דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ז / מושב ראשון / ישיבה מ"ט / י"ב-י"ג באדר התשפ"ג / 6-5 במרץ 2023 / 17 חוברת י"ז ישיבה מ"ט הישיבה הארבעים-ותשע של הכנסת העשרים-וחמש יום ראשון, י"ב באדר התשפ"ג (5 במרץ 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 6 שר החינוך יואב קיש: 6 הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 7 משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): 7 הודעת ועדת הכנסת 8 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 8 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת 8 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 9 מאיר כהן (יש עתיד): 9 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 13 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 16 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 18 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 19 גלעד קריב (העבודה): 21 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 23 גדעון סער (המחנה הממלכתי): 23 שרון ניר (ישראל ביתנו): 33 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 36 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 36 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת 37 נעמה לזימי (העבודה): 37 מירב כהן (יש עתיד): 38 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 41 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 43 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 49 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת 49 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 49 עידן רול (יש עתיד): 53 דבי ביטון (יש עתיד): 68 רון כץ (יש עתיד): 81 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 84 אפרת רייטן מרום (העבודה): 89 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 91 יאיר לפיד (יש עתיד): 94 מרב מיכאלי (העבודה): 96 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 100 זאב אלקין (המחנה הממלכתי): 104 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 117 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13) (הסדרים לעניין מזון בבית חולים בחג הפסח), התשפ"ג–2023 143 משה גפני (יהדות התורה): 143 רם בן ברק (יש עתיד): 152 אלעזר שטרן (יש עתיד): 153 מירב בן ארי (יש עתיד): 155 שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): 160 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 162 יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): 163 יאיר לפיד (יש עתיד): 165 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 169 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 176 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 177 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13) (הסדרים לעניין מזון בבית חולים בחג הפסח), התשפ"ג–2023 178 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 178 גלעד קריב (העבודה): 181 דבי ביטון (יש עתיד): 183 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 184 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 186 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 187 עידן רול (יש עתיד): 188 דוד אמסלם (הליכוד): 191 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 215 מרב מיכאלי (העבודה): 219 זאב אלקין (המחנה הממלכתי): 223 מירב כהן (יש עתיד): 230 שלי טל מירון (יש עתיד): 238 שרון ניר (ישראל ביתנו): 241 אורנה ברביבאי (יש עתיד): 249 רון כץ (יש עתיד): 253 יסמין פרידמן (יש עתיד): 256 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 257 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 263 שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: 265 אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות): 295 הודעה אישית של שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן 303 שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: 304 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 305 ינון אזולאי (בשם הוועדה המשותפת): 305 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 308 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 309 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 311 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 312 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 315 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 317 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 318 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 321 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 322 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום י"ב באדר התשפ"ג, 5 במרץ 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת דן אילוז, לימור סון הר מלך ויוסף טייב בנושא: הסתה וקידום נרטיב פלסטיני בתוכני הלימוד של בתי הספר במזרח ירושלים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק << נושא >> [דברי הכנסת ה-24, מס' מ/1574, מושב שני, חוב' ל"ה, ישיבה 151; מס' מ/1552, מושב שני, חוב' ל"ב, ישיבה 144.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על שתי הצעות חוק. ימסור את ההודעה חבר הכנסת יואב קיש, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שתי הודעות על דין רציפות: בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 33), התשפ"ב–2022 – החלטת ממשלה 1574 מיום 15 באוגוסט 2022. הצעה נוספת שבה הממשלה החליטה להודיע על רצונה להחיל דין רציפות היא הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 8) (הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות עוזר רופא ודימותנות רפואית), התשפ"ב–2022 – החלטת ממשלה 1552 מיום 1 ביוני 2022. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר קיש. << נושא >> הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022 << נושא >> [דברי הכנסת ה-24, מס' כ/902, חוב' ל"ב, ישיבה 145.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור להודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022. ימסור את ההודעה חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1991, אני מתכבד להביא בפני המליאה את הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירית מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022. הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה ביום כ"ב בסיוון התשפ"ב, 21 ביוני 2022, בעת כהונתה של הכנסת העשרים-וארבע. הצעת החוק עוסקת בשינוי ברירת המחדל של מסלול השקעה לחיסכון ארוך טווח לילד במקרה שבו ההורה לא בחר באיזה קופה או בנק ינוהלו כספי החיסכון או באיזה מסלול השקעות הם ינוהלו. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי החיסכון ינוהל בקופות גמל להשקעה ולא בפיקדונות בבנקים, וכי אם הורה לא בחר היכן יופקדו כספי החיסכון בתוך שישה חודשים מיום לידתו של הילד, הכספים יופקדו במסלול השקעה בסיכון מוגבר בקופת גמל להשקעה עד שימלאו לילד 18, וזאת במטרה להשיא תשואה גבוהה יותר. אני רוצה להודות לחברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל, יוזמי ההצעה. החלת הרציפות על הצעת החוק תאפשר לוועדה להמשיך לדון בה ולהשלים את הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, הרב גפני. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעה לתיקון תקנון הכנסת מטעם ועדת הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ, לשאת את דברו, בבקשה. ככל שיש ליושב-ראש ועדת הכנסת גם הודעה למסור, ימסור את ההודעה. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, הודעה קצרה: אבקש להודיע על שיבוץ חברי הכנסת משה טור פז וולדימיר בליאק בוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה מטעם סיעת יש עתיד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << נושא >> הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. סעיף 62 לתקנון הכנסת קובע כי בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, הכנסת תבחר את נציגיה לוועדות המינוי והבחירה לנושאי משרה שיפוטית – שופטים, דיינים, קאדים וקאדים-מד'הב. כידוע, בימים אלה דנה ועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת חוק הכוללת תיקונים שונים בחוק-יסוד: השפיטה, ובהם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. על מנת לאפשר לוועדת החוקה להשלים את דיוניה ולהימנע מבחירת נציגי הכנסת לפרק זמן קצר, מוצע כי בתקופת כהונתה של הכנסת העשרים-וחמש בלבד תתקיים בחירתם של נציגי הכנסת לוועדות השונות בתוך שבעה חודשים ממועד תחילת כהונתה של הכנסת, כלומר עד 15 ביוני 2023. באופן זה, כל החלטה שוועדת החוקה תקבל בקשר להצעת החוק תהיה בהתייחס למצב שבו טרם החל הליך בחירת הנציגים, ומשכך, לא יהיה בהחלטתה משום שינוי של כללי המשחק. להצעה הוגשו שתי השגות מטעם חברי האופוזיציה, והן נדחו בוועדת הכנסת. אבקש מהכנסת לדחות את ההשגות ולאשר את תיקון התקנון בנוסח שהציעה ועדת הכנסת. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. נעבור כעת להנמקת ההשגות במסגרת זמן של עד ארבע שעות, כפי שסוכם מראש בין סיעות הקואליציה והאופוזיציה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חג שמח לכולנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חג פורים שמח. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חג פורים שמח. לפני כמה שעות קראתי, אדוני היושב-ראש, שסמוטריץ', לוין ורוטמן, שנוהגים כראשי ממשלה אמיתיים בממשלה הזאת, קוראים להיפגש אצל הנשיא ביום שלישי ללא תנאי. הם רק שוכחים להגיד שבעצם זאת הצעתם, והיא לא ללא תנאי – היא ללא ויכוח, כזאת ראה וקדש. הציניות, אדוני, כובשת את חיינו בכנסת, עד כדי כך שלשאלתי אם נכון הדבר, חלק מאנשי הליכוד שישבו שם בוועדה ענו לי בקריצת עין: מאיר, אתה יודע שאנחנו, את החוקים האלה נעביר. אנחנו נחושים להעביר את הרפורמה, רפורמה-מהפכה. אני באמת לא מבין אם אנשי הליכוד, אדוני – שאתה נמנה עימם. ואתם ליברלים. אני מכיר כל כך הרבה אנשי ליכוד – גם אתה – אנשים ליברלים, ובוודאי ובוודאי אוהבי המדינה הזאת, אין חולק, אבל האם אתם ערים לטלטלה חסרת התקדים שהחברה הישראלית עוברת? האם באמת המערכת המשפטית שלנו היא אויב העם כפי שאתם מנסים להציג אותה? האם באמת כל ענייננו במדינה אינו אלא בבית המשפט? ועכשיו, כאן ועכשיו, ללא תנאי. מאז שנבחרה הממשלה נעלמו כל הבטחות הבחירות – אני זוכר, הקשבתי בקשב רב. אנחנו עדים לטרום-קריסה כלכלית, אנחנו בדרך; הביטחון האישי, תסכימו איתי כולם, נמצא בשפל המדרגה; גל ההתייקרויות הולך וגובר, הולך ומעמיק; משבר מדיני קשה מאוד, שבר עם גדולי הידידים שלנו; אתגרים ביטחוניים; הגרעין האיראני. אדי הדלק באוויר, וראשי הממשלה לוין וסמוטריץ' מסרבים להריח את ריח הדלק, וטעונים במטען – צר לי להגיד, אבל במטען משיחי שמסכן את האחדות במדינה הזאת, שועטים לפילוג ושיסוי, שועטים לפילוג ושיסוי, למראות שאני לא מכיר. הפגנות הענק – אתם יכולים להסכים או לא להסכים, אבל אלה הפגנות ענק – של אזרחים מכל שורות העם. אתמול הייתי באשדוד, אדוני; 3,000 איש מניפים דגלים. בתוך הקהל, כשירדתי, פנו אליי אנשים ואמרו לי: מאיר, הצבענו לליכוד ואנחנו נצביע לליכוד, אבל לא לתינוק הזה פיללנו. אנא ממך, תגיד שם: תירגעו כולכם, תנשמו אוויר, תנשמו אוויר ותעשו משהו להחזיר את האחדות. גם הם, כמו כולנו, חרדים למדינה הזאת. ואתם, ראשי הממשלה – זה לא אופייני לי, אבל אני בכוונה אומר את זה בציניות, כי כך הם מתנהגים – לוין וסמוטריץ', מורים לשליח שלכם, רוטמן, להאיץ את הקצב, לסיים את החקיקה ולייצר מצג שווא של הידברות. אחרת אני לא מבין, מה ההצעה הזאת לתיקון החוק הזה – לתיקון התקנון? למה היא עולה היום? עניינה של ההצעה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא הארכה בשלושה חודשים, שבעה חודשים מאז כינונה של הממשלה, זאת אומרת, אתם רוצים להאריך בשלושה חודשים את התקנה שמדברת על בחירת הנציגים בהרכב הוועדה למינוי שופטים וכו' וכו'. עכשיו, היא לא הייתה עולה אם פניכם היו להידברות בלי תנאי, בלי להגיד כמה. הייתם אומרים: אוקיי, לא נעלה את זה, נדחה את זה בחודש, נדחה את זה בחודשיים, בואו נשב, נדבר ונחליט ביחד. זה לא משנה מה יהיה, אתם לא רוצים הידברות. וכל מה שאתם אומרים – אני מדבר לסמוטריץ', אני מדבר ללוין ואני מדבר לשליח שלהם – אתם יוצרים מצג שווא. הידברות אתם לא רוצים. ב-15 ביוני למניינכם, תומכי הדיקטטורה, עד אז כל החקיקה תיגמר, ואנחנו נתעורר למציאות שבה המדינה הטובה הזאת הופכת למדינה מפולגת, למדינה שבה לא הכרעת הרוב שולטת אלא עריצות הרוב. כמורה, שנים לימדתי בבתי הספר מה הסכנה בעריצות הרוב. מעולם לא חשבתי שבמדינה שלי אחווה את עריצות הרוב. למרות שההחלטות מתקבלות בהליך של רוב דמוקרטי, אדוני היושב-ראש, ברגע שהתוצאה של זה היא כפיית דעת של הרוב על המיעוט ופגיעה בחירותו, מה שונה הדבר מעריצות או מעריצות של יחיד? מה ימנע קבלת החלטות המבטלות זכויות אדם או את הכרעת הרוב שתצמצם זכויות של מיעוטים או ייצוג במוסדות השלטון, או פגיעה בלהט"בים, בזכויות הפרט ובקניין הפרט? מי יגן עליהם? אתם לא מבינים שבמדינה דמוקרטית לא כל החלטה מתבססת על ספירת קולות. וכשאני מדבר ואני אומר: בואו תדברו – זו בדיוק הסיבה של "בואו לדבר": לעצור ולדבר. אומנם קיבלתם מנדט מהעם, אבל תגיד לי – אני פונה עוד פעם לראש הממשלה לוין וראש הממשלה סמוטריץ', ועשיו הצטרף אליהם עוד ראש ממשלה, בן גביר: מי נתן לכם מנדט לקרוע את העם? מי נתן לכם מנדט לקרוע את העם? למה? מי נתן לכם מנדט לכנות חצי מהעם אנרכיסטים, שמאלנים, הקסבה של הטרור? מה, מישהו נפל על הראש? למה? הכלכלנים מזהירים מאובדן שליטה בכלכלה הישראלית, ושלושת ראשי הממשלה מתעלמים. מה קורה איתך, ביבי נתניהו? אתם ביטלת את ראש הממשלה החלופי, נכון? זה בוטל, אבל אתה מתנהג כמו ראש ממשלה חלופי. אתה שולח קדימה את שלושת ראשי הממשלה שציינתי, ואתה נמצא במדרון אחורי. קח את העניינים לידיים, המדינה הזאת בהתפוררות, אדוני. אתה יודע שפגיעה במערכת המשפט הישראלית, ביוקרתה ובמעמדה, כפי שאתה מורה לאנשים לעשות – היא לא תצליח לגבות את חיילי צה"ל, בשעה שכל כך הרבה – אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אתה משפטן – אנשי BDS וכל כך הרבה אויבים מחכים לנו באירופה ובארצות הברית רק כדי למצוא שעת כושר כדי לפגוע בקצינים שלנו, בחיילים שלנו. מה עד היום אמרנו? אמרנו: לנו יש מערכת המשפט הטובה ביותר בעולם. היה לנו אליבי מוצק וחזק ונכון. מה יקרה היום? מה יש בכם? מה אוחז בכם? איזה שד אוחז בכם להרוס את כל מה שנבנה פה בעמל גדול? צריך להפסיק את החגיגה הזאת בלי תנאים, אבל תפסיקו, שבוע, שבועיים, שבו, תדברו. תסתכלו על מה שההורים שלנו עשו, אדוני היושב-ראש – שלי, שלך של כולנו. תסתכלו על אזרחי המדינה הזאת, אלה שמגייסים את בנותיהם ובניהם לצבא, אלה שיותר מכל עם אחר – במה אנחנו מצטיינים? באחדותנו. ממרוקו אני שומע – למדתי בבית ספר של כי"ח, כל ישראל ערבים זה לזה. זה מה שהיה כתוב לנו בכיתות. ולמה היום אני שומע את רוטמן אומר שהפחדים של האזרחים לא מעניינים אותו? למה? גם אם אני חלוק על מישהו בדעתי הפוליטית, אני תמיד אכבד את פחדיו, את דעתו, את דאגתו. מה, רק אתה מבין? אנחנו, שחוששים, לא צד בעניין? לא בשמיים היא, רוטמן, תאמין לי שלא בשמיים היא. יש לך רוב בוועדה, אך בין הרוב הזה לבין היחס המשפיל והתפרצויות הזעם שלך כלפי חברי הכנסת והוצאתם המרחק הוא גדול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אדוני חבר הכנסת כהן, מכיוון שתם הזמן אני שואל: האם אדוני יסכים שאני אשאל אותו שאלה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא נדון על פרטי הרפורמה, כי לשם כך נצטרך הרבה יותר זמן. אדוני מתנגד ואני תומך, והדברים ידועים. איזה נזק יקרה, אדוני, אם ביום שלישי, רביעי, חמישי, ישבו האנשים שאתם תבחרו מטעמכם עם האנשים שאנחנו נבחר מטעמנו וידברו? יש רק שתי אפשרויות: אפשרות אחת – שיגיעו למסקנה שאין על מה לדבר, ואז כל אחד ממשיך בדרכו; אפשרות שנייה – שיגלו שיש אפשרות להגיע להסכמה, ואולי ימשיכו את השיחות האלה מעבר לשלישי, רביעי וחמישי, ונוכל להוריד את גובה הלהבות – כמו שאדוני אומר, בצדק, להביא ליותר אחדות בעם. זאת אומרת, באפשרות אחת אנחנו לא מפסידים ולא מרוויחים כלום, באפשרות שנייה אנחנו מרוויחים בענק. למה לא לנסות? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה צריך לעשות. צריך דבר אחד, שהוא חשוב מאוד: צריך שאתם תדברו בקול אחד; שאם באמת כוונותיהם של השרים ושל ראש הממשלה למה שאתה אומר, אז לא יעלה על הדעת שאחרי כל ניסיון הידברות – וזה קרה אחרי הנשיא, זה קרה אחרי המכתב של חברי הכנסת – קם שר המשפטים – שאגב, יש לי הערכה אליו, אין לי שום – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אגב, ההצעה הזו שהצעתי כרגע, כידוע לאדוני, היא גם על דעתו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הוא צריך לקום ולהגיד בקולו: רבותיי, אני מביא בחשבון שאם השיח יתחיל לשאת פירות, אנחנו נפסיק את החקיקה. את זה הוא לא אומר. וההתעקשות הזאת שלו – ואני לא יודע למה, בתוך-תוכי אני חושב שהרבה מאוד מאנשי הליכוד – ושוב, אני לא רוצה להחמיא, אחרת זה ייראה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה גם תזיק לנו בפריימריז, אז אדוני לא רוצה לפגוע בנו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרבה מאוד מאנשי הליכוד כן רוצים את זה. אז אני קורא ללוין ואני קורא לראש הממשלה: קומו עכשיו, עכשיו, לכבודו של החג הזה, ותגידו: אנחנו מפסיקים את החקיקה, או שלחלופין אנחנו נכנסים למשא ומתן, וכן, אנחנו מביאים בחשבון שאנחנו נפסיק את החקיקה הזאת למען שלמות העם הזה, באמת למען שלמות העם הזה. אני ביום רביעי הייתי בתל אביב ופגשתי את החברים שלי – חלק מהחברים שלי – מהגדוד. << יור >>היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – – << דובר_המשך >>מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיים. חלק מהחברים שלי מהגדוד – ראיתי אותם תחת אש. אני רק מבקש מכל אלה שקוראים להם טרוריסטים או אנרכיסטים: תחזרו בכם. אולי אתם לא מסכימים איתם, אבל הם לא. אדוני, תודה רבה לך. << יור >>היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. עשר דקות לרשותו של אדוני, בבקשה. << דובר >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – תקן אותי, אדוני היושב-ראש, אם אני טועה, אבל רוב-רובם של הפרשנים הפוליטיים לא חושבים שהם מבינים רק בפוליטיקה, אלא הם בטוחים שהם מבינים גם במשחק הכדורגל. << יור >>היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רוב-רובם של העיתונאים חושבים שהם באמת עיתונאים. << דובר_המשך >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון, ויש סיבה לכך, אדוני היושב-ראש: בפוליטיקה הרבה מהלכים מזכירים משחק כדורגל: נגיחות, בעיטות, אזהרות, תָקֶלים, צעקות כמו במליאה – אני כבר מדלג על כרטיסים צהובים, אדומים – ובעיקר הרבה טקטיקה ואסטרטגיה. גם בכדורגל לא חסר פוליטיקות, נכון, חבר הכנסת אמסלם? אתה מכיר את זה היטב. לכן, כל מי שמפרשן פוליטיקה משוכנע שהוא יכול לפרשן גם כדורגל. מה קורה בכדורגל, אדוני היושב-ראש, כשמגיע לקבוצה מאמן חדש? יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת – הקבוצה מייד משתפרת, המאמן מכניס שחקנים חדשים, מוציא את המקסימום מהשחקנים הקיימים, הוותיקים, משפר משמעותית את האווירה בחדר ההלבשה, והמשחק נראה אחר לחלוטין – המשחק משתפר משמעותית, וגם אם אין גולים, הקבוצה מקבלת השראה מהאוהדים, כי האוהדים רואים שהקבוצה משתפרת. הם אומרים: לא נורא, הגולים יבואו, הניצחונות יבואו, העיקר ששיפרנו משמעותית את המשחק של הקבוצה. האפשרות השנייה, אדוני היושב-ראש, היא הפוכה, נכון? המאמן החדש מתחיל מהבטחות גדולות, עושה מסיבת עיתונאים, ולמעשה, על בסיס ההבטחות האלה הוא הרי מקבל את התפקיד. הוא לא היה מקבל את הג'וב אם הוא לא היה מבטיח לשפר את הקבוצה. אם הקבוצה הייתה טובה, אז לא היו מחליפים את המאמן. הוא מבקש מהאוהדים סבלנות, מבקש זמן וגם מבקש לערוך שינויים. ומה לעשות שזה לא הולך לו? כבר בחודשים הראשונים הראש שלו לא בדיוק עם הקבוצה. לפעמים – ואנחנו יודעים את זה – גם בעיות אישיות מפריעות לו להתרכז באימון, והכי חמור – הוא לא יודע לבחור את השחקנים הנכונים לעת הזו על המגרש. מהר מאוד הקהל מבין שעבדו עליו. חלק מתחילים להצביע ברגליים, חלק מבטלים את המינויים שלהם, אנשים מפסיקים להתעניין בשלומה של הקבוצה. משהו מפריע להם בלב. שנים הם אוהדים של הקבוצה ופתאום הם לא מגיעים, ואז זה מתפרץ. זה מתחיל תמיד מקומץ קטן של אוהדים, שאנחנו קוראים להם אולטראס – האוהדים הכי שרופים. הם, אדוני היושב-ראש, תמיד הראשונים לזהות את הבעיה. הם באים לכל אימון, דורשים מייד לתקן, דורשים מייד לפטר את המאמן. ככה הם מתחילים לעשות את המהומה. אם הקבוצה ממשיכה לדשדש, המחאה מתרחבת. אנשים מפסיקים לבוא לאצטדיון, האוהדים מפסיקים לבוא לאצטדיון, מאוכזבים מהקבוצה, מסובבים לה את הגב, והכי חמור לכל קבוצה – פשוט לא רוכשים מינויים חדשים לעונה החדשה. הקבוצה נכנסת לחובות, והסיפור שלה נגמר. אני אוהד של קבוצה אחת, אדוני היושב-ראש, ושמה מדינת ישראל. המאמן של הקבוצה היום הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. היום, לצערי, הוא מוליך את הקבוצה לתהום – הוא מוביל אותנו באמת לליגה אחרת, ליגה שממנה לא נוכל לחזור לצמרת. במקום לקחת אחריות, מאמן הקבוצה מחפש אשמים: הדשא לא טוב, השחקנים לא נותנים את הנשמה, האוהדים הם טרוריסטים והשופטים לא מייצגים את כלל האוהדים. ומכדורגל חזרה לפוליטיקה. הרי כולכם בקואליציה יודעים שאנחנו במסלול מסוכן. זה לא חדש. אני שומע בפרסה שגם אתם מודאגים מהמצב. המסלול של התנגשות בין הרשויות, המסלול של קריסה כלכלית – זה מדאיג את כולנו באותה רמה. כולנו חברי כנסת, כולנו אזרחי מדינת ישראל וכולנו ישראלים פטריוטים ציונים. זה מדאיג את כולנו. עכשיו השאלה היא מה אתה עושה עם הדאגה הזאת. אז אחד מרגיע את עצמו ואומר: לא, המאמן שלנו יודע להוביל את הקבוצה, בוא ניתן לו סמכות, בוא נחכה עד הרגע האחרון. ואני יודע שיש כאלה שכבר היום מתחילים לשאול את השאלות בקרב הצד הזה של הקואליציה. אז אני רוצה להגיד שבמקום לנסות להבין, אל תחפשו הצדקה לכל המהלכים שכרגע מתרחשים, מזה חודשיים, מאז הקמת הממשלה. לצערי, ואני אומר את זה בצער רב, אין יותר שיח, יש יותר כאסח; אין יותר הידברות, יש רק דיבורים על התגברות. התגברות על מי? באמת, אני שואל, על מי אתם מנסים להתגבר? על האחים שלנו? עלינו? על הטייסים? על הכלכלנים? על המשפטנים? על הרופאים שיצאו להפגין? על המורים שיוצאים להפגין? על אנשי מילואים? על מי בדיוק אתם מנסים להתגבר? אדוני היושב-ראש, אתמול נאמתי בהפגנה בפתח תקווה. אני תושב פתח תקווה – משהו כמו 2,500 איש, שזה קומץ קטן מתוך 260,000 איש שיצאו להפגין. ומה שראיתי אתמול בפתח תקווה הוא חרדה אמיתית ופחד של אנשים – פחד לעתיד של הילדים, פחד גם לעתיד של הנכדים. היו שם מכל הגילים, מכל המקצועות. היו כאלה שבאו עם ילדים קטנים והיו כאלה שבאו עם העבר שלהם – אנשי מילואים, אנשים שכבר בפנסיה ואומרים: אני לא צריך שום דבר, לא תוספת כספית, שום דבר, אני פשוט חרד לעתידה של המדינה. הם אמרו את זה ככה: עזבו אותנו, אל תקראו לנו טרוריסטים, ככה הם אמרו לי, אנחנו פשוט חרדים למה שיהיה ואיזו מדינה אנחנו – אנחנו העם – נשאיר לילדים שלנו. לא היה לי מה להגיד להם. הבטחתי לעכב כמה שיותר את התהליכים המתרחשים בכנסת. אמרתי, גם לאופוזיציה יש תפקיד. שאלו אותי: תגיד, אם האופוזיציה תתפטר, האם זה יזיז משהו? אמרתי: לא, זה לא יזיז, הקואליציה רק תעביר את זה מהר יותר, כי אז לא יהיו הסתייגויות, לא יהיו פיליבסטרים במליאה. אם כל האופוזיציה תתפטר בצורה קולקטיבית, זה רק יקל על הקואליציה. לפחות בזה קצת ניחמתי אותם – אמרתי שאנחנו לא מתכוונים להתפטר אלא מתכוונים להילחם ולעכב את החקיקה הנוראית הזאת. לשאלה שלך ששאלת את חבר הכנסת מאיר כהן – ואני שמעתי היטב את השיח – תרשה לי גם לענות לך ובדמותך גם לכל הקואליציה והממשלה. ההבדל הוא פשוט: אתם הצד החזק כרגע, אתם הממשלה והקואליציה, ואתם לא צריכים לחפש הצדקות, אתם צריכים להוביל. אם בצורה כנה באמת אתם רוצים להוביל הידברות ורוצים לשבת ולדבר ולנסות לגשר ולעצור את ההידרדרות לליגה האחרת, אתם יכולים להחליט. אתם לא צריכים אותנו, אתם לא צריכים את הצד הזה. אתם הצד החזק, אתם השלטון. תעשו את זה ותעשו את הצעד הראשון להידברות אמיתית, ולא כמו ששמענו, לצערי, במסיבת עיתונאים של מאמן הקבוצה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, באותו יום קשה שכולנו עברנו. אני באמת מקווה, מקווה מאוד, שלקראת חג הפסח, חג החירות שלנו, של עם ישראל, נוכל לשבת יחד, נוכל לעצור את התהום הזו, נוכל לעצור את ההידרדרות הזאת, כי כפי שלימדו אותי באולפן לפני 26 שנה בין השירים הראשונים את השיר "אין לי ארץ אחרת", אין לי ארץ אחרת, זה הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת יבגני סובה. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, שלא נוכח כאן. אולי תקראו לו. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר, 8.5 מיליארד שקלים נמשכו מקרנות הנאמנות בחודש האחרון במדינת ישראל. לא מעט חברות הייטק ויזמים מעכבים כעת את ההשקעות. חברת הדירוג פיץ' מפרסמת אזהרה חמורה לפני אפשרות סבירה של הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. אף גורם רשמי בממשלה האמריקאי לא מוכן לפגוש את שר האוצר של מדינת ישראל בזמן ביקורו הצפוי בבירה האמריקאית. זאת גם השפלה פוליטית אך גם אירוע כלכלי, איתות ברור לשווקים על מצבה של כלכלת ישראל. אגב, לא פעם מאשימים אותנו בהסתה, אז כל מי שקצת מכיר את הכלכלה ואיך השווקים מתנהלים – השווקים לא מגיבים על זעקות האופוזיציה, השווקים מגיבים על מדיניות הממשלה, והם מגיבים בהתאם. הממשלה הזאת – ואני אומר את זה בצער רב – היא ממשלה מופקרת שמובילה את כלכלת ישראל לזמנים מאוד קשים. בתוך חודשיים בלבד היא הצליחה בכישרון רב להכניס מדינה שלמה לכאוס – כאוס ביטחוני, כאוס חברתי וגם כאוס כלכלי. כן, הבליץ המטורף להפיכה המשטרית כבר היום פוגע במצבו הכלכלי של כל אזרח במדינה, ואני אחזור על זה שוב ושוב בתקופה הקרובה. הממשלה גורמת היום נזק כבד למשק, וייקח שנים לתקן אותו; אגב, בדיוק כמו ממשלת נתניהו הקודמת, שסירבה במשך שנתיים לאשר את תקציב המדינה, וסיימה את דרכה כאשר הגירעון התקציבי עמד על כמעט 200 מיליארד שקלים. ממשלת השינוי שיקמה את הכלכלה, ייצבה את המשק והשאירה בקופה כ-10 מיליארד שקלים עודף, עד שהגיעה ממשלת נתניהו החדשה וחזרה להזיק. אני שואל אתכם, היכן הגבול? לא, זאת לא רפורמה, זאת הפיכה מושחתת שמפלגת את העם וקורעת אותו לגזרים. זאת סדרה של חוקים בלתי סבירים של רוטמן ולוין: חוק דרעי 1; חוק דרעי 2; מימון מעונות ראש ממשלה; חוק התרומות, שאושר היום בוועדת שרים לענייני חקיקה למרות התנגדותה החריפה של היועצת המשפטית לממשלה; חוק הנבצרות, שדנו בו היום בוועדה מיוחדת בוועדת חוקה 2 – עוד ועוד חקיקה מושחתת, פרסונלית, רטרואקטיבית. מאות רבות של שעות של דיונים בוועדות. תגידו, אתם השתגעתם? אתם הרי לא נבחרתם לשרת את משפחת הקיסר שאינה יודעת שובע, אתם נבחרתם כדי לטפל בביטחון האישי, ביוקר המחיה, במצב הקשישים, בפשיעה החקלאית, בקליטת העלייה. אבל כל ההבטחות נזרקו לפח למען מטרה אחת בלבד: הרס מערכת המשפט, מיטוט שלטון החוק, ביצור השלטון הנוכחי. אבל הציבור לא טיפש. הציבור – גם מי שהצביע בעד מפלגות הקואליציה רק לפני ארבעה חודשים – מתחיל להבין מהר מאוד כי מדובר בממשלת הכישלון. לכן, לפי כל הסקרים שפורסמו עד עכשיו, כבר היום בערך רק 25% תומכים בהפיכה המשטרית. שוב, לפי הסקרים שמפרסמים, הליכוד מאבד בערך מנדט בשבוע. המחאה התחילה רק לפני חודשיים מאלפים בודדים בשתיים-שלוש הפגנות ואתמול, לפי הערכות שונות, בין 300,000 ל-400,000 איש יצאו לרחובות, בעשרות מוקדים ברחבי הארץ, במחאה על מהלכי הממשלה, בכל קצוות ישראל. בעוד שבוע אנחנו נגיע לחצי מיליון איש ברחובות. בעוד שלושה שבועות, אם ההפיכה לא תיעצר, מיליון ישראלים יהיו ברחובות וידרשו את סילוקה של ממשלת הכישלון. זה כבר מזמן לא ימין ולא מרכז ולא שמאל, זאת ישראל יהודית ודמוקרטית, ישראל ששומרת על מערכת המשפט, מוסר יהודי על שלטון החוק, נגד ממשלה שמאבדת במהרה את הלגיטימיות שלה בציבור. אני יודע כי בקואליציה שומעים היטב את קולות המחאה, שומעים ופוחדים. כששר הטיקטוק והפיתות, הבריון בן גביר, מגיע לחפ"ק המשטרה ודורש להפעיל אלימות קשה נגד המפגינים, הוא מנסה, בדרכו, לחפות על כישלונו המחפיר במילוי תפקידו כשר לביטחון הלאומי. מדובר בפעיל כך מסוכן שאין לו שום מדיניות. הוא מחמם את השטח, הוא צמא לדם המפגינים, הוא חסר שיקול דעת וחסר אחריות. אני אומר לך, בן גביר, אנחנו לא ניתן לך להמשיך ולהסית נגד המפגינים. אנחנו לא אנרכיסטים ואנחנו לא טרוריסטים. אנחנו אזרחים שומרי חוק שאוהבים את המדינה, משרתים אותה, עובדים, משלמים מיסים, נאבקים על ערכי היסוד של הבית שלנו ולא מתכוונים לוותר. ואם חשבת לרגע כי הבריונות שלך מרתיעה את המחאה, אני חושב שאמש קיבלת תשובה מוחצת, ותמשיך לקבל אותה גם בשבועות הבאים. אני כבר לא בטוח שיש עם מי לדבר בקואליציה הזאת. כל הקריאות מצד הממשלה להידברות הן ספין עלוב ושקרי. רק היום נערכו דיונים בוועדת חוקה, בוועדה המיוחדת, על חוק דרעי 2 ועל חוק הנבצרות, ואין להם שום כוונה לעצור לשנייה; אולי בלית ברירה, בימים של החג, אבל זה לא נחשב לעצירה. אם נגזר עלינו ללכת למשבר חוקתי, אנחנו לצערי נגיע אליו, אבל אין לי ספק שהשפיות תנצח את הטירוף של ממשלת נתניהו. לפני 24 שנים ושלושה חודשים אני עליתי למדינה חופשית, מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית, מדינה ליברלית, וכזאת היא תישאר. אני מאמין בזה בכל ליבי. אנחנו נדאג לזה בכנסת, מחוץ לכנסת, נהיה בכל מקום, כי אין ולא תהיה לנו ארץ אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת בליאק. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לבוא ולשאת את דבריו. אחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. עד שש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שמונה, נדמה לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אצלי כתוב שש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. היום חזרנו במסגרת משלחת (אומר בערבית ומתרגם:) בוועדת המעקב העליונה מביקור בחווארה. יש שרואים תמונות בטלוויזיה ויש שרואים את המציאות ומריחים את ריח השרפה וההצתה. האדמה הייתה חרוכה, הבתים היו שרופים, אנשים פצועים, הרוג אחד, והרבה הרגשה של חוסר אונים של יישוב שלם, של קולקטיב ששייך לעם היחיד ללא הגנה מקומית וללא הגנה בין-לאומית. זה ציבור ללא זכות הגנה עצמית. אני לא יודע אם יש עוד מקום בעולם שבו אנשים הם ללא זכות להגנה עצמית כאשר מגיחה חבורה של מחבלים מתנחלים, זורקים בקבוקי תבערה ושורפים מכל הבא ליד. שם אני נפגשתי וביקרתי את אום עיסא. אום עיסא היא אישה כבת 75. היא הייתה נצורה בבית שלה 48 שעות. זרקו מולוטוב על הבית שלה. היא הייתה לבד. שברו באבנים את החזיתות של הבית. כשביקרתי שם היא סיפרה לי שלא רק המתנחלים הציתו וזרקו אבנים אלא שגם המג"בניקים והחיילים שיגרו רימוני הלם. היא הראתה לי את רימוני ההלם שם. הדבר החמור ביותר הוא מה שאנחנו כבר יודעים. הראו לי סרטון, מכובדי היושב-ראש, שבו חיילים ומתנחלים, בבוקר הפוגרום בחווארה, רוקדים ושרים ביחד בשכונה שהוצתה. אני חוזר: סרטון. אני שחררתי את הסרטון הזה בטוויטר. הם רוקדים ביחד. למה חיילים ומתנחלים רוקדים ביחד בשכונה שהציתו המתנחלים בבוקר? מה הסיבה? כל אחד וההסבר שלו. אני חושב שגם הצבא ידע, גם השב"כ ידע, גם מג"ב – ידעו שהולך להיות מה שקרוי נקמה, כי הם פרסמו את זה בפוסטרים. מול זה ההשוואה הנלוזה והמקוממת שעשה ראש הממשלה נתניהו בין המפגינים בתל אביב, מפגינים אמיצים, נחושים, עם מטרה והתמדה, ובין הפוגרומיסטים המתנחבלים בחווארה – האחרון שצריך לעשות דבר כזה הוא ראש ממשלה, אבל הוא תמיד הראשון שעושה את זה. והשינוי ביחס המשטרה למפגינים פתאום, כאשר שר הפיתות הגיע לחפ"ק. אני ראיתי היום סרטון שבו המשטרה בהפגנה שולפת את פרופ' עמיחי דניאלי. הוא בן 37, מרצה באוניברסיטה העברית, עבד בגוגל בארצות הברית וחזר לכאן. אשתו בהיריון מתקדם. הם שלפו אותו – רואים את זה בסרטון – באופן אלים עצרו אותו, וביקשו מבית המשפט מעצר לחמישה ימים באשמת תקיפת שוטר. בסרטון – לא תקיפה ולא שוטר. השופט שחרר אותו, לא קיבל את טענות המשטרה, ואז המשטרה מודיעה שהיא תגיש כתב אישום נגדו על תקיפת שוטר, והשוטר המותקף עוד לא העיד. חלאס, דחילק, מה אתם חושבים, שהמפגינים האלה הם ערבים? יש גבול. אתם אומרים "מדינת יהודים", לפחות תפסיקו להרביץ ליהודים. אתם מרביצים רק לערבים, כי אתם מדינה גזענית, בעיקר בפרקטיקה של המשטרה כלפי אזרחים. היום בבוקר ראיתי צילומים של מגרש האימונים והמועדון בחודורוב של הפועל תל אביב, שאמורים לשחק היום בטדי נגד בית"ר ירושלים. התמונות קשות. זה פוגע בהכנות של הפועל תל אביב. זה מעשה נורא. המודה של הצתות ושרפות נפוצה לאחרונה – שורפים בחווארה, שורפים במועדון. אני מקווה שהמשטרה היום בטדי לא תתפרק על אוהדי הפועל תל אביב כפי שעשתה בתל אביב, כי היא מרגישה בבית באזור היציע המזרחי באצטדיון טדי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טיבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. שמונה דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום רשות מקרקעי ישראל וקק"ל, בליווי משטרתי, עלו על אדמות ביישובים סעווה ואלרוויס בנגב, ובאמצעות כלים כבדים ביצעו השמדת יבולים באדמות אשר כבר עובדו על ידי תושבי הכפרים, הרס והשמדה חקלאית לשמם, בלי שום תועלת, רק נזק. שוב הרשויות בוחרות להרוס ולמנוע מהאזרחים הבדואים לחיות ולהתפרנס. נוסף לזה, כמעט יום-יום המדינה מבצעת הרס בתי אזרחים בנגב. ואני שואל: מה המדינה מרוויחה מזה? מה המטרה בכלל? לאן הרשויות חותרות ומה הן רוצות להשיג? רק נזק, הרס והפיכת חיי האזרחים לבלתי נסבלים – האם זו המטרה? למדינה התשובות. כל האמצעים הדורסניים האלה שהמדינה משתמשת בהם באופן תדיר כדי ללחוץ ולמרר את חיי הבדואים בנגב, נועדו לכישלון ולא יניבו את התוצאות שאולי המדינה מכוונת אליהן. הבדואים יישארו בנגב באדמות שלהם וביישובים שלהם – זאת עובדה שאין עליה עוררין, ושום לחץ ושום שיטה אפלה וכוחנית לא תשנה אותה. עובדה נוספת שכדאי שאף אחד לא ישכח: הבדואים יושבים באותם יישובים שחלקם הגדול אינם מוכרים מכוח ביצועה של המדינה, אשר העבירה וריכזה אותם באותם יישובים בזמן הממשל הצבאי. אותה מדינה מתכחשת שנים לעובדה הפשוטה הזו ומסרבת להכיר באותם יישובים. את זה אפשר לתאר במילה אחת: הפקרות, ובשתי מילים: הזנחה פושעת. עד מתי תמשיך המדינה, באמצעות זרועותיה, להתעלל באזרחיה הבדואים? הגיע הזמן להכיר במציאות ולהכיר ביישובים הבדואיים בנגב, אשר כל השטח שלהם הוא כ-3% מכלל אדמות הנגב; לא בקשה מוגזמת, לכל הדעות; אפילו צנועה. הגיע הזמן להכיר בכל היישובים הבדואיים בנגב, להפסיק את ההרס והשמדת היבולים בכפרים ולפתח אותם, למען עתיד טוב יותר לבדואים, לנגב ולכלל אזרחי המדינה. מכאן אני קורא לכלל תושבי הנגב להגיע ביום חמישי הקרוב, ב-9 במרץ, בשעה 10:30, להפגנה בבאר שבע מול בית המשפט ומול המשרדים הממשלתיים במחאה על מדיניות ההרס וההזנחה שהמדינה נוקטת כלפי הבדואים. כבוד היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: נראה כי הממשלה מניחה שהשפה היחידה שצריך להשתמש בה כשמתייחסים לערבים היא הכוח. מה שקורה באדמות סעוודה ואלרוויס משעות הבוקר – עיבוד האדמה והשמדת היבולים והחוות – לא ייתכן שתעשה זאת מדינה אשר מכבדת את האזרחים שלה וחושבת שהם שווי זכויות. לא ייתכן. אנחנו מכירים היטב את החוקים ומכבדים אותם, אולם מדיניות החניקה, הריסת הבתים, האי-הכרה בכפרים שלנו, בזיזת אדמותינו והשמדת היבול שלנו מצמצמות את האפשרויות שעומדות לפנינו. מי שמפסיד מזה זה המדינה, כי אנשי הנגב הם בעלי זכויות, ואין סיכוי שהם יוותרו על זכויות אלו. לא לשווא הודענו על הפגנה בנוגע להטרדות הללו, הריסת הבתים והתקיפות החוזרות ונשנות. היא תהיה ביום חמישי הקרוב בשעה 10:30 מול המשרדים הממשלתיים בבאר שבע, ואני קורא לכולם להשתתף. אמרתי זאת בעברית ואני אומר זאת בערבית ובכל שפות העולם. אני קורא לממשלה להתייחס לערבים כאל אזרחים שווי זכויות, ושתדע הממשלה הזאת ואחרות שעם אנשי הנגב ועם החברה הערבית, שפת השיח היא הדרך היחידה למציאת פתרונות מרצים, פתרונות אשר ירצו את כל הצדדים.) תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. שש דקות לרשות אדוני, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ערב טוב לכולם. בפתח הדברים שלי אבקש להתייחס לגופה של ההצעה שמונחת לפנינו. אחד מן הדברים שבהם – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה יהיה שינוי מרענן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודע, ולכבודו של הבית הזה. – – נוהג שר המשפטים לוין להתגאות הוא התהליך שבמסגרתו הוא הוביל את האופוזיציה והקואליציה יחד לתקן את תקנון הכנסת. באחת מהשיחות שהיו לי עם השר לוין הוא סיפר לי שהוא הציב תנאי שבכל מקום שבו תהיה התנגדות – אפילו של חבר כנסת אחד, מהאופוזיציה או מהקואליציה – לשינוי התקנון של הבית, הוא לא יתניע את השינוי, כי הוא מעוניין שסביב תקנון הכנסת יהיה קונסנזוס; לא של ראשי הסיעות אלא קונסנזוס מלא של הבית כולו. איזה מרחק גדול, איזה מרחק מצער עבר חבר הכנסת יריב לוין דאז לשר של היום – בערך אותו מרחק בין נתניהו של 2023 לנתניהו בממשלות קודמות. ביום הזה אנחנו מביאים תיקון תקנון לא טכני אלא מהותי ביותר. הכנסת בוחרת להתרשל בתפקידה. הכנסת בוחרת שלא למנות במועד הראוי את השותפים לתהליך בחירת השופטים, וכל זה על מנת לאפשר לקואליציה להשלים את מהלך ההשתלטות של הממשלה על תהליך בחירת השופטים. בחדר ועדת החוקה אנחנו עומדים פעם אחר פעם על העובדה שתוכנית ההפיכה המשטרית לא נועדה להחליש רק את מערכת המשפט אלא גם את הכנסת. לא ארחיב בעניין, אך כל מי שמכיר את פרטי הרפורמה יודע שהרפורמה הזאת מעבירה כוח גם מהבית הזה אל הרשות המבצעת ואל הממשלה, כי מבחינת השר לוין, חבר הכנסת רוטמן, ראש הממשלה נתניהו ושותפיהם, יש רק רשות אחת שראוי להעניק לה כוחות, וזאת הממשלה. ומכאן, אדוני היושב-ראש, לעניין המחאה. המחאה הזאת פועלת את פעולתה. אנחנו רואים כיצד דוברי הקואליציה ודוברי הממשלה מאבדים אט-אט את עשתונותיהם נוכח העובדה שאנו חווים בשבועות הללו את המחאה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. הביטויים המוטחים במאות אלפי המוחים – אנרכיסטים, טרוריסטים – כולם עדות לאובדן השליטה של נתניהו ושל שותפיו. אחד מן הדברים שמשגעים את נתניהו, את לוין, את ראשי סיעות הקואליציה, הוא העובדה שהמחאה הזאת מאפשרת לציבור ענק בישראל לתפוס מחדש את הבעלות לא רק על הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם על הציונות וגם על היהדות הישראלית. אל מול מצעד הדגלים הקיצוני, שמתעקש בכל יום ירושלים לצעוד בלב הרובע המוסלמי, תוך הטחת שירי נקמה ושנאה בתושבים הפלסטינים, מתייצבים בשבועות האחרונים מאות אלפי אזרחים למצעד הדגלים הגדול ביותר בתולדות המדינה, מצעד שמבהיר שאנחנו נחושים לא רק להגן על הדמוקרטיה הישראלית אלא גם על ערכי מגילת העצמאות ועל הציונות. לא נאפשר למחנה הלאומני להמשיך ולטעון שהוא המחנה הפטריוטי, בשעה שהם מרימים את ידם על ערכיה של מגילת העצמאות ועל ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. והדוגמה לניסיון הזה לטשטש את הקו בין לאומיות ללאומנות, הדוגמה הטובה ביותר היא התנהלותו המופקרת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא כנראה חושב שלא רק הציבור הישראלי מטומטם אלא גם הממשל האמריקאי ויהדות ארצות הברית. הוא חושב שאם הוא יצייץ בבוקר שהוא בעד למחוק כפר על יושביו ולאחר מכן יתנצל על כך, מישהו יאמין לו שזאת לא כוונתו. השר סמוטריץ', אנחנו יודעים לקרוא. קראנו את תוכנית ההכרעה שלך; תרגמו אותה גם לאנגלית. אנחנו יודעים מה המשמעות ששר בכיר בממשלת ישראל מדבר על החלת ריבונות על אזרחים בלי להעניק להם זכות בחירה. מה אתה חושב, שאנחנו מטומטמים? שהאמריקאים מטומטמים? שאתה תבוא לפורומים בין-לאומיים כשר אוצר וישכחו מה אתה מנסה לעשות בתפקיד השני שלך כשר נוסף במשרד הביטחון לענייני סיפוח ולענייני פגיעה בזכויות אדם? גם האמריקאים וגם אנחנו יודעים להבדיל בין ציונות לבין גזענות, בין לאומיות בריאה לבין לאומנות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו נמשיך לשאת בגאון את דגלי הכחול לבן ולהישבע אמונים – בניגוד לכם – למגילת העצמאות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו סיבות לפחד ולדאגה. עוד ועוד אזרחים חפים מפשע, פלסטינים ויהודים, משלמים בחייהם; עוד עצב, אבל, פחד ושנאה – תוצאה של ממשלה שבמקום להרגיע, מבעירה אש, שמדברת רק באיומים, ממשלה שמסיתה נגד האוכלוסייה הפלסטינית הערבית בישראל, שרומסת זכויות, שסותמת פיות, שמאיימת על כולם, חוץ מהמתנחלים האלימים שביצעו פוגרום בחווארה, שרצחו את סאמח אל-אקטש, בזמן שחיילים עמדו לידם. עליהם היא מגינה. ממשלה שמקדמת סיפוח בפועל והופכת את סמוטריץ' לראש ממשלת המתנחלים – כן, השר שאומר שהמדינה צריכה למחוק את חווארה, זה שארצות הברית שוקלת למנוע ממנו להיכנס לתחומה. הוא מי שקיבל סמכויות שמאפשרות לו להרוס כל סיכוי להסכם שלום בעתיד. ככה זה בממשלת הקיצוניות. המשוואה היום היא שככל שאתה קיצוני יותר, אתה חזק יותר. הרגתם יותר מ-60 פלסטינים בחודשיים. מה אתם חושבים שיקרה, שהכוח שלכם יגרום לפלסטינים לוותר על הרצון למדינה עצמאית? שחמשת הילדים היתומים של סאמח אל-אקטש יגדלו להיות ציונים או שוחרי שלום? אתם משחקים משחק מסוכן, מוסיפים כל הזמן עוד ועוד שמן למדורת השנאה, עד שהשרפה תהיה כל כך גדולה, ואף אחד כבר לא יוכל לכבות אותה. הקיפאון המדיני, הסיפוח, אלימות המתנחלים, היד הקלה על ההדק, מקדמים את כולנו לפיצוץ. התרגלנו כבר לאיומים על אינתיפאדה שלישית. הפעם זה כאן. לקחתם את התקווה. אתם מדברים בשפה אחת בלבד: שפה של כוח, של אדישות לחיי אדם – שפה שנכשלה, שרק מייצרת עוד אלימות משני הצדדים. אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: תייצרו תקווה, לא מלחמה. תפסיקו ללבות את האש, כי הקיפאון המדיני ייגמר באסון. אם הממשלה הזו לא מסוגלת לעשות את זה, אז נתניהו צריך לבנות קואליציה אחרת, שפויה יותר, אחרת אתם מובילים את האזור כולו לתהום, לכאוס, לאנרכיה, וזה יהיה כואב לכולם. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה, 25 דקות. << דובר >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לכאורה דנים כאן היום בסעיף טכני, בסעיף – אגב, בנושאים של הרשות המחוקקת, נציג הממשלה פטור מהשתתפות? כי אינני רואה מישהו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מלכיאלי נמצא. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אה, בסדר גמור. אנחנו לכאורה דנים בסעיף טכני, סעיף שמאריך את לוחות הזמנים לבחירת נציגי הכנסת לוועדות השונות – הוועדה לבחירת שופטים, דיינים, קאדים, קאדים מד'הב – אבל למעשה זהו חלק אינטגרלי מאותו מהלך שמקדמת הקואליציה לשינוי המשטר בישראל, שרכיב משמעותי בו הוא ההשתלטות על הרשות השופטת, ורכיב מרכזי בהשתלטות על הרשות השופטת הוא ההשתלטות על בחירת השופטים. לשם כך היא מבקשת לדחות את הוראת התקנון שלפיה היינו אמורים לבחור בעוד עשרה ימים לכל המאוחר נציגים לוועדה לבחירת שופטים, להאריך זאת בעוד כמה חודשים על מנת שיהיה סיפק בידה לחוקק את החוק החדש ובו ההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים אשר אנחנו יודעים – לפחות זה הנוסח שעבר בקריאה הראשונה – שיש בו רוב מוחלט מובנה לקואליציה. חשוב מאוד, כשאנחנו ניגשים לדיון כזה, להבין מה נקודת המוצא. בחירת השופטים במדינת ישראל ב-70 השנים האחרונות, מאז 1953, דצמבר 1953, ליתר דיוק, נעשית בוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי. בחמש השנים הראשונות לקיום המדינה היא התבצעה על ידי שר המשפטים באישור הממשלה; אם מדובר היה בשופטי בית המשפט העליון – גם באישור הכנסת, ושופטים של יתר הערכאות – באישור הממשלה לבדה. זה אומנם פרק זמן של הרף עין, כי כבר בשנת 1950 שר המשפטים דאז פעל לשנות ולהביא ועדה לבחירת שופטים שהיא בהרכב מאוזן ולא נשלט על ידי הממשלה, והחקיקה הזאת התארכה עד שעברה באוגוסט 1953 בקריאה השלישית. אבל אף שהייתה שליטה פוליטית בשנים הראשונות לקיום המדינה על ידי מפלגת השלטון, על ידי מפא"י, אני יכול לומר שלא הייתה שביעות רצון מצד אנשי מפלגת השלטון מבתי המשפט, מבית המשפט העליון בפרט. אולי אני אתייחס לכך לאחר מכן. זה מתואר בספרו של העיתונאי והסופר ד"ר נתן ברון, זיכרונו לברכה, שנקרא "משפט, יצרים ופוליטיקה – שופטים ומשפטנים בסוף המנדט" – המנדט הבריטי, כמובן – "ובראשית המדינה". דווקא מי שנתן את אמונו בבתי המשפט, ולא בגלל שהשופטים היו דווקא מהזרם הפוליטי שהוא השתייך אליו, היה מי שעמד בראש האופוזיציה, מנחם בגין. המהלך של 1953 הוא מהלך – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תספר גם מה הוא סבל מבן-גוריון ולמה הוא סמך על בית המשפט, כי זה היה העוגן האחרון שלו. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי, אני ארחיב, וזה טוב תמיד לזכור, כי תמיד, אף אחד לא נמצא לנצח בשלטון, אדוני היושב-ראש, אלא מגיע הזמן שהוא באופוזיציה, וכאשר אתה באופוזיציה אתה מעדיף שבבתי המשפט ישבו שופטים עצמאיים, שופטים בלתי תלויים, שופטים שהשלטון אינו שולט בהם. זאת הייתה הסיבה שמנחם בגין אחז באותה תפיסה של רשות שופטת עצמאית, רשות שופטת בלתי תלויה. אבל הדבר המעניין ביותר הוא עצם העובדה שמפא"י, שלא הייתה המפלגה הכי ליברלית שאפשר להעלות על הדעת, שהיה לה שלטון ריכוזי מאוד במדינה, בהסתדרות, במערכות באופן כללי, בצורה בלתי רגילה, ולמרות שהיא לא הייתה שבעת רצון, מכיוון שבית המשפט, כבר בשנים הראשונות, בבג"ץ קול העם ובבג"ץ שייב, נתן פסקי דין שחיזקו את חירויות האדם ושגם הפכו החלטות של השלטון לא פעם, למרות זאת, היא הלכה וויתרה מרצון על אותה סמכות לקבוע מי יהיו השופטים. כאשר החוק הזה עבר באוגוסט 1953 בכנסת ברוב מקיר לקיר זה היה יום חג, מכיוון שבכנסת דאז – אופוזיציה, קואליציה – כולם הרגישו שיש פה התפתחות של מדינת ישראל לכיוון רשות שופטת עצמאית. אני יכול רק לומר בהקשר לדברים שהתייחסתי אליהם קודם, אדוני היושב-ראש, שמנחם בגין, בדיונים שהתקיימו בוועדת החוקה, חוק ומשפט – ואגב, אני לא מסכים עם הדברים האלה שאני אציין אותם כבר – הייתה לו גישה עוד יותר מרחיקת לכת מכפי שהייתה באה לידי ביטוי בחוק השופטים. הוא למשל הציע שבראשות הוועדה לבחירת שופטים יעמוד נשיא בית המשפט העליון ולא שר המשפטים, או למשל הציע שבוועדה לבחירת שופטים, במקום שני שרים ושלושה שופטים יהיו ארבעה שופטים ורק שר המשפטים. על כל פנים, זה ודאי ביטא תפיסת עולם. תפיסת העולם גם הייתה קשורה בטבורה לתפיסה של בית המשפט כמגן על זכויות, לרצון לכונן חוקה, שדוד בן-גוריון התנגד לה. למרבה הצער, הכישלון של כל הכנסות עד היום, הכנסת העשרים-וחמש, בכינון החוקה הוא בעצם שמביא אותנו בימים האלה לאותה פינה שבה אין כללי משחק מוסכמים, אין כללי יסוד משטריים מוסכמים, והדברים הם מאוד מסוכנים. זאת אומרת, אם לחברה אין כללי המשחק שלה – לא נושאי המדיניות, שהם תמיד במחלוקת, אלא הבסיס, מה הסמכות ומה הכוח של כל רשות וכדומה – כדבר שהוא מוסכם, הדבר הזה הוא מאוד מאוד מסוכן. הוא בוודאי מסוכן בחברה הטרוגנית כמו החברה הישראלית, וקל וחומר הוא מסוכן בחברה שמאוימת איומים חיצוניים כמו החברה הישראלית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אלא אם כן השופטים יהיו חכמים כמו שהיו ב-50 השנים הראשונות, שהם ידעו לאזן בין העובדה שאין חוקה לבין שמירה על זכויות האזרח. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תראה, אז כפי שהתחלתי לומר קודם, גם אז השלטון חשב ששופטים הם לא בסדר. צריך לקרוא בספרים. זה לא שאז תמכו בהתערבות של בית המשפט. אגב, זה גם לא נכון שבית המשפט התחיל לפסול חוקים בתקופת אהרן ברק בשנות התשעים. כבר ב-1969, בבג"ץ ברגמן, בית המשפט העליון קבע שחוק הוא לא חוקתי כי – הוא לא אולי השתמש במילים לא חוקתי, אבל הוא – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא סתר חוק אחר. זה משהו אחר. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – פגע בעקרון השוויון במימון בחירות, ולכן הוא שלח את הכנסת לחוקק מחדש, ככה שכל הדברים האלה מוגזמים. בכל העולם כולו, כמובן, חל גידול במעורבות של בתי המשפט בחיים הדמוקרטיים. גם לי עצמי הייתה לא אחת ביקורת, ולא שיניתי את דעתי לגבי מה שנקרא "אקטיביזם שיפוטי". אני חושב שכל אקטיביזם שיפוטי מוגזם הוא לא נכון, אבל יש סכנה יותר גדולה מאקטיביזם שיפוטי, והוא רשות שופטת בלתי עצמאית, וזה דבר שאנחנו רואים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רשות שופטת מה? << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בלתי עצמאית. רשות שופטת שנשלטת על ידי רשות אחרת – הממשלה, לצורך העניין – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אף אחד לא חושב על זה. בסך הכול מה שהם רוצים זה שבית המשפט יפסוק על פי החוק ולא על פי סברה של השופט. זה העניין. עצמאות השופט אומרת שהשופט יכול להגיד שהוא פוסק לפי החוק, לא לפי הסבירות שלו. זה המשבר, וזה נוצר רק אחרי אהרן ברק, זה לא היה לפני זה. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תראה, אדוני היושב-ראש, גם הדיון שאנחנו מקיימים עכשיו הוא קצת מנותק, מהרבה מאוד סיבות, ובין היתר העובדה שבית המשפט של היום הוא לא בית המשפט של אהרן ברק. כל מי שעוקב אחרי הפסיקה, אחרי הפסיקות האחרונות ואחרי האסכולות השונות בבית המשפט, מבין שהיום בית המשפט השתנה; אני גם אסביר מייד, תכף. אמר את זה גם פרופ' מני מאוטנר. פרופ' מני מאוטנר הוא אחד הפרופסורים המוערכים למשפטים, והוא מאוד ביקורתי כלפי האקטיביזם השיפוטי, ואפילו מתייחס לאקטיביזם השיפוטי כאל דבר שהוא מהלך פוליטי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ברור. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> והוא בא ואמר, באותו ריאיון שפורסם ביום שישי בדה-מרקר – הוא כמובן עמד על דעתו כפי שהייתה כל השנים, אבל הוא אמר: מי שמתייחס היום לבית המשפט כפי שהיה בית המשפט לפני 12 שנה – זה עולם אחר לחלוטין. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בעצם ב-70 השנים הללו חלו תמורות חברתיות, תמורות דמוגרפיות, אבל בסופו של דבר ההרכב נשאר אותו הרכב של תשעה חברי ועדה, שבהם שני שרים, שני חברי כנסת, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושני חברים מלשכת עורכי הדין. בראש ובראשונה, אני רוצה לומר, כמי שעמד בראש הוועדה הזאת, כשר המשפטים, ולפני זה כיהן בה, לפני עשור, כשר השני מטעם הממשלה, שההרכב הזה הוא הרכב טוב, הוא הרכב מצוין. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה שינית אותו לשבעה – – – << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני שיניתי דבר חשוב, שהוא הרוב הנדרש לבחירת שופט בבית המשפט העליון, כדי למנוע מצב שבו מי שיש לו חמישה מתוך התשעה, הוא יכול לקבוע 100%. אמרתי שאם אנחנו אומרים שבעה מתוך התשעה, אנחנו נותנים משקל לכל הגורמים בוועדה, אנחנו דוחפים אותם להתפשר ואנחנו מביאים לבית משפט יותר מגוון, מכיוון שאף אחד לא יכול לצאת כשמלוא תאוותו בידו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זאת אומרת שאתה בעצמך הבנת שזה לא בסדר, כמו שהיה. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא הביא משהו – – – << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אגיד לך איך הדברים קרו, מה היה הסיפור: השרה ציפי לבני, שהחליפה בכנסת השש-עשרה – אחרי שהייתה תוכנית ההתנתקות ופוטר טומי לפיד – החליפה את טומי לפיד ב-2005 כשרת המשפטים, היא רצתה למנות את פרופ' רות גביזון ז"ל לבית המשפט העליון, והנשיא אהרן ברק התנגד לכך. היה לו הרוב להתנגד לכך. אני אמרתי לציפי – וחשבתי הרבה על הבעיה הזאת, והגעתי למסקנה והנחתי אותה אז, בכנסת השש-עשרה, כהצעת חוק: בואו לא נשנה את הרכב הוועדה אלא את הרוב הנדרש, ולא בכל הערכאות – לא בבתי משפט שלום ומחוזי אלא בעליון, כי באמת העליון עוסק בסוגיות ציבוריות שנוגעות לערכים, והשקפת העולם של השופט – לא במובן המפלגתי אבל כן במובן של איזון בין ערכים שונים – היא מאוד מאוד חשובה. ולכן אני הנחתי, אדוני היושב-ראש, באותה כנסת, שתי הצעות חוק: האחת לשינוי הרוב הנדרש לבחירת שופט בבית המשפט העליון, השנייה בנושא שימוע של מועמדים לבית המשפט העליון בפני הוועדה לבחירת שופטים, על מנת לייצר את אותה שקיפות וגם את הלגיטימיות בדיון בהשקפת העולם של השופט בהליך המינוי. לבצע את שני הדברים הללו לקח שנים, כפי שאפרט. זה לא היה מהיום למחר, זה היה בהידברות, אבל כשהגעתי לבצע אותם, הגעתי על בסיס רוב גדול מאוד – בכנסת בפעם הראשונה ובוועדה לבחירת שופטים בפעם השנייה – שתמך במהלכים שבהתחלה לא היה להם רוב. ולכן אני אומר, מהניסיון שלי, שאפשר להגיע לרפורמות בהסכמה רחבה. הדבר הזה מחייב את הסבלנות ואת הראייה הרחבה הנדרשת, כדי שגם השינויים האלה יישארו לשנים ארוכות לאחר מכן. אחרת יכולה לבוא ממשלה אחרת ולבטל את זה כשלה יש רוב פרלמנטרי. השרה ציפי לבני, שהייתה לה מורת רוח מהמצב, אמרה: אני לא עושה דברים כאלה. אמרתי לה: אם את לא עושה דברים כאלה, אני מודיע לך, גברתי שרת המשפטים, שאת לא תמני שופט אחד לבית המשפט העליון בתקופת כהונתך. ואכן, פרופ' גביזון ז"ל לא מונתה, אבל גם לא מונה אף שופט אחר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל גביזון היא סמל לכך שרק בגלל האג'נדה שלה, בגלל הדעות שלה – – – << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חושב שהיה שגוי לא למנות אותה, אבל היום זה לא יכול היה לקרות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> למה? << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אסביר לך למה, אדוני היושב-ראש: כי היום נוצר אותו מאזן פנימי של השבעה מהתשעה. כל אחד חייב להתפשר. לא יכול נשיא בית המשפט העליון להגיד: אני לא אמנה אף אחד, יבוא איזה שר בעתיד ואני אשכנע אותו בעמדתי, מכיוון שעצם המצב שלרוב הפוליטי ששולט במדינה – יש לו לפחות שלוש אצבעות בוועדה לבחירת שופטים, יש לו גם את הווטו, אי-אפשר לעשות בלעדיו, וזה יוצר את איזון הכוחות. לכך התייחס פרופ' מאוטנר במאמר שלו בדה-מרקר והסביר שם שבשל החוק הזה היום, הרכב בית המשפט העליון הוא הטרוגני. מי השתכנע בסופו של דבר לבצע את זה? פרופ' דניאל פרידמן, בממשלה של אולמרט. אני הייתי חבר באופוזיציה, ובהתחלה הוא רצה לעשות את מה שיריב לוין רוצה לעשות – לשנות את ההרכב. איחלתי לו הצלחה. אמרתי לו – אנחנו היינו רק 12 מנדטים אז, סיעת הליכוד. אמרתי לו: יהיו לך כמה תומכים אצלנו. אחרי כמה חודשים הוא בא אליי ואמר לי: מה עם החוק שלך? ואז העברנו את החוק הזה בתקופה יחסית קצרה, אבל בקונסנזוס מאוד מאוד גדול. הוא עבר פה בקריאה השלישית ברוב של 55 נגד 11; למעט השמאל הקיצוני, הקואליציה והאופוזיציה, רובן תמכו בחוק הזה. המהלך השני, אדוני היושב-ראש, הוא המהלך של שימוע בבחירת השופטים לבית המשפט העליון. ואמרתי, השימוע הזה, בעיניי, הרעיון הזה שאתה מעביר בשידור חי, יש לו שתי תכליות: קודם כול, הוא מייצר שקיפות. כל הזמן אומרים: בחדרי-חדרים – אז הציבור יכול לראות, יכול ללמוד על המועמדים, על השקפת עולמם המשפטית, על התשובות שלהם על שאלות וכדומה וגם על הרקורד שלהם מתוך ההליך הזה. הוא גם הופך את הסוגיה הזאת ללגיטימית ושהיא חלק מהבחירה, זאת אומרת, אי-אפשר להתעלם מכך שהשקפת העולם של השופט היא רלוונטית בבחירה לבית המשפט העליון. אבל למרות זאת, אדוני היושב-ראש, מהכנסת השש-עשרה, כשהגשתי את ההצעה הזאת, קרוב ל-20 שנה לא היה לה רוב, והיה מאוד מסובך – גם בתקופת הממשלה הקודמת יאיר לפיד התנגד לכלול אותה בהסכמים הקואליציוניים. אני העברתי את זה כהחלטה בוועדה לבחירת שופטים ברוב של שמונה מתוך התשעה. רק חברת הכנסת רייטן נמנעה. אבל הדבר הגדול שקרה הוא שגם שופטי בית המשפט העליון ובראשם הנשיאה חיות השתכנעו שיש מקום בימינו ללכת להליך עם שימוע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז למה אין שימוע? << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, הוא יהיה כבר. על פי הדין היום – ויש שני מקומות שמתפנים השנה, ב-2023 – יתקיים עם שימוע פומבי בכל מקרה, גם אם הכנסת הזאת לא תחוקק שום חוק, מכיוון שזו החלטת הוועדה. אינני רואה אף שר היום – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש סמכות לוועדה להחליט החלטה כזאת? << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בוודאי. הכלל שקבוע בחוק הוא שדיוני הוועדה לבחירת שופטים חסויים אלא אם כן החליטה הוועדה אחרת, ועל הסייג הזה אני ביססתי את ההחלטה בוועדה לבחירת שופטים. אבל תראה את הדבר הגדול שקרה, אדוני היושב-ראש: חבר הכנסת רוטמן, שהיה אצלי חבר הוועדה מטעם האופוזיציה, והנשיאה חיות, הרימו את היד בדיוק לאותו תיקון, והוא עבר, אני לא רוצה להגיד פה אחד, אבל קרוב מאוד, כמעט פה אחד. אני אומר את זה כי אותם עקרונות חלים גם היום. זה לוקח זמן, זה כרוך בהידברות וזה מבשיל בסוף בהסכמה רחבה. לפעמים זה עניין של חודשים, לפעמים זה עניין של שנים; זה בטח לא מה שאנחנו רואים שקורה בימים האלה בכנסת. אני אומר, קודם כול, ההליך הוא לא נכון מבחינת איך שהוא מתנהל; ב. הוא לא נכון לגופו. למה לא? קודם כול הוא לא נכון מבחינת איך שהוא מתנהל, כי מסורת של 70 שנה, שבה כל הממשלות, מימי הכנסת השנייה – ואנחנו מדברים על 1953, שהייתה תקופת הכנסת השנייה – ועד לכנסת העשרים-וחמש, שמכהנת היום, כולן בחרו בוועדה באותו הרכב; נכון, מ-2008 עם התיקון שצוין, אבל השיטה הזאת, מניסיון ראיתי שהיא שיטה טובה. קודם כול, היא נותנת כוח גדול בידי הדרג הפוליטי. לא ניתן לבחור, אדוני היושב-ראש, אף שופט בניגוד לעמדת שר המשפטים, מכיוון שהוא שולט על סדר-היום, מה יעלה להצבעה, מה לא יעלה להצבעה. לא ניתן גם, כמו שצוין קודם, לבחור שום שופט לבית המשפט העליון בניגוד לדעת הרוב הקואליציוני באותה עת. בסופו של דבר הגורמים השונים שנמצאים בוועדה וגם השופטים, ואני מציין גם את עורכי הדין, הם חשובים. הם יכולים לתת לך ממדים: אם לשופט יש מזג שיפוטי או אין לו מזג שיפוטי, איך הוא מתנהג כלפי הצדדים, האם הוא סוחב את הדיונים על פני שנים ארוכות או הוא עובד ביעילות. וזה שיש גם – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה שקרה בלשכת עורכי הדין בתקופות האחרונות לא מעיד על מה שאתה אומר עכשיו. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אומר לך מהניסיון שלי, ובוועדה ישבו שני נציגים מצוינים, הם עשו עבודה מאוד טובה. דווקא העובדה שהם באים ממקום אחר, לא מהרשות השופטת, זאת אומרת יש גם את מי שמתדיין בפני בית המשפט אבל גם את השופט – הרבה פעמים זה מעורר מחלוקת, ודרך המחלוקת מתבררת האמת. כאשר אתה תציב בוועדה רק גורמים פוליטיים או תשתית אותה רק על גורמים פוליטיים – לא טוב. כמובן, הגורמים הפוליטיים צריכים להיות דומיננטיים, לכן אני אמרתי בתחילת הדברים: אינני מסכים עם מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שבראש הוועדה צריך לעמוד נשיא בית המשפט העליון. אדרבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז הייתה תקופה שונה בזה, הייתה תקופה אחרת לגמרי. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> העקרונות, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כמו שהיום בית המשפט השתנה לגמרי והפך להיות מתעמר ולא מסתכל על החוק ומחליט על ערכים אישיים וסבירות אישית, כך אז בן-גוריון והרוב שלו היו נגד בגין ולא התחשבו בחוק, ולכן הוא חיפש מחסה שם. << דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אינני רוצה להגיד לך כל מה שהשתנה. גם הכנסת השתנתה, גם הממשלה השתנתה. אני חושב שעקרונות היסוד אינם משתנים. זאת אומרת, הוועדה – באופן בסיסי אני אומר משהו. זה לא שאי-אפשר לשקול שום שינוי, אפשר לשקול, אבל באופן בסיסי השיטה הזאת היא שיטה נכונה, ויש בה האיזונים הפנימיים. אני יכול לתאר לעצמי כאדם פוליטי מה יקרה ברגע שיהיה רוב קואליציוני בוועדה. זה לא יהיה שונה בהרבה מכפי שאנחנו פה בוחרים יושב-ראש ועדה או משהו אחר, זאת אומרת, תהיה הסכמה פוליטית בין כמה גורמים שנמצאים באותה עת בקואליציה, והיא לא בהכרח – ואני הייתי אומר אפילו הפוך: היא בהכרח לא תביא לבחירת השופטים הטובים ביותר לבית המשפט. כמובן שהדרג הפוליטי, יש לו תפקיד מאוד חשוב. למשל – שאלות שאני שאלתי את עצמי: האם שופט מנהל דיונים ביעילות, כן או לא; האם שופט קשוח עם הפשיעה שהיום משתוללת או הוא נוטה להקל, ואני מדבר על פושעי האלימות והדברים החמורים שאנחנו מכירים. אתה מסתכל על הדברים האלה, והם חשובים, כי אתה בכל זאת נשלח על ידי בוחרים שיש גם להם השקפה, אבל המרכיב המאזן הזה הוא חשוב מאוד, והרבה מאוד פעמים גם הלחצים מאזנים אחד את השני. לפעמים באים גורמים פוליטיים שרוצים שאתה תעשה החלטה שיש לה איזשהו טעם פוליטי – למנות את פלוני או אלמוני; אין לה טעם ענייני, הוא לא מצטיין, אבל יש רצון פוליטי כזה. כשיש מישהו נוסף בוועדה שהוא מאזן, אתה יכול גם לסכור מגמות כאלה. אני מסכם ואומר, כי אני ראיתי, אדוני היושב-ראש, שזמני תם: מאוד מסוכן ולא רצוי לעשות תיקונים כאלה. אם הזכרתי את חוק השופטים, שהובא מ-1950 והחקיקה הסתיימה באוגוסט 1953, אחרי שלוש שנים, זה מלמד למה אי-אפשר ללכת בכוח ובכמה שבועות לשבור את המסורת המשטרית של מדינת ישראל בסוגיית בחירת השופטים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גדעון סער. חברת הכנסת שרון ניר. על עיקרון אחד אסור לוותר – ששופט ישפוט על פי החוק וכוונת המחוקק. זה צריך להיות מוסכם. אם זה לא מוסכם, הכאוס יימשך. << קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אין חוק שבדיעבד לא מעלה שאלות פרשניות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, אבל בתוך החוק, לא סבירות של הסברה או ערכים שהוא הביא מהבית, השופט. << קריאה >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הסבירות זה החלטות מינהליות, זו סוגיה אחרת. אבל בסדר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, עשר דקות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני צומת גורלי שעשוי לשנות את פני המדינה. הצביון של המדינה, הצביון היהודי, הדמוקרטי, הליברלי, נתון בסכנה. שינוי מערכת המשפט שאותו מובילה הממשלה בחודשים האחרונים מעורר את חרדת העם כולו, ולא בכדי. היחס המחפיר של הממשלה לזעקות של רבע מיליון מהתושבים בהפגנות מבשר על הבאות. העם מפחד, העם מפחד לאבד את הצביון הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובצדק. סוף השבוע האחרון התחיל בריאיון זחוח של חבר הכנסת שמחה רוטמן בתוכנית עובדה. בריאיון הבהיר רוטמן שבבסיס בג"ץ אליס מילר השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של השופטים היו כי היא דומה לבת הנחמדה של השכן, אז מגיע לה. כן, זה ציטוט אמיתי. בג"ץ אליס מילר, הבג"ץ שפתח את שערי קורס טיס, הבג"ץ שפתח את שערי קורס חובלים, הבג"ץ שפתח תפקידי לוחמות רבים בצה"ל, אשר בבסיס השיקולים שלו עמדה עתירה מוצדקת הטוענת לשוויון הזדמנויות ולשיבוץ נשים בצה"ל על פי כישורים ויכולות, הוא הבג"ץ שרוטמן זלזל בו – בג"ץ שבעקבותיו משנת 2000 ואילך משרתות בצה"ל אלפים ואולי אפילו עשרות אלפים של לוחמות, כי הן ברוכות כישרון וכי הן בעלות יכולות העונות על הצרכים המבצעיים של צה"ל. אבל רוטמן בשלו, זחוח ומזלזל – מזלזל בנשים, מזלזל בלוחמות אשר חירפו נפשן למען ביטחון ישראל, וכך במשפט אחד, שטחי במיוחד, ביטל רוטמן את הצורך בכתובת שיפוטית לזכויות אדם, לזכויות נשים ולזכויות הפרט בכלל. הלוחמות הן גיבורות עזות נפש שמחזקות את הצבא. אני רוצה מעל במה זו להצדיע לכל הלוחמות שמשרתות בצה"ל. כולנו חבים להן על פעילותן האמיצה ותרומתן למדינת ישראל. אגב, למי שפספס, זה אותו רוטמן שאמר לפני כמה חודשים שלוחמות מנמיכות את הסטנדרטים בצה"ל. הסגנון של רוטמן הוא חלק מהלך הרוח של חלק מראשי הקואליציה הנוכחית, שלמרבה האירוניה שירתו שירות מצ'וקמק בצה"ל, וגרוע מכך – חלקם לא עשו שירות צבאי בכלל. אותם אלו שמובילים היום את שינוי מערכת המשפט גם מובילים אותנו לאי-שוויון בנטל, וחלקם אומרים בלי בושה שלאחר שינוי מערכת המשפט, חצי מהעם ישרת בצבא והחצי השני ילמד תורה. במדינת ישראל הביטוי היום-יומי לאחדות ולעוצמה הוא התייצבות הדורות הבאים על המשמר והגיוס לצה"ל. הממשלה הרעה הזאת מערערת, לצערי, גם את המודל הזה. עוצמת הניתוק וההתעלמות של הממשלה מזעקתם של טובי האזרחים, אלו שמשרתים בצה"ל, אלו שעובדים, אלו שמשלמים מיסים, מעמיקה את הפער ומעוררת את טובי הלוחמים בעבר ובהווה ואת אנשי המילואים למחות ולזעוק בקול גדול. הלוחמים ואנשי המילואים זועקים בקול גדול. היקף הפניות העצום שהגיע וממשיך לזרום לראש הממשלה, ובתוכו פניות של אלופים, פניות של יוצאי סיירות, פניות של טייסים, פניות של אנשי מילואים, פניות של פטריוטים מלח הארץ, שאליהן מצטרפות גם פניות של רופאים, של הייטקיסטים, של כלכלנים, של נגידי בנק ישראל, של מנכ"לי משרדי ממשלה לשעבר – כל אלה נאבקים על דמותה של הארץ שלנו וזועקים בקול גדול לפני שיהיה מאוחר מדי. לצערי, זעקתם נתקלת בבוז, ובמקום שיקשיבו להם, אותם ראשי קואליציה מנותקים מכנים אותם "אנרכיסטים", והיו שהגדילו לעשות וכינו אותם "טרוריסטים". בחרתי להקריא לכם ציטוטים נבחרים מתוך המכתבים ששיגרו עשרות אלפי אזרחים מהקבוצות שתורמות למען מדינת ישראל כל חייהן. אפתח במכתב שפורסם שלשום ולי באופן אישי כיווץ את הבטן. המכתב נשלח מלוחמים שהיו באנטבה לבנימין נתניהו. הם חוששים חשש אמיתי אל מול השינויים שאותם הממשלה בראשותו מבצעת, וזה מה שהם כותבים לראש הממשלה: אתה, ביבי, השווית אותנו למבצעי הפוגרום בחווארה, והילד שלך, שלא החזיק בחיים רובה ביד, מכנה אותנו "טרוריסטים". זכינו להימנות עם קומץ לוחמי הפריצה באנטבה – לא היה לנו רולקסים, היו לנו קלצ'ניקובים – יחד עם מפקדנו קר הרוח והאמיץ יוני נתניהו, זיכרונו לברכה, שהקריב את עצמו במודע ובעיניים פקוחות למען מדינת ישראל. אבל אתה, אתה מקריב במודע ובעיניים פקוחות את המדינה והעם למען האינטרסים שלך. אני רוצה להמשיך למכתב המילואימניקים, אלו שנושאים בנטל מרבית חייהם, עוזבים את המשפחות ואת העבודה ונקראים לדגל כשצריך: אם ממשלת ישראל תוסיף ותחוקק חוקים שמעקרים את הדמוקרטיה הישראלית מתוכנה והופכים אותה לכלי ריק, היא תפגע לא רק במערכת המשפט, היא תפגע בחברה הישראלית. כבר עכשיו נזק רב נגרם. אם החוקים המוצעים יאושרו, הדמוקרטיה בישראל, מגילת העצמאות ומסמך רוח צה"ל יהיו כלי ריק. לפיכך מתערער הבסיס שעליו עומד הצבא שלנו, שאותו שירתנו נאמנה עד כה. אליהם מצטרף מכתב הטייסים, שבו הם אומרים: מדינות שבהן יש כוח רב מדי, גדול ועודף לממשלה וללא איזונים ובלמים מספיקים מצד הרשות המבצעת והמחוקקת אל מול השופטת, אינן מדינות הראויות להיקרא מדינות דמוקרטיות המבטיחות ושומרות על זכויות הפרט והמיעוטים. היות שאף אחד מהממשלה לא מצא לנכון להטות אוזן קשבת ואמפתיה למכתבים הללו, מבקשת אני לפנות לאחינו הלוחמים בעבר ובהווה, אלו שכתבו את המכתבים, מלח הארץ – אתם מגש הכסף של הארץ הזאת – ולומר להם: אחיי, זעקתכם מהדהדת, קולכם נשמע בכנסת. כמוני כמוכם, אני כואבת כאב גדול. אבל כדי לשמור על הנס הגלוי הזה שנקרא מדינת ישראל, אנחנו חייבים לשמור על הצבא ולהותיר אותו מחוץ לשיח הפוליטי. לכן, כולנו צריכים לקרוא בקול גדול: לא לסרבנות ובעד צה"ל. וברוח זו, התרגשתי לקרוא את מכתב בוגרי יחידת אגוז לרמטכ"ל, ואני מצטטת אותם: "הגענו ליחידה מכל קצוות הארץ ולכל אחד מאיתנו השקפת עולם שונה. ביצענו כל משימה שניתנה לנו ונלחמנו יחד כתף אל כתף בכל הגזרות. השתתפנו במבצעים ובמלחמות. לצערנו, איבדנו גם חברים יקרים ואהובים – – – היום, כמו אז, אנחנו אוהבים את המדינה ושמים בצד את כל המחלוקות הפוליטיות כאשר מדובר במלחמה מול אויב. רצינו לומר בקול ברור: נתייצב לכל משימה שייתנו לנו." אנחנו אוהבים את צה"ל ואוהבים את המדינה. לוחמי יחידת אגוז, אתם הסמן הימני שלי. מי ייתן ותהיו הסמן הימני של כל המשרתים בצה"ל, במילואים ובסדיר. בצה"ל משרתים כולם – חילונים ודתיים, נשים וגברים, יהודים ולא יהודים, פריפריה ומרכז. מקום המדינה ועד היום הצבא היה ויישאר תמיד מקור הגאווה שלנו, של ילדינו ושל נכדינו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עוד 20 שניות, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> משפט סיום. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ממשלת ישראל, תתעוררו. אולי לכבוד חג הפורים, תתחפשו ותנסו להראות כאילו אכפת לכם. ונהפוך הוא. המוחים הם לא אנרכיסטים, הם לא טרוריסטים. לא ייתכן שבשביל האינטרס הפוליטי שלכם תכפישו כל קבוצה שלא מתיישבת עם האג'נדה שלכם. הסגנון הנלוז שלכם רק מרחיק את טובי בנינו מכם ומהמדינה. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק), מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 37) (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << נושא >> הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת לא פועלת מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. לא תיקון וצדק היא רוצה אלא ריסוק וביטול החירויות והזכויות שלנו. הממשלה הזו החליטה לחסל לדור שלי את העתיד. לא רק שהיא לא מגדילה את שכר המינימום, לא רק שהיא לא בונה דיור בר-השגה, לא רק שהיא לא עושה באמת חינוך חינם מגיל לידה או מקצרת את שבוע העבודה או מאפשרת לנו, הצעירים והצעירות, לנשום – היא החליטה שצעירים וצעירות שגדלים פה יחיו במדינה אחרת, מדינה לא דמוקרטית, בלי כל אופק לשקט וביטחון, ענייה ונחשלת. מדינה שהייתה אבן שואבת להשקעה והתנדבות, מקור לגאווה ולתקומה, הופכת להיות זירת אירוע שיש לברוח ממנו, והממשלה רואה ויודעת וממשיכה להוביל עם שלם אל פי תהום. מדינה שנבנתה על עקרון שוויון ההזדמנויות, במקום לעמוד עליו ולהפוך אותו לממשי, היא משנה פניה למשטר נאמנות סקטוריאלי. מדינה ענייה, שנבנתה מכספי תרומות, עם תשתית רווחה אוניברסלית, הפכה למדינה עשירה, ומרוב גובה וניתוק לא רואה את מי שהיא מפילה ורומסת בדרך. ממשלה שמדברת בשם החלשים ביותר ועוסקת כל היום במנעמי השלטון, בתפקידים, בכבוד, במימון תפנוקים לעצמה, במימון המעונות הפרטיים של ראש הממשלה, מולטי-מיליונר ועתיר נכסים, בעוד אותה ממשלה ביטלה את חוק רן כהן, שהוא חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי; בעוד אותה ממשלה מפנה דיירים בעוני ומצבי קצה אל הרחוב, לגור באוהל בפארק, אותה ממשלה שלא משאירה לדור שלי שום סיכוי לקורת גג בטוחה. המדינה שלנו, שהיא נס גדול מאוד, יוסדה פה עם זכות הצבעה לנשים, ומעגנת היום בחוק פגיעה בנשים ובזכויות שלהן; ממשלה שהחליטה לרמוס זכויות של נשים, של מיעוטים, של להט"בים ושל כל מי שלא עומד בקו השולט; מדינה שבה מערכת המשפט, שאותה יש לתקן, שהוקמה עם תשתית ההבנה של הסכמות רחבות למען כל חלקי המקום והבית הזה, נלקחה כבת ערובה של מבקשי רעתה, של מחריביה; מדינה ששואפת להילחם בשחיתות, אך נציגיה מבקשים להפוך את השחיתות לסמל סטטוס מנצנץ; מדינה דמוקרטית שמשנה פניה לדיקטטורה המבצרת את השררה של השלטון, שחטף את ערכיה ומחסל את יסודותיה. הממשלה הזו יוצאת נגד המושג "פרוגרס". ומה זה פרוגרס? קדמה. קדמה זה רע? לאן הם רוצים להביא אותנו? להחזיר עבדות ילדים? שנשים לא יוכלו לעבוד? שלא יוכלו להיבחר לכנסת ולהצביע? שלילדות יהיה אסור ללמוד בבית הספר? שלבעל יהיה מותר לאנוס את אשתו? את זה הם תוקפים? חבורה של פרימיטיבים שמרנים הומופובים ושונאי נשים. אני מייצגת קול של דור שלא מוכן עוד להסתפק בפירורים, ובטח לא מוכן לוותר על הזכויות וההגנות שלו. אנחנו נלחמות ונלחמים את מלחמת השחרור שלנו, השחרור ממי שרוצים להחזיר אותנו אחורה, להפוך אותנו לחלשים, לדהויים, לכבויים וללא תקוות. אנחנו הדור שמבקש להחזיר את התקווה, לבנות פה חברת מופת שיודעת שאפשר לחיות פה כולנו יחד, חברה שבה חיים משותפים ברווחה ובכבוד הם ערך עליון. אז אני דווקא אומרת היום כאן, במקום הזה: אפשר וצריך אחרת. אפשר וצריך להילחם על דמות המקום הזה. אבל לא עושים את זה עם חצי דמוקרטיה או דיקטטורה מלאה. לא עושים את זה עם אצבע בעין ופוליטיקה שכל-כולה היא שנאה בשם מי שמבקשים לבצר את כוחם ואת השררה. עושים את זה עם אהבת ישראל; עושים את זה עם כל מי שרואים במקום הזה את הבית – הבית שבו צריכים לחיות יחד, בחיים משותפים, עם תקוות, עם חלומות, עם הגשמות, עם מקום שאפשר לשאת אליו עינינו ולהסתכל בגאווה על הבניין הזה שבנינו, על הארץ הזו, שהיא באמת נס גדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבנתי שרוטמן, לוין, נתניהו והשותפים השונים שלהם מוטרדים מכך שבג"ץ זה גוף של אליטות, שבעצם בג"ץ זה לא גוף שמגן על חלשים. לכאורה זו הסיבה העיקרית שבגללה הם החליטו לרוץ עם אותה הפיכה משטרית. אז האם זה נכון? זה באמת הטריד אותי. אולי הם צודקים ובג"ץ הולך תמיד עם החזקים? אז הלכתי ללמוד את הנושא קצת, להכיר את פסקי הדין של בג"ץ, וגיליתי שהם צדקו. תראו את כל הקבוצות הפריבילגיות האלה שבג"ץ העז להגן עליהן בפסקי הדין שלו. אתן לכם כמה דוגמאות: תושבי הפריפריה שלא קיבלו שירותי בריאות ראויים – תושבי הפריפריה הם הרי פריבילגים ידועים; תושבי עיירות פיתוח שהופלו בהקצאת קרקעות אל מול המושבים שממוקמים לידם – גם כן פריבילגים; כרמיאל, עכו וטבריה, שלא זכו להטבות מס למרות שיישובים עם קריטריונים דומים כן קיבלו הטבות מס; יישובי עוטף עזה, שלא זכו למיגון ראוי נגד טילים; חייל חרדי שלא זכה לאוכל כשר למהדרין בצבא – גם עליו בג"ץ הגן; בנות חרדיות מזרחיות שרצו להתקבל לסמינר והופלו לרעה רק בגלל המוצא שלהן – איפה ש"ס? על זה קמתם, לא? אז בג"ץ הגן גם עליהן; ילדים יוצאי אתיופיה מפתח תקווה שרצו ללמוד במוסדות חינוך מסוימים ולא קיבלו אותם – גם עליהם בג"ץ הגן; יוצאי אתיופיה ומזרחים שהמשטרה עיכבה ברחוב בלי שביצעו כל עבירה – גם עליהם בג"ץ הגן; תלמידי חינוך מיוחד שלא קיבלו הסעות לבית הספר; בעלי מוגבלויות שלא קיבלו סיוע במימון דירה; מבוגרים שלא התקבלו לעבודה רק בגלל הגיל שלהם – זה נקרא גילנות, והרבה ישראלים סובלים מזה, וגם עליהם בג"ץ הגן. הממשלה הזו רוצה לרסק את בג"ץ ממגוון שיקולים: אחד רוצה את זה כי הוא רוצה לבחור את השופטים שיכריעו בעניינים שלו – יש לו כתבי אישום, הוא רוצה שליטה מלאה בעסק; השני רוצה את זה כי הוא רוצה מדינת הלכה, זו האג'נדה שלו; השלישי רוצה את זה כי הוא רוצה לתת כספים רק לסקטור שלו, ומה לעשות? זה לא שוויוני, בג"ץ לא מרשה את זה, אז בואו נדרוס אותו. דבר אחד בטוח: אף אחד מהם, אבל אף אחד מהם, לא רוצה את ההפיכה הזו כדי להגן על החלשים, כי התוצאה תהיה ההפך הגמור, והעובדות, כפי ששמעתם, מוכיחות את זה. חייבים לעצור את ההפיכה המשטרית הזו עכשיו. עכשיו אני רוצה, ברשותכם, לספר לכם סיפור על שופטת. נקרא לה השופטת ג'. ג' גדלה בעכו להורים יוצאי מרוקו ובנתה את עצמה בעשר אצבעות. באמת, היא עבדה קשה. היא התקבלה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היה לא קל להתקבל. לאחר שסיימה את התואר הלכה לעבוד כעורכת דין במשך עשור. בהמשך, בזכות הכישורים שלה והחריצות שלה, היא מונתה לשופטת בית משפט השלום בירושלים. אחר כך, היא עברה בהמשך לבית המשפט השלום בחיפה, והתקדמה עם השנים לבית המשפט המחוזי בירושלים. בין הפסיקות שלה בבית המשפט המחוזי יש אישור התובענה הייצוגית של ארגון קולך נגד תחנת הרדיו קול ברמה. התחנה הזו בעצם הפלתה נשים והייתה לה מדיניות סדורה שלא לאפשר לנשים להישמע בתוכניות הרדיו. אותה שופטת אמיצה הגנה עליהן. ג', או יותר נכון כבוד השופטת גילה כנפי שטייניץ, מונתה לתפקיד הזה של להיות שופטת בבית משפט העליון על ידי ממשלת השינוי בשנת 2022. יותר מ-15 שנים במצטבר מכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה, הגבר האשכנזי הפריבילג, שעומד כבר רבע מאה בראש מפלגה שאף פעם, אבל אף פעם לא בחרה מזרחי שיעמוד בראשה. אותה ממשלה גם מעולם לא מינתה אישה מזרחית להיות שופטת בבית המשפט העליון. בממשלת השינוי שלנו לקח פחות משנה לעשות את זה, פחות משנה. אז כשאמסלם וריקלין וינון מגל מספרים לכם סיפורים על אפליה ועל השד העדתי בניסיון לייצר ספין שיסיט את השיח מההפיכה המשטרית, תזכירו להם בבקשה מי מדבר וממשיך לבחור באשכנזים ומי עושה באמת. אני רוצה לספר לכם על אירוע שקרה לי בשבוע שעבר. ביום חמישי האחרון קיימנו מפגש עם ארגוני החברה האזרחית שמקדמים את הזכויות של קהילת הלהט"ב. סיימתי את המפגש הזה עם תחושת מועקה גדולה מאוד. שמענו נתונים מאוד מאוד מטרידים מהשטח. שימו לב: בבתי הספר יש ירידה של כ-30% בהזמנת סדנאות לחינוך לסובלנות. אלה סדנאות שמסייעות לצוותי ההוראה לטפל ולסייע לילדים שנמצאים בתהליך של יציאה מהארון או שהם חווים תהליכי להט"בופוביה. זה קורה בכל המקומות – במגזר החילוני, במגזר הדתי; בכל המקומות. יש עלייה דרמטית בפניות על אלימות כלפי הקהילה, עלייה של למעלה מ-50% בתלונות על פגיעה בטרנסים; יש עלייה של פי שמונה בתלונות על אפליה בבתי עסק, וזה עוד לפני שחוק האפליה שהופיע בהסכמים הקואליציוניים חוקק בכלל. כפי שאמרה אחת מהנוכחות בדיון – אני לא אשכח את זה – היא אמרה: תקשיבו, זה כבר לא משנה אם אתם מחוקקים את חוק האפליה במתן שירותים או לא, בפועל אנשים כבר רואים בזה איתות והם רואים בעצם זה שזה מופיע בהסכמים קואליציוניים מתן לגיטימציה להפלות אנשים מקהילת הלהט"ב ולומר: אתה לא תקנה בחנות שלי, או: את לא תלוני בבית המלון שלי, ממש כך. סקר אקלים שנערך בקרב סטודנטים מקהילת הלהט"ב הראה שלמעלה מ-60% מהסטודנטים לא מעיזים לצאת מהארון באקדמיה כי הם פוחדים שיפגעו בהם, וזה למרות שבביתם הם כבר מחוץ לארון. הארגונים סיפרו על אין-סוף תביעות הטרלה שמגישים נגדם. סתם גוררים אותם לבתי משפט שוב ושוב ושוב בטענות משוללות כל בסיס רק כדי להתיש אותם ולגזול מזמנם. הם סיפרו על השתלטות של ארגון שנקרא "בוחרים במשפחה", שמקדם טיפולי המרה וערכים מאוד שמרניים, שפורס תאי סטודנטים בקמפוסים בכל רחבי הארץ ופשוט מטיל פחד ואימה על הסטודנטים שהם חלק מקהילת הלהט"ב. צריך להבין, המשמעות של המגמה המסוכנת הזו היא שיש אנשים רבים במדינת ישראל שנאלצים לחיות בשקר מתוך חשש שיפגעו בהם. לא הייתם רוצים שזה יהיה הילד או הילדה שלכם, נכון? מגיע לכל אחד במדינה הזו לחיות בשלום עם עצמו ולהיות נאהב, לאהוב ולהיות נאהב. המדינה שלנו פשוט נחטפה על ידי גורמים קיצוניים שרוצים כאן מדינת הלכה, ואנחנו נעשה הכול, אבל הכול, כדי להחזיר אותה לימים יפים יותר. אנחנו ניפגש ברחובות ונילחם ביחד על הצלת הדמוקרטיה שלנו. אני רוצה, ברשותכם, לעבור לנקודה הבאה. בתקשורת מדווחים זה שבועות מספר שמי שהכי חשוב לו שחוק פסקת ההתגברות יעבור כמה שיותר מהר זה לא שמחה רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, שפועל מטעם פורום קהלת הקיצוני – ואני באמת ממליצה לכל מי שצופה בנו כרגע לעשות גוגל קטן על פורום קהלת, מי מממן אותם ומה האג'נדה שלהם – זה לא יריב לוין, שבאמת מטרת חייו היא ריסוק מערכת המשפט, אלא דווקא המפלגות החרדיות. ואני שואלת: למה דווקא פסקת ההתגברות כל כך חשובה למנהיגים החרדים? הרי מינוי שופטים פוליטיים ללא כל יכולת לפסול חוקי-יסוד זה כבר כביכול משיג את המטרה, לא? הרי זה כבר מפוצץ את בית המשפט העליון, כפי שייחל כאן בעבר חבר הכנסת יצחק פינדרוס – הוא אמר: צריך לפוצץ את בית המשפט – אז הינה, כבר לא יכולים לפסול חוקים, בוחרים את השופטים. למה, למה חייבים גם את העניין הזה של פסקת ההתגברות? אז התשובה היא די ברורה – התשובה היא שהחרדים צריכים את התשלום שלהם פשוט במזומן, לא באשראי. כאן ועכשיו. הם לא יכולים לחכות עד שלוין ונתניהו ימנו שופטים שהם שפוטים או עסקנים כלשהם. הם לא יכולים והם לא רוצים, חלילה, שהשופטים הנוכחיים, שהם עדיין בתפקיד שלהם, יוכלו לפסול חוקים שבבסיסם יש אפליה. הם לא יכולים להמתין לזה, הם צריכים עכשיו את השינוי. עכשיו, הם יודעים ששופטים שנמצאים כרגע במערכת לא יאפשרו את זה. הרי כל שופט עם ערך בסיסי לדמוקרטיה, גם אם הוא שמרן וגם אם הוא ליברל, יפסול למשל השתמטות מוחלטת משירות צבאי. זה ברור. כל שופט שמייחס חשיבות כלשהי לשוויון, יהיה לו קשה והוא יקשה על החלטה של הכפלת התקציבים למערכת חינוך אדירה, מאוד מאוד גדולה, ללא פיקוח וללא לימודי ליבה. כל שופט שפועל על פי עקרון השוויון יעצור את הגדלת הקצבאות רק לאברכים ולתלמידי ישיבות שלא משרתים בצבא ולא עובדים, וזו כבר קבוצה מאוד מאוד גדולה – אנחנו מדברים על 150,000 איש, זה בגודל של צבא ההגנה לישראל, ואם אנחנו נמשיך להזרים לשם תקציבים זה רק ילך ויגדל. בזמן שלהם רוצים להגדיל את הקצבאות וסטודנטים לא מקבלים קצבאות – אז את זה מן הסתם בג"ץ לא יאשר, כי זה לא שוויוני. כל שופט שיודע את המשמעות של כבוד האדם וחירותו יפסול את הניסיונות האלה לייצר הפרדה בכפייה במרחב הציבורי בין גברים לנשים. אז פסקת ההתגברות הזו שעליה אנחנו כחברי כנסת נדרשים להצביע היא למעשה תשלום נוסף של נתניהו לחרדים. הוא נותן להם את זה והם בתמורה עוזרים לו עם המשפט שלו. ככה הוא יוכל לשלוט בשופטים שיכריעו בעניינו. זו השכבה השנייה של ההסכם, בעצם, בנוסף לתוספת המיליארדים שמשלמי המיסים מעבירים לטובת הנצחת העוני והאפליה. פסקת ההתגברות שהממשלה הנוכחית מקדמת היא בגדר יריקה בפרצופו של הציבור המשרת ומשלם המיסים בישראל, ואנחנו חייבים לעצור את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בלאחל לבני דודינו בני יצחק חג פורים שמח. אנחנו נמצאים – לקראת סוף חודש מרץ, תחילת אפריל, אצלנו המוסלמים אלה ימים מבורכים. בעצם לקראת סוף מרץ אנחנו אמורים לקבל – המוסלמים אמורים לחגוג את תחילת הצום, חג הרמדאן, שער הרמדאן, היהודים יחגגו פסח, הנוצרים יחגגו פסחא, לכן אני אומר שזה הזמן לחשבון נפש אצל כולם. המשותף הוא הרבה יותר מהשונה, בין כל אזרחי המדינה. במקום הסתה, במקום התבטאויות קשות של שרים במשלה, כמו: אין דבר כזה טרור יהודי; את כפר חווארה צריך למחוק – המשפט הזה יצא, ולמרות שהייתה התנצלות, ברגע שמשפט כזה יוצא, קשה לתקן, התבטאות גזענית היוצרת רק שנאה בין פלסטינים ליהודים, בין ערבים ליהודים. ההתבטאות, לו הייתה הפוכה, לו היה מנהיג ערבי, חבר כנסת ערבי, כל מנהיג מהחברה הערבית מתבטא בדבר כזה, אני בטוח שהיינו רואים תגובה אחרת מרשויות אכיפת חוק. אנחנו נגד כל התבטאות כזאת מכל צד. הגיע הזמן להראות את הטוב ביחסים של ערבים ויהודים. הגיע הזמן להראות איך ערבים ויהודים חיים יחד בצורה טובה מאוד במקומות העבודה, גם במרחב הציבורי. ביקרתי לא מזמן בבית חולים הצפון, שנקרא גם בית חולים פדה, פוריה – דוגמה ומופת לחיים משותפים. כמעט מחצית מהעובדים הנמצאים הם מהחברה הערבית, בתוך בית החולים – יש עובדי אחזקה, יש אחים ואחיות, יש רופאים, יש גם מנהלי מחלקות. זו דוגמה כמעט – בכל מקום עבודה שבו עובדים ערבים ויהודים. תפקידנו כמנהיגים לחזק את מרקם היחסים בין אזרחי המדינה, ערבים ויהודים ועוד. האקלים במדינה מלא מטען שלילי; אווירה לא טובה בתוך המדינה בין הפלסטינים לישראלים, בין ערבים ליהודים, בין שמאל לימין. הגיע הזמן לנטרל את כל המטענים השליליים, להפוך אותם למטענים חיוביים. באחריותה של הממשלה לשמור על הסטטוס קוו באל-אקצא כדי להבטיח שהרמדאן, חג הצום והפולחן הדתי, יעבור בשקט. באחריותה של הממשלה להפסיק את מסע ההרס, הרס הבתים והרס היבולים בנגב, והגיע הזמן להידברות גם עם תושבי הנגב לפתרון כולל של כל הבעיות שנמצאות שם. באחריותה של הממשלה לעצור קצת, להיכנס להידברות ולהגיע להסכמות המקובלות על כלל אזרחי המדינה גם ברפורמה המשפטית – בהפיכה המשפטית או ברפורמה המשפטית. הגיע הזמן לקדם תהליך שלום, שרק הוא יכול להביא שקט לאזור, שקט לאזרחי המדינה וגם חיים טובים לפלסטינים. אחריות צריך לבצע. ברשותך, כבוד היושב-ראש, אעבור לערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו לקראת חודש רמדאן המבורך – ימים מבורכים, חודש של פולחן וצום. בימים אלו האווירה בין הפלסטינים לישראלים, בין הערבים ליהודים, טעונה. אנחנו מבקשים מהממשלה לשמור על המצב הקיים באל-אקצא כדי לשמור על שלום המוסלמים בחודש הזה. כמו כן, הגיע הזמן לעבוד ברצינות על סיום המאבק הפלסטיני–ישראלי, וזה אחריות הממשלה. השכנת שלום הוגן בין הפלסטינים לישראלים, היא ורק היא יכולה להביא שלום לכל האנשים. תודה.) תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אמסלם, שמת לב שאותם אנשים שאומרים שאם המדינה לא תהיה בדיוק כמו שהם רוצים, הם לא ישרתו במילואים ובצבא, ומדברים בכזה מין להט על זה שלא מכירים בלומדי תורה שהם תורמים משהו לעם ישראל, מדברים עליהם הכי גרוע. הם באים בטענה: למה אתם לא באים איתנו? אולי בגלל שהם חושבים שהמדינה לא מתנהלת בדיוק כפי שהם רוצים? חשבת על זה? נדבר על זה. חברת הכנסת סלימאן, שמונה דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני יודעת שאנחנו דנים בדיון הזה בכל העניין של תיקון תקנון הכנסת שמטרתו העיקרית זה לדחות את המינויים בבתי המשפט עד שיתאפשר לקואליציה להעביר את השינויים בהרכב ועדת מינוי שופטים, ואז לעשות את המינויים שהקואליציה מעוניינת בהם. תראו, אנחנו הולכים לדבר כארבע שעות, וחוץ מזה היו שעות על גבי שעות בוועדה, ודנים בזה כאילו זה נושא שאפשר להציל את העולם אחרי שאנחנו מסיימים את הדיונים עליו. והרבה פעמים בימים האלה יש רגעים שאני שואלת את עצמי על מה אנחנו מבזבזים את הזמן ולמה הדברים שבאמת הם דיני נפשות לא מקבלים את תשומת הלב ואת הלהט ואת הדיבורים שצריכים לקבל, כמו המציאות שנתקלתי בה בבוקר, כאשר נסעתי עם משלחת סולידריות לבקר בחווארה היום בבוקר. להגיע לשם, כבוד היושב-ראש – דבר ראשון, חוץ מזה שאתה רואה הרס ואתה רואה מאות מכוניות שרופות ואתה רואה בתים שרופים: הריח; הריח, ריח השרפה הכה בי כל כך חזק, והחזיר אותי ליוני 2015, כאשר לצערי הרב הלכתי לבקר בדומא וביקרתי בבית של משפחת דוואבשה, איפה שנשרפו האבא והאימא והילדים ממשפחת דוואבשה, גם כן על ידי מתנחלים. זה היה אותו ריח. בדומא זה היה עוד יותר חזק, כי לצערי הרב זה היה ריח של לא רק של שרפת בית אלא שרפת אנשים, ומזלנו שבחווארה לא היו אנשים שנשרפו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ראית בחווארה אולי, חברת הכנסת סלימאן, גם את הדם של שני האחים שנרצחו שם? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> האם גם ראית שם את הדם של האחים שנרצחו שם? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא ראיתי את הדם, ואף אחד לא הראה לי את הדם, אבל אני יודעת דבר אחד – אני ראיתי את אום עיסא, קשישה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רצית לראות? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זאת לא תחרות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שאלתי אם רצית לראות את הדם – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לראות דם. אני לא רוצה לראות שרפות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שני אחים נרצחו. לא, אבל תדברי על הכול. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לראות קשישה בת 75 – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם אני לא רוצה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שהייתה לבד בבית. על מה אתה מגן עכשיו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את צודקת. לא. לא מגן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד השר, על מה אתה מתווכח איתי, על העובדה שאנשים הלכו ושרפו בתים שהיו בתוכם ילדים? על מי אתה מגן? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה דבר שצריך לגנות אותו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> למה מה שאני אומרת צריך לעצבן אותך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא לעצבן, בכלל לא. אני חושב שמה שהם עשו זה דבר חמור מאוד. צריך למצוא גם את האנשים האלה ולמצות איתם את הדין. אני שואל, אם כבר הגעת לחווארה, אם ראית גם ושאלת לגבי שני האחים שנרצחו צעירים. אני שואל. זה כואב. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני נסעתי לחווארה כדי לראות אזרחים ששרפו להם את הבתים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני שואל. את אזרחית מדינת ישראל. או שאת רואה רק דבר אחד. אנחנו רואים את הכול. את רואה רק דבר אחד. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תן לי להשלים את זעקתם של אנשים בחווארה. אתה אף פעם לא תעלה על הדוכן הזה את צעקתה של אום עיסא, בת 75, ששרפו לה את הבית, והייתה בגפה שמה. אתה לא תעלה על הדוכן הזה להשמיע, אז תן לי להשמיע את זעקתה של בת 75 שהייתה 48 שעות בתוך הבית שלה, נעולה בתוך הבית שלה כי שרפו לה את הכניסה, כי עמדו מחוץ לבית. אתה יודע מה זעזע אותי גם כן? שהגיעו מתנחלים צעירים, עמדו ועשו סלפי עם הבית שנשרף. אני ראיתי את התמונות האלה – עשו סלפי ורקדו מתחת לבית. אלה לא בני אדם, אלה לא בני אדם, ואתה צריך גם כן להוקיע אותם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה לא גינית את זה ולא נתת דקה מזמנך מעל הדוכן לדבר על זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה את אומרת שאני לא אומר את זה? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה ידוע, כבוד השר – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה את אומרת שאני לא מגנה את זה? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שאתה מדבר שעות על גבי שעות. עלית ודיברת על זה? לא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד לא נתנו לי זכות דיבור – – – אבל אני שאלתי שאלה אחרת. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מתוך המאות שהשתתפו בפוגרום הזה נעצרו שבעה אנשים ושוחררו. מאות – לא הצלחתם? אתה יודע מה מספרת לי אום עיסא? אום עיסא בת 75, ריבונו של עולם, כמו שאומרים. היא אומרת לי: כשהתחיל להישרף הבית והעשן התחיל להגיע לתוך הבית, יצאתי למרפסת כדי לשאוף אוויר, לא להיחנק. התחילו לזרוק עליי אבנים. אני מזמינה אותך להיכנס לטוויטר שלי ולראות את האבנים ולראות את הזכוכית שניפצו לה. ומה? הצבא שעמד לידם, אתה יודע מה עשו? ירו רימוני גז ורימוני עשן לתוך הבית, מעל לראשה של בת 75. למה? שמישהו יסביר לי. פחדו שמישהי בת 75 תתנפל על קבוצות המתנחלים שהיו מתחת לבית שלה ושרפו לה את הבית? מה עשה הצבא? אתם ראיתם את הסרטונים שכשהם שורפים את הכפר הם מחלקים מרק לחיילים והחיילים מודים להם? איפה זה מתקיים? למה זה לא גורם לכם לבוא ולצעוק? דווקא להשתמש בלהבעיר אש ולשרוף אנשים ובתים? דווקא זה? חשבתי שהרגישות אצלכם דווקא מהנושא של שרפות תהיה פי מאה ופי אלף יותר מאצלי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חברת הכנסת עאידה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> היא מסיימת כבר. תן לה לסיים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה בושה. היום אני חוזרת משם ואני אומרת לכם – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מסכימים עם כל – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – הסכנה עדיין קיימת. עוד יומיים תחגגו – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק שאלנו דבר אחד – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ושזה יהיה החג הכי בטוח והכי שמח, פורים שמגיע. אבל תזכרו טוב מאוד שבכל שנה המתנחלים בחברון חוגגים בזה שהם מבצעים פעולות אלימות ופוגרומים בחברון. תיזהרו, אל תגידו לא ידענו. אני חושבת שצריך להתכונן. כבר חודש אומרים שצריך להתכונן לרמדאן כאילו רמדאן זה חודש הטרור ורוצים לעשות לזה שיימינג, כאשר זה חודש של צום ושל תפילה. אז תראו מה קורה בחגיגות של פורים בחברון ותתכוננו לזה, אפילו תקיימו דיון אחד על צעדת ריקוד הדגלים ומה היא יכולה להתסיס. על זה צריך לקיים דיונים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת תומא סלימאן. חבר הכנסת עופר כסיף. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו רק שאלנו אותך שאלה אחת. אני מסכים עם כל הגינויים, אל תדאגי, אנחנו רואים את זה כמוך. אנחנו רק שאלנו אם שני הבחורים שנרצחו – הלכת לראות גם איפה הם? אולי גם לנחם את המשפחה שלהם? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את רואה רק בעין אחת. בעין השנייה את לא רואה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הלכת לנחם אותם? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> יש לי עמדה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רק שואל. את מבינה את הצביעות של הדברים שלך? << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בעקבות דיון בהצעה דחופה לסדר-היום של חברי הכנסת ארז מלול וואליד אלהואשלה בנושא: סגירת סניפי הדואר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת << נושא >> << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולברך את מאות אלפי המפגינים ששטפו אמש את רחובות וכיכרות המדינה בתל אביב, בחיפה, בירושלים, בבאר שבע, במרכז, בפריפריה, בצפון ובדרום, כאן ובכל מקום. למרות האלימות המשטרתית, למרות הנחיות ישירות של צר הביזיון הלאומני להפעיל עליהם עוד ועוד אלימות, למרות המכת"זיות והגדרות, למרות האיומים במעצר ובהתקפות שמגיעים מהדייר המוגן בבית ראש הממשלה, המפגינים מוכיחים, שבוע אחרי שבוע, שלא יסכימו לחיות בדיקטטורה. השינוי בתקנון שעליו נקראנו להצביע כאן היום בעצם מבקש לתת משנה כוח להפיכה המשטרית הדיקטטורית שמוליכה הקואליציה כבר מהכנסת הזאת ממש. שימו לב לטירוף אורווליאני שבדברי ההסבר להצעת החוק. כך כתוב בדברי ההסבר להצעת החוק: באופן זה, כל החלטה שוועדת החוקה תקבל, לרבות בעניין התחולה, תהיה ביחס למצב שבו הליך בחירות הנציגים טרם החל, ומשכך לא יהיה בהחלטתה משום שינוי של כללי המשחק, שכן הליך בחירת הנציגים טרם החל. מדובר בטקסט שאפילו ג'ורג' אורוול בכבודו ובעצמו היה מובך מרמת האבסורד שבו. התקנון מחייב את הכנסת לבחור את נציגיה בוועדה לבחירת שופטים בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, אז באה הקואליציה ונותנת לעצמה הארכה בשלושה חודשים נוספים, כדי להבטיח שגם הבחירה הזאת תיעשה כבר בחוקי הדיקטטורה החדשים, ולזה קוראים "לא לשנות את כללי המשחק". רמה כזאת של ביזוי השפה והמילה הכתובה על מנת להצדיק כל מאווה הזוי ופסול של השלטון היא באמת חריגה מיוחדת. כנגד הדיקטטורה המתהווה לא די עוד בהפגנות מנומסות. חובה עלינו לפעול במסגרת מרי אזרחי נחוש ובלתי אלים כדי לעצור את הדיקטטורה האלימה הקמה עלינו לכלותנו. השבוע האחרון חשף בבהירות רבה את הקשר הגורדי הזה, הבלתי-ניתן להתרה, בין המחאה נגד הדיקטטורה למאבק נגד הכיבוש ואת העובדה שהאחד לא יוכל להצליח בלי הצלחתו של האחר. בזמן שתחת הקריאה לנקמה יהודית פרעו מיליציות הטרור של המתנחלים במשך שעות בחווארה ללא תגובה צבאית או משטרתית. דווקא במפגינים שלווים הנלחמים נגד הפשיזם הדיקטטורי שיסתה הממשלה כוחות משטרה, מכת"זיות, פרשים ועוד. האלימות של הימין הקיצוני בראשות המתנחלים הפכה למעשה ללחם חוקה של ממשלת הדיקטטורה. "איפה הייתם בחווארה?" הייתה הקריאה שהדהדה בכל מחאה השבוע, ובעיקר בהפגנות מול תחנות המשטרה, בסולידריות עם העצורים. אני ביקרתי באחת מהן, במחאה ספונטנית שהתארגנה מול תחנת המשטרה מרחב ירקון, וראיתי שם לא פורעי חוק אלא אנשים מודאגים באמת, אזרחים החרדים לעתידם, ובצדק. בין המפגינים רבים הם הנאמנים לשלטון החוק – לחוק המבטיח זכויות אדם, המבטיח את חירות ההפגנה, המבטיח שוויון אמיתי בין אדם לרעהו, שוויון לכולם – ואלה מבינים ואומרים בקול גדול: אין כזה דבר דמוקרטיה עם כיבוש. ואז, ביום שישי, כשמשלחת של פעילי שלום יהודים ביקשה לבקר בחווארה ולעמוד שכם אל שכם עם הקורבנות הפלסטינים, נשלחו גדודי כובשים למנוע זאת מהם תוך ירי רימוני הלם, אלימות קשה ועוד ועוד מעצרים. כל זאת בזמן שהמתנחבלים ממשיכים לנסוע באין מפריע בכביש הסמוך. כמובן שאיש מקואליציית ההפיכה לא ראה לנכון אפילו לפנות לכפר שנפגע בפוגרום, להתנצל על הבתים שהוצתו על יושביהם, לבקש סליחה על החנויות והרכבים שנשרפו, להכות על חטאי הקנאה והקנאות, ודאי שלא להציע סיוע. ואם לא די בפשע האדישות, הרי שהיו גם שהוסיפו את חטא השנאה וחגגו את התופת, קראו ליותר אש, יותר הרג ויותר הרס, ואף למחיקת הכפר כולו – בדומה לדברים שנעשו במקומות אחרים ובימים אחרים, והמבין יבין. אנחנו בסיעת חד"ש-תע"ל הגענו היום לחווארה ביוזמת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. נמשיך להגיע, בסולידריות, לכל מקום שיסבול מנחת זרועה של הממשלה הרעה הזאת. באותו יום שישי, גם בשיח' ג'ראח קיבלנו תזכורת כואבת לכך שיש בארץ הזאת חוק אחד למתנחלים פורעים וחוק אחד לפלסטינים; חוק אחד לפוגרומצ'יקים גזענים וחוק אחר לפעילי סולידריות נגד הכיבוש. בהפגנה השבועית נגד הגירוש בשיח' ג'ראח, כחלק מהעמקת הכיבוש של ירושלים המזרחית בכללותה, הפעילה המשטרה ירי בואש, פלוגות פרשים ואלימות חסרת מעצורים. כך נראית דיקטטורה, שבה אכיפת החוק היא פוליטית, שבה יש מעמד של שווים יותר ושווים פחות, שבה גזע האדונים מפעיל אלימות שלטונית בשביל לשמר את עליונותו. זוהי המציאות בשטחים הכבושים, שאותה מבקשים סמוטריץ', בן גביר ולוין ליישם גם בתוך הקו הירוק; זו המציאות שאותה כנופיית הפורעים בחליפות השרד מעודדים ומאדירים. מעל כולם עומד ומשקיף ראש הממשלה, הנאשם הסדרתי בנימין נתניהו. הוא ממשיך בהסתה ונותן דרור לשופרות להדהד את מסרי הרעל והשקרים. הוא העז להשוות בין הפורעים, הפוגרומצ'יקים, הטרוריסטים ששרפו את חווארה, למפגינים דמוקרטים. כבמאי הוליוודי הוא פעל לייצר שוט, סצנה אחר סצנה של אנרכיה, כביכול, בשביל להצדיק את אלימות המשטרה. אסור לקחת את החוק לידיים, הוא אמר? אך מהו החוק שלקחו פורעי חווארה לידיהם? חוק מוות לערבים, שהוא סוג של חוק טבע במשטר הכיבוש העריץ? לא את החוק הם לקחו לידיהם, אלא את הלפידים והנפט, את הרצחנות ואת פשעי הכיבוש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מנגד, המפגינים הדמוקרטים לא לוקחים את החוק לידיים, אלא מממשים חירות דמוקרטית בסיסית: חופש המחאה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מסיים. אבל מי שלוקחת את החוק לידיה יותר מכולם והופכת אותו לעיסה רקובה שתתאים לכל רצון או גחמה נלוזה היא הממשלה עצמה, העומד בראשה ועושי דברו. מולם ניאבק ונילחם – לא באלימות אך בנחישות. לא נוותר לכם, ובסופו של דבר גם נביס אתכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. למצור שעשו על אשת ראש הממשלה בתל אביב אתה גם קורא דמוקרטיה, נכון? << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא היה שום מצור. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אה, לא. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה הכול ספין. תפסיקו. איזה מצור? איזה מצור? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – זה לא אמיתי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עופר, עופר, תודה רבה. לא, לא, עופר, לא שאלתי אותך כדי שתענה לי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אלה לא היו אנשים אמיתיים, אלה היו קרטונים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם שמו קרטונים שם. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, הקרטון היה בתוך המספרה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, זה קרטונים. עשו כל האלה, ההייטקיסטים, עשו קרטונים, ייצרו במחשב. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> נשמע לי שאתה קצת רגיש, אמסלם, אולי כי לא היית מתקבל לעבוד בהייטק בחיים, זה נשמע שזה קצת יושב עליך. אתה לא פה על תקן שר, נכון? אתה עוד לא שר? אתה ממשיך לצרוח בתור חבר כנסת, עוד לא בתור שר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסדר גמור. אתה מתרגש שהפסקת – – – במסיבות בעולם – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני רק מוודא אם אתה שר תורן או שאתה קשקשן תורן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – מסיבות בעולם על חשבון מדינת ישראל, זה מה שעשית. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק מוודא אם אתה שר תורן או קשקשן תורן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מעולם לא עשית שום דבר מועיל פה בכנסת. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע שאני קורא לך – מה עשית, אגב, בקריירה שלך עד היום? עשית אשכרה משהו למען המדינה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קצת יותר ממך. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא תגיד. אי פעם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קצת יותר ממך. תאמין לי, קצת יותר ממך. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעניין. לא נתקלתי באף אחד שאומר: אמסלם עשה, אמסלם חוקק, אמסלם סידר. אתה יודע, אתה שר השנאה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. רק תיכנס, דרך אגב. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואתה לא שר עכשיו, אז למה? סתם ח"כ שונא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תיכנס לכנסת, תבדוק – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> סתם ח"כ שונא זה לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תבדוק מה עשינו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סליחה. כשאתה אומר לחבר כנסת שלעולם הוא לא היה מתקבל בהייטק, אין בזה נימה של גזענות? << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, לא, ולא נראה לי שאתה מבין מה זה גזענות, אז אולי אני אפתח מילון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז אני מודיע שזה גזענות. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני מודיע לך שאתה מדבר שטויות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זו ממש גזענות – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – להגיד לחבר הכנסת אמסלם – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מדבר שטויות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – – זה היה דברי הפתיחה שלך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והוא עוד היה סגן שר החוץ. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אחזור עליה שוב, אדוני היושב-ראש – – ת << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תחזור. תחזור. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואתה לא תתערב לי בדברים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אני רוצה שתחזור כדי שכל הצופים יראו מה שאתה אמרת על חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא – – – בכל המסיבות בעולם. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. קודם כול, אני אגיד לאדוני היושב-ראש – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא הסתובב בכל המסיבות בעולם, על חשבון משלם המיסים – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שהוא לא יודע מה זה גזענות. אולי אני אפתח שנייה מילון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – והוא סיפר לנו שהוא עובד. אתה מבין? << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לי עליי טלפון, אבל ניכר שאדוני היושב-ראש לא יודע מה זה גזענות, והוא מפזר מילים סתם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התעופף בכל המסיבות בעולם על חשבון מדינת ישראל – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה, אמסלם, התשובה שלי – כדאי שתקשיב גם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – וסיפר לנו שהוא עובד. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> התשובה שלי הייתה, אחרי שהוא זלזל ואמר: איכס, ההייטקיסטים עשו קרטונים ועשו זה – נשמע שזה יושב לו על משהו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא אמרתי – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולא. יש מלא מזרחים בהייטק, לא אמרתי לאמסלם שהוא לא היה מתקבל להייטק כי הוא מזרחי – אל תכניס לי מילים לפה; הגזענות היא אצלך בראש – אלא אמרתי לו שהוא לא היה מתקבל כי אנשים שמתנהגים ככה, מזלזלים בכל דבר, וכל דבר שהוא טיפה חדשני או משקיעים בו זה נראה להם נלעג, ככה זה גם נראה. אני, מאיפה שאני מגיע בהייטק, אני לא חושב שהשפה של אמסלם והזלזול שלו בכל דבר היה מתחבר לאנשים כל כך טוב, לא כי הוא מזרחי – יש מלא מזרחים. אגב, גם חרדים בהייטק; כולם יש בהייטק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא מתחברים – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני לא אמרתי את המילה "מזרחי". << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרת גזענות, אז על מה גזענות? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הגזענות על אמסלם, כן. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה? על מה? אז בוא תסביר לי. אז על מה הגזענות? על זה שהוא חבר כנסת? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני לא רוצה להרחיב, כי אני יושב פה כסגן יושב-ראש. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. בוא תרחיב, אתה התערבת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל את ההערה הזאת הייתי חייב לומר, כי זה לא יכול להיות – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה הפלא – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הייתה הערה מיותרת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – שחבר כנסת יגיד לחבר כנסת אחר – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הייתה הערה מיותרת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – אתה בחיים לא היית מתקבל להייטק. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, בוא תסביר לי אם זה לא הגזענות – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הצופה כבר רואה את זה. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אם אתה לא אומר ביחס לעדה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כל צופה רואה את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שחצן ומתנשא – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אם אתה לא אומר ביחס לעדה, אז על מה יכול להיות עוד גזענות, אני מנסה להבין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תסביר לו, אמסלם. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסתכל על אמסלם. על מה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תסביר לו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא רוצה להעמיד את היכולות שלי מול שלך – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, אני נשוי לגבר מזרחי, אני לא צריך שתלמד אותי שום דבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – אבל דבר אחד ברור: הבוס שלך – 12 שנות לימוד – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כנראה נמצא קצת יותר באחדות העם ממך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – רק סיים, ושירת בבמחנה. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> לענייננו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לא משנה, ועדיין הוא מבריק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה הבוס שלך. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה, יותר ופחות – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה שהביא אותך לפה, עשה אותך סגן שר החוץ, וטיילת על חשבון מדינת ישראל בכל מדינות העולם ועשית רק מסיבות – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הבאתי איתי שתי ערמות של מכתבים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – וסיפרת לנו שאתה עובד בשירות החוץ. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבאתי איתי שתי ערמות של מכתבים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין? << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחת, אתם יכולים לראות, היא ערמה עבה למדי, ערמה מכובדת; השנייה, ערמה קצת דרדלה, כמה מסמכים בודדים. בערמה הזאת הגדולה יש את כל המכתבים שבעצם מתנגדים להפיכה המשטרית. אתם יכולים להבין שבערמה הזאת עם השניים-שלושה דפים זה אלה שהם בעד ההפיכה המשטרית. יש עוד כנראה שמתנגדים להפיכה המשטרית, אבל אתם יודעים, זה מה שהצלחתי לקושש, פשוט מכתבים מגיעים כל כמה שעות. בואו נתחיל לעבור. זה מכתב מלוחמי המילואים של 669: ללא הידברות לא נתייצב לשירות; מכתב בוגרי 8200; מכתב האומנים נגד הרפורמה המשפטית; מכתב האונקולוגים לנתניהו; מכתב לוחמי אנטבה נגד ראש הממשלה נתניהו: מקריב במודע את ישראל למען האינטרסים שלך. האמת, לא יכולתי לנסח את זה יותר פשוט ויותר מדויק ממה שהם ניסחו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – את המכתבים שהוא מקריא. סגן השר המהולל. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> 318 בוגרי המכינה של שיקלי – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – כל המסיבות בעולם – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – נגד השר: עמיחי שאנחנו מכירים לא היה נותן לזה יד; מכתב בכירי מערכת הבריאות: חזית נוספת, בכירי מערכת הבריאות מצטרפים למחאה נגד הרפורמה המשפטית; מכתב בכירי המשק: הגיע הזמן להידברות ופשרה בנוגע לרפורמה המשפטית; מאות גמלאי המוסד בעצומה לממשלה: אנו נחרדים מתהליך החקיקה המזורז והבלתי-נשלט. הוא נשלט, על ידי יריב לוין, פשוט לא על ידי ראש הממשלה. מכתב יוצאי יחידת דובדבן: יוצאי דובדבן פרסמו מכתב הקורא לעצירת חקיקת המהפכה המשפטית ולגבש הסכמה רחבה; על פי הסקרים, גם הרבה מצביעי ליכוד היו רוצים לראות הידברות והסכמה רחבה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> גם אנחנו רוצים לראות הידברות, אבל צריך שני צדדים. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> האו"ם קוראים לישראל לעצור את ההפיכה המשטרית. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אי-אפשר עם עצמך לנהל שיח. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> סעדה, אל תפריע. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה שלומך? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> קבוצה של דיקנים וראשי חוגים נגד הרפורמה: השפעות הרסניות. קבוצה של כ-550 דיקנים, ראשי בתי ספר, ראשי מחלקות וחוגים, פרסמו מכתב הקורא לממשלה לעצור את החקיקה, מוחים על ההתעלמות המופגנת של הממשלה מהמלצות המומחים. הארגון היהודי הגדול ביותר בארצות הברית: לשינוי הדרמטי יהיו השלכות מרחיקות לכת בצפון אמריקה. ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה – מי שמכיר, זה ארגון שנמנע עד היום כמעט מכל אמירה על נושאי פנים של ישראל, באמת, כל מילה שם מדודה – הארגון הזה מזהיר במכתב לראש הממשלה מפני השלכות הרפורמה המשפטית וקורא לאמץ באופן מלא את ההצעה של הנשיא הרצוג. זוכי פרסי נובל ובכירים בקרן המטבע, 55 כלכלנים מובילים, הצטרפו למחאה נגד המהפכה המשפטית – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> יש אחד אומן – – – << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – וזה כולל 11 זוכי פרס נובל לכלכלה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> תציין את ישראל אומן, הוא נגד המהפכה שלכם. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברי קונגרס לביידן. אגב, יש כבר חברי קונגרס וסנאטורים גם מהמפלגה הדמוקרטית וגם מהמפלגה הרפובליקנית. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתם עובדים קשה בחו"ל. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, זה הדבר היחיד שאפשר לומר טוב על נתניהו בקדנציה הזאת. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אין מדינה שלא פספסתם עם הפעילות BDS שלכם. אין. לא מפספסים מדינה אחת. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדבר היחידי שאפשר להגיד טוב על נתניהו בקדנציה הזאת – שאחרי שהוא הרס את היחסים הבי-פרטיזניים עם ארצות הברית, עכשיו גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים מתנגדים להפיכה המשטרית שלו. אז אפשר לומר שהוא לפחות החזיר את ישראל להיות עוד פעם נושא בי-פרטיזני. מכתב הטייסים לשר החינוך: מתביישים בך, אתה נותן יד לפגיעה בדמוקרטיה. כ-350 טייסים בחיל האוויר בעבר ובהווה חתמו על פנייה אישית לשר החינוך יואב קיש שבה כתבו: אנו מתביישים בכך שמי שגדל וצמח בחיל האוויר הישראלי נותן יד ולוקח חלק בהליך הרסני ובפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אני אמשיך, יש לי עוד הרבה, אני לא יודע אם אני אספיק: מכתב הטייסים לצמרת המשפטית של ישראל; בוגרי יחידה נוספת במודיעין; מילואימניקים ביחידת הסייבר; מאות כלכלנים ישראלים מזהירים את נתניהו – לדעתי זה עוד המכתב הראשון, היו שניים רציניים ומשמעותיים: "קיומו של כוח פוליטי רב בידי הקבוצה השלטת בלא איזונים ובלמים חזקים הוא גורם עיקרי לנחשלות כלכלית". על העצומה חתומים בין השאר מנואל טרכטנברג, יוג'ין קנדל, דניאל כהנמן וגם כמה שנתניהו עצמו מינה בעבר לנגידים ולכלכלנים הראשיים; כלכלנים והייטקיסטים במכתב נוסף נגד הרפורמה המשפטית, הפעם עם הצעת פשרה. הצעת הפשרה כמובן לא התקבלה, כי אין להם שום רצון בהידברות, וגם אם היה לנתניהו רצון, הוא לא מנהל לא את הליכוד ולא את הממשלה הזאת. "נזק חסר תקדים", כלכלנים ומנכ"לים לשעבר מתריעים ממהלכי הממשלה. קבוצת הכלכלנים והמנכ"לים לשעבר בשירות הציבורי הצטרפו לעצומה נגד מהלכי הממשלה ושלחו אליה מכתב: "הכלכלה הישראלית זוכה להערכה רבה בעולם בזכות עצמאות הרשות השופטת והשירות הציבורי". אישור לאנשי מוסד להפגין; מאות מנהלי בתי ספר: "תוכנית לוין-רוטמן מעמידה את מערכת החינוך במצב חמור וקיצוני". מכתב מנהלי הרשתות הקמעונאיות הגדולות: בניגוד לכלכלנים, לנו יש מה להפסיד. מי שאומר שבסוף הכול בסדר ושנמשיך להתנהל אותו הדבר – אני לא בטוח שהוא צודק. יוצאי מערך ההגנה האווירית – מכתב נגד הרפורמה המשפטית; יוזמי מכתב אנשי המ"מ מדברים: לא נהיה האידיוט השימושי שמאפשר לפנאטים להרוס את מה שנבנה 75 שנה. עכשיו, אני מתנגד לסרבנות, אבל חייב לומר שהכאב הוא כאב אותנטי שכדאי להקשיב לו ולתת לו את הכבוד ואת הבמה הראויה, של אנשים שבאמת מפחדים על עתיד המדינה הזאת. מקרון הזהיר את נתניהו: אם התוכנית המשפטית תתממש, נסיק שישראל התנתקה מהדמוקרטיה. מאז כבר הגיע שגריר צרפת – אגב, השבוע שעבר היה שבוע מדיני מדהים לממשלה הזאת. שגריר צרפת נתן את הרמז הכי לא דיפלומטי שאפשר, שבו הוא אמר: אם לא תחדלו, אנחנו לא נישאר חברים. שרת החוץ של גרמניה גם חרגה מהקודים הדיפלומטיים ואמרה בצורה מאוד ברורה שכולם מודאגים. אגב, טיפ קטן: כשגרמניה יורדת מהגדר ואומרת מה דעתה, שאר אירופה תבוא, כי היא הכוח המוביל באירופה. אז אחרי שצרפת וגרמניה התבטאו, לצערי צפו למפולת, לסערה של גינויים וסנקציות אירופיות בהמשך. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה מודאג? << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני מודאג, כי אני יודע מה ההשלכות – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני חושב שאתה צריך להיות מודאג מהסרבנות. זה מה שצריך להדאיג אותך. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם אתה היית יודע מה היקף הסחר עם האיחוד האירופי ועם ארצות הברית, גם אתה הייתה מודאג. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, יותר חשוב זה שאתה מחבק סרבנים. זה מה שמדאיג אותי. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכמובן ארצות הברית, שהגענו לשפל של כל הזמנים בהתבטאויות, גם של דובר הבית הלבן וגם של שגריר ארצות הברית – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אותי מדאיג שאתה מחבק סרבנים, זה מה שאותי מדאיג. אותי מדאיג – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה, תודה רבה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אותי מדאיג שהם פועלים כמו ה-BDS ומוציאים את דיבתה של ישראל בעולם. זה מה שאותי מדאיג. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שהכי מדהים זה שכל האנשים האלה הם כנראה, לפי הממשלה הזאת, שמאלנים עוכרי ישראל. אז איך ניצחתם בבחירות אם מסתבר שכולם שמאלנים, כל המדינה וגם כל כדור הארץ, ככל הנראה? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אותי מדאיג שאתם לא מפספסים רגע ללכלך על ישראל בעולם. אתם בושה. אתם בושה. לא הייתה מפלגה כזאת. המפלגות הערביות עוד רגע ימחאו לכם כפיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> דבי, תגידי דברים טובים על עם ישראל. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> סעדה, אבל אתה תשמור על שקט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני שומר, מבטיח, אבל דבי, תתחילי בדברים טובים. לפחות תתחילי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני אשתדל, לא שיש לי הרבה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לפני פורים, דברי על החג. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שעצוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני היושב-ראש, אתמול השתתפתי בהפגנה התשיעית במספר, שהיא בעצם השלישית שמתקיימת בפריפריה, מתקיימת בצומת ניר עם, שער הנגב, שאליה מתקבצים משדרות, מיישובי אשכול, מהקיבוצים. אתמול הגיעו כמעט 700 איש, אדוני. זאת הפגנה שהיא יחסית צעירה. התחככנו, שמענו את הכאבים ואת הצער ואת הדאגה, ולאחר שסיימתי לנאום, כשאני עטופה בדגל ישראל, ניגשה אליי גברת נכבדה, שוש משה מהיישוב ישע, בגיל השלישי, אדוני – אדוני יושב בוועדות רווחה ומכיר גם את כל הקשיים מסביב. היא סיפרה שהיא חווה – היא ספרית במקצועה. היא אחזה לי את היד חזק והיא פשוט בכתה, ואני לרגע נעמדתי מולה, אחזתי לה את היד, והרגיש לי סבתא, סבתא, אצלי מהבית. והיא בכתה בכי, אדוני, שאני אפילו לא ידעתי איך להרגיע אותה. ואז אמרתי לה: שוש, במה אני יכולה לעזור? ואז היא אמרה: אנחנו לא ישנים בלילה, אנחנו פוחדים. במספרה שלי כל הנשים המבוגרות מגיעות ומעלות את הפחד שלהן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ממה הם מפחדים? מי הפחיד אותם? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם מפחדים מהרפורמה, ובצדק הם אומרים שמי שייפגע ראשון זה דווקא הנשים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממה? ממה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דבי, מי מפחיד אותם? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הן חלשות, ואם לא יהיה בג"ץ – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> איפה? מי יפגע בהן? דבי, מי יפגע? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי מפחיד אותם? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואדוני, אתה צריך להחזיק את היד ואתה צריך לומר לה שאנחנו לא נוותר, שאנחנו נהיה – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אבל ממה, דבי? ממה מפחדים? דבי, ממה? תגידי ממה, באמת. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמסלם החמוד, תן לנו רגע להחליק איזו מילה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נפגע בנשים? דודי יפגע בנשים? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> משה סעדה, מתי היה זמן הדיבור שלך? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מי יפגע בנשים? באמת, אל תפחידו סתם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומרת לך, אתה צריך – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נשמעה ההערה שלך, תן לה לדבר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך למה. כי מעל הבימות הציבוריות ובתקשורת הנהדרת – הידברות, הידברות, וואו, איזה יופי. אבל איזו הידברות? באמת, איזו הידברות? אני רוצה לשאול אתכם, מה אצה לכם הדרך עכשיו, אמסלם? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> דבי, אנחנו מדברים כל הזמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איפה שמעת אותנו בתקשורת? מי דיבר? מי הציג את עמדותינו בתקשורת? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, אתה אומר: הידברות, הידברות. שימו לב מי יושב-ראש – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תגידי מי. מי מביא אותנו לתקשורת? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע. מי היו"ר של ועדת החוקה? אדון חבר הכנסת רוטמן. בריאיון שחובה לכל אדם, באמת חובה לכל אדם לקרוא אותו, בעיתון הארץ – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> קראנו, קראנו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כדי להבין שכל ההידברות הזו זה משחק, זו אשליה. תקשיבו מה הוא אומר על שופטי בג"ץ: "בורים ועמי ארצות. שופטים שלא יודעים לקרוא. לפני שהם לומדים משפטים, שילמדו מילים"; "יש מנגנון אחד שדופק את המיעוטים במדינת ישראל, קוראים לו בג"ץ. אני מסיר את המנגנון הזה". << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה הצנעה? איפה הטיפה של זה? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אבל הם פוגעים בחרדים – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אדם זחוח, איך אתה יכול לקרוא לשופטים שהם לא יודעים לדבר, שהם פוגעים במיעוט? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הם פוגעים בחרדים, הם פוגעים במזרחים – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדון אמסלם – אה, חבר הכנסת סעדה – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> סעדה, אמסלם, זה אותו דבר, זה ביחד. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדה, הם לא פוגעים במיעוט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אין בבית המשפט העליון שופטים מזרחים, דבי, אין. למה אין? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אתה רוצה לתת לי לדבר או שאתה רוצה להחליף אותי? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, אני רוצה שאת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> די, באמת. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תמתין. אני אשמח לכל הערה, אתה יודע שאתה חבר יקר. גם אדון אמסלם – אין בעיה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> סגרנו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני תושבת העיר שדרות – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתם צריכים לזכור שהיא הנואמת ואתם מעירים, אבל לא שאתם תפריעו לה לדבר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה ערניים? אתם סופר-ערניים. ותאמינו לי שאני אתמול לא ישנתי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אני, את המגע הקר הזה של האישה הזו – אני אומרת לך, בלי הצגה – אני חשה עד עכשיו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מאמין לך. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפחד הזה שהיא שידרה, הוא הוסיף לי לפחד שגם ככה יש לי. אדוני, אני תושבת העיר שדרות, העוטף. כולנו יודעים איזה מחיר אתגרי אנחנו משלמים שם. אנחנו אצילים, אידיאולוגיים. ולשאלה שנשאל רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, בעניין העוטף: אתה טוען שבג"ץ לא בא לעזרתו של האזרח הלא-פופולרי. מה בנוגע לבג"ץ אדוארדו? אני מזכירה שהבג"ץ הזה בעצם הורה למגן את הכיתות, את בתי הספר, חייב את המדינה למגן את כל הכיתות בשדרות והעוטף. ואתם, אדון אמסלם היקר, שיש לך משפחה בשדרות, את זה אני יודעת – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> גם לי יש – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואדון סעדה, תקשיבו לתשובה. ואני רוצה לשאול אתכם: אם אתם הייתם הורים או גרים בשדרות, האם זה עובר לכם בגרון? תקשיבו לתשובה שלו: "כן, כי ילדים קטנים שחוטפים טילים על הראש הם דבר לא פופולרי". איזה מזל שהם לא צריכים למות מהטיל הזה. "טוב שלא אמרת 'ארנבונים חמודים עם עיניים כחולות'. די, חלאס עם השטויות, הרי המיגון עולה כסף". אתם מבינים? הכסף יותר חשוב מהחיים שלנו, של הילדים שלנו. "מישהו שילם אחרי שבג"ץ נתן פסק דין או שהכסף הגיע מהאוויר?" הוא שואל. "מה עם סדרי העדיפויות? מה בא על חשבון מה? אולי כדי לקיים את פסק הדין הזה הוספנו עוד כמה הומלסים ששוכבים ברחובות? הרי אפשר להמשיך את הפופוליזם הזה עד אין-סוף. אז בג"ץ יצא גבר, כל הכבוד. אבל הכסף הזה חסר איפה שהוא". ואני אומרת לכם שאני יכולה רק להצטער שחבר הכנסת רוטמן לא גר בשדרות ושלא נפל לו על הראש איזה טיל, כי זו פשוט שערורייה, להגיד שבגלל כסף אין מקום למגן את הכיתות. תשימו לב לתשובה. זה האדם שרוצה להוביל רפורמה – הבובה על חוטים שמובילה רפורמה, שחושבת שדמם של ילדי העוטף זה פופוליזם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> עד השלום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה לא מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שהוא אמר. אני מקריאה מתוך הריאיון. בוא תסביר לי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> באיזה עיתון זה? באיזה עיתון? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ריאיון בעיתון הארץ, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מתי זה היה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ב-23 בפברואר. כתבה, זה ריאיון, זה מצוטט. אני הוצאתי את הכתבה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני מכיר, קראתי אותה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל אני אסביר לך למה הוא התכוון, מה הוא אמר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה תסביר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לא. אני חושב ששמחה רוטמן צריך להסביר, והוא בטח יסביר את זה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה, זה לא פופולרי שטיל נופל על הראש? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הוא התכוון שהממשלה תחליט ולא בג"ץ. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב את הטיל, שחס וחלילה לא ייפול על הראש, כי זה מוות בטוח. ראינו שגם כשיושבים במיגון זה כמעט מוות בטוח. איפה המוות הנפשי של הילדים האלה? לפחות כשהם נמצאים במערכות מוגנות, בכיתות מוגנות – הנכדים שלי, כשהם יודעים שהבית מוגן, שהכיתה שלהם מוגנת, הם שמחים. הם אומרים: סבתא, לא לפחד, אם יש צבע אדום אז אנחנו מסתתרים – כי הם מרגישים. ואני כבר לא יודעת כמה זה בטוח, בינינו. ואתה בא ואומר: הומלסים? האם הומלסים משתווים לחיים? אז בוא תמצא פתרון להומלסים. אל תשווה אותם. אל תשווה אותם לרגע לנושא של הקסאמים. אני רוצה לומר לכם שיש זעם, משום שחבר הכנסת רוטמן יושב פה בממשלה הזו גם בזכות הרבה קולות מהפריפריה. לו רק היו יודעים שזו עמדתו – אני לא בטוחה. הוא יושב בוועדות באטימות מוחלטת. אטימות מוחלטת. מוציא – מה זה מוציא? זה כמו המורה תרצה, קריאה ראשונה, קריאה שנייה, קריאה שלישית, וואו, איזה כיף, גבר-גבר. חברים, הידברות עושים בנועם. היום – בעצם מחר, מחר ערב פורים, אנחנו נצום בבוקר ואנחנו נקרא מחר בערב את מגילת אסתר. אצלנו הרעשנים כבר מוכנים. החגיגה של מחר מוכנה. דבר אחד אני רוצה, לעמוד מעל הבמה הזו, לפנות לקדוש ברוך הוא, כי לי הוא יקשיב יותר, אני אומרת לכם, לי הוא יקשיב יותר, ואינשאללה, שיתהפך, כמו שהתהפך על המן, שיתהפך בדיוק על מה שקורה עם הרפורמה. אתם הורסים את המדינה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – שתדברו איתנו, שתדברו איתנו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מצפה ממך, אמסלם, אני מצפה ממך, סעדה, שמגיע מהפרקליטות – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תדברו איתנו, דבי. תדברי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני מצפה מכל הליכודניקים הליברלים – אני חייתי בבית ימני. התמונה הכי גדולה שהייתה לי בבית זה בגין. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> גם אצלי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל ברגע שהפסקתם להיות ימין אמיתי, הפכתם להיות ביבי, שחשוב מה הוא יאכל, מה הוא ישתה, איזו מספרה, כמה אנשים – לא בשבילי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו ימנים, לאומיים, ליברלים, דתיים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים כרגע בשעת השי"ן, ואני קוראת לכם – סעדה, תקשיב רגע, מספיק – אני קוראת לכם עכשיו: אנחנו לפני ערב פורים, "ליהודים הייתה אורה ושמחה". תאספו את עצמכם – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> "לך כנוס את כל היהודים". << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – תעצרו את הכול, תעצרו שבוע, תעצרו שבועיים, לא יקרה שום דבר. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> השבוע אין דיונים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתם עושים פוזה: נמשיך ונדבר. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> דבי, אין דיונים. אין דיונים. שלישי, רביעי, חמישי, שישי, אין דיונים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> סעדה, עזוב אותך, אל תעמיד. תגיד: אנחנו עוצרים – שלישי, רביעי, חמישי, שישי. אל תעשו שרירים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, אין דיונים. בואו נדבר. בואו נדבר עכשיו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואו ניפגש. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בואו נדבר עכשיו. למה לחכות? עכשיו. למה לחכות? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> סעדה, ברגע שאתה תודיע, אני חושבת שייכנסו לחדרים וידברו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> עכשיו. מישהו בא לדבר? מי? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יעלה עשן לבן, אבל בסוף אנחנו נאחד כוחות. זה לא יעלה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> דבי, בשעות, אם לא היינו בפוזיציה, בשעות היינו פותרים את הכול. בשעות. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולסיום, יש לי 34 שניות, אני רוצה לומר לכם, כל המיגוניות בעוטף ובשדרות עם הפוסטר הזה, בבקשה, עם הפוסטר הזה, מה אומר רוטמן – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את יודעת שאסור להציג, כן? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מה אומר רוטמן על זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני יודע, אמרתי לה, אבל היא עושה את זה דווקא. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ילדים קטנים שחוטפים טילים על הראש הם דבר לא פופולרי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אדוני, תודה רבה לך. שיהיה לכם ערב מקסים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. ואני מציע ממש בתחנונים, תירגעי, כי זה באמת לא מפחיד. מישהו הפחיד אתכם. חבר הכנסת יוסף עטאונה – סליחה? איפה הרשימה? הרשימה שלי. למה הוא לא מופיע? יוסף עטאונה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה שהוא יגיד. לא אכפת לי, רק אמרו לי שאני עכשיו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לא. פשוט מאוד, ברשימה שלי אתה לא מופיע, אז תחליטו. אז רון כץ עכשיו? בסדר, סליחה, חבר הכנסת עטאונה, הם אומרים שרון כץ. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שרשום בלוח. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> פשוט אצלי לא רשום, אני לא יודע למה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז תרשום עכשיו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כמה יש לו? שלוש דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רואה באיזה חירוף נפש יצאתי בשביל לעמוד בחוקים? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לעמוד בחוקים? אתה רואה? בחוקים, מה שכתוב אנחנו עושים, דודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה שכתוב בחוק. לא עשיתי פרשנות. מה שכתוב, רון כץ – רון כץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שכתוב אנחנו עושים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לצערי, כמו ברוב הפעמים שאני עומד פה, שר הטיקטוק הלאומי שלנו לא נמצא גם היום במליאה. הוא לא נמצא בהרבה מקומות, כי כבר לא כל כך נעים לו להראות את פניו. זה ברור לי, זה ברור לי למה – כי הרבה יותר קל לצעוק מהצד, הרבה יותר קל להעלות ציוצים, הרבה יותר קל לרשום תגובות; הרבה הרבה יותר קשה לנהל אירוע אמיתי כמו משטרת ישראל. אני לא יודע אם הוא יודע, אבל יש עוד כמה גופים בתוך המשרד. יש שם את שב"ס ויש שם עוד כמה גופים קטנים כאלה שצריכים התייחסות, ואני מבין שהוא עדיין לא למד אותם, לא הספיק להגיע אליהם. ואני רוצה לומר משהו לשר הטיקטוק הלאומי שלנו: בתור אחד שביום רביעי היה צריך לעזוב פה הכול ולהגיע לתל אביב, להיות עם המפגינים האמיצים, הטובים, שאחרי שהוא יצא מהחפ"ק פתאום קיבלו יחס שונה לגמרי – הייתה התנהלות תקינה, נורמלית, בשעה 12:00; בשעה 12:40, כשהשר לביטחון לאומי יצא מהחפ"ק, פתאום המפגינים הפכו להיות פושעים אלימים. ואני רוצה לספר לכם קצת מיהם אותם פושעים אלימים, כי כשהגעתי לשם פגשתי משתחררת צעירה מפרויקט תלפיות, אחת הנשים המרשימות שפגשתי לאחרונה; טייס שנעצר על זה שהוא צילם בהפגנה, וכשהוא נעצר היה רעש גדול במדינת ישראל, אבל כשהוא שוחרר, אחרי שראו שהוא נעצר באמת על זה שהוא צילם בהפגנה, פתאום הייתה דממה. פתאום הייתה דממה. ומי עוד היה שם איתנו? היו לוחמים מכל חילות הצבא, היו האנשים הכי טובים במדינה הזאת: היו כלכלנים, היו רופאים, היו אנשים טובים שכל הפשע שלהם הוא לומר את האמת, הוא לומר: אנחנו לא נחיה במדינה דיקטטורית. הם אומרים את זה והם לא מתביישים לומר את זה, שבוע אחרי שבוע – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מספיק להפחיד בשקרים. מספיק לשקר לציבור. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והם ימשיכו להגיד את זה שבוע אחרי שבוע. אנחנו מפה, יחד איתם, עובדים יחד. זה משהו שאתם בחיים לא תצליחו להבין, ובגלל זה אנחנו ננצח – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> את מי? את מי תנצחו? את עצמכם? את מי? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי עוד לא קיים, עוד לא קיים – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתם מפחידים את עצמכם. אתם יוצרים דמון – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עוד לא קיים האדם שינצח כוח אמיתי ומתפרץ כמו עם ישראל. אין כמו קבוצה נחושה שהחליטה לשנות משהו. אז אני רוצה לומר מפה לראש הממשלה האמיתי, יריב לוין – היורש החדש של הליכוד – ולראש הממשלה החליפי בנימין נתניהו: זה לא יעזור לכם, הרפורמה הזאת לא תעבור. אנחנו נפגין, אנחנו נהיה בכל מקום. לא תוכלו להעביר את התועבה הזו. אנחנו לא ניתן לכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> עד פסח נעביר את הרפורמה, אם תרצו או לא תרצו. זה מה שיקרה. שלא תתבאס רק אחר כך. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא יהיה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הודעתי לך, רון. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא יהיה. לא יהיה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תזכור, יגיע פסח – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא יהיה. לא יהיה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> נחכה ונראה. יהיה ויהיה ויהיה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כמו שתהיה ראש מח"ש, ככה תעבור הרפורמה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> עזוב, עזוב, רוני, הלכת למקומות הנמוכים, כי לא היה לך בגבוהים. עזוב, חבל על הזמן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. חבר הכנסת כץ אמר שהם לא יחיו תחת דיקטטורה. אני לא יודע, אני חי תחת דיקטטורה של בית המשפט כבר כל כך הרבה שנים, ואני לא חושב לעזוב את הארץ. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במדינת הנגב כנראה שלא מחכים לאישור וסיום הליך אישור המהפכה המשטרית. מה שקרה היום בנגב בשעות הבוקר – כוחות גדולים של משטרה, במספרים חסרי תקדים, מאבטחים בולדוזרים וטרקטורים שבאים להשמיד שדות של בדואים בכפרים סעווה ואל-אטרש בנגב. מי שראה את המחזה של כוחות המשטרה, במספר שלהם, בכלים הרבים, בפרשים, בטרקטורונים, אופנוענים – מה לא הביאו לשם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מבנה חוקי או לא חוקי? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא בנייה. רק תחכה ותשמע את הסיפור עד הסוף ותשפוט את הדברים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני מקשיב. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת סעדה, הוא מדבר על שדות. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הם מביאים את כל הכוחות האלה במספר הזה להשמיד שדות. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה יש שם? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בנגב תקופת האביב היא כל כך קצרה, והם, מפריע להם שבדואים שעיבדו את האדמות שלהם לפני 1948, ממשיכים לעבד אותן עד היום, ומביאים את כל הכוחות האלה היום בכל העוינות כדי להשמיד את השדות. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למי שייך – – – << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בהסכמים הקואליציוניים שקיימים – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למי שייכת הקרקע? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – הם רוצים לפתח את החקלאות בנגב, אבל רוצים לפתח חקלאות בנגב לפי מדיניות של אפרטהייד. פיתוח חקלאי בנגב, איך שהם מסתכלים בממשלה הזאת, הוא כדי להשתלט על הקרקע הערבית הבדואית בנגב. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תענה לי, בבקשה, על שם של מי זה רשום? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בבוקר היינו עם האנשים שם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למי שייכת הקרקע? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> התנגדנו למחזה, להשמדה של הכוחות האלה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – הפקעות הקרקעות עוד לא שמעת? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אם זאת קרקע ששייכת למדינה, אסור לגזול אותה, מה לעשות? << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מי שרוצה לפתח את הנגב – – – << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה גזעני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא להפריע. חבר הכנסת סעדה, תן לו לנאום. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מי שרוצה לפתח את החקלאות בנגב צריך להתייחס לתושבים הבדואים בנגב כאזרחים שווים. מי שמאמין תחת תיאוריה שאכיפה מקדמת הסדרה, הוא טועה. שום כוח ושום הגברת אכיפה לא יביאו לפתרון בנגב. מי שמאמין שבכוח ובעוד כוח ועוד כוח יפתור את הסוגיה הבדואית בנגב, הוא טועה. מי שרוצה פתרון, מי שרוצה לפתח את הנגב גם לערבים וגם ליהודים, צריך להתייחס לבדואים בנגב כאזרחים שווים. מה שקורה בנגב בשבועות האחרונים – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תנהגו כחוק – תקבלו אזרחות שווה. לא לבנות לא על פי חוק. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה שקורה בנגב – בשבועות האחרונים חילקו מאות צווי הריסה. הם גם הרסו שבעה בתים – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שבנו לא כחוק. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – למשפחת אל-ע'ול. אין לאנשים האלה שום אפשרות לפנות לאף גוף תכנוני ולבנות עם אישורים. מי שאחראי למחדל הזה ולאי-הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב זה מדינת ישראל ולא הבדואים עצמם. הם נמצאו מלפני קום המדינה, יש להם את כל הזכות על הקרקע, יש להם את כל הזכות להתקיים, יש להם את כל הזכות לעבד את הקרקעות שלהם. ומה אתם עושים? מביאים את כל הכוחות האלה להרוס להם. אתם לא תהרסו אותם. אתם יכולים להשמיד את החקלאות, את שדות החיטה והשעורה, אבל את הרוח של הערבים הבדואים בנגב ואת האחיזה שלהם בקרקע אתם לא תהרסו. אנחנו בעלי המקום בנגב. יש לנו את כל הזכויות על הקרקע בנגב ולכן אנחנו נישאר שם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> עד שלא תנהגו כחוק, לא יעזור לכם. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו נישאר שם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא יעזור לכם. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם יכולים להרוס, אתם יכולים להשמיד חקלאות, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים – אנחנו נישאר בכפרים שלנו עד שיכירו בהם. אין פתרון אחר. אנחנו כל הזמן אמרנו שמי שרוצה לפתור את הסוגיה בנגב, צריך לשבת עם המנהיגות, צריך לדבר עם האנשים. אי-אפשר לדבר עם אנשים בכוחות של משטרה. אי-אפשר לדבר עם אנשים עם בולדוזרים. לכן אני אומר בצורה הכי ברורה: יש לנו החלטה מאוד עקרונית בנגב. אנחנו נילחם על הזכות שלנו, על ההכרה בכפרים, על הזכות שלנו לפתח את היישובים שלנו. בוועדת ההיגוי העליונה של הערבים הבדואים בנגב החלטנו שביום חמישי אנחנו נקיים הפגנה מול משרדי הממשלה בבאר שבע בשעה 10:30 כדי להגיד לכל הממשלה, לכל שרי הממשלה, שהמדיניות של הריסת הבתים, של השמדת השדות, המדיניות הבזויה הזאת בנגב צריכה להיפסק, כי אנחנו רוצים להכיר בכפרים, אנחנו רוצים לפתח את היישובים ואנחנו רוצים לחיות בכבוד באדמה שלנו, בקרקע שלנו, בכפרים שלנו. אני אמרתי את זה יותר מפעם אחת ובכל הזדמנות: אין לנו התנגדות לפתח את הנגב. צריך לפתח את הנגב לכלל אזרחיו – גם לערבים, גם לבדואים וגם לכולם. אבל אי-אפשר שמדיניות האפרטהייד תימשך בנגב. אי-אפשר להמשיך ולהתייחס לערבים הבדואים בנגב כאויבים. מי שראה את כוחות המשטרה היום בבוקר, איך שנכנסו לכפר סעווה, במספר שלהם, הבלתי-נספר – אני אומר לכם, ככה לא מתנהגת אף מדינה בעולם כלפי אזרחים שלה. ככה מתנהגת מדינה כלפי האויבים שלה, ובסוגיה של הקרקעות בנגב כנראה שהממשלה רואה בנו אויבים, ולכן היא מתייחסת ככה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לאנשים הנכבדים בנגב, בימים האחרונים חולקו מאות צווי הריסה בנגב. היום בכפר סעווה ראינו את המספרים הגדולים של השוטרים שגירדו את האדמה שנה לאחר הניסיון הראשון. מכאן אני פונה לכל אנשי הנגב: עלינו להיפגש ביום חמישי מול המשרדים הממשלתיים בהפגנה, בהפגנה נגד ההריסה. על כולנו להיות בשעה 10:30 מול המשרדים הממשלתיים. אנשיי בנגב, עלינו להתאחד בתקופה הזאת, עלינו להתעמת עם הממשלה הפשיסטית ויחד להתנגד למדיניות הלא-הוגנת, ותודה לכם.) << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה להביע כאן, באמת, בפני מי שנמצא ומי שצופה בבית, את הערכתי העצומה לעשרות האלפים – אולי מאות האלפים, תלוי מי סופר – אנשים ואזרחים טובים מכל קצוות הקשת, גוני הקשת, שהדמוקרטיה חשובה להם. אפשר להסכים איתם, אפשר לא – אני כמובן בצד שמסכים איתם במאה אחוז – אבל אין ספק שמדובר פה בקהל שכולם יסכימו שהוא מעורב בחיי החברה הישראלית, בדמוקרטיה, בפוליטיקה, באכפתיות ובאהבה למדינת ישראל. אחרת אין לזה שום הסבר אחר איך עשרות אלפים, מאות אלפים, יוצאים מדי שבת, במוצאי השבת. זה הולך ומתרחב, המעגלים. בכל רחבי הארץ יוצאים עם דגלי ישראל, מניפים אותם למעלה בגאון ובאמת אומרים את אשר על ליבם – גם את האהבה למדינה, גם את החשש מפני המהפכה המשפטית והמשטרית; יוצאים למקום שהוא קרוב אליהם לבית, במעגלים חדשים, כמו בצפון הרחוק, כמו בנגב. אני אישית הייתי בבאר שבע וראיתי אלפי אנשים, באשדוד – אלפי אנשים, בצפון אתם רואים מפעם לפעם, כולל את הדרוזים, כבר מצטרפים למעגלים האלה, כי אכפת להם. בניגוד למה שאומרים בכל מקום, הקהל שלנו לא מונע משנאה. בדיוק ההפך הוא הנכון. אנחנו מונעים מאהבה, מאהבה גדולה מאוד למדינת ישראל, מאהבה גדולה מאוד לאדם באשר הוא אדם, לזכויות אדם ולזכויות אזרח. אנחנו מונעים מאהבה ולכן יוצאים להילחם, מתוך חשש, מתוך פחד, מתוך אכפתיות אמיתית לגורלה של המדינה ולעתיד של הילדים שלנו ושל בני המשפחות שלנו. זה הדבר היחיד שמחבר בין כולם – כי ימין ושמאל, דת, גזע, מין, זה לא מה שמשותף שם, כי יש שם הכול. אני פוגשת ברחבי ישראל באמת את כל סוגי האנשים. את כל סוגי האנשים. כולם כולם כולם, הדבר היחידי שמשותף להם זה אהבה למדינת ישראל, החשש לעתיד והדאגה והמאבק על הדמוקרטיה. אני שמחה לראות את אלפי הדגלים כחול-לבן, דגל ישראל מתנופף בגאווה ובגאון בכל הארץ. זה באמת "כל הארץ דגלים, דגלים". וזה לא סתם קורה עכשיו, זה לא סתם גם קורה, אולי, ביום העצמאות ה-75 של המדינה, כי אנחנו שוב, מחדש, נלחמים על המהות שלנו, על העצמאות שלנו, על הערכים שלנו, מחדשים בחזרה את הערכים של מגילת העצמאות. אין איש היום, אין אפילו ילד וילדה, שלא מכירים את המונחים האלה, שלא מדברים מחדש ומתעוררים מחדש למציאות חדשה, למציאות שבה האזרחים דנים מחדש בערכים האידיאולוגיים של המדינה. אני רואה בכל הימים הקשים והמטרידים מאוד שאנחנו עוברים גם הרבה מאוד דברים לזכות – הרבה מאוד ויכוחים; הרבה מחלוקות; הרבה מאוד דיונים אידיאולוגיים על ערכים, על הטוב המשותף, על המפריד, על סכנות, גם פנימיות, גם חיצוניות. אפשר וצריך גם להסתכל על כל התקופה הזאת כתקופה מכוננת בעבור ההווה וכמובן העתיד של מדינת ישראל. יש הרבה מאוד חשש. מי שמתעלם מהחשש הזה, עושה בראש ובראשונה עוול לעצמו, כי לא לראות ולא להקשיב ולאטום את האוזניים לזעקה כל כך כנה, של כל כך הרבה ציבורים במדינת ישראל, זה להישאר באותה נקודה, זה לא להתקדם, זה לא להיות חלק מהעם. אם בסופו של יום הקואליציה הזו, שנבחרה כדין, ובניגוד להשמצות ולהתבטאויות שלהם בתקשורת, שלכאורה כל המחאות האלה הן מחאות שבעצם לא נותנות לגיטימציה לא לממשלה ולא לבחירות – זו טעות ממדרגה ראשונה לחשוב ככה, ואפילו לומר את זה לציבור. הציבור שלנו, כל מי שמוחה, לא קם נגד הבחירות. נהפוך הוא. הרכנו ראש בפני התוצאה של הבוחר. זוהי תוצאה דמוקרטית, אין לנו כל ויכוח עם זה. התשובה היא לא פה. ידענו להפסיד בבחירות; זאת איננה הפעם הראשונה. אנחנו מקבלים את דין הבוחר. השאלה היא בכלל במקום אחר – השאלה היא מה עושה הממשלה עם הסמכות ועם הזכות שהיא קיבלה לידה, או לידיה, מידי הציבור; האם זו זכותה של הממשלה הזו לבצע רפורמה כל כך דרמטית ומקיפה, שמשנה באמת עולמות? עכשיו, אין פה ויכוח בין הצדדים שמדובר פה ברפורמה או בתוכנית שהיא מהפכנית. אין ויכוח. גם אנחנו וגם הממשלה מודים בכך בפה מלא. כל השאלה היא ההסתכלות: האם – כמו שאנחנו טוענים בצורה מאוד מאוד ברורה, לרבות מומחים, לרבות הרבה מאוד גילויי דעת גם משפטיים, גם כלכליים, גם מהתחום הביטחוני, גם אנשים דמוקרטים שמובילים מדינות ותפיסות בעולם – האם אכן מדובר כאן בהפיכה משטרית, שבעצם תיקח את העקרונות הדמוקרטיים מהמדינה? תחליש אותה עד כדי כך שתפגע במרקם ובצביון מדינת ישראל הדמוקרטית? התשובה היא כן, כן. צריך להסתכל על המציאות הזו בעיניים. התשובה היא כן. כל חוק שמרכיב את הרפורמה הזו בנפרד, ועל אחת כמה וכמה כל הצבר הזה, כל הצבר הגדול והרחב הזה של החקיקה – ממה אנחנו חוששים? מעבר לאירוע ומעבר לתפיסה שבסוף אנחנו, האזרחים – ואדם באשר הוא אדם – עלולים להיפגע, כי כך קורה כאשר נחלשת המערכת השיפוטית והיעדר הביקורת השיפוטית. מעבר לכך, אנחנו חוששים לחוסנה של מדינת ישראל, הן החוסן הלאומי, הן החוסן החברתי. כל המרקם הזה שמרכיב ומאחד כאן את המדינה – אנחנו חוששים שהוא עלול להיפגע. כשאני רואה את הפעולות החריגות מאוד – ואי-אפשר להתעלם מהפעולות החריגות מאוד – של קבוצות ועוד קבוצות שמרכיבות כאן את הציבור הישראלי, לרבות מחאות, לרבות השבתות, שיבושים של היום-יום, צריך לראות את זה בספקטרום הרחב, שכאשר יש תנאים חריגים ובעיות חריגות, כן, זה גם ייענה בפתרונות חריגים. אף אחד מן המוחים, מהמפגינים, מהשובתים, לא רוצה בלב ובנפש שלו להגיע למקום שבו הוא נמצא היום. אף אחד מאיתנו לא תכנן ולא רצה. תאמינו לנו שכולם היו עוצרים במקום לו גם החקיקה הזאת הייתה נעצרת. אבל במקום לעצור את החקיקה, הממשלה והמשטרה עוצרת אותנו. זה אבסורד לראות אנשים נעצרים. קרוב ל-40 איש נעצרו – עכשיו כבר יותר, אחרי אתמול – ולהבדיל, בפרעות אמיתיות, בשרפה של כפר, לא נעצרו אנשים. לאן אנחנו הולכים? האם זוהי דמותה ונפשה של מדינת ישראל? האם בכך אנחנו גאים? התשובה היא, כמובן שלא. לכן אני מאוד מאוד מקווה – אני פונה מכאן לאדם היחידי שרק הוא האחראי, הוא ראש הממשלה, הוא המנהל; הוא האיש שצריך לקום ולומר: אני בעד העם, אני בעד המדינה, ולכן אני מורה לעצור את החקיקה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. הדובר הבא – חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה. לא בכוח, איימן. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני שוב מעלה את השאלה על חשיבות השתתפות האוכלוסייה הערבית במחאה נגד ההפיכה השיפוטית. העמדה שלי ברורה, מובהקת – שכן. אנחנו גם התחלנו, וגם צריך עוד יותר וביתר שאת להשתתף בהפגנות. אני רוצה להסביר את עמדתי. מבחינתנו המצב הוא רע, אבל אנחנו לא רוצים שהוא יהיה עוד יותר רע. לגבי הצעת החוק הנוכחית, שמתייחסת להרכב בית המשפט, חשוב לי לומר כך: למרות האפליה בייצוג השופטים הערבים, האם אנחנו רוצים פחות שופטים ערבים או יותר שופטים ערבים? אני חושב שהכיוון הוא ברור: אנחנו רוצים עוד יותר. מאין מגיעים השופטים הערבים? האם מההצעה של נציגי הממשלה או מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים? התשובה ברורה: מגיעים מהלשכה, לשכת עורכי הדין. היחלשות הלשכה לטובת הממשלה תפגע בייצוג השופטים הערבים. הינה, זה ברור. הדבר השני – האם אנחנו חלק מהמאבק למען דמוקרטיה כוללת או שזה לא מעניין אותנו? אני רוצה להסביר לציבור הרחב ולאוכלוסייה הערבית בפרט את הסיפור שהזכרתי מעל כמה במות, שאני ביקרתי אצל פרופ' זאב שטרנהל, זיכרונו לברכה, אחרי כתיבת מאמר בהארץ בשנת 2018, שהוא כתב בו שמדינת ישראל עוברת לשלבים הראשונים של הנאציזם. זה לא אני, זה זאב שטרנהל. באותו לילה ביקרתי אצלו בבית ואמרתי לו: כתבת דברים קשים, ואני מודאג ממה שכתבת, בגלל שאני מעריך אותך. התחלנו לדבר על כל מיני נושאים, בין היתר על ההצלחה של ערבים במישור הרפואה, ההייטק ותחומים אחרים. הבן אדם לא ענה לי. הוא לקח אותי לספרייה והוציא ספר בשם היהודים בגרמניה 1930. הוא אמר לי שהיהודים היו בברלין ב-1930 0.5%, חצי אחוז, אבל הם היו 30% מהרופאים; היהודים היו מנהלי בתי חולים, ראשי בנקים. דווקא הצלחה של מיעוט ולא כישלון, דווקא הצלחה של מיעוט באווירה לא דמוקרטית עוד תטיל אסון עליהם. לכן המאבק לא צריך להיות רק הצלחות פרטניות בבתי חולים, בהייטק, במקומות אחרים, אלא צריך להיות מאבק על הדמוקרטיה כולה. זו צריכה להיות דרכה של האוכלוסייה הערבית. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת עודה, ברשותך, כל השוואה בסוף לצד הגרמני, זה נותן קונוטציות מאוד פסולות, שחס וחלילה מישהו כאן ישווה לנאציזם או לגרמנים. אז תהיה זהיר בדבריך, כי בסוף יש מי שעושה את הלינקג' הזה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה יודע מי הביא דוגמאות של נאציזם? אחד כמו מנחם בגין, מעל הבמה הזאת אמר שהחוקים של מעצר מינהלי הם חוקים של נאצים. זה לא אני, זה מנחם בגין. יכול להיות שמבחינתך מותר לו אבל בגלל שאני ערבי אז לא מותר לי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא לא, לא זה הכיוון. כל השוואה שלילית – רק דוגמאות שליליות אפשר להביא משם. בכל אופן, בלקח שלומדים – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני יודע מה בן-גוריון אמר על בגין, מה אמר עליו, מה אמר על ז'בוטינסקי – ולדימיר ז'בוטינסקי, והמשיך את השם של הצורר הגדול ביותר בהיסטוריה. בזה אני לא השתמשתי, אבל אני הבאתי ציטוט מפרופסור מוערך ביותר. אני חושב שהוא מס' אחת בעולם בנושא הפשיזם, זאב שטרנהל. ואני אומר לך, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיע למסקנה שהמיעוט לא צריך להסתפק בהצלחות פרטניות בבתי חולים – רופאים, ראשי מחלקות – בהייטק, אלא אנחנו צריכים לשים את המשקל שלנו למען דמוקרטיה במדינת ישראל בכלל. אני מבין חלקים גדולים מהציבור שלנו, שהם כל כך כועסים על הגזענות של ישראל הראשונה. אני מבין את זה. מה זה? זה התחיל בממשל צבאי, עד לאמירות הגזעניות של יאיר לפיד. אני מבין את זה. אבל בכל זאת, אני רוצה לפנות לציבור שלנו ולהגיד לו שאנחנו צריכים לעשות שני דברים ביחד: הדבר הראשון – אנחנו צריכים להיות חלק מהמחאה נגד ההפיכה השיפוטית; הדבר השני – זאת הזדמנות שלנו. מהמשבר צריכה לצאת הזדמנות להרחיב את השותפות היהודית-ערבית על בסיס של שלום ושוויון ודמוקרטיה אמיתית. כלומר, לעשות את שני הדברים ביחד; לא להיות חלק אינטגרלי מהמחאה ולהגיד לה: אנחנו איתכם ואין לנו לא עקרונות ולא זהות שלנו; לא לשבת בבית, אלא לעשות את שני הדברים ביחד – גם להשתתף בהפגנות וגם עם העקרונות שלנו. למשל, אני שותף למערכה נגד הפגיעה בבית המשפט העליון. אני רוצה אותו יותר דמוקרטי, לא פחות דמוקרטי. אבל יש שאלות יותר חשובות, למשל, מה עם הכיבוש נגד העם הפלסטיני? מה, זו לא שאלה דמוקרטית חשובה? לכן אנחנו צריכים להיות גם וגם. גם וגם. אני פונה אליך, יאיר לפיד. אנחנו רוצים להיות חלק אינטגרלי מהמחאה נגד ההפיכה השיפוטית. חלק אינטגרלי. יחד עם זאת, מי שרוצה להגיד לי שאנחנו צריכים להגיע למצב שהאנשים המיוחסים יחזרו לשלטון ויפגעו גם בעם הפלסטיני, גם באזרחים הערבים וגם הצדק החברתי לא מעניין אתכם כי מצבכם הכלכלי טוב – מצבכם הכלכלי טוב, מעמד הביניים מרגיש טוב. לכן, מבחינתנו, דמוקרטיה אמיתית זה שלום, זה שוויון, זה צדק חברתי. זוהי דמוקרטיה אמיתית. לכן אנחנו נהיה חלק מהמחאה הזאת עם ההדגשה על המיוחדות שלנו. אני רוצה להגיד לאוכלוסייה שלנו עוד דבר, ואני כן רוצה להביא משוואה מהתקופה הקשה ביותר. איך עלה היטלר לשלטון? איך עלה? בבחירות דמוקרטיות. מה קרה אז? לצערי הרב, הסוציאל-דמוקרטים לא ידעו להתאחד ולבנות ברית משותפת עם הקומוניסטים. זו הייתה טעות היסטורית. עכשיו, אני מבין את הקומוניסטים – כעסו על הסוציאל-דמוקרטים בגלל שעשו ברית עם הימין, רצחו את רוזה לוקסמבורג ב-1919 כשהם ירו ללא הבחנה בהפגנה של 1 במאי בשנת 1928 והרגו עשרות מהמפגינים. יש אלף סיבות מוצדקות. אבל עצם העובדה שלא ידעו לשתף פעולה ביחד, עצם העובדה הזאת – אז היטלר עלה לשלטון. לכן אנחנו צריכים ללמוד מההיסטוריה הזאת ולהגיד: אנחנו כל כך כועסים על מה שנקרא מרכז-שמאל, אבל בכל זאת צריך לראות את העיקר עכשיו. והעיקר עכשיו – לבנות ברית כמה שיותר רחבה נגד הפשיזציה במדינת ישראל. זה הדבר החשוב ביותר ברגע הזה. אני פונה לנציגי המרכז-שמאל ואומר להם: כשאתם עוקבים אחרי הסקרים והסקרים אומרים לכם: תתרחקו מהם – אז אתם כמו פחדנים בורחים מאיתנו. אני אומר לכם, צריך דרך אחרת. אי-אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. להגיד לכל האזרחים: יש פה שני עמים וצריכים לכבד אותם. זו עובדה. צריך להגיד לציבור שבלי המשקל של האוכלוסייה הערבית לא ננצח את הימין. צריך להגיד את האמת לציבור, והציבור יודע את האמת הזאת. האם יש מחיר לחיבור כזה? בוודאי, וזה השלום והשוויון. המחיר לשותפות כזאת זה כמו שהיה בממשלת רבין, זה החתירה לשלום ולשוויון. אנחנו מושיטים יד לכל מאבק שיביא דמוקרטיה, שלום ושוויון. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה פתח היום את ישיבת הממשלה וקרא לאופוזיציה לבוא להידברות ולשים על השולחן הצעה משלה. זו כמובן אחיזת עיניים והונאה גמורה. אם אתם רוצים הידברות ולשמוע הצעות, מה אנחנו עושים כאן? למה אנחנו במליאה ביום ראשון? עשר שנים אני חבר כנסת – לא זוכר כזה דבר, שהמליאה פתוחה ביום ראשון. אם אתם רוצים הידברות, למה בוועדת חוקה ישבו כל הבוקר וטסו קדימה עם החקיקה? זו לא חקיקה, זו מחיקה. אתם מוחקים את הדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה רוצה שנשים על השולחן הצעה – בבקשה, הינה ההצעה: תעצרו את החקיקה עכשיו, היום, לפני ההצבעה. במקום להצביע, נלך לבית הנשיא, נודיע שאנחנו נישאר שם עד שלממשלה תהיה חוקה, עד שלמדינת ישראל תהיה חוקה. במקום קובץ החוקים הדורסני, האנטי-דמוקרטי, שהנחתם כאן, במקום המשבר הנורא שאתם מביאים על ראשנו – ערכי, כלכלי, ביטחוני, חברתי – נביא יחד מסמך שיחבר את עם ישראל. פרק א' של החוקה כבר כתוב, קוראים לו מגילת העצמאות. כנסת ישראל תכריז על המגילה כבסיס לחוקה שלנו, ואנחנו כולנו נחתום על זה שמדינת ישראל תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. יש כאן מישהו שהוא נגד? כולנו נחתום על זה שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. אני שואל שוב: יש כאן מישהו שהוא נגד? רציתם הצעה – הינה ההצעה. במקום חוק דרעי 3, במקום חוק הנבצרות, במקום חוק התרומות, במקום חוק החמץ, במקום הוועדה לבחירת שופטים, שהופכת לוועדה לבחירת מקורבים, במקום דריסה של בית המשפט העליון, יהיו לנו ערכים אמיתיים שיאחדו את המדינה הזו ואת העם הזה. אם אתם לא עוצרים את החקיקה והולכים על זה, אתם לא רוצים הידברות, אתם רוצים לרמות את כל העולם כמו תמיד, להעמיד פנים שאתם קוראים להידברות בזמן שאתם טסים קדימה עם החקיקה. תסבירו לי דבר אחד: מה כל כך דחוף לכם? מה הבהילות? מה אתם רצים ככה? מה ההיסטריה הזאת? הרי אם זו באמת הייתה רפורמה משפטית כמו שאתם טוענים, הייתם עושים אותה אחרת לגמרי. הייתם מביאים מראש כלכלנים שיסבירו איך זה ישפיע על הכלכלה. במקום זה אתם מופתעים מזה שהשקל יורד, מופתעים שהכסף בורח מהארץ, מופתעים מהמשבר שגרמתם לתעשייה. אתם יודעים למה אתם מופתעים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כי אנשים כמוך – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי לא בדקתם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כי אנשים כמוך – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם זו באמת הייתה רפורמה משפטית, הייתם מקדישים את כל החודש האחרון לדיונים על השפעת החקיקה על הביטחון הלאומי – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – BDS – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – על תביעות בין-לאומיות נגד חיילי צה"ל, על היחסים עם ארצות הברית, על המילואים. לא טרחתם. הכול חפוז, הכול מבולגן. אחר כך אתם בהלם שטייסים לא מוכנים לבוא למילואים, בהלם שיחידות הסייבר מתרוקנות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> נמשיך כך – – – מדינת ישראל – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם הייתם טורחים לעשות עבודה מסודרת, לא הייתם כל כך המומים. אתם רצים קדימה כי מה שמעניין אתכם זה לא רק החקיקה המטורפת הזו אלא כל הדברים שהיא תאפשר לכם מייד אחרי שהיא תעבור: כפייה דתית, להכריח אנשים עובדים לממן אנשים שלא עובדים, לפגוע בנשים, לפגוע בלהט"בים, לספח שטחים ולשדוד את הקופה הציבורית. אלה המטרות האמיתיות שלכם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כמה כספים קואליציוניים נתת בממשלה שלך, לפיד? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם זה לא נכון, אם אכפת לכם עדיין מעם ישראל, תעצרו את החקיקה, ומחר נלך לנשיא להתחיל לעבוד על חוקה לישראל שמבוססת על מגילת העצמאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא נעים, לא נורא. תגידי, מיכאלי, תעודדי פגיעה בשוטרים. לא נעים, לא נורא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> קודם כול, בואו נבין על מה מדובר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים – מקובל, התקנון. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה. מה, כתוב בתקנון שצריך להגיד: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ככה פותחים, ככה אומרים, כן, נהוג. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אשכרה? טוב, אבל זה לא יורד מהזמן שלי. זה שלך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני אתן לך עוד חמש שניות בדיוק על המשפט הזה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני מודה לך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לכבד את הכנסת, לא את היושב-ראש. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> לבקשת היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת שבמליאה – אני רואה שאין כרגע אף חברת כנסת במליאה – אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, וכמובן כל הסדרניות והסדרנים היקרים של הכנסת, שעושים כאן באמת לילות כימים ועובדות ועובדים ללא הרף. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הקצרנים. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. אדוני הקצרן, תודה גם לך. עכשיו, בואו נבין במה מדובר. מדובר בתיקון תקנון הכנסת – זה מה שעכשיו עומד כאן לדיון. כל הקואליציה והממשלה מבזבזות עכשיו את זמנה של עם ישראל ואת זמנו של עם ישראל בשביל לשנות את תקנון הכנסת כך שאפשר יהיה לדחות את הבחירות של נציגות ונציגי הכנסת לוועדה למינוי שופטים בשלושה חודשים. בעיקרון התקנון קובע שהבחירות האלה צריכות להתקיים עד ארבעה חודשים מהשבעת הכנסת. ארבעה חודשים מהצבעת הכנסת זה ממש עוד שבוע, 15 במרץ. אז הקואליציה רוצה שתיתנו לה עוד לפחות שלושה חודשים. למה? כי הרי חלק ניכר מההפיכה המשטרית שהיא מנסה לעשות זה בשינוי ההרכב של הוועדה למינוי שופטים. עכשיו, עד שלא יהיו בחירות של נציגי ונציגות הכנסת לוועדה, לא יהיה אפשר למנות שופטות ושופטים חדשים. לא יהיה אפשר לבחור שופטות ושופטים. כבר עכשיו חסרים 88 שופטות ושופטים בבתי המשפט שלנו. עכשיו, זה לא בבית המשפט העליון, לא בבית המשפט העליון שמדברים עליו כל כך הרבה ומשמיצים ותוקפים כל כך הרבה, לא; בבתי משפט השלום, בבתי משפט למשפחה, בבתי המשפט הפליליים שלנו, בכל בתי המשפט הכלכליים, בכל הסוגיות שכואבות לכן ולכם שם בבית, שאתם רואים שהדיונים שלכם לא נקבעים בזמן ושאתם מחכים עוד ועוד, חודשים ושנים לפסק דין. למה? כי לא דחוף להם למנות לכם שופטות ושופטים. לא דחוף להם. אתם, יש לכם תיקים, יש לכם תביעות, יש לכם חלילה אישומים, יש לכם עינוי דין – זה לא העניין שלהם, לא עניין שלהם, לא בוער להם, לא כואב להם. הם מטפלים במה שכואב להם, לשלטון. אם יש רגע שבו אפשר לראות מאוד בבהירות עד כמה כל ההפיכה המשטרית הזאת באה לשרת רק את השלטון וממש באמת שלא מעניין אותם מה קורה עם הציבור, זה הרגע הזה שבו הם אומרים לכם: חמודים, אין לכם שופטים – tough, חבל. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא נעים, לא נורא. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> לא נורא. ממש לא נורא. אבל אתה יודע, השר קרעי? זה באמת, מילא אם הייתם אומרים להם: לא נורא. זה פשוט לא מעניין אתכם. זה כל כך כל כך לא מעניין אתכם, מה שעובר הציבור, מה שעוברת כל אזרחית, מה שעובר כל אזרח באינטראקציה שלו או שלה עם בתי המשפט שלנו, משום שאם יש משהו שצריך לעשות במערכת המשפטית שלנו זה להוסיף כוח אדם, תקנים; זה לתת לאנשים יותר נגישות לבתי המשפט, לכל סוגי בתי המשפט; זה לפעול למען הדברים שבאמת אכפת וכואב לכל אזרח ולכל אזרחית, לכל אישה, לכל גבר, לכל ילד. את זה לא רק שאתם לא עושים, אתם עושים ההפך. ההפיכה המשטרית הזאת באה לקחת זכויות מהציבור ולתת יותר כוח לממשלה, לא לכנסת, לא לבתי המשפט – רק לממשלה, ולממשלה המאוד-מסוימת הזאת, כי חלקים גדולים מהרפורמה, ההפיכה המשטרית הזאת, יוודאו שהממשלה הזאת תמשיך לכהן, היא והקרובים והקומבינות שלה, לנצח-נצחים. בחירות? בואו, דברו איתנו ביום אחר. אנחנו נצביע נגד שינוי בתקנון, כאילו קטן, אבל עולם ומלואו – עולם ומלואו שהיה צריך לעבוד היום לטובת האזרחיות והאזרחים, אבל אתם עושים אך ורק בשביל האינטרסים האישיים, הפרטיים, השלטוניים שלכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. אם אפשר לקרוא לשר קרעי או לשר וסרלאוף, תורני המליאה. שנייה, חבר הכנסת, אין פה שר תורן. ברשותך, אם אתה רוצה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא בטח יצא לשנייה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן, אבל אחד מהם שיישאר כאן, במליאה. 15 דקות יש לרשותך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כל כך הרבה שרים ואין שר אחד? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא. יש פה שניים ואחד יצא. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אפשר למנות עוד אחד. אם צריך, נמנה עוד מישהו – – – אין את מי למנות, אף אחד מהקואליציה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, לפנות לראש הממשלה בנימין נתניהו ולהגיד לו: אדוני, אתה מוביל את מדינת ישראל לחורבן הבית השלישי. תסתכל מה קורה בביטחון – היית באו"ם וקבעת קו אדום, הבאת סרטוט יפה, 20%. התבשרנו מראש סבא"א שמצאו כבר אורניום מועשר ל-84%. שמענו את תת-מזכיר ההגנה האמריקאי: האיראנים צריכים פחות משבועיים כדי להפיק חומר בקיע לרמה של פצצה אחת. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, היום אני לא שר החוץ, לא שר הביטחון, אני לא חבר בקבינט ואני אפילו לא חבר בוועדת החוץ והביטחון, אבל כל מי שקצת בקי בחומר, בעניינים, וקורא חומר גלוי, לא יכול שלא להזדעזע. בדרך לכנסת היום אני שומע שהייתה תקרית בין חיילי צה"ל לבין צל"ב, צבא לבנון, בגבול הצפוני שלנו. אנחנו שומעים את מנהיג החיזבאללה אומר: שום דבר, אנחנו כרגע לא מפחדים, נתניהו הצליח לפורר את כל החברה, הם לא מצליחים להתאחד. מה אתה חושב, שבאיראן חושבים אחרת? הרי גם האיראנים מסתכלים. כשאני שמעתי במיוחד את ההודעה של אותו ראש סוכנות האנרגיה האטומית הבין-לאומית, רפאל גרוסי, אני יצאתי יותר מוטרד. הייתי בבית ושמעתי את ההודעה שלו לאחר ביקור באיראן. מבחינה ביטחונית אנחנו ניצבים מול איום קיומי מוחשי ומיידי, ובמקום לטפל בנושאים הביטחוניים, ראש הממשלה מטפל כרגע ארבע שעות בתקנון הכנסת. ואני אומר לך, אני שומע גם את תושבי הצפון. לא צריך אפילו משקפת, כרגע חיזבאללה מתפרס על הגדר שלנו. זו כבר לא פרפראזה, לא מטפורה, זה לא שום דבר. דיברתי עם החברים שלי גם בשלומי, גם במטולה, והם אומרים: אנחנו רואים את פעילי חיזבאללה ממש על הגדר. אז האיראנים, לפי הסיכום של אותו רפאל גרוסי וגם מה ששמענו מתת-מזכיר ההגנה האמריקאי, ממש כרגע בפריצה, בריצה לפצצת אטום. שלא יהיו פה שום אשליות בכלל, הם במרוץ. אנחנו שמענו מאותו תת-מזכיר ההגנה שהם התקדמו "יפה" בכלים הבליסטיים שלהם. איפה הממשלה? יתרה מזאת, פוגעים בבעלי הברית שלנו, כמו ירדן. יושבים במפגש ביטחוני, כולל האמריקאים, בעקבה, וכמה שרים מממשלת ישראל מוציאים הודעה: בוא, תן הוראה למשלחת כרגע לעזוב את עקבה. קודם כול, בשביל מה באתם? ואם כבר באתם, מה זה להוציא באמצע המפגש? אנחנו מכירים את הרגישות של הירדנים, זה ממש להעליב אותם וזה לפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני, שיתוף – באמת אנחנו נהנים משיתוף הפעולה הזה הרבה שנים. זה רק בתחום הביטחוני. בתחום המדיני זה כישלון מהדהד. אני לא זוכר תקופה כזאת מאז הקמת המדינה, כנראה, שיש ממשלה שקיימת יותר מחודשיים ועדיין אין הזמנה לא לראש הממשלה ולא לשר החוץ להגיע לוושינגטון, ואין גם באופק. זה שכבר יותר מחודשיים קיימת ממשלה וראש ממשלת ישראל לא הוזמן לבית הלבן, זה כישלון מדיני שכמותו אני לא זוכר, ואני אומר לכם את זה כשר החוץ הרבה שנים. ומה קורה בחוסן הלאומי שלנו? כי אם אתה ניצב מול איום ביטחוני, דבר ראשון צריך לאחד את העם. כשראש הממשלה בהחלט במין זלזול מתעלם מאותם כינויים של שרים בכירים מבני ביתו, שבני ביתו קוראים לאותם מיטב בנינו ובנותינו – טייסים, אנשים מסיירת מטכ"ל, מהיחידות המיוחדות, "מורן", 669 – אנרכיסטים וטרוריסטים, זאת פגיעה בחוסן הלאומי שלנו. לדעתי, מה שקורה בקואליציה – תסתכל מה קורה בקואליציה: סגן השר אבי מעוז כבר התפטר; מאיר פרוש אומר שלא עומדים בהסכמים איתו; גפני – אתה שומע אותו יותר טוב ממני. איזה אמון יש בראש הממשלה? הרי מה פתאום ראש הממשלה מעביר את חוק הנבצרות? מישהו חשב מה פתאום הוא קפץ ומעביר את חוק הנבצרות? אדוני היושב-ראש, זה לא חוק הנבצרות, זה חוק יריב לוין. כי הוא פוחד מיריב לוין. הראשון שירוויח אם יכריזו על נבצרות ראש הממשלה זה יריב לוין, וכנראה יריב לוין ממש לא מתלהב לקדם את חוק הנבצרות, וראש הממשלה אישית, אישית לוחצת, מטפל בחוק הנבצרות. אבל יותר נכון לקרוא לזה חוק יריב לוין. גם כשאני מסתכל כרגע על המשבר החוקתי – פעם ראשונה בהיסטוריה אנחנו מגיעים למשבר חוקתי. ידענו לאורך שנים הרבה משברים – משברים ביטחוניים, כלכליים, חברתיים, מעסק הביש ותקופת הצנע וואדי סאליב ומלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון והתוכנית לייצוב המשק והסכמי אוסלו, ולצערי גם הגענו לרצח רבין ולרצח גנדי, אך מעולם לא הגענו למבוי סתום, למשבר חוקתי. מה יקרה פה? הרי תעבירו את החוקים האלה בקריאה השלישית, כל החוקים מטורללים, תעבירו אותם בקריאה השלישית, ובג"ץ – כך אני מקווה לפחות, שבית המשפט העליון יפסול את החוקים האלה. אני קורא מכאן גם לנשיא המדינה בשום פנים ואופן לא לחתום על החוקים האלה. אבל כל אותם עובדי מדינה, ראשי מערכות – מה הם יצטרכו לעשות? למי הם צריכים לציית, לחוקים של הכנסת או לפסיקה של בית המשפט העליון? אני מאוד מקווה, ואני מצפה מנשיא המדינה שיהפוך לאיש מפתח באותו רגע; להתייצב מול עם ישראל ולהגיד דברים ברורים, להעביר מסר, בטח ובטח למוסדות הממלכתיים, המוסדות הרשמיים וראשי המוסדות – למפכ"ל ולרמטכ"ל ולראש השב"כ: אתם חייבים לציית קודם כול לפסיקה של בית המשפט העליון, עם כל מה שמשתמע מכך. והמשבר הזה מגיע על רקע ביטחוני הכי נפיץ, ואני אומר לכם, מכל מה שאני קורא בתקשורת הגלויה, גם בצפון, גם מול איראן, אנחנו במצב הכי נפיץ שרק אפשר לתאר. איך הגענו, אדוני היושב-ראש, שאין טייס שמוכן להטיס את ראש הממשלה לאיטליה, המדינה היחידה שהסכימה לקבל את ראש ממשלת ישראל? האם אי פעם היה מצב כזה שאין טייסים שמוכנים להטיס את ראש הממשלה לחוץ לארץ? אבל אני מסתכל גם על המצב הכלכלי, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשר האוצר, ואני מסתכל כרגע רק על המספרים: בכל העולם הדולר נחלש; רק אצלנו הוא מתחזק. מה זה אומר שהדולר נחלש? קודם כול, אנשים כרגע מפסידים כסף בקרנות הפנסיה, בקרנות ההשתלמות, וכל מוצרי היבוא מתייקרים, וכל מי שמזמין כרטיס טיסה משלם יותר, וכל מי שמזמין באינטרנט משלם יותר. יתרה מזאת, היום דיברתי עם אחד היזמים הגדולים במדינת ישראל, לפני כמה שעות. הוא מספר לי: לפני שקמה הממשלה הזאת – הוא אומר – היה לי פה תור של משקיעים, קרנות. כולם רצו להשקיע. ביקשו פרוטקציה מי ישקיע אצלי. מאז שהממשלה הזאת קמה, כלב לא דופק בדלת. אין פתאום משקיעים. אני מדבר עם מנהלי בנקים, אומרים: מה רוצים מאיתנו? מה מדביקים לנו שמאל, ימין? אנחנו מסתכלים על הכסף שיוצא יום-יום, אנחנו מקבלים דוח יומי על הכסף שיוצא מכאן, ואני אומר לכם, כסף חדש גם לא מגיע. משקיעים הפסיקו להשקיע, קרנות הפסיקו להגיע. מבחינה כלכלית אנחנו מגיעים בתוך ארבעה-חמישה חודשים – תרשום, היושב-ראש – למשבר כלכלי מן החריפים ביותר. עליית המחירים פה תהיה מטורפת. אני מסתכל מה קרה לעוף, מה קרה לביצים, כלומר, אם אני רק מסתכל על שני המוצרים האלה, אנחנו צפויים להתייקרות של 30% ו-35% בכל המוצרים, בכל הסופרים, בתוך ארבעה-חמישה חודשים. אני מסתכל גם על המדינות האחרות, שבאמת לא רוצות לשתף איתנו פעולה בשום דבר. ולכן אני חוזר ואומר, אנחנו לצערי נמצאים במצב שלא היינו בו אף פעם, גם ברגעים הכי קשים, וראש הממשלה הזה מוביל אותנו אכן לחורבן הבית השלישי. אני מציע לכולם להתעשת ולא לנסות להתחכם. כשאני שומע שראש הממשלה אומר: יום שלישי, רביעי, בואו ניכנס, זה מה שנקרא באמת למרוח את כולנו, זה לזלזל באינטליגנציה של כולנו וזה עוד פעם ניסיון למסמס ולהרדים את המצב. גם אתם, כאילו ממשלת ימין, so called ממשלת ימין. אדוני השר, אתה ממשלת ימין. איך אתה יכול למרוח עוד פעם ולדחות הצבעה על ריבונות על בקעת הירדן ועל המגילות? הרי ראש הממשלה התחייב פומבית כמה פעמים, עשרות פעמים. ביקשתי, אגב, מיפעת לאסוף כמה פעמים בנימין נתניהו אמר במו פיו: אנחנו נחיל ריבונות ישראלית על בקעת הירדן. עשרות פעמים התחייב מול כל עם ישראל. איפה הריבונות על בקעת הירדן? אני מאוד מקווה שלפחות אלה שמחשיבים את עצמם לימין – בשבוע הבא, ביום רביעי, אנחנו נעלה את הצעת החוק הזאת בכנסת – שתצביעו איתנו. תסתכל מה קורה. הרי דיבר ראש הממשלה – אתה זוכר? מס עבאס, 50 מיליארד, 60 מיליארד. אני הסתכלתי על התקציב: בדיוק אותו מתווה, עד המילימטר האחרון, עד השקל האחרון, מופיע גם בתקציב הזה. פתאום אין מס עבאס. איפה יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ? אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה זוכר את מס עבאס? תסתכל כרגע בתקציב שלכם, הוא מופיע אחד לאחד, על המילימטר, בלי פסיק, בלי לשנות אפילו פסיק. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> ממש לא אחד לאחד. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא רק זה – הוספתם, הוספתם 200 מיליון שקל מהמיסים שגובים בגשר אלנבי, ואני לא הסכמתי שנה וחצי לתת להם שקל. עכשיו נתתם את זה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה גם לא אחד לאחד – – – << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תסתכל מה קורה ברצועת עזה. כרגע קראתם לשליח קטארי לבוא ולשלם עוד דמי פרוטקשן לחמאס. אתם מובילים פה לחורבן הבית, אתם מובילים פה לשבירה של כל המערכות. אבל אתה יודע, אנחנו ברוח – בכל זאת, אנחנו לקראת החג, חג שהוא כולו שמחה. כמו במגילת אסתר, אתה יודע, זה התחיל רע ליהודים, אבל בסופו של דבר – ואני לא עושה שום השוואות בין אף אחד לאף אחד – זה נגמר טוב, נגמר בשמחה גדולה. אני מקווה שהממשלה הרעה הזאת תיעלם מהר ככל האפשר. אתם יכולים לדבר עד מחר שיש לכם רוב בכנסת, אבל אין לכם רוב בעם. רוב העם איתנו, ואתם פה חיים על זמן שאול כקואליציה, ואני מקווה שכמה שיותר מהר הזמן הזה יעבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. בנימין זאב אלקין, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אמרת את זה יפה. כמעט אמרת בנימין זאב הרצל. כמעט. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בנימין זאב אלקין, נכון? כך אני זוכר. אולי הוא יתקן אותי אם אחרת. << דובר >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר >> טעית במקצת. זאב בן בנימין. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זאב בן בנימין. טוב. 25 דקות לרשותך. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה זיכרון מבית הכנסת, נראה לי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה. כן, כשמעלים לתורה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני השר, אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו התכנסנו כאן, והמליאה למעשה דנה היום במשך כמה שעות בנושא שבעבר אני חושב שאף אחד – כולל אתה, אדוני היושב-ראש – לא היה מעלה על דעתו שהוא בכלל יעלה על סדר-יומה של הכנסת. כי אם יש לנו עוד משהו שמחזיק אותנו כאן בבית הזה באיזשהם כללי משחק זה הספר הזה, תקנון הכנסת, הספר החום שמנחה את כולנו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – אותו שנה וחצי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא שינינו ולו פסק אחד בתקנון הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה. עבדנו על פיו בדיוק כפי שהוא אומר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חוק הדיינים זה לא היה שינוי תקנון? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה לא היה שינוי תקנון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שינוי חוק. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה היה שינוי חקיקה. לא דחינו בחירות. אנחנו עשינו אותו בהתאם ללוח הזמנים של הבחירות שקבוע בתקנון. לא ביקשנו לדחות, לא שינינו כללי משחק; הכול היה בהתאם לתקנון הכנסת. ואגב, כשנעשה שינוי משמעותי בתקנון הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה – אתה יכול ללכת ולשאול את שר המשפטים, הוא הוביל את זה בזמנו בשבתו כיושב-ראש ועדת הכנסת. הוא התעקש אז להוביל שינויי תקנון בהסכמה בין קואליציה לאופוזיציה, זאת הייתה תפיסתו, ובאמת, הגרסה האחרונה של התקנון הזה במידה רבה יצאה תחת ידיו. זה פחות או יותר מה שיש לנו כאן כרגע, מה שיריב בזמנו כיושב-ראש ועדת הכנסת הוביל והתעקש. אגב, היו כל מיני קולות והיו כל מיני הצעות, והוא לא נכנע להם, ואמר: שינוי תקנון עושים רק בהסכמה. ולכן, מה שעושים כאן כרגע, שינוי תקנון חד-צדדי מאוד מאוד משמעותי ודורסני, הוא אירוע חריג ביותר. ועוד איזה סוג שינוי תקנון עושים כאן? למעשה, מה אתם אומרים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, זה קצת מפריע לדובר. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> התקנון קובע את לוחות הזמנים לבחירה. היה היגיון בארבעת החודשים האלה, הרי הם לא נולדו סתם. זה ארבעה חודשים מאז כינונה של הכנסת. בדרך כלל לוקח סדר גודל של חודשיים, פלוס מינוס, להרכיב ממשלה; לפעמים אומנם, כשיש קואליציות כמו 64 כאלה, הם יודעים לעשות את זה יותר מהר, אבל בדרך כלל זה לוקח כחודשיים. גם ה-64 האלה היו כל כך מסוכסכים ביניהם, שלמרות הגוש האחד רמת האמון הייתה כל כך נמוכה, שגם להם לקח חודשיים להקים ממשלה, למרות ניצחון ברור בבחירות. ואז אומרים: יש סדר גודל של עוד חודש, חודשיים, חודש וחצי לקואליציה ולאופוזיציה ולכנסת להכיר אחד את השני ולהיערך לבחירות. מכאן נבעו ארבעה חודשים. למה מראש מי שכתב את תקנון הכנסת לא הלך לתקופות ארוכות יותר? כי בינתיים ועדות המינויים – אגב, לא רק של השופטים, תכף אני אדבר גם על זה, אלא כל ועדות המינויים של השופטים, של הדיינים, של הקאדים הדרוזים, של הקאדים המוסלמים – כולן או שמושבתות עד שלא נעשתה הבחירה הזאת, או לחלופין מתכנסות ומקבלות החלטות ללא ייצוג הכנסת. בשני המקרים זאת תוצאה מאוד מאוד בעייתית, ומכאן היה התאריך הזה של ארבעה חודשים. לפעמים עשו את זה אפילו טיפה מוקדם יותר, אבל אף פעם לא חצו אותו, כי היה ברור שהמערכת צריכה לעבוד. יש כנסת חדשה, היא צריכה לבחור את הנציגים שלה. הרי לא תמיד אלה שהיו נציגים של הכנסת הקודמת נבחרים לכנסת הזאת, ולכן אוטומטית חברותם בוועדות האלה פוקעת והם לא יכולים להמשיך לכהן. ולכן היה ברור, אף אחד לא העלה על דעתו שבמשך שבעה חודשים אפשר להשבית ועדה, לא של מינוי שופטים ולא של מינוי דיינים ולא של מינויי קאדים מוסלמים ולא של מינויי קאדים דרוזים, כי החיים לא עוצרים מלכת. אז באתם והצעתם כלאחר יד את התיקון הזה, במקום ארבעה חודשים – שבעה חודשים. הרי המקור של התיקון הזה ברור, כי אתם במקביל משנים את כללי המשחק; מובילים שינוי חקיקה דרקוני ודרמטי שגורם לפוליטיזציה מוחלטת של הוועדה למינוי שופטים. אבל מה לעשות? לא הספקתם לעשות אותו בלוחות הזמנים לפני מועד הבחירה, ולכן אתם אומרים: ניקח לנו עוד שלושה חודשים. במקום שזה יהיה ב-15 במרץ, נדחה את זה עד 15 ביוני, ועד אז אנחנו כבר נסדר את העניינים והבחירות יהיו לפי הכללים החדשים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זו ממשלה שעושה את מה – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אנחנו עושים דיונים רציניים בוועדה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> דיונים רציניים עוד לא ראיתי, אבל דבר אחד בטוח, חבר הכנסת כץ – זה דומה, לצורך העניין, לממשלה שלקראת בחירות תיזכר שהיא רוצה לשנות חוקי בחירות, כי נוח לה, ואז תבוא ותגיד: לא הספקתי לשנות את חוקי הבחירות בקדנציה של הכנסת, אז בואו נדחה את הבחירות לכנסת. למה לא? קודם נשנה את חוקי הבחירות, אחר כך נקיים את הבחירות לפי המועדים המתאימים לנו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בדיוק ההפך. אנחנו עושים את מה שהתחייבנו – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מעולם – קודם כול, השר קרעי, לא זכרתי שמישהו ככה, לפחות מהליכוד – ראיתי ממפלגות אחרות; חבר הכנסת רוטמן, קשה לבוא אליו בטענות, הוא באמת אמר דברים בצורה ברורה. אני לא זוכר שעלה נציג הליכוד בזמן מערכת הבחירות ופרס את כל השורה של החוקים ההזויים שאתם מביאים כאן לכנסת בכל שבוע, עוד חוק ועוד חוק. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בכל כנס – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הסתרתם את זה היטב. ראש הממשלה דיבר בשפה כללית: נעשה שינויים מאוזנים ואחראיים ובזה נסתפק. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> גדעון סער, החבר שלך, אמר בזמנו, הזהיר את אזרחי ישראל מפנינו בעניין הזה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מבין שכאשר שר יושב בשורות חברי הכנסת הוא חושב שהוא חבר כנסת והוא קורא קריאות ביניים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השר קרעי, לא על חשבון הזמן שלו. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדרך כלל זה אינו מקובל, השר קרעי. בדרך כלל השרים לפחות לא קוראים קריאות ביניים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תגיד שקשה לך להתמודד עם הטענות. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אין לי בעיה להתמודד עם הטענות. אני רק מציין – אם התקנון כבר לא תקנון והחוק הוא לא חוק, אז הנוהג הקודם הוא בטח כבר לא נוהג, כבר לא נשאר שום דבר בכנסת. אבל הנוהג בכנסת – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היו שנה וחצי שלכם, לא נשאר כלום. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – כך לימדו אותי, השר קרעי, שבדרך כלל השרים נמנעים מלקרוא קריאות ביניים, ויושבי-ראש הישיבה בדרך כלל גם מקפידים על זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא הרגיש נוח בשיחת סמול-טוק איתך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> יש לי חופש פרלמנטרי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא, השר, אנחנו נאפשר לו לסיים את הדברים. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש לכם חופש לדרוס כל מנהג וכל תקנון הכנסת, נכון, זה מה שאתם עושים. חבל שככה אתם משתמשים בחופש שלכם, כי בבית הזה פעם היו כללים. כנראה שמישהו לא רוצה לכבד אותם. אני חוזר לאירוע הזה. באים לכאן, ובגלל רפורמה מסוכנת מאוד, אומרים: לא הספקנו לעשות את זה במועד הנכון, אז בואו נדחה את הבחירה. הרי זה מעשה, בעיניי, דבר ראשון, חסר תקדים. אני לא מצאתי לזה תקדים בהיסטוריה של הכנסת, שזה מה שעשו עם הבחירות האלה. פה אתם פותחים דף חדש בהיסטוריה של הכנסת. דבר שני, יש פה פגיעה מהותית בנושא עצמו. הרי מה המשמעות של לדחות את זה בשבעה חודשים, לשיטתכם? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שלושה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שבעה חודשים מיום כינון הכנסת. שלושה חודשים מאוחר יותר – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – מהמועד שקבוע בתקנון, שבעה חודשים מיום כינונה של הכנסת. המשמעות של זה – או שהוועדות האלה לא מתכנסות או שהכנסת לא שחקן שם. לפי התסריט השני, אתם פוגעים בכבודה ובמעמדה של הכנסת, שאתם דווקא כל כך הרבה מדברים על חשיבותה ומרכזיותה בכל הדיון סביב הרפורמה; לפי התסריט הראשון, אתם פוגעים במערכת, שלא יכולה למנות שופטים כי אי-אפשר לכנס את הוועדות. אגב, הדבר הכי מוזר שאתם עושים – וחבר הכנסת כץ, לא הבנתי לחלוטין: הרי אתם לא מתעסקים, לפחות נכון לעכשיו, במינוי לא של הדיינים ולא של הקאדים הדרוזים ולא של הקאדים המוסלמים. אגב, לכאורה, אם התיקון לוועדה למינוי דיינים היה כל כך נורא, חבר הכנסת בוסו, ציפיתי שהוא יבוטל כל כך מהר, כמו המס על החד-פעמי, אבל משום מה לא הלכתם לכיוון הזה, אלא החלטתם דווקא לשמר אותו. אז כנראה שהוא היה לא כל כך נורא, אם לא רצתם מייד לבטל אותו כמו שעשיתם עם הדברים האחרים; כך לפחות מסתבר. באה ממשלה חדשה ודיברה כל כך חזק נגד התיקון, ופתאום מאמצת אותו לחיקה ולא מזדרזת לתקן. כנראה הוא לא היה כל כך נורא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא נורא, אבל אני מאמין שיש להם מכלול של חוקים דווקא בנושא שירותי הדת. חלק מבטלים בתקנון וחלק כמכלול ישנו ויחזירו לקדמותם. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אחר כך עוד פעם תדחו את הבחירות? עכשיו לשופטים, בגלל הדיינים? עכשיו דוחים בחירה של נציגים לדיינים בגלל השופטים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני לא יודע מה לוח הזמנים לגבי מינוי דיינים. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לוח הזמנים הוא אותו לוח זמנים. אני אספר לאדוני שתקנון הכנסת מאוד מאוד ברור. סעיף 62(א) בתקנון אומר כך: "בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, וכן בתוך שישים ימים מיום שהתפנה מקומו של נציג במהלך כהונתה של הכנסת, תבחר הכנסת את נציגיה לכל ועדה מוועדות המינויים והבחירה המנויות להלן" – הוועדה לבחירת דיינים, אגב, היא מגיעה דווקא הראשונה – "הוועדה לבחירת קאדים, ועדת המינויים שלפי סעיף 11 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים והוועדה לבחירת שופטים לפי סעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה ולפי סעיף 6 לחוק בתי המשפט". כל ארבע הוועדות האלה במקור היו צריכות להיבחר בתוך ארבעה חודשים, אז אני מעריך, אגב, בסוגריים, כדי לסיים את הדיון על הדרוזים, שאם עד עכשיו לא הציגה הממשלה הצעה לתיקון הזה בחקיקה, ואם אתם כנים, בעוד שבעה חודשים לבצע כבר בחירות לכל ארבע הוועדות, כפי שמוצע כאן בתיקון התקנון, זה כבר יהיה לפי חוק שחוקקה הממשלה הקודמת. כנראה שבאיחור מסוים, אופנתי, הגעתם למסקנה שתיקון חקיקה שהובלנו היה נכון ואימצתם אותו לחיקכם; אני לפחות לא שמעתי שמישהו מתכוון לשנותו. אני שם את זה בצד, אבל לכל הרוחות, במה חטאו הדיינים, הקאדים המוסלמים והקאדים הדרוזים? לא משנים פסיק בשיטת המינוי שלהם במהלך הרפורמה. למה אותם אתם דוחים? איפה ההיגיון? אדוני היושב-ראש, אני דווקא זכרתי, כחבר בוועדה למינוי דיינים בקדנציה הקודמת, שהרבנים הראשיים כל הזמן דיברו איתנו על כך שיש מחסור חמור בבתי דין; גם בבית הדין הגבוה וגם בבית הדין הגדול יש מחסור, שיש שם כמה מינויים שצריך לעשות, וגם בבתי הדין הרגילים. פתאום לאף אחד לא אצה הדרך. הייתה הממשלה שלנו, והרבנים הראשיים לא אהבו את ההרכב של הוועדה למינוי דיינים וניסו לעכב בכל דרך אפשרית את הבחירה. הבנתי. מי שסבל מזה היה הציבור, כי לא התמנו דיינים, והם מרחו, בשביתה איטלקית, את כל ההליך ולא הצליחו לסיים אף מינוי. הבנתי. אבל באותן ישיבות אני שמעתי במו אוזניי, אדוני היושב-ראש, את הרבנים הראשיים מדברים על כך שיש מחסור חמור בדיינים. אפילו כינסו אותנו לוועדה למינוי דיינים בזום כדי למנות ממלאי מקום זמניים, כי פשוט לא היו אנשים שישבו בהרכבים. הגיעה ממשלה אחרת, שהיא לכאורה לרוחם – רבנים ראשיים כידוע לא מתערבים בפוליטיקה, אבל יש ממשלות שיותר לרוחם ויש ממשלות שפחות, ככה שמתי לב. אז הגיעה ממשלה שלפי כל הדעות היא לכאורה לרוחם. אז מה קרה עם המחסור החמור? למה נותנים פה יד לדחייה של כל התהליך הזה בחודשים שלמים כשמערכת משוועת – לפחות כך למדתי מהרבנים הראשיים – למינוי דיינים? במה הם חטאו? להם אתם לא משנים שום דבר. רציתם לעשות משחק עם הוועדה למינוי שופטים? הייתם מתקנים לפחות אותו. במה חטאו הקאדים המוסלמים? מה בכלל ערבבו אותם בתוך כל הסיפור הזה? במה חטאו הדרוזים? אגב, בשלוש הוועדות האלה דווקא לא נבחרו מי שהיו חברי כנסת בכנסת הקודמת. במוסלמים אחד נבחר, מנסור עבאס, שדווקא אותו אתם לא בדיוק כל כך מחבבים ורוצים לראות כמי שמבצע את הבחירה. בדיינים כולם התחלפו, אין נציג כנסת אחד; בשופטים דווקא נשארו, אבל בדיינים התחלפו. בקאדים המוסלמים שניים מתוך שלושה התחלפו, בדרוזים התחלפו. אז למה? למה? מה ההיגיון? אחת מההשגות שלנו לתיקון התקנון – עוד לא מאוחר לשנות, אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים להצביע עוד מעט – אומרת: אתם רוצים לאנוס את כל המערכת של השופטים, תאנסו אותה רק בשביל השופטים. מה חטאו הדיינים? למה עוד חודשים שלמים לא יהיו דיינים בבתי דין ואנשים שמחכים למינוי לבית הדין הגדול יצטרכו עוד לחכות? אתם לא סומכים על עצמכם? הממשלה לא מספיק טובה והקואליציה לא מספיק חזקה לבחור הרכב לוועדה למינוי דיינים כדי שיהיו נציגים טובים לשיטתכם? אולי, לשיטתנו, היינו רוצים דיינים יותר ליברליים, אבל זה כבר ויכוח אחר. אבל לא למנות אף אחד? והכול בשביל השופטים. אני לא מבין מה ההיגיון בדבר, ואני גם לא מבין איך יכול להיות שהמפלגות הדתיות דווקא, בקואליציה, נותנות לזה יד ולא מגינות על המערכת, כשאין פה שמץ של היגיון. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קרה פה גם אירוע נורא מוזר. אני למדתי בכנסת שבדרך כלל – ככה לימדו אותנו פה, ואני פה כבר לא מעט שנים – שבתקנון ובחוק, עד שלא אושר השינוי, הוא לא בתוקף. יש פה הרבה שינויי חקיקה שמתרחשים בכנסת, ועד שלא אישרו אותם בקריאה האחרונה ועד שהם לא נכנסו לספר החוקים ולא פורסמו ברשומות, הם לא מחייבים. כך בדרך כלל הכנסת עובדת; אגב, לא רק בפרלמנט הישראלי – בכל הפרלמנטים, חבריי חברי הכנסת. עד שבאנו לאירוע שלפנינו. כי זה נכון שמריצים פה תיקון תקנון שכנראה עוד מעט יאושר, אבל מה לעשות שעד שאישרנו – כל כך הרבה מדברים על הריבונות והכנסת כריבון שהוא שצריך להכריע, ובכל הוויכוחים האלה סביב הרפורמה המשפטית מהללים את כבודה של הכנסת, אז אם מהללים את כבודה של הכנסת, לכאורה צריך להניח שחברי הכנסת לא מצביעים כמו רובוטים שמה שאומרים להם זה מה שמצביעים, אז עד שלא התבצעה ההצבעה, אי-אפשר לדעת את תוצאתה; עד שלא אישרנו את התקנון, התקנון הנוכחי בתוקף. והפלא ופלא, אדוני היושב-ראש, שלפי התקנון שהוא בתוקף, המועד האחרון לבחירות, כפי שכבר ציטטתי, היה צריך להיות ארבעה חודשים מתחילת כהונתה של הכנסת, קרי ב-15 במרץ, עוד מעט. ואומר סעיף אחר בתקנון הזה, סעיף 62(ב)(1): "מזכיר הכנסת יודיע לכל חברי הכנסת על מועד הבחירה לוועדת מינויים שקבע יושב-ראש הכנסת, לא יאוחר משבועיים לפני אותו מועד". זאת אומרת, אם אני יודע לעשות את הספירה, שבועיים לפני 15 במרץ היה 1 במרץ. לפי תקנון הכנסת היה צריך מזכיר הכנסת – הוא לא יכול להחליט על דעתו, הוא רק מודיע מה שהחליט יושב-ראש הכנסת – היה צריך יושב-ראש הכנסת להחליט על מועד הבחירה, התקנון מורה לו לעשות זאת; מזכיר הכנסת היה צריך ליידע אותנו על הבחירה. לא קרה, הפלא ופלא. אין, לא קיים. אני חיכיתי, חיכיתי בסבלנות עד שהגענו באמת לקראת סיומו של היום הזה, 1 במרץ. ראיתי שהמכתב שציפיתי לו לא מגיע. פניתי למזכיר הכנסת באופן רשמי ושאלתי: הרי יש סעיף בתקנון, האם יעלה על הדעת שהכנסת לא תכבד אותו? קיבלתי תשובה מרתקת – שיושב-ראש הכנסת סבור שהיות שיש תיקון תקנון בצנרת, והיות שהוא יאושר בעתיד, הוא בטוח בכך, אז הוא לא מקיים את התקנון הנוכחי אלא פועל כבר לפי התקנון העתידי, כפי שהוא יהיה בעקבות התיקון. זה פטנט מעניין. אולי נפעל ככה לגבי כל החוקים שיש כאן. ולמה בכלל צריך לאשר אותם? אולי ברגע שיש לנו חוק בצנרת, אנחנו נתנהג על פיו ונודיע קבל עם ועדה שברגע שמשהו נכנס לכנסת, הוא כבר יאושר אוטומטית, וככה החברה שלנו תתנהל? הרי זו הזיה. זה לא קיים בשום פרלמנט אחר בעולם. אבל בתהליך הזה, כשמעקמים פה את כל מה שלא מעוקם ולא משאירים דבר אחד ישר, בתהליך הזה גם התקנון הקיים הוא כבר לא תקנון, הוא המלצה בלבד. כי עכשיו כל אחד ייזום פה תיקון, וגם אם התיקון הזה טרם אושר, נחיה על פי התיקון הזה. וכשככה למעשה מתנהל יושב-ראש הכנסת, אנה אנו באים? מה אחר כך לצפות מיושבי-ראש ועדות וחברי הכנסת שהם יכבדו את תקנון הכנסת אם יושב-ראש הכנסת לא מכבד את תקנון הכנסת ואומר: כן, זה התקנון, אבל הוא לא מחייב אותי, כי מה שמחייב אותי זה התיקון שאנחנו רוצים להעביר ועוד טרם העברנו? פטנט כזה. הינה, יושב כאן יושב-ראש הכנסת – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> היום נורא חשוב לכנס אותנו, ביום ראשון. זה כל כך דחוף, מהותי. אין בלתו, אלא יום ראשון – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הרי ברור לך, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר חבר הכנסת מיקי לוי, למה כל כך דחוף. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כי פתאום הבינו שעשו פשלה. הרי הממשלה הזו היא ממשלת פשלות. בדברים הרציניים היא מפשלת. אז פתאום מישהו גילה שהוא פועל בניגוד לתקנון כי הוא לא קרא אותו עד הסוף – הוא קרא את סעיף (א), הוא לא קרא את סעיף (ב), שצריכים שבועיים קודם להודיע. לכן מכנסים את כולנו ביום ראשון דחוף דחוף דחוף, כי בכל זאת – יש מספיק חוצפה להגיד שאנחנו לא נקיים את התקנון, גם אם הוא עדיין לא שינה, אבל בכל זאת, אתה יודע, עם כל החוצפה בזה, אומרים: הבנו, עכשיו נתקן, ולכן מכנסים אותנו, מאוד מאוד פשוט. זה בערך, כמו שאמרתי, אם מישהו היה מפעיל חוק שטרם אושר בכנסת, וכשהיו מפנים את תשומת ליבו, הוא היה אומר: אה, רגע, אתם צודקים, זה עוד לא אושר, אז יאללה, בואו נתכנס דחוף ביום לא רגיל ונאשר את החוק, כי באמת יש פה פשלה. אני פועל לפי חוק שהוא עוד לא בתוקף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפשר לכתוב את התקנון, מי יהיה השופט וגם מה תהיה התוצאה בסוף. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זהו, הרי זה מה שקורה כאן. אני לא זוכר כאן כזה אירוע. אני אומנם כמות מצומצמת של שנים בבית הזה, מאז 2006, אבל לא זוכר כזה אירוע, בטח לא בזמני, ואני גם לא זוכר אותו בדברי ימי הכנסת ושככה נוהגים. גם מתקנים תקנון בנושא שאף פעם לא נגעו בו, ולמעשה פוגעים בזכותה של הכנסת לקבל ייצוג בוועדות הרלוונטיות, אבל לא רק זה. אם כבר עושים את זה, אז עושים את זה בצורה כל כך רשלנית, שבסוף לא מסיימים את המלאכה בזמן, ואז מכניסים את הכנסת לסיטואציה שהיא כבר כמה ימים פועלת בהפרה. ומי פועל בהפרה? יושב-ראש הכנסת, שהוא זה שצריך לתת דוגמה לחברי הכנסת בקיום התקנון, עם טיעון, שאני חייב להגיד עוד פעם, אין יותר מסוכן ממנו: יש משהו בצנרת הכנסת, ולכן עוד מעט זה ישונה. אתם יודעים כמה חוקים יש בצנרת הכנסת. בכלל, כל המאבק על הרפורמה המשפטית אולי מיותר. יבואו מחר ויגידו: זה כבר בתוקף, כי זה בצנרת הכנסת. בטח שיאושר הכול, מילה במילה. אולי אנחנו בכלל מבזבזים פה את זמננו בוועדות ובמליאה, כי מספיק שמכניסים משהו לצנרת והוא כבר מחייב את כולנו. ככה חושב יושב-ראש הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה טוען שהמשחק מכור? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא אני טוען, יושב-ראש הכנסת טוען שהמשחק מכור. זו ההפתעה הגדולה. הרי אנשים שצועקים פה יום-יום שעות על כבודה של הכנסת כריבון לשלוט בהכול, הם שוכחים לספר שבדרך כלל הכנסת, איך שהם מבינים אותה, צריכה להגיד אמן על כל דבר הממשלה. אז בפועל הממשלה שולטת. אבל אלה שמדברים גבוהה-גבוהה על כבודה של הכנסת ומרכזיותה, ושהיא זו שצריכה לקבוע הכול – אלה פתאום מספרים לי שהם כבר יודעים מה תהיה תוצאת ההצבעה הערב, כי הכול מכור. נכון, נכון, הכול מכור. ולכן הגענו לימים אבסורדיים שבהם יו"ר הכנסת אומר קבל עם ועדה: אני לא פועל לפי תקנון בתוקף, אני פועל לפי כל מיני דברים שיש פה בצנרת. הגענו לימים אבסורדיים שבהם מי שרוצה לקיים בחירות ולשנות את כללי המשחק של הבחירות אומר: יאללה, מזיזים את תאריך הבחירות, כי אני עוד לא שיניתי. דברים שלא עלו על הדעת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אם אני הייתי עושה את זה, קיש היה כבר מסתער לכיוון הבמה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אספר לכם חוויה, ונראה לי שזה יהיה די לסיום דבריי. פעם אני וחבר הכנסת יריב לוין הובלנו תיקון חקיקה בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. היו ימים שבהם חבר הכנסת לוין היה מוכן להסתפק בתיקון אחד פעוט יחד איתי: לסדר את נציגות לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. היו כל מיני הסדרים בתוך הסוגיה הזו של הנציגות של הלשכה, ואמרנו: בואו נעשה ייצוג שייצג את כל התופעות בקרב עורכי הדין, והובלנו חוק בצורה כזאת שנציג אחד של לשכת עורכי הדין יהיה תמיד מהקואליציה, נציג אחד יהיה מהאופוזיציה. אגב, עד היום אני חושב שזה תיקון ראוי ונכון. הגענו עד סמוך לקריאה שנייה ושלישית, ואחר כך משיקולים מסוימים בסוף לא הביאו את החוק הזה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אגב, מי שעצר אותו – נחשו מי? בנימין נתניהו. כי אז הוא עוד התגאה בזה שאפילו שינוי קטן בהרכב לוועדה לבחירת שופטים אי-אפשר לעשות, ודיבר על זה בכל ריאיון שלו אחר כך כהישג אדיר והתרומה שלו לעניין הזה. אז כשהובלנו יחד עם חבר הכנסת לוין את התיקון – שהיום נשמע זעיר ופעוט בהשוואה לכל מה שמביאים לנו כאן – כשהובלנו את התיקון הזה עלתה שאלה – הרי הוועדה פעלה, ואמרו שאם זה יהיה עכשיו, זה יכול לשנות את מועד הבחירה שהיה צריך להיות בלשכת עורכי הדין, וחשבנו אם לעשות את זה רטרואקטיבי, והתייעצנו – הינה, השר לוין פה – ואמרו לנו: לא יעלה על הדעת לעשות את זה רטרואקטיבי, כי כבר יש מועד לבחירות, אי-אפשר לדחות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קיבלנו את הדין, ולכן היה ברור לנו שאו שאנחנו מספיקים לחוקק את השינוי עד מועד הבחירה – השר לוין בוודאי זוכר את האירוע הזה – או שהשינוי יהיה כבר לפעם הבאה. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> עד מועד הבחירה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עד מועד הבחירה, בוודאי, או שהשינוי יהיה אחר כך. היה ברור לנו שאנחנו לא נכניס עכשיו – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – לחוק את השינוי של מועד הבחירה כי לא הספקנו. זה מה שקורה היום. הדברים שאז לא עלו על דעתנו, אפילו אנשים מטורפים כמוני וכמו השר לוין – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אלקין. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – היום הם ברורים מאליהם. ברורים מאליהם. אם לא מספיקים – דוחים. לכן, אדוני היושב-ראש, בשיטה הזאת כפי שאנחנו פועלים כאן כרגע, אנחנו פותחים פה תקדים מסוכן. זה נשמע מוזר – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – נשמע לא אמיתי, אבל תבוא אלינו ממשלה לקראת הבחירות ותגיד: לא הספקתי לשנות את שיטת הבחירות כמו שבא לי – יאללה, נדחה את הבחירות בשנה-שנתיים, כי אני צריכה עוד זמן לסדר לעצמי גם את הבחירות לכנסת. אם ככה עושים בבחירות לוועדות השונות, למה לא לעשות כך לעם שלם בבחירות לכנסת? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ולכן אני קורא לחברי הכנסת לקבל את ההשגות שלנו ולא להיות שותפים לפגיעה חסרת התקדים בתקנון הכנסת ובנוהג הכנסת. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, שרות, חברי הכנסת, חג שמח לכולם. אנחנו בחג פורים, אבל מי שמסתכל באולפנים בימים האחרונים, בשבועות האחרונים – יש הרגשה שנוספו חגים חדשים לחגי ישראל. אותם אולפנים שמתדלקים בלי הפסקה את המחאה – יש גם עניין שפתאום כל אחד רואה בן אדם אחד משהו כמו 10,000 או 5,000, מגיעים למספרים שבינם לבין – לא שומעים? אומרים שלא שומעים טוב, בוסו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שומעים, אבל בכל זאת, הדיבורים קצת – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אז במסגרת התדלוקים שאתם מקבלים מהאולפנים, מכל הפרשנים, מהכתבים, ההתלהבות שבה משדרים את המחאות, ההתלהבות שבה הם מראיינים כל משקיע שאומר שהוא מוציא את הכספים שלו, יש הרגשה שיש חגים חדשים. הם הכריזו על יום השיבוש הלאומי. עכשיו, באו כמה אנשים, אמרו שהם הולכים לשבש את המדינה, ופתאום אנחנו רואים פושים בתקשורת: "יום השיבוש הלאומי". אחרי כמה ימים, אחרי שיש לנו את יום השיבוש הלאומי, מגיע "יום ההתנגדות הלאומי". הפושים של כל ערוצי החדשות והאולפנים כבר מגדירים את זה כיום השיבוש ויום ההתנגדות הלאומי. זה משהו חדש, אולי נוסיף את זה לחגי ישראל, ואולי גם הימים בין יום השיבוש הלאומי ליום ההתנגדות הלאומי – אולי נגדיר את זה כאסרו חג. נכניס לחגי ישראל, הימים יהיו אסרו חג, ויש לנו חגים חדשים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מבין שכל נאום כזה מביא עוד 100,000 מפגינים? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> יום השיבוש הלאומי ויום ההתנגדות הלאומי, שני חגים חדשים שהמציא לנו השמאל באמצעות אותם אולפנים שמשרתים ומתדלקים את ההפגנות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני פחדתי שאחרי יום השיבוש ויום ההתנגדות יבוא יום הנכבה, אולי, חס וחלילה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> חס וחלילה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חס וחלילה, אני כבר לא יודע לאן – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> ויש, מעבר לחגים שהוסיפו לנו, גם את ההסתה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משתמשים במונחים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – שפתאום היא כבר לא הסתה. זה לא בדיוק הסתה. מתי זה כן הסתה? תלוי מי המסית כביכול. עכשיו, יש לנו פה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – קבוצה אחת שבאה ממחנה מסוים. מה, זאב? אמרנו בלי שמיות. << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בטח שכן. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> כן? טוב. אז תגיד לי. חבל. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, זהו, אתה יכול לרדת. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> חשבתי שבלי, אבל בסדר, לא נתווכח. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אה, זה לא – – – שמית. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> כן, אין בעיה. עכשיו יש את ההסתות. בדיונים בוועדה, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה אמר שאני תוקף יותר מדי את היועצת המשפטית לממשלה, ואני הקראתי כמה אנשים שהם בעצם מסיתים כמו שהם נושמים – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, קצת יותר שקט במליאה, חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – כמו אהוד ברק, ראשי ממשלה לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים, ראשי שב"כ. אנשים שבאמת יש להם משמעות ציבורית לא מפסיקים להסית, קוראים לסירוב פקודה, מרי אזרחי, דם ברחובות. זה לא ייגמר רק באלימות. השוואה של נתניהו כבר על בסיס יום-יומי להיטלר; פרשן קבוע בערוץ 12 שמשווה את נתניהו ואשתו לצ'אושסקו, עם ההקשר של איך שהם סיימו. היום בוועדה כבר היה משהו חדש – השוו את נתניהו לאחשוורוש ואת דרעי להמן הרשע. כל פעם הם ממציאים דברים חדשים למה להשוות את נתניהו ואת דרעי ואת כל מי שמהימין. ומה עם היועצת המשפטית? איפה היא כשיש את כל ההסתות האלה ברחובות? רק כשפוגל אמר משהו, תוך חצי שעה היא כבר הציעה לחקור אותו. כל ההסתות המטורפות האלה מהשמאל, של אולמרט, ברק, חלוץ, כל אלה, גולן, כל אלה – היא שותקת, ישנה צוהריים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תגנה את מה שהוא אמר. תגנה את מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אמרתי שאני לא מסכים עם מה שהוא אמר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יופי. טוב לגנות אותו. טוב לגנות אותו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> ועדיין לא ייתכן שרק אותו היא תורה לחקור, וכל השורה של הבכירים האלה, שמסיתים כמו שהם נושמים – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שמעת את שר הביטחון היום? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – אמרתי, לסירוב פקודה, מרי אזרחי, דם ברחובות – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שמעת את שר הביטחון? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – אלימות – להכול הם מסיתים, ובהם היא לא נוגעת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שר הביטחון שלך, שמעת אותו? שמעת את שר הביטחון? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> למה היא לא נוגעת בהם? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שמעת את שר הביטחון שלך? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> למה, כי הם נגד הרפורמה אז אסור לגעת בהם? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, שמעתי את שר הביטחון שלך? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> לא הייתה יועצת משפטית כזאת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> היחיד האחראי בממשלה הזאת. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> והמשנה שלה שואל אותי בוועדה למה אני נטפל אליה. איך אני לא איטפל אליה אם היא חד-צדדית? כל ההסתות האלה, זה לא מזיז לה. רק אחד מהימין – תראו מה היא עשתה. מה, לקרוא לדם ברחובות זו לא הסתה? לקרוא לחיילים לסרב פקודה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, תעצרו את זה כבר, תעצרו את הטירוף. מספיק. << קריאה >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << קריאה >> אופיר, אבל יאיר לפיד אמר שמותר להם, אלה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << קריאה >> יש כאלה שמותר להם. הכול מותר להם. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> זה מה שקורה. היא נותנת. מה שהיא עושה – בזה שהיא לא מתייחסת ונותנת לזה הכשר – – << קריאה >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – אנשים אחרים, זה זמן אחר, זה – – – אחרת. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – בזה שהיא לא אומרת כלום ולא יוצאת נגד זה ולא קוראת לחקירה נגד אותם אנשים, המסיתים האלה – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה, אופיר? אני אעשה איתך דיל: תחקור את זה שקרא להם טרוריסטים – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – היא פשוט נותנת להם לגיטימציה, נותנת לגיטימציה, נותנת לגיטימציה – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איך הוא אמר?Domestic Terrorism , מי זה היה? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – נותנת לגיטימציה להסתה פרועה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי זה היה עם ה-Domestic Terrorism? מי זה היה? מישהו שלכם. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> פעם, אני זוכר – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי זה היה? קוראים לו יאיר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אני זוכר שהשוטרים, אני זוכר שגם השוטרים היו חשובים. אני זוכר שהשוטרים במדינת ישראל היו חשובים והיינו שומרים עליהם. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> מי שיעצור חקיקה – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> היום כשתוקפים שוטרים זה כבר לא משהו משמעותי, לא נורא. איך אמרה פה יושבת-ראש מפלגה? לא נעים – לא נורא. זה השוטרים של כולנו, גב' מיכאלי. הם שומרים גם עלייך. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> כשהם שומרים על הסדר הם שומרים על הסדר כדי שגם את תוכלי לחיות בסדר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל רגע – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> בגלל שזה נגד המפגינים אז לא מפריע שינשכו שוטרים – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, לא צריך לחקור אותו, מה אתה אומר? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> – – שירביצו לשוטרים? 11 שוטרים פצועים שמטפלים בהם זה בסדר? לא אכפת לכם מהשוטרים יותר? למה, למה הצביעות הזאת? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, אתה מגזים – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> לשוטרים לא משנה באיזו הפרת סדר הם שולטים באותו רגע. הם שוטרים של כולנו, אם זו הפגנה מהימין או אם זו הפגנה מהשמאל. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איך מטפלים בטרוריסטים? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> הם שוטרים של כולנו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה אף אחד לא רוצה לחקור אותו? אין תשובה. חכה, נו, תמשיך, היית ברצף. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אני ממשיך. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למרות שזה כבר שמית, אחי, הכול טוב. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> הרסו לי. אתה שואל למה אנחנו לא – תשמע. טוב, רון, נמשיך בפעם אחרת, סימנו לי, אז תודה. אם אמרו לי לרדת זה אומר שאין בעיות, אז אני מקווה ששכנעתי אתכם ותצביעו בעד שינוי התקנון. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת על סיכום הדיון. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת להצבעות. אתן את סדר הדברים כך: לתקנון הכנסת הוגשו שתי הסתייגויות, של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. מוצעות שתי הסתייגויות. אנחנו נצביע על שתי ההסתייגויות, ולאחר מכן נצביע על שינוי התקנון בסעיף 1. לבקשת האופוזיציה, הוגשה בקשה להצבעה שמית בשלוש ההצבעות. מזכיר הכנסת, אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגות הראשונה – על ההשגות לשינוי התקנון. מי שבעד זה בעד ההשגה, נגד שינוי התקנון, ומי שנגד הוא בעד שינוי התקנון ונגד ההשגה. מזכיר הכנסת יקרא בשמות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר לחזור? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני חוזר על הדברים. כרגע אנחנו מצביעים על שתי ההשגות לשינוי תקנון הכנסת. מי שבעד זה הוא בעד ההשגות שהוגשו על ידי סיעות האופוזיציה, שזה קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת חדש-תע"ל וסיעת רע"מ, ומי שנגד הוא נגד ההסתייגויות ובעד השארת שינוי התקנון. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אוריאל בוסו – נגד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אורנה ברביבאי – אינה נוכחת אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת יואב קיש – אינו נוכח אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> המזכיר יקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון של קריאת השמות. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אורנה ברביבאי – בעד טלי גוטליב – אינה נוכחת בנימין גנץ – בעד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד חילי טרופר – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח אביגדור ליברמן – בעד טטיאנה מזרסקי – בעד שלי טל מירון – בעד יוליה מלינובסקי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד גדעון סער – בעד עודד פורר – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – בעד יואב קיש – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. נא לספור. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 46 בעד, 51 נגד. אני קובע שההשגה על שינוי תקנון הכנסת נדחתה. אם כך, נעבור להשגה הבאה, אף היא בהצבעה שמית, לבקשת חברי האופוזיציה. מזכיר הכנסת יקרא בשמות, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, קצת – חברי הכנסת, חברי הכנסת משני הצדדים, לאפשר – חברי הכנסת משני הצדדים, לאפשר למזכיר לקרוא בשמות, גם בשביל להקל עליו, לא בשביל משהו אחר. בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אוריאל בוסו – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אורנה ברביבאי – בעד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – בעד יואב קיש – אינו נוכח אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> המזכיר יקרא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בקריאה הראשונה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – בעד משה ארבל – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד טלי גוטליב – אינה נוכחת בנימין גנץ – בעד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אוהד טל – נגד חילי טרופר – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מתן כהנא – אינו נוכח אביגדור ליברמן – בעד יוליה מלינובסקי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד עודד פורר – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת יואב קיש – אינו נוכח אלון שוסטר – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע ולא הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 47 בעד, 51 נגד. אני קובע שאף ההשגה השנייה נדחתה. וכעת נעבור – – – << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אנחנו מושכים את הבקשה לשמית, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני ביקשתי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כעת אנחנו מצביעים על שינוי התקנון עצמו. האופוזיציה משכה את הבקשה להצבעה שמית. הממשלה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הממשלה הגישה בקשה להצבעה שמית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא. הצבעה שמית, לבקשת הממשלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נעשה אלקטרונית. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני חוזר ואומר: מי שמצביע בעד כעת, הוא בעד שינוי התקנון; מי שמצביע נגד הוא נגד שינוי התקנון. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – בעד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד אוריאל בוסו – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אורנה ברביבאי – נגד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – נגד יואב קיש – אינו נוכח אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מזכיר הכנסת יקרא בשמות של חברי הכנסת פעם נוספת, של מי שלא נכח בפעם הראשונה בקריאת השמות. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת משה ארבל – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ניסים ואטורי – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – נגד אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת יואב קיש – אינו נוכח פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> האם יש מישהו באולם שנוכח ומעוניין להצביע ולא נקרא בשמו? אם כך, תמה ההצבעה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 51 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לתיקון תקנון הכנסת לפי חוק-יסוד: הכנסת (הוראת שעה) (סעיף 62), התקבלה, ולוח הזמנים יפעל לפי שינוי התקנון. << הצח >> הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13) (הסדרים לעניין מזון בבית חולים בחג הפסח), התשפ"ג–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/948).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13) (הסדרים לעניין מזון בבית חולים בחג הפסח), התשפ"ג–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת הרב משה גפני להציג את הצעת החוק. בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גפני, יש לך הזדמנות לרדת מזה. גפני, אם אתה רוצה פחות חמץ, תרד מזה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גפני, אתה רוצה להגיד שאתה מוותר על החוק? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אתה גם יושב-ראש ועדת הבריאות, שהכינה את החוק הזה לקריאה ראשונה, ועשית את זה, אני חייב לציין, באופן מסודר, מקצועי ונכון. אני מבקש להקדים ולומר לחברי הכנסת – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא שומעים את חבר הכנסת גפני – – – מנסה להשתיק אותך? מה קורה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לחברי הכנסת, זה חוק מיותר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> על זה אנחנו מסכימים. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> חבר הכנסת גפני, אז תוותר על החוק הזה – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא הבנתי, אני יכול לדבר פה בכנסת או שיש איזה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רגע, את בעד להקשיב לו או לא? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> שידעו עד כמה מופרך – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עד כמה מופרך. כיבדנו גם כשאת אמרת דברים מופרכים, אז נקשיב לו. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> החוק הזה הוא מיותר, ואני אומר את זה – – << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> הרב גפני, אני מודאג, היא פונה אליך בלשון זכר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, תקשיבו לדברים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – בשם חברי הכנסת שהגישו את הצעת החוק – יוסף טייב, אוריאל בוסו, ינון אזולאי, ישראל אייכלר, יעקב אשר ויצחק פינדרוס. דא עקא, שאחרי למעלה מ-70 שנה שהתנהלו כאן בארץ, במדינה, בתי חולים בחג הפסח בשקט ובשלווה, אין פרץ ואין יוצא ואין צווחה, ומנהל בית החולים ידע מה לעשות בבית החולים כשמגיע חג הפסח וצריך לשמור שלא יהיה חמץ כדי שהחולים יוכלו להתאשפז כשהם נאלצים להתאשפז ושיוכלו לאכול מתי שהם צריכים לאכול – קפץ עלינו רוגזו של בג"ץ. בא בית המשפט ואמר: בשום פנים ואופן אין סמכות למנהל בית החולים להתערב בעניין הזה. מנהל בית החולים יכול להחליט שביום מסוים בית החולים יהיה סגור למבקרים, או בשעות מסוימות, או כל מיני נושאים שהם בסמכותו של מנהל בית החולים. אף אחד לא אמר בבית המשפט שאין סמכות למנהל בית החולים לקבוע את זה. מה שהוא היה יכול לקבוע במשך למעלה מ-70 שנה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת רוטמן, חבר הכנסת עבאס, זה קצת מפריע. אתם יכולים או לשבת – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – זה אם בבית החולים יקפידו שלא להכניס חמץ, אם בבית החולים יהיו מקומות שבהם יהיה אפשר לאכול חמץ – הרי זה לא חל על מי שאינם יהודים, החוק הזה. אמרנו את זה בוועדה, אני אומר את זה גם כאן. למה הכניסו את המדינה לסחרחורת הזאת? לאיזה צורך התערב בית המשפט בעניין? לאיזה צורך? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רשימת הדוברים נעולה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הכול היה שקט, הכול היה בסדר, לא היה מתח בין הציבורים השונים. למה היה צריך להתערב בעניין הזה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עוד לא התחיל הדיון, אתה לא יכול לסגור. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> התחיל הדיון, חבר הכנסת לוי. תודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ומכיוון שהוא אמר שאם רוצים להתערב בעניין הזה ולתת סמכות למנהל בית החולים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא התחיל הדיון. יתחיל הדיון כשהראשון יעלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת לוי, כבר דיברנו על זה. ברגע שהוא עלה להציג את החוק התחיל דיון בחוק. ברגע זה אני יכול לנעול את רשימת הדוברים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. הוא רק מציג את החוק, לא התחיל הדיון. יש הבדל. אל תנצלו את זה, תכבדו את הכנסת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה תחילת הדיון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון, אני לא נהגתי כך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקיי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ולכן הרשימה לא סגורה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואז אמר בג"ץ: אם אתם רוצים להשאיר את המצב כמו שהוא היה, את אותו סטטוס קוו, אם אתם רוצים, אתם צריכים לעשות חוק בחקיקה ראשית. ואנחנו דנים היום על הרפורמה המשפטית ומדברים על הדברים שבית המשפט לקח סמכויות לא לו והכניס את החברה למריבות מיותרות. יש לי הרבה מאוד דוגמאות, אבל הינה אחת הדוגמאות. למה היה צריך את זה? למה אנחנו צריכים לעמוד פה עכשיו ולהתווכח, קואליציה ואופוזיציה? מה אנחנו הולכים לשנות? אנחנו הולכים לכפות על מה שהוא אורח חיים? אנחנו באים לעשות דברים דווקא? אנחנו באים להגיד פה איזה דבר שלא מעניין אותנו. למה התערב בג"ץ בעניין הזה? לאיזה צורך? שיכרון הכוח של השופטים, שיכרון הכוח של בג"ץ שהכול הוא יכול לעשות. אגב, הכול שהוא יכול לעשות, ההתערבות החצופה הזאת היא התערבות רק בנושאים נגד הדת. בדברים אחרים הם מהלכים כאילו על קוצים. פה הם אומרים באופן מלא והם מקווים שיהיו כמה אנטי-דתיים שימחאו להם כפיים. ואז באנו ודיברנו בינינו שאם אכן צריך לעשות חוק, נעשה חוק, את החוק הרך ביותר האפשרי: אין סמכות לאף אחד מלבד מנהל בית החולים, והסמכות, שהוא יכול להעביר אותה למישהו שהוא ממנה, הוא יכול לעשות את זה בכל בית החולים; בחלקו. הוא יכול למשל – בבית החולים בנצרת מנהל בית החולים לא יקבע את זה, זה ברור. החוק לא חל על מי שאיננו יהודי. למה, ריבונו של עולם, הבאתם את ההחלטה הזאת? מה הולך להשתנות בסטטוס קוו? וככה סדרה ארוכה של חוקים שמשבשים את סדרי הדיון בינינו, את הוויכוחים שאנחנו צריכים להתווכח. על מה? על מה הוויכוח פה – אם למנהל בית החולים, שיכול לסגור את בית החולים, יכול לסגור את חלקו, יכול לסגור בימים מסוימים, יכול לסגור בשעות, הייתה לו סמכות בקורונה לעשות כפי שהוא מוצא לנכון, אז אנחנו אומרים בחוק הזה שיש לו גם סמכות להחליט לגבי החמץ בפסח, כשבאים חולים בעל כורחם, שצריכים להיות בבית החולים, והם לא רוצים, בגלל איסור דתם, שיהיה חמץ במטבח, כדי שהם יוכלו לאכול, בגלל הבריאות שלהם, לא רק בגלל שכל אדם צריך לאכול. אני הייתי בטוח, ואני אומר לכם את האמת, שאנחנו נגיש הצעת חוק כזאת – הוא יעבור בכמה דקות ויסתיים. הייתי בטוח. הרי אין פה שום דבר של כפייה, אין פה שום דבר של שוני בסטטוס קוו. פתאום הגיעה האופוזיציה, הגיע לוועדה, וכנראה – גם פה אני רואה שהם מתארגנים בעניין הזה. על מה אתם הולכים להתווכח איתנו? שמה, שלמנהל בית החולים אין סמכות? שאין חמץ בפסח? שמי שהוא שומר מצוות – אגב, כל הסקרים אומרים שיהודים בפסח, שלושה רבעים מהעם היהודי בארץ ישראל מקפידים על זה. אז שלא יוכלו לבוא לבית החולים? שאם יבואו, שיהיה להם את החשש שהם צריכים לאכול חמץ? על מה הליברלים באופוזיציה מדברים? מה הליברלים באופוזיציה אומרים לאותו חולה שנזקק לשירותי בית החולים והוא צריך להתאשפז בפסח, לצערו הרב – שהוא גם יסבול מחמץ בפסח? מה עונים לו? אין ליברליות, אין התחשבות בשני, אין התחשבות במי ששומר מצוות, שמקפיד על כשרות בפסח. אין כל הדברים האלה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מי אמר לך את זה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש רק המלחמה נגד כל מה שנציע, על כל נושא. והמציאות הזאת היא מציאות שאנחנו חייבים לחיות איתה, להתמודד איתה, לא להרפות, לא להתייאש מהדיבורים האלה. מה אמרנו פה? האם זה לא שילוב בין הציבורים השונים במדינת ישראל, שאנחנו יכולים לחיות יחד? מה אתם רוצים שנעשה, שאתם תהיו עם אחד ואנחנו עם אחר? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה אתם עושים. זה אתם עושים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה אתם רוצים שיהיה – שלא נבקש להשתלב יחד, שכל אחד יוכל לחיות על פי אמונתו? אתם לא רוצים את זה? אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אתה גם יושב-ראש הוועדה, תלוי באופוזיציה. אני חושב שאנחנו צריכים לשקול מחדש את עמדתנו בחוק הזה – האם אנחנו נשארים רכים כמו שעשינו בקריאה הראשונה, לא לעשות מעבר לזה, בגלל שאנחנו בכל אופן רוצים להשתלב ביחד – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה חושב שכולם טיפשים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – או שחבל על המאמץ, נעשה את המקסימום שאפשר להעביר בחוק. לא יצא מהם שום דבר. הם לא מתכוונים מקצועית לנושא החוקי בעניין הזה, הם לא מתכוונים לשום דבר. הם מתכוונים לנגח, הם מתכוונים לפגוע. לא אכפת להם מהחולים שומרי המצוות, לא אכפת להם מבתי החולים ומהמנהלים, שהם הסמכות להחליט בדברים האלה. ועל כן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק הזאת, חוק זכויות החולה – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לזכויות החולה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שזו דוגמה לבית משפט שלא מבין כלום ולא מתחשב בכלום. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> די, די, די. גפני, די. די. גפני, די. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וזו דוגמה של מציאות שאנחנו מבקשים להשתלב יחד, דתיים ושאינם דתיים, ויש כאלה שלא נותנים לנו את זה. לכן אני מבקש את התמיכה של הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זכרתי רק שזה חוק מיותר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, זה אכן חוק מיותר. על זה אנחנו מסכימים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה עושים בחוץ לארץ? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת הרב משה גפני, יוזם הצעת החוק. חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח, להציג את החוק; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אף הוא אינו נוכח. אם כן, נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גפני, לאן הלכת? גפני, זה נכון שאמרת שאתה רוצה להשתלב ולא נותנים לך? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני אמרתי שהחוק מיותר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> את זה אני יודע. עם זה אני מסכים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא, אבל אני רציתי גם להגיד שאתה מיותר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל אמרת שאתה רוצה להשתלב ולא נותנים לך? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> שמעתי שככה אמרת. לא הבנתי. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אמרתי שאני רוצה להשתלב. זה חוק שמשלב. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מיותר. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> גם אני מיותר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> גם אני מיותר. אנחנו שנינו, כשאנחנו מיותרים, אנחנו יכולים לדבר ביחד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לחלק הראשון אני מסכים. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני לא אדבר על חוק החמץ. דיברו עליו מספיק, ואמר גם חבר הכנסת הרב גפני: חוק מיותר, ואכן הוא צודק, אכן חוק מיותר. אבל באמת ימים קשים ולא פשוטים. אני שומע את הקולות, אני חווה את הכאב של האנשים מכל קצוות העם, והיום אפשר להגיד בצורה בטוחה – מכל המפלגות, אנשים שמסתכלים ולא מאמינים למראה עיניהם. מדינת ישראל, שהיא נס, שקמה מהטרגדיה הגדולה והשואה של העם היהודי, ובזכות הניצולים ושאר העליות המבורכות הצליחה ב-75 שנה להיות מדינה עצמאית, חופשית, ליברלית, דמוקרטית, יהודית, בלב המזרח התיכון, בלב מזרח תיכון קשוח, מול איומים בלתי פוסקים של טרור ומלחמות, שמרה על צביונה הדמוקרטי, שמרה על אחדות העם, שמרה על הסולידריות, שמרה על היהדות, עד הרגע שהליכוד, הציונות הדתית, החרדים ועוצמה יהודית הקימו ממשלה. וראו זה פלא, מאותו רגע אין אחדות, אין לכידות ואין סולידריות. הממשלה בהנחייתו של יריב לוין, שלוחו שמחה רוטמן, בעידודו וברוחו הגבית של ראש הממשלה נתניהו, ריסקתם אותנו. מדינת ישראל לא תוכל לעמוד אל מול אויביה כשהיא מפולגת ומשוסעת. מדינת ישראל לא תוכל לממן את צבאה ואת מערכת הבריאות שלה ואת מערכת החינוך שלה כאשר הכלכלה שלה מתרסקת. אני פנה מפה בראש ובראשונה לראש הממשלה, אני פונה לחברי הליכוד שמרכיבים את הממשלה הזאת: תהיו אחראיים, תתפסו פיקוד, תשתלטו על האירוע ותעצרו את הטירוף. אני רוצה לפנות מכאן לחברי הכנסת הוותיקים והצעירים שבקואליציה: לא הכול כשר ולא הכול מותר בשביל להיות חבר כנסת. יש דברים חשובים מזה. יש רגעים בחיים שצריך לעשות את הדבר הנכון. לא לפחד ממרכז הליכוד, לא לפחד ממנהיג המפלגה, לא לפחד מציוצים הרסניים וחסרי משמעות אל מול האמת. יש רגעים בחיים שאדם צריך לקחת את גורלו ואת גורל מדינתו בידיו ולעשות את המעשה הנכון. ההיסטוריה תיטיב איתו, ואם לא יעשה כך, ההיסטוריה תשפוט אותו. צאו ועשו מעשה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה –אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> איפה חבר הכנסת גפני? שמעתי זעקה של קוזק נגזל שרוצה להשתלב ואנחנו לא נותנים לו? אני אגיד איך משתלבים. משתלבים קודם כול כשבאים מתחת לאלונקה של השירות בצה"ל – ככה משתלבים הכי טוב בחברה הישראלית. משתלבים טוב אם באים מתחת לאלונקה של שוק העבודה. משתלבים טוב, ידידי חבר הכנסת גפני, אם לא גוזרים על הילדים בחינוך העצמאי אפס לימודי ליבה. ככה משתלבים בחברה הישראלית, לא כשמשתלחים בבית המשפט העליון, לא כשמוציאים או שמים אצבע בעין לרוב המשרת, לרוב התורם למצב הכלכלה, לרוב הדואג לזה שגם נוכל לחיות כאן וגם נוכל לממן קצבאות בכלל, אבל גם לבחורי הישיבות. ככה משתלבים. לא משתלבים כאשר בתוך הפוגרום המשפטי הזה מעבירים גם חוק חמץ, שעמד פה חבר הכנסת גפני ואמר עליו שזה חוק מיותר. הרי אנחנו יודעים – חבר הכנסת בוסו, גם אתה חתום על החוק הזה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בגאווה עצומה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שבפסח הקרוב יהיה יותר חמץ בבתי החולים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בגלל אנשים כמוך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יהיה יותר חמץ בבתי החולים בגלל אנשים כמוך, שתאוות הכוח מעבירה אותם על דעתם. אתם לא יכולים להחליף לא את הרופאים, לא את המגינים, לא את אלה שדחפתם אותם לצאת לרחובות. קראתם להם אנרכיסטים והשוויתם אותם למציתים בחווארה. הם אלה שנושאים את המדינה הזאת על הכתפיים שלהם. אני נגד סרבנות, אבל אני נושא אותם על כפיים, את אלה שאכפת להם, את אלה שיוצאים לרחובות, את אלה שבזכותם אנחנו יושבים כאן. דרך אגב, אדוני היושב בראש, כרגע גם אתה בזכותם יושב כאן, תדע את זה. התפילות – אנחנו נמשיך להתפלל, אבל הקדוש ברוך הוא לא רוצה שנסמוך רק על התפילות שלו. הוא רוצה שנעבוד, הוא רוצה שנגן, הוא רוצה שנילחם, וכשצריך, נילחם גם על האופי של המדינה הזאת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. נא לסיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני פונה מכאן גם אליך. תגיד, אתה חושב שבזמן הזה שהמדינה סוערת, זה הזמן לחוק חמץ כזה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כשאתם יודעים שהוא יביא יותר חמץ? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לצערי, אני אומר את זה, כמי שלא רוצה לראות חמץ בבתי החולים אבל יודע שעם חוקים כאלה, לצערי הרב אנחנו נראה יותר חמץ. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, מי שלא נוכח ואקרא בשמו לא יוכל לעלות. אי-אפשר כל פעם שזה חוזר וזה לפנים משורת הדין. נמשכים פה שמות ואחר כך נותנים הצבעות שמיות. או שעובדים בשיתוף פעולה – קראתי בשמך, קראתי בשמה של יוליה, לא הייתם. נראה בסוף מתי זה יסתדר. כרגע אי-אפשר לצרף. בבקשה, שלוש דקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, תעצור לי את הזמן עד שאני אוכל להתחיל לדבר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ואליד, כרגע קראתי ואין. בסוף נראה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, אני פשוט נקלעתי בשבוע-שבועיים האחרונים למפגן עצום של צביעות, אז ביקשתי לדבר עליו. אתה מעוצמה יהודית, לא מהציונות הדתית, נכון? סליחה שאני לפעמים מתבלבלת. תראה, אני הייתי יו"ר ועדת ביטחון פנים לפני שהפכה ללאומי ובסוף ללאומני. במהלך הדיונים שלי בוועדה ידעתי תמיד לאזן – לאזן, כולל לעשות דיון על מיכאל בן ארי כשהיה על הציוצים שלו בטוויטר, כולל דיון על אלימות של שוטרים וכולל על המכת"זית. אני רואה שעכשיו השר לביטחון לאומי התהפך כמו סטייק, אז בואו אני אספר לכם מה היה אצל איתמר בן גביר, שעשה קריירה מוועדת הביטחון שלי ובסוף גם נבחר לשר. מה הוא עשה? כשהגיעה המכת"זית באו כל החרדים, אגב, ונלחמו – בצדק, אגב, כי המכת"זית הזאת, בוסו, מסריחה. כשהיא נכנסת ללוחמה בשטח בנוי, מה שנקרא, הכול מסריח. בא בן גביר – אני לא אשכח את הסצנה הזאת – ואמר: שלושה ימים הריח של הבואש לא ירד לי מהבגדים; נלחם על מנת להפסיק עם הבואש. אני עזרתי, כי לא הייתי בפוזיציה. אמרתי: מה זה הבואש הזה? זה סירחון. אתם רוצים לפזר? שימו מים, מה הסיפור? הרי הם התפזרו. עכשיו מגיעה המשטרה ומשתמשת בבואש. על מי? על אנשים מפרדס חנה-כרכור שיצאו להפגין על המדינה שלהם עם דגל ישראל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל אתמול פורסם שהמכת"זיות פיזרו מים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, תודה לאל. אבל היה בואש, היה בואש. סליחה, הרי הייתה החלטה. מה זאת החוצפה הזאת להביא בואש למפגינים מפרדס חנה-כרכור? מאיפה החוצפה הזאת? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני אתן לך תשובה. המכת"זית הזאת צריכה בכלל להיעלם. כל עוד היא נמצאת, צריך להיות שוויון לכולם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין דבר כזה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בואש לכולם או מכת"זית לכולם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם החלטת שאין בואש, אז אין בואש, גם לא למפגינים מפרדס חנה-כרכור. אל תהיה צבוע, זה מה שאני אומרת. אגב, הראשונים שנלחמו על הבואש זה החרדים, ואני עזרתי להם. לא קראתי להם אנרכיסטים, לא קראתי להם טרוריסטים, קראתי להם מפגינים. אתה יודע מה? אני מתנגדת לכל הפגנה שלהם. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> את משווה בין מה שעשיתם לחרדים לבין הפריבילגיות שאתם מקבלים בהפגנות שלכם? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חייב לפתוח את הקולטים, תקשיב לי טוב. אני, מירב בן ארי מיש עתיד, עשיתי דיונים על הפגנות החרדים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חותם על הדברים. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> גם אני חותם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, הוא חותם על הדברים. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מה קשור לצביעות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה יודע מה הבעיה שלכם? שאתם לא מסוגלים לראות את כולם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. נא לסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל הוא דיבר לי כל הזמן, אז תן לי רק עוד דקה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ניהלת איתו דו-שיח. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הוא מדבר. אני לא עשיתי דו-שיח, הוא מדבר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עוד 20 שניות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי יש לי עוד משהו קטן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לכבוד פורים, עוד 20 שניות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני חייבת גם להגיד משהו, כי אתה הסכמת איתי. אתה יודע שאי-אפשר כל הזמן לקחת צד. אתה שר של כל אזרחי ישראל. לא יכול להיות שאתה הופך אותם לטרוריסטים ולאנרכיסטים בעוד שכשהיית אצלי בוועדה נלחמת על המפגינים של אהוביה סנדק, נלחמת על חסימת כבישים של המפגינים של אהוביה סנדק. עכשיו הם יורדים לכביש. שנייה, המתמחה של ולדי שהייתה גם אצלי, היועצת שהייתה בהתמחות אצלי, גילי – רק שתדע, תדע את זה אתה, כששחררנו אותה מהמעצר שלה, אתה יודע מה היה המשפט הראשון שאמרתי לה כשהתקשרתי אליה? התקשרתי אליה ואמרתי לה: גילי – על מה עצרו אותה? על זה שהיא ירדה מהמדרכה לכביש. על זה – אנרכיסטית. אמרתי לה: גילי – עוד לפני ששאלתי אותה מה שלומה, תקשיב רגע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לסיים, חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב שאמרת לי, כי אגיד את זה לך. אמרתי לה: גילי, יש שוטרים טובים במשטרת ישראל. זה מה שאמרתי לה, ולדי. אמרתי לה: יש שוטרים מצוינים. לא כולם ככה. למה? כי אני לא מפוזיציה; כי המשטרה חשובה לי. אני לא רוצה לרסק אותה, ובחיים – לא אני, לא מיקי, ולא סגלוביץ'. היינו מביאים לפה קציני משטרה לחדר של יש עתיד. אין לכם בושה. אין בושה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני לא רוצה להגיב – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תדע, ותדע לך שיש לי עוד דברים, אבל עכשיו אני סיימתי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש לכם עוד דיון אחר כך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי עוד דברים, כי על איך שהוא התהפך כמו סטייק אני כבר יכולה לכתוב מגילה כמו מגילת אסתר. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש לך עוד דיונים היום, מחר. תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה. << דובר >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזה מזל שליהדות יש את הרב גפני. איך היא הייתה שורדת אלפי שנים, דורי-דורות, בלי חוק החמץ של הרב גפני? הרי אנחנו לא יודעים להיות יהודים בלי שהרב גפני יבוא ויכפה עלינו את חוק החמץ. הרי אתם מבינים כמה זה אבסורד. הרי בניו יורק, באירופה, מרכזים, שכונות עמוסות חרדים ששומרים את מצוות הפסח, ועדיין לא כופים עליהם בבתי החולים לא להכניס חמץ. אבל במדינת ישראל, מדינת היהודים, שלנו חשוב לשמור על פסח, רוצים לכפות עלינו איך אנחנו צריכים בחוק להכריח יהודים בעצם לשמור על פסח. אתם צריכים להבין, בכל מקום שאתם תנסו לכפות את היהדות, אתם תשניאו אותה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם את אומרת "לכפות", לא קראת את החוק. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בכל מקום שאתם תרצו לכפות את היהדות אתם תמצאו אנשים מן הצד השני שבסוף ידרסו את התורה, כי אתם מנסים לכפות את זה עליהם. תקשיבו, אתם חייבים להפסיק להשניא את היהדות על היהודים. תעצרו כל עוד אתם יכולים, לפני שזה הופך להיות קרע אדיר. אנחנו רואים כבר את רמת החיכוך האדירה בין החילונים לבין החרדים – שנאה שהולכת ומתגברת בדיוק בגלל חקיקות כאלה, שאתם נכנסים לתוך המרחב הפרטי של אזרחי ישראל. כשאתם מנסים לכפות את אורח החיים שלכם על אחרים – שם נוצרת השנאה. ודווקא בתקופה כזאת, תקופה כל כך קשה, אנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד. מה, החלטתם לשבור את החוזה הזה שלנו? לשבור את המרקם הישראלי הכל-כך עדין בין אלה שרוצים לקיים מצוות, אלו ששומרים על המסורת – ואתה יודע מה? אולי לא כמוך, אדוני היושב-ראש, אבל במתינות הספרדית שאותי לימדו בבית, לא הבריונית והאלימה, כשאני נוסעת לפריז ואני רוצה ללכת עם סבתא שלי לבית הכנסת בבוקר, אז אני לוקחת רכבת בשבת כדי להגיע אליה הביתה וכדי לקחת אותה לבית הכנסת, כי החוויה המשותפת הזאת, היהודית, כל כך יותר חשובה, כל כך יותר ממלאת מאשר לבוא ולהכריח אותי. אתם צריכים להבין, אני קוראת עכשיו ברשתות החברתיות שקמה לה איזה מחאה חדשה שאתם יצרתם. היא נקראת "מחאת המקרונים", ככה, "מחאת המקרונים" בפסח. אנשים הצהירו שאם החוק הזה יעבור, הם ילכו עם מקרוני ועם חמץ בכיסים ובכוונה ילכו ויפזרו בבתי חולים חמץ. תגידו לי – תבינו לאן אתם גוררים אותנו. אף אחד מעולם לא היה חולם לעשות דבר כזה אם לא הייתם נכנסים בכפייה לתוך המרחב האישי שלנו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. תודה רבה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתם צריכים להבין שזה כואב לאזרחים. אנחנו חיים פה באיזשהו הסכם לא כתוב שאתם מאפשרים לנו ואנחנו מאפשרים לכם. אף אחד לא כופה פה אחד על השני. תמשיכו במתינות העדינה הזו שאנחנו כל כך אוהבים, ועל ידי כך נכבד את היהדות, לרצות אותה, לקיים אותה – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> כמה את צודקת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל. נא לסיים. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – במקום להשניא את היהדות על יהודים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את כל כך צודקת. היה כל כך טוב, כל כך נורמלי. למה הם היו צריכים להתערב? אחרי זה שואלים אותנו למה הפיכה משפטית. למה הם היו צריכים לקלקל אותם, חבורת – הכנופיה הזאת? למה? למה הם היו צריכים לעשות את זה? בשביל שאת תעמדי פה ותגידי דברים נכונים. למה? למי זה היה חסר? למי זה היה חסר חוץ מלחבורה הזאת? אבל לא בשביל זה עליתי לדבר. הרב גפני הציג את זה קודם. << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אף אחד לא יבוא ויכניס – – – חמץ, אתה לא מבין – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> השבוע חל יום השנה הראשון לפטירתו של מרן שר התורה הגאון הרב חיים קניבסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה. וכשאני שומע היום – וזה בענייני דיומא – את הפחד שמפחידים אותנו מה יקרה לכלכלת ישראל, מה יקרה לביטחון ישראל, מה יקרה למדינת ישראל, אני יודע ואתם יודעים את האמת: "עם לבדד ישכון". הסייעתא דשמיא שיש לנו פה בארץ ישראל זה על אותה תורה כולה שישב מרן שר התורה במשך עשרות שנים, שנה אחרי שנה, לחשוב רק על הש"ס של השנה האחרונה, המשניות של השנה האחרונה, השולחן ערוך של השנה האחרונה, ההלכות של השנה האחרונה, הספרים של השנה האחרונה. כמה היה חסר בעולם שממנו באה הסייעתא דשמיא. ישראל מתברכים. לא יעזור, אנחנו עם אחר, אנחנו לא דומים לאף עם. כשבעולם עולה – פה יורד; כשבעולם יורד – פה עולה. אין לזה קשר למה שקורה בעולם. אנחנו חיים כאן בנס בזכות אותה תורה ובזכות אותו עמל התורה. כמה חסרה לנו השנה התורה הזאת. שנזכה בזכות הפעולות, הקצת פעולות שאנחנו עושים, להרבות תורה, שזה יעמוד לנו. זה מה שיעמיד את הביטחון, זה מה שיעמיד את הכלכלה. כמו שכתוב בתורה שניתנה על ידי משה רבינו, "אם בחֻקֹּתַי תלכו – – – ונתתי שלום בארץ", ואז תהיה ברכה על כולנו. << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הניסים שלנו, הגלויים והנסתרים, כמו שהיה, הם בזכות אותה מסירות נפש ואותה תורה. בעזרת השם, בדבר הזה נצליח שבפסח הקרוב לא נצטרך את הטובות שבג"ץ הטיל עלינו לעשות חוק חמץ, אלא נזכה כולנו לאכול מן הזבחים ומן הפסחים. תודה רבה. << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – זה יפתור שלא להגיע לשטות הזאת של החוק הזה. מי שאשם זה אסתר חיות. תפנו אליה. תפסיקו להגן עליה. תפסיקו להגן עליה. היא אשמה בשטות הזאת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה עשיתם אותו? << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> היא אשמה בשטות הזאת – – – אחרי אלפיים שנה, צריך חוק לאפשר לו לא להכניס חמץ – – – בושה לכם. בושה – – – שלכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. << דובר >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שמה שראינו כרגע רק מוכיח כמה לא צריך את החוק הזה, כמה אנחנו לא צריכים חקיקה בשביל להיות יהודים ובשביל לקיים את מצוות היהודים. עשינו את זה במשך כל כך הרבה שנים במדינת ישראל בלי שיפריעו לנו. אבל היום אנחנו לא נמצאים כאן כי יש כאן מישהו שחושב שרוצים לפגוע בעם היהודי או בהלכותיו. היום הממשלה עושה את זה בגלל שהיא באה לדרוס כל חלקה טובה. הסיפור הזה של החמץ הוא לא out of nowhere, הוא חלק ממכלול שלם של ממשלה שבאה לפעול נגד האזרחים שלה, ככה, פשוט. נגד האזרחים שלה. ואגב, היא תשיג בדיוק הפוך ממה שהיא רוצה. ואנחנו רואים את זה היום כמעט בכל חזית אפשרית – אם זה דרך ההפיכה המשטרית, אם זה דרך ההשתלטות של שני אנשים על כל מה שקורה לא רק במדינה אלא גם כאן, בכנסת בממשלה, יום-יום, שעה-שעה. קוראים להם נתניהו ודרעי. שימו לב מה קורה כאן בחודשיים האחרונים. אין צרות במדינת ישראל. אין את העניין של הגרעין – איראן לא נמצאת ב-84% העשרה של אורניום; אין את יוקר המחיה; אין טרור; אין פשיעה; אין נשים שנרצחות. אין צרות במדינת ישראל. כנסת ישראל משועבדת לממשלה, שעסוקה בחוק דרעי – שאגב, לקח היום את הפורים שמח ומבדח כמה צעדים קדימה והלך עם זה עד הסוף כשהוא אמר: חוק דרעי הוא לא על דעתי. הוא לא על דעתו, אבל כנסת ישראל חוקקה אותו פעם אחת, ובג"ץ פסל אותו, מן הסתם – כי אתם יודעים, בסוף צריך שתישאר איזושהי אמת מידה במדינת ישראל – אז עכשיו עושים הכול, בכוח. איך הוא אמר? אם לא מהדלת אז דרך החלון. בכוח, כדי שהוא יהיה שר. כולם משועבדים לדבר הזה. אחר כך נתניהו, שצריך לומר ביושר, אמר שיטפל ביוקר המחיה, והוא מטפל ביוקר המחיה – של עצמו ושל המשפחה שלו. התחלנו במעונות, המשכנו עם הביגוד, עכשיו יש את הסיפור של האבטחה החדשה שמסדרים להם בגלל איזושהי פארסה שאני לא איכנס אליה כאן, כי אני לא אספיק ב-20 שניות, והיום יש את חוק התרומות, ואנחנו פה כולנו, חברים, צר לי לאכזב אתכם, עובדים בשביל שני אנשים במדינת ישראל. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> שלושה, גם שרה. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואנחנו שואלים את עצמנו, איפה חברי הליכוד השפויים? איפה הם? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הרי אני יודעת שיש כאלה בליכוד, אבל הם מתנהלים כמו נתינים, עובדים את העריץ. ואני רק מייחלת לרגע שבו הבית הזה יחזור לעבוד בשביל אזרחי ישראל ולא בשביל נתניהו ושותפיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד שאנחנו לא צריכים לשאול את עצמנו או לתהות מה יקרה אם החוק הזה יעבור; אנחנו יודעים, כי זה כבר קרה קודם, כשעבר חוק החמץ המקורי, ב-1986. כשאני הייתי ילד, איש מעולם אפילו לא חשב לאכול חמץ בפרהסיה בחג הפסח. גם חילונים גמורים, שלא שמרו כשרות או לא שמרו על חמץ בפסח, הקפיאו או הסתתרו או ישבו בבית – מתוך כבוד לאחר, מתוך כבוד למסורת, מתוך הבנה שאתה לא רוצה לפגוע בשכניך שהם שומרי מסורת. ואז, ב-1986, עבר חוק החמץ. אחרי שנה, אנשים כבר עשו מנגלים בים. אחרי שנתיים, בכל פארק אכלו חמץ. אחרי שלוש שנים, מסעדות נשארו פתוחות. כי אנשים לא אוהבים שמנסים לכפות עליהם את הדת. מצד שני, אנחנו גם יודעים מה קורה כשאנשים מבקשים אחד מהשני לנהוג בכבוד. אנחנו יודעים את זה, מפני שאני מעולם לא הזזתי את האוטו שלי ביום הכיפורים, למרות שאין חוק יום הכיפורים. למה? מפני שאני מכבד את שכניי. יש לי שכנים דתיים, ואני רוצה שהם ירגישו טוב במדינת היהודים, ואני אוהב את העובדה שליום הכיפורים יש צביון יהודי, ואף אחד לא ניסה לכפות את זה עליי, כמו שאף אחד לא ניסה לכפות עליי לעשות ברית מילה לילדיי, וכמובן שלשני הבנים שלי עשו ברית מילה. כשאתה כופה, האפקט המיידי הוא הפוך. אם אתם תעבירו את החוק הזה, תהיה לו רק השפעה אחת – יהיה הרבה יותר חמץ בבית החולים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מי שהכשיר את החוק זה בג"ץ. לא קראת את בג"ץ – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא תמיד חייב להגיב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פעם אחת תשתוק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה, גם לי יש הרבה מה לענות, אבל כרגע זה זמן הדיבור של חבר הכנסת לפיד. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בג"ץ ניסה לשנות את הסטטוס קוו וניסה להראות את דעתו בצורה לא דמוקרטית, ולכן נאלצנו – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פעם אחת תשתוק, חסר נימוס. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אתה לא יכול לנהל את הדיון, כי אני העברתי את זה לקריאה ראשונה בוועדה אצלי, ויש לי המון מה להגיד. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תכבדו את התרבות הישראלית, תכבדו את התרבות, לא את הדת. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדה, אתה מרשה לי לענות? אני מכבד גם אותך. אתה מרשה לי לענות לך? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בשמחה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חושב שאתה צודק, אבל בוא נניח שאתה צודק. זה מצדיק חילול חג? זה מצדיק שאנחנו נעביר פה חוק שיגרום לזה שבסוף הרבה יותר אנשים יבואו עם חמץ לבית חולים, כי הם יגידו: לי אף אחד לא יכול לעשות? אני מבין שבכל דבר במדינה הזאת עכשיו, מבחינתכם, אשם בית המשפט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, ממש לא. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כל מה שנאמתי פה וכל מה שדיברתי פה הוא על מבחן התוצאה. במבחן התוצאה, כמו בכל חוק שעבר פה בכנסת שעסק בכפייה דתית, האפקט יהיה הפוך – האפקט יהיה שיהיה חמץ בבתי חולים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, יאיר, מי הגיש את העתירה – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת סעדה, נהגתי בך בכבוד למרות שאתה קורא קריאת ביניים. אני רק מבקש שתנהג בי באותה מידה. מה שיקרה זה שבגלל החקיקה הזאת יהיה פה חילול השם הרבה יותר גדול. עכשיו, ישאל כל חבר כנסת שהוא חובש כיפה, שהוא מאמין, שהוא מסורתי, שהוא דתי ושהוא יהודי, ישאל את עצמו לפני שהוא לוחץ היום עם האצבע על ההצבעה או מצביע בהצבעה שמית, האם במצפון נקי הוא מוכן להצביע על חוק שאין שום ספק לאף אחד, שהוא הולך לגרום לחילול חג הפסח במדינת ישראל? תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. יש לי הרבה מה לענות. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הוא מחזיר את הסטטוס קוו. יאיר, הוא מחזיר את הסטטוס קוו. תראו את העובדות, אל תפחידו סתם. באמת, אלה דברים חשובים, זו התרבות שלנו ושלך. אל תתנכרו לתרבות שלנו. יהודים בשואה הקפידו לא לאכול חמץ, בשואה, את המעט לחם שהיה להם. שיכבדו את התרבות, יכבדו את המסורת. לא חייבים לשחוט כל פרה קדושה. תשאירו משהו אחד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בשם השנאה העצמית אתם מוכנים לוותר על הכול. ראש המפלגה שלך אפילו לא קרא את ההחלטה של בג"ץ. תקראו את ההחלטה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני הייתי בוחר את המילים, בין שלך לשלנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מיקי לוי, רק אל תדבר עם הידיים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תקראו את ההחלטה, תשקיעו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בסיכום של הדיון אני אסביר את מהות החוק. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הם לא יודעים, תעזור להם. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "שבעת ימים מצות תאכלו". << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תראה מה יקרה עם החוק הזה. אנחנו נעזור לך להבין. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> כמו עם הרפורמה, תוך שבועיים זה יעבור. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אני לא יכול להמשיך ולאפשר לה לדבר כשיש קריאות ביניים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מרגיש צורך, בגלל שטלי גוטליב לא נמצאת פה, למלא את החלל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת שירי, אתה מפריע לחברתך מהמפלגה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מישהו חייב למלא את החלל של התרבות היהודית במקום הזה, וזה אני, ובגאווה גדולה. אלפיים שנה שמרו על החמץ, ואתם בכפייה רוצים לבטל אותו, אז אני פה ואני גאה לשמור על הסטטוס קוו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת סעדה, מחר יש צום. בחוץ יש כיבוד. בחוץ יש כיבוד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – שתלמדו אותנו יהדות ומסורת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – זה חשוב להם יותר מאשר לי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בסוף זה יעבור. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה חשוב לכולנו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני מסכים איתך, לכן שומרים על הסטטוס קוו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עוד פעם אתה אומר מה חשוב לנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה טועה. אנחנו לא אומרים מה חשוב לך, אנחנו אומרים מה חשוב לנו. מה שחשוב לך זה לרצות את לפיד, אחרת לא תהיה פה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, אני עוצר את הנאום ואנחנו כרגע, במקום – – – << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בספר שמות פרק י"ב פסוק ט"ו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה התפקיד שלכם, לרצות את לפיד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת סעדה ואמסלם, במקום שלוש דקות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, מי שלא ריצה אותו, הוא לא פה היום. מי שלא ריצה אותו לא נמצא בכנסת היום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מרצה את כולם פה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> דודי, נראה לי שגם אתה רשום לדבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רק מספר לכם את ההיסטוריה, שלא תטעו. אם אתה חס ושלום לא תרצה אותו, אתה לא תהיה פה. אני אספר לך מה קרה בהיסטוריה לכל אלה שלא ריצו אותו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש פה מורה ליהדות, עכשיו יש פה מורה להיסטוריה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה קרה, תלמדו יהדות, זו לא בושה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה עוד בחור צעיר, יש לך מה ללמוד. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תשלימו פערים, מה רע בזה? זו לא בושה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש לי פה מה ללמוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לך עוד מה ללמוד, קצת. אני יודע שאתה חכם גדול, אבל קצת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם מלמדים אותנו רק מה לא לעשות. פה אני לומד רק דברים רעים – מה לא לעשות, איך לא לעשות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אשריכם. תלמד אף פעם אל תפגע בלפיד, זה הכי חשוב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, שלוש דקות נאום שלה נהפכו כבר לשבע דקות, נכון לעכשיו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אמסלם, למה אתה עדיין לא שר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק לא לדבר עם הידיים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני רוצה להמשיך לתת לה לדבר. בבקשה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> "שבעת ימים מצות תאכלו", כך נקבע בספר שמות, פרק י"ב, ט"ו. איסור אכילת חמץ במהלך הפסח אינו מבוסס על הפסוק המקראי בלבד. במדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, זה מעוגן גם בחוק שנחקק עוד בשנת 1986 על ידי הכנסת האחת-עשרה. החוק נקרא: חוק חג המצות (איסור חמץ), וחתומים עליו ראש הממשלה ונשיא המדינה דאז, שמעון פרס, זיכרונו לברכה, וחיים הרצוג, זיכרונו לברכה, ושר הפנים דאז יצחק פרץ. חוק זה נחקק במטרה למנוע הצגת לחם, לחמניות ופיתות בפומבי, כדי למנוע פגיעה ברגשות הציבור – כך צוין בדברי ההסבר להצעתו, ובהם הוסבר גם הרקע לחקיקתו – שקיימת מגמה מסוימת, ואני רוצה לצטט: "גל מכירת החמץ בחנויות, בקיוסקים ובמזנונים בפסח ומוצרי החמץ מוצגים לראווה בפרהסיה, דבר הפוגע ברגשות רוב הציבור הדתי, המסורתי והלאומי". אז למה צריך לחוקק חוק נוסף, איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בתקופת הפסח? בעיניי, החוק משתמש בנושא החמץ כדי לבצע עוד צעד פוליטי. ראינו כבר שהוא מסוגל להפיל ממשלה, וכעת הוא מקדם מדיניות של הרחבת סמכויות של הרבנות הראשית, ואף כפייה דתית. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון. עוד פעם לא נכון. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זכותם של יהודים ולא יהודים – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. אה, חבר הכנסת סעדה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שאינם חפצים לשמור חמץ לאכול את המזון הרגיל שלהם – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מה שהיא רוצה היא תגיד בזמן הזה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בטח במיטה של חולים. החוק מאפשר פלישה לפרטיותם של בני אדם, ועוד ברגעים הקשים והרגישים שלהם. אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו במציאות שנוסף לחיפוש נשק בפתח בתי חולים, המאבטחים יבדקו את התוויות על המזון שמביאים המבקרים לבני משפחתם המאושפזים. האם בהמשך ידרשו גם תעודת כשרות למיני המזון הנכנס? חלילה, זה יכול להיות מוצר חלב מחלב נוכרי, מוצרי מזון שלא משחיטה כשרה או כשרה בד"ץ. אזרחים רבים רואים בכך הפרת זכויות אדם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> את נותנת פה רעיונות. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המהלך הזה יוצר כפייה, אנטגוניזם ושנאת הדת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אחלה רעיונות. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בתי החולים לא צריכים להפוך לשלוחה של הרבנות. את המסורת היהודית מקיימים באהבה, באמונה אישית – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ולא בכפייה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> את יודעת את – – – << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> יודעת. יודעת היטב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – שגם אוכלים חמץ וגם אוכלים – – – << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> ברשות יושב-ראש הישיבה – – – << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> – – – נשים וגברים בכנסת. למה אתה יושב באותה שורה עם הנשים? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, נו, רחוק מהאמת. לא נכון. מספיק להפריד. מספיק, נו. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> למה אנחנו יושבים באותו רכב עם נשים? למה? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ככה? אנחנו רוצים הפרדה של נשים וגברים? ככה אנחנו רוצים? << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו לא רוצים בכלל פילוג. אתם מפלגים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו יותר ליברלים מכם. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אתם מפלגים את העם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו יותר ליברלים מכם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, מה? מאחוריך כולם צוחקים. אתה יודע מה זה ליברלי בכלל? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת החלטות ועדת האתיקה בדבר קובלנות נגד חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק ושלי טל מירון בשל התנהגותם בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובדבר קובלנות נגד חבר הכנסת אלמוג כהן בשל התנהגותו בישיבת מליאת הכנסת ביום 21 בפברואר 2023. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לחסוך מהמזכיר לקרוא את המסקנות, זה יותר ארוך. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה המסקנות? מה האורך שלהן? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה נמצא במייל של כל אחד ואחד מחברי הכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ב-ynet, ב-ynet. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אה, נכון, בחדשות. << הצח >> הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13) (הסדרים לעניין מזון בבית חולים בחג הפסח), התשפ"ג–2023 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שלישי שעבר נכחתי בשני דיוני ועדות ראויים לציון. האחד היה דיון בוועדה לביקורת המדינה ביחס המדינה למשפחות שבויים ונעדרים, נושא כאוב ומשמעותי. באותו דיון, לצערי, אף חבר קואליציה לא ראה לנכון להשתתף בדיון. השני היה דיון של ועדת הבריאות. הדיון הזה היה פופולרי הרבה יותר והייתה בו נוכחות ערה ומרשימה של חברי קואליציה. ועדת הבריאות – אולי היה זה דיון על פערי הבריאות בין המרכז לפריפריה? אולי דיון על המחסור במכשירי MRI? אולי היה דיון על המחסור החמור בתרופות? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> גם, אגב. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי על משבר המתמחים? אולי היה דיון על הזקנה במסדרון? אולי היה דיון על האלימות כלפי הצוותים הרפואיים? אז זהו, שלא. הדיון הקריטי – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> למה? קודם כול, לא נכון להגיד לא. היה דיון, כל הדברים שנקבת היו דיונים, אבל על פרקים אחרים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביום הזה שהייתי לא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוה, אז לא השתתפת בדיונים הללו. לא להגיד שלא היו. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה היה הדיון הקריטי? הדיון הקריטי שאליו נהרו חברי הקואליציה בהמוניהם עסק בנושא אחד בוער: חוק החמץ. כי חמץ זה עניין של חיים ומוות, כנראה הרבה יותר מעניינים בריאותיים שהם באמת עניינים של חיים ומוות. הכול התחיל בעתירה לבג"ץ שדיברתם עליה, שהוגשה בעקבות מדיניות האיסור להכניס לבתי חולים חמץ או מזון באריזה שאין עליה חותמת כשרות לפסח, איסור שנאכף באמצעות חיפושים פולשניים בתיקי מבקרים שערכו מאבטחי בית החולים. בית המשפט קבע שמדובר בפגיעה בחירות היסודית הנתונה למטופלים ולמבקרים לנהוג לפי רצונותיהם ומנהגיהם, וכי הזכות לאוטונומיה, לחופש הבחירה, נגזרת מכבוד האדם וחירותו ואין לפגוע בעצמאותנו ובהגדרתנו העצמית. מאז אותו בג"ץ אין בדיקה של תיקי מבקרים, והפלא ופלא – מסדרונות בתי החולים לא התמלאו בפירורי בורקסים. הציבור מכבד את הסטטוס קוו, ממש כמו שהוא מכבד את הנוהג, שלא מעוגן בחוק, שלא לנסוע ברכב ביום כיפור. עתה מבקשות מפלגות הקואליציה להפעיל על מנהלי בתי החולים לחץ כדי שיאסרו על הציבור להכניס חמץ לבתי החולים. אני באמת לא מבינה למה נדרש החוק. מדוע, דווקא בעת הזאת, להרחיב יותר את הקרע בעם ולהרחיק את הציבור החילוני מהיהדות? הרי בתי החולים הם כשרים, ובוודאי אינם מגישים חמץ במהלך חג הפסח, והציבור ברובו מכבד, כאמור, את הסטטוס קוו. כשסעדתי את הוריי החולים בבתי החולים במהלך חג הפסח כיבדתי את הלכות המקום, למרות שאני מנהלת אורח חיים חילוני ולא שומרת כשרות בבית, אבל כך עושים גם רוב האנשים. אבל עכשיו לא מחכים שנכבד, אלא כופים עלינו. איך בדיוק יכפו? לא ברור. מה עוד לא ברור? מה בדיוק יוגדר חמץ? כריך או בורקס בוודאי – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, אדוני. – – אבל מה עם חפיסת שוקולד שרכשתי לפני החג? פירות יבשים ללא חותמת כשר לפסח? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שיהיה לבריאות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ובמי יחשדו שהמזון שהם מכניסים חמץ? בכלל הציבור או אולי בבעלי חזות חילונית? אומרים שבידי מנהלי בתי החולים תישאר ההחלטה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דקה, אדוני. – – אם לאכוף את האיסור או לא. באיזו מציאות מנהל בית חולים יעז להיות זה שאינו אוסר הכנסת חמץ? במציאות שבה שר הבריאות חרדי ושר הפנים חרדי, אולי זה אותו אחד או מישהו שמחליף אותו. ואיזה מנהל יעז – זה שאינו אוסר הכנסת חמץ ויסתכן באובדן קהל היולדות החרדיות – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שתאיימנה בהחרמת מחלקת היולדות שלו? כולנו יודעים שמחלקת יולדות היא מכרה זהב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. לעמוד בזמנים, שלא איאלץ להפסיק אתכם. תשתדלו. אתה בסדר. תשתדלו. סתרת את עצמך, חברת הכנסת הרכבי, בכמה דברים, אבל לא משנה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, עוד פעם חבר הכנסת גפני טועה, ובגדול. החוק הזה ממש לא מיותר. באופן אבסורדי, יש אפילו יתרון שאתם מקדמים אותו במקביל למהפכת ההרס שלכם במערכת המשפט. החוק המזיק הזה הוא התזכורת החשובה לציבור הישראלי, החילוני והמסורתי שהמהפכה המשפטית לא עומדת בפני עצמה, אלא היא אמצעי להתנעת גל חקיקה דתית שלא ראינו כמותו מאז שנות השמונים. בניגוד למהפכה המשטרית, שפרטיה הוסתרו מהציבור, פרטיו של גל החקיקה הדתית דווקא כן מופיעים בהסכמים הקואליציוניים: חוק החמץ, חוק הכותל, חוק השבות, חוקי הגיור, הכשרת ההפרדה המגדרית, צמצום איסור אפליה, הכפפת הרב הצבאי לרבנות הראשית, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, פגיעה ביכולת של הרשויות המקומיות להפעיל קווי אוטובוסים בשבת ועוד ועוד ועוד – כפייה דתית שפוגעת בדמוקרטיה, אבל לא פחות מזה גם ביהדות. אז הרב גפני טעה כהרגלו, אבל הוא גם שיקר במצח נחושה. לא בג"ץ התערב ושינה את הסטטוס קוו, הרבנות היא ששינתה את המצב. ההשתלטות החרדית והחרד"לית על הממסד הרבני הביאה בעשורים האחרונים להקצנה דרמטית. עשרות שנים לא עלה על דעתם של משגיחי הכשרות לחטט בתיקים של המבקרים בבתי החולים. עשרות שנים נמצאו כל הפתרונות המעשיים שאפשרו קיום משותף של חילונים, דתיים וישראלים לא יהודים בבתי החולים. אבל ההקצנה והקנאות שלכם, תומכי הממסד הרבני, קלקלו את השורה. במקום להתחרות על מי יוכל לקרב את הציבור בדרכי נועם למסורת ישראל, מתחרים הפלגים השונים בממסד הרבני מי מסוגל להמציא חומרות חדשות שאבותינו ואימותינו לא שיערו ולא הכירו, תחרות של הקיצוניים שעולה לכולנו מחיר כבד. זו הסיבה של העתירה שהוגשה לבג"ץ, זו הסיבה מדוע הרבנות הראשית דחתה את הצעות הפשרה וזו הסיבה מדוע אתם מדברים גבוהה-גבוהה על מסורת ישראל, אבל בפועל, כל יום מרחיקים רבים ומעמיקים את הניכור מאותה המסורת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק – ואני מסיים, אדוני – בדיוק כפי שהמחאה האדירה ברחובות אינה מכוונת רק להגנה על הדמוקרטיה אלא גם להגנה על הציונות ועל מגילת העצמאות, כך גם ההתנגדות העזה שלנו לחוק הזה וליתר חוקי הכפייה הדתית שתביאו לכאן בשבועות הקרובים, לא נועדה להגן רק על חופש הדת והמצפון – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – אלא גם על היהדות, כי יהדות, אדוני היושב-ראש ואחד מיוזמי החוק, עושים באהבה או לא עושים בכלל. השנה עבדים – לשנה הבאה כבר נהיה בני חורין. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. אם היית כן עם עצמך היית מודה ואומר שהנוסח של החוק לחלוטין שונה ממה שחשבתם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז מה? אבל החוק הזה יקדם שם שמיים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני אענה על הכול אחר כך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה יודע, במסכת – אני חושב יומא, כתוב שקידוש שם שמיים זה שיהא שם שמיים מתאהב על ידך. ההפך זה חילול שם שמיים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על חוק החמץ. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> דבי, לא שומעים אותך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> היא עייפה. מה, בכוח? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא עייפה. אני רוצה לומר לאדוני, גם אמרתי את זה בוועדה: למה אנחנו צריכים חוקים שקשורים ביהדות? אני מרגישה כמו שהייתם מביאים עכשיו חוק לברית מילה. לא ברור לנו? הרי אנשים ששומרים – שומרים. אני אגיד לאדוני, אני הייתי אחות בבית חולים. כשהביאו את המגשים ליהודים אז הביאו את זה בכלים חד-פעמיים, וגם כשישב השכן במיטה ליד, המאושפז לידו, לא ראינו פגיעה אחד בשני. היו קודים, היה כבוד. זה כמו שעכשיו יהיה רמדאן ואנשים מאושפזים, ואנחנו מביאים לחולים שלנו, ובצדק, את האוכל שלהם. ואז אתה מסתכל על המאושפז שליד, שהוא ברמדאן, הוא בצום – איך היית מרגיש? נכון שאתה יהודי ואלה בתי החולים שלך וכו'. מצד שני, הבאתם כאן חוק שהוא קצת הזוי. כי בגדול, אתם אומרים למנהלי בתי החולים: קבלו החלטה, קבלו החלטה ותחליטו אם כן לבדוק או לא לבדוק. מה שמטריד אותי, אדוני, זה שכשאני מסתכלת ברשתות החברתיות, לצערי אני רואה מין מרד סמוי כזה. ראיתי פוסט של נערה שכותבת: אני שומרת, אני גדלתי בבית – אבל בפסח הזה אני אבוא עם סנדוויצ'ים לבית חולים. ואני מסתכלת על זה ואני אומרת: וואו, מה אנחנו עושים? אנחנו מרחיקים. הרי מי שגדל ושומר ויהדות זה יהדות, יעשה את זה, הוא לא צריך חוקים. ולכן אני חושבת, אדוני, שכל החקיקה הזאת – ואמר את זה גם חבר הכנסת גפני בהגינותו, שזה חוק מיותר. אז אם החוק הזה כל כך מיותר, למה אנחנו צריכים להביא אותו לשולחן? למה אנחנו צריכים להגיד: בג"ץ אמר, בג"ץ לא אמר. יש לנו התבונות שלנו, האנשים שלנו, היהדות שלנו, ואף אחד לא יכפה אחד על השני, ואנחנו לא נחטט בתיקים בשביל לחפש חמץ, כי אנחנו לא כאלה, אדוני, ואדוני יודע שזה לא מכובד וזו פגיעה בכבוד האדם ובחירות שלו ובתנועה שלו. למה אנחנו צריכים את החוקים האלה? צריך להיזהר מאוד בחוקים, אדוני, כשמדובר ביהדות, כי באופן כללי, כל חוק שאתה תביא, אתה בעצם – הצד שמנגד, שפחות אכפת לו, יתחיל להלהיט, ואחריו נגררים גם אלה שגדלו על זה. לכן, אדוני, אני חושבת שלא יהיה מקום – אני, כאדם, כאישה שגדלה בבית מסורתי, שכבר אחרי פורים נכנסת למרתון של החינוך שקיבלנו, היסודי, וחס וחלילה שלא יהיה איזה פירור – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> את באיחור, חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אחרי פורים אצלנו. אחרי העוגיות, כשגומרים לאפות. ואני אומרת לעצמי: מי צריך לחנך אותנו כן, לא, ואם היינו מחליטים שלא, אז מישהו יכול לכפות? אני חושבת, אדוני, שאין לזה מקום, ולכן אני אצביע נגד החוק. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום ליושב-ראש, שלום לחבריי וחברותיי. היושב-ראש, יש ציבור גדול בארץ שעייף מגזרות שהוא מגדיר כגזרות שמד בתחום הציבורי, מה שאנחנו קוראים "רבולוציה כנגד הדמוקרטיה". זה גזרות שמד במונחים אחרים – כך אנחנו תופסים את העניין, זו האמת שלנו. אנחנו מוצפים חדשות לבקרים בהצלפות וירטואליות שבאות מהבית הזה וממשרד ראש הממשלה, והציבור הגדול, המשרת, הנאמן, אוהב העם והארץ, עייף. בהקשר של החוק שבו אנחנו עוסקים הציבור עייף, אדוני היושב-ראש, מפריבילגים שמגדירים מי הוא יהודי ומהי היהדות. אני רוצה לקבוע שהמדינה הזו הוקמה שלב אחר שלב, במשך כמעט – כמה? 80 שנה, והציבור היהודי שהגיע לכאן היה ציבור נאמן, וההיסטוריה היהודית של כולנו פיעמה בו ודחפה אותו. יותר מכך, העתיד של העם היהודי, שלא לדבר על ההווה הקשה שלו, היה בראש סדר העדיפויות שלו. והינה קמה מדינה, ואנחנו, במקום לייצר חברה סובלנית, שמבחינתי צריכה לומר: יהדות עושים באהבה או לא עושים בכלל, אדוני היושב-ראש – הרעיון הזה של לכפות, האפשרות של לאסור את ההכנסה הזו של החמץ, היא ביטוי לסוג של שתלטנות על המרחב הציבורי, ואני מאוד מצר על כך. מיותר לחלוטין. הייתי מנסח את החוק, וזה מה שהצעתי בשלבי החקיקה, לאפשר כמובן למנהלים לדבר על ליבם של המבקרים, לבקש במפגיע, לדרוש, אבל לאסור – יש כאן מעבר שהוא לא מהגזרות הקשות ביותר שהבית הזה עוסק בהן, אבל אנחנו ממש לא זקוקים בעת הזו לגזרה הזו. אם כן – כן לבקשה, כן לשיח המכבד. לא לכפייה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. זה בדיוק ניסוח החוק, אגב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> החוק כולל איסור, הוא כולל איסור. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא נכון. סמכות של מנהל בית החולים ליידע ולהציב שילוט. לא משנה, אנחנו נסביר אחר כך. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז למה החוק? אז למה החוק, היושב-ראש? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל לפעמים לא צריך לבלבל בעובדות. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון, זו לא הקביעה – – – << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> יש להם אפשרות לאסור. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> ברור. ברור שיש להם – – – << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אם יש דבר אחד שהוא משותף לכל יושבי הארץ זה איכות הסביבה, האינטרס באיכות הסביבה. משבר האקלים לא מפריד בין דם לדם, זיהום האוויר לא מבחין בין ריאה לריאה והרס משאבי הטבע פוגע בכולם. אין ספק שהשכבות המוחלשות והפריפריה החברתית-גיאוגרפית סובלות במיוחד מפגעי משבר האקלים וההרס הסביבתי, והם הראשונים שטובתם צריכה להיות מול עינינו, אך גם למבוססים ולאמידים לא יהיה מפלט מנזקי הסביבה. למרבה הצער, גם את נושא איכות הסביבה הופכת הממשלה לכר פורה לשיסוי ופילוג, בעת שמתחת לשולחן עוברות החלטות הרות אסון. במסגרת חוק ההסדרים אישרה הממשלה את הרחקת היועצים הסביבתיים ממוסדות התכנון והחלפתם ביועצים חיצוניים מהשוק הפרטי. נערי האוצר הצליחו להחדיר סוס טרויאני לתוך חקיקת התקציב, תוך שימוש פסול בחוק ההסדרים, חוק נלוז, שמזמן היה צריך לעבור מן העולם – מהלך דורסני של הפרטה קיצונית ומתן יד חופשית לכרישי הנדל"ן, ולשוק הלא-חופשי בכלל, לחדור עם אינטרסים כספיים על חשבון הציבור; רווח למעטים במקום רווחה לרבים. במשרד להגנת הסביבה אומרים שהפרטת הייעוץ הסביבתי תפגע גם במינהל תקין, ובעיקר – תזיק להגנה האפקטיבית על איכות הסביבה של כולנו. אך השרה, במעשה שאין להגדירו אלא כחרקירי, הצביעה בעד ההחלטה ונגד משרדה שלה. בושה. אך הבושה לא מפסיקה במסדרונות הממשלה. בעקבות ההחלטה הגשתי שאילתה דחופה, בתקווה לקבל הסבר מהשרה על הנזק הסביבתי שייגרם לכל אחד מאיתנו בעקבות הכניעה למשרד האוצר, וכיצד משרדה מתכוון למונעו. חשבתי שדווקא בכנסת הזאת, שכביכול מרוממת את ריבונותה המוחלטת, יירתמו לפיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על מוסדות השלטון, אך יושב-ראש הכנסת דחה את השאילתה. אם כך, ברצוני לשאול את השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מעל הבמה הזאת: 1. כיצד המשרד מעריך את הנזק הסביבתי בהרחקת היועצים? 2. איך המשרד נערך למונעו? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני יודע שאני ורבים אחרים מחכים לתשובתה, ואני מקווה שנקבל אותה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. מישהו כאן אמר משהו נורמלי ולא דברי ההבלים שדיברו פה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. למרות החלטת ועדת האתיקה, כנראה שאתה יכול לנאום במליאה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תדע לך שהמחמאה הזאת מוקלטת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא דיבר על הגנת הסביבה, על דברים של איכות הסביבה, פחות שטויות על חמץ. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול, אני מכבד את ההחלטה של ועדת האתיקה, כמובן, ומסכים עם חבר הכנסת גפני שמדובר בחוק מיותר, ולכן אני רוצה לחלוק אתכם את החוויות שלי מיום רביעי האחרון. ביום רביעי אחרי הצוהריים כל חברי סיעת יש עתיד עזבו את מליאת הכנסת והגיעו לתל אביב כדי להיות לצד המפגינים למען הדמוקרטיה ושלטון החוק. בשלב מסוים, בדרך, אני יצאתי מהרכב וצעדתי לכיוון תחנת הרכבת סבידור. פגשתי בדרך, אני חושב, אלפי מפגינים מכל הגילים, מכל העדות, מכל שכבות האוכלוסייה, אלפי אזרחים שיצאו להפגין כי הם חרדים לעתיד הבית שלהם, מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. על חלקם היה ניכר הלם מהאירועים האלימים בקפלן. חלקם, כולל עיתונאים, אגב, כאבו את המכות שקיבלו. ראיתי תל אביב שונה – תל אביב סוערת, תל אביב כואבת. ואז נזכרתי כי דקות לפני שעזבנו את המליאה ראיתי את שר הטיקטוק והפיתות בן גביר נכנס לכאן, מרוצה וזחוח, וראיתי חברי כנסת ושרים מהליכוד מקבלים אותו בחיבוקים נלהבים. בשעה הזאת בתל אביב רימוני הלם כבר עפו, באופן לגמרי רנדומלי, לכיוון הקהל, וכבר נשפך הדם הראשון של המפגינים. זה קרה כמובן בעקבות הלחץ של פעיל כך האלים, שחדר לחפ"ק המשטרה כדי לחמם את האווירה. היו פה אנשים שהיו מאוד מרוצים מהאירועים. אתם וראש הממשלה – שרק לפני חודשיים נשבע להיות ראש הממשלה של כולם – הראיתם את פרצופכם המסית; אותו ראש הממשלה שבערב, באותו יום, השווה את המפגינים הפטריוטים לפורעי החוק בשטחים ששרפו כפר ערבי. אני רציתי לומר לחברי הקואליציה שהם צריכים להתבייש על האירועים האלה, אבל הבושה מתה בחלק הקואליציוני של הבית הזה ומקום קבורתה לא נודע. אבל אנחנו כאן בשם האנשים האלה שהתלהבתם כאשר הרביצו להם ברחובות. אנחנו כאן בשם הרוב הישראלי השפוי, הסביר, המוסרי, שיודע היטב כי האמת שונה מהשקר ויש הבדל גדול בין לבן לשחור. הרוב הישראלי הזה לא ייתן לכם לבצע את ההפיכה המשטרית הבלתי-חוקית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת דוד אמסלם. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בגלל שכולנו פה המון שעות בקדנציה הזאת, רציתי לעשות את חלקי כדי לעדכן את כולם. אני הולך לעשות מבזק של סדר עולמי, למי שלא יוצא לראות. אני אעשה לכם קצת סדר בכל ההריסות שעשו בזירה המדינית בחודשיים בקושי שיש פה ממשלה. אז סדר עולמי – מתחילים. זה התחיל מרצף גינויים של ארצות הברית. מי שבקי בדיפלומטיה ובאמריקאיות יודע שכל מה שקורה פה בשבועות האחרונים הוא חסר תקדים. מעולם לא התבטא נשיא אמריקאי בצורה כזאת על ישראל. מעולם לא גינה דובר הבית הלבן בצורה כל כך חריפה. מעולם לא דיבר שגריר ארצות הברית – תום ניידס או כל אחד שקדם לו; לבטח לא תום ניידס, אחד השגרירים היותר-אוהדי ישראל שהיו לנו מטעם ארצות הברית – בצורה כזאת על הממשלה ועל שרים בממשלה. בשבוע האחרון הממשלה המסוכנת – בואו, זו הממשלה הכי כושלת בתולדות מדינת ישראל – היא הצליחה להסתכסך עם גרמניה, צרפת וארצות הברית. כל שלושת הגינויים הם גינויים שאני לא זוכר – מה זה לא זוכר? הסאבטקסט, דיפלומטיה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מפרציות. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> מפרציות זה שבוע שעבר. אבל שתבינו שזו יריית הפתיחה. ברגע שצרפת סימנה ואמרה אנחנו יורדים מהגדר עכשיו – אני יודע שבאיחוד האירופי מחכים על הגדר, מנסים לראות לאן הולכת ההפיכה הזו. עכשיו אתם רואים שלאט-לאט כולם באים ואומרים מה המחיר של הדבר הזה. ברגע שגרמניה, המעצמה הכי גדולה באירופה, ואחריה צרפת, הביעו את דעתן בצורה כל כך חריפה, מאוד מאוד ברור לאן הולך כל העניין הזה. צריך להבין, לכל אותם גיבורים שעושים פה אבו עלי כל הזמן בקואליציה, כי הם לא מבינים כלום: דיפלומטיה זה עולם של סאבטקסט. דיפלומטיה זה להגיד מעט, להתכוון להרבה. לאחרונה כל הדיפלומטים זונחים את הדיפלומטיה, ופשוט אומרים מה הם חושבים על ישראל ועל הממשלה החדשה שלה, וזה צריך להיות סימן מאוד מדאיג. לפני שנה ומשהו היינו במקום מדהים גם עם ארצות הברית וגם עם האיחוד האירופי. הנשיא ביידן הגיע לישראל וחתם על אמנת ירושלים, והאיחוד האירופי חידש איתנו, לראשונה מזה שנים, את מועצת האסוציאציה, שבעצם שמה אותנו במקום מדהים מבחינת סחר ושיתופי פעולה עם האיחוד האירופי. קצת יותר משנה אחרי ופחות מחודשיים של ממשלה, אנחנו מוצאים את עצמנו מגונים מקצה לקצה באיחוד האירופי, מקבלים גינויים חריפים אפילו יותר מהרגיל באו"ם, וארצות הברית מסמנת לנו קו אדום; מה זה קו אדום? בוהק. צריך להבין, לכל אותם גיבורים בקואליציה שבאמת לא מבינים – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לא מבינים על מה הם מדברים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא מבינים ולא עשינו כלום? << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה אמרת שלא עשית כלום. חלקכם עשיתם. אתה ספציפית – – – כולכם לא מבינים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא דגמנתי, אני לא דוגמן, אני עבדתי קשה בחיים שלי. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עבדתי קשה מאוד בחיים שלי. כנראה עשיתי קצת יותר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז לכן תיכנס קצת לגוגל, אני לא דגמנתי. אני לא דוגמן. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> בכל מקרה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים, חבר הכנסת רול. משפט לסיכום. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – צריך להבין, אומנם ארצות הברית לא תחתוך פתאום את היחסים איתנו, אבל יש סל כלים מאוד נרחב שבאמצעותו היא מסייעת לישראל, וסל הכלים הזה הולך ומצטמצם, ולצערי עוד עלול להצטמצם בצורה מכאיבה, אם הממשלה הזו לא תתעורר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מרשה לי? אני לא יודע, היום בארץ אם אתם מרשים או לא מרשים, לא משנה כמה – – – << קריאה >> עידן רול (יש עתיד): << קריאה >> כמה רגשי נחיתות, דודי, כמה רגשי נחיתות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אוה, אמסלם עולה. קודם כול, מה השעה? מה השעה, אמסלם? << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> סימון, עכשיו 22:18. לא הבנת, יש לי שעון, כבר הטמעתי אותו בפנים. הרולקס בפנים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הרולקס עובד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, עובד, אל תדאג. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מתקתק. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תדאג. הרצנו, אל תדאג, אמר הדג. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> דואג. אתה השר – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי אתה ניכסת לך את כל הלהט"בים במדינת ישראל, אמרתי את זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מייצג אותם – – – אדוני. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כאילו אין אצלנו להט"בים, אין לנו כלום. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יש, אבל – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לנו ילדים, אין לנו נכדים. כל הלהט"בים בשמאל. אנחנו לא נדאג להם, אתה תדאג להם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מצביע נגדם? למה אתה מצביע נגדם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין את החוצפה שלך? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מצביע נגדם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין את החוצפה שלך? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מצביע נגדם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מעולם – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מצביע נגדם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מתחייב, דרך אגב, שלעולם אנחנו לא נפגע בזכויות שאני מאמין בהן – של הלהט"בים, כמו של כל בן אדם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הזכות להפוך להיות אבא זו לא זכות שאתה מאמין בה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נתווכח עליה אחרי זה, על מה המושג של פונדקאות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אימוץ. אימוץ. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> איך אתם יודעים להנדס מילים – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אמסלם, הצבעת נגד אימוץ. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – להנדס את התודעה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הצבעתם נגד אימוץ. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בואו נמשיך. לא זה הנושא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הצבעת נגד אימוץ? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתם מפריעים לי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, למה לא הבאת את החוק כשהייתם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עד לפני חודשיים היית בממשלה. למה אתה לא העלית? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> עכשיו? עכשיו נזכרתם? שנה וחצי הייתם בשלטון, לא הבאתם את זה. למה עכשיו? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הרצנו, למה לא העלית את החוק? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הרצנו, למה לא העלית את החוק לממשלה כשהיית בה חבר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> עבדנו, לא הספקנו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנתיים לא הספקתם? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה הצבעת נגד? למה הצבעת נגד? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל שאתה צבוע, הרצנו. הבוס שלך החליט שהוא צריך את מנסור עבאס. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה צבוע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת. חברי הכנסת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, אתם מפריעים לי – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מצביע נגדם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עצרתי לך את – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שלא ירקוד לך על השולחן. תשמור על השולחן שלו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תעזור לו. תשמור עליו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני בעד הקהילה הגאה, שאתה מצביע נגדה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תפריע. אל תפריע. אני רוצה להתקדם, ברשותך. רבותיי, אני רואה בהפגנות שאתם צועקים "דמוקרטיה". רציתי להגיד לכם שאתם טועים במילה. מדוע? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מדוע? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דמוקרטיה זו מילה יוונית שמורכבת משתי מילים: דמוס וקרטוס. דמוס זה עם; קרטוס זה השלטון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נכון זה מוויקיפדיה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אתם נגד שהעם ישלוט. הרי העם שולט באמצעות הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> העם זה רוב או כל העם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, תקראו – דיקטטורה שיפוטית, זה מה שאתם צריכים לצעוק בהפגנות – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> העם זה הרוב או שהעם זה כל העם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אנחנו בעד דיקטטורה שיפוטית, לא בעד שלטון העם. דיקטטורה שיפוטית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי זה העם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה. זה נכון שאנחנו לא חלק מהעם, בגלל שאצלכם אנחנו לא לגיטימיים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו ביום שבת נצעק: אמסלם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להתקדם, ברשותך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת. חברי הכנסת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ברשותך, אני רוצה להתקדם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – אדוני. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תראו, רבותיי, בחודש וחצי האחרונים אני רואה בטלוויזיה דברים איומים ונוראים, ואני לא מאמין. אני רואה שהמדינה נחסמת בין פעמיים לשלוש בשבוע. למה? כי בא להם להפגין; לעצור את המדינה. איך אמר לפיד? יש מישהו שאולי מת בדרך, יש איזה חתן שפספס את החתונה שלו, יש סבא שלא הגיע לברית, אבל אותם זה לא מעניין. הם מכים שוטרים, אז מה? איך אמרה מרב מיכאלי? לא נורא. לנשוך שוטרים? שטויות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אמסלם, אתה כבר 30 שניות עובד עלינו. זה לא נכון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. אתם אפילו – רק שנייה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – מה השעה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הם מפריעים לי, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה השעה, אמסלם? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה השעה? מה השעה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> 22:22. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כשמפריעים אני עוצר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איפה השעון? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני השתלתי אותו בפנים, שלא תיקחו לי אותו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עצרתי כרגע, כי אתם מפריעים. גם אצלכם אותו דבר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רואה תקיפת שוטרים. אני רואה מחסומי לחץ. מחסומי לחץ, כשהיינו מביאים אותם פה לעירייה – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תבוא לנתניה, תראה איזה סדר מופתי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, אני צריך לעצור את השעון, כמו שאני עושה לכולם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מחסומי לחץ נזרקים על שוטרים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא יעצור את השעון של דודי אמסלם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו רוצים – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כל זה לא עבירות פליליות, מה פתאום, מר לוי. אלה אנשים נאורים, קוראים שירה. לכם אנחנו קוראים אנרכיסטים? לסגור את כביש 1 – להם קוראים אנרכיסטים? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא. לאנשים ששורפים בתים קוראים אנרכיסטים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שומע את עורך דין גונן בן יצחק. סגרתם. באה אשת ראש הממשלה להסתפר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא הפריע לה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה הוא אומר? 5,000 איש בחוץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. זה היו קרטונים. אמרתי, ההייטקיסטים עשו קרטונים ושמו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כמה זמן לוקח לעשות גוונים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. מה אומר עו"ד גונן בן יצחק? זה אחד המסיתים הגדולים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא תאמין, הרב גפני: מה היה לה לחפש בתל אביב? מה עשיתי למוחרת? הלכתי למשרד הפנים, אמרתי: חבר'ה, אני מבקש דרכון לתל אביב. זה שלהם. אנחנו, אסור לנו להיכנס לתל אביב בלי אישור של השמאלנים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תבינו לאן הגענו. מה יש לה לחפש בתל אביב, לאשת ראש הממשלה? אתם מבינים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שמאלנים בוגדים – אתם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תראו, רבותיי, אני רוצה להקריא לכם משהו קטן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משפט לסיום. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לעשות גוונים לוקח שלוש שעות, זה בדיוק הזמן שהיא הייתה שם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לפחות איך אמר? שלא נמות טיפשים. איך אמר האדמו"ר הגדול, הדגול שלכם, אהרן ברק? "חופש ההפגנה אינו חופש לעצור את המדינה". לכן הוא ישב במעצרים ועצר ילדים במעצר עד תום ההליכים. לא כמו היום, שופט בבית משפט השלום – רואה מפגין, באו אליו היום להארכת מעצר, הוא אומר: הבחור הזה, למה? יש לו תואר שני, הוא עם משקפיים, לא נראה לי שהוא מסוכן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ורולקסים ומרצדסים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הבנתי. יש לו רולקס ומרצדס, דרך אגב. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> והוא גם אשכנזי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> והוא גם אשכנזי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רולקס, מרצדס ואוכל קוויאר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ואשכנזי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין? זה שופט. לא משנה שאחד עם משקפיים נשך שוטר. מה חשובות העובדות? הוא לא יכול בדמיון שלו. איך נעצור אותו? הרי הוא בא, מגן עלינו. אנחנו בקבוצה שלו. אתה מבין מה אמר מזוז? מזוז אמר, אני מקריא לכם – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תסיים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הוא איים: עד 20 שנות מאסר לחוסמי כבישים. הוא, דרך אגב, הנחה את המשטרה לעצור את כולם, אבל מי יעצור, בהרב? הגב' בהרב? כן? ממנה מצפים לעשות משהו? אז פרקליט המדינה עובד בשירותכם; היועצת המשפטית עובדת בשירותכם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם מיניתם אותו. איזה בכיינים אתם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מבינים לאיזה כאוס הגענו? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד שני משפטים, ברשותך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משפטים לסיום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> והגדילו הטייסים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> גם נגד הטייסים יש לך? גם הטייסים לא בסדר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. אני רוצה לומר משהו חשוב עכשיו, סימון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משפט לסיכום. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני קורא: 40 טייסי מילואים – לא להתייצב לאימונים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אין שעון חלופי? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אפילו לא הארכתי לו בעוד דקה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עד עכשיו חשבתי שהצבא מחוץ לעניין. למה? כשאויבי ישראל רוצים לחסל אותנו, הם לא מבחינים בינינו, אבל 37 טייסים החליטו לא לבוא להתאמן. כאן נחצו קו אדום ובורדו ביחד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים, דודי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> צריך להבין, אצלנו בימין – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – גם כשהיה גירוש, אף אחד לא החליט לסרב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אף אחד – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דודי אמסלם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, אני 20 שנה עשיתי מילואים, ומעולם לא חשבתי לא ללכת למילואים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה לחבר הכנסת אמסלם. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא משנה מה קורה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> דודי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רואה שאתם לא מתביישים. כשאני אומר – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שאנחנו בבעיה מול האליטות, זאת הבעיה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש בעיה בהסברה – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא חוק כזה, חוק אחר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> השאלה היא, אמרתי, מי מנהל את המדינה – האם האליטות – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זאת הבעיה – אף אחד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> איך אמר שליין? מה, בלי האליטות אפשר לנהל? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא מנהל. אף אחד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מי יטוס במטוסים, דודי אמסלם? אתה מבין? לא מתביישים. גזענים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה לא מינו אותך לשר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא שר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נלמד אתכם מהי דמוקרטיה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא שר? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, בקצב הזה, אתם תוציאו הצעת חוק שאנחנו גם לא יכולים להצביע. אני לא צוחק. זה הכיוון שתלכו אליו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה לא מינו אותך לשר? אתה מדבר עלינו? דבר על עצמך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני אומר לכם, אנחנו נוביל רפורמה – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא שר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לא דיקטטורה שיפוטית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> תנוח דעתך. נשב פה הרבה זמן, אל תדאג, נאור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מאי, כמה זמן לוקח לעשות גוונים, בתור אישה? כמה זמן לוקח לעשות גוונים? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> שלוש שעות – – – << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> – – – העניין הוא שהיא לא שואלת אתכם. היא לא צריכה לשאול – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> אני במספרה עכשיו, אני לא צריכה אישור – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השרה גולן. חברי הכנסת. חברי הכנסת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> יאללה, תירגע, עוד שלושה שבועות הרפורמה עוברת. אתם תפגינו – אנחנו נחוקק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מאי, שיפגינו. אנחנו נחוקק. שיפגינו. תפגינו כל היום וכל הלילה. אנחנו נחוקק ונחוקק ונחוקק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תתבכיינו שמפגינים נגדכם. תלכו לספר, יפגינו נגדכם; תלכו לברצלונה, יפגינו נגדכם. בכל מקום שתלכו נפגין נגדכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, אמרו לי שבחוץ יש כזה כיבוד טוב. מה אתם עושים פה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – תספורת – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, אמרו שבחוץ יש כיבוד כל כך טוב. יש כיבוד כל כך טוב בחוץ. << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> – – – תל אביב – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> השרה גולן, את מפריעה לי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השרה גולן, כרגע קיבלנו עוד חמש דקות לדיון. רק עכשיו. << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> אבל – – – שלו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אל תנהלי איתם דיון. תודה רבה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – יש דלת אחורית מאחורי המספרה. אפשר – – – גם לשם. לא צריך את כל הטררם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, תודה רבה. בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרה גולן, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה אנחנו חוזים בתופעה מרתקת: חלק מחברי הכנסת כאן מצליחים לשהות ולחיות ביקום מקביל של ממש. באותו יקום שקר הוא אמת, מלחמה היא שלום, גזענות היא סובלנות. ביקום המדומה, הקואליציה הזו מאשימה אותנו שאנחנו פעילי BDS, אבל במציאות מי שמפיקה חומרים לתנועת ה-BDS העולמית היא שרת התעמולה גלית דיסטל אטבריאן, שתנועת ה-BDS לקחה סרטון שלה, וללא עריכה שידרה אותו לכל העולם במסגרת הקמפיין של שונאי ישראל. ביקום המדומה חברי הממשלה מכנים את המפגינים אנרכיסטים. אותם פטריוטים, נושאי דגל ישראל, משרתי מילואים, הייטקיסטים, רופאות, עובדים סוציאליים, הם האנרכיסטים והחוליגנים; שורפי הבתים בחאוורה – להם צריך לתת גב. הם פועלים מכאב. ביקום המדומה הם מכנים אותנו טרוריסטים, בעוד שחבר הכנסת היחיד שהורשע בתמיכה בטרור יושב בממשלתם – ליצן הטיקטוק, שר הפיתות הלאומי איתמר בן גביר. האיש שנגדו הוגשו 53 כתבי אישום, שהורשע בהסתה, בהתפרעות, בהפרעה לשוטר, האיש שדרש לשחרר את יגאל עמיר מהכלא, אחראי לביטחון האישי של כולנו. ביקום המדומה מסבירים לנו שריכוז כל סמכויות המדינה בידי הממשלה וביטול העצמאות של בתי המשפט זה בעצם חיזוק הדמוקרטיה. שם, ביקום המדומה, סמוטריץ' – מי שהנהיג את מצעד הבהמות מול מצעד הגאווה בירושלים והצהיר על עצמו כהומופוב גאה – הוא יהיה אחראי לזכויות הקהילה הגאה. באותו יקום מדומה, יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן מסביר שזכויות המיעוטים דווקא יתחזקו כאשר נקבל החלטות אך ורק לפי רצון הרוב. כשמקלפים את השקרים ומפוצצים את בועת המציאות המדומה, אי-אפשר שלא לראות את האמת מול העיניים: זו איננה רפורמה אלא הפיכה משטרית שתחסל את הדמוקרטיה הישראלית ותפקיר את אזרחי ישראל חשופים לגמרי בפני ממשלה שתוכל לעשות כל העולה על רוחה, בלי איזונים ובלי בלמים. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> יוראי, הצטרפת ל-BDS? זה מתאים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שברור לי הוא שנפלתם על הדור הלא-נכון. מאות אלפי ישראלים וישראליות שנחושים להילחם על העתיד שלהם ושל ילדיהם לא יפסיקו. לא נפסיק לצאת לרחובות ולמחות נגד ההפיכה המשטרית ובעד ישראל יהודית ודמוקרטית. לעולם לא נוותר. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> אתה מוצא את עצמך מזדהה עם ה-BDS – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולגבי שאלתך, שרת התעמולה, היחידה שמפיקה סרטונים ל-BDS זו את. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> אתה BDS או לפיד BDS? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תנועת ה-BDS לקחה את הסרטון שלך, ליקטה אותו, בלי לערוך בכלל, ושידרה אותו לכל העולם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> נכון, נכון. ואתה מוצא את עצמך איתם? עם ה-BDS? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את מוצאת אותם איתך. את מפיקה חומרים לתנועה, הם לוקחים אותם ומפיצים אותם, אז מי שמצטרף ל-BDS, גברתי, זה את. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> אין לך חשיבה לוגית? אפס חשיבה לוגית? מרוב שאתה קופץ על שולחנות לא נשאר שכל? כמה אתה טיפש, אבל כמה אתה טיפש. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את פוגעת בתדמית ישראל בעולם. את פיגוע הסברתי, ומוטב שתסגרי את משרדך בהקדם האפשרי, כי כל שנייה שאת שם, זה נזק איום ונורא לישראל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> אתה לוקח יד ביד את ה-BDS? זה מופרע. זה מופרע. ה-BDS תוקף את ישראל, אני מגינה על ישראל ואתה מוצא את עצמך מזדהה עם ה-BDS? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מזדהה? את הפקת סרטון, ה-BDS לקחו אותו והפיצו אותו. ה-BDS לקחו אותו והפיצו אותו. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> אני גאה בסרטון הזה, זה סרטון מעולה. אתה רק מוצא את עצמך מזדהה עם ה-BDS. זה כמו שחיילי צה"ל ירו – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אמת זה שקר, מלחמה זה שלום, סרטון הסברה זה סרטון BDS. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> לא. – – – זה – – – אתה כל כך טיפש. אתה באמת מאוד לא חכם. מאוד לא חכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> הו, הו, לא יפה. מי את שתגידי לו שהוא טיפש? מי את? << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> זה כמו שה-BDS ייקחו סרטון של חיילי צה"ל ואז תגיד: אני עם ה-BDS ונגד חיילי צה"ל. אז כבר לא מגינים על המדינה יותר. לא מגינים על המדינה. אסור – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא הייתי אומר לו טיפש – – – לשנות את השם שלה באנגלית – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תעשי לנו טובה, תפסיקי – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> השרה – – – את השרה – – – זה התרגום שלך באנגלית. לא – – – << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> איך קוראים לך? מי אתה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השרה דיסטל. אילו אנרגיות יש לכם פה היום. תודה רבה, חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לאפשר לנואמת להשלים את דבריה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – להגן על המדינה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא צריך שה-BDS יעבוד, יש לו הכול מן המוכן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק. בדרך כלל הם – – – << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> הכול בגלל הסרטון של גלית דיסטל? << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, אדוני היושב-ראש. לאן גברתי? הבן שלי מאושפז פה. תיק, בבקשה. אין לי נשק, אני ממהרת נורא. בשביל נשק יש לנו מגנומטר, אני צריך לבדוק משהו אחר. מה יש פה בשקית? אוכל לבן שלי. בהכשר בד"ץ? אני יודעת? זה כשר, תסתכל. מה זה? אפונה? לא, לא. זה קטניות, זה לא כשר. אדוני, אנחנו ספרדים. אה, אני מצטער, הרב של בית החולים אשכנזי. את צריכה לזרוק את זה. אני חייבת? בסדר, אני אזרוק. אני יכולה להיכנס? אני מצטער. עכשיו בדיוק 16:00, אז הכניסה כבר לא מעורבת, אלא לגברים בלבד. רק גברים יכולים להיכנס? 16:00–22:00 רק גברים. אבל את יכולה להיכנס מהכניסה האחורית. אל תדאגי, ייתנו לך שם כיסוי ראש. למה אני צריכה כיסוי ראש? מה זאת אומרת? אמרת שיש לך בן. את אישה נשואה, לא? וגם ייתנו לך משהו לכסות איתו את המרפקים. אדוני, הבן שלי מאושפז לפני ניתוח. נו, את לא רוצה שהוא יבריא? את יודעת שלבוש צנוע ירפא אותו. קדימה, כניסה אחורית, בהנחה שאת לא בנידה. סליחה, זה לא העסק שלך. אני רק ממלא אחרי ההוראות. אם את בנידה, את צריכה להביא אישור מבית הדין הרבני להיכנס. פיקוח נפש, אדוני המאבטח, הבן שלי לפני ניתוח. בדיוק, אני דואג לפיקוח הנפש העדינה של רב בית החולים. מה, אם בטעות, כשתעלי במדרגות תיגעי במעקה והרב ייגע במעקה אחרייך? מאה אחוז. אני אעלה במעלית. אז יהיה ייחוד במעלית – חס ושלום, חס ושלום. רחמנא ליצלן. את תעלי במדרגות בלי לגעת במעקה ובלי האפונה, עם כיסוי ראש ומרפקים, אבל רק אחרי שתביאי אישור מיוחד. אדוני, אבל הבן שלי. אבל אלה ההוראות, גברתי. עכשיו את חייבת ללכת, כי אני רואה שגברים רוצים להיכנס. בכל זאת, את יודעת, גברים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה זה? שלטון אנטישמי – – – כמה אפשר לייצר שנאה? כמה אפשר להפריד? אין גבולות לאנטישמיות? << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> נשמע לכם אבסורד? מופרך? מוגזם? לשם לוקחת אותנו הממשלה הזו, חברות וחברים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אם לא ננצח בימים אלה, אנחנו נקום למדינת ישראל אחרת לגמרי. אסור לנו להגיע לשם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מדינת ישראל כזאת לא קיימת, אבל בשם ההפחדה מותר לעשות הכול – מותר לשקר, מותר להפחיד, מותר להוציא את דיבת הארץ רעה, מותר לסרב, מותר לקבל לגיטימציה לזרוק אבנים, אבל הכול בסדר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> שקרן. שקרן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בסך הכול אתם רוצים שלטון. מרב – – – למפלגה שלך. משמונה מנדטים לארבעה, ואתם בדרך לאפס. תחשבו – – – לא לעורר שנאה, לא – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן, שקרן, שקרן, שקרן. אתה שקרן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שקרן ומתנשא. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מארבעה לאפס, ואתם בעקבותיה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה עושה לי ככה? מה בעקבותיה? שקרן, שקרן, שקרן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה שקרן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סליחה, זה לא הומוגני – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה מחייך ומשקר? לפני שנייה עשית לנו הרצאה על מוסר, היסטוריה. אתה שקרן. צריך לחקור אותך במח"ש. שקרן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בליאק, אתה רוצה לקפוץ על שולחן? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אין כבר מח"ש. אין. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> סגר את מח"ש. שקרן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אלקין, אתה מוכן להסביר למר קג"ב שגם בברית המועצות לשעבר לא היה מח"ש והיו חוקרים את השוטרים על ידי השלטון? זה החוק שהוא מעביר עכשיו. תסביר לו את זה, הוא לא מבין את זה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זה בסדר. לא קראתם אותו. אני יודע, זו טרחה – זה גדול, זה קשה. זה עמוד אחד, זה קשה עליכם. אני יודע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אתה מפריע לי לנהל את הדיון. תסתכל, אתה מושך עוד עשר דקות כל פעם. זה לא לעניין. אתה מעכב את כולם, רוצים בסוף להתקדם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מעכב למה? מעכב למי? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש עוד חוק אחד היום, ומחר יש תענית אסתר. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני יודע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנשים רוצים להספיק ואתה מושך את הדיון. אתה עושה פיליבסטר לקואליציה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> – – – היא תעזור לו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> גם שקרן וגם שחצן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה. << דובר >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני יוזם החוק ויושב-ראש ועדת הכספים, קודם כול, אדוני היושב-ראש, זה התוצאה של מה שקורה. זה הנורבגי. כשיש נורבגי בכזה היקף, אז גם להיכנס תוך צעקות בדיון כזה במליאה, זה כבר רווח בפריימריז עתידיים, ולכן חבר הכנסת משה סעדה עושה נכון כשהוא מקפיד להיות כאן ולהתערב בדיון, כי בסוף התחרות שלו עכשיו היא מול 30, 40 איש. זה לא דבר קל, אל תזלזלו בזה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אלקין, אלקין – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה עבודה קשה, ולכן הוא כאן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – זה העניין. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שלא לדבר על כך שבסוף הרי גם מינו מספר מסוים של שרים ושרות שאין להם בדיוק מה לעשות, אז ההזדמנות היחידה שלהם לבלוט בפריימריז זה להיות שרה להסברה ולקריאות ביניים במליאה, אחרת אין להם מה לעשות. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אלקין, אלקין – – – אליכם. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אל תתפלאו על מה שקרה פה – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – תענה לי אתה שאתה צוחק עלינו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> יש לך מים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נכון, אומנם הוא מדבר אליך ישירות, אבל – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אל תתפלאו על מה שקרה פה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – תנסה להתאפק, תנסה להתאפק. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רציתי לדבר דווקא לאחר ההערה, בעקבות הדברים שהיו כאן. אגב, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שזו כבר פעם שנייה שאתה יושב היום בדיון שבו שרים ושרות קוראים קריאות ביניים. זה כנראה הופך למסורת. אני מציע לנשיאות, אדוני, כסגן יושב-ראש וכחבר הנשיאות, לקיים על זה איזשהו דיון ואולי לרענן את זיכרונם של שרים ושרות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הם פנו אליה באופן אישי, זאב. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לפי הנוהג – זה לא משנה. שרים, חבר הכנסת כץ – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זאב, גם כשאני נאמתי והייתי פונה אליך באופן אישי היית עונה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. חברי כנסת עונים. שרים, אם הם רוצים לדבר, הם יכולים לעלות לדוכן בכל רגע נתון, מותר להם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ראינו שרים שדיברו גם בקדנציה הקודמת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> רגע, ואם זה שר שאין לו מדפסת? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מותר להם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ואם זו שרה שאין לה תיק? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גם שר שאין לו מדפסת, אף כוח עליון לא יקרא קריאות ביניים, חבר הכנסת דוידסון. בכל זאת, אנחנו התכנסנו כאן בשביל חוק החמץ, כי ככה, בשקט בשקט, מעבירים כאן, במקביל לחוקים הזויים שקשורים ברפורמה המשפטית, חוק שלכאורה, כפי שהתבשרנו כולנו הערב – ודווקא יוזם החוק אולי ידע לספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא מסוגל לדבר כך. אני לא שומע את עצמי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> השרה, רגע, מי פה תורן? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מציע לאדוני לפזר אותנו ולכנס אותנו ב-09:00. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מי שר תורן? אין שר תורן. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש מעט שרים בממשלה. יש מחסור בשרים תורנים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז תקראו לשר אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל בינתיים את מנהלת איתם דו-שיח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין תיקים, אין מדפסות, אין כלום. עכשיו גם מים אין. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת, זה לא מכובד. חבר הכנסת דוידסון, זה לא מכובד. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השרה מאי גולן מעולם לא התלוננה שאין לה מדפסת. זאת שרה אחרת. מאי גולן לא צריכה מדפסת, אז אנא, אל תאשימו אותה בבעיות של שרה אחרת. << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> יש לי מדפסת. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הינה, יש לה מדפסת. את יכולה להשאיל לשרת ההסברה את המדפסת, וההסברה הישראלית תסתדר סוף-סוף. תשאילו מדפסות. פעם אמרו: תהיו כחלונים; היום ראש הממשלה יגיד לכם: תשאילו מדפסות אחת לשנייה, וההסברה הישראלית תסתדר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בכל זאת, בחזרה לחוק החמץ, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ב-20 שניות. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> התקיים דיון, אושר חוק בקריאה הראשונה ויעלו אותו עוד מעט להצבעה, ומתברר שאף אחד לא קיבל עד היום חוות דעת מקצועית מאנשי המקצוע של משרד הבריאות לגבי החוק הזה. התבשרנו יותר מזה – שאם נכון הפרסום הערב בחדשות 12, רוב בכירי משרד הבריאות נגד החוק וחושבים שהוא לא נכון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה מעניין אותם? << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל מחוקקים פה חוק בוועדת הבריאות שעוסק בנושא של בתי חולים, ועדיין אין שום חוות דעת כתובה, מקצועית, של משרד הבריאות, כשכל הטיעון לקחת לוועדת הבריאות – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – הרי היה בגלל שזה עוסק בנושא בריאותי. אז אנא מכם, אדוני יוזם החוק, אדוני יושב-ראש הקואליציה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> כמה אפשר להיות במתח מהנסיעה שלך בשבת עם בנט לפוטין. מה נגמר עם זה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה בנט, זה יולי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני, אם מעניינת אותך הנסיעה הזאת, אני בשמחה אשתף אותך במה שאפשר לשתף. אבל אם זה הטיעון, אז כנראה שאתה יודע היטב מה יהיה כתוב באותה חוות דעת של משרד הבריאות – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלקין. << דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – ולמה ממלא מקומו של שר הבריאות האמיתי עושה הכול כדי שחוות הדעת הזאת לא תצא ושהכנסת תאשר חוק, בלי לשמוע מה חושב המשרד שהוא מפעיל את בתי החולים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – חשבתי – – – מרב מיכאלי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אגב, חבר הכנסת אלקין, השרה מירב כהן, קראנו לך שרה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> על זה נאמר – – – יורדים עד לתהום. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אלקין, אני רוצה לעדכן אותך שאנשי משרד הבריאות היו בכל דיוני הוועדה והם הביעו את דעתם המקצועית. הכול בתיאום איתם. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה זה משנה העובדות? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא משנות העובדות. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שום דבר לא מעניין אותם, שום דבר. רק להפחיד, רק לייצר פחד, ועוד בערב חג הפורים. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזו כדי להודות למפגינים והמפגינות המדהימים, שעברו עליהם ימים קשים ביותר עם אלימות. קראו להם אנרכיסטים, קראו להם בוגדים – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מה עם השוטרים? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מה לא קראו להם? אבל הם אנשים שבאו עם המשפחות שלהם – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זרקו עליהם אבנים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עם דגלי ישראל, ויתרו על ימי עבודה – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ויתרו על פרנסה, כדי להיאבק על המדינה שכל כך יקרה להם, כדי להיאבק על הדמוקרטיה הישראלית, ועשו את זה למופת, ללא אלימות, ללא הקצנה – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ללא חסימת כבישים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עם הרבה מאוד אהבה למדינת ישראל. פעם, לא לפני הרבה זמן, היה פה חבר אופוזיציה אחד שאמר: בדמוקרטיה חוסמים כבישים. זה לא נעים אבל לא נורא. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זה עבירה. זה עבירה על החוק. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רצה הגורל ואותו חבר אופוזיציה הפך להיות השר שאחראי למשטרה, ופתאום – מה שרואים משם לא רואים מכאן. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – להיות שומרי חוק, מותר להיות שומרי חוק. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> התהפך לגמרי. התהפך לגמרי. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> – – – שדיבר – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> צר לי שהשר לביטחון לאומי – או יותר נכון השר לכישלון לאומי – איתמר בן גביר, גיבור על אישה בת 70, שלוקחים אותה עם אזיקים לתוך ניידת. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> חברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> צר לי שהוא גיבור על אנשים תמימים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת, בלי קריאות ביניים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מי זרקו רימון הלם? על מי? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בלי קריאות ביניים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זרקו רימון הלם לתוך קהל, פגעו באישה בת 41 עם שלושה ילדים שעמדה במקום שאפילו המשטרה התירה לה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> את יודעת מה עשו לחרדים כשהם חסמו כבישים? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא מתביישים? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> את יודעת מה עשו לחרדים בירושלים? זה עניין אותך פעם? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עליהם אתם גיבורים? למה אתם לא הולכים לנערי הגבעות שיש להם עבר פלילי – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זה עניין אותך אי-פעם? היכו באלות. זה לא עניין אותך. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מכאן ועד להודעה חדשה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> פתאום רימון הלם – – – תל אביב, סוף העולם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עליהם אתם לא גיבורים. אתם גיבורים על אנשים נורמטיביים – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתם חסרי יושרה. אין לכם יושרה, טיפת יושרה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ציונים, שבאו להיאבק על המדינה שלהם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אין לכם יושרה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> שבו, שבו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> תקפו חרדים באלות – לא עניין אף אחד. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם פשוט עושים איפה ואיפה. הפכתם את משטרת ישראל – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> פתאום תל אביב – דין אחר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לגוף פוליטי. לגוף פוליטי. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> לא. הפכנו אתכם לאופוזיציה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאנשים באים עם דגלי ישראל – כן, אז ירדו לאיילון. תוך שתי דקות השר לכישלון לאומי מגיע לחפ"ק ומצביע על המסכים. ואללה, 14 נרצחים כבר בפיגועים והוא לא הלך לחפ"ק. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש או-טו-טו רמדאן, ברמדאן הוא לא מתעסק, אבל הוא הולך לחפ"ק כדי שייכנסו במפגינים האלה בכל הכוח. לעומת זאת, כששורפים בתים של אנשים, שהם רנדומלית בחרו את הבית שלהם – הם בתוך הבית ושורפים להם את הבית, שורפים להם את המכונית – – << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> בושה. מתי אמרת את זה על חרדים? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הוא יושב בשקט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מירב, אנחנו גינינו את זה. תהיו הגונים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי 24 שעות הוא מוציא תגובה רפה. אתם לא מתביישים להפוך את משטרת ישראל לגוף פוליטי? אין לכם שום גבול? אז אני מתנצלת בפני המפגינים והמפגינות, ושידעו שבעבורנו הם מעוררי השראה, הם הגיבורים שלנו, ובזכותם אנחנו ננצח. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ומה עם השוטרים? מה עם השוטרים? השוטרים שלנו, שזורקים עליהם אבנים, מה איתם? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בזכותם ננצח ונציל את מדינת ישראל מחבורה של קיצוניים – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> השוטרים. השוטרים. תגידי מילה על השוטרים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שחטפו אותה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מצביעי הליכוד לא פיללו לכם, תאמינו לי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבטחתם להם מלחמה ביוקר המחיה, הבטחתם להם ביטחון אישי, הבטחתם להם להיאבק בטרור. מה קיבלנו? משפט נתניהו, מהומות נתניהו, הוצאות משפטיות לנתניהו. כלום, שום דבר מההבטחות שלכם לא מתממש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> העברתם תקציב מדינה שאתם צריכים להתבייש שהעברתם אותו – בלי שום בשורה, בלי שום עזרה לחלשים, בלי שום עזרה לפריפריה. הכול סיסמאות ריקות מתוכן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הכיסא 180 מעלות במטוס; לא 170, 180 מעלות. אם זה פחות מ-175 זה לא עובד. כמו בעגלת תינוק, זה חייב להיות 180, זה התקן. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> – – – זחוחים כאלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מדבר על זחיחות, נו, באמת. אדוני היושב-ראש, הצעה, שי לחג לפורים – מראה לכל חברי הכנסת. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> אגב, אני – – – << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> ומה יראו במראה שלך, נאור? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ואללה, תאמיני לי, אני מסתכל כל יום ומתבאס. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברי הכנסת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמחה מאוד שאני עולה אחרי מירב כהן, כי דווקא מה שיש לי להגיד נוגע מאוד אליה כשרה לשעבר, מצוינת, שעשתה עבודה נפלאה במשרד שלה. אז עשיתי איזה סיכום קצר של מה שעשתה ממשלת השינוי בשישים הימים הראשונים שלה אל מול הממשלה העכשווית. נתחיל בממשלת בנט-לפיד, בבקשה: שיקום יחסי השלום עם ירדן; השתתפות ראשונה בכינוס הרשמי של האיחוד האירופי; מינוי 35 שגרירים לאחר תקיעה של כמה שנים; מדיניות חדשה מול רצועת עזה – תגובה לחמאס על כל בלון תבערה; הפסקת כניסת מזוודות הדולרים לחמאס; שיקום וחיזוק הקשר עם הממשל האמריקאי; סגירת הפרצה בנתב"ג לאחר יותר משנה; הסכם החלפת החיסונים עם דרום קוריאה ומניעת זריקת 700,000 מנות חיסון לפח; הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון במירון; חוק מיסוי משאבי טבע, שנועד לשים סוף לתרגילים של חברות הגז והמחצבים שהתחמקו מלשלם את חלקן לציבור; זיכוי מס למתגוררים ביישובי עוטף עזה, שחיים תחת איום תמידי; תקציב מדינה שבמסגרתו תוספת שנתית של 300 מיליון ש"ח לשורדי השואה, בזכות מירב כהן; תקציבים לקהילה הלהט"בית; תקציבי שיא למאבק באלימות; תוכנית של יותר מ-2 מיליארד שקלים לתוכניות של התייעלות אנרגטית; השקעה בתשתיות ירוקות; הוספת תקנים לעובדי רווחה; תוספת שכר לעובדות הסוציאליות וגם הרפורמה בכשרות, שהחלה. בואו נעבור להישגים של הממשלה הנוכחית בשישים הימים האחרונים: חוק דרעי, שמאפשר לאשמים מורשעים לכהן כשרים למרות פסיקת בג"ץ; פסקת התגברות של 61, שתאפשר לממשלה לחוקק כל חקיקה שהיא רוצה, רק בלי ביקורת של בית המשפט; ביטול עילת הסבירות; הפיכת הוועדה לבחירת שופטים לפוליטית; חוק שי ניצן, שנועד לפטר את חברי הדירקטוריון הקיים של הספרייה הלאומית, ושיעניק לממשלה רוב שם. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חוק שיאפשר לנתניהו לקבל תרומות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בתי דין רבניים ישפטו בעניינים אזרחיים על פי דין תורה במקום בית המשפט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח; הפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי; תיקון חוק כך שיותר להפלות נשים, להט"בים ואזרחים לא יהודים על רקע דתי; ערעור היחסים עם ארצות הברית; ואיך לא – הכפלת תקציב הביגוד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, חכו לפאנץ', אתם לא מקשיבים לפאנץ'. הדבר הכי טוב שעשתה הממשלה הנוכחית עד כה זה לחנוך את שגרירות רפובליקת צ'אד ברמת גן. בהחלט הישג מרשים מאוד. יחי ההבדל הקטן. אז יש לכם המנדט לשנות את המציאות לטובה בשביל אזרחי ישראל, ומה אתם עושים? קורעים את העם, דורכים על מוסדות החוק, מבטלים את היסודות והערכים של המדינה. ממשלה בלי הישגים – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ממשלה בלי לגיטימציה ציבורית, שכל מטרתה לערער על הדמוקרטיה הישראלית ולדאוג לנאשם בפלילים ולחבריו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה לחברת הכנסת שלי טל מירון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> ברשותכם, אנחנו רוצים להמשיך עם סדר הדוברים. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, אני תוהה לגבי סדר העדיפויות הלוקה בחסר של הממשלה הנוכחית. כשאיראן על סף פצצה גרעינית על פי דיווחי סבא"א, וכאשר הבטחות הבחירות היו טיפול בסוגיות הביטחון, הביטחון האישי, המשילות ויוקר המחיה, סדר העדיפויות שמונח לפנינו היום מעיד על כך שיש כנראה דברים חשובים יותר. היום עולה להצבעה הצעת חוק הנוגעת לזכויות החולה שלמרבה האירוניה, התבשרנו בתקשורת כי נציגי משרד הבריאות לא העבירו כלל חוות דעת מקצועית על אודותיו, אולם משום שמה שחשוב כרגע לממשלה זה להעביר חוק שכנראה לא נוגע בדיוק לזכויות החולה, אלא פוגע במישרין בחירויות הפרט, וכופה על כלל העוברים והשבים בבתי החולים אי-הכנסת חמץ. אני שואלת אותך, חבר הכנסת גפני, המציע: מה הטעם? למה לכפות? מדינת ישראל מתקיימת בהרמוניה ובסטטוס קוו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא קראת? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מדינת ישראל מתקיימת בהרמוניה ובסטטוס קוו שנים ארוכות – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני מבקשת בלי קריאות ביניים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> קראת את ההחלטה של בג"ץ? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – מתוך הבנה – גברתי, אני אחכה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול, אני שואלת שאלה את האזרחים שיושבים בבית עכשיו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גברתי, את תוסיפי לי זמן. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בהחלט. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> רשאי. בג"ץ ביטל. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז למה חוק? אם הוא כל כך רשאי, אז למה להפוך את האזרחים לעבריינים? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חברים, חבר הכנסת גפני, המציע, מדינת ישראל מתקיימת בהרמוניה ובסטטוס קוו עד היום – – למה לכפות? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אם בג"ץ לא יתערב? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – מתוך הבנה שכבוד הדדי בין החלקים השונים בחברה יגרום לכך שממילא אזרחים נמנעים, נמנעים מהכנסת חמץ – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> יודעת שבג"ץ – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – מטעמים של כבוד הדדי, חבר הכנסת גפני. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולא מטעמים של כפייה דתית. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> נראה לי שהיא מסתדרת. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לכן, כשאני רואה את הצעת החוק שלך, חבר הכנסת גפני, שפוגעת בסטטוס קוו, ומבקשת לקבוע שכל אדם שנכנס לבית החולים ונושא חמץ בפסח יהפוך מייד להפוך עבריין לפי החוק. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> איזה עבריין? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זאת הצעת חוק שתיצור בפועל – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – את ההפך הגמור. מעבר לכך, חבר הכנסת גפני, שמדובר בכפייה דתית, יש פה חוק שירחיק במודע אזרחים מהיהדות, מכיוון שזה בדיוק ההפך מיהדות מקרבת ומאחדת, אדוני. מה שאתה קובע, כדרכך בקודש, זה ליצור קיטוב בין חלקי העם. זה מה שתעשה עם הצעת החוק הזו, וחלילה תשניא את היהדות, שלי היא מאוד יקרה לכולנו. יתרה מזו, החוק יהפוך אזרחים מן השורה לפורעי חוק ולקרימינלים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה מה שאתם רוצים? זה מה שאתם רוצים? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אל תעבירו אותה. תחשבו מסלול מחדש. תחשבו מסלול מחדש. זה מה שקובעת הצעת החוק. אני עברתי עליה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בתי החולים ניסו להגיע לפשרה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תתארו לכם מצב שסבתא שמגיעה לבקר את הנכד צריכה עכשיו לעבור בדיקת חפצים ייחודית לעניין החמץ. תחשבו על בעל שאשתו בחדר לידה – – << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – לימור, והוא מעוכב בכניסה בגלל שבטעות השתרבב לו חמץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני פונה לנציגי החרדים ושואלת: האם מישהו חס וחלילה כפה עליכם חילוניות? האם נראה לכם סביר שמישהו יפתח, חס וחלילה, חנויות בבני ברק או במאה שערים בשבת? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עקרון חיה ותן לחיות הוא עיקרון בסיסי שבו המפלגה שלי, מפלגת ישראל ביתנו, דוגלת. מדינת ישראל ובתי החולים הסתדרו מצוין עד היום הזה ללא החוק שלך, חבר הכנסת גפני. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זהו חוק מיותר, ועדיין לא מאוחר למשוך אותו. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תמשוך אותו. תמשוך אותו. זה חוק שמפלג את העם. תמשוך אותו. רק זה חסר לנו. << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> גם המפלגה שלך מפלגת את העם. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון. חברים, יותר מדי התרעמות פה. אגב, אחר כך תוכלו לעלות ולהשיב. אם אין חיפוש ואם זה שומר על הסטטוס קוו ואין שינוי ממה שהיה, אז למה החוק? אבל אני אשאיר לכם להסביר את זה בסוף. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתם אומרים שלא כתוב, אבל כתוב בחוק, תקראו את החוק. מה זה הדבר הזה? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> לא נכון – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת אורנה ברביבאי. חברת הכנסת אורנה ברביבאי. חברים, יותר מדי רעש כאן. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תקראו את מה שיש בחוק. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה. תודה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, מה, אבל הם אומרים שחור על גבי לבן – – – שיפרסמו נהלים של הכנסה, נו, מה – – – מנהל בית החולים יקבע מי – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה. אני מבינה אותך, אבל – חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הם כבר סיכמו נהלים של הכנסה, נו, מה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש שר? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> יש פה שרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה היא? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בבקשה, פה, מאי גולן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה, אני מאוד מבקשת. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, אבל תראי, גברתי, יש כללים של הבנת הנקרא שכולנו מבינים אותם. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנחנו לא בשיעור עכשיו. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר >> אבל אני לא מצליחה לדבר. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת גפני, אנחנו רוצים לאפשר לחברת הכנסת ברביבאי לדבר. תוכלו אחר כך לעלות ולהתייחס. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, כבוד היושבת-ראש. חברים, אני החלטתי לעלות לדבר הערב אחרי שקראתי את הציוץ הנבזי של שרת התעמולה, שהחליטה לצאת נגד הטייסים שמשרתים בצה"ל. אני חייבת להקריא אותו, כי הוא כל כך מרושע, כל כך נבזי, כדי שאני אוכל גם להגיב על מה שהיא כתבה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שיא השיאים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> וואי, לקחת לי את הנאום. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא כותבת, גברת שרת התעמולה מטעם עצמה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> סליחה רגע. חבר הכנסת נאור שירי, חברים, אתם רוצים לדבר? בחוץ. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר'ה, חבר'ה, מה? תיתנו לי לדבר. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אוקיי? תכבדו. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שרה התעמולה הנבזית הזאת כותבת באופן הבא: "טייסים על תנאי הם לא פטריוטים. לא מלח הארץ. לא ציונים. לא מטובי בחורינו. לא אנשים נפלאים. לא עמישראל. טייסים שמתנים את ביטחון האזרחים בתוצאות הבחירות הם נפולת – – –" << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת ברביבאי, תעצרי, בבקשה. אני אוסיף לך זמן. אי-אפשר לנהל כך דיון, באמת, וחבל גם שאתם לא שומעים את הדברים החשובים. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אקריא מהתחלה. נתחיל מהתחלה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בבקשה, אני מוסיפה לך זמן. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. גברת שרת התעמולה, כן, שרה מטעם עצמה, שהעזה לכתוב בכזאת נבזות את הטקסט המרושע הזה: "טייסים על תנאי הם לא פטריוטים. לא מלח הארץ. לא ציונים, לא מטובי בחורינו. לא אנשים נפלאים, לא עמישראל. טייסים שמתנים את ביטחון האזרחים בתוצאות הבחירות הם נפולת של נמושות. לא מעניין אותי מה הם עשו למען המדינה, גם סייעות לגננות עושות לא מעט למען המדינה. בזה להם אחד אחד". ואני שואלת את החוצפנית הזאת, שמשרתת בממשלה, שנמצאת בממשלה, שמחציתם כמעט לא ביצעו שירות צבאי: איך את מעיזה לכתוב את הדברים הנוראיים האלה? הרי אין מושג, לי אין מושג מה הדעות הפוליטיות של אף משרת בצבא. הייתי עשרות שנים בצבא. מעולם לא ידעתי איזה פתק שם מישהו בקלפי; זה לא היה חלק מהמיון שלו, מהזהות שלו, משום דבר אחר. את מי שירתו הטייסים האלה, החיילים האלה, המשרתים האלה, בכל ממשלות הימין? זה פעם עניין אותם? לקרוא להם נפולת של נמושות? על מה, על הכאב הגדול שהם מבטאים? אני כמובן קוראת נגד סרבנות מכל סוג שהוא. אנחנו מאותגרים מאוד בכל היבט ביטחוני, ואנחנו חייבים כולנו לשרת, כל אחד בתורו. אבל אפשר שלא להבין את הכאב הזה שהם מייצגים? ומי, שרת התעמולה מטעם עצמה? לא ברור לנו שאם הם אומרים את הדברים האלה, מישהו צריך לעצור רגע את הטירוף שאחז בו ולשאול לאן הוא מדרדר את המדינה הזאת? לאן הוא מדרדר את ביטחון המדינה? לאן הוא מדרדר את האנשים שהמחויבות המלאה והמוחלטת שלהם לסכן את החיים כדי של אחד מאיתנו יוכל לחיות פה? לאן המדינה הזאת רוצה ללכת? לאן הממשלה מובילה את כולנו? אני אומרת לכם, על הדברים האלה לא יעברו לסדר-היום. העובדה ששרת תעמולה בממשלת ישראל מוכנה לגנות ככה לובשי מדים – אגב, שרובם, לדעתי, מתנדבים, ואף אחד לא יכול להכריח אותם לעשות שירות מילואים. כשראש הממשלה פה מדבר על איראן ועל האיומים ועל הזרוע הארוכה של צה"ל, מי יעשה את זה? מי אתם חושבים שישרת את המדינה? מי יהיה מוכן לעשות משהו מעבר, כשהחוזה בין אזרח למדינה במדינה דמוקרטית מופר בצורה כל כך בוטה? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תלמידי ישיבות. << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשחיילים הולכים לבצע משימות וידעו שלא יהיה מי שיגן עליהם, כי אין מערכת משפט. כשמישהו יצטרך לייצג אותם, לא תהיה מערכת משפט עצמאית שתהיה מקובלת בעולם כמערכת משפט לגיטימית. תחזרי בך, גברת שרת תעמולה, מהדברים הנוראיים שאמרת. גם אני מכבדת את הסייעות בגן, תאמיני לי, ואם הממשלה שלכם תהיה מספיק רצינית, היא גם תקדם אותן כמו שצריך. זעקנו רבות למענן. אבל להשפיל את המשרתים בצבא, לקרוא להם בצורה כל כך בוטה ומגעילה, כי נגמרו לך המילים להסביר את הכישלון הצורב של ממשלה – שנמצאת פה כולה חודשיים ומפרקת מערכת-מערכת, את המשטרה, את הצבא, את גופי הביטחון בכלל, בצורה כל כך דוחה – באמת ובתמים, קחי את המילים האלה בחזרה ותתנצלי מעומק ליבך. אחרת באמת כולנו נשאל את עצמנו מה אנחנו עושים פה, ואיך אנחנו יכולים להצדיק את הקיום שלנו, כשאנחנו לא מעריכים את כוחות הביטחון. תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת אורנה ברביבאי. כן, ככה זה כשאולי את לא נמצאת במקום שאת מבינה את המשמעות של הטייסים ששומרים לך על הבית. כנראה שכשאת עסוקה בלשרת את העריץ, אז את מאבדת את הצפון. ויכול להיות באמת שהיינו מאבדים את הצפון אם לא הטייסים ולא הלוחמים שהיו שומרים עלינו יום-יום, לילה-לילה. חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אין שרה. אין שרה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> היא שם, היא יושבת שם, חברים. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, התכוונתי לדבר על מה שמעסיק את מדינת ישראל בתקופה האחרונה, הרפורמה הזו, שאתם קוראים לה ההפיכה המשפטית, הנוראית הזו. אבל אי-אפשר שלא לעצור רגע ולראות מה קורה פה ומה קורה במדינה, וגם את זה אתם לא רואים. אי-אפשר להחליף פה משפט בלי שאנשים יריבו גם פה; אי-אפשר לעבור פה שתי שניות בלי שאנשים יתווכחו. אבל זה לא מעניין אתכם. טייסים אומרים לכם: אנחנו לא מוכנים להטיס את ראש הממשלה ורעייתו למסע בזבוזים. מה אתם עושים? נפתח את זה לחברות זרות. מה לעשות, אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא חברות זרות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע למה אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> חברות ישראליות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע למה אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות? אתה יודע למה אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות? גם לחברות ישראליות שהן לא אל על אי-אפשר לפתוח את זה. אתה יודע למה, אופיר? אני אגיד לך למה – כי לחברות האלה אין בואינג 777. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא בגלל זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע למה מתעקשים עליו? אני אגיד לכם למה מתעקשים עליו. אתה יודע, היום בדקתי. אמרתי: אולי זה איזה צורך צבאי, לא יודע כבר מה זה. אבל יש לנו פה רמטכ"לים, אלופים, ושאלתי אם יש איזה הגנה מיוחדת. הרמטכ"ל לשעבר, יש איזה הגנה מיוחדת בין שני המטוסים? לא. אין הגנה מיוחדת. מפיו של רב-אלוף לשעבר אני לוקח את זה כעובדה מוגמרת. אז הלכתי ובדקתי עוד. אתה יודע מה בדקתי, אופיר? אתה לא תאמין. אתה יודע מה ההבדל בין המטוסים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זווית הכיסא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה. ההבדל בין המטוסים זה שבבואינג 777 אפשר להביא את הזווית של הכיסא למצב של מיטה, ובמטוס השני צריך, חלילה, לישון בעמידה. אתה לא מאמין. אתה לא מאמין. אתה לא מאמין. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אמרתי לעצמי: אני הולך לקחת את כל החברים פה, כי אני רוצה שהם יבינו – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תשאל את – – – אם ראש הממשלה יכול – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למה מדינת ישראל צריכה לשלם – שימו לב למספר – פי שלושה, פי שלושה מעלות שכירת מטוס רגיל. פי שלושה, בשביל שחלילה לא נקום עם כאבי גב. חס ושלום שבמדינת ישראל לא ניקח את השליט במטוס – הופך להיות מיטה. איך אנחנו נעבור ככה נסיעה מדינית? איך נעבור ככה? אני רוצה לומר לכם משהו, מאות אלפי השקלים האלה היו יכולים לממן – הרב גפני, נגיד עכשיו בפסח – משפחות נזקקות. לא עדיף להעביר להם את הכסף? תנו להם את הכסף, אני בעד. קחו את הכסף של ההבדל בין המטוסים ותחלקו למשפחות נזקקות. קחו את הכסף הזה, תנו לבתי חולים. קחו את הכסף הזה, תנו למערכת החינוך. קחו את הכסף של מדינת ישראל, של משלמי המיסים, של כל האנשים הטובים שיושבים פה, ותעשו איתו משהו אחר שהוא לא לממן את הזוג המלכותי הזה. חלאס, נמאס לנו מזה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – הממשלה הקודמת – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלאס. מספיק. מספיק. קחו את הכסף ותנו אותו לדברים טובים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תעבירו פה חוק אחד בבית הזה לטובת תושבי מדינת ישראל. לא נמאס לכם לשרת את העריץ? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נמאס לכם? תעבדו על יריב לוין כבר, הוא הבא בתור. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – בשנה וחצי האחרונות – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני מבקשת שקט באולם, חברים. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה אנחנו שומעים המון את המילה אנרכיסטים. ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, משתמשים בה על בסיס שעתי כדי לתאר את המפגינים נגד ההפיכה המשפטית. אני אשמח לנצל את הכמה דקות שלי על הדוכן כדי לספר לכם מי הם אותם אנרכיסטים מסוכנים. בואו תשמעו קצת דוגמאות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – אלה שזרקו על השוטרים – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב. אופיר, תקשיב, אני לא מתפרצת עליך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב. ראשונה, קוראים לה יעל זילברמן. היא תושבת באר שבע, מורה ומנהלת בית ספר לשעבר, אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה, מתנדבת מבוקר עד לילה למען אחרים; שולמית ביטון, תושבת באר שבע גם היא, סייעת בגן ילדים, אימא לילד גאה וגם סבתא שגאה בנכדיה; יוגב דרשן, תושב פתח תקווה, מנהל מרכזים קהילתיים בשכונות מצוקה; דודו סלמה, תושב נתניה, איש הייטק, פעיל חברתי למען משפחות מעוטות יכולת. עוד אחת שאולי תרצו להכיר, קוראים לה שוש הרר. היא תושבת נתניה, היא אשת נדל"ן, היא אימא וסבתא, מתנדבת כל פעם שיש לה מעט זמן פנוי, ואין לה הרבה; נאור בן הרוש הוא אשדודי בן 17, תלמיד בחינוך המיוחד, מוביל את קהילת הנוער בתנועת "תושווים", פעיל בתנועת הנוער כנפיים של קרמבו – מה שנקרא מסוכן מאוד, האנרכיסט הספציפי הזה; נורית טופז, תושבת אשדוד, אימא לנערה על הרצף האוטיסטי, מנהלת תחום חינוך בעמותת צער בעלי חיים רמת גן, מייסדת תנועת "תושווים"; יוסי צרפתי הוא פעיל חברתי משלומי, צעיר שסיפר לי כמה הוא חרד לעתידו במדינה. אלה הדוגמאות, אלה האנשים, ולא, הם לא נבחרו בפינצטה. כמו יעל ויוסי ויוגב ושולמית יש מאות אלפים, אנשים אוהבי הארץ, ציונים. ישנם חילונים, ישנם שומרי מסורת – המון בבאר שבע – ישנם דתיים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים. כולם יחד פשוט מודאגים מגורל המדינה ומעתיד הילדים שלהם. אתם פשוט לא מסוגלים להכיל את זה, לקבל את המציאות כמו שהיא. אז הכי קל לקרוא להם אנרכיסטים, והכי קל לקרוא להם פורעי חוק. אבל המציאות מפחידה אתכם, והמציאות היא שהמפגינים האלה הם מלח הארץ. ומול מלח הארץ פשוט אין לכם איך להתמודד. תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, הרב גפני, חבר הכנסת גפני, אמרת שהחוק הזה – ולא רק אתה, גם חברים שלך אמרו – שהחוק הזה דקלרטיבי; שנאלצתם לעשות את החוק הזה – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא אמרתי שהוא דקלרטיבי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז בוסו אמר את זה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אוריאל אמר את זה – דקלרטיבי, אל תתרגשו, החוק הזה בא כתוצאה מבג"ץ. אני חייב להגיד לך שאני באמת חשבתי שקודם תעבירו את השינוי הגדול של ביטול עילת הסבירות, כדי שאחר כך תוכלו להעביר את החוק הזה, כי החוק הזה פשוט לא סביר. אני קורא את החוק הזה, באמת, את מה שנתת לי, ואני לא מבין איזה כאב ראש אתם מוסיפים למנהל בית החולים. גם ככה יש לו בעיות על הראש, גם ככה יש לו דברים – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> זה מה שהיה עד היום. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, זה החוק שאתם עושים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אבל זה מה שהיה. בג"ץ פסל את זה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, אתה רק מוסיף כאב ראש, כי מנהל בית החולים עכשיו – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אנחנו חוזרים לסטטוס קוו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני קורא את לשון החוק, אני לא יודע מה היה. אני קורא את לשון החוק – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> זה הסטטוס קוו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני קורא את לשון החוק, ואני מסתכל על מנהל בית החולים, שצריך עכשיו א. להסתכל על המצב אצלו בבית החולים; ב. לחשוש משר הבריאות. אולי שר הבריאות יקצץ לו עכשיו בתקציבים? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת למה? אנחנו יודעים שככה זה עובד. אולי עכשיו הוא יחשוש פעמיים אם הוא צריך לשים מישהו טוב – הרי זו לשון החוק, נכון? סעיף ג' מסמיך את הבן אדם – שנייה, אני אקריא לך את הדבר הזה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> וכששר הבריאות היה ניצן הורוביץ? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא מסמיך בן אדם שיקבע את הנהלים שיבדקו. עכשיו אני שואל אותך, באמת, אתה בן אדם רציני. הרב גפני, אתה 30 שנה בכנסת, העברת פה תקציבי מדינה. אתה יודע מה הייתי מוסיף לחוק הזה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הייתי מוסיף תקציבים למכשירי MRI בכניסה לבית החולים. אם מישהו אכל חמץ, איך תבדוק בתוך הקיבה חמץ? בן אדם אכל חמץ לפני שהוא נכנס, אז לפחות שלא יחכה בתור שלושה חודשים ל-MRI, יבדקו לו בכניסה לבית החולים. איך אני? למה לא הוספתם את זה? שיעשו לו אולטרסאונד של הקיבה ויגידו: רגע רגע, רגע אתה מחכה שישה חודשים לאולטרסאונד – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – מערכת הבריאות לא דואגת לזה, בוא נבדוק לך בשבוע של פסח. תבוא לכניסה לבית החולים, תקבל בדיקת MRI, תקבל בדיקת אולטרסאונד, ונגלה אם יש בתוך הקיבה שלך חמץ, ועל הדרך אולי גם נעשה לך בדיקה שגרתית. למה לא הוספתם את זה לחוק הזה? זה היה מושלם אם הייתם מוסיפים את הדבר הזה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הוא היה בסעודה של אחשוורוש, לא ידענו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אה, אוקיי. עכשיו אני אגיד לך בשיא הרצינות, באמת, כאדם חילוני שמכבד מסורת. אני לא אוכל חמץ בפסח, אתה יודע? אני מקפיד. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע, שנייה, אני רוצה להגיד לך מה חברים שלי סיפרו לי, מה החברים שלי, מה הם אומרים. הם אומרים שזה רק גורם להם להתרחק מהדת. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> בסדר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה אומר בסדר. אני אומר לך שבסופו של דבר יש את המרקם העדין של החברה – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אנחנו חוזרים לסטטוס קוו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז זהו, שלא. אנשים לא מבינים שזה חזרה לסטטוס קוו. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> זה כתוב בחוק. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנשים מסתכלים על החוק הזה ואומרים: בוא'נה, רק חזרו לשלטון וכבר חושבים עליי. זה מה שאומרים אנשים שאינם בסביבתך. בסביבתך מוחאים לך כפיים ואומרים: יופי, תמשיך, הרב גפני, תמשיך. אני אומר לך, אנשים שאתה לא רואה אותם יום-יום – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. – – אנשים שרוצים להתייחס בכבוד לדת. ואני אומר לך – כמו שאמרתי מעל הדוכן הזה לפני שנתיים על חוק המרכולים, שלא קירב בן אדם אחד לדת ולא הפך בן אחד לצדיק – החוק הזה רק ירחיק אנשים מהדת, וצר לי, באמת צר לי, זה לא צריך להיות. על MRI תחשוב, זה רעיון טוב, נכון? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת יבגני סובה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אגב, מה עושים חרדים בחו"ל? הרי הם מטיילים הרבה. פסח וזה, רואים חמץ פה, רואים שם. אוכלים כשר, אבל מה עושים בחו"ל? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> הכול היה בסדר, עד הבג"ץ. מה קרה? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> הפכתם את בג"ץ – מצאתם לכם את האשם התורן בכול. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – לא שומעים את זה. למה בג"ץ התערב? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, האמת, מי שמסתכל על הכותרת של החוק וקורא את זכויות החולה, הדבר הראשון שעולה לבן אדם נורמלי לראש הוא שהוא יקבל את השירות הכי טוב – יגיע למיון ויקבלו אותו כמו שצריך, שהוא לא יהיה זרוק שם שש שעות, לא יזרקו אותו בחוץ כי המיון מפוצץ, והוא לא יחכה בתור כדי לעשות MRI או איזו בדיקה אחרת, שישה או שבעה חודשים. ילד קטן שצריך ללכת ליחידה להתפתחות הילד לא יחכה שבעה חודשים עד לאבחון, ואחר כך עוד שישה חודשים כדי לקבל פגישה ראשונה. אלו זכויות החולה, זה ההיגיון הנורמלי לזכויות החולה. להגיד את האמת? אני כזאת שלא יכולה להאמין עד איזו רמה אנחנו עוד יכולים לרדת. על מה אנחנו מתווכחים פה? אילו חוקים אנחנו מביאים לאזרחים, להגיד להם מה לאכול ומה לא לאכול? גפני – כבוד הרב, סליחה. (אומרת בערבית: אני מעראבה, ועכשיו עונת העכוב. אם אני איכנס לבית החולים, איך אני אוכל עכוב במצה?) << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה היא אומרת? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני אומרת לך שאני מהיישוב עראבה, שהוא מפורסם מאוד בעַכּוּבּ. איך אני אוכל עכוב עם מצה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> החוק לא חל על ערבים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה טעים רק עם חובז טאבון, מה לעשות. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> החוק לא חל על ערבים. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה. תודה, כבוד הרב. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> גברתי היושבת-ראש, אני אומר לך, הדיון הזה מתאים לערב פורים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אתה רואה, אנחנו מתאימים את עצמנו. חברת הכנסת נעמה לזימי; חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת אריאל קלנר; חבר הכנסת גדי איזנקוט; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת ביטון. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הינה, אוריאל אמר שזה בגלל – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו שטה; חבר הכנסת חילי טרופר; חבר הכנסת גדעון סער; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת אוריאל בוסו. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> לא. מאי גולן השרה – – – אני אסכם. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אתה מופיע כאן. אז אוקיי. השרה מאי גולן, בבקשה. היא מסכמת? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> לא. אני מסכם כמציע – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אז יש לה הגבלת זמן. << קריאה >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << קריאה >> לא, אין לי, כי אין שר מסכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לה – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> והוא מוגבל? מישהו מהם גם? << קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >> אז מי מסכם? בוסו, אתה? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אני מסכם בסוף בלי הגבלה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, היא תדבר 40 דקות. << דובר >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר >> מי 40 דקות? אל תדליקו אותי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מאי, תגידי להם: שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח 30 יום. זה – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> 30 יום. שמעתם? אופיר, הם ביקשו שאני אדבר 40 דקות. את זה הם ביקשו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא. מירב 14 דקות. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גברתי היושבת-ראש. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אף אחד מכם לא כיבד אותי כשאני הייתי כאן – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא, בסדר. אז אני יודעת. גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> – – – גבר-גבר. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש – מתנצלת. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> את בכנסת נכבדה, כבוד השרה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> את בכנסת נכבדה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אמרתי. כנסת נכבדה מאוד אפילו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אופיר, שהם לא יורידו לי זמן, אני עוד לא התחלתי. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אין לך. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> בסדר, אבל אתה יודע. אני מסתכלת עליך, אתה הזמן שלי. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> טוב. אני מסתכל על מירב. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> חברים, בשנת 1989 הניח שר המשפטים דאז דן מרידור על שולחן הכנסת הצעת חוק-יסוד ממשלתית העונה לשם זכויות היסוד של האדם, שבה בין היתר ביקש להגדיר הליך מפורש של ביקורת שיפוטית, בהרכב של שבעה שופטים בבית המשפט העליון. ההצעה של מרידור, חברים, הייתה מפורשת. הוא הציג אותה בכנסת העשרים באופן מפורט. מרידור הסביר, מעל הפודיום הזה ממש, כי הצעת חוק-יסוד: זכויות היסוד של האדם, יחד עם חוק-יסוד: החקיקה, כמעט משלימה את החוקה הדרושה לישראל. עוד הוא הוסיף: אני חושב שהנושא הזה ראוי לדיון ציבורי מקיף מאוד. אם זה יתקבל, הוסיף מרידור ואמר, תהיה זו בהחלט מהפכה במשטר הקונסטיטוציוני של ישראל, לא רק בתחום של זכויות האדם, אלא גם באיזון בין הרשויות השונות. וראו זה פלא, מרידור נכשל בהעברת החוק. שלוש שנים לאחר מכן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט אוריאל לין הבין יחד עם מרידור ואמנון רובינשטיין ששקיפות ודיון ציבורי זה לחלשים, אלא אם כן – כמובן אלא אם כן – ניתן להגבילו מקרליבך עד צהלה ומאבן גבירול בואכה הימה. אז מה עושים? אתם כבר יכולים להבין ולנחש מנאומיי הקודמים. מה יודע השמאל לעשות הכי טוב בעולם? מה הוא יודע, הרב גפני? לעשות נוכלות. נוכלות במיטבה. בתחילת 1991, הרב גפני, כותב אוריאל לין בספרו – המפורסם, אגב – "לידתה של מהפכה": "הגעתי עם רובינשטיין להסכם החשאי שהוא יזם: הוא יפצל את הצעת החוק של מרידור לארבע הצעות חוק קצרות נפרדות, ויגישן כהצעות חוק פרטיות מטעמו". למה מטעמו, האופוזיציונר? כי אחד הקשיים שעמדו בפניהם היה ההסכם הקואליציוני, שדרש שחקיקה תיעשה בתיאום קואליציוני. אבל אנשי המהפכה הגדולה ייתנו לאבן קטנה בנעל לעצור אותם? ברור שלא. "איתרתי – או אלתרתי – פרצה בחומה", כך אמר. רובינשטיין, כחבר אופוזיציה הוא אומר, לא היה כבול להסכם קואליציוני. הוא אומר על רובינשטיין. כך הסביר לין הנכלולי. אני אחזור על זה: "איתרתי – או אלתרתי – פרצה בחומה". רובינשטיין כחבר אופוזיציה לא היה כבול להסכם האופוזיציוני. תראה את הנכלוליות שלהם. זה לין כותב בספרו. מקריאת הפרוטוקולים, ברוב הדיונים היו חסרים רוב החברים, ואלה שכבר היו, היו מהאופוזיציה. למשל בדיון הראשון, שלין – אותו לין הנכלולי – מגדיר כדיון המכונן, השתתפו אגב רק ארבעה חברי כנסת: לין, רובינשטיין, וירשובסקי ויצחק לוי. הדיון לפני הקריאה הראשונה, ב-28 באוקטובר, לדברי לין היה קצרצר. כאן בכנסת משיב אדון לין, בתשובה לשאלה של חבר הכנסת מיכאל איתן: אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט. אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון, אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק-יסוד: החקיקה או בחוק-יסוד: זכויות האדם, שהוגשו בזמנו על ידי מרידור. אין מוקם בית המשפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים – זה על פי הדברים שהוא אמר. האדון לין, אגב, כמובן שיקר. שיקר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> דיברת איתו? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> שיקר. אני אגיד לך, אני גם אתן לך ראיות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני דיברתי איתו. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני אתן לך גם ראיות. אני תכף אגיד לך למה אני לא צריכה לדבר איתו. תכף אני אגיד לך. הוא יודע שהשאלה העומדת על הפרק היא הביקורת השיפוטית. ומה מצהיר בדיונים בכנסת שותפו לנוכלות דן מרידור? ההצעה איננה מהפכנית. ההצעה אינה מהפכנית גם במובן זה שהיא משמרת את הסטטוס קוו, חבר הכנסת מיקי לוי, לגבי כל הדין הקיים. זה הוא אומר, לא אני. ובאשר להצבעה, מכיוון שהונו את חברי הכנסת והחקיקה עברה מתחת לאפם, הצביעו מטעם הקואליציה 12 ח"כים ומטעם האופוזיציה 20 ח"כים, ובסך הכול 32. האדון לין אמר בפירוש: "סיכויינו לגייס 61 אצבעות וסיכוייה של הצעת החוק להיעשות לחוק – היו זעומים". זה לין אמר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רק אם החוק היה מוגש כמכלול אחד, ולכן הוא פוצל לארבעה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני אענה לך גם על זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מפלגת העבודה – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> דרך אגב – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מפלגת העבודה הייתה בכנס באותו יום. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מיקי לוי, דרך אגב, רוב המצביעים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אם מפלגת העבודה הייתה, היה רוב שהיה עובר את ה-50. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> רוב המצביעים היו מהאופוזיציה, מהשמאל, מהשמאל הקיצוני והח"כים הערבים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא יאומן כי יסופר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל השרה, זו טענה לא נכונה, כי – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אז תכף אתה תראה למה היא נכונה, חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אוריאל לין היה – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני מביאה את זה מהכתוב, זאת לא המצאה שלי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רגע – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> השאלה מי כתב. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> לין בעצמו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אוריאל לין היה מהליכוד, יושב-ראש ועדת חוקה, והיה יכול לעצור את זה, אז איזו נכלוליות הייתה פה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אגב, לבנט – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – שיקר אותי. הוא ישב פה לידי והוא שיקר. על שני חוקי-היסוד האלה הוא אמר משהו אחר לחלוטין ממה שהוא אמר במליאה. אני הצבעתי נגד. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הם מודים. הם מודים שהם הונו את חברי הכנסת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מתי מצביעים? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אגב, לבנט – מה, קשה לשמוע אמת, חבר הכנסת כץ? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> להפך. אני איתך. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אז לא להפריע לי. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> הכול היה – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הכול היה נוכלות, הרב גפני. תקשיב, זה עוד מסתעף, הרב גפני. אגב, לבנט היה הרבה מה ללמוד ממרידור ואוריאל לין, הליכודניקים לשעבר, גם לגדעון סער, אבל בואו נגיד מה היה לכוהן הגדול אהרן ברק לומר ב-1995. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מאי, איך – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> המהפכה החוקתית עברה בשקט, כמעט בהיחבא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה קורה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> ואני עוד לא מדברת, הרב גפני, על חיים רמון – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, את מפריעה להם עם הפיליבסטר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הקואליציה עושה פיליבסטר? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> ואני עוד לא מדברת, הרב גפני, על חיים רמון, יו"ר סיעת העבודה, שהודה – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא שומר עליכם. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הם מפריעים לי. אני לא הפרעתי. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, תנו לה, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מפריע לפיליבסטר של השרה, כי אין להם חברי כנסת – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> מירב קוקוריקו בן ארי, את מפריעה לי. הקרקורים שלך מאוד מפריעים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה גולן, השרה גולן, אני מבקשת ממך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את תדברי אליי יפה – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את מפריעה לי – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה גולן, אני מבקשת ממך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את לא תגידי לי שאני מקרקרת. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את מקרקרת. יום ולילה את מקרקרת, קרקרנית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את לא תגידי לי את זה. את לא תוציאי מילה מעכשיו. אני אפריע לך בכל מילה שתגידי. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> תפריעי, יש לי זמן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חצופה, מי את בכלל שתגידי מקרקרת? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> קוקוריקו, מה עם הצ'קלקה? מה עשית עם הצ'קלקה? מה עם הצ'קלקה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עשית בחיים שלך? כלום לא עשית, אפס עשית. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה מאי גולן, מה זה הסגנון הזה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הסגנון – אני מדברת על אותה אחת שאמרה לי רק לפני חודש: הסגנון שלך הוא הנחות ביותר, הירוד ביותר. קוקוריקו, זה מה שאת. תרנגולת קרקרנית, זה בדיוק מה שאת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חצופה. מי את חושבת שאת? מי את שתדברי אליי ככה? לא מספיק מה שאני אומרת – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הפה המטונף שלך הוא הפה המזוהם ביותר – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי את בכלל? מי את? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> מי את? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי את? מה עשית בחיים שלך? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> והשרה מאי גולן, אני לא אאפשר את השיח הזה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הרבה יותר ממך. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה מאי גולן, אני איאלץ להוריד אותך. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא הלכתי לחתום בלשכה כשיצאתי מהכנסת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> חצופה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> סדרנים, אני מבקשת להוריד את השרה גולן. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני לא מוכנה לשיח הזה, לא כשאני פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את לא תגידי לי מקרקרת. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> וחברת הכנסת בן ארי, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא יורדת, את לא יכולה להוריד אותי. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> את לא תדברי ככה, לא כשאני כאן. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> כשהיא אמרה לי את הדברים, לא ראיתי שהערת לה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני לא שמעתי שהיא – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> רק היום היא קראה לי עיוורת. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> הייתי פה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> היא קראה לי עיוורת. אף אחד לא הוציא אותה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> הייתי פה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את יודעת איך היא מדברת אליי? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה גולן, הייתי פה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את לא היית פה, אבל אף אחד לא אמר לה. היא לא נותנת – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני מאוד מבקשת להירגע. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את לא יודעת איך היא מדברת ואיך היא מזהמת את הפה ואיך היא תוקפת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הדבר הזה? מה זה החוצפה הזאת? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> סדרנים. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> היא לא מפסיקה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה שאת אמרת לי, מה זה החוצפה הזאת? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אז שהיא תירגע. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא ארד. זה לא בסדר. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> לא, אבל תירגעי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תדברי אליי ככה. חצופה, מספיק עם הספונג'ה מכל הזבל – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא יורדת. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תישארי פה, את לא – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את לא נותנת לי לדבר. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> את לא תדברי ככה כשאני – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את אמרת לי – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> זה לא רלוונטי. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני יכולה להמשיך? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> כן, בצורה מכבדת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> פשוט בושה וחרפה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> למה את מוותרת לה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> ומה מצהיר בדיונים בכנסת שותפו לנוכלות דן מרידור? אני דיברתי אל הרב גפני, וכך אני אמשיך: ההצעה איננה מהפכנית, ההצעה אינה מהפכנית גם במובן זה שהיא משמרת את הסטטוס קוו לגבי כל הדין הקיים. ובאשר להצבעה, מכיוון שהונו, כמו שאמרת, את חברי הכנסת, והחקיקה עברה מתחת לאפם, הצביעו מטעם הקואליציה 12 ח"כים ומטעם האופוזיציה 20 ח"כים – בסך הכול 32. האדון אמר לי בפירוש: סיכויינו לגייס 61 אצבעות וסיכוייה של הצעת החוק להיעשות לחוק היו זעומים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברים, אני מבקשת שקט במליאה. את יכולה להמשיך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השרה גולן, ומה היה ב-1994? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> בדיוק לזה אני מגיעה, השר קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לא שר. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> ואז אמרתי, ומה היה לכהן הגדול אהרן ברק לומר ב-1995? המהפכה החוקתית עברה בשקט, כמעט בהיחבא, ואני עוד לא מדברת על חיים רמון, יו"ר סיעת העבודה, שהודה: "לא חשבנו שתהא פרשנות כפי שבית המשפט פירש ושעל פי החוק הוא רשאי לפרש. אני קורא למהפכה החוקתית הזאת 'מהפכה חוקתית באקראי', כי המחוקק לא התכוון לה". << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי אמר את זה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> כל זה, חבר הכנסת קריב – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> ששש. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא רוצה לצעוק. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברים, רועש כאן מדי. בבקשה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> כל זה הוא לא קצה-קצהו של מעשה ההונאה הדמוקרטי הכי גדול שהיה בעולם הדמוקרטי. אתם מדברים איתנו על השוואה מקבילה, אתם מדברים איתנו על הפיכה ומהפכה. תראו לי מדינה אחת בעולם ששלושה נוכלים פוליטיים ביצעו בה הפיכה משטרית שקטה בשיתוף מלא עם נשיא בית המשפט העליון. תראו לי מדינה אחת כזאת. איך אמר דן מרידור לפני שבוע: האהבלים לא הבינו. אתם מבינים? זה מה שדן מרידור אמר עלינו רק לפני שבוע. שלוש שנים לאחר מכן בישר אהרן ברק כי התפקיד השיפוטי לבש לבוש חדש – לשופטים ובעיקר לשופטי בית המשפט העליון הוענק מכשיר רב-עוצמה אשר בכוחו לשנות את פני החברה הישראלית. זה שמצהיר על עצמו שאין הוא בקיא בארון הספרים היהודי, הוא שמשנה את פני המדינה היהודית מקצה לקצה. מי בדיוק נתן לך את הסמכות ואת הזכות לשנות את פני החברה הישראלית? לא את מערכת המשפט – את החברה, את הצביון היהודי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חוק הרעש לא חל היום? אפשר להתייחס לחוק הרעש פה? פשוט שומעים אותך יותר טוב כשאת מדברת, נשבע לך. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את הדברים הבאים, אגב – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אוה, תודה רבה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא שומעת את עצמי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שומעים אותך, נשבע לך. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אפשר להביא מים, בבקשה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רוצה שאני אביא לך מים? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אמן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אמן, הרבנית. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הרבנית, בשבילך. את הדברים הבאים לא אומרים מאי גולן או שר המשפטים יריב לוין. את הדברים הבאים כל אזרח ישר והגון – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברים, יש יותר מדי רעש. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> את הדברים הבאים כל אזרח ישר והגון, דמוקרט חפץ חיים במדינת ישראל, חייב לשמוע, ולא יכול שלא להצטמרר. אלה דבריו של כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט משה לנדוי, זיכרונו לברכה, מענקי המשפט שהיו לישראל. תקשיבו טוב, ואני מציעה למפגינים להקשיב טוב במיוחד. הדברים המפורשים של ברק, רובינשטיין, לין ומרידור, שנאמרו מייד לאחר שעברו חוקי-היסוד אל מול השתיקה הרועמת שלהם לפני כן, לא מותירים מקום לספק שחוקי-היסוד עברו תוך הסתרה והטעיית הכנסת. חברי הכנסת לא נרמזו אפילו על מהפכה קונסטיטוציונית של ממש או על מכשיר רב-עוצמה לשינוי פני החברה הישראלית, אלא להפך – הרגיעו אותם, הרדימו אותם, תירצו להם והתחכמו איתם. מדובר בשחיתות אנטי-ליברלית ואנטי-דמוקרטית של קומץ חברי כנסת הרואים את עצמם כבני אור ושומרי צדק, שבשיתוף פעולה עם קומץ שופטים תאבי כוח חטפו את חוקת ישראל ושמו את הדמוקרטיה הישראלית ללעג ולקלס. כן, זה מפחיד, זה מייאש וזה מתסכל. ממש לא היינו רוצים להאמין. איפה שמענו נשיא בית משפט עליון שמתבטא כך? איפה? את זה לא תשמעו בשום ערוץ תעמולה ולא בעיתוני הפראבדה שלכם; לזה לא תיחשפו בשום הפגנה של הפקקטה-דמוקרטים. אתם מעיזים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה פראבדה? איזה תעמולה? כל מה שאת עושה הוא תעמולה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא מתייחסת אלייך. אני לא עונה לה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – ממשלה עלובה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אתם מעיזים לדבר איתנו על חקיקה דוהרת? אתם תלמדו אותנו דמוקרטיה מהי? אין מהלך אחד שעשה השמאל בישראל – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, חבל, באמת. בבקשה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אין מהלך אחד שעשה השמאל בישראל ללא רמייה ונוכלות. אחד לא קיים. הרי מה היה כאן לפני אהרן ברק? הייתה פה דיקטטורה? אתם מדברים איתנו על פוליטיקאים שממנים שופטים? מי בדיוק ממנה ראש מוסד? רמטכ"ל? מפכ"ל? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתם. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> נכון, נכון, פוליטיקאים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> שרה נתניהו. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה גולן, לא צריך לצעוק. חבר הכנסת כץ, חברים – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא שומעת את עצמי. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אוקיי, שנייה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כי את צועקת עלינו. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אתם עושים יותר מדי רעש, וחבל, באמת. בבקשה, מאי. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> מי מינה את היועמ"ש מנדלבליט, שהגיש כתבי אישום? מי מינה את שי ניצן ואלשיך? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> שרה, שרה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> כמה שקר, רמייה ופחד אתם זורעים כאן. באיזה מדינה דמוקרטית ראינו מכתבי קציני צבא במיל'? מה זה כאן, אפריקה? רק חסר לנו לראות את בוגי וברק מובילים מצעדי תסתס"חים עם הטנקים שהם גנבו בנתיבי איילון. הם יקראו לאזרחים איום פנימי וטפילים? למי אתם קוראים כך, לחיילים שלכם? מי מהווה איום? המילואימניקים והחיילים, שברובם הצביעו לנו? הם איום על מדינת ישראל? מי אתם בכלל? עד לאן הביביפוביה תוליך אתכם? אני רואה את השנאה של מנהיגי המחאה בוגי, יאיר גולן, ברק וחולדאי המתוסכלים – ועל מה? על זה שהציבור השליך אתכם לפח אשפה פוליטי והכתיר מנהיג שכולכם יחד לא מגיעים לקצה הציפורן שלו? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אוי, בואי – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> כן, כן, אני גאה בו. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה גולן – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא הבנתי, את רוצה לצנזר את מה שאני אומרת? מה קורה לך? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> לא, רק לשנות את השיח. את שרה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אבל זכותי לומר את מה שאני רוצה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בכבוד, בכבוד. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא ראיתי דבר כזה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> הינה, את רואה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אין דבר כזה, זה לא קיים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בכבוד. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אין דבר כזה, את לא יכולה לצנזר אף שר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה זה אין דבר כזה? תקנון הכנסת – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> עד לאן תדרדרו אותנו? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת סובה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> עד לאיזו תחתית של חבית תביאו אותנו? אתם שוחטים כל פרה קדושה, מהסטנדרט של ראש ממשלה עם שישה מנדטים ועד לממשלה שתלויה במועצת השורא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> עכשיו אתם מנסים לבנות ניצני – את אומרת אחרי זה למה אני צועקת. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> לא, את צועקת בכל מקרה. זה לא משנה. בגלל זה אני לא מעירה להם. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא, לא נכון. ממש לא נכון. תקשיבי, עוד לא היה יושב-ראש מפוזיציה ככה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> השרה גולן. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא היה. דודי אמסלם נאם, אנשים נאמו. זה עוד לא קרה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> מה לעשות? הרגישות שלי היא רגישות יתר. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> זה עוד לא קרה. את מוסיפה תקנים חדשים. עכשיו אתם מנסים לבנות ניצני פילוג בצבא. אני לא מבינה מה אתם רוצים, שמחר יגיעו לוחמי ימין ויגידו: עד שאין עונש מוות למחבלים אנחנו לא מתגייסים? או עד שאין חוק גירוש למשפחות מחבלים אנחנו שובתים? אין לכם קווים אדומים? אני רואה, אגב, את הוגה הדעות, האילן הגבוה והאינטלקטואל אייל ברקוביץ', עומד דומייה, נעבעך – אני תכף מסיימת – עומד עם דגל וממלמל: הדמוקרטיה מתה, ואופירה'לה מחזיקה לו את היד. לא פלא שהרייטינג שלהם בצניחה. כל שבוע ליברמן, ברק ואולמרט עושים רוטציה באולפן שלהם. אני גם שומעת את המפכ"ל, וקראתי כל מילה בחקירות נתניהו, אומר: אני מניח שבג"ץ יבטל את החוקים, ואני מאמין שמערכות הביטחון יישמעו למערכות החוק. שומעת ולא מאמינה שהפיראט הזה היה מפכ"ל בישראל. וכמובן ברק חם-צוואר שאומר: אנחנו אומרים שכאשר יש משטר שהוא איננו לגיטימי בעליל, כמו בצבא, לפקודה לא חוקית בעליל חובה לא לציית. ומי קובע, אדון ברק, מי קובע שהממשל לא לגיטימי? מי? מי שקיבל 2.5 מיליון דולר מקרן וקסנר, מפדופיל שאנס ילדות ועד היום לא יודעים על מה ה-2.5 מיליון דולר התקבלו? זה לא לגיטימי, אדון לא לגיטימי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> למה, כי אני מצטטת? כי אני מצטטת אמת? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, אי-אפשר לשמוע את זה. זה הזיה. הזיה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה לא הגיוני להגיד דברים כאלה – – – הזויים – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הזיה של שרה בממשלה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, תן לה. תן לה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> באופוזיציה לא רוצים לבוא לדבר איתנו, ממש כמו ילד בגן שלקחו לו את הטרקטור. מה המרחק בין תוכנית מתן כהנא, גדעון סער, אלקין ולפיד מהחוקים שלנו? כלום, חוץ מדבר אחד – פחד. זו הסיבה שמעולם לא העזתם להציע שום שינוי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> שניים מהם עם קופת שרצים ושניים אחרים כבר לא רלוונטיים. דבר אחד טוב יצא מההפגנות הללו: הם הבינו שהם חייבים להתחפש – הם ישר קנו, כל מובילי האנרכיה, דגלי ישראל. המחנה הלאומי, מקום המדינה, צועד, ממצעד הדגלים ועד התיישבות, עם דגלי כחול-לבן. השמאל מגוון, שרת ההסברה, הוא מגוון – דגלים שחורים, אדומים ופלסטין. הפעם הם הבינו שחייבים להתחפש. אשרינו שלפחות זכינו בזה. אני תכף מסיימת. לפני שבוע, ברגע אנושי, ניגש ראש הממשלה לחבר הכנסת טופורובסקי במליאה. כמובן שכל הח"כים מהאופוזיציה מייד התקבצו מסביבו, כדי לנשום קצת אוויר פסגות. ממש רואים את ההתרגשות בעיניהם. כולם היו בעננים; בכל זאת, הם רגילים להיות ליד לפיד. מה עשו להם בתקשורת? לינוי בר-גפן ישר תקפה בצעקות, עוד רגע קללות; לפיד עשה רשימת חיסול. ועל מה? על מה, הרב גפני? אתם מבינים מה זו צביעות, מה זו שנאת חינם? אגב, גפני, הנשיא הציע מתווה. מה עושים אנשים הגונים וישרים? מניעים את הרכב, 08:00 ישובים אצל הנשיא וקובעים: איך וין דו, נכון? או בשפת הקואליציה הקודמת, אנא הון, אנחנו כאן. אמרתי גם ביידיש. אנחנו ראשונים, באנו לדבר, באנו להציע. אבל מה עושים סוכני הכאוס, שחשבו שהם מצאו סיכוי של אחוז אחד לבחירות נוספות? הולכים לגנוב טנקים, בליץ ראיונות, קופצים על שולחנות, מעיפים כיסאות, גיבושים ל-BDS, תדרוכים לערוצי התעמולה, מציבים תנאים ומאיימים. תקשיבו טוב, אופוזיציה מתוסכלת: העם הזה הוא עם חכם ונבון. הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע מה הוא מחליט. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> חכי, עוד לא ראית כלום. עוד לא ראית כלום. רק התחלנו. עוד לא ראית כלום. עוד לא ראית. עוד רק התחלנו. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת שיר סגמן. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> הוא יודע באיזו ממשלה לתת אמון. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו ממשלה. התרגלתם לשלוט. התרגלתם לשלוט. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> היא מסתדרת. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – זאת רק ההתחלה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת שיר סגמן, תודה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי, ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו, תתרגלו. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת כהן, אתה מפריע לחברתך מהקואליציה. << דובר_המשך >> שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני אומרת, לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי, ולכן אתם עדיין המומים, אז תתרגלו. מכאן אני מבקשת, במילים אחרונות של סיכום, לפנות לציבור בוחרינו הקדושים: אתם שומעים את כל הלשעברים, הרמטכ"לים, מפכ"לים, טייסים וכל המתייפייפים לוחצים עלינו, מאיימים עלינו בכל החזיתות. אני מודיעה לכם, ציבור קדוש, קבל עם ועדה: אנחנו חומת המגן שלכם. אנחנו שליחים נאמנים שלכם. הקול שלכם והמנדט שהענקתם לנו הוא קדוש. לא נירתע, לא נפחד. קול הטייס שווה לקול הטייח בקלפי. אנחנו נמלא את רצונכם ושליחותכם על מלא, בעזרת השם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה לשרה. אני מבקשת בלי כפיים. רק אומר שהמתייפייפים האלה, בזכותם כולנו ישנים כאן בשקט בלילה. גם הטייחים. זה לא פוזיציה. אני, שגדלתי במקום שבו הטייסים האלה – בזכותם אנחנו ישנו בלילה. הם שמרו על הביטחון שלנו ושלכם, אז אני מאוד מבקשת, קצת צניעות לא תזיק כאן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> כולל המצביעים הקדושים שלכם. כולם ישנים טוב בלילה בזכותם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> את תומכת בסרבנות? לא שמעתי. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> לא, חלילה, זה לא קשור. אבל לבוא ולומר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברים, אל תכניסו מילים לפה. אין פה שום עניין של לדגול בסרבנות, אבל לא יהיה פה אחד בבית הזה שיגנה את האנשים שבזכותם כל אחד מיושבי הבית הזה ישן בשקט, וכך גם כל אזרח במדינת ישראל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול להתחיל בלהגיד תודה לגדי, שבזכותו אנחנו פה בינתיים. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> ישבתי בכיסא היושב-ראש ושמעתי נאומים בקשב רב, מכל הסגנונות, ואני מוכרח לומר שאני קודם כול מקווה, בראש ובראשונה, שהדברים שיצאו מפיהם של חברי הכנסת למה אנחנו מחוקקים ייפלו על אוזניים קשובות, בעיקר של השופטים שהכריחו אותנו להגיע עד הלום. אז כפי שאמרתי לך, חבר הכנסת אלעזר, אין כפייה בחוק. חבר הכנסת לפיד, אין חיפוש בתיקים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אין החמרה של רבנות, אין סמכות של רב בית החולים. יש דבר אחד בחוק הזה, וזה שמירה על הסטטוס קוו – מה שהיה בכל עשרות השנים האחרונות בבית החולים. חבר הכנסת גפני, שהציע את החוק, וחברי כנסת נוספים – יוסי טייב, ינון אזולאי, משה ארבל ועוד חברי כנסת ואנוכי – אני לוקח את החלטת בג"ץ שמונחת כאן לפניי, והשופט הנדל אומר – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תקרא את הכול. את הכול תקרא. את הכול. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אני אקרא את הכול. אני אקרא. אתה יודע מה? אני קודם כול רוצה להתחיל לקרוא את החוק עצמו. אני אקרא את החוק עצמו. "מנהל בית החולים רשאי להחליט". הדבר היחיד שהחוק הזה עושה – נותן סמכות למנהל בית החולים. אותו מנהל בית חולים, שאתה סומך עליו לפתוח חדר MRI, להביא מנתח לב מארצות הברית, לפתוח עוד מיטות במחלקת שיקום, תסמוך עליו בדיוק בהוראות שיינתנו בבית החולים בימי חג הפסח. זו מטרת החוק. ואני מוכרח לומר לך, דיברתי עם אחד ממנהלי הקופות, שמחזיק גם בתי חולים, והוא אמר לי – דיברו חברי הכנסת הערבים על עצם מהות החוק. הרי אנחנו יודעים שגם חג הרמדאן נופל בימי הפסח, ואי-אפשר להגיד: בשעות הללו אתם תאכלו ובשעות הללו לא תאכלו, כי יש שעה שכולם צריכים לאכול. ולכן הוא קבע מאהלים שלמים בשטח בית החולים, שיותר לכל העובדים והאחים, האחיות, ואם ירצו המאושפזים, לאכול בשעה מסוימת, גם אם זה אוכל לא כשר, ובית החולים בעצמו יספק להם את האוכל. אבל אם לא היה את החוק הזה, אין סמכות למנהל בית החולים לקבוע מתחמים מסוימים. זו בדיוק מטרת החוק, ותפסיקו להפחיד את האנשים. אין מגנומטרים לאוכל, אין בדיקה ואין הוראות ולא יוציאו בכוח שום דבר. להתסיס אנשים ולהגיד: זאת מחאת המקרונים – זה פשוט לפלג את העם בדיוק באמירות שלכם. ישבנו, וגם המחלקה המשפטית ישבו ואמרו: הנוסח שלך בדיוק מתאים להשאיר את ההוראות הברורות. מנהל בית החולים יכול להחליט אם הוא קובע מתחמים מסוימים לעובדים שאינם יהודים, ואיך – הוא יחליט. אותו מנהל בית חולים שמחליט שהביקור מסתיים בשעה 21:00 ואחר כך הוא נותן הוראות למאבטחים להורות לאנשים לצאת בשעה 21:00 – הוא לא לוקח אותם בכוח. אין לו סמכות. במקרה הגרוע הוא צריך להביא שוטר כדי להוציא מישהו מהחדר, אבל יש לו כללים, יש לו סמכויות. זאת מטרת החוק. אגב, רב בית החולים לא כפוף לרבנות, הוא כפוף למנהל בית החולים. הוא גם עובד של בית החולים, לא עובד של הרבנות. הרבנות הראשית היא הרגולטור שנותן כללים להונאה בכשרות, כמו בכל מקום. אף אחד לא מכריח מסעדה לקחת כשרות, אבל מסעדה שלוקחת כשרות – יש כללים מהן כשרויות. זאת הסמכות בחוק. מנהל בית החולים רשאי להחליט על הסדרים מיוחדים הנדרשים לשם שמירת כשרות בפסח עבור מטופלים המאושפזים, בין היתר לאחר ששקל חלופות, בדק וראה איך הוא צריך לשמור. אבל הנקודה היא, כפי שאמרתי – אדם שמגיע לבית חולים בחג הפסח לא מגיע מבחירה. אתה יכול להחליט אם אתה הולך לקניון או לא הולך לקניון ושם תחליט אם לשמור. כשאתה מגיע לבית החולים אתה לא בוחר, אתה חייב להיות בבית החולים. במהלך ימי חג הפסח, שעד היום זה נשמר – הינה, אומר השופט הנדל כשהוא עונה לעותרים: "מקור סמכות אפשרי נוסף שהציעו המציעים, לצד סעיף 33 לפקודת בריאות העם, הוא סעיף 9 לחוק זכויות החולה – – – לפי הסעיף, 'מטופל המאושפז במוסד רפואי רשאי לקבל מבקרים בזמנים ועל פי הסדרים שקבע מנהל המוסד הרפואי'. אומנם סעיף זה עוסק, לפי לשונו, בהסדרת ביקורים ולא בהסדרת תחום מזון, אך האפשרות לקבוע 'הסדרים' ביחס למבקרים מותירה פתח לשוני", ולכן אי-אפשר לקבוע את ההסדרים באותו סעיף. גם השופט פוגלמן בעצמו, שהעביר את זה להוראה, הוא אמר: "עשרה חודשים" – אני אקרא את לשונו – שבזמן הזה תחוקקו חוק ותקבעו הסדרים, וזה מה שאנחנו עושים – קובעים זמן בזמן שבית המשפט נתן לנו. הוא נתן עשרה חודשים. אז נכון, היו בחירות, והייתה ממשלה אחרת, וקובעים חוק בשביל לתת את הסמכות למנהל בית החולים להחליט. חבר'ה, אומרים פה הרבה משפטים. אתם מדברים בלי סוף על פילוג העם. ברפורמות – אתם קוראים לזה הפיכה, אבל בסוף הלשונות שלכם גוררים את העם באמת למשהו שהוא לא נמצא שם. אני קיבלתי טלפון לאחר שהעברתי את החוק בוועדה בקריאה ראשונה מכמה מנהלי בתי חולים, ואם אני אגיד את השמות שלהם, אז אחר כך תדאגו שיעשו להם טרור. אמרו לי: תודה רבה שנתת לנו את הסמכות. נתת לי להחליט מה אני אעשה. לא ביקשתי שבית החולים האיטלקי או בית החולים הנצרתי יסגרו שם את המתחם ולא יוכלו להכניס לחם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> משרד הבריאות היה בוועדה, אני לא מבין מאיפה הבאת את זה. צוות משרד הבריאות אמר את דעתו, הוא כתוב בחוות דעת. אתה רוצה שתהיה דעה כתובה – בוודאי שבקריאה שנייה ושלישית יבואו כל צוות בתי החולים. כל צוות משרד הבריאות היה בוועדה, ומשרד המשפטים. הוא גם ביקש לשנות משהו בסוף. "קבע מנהל בית החולים הוראות איסור או הגבלה על הכנסת מזון, רשאי הוא להסמיך עובד" – למה? "ליידע את הבאים בשערי בית החולים". לפי הפסיקה גם ליידע אי-אפשר, ואתם יודעים שזה כך. אז להוסיף מילים – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. אני הייתי בדיון. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> כן נכון. הינה, אני אקריא לך את מה שהשופט פוגלמן אומר. אין לך סמכות להורות ואין לך סמכות ליידע. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול, ליידע יש לך סמכות. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אתם שואלים שאלה: למה אתם מחוקקים חוקים דתיים? אתם גורמים לנגד. אני שואל אתכם שאלה: בשבוע שעבר העברתי כאן חוק נגד הונאה של קשישים. תשאלו אותי: למה אתה מחוקק חוק? תדבר אולי עם הרמאים, תעשה משהו. כל דבר תגידו: למה מחוקקים חוק. אנחנו 30 שנה מתגוננים כנגד החלטות פרוגרסיביות שבסך הכול בסוף משנות סדרי עולם. זאת בדיוק המטרה. אם בית המשפט לא היה מתערב והיה משאיר את זה בדיוק כמו שאתם רוצים, לא היינו נמצאים כאן. לכן, חברי הכנסת, תתמכו בהצעה הזאת, שתעבור היום בקריאה ראשונה. אני קורא לכולם לבוא ולשמוע את הדברים לפני קריאה שנייה ושלישית, ותבינו שזה לא כצעקתה. תודה רבה וחג פורים שמח. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מאוד שמח. מאוד. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי ביקש שמית? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> כנראה הקואליציה. גברתי המזכירה, אנא קראי בשם חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד אוריאל בוסו – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אורנה ברביבאי – נגד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – לא משתתף יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – נגד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – בעד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – נגד יואב קיש – אינו נוכח אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> שמות חברי הכנסת שלא הצביעו בסיבוב ראשון. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ניסים ואטורי – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת יואב קיש – אינו נוכח << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> יש במליאה חברי כנסת שלא הצביעו ורוצים להצביע? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אתה נכחת, אתה לא יכול. לא, אי-אפשר. אי-אפשר על פי התקנון. אין חברי כנסת שלא הצביעו ונמצאים במליאה. אוקיי. תמה ההצבעה, אפשר לסכם את התוצאות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 51, נגד – 46. אני קובעת שהצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13) (הסדרים לעניין מזון בבית חולים בחג הפסח), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה הראשונה ותחזור לוועדת הבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << נושא >> הודעה אישית של שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן << נושא >> << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ג–2022. אני מזמינה ינון אזולאי להציג את הצו. בבקשה. סליחה. אני מאפשרת הודעה אישית, לפני הצגת הצו. השרה דיסטל, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר >> טוב, אחרי שהאופוזיציה הצליחה לנרמל מרד מיסים, ואחרי שהאופוזיציה הצליחה לנרמל מרד כלכלי וחרם כלכלי נגד ישראל, ואחרי שהיא הצליחה לייצר מרי אזרחי וקריאה לשפיכות דמים ברחובות, ואחרי שהיא הצליחה לייצר קריאה לשוטרים לא להקשיב לממשלה, לצבא לא להקשיב לממשלה, למוסד לא להקשיב לממשלה, לשב"כ לא להקשיב לממשלה – אחרי כל הנרמולים האלה, כשבכל יום נחצה פה עוד קו אדום ועוד קו אדום ועוד קו אדום בדרך להשמדת הפרויקט הציוני, לא פחות, אחרי כל אלה – ורק בגלל שהאנשים הנכונים הפסידו בבחירות – אחרי כל אלה הגיע היום למליאה רגע שיא שאני עדיין לא מאמינה ששמעתי אותו. אחרי הרצח של שני האחים יגל והלל הוצאתי סרטון, כי למשרד ההסברה הגיעו הדיווחים של סוכנויות הידיעות בעולם ושל ערוצי התקשורת המובילים בעולם, וכשאתה בתוך ההסברה, אתה רואה מה זה נקרא באמת לעשות עוול למדינה. בשום מקום כמעט לא נכתב התיאור המדויק של מה שהיה שם; בשום מקום לא הודגשו התהליכים שקדמו לדברים האיומים שקרו בחווארה, והם היו איומים לחלוטין. הדיווח היה כל כך חד-צדדי, כל כך מוטה, כל כך אנטי-ישראלי, שהוצאתי סרטון באנגלית לעולם שמסביר מה קדם לפרעות בחווארה, שמסביר איך נראית אימא שקוברת שני בנים, באנגלית, לקהל הבין-לאומי, כדי לנסות ולו במעט לתת קצת אמת אחרי הזוועה שעברנו פה. ה-BDS קלטו את הסרטון שלי והחליטו לשתף אותו בתוך מסגרת השקרים שלהם נגד מדינת ישראל. הם פשוט שיתפו ואמרו שאני משקרת ושאני גזענית וכו' וכו'. עומד פה ח"כ מיש עתיד, ממש לפני דקות ספורות, יוראי להב הרצנו, ומאשים אותי בזה שאני מעליבה את ה-BDS, שאני מטרידה את ה-BDS, ואיך יכול להיות שה-BDS משתף סרטון שלי, שאני תורמת ל-BDS. זה ממש כאילו חבר כנסת ממפלגה ציונית יעמוד ויגיד כאן שחיילים שמגינים על הפעולות שלהם, וה-BDS משתף את זה ומשקר שהם חיילי אפרטהייד או חיילים שמבצעים פשעי מלחמה – יקום ח"כ ציוני ויגיד: החיילים שלנו מטרידים את ה-BDS. זאת אומרת, שימו לב, אחרי שיש לנו BDS פנימי על ידי לפיDS, אז מהמפלגה של לפיDS, קם ח"כ וכועס עליי כי ה-BDS שיתפו סרטון שלי כדי להפריך אותו. עד לאן יגיע הטירוף? אני באמת לא מבינה. עד לאן יגיע הטירוף? אנחנו נמצאים פה במרוץ מטורף, חוצים קו אדום אחרי קו אדום. אני באמת לא יודעת אם הח"כ המדובר אמר את מה שהוא אמר מתוך מחסור קשה ביכולת הקשה לוגית, ביכולת הבנת טקסט, ביכולת אינטלקטואלית מינימלית, או שפשוט באמת מדובר ברשעות חוצת גבולות, אבל חבר'ה מהאופוזיציה, אתם משמידים פה את הפרויקט הציוני. אתם לא שמים לב לזה. הבנו, אתם לא אוהבים את הממשלה הזאת. אתם באמת לוקחים פה את נשק יום הדין, יום אחרי יום זה מסלים. חלאס, חלאס, יש לנו פה מדינה לנהל. די. תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה. << נושא >> צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני קוראת לחבר הכנסת ינון אזולאי להציג את הנושא הבא על סדר-היום – הארכת הצו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), התשפ"ג–2022. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> ינון אזולאי (בשם הוועדה המשותפת): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש, תודה. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ג–2023. חוק האזרחות והכניסה לישראל נחקק לראשונה במהלך האינתיפאדה השנייה, ועיקרו הגבלה על מתן אזרחות, תושבות והיתרי שהייה בישראל לתושבי איו"ש ועזה וכן כמה מדינות עוינות במקרים של איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. התכלית בבסיסו של החוק היא ביטחונית, על רקע מעורבותם בפיגועי טרור של פלסטינים שהם במקור תושבי איו"ש ועזה ונושאים, בעקבות איחוד משפחות, תעודות זהות ישראליות. תעודות זהות אלה אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי איו"ש ועזה לישראל ובתוך ישראל עצמה. העיקרון שבבסיסו של החוק קובע כי שר הפנים לא יעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי איו"ש ועזה וכן לתושבים או אזרחים של איראן, לבנון, סוריה ועיראק. כמו כן קובע החוק כי המפקד הצבאי באיו"ש או אדם שהוסמך על יד שר הפנים לעניין עזה, לא יהיו רשאים להעניק לתושבי אזורים אלה היתרים לשהייה בישראל. איסור זה אינו גורף, שכן בחוק קבועים חריגים וסייגים המאפשרים, במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים, להעניק אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל במקרים אלה: היתרי שהייה בישראל לבני זוג כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מעל גיל 25; רישיונות ישיבה לבני זוג בני 50 ומעלה השוהים בישראל בהיתר כדין עשר שנים לפחות; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14; היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת הפרדתו מהורהו; רישיון ישיבה בישראל במקרים הומניטריים מיוחדים; היתרי שהייה בישראל למטרת טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית, עד שישה חודשים; ולבסוף, היתרים מיוחדים במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה, או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד. מאז נחקק החוק הוגשו נגדו כמה עתירות. בית המשפט העליון עסק פעמיים בשאלת חוקתיותו של החוק. בשני המקרים פסק בית המשפט העליון, ברוב של שישה שופטים לעומת חמישה, כי אף שהחוק פוגע בזכות לחיי משפחה ולשוויון של תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי איו"ש ועזה, הרי שנוכח תכליתו הביטחונית של החוק, פגיעה זו היא מידתית. אזכיר גם כי אף שהחוק מגביל את הזכות לחיי משפחה בישראל, הוא אינו מונע אותה לחלוטין, והיא יכולה להתממש במקום מושבו של בן הזוג שאינו מישראל. החוק אינו מונע מבני זוג, ישראלי ופלסטינית או להפך, להקים משפחה בשטחי יהודה ושומרון, החוק רק מגביל את האפשרות שיעשו זאת בשטח מדינת ישראל, כאמור, נוכח השיקולים הביטחוניים. בשנת 2021 פקע תוקפו של החוק, ובשנת 2022 הוא נחקק מחדש, במתכונת דומה ובכמה שינויים. מנגנון הארכת הוראת השעה הקבוע בחוק מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו לתקופה שלא תעלה על שנה, באישור הכנסת, ולפי המלצת ועדה שתקבע ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי ועדה זו תהיה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה. בדיון שנערך בוועדה המשותפת נשמעה עמדת גורמי הביטחון, ולפיה אוכלוסיית מבקשי איחוד משפחות מהווה אוכלוסיית סיכון, בשל היכולת המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועי טרור. במהלך השנים האחרונות התרחשו בישראל עשרות אירועי טרור שבהם היו מעורבים אזרחים ותושבים שקיבלו מעמד בישראל כתוצאה מאיחוד משפחות או ילדיהם של אזרחים ותושבים כאלה. הוועדה המשותפת השתכנעה מנימוקיהם של גורמי הביטחון בדבר הסיכון הביטחוני הגלום והמוכח באיחודי המשפחות בישראל. הקשרים השוטפים שמתקיימים בין פלסטינים שמקבלים מעמד בישראל לבין משפחותיהם ביהודה ושומרון, לצד האפשרות שיש להם לנוע בחופשיות בשטח ישראל, מהווים תשתית שעלולה לשמש ואף שימשה לא פעם לפעילות טרור נגד ישראל ונגד אזרחים ישראלים. על כן החליטה הוועדה המשותפת להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה ולהאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, לתקופה של שנה נוספת, עד ליום די באדר בי התשפ"ד, 14 במרץ 2024. לכן אני קורא לחבריי, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו. אנחנו נמצאים פחות מ-24 שעות לפני כניסתו של היום הגדול, יום הפורים, יום שמח, יום שהוא שמחה לעם ישראל, שנאמר בו "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". ואני אומר לכם, עם ישראל, זה יום שבו כולנו מאוחדים בשמחה שהתגברנו על אויבינו; יום של שמחה לעם ישראל, יום שהזמן שלנו והמזל שלנו נמצא למעלה. אני אומר, הגיע הזמן שאנחנו, כעם ישראל, כעם היהודי, ננצל את היום הזה לאחדות בינינו, וגם אם יש ביקורת וגם אם יש אולי ריב בין אחד לשני, אפשר לעשות זאת בצורה מכובדת ובצורה טובה, תוך כדי שמיעת האחד את השני. לצערי, בימים אלו אנחנו רואים שיש הרבה קיטוב בעם, הרבה שנאה בעם, והגיע הזמן שכל אחד יאמר – גם אם יש לו מחלוקת עם השני, אפשר לעשות זאת בצורה מכובדת ולא בצורה של אלימות, של התרסה. יש אפשרויות. אנחנו מכירים מחאות, אנחנו מכירים ויודעים מה זה מחאות. אנחנו, כציבור חרדי, לא פעם פגעו בנו. תזכרו את הפגנת המיליון, שאנחנו יצאנו לרחובות ומחינו וקראנו רק קריאת שמע, קריאת שמע וזהו. אמרנו פרק תהילים ונגמר העניין. עשינו מחאה. נכון, לא קיבלנו כותרות, לא קיבלנו ימים של שידורים, כי עשינו קידוש השם בעצם המחאה שלנו. אני לא אומר, אני לא בא לאותם אלה שמוחים, לסתום להם את הפיות, אבל אני רק רוצה להגיד לכולם, אם רוצים הפגנות, אנחנו יודעים לעשות את זה, אבל אנחנו עושים את זה בצורה מכובדת. כשהוצאנו מיליון איש לרחובות, ידענו להוציא אותם בשקט והחזרנו אותם בשקט, במשמעת. אולי בגלל זה גם לא סיקרו אותנו, כי הכול היה בצורה טובה ומכובדת. אבל אנחנו לא מפחדים מאנשים ברחובות, אנחנו יודעים לצאת לרחובות, יודעים לעשות את זה, יודעים לזעוק את הזעקה שלנו, אבל הזעקה שלנו צריכה להיות מהלב, מתוך נימוס, מתוך הכרה בשני. אני אומר לכם, יום אחד, עוד יום אנחנו בפורים. זה זמן של אחדות, זמן של נהפוך הוא, אבל הכי חשוב, זה זמן של שמחה, שמחה עד אין גבול. הגיע הזמן שנהיה שמחים, לפחות נרגיע את הרוחות, ואם אנחנו לא מסוגלים כל הימים, לפחות ביומיים האלה של פורים. הכנסת סגורה, אולי כל אחד יהיה במשתה עם משפחתו, תהיה שמחה. ולנהגים שבינינו, תשתו, גם תשתכרו במידת המותר, אבל לא לנהוג. לפני שאתם נוהגים, את המפתחות שימו אצל החבר, אצל האישה או אצל הבעל – אם האישה רוצה לשתות, כל אחד והדרך שלו, של מי ששותה בבית. העיקר לנסוע ולנהוג שפויים, כדי שנגיע חזרה לבתינו, יחד עם ילדינו, או אל ילדינו, או אל הורינו, כל אחד מהמקום שהוא נמצא. ונגיד לכולם פורים שמח, לעובדי הכנסת כמובן, לערוץ הכנסת, למזכירות הכנסת, ללשכה המשפטית, לרשמי הכנסת, שעושים עבודה והם עושים אותה בשקט, אף פעם לא שומעים אותם, אז תודה רבה, ולסדרנים, לאנשי המזנון, לכולם, תודה רבה לכולם. יוצאים לחופשה מחר ליומיים, אולי נחזור עם השמחה שתלווה אותנו כל השנה. שיהיה לכולנו פורים שמח וחזרה שקטה, בעזרת השם. תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ינון אזולאי. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> רגע, רגע, רגע, רגע, נאפס לך את הזמן. בבקשה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. הדובר הקודם אמר שאנחנו בפורים, חג שמח. בפורים אנשים שמים את המסכות, אבל אני רוצה עכשיו ברשותכם טיפה להוריד את המסכות. כולם מדברים על הרפורמה המשפטית, ואני מדברת על המחטף השלטוני. היום התנהל שיח גם בתקשורת וגם בכנסת פה על הקצינים וחיילי צה"ל שמביעים חשש ממה שמתרחש. ואני רוצה להגיד לכם שהחשש הזה הוא אמיתי. אני מבינה שיש פה מפלגות בכנסת שלא אכפת להן מהחשש הזה, כי רוב בניהן פשוט לא משרתים בצה"ל, אז לא אכפת להם מהסכנות שיכולות להיות לקצינים ולחיילי צה"ל. יש מפלגות בכנסת שדווקא מאוד ישמחו אם יהיו צרות כאלה ואחרות לקציני צה"ל בחו"ל, אבל רוב המפלגות פה, ואני עדיין מאמינה בזה, הן ציוניות. הקצינים והחיילים שהשתתפו בכל מיני משימות של צה"ל, אם המחטף השלטוני הזה יעבור הם יהיו בסכנה ממשית בחו"ל, בפני צווי המעצר. היה בכנסת לפני שבוע דיון חסוי על ההשלכות של המחטף השלטוני שכרגע קורה פה על מעמדם של קצינים וחיילי צה"ל בחו"ל. התמונה היא מאוד מדאיגה, כי בעצם רק מערכת משפט אמיתית, עצמאית, מקצועית שלנו נותנת מטריית הגנה לקצינינו ולחיילינו בחו"ל, בנסיעות לחו"ל. איכשהו הייתי מופתעת שממשלת ישראל לא קיימה אפילו דיון אחד על הנושא, לא שמעה את המומחים האלה – לא משרד הביטחון, לא שר הביטחון, לא האוצר, לא מל"ל, לא ראש הממשלה. אני רוצה להגיד בצורה מאוד מאוד מאוד ברורה שאם המחטף השלטוני שכרגע קורה לנו פה נגד עינינו יעבור ויקרה, חיילים וקציני צה"ל יהיו בסכנה ממשית ומיידית מפני צווי מעצר בחו"ל. אילו חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלנו, כאשר הוא היה חייל צעיר ונמרץ והשתתף בכל מיני משימות בסיירת מטכ"ל היה יודע שממשלת ישראל לא תיתן לו מטריית הגנה בפני כל מיני אירועים לא רצויים בחו"ל, הוא לא יוכל ללמוד בחו"ל, לא יוכל לנסוע לשם, הוא יהיה תחת סכנה של מעצר, מה הוא היה אומר על אותה ממשלה? אילו – מה הוא היה עושה? הוא היה מתגייס למילואים? הוא היה אומר: המדינה הזאת לא שלי. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה לך, חברת הכנסת מלינובסקי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אל תדאגי, הם כבר אמרו שאין להם כאבי בטן. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> גברתי היושבת-ראש, דיון חסוי שנאמרו בו דברים רציניים מאוד, שחבר הכנסת שמחה רוטמן בחר לא להקשיב להם, לעשות כאילו הוא לא שומע. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מרחץ דמים, זה מה שמתרחש בחברה הערבית. אין הגדרה אחרת. מרחץ דמים של ממש על בסיס יומי. אנחנו ב-28 נרצחים בחברה הערבית השנה. המעשים הבלתי-נתפסים האלה קורים כאן ועכשיו, כולנו צופים ושומעים, והדבר לצערי נהפך לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו – עצוב, מזעזע ובלתי נתפס, במדינה שמתיימרת להיות נאורה, מדינת חוק. אנחנו חיים ונושמים את הפשעים האלה יום-יום, שעה-שעה. מה הגבול? אין גבול. מה עושים השרים בנדון? שותקים בעיקר וקצת סיסמאות. עד מתי? הפחד והאימה נהפכו לשגרה בחברה הערבית. החיים בצל האלימות והפשע הם בלתי נסבלים. וכולנו אשמים, הרשויות והממשלות במשך כל השנים. חינוך ונורמות חברתיות התרסקו לתוך מערבולת של אלימות, פשיעה וחוסר שליטה מוחלט. פעם נהגנו להגיד: יש קווים שאסור לחצות. כל הקווים נחצו, כל הגבולות נפרצו. מעורבות רשויות האכיפה והחוק חייבת להיות ברמת ובעוצמת האירוע והתופעה. הרשויות מקיימות חמ"ל להפגנות בתל אביב, אבל לטיפול במעשי הרצח בחברה הערבית לא ראיתי שום חמ"ל, רק סיסמאות שמופרחות לאוויר. זו בכלל ממשלת הסיסמאות והדיבורים, ממשלת הכאילו. פלסטרים לא יעזרו. דרוש ניתוח עומק אשר יעקור את התופעה מהיסוד באופן מוחלט. דרושה תוכנית מקיפה, יסודית ומעשית, הן באכיפה והן בחינוך. במקביל יש לתת אופק ומפלט לצעירים בחברה הערבית – אופק חינוכי-תעסוקתי ומפלט לשעות הפנאי וטיפוח כישרונות. כל זה דורש תשתיות ראויות וכוח אדם מיומן, לכידות חברתית ומעורבות עמוקה של הרשויות באופן שגם ייתן מענה לתופעה ויספק תחושה של ביטחון אישי לאזרחים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מה אפשר לומר עוד על האלימות והפשע בחברה הערבית שלנו? כל המילים נאמרו וכל יום אנחנו מדברים על העניין הזה, אולם לא כל מה שצריך לעשות אכן נעשה. לכן אנחנו רואים שעקומת הנרצחים והפצועים עדיין בעלייה, והיא חדה הרבה יותר משהייתה. אני מבקש מהממשלה הזאת להפעיל את התוכנית שהתחלנו בה במשותפת. אם לא, זה יהיה יותר מסימן שהדם של האזרחים הערבים לא בראש סדר העדיפויות של הממשלה הזו.) אני מסיים. (אומר בערבית: במה שונה הפשע בחברה הערבית מהפשע בחברה היהודית? ההבדל הוא שבחברה היהודית למשטרה יש אפשרויות לפענח את הפשעים ולמסור את הפושעים לשופט, בעוד ברוב הפשעים בחברה שלנו הפושעים נשארים אלמונים. זה לא ייתכן. דמם של הערבים אינו זול.) תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> נוכח גם נוכח. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, לפנינו עומד עוד חוק שכל מטרתו היא שימור העליונות הדמוגרפית היהודית בתוך הקו הירוק. על פי נתונים שהוצגו לכנסת בנושא בשנת 2020, בין השנים 2018 ו-2020 עמד מספר הפלסטינים שקיבלו מעמד בעקבות איחוד משפחות וקושרו באופן כלשהו לטרור לכאורה על אפס, אפס עגול. האם הנתונים האלה גרמו למחוקק להפסיק את ההתעללות באלפי משפחות בקריעה של בני זוג והסללה של משפחות לעוני ולקשיים כלכליים כבדים? גם אם נניח לרגע שקיימים סיכונים, הרי שהארכת הצו בכלל, ובפעם הנוספת בפרט, איננה מידתית בעליל. אף חברה לא יכולה לקיים את עצמה על בסיס של אפס סיכונים. כמעט כל מעשה שאנחנו עושים בחיי היום-יום כרוך בסיכונים, וכך גם כל מעשה במרחב הציבורי. שאיפה לאפס סיכונים משתקת את החברה ומקריבה זכויות וצרכים חברתיים ואישיים אחרים הנפגעים פעם אחר פעם. כלומר, הארכת הצו שוב איננה מידתית וממילא איננה סבירה. במקרה שלפנינו מדובר על נטל לא הוגן ופגיעה קשה בזכויותיו של הציבור הערבי הפלסטיני בישראל, אולם במקרים אחרים יכולה להיפגע זכותו של ציבור אחר באופן בלתי מידתי וסביר. הזכות להקמת משפחה מעוגנת באמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, בסעיף 23, שבו מצוין כי לכל אדם יש הזכות להתחתן כבגירים ובהסכמה. הוראת השעה הגזענית, הארכאית והמתעללת, מטרתה ליצור פילוג של העם הפלסטיני באדמתו, ניכור ובראש ובראשונה עליונות דמוגרפית. הרי גם בחוק הבסיסי, לגבי אזרחים שמבקשים להינשא לתושבים זרים בכלל, ישנה בחינה של כנות הנישואים, והאם יש סכנה לחברה בנישואים אלה על רקע פלילי או אחר ועם בירור הבקשות ניתן להגיע לסיכון שכמעט ולא קיים. יצירת החקיקה הייחודית המכוונת כנגד ציבור מאוד ספציפי, קרי, הפלסטינים, היא גזענות. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנא לסכם. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מעבר לרשעות הגזענית ולאי-מידתיות שבחוק ובהארכתו, הרי גם ביטחון לא יצמח ממנו. התאנות ודיכוי לעולם לא יניבו ביטחון אלא להפך, אלה רק יגדילו את הזעם והניכור. רוצים ביטחון? סיימו את הכיבוש והאפליה וצאו לדרך אחרת, דרך השלום הצודק והשוויון. תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, הנציגה היחידה של האופוזיציה הציונית במליאה, אתם זוכרים מה היה בחוק האזרחות בקדנציה הקודמת? << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני יודע שרק אנחנו הפעלנו אותו – – – אותו קלקול – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בדיוק לזה אני חותר. אני גאה שהסיעה שלי הייתה הסיעה היחידה היום שהצביעה אז נגד החוק, והיא תצביע גם עכשיו נגד החוק, בשל עמדה עקרונית ואנושית, אידיאולוגית. מה החוק הזה אומר? אין בו שום עילה ביטחונית, לא ביטחון ולא בטיח. יש בו דמוגרפיה – זכות שיבה, דמוגרפיה – ולכן העילה היא גזענית. אפילו חלק משופטי העליון אמרו כך – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הציונים גזענים. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה נכון. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> סוף-סוף אתה מבין? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית ומתרגם:) אני אגיד לך מה אמרתי בערבית: אין פסיקה כאשר הציוני פוסק שהציונות היא גזענית. אוקיי. עכשיו, אני רואה שהכנסת, המליאה ריקה לחלוטין, חוץ משתי סיעות, שמייצגות את הציבור הערבי. האופוזיציה בקדנציה הקודמת חברה מסיבותיה שלה לאופוזיציה האידיאולוגית בנושא הזה, שזה אנחנו. למה? כי היא התנהגה כמו אופוזיציה. אבל תראה – (אומר בערבית ומתרגם:) אף אחד. רק את. איפה האופוזיציה? לא התנהגתם כאופוזיציה לוחמנית מתחילת הקדנציה עד עכשיו. לא נתתם פייט. תראו, שלחו שלושה ח"כים חדשים והסתפקו בהם. יבואו עוד כמה, חיזוק. אין פייט, אין קרב. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לפיד עייף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו לא עייפים. בנושא הזה לא נתעייף, כי מדובר בעשרות אלפי משפחות של ערבים פלסטינים שהחוק הזה קורע אותם – קורע אותם אנושית, פיזית, משפחתית. לעיתים משפחה בלי ילדים – – – << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> לפני החוק הזה קרעו את מסעדת מקסים לגזרים. אתה יודע כמה נרצחו שם לפני החוק הזה, ד"ר טיבי, כמה נרצחו שמה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אם על פי זה אחד או שניים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה הקשר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אענה לך מה הקשר – – – << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – – שקיבלה את תעודת הזהות שלה בגלל החוק הזה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בחוק הזה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא מצליח להשיב. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני מבקשת לאפשר לו לסיים את דבריו. בבקשה, חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אם לפי מקרה אחד או עשרה אתה מטיל עונש קולקטיבי, אז כל נער של תג מחיר שיש לו כיפה סרוגה, צריך לתייג אותו כפושע, מחבל, טרוריסט. הוא פוטנציאל למחבל טרוריסט, אבל עדיין לא הוכח לפי המעשים שלהם. אבל יש דתיים שהם לא טרוריסטים. על הדרך שלך לעשות עונשים קולקטיביים – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אתה אף פעם לא מתייחס לעונש קולקטיבי על יהודים, למשל, שעושים מעשים נוראיים עד גבול, למשל, מעשים טרוריסטיים, אוקיי? למשל, בכנסת הזאת יש רק חבר כנסת אחד שהוא מחבל. אתה חבר בקואליציה שלו ולכן צריך לקרוא לכל הקואליציה מחבלים, על פי מה שאתה אומר. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנא לסכם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו לא עושים את זה ולכן, משפט אחרון – אני שב ואומר שאני גאה שאנחנו שוב נצביע נגד החוק הגזעני ביותר. בושה לספר החוקים. (אומר בערבית: בושה לחוקי ישראל, כי אלו החוקים הכי גזעניים ומפלים.) << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אכן, עוד חוק גזעני בספר החוקים של המדינה שמתגאה שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם מסתכלים על החוק הזה אכן רואים שהוא בא במטרה אחת – להנציח את העליונות היהודית במדינה. והפרנויה של הדמוגרפיה לא מסתיימת רק בפחד מהאוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית ובעזה. הפרנויה של הדמוגרפיה נמצאת בלב-ליבה של הממשלה הנוכחית. ואם אנחנו נסתכל על ההסכמים הקואליציוניים שהיו בין השותפים בקואליציה הזו, המאזן הדמוגרפי עלה יותר מפעם אחת בכמה סעיפים, גם בגליל וגם בנגב. ולכן החוק הגזעני הוא עוד חוק שבא להפלות בין אזרח לאזרח. הזכות להתחתן ולהינשא היא זכות יסוד לפי האמנות הבין-לאומיות, ומדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית וחרתה על דגלה להיות דמוקרטית באה להתערב לאנשים בדבר הכי בסיסי שיכול להיות. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא מנע מהם להתחתן. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אי-אפשר במדינה דמוקרטית להחליט עבור אזרח שלה עם מי להתחתן. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> שיתחתנו. מי מנע מהם להתחתן? << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> שיתחתן עם מי שהוא רוצה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> התכלית של החוק הזה היא מטרה אחת – למנוע איחוד משפחות פלסטיניות. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> יכולים להתחתן. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> גם החוק הזה וכל חוק אחר – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שבא להרחיק האזרחים הפלסטינים בתוך מדינת ישראל מהאזרחים הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, לא יעמוד. ההמשכיות והשייכות של העם הזה היא אחת. ולכן, לסיום אני אומר, תחת החירות האישית, תחת הנאורות שלכם, אתם מבקשים שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנא לסכם. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם מתייחסים שאתם העליונות, אתם יכולים להחליט לעצמכם מה אתם רוצים ולמנוע מאחרים זכות בסיסית יסודית, להתחתן עם מי שרוצים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ולכן החוק הזה הוא עוד חוק גזעני בספר החוקים של מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוסף עטאונה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, זוהי מדינת ישראל היהודית. רואים את זה בכל מקום, גם בהתערבות בחיי האזרחים – עם מי יתחתן הבן אדם. יהודי שהוא לא אזרח, חי בארצות הברית, מתחתן עם מי שהוא רוצה, הוא יכול לקבל אזרחות, אבל אזרח שהוא בן המולדת הזו, שאין לו מולדת אחרת מלבדה, מחליט להתחתן, אם הוא מתחתן עם פלסטינית מהעם שלו, לפי מדינת ישראל זה אסור. כל פעם שהמדינה הזו מתגזענת עוד אני מרגיש שזה כמו משל בשפה הערבית: (אומר בערבית ומתרגם:) תן בלע מגל – אין לו מה לעשות איתו. זה אותו דבר לגבי כיבוש העם הפלסטיני. המדינה הזו לא יהודית ודמוקרטית, זו מדינה יהודית ודמוגרפית, גם בחוק הזה, גם בכל נושא אחר. למשל, כבוד היושבת-ראש, מה את מרגישה כשהמדינה שלך מאז 48' עד עכשיו בנתה 940 יישובים חדשים, כולם ליהודים, ואפס לאזרחים הערבים? מה את מרגישה? יש הבדל בין אפליה לבין אפרטהייד. אפליה זה כשמדינה בנתה 940 יישובים חדשים, מגיע לנו 180 יישובים חדשים בהיותנו 20%, אז בונה 100 ולא 180. זו אפליה. בונה 90, 80, זו אפליה. אבל אפס זו לא אפליה, זה מעבר לכך. זו מדיניות שאומרת שהמדינה היא של עם אחד וקמה על חשבון עם אחר, נקודה. הכי ברור שיש. אני מתבונן בהתנהלות של חברי הימין ואני מרגיש את חטא היוהרה. חטא היוהרה. כל זה יהפוך נגדכם. כל זה יהפוך נגדכם. בסופו של דבר יש פה עם איתן, יש לו מודעות לאומית, והוא נאבק למען הערכים הנעלים ביותר, שזה שלום ושוויון. זה שלום ושוויון. אין ערך יותר נעלה מהערך הזה. בסופו של דבר דרכנו תנצח ודרכם של הגזענים היא דרך נפסדת. תודה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, עוד פעם מגיעה לכנסת הוראת השעה בחוק האזרחות שמונעת ממשפחות את היכולת לחיות במולדתן בכבוד; סליחה, אפילו לחיות ביחד כזוג. להוראה הזאת צריך לקרוא בשמה האמיתי – הוראת הפרדת המשפחות הפלסטיניות, הוראה שהיא בושה וחרפה לכל משטר דמוקרטי. אמרנו דמוקרטיה? כבר מזמן אין במקום הזה. אל לכם לשכוח שמדינת ישראל מתגאה שהיא המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אבל מה שאתם רוצים לאשר כאן היום – – – << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – תגידי, בבקשה, יש מדינה אחת במזרח התיכון שכובשת עם אחר חוץ ממדינת ישראל? << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אין בעולם, לא רק במזרח התיכון. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לכן היא – – – האחרונה ביותר. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל מה שאתם רוצים לאשר כאן היום – – << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> יש מדינה – – – << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – זה ההפך המוחלט מדמוקרטיה. זאת הגזענות לשמה. בקדנציה הקודמת ניסינו לעשות כאן שינויים – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – לייצר פשרה – לא כי אנחנו רואים משהו טוב – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – בחוק הגזעני הזה. נהפוך הוא, אנחנו מתעבים אותו. אבל ליבנו עם האנשים שחיים כאן עשרות שנים ללא זכויות, ללא יכולת לעבוד, לקבל ביטוח רפואי, לנסוע ביחד כמשפחה, לחתום על ניתוח של הילד, אפילו במקרה חירום, לקבל רישיון נהיגה. תגידו, יש משהו יותר פשוט מזה? שתבינו, המשפחות האלה הן ללא עתיד. כל פעם צריכים לחדש את התושבות הארעית שלהם, כל הזמן חוששים מהרגע שיגידו להם ללכת, להפריד אותם מבני זוגם, מהילדים שלהם. אגב, הם לא מסכנים אף אחד, הם חיים כאן בינינו זה שנים ולא סיכנו חיים של אף אחד. אבל האמת, לכם בשלטון לא אכפת. בהתחלה אמרתם צורכי ביטחון, היום אתם לפחות לא מסתירים את זה. זה לא ביטחון, זאת גזענות. זה עוד עוולה מעוולות הכיבוש. יש בצד שלנו מי שחושבים או הכול או כלום – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – מי שגם בקדנציה הקודמת התנגדו לכל סיכוי לפשרה. זה אולי עושה נעים למצפון, אבל לא עוזר לאף אחד. זו הסיבה שפעלנו כדי לקדם פשרות, כדי לתת מענה למקרים הומניטריים, אבל לצערי, לזה לא היו מספיק שותפים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנא לסכם. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ברשותך, כמה משפטים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> כמה משפטים, כי אנחנו כבר אחרי הזמן. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בסוף, המפלגות היהודיות מפחדות שיחשדו בהן שהן אוהבות ערבים. חטא גדול, בל ייסלח. מפחדות ובורחות, ויש כאלה שמתגאות במעשה המתועב הזה. תפסיקו להפחיד, תפסיקו להשניא, תפסיקו לענות ולגרום סבל לאותן משפחות. תאפשרו להן זכויות בסיסיות, תאפשרו להן חיים בכבוד. לפני שנה וחצי כל מי שהיום בקואליציה התנגדו להצעה הזאת. אני קוראת לכם לעצור ולחשוב, אולי באמת יש מה לתקן, אולי צדקתם כשהתנגדתם. אני מבקשת מכם לרגע אחד, שימו את האנושיות לפני הגזענות, שימו את החמלה לפני השנאה. אבל איך? אנחנו לא נשלה את עצמנו. כאשר הראשון רוצה לשרוף, השני רוצה למחוק והשלישי עכשיו רוצה להשמיד, לאן עוד אפשר לרדת? יש גבול לתחתית, תגידו? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. אחריו, אחרונת הדוברים – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נודה שבית המשפט העליון לא רואה שהחוק הזה ראוי להיות בספר החוקים של מדינת ישראל, ולכן כפה על הכנסת והממשלה להביא אותו בתור הוראת שעה. אני בטוח, גברתי, שאחרי הרפורמה המשפטית הממשלה והכנסת יוכלו לשריין את החוק הזה לא כהוראת שעה אלא כחוק קבוע, ואפילו להפוך אותו לחוק-יסוד. לגבי הטיעון הביטחוני, אני חושב שאם הנתונים על אודות מעורבות מסוימת של בני משפחות שהן מעורבות נכונים, ההסבר ההגיוני להקשר הזה הוא העוול שאותם ילדים מרגישים, והתנהלות הרשויות מולם כאשר מונעים מהם את הזכויות הבסיסיות גם להם, גם להורים שלהם, בהקשרים רבים. בשנה שעברה הייתה לנו הזדמנות נדירה – מ-2003 עד היום, 20 שנה – זו השנה היחידה שקיימנו דיון ציבורי מסביב להשלכות של החוק הזה; לא רק המחלוקת המהותית על החוק, אלא ההשלכות האמיתיות של החוק הזה. חודש שלם דנו בחוק הזה. בסופו של דבר קיבלנו החלטה שאנחנו הולכים על פתרון בשני שלבים: שלב שבו נוכל לתת מענה למשפחות שנמצאות היום בתוך גבלות מדינת ישראל, כמעט 10,000 משפחות, והמדינה לא תגרש אותן, לא תוציא אותן ותשלח אותן לגדה המערבית ולרצועת עזה. הן יישארו. מרכז החיים שלהן מתנהל בטייבה, מתנהל בחורה, מתנהל בנצרת, מתנהל בכל יישוב ויישוב ערבי. ובכל זאת, ולמרות שחלק מהמשפחות האלה הן גם לפני – יש כמעט 500 משפחות לפני 2003, לפני שהחוק הזה התקבל כהוראת שעה בכנסת, ובכל זאת עדיין לא מוצאים מענה; לא אלה שהקימו את המשפחה שלהם לפני 20 שנה, לפני החוק, ולא אלה שלפני עשר שנים וכו'. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנא לסכם. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ולכן יש כאן אטימות. היה לנו סיכוי בקדנציה שעברה לתת מענה, אומנם מענה חלקי, לאותן משפחות, אבל לצערנו היום אנחנו בשעה 01:00, באמצע הלילה – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אנא לסיים. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – והכנסת מאשרת את החוק הזה בלי דיון ציבורי, בלי לבדוק את ההשלכות השונות של החוק הזה. לכן, כואב מאוד שאנחנו צריכים שוב, בכל שנה, להתמודד עם החוק הזה. כבר מחבריי תיארו את התיאור המדויק לחוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה לך. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. אני לפעמים שואלת את עצמי עד כמה אפשר שבני אדם, ועוד פוליטיקאים, ייצרו לעצמם אשליה, יחיו בתוכה, יאמינו בה, ואחר כך, כשתתנפץ האשליה הזאת, יאשימו את אלה שלא רצו להאמין באשליה ושהיו עם עיניים פקוחות וראו מה קורה בעניין הזה. בנושאים עקרוניים מהותיים אין פשרות, כי פשרות הן מדרון חלקלק, שבסופו של דבר יש כניעה לקו הגזעני שמנסה להכתיב לנו את צורת החיים שלנו – עם מי צריכים להתחתן, איפה צריכים לחיות, איך אנחנו צריכים לחשוב ומהי הזהות שלנו. זאת שיטת הסלמי, ומי שלא רואה אותה, שיחיה בעצמו באשליה הזאת ויבכה על ארמונות החול שירדו ברגע. הרי מה קרה בקדנציה הקודמת? הייתה שרת פנים שאמרה: אני לא אעביר דבר כזה ולא אתן יד, אפילו לפשרה-אשליה, שכל המשפחות שהחוק הזה הזיק להן עמדו נגדה, נגד מה שנקרא אז פשרה. ואנחנו היינו כאן. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהתקיים דיון. כל פעם שהחוק הזה, ההוראה הזאת הובאה לכנסת, היה דיון ציבורי, כי היו אלפי אנשים בחוץ שחיכו ודיברו על הכאב שלהם, אז בואו לא נשלה את עצמנו. מה שקרה, הימין התאחד בנושא הזה, והמרכז – ואני לא קוראת לו שמאל – השתפן כהרגלו, כמו היום. כל מי שיוצאים להפגין למען הדמוקרטיה עלק, יוצאים היום מהמליאה, כי הם יודעים שאם הם יושבים פה הם רוצים להצביע עם החוק. הם הצביעו עם ההוראה, הם עוד יצביעו איתה, וימשיכו להצביע ולהתבכיין על הדמוקרטיה. הדמוקרטיה בלתי אפשרית כאשר אתם מחוקקים חוקים גזעניים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו כבר אפילו לא נדבר על זכות אלה שנמצאים תחת כיבוש, אנחנו מדברים על זכות האזרחים. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האזרחים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת כהן. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת כהן, אני אוציא אותך. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> את תומכת בה. אין קריאה ראשונה? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> אני אומרת לך לפני הקריאה הראשונה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> מה נשאר לכם? תתמכו גם בגוב האריות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האזרחים שיש להם את הזכות לבחור, האזרחים שולחים את הנציגים שלהם פה כדי להגן על הזכויות שלהם ולא להתפשר בנושאים עקרוניים, בנושאים קיומיים. בנושאים של זהות לא מתפשרים, כי אז זו כניעה. זו כניעה, ושלא ימכרו לכם אשליות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל – – – בשבילנו, גברת. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תקראו מה אמר – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה. נא לסכם. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> – – – תומך בטרור כל יום וכל לילה. לגרש – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת חנוך. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא – – – לכם. לא – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת חנוך. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – – בינתיים יש תומכי טרור יחידים בבניין הזה ועשיתם מהם שרים. תומך טרור אחראי למיגור הטרור. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> איפה גוב האריות? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> – – – לא יהיו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ובינתיים אנחנו פה ונישאר פה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה רבה לך. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> איפה גוב האריות? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא יהיה תומכי טרור. לא יהיה, לא יהיה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת חנוך מלביצקי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבר ראיתי כמוכם עפים מהבניין ונשארנו. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה לא גוב האריות, זה גוב השקיות. כולם כבר בשקים. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, אני קוראת אותך בקריאה ראשונה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> פעם ראשונה? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> כן. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חבר הכנסת ינון אזולאי מסכם? מישהו מכם מסכם? לא. אז אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם. אנחנו מצביעים על בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. אנא הצביעו. הצבעה מס' 1 בעד בקשת הממשלה – 20 נגד – 9 נמנעים – אין בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, נתקבלה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> בעד – 20, נגד – תשעה, נמנעים – אין. אני קובעת שבקשת הממשלה התקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הקואליציה בעד, וגם נציגת האופוזיציה. << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> נכון. כי אנחנו ענייניים ולטובת המדינה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני הגנתי. מה את רוצה? << יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >> חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שני י"ג באדר התשפ"ג, 6 במרץ 2023, בשעה 09:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 01:01. << סיום >>