דברי הכנסת
דברי הכנסת
יט / מושב רביעי / ישיבות שכ"ט–ש"ל /
י"א–י"ב באדר התשע"ב / 5–6 במרס 2012 / 19
חוברת י"ט
ישיבה שכ"ט
הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ותשע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, י"א באדר התשע"ב (5 במרס 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 6
גאלב מג'אדלה (העבודה): 6
שלמה מולה (קדימה): 6
סעיד נפאע (בל"ד): 7
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 8
אילן גילאון (מרצ): 8
אבישי ברוורמן (העבודה): 9
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 10
עפו אגבאריה (חד"ש): 11
שכיב שנאן (העצמאות): 11
דב חנין (חד"ש): 12
חיים אמסלם (ש"ס): 13
ניצן הורוביץ (מרצ): 14
דניאל בן-סימון (העבודה): 14
רוני בר-און (קדימה): 15
מגלי והבה (קדימה): 16
שאילתות דחופות 17
404. המלצות ועדת-גורן 18
משה מטלון (ישראל ביתנו): 18
השר להגנת העורף מתן וילנאי: 18
400. שוד כלי-רכב בכבישי יהודה ושומרון 20
אורי אורבך (הבית היהודי): 20
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: 21
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 21
405. מסעם המפרך של ילדים לבית-הספר 22
סעיד נפאע (בל"ד): 22
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: 24
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 26
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 27
403. סכנת הסגירה של מעון "בית דוד" 29
יצחק וקנין (ש"ס): 29
שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: 29
אורי אורבך (הבית היהודי): 31
406. רפורמה בשירותים הניתנים לעולים בתחום התעסוקה 32
היו"ר ראובן ריבלין: 32
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: 33
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007 34
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 34
הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012 36
אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 36
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 39
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 39
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012 39
סגן שר האוצר יצחק כהן: 39
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 41
שלמה מולה (קדימה): 43
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: 48
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 52
הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5) (תשלום מענק ליתומים), התשע"ב–2012 56
משה מטלון (ישראל ביתנו): 57
נסים זאב (ש"ס): 58
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון מס' 2) (זכאות לקצבת זיקנה לעקרת בית ולאלמנה בת קצבה שמלאו להן 82 שנים), התשע"ב–2012 60
משה גפני (יהדות התורה): 61
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, היום יום שני, י"א באדר תשע"ב, יום תל-חי, 5 בחודש מרס 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9) (פרסום החלטות), התשע”ב–2012, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5) (הודעת תשלום קנס בשל חנייה אסורה), התשע”ב–2012, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 115) (הרחבת איסור ביצוע עבירות מין על-ידי מטפל נפשי), התשע”ב–2012, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 8) (שיעור מזערי של דמי ניהול), התשע”ב–2012, של חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון מס' 2) (זכאות לקצבת זיקנה לעקרת בית ולאלמנה בת קצבה שמלאו להן 82 שנים), התשע”ב–2012, של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5) (תשלום מענק ליתומים), התשע”ב–2012, של חברי הכנסת חיים כץ, משה מטלון ואריה אלדד.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4103/18 וכלה בהצעת חוק פ/4129/18 – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הרחבת הפטור מהיטל השבחה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, אברהם מיכאלי, יריב לוין ודוד אזולאי; הצעת חוק המפלגות (תיקון – הצטרפות כחבר מפלגה), התשע”ב–2012, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק המפלגות (תיקון – מסירת מידע ממרשם האוכלוסין לצורך ניהול בחירות מקדימות), התשע”ב–2012, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה בטיפול בילדים כעבודה מועדפת), התשע”ב–2012, מאת חברות הכנסת אורית זוארץ ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הפרשת כספים לפנסיה לעובד זר בענף החקלאות), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת שי חרמש ויצחק וקנין; הצעת חוק הארכת מועדים (תיקון – שירות מזכה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת משה מטלון, אורלי לוי אבקסיס, אורי אורבך, אריה אלדד ואיתן כבל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה על דירות מגורים במושב עובדים, במושב שיתופי ובקיבוץ), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ישיבות הסדר), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת דוד רותם, משה מטלון, רוברט אילטוב, פניה קירשנבאום, אלכס מילר, ליה שמטוב וחמד עמאר; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (ביטול), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק החברה למתנ"סים, התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן ואלכס מילר; הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד המנון המדינה), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי אורבך ומשה מטלון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי ממס לתושבי אזור באר-שבע והנגב), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – סגירת מקומון), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת ציון פיניאן; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ביטול תיקון מס' 8), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – המועד הקובע להגנת אמת הפרסום), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת נחמן שי, זהבה גלאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק הגנה על ערכי מנהג, תרבות ומורשת לא מוחשיים, התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – תקופת צינון), מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר ומיכאל בן-ארי; הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – אחזקת הבית ותיקונים), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק המים (תיקון – סייגים לניתוק מים לרשות מקומית), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין ודוד אזולאי; הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון – תיקון ליקויי בטיחות בדרכים), התשע”ב–2012, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הפחתת גובה קנס בשל תשלום מיידי), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (הוראת שעה) (תיקון – שינוי ייעוד לצורך הקמת תחנת דלק), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, שי חרמש ויצחק וקנין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – החלפת טובין פגומים בחדשים), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת מירי רגב, שלמה מולה, אורי אריאל, איתן כבל, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אורית זוארץ ואבישי ברוורמן; הצעת חוק העיריות, התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום ומאיר שטרית; הצעת חוק שירות בני ישיבות הסדר וישיבות גבוהות ציוניות, התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, אורי אורבך ויריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (הפחתת סכום הפיצוי הכספי בשל נסיעה ללא כרטיס ברכבת מקומית), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, דוד אזולאי, יריב לוין, אורלי לוי אבקסיס, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אברהם מיכאלי ודב חנין; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הטבות לאחים שכולים), התשע”ב–2012, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, אורי אורבך, יריב לוין, זאב בילסקי, נחמן שי, ניצן הורוביץ, אבישי ברוורמן, אורי מקלב, עתניאל שנלר, אריה אלדד, אריה ביבי ומיכאל בן-ארי.
החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007; מ/319. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. מי שרוצה להשתתף, נא יצביע. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מג'אדלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אני, מבחינתי, לא מוריד מסדר-היום את הפער החברתי הבלתי-נסבל בחברה הישראלית, בחברה שלנו. הפערים הולכים וגדלים, ולצערי, אדוני היושב-ראש, ביוזמת הממשלה. והממשלה עושה גם באג'נדה, גם במדיניות הכלכלית שלה וגם בביצוע היומיומי להגדלת הפערים החברתיים. מעמד הביניים הולך ומצטמצם עד שכמעט לא נמצא. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מולה. בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על "פוטו שואו" של ראש הממשלה. בשבוע שעבר, חמש דקות לפני 20:00 הודיע לנו – הנה, הביא בשורה, שהוא מוריד ב-10 אגורות את העלאת מחירי הדלק. שמע, אני רוצה להגיד לראש הממשלה באמצעות הכנסת: זה לא יעזור לך, אדוני ראש הממשלה. הציבור מספיק מפוכח והוא יודע להגיד אם ראש הממשלה עובד עליך או מעלה לך את מחירי הדלק. הוא יודע, בסופו של דבר, הציבור, שראש הממשלה, שר האוצר – מעלים את מחירי הדלק.
לא היה צורך בכלל להעלות את מחירי הדלק, אדוני היושב-ראש. בכלל לא היה צריך להעלות את מחירי הדלק. מה שקרה, יש מס על מס. יש הבלו, יש המע"מ. במקום שראש הממשלה יודיע מראש, לפני שחותמים על הצו, לא מעלים את הבלו ולא את המע"מ, מה שקורה, קודם כול מעלים את הבלו, אחר כך את המע"מ, ואחר כך לוקחים בחזרה, מהציבור.
אדוני ראש הממשלה, אני גם שמעתי, אני שמעתי – אני שמעתי אפילו את נגיד בנק ישראל אומר לאדוני ראש הממשלה: תגיד, למה אתה בכלל מוריד את 10 האגורות? אני רוצה להגיד לכבוד הנגיד. הנגיד, יש לו מחויבות. אפילו לאוכלוסיות החלשות. כשאנחנו חוקקנו את חוק הנגיד הוא בא ואמר – אנחנו תמיד נביא בחשבון את המצוקה החברתית. לא יעלה על הדעת. הנגיד יפציר בראש הממשלה? אפילו על 10 אגורות, אף שהציבור לא מתרשם מהורדת 10 האגורות האלה, של ראש הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רק תדע, הפרופסור ברוורמן, השר לשעבר, יאמר לך ש-10 אגורות מקופת המדינה זה נדמה לי לחודשיים 54 מיליון, ולשנה זה קרוב ל-300 מיליון. יהיה קצת יותר מ-300 מיליון. טוב, חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת גנאים.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי חברי הכנסת, השבוע הזה ייפתח משפטם של 16 אנשי הדת הדרוזים בגין ביקורי משפחה וקיום פולחן בסוריה. אני נברתי בתקופה האחרונה בעיתונות הישראלית. לפני שבועיים העליתי שרב ישראלי כן עולה לרגל, להשתטח על קברי צדיקים, גם באירן וגם בעירק וגם בלבנון. והנה אני מוצא עוד כתבה, שמשרד הביטחון מאשר סחר בנשק עם מדינות אויב. ל"הארץ" נודע כי בשנים האחרונות העניק המשרד היתרים לחברות ישראליות לנהל משא-ומתן למכירת ציוד ביטחוני עם לוב של מועמר קדאפי, תימן – הנחשבת למדינת אויב – וכן עם עירק, זאת בעוד הכנסת אינה מתירה לחברי הכנסת לבקר בהן. הכתבה מסיימת ואומרת: באופן אירוני מתברר כי מה שמותר למשרד הביטחון אסור על חברי הכנסת – ואני מוסיף: ואנשי דת ואנשים מהשורה – לקיים ביקורי קרובים ופולחן.
רק אני מבקש לציין בסוף, במשפט אחד, שאותו יועץ משפטי שסגר את התיקים לאותם אנשים וחברות שסחרו עם מדינות אויב, הוא זה למעשה שהמליץ על העמדת אותם 16 אנשי דת לדין. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – אילן גילאון.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, העצירה המינהלית הנאא שלבי שובתת רעב כמחאה על מעצרה המינהלי, והיום הוא היום ה-19. שלבי שוחררה במסגרת עסקת שליט ונעצרה במעצר מינהלי למשך ארבעה חודשים. היא, כמו ח'דר עדנאן, החליטה להילחם במעצרים המינהליים, כי הם פוגעים בזכויות האדם הבסיסיות, בחופש שלו ובזכותו להיות מועמד למשפט צודק, מושתת על ראיות והוכחות, ולא רק על סמך טיעונים פוליטיים וביטחוניים נסתרים. הנאא שלבי מנהלת מאבק נגד החיה הזו ששמה "מעצר מינהלי", והיא, במאבקה הלא-אלים, תנצח. על הממשלה לשחרר את כל העצירים המינהליים, ואם לא – להעמידם לדין במשפט הוגן וצודק. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. האם כבר אמרתי לחבר הכנסת אילן גילאון? ואחריו – חבר הכנסת ברוורמן.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בשעתיים הקרובות עומדים להישמע שני נאומים מאוד חשובים. אני, האמת, אדוני היושב-ראש, לא יודע מאיזה נאום אני ירא יותר: בשעה שש בערך אמור לנאום ראש הממשלה בוועידת איפא"ק, ואני דווקא די רגוע בקשר לנאום הזה. ולעומת זה, בשעה חמש אמור לנאום שר התחבורה, חבר הכנסת ישראל כץ, נאום שהייתי קורא לו: בחמש יצא המרצע מן הכץ.
הייתי אומר כי ברור לגמרי שההודעה תהיה סביב הנושא של הפרטת רכבת ישראל. והלוא ידוע בכל מקום כמעט שהרכבת – אמצעי התחבורה הם בדרך כלל מסממניה הבולטים של מדינה שיש לה עדיין נכסים. וזה מתחיל, אדוני, במיקור חוץ לגבי התחזוקה, ולאחר מכן מוכרים את המסילות, ולאחר מכן לכל הממעיט במחיר נותנים את הקטר, וכך הולכת הרכבת של ישראל למערה, אדוני, שאין מן הצד השני שום אור. זה חלק ממדיניות של מדינה במכרז בלבד, מתפרקת מנכסיה, מתפרקת מאחריותה, ובסוף היא תישאר ללא כלום.
