דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"א ישיבה של"ו הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושש של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, כ"ז באדר התשע"ב (21 במרס 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 שאילתות דחופות 7 407. אכיפת החוק למניעת מפגעים, התשכ"א–1961 7 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 7 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 9 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 14 גאלב מג'אדלה (העבודה): 21 409. תשלום בכרטיסי אשראי בבתי-חולים ממשלתיים 22 שכיב שנאן (העצמאות): 22 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 22 שלמה מולה (קדימה): 26 הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב–2012 26 דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 27 זבולון אורלב (הבית היהודי): 29 שלמה מולה (קדימה): 31 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53), התשע"ב–2012 36 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 36 הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012 46 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 48 דב חנין (חד"ש): 56 עתניאל שנלר (קדימה): 75 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 77 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 78 השלמת הרכב ועדות הכנסת 83 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 83 הודעת הממשלה על חזרתה מהצעת חוק 84 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 84 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012 85 ציון פיניאן (הליכוד): 85 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 88 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 88 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ב–2012 89 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 89 כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): 91 הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012 96 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) 96 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 98 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 106 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 106 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2012 106 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 107 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138), התשע"ב–2012 112 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 112 הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012 117 יצחק הרצוג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 117 אורי מקלב (יהדות התורה): 121 אברהם מיכאלי (ש"ס): 122 הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012 126 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 126 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104), התשע"ב–2012 128 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 129 הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012 132 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 133 שר התקשורת משה כחלון: 138 סגן שר האוצר יצחק כהן: 147 שר התקשורת משה כחלון: 152 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 154 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 154 הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012 158 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 159 יצחק הרצוג (העבודה): 160 שלי יחימוביץ (העבודה): 162 אבישי ברוורמן (העבודה): 164 דוד אזולאי (ש"ס): 167 מאיר שטרית (קדימה): 168 דב חנין (חד"ש): 169 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 170 נסים זאב (ש"ס): 172 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 176 הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012 178 שר המשפטים יעקב נאמן: 178 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 180 מאיר שטרית (קדימה): 181 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 182 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 182 הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012 183 נסים זאב (ש"ס): 184 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב), התשע"ב–2012 185 שר המשפטים יעקב נאמן: 186 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 188 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 191 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 192 מאיר שטרית (קדימה): 193 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב), התשע"ב–2012 196 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 196 מאיר שטרית (קדימה): 198 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 201 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 201 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב), התשע"ב–2012 202 נסים זאב (ש"ס): 202 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012 206 שר המשפטים יעקב נאמן: 207 מאיר שטרית (קדימה): 210 שלי יחימוביץ (העבודה): 212 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 215 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 215 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012 215 דב חנין (חד"ש): 218 נסים זאב (ש"ס): 219 החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5), התשע"ב–2012 223 כרמל שאמה-הכהן (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 223 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 224 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 224 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35) (מימוש תווי קנייה), התשע"ב–2012 224 כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): 225 הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום הטלפוניים, התשע"ב–2012 228 אורי מקלב (יהדות התורה): 229 כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): 233 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 98) (קרן ייעודית לחינוך מכספי היטל השבחה), התשע"ב–2012 235 יריב לוין (הליכוד): 235 נסים זאב (ש"ס): 238 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 242 חילופי גברי בוועדות הכנסת 245 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 245 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 246 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 246 הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012 246 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 247 