבר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה סתם שקר. הוא אפילו לא מאמין לעצמו. <נסים זאב (ש"ס):> משאיות ערביות יצאו להר-הבית – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אגבאריה. <נסים זאב (ש"ס):> – – עקרו את רצפת הר-הבית, שזה בית-המקדש, כדי לטשטש את ההיסטוריה היהודית האמיתית – ששם נבנה בית-המקדש. <היו"ר אופיר אקוניס:> ולסיום? <נסים זאב (ש"ס):> ולסיום, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו לא נעשה לעצמנו, "ועשו סייג לתורה", אז צריכים גם לעשות סייג בכנסת הזו. לא יכול להיות שחברי כנסת ילכו לקטאר ויקטרו על עם ישראל, וישטינו נגד מדינת ישראל, ויבואו אחר כך לבמה הזאת – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם אתם עושים את זה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – כדי לומר דבר בלע והסתה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – ואנחנו יושבים ובולעים את מה שאנחנו שומעים. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, אחמד טיבי כבר שיבח את השהידים ואמר כמה שזה חשוב, הפעילות שהם עושים, ועכשיו מה הוא אומר? הוא אומר בקטאר – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לסיום. <נסים זאב (ש"ס):> – – מחזק את דבריו של אבו מאזן, ובעצם יוצא בקריאת תיגר על מדינת ישראל. צריך לעשות לזה סוף. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. <נסים זאב (ש"ס):> אם אנחנו נמשיך להיות חירשים ועיוורים, אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצא את עצמנו כשעוד מעט המיעוט הערבי יכריע את מדינת ישראל. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה ישיב השר בגין. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמה פעמים בשבוע אנחנו נתקלים בשולי החדשות או הידיעות או האתרים שחלקנו מעיינים בהם באירוע של זריקת אבנים או השלכת בקבוק תבערה? הדברים כבר לא חודרים את סף התודעה וכבר לא מעוררים רושם, ואנחנו מתעלמים מהעובדה שמדובר בטרור. אתמול, לא הרחק מגוש-עציון, הושלך בקבוק תבערה על אוטובוס בקו 160 והאוטובוס התלקח. כמה מאתנו שמעו על כך? כמה אנשים במדינת ישראל יודעים שהמרחק אתמול בין אסון נורא, רב נפגעים, לבין אירוע שולי בחדשות הוא כעוביה של זכוכית ממוגנת? זה מה שהיה אתמול על גוש-עציון – האוטובוס התלקח. כל מה שקרה – היתה פניקה נוראה באוטובוס, של אנשים שראו שהאוטובוס שלהם בוער. האש לא חדרה פנימה, הלהבה לא הציתה את כל האוטובוס, לאחר שזה כבה הם הצליחו לצאת. אבל המרחק הזה הוא בלתי נסבל. אנחנו מגיבים תוצאתית במקום להגיב לכוונה. שנת 2010 ושנת 2011 היו שנות שפל בטרור, גם ב"טרור העממי", מה שמכונה אצלנו – השלכות אבנים ובקבוקי תבערה. למרות שלא היו שום שיחות שלום. כך שמי שרוצה לנסות לתלות את ההתלקחות הנוכחית בתסכול של הערבים מכך שתהליך השלום אינו מתקדם, כנראה מחפש את הסיבה במקום הלא-נכון. בחודשים האחרונים אנחנו עדים לעלייה של מאות אחוזים באירועי הפח"ע. אני אקרא לכם נתונים מהחודש האחרון בגזרת גוש-עציון: 50 אירועים של זריקות אבנים, ותשעה אירועים של בקבוקי תבערה על יד מחנה אל-ערוב, עוד שני בקבוקי תבערה בצומת אל-ח'דר, וכאמור אירוע חמור מאוד אמש. מה קרה? מה היה האירוע שאנחנו יכולים לציין בלוח השנה שאחריו החלה להתגבר האינתיפאדה העממית הזאת, שעוד לא קראנו לה כך, אבל אני חושש שכך ניאלץ לקרוא לה? ב-18 באוקטובר בשנה שעברה שוחררו כ-1,000 מחבלים בעסקת שליט. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אחרונת הדוברים, אחרונת המציעות או המציעים של הצעה זו לסדר. אחר כך ישיב השר בני בגין. בבקשה, גברתי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר בגין, חברי חברי הכנסת, נתחיל אולי ממקום שהוא קרוב ללבם של ישראלים, הכותל המערבי; לפני שאנחנו מרחיקים אל מחוזות שהם מעבר להרי החושך בתודעה הישראלית – אל יהודה ושומרון, אל מזרח-ירושלים. בכותל המערבי, שכולנו מכירים, ביום שישי האחרון נזרקו אבנים בצהריים, בצהרי היום. מאוד הופתעתי לגלות שלא שמעתי על זה. כמו שלא שמעתי על זה שקבוצה שלמה של דיפלומטים, לצד בכירים בקהילה היהודית האמריקנית, נסקלו באבנים כשהלכו לבקר בהר-הזיתים ביום שישי האחרון. קיבלתי פשוט עדות ממקור ראשון, ממתנדב בלשכתי שפשוט סיפר לי. הוא היה חלק מהמשלחת. צודק חבר הכנסת אלדד כשהוא אומר שהדברים בשולי החדשות. ואני אומרת: אתה מפרגן לעורכי העיתונים – זה לא מגיע אפילו לשולי החדשות. אם לא היו לנו מקורות מידע קרובים מאוד אלינו, שזה אנשים שפשוט חיים במקומות האלה ומדווחים – העיתונות רואה בידיעות האלה ממש ידיעות שכאילו מתרחשות בעולם אחר. אני חייבת להגיד משהו על ריבונות. אנחנו כל הזמן מדברים על זה שצריך להחיל ריבונות, שמדינה ריבונית היא מדינה שלא מאפשרת למעשי טרור ואלימות להתרחש בתוכה. אבל בסופו של יום יש קו מחבר בין כל אותם מקומות שבהם מדינת ישראל מוכיחה פעם אחר פעם שאין ריבונות: הציר המחבר היום בין הר-הצופים, האוניברסיטה והקמפוס הפורח, לבין הר-הזיתים, המקום שבו קבור סבי, המקום שבו נטמן ראש ממשלתנו מנחם בגין; זה אותו מקום שלצערנו הרב כמעט שלא זוכה למבקרים רבים בגלל היותו, בתודעה הישראלית לפחות, מעבר לאיזושהי חומת זכוכית. ואז נוצר מעגל קסמים. מעגל הקסמים הוא פשוט: אין מבקרים, אין ביטחון; אין ביטחון, אין מבקרים. התיירים ממעטים להגיע למקומות שיש בהם סכנה ביטחונית, ואנחנו רואים איך הדבר הזה שומט את הקרקע תחת התפיסה שלנו בירושלים. אדוני היושב-ראש, לפני כמה שנים, כשג'וליאני התמנה להיות ראש עיריית ניו-יורק, הוא הסתמך על תיאוריה מאוד מעניינת – תיאוריית החלונות השבורים. תיאוריית החלונות השבורים אמרה דבר פשוט. היא אמרה: אם אתה רוצה להיאבק בפשיעה, אל תלך לרצח ולאונס, למעשים הגדולים; תתחיל מהמקום שבו יש חלון שבור. אם אתה רואה אזור שיש בו חלון שבור ואין איש בוכה על כך ומתקן, אם אתה רואה מקום מוזנח – במהרה המקום הזה יהפוך למקום שייתן מחסה לפשעים חמורים יותר. אני חושבת שתיאוריית החלונות השבורים נכונה מאוד כשמדובר במזרח-ירושלים, ונכונה לא פחות כשמדובר ביהודה ושומרון. רק בשבועיים האחרונים היו שישה מקרים של נשים שהוצאו מרכבן באמצע נסיעה שוטפת באחד מצירי הכבישים בשומרון – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אחד מהמקרים צולם בטלוויזיה. זה מקרה מזעזע לכל אדם לראות אותו, את ההתרחשות שם. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> נכון. ממש סיפורים שמזכירים לי את דרום-אפריקה – אשה נאלצת לעזוב את רכבה ולנוס על חייה, הרכב שלה נגנב. ואני אומרת, כמעט בעצב ובכאב: מזל שלא קורה גרוע מכך. אין ריבון במדינת ישראל באזורים האלה. אני חוזרת לתיאוריית החלונות השבורים. <היו"ר אופיר אקוניס:> לסיום. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> מי שרוצה שלא תהיה אלימות, ושתהיה ריבונות, אסור לו לסבול מציאות שבה ילדים קטנים זורקים אבנים. כלי-נשק יכול להיות גם אבן – מקובלנו מההיסטוריה של דוד נגד גוליית. לכן אסור למדינת ישראל בשום פנים ואופן לאפשר למקרים האלה להתרחש. אם אנחנו באמת רוצים להישבע בריבונותנו על ירושלים, צריך להתחיל משם. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך, גברתי. כבוד השר בגין. אחריו ביקש – אחר כך, כמובן, אתה תוכל הצעה אחרת, חבר הכנסת אגבאריה, אבל זה רק אחרי תשובת השר. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להתייחס תחילה לדברים שאמר חבר הכנסת נסים זאב לגבי הדיבורים שנשמעו באותה ועידה המכונה "ועידת ירושלים" שבהם מר מחמוד עבאס ­– הידוע אולי מעט יותר בכינויו אבו מאזן – שב והכחיש קשר של העם היהודי לירושלים ולמקורותיו. אבקש רק לציין שאני לא עקבתי ב-12 השנים האחרונות אחרי כל אמירה של אבו מאזן באחת ממדינות ערב, אבל אני כן אבקש להזכיר שכבר בשנת 2000, בוועידת קמפ-דייוויד השנייה, אמר יאסר ערפאת לנשיא קלינטון, לגבי הר-הבית: אין שם שום דבר, אין שם בית-מקדש. בית-המקדש שלהם היה בכלל בשכם. אז אפשר היה לומר, סליחה, כפי שציין דניס רוס בספרו "The Missing Peace" – זה משחק מלים: במקום "החתיכה החסרה", "השלום החסר" – סיפר כיצד האדימו פניו מכעס, של הנשיא קלינטון, וגער ביאסר ערפאת, אבל הדבר לא נפסק אז, אלא בחודשים שלאחר מכן ראשי אש"ף, כולל אבו מאזן, שבו והסבירו, שבו ואמרו, שבו והטיפו כי אין קשר בין היהודים לבין הר-הבית, בית-המקדש לא עמד שם. אחד מהם כינה את זאת: בית-המקדש הבדוי. זה היה באנגלית. אני זוכר דבר אחד בעיתון צרפתי. וכפי שאני זוכר, אמר אבו מאזן: אין קשר כזה. אין שם, אין הוכחה לכך, אבל גם אילו הראו לי – לא הייתי מקבל זאת. וכל הדברים האלה, כמובן, קשורים לקלות שבה אבו מאזן, בהזדמנויות אחדות בשנה שעברה, דיבר על 63 שנות כיבוש. לא מאז 1967, לא מאז החלת הריבונות של הממלכה ההאשמית על שומרון ויהודה, 60 ב-1951 או 1952, אלא 63 שנות כיבוש. עכשיו אבקש להביא בפניכם, חברי הכנסת, את תשובתו של השר לביטחון פנים, חברי יצחק אהרונוביץ, להצעות לסדר-היום, וכך נאמר בהודעה הזאת: מבירור הפרטים עולה כי האירועים בהר-הבית, לאחר שפורסמו פרסומים באתר "הר-הבית שלנו", שבהם נאמר: "מנהיגות בריאה ראשיתה בשליטה מוחלטת על הר-הבית, טיהור המקום מאויבי ישראל גזלני האדמות ובניין בית-המקדש על חורבות המסגדים". הפרסום עורר תגובות קשות בצד המוסלמי, אשר כללו הפרות סדר חמורות בהר-הבית. יש לציין כי בניגוד לנאמר, לא יודו אבנים לעבר מתפללים בכותל המערבי. בעקבות הערכת מצב נאלצה משטרת ישראל לסגור את הר-הבית ביום 12 בפברואר, אך פרט ליום זה נמשכו הביקורים בהר-הבית כסדרם. משטרת מחוז ירושלים תמשיך לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי לשמור על הסדר ולמנוע הפרות חוק תוך שמירה על קדושת המקום. באשר ליהודה ושומרון – זה קשור בדברים של חברתי חברת הכנסת חוטובלי – הרי שבעקבות ריבוי אירועי שוד שאירעו לאחרונה בגזרה, הנחה מפקד מחוז ש"י – שומרון ויהודה – על הקמת כוח משימה בפיקוד מפקד יס"מ ש"י אשר מבצע פעילות מבצעית באופן גלוי וסמוי על מנת להתחקות אחר העבריינים, לעוצרם ולהביאם לדין פלילי. במסגרת הפעילות נעצר בלילה שבין 26 ל-27 בפברואר חשוד תושב קלקיליה כאשר ניסה לשדוד רכב פיתיון שבו שוטרת סמויה. למחרת, בעקבות התפתחות בחקירה, נעצר חשוד נוסף. בהתייחס למקרי יידוי האבנים – להערותיו, חלק מהערותיו של חבר הכנסת אלדד – הרי שמשטרת ישראל בשיתוף פעולה עם צה"ל מבצעת פעילות בצירי התנועה כדי להפסיק את התופעה. מתחילת שנת 2012, כלומר לפני חודשיים, נעצרו 102 חשודים בגין יידוי אבנים, מתוכם 55 נעצרו עד תום ההליכים והוגשו 44 כתבי-אישום. אני מציע, אדוני, להעביר את ההצעות לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים, אני חושב. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, אם זו הצעתך. בבקשה, הצעה אחרת, חבר הכנסת אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, יש פתגם שאומר: להרוג בן-אדם ביער זה פשע בלתי נסלח, אבל להרוג עם שלם זה עניין שאולי אפשר לדון בו. זו כזאת צביעות שבאים, מדברים על 46 יידויי אבנים בשטחים הכבושים נגד מטרות יהודיות. אבל זה שהפאשיסטים המתנחלים נטפלים לערבים, הורגים אותם – לא רק הורגים, הם גם שורפים את הבתים שלהם, שורפים את המסגדים, כורתים את העצים, אז משום מה זה דבר כאילו רגיל. ואף עד עכשיו כל ההתנכלויות של המתנחלים לאוכלוסייה הערבית, לאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, לא ראינו אפילו מקרה אחד שהמשטרה באה ועצרה מישהו מאלה שכתבו "תג מחיר", אפילו שהיו להם את הצילומים. בושה וחרפה למשטרה כזו ולהתלהמות ימנית פאשיסטית כזו, על מה? על מה? על זה שמישהו זרק אבן. אתם הורגים אותם מצד אחד – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – מתנכלים להם, כורתים עצים, שורפים בתים, שורפים מכוניות, ואם מישהו, חס וחלילה, זרק אבן – אז פה כבר מוצאים אותו. ושמענו שהיו 44 מקרי הגשת כתב-אישום, אבל נגד הפושעים שפשעו, המתנחלים – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – נגד האוכלוסייה הערבית, לא היו כתבי-אישום. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. אני מאוד מודה לך. מה אתה מציע? <עפו אגבאריה (חד"ש):> להסיר. <יריב לוין (הליכוד):> לעבור לסוריה. <היו"ר אופיר אקוניס:> להסיר. בבקשה, חבר הכנסת גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת, רק ביום שני שמענו את השר איתן אומר, משיב על הצעות אי-אמון ואומר: אי-אפשר להפריד בין לאום לבין תכנים דתיים. כאילו אי-אפשר, אין קיום ללאום בלי תכנים דתיים. אז למה מותר לכם ואסור לאחרים? למה אסור לאבו מאזן ולערבים להצדיק את ערביותה והאסלאמיות של מזרח-ירושלים בתכנים דתיים? זה – 1. 