בחרתי לומר את הדברים משום שמאוד קל לתקוף את עובדי הרכבת כל הזמן, כי לא נוח לנו, כי בבוקר אנחנו רוצים לנסוע ולפעמים זה מסורבל. לרכבות האלה עולים אנשים שבסופו של דבר גם הם צריכים לשמור על מקום עבודתם באיזה מקום. והמלחמה של עובדי הרכבת, אדוני, היא על מקום עבודתם, וחבל מאוד שזה לא נשמר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לאילן. חבר הכנסת ברוורמן, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, עמיתי שלושת השרים, חברי חברי הכנסת, השתתפתי היום בדיון בוועדת הכספים. בהינף יד העבירו כחוק הסדרים חדש, ללא דיון מעמיק, ללא היכנסות לפרטים, ערבבו סעיפים תקציביים להצבעה אחת – חינוך חינם לגיל הרך, גדר בגבול עם מצרים, הקמת עיר הבה"דים. חברי הקואליציה הוזנקו ממקום אחד ואחר, הרימו את היד כמריונטות, וכשביקשנו: בואו נצביע, הלוא אין בחירות, אין עוד חוק תקציב, בואו נדון – כמו שעשינו שנינו, ידידי, כשהיינו בוועדת הכספים; וזכיתי להיות יושב-ראש כשאתה היית שם, ולאיזה שלושה-ארבעה ימים גם אתה היית יושב-ראש.
מדוע אי-אפשר לדון? הציבור שהסתכל מסביב, כולל המחאה החברתית, אמר: זה תיאטרון אבסורד. לצערי, הכנסת הזאת, ההתנהלות שלה הולכת ופוחתת.
ואני גם פונה לשר האוצר – אתה ממשיך להופיע בכל העולם בגאווה הגדולה שיש פה תקציב דו-שנתי וישראל תקבל יום אחד פרס נובל לכלכלה; אולי מישהו, אולי ד"ר שטייניץ יקבל את זה – פרס נובל על הדו-שנתי. אין דו-שנתי ואין שנתי, הלוא זה קשקוש. אז אם בעבר היה לזה היגיון, היום ברור שמעבירים סעיף ועוד עושים את כל הסעיפים ביחד. אין דו-שנתי, ולצערי, ההתנהלות התקציבית עכשיו היא מאוד מאוד מחפירה והכנסת צריכה להתנהל בצורה אחרת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. זאת היתה העברה תקציבית?
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה, והשרים יודעים על ההעברות התקציביות?
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
השרים לא הופיעו גם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, השבוע, בסוף השבוע, כמו ב-2,500 השנים האחרונות, עם ישראל יפתח מגילות קלף ומתוך המגילה נקרא את סיפורה של אסתר. אבל במוקד של הסיפור או בעצם הזרז של כל האירוע כולו הוא לא אחר מאשר מרדכי היהודי, שמצוין בסוף המגילה כמי שהוא רצוי לרוב אחיו. לא כולם כל כך העריכו את מרדכי, וצריך לזכור למה. כי בעצם כל הדברים מתגלגלים במדינה לכאורה פלורליסטית, ליברלית, במקום של השתייה כדת, אין אונס, זאת אומרת אין כפייה, לעשות כרצון איש ואיש – כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אין כפייה.
רק ישנו יהודי אחד שמקלקל את הכול. ישנו צו של המלך, הצו של המלך – כל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כפי שציווה לו המלך. רק אחד, מרדכי, לא יכרע ולא ישתחווה. אם היו עיתונים, אז בטח היו כותבים עליו: סכסכן, פאשיסט, קיצוני, פוגע בדו-קיום. מה אתה עושה? אתה לא רוצה להיות שם, אל תהיה שם. למה אתה עומד ממול פה ומרגיז כל כך? למה אתה מקומם כל כך?
אבל הסיבה היא מאוד מאוד פשוטה: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. סכנה של התבוללות, סכנה של טמיעה בתוך הגלות ושכחת הייעוד היהודי. המעשה של מרדכי מוביל אל "לך כנוס את כל היהודים", לייעוד האמיתי שלו, של לא יכרע ולא ישתחווה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. הוא היה בארץ זרה, לא היה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ודווקא בגלל זה היה צריך להקפיד על העניין הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
על כך נאמר: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו; יש המפרשים זאת לחיוב ויש המפרשים זאת לגנאי. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו אנחנו מתחילים לפי סדר כניסתם – שכיב שנאן, דב חנין, ואחר כך אני אמשיך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה לדבר על הנאא שלבי, העצירה הצעירה שרק לא מזמן השתחררה ממעצר מינהלי של 25 חודשים בעסקת שליט, ועכשיו שוב הפעם היא מוכנסת למעצר מינהלי, אבל הפעם היא שובתת רעב, ובצדק. אני רק רוצה להתריע שמצבה הבריאותי הוא לא טוב ואם יקרה לה משהו אני חושב שמדינת ישראל תישא באחריות. יש לציין שהעציר ששבת רעב גם בגלל מעצרו המינהלי הוא עדיין בבית-חולים, והוא עבר סדרה של ניתוחים כתוצאה מזה שאחרי השביתה הארוכה הוא לא יכול לאכול. אז מצבה הולך ומחמיר.
אני לא מבין מדוע צריך להכניס אותה עוד הפעם למעצר מינהלי, כאשר היתה 25 חודשים וכל כוחות הביטחון וכל הביטחוניסטים של מדינת ישראל לא יכלו לתפור לה את התיק שרצו לתפור, ואין. 25 חודשים לא הגישו אותה לבית-משפט. מה הצורך להכניס אותה עוד הפעם למעצר מינהלי?
לדעתי, צריכה להיות התערבות של הכנסת. מספיק עם הביזיון הזה. מעצר מינהלי זה יצור רק של מדינת ישראל, וזה מבזה גם את הדמוקרטיה וגם את החוקה הישראלית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת שכיב שנאן, ואחריו – דב חנין. אחריו – חיים אמסלם.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
אפשר מפה, כבוד היושב-ראש?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
איפה שאתה רוצה. כל ארבע העמדות אינן תפוסות.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברי חברי הכנסת, קודם תרשו לי במשפט אחד להצטרף לכל מלה שאמר קודמי, חבר הכנסת סעיד נפאע, בכל הקשור למשפט של השיח'ים שעומד להתקיים בקרוב, ואני מקווה שהמשפט הזה ייגמר כמה שיותר מהר ובסגירה.
אבל בסוף השבוע האחרון השמים המטירו מטר של שלגים שצבע את הגליל בצבע לבן שנקטע מאז שנת 2007, וזה הביא לאזור הר-מירון בפרט אלפי אזרחים ישראלים, יהודים וערבים כאחד, אשר התקבלו באהבה ביישובים חורפיש, בית-ג'ן, גוש-חלב ועוד. בעלי העסקים רוו נחת מהגעתם והם מבקשים להודות לכולם ולהזמין אותם לבוא עוד בכל פעם שירצו.
אבל ביום שישי אחרי זה הגיע עוד פעם אוטובוס מאחינו החרדים לבקר בקבר יתרו, עליו השלום, ולצערנו נמנעה כניסתם והמשטרה נאלצה להרחיקם על מנת למנוע הישנות של מריבה בין אחינו הדרוזים ואחינו החרדים. אני רוצה לבקש מחברי חברי הכנסת החרדים ומההנהגה של המגזר החרדי לקחת לתשומת לבה שהם אורחים מאוד מאוד רצויים בכל האתרים הקדושים לעדה הדרוזית, אבל אנו מאוד מבקשים שאותם אורחים יכבדו את המסורת, את המנהגים ואת החוקים הנהוגים במקום, כפי שאנו עושים בבואנו לבקר בבתי-כנסת, מסגדים וכנסיות.
לנו חשוב לשמור על מרקם היחסים הנהדר עם אחינו היהודים ונעשה הכול ששום דבר לא יפגע בזה. ולכן, אני מבקש בכל לשון של בקשה שנטפל יחדיו בתופעה זו, שלצערי נתפסה לא נכון, ונמנע בעירה מיותרת ונפתח את הלב ואת המקומות הקדושים לכולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת שנאן. כמובן, לא הפסקתי אותך כי אתה אתי משתתף פעם ראשונה בנאומים בני דקה, אבל נאומים בני דקה, בטבע שלהם הם בני דקה. זאת אומרת, דקה ועשר שניות, וכמובן, לא הפסקתי אותך. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, רכבת ישראל עומדת לפני רגע האמת, ורגע לפני ההכרעה אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות מכאן לשר התחבורה להימנע מלנקוט מהלך מלחמתי נגד עובדי רכבת ישראל על חשבון הציבור הרחב בישראל. המחשבה על לסגור את רכבת ישראל כחלק ממלחמה נגד העובדים ונגד מאבק העובדים, תהיה פגיעה קיצונית וקשה בציבור גדול ורחב שמשתמש באופן יומיומי ברכבת.
אני פונה לשר התחבורה ואומר לו שניסיונות בעולם להפריט את הרכבת או להפריט חלקים מהרכבת הם ניסיונות שנחלו כישלון חרוץ. המודל המוכר לכולנו הוא המודל הבריטי, שבו הופרטה הרכבת בתקופת ממשלת תאצ'ר. התוצאה היתה הידרדרות של השירות, פגיעה בלוחות זמנים, ירידה בכל הפרמטרים, חוץ מפרמטר אחד שדווקא עלה, וזה המחירים לצרכן – המחירים עלו, וכל יתר הדברים הידרדרו. שירות כמו רכבת לא יכול להיות מופרט; הוא חייב להישאר בידי המדינה, על כל החוליות שלו, כולל תחזוקה וכולל טיפול ברכבות והשירות שלהן.
אני מקווה שהשר ישמע את הדברים האלה ויימנע ממהלך שיפגע גם בעובדים וגם ברכבת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם, ואחריו – ניצן הורוביץ. אחריו בן-סימון ואחריו רוני בר-און.
<חיים אמסלם (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום נערכה בוועדת החינוך קבלת פנים לחתני וכלת חידון התנ"ך למבוגרים. התנ"ך הוא הקושאן, טאבו, של אומתנו לאורך הדורות, והוא המסמך הבלעדי על אחיזתנו בארץ-ישראל והנס והפלא הגדול של שיבת ציון וקיבוץ הגלויות. חידון התנ"ך בכלל והיוזמה לחדש את חידון התנ"ך למבוגרים, ובכך לעודד את לימוד ושינון התנ"ך, ברכה רבה בהם. עמנו, אשר כונה בצדק "עם הספר", ראוי לו שיימצאו בקרבו רבים הבקיאים בספר-הספרים, ועל לשונו יהיו מורגלים פסוקי התנ"ך, וכך נתרגל כולנו לדבר בצחות הלשון, וכלשון המשורר הנשגב רבי משה אבן עזרא – לא הפרשן אבן עזרא אלא האחר – "לתקן ולאזן שפת עברים האזן,/ תשו דעתך גרזן, עצי עצות לחטוב,/ לדעה הלשון תנה דקדוק ראשון,/ ראה ופקח אישון בחן ושכל טוב". תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת הרב חיים אמסלם. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת בן-סימון.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חג פורים מתקרב, והילדים מתחפשים, אבל בכל מיני מקומונים ומודעות בענייני תחפושות מופיעים ילדים וילדות, אלא שפניהן של הילדות בתצלומים מטושטשים. הילדים מופיעים בתצלום רגיל, ופניהן של הילדות מטושטשות, וזה חלק מאותו דבר דוחה וקיצוני שנקרא "הדרת נשים". אבל פה, אדוני, מדובר בילדות, כך שהמחשבה שעומדת מאחורי טשטוש פניהן של אותן ילדות היא דוחה ומסלידה במיוחד. אני קורא מכאן לכל אותם בעלי עסקים, לכל אותם עיתונים מקומיים ושאינם מקומיים, להפסיק עם הדבר המיותר הזה ולמנוע את התופעה המבישה הזאת. נכון שחג פורים התרחש בשושן – שושן, פרס, אבל אנחנו לא צריכים היום להיות אירן. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת בן-סימון – בבקשה, אדוני.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, בצניעות אני רוצה לחלוק אתך מחשבה בשולי האירוע של איפא"ק בארצות-הברית. כמי שעוקב מדי פעם אחרי המהלך האמריקני בבחירות, לא פעם יש לי רושם שהבחירות הן עלינו. כלומר, אני שומע את המועמדים הרפובליקנים, והם מדברים על ירושלים, מדברים על ההתנחלויות, על אירן, כאילו הם גרים פה וכאילו הם הולכים להיבחר בישראל. אתמול שמעתי את הנאום של אובמה, ואני חייב לומר לך, היה בו חוש מידה כל כך נכון, שהתאים לישראל של אולי לפני 20 שנה. היום, כל מי שאומר לספח את ההתנחלויות, להפוך את ירושלים לבירת ישראל במכה אחת, הוא פטריוט ישראלי. לכן אתה מוצא מצב שבו הרפובליקנים ההזויים האלה, שחלקם רוצים לנהל את העולם, הם נתפסים כפרו-ישראלים, בעוד אדם שרוצה הסדר מדיני, רוצה ויתורים, אומר לישראל את האמת, נתפס כיריב של ישראל. לכן משהו השתבש פה, אולי בחסות הממשלה הימנית הזאת, שהפכה את היוצרות, וכך אתה מוצא תורמים יהודים, ששמים את כל הונם עבור מועמדים שרוצים להפוך את ישראל למבצר צלבני בתוך המזרח התיכון, לעומת אלה שמדברים במתינות, שנתפסים כמי שלא כדאי להתקרב אליהם.