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 250 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 251 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 251 הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012 252 יריב לוין (הליכוד): 253 נסים זאב (ש"ס): 254 הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012 256 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 256 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 265 דב חנין (חד"ש): 271 הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012 274 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 274 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55) (רשיון לשירות מודיעין), התשע"ב–2012 286 כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): 287 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32), התשע"ב–2012 289 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 289 הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012 293 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2012 296 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 296 אורי מקלב (יהדות התורה): 301 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי, כ"ז באדר התשע"ב, 21 במרס 2012. לפני שנתחיל בסדר-היום, הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. <שאילתות דחופות> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לסדר-היום. הנושא הראשון על סדר-היום הוא שאילתות דחופות, והשאילתות מייד יתחילו. שאילתא ראשונה – שאילתא דחופה של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, ששאלה את השר להגנת הסביבה. בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי. רק נמתין שהשר יעלה. בבקשה. <407. אכיפת החוק למניעת מפגעים, התשכ"א–1961> <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לפני שאנחנו נמשיך, אני רק אדגיש שמקריאים את השאילתא כפי שהוגשה כלשונה, ולא מציגים חפצים בשאילתות. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> כן, כן. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> טוב. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> סעיף 2 לחוק אוסר על גרימת רעש חזק או בלתי סביר, שמפריע או עלול להפריע לנמצאים בקרבתו. רצוני לשאול: 1. כמה תלונות על מפגעי רעש התקבלו במשרדך בשנה האחרונה? 2. כמה מתוכן – על הרעש מבתי-התפילה? 3. מה נעשה לאכיפת החוק? תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה רבה. אני קודם כול מודה לחברת הכנסת מיכאלי, שהיא מעלה באמת נושא שהוא נושא חשוב מאוד, מפגעי רעש, ובפרט מפגעי רעש מבתי-תפילה. 1. אז קודם כול אני אפרט שבאגף פניות הציבור של המשרד להגנת הסביבה התקבלו בשנת 2011 2,600 פניות בנושא רעש. צריך אבל לציין שפניות רבות בנושא רעש מתקבלות ישירות ברשויות המקומיות ובמשטרת ישראל. כלומר, העובדה שהגיעו 2,600 פניות רק לאגף פניות הציבור במשרד להגנת הסביבה מעידה שככל הנראה מדובר בתופעה רחבה. משטרת ישראל בעבר אמרה לנו שהכמות הכי גדולה של תלונות בכלל אלו תלונות בתחום של רעש. 2. באופן ספציפי, מתוך אותן פניות שהגיעו אלינו בשנת 2011, 55 פניות היו בנושא מפגעי רעש ממסגדים, פנייה אחת בנושא של מפגעי רעש מכנסייה ופנייה אחת בנושא מפגעי רעש מבית-כנסת. אוקיי. אז אני חוזר, 55 פניות על רעש ממסגדים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מתוך סך הכול כמה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מתוך 2,600 פניות – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> 2,600. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – בנושא רעש. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן, כן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> רעש זה אזעקות מכלי-רכב, בנייה, משיפוצים וכלי גינון וזיקוקים ואירועים ומסיבות וחתונות. 3. באשר לשאלה השלישית, מה נעשה לאכיפת החוק. המשרד להגנת הסביבה פועל ליישום הסמכויות המוקנות לו מכוח החיקוקים הרלוונטיים למפגעי רעש בשלושה היבטים: א. במישור המינהלי, באמצעות הוצאת התרעות, צווים ושימועים; ב. בהליך הפלילי המובהק, ניהול תיקי חקירה; בעבירות של גרימת רעש, ישירות, באמצעות החוק למניעת מפגעים, תקנות רעש, או כאשר מדובר בהפרות של תנאים לרשיון עסק מכוח חוק רישוי עסקים. וסמכות שלישית, באמצעות צו סדר הדין הפלילי, ברירות משפט, החוק למניעת מפגעים, תקנות רעש. כשיש בו סעיפים שלגביהם נעשה הליך שמאפשר לתת קנסות, למשל מפוחי עלים, אז בתרחישים כאלו המשרד פועל מול המפעיל או מי שגרם לרעש ישירות, למשל מפעיל המפוח, או הרשות המקומית, שהיא הגורם שמטעמו פועל המפעיל, ונותנים קנסות. מפקחי המשטרה הירוקה פועלים לאכיפת החוק למניעת מפגעים. יצוין שעבירה באמצעות ברירת משפט ניתנת ליישום רק כאשר ישנה עבירה ספציפית המנויה בצו, ורק כאשר ישנה עדות ישירה על זהות מבצע העבירה. לעניין אכיפת מפגעי רעש ממסגדים, בשל הרגישות הציבורית והפוטנציאל להתלקחות הזירה, המשרד נדרש לליווי משטרתי על מנת לבצע פעולות אכיפה, דוגמת תפיסת גורמים אחראים או תפיסת ציוד הכריזה. לצערי הרב, הנושא הזה איננו נמצא, ככל הנראה, בסדר העדיפויות של משטרת ישראל, ועל כן, למרות פניות שלנו פעמים רבות למשטרת ישראל, לא מוקצים הכוחות הנדרשים כדי ללוות את מפקחי המשרד ולבצע את פעולות האכיפה הנדרשות. בשנה האחרונה, לראשונה, פתח המשרד בכמה מקרים תיקי חקירה של מפגעי רעש מבתי-תפילה, ואלו עומדים בפני השלמה ויועברו לטיפול והחלטה של הפרקליטות. בנוסף, המשרד מנסה לפעול, כמובן, קודם כול בדרך של הידברות, על מנת להביא לחיבור מסגדים שאינם נתונים תחת החסות של אגף עדות דתיות במשרד הפנים למערכת כריזה מרכזית שקיימת בחלק מהיישובים; לצערי בחוסר הצלחה עד כה. יש לציין כי בכל האמור על מפגעי רעש ממסגדים בשטחי A ו-B ביהודה ושומרון, החוק למניעת מפגעים אינו חל באזורים אלו. ומשפט אחרון שאני רוצה לומר, שלפי מיטב הבנתי, תחושתי וכמי שמסתובב בשטח, כולל ביפו למשל, מי שסובל מהתופעה הזו, שאיננה קיימת במדינות מערביות אחרות, גם כאשר קיימים שם מיעוטים מוסלמיים גדולים, זה לא רק הציבור היהודי או הנוצרי בישראל; גם הציבור המוסלמי במדינת ישראל סובל מכך שיש חוסר תיאום בין מסגדים, או שיש איזו תחרות, אפילו, וכל מסגד כורז בכל שעה שנראית לו ובכל ווליום שנראה לו, וגם לאורך זמן כפי שנראה לו, ואני חושב שזה פוגע גם באוכלוסייה המוסלמית בישראל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, יש לך אפשרות לשאלה נוספת. