דברי הכנסת

דברי הכנסת יג / מושב ראשון / ישיבות ל"א–ל"ג / ט"ז–י"ח בסיוון התשס"ט / 8–10 ביוני 2009 / 13 חוברת י"ג ישיבה ל"א הישיבה השלושים-ואחת של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ט"ז בסיוון התשס"ט (8 ביוני 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת איל ינון: 4 הצעות סיעות קדימה ומרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. מדיניותו חסרת האחריות של ראש הממשלה המובילה לעימות עם ארצות-הברית ולבידוד ישראל; 7 2. המשבר ביחסים עם ארצות-הברית ואי-היענותה של ממשלת ישראל לתוכנית השלום שיוזם הנשיא אובמה 7 אברהם דיכטר (קדימה): 8 אילן גילאון (מרצ): 12 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 15 רונית תירוש (קדימה): 27 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 31 דניאל בן-סימון (העבודה): 32 אמנון כהן (ש"ס): 36 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 37 ניצן הורוביץ (מרצ): 42 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 44 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 47 דב חנין (חד"ש): 49 אורי אורבך (הבית היהודי): 52 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 54 יריב לוין (הליכוד): 56 הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009 61 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 61 בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדת המינויים לדיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב 64 מזכיר הכנסת איל ינון: 66 הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) (תיקון), התשס"ט–2009 75 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 76 אופיר פינס-פז (העבודה): 76 דב חנין (חד"ש): 77 גדעון עזרא (קדימה): 78 מגלי והבה (קדימה): 79 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 82 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 82 השלמת הרכב ועדות הכנסת 84 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 84 הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון) (דחיית המועד הקובע), התשס"ט–2009 86 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 86 יריב לוין (הליכוד): 87 גדעון עזרא (קדימה): 88 אופיר פינס-פז (העבודה): 89 הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 91 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 91 שאילתות ותשובות 91 12. המשבר הכלכלי וצריכת שירותים רפואיים 92 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 92 31. סגירת חדר מיון קדמי בקריית-שמונה 95 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 95 49. הרחקת מתנדבי "איחוד הצלה" מאזור הכותל המערבי 96 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 97 אברהם מיכאלי (ש"ס): 97 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 97 83. השירותים הרפואיים לחולי סרטן בצפון הארץ 98 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 99 בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדת המינויים לדיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב 100 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, חברי הכנסת, היום יום שני, ט"ז בסיוון התשס"ט, 8 בחודש יוני 2009 למניינם. אני מתכבד בזאת לפתוח את ישיבת הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/1245/18 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/1290/18 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול על שירות מילואים בימי מנוחה) התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (תיקון – שמירה על זכויות עובדים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פיצויי פיטורים בזמן אמת), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – מניעת פיטורים מחזוריים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק הקטנת פערי השכר במשק, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור מעקב של מעביד אחר עובדיו), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת נסיעה של רכב מסחרי בכביש מס' 1 ובכביש מס' 443), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (תיקון – תיקונים שונים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי (תיקון), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אפוד זוהר לרוכב אופניים ולהולך רגל בדרך בין-עירונית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק להנצחת זכרו ומורשתו של הצדיק המקובל הרב ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) זצוק"ל, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (החזר תשלום אגרות בנמל אילת) (הוראת שעה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (החזרת תשלום אגרות בנמל אילת) (הוראת שעה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, אורי אריאל, רוברט אילטוב ואלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת לידה חלקית לבת-זוגה של עובדת שילדה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השפה, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק שידול לסרבנות להגן על ביטחון המדינה, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול העבירה של מעשה שיש בו כדי להביא לכך ששטח יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק קצינה בדרגת אלוף וקידום נשים בקצונה הבכירה בצה"ל, התשס”ט–2009, מאת חברות הכנסת מירי רגב ורחל אדטו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (תיקון – יציאות לחוץ-לארץ בחגים למי שהוריו מתגוררים בחוץ-לארץ), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תגבור אבטחה במוסדות חינוך, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האיזון החברתי בעניין אסירים ביטחוניים, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – פטור חתן משירות מילואים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות) (תיקון – קבלת החלטות בעניין שיש בו נגיעה אישית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – חובת הנפת הדגל במוסדות ציבור), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שאול מופז; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – אכיפת טיפול בפסולת בניין), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת גדעון עזרא; הצעת חוק לסילוק פסולת חומרים מסוכנים, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת מגלי והבה; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – שני הרבנים הראשיים לישראל), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תשלום רבעוני עבור שירותים בהשתתפות כספית עצמית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכה המתגורר בבית הוריו), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם ואברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – סייג לדירות גדולות), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת משה מטלון, רוחמה אברהם-בלילא, אריה אלדד ושאול מופז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור לבניית מרחב מוגן דירתי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק אזור סחר חופשי באזור קו עימות דרומי (פטורים והנחות ממסים) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, אורי אריאל, רוברט אילטוב, אלכס מילר ואלי אפללו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מתן תעודה בדבר גידול בעלי-חיים בחקלאות בתנאים נאותים, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ואיתן כבל; הצעת חוק חובת התקנת אביזרים חוסכי מים במבני ציבור, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ואופיר אקוניס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (טיפול באמצעות סם הקנבוס), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע; הצעת חוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, דב חנין, ניצן הורוביץ, איתן כבל, אילן גילאון ואחמד טיבי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עזרה במימון של שירותי בריאות נוספים לנזקקים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – פיצויי פיטורים לשאיריו של עובד שנפטר), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין ושלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה במעמד "תושב" לסטודנטים לצורך הטבות במס), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הגדרות זכאות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הגדרות זכאות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לדמי הבראה), התשס”ט–2009, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגע פוליו שלקה במחלת הפוליו לפני קום המדינה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק הפחתת פסולת אריזות ומיחזורה, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אופיר פינס-פז, ניצן הורוביץ, דב חנין, ליה שמטוב ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: החלטת המרכז האקדמי "הכרמל" לבטל את חוג החשבונאות בשל ריבוי נרשמים ערבים, של חבר הכנסת אחמד טיבי; ומסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: פגיעה קשה בספורט הישראלי נוכח ביטול שידורי ספורט עקב החלטת מועצת הכבלים והלוויין, של חבר הכנסת יריב לוין. הודעה נוספת – הודעת תיקון לפרוטוקול. בהמשך להצבעות שהתקיימו ביום רביעי, י"א בסיוון התשס"ט, על החלת דין רציפות על הצעות החוק הבאות – למען הסר ספק, מובהר בזה כי כל ההצעות שהוחל עליהן דין רציפות יועברו לוועדות שאליהן הועברו בכנסת השבע-עשרה; ככל שמתבקש שינוי של הוועדה שבה תידון הצעת חוק, יש לפנות לוועדת הכנסת כמקובל – הצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח–2008 – תועבר לוועדת הפנים; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 56) (ביטול כתב אישום בידי פרקליט צבאי), התשס"ו–2006, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 57) (דיון לפני דן יחיד בעבירות מסוימות), התשס"ו–2006, והצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 58) (העברת תלונה מדיון משמעתי לבית-דין צבאי), התשס"ח–2007 – יועברו לוועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 36) (מערכת דואר אלקטרוני מאובטח), התשס"ח–2008 – תועבר לוועדת המדע והטכנולוגיה; הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 11), התשס"ח–2008 – תועבר לוועדת הכספים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכיר הכנסת. <הצעות סיעות קדימה ומרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> 1. מדיניותו חסרת האחריות של ראש הממשלה המובילה לעימות עם ארצות-הברית ולבידוד ישראל; 2. המשבר ביחסים עם ארצות-הברית ואי-היענותה של ממשלת ישראל לתוכנית השלום שיוזם הנשיא אובמה <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעות אי-אמון כמצוות התקנון, ונפתח בהצעות סיעות קדימה ומרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה. מדיניותו חסרת האחריות של ראש הממשלה המובילה לעימות עם ארצות-הברית ולבידוד ישראל, מטעם סיעת קדימה – יציע את ההצעה כבוד השר לשעבר, חבר הכנסת אברהם דיכטר. אני רואה פה את השר מרגי, אני רואה פה את השר פלד. האם השר המשיב נמצא פה? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שומע את פעמיו. כבוד השר ארדן. אתה יכול להתחיל לדבר, אני לא מתחיל להפעיל את השעון עד שהשר – – – <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מבטיח לך שתשובתו של השר ארדן לא תשתנה כהוא-זה, בין שישמע את חבר הכנסת דיכטר בין שלא. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה? אני שומע את השר ארדן פעמים רבות, הוא מקשיב בקשב רב. <רוני בר-און (קדימה):> זה נכון, אבל התשובה לא משתנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ייתכן מאוד שהצעות האי-אמון אינן משתנות, כך גם התשובה. לדובר יש סגולות הרבה מעבר להיותו שר בעבר. יש לו עוד כמה תפקידים שהוא מילא למען עם ישראל. אדוני, בבקשה. <אברהם דיכטר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמעט שבוע ימים מאז נאומו של נשיא ארצות-הברית ומדינת ישראל מלקקת את פצעיה, לא מלחימה חלילה ולא מפעילות מדינית כלשהי, אלא פשוט מפצעי לחץ שנגרמו משכיבה באותו מקום, באותה תנוחה, זמן רב מדי ובאין מעשה. לא מעשה שמובילה הממשלה, ואפילו לא אמירה שאומר העומד בראשה. פשוט, אדוני היושב-ראש, שכיבה עצלה על הקרקע, לעיסה והעלאת גירה של אמירות עמומות, משל היינו בקר הרובץ באחו ונהנה מהעשב הירוק, אלא שכל בר-דעת יודע מה גורלו של אותו בקר בסופו של יום. למען האמת, היתה לממשלה אמירה מחדשת בהקשר של תהליך השלום במזרח התיכון. רוסיה ממלאת תפקיד מרכזי בתהליך באזורנו, אמר שר החוץ שלנו, העושה לילות כימים מחוץ למדינה למען תהליך השלום. אמירה שלו שהיתה נאמרת בימים רגילים, ייתכן שהיינו אומרים כי יש בה רק אי-דיוק, אך כשהיא נאמרת בימים אלה, ובמיוחד ערב נאומו של הנשיא האמריקני לעולם המוסלמי, יש בה גם התרסה כנגד ארצות-הברית וגם אי-דיוק. הממשלה הזאת קמה אחרי שברק אובמה נכנס לתפקידו. היה ברור לממשלה, כפי שהיה ברור לציבור בישראל, כי זה עשורים רבים לא היה נשיא אמריקני כה נחוש להוביל שינוי דרמטי ביחסי ארצות-הברית עם העולם המוסלמי בכלל, ובחיפוש פתרון לסכסוך שלנו עם הפלסטינים בפרט. בפגישתך, אדוני ראש הממשלה, שלא נמצא כאן, עם הנשיא אובמה, היית חייב להגיע עם משנה מדינית סדורה, האומרת לאן אתה מתכוון להוביל את מדינת ישראל בנושא הסכסוך עם הפלסטינים, ואולי גם עם העולם הערבי שסובב אותנו. היתה לך הזדמנות להשפיע על הלך החשיבה של נשיא ארצות-הברית והתעלמת מהזדמנות זו. האם היתה זו התעלמות מתוך יהירות או שמא מתוך שאננות? למען האמת זה לא משנה, שכן את קציר החיטים אנו, כציבור, קוצרים, ובגרעיני החיטה אין קמח. התבשרנו אתמול מישיבת הממשלה כי בשבוע הבא תציג, אדוני ראש הממשלה, את עיקרי תוכנית השלום שלך. לצערי בחרת לעשות זאת לא כאן, בכנסת ישראל, אלא באוניברסיטת בר-אילן, מוסד ראוי ומכובד, שאני אישית בוגר שלו, ואולם היה מצופה שנושא כה מרכזי בחיי אומה יוצג כאן, בבית הזה, ואני פונה אליך בהזדמנות זו, יושב-ראש הכנסת, שמא אתה תצליח לעשות את המלאכה נאמנה ולדאוג שהדיון הזה או התוכנית הזאת תיחשף כאן. <נחמן שי (קדימה):> הוא הודיע את עמדתו בפומבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לצערי הרב, הוא לוקח דוגמה מראשי ממשלה קודמים. לצערי הרב. <אברהם דיכטר (קדימה):> לעצם שליפת התוכנית בין רביעי בקהיר לראשון בירושלים אומר רק כי אם זה לא היה קשור בנו ובעתידה של מדינת ישראל, הייתי מסתפק בהרמת גבה. אך העיתוי והאופן שבו בחרת, ראש הממשלה, לגבש בחופזה את תוכנית השלום שלך, מחייבים לא רק הרמת גבה, כי אם גם הרמת קול. איך זה שאחרי שהסוסים הערבים יצאו מהאורווה של הנשיא אובמה בקהיר, מלאי קצף וחרון על העדר כל אמירה שלך ושל ממשלתך לגבי עמדות ישראל בנושא השלום, לפתע אתה עומד להופיע עם תוכנית שלום? מה אתה יודע כעת שלא ידעת לפני הנאום של אובמה? האם דמיינת, אדוני ראש הממשלה, שדווקא שם, בין כותלי אוניברסיטת קהיר, ישמיע הנשיא האמריקני נאום מלא אהדה וחיבה לישראל? איך העזת להגיע לפגישתך הראשונה עם הנשיא האמריקני החדש מבלי להיות מסוגל לומר לנו ולו לאן בכוונתך להוביל את פתרון הסכסוך עם הפלסטינים? ומדוע הפקרת את הזירה האירופית ודחית את ביקורך שם אם לא רק בשל היעדרם של כיוון וכוונה לקדם פתרון כלשהו? שלחת את שר החוץ שלך כדי לעשות את החריש לשלום באירופה, אך גם אתה יודע שזהו חריש לשום מקום במקרה הטוב או חריש שיוביל אותך לשדות שלא רצית לחרוש בהם במקרה הגרוע. אגב, לצערי, אדוני ראש הממשלה, אתה כבר נמצא באותם שדות ובגללך גם אנחנו כבר נמצאים שם. היום לפני 28 שנה בדיוק שיגרה הממשלה בישראל את טייסי חיל האוויר להשמיד את הכור בעירק. אותו ראש ממשלה, מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שהורה על השמדת הכור, חתם שלוש שנים קודם לכן על הסכם שלום עם המרה שבאויבינו עד אז, מצרים. לראש ממשלה בישראל חייב להיות חזון וחייבת להיות מנהיגות למימושו של חזון זה. דרך העקלקלות שבה מתנהלת ממשלה זו שבראשותך מציגה מדיניות של חילזון ולא של חזון. זוחלים בינות לאתגרים כדי לעוקפם ולא כדי להתמודד עמם ולפותרם. כיווני הפתרון, אם שתי מדינות לשני עמים או יוזמת השלום הערבית, היו צריכים להיות מונחים מטעמך כנושאים שמדינת ישראל בוחנת ושוקלת באופן רציני ונחוש, ראשית, משום שנושאים אלה אכן ראויים לבחינה שכזו, ושנית, משום שגלום בהם פוטנציאל אמיתי וממשי להובילנו אל חוף מבטחים ביטחוני ומדיני גם יחד. בחרת, אדוני ראש הממשלה, לפסוח על שתי הסעיפים ולהוביל את ממשלתך למהלכים שכל-כולם הישרדות פוליטית ולא בנייה לאומית של החזון הישראלי-הציוני. שורה של הצעות חוק חדשות, ובהן תיקונים של חוקי-יסוד רציניים לטובת אינטרסים קואליציוניים לא רציניים – הם התחליף שבחרת למנהיגות ולחזון. אגב, ייתכן שיעלה בידך ובידי ממשלתך להעביר תיקוני חקיקה עלובים נוספים למען שרידות הממשלה ולתפארת הקואליציה, אלא שהעולם לא ממש מתרשם מהצעתך לתיקון חוק כמו, האם יהיה די בשבעה חברי כנסת כדי להתפצל לסיעה גם אם הם פחות משליש. העולם הרלוונטי לנו מבקש להשיג יציבות מדינית אזורית, ולכך דרושה תוכנית, לכך דרושות הסכמות, לכך דרושות יוזמות, ובעיקר פתיחות ולא סגירות ועמימות כפי שמפגינה ממשלתך. אדוני ראש הממשלה, השקעתך בשרידות ממשלתך מעכבת ובולמת כל מהלך לקידום האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. מדינה מפני קואליציה תקום – זהו סדר חדש שרק בגללו ראוי להצביע אי-אמון בכם. המדינות הפועלות להשגת פתרון לסכסוך ארוך השנים באזורנו, וארצות-הברית בראשן, המתינו עד בוש ולא זכו לשמוע או להבין באיזה נתיב שלום ישראל מבקשת לצעוד תחת ממשלת נתניהו. בצר להן, התגבשו אצלן אמירות שישראל לא יכולה בהכרח להזדהות עמן. עתה מבקש ראש הממשלה למצוא מוצא כלשהו מהמצר שבו כלא את מדינת ישראל. תוכנית שלום תישלף מהתנור. ספק אם הוכנה מחומרים ראויים, וספק אם תהיה אפויה כראוי. זו תוצאה ישירה של אין-הכנה, של אין-תכנון ושל אין-תוכנית. יתירה מזאת, אין כוונה אמיתית להתקדם לתוכנית שכזו, וגרוע מכול – יש רתיעה מלהיכנס לבחינה של הצעות קיימות, מערביות וערביות כאחת. בל ינסה איש לסמא את עינינו באמירה כי בשבוע הבא תונח קבל עם ועולם התוכנית לשלום. אנו זקוקים להובלה אמיתית ולא לקסמים או לקוסמים. דרוש מנהיג הרואה את המציאות בראייה קוסמופוליטית ולא בראייה קסמו-פוליטית. אדוני היושב-ראש, הבדיקה האמינה ביותר כדי לדעת אם אדם מתכוון למה שהוא אומר מתבצעת באמצעות מה שנקרא מכשיר הפוליגרף, והיא מבוססת על שלוש פעולות פיזיולוגיות שמבטאות את השינויים בגוף: נשימות, דופק ומוליכות חשמלית של העור. אדוני ראש הממשלה שנעדר מכאן, מאז הקמתה של הממשלה הזאת נשימותינו מבולבלות, הדופק שלנו אינו סדיר ואין מי שמוליך אותנו ואנו מובלים על-ידי זרים, גם אם חלקם הם הטובים שבידידינו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין שאדוני אומר זאת כמטאפורה, כי יש לנו רופא מאוד רגיש, ועוד רגע הוא יכול לקפוץ אלינו. <קריאה:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> מה זו מוליכות חשמלית של העור? הזיעה? <אברהם דיכטר (קדימה):> זיעה. <רוני בר-און (קדימה):> זיעת יתר. <אברהם דיכטר (קדימה):> זיעת יתר או זיעת חסר. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כאשר שלושת הפרמטרים האלה לא תקינים, כאשר שלושת המרכיבים האלה לא תקינים, אין מאבדים את האמון במכשיר אלא מאבדים את האמון בנבדק. לכן אני קורא לבית הזה להצביע היום אי-אמון בנבדק, קרי להצביע אי-אמון בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר לשעבר, חבר הכנסת דיכטר. רבותי, אדוני השר, הואיל והנושאים הם דומים, אנחנו נשמע גם את הצעת האי-אמון של סיעת מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד: המשבר ביחסים עם ארצות-הברית ואי-היענותה של ממשלת ישראל לתוכנית השלום שיוזם הנשיא אובמה. יציג את ההצעה חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר להגנת הסביבה, חברי חברי הכנסת מקדימה, שלום. אדוני, זו השפעת. זו שפעת. פעם אדון אוסקר ויילד היה צריך לנאום איזה נאום וקיבל אימת קהל והוא לא ידע מה להגיד, והוא אמר: "תראו, שייקספיר מת, ביירון מת וגם אני לא מרגיש כל כך טוב". אז, מה אני אגיד? הרצל מת, ובן-גוריון מת וגם אני לא מרגיש כל כך טוב. אבל, אדוני, האמת היא שאני לא יודע אם יש מוסד כזה. אני רוצה להביע אי-אמון קונסטרוקטיבי. ככה חשבתי לעצמי. אני רוצה להקדיש את עשר הדקות הבאות לשיחה ביני ובין ראש ממשלתי – שלא נמצא פה, ואני מניח שיעבירו לו את המסר מכאן – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הוא צופה בך. <אילן גילאון (מרצ):> – – לא בתור נציג האופוזיציה הפעם, אלא כאשר מה שעומד לנגד עיני זה נכדי העתידי, שהולך להיוולד בסוף הקיץ, ארבעת ילדי ששלושה מהם כבר גמרו את השירות הצבאי והאחרון שעדיין משרת, ואהבתי הרבה לארץ-ישראל, המובטחת, כפי שהיא כתובה. אדוני, אהבה רבה כל כך לארץ-ישראל, שאני מוכן להסתפק רק בחלק ממנה. אדוני, בשבת אנחנו ציינו 42 שנים למלחמת ששת הימים. אני הייתי אז ילד בן 11. הלכתי עם הורי לבית-הקולנוע, וכל הקהל מחא כפיים, באותה תקופה אופורית, לגיבורי אותה תקופה: משה דיין, לוי אשכול – הרבה מפא"יניקים היו שם. יום אחד נסעתי עם ההורים למזרח-ירושלים בפעם הראשונה – ממקום העבודה ארגנו לנו טיול – ובמזרח העיר ראיתי ילד כבן גילי, אולי קצת יותר נמוך, ובידיו היה מגש של תפוחים. באיזה שלב נופף לו ביד אחד החיילים שהיה במקום, והילד נבהל והפיל את מגש התפוחים והם התפזרו. ועד עצם היום הזה ממש חרותה על בשרי אותה תמונה, איך הילד הזה בבכי אוסף את התפוחים אחד אחד מהרצפה. תובנה של ילד בן 11 שמתרגמת את עצמה יותר מאוחר למה שקרה לנו באופן כללי ונקודתי אחרי הניצחון המזהיר ביותר שהיה למדינת ישראל במלחמה שנכפתה עליה. לאחר מלחמת ששת הימים – לא זמן רב לאחר מכן – היו מעטים שחשבו שהנה הפיקדון שבו נוכל להשתמש כדי בסופו של דבר להגיע לאיזה הסכם. אז אני זוכר תקופה מאוד ארוכה של סירוב מאוד אטי; גולדה מאיר אמרה אז שאין עם פלסטיני, ומנחם בגין אמר שעם האיש עם השערות על הפנים אנחנו לא נדבר. אני תמיד מזהיר מפני אנשים עם שערות על הפנים שהם מאוד מסוכנים, בעיקר האנשים הללו – לא כולם, אבל חלק ניכר מהאנשים עם השערות על הפנים הם מסוכנים בעולם הזה. משה דיין אמר, אדוני, שטוב לנו שארם-א-שיח' בלי שלום מאשר שלום בלי שארם-א-שיח'. אפילו יצחק רבין המנוח אמר שאותם אנחנו נפגוש רק בשדה הקרב, את אש"ף. בינתיים קרו כמה התפתחויות חיוביות, אטיות מאוד – לקח הרבה מאוד שנים עד שירד האסימון. והנה, למזלנו, היה כאן מנהיג מורם מעם, מנהיג שראה למרחוק והחליט שטוב לנו שלום בלי שארם-א-שיח' עד עצם היום הזה, אדוני. זה היה מנחם בגין. כך מאוחר יותר יצחק רבין. אני היום שומע כאן חניכים של "חרות הצה"ר" ושל בית"ר ושל ילדים של גיבורים באצ"ל ובלח"י, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, שעל אותם הערכים, בסופו של דבר, בהתפתחות המחשבתית – הם בחרו בחיים. שמעתי את הנאום של ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, נאום שאני למדתי אותו ב"שומר הצעיר" בגיל 17. אני אומר את כל הדברים האלה כשיח אל ראש ממשלתי, בתור אזרח במדינת ישראל שהיום צופה בשינויים הקיימים, ובחירתו של ברק אובמה, ברק חוסיין אובמה – כדי שלא יישאר איזה ספק – היא בהחלט אירוע מכונן; הבחירה שלו, ולא דווקא הנאום שלו. אני חושב שלכל אדם שדוגל באנושיות, שדוגל בחיים, שמאמין שמדינות נועדו לשרת בני-אדם – זה בהחלט היה יום חג לאנשים כמוני, הומניסטים, סוציאליסטים, ציונים שמאמינים, אדוני, שהחזון הציוני זה לא לבנות בית-קברות אחד לעם היהודי, אלא את אותה הארץ שהיא אור לגויים, כפי שציוונו נביאינו. כך אני מאמין. וכאשר אני רואה את הנאום ההוא, וכאשר אני רואה את כל אותם חברים שיצאו מתוך אותן עמדות שלקח כל כך הרבה שנים כדי לשנותן – עמדות של סירוב מתמיד; וכאשר מנגד עומדת עמדת מדינות ערב שמתבטאת בתוכנית הסעודית, שבעיני היא טובה בהרבה יותר מתוכנית ז'נבה – היא תוכנית ז'נבה משופרת מן הסיבה הפשוטה שהיא נוצרה בבירה ערבית, והיא כורכת בתוכה שלום עם 52 מדינות ערביות – אני אומר לעצמי, למה לנו ללכת לשלום כלכלי במקום שנלך, אדוני, לכלכלה של שלום? למה שלא נעשה את זה? קרה דבר אחד בקהיר, ואיש אחד קם בתום לב, במעמד כמעט משול ושווה, הייתי אומר, לאותו מעמד שבו וילסון בראשית המאה הקודמת חשב שהתנהגות בין לאומים יכולה להיות כמו התנהגות בין בני-אדם. משום שגם הוא התבסס על מה שבעצם כל הדתות מתבססות – על כך שכל האנשים בסופו של דבר קרוצים מהחומר שרוצה להרבות שמחה ולהמעיט כאב, ולכן זה עושה אותנו למאוד אופטימיים. יחד אתך היינו יום אחד בגבעת-זאב, ואני זוכר שקם נער בוגר תנועת בית"ר, והוא הניף אצבע כלפיך ואמר, איך אתם זונחים את חלום ארץ-ישראל השלמה, ואז אתה אמרת לו, אנחנו נצטרך לחזור לפשרות, ואנחנו נצטרך לוותר על כל מיני חלומות. ואני הרגעתי דווקא גם אותך וגם אותו ואמרתי שעל החלום של ארץ-ישראל השלמה בכלל לא צריך לוותר, אבל החלום הזה יהיה בתוך שתי ישויות. אני אומר את הדברים האלה משום שראש ממשלתי עומד להכריז על תוכניתו האסטרטגית שעדיין קיימת. אני רוצה לקוות שעדיין היא איננה לגמרי קיימת. אני רוצה לתת לו עד יום שני ולשמוע אותו דווקא באוניברסיטת בר-אילן. אני מוכרח לומר לך שאני חוזר בי מכך שקנטרתי אותו על כך שהוא לא נואם את נאומו בכנסת לאור קריאות ביניים, וכשחשבתי במחשבה שנייה – אני חוזר בי. אני אומר, טוב שהתפאורה תהיה אוניברסיטת בר-אילן, כי זה אומר שהתוכן יכול להיות אחר. אולי הוא פחד בעיקר – אני לא מניח שמקריאות הביניים שלנו, אלא דווקא מקריאות הביניים של המחנה הלאומי או של חבריו מימין או של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. אולי טוב יותר באמת שהוא יישא את נאומו באוניברסיטת בר-אילן. אם קשה לו הנוסחה של "שתי מדינות לשני עמים" הוא יכול לנסח את זה כאוות נפשו בצורה שיכולה לאתגר אותו. אולי "שני עמים שלא במדינה אחת", אולי "בין ירדן לבין ישראל תהיה עוד מדינה" – כדי לא לומר את הדברים לאשורם, ובלבד שיפנים, ראש ממשלתי בנימין נתניהו, שיפנים מה שרבים וטובים לפניו הפנימו ועברו אל הצד הזה – ואני לא יכול להתעלם מן המקורות שלי – אל הצד הזה של הפלטפורמה. אני אומר לראש ממשלתי, זאת ההזדמנות שלך, זאת שאתה קושר. עלה גם אתה על הפלטפורמה הזו בלי פחד – הפלטפורמה של החיים, הפלטפורמה של התוכנית. שנן: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, ובכל הכיכרות תריע – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – זה לא שירים. <אילן גילאון (מרצ):> ואתה יכול לעשות את זה. לא בכדי אמר אובמה שלפעמים יש שעת כושר לימין יותר מאשר לשמאל. אם מלאכתנו תיעשה בידי אחרים, גם אחרי 40 שנה שנשאנו צלב אפר על גבנו, וגם אחרי 40 שנה שנקראנו "בוגדים", והיו אפילו כאלה שאמרו לנו, לכו לרוסיה – היום אי-אפשר להגיד את זה, כי המובנים יהיו לגמרי אחרים. אני אומר, יקירי, לך על זה ותרוויח בבת-אחת את עולמך: אנחנו נתמוך בך כאילו לא היה תקציב, ונתנגד לך בתקציב כאילו לא הלכת לשלום. אבל הקדם ולך על זה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר המקשר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו בכל שבוע מאז כינונה של הממשלה, וזה קרה רק לפני ארבעה שבועות, האופוזיציה מגישה הצעת אי-אמון, זה תפקידה, וכל אחד מדוברי האופוזיציה במילותיו מנסה לתאר את "הכישלון המדיני האדיר", כדברי חברי האופוזיציה, שממשלת ישראל בת 60 הימים נוחלת מאז כינונה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> ועדיין השפה העברית לא מספיק עשירה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> וניסיתי לחשוב, כשישבתי והקשבתי, מה כבר אני יכול לחדש בתשובתי אם כבר אמרתי את כל הדברים ארבע פעמים, ועדיין כנראה לא הבינו אותי או לא השתכנעו חברי האופוזיציה, והם ממשיכים להעלות ולחזור על אותן טענות. אני רוצה אולי לפנות אליכם בשאלה רטורית, לא בשאלה שאני מצפה שבאמת תשיבו עליה, ולשאול: נגיד שאנחנו חוזרים לא עשרות שנים אחורה, רק 60 ימים אחורה, ומי שהוא ראש ממשלה זה לא בנימין נתניהו, אלא יושבת-ראש האופוזיציה דהיום ציפי לבני. ניסיתי לחשוב מהי נוסחת הפלאים שאתם הייתם מציעים לציפי לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, אם היא היתה עכשיו ראש ממשלה, שלשיטתכם, כמי שתוקפים אותנו עד כדי כך על כל המפלות והכישלון המדיני – מהי אותה נוסחה גואלת שהייתם מציעים לה להציב במשא-ומתן המדיני שהיתה מקדמת אותנו לשלום? אני נוטה להאמין שמה שחשוב לכם זה באמת להביא שלום וביטחון, לא רק לזכות באהדת עורכי העיתונים או אהדת גדעון לוי או אהדת אומות העולם. כל הדברים האלה גם הם ערכים מאוד חשובים; הייתי מאוד רוצה לקבל את תמיכת העיתונות, את תמיכתו של גדעון לוי, את תמיכת אומות העולם, אבל יותר מכול הייתי רוצה להביא ביטחון ושלום. ניסיתי לחשוב מה היתה יושבת-ראש האופוזיציה, אם היא היתה היום ראש הממשלה – באיזו נוסחה היא היתה דבקה, שהיתה מביאה את השלום והביטחון. אמרתי לעצמי, אם היא היתה מציעה לפנות את המאחזים, לשיטתכם בלתי חוקיים, לשיטתנו, נניח שחלקם בלתי מורשים, חלקם על קרקע פלסטינית – הם באמת בלתי חוקיים – הרי בדבר הזה גם אנחנו אומרים משהו דומה. אבל נניח שהיא היתה מציעה – אפילו שלא יעלה על הדעת, כי הרי אתם במצע קדימה תומכים בבנייה ובחיזוק של גושי ההתנחלויות – נניח שהיתה מציעה, אפילו את מה שהציעה באותן שיחות עלומות עם אבו עלא במלונות הירושלמיים; נניח שהיתה מציעה ויתורים מרחיקי לכת, עד כדי פינוי כמעט גורף של שטחי יהודה ושומרון, בהסכם או באופן חד-צדדי, כמו שראש מפלגתכם הקודם, ראש הממשלה אהוד אולמרט, הלך, והלכתם אתו בבחירות הקודמות. הרי הדברים האלו, בסופו של דבר, בכללם ויתורים בעיר בירתנו ירושלים, אתם כבר הצעתם אותם. אז בשם מה אתם באים ומטיחים ביקורת בראש הממשלה ובממשלה בת 60 ימים, כאשר יושבת-ראש המפלגה שלכם, את אותם דברים שאתם מנסים לכפות על ראש הממשלה לומר, היא הציעה; הרבה מעבר לזה היא הציעה בכל אותן פגישות שראש הממשלה לשעבר אולמרט, לאחר פרישתו, לרגל פרישתו, סיפר עליהן בריאיון ב"ידיעות אחרונות", והפלסטינים דחו את ידכם המושטת לשלום, המשיכו לעודד הסתה, המשיכו לא להילחם בארגוני הטרור. אז בשם מה יש לכם את החוצפה האדירה הזו לבוא לאחר 60 ימים ולדרוש מאתנו למחזר? אני, דרך אגב, בעד מיחזור, כמעט בכל תחום, חוץ מתחום אחד – אני נגד מיחזור כישלונות, בעיקר כשהם על-חשבון ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה עם גושי ההתיישבות? אולמרט בנה בגושי ההתיישבות ועכשיו נתניהו לא יוכל לבנות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז קודם כול אנחנו גם בעד לבנות בגושי ההתיישבות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל אתם לא מאפשרים את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> למה אתה אומר את זה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> בגלל הכישלון במדיניות שלו הוא דחק את ישראל לפינה. קריאה: בהעדר המדיניות שלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול להעביר לממשל האמריקני את בקשתך, תחינתך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אנחנו מנסים כבר ימים מספר לבקש מהאופוזיציה להיות אחראית, כפי שהיא מצהירה. יוחנן פלסנר (קדימה): זה חלק מעסקת חבילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני דרך אגב מצטרף לבקשתך, גם אני מבקש, אני דורש שיקיימו – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> לאור הקרדיט האדיר שממשלת קדימה הצליחה ליצור אצל הממשל האמריקני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חברי חברי הכנסת, בכל מקרה, אין ספק שראש הממשלה היה יכול, די בקלות, לקבל מחיאות כפיים גורפות מכם ומכל העולם, אם רק היה נכנע ללחץ ומאמץ את כל הנוסחאות שכבר כשלו ושאתם כבר ניסיתם אותן, ולא רק אתם ניסיתם אותן, הרי התהליך הזה, מאז הסכמי אוסלו, שבו מדינת ישראל, פעם אחר פעם, אין לה שום קווים אדומים והיא ממשיכה להציע עוד ועוד ויתורים ועד עצם היום הזה, למרות כל הוויתורים שהבאתם אותם לשיא כל הזמנים, לא מצאתם ולו מנהיג פלסטיני אחד שמסוגל, לא לבוא ולדבר על דברים שאולי שנויים בינינו במחלוקת, לגבי זכות הקיום של היישובים ביש"ע, שאנחנו סבורים שיש להם זכות קיום חוקית ולגיטימית גם מעבר לגושי ההתיישבות, זה אולי שנוי בינינו במחלוקת – אבל גם לגבי עתידה של ירושלים, גם בזה הלכת רחוק וציפי לבני גם בזה הציעה ויתורים מפליגים. אבל אפילו לגבי זכות השיבה, שאתם בכל מקום מודים שזה מתכון לחיסולה של מדינת ישראל, הרי לא מצאתם עד היום ולו מנהיג פלסטיני אחד שיקום ויגיד שמחוץ לנושא – שעל הנושא הזה גם הוא מוכן לעשות פשרות. במקום שתנהגו כאופוזיציה אחראית ותלמדו מהכישלונות שלכם ושל כל המנהיגים – שלצערנו, בתום לב, ניסו לקדם את מדינת ישראל לשלום – ותנסו להבין, ויחד אתנו לדרוש פעם אחת גם מהפלסטינים להילחם בארגוני הטרור, להפסיק את ההסתה, לעשות את כל הדברים האלה שיכשירו את הלבבות ויכשירו את כל עם ישראל להתקדם בתהליך וגם להציע ויתורים – וכולם יודעים, ואל תנסו להסית בעניין הזה, כולם יודעים שהליכוד וכל החברים בקואליציה, כדי להגיע להסכם שלום אמיתי שיסיים את הסכסוך, מוכנים גם לוויתורים טריטוריאליים. אבל אנחנו לא נחזור על טעויות העבר שלכם, וכשמכובדי, תושב עירי לשעבר, ראש השב"כ לשעבר, שאני רוחש לך כבוד רב מאוד – – – <אברהם דיכטר (קדימה):> רק תדייק שה"לשעבר" הוא שלך לא שלי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ה"לשעבר" הוא שלי. כאשר אתה בא לכאן ומטיח דברים כה חריפים, הייתי מצפה ממך גם אולי לבקש סליחה על כך שהארגון שעמדת בראשו בא וסיפר לוועדת החוץ והביטחון שאין שום סיכוי בעולם שאם יהיו בחירות ברצועת-עזה – ויש לי את פרוטוקול אותה ישיבה – ה"חמאס" יעלה לשלטון. יכול להיות שהיום אתם מתחרטים, יחד עם מנהיגת מפלגתך, על כך שנכנעתם ללחץ האמריקני והסכמתם להשתתפות ה"חמאס" בבחירות, בניגוד להסכמי אוסלו. יכול להיות שאם לא הייתם מאפשרים את זה, אולי היה היום פרטנר יותר נוח להידבר אתו בצד הפלסטיני? אז לא כל דבר שעשיתם, צדקתם בו. אני חייב לומר שלטעמי כמעט בכל דבר טעיתם, אבל קצת צניעות, קצת הגינות ואתיקה, קצת לאפשר לממשלה החדשה גם להוביל מדיניות אחרת, שאולי תבהיר לצד הפלסטיני שאנחנו מצפים ממנו גם למעשים כלשהם ולא רק לדיבורים ולהצהרות. בכל מקרה, אני לא מתכוון להסתיר וזה ברור: יש מחלוקת בין עמדת הממשל בארצות-הברית לבין עמדתנו. ראש הממשלה בהחלט הבהיר שהוא יפנה מאחזים בלתי חוקיים, ואין שום כוונה להקים יישובים חדשים, התנחלויות חדשות ביהודה ושומרון. אבל באותה מידה, וזה נתמך על-ידי קונסנזוס רחב מאוד בחברה הישראלית – אנחנו רוצים לקוות שגם בתמיכתכם – אי-אפשר להקפיא את החיים ואי-אפשר להתעלם מהצרכים השוטפים של יישובי קבע שהוקמו בתמיכת ממשלות ישראל; אנשים קנו ורכשו את ביתם שם כחוק, נולדו להם ילדים, לילדים הללו יש צרכים כמו לכל ילד במדינת ישראל, ואנחנו לא יודעים איך אפשר להתעלם מהצרכים הללו. ראש הממשלה גם הבהיר, בנוסף, שאנחנו מוכנים לחדש את המשא-ומתן עם הפלסטינים מייד, ללא שום תנאים מוקדמים, ואני רוצה גם להתייחס למה שאתם מציגים, כאילו רק עכשיו ראש הממשלה אמר שבעוד שבוע יהיה נאום חדש שלו והדברים הללו לא נאמרו מקודם. אז אני רוצה להזכיר לכם את תשובתי לפני שלושה שבועות, מעל הדוכן הזה, כשהאשמתם אותנו שהממשלה לא הציגה מייד מתווה מדיני. אני אמרתי כאן, שבכוונת ראש הממשלה ושר החוץ ללכת ולהיפגש באופן אישי עם כל הגורמים המשפיעים על התהליך המדיני, ובראש ובראשונה כמובן ללמוד באופן ישיר ובלתי אמצעי על עמדת הממשל האמריקני. לאחר שהתקיימה הפגישה בין ראש הממשלה לנשיא ארצות-הברית והובהרה לחלוטין עמדת הממשל, נעשתה הערכה מחדש ונעשית גם בימים אלה אותה הערכה, וראש הממשלה, כפי שנאמר, ובעניין הזה אני מצטרף לעמדת יושב-ראש הכנסת – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> איזה נזק נגרם לישראל בתהליך הזה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני שמח להשיב על השאלה שלך. הנזק העיקרי שנוצר, אם נוצר, הוא הנזק שאתם יוצרים אותו בניסיון ללבות את האש ולהעצים את חילוקי הדעות בין מדינת ישראל לקהילה הבין-לאומית. חבר הכנסת פלסנר, אם באמת הייתם מאמינים במה שכתוב במצע קדימה לגבי גושי ההתיישבות – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אנחנו גם מימשנו את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – היינו מצפים מכם לשמוע בעניין הזה אמירה הרבה יותר ברורה, לא רק כאן, כאשר אף אחד לא מקשיב לנו, אלא להוציא תמיכה ברורה בעמדת הממשלה בנושא הזה, כדי שיהיה ברור לכל הקהילה הבין-לאומית שיש קונסנזוס בנושא חיזוק גושי ההתיישבות. <נחמן שי (קדימה):> הייתי רוצה שתציע לנו קווים לנאומו של ראש הממשלה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא הייתי רוצה להציע. בשביל זה יש נאומו של ראש הממשלה, ואני לא באתי לכאן להחליף את נאומו של ראש הממשלה בשום דרך. אתם תתאזרו בסבלנות. אני בטוח שההודעות לתקשורת ינוסחו עוד טרם הנאום. לכן אני לא דואג בעניין הזה. ולכן אין צורך שאני כבר כאן אנסה להחליף את נאומו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נחמן שי, פה זה לא משחקי רדיו. <נחמן שי (קדימה):> לא, לא. זה מאוד רציני. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה רציני מאוד, וגם משחקי רדיו הם רציניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> איזה משחקי רדיו? <היו"ר ראובן ריבלין:> היום בבוקר, בתוכניתו החשובה של רזי ברקאי, נתנו לכל אחד להיות ראש ממשלה. <רונית תירוש (קדימה):> לא – – – <נחמן שי (קדימה):> אני לא השתתפתי במשחק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רצית להמשיך את המשחק. <נחמן שי (קדימה):> לא, לא. אני התכוונתי בכל הרצינות. הייתי שמח לשמוע מהשר ארדן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה שלך היא לגיטימית, והשר ענה לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מניח שאחרי נאומו של ראש הממשלה ביום ראשון הבא, אתם תגישו אי-אמון, וביום שני הבא אני אוכל להשיב בהתאם לנאומו של ראש הממשלה. אז למה לקלקל לכם את האי-אמון של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בשבוע הבא תשיב בדיעבד. <אילן גילאון (מרצ):> – – – ראש הממשלה בעצמו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בשבוע הבא תשיב בדיעבד, זה בסדר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מאה אחוז, בכל מקרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שי שאל את השאלה, הוא לא ציפה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כדי להסיר דאגה כנה מלבו של חבר הכנסת פלסנר, כי אני יודע שהוא מאוד מודאג ולא ישן בלילות בגלל יחסיה הבין-לאומיים של מדינת ישראל, אני בטוח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ראש המשלחת שלנו למועצת אירופה, בהחלט – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני יודע. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – המצב הוא קשה באמת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני, בשונה ממה שאמר ראש השב"כ לשעבר, אני לא בז לאנשים שמתאמצים ומזיעים, וכל הדברים שתוארו – אנשים שמזיעים הם אנשים שמתאמצים. אני בהחלט מעדיף אותם על פני אנשים שברשעות לב מתעלמים מאינטרסים מדיניים וביטחוניים וזורקים אנשים מהבית. אני לא רוצה לעשות השוואות בין תכונות. אני בטוח שבאמת חבר הכנסת פלסנר באופן כן ואמיתי מוטרד ודואג ליחסים בינינו לארצות-הברית, ואני רוצה להרגיע אותו. אני רוצה לומר לך שהיחסים – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הידידות בינינו לבין ארצות-הברית עומדת על כנה. מותר שיהיו חילוקי דעות בין ידידים. הנשיא אובמה הבהיר יותר מפעם אחת שהידידות והמחויבות הזאת עומדות בעינן, גם בנושא האירני שאנחנו מציבים אותו – בשונה מיושבת-ראש האופוזיציה והתנהלותה בעבר – בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל, כי זה האיום המיידי והקיומי על אזרחי מדינת ישראל. גם בנושא הזה יש הבנות ברורות בינינו לבין הממשל בארצות-הברית, וגם בינינו לבין הקהילה הבין-לאומית. ולכן, אני מבקש לדחות את הצעות אי-האמון של האופוזיציה ולהביע אמון בממשלה. היו"ר ראובן ריבלין: הייתי מבקש רק מהשר להסתייג מאמירתו "ראש השב"כ לשעבר", שכן חברנו חבר הכנסת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> והשר לשעבר. זה רק כדי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר לשעבר בהחלט אתה יכול לבקר אותו. השב"כ הוא של כולנו, ולכן לא כדאי – – – <אברהם דיכטר (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ההיפך, זה כדי להביע את הכבוד וההערכה שלי אליו, אני אומר את זה. לא כדי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חס וחלילה שלא יתפרש שזה ככינוי לעג, אלא להיפך. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה, הנה אמרת. <אברהם דיכטר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אם הוא האשים את חבר הכנסת פלסנר שזרק אנשים מהבית, ולא טרח לומר שראש הממשלה דהיום, בהיותו בעבר, הצביע בעד מה שהוא קרא לזרוק אנשים מהבית – אני חושב שגם מגיעה התנצלות לפלסנר. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני, אני חושב שאנחנו צריכים לדבר קצת על ההיסטוריה. דומני שאתה לא שולט לגמרי בכל הפרטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי, היסטורית אתה לא – – – <אברהם דיכטר (קדימה):> זה מבחן האצבע. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול לומר שהוא ישב בממשלה, הוא לא הצביע – הוא עזב את הממשלה – – – קריאה: אחרי שהוא הצביע בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההיסטוריה תשפוט. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אומנם תמכתי בהתנתקות, אבל – – – <זאב בוים (קדימה):> היינו פה, הוא הצביע בעד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני, אני אשמח אם יאפשר לי להגיד שוב הבהרה. לא התכוונתי לחבר הכנסת פלסנר שאז לא היה כלל חבר הכנסת. התכוונתי לחבר הכנסת בר-און שעשה כל מיני שכלולים על ההסבר שלך בעניין מכונת האמת, ועשה מזה הקשה לתכונות אופי נוספות שבעיניו הן מגונות. אז אמרתי שבעיני, כשאני מדרג תכונות אופי, יש לי סדרי קדימויות אחרים, והתכוונתי בדברי אליו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר. <אילן גילאון (מרצ):> אני חשבתי שאתה התכוונת לראש השב"כ גילון בכלל. – – – הבנתי שלדיכטר. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת גילאון, תודה רבה על ההערה. רבותי, אנחנו עוברים לדיון המשולב בשתי הצעות אי-האמון. הדיון הוא דיון סיעתי, נקבע על- ידי ועדת הכנסת. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת רונית תירוש בשם קדימה, ואחריה – חבר הכנסת רוברט אילטוב בשם ישראל ביתנו. נא להודיע לחבר הכנסת אילטוב – – – <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר אדוני השר, אבל אני לא רואה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר פלד נמצא פה. <רונית תירוש (קדימה):> אוקיי. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תראו, אני לא מייחסת לי עמדות קיצוניות. אני חושבת שאני מייצגת בעמדותי ודעותי גישה די מתונה, יש לומר. ואף שאני באופוזיציה ומצופה שמאנשי אופוזיציה תצאנה מלים בדרך כלל בוטות, ואולי מתלהמות, ותמיד נגד הממשלה, מצאתי לנכון בשבוע שעבר, ערב בואו של הנשיא אובמה לכאן, למזרח התיכון, לקהיר, לנאום את נאומו, חשבתי שלא יהיה נכון ואין זה נכון שיתקפו את ראש הממשלה בעיתוי המסוים הזה. לא חשבתי לרגע שאני מסכימה עם הדרך, או עם הדעות, ואני תיכף אדבר על כך. אבל אני באמת חושבת, חשבתי אז, ואני עדיין חושבת שלעיתוי יש חשיבות, ויש גם מחירים. בעת ההיא לא נכון היה להחליש את ראש הממשלה דווקא כשאנחנו מרגישים שיש לחץ בין-לאומי ומעצמתי כזה ואחר שקשה לעמוד בפניו, ולא צריך גם מבית ללחוץ. צריך מבית ללחוץ בדיונים ענייניים, עם שיקול דעת, עם נימוקים. אבל זה לא נכון לצאת לתקשורת ולתקוף. מהנקודה הזאת אני רוצה לבוא ולומר לראש הממשלה כמה דברים, באמת מעמדה מאוד מתונה. אני, היו לי הרבה מאוד תקוות מראש הממשלה שאמרו עליו שהוא הכין עצמו במשך עשר שנים עם תוכניות גם בחינוך, גם בכלכלה, גם במדיניות חוץ, וכשהוא נסע לנשיא אובמה לוושינגטון, לא שמעתי ולא ראיתי שהיתה לו איזו תוכנית מדינית שהוא בא אתה שהיא בעצם תמלא את החלל, את הוואקום שנוצר, כי באין תוכניות טיבו של ואקום להתמלא. הוא לא הביא אתו תוכנית, ולכן לא הופתעתי שהנשיא אובמה בא עם תוכנית משלו. אני חושבת שבזמנו אריאל שרון הביא את תוכנית ההתנתקות כדי למנוע תוכניות של הליגה הערבית, של הליגה הזאת, של הליגה האחרת, כי לא משאירים ואקום, וראש הממשלה לא השכיל לבוא עם תוכנית. גם אם הוא מדבר על שלום כלכלי, זו לא תוכנית, בטח לא אופרטיבית. עובדה שאובמה בא עם תוכנית משלו. אני חושבת שמה שהולך לקרות בנאום הקרוב של ראש הממשלה – אני מאוד מקווה שהוא יתפכח ויבוא עם תוכנית. אני מקווה מאוד שהתוכנית הזאת תהיה גם תוכנית שלא תיצור התנגדויות של אומות העולם, לפחות מדינות העולם החופשי שאנחנו מאוד זקוקים להן, אלא נהפוך הוא – זה יהיה בהלימה לרוח הדברים שמנשבת גם מצדם של אובמה וסרקוזי ואנגלה מרקל, ובראון וברלוסקוני, וכל מי שאנחנו רוצים שיתמוך בנו וזקוקים לתמיכתו. אני מאוד מקווה שכך יהיה. אבל אני אומרת שוב – אם וכאשר התוכנית תהיה כזאת שמדברת בטרמינולוגיה – אני לא רוצה להיכנס למלים, אבל שמקבלת את מפת הדרכים כעיקרון, זה בוא נאמר הרע במיעוטו מבחינת הטרמינולוגיה. אני אצטער שהיא באה אחרי שאובמה לוחץ עלינו בתוכנית, או אחרי שהליגה הערבית לוחצת עלינו בתוכנית. אני חושבת שמנהיג חכם צריך להקדים תרופה למכה, וצריך להקדים ולבוא בתוכנית משלו שגם תירשם בתודעה הציבורית שלנו כאן בארץ ככזאת שהבאנו אותה באופן עצמאי. אני חושבת שהריבונות של המדינה והעצמאות בקבלת ההחלטות שלנו, מאוד מאוד חשובות למורל הלאומי וגם לתדמיתנו בעולם. ולכן חשוב שהמנהיג שלנו והמנהיגים שלנו תמיד יביאו קודם את התוכניות שלהם ויתעקשו עליהן, ויכול להיות שאחר כך, בתוך השיח ושיג, תהיינה פשרות. סביר להניח שתהיינה פשרות והתוכנית המקורית תקבל תצורה חדשה ואחרת, שונה. אבל זה בא כבר מתוך יוזמה שלנו. זה לא בא כמשהו שנכפה עלינו, ועכשיו אנחנו באים כדי להציל את עורנו עם תוכנית אחרת. אני מאוד מצרה על התהליך – אמר קודם חבר הכנסת דיכטר: חזון וחילזון, דווקא מצא חן בעיני – אני באמת חושבת שאסור לנו להתמהמה ואני מאוד מקווה שיש סוף לזחילה הזאת, וראש הממשלה יבוא עם תוכנית שהיא תוכנית לאומית שלנו. אני יודעת שיש לו בעיות מבית. אני ערה לזה, אני קוראת, אני שומעת. אני רוצה לומר לו כאן, מעל הבמה הזו, שוב, על-פי השכל הישר שלי. ראש הממשלה לא צריך לדאוג למתנגדים שנמצאים בביתו; לקיצונים, לכוחות הקיצוניים שנמצאים בביתו. יש מספיק כוחות מתונים שיהיו להם האומץ והנחישות לתת לו את הגב ואת הגיבוי ככל שיידרש, על כל המשמעויות, כדי שהוא ילך עם התוכנית הזאת, שאני מקווה שהוא יביא – תוכנית שהיא בהלימה לרוח הדברים שנאמרו על-ידי אובמה וגם המנהיגים האחרים בעולם החופשי. אני רוצה להזכיר לכולנו – אם תרשה לי, ממש לסיום – אי-אפשר להמשיך בלי אופק מדיני. אי-אפשר לחשוב שנהיה מדינה אחת, כשאנחנו יודעים שהמצב הדמוגרפי פה יכול להפוך את הרוב היהודי למיעוט. זה ידוע ואני לא ארחיב. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו. ראיתי במלחמה האחרונה שקרה משהו לסבולת הלאומית שלנו. כשהמלחמה מתנהלת באופן – איך אומרים? כמו בתוכנית ריאליטי, דרך מסכי הטלוויזיה בכל בית בישראל, וכשהכאב וההרג נכנסים לכל חדר שיש בו טלוויזיה ומומחשים לנו יותר, ויזואלית, ראינו שכוח העמידה שלנו הוא לא אותו כוח עמידה שהיה לנו בעבר מול מלחמות. אנחנו מבכים על כל קורבן והסבולת שלנו היא אחרת. צריך להביא את זה בחשבון. וצריך להבין – ובזה אני מסיימת – צריך להבין שאי-אפשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <רונית תירוש (קדימה):> לא, לא כדאי לוותר, אבל אי-אפשר לחיות על החרב לאורך זמן. אומה לא יכולה לחיות רק על זה, וצריך לבוא עם פתרון. אני אומרת לסיום: השורה התחתונה של התוכנית שראש הממשלה צריך להביא, צריכה להיגזר מזה שתהיינה פה שתי מדינות לאום. לא יעזור. זה צורך, גם צורך קיומי שלנו. אבל את הדרך, את התוכנית, איך להגיע לפתרון הזה או לשורה התחתונה הזאת – זה המקום לפלטפורמה של דיונים וויכוחים בינינו, קואליציה-אופוזיציה וגם בתוך הקואליציה עצמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מותר לי לשאול שאלה? אולי פשוט כי אני לא מבין כל כך. מה קודם? שתי מדינות ואחר כך לא נחיה על חרבנו, או קודם לא נחיה על חרבנו ואחר כך שתי מדינות? <רונית תירוש (קדימה):> אני חושבת שהא בהא תליא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה. הא בהא תליא. <רונית תירוש (קדימה):> ודאי שכן. ולכן, איך מגיעים לזה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <רונית תירוש (קדימה):> איך מגיעים לזה – אני חושבת שזאת תוכנית שצריכה לידון בין הקואליציה לאופוזיציה, כמי שיש לו מטרה אחת משותפת, שלא נחיה לעולם על חרבנו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ספרי את זה לערבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מודיע שגם משפחתי שהגיעה לפני 200 שנה, לא באה כדי לחיות על חרבה בארץ הזאת, כמו כל הוריכם, אשר באו לארץ לא כדי לחיות על חרבם. <רונית תירוש (קדימה):> אבל היא חיה על חרבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובא לציון גואל, ואנחנו מקווים, ברוח האופטימית של חברת הכנסת תירוש – – <זאב בילסקי (קדימה):> אבל אתה היושב-ראש של כולם, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כולם, כולם בסוף הולכים לים, אמרה מלינה מרקורי, בסרט המונומנטלי שיוקרן כולו ביום ראשון. רבותי, חבר הכנסת רוברט אילטוב כנציג ישראל ביתנו, גם לו חמש דקות, ואחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רואה את הצעות האי-אמון שהובאו היום לכנסת, ואני רואה שהממשלה, ממשלת ישראל, מושכת לעימות. אני דווקא לא מרגיש שממשלת ישראל מושכת לעימות, אני דווקא מרגיש שמושכים אותנו לעימות. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כי גם הממשלה הקודמת לא היתה מסכימה לדברים שהיום הממשל החדש מציע למדינת ישראל. הקפאה מוחלטת של ההתיישבות היא דבר קשה לא רק למדינת ישראל אלא בכלל לכל המוסד הציוני, שבהגדרתו ההתיישבות והעלייה הן הציונות. הוא בעצם בסכנה. ומה בא היום הממשל ואומר? הדרישה הפלסטינית בידי ממשל אמריקני באה ואומרת: בואו נקפיא את הציונות, בואו נקפיא את ההתיישבות. מבחינתי התיישבות וציונות זה היינו הך. אנחנו מוכנים לבוא ולהידבר, אנחנו מוכנים לבוא ולשקול דברים רציניים, אנחנו מוכנים לבוא ולקיים את חלקנו בהסכם, אבל גם לצד השני יש התחייבויות והם חייבים לעמוד בהסכם. לא יכול להיות שמדינת ישראל באה, לא יכול להיות שבהסכם הזה יש רק מדינת ישראל שחייבת לקיים את ההסכם. אין ספק שאנחנו צריכים להתפשר; אין שום כוונה למדינת ישראל ללכת לעימות חזיתי עם שום מדינה. אנחנו לא רוצים שום עימות. אבל מצד שני, לא יכול להיות שאנחנו נכרסם בעמדות שלנו, מיום ליום, ובכל פעם שנוותר נצטרך לוותר עוד ועוד ועוד. אני רק רוצה להזכיר לכם שבנושא של הקפאת ההתיישבויות, גם הממשלה הקודמת, שקדימה היתה בראשותה, הגיעה להבנות כלשהן עם ממשל בוש, שלא ניתן לבוא ולהקפיא לגמרי את ההתיישבות. יש גידול טבעי, יש צורך ללכת לגנים – הרי ברור שישראלים שגרים בהתנחלויות לא יכולים לשלוח את הילדים שלהם לבתי-ספר של פלסטינים, כפי שלפעמים חושבים באירופה היום, ואומרים: זה הגיוני, יכול לקרות מצב שאתם תשלחו את הילדים שלכם לגן-ילדים פלסטיני. הדבר הזה ברור שלא יקרה, לא יכול לקרות, הרי אנחנו יודעים שיכול להיות גם מצב של לינץ' במקרה כזה, והיינו עדים לדברים האלה. הנושא של שתי מדינות לשני עמים הוא נושא לוויכוח קשה מאוד. הרי מה רוצים הפלסטינים היום? הם רוצים מדינה נקייה מיהודים, ומדינה דו-לאומית שהיא המדינה השנייה. האם אנחנו הולכים על המצב של שתי מדינות לשני עמים, באמת? שלעם היהודי תהיה מדינה ורק לעם היהודי? האם הם מסכימים לזה בכלל? מה הן המשמעויות האלה? האם באמת ממשל אובמה נכנס לעומק הדברים ולמשמעויות של הדברים שהם מצהירים היום? לכן הנושא של המדיניות הישראלית והמשיכה לעימות – אנחנו לא מושכים את אף אחד לעימות, לא הלכנו לעימות, וגם הממשלה הקודמת לא היתה מקבלת את הדברים האלה. לא ניתן לעצור את ההתיישבות. לעצור את ההתיישבות זה אומר פשוט להפסיק את המפעל הציוני. אז מחר יבואו ויגידו ערבים ישראלים: למה פה היהודים מתיישבים? פה אסור להם גם להתיישב, גם זה – יש לנו זכויות. לכן, איפה הגבול? אנחנו צריכים להעמיד קו ברור איפה הגבול, ולהגיד: עד כאן. פה אנחנו לא מוכנים יותר לוותר. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת רוברט אילטוב. יעלה חבר הכנסת דניאל בן סימון, ואחריו – חבר הכנסת אמנון כהן. לרשותך חמש דקות. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שהדיון הזה, המדיני, הוא שעת האמת, לא רק של ראש הממשלה, לא רק של הליכוד, לא רק של קדימה, לא רק של העבודה או מה שנשאר ממנה, אלא בעצם של כל ישראלי. ואני אומר לכם: הדיון הזה הוא לא מה טוב לאמריקנים, אלא מה טוב לנו. אני חייב לומר שההופעה של אובמה והנאום שלו בקהיר הציתו תקווה בכל העולם וגם בישראל, כי שמונה שנות בוש ושלוש שנותיו של אהוד אולמרט היו בזבוז מבחינת קידום השלום, היו החמצה איומה. הסחבקיות של אהוד אולמרט והחיבוקים והחיוכים והנשיקות לא הזיזו סנטימטר אחד בעניין המדיני, ואני אומר את זה בצער. לכן זו הזדמנות יוצאת דופן שנשיא שנתמך תמיכה מוחצת בידי רוב אמריקני, לרבות הקהילה היהודית בארצות-הברית, מתפנה אלינו ואומר: רבותי, הגיע הזמן להפסיק. 42 שנה אחרי מלחמת ששת הימים הגיע הזמן להפסיק, אחרת נהיה אולי הסכסוך האחרון בעולם אחרי שדרום-קוריאה תתחבר עם צפון-קוריאה, ואולי פקיסטן פה ושם עם הודו. בסוף נישאר – כשילמדו תלמידים בשיעורי היסטוריה וגיאוגרפיה על סכסוכים בעולם, אנחנו עלולים להיוותר בודדים כמו ערער בערבה. ולכן אני אומר שזה אינטרס – אני לא אומר את זה כחבר כנסת, כאזרח, כבוד היושב-ראש – זו תקווה שאסור להחמיץ אותה. אני לא רואה, באמת זה לא חשבון פוליטי אם זו הצעת אי-אמון של הליכוד או של העבודה או של קדימה, אלא איך אנחנו ניראה בעוד 20 שנה, אם ילדינו ימשיכו לכתת רגליהם בקסבה של שכם כמו שהבן שלי עשה שלוש מתוך ארבע שנות השירות שלו. האם גם הנכד שלי יעשה את זה? ואני אומר לכם, דמותנו כחברה תיקבע על-פי היכולת שלנו להגיע לאיזה תהליך – פחות תהליך ויותר שלום. <שלמה מולה (קדימה):> מה ברק חושב באמת? <דניאל בן-סימון (העבודה):> אגב, אני מצטט את הדברים שלו. מה שאני אומר עכשיו זה לא אני, זה הוא. יש לי יסוד להאמין, חברי חבר הכנסת מולה, שנתניהו יפתיע. זו פנטזיה שאני מטפח לעצמי. מכיוון ששנים עקבתי אחרי זה ככותב, אני חייב להתוודות שהימין עשה יותר שלום מאשר השמאל. השמאל הוא יותר small talk מאשר שמאל של שלום. ולכן אני אומר, כמי שעקב אחרי זה, ראיתי את אריאל שרון מפנה את עזה, ראיתי את מנחם בגין מחזיר את סיני, עושה שלום, ויגאל אלון עומד פה, נסיך תנועת אחדות העבודה, ונמנע בהצבעה הזאת. התביישתי. אני אומר את זה כאיש מפלגת העבודה. תקבלו הכול ממני, יושר מעל הכול. זה היה המצב. לכן ראיתי גם את בנימין נתניהו מביא את הסכם-וואי לליכוד, ראיתי אותו עושה גם הסדר בחברון. והתקנאתי – למה אנחנו לא עשינו את זה? למה אנחנו לא עשינו את זה? לכן, לא קשור לעניין האי-אמון, אני נותן צ'אנס לראש הממשלה הזה שיבין שהוא קיבל הזדמנות נוספת והיסטורית, כדי להצית תקווה בקרב הנוער, הצעירים, יהודים וערבים כאחד – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז למה המורדים בונים עליך? <דניאל בן-סימון (העבודה):> זחאלקה, בוא נאמר שלא שמעתי את ההערה הזאת. בוא נתנהג כאילו לא אמרת אותה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה כתוב בעיתונות. כל האזרחים בארץ יודעים את זה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני חושב שהיושב-ראש אוסר עלי לדון בנושא של המורדים, זו סוגיה פנימית שהשתיקה יפה לה. אתה לא רוצה שאני אפרט כאן את הבעיות. אתה רוצה? יש לי זמן? <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך דקה ושש שניות. <דניאל בן-סימון (העבודה):> הלוואי. אם תגיש הצעת אי-אמון על המורדים, אני מוכן לדבר על זה. <היו"ר יצחק וקנין:> העניין הזה של המורדים עובר ממפלגה למפלגה, כל פעם זה במקום אחר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רק לא בש"ס. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני אומר לך, זחאלקה, אני מייחל ליום שאצלכם יהיו מורדים, במיוחד אני מייחל שבליכוד יהיו מורדים, כי אז נדע שזה תהליך רציני, כי אז נדע, מולה, שראש הממשלה הזה צריך לעזור לו ואולי לגאול אתכם מהייסורים האלה של ישיבה באופוזיציה. זה לא מקומכם הטבעי, אתם נראים לי סובלים במיוחד. לכן, אם יהיה תהליך ויהיו מורדים בליכוד – – – <שלמה מולה (קדימה):> ידידי, בן-סימון, אני רק מקנא שאתה מאמין לו. <דניאל בן-סימון (העבודה):> תשמע, במובן הזה אני באמת אדם נאיבי, באמונה שלי, להאמין בבני-אדם, ואני אדבק בזה עד יומי האחרון, כי אם אפסיק להאמין, אין טעם לחיים. ולכן צריך לחלום, ולהאמין ולקוות שבנימין נתניהו ידע שיש על כתפיו משימה היסטורית להתחיל להניע תהליך שנתקע בשנים האחרונות. אני אומר שמפלגת העבודה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש לסיים. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני יודע, אתה לא אוהב מה שאני אומר עכשיו, אה? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, להיפך, נתתי לך דקה יותר. <דניאל בן-סימון (העבודה):> כי קראתי היום על השר שלך, השר ישי, שהולך להשקיע עשרות מיליונים מכספי הרווחה בהתנחלויות. נחמץ לבי, כבוד היושב-ראש, אני חייב לומר לך, כידיד, כדבר איש אל רעהו. נחמץ לבי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שלאזרחים בהתנחלויות יש זכויות מלאות לקבל את כל מה שמגיע להם. <דניאל בן-סימון (העבודה):> מאה אחוז. אם חשבתי להצטרף לש"ס, העניין הזה הוריד את זה מהפרק. ולכן, כבוד השר מרגי, לא אוכל להצטרף אליכם לאור ההצעה שהיתה היום. אני באמת מייחל שראש הממשלה הזה יזקוף את קומתו וילך לתהליך היסטורי על-חשבון המפלגה שלו, ואז נוכל לומר שבנימין נתניהו כיפר בגדול על הכהונה הראשונה שלו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. יעלה חבר הכנסת אמנון כהן. ברצוני לברך בברכת ברוכים הבאים את הילדים מקריית-ים, אורחיו של חבר הכנסת שלמה מולה. ברוכים הבאים. חבר הכנסת אמנון כהן, לרשותך חמש דקות. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לחזק את ידי ראש הממשלה ואת כל חברי הממשלה על עמידה איתנה ועל עקביות. אני בטוח שכולנו בבית הזה רוצים להביא שלום למדינה, שלום לדורות הבאים. אני בטוח שאנחנו נעשה זאת בשיקול דעת, בהבנה. ולכן כל ההצהרות וכל האי-אמון הזה, אני חושב שבסופו של דבר כולם יתבדו ויגידו שזו הממשלה שתביא שלום, אבל שלום-אמת. אני רוצה להגיד שמאוד נהניתי מהנאום של נשיא ארצות-הברית, שנגע כמעט בכל הדברים הקשורים הן למדינה והן לעולם. הוא דיבר כמנהיג אמיתי והציג את הדברים ואת הבעיות ברמה מאוד גבוהה אינטלקטואלית. אני חושב שבהידברות פותרים את הבעיות. הרי מדינת ישראל וממשלות ישראל ניסו כל פעם, בכל דרך, להביא את השלום, ואפילו בנסיגה חד-צדדית, כאשר סיעתנו, סיעת ש"ס התנגדה לדרך, כי אם אומרים בהידברות, כי אם אומרים בשיתוף פעולה, חייב להיות שיתוף פעולה בין הגופים, בין המדינות. אבל אמרו – בואו ננסה, בואו נראה, ייתכן שזה ייתן לצד השני להבין שהנה, חד-צדדית אנחנו נסוגים, נותנים לכם את המקום, עוקרים מהמקומות האלה את המשפחות, את האנשים שישבו שם כמעט 40 שנה, דור שלישי, ועד היום לא מצאו את מקומם ואת ביתם. אבל אמרנו, בואו ניתן. כולנו ידענו, אנחנו פה בבית הזה, וגם סיעתנו התנגדה לזה, לא כדי שלא ניתן, אלא כי זה לא יעזור, כי אין שלטון, אין שליטה, אף אחד לא מדבר בקול אחד, יש ארבעה ארגונים שכל אחד מושך לכיוון שלו. במקום שבמקומות שפינינו יבנו יישוב, יבנו גני-ילדים, יבנו מקומות לתיירות, לתעסוקה, מה עשו? חורבן שלם. התקרבו לאזורים שלנו והתחילו לירות "קסאמים" על ילדים, נשים וזקנים. אז עם מי אנחנו מתעסקים? קודם כול, צריך לתת אפשרות לצד השני להתגבש, להנהיג, לגבש חזית אחת, שאם אתה עושה הסכם עם מישהו, שיהיה לך צד שני ולא רק צד אחד ייתן ויוותר וכל פעם עושים מחווה לאבו מאזן ומשחררים עוד עצורים, עוד אנשים, ובצד השני אתה רואה שלא מסוגלים פשוט. המצב עוד לא הבשיל, אין עם מי לעבוד. אני מבין את נשיא ארצות-הברית, שרוצה למעשה להוביל מהלך, מהלך כן ואמיתי, אבל בוודאי ובוודאי לא על-חשבון הביטחון של מדינת ישראל, לא על-חשבון ביטחון האזרחים שבמדינת ישראל. ואנחנו – כחברי כנסת, כממשלה – נעמוד על כך בוודאי, ובוודאי לא נתפשר על הריבוי הטבעי בגושים שלגביהם סוכם כבר גם עם ארצות-הברית, עם ממשלות קודמות, ובוודאי נעמוד על כך, וזה אופן ההידברות, שיש דברים שאנחנו נעמוד עליהם עד הסוף, ויש דברים, שיהיו קשים אולי, שנצטרך לקבל הכרעות, אבל אני חושב שעדיין הצד השני לא הבשיל ולא מוכן. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו כמדינה צריכים לשמור על ביטחוננו ולא להתפשר כהוא-זה על שום דבר בדברים הללו, ואני מציע לדחות על הסף את הצעות האי-אמון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. יעלה סגן שר הבריאות, חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לרשות סגן השר חמש דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, היחסים עם ארצות-הברית מאוד חשובים לנו, אני חושב שצריך לשמור את זה כאסטרטגיה, אבל אני מציע ללמוד מראשי הממשלה לשעבר מה הציעו, מה הערבים לא קיבלו, ומשם להתקדם הלאה. בואו נתחיל. היה ראש ממשלה, קראו לו אהוד ברק. אהוד ברק רצה להחזיר 95% מהשטחים, פתרון כולל על הכול. גמר עם ביל קלינטון, עם נשיא ארצות-הברית לשעבר, בזמנו, כמעט גמר הסכם. מעניין מאוד שיאסר ערפאת לא הסכים, הוא רצה 105%, הוא לא הסתפק ב-95%. זאת אומרת, למדנו שלהחזיר 95% שטחים לא מספיק. אחר כך היה ראש ממשלה, אריאל שרון. אריאל שרון הציע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אמנון כהן. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה, יואיל בטובו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני, פעם ראשונה בכנסת שסגן שר מדבר בשם סיעתו בדיון על – – – <אמנון כהן (ש"ס):> הוא יושב-ראש סיעה גם-כן. <היו"ר יצחק וקנין:> סגן שר הוא חבר כנסת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא אמרתי שלא, אבל לא היה מקובל כדבר הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> לידיעתך. לידיעתך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אז תתפלא לשמוע שיש סגן שר שבא לדיונים. תגידו תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בסדר, אבל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה, מאחר שהדיון הוא דיון סיעתי, סיעה רשאית לקבוע – – – <שלמה מולה (קדימה):> יש שרים בלי תיק – מילא, אבל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מולה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מי שיש לו תיק, יש לו זמן לכול. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אבל תגיד לי רק מתי הפעם האחרונה ששמעת סגן שר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני ראיתי ששרים גם דיברו בשם סיעתם, לא רק סגן שר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מתי? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אגב, סגן שר, אין לו רשות להיכנס בכל דיון? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא, יש לו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אה, יש לו. אוקיי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא, לא. אתה יכול להיכנס לדיון. אני רק רציתי לדעת באיזה כובע אתה – האם אתה עכשיו מדבר בשם סגן שר או – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני כרגע עם כיפה, בלי כובע. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עם כיפה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה, לגופו של עניין. סגן שר יכול לעלות לדוכן בשם סיעתו בדיון סיעתי. הדיון הוא סיעתי, אין בזה בעיה. יתירה מזאת, שר שיושב פה יכול לעלות בכל רגע לדיון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה סיפור אחר. הוא מדבר כשר, לא כנציג סיעתו. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב. ימשיך כבודו, ימשיך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אחר כך היה אריאל שרון. אריאל שרון בא והוא הציע לפנות שטחים – גוש-קטיף – פינה אותם ברצון, בלי תמורה. עד רגע זה עדיין המשפחות שפינו אותן לא הגיעו לשום יישוב קבע; חלק גדול מהן. ולא עזר, נהיה מצב יותר קשה. עובדה שמשם יורים כל הזמן, מעזה, ולא נהיה יותר טוב. אחר כך היה ראש הממשלה אהוד אולמרט, והוא הציע שתי מדינות לשני עמים, זה כבר היה בתקופתו. היו לו שנתיים עם בוש, עם ההצעה הזאת – אפילו יותר – שהתגלגלה בתור הצעה. ותתפלאו לשמוע, רבותי, גם זה לא הלך. זאת אומרת, מה היה לנו כאן? היה לנו ככה. להחזיר 95% מהשטחים – לא הלך, כי הערבים סירבו לקבל; לפנות יישובים – אפילו בלי הסכמה, בלי הסכם – לא עזר; שתי מדינות לשני עמים – לא עזר. רבותי, תגידו מה אתם רוצים. ולכן, אני לא רואה – באחת מהצעות האי-אמון ראיתי: המדיניות של הצעת השלום, כביכול, של ארצות-הברית – לא ראיתי איזה הצעה שאובמה הציע בינתיים. בינתיים הוא דיבר על דבר אחד: לפנות יישובים. ראינו את זה אצל שרון, זה לא עזר. פינו, לא עזר. אז לא לעשות התנחלויות חדשות – כבר היתה תקופה שהקפיאו, גם זה לא עזר. אני רוצה לדעת, אם יבוא מישהו – כולם רוצים שלום, אני רוצה שלום. רבותי, לא מבין במדיניות חוץ וביטחון, אני יודע דבר אחד – שלכל דבר יש מחיר. אני לא רואה שעושים שלום, עובדה שכל הדברים שעשו עד עכשיו לא עזרו, ולכן אני לא מבין מה זה כל המשבר הזה. שיבוא נשיא ארצות-הברית ויגיד לנו בדיוק על איזה דבר הערבים כן מסכימים. אני לא רואה עד לרגע זה שום דבר. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר, הרב יעקב ליצמן. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת ניצן הורוביץ יעלה ויבוא. לרשותך חמש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, בדרך כלל, לפעמים, הצעות אי-אמון הן קנטרניות ולא תמיד ראויות להצבעת אי-אמון, אבל הפעם, הפעם זה לא כך. הפעם יש בסיס רציני ביותר לטעון שהממשלה הזו אינה ראויה לאמון, הממשלה הזו והעומד בראשה מביאים את ישראל לעימות מול ארצות-הברית. אחרי הדברים שאמר אובמה בקהיר אי-אפשר להמשיך כאילו עסקים כרגיל. זה נגמר וצריך להגיד את זה בצורה הברורה ביותר. כבר 42 שנה – ואנחנו בשבת ציינו את יום השנה לכיבוש – כבר 42 שנה אנחנו כובשים ומדכאים כל סיכוי לעתיד שפוי לפלסטינים, אבל גם לנו, לישראלים. הכיבוש הממאיר הזה אוכל את המדינה הזאת ומונע מאתנו את השלום. אובמה, נשיא ארצות-הברית, אמר שהגיע הזמן להיות כנים, הגיע הזמן להגיד את האמת, והאמת היא חדה יותר מתמיד. לא רוצים שנראה את האמת, ולכן השבוע הוציאו הוראה לאסור על הנשים של "מחסום Watch" לעמוד בקרבת המחסומים ולתעד את מה שמתרחש בהם יום-יום; לא רוצים שנרגיש את האמת ולכן סוללים עוד ועוד כבישים עוקפים – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מולה, בבקשה לשבת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – ועוד ועוד גדרות וחומות; לא רוצים שנדבר על האמת, ולכן ממציאים עוד ועוד חוקים שמגבילים את חופש הביטוי ואת חופש ההפגנה, והרי אין כמעט יום בכנסת כאן בלי שעולה חוק כזה – חוק ה"נכבה" וחוק הנאמנות וחוק הפגנת היחיד וחוק שאוסר פרסום נגד מדינה יהודית דמוקרטית. אבל הם אלה שאינם רוצים שנראה את האמת, הם אלה שמדי יום הורגים את המדינה היהודית הדמוקרטית, כי המשך הכיבוש הוא הפגיעה הקשה ביותר בנו, בעתיד שלנו. כבר היום, רבותי, בין הים התיכון לנהר הירדן יש מספר שווה של ערבים ויהודים. זו האמת, והיום כאן אנחנו אומרים רק את האמת. ללא פתרון מהיר של שתי מדינות לשני העמים, שזה אומר מדינת ישראל לצד מדינת פלסטין, תהיה כאן מדינה עם רוב ערבי פלסטיני שיחיה תחת משטר של אפרטהייד בנוסח ישראלי. לא מדינה יהודית, לא מדינה דמוקרטית, לא מדינת כל אזרחיה, לא מדינה חופשית אלא מדינה פצועה וחבולה ומרוסקת, מוחרמת ומנודה בעולם. הכתובת כבר על הקיר, רוב הציבור בישראל כבר מבין את זה, אבל הממשלה הרעה הזאת, של ביבי וליברמן וברק ואלי ישי, מנהלת עכשיו את הקרב הגדול נגד שתי המדינות. ואל תטעו – הקרב הזה איננו נגד אובמה, ואיננו נגד ה"חמאס", ואיננו נגד הטרור. זה קרב נגדנו, נגד הרצון שלנו לחיות כאן בשלום, במדינה שפויה ונורמלית. ולמען מי, אני שואל אתכם, מנהל ביבי את הקרב הזה? למען הביטחון? למען השגשוג הכלכלי? למען ההשכלה והתרבות? למען האנשים שמפוטרים עכשיו מהעבודה בקצב של 20,000 לחודש? למען מי הוא מחסל את הסיכוי היחיד לשלום באזור הזה, למען מי? לאיזו מטרה? אז הנה, יש לי רשימה מעודכנת למען מי מחסלים את הסיכוי לשלום: למען מעלה-רחבעם, מעוז-אסתר, אש-קודש, גבעת-חסדי-השם, אלוני-שילה, ועוד ועוד מאחזים ונקודות ומצפים והתנחלויות. הוא לא נלחם אפילו למען גושי ההתיישבות או ההתנחלויות שקרובות ל"קו הירוק" – לא. הוא נלחם על המאחזים הסהרוריים האלה, על נוער הגבעות הוא מקריב את היחסים שלנו עם ארצות-הברית. זה מטורף, זה הזוי, זה לא שפוי, וכל כך הרבה אנשים, זה מה שמדהים, היו בטוחים שהוא השתנה והפעם השנייה שלו בראשות הממשלה תהיה אחרת, שקולה יותר, נבונה יותר, מנוסה יותר. איפה? רק חודשיים עברו מאז הקים את הממשלה האיומה שלו, והכול מתפרק. ממשלה כזו וראש ממשלה כזה אינם ראויים לאמון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אחמד טיבי. אף שלא נכחת, אני מחזיר את הגלגל אחורה, ואאפשר גם לך לדבר וגם לדב חנין וגם לבן-ארי, על מנת שלא נקפח אף אחד. מאחר שמדובר בהצעת אי-אמון, וזה דיון סיעתי, אאפשר לכל הסיעות לדבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתמול עברתי דרך מחסום קלנדיה בחזרה לירושלים, ובדקה אותי חיילת, ואחרי שהיא הסתובבה, קראתי מה כתוב על השכפ"ץ שלה מאחורה. ובכן, מה היה כתוב על השכפ"ץ הצה"לי שלה מאחורה? כהנא צדק. חיילת, שירות רגיל. <היו"ר יצחק וקנין:> יכול להיות שהיא לא כתבה את זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כתוב על השכפ"ץ. זה שכפ"ץ צה"לי. <היו"ר יצחק וקנין:> השכפ"ץ הצה"לי הזה עובר מחייל לחייל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> היות שאני יודע שהחיילת הזאת משרתת כבר כמה ימים שם, אומרים לי שהיא נמצאת כמה ימים עם השכפ"ץ הזה, ועוד לפני העירו לה. המחסום הזה של קלנדיה הוא אחד הגרועים שיש בשטחים הכבושים. כאשר מגיע אוטובוס, למשל, מצד אחד, ואנשים צריכים להיבדק ולעבור לצד השני, עד לפני כמה שבועות היו משאירים בתוך אוטובוס ילדים, נשים, זקנים וחולים. מזה כמה שבועות מורידים את כולם. כולם צריכים לרדת וללכת ברגל. כמובן, אני לא קושר בין הדברים, אבל זה כל כך משתלב, שהכיבוש, טבעו להתעמר. האמת, אני לא כועס על החיילת הזאת. אתה יודע מה? אני אפילו לא מבקש ממנה להוריד את זה, אף שאמרתי לה שזה עבירה על החוק, זה הזדהות עם ארגון טרור, על-פי חוק, הסתה לגזענות. ואז החיילת השנייה אמרה: טוב, מה זה עניין הכנסת? זה לא עבירה על החוק, אבל מה זה עניין הכנסת? מעניין. זאת האווירה שיש שם. ככה מתנהגים לאנשים, ככה מתנהגים לנשים, לילדים. ולכן הבעיה זה לא להוריד מאחז, אדוני היושב-ראש. צריך להוריד את הכיבוש, להוריד לו את הראש, decapitate, את הראש של הכיבוש, כדי שהחיה הזאת תפסיק לחיות. איך מורידים? מחליטים על סיום הכיבוש – או בהסכמה או בהחלטה בין-לאומית. מתברר שלחץ עוזר. רק לפני כמה ימים ביבי התנגד לחזון שתי המדינות. רק לפני כמה ימים. אבל רבים בבית הזה אמרו וציפו, אני אחד מהם, שהוא יתכופף, שהוא יעדיף את ברק אובמה על ציפי חוטובלי. שיקול סביר; שהוא יעדיף את רם עמנואל על דני דנון. שיקול סביר; שהוא יעדיף את הקולונל ג'ונס – גנרל – על אורי אורבך. <איתן כבל (העבודה):> זה לא בסדר שאתה מקפח אנשים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מי הם החדשים? אמרו לי: שכחת את מירי. שהוא יעדיף את הילרי קלינטון על מירי רגב. צריך לשדרג אותה, בכל זאת. אל תיקחי את זה באופן אישי, ציפי. אבל עד כמה האפשרות להתכופף תוביל את ביבי? אגב, אני לא מאמין לשינוי הזה. זה שינוי קוסמטי. הוא יסכים על מפת הדרכים, בתוכה יהיה כתוב – הרי כתוב: שתי מדינות, מדינה פלסטינית, ואז הוא יגיד לנו: מדינה פלסטינית, שישראל שולטת על המרחב האווירי שלה, היא לא שולטת על המעברים, על מקורות המים, אין עצמאות וריבונות מוחלטת, "אנדורה לייק". משהו כמו אנדורה. הוא כבר אמר את זה. ככה הוא חושב, צריכה להיראות המדינה הפלסטינית. הוא חושב שהוא יכול למכור לנשיא אובמה ישראבלוף. האמת היא שבממשל הזה יש סימנים שהבלוף נגמר. יש סימנים. לא עוד השקר הישראלי הטיפוסי או השקר המוסכם, הישראלי-האמריקני, שהיה בממשלה הקודמת. אגב, הממשלה הקודמת כלפי העולם דיברה לא רע, דיברה גבוהה-גבוהה על הידברות, על משא-ומתן, על שתי מדינות, ובנתה אלפי יחידות דיור בהתנחלויות. ולכן – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הורדנו את הראש לכיבוש בגוש-קטיף. הגיע לשם ה"חמאס". הוא זורק אתכם מהקומה השביעית, זה יותר גרוע מאשר לא לתת לאשה לעבור ברמזור. זורק אתכם מהקומה השביעית, אתם לא רוצים את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד רותם, תאפשר לו לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני תוהה עד איפה יגיע האופורטוניזם הפוליטי. כדי לשרוד ולשמור על הכיסא המיניסטריאלי וראשות הממשלה משנים אידיאולוגיה מקצה אל הקצה בטלפון של הבית הלבן. בעקיצה של רם עמנואל. משקשקים מפחד מרם עמנואל. אגב, אומרים שבלשכת ראש הממשלה שוקלים לשים את התמונה של רם עמנואל ומסביבה המשחק הזה של החצים, כל הזמן על רם עמנואל דווקא. ולכן, אדוני היושב ראש, אני לא קונה את מה שהולך לומר ראש הממשלה נתניהו בבר-אילן – לא בכנסת, אגב, כי הוא מזלזל בכנסת. הולך לומר את זה בבר-אילן, כי הוא ינסה למכור טקסט – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> כשהוא מדבר, הוא מדבר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שיבוא לדבר פה. אדוני היושב-ראש, אין אופציה אחרת. או שתי מדינות שכנות עצמאיות בגבולות 67' או מדינה אחת. מי שרוצה להכריע בין זה לזה, שיכריע. אני תומך בשתי מדינות. אבל העולם לא יקבל את האופציה השלישית, ניצן, של אפרטהייד ישראלי, שהוא לא זה ולא זה, וטובה שעה אחת קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. לרשותך חמש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא הוא, כמובן, מערכת היחסים של מדינת ישראל עם ארצות-הברית, ויש לי תחושה בזמן האחרון שאצל ציבורים רחבים, במיוחד כאלה שיושבים כאן, מערכת היחסים של מדינת ישראל ושל העם בישראל עם ארצות-הברית הפכה להיות מטרה בפני עצמה. לא משנה מה המחיר, לא חשוב אילו ערכים נאבד בדרך, לא חשוב בכלל מה הילדים שלנו ישלמו בעתיד, לא חשוב בעבור איזה נזיד עדשים נהפוך חזון של דורות לבכייה לדורות. כולנו שמענו בשבוע שעבר את נשיא ארצות-הברית אובמה בנאום הרהוט שלו – אי-אפשר לקחת לו את הרהיטות, את הכשרון – ואני מאוד מאוד נהניתי, וחשבתי שהנאום מאוד מאוד מוצלח, כי הוא לא כיסה על המטרה הסופית. רבותי, האיש לא דיבר על מעוז-אסתר – חבר הכנסת הורוביץ, שנמצא כאן – הוא גם לא דיבר על אש-קודש; הוא אפילו לא דיבר על אלוני-שילה, הוא דיבר על בינאום ירושלים, אדוני השר; הוא דיבר על רמות, על פסגת-זאב, הוא דיבר על גילה. אבל מה לעשות, כשלא רוצים לראות ולא רוצים לשמוע – – – <רונית תירוש (קדימה):> יכול להיות ששמענו נאום שונה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את לא שמעת על בינאום ירושלים? <רונית תירוש (קדימה):> לא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז תשמעי את הנאום שוב, ותשמעי בדיוק מה שהוא אמר. יכול להיות שלא רצית לשמוע, בבחינת – – – <רונית תירוש (קדימה):> תפנה אותי למראי מקומות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אפנה אותך למראי המקומות. מול קהל אוהד, כלשונו, רודף שלום ואוהב שלום, סובלני – כולנו מכירים את הסובלנות של הפונדמנטליסטים המוסלמים. הנאום הזה הזכיר לי נאום אחר, עתיק קצת יותר, נאום מספר הספרים שמוכר גם לעם האמריקני. אני לא יודע אם זה מוכר לנשיא עצמו, מהתרבות שממנה הוא בא, אבל לעם האמריקני הוא מוכר. בספר ישעיהו הנביא מתאר את מלך אשור: אימתני, מלך של אימפריה עצומה, עומד בירושלים. הנביא מתאר אותו עומד אחרי שהוא כובש את מגרון – אגב, מגרון מוזכרת שם – ואת עיט, ועוד כהנה וכהנה, והוא אומר: עוד היום בנוב, הוא עומד ומנופף ידו "הר בית ציון גבעת ירושלם", ומסמן – בזמנו זה הזכיר לי גם את נאום מיליון השהידים – אלקודס, "ובעד", "ובעד" "ובעד". אנחנו מסרבים לשמוע את זה, ונדמה לנו כל הזמן שהם מבקשים את מעוז-אסתר, את אש-קודש ואת רמת-גלעד ואת חוות-גלעד. רבותי, אני רוצה להגיד לכם שלא מעניין אותו לא מגרון, ואפיל לא חברון. להערכתי – אני לא יודע אם אותו או את מי שמוביל אותו מעניין לפרק אותנו מהתשתיות הערכיות שלנו. כשאנחנו מפרקים את עצמנו מירושלים אנחנו מפרקים את עצמנו מהתשתית הערכית שמצדיקה את כל הקיום שלנו כאן, את כל חלום הדורות. מה לעשות, כמו שאנחנו אומרים בתפילה, יש בינינו כאלה שעיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו, מסרבים לראות את הקולות, מכסים את העיניים מראות את הכוונות האמיתיות. יש כנראה תנועות אנטי-ישראליות במובהק שמובילות במכוון או שלא במכוון להגשמת החלומות דרך ארצות-הברית של הגרועים באויבינו. ברוח פרשת השבוע אני מציע לכולנו להידבק בדרכם של גדולי המאמינים, גדולי המנהיגים, פרשת שלח-לך, הדרך המובטחת לארץ-ישראל – נשלחים 12 אנשים לארץ-ישראל, רואים את הארץ הטובה, אבל הם רואים ענקים וערים בצורות ומתים מפחד, ורואים את עמלק, ועומדים שם שני גיבורים, שהפכו להיות גיבורי האומה, והיחידים שנכנסו אל הארץ, כלב בן יפונה ויהושע בן נון, ואומרים: עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. רבותי, אני רוצה שנבדיל בין האמצעי לבין המטרה. ארצות-הברית היא אמצעי; המטרה היא החזרה של עם ישראל לארצו כולה, וחברון היא לפני תל-אביב, וגם מגרון. ואנחנו צריכים לשוב אל החלום הזה של האבות. החלום של עם ישראל לא יכול להיות מעוצב בשום אופן על-ידי חזון אובמה. התפיסה הזאת, החגבית, של פחד איום ונורא מה יגיד הפריץ באמריקה בלי שנעשה חשבון מה צופן העתיד, מה תפקידה של המנהיגות בישראל, מה תפקידו של העם בישראל. אני שואל אתכם: זה מה שחשוב? יחסי ישראל–ארצות-הברית? זה מה שההורים שלנו חלמו עליו? זה מה שהסבא והסבתא שלי חלמו? על מה אובמה יגיד ומה הוא יצהיר, ומה אני אשמע לו ומה אני לא אשמע לו? זה מה שחשוב? אנשי שעה אנחנו? עבדי זמן אנחנו? יאהבו אותנו או לא יאהבו אותנו? זה תפקיד של מנהיגות בישראל? רבותי, התשובה היא חד-משמעית: ההורים שלי ושלכם לא ידעו מי זה אובמה הנוכחי, אבל הם הכירו אחרים. הם חלמו שיום אחד יקום דור של מאמינים, של חולמים וגם מקיימים, כמו כלב בן יפונה ויהושע בן נון – עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. אני מבקש מראש הממשלה להפסיק את הגירוש בפועל של הילדים שלנו מהבתים שלהם. אין לילדים שלנו איפה לגור. אין מרפסת אחת. המשחקים האלה עם מעוז-אסתר ופה ושם זה לא העניין; העניין הוא הקפאת ההתיישבות כבר שבע שנים. זאת גזירת שמד על ההתיישבות, שההתיישבות כבר לא יכולה לעמוד בה. זו זעקה גדולה ומרה. ואני מבקש מהממשלה שנבחרה למען ובהבטחה לעם ישראל – לא בחרנו את אובמה; בחרנו פה ממשלה שתבנה ותיישב את ארץ-ישראל. עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. לרשותך חמש דקות. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הדיון שמתנהל על ההתנחלויות הוא דיון מאוד חשוב – הוא דיון מאוד חשוב, כי הוא עוסק למעשה בגרעינה האמיתי של המדיניות הישראלית בשטחים. יש לאורך השנים דיבורים, שמדי פעם מתחלפים – לעתים הם שקריים יותר, לעתים הם שקריים פחות, אבל בדרך כלל הם ריקים מכל תוכן – על שאיפה לשלום, והתקדמות לשלום, ותהליך שלום. מעט מדי מעשים בתחום הזה. הרבה מאוד מעשים בתחום ההתנחלות. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לתת לכם כמה נתונים: מאז 2001, אדוני היושב-ראש, נוספו בשטחים הכבושים עוד 95,000 מתנחלים והוקמו עוד 100 מאחזים. בעשר השנים הראשונות אחרי 1967 הוקמו בסך הכול 32 התנחלויות, שבהן חיו 6,000 מתנחלים. אני מדבר על התנחלויות מחוץ למזרח-ירושלים. היום יש 127 התנחלויות, ועוד 100 מאחזים, שחיים בהם כ-300,000 מתנחלים, ולכן לא צריך להיות דמוגרף כדי להבין שכל הדיבורים הנאים על ריבוי טבעי – אפילו אם זה היה ריבוי טבעי ששובר את השיאים בכל העולם, ברור שגידול של 100%, במהלך שמונה שנים – מ-2001 ועד 2009, עמיתי חברי הכנסת – ברור לכולנו שזה דבר בלתי אפשרי. <נסים זאב (ש"ס):> יש איחוד משפחות. <דב חנין (חד"ש):> אגב, כאשר אני מדבר על השנים 2001–2009, אלה שנים שברובן מי שמחזיק בתפקיד שר הביטחון הוא חבר מפלגת העבודה, ולכן הטענות שלי אינן רק לימין הקיצוני הגלוי, אלא גם לימין הקיצוני החבוי תחת הכותרת "מפלגת העבודה". סיפור אחד מהווי ימים אלה, ההתנחלות סנסנה – ההתנחלות הזאת מורחבת היום באישורו של שר הביטחון ברק, תוכנית מיתאר מפורטת לבניית ההתנחלות הזאת, שנמצאת בדרום הר-חברון, הופקדה באישור שר הביטחון. בשלב הראשון מכשירים שם בדיעבד יותר מ-50 יחידות דיור שהוקמו ללא היתר על-ידי תושבי המקום. בשלב השני יאושרו כ-400 יחידות נוספות. אגב, המרחק בין שני האתרים הוא 3 קילומטרים, אבל אין אפילו כביש שמחבר בין שני האתרים האלה. החלק השני – 400 היחידות הנוספות – מוצג כהרחבה של אותה התנחלות. עמיתי חברי הכנסת, זו כמובן רק פיסה קטנה ממעשה התנחלות עצום שנעשה כאן בניצוחו של שר הביטחון הנוכחי. מתבצעת בנייה מאוד מסיבית בהתנחלויות יקיר, רבבה וברקן, בביתר-עילית ובמודיעין-עילית יש בנייה נוספת בהיקפים גדולים מאוד, במעלה-אדומים בחלק המזרחי יש אתר בנייה גדול מאוד, בהתחלת כפר-אדומים יש אתר של בניית וילות, במעלה-מכמש ובכוכב-השחר יש הכשרת קרקע לבנייה. נוסף על כך, כמובן, עמיתי חברי הכנסת, באתרים רבים בשטחים יש הצבה של מקבצי קרוונים חדשים, שנוספו ממש בחודשים האחרונים. אני יודע שהנתונים האלה מתקבלים כסוג של איזון למה שמבקרים את הממשלה הזאת מספסלי הימין הקיצוני. אני רוצה לומר לכם, חברי לימין הקיצוני, שאתם משחקים פה איזה משחק עם הממשלה שכולם מרוויחים ממנו. חברי הכנסת חוטובלי ולוין, אתם מבקרים את נתניהו, והוא נהנה מאוד מהביקורת שלכם וגם אתם נהנים. אבל כולנו יודעים – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <דב חנין (חד"ש):> הנה, נכנס עכשיו אחד המומחים בתחום הזה. כולנו יודעים שבקריצת עין או שלא בקריצת עין מעשה ההתנחלות ממשיך בתנופה עצומה בשטחים תחת ניצוחו של שר הביטחון הנוכחי. בימים האחרונים מתרחש כאילו ויכוח על שאלת הריבוי הטבעי, ומוצג הטיעון המיתמם: מה אתם רוצים? שאנשים לא יתרבו? אם כן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לצטט לך את התחייבותה של ממשלת ישראל על-פי מפת הדרכים, ואני מקריא מהנוסח שמופיע באתר הכנסת. זה מה שממשלת ישראל התחייבה במפת הדרכים ב-30 באפריל 2003, לתשומך לבך, חברת הכנסת חוטובלי. הציטוט המדויק: "בהתאם לדוח מיטשל, ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלות לרבות גידול טבעי של התנחלויות". זה כתוב במפורש במפת הדרכים שממשלת הליכוד אישרה אותה. ממשלת נתניהו מזכירה את הסיפור על הנוכל שמנסה למכור פעם שנייה את אותה סחורה מקולקלת. זה לא ילך. אני חושב שלסחורה הזאת אין קונים. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> ממשלת ישראל התחייבה. ממשלת ישראל צריכה לעמוד בהתחייבויותיה. צעד ראשון בעמידה בהתחייבויות האלה זה הקפאה אמיתית של הבנייה בהתנחלויות, לרבות ריבוי טבעי, כפי שממשלת ישראל כבר התחייבה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת אורי אורבך. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, לרשותך חמש דקות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת חנין, חבל שלא השארת לי את הדף. רציתי לקרוא את זה גם אני. זה היה חוסך לי חצי נאום. בכל פעם שאני שומע נאומים כמו של עמיתי חבר הכנסת חנין, אני נזכר בסיפור על היהודי בעיירה שהיה קורא רק את העיתונים של הגויים. שאלו אותו: למה אתה קורא רק את העיתונים של הגויים? והוא אמר: בעיתונים של היהודים זה רק צרות וויכוחים והשמצות וכמה שרע ליהודים. מה אני קורא בעיתונים של הגויים? היהודים השתלטו על עוד בנק, היהודים השתלטו על עוד מפעל, היהודים קנו ובנו עוד עיירה. אז אני שומע, להבדיל אלף אלפי הבדלות, את הנאום של חבר הכנסת חנין ושל אחרים מהשמאל ואני מתמלא רוב נחת. מעוז-אסתר, אש-קודש – יישובים ומאחזים שאפילו לא ידעתי על קיומם. אני מקבל פה דיווח מהנאומים האלה – – – <דב חנין (חד"ש):> יש עוד רשימה ארוכה. <קריאה:> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מוכן לוותר על שתי דקות מהנאום שלי, ואתה תעלה ותקרא עוד שמות יישובים. <דב חנין (חד"ש):> אני מוכן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אפשר גם לשנות את התקנון. אולי נופיע יחד במתנ"סים – אתה תיתן את הטקסטים ואני אלחין, כי מה שאתה קורא, כמובן, בביקורת בוטה על הממשלה, אני רואה את זה לשבחה, גם אם היא תומכת בזה וגם אם מעלימה עין. לדעתי ולצערי, היא לא מעלימה עין מספיק ממאחזים, מהתיישבות ומבניית ארץ-ישראל ומדברים אחרים. חברי הכנסת, בהצעת האי-אמון הקודמת היתה ביקורת של קדימה על "מדיניותה המבולבלת של הממשלה", ועכשיו אני רואה שמדובר ב"מדיניותה חסרת האחריות של הממשלה". אני חושב שזו כבר התקדמות, כי "מבולבלת" זה באמת כשלא יודעים וזה פעם כך ופעם כך. אני מבין שכנראה קרה משהו טוב בשבוע האחרון, ועכשיו אתם כבר יודעים שהמדיניות היא לא סתם מבולבלת אלא מדיניות ברורה, אבל כנראה חסרת אחריות. אני לא נתקלתי בשבוע האחרון במדיניות חסרת אחריות. אני דווקא רואה שנתניהו לא נכנע בינתיים ללחצים הקשים מחוץ ומבית, הלחצים של השמאל פה בפנים ושל ארצות-הברית בחוץ. אני מקווה שבשבוע הבא הוא ימשיך לא להיכנע ולא יגיד את נוסחת הקסם הגואלת שתפתור את כל בעיות המזרח התיכון ותביא שלום לארץ – אותה נוסחה גואלת של שתי מדינות לשני עמים. להערכתי, הוא לא התחייב. אני לא הפרשן שלו. אבל אנחנו, כתנועה פוליטית בתוך הקואליציה, לוחצים ככל יכולתנו הקטנה כדי שלא יאמר את הדברים האלה, כי נתניהו לא מאמין ברעיון שתי המדינות לשני העמים, וגם אלו שאומרים "שתי מדינות לשני עמים" לא מאמינים שהוא הרעיון שאחריו, לכשחלילה יהיו פה שתי מדינות, יבוא שלום לאזור. אבל זו הנקודה, ובעיקר אני מתכוון לאנשים הפחות בשמאל והיותר מרכזיים בקדימה. הם אומרים ומתייחסים לזה כמו שלולית ענקית, וצריך להגיע מכאן ועד לדלת; וכשצריך להגיע מכאן ועד לדלת ויש שלולית ענקית – מה עושים? צריך לדלג מאבן לאבן, והאבנים האלה בתוך השלולית הגדולה הן שתי המדינות לשני העמים. מתקדמים לפה ומתקדמים לשם. אבל מה מסתתר מאחורי הדלת? חברי בקדימה, ידידי במפלגות השמאל, שמאלה מקדימה, מאחורי הדלת הזאת לא מסתתר שלום. מאחורי הדלת הזאת, אם תגיעו אליה במתווה שתי המדינות לשני העמים, מסתתרת מלחמה אחת גדולה באזור. על כן, שתי המדינות אינן פתרון אלא להרוויח זמן. מוטב לנתניהו להגיד עכשיו "לא" לרעיונות שהוא עצמו לא מאמין בהם, לרעיון שהוא לא נבחר בגינו ובשבילו. יותר טוב להגיד את ה"לא" עכשיו ובשבוע הבא מאשר להגיד אותו בסופה של דרך ארוכה מייסרת, דרך שלא תביא שלום אלא תביא לנו רק שכול, דם ודמעות. לכן, כשצריך להגיד "לא" – יגיד נתניהו "לא". <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת אורי אורבך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יעלה ויבוא. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יריב לוין. לרשותך חמש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אם אכן נכונות השמועות שביבי נתניהו הולך להגיד כן לשתי מדינות ביום ראשון, אז בפנינו מחזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת משה גפני, שומעים את הדיבור שלך עד כאן. <קריאה:> – – – מדבר דברים מעניינים. <היו"ר יצחק וקנין:> תמשיך בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – שמר ביבי נתניהו החליט שהדרך הטובה ביותר להכשיל שתי מדינות זה להגיד כן לשתי מדינות. כלומר, כדי שלא תהיינה שתי מדינות, הוא צריך להגיד כן לשתי מדינות. ככה יהיה פחות לחץ אמריקני, ככה תהיה אשליה חדשה שהוא יכול לשחק עם האשליה הזאת שנים מספר, וככה יעבור הלחץ. הוא עושה חשבון: אם אני אסרב, יהיה לחץ בין-לאומי. יכריחו אותי. יקבעו מה זה שתי מדינות. אז, אני אגיד כן. יותר קל לי. הוא גם ילחש באוזן של כל מיני אנשים: הרי אתם יודעים שאני לא מתכוון לזה. זה כל הסיפור. אמר נתניהו "שתי מדינות" או לא אמר "שתי מדינות", בסופו של דבר הוא לא מתכוון. הוא לא רוצה. הוא לא הגיע למסקנה כזאת. זה לא סיפור חדש. אפילו בימי שמיר, כשהיתה ממשלת אחדות, נדמה לי שאמר לו פעם עזר ויצמן – אני כבר לא זוכר – באחת היוזמות האמריקניות: למה לך להגיד לא? תגיד כן, ותשים סייגים. זה היה פרס שנתן את העצה הזאת – עכשיו נזכרתי – כי זה מתאים לפרס. אנחנו נגיד כן ליוזמה, אבל יש לנו סייגים: 1, 2, 3, 4 ו-5. לפי הדבר הזה, כבר אין יוזמה. כך יכשילו את היוזמה הזאת. אז נתניהו יגיד: שתי מדינות, אבל א', ב', ג', ד' וה', צרכים ביטחוניים, מכתב בוש, ויביא איזה 12 סייגים כמו הסכמה למדינה יהודית. הוא ימלא את זה בתנאים כאלה שה"כן" שלו יהפוך ל"לא", אבל הוא אמר את המלים המפורשות וכאילו יש הסכמה. אני חושב שכל מה שאנחנו עדים לו בפוליטיקה הישראלית, לפחות – ואני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה – מאז רצח יצחק רבין, הפור נפל אצל האליטה הפוליטית, הצבאית והכלכלית בישראל לא ללכת על שלום עם העולם הערבי. ואצל המנהיגות הישראלית הפור נפל להפוך מרצון לשלום עם העולם הערבי בתנאים הישראליים – לשלום בין היהודים. וכל מה שאנחנו רואים זה משחקי תעתועים של ניהול סכסוך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני שואל שאלה: פינוי כל גוש-קטיף נראה בעיניך כלאחר יד? באמת אין שום רצון בשלום? אתה מאמין במה שאתה אומר? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גוש-קטיף פונה במסגרת נסיגה חד-צדדית. אנחנו התנגדנו – להזכיר לך – גם לכל הקונספציה של חד-צדדיות. אנחנו חשבנו שצריך להגיע לדברים בהסכם, גם בלבנון בשנת 2000. אנחנו צדקנו בעניין הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל זה מראה שיש רצון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא היה רצון. תקרא מה וייסגלס אמר אחרי פינוי גוש-קטיף. הוא אמר שזאת הדרך להקפיא – לשים בפורמלין – את המדינה הפלסטינית. נציגי הממשלה אמרו שהכוונה היא למנוע הסדר, לא שזה בדרך להסדר. זאת הכוונה. זה בדיוק כמו שנתניהו יגיד "שתי מדינות"; שרון פינה את גוש-קטיף כדי למנוע הסדר, לא כדי להגיע להסדר. הדברים נאמרו בצורה מפורשת. בריאיון גלוי היועץ הבכיר, הוגה הנסיגה החד-צדדית, אמר במפורש: ככה אנחנו שמנו בפורמלין את רעיון המדינה הפלסטינית לשנים רבות מאוד. בתור כימאי אני יודע מה זה פורמלין. פורמלין, דרך אגב – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה חומר חיטוי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – זה חומר שהורג את החיה. אתה לא יכול לשים גוף חי בפורמלין. כשאתה שם חיה בפורמלין, החיה מתה. לא שומרים אותה ואחר כך אפשר להפוך את זה. היא מתה; היא נשארת רק תמונה. זה בדיוק. יגידו "שתי מדינות" ויהיה מוזיאון לשתי מדינות. כל אחד יכול לבקר. ישימו spectacle של זה; ישימו איזה פסל או משהו, וכתוב עליו "שתי מדינות". כל אחד יכול לבקר, זה קיים, ודובר על זה, אבל זה קיים בתור פסל, לא כמשהו חי. אין שום כוונה. אם ביבי נתניהו יגיד "כן" לשתי מדינות – – – אין שום כוונה. זאת דרך להכשיל את העניין הזה ולא דרך להגיע אליו. אנחנו יודעים שזאת ממשלה שלא מעוניינת בהסדרים, שאינה מאמינה בהסדרים; ממשלה שכל דרכה היא לשרוד, לנהל סכסוך, ואפילו לנהל עימותים אם צריך. זה הכול. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה ויבוא אחרון הדוברים, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח דווקא להתחיל בדברים ששמעתי קודם מחבר הכנסת דב חנין; אני לא רואה שהוא נמצא כאן. אני מוכרח לומר לכם שאנחנו אומנם רחוקים מפורים, אדוני היושב-ראש, אבל אני לא מבין; אני רואה שחבר הכנסת חנין החליט להתחפש למשיח צדקנו: כמות כזאת של בשורות טובות עוד לא שמעתי. גאולה לעולם הגיעה. בונים פה, מרחיבים שם. רבותי, המציאות היא שונה לחלוטין. המציאות של המתיישבים ביהודה ושומרון היא מציאות חיים לא פשוטה, ומהאנשים האלה נמנע דבר שניתן לכל אדם ולכל אזרח – אגב, אפילו במדינות לא דמוקרטיות – האפשרות לבנות את ביתם והאפשרות לגור ליד ילדיהם, והאפשרות של הילדים לגור ליד ההורים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> איפה יש מדינה שמתירה לשודד קרקעות, לכובש, למנשל – לבנות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אבקש לא להפריע לו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – זה להכפיש – – – את העתיד של עם אחר. <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת זחאלקה, אני מצטרף לקריאה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אתה – – – למכור את הבית שלי בבית שלך – – – שלך? <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת זחאלקה, בוא אני אענה לך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גנבים. מנשלים. כובשים. צריך לפנות את כל המתנחלים, לא להשאיר אף אחד. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, מה קרה? אתה לא יכול – – – כל ישיבה חלילה להוציא אותך. הוא, מותר לו לדבר, ואם הוא יצעק כשאתה תדבר אני לא אתן לו. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר לך שיש לי הסכמה עם חבר הכנסת זחאלקה, ואני מצטרף, חבר הכנסת זחאלקה, לקריאה שלך להקים ועדת חקירה ולבדוק את ההשתלטות על הקרקעות בדרום, ולבדוק את ההשתלטות על הקרקעות בצפון, את הבנייה הבלתי-חוקית – הערבית – בוואדי-עארה ואת הבנייה הבלתי-חוקית בחלק מיישובי הבדואים. אתה צודק, אני מסכים אתך. איך אמרת – גנבה וגזל של קרקעות? אני בעד לבדוק. אני מסכים. אדוני היושב-ראש, הצעות האי-אמון שאנחנו נדרשים להצביע עליהן היום הן, לטעמי, מפגן של חוסר אחריות לאומית, וספק אם נתקלים במפגן כזה לעתים קרובות. חברות וחברי הכנסת, אין ספק שזאת תקופה לא קלה. אף אחד לא חושב שזאת תקופה קלה. אף אחד לא מרגיש שזאת תקופה קלה, אבל מה שאתם עושים בהצעות האי-אמון האלה זה להחליש, בידיעה ובמתכוון, את מעמדה ואת כושר עמידתה של מדינת ישראל, וכל זה לא למטרה עניינית; למטרה של חשבון פוליטי צר שנעשה על-ידיכם משום שאתם לא מסוגלים להשלים עם העובדה שנכשלתם בכל המבחנים שעמדו לפתחכם. נכשלתם, ראשית, בטיפול בנושא האיום האירני. היה נשיא בארצות-הברית, ג'ורג' בוש, ישב בבית הלבן ארבע שנים בקדנציה שנייה; היה חופשי לפעול בהתאם לאמונותיו; אמר מעל כל במה ומעל כל דוכן – הביע את תמיכתו בישראל, את הבנתו לצרכים שלנו. ומה אתם עשיתם? שום דבר. לא, בעצם דבר אחד כן עשיתם: הובלתם בגוש-קטיף מהלך של גירוש, מהלך מביש שהתוצאה שלו היתה הידרדרות במעמד הבין-לאומי של ישראל – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> חבר הכנסת חסון, אתם הובלתם מהלך מביש, מהלך שאת הפירות הבאושים שלו אנחנו אוכלים מדי יום. <שלמה מולה (קדימה):> ביבי הצביע בעד. <יריב לוין (הליכוד):> אתם הבאתם אלפי טילים על הדרום במקום להביא ביטחון – – <קריאה:> ביבי גם – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – אתם גם התפרקתם מהנכסים האסטרטגיים שלנו וגם דרדרתם את המעמד הבין-לאומי של ישראל. <שלמה מולה (קדימה):> אז תשפרו אותו עכשיו, מה קרה? <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר לכם בצער שאת אותו חוסר אחריות שגיליתם בשלוש השנים שבהן הייתם בשלטון אתם ממשיכים גם עכשיו, במקום לחזק את ראש הממשלה. כדי שלא תטעו – אם אתם חושבים שוויתור היום בנושא אחד ייעצר שם, אתם יודעים טוב מאוד שאתם טועים. כל ויתור שייעשה היום הוא רק התחלה של מדרון חלקלק שהסוף שלו נמצא במקום שגם אתם לא רוצים להגיע אליו. אולי חבר הכנסת זחאלקה רוצה להגיע אליו. יכול להיות. אתם ודאי שלא. כך אני עוד מקווה. <זאב בוים (קדימה):> אני מציע שתגיד את זה לראש הממשלה שלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> הפריעו לך הרבה? אתה צריך עוד דקה? <יריב לוין (הליכוד):> ודאי, יותר מדקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, יש לך עוד דקה לחמש הדקות. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות מכאן ליושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, שאומנם עסוקה בשיחות בצד, אבל אולי, חברת הכנסת לבני, בכל זאת תואילי להקשיב. אולי. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת לבני יוצאת, אולי לא במקרה. שלוש שנים הייתם בשלטון. שנתיים חברת הכנסת לבני היתה מספר שתיים. הישג אחד לא הבאתם. אפס עשייה, כישלון טוטלי. והיום אתם באים הנה ויש לכם טענות. "חסרי אחריות" אתם קוראים לנו. חברות וחברי הכנסת, אני מציע שתסתכלו אל השולחן הזה, תהיו כנים עם עצמכם מה השארתם להם, איזו ירושה הם קיבלו, עם מה הם צריכים להתמודד. ואני חושב שאם תעשו את זה, תדעו טוב מאוד שהצעת האי-אמון הזאת, אין לה מקום, ולכן היא גם תידחה על-ידי הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת לוין. גבירותי ורבותי השרים, חברי הכנסת, לפני שניגש להצבעה אני רוצה להודיע לכם שמייד לאחר ההצבעה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ, יציג הצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית; אנחנו נצביע גם על נושא זה, ואז ניגש לבחירת מועמדינו לוועדות השונות, ועדות לבחירת שופטים, דיינים וקאדים; בחירה, אני מדגיש, ולא מינוי. רבותי חברי הכנסת, לפנינו הצעות אי-אמון בממשלה. הצבעה על הצעת האי-אמון מטעם סיעת קדימה בנושא מדיניותו חסרת האחריות של ראש הממשלה המובילה לעימות עם ארצות-הברית ולבידוד ישראל. נא להצביע מי בעד האי-אמון, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 66 נמנעים – 1 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: ובכן, 35 בעד, 66 נגד, נמנע אחד. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ, רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד בנושא המשבר ביחסים עם ארצות-הברית ואי-היענותה של ממשלת ישראל לתוכנית השלום שיוזם הנשיא אובמה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 69 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ–רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 36 בעד, אולם 69 נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעת אי-אמון זו לא נתקבלה. <הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009> [מס' מ/418; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 1185; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ, לעלות ולהציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009; קריאה שנייה וקריאה שלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפניכם הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה והוכנה להנחה לקריאה השנייה והקריאה השלישית, אולם מסיבות שלא היו תלויות בכנסת באותה עת, לא הונחה בסופו של דבר על שולחן הבית. הכנסת הנוכחית החליטה להחיל על הצעת חוק זו את דין הרציפות לפי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ביום כ"ו באייר התשס"ט. חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם מסדיר את האפשרות לתת שירותי כוח-אדם לעסקים באמצעות קבלני כוח-אדם. סעיף 10 לחוק קובע שקבלן כוח-אדם שקיבל היתר מיוחד מאת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, רשאי לתת שירותי כוח-אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל. סעיף 12א לחוק קובע שעובד של קבלן כוח-אדם המועסק למשך תקופה של למעלה מתשעה חודשים רצופים אצל מעסיק בפועל ייחשב כעובד של המעסיק בפועל. כפי שבוודאי זכור לחברי חברי הכנסת, סעיף זה נדחה מאז חקיקתו, לפני למעלה משמונה שנים, שנה אחרי שנה, במסגרת חוק ההסדרים, ורק בתחילת שנת 2008 הוא נכנס סוף-סוף לתוקפו. סעיף 12א(ב) מתיר לשר, במקרים חריגים, להאריך את תקופת תשעת החודשים בחצי שנה נוספת לכל היותר. במקרה של עובדים זרים בענף הבניין הוארכה תקופה זו עד לתום חודש מרס 2009. התיקון המוצע לפניכם, חברי הכנסת, בא למנוע את האפשרות שעובדים זרים בענף הבניין יהפכו בתום תקופת תשעת החודשים לעובדים של קבלני הבניין. דעת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שלא נסתרה בעת הדיון בהכנת הצעת החוק בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, היא ששיטת העסקת העובדים הזרים בענף הבניין, באמצעות תאגידי כוח-האדם, מבטיחה שזכויות העובדים הזרים נשמרות על-ידי אותם תאגידים, בשל הפיקוח שבו הם נתונים על-ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. חברי הכנסת, נוסח התיקון שאושר בוועדה והמונח בפניכם שונה מנוסח הצעת החוק הממשלתית שאושר בקריאה הראשונה בכנסת השבע-עשרה. בנוסח שאושר בוועדה מובהר כי התיקון המוצע יחול בשלב זה רק על עובדים זרים בענף הבניין, וכי יותר לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, באישור הוועדה, להחיל את התיקון גם על עובדים זרים בענפים נוספים שיועסקו על-ידי קבלני כוח-אדם כאמור, אם יהיה צורך בכך. מפאת חלוף הזמן שבמהלכו פקע ההיתר החריג של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, הוועדה נדרשה להוסיף סעיף של הוראת מעבר, ולפיו עובד שהשלים תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים החל מיום 1 באוקטובר 2008 עד ליום תחילתו של החוק המונח בפני הכנסת ימשיך להיות עובדו של קבלן כוח-האדם בעל היתר לפי סעיף 10 לחוק. אני פונה לחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה מאוד ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והפנסיה. רבותי חברי הכנסת, אין הסתייגויות לחוק זה ולכן נצביע עליו מקשה אחת בקריאה שנייה. ובכן, רבותי, אני מפעיל את ההצבעה. הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009 – מי בעד, מי נגד בקריאה שנייה? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–3 – 100 נגד – 7 נמנעים – 1 סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 100 בעד, שבעה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. רבותי חברי הכנסת, לאחר שקיבלתי את הסכמתו של יושב-ראש הוועדה, אני עורך הצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009 – נא להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 96 נגד – 7 נמנעים – 1 חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 96 בעד, שבעה נגד, נמנע אחד. אני קובע שחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה רוצה לציין משהו? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הוא מתחשב בקהל הנכבד והרב הנמצא כאן וחוסך מאתנו את הברכות, שבוודאי מגיעות לרבים מאנשי ועדת העבודה והרווחה על מעשיהם ועל פועלם. <בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדת המינויים לדיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה חשאית לבחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדת המינויים לדיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב. לוועדה לבחירת שופטים יבחרו חברי הכנסת שניים מהמועמדים. לפני דקות אחדות הודיע לי חבר הכנסת חנא סוייד על הסרת מועמדותו לוועדה לבחירת שופטים. כרגע אנחנו מנסים לשנות את הטפסים. כבר שינינו. אם כך, אין בעיה, חבר הכנסת סוייד; קיבלתי את התפטרותך. שמו של חבר הכנסת סוייד הוסר מטופסי ההצבעה. כאמור, בהתאם לחוק, הבחירה היא חשאית. כל אחד מחברי הכנסת שייקרא להצביע יבוא וייגש אל מאחורי הפרגוד. לפני כן המזכירות תיתן לו טופס בחירת נציגים ומעטפה. עליכם למלא את הטופס, להכניסו למעטפה ולהניח את המעטפה בתיבת הקלפי. בטופס מופיעים שמות כל המועמדים לארבע הוועדות שציינתי. אנא שימו לב שיש הגבלה על מספר השמות המרבי שאפשר לבחור, בהתאם למספר נציגי הכנסת בכל ועדה. חבר כנסת שיסמן נציגים במספר גדול מהמותר, הצבעתו לעניין אותה ועדה תיפסל. לאחר תום הליך הבחירה תיגש ועדת הקלפי שמיניתי, שחברים בה חבר הכנסת חיים אורון – היושב-ראש – וחברי הכנסת דני דנון, יואל חסון ואמנון כהן, אל חדרו של מזכיר הכנסת עם תיבת הקלפי, תספור את הקולות ותביא אלי את הרשימה, כדי שאוכל להכריז על נבחרינו. עלי לציין שבוועדת המינויים לקאדים יש שלושה מועמדים, והכנסת יכולה לבחור שלושה נציגים. זאת אומרת, אנחנו צריכים לסמן אותם, שכן כל חבר כנסת צריך לסמן את כל מספר המועמדים שיכולים להיבחר על-ידי הכנסת. <אלי אפללו (קדימה):> חייב? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא חייב. הוא יכול רק במקום שיש בו שלושה מועמדים. אפס זה להימנע מהצבעה; אפס זה דבר ברור – שאתה נמנע מהצבעה. חבר הכנסת יכול למלא עד מספר החברים שהם נציגים. חבר הכנסת פרץ, בבקשה. <עמיר פרץ (העבודה):> אולי אפשר אדוני שפעם אחת נתחיל מתי"ו ולא מאל"ף? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מסכים שבפעם הבאה נעשה את זה. חברת הכנסת פניה קירשנבאום צריכה להשתתף בשמחה משפחתית, לכן נאפשר לה להיות הראשונה שתצביע. אנחנו נותנים כבוד לבקשה שלך, אבל במידה מאוד מצומצמת. לאחר מכן נתחיל מאל"ף עד תי"ו. חבר הכנסת אמנון כהן, הואיל וחבר הכנסת אורון עדיין לא נכנס לאולם – הוא בתוכנית כלשהי – נא ללכת ולראות שהקלפי ריקה. <מאיר שטרית (קדימה):> אולי אפשר להתחיל מתי"ו ולא מאל"ף? <היו"ר ראובן ריבלין:> כרגע ביקש את זה חבר הכנסת פרץ. נעשה זאת בפעם הבאה. אחרי חברת הכנסת קירשנבאום, ראש הממשלה, נא לגשת להצביע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) פניה קירשנבאום – מצביעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי חברת הכנסת פניה קירשנבאום, כנהוג, נאפשר לראש הממשלה להצביע, ואחריו נלך לפי האל"ף-בי"ת. אדוני ראש הממשלה, נא ללכת להצביע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) בנימין נתניהו – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. נא להקריא את סדר החברים לפי האל"ף-בי"ת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – מצביעה עפו אגבאריה – מצביע רחל אדטו – מצביעה <היו"ר ראובן ריבלין:> השר יולי יואל אדלשטיין, בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> למותר לציין בפני חברי הכנסת שלא להשאיר סימנים כאלה או אחרים על טופס ההצבעה. חבר הכנסת יעקב אדרי נוכח? נמצא. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) יעקב אדרי – מצביע יצחק אהרונוביץ – מצביע אורי אורבך – מצביע חיים אורון – מצביע זבולון אורלב – מצביע דוד אזולאי – מצביע אריאל אטיאס – מצביע דניאל אילון – מצביע רוברט אילטוב – מצביע דליה איציק – מצביעה מיכאל איתן – מצביע אריה אלדד – מצביע טלב אלסאנע – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברוורמן צריך להיות ב-20:00 במקום שהודיע לי בתפקידו הרשמי, לכן נאפשר לו להיכנס לקלפי עכשיו. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) אבישי ברוורמן – מצביע זאב אלקין – מצביע חיים אמסלם – מצביע אלי אפללו – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> מבחינת יכולתם של חברי הכנסת לדבר בטלפונים במליאה, אני מכריז על זה כזמן המותר לדבר בטלפון. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) אופיר אקוניס – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי אופיר אקוניס, נאפשר לשאול מופז, השר לשעבר, שיוצא לפגישה מטעם הממלכה, להצביע. אדוני חבר הכנסת מופז, אחרי אופיר אקוניס יצביע מופז. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) שאול מופז – מצביע גלעד ארדן – מצביע אורי אריאל – מצביע זאב בנימין בגין – מצביע זאב בוים – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין > ממשרד האוצר אמרו לי שהתקציב לא יוגש בזמן אם אתה לא תגיע, שר האוצר, אז גש תצביע אחרי בוים. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) יובל שטייניץ – מצביע אריה ביבי – מצביע זאב בילסקי – מצביע בנימין בן-אליעזר – מצביע מיכאל בן-ארי – מצביע דניאל בן-סימון – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> התרתי לדבר בטלפונים כאשר אין דיון אלא רק הצבעה. אי-אפשר שחברי הכנסת יהיו בטלים ממלאכה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוני בר-און – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גנאים, אתה רואה למה טוב שלא קוראים לך ר'נאים? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> בגימ"ל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בגימ"ל. בדברים האלה אתה מסכים גימ"ל. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> רק עכשיו. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) מוחמד ברכה – מצביע אהוד ברק – מצביע אילן גילאון – מצביע גילה גמליאל – מצביעה מסעוד גנאים – מצביע משה גפני – מצביע אברהם דיכטר – מצביע דני דנון – מצביע ניצן הורוביץ – מצביע צחי הנגבי – מצביע יצחק הרצוג – מצביע דניאל הרשקוביץ – אינו נוכח מגלי והבה – מצביע מתן וילנאי – מצביע יצחק וקנין – מצביע נסים זאב – מצביע אורית זוארץ – מצביעה <היו"ר ראובן ריבלין:> למרות בקשתו בתחילת הערב של חיים רמון, לאפשר לו להיות באיזו ארוחה עם אורחים, ולא הסכמתי עד רגע זה, אני לא יכול לעמוד בפני זקן חברי הכנסת, ואני מאפשר לו להצביע, מה עוד שהשם הפרטי שלו הוא חיים – חי"ת. תורך יגיע, חבר הכנסת פרץ. הסינמטק בשדרות ב-20:30 יראה את פניך. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) חיים רמון – מצביע חנין זועבי – מצביעה ג'מאל זחאלקה – מצביע ציפי חוטובלי – מצביעה עמיר פרץ – מצביע <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עמיר פרץ, חברת הכנסת יחימוביץ, בא ואמר לי שהוא הולך לסינמטק בשדרות, שזה אירוע מיוחד במינו. חשבתי שלמען שדרות נוכל לתת לו. הרי בסופו של דבר יישאר אחד אחרון. עוד מעט. אני נותן לשרים, עכשיו אני מטפטף את השרים. הנה, אני נותן לשתי השרות. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) לימור לבנת – מצביעה סופה לנדבר – מצביעה <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, ההצבעה היא בכנסת או בממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> כנראה, אם היית בא ללחוץ עלי – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אתה עשית משהו שעוד לא קיים בכנסת. מה זה הדבר הזה? מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) דב חנין – מצביע יואל חסון – מצביע ישראל חסון – מצביע שלום שמחון – מצביע <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה זה? אני מבקש בשם כל חברי הכנסת ללכת לפי הרשימה. אני מבקש לחזור לרשימה המקורית. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני יודע מה אני אומר – – – <היו"ר אלכס מילר:> אני מבקש לשמור על הסדר, חברי הכנסת. <רוני בר-און (קדימה):> סגני יושב-ראש הכנסת מצביעים אתנו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): איוב קרא, לאה נס – כולם סגני שרים. תתחיל לקרוא להם. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אחמד טיבי – מצביע רוברט טיבייב – מצביע שלי יחימוביץ – מצביעה משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – מצביע אמנון כהן – מצביע יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – מצביע חיים כץ – מצביע <שר הפנים אליהו ישי:> רוני, המדגם ב-21:00. <היו"ר אלכס מילר:> איך שזה מתקדם, זה יהיה ב-22:00. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אליהו ישי – מצביע יצחק כהן – מצביע <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איציק, תזכור שיש מי שרואה איך אתה מצביע. <אופיר פינס-פז (העבודה):> במרכז העבודה זה הולך יותר מהר. מה קורה? – – – <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) יעקב כץ – מצביע ישראל כץ – מצביע ציפי לבני – מצביעה אורלי לוי אבקסיס – מצביעה יריב לוין – מצביע אביגדור ליברמן – מצביע יעקב ליצמן – מצביע עוזי לנדאו – מצביע מנחם אליעזר מוזס – מצביע שלמה מולה – אינו נוכח משה מטלון – מצביע אברהם מיכאלי – מצביע אנסטסיה מיכאלי – מצביעה סטס מיסז'ניקוב – מצביע אורי מקלב – מצביע דן מרידור – מצביע משולם נהרי – מצביע אורית נוקד – מצביעה לאה נס – מצביעה סעיד נפאע – אינו נוכח חנא סוייד – מצביע מרינה סולודקין – מצביעה גדעון סער – מצביע גדעון עזרא – מצביע חמד עמאר – מצביע ציון פיניאן – אינו נוכח אופיר פינס-פז – מצביע יוסי פלד – מצביע יעקב מרגי – מצביע יוחנן פלסנר – מצביע מאיר פרוש – מצביע אברהים צרצור – מצביע איוב קרא – אינו נוכח דוד רותם – מצביע ראובן ריבלין – מצביע כרמל שאמה – אינו נוכח איוב קרא – מצביע מאיר שטרית – מצביע נחמן שי – מצביע סילבן שלום – אינו נוכח שי חרמש – מצביע סילבן שלום – מצביע ליה שמטוב – מצביעה עתניאל שנלר – מצביע רונית תירוש – מצביעה יולי תמיר – מצביעה אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בהצבעה בסיבוב הראשון: דניאל הרשקוביץ – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח שלמה מולה – מצביע סעיד נפאע – אינו נוכח כרמל שאמה – מצביע ההצבעה הסתיימה. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) (תיקון), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/434).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) (תיקון), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. אני קורא לשר מרגי במקום שר הפנים. חברי חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ט–2009, נועד בעיקרו להקנות לרשות המקומית את הסמכות לאכוף חיקוקים בתחום איכות חייהם וסביבתם של תושבי הרשויות המקומיות. בהתאם לסעיף 3 לחוק יהיה רשאי ראש הרשות המקומית להסמיך פקחים מבין עובדי הרשות המקומית שיקבלו הכשרה מתאימה לכך ויעמדו בתנאי הכשירות, בסמכויות לפי חוק, כולן או חלקן, וזאת בכפוף לעמידת הפקחים במכלול דרישות שייקבעו על-ידי שר הפנים והשרים הנוגעים בדבר. בין היתר נדרש כי הפקח יקבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לפי החוק, כפי שהורה שר הפנים בהסכמת השר לביטחון הפנים, ולפי החיקוק שעל ביצועו הוא יפקח, כפי שהורה שר הפנים בהסכמת השר הממונה על אותו חיקוק. הליך קביעת תנאי הכשירות והכשרת הפקחים כנדרש על-פי החוק, לרבות קביעת תנאי הכשירות הנדרשים, טרם הסתיים, ועל כן לא יהיה בידי הרשויות המקומיות לפעול כנדרש להסמכת פקחים על-פי החוק במועד כניסתו של החוק לתוקף, שנקבע לשנה מיום פרסומו, זאת אומרת 10 ביוני 2009. לפיכך ועל מנת שניתן יהיה להשלים את הליך הכשרת והסמכת הפקחים עד לכניסת החוק לתוקף ולמנוע פגיעה קשה ביכולת האכיפה של הרשויות המקומיות בתחומים הנוגעים לשמירה על איכות הסביבה, מוצע לדחות את תחילת תוקפו של החוק בשישה חודשים. אני מבקש מהכנסת להצביע עבור החוק. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, השר. אנחנו עוברים לדיון. אני קורא לחבר הכנסת אופיר פינס, ראשון הדוברים; יש לך שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מדבר כאן בתוקף זה שאני בעצם קידמתי את הצעת החוק הזו בוועדת הפנים בכנסת הקודמת ובעצם הבאתי אותה לחקיקה. בזמנה הממשלה באמת ביקשה שהחוק לא ייכנס לתוקף מייד ונאפשר לממשלה להתארגן עם כל מה שהחוק דורש וכל מה שכרוך ביישום שלו. ואכן נתנו שנה להתארגנות. עכשיו אני מבין שהממשלה מבקשת להוסיף חצי שנה על השנה. עכשיו, זה לא סוף העולם, לא הולכים על זה לרבנות. אני לא מציע ללכת על זה לרבנות – אני אומר את זה לשר הדתות – אבל מצד שני, אני חושב שהעובדה שהממשלה בכזו קלות מוכנה לשנות חקיקה של הכנסת במקום להתאמץ קצת, פשוט להתאמץ קצת; הרי לא היתה בעיה, אם אפשר ליישם את החוק בתוך שנה וחצי, אפשר ליישם את החוק גם בתוך שנה, לא יכול להיות שלא. אז הציפייה שלי היא שהממשלה תכבד גם את הכנסת. בעצם זו הצעת חוק שלא מכבדת את הכנסת, כי הדיון המהותי התקיים בכנסת, בוועדות, בצורה מסודרת, השנה נקבעה על דעת הממשלה – שלא תהיה אי-הבנה, לא בכיפוף ידה של הממשלה. עכשיו, כתוצאה מכל מיני אילוצים, רוצים שנה וחצי. אני אומר שוב, עליתי לכאן כדי להביע מחאה על התהליך. יחד עם זה, משום שהדחייה היא לא דחייה נורא ארוכה, היא דחייה של חצי שנה בסך הכול, אז כמו שאמרתי, אני לא מציע שעל העניין הזה נעשה משבר. אני לפחות מתכוון להצביע בעד, אבל אני חושב שנכון שהממשלה תשתדל להימנע מלבוא עם הצעות חוק מהסוג הזה בנושאים כאלה ואחרים בהמשך הדרך. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לחבר הכנסת פינס. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים. יש לך שלוש דקות. לאחר מכן נעבור להצבעה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חברים יקרים, אני מאוד מצטער על הצעת החוק הזאת. הצעת חוק האכיפה הסביבתית היא דרך חשובה של התמודדות עם בעיית חוסר האכיפה של חוקים סביבתיים. חוק האכיפה הסביבתית מתמודד עם אותו צוואר בקבוק באמצעות מנגנון מאוד פשוט, הוא נותן סמכות מקבילה לפקחי הרשויות המקומיות לבצע את האכיפה של כל החוקים הסביבתיים של מדינת ישראל. במקום פחות מ-40 פקחים של המשרד להגנת הסביבה, גם 15,000 פקחים של השלטון המקומי יוכלו לבצע אכיפה סביבתית. כדי לתמרץ את הרשויות המקומיות לבצע את האכיפה הסביבתית, בחוק הזה – שהיתה לי הזכות להיות היוזם שלו – הצענו מנגנון פשוט והגיוני, שכספי האכיפה שפקחי השלטון המקומי עושים ילכו לקופת השלטון המקומי. כך בעצם העתקנו לתחום הסביבתי את המנגנון שעובד כל כך טוב – ויש כאלה שיאמרו אפילו עובד טוב מדי – בתחום של החנייה. יצרנו לשלטון המקומי אינטרס מובנה לבצע אכיפה סביבתית. החוק הזה הוא חוק הגיוני, החוק הזה הוא חוק מתקדם, החוק הזה הוא חוק שהתקבל בברכה רבה על-ידי השלטון המקומי, נותן לפקחי השלטון המקומי סמכויות שחסרות להם כדי לבצע אכיפה סביבתית שהיא כל כך חיונית במדינת ישראל. עמיתי חברי הכנסת, כמו שאמר פה יושב-ראש הוועדה לשעבר, חבר הכנסת פינס, שבאמת הוביל את הדיונים בוועדה בנושא הזה, כאשר נחקק החוק הזה אנחנו נענינו לבקשת הממשלה לתת לה פרק זמן להתארגנות, ונתנו פרק זמן ממושך מאוד להתארגנות כדי להכשיר פקחים, לבצע תוכניות, לבצע תיקונים בחקיקה מקומית. לכל זה היה הרבה מאוד זמן. העבודה הזאת לא נעשתה ועכשיו באים אלינו ואומרים: לא ביצענו את החוק. "לא ביצענו את החוק" זה לא סיבה לדחות את החוק. "לא ביצענו את החוק" זו סיבה לעשות בדק בית ולהתחיל לבצע את החוקים של מדינת ישראל, ומי יותר מהממשלה חייבת לבצע את החוקים של מדינת ישראל, חייבת לבצע את החוקים של הכנסת. המסר שאנחנו מקבלים היום מהצעת החוק הזאת הוא מסר מאוד מאוד מדאיג, הוא מסר של גרירת רגליים בנושאים שהם קריטיים לציבור, נושאים של בריאות, של חיים, של דאגה לסביבה. זה מסר, עמיתי חברי הכנסת, שאני חושב שהכנסת לא יכולה לקבל. אנחנו צריכים להעביר לממשלה בדיוק מסר הפוך: אנחנו לא נסכים לגרירת רגליים, לא נסכים למשיכת זמן נוסף. אנחנו רוצים לראות ביצוע בפועל של החקיקה הסביבתית שמגינה על הציבור, מגינה על בריאות הציבור, מגינה על החיים, מגינה על השטחים הפתוחים. יש לנו כלים משפטיים טובים ואסור לעכב את היישום שלהם בפועל. תודה רבה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לחבר הכנסת חנין. חברים, יש לנו רשימה מעודכנת – יש לנו עוד שני דוברים. חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה, יש לך שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת והבה. אם יש עוד חברי כנסת שמעוניינים לדבר על הצעת חוק זו, אתם מוזמנים להירשם. אני סוגר את הרשימה. תודה. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני תמכתי ותומך בהצעת החוק, אבל אני מוכרח להבהיר כאן כמה דברים. חבר הכנסת דב חנין, אתה בוודאי יודע שיש הרבה רשויות שיש בכל הרשות פקח אחד. פקח אחד. לא שניים, אחד. מצד אחד קיצצו משרות ברשויות המקומיות, ומצד שני צריך להכשיר את כל אנשי הרשויות, ובמקומות שיש יותר פקחים אנחנו עדים לתופעה שהם מעדיפים לעשות דוחות חנייה מאשר לטפל בנושאים של הגנת הסביבה. מה גם שצריך להכשיר את האנשים הללו וההכשרה הזאת לוקחת זמן. על מנת לעשות כינוסים של הפקחים – אני אומר לך את זה מניסיון – הרשויות לא ממהרות לשלוח את הפקחים להשתלמויות הללו. ואם הם לא משתתפים בהשתלמויות, הם לא מקבלים את האישור לעסוק בכך. אני מוכרח להגיד שיש חשיבות רבה, והמשרד להגנת הסביבה גם הסכים שהקנסות שייגבו בשל כך – רוב הכסף יעבור לרשויות המקומיות, וגם זה דבר שצריך לעודד. אני לא חושב שבחצי שנה הזאת יקרה משהו, ולכן אני מציע לתמוך בהצעת החוק מצד אחד, לתת כמה שיותר סמכויות לכמה שאפשר יותר רשויות ביותר נושאים של איכות הסביבה, אבל שהרשויות יוכלו להחיל זאת. ודב, אתה יודע, אתה מצוי לפחות במגזר הערבי, אני רוצה לראות גם – ואני אומר לך את הדברים הללו – יש גם בעיה לפקח לעשות דוח לתושב הכפר שלו. אדוני, זה לא פשוט הדבר הזה. דב חנין (חד"ש): – – – גדעון עזרא (קדימה): ואמר לי אחד הפקחים: אני יכול לעשות דוח, אבל בלילה ישרפו לי את הבית, ולכן צריך גם להיזהר בעניין הזה. אני תומך בהצעת החוק. תודה. היו"ר אלכס מילר: תודה. חבר הכנסת מגלי והבה, גם לך יש שלוש דקות. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, השר עוזי לנדאו, חברי חברי הכנסת – – קריאה: יש עוד שר. מגלי והבה (קדימה): – – חברי השרים – אני ראיתי רק את השר עוזי לנדאו – תשתיות לאומיות. את האמת, אני תומך, וגם חברי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה הקודם, וגם חבר הכנסת דב חנין – כולם נלחמו לאכיפת חוקי הסביבה. ואני באמת חושב שצודקים – שאסור לדחות, וגם שמעתי את חברי גדעון עזרא אומר שיש בעיה של אכיפה במגזר הערבי. תלוי באיזה מקום. יש המון מקומות שכן רושמים בהם דוחות, וכן מעירים, וגם מגישים לבתי-המשפט. אבל לא על זה רציתי לדבר. אני רציתי להתייחס – חברי, אנחנו שיושבים פה – היה כינוס מחאתי גדול של ראשי הרשויות הדרוזיות ושל תושבי הכפרים הדרוזיים בנבי-סבלאן, בחורפיש, על מחאתם שהעלינו את הנושא לסדר-היום, הסיוע שמגיע לרשויות בטיפול היומיומי, שמשרד הפנים הבטיח להעביר להן תקציבים, וכנראה הבטחות לחוד ויישום לחוד. אותן רשויות, חלקן הגדול לא משלם משכורות, חלקן הגדול לא קיבלו את התקציב שמגיע להם לנהל – – היו"ר אלכס מילר: חבר הכנסת אקוניס, שומעים אותך עד לכאן. אופיר אקוניס (הליכוד): סליחה. מגלי והבה (קדימה): – – את הניהול היומיומי. המאבק של הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות הוא מאבק צודק; לא יכול להיות שבמיוחד אותן רשויות – בכולן נבחרים חדשים – שעמדו בתוכניות ההבראה שמשרד הפנים חייב אותן ליישם, משתדלים לבצע את כל המדיניות שנתבקשו לעשות, ובסופו של דבר לא מעבירים את התקציבים האלמנטריים שמגיעים להן. זה לא שמישהו עושה להם טובה. לא יכול להיות שההתנהלות הזאת תימשך, אבל לצערי הרב, אדוני שר התשתיות הלאומיות, התרגלנו במדינה – רק כשאנחנו מפגינים, רק כשאנחנו שורפים צמיגים, רק כשאנחנו מגדישים את הסאה, אולי ייאות משרד הפנים, או משרד האוצר, לתת לך מה שמגיע, וזה דבר חמור ביותר. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא מכאן לשר הפנים, ולשר האוצר, מספיק כבר להתעלל באותה אוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה. אני לא מוציא מכלל אפשרות גם אחריות על הממשלות הקודמות, אנחנו מדברים – – – היו"ר אלכס מילר: חבר הכנסת אקוניס. אופיר אקוניס (הליכוד): הערה שנייה? היו"ר אלכס מילר: פעמיים כבר. מגלי והבה (קדימה): אנחנו מדברים על כך שהגיע הזמן שאותן רשויות יקבלו מה שמגיע להן לניהול היומיומי, ולא שכל הזמן יתלו דבר בדבר, ומענקים תלויים, והלוואות שאי-אפשר לקבל, ואי-אפשר לנהל רשויות בצורה כזאת. אני מקווה שהקריאה שלי לשר האוצר ולשר הפנים – גם לממשלה – תיפול על אוזניים שיוכלו סוף-סוף לסייע לרשויות האלה. תודה, אדוני. היו"ר אלכס מילר: תודה. תם הדיון, חברים. אנחנו עוברים להצבעה. נאפשר לחבר הכנסת והבה להגיע למקומו. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) (תיקון), התשס”ט–2009, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אלכס מילר: חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) (תיקון), התשס”ט–2009, התקבלה בקריאה ראשונה. בעד – 22, נגד – 3, אין נמנעים. ההצעה מועברת לוועדת הפנים. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר אלכס מילר: הודעה מטעם יושב-ראש ועדת הכנסת. זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, שתי הודעות שלא דורשות הצבעה ושתי הודעות שדורשות הצבעה של הכנסת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק לשם הכנתן לקריאה ראשונה: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – פרסום תשואות), התשס”ט–2009, של חבר הכנסת חיים כץ – פ/416/18. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום הסתה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית), התשס”ט–2009, של חבר הכנסת זבולון אורלב – פ/268/18. הודעה שנייה, שגם היא לא דורשת הצבעה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדה משותפת לתקציב הכנסת. בהתאם לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, החליטה ועדת הכנסת להקים ועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים לתקציב הכנסת. בוועדה המשותפת יכהנו עשרה חברים, חמישה מכל ועדה. מטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת יריב לוין, דניאל בן-סימון, אברהם מיכאלי, דליה איציק ואחמד טיבי; מטעם ועדת הכספים – חברי הכנסת ציון פיניאן, משה גפני, אלכס מילר, יעקב אדרי ורונית תירוש. יושב-ראש הוועדה המשותפת יהיה חבר הכנסת יריב לוין. ועכשיו, שתי ההודעות שדורשות הצבעה ואישור. אני אתחיל בראשונה, נצביע, ואז נעבור לשנייה. ברשותך, אגב, אם אפשר, אני אצביע מפה – כדי לחסוך זמן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מליאת הכנסת החליטה בישיבתה ביום 20 במאי 2009 להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס”ט–2008, שעברה בכנסת השבע-עשרה לוועדת החוקה, חוק ומשפט אחרי קריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט נתן את הסכמתו להעברת ההצעה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הבקשה הזאת אומצה פה-אחד בוועדת הכנסת. אבקש את אישור הכנסת להמלצה זו. היו"ר אלכס מילר: תודה. חברי חברי הכנסת, אנחנו – – – גדעון עזרא (קדימה): – – – ועדת המדע? אופיר פינס-פז (העבודה): אפשר לדבר על זה? מותר להציע הצעה אחרת, או שאין פרוצדורה כזאת? קריאות: – – – היו"ר אלכס מילר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): ואני מצרף את קולי בעד. היו"ר אלכס מילר: מי שבעד – בעד הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 19 נגד – 2 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס”ט–2008, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אלכס מילר: ההודעה התקבלה. 19 בעד, שניים נגד. השלמת הרכב ועדות הכנסת זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה אחרונה, וגם היא דורשת אישור. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לאחר אישור סעיף 9ב לתקנון הכנסת, המאפשר מינוי ממלא-מקום קבוע שלא מסיעתו של חבר הוועדה, אישרה ועדת הכנסת היום ממלאי-מקום קבועים בוועדות הכנסת כדלקמן, נוסף על ממלאי-המקום שאותם כבר אישרה הכנסת: בוועדת הכלכלה – ממלא-מקום קבוע אחד לסיעת קדימה: חברת הכנסת דליה איציק. בוועדת החוקה, חוק ומשפט – ממלא-מקום קבוע אחד לסיעת קדימה, חבר הכנסת יוחנן פלסנר; ממלא-מקום קבוע אחד לסיעת הליכוד, חבר הכנסת חיים אמסלם מסיעת ש"ס. בוועדת החינוך, התרבות והספורט – ממלא-מקום קבוע אחד לסיעת הליכוד, חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס. בוועדת החוץ והביטחון – ממלא-מקום קבוע אחד – – – אופיר פינס-פז (העבודה): – – – זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): אני ממשיך, ברשותך. – – – ממלא-מקום קבוע אחד לחבר הכנסת אריה אלדד – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי מסיעת האיחוד הלאומי. בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – ממלא-מקום קבוע אחד לסיעת הליכוד, חבר כנסת מסיעת יהדות התורה ששמו יימסר בנפרד. בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכספים לפי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006 – ממלא-מקום קבוע אחד לחבר סיעת קדימה מטעם ועדת הכספים, חבר הכנסת זאב בילסקי. ועדת הכנסת אישרה פה-אחד את ממלאי-המקום. אבקש את אישור הכנסת להודעה זו. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה על אישור הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד הצעת ועדת הכנסת – 21 נגד – 2 נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת בדבר מינוי ממלאי-מקום קבועים בוועדות הכנסת נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת התקבלה ברוב של 21 קולות בעד, שניים נגד, נמנע אחד. תודה. <הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון) (דחיית המועד הקובע), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/431).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון) (דחיית המועד הקובע), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יעלה מחליפו של השר המקשר, חבר הכנסת יעקב מרגי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת – אופיר, אתה פורח באופוזיציה – אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה ראשונה את הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון) (דחיית המועד הקובע), התשס"ט–2009. הצעת חוק זו נועדה לאפשר את השלמת ההיערכות למעבר למתכונת החדשה של מערכת השיפוט המשמעתי בלשכת עורכי-הדין ולדחות לשם כך בחצי שנה את כניסתה לתוקף של המתכונת החדשה, העתידה להיכנס לתוקף בראשית חודש יולי 2009. מכאן גם הדחיפות הרבה הנודעת להצעה שיזם משרד המשפטים בעקבות פנייתה של יושבת-ראש ועדת המינויים לפי סעיף 18ד לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א–1961, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, על דעת ראש לשכת עורכי-הדין. אזכיר כי ביום 3 ביולי 2008 פורסם חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32), התשס"ח–2008, שקבע רפורמה מקיפה במערכת השיפוט המשמעתי שמקיימת לשכת עורכי-הדין לפי חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א–1961. נדבך מרכזי ברפורמה שנקבעה במסגרת תיקון 32 עניינו דרכי המינוי של חברי בתי-הדין המשמעתיים וועדות האתיקה של לשכת עורכי-הדין, שאותן מקים התיקון האמור. על-פי הרפורמה ותוך מעבר משיטה של בחירות לשיטה של מינוי, תמנה את חברי בתי-הדין המשמעתיים של הלשכה, בית-הדין הארצי ובתי-הדין המחוזיים, ועדת מינויים בת שבעה חברים בראשות שופט לשעבר של בית-המשפט העליון או נשיא לשעבר של בית-המשפט המחוזי. ועדת המינויים אף תהיה אחראית לאישור המינוי של חברי ועדות האתיקה המחוזיות וועדת האתיקה הארצית, המתמנים בידי הוועדים המחוזיים והוועדה המרכזי בהתאמה, ותמנה את נציגי הציבור החברים בוועדות אלה. יצוין כי ועדות האתיקה המוקמות לפי תיקון 32 מחליפות את הוועדים המחוזיים ואת הוועד המרכזי, שהינם גופים הנבחרים על בסיס סיעתי, בתפקידם הסטטוטורי להגיש קובלנה ולשמש כקובלים. בסעיף 26 לתיקון 32, שעניינו "מינויים לראשונה", נקבע בסעיף קטן (א), כי המועד הקובע לעניין סעיף זה וסעיף 27 שעניינו "תחילה, תחולה והוראות מעבר" הוא 12 חודשים מיום פרסומו של תיקון 32. בהתאם לסעיפים אלה ייכנסו לתוקף בתחילת חודש יולי 2009 השינויים המבניים שמנהיג תיקון 32 בשיפוט המשמעתי של לשכת עורכי-הדין, תוך שבמועד זה עתידים להתחיל לכהן בתפקידם חברי בתי-הדין המשמעתיים שימונו לפי הסדר החדש ועל-ידי ועדת המינויים, וכן חברי ועדת האתיקה הארצית וועדות האתיקה המחוזיות. לתקופת הביניים שעד כניסתם לתוקף של השינויים המבניים בתחילת יולי 2009 שימר תיקון 32 את המערכת הקודמת של שיפוט משמעתי, ועד לאותו מועד יש להשלים את איוש חברי בתי-הדין המשמעתיים וועדות האתיקה במתכונת החדשה שנקבעה. המדובר הוא במינוי מספר נכבד מאוד של בעלי תפקידים. ההכנות למעבר למתכונת החדשה של השיפוט המשמעתי בלשכת עורכי-הדין נמצאות בעיצומן. אלא שבשים לב לעבודת המטה המורכבת הכרוכה בהליכי המינוי לפי המתכונת החדשה, ובכלל זאת גיבוש והפצה של טופסי מועמדות, מילוים, מיונם וכמובן הליכי הסינון והבחירה של המועמדים, נדרש פרק זמן נוסף של חצי שנה, כמוצע בהצעת החוק שלפניכם, על מנת לאפשר לוועדת המינויים ולגורמים הנוספים להשלים את ההיערכות. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, הצגתי את השינוי המוצע בהצעת החוק ואת הטעם שביסודו. כפי שציינתי, נודעת להצעת החוק דחיפות רבה, שכן יש להשלים את הליכי החקיקה עוד קודם שייכנסו לתוקף בתחילת חודש יולי 2009 השינויים המבניים שמנהיג תיקון 32 בשיפוט המשמעתי של לשכת עורכי-הדין כאמור. אני מבקש לפיכך לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר אותה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה לשר מרגי. אנחנו עוברים לדיון על הצעת החוק. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת יריב לוין, יש לך שלוש דקות. אחריו – חברי הכנסת אורי אריאל, גדעון עזרא ואחרון הדוברים אופיר פינס-פז. תודה, חברים, הרשימה סגורה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נושא השיפוט המשמעתי הוא נושא מורכב, הוא גם נושא עדין שראוי לייחס לו את תשומת הלב המתאימה. צריך לזכור שיש כאן מתח בין שני קטבים. מצד אחד החובה והצורך החיוני הציבורי לשמור על העצמאות של לשכת עורכי-הדין וליצור מצב שעורכי-הדין בהתנהגותם המקצועית יהיו חופשיים, לא יהיה עליהם עול כלשהו של השלטון או של המדינה. הדבר הזה, כמובן, בולט באופן מיוחד כאשר עורכי-דין נדרשים, מטבע הדברים, לייצג את לקוחותיהם לא אחת מול רשויות המדינה, הן בנושאים פליליים והן בנושאים אחרים כגון נושאי בנייה או כל נושא אזרחי אחר שיש בו התדיינות מול המדינה. מצד שני – ואני יכול לומר כמי שהיה פעיל במוסדות לשכת עורכי-הדין במשך כמה שנים – יש בעיה שמוסדות לשכת עורכי-הדין הם בסופו של דבר מוסדות שנבחרים בבחירות, ומטבע הדברים הם מוסדות שהם פוליטיים, אולי לא במובן הפוליטי שיש כאן בכנסת, אבל בהחלט מוסדות שנבחרים על בסיס סיעתי בבחירות. כתוצאה מכך היתה לא אחת תחושה שהרכבן של ועדות האתיקה והרכבם של בתי-הדין המשמעתיים, שהם תוצאה של הליכי הבחירות האלה, לא תמיד עושים צדק מלא עם המתדיינים בפניהם. באיזה מקום גם לפעמים היתה תחושה ציבורית שהמוסדות האלה לא מספיק פתוחים ולא מספיק מקיימים באמת הליך שהוא הליך מסודר והליך הוגן וראוי. במתח הזה בין שני הקטבים האלה באה אותה רפורמה, שכרגע מבקשים דחייה ביישום שלה לצורך השלמת הליכי המינויים, והיא ניסתה לעשות איזו סינתזה כאשר תחילת התהליך היתה באיזה ניסיון שהיה בכנסת במידה מסוימת לכפות את המהלך על לשכת עורכי-הדין, ובסופו של דבר העניין הזה התקדם בצורה של הסדר כלשהו שהושג. ההסדר הזה, לטעמי, הוא בסך הכול הסדר מאוזן שנותן מחד גיסא ללשכת עורכי-הדין ולמערכת המקצועית עדיין את השליטה בהליך, מונע התערבות חיצונית, אבל מאידך גיסא בכל זאת מכניס אלמנטים כלשהם גם של שקיפות למערכת, ולא פחות חשוב מכך, איזו מעורבות של ועדת מינויים, שהופכת את המינויים ליותר מקצועיים ולמנוטרלים מהגוון הפוליטי. אני חושב שהמהלך הזה הוא נכון וטוב. יחד עם זאת, אני בהחלט חושב שבמשרד המשפטים ובלשכת עורכי-הדין גם יחד חשוב שיעקבו אחרי ההצלחה של העניין הזה, ובהחלט ייתכן שנידרש לעשות שינויים והתאמות אחרי שהעניין הזה יתחיל לפעול ונראה את התוצאות הראשונות. <היו"ר אלכס מילר:> תודה, חבר הכנסת לוין. חבר הכנסת אורי אריאל – מוותר. חבר הכנסת גדעון עזרא, יש לך שלוש דקות. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מברך על התיקון, ואני חושב שנכון יהיה לא לעסוק בבחירות אלא במינויים של אנשים הולמים. לפי מיטב ידיעתי, בראש ועדה משמעתית יעמוד שופט בית-המשפט העליון בדימוס, דבר שללא כל ספק יוסיף למערכת. אבל אני מבקש להתעכב על נקודה אחת. אנחנו כל הזמן עוסקים בחוקים שנדחים, ואני מוכרח להגיד שרצוי מאוד שעם חקיקתו של חוק ייקח המשרד הנוגע בדבר את הזמן שלוקח על מנת להסדיר את החוק הזה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בכנסת הקודמת העבירו בוועדה חוק אוויר נקי, חוק גדול ומסובך, ורצו להחיל אותו כמעט לאלתר. ואני אומר, אי-אפשר להחיל חוקים לאלתר עם חקיקתם. צריך לעשות הכנות, צריך לעשות תקנות, וכיוצא בזה, ומוטב לה לכנסת שתביא את הדברים האלה בחשבון בכל חוק וחוק שהיא מחוקקת, אחרת נשב פה בכנסת כל הזמן ונדחה חוקים. לכן אני מברך בהחלט גם על הדחייה וגם על הדבר הזה, ואני מקווה מאוד שבבוא הזמן ועדת המשמעת הזאת תעבוד בצורה מסודרת. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, להלן התוצאות של הבחירות – לא, סתם... כולם מרותקים לנאום שלי? האמת היא שזה די מביך, להיות כאן ופשוט לדחות חוקים של הכנסת. הממשלה די עושה מאתנו צחוק, אני מוכרח לומר. זה לא נעים. מצד אחד העניין של בית-הדין השיפוטי למשמעת של לשכת עורכי-הדין היא עניין חשוב, ובהחלט הגיע הזמן לרפורמה גדולה, ואולי יותר גדולה, כי היום יש כל כך הרבה עורכי-דין בשוק, ואין ספק שענייני המשמעת והדין המשמעתי הופכים להיות מאוד אקוטיים. בכלל, זה מנגנון שיעזור מאוד להתמודד גם עם תופעות שעלולות לנבוע מהעובדה שיש תחרות מאוד חריפה בין עורכי-דין, ובסך הכול כמעט כל מי שרוצה, והוא מספיק מתמיד, יכול להיכנס למקצוע. אז הכיוון הוא חיובי. למה הדברים לוקחים כל כך הרבה זמן – זו שאלה מאוד גדולה. אין לי מושג. נתנו לעניין הזה שנה להיערכות, למה אי-אפשר לסיים היערכות מהסוג הזה בתוך שנה? למה צריך להאריך את זה בעוד חצי שנה? אז אנחנו מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם – היום מאריכים חוקים בעוד שישה חודשים, לאחר שכבר נתנו שנה – 18 חודש. יכול להיות, חבר הכנסת עזרא, שזה מראה לך שאתה צודק, וכאילו צריך לתת הרבה זמן למערכות להסתגל. מצד שני, אני שואל את עצמי, כמה זמן מערכות צריכות כדי להסתגל לשינויים? למה כל דבר צריך לקחת כל כך הרבה זמן? יכול להיות שאם הן היו יודעות שהכנסת לא תאריך בכזאת קלות את המועדים – יכול להיות שהן היו נערכות אחרת והיו מצליחות לעמוד בלוח הזמנים. הרי בסך הכול לוח הזמנים שוועדת החוקה קבעה – גם בלשכת עורכי-הדין – נעשה בתיאום עם הלשכה, עם משרד המשפטים. זה לא שמישהו כפה את השנה על המערכת. אז אני אומר עוד פעם: זה לא סוף העולם שמאריכים בעוד שישה חודשים, ואני לא מתנגד שהכנסת תעביר את הצעת החוק הזאת, אבל העובדה שאנו מוצאים את עצמנו כל הזמן במצבים האלה, של הארכת מועדים לחוקים, אומרת דורשני. או שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, או שהמערכות שאנחנו עובדים אתן צריכות לבדוק את עצמן, אבל זה לא מכובד שאנו מחוקקים חוקים וכל הזמן משנים את לוחות הזמנים של כניסתם לתוקף. תודה. <היו"ר אלכס מילר:> תודה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון) (דחיית המועד הקובע), התשס”ט–2009, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אלכס מילר:> חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון) (דחיית המועד הקובע), התשס”ט–2009, התקבלה בקריאה ראשונה ברוב של 22 מחברי הכנסת, בלי מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> <היו"ר אלכס מילר:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008 – כ/257. יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008, סעיף 257, לפי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993. בהתאם לסעיף 2 לחוק רציפות הדיון בהצעות החוק, התשנ"ג–1993, ולאחר שקוימו התנאים המוקדמים לכך, הקבועים בסעיפים 3 ו-4 לחוק האמור, הנני מתכבד להודיעכם כי בישיבתה ביום ט"ז בסיוון התשס"ט, 8 ביוני 2009, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה כי ברצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008. כל סיעה מסיעות הבית או הממשלה רשאית, בתוך 14 יום ממועד הודעה זו, להציע לכנסת שדין הרציפות לא יחול על הצעת החוק הנזכרת. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בהתאם לנמסר לי מוועדת הקלפי, תוצאות יהיו בערך בעוד עשר דקות. <שאילתות ותשובות> <היו"ר ראובן ריבלין:> בינתיים אני מזמין את סגן השר, שהוא כולו שר, שר הבריאות ליצמן, לענות על שאילתות רגילות. השאילתא הראשונה היא שאילתא של חברת הכנסת רחל אדטו, שאילתא מס' 12, בנושא: המשבר הכלכלי וצריכת שירותים רפואיים. אדוני ישיב על השאילתא, והיא תוכל לשאול שאלה נוספת. 12. המשבר הכלכלי וצריכת שירותים רפואיים חברת הכנסת רחל אדטו שאלה את שר הבריאות ביום כ"ט באדר תשס"ט (25 במרס 2009): פורסם כי כשליש מהציבור מוותרים על שירותים רפואיים מסיבות כלכליות. רצוני לשאול: 1. לפי נתוני משרד הבריאות, מה היא השפעת המשבר הכלכלי על צריכת שירותים רפואיים, בכלל זה ביקורים אצל רופא וצריכת תרופות? 2. מה הם הפתרונות האפשריים הנשקלים על-ידי משרד הבריאות? 3. מה ייעשה למתן פטור מהשתתפות עצמית לצריכת שירותי בריאות לנזקקים? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> השאילתא הזו הוגשה לפני שהתמניתי סגן שר אפילו. הציבור בישראל מממן כ-36% מן ההוצאה על בריאות מכיסו הפרטי. את ההוצאה הפרטית אפשר לחלק לכמה קבוצות: השתתפות עצמית של המבוטח בגין שירותים שנמצאים בסל שירותי הבריאות הבסיסי שבחוק ביטוח בריאות ממלכתי – לדוגמה, ביקור אצל רופא, רכישת תרופות שבסל; הוצאה בגין שירותים שאינם כלולים בסל הבסיסי – לדוגמה, בריאות השן, ניתוחים פרטיים; והוצאה בעבור ביטוח בריאות משלים – ביטוחים משלימים בקופות-החולים וביטוחים משלימים בחברות ביטוח. 1. מנתונים שנאספו בשנים האחרונות על-ידי ה"ג'וינט" – מכון ברוקדייל – אני חייב להגיד שזה התפרסם לאחרונה, אבל חברת הכנסת אדטו הגישה את השאילתא מזמן – בשיתוף עם משרד הבריאות עולה כי בשנת 2007 הגיע שיעור האנשים שדיווחו על הימנעות מטיפול רפואי בקופת-החולים או מרכישת תרופת מרשם, עקב המחיר, בקרב חמישון ההכנסה התחתון כדי 20% מהנשאלים – 9% ויתרו על טיפול רפואי ו-19% ויתרו על תרופות מרשם – לעומת 10% בקרב האחרים – 5% על טיפול ו-10% על תרופה. שיעור המוותרים היה גבוה יחסית גם בקרב החולים הכרוניים. יש לציין כי נתוני 2007 נמוכים מעט בהשוואה לנתוני 2003 ו-2005. אומנם מוקדם מדי לאמוד את השפעת המשבר הכלכלי הנוכחי על צריכת שירותי הבריאות, אולם על רקע הנתונים האמורים לעיל יש להניח שכיווני השפעה אפשריים של המשבר הנוכחי יכולים להיות ויתור על רכישת תרופות והימנעות משירותי בריאות המחייבים תשלום. נושא זה נכון הן לגבי שירותים הכלולים כיום בסל שהוגדר בחוק ביטוח בריאות ממלכתי והן בשירותי בריאות שאינם כלולים בסל וממומנים במלואם על-ידי משקי-הבית – דוגמה אופיינית לסוג האחרון הם שירותי בריאות השן, שלגביהם נמצא בגרסת 2005 של אותו מחקר כי כ-46% מהנשאלים הנמנים עם אוכלוסיות חלשות כלכלית ויתרו על השירות בשל המחיר. 2. לאור האמור לעיל פועל משרד הבריאות כדלקמן: א. המשרד יזם בשנים האחרונות הקטנה של גובה תקרת ההשתתפות העצמית לחולים כרוניים קשישים בגין תרופות שבסל, וכן הנחה בתרופות לקשישים. בנוסף, בשנים 2006–2009 נוספו לסל שירותי הבריאות תרופות וטכנולוגיות בסכום של למעלה מ-1.5 מיליארד שקלים. ב. המשרד הקים ועדה לבחינת ההשתתפויות העצמיות בשירותי הבריאות. הוועדה בוחנת כמה כיווני פעולה, לרבות ביטול חלק מההשתתפויות בגין שירותי בריאות שבסל, בדגש על שירותי מניעה והעמקת ההגנה על אוכלוסיות חלשות. ג. כמו כן, בשנים האחרונות משרד הבריאות הוסיף חיסונים כמו מנה נגד אבעבועות רוח בגיל שנה ובכיתה א', מנה נוספת של חיסון נגד שעלת בכיתה ח' ובחודשים הקרובים יתווסף חיסון נגד זיהום פנאומוקוקים. ד. נוסף על כל אלו, המשרד שותף למחקר נוסף שעורך ה"ג'וינט" – מכון ברוקדייל, במימון המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות, שנועד לזהות את ההשפעות הבריאותיות של ההשתתפויות העצמיות ושל הוויתור האמור על טיפול רפואי או תרופה. ה. על-פי ההסכם התקציבי שנחתם לפני ימים מספר בין המשרד למשרד האוצר, תבוטל אגרת התשלום בטיפות-חלב. זה הישג חשוב ביותר והיסטורי, שבו לראשונה יינתנו שירותי טיפת-חלב והרפואה המונעת בחינם וללא דרישת תשלום. 3. גם העלות של פטור גורף לנזקקים מקבלי הבטחת הכנסה מההשתתפות העצמית הנדרשת בחוק בגין כלל השירותים חייבי התשלום שבסל הבריאות נבחנת על-ידי הוועדה האמורה. יש להדגיש כי מאחר שההשתתפויות העצמיות בסל השירותים הבסיסי מהוות מקור מימון של סל שירותי הבריאות, שמתווסף למקורות המימון הציבוריים, יוזמה לביטול ההשתתפות העצמית מותנית באפשרות להגדיל את מקורות המימון הציבוריים שיועמדו לרשות מערכת הבריאות. הוועדה שהוזכרה לעיל בוחנת בין השאר גם את אפשרות זו. הוועדה לבחינת ההשתתפויות העצמיות צפויה לסיים את עבודתה בשבועות הקרובים ולהגיש המלצותיה למנכ"ל משרד הבריאות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אדטו, האם את מסתפקת או שיש לך שאלה נוספת? <רחל אדטו (קדימה):> תודה רבה על הסקירה המקיפה בתשובות על השאלות, אף שכמו שציינת, השאילתא שנשאלה כבר לפני כשלושה חודשים, לא בתקופתך. הדבר שהכי מטריד אותי מבחינה זו הוא הסיפא לגבי ההשתתפות העצמית. כמו ששמענו בוועדת הכספים, הנושא של ההשתתפות העצמית זה מקור הבעיה של כל הנטל שמוטל על האזרחים במסגרת ההוצאה הלאומית או ההוצאה הפרטית לבריאות והסטה מרפואה ציבורית לרפואה לא ציבורית. ולכן, זה שציינת שיש ועדה שתגיש את המלצותיה, השאלה היא איך אנחנו נדע מה המלצותיה של הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> בתשובה על שאלתך – אני חושב שעניתי היום בוועדת הכספים. המשרד בודק כל מיני אפשרויות נוספות להקל גם בגיל 70, לבטל את ההשתתפות העצמית ועוד כל מיני דברים, ואני בטוח שכל זה יקל את ההשתתפות העצמית. אני מציע לחכות עד אחרי שנסיים את הבדיקה של כלל נושא הסל וכל נושא התרופות השוטפות, שזה נוגע ישירות גם להשתתפות העצמית, ואני בטוח שאני אוכל לבשר עוד בשורות טובות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר על תשובתו על שאילתא מס' 12, של חברת הכנסת רחל אדטו. אדוני ישיב על שאילתא מס' 31, של חבר הכנסת ציון פיניאן, בעניין סגירת חדר מיון קדמי בקריית-שמונה. 31. סגירת חדר מיון קדמי בקריית-שמונה חבר הכנסת ציון פיניאן שאל את שר הבריאות ביום י"ד בניסן תשס"ט (8 באפריל 2009): בימים אלה הובאה לידיעת תושבי קריית-שמונה וסביבותיה החלטת משרד הבריאות על הפסקה במתן שירותים וסגירת חדר המיון הקדמי של בית-החולים "זיו" בקריית-שמונה. רצוני לשאול: 1. מה היא סיבת ההחלטה? 2. מדוע במקום לשפר את מתן שירותי הבריאות מקצצים? 3. האם ייבחן הנושא מחדש? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> 1. חדר המיון הקדמי בקריית-שמונה קיים זה שנים רבות במטרה לטפל בפונים לאחר שעות העבודה של מרפאות קופות-החולים. ברבות השנים מספר הפונים הלך וקטן. יש לציין שבשעת-חירום קיימות חלופות צבאיות לטיפול בנפגעי טראומה כפי שזה קיים באזורי עימות אחרים. עם זאת, הוריתי כי עד לבחינת הנושא, חדר המיון הקדמי לא ייסגר. 2. אין מדובר בקיצוץ. לדעת אנשי המקצוע, חדר מיון אינו יכול להתקיים ללא מנגנון שלם של בית-חולים שמגבה אותו. לפיכך הוצע שבקריית-שמונה יפעל מוקד רפואי לאחר שעות הפעילות של מרפאות קופות-החולים שייתן מענה רפואי ובכלל זה ביקור רופא בבית החולה. אני בכל זאת כן בודק אפשרות לשלב את זה עם בית-חולים מסוים. משרד הבריאות הצהיר שהפסקת מתן שירותי החירום בקריית-שמונה במתכונת הנוכחית תחול רק לאחר שיימצא פתרון חליפי למתן שירות לאזרחים. משרד הבריאות פעל בתיאום עם קופות-החולים והתנה את סגירת חדר המיון במתן מענה חלופי כך שהמהלך כולו הינו בעיקרו מקצועי ולא מהלך למטרת קיצוץ. 3. הנהלת המשרד ערכה ביקור במקום בראשותי, ובכוונתי לבחון את הנושא בשנית. כאמור, עד לקבלת החלטה בנושא, חדר המיון הקדמי ממשיך לפעול כמקודם. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת ציון פיניאן. חבר הכנסת ציון פיניאן – שאלה נוספת. <ציון פיניאן (הליכוד):> רק להודות לכבוד סגן השר. השאילתא היתה לשר הקודם, וכשהוא נבחר לסגן השר הממונה על הבריאות הוא החליט לא לסגור את זה. תודה רבה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. כבוד השר ישיב על שאילתא מס' 49, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בנושא: הרחקת מתנדבי "איחוד הצלה" מאזור הכותל המערבי. 49. הרחקת מתנדבי "איחוד הצלה" מאזור הכותל המערבי חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שר הבריאות ביום י"ט באייר תשס"ט (13 במאי 2009): מתנדבי "איחוד הצלה", המיומנים בכל הקשור להיערכות באירועים גדולים, לא הורשו לראשונה לאבטח את טקס ברכת הכוהנים בכותל המערבי בחג הפסח. ב"איחוד הצלה" טוענים שזה חלק ממסע של מגן-דוד-אדום נגדם. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע נוקטים במגן-דוד-אדום צעדים המהווים סיכון חיי אדם? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> מתנדבי "איחוד הצלה" לא הורחקו מאבטחת האירוע. האבטחה בוצעה על-ידי צוותי מד"א מרחב ירושלים – עובדים ומתנדבים כאחד. אין מי מהמתנדבים ששובץ למערך האבטחה מראש שהורחק מהמקום. מערך האבטחה הרפואית של מד"א נתן מענה מיטבי על צורכי האירוע של "ברכת הכוהנים". סגן שר הבריאות, משרד הבריאות ומד"א מעודדים ומברכים על פעילות המתנדבים במסגרת מערך האבטחה הרפואית של מד"א. אני רוצה להוסיף ולציין שאני רואה בחיוב את ההשתתפות של כל ארגוני ההצלה למיניהם. אני חושב שנשלב אותם ביחד. אני פועל בימים האחרונים לסוג של הסכמה ביניהם. יש קצת מתח וויכוחים, זה לא במקום, אסור שזה יהיה. אני רוצה להשתדל ולקוות שבעזרת השם זה ייפסק. זה בטח יעזור להם להשתלב כולם במקום. כמובן כל הדברים בעידודם ובהכוונתם של גדולי התורה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, בפועל שר הבריאות, אני מודה לך על התשובה שלך. אנחנו פה בכנסת צריכים להבהיר את הנקודה של ארגוני ההצלה המתנדבים, שהם מעל 1,000 איש, אדוני היושב-ראש; מעל 1,000 איש שמוכנים על חשבון זמנם ומשפחתם להתנדב ולעזור לשירותי חירום במדינת ישראל. אדוני השר, האם באמת לא הגיע הזמן שאתה כשר ואנחנו ככנסת נושיב את הגופים האלה שיגיעו ביניהם להבנה כזאת שלא יהיו כל החיכוכים האלה, כפי שאדוני השר אמר? <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, כבוד השר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני, שהעלית את זה. כפי שהצהרתי, אני מאוד מחייב את ההתנדבות בכל ארגוני ההצלה למיניהם, בכולם. אני רואה בחיוב, אני אשתדל לעזור להם, אבל אני חייב קודם לראות – א. שזה יהיה מקצועי; ב. תחת פיקוד רבני; ג. מעבר לכול, אני לא רוצה ריב ומדון ביניהם. אני רוצה שיהיה שקט ושכולם יפעלו באחדות. זה מה שאני אעשה. קראתי לכולם לשיחה ביניהם אצלי, ביקשתי כל מיני הבהרות מהם, הצעות. אני מקווה שהם יעבירו את זה בימים הקרובים, ואז אני בטוח שנחדש. בכל אופן, בהחלט, אני רואה בחיוב את כל פעילות ההצלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לממונה על משרד הבריאות, סגן השר ליצמן. שאילתא מס' 83, של חבר הכנסת איתן כבל: השירותים הרפואיים לחולי סרטן בצפון הארץ. חבר הכנסת כבל אינו נוכח. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני כן אענה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יכול לענות על השאלה, היא מעניינת את הציבור. 83. השירותים הרפואיים לחולי סרטן בצפון הארץ חבר הכנסת איתן כבל שאל את שר הבריאות ביום כ"ו באייר תשס"ט (20 במאי 2009): בית-החולים רמב"ם הינו היחיד שיש בו מכון קרינה לחולי סרטן באזור הצפון; בצפון הרחוק אין שירותי בריאות מתאימים לחולים אלו. הנושא נדון במליאת הכנסת ב-9 ביולי 2009 והובעה תמיכת המשרד בתיקונו. רצוני לשאול: 1. מדוע ועדה שמונתה על-ידי המשרד טרם הגישה את מסקנותיה? 2. מה ייעשה כדי לזרז את הטיפול בנושא? 3. מה ייעשה לשיפור השירות לחולי הסרטן באזור? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> 1. הוועדה הגישה את מסקנותיה. 2–3. משרד הבריאות מקדם את האפשרות למתן טיפול קרינתי בבית-החולים "זיו" בצפת תחת המטרייה המקצועית של המרכז הרפואי "רמב"ם". לצורך כך יסייע משרד הבריאות בנושא ההצטיידות לבית-החולים "זיו" ומנהל "רמב"ם" נתבקש להיערך לסיוע המקצועי לשירות בצפון הארץ. שוחחתי עם מנהל בית-החולים "רמב"ם", הפרופסור רפי ביאר. הוא הסכים, ואני מקווה שבקרוב משרד הבריאות ישתתף בציוד של מכון לכימותרפיה ורדיולוגיה, תחת ההפעלה של בית-החולים "רמב"ם", וזאת כדי למנוע מחולים קשים לנסוע שעה שלמה לטיפולים שמתישים את כוחם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לך על התשובה. אדוני השר, אני מבקש לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא על הבמה ולשאול אותך שאלה שמעניינת את הציבור כולו, ובהזדמנות זו שאתה נמצא כאן עמנו ויש לנו עוד כמה זמן – כי אני לא רוצה לקיים הפסקה, האם אדוני יוכל לפרט באיזה מצב אנחנו נמצאים היום – שהרי עם ישראל התבשר שיש כבר יותר מ-50 חולים בשפעת המקסיקנית. <נחמן שי (קדימה):> כולל בבניין שלנו. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שהעלית את זה. כמה נתונים: שפעת החזירים, H1N1, מקסיקו, דרום-אמריקה, you name it, איזה שם שאתם רוצים – השפעת הזאת התחילה במקסיקו, וכרגע המוקד שלה הוא בעצם לא מקסיקו אלא ארצות-הברית. מכאן שכל מי שבא מארצות-הברית – לצערי אנחנו רואים הרבה יותר מקרים בארץ. זה בא בעיקר מאלה שבאים בטיסה מארצות-הברית לכאן, אבל לצערי בשבוע האחרון היו כל מיני מקרים שנדבקו אחד מהשני בתוך הארץ, וזה כבר לא מאלה שבאו משם. לשפעת הזאת יש תרופה שנקראת "טמיפלו", ויש לנו במערכת כרגע – קרוב ל-20%. אנחנו הזמנו עד כ-30%. בממוצע האירופי יש כ-25%, ואנחנו מעל זה. באנגליה יש באמת 50%. כרגע אנחנו נגיע עד כ-30% מהאוכלוסייה, אם חלילה נצטרך. כשהשתתפתי לפני שבועיים בכנס WHO – ארגון הבריאות העולמי – בז'נבה, הנושא היה על סדר-היום. חשבו שאולי יהיה חיסון לזה. לצערי לא יהיה חיסון בעתיד הקרוב, וזה ייקח כמה חודשים, ועד שנקבל זה ייקח עוד כמה חודשים. לכן, זה לא בעתיד הקרוב. אחד החששות בעניין השפעת הזאת הוא שבחורף השפעת הזאת תתערב עם השפעת הכללית – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הרגילה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – ואז זה עלול, חלילה וחס, לסבך את החולים בשפעת. לא כל כך מהר יש תרופה. לכן – אני מסיים, אני רואה שהוועדה הגיעה – אחת הדרכים היא, שאני בודק את האפשרות לעשות חיסון כללי, לכולם, לשפעת הרגילה, כדי למנוע סיבוכים. אדוני, תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדת המינויים לדיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים אורון, העביר לידי את רשימת התוצאות של הבחירות. אנחנו נתחיל בבחירות כפי שסומנו. פרוטוקול ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת שני נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים: הצביעו 117 חברי הכנסת, מספר הקולות הכשרים – 117, קולות פסולים – אין. להלן תוצאות ההצבעה: חבר הכנסת דוד רותם קיבל 65 קולות; חבר הכנסת אורי אריאל קיבל 59 קולות; חבר הכנסת רוני בר-און קיבל 58 קולות וחבר הכנסת איתן כבל קיבל 43 קולות. לפיכך נבחרו לכהן כנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים חברי הכנסת דוד רותם ואורי אריאל. רבותי חברי הכנסת, ועדת הקלפי למניית קולות המצביעים לבחירת נציגי הכנסת לוועדת המינויים לקאדים: הצביעו 117, מספר הקולות הכשרים – 117, קולות פסולים – אין. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, לא כולם הצביעו לכולם. לכן, אל תחברו את המספרים. זה לא נפסל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. הרי אין פה – – – זהו. חבר הכנסת עפו אגבאריה קיבל 68 קולות; חבר הכנסת דוד אזולאי קיבל 101 קולות וחבר הכנסת אברהים צרצור קיבל 52 קולות. לפיכך, שלושת החברים נבחרו: דוד אזולאי, עפו אגבאריה ואברהים צרצור. רבותי חברי הכנסת, פרוטוקול ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת שני נציגי הכנסת לוועדת המינויים לקאדים מד'הב. קודם קאדים מד'הב? <קריאה:> קאדים מד'הב. <היו"ר ראובן ריבלין:> לקאדים מד'הב הצביעו – אני לא רואה פה מה, אני רואה רק את התוצאות. מגלי והבה – 66 קולות; והבה והבה – 73 קולות וחמד עמאר – 70 קולות. מה קרה פה? לפיכך נבחרו חברי הכנסת והבה והבה וחמד עמאר. <קריאות:> הוא לא חבר הכנסת. <קריאה:> אולי הוא יהיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה. אני מבקש סליחה. נא לתקן את הפרוטוקול. לפיכך, נבחרו חבר הכנסת חמד עמאר ווהבה והבה. להלן פרוטוקול ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת שני נציגי הכנסת לוועדת המינויים לדיינים. להלן תוצאות ההצבעה: אורי אורבך – 61 קולות; משה גפני – 79 קולות ועתניאל שנלר – 79 קולות. לפיכך נבחרו חברי הכנסת משה גפני ועתניאל שנלר. בכך תמה ההצבעה. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, 9 ביוני 2009, י"ז בסיוון התשס"ט, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:17.