ולכן הנאום של אתמול היה אולי ההוכחה הטובה ביותר, וטוב שנשיא המדינה אמר מה שאמר, שבעצם גם מי שרוצה שישראל תחיה בשלום, הוא בעד ישראל ולא נגדה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמענו את דבריך בקשב רב, כמובן, אבל נדמה לי שלמרות דבריך הבהירים והמנוסחים נפל שיבוש בדברך: אי-אפשר להפוך את ירושלים לבירת ישראל, שכן ירושלים היא בירת ישראל. חלילה אפשר להפוך את זה בחזרה, ואני מקווה שלעולם לא.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אתה מבין – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה אמרת דבר שאפילו הדמוקרטים – פשוט על-פי חוק, ירושלים בירת ישראל. תודה רבה. חבר הכנסת בר-און – בבקשה, אדוני.
<רוני בר-און (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, ברשותך, שתי הערות. הערה אחת, בהמשך לדברי חבר הכנסת פרופסור ברוורמן, בקשר למה שקרה היום בוועדת הכספים – אם אני שומע נכון משני החברים, חברי מגלי והבה וחבר הכנסת ברוורמן, הועברו שם בחטף סכומים שמגיעים לכמעט 7 מיליארד שקל. לתפיסתי, זה לפחות 2% מתקציב המדינה. היו כבר העברות בוועדת הכספים. כשזה מגיע למספרים כאלה, זה שערורייה. זה פרי הבאושים של התקציב הדו-שנתי, שהניח הנחות מקרו בפברואר 2010 בשביל מה שיקרה ב-2012, ומנע מהכנסת דיון בסדרי עדיפויות נוכח ההתרחשויות הגיאו-פוליטיות, ההסלמה עם אירן, האביב הערבי, ובעיקר המחאה החברתית שהיתה כאן בקיץ. לתקציב הזה צריך להחליף את השם; הוא לא דו-שנתי, הוא דו-פרצופי – פרצופה המכוער של המדינה, והדרך שבה היא מנהלת את תקציבה.
הערה נוספת, פתחתי היום את עיתון "הארץ", ואורו עיני – בעמוד 2, על רבע עמוד, מודעת תמיכה בראש הממשלה – מהללת, משבחת את כל מה שהוא עושה, ומחזקת את ידיו, וכולם תומכים בו, עד שחשכו עיני – ראיתי שחתומים: אזרחי מדינת ישראל. אתה, אדוני, אזרח מדינת ישראל. אולי אתה מסכים לתוכן המודעה. אני אזרח מדינת ישראל, ובשום אופן לא מסכים לתוכן המודעה.
אני קורא מכאן לכל אזרחי מדינת ישראל ולאלה שאכפת להם, להגיש תביעה ייצוגית נגד מפרסם ההודעה על גנבת עין, על רמאות שלא היתה דוגמתה, מי שחותם בשמי על דברי השבח חסרי השחר האלה לראש הממשלה – מרגיש את עצמו מרומה. כך אני קורא לאזרחי המדינה לנהוג.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ואני דווקא שמחתי שראיתי אותך חותם על המודעה הזאת. חבר הכנסת מגלי והבה – בבקשה, אדוני, ואחריו – אורי אורבך. לא ביקשת? נעתקו מלים מפיך השבוע בגלל הצרידות. חבר הכנסת מגלי והבה.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, כתושב הצפון שרואה מה שקורה מצפון-מזרח לנו, הטבח הנוראי שקורה לאזרחי סוריה – אם בחומס, אם במקומות אחרים – יכול להיות שחלק ממדינות המערב כבר הניחו מספר חללים או נרצחים, שרוצים, רק לאחר מכן יבואו ויתערבו. אבל אני לא שומע את מדינת ישראל הרשמית אומרת שאנחנו מגנים כל טבח של חפים מפשע, אזרחים שכל מה שהם עושים – מנסים לחיות בתוך משטר דיקטטורי, שצריך ללכת מן העולם, וככל שהורגים בהם ואנחנו שותקים – אני מדבר על החפים מפשע.
ואני קורא לממשלה שתגנה תופעות כאלה, כמו שאני מגנה, כי מי ששם את ראשו בחול, לא יכול לדרוש מאומות העולם, לאחר שמתבצעות פעולות כנגד חפים מפשע – מי כמו העם היהודי, שעבר את הדברים האלה, שאסור להם לשתוק ואסור להם לעבור לסדר-היום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שכפרטים אין אדם במדינת ישראל שלא מגנה את הפגיעה, באמת, הקשה בחפים מפשע והדרך שבה זה נעשה. מבחינת מדינת ישראל, מדינת ישראל לפעמים צריכה לשקול מה עדיף לסורים ולאותם קורבנות, כאשר היא מגיבה. הדברים מובנים מאליהם.
<מגלי והבה (קדימה):>
אף אחד לא דרש להתערב, לא מדינית ולא ביטחונית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא אמרתי לך להתערב – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
כל מה שאני אומר: גם ממשלה צריכה להיות הומניטרית כאשר נהרגים אנשים חפים מפשע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שבעניין זה עם לעם ואדם לאדם, אנחנו כולנו מסכימים אתך. שמעתי גם את שר החוץ הבוקר, שאומר את זה בצורה מפורשת ביותר. אם הוא אומר את זה אז ודאי שגם אנחנו אומרים את זה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
דמעות תנין.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש. יש שם מראות דמים קשים, עפו. אני חרד לחשוב מה היה קורה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
רק ששר החוץ, לא נראה לי שהוא הכי הומני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא דיברתי. אמרתי ששמעתי. לא נתתי ציונים לשר החוץ, ציינתי רק עובדה, שהבוקר שמעתי את שר החוץ אומר את הדברים האלה מפורשות.
חברי הכנסת, האם יש מי מכם באולם שביקש להשתתף בנאומים בני דקה ולא קיבל את ההזדמנות? מוץ היה פה, חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, השרה לשעבר – אבל אתם לא רוצים.
<שאילתות דחופות>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. רבותי, שאילתות דחופות. ובכן, ראשון המשיבים יהיה השר להגנת העורף, שישיב בשם משרד הביטחון – לא בשם שר הביטחון, בשם משרד הביטחון. שר העורף, שבקי ויודע את כל המוצאות של הנושאים אשר בהם אנחנו דנים. מדובר בהמלצות ועדת-גורן, שאותן יעלה, מייד לאחר שהשר יגיע לדוכן, חבר הכנסת מוץ מטלון. נא להקריא את השאלה קודם.
<404. המלצות ועדת-גורן>
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
השאילתא הדחופה היא בנושא המלצות ועדת-גורן – ועדה ערכית או ועדה להתייעלות כלכלית בלבד.
רצוני לשאול, אדוני השר:
1. הממשלה אימצה את המלצות ועדת-גורן. האם התקיים דיון על כך?
2. האם שר הביטחון ממליץ לאשר את הדוח כלשונו?
3. האם ארגון נכי צה"ל היה מודע להחלטות הממשלה, או שנעשה כאן מחטף, חס וחלילה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. תשב במקומך עד שתוכל לשאול שאלה נוספת. כבוד השר, בבקשה.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
1–3. כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה ב-8 בינואר השנה לבצע שינויים בסדר העדיפויות בתקציב המדינה וליישם את דוח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי של טרכטנברג. בין השאר כללה הממשלה החלטה ספציפית שלפיה יש לאמץ את המלצות הוועדה הציבורית בראשות השופט בדימוס אורי גורן לבחינת אמות המידה לזכאות לסיוע מאגף שיקום נכים ומאגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון.
החלטת הממשלה הטילה על משרד הביטחון להפיץ תזכיר חוק לתיקון חוק הנכים וחוק המשפחות ולתקן את הוראות אגף שיקום נכים והוראות אגף משפחות.
משרד הביטחון נמצא בקשר קבוע עם ארגון נכי צה"ל – והסתייגויותיו – בעניין קידום חקיקה ברוח המלצות ועדת-גורן.
החלטת הממשלה מחייבת תיקוני חקיקה אשר מטבע הדברים יגיעו לדיון כאן, בכנסת, כפי שקורה עם כל חוק, ובאותו קטע כל גוף יוכל להביע את כל הערותיו לגבי דוח ועדת-גורן, שהוא מאוד מקיף, מאוד יסודי, מאוד חדשני בהרבה מאוד תחומים שמעוררים פולמוס לא קטן, ובסופו של דבר הפולמוס הזה כולו יגיע לדיון במליאת הכנסת ובוועדותיה לפי החלטת מליאת הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, מוץ.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
א. אני מודה לך מאוד, השר. רק לא השבת לי אם ארגון נכי צה"ל היה מודע לכך שאתם מביאים את זה. על-פי ידיעתי, ארגון נכי צה"ל לא ידע על כך, ובדצמבר נחתם הסכם בין ארגון נכי צה"ל למשרד הביטחון, וארגון נכי צה"ל טוען שכל המלצות ועדת-גורן הן בניגוד לאותו הסכם וזאת הפרת הסכם.
לגבי מה שלא קשור לחקיקה, אדוני יודע שלא כל המלצות השופט גורן כרוכות בחקיקה, כי מדובר שם בהוראות אגף השיקום ובתקנות שאינן מחייבות חקיקה, ולכן הייתי רק מבקש לדעת אם אתם מאמצים את ההמלצות כלשונן או לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<השר להגנת העורף מתן וילנאי:>
אין לי תשובה אם מאמצים את כל ההמלצות כלשונן, אני רק יכול להגיד לך, מוץ, בביטחון מוחלט – זה יגיע לדיון כאן; גם נושא התקנות – ואתה צודק שזה לא חקיקה, אבל הן נובעות מהחקיקה – יגיע לכאן, וזאת ההזדמנות, או במליאה או בעיקר בוועדה, איזו ועדה שתיקבע לכך, אם ועדת הכלכלה, אם ועדת החוץ והביטחון, שם הדברים יצטרכו לעלות על הפרק. לא יהיה מצב, בשום פנים ואופן, שאנחנו נסתום את הפה למישהו שרוצה להעיר את הערותיו או שלא נקשיב לו. לא יהיה דבר כזה. את זה אני יכול להבטיח. וכל דבר – יהיה הדיון ארוך ככל שיהיה – ימוצה דרך דיון מסודר, בוודאי עם ארגון נכי צה"ל, שהיה לך הכבוד לעמוד בראשו במשך כמה שנים.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אמירותי – רק בקריאת ביניים ברשותך – אין בהן כדי להביע עמדה לכאן או לכאן באשר להמלצות, אני פשוט העליתי את הדברים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. תודה רבה לכבוד השר. באמת אנחנו מאוד מודים לך. חבר הכנסת אורי אורבך מבקש לשאול את השר לביטחון פנים. השר לשעבר לביטחון פנים נמצא אתנו, השר עוזי לנדאו, שישיב בשם חברו המכהן היום כשר לביטחון פנים, והוא ישיב על השאילתא, והוא בקי במשרד לפני ולפנים.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אפשר שחבר כנסת לשעבר ישאל את השאילתא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לא לא, הוא שר גם היום, הוא לא רק שר לשעבר, אחרת הוא לא יכול היה להשיב.
<400. שוד כלי-רכב בכבישי יהודה ושומרון>
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, בשבועות האחרונים התרחבה ביהודה ושומרון התופעה של שוד רכבים באמצעות הוצאה אלימה של הנהג מרכבו. התושבים חוששים שאם לא תמוגר התופעה בצורה מיידית תשמש טכניקה זו גם לחטיפת אזרחים או רציחתם חלילה.
רצוני לשאול:
האם כל מערכות הביטחון הרלוונטיות פועלות בנושא? כיצד?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כבוד השר ישיב.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אורבך, המבקש לדון בהתגברות ההתנכלות ליהודים בכבישי יהודה ושומרון – מבירור הפרטים עולה כי בעקבות ריבוי אירועי השוד שהיו לאחרונה בגזרה הנחה מפקד מחוז ש"י להקים כוח משימה בפיקוד מפקד יס"מ ש"י – יחידת סיור מיוחדת שומרון ויהודה – אשר מבצעת פעילות מבצעית באופן גלוי וסמוי, כדי להתחקות אחר העבריינים, לעוצרם ולהביאם לדין פלילי. במסגרת הפעילות נעצר בלילה שבין 26 ל-27 בפברואר חשוד תושב קלקיליה כאשר ניסה לשדוד רכב פיתיון שבו שוטרת סמויה. למחרת, בעקבות ההתפתחות בחקירה, נעצר חשוד נוסף. נעשות פעילויות, אנחנו מקווים לתוצאות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. נא להמתין. יש לך שאלה נוספת? תודה רבה. רק רגע, שאלה נוספת לחבר הכנסת בן-ארי. בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וברכות למשטרה על הפעולה המיידית, אם כי אנחנו מצפים להמשך הפעילות הזאת, כי כמו שאמרתם, התופעה היא נרחבת.