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אדוני השר, אני קיבלתי הרבה מאוד פניות מציבור שאכפת לו ושזה מפריע לו. אני מבקשת להתייחס לנושא של רעש ממסגדים, במיוחד בשעות הבוקר, יותר ברצינות, מכיוון שבשעה 04:00 אין כמעט למי לפנות. גם המפקחים של המשרד לאיכות הסביבה לא נמצאים בשטח, גם אנשי המשטרה לא נמצאים בשטח. הציבור לא יודע לאן לפנות. יש ארבעה משרדים, שהם כעיקרון יכולים לטפל בנושא: המשרד לביטחון פנים, המשרד לאיכות הסביבה, יש רשויות מקומיות. הנושא עדיין לא טופל כמו שצריך. לפחות אני מבקשת את התמיכה בחוק שאני יזמתי, חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור שימוש במערכת כריזה בבתי-תפילה). החוק כרגע – עוד לא הצלחנו להעביר. בעצם, העלינו את זה לוועדת השרים לענייני חקיקה, אבל עצרנו לפני ההצבעה, ואני מקווה שבמושב הבא – זה היום האחרון כעיקרון, ואנחנו יוצאים לפגרה – במושב הבא אני מתכננת להעלות את החוק עוד הפעם – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מה השאלה? <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> – – ואני מקווה מאוד שתוכל לתמוך בהצעת החוק. טוב שמיקי איתן נמצא כאן ושמע את התשובות שלך, מכיוון שהוא בעצמו התנגד לחוק, ועדיין הנושא הזה לא מטופל. אני מבקשת תמיכה מהמשרד. תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני רוצה לחדד את הנקודה, אולי לא הובנתי כהלכה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש לי שאלה נוספת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה רשום, חבר הכנסת טלב אלסאנע. יש לך שאלה נוספת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> באופן עקרוני – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רגע. השר לא סיים לענות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אבל אין דבר כזה. אחרי השאלה הנוספת שלה, אז כל אלה שרוצים להצטרף מצטרפים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו ניתן לו לענות, כי הוא התחיל לענות, ואז אתה תוכל לנצל את זכותך גם לשאלה נוספת, שאישרתי לך בזה הרגע. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> באופן עקרוני, כבר היום שימוש במערכות כריזה באזורי מגורים זה עבירה על-פי החוק הקיים. זה מה שאני מנסה לומר. זה לא נכון שמפקחי המשרד להגנת הסביבה לא נמצאים בשטח. הם רוצים מאוד להימצא בשטח, אבל כיוון שכפי שציינתי יש חשש שבגלל הרגישות של מקום שבו צריך לבצע פעולות אכיפה יכול להיגרם ויכולה להתעורר איזו התלקחות, אנחנו נדרשים לליווי משטרתי. כיוון שהיום נושא סדר העדיפויות של משטרת ישראל ואל מי היא מתלווה ואל מי לא – אם אני זוכר נכון עומד בראש המשרד שר ששייך למפלגה של השואלת – בשלב זה אני מודיע שכל מקום שבו משטרת ישראל תסכים להתלוות אל מפקחי המשרד אנחנו בהחלט – אני שמתי את זה במקום גבוה בסדר העדיפויות. בכל נושא הרעש בכלל מתבצעות פעולות אכיפה ויש כתבי אישום לגני-אירועים ואולמות שמחה בארץ, והיו פסקי-דין לאחרונה בתביעות שהמשרד הגיש. באותם מקומות שבהם כדי לאכוף אנחנו זקוקים לליווי משטרתי לא יהיו ולא יכולות להיות פעולות אכיפה עד שהמשטרה לא תואיל להתלוות אלינו. לכן אני חושב שהמפתח טמון קודם כול בסדר העדיפויות של משטרת ישראל. הציבור יכול להמשיך בשמחה רבה, ואנחנו נקבל את התלונות אל המשרד להגנת הסביבה, ובעיריית תל-אביב ובעוד רשויות מקומיות הן מתקבלות, אבל יהיה קשה מאוד לבצע אכיפה בלי שיהיה ליווי משטרתי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אדוני השר, באירועים, למשל, הפקחים שלכם לא יכולים להגיע אם אין שוטר שנלווה אליהם, אם יש תלונה על רעש? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> באיזה אירועים? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> באירועים, בשמחות וכו'. אולמות חתונה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא. אני עוד הפעם אדגיש. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תבהיר, כן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כשיש היערכות של משטרה וגורמי ביטחון איזה סוג פעולות יכולות להביא לאלימות או להתלקחות. כשהמשרד בא ורושם או פותח בחקירה נגד אולם שמחות, הוא לא חייב לקבל ליווי משטרתי. כשהוא נכנס בלילה או רוצה להיכנס בלילה למסגד או לכפר שבו יש מסגד כדי להחרים את מערכת הכריזה, כי זה חפץ שעל-פי חוק סדר הדין הפלילי מבוצעת בו לכאורה עבירה, כי מדידת הרעש מראה שהוא בווליום מאוד מאוד גבוה, אז אנחנו נדרשים לליווי משטרתי, וליווי משטרתי כזה לא ניתן. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הבנתי. תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, שאלה נוספת. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אז מה הפתרון? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הפתרון הוא שתגישי שאילתא נוספת אל השר לביטחון פנים ותשאלי אותו מדוע משטרת ישראל מסרבת להתלוות למשטרה הירוקה כשהיא מבקשת לעשות פעולות אכיפה למסגדים. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> לשיטור העירוני אין מכשירים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא מדבר על שיטור עירוני. אני לא מצליח להסביר את עצמי. אני לא צריך שום עזרה מקצועית. אני צריך עזרה – למשרד שלי יש מדי רעש ויש אנשים שיכולים ומוכנים לצאת לפעולות הללו, אבל מבחינת ביטחונם ושלומם של המפקחים של המשטרה הירוקה – אין להם סמכויות לעצור אנשים שמתפרעים או נוקטים פעולות אלימות, ולכן צריך ליווי של משטרה כחולה לפעולות הללו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, על-פי הנתונים שקיבלנו מהשר, מדובר ב-2,600 תלונות מדי שנה ו-50 בערך לגבי מסגדים. זאת אומרת, התלונות לגבי עניין מסגדים הן פחות משני פרומיל. זאת אומרת, 99.8% מהתלונות הן על רעשים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מקווה שאני לא טועה במתמטיקה, אבל 50 מ-2,500 זה 2%. או אולי אני טועה? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא. 2% זה אם היה מדובר בפחות. אבל, 2%, אז 98% מהתלונות הן על רעשים אחרים, ולכן, לדעתי, השאילתא צריכה להיות לסגן שר הבריאות, כי היא מצביעה על אלרגיה, שהיא מחלה של השואל, מאשר שאלה עניינית – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, לא, לא. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – ואני מאוד מצטער – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אדוני, אדוני – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תתבייש לך. יש – – – דיבור פשוט גועל נפש. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – שהשר נגרר לפרובוקציה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אדוני חבר הכנסת טלב אלסאנע – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תתבייש לך. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – הייתי בטוחה שיש לך שאלה עניינית. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מאוד עניינית. מאוד. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו לא מנצלים את – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לנפח 2% מעבר ל-98% – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא. חבר הכנסת, זכותו – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – זה אומר דורשני. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אדוני חבר הכנסת טלב אלסאנע – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אז עכשיו אני שואל את – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, תן לי להשחיל מלה בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קודם כול, אני בכלל חושב שצריך להגיש תלונה לוועדת האתיקה, כי אם הוא מדבר – – – זו – להוציא אותו מהמליאה – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תוכל לבחור חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ולא להתייחס בכלל לדבריו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> בוודאי אפשר להגיש. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה יכול – השר גלעד ארדן, שאלה נוספת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זו התנהלות – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, לא. זו שאלה נוספת לסגן – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זו התנהלות בזויה. זה ביזיון. זו התנהלות בזויה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני מבקשת. אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> את לא יכולה לקרוא אותי לשום סדר. אני שואל שאלה – – – הסמכות שלי והזכות שלי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מבקשת לסגור את המיקרופון לחבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> סליחה, סליחה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא. אנחנו לא ננצל פה – אתה יכול לדבר בשקט. אני הייתי בטוחה ששאלתך עניינית. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה סטטיסטי – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אפשר היה גם להגיש. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה הכול סטטיסטיקה – – – לא שאלתי – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מבקשת לסיים את הדברים, כדי שחברך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, יוכל לשאול את השאלה שלו, ואני מאמינה ששאלתו תהיה עניינית. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, לא. אני מבקש – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני אוכל באמת, כפי שהציע השר, לפנות לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי ולהציע לה להגיש תלונה בוועדת האתיקה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> עוד לא שמעתי – – – מהרעשים האלה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה, אף שאני לא נוהגת לעשות את זה במשמרת שלי. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – מה עושה המשרד שלו ברמת-חובב? זה דבר – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה הדבר – – – להציג את זה – – –? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת טלב אלסאנע – להוציא אותו החוצה בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא שמעתי שאנשים נהרגים מהדבר הזה, אבל ברמת-חובב כן נהרגים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לכל חבר כנסת יש זכות להעלות שאלה לשר, גם אם מדובר אפילו במקרה בודד אחד. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה – – – ישראל ביתנו? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מבקשת ממך לצאת החוצה. תוכל להיכנס בעוד חמש דקות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – חברה שלך? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הסאגה הזאת תיפסק. תודה. בבקשה להוציא את חבר הכנסת טלב אלסאנע. תוכל להיכנס בעוד חמש דקות. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. (חבר הכנסת טלב אלסאנע יוצא מאולם המליאה.) <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני השר, ממשלת ישראל, אולי זו הפעם השלישית בכהונה שלי, שכמעט עוד חודש היא שנתיים, שאני מלא הערכה אליה בזה שהיא עצרה את הצעת החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה, כי ממשלת ישראל הבינה ביושר שזו התגרות במוסלמים. הצעת החוק פשוט מתגרה במוסלמים, והסכסוך הפלסטיני-ערבי–ישראלי הוא סכסוך פוליטי. לא רוצים להפוך אותו לסכסוך דתי. כאן היתה התנהלות מושכלת של ממשלת ישראל, ועדת שרים לענייני חקיקה, ואני מצדיע להם על כך ששמו את הצעת החוק בצד. גם אם אני לא מסכים עם הממשלה, צריך להגיד את הדברים ביושר. בדקה התשעים היא נעצרה. מה שאתה מתכוון בליווי משטרתי – אני ממליץ לך, בהמשך לשיתוף פעולה בינינו: אין לנו שום כוונה בקריאה לתפילה, שזה אחד הדברים הקדושים למוסלמים, להציק חס וחלילה לאחרים, גם לא למוסלמים שלא באים לתפילה. לכן הדבר הזה, צריך להחריג אותו מכל הרעשים ולעשות אותו בהסדר ובהבנה. אתן לך דוגמה. המואזין בג'סר א-זרקא ב-04:30 ולא ב-04:00, והיום ב-04:50, קורא לתפילת שחרית. אני נגד זה שהמואזין שלי בג'סר א-זרקא יפריע לאנשים בקיסריה בשנתם. לכן הצעתי לקיסריה ולג'סר-א-זרקא ביחד לשמור על שכנות טובה ולהגיע להבנה איך אפשר שהמוסלמי יתפלל ויקראו לתפילה ולכבד את האקט הדתי המקודש הזה בלי להפריע לשכנים, כי באסלאם יש תביעה חזקה לכבוד לשכן. תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קודם כול, אני מאוד מעריך ומכבד את מה שאמרת ואותך באופן כללי ואת הפעילות שלך למען הסביבה. אני רק רוצה להדגיש שוב: אין לממשלה שום רצון ושום כוונה לבצע אכיפה על רקע דתי או שזה מה שיגרום להתלקחות, חס וחלילה. לכן, אני אמרתי, ואני אומר את זה גם מתוך ידיעה ומשיחות בעל-פה: לא תמיד אנשים מוסלמים מוכנים לכתוב תלונות, ואני מניח שאתם מבינים למה, אבל גם הציבור המוסלמי סובל מעודף כריזה ורעש בשעות הלילה הקטנות בנושאים הללו. גם לפני שהיו רמקולים ומערכות הגברה קראו למתפללים, ועשו את זה בלי רמקולים ובלי רמקולים ב-80 דציבל ב-03:00, 04:00 ו-05:00. וגם במדינות באירופה שיש בהן מיעוטים מוסלמיים גדולים מוצאים את הדרך לעשות את זה בלי להפריע לציבור. ואני חושב שצריך לחפש את הדרכים הללו גם כשמדובר בבית-תפילה של יהודים, של נוצרים, של מוסלמים. לא צריכה להיות הבחנה. אתה דיברת על שכנות טובה, וזה באמת הדבר המרכזי. אני חושב שהיום, כשיש אמצעים טכנולוגיים – אני לא רוצה לדבר על שעונים מעוררים או על אס.אם.אסים או על טלפונים או פלאפונים או דרכים רבות. אם רוצים באמת לשמור על שכנות טובה, תאמינו לי, חברות וחברים, אפשר למצוא את הדרך לקרוא. כולנו רוצים חופש פולחן וחופש תפילה. כולנו רוצים שכל מי שרוצה להתפלל יוכל לעשות זאת, וגם שיוכל להתעורר בזמן. זה לא חייב להיות על חשבון זה שאנשים או אנשים שקמים מוקדם לעבודה או עייפים מעמל יומם יצטרכו להיות ערים שעה או שעתיים באמצע הלילה. אני חושב שזו צריכה להיות שאיפה משותפת לכולנו, וזה לא משנה – יהודים, נוצרים או מוסלמים. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, השר להגנת הסביבה, השר ארדן. אנחנו עוברים לשאילתא הבאה. השאילתא הבאה היא של חבר הכנסת שכיב מוראד שנאן, ששאל את שר הבריאות. בבקשה, חבר הכנסת שנאן, אתה מוזמן, ומובן שסגן השר ליצמן, סגן שר הבריאות, שר הבריאות בפועל. <409. תשלום בכרטיסי אשראי בבתי-חולים ממשלתיים> <שכיב שנאן (העצמאות):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בבתי-החולים הממשלתיים אזרחים נדרשים לשלם במזומן בלבד, ואין אפשרות לשלם באמצעות כרטיסי אשראי. ברצוני לשאול: 1. מדוע משרד הבריאות מונע תשלום בכרטיסי אשראי? 