דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ט ישיבה ש"ל הישיבה השלוש-מאות-ושלושים של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, י"ב באדר התשע"ב (6 במרס 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 15:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 6 שלמה מולה (קדימה): 6 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 7 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 7 יואל חסון (קדימה): 9 רונית תירוש (קדימה): 9 אברהם דואן (קדימה): 11 אבישי ברוורמן (העבודה): 11 מוחמד ברכה (חד"ש): 15 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 16 דניאל בן-סימון (העבודה): 17 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 20 יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): 20 יוחנן פלסנר (קדימה): 22 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 22 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 22 הצעות לסדר-היום 23 ציון יום האשה הבין-לאומי 23 היו"ר ראובן ריבלין: 23 ציפי חוטובלי (הליכוד): 25 מוחמד ברכה (חד"ש): 29 שלי יחימוביץ (העבודה): 31 חנין זועבי (בל"ד): 34 זבולון אורלב (הבית היהודי): 38 אורית זוארץ (קדימה): 43 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 47 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 51 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 54 הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012 60 יריב לוין (הליכוד): 61 הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התש"ע–2010 65 אורית זוארץ (קדימה): 67 הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011 67 דב חנין (חד"ש): 68 הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011 74 ניצן הורוביץ (מרצ): 74 הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012 76 חנין זועבי (בל"ד): 76 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 77 נסים זאב (ש"ס): 79 יריב לוין (הליכוד): 85 הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות), התשע"א–2011 94 אילן גילאון (מרצ): 95 השר מיכאל איתן: 96 הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה – נימוקים והמצאה), התשע"א–2011 97 סעיד נפאע (בל"ד): 97 השר מיכאל איתן: 100 השר זאב בנימין בגין: 103 הצעת חוק התפתחות טבעית בערי יהודה ושומרון, התשע"א–2011 104 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 104 השר זאב בנימין בגין: 111 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 119 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התקנת נורה כחולה מהבהבת על מצלמות), התשע"ב–2012 122 רונית תירוש (קדימה): 122 שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: 127 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 128 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 128 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס רכישה לתושב חוץ), התשע"ב–2011 128 מרינה סולודקין (קדימה): 129 סגן שר האוצר יצחק כהן: 130 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת רכישה ממפעל מוגן), התשס"ט–2009 132 אברהם מיכאלי (ש"ס): 132 סגן שר האוצר יצחק כהן: 134 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת מערכות סולריות על בניינים ללא הגבלת מספר הקומות), התשע"ב–2011 139 דב חנין (חד"ש): 140 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 141 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012 142 הצעות לסדר-היום 142 פגישת אובמה ונתניהו 143 נסים זאב (ש"ס): 143 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 149 יואל חסון (קדימה): 150 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 151 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 153 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 157 הצעות לסדר-היום 159 כוונת שר החינוך להעסיק אלפי מורים באמצעות חברות קבלן 159 יואל חסון (קדימה): 160 דניאל בן-סימון (העבודה): 162 שר החינוך גדעון סער: 163 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 169 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 170 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 171 הצעות לסדר-היום 171 סגירת המפעלים הביטחוניים בקריית-שמונה 171 יצחק הרצוג (העבודה): 171 אורי מקלב (יהדות התורה): 172 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 174 יצחק הרצוג (העבודה): 177 הצעות לסדר-היום 177 מסמך ארד 177 נחמן שי (קדימה): 178 דניאל בן-סימון (העבודה): 179 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 180 הצעות לסדר-היום 183 כל ישיש שישי סובל מהתעללות כלשהי או מהזנחה 183 סעיד נפאע (בל"ד): 183 שלמה מולה (קדימה): 185 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 186 הצעה לסדר-היום 189 עולים אתיופים הם מקבלי השכר הנמוך בישראל 189 שלמה מולה (קדימה): 189 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 192 הצעה לסדר-היום 195 שיפור תשתיות וכבישים המחברים יישובים של דרוזים ובני מיעוטים אחרים בגליל 195 שכיב שנאן (העצמאות): 195 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 200 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> שני חברי חברי הכנסת, מסעוד גנאים ושלמה מולה, חבר הכנסת זחאלקה, אין עדיין שר – אנחנו מתחילים בנאומים בני דקה. היום יום שלישי, י"ב בחודש אדר התשע"ב, 6 בחודש מרס 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה אתמול על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת אחמד טיבי בשל נאום ביום השהיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ננהל נאומים בני דקה, אין צורך להצביע. חבר הכנסת מולה ראשון, חבר הכנסת מסעוד גנאים שני, חבר הכנסת זחאלקה שלישי. אם ייכנסו, בהתאם לכניסתם אני ארשום. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אתמול ראינו באמת את הופעתו של ראש הממשלה בוועידת איפא"ק, וגם ראינו את הופעתו של נשיא ארצות-הברית אובמה. וצריך להגיד כאן, דווקא בכנסת ישראל: אובמה בעצם התגלה עוד פעם כידיד ישראל וכאיש שרוצה גם לקדם את תהליך השלום. אני חושב שמנהיגי ישראל צריכים להיזהר כל בוקר בלתת טמטומי תופים ומלחמה; כל מה שצריך לעשות, אם צריך לעשות, צריך לעשות את זה בשקט. אני חושב שזה שראש הממשלה, ובמיוחד שר הביטחון, שכל היום מתדרכים שהנה או-טו-טו ישראל עומדת לתקוף את אירן – לא משרת את האינטרסים של מדינת ישראל. ובסופו של דבר מה שאנחנו ראינו בוועידה, נשיא ארצות-הברית, שהוא ידיד ישראל, ניסו לצייר אותו בעצם כאנטי-ישראל. כל אלה שקיוו שהוא יהיה כך, בעצם גילו נשיא שהוא אוהד ישראל, תומך בישראל. אני חושב גם, בהזדמנות זו, אנחנו מאחלים לראש הממשלה – בחזרתו הביתה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התקפה, מלחמה על אירן עדיין אין, ועדיין העניין עניין של דיבורים ופטפטת, אבל גם על הדיבורים האזרח הישראלי כבר משלם. אובמה אמר שבגלל הסנקציות על אירן, ובגלל הדיבורים על התקפה על אירן, מחירי הנפט עולים. שר האוצר שטייניץ אומר שבגלל עליית מחירי הנפט בעולם החשמל התייקר בישראל, וגם יהיה גל של התייקרויות. אדוני היושב-ראש, אם על הדיבורים כבר האזרח משלם ביוקר, איך כאשר עוברים מהדיבורים והפטפטת למעשים? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת זחאלקה, אם אתה רוצה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, פעמים רבות אנחנו מעלים נושאים שלאהפליה של הציבור הערבי, וזה כואב כפליים, המצב הקיים – מה שהיה, אבל – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רשמתי אותך ראשונה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – הבעיה, כבוד היושב-ראש, שלא נותנים תקווה לעתיד, אפילו תוכנית לסגירת פערים אנחנו לא רואים. היום התנהל דיון, ביוזמתו של חבר הכנסת ברכה שנכנס עכשיו, בנושא מחסור בכיתות לימוד. ואנחנו, איך אומרים, לחצנו על משרד החינוך בשאלה אחת: האם יש לכם תוכנית? הבטחה לסגור את הפער? לא היתה תוכנית כזאת. לכן, אני חושב שבמקרים כאלה הכנסת צריכה ללחוץ על הממשלה ולהגיד: תוך חמש שנים אנחנו סוגרים את הפער בנושא אחד לפחות. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הכנסת אמרה הרבה פעמים: תוך שלוש שנים, תוך חמש שנים – רשמתי – תוך עשר, צריך להתחיל לסגור את הפער. צריך שבתקציב המדינה יאוחדו השר לענייני ערבים, ואני מתנגד לשר לענייני ערבים, אבל ברוורמן עשה את תפקידו. צריך פשוט לעשות ולא לדבר, לא לקבל החלטות אלא לעשות. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – ברכה, רשמתי אותו, כן. חבר הכנסת יואל חסון, אחריו – חברת הכנסת ברקוביץ. <רונית תירוש (קדימה):> היא יצאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אם ברקוביץ לא תהיה, את תהיי, רונית תירוש. <יואל חסון (קדימה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, שלוש שנים הכנסת הזאת, הספסלים האלו, ספסלי קדימה, מתריעים ומדברים על יוקר המחיה שהולך וגובר במדינת ישראל בכל התחומים – במים, בחשמל, בסופרמרקט, בדלק, כל דבר עולה פה הרבה-הרבה יותר מאז שנתניהו נהיה ראש ממשלה, והולכים ומוסיפים עכשיו, כשזה רק הולך וגואה, ואנחנו רואים את מחירי החשמל פורצים גבולות, אדוני, חשבונות החשמל מגיעים לרמות דרמטיות מדי חודש בחודשו. אני אומר מכאן לאזרחי מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, חשבון החשמל היקר הזה, אזרח ממוצע לא יכול לעמוד בו. והדבר היחיד שצריך לעשות עם חשבונות החשמל האלה, אדוני היושב-ראש, הוא פשוט לקרוע אותם. פשוט לקרוע את חשבונות החשמל האלו, אדוני היושב-ראש, לא לשלם אותם, לעשות כאן מרד צרכנים, כי עלויות החשמל נובעות קודם כול מכישלון ניהול התשתיות של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, ממשלת נתניהו, מחוסר היכולת של נתניהו להתמודד נכונה בצורה הראויה כדי לשמור רמת מחירים סבירה של מחירי החשמל. ולכן, גורל חשבונות החשמל – הם צריכים להיות כאלה: קרועים ולא משולמים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתה אחזת נייר, אז אני לא יכול לדעת אם זה חשבון חשמל או לא, אבל אני מזכיר לחברי הכנסת שהם לא יכולים להציג מסמכים מעל הבמה או להשתמש בהם לצורך כזה או אחר. אני פשוט – היה פה נייר, שהוא כמו נייר הקראה. חברת הכנסת תירוש, בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> ואחריה – חבר הכנסת דואן. <רונית תירוש (קדימה):> חברי חברי הכנסת, אני אנסה לדבר בשני כובעים – האחד, כיושבת-ראש השדולה לספורט, והשני, לגבי יום האשה הבין-לאומי, שאנחנו חוגגים כאן היום בכנסת. אז ככה, אתמול צפינו בדרבי תל-אביב, "הפועל" נגד "מכבי", וראינו שם תרבות הכי נמוכה שאפשר לחשוב עליה בספורט הישראלי והעולמי, מראות מבזים של אלימות גם במגרש, גם ביציעים. אני מקווה שייעשה מעשה על מנת לשרש את ההתנהלות וההתנהגות הזאת. אנשים צריכים לדעת שצריך לכבד כל תוצאה, ולהשאיר את השנאות בצד, ולהתייחס לספורט כאל אירוע תרבותי. ואני קושרת את זה ליום האשה, כי היו שם נשים ואשה נפצעה שם. אני רוצה לראות יותר נשים באיצטדיונים וביציעים של מגרשי הכדורגל, ולבוא לשם מתוך תחושת ביטחון. מעבר לכך, הייתי רוצה גם לראות יותר נשים בעמדות השפעה ובעמדות שהן יכולות להחליט ולמנות בעלי תפקידים נוספים, ולראות חברה מביאה חברה, משום שהיכולת השכלית של נשים אינה פחותה מזו של הגברים. יש פוטנציאל נשים לא ממוצה בחברה הישראלית, זה עולה לנו בנזקים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתמול ראיתי פעם ראשונה בתולדות הכדורגל בישראל – – – <רונית תירוש (קדימה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – אשה נכנסת לתוך המגרש על מנת – – – <רונית תירוש (קדימה):> כן, לא אהבתי את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <רונית תירוש (קדימה):> לא אהבתי את זה. היא ניצלה את העובדה שכנראה לא ירצו לפגוע בה – ובצדק. אבל אני חושבת שלא ראוי שנשים תרדנה לרמה הזאת. להיפך, הן צריכות להעלות את הרמה של ההתנהלות, של התרבות היותר סובלנית, היותר מכילה. מה שראינו מאוד צרם. ושוב, אני אומרת לסיום דברי, שגם כיושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, אני מאוד גאה להשתתף בכינוסים שבהם יש רוב גברי, אבל אני לא מרגישה פחותה מהם; יש לנו מה להוסיף, והייתי רוצה לראות יותר נשים מופיעות בצמתים הללו של עמדות בכירות, עמדות ניהול ועמדות של קבלת החלטות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. חבר הכנסת אברהם דואן, ואחריו – חבר הכנסת ברוורמן, ואחריו – ברכה. <אברהם דואן (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בנאומי בכניסתי לתפקיד דיברתי על נושא ההסכם עם העובדים הסוציאליים. חודש ימים חלף מאז, העובדים הסוציאליים קיבלו את תוספת השכר, אך שומו שמים – 5,000 עובדים סוציאליים שנמצאים במסגרת של עמותות לא קיבלו את תוספות השכר שלהם. האם זה המסר שהבית הזה מעביר לעובדים הסוציאליים? האם הסכמים שממשלת ישראל אחראית להם הם לא בני-תוקף? לאן אנחנו רוצים להגיע בחברה הזאת? לקחנו עובדים סוציאליים, שמנו אותם בחזית, ואנחנו לא נותנים להם את הכלים להתמודד. חברים, אני אחזור על זה כמנטרה. הנושא החברתי הזה לצערי יתפוצץ לכולנו בפנים יום אחד, אם לא נשכיל לעשות מעשה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך – נושא חשוב ביותר – אברהם דואן. חבר הכנסת הפרופסור ברוורמן, חבר הכנסת והשר לשעבר – בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מחקר של בנק ישראל מציג שיש שיפור מה בהשתתפות חרדים גברים בכוח העבודה. הבדיקה הסטטיסטית היא מאוד לא ברורה, אבל אני מניח שיש שיפור מסוים. עדיין ברור שקצב ההתקדמות הוא אטי מדי, וחייבים לשנות מהיסוד את השתתפות החרדים בעבודה, גם בגיוס לצבא, כדי להציל את מדינת ישראל מפירוק לקנטונים וקריסה ערכית וכלכלית. הפוטנציאל הטמון בשילוב האוכלוסייה החרדית במעגל התעסוקה הוא בשווי מיליארדים רבים של שקלים למדינת ישראל, ולכן חייבים לבטל מייד את חוק טל. זוהי שיטת תמריצים קלוקלת, שמעודדת בטלה במקום עבודה; שיטת תמרוצים פסולה, שבה יותר משתלם לחרדי להיכנס למסלול לימודים בישיבה מאשר למסלול של שירות צבאי או אזרחי. לכן, לסיכום, אדוני, הצגתי על שולחן הכנסת את ההצעה "חופשי ללמוד", שנותנת תמריצים, לא בכפייה, בחוכמה, גם לשירות, בכל הצורות האלה. ובמקביל, עלינו להגביל את המכסות. תודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברוורמן, הבנתי את קריאתך – חכה, חכה, אולי תשיב לי – אתה היית שר בממשלה. כל הציבור לא מבין, וכדאי, כאשר אין ממשלה וזמננו בידנו – הנה השר הגיע: מה יקרה ב-31 ביולי, כאשר חוק טל הלך מן העולם, ואין שום חוק אחר אלא חוק גיוס חובה וכל אותם דברים? אין חוק של שירות אזרחי, אין חוק של שירות לאומי, אין חוק של שירות ציבורי, אלפי חרדים לא רוצים ללכת לבית-סוהר. אני לא אומר, אלה שילכו, אני אומר: לא רוצים, מתגייסים לצבא, הצבא לא יכול לקלוט אותם. האם לא ראוי שאנחנו נמצא איזו דרך ביניים לתקופה? אני יודע שממשלה שאדוני, או חבריו, היו חברים בה, האריכה את חוק טל בחמש שנים, אחרי שהיא חוקקה אותו ב-2002 לחמש שנים עם אפשרות הארכה. עכשיו נגיע ליולי. כולם אומרים: חוק טל הלך. זה דבר חשוב ביותר. אני יודע שחבר הכנסת רותם שוקד על איזה חוק. אני לא מאמין שהקואליציה תוכל להתאחד סביבו; אני מתכוון כל הקואליציה. מה נעשה? העם בישראל רואה. מה נעשה? מה יהיה? <אבישי ברוורמן (העבודה):> התשובה, אתה אמרת – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה אתה מציע? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי שאני מציע. אני שואל כרגע בתור אזרח. <אבישי ברוורמן (העבודה):> התשובה, אדוני היושב-ראש, כמו שאמרת, חוק חדש שבו מעלים את המכסות, לא בכפייה, בהסכמה, מערכת תמריצים שדיברתי עליה בחוק שהצעתי לך, שגם שר הביטחון קיבל חלק ממנו, "חופשי ללמוד", כדי שהבית הזה לא יתבזה. כי אם החוק הזה – שאף אחד לא ילך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. מה יקרה אם לא נגיע להסכמה? נראה לי שפעמי וצלצולי פעמוני הבחירות עולים באוזנם של כל הפוליטיקאים, ודאי מנהיגי הפוליטיקה בכנסת, ולא נוכל להגיע לדבר מוסכם. מה נעשה? <אבישי ברוורמן (העבודה):> אז, אדוני, נגיע לביזוי הכנסת, לביזוי החוק ולפיזור הכנסת ולבחירות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי זאת בפתיחת המושב הרביעי של הכנסת. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני מקווה, אדוני, שאתה תעמוד, ונגיש חוק עד הבחירות, יכול להיות מוקדמות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בשביל להגיש חוק צריך שברכה ואני נסכים על שירות אזרחי, שירות לאומי; צריך שאני וחבר הכנסת איציק וקנין נסכים על שירות צבאי לחרדים; צריך שהאוצר יסכים לממן מייד את כל המערכת של הגיוס. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שום דבר לא. כולם צריכים – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אפשר להגיע לפשרה, יש פה מספיק אנשים, אבל אם נבין, כמו שאמרת, שהחוכמה היא ביצירת פשרה ולא בכותרות זולות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת ברוורמן, עשינו פה רק איזה פיילוט, כי הציבור אומר: כשייגמר חוק טל נעמוד בפני מצב שבו כולנו – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> שוקת שבורה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – מפירים את החוק. אני אמרתי את זה בתחילת המושב, היו כאלה שאמרו את זה בשנה שעברה: פעמי חוק טל מתקרבים, אין יכולת להמתין, כי יגיע רגע שבו נישאר במצב שבו לא יהיה הסדר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני, אתה אמרת את זה, ואתה באמת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי את זה לכל הציבור כאן בחודש אוקטובר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא רק שאמרת, אני חושב שמה שאתה מצביע עליו עכשיו זה עוד כשל של משילות בישראל. דברים כאלה לא היו בעבר. האחריות של הכנסת והממשל. לכן אני פונה אליך גם כן: אתה, שמאחד היום את העם, בואו ננסה, גם חברי הכנסת ביחד, להציל את הנושא הזה ולמנוע את הזילות של הכנסת והחוק הישראלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז, רק אמרתי את זה חודש אחרי שאתה הפסקת להיות שר. זאת אומרת, היית יכול להקדים אותי. יש לנו בעיה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> בתור שר אני כבר הצעתי את הפתרון שהצגתי אותו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היחיד שעוסק בזה ויכול להתקבל על דעתי שהוא יכול להתנגד זה רותם. היחיד שכל ארבע השנים או חמש השנים שהוא פה מדבר על העניין הזה. אני לא אומר שאני מסכים להסדר שלו, אבל הוא היחיד שמנסה בכל פעם להעלות – כולנו התעלמנו, כי מה שיכולים לעשות מחר, למה לעשות היום. תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אדוני, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צלצולי המלחמה נגד אירן הולכים וגוברים, וההערכה שלי היא שההחלטה כבר קיימת בממשלת נתניהו-ברק, והם מחפשים את האטמוספירה הנוחה כדי לעשות את זה, על אף האזהרות של ראשי מערכות הביטחון למיניהן. אני חושב שהדבר הזה מקבל ממד של דחיפות אצל ראש הממשלה לאור הבחירות האמריקניות. כנראה הוא רוצה לכפות את האג'נדה של המלחמה על הבחירות ודרך זה או להביך את הממשל הקיים או להשפיע על הבחירות דרך המלחמה הזאת. אי-אפשר לספסר בחיי אזרחים, לא בישראל, לא באירן ולא באזור, כי מתקפה היא לא רק שתוקפים מפה לשם, אלא גם אפשר לקבל משם לכאן עם התלקחות כלל-אזורית. יש פה בממשלה הזאת מגמה של ספסרות בדם של אנשים ושל אזרחים רבים. הפתרון הוא אחד ויחיד: שכל מדינות האזור יחתמו על אמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ונשק להשמדה המונית. הראשונה שצריכה לעשות את זה זו הממשלה שעוד לא חתמה על זה, והיא ממשלת ישראל. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אתמול דיבר אדוני על מגילת אסתר, ועכשיו ודאי ירחיב דברים על פרשת השבוע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, הפעם אני באמת – כיוון שדיברנו אתמול על הנושא התורני, אני כן רוצה לעסוק בנושא שהוא על הבמה ועל השולחן, והוא הנושא של חוק טל. אני רוצה להביא עובדה בפני חברי הכנסת: מאות חיילים חרדים שאמורים להתגייס למילואים מתדפקים על דלתות הצבא ברצון שיציבו אותם בגדוד מילואים, והצבא אומר להם: אין לנו מקום בשבילכם. הם כבר עשו את השירות הקרבי, הם כבר מוכשרים להיות לוחמים, הם מוכשרים לתרום, ולא שיקבלו תרומה, כספים מעבר למה שיקבל כל חייל אחר. אבל הצבא אומר: אין לנו מקום בשבילכם. ואומרים לי אנשים שבתוך העניין: צה"ל לא מוכן להקים עוד גדוד חרדי. וזה בעצם מהות העניין. מי שמדבר על חוק טל וכל זה, זה בסך הכול כיסוי לכך שרוצים להפוך את החרדים לבני תרבות אחרת. החרדים – אני מתוך היכרות יודע – הם התורמים הכי גדולים, הם המתנדבים הכי גדולים, אבל הם לא מוכנים לשנות את תרבותם, לא מוכנים לפרוץ את החומות שלהם. אם היה מדובר רק בשירות צבאי, ודאי שרבים היו שם. אבל לא מדובר בשירות צבאי, מדובר ברצון לעשות המרה תרבותית, שלא לומר המרה דתית, ולכן גדולי הדור מתנגדים. אני מבקש תשובה: למה לא מקימים עוד גדוד מילואים כשיש החיילים האלה, אם כל כך חסרים חיילים בצה"ל? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-סימון. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני? <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, אני רושם כל מי שנכנס; ירצה – ידבר, לא ירצה – נעבור לבא אחריו. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה. אני ממשיך בעצם את הדקה של אתמול, שלא הסתיימה. אם הייתי אתמול בוועידת איפא"ק לא הייתי קם כדי למחוא כפיים לראש הממשלה אפילו פעם אחת, ואני חייב לומר לך – ולו מסיבה אחת: שהוא אמר שאנחנו נמצאים ב-1942 או 1944, ואני חשבתי שאנחנו ב-2012. הוא חזר אחורה, אל לפני קום המדינה, וכיוון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> שוב אתה מפסיק אותי, אדוני היושב-ראש? שוב אתה מפסיק אותי? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, דיוק זה מחויב. הוא אמר: אנחנו היום ב-2012, והדברים הם אותו דבר. זה מה שהוא אמר. <רונית תירוש (קדימה):> הוא אמר – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אז אני אומר לך, אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך מייד את הדקה בחזרה. <רונית תירוש (קדימה):> – – – הוא צודק. <דניאל בן-סימון (העבודה):> לא לא, אני רק אומר לך שיש פה ויכוח, גם היסטורי: האם מדינת ישראל היא בעצם תוצאה ותולדה של השואה? האם השואה צריכה להכתיב אם תהיה התקפה על אירן או לא? אני מציע שהדיון הביטחוני האובייקטיבי יעמוד לנגד עינינו בהחלטות הרות גורל, שאגב, לפי מומחים בארץ ובעולם יכולות להוביל למלחמת עולם שלישית. לכן, לשים את כל המטען הזה על קורבנות השואה וניצולי השואה, ולהחזיר את העולם ל-1938 במינכן – אדוני יושב-ראש הכנסת, קמה מדינת ישראל. ב-1942 היו יהודים מוכי גורל בלי מדינה, ואותו הדבר ב-1938. היום אתה מדבר כשיש לך מעצמה, הגשמת את מה שהקונגרס היהודי בבאזל אמר: להקים מדינה יהודית על-פי משפט העמים. הקמנו מדינה, והנה בא ראש הממשלה, מחזיר אותנו לגלות, מחזיר אותנו לפחד היהודי הנצחי, כשאין צורך בזה היום. כל מומחי הביטחון מביאים חוות דעת ביטחונית, והוא בא וחוזר אחורה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר שאם הייתי שם, הייתי קם ואומר: אדוני ראש הממשלה, אני מתקן אותך – ואני מסיים בזה – שאנחנו במרס 2012; מדינת ישראל, 8 מיליון תושבים, פאר היצירה של הקמת מדינה. אל תחזיר אותנו אחורה אלא למען שיעורי ההיסטוריה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-סימון, במקרה היום ביקר אצלי שר החוץ של ליטא – ואני אומר זאת גם לכל ראשי המדינות המופיעים אצלנו או שאנחנו מבקרים אצלם: מדינת ישראל אינה קומפנסציה, אינה פיצוי על השואה – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – מדינת ישראל היא הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. <דניאל בן-סימון (העבודה):> יפה. כדאי שתזכיר את זה גם לראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי רק שאולי יכולים לפרש את הדברים שאתה שמעת כפי שאתה אומר אותם, הואיל ואתה מפרש אותם כך. נדמה לי שראש הממשלה דיבר על סכנה. הוא דיבר על ההשוואה בין השלטון ההיטלריסטי לשלטון החומייניסטי. לכן הוא לא בא ואמר: מדינת ישראל – הוא לא – אם כי אם אתה הבנת את זה כך יכול להיות שגם אחרים הבינו את זה כך. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אתה לא ידוע כפרשן גדול של ראש הממשלה, ולכן אל תנסה ללכת מעבר למגבלות האלה, אדוני היושב-ראש. אני אומר את זה כמחמאה, לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אבל אני מכיר את ראש הממשלה, וגם הוא בן היישוב הישן. משפחתו של ראש הממשלה יחד עם משפחתי עלו לארץ מהמקום הכי טוב שהיה ליהודים בעולם – מווילנה, שהיתה ירושלים דליטא. זאת אומרת, עלינו מתוך הבנה שצריך לקבל פני משיח בארץ, שזה המקום שלנו, זה הבית שלנו. אמרנו: למה להתפלל שלוש פעמים ביום לקדוש-ברוך-הוא שישיבנו לציון עירנו, בואו נשוב. כך אמר ראש משפחתנו, וראש הממשלה הוא גם מהמשפחה הזאת – הוא מסונף למשפחה הזאת. אז נדמה לי שגם הוא לא ראה בנושא הקמת מדינת ישראל איזו קומפנסציה, אלא זכות מוחלטת. <דניאל בן-סימון (העבודה):> בדיוק. יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אבל ההערה חשובה, כי אם מישהו חושב כך – אני בטוח שלא, הרי 1944 – זה ההבדל הגדול של מדינת ישראל, כשהרצל, ז'בוטינסקי, כולם אמרו: תעלו לארץ-ישראל ולא תהיה לכם שואה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> יפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ, אדוני. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני לא חושש או לא דואג, או כן דואג, אני לא יודע באיזה צד אני נמצא, כי אין נתונים לפני, אבל אני חושב שראש הממשלה, כבוד היושב-ראש, לעולם לא יתקוף באירן, ויש לי ראיה. אדוני היושב-ראש, בשלוש השנים האחרונות, 1,806 טילים נחתו על מדינת ישראל מאזור הנקרא עזה, חלק מארץ-ישראל, שמסרנו אותו בידינו לידי כוחות זרים. 1,806 טילים – – – <רוני בר-און (קדימה):> ושישה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> 1806 טילים, כאשר ב-2009 – 650, ב-2010 – 400–500. בסך הכול, בדוק עם צה"ל, 1,806 טילים, זאת אומרת בממוצע כל יום טיל, או כל יומיים שלושה טילים – טיל וחצי כל יום. אדם שהכריז שכשהוא יהיה ראש הממשלה לא יהיו טילים על ישראל ומה שהיה לא יהיה, ולא מסוגל לעמוד בדבר הזה, לעולם לא יתקוף ויגן על מדינת ישראל, גם על הדברים שהוא מדבר היום באמריקה. <רוני בר-און (קדימה):> הלוואי שאתה צודק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת ברקוביץ, בבקשה, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת פלסנר. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום בוועדה לפניות הציבור נדון נושא חלוקת תווי חניית נכה לילדים מוגבלים; להוריהם, אני מתכוונת. אדוני היושב-ראש, הוועדה לפניות הציבור באופן סיסטמטי חושפת את הכשלים המאוד-קשים של משרדי הממשלה ומוסדות הציבור כלפי אזרחים במדינתנו. אנחנו דיברנו היום על סיפורים מאוד-מאוד קשים של הורים לילדים נכים שקיבלו סירוב ממשרד התחבורה להקנות תו חנייה, ונשאלת השאלה – מדוע. אני חושבת שהם לא נותנים תווי חנייה מפני שהתחושה היא שכל אזרח במדינת ישראל שמבקש עזרה ממוסד זה או אחר במדינת ישראל הוא קודם כול בגדר רמאי, ועכשיו מבקשים שהוא יוכיח אחרת. אם הוא יוכיח שהוא לא רמאי, הוא יקבל את הבקשה שלו; אם יוכח שהוא רמאי, מובן שהוא לא יקבל. אדוני היושב-ראש, אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו במדינת היהודים נוביל בכנסת הזאת חקיקה שמדברת על כך שכל אזרח, באשר הוא, קודם כול חף מפשע, ואם מגיעה משפחה שמסבירה שיש לה ילד אוטיסט, או ילד מוגבל קשה, והוא זקוק לתו חנייה, לא יכול להיות מצב שמישהו חושב שהוא מנסה לרמות את המדינה. קודם כול, כל מי שחושב לגשת לבקש עזרה מהמדינה הזאת, צריך לתת לו, ואם הוא נתפס ברמייה, אז שישלם קנס מאוד-מאוד-מאוד קשה וכבד על כך שהוא שיקר למוסדות, למשרדי הממשלה ולמדינה הזאת בבקשה שלו. אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו כולנו פה נוביל קו שאתה חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. תודה רבה. יום האשה שמח לכולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך חוק. החוק הזה קיים בחוקה הבלתי-כתובה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, ואחר כך הודעה למזכירת הכנסת. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הוא קיים רק בפלילי, הוא לא קיים במקומות אחרים, ובגלל זה הגיע הזמן שלא רק בפלילי זה ייתפס, אלא גם בחקיקה אזרחית. תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, דובר אתמול על הברבור הגרעיני, בוועידת איפא"ק, וזה איזשהו שיא של דברת ופטפטת של החודשים האחרונים לגבי הסוגיה האירנית. אני חושב שיש כאן גם עוד בעיה, מעבר לברבור הגרעיני. אם להשתמש באנלוגיה של ראש הממשלה, אני חושב שאם זה מדבר כמו תרנגולת, נשמע כמו תרנגולת, נראה כמו תרנגולת ומקרקר כמו תרנגולת, זה אולי תרנגולת. ובהקשר הזה אני חושב שאנחנו, במקום להתעסק באופן רציני בנושא כל כך רגיש, בנושא שהוא כל כך חשוב לביטחון ישראל, בחדרי חדרים – יש כאן קונסנזוס מלא שצריך למנוע מאירן את הגרעין; יש קונסנזוס מלא שצריך לרתום את העולם לעניין הזה; יש קונסנזוס מלא לגבי מה צריך לעשות עם היכולות הישראליות בעניין הזה. אבל צריך להפסיק עם הפטפטת והברברת וגזירת הקופונים והשימוש באנלוגיות מהשואה ולהתחיל לעשות הרבה יותר ולקרקר הרבה פחות. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת. אדוני השר, אם אתה רוצה להתייחס – אינו מבקש להתייחס. תודה רבה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012, פ/4130/18, של חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 128) (עיריות איתנות), התשע"ב–2012; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138) (הפחתת גמלאות עקב פשע שבוצע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור), התשע"ב–2012; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9) (הודעה ללקוח המצטרף לחשבון), התשע"ב–2012. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תשלום אגרה שנתית – הוראת שעה), התשע"ב–2012; הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 11) (בנק הדואר), התשע"ב–2012. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכספים. הודעת ועדת הכלכלה בדבר חידוש הדיון בהצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, לפי סעיף 89(א) לתקנון. תודה. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום האשה הבין-לאומי> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום האשה הבין-לאומי. גברתי סגנית השר – – – <רוני בר-און (קדימה):> סליחה, אדוני היושב-ראש. זה יום האשה הבין-לאומי או יום האשה הבין-לאומית? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה יום האשה הבין-לאומי. אפשר לומר: היום הבין-לאומי לאשה, זה אולי יותר נכון. הכי נכון לומר: היום הבין-לאומי לאשה. מוקדם יותר הבוקר, בדיון חגיגי שערכה הוועדה לקידום מעמד האשה, בראשותה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סיפרתי על הגיבורות הנשיות שלי, סיפור אישי ומשפחתי שאני רוצה לשוב ולספר אותו כאן, לפרוטוקול של הכנסת. בשלהי המאה ה-19, חבר הכנסת בוז'י הרצוג – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> יצחק הרצוג. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוז'י יצחק הרצוג. חשוב שאמרת יצחק. – – – מצבם הבריאותי של יהודי ירושלים היה קשה ביותר. קשים במיוחד היו חייהן של הנשים. נישואים ולידה בגיל צעיר, שיעור תמותת תינוקות גבוה – סבתי, אם אבי, נפטרה בלידתו – חוסר תזונה מתאימה, מחלות ועוני פגעו קשות בבריאות הנשים. עד מלחמת העולם הראשונה בירושלים נשים ילדו בביתן, ולא כטרנד אופנתי כפי שזה היום. המיילדות לא עברו הסמכה אלא היו לרוב שכנות בעלות ניסיון טוב. ביניהן היו ערביות, בית-ישראל, שיח'-ג'ראח – הכול היה אותו דבר. יהודיות היו מיילדות ערביות, ערביות היו עוזרות ליהודים. אבל הקושי לאשה היה רב. תופעות של דיכאון אחרי לידה, זיהומים וקשיים אחרים לא טופלו. למערכה התגייסו חיה ציפה פינס, אשתו של יחיאל מיכל פינס, ובתה איטה ילין. שתיהן הקימו, חבר הכנסת יצחק הרצוג, נכדה של שרה הרצוג, את ארגון הנשים "עזרת נשים", שנועד לעזור לנשים. אגודת "עזרת נשים" היתה הראשונה לטפל בחולי רוח סיעודיים בירושלים, נשים וגברים, אך הן גם ראו את עיקר יכולתן בעזרה לנשים. הן גם ראו בנשים את כוח העזר החשוב ביותר לקידומן של נשים. את הביטוי "עזרת נשים" הן הביאו והבינו לא כביטוי של גנאי, אלא דרשו אותו לכף זכות – יכולתן של נשים לעזור לנשים הצריכות עזרה. בתחילה קיבלה קבוצת הנשים הזו אחריות ל"הקדש", בית-מחסה עלוב לחולים בתוככי חומות ירושלים. אך עם הזמן התרבו הצרכים ובשנת תרנ"ו הן הצטרפו לפורצי חומות ירושלים – 1856 – והצליחו למצוא בית עם חצר כמשכן קבע לבית-החולים "עזרת נשים", כיום בית-החולים על שם שרה הרצוג. ביום האשה הבין-לאומי, חיה ציפה פינס ואיטה ילין הן הגיבורות הנשיות שלי, הן הנשים שאותן אני מעלה על נס, ולא בגלל הקרבה המשפחתית – ואני גאה עליה – אלא בגלל העשייה הנשית והלאומית שלהן. חיה ציפה פינס ואיטה ילין זיהו את כוח העוצמה הנשי, את היכולת של אשה לעזור לחברתה, את הצורך לעשות ולא רק לדבר. אני רואה בחברות הכנסת של היום את הממשיכות של הגיבורות הנשיות הללו. חברות הכנסת של היום, כן תרבינה, עוסקות בנושאים מגדריים ולאומיים גם יחד. שלוש מהן מנהיגות תנועות בישראל: מנהיגת תנועת העבודה, מנהיגת תנועת קדימה, שהיא גם מנהיגת האופוזיציה, ומנהיגת תנועת מרצ. דווקא בשנה שבה שמענו הרבה על הדרת נשים נזכור את העשייה הנשית כאן בישראל, את החוקים החשובים וההכרחיים שעוזרים לנשים כנשים, לנשים כאמהות, לילדות צעירות ונשים קשישות. גברתי מזכירת הכנסת, שגם היא אשה ומנהיגה, חוקים שהעבירה מליאת הכנסת רק בשנה האחרונה באו מצד נשים. ברכותי לבנות ישראל ולחברותי חברות הכנסת ליום הבין-לאומי לאשה. תודה רבה. נעבור להצעות לסדר-היום מס' 7315, 7749, 7796, 7812, 7833, 7840, 7843 ו-7853 בנושא: ציון יום האשה הבין-לאומי. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת ציפי חוטובלי, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה. אני לא מגביל את הדוברים, אבל כל אחד יגביל את עצמו לבל יביא לידי – תשיב על כולן השרה גילה גמליאל. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמדי שנה, גם השנה אנחנו מציינים את יום האשה הבין-לאומי סמוך לחג הפורים, שבו, ככל הנראה, האשה הראשונה של היהדות, לפחות, אסתר המלכה, סימנה איזשהו קו. יש הרבה דרכים להסתכל על הסיפור הזה של פורים. הדרך המרכזית, לפחות שאני רואה, בסיפור הגדול הזה על אסתר – הרגע בעלילה שלא כתוב הטקסט שלו מראש. הרגע בעלילה שלא כתוב הטקסט שלו מראש הוא הרגע שבו אסתר המלכה צריכה לבחור אם להיכנס למלך אחשוורוש באופן עצמאי ויזום. היא לא נשלחת לשם בשם אף אחד, היא עושה את זה ביוזמתה. הרגע הזה הוא הרגע שקורא לנו, כבני-אדם, לקחת אחריות. לכאורה, מגילת אסתר ערוכה ומסודרת כך שהעלילה תפורה למידותיו של הסיפור המקראי שאנחנו מכירים, אבל הרגע שבו אסתר צריכה לבחור לשנות את המציאות ואת גורל בני עמה הוא הרגע שקורא לכולנו לא לקבל את המציאות כמו שהיא ולהתחיל להתריס ולשאול את עצמנו מה תפקידנו בשינוי המציאות. אל עולמנו התרבותי חדרה, הייתי קוראת לזה התרבות של תוכניות המציאות. קוראים לזה באנגלית תוכניות ריאליטי. הן כמובן לא משקפות דבר וחצי דבר מהמציאות, הן מבוימות מההתחלה ועד הסוף. אבל כשאנחנו רוצים לראות איזה סוג נשים מופיעות בתוכניות האלה – לא מופיעות שם יושבת-ראש מפלגת העבודה, לא יושבת-ראש מפלגת קדימה, גם לא יושבת-ראש מפלגת מרצ; לא מופיעה שם נשיאת בית-המשפט העליון וגם לא מנכ"לית בנק לאומי. מופיעה שם תמיד אותה אשה. לפעמים היא מחליפה צבע שיער. אבל תבונתה נותרת חסרת משמעות, ממש כמו האשה שקדמה לה. בדרך כלל זאת אשה חלולה, טיפשה, תלותית בגברים שמקיפים אותה. זאת המציאות שמנסים מוכרי העלילה של תוכניות המציאות למכור לנו. את המציאות הזאת מעצימה גם תרבות של עולם הפרסום. מעצימה אותה העובדה שהנשים עדיין – למרות שגם גברים הם חלק מהמשחק הזה, ואני לא מיתממת, גם גברים הם חלק מהמשחק הזה – את המציאות הזאת מעצימים מפרסמים ציניים, שלמען כסף מוכנים למכור הכול. ואז הם מוכרים את האשה, פעם כדי למכור מטבח, פעם כדי למכור וילון, פעם כדי למכור מכונית. והאמת היא שזה קצת משעמם לעמוד כבר 30 שנה, אני חושבת, ולדבר בשיח הזה, אלמלא זה היה הולך ומידרדר. כשאנחנו ביקשנו מהמפרסמים ומעורכי תוכניות המציאות לדבר אצלנו על מה האחריות שלהם בכוח, מה התפקיד שלהם, אדוני היושב-ראש, אתה יודע איזה תשובות ציניות קיבלנו? קיבלנו את התשובה הבאה: אנחנו לא משרד החינוך, או: אנחנו לא הבעיה החריפה ביותר של מדינת ישראל. ההתנערות הזאת מאחריות, כשמדובר בתוכניות שאחוזי הצפייה שלהן יותר גבוהים מאחוזי הצפייה בנאומים מרכזיים של ראש הממשלה, תוכניות שמבנות מציאות לא פחות מאשר – לפחות לשיטתם – משקפות אותה. האנשים שיוצרים ועומדים בחוד החנית של התעשייה הזאת, תעשייה שמטרתה היא אחת – אגב, היא לא נגד נשים, והיא לא נגד גברים; מטרתה היא אחת: לייצר כסף ועוד כסף ועוד כסף. ובשם זה מגיעות ה"מעושרות", והמטופשות, ו"היפה והחנון", וכל אותן תוכניות מציאות שמציגות תמיד אשה סרת טעם. ונראה לי שאי-אפשר יותר לשתוק, אי-אפשר יותר רק לצקצק בלשון מדי שנה ביום האשה הבין-לאומי. צריך גם לעשות מעשה. וכיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה חשבתי שגם אם שנים דיברו על זה שכל עולם הפרסום צריך לעבור תהליך של רגולציה עצמית, ראינו מה הרגולציה הזאת שווה. בסופו של יום הפרסומות הן אותן פרסומות, הנשים הן אותן נשים, והגוף שלהן ממשיך למכור את אותם מוצרים. לכן מצאתי לנכון להגיש הצעת חוק שתייצר קנס כספי כבד מאוד, עד חצי מיליון שקלים, למצב שבו מפרסם עושה כל שימוש בחלקי גוף של אשה שלא קשור למוצר שמפורסם. לצערנו הרב, מן הסתם יהיה מאבק ציבורי גדול. ידברו בשם חופש הביטוי, ידברו גבוהה-גבוהה על כל מיני ערכים ליברליים. אבל בבית הזה חשוב שייאמר: חופש הביטוי אינו חופש ביזוי. אנחנו כאן צריכים להתאגד, כל מי שערך כבוד האדם יקר בעיניו, כדי שנשים וגברים לא יהפכו לחפצים, כדי שלא כולנו נהיה חלק מאותו מעגל שמוצא לנגד עיניו רק באמת את רמיסת כבודנו כולנו, רמיסת האינטליגנציה האנושית, כדי להציג בפריים-טיים ערב אחרי ערב דמויות שכל קשר בינן לבין המציאות הוא מקרי לחלוטין. חבר הכנסת בר-און, אני לא אמונה על ניהול הדיון. <רוני בר-און (קדימה):> ברשות היושב-ראש, הערה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היא מסכימה – – – <רוני בר-און (קדימה):> העניין הזה עלה בזמנו, לפני שמונה שנים, בכנסת, הוא נדון. ואז היתה הצהרה של איגוד המפרסמים על איזושהי אמנה. דרך אגב, אני מציע לך לבחון את התופעה בחוץ-לארץ. אני בחנתי אותה אז. בשידורים הכי מצ'ואיסטיים בחוץ-לארץ, כדורגל, כדורסל, איפה שיש בירה וכל הדברים האחרים, את לא רואה אשה בפרסומת. זאת תופעה מאוד – – – וצריכים לתת עליה את הדעת. זאת תופעה – – –. אני מציע – – – נראה לי גם מסורבל, וגם ייצור – – –. אולי דווקא בוועדה שלך, איזושהי אמנה בין המפרסמים עצמם ובין אלה שעוסקים בפרסום. דרך אגב, ידם רב להם בהפקות, גם לנשים – – – תוכניות שאת קובלת עליהן – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> נכון, נכון. נכון, אני מסכימה, אני מסכימה עם מה שאתה אומר. אני רק אשיב לך כי בכל זאת העלית דברים חשובים ונכונים. לגבי ההסדרה העצמית, אכן, אתה צודק. הנושא הזה עלה על שולחנה של הכנסת פעמים רבות, וההסדרה העצמית הגיעה בסופו של יום למסמך שאסא כשר חתום עליו. ולצערי הרב, אני עברתי עליו, מסמך של 40 עמודים, התוכן היחיד שנאסר בו הוא פורנוגרפיה ופדופיליה. אלה שני התחומים שבאופן מובהק נאסרו לשידור. שאר הדברים הם עניין של פרשנות – מה זה טעם טוב? מה זה פגיעה ברגשות הציבור? בדרך כלל חושבים על אנשים דתיים שנפגעים. אני לא מדברת בשם האנשים הדתיים, אני מדברת בשם הטעם הטוב הציבורי כולו ובשם ציבור הנשים כולו. לגבי הנקודה של בדיקה בעולם – מחלקת המחקר של הכנסת אכן בדקה. ראינו שיש ניסיונות להסדרה באירופה. אני העתקתי את החוק הספרדי, שהוא, אגב, קיצוני יותר. החוק הספרדי גם הופך את זה לעבירה פלילית ממש, פרסום כזה, ורואה לנכון לקנוס גם על הצגה סטריאוטיפית של נשים, שמציגה אשה כנחותה מהגבר גם אם היא לא, אתה יודע, עירומה או דברים כאלה. לכן, ההערות שלך הן חשובות, מגלות הבנה לזה שמדובר באמת בתופעה בזויה. אני כן יודעת שבישראל הדברים מועצמים יותר. אני רק אסכם, אדוני היושב-ראש. חודשים ארוכים התנהל כאן מאבק נגד הדרת נשים. אני חושבת שהמאבק הזה הוא מאבק חשוב, ודאי שעמדנו בחוד החנית שלו. אבל אי-אפשר, בצביעות גדולה, רק להפנות אצבע מאשימה לציבור החרדי; אי-אפשר, בצביעות גדולה, רק להכות על חזות של אחרים, אתה יודע, ולהגיד: הם חטאו, הם עוו והם פשעו, ואנחנו, אנחנו צדיקים ליברלים, אצלנו הנשים תמיד בפסגה. זה לא נכון. הנשים היום יותר מאי-פעם סובלות מפער עצום בין העובדה שאנחנו רוצים לעצב עולם שבו אשה יכולה להגיע לתא המטוס כטייסת, ולפסגת נשיאות בית-המשפט העליון, ולפסגת הפירמידה בהנהגת המדינה, לעומת העובדה שהאשה הצעירה הממוצעת, על-פי סקרים, אדוני, רוצה להיות דוגמנית או שחקנית או זמרת. אלה הסקרים האחרונים על מקומן של בנות-הנוער ביחס לשאיפותיהן. אני מניחה שחברי הכנסת עוד ירבו לדבר – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא נורא להיות שחקנית, זה לא דבר פסול – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני לא חושבת, אני רק חושבת שאם מנעד השאיפות תמיד מצטמצם במקומות שנתפסים כמקומות שיש בהם פרסום וזוהר והרבה שימוש, הייתי קוראת לזה – נכון שמשחק באמת דורש הרבה כישורי אופי, אבל דוגמנית זה בדרך כלל דבר שבודק רק דבר אחד: כמה את יפה. תודה. <נחמן שי (קדימה):> זה נגמר עם הזמן, בגיל מסוים, ואחר כך עוברים את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה. חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני לא מגביל אתכם בזמן, אבל אתם – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> נגביל את עצמנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבילי זה כבר מסורת שכל שנה ב-8 במרס אני עומד על הדוכן כדי לומר את דברי הסיעה שלנו, סיעת חד"ש, בנושא של יום האשה הבין-לאומי. ה-8 במרס, שהיו ימים שרק אנחנו ציינו אותו, רק אנחנו חגגנו אותו, והתייחסנו לזה כאל יום של מאבק ולא יום של חגיגה נמלצת וחסרת אופי, אלא יום של מאבק לשוויון הנשים. אני שמח שמזה כמה שנים הכנסת אימצה לעצמה את המנהג הזה של ציון ה-8 במרס ביום מיוחד ובדיון מיוחד, ולכן זה לא מקרה שאנחנו היינו הראשונים שהעלינו את הנושא הזה. חברת הכנסת חוטובלי, בתוקף היותה יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה, דיברה ראשונה. אבל אני באמת חשבתי שהיום הזה יהיה יום חג פעמיים היום. הרי אני העברתי לוועדת השרים הצעת חוק לראות ב-8 במרס יום של חג באמת לנשים, ושיוכר כיום שבתון, לפחות במוסדות הציבוריים. והסיעה שלנו, דרך חבר הכנסת דב חנין, גם הגישה את הצעת חוק – או הצטרפה להצבעה על הצעת החוק של העלאת גיל הנישואים מ-17 ל-18. וחשבנו שיהיו שתי בשורות היום. ועדת השרים החליטה שתהיה בשורה אחת. והיות שלא מעלים דברים שבמחלוקת, אז אני לא מעלה את זה היום – הצעת החוק שלי בנושא של יום שבתון ב-8 במרס. אולי נעלה את זה בשבוע הבא, ולפני הפגרה. אני חושב שיש כאן אמירה מאוד חשובה בכל מה שנוגע לשוויון לנשים וזכותן למלא את מלוא משקלן המספרי והסגולי בתוך החברה ובתוך מערכות השלטון ומערכות החיים. וטוב היתה עושה ועדת השרים – שהיא תעיין מחדש בהחלטתה בכל מה שקשור לראות ב-8 במרס יום של שבתון, ולפחות בעניין הזה ללמוד מפלסטין, מהרשות הפלסטינית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – כן, שקבעה את יום ה-8 במרס כיום שבתון לכל הנשים שעובדות במסגרות הממלכתיות והרשמיות שם. והתירוץ התקציבי, אני חושב שהוא לא עומד, אלא אפשר להתגבר. כפי שיש כל מיני חגים וכל מיני ימים שמציינים אותם, אפשר לציין גם את היום הזה. אני לא רוצה לשוב גם השנה לומר מה ההיסטוריה של 8 במרס, אבל זה בעיקר היה יום של מאבק של נשים שעבדו בבתי-חרושת בניו-יורק ונלחמו למען שעות עבודה סבירות וכו' וכו', זה היה ב-1908, ואחר כך בוועידת נשים בקופנהגן זה התקבל כיום חג בין-לאומי. אחרי מלחמת העולם השנייה זה הפך להיות מסורת בהרבה מדינות, במיוחד מדינות הגוש המזרחי הסוציאליסטי, שאימצו את החג הזה לחיקן. לענייננו, כאן בישראל אני חושב שיש – טוב, חברת הכנסת חוטובלי דיברה על הדרת נשים; הדרת נשים היא לא רק נושא של אמונה דתית, זה לא רק מכוון לכתובתם של דתיים, אבל זה גם, זה גם. מי שחושב שתהילת האמונה שלו תהיה על הדרת נשים, משהו פגום באמונה שלו, ולא משהו פגום בנשים, והדברים האלה, לדעתי, צריכים להיות ברורים וחד-משמעיים. אבל יש גם כאלה שמתוך מניעים אחרים, ומתוך רצונות של השתלטות, ושל רודנות ושל התעמרות, תורמים לכך שהנשים יודרו מהמרחב הציבורי ומהמרחב הכללי. אחת הדרכים היא מה שקורה לגבי הנשים הערביות כאן, במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש. אנחנו כבר כמה שנים, למרבה הצער, חוזרים על אותם מספרים, ש-22% מהנשים הערביות נמצאות בשוק העבודה. כשאנחנו מדברים על זה באים ואומרים לנו שיש משהו מנטלי, שיש משהו במסורת וכדומה. זה אחד השקרים שאלה שמשקרים אותם משכנעים את עצמם – אפילו לא מצליחים לשכנע את עצמם בהם. הרי זה פונקציה לא של מנטליות ושל מסורת, זה פונקציה של היעדר מקומות תעסוקה מתאימים לנשים, במיוחד אם האשה היא אם ויש לה מחויבות לילדים, כמובן עם הגבר, אבל היא, יש לה מחויבות יתירה; היא לא יכולה להגיד שהיא תגור בשפרעם ותעבוד בחדרה, זה דבר שלא יכול להיות, אבל היא גם לא יכולה לגור בחדרה ולעבוד בשפרעם, זה אותו מרחק. זה לא עניין של ערבים ויהודים, זה עניין של לספק מקומות עבודה זמינים במקומות המגורים. יום אחד היה דיון כאן, בכנסת, ואני העליתי את הנושא הזה, לגבי תעסוקת נשים, וראש הממשלה ישב ואמר שהם עוסקים או שוקדים על שכלול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מוחמד ברכה – גבירותי, השרה, הוא מדבר על היום הבין-לאומי לאשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ראש הממשלה ישב כאן, ואז, מה היתה הבשורה שלו? שני דברים: קודם כול, להגביר את התחבורה הציבורית – יפה, זה עדיין כרוך בנסיעה – ומעונות יום לילדים. זה אומנם חשוב, אני לא מבטל לחלוטין את החשיבות של שני המרכיבים האלה, אבל אני חושב שהדבר המרכזי והעיקרי הוא יצירת מקומות עבודה זמינים ביישובים השונים. פעם היה הטקסטיל, וכו' וכו', ואחר כך הטקסטיל עבר לירדן ולמצרים, ועכשיו הוא עבר למזרח הרחוק בכלל. אני חושב, אדוני היושב-ראש – אי-אפשר לדבר על שוויון לנשים רק במונחים של טקסיות, אלא במונחים של הזכות לעבודה, הזכות להתפרנס בכבוד, הזכות לשותפות מלאה בניהול הבית, בניהול החברה ובניהול המדינה. לכן אני מכאן רוצה לשלוח ברכה לכל הנשים במדינת ישראל, יהודיות וערביות, לכל הנשים הלוחמות למען חופש, למען שוויון, בכל העולם, ואני באמת מברך אתכן ביום חג שמח, אף שהחג הזה הוא חג של מאבק ולא חג של פיקניק. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חברת הכנסת חנין זועבי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני פמיניסטית. אני פמיניסטית מגיל 14. עד אז לא ידעתי את פשר המלה "פמיניסטית". נעשיתי פמיניסטית ביום הראשון ללימודים של כיתה ח' בבית-הספר הממלכתי ב' ברעננה; הפרידו בין הבנים והבנות, את הבנים שלחו ללמוד חקלאות ואת הבנות תזונה וכלכלת בית. המורה לתזונה וכלכלת בית נכנסה לכיתה, ועוד לפני שבירכה אותנו לשלום כתבה בנחרצות על הלוח כך – תפקידי האשה: לכבס, לבשל, לגהץ, לנקות, לטפל בילדים; ועוד כהנה וכהנה. היו שם שבעה תפקידים. אני זוכרת את תחושת החרון שעלתה בי, ותחושת האי-צדק, שלא ידעתי עוד להגדירה ולשים אותה תחת אידיאולוגיה פמיניסטית, ויצאתי בחמת זעם מהכיתה תוך שאני מפטירה לעברה שאני מייחלת לעצמי עתיד טוב יותר. זאת היתה הפעם הראשונה שנעשיתי מודעת לתפקידים שאותם מייעדים מלכתחילה לנשים ומגדלים אותן אליהם. והחל ברגע הזה – החל ברגע שהתודעה נצרבת, אי-אפשר כבר שלא לראות יותר; אי-אפשר שלא לראות שמקומן של נשים בחברה הוא תמיד, תמיד כמעט, נחות מזה של גברים. ובכל פעם שאני אומרת את הדברים, אומרים לי: אבל ראי, פלונית ואלמונית הרי היא נשיאת בית-המשפט העליון, ואת, ואילנה דיין – יש שמות רגילים ששולפים אותם תמיד. השמות האלה אינם מספיקים. אינם מספיקים, כי כשמסתכלים על התופעה ממעוף הציפור, או בתמונת לוויין, על מקומן של נשים – סוציולוגית, כלכלית, מעמדית, ריבודית – לעולם לעולם נחיתותן של נשים נשארת, גם אם יש יוצאות מן הכלל. גם בתוך כל מעמד ובתוך כל מקצוע, גם אצל העשירים, גם אצל העניים וגם אצל מעמד הביניים, נראה שהנשים עודן סובלות מנחיתות אינהרנטית בכל תחומי החיים. קשה לי להגיד את זה, כפמיניסטית, אבל זאת עובדה. ובכל זאת, למרות הדברים האלה, אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה היסטורית. המערכה הפמיניסטית היא מהפכה טרייה יחסית, ועד לפני פרק זמן קצר, 100 שנה, אפילו עשרות שנים, נשים לא הורשו להחזיק בבעלותן רכוש, הן לא הורשו ללמוד קרוא וכתוב, לפעמים לא הורשו לרכוש השכלה אקדמית, לא הורשו לבחור ולהיבחר. לכן, ההתקדמות היא באמת מדהימה ומפעימה. להיות בעיצומה של מהפכה כזאת זאת זכות גדולה מאוד. למרות ההתקדמות הזאת, ולמרות השיפור במעמדן של נשים, על פני הגלובוס כולו וגם במדינת ישראל הפריזמה העיקרית לבחינת מצבן של נשים היא חלוקת הטובין בחברה – מנעד הכוח. כמה הן מרוויחות? איזה אחוז של ההון נמצא בידיהן? כשאנחנו מסתכלים אל החברה הישראלית, אל חלוקת הממון ואל מצבן של נשים בעולם העבודה, אנחנו מגלים שהרגרסיה בעולם העבודה, והעובדה שהעולם הזה נעשה אפל ופרוע, עם רמות ניצול גבוהות מאוד ועם אובדן הביטחון התעסוקתי – – – <רוני בר-און (קדימה):> העבודה, אמרת? <שלי יחימוביץ (העבודה):> אמרתי "העבודה", כן, "עולם העבודה" אמרתי, לא "מפלגת העבודה". כשאנחנו מסתכלים על עולם העבודה, ואנחנו רואים את הכאוס ששורר בו, ואת מספר העובדים העניים ההולך וגדל, ושיטות ההעסקה הנצלניות שפושות יותר ויותר, ולא נבלמות, חרף המאמצים של כמה מאתנו, אנחנו רואים שגם בעולם הזה, שבו המצב מידרדר, מצבן של הנשים מידרדר יותר. בואו ניקח את המנקה – את המנקה, את החוליה החלשה ביותר. פעם, במקום העבודה שבו עבדה המנקה, ידעו את שמה, ידעו מי היא. היא גם קיבלה את השכר שלה מהמעסיק; ידעו מתי נולד לה ילד; ידעו מתי, חלילה וחס, היא הולכת לעולמה, והלכו להלוויה שלה. היום היא יכולה להיפצע, היא יכולה ללדת ילדים, היא יכולה להיעלם יום אחד, והיא יכולה גם למות בלי שהמעסיק בפועל שלה ידע, כי במקומה תבוא אחרת, שלעולם לעולם גם תשתכר 22 שקלים ו-4 אגורות לשעה. זה שכר המינימום השעתי היום. וכשאנחנו מסתכלים על המאסה של המקצוע הזה, הניקיון, שתמיד הוא היה בידי נשים, באופן מסורתי, אפילו על המאסה של המנקות, אנחנו רואים איך מצבה של החוליה החלשה ביותר נעשה גרוע עוד יותר. וכך אנחנו לוקחים חטיבות שלמות של מקצועות: עובדות סוציאליות ומורות ואחיות – כל הקבוצות האלה נפגעות מבחינת ביטחונן התעסוקתי יותר ויותר, וכן, יותר מאשר נפגעים גברים. אם כי כמובן גם גברים – בכלל, בני-אדם בכלל, סופגים את נחת זרועו האלימה של עולם העבודה, שהולך ונעשה פרוע יותר ויותר עם עבודה מאורגנת שהולכת ומתערערת. אגב, גם כל פורום – גם במקצועות הנשיים, כשאני מגיעה לדרג הניהולי, או לחלופין לדרג של נציגות העובדים, אנחנו נמצא שם תמיד רוב של גברים. כלומר, גם כשנשים כבר מאכלסות תחום מקצוע באופן מאוד-מאוד אינטנסיבי, מי שמנהל אותן הם עדיין גברים. אני רוצה לסיים את הדוגמה הזאת בדוגמה טרייה ואקטואלית: גילה אדרעי, ראש ועד עובדי הרכבת. ועד עובדי הרכבת מנהל קרב מקצועי, לגיטימי לחלוטין, נגד הפרטתה של רכבת ישראל ונגד הפיכת העובדים לעובדי קבלן. זה ועד שלא סובל מפופולריות יתר, נאמר בלשון המעטה, למרות שיש הרבה מאוד איוולת בתמיכה בהפרטה הרכבת. אם יש איזושהי הפרטה בעולם, איזושהי הפרטה, שהוכחה ככישלון קולוסלי, זאת הפרטת הרכבות. בבריטניה, למשל, שילמו מאות בחייהם על הפרטת הרכבת. המסילה הולאמה מחדש אחרי שהופרטה בתקופת תאצ'ר. כל הפעלת הרכבות על כל רכיביה נרכשה בידי בעלי ממון, השירות הידרדר, הבטיחות ירדה, העובדים הקבועים כמובן הושלכו, ומי שסבל היה הציבור. לכן, אם הציבור צריך לנהל איזשהו מאבק, זה מאבק על השארת התחבורה הציבורית בכלל והרכבת בפרט בבעלות המדינה ובאחריותה – לא, לא תוך כדי ייבוש, לא תוך כדי ניהול כושל, לא תוך כדי מינויי מנהלים מפוקפקים והטיות מכרזים, אלא בניהול אמיתי, בהנהגה של מדינה את התחבורה הציבורית. על זה צריך היה להיות המאבק. והנה, המאבק הזה זוכה לקיתונות של בוז והתנכרות. אני מכירה את זה, זה לא חדש, אבל כאן יש לנו ניואנס נוסף: בראש ועד העובדים עומדת אשה, ולא סתם אשה אלא אשה מזרחית, גילה אדרעי. ראו איך הפכו אותה למכשפה. זו כבר לא ביקורת לגיטימית. לא, לא. ממש לא. זו לא ביקורת לגיטימית, גם לא של מתנגדי העבודה המאורגנת על העבודה המאורגנת. אפילו זה לא. תראו כמה אלמנטים חשוכים של מיזוגיניה, של עוינות כלפי נשים, של התייחסות למראה שלה, שאינם ממין העניין. אני לא אחזור אפילו על הדברים, כי אני לא רוצה להוסיף עלבון על עלבון, אבל תראו מאיזו תת-תרבות נשאבים הכינויים נגדה. מאיפה מעיינות השנאה האלה? מה קרה? יש יושבת-ראש ועד שהיא אגרסיבית, כן; והיא מנהלת מאבק נחוש, כן – מאבק שרוב הציבור אולי לא מבין אותו, יכול להיות. אני מכירה עוד כמה מאבקים מקצועיים שהציבור אינו מבין אותם. וזה אחד היעדים שלנו, להראות את הדרך הנכונה ולהראות שלפעמים התודעה משתבשת בידי בעלי אינטרסים שגוררים אחריהם ציבור שבעצם באמונתו גורם נזק לעצמו. אבל כאן – כמה אלמנטים שאינם רלוונטיים ונובעים מאותו מקום חשוך וקמאי של אי-הכרה ואי-נכונות לקבל נשים בעמדות הנהגה. והדוגמה הזאת, הכל-כך בוטה, כל כך כעורה, כל כך מעוררת התקוממות, של גילה אדרעי, היא סוג של לקח, מדי פעם תזכורת. בגלל שאני פמיניסטית כל כך הרבה שנים, לפעמים אני מודה: אני מתייגעת מלעסוק בעניין הזה. אבל בכל פעם זה מוטח בפרצופנו, שוב ושוב, כל שבוע באופן אחר, כל פעם פרשה. בשבוע שעבר, במוקד השבוע עמדה פרשת נתן אשל ואותה עובדת שפניה נותרו חסויות עד עצם היום הזה, כאילו היא עשתה דבר רע, אבל כל שבוע והתזכורת שלו. השבוע הזכירה לנו גילה אדרעי שלא פשוט להיות אשה, ובוודאי לא פשוט להיות אשה בעמדת הנהגה, ועוד יותר לא פשוט להיות אשה בעמדת הנהגה כאשר את נוקטת דרך שאינה זוכה לקונסנזוס. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מזמין את חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת זבולון אורלב. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ביום הזה אפשר להגיד – צריכים להגיד גם בכל יום – אנחנו צריכים להצדיע לאשה בכל מקום, לציין את עקשנותה להילחם למען זכויותיה. אנחנו צריכים להצדיע ליכולת שלה להציב את עצמה על הבמה של עולם כוחני, עולם גברי בכל המקרים, עולם שוביניסטי בהרבה מקרים ובכל התרבויות, עולם מיליטנטי, ועולם שמצליח לנרמל את מערכת הכוח וההשתלטות שלו. בכל זאת יש מאבק חוצה עמים, חוצה תרבויות, חוצה דתות, וכל השסעים שברא האדם, שקוראים לו מאבק האשה למען זכויותיה. אנחנו, אדוני היושב-ראש, לא בוחרים את המאבקים שלנו, ואנחנו לא יכולים לברוח מהם. אנחנו לא צריכים לברוח מהם. כל התרבויות סובלות, ויותר מסוכן – אף סובלניות כלפי אלימות וכפייה כלפי נשים. יש תופעות שהן מיוחדות לחברות או לפלחים מסוימים. פוליגמיה, למשל; נישואי קטינות, ירושה, סחר בנשים, נשים מסורבות גט. כל התרבויות סובלות מתת-ייצוג של נשים במערכות קבלת ההחלטות. בתרבויות מסוימות גם האשה כמעט נעלמת, נעדרת לחלוטין ממוקדי ההשפעה. עוד קיימת התפיסה שמקומה של האשה הוא בבית. גם אם זו אינה תפיסה נפוצה, למשל, בחברה הערבית, יש אנשים בחברה שלי שמאמינים שמקום האשה הוא הבית. אלה, נכון, לא קובעים נורמות חברתיות – כבר לא קובעים נורמות חברתיות בחברה. גם אם הם משוכנעים, הם אפילו מתביישים, וזה טוב שהם מתביישים. אבל יותר מסוכן, חברי הכנסת – יש מדיניות שמכריחה את האשה להישאר בבית. יש מדיניות שלא מאפשרת לאשה לצאת מהבית. כי לצאת מהבית זה קודם כול לצאת לעבודה. אי-אפשר לצאת לעשייה פוליטית בלי לצאת לעבודה. אי-אפשר לצאת לחברה בלי לצאת לעבודה. לא יוצאים לשום עשייה חברתית או פוליטית אם לא יוצאים לעבודה, קודם כול. זה השער לחברה. קוראים לו עבודה ומקומות עבודה. גם לא יוצאים ממעגל האלימות, חברי הכנסת, אם לא עובדים. האשה הערבייה לא יכולה – אבל גם נשים בכלל לא יכולות לצאת, לעזוב את הבית שלהן, לעזוב את הבעל שלהן, אם אין להן אוטונומיה כלכלית, אם אין להן כסף, אם אין להן עצמאות כלכלית. עבודה היא הפתרון ליציאה ממעגל העוני. העבודה היא תנאי הכרחי לצאת ממעגל האלימות. העבודה היא תנאי הכרחי להשתלבות בעשייה הפוליטית והחברתית. אין עבודה – אין כלום לאשה. ומחסור בעבודה זו מציאות שמשתקת את כל השיח של קדמת נשים. מחסור בעבודה – מציאות של 19% נשים עובדות זו מציאות שאין דרך אפילו לדבר על קדמה חברתית. וזו המציאות בחברה הערבית. ולא חשוב כמה נעשה – העלאת תודעה בענייני אלימות, בנושאי אלימות, מלחמה בפוליגמיה, מאבק למען השתתפות בעשייה, העצמה נשית – כאשר אין עבודה, ואחוז העבודה של הנשים הערביות הוא 22%, אז יש לנו גם 22% הצלחה בכל דבר שרוצים לקדם ביחס למעמד הנשים. שואלים אותי הרבה מה הסוגיה שהכי קל לדון בה בכנסת, מה אפשר להשיג בכנסת. ואני אומרת: כן, יש סוגיה שמסכימים עליה והיא הסוגיה של העלאת אחוז עבודת הנשים הערביות. מה זאת אומרת? לא רק מסכימים עליה מבחינה רעיונית, יש גם תוכניות קונקרטיות לממשלה להעלאת אחוז הנשים הערביות העובדות, ותוכניות שאפתניות. תוכניות להעלאת האחוז מ-22% עד 42%, ויש תקציבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> האחוז היום הוא 26. <חנין זועבי (בל"ד):> 26? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <חנין זועבי (בל"ד):> אוקיי, יש מחקרים שמראים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> במקרה ראיתי הבוקר את – – – <חנין זועבי (בל"ד):> של "מוסאוא" אתה ראית? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <חנין זועבי (בל"ד):> ולפני שבועיים, גם שלוש עמותות הציגו נתונים אחרים. בסדר, גם 26%. יש תוכניות להעלות את האחוז ל-42% ויש תקציבים, כלומר יש כוונה. אבל מה הבעיה ולמה אין תזוזה בנושא הזה, ואין תזוזה? כי המדינה חושבת שאפשר לקדם את האשה הערבייה בלי לקדם את החברה שלה. המדינה חושבת שאפשר להעלות את אחוז הנשים העובדות בלי ליצור מקומות עבודה. פיתוח התעסוקה והעלאת אחוז הנשים העובדות בחברה משמעותם מקומות עבודה בחברה של האשה הערבייה. עבודה לנשים הערביות זה לקדם ולמנף את הפיתוח הכלכלי והחברתי של החברה הערבית. אנחנו תקועים בשלב שבו מייצרים פתרונות לא רלוונטיים ולא אפקטיביים ומוצאים מקומות עבודה, אבל אולי במפעלים שממוקמים ביישובים שהם מרוחקים מהחברה הערבית, מרוחקים מהיישובים הערביים. אי-אפשר להעלות את אחוז ההשתתפות בעבודה בלי להקים מפעלים, בלי לפתח אזורי תעשייה, בלי להקים אזורי תעסוקה. <מרינה סולודקין (קדימה):> ותחבורה ציבורית. <חנין זועבי (בל"ד):> ותחבורה ציבורית, אבל לא תחבורה שתוביל את האשה למקומות רחוקים, ליישובים היהודיים המרוחקים; תחבורה ציבורית שתסיע את האשה למקום שהוא קרוב ליישוב שלה. לכן, צריכים לפתח את הפריפריה. העלאת אחוז ההשתתפות בעבודה של הנשים הערביות זה פיתוח היישובים הערביים עצמם, פיתוח הערים והכפרים הערביים עצמם, והממשלה לא יכולה לנתק, כמו שאמרתי, את סוגיית עבודת הנשים מסוגיית הפיתוח והתיעוש של סביבתה הקרובה, הישירה, של האשה הערבייה. לכן, אדוני היושב-ראש, גם לדבר על מאבק נשים בחברה הערבית זה לדבר על סוגיה פוליטית, פוליטית במהותה. הסוגיה של אחוז עבודת נשים צריכה תפנית, ותפנית חדה, מצד הממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב. חופש הדיבור מעל חמש דקות נתון לנשים היום באופן מיוחד, הגברים צריכים להסתפק בחמש דקות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> זה יום קיפוח הגברים? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, חס וחלילה. זה יום העדפת הנשים ולא קיפוח הגברים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יצא כך שציון יום האשה הבין-לאומי כאן בכנסת הוא ערב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ערב תענית אסתר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נכון, זה מה שרציתי לומר, אדוני היושב-ראש. – – – הוא ערב תענית אסתר, שתחול מחר, ולמחרתו חג הפורים. תענית אסתר היא, כידוע, על כך שברגע שנודעה כוונת המן להשמיד את העם היהודי ושהדבר נכתב ונחתם בטבעת המלך, ודבר שנכתב ונחתם בטבעת המלך אי-אפשר להשיבו, לכאורה כלה ונחרצה – מה עשה הגבר? מה עשה מרדכי? הלך לשער המלך וקרע את בגדיו. כאילו שקריעת בגדיו תפתור את הבעיה. גבעת ההפגנות. מה עשתה אסתר? קודם שלחה לו בגדים, אמרה לו: תתלבש. תשמע, אדוני היקר, דודי היקר, פתרון האיום על העם היהודי הוא לא בכך שתקרע את בגדך. צומו עלי שלושה ימים, אבל, "כנוס את כל היהודים". <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם אמר לה מרדכי היהודי: אל תדמי לך – כי לעת הזאת נבחרת. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא ניסתה בהתחלה – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אל תדמי בנפשך – כי לשעה הזאת הגעת למלכות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תדמי לך. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אל תדמי לך – כי לשעה הזאת הגעת למלכות. וודאי העצה שלה, של כנוס את כל העם, אחד את כל העם, שהרי אחשוורוש אמר: "ישנו עם אחד מפֻזר ומפֹרד בין העמים", ועתה, התשובה היא "כנוס את כל היהודים". אותה אסתר, כשלכאורה התדמית הראשונה של מלכה באותה תקופה – היא צריכה להיות כנראה דוגמנית, דמות ייצוגית, טקסית, צריכה להראות את יופיה – בעצם מתגלה כאשה בעלת מידות של אחריות לאומית נעלה, כושר קבלת החלטות, הכרה וניתוח נכון של המציאות ובעיקר אומץ לב – להופיע לפני המלך אף-על-פי שהפרוטוקול אינו מאפשר זאת. ומי שעובר על הפרוטוקול שם, זה לא תלונה לנציבות שירות המדינה אלא כנראה דמו בראשו, עד כדי כך; והיא מוכנה להתעמת גם מול השר החזק ביותר של אותה תקופה, מול המן. שמה נפשה בכפה – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> אחרי ושתי. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> נכון. ואכן היא מצילה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ושתי לא רצתה לבוא וקיבלה עונש. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> ולכן, אסתר הצילה את העם היהודי מהשמדה, כפי שהיתה מזימת המן העמלקי. אבל, אדוני היושב-ראש, לא מדובר רק באסתר, כי בשבועות האחרונים גם קראנו את פרשת בשלח, שהיא פרשה של "שירת הים", גם את "שירת דבורה" בהפטרה – "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל". הנה, יש לנו מנהיגה שהיא גם נביאה במובן הרוחני של הדבר הזה – היום בטח היה משבר קואליציוני, לא? אם היו קובעים שאשה היא נביאה, בטח משבר קואליציוני – ומנהיגה את ישראל כדי להביס את סיסרא. קצרה כאן היריעה, כמובן. בגלל שאני גבר אין לי זמן בלתי מוגבל לתאר את כל גדולתן של נשים בהיסטוריה היהודית, את זה תזקפו לחובת היושב-ראש שהגביל אותי. אבל בימינו, אדוני היושב-ראש, צר לומר שיש עדיין דרך ארוכה כדי לתקן, לשפר ולהסדיר, בסוגיות רבות, את מעמדן של הנשים, בשורה ארוכה של נושאים שעדיין לא הגענו שם להסדר; ועדיין לא נגענו במצבן של נשים בבתי-הדין הרבניים. אני מאלה שסבורים שהעניין צריך להיות מוסדר רק במסגרת ההלכה, כי מסגרת ההלכה, בכל מה שקשור במעמד אשה וגבר, תשמור על אחדות העם – לך כנוס את כל העם. עדיין יש דברים שניתנים לתיקון, אבל עדיין יש תחומים רבים שהם לא קשורים בהלכה. קראנו היום את המחקר על כך שיש יותר סטודנטיות מאשר סטודנטים. ככל שעולים במעלה הדירוג האקדמי, אנחנו מגיעים לכך שבשלב העליון ביותר, של פרופסור חבר, יש רק 19% נשים. אנחנו יודעים שבשש אוניברסיטאות המחקר יש רק נשיאה אחת, ועוד נשיאה באוניברסיטה שהיא לא אוניברסיטת מחקר. אנחנו יודעים בדיוק על הפערים בשוק העבודה, גם ביחס לקבלה לעבודה, גם ביחס ליכולות הקידום, גם ביחס לשכר. גם בבית הזה, ממרום מושבו של היושב-ראש הוא רואה שיש לנו 24 חברות כנסת בלבד מתוך ה-120, בשעה שאנחנו יודעים שחלקן צריך להיות גדול יותר. אדוני היושב-ראש, לפחות אני יכול לומר ביום חגיגי כזה שבמה שקשור בציונות הדתית אני חושב שיכולה להיות קורת רוח רבה. אם יש מהפכה ושינוי מאוד-מאוד גדול באיזשהו דפוס סוציולוגי בחברה הדתית הציונית, זה בסוגיה הזאת של מעמד האשה. זה אחד התחומים שהיה בהם שינוי גדול מאוד. בואו נחשוב שלפני 30 שנה לא היתה אפילו מדרשה אחת ללימוד תורה של בנות אחרי שהן סיימו את החינוך התיכוני. והיום יש פריחה, פריחה, ואדוני היושב-ראש, אני לא חושב שירחק היום שמספר לומדות התורה ברמה העיונית הגבוהה של ישיבה לא יהיה קטן ממספר הבנים. בשכבות האלה יש ממש פריחה, כמעט בכל תקופה קצרה נפתחת עוד מדרשה ועוד מדרשה. ולא רק זה, הטוענות הרבניות – זה כבר 20 שנה, ועכשיו יש קידום, יועצות בהלכה – – – <רונית תירוש (קדימה):> רוצים דייניות, דייניות – – – <קריאות:> – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מה אפשר לעשות שעל-פי ההלכה אי-אפשר למנות דייניות, מה אפשר. יש לנו כמה מגבלות של המסורת היהודית, ומה אפשר. לעם היהודי יש כמה בעיות, והסוגיה הזאת – – – <אורית זוארץ (קדימה):> של פרשנות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני לא מכיר שזו סוגיה של פרשנות, אבל אני מודה שאני לא רב. אם תדאגו שתיבחר רבנות ראשית שתאפשר דייניות – אני מקבל את מרותה של הרבנות הראשית לישראל. <רונית תירוש (קדימה):> אחרי שנשנה את שיטת הממשל. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני בקושי חבר כנסת, את רוצה גם להטיל עלי כזה עול – גם להיות רב בישראל ולפסוק? וגם, אדוני, בסוגיה של קיום המשפחות, הזוגיות במשפחות הדתיות זה לא מה שהיה פעם. יש היום שיתוף גדול יותר, ועובדה היא גם שתנועת האשה הדתית-לאומית, תנועת "אמונה", שהיא מהתנועות הגדולות והעוצמתיות בציונות הדתית, בעצם יש לה השפעה בכל שטחי החיים. לא הכול זה חוק. לא הכול זה חוק. יש עניין גדול מאוד גם בתודעה, שהרי, אדוני היושב-ראש, בהיסטוריה הקצרה שלנו היתה אשה ראש ממשלה, אשה יושבת-ראש כנסת שמילאה מקום של נשיא, אשה שהיתה נשיאת בית-המשפט העליון, מנכ"לית של בנק – הראשון או השני הגדול בישראל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מזכירת הכנסת. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> מזכירת הכנסת בוודאי, נשיאה של אוניברסיטת מחקר שהזכרתי. אבל אני אומר, לצערי, אלה עדיין יוצאים מן הכלל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבטל את המגבלה שגברים ידברו פחות מנשים. אני מבקש רק שלא ידברו יותר מנשים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> רק בגלל שהם אומרים דברי טעם, נכון? <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה רבה, אני כבר מסיים. אבל צריך לומר ביושר שאלה יוצאים מן הכלל. כלומר, אין תקרת זכוכית שלא מאפשרת, הבעיה היא התודעה – גם התודעה של הנשים שהדלת פתוחה ואין תקרת זכוכית, וגם תודעה של הגברים. צריך להיות שינוי בתודעה, ויום כזה יש לו תרומה של שינוי בתודעה. אני רוצה לסיים, אדוני. שלא נתבלבל, בורא עולם ברא אותנו זכר ונקבה, ולכל אחד יש את התפקידים הביולוגיים שלו, כפי שהטבע טבע בו. לצערי, יש מי שמנסה גם להילחם בטבע. אני חושב שגם אם ננהג כפי שבורא עולם ברא אותנו נוכל לייצר עולם טוב יותר ומעמד ראוי ומתאים גם לאשה. ואכן, אנחנו בכל ליל שבת יושבים לשולחן שבת, וכשכל המשפחה יושבת ומסבה סביב שולחן שבת אנחנו שרים את המזמור "אשת חיל מי ימצא", ומסיימים: "קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה; רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה". תעלו ותצליחו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב. תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית זוארץ, אחריה –מסעוד גנאים, ויסיים יעקב כץ. השרה גילה גמליאל תשיב בשם הממשלה, ונעבור לחקיקה. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, גברתי מזכיר הכנסת, כבוד השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, יש איזשהו ריטואל קבוע שאנחנו מגיעים הנה בכל שנה ומציינים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה תאמרי "מזכיר הכנסת"? היא לא מזכיר הכנסת, היא מזכירת הכנסת. <אורית זוארץ (קדימה):> אוקיי, מזכירת הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תהיה בעיה למזכיר הכנסת אם יבוא באחד הדורות אחריה שבו נצטרך לקרוא לו מזכיר הכנסת – – – <אורית זוארץ (קדימה):> מזכירת הכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – ייתכן שהוא יאמר – היא מזכירת הכנסת. אנחנו התלבטנו – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אוקיי. מקבלת. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – ואמרנו: לא, זה לא בסדר. <אורית זוארץ (קדימה):> התלבטתם והחלטתם, אני מברכת על ההחלטה. מזכירת הכנסת הראשונה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – פורצת דרך. אני חושבת שיש כאן מציאות שאי-אפשר להתעלם ממנה: נציגות ארגוני הנשים שהיו כאן היום בכל הדיונים שהתקיימו, ונמצאות אתנו בכל יום מימות השבוע בדיוני הכנסת – היתה כאן גם מחווה מאוד נחמדה של חבר הכנסת רוברט טיבייב, שעבר בין הוועדות וחילק פרחים לכולן, ואנחנו צריכות לקחת את זה הלאה. בכל שנה אנחנו מתכנסים ומתכנסות כאן, ומעלות ומתייחסות ליום האשה הבין-לאומי, שהפך להיות בישראל חודש האשה הבין-לאומי, ואנחנו עוברות מאירוע לאירוע ובאמת מחזקות את העושות במלאכה. ואי-אפשר להתעלם מאשה מיוחדת שהלכה לעולמה השבוע, הגברת מיכל מודעי. היא היתה נשיאת ויצו העולמית, זוכת פרס ראש הממשלה, בין מקימות המקלט הראשון לנשים מוכות בישראל, פעלה רבות לשינוי מעמדן של נשים בישראל. מיכל מודעי, זיכרונה לברכה, היתה ותישאר מודל לכולנו, מנטורית, פורצת דרך. בזכותה ובזכות נשים כמוה אנחנו עומדות כאן היום. מודל למנהיגות נשית, ערכית וחזקה. לארגונים החברתיים שנמצאים כאן בכל יום מימות השבוע, לנציגות שלהם – היה כאן חבר הכנסת זבולון אורלב, הוא דיבר על "אמונה"; יש ארגונים רבים נוספים – – – <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אני פה. <אורית זוארץ (קדימה):> אה, אוקיי, נעלמת לי מהזווית. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> בסדר גמור. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – יש לנו את ויצו, את "נעמת", את כ"ן, את שדולת הנשים בישראל, את "רוח נשית", וארגונים רבים נוספים שפועלים יום-יום – אני אומרת, כמעט במחתרת – בתוך הוועדות. לא תמיד רואים, לא תמיד שומעים, וכן, חשוב לציין אותם, אם לא בכל יום, אז ביום הזה. למה חשוב לציין את היום הזה אחרי 100 שנים? כי אנחנו עוד לא שם. אנחנו פמיניסטיות שזכות גדולה נפלה בחלקנו להגיע לבית הזה, אבל גם בבית הזה אנחנו נחשפות לפערים העצומים בייצוג בין נשים לגברים, לעובדה שחלק לא מבוטל מהמפלגות, דלתותיהן סגורות בפני נשים, ואין סיכוי שנשים תהיינה, לא חברות כנסת בשם הרשימה והתנועה ולא בחזית הפעילות הציבורית. לצערי הרב, המציאות הזאת רווחת לא רק בחברה החרדית והדתית ולא רק בחברה הערבית אלא גם בחברה הישראלית החילונית. את נאום הזעם שלי נאמתי כשדובר על הדרת נשים. אני לא רוצה לחזור על דברי אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שליד שולחן הממשלה יושבות אך מעט נשים, ואף לא אחת מהן בתפקיד ביטחוני, אסטרטגי. בשביעייה או בשמינייה אין נשים, גם לא בקבינט המדיני-הביטחוני. מי שמוביל את הקשר עם הרשות הפלסטינית בנושא המדיני הוא נציגו ושליחו של ראש הממשלה, ולא שליחה של ראש הממשלה. יושבות כאן נשים, אני בטוחה שיכולתן לתרום תרומה משמעותית. ולמה אני מעלה את זה? כי אני חושבת שאנחנו זכינו, קיבלנו את ההזדמנות להיות בבית הזה, להיות חלק מבית-המחוקקים ולשנות את המציאות החברתית. חובה עלינו, על כל אחד ואחת מאתנו, להושיט יד למישהי שנמצאת בסביבתנו ולסייע לה להתקדם, במסגרת המפלגה, במסגרת הממשלה. יש לנו שלוש נשים שהן כבר היום פורצות דרך ועומדות בראש מפלגות. האחריות של כל אחת ואחת מכן זה לפתוח את הדלת גם לנשים נוספות. והשינוי החברתי המיוחל והמאבק בהדרת נשים לא יכול להתחיל ולהסתיים על המדרכה או באוטובוס, הוא צריך לחלחל לתוך הבית הזה, ובבית הזה הוא חסר. חברותי וחברי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, אנחנו חייבות, במקביל למציאות החברתית הקשה שאנחנו חיות בתוכה, לראות את השינוי המתחולל. אם העשור הקודם היה עשור של העצמת נשים, העשור הקרוב הוא עשור של מנהיגות נשים, התעוררות הנשים, בכל תחומי החיים. אנחנו רואות את זה בקורסי המנהיגות, בקורסי העצמה, בקורסים של נשים רוצות להיות ח"כיות, ושלא יגידו לי חברי השרים שאין נשים בנמצא. הן שם, הן בנמצא והן רוצות, ואנחנו רואות את ההתעוררות הזאת. התעוררות בכל תחומי החיים, בכנסת, במפלגות – ציינתי, שלוש המפלגות: קדימה, עבודה מרצ; נשים מעוניינות להשתלב בתחום הציבורי. אנחנו רואים את קורסי הדירקטוריות, רק אין מקרב השרים מישהו שיפתח להן את הדלת וישלב אותן שם. פתאום לאג'נדה הזאת, שהיא פמיניסטית – וכן, היא קצת רדיקלית לפעמים – יש מקום ואפשר לדבר אותה, לדבר אותה בבית הזה בלי שילגלגו. חברותי הוותיקות פורצות הדרך, חלקן היו גם בכנסת, אמרו שבכל פעם שהן העלו סוגיה מגדרית, היו פה הרבה צחוקים והרבה לגלוגים. אני חווה אומץ גם בקרב הממשלה – שיש לי הרבה ביקורת עליה – אומץ על העברת החוק, רק בשבועיים האחרונים, לאיסור צריכת שירותי זנות וטיפול בקהילה; הצעת חוק שחברתי זהבה גלאון ניסתה להעביר בקדנציה הקודמת והדלת נחסמה. אני חושבת שזה מעיד על שינוי תפיסתי חשיבתי, על חיבור לזכויות האדם האמיתיות של נשים בחברה הישראלית. דרך הפריזמה הזאת אני כן יכולה לראות את השינוי המיוחל, ולאג'נדה הזאת יש מקום גם בבית הזה. אנחנו רק צריכים וצריכות לפעול לקידומה. ציר נוסף שהובל על-ידי נשים הוא המחאה החברתית בקיץ האחרון. נכון, היו גם יושב-ראש אגודת הסטודנטים ונציגים נוספים, אבל אלה שעמדו בחזית המאבק היו נשים; המינוי הראשון של האלופה בצה"ל, שאי-אפשר להתעלם ממנו; זוכת פרס נובל. אנחנו צריכים להתחבר לחוזקות האלה ולמטרות, רק בתנאי שמעגל השותפים שלנו יתרחב – ואתם השותפים שלנו, הגברים, חברי הכנסת, השרים, שיושבים בוועדת השרים לענייני חקיקה, מתוך הבית הזה, מתוך החברה הישראלית, מתוך מטות המאבק, המאבק החברתי. אבל הדרך עוד ארוכה. מבחינתנו, רק עם הידיים האלה של הגברים ושל הנשים והפיכת הסוגיה הזאת לסוגיה חברתית שנוגעת לכולנו – כי אם בת-הזוג שלך מרוויחה 40% פחות, אז התא המשפחתי נפגע. לכן זו סוגיה שנוגעת גם לגברים וגם לנשים בחברה הישראלית. אנחנו צריכים לשלב ידיים, אנחנו צריכים למקד את העיניים שלנו במטרה, לחולל את השינוי החברתי המיוחל – ולסיום – בתקווה להשתמש בכוח, בעוצמה ובהשפעה שלנו בבית הזה, כדי לקדם את השינוי המיוחל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת זוארץ. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת כץ, הלוא הוא יעקב כץ, והשרה תשיב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> חמש דקות? מעבר לזה – העדפה נשית בגלל היום הבין-לאומי. ולגברים? <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו סומכים עליהם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם ידעו להקפיד על – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני גם סומך עליהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – האפשרות לתת לנשים לדבר יותר. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני גם סומך עליהם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום הזה, ציון היום הבין-לאומי לאשה ולקידום מעמד האשה, אני רוצה לדבר על כל העניין של מעמד האשה בחברה הערבית. נכון, אני יכול לדבר על היכולות והמוטיבציה ועל הצורך בהסרת כל החסמים בפני האשה הערבית כדי להתקדם, כי היא הוכיחה שהיא יכולה בכוחות עצמה – אם זה בעולם העסקים, אם זה בחינוך, אם זה גם בפוליטיקה. אבל אי-אפשר לדבר על החיובי ועידודו באווירה ובמציאות שבה יש אלימות גוברת נגד נשים ושבה נשים נרצחות. אדוני היושב-ראש, אני לא ממעיט מערכו ומתפקידו של הגורם ההרתעתי והענישה. הסטטיסטיקות מאוד חמורות ומחרידות. האחרונה בהן מדברת על כך שמתוך 16 נשים שנרצחו בישראל, 11 הן ערביות. נכון, יש אלימות בכל החברה הערבית ויש עלייה, אבל אסור להמעיט מהמסוכנות ומהחומרה של האלימות או של הרצח בגלל שהנרצחת היא אשה; אסור לנו כחברה, ואסור גם למשטרה ולשלטונות אכיפת החוק. כי לצערי הרב, עד עכשיו, אחוז פענוח מקרי הרצח האלה הוא נמוך מאוד, ויש רוצחים שהם ידועים, שרצחו נשים, ועדיין מסתובבים. זה נותן גושפנקה, נותן אור ירוק לרצח הבא. אני פה, אדוני היושב-ראש, לא מבקר רק את המשטרה ואת השלטונות, אלא, כפי שאמרתי, אני מבקר את עצמנו בהתחלה, כחברה. לכן אני רק אתמקד בקצרה ברקע, במניע. נכון, היד היא שמבצעת, אבל יש לב ויש מנטליות ויש שכל שהסתמך על לגיטימציה מסוימת. בגלל זה הוא רצח או הפעיל אלימות. אדוני היושב-ראש, מי שרוצח אשה, או מי שמפעיל אלימות נגדה, הוא בעצם עושה מעשה כמו כל רוצח אחר, שרואה בקורבן שלו כאילו הוא לא ממשפחת האנושות, הוא לא כמוהו. הוא מחפיץ אותו; הוא כלי, בלי רוח. כדי לתת לגיטימיות לעצמו לרצוח אותו – ואני מדבר פה על האשה – לצערי הרב יש כאלה שהחזירו אותנו לתקופה הג'אהילית. בערבית, ג'אהילית – בורות, אבל הכוונה לתקופת טרום-האסלאם, כאשר היתה עבודת אלילים. בתקופה ההיא היה יחס של השפלה לאשה. אפילו יש שבטים שקברו אותה חיה בגלל הבושה, בגלל שהיא נקבה. לצערי הרב, יש כאלה – וזה שמדאיג אותי, וזה שמפחיד אותי – שכאילו מסתתרים מאחורי הדת או האסלאם או השריעה כדי לבצע את הרצח שלהם. אבל הם לא יודעים שאם חזרנו למקורות האסלאם – אם זו המסורת בעל-פה של הנביא, או פסוקי הקוראן, או ההתנהגות של הנביא והסחאבה שלו – הם מנוגדים לכל הערכים ולכל המנהגים שמשפילים את האשה, או שמתירים את דמה בכל שם שהוא. לצערי, המשפחה, שצריכה להיות סמל של אהבה, של אחווה, של רחמנות – יש כאלה שהופכים אותה לסמל לאלימות ודם, ובשמה הם מבצעים את הרצח הזה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור רק – יש מסורות הרבה בעל-פה על הנביא מוחמד, ואני מתכוון לזה, משום שאם אנחנו מדברים על מיגור התופעה, המישור הוא יותר חינוכי, תודעתי, תרבותי ורעיוני. הנביא מוחמד, עליו השלום, היה אומר: אל-נסאא שקאאק אל-רג'אל, מא אכּרמהן אלא כּרים, ומא אהאנהן אלא לאים. תרגום: הנשים, אחים לגברים, מכובד מי שמכבד אותן ושפל מי שמעליב אותן. בפסוק חשוב בקוראן – ומן איאתה אן ח'לק לכּם מן אנפסכּם אזואג'ן לתסכּנו אליהא וג'על בינכּם מודה ורחמה. מאותותיו או מסימני גדולתו של אלוהים – – – קריאה: צדק אללה אלעט'ים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> צדק אללה אלעט'ים. צחיח. נכון. – – – שברא לכם מעצמכם בן-זוג, והקשר ביניכם בנוי ומושתת על אהבה ועל רחמים. האשה באסלאם השתתפה בחיי היום-יום ובמרחב הציבורי, ונאמר: איך אפשר לא לכבד את האשה, כאשר כל האסלאם בא לעולם בגלל שלוש נשים: 1. אשתו חדיג'ה, שחיזקה את הנביא ועמדה לידו אחרי שפחד כאשר היתה ההתגלות; 2. אשתו שהוא הפקיד בידיה את כל הקוראן. אני כמוסלמי היום, חושב: איך אפשר לחשוב שהאשה היא אינה כל כך כשרה ואין לה את הכשרות לשמור דברים חשובים כי היא נקבה? איך הפקיד בידיה הנביא כדי שתשמור אותו? 3. זו אשתו השלישית, שאמר: תלמדו את הדת שלכם מפיה. אדוני היושב-ראש, בתקופת הנביא יש כאלה, לצערי הרב, שאומרים דברים בשם האסלאם, אבל אלה דברים "ג'אהלים", אלה דברים מסורתיים שאין להם כל קשר לאסלאם. יש כאלה שמתביישים בקולה של האשה, כאילו שהוא טמא, ומדביקים את זה לאסלאם. אבל זה לא נכון בכלל. האסלאם התיר לאשה שיהיה לה קניין, שיהיה לה הכסף שלה. אשתו של הנביא, הראשונה, חדיג'ה, היתה סוחרת ועשירה חשובה. הוא לא אמר: או, אני גבר, ואסור שאשתי תהיה עשירה יותר ממני וסוחרת ואשת עסקים. יש כאלה שאומרים היום את זה, ערבים ומוסלמים, לצערי, ולפעמים בשם האסלאם. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא היתה התנגדות. לא היתה התנגדות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא. בטח לא. אז נכון, חשובים המעשים. נכון, חשובים המעשים. אבל, אדוני היושב-ראש – אני אקצר. אני רק הזכרתי כמה רעיונות, כמה backgrounds – רקע רעיוני דתי שיכולים להסתמך עליו למיגור תופעת האלימות נגד נשים ורצח נשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חדיג'ה היתה – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> הראשונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הראשונה – היא היתה רק במדינה. לא, היא היתה בהיג'רה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא, במכה. לא בהיג'רה. משום שהיא נפטרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההיג'רה היתה ממכה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון, נכון. האינפורמציה מדויקת. <היו"ר ראובן ריבלין:> 622. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> בסדר. 100 בהיסטוריה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים, שהוא גם מורה ותלמיד חכם בקוראן. בבקשה, חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, שהוא לא רק לוחם, הוא גם תלמיד חכם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הלוואי שהייתי זוכה להיות גם לוחם וגם תלמיד חכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אתה תדבר "מוכתסר מופיד". אתה יודע ערבית. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אה? <היו"ר ראובן ריבלין:> "מוכתסר מופיד", יעני. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חאבּה, חאבּה. שוואיֶה, שוואיֶה. ברשות היושב-ראש, השרים שאינם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. סגן ראש הממשלה, המשנה לראש הממשלה נמצא כאן אתנו כל הזמן. <אורית זוארץ (קדימה):> סגנית השר פה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – חברי חברי הכנסת, יום – – – <רוני בר-און (קדימה):> הבור ריק, אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. <שלמה מולה (קדימה):> כצל'ה, אנחנו פה, דבר אלינו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן. יום האשה הבין-לאומי, אבל כמאמר חז"ל, עניי עירך קודמים. אז אנחנו נדבר קודם כול על נשות עירך, על נשותינו שלנו, וקצת נדבר בשבחן. אחרי שיושבת-ראש מפלגת העבודה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, דיברה על הנשים וכל כך הרבה האריכו, אז מה לנו הקטנים יש להוסיף חוץ מלהגיד שמרינה סולודקין היא כמו כתר, והיא נותנת לנו הרגשה טובה שאנחנו רואים אותה ושומעים אותה, והיא פאר הנשים? רציתי לומר שקודם כול אנחנו צריכים להצדיע – חבר הכנסת מולה – להצדיע לסבותינו, סבתא ריבלין, ואמותינו ונשותינו, בנותינו וכלותינו, שאחרי השואה הנוראה, אחרי שאיבדנו שישה מיליון, היה להן הכוח הנפשי והפיזי לקום ולהעמיד מחדש את העם היהודי על רגליו. ועל זה נשותינו וסבותינו ואמותינו כולן – אמי נפטרה השנה, והיא היתה אשה גדולה ואצילה, ילידת ירושלים, הרבה דורות בירושלים. אני זוכר שאני במלחמת יום הכיפורים, אחרי שהייתי אמור לחזור ולנסוע למלחמה, אז התלבטתי, כי לא ידענו אם תהיה מלחמה או לא, והיא אמרה לי: יעקב, אתה מפקד, אתה קצין, אתה מתלבט? קח את המדים ותרד למטה. היא נתנה את הפקודה. ואחר כך אותה אשה מסכנה שהתחתנה אתי, למרות שאני נכה, אז היא היתה צריכה להיות גיבורה. אתם יודעים מה זה להתחתן עם מישהו עם קביים? איזה גיבורות, איזה אמיצות. אני תמיד אומר לאשתי: עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, ואת לקחת את כולם, אז מה נשאר לנשים אחרות? אז היא אומרת לי, שלי: כל בעל אומר את זה לאשתו – עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, ואת כל העשרה קבין לקחה האשה. אז נשותינו, אמותינו – צריך להודות להן. השתתפנו, במעמד יושב-ראש הכנסת, לפני שבוע, בחנוכת "משכן אהוד". אז למשכן באיתמר קוראים "אהוד", אבל אשתו, השם ייקום דמה, רותי, שנרצחה – אם לתפארת, אם לשלושה ילדים, שגידלה משפחה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם לחמישה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אם לשישה. ונדמה לי ששלושה נשארו ושלושה נרצחו. אשה גיבורה. אני רוצה מכאן קודם כול הצדעה לנשותינו שהקימו את המדינה, ולאמותינו שאנחנו חבים להן כל כך הרבה. אבל אני מצדיע הצדעה מיוחדת לנשים שלנו שגרות ביהודה ושומרון, שנוסעות עצמאית, מחנכות, מגדלות ילדים לתפארת ביישובים הרבים, לא מפחדות. היום כשקצין או חבר כנסת או שר נוסע ליהודה ושומרון, הוא מלווה בשומרים. 50 איש רצים לפניו ו-50 איש רצים אחריו, והוא נשמר מלמעלה לפעמים על-ידי הליקופטרים. חוץ מחבר הכנסת מולה, שהגיע בכבודו ובעצמו. אבל בדרך כלל יש חשש. אבל הן נוסעות ולא מפחדות ומחנכות ומגדלות את עם ישראל וילדים לתפארת. אז אני מצדיע להן, ואני מצדיע לכל נשות ישראל, וקורא מכאן ואומר לנשות ישראל: הדבר היפה ביותר, מולה, זה ילדים. ילדים. אנחנו צריכים הרבה ילדים. תהיו עורכות-דין, תהיו רופאות, תקבלו תואר שני ושלישי, תהיו חברות כנסת, אבל תעזרו לנו להקים משפחות לתפארת. אנחנו צריכים. ואת זה, חבר הכנסת בר-און, רק נשים יכולות. אנחנו הגברים, גם אם נתאמץ, אנחנו לא יכולים ללדת. בלעדיהן אנחנו כלום. אנחנו מבקשים מכן, תהיו אמהות, אמהות טובות, ותקימו את בית ישראל לנצח נצחים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה. תעלה ותבוא השרה גילה גמליאל, המשמשת כסגן שר במשרד ראש הממשלה. בבקשה, גברתי. <רוני בר-און (קדימה):> איך יכול להיות ששרה תשמש כסגן שר? <היו"ר ראובן ריבלין:> היו כבר קודמים לה, זה לא המצאה שלו. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כבוד היושב-ראש, ביום הזה, גם כמובן מזכירת הכנסת, ירדנה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – – יש פה היסטוריה שצריך לציין אותה, השרה והשרים וחברי וחברות הכנסת, היום אנו מציינים בכנסת את יום האשה הבין-לאומי. אני חושבת שמן הראוי – שמענו כאן את חברי וחברותי בדבר הדברים שצריך לקדם, בדבר הדברים שעדיין מעיבים עלינו כחברה בנושא של העצמה וקידום של נשים. אני אוהבת לציין את יום האשה הבין-לאומי בעיקר בלבחון את ההישגים שכן התבצעו בנושא מצד אחד, ומצד שני עם אופטימיות להסתכל קדימה בחזון. לא לקדימה, אליכם – במקרה גם הסתכלתי. <אורית זוארץ (קדימה):> קדימה זה טוב, זה בסדר. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> ולראות באמת את היעדים שעוד ניצבים בפנינו על מנת לקדם את השוויון המיוחל. <שלמה מולה (קדימה):> בקדימה יש הרבה נשים. את יכולה להסתכל על קדימה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כן, גם גברים הם פמיניסטים, כמו מולה. צריך לפרגן לך על כך, כן. <אורית זוארץ (קדימה):> גם גברים הם פמיניסטים. הרוב הפמיניסטי זה פה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> ברשותכם, אני אתייחס לחלק מהדברים שנאמרו, וגם בשם הממשלה אני אציג מה כבר נעשה בנושאים. אני אתחיל בהיבט של נשים באקדמיה – נשים באקדמיה במדינת ישראל. הנתונים מעידים על כך שיש יותר סטודנטיות, יותר נשים. יש סטודנטיות ביחס – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> בוודאי. זה תמיד אנחנו – לטוב ולרע נמדדים. <רוני בר-און (קדימה):> הדבר היחיד שהממשלה עשתה בלשון נקבה זה רפורמת המרפסות. מרפסת זה נקבה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> אז אני תיכף אסביר מה נוגע גם לזה. כשאנו בוחנים את ההיבט של סטודנטיות, באופן כללי יש יותר סטודנטיות מאשר סטודנטים. יותר בוגרות תואר ראשון, יותר בוגרות תואר שני ויותר בוגרות תואר שלישי מאשר בוגרים. יחד עם זאת, כשאנו באים לבחון, כבוד היושב-ראש, לגבי פרופסור, אנו רואים ועדים לכך שיש רק 19%. בעקבות זה הממשלה – אני הובלתי מחקר בנושא, והמחקר הציג נתונים שבמדינת ישראל יש דרישה מהאקדמיה, שהיא אומנם לא פורמלית אבל על בסיסה נאמדת ונמדדת קבלת הפרופסורה, וזה שנה של פוסט-דוקטורט בחו"ל. אנו מדברים על בריחת מוחות, אנו מדברים על אי-קידומן של נשים, אבל ודאי וודאי הנושא הזה מהווה תקרת זכוכית ברורה לנשים, הנושא של הפוסט-דוקטורט, לממש אותו על מנת כן להתקדם לפרופסור. אני שמחה שבעקבות המחקר הקימו במועצה להשכלה גבוהה – השר גדעון סער – ועדה שתדון בסוגיות האלה, בראשותה של פרופסור כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוניברסיטת באר-שבע. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – – והמסקנות כבר מתפרסמות בימים אלו, והן, גם כן – אותן מסקנות מובילות את האפשרות לפתיחת הדלתות עבור נשים באקדמיה, גם בשילוב בכל התפקידים במוסדות האקדמיים השונים וגם, לא פחות חשוב, לנפץ את תקרת הזכוכית בפן של הפוסט-דוקטורט. דבר נוסף שפותח את הדלת עבור נשים צעירות והורים צעירים זה אותו חוק שדיברנו עליו כבר, שהעברנו אותו כאן, בשעה טובה, של חופשת לידה לסטודנטיות וסטודנטים, מה שגם מסייע בידי צעירות וצעירים לשלב הורות ולרכוש השכלה גבוהה. בפן של נשים בפוליטיקה, בכנסת ישראל יש רק 24 נשים מתוך 120. אני חושבת שזוהי תעודת עניות לנו כחברה, מצד אחד. מצד שני, זו עדיין בשורה בהיבט הזה שזה המספר הגדול ביותר שהיה אי-פעם בכנסת ישראל של ייצוג הנשים. כשאני בוחנת מה קורה במערך המוניציפלי – במוניציפלי המצב קשה אף יותר: פחות מ-3% נשים מכהנות כראשי רשויות, בסך הכול שש נשים מתוך כ-255 ראשי רשויות. מדובר פה במספר זעום ביותר של נשים במערכת המוניציפלית, ועל כן, ביום ראשון, בישיבת הממשלה הקרובה, אנו גם נקצה משאבים על מנת לעודד כמה שיותר נשים שתשתלבנה במערכות הציבוריות, שתיקחנה חלק. היום הובלנו כאן מפגש גדול גם עם עמותת כ"ן, וגם עם תנועת "ערבות הדדית", בשולחן עגול שלקחו בו חלק הרבה מחברות וחברי הכנסת היום. נושא הפאנל היה: נשים לוקחות אחריות בזירת ההשפעה. לשם הגיעו נשים – עשרות נשים שהגיעו לשם, והן עברו קורס: מי רוצה להיות ח"כית. מה שמעיד על כך שרצון יש. נשים כבר – אני רואה אותן בפוטנציאל ההתמודדות, ומעל הבמה הזאת בכנסת, לכל מי שרואה אותנו כאן היום, אני קוראת לה להתמודד, למי שרואה את עצמה מתאימה. ויותר מזה, בכל – – – <רוני בר-און (קדימה):> איך הממשלה יכולה להשפיע? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – – משפיעה על-ידי יותר קורסים והדרכות וסדנאות וקמפיין שקורא לנשים בכללותן להתמודד, לקחת חלק, לעבור קורסי העצמה, על מנת כן להשתלב במערכות הציבוריות. אני חושבת שזה דבר חשוב ביותר, ואני גם מברכת עליו. כשאני בוחנת את הנושא הבא, של נשים בתקשורת, אז בפן הזה דיברו כאן רבות לפני על העניין של החפצת הנשים בפרסומות, התייחסות לא ראויה בהיבט הזה. אני רוצה לנגוע בעוד נושא לא פחות חשוב – זה פשוט הייצוג של נשים ממש בהשתתפות בפאנלים בתחומים מדיניים, בתחומים ביטחוניים, גם הרבה מאוד בתחומים כלכליים. מדירים את הנשים מהשיח הציבורי, לצערנו, בכל ענפי התקשורת, וזה מחלחל תודעתית לציבור כולו, ועל כן, גם כאן צריך לקבל את הביטוי. ולא רק בתחומים האלה. אם נבחן אפילו את תחומי הבידור, בכל תוכניות הבידור שקיימות היום בכל הערוצים אין נשים שמנחות את תוכניות הבידור. כל תוכניות הבידור מונחות על-ידי גברים. ואם נשים מופיעות בתוכניות הנ"ל, לצערנו, במרביתן הן מופיעות יותר בצד, ולא בעיקר, או מאחורי הקלעים. וגם על כך אני אומרת שהגיע הזמן שמי שמעצבים את דעת הקהל, או מעצבות את דעת הקהל, ייתנו את הדעת ויותר יציבו את הנשים בחזית. כשאנו מסתכלים על נושאים נוספים – נשים בעסקים ונשים שמשתלבות במגזר הציבורי – גם כאן, העברנו את חוק הדירקטוריות בבית הזה, וצריך לברך עליו, אבל זה כמובן לא מספיק. יש היום 19% בלבד נשים שמכהנות כחברות בדירקטוריונים של החברות הציבוריות. בחברות הממשלתיות כבר תיקנו את העוולה – נכון להיום יש כבר כ-44%, שזה באמת השג ניכר בתחום. אבל גם כאן יש מקום לדאוג לכך שיהיה יותר מזה, ועל כך אנחנו מפעילות את כל כובד המשקל בהתנהלות במהלך השנה. שילוב נשים במקומות העבודה על-ידי מקום עבודה תומך-משפחה, וגם זאת החלטת ממשלה שעברה, והיא גם יכולה להוביל את השינוי המשמעותי. היום אנחנו רואים את התוצאות של הלמ"ס, שעדיין מציג פערי שכר בין גברים לנשים בגובה של 34% – פערים שמרביתם נובעים בעיקר משעות עבודה נוספות. ומה שאני מנסה להוביל כרגע בשינוי של מקום עבודה תומך-משפחה, זה לגלם במרכיבי השכר לא רק שעות עבודה נוספות, אלא גם את ההיבט שבו נשים – תפוקת עבודה אישית תימדד גם כן, ועל כך תתוגמלנה בהתאם ויהיה ניתן על-ידי כך לצמצם את פערי השכר. הנושא האחרון שאני אגע בו זה נשים בצבא. יש לנו כבר אלופה בצה"ל, בשעה טובה. יחד עם זה, עדיין הצבא מקובע בעיוות שקיים, ואני כבר העליתי את הנושא, ואני מקווה שגם נצליח לשנות אותו עוד בקדנציה הנוכחית, וזה משך השירות בצה"ל לגברים ונשים. משך השירות היום הוא משך שירות שאינו שוויוני. חייל וחיילת שמתגייסים לצבא, לאותו תפקיד בדיוק, אם לא מדובר בתפקיד שהוא תפקיד קרבי, התפקידים הנ"ל שולחים נשים לשנתיים וגברים לשלוש. אין הצדקה לכך. הצבא צריך להתייעל. הצבא צריך לבוא וליצור מצב שהוא קובע את משך השירות שלו על בסיס המקצוע ולא על בסיס המגדר. וברגע שהוא יתייעל בהיבט הזה ויוביל למהלך שבו המקצועות – על בסיסם ייקבע משך השירות, וכך הצבא יחליט את משך השירות שהוא קבוע לכולם – גבר ואשה כאחד – אז יהיה ניתן לבוא ולתגמל מעבר למי שישרתו, נשים או גברים, מעל, וגם חוסר השוויון הלא-הגיוני, המשווע, במדינה כמו שלנו, שלצבא יש משקל מאוד-מאוד חזק בקביעה של התדמיות במדינה – יש חשיבות לשנות גם את זה. היום, בדיוק עכשיו, כשאני אסיים את דברי, אנחנו נוביל את החוק, שכבר בציון של יום – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את מציעה שחיילת המשרתת בגבעתי תשרת שלוש שנים? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> לא, זה קיים כבר היום. מה שאני מציעה זה דבר אחר: שפקיד או פקידה, אם חיילת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, חינוך. חינוך. מדריכת חי"ר. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> נכון. אם הצבא מגדיר שפקיד או פקידה, שומר או שומרת, בחי"ר, בכל תפקיד שהצבא רואה לנכון – הוא יגדיר את הצורך שלו למשך השירות לתפקיד עצמו, ולא למי שמשרת באותו תפקיד. ומי שישרתו בתפקיד יבואו לשרת על בסיס הצורך של הצבא בתפקיד עצמו, ולא במגדר. אין הצדקה שהיום חייל מגיע לשרת בצבא, אומרים לו: אתה תהיה פקיד שלוש שנים, ובאותו מצב, כשחיילת מגיעה לאותו תפקיד בדיוק, היא אמורה לשרת שנתיים – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – להוריד לחיילים? <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> מה שאני אומרת, לא להוריד או להעלות אלא לקבוע תפקידים, ועל בסיס התפקיד, על בסיס המקצוע, לקבוע את משך השירות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. יש – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> ואז הצבא עושה ממוצע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ההיגיון – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – – לגבי משך שירות כללי. אני אסביר את ההיגיון עוד יותר מזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל בכל זאת, את יודעת, אנחנו יכולים על-ידי כך להביא לידי הרהורים ופקפוקים, ובכל זאת יש – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> לא. אם הצבא מתייעל, זה – אני לא ממציאה פה את הגלגל. היתה ועדה שדנה בנושא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אשה עומדת על דעתה הרבה לפני הגבר. הוא צריך להשתפשף עוד, היא – – – <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> זה נשמע תמיד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני לא אומר את זאת מתוך איזשהו פטרוניזם. לא, לא. בכלל לא. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> זה לא נכון בעליל. זה פוגע גם בקידומן של נשים בצבא, זה פוגע גם בהיבטים נוספים במערכת, וכאן חשוב לציין שברגע שנבצע את השינוי הזה, שעל בסיס מקצוע ייקבע משך השירות, הצבא יקבע משך שירות כללי – של כולם, גברים ונשים כאחד משרתים, נניח, שנה וחצי, שנתיים. מעבר לזה, מי שישרתו את המעבר יתוגמלו בהתאם. זה השינוי שאני מייחלת לו לפעם הבאה. בציון יום האשה הבין-לאומי בשנה שעברה העלינו כאן את נושא העלאת גיל הנישואים. אני הצגתי כבר בשנה שעברה שאני מקדמת את זה עם ועדה ממשרד המשפטים, על מנת להוביל את הבשורה. היום אנחנו נוביל את הבשורה הזאת. מייד לאחר מכן תעלינה הצעות חוק שאנו נאשר על מנת שבמדינת ישראל לא יהיו נישואי בוסר, נישואי קטינות וקטינים. זה כבר הנושא הבא. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לסגנית השר גילה גמליאל. רבותי, אני מבין שכל המציעים מסתפקים בתשובת השרה, אין צורך להצביע. אנחנו קיימנו את כל הדיון בן השעה וחמש דקות על מנת לכבד את היום הבין-לאומי לאשה; עשינו את הדבר בדיון רב-משתתפים, כמעט מכל הסיעות. תודה רבה לשרה, כולם מסתפקים בתשובתך ואינם מבקשים הצבעה אם להעמיד את זה על סדר-היום. תודה רבה. <הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/4097/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יריב לוין) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה, החוק הראשון, שאליו צמודים לא מעט חוקים, הוא של חבר הכנסת יריב לוין, שעיסוקו – הצעת חוק גיל נישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין). הואיל ולליכוד יש על-פי המכסה שלו את האפשרות, אתה תעלה ותדבר עשר דקות. אחריך יעלו כל האנשים הסומכים את חוקיהם על חוקך, על החוק שאתה מגיש, על הצעת החוק שלך. אנחנו נאפשר לכל אחד מהם לדבר מהצד כמה דקות. בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, הנמקה מהמקום. קודם כול הנושא חשוב. לך אני נותן הרבה פעמים לעלות. דבר שני, מה עוד שלסיעת הליכוד יש היום במכסה כך שהוא יכול לנמק כהצעה רגילה. <קריאה:> כולם בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> כולם בעד, אני יודע, רק הוא רוצה לנמק, זו זכותו המלאה. אני לא אתן לו זכויות יתר, אבל את הזכויות שלו אני אקיים ואכבד כפי שאני מקיים את הזכויות של כל חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני בהחלט רוצה לומר שאני מתרגש. זו לא הצעת חוק ככל הצעות החוק, ולמרות שאנחנו מדברים רק בקריאה טרומית, אני חושב שאנחנו עושים היום צעד שהוא בבחינת צעד היסטורי, תולדה של הרבה מאוד שנים – הרבה מאוד שנים של מאבקים ושל ניסיונות הגיעו ומגיעים היום באמת לכך שהכנסת, אני מקווה, תאשר בקריאה טרומית את העלאת גיל הנישואים לגיל 18. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> אני חושב שמגיעה תודה והערכה מיוחדת לסגנית השר גילה גמליאל. שלא תהיינה אי-הבנות, זכויותיה, נדמה לי, רבות, בוודאי מזכויותי כמציע, אני מעז אפילו לומר מזכויותיהם של כלל המציעים, בהבאת הצעה זו לנקודה שבה אנחנו נמצאים. מאבק ארוך מאוד שהיא ניהלה בשום שכל ובסבלנות הביא בסופו של דבר לכך שהממשלה תומכת בהצעת החוק הזו ובהצעות שצמודות לה, ובעצם נפתח הפתח כדי להשלים את מהלך החקיקה החשוב הזה. רבותי, הצעת החוק הזו באה לשים סוף למצב בלתי נסבל, בלתי הגיוני, שפוגע פגיעה קשה באלפי קטינים – בעיקר, אגב, בקרוב ל-90% מהמקרים מדובר בקטינות, בנערות – מדי שנה, או בסדרי גודל של עשרות אלפי מקרים מדי עשור. נישואים טרם גיל 18, נישואי קטינים, זו תופעה שיש לה שורה ארוכה של השלכות ותוצאות שליליות שמלוות את מי שנישא בנישואים האלה לאורך שנים. אני אומר, נכון, ישנם כמובן מקרים שבהם הנישואים האלה מצליחים וקם בית לתפארת, אבל הם לא הרוב, ולצערי הרב התופעות האחרות והשליליות הן הרווחות יותר. זה מתחיל מכך שבמרבית המקרים האלה התוצאה הכמעט-מיידית של הנישואים היא הפסקת הלימודים ורכישת ההשכלה, בעיקר, שוב, מצדה של אותה נערה שנישאת, מה שדן אותה גם לתלות בבן-זוגה לאורך כל השנים, מונע ממנה להשלים את הלימודים, לפתח קריירה ולבנות את חייה בדרך שכל אחד אחר יכול ויש לו את ההזדמנות לעשות. זה נמשך בשיעורי גירושים גבוהים, מקרים רבים יחסית של אלימות בתוך המשפחה, ומגיע גם לכך שבגיל כל כך צעיר לא תמיד – ואפילו בדרך כלל – אדם איננו בעל ההבנה, הראייה והבשלות המספקת כדי לקבל החלטה כל כך מכרעת. אנחנו כאן בבית הזה קבענו כל מיני כללים ומגבלות שחלים על קטינים. למשל, עסקה של רכישת דירה או מכירתה מחייבת אישור בית-משפט, הקטין איננו יכול להתקשר בה בעצמו. והנה, תראו את האבסורד: להתחתן הוא יכול, אבל לקנות בית הוא צריך אישור של בית-המשפט, כאילו שהמעשה של החתונה הוא פחות ערך, או ההשלכות שלו על עתידו הן פחותות. אני אגיד יותר מזה – אנחנו, אני מקווה, מתחילים היום מהלך שיביא אותנו ליישור קו, אדוני היושב-ראש, לא רק עם המדינות המערביות המתקדמות. אנחנו נמצאים היום בחברה מאוד מצומצמת, ואני מוכרח לומר, בהקשר הזה לפחות, לא כל כך מכובדת, של מעט מאוד מדינות שאצלן עדיין ניתן להינשא בגילים צעירים מ-18 – ירדן, מאוריטניה, מצרים, כל המדינות האלה שנמצאות בסביבתנו הקרובה יותר, שבוודאי, אני לא בטוח שבכל נושא ובכל דבר אנחנו מבקשים ללכת בעקבותיהן. כולם זה מכבר הסדירו את העניין הזה, כולם כבר קבעו זה מכבר את היכולת להתחתן או להינשא בגיל 18 והלאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא את היכולת, את אי-היכולת להתחתן לפני גיל 18, זה הרציו של החוק. <יריב לוין (הליכוד):> כן, אי-היכולת, אם כי אני מוכרח להעיר ולהדגיש שגם אנחנו בהצעת החוק מציעים לאפשר, באישור בית-משפט, באותם מקרים חריגים שהדבר דרוש, את הדבר הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> איך האישורים יינתנו? זה יהיה common law? זאת אומרת, יהיו תקדימים של בית-המשפט או – – – <יריב לוין (הליכוד):> כן, אני מניח שגם בסוגיה הזאת אנחנו מציעים שטובת הקטין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי, אתה לא קובע – – – <יריב לוין (הליכוד):> היא תהיה בסופו של דבר הבסיס, כפי שפה נעשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טובת הזוג. <יריב לוין (הליכוד):> כן, טובת הקטין, במקרה הזה עסקינן בקטינים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מסכים אתכם שכל דבר צריך להיות נכון לגופו בלי לקבוע מסמרות לעניין זה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> נכון. עכשיו אני אומר יותר – לפחות בהצעה הנוכחית. לכן אנחנו נדון ונשמע הערות. <רוני בר-און (קדימה):> – – – איש מאוד מפורסם בגיל 45 – – – ילדה בת 16 – – – <יריב לוין (הליכוד):> מכירים, מכירים. <היו"ר ראובן ריבלין:> פסק-הדין הוא בלי שמות, אנחנו יודעים על מי מדובר. <יריב לוין (הליכוד):> עכשיו אני אומר לאדוני יותר מזה. התופעה הזאת מתרחשת, על-פי רוב, לא תמיד, אבל על-פי רוב באוכלוסיות שהן מוחלשות יותר, בחברות שהן מטבען מסורתיות יותר. היא רווחת – שני-שלישים מהמקרים הם בקרב המגזר המוסלמי, והדבר הזה מביא לתוצאה – מי שנכנס לנישואים בחברות כאלה ובמגזרים המסורתיים יותר, גם היציאה מהם אחר כך היא הרבה יותר קשה, והמחיר החברתי שהוא משלם הוא הרבה יותר כבד. ולכן המקום והצורך להגן עליו הוא יותר גדול ויותר משמעותי. ישנן תופעות קשות מאוד של נישואים בכפייה, שהרי מי שאיננו בגיר ועודנו קטין מצוי בחזקת הוריו על כל המשמעות של כך, ויכולתו, גם מבחינת החוק וגם באופן אישי, לעמוד על זכויותיו ועל דעתו ועל רצונו היא מוגבלת. מכל הסיבות האלה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו עושים היום צעד ראשון, כאן בכנסת, אחרי הצעד החשוב שהובילה סגנית השר בממשלה, שראוי היה לעשות אותו מזמן. אני חושב שכמאמר הביטוי "כל המציל נפש אחת", אנחנו מצילים כאן אלפי נפשות מדי שנה, מכל המגזרים, מכל השכבות, יהודים ולא יהודים, דתיים ושאינם דתיים. החוק הזה חשוב לכולם, טוב לכולם, צודק לכולם, ואני מאוד מקווה שהוא לא רק יזכה כאן בתמיכה רחבה, אלא שיעלה בידנו להשלים אותו במהרה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. לפנינו ארבע הצעות, שאחת מהן – אני מודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה על יוזמתו לשכנע אותנו בנסיבות הגשתה. יש לנו גם הצעת חוק שנדחתה על-ידי הכנסת לפני חודש וחצי, אבל ודאי יש שינוי נסיבות בכך שהממשלה הגישה; חבר הכנסת מוחמד ברכה פנה אלי, יחד עם חברי הכנסת חנין זועבי וזחאלקה. אני מבקש עכשיו מכולם – חבר הכנסת יריב לוין פירט, אז לכן כל אחד יכול מהצד להוסיף עוד כהנה וכהנה, ולהשתדל לעשות דברים שהם חשובים, או נוספים ללוין. <הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2538/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורית זוארץ) <היו"ר ראובן ריבלין:> ראשונת המבקשות, זאת אומרת, הצעת חוק גיל נישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין) – של חברת הכנסת אורית זוארץ. בבקשה, גברתי. אחריה – ינמק חבר הכנסת דב חנין, אם יהיה נוכח כאן, או חבר הכנסת מוחמד ברכה. <אורית זוארץ (קדימה):> מהצד או – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מהצד, מהצד. את רוצה לעלות למעלה? אבל יש לך רק דקה. <אורית זוארץ (קדימה):> שלוש דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. כמה זמן יש להם? זו הרי הנמקה מהמקום, היו לו. <אורית זוארץ (קדימה):> אמרו לי: שלוש דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> שלוש דקות. בבקשה, לעלות. <אורית זוארץ (קדימה):> תחליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, לעלות, לעלות. שלוש דקות. שלוש דקות. את יכולה לומר לכבוד השר איתן או לכבוד המשנה לראש הממשלה שהם יאמרו: הממשלה מסכימה, ואת משוחררת לעבודתך. רק תאמרי להם. אני אשאל אותם, הם יאמרו לי מלמטה: הממשלה מסכימה, ובזה אנחנו נסיים את העניין. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יודע מה – אני לא יכול להגביל את חברי הכנסת אלא אם כן הם מגבילים את עצמם, אלא בזמן שנתון להם. שלוש דקות, חברת הכנסת זוארץ, בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, שרים, סגנית השר, ידידי היקר יריב לוין, אני מברכת על פריצת הדרך. הנחתי את הצעת החוק הזו עם כניסתי לתפקיד כחברת כנסת. מבדיקות שעשיתי הבנתי שאין סיכוי, ולכן העבודה שאתם עשיתם, גם סגנית השר וגם חבר הכנסת יריב, פורצת את הדרך. מבחינתנו, אנחנו מדברים ביום החשוב הזה על שינוי מהותי בתהליך ההבניה החברתית, בשינוי השפה והטרמינולוגיה, והשפה הזו, המשפטית, שקובעת מה אנחנו מוכנים לקבל ועם איזו מציאות אנחנו מוכנים לחיות ועם איזו מציאות אנחנו לא מוכנים לחיות. העלאת גיל הנישואים היא בהחלט פריצת דרך, היא שפה חדשה, ואני חושבת שהיא צריכה להיות איזושהי התחלה של קידום חקיקה, שמטרתה היא באמת להגיע לשינוי החברתי המיוחל. כשאנחנו מדברים על הגנה שלנו כחברה על קטינים וקטינות, במקרים רבים הם קטינים וקטינות וחסרי ישע, נתונים למרותם של הוריהם וללחצים של בני-המשפחה שלהם, וציינת פה את כל קבוצות האוכלוסייה. כשזה קורה מדובר גם בקטינות שלפעמים נכנסות להיריון ולעתים נאלצות להינשא, כי בתוך המשפחה יש הרבה מאוד סייגים על הפלה, והתפקיד שלנו, כמחוקקים שמעוניינים לחולל את השינוי החברתי הזה, לדאוג שהדברים האלה לא יקרו. אני מברכת, ואנחנו נמשיך לעבוד בוועדה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחברת הכנסת זוארץ. <הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3217/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את דב חנין לעלות ולנמק במשך שלוש דקות את נימוקי הצעת החוק הדומה, שתכליתה הגבלת יכולת הנישואים לגיל 18. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת החוק שלי ושל חברי לסיעה מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה בעניין העלאת גיל הנישואים. עמיתי חברי הכנסת, נאמרו פה לפני דברים יפים וחשובים על-ידי חברי הכנסת לוין וזוארץ, אני מצטרף לדברים האלה ורוצה להדגיש כמה נקודות. כשאנחנו מעלים את גיל הנישואים לגיל ההסכמה האזרחית הרגיל, כשאנחנו אוסרים נישואי קטינים, אנחנו עושים מהלך שהוא חשוב בכמה רמות – אנחנו מגינים על הקטינים, אנחנו מגינים על השוויון, אנחנו מגינים על הנשים, כי במקרים רבים אנחנו עוסקים בנישואי קטינות, ואנחנו מגינים על החברה ויוצרים חברה מתקדמת וראויה יותר. ההכרה בזכויותיהם של הקטינים והצורך להכיר בהם כבני-אדם נפרדים מאוד חזקים בחברה שלנו, אבל כפי שנאמר כבר: אסור להפקיר את הקטינים לזכויותיהם. הגנה על חייו של הקטין ועל התפתחותו הנפשית והרגשית, גם היא מבין הזכויות שלהן זכאים הקטינים. כניסתו של קטין למסגרת של נישואים בגיל צעיר עשויה לפגוע בו וברבות מזכויותיו, כמו לדוגמה בזכותו לחינוך. כשם שלשם ההגנה על חייו של קטין מונע החוק מכירת משקאות משכרים לקטינים, או לחלופין – הצעת חוק שלי היתה הזכות לקדם אותה – מכירת כרטיסי הגרלה לקטינים, כך אנחנו מגבילים, ויש מקום להגביל בחקיקה, את יכולתו של קטין להינשא ולהקים תא משפחתי. אלה הן פעולות שמרבית הקטינים – – – <קריאה:> צודק. <דב חנין (חד"ש):> – – – אינם בשלים לעשותן, ולכן החוק צריך להגן עליהם. עמיתי חברי הכנסת, ההצעה הזאת לא פוגעת בסמכות של בית-משפט לענייני משפחה להתיר נישואי קטינים במצבים ובנסיבות שבהם העניין הזה הוא לטובת הקטין עצמו. אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לומר כמה מלים על היבט מאוד חשוב, שעמיתי ואני מעוניינים לקדם אותו, והוא נוגע לדרישות, לצרכים ולשאיפות המתקדמות שקיימות בציבור הערבי במדינת ישראל. תופעה של נישואי קטינות קיימת בהחלט בחברה הערבית, כמו גם בחברות נוספות בישראל, והציבור המתקדם, הציבור הפרוגרסיבי בקרב האוכלוסייה הערבית, מעוניין, במסגרת ההסדרה הנכונה יותר של התנאים החברתיים, לבער את התופעה הזו, כדי להפוך את החברה כולה לחברה מתקדמת, ראויה ונכונה יותר. עמיתי חברי הכנסת, במרכזה של הצעת החוק עומדת התפיסה של הגנה אמיתית על טובתו של הקטין. אני מקווה ומשוכנע שכולנו נתאחד הפעם לתמוך בהצעה הזו. אני רק רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – – שאני שמח, ולסיים בכך, שאני שמח במיוחד לעמוד כאן על הדוכן ולקדם את הצעת החוק הפעם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש שאלה לחבר הכנסת בר-און, בבקשה. <רוני בר-און (קדימה):> האם אתה לא חושב שצריך להיות סעיף בחוק שלבית-המשפט לא תהיה סמכות לאשר נישואים מתחת לגיל 18 למישהו שבין בן-הזוג שלו ובינו יש פער גילים חסר היגיון? <היו"ר ראובן ריבלין:> ומה קורה אם בכל זאת היא אוהבת אותו? <רוני בר-און (קדימה):> אם היא אוהבת אותו, אז שתתאפק עם האהבה שלה. <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת – – – <רוני בר-און (קדימה):> היה מקרה – – – <נסים זאב (ש"ס):> בציבור החילוני אין בעיה, אם היא אוהבת אותו אז זה בסדר. <רוני בר-און (קדימה):> היה מקרה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני חושב שהשאלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אין שם שום בעיה, שום מגבלות. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – היא מאוד טובה. <דב חנין (חד"ש):> השאלה היא מאוד טובה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בית-המשפט, כפי שאמר בר-און קודם, ב-common law הוא יבוא ויאמר שזה נימוק שאם יש הפרש גילים של 20 שנה בין בת 16 ו-36, זה נימוק לא לאפשר לה. מה יקרה עם היא תחכה עד גיל 18? היא תוכל להתחתן אתו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני אומר: אפילו – – – שנים זה נימוק. <קריאות:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> אבל היה מקרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בעיקר אם ההורים שלו ילחצו. <רוני בר-און (קדימה):> היה מקרה שבית-המשפט בישראל אישר נישואים למישהו די מוכר שגילו היה פי-שלושה מגיל הנערה, כמעט פי-שלושה מגיל הנערה, שקיבלה היתר להינשא לו בגיל 16.5. זה כמובן החזיק פחות משנה, הנישואים האלה, בדרך השכל הישר. אז לכן אני הייתי מציע שאתה, כמציע בחוק שלך, תציע הסתייגות, זה נכון שיהודי בן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע – כשנכין את זה לקריאה שנייה ושלישית, בהחלט הדברים שלך – תרשמו לכם לומר אותם. <דב חנין (חד"ש):> אדוני חבר הכנסת בר-און, אני מודה לך על ההערה, ואנחנו בהחלט נבחן את הדברים. אני אומר את זה במלוא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <דב חנין (חד"ש):> – – – הרצינות והפתיחות בהכנת החוק. אני רק רוצה לסיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בדרך כלל זו נערה בת 16 שרואה באיזה מישהו דמות לחיקוי, היא לא מבינה, היא – היום דיברנו בוועדה לקידום מעמד האשה על ההעדפות של הנערות בישראל, וזה כמובן, באותו גיל הן לוקחות את הדוגמאות לחיקוי. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> משפט אחרון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרון, בבקשה. חבר הכנסת זאב, אתה תעלה על הדוכן עוד רגע, אחרי שהשרה תשיב ונדע שהיא מסכימה, אתה תוכל להתנגד. אנחנו רשמנו אותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לציין – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – בשמחה, אני רוצה לציין בשמחה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <דב חנין (חד"ש):> – – – שהיום אנחנו מציינים שנה בערך לאותו מועד, נדמה לי שזה היה ה-9 במרס שנת 2011, שהצעת החוק הזו שלי הועמדה להצבעה בכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ונדחתה. <דב חנין (חד"ש):> – – – ונדחתה. ואני שמח – 9 במרס. ואני שמח על כך, כי אני אומר, הנה דברים נכונים שבא זמנם, בסופו של דבר אפשר להעביר אותם, במיוחד כשגם חבר הכנסת לוין מצטרף למלאכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לקח לבגין עד 1977 שהבינו – – – <דב חנין (חד"ש):> אז אני מקווה שדברים אחרים טובים נצליח לקדם יותר מהר. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, אתה רואה? יכול להיות שאפילו נמצא את "שמש העמים". חברת הכנסת חנין זועבי – בבקשה, גברתי. אם את רוצה. <קריאה:> ניצן הורוביץ, ניצן הורוביץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, ניצן הורוביץ, סליחה. ניצן הורוביץ, ואחריו חברת הכנסת חנין זועבי, סליחה. <הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3218/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה, אדוני. יש לי הזכות לנמק את הצעת החוק שהגשנו, קבוצת חברי כנסת בראשות יושבת-ראש המפלגה שלי זהבה גלאון, שהגישה את הצעת החוק הזו גם בכנסת הקודמת, ומקדמת את העניין כבר הרבה מאוד זמן. אדוני, גם אפשר להגיד שזה יום היסטורי בכנסת, לא בגלל שזה יום האשה הבין-לאומי אלא בגלל שכבר בכנסת הראשונה, בשנת 1949, היתה חברת כנסת ממפא"י – עדה מימון (פישמן) – שהעלתה את העניין הזה של הגבלת גיל הנישואים. ומה שאנחנו עושים כאן, בכנסת השמונה-עשרה, הוא המשך ישיר לפועלה של חברת הכנסת עדה מימון (פישמן) מהכנסת הראשונה. היא הגיעה לנושא מתוך הכרה קרובה של תנאי החיים של נשים בארץ, ואפילו לפני קום המדינה – ביישוב. היא היתה פעילה במועצת הפועלות, במשקי הפועלות, היתה קרובה לחלוצות בקיבוצים ובקבוצות ההכשרה, וראתה את המציאות הקשה. והיום, לצערי, גם במגזרים מסוימים בחברה הישראלית, ובכלל, המציאות ביחס לנשים וזכויותיהן איננה טובה. ואנחנו יודעים שנישואים בגיל צעיר מדי – יש כבר מחקרים של הרבה מאוד שנים – מונעים חינוך ראוי מנשים ומגדילים את הסיכוי לעוני ולמקרים של אלימות במשפחה. חברת הכנסת עדה מימון הציעה באותה הצעת חוק שהיא העלתה כבר בכנסת הראשונה, אדוני, ב-1949, לא רק להגביל את גיל הנישואים, זאת אומרת, לגיל מסוים של אשה בוגרת, אלא גם לבטל נישואים שנערכו לילדה מתחת לגיל 16. כי הרי מה המציאות של השאת ילדות בגיל כזה, קטינות? הן אינן בשלות, הן אינן מודעות, הן כלי חפץ בידי אחרים, שמשיאים אותן כאילו היו איזה מטבע עובר לסוחר. לכן, יפה וחשוב שהכנסת מקבלת היום את הצעות החוק האלה. אני שמח שיש כאן קואליציה מקיר לקיר, כמעט, – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – סביב הצעת החוק החשובה. זה דבר חברתי. הישג ממדרגה ראשונה. ושוב, היא עשתה את זה כבר בכנסת הראשונה והיום אנחנו ממשיכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. <הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/4130/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. לאחר מכן תשיב השרה אורית נוקד בשם השרה – לא, היא תהיה פה. היא נשארת. בבקשה, חברת הכנסת זועבי. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, תחילה אני רוצה להודות לחברי הכנסת שסייעו היום לפתור בעיה טכנית בהנחת הצעת החוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת ריבלין ולחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני רוצה גם להודות ליושב-ראש הקואליציה, וועדת הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. וליושב-ראש ועדת הכנסת. <חנין זועבי (בל"ד):> כן, יושב-ראש ועדת הכנסת יריב לוין, וזאב אלקין, וגם לחברים שלמה מולה ואורלי אבקסיס ויעקב אדרי ויואל חסון ואילן גילאון. ואני גם רוצה להודות לחברי לסיעה ושותפי בהצעת החוק ג'מאל זחאלקה. רק כמה מלים: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחברה הערבית יש כמעט 3,000 מקרים של נישואי קטינות מדי שנה. זה אחוז שמהווה 25% מסך כל המתחתנים והמתחתנות. חשוב להדגיש כי בעולם הערבי כבר התחילו לפני חמש שנים להעלות את גיל הנישואים ל-18 שנה. במצרים, במרוקו, בטורקיה, בירדן – גיל הנישואים כבר 18. אדוני היושב-ראש, זו אינה הצעת חוק שמתייחסת לנישואים, זו הצעת חוק שמתייחסת גם למעמדן של נשים וגם לזכויות נשים. דיברו פה על נישואים בכפייה; צריכים לדבר גם על מצבן הבריאותי של הנשים, על סכנות של בריאות האם והילד. הסכנה שהתינוק ימות בלידה לאם שהיא מתחת לגיל 18 היא גבוהה ב-60% משאר הנשים. גם אחוז הגרושות מתחת לגיל זה הוא 10%, וזה הרבה יותר מאחוז הגירושים בכלל החברה. הסטטיסטיקה גם מראה ש-35% מהגירושים בחברה הערבית מתרחשים אצל בני-זוג שגילם מתחת ל-24 שנים. כלומר, לרוב אצל אלה שהתחתנו מוקדם. אני מודה לכם, וזו בשורה טובה שהחוק הזה עולה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. השרה גילה גמליאל תעלה ותבוא ותנמק את החלטת הממשלה לתמוך בחוקים אלה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ידוע לי. קודם נשמע אם היא מסכימה. <סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:> – – – השרות והשרים, חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק של גיל הנישואים עולה מדי שנה – מדי מושב כנסת מחדש, ואני שמחה שבאמת, בעבודה נכונה, בשילוב זרועות של כל הגורמים, אני מצליחה לבשר ביום האשה הבין-לאומי את הבשורה המאוד-מאוד חשובה לרבות מהנשים שלצערנו מצאו את עצמן נישאות בנישואי קטינות, בגיל שהוא מתחת ל-18. ולצערנו, הן מצאו את עצמן גם במעגל האלימות, ודבר שני, לא פחות חשוב – גרושות. את זה כל הסטטיסטיקות מראות. המחקר שהגיע אלי מ"מרכז רקמן", כבר לפני מעל שנה, הציג את הנתונים המאוד-מאוד קשים: מלבד העובדה שמדינת ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שבהן גיל הנישואים הוא עוד גיל של נישואי קטינות וקטינים, הנושא היותר – ההתחייבות של מדינת ישראל, החתומה, כבר משנת 1999, על שתי אמנות בין-לאומיות, גם בנושא של הנשים וגם בנושא של שלום הילד, מחייבת אותנו בעצם להציג את החוק הזה, בנוסף. ודבר לא פחות חשוב, מבחינת הנתונים: צריך לראות שיותר מ-500 נערות במדינת ישראל יולדות לפני גיל 17, ובעבור 10% מהן אף לא מדובר בלידה ראשונה. יש הרבה מאוד מהתופעה של נישואי קטינות בעיקר במשפחות, לצערנו, מחתכים באוכלוסייה הישראלית שבהם אבות המשפחה אף כופים על אותן נערות את הנישואים, והן מוצאות את עצמן נאלצות להיות במערכת שהן לא ראו אותה לנכון. מקרים אלו, בנוסף, פוגעים ביכולת של הקטינים והקטינות לרכוש השכלה, לפתח קריירה, לממש את חוק חינוך חובה במדינת ישראל. וגם המחקרים, כפי שאמרתי, מגישים שיעור גבוה של גירושים של אותם זוגות שנישאו בנישואי בוסר, כמו גם גילויי האלימות בתוך המשפחה, קשיים כלכליים. החלטה של נערה או נער, היא עדיין לא נמצאת בבשלות, ועל כן להינשא – זו צריכה להיות החלטה מושכלת, מתוך בחירה אמיתית וחופשית, ועל כן העלאת גיל הנישואים מכבדת גם את מוסד הנישואים. אני רוצה לברך את כל הנוגעים בדבר: את שר המשפטים, שלא נמצא כאן היום. את כל חברי וחברות סיעות הבית, וגם דנתי עם כמעט כל יושבי-ראש סיעות הבית בנושא הזה, על מנת לקדם את ההצעה. חברי חבר הכנסת יריב לוין, שהרים את הכפפה והוביל את החוק, וכל מי שהגישו היום את הצעות החוק: אורית, וכל מי שדיבר כאן הערב הזה. הממשלה תומכת בהצעת החוק של חבר הכנסת יריב לוין. לגבי סעיף 1 – העלאת הגיל מ-17 ל-18, ולגבי סעיף 2 להצעת החוק, יש לתאם מול משרד המשפטים ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. ועל כן היא גם תומכת בשאר ההצעות המוצמדות לחוק. אני רוצה לברך – היום זה רגע היסטורי, ממש, עבור כולם וכולן. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, סגנית השר גילה גמליאל. הממשלה מסכימה להצעות החוק, ולכן עומדת הזכות לחבר כנסת להתנגד – ביקש להתנגד חבר הכנסת זאב, נסים זאב. לרשותו שלוש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מה קרה? מה קרה? מה קרה? <קריאה:> הדמוקרטיה, הדמוקרטיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – רבותי חברי הכנסת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש אנשים עם השקפת עולם. גם בנשיאות לא התקבל הכול, יש פה השקפת עולם. פה יש ויכוח לא על נושא פוליטי. <אורית זוארץ (קדימה):> – – – יש פה דמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> איזו שאלה? אנחנו גם נצביע, אבל אדם יכול להביע את השקפת עולמו. מה זה? הוא נבחר לכנסת בשביל לייצג את השקפת עולמו. בבקשה. אתם רואים שה"ספליט" הוא לא רק בין יהודים ליהודים, אלא גם בין ערבים לערבים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כמה חשוב שאני מתנגד. אדוני היושב-ראש, הרי ההתנגדות שלי תביא רק את החיזוק שלכם להצביע בעד, נכון או לא? לכן חשוב שאני אתנגד. <שלמה מולה (קדימה):> אם תשכנע אותנו – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, "כי הנה החֹשך יכסה ארץ וערפל לְאֻמים". לא ראיתי חשכה כזאת בכנסת ישראל כמו בהצעת החוק הזאת. <רוני בר-און (קדימה):> אוווו. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, רבותי. תן לו. תנו לו להתבטא. הוא לא אמר שום דבר לא פרלמנטרי. בבקשה. <אורית זוארץ (קדימה):> הוא גם לא דיבר ביום האשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת, אני אתן לו לדבר פה. <נסים זאב (ש"ס):> תכבדי את האשה. תני לה את הזכות שלה לבחור בעצמה מתי היא רוצה להינשא. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, אני אגן עליך. כל קריאת ביניים תוסיף לו דקה. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אתחיל בדבר תורה, בפסוק, אדוני היושב-ראש, התורה אומרת: "ויבן את האשה". יום האשה הבין-לאומי. ומה כתוב על "ויבן"? מלמד שניתנה בינה לאשה יותר מהאיש. האשה יותר בנויה לבנות את הבית – יותר מהגבר. 60 שנה – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבין – הגבר, היה מותר לו להינשא, בחור בגיל 18. מה קרה אחרי 60 שנה? מה, פתאום קטסטרופה מהלכת? אתם רוצים להציל את הנערות? תצילו אותן. שמעתי בגלל הבדואים, שהבדואים מתחתנים בגיל צעיר. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, סיפור שהיה לי הבוקר: ישנה נערה בת 15 וחצי, שבויה אצל בדואי. כל משטרת ישראל על הרגליים להוציא אותה מהבדואי הזה. הם לא מסוגלים. לנו יש שליטה אם הבדואים לוקחים ארבע נשים, או חמש נשים, או שש נשים? בכלל יש לנו אפשרות אפילו לספור את מספר הילדים שלהם? אז אני רוצה לומר לך, קודם כול, בגלל שהזמן כל כך מצומצם, והצביעות פה כל כך חוגגת, אני אכנס ממש למהות. מדינות רבות ונאורות, לא חשוכות – נכון, יש מדינות ערב שבגיל 20 אפילו, אבל במדינות ערב חיי הנישואים זה חיי יסוד שם, בדיוק כמו בציבור החרדי אצלנו, ולכן יש שם ערכים. אבל כאשר מדובר במדינות כמו מדינת ישראל, שפה יש יותר פתיחות, יותר הפקרות, ואיש הרוצה לעשות, כמיטב יכולתו עושה, לכן, פה יש חשיבות לאותו ציבור שאכפת לו מחיי הנישואים ולא רוצה להיות מופקר. לכן, אדוני היושב-ראש, כשמדברים על מדינות נאורות, אז אני רוצה להקריא לך: איסלנד, הולנד, הונגריה, פורטוגל, סלובניה, ספרד, טורקיה, אנגליה, קנדה ורוב המדינות בארצות-הברית – זה בגיל 18. אבל כששני ההורים מבקשים – לא צריך בית-משפט. לא צריך אישור של בית-משפט. ואני רוצה לומר לכם – שווייץ היא מדינה נאורה או לא? <נחמן שי (קדימה):> לגמרי. <אורית זוארץ (קדימה):> בעיני המתבונן. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני אומר לכן – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> שם בנות רואות טלוויזיה ומשתמשות באינטרנט, ולא אומרים להן – – – <נסים זאב (ש"ס):> רואות טלוויזיה, אין בעיה, שיראו טלוויזיה בשווייץ, אבל גם שם זה גיל 17 לנערות, גיל 18 לבחורים. איך יכול להיות שוועדת שרים בשתי דקות מקבלת החלטה? איפה הפגיעה בחופש הפרט? איפה הפגיעה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? אתם תכפו על ציבור שלם מה לעשות בחיים, איך לנהוג בדרך החיים שלו? פשוט בושה וכלימה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לסיים, אבל אני לא יכול. פשוט, אני לא יכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין. <נסים זאב (ש"ס):> אני שומע דברים שפשוט מזעזעים אותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין. אני מבין. <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדעת דבר אחד. הרבנות הראשית לישראל – מישהו קיבל את חוות הדעת? עוד לא שמעתי דיין אחד, אדוני היושב-ראש, שהסכים למהלך הזה, והתייעצתי עם הרבה דיינים. אני כבר לא מדבר על ההשפעה של נושא ההפלות כתוצאה מכך שבת התעברה בין 17 ל-18 שנים – – – <שלמה מולה (קדימה):> מה הקשר? <נסים זאב (ש"ס):> – – – וודאי העובדת הסוציאלית תגיד לה: את עדיין קטינה. גם אם היא תרצה להינשא, היא תצטרך ללכת לשופט, והיא לא תרצה ללכת לשופט. אז אנחנו קודם כול נגביר את ההפלות. אני מודיע לכם, זה דבר אחד. דבר שני – – – <רחל אדטו (קדימה):> לא צריך, אפשר לתת אישור להתחתן אם היא בהיריון. אפשר לשים את הסעיף הזה שאם היא בהיריון – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא. אם היא בת 17 וחצי היא לא צריכה. היא לא צריכה. רק עכשיו היה הנכד של האדמו"ר בגיל 17 וחצי, רוצה להתחתן. אז מה אנחנו רוצים? עכשיו נישואים שיהיו גם בדרך כזאת שיהיו נישואים רשמיים ברבנות ויהיו גם כן מתחת לשולחן? למה להכשיל את הרבים, אדוני היושב-ראש? אני מבקש מכם, חוסו על נערי ישראל ועל בנות ישראל. ואם באמת אתם רוצים בטובתן, תשאירו את המצב כפי שהיה עד היום, כי כך נוהגים ברוב מדינות העולם הנאורות, כשיש הסכמת הורים. אין לי בעיה, תעלו את הגיל ל-18, אבל אם שני ההורים חותמים ושני ההורים מסכימים, ובאים לרבנות והם מצהירים שזה על דעתם – או אפילו בניגוד לדעתם, והנערה רוצה בכל זאת להינשא, כי היא בשלה לכך, היא תלך לפני השופט ותאמר: אני רוצה להינשא. <היו"ר ראובן ריבלין:> נימוקיך רבי משמעות, הם רשומים בפרוטוקול, וודאי שרותם יהיה – מי? זה ועדת חוקה. זה עניין חוקתי – ודאי שרותם ייתן את דעתו. <שלמה מולה (קדימה):> שמענו ולא השתכנענו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא גם ירצה להזמין את הרבנות לשמוע את דעתם. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני רואה פה את כולם מחייכים מפה לאוזן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נכון. לא נכון. נימוקיך הם משמעותיים ביותר. עם זאת, חושבים רבים מחברי הכנסת ומגישי ההצעה שהם עושים זאת גם בגלל הנימוקים שאתה דיברת בהם. זאת אומרת, כל אחד – רק התוצאה – – – <שלמה מולה (קדימה):> שמענו. לא השתכנענו. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות. כל אחד – – – <נסים זאב (ש"ס):> תראה מולה, באמת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איש לא מחייב – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – אני האחרון שיכול לשכנע אותך, אתה יודע את זה. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה רק רואה אותי, זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איש לא מחייך על נימוקיך, תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שאפשרת לי עוד שתי דקות נוספות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הקשבתי לך. כל מי ששואל אותך שאלה, אתה רשאי לענות לו תשובה. הם חושבים שאתה כבר שר וזו שעת שאלות לנסים זאב. הם יקבלו תשובות, כל מי ששאל. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות על כל חמש – סליחה, מבקש המציע הראשי לענות בשם כל המשיבים, אלא אם כן מישהו רוצה מכם, אני לא אמנע ממנו, ואז אנחנו לא נצביע. אני חושב שרבים מחברי הכנסת גיבשו את דעתם, ולכן כדאי שחבר הכנסת יריב לוין. אם אחד ירצה גם לומר משהו – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> רק בקיצור. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא, יש לו שלוש דקות. הוא יכול לעשות את זה בפחות, הוא לא יכול לעשות יותר. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת נסים זאב, הקשבתי ברוב קשב לדברים שאמרת, אבל אני מוכרח לומר, אני שואל את כל מי שנמצא באולם הזה – תסתכלו, תישירו אלי מבט: מי מכם היה מוכן שבתו תינשא בגיל 17? מי? מי היה מוכן שבנו יינשא בגיל 17? מי לא היה הופך את העולם כדי למנוע את זה? <נסים זאב (ש"ס):> אתה יודע איזה – – – הוא אומר, תסתכל עליו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב. <יריב לוין (הליכוד):> מי? מי היה נותן לדבר כזה לקרות? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, הוא משיב לך עכשיו. <נסים זאב (ש"ס):> לא, הוא אומר שאני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא משיב לך. <נסים זאב (ש"ס):> תסתכל עליו. <יריב לוין (הליכוד):> ואני רוצה לומר לך, ידידי הטוב חבר הכנסת זאב – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אבל לא בחקיקה. לא בחקיקה. <יריב לוין (הליכוד):> – – – אני רוצה לומר לך, כאשר אתה מסתכל על הנתונים, אתה רואה באופן ברור שהתופעות האלה מתרחשות רובן ככולן במקומות שבהם יש כפייה, לא רצון חופשי. ולכן, חבר הכנסת זאב, הן הולכות ונעלמות במגזר החרדי. כי במקום שבו אין כפייה, זה לא קורה. והחוק הזה הוא חוק שבא להציל את אלה שכופים עליהם. הוא לא פוגע בשום דרך לא בציבור שאתה מייצג, ולא בציבור – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא בא להגן על הציבור שלי, תאמין לי – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – ולא בציבור – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – על הציבור שלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> על הבנות שלכם אני בא להגן. <יריב לוין (הליכוד):> – – – ולא בציבור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב, הוא עונה לך. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – ולא בציבור החרדי על כל גווניו, ואתה יודע טוב מאוד שאני רוחש לו כבוד עצום. אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת זאב: החוק הזה מחזק את ערכי המשפחה, כי הוא מבטיח את זה שתיבנה משפחה על יסודות איתנים, מתוך מודעות, מתוך רצון חופשי, מתוך בשלות, עם השכלה שמאפשרת גם לפרנס ולכלכל את הבית בהמשך השנים. לכן אני קורא לכולנו: בואו ונקדם את החוק הזה, נתמוך בו ונסיר את העוולה הזאת מקרבנו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת והמציע חבר הכנסת יריב לוין. חנין, אתה רוצה להוסיף? <דב חנין (חד"ש):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא רוצה להוסיף. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אתה רוצה להוסיף? לא רוצה להוסיף. חברת הכנסת חנין זועבי אינה מבקשת להוסיף. מי היה עוד? דב חנין, ניצן הורוביץ, חנין זועבי, והראשון היה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הכול בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אורית זוארץ? <אורית זוארץ (קדימה):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא רוצה. כל המבקשים להצביע, נא לשבת. השרים שנמצאים בתאים, אם הם רוצים להצביע, יבואו ויתקרבו לדוכן ההצבעות. רבותי, אנחנו נצביע חמש הצבעות נפרדות. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת יריב לוין. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, שמונה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע שהצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012, עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט על מנת להכינה לקריאה ראשונה. <קריאה:> ועדת כספים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ועדת כספים, בהחלט. זה יועבר לוועדת הכנסת על מנת שתבוא ותקבע מהי הוועדה המיועדת. אנחנו עוברים להצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין) של חברת הכנסת זוארץ. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 38 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <קריאה:> נגד. <אורית זוארץ (קדימה):> מי אמר נגד? שטייניץ? <שכיב שנאן (העצמאות):> אני נגד. <קריאה:> את שומעת כל כך מרחוק? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, כל אחד יצביע מה הוא בעד ומה הוא נגד. כולם יראו. אנחנו ניתן לכם גם את הסטנוגרמה. 38 בעד, שבעה נגד, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התש"ע–2010, של חברת הכנסת אורית זוארץ, עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכנסת על מנת להכינה לקריאה – חבר הכנסת אייכלר, אתה מסכים שההצעה של אורית זוארץ תועבר לוועדת חוקה או שגם כאן אתה רוצה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כספים, כספים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אתה רוצה לכולן את ועדת הכספים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כספים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. היא תועבר לוועדת הכנסת על מנת שתקבע מי הוועדה המיועדת. אנחנו עוברים להצעת החוק של דב חנין, הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. השר בגין, אלה אותן הצעות חוק. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, שבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של דב חנין עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכנסת על מנת שתקבע מי הוועדה אשר תכינה לקריאה ראשונה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין) של חברת הכנסת זהבה גלאון, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. <קריאה:> נגד. <נחמן שי (קדימה):> בעד. מספיק, נו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע. נא לא להפריע בזמן ההצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 39 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, שבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת דב חנין עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכנסת על מנת שתקבע מי הוועדה אשר תכינה לקריאה ראשונה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הורוביץ וגלאון. <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה. זה של חברת הכנסת גלאון, כפי שנומקה – זה של גלאון, גילאון והורוביץ. בזה נגמר העניין. רבותי, אנחנו עוברים להצעה האחרונה, והיא הצעתם של חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. <נחמן שי (קדימה):> בעד. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 37 בעד, שמונה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעתם של חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה עברה בקריאה טרומית, ותועבר גם היא לוועדת הכנסת על מנת לקבוע מי הוועדה אשר תכינה לקריאה ראשונה. אני מבקש לציין לפרוטוקול שמדובר פה בנושא שהוא מיוחד לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ואני בטוח שוועדת הכנסת תיקח זאת בחשבון. עם כל הכבוד הרב שאני רוחש לחבר הכנסת אייכלר, אני לא מעלה על דעתי שוועדת החוקה תדון בעניין פחות בתשומת לב מאשר ועדת הכספים. אבל כמובן, אתה אמרת, והתקנון יחייב את ועדת הכנסת. אבל חובתי פעם אחת לומר זאת, כי אנחנו לפעמים – אני חושב שוועדת חוקה היא ועדה שאחר כך המשמעות גם – ההרכב המקצועי שם הוא כזה שמקפיד מאוד בנושאים שנסים זאב העלה אותם. תודה רבה. אני מאוד מודה לכם. אני ישבתי פה כמעט שלוש שעות. חברי, סגן היושב-ראש, חבר הכנסת מולה, יחליף אותי לשעתיים הבאות. מי מחליף אותו? <הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3235/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אילן גילאון) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אילן גילאון ינמק מהמקום את הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות). אדוני, בבקשה. <השר מיכאל איתן:> לא שומעים. <נסים זאב (ש"ס):> יש חילופי גברי. <היו"ר שלמה מולה:> נא לפתוח את המיקרופון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מאוד שמח שיוצא לי בצורה מאוד נדירה לנמק מהמקום. אני אעשה את זה מהר וחפוז, כדי שהממשלה לא תתחרט על תמיכתה הצודקת והנכונה בהצעת החוק שלנו לגבי נושא זכויות יוצרים וויתור על זכויות יוצרים בהנגשה של יצירות תרבות ויצירות ספרותיות לקלטת שמע, לכתב ברייל וכיוצא בזה, כדי להנגיש את אותן יצירות לאנשים מוגבלים. במדינת ישראל יש כ-150,000 אזרחים ואזרחיות אשר נזקקים לשירות הזה. ברור לגמרי שהשירות הזה, או הוויתור על זכות יוצרים, לא יפגעו ביוצרים, משום שלא היה גדֵל כאן נפח המכירות של ספרים למשל, אדוני. בכל מקרה, זה איננו חוק כל כך מקורי. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אני תמיד אומר שעד 2018 נהיה אמריקה. בדרך כלל, אני לא אוהב להיות דומה לאמריקה, אבל בתחום הנגישות אני מאוד הייתי רוצה להיות. החוק הזה התקבל בתחילת שנות ה-90 בארצות-הברית, וזהו חוק שאומר שהיוצרים מוותרים על זכויותיהם לטובת הנגשת הנושא. והנה, הממשלה היא כמו שעון, וגם שעון שעומד, אדוני היושב-ראש, פעמיים ביום מראה את השעה נכון, והתמיכה של הממשלה בחוק הזה דומה לאותו שעון. אני מודה לוועדת השרים בממשלה. אני חושב שזה חוק מוצדק ומקדם עניין צודק ונכון, ואני אסתפק בכך. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> אדוני, תודה רבה. בשם שר המשפטים, יענה השר מיקי איתן. בבקשה. <השר מיכאל איתן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, אבל בכפוף לכך שהנוסח שלו בהמשך יוסכם עם משרד המשפטים ועם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אני מבין שהמציע אכן מקבל את ההתניה הזאת, ולכן אני אבקש מהמליאה להצביע בעד קבלת החוק בקריאה הטרומית. יחד עם זאת, אני רוצה להצביע על הסתייגות או אמירה נוספת שגם אותה צריך להביא בחשבון. המציע מדבר על כך שיש 150,000 אנשים עם מוגבלויות, וכאשר יש חומרים – חלקם חשובים מאוד ואפילו חיוניים, וחלקם אולי פחות חיוניים, אבל כאשר החומרים האלה נמצאים במצב שאנשים עם מוגבלויות לא יכולים להגיע אליהם, אז נפגעת זכות בסיסית של אנשים עם מוגבלויות, ומצד שני, בעלי הזכויות גם לא נהנים, משום שממילא אנשים עם מוגבלויות לא יכולים לצרוך, גם לא בתשלום, את המוצר כפי שהוא קיים. אז הדבר הזה נכון, אבל צריך למצוא את הדרך הנכונה איך לבצע ואיך לאזן בין האינטרסים השונים, משום שאם אנחנו מדברים על הנגשה, חלק, למשל, מאמצעי ההנגשה זה הקראה, לדוגמה. אנחנו רוצים שאנשים שלא יכולים לראות, שיוכלו לשמוע. אבל ההקראה יכולה לשרת גם ציבור שהוא לא עם מוגבלויות, ומאחר שאנחנו אמורים לקבל כאן את המוצר מתוך עקיפת בעלי הזכויות, ייתכן מאוד שתהיה כאן גם פגיעה כלכלית מסוימת או סכנה של פגיעה כזאת, ואת הסוגיות האלה יצטרכו ללבן היטב בוועדה. מתוך ניסיוני, בכל מה שקשור להנגשה לאנשים עם מוגבלויות בעידן הדיגיטלי, אני יודע שגם המציע מחפש את הפתרונות ההגיוניים והנכונים על מנת להשיג את המטרה בהיקפה כפי שהוא מוצהר – סיוע לאנשים עם מוגבלויות מבלי לפגוע באינטרסים אחרים או תוך כדי מציאת האיזון הנכון. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. מאחר שאין מתנגדים להצעת החוק – הממשלה תומכת בחוק – אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות), התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 20, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, היא תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה – נימוקים והמצאה), התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3076/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת סעיד נפאע) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בנושא הבא: הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה – נימוקים והמצאה), התשע"א–2011, של חבר הכנסת סעיד נפאע. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <סעיד נפאע (בל"ד):> תודה רבה. אני מבין שכבוד השר איתן ישיב לי. מותר לי לחכות לו, לא? כדי שישמע אותי. טוב. כבוד היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת – השר איתן, היות שאתה אמור להשיב לי אז אני – – – <היו"ר שלמה מולה:> אני מציע שתתחיל לדבר. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב, אני ער לכך, כבוד השר, שהכנסת – – – <השר מיכאל איתן:> אני חייב להקשיב על מנת להשיב. <סעיד נפאע (בל"ד):> מאה אחוז. הכנסת למעשה בשבוע שעבר דחתה איזושהי הצעה דומה להצעה הזו, לא זהה לה. שם ביקש חבר הכנסת והבה שחבר הכנסת המציע הצעת חוק פרטית יופיע בפני הוועדה כדי לנמק את הצעתו, אולי בכל זאת יוכל לשכנע את הוועדה בנימוקיו. אני ער לעובדה שההצעה הזו נדחתה. ההצעה שלי דומה להצעה הזו, אבל היא מקלה, מאוד מקלה. כשעוררתי את הנושא הזה בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, נאמר על-ידי יושב-ראש הכנסת שאכן ישנו איזשהו פגם בנושא הזה, כך שקורה שחבר הכנסת שבא לנמק את הצעתו לא יודע למה נדחתה ההצעה הזו בכלל, אפילו בשורה אחת. בפרוטוקול של הוועדה לענייני חקיקה, מה שמופיע שם זה סימון "וי" תחת העמודה של: הוועדה לא מסכימה. אני לפחות, באופן אישי – – – <היו"ר שלמה מולה:> חבר הכנסת אלקין. <סעיד נפאע (בל"ד):> בהעלאת ההצעה בזמנו, יושב-ראש הכנסת הציע שניגש אולי לתיקון התקנון בנושא הזה. אני פניתי ליושב-ראש ועדת הכנסת, שהשיב לי בכתובים ואמר באופן המפורש ביותר: ההצעה ראויה, הנושא הזה חייב איזשהו הסדר, אבל זה טעון חקיקה ולא תיקון תקנון הכנסת. אבל לפחות באמתחתי האישית, כבוד השר, שלוש הצעות חוק שאחרי שהוועדה לענייני חקיקה דחתה אותן, כשהן הועלו מהדוכן הזה ונומקו, היה מעין הרהור שני באותן הצעות. לפחות על אחת ההצעות האלה כבודו יכול להעיד. כשהעליתי אותה ואחרי כן ראיתי את הנימוקים, כבודו ישב באולם הזה ואמר באופן המפורש ביותר: ההצעה הזו ראויה. השר שהיה אמור להשיב אמר אותו דבר, גם יושב-ראש ועדת הפנים שישב, כי זה היה קשור באיזושהי צורה גם לוועדת הפנים – שמן הראוי שההצעה הזו אכן תידון פעם נוספת. כפי שאמרתי, באמתחתי היום שלוש הצעות חוק כאלה. אחרי שנומקו – לא מזמן נימקתי איזו הצעת חוק והשר שהיה אמור להשיב אמר באופן המפורש ביותר: אני לא מבין למה דחו את ההצעה הזו. כאמור, ישנם תנאים, יכלו גם. לכן, לאור ההיסטוריה הזו שאני גוללתי בכמה שורות, אני אומר היום: אוקיי. אתמול, באמירה אגבית, ישבנו באיזשהו מקום, ישב גם השר בגין, והשר בגין גילה שם דברים. הוא אמר באופן המפורש ביותר. היות שאמרתי לו שם: אני אשתמש באינפורמציה שאתה אמרת, אז אני מרשה לעצמי להשתמש באינפורמציה הזו. הוא אומר שישנה בעיה בנושא הזה. ישנן עד היום כ-4,000 הצעות חוק פרטיות. תארו לעצמכם איך הוועדה לענייני חקיקה תוכל להתמודד עם כמות גדולה כזו של הצעות חוק. ולכן, הוא אמר דבר עוד יותר חמור, כבוד השר, הוא אמר: יש הצעות כאלה שלוקחות מאתנו רק דקה אחת ואנחנו דוחים אותן ויש כאלה שאנחנו דנים במשך רבע שעה. אני מבין את זה, אני מבין. אכן, כשיש בפני הוועדה 4,000 הצעות, זה לא דבר קל להתמודד. אבל בכל אופן ישנו כאן דבר שלעניות דעתי הוא חשוב ביותר. הרי נכון, כשחבר הכנסת מנמק את ההצעה שלו, הוא שוקד כדי למצוא את כל הנימוקים שבעולם כדי לתמוך בה, אבל הוא בא להציג אותה בפני הכנסת כאשר למעשה הוא לא יודע, ולו במשפט אחד, למה הוועדה התנגדה. כפי שאמרתי, בפרוטוקול שם יש עמודה: נדחה, ואז ויש סימן "וי". לכן אני אומר היום, ההצעה שאני מביא היא למעשה הצעה מקלה. בטח כבוד השר יודע, חברי חברי הכנסת יודעים, שבדרך כלל אנחנו מקבלים את עמדת ועדת השרים לענייני חקיקה שבוע, אולי שבועיים, אחרי שאנחנו בכלל מעלים את ההצעה – שהוועדה, בהתאם לסעיף כך וכך, החליטה להתנגד לה. לכן מה אני בא ואומר בהצעה הזו? היות שיש מעין, אני לא רוצה להגיד אחדות דעים, אבל צורך, שלפחות אותו חבר כנסת יבוא ויוכל לטעון כנגד הנימוק של הוועדה, שלפחות במשפט אחד יודיעו לו על הדבר מבעוד מועד: הצעתך נדחתה, הואיל ו – לא יודע מה. אז הוא יכול באמת לגייס לעצמו חומר נוסף כדי לנסות ולשכנע. אחרת נעשה את זה באופן אוטומטי. אני תמיד תהיתי כשהעליתי הצעות חוק שלי – מה זה, בגלל שזה מהצד הזה של הבית, לא מהצד השני? ואנחנו גם, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, היינו עדים לכמה מקרים שהצעות שהועלו – אותן הצעות למעשה, כבוד היושב-ראש – כשעלו מהצד הזה אז הן כן עברו, אבל כשעלו קודם מהצד הזה, לא עברו. היו מקרים כאלה, אני לא סתם אומר, אני יכול גם להביא דוגמאות. אבל בכל אופן, לא זה מה שמעניין אותי בסוגיה הזאת. אני חושב שמן הדין שהכנסת תידרש לסוגיה הזאת, על אף המעמסה הכבדה שגם אני ער לה בנושא הזה. כפי שאני אומר, חשוב מאוד לחבר הכנסת המציע הצעה לקבל, ולו במשפט אחד, גם אם תצטרך הכנסת למצוא לה איזושהי דרך – וישנן הרבה דרכים בנושא הזה – כדי שהזכות הזאת אכן תמומש, ואז יותר קל לחבר הכנסת כשהוא בא לכאן להתמודד עם הסירוב הזה של הוועדה. זה למעשה לב ההצעה. אני לא בא ולא אומר: כפי שאני הצעתי אותה – זה בדיוק מה שדרוש. זה – כאמור, יש ועדות, אם יהיה שינוי בעמדה בנושא. אבל אני לא יודע אם שמע אותי בתחילת דברי כבוד השר. אני, כשהעליתי את הנקודה הזאת, יושב-ראש הכנסת אמר שיש צורך בתיקון תקנון. אני פניתי אל יושב-ראש ועדת הכנסת. הוא אכן נתן לי, השיב לי בכתובים ואמר באופן המפורש שאכן ישנו כאן איזשהו פגם. אני לא רוצה לדבר על חוק חופש המידע ושיש צורך לדעת כל דבר שנדון באיזשהו גוף ציבורי, אבל לפחות כדי שאכן יינתן יתר רצינות להצעת החוק, אני חושב שמן הדין שאכן הנושא הזה באיזשהו מקום ימצא איזשהו פתרון. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. ישיב השר מיכאל איתן. בבקשה, אדוני. אחריו, אם אדוני ירצה לעלות – יעלה. אם לא – אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <השר מיכאל איתן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת נפאע, אני נוטל את נפשי בכפי ופותח ואומר שאני באופן אישי סבור שהצעת החוק הזאת היא הצעה ראויה. אבל פעם אחר פעם אני מנסה לחולל איזשהו שינוי בתחום חופש המידע וזכות הציבור לדעת בכל הקשור לדיונים של ועדת השרים לענייני חקיקה, ואני מוצא את עצמי במיעוט. כרגע אני מדבר בשם הממשלה, והרוב המכריע של הממשלה מתנגד להצעת החוק. יחד עם זאת, יושב-ראש הקואליציה הציע שאני אציע לך להפוך את ההצעה הזאת להצעה לסדר-היום על מנת שהיא תוכל להידון ככזאת, כנראה בוועדת החוקה. אני חושב – המלצתי האישית הפעם, לא עמדת הממשלה – שכדאי לך לקבל את ההצעה הזאת, כי אחרת היא תיפול כמובן ברוב הקואליציוני שקיים. לעומת זאת, בדיון בוועדת החוקה ייתכן מאוד שתמצא תמיכה רבה יותר למצוקות שבאות מעבודתם של חברי הכנסת. אני, לטעמי, זו לא רק מצוקה של חברי כנסת, זו מצוקה של הציבור כולו, וצריך לתת לה מענה, כי השיטה הדמוקרטית שלנו היא שיטה של דמוקרטיה פרלמנטרית, וקיימים יחסים בין הממשלה לבין – שצומחת מתוך הכנסת, אבל היא מייצרת כלי שהכנסת לא תפריע לה בעבודתה, וזה הכלי הקואליציוני, ואז יש איזשהו תיאום. לכן, כאשר אנחנו משתמשים במוסד הזה ששמו ועדת שרים לענייני חקיקה, זה צומת הכרעה מרכזי במסלול החקיקה, ולטעמי, על דעתי האישית בלבד, זהו צומת שהציבור כולו ראוי שיראה מה קרה ומה קורה בו. <היו"ר שלמה מולה:> רבותי, השר, אפשר לשבת שם? השר נהרי. <השר מיכאל איתן:> בכל אופן – – – <היו"ר שלמה מולה:> רק רגע, שנייה. השר נהרי, אפשר לשבת וגם – – – <השר מיכאל איתן:> הגזמתי אולי בפירוט עמדתי, אבל אני חייב להביא את דברי השר ואת דברי הממשלה. ראשית, הטענה היא שדרכי התקשורת בין חבר הכנסת המציע לבין הממשלה אינן עניין להסדרה בחקיקה. ועדת השרים מוקמת מכוח תקנון הממשלה, והיא אינה ועדה סטטוטורית. מדובר בפורום פנימי של הממשלה שבאמצעותו פועלת הממשלה ומגבשת את עמדתה בשלל נושאים. משכך, קשה לראות טעם מיוחד מדוע לחייב את הממשלה בחוק לנמק את החלטותיה בכתב דווקא בהיבט המסוים שמוסדר בהצעת החוק. כמו כן, מדובר על כך שאלפי הצעות החוק – הוא מסכים? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – הצעה לסדר – – – <השר מיכאל איתן:> יפה. אז רק עוד משפט אחד. כמו כן, בעידן שבו מונחות בכנסת אלפי הצעות חוק פרטיות, ומדי שבוע נדונות עשרות מההצעות האלה בדיון מוקדם במליאה, אין מקום להטיל על הממשלה לספק התייחסות מפורטת ומנומקת בכתב על כל הצעה והצעה. נטל שכזה ישפיע באופן משמעותי על תפקודה של הממשלה. באשר לנימוק ההפתעה שהעלית, שזה נודע רק ברגע האחרון, אומרת הממשלה, אומר השר הממונה, שר המשפטים: במסגרת הדיונים בכנסת, לרבות דיוני החקיקה, אין חובה כללית לנמק בכתב ומראש את העמדות השונות. גם חבר הכנסת יכול להפתיע את הממשלה בנימוקים להסתייגויות השונות שמעלים או לשינויים אחרים שתוך כדי מהלך החקיקה הוא מציע בוועדות הכנסת, ויכול אפילו שלא לנמק כלל את עמדתו ואת הצבעתו. יתר על כן, קוצר ההתראה נובע מכך שחבר הכנסת מבקש להעלות את ההצעה ביום רביעי לדיון מוקדם, וועדת השרים נאלצת להחליט בדבר ביום ראשון הקודם לו. <היו"ר שלמה מולה:> סגן השר איציק כהן, אתה רוצה לדבר עם – – – <השר מיכאל איתן:> ולבסוף, הנימוק האחרון: חבר הכנסת המציע אינו מופתע מנאום השר במליאה מכיוון שבדרך הרגילה נודעת החלטת הוועדה, כפי שנודעת פעמים רבות לציבור כולו, מעל דפי העיתונים מייד אחרי הדיון בוועדה. אכן, ההחלטה יוצאת החוצה. לטעמי – עוד פעם, עמדתי האישית בלבד – היא לא רק צריכה לצאת כהחלטה, מה החליטה ועדת השרים, אלא היא צריכה לצאת עם איזשהו פרוטוקול מקוצר ועמדתו של כל שר ושר בהצבעה, כי אני, מניסיוני, ראיתי שהרבה פעמים משבשים ולא מדווחים לציבור מה הצביע שר פלוני ושר אלמוני, ויש ניגודים. אבל את זה נשאיר לפעם אחרת ולדיון בוועדת החוקה. אני אשמח מאוד אם אני גם אוזמן להשמיע את דעתי שם, ואני מציע לך לקבל את ההצעה הזאת. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. האם אדוני מקבל את הצעת השר להפוך את העניין להצעה לסדר-היום? מסכים? בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. הנושא – רק רגע, שנייה. לפני הצבעה, כבוד השר בגין, רצית להגיד משהו? בבקשה, אדוני. <השר זאב בנימין בגין:> אם אפשר, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת המציע, להעיר את ההערה הבאה: ההצעה הזאת היתה אולי יכולה לבוא בחשבון, למרות הנימוקים הסטטוטוריים שנשמעו, לו הגבילו חברי הכנסת את עצמם בחקיקה הפרטית. עד היום בכנסת זו הוצעו 4,000 הצעות חוק פרטיות. <קריאה:> אני אמרתי – – – <השר זאב בנימין בגין:> אנחנו יושבים בוועדת השרים לחקיקה שעה וחצי, לעתים שעתיים. 30 הצעות מונחות לפנינו, אז מובן שזה מאוד מקשה. אני חושב שלו אפשר היה להשיג הסכמה כזאת בין הכנסת לבין הממשלה, היה טוב לממשלה, והיה גם טוב מאוד לכנסת. <היו"ר שלמה מולה:> לכן, אדוני, אני חושב שגם ההצעה של השר בגין וגם ההצעה שלך תתבררנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שם, אני מניח, הנושא יידון. ולכן, אנחנו עוברים להצבעה, רבותי השרים וחברי הכנסת. נא להצביע. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר שלמה מולה:> הצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה – נימוקים והמצאה), התשע"א–2011, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. בעד – 20, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אצל חבר הכנסת דודו רותם. בעד – 28. <הצעת חוק התפתחות טבעית בערי יהודה ושומרון, התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3175/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק התפתחות טבעית בערי יהודה ושומרון, התשע"א–2011, של חבר הכנסת כצל'ה, יעקב כץ. ליעקב כץ ישיב השר בגין. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מבקש שהשר ישב פה וישמע, בבקשה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, כאשר ראש ממשלתנו, ראש ממשלת ישראל, נמצא בחו"ל, אנחנו מצווים לנהוג בו כבוד שבעתיים. <היו"ר שלמה מולה:> אכן. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מחזק את ידיו בעמידתו האיתנה בשם עם ישראל. <היו"ר שלמה מולה:> השר מיקי איתן, בבקשה. מי שרוצה לדבר, שידבר בחוץ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אבל אנחנו בכנסת ישראל מצווים באותה מידה להעלות נושאים בצורה רצינית ועניינית על מנת שהציבור ששלח אותנו, או ששלח אחרים, יוכל לשפוט – זה לעומת זה ברא אלוהים. אנחנו יודעים שהליכוד – אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בפני שנת בחירות. הבחירות תהיינה מקסימום בעוד שנה ושמונה חודשים, אבל – כבוד השר מרגי, אתה מפריע לי. אני רוצה להגיד דברים שאתה אוהב. רציתי לדבר בשבחך. הרב יצחק כהן, אתה יושב לידי. טוב שכן קרוב מאח רחוק. אנחנו יודעים שהבחירות תהיינה, בעזרת השם, עד שנה ושמונה חודשים, אבל יש להניח שזה גם יכול להיות, בהסתברות כזאת או אחרת, כבוד השר יעלון, כבוד השר נהרי, לפני כן. אנחנו יודעים שלקראת הבחירות הבאות, הליכוד – שהתברך בחברי כנסת ובשרים מצוינים, אני מודה. כבוד השר יעלון שהוא שר כלבבי, והלוואי שהייתי יכול לראות אותו כשר הביטחון, ואולי, בברכתי, אולי יהיה פעם. חבר הכנסת אלקין – אתה מפריע. דודו, חבר הכנסת רותם. <מגלי והבה (קדימה):> חבר הכנסת כץ, אתה פעם המלצת על מישהו שעכשיו אתה סובל ממנו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נכון, נכון, חכה. את חטאי אני אזכיר היום. על כל פנים, חבר הכנסת אלקין, אני מדבר בשבחך. חבר כנסת מצוין, ואנחנו – יש לנו עוד כמה חברי כנסת: חבר הכנסת יריב לוין, חברת הכנסת חוטובלי, חברי כנסת מצוינים, אוהבי ארץ-ישראל. יש להניח, חבר הכנסת אלקין, שלקראת הבחירות הקרובות, כמו התמונה של השר יעלון, התמונות שלכם יתנוססו ברמה בעיתון "מקור ראשון", באתרים של ערוץ-7, "סרוגים". נראה אתכם בעיתון "בשבע", נראה אתכם מתראיינים כאנשי ארץ-ישראל. <נינו אבסדזה (קדימה):> למה? כי עיתונים אחרים – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אבל מה נעשה, חברת הכנסת זוארץ, שבליכוד יש חברי כנסת מצוינים ושרים מצוינים אוהבי ארץ-ישראל, אבל הם לא קובעים. <היו"ר שלמה מולה:> נדמה לי שהתכוונת לחברת הכנסת נינו אבסדזה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נינו היא חברה טובה שלי. (אומר דברים בשפה הרוסית.) <נינו אבסדזה (קדימה):> (אומרת דברים בשפה הרוסית.) <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> על כל פנים, אנחנו, חברי הכנסת של הליכוד – יש חברי כנסת מצוינים, והם יתנוססו על העיתונים. אני בטוח שראש הממשלה נתניהו, שיודע להפעיל אנשים, יראה אותם בכל פינה חשוכה ויגיד: תצביעו לליכוד, כי זאת מפלגת ארץ-ישראל. אבל מי שקובע בליכוד ובממשלה, לצערנו הרב, זה לא השר בוגי יעלון, וזה לא חבר הכנסת אלקין, וזה לא חבר הכנסת יריב לוין, ולא דני דנון ולא אחרים וטובים. מי שקובע זה ראש הממשלה. וכשראש הממשלה החליט שלמרות שבמשא-ומתן שהוא ניהל אתנו – מגלי, חבר הכנסת והבה – כשהוא ניהל אתנו הוא הבטיח לנו, אמר לנו: התפתחות טבעית ביישובים? כצל'ה, מה אתה עושה צחוק? אני הראשון שאדאג שביישובים שלנו ביהודה ושומרון לא תהיה התפתחות טבעית? מה, באריאל? בקרני-שומרון? במעלה-אדומים? בביתר? במודיעין? בבית-אל? שם הבנייה תרוץ. יישובים קטנים, שאלה כזאת או אחרת, אבל ביישובים הגדולים? כצל'ה, אתה מעז לחשוב עלי מחשבות נלוזות כאלה? אני רוצה לומר לכם, רבותי חברי הכנסת, השרים המכובדים, שלצערנו הרב – וזה החוק שלי. החוק שלי בא להבטיח את מה שאמר ראש הממשלה ולא קיים. הוא לא קיים למרות בוגי והוא לא קיים למרות אלקין, הוא לא קיים למרות דנון והוא לא קיים למרות חוטובלי. יש אומרים שעד היום, כך אומר לי ראש עיריית מעלה-אדומים, יש הקפאה במעלה-אדומים ויש הקפאה ביישובים האחרים. יש בעיה? עוד עשר דקות? <היו"ר שלמה מולה:> לא, לא, אתה תמשיך את שלך חמש דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אז אני בסך הכול הבאתי חוק שיוכל להביא לידי הגשמה, והציבור ישפוט – הוא ישפוט איך אתם מצביעים; הוא ישפוט איך פעלתם בשלוש השנים האחרונות; הוא ישפוט את השנה של ההקפאה; הוא ישפוט את חוסר הבנייה; הוא ישפוט את חוסר הביקורים של ראש הממשלה ביהודה ושומרון בצורה מגמתית; הוא ישפוט את נאום בר-אילן, שהכריז על שתי מדינות לשני עמים. הוא יוכל לשפוט את כל החוקים שאני הבאתי, שראש הממשלה, אני מעיד, אמר לי במשא-ומתן: כצל'ה, אלה דברים שהם מוחלטים. מה, באריאל, העיר שלי, לא יבנו? תשאלו את רון נחמן, ראש עיריית אריאל, איך ראש הממשלה מתעלל בו. זה למרות בוגי יעלון, זה למרות חוטובלי, זה למרות יריב לוין. אז אנחנו נראה את התמונות האלה שלהם מתנוססות על העיתונים, אבל זה בוקי סריקי, זה לא שווה כקליפת השום, כי כבוד השר יעלון, מי שקובע בליכוד זה ראש הממשלה. לצערנו הרב, כמו שהוא לא סופר אותנו, הוא לא סופר אתכם. אתם אפילו לא פיונים. הוא דיקטטור, הוא קובע. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הוא דיקטטור, הוא קובע, כמעט כמו הדיקטטור שלך, דודו. אל תתעלם. אתה מכיר גם כאלה אצלך. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אתה בעצמך לא מאמין למה שאתה אומר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מאמין לכל מלה, בייחוד שחברת הכנסת חוטובלי הצביעה בעד הריסת בתים של יהודים בלילה, ועוד הרבה חוקים שהצביעה חוטובלי, והיא תצביע גם היום בעד זה שאריאל לא תקבל בנייה. היא תצביע גם היום, בהוראת נתניהו, שקרני-שומרון לא תיבנה. היא תצביע בהוראת נתניהו שביתר לא תיבנה – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – והיא תצביע בהוראת נתניהו שבית-אל לא תיבנה, והיא תצביע בהוראות נתניהו שביהודה ושומרון תהיה הקפאה. כי מי שקובע זה נתניהו, ואת צריכה למצוא חן בעיניו. בלי שתמצאי חן בעיניו לא תהיי חברת כנסת. לכן את צריכה ללכת נגד העקרונות שלך, את צריכה ללכת נגד האמת שלך, ואת לא שווה כקליפת השום מבחינתו. לכן הוא יכריז על שתי מדינות לשני עמים והוא לא יתייעץ אתך לפני כן; הוא יכריז על שתי מדינות והוא גם ימסור את ארץ-ישראל. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כצל'ה, אתה כל חודש מביא לפה דיווחים למליאה. למה אין לך יושר? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מבקש שלא תפריעי לי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לא להפריע לחבר הכנסת כץ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חברת הכנסת חוטובלי, אני מבוגר ממך ביום אחד. לכן אני רק אומר כך: אנחנו רצינו לעשות חוק שאומר: שר השיכון יפרסם בכל שנה צווים לבניית יחידות דיור בערים ובמועצות המקומיות הבאות. כבוד היושב-ראש, אני רק אומר את זה ומסיים. יש לי עוד עשר דקות? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יש לך 2.24 דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מעלה-אדומים – 39,000 יהודים. תשאלי את בני כשריאל איך ראש המדינה מתעלל בו, למרות חוטובלי, למרות כבוד השר יעלון, למרות כבוד השר בגין. תשאלי את בני כשריאל. אריאל – תשאלי את רון נחמן, שכל לילה אני מדבר אתו. תשאלי אותו מה הוא חושב על ראש הממשלה, אם הוא סופר אתכם וסופר אותו. ביתר-עילית – תשאלו כמה בתים בונים בביתר-עילית, את דרך ההתעללות בציבור החרדי. במודיעין-עילית, באלפי-מנשה, באפרתה – 10,000 תושבים. את דיברת עם ראש המועצה, הוא מצביע ליכוד. הציבור רואה את זה, הציבור יודע איך אתם מצביעים. אתם תצביעו היום נגד ריבוי טבעי, נגד בנייה לריבוי טבעי בערים יהודיות, כאשר בכל הערים בארץ-ישראל נבנים בתים ובמקומות האלה לא נבנים בתים. אנחנו נראה את התמונה של הגברת חוטובלי מתנוססת בערוץ-7 ובעיתון "בשבע", ב"מקור ראשון", ואומרת ליהודים: תבואו להצביע ליכוד, כי אני נמצאת שם. מה את שווה? מה את שווה כחברת כנסת? את יכולה להיות מורה טובה, את יכולה להיות עורכת-דין טובה, את יכולה להרצות יפה, אבל בענייני ארץ-ישראל – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> כצל'ה, בינתיים השפענו יותר מאשר אתה באופוזיציה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אתם "נאדה", אתם כלום, הוא לא סופר אתכם, הוא לא מסתכל עליכם, הוא לא מתחשב בכם. לכן, אני קורא לאנשי הליכוד הנאמנים לארץ-ישראל: אם אתם נאמנים באמת לארץ הקודש ואתם נאמנים לתושבי אריאל, מעלה-אדומים, ביתר, בית-אל, אלפי-מנשה – הערים הגדולות, אני לא מדבר על היישובים הקטנים – תצביעו שלפחות התפתחות טבעית תוכל להיות ביישובים האלה. אנחנו לא באירופה, אנחנו בארץ-ישראל. הקפאה, זה מה שעשה נתניהו. אז אתם יודעים מה הכוח שלו ואתם יודעים מה הוא, בינינו. ולכן, שיהיה לכם את האומץ היום – הגברת ציפי חוטובלי ואחרים שיש להם האומץ להישאר פה באולם – תצביעו בעד החוק שאומר בנייה והתפתחות טבעית ביהודה ושומרון. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת השר בני בגין משיב בשם הממשלה. <נסים זאב (ש"ס):> יכול להיות שהשר בעד, למה אתה צועק? למה אתה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת, הרב נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> מי אמר לך שהליכוד – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ביום שראש הממשלה בחו"ל זה בדיוק מה שצריך, להלבין את פניו של ראש הממשלה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני, זה יהיה כתוב גם ב"בשבע", אנחנו מתרגשים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לאפשר לשר, חבר הכנסת בני בגין, להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אם הממשלה תהיה בעד אנחנו נכתוב את זה בעיתון "יום ליום". <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מוכן לא להפריע? אתה מוכן לתת כבוד לשר, לשמוע אותו משיב? <נסים זאב (ש"ס):> מאה אחוז. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה הקואליציה שלך. אני צריך להגן עליו ממך? בבקשה, אדוני השר. <השר זאב בנימין בגין:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש, ברשותכם, לצנן מעט – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כבוד השר הרשקוביץ, אני אודה לך מאוד אם תשב ליד חבר הכנסת אלדד ותדבר כמה שאתה רוצה. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> תודה, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא עם הגב לכבוד השר בני בגין. בבקשה, אדוני. <השר זאב בנימין בגין:> ביקשתי, אדוני היושב-ראש, לצנן מעט את התלהבותו של הנואם שקדם לי כאן על דוכן הנואמים. אני רק אספר אולי סיפור מימי הקונגרסים הציוניים. מספרים על חיים ויצמן ששמע את אחד מחברי הקונגרס מדבר בקולי קולות בתא הטלפון בפרוזדורים. הוא שאל: אבל למה הוא צועק? אמרו לו: הוא מדבר עם ארץ-ישראל. אז הוא אמר: אז שישתמש בטלפון. אז לפעמים, כאשר מרימים את הקול, אני לא בטוח שהנימוקים נשמעים דווקא הרבה יותר משכנעים, חברי חבר הכנסת כץ. אני אשאל, עם כל זאת, למה לך ומדוע זאת נטפלת לחברתנו הטובה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי? הרי היא בוודאי איננה יכולה להשפיע משולחן הממשלה. את זה אולי היא תעשה בממשלה הבאה, זה יכול להיות, אבל עכשיו היא חברת כנסת, היא עושה כמיטב יכולתה. <נסים זאב (ש"ס):> בתחום מעמד האשה היא כן משפיעה. <השר זאב בנימין בגין:> בסדר, אבל גם זו דרך. ואכן, חבר הכנסת כץ, אני באמת חושב שמשמעת קואליציונית היא יסוד מוסד בחיי הבית הזה, ואם אנחנו רוצים לנהל עניין ולא לנוע על פני הגלים על-פי משב רוח זה או אחר, אז חברי הקואליציה, שיש להם יתרונות מסוימים, או בהיותם חברי הממשלה או בהיותם קרובים לחברי הממשלה, יכולים לנסות להשפיע, ובעלי תפקידים בוועדות חשובות, הם אכן נוטלים על עצמם את עול המשמעת הקואליציונית. בכך אין חידוש. השאלה העולה, חבר הכנסת כץ, מהצעת החוק שלך היא קודם כול וראשית כול שאלה חוקתית. חברי הכנסת לעתים קרובות – או לא לעתים קרובות, לעתים – מתלוננים על כך שלא מתקיימת בארצנו הפרדת רשויות כהלכתה, ובית-המשפט העליון – זאת תלונה שאני שומע מדי פעם – מסיג את גבולה של הכנסת. אבל אם הכנסת חרדה לכבודה ושלא יסיגו חלילה את גבולה, אז על חברי הכנסת להיות גם רגישים, על-פי הבנתי, שמא יסיגו את גבולה של הרשות המבצעת. והצעת החוק כפי שהיא מונחת לפנינו היא ללא כל ספק, מלכתחילה ובדיעבד, מראשה עד סופה – העניין הזה של אישור מכרזים באותן רשויות מקומיות כפי שמציע חבר הכנסת כץ, עניין זה מסור לחלוטין לממשלת ישראל. ואם המדיניות איננה מוצאת חן – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לא להפריע. <השר זאב בנימין בגין:> אם המדיניות איננה מוצאת חן – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא להפריע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> זו דמוקרטיה פה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> דמוקרטיה בתורך. זו הפרעה, לא דמוקרטיה, זה ודאי. <השר זאב בנימין בגין:> בהחלט דמוקרטיה. כבוד היושב-ראש, זה בסדר. הרי רצינו דווקא, כמו שאומרים הילדים, להרגיע. הציבור כמובן יכול לשפוט. לא נראה לו, אז בבחירות הבאות ואחרות יביע את דעתו. כפי שאמר חבר הכנסת כץ, הציבור יוכל לשפוט. שאל חבר הכנסת כץ: מי סופר, מי סופר אתכם? אני אגיד מי סופר. אני אגיד מי סופר את מספר הנפשות הנוספות מדי שנה ביהודה ושומרון. מי סופר? חבר הכנסת כץ סופר. ובכל שנה ושנה הוא ממציא לנו דוח נפלא על הגידול באוכלוסייה בשומרון וביהודה, ועל-פי הדוח האחרון שהסופר המציא לנו, הסופר כץ המציא לנו, אנחנו מצאנו שב-31 בדצמבר שנת 2011, על-פי רישומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – עכשיו אני אצטט מהזיכרון – יש ברחבי יהודה ושומרון 342,000 – עכשיו, תקן אותי – 460 או 430, בערך? נכון? אתה בודק. אז תבדוק ותשכיל אותנו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> 414. <השר זאב בנימין בגין:> 414. נו, לפחות בספרת המאות לא טעיתי. 342,414, ואת זה מודיע לנו הסופר. וכמה בשנה שעברה בערך, בשנה הקודמת? בערך 15,000 פחות. וכמה צפויים בסוף 2012? בערך ח"י אלפים יותר – זה על-פי החשבון הפשוט, על-פי חשבון התחלות הבנייה בשנת 2012 – ויגיע מספר התושבים ל-360,000 יהודים – לא בירושלים, מחוץ לירושלים. זאת אומרת, פעמיים ח"י רבבות יהודים יחיו בסוף השנה הזאת בשומרון וביהודה. האם לא רצוי שיהיו יותר? מבחינתי, רצוי שיהיו יותר. האם לא רצוי שעל גב ההר, לאורך דרך האבות, יהיו עוד יותר? לדידי, רצוי שיהיו עוד יותר. אבל אני מציע שלא לזלזל גם במספרים האלה. גם אתה, חבר הכנסת כץ, שמח בהם, כידוע לי, מכיוון שאתה גם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מזל שלא הקפאתם גם את הילודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה יהיה אתך בסוף? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את זה אתם לא יכולים להקפיא בליכוד. גם את זה אתם מסוגלים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה יהיה אתך? <השר זאב בנימין בגין:> אני לא יכול כמובן לדאוג לכל דבר, אבל אם כבר מציינים הישגים, אז זאת עובדה שאי-אפשר לחלוק עליה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני קורא לך פעם ראשונה. <השר זאב בנימין בגין:> רבותי, מבין הישגי הממשלה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני קורא לך פעם ראשונה, בן-ארי. <השר זאב בנימין בגין:> – – – היא תביא בפני הציבור בבחירות הבאות הישג שאין לחלוק עליו באופן מדעי: בתקופת הכהונה שלנו, במשמרת שלנו, מפלס הכינרת עלה כפי שלא עלה בשנים הקודמות. לא יהיה לנו מה להציג בבחירות הבאות? וישפוט הציבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> ועוד הוא יעלה. <השר זאב בנימין בגין:> ועוד הוא יעלה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> אבל רק – – – <רחל אדטו (קדימה):> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חובתכם לכינרת. <השר זאב בנימין בגין:> היות שאני מנסה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, אל תתלהבו. זה בגלל הפורים, אל תתלהבו. <רחל אדטו (קדימה):> לא נכון. אתה תראה שבפעם הבאה שנתניהו יעלה הוא ייקח על זה קרדיט – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> בפעם שעברה זה קרה כששמיר נפל, וגם הפעם זה יקרה כשביבי ייפול. <השר זאב בנימין בגין:> אנחנו לא נרתעים מקבלת אחריות במשמרת שלנו גם על עניינים שנמסרו לנו מממשלות קודמות, אבל אם אנחנו ניזוקים על-ידי קבלת האחריות הזאת מבחינות מסוימות בציבור מסוים, אז הבה גם תיתנו אשראי לממשלה על הפעולה החשובה הזאת. אבל היות שאני מנסה, כפי שאתה רואה, חבר הכנסת כץ, להיצמד לעובדות, אז אציין, היות שדיברת על הקפאת בנייה למשל בקרני-שומרון – בדידי הווה עובדא, הוזמנתי לטקס הנחת אבן פינה בשכונה חדשה בעוד כשבועיים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא אתם אישרתם, אל תוליך שולל. זה 50 יחידות שאושרו לפני עשר שנים כמעט. אל תוליך שולל. אתם לא אישרתם את מעוז-דניאל. אתה משקר – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני קורא לך פעם שנייה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <השר זאב בנימין בגין:> עזוב, עזוב. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עוד הפרעה לשר – אני מוציא אותך. חבר הכנסת כץ ייצג אותך נאמנה, נאם פה עשר דקות. <השר זאב בנימין בגין:> על כן, אדוני היושב-ראש, בהיצמדנו לעובדות, אני מבקש מן הכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. תודה לאדוני. אנחנו מצביעים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רגע, רגע – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה רגע. <קריאה:> – – – תשובה – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> יש נוהל בכנסת שבו אם השר מתנגד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל כמעט שכנעת אותי בפעם הקודמת, מה עכשיו? עוד פעם אתה תעלה? יש סכנה שתשכנע אותי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אין שום סכנה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את כל מה שלא שלכם אתם מחברים לעצמכם – את הכינרת, את מעוז-דניאל. מה עוד? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בן-ארי, תזכור שאתה לא יכול להפריע לו. הפעם קריאה אחת אני עושה לך, כי הוא מהסיעה שלך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> "דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים", ולכן אם הגבהתי קולי, זה היה בגלל שאני מדבר מנהמת לבי. ובאמת, ארץ-ישראל היא לא עסק פרטי של כצל'ה וגם לא של האיחוד הלאומי, למרות שאנחנו היותר-נאמנים. אבל, כבוד השר בגין – ואתה יודע כמה אנחנו מכבדים אותך, ואני באופן אישי גם מאוד-מאוד אוהב אותך – את העובדות אי-אפשר לשנות. זה שברוך השם ביהודה ושומרון יש היום כ-350,000 יהודים, ובתוך שנה יהיו 370 ו-400 ו-450, וזה יעלה ויגבר, זה תחת הביטוי "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אתה יודע, כמוני, שראש הממשלה הכריז בבר-אילן על שתי מדינות לשני עמים. אני לא בטוח שדעתך היתה שווה עם דעתו או נוחה עם דעתו, וזה יפה שיש לך האומץ להנהן בראשך, שכל הציבור יראה שאתה אומר שלא היתה נוחה דעתך. <השר זאב בנימין בגין:> אמרתי בקולי פעמים אחדות – בעניין זה יש מחלוקת עמוקה בין ראש הממשלה לביני. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן, ואני שמח. ראש הממשלה החליט לעשות הקפאה ביהודה ושומרון, עשרה חודשים. במקרה הזה אני חושב שדעתך היתה – השתתפת בהחלטה – – – <השר זאב בנימין בגין:> בהחלט. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – שאנחנו ראינו בה דבר שהוא חמור מאוד, כי מעולם בארץ-ישראל ראש ממשלה יהודי לא גזר על היהודים גזירה שבגין יהדותם לא יוכלו לבנות בתים. לא היה דבר כזה – – – <השר זאב בנימין בגין:> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – ואתה תסכים אתי על כך. אתה תסכים אתי על כך שבתים במזרחה של ירושלים לא אושרו לבנייה בגלל שראש הממשלה לא אישר לשר ישי ולשר אטיאס. הוא עמד פה על הבמה פעמים רבות ואישר ואמר: יש לי הוראה מראש הממשלה שלא להוציא מכרזים בגלל בעיות מדיניות. גם על זה אין מחלוקת. אני אמרתי שכשאני נפגשתי עם ראש הממשלה – ואתה יודע שאני איש ישר – בפגישות שלפני הקמת הממשלה, ואנחנו היינו אמורים להיות בממשלה, גם את זה כבודו יודע, הוא אמר לנו, הוא אמר לי באופן אישי כמה פעמים: כצל'ה, אנחנו בהתפתחות הטבעית ביישובים נמשיך. היה שם אורי אריאל, היה שם חבר הכנסת אלדד, היה שם כבוד השר סער, אתה יכול לבדוק. הדברים האלה לא נעשו, ולא נעשו מסיבות השמורות עמו. אני אמרתי שזה חשוב לי שבטלוויזיה יראו את האמת, שידעו שלפני הבחירות – אני יודע שאתם תבואו ותגידו: אנחנו באים, בקרני-שומרון התחלנו 42 יחידות דיור, שכמו שאומר חברי לסיעה, אושרו לפני עשר שנים, ורק עכשיו מתחילים לבנות אותן; ובמקומות אחרים יש פה 20 יחידות ושם 40 יחידות, הבנייה נמשכת. כבוד השר בגין, אני נותן לך את המספרים ואני שמח בשמחתך ואתה שמח בשמחתי, אבל זה היה צריך להיות אחרת. זה לא צריך להיות "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – זה צריך להיות מתוך מגמה שראש הממשלה – את ארץ-ישראל בונה. וכיוון שאנחנו בשנת בחירות, חשוב לי, חשוב לי, חשוב לי שעם ישראל יראה שגם בני בגין, ידידי השר בני בגין, וגם השר יעלון וגם חבר הכנסת אלקין מצביעים נגד בנייה, נגד אישורי בנייה ביישובים שמניתי, על מנת שהיישובים האלה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – יוכלו לפרוח. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ניגשים להצבעה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> תן לי להגיע. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> רק להגיע למקום, חבר הכנסת כץ, כדי שלא נואשם חלילה שתכננו לך – אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 5 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 24 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התפתחות טבעית בערי יהודה ושומרון, התשע"א–2011, נתקבלה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עוד פעם הליכוד בוגדים בארץ-ישראל. עוד פעם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 5, נגד – 24, נמנע אחד. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התקנת נורה כחולה מהבהבת על מצלמות), התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/3916/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת רונית תירוש) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברת הכנסת רונית תירוש תציג את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה. כבוד השר דני הרשקוביץ, שר המדע והטכנולוגיה, ישיב לה. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני הגשתי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה המדברת על התקנת נורה כחולה מהבהבת על מצלמות. אני מתייחסת לתוכנית החדשה, א-3, על כוונת משטרת ישראל להציב כמה עשרות או מאות מצלמות ברחבי הארץ, מצלמות שבניגוד למצלמות הקיימות היום, תשדרנה כמעט און-ליין למטה מסוים על כל מכונית שעברה את המהירות המותרת, והקנס יישלח כמובן הביתה בתוך 24 או 48 שעות, בניגוד למצב היום שזה לוקח יותר זמן, וכו' וכו'. אני בראש ובראשונה מברכת על ההתייעלות והשכלול, שאכן כשמישהו מקבל לאחר שנה או חצי שנה דוח על צילום של מהירות, הוא לא זוכר אם הוא נהג או החבר שלו או אשתו או הילד או הנהג שלו, אינני יודעת. זו בעיה. אבל מה שיותר מפריע לי – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – ביחד – – – העניין הזה שמביאים דוח אחרי חצי שנה ואתה לא זוכר אם היתה עבירה או לא היתה עבירה – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני מסכימה אתך, וקשה מאוד להוכיח מי נהג, ובכל מקרה בעל הרכב מואשם – – – <נסים זאב (ש"ס):> תרשי לי משפט. בארצות-הברית אין ניקוד כשזה דרך מצלמות – – – <רונית תירוש (קדימה):> אין ניקוד. <נסים זאב (ש"ס):> – – – יש רק קנס, וזה צריך להביא – – – <רונית תירוש (קדימה):> טוב, יש לנו הרבה מה לתקן בעניין, אבל אולי תשתף אתי פעולה בהקשר הזה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה – – – <רונית תירוש (קדימה):> אני אגיד לך על מה אני מדברת כרגע. כרגע, מה שמפריע לי, שבתחושה שלי, שהמקומות שבהם מתכוונים להציב את המצלמות – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – קצת אקשן – – – <רונית תירוש (קדימה):> – – – הם לא בהכרח מקומות מועדים – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אי-אפשר כל הזמן אקשן. אקשן זה מדי פעם, לא כל הזמן. גם האנשים פה רוצים אקשן. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תעשה פסק-זמן. <נסים זאב (ש"ס):> רבע שעה זה טוב? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, לא מספיק. תודה רבה. בבקשה. <רונית תירוש (קדימה):> כפי שנראית התוכנית, משטרת ישראל מתכוונת להציב את המצלמות בהרבה מאוד מקומות שמועדים למהירות גבוהה, ולא בהכרח מועדים לפורענות, דהיינו לפגיעה, לתאונות ולמשהו שקשור לאי-זהירות בדרכים. הם מתכוונים להציב את המצלמות הללו בכבישים מאוד רחבים, עם תשתית מאוד נוחה, שם יש נטייה לנהגים לפתח מהירות. ואז, אם תוצב מצלמה והנהגים ימשיכו במהירות הגבוהה יחסית, הם יקבלו מייד דוח שקנס בצדו, קנס מאוד גבוה – אני כבר לא מדברת על הנקודות – ואז קופת האוצר תתרבה ותגדל, ובא לציון גואל. החשש הגדול שלי, שאין כאן כוונה באמת להשביח את איכות הנהיגה של נהגי ישראל, ואין שם כוונה באמת למנוע תאונות דרכים, שהרי הסברתי שלא מדובר במקומות שמועדים לפורענות מהבחינה הזאת, אבל כן יש סבירות גבוהה שיירשמו הרבה מאוד קנסות, והקנסות, בצדם הרבה מאוד הכנסות לקופת המדינה. זה מעשה מרושע, זו אטימות כלפי נהגי ישראל, זה להטיל עליהם נטל שיודעים שהם לא יוכלו לעמוד בו. ואני אומרת למשטרת ישראל: אם אתם כל כך רוצים להרתיע, תציבו את המצלמות במקומות בולטים, ולחלופין, תשימו איזשהו סימן. אני הצעתי נורה כחולה מהבהבת. אפשר לעשות כל סימן אחר שיזהה את המצלמה. אין לי כוונה לעודד נהגים לנסוע מהר, לא זו הכוונה שלי, אבל בהחלט יש לי כוונה למנוע גבייה מרושעת של כספים מהציבור, כשבאמת לא מדובר פה בזהירות או בחינוך לנהיגה יותר זהירה. ממש ממש לא. לא זו הכוונה, ואם זו הכוונה, אז בואו תתריעו. והרי, ופה אני נעזרת באחד מהשרים שאני לא אזכיר את שמו, שאמר לי, הרי היתה ויש הנחיה למשטרת ישראל – אני לא יודעת אם השר הרשקוביץ יוכל לענות לי על זה, כי זה הרי חסר היגיון, ההתנגדות להצעת החוק הזאת – יש הנחיה לכל מי שנוהג ברכב של משטרת ישראל, גם אם הוא איש מינהלה, לשים, להדליק את הנורה הכחולה הזאת, מה שנקרא, בלעז או לא בלעז, "צ'קלקה". זאת אומרת שאנחנו רוצים לראות נוכחות של משטרה בכבישים, דבר שבאמת ירתיע. אז מאותו היגיון ומאותו נימוק ומאותה סיבה אני מבקשת, תתקינו את אותה נורה כחולה גם על אותן מצלמות שאתם הולכים לשים אותן במאסות, מאות מצלמות ברחבי הכבישים, ברחבי מדינת ישראל. מה פסול בזה? אותו נימוק עומד מאחורי העניין, אתם רוצים להתריע ולהרתיע, בבקשה תשימו את זה, שימו סימן. אל תסתירו אותן, אל תצבעו אותן בכוונה באפור כדי שזה ישתלב עם האפרוריות של השמים עם הכביש. זה באמת לשים מכשול בפני עיוור, לשים מלכודת. אמרו לי: זו משאבת כסף, לא מסחטת כסף, זו משאבת כסף, אפרופו עליית מחירי הדלק וכו': איפה שניתן להוציא יותר כסף מהאזרחים, כן ייטב בעיני משרד האוצר המעשה, וזה מעשה שלא ייעשה. רבותי, אני נדהמת מהעובדה שזה לא עבר בוועדת שרים. כשאני מדברת עם שרים באופן אישי הם אומרים לי: זה רעיון פנטסטי. אז למה הצביעו נגד? מה העניין? ועוד נאמר על-ידי שר, ואני לא אזכיר את שמו: זה כמו לדרוש מכיתה לשבת בשקט כשאין מורה. באנלוגיה בדיוק כך, יש כיתה שתשב בשקט בלי נוכחות של מורה? אז אני רוצה נוכחות של משטרה בכבישים כדי להרתיע, כדי להרגיע. אז מה יותר טוב מדבר שכל כך מזוהה עם משטרת ישראל, זו אותה מנורה כחולה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת אריאל, אין לי ספק שהוויכוח הוא מאוד קונסטרוקטיבי לארץ-ישראל השלמה, אבל – בחוץ. בבקשה, גברתי. <רונית תירוש (קדימה):> אני חושבת שאני הסברתי את עצמי די טוב. אני אומרת שוב, כמי שעומדת גם בראש השדולה לזהירות בדרכים: אין פה שום כוונה, ושאף אחד לא יעז להצביע על כוונה שבסימון המצלמות הללו אני בעצם רוצה לתת לגיטימציה לנהיגה פרועה או לנהיגה מהירה שהיא חסרת זהירות, שעלולה לגרום לתאונות דרכים. אגב, על-פי כל המחקרים, מהירות הנסיעה היא לא הפרמטר שגורם לתאונות דרכים, בטח לא בתשתיות ובכבישים רחבים, מוארים, ראויים – לא זו הכוונה. ולכן אני אומרת, ההצבה של המצלמות הללו במקומות הללו לא נותנת את ההסבר לכאורה של משטרת ישראל שאנחנו רוצים למנוע תאונות דרכים ולגרום לזהירות-יתר, ממש לא. כל מה שהם רוצים זה כסף וכסף, ועוד כסף, שיגדילו את קופתם הם ואת קופת המדינה. אני רק רוצה לסבר את האוזן ולומר לכם שבמסגרת פיילוט מקדמי, במסגרת הצבת המצלמות, א–3, הציבו עכשיו שלוש מצלמות, והמצלמות הללו, אגב, נמצאות ליד צומת מורשה, אחת מהן לכיוון פתח-תקווה וכו', או אחרי פתח-תקווה. 100,000 צילומים נעשו בחודש האחרון בעזרת שלוש המצלמות הללו, ומתוכם הוגשו 1,000 דוחות. שוו בנפשכם מה יקרה כשתוצבנה כל מאות המצלמות הללו בכבישים השונים – כשזה כביש ירידה, שיודעים שהנהג מפתח מהירות; כשזה כביש רחב ומואר והנהג מפתח מהירות. ממש שמים מכשול בפני עיוור. אני הסכמתי, ומאחר שהקואליציה פה מחויבת להצביע נגד וההצעה שלי עלולה ליפול, ואני לא רוצה שהיא תיפול, אני הסכמתי עם יושב-ראש הקואליציה להפוך אותה להצעה לסדר-היום, כדי לתת אפשרות לדיון הגיוני, שקול, בוועדת הכלכלה, כנראה. ואולי בעקבות הדיון הזה יתרצו השרים ויבינו שהם באמת פה חוטאים לעניין עצמו. אין פה תרומה לזהירות בדרכים, יש פה תרומה כספית אדירה לאוצר המדינה מכיסם של האזרחים השונים. ולכן אני מקווה שבסופו של דבר נחזיר את זה לוועדת שרים, תחזרו בכם, ונמצא את הפתרון ההגיוני איך לא לגזול יותר כספים מאזרחי המדינה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. כבוד השר דניאל הרשקוביץ, שר המדע והטכנולוגיה, ישיב להצעה לסדר-היום בהסכמה. <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת תירוש, לאור העובדה שחברתי, חברת הכנסת תירוש, מסכימה להצעה לסדר-היום, אני חושב שמן הראוי לקבל את הצעתה של יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. אני כשר המדע והטכנולוגיה חושב באמת שכראוי לאנשי מדע יש ללבן את היתרונות ואת החסרונות. הצעה זאת בוודאי ראויה לליבון, ולכן גם אני תומך בבקשה להפוך אותה להצעה לסדר-היום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, אדוני. לאיזה ועדה? <שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:> כלכלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כלכלה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק, שהפכה להיות הצעה לסדר-היום בהסכמה של חברת הכנסת רונית תירוש. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התקנת נורה כחולה מהבהבת על מצלמות), התשע"ב–2012, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. ההצעה לסדר-היום עברה לוועדת הכלכלה לדיון. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הודעת ועדת הכספים של הכנסת בדבר חידוש הדיון בוועדה בהצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2012, לפי סעיף 89 לתקנון. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס רכישה לתושב חוץ), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3799/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרינה סולודקין) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס רכישה לתושב חוץ), התשע"ב–2011, של חברת הכנסת מרינה סולודקין. גם הצעת החוק הזאת הפכה להיות הצעה לסדר-היום בהסכמה. בבקשה, גברתי. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתקופה האחרונה קיבלתי פניות רבות מאזרחים תושבי הערים נתניה, אשדוד, ירושלים. התושבים מספרים שאלפי דירות נרכשות על-ידי אזרחי חוץ, שלא מתגוררים בהן וגם לא משכירים אותן. כתוצאה מכך, דירות אלה יוצאות משוק הדיור, המלאי הקיים של דירות למכירה ולהשכרה מצטמצם והמחירים עולים בקצב מוגבר. בנוסף לכך, אינטרנט פורום בשפה הרוסית – עשרות אתרים בשפה הרוסית שמאוחדים ברשת חברתית – פנה אלי בקריאה לעצור תופעה זאת. לכן הגשתי הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס רכישה לתושב חוץ). על-פי הצעת החוק, תושב חוץ הרוכש מקרקעין בישראל יחויב במס רכישה בשיעור של 20%. אישור הצעת החוק הזאת על-ידי הכנסת יאפשר להקטין את רכישת הדירות על-ידי תושבי חוץ ולהגדיל את מלאי הדירות למכירה ולהשכרה לאזרחי ישראל. כתוצאה מכך מחירי הדירות, הן דירות למכירה והן דירות להשכרה, לא יעלו בקצב כה מהיר. זה יסייע לפתור במידה מסוימת את בעיית המחסור בדיור בר-השגה. למרות שלהצעת חוק יש היגיון ויש הצדקה במצב הקיים הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית, הממשלה כרגיל מתנגדת לה. אותי זה לא מפתיע בכלל. כבר עבר זמן רב מאז הכרזת הרפורמה בתחום הדיור ומאז אישור חוק הווד"לים המפורסם, שלטענת הממשלה אמור היה לשמש כ"סופר-טנקר" של הדיור, אך טרם ראינו שינויים חיוביים בשטח. כל הרפורמות עד היום הסתכמו בפעלולים בלבד, להוציא הצעות של סיעת ש"ס, הדואגת לפתרונות, בעיקר לציבור שלה, וכל הצעדים האפשריים האחרים לפתרון בעיית הדיור מעוכבים. אין בנייה, אין רכישה מסיבית של דיור ציבורי, אין תוכנית לדיור בר-השגה, ותוכניות של "דיור למשתכן" עם מחירים של מיליון שקל ומעלה בממוצע לדירה אינן הפתרון האמיתי. הממשלה, לא רק שהיא לא פועלת בעצמה לפתרון בעיית הדיור, היא גם מעכבת ודוחה פתרונות המוצעים על-ידי אחרים. למה הממשלה לא מודאגת מהופעת "שכונות הרפאים" בערים של מדינת ישראל, שכונות של בתים שנרכשו על-ידי תושבי חוץ ואף אחד לא מתגורר בהם? למה הם מצפים? לגל המחאה הבא, שיהיה גדול יותר וחלילה אלים יותר מהגל הקודם? אני מבינה שאין סיכוי היום לחוק הזה, ובגלל זה הפכתי את הצעת החוק להצעה רגילה לסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, חברת הכנסת סולודקין. ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. מה קורה עם סגן שר האוצר? כבוד סגן שר האוצר ישיב על הצעה לסדר-היום בהסכמה. בבקשה, חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, חברת הכנסת פרופסור מרינה סולודקין, אני שמח שהעברת את זה להצעה לסדר-היום, כיוון שהממשלה מתנגדת להצעת החוק, משלל נימוקים. עסקאות לרכישת דירות על-ידי תושבי חוץ מהוות כ-4% מכלל העסקאות לרכישת דירות בישראל. ממוצע מחירי הדירות שנרכשו על-ידי תושבי חוץ הוא 1.73 מיליון ש"ח, שהוא גבוה בכ-62% בממוצע ממחירי דירות שנרכשו על-ידי ישראלים. תופעה מעניינת. מנתונים אלה ניתן להסיק כי רכישת דירות על-ידי תושבי חוץ אינה משפיעה על שוק הדירות ועל מחירי הדירות בישראל, מאחר שמדובר באחוז קטן, והם אינם מתחרים על הדירות של הזוגות הצעירים או של מעמד הביניים הנמוך כי רוב הדירות שהם קונים הן דירות יוקרה. גברתי פרופסור סולודקין, לפי הצעת החוק שאת מציעה – לחייב במס הגבוה כל רכישת מקרקעין לתושב חוץ, ולא רק דירת מגורים. בכך עלולה הצעת החוק להביא לבריחתם של משקיעי חוץ בישראל, שכן היא מתייחסת לכל השקעה במקרקעין, ולאו דווקא בדירות מגורים. כמו כן, הטלת שיעור מס גבוה על תושבי חוץ, שאינו חל על תושבי ישראל, עלולה להעלות טענה של אפליה לרעה של תושבי חוץ, בניגוד לאמנות למניעת כפל מס שישראל חתומה עליהן. על כל פנים, במהלך הנאום הזכרת שש"ס דואגת למגזר שלה. זה נכון, רק שהמגזר של ש"ס זה כל תושבי מדינת ישראל. כל זה המגזר של ש"ס, ללא יוצא מן הכלל. זו תנועה מאוד מיוחדת. המגזר הוא המגזר של כל מדינת ישראל, זה המגזר. היא לא מוטה מגזרית. על כל פנים, מכיוון שהפכת את זה להצעה לסדר-היום, אני מבקש מחברי הכנסת – לאיזו ועדה גברתי רוצה להעביר את זה, כספים? <מרינה סולודקין (קדימה):> מה אתה חושב? כלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כלכלה. אני מבקש מכם, חברי הכנסת, להצביע ולהעביר את זה לוועדת הכלכלה של הכנסת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. אנחנו מצביעים על הצעה לסדר-היום, בהסכמה. בבקשה. סגן השר, אתה מתכוון להגיע למקום? אנחנו נוסיף אותך. ועדת כלכלה, חברת הכנסת סולודקין, נכון? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס רכישה לתושב חוץ), התשע"ב–2011, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 6, נגד, נמנעים – אין. הנושא עובר לוועדת הכלכלה. כספים או כלכלה? <מרינה סולודקין (קדימה):> כלכלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> המציעה מבקשת כלכלה. אדוני מסכים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה עובר לוועדת הכנסת להכרעה. <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת רכישה ממפעל מוגן), התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1310/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אברהם מיכאלי) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת אברהם מיכאלי יציג את הצעת החוק, בבקשה. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת רכישה ממפעל מוגן), התשס"ט–2007 – יציג את ההצעה חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. ישיב על הצעה סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. לרשותך, אדוני, עשר דקות תמימות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי שני סגני שר, גברתי השרה וחברי חברי הכנסת, הצעת חוק חובת המכרזים (חובת רכישה ממפעל מוגן) – החוק הזה, בלבוש דומה, עלה במליאה לפני כשבועיים ועבר פה בתמיכת הממשלה. בחוק שלי, מבחינת התוכן, נאמר לי שהוא רחב יותר מהחוקים שעברו פה. אני כבר מודיע מראש שאני מסכים, אדוני היושב-ראש, בתיאום עם הממשלה, שהחוק שלי יתואם באותה מתכונת שהחוקים האלה יטופלו ויקודמו הלאה. לכן, מראש אני אומר את זה, כי היה לי ויכוח עם האוצר לגבי ערר שהגישו על החוק שלי. החוק שלי, לפני שנה בערך, פלוס אפילו, נדון בוועדת שרים, וועדת שרים אישרה את זה. האוצר הגיש ערר. כל המטרה שלי בחוק הזה, אדוני היושב-ראש, באמת לעודד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – – הצעת החוק תקודם בתיאום עם הממשלה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בתיאום עם הממשלה, ולא רק בתיאום עם הממשלה – גם בתיאום עם אותם שני חוקים שכבר עברו פה במליאה בטרומית לפני כשבועיים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני, מדובר פה בחוק שבעצם בא לעודד מפעלים מוגנים רבים שמספקים עבודה לאותם אנשים מוגבלים מבחינה גופנית, מבחינה מנטלית ומבחינה רגשית. האנשים האלה בעצם מצד אחד השתלבו בשוק העבודה, עם המוגבלויות שלהם, ומתפרנסים בכבוד מאותם מפעלים שהם מועסקים שם. יחד עם זאת, הם מייצרים שם מוצרים שמבחינת האיכות שלהם הם עומדים בכל הקריטריונים של מוצרים איכותיים. כדי שהמפעלים האלה יתמודדו עם מצב התחרות במשק, וכדי לשרוד, הם בעצם אמורים לקבל עידוד. העידוד הזה יתבטא, לפי הצעת החוק שלי, בכך שהמדינה תיתן להם פטור מחובת המכרזים לגבי רכישה באחוז מסוים של מוצרים שהם מייצרים שם למשק, ואז המוצרים האלה, או מכירת המוצרים, תעודד את אותם מפעלים לשלם משכורות לעובדים האלה. העובדים האלה ירגישו הרבה יותר בטוחים מפיטורים או מצמצומים בעבודה אצלם, והמפעלים האלה יהפכו הרבה יותר איתנים מבחינה כלכלית. אין ספק שבכך אנחנו יוצרים מצד אחד עידוד לאותם מפעלים ועידוד לאותם עובדים מוגבלים שלמרות מוגבלותם הם העדיפו לצאת ולעבוד, ובעצם הם מופלים לטובה לעומת העובדים האחרים במשק. יחד עם זאת, אני מבין פה את המצוקה של האוצר לבוא ולהתחייב ולרכוש כמויות מוגדרות מראש. לכן אמרתי שאנחנו נעשה את זה בתיאום עם האוצר ובתיאום עם הממשלה כדי שלא נגרום לכך שבסוף זה יהפוך לנטל כזה קשה או כבד שלא יוכלו להתמודד עם זה. לכן אני מסכים מראש שחברי, חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא וחבר הכנסת אורלב, ששניהם העבירו כבר את החוק פה בטרומית, וגם אני מסכים מראש – למרות הנחיה של הייעוץ המשפטי שזה יעבור לוועדת חוקה, מכיוון שבפעם הקודמת יושב-ראש הישיבה שאל את יושב-ראש ועדת חוקה אם הוא רוצה את זה אצלו או לא, והוא מראש הסכים שזה יעבור לוועדת עבודה ורווחה. אני גם מסכים לכך כבר מראש, שזה יעבור לוועדת עבודה ורווחה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא לוועדת חוקה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא לוועדת חוקה, כי בפעם הקודמת שני החוקים ההם כבר עברו לוועדת העבודה והרווחה, בהסכמת יושב-ראש ועדת חוקה, וזה מופיע בפרוטוקול המליאה. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה להשיב על הצעת החוק. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי אברהם מיכאלי, בעיקרון הממשלה מתנגדת להצעת החוק, אבל הגענו פה להבנות עם המגיש שהוא לא יקדם את ההצעה אחרי הקריאה הטרומית, והיא תעבור לוועדת הכנסת עד שיאגמו את מספר הצעות החוק להצעת חוק אחת. זו התחייבות שלך, אדוני, לפרוטוקול. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אמרתי לשלב עם שני החוקים האחרים שעברו. לא אמרתי שאני אעכב את החוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, הסכמת לקידום הצעת החוק בתיאום עם הממשלה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הסכמתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה לא מקובל עליך, אדוני סגן השר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. ההסכמה מקובלת עלי. אבל שלא יגיד שהוא מקדם את החוק, כי אין קידום בלי הסכמת הממשלה ושילוב עם הממשלה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני מצטרף עם שני החוקים שעברו, זה הכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אבל בתיאום עם הממשלה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כן, אבל את החוק שלי אני מביא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כי אחרת תצטרך – ככלל, חברי חבר הכנסת אברהם מיכאלי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אם לא יעלו הדברים יפה, תביאו את זה לסיעת ש"ס, שמה תסדרו את הדברים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. נדבר עם יושב-ראש הסיעה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה פתרון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ככלל, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, עמדתנו היא כי תמיכה ביעדים לאומיים מסוג זה, מן הראוי שתיעשה באופן ישיר באמצעות כלים כגון הטבות מס, מענקים וכדומה. תמיכה עקיפה באמצעות העדפה בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992, קשה מאוד ליישום ועלולה לעוות את כוונת המחוקק ולפגוע בעקרון השוויון שבבסיס החוק. יתירה מכך, חברי חבר הכנסת אברהם מיכאלי, הצעת החוק עומדת בסתירה להסכמי הסחר שעליהם המדינה חתומה, הסכם הרכישות הממשלתי, ה-GPA. במסגרת הסכם זה התחייבה המדינה שלא להפלות ספקים ממדינות החתומות על ההסכם, להתייחס באופן שווה לתוצרת מקומית וזרה, לרבות איסור על מתן עדיפות במחירים למציעים מקומיים, שקיפות תוך שימת לב להוראות המכרזים, לפרטים הטכניים ולתנאי הזכייה במכרז. בישראל קיימים 150 מפעלים מוגנים המתוקצבים באופן ישיר על-ידי המדינה בסכום של כ-140 מיליון ש"ח, לא כולל תקצוב של רשויות מקומיות, המגלמים השתתפות בשכר העובד ובעלויות ההחזקה למעסיק. הקצאת מכרזים למפעלים אלה מהווה למעשה סבסוד כפול, הן בעלויות הייצור והן במחיר המוצר. הצעת החוק שלך, חברי, מגבירה את עידוד הרכש ממפעלים מוגנים, אך היא איננה מתמודדת עם הבעיה האמיתית, שהיא שילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה. קיימים בישראל אנשים רבים בעלי מוגבלויות היכולים להשתלב בשוק העבודה אולם אינם מצליחים. על-פי גורמים מקצועיים במשרד הרווחה ובמשרד הבריאות, נוצר כיום מצב בעייתי שבו בעלי מוגבלות נשארים שנים ארוכות במפעלים מוגנים, במסגרת טיפולית שאיננה מסגרת המתגמלת בשכר עבודה, למרות שרבים מהחוסים במסגרות אלה מסוגלים לעבוד בשוק הפתוח. המפעלים המוגנים הפכו למקום עבודה תחליפי לשוק העבודה הרגיל שבו מתקיימים יחסי עובד ומעביד. כמה פעולות נעשות על-ידי הממשלה לקידום הנושא. ועדת המעקב ליישום חוק לרון, החוק לשילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה, מקדמת תוכנית לשילוב בעלי מוגבלות בשוק העבודה. התוכנית כוללת תמריצים לשילוב בעלי מוגבלות בשוק הפתוח במסגרת תעסוקה חופשית או נתמכת ומעודדת יציאה של בעלי מוגבלות מהמפעלים המוגנים בהתאם ליכולתם. תוכנית לעידוד העסקת אנשים עם מוגבלויות של משרד התמ"ת – אשר על-פיה יקבלו עסקים המעסיקים אנשים עם מוגבלויות סיוע כספי על-ידי השתתפות בשכר עבודה. הקו המקצועי המנחה היום, לרבות ההמלצות של ה-OECD, הוא לדחות ככל שניתן את שילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה המוגן ולקדם את שילובם בשוק העבודה הרגיל, עד כדי כך שמדינות יוצרות מסלולים מיוחדים שבהם משלבים אנשים עם מוגבלות כקבוצה במפעלים, לרבות התמיכה והסיוע הנדרשים לכך, והכול כדי למנוע יצירת מפעלים מוגנים. שילוב בעלי מוגבלויות במקומות עבודה רגילים הוכח כתורם לפרט, לעסקים וכן לכלכלה. עובדים שעבדו במפעלים מוגנים בישראל ועברו לעבודה בעסקים שבהם מתקיימים יחסי עובד ומעביד העלו את שכרם מ-3–4 ש"ח לשעת עבודה ל-13–15 ש"ח. יתירה מכך, שכרם לאורך זמן הולך וגדל. שילובם של עובדים אלה במערכת העבודה המקובלת הוכח כמצמצם פערים בין אנשים בעלי מוגבלויות לכלל העובדים, זאת כמובן בעזרת תמיכה באמצעות התאמות במקום העבודה, ליווי בעבודה נתמכת וכלי עזר נוספים. כל האמור לעיל לא רק משפר את יכולותיהם הכלכליות של אנשים עם מוגבלות, אלא אף מגדיל את שיעור התעסוקה ומפחית את התלות שלהם לאורך זמן בתקציבי מדינה. חברי חבר הכנסת עורך-דין אברהם מיכאלי, יודגש כי המפעלים המוגנים מהווים מסגרת תומכת עבור בעלי המוגבלות ואינם מתנהלים כמקום תעסוקה נורמטיבי. חיוב המדינה לרכוש ממפעלים מוגנים לא ייטיב עם החוסים, אלא עלול חלילה לפגוע בהם, תוך מיסוד הישארותם במפעלים אלה. המפעלים המוגנים בישראל אמורים להוות פתרון למקרים הקשים ביותר, ואין לפתח אותם אלא להיפך, לצמצם אותם. שילובם של אנשים עם מוגבלות במפעלים מוגנים בהתאם להצעת החוק ימסד ויעמיק מפעלים אלה, לא יאפשר פיתוח של השתלבות תעסוקתית בשוק העבודה, ובכך יגרום לנזקים ברמת הפרט, המשפחה, הקהילה והכלכלה. קיימים מפעלים רבים שאינם מוגדרים מפעלים מוגנים, אך מפעילים קווי ייצור ייעודיים לאנשים מוגבלים. מפעלים אלה לא יוכלו לקבל את ההעדפה המבוקשת בחוק, ועל-ידי כך ההצעה עשויה לפגוע בפעילות הקיימת היום לשילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה. הצעת החוק עומדת בסתירה להסכם הרכישות הממשלתיות, ה-GPA, שעליו חתומה מדינת ישראל. במסגרת הסכם זה התחייבה המדינה לא להפלות ספקים ממדינות החתומות על ההסכם, להתייחס באופן שווה לתוצרת מקומית וזרה, כולל איסור על מתן עדיפות במחירים למציעים מקומיים, שקיפות, תוך שימת לב להוראות המכרזים, לפרטים הטכניים ולתנאי הזכייה במכרז. הקצאת 25% מהיקף הרכש המתוכנן למפעלים המוגנים, כפי שקובעת הצעת החוק שלך, חברי, סותרת את ההסכם. לידיעתכם, החשב הכללי פועל לייעל את כלי הרכש הממשלתי ולאפשר למשרדי הממשלה השונים לנצל את תקציבם לטובת הפעילות הייעודית של המשרד. קיימות מטרות נוספות חשובות שאותן יש לקדם ולעודד, שיעלו בקנה אחד עם המדיניות שאותה מובילה הממשלה, כגון עידוד בני מיעוטים, עסקים קטנים ובינוניים, הרכש הירוק, אזורי קו העימות ועוד ועוד ועוד. מתן פתח להעדפה לאוכלוסייה מסוימת עלול להוביל לשורה של הצעות חוק לקידום מטרות שונות באמצעות הרכש הממשלתי, דבר אשר יגרום לסרבול הליך הרכש אשר הינו הליך מורכב ממילא ולפגיעה בפעילות משרדי הממשלה וביכולתם לבצע את פעילותם. החשב הכללי לאוצר הנחה את משרדי הממשלה, במסגרת הוראות התכ"ם, לבחון פיצול של מכרזים לסלי מוצרים לפי סוגי התמחות כדי לעודד את התחרות. במידה שאכן המפעלים המוגנים יכולים לספק את הטובין במחירי שוק או במחירי המכרז, כפי שקובעת הצעת החוק, אזי הם יכולים להשתתף במכרז זה ולא נדרשת ההעדפה בחוק. עוד אציין בפניכם, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כי בנוסף לפעילות הנעשית בתחום, ערך מינהל הרכש הממשלתי מכרז מרכזי לרכישת שירותים מאנשים בעלי מוגבלויות על-ידי משרדי הממשלה. למכרז ניגשו חברות או עמותות המעסיקות עובדים בעלי מוגבלויות. חברות אלה מעניקות ליווי ושיקום למוגבלים. במכרז זה, בניגוד למפעלים המוגנים, לא מתקיימת מכירת מוצרים אלא הצבת כוח-אדם לביצוע תפקידים שונים במשרדי הממשלה. עד כאן, אדוני, פירטתי ונימקתי, לאורך – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – בפרטי פרטים, ועל כן אבקש לחזור ולהדגיש: כפי שסיכמנו עם חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ההצעה תעבור בקריאה טרומית ותידון, יחד עם הצעות חוק אחרות, בהתאם להחלטות הממשלה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עבודה ורווחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא תתקדם רק עם הסכמה ובתיאום עם הממשלה. מקובל עליך, אדוני? תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת רכישה ממפעל מוגן), התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 6. נגד, נמנעים – אין. מוסיפים את הצבעתו של סגן שר האוצר. הנושא יעבור להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת מערכות סולריות על בניינים ללא הגבלת מספר הקומות), התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3840/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת מערכות סולריות על בניינים ללא הגבלת מספר הקומות). ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. כבוד השר יעקב מרגי ישיב להצעת החוק. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק שקובעת חובת התקנת מערכות סולריות על בניינים ללא הגבלה של מספר הקומות. זו הצעה שיזמנו אותה יחד, חברי חבר הכנסת זאב בילסקי ואנוכי. מטרת ההצעה הזאת היא, אדוני היושב-ראש, להשתמש בצורה ראויה, סביבתית, חברתית וכלכלית באור השמש כדי להפיק אנרגיה, כדי לחמם מים, כדי לחסוך בכסף, כדי לחסוך בזיהום אוויר. מדינת ישראל ידעה להיות אחת המדינות החלוציות בעולם בהתקנת מערכות של דודי שמש על גגות של בתים. אנחנו הרבה שנים נחים על זרי הדפנה של ההישג הזה, אבל הגיע הזמן להתקדם הלאה. ועל-פי תקנות התכנון והבנייה הקיימות אין חובה להתקין מערכות סולריות על בתים שהם מעבר לגובה של תשע קומות. אנחנו מציעים, אדוני היושב-ראש, לקבוע שמערכות סולריות תותקנה על בתים, בתי-מגורים, בלי קשר לגובה הקומות, גם אם הם בתים גבוהים יותר, גם אם הם בתים גבוהים פחות. בעבר היו כל מיני מגבלות טכניות. אנחנו פתוחים, אדוני היושב-ראש – ואני אומר את זה גם למען הפרוטוקול – למגוון רעיונות והצעות איך ברמה האופרטיבית לקדם את הרעיון הזה. זה לא חייב להיות דווקא מערכות סולריות של חימום מים, זה יכול להיות מערכות סולריות פוטו-וולטאיות. אבל אין שום סיבה שבתים גבוהים יותר, שהם דווקא יותר חשופים לשמש והם פחות חשופים לצל של בתים אחרים, שדווקא בתים גבוהים יהיו פטורים מהחובה להתקין על הגגות מערכות סולריות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו, אדוני היושב-ראש – אני רק מסיים – את החוק הזה מתכוונים לקדם תוך התייעצות עם כל הגורמים המקצועיים, לשמוע הרבה רעיונות והצעות מקצועיות מסוגים שונים שקיימות על השולחן, וכמובן בהידברות עם כל משרדי הממשלה ובתיאום אתם, וקודם כול עם משרד הבינוי והשיכון. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זאת אומרת, מה שאני מבין, הצעת החוק תקודם בתיאום עם הממשלה? <דב חנין (חד"ש):> בהחלט. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. בבקשה, כבוד השר יעקב מרגי ישיב להצעת החוק. בבקשה, אדוני. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, סגני השרים, הצעת החוק מבקשת להחיל חובה שלא קיימת כיום בתקנות להתקנת מערכת סולרית לאספקת מים חמים בבתי-מגורים שגובהם מעל תשע קומות. כיום התקנות מחייבות הקמת מערכות שכאלה רק בבניינים שגובהם עד תשע קומות. הצעת החוק תוביל לצמצום צריכת החשמל של הדיירים אשר גרים בבניינים רבי-קומות, תגביר את ההגנה על הסביבה ותחסוך משאבים רבים בישראל. ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק בתיאום עם המשרדים הרלוונטיים. לכן, רבותי, חברי חברי הכנסת, אבקש מכם לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. ניגשים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת מערכות סולריות על בניינים ללא הגבלת מספר הקומות), התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 7. נגד, נמנעים – אין. מוסיפים את קולה של השרה לנדבר. ההצעה עוברת להמשך לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012> [מס' מ/661; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 27218.] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה – נדונה אתמול ועכשיו תובא להצבעה על הכנה לקריאה ראשונה ושנייה בוועדת העבודה והרווחה. אנחנו מצביעים. אה, סליחה: היא נדונה לקראת קריאה ראשונה ועוברת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 6. נגד, נמנעים – אין. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 189 והוראת שעה) (הטבות מס לקצבה), התשע"ב–2012, נדונה אתמול לקראת קריאה ראשונה ואושרה ועכשיו תעבור לוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <פגישת אובמה ונתניהו> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: פגישת אובמה ונתניהו, מס' 7817, 7821, 7825, 7832, 7836, 7837, 7846 ו-7847. ראשון המציעים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. בבקשה חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות עומדות לרשותך, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הפגישה שהתקיימה בוועידת איפא"ק בין ראש הממשלה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לפני, לפני. <נסים זאב (ש"ס):> הנשיא – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לפני ועידת איפא"ק. לפני. <נסים זאב (ש"ס):> לפני ועידת – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא. אתה אמרת בוועידת איפא"ק. הם לא נפגשו – – – <נסים זאב (ש"ס):> בוועידה עצמה הם נפגשו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ראש הממשלה פגש את הנשיא בחדר הסגלגל בבית הלבן. <נסים זאב (ש"ס):> אבל הנאום עצמו – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מדבר על הנאום או על הפגישה? <נסים זאב (ש"ס):> על הנאום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כתוב כאן: פגישת אובמה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה קורא מהפרוטוקול. אני מדבר עכשיו לציבור הרחב ולחברי הכנסת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אה, הבנתי. בבקשה, כבוד הרב נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> מה, אני צמוד לטקסט? לא הבנתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא. אני השתדלתי לתקן אותך עובדתית. <נסים זאב (ש"ס):> לא. אל תתקן אותי. לא ביקשתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה זה לא ביקשת? אתה טעית. <נסים זאב (ש"ס):> לא טעיתי. אולי אתה טעית, אדוני היושב-ראש? מותר לך לטעות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא. אמרת: פגישה של נתניהו והנשיא בוועידת איפא"ק. הם לא נפגשו בוועידת איפא"ק, הם נפגשו בסגלגל. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אמרתי: הנאום שהוא נשא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בינתיים הפסדת דקה. אני אוסיף לך אותה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> מה זה חשוב עכשיו? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה חשוב. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה משנה? העיקר שזה מובן. כולם מבינים מה אני מתכוון. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הכוונה שלו טובה. <נסים זאב (ש"ס):> אני חושב שזה אחד הנאומים החשובים ביותר – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> של מי? <נסים זאב (ש"ס):> של הנשיא אובמה, קודם כול, שאמר דברים חד-משמעיים, והתגובות התקשורתיות החיוביות בכל רחבי העולם לפגישה ההיסטורית בין ראש הממשלה לבין נשיא ארצות-הברית הגיעו לשיא חסר תקדים – כולם אחידי דעה שהפגישה שקדמה, וגם הפגישה בין נשיא ארצות-הברית והנשיא שמעון פרס, שלמעשה הם שניהם חתנים, חתני השלום, פרס נובל לשלום שקיבלו, הביאה להישגים אסטרטגיים חשובים ביותר וחסרי תקדים למדינת ישראל. אובמה בנאומו בוועידת איפא"ק החריף קצת את הטון כלפי טהרן, אמר דברים הרבה יותר ברורים והרבה יותר רציניים לפני קהל של אלפי יהודים אמריקנים, שקיבלו אותו בתשואות רמות. אובמה התחייב שהוא לא יאפשר אירן גרעינית וחזר על האופציות השונות שנמצאות על השולחן, והוא התכוון והוא אמר במפורש שהוא מתכוון לכך ברצינות. זאת אומרת שאם טהרן לא תבין ותיסוג מתוכנית הגרעין שלה – האמירה של טהרן זה השמדתה של מדינת ישראל, וסוף-סוף ארצות-הברית הבינה, לקח אולי שנתיים, שטהרן לא מאיימת רק על מדינת ישראל. אולי הכיוונים או האמירות והכחשת השואה וכל – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. נא לסיים. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל טהרן רוצה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הוספתי לך דקה גם. <נסים זאב (ש"ס):> כן, תודה. טהרן, המטרה שלה היא האסלאמיזציה וההשפעה האסלאמית ברחבי העולם, השפעה קיצונית, וארצות-הברית היום מבינה שטהרן לא מאיימת על מדינת ישראל בלבד. האיום האמיתי, על ארצות-הברית ועל המערב, ולכן – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – המדינה הטרוריסטית הזאת, או שצריכים לגמד אותה באיזושהי צורה, שתבין שמדינת ישראל היא לא לבד, אלא העולם צריך כולו להתגייס מול האיום האירני, ובמידה שבטהרן יוחלף השלטון, אולי יבוא גם נשיא קיצוני אבל לא מטורף באותו טירוף של המן בן המדתא – זה אחמדינג'אד של היום, שגם הוא היה פרסי וגם ההמן של היום הוא – הפרסי של היום של דורנו, זה אחמדינג'אד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. <נסים זאב (ש"ס):> – – – שלהם היה אותו איום – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – לפני אלפיים שנה, והיום – המן בזמנו ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – זה אחמדינג'אד של היום, שהקדוש-ברוך-הוא יכרית אותו וישמיד אותו, כן יהי רצון, מתחת שמי השם, חרבם תבוא בלבם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תודה. שוכראן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עפוואן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> סידאת אל-ראיס. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תפאדל, יא-עזיז. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הפגישה בין אובמה לבין נתניהו או כל המסע עלא בעדו, כולו, אני חושב שהיא פגישה בין שני נצלנים. כל אחד רוצה לנצל את השני, כל אחד רוצה מאחד את השני. יש את הקול היהודי בבחירות ויש את אירן. אז אובמה ציטט את רוזוולט, שאמר: תדבר ברכות ותשמור מקל ארוך. אז הוא דיבר ברכות עם נתניהו, באיפא"ק גם נאם ברכות לקול היהודי, כי הוא רוצה את הקול שלהם בבחירות. והוא גם רוצה שנתניהו וישראל, אם יש איזו התקפה, שידחו את זה אחרי הבחירות באמריקה, משום שזה יביך את הנשיא האמריקני. ונתניהו רוצה לנצל את ההזדמנות ואת הלחץ של הבחירות על אובמה, כדי לסחוט ממנו עמדה תומכת בעמדה הישראלית כלפי אירן. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שעלינו גם לזכור שנתניהו הצליח במשהו. הוא הצליח באמת במקום, כפי שנאמר, פלסטין, לפתור את הסכסוך תחילה עם הערבים והפלסטינים, הוא שם על השולחן של אובמה שאירן תחילה. זו הצלחה שלו, נכון. אבל לפי דעתי, אדוני היושב-ראש, אם על הדיבורים ועל הפטפטת על מלחמה עם אירן כבר העולם וישראל משלמים כלכלית, משום שמחירי הנפט עלו – והיום שטייניץ אמר ברשת ב' שבגלל עליית הדלק העולמי, אז החשמל גם בישראל יתייקר והכול יתייקר – אז אם אנחנו, כבר בשלב הפטפטת והדיבורים בלבד זה הנזק, מה יקרה אם תקרה מלחמה, אדוני היושב-ראש? אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבסוף כל ההצגה הזו, כל הפורים הזה יסתיים, והשאלה העקרונית שנתניהו חייב להתמודד אתה זה פה, זה השאלה הפלסטינית, זה הכיבוש, זה ירושלים. ואני חושב שיתברר שזה הדבר העיקרי לישראל, במיוחד כאשר האמריקנים אומרים שאין להם כל מידע שאירן אכן החליטה על בניית פצצה. ואני לא יודע בקשר להחלטה הישראלית בקשר – לתקוף. היום אני שמעתי וקראתי שכן יש החלטה, לפני זה קראתי שאין החלטה, אבל אם יש, אני חושב שכל הפטפטת והדיבורים על המלחמה רק יזיקו ולא יועילו, לא לישראל ולא לאזור. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <יואל חסון (קדימה):> שלא יהיה פקק תנועה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, אל תדאג, זה בסדר. סובלנות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> זכות קדימה לעולים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לומר, דווקא כאיש אופוזיציה, שאני רוצה לחזק את ראש הממשלה על דבריו, על העמדה הברורה והנחרצת שהוא העביר, בעיני גם בוועידת איפא"ק, גם לציבור, גם לנשיא ארצות-הברית. אני חושב שהסכנה האירנית היא סכנה לכל אזרחי מדינת ישראל – יהודים, לא יהודים, כל מי שחי במדינה הזאת. ואני חושב שהמסר הזה צריך להיות חד-משמעי וברור – חלק מקונסנזוס ישראלי – שאירן עם נשק גרעיני היא לא רק סכנה לישראל, היא סכנה ליציבות במזרח התיכון, היא מחסום לאפשרות שאי-פעם יהיה במזרח התיכון שלום בינינו לבין המדינות, והיא בוודאי גם סכנה לעולם החופשי. כולנו יודעים שאירן מבקשת להשיג את הנשק הגרעיני הזה לא רק כדי שתהיה לה היכולת לפגוע במדינת ישראל: היא רוצה להשתלט על המשאבים במזרח התיכון; היא מבקשת להשתלט על הכלכלה העולמית; היא מבקשת לייצר סדר חדש במזרח התיכון. ולדבר הזה – כל מי שהוא שוחר שלום, כל מי שרוצה לחיות במזרח תיכון יציב, כל מי שמאמין בחיים משותפים כאן, צריך לעצור את הכוונה הזאת של אירן להשיג נשק גרעיני. אבל יחד עם זאת צריך לומר: העובדה הזאת, יחד עם מה שראש הממשלה אומר והייצוג של הנושא הזה, אבל ראש הממשלה כראש ממשלת ישראל לא יכול להיות ראש ממשלה חד-נושאי. הוא לא יכול לדבר רק על הנושא האירני. המזרח התיכון זה לא רק אירן. המזרח התיכון בין השאר זה גם תהליך שלום, וזה גם לשאוף ולדחוף לפתרון של שתי מדינות ולסיום הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. וזה שראש הממשלה מתחמק מזה, וזה שראש הממשלה חושב שאם הוא לא יעסוק בזה זה לא יעמוד לו מולו יום אחד והוא יצטרך לפתור את זה, או ראש ממשלה אחרת אולי, בעזרת השם, יום אחד תפתור את זה – זה לא אומר שזה לא מולנו. וההתחמקות של ראש הממשלה מהנושא הפלסטיני, מהנושא המדיני, היא תכשיל אותנו, בין השאר, גם במאבק הבין-לאומי ובגיוס העולם למאבק נגד אירן. על אירן אין כאן ויכוח. למעלה מ-90% מחברי הכנסת, בוודאי בעם, אולי יותר, מאמינים וחושבים שאסור שאירן תחזיק בנשק גרעיני. ואירן היא סכנה, כפי שאמרתי, לעולם החופשי, למזרח התיכון ולישראל. אבל יחד עם זאת, חלק מהמאבק וחלק מהדרך לגייס את העולם בנושא האירני זה גם להיות פעילים, לדחוף, להביא לפעילות ענפה בתחום המדיני ובעיקר בתחום הפלסטיני. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. שלוש דקות, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, את המלחמה על עירק עשו האמריקנים בטענה שיש לעירק נשק להשמדה המונית. נשק גרעיני, נשק כימי, בכמויות אדירות. לא, ארצות-הברית לא שלחה לעירק קבוצת משקיפים שיבדקו איפה יש, איפה קיים הנשק – פשוט כבשה את כל עירק. והפכו כל אבן בעירק ולא מצאו שום דבר. אני לא יודע מה יש או אין באירן, אבל אני יודע דבר אחד, ואני מסכים לכך שאסור שיהיה נשק גרעיני במזרח התיכון; אסור שיהיה נשק גרעיני באירן. זה האינטרס של כל העמים באזור. אבל זה לא האינטרס היחיד. האינטרס האמיתי של כל העמים באזור – כולל העם בישראל, והעמים הערביים, והטורקים, והאירנים, והכורדים וכל מי שגר באזור הזה – הוא שלא יהיה בכלל נשק במזרח התיכון. ישנה אופציה, ישנה אפשרות – אני לא יודע עד כמה היא קרובה או רחוקה, יש דעות שונות – אבל בטוח שיש ארץ או מדינה שיש לה נשק גרעיני, וזו מדינת ישראל. ואני חושב שכל מי שרוצה להבטיח את העתיד של האזור, של כל העמים באזור, צריך לשאוף לכך ולפעול למען כך שלא יהיה בכלל נשק גרעיני במזרח התיכון – פירוק המזרח התיכון מנשק גרעיני, כולל מדינת ישראל. אפשר לפתור את הבעיה האירנית בהחלטת ממשלה בשלוש דקות: בדקה הראשונה מחליטים שישראל מסכימה לפירוק המזרח התיכון מנשק גרעיני. בדקה השנייה שולחים אימייל לאו"ם ולכל העולם – הדעה מתפרסמת. ואז, אין סיכוי בעולם שאירן יכולה לפתח נשק גרעיני. אבל בואו נודה: גם אם המאמצים האמריקניים והישראליים והאירופיים וכו' וכו' ימנעו מאירן, נגיד, להשיג נשק גרעיני – אני לא מאמין שיש אופציה צבאית, אבל סנקציות, אני יודע, לחצים שונים, חבר הכנסת חסון – יצליחו למנוע מאירן. אני אומר לך שבמוקדם או במאוחר, כל עוד יש מדינה אחת שיש לה נשק גרעיני, אין ספק שמדינות אחרות יכולות להיכנס למירוץ החימוש, וישיגו בקרוב או במאוחר – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – אתה מבין – – – בזמן שהאויב פה. הולכים לאירן, והאויב פה. זה לא יאומן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אל תפריע. אתה עכשיו אחריו בתור, לא? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז אם לא אירן, אז טורקיה. מי יודע? מי יתקע לידנו שבעוד עשר שנים טורקיה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש לה את היכולות. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מצרים יכולה, אולי מדינות אחרות. ולכן, הדרך, הדבר, איך אומרים? הרציונל. לא חמומי המוח המטורפים שיושבים בממשלה. איך אומרים? השפיות אומרת לפרק את כל המזרח התיכון מנשק גרעיני, ובראש ובראשונה המדינה שיש לה, ואז אפשר למנוע מדינות אחרות. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחריו – חבר כנסת ישראל אייכלר. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ממש מה שרציתי לומר – עמד פה הדובר לפני ובעצם הוכיח את מה שרציתי לומר. ומה שרציתי לומר: לא צריך ללכת עד אירן בשביל לחפש אויבים. הם נמצאים פה, הם מייצגים אותם נאמנה. שלאף אחד לא תהיה פצצה גרעינית, פתאום. שלאף אחד לא יהיה. אני רוצה להזכיר משהו שמשום מה שכחו בבית הזה: חברת הסיעה של חבר הכנסת שדיבר לפני התראיינה לעיתון בארצות-הברית – אני חושב משהו כמו לפני שנתיים – ואמרה שהיא רוצה שלאירן תהיה פצצה גרעינית כדי שישראל תפחד. כדי שישראל תפחד. ולצערי הרב, משום מה, אנחנו מתנהגים כמו מי שמפחד. זה דבר שקצת, איך אומרים? הצליח לו, לאחמדינג'אד. הוא עושה קולות, ומשום מה הוא הופך להיות פה המלך של העולם. ועידה שלמה בארצות-הברית עוסקת רק בו, ובנושאים המהותיים, בפצצות האמיתיות – שמשום מה מנסים להתכחש אליהן – בפצצות האלה לא עוסקים. ואני רוצה לדבר על פצצה, שאומנם לא קוראים לה גרעינית – אפשר לקרוא לה פצצה סודנית, פצצה אפריקנית – שמתפוצצת בלב לבה של מדינת ישראל. 50,000 מסתננים הצליחה ממשלת נתניהו להביא למדינת ישראל תוך שלוש שנים. 10% מתושבי תל-אביב הם מסתננים בלתי חוקיים. ישנם אזורים בתל-אביב שבהם אי-אפשר להסתובב. ואני חוזר על משהו שאמר לי אחד מהקצינים במרחב יפתח, הוא אומר לי: בן-ארי, שלא תעז להיכנס לתחנה המרכזית בלי לתאם אתנו. אפשר לחשוב שמדובר בכניסה לכור האטומי בקום. מה זה, אני צריך לבקש איזה ליווי של השב"כ, של הסיירת, בשביל להסתובב בלב לבה של העיר העברית הראשונה? אבל נוח לו לראש הממשלה ללכת עד ארצות-הברית, לתת נאום מלא פתוס, כמו שהוא יודע. אנחנו מצדיעים לו על האנגלית המצוינת. אנחנו מצדיעים לו על זה שהוא יודע לרגש. אבל אנחנו לא מצדיעים לו על זה שהוא בורח מהבעיות המהותיות; מהפצצות שמתפוצצות לנו עכשיו בפנים, שהוא מגלה בהן אוזלת יד. ואיך אמר לי חברי ברוך מרזל, הוא אמר לי: תראה, נתניהו ייכנס לספר השיאים של גינס, למישהו שהמרחק בין המלים לבין המעשים שלו הוא המרחק הכי גדול שיכול להיות. זו בהחלט אמירה, איך אומרים? צדק ידידי ברוך מרזל באמירה הזאת. כשהוא מבטיח משהו, אז יש לי דאגה גדולה שלא יקרה מזה ולא כלום. הוא הבטיח: לא תקום מדינה פלסטינית, והוא מקים. הבטיח – איך הוא אמר? גידול טבעי ביהודה ושומרון, וחונק את ההתיישבות. ועכשיו הוא מדבר על ההפצצה באירן, אז, לצערי, אני הולך להרגיע פה: הוא לא הולך להפציץ באירן. אני, אגב, אין לי עמדה מכרעת בעניין הזה, האם צריך או לא צריך. אני אומר, דבר אחד צריך: לא לפחד, או לא להקרין פחד. <יואל חסון (קדימה):> אין לך דעה בעניין בגלל המוצא שלך – – –? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גם בגלל המוצא שלי, גם בגלל המוצא. אם אתה מדבר, אנחנו, איך אומרים? פרסי נשאר פרסי, כנראה. אז אולי גם בגלל זה. אבל אני אומר, תפסיקו לפחד – – – <היו"ר שלמה מולה:> – – – אדוני, בבקשה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רק עלית, אתה כבר מוריד אותי, מה זה פה? משהו נגדי? <היו"ר שלמה מולה:> לא נגדך. זמנך תם, פשוט. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אה חשבתי. הבנתי, הבנתי. <יואל חסון (קדימה):> זה לא נגדך, זה בעד הזמן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הבנתי. איך אומרים? ברוח הימים – – – <היו"ר שלמה מולה:> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – הפרסי הקטן – אני יכול להגיד: הפרסי הקטן הזה שם מרקיד את כל העולם על האצבע הקטנה שלו. אז קודם כול נגיד לו: לא מפחדים ממנו, ולא מאחרים. עם ישראל חי. וחזרנו לארצנו, לא רק בגלל שאנחנו רוצים להגן על עצמנו, אלא בגלל שאנחנו רוצים לחדש את תקומת עם ישראל בארצו. ולא כדי לחפש מקלט, וצריך לרדת מהאמירות האלה. באנו לכאן כדי להגן על עצמנו, אבל להקים ולקומם את תקומת עם ישראל בארצו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ואם אפשר בהזדמנות הזאת לאחל לעם ישראל פורים שמח, שנזכה לראות – – – <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – כמו בימים ההם: נקמות – – – <היו"ר שלמה מולה:> אמן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – ישועות – – – <היו"ר שלמה מולה:> אמן. אמן ואמן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – וברכה גדולה. כל טוב. <היו"ר שלמה מולה:> מאחר שיש עוד, רשומים דוברים – אני לא רואה אותם. לכן, אני מבקש להזמין את כבוד השר לענות להצעה לסדר-היום, ואנחנו, אחרי תשובתו, נצביע ונמשיך בסדר-היום. בבקשה, אדוני. בבקשה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין פה יותר מדי, שר החינוך – תנו לי לדבר. אתם השניים היחידים; מלבד הצדיק הזה, מיכאלי, אתם היחידים שנמצאים פה. <היו"ר שלמה מולה:> יש שם עוד שני חברי כנסת: גאלב מג'אדלה – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> נכון, נכון. <היו"ר שלמה מולה:> דניאל בן-סימון נמצא כאן, כבוד השר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> לא ראיתי. לא ראיתי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני השר, אנחנו אתך – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> צריך להודות שממשלת ישראל, בראשותו של ראש הממשלה נתניהו, ביצעה מהלך אסטרטגי מדהים וגרמה לכך שהעולם החופשי כולו מבין סוף כל סוף את מהות האיום האירני. אני יודע שלאופוזיציה זה קשה, זה לא נוח, אבל צריך לזכור איפה היה הנשיא אובמה ואיפה היו האירופים לפני שנתיים ואיפה הם נמצאים היום, וזה הודות לפעולה ממוקדת של ממשלת ישראל, בראשות ראש הממשלה, בתמיכה ברורה של שר הביטחון ושל שר החוץ, והדברים האלה אכן קרו. צריך להבין את זה היטב, והעולם כולו עכשיו מתמודד עם זה. אוהבים אצלנו לעסוק בנושא. מלים מיותרות. אותי אף פעם לא שמעתם מתראיין על העניין הזה. אני נאלץ פה לענות בשם הממשלה, כי השאילתא עולה. הייתי מעדיף גם על זה לא לענות ולהגיד לכם כך: המלים לא עוזרות כלום להבנת הבעיה. יש בודדים שמבינים את עומק הנושא שנקרא "יכולת גרעינית צבאית אירנית", אם תהיה. מדינת ישראל עוקבת אחרי זה כבר תקופה ארוכה. היא הגיעה לכך שהעולם כולו אתנו – העולם החופשי – ומבין את זה. ברור לחלוטין שאנחנו לא מוכנים לאבד את עצמנו לדעת ולאפשר יכולת כזאת בידי אויבינו. יש הרבה מאוד אמצעים. כרגע הלחץ הבין-לאומי, הודות לפעולה שלנו, הולך וגובר. אני מניח שהוא יעשה את שלו, ובכל מקרה נעקוב אחרי זה, וכפי שנאמר על-ידי כל המנהיגים, כל האופציות נמצאות על השולחן. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, כבוד השר. מה מבקש אדוני השר לעשות? מה אתה מציע? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אם לתקוף או לא? <היו"ר שלמה מולה:> לא. לגבי ההצעה לסדר. מה אתה מציע שנעשה? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> לדעתי אפשר להסתפק בדברים שלי. אם המציעים רוצים להביא את זה לוועדה, אפשר להביא את זה לוועדת החוץ והביטחון, לא יודע. <היו"ר שלמה מולה:> יש פה מבין המציעים מישהו? מסעוד גנאים, מה אתה – אתה מקבל את ההצעה שלו להסתפק בתשובה שלו? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אתה היחיד שמקשיב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני מציע מליאה. <היו"ר שלמה מולה:> מה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> מליאה. <היו"ר שלמה מולה:> אוקיי. אז אנחנו נצביע. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – בעד מליאה; מי שנגד – הסרה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 3, נגד – 1. אם כן, הנושא ימשיך להיות על סדר-יומה של הכנסת במליאה. <הצעות לסדר-היום > <כוונת שר החינוך להעסיק אלפי מורים באמצעות חברות קבלן> <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. כוונת שר החינוך להעסיק אלפי מורים באמצעות חברות קבלן – הצעות לסדר-היום מס' 7762, 7763 ו-7773. השר ישיב, אבל ראשון המתדיינים הוא חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול, אני רוצה להתחיל בהתנצלות ולהגיד שאני לא אוכל להישאר ולהקשיב לתשובתך פה, מכיוון שאני חייב ללכת לאיזה מקום. אין ברירה. אבל אני מבטיח לקרוא אותה בפרוטוקול ולהתייחס אליה. אני מתנצל מראש, אלא אם כן זה ירוץ מהר, ואז אולי אני כן אספיק. <שר החינוך גדעון סער:> כדאי לך – – – <יואל חסון (קדימה):> אני רוצה. <שר החינוך גדעון סער:> – – – כי לפי הכותרת של ההצעה לסדר-היום כל התשתית העובדתית של ההצעה לא קיימת, פשוט. <יואל חסון (קדימה):> אני שמח לשמוע. אדוני שר החינוך, באמת ההצעה הזאת חשובה לי, והיא באה מתוך מקום – מצד אחד, מתוך מקום שהוא באמת חיזוק על העובדה הזאת שרוצים ללכת לכיוון של יום לימודים ארוך ומבקשים לחזק את העניין הזה, ואני מאוד מאמין בדבר הזה, אבל מצד שני, הדאגה של יצירה של רמות – עוד פעם לכאורה, הלוואי שתגיד לנו שאנחנו טועים, אדוני שר החינוך – של כוונה לייצר כאן מורים סוג א' וסוג ב' באמצעות מורים שייקראו, או יהיו בהגדרה, "מורים באמצעות העסקה משנית", "העסקה שלא דרך משרד החינוך", מה שעלול בבית-הספר, במקום עצמו, לייצר סטנדרט שונה בין מורה למורה. אני רוצה לומר לך, אדוני שר החינוך, ואני מאמין שזה גם מגיע אליך, שמאז שהדברים האלה פורסמו ודוברו באמת כמות הפניות והחשש של הורים, של מורים, של אנשים במערכת החינוך, שחוששים שתהיה כאן קבוצה של מורים שלא תהיה מיוצגת, שלא יהיה מאחוריה שום ארגון יציג, שהם יהיו, כפי שאמרתי, דרג ב' ובהעסקת משנה – הדבר הזה גורם לדאגה רבה מאוד, גם מצד המורים עצמם וגם מצד הורים וכל מי שעוסקים בדבר הזה של מערכת החינוך. אני חושב שאחד הדברים – ואני מרשה לעצמי לומר ששנים לא מעטות עסקתי בחינוך, אומנם בחינוך הבלתי-פורמלי, והייתי די קרוב לתחום הזה של חינוך. הייתי בבתי-ספר, ראיתי את ההתנהלויות. אני חושב שהכול – אומרים שהכול מתחיל בחינוך, אז זה מתחיל גם במורה, הרבה המורה, ואני חושב שהוא הצינור – אני אומר את זה בצד החיובי של המלה – הוא הצינור של המערכת להעביר את התכנים, להעביר את רוח מערכת החינוך הישראלית, לדעת שזה עובר בצורה הנכונה ביותר והטובה ביותר. כל אחד מאתנו היה תלמיד, כל אחד מאתנו הוא תוצר של מערכת החינוך, ואנחנו יודעים עד כמה בשלב הזה, בתהליך הזה, המורה הוא חשוב, המורה או המורָה כמובן הם החשובים, הם שמעבירים ויוצרים את מערכת העברת המסרים והחינוך. הדרך שבה המורה מתנהל, הדרך שבה מורה מעביר את המסר, קשורה הרבה גם לדרך שבה מתייחסים לאותו מורה. ואנחנו עברנו, עוד בממשלת קדימה, ובהמשך בממשלה הזאת, תהליכים מאוד-מאוד ארוכים ומורכבים של שיפור מעמד המורה ויצירה של המקצוע הזה כמקצוע עדיף, כמקצוע שמרוויחים בו יותר – אני מסיים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> מקצוע שמרוויחים בו יותר, מקצוע שיכולים להיות גאים בו, מקצוע שימשוך אנשים טובים פנימה. כל הדברים האלה נעשו ועוד צריכים להיעשות. נראה לי לא הגיוני, שר החינוך – אני מאוד שמח על ההערה שלך קודם – שדווקא אחרי כל מה שאנחנו עושים, עכשיו, כדי לענות על לוח הזמנים הרחב יותר במערכת החינוך, רוצים לגייס מורים במסגרת שהיא לא בהעסקה ישירה במשרד החינוך, שהיא לא בדרך כפי שאנחנו יודעים עד היום, אלא באמצעות סוג של קבלני משנה או העסקות משנה. אני מקווה, אדוני שר החינוך, שתדע להסביר את הסוגיה הזאת ולהבהיר אותה אחת ולתמיד. בגלל זה חשבתי שחשוב לדבר, ואם זה ילך מהר, אני אשאר, כי אתה מסקרן אותי. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת דניאל בן-סימון. אדוני, גם לרשותך שלוש דקות, ומייד אחרי זה כבוד השר יתבקש להשיב. בבקשה, אדוני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני השר, חברי הכנסת הרצוג, חסון ומיכאלי וכנסת שוממה – וזה נעים לדבר כך באווירה כזאת, אדוני השר. אני בא לא לטעון על הנושא – – – <יואל חסון (קדימה):> החלטנו ללכת הפעם יותר על האיכות, פחות על הכמות. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני מקבל את זה. אנחנו תמיד באים ממקומות קטנים, לכן אני מרגיש בבית, כשזה פחות צעקני מהצד הימני הקיצוני. אדוני השר, יש פה ויכוח על השקפת עולם. אתה נושא בתפקיד שבמדינות רבות הוא מעצב חברה. אתה יודע את זה. אומנם תיק החינוך פה נחשב פחות מהביטחון ומהחוץ, אבל בהרבה מדינות לא. <שר החינוך גדעון סער:> – – – הרבה יותר בעיני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> בעיניך, אבל שוב, הלוואי שנגיע למצב שבו שר החינוך הוא מייד אחרי ראש הממשלה, כי הוא בעצם מתקן חברה ומתקן עולם, כי כל הבעיות של הגדולים מתחילות מלמטה, ואם אתה שולט על המנגנון השוויוני הזה מלמטה, עשית מעשה שילווה אותך גם אחרי חייך וחיינו. לכן אני אומר, זה לא רק עניין של מורי קבלן; זה כל שיטת ההפרטה הזאת, שהבאתם אותה כאידיאולוגיה נוראה, שלא מתאימה לנו. וההפרטה הזאת זה לא מורי קבלן כמו הפרטה של המערכת הכי חשובה במדינת ישראל, שדורשת השגחה, באמת בשבע עיניים, בגלל הפערים שנוצרו. לכן אני אומר, מורי קבלן – לא כאלה שלא מקבלים רק תנאים, אלא כאלה ביישובים מסוימים שזוכים להעשרה ואנשים שבאים מבחוץ. וההפרטה הזאת במערכת החינוך – אדוני השר, אולי אני טועה. אולי אין מספיק מורי קבלן שמצדיקים הצעה לסדר-היום, אבל ההפרטה במערכת החינוך, כמוה כגזירת גורל שגוזרת את גורלם של אלה שאין להם יכולת להגיע למעמד כלשהו, ונמצאים בפריפריה – ביישובים הערביים, הבדואיים, ובתחתית של מדינת ישראל. וזה מנציח את הפערים, וזה פוגע באפשרות השווה לכל תלמיד לקבל, כך שבכיתה ו' יהיה מסוגל לקרוא טקסט באנגלית. יש מקומות שעושים את זה כאילו בהליכה, ויש מקומות שגם בי"ב לא קוראים טקסט באנגלית. נדמה לי שההפרטה הזאת, משום מה, כמו בכל תחום, פוגעת דווקא בחלשים. לכן עליך, בתפקידך, אם אתה רואה בחינוך את המשימה העליונה לתקן עוולות שנעשו בגלל תפיסת עולם, אני אומר לך שוב: יכול להיות שהנושא הזה לא מוצדק וכל הצעקה קמה בגלל איזו כותרת לא מוצדקת בעיתון. יכול להיות. הלוואי שאנחנו טועים. אני רק אומר שצריך להשגיח שמי שאין בידיו, יקבל את מה שמקבל ההוא שמקבל כל מיני מורים מהצד, ובמיוחד ביישובים העשירים. לכן, אדוני השר, זו לא הצעה לסדר קנטרנית. היא נועדה רק ליצור איזו תחושה – לפחות לשמוע ממך שאתה משגיח ואתה יודע שבמקומות החלשים יש יד שמלטפת ונותנת את ההזדמנות, כי אחרת חבל על כל המאמץ. אני חושב ששר החינוך צריך להיות דווקא שר חינוך – לא לפרסי נובל. אלה מסתדרים לבד, מגיעים לפרס; לאלה שרק אתה, רק משרד החינוך, יכול לתת להם את האפשרות להגיע, ורק מעקב באמת חזק מאוד מצד המשרד יאפשר להם להגיע למה שאחרים יכולים להגיע בקלי קלות. תודה רבה לך. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. כבוד השר, נא להשיב להצעה לסדר-היום. אחר כך אנחנו נצביע ונמשיך בסדר-היום. כבוד השר, בבקשה, הבמה לרשותך. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להודות למציעים, לחברי הכנסת יואל חסון ודניאל בן-סימון, שבאמת העלו נושא חשוב על סדר-יומה של הכנסת, ולהבהיר מייד, בראש ובראשונה, לעניין החלטת הממשלה, אותו פרק בהחלטת הממשלה מ-8 בינואר בנושא סבסוד מסגרות לימודיות בשעות אחר-הצהריים, מה שמכונה גילאי שלוש–תשע, כשהכוונה היא ללכת למהלך מודרג על פני חמש שנים ולהתחיל דווקא מהסוציו-אקונומי היותר נמוך בשלב הראשון – התוכנית לא תתבסס על מורי קבלן, כי אין אפשרות שהיא תתבסס על מורי קבלן כאשר אני נמצא בתפקיד. אני רוצה להבהיר כמה הבהרות. ראשית, זה לא יום לימודים ארוך במובן – הרי יש דבר שנקרא יוח"א, יום חינוך ארוך, שמעוגן גם בחקיקה, ומופעל בכ-20% פלוס-מינוס במערכת החינוך. לא מדובר במובן הזה, או במובן השגור שאנחנו רגילים לומר "יום לימוד ארוך". המודל שמתגבש מתייחס יותר לתוכניות העשרה. לא הכול חייב להיות איזה יום לימודים מהבוקר עד 16:00 ומעייף, ובוודאי בגילים האלה, אבל העשרה, חוגים, סיוע בהכנת שיעורי בית, מתן מענה לסוגיית ההזנה. צוות בראשות מנכ"לית משרדי מגבש את המודל באשר לתכנים, והמודל הזה עדיין לא הושלם. עמלים על זה יחד עם שורה ארוכה של מטלות שהוטלו עלינו בהחלטת הממשלה לפני חודשיים פחות יום, כולל גילאי שלוש-ארבע וכדומה. מה שחשוב לומר הוא שאני לא אאפשר יצירה של מערכת של מורי קבלן בשעות אחר הצהריים, כמו שכינה את זה חבר הכנסת חסון – מורים מסוג א' ומורים מסוג ב'. כלומר, הנחת היסוד שהתוכנית תתבסס על העסקת אלפי מורי קבלן, כפי שנכתב בהצעות לסדר-היום שקראתי, איננה נכונה. יש אפשרויות שאנחנו בוחנים אותן, ואני אעלה כמה אפשרויות שקיימות. אחת היא שמורים במשרה קבועה שעובדים בבתי-הספר שיהיה להם עניין לעבוד עוד שעות יועסקו במודל הזה בשכר תוספתי לשכר הרגיל, ואנחנו מדברים על אותם מורים שעובדים, שיש להם קביעות וכדומה. אפשרות שנייה היא, כמובן, להעסיק סטודנטים או מדריכים, שזה כוח עבודה זמני, למשל לסייע בהכנת שיעורי בית. יכול להיות שזה אפשרי ויכול להיות שזה לא אפשרי. בודקים את האפשרויות השונות. לא כל מי שיועסקו באותה מסגרת בוודאי יהיו אנשים עם תעודות הוראה. להערכתי, זה יהיה המיעוט. אני רגיש לעניין הזה, ואני אפעל באופן שימנע התגבשות של מצב כזה, כי אני חושב שבטווח ארוך, אם ייווצרו שתי מערכות זה ייצור תסיסה במערכת, זה ייצור מה שחבר הכנסת חסון דיבר עליו, שני מעמדות בתוך המערכת, וזה גם יזיק לפרופסיה. לי חשוב באמת לחזק את מעמד המורה, ובטווח ארוך זה לא יעשה את העבודה הזאת. עכשיו, אני רוצה להגיד עוד משהו לגבי המודל, כי יש לי עוד הסתייגות, וכנראה שאני אצטרך להביא את הדברים להחלטת ממשלה. אני קיימתי על זה דיונים אצלי במשרד, וקיימתי על זה דיונים גם עם גורמים באוצר. אני גם מתנגד – לא התנגדתי לזה ברגע הראשון, אבל אחרי שלמדתי את הדברים אני הבעתי עמדה ברורה, ואני מתכוון גם להביא את זה בחזרה לשולחן הממשלה – למבחן תעסוקה כתנאי להשתלבות במסגרת הזאת. אני רוצה להסביר. אני חושב שזה לא הוגן ולא נכון שבמסגרת חינוכית, כיתת לימודים, בסוף יום הלימודים, חלק מהילדים יישארו וחלק ילכו הביתה. ומי ילך הביתה? מי שאבא שלו או אמא שלו לא עובדים. ואם אין תעסוקה, נניח, בכפר ערבי, כי אנחנו הולכים ליישם קודם כול אשכולות סוציו-אקונומיים 1–3, אז הילד ייענש פעם שנייה בזה שהוא לא יהיה שותף לאותה מסגרת אחר-הצהריים. אני חושב שזה לא נכון. זה לא מתאים. אם זה לא חינוך, אם זה לא ב"בית-ספרי", אז כל אחד יפעל. ואני יודע שיש מבחן תעסוקה בצהרונים של התמ"ת, אבל אם זה משהו שיש לו זיקה למערכת שאני עומד בראשה, אני חושב שלא נכון לחלק כיתות לימוד על הבסיס הזה, וזו פגיעה בתלמידים ופגיעה בשוויון ההזדמנויות. זו עוד נקודה שרציתי להתייחס אליה. אני רוצה כמה מלים – כי בכל זאת זה בא בהקשר מסוים. חבר הכנסת חסון, יש תופעה שהתפתחה במערכת 20–30 שנה – תופעת מורי הקבלן. אני יכול לתת פירוט, ואם הייתי רוצה להיות פוליטי – כי אתה אמרת "הפרטתם" – הייתי אומר: במיוחד בתקופת כהונתם של שרים סוציאליסטים וסוציאל-דמוקרטים. <דניאל בן-סימון (העבודה):> ניסיתי לחמוק מזה. <שר החינוך גדעון סער:> בשביל לא להיות פוליטי – – – <יואל חסון (קדימה):> תהיה פוליטי קצת, קצת. <דניאל בן-סימון (העבודה):> קצת, לא חייב. <שר החינוך גדעון סער:> אני לא אנקוב – אני קבעתי לי כלל בתחילת הקדנציה שלי שבמשך שלוש שנים אני מצליח לעמוד בו: אני מזכיר את קודמי וקודמותי, גם אלה שאני לא מתלהב מאוד מרמת הביצוע שלהם בתפקיד, רק כשיש לי קומפלימנטים להגיד. אני אף פעם לא מותח ביקורת ואומר על מישהו שכיהן בעבר במשרד שהוא לא – – – <היו"ר שלמה מולה:> לא, אבל אני חושב שמחובתך לתקן קלקולים, אם היו. <שר החינוך גדעון סער:> בוודאי. אבל קודם כול בוא וננתח את התופעה. <היו"ר שלמה מולה:> – – – תיקונים, אתה צריך להגיד מה היה. <שר החינוך גדעון סער:> בוודאי שזו חובתי, כמו שאנחנו עושים, חבר הכנסת מולה, בנושא של בתי-הספר ההומוגניים של התלמידים ממוצא אתיופי. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <שר החינוך גדעון סער:> התפתח 20 שנה; מי טיפל בזה? <היו"ר שלמה מולה:> אתה. <שר החינוך גדעון סער:> אתה מכיר טוב את העניין הזה. אחזנו את השור בקרניו. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. אנחנו בהחלט – – – <שר החינוך גדעון סער:> זה קשה. זה מסובך. זו התעמתות עם רשויות מקומיות, זו התעמתות עם הורים. קשה ליישם. <היו"ר שלמה מולה:> יש לך מאמץ קשה לעשות – – – <שר החינוך גדעון סער:> אבל מה אני יכול לעשות? הגעתי למסקנה שיש בעיה קשה. מה זה יעזור לי היום להגיד בתקופת מי זה התפתח? <היו"ר שלמה מולה:> לא. מאה אחוז. <שר החינוך גדעון סער:> אנחנו מטפלים בבעיות. אותו דבר אנחנו מטפלים גם בנושא הזה. אבל אני רוצה פשוט לתת דוגמה, שידעו על מה אנחנו מדברים. למשל תוכנית היל"ה – החלטת הממשלה הראשונה שעסקה בנושא הזה היתה מ-1989, אבל התוכנית בפועל פועלת החל משנת 1992, ועוד פעם אנחנו לא נזכיר מי היה שר בכל שלב. אבל אנחנו מדברים על תקופה של למעלה מ-20 שנה. תוכנית קרב, שעומדת בכותרות לפעמים בהקשר הזה, למרות שזה לא בדיוק אותו דבר, היא תוכנית של למעלה מ-20 שנה. אנחנו מדברים על דברים שקיימים הרבה מאוד זמן במערכת, והנושא עצמו, לא התמודדו אתו ברמה מערכתית. לא התמודדו. למדתי קצת את הנושא. ראיתי פרוטוקול של ועדת החינוך משנת 2006, שחברת הכנסת יחימוביץ הביאה. אני חייב להגיד שהדברים לא טופלו מאז, למרות שהם נחשפו במידה רבה עוד קודם לכן. הודעתי שאני מתכוון לבלום את ההתפתחות של התופעה הזאת. זה מורכב. גם לא בכל מקום מתאים מודל של העסקה ישירה. יש מקומות שכן נדרשת גמישות, יש מקומות כאלה, ויש גם, כמו שאמרתי, מדריכים בתוכניות מסוימות שהם בכלל לא עובדי הוראה, אבל בוודאי כשאתה מעסיק איש הוראה, וגם אם אתה מעסיק אותו לא בהעסקה ישירה, אתה חייב לדאוג לתנאי העסקה הוגנים והולמים, ופה יש ליקויים. אז קודם כול הקמתי בסוף השנה הקודמת צוות. בראשותו עמדו מנהל מנח"י, דני בר-גיורא, ומנהלת מחוז חיפה, הגברת רחל מתוקי. הם עשו עבודה, הם הגישו לי המלצות. קיימתי סדרה של דיונים במשרד. החלטנו להתחיל לפקח. אני מדבר על בתי-ספר שהם לא בבעלות המדינה. הרי המוכר שאינו רשמי כולו, גם בתי-הספר העירוניים, הם לא בבעלות המדינה, אבל אנחנו צריכם לקיים פיקוח אפקטיבי יותר מכפי שאנחנו עושים היום על תנאי העסקה של מורים, גם כשבתי-הספר אינם בבעלות המדינה, ואנחנו נתחיל לעשות את זה. אנחנו צריכים להיערך, צריך לבנות מערכת לזה, אבל אנחנו נעשה את זה. זו החלטה שקיבלתי. נושא מורי היל"ה – אחרי שלמדתי את הנושא הזה, נושא כואב, של אנשים שעושים עבודה מאוד חשובה בעיני, שנותנים באמת לבני-הנוער החלשים ביותר מענה, אני רואה בפרויקט הזה חשיבות רבה. אני קיימתי גם דיונים בנושא פרויקט היל"ה ספציפית, והחלטתי שבמכרז הקרוב, שאמור לצאת לשנת הלימודים הבאה, נשנה את תנאי ההעסקה על-פי המכרז. יהיו תנאים באופן משמעותי – אני לא יכול להיכנס לפירוט, זה נושא שגם נמצא תחת מכרז, אבל באופן משמעותי יותר טובים, וגם זה בלשון המעטה, מתנאי ההעסקה הקיימים. ברור שזה יעלה גם את הנפח התקציבי, והאתגר שלנו זה לתת מענה תקציבי, כי כמובן, אם אני רוצה באופן משמעותי לשנות, אז גם השינוי התקציבי הוא משמעותי, וצריך לעשות את זה תוך מאמץ לא לפגוע בהיקף של הפרויקט ובאותם בני-נוער שמקבלים את החינוך בדרך הזאת. כל הנושא מחייב – קודם כול, הוא מחייב שיקול דעת. יש דברים שאתה לא יכול, לא צריך ולא נכון לבטל אותם מהיום למחר. אתה תגרום נזק ותפגע בתלמידים. אבל אתה בהחלט צריך: א. לסמן קו של בלימה לתופעה; ב. לעבור למדיניות של פיקוח על המערכת, לרבות בתי-ספר שאינם בבעלות המדינה; ג. לראות איך אתה יכול לתקן, כמו במקרה של היל"ה – ובמקרה זה יש מכרז חדש. הוא יצא בתנאים שונים לחלוטין. הוא יצא בתנאים שאנחנו נוכל להתייחס אליהם כאל תנאים הוגנים כלפי אותם מורות ומורים שעושים את העבודה החשובה שלהם, והם עושים עבודה חשובה. אני חושב שטוב שהנושא הזה עלה. אני רוצה שלא רק המציעים אלא גם הכנסת תדע שאני מתייחס לנושא הזה ברצינות. זה לא נושא שאפשר לפתור אותו בססמאות. כל אחד מהנושאים האלה – אפרופו נושא היל"ה, באתי למשרד האוצר ואמרתי להם: אני לא רוצה לפגוע בפרויקט. אני צריך גם סיוע תקציבי. אם בשביל לתת תנאי העסקה הוגנים אני אצטרך לשנות את תנאי ההעסקה של המורים – כל דבר כזה צריך לייצר מענה בצד השני. אבל באחריות, בשיקול דעת, נפעל לבצע שינויים במערכת, שהלכה גם בכיוונים לא נכונים – חלק מזה, אגב, עקב קיצוצים שהיא עמדה בהם במשך העשורים האחרונים. היא עמדה בקיצוצים מאוד קשים, והיא רצתה לתת מענים. זה גם חלק מהסיבות להיווצרות התופעה, וחלק – בגלל סיבות אחרות. אני מאמין שבשיקול דעת ובתבונה נצליח לעשות את זה. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. מה אדוני מציע? <שר החינוך גדעון סער:> כל הצעה שמציעים. <דניאל בן-סימון (העבודה):> ועדת החינוך? <שר החינוך גדעון סער:> אני מוכן, אין לי התנגדות. <היו"ר שלמה מולה:> אוקיי. מאחר שהמציעים ואתם הגעתם להסכמה, לחבר הכנסת בן-ארי יש עמדה אחרת. בבקשה, אדוני, ואחר כך אנחנו נלך להצביע. בבקשה, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר. השר הציג את הקונפליקט שקיים, כמי שעומד בראש מערכת, בין הרצון לתת לתלמידים יותר לבין הצורך מצד שני לתת תנאי העסקה הולמים למורים. לצערי, לא שמעתי את כל המתדיינים, אבל אני רוצה להעיר משהו שאם לא העירו אותו, גם אותו ראוי לקחת לבחינה מחודשת, וזה כל הנושא של המורים, או כביכול מורים, לפחות מבחינת תנאי ההעסקה של קרן-קרב. כל הנושא הזה, לטעמי ולהבנתי, הן כמורה, הן כהורה, ראוי לדיון מחדש, ראוי לבדיקה מחדש. מדובר, קודם כול, בתנאי העסקה, לטעמי, לא הולמים כלפי המורים האלה עצמם, ומצד שני – כלפי התפוקה של הדבר הזה. אומנם זה נותן במקומות רבים יום חינוך ארוך, זה נותן את המענה לסוג של חוגים, אבל יש פה יותר מענה על הנייר מבחינת נפח, ולטעמי, פחות מבחינת תוכן ומהות, ועוד יותר פחות מבחינת תנאי ההעסקה של המורים. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה. מי שבעד – בעד ועדת החינוך; מי שנגד – הסרה. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 8, אין מתנגדים. ההצעות לסדר-היום בנושא כוונת שר החינוך להעסיק אלפי מורים באמצעות חברות קבלן תעבורנה להמשך דיון בוועדת החינוך של הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר שלמה מולה:> הודעה למשנה למזכירת הכנסת – בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח על שולחן הכנסת תיקון האמנה של הבנק האירופי לשיקום ופיתוח. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <סגירת המפעלים הביטחוניים בקריית-שמונה> <היו"ר שלמה מולה:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: סגירת המפעלים הביטחוניים בקריית-שמונה – מס' 7813, 7824, 7855, 7856 ו-7857. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת יצחק הרצוג, השר לשעבר – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, ואנחנו ממשיכים. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי, אני מעלה בפניכם נושא שהוא מהותי ביותר מבחינת עתידה של העיר קריית-שמונה. אנחנו רגילים לשמוע על קריית-שמונה, וכביכול העיר מתחזקת. מדוע? כי היא מובילה בליגה הלאומית לכדורגל, והיא כנראה תהיה לראשונה, באופן סנסציוני, אלופת הארץ בכדורגל. אבל מי שקרא את הכתבה ב"מעריב – עסקים" ביום שישי האחרון, שאני מראה לכם אותה, עם תמונה של מאות עובדים, הרי בעקבות הקפאת ההזמנות לייצור טנק ה"מרכבה" והזמנות ביטחוניות נוספות תשעה מפעלים בקריית-שמונה נמצאים בסכנת סגירה, עם מאות עובדים במישרין ועוד אלפי עובדים בעקיפין. אקריא רק פסקה אחת: "קריית-שמונה גוססת" – כתבה של הכתבת מיכל תוסיה-כהן – "בעוד שר הביטחון אהוד ברק ושר האוצר יובל שטייניץ מתכתשים על כותרות בעיתונים במלחמה הבלתי-נדלית על תקציב הביטחון, תשעה מפעלים ביטחוניים בעיר עומדים בפני התמוטטות כלכלית, ומקומות העבודה של 620 עובדים תושבי העיר נתונים בסכנה. כבר ארבעה חודשים ברציפות לא קיבלו המפעלים אפילו הזמנה אחת ממשרד הביטחון לייצור רכיבים לטנק ה'מרכבה', ובלי ההזמנות הללו הם אבודים. חלק מהעובדים כבר פוטרו, והמועסקים מנסים לשרוד במשכורת מינימום – – – לאחר שקוצצו להם כל השעות הנוספות". אדוני היושב-ראש, קריית-שמונה היא לא סתם יישוב. היא אחד היישובים הכי חשובים בסאגה של הציונות, בגלל האתגרים החברתיים העצומים שבהם היא נמצאת, שנובעים, בין היתר, מהאתגר הביטחוני האדיר שהעיר הזאת הרימה על גבה במשך עשרות בשנים. מה שקורה – כבר שנים הממשלה לא עושה שום דבר כדי לפתח את העיר הזאת מבחינה תעסוקתית, ועכשיו אנחנו שומעים שגם הכורת יעלה, בשל מדיניות מדאיגה ביותר של משרד הביטחון. אני רוצה לומר, בהקשר הזה, או שמשרד הביטחון עושה את זה כדי להוציא את העיניים לשר האוצר ואנשיו, שזה פשע כפול, או שהוא החליט לשנות סדרי עדיפויות. אז שיבוא ויגיד את זה מראש, שייתן זמן התראה, שייתן יכולת להסב את המפעלים הללו, ולא להוריד עליהם מכת גרזן שתמיט כליה על העיר קריית-שמונה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אורי מקלב, מאחר שחבר הכנסת יעקב אדרי וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, וחבר הכנסת יצחק וקנין, אינם. אכן, חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אורי. ואחריו השר וילנאי ישיב. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי הכנסת, תושבי קריית-שמונה שרדו בכבוד ובאומץ מלחמות רבות שהיו בסביבתם, ומה שהם, התושבים, בפחד ממנו היום וקשה להם לעמוד מולו, זה המלחמה שמתנהלת בין משרד הביטחון לבין משרד האוצר על הגב של התושבים של קריית-שמונה. ואם לא מתנהלת מלחמה בין האוצר לבין משרד הביטחון, אז אולי המלחמה שמתנהלת בתוך משרד הביטחון על קיצוצי תקציב, ושהקורבנות ושההשלכה היא על תושבי קריית-שמונה. עוד לפני שאנחנו מדברים על ההשלכה, אם חס וחלילה זה יקרה, סגירת המפעלים, וחלק ניכר מאוד מעובדי קריית-שמונה ימצאו את עצמם מובטלים – חבר הכנסת הרצוג דיבר על 620, ראש העיר מדבר על קרוב ל-1,000 תושבים – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – ועוד אלפים מסביב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ועוד מסביב, לא צריך להיות ראש העיר כשמדובר על קריסה של קריית-שמונה. אני לאחרונה הייתי, לפני כמה חודשים, בקריית-שמונה. בקיץ הייתי שם בסביבה, וביקרתי הרבה. אני חושב שהעיר התפתחה, היא היום מתחדשת הרבה – מעגלי תנועה חדשים, גינות, צביעה של הבתים, בנייה חדשה. ואנחנו היום, במו ידינו, עוד לפני שזה קורה באמת, כבר מכניסים להם מורך בלבבם. האווירה היא לא טובה שם. אין ציבור שרוצה לבוא, הציבור כבר מחפש לצאת מקריית-שמונה. ואם באמת זה יקרה, אז ודאי שההשלכה זה כליה, שהם לא יוכלו לעמוד. הם ניצחו, עמדו בכל מה שקרה עד היום, בכל מה שקרה בקריית-שמונה, והם לא יוכלו לעמוד בזה. ואני שואל, חכם עיניו בראשו. חכמים אומרים: חכם עיניו בראשו; וכי יש אחד שעיניו לא בראשו? אלא השאלה היא האם זה בראשו או במוחו, וזאת השאלה – אף פעם לא עושים את החשבון. מוכנים בשביל דבר קטן, וההשלכות, בשביל חיסכון או בשביל מלחמה תקציבית על דבר קטן, כשההשלכה – והם מוכנים לחסוך ולהפסיק תקציבים, ולחסוך בתקציבים בגלל שאולי אפשר לחסוך במקום אחר, וההשלכה תהיה הרבה יותר גדולה כשאנחנו נהיה במצב שעובדים, עיר שלמה, ועובדים ומאות משפחות, לא יהיו להם מקומות עבודה. מה ההשלכה הכספית הישירה על העיר הזאת והאנשים האלה? אתמול היה פקק תנועה גדול מאוד, ואולי זה לא דבר חדש, כאן מתחת לכנסת, בכביש בגין. לקח שעה ורבע, שעה וחצי, משדרות גולדה מאיר להגיע לכאן לקריית-הממשלה. אלפי אנשים עמדו בפקק, חיכו. שעה ורבע, שעה וחצי לקח להם קטע של קילומטר. זה לא חיזיון לא נפוץ, כל בוקר זה יכול לקרות, הרבה בקרים. כמה נזק והשלכות יש למשק ולמפעלים בגלל פקק קטן? מה היה כל הפקק? למה זה קרה, עומס התנועה? איזה רכב שהיה תקוע בצד. כמה העלות – דבר כזה, רכב כזה, להוציא ולפנות מהמקום? במידה שהיו מתנהגים וחושבים נכון, זו עלות שהיא לא אלפית האחוז מהנזק ומההשלכות שיש. ואנחנו עדים – אבל אף אחד לא עושה את זה. זה לא עלי. אף אחד לא יחשוב – מה, זה נזק שלי ישירות? אף אחד לא חושב שאם היתה תחרות ואם היה מכרז בין חברות: מי שמוציא, מי שמפנה את הרכב הכי מהר הוא מקבל כך וכך, הרבה חברות היו שמחות לעשות את זה וזה היה נראה אחרת. אבל זה רק דוגמה. דיבר לפני חברי שר הרווחה לשעבר. הוא גם יודע שאנחנו דיברנו אתו, למשל, על תקציב שר"ן למשפחות. משפחות שיש להן ילד נכה בבית, אנחנו מבקשים תוספת גמלה של 800 שקל, 1,000 שקל. זה חוסך – במקום לשלוח את הילד למוסד שעולה למדינה 16,000 שקל, וזה גם קשה. יש תופעה שהיתה, ואני בזה מסיים: לפני שבוע היו אצלי, והיתה אלי פנייה, על משרד הבריאות, על קופת-חולים, על תרופה לחולה שכשהוא מאושפז באשפוז יום הוא לא מקבל אותה, אבל אם אתה מאושפז אשפוז מלא, אתה מקבל את התרופה. אדם צריך לדרוש להיות מאושפז. הרופא אומר לו: בוא, תיכנס לחדר מיון אם לא נותנים לך; אתה תהיה מאושפז ואז ייתנו לך. אשפוז יום, שעולה רבע מחיר למשרד הבריאות, לקופת-החולים, לקופות-החולים – לא נותנים לו את התרופה. אבל אם אתה תהיה מאושפז, כשגם האשפוז עולה, אז גם ייתנו לך – בתוך האשפוז. וככה אנחנו לא רואים את החשיבה העמוקה, החשיבה האמיתית, שעם קצת כסף, עם הסתכלות יותר רחוקה, הרבה יותר רחבה, אפשר בהשקעה לא גדולה להציל ולחסוך גם כספים, הוצאת כספים, ומצב של מאות עובדים שיהיו מפוטרים, שהעלות שלו היא הרבה-הרבה יותר גדולה. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני כבוד השר ישיב להצעה לסדר-היום. אני מבין שביקשת. אומנם התקנון לא אומר שום דבר, אבל אנחנו ניתן לך. בבקשה, אדוני כבוד השר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, זו בעיה אמיתית. אין ספק שהנושא שעלה בכתבה ועלה על-ידי חברי הכנסת הרצוג ומקלב הוא נכון. אנחנו במשרד הביטחון אומרים את זה מהיום הראשון שהתחיל הדיון על תקציב הביטחון ה"מנופח", ואנחנו חוזרים ואומרים שחלק עצום מהתקציב הזה חוזר לתעשייה הישראלית. ואנחנו נגיע למקומות, לצערי, עוד יותר קשים מאשר קריית-שמונה. <היו"ר שלמה מולה:> אז למה דווקא בקריית-שמונה, אדוני? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> סליחה? <היו"ר שלמה מולה:> למה דווקא בקריית-שמונה? עיר פיתוח בצפון הארץ – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> תיכף, תיכף, תיכף. כל דבר בזמנו. אנחנו אומרים את זה כל הזמן. אנחנו עושים, אנחנו המשרד היחיד שמעדיף את יישובי הפריפריה ב-15% בכל מכרז ומכרז. אני עוסק בזה אישית, כשהייתי סגן שר עסקתי בזה ארוכות, הן בקריית-שמונה והן בשדרות. בשני המקומות האלה יש מפעלים ביטחוניים, ואנחנו נותנים העדפה עד ל-15% כאשר עולים למכרז, מכיוון שהם יושבים במקום שבו הם יושבים, והם חלק מביטחון מדינת ישראל, כל היישובים האלה, כולל קריית-שמונה. וצודק חבר הכנסת הרצוג שקריית-שמונה היא שם מעבר לעוד עיירה, והיא הפכה לסמל מהרבה מאוד בחינות. אני כשר נמצא שם פעם בשלושה-ארבעה חודשים לראות את המוכנות שלהם, במידה שתיפתח שם אש, וכמובן, תמיד גם זה יכול לקרות. חלק מהדיון הזה – אנחנו נמצאים במצוקה של מזומנים, וכתוצאה מזה נעצרו הזמנות לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל, כולל בקריית-שמונה. אין פה שום משחק שמישהו מנסה על גבם של תושבי קריית-שמונה לחתוך קופון כזה או אחר. אנחנו משוכנעים שאנחנו צודקים בכל הדיון על התקציב, ולכן כשאנחנו נאלצים לעצור הזמנות – בשלב הזה זה לעצור ולא מעבר לזה, זה יכול להגיע גם מעבר לזה – זה על מנת שלא תהיה למחרת כותרת: משרד הביטחון עם התקציב הענק שלו חורג מתקציביו. הרי זה מה שעומד על הפרק. ולכן אין לנו ברירה אלא, עד שניישר את ההדורים עם משרד האוצר, לעצור הזמנות שיכולות לגרום לנו להיכנס לגירעון. אני מקווה שהדיון ייגמר כפי שאנחנו רוצים, ונוכל לחדש את ההזמנות לכל המפעלים, ובעיקר ליישוב כמו קריית-שמונה. אני יכול להגיד לכם שאני כסגן הרמטכ"ל במאה הקודמת, כשהיו כל פעם עולים דיונים של פיטורים כאלה ואחרים, כשהיו מביאים אלי אזרחים עובדי צבא מקריית-שמונה, הייתי אומר לראש אט"ל, לראש הג"א: שיישארו שמונה עובדים, הם יהיו בקריית-שמונה. תפטר בכל המקומות, קריית-שמונה – אל תעז לגעת בהם. כשתגיע לשמונה האחרונים נדון בהם. ואני מדבר על למעלה מ-10,000 עובדים, בסופו של דבר. אין לנו ספק, יש לנו הבנה עמוקה למצוקה בקריית-שמונה. נעשה הכול על מנת למנוע את זה. כרגע זה לא בידינו. ושלא נטעה לרגע, הדיון על תקציב הביטחון בסוף מגיע גם למקומות האלה. זה לא הכול במקומות שאף אחד מאתנו לא מכיר אותם. זה מגיע למפעלים בכל הארץ, ובעיקר בפריפריה, כי אנחנו בהעדפה נותנים עבודה למפעלים האלה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, כבוד השר. רגע, מה אדוני מציע, בבקשה? אדוני השר, מה אתה מציע? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> מה שחברי הכנסת יבקשו. <היו"ר שלמה מולה:> המשך דיון בוועדת חוץ וביטחון? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> חוץ וביטחון. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני, התייחסות. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מציע דיון חירום בוועדת החוץ והביטחון מהטעם הפשוט: התשובה של השר וילנאי לא מספקת. היא לא מספקת מכיוון שאם זה כזה קשה, אז היינו רוצים לראות את שר הביטחון מכנס דיון חירום, יושב עם שר האוצר עד שיצא עשן לבן, ולא גורם למאות עובדים ואלפי ספקים לא לישון בלילה, לא בפורים ולא לקראת פסח. אני חושב שמה שאנחנו רואים מול העיניים זה גם אטימות של שר הביטחון וגם של שר האוצר. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה כדי להחליט אם זה יעבור לוועדת חוץ וביטחון. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 9, נגד – אין. ההצעות לסדר-היום בנושא סגירת המפעלים הביטחוניים בקריית-שמונה, של חברי הכנסת יצחק הרצוג ואורי מקלב, תעבורנה להמשך דיון בוועדת חוץ וביטחון. <הצעות לסדר-היום> <מסמך ארד> <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא: מסמך ארד, הצעות לסדר-היום מס' 7814, 7815, 7823, 7841, 7842 ו-7844. ראשון המתדיינים הוא חבר הכנסת נחמן שי. אני מבין שזה ללא תשובת שר. אחריו, אם יהיה כאן – חבר הכנסת בן-סימון ישנו. טלב אלסאנע – אני לא רואה אותו. אם אכן חבר הכנסת אריה אלדד – הוא ישנו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <נחמן שי (קדימה):> תודה רבה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, באמת למה שישיבו על זה? למה שיהיה שר שיטרח להגיב על איזה מסמך של 3,000 מלים שהופיע ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון? לא צריך, אולי הרוח תישא אותו? אולי השמש תייבש אותו? העיקר, אולי לא יהיה, אולי נגנוז את העיתון. אבל כל מי שקרא את הכתבה הזאת ש"ידיעות אחרונות" הביא ואת ההמשך שלה ביום ראשון, ואולי גם ראה אחר כך את דוח מבקר המדינה על יחסי שתי הלשכות המרכזיות בצה"ל, או במערכת הביטחון – לשכת שר הביטחון ולשכת הרמטכ"ל – מבין שיש דברים חמורים בגו ואסור להניח להם לעבור. אמר קודם חבר הכנסת הרצוג שמישהו לא ישן בלילות. אני חושב שהציבור לא יכול לישון בלילה אם כך מתנהלים ענייני המדינה. לא יכול לישון בלילה. עוזי ארד היה מקובל וקרוב מאוד לראש הממשלה במשך שנים ארוכות. אם כאשר הוא פרש או הופרש מתפקידו הוא מוצא לנכון לומר דברים כאלה על מערכת הביטחון, להציג את תהליכי קבלת ההחלטות או אי-קבלת ההחלטות; את מלחמת הדיאדוכים שם בתוך הלשכה – אחד שם רגל לשני; את היחסים העכורים בין האנשים שתפקידם לעשות את עבודת המטה ולייעץ לראש הממשלה ולתת לו את הייעוץ הכי טוב כדי שיוכל לייצג את מדינת ישראל – אז גם יש לנו יחסי עבודה עכורים באותה לשכה, שנראית יותר כתחנת רכבת. שם זה תחנת רכבת – עוצרת הרכבת כל כמה ימים, מורידה נוסעים ומעלה נוסעים. כך נראית הלשכה, כל הזמן נכנסים ויוצאים, דלת מסתובבת כל הזמן. מה זה אומר? מה זה אומר על ראש הממשלה? מה זה אומר על היכולת שלו לבחור אנשים טובים? מה זה אומר על האנשים שיושבים שם ועל היכולת שלהם להסתדר אחד עם השני? הדבר הבא שיוצא מזה, זה מה עושים עם דוחות של מבקר המדינה בלשכת ראש הממשלה? יצא שמבקר המדינה מטפל בראש הממשלה ובענייניו בצורה מאוד אינטנסיבית. אני לא יודע למה. כנראה שיש סיבות לכך, ואנחנו צפויים כנראה לדוחות נוספים של מבקר המדינה. אבל כאן הלך המבקר ובדק את חוק המועצה לביטחון לאומי. חוק שהכנסת הזאת חוקקה ולשכת ראש הממשלה כנראה ניסתה לתכמן אותו. אם אנחנו קוראים שם את דברי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, אז היא עונה כל מיני תשובות מתחמקות שמהן עולה שאין כוונה לענות באופן ישיר, כן וגלוי למבקר המדינה. אומר עוזי ארד שמבקר המדינה נחשב לאויב אצל ראש הממשלה ולכן הלשכה הזאת ואנשיה מתחמקים מלהשיב לו תשובות. אנחנו מדברים כאן על חוק שהכנסת חוקקה, היו שנים ארוכות של ניסיונות למצב את המועצה לביטחון לאומי ולתת לה את המעמד הראוי. ניסה לעשות את עוזי ארד. ניסה לעשות את זה ביושר, ניסה לעשות את זה במקצועיות, ובסופו של דבר, כמו כל קודמיו בתפקיד הזה של ראש המועצה לביטחון לאומי, הוא הולך הביתה. כך שאין לנו בעיה אישית פה, יש לנו גם בעיה לאומית ממלכתית. העובדה שאף שר לא טרח לבוא ולענות ולהתייחס אליה, מדברת, לצערי, בעד עצמה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד, כפי שאמרתי. בבקשה, אדוני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, שוב אנחנו על הדוכן. חברי הכנסת, פרשת ארד, נחמן שי, היא משל לתופעה שלמזלך, אדוני השר, אתה הולך להיפרד ממנה, כי כשאזרח קורא בעיתון או רואה בטלוויזיה את – – – <היו"ר שלמה מולה:> למה אתה אומר שהוא הולך להיפרד ממנה? <דניאל בן-סימון (העבודה):> מהממשלה. אני אומר, אדוני השר, מה יחשוב אדם כשהוא קורא את הדברים האלה והוא שומע את הקולות בין הלשכות שקובעות את עתידנו? מכיוון שאנחנו לא ארצות-הברית, אנחנו יותר קרובים למודל הסיני שאתה הולך אליו, שבעצם הלשכה קובעת הכול. אין פה checks and balances. אתה מסכים אתי? <נחמן שי (קדימה):> אני מסכים אתך. הדוגמה של סין מצאה חן בעיני. <דניאל בן-סימון (העבודה):> לא, הלשכה בסין גם קובעת למיליארד וחצי, אבל אצלנו הכנסת לא מפקחת על לשכת ראש הממשלה, אדוני השר. אין לה שום אפשרות. אנחנו יכולים רק לנאום פה. האם זה נכון, חבר הכנסת אלדד? אין לנו שום אפשרות לפקח. לנאום ואולי להביא לוועדות. עוסקים פה בדיני נפשות. מכינים אולי מלחמה, או שלא. ומה אנחנו יודעים? שבעצם אם זה קוד ההתנהגות, אז תארו לעצמכם איך מתקבלות החלטות. אדם ששולח את בנו לצבא, מלווה אותו לאוטובוס בגיל 18, כדי שילך וייתן את מה שהוא חייב כאזרח. הוא חוזר הביתה, הוא שומע את הקולות וקורא את הראיונות האלה על ההתנהלות ואומר: אלוהים אדירים, למי מסרתי את בני? האם אני יכול לישון טוב בלילה? פרופסור אלדד. והשאלה הזאת היא לגיטימית, בגלל שאין לנו אפשרות לפקח, ולכן אנחנו סומכים על ההיגיון ועל החוכמה של אנשים שמנהלים את חיינו. מתברר שאי-אפשר. מתברר שאי-אפשר, ולכן אני מאוד מוטרד מההתרחשויות הביזנטיניות האלה בלשכות שקובעות את גורלנו. הלוואי שאני שוגה, הלוואי שעוזי ארד דיבר סתם שהלוואי שברק ואשכנזי לא התכוונו למה שהם אומרים. אבל עד כמה שאני יודע, הם התכוונו לכל מלה ואפילו קיבלנו רק את התמצית של הטירוף שמתחולל בלשכות שקובעות את חיינו. לכן, אדוני השר, זה מטריד את מנוחתי, זה צריך להטריד את מנוחתה של הכנסת. אנחנו לא יודעים מה הולך שם, אנחנו לא יודעים. הנשיא אובמה לא יכול לעשות שום צעד מבלי לבוא לקונגרס לקבל אישור על כל פעולה. אצלנו ראש הממשלה יכול לתת הוראה מחר למטוסים להגיע לאירן מבלי שהוא יבוא לפה וייתן דין-וחשבון. לכן אנחנו סומכים על שיקול הדעת של האנשים האלה. כשקוראים את הראיונות של אנשים שקשורים למרקחה הזאת, רואים שאין על מי לסמוך. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני 2,400 שנה פרחה הפילוסופיה באתונה. זנון איש אתונה, שהיה ידוע בפרדוקסים שלו, בא יום אחד ואמר: אדם אחד בא מכרתים ואמר שאנשי כרתים משקרים תמיד. האם הוא אומר אמת? הוא איש כרתים. אם הוא אומר שכל אנשי כרתים שקרנים, אז גם הוא משקר. אם הוא משקר, אז אנשי כרתים אומרים אמת, אז איננו משקר – הפרדוקס הידוע. חודשים ארוכים התלבטנו מי שיקר בפרשת הרפז – ברק או אשכנזי? בא מבקר המדינה ואומר פחות או יותר ששניהם שקרנים. כמעט באותו מקום אנחנו נמצאים כשאנחנו צריכים להחליט אם אנחנו מאמינים לדבריו של פרופסור עוזי ארד. אם נידרש בעיקר להאשמתו של עוזי ארד לגבי ההנחיה שיצאה מלשכת נתניהו שלא לשתף פעולה עם לשכת מבקר המדינה, אמות הספים בבית הזה היו צריכות לרעוד. יכול להיות שראש ממשלה יזהה את מבקר המדינה כאויבו וינחה שלא לשתף אתו פעולה? שלא לומר לו את כל האמת ורק את האמת? מה אומר נתניהו? אין אדם נתפס בשעת צערו. בדקתי בכל ספרי הרפואה שיש לי עוד בבית. גם אדם, כשהוא מצטער, יכול להיות שהוא אומר את האמת. אין לי ספק שעוזי ארד הצטער מאוד כשהפשיטו מעליו את כל הסיווגים הביטחוניים שלו. האדם הזה עמד בראש המועצה לביטחון לאומי. עכשיו אנחנו צריכים להחליט – – – <נחמן שי (קדימה):> ראש אגף במוסד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ראש אגף במוסד בעבר הרחוק, אבל עכשיו יד ימינו של נתניהו 15 שנה. אם הוא משקר, אנחנו בצרות; אם הוא אומר את האמת, אנחנו בצרות צרורות. אבל זה לא פרדוקס מופשט ולא חידת היגיון. זו מדינת ישראל העומדת בפנינו – בעבודה, בעצמאות, בליכוד. הקברניטים שלנו נמצאים בעמדה שבה אם הם אומרים אמת, אוי ואבוי לנו, ואם הם משקרים לנו, אוי ואבוי לנו פי-שניים. ולפיכך, חברי חברי הכנסת, אינני מתפלא ששום שר לא בא להשיב על זה. אין תשובה על הפרדוקס הזה. כולם שקרנים. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. מאחר שאין לנו הצעה אחרת, רבותי, אין שר שמשיב, יש או הסרה או המשך דיון במליאה. לא ניתן להעביר את זה לוועדה, אלא אם כן מישהו מבקש, לא מבין המציעים אלא מהח"כים האחרים. <נחמן שי (קדימה):> מצוין, הסרה בטח לא תהיה פה. <סעיד נפאע (בל"ד):> ועדה. <היו"ר שלמה מולה:> ועדה? איזו ועדה, חוץ וביטחון או ביקורת המדינה? איפה? <נחמן שי (קדימה):> ביקורת המדינה זה רעיון טוב. <היו"ר שלמה מולה:> ביקורת המדינה? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כן. <נחמן שי (קדימה):> כן, רעיון מצוין. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. אז אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 7, אין מתנגדים. ההצעות לסדר-היום בנושא מסמך ארד תועברנה להמשך דיון בוועדה לביקורת המדינה. <הצעות לסדר-היום> <כל ישיש שישי סובל מהתעללות כלשהי או מהזנחה> <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי חברי הכנסת. הנושא הבא הוא: כל ישיש שישי סובל מהתעללות כלשהי או מהזנחה, הצעות לסדר-היום מס' 7828, 7831, 7845, 7848 ו-7858 של כמה חברי כנסת. ראשון המתדיינים יהיה חבר הכנסת סעיד נפאע, כי חבר הכנסת דוד אזולאי איננו. בבקשה, אדוני. מי משיב, כבוד השר? <סעיד נפאע (בל"ד):> טוב שעוד הפעם אין שר שישיב. <היו"ר שלמה מולה:> השר וילנאי, אתה משיב? לא? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כן, כן. <היו"ר שלמה מולה:> אה, כן. מאה אחוז. בבקשה, אדוני. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת שכיב שנאן, למעשה, מה שעומד, כבוד השר, מאחורי הצעה הזאת הוא כתבה שפורסמה בnrg"- – מעריב" ואני מניח שכבוד השר, לקראת התשובה, למד מה שנכתב שם. אם כל אזרח ותיק חמישי למעשה סובל מהתעללות פיזית, אז אין ספק שהסוגיה אומרת דורשני, ויש מקום לשאול ולהתעניין מי אחראי בסופו של דבר לנושא הזה ואיך אפשר לפתור את הבעיה הזאת. אני רוצה, חבר הכנסת שכיב שנאן, לפחות להביע איזושהי שביעות רצון שאצלנו לפחות עדיין אין את הבעיה הזאת, ועדיין המשפחות דואגות מאוד לזקנים שבקהילה. בכל אופן, אני מבקש להפנות את תשומת לבו של כבוד השר לכך שטרם הכתבה הזאת ב"מעריב" היה דוח של מבקר המדינה בנושא הזה מ-20 בדצמבר 2011, והוא נוקב שם במספרים ממש מדהימים. הוא אומר שבחולון, מתוך 9,300 זקנים, או ברמלה, מתוך 6,140 זקנים שבפיקוחם של עובדים סוציאליים, הזכאים על-פי חוק לביקורים כדי לבדוק את מצבם, 30% מהם למעשה לא זוכים לשירות המינימלי הזה. כאמור, מישהו אחראי לנושא הזה. למה העובדים הסוציאליים, שאין ספק שהם בדרך כלל עושים עבודת קודש, מגיעים עד כדי כך? מבקר המדינה למעשה המליץ – ואני מקווה שכשהשר ישיב להצעה, אכן אשמח לשמוע ממנו אם ההמלצות האלה של המבקר בסופו של דבר כן יאומצו; המבקר כותב שעל משרד הבריאות לדאוג שגורמי הבריאות יקבעו נהלים מפורטים שעניינם אופן העברת המידע מגורמי הבריאות לפקיד הסעד על חשדות להתעללות בקטינים או בזקנים חסרי ישע או להזנחתם, ובפרט – וידוא הגורם המדווח שהמידע אומנם הגיע ליעדו. עוד על משרד הבריאות לדאוג להטמעת הנהלים האלה בקרב עובדי השירותים הסוציאליים בבתי-החולים, בקופות-החולים ובתחנות בריאות הנפש. עוד, כבוד השר, כותב המבקר שהטיפול בהגנה על קטינים ועל זקנים חסרי ישע מחייב איחוד כוחות והעברת מידע בין כל גורמי הטיפול ברשויות המקומיות, או בין גורמי האיתור והטיפול במערך החינוך, במערך הרווחה, במערך הבריאות ובמשטרת ישראל. מן הראוי שגורמים אלה יישמו לאלתר את ההמלצות שהתקבלו בוועדה הבין-משרדית בדבר שיתוף המידע בין נותני השירותים. אני חושב שאחד מיסודות הכבוד של האדם הוא להזדקן לפחות בכבוד, ולכן, מן הדין שאכן הזקנים האלה, לא משנה איפה הם גרים, יזכו למה שמגיע להם, לא רק מבחינה חוקית אלא גם מבחינה אנושית, ואז ייטב לכולם. אני מקווה שאני אשמע מכבוד השר בהתייחסות אכן בשורות בנושא הזה. בכל אופן, אני אקדים ואציע, כבוד היושב-ראש, למרות שזה לא מקובל, שאני חושב שמן הדין שהדיון הזה יועבר אכן לדיון יותר מעמיק בוועדה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת סעיד נפאע. ישיב השר מתן וילנאי בשם שר – אה, שלמה, סליחה. חברי שלמה מולה, בבקשה. אני כבר לא ידעתי, אני כבר שכחתי למה הגעתי לפה. אני באתי באופן מיוחד להחליף אותך, חבר הכנסת שלמה מולה, כדי שתוכל לדבר. <שלמה מולה (קדימה):> נכון. אדוני, תודה רבה, כבוד השר, אני יודע שאתה לא השר הממונה על נושא הרווחה, אני מניח שאתה תשיב בשמו, אבל תראה, כשאנחנו מקבלים כותרת שאומרת שכל ישיש שישי סובל מהתעללות והזנחה, אני פשוט מסתכל קודם כול במי מדובר. במי מדובר? כבוד השר, מדובר באלה שבנו את המדינה, באלה שבעצם בנו את המדינה בידיהם, באו ואמרו, ואפילו נלחמו, ואולי אלה שבנו אותה, באו והשאירו לנו את המדינה הזאת – מדינה מצוינת. יש בה הרבה קשיים, אבל מה שקורה, לא בטוח שאנחנו גומלים להם בצורה נאותה, כפי שאמור להיות. בעצם, מה אותו קשיש שיושב בבית או במקום אחר, או מוזנח, או לא מתייחסים אליו, או שחלקם לא היה יכול לחסוך פנסיה כזו או אחרת, מחכים ל-28 ו-29 לחודש, שיקבלו את קצבת הביטוח הלאומי וכו' וכו'. בעצם, בסופו של דבר אותם אנשים יושבים בביתם והם מרגישים מושפלים, כבודם נרמס, והמדינה לא שמה עליהם. זה הסיפור. זה נכון, אי-אפשר לבוא ולהגיד שהממשלה הזאת לא עשתה, הממשלה הקודמת לא עשתה; אבל עשו, אין ספק. אני גם הייתי אפילו שותף לאיזושהי חקיקה שהיתה בכנסת הקודמת, כדי להחמיר את הענישה של אותם מתעללים או פוגעים בקשישים ושודדי הקשישים. אבל בעצם, בסופו של דבר, אדוני השר, מדובר בכבודם של אנשים, בכבוד העצמי שלהם, ב"להזדקן בכבוד" של אותם אנשים. זאת אומרת, דווקא אנחנו הצעירים – שהם בנו לנו את המדינה ונתנו לנו – אנחנו לא מחזירים להם חזרה. ולכן, אדוני כבוד השר, אני לא חושב שמדובר בחבר כנסת כזה או אחר, לא במפה פוליטית כזאת או אחרת. ההתייחסות לאנשים, לבוני המדינה, חייבת להיות אחרת; חייבת להיות אחרת. ברגע שאנחנו מפקירים אותם והם נפגעים – גם פיזית, גם נפשית – זאת אומרת אנחנו בעצם כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים. לכן, אני חושב שדווקא בעולם התרבות שבו אני גדלתי, תמיד לאדם המבוגר, לאדם הקשיש, בעצם תמיד צריך לתת לו כבוד, כי גם זקני העם היהודי, זקני העם תמיד היו חכמים יותר מהצעירים. מאחר שזאת התרבות, זאת המסורת שבה גדלנו, על אחת כמה וכמה כשאנחנו רואים שהקשישים שחיים אתנו בעצם עוברים התעללות פיזית ונפשית, והחברה התחרותית הזאת חייבת לתת תשובות לאלה שבנו את המדינה הזאת. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. עכשיו הגיעה העת שהשר וילנאי ישיב בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים, בבקשה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כאמור עונה בשמו של שר הרווחה. אני מוחה על ההגדרה של זקן, גיל 65 פלוס, מכיוון שאני בעוד חודשיים חוגג 68, ואני לא חושב שאני זקן, אבל אלה הכללים כנראה. האוכלוסייה – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתה יודע מה ראשי התיבות של זקן? <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> למה קוראים לזקן "זקן"? זה קנה חוכמה. זה כתוב במדרשים. <שלמה מולה (קדימה):> נכון. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> חבר הכנסת מקלב, כבוד היושב-ראש, ההגדרה של זקן היא פשוטה. זה הגיל שלך ועוד 15 שנה, זה זקן. כשהיינו חיילים, בני 35 היו קשישים אמיתיים; כשהיינו בני 35 – בני 50; היום, אצלי זקן זה מ-82 ומעלה, אבל זו דרכו של עולם. <היו"ר אורי מקלב:> וכשתגיע ל-82, זה מ-110 ומעלה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> נגיע לשם. אוכלוסיית ה-65 פלוס מנתה בשנת 2010 כ-740,000 איש, וחבר הכנסת מולה אמר נכון מי אלה האנשים האלה. ואכן, הם דורשים טיפול מיוחד, וכל מקום שהם לא מטופלים כראוי, לעתים בתוך משפחותיהם, זו תופעה קשה, זה כתם על החברה, וצריך לטפל בזה. אין ספק בכך, הדברים הם ברורים לגמרי. מחקר של אוניברסיטת חיפה מצא לפני כמה שנים כי כ-18.5% מהזקנים חשופים להתעללות ולהזנחה ברמה כזו או אחרת – חלק מהמקרים, כפי שציינתי, בתוך המשפחה וחלק בסביבות אחרות. משרד הרווחה רואה כיעד לצמצם את התופעה הזאת – הקצה 30 מיליון שקלים כדי להתמודד עם זה. בין המהלכים יש פעילות לצמצום בתי-אבות פיראטיים, שזאת תופעה איומה. אנשים מוצאים את עצמם במקומות האלה, נשלחים לשם בצורה כזו או אחרת, והם פועלים מעבר לכל תקן, בניגוד לכל הכללים. המשרד שם לעצמו כמשימה לצמצם אותם כל הזמן, וזו עבודה סיזיפית שהמשרד עוסק בה. הוא מקיים שיתופי פעולה עם משרד הבריאות והבט"פ, ביטחון הפנים, ועם עמותת "אשל" של ה"ג'וינט" על מנת למקצע ולהגביר את המעורבות של כל הגורמים הרלוונטיים באיתור, זיהוי ומניעה של התופעה הקשה הזאת. כרגע יש גם הכשרה רחבה יותר של עובדים סוציאליים לתחום הזיקנה, לטיפול במקרי אלימות כלפי קשישים. מפעילים כ-30 תוכניות לטיפול מרוכז בזקנים נפגעי התעללות, ובהן תשע תוכניות לטיפול והגנה לגבי זקנים במגזר הכפרי על רקע של תופעה שקיימת גם במקום הזה. ב-24 רשויות קיימת התייחסות מיוחדת, במסגרת המרכזים למניעת אלימות במשפחה, לאלימות כלפי זקנים, ובשנת 2010 טופלו במסגרת הזאת מאות זקנים. כל התשובה הזו לא יכולה להיות מספקת – אני מדבר בתור אזרח מהשורה כרגע. כל התשובה הזו לא יכולה להיות מספקת. חייב כל אחד מאתנו, בכל פינה ובכל מקום, לעשות את כל מה שנדרש על מנת לצמצם את התופעה הזאת ככל שניתן. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. מה אתה מציע, אדוני השר? אדוני השר, מה אתה מציע? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אני אפילו לא זכאי להצבעה כאן, פיטרתם אותי מהכנסת – – – <היו"ר אורי מקלב:> אבל אני שואל מה אתה מציע, האם דיון בוועדה מקובל עליך? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, לדעתי. <שלמה מולה (קדימה):> מאה אחוז. <היו"ר אורי מקלב:> זה על דעת – – – <שלמה מולה (קדימה):> מסכים. <היו"ר אורי מקלב:> מסכים. גם אתה בעצמך הצעת, חבר הכנסת סעיד נפאע. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד הוא בעד דיון בוועדה; מי שנגד – מתנגד לדיון בוועדה ומבקש להוריד את זה מסדר-היום. בבקשה, מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 5, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, ההצעות לסדר-היום בנושא: כל ישיש שישי סובל מהתעללות כלשהי או מהזנחה, תועברנה לוועדת העבודה והרווחה לדיון. <הצעה לסדר-היום> <עולים אתיופים הם מקבלי השכר הנמוך בישראל> <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו, אם כך, עוברים לנושא הבא על סדר-היום; הצעה לסדר-היום מס' 7838, של חבר הכנסת שלמה מולה: עולים אתיופים הם מקבלי השכר הנמוך בישראל. בבקשה, חבר הכנסת מולה. ישיב השר מתן וילנאי? <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כן. <היו"ר אורי מקלב:> בשם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון. בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> זו הצעה לסדר-היום רגילה שלי. <היו"ר אורי מקלב:> הצעה רגילה, ברור. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני השר, שוב, הנושא שאני מעלה בעצם זה נושא שהתפרסם אתמול בכותרת הראשית של עיתון "דה-מרקר" בעיתון "הארץ". זה נכון, העיתון לא גילה לנו כמעט דבר. כל מי שחי את המציאות של קליטת עולי אתיופיה, יודע. המציאות, מציאות קשה בתחום התעסוקה והקליטה החברתית של עולי אתיופיה, היא מציאות לא פשוטה, היא איננה פשוטה. אני גם רוצה להקדים ולומר שמי שחושב שקליטת עולי אתיופיה היא קליטה פשוטה, בהינף יד, עושה מעשה לא נכון. זה נכון שעולים מאתיופיה הביאו אתם פער תרבותי ענק, גדול, מעבר של כמעט 300 שנה, אדוני השר, במספר שעות טיסה מאתיופיה לכאן. וזה נכון שעולים מאתיופיה הם אנשים בעלי מוטיבציה גדולה להיקלט, הציונות שלהם איננה מוטלת בספק. וזה נכון גם, עולי אתיופיה שהגיעו לכאן וחיים כאן – הראשונים הם כמעט מעל 30 שנה. אני בעצמי 28 שנים, לפני שלושה-ארבעה ימים. המשמעות של זה, בעצם אנחנו מדברים על דור, מחצית מגילה של המדינה אנשים חיים כאן. זאת אומרת, אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, בילידי הארץ שעברו בעצם מחצית מיובל שנים, בני 25–26, בעצם ההתמודדות של קליטת עולי אתיופיה. כבר לא מדובר על עולים – אנחנו כבר מדברים על בני עולים. אדוני השר, כשאנחנו מדברים על בני העולים, הנחת העבודה שלנו באה ואומרת – יכול להיות שלדור המבוגר קשה יותר ולדור הצעיר יותר אמור להיות קל יותר, לפחות בתחומי השכלה ותעסוקה. הנה לך, כבוד השר, מצוטט מחקר שנעשה באחת האוניברסיטאות, מחקר אקדמי, שמראה לנו דברים שפשוט לא יאומנו. באותו מקום עבודה, באותו דרגת עבודה, סוג האוכלוסיות – עולי אתיופיה בהשוואה לערבים, לחרדים אפילו – באותם פרמטרים של השוואה, עולים מאתיופיה הם בעלי השכר הנמוך ביותר. אני שואל שאלה פשוטה: למה ומדוע? הכיצד יכול להיות דבר כזה? יכול להיות שיש לזה מספר הסברים. הסבר אחד – הפיקוח על העבודה כנראה לא עושים את עבודתם. משרד התמ"ת לא עושה את עבודתו, או המעסיקים באים ואומרים: ממילא אותו עולה מאתיופיה, או בן עולה, לא התלונן, אז אני אפלה אותו. יכול להיות משהו אחר, אדוני השר, ככל שאנחנו בעצם ידענו, בודקים יותר, דווקא המעסיקים שאמורים לתת שירות לעולי אתיופיה, שמעסיקים עולי אתיופיה, נותנים שכר הרבה יותר נמוך – ארגונים, עמותות וכן הלאה. ואני בעצם יכול לומר לך, שהמסקנות של אותו דוח שאני מדבר עליו – הדוח בא ואומר, רבותי: הממצאים אינם מעידים בהכרח שיוצאי אתיופיה מופלים בשוק העבודה יותר מערבים. שתי האוכלוסיות מופלות על רקע אפליה שונה: ערבים מופלים על רקע לאומי, והאתיופים – בגלל צבע עורם. זאת אומרת, מסקנות המחקר שמות לנו מול הפנים את מה שקשה לנו לשמוע כישראלים כאן, במדינה הזאת. בעצם, כשאנחנו הלכנו ראינו עוד יותר. מה שאפשר היה לעשות – בבדיקה שעשינו סביב המחקר הזה: אותם אנשים, בעלי אותה השכלה, כמו שאמרתי, בעלי אותו רקע, מקבלים יותר בצורה משמעותית מאוד, אפילו בסכומים מאוד גדולים. אנחנו שואלים שאלה פשוטה: למשל, בממוצע, ערבי בן 36, עם תשע שנות השכלה ועם ניסיון, השתכר ב-2010 171 שקל ליום עבודה, בעוד שיוצא אתיופיה בן 33 עם שש שנות השכלה ועם ניסיון, השתכר בממוצע 137 שקל, זאת אומרת, פער של כמעט 40 שקל ליום. אנחנו למדים מזה – זה נכון שעד שנות ה-80 וה-90, עד שעולי אתיופיה באו לכאן, ערבים היו בעצם ממקבלי השכר הנמוך ביותר במדינת ישראל. אנחנו שואלים את שאלת השוויון. כאן מונחת על כתפינו שאלה חברתית ממדרגה ראשונה: איזו חברה אנחנו רוצים שתהיה לנו? אנחנו מציינים ומתגאים בזה שהכלכלה שלנו פורחת, אנחנו חברים ב-OECD. אבל גם בדוחות ב-OECD וגם בכל הדוחות – בדוחות של הביטוח הלאומי, בדוחות של בנק ישראל, במחקרים – בכל המחקרים שעושים סיפור קליטתם התעסוקתית של עולי אתיופיה והדור השני הוא סיפור מאוד בעייתי. אדוני השר, אני לא מאלה שחושבים שרק צריך לבכות, ורק עוד לבקש, או לעלות או לדבר. אם הממשלה לא תקבל החלטה שעוסקת בנושא של אכיפת חוקים – לא רק זה. הממשלה הזאת, כבוד השר, העבירה גם הצעת חוק העדפה מתקנת לעולי אתיופיה, או אפליה מתקנת בשוק העבודה, בשירות הציבורי. אני דווקא חשבתי שכך צריך לעשות, דרך אגב, גם לחרדים – לתת מסלול של העדפה מתקנת. אני לא יודע למה הצעת החוק שלנו לא עברה. כאן במדינה הזאת, אם לא ייעשה טיפול שורשי בשלושה מגזרים – לחרדים, לערבים ולעולי אתיופיה – אם המדינה לא תשקיע מאמצים מיוחדים, תקציבים מיוחדים כדי לשלב אותם בשוק העבודה, הם לא יגיעו לשוויון חברתי, הם לא יגיעו לרווחה חברתית עצמית, וכל הזמן יגידו: אלה פרזיטים. אי-שילוב במקום העבודה – זו איננה גזירה מהשמים, זה מעשה ידיה של כל ממשלה, מעשה ידיה של מדיניות חברתית של ממשלה שבעצם יכולה לתת תשובות הרבה יותר נכונות. למשל, היה לי ויכוח אתמול עם שרת הקליטה. אתמול התברר לנו שתקציב משרד הקליטה הוא מיליארד ו-300 מיליון שקל, ומתוך זה סעיפים ממוקדים לעולי אתיופיה הם כמעט 90 מיליון שקל. עשו קיצוץ flat. כשעשו קיצוץ flat, כשקיצצו ב1.5% כדי לממן את הגדר, לממן חינוך חינם לגיל שלוש-ארבע – וזה חשוב מאוד, וגם עולי אתיופיה נהנים – מה עשתה שרת הקליטה? קיצצה בתקציבים שקשורים לעולי אתיופיה 5 מיליון שקל, ורק 13 מיליון שקל בסעיפים האחרים. זאת אומרת, כמעט אפשר לבוא ולהגיד: מתקציב של מיליארד ו-200 מיליון שקל – קיצוץ של 13 מיליון שקל, ומתקציב של 90 מיליון שקל – 5 מיליון שקל. איזה צדק חברתי יש במשרד הקליטה? דרך אגב, אותו משרד אמור לטפל טיפול נקודתי, גם בתחום התעסוקה, גם בתחום הקליטה החברתית, גם בתחום הקליטה הראשונית. הנה לך, זה מעשה ידיה של שרת הקליטה. לכן אני חושב שאם אנחנו לא נלך על מהלך דרמטי של אכיפת חוקים – זה בכלל חשוב לכולם, לאו דווקא לעולי אתיופיה, אבל הדבר הזה הוא צורם, הוא בולט, ואי-אפשר לטמון את הראש בחול, לבוא ולהגיד: אין ואין ולא ניתן. אני חושב שהסיפור של הקצבאות חייב להינתן בהתחשב במבנה המשפחתי של כל אחד ואחד. הדבר הכי חשוב, החשוב ביותר בעיני בעצם, הוא שילובם של עולי אתיופיה במוקדי כוח. זאת אומרת, לא שיעשו להם הנחה, לא שיעשו להם – אם הם לא מוכשרים שיקבלו אותם. אם הם מוכשרים, אם הם טובים, אני חושב שראוי שיעדיפו אותם, אבל אסור לתת למי שלא מוכשר, למי שלא מתאים, איזושהי העדפה. אם יש כאלה שאפשר וכישורם מאפשר, אם ייתנו להם, בהחלט אפשר, הם יכולים להיות מחוללי שינוי, הם יכולים להיות דוגמה אישית. אבל עד שאנחנו נגיע לשם, השוויון המיוחל רחוק מאתנו. המדינה הזאת, כפי שידעה לעשות מבצעים הירואיים, להעלות את עולי אתיופיה ב"מבצע שלמה", ב"מבצע משה", כדאי שתעשה מאמץ גדול מאוד כדי לקלוט אותם, ואז המדינה תצא נשכרת. כולנו נצא נשכרים. תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. ישיב על ההצעה לסדר-היום השר מתן וילנאי. בבקשה. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכותרת ב"דה-מרקר" שאליה מתייחס חבר הכנסת מולה תפסה אותי ערב לאחר שישבתי עם עמותה של עולי אתיופיה באשדוד, של יששכר מקונן, סגן-אלוף במילואים, שאני החלטתי לתרום להם כספים שנותרו לי ממערכת בחירות כזאת או אחרת על מנת לחזק את הפעולה שלהם, כי הם עושים את הדבר הראוי והנכון. העמותה הזאת זו עולים מאתיופיה, בתוכם גם קצינים שמשרתים בצבא וגם אחרים שפועלים על מנת לחזק את הקהילה בכל פינה ובכל מקום. אני למדתי ממשרד התמ"ת, שעוסק בנושא הזה, שיש לכם מכלול של תוכניות שמנסות להתמודד עם התופעה הקשה שהוצגה פה על-ידי חבר הכנסת מולה, והדברים לצערי בסך הכול הם נכונים. מה שנאמר לי, שלנוכח הנתונים הקשים האלה, הוקמה ועדת שרים מיוחדת וחמש תת-ועדות בין-משרדיות על מנת לתת מענה ראוי, בעיקר לחינוך, לרווחה, לתעסוקה, לשיכון ולקליטה. אנחנו יודעים היטב שבכל מקום שבו החינוך ברמה גבוהה יותר, זה נותן מענה ראוי, הן בתעסוקה והן בשכר, שנובע מזה. הדבר הזה דורש פעולה מקפת, היא כנראה לא מספיקה לפי הנתונים שאנחנו מזהים. לי אישית אין ספק שחייבים לעסוק בזה ככל שניתן, על מנת לחזק את עולי אתיופיה, שאני חייב להדגיש, שבכל מקום שאני פוגש אותם, ואני יודע שיש גם אחרים – יש מוטיבציה מאוד גבוהה לשרת – – – <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – ומוטיבציה מאוד גבוהה להשתלב בחברה הישראלית. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> ושוב, צודק חבר הכנסת מולה, שחלקם הם כבר דור שני כאן. הם לא עולים, הם בני עולים ועדיין מתנהגים כאילו הם עולים. שוחחתי שם עם האנשים, סיפורים קשים, שהחברה הישראלית כולה חייבת להתמודד אתם. אני חושש שהבעיה היא לא תקציב במקרה הזה. <היו"ר שלמה מולה:> לא. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> הבעיה יותר עמוקה. היא לא תקציב, כי תקציב זה כאילו הפתרון הקל. משרד התמ"ת הציג לי את התוכניות שהם עושים, אין טעם לפרט אותן כאן. אני ממליץ להעביר את זה לדיון בוועדת העבודה, אני מניח שזה גם מה שאתה רוצה. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> לדיון בוועדת העבודה. זה לא דבר שיכולים לעבור עליו לסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, כבוד השר. נעבור להצבעה. אני אחכה לך עד שתגיע למקומך. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אני ממילא לא מצביע. <היו"ר שלמה מולה:> זה נכון. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 2, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בנושא: עולים אתיופיים הם מקבלי השכר הנמוך בישראל, תעבור להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. <הצעה לסדר-היום> <שיפור תשתיות וכבישים המחברים יישובים של דרוזים ובני מיעוטים אחרים בגליל> <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו מתקדמים הלאה על-פי סדר-היום. הנושא הבא הוא הצעה לסדר-היום מס' 7854 בנושא: שיפור תשתיות וכבישים המחברים יישובים של דרוזים ובני מיעוטים אחרים בגליל, של חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן. בבקשה, אדוני, והשר וילנאי ישיב. מאה אחוז. בבקשה, אדוני, עשר דקות. <שכיב שנאן (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר מתן וילנאי, אני גאה בזה שהזכות להצביע במליאה הזו ניתנה לי בזכותך. זה דבר ששמור אצלי בלב תמיד וזו הזדמנות, מעל הבמה, להודות לך על כל מה שעשית ועל כל מה שתעשה. בהתייחס לקטע של זיקנה, אתה צעיר בן 18. זה לא גיל פלוס 15 זה גיל פלוס 50. רק שתהיה בריא, חזק ואיתן תמיד. <היו"ר שלמה מולה:> אמן. <שכיב שנאן (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, קיימת תשתית כבישים רעועה ומסוכנת, המשמשת ביום-יום עורקי תחבורה חיוניים חשובים, המקצרים את המרחקים בין היישובים השונים בגליל. מטעמים רבים, שעיקרם הדברים להלן: 1. קיצור זמן הנסיעה וההגעה מיישוב ליישוב והורדת העומס בצירים הראשיים; 2. עידוד תיירות ובטיחות התיירים, בייחוד על רקע העלייה הגדולה במספר הצימרים ביישובים עין-אל-אסד, בית-ג'ן וחורפיש. עם ישראל מגיע בהמוניו ויוצא לטייל בשמורת הר-מירון ואזור כביש הצפון ומוצא את עצמו נוסע בכבישים משובשים, ובמקרים רבים כמעט בלתי עבירים. שיפור התשתיות חוסך בלאי רב לרכבים, שומר ומאריך את חיי הצמיגים ברכבים, ובנוסף, מונע קלקולים ובלאי במכונאות הרכב. בכך ברור כי חוסכים בהוצאות מיותרות לאותם נהגים, בני היישובים, שמשתמשים בכבישים אלה גם לצורך הגעה למקומות העבודה שלהם. להלן רשימת הכבישים המדוברים: הכביש הראשון זה כביש שמחבר את היישובים בית-ג'ן ועין-אל-אסד. כיום, כבוד השר, כשאתה מגיע לחברינו יוסף חמוד ואתה יושב אצלו במרפסת, הכביש אמור לעבור ליד הבית שלו ולקצר את ההגעה מבית-ג'ן לעין-אל-אסד לשתי דקות במקום חצי שעה או 20 דקות. יש לציין כי השלמתו של הכביש מקצרת את החיבור בין שני היישובים ב-14 ק"מ, והחשוב מכול, היא גם מהווה יציאה נוספת של היישוב עין-אל-אסד, עד לכביש צומת-שבע, הר-מירון, ופותרת בעיה קשה שנמצאת כיום בתוך אותו יישוב. הכביש השני זה הכביש שמחבר את היישוב בית-ג'ן עם היישוב חורפיש, שעובר בשמורת הטבע הר-מירון. בעבר, שתי הרשויות המקומיות חורפיש ובית-ג'ן סללו קטעים גדולים מכביש זה ורשות הגנים הלאומיים והחברה להגנת הטבע סללו קטע ארוך בכיסוי עלויות מלא. בעקבות הממטרים האחרונים הכביש הפך לבלתי עביר כמעט באופן שמחייב את סגירתו, מאחר ששפת הכביש משני הצדדים נסחפה עם המים והפכה להיות מסוכנת מאוד לנסיעה ויכולה לגרום לתאונות, בנוסף לבורות העמוקים שנחפרו באותו כביש ומהווים סכנה אמיתית. קטע כביש זה, רק לסבר את האוזניים, מקצר את הנסיעה בין חורפיש לבית-ג'ן ב-12 ק"מ ואת זמן הנסיעה מקצר לשמונה דקות במקום 25 דקות נסיעה. יצוין, שבכביש זה קיים עומס שמתבטא במאות רכבים שנוסעים בו מדי יום, וזה כולל עובדים בענף החקלאות שנוסעים לעבוד במושבים באזור, כמו דוב"ב, רמות-נפתלי, מלכייה, ברעם, קיבוץ סאסא ואחרים. הכביש מקצר מאוד גם את הדרך של אנשי בית-ג'ן לפינוי חולים והגעה לביקור חולים, מאחר שהיישוב בית-ג'ן מסונף בחלוקה האזורית לבית-החולים האזורי "זיו" בצפת. כאן אני מוצא זכות ואף חובה לברך את קבוצת השיח'ים הנכבדים מהכפרים בית-ג'ן וחורפיש, אשר עמלו רבות למען הפיכת כביש זה לעובדה בשטח. שהרי כולם זוכרים את הימים של ההתנגדויות שהיו לכביש הזה, ושני היישובים עשו הרבה למען סלילת הכביש הזה והפיכתו לעובדה בשטח. אזכיר מהם במיוחד את השיח'ים אבו עימאד נאיף קבלאן, שאני מאחל לו הרבה בריאות ואריכות ימים, והשיח' אבו עלי חסין שאהין, שאני מאחל לו אותם איחולים לבריאות. שניהם בימים אלה חולים ואני מאחל להם בריאות. וכן, את ראשי הרשויות שכיהנו אז, מר יוסף קבלאן ומר מופיד עמאר, שעשו יחד עם השיח'ים ויחד עם רבבות הציבור בשני היישובים להביא למצב שהכביש הזה קיים בעובדה. הכביש השלישי זה הכביש שמחבר את היישוב חורפיש לכביש הצפון, אדוני השר. כביש זה מהווה עורק תחבורה חשוב, מאחר שנוסעים בו הרבה מאוד רכבים צבאיים והרבה מאוד תיירים. הכביש משובש בכמה חלקים וקיימים בו בורות המעכבים את זרימת הנסיעה ובמספר מקומות קיים שדה ראייה מצומצם. הכביש חיוני מאוד, גם לביטחון וגם לתיירות, וחשוב שיטופל כמה שיותר מהר. הכביש הרביעי, זה הכביש שמחבר את היישוב כפר-סמיע ליישוב כפר-ורדים ואזור תפן. כיום, רכב שיוצא מהיישוב כפר-סמיע לא יכול לפנות שמאלה לכיוון כפר-ורדים ותפן, ובמקביל, רכב שמגיע ממעלות לא יכול לפנות שמאלה ולהיכנס לכביש ולהגיע ליישוב כפר-סמיע – דבר שגורם לנהגים רבים לעבור עבירות תנועה, דבר שאיננו מקובל ואיננו רצוי. הכביש הזה מתחבר לכביש מעלות–תפן בנקודה שאין בה שדה ראייה טוב לשני הכיוונים, גם לצפון וגם לדרום, ומהווה מפגע מסוכן. כביש זה, יש לדאוג לחבר אותו לצומת הכניסה לכפר-ורדים, כביש מעלות–תפן, ובכלל הסדיר את התנועה אל ומהיישוב סמיע. יצוין גם כי קיימת בכביש זה תנועה ערה מאוד, מאחר שהוא מקצר את היציאה מהיישוב סמיע לכיוון מעלות וכפר-ורדים לפחות ב-7 קילומטר, ומקצר את זמן הנסיעה בעשר דקות. עוד יצוין כי המועצה המקומית כסרא-סמיע והוועד היישובי כסרא-סמיע פנו בעבר כמה פעמים בבקשה להסדיר את תוואי הכביש – בקשות שלא נענו עד ליומנו זה. הכביש החמישי זה הכביש שמחבר את הכפר סאג'ור עם העיר כרמיאל. ליישוב סאג'ור יש כיום כניסה ויציאה אחת. בעבר היה קטע כביש שחיבר את היישוב לכביש עכו–צפת, קטע כביש שנסגר לאחרונה, כנראה עקב עבודות בכביש או – לא משנה, הכביש כרגע סגור. כביש זה מאוד חיוני ליישוב, גם בימים רגילים וגם לשעת חירום, אדוני השר – נושא שנוגע גם, בצורה כזאת או אחרת, למשרד שאתה עומד בראשו. הרשות המקומית סאג'ור ביקשה לסלול את הכביש כמה פעמים, ובקשתה טרם נענתה. יצוין שכביש זה יהפוך את היציאה והכניסה ליישוב לקלות יותר ויקצר את זמן הנסיעה בצורה ניכרת. הכביש השישי זה הכביש שמחבר את היישוב ג'ת הגלילית עם הכפר ירכא. כביש זה סלול ועביר ומהווה עורק תחבורה חשוב שעוברים בו רכבים רבים מדי יום, מאחר שכל תושבי היישובים הדרוזיים בגליל העליון שרוצים להגיע לירכא נוסעים בו, והוא מהווה קיצור דרך רציני שמסתכם בחיסכון של לפחות 16 קילומטר נסיעה, וקיצור של 10–15 דקות מבחינת זמן. תוואי הכביש מבחינה טופוגרפית קשה מאוד, ויש לדאוג למקצה שיפורים דחוף שישפר את תנאי הנסיעה בכביש הזה ויפחית את רמת המסוכנות שבו. כבוד השר, חברי היושב-ראש, אין לי ספק ששר התחבורה, מר ישראל כץ, שביקר בכל היישובים שדיברתי עליהם, מכיר היטב את הנושא. אני מצפה ממנו בצורה חד-משמעית להרים את הכפפה ולקחת את הנושא ברצינות ולדאוג שהיישובים הדרוזיים, לפחות מבחינת תשתיות, יקבלו את הממד האחרון הזה, ובכך ישתפר כל הנושא של התחבורה הפנים-יישובית, שלא עוברת דרך הצירים הראשיים הקיימים היום. אני בטוח שהנושא יקר לכולנו, ואני מאמין שכל הנוכחים, וגם אלה שנעדרים, אכפת להם מהיישובים הדרוזיים, ויסכימו לעזור ולדחוף את העניין. אני מבקש להטיל על מע"צ החדשה להתחיל בתהליך אשרור לכבישים האלה מבחינה סטטוטורית כדי להתחיל בביצוע בפועל של הסלילה והתיקונים. אני מבקש להעביר את הדיון לוועדת הפנים של הכנסת להמשך טיפול ומעקב וקידום הנושא. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <שכיב שנאן (העצמאות):> מה אתה אומר, אדוני המזכיר? <היו"ר שלמה מולה:> ועדת הכלכלה? <שכיב שנאן (העצמאות):> אפשר לוועדת הכלכלה או לוועדה המשותפת. כי צריך פה את התכנון הסטטוטורי. <היו"ר שלמה מולה:> אין ועדה משותפת של ועדת הכלכלה – אם אתה רוצה שתהיה ועדה משותפת, קודם צריך להעביר את העניין לוועדת הכנסת, ועדת הכנסת צריכה להעביר – – – <שכיב שנאן (העצמאות):> אז בוא נעביר את זה לוועדת הכנסת שתחליט, על מנת לעשות קיצור תהליכים על הקמת ועדה משותפת. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. תודה רבה. <שכיב שנאן (העצמאות):> ושוב תודה לשר מתן וילנאי, שנשאר עד שעה כזאת לענות לי. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. בבקשה, כבוד השר, שהוא השר המצטיין היום. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שכיב ידידי, אני שמח שאני גרמתי לכך שאתה יכול להופיע ולדבר כאן. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אני רק היום סיימתי ביקור ארוך בכפרי הדרוזים בכרמל, הן בעוספיא והן בדאלית-אל-כרמל, על מנת לראות פעילויות שקשורות בתחום המשרד שלי, ונעשו שם דברים מאוד יסודיים על-ידי ראשי המועצות, גם בעוספיא, של וג'יה כיוף, וגם של כרמל נאסר א-דין בדאלית-אל-כרמל. התשובה שנתן לי משרד התחבורה אומרת שהמשרד עומד להשקיע בחמש השנים הקרובות 180 מיליון ש"ח לטובת פיתוח תשתיות תחבורה במגזר הדרוזי והצ'רקסי – זה שני כפרים. התקציב מיועד לפיתוח תשתיות כבישים, תחבורה ציבורית, מעגלי תנועה, הרחבה ושדרוג של צמתים ודברים נוספים, ותוך חמש שנים הנוף התחבורתי ייראה שונה לחלוטין בהשקעה הזאת. אבל יחד עם זאת, כותב השר – ואני מבין שזה אחרי סיור, שהוא היה באמת במרחב – הוא כותב: לאחר בחינה של גורמי המקצוע במשרד התחבורה עולה כי הכבישים המוזכרים בפנייה אינם סטטוטוריים – אני חשדתי שזו הבעיה, הרי אני מכיר את הכבישים האלה היטב – לפיכך לא ניתן לקדם את ביצועם בעתיד הקרוב, אלא נדרש לפעול לאישורם במוסדות התכנון כמקובל על מנת שמשרד התחבורה ייכנס לפעולה גם בכבישים האלה. הכבישים ששכיב ציין הם כולם בנוף יפהפה, ואין שום דבר קל מאשר להרוס אותו. אין קל מזה. אני חייב לציין, ואני כרגע נזכר בזה, שגם הכביש בין בית-ג'ן לפקיעין שופץ לאחרונה, ובצורה מקצועית ראויה, כך שהנוף כמעט לא נפגע, והכביש השתנה בצורה דרמטית. גם כביש הכניסה המזרחי לכפר חורפיש, שבמקרה היית שם פעם, עד לצומת של סאסא, שופץ בצורה מאוד מקצועית, מאוד נקייה, כי החשש הכי גדול היה שייכנסו עם בולדוזרים וקודם כול יעשו כביש טוב, אבל יהרסו את הנוף. וגם הנוף זה חלק מהנשמה שלנו, וגם אתה, שכיב, לא תיתן שזה יקרה. ולכן, זה לא מקרה שהכבישים האלה הם לא סטטוטוריים. לא מקרה. הכביש – הרי אני זוכר את המאבקים על הכביש בין חורפיש לבין בית-ג'ן דרך השמורה של הצבעונים. אתה מכיר את זה היטב, אתה בן חורפיש, אתה מכיר את זה. <שכיב שנאן (העצמאות):> כן. יצא לי להיות הרבה ביערות שם. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> וצריך אכן לתקן אותו בצורה הראויה, אבל אסור להרוס את השטח. ומשרד התחבורה, כמובן, מתייחס גם לעניין הזה. לכן הנושא הוא נכון, צריך לפעול באורך רוח, ולהשקיע נכון את 180 מיליון השקל, כפי שמציין שר התחבורה, על מנת לשפר משמעותית את התשתית התחבורתית בגליל העליון, שהוא בעיקר ארצם של הדרוזים. תודה רבה. אני ממליץ, לפי בקשת חבר הכנסת, להעביר את זה לוועדה. בהתאם לזה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. <שכיב שנאן (העצמאות):> אני רוצה רק לחזק את דבריו של השר בזה שהנוף שאנחנו חיים בתוכו, מאוד חשוב לנו לשמור עליו. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> אני יודע. אני יודע. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. תודה רבה. אכן הנושא – אתה ביקשת שיעבור לוועדה משותפת, לכן זה יעבור לוועדת הכנסת להמשך דיון. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כל מה שהוא ביקש. <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 2, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בנושא שיפור התשתיות והכבישים המחברים יישובים דרוזיים ובני מיעוטים אחרים בגליל תעבור לוועדת הכנסת, לדיון בבקשה לקיום ועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת הכנסת. חברי חברי הכנסת, אדוני השר, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח באדר התשע"ב, 12 במרס 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:18.>