אבל אני רוצה לשאול שאלה נוספת בהקשר זה: לפני כשבוע התפרסמו תמונות ובהן תושבת כרמי-צור, שהותקפה על-ידי כנופיה שהשליכה לעברה אבנים כבדות ממארב מתוכנן ומצולם, כנראה על-ידי שלושה צלמים. האם המשטרה פעלה כדי לאתר את הצלמים, לעצור אותם ולחקור אותם, כדי למגר תופעות כאלה בעתיד? תודה רבה.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
תודה על השאלה, אני מציע שתעביר לי את זה באופן מסודר, תקבל תשובה מסודרת. אני לא רוצה כרגע להשיב מן השרוול, אבל אני חושב שגם שאלה זו אפשר היה להפנות למי שהיה סגן שר הביטחון והיום השר לפיקוד העורף – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האחראי לשטחי יהודה ושומרון זה המושל הצבאי.
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
– – והוא השר האחראי לכל מה שקשור לפעילות – או לפעילות הטרור או לפעילות – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
גם העניין הזה – – –
<שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:>
אני רציתי לעשות חשיבה. תשמע, אם אתה רוצה לקבל תשובה סטריאו, גם מביטחון הפנים וגם ממשרד הביטחון, זאת ההזדמנות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כן, אבל תפנה את השאלה, וכמובן היא גם תופנה למשרד הביטחון. תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים לשאילתא הדחופה הבאה: מסעם המפרך של ילדים לבית-הספר. אני מזמין את סגן שר החינוך שיעלה ויבוא להשיב לחבר הכנסת סעיד נפאע בעניין מסעם המפרך של ילדים לבתי-הספר. הוא ישאל את השאלה, כשאתה תגיע לדוכן, לאחר מכן הוא ישיב, ויוכלו עוד שני חברי כנסת מלבדך לשאול שאלות נוספות. כבוד סגן השר הנכבד, אדוני ישמע את השאילתא פעם נוספת.
<405. מסעם המפרך של ילדים לבית-הספר>
<<סעיד נפאע (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני מבקש רק – תחילה: משום מה, בנוסח שהונח על שולחן חברי הכנסת הושמטו מלים די חשובות: "ילדי חמולת אבו-ליבדה". כך שיוצא שמדובר על 37 תלמידים אי-שם בארץ. הושמטו המלים האלה. מדובר על משפחה שגרה בעמק-לוד. לכן, אני מבקש לשאול את השאלה כפי שאני ניסחתי אותה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לא, אתה חייב – בסיבוב הבא אתה תשאל מה שאתה רוצה. עכשיו תקריא את השאלה כפי שהיא. זו הפרוצדורה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
רק להוסיף את המלים האלה, כי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אל תוסיף כלום, חבר הכנסת – –
<סעיד נפאע (בל"ד):>
טוב, בסדר.
היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אתה מדקדק כמוני – כדי שלא נסטה מהתקנון.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אוקיי.
כבוד סגן השר, בכל בוקר יוצאים 37 ילדים למסע מפרך של שעתיים לבית-הספר, אבל מועצת עמק-לוד מסרבת לספק להם הסעה.
רצוני לשאול:
1. האם ידוע לך על כך?
2. מה ייעשה בעניין? תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, אדוני.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת השואל, משרד החינוך משתתף בעלויות ההסעות של רשויות חינוך מקומיות על סמך בקשות של אותן רשויות ועל-פי קריטריונים של המשרד המפורטים בחוזר המנכ"ל – חוזר מס' ס"ז/8ג'.
במשרדנו לא נתקבלה בקשה של המועצה האזורית עמק-לוד בעניין זה.
מבדיקה שערך אגף ההסעות עם היועץ המשפטי של המועצה עלה כי המשפחה יושבת שלא כחוק על חלקה שפלשה אליה, ולטענת המועצה התלמידים והוריהם אינם רשומים כתושבי הרשות של עמק-לוד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חבר הכנסת סעיד נפאע.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
עם כל הכבוד, באמת מאוד מצער לשמוע תשובה כזאת, אבל אני אבקש לצטט כמה מלים בנושא הזה: "המסלול שהקבוצה עוברת כולל צעדה לאורך שביל עפר מפותל, חציית כבישים סואנים, המתנה ממושכת לאוטובוס, נסיעה, ולאחר מכן הליכה ממושכת נוספת ברגל. המסע היומי הזה לעבר מימוש זכותם החוקית לחינוך מסתיים, אחרי יותר מ-8 קילומטרים, עם תום השיעור הראשון". זה המצב.
כבוד סגן השר, האנשים האלה משלמים ארנונה לאותה מועצה. זה מה שכתוב כאן. הטענה של המועצה, שכפי ששמעתי אותה מכבוד סגן השר היום, באמת, באמת, במלים – בהמעטה אני אומר את זה – – –
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
אשמח לקבל ממך את המסמך הזה, שהם משלמים ארנונה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
למעשה זו כתבה. אני אתן לכבודו, ושכבודו יראה שם בדיוק במה מדובר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה לא משיב, חבר הכנסת בן-ארי.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
כבוד סגן השר, אני מבקש גם לציין שהסוגיה הזאת הוכרעה בבית-משפט ישראלי – לא ספציפית, אלא סוגיה דומה, שכונה שכנה לשכונה הזאת, ונאמר שהזכות הזאת, של החינוך, עולה על כל טענה אחרת. גם אם המשפחה הזאת יושבת באיזו פינה בעמק – לא יכול להיות מצב כזה. עם כל הכבוד, שוב אני אומר: הרי בסופו של דבר בעל הדעה הוא בעל המאה, נכון? מי שמממן זה משרד החינוך, ולא העירייה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היא משלמת ארנונה ללוד?
<סעיד נפאע (בל"ד):>
היא משלמת ארנונה לאותה מועצה.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
לעמק-לוד? מאוד מעניין אותי המסמך הזה. אם תמציא לי את המסמך אני אפנה שוב.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אוקיי, בסדר. אני אמציא לך את הכתבה מפורטת. ממש במשפט אחד: הרי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תמציא את המסמך למשרד עם העתק אלי.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אוקיי, מאה אחוז.
אומר במשפט אחד: כבודו, מצב כזה, שבא גם בשערי בית-המשפט, ובית-המשפט זעק בפסק-דין שמצב כזה לא יכול להיות – אני הייתי מצפה ממשרד החינוך שלא יסתפק בפנייה לאותה יועצת משפטית של העירייה, שתאמר לו, בסופו של דבר, תשובה כזאת, ואנחנו נקבל תשובה כזאת – – –
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
אין לי – רק הכלים שיש למשרד ממשלתי: לפנות למועצה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, רק רגע. חבר הכנסת מסעוד גנאים, שאלה נוספת, ואחריו – טלב אלסאנע, שאלה נוספת.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, האמת היא שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בדוגמה שכאילו הם לא מכירים במקום של האדם – אם המבנה שלו הוא ללא היתר, כאילו מפקיעים את זכויותיו הבסיסיות. הזכות לחינוך היא זכות בסיסית. אנחנו מדברים על מסע שיש בו סכנה, סכנת חיים וסכנת בריאות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת גנאים, אני רוצה לעזור לך ולשר. נגיד שאני גר בירושלים, וזכותי ללמוד בגמנסיה העברית, כי אני גר קרוב אליה, מה שהיה נכון בצעירותי, ואני עובר לגור באיזה מקום – בליפתא. העירייה לא יכולה להתייחס לבן-אדם בודד, או אפילו לקבוצה של אנשים, אלא אם כן הם בתחום אותו שיפוט ובתחום אותו מקום שבית-הספר נוגע אליו. אני הבנתי שאכן בית-הספר הזה נוגע אליו.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
נכון, כן, זה מובן מאליו. אני יצאתי מההנחה הזאת, שהם תושביה ואזרחיה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל הזכות של ילדי ללמוד בבית-ספר, או שלי, נובעת גם מהקרבה שלי ומהסדר שהמדינה מסדרת, כך שכל אדם יכול ללמוד סמוך למקום מגוריו. נושא ההסעות הוא במקרים המתוקנים שבהם צריך הסעה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
נכון, אז שאלתי היא: האם משרד החינוך, שהוא אמון על החינוך, חייב להסתפק בכל מה שאומרים במועצה זו או אחרת? האם לא חייב – לא הוא – הוא לא חייב לבדוק באמת מה קורה שם ולתת לתלמידים האלה את הזכות שלהם? זה גם 8 קילומטרים, גם שעתיים, גם מתעייפים, גם סובלים, גם מאחרים וגם מאבדים את השיעור הראשון. מה צריך לקרות?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אל תשיב עוד. חבר הכנסת טלב אלסאנע – בבקשה, אדוני. במגזר הבדואי הבעיה היא עוד הרבה יותר גדולה, אבל השאלה היא – אי-אפשר לבנות בית-ספר ליד כל מי שגר באיזה מקום. צריך – בבקשה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
כבוד סגן השר, השאלה כאן היא שאלה מאוד עקרונית. יש חוק חינוך חובה, מה זה בדיוק כולל? האם זה רק להקים בית-ספר, או שבית-הספר יהיה נגיש וזמין, ואם הוא מרוחק מרחק מסוים חובה על המדינה גם לספק הסעה? אם ההורים, נניח, מתגוררים בשטח שהוא לא בבעלות פרטית, האם זה מקנה זכות וסמכות לשלול את הזכות המוקנית לתלמיד להסעה? מה הקשר בין ההורים ומעשיהם לבין זכותו של התלמיד? איך שאני מבין, אין מחלוקת שההורים מתגוררים בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק-לוד, אלא שהבעיה היא שהם יושבים על אדמה לא שלהם. מה זה רלוונטי, סוגיה כזאת? לכן, לדעתי, צריך להוציא הנחיה ברורה שהתלמידים זכאים, ולא צריך להעניש אותם בגלל מעשה כזה או אחר של הוריהם. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. בבקשה, אדוני.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
אני רוצה לענות לך. יש כאן שאלה עקרונית: הם שייכים למועצה האזורית עמק-לוד או לא? אנחנו קיבלנו מהמועצה האזורית – התלמידים והוריהם אינם רשומים כתושבי הרשות, אז מה אנחנו יכולים לעשות, עם הכלים שיש למשרד? הרי אנחנו לא מביאים. ההסעות הן בידי הרשות. אדרבה, אם יש לך מסמך, כמו שאתה אומר, שהם משלמים ארנונה לעמק-לוד, תביא לנו את זה. אני אשמח לטפל בזה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הדבר הזה, עובדתית, צריך להתברר. זה שהילדים בעלי זכות ללמוד, ואם אכן בית-הספר טוען – המועצה טוענת – שהם לא חלק מהמערכת העירונית ולכן הם לא חייבים כלפיהם – משרד החינוך פועל באמצעות המועצות המקומיות.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
בדיוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר גמור. אנחנו נברר את העניין. אני מזמין את כבוד שר הרווחה. מי משיב במקומו? מי משיב במקום שר הרווחה? כן, אז – האם נמצאת פה השרה לקליטת העלייה?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
שר הרווחה כאן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שר הרווחה כאן? היכן? שר הרווחה כאן, אבל הוא צריך להיות שם – פה. בסדר. אז בינתיים אני אזמין – האם השואלת של שרת הקליטה, חברת הכנסת מרינה סולודקין, איננה נמצאת כאן? זו בעיה. האם חברת הכנסת סולודקין נמצאת?
<יצחק וקנין (ש"ס):>
השר הגיע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר הגיע. בסדר. הנה, שר הרווחה נמצא פה, סמוך לנו. אתה צריך לבקש מהשר הקודם להאריך בדבריו אם אתה נמצא עסוק.
בוא, כבוד השר, תעלה לדוכן על מנת להשיב מהדוכן על שאילתא דחופה בנושא: סכנת הסגירה של מעון "בית דוד", שאותה שואל ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין.
<403. סכנת הסגירה של מעון "בית דוד">
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה, מעון "בית דוד", המהווה בית ל-77 נשים עם פיגור, בסכנת סגירה, בהיעדר מימון לשכירות. תקציב שהתקבל לבניית הבניין מספיק רק למחצית הבנייה.
רצוני לשאול:
1. מה ייעשה למניעת סגירת המעון?
2. מה ייעשה לגיוס משאבים להשלמת מבנה חדש? תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר, בבקשה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:>
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מתנצל על העיכוב.
לעצם העניין, חבר הכנסת וקנין, מעון "בית דוד" הוא מסגרת טיפולית ותיקה במבשרת-ציון המיועדת לנשים עם פיגור שכלי ומפוקחת על-ידי המשרד. המעון מיועד ל-77 דיירות ופועל על-פי המודל שמשלב באופן חלקי את הדיירות בקהילה. בשנים האחרונות צבר המעון גירעונות כספיים נוכח העברת חלק ניכר מהדיירות למגורים בדירות בקהילה, בשכירת מבנה לתעסוקה.
כדי לדבר בשפה פחות מקצועית – יש היום אצלנו במשרד הרווחה תפיסה יותר רחבה שצריכים לנסות לשקם כמה שיותר אנשים בקהילה עצמה; פחות במוסדות, שזה הדבר הכי קל. אדם, או אשה שיש לה בעיות, מעבירים אותה למוסד, משתחררים מכל האחריות. אני לא איש מקצוע – אבל השיקום בקהילה הוא הרבה יותר טוב, באזור של המשפחה, של השכנים, מאשר לשים במוסד או במעון או בכל מיני מתקנים מהסוג הזה. על הרקע הזה מעבירים לא מעט דיירים ממוסדות דווקא לשיקום בקהילה, כי תמיד עורף משפחתי, עורף חברתי, הם מפתח להצלחה בשיקום מהסוג הזה.