2. האם חולים, סובלים, אמורים להתרוצץ לחפש כספומט כדי שיוכלו לשלם במזומן? <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, גברתי היושבת-ראש. ברשותך, אני רוצה להתחיל – אני כרגע בא מההלוויה של הנרצחים בטולוז בצרפת. אני רוצה להביע את תנחומי. שהמקום ינחם אותם ושלא יוסיפו לדאבה עוד. אני רוצה גם לשלוח תנחומים לקהילה היהודית בטולוז, ויהי רצון שיקוים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". <שלמה מולה (קדימה):> אמן. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתמול הסתיימו השבעה על נשיא מועצת גדולי התורה, מרן האדמו"ר מוויז'ניץ, זכר צדיק וקדוש לברכה. האדמו"ר מוויז'ניץ היה לוחם במלחמה נגד הידרדרות החינוך בארץ. הוא פעל ודרש כל ימיו מכולם לחנך, לשפר את החינוך, גם החרדי, ובמיוחד – החינוך הכללי. הוא חשב שההידרדרות הזאת הורסת את הארץ. וכמובן, אני מביע את תנחומי גם לקריית החסידות ויז'ניץ, ובכלל לקהילה החרדית. היום, לצערנו, גם נפטר אחד מגדולי הדור, הגאון הגדול הרב חיים פנחס שיינברג, זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת "תורה אור" בירושלים. הרב שיינברג עשה דברים גדולים מאוד בנושאי חסד ותורה, הרביץ תורה, היה ראש ישיבה הרבה שנים, ועזר מאוד לאנשים נזקקים. כתוב בספרים: מיתת צדיקים מכפרת. זכותם של גדולי ישראל תגן עלינו ועל כל עם ישראל, תזרז ותביא את הישועה הגדולה. כתוב: בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. עכשיו בקשר לשאילתא: 1. בהתאם לבדיקה של חשבות משרד הבריאות מול בתי-החולים הכלליים הממשלתיים עולה כי אזרחים יכולים לשלם בכרטיסי אשראי, למעט בבית-החולים נהרייה. שם הבעיה. <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע, רגע, ניתן לך. יש לך זכות לשאול עוד. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לטענת בית-החולים "נהרייה" הם אינם מאפשרים תשלום בכרטיס אשראי מאחר שזה לא כלכלי, אינו כלכלי להם, לא כדאי להם. בשבוע הבא תתקיים פגישה של חשב המשרד עם מנהל הכספים של "נהרייה" לצורך בדיקת הנושא. למותר לציין כי הטיפול הרפואי ברפואה דחופה אינו מותנה בתשלום מיידי, וניתן להסדירו לאחר מכן. זאת אומרת, אם מישהו צריך את חדר המיון, אי-אפשר להגיד: אם אתה לא משלם אז אתה לא נכנס. חייבים להכניס אותו. לעומת זאת, אחר כך מבקשים כסף. בית-החולים טוען שזה לא כלכלי. לפעמים זה כסף קטן, ועל זה לקחת – יורד מזה עוד עמלות וכל הדברים, אז זה לא כדאי. כפי שאמרתי, ציינתי שחשב המשרד בשבוע הבא ייפגש עם אגף הכספים של בית-החולים לראות מה בדיוק ניתן לעשות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת שנאן, יש לך שאלה נוספת. <שכיב שנאן (העצמאות):> אני רוצה הבהרה. כבוד סגן השר, פשוט המקרה היה באמת בבית-חולים "נהרייה". אני הייתי שם במקרה ופגשתי זוג אזרחים זקנים מהעיר נהרייה, שמעון אזרזר ואשתו, שפשוט היה לו מאוד מאוד קשה. הבן-אדם, כמעט זלגו לו דמעות על זה שהוא צריך לרוץ לחפש כספומט להוציא 100 שקל. ומה קורה אם הוא צריך לשלם 2,000 שקל? האם בן-אדם שנדרש לשלם 2,000 שקל צריך להחזיק בכיסו מזומנים כי זה לא כלכלי לבית-החולים "נהרייה"? לדעתי אין שיקול דעת בעניין הזה ויש לחייבם לעשות את זה מייד. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מסכים אתך, אדוני. המשרד יבדוק את זה. אבל כמו שציינתי, אם הם הגיעו לנושא של הטיפול שלהם, טיפול בדחיפות – – – <שכיב שנאן (העצמאות):> זה לא היה טיפול במיון. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא היה, אוקיי. אז אנחנו נבדוק את זה ואני אשמח להביא לך את הממצאים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מאשרת שאילתא נוספת לחבר הכנסת שלמה מולה. עד שהוא יגיע, באמת הנושא של הכספומטים – גם אין רישות בבתי-החולים. אני הייתי בבית-החולים "פורייה" כשאושפזתי, והיה נורא קשה אפילו בשביל דברים קטנים לחפש כספומט ולהתרוצץ, כי הייתי מאושפזת שם. אז אולי לבדוק גם את העניין הזה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנחנו בודקים את הבעיה בכללותה, אבל אין לי פתרון. לא אוהב לשקר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה יצירתי, אתה יכול לחשוב על משהו. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> בשבוע הבא, החשב – – – <שכיב שנאן (העצמאות):> הטענה של הפקידה היתה – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה לא כלכלי. <שכיב שנאן (העצמאות):> לא, לא. – – שמשרד הבריאות נתן הנחיה שאסור לשלם בכרטיס אשראי. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אמרתי שנבדוק את זה בשבוע הבא. הבטחתי לך, בלי נדר, אני אעקוב אחר התשובה, ותזכיר לי. אם אני אזכור לבד אני אשמח להביא לך את הממצאים. <שכיב שנאן (העצמאות):> אני אשמח להזכיר. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. חבר הכנסת שלמה מולה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני, כבוד השר, ככלל, למה כל השירותים שניתנים בבתי-החולים לא יכולים להיות אחידים, גם אם זה עניין של אמצעי תשלום או אחרים? לחלופין, האזרח שמגיע, נניח חס וחלילה אחד שמקבל שירות בתל-אביב, אם הוא נדרש בסופו של דבר, קרה לו משהו, הוא מגיע ל"נהרייה", למה הוא לא יכול ללכת עם מה שהוא יודע, למשל בתל-אביב, גם בנהרייה? אני חושב שאתה באמת סגן שר מאוד אהוד, מאוד חרוץ. לפי דעתי, כל השירותים שמשרד הבריאות נותן, ככל שיהיו אחידים בכל המקומות, האזרח ייהנה. לכן, האוטונומיה שנותנים לבתי-החולים – יכול להיות שבתחום אולי הרפואי כן, בתחום האישי, אבל בתחום שירות שהאזרח נזקק אליו, ככל שיהיה אחיד יותר יהיה הרבה יותר קל. תודה רבה. <סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת מולה, שני דברים: התשלום על החנייה הוא גם הכנסה לבית-חולים וגם בא לעשות סדר בחניות, שני הדברים יחד. אין אפשרות להעביר את זה מבית-חולים לבית-חולים, כי אני רוצה להזכיר לך, יש כמה סוגי בית-חולים – בתי-חולים ממשלתיים, של קופות-חולים, "הדסה", "שערי צדק" – ציבוריים. יש כמה. כלומר, כל אחד, דינו לעצמו. וגם, בתי-חולים ממשלתיים – כל אחד מנהל את התקציב שלו לבד. לכן קשה לי. אבל גם את זה אני מוכן לבדוק, לראות אם יש אפשרות לאחד את כל המחירים, בסוג תשלום אחד. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני סגן שר הבריאות, שר הבריאות בפועל, השר ליצמן. <הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב–2012> [מס' כ/256; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ט, עמ' 3845; נספחות. (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, והוא הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב–2012 – לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת דני דנון. <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח להציג בפני הכנסת את הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה. אחרי זמן רב, אפילו זמן רב מדי, אנחנו מצליחים סוף-סוף לסיים את החוק החשוב הזה, שכבר כמה כנסות ניסו להעביר אותו, שבמרכזו הקמת מרכז למורשת יהדות אתיופיה. כולנו מכירים את הסיפורים על יהודי אתיופיה שבמשך אלפי שנים הצליחו לשמר את הקשר לעם ישראל, לארץ-ישראל, להתפלל, ואנחנו שמחים מאוד שרובם נמצאים היום בארץ-ישראל. בעזרת השם, בשנתיים הקרובות אנחנו נעלה את שארית יוצאי אתיופיה לישראל, ואנחנו רוצים שיהיה מרכז למורשת יהדות אתיופיה. החוק הזה הוא חוק חשוב ביותר. הוא עבר דין רציפות – נמצאים אתנו השר מיכאל איתן, השר יולי אדלשטיין – יותר מ-90 חברי כנסת חתמו על הצעת החוק ותומכים בחוק הזה, ואני בטוח שהוא יעבור היום פה-אחד בכנסת ישראל. הנושא המרכזי בחוק הוא הקמת מרכז שאליו יוכלו להגיע לא רק ילדים יוצאי אתיופיה אלא כל ילדי ישראל. כמו שנמצאים פה בכנסת בקהל ילדים שבאים לבקר, ללמוד על הכנסת, כך יגיעו ילדי ישראל למרכז ללמוד על המורשת, על ההיסטוריה, על הקשר, על הכבוד הגדול שיוצאי אתיופיה מביאים לעם ישראל, מקור גאווה לא רק לילדים יוצאי אתיופיה – ואני מדגיש זאת – אלא לכל עם ישראל. אני בטוח שהמרכז שיוקם יהיה מרכז מכובד, חינוכי, שבתוכו גם יהיה מכון מחקר וארכיון שיאסוף את כל החומרים שנאספו בארץ ובעולם וירכז אותם לטובת עם ישראל. המרכז יופעל באמצעות מועצה ציבורית בת 15 חברים שתוכל לעסוק ולפקח, והיא תורכב משליש לפחות מקרב יוצאי אתיופיה. גברתי היושבת-ראש, אנחנו היינו צריכים לדון – מה המשמעות של יוצאי אתיופיה; לסוגיה הזאת נתנו תשובה, שגם מי שנולד בארץ ולא עלה בעצמו, פיזית, לארץ-ישראל, עדיין נחשב יוצא אתיופיה, ואנחנו רוצים שגם ברבות הימים, כשיהיו פה עוד דורות, שיוכלו לשבת במועצה ולקדם את הנושא של המרכז, את המחקר, את החינוך. אנחנו כולנו מודעים לחשיבות של הנושא הזה. יש ארגונים רבים שפועלים בנושא של יהדות אתיופיה. אני רוצה להודות לארגונים האלה ולומר להם: יהיה מקום לכולכם להשתלב במועצה, לתרום מהרצון שלכם, מהידע שלכם, ולהקים סוף-סוף את המרכז הזה. אנחנו נדרשנו בוועדה לנושא התקציבי – אין מה לעשות, חבר הכנסת אורלב, זה נושא שהוא כבד וקשה, וזו אחת הסיבות לכך שהחוק הזה עוכב, ואנחנו החלטנו לא לחכות יותר, אלא להביא את החוק הזה היום להכרעה, להצבעה. היו ויכוחים בין משרד האוצר – בין משרדי ממשלה; הוועדה קבעה שהמשרד שיפעיל את החוק יהיה משרד התרבות. לגבי התקציב, אנחנו קוראים מפה למשרד האוצר להיערך – התחילה של החוק היא בעוד שישה חודשים – אנחנו קוראים למשרד האוצר להיערך, שבתקציב שנת 2013 של אוצר המדינה המרכז הזה כבר יתוקצב לפי החוק. העלות התקציבית של החוק מוערכת בין 5 ל-7 מיליון שקלים. אני רוצה, גברתי היושבת-ראש, להודות קודם כול לכל היוזמים, שחלקם הספיקו להיות כבר שרים ולחזור להיות חברי כנסת, אנחנו מברכים את כולם ואני רוצה להודות להם על ההתמדה, כי זה מסוג החוקים שכולם תומכים בהם, וכולם מברכים עליהם, אבל כשצריך להעביר אותם או לדאוג לתקציב קשה מאוד לעשות זאת, ואנחנו סוף-סוף רואים שהצלחנו בכך. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת דנה גורדון, על ההתמדה והחריצות, ליועצת המשפטית, עורכת-הדין נירה לאמעי, לצוות הוועדה, דולי וציפי, לעוזרי, איציק ויפעת ותומר, ולומר מפה למי שרואה אותנו מקרב יוצאי אתיופיה: אנחנו התחייבנו – חבר הכנסת מג'אדלה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> יש שני עוזרים. מאיפה יש לך שלושה? <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> יש צוות של הוועדה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, אתה היית יושב-ראש ועדת הפנים – יש צוות ועדה ויש צוות של חבר הכנסת; ואני רוצה להזמין אותך באופן אישי, אנחנו אמרנו שאנחנו נקיים את הישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בעזרת השם, במרכז שיוקם, שיהיה כבוד לכל עם ישראל. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה חשובה זו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה חבר הכנסת דני דנון. כאמור, להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, אך יש בקשות דיבור של שני חברי כנסת, חבר הכנסת זבולון אורלב וחבר הכנסת שלמה מולה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אורלב, ומייד אחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. חמש דקות יעמדו לרשות כל אחד מהדוברים. בבקשה, חבר הכנסת אורלב. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר מיקי איתן, החוק הזה נולד בכנסת הקודמת, ביוזמתו של השר מיכאל מיקי איתן, שהיה היוזם הראשי של החוק והחתים אז 85 חברי כנסת, חלקם כיוזמים, חלקם כתומכים, ובמהלך הכנסת הקודמת גם הצטרף אלינו חבר הכנסת שלמה מולה, שביקש ונענה בחיוב, שהוא יברך, אחרי שהחוק יעבור, בשם כל היוזמים של החוק הזה, ובהחלט אנחנו רואים כבוד רב בכך שאתה תברך בשם כל היוזמים. אני מראש רוצה גם להודות לחבר הכנסת דני דנון, שבאמת גילה נחישות בלתי רגילה, וחוק שהתגלגל כבר שתי כנסות – הצליח להביא אותו לידי גמר. צריך לומר שהוויכוח התקציבי הוא פשוט מבייש; האם מדובר ב-5 מיליון או מדובר ב-7 מיליון. פשוט ויכוח תקציבי מבייש. ואני קורא מעל במה נכבדה זו לשר האוצר לקרוא לסדר את אגף התקציבים ולשים בפניו גבולות, עד כמה, לפעמים, פקידי משרד האוצר – שבדרך כלל עושים מלאכתם נאמנה – ואני חבר ועדת הכספים ורואה זאת – אבל עד כמה הם מרחיקים את שיקול הדעת הנבון כדי לקיים מפעלים חשובים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני נאלצת להסכים אתך במאה אחוזים. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> חשוב גם לומר, גברתי היושבת-ראש, שבצד הצעת החוק הזאת גם קיימת הצעת חוק המורשות, שיזמה שרת התרבות לימור לבנת, ולכתחילה היה רצון לכנס את כל המורשות למיניהן, של עדות ישראל הרבות, לחוק מורשות אחד, אבל לשמחתנו הממשלה הכירה בייחוד, במאפיינים היפים והמיוחדים, של עולי אתיופיה, בכך שחשוב מאוד לשמור על מורשתם דווקא מפני שהם קבוצת העלייה המאורגנת האחרונה שעלתה למדינת ישראל, ודווקא מפני מרחק – לא הקילומטרים – המרחק של השנים הרבות שבהן הם היו מנותקים מהעם היהודי כולו; יש להם מסורת חשובה ומסורת ייחודית. אני קרוב אצל העניינים האלה מפני שמרביתם לומדים בחינוך הממלכתי-דתי, וגם כיום שני-שלישים לומדים בחינוך הממלכתי-דתי ורק שליש בחינוך הממלכתי. ומתוך היכרות מקרוב – יש לעדה הזאת תרומה חשובה לשיבת ציון כאן במדינת ישראל. חשוב, גברתי, גם להדגיש שהמרכז הזה לא קם רק בעבור עולי אתיופיה, כדי שהם וצאצאיהם ילמדו את מורשתם; המרכז הזה קם בעבור כל אזרחי מדינת ישראל, כדי שהם יכירו וידעו. וכדי שזה לא יהיה רק איזה מוזיאון שבאים ורואים, יש גם מכון מחקר, שיפרסם פרסומים. ולוואי שכל עדות ישראל ילמדו לשמור על המורשת כפי שמנהיגי העדה, ובראשם שלמה מולה, נאבקו לקבל את החוק הזה. ואני מקווה מאוד שלא יקרה עם החוק הזה כמו שלצערי קורה עם חוקים אחרים שהופכים להיות בבחינת אות מתה. אז, חבר הכנסת מולה, מלאכתנו לא הסתיימה, חבר הכנסת דנון, מלאכתנו לא