2. אדוני היושב-ראש, כאשר מדברים על אל-אקצא ועל המהומות שמה, צריך רק להאשים את הקיצוניים היהודים שיום ולילה אומרים שהם רוצים להרוג, להרוס את המסגד ולבנות את בית-המקדש. אני לא יודע, כבר בלבלתם אותנו, חבר כנסת נסים זאב, אני קראתי שלפי המסורת היהודית, בית-המקדש, באחרית הימים, הוא ירד מהשמים. אז תחכה. למה אתם ממהרים? תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. למציעים, השר בגין הציע – בבקשה, אדוני, למיקרופון. השר בגין הציע פשוט, רציתי לשאול אותך אם אתה מסכים להעביר לדיון בוועדת הפנים? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> השר בני בגין הציע ועדת הפנים – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – אבל ההצעה היתה מורכבת בעצם משתי הצעות: אחת שעוסקת ביהודה ושומרון – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – וועדת הפנים לא תעסוק בה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – והשנייה – השאלה אם יש הליך שאומר שנפנה לשתי הוועדות. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב. אז אולי אתה רוצה דיון במליאה? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> לא, לא. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> דיון במליאה לא יוסיף על מה שנאמר כאן. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – – נוכל לרדת לעומק הנתונים, להיקפים, לראות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לוועדת חוץ וביטחון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ועדת חוץ וביטחון לגבי איו"ש – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> גברתי, הוא הציע. הבנתי, אתה מציע חוץ – רק שנייה, רק דקה, השר בגין – – – <השר זאב בנימין בגין:> אולי – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> רק רגע. נתתי לגברת חוטובלי, פשוט, חברת הכנסת. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> האם אפשר על הצעה אחת, אדוני המזכיר, שני דיונים? <השר זאב בנימין בגין:> אני מציע, אדוני היושב-ראש, ברשותך – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, בבקשה, השר. <השר זאב בנימין בגין:> היות שיש הצעות אחדות, אחת מהן – זאת הנוגעת לאירועי הר-הבית – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. <השר זאב בנימין בגין:> – – – לוועדת הפנים – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מקבל. <השר זאב בנימין בגין:> – – והשנייה לוועדת חוץ וביטחון, כדי שיובן היטב ההבדל – – <היו"ר אופיר אקוניס:> שני הדברים, מאה אחוז. <השר זאב בנימין בגין:> – – בין אלה לאלה. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. כן, מי עוד הציע? חבר הכנסת נסים זאב, אתה ודאי מסכים להצעתו של השר בגין. <נסים זאב (ש"ס):> אני אף פעם לא מתנגד למה שאומר השר בגין. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא זה מה שהציע המזכיר. השר בגין הציע את עניין ההתנכלויות בכבישי יהודה ושומרון להעביר לחוץ וביטחון, ואילו את אירועי הר-הבית לוועדת הפנים. אני חושב שזה הגיוני. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אפשר להציע לספח את יהודה ושומרון כדי שנוכל לדון בזה בוועדת – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> להחיל את הריבונות – אבל זה הצעה אחרת, גברתי. לא הצעת את זה פה. אתה אומר ועדה משותפת, המזכיר? <נסים זאב (ש"ס):> אחר כך לאן. באמת, תן לנו להצביע. <היו"ר אופיר אקוניס:> לוועדה משותפת מציע המזכיר, וההצעה טובה, להעביר את זה – – – <יריב לוין (הליכוד):> זה צריך לעבור לוועדת הכנסת. <קריאה:> אפשר להצביע? <היו"ר אופיר אקוניס:> אז לוועדת הכנסת. אתה רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> ועדת הכנסת תכריע – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. אז נצביע, אני אומר ככה: אנחנו מקבלים את הרעיון של השר בגין. אבל לדבר הזה צריך את אישורה של ועדת הכנסת. בסדר. ובכן, אנחנו מעבירים לוועדת הכנסת. מי שבעד – בעד להעברה לוועדת הכנסת, ושם הדבר ייקבע. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תשעה בעד, ארבעה נגד. ההצעה: התגברות ההתנכלויות ליהודים בכבישי יהודה ושומרון ואירועי הר-הבית עברה לוועדת הכנסת. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת. הוא ביקש למסור כמה הודעות. אחת מהן, אם אינני טועה, מחייבת הצבעה? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אכן כן. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז אתה תאמר לנו מהי. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת, תחילה הודעות שאינן מחייבות הצבעה. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות האלה: מטעם סיעת העצמאות, בוועדת הכספים, בוועדה לענייני ביקורת המדינה ובוועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חברת הכנסת עינת וילף יכהן חבר הכנסת שכיב שנאן; בוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע–2010, מטעם ועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת רוברט טיבייב יכהן חבר הכנסת נחמן שי. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> גם הודעות אלה לא מחייבות הצבעה: ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק המחשבים (תיקון – הגדרת מחשב), התשע"ב–2011, של חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; פ/3663/18. הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע–2010, תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: הקריטריונים החדשים של משרד השיכון לדיור בר-השגה, הצעותיהם של חברי הכנסת נחמן שי, אמנון כהן, אבישי ברוורמן ומירי רגב. ולהלן הודעה – או החלטה – נוספת, שמחייבת את אישור המליאה, אדוני: הכנסת החליטה ביום רביעי, כ"ג בטבת התשע"א, 18 בינואר 2011, להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"א–2011, פ/3508/18, של חבר הכנסת ישראל אייכלר, לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת הכלכלה הדנה בהצעת חוק התכנון והבנייה, התש"ע–2010. בקשה זו היא גם מטעמו של המציע, חבר הכנסת אייכלר. נוכח זאת ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"א–2011, פ/3508/18, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדה המשותפת לפנים וכלכלה כאמור. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. תן לי רק, יריב, את מה שצריך הצבעה. מה שלא צריך הצבעה הודעת, וברגע שסיימת להודיע – בעצם חילופי הגברי בוועדות אושרו או בעצם נכנסים לתוקף. ובכן, אנחנו מצביעים עכשיו על המלצתה של ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה) מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדה המשותפת לפנים וכלכלה, כפי שהציע יושב-ראש הוועדה, יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד הצעת ועדת הכנסת – 7 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"א–2011, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, שבעה תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה. <הצעות לסדר-היום> <עליית מחירי הדלק> <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעות מס' 7724, 7781 ו-7797. יעלה בבקשה חבר הכנסת רוברט טיבייב, שיציג את הצעתו בנושא: עליית מחירי הדלק. אחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור; אם לא יהיה פה, אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. ישיב בשם הממשלה השר בני בגין. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כבר – מהיום דיברו פה, ולא חבר כנסת אחד, על עליית מחירי הדלק, והנה, על השולחן, כל התקשורת של היום מתעסקת בדבר הזה, ומעל זה יש כתבה ב"ישראל היום": "הקרב על הדלק". אדוני היושב-ראש, זה פשוט לא קרב. זה בריונות של הממשלה. וב"ישראל היום", הכותרת: "קרב". איזה קרב? אנחנו לא רואים קרב. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אין שר? אין פה שרים? <רוברט טיבייב (קדימה):> מה לעשות? כנראה אנחנו לא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> השר בגין – הוא היה בתא המומחים, אבל הוא כבר לא בתא המומחים. אני מבקש לקרוא לו. הוא גם שר תורן וגם השר המשיב. <רוברט טיבייב (קדימה):> אבל מה זה משנה אם שר יהיה פה או לא? זה בכלל לא משנה. זה פשוט בריונות של הממשלה, ועובדה פסיכולוגית ידועה קובעת שבריון תמיד, אבל תמיד, יחפש טרף חלש – והוא מצא. הוא מצא את מעמד הביניים, ואותו הוא שוחט, אדוני היושב-ראש, כל הזמן. אני רוצה לדעת, ממתי הממשלה הפכה לבריון, והאזרחים – לילדי "כאפה"? אמרו אנשי משרד האוצר שצריכים להשתמש בתחבורה ציבורית. השאלה – איזה תחבורה ציבורית? וכל אחד, כמו שאנחנו אומרים, מסתכל על העולם דרך החלון שלו. אני מסתכל דרך החלון – ואני גר באופקים; להגיע ביום רגיל לתל-אביב לוקח שעתיים. אני כבר לא מדבר על השבת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ברכב או באוטובוס? <רוברט טיבייב (קדימה):> באוטובוס. באוטובוס, אם כבר מדברים על תחבורה ציבורית – שעתיים. וכמו שאנחנו יודעים, אנשי אופקים – ואני, ישר משדה התעופה הגעתי לאופקים, ואיפה עבדתי? בראשון. איך הגעתי? פשוט שיקרתי. לא אמרתי שאני גר באופקים. אם הייתי אומר שאני גר באופקים בחיים לא הייתי מתקבל לעבודה במרכז הארץ. אין לי פשוט ברירה. קניתי אוטו, איפה עבדתי? בשדרות. וכל יום, הלוך חזור, אני צריך לנסוע. כמו שאמרתי כבר, ולא פעם אחת, לקנות ספר באופקים אתה צריך להניע את האוטו ולנסוע לבאר-שבע, לחנות "סטימצקי". זה פשוט מחנה פליטים שהממשלה עשתה מהפריפריה, כי – מי משלם את המסים האלה? אנחנו, אלה שעובדים, ואין לנו ברירה. ואם כבר לדבר על תחבורה ציבורית, כן? אין מה לעשות, לא כולם דתיים, לא כולם חרדים. יש אנשים, מעמד ביניים, שעובד, שלפעמים אין לו שום יום אחר – בשבת הוא צריך לנסוע. איך הוא ייסע, ואוטו לקנות הוא לא יכול? המחירים של הדלק בשמים. אני כבר לא מדבר – כבר אמרו פה גם חבר הכנסת מאיר שטרית, גם רוני בר-און, גם כל האחרים על המסים וכל מיני דברים כאלה. אבל איך אנשים צריכים לחיות? הממשלה פשוט הורגת – הורגת – את מעמד הביניים. ועוד פעם, אני מסתכל מאותם הערים, אותו אום-אל-פחם, אותו אופקים, מג'ד-אל-כרום, אני לא יודע, ערד – איך אנשים צריכים לחיות שם? איך הם צריכים לעבוד? כי התעשייה לא נמצאת שם. התעשייה נמצאת במרכז הארץ. אז איך אנשים צריכים – אנשים צריכים לממן את ההסעה מהכיסים שלהם? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני יודע שבתוך תוכך אתה מסכים אתי. אני יודע את זה, ודיברתי אתך לא פעם אחת. אבל אולי תשתדל לשכנע את הממשלה לפחות להוריד את המסים. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. זה לא רק שאני מסכים אתך, אני חושב שהאמירה של פקידים ממשלתיים שממליצים לציבור לנסוע בתחבורה ציבורית כתחליף להאמרת מחירי הדלק זו חוצפה שאין כדוגמתה. אין גבול – אין גבול שם לפקידות. אין שם גבול, ומישהו צריך לשים להם את הגבול. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אם רוצים להפוך את ישראל למדינת "פקידותיסטן", יודיעו נא הפקידים שהם מבקשים שינוי בשיטת הממשל. שינוי. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל הם עושים את זה – הם לא מבקשים, זה חוצפה של פקידים שעוברת כל גבול בשנים האחרונות. <רוברט טיבייב (קדימה):> תן לי משפט אחרון עוד, היושב-ראש – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> – – אני רק שמח באמת שאתה מסכים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אני חושב שזה מדאיג מאוד, בלי קשר לעמדה פוליטית. מדאיג. מדאיג. <רוברט טיבייב (קדימה):> אבל אתם בממשלה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זה לא אומר – – <רוברט טיבייב (קדימה):> – – אתם בקואליציה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> – – הבט, זו לא הממשלה שלנו או שלכם. <רוברט טיבייב (קדימה):> – – אתם יכולים לכופף את החוקים. <היו"ר אופיר אקוניס:> זו לא ממשלה כזאת או אחרת. זו תופעה שנמשכת בציבוריות הישראלית עשור שלם. עשור שלם – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אבל הממשלה נותנת לזה יד – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> – – והיא חוצה מפלגות. <רוברט טיבייב (קדימה):> הממשלה נותנת לזה יד. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> היא לא מתחלפת, היא קבועה. היא שולטת בנו. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז, תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אבל אתה יודע – – – לפקידות יש כוח רב? – – – הבעיה שהשרים לא פותחים את הפה, הפקידות הבכירה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מתריע על הדבר הזה מאז יומי הראשון כיושב-ראש ועדת הכלכלה; בינתיים סיימתי את התפקיד. אתה יכול לקחת פרוטוקולים של הוועדה, של מליאת הכנסת, גם ראיונות לעיתונות – ואני מתריע מפני הפיכתה של ישראל למדינת "פקידותיסטן". אני מסכים אתך, זה חייב להיעצר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> השר עוזי לנדאו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> השר בגין משיב בשם הממשלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא, אני אומר שהוא מתבטא נגד עליית המחירים של הדלק. מי שתומך ומי שמוביל את זה הם שרי האוצר לדורותיהם. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כפי שאמר קודמי, אנחנו היום, אומנם אישרנו כהצעה דחופה לסדר אבל בגלל חוקים אחרים שדיברו בנושא – אנחנו היום דנו במליאה בנושא – אבל אולי לא נגעו בנקודה ולא חידדו אותה, על המשמעות של העלייה במחירי הדלק. המשמעות היא נכונה. קודם כול, ראשונה, היא לנהגים עצמם. ורכב זה לא תמיד – לא לכל אחד ולא בכל מקום זה מוצר של מותרות. רכב הוא דבר בסיסי, ובלי זה אדם לא יכול להביא פרנסה הביתה, הוא לא יכול להסתמך על אלטרנטיבות אחרות. הוא לא רק משהו של תענוג ובילוי. והנה, נשיאת בית-המשפט, בפסיקה האחרונה שלה היא פסקה שרכב לא רק שהוא לא מוצר מותרות, אלא שזה מוצר בסיסי, והוא לא יכול לגרום לכך שאדם לא יקבל הבטחת הכנסה – בגלל שיש לו רכב. מדוע? כי הרכב הוא דבר בסיסי. אפשר לקבל מהמדינה הבטחת הכנסה – לאחר בג"ץ וכמה דיונים משפטיים של כמה שנים – גם כשיש לך רכב. זה לא יכול לפסול, לא אם חד-הורית ולא אנשים אחרים מלקבל הבטחת הכנסה – גם כשיש רכב. משמע הדברים שרכב זה לא דווקא הדבר שהוא מותרות, ואם לא הרכב, יש אלטרנטיבות. והמחיר של 8 שקלים – אני חושב שאין חולק בכלל על זה שהמחיר הוא גבוה, כי אתה נמצא על-יד המונה וכל דפיקה במונה היא דפיקה בלב. ואין לזה סוף, וזה מגיע ל-400 שקל, מחיר של טנק, זה באמת מחיר. וההשפעה היא לא רק על הנהגים, אלא ההשפעה היא גדולה מאוד על התעשייה. ואם זו השפעה על התעשייה, ההשפעה תהיה על מחירי מוצרי היסוד, על מחירי המוצרים הבסיסיים, שוודאי יגרמו לכך שהמחירים יעלו בהתאם. אם זה לא ייקח שבוע, זה ייקח שבועיים, ואנחנו נראה עליות מחירים. ומוצרי היסוד יהיו הדברים הראשונים שמחיריהם יעלו, וממילא מי שייפגע מזה הן המשפחות החלשות. אני לא מדבר על כך שזה גורם לאי-יציבות. ואני גם מתחבר לזה, ואני חושב שזו פגיעה גם בפריפריה. אנחנו היום מצד אחד מבקשים לדרבן ולפתות אנשים לגור בפריפריה. משקיעים מאות, מאות, מיליארדים בנתיבי תחבורה מהירים בכבישים, ברכבות, הכול כדי לחבר את המרכז עם הפריפריה, שאנשים יוכלו גם לגור במקומות עם איכות חיים אחרת, בבתים יותר גדולים, לא לגרום לצפיפות בערים, ושיוכלו לעבוד ולעשות מה שהם רוצים במרכזי הערים. ואם אתה מצד שני מעלה את מחיר הדלק – זה בלתי אפשרי. אנשים לא יוכלו להוציא, וגם אם יהיו לך כבישים מהירים, אנשים לא יוכלו לנסוע משם בגלל מחירי הדלק. אני לא מדבר על הקלות שבה האוצר שולח את האנשים לקנות רכבים קטנים, חסכוניים. אתה רוצה להגיד, יש לך תובנה ואתה חושב שרכבים קטנים, רכבים שחוסכים דלק, הם רכבים טובים – תגיד את זה, שבעוד שלוש שנים אני אמור להעלות את מחירי הדלק, ואני מציע כבר לאנשים, עכשיו תקנו. אתה לא יכול להעלות את מחירי הדלק לאנשים שקנו אתמול רכב גדול ולא חסכוני. הדבר הזה גורם לחוסר יציבות, לעצבנות – גם אצל הסוחרים, גם אצל העם, בכל השכבות. והדבר שאמר אותו בכיר באוצר, שייסעו בתחבורה הציבורית – על איזה תחבורה ציבורית אנחנו מדברים? על תחבורה ציבורית שלא שהיא לא טובה, היא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תציע לו שהוא ייסע. בוא נציע לו שהוא ייסע. ניקח לו את רכב השרד, שהוא יותר טוב מרכב השרד של חברי הכנסת – ועיני לא צרה בו, אבל זאת עובדה – ושהוא ייסע בתחבורה ציבורית, שבוע אחד. שבוע. שבוע אחד. זו אמירה חצופה, שאין כדוגמתה. אין כדוגמתה. ואף אחד לא שם לו גבול. ואני מצפה משר האוצר שיעשה את זה, שהוא פשוט יקרא אותו לסדר – ממלא-מקום המנכ"ל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מוכן להמר שזה שאמר את זה לא נסע בתחבורה הציבורית – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ב-30 השנה האחרונות, בוודאי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנשים לא יודעים מה על מה מדברים היום. איזו תחבורה לא נוחה, לא זמינה, לא טובה, לא מקצועית. הרבה יותר – ואני רוצה להגיד לך, ולצערנו, עכשיו זה לא המקום והזמן, אבל גם היום, עם השכלולים וההשקעות הגדולות שהשקיעה המדינה בתחבורה ציבורית, בוא תיקח בירושלים, המקום הראשון שיש בו רכבת קלה – יגידו לך אנשים כמה זמן לוקח להם לנסוע מנקודה לנקודה. הם במשך שנים נסעו מנקודה לנקודה, ממקום העבודה לבית או למקום אחר, למרכז קניות, והיה לוקח להם חצי שעה, היום זה לוקח להם 45 דקות, עם הרכבת הקלה. ואני לא מדבר על ייקור התחבורה הציבורית. קודם כול, זה גם מייקר את התחבורה הציבורית. על מה הם מדברים? זה גם מייקר, העלייה הזאת גם תייקר. מעבר לכך, אני רק רוצה לספר שמיליון וחצי שקלים – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לסיום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – נגבו מהציבור, נוסעי הרכבת הקלה, בשלושת החודשים על קנסות. על קנסות – מיליון וחצי שקלים. עכשיו, הנושא האחרון שדיברו עליו, ואני חושב שהנושא הזה הוא נושא ערכי, הוא לא רק נושא כספי, על זה שעם עליית המחירים האלה, אנחנו מייד מעלים את המסים, המסים הלא-צפויים. אף אחד לא תכנן שהמע"מ מהדלק יהיה מה שצפוי להיות השנה. ואיך ממשלה שמעלה מחירים ויודעת שהציבור משלם עוד עשרות אגורות ומחיר הרבה יותר גבוה על הדלק, ומעלה יחד עם זה את המע"מ, שזה לא הכרח מעליית המחירים באירופה? איך מדינה שצריכה להתנהג ביושר, מבחינה ערכית, לוקחת את הדבר הזה? ומעניין, כשאמרו להוריד, אז מה אומרים בכירי האוצר, או מקור באוצר? שכל 10 אגורות של הורדת מחירים, המשמעות לשנה זה 700 מיליון. כל 10 אגורות בהורדת מחירים בדלק זה 700 מיליון. אם כך, כל תוספת של כך זה גם אותו מחיר. ואם אנחנו עכשיו לקחנו, על המע"מ הזה, שוב, על המחירים הגבוהים – חוץ מאשר שזה מס על מס, פעם אחת הבלו, ואחר כך זה על הבלו עצמו עוד פעם מס – על הייקור הזה, שהוא הכרח, אל תיקח את התוספת הזאת. ודאי יש כאן 5 אגורות, 7 אגורות – זה כבר עוד 400–500 מיליון שנלקחו מהציבור, נגזלים מהציבור, זו גזלה מהציבור על הדרך. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אני מאוד מודה לך. כבוד השר בגין משיב בשם שר האנרגיה והמים, אבל הוא משיב בשם הממשלה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, תודה, תשובתי תהיה קצרה, אכן, בשם חברי מילדות, ד"ר עוזי לנדאו, שר האנרגיה והמים. העלייה בתעריפי הדלק נובעת מעליית המחיר הבין-לאומי, ביחד אתו, מס הערך המוסף, ללא כל שינוי בשיטת חישוב המחיר. משרד האנרגיה והמים מפרסם באתר האינטרנט שלו את כל שיטת החישוב ומרכיביה. נזכיר כי בתחום מרווח השיווק פעל שר האנרגיה והמים באופן נמרץ והוביל להפחתת המחיר ב-20 אגורות לליטר בספטמבר האחרון. תודה, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך – – – <השר זאב בנימין בגין:> מציע את ההצעות האלה להעביר לדיון בוועדת הכלכלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לוועדת הכלכלה – אפשר. או להסיר או לקיים דיון במליאה, מה שאתה רוצה. <השר זאב בנימין בגין:> הממשלה מציעה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הממשלה מציעה מה? <השר זאב בנימין בגין:> דיון, אני חושב שכדאי לדון. החברים מבקשים דיון, העלו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב, אה, סליחה, עליית מחירים. <השר זאב בנימין בגין:> העלו הצעה חשובה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אומר המזכיר שעליית מחירים וענייני מיסוי – – – <השר זאב בנימין בגין:> לוועדת הכספים. <היו"ר אופיר אקוניס:> כי פה מדובר על כספים. נעביר – – <השר זאב בנימין בגין:> לכספים, נכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> – – לוועדת הכספים. מאה אחוז. <השר זאב בנימין בגין:> תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מאוד מודה לך. הצעה אחרת – חבר הכנסת מיכאל בו-ארי, בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת גנאים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול, כשהייתי מחוץ לכנסת, ראיתי מכונית שמאחורה היה כתוב: "מכונית למכירה, מצב מכני לא משהו, אבל טנק מלא". זה המצב, מהבחינה הזאת שלא יכולים להחזיק רכב, וצודק ידידי חבר הכנסת רוברט טיבייב לגבי הפריפריה. הפגיעה העיקרית היא בפריפריה. ואני רוצה להעיר על זה דבר נוסף שמעירים אנשים בפריפריה; הם טוענים שהם ממלאים את הקורסים לנהיגה מונעת. הם ממלאים את הקורסים לנהיגה מונעת. וזה בהקשר הזה, גם כן, של פגיעה בפריפריה. כי הכבישים לפריפריה הם כבישים שהמהירויות בהם הן משנות ה-40 או משנות ה-30, מהתקופה הבריטית – 80 קמ"ש, 90 קמ"ש. שם נוח למשטרה לצוד את האנשים על מהירות, אחד הדברים שהם הכי פחות גורמי סיכון על הכביש. והאנשים האלה נפגעים פגיעה נוספת: גם על זה שמפת לחמם הם צריכים להוציא המון כסף על רכב – הלוא זה כל הוצאות הרכב, זה לא רק דלק – ובנוסף לכול, בדרך הביתה הם גם חוטפים רפורט על כך. פה יש פנייה לשר התחבורה: אנא לך, שנה לחלוטין. המכוניות היום אחרות, הבטיחות שלהן שונה לחלוטין, להגביר את המהירות בכבישים, בכביש 90, בכבישים לכיוון אופקים, בכבישים בדרום ובצפון, להגביר את המהירות, לתת את האפשרות, כמו שעשו במרכז. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא בטוח שאתה תומך, כי ככל שהמכונית נוסעת במהירות גבוהה יותר צריכת הדלק היא גבוהה יותר, ואז אתה מציע להם בעצם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זה עד מקום מסוים. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא. ככל שהמהירות גבוהה יותר – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את זה תשאיר לשיקול דעתו של הנוסע. תשאיר לשיקול דעתו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אני רק אומר, לעצתך – ברור שנשאיר. קודם כול, לא נשאיר לשיקול דעתו. הנוסע צריך לנסוע לפי החוק, זה בראש ובראשונה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, זה לשיקול דעתו אם הוא מבזבז או לא מבזבז. אני מציע לשר התחבורה להתחשב בתושבי הפריפריה, שממלאים בכספם ובזמנם את הקורסים לנהיגה מונעת. זה המצב. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. בבקשה, חבר הכנסת גנאים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הצריכה בתוך העיר היא גם גבוהה מאוד – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, באמת כל הסוגיה של ההתייקרות הזאת היא סיוט שאין לו סוף. כל פעם הם מייקרים, עכשיו את הדלק. זאת דוגמה איך המדינה, שצריכה להיות למענו של האזרח, היא פועלת נגדו. אני משוכנע שיש כאלה במשרד האוצר שחושבים שהכסף בכיסו של האזרח הוא איזה סכנה ביטחונית, צריך לרוקן את הכיס שלו. בסוף הם מסתירים את תאוותם לנישול האזרח, לנישול כספו בכוונה – יא חראם, כוונה טובה: הם רוצים שאנשים ייסעו באמת בתחבורה ציבורית. אדוני היושב-ראש, אם הממשלה לא תשמע לסבלם ולבכיים של האנשים הפשוטים בגלל הדבר הזה, בגלל התייקרות מחירי הדלק וכל ההתייקרויות, בסוף יהיה לנו פה כמו בתוניסיה, איזה מוחמד בועזיזי שבסוף ישרוף את עצמו וזהו. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. מה מציעים המציעים, חבר הכנסת טיבייב, חבר הכנסת מקלב, האם מקבלים את עמדתו של השר בגין לדיון בוועדת כספים? אני חושב שכן. אני חושב שכן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מסכים. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. מקלב מסכים, טיבייב מסכים. אנחנו עוברים להצבעה על דיון בנושא עליית מחירי הדלק בוועדת הכספים, על-פי הצעתם לסדר. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות לסדר-היום בנושא עליית מחירי הדלק תעבורנה לדיון בוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <תקיפה חמורה של שני חיילים בחיפה> <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים לנושא הבא: תקיפה חמורה של שני חיילים בחיפה, הצעות לסדר-היום מס' 7770, 7771, 7778, 7782, 7784 ו-7785. ראשון המציעים, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, יו"ר סיעת ש"ס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה, אחריו – חבר הכנסת נחמן שי, אחריו – בן-ארי, ואחריו – גפני, אם יהיה. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מג'אדלה ויתר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הסיפור שפורסם על תקיפת שני חיילים בחיפה הוא סיפור חמור; הוא סיפור שעד עכשיו אני לא מבין מה הרקע שלו. לא שמעתי ממצאים חדשים בעקבות חקירת המשטרה שהיתה שם בשטח, מה באמת הרקע האמיתי, אבל לפחות לפי מה שפורסם, לצערנו כנראה הרקע לאומני. כי אין שום הסבר לכך. שני חיילים ששאלו אותם מי הם, וכנראה הם הזדהו כיהודים, ואחר כך תקפו אותם. מה הסיבה לכך שתוקפים שני חיילים באמצע רחוב בחיפה? לא באיזה מקום חשוך ונסתר אלא תחת מצלמות בית-חולים "רמב"ם" בחיפה. אני עדיין מקווה שאותם אלה שנעצרו ואותם אלה שעדיין בחקירה, בסוף יתברר שאו שהם היו שיכורים או שהם היו ללא דעת באותו רגע, כשתקפו חיילים. אבל אם בסוף יתברר שזה לאומני, ועוד בחיפה, באמצע העיר תוקפים שני חיילים, אני חושב, אדוני היושב-ראש, כבר עברנו קו אדום בצורה כל כך נוראה שאנחנו כבר צריכים לחשוש. שאזרחים, ועוד חיילים, מסתובבים בעיר ותוקפים אותם על רקע לאומני בחיפה? אני מאוד מאוד מקווה – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני רוצה לתקן. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, למרות שאתה משיב, אדוני. <השר זאב בנימין בגין:> אם תרשה לי, אני מבקש. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני עוצר את השעון. <השר זאב בנימין בגין:> רק כדי לדייק. על-פי התשובה מטעם השר לביטחון פנים, מדובר בשני צעירים, חיילים בשירות סדיר, אשר הגיעו בלבוש אזרחי לבית-החולים. אני חושב שזה מתקן במידה את הכוונות מאחורי העניין הזה. <היו"ר אופיר אקוניס:> בסדר, אז תשיב את זה. בכל מקרה אתה עולה להשיב. <השר זאב בנימין בגין:> כן, אבל כדאי כבר משלב הזה. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. אדוני, נא להמשיך, עצרתי את השעון. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני השר, אני כל כך זהיר בדברי, לא להכתים ציבור שלם ולא להכתים אנשים שחיים בשלווה בעיר חיפה והם אזרחים נכבדים של מדינת ישראל ושל העיר חיפה. אני לא רוצה להכתים. אני רק אומר שאם קורה דבר, בעיר שהיא בעצם הכי לגיטימית מבחינת תושבים, ואם קורה שבגלל שהם הזדהו כיהודים, ככה לפחות פורסם, אדוני השר – אם בסוף יוכחש הכול, הלוואי, אדרבה ואדרבה. אני מקווה שבסוף לא יתברר בכלל שזה על רקע לאומני, כי אנחנו בסך הכול, אדוני השר, חוששים מכך שהמתחים בחברה מגיעים לפעמים לקיצוניות כזאת שבסוף ההתקפות על רקע של, נניח יהודי או על רקע – אם הם לא היו במדים עדיין זה לא אומר שבצורה כזאת או אחרת לא תוקפים חיילים; לצערנו כן תוקפים חיילים, אם הם במדים ואם הם בלי במדים, זה גם קורה. אבל במקרה הזה הספציפי אני מקווה שיתברר שזה לא היה כך. לכן אני כן מבקש מהמשטרה לברר את העניין הזה עד תומו, למצות את החקירה, כדי שלא נאשים לפני שהחקירה תסתיים. יחד עם זאת, לתת לזה איזה עדיפות, כי מדובר באמת במקרה חמור. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. הדובר הבא, חבר הכנסת אגבאריה – בבקשה, אדוני, שלוש דקות; ואחריו – חבר הכנסת שי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשביום הראשון שמענו על העניין הזה כולם דיברו על לינץ'. האמת היא שהיום וגם אתמול – מה המשטרה אמרה? שזה לא היה לינץ' ולא היה מדובר באירוע לאומני. פשוט מאוד זה היה אירוע בריוני. שני הבחורים, שהם היו אומנם בשירות סדיר אבל לא היו לבושים כחיילים, לא היו במדים, אז הם הגיעו במקרה לשם אחרי שצעירים אחרים יידו אבנים על הבחורים האלה, והיתה קטטה בריונית. אני מפה מגנה כל לינץ' – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> היא גם לא מומלצת, גם הקטטה הבריונית לא מומלצת באופן כללי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני מגנה גם את הקטטה הבריונית. אבל לבוא ולהכתים עיר שלמה כמו חיפה ולהגיד ששם קרה משהו על רקע לאומני, לדעתי זה דבר פסול. אם המשטרה כבר הודיעה שזה לא היה לאומני וזאת היתה סתם בריונות, אז יש לטפל בבריונות. בואו נגנה ביחד את הבריונות. אבל משם לבוא ולהתלהם נגד חיפה, שהיא באמת עיר מעורבת, שהיא עיר שקטה ועיר טובה והיא דוגמה לדו-קיום במדינה הזאת? אז באים ומאיימים, מתקיפים שכאילו שזה על רקע לאומני ורוצים להתסיס את הדברים, כמו שהיה בעכו. זה נורא, זה באמת נורא. אני מתריע מפני כל ה"עליהום" הזה, שהימין הקיצוני מתחיל כבר לרקוד על הדם. טוב שלא היה דם. גם כולם יודעים, גם היום שמעתי את ראש העיר חיפה, שדיבר טוב מאוד. אני מקווה שהוא לא פחות פטריוט מכמה אנשים מפה, שחושבים את עצמם כאלה פטריוטים ורק מכתימים את העיר. אז אל תיקחו את העיר הזאת למקומות שלא צריכים, תנו להם לחיות בשלום. העניין השני, שהשופט ג'ובראן הוא בן חיפה, וכל ההתקפה הזאת עליו – אני גם לא מכיר, אנשים שהוגדרו אפילו כטרוריסטים, הם באו והתחילו לגנות את השופט ג'ובראן שהוא לא שר את "התקווה". בושה וחרפה, השופט ג'ובראן הוא לא ציוני ואף אחד לא ביקש ממנו, ואף אחד לא ביקש ממנו להיות יהודי. ההתלהמות הזאת, גם נגד השופט ג'ובראן וגם נגד האוכלוסייה הערבית, היא מה שיכול להביא להסלמה שהיא בלתי רצויה לכולנו. רק היום שמענו את ראש השב"כ לשעבר דיסקין, מה הוא אמר – שיותר חשוב לממשלה לסדר ולעשות אפשרות של דו-קיום ולהתחשב בצרכים של האוכלוסייה הערבית, אזרחי מדינת ישראל; זה יותר חשוב מהגרעין האירני. אם זה בן-אדם שהוא פחות ציוני מראש הממשלה, אני לא יודע מיהו ציוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז בואו נחשוב באמת איך להשתיק את ההתלהמות הימנית הזאת ולהשאיר את חיפה כעיר שלווה של דו-קיום. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת שי, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת גפני לא נמצא. אם לא יהיה בזמן התור שלו, ישיב השר בני בגין. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי להעלות את הנושא הזה על סדר-היום מתוך דאגה אמיתית, מתוך דאגה וחשש. לא רק מפני שבמדינת ישראל חיים מיליון וחצי ערבים, כי הם מיעוט, מצד אחד, אבל כקבוצה פעילה וחזקה מצד אחר, שבמקרה הזה יכולה לראות את עצמה מואשמת, אלא גם מפני שאני דואג לעיר חיפה. העיר חיפה, בראשותו של ראש העירייה יונה יהב, מצליחה, באמת, באופן מרשים, לקיים חיים משותפים בין יהודים וערבים. הפרופורציות הן לא זהות, אבל עדיין – הקהילה הערבית הגדולה שחיה בחיפה זה שנים ארוכות מרגישה שוות זכויות ומנהלת את חייה בצורה מלאה, בהרמוניה עם הציבור היהודי. האירוע המבחיל שהתחולל בפתח בית-החולים "רמב"ם" ביום שישי עלול לקרוע באכזריות את רקמת החיים הזו, עלול להשפיע לרעה על החיים המשותפים בחיפה. אני שמח על דבריך, חברי, שבהם גינית את ההתקפה על החיילים, אבל אני הייתי מצפה באותו הקשר שמנהיגים ערבים מהצפון יצאו באופן ברור ומייד ויגנו את תקיפת החיילים. ההשוואה ללינץ' ברמאללה, בשעתו, שהיא לא הכי מדויקת, אבל היה משהו מבחינת האירוע הזה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> היה בירושלים נגד התייר הזה מדרום-אמריקה. <נחמן שי (קדימה):> אני לא מגן על לינץ' בשום – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז חבל. <נחמן שי (קדימה):> שלא יהיה לך ספק – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אם אני גיניתי את הבריונות, גם פה, אז אני – – – <נחמן שי (קדימה):> אני שמח שאמרת את זה. אני שמח, אלה דברים חדים וחריפים ואני שמח שאמרת אותם מעל דוכן הבית הזה, ואני חושב שמנהיגים אחרים היו צריכים לומר את זה מייד, משום שיש פוטנציאל מאוד מסוכן לאירועים כאלה להידרדר ולפתוח פתאום איזה פצעים ושסעים, בייחוד בעיר חיפה. מה שאני מצפה עכשיו – אני תובע – אדוני השר, מממשלת ישראל באמצעות המשטרה, זה לגלות במהירות את הרקע, את הנסיבות, את האשמים לתקיפה הזו, ואם החיילים היו מעורבים באיזושהי דרך – בבקשה, ואם הם לא היו מעורבים. כלומר, להציג את כל המקרה הזה בפרהסיה, מפני ששוב, אני אומר, חוזר ואומר: אירועים כאלה יוצאים מהר מאוד מכלל שליטה, מעודדים אלימות, מעודדים הסתה, ויכולים ליצור מציאות חדשה בחיפה ובצפון בכלל, דבר שאיש, נדמה לי, אינו רוצה בו. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת גפני. אם הוא לא יהיה פה, יעלה השר בגין. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ביום ראשון אני ממש עם הבוקר נסעתי לבית-החולים בחיפה. ידעתי שאם אני לא אסע לשם לא יהיה שם איש ציבור אחד נוסף. כי אם היה מדובר בפגיעה במישהו מהמיעוטים, שהיו תופסים מישהו וחורטים לו על הראש, נאמר "תג מחיר" – חורטים לו על הראש "תג מחיר", עשרות של אנשים מכים אותו, חובלים אותו בחמת רצח, ולולא התושייה של אנשי הביטחון של בית-החולים בחיפה שבאו לחלץ אותם, היינו נמצאים בסיטואציה אחרת לחלוטין – אני בטוח שראש הממשלה כבר היה שם, היינו עושים דיון מיוחד בכנסת. אבל כאן אני שומע את התשוקה לומר – חבר'ה, לא היה כלום. יש דו-קיום. הכול בסדר, הכול רגוע. זו סתם היתה בריונות. איך אמר פה חבר הכנסת מיכאלי? הם היו אולי שיכורים. לנו יש כלל: נכנס יין, יצא סוד. אם הם היו שיכורים זה חמור יותר, כי אז יצא הסוד של שנאת ישראל, של חמת הרצח. אני פגשתי אותם, אני גם שוחחתי אתם. והדברים הם פשוטים. החבר'ה האלה נפגעו בלי שהם פגעו, בלי שהם אמרו. רדפו אחריהם, רצו לרצוח אותם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תצחק, תצחק. אתה והחברים שלך. רצו לרצוח אותם, תפסו את אחד מהם – לפי הטענה שלו, עשרות מהם תפסו אותו בידיו וברגליו וחרטו על ראשו. כולנו ראינו את התמונות. אבל מה שמטריד אותי זה משהו אחר לחלוטין. השר לביטחון הפנים ביום רביעי שעבר ענה לי על השאילתא על הפוגרום שנעשה בבית-העלמין במרחביה, אחת המושבות הראשונות, המושבה הראשונה, בעמק, שפותחת את כל ההתיישבות בעמק. קבורים שם מייסדי הציונות והעמק. 42 קברים, לא 50 כמו שהוא אמר, כי אני הייתי שם. שוב, אף אחד פה לא היה שם. אני הייתי שם. 42 קברים שנופצו בחמת זעם. לוחות שיש. <היו"ר אופיר אקוניס:> מתי? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ערב יום השואה לפני שנתיים. נתפסו שמונה ערבים מהכפר סולם שעשו את זה. בגיר ושבעה קטינים. עונה פה בשבוע שעבר השר, סוף סוף, אחרי הרבה זמן שאני שואל: מה נעשה אתם? מה הוא עונה לי? זה היה מתוך שעמום. תחפש בפרוטוקול – "שעמום". היו כתובות נאצה. אתה יודע כמה כוח פיזי היה צריך כדי לנפץ שם את הקברים? אתה, מתוך שעמום עושה ספורט, כדי לנפץ קברים? האם מישהו שמע כזה דבר? אבל כדי לא להלהיט את האווירה, כדי להגיד, לא היה כלום – איך קרא לזה מישהו? לטמון את הראש בחול – נגיד שלא היה כאן ולא כלום. הוא קיבל חצי שנה עבודות שירות, חצי שנה עבודות שירות, והשני קיבל 200 שעות עבודה לתועלת הציבור. השאר בכלל לא נשפטו. לא נשפטו. זו טמינת הראש בחול, זה עידוד של איבה. זה פגיעה בדו-קיום. אם אנחנו רוצים דו-קיום צריך לשים את הגבולות. אתם מספרים על דו-קיום? אני שומע איך אנשים מפחדים להסתובב בעיר התחתית. אני מקבל איך אנשים מפחדים להסתובב בשכונות ברמלה ובלוד ובאשקלון. אני שומע. ולכן, רבותי, בואו לא נרמה את עצמנו. רוצים לטמון את הראש בחול? כשתוציאו את הראש יהיה מאוחר מדי. אז אנא מכם, אל תנהגו כבת-יענה. וחבל שהשר לביטחון הפנים לא פה כדי לשמוע את הדברים. מתוך שעמום ניפצו בית-עלמין? אם זה היה אחר, אם מישהו היה כותב כתובת על איזה מסגד שלא השתמשו בו 100 שנה, כתובת, כבר כל העולם כולו היה רועש. הוא היה יושב שלוש שנים בכלא, לפחות. וכאן – חצי שנה עבודות שירות. באמת, אנחנו מטפלים בדברים בצורה ראויה. טומנים את הראש בחול. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. כבוד השר בני בגין משיב בשם השר עוזי לנדאו, שמשיב בשם השר לביטחון הפנים. כן, כך כתוב. <קריאה:> יד שלישית. <היו"ר אופיר אקוניס:> יד שלישית, אבל במצב טוב מאוד. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> עם טנק דלק מלא. <היו"ר אופיר אקוניס:> במלוא כוחותיו. עם טנק דלק מלא – זה מבן-ארי. הגענו פה לימים טובים. בבקשה, אדוני. <השר זאב בנימין בגין:> תודה, אדוני. דבריך האחרונים על היותי השלישי בסדרה מזכירים לי מה שאירע אתי לפני כ-20 שנה. קיבלתי טלפון מ"גלי צה"ל", דקות אחדות לפני השעה 19:00. ביקשו ממני להתראיין, אבל המפיק או המפיקה שהתקשרו אתי, כזכור לי, התנצלו במידה מסוימת ואמרו: תראה, אנחנו רצינו שישתתף בתוכנית השר פלוני ולא יכול היה, והשר אלמוני לא יכול היה. וכך היא מנתה באוזני, אני חושב חמישה אנשים שהם רצו שהם יהיו בתוכנית. אני אמרתי להם: אם ככה, אתם ממש גירדתם את תחתית הסיר עד שהגעתם אלי. אז גם היום אני ממלא-מקום של ממלא-מקום – לכבוד הוא לי למלא את מקומם של שני חברי, השרים המצוינים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל התראיינת בסוף? <נחמן שי (קדימה):> – – – אם לא הלך על הדלק, אולי ילך על הנושא הזה. משהו – – – <השר זאב בנימין בגין:> אבל לפי שני הסיפורים שלי אני יכול להופיע כמומחה לתקשורת. <נחמן שי (קדימה):> ברור, מעל לכל ספק. <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל לא הבנתי אם התראיינת בסוף. <השר זאב בנימין בגין:> אני אומר, אולי גם אתם נתקלים בכך, שלעתים מתקשרים מכלי-תקשורת ואני אומר שאינני יכול להשתתף, ואז המפיק או המפיקה שואלים, ואפשר לשאול למה? תשובתי הקבועה היא כן, אפשר לשאול למה, תשובה זה כבר עניין אחר. מדינה חופשית, אפשר לשאול למה. קודם כול אשיב להצעות לסדר-היום בעניין החמור שאירע בחיפה מטעם השר לביטחון פנים. מבירור הפרטים עולה כי בתאריך 25 בפברואר, בסמוך לשעה 02:30 דווח למשטרה כי שני צעירים הותקפו ברחוב העלייה השנייה 15 בחיפה, בסמוך לבית-החולים "רמב"ם". ניידות הוזעקו למקום, והתברר כי מדובר בשני צעירים, חיילים בשירות סדיר, אשר הגיעו בלבוש אזרחי לבית-החולים על מנת להיבדק בידי רופא. כפי שהערתי קודם, אדוני היושב-ראש, מן התיאור הזה אני חושב שעולה שאין לנו עניין מיוחד בשאלת שירותם או אי-שירותם בצבא, אלא הם הגיעו בלבוש אזרחי, אלא שעל-פי ההמשך תראו שבכל זאת אין להקל ראש באירוע הזה מבחינות אחרות. לפי עדותם, לאחר שהחנו את רכבם, הבחינו בקבוצה שמנתה כעשרה אנשים אשר רצו לעברם, וכן הבחינו ברכב שנעצר בסמוך אליהם וממנו יצאו אנשים כאשר אחד מהם אוחז מוט ברזל. החבורה החלה לתקוף את שני הצעירים באלות ובאבנים. מאבטחי בית-החולים, אשר הבחינו במתרחש, הגיעו למקום והתקיפה הופסקה. כן נרשם מספר הרכב של התוקפים. הצעירים הועברו לטיפול רפואי כאשר הם סובלים מחבלות בכל חלקי גופם, ועל קרקפתו של אחד מהם נחרטה המלה אש"ף; אל"ף, שי"ן, פ"א. המשטרה עצרה שבעה חשודים, ביניהם בעל הרכב, בנו וארבעה קטינים נוספים בחשד למעורבות באירוע. החשודים הובאו לבית-המשפט, אשר האריך את מעצרם עד ליום 1 במרס, כלומר, ביום חמישי השבוע, מחר, וביום שני נעצרו שני חשודים נוספים, ובהתאם להתקדמות החקירה ייתכנו מעצרים נוספים. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> זאת התשובה, ואתה מציע להסיר, אם כך? <השר זאב בנימין בגין:> אני מציע להסיר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> פנים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מבקש דיון בוועדת הפנים. טוב, חבר הכנסת בן-ארי, אתה אחד המציעים? כן. בסדר, חבר הכנסת בן-ארי מציע דיון בוועדת הפנים. חבר הכנסת אגבאריה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> להסיר. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת שי, האם אתה מציע להסיר, להסתפק, כי הסתפקנו בדיון במליאה. <נחמן שי (קדימה):> דיון בוועדת הפנים. <קריאה:> תטמנו את הראש בחול, תטמנו. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני שואל אותך האם להסתפק בתשובת השר, על זה נצביע. לא, הוא רוצה דיון בוועדת הפנים. אנחנו מצביעים. יש הצעה אחרת למסעוד גנאים. בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שהוא היום אינו קבלן משנה, הוא קבלן שלישי – לא יודע כמה אחוזים נשאר לך מכל העסק הזה. אדוני היושב-ראש, בקשר לכל הסיפור הזה וכל ה"עליהום", צריך לדעת לא רק את הסוף, לא רק את התמונות, אלא מה שקרה תחילה. תחילה מה שקרה, ששני האדונים שהם קורבנות כביכול, הם תקפו אנשים בביתם, אלה שהותקפו הביאו את קרוביהם, את החברים שלהם, ורדפו אחריהם ונתנו להם מכות. אני לא אומר שזה טוב, אבל זה לא על רקע לאומני. אבל מה לעשות כאשר יש פה עיוורון של שנאה? רק הערבי הוא מואשם, והעניין הוא לאומני. מזכיר לי סיפור של בן-אדם שרצה להרביץ למישהו משום שהוא לא סובל אותו. אחרי שהרביץ לו, אמר לו, בסדר, הרבצת לי, אבל על מה? אומר לו, כי דרכת על הצל שלי. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. השר בגין עדכן אותי שהממשלה מסכימה גם כן להעביר את הדיון לוועדת הפנים, ולכן אנחנו מצביעים. מי שמצביע בעד, מציע דיון בוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? ומי נמנע? מצביעים עכשיו. בבקשה. בעד זה דיון בוועדת הפנים. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, שבעה בעד, שלושה מתנגדים. אני קובע שנושא ההצעות לסדר-היום: תקיפה חמורה של שני חיילים בחיפה, יועבר לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <סכנת סגירת מפעל "פרי הגליל" וחברת "נאופלם" ופיטורי עובדים> <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים לנושא הבא. הצעות לסדר-היום בנושא: סכנת סגירת מפעל "פרי הגליל" וחברת "נאופלם" ופיטורי עובדים, מס' 7743, 7755, 7756, 7764, 7772, 7776, 7779, 7783, 7786 ו-7799. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חנין – אני החלפתי עם חבר הכנסת מולה, אתה תהיה מייד אחריו. הוא צריך לנהל ישיבה אחרי, פשוט. שלוש דקות, בבקשה, חבר הכנסת שלמה מולה. אתה תהיה ממש הבא בתור. כשאתה תדבר הוא ינהל את הישיבה. תודה. מייד אחריו – חבר הכנסת חנין. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אם אדוני דיבר בנושא הדלק על הפקידות שאינה מאפשרת ביצוע מדיניות, אולי הדוגמה הטובה ביותר זה הסיפור של "פרי הגליל". היה לי העונג להיות בין הפעילים בנושא "פרי הגליל", כשעוד ריחפה סכנת סגירה של המפעל עוד לפני שלוש שנים, לפני שהממשלה הזאת כיהנה. אז אנחנו הבאנו את העניין לדיון, ואז בעצם המפעיל, הבעלים החדשים, נענה לקריאת ועדת הכספים הקודמת, יושב-ראש ועדת הכספים היה פרופסור אבישי ברוורמן, ובעצם המדינה התחייבה לתת מענקים כדי להציל את המפעל מסגירה. והנה, היתה הסכמה, הבעלים קנו את המפעל, השקיעו הרבה מאוד כספים, נדמה לי, הוא אמר לנו מעל 100 מיליון שקל, הכניסו לאותו מפעל עוד מפעלים חדשים, כמו מפעלי טונה, וכן הלאה, בעצם העובדים ניצלו מסכנת פיטורים והכול בסדר. לימים, נתגלה לנו לפני חצי שנה, הנה המדינה לא עמדה בהתחייבויותיה. למה לא עמדה? מתברר בעצם, הבטיחו את ההבטחה, ומספר חודשים אחרי זה שינו את הקריטריונים למענק. אז אני שואל, הרי מישהו, הרי רשות שלטונית שמתחייבת לסייע לאותו מפעל – דרך אגב, באמת, גם בימים ההם כלכלת ישראל היתה בסכנה, הרי המשבר הכלכלי העולמי ריחף באוויר, ואז בעצם סגירת מפעלים רבים היתה לפתחנו. ואז, כשהיתה בעצם ההתחייבות הזו, כשהמציאו את הקריטריונים החדשים, שכחו בעצם להביא בחשבון את ההתחייבות השלטונית ל"פרי הגליל". הבעלים אומר, רבותי, התחייבתם לתת לי 18 מיליון שקל ולא נתתם לי, אני לא עומד בזה, ולא רק זה, גם העלויות הכלכליות של חצור-הגלילית – זה מאוד יקר; אני רוצה להעביר את המפעל לנהרייה, בנהרייה אני מקבל הטבות יותר טובות. בסופו של דבר, הגלגל המתגלגל הזה, אדוני היושב-ראש, מהשר פואד עבר לשר שמחון, מהשר שמחון עבר לוועדת כספים, מוועדת כספים – בסופו של דבר כל זה על גבם של העובדים. דרך אגב, אני אומר לך שוועדת כספים קיימה דיון באותו מפעל. ועדת הכספים קיימה דיון, ועדת הכלכלה מקיימת דיון. אי-אפשר, אי-אפשר עם הביורוקרטיה הזאת. לא יעלה על הדעת, רשות שלטונית לא יכולה לכפות על עצמה את החלטותיה; לפעמים גם עושים עלינו צחוק, מהחלטות ועדת כספים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אגב, גם זה לא קשור לממשלה. אני מצדיק אותך, כי היה פה חבר הכנסת טיבייב ודיבר על ממשלה זו – כל הבעיה הזאת של השתלטות הפקידות על הדרג המדיני היא בעיה אסטרטגית, לא פחות מזה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, זה בדיוק הבעיה. הבעיה שלנו, גם השרים לא מטילים את מרותם מספיק. אני אומר לך, אני לא מבין את השר הנוכחי, השר שמחון. לו היה מכנס את הפקידים שלו יחד עם אנשי האוצר, לדפוק על השולחנות, לבוא ולהגיד: זה לא מעניין אותי – גם אם צריך להביא חקיקת בזק כדי לתקן את העוול. בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, לא יכול להיות. אנחנו כאנשי ציבור נזעק, השיירה עוברת, אנחנו נובחים, סכנת פיטורים על העובדים; זה נראה רע מאוד, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אני מודה לך על אורך הרוח שלך, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני. עכשיו חבר הכנסת מולה, בכלל, עוד יותר – בטח ייתן לך עוד דקה, כי הסכמת לכל החילופים האלה. <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, רבותי יושבי-הראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, נמאס לי מהסיפור של "פרי הגליל", אבל כשאני אומר נמאס לי, אני חושב על העובדים האלה ושואל את עצמי כמה להם נמאס. כמה להם נמאס פעם אחר פעם להגיע לבית הזה, לכנסת – פעם לוועדת הפנים ופעם לוועדת הכספים ופעם לוועדת הכלכלה ופעם לפגישות עם חברי כנסת במזנון – ולהתחנן על מה? על הזכות שלהם לעבוד בשכר מינימום. יש כאלה מהם שעובדים אפילו פחות משכר מינימום. וכל פעם הסיפור הזה, אדוני היושב-ראש, נגמר באיזשהו סבב של הבטחות. מבטיחים שהכול יהיה בסדר – – – <יעקב אדרי (קדימה):> וצילומים. <דב חנין (חד"ש):> צילומים, כולם מצטלמים, גוזרים את הסרטים. אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מזכיר את הבדיחה שמייחסים ליצחק שמיר, שהוא אמר פעם: אני הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים. <יעקב אדרי (קדימה):> הוא אמר: תתלה את ההבטחה על הקיר. <דב חנין (חד"ש):> לתלות את ההבטחה על הקיר. אז אצלם במפעל "פרי הגליל" יש קיר מלא בהבטחות ובתמונות ובצילומים ובסרטים, והגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, לשים לפרשה הזאת סוף. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה לך. <דב חנין (חד"ש):> אני שמעתי, אדוני היושב-ראש, את חילופי הדברים שהיו ביניכם קודם, ואני רוצה לומר שלפי דעתי, הכדור הזה – אסור לשחרר מאחריות את שרי הממשלה. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <דב חנין (חד"ש):> בסופו של דבר הם אלה שנבחרו לבצע את התפקיד, ואני חושב שאנחנו צריכים להסתייג מהתופעה הזו של שרים שמסתתרים מאחורי פקידים. ישנו סדר עדיפויות לממשלה הזאת, וסדר העדיפויות של הממשלה הזאת, זו האמת, שׂם בתחתית, בתחתית, את הפריפריה, שׂם בתחתית את המפעלים בפריפריה. על מה אנחנו מדברים פה, על 18 מיליון שקלים כדי לשמור בחיים מפעל שהוא עוגן של העיירה חצור? זה כסף קטן, אבל הממשלה הזאת, בסדר העדיפויות שלה, מעדיפה להשקיע בתחומים אחרים; מעדיפה להשקיע בבניית התנחלויות, מעדיפה להשקיע בעידוד מגזרים וסקטורים מסוימים, וזה בא על חשבון הפריפריה, זה בא על חשבון העובדים. העם דרש צדק חברתי. הממשלה הזאת מראה לנו פעם אחר פעם איך אוזניה אטומות ואיך הדרך שהיא הולכת בה היא דרך הפוכה לחלוטין. לכן, עמיתי חברי הכנסת, "פרי הגליל" הוא סמל. הוא סמל להזנחת הפריפריה, הוא סמל להפקרת העובדים, הוא סמל לממשלה שהיא אטומה לעם ואטומה לדרישותיו של העם. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת דוד אזולאי; אני לא רואה אותו. חבר הכנסת סעיד נפאע – אני לא רואה אותו. ואכן, אנחנו עוברים לחבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני, גם לרשותך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אייכלר, אם יהיה כאן. אם לא, אנחנו נעבור לסגן יושב-ראש הכנסת יעקב אדרי. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי – – – <יעקב אדרי (קדימה):> יש אחד. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> מי שנשאר, בשביל כולם. אה, כבוד השר, הנה הוא שם. <היו"ר שלמה מולה:> אומנם הוא עסוק, מדבר בטלפון, אבל הוא נמצא כאן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> – – – חברי חבר הכנסת אדרי, כמו שהזכיר חברי דב חנין, העניין הזה נדד בהרבה תחנות – ועדות ושרים וחברי הכנסת – ועדיין לא הגיע לתחנה ולמקום מבטחו ולמקום הנכון, ולפתרון הנכון. אדוני היושב-ראש, הסיפור של מפעל "פרי הגליל" זה כמו סרט, כמו סדרה, שאתה חושב, או-טו-טו, הנה, זהו, the end, הסוף, הנה זה הסוף. "חלאס", the end. עכשיו הם יכתבו the end של הסרט הזה, וה-end לא בא. לא בא. באמת, העובדים האלה, אנחנו הלכנו לשם, ביקרנו אותם שם במפעל ואכלנו את המוצרים שלהם – את התירס, את הטונה, מה לא – אז אכלנו הפרי וסגרו הגליל. אדוני היושב-ראש, אין סוף להבטחות. כל פעם מבטיחים הבטחה מסוימת, לא מקיימים, יאללה עוברים להבטחה השנייה. אלה קורבנות. העובדים האלה צריכים פתרון, צריכים סוף, וזה תפקידה של המדינה. אם המדינה היום – אני מתכוון לממשלה, בטח – לא עומדת לידם ולצדם של עובדים אלה, במה נבחנת המדינה, במה נבחנת הממשלה? היא צריכה להתערב והיא לא צריכה להותיר את העובדים האלה שיהיו קורבנות באמת לכל הניגוח והוויכוח בין הבעלים לבין הממשלה לבין האוצר. צריך סוף לכל הסיפור הזה, ואני מקווה שיהיה סוף, וסוף טוב. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. אכן, חבר הכנסת יעקב אדרי, בבקשה, אדוני. אחריך – אני מקווה שהשר יסיים לדבר בטלפון, שיוכל להשיב. לא בטוח שהוא שומע את הכול, אבל יש לך עשר דקות. <יעקב אדרי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השאירו אותנו לבד, חבר הכנסת מסעוד גנאים ואני, אבל זה בסדר. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. <יעקב אדרי (קדימה):> אני חושב שהנושא, כפי שאמרו קודמי, הוא נושא באמת כבד. "פרי הגליל" וגם חברת "נאופלם" – הנה, הרב אייכלר הצטרף גם – הנושא הזה, מי שהיה השבוע בדיון בוועדת הכלכלה, אני חושב שהלב שלו נחמץ. אני חושב שהדברים שאמר יושב-ראש ועד העובדים של "פרי הגליל" – – <היו"ר שלמה מולה:> מוטי חזיזה. <יעקב אדרי (קדימה):> מוטי חזיזה, כן. – – אין אדם שהיה שם וזה לא נגע ללבו. הוא דיבר מבפנים, דברי אמת חיים, ואני חושב שכשאומרים: רבותי, אנחנו רוצים לעבוד – ורובם, אדוני היושב-ראש, עם שכר מינימום – – – <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <יעקב אדרי (קדימה):> – – שכר מינימום ועבודה קשה. אני גם ביקרתי שם לא פעם אחת, ב"פרי הגליל". כשהייתי שר נגב-גליל ביקרתי אותם, והנה באמת בריטואל קבוע, כל פעם מפטרים, מחזירים, הבעלים מתחלפים. ואני לא שוכח גם שזה מפעל שכמעט כל המשפחות – חלק גדול מחצור וגם מהכפרים מסביב; ראיתי את האנשים שם, והם רוצים להתפרנס, רוצים לעבוד. באמת, אני חושב שהוא הצליח לשכנע, לשבור כל מי שישב באולם, כי הוא אמר דברים אמיתיים: רבותי, אנחנו רוצים להתפרנס. אנשים עובדים עשר שנים, 20 שנה, 30 שנה, ואני חושב שכולם התפעלו מהדברים שלו, ובסופו של יום נתקבלה החלטה באיזו בשורה טובה, ואני מוכרח להגיד לך, מהניסיון שלנו – אני קודם כול מברך על ההחלטה, על הפתרון – אבל בד בבד אני חייב להגיד ולהזהיר, אני לא בטוח שזה יתממש, אדוני היושב-ראש, מזה אני חושש – – <היו"ר שלמה מולה:> לצערי הגדול, לפי הניסיון – – – <יעקב אדרי (קדימה):> – – שעוד פעם אנחנו משטים באותם אנשים – – <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <יעקב אדרי (קדימה):> – – אומללים. אנשים שיושבים בעיירות הפיתוח, בחצור, והממשלה – אני מאוד מקווה, השר בגין, ועליך אני מאוד מאוד סומך, אני מאוד מקווה שההחלטה – – – <השר זאב בנימין בגין:> תיזהר בך – – – <יעקב אדרי (קדימה):> אני לא נזהר, אני יודע, יש כיסוי למה שאני אומר. אני מאוד מקווה שהממשלה הפעם תעמוד מאחורי ההחלטה של ראש הממשלה, שאמר: אני נותן תמיכתי לפתרון הזה. כי אי-אפשר להתעלל יותר בעובדים האלה. עשו להם מספיק נזקים, מספיק בכי, מספיק התעללויות של סגירת מפעל ביום שישי, פתיחתו אחרי כמה ימים, ועוד פעם סגירה. רבותי, מי שמכיר את המפעל הזה, מה הוא עבר, אפשר לכתוב ספר. ומה הם מבקשים? רובם עובדים – אני ראיתי את התלושים, חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני לא יודע אם ראית את התלושים; אני ראיתי חלק מהם, רובם שכר מינימום. מה הם מבקשים? לא תוספות מיוחדות וזה לא על שמנת, זה פשוט על הקיום בכבוד, הם רוצים להתפרנס. אגב, מי שבודק גם, רוב המשפחות של אלה שעובדים שם הן משפחות מרובות ילדים, זה לא איזה זוג צעיר שמתחיל – חלק גם, אבל הרוב זה משפחות מרובות ילדים, עם בעיות לא פשוטות. אני גם – – – <היו"ר שלמה מולה:> בגילים מאוד מתקדמים. <יעקב אדרי (קדימה):> נכון. נכון. <היו"ר שלמה מולה:> שעובדים הרבה שנים במפעל. <יעקב אדרי (קדימה):> המפעל הזה, גם יש בו דבר מאוד מעניין. יש בו ערבים, יהודים, עולים חדשים, ותיקים, כולם שם עובדים ואתה רואה איזה אחווה ביחד, של איזה אוצר יש להם ביד, אבל הם באמת אומרים: זה חשוב לנו מאוד, הפרנסה בכבוד היא חשובה מאוד. ואני חושב שבעניין הזה, כמו בעניין של חברת "נאופלם", גם שם רוצים העובדים להתפרנס בכבוד ורוצים להמשיך את מפעל חייהם. בעניין הזה, אכזבנו אותם מספיק. אומר את זה אחד שהיה, לא רוצה להגיד בין המאכזבים, אני גם הייתי שר בממשלה קודמת, וגם בעניין הזה עשינו לא מעט טעויות. מותר לי להגיד את זה. זאת אומרת, אני כשר נגב-גליל הייתי שם וראיתי, ולא נתנו מספיק תמיכה לפריפריה. בחוק עידוד השקעות הון הזהרתי וביקשתי, חבל שלא שמעו; אמרתי, רבותי, אתם רוצים 25% יצוא? מה אתם מבקשים מ"פרי הגליל" להתעסק בייצוא? רוב המפעלים בפריפריה לא נועדו לייצוא, נועדו לתת פרנסה לאנשים שגרים שם. מי יעבור את הרף הזה? אגב, הצעתי עוד הצעה, יעידו חברי לוועדת הכספים שאני הצעתי עוד הצעה: בוא נהלך במדרגות. גם זה לא היה מתאים ל"פרי הגליל", אבל בוא נעשה 10% יצוא שנה ראשונה, 15%, לאט-לאט נעלה, שנוכל לתת לעיירות הפיתוח להתארגן בעניין הזה של ייצוא. לא שמעו, והנה היום אנחנו כולם בוכים על העניין הזה, כי האמת הפשוטה שצריכה להיאמר, כל ממשלות ישראל, מהראשונות, הקימו את המפעלים על מנת לתת פרנסה לעובדים במקומות שהם גרים. אני רוצה גם להזכיר, היה מפעל "שטיחי כרמל". אני הייתי ראש עיריית אור-עקיבא. ברגע שהוא התמוטט, כל העיר התמוטטה. אותו הדבר בחצור, ברגע שהוא מתמוטט – היישוב נעצר. ראיתי גם את ראש המועצה שבא פעם אחר פעם כמו איזה קבצן וביקש, התחנן. רבותי, מה מבקשים פה? עוד דבר. אם היו סוגרים את המפעל, חצי שנה צריך לשלם דמי אבטלה לכולם. המדינה משלמת, אז מה הועילו חכמים? אני שמח שכולם התעשתו. מה שחשוב לי, החליטו מה שהחליטו, החליטו נכון, אבל שהביצוע יהיה נכון, שיהיה ביצוע כי אחרת אני לא יודע איך נסתכל בפרצוף של האנשים האלה. אני מאוד מקווה שכולנו, כל אלה שהיו באולם וכל אלה שאחרי זה עשו מסיבת עיתונאים, וועדת הכספים – אני בטוח שהרב גפני יעמוד בזה כי הפעם זה חשוב לו לגמור; הוא קיבל את ההסכמה של ראש הממשלה ואני מאמין שהפעם זה ייגמר. אני מאוד מקווה שהשר בגין, שיש לו רגישות גדולה מאוד לנושאים החברתיים, גם ידאג שאכן תמומש ההבטחה של ראש הממשלה והמפעל הזה בסופו של יום יעמוד – אגב, הוא לא מפעל מפסיד – – – <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <יעקב אדרי (קדימה):> בעל הבית אמר, אני לא מרוויח מה שפרסמו, אבל אני מרוויח. אני רוצה שיקיימו את ההבטחה השלטונית שהבטיחו לי פעם אחר פעם. <היו"ר שלמה מולה:> הוא קנה את המפעל על סמך ההבטחה של הממשלה. <יעקב אדרי (קדימה):> נכון. אגב, פואד בהגינותו הרבה בא לוועדה השבוע ואמר, אכן הדבר, אני הבטחתי כשר המסחר והתעשייה. הוא אמר את הדברים ואני מאוד שמח שהוא אישר את הדברים. זו אכן הבטחה שלטונית. אני מקווה מאוד שבעזרת השם העניין הזה יצא לפועל. הוא יקבל את מה שמגיע לו, את מה שהבטיחו לו, העובדים ימשיכו לעבוד, יתפרנסו בכבוד, ובא לציון גואל. אמן כן יהי רצון. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, קראתי בשמך, אתה לא היית, אבל אתן לך לדבר לפנים משורת הדין. אתן לך שלוש דקות. חבר הכנסת אדרי השאיר לנו שתי דקות ואני אעשה את ההשלמה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הסיפור הזה של "פרי הגליל" וחצור וכל הסיפור של עיירות הפיתוח והתעשייה הוא דבר כואב באופן אישי לאנשים, ואני מאוד מקווה שמה שהרב גפני הצליח לעשות, ולדבר עם ראש הממשלה, אכן יבוצע. הוא עדיין לא קיבל הבטחה שזה יהיה. כי יש פה בעיה שנוצרה על-ידי החוקים הרעים שמדינת ישראל עברה מאז שהיא היתה מדינה סוציאליסטית – היו לה הרבה חסרונות, אבל היתה בה איזושהי אחריות לבנות מפעלים, לפעמים גם לא רווחיים, כדי שלאנשים תהיה פרנסה, והמדינה חשבה שהיא צריכה לדאוג לאזרחים לדירות ולפרנסה. בין המעבר האכזרי לקפיטליזם שאומר, כוחות השוק יעשו הכול, בין זה לזה, אדוני היושב-ראש, היו כל מיני אינטרסנטים שכתבו את החוקים. ואלה שכתבו את החוקים היו שליחי אותם אנשים, היום קוראים להם טייקונים, אבל גם להם אני לא רוצה לעשות עוול – אנשים אינטרסנטים שהיה להם כסף, ששכנעו את האוצר ושכנעו את הפקידים איך לנסח כך שהם יקבלו את כל הרווחים, לבלוע את כל בעלי המכולות, לבלוע את כל המפעלים הקטנים, ולתת כוח בידי החזקים, בטענה שהחזקים ידאגו לחלשים. מדינת ישראל היא המדינה היחידה כמעט בעולם המערבי שאין בה חובה למפעלים מרוויחים גדולים להפריש 25% בערך לצורכי ציבור. הם סתם נותנים באופן וולונטרי חסויות כפי מיטב רצונם. בארצות-הברית למשל יש סקר ש-25% נותנות החברות הגדולות. נוצרה בעיה שמדינת ישראל התירה מעצמה את האחריות לפרנסתם של ישראל, אין לה שום אחריות בשום עניין למגורים לבני ישראל, רק דבר אחד – להעשיר את קופת האוצר, להעשיר את קופת העשירים ולהוכיח ל-OECD ולכל העולם כולו, שכל העולם במשבר כלכלי ואנחנו לא. בין הקפיטליזם האכזרי לבין הסוציאליזם הריכוזי נופלים בין הכיסאות אלפי רבבות ומאות אלפי יהודים. בדקה שנותרה לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על משהו שקרה אתמול. אתמול ראיתי על בשרי את עוצמת כוחם של אותם שונאי היהדות החרדית שיושבים בארצות-הברית, מזרימים מאות מיליונים לפה כדי לעשות אש בין דתיים לחילונים, בין חרדים לחילונים, בין ערבים ליהודים, והם מוציאים הון עתק על חוברות הסתה. הם באו לוועדה למעמד האשה, ואני מחיתי על הדבר הזה שזרקו את ראש עיריית בית-שמש בלי לתת לו לדבר, וגם הוא היה בין הנאשמים באותם קמפיינים שנעשים. מייד אחרי זה ראיתי באתרי התקשורת כותרת: אייכלר: הרפורמים אנטישמים. אדוני היושב-ראש היה פה, מישהו מהם צעק לי: גזען, ואני אמרתי לו: אתה אנטישמי, אז על זה כאילו אמרתי על כולם שהם אנטישמים. מאות טוקבקים שאני מאמין שהם מטעם משרדים שממומנים על-ידי אותן קרנות, מה שנקרא קרנות השמאל, אבל זה לאו דווקא קרנות שמאל, זה קרנות אנטי-דתיים, וגם האיחוד האירופי שם; מזרימים מאות טוקבקים עם קריאות לרצח, עם קריאות להכחדת היהדות החרדית. אני רוצה, אדוני השר, שמדינת ישראל תחוקק חוק, שכל טוקבק שנכנס לאתר, העורך הוא אחראי משפטית על הדברים, כמו שעורך עיתון אחראי על מכתב למערכת. לא ייתכן שיתירו דמם של אנשים ויעשו הסתה בכל הארץ. אגב, זה לא רק לגבי חרדים, זה לגבי אתיופים, לגבי ערבים, לגבי יהודים. הטוקבקים זה מכשיר – ואני מאשים לא את הטוקבקיסטים ולא את המשרדים שעושים אלא את עורכי אתרי האינטרנט שמאפשרים את ההסתה הזאת שעלולה לגרום חלילה למלחמת אזרחים. עורך אחראי על כל טוקבק כמו שעורך עיתון אחראי על מכתב למערכת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שלמה מולה:> אכן, אני השתתפתי בדיון, כמו שאמרת. אני בהחלט חושב שיושבת-ראש הישיבה נהגה באיפוק רב כדי לאפשר לראש עיריית בית-שמש לדבר, היא בהחלט הפעילה את סמכותה, היא לא גירשה אותו. אבל אני מסכים אתך בחלק האחרון של הדיון, ששאלת הטוקבקים היא שאלה מאוד רצינית שצריך לדון בה באמת. יכול להיות שצריך להגיע לאיזשהי חקיקה שמאפשרת בעצם שלא תהיה הסתה בשם חופש הביטוי. בעניין הזה אנחנו מסכימים, אבל על חלק הביניים לא בטוח שאנחנו מסכימים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רק לציון העובדה, ראש העיר לא קיבל בכלל רשות דיבור. <היו"ר שלמה מולה:> לא, הוא התפרץ. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה יודע מה, אם אתה מסכים אתי בחלק השני אז הסכמנו. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. כבוד השר, אני מבין, אתה עונה בשם שר התמ"ת, השר שלום שמחון. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לבשר לכם שליום זה זוהי תשובתי האחרונה במליאה. אני משחרר אתכם משמיעה נוספת – – <היו"ר שלמה מולה:> לא שהתלוננו. <השר זאב בנימין בגין:> – – עד ישיבה אחרת, שבה יוטלו עלי תפקידים דומים. אני מצטרף בוודאי לחבר הכנסת אייכלר ולכבוד היושב-ראש בתצפיות שלהם על אותה זירה אלימה, גסה, שנותנת דרור ליצרים של אנשים מאחורי שמות שלא היו ולא נבראו, ובראו לעצמם – התופעה הזו דורשת בהחלט דיון רחב. לפעמים הדברים מזעזעים. עדיין, השאלה היא למה מוכרחים לקרוא אותם, וייתכן שאנחנו לא מוכרחים לקרוא אותם, אבל אם יש בהם קריאות דומות לאלה שחבר הכנסת אייכלר ציין, זה לא שאלה של תענוג או סבל הקריאה אלא של המשמעויות שעלולות חלילה לנבוע מהאלימות אשר אנחנו מוצאים לעתים קרובות מדי באותם אתרים ובקרב אותם מגיבים. לעניין ההצעות לסדר-היום, הצעות חשובות בעניין חשוב, אני מבקש להביא את תשובתו של חברי השר שלום שמחון, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. התשובה הזאת מראה שהנושא הזה הוא לא רק חשוב אלא גם מסובך, ועל-פי מה ששמעתי לפני דקות אחדות, ייתכן שיש כאן גם פער מסוים בהבנת השתלשלות העניינים, כפי שאני שמעתי פה שחברנו, חבר הכנסת בן-אליעזר, שהיה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, אישר שהוא הבטיח מענק כזה או אחר למפעל "פרי הגליל", אבל אני מוצא פה גרסה אחרת, אדוני היושב-ראש. כך משיב השר: מפעל "ויטה – פרי הגליל" נרכש במאי 2009 לאחר שהיה קרוב למצב של פשיטת רגל. הבעלים הנוכחיים, אשר השקיעו – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא הבטיח בעל-פה ולא בכתב. <היו"ר יעקב אדרי:> נכון. <השר זאב בנימין בגין:> אולי זו הסיבה. לדידי אין הבדל בין הבטחה בעל-פה להבטחה בכתב. אדם מבטיח גם בעל-פה. אנחנו יודעים שבעסקאות יהלומים שערכן מיליונים רבים בבורסה, לפחות באנטוורפן, אני חושב גם ברמת-גן, הסוחרים לוחצים יד, אומרים "מזל וברכה", ובזה נגמר העניין, ולא חותמים על שום מסמך, והעסקאות רובן ככולן מתקיימות. אבל בכל זאת, ואולי זה מסביר, כי כאן כתוב כך: הבעלים הנוכחיים, אשר השקיעו מאז הרכישה כ-60 מיליון שקלים חדשים במפעל, טענו כי הובטח להם שיוכלו לקבל מענקים לפי חוק עידוד השקעות הון, אולם הבטחה כזו אינה מוכרת במשרד התמ"ת, ואולי הסיבה שהיא אינה מוכרת היא שההבטחה היתה בעל-פה. אבל אני בטוח שבעקבות הדברים האלה במשרד יבדקו עם השר הקודם, אבל תראו שזה קצת יותר מסובך מכך, כי השאלה היא ברגע זה אם על-פי החוק ניתן לממש את ההבטחה הזאת הלכה למעשה. הגורם היחיד, על-פי חוק, המוסמך לאשר מענקים לפי החוק לעידוד השקעות הון, הוא מרכז ההשקעות. בחוק עידוד השקעות הון אמות מידה ברורות, המאפשרות מתן מענקי מדינה. החברה ביקשה מענקים עבור ההשקעות שביצעה בשנים 2009–2010, ואף הגישה בקשה למענק לפי חוק עידוד השקעות הון, אולם התנאי לקבלת מענק, על-פי אותו חוק, הוא ייצוא. החברה לא עמדה ביעד זה, ולכן לא אושרה בקשתה. גם אם נכונה טענתם והובטח להם מענק, הרי שהבטחה זו אינה פוטרת את החברה מעמידה בתנאי החוק. מאחר שברור לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה ולגורמים המקצועיים במשרד כי פיטורי עובדים בחצור-הגלילית הם בעיה קשה שיש לסייע לפתרונה, גיבש המשרד פתרונות לבעיה כזו, והציע מסלול מינהלי למפעלים שאינם מייצאים. פתרון אחד שהוצע הוא הפעלת מסלול מענקים לחברות בפריפריה שאינן מייצאות. כיום מצוי בהכנה מסלול להגדלת פריון, שיאפשר לחברות שאינן מייצאות לקבל מענק בדרך של הקצאה תחרותית שוויונית, אולם פתרון זה אינו מסייע ל"פרי הגליל", כיוון שלא ניתן להחיל את המסלול על השקעות שבוצעו בעבר. פתרון שני – מתן רטרואקטיבי של סיוע במסלול תעסוקה עבור כל העובדים שהועסקו במפעל מ-2009, אולם "פרי הגליל" אינו עומד גם בקריטריון זה. מבחינה משפטית ומבחינה תקציבית, לא ניתן להחיל את מסלול התעסוקה הרטרואקטיבי. קיים מסלול תעסוקה נוסף, אולם גם הוא אינו הכלי המתאים, מאחר שהוא מיועד לקליטת עובדים חדשים. אני מבין את רצון המשרד להודיע שיש כלים אחדים, אבל הם אינם בני-יישום לבעיה שלפנינו, ולכן הודעת השר מסתיימת בהערה החשובה הבאה: בעקבות הדיונים שהתקיימו השבוע חזרה ועלתה ההצעה לתקן את חוק עידוד השקעות הון, כך שהמפעל יוכל לקבל מענק שיאפשר למנוע את סגירתו ולשמור על פרנסתם של עובדיו המסורים – הדברים לא רחוקים מדבריך, מתקוותך, אדוני היושב-ראש. הבה נקווה כולנו שלא ירחק היום ונוכל לבצע את החקיקה הזו במהירות הדרושה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לשר. מה מציע אדוני? <שלמה מולה (קדימה):> לוועדת הכלכלה, אני חושב. <היו"ר יעקב אדרי:> ועדת הכספים היא שמתקנת את החוק – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> ועדת הכספים. <השר זאב בנימין בגין:> ועדת הכספים, בסדר גמור. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי, מי שבעד ועדת כספים – בעד, מי שנגד – נגד. אני חושב שזה מקובל גם על השר. בבקשה, אנחנו ניגשים להצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יעקב אדרי:> בעד – 5, אין נגד, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת הכספים לדיון נוסף, ואני מאוד מקווה שבאמת ועדת הכספים תסיים את הנושא. תודה. <הצעה לסדר-היום> <קשיים ביישום רפורמת "עוז לתמורה" בבתי-ספר על-יסודיים> <היו"ר יעקב אדרי:> אנחנו ניגשים להצעה לסדר-היום הבאה: קשיים ביישום רפורמת "עוז לתמורה" בבתי-ספר על-יסודיים", מס' 7700. סגן השר אליעזר מוזס, בבקשה. של חבר הכנסת מסעוד גנאים – רגע, סליחה, קודם כול חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. הרב מוזס, טעיתי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, טעות שלי, בבקשה. לאחריו סגן השר ישיב. תודה. הפכתי את הסדר. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני תומך ברפורמה במערכת החינוך, ושתי הרפורמות, לדעתי, שבוצעו או מבוצעות, למרות הקשיים, לדעתי הן טובות, והעיקרון לדעתי הוא נכון. העיקרון אומר כך – אני מתכוון להיגיון שעומד מאחורי שתי הרפורמות, שאם אתה רוצה מערכת חינוך חזקה ובריאה, אתה צריך לחזק את מעמדו של המורה, כי בסוף הוא הציר המרכזי בכל העשייה החינוכית. המטרה, לדעתי, ברפורמת "עוז לתמורה", וגם ב"אופק חדש", זה לא להפוך את המורים לעבדים אלא להיפך: זה להפוך אותם למנהיגים חינוכיים מובילים. לכן, וכדי לבנות את המנהיג החינוכי, שכל העשייה החינוכית היא על גבו, אסור לנו להתיש אותו, להעמיס עליו וללחוץ אותו כל כך. אני מסייר כמעט כל שבוע בבית-ספר, ונפגש עם מורים ומנהלים ושומע מה הם אומרים. ואני חושב שלא די להגיד שכתבנו, תכנַנו, על הנייר. הרפורמה הטובה ביותר, צריך לבדוק איך היא מיושמת בשטח. כי תמיד יש הבדל ויש בעיות כאשר מלבישים או מעבירים הרפורמה מהנייר או מהתיקים למציאות ולשטח. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שארגון המורים גם הוא אחראי על הרפורמה הזו, וחלק, אולי, מהדברים שלי צריכים להיות מופנים אליו. אבל מאחר שמשרד החינוך הוא הפרטנר המרכזי והוא המיישם, אני מפנה את הביקורת או את ההערות שלי למשרד החינוך. והבעיות שאני שמעתי ושאני ראיתי הן לא בהיגיון של הרפורמה. הן לא בעיקרון שאם אנחנו רוצים לחזק את מעמדו של המורה אז צריכים להעלות את שכרו, וכדי להעלות את שכרו צריך להעלות גם את מספר שעות העבודה שלו. הבעיות הן ככה: 1. חוסר ההתאמה בין מצבם של בתי-הספר – מצבם הפיזי, המבני – לבין הדרישות של הרפורמה. הרפורמה דורשת שעות שהייה, שעות פרטניות, פינות עבודה. אבל בהרבה בתי-ספר – אני לא רוצה גם להגזים ולהגיד "בהרבה"; לא מעט בתי-ספר מאלה שנבחרו להיות פיילוט ושמיושמת בהם הרפורמה, אינם מוכנים לדרישות אלה, כי פשוט אין להם. אין להם מבנים, אין להם פינות עבודה, וצריך למצוא להם פתרון. יש בתי-ספר שאני מכיר אותם – כל המורים חתמו שהם in, בפנים, ברפורמה, יש להם כבר שעון נוכחות, אבל אין מקומות: אין מקומות לשעות הפרטניות, אין פינות עבודה. אז מה יעשו? פה תפקידו של המשרד להתערב כדי לבדוק, באמת, מה הבעיות האלה ולתת מענה, אם הוא באמת רוצה שהרפורמה הזו תיושם. אני גם מצאתי שהרפורמה טובה למורים צעירים, חדשים, שיש להם מוטיבציה. ומורים ותיקים מתלוננים, כי כאשר יש לך מורה שהוא 25 שנים ומעלה במערכת החינוך ועכשיו אתה דורש ממנו במקום 24 שעות, 40 שעות, ושהייה או פרטני, ותלך ללמוד ככה, וככה, ומלחיץ אותו – זה מעמיס עליו, זה שוחק אותו, באמת. אז אני חושב שהיה מן הראוי שמשרד החינוך יגיד ככה: הרפורמה, מטרתה לחזק את המורה, לרענן את המערכת, להפוך אותה למערכת צעירה. לכן, אני אזרז את יציאתם של המורים הוותיקים לפנסיה, ואתן להם את כל הזכויות שלהם, ואני אכניס דם חדש, כוח חדש, ומורים חדשים. זה יעזור הרבה לרפורמה, לפי דעתי. יש עוד קושי, וזה הלחץ. המפקחים, ובסוף המנהלים, מלחיצים את המורים – רוצים הכול בזמן קצר. אתה צריך תוך, צ'יק-צ'ק, זמן קצר לעשות את הכול, להיות מוכן, זה מתיש את האנשים ומאכזב אותם ברפורמה. אני מכיר בתי-ספר שעכשיו דורשים – הם רוצים לצאת. הם לא יכולים, כי אחרי שלוש שנים, לפי הרפורמה או לפי ההנחיות, לפי ההסכם בין הארגון לבין משרד החינוך, כל בתי-הספר צריכים להיכנס לרפורמת "עוז לתמורה" – העל-יסודי; כך אני הבנתי וכך קראתי. אבל צריך למצוא פתרונות לבעיות שהזכרתי, שהן חלק, והן לא כולן. אבל במיוחד בחוליה הזו, משום שיש תפקיד חשוב לרשויות המקומיות ולשלטון המקומי, ששם יש – מזרימים לו את התקציב כדי לבנות, כדי להכין את התשתית הפיזית, כדי להפעיל את הרפורמה. משרד החינוך צריך לעקוב אחרי תקציבים אלה שם, לעקוב אחרי ההתנהלות של הרשות – אם היא מכינה, באמת, את המבנים של בתי-הספר כדי להיענות לדרישות רפורמת "עוז לתמורה", שאני, עוד פעם, חושב שהיא רפורמה טובה, יעילה, אבל צריך ליישם אותה בחוכמה ולא להלחיץ את המורים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. ישיב סגן השר, הרב מוזס אליעזר. בבקשה. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> ברשות אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע את ההצעה, מר מסעוד גנאים, אמרו חכמינו: כל ההתחלות קשות, ואת זה אפשר לומר על "עוז לתמורה". אבל כבר כיום ניתן לומר כי כניסתם של בתי-ספר לרפורמה "עוז לתמורה" תורמת לשינוי ללא הכר בתרבות הלמידה של המוסד החינוכי. מסגרת הלימודים החדשה מעניקה שעות פרטניות לתלמידים, וכן שעות תומכות הוראה, ומנגד המורים מתוגמלים על עבודתם בשכר גבוה יותר. וזו, בעצם, הכותרת של "עוז לתמורה". עכשיו, ביתר פירוט: אל ההסכם נכנסו 76 בתי-ספר ליישום מלא, ועוד 170 ליישום חלקי. בתי-ספר שהיו מועמדים ליישום מלא נבחרו לאחר שהצהירו כי יש להם מקום, מרחב, שבו יתקיימו השיעורים הפרטניים ושעות תומכות הוראה עד לבניית פינות העבודה הקבועות. ההרשאות לבינוי יצאו כבר בספטמבר לכל הרשויות שבהן בתי-ספר שנכנסו לרפורמה באותה עת. קצב התאמות הבינוי תלוי בהתארגנות הרשויות והרשתות – כפי שאתה גם הזכרת, מר גנאים, בדבריך. התהליך אורך בין שלושה לשמונה חודשים ותלוי בהיבטים שונים של היישום. כבר היום אנו יודעים כי מתוך 76 בתי-הספר, 50 כבר בנו את פינות העבודה. עוד 26 בתי-ספר נמצאים בתהליך ביצוע. ב-170 בתי-הספר יש פעימה אחת. פינות העבודה הן לא הכרחיות, שהרי מדובר בסך הכול בתוספת של שש שעות למורה. עם זאת, כל בתי-הספר נמצאים בשלבים שונים של תהליך הבנייה. יודגש כי מינהל הפיתוח במשרד החינוך, בשיתוף ארגון המורים ומשרד האוצר, גיבש מודלים לפינות העבודה, על מנת לשדרג את סביבות העבודה למורים במסגרת רפורמת "עוז לתמורה". משרד החינוך העביר לרשויות המקומיות הרשאות תקציביות בהיקף של כ-57 מיליון ש"ח לצורך הקמת פינות עבודה פרטניות ופינות עבודה למורים בכל בתי-הספר העל-יסודיים שהצטרפו לרפורמה. ומה קורה בבתי-ספר שבהם לא נמצא מקום פיזי לבניית פינות העבודה? אז מינהל הפיתוח מאפשר פתרונות חלופיים ואף מתקצב אותם, כדוגמת מבנים יבילים, התאמת חללים או בנייה חדשה. חשוב לציין, כי תהליך הבנייה והביצוע של פינות העבודה הינו באחריות הרשויות המקומיות, והן פועלות לתכנון, התקשרויות, מכרזים, וכיוצא בזה. המשרד רק מקציב את הכספים האלה, כפי שאמרתי לכם. כבר מדובר ב-57 מיליון ש"ח – סכום לא מבוטל לגמרי. מינהל הפיתוח מבצע מעקב ובקרה לאחר העברת ההרשאות התקציביות, על מנת לקדם את הקמת פינות העבודה ב-258 המוסדות שהצטרפו. ובסוף, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שאל, כמה זה שעת העבודה? אני רואה את זה גם בהצעה לסדר, ומשום מה זה לא הוזכר בדבריך בעל-פה. אז שאלת – 60 דקות עבודה: שעות ההוראה בבתי-הספר הן 45 דקות, ושעות הנוכחות בבתי-הספר הן 60 דקות. וזאת, כפי שהוסכם בהסכם "עוז לתמורה" בין ארגון המורים לבין הבעלויות. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה, אדוני סגן שר החינוך. האם חבר הכנסת מסתפק? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני מציע לוועדת חינוך. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> בבקשה, אין התנגדות. <היו"ר יעקב אדרי:> טוב. עמדה נוספת של חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. אתה יכול, אדוני סגן השר – – – <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> אני צריך לענות לה? <היו"ר יעקב אדרי:> לא. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> לא לענות? <היו"ר יעקב אדרי:> אם תרצה. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה. אני רוצה להתייחס לנושא הזה, כי כמובן אנחנו – ובוודאי גם אתה – מקבלים הרבה מאוד מכתבים ממורים על הקשיים ביישום, כשהקושי העיקרי הוא בתחושה שמיהרו לשים שעוני נוכחות, אבל התנאים כדי לאפשר לנוכחות בבתי-הספר להיות יעילה – הם לא נמצאים שם. הרבה מאוד מהמורים עדיין – מבחינת היעילות שלהם, היכולת שלהם לבדוק בחינות – את זה הם עושים בבית. אין מה לעשות, אז הם יכולים לעבוד בשקט, יש להם את התנאים, והם מסוגלים לעשות את זה. אז יוצא שבהרבה מאוד מקרים מורים נשארים בבית-הספר בשעות, כי הם צריכים לצורך העניין לדפוק שעון, אבל את העבודה הם עדיין ממשיכים לעשות בבית. ואז מבחינתם העומס לא הוקל, אלא למעשה הוא הוכבד מאוד. ענית לי על שאילתא בשבוע שעבר תשובה שאמרה שמנהלים רשאים לחתום למורים שהעבודה נעשית בבית. קיבלתי בעקבות זה הרבה מאוד תגובות של מורים שאמרו שאולי זה נכון, אבל מנהלים לא מוכנים לחתום. הם אומרים משפטים כמו "אני לא יודע מה אתם עושים בבית", כשברור שהם עושים את העבודה. אז גם מבחינתך אולי ראוי לבדוק כמה שעות באמת המנהלים בכלל חותמים עליהן, שאכן יש בבית; ושגם השעות שיש להם למכסה הן לא באמת שעות שהן רלוונטיות לכמות העבודה שהמורים משקיעים. בגלל שמדובר בתקופת מעבר, ברור שכולם רוצים להגיע למקום שזה לא המצב. צריך לבחון איך כן מכניסים גמישות הרבה יותר גדולה במערכת, שמאפשרת לשעות השהייה האלה כן להתבצע במקום שבו נוח למורים לעבוד. ועד שבאמת אפשר להגיד שהתנאים לעבודה בבית-הספר הם כאלה שראויים לעבודה, אני חושבת שצריך להגדיל את מידת הגמישות של לשלם למורים על עבודתם בבית. הרי בסופו של דבר – רק משפט אחד על רפורמת "עוז לתמורה" – רצו להעלות למורים את השכר אבל לא רצו לפרוץ את כל הסכמי העבודה במשק. אז מצאו את הפטנט הזה של להעלות להם את השכר תמורת כאילו שעות נוספות, כשלכולם היה ברור שממילא עושים את השעות האלה. רק לקחו את השעות האלה, שפעם היו שעות שקופות, והכניסו אותן עכשיו לשעות שהן לא שקופות. אבל המורים עבדו גם קודם והם עובדים גם עכשיו. אז צריך רק לראות שהעלאת השכר הזאת שהתאפשרה לא באה עם הכבדה מיותרת על העבודה של המורים, שגם ככה היא לא קלה. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> אדוני סגן השר, אתה רוצה להתייחס? <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> רשמתי לפני. <היו"ר יעקב אדרי:> טוב. תודה. חבר הכנסת גנאים, אתה מסתפק בזה או שאתה רוצה דיון נוסף? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא, דיון בוועדת החינוך. <היו"ר יעקב אדרי:> ועדת החינוך. אז יהיה דיון בוועדת החינוך על דעת כולם. רבותי, אנחנו ניגשים להצבעה. מי שבעד שזה יעבור לוועדת החינוך, אז שיצביע בעד. בבקשה. מי שנגד שיצביע נגד. בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יעקב אדרי:> שניים בעד, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת החינוך. <הצעה לסדר-היום> <הפער בין מספר ימי החופשה בבתי-הספר היסודיים ובין מספר ימי החופשה של מועסקים במשק במדינות שונות> <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא: הפער בין מספר ימי החופשה בבתי-הספר היסודיים ובין מספר ימי החופשה של מועסקים במשק במדינות שונות – הצעה לסדר-היום מס' 7736. תציג את הנושא חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, סגן השר וחברי חבר הכנסת, כבכל שבוע אנחנו מבלים את יום רביעי בערב ביחד. למעשה ההצעה הזאת שייכת גם למשרד החינוך, אבל היא שייכת לא פחות למגזר הפרטי, למשרד התמ"ת ולאוצר ולכל מי שקובע את מדיניות החופשות של המועסקים. אני רוצה לספר איך הדבר הזה התחיל. בשיאה של המחאה החברתית התארחו בוועדה למעמד האשה מובילות מחאת העגלות, מחאה שאישית גם מאוד הזדהיתי אתה. הן הגיעו ודיברו על הרבה נושאים. אנחנו כולנו זוכרים את הנושא של מחירי הטיטולים ומחירי ה"מטרנה", וכמובן את הנושא של חינוך חינם, שהוא מענה מאוד חשוב שנעשה מול הדרישות של המחאה החברתית. חינוך חינם לגיל הרך. אבל הן העלו עוד נושא. הן אמרו: תראו, מעבר לנושאים האלה שמדברים עליהם, של יוקר המחיה של המוצרים לתינוקות ולילדים וחינוך חינם לגיל הרך, יש נושא שמאוד מעיק עלינו, והוא הפער בין ימי החופשה שיש לנו כאמהות, כהורים עובדים, לבין ימי החופשה שיש לילדים בבית-הספר. הן אמרו: הפער הזה נראה לנו מאוד גדול, והפער הזה בסוף גם מתבטא בכסף. כי כשאנחנו, ההורים, עובדים והילדים לא בבית-הספר, צריך קייטנות וצריך למצוא מטפלות ופתרונות, בוודאי כשהילדים צעירים. כולנו גם יודעים שהעולם השתנה. פעם היו משאירים ילדים בחצר לשחק אחד עם השני, והיום עושים את זה הרבה פחות, אז גם העלויות עלו. הן ביקשו להפנות את תשומת הלב לנושא הזה. אמרתי להן שזה נשמע לי אכן נושא כאוב וגם חשוב, וביקשתי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לבדוק האם התחושה שמצבנו קשה אמיתית או לא. אז קודם כול, שלא תהיו במתח – כן. התחושה אמיתית, מצבנו אכן יחסית קשה. אני רוצה להציג את הנקודות העיקריות שעלו במחקר שעשתה אורלי אלמגור לוטן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, וכתמיד – עשו עבודה יסודית וממצה. הם בעצם הלכו, ובאמת בעבודת טרחה ובעבודת נמלים, הסתכלו על מדינות ה-OECD, על לוח החופשות שלהן, על לוח החופשות של ההורים העובדים; ובעצם הביאו את המספרים הבאים. הם לקחו את ימי החופשה של הילדים במערכת החינוך, החסירו מהם את ימי החופשה של ההורים, והסתכלו על הפער הזה. אז הפער בישראל הוא 66 ימים, והוא מהפערים הגדולים בעולם. ברור שזה לא נכון לכל אדם. כלומר, יש הורים שהם ותיקים יותר במערכת, אז יש להם יותר ימי חופשה. אבל ההסתכלות כאן היתה הסתכלות השוואתית, במיוחד על הורים צעירים, שהם בדרך כלל עדיין במדרג עם פחות ימי חופשה לעומת מי שהם ותיקים יותר במערכת. המספר הזה של 66 ימים הוא אחד המספרים הגבוהים בקרב מדינות ה-OECD. למעשה, רק ליטא כמונו או גבוהה מאתנו. כתוב כאן גם צרפת, אבל לאור תרבות ה-vacances הצרפתית, אני מתקשה להאמין לזה – אולי הם לוקחים הרבה יותר חופשות ממה שהם מדווחים. אבל הממוצע במדינות הוא 50. כלומר, אם אנחנו רוצים להגיע לאיכות חיים שהיא איכות החיים המקובלת במדינות ה-OECD, במדינות המפותחות, שאנחנו משתייכים אליהן – אנחנו צריכים לראות איך מורידים 16 ימים מהפער הזה לכל הפחות. אני חושבת שרצוי אפילו לחשוב על יותר, על 20 ימים, כדי להיות עם המדינות המתקדמות יותר. את הפער הזה צריך לסגור כמובן בשתי דרכים. צריך לסגור אותו גם דרך מערכת החינוך, כלומר פחות ימי חופשות. ואגב, חופשת הקיץ במדינת ישראל היא לא חריגה. מה שחריג אלה מספר ימי החופשה במהלך השנה. כלומר, זה השילוב ששם אותנו כל כך גבוה. יש מדינות, כמו בריטניה, שיש להן מספר ימי חופשה דומה לנו במהלך השנה, אבל חופשת הקיץ שלהן קצרה בשבועיים. ויש מדינות עם חופשות אפילו יותר ארוכות בקיץ, אבל במהלך השנה אין להם כל כך הרבה ימי חופשה כמו שיש לילדים בישראל. אז צריך לראות איך סוגרים את הפער הזה. הפער הזה צריך להיסגר. אני חושבת שבעיקרון צריך ללכת על מודל של חצי-חצי בערך. בין שבוע לעשרה ימים צריכים להיחתך במשרד החינוך, ובין שבוע לעשרה ימים צריכים להתווסף לחופשות שההורים מקבלים מן המעסיקים. וכאן יש מהלך הרבה יותר גדול כמובן, של הסתדרות ומגזר ציבורי ומעסיקים. אבל לפחות עכשיו – בזכות מחאת העגלות, בזכות מה שאמרו אותן אמהות – יש לנו מספר יעד. כלומר, עכשיו זו לא רק תחושה – אנחנו יכולים עכשיו להגדיר שמדינת ישראל רוצה להיות עם פחות מ-50 ימי פער. וסביב הגדרת היעד הזה מתחילים לבחון איך אנחנו מצמצמים את הפער דרך משרד החינוך ודרך המעסיקים. אני רוצה גם להוסיף שבהרבה מאוד מדינות – דבר נוסף שמכביד את העול בישראל, זה לא רק מספר הימים אלא הסבסוד למסגרות באותם ימים של הפער. כלומר, הרבה מדינות לא רק שמצבן טוב משלנו במספר הימים שבהם הילדים – מספר החופשות בפער; אלא כשהילדים לא בבית-הספר וההורים עובדים, יש סבסוד למסגרות לטובת הילדים, בוודאי למשפחות במצב סוציו-אקונומי גרוע יותר. אבל ככלל, התפיסה היא שכן צריך לספק מענה בתקופות שהילדים בחופשה מבית-הספר וההורים עובדים. וכאן כן, זה יותר באחריות משרד החינוך, תמ"ת. צריך לחשוב לא רק על הקטנת החופשות, אלא גם מתן מענה יותר טוב בזמן החופשות, סבסוד להורים שצריכים למצוא מענה לילדים שלהם. אז אני חושבת שלפחות עכשיו יש לנו הגדרת מטרה הרבה יותר ברורה. אנחנו יודעים שהתחושה הקשה שהוציא את אותן אמהות למחאה היתה מוצדקת – אכן מצבנו גרוע; הגרוע ביותר, כמעט, בקרב כל המדינות המפותחות. ואני רוצה רק לסיים בסיפור חמוד. אתמול נפגשתי עם תלמידי כיתה ו' ואמרו להם שאני חברה בוועדת חינוך, אז הם שאלו מה אני יכולה לעשות למענם כחברה בוועדת חינוך, והם ביקשו – אם אני יכולה להוסיף להם חופשות. זאת היתה אחת השאלות הראשונות שלהם. אמרתי להם שכנראה דווקא להיפך, שכנראה אני דווקא אפעל להקטין להם את החופשות. הם כמובן היו מזועזעים, מייד אמרו: לא; ומייד ביקשו לראות איך אפשר להסיר את רוע הגזירה. ואז אחד הילדים שאל: האם המחאה החברתית השפיעה עליכם כחברי כנסת? האם היא שינתה משהו? אמרתי: כן, נושא החופשות עלה מהמחאה החברתית. באו האמהות עם העגלות, ממחאת העגלות, והנושא הוא תוצאה ישירה של המחאה החברתית – שצריך שיהיו לכם פחות חופשות. אז הילדים ענו: אז כנראה לא הבנת טוב את המחאה החברתית. אז זהו, אבל אמרתי להם שאני חושבת שכן. <היו"ר יעקב אדרי:> סיום יפה. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> אבל לא יהיה קל להגיע לתוצאות המקוות. אבל – אדוני סגן השר, בבקשה ישיב, ובזה אנחנו מסיימים את סדר-היום להיום. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> אדוני היושב-ראש, גברתי חברת הכנסת עינת וילף, כפי שאמרת, אנחנו סוגרים את ימי הכנסת, את שבוע הכנסת – שבוע אחרי שבוע אנחנו סוגרים את זה. זה דווקא מצער אותי קצת, שנושאי חינוך כה חשובים הם בתחתית הסולם של ההצעות לסדר-היום. למה זה אחרון? זה צריכים – – – <עינת וילף (העצמאות):> זאת הצעה רגילה – – – <היו"ר יעקב אדרי:> לא. אבל טוב שיהיו יותר חברי כנסת בנושאים האלה – נושאים חשובים מאוד. <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> נכון, חשובים. <עינת וילף (העצמאות):> – – – הולכים לוועדת חינוך גם – – – <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> גם ההצעה זאת בוודאי תחזור לוועדת החינוך ויתקיים שם על זה דיון. אני אתן לכם את התשובה, ואפשר לחלק את זה לשני חלקים. א. נושא ימי החופשה ונושא החופשה היומיומית – הפער בין האמהות העובדות לתלמידים ולתלמידות בזמן לימודם, מה עושים בשעות האלה, שזה בעצם הסיפור החמוד שסיפרת על הילדות האלה. מספר ימי הלימוד במסגרת החינוך היסודי עומד על 220 ימים. ימי הלימוד, לוח החופשות השנתיות, נקבעו במסגרת הסכם השכר עם ארגוני המורים. מערכת החינוך פועלת לצמצום הפער בין זמני העבודה של ההורים ובין זמני ההוראה במערכת החינוך באמצעות מסגרות משלימות הנותנות מענה חינוכי, לימודי, רגשי, חברתי, ואף הזנה בחלק מהתוכניות – מפעל ההזנה. במערכת החינוך פועלות מספר תוכניות משלימות על מנת להשלים את הפער הזה בין שעות העבודה של ההורים ובין החופשות של בתי-הספר. אני מדבר על השעות היומיות. תוכנית אחת זה יוח"א – יום חינוך ארוך – המונהג ב-525 בתי-ספר בארץ. תוכנית שנייה, מיל"ת – מסגרות יום לימודיות תוספתיות – ישנם בתי-ספר שבהם פועלת התוכנית באופן חלקי, הווי אומר, לקבוצת תלמידים בתוך בית-הספר, וישנם בתי-ספר שבהם פועלת התוכנית באופן מלא, קרי, לכל התלמידים בבית-הספר. מספר בתי-הספר שבהם מופעלות התוכניות באופן חלקי הינו 131, ומספר בתי-הספר שבהם מועלות התוכניות באופן מלא הינו 23. התוכנית השלישית זה "אופק חדש". בשנת הלימודים תשע"ב הושלמה רפורמת "אופק חדש" בכלל בתי-הספר היסודיים במערכת החינוך – בסך הכול 1,631 בתי-ספר. במסגרת "אופק חדש" הוגדרו לכל מורה במשרה מלאה חמש שעות שבועיות פרטניות שנועדו לתת מענה איכותי ללומדים, ללימודים שונים בקבוצות קטנות, כשעות תוספתיות. התוכנית הרביעית זה תוכניות אגף שח"ר להארכת יום הלימודים. בשח"ר מדובר במועדוניות משפחתיות, מרכזי למידה ותוכניות מוספות. המועדוניות המשפחתיות נותנות מענה ל-15,991 תלמידים מבתי-ספר שונים. אגב, אני ביקרתי בכאלה מועדוניות. עושים עבודה נפלאה. זה באמת מתלבש על השעות האלה של אחר-הצהריים. התוכנית החמישית היא תוכנית "קרב", תוכנית המיועדת להעשרה חינוכית, תרבותית ולימודית הפועלת ב-494 בתי-ספר – כמעט 500 בתי-ספר – מתוכם 238 בתי-ספר גם במסגרת יוח"א, יום חינוך ארוך. בצד אלה, זו הבשורה הגדולה של המלצות ועדת-טרכטנברג, שמערכת החינוך נערכת ליישם החלטת ממשלה מס' 4088 אשר אימצה את ההמלצות האלה, ובין היתר לסבסד מסגרות לימודיות נוספות בשעות אחר-הצהריים עד השעה 16:00 בימים א'–ה'. בגני-הילדים הציבוריים ובבתי-ספר המתוקצבים על-ידי משרד החינוך עבור ילדים גילאי שלוש–תשע הנמצאים בגני-ילדים ובכיתות א'–ג', כפי שמפורט בכל המלצות ועדת-טרכטנברג, אנחנו הולכים לעבור בעצם ליום לימודים ארוך עד השעה 16:00. ההחלטה תיושם באופן הדרגתי החל משנת הלימודים התשע"ג, זאת אומרת אוגוסט 2012, על פני חמש שנות לימוד, כך שבשנת הלימודים התשע"ג יחל היישום באופן מלא בשלושת האשכולות החברתיים-הכלכליים הנמוכים – בין 1 ל-3, כידוע לכם – ובאופן חלקי באשכול החברתי-כלכלי הרביעי. יש לציין כי הסבסוד מותנה במבחן התעסוקה, נושא עבודת שני ההורים, שזה "מיצוי ההשתכרות", מה שנקרא היום במירכאות. כמו כן, בשנת הלימודים התשע"ג תיושמנה מסגרות לימודיות בשעות אחר-הצהריים בבתי-ספר בעלי מדד טיפוח גבוה – במירכאות "מדד שטראוס" – הנמצאים ברשויות באשכולות חברתיים-כלכליים בין 4 ל-6. במטרה לתת מענה חינוכי איכותי ומגוון, גובש מודל פדגוגי ארגוני תקציבי ומינהלי של המסגרות. כל מסגרת תכלול שישה רכיבים מרכזיים: הראשון, פעילות לימודית בקבוצות קטנות במוסד החינוכי. הרכיב השני, פעילות העשרה חינוכית וחברתית בקבוצות קטנות. השלישי, תמיכה טיפולית פרטנית קבוצתית בקשיים רגשיים, חברתיים והתנהגותיים. הרביעי, פעילות תלמידים והורים יחד. החמישי, הדרכה לגננות ולצוות החינוכי. השישי, זה נושא ההזנה, מכיוון שהולכים לעבור ללמוד עד השעה 16:00. ראוי להוסיף בהקשר זה, על ימי החופשות, כי חופשת הקיץ צומצמה בחמישה ימים, דבר שיצא אל הפועל החל בשנת הלימודים תשע"ג. הרציונל שעמד מאחורי המהלך היה קיצור חופשת הקיץ ויצירת זמן לימוד משמעותי בין החזרה ללימודים מהחופשה ועד לחגי תשרי, להרוויח עוד כמה ימים כהכנה לחגים. לסיכום אומר כי מערכת החינוך נמצאת בימים אלה לקראת יישום החלטה חברתית-כלכלית רוחבית משמעותית, שמטרתה להקל על ציבור ההורים, ובמסגרת היישום יינתן מענה ראוי ונכון לצמצום הפער בין זמני העבודה של ההורים לבין זמני ההוראה במערכת. עד כאן תשובתי. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לסגן השר. מה אתה מציע? <סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:> להמשיך בוועדת החינוך, זו הבמה הנכונה. <היו"ר יעקב אדרי:> מקובל. תודה לסגן שר החינוך. אנחנו ניגשים להצבעה. ההצעה היא להעביר את זה לוועדת החינוך. נחכה לסגן השר שיגיע למקומו ואז נצביע, ובזה סיימנו את סדר-היום. בבקשה, מצביעים. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יעקב אדרי:> בעד – 4, אין נגד, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת החינוך. רבותי, חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"א באדר התשע"ב, 5 במרס 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:42.>