מהלכים אלה מהווים יישום של גישה מקצועית הרואה את עצם המגורים בדירות בקהילה ובשילוב בתעסוקה שלב מהותי בהתפתחותן ובשיקומן של הדיירות. אף שהמהלכים תואמו עם המשרד, הם יצרו במשך השנים למעון גירעון של מאות אלפי שקלים, שבכל חודש גדל ב-90,000 שקלים נוספים.
משרד הרווחה רואה חשיבות רבה בהמשך פעילותו של המעון, ועל מנת לסייע לו להמשיך לתת שירותים אנו פועלים בשני מישורים: האחד, צמצום הגירעון החודשי לחצי על-ידי מהלך של הגדלת תעריף המסגרת והוספת תקציב לפעילותו החודשית. זאת אומרת, יש שתי אפשרויות לסייע להם: או להוסיף דיירים – דבר שאנחנו לא מעוניינים לעשות מעבר למה שדרוש. אנחנו מעדיפים את טובת הדייר מהחלק הכלכלי, אז אנחנו מגדילים את התעריף ב-50%. הדבר השני, מבחינת אפשרות לסייע למעון לצמצם את הגירעון הכולל שנצבר עד כה. בכל מקרה, הנהלת המשרד לא תפקיר את המעון ואת הדיירות, כמובן, ותפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להבטיח את המשך פעולתו תוך ליווי בהכוונת ההיבטים המקצועיים והתקציביים הכרוכים בכך.
אם אני צריך לסכם את זה בכמה שורות: זה שהמעון נקלע למצוקה הזאת, הסברתי למה, כי יש לו פחות דיירים בגלל המדיניות. אבל גם יוסיפו כסף וגם, כמובן, מנכ"ל המשרד והגורמים המקצועיים במשרד ייכנסו לעניין הזה כדי לאפשר לו להמשיך, כי, כמו שאמרת, זה מעון חיוני שנותן מענה, ואנחנו נטפל בזה.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אני אסתפק בתשובתך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורי אורבך רוצה שאלה נוספת. בבקשה, אדוני.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לעמיתי חבר הכנסת וקנין. אני ביקרתי במקום לפני כחצי שנה, והיה אפילו ביקור גומלין בכנסת של קבוצת הנשים מ"בית דוד"; על שולחני תמונה שלנו ביחד. זה פשוט מקום – אם היה צריך להוסיף מקומות קדושים, גם אתרים שכאלה, לחוק המקומות הקדושים, הייתי מוסיף את "בית דוד". יש לו כבר שם של מקום קדוש, אבל זה מקום קדוש באמת; עוסקים שם בדבר הכי חשוב.
אני שואל את אדוני השר לגבי המדיניות הכללית של שיקום בקהילה של אנשים ונשים מבוגרים מהסוג הזה. כי נדמה לי, ואולי במידה של צדק, שמשאבים רבים מאוד מופנים למפגרים ובעלי לקויות אחרות כשהם צעירים מתוך ראייה קדימה או מפני שיש יותר דיסציפלינות ומתודות של איך לטפל בילדים ובצעירים, ואנשים שהם כבר – לא נגיד, בערוב ימיהם, עד מאה-ועשרים, אבל בני 50 ו-60 – נדמה שזה יותר יוזמות כמו שיש ב"בית דוד" במבשרת ובעוד מעט מקומות אחרים. האם יש תפיסה של משרד הרווחה לגבי טיפול בקבוצה לא גדולה של אנשים מהסוג שמטופלים כל כך טוב ב"בית דוד" כדי לראות איך אנחנו מתמודדים עם סוגיה כל כך רגישה ועדינה. אני רוצה לחזק את השר: באמת, תצילו את המקום הזה. זה 40,000–50,000 שקל בשנה – אני לא מזלזל באף שקל – שהתועלת של זה היא כל כך גדולה שפשוט צריך לבוא ולראות.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:>
על החלק האחרון של השאלה כבר השבתי, שאנחנו מטפלים בזה, ואמרתי גם מה הדרכים.
לגבי תוכניות הטיפול, חבר הכנסת אורבך, אין הבדל בין תוכנית טיפול לילד עם פיגור או לאדם בן 35 עם פיגור. זה לא שאנחנו מתנערים – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
יש בתעסוקה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון:>
לא, לא. יש תוכניות טיפול מהרגע הראשון שאובחן כמפגר, עד 120, מה שנקרא. לפני שבועיים ביקרתי במעון "טללים" בדימונה, ויש שם מחלקה גדולה של אנשים – היה שם אדם בן 80 עם פיגור – אני מקווה שאני לא טועה – עם תוכנית טיפול מסודרת, כל יום מה קורה אתו. היה בן 75 ו-60 ו-50. בגלל ההתפתחות וההתמחות בנושא הפיגור היום גם תוחלת החיים שלהם גדלה. פעם הם היו נפטרים בגיל מאוד צעיר, והיום, בגלל המקצועיות הגדולה שיש בנושא הזה, תוחלת החיים שלהם היא כמעט רגילה. זה מצוין, וזאת תעודת כבוד עבורנו. מטבע הדברים אנחנו מכינים תוכניות עבור כולם, שלא תיווצר תחושה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מטפלים רק באלה עד גיל 18 או עד גיל 20 – חלילה. כל אדם שצריך את הטיפול, יש לו תוכנית. כמו שאמרתי, במעון "טללים" יש כמה עשרות מאוד מבוגרים, וכולם מקבלים טיפול, אין הבדל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לשר הרווחה על תשובתו. כבוד השרה, חברת הכנסת סולודקין אינה נמצאת כאן. אני יכול להקריא לך את השאלה, ואם את רוצה לענות מעל הבמה, בבקשה. אני מזמין את גברתי לעלות, כי פשוט השרה טרחה על מנת להכין את התשובה יחד עם המשרד.
אבל אני מודיע שמי שייעדר כאשר הוא מגיש הצעות, ואנחנו מאשרים אותן, נדע בפעם הבאה שאין צורך לאשר לו שאילתות כאלה ואחרות, פשוט מאוד. כי על-ידי כך אנחנו מונעים מאחרים את האפשרות לשאול, והדבר הזה אינו מתקבל על הדעת. ידידי וחברי לנשיאות הכנסת חבר הכנסת מג'אדלה, אנחנו לא יכולים להרשות שבן-אדם שאנחנו מאשרים לו, אלא אם כן יש סיבה להיעדרותו, שהוא לא שואל – אנחנו מאשרים מהיום למחר שאילתות, ואנחנו לא נמצאים.
<406. רפורמה בשירותים הניתנים לעולים בתחום התעסוקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, השאלה ששואלת חברת הכנסת מרינה סולודקין, שהיא בדרך כלל נאמנה של מליאת הכנסת:
במסגרת הרפורמה ייסגרו מרכזי הכוונה לעולים והשירות יינתן על-ידי יועצי המשרד וגורמים חיצוניים שייבחרו במכרז.
ברצונה לשאול:
1. מדוע הוחלט על רפורמה ובאיזה מסגרת היא נדונה?
2. מה הם התנאים להשתתפות במכרז? תודה רבה.
בבקשה, גברתי.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני צריכה לומר שהגדרתי את התעסוקה כאחד התחומים החשובים בפעילות של המשרד ושלי בפרט. כאשר נכנסתי לתפקיד זה שמתי דגש על כמה דברים: תעסוקה, דיור ולימוד השפה העברית. אני בטוחה שאלה דברים שבלעדיהם אין הצלחה בקליטת עלייה.
על הרפורמה בתעסוקה ובשירותים שהעולים מקבלים החלטתי במסגרת התייעלות העבודה של המשרד לקליטת העלייה. לצורך זה הוקם צוות בדיקה בראשות מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, ואני מיישמת את המסקנות.
לגבי העיתוי – מכיוון שהחוזה עם מרכזי ההכוון מסתיים בסוף חודש מרס, היינו צריכים להודיע למרכזי ההכוון שאנחנו מסיימים את ההתקשרות אתם. אגב, תוך בדיקה הסתבר ששני-שלישים של התקציב – וזה תקציב של 12 מיליון ש"ח – שני-שלישים הולכים ומופנים להחזקת משרדים ומשכורות, ואני חושבת שבהתייעלות של המשרד אנחנו היינו חייבים לעשות את זה.
אני החלטתי שהמשרד לקליטת עלייה יכול להרחיב את הפרויקט; במקום שישה מרכזי הכוון אנחנו היום עושים את זה – נעשה את זה – ב-44 צוותי הכוונה. את הכסף שנחסוך, זאת אומרת שני-שלישים, אנחנו נפנה להכשרת עולים חדשים.
דרך אגב, אנחנו המלצנו למרכזי ההכוון להמשיך התקשרות מקצועית ומצומצמת מהיום. היום הוא היום האחרון שהיינו צריכים לקבל את התגובות, אנחנו קיבלנו תגובות ואנחנו נבדוק אותן.
הדגש בפרויקט זה יהיה על השקעה אישית יותר בכל עולה – בפרט. אני חושבת שזה חיובי, אני חושבת שהמשרד חייב לתת שירות אישי, והיום, בזמן שהצטמצם מספר העולים שמגיעים ארצה – אין היום מספרים כמו בשנות ה-90, 100,000, 150,000 בחודש – פחות מ-100, אבל המספרים היו מאוד מאוד גבוהים. היום זה 20,000 כל שנה, ואנחנו חייבים לתת טיפול יותר אישי, וכך אנחנו נוהגים בכל הפרויקטים.
על מכרז חדש – מכרז זה נמצא בהליכי גיבוש ועבודה. צוותים של יועצים משפטיים ויועצים כלכליים עובדים על כך, וכאשר זה יסתיים אני אשמח להודיע לכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לשרה סופה לנדבר, השרה לעלייה וקליטה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לך. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, תמו השאילתות הדחופות, ואני מודה לכל חברי הכנסת והשרים אשר שאלו ונענו.
<הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007>
[נספחות.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לעלות ולהגיש את בקשת הוועדה, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007. הצבעה – לאחר ההצגה תהיה גם הצבעה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007, נדונה בכנסת השבע-עשרה בקריאה ראשונה והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. ביום ז' באב התשס"ט, 28 ביולי 2009, החליטה הכנסת השמונה-עשרה להחיל על הצעת החוק דין רציפות בהתאם לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993.
בהצעת החוק מוצעים תיקונים בחוק איסור הלבנת הון במגוון רחב של נושאים. הוועדה ערכה דיונים רבים בהצעת החוק, אולם בנושאים של מדרג הענישה, הגדרת המונח "שליטה", תוקפו של צו חילוט זמני, הגבלות על גילוי דיווח והעברות מידע לרשויות חוקרות שונות התגלעו בוועדה חילוקי דעות.
בעוד חודשים מספר צפויה מדינת ישראל לעמוד לביקורת של גופים בין-לאומיים בתחום הלבנת ההון. כדי שלא לעכב את החלת ההסדרים שעליהם הוסכם בוועדה, שיש להם חשיבות לעניין הביקורת האמורה, וכדי לאפשר המשך דיון בשאלות האמורות, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות נפרדות, לשני נושאים; חלק אחד של ההצעה, שאותו תכין הוועדה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בשלב הראשון, יכלול את רוב סעיפי ההגדרות, הוראות לעניין החלת משטר הדיווחים על סוחרים באבנים יקרות, נותני שירותי מטבע, העברות מידע מהרשויות לאיסור הלבנת הון לגופים ביטחוניים וכן הוראות ביצוע ותיקונים עקיפים לכמה חוקים. החלק האחר של ההצעה, שבו תמשיך הוועדה את דיוניה, יכלול את ההוראות הנוגעות למדרג הענישה, הגדרת המונח "שליטה", תוקפו של צו חילוט, הגבלות על גילוי דיווח והעברות מידע לרשויות החוקרות.
אני מבקש מהבית לאשר את הפיצול, כדי שנוכל לסיים את הפרק, בעיקר את הפרק שעוסק בענף היהלומים, כדי שלא לפגוע בענף הזה, והם יוכלו להמשיך ולנהל את עסקיהם הבין-לאומיים בצורה מכובדת. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הואיל ואיש לא נרשם לדיון אנחנו נעבור להצבעה. אני אמתין כמובן לחבר הכנסת רותם עד שיגיע למקום מושבו. לאחר מכן נעבור להצבעה. אני מציע לחברי הקואליציה לתפוס את מקומם, כי בהחלט אנחנו יכולים להגיע למצב שהבקשה לא תעבור. חבר הכנסת מוץ מטלון, בבקשה.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא פיצול, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007. נא להצביע. מי בעד פיצול? מי נגד? – כבקשת הוועדה? נא להצביע.
<קריאה:>
בעד או נגד, דודו?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
בעד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לא, גם האופוזיציה הצביעה בעד, כך שאין בעיה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז–2007, נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת הוועדה, ועדת חוקה, חוק ומשפט, בנושא חוק איסור הלבנת הון – בקשת פיצול לתיקון מס' 7, עברה, והכנסת אישרה את בקשתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט.
<הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012>
[מס' כ/436; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 26031; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת הנכבד אמנון כהן, לבוא ולהציג את הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
במרשם האוכלוסין נרשמים פרטיו האישיים של כל תושב, לרבות הלאום והדת שאליהם הוא משתייך. סעיף 3א(א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965, קובע כי לא יירשם אדם כיהודי לפי לאומו או דתו אם הודעה לפי חוק זה או רישום אחר שבמרשם או תעודה ציבורית מראים כי הוא אינו יהודי, כל עוד לא נסתרו ההודעה, הרישום או התעודה האמורים להנחת דעתו של פקיד הרישום הראשי, או כל עוד לא נקבע אחרת בפסק-דין הצהרתי של בית-משפט או בית-דין מוסמך.
בשנים האחרונות היו כמה מקרים שבית-דין רבני קבע כי אדם מסוים הוא יהודי ואולם פקיד הרישום במשרד הפנים סירב לרשום אותו ככזה במרשם האוכלוסין.
לפיכך, בהצעה זו, אשר יזמו חברי הכנסת דוד אזולאי, איתן כבל, פניה קירשנבאום וזבולון אורלב, מוצע לקבוע כי פסק-דין הצהרתי של בית-דין רבני לעניין יהדותו של אדם בתובענה של בעל דין שהוא תושב בענייני נישואין וגירושין לפי חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, יחייב, ככלל, את רישומו של אותו אדם כיהודי במרשם האוכלוסין. עם זאת, אדם כאמור לא יירשם כיהודי במרשם האוכלוסין אם הוא בן דת אחרת, למשל אם הוא המיר את דתו.
נוסף על כך מוצע לקבוע כי אם סבר פקיד הרישום הראשי כי בפני בית-הדין הרבני או בית-המשפט שקבע כי אדם הוא יהודי לא היו מסמכים המנויים בסעיף 3א(א) האמור, והמעידים שהמבקש אינו יהודי, הוא יוכל לפנות אל בית-הדין הרבני או בית-המשפט, לפי העניין, בבקשה לשקול מחדש את החלטתו. פקיד הרישום יהיה רשאי לעכב את הרישום במרשם האוכלוסין, את תיקונו או את שינויו, עד למתן החלטה בבקשה.
הצעה זו, אדוני היושב-ראש, מוגשת ללא הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, אין הסתייגויות לחוק זה. ולכן, כאשר יגיע יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה למקומו, אנחנו נצביע על הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה, מקשה אחת, על-פי בקשת יושב-ראש הוועדה.
רבותי, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיף 1 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17) עברה בקריאה שנייה.
ואני אשאל את יושב-ראש הוועדה האם לקרוא בקריאה שלישית.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כן, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. ובכן, על-פי בקשת יושב-ראש הוועדה, אני מציע לחברים להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17).
נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת היוזמים, כצדיקים מלאכתם נעשית על-ידי חברי הכנסת הנוכחים במליאה, ובראשם יושב-ראש הוועדה, שמזכה אנשים באמת בחוק שעובר בקריאה שלישית, ב-14, כאשר אין מתנגדים, אין נמנעים. ואני מאחל להם שידעו שמלאכתם נעשתה על-ידי חברי הכנסת הנוכחים. ההצעה התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, הודעה אחת קצרה, שאינה מחייבת הצבעה.
ועדת הכנסת החליטה כי הצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת רישום כמפלגה), התשע"ב–2012, פ/4028/18, של חבר הכנסת יריב לוין וקבוצת חברי הכנסת, תידון בוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/661).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה), שאותה יציג בפני המליאה השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. בבקשה, אדוני.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012.
כבוד היושב-ראש, במסגרת יישום מדיניות הממשלה לקידום החיסכון ארוך הטווח לקצבה על פני אפיקי חיסכון אחרים לשם הבטחת רווחתם של היחידים בחברה בעת זיקנה, תוקן בשנת 2008 חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005, בתיקון הידוע בשמו "תיקון מס' 3". בתיקון האמור בוטלה האפשרות לחיסכון בקופות הגמל לתגמולים למטרת קבלת סכום הוני, אפיק חיסכון אשר הקנה לחוסכים בו זכאות להטבות מס. כמו כן נקבע כי משיכת כספים שיועדו לקצבה באמצעות היוונם לסכום חד-פעמי תותר אך ורק בתנאי שהמושך הותיר בידו סכום להבטחת קצבה מזערית.
לשם השלמת הרפורמה, אדוני היושב-ראש, של עידוד אפיקי החיסכון לקצבה על פני אפיקי חיסכון אחרים, ובעקבות ביטול החיסכון ההוני כמפורט לעיל, מוצע לתקן את פקודת מס הכנסה ולהרחיב את מסגרת הטבות המס הניתנות בעת משיכת כספים באפיק החיסכון לקצבה, כך שיוגדל שיעור הפטור הניתן ליחיד, כאמור, באופן מדורג במשך 13 שנים, וזאת עד לפטור בשיעור של 67% מתקרת קצבה מזכה, כהגדרתה בתיקון המוצע – 8,190 שקלים, נכון לשנת המס 2012 – במקום פטור בשיעור 35% מהתקרה או מהקצבה בפועל, לפי הנמוך. כך מוצע להתאים את הוראות הפקודה להוראות חוק הפיקוח על קופות גמל כנוסחו לאחר תיקון מס' 3, כך שיתאפשר היוון קצבה לאחר הבטחת קצבה מזערית ללא תשלום קנס.
חברי חבר הכנסת אילן גילאון, בנוסף, לאור הגבלת האפשרות בתיקון מס' 3 האמור, להמשיך ולשמור כספי פיצויים שהיו בקופת הגמל לאחר הפרישה מהעבודה וחישוב המס בגינם, אלא אם כן יועדו לקצבה על כל המשתמע מכך, מוצע, אדוני היושב-ראש, לאפשר לחוסך להעביר כספים כאמור לחשבון חדש בקופת גמל לא משלמת, אשר אותם יוכל למשוך בכל עת שלא בדרך של קצבה, ובלבד שעל הרווחים הצבורים יחולו שיעורי המס החלים על ריבית, בדומה למכשירים כמו תוכניות חיסכון צמודות.
אחרי שהסברתי, ואני מבין שכולם הבינו, אדוני היושב-ראש, אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני, הממשלה ביקשה שלא נצביע. נדמה לי שהיה לך פה רוב מלא.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
למה, אדוני?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל הואיל ואנחנו קבענו שהממשלה מבקשת תשובתה, זאת אומרת לאחר הדיון וההצבעה מחר, ובהסכמת האופוזיציה, אני לא יכול היום לשנות את הדבר, אף שנדמה לי שאפילו האופוזיציה היתה מצביעה בעד ההצעה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אנחנו החלטנו להצביע בעד.
<יעקב אדרי (קדימה):>
אנחנו גם בעד, אבל החלטנו להצביע מחר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני היום לא אבוא – אחרת, כי יבואו ויאמרו לי שאם הם היו יודעים, הם היו באים ומצביעים נגד. ההצבעה תתקיים מחר, בסוף הדיונים, בהתאם להסכמה שנתקבלה על-ידי הנשיאות שאישרה את סדר-היום. ואנחנו לא משנים, אלא בהסכמה. אני מאוד מודה לכבוד השר יצחק כהן, סגן שר האוצר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כמה אנשים ביקשו להשתתף בדיון, והם חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ראשון הדוברים, ואחריו – חבר הכנסת מולה. וחבר הכנסת נסים זאב – מבקש או לא? כי אני סוגר את הרשימה. מבקש? לא מבקש? אוקיי, אז חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו חבר הכנסת מולה, וההצבעה תתקיים – הרשימה סגורה. ההצבעה תתקיים מחר. בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, יש לי פנייה אישית אליך. לא אישית, אלא בעצם אני חושב שאני מייצג ציבור רחב במדינת ישראל, ואני אשמח אם תאזין לדברי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בקשב רב.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בקשב רב. אומנם פה דיברו על תוכניות גמל והטבות מס לקצבה, ושאדם ידע וישמור לזיקנתו, והדברים הם חשובים. אני גם רואה שאתה מקשיב לי קשב רב, אני מודה לך מאוד על הקשב הרב, אדוני סגן השר.
זה לא סוד שבשנתיים האחרונות, אחד ממוצרי היסוד הבסיסיים ביותר, אולי הקיומיים ביותר, המים – מחירם עלה ב-40%, אפילו למעלה מ-40%. אם היו משלמים פעם על קוב מים ראשוני, זאת אומרת בצריכת מים, 2.69 שקלים, והיו משלמים על ביוב עוד משהו כמחצית מזה, ובסך הכול היו מגיעים למשהו כמו 4.5 שקלים, היום על המים והביוב, שערבבו אותם ביחד, משלמים 10 שקלים. אני מדבר על הצריכה האישית לנפש. זה מלבד הצריכה היתירה. מה היה הטיעון, אדוני היושב-ראש? אין מים. יש בצורת. אפילו היה פה איזה מין רעיון עוועווים – עַוועים צריך לומר אולי – רעיון לשים את – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי רעיון עִוועים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
עִוועים. נכון, עוועים. תודה. רעיון עוועים, כמו שמתקן אותי היושב-ראש, לתת היטל בצורת. תשמעו, רבותי, יש פה גזירת שמים. אני שואל את עצמי שאלה מאוד מאוד פשוטה, מה ששואל את עצמו היום כל אזרח בישראל שחווה בהתרגשות את גשמי הברכה. אמרו לנו בתחילת השנה החזאים, שהולכת להיות פה, חס ושלום, עוד הפעם שנה שחונה, והנה, אדוני היושב-ראש הירושלמי, העיר נצבעה בלבן בסוף השבוע, ולבם של הירושלמים רחב, ולבם של כל ישראל רחב, שברוך השם מאגרי המים, הן האקוויפרים, הן הימה הקטנה-גדולה שלנו, הכינרת, הולכת ומתמלאת. הייתי מצפה שיבוא לפה שר האוצר, או לפחות הסגן שלו שיקשיב לי, ויגיד: רבותי אזרחי ישראל, התברכנו בגשמי ברכה, אנחנו מורידים עד השנה הבאה את מחירי המים. ואם תהיה עוד פעם שנה ברוכה, נשאיר את מחירי המים בעינם, ואם לא, נעלה אותם למה שהיה.
אבל מסתבר שבמשרד האוצר מחפשים תירוצים איך למלא את הקופה. זה טוב שממלאים את הקופה מאנשים שיש להם, אבל כשממלאים את הקופה מאנשים שאין להם, ובטיעוני סרק, כי להתפיל קוב מים עולה משהו בין שקל לשקל וחצי, ולקחת כאלה סכומים, ועכשיו לתרץ את זה כי צריך את זה לתשתיות, זה תירוץ קלוש, תירוץ עלוב, שמעליב את הציבור ומלמד אותו שבעצם האוצר תפקידו אחד – למצוץ את הציבור, לקחת ממנו בתירוצי שווא, וכשצריך לתת לו – כשהיתה פה ברכת שמים, אז לא מקבלים שום דבר. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מולה, ואחריו – יסיים חבר הכנסת ישראל אייכלר. אם היה פה קודם, היה ראשון הדוברים.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, האמת היא – לגבי הסעיף הזה, אנחנו הודענו ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אלקין, במועד, שאנחנו תומכים בהצעת החוק. אלא מה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מה שהיה היום בוועדת הכספים. בוועדת הכספים הממשלה והקואליציה הביאו לנו קיצוץ תקציבי או העברות תקציביות של כמעט – יותר מ-7 מיליארד שקל. 7 מיליארד שקל. בסך הכול מדובר בעצם בחוק הסדרים חדש, אחרי שאמרו לנו, התקציבים הם בעצם העברה מכאן לכאן. אנחנו שואלים – כל מה שאנחנו ביקשנו מיושב-ראש ועדת כספים: תביא לנו את השרים שייתנו לנו הסברים. מאחר שלא נענה לבקשתי – נמצאת כאן שרת הקליטה, הגברת סופה לנדבר, אני רוצה דווקא להפנות אליה את השאלות שרציתי לשאול אותה – אם הוא היה מזמן אותה – בוועדת הכספים.
אני אתן לך שתי דוגמאות, העיניים יראו והאוזניים ישמעו; המשרד שלך קוצץ ב-18 מיליון שקל בקיצוצי flat. 18, יותר נכון – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
ב-28 מיליון שקל.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – 18.515 מיליון שקל, מזה, בעצם, סך כל הסעיפים – הסעיפים שקשורים לעולי אתיופיה – 5.506 מיליון, זאת אומרת, אם אני לוקח 18.5 מיליון, אני עושה פחות ב-5.506 מיליון, זאת אומרת, המשרד שלך בסך הכול קוצץ ב-12 ומשהו מיליון שקל בסעיפים אחרים. אני רוצה לשאול – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
כמה סך הכול?
<שלמה מולה (קדימה):>
סך הכול 18 נקודה – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
28, לא 18 – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אני חוזר – בא ואומר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה שהוא שואל אותך, השרה, זה אם הסכמת לזה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אני אומר מה שאנחנו היום הבנו בוועדת כספים; בדרך כלל אני יודע לקרוא מספרים, אנחנו ראינו את הסעיפים, זה 18.515. ואז אני שואל, אם זה הסיפור, למה רוב הקיצוץ, כמעט שליש מהקיצוץ, צריך ליפול על הסעיפים של עולי אתיופיה? 480,000 שקל, כשאת נאבקת להגדיל לי את תוכנית החומש? למה לקצץ מתוכנית החומש? למה לקצץ 480,000 שקל מהסעיפים שקשורים בעצם למוקדי הקליטה, כשאת יודעת איזה בעיות יש בערים – בעצמך את יודעת.
אני רוצה לדבר על עוד קיצוץ שהוא – הבאים מאתיופיה. את והמשרד שלך אומרים כל הזמן: תפחיתו את המספרים, אל תעלו, קודם תנו לנו תקציב. קודם כול. בצדק. להוסיף עוד תקציב זה בסדר, אבל איך את יכולה להרשות לעצמך לקצץ 4.5 מיליון שקל מהבאים מאתיופיה? הרי אתם לא רוצים לפתוח מרכז קליטה, לכן אתם אומרים שאתם לא רוצים שיבואו עולים מאתיופיה. לכן – כל השאלות האלה צריך – אני לא אומר שאין לך הסברים, ממש לא, אבל ההסברים האלה צריכים להינתן במקום שבו צריך לתת.
אי-אפשר, לא יכול להיות – התקיים דיון בוועדת הכספים, דיון של חצי שעה בלבד, ללא הסברים, בנושאים של קיצוצי flat שמביאים עלינו המתה של נושאים חברתיים-כלכליים. לא קיבלנו שום הסבר.
לכן, מה שאני רוצה להגיד, גברתי השרה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בקשר אלי, או – – –?
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
הוא מדבר על קיצוצים.
<שלמה מולה (קדימה):>
אני מדבר – קודם כול, גם עליך. אתה סגן שר האוצר, אתה המקצץ הראשי – מקצץ המשנה. אני בעצם ביקשתי לדבר על הדיונים שהיו היום בוועדת הכספים, על העברת 7 מיליארד שקל בהינף יד.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
בהינף יד.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אני מצביע – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני סגן השר, אולי – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הוא ראוי להיות שגריר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אוקיי, תנו לו לסיים בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אני רוצה להגיד, אדוני סגן שר האוצר – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ידידי.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – אמרתי – ידידי הטוב – קודם כול, אמרתי: בחוק שהצגת אנחנו תומכים, אבל אני עליתי למחות בשם חברי בוועדת הכספים, אלה שגויסו לבוא להצביע. אני יודע שהיושב-ראש גם הצביע בעד, אבל הוא הצביע במחאה. היו לו הרבה שאלות.
מה שאנחנו רוצים להגיד – אתם, אנשי האוצר, בעצם לא מאפשרים לנו לקיים דיון אמיתי, באמת בסדר העדיפויות, ובקיצוצים שאתם מביאים, קיצוצי flat, אתם פוגעים באוכלוסיות החלשות; לוקחים ביד אחת, נותנים בצד השני.
אני רוצה למחות בשם עולי אתיופיה, שקוצצו להם 5.5 מיליון שקל, כאשר אנחנו יודעים מה המצוקה של עולי אתיופיה בחברה הישראלית.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
גברתי השרה, אני אתן לך אחרי שאייכלר – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, כן, אני אאפשר לך. אתן לה מייד אחרי אייכלר. גברתי השרה, אני אאפשר לך.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – – כי זה קשור – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
דקה. אאפשר לשרה ואחרי כן אני – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה רבה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת מולה, אני כן רוצה לענות לך. אני לא אוהבת פופוליזם, ואתם יודעים בדיוק איך אנחנו נלחמנו נגד קיצוץ רוחב. אתה יודע בדיוק שהעלייה מאתיופיה יקרה לי לא פחות מאשר היא יקרה לך. בזמן שיש שרת קליטה שהיתה עולה חדשה, אל תנסה להדביק לי את הסטיגמה שאני דואגת לעלייה הזאת ולא דואגת לעלייה של יוצאי אתיופיה. אני, בוועדה, כאשר רבנו, שנינו, אמרתי כמה המשרד משקיע ביוצאי אתיופיה.
למה זה היום בולט יותר מאשר הפגיעה בעלייה, בפרויקטים שקיימים במשרד לקליטת העלייה? כי הסעיף היחיד שהוא נפרד זה ההשקעה של המשרד בעלייה של יוצאי אתיופיה. אתה לא תמצא פגיעות בעולים אחרים, שהגיעו מכל העולם, כי אין סעיף נפרד. סעיף יוצאי אתיופיה הוא נפרד, ובגלל זה רואים את הפגיעה בפרויקטים שקיימים.
אתה יודע מה אני אגיד לך – אנחנו נשב, ואנחנו נדבר, ואני אראה לך – לא 18 מיליון קיצצו במשרד לקליטת העלייה, 28 מיליון – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אבל כאשר מדינת ישראל וממשלת ישראל הולכות להשקיע בפרויקטים של חינוך, היא לא הולכת להשקיע בעיר מסוימת או במקום מסוים, היא הולכת להשקיע בילדים של מדינת ישראל – זה יוצאי אתיופיה, ויוצאי רוסיה, ואלה שנולדו כאן, ואלה שהגיעו מצרפת, ומתוניסיה, ומכל העולם כולו.
בגלל זה אני חושבת שאנחנו נדון בנושא הזה בנפרד, כי זה נושא כואב ביותר, ואני לא אתן להדביק סטיגמה על המשרד לקליטת העלייה, שאנחנו לקחנו מיוצאי אתיופיה, מפרויקטים שקיימים במשרד. אנחנו עשינו קיצוץ רוחב, אומנם, שהוא כואב לי, אומנם אני צריכה לקצץ בכל הפרויקטים הקיימים, שמצליחים מאוד, וקיצוץ בפרויקטים של עלייה הוא קיצוץ בפרויקטים של עלייה. אני נלחמתי עד כמה שיכולתי, אבל אתם מבינים שכאשר מדינת ישראל וממשלת ישראל צריכות להשקיע בגדר, אז צריכים לקחת גם מהמשרד לקליטת העלייה – –
<נסים זאב (ש"ס):>
סליחה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סליחה, חבר הכנסת זאב, תן לשרה, אני אפשרתי לה להשיב.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
– – וכאשר צריכים להשקיע בחינוך אז צריכים לקחת גם מהמשרד לקליטת העלייה. נלחמנו נגד זה, ואם נצליח, נצליח; אם לא נצליח – אנחנו משקיעים בפרויקטים של יוצאי אתיופיה סכום גדול ביותר. ובגלל זה אני רוצה להגיד – אני מבקשת שאם נדון בנושא הזה, אני אגיע לכאן עם מספרים, עם הקיצוצים בכל הפרויקטים, ואני אסביר כאן, מדוכן הכנסת, כמה חשוב כל פרויקט בקליטת העלייה. תודה רבה לך, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, גברתי השרה.
<נסים זאב (ש"ס):>
הטענה היתה שכאילו עולי אתיופיה, התקציב שלהם קוצץ הרבה יותר. האם זה נכון, או שזה היה – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא נכון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
היא הסבירה את זה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה משמיץ אותה כל הזמן. אתה לא מתבייש להשמיץ אותה בוועדת הכספים?
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
זה לא נכון.
<נסים זאב (ש"ס):>
הקיצוץ היה – – –
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
הקיצוץ היה רוחבי, בכל הפרויקטים הקיימים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, השרה הסבירה את זה בצורה הטובה ביותר. אני מודה לך.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
לך תראה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת נסים זאב. השרה השיבה בצורה ברורה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – ועדת כספים בלי שאני אדע את הנתונים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ובזה אנחנו נחתום את הדיון בהצעת החוק.
<קריאות:>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה לא מכיר את הנתונים.
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא אמר ש-90% קוצץ לעולי אתיופיה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אתה לא מכיר, אני מסתובב בבתים האלה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
90% – 28 מיליון, זה 90%?
<שלמה מולה (קדימה):>
18 מיליון, זה מה שהיום קוצץ בוועדת הכספים, לא 28. 18 מיליון.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אבל סך כל הקיצוץ היה 28 מיליון.
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, 18 מיליון קוצץ היום. מה שהיה.
<השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:>
אתה תמיד צודק. אתה פשוט – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת אייכלר יכול לדבר. רשות הדיבור שלך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לחלק את נאומי לשתי נקודות – א. נושא שקשור לאוצר. היום ישבנו בוועדת הכלכלה ודנו בנושא מחירי הדלק בעולם. יושב איש האוצר ומתחיל להסביר את החשיבות של המסים, הבלו על הדלק, בנימוקים של בריאות, של תחבורה ציבורית, וגם העניין של התקציב. ואני מאוד מודאג מהשפה ה"אוצרית" הזאת שבאה ודואגת לבריאותנו, לאיכות הסביבה, לתחבורה הציבורית; במקום שיבואו ויגידו: אנחנו צריכים לכסות את התקציב ולכן אנחנו עושים את זה, הם באים לספר לנו שהם רוצים לתת תחבורה ציבורית, שאנשים יעדיפו תחבורה ציבורית. וכיושב-ראש הוועדה לתחבורה הציבורית אני יודע שאין תחבורה ציבורית זמינה. אני חושב שהאוצר צריך להתחיל לדבר יותר במונחים כלכליים ולא לחשוב שהם מנהלים את המדינה גם במונחים של רגולציה בנושאים אחרים של בריאות, איכות הסביבה וכל הדברים האלה. זה נושא אחד.
הנושא השני, אדוני היושב-ראש, קשור גם אליך באופן כמעט ישיר. קיבלתי היום פה הודעה, כל חברי הכנסת, שהתייחסתם לעניין של השדלנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כתבתי גם ליושב-ראש הכנסת מכתב. ישנם שדלנים גלויים, שאנחנו רואים אותם, מכירים אותם, מזהים אותם, וכל פעולה שאתם תעשו כדי שלא ישחדו ולא יפתו חברי כנסת כדי לשרת אינטרסים של חברות כלכליות ידועות ומוכרות – תבורכו. אבל מה קורה עם כל השדלנים הלא-רשומים של ארגונים שעומדים מאחוריהם בעלי הון, אינטרסנטיים לא פחות, ממפעלים כלכליים? מה יקרה אם מפעל כלכלי מצליח להעביר חוק באמצעות שדלן נגד האזרח ובעד החברה הכלכלית? יהיה נזק כספי לכל האזרחים, זה חמור מאוד.
אבל כאשר בעלי הון מארצות-הברית מפעילים ארגונים, שמזמינים סקרים ומחקרים מגמתיים נגד הציבור הדתי ונגד הציבור החרדי ונגד המתנחלים, ומציתים אש בכל שדות ישראל ובכל כלי התקשורת נגד הציבורים האלה, ובאים לכנסת ומטילים אימה על חברי הכנסת ועל שרים ועל ראש הממשלה, והם יושבים כמומחים לחרדים, למשל – מי יפקח על השדלנים האלה? למה השדלנים האלה לא צריכים פיקוח, ושזה לא יהיה שקוף – אני לא אומר שיאסרו עליהם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, צריך להבדיל בין מה שאתה אומר לבין מה שתיארת כרגע. ישנה מציאות שמישהו מגיע לכנסת באופן קבוע, עם אישור כניסה, וכאשר הוא רשאי, על-פי הדברים שהוגדרו בוועדת הכנסת וגם בוועדת האתיקה – מה טווח הפעולה של אותם שדלנים.
מה שאתה טוען זו מציאות שיכולה להיות קיימת לא רק מאותם ארגונים שאתה מדבר – אני יכול להגיד משהו אחר, שאולי אנחנו אולי לא שמים אותם – למשל, חברי מרכז באותן מפלגות שגם יכולים לבוא ולהשפיע על חבר כנסת בצורה כזו או אחרת, ואפילו להגיע לדיונים של ועדות, ואני כבר ראיתי את הדברים הללו בתוך ועדות הכנסת. לכן, לוביסט או שדלן, לפי מה שאנחנו מכנים אותו, יש לו תווית, הוא בא מזוהה, אתה יודע את מי הוא מייצג, אתה יודע בדיוק מה הוא רוצה ממך, הדברים על השולחן, הם לא מתחת לשולחן.
זה שזה עלה לכותרות בתקופה האחרונה בגלל מקרה כזה או אחר, ההיפך, אני חושב – כפי שטיפלנו בזה, אותה ועדה שיושב-ראש הכנסת עמד בראשה, ואני וחבר הכנסת אדרי, יעקב אדרי, אני חושב שעשינו עבודה טובה על מנת – למען יראו וייראו, לגבי אותם שדלנים שעובדים בצורה קבועה.
אני לא מדבר על אותם גורמים, ולדעתי יש רבים כאלו, שאתה אומר שמגיעים בכל מיני צורות לחברי כנסת – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
והם מקבלים כסף והם מוזמנים על-ידי הוועדות כמומחים ומחלקים חומר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, אבל שוב, אין שליטה על הדברים – אלה דברים – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
למה? אותם כללים שעשיתם – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סליחה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – על השדלנים של – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – החברות הכלכליות – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אבל אי-אפשר לעשות את זה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – תעשו על חברי מרכז ועל שדלנים – כל מי שבא לפה – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני לא יכול – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – צריך להיות שקוף.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני לא יכול לעשות כלל למי שהוא בעצם לא מוגדר אצלי. איך אתה רוצה שאני אגדיר את אותם אלה? אם הם לא שדלנים, אז בתור מה אני אגדיר אותם? אני לא יכול לבוא ולתת הגדרה סתם. ההגדרה חייבת להיות ספציפית. אם בא חבר מרכז ומגיע לשר במפלגה שלו – מרכז הליכוד, מרכז קדימה, מפלגת העבודה, כל מרכז אחר, והוא מנסה להשפיע על השר בדברים כאלה או אחרים – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, זה משהו אחר. אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – היו כבר פעם – תשמע, זה לא משהו אחר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – אני רוצה להבהיר, האם אתה מעלה על דעתך שיושב-ראש ועדה יזמין חברי מרכז כמומחים לנושא מסוים שבו יש להם אינטרס? לא יעלה על הדעת דבר כזה. זה מה שאני טוען. לא שחלילה יאסרו עליהם, שיהיה שקוף בדיוק כמו שדלן כלכלי, כי האינטרסים האחרים יותר חמורים מבחינת שלום הציבור – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מסכים אתך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – מאשר האינטרסים הכלכליים שלהם.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים במשפט נוסף, תרשה לי דקה. הנשיא פוטין נבחר אתמול, וכולם חוששים מהדיקטטורה ברוסיה. ראש הממשלה עמד בבג"ץ ודיבר על חשיבות ועצמאות מערכת המשפט, דברים שכולנו מסכימים אתם. אבל אם ראש הממשלה – ממה נפשך? אם הוא חושב שהבג"ץ העכשווי, בוא נאמר שהיה עד עכשיו, שמכונה על-ידי הרבה אנשים כסניף של מרצ, האם הוא חושב שזה באמת "היכל הצדק"? אז שירוץ בראש רשימת מרצ ונראה אם הציבור יבחר בו. אבל אם הוא לא חושב כך אלא הוא פוחד מהדיקטטורה של הבג"ץ, אז המצב הרבה יותר חמור. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת הרב ישראל אייכלר.
רבותי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה – תשובה והצבעה יהיו במועד אחר, כפי שסוכם.
<הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5) (תשלום מענק ליתומים), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/443).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
סעיף 7 בסדר-היום הוא הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5) (תשלום מענק ליתומים), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת חיים כץ, משה מוץ מטלון ואריה אלדד – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת משה מוץ מטלון. אדוני יכול לעשות את זה מהמקום, אני מאפשר לכבודו לעשות את זה מהמקום – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
יש דיבור – – – רוצה לדבר – – – קריאה ראשונה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אין הצבעה, רבותי, על החוק הקודם, אמרתי – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לא – – – יש דיבור, אני רוצה רק לדבר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
באיזה נושא?
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – קריאה ראשונה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, כן, אני רושם אותך, ודאי. אבל קודם כול צריך להציג את הצעת החוק בשביל שאתה תוכל לדבר. חבר הכנסת משה מוץ מטלון. המיקרופון פועל, אדוני המזכיר?
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
פועל. תודה, אדוני היושב-ראש, על שאפשרת לי להגיש את הצעת החוק מהמקום.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5) (תשלום מענק ליתומים), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת חיים כץ, חבר הכנסת אריה אלדד ושלי, כמובן.
בתאריך 7 בדצמבר 2011 הונחה על שולחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הצעת חוק ממשלתית הקובעת כי ישולם מענק חד-פעמי בסך של 100,000 שקלים לבן-זוגו או להוריו של חייל מילואים שנספה לפני 1 בינואר 1999. הצעת חוק זו נועדה לתקן עוול שנעשה למשפחות שכולות של חיילי מילואים שנספו לפני שנת 1999 ונותרו מחוץ לחוק העיקרי – תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב–2002, אשר חל רק לגבי חיילי מילואים שנפגעו או שנספו מ-1 בינואר 1999, וקובע תשלום קצבאות לבני משפחותיהם של חיילי מילואים שנספו עקב שירותם, וזכאות למענק חד-פעמי למקרה מוות, שיוענק לשאיריהם של חיילי המילואים שנספו.
אולם, הצעת החוק אשר נועדה לתקן עוול יצרה עוול חדש. בהיעדר בן-זוג או הורים של חייל המילואים, לא ישולם המענק לילדיו של חייל המילואים שנספה. המשמעות היא שכ-240 יתומי צה"ל, יתומים מאב ומאם, נותרו מחוץ לחוק והם אינם זכאים למענק.
הצעת החוק המוצגת לפניכם, רבותי חברי הכנסת, מתקנת את האפליה שנוצרה ומבקשת לתת מענק כספי חד-פעמי ל-240 יתומים אשר נותרו מחוץ לחוק.
חברי חברי הכנסת, אני קורא לכם לאשר הצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעביר אותה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת משה מוץ מטלון. רבותי, אני סגרתי את רשימת הדוברים. חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ודאי שאני תומך בהצעת החוק, ויישר כוח למשה מוץ מטלון, חבר הכנסת, ידידנו – – –
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
יש לי שותפים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה, יש לך שותפים, אבל אתה תמיד מוביל בחוקים האלה, ואני ממש מחזק את ידיך. התורה אומרת: "כי יִפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין", ואנחנו רואים מצב שיכול להיות שמי שנספה לפני 1999 ומי שנספה – חייל מילואים – יום אחרי 1999, זה זכאי וזה לא זכאי.
ודבר נוסף – התיקון הכי חשוב, אדוני היושב-ראש, זה שהיתומים לא היו יכולים לקבל את הקצבה, זה פשוט לא יאומן. זאת אומרת, האשה זכאית, ההורים זכאים, והילדים לא, כאשר על-פי דין תורה – משה מטלון – הילדים, קודם כול, הם היורשים; על-פי דין תורה. זאת אומרת, הסדר היה צריך להיות בדיוק ההיפך – קודם כול הילדים. אם עדיין אין לו ילדים, והוא רק היה נשוי חדש, אני יודע, ולא זכה עדיין לבנים, אז אשתו יורשתו. ואם אשתו – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
גברתי השרה, חברת הכנסת שרת הקליטה, שרת הקליטה, חבר הכנסת שלמה מולה, אנא מכם, תעשו את זה בחוץ.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – ואם אשתו לא נמצאת, אז זכאים ההורים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אתם ממשיכים את הוויכוח הקודם.
<שלמה מולה (קדימה):>
נכון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא פה, זה מפריע לדיון.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא יודע, אולי הדלקתי קצת את הלהבה, חבר הכנסת מולה, אבל אני חושב שהחוק הזה הוא מאוד מאוד חשוב, הוא תיקון למען היתומים, שהם זכאים, ובעדיפות ראשונה, ורק עליתי לברך אותך, חבר הכנסת מטלון. אתה איש עניו, צנוע, אבל עושה את הדברים בשקט. יישר כוח, אדוני.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5) (תשלום מענק ליתומים), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד?
<נסים זאב (ש"ס):>
תצרף את שלמה מולה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5) (תשלום מענק ליתומים), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כשאני אקריא את התוצאה אני אצרף.
חמישה, בצירוף קולו של חבר הכנסת שלמה מולה, שישה – שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון מס' 2) (זכאות לקצבת זיקנה לעקרת בית ולאלמנה בת קצבה שמלאו להן 82 שנים), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/443).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אנחנו נמצאים בסעיף 8 בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון מס' 2) (זכאות לקצבת זיקנה לעקרת בית ולאלמנה בת קצבה שמלאו להן 82 שנים), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב – קריאה ראשונה. אני מבין שחברי הכנסת לא נמצאים פה. אולי – לפני שאני חותם – אולי אחד הסדרנים יבדוק אם הם נמצאים. נא לבדוק אם משה גפני נמצא, או אורי מקלב. חבר הכנסת מיכאלי – הוא עכשיו עסוק גם הוא – תיכף. אני אמתין חצי דקה, אם הם לא יהיו אני איאלץ לנעול את הישיבה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
הם לא נמצאים. חבר הכנסת מיכאלי. הנה, הנה, אדוני, אני כמעט נעלתי את הישיבה, אתה רואה? אפילו רציתי לבקש מחבר הכנסת מיכאלי שיציג – הנה הצעת החוק, אדוני. אדוני יבוא, הנה, הצעת החוק אצלי.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לפני מליאת הכנסת את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון מס' 2) (זכאות לקצבת זיקנה לעקרת בית ולאלמנה בת קצבה שמלאו להן 82 שנים).
הצעת החוק הזאת אושרה בקריאה טרומית לאחר שהתברר – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני חושב שאדוני העלה את ההצעה הזאת.
<משה גפני (יהדות התורה):>
כן כן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
היה איזה שידור ברדיו – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
כן, היה שידור – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – שאתה שמעת, אני זוכר. גם ניהלתי את הדיון הקודם.
<משה גפני (יהדות התורה):>
היה שידור ב"קול ישראל", ב"סדר-יום", העלו אותי כיושב-ראש ועדת הכספים. התברר שנשים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מיכאלי, אני מצטער, אני שומע אותך עד כאן.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
התברר שב-1996 עשו הצעת חוק שתקבל קצבת זיקנה מי שלא עבדה, שהיתה אז בגיל 65, עד גיל 65, ומי שמעל גיל 65, שהיתה אז מעל גיל 65, לא תקבל, והתברר היום שנשים מעל גיל 80, גיל 82, אינן זכאיות לקצבת זיקנה. אני אמרתי בשידור שאני לא מכיר את הדבר הזה, אבל אם זה נכון אני אניח הצעת חוק, נברר מה העניין.
והתברר, אכן, שהעובדה נכונה. דיברה באותו שידור – אחרי זה היא דיברה אתי בטלפון – נכדה של אשה שהיתה ב"הגנה", אז, לפני קום המדינה, והיא איננה זכאית לקצבת זיקנה, מכיוון שהיא לא עבדה, וזו אפליה.
כאשר זה הגיע לוועדת השרים – החוק של חבר הכנסת מקלב ושלי, כשזה הגיע לוועדת השרים, משרד המשפטים מאוד תמך בחוק וטען שזאת אפליה שאין לה מקום – אשה אחת באותו מעמד, רק מבוגרת יותר, לא מקבלת קצבת זיקנה, והאשה השנייה, שהיא צעירה יותר – צעירה יותר, הכוונה בגיל 80, פחות מגיל 80, הרי על זה אנחנו מדברים עכשיו – היא כן תקבל. שתיהן באותו מעמד, שתיהן לא עבדו אז, לפני קום המדינה, ואין סיבה לעשות את האפליה הזאת.
ואכן, ועדת השרים אישרה. משרד האוצר הגיש ערר, אבל דיברתי עם שר האוצר, ודיברתי עם פקידי משרד האוצר, והם חזרו בהם, הם רק ביקשו שזה יחל משנת 2013, זאת אומרת מ-1 בינואר 2013, ולזה הסכמתי. הם רצו קצת יותר מאוחר, אמרתי להם: זה לא, מכיוון שמדובר על נשים מבוגרות.
בעת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית תדון ועדת הכספים של הכנסת בתיקון חוק האזרחים הוותיקים כדי שהזכאות להטבות לפי אותו חוק לא תישלל מעקרת-בית או מאלמנה. לא נכנסנו לפרטים, כי רציתי לאשר את זה בקריאה ראשונה, אבל עלול להיות מצב שאשה שהיא זכאית להטבות, להנחות בתחבורה הציבורית, מכיוון שהיא תקבל את הקצבה היא עלולה לאבד את ההטבות שיש לה על-פי חוק האזרחים הוותיקים, וגם המשרד לאזרחים ותיקים העלה את זה; כשאני העליתי את זה בוועדה המשרד לאזרחים ותיקים ביקש גם כן שלא תישללנה ההטבות האלה. לא הכנסנו את זה לקריאה הראשונה. אמרנו שנביא את זה בפני מליאת הכנסת.
לקראת הקריאה השנייה והשלישית נקיים דיון מפורט יותר, ואני מבקש את אישור מליאת הכנסת להצעת החוק בקריאה ראשונה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. רבותי, אין חברי כנסת שביקשו לדבר.
אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה על הצעת החוק. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון מס' 2) (זכאות לקצבת זיקנה לעקרת בית ולאלמנה בת קצבה שמלאו להן 82 שנים), התשע"ב–2012 – רבותי, הצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד, מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון מס' 2) (זכאות לקצבת זיקנה לעקרת בית ולאלמנה בת קצבה שמלאו להן 82), התשע"ב–2012, לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
שבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ב באדר התשע"ב, 6 במרס 2012, בשעה 15:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:50.>