הסתיימה. עכשיו מתחיל הקרב. כדי ליישם את החוק הזה נתנו שהות מספקת של חצי שנה, ובוודאי השינויים התקציביים יהיו רק בראשית שנת התקציב 2013, אבל עדיין נצטרך להיות עם עין פקוחה. אני חושב שזה יום חג, יום חג לעולי אתיופיה בישראל, וזה יום חג למדינת ישראל שעשתה את המאמצים, ובגבורה מופלאה ידעה להעלות בשני מבצעים גדולים את עולי אתיופיה, יחד עם העלייה הנמשכת עד היום, ואנחנו קוראים לחברי הכנסת להצביע פה-אחד ולתמוך בחוק הזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת שלמה מולה, יש גם לך רשות דיבור. אתה מוזמן לעלות, וכאמור, שני חברי הכנסת המבקשים את רשות הדיבור הם גם היוזמים של החוק הזה, חלק מהיוזמים, אז צריך לומר זאת. בבקשה, חבר הכנסת שלמה מולה. לרשותך חמש דקות. <שלמה מולה (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר מיקי איתן, אתה בהחלט חתן הראשי של החקיקה הזאת. אני מוכרח להגיד לך, אני מאוד מתרגש. אני פה בכנסת ארבע שנים, העברתי הרבה מאוד חוקים יחסית לחבר כנסת צעיר, אבל מעולם לא התרגשתי כמו שאני מתרגש היום. אני אגיד לך מדוע, למה אני מתרגש. חברי חברי הכנסת, יהודי אתיופיה חיים כאן 30 שנה, והתלאות והקשיים, קשיי הקליטה, חבלי הקליטה, רבים מאוד; חלקם אפילו קשיים אובייקטיביים, חלקם לא קשיים אובייקטיביים, והם נובעים מבורות ומאי-הכרת יהודי אתיופיה לעומק. האמת היא, מי שמכיר את עולי אתיופיה, ומי שעבד או עובד עם יוצאי אתיופיה מתאהב מאוד בקלות ביהודי אתיופיה – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני יכולה – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – אני אומר את זה, ואני מכיר את זה, ויש לי הרבה מאוד חברים – אבל אני רוצה להגיד לך למה אני חושב שהחוק הזה הוא צומת דרכים בהתהוותה, בקליטתה של העלייה מאתיופיה בישראל. אני נאבקתי על זה יחד אתכם, וגם חבר הכנסת דנון, גם אורלב וגם כל החברים ששותפים – אני חזרתי ואמרתי שלא שהיה אכפת לי שהחוק הזה יהיה באכסניה של חוק המורשות; לא היה אכפת לי, אז לא היתה הבעיה. אנחנו רצינו שהבעיה הזאת, של אי-הכרה של יהודי אתיופיה ויהדותם – אי-הכרה ביהדותם של יהודי אתיופיה – יכולה להיפתר אך ורק אם ייעשה מחקר מעמיק מאוד על יהודי אתיופיה. כל המטילים ספק ביהדותם ישתכנעו כשיראו שיש נושאים מדעיים שמאששים את קיומם של יהודי אתיופיה באתיופיה, את קיום יהדותם על-פי דת משה וישראל. עכשיו, זה היה הטריגר המרכזי, שאני רוצה לבוא ולהגיד שלפני – בסוף 1984 תחילת 1985, היתה הפגנה גדולה מול הרבנות הראשית – כשאבא שלך היה, דרך אגב, שר בממשלת ישראל – ובאותם ימים היה עורך-דין, פרופסור מיכאל קורינלדי, שהגיש בג"ץ, למה לא מכירים ביהדותם של יהודי אתיופיה. ואז, לימים, ב-1988, בג"ץ פסק. לא ניכנס לשאלות הלכתיות, אבל בג"ץ הורה למדינה להקים מרכז מורשת יהדות אתיופיה, חקר יהדות אתיופיה, כדי לשכנע, באמת, באמצעות אותו מכון, את החברה הישראלית, את הרבנות הראשית, להכיר ביהדותם של יהודי אתיופיה, כי היה ברור שחלק מהספקות נובעים באמת מבורות. וזה לקח הרבה זמן. אחר כך קמה עמותה עצמאית, שנקראת "בהלצ'ין", שבינתיים עשתה עבודה טובה מאוד באיסוף חומר וכן הלאה וכן הלאה. מה שקרה, באמת, לימים, לא הצלחנו – כנסות ישראל לא הצליחו להשתכנע לחוקק חוק, ואז, זה בעצם מה שקרה בכנסת הקודמת, ביוזמתך, דווקא אתה היית חבר באופוזיציה. אני נכנסתי מייד לכנסת, הצלחנו להחתים 80 חברי כנסת – גם שלי יחימוביץ, דרך אגב, חתומה על החוק הזה – לא כמעט, כל מי שאני רואה כאן שהיה חבר כנסת בכנסת הקודמת היה חתום. מי שהיה שר התרבות – זה היה אפילו מג'אדלה, גם המשרד שלו תמך. זאת אומרת, היה קונסנזוס. כשאני מסתכל על השמות, גם אפילו השיח' צרצור. זאת אומרת, היה ברור שהחוק הזה הוא חוק שמייצר קונסנזוס של הבית הזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אין ספק. <שלמה מולה (קדימה):> וזה נכון. ואז אני קיבלתי, קיבלנו כולנו, את העצה שלך, הכנסת כמעט התפזרה לה, אמרנו: נעביר את זה גם בטרומית וגם בקריאה ראשונה, כדי שיהיה אחר כך דין רציפות. האמת, מדין הרציפות, במהלך של דין הרציפות, באמת האוצר מנע את קידום החקיקה, ואני לא רוצה לבכות על מה שהיה. החוק היה יכול לעבור, ושלוש שנים כבר – היה אפשר להקים את המכון, אבל זה לא הדבר החשוב. מה שאני רוצה להגיד: הדבר החשוב – שהחוק עובר. אני מאוד מאוד שמח שהחוק עובר. אני רוצה לומר לך שאני משוכנע – כל מי שרוצה גם להיות שותף במלחמה באפליה ובגזענות – למכון הזה, שבו יהיו גם מכון מחקר, גם ספרייה, גם מוזיאון, גם ארכיון, יהיו מדענים שיחקרו את העלייה מאתיופיה, יפרסמו פרסומים. תאמין לי, תהיה לו תרומה משמעותית מאוד – למכון הזה תהיה תרומה משמעותית לשילובם ולהכרתם של יהודי אתיופיה בישראל. אתה יודע מה? גם סיפור גבורתם של יחידים, שיתפרסם, שיתועד. עם ישראל, בסופו של דבר – אנחנו הרי לא נהיה לנצח נצחים, אנחנו נעבור מן העולם הזה. כשנעבור מן העולם הזה, הדורות הבאים יבואו ויגידו: ואללה, איזו עלייה היתה לנו, כמו שאנחנו גאים בחוזה הציונות ובעלייה הראשונה, העלייה השנייה, בספרי הלימוד שלנו, כולנו מתגאים איך הם באו וייבשו את הביצה של המדינה הזאת – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יש עוד כמה עליות, שצריכות להיכנס גם – – – <שלמה מולה (קדימה):> נכון, נכון, עכשיו לא רק זה, אפילו הוויכוח שהיה לנו, שאלת, מה יהיה בעוד 50 שנה; הרי אני מאמין שבסוף עולי אתיופיה ואחרים יתערבבו, ואז כמעט לא יהיה צבע אחיד. זה בסדר שיהיה, אבל שאלנו, מה יהיה, ובסוף הפרענו לך אפילו להכניס בחוק את המושג "צאצאיהם". ולכן אני חושב שהחוק הזה עובר בקונסנזוס, אני מאוד שמח, ואני משוכנע: באמצעות החקיקה הזאת עולי אתיופיה ירגישו הרבה יותר מקובלים בחברה הישראלית. אז תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת שלמה מולה. כאמור, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב–2012, בקריאה השנייה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–35 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–35 נתקבלו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חברי הכנסת, שלמה מולה מאוד ענייני בנושאים האלה. ואנחנו עוברים לתוצאות: עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, לעבור לקריאה שלישית? <דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> לכבוד הוא לי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> גם לנו. אז אנחנו עוברים לקריאה שלישית של הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב–2012. הצבעה. קריאה שלישית. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו נעבור לתוצאה: תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת שלמה מולה, אתה מוזמן לעלות ולברך בשם המציעים, היוזמים. <שלמה מולה (קדימה):> כן. תודה רבה. מיקי, דני – קודם כול אני רוצה להודות למיקי איתן, לשר מיקי איתן, וגם לשר יולי אדלשטיין, היתה לו הצעת חוק פרטית, ומוזגו שתי הצעות החוק. אני גם רוצה, באמת, תודה מיוחדת למיקי, כי הוא בעצם התחיל את החקיקה הזאת. אני יודע שהוא התמסר באופן אישי בנושא קליטת עולי אתיופיה, ובמיוחד, באמת – על סיפור עלייתם. אני יודע שאתה התאהבת, אני רוצה להודות לך. ונוסף על כך אני רוצה להודות ולהגיד תודה רבה לראש הממשלה, ולפרח – אני בדרך כלל לא מברך הרבה את ראש הממשלה, אבל בחוק הזה מגיעה לו תודה רבה, וגם לפרח – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> אתה עוד תברך הרבה את ראש הממשלה. <שלמה מולה (קדימה):> אמרתי, אמרתי. אני – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> לא. אמרת שאתה לא מברך – – – <שלמה מולה (קדימה):> אמרתי – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> מאה אחוז. אני מודה לו – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הוא ענייני. <שלמה מולה (קדימה):> אני מודה לו. אני מודה גם לפרח לרנר, שעזרה וסייעה להעביר את החקיקה למרות ההתנגדות של האוצר. והאחרון – – <ציון פיניאן (הליכוד):> אמרתי שאתה יודע לפרגן – – – במליאה אמרת. <שלמה מולה (קדימה):> אני יודע. מאה אחוז, מאה אחוז. – – אני רוצה גם להודות לזבולון אורלב, ולכל החברים, שבאמת התמסרו לחקיקה, לאברהם מיכאלי, שאיננו כאן, ובמיוחד, במיוחד, לדני דנון, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, שבא ואמר: אני את החוק הזה אעביר. אז אני מודה לך. וגם לדנה ולנירה, היועצת המשפטית ומנהלת הוועדה, שבאמת התמסרו ולא ויתרו עד הפסיק האחרון, והחוק עובר. אני משוכנע ובטוח: כולם ייהנו מהחקיקה הזאת, כי היא איננה חקיקה שתהיה נחלת עולי אתיופיה בלבד – בכלל לחברה הישראלית. אז תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53), התשע"ב–2012> [מס' כ/426; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 25151; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, והוא הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53), התשע"ב–2012 – לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה-הכהן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כבוד היושבת בראש, חברת הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53), התשע"ב–2012, שיזמתי. תכליתה של ההצעה היא קידום התחרות בשוק התקשורת הסלולרית באמצעות הסרת החסמים המקשים כיום על מנויי חברות הסלולר לעבור בין החברות השונות ובולמים את התחרות בענף זה. להצעת החוק שני נדבכים המשלימים זה את זה: הנדבך הראשון עניינו ביטול מוחלט של מה שמכונה "קנסות יציאה", הוא הסכום שמנוי נדרש לשלם כשהוא מבקש לסיים את הסכם ההתקשרות שחתם עם חברת סלולר. במסגרת תיקון מס' 46 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, נקבע כי תקרת התשלום שבעל רשיון רט"ן, חברת סלולר, יוכל לגבות ממנוי המבקש לסיים את ההתקשרות ביניהם תעמוד על סכום השווה ל-8% מממוצע החשבון החודשי שלו, כשהוא מוכפל במספר החודשים – אפשר קצת שקט פה? רבים פה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> סגן שר האוצר וחבר הכנסת אופיר. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – תעמוד על סכום השווה ל-8% מממוצע החשבון החודשי שלו, כשהוא מוכפל במספר החודשים שנותרו עד לתום תקופת ההתחייבות. כבוד היושבת בראש, זה עדיין מכביד וחוסם לקוחות מלממש את התחרות הגוברת בתחום הסלולר. כל קנס כלשהו – לא צריכים להיות קנסות. צריכים להיות קנסות תעבורה למי שעובר עבירה, לא למי שרוצה לעבור חברה. לאחר תיקון זה תוקנו הוראות החוק – ברגע שהמליאה תאשר בקריאה שנייה ושלישית – הנוגעות לבעלי רשיון אחרים, ובהם חברות הכבלים והלוויין, וכן ספקיות האינטרנט, שלגביהן נקבע כי לא יוכלו לגבות כל תשלום ממנוי המבקש לסיים את ההתקשרות עמן. את זה ועדת הכלכלה כבר ביצעה והמליאה אישרה. לגבי חברת סלולר, היום אנחנו נאשר. עתה מוצע ליצור אחידות בהוראות ולקבוע כי גם בכל הנוגע לחברת הסלולר, הן לא יוכלו לגבות כל תשלום או למנוע הטבה ממנוי שמבקש לסיים את ההתקשרות עמן, למעט גביית התשלום עבור ציוד הקצה שרכש המנוי מבעל הרשיון. הוראה זאת תחול על הסכמים שנחתמו החל ב-1 בנובמבר 2011 והמנוי ביקש לבטלם החל ממועד פרסומו של חוק זה. בלית ברירה, לגבי הסכמים שנחתמו קודם לתאריך זה ימשיכו לחול ההוראות שקבעו תקרה של 8% מממוצע החשבון כפול מספר החודשים שנותרו עד לתום תקופת ההתחייבות, וזה כדי שלא לבצע חקיקה רטרואקטיבית מרחיקת לכת שלא במידה ראויה. אולם בהוראה זו לא די. הוועדה – וזו הבשורה הכי גדולה, כבוד היושבת-ראש – נתנה את דעתה לכך שכאשר מנוי מבקש לסיים את ההתקשרות עם בעל הרשיון, הוא נדרש לשלם בעבור מכשיר הסלולר – הקרוי בלשון החוק "ציוד קצה" – מחיר מופרך הגבוה בהרבה ממחירו בשוק. לדוגמה, חברת "סלקום", כבוד היושבת-ראש, פרסמה מודעה בעמוד שלם בעיתונות שהיא קוראת לחיילים, "מסלול חיילים", לקבל מכשיר "גלקסי S2" חינם. כתוב 0. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואז יש כוכבית למטה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ואז יש כוכבית למטה, כתוב: "שווי ההטבה 5,100 ש"ח", כשהמכשיר הזה נמכר בשוק החופשי בחצי מחיר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני חייבת לומר עוד משהו. המון חיילים פשוט מתפתים לעשות את זה. אני יודעת שראש אכ"א פנתה אל שר התקשורת – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> נכון. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – ואמרה לו שהם מתמודדים עם תלונות ענקיות של חיילים שקנו מכשירים – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ונקלעו לחובות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הגיעו לחובות שהמשכורת החודשית שלהם כחיילים אפילו לא מכסה רבע, ולכן הם הולכים אוטומטית לכיסוי החובות מול חברות התקשורת – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> מה הכשל? כשחברה אומרת לאדם, בין שהוא חייל או לא: אתה מקבל את המכשיר בחינם – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון, זה מטעה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – הוא חושב שהוא באמת יהיה לקוח כל שלוש השנים. הוא אומר: אני לא משלם על זה כלום. הוא לא קורא את האותיות הקטנות, שאם הוא ירצה להשתחרר – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> והוא גם חייב לדבר כמה וכמה פעמים – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> נניח, אבל ה"ברוך" הגדול זה הכבילה של התחרות, הרצון שלהם לחסום תחרות על-ידי זה שאם רגע אחד אדם חושב לעבור חברה – קיבל הצעה טובה יותר, זולה יותר, שירות חדשני יותר – הוא בא, ואז אומרים לו: כן, נכון, אתה יכול להשתחרר, אבל המכשיר – 5,000 ש"ח. הוא אומר: 5,000 ש"ח אני אשלם על המכשיר? הוא אומר: רגע, אני מוותר בכלל על האפשרות להשתחרר. בזה הם כבלו, או שהכניסו אדם להוצאה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ומה קורה עכשיו? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> עכשיו אנחנו קבענו הוראה מאוד ברורה, ואני מסביר עכשיו במלים שהכתיבה לי היועצת המשפטית לוועדה: כל עוד המנוי לא הביא את ההתקשרות שלו לידי סיום, הוא היה אדיש למחיר שננקב בחוזה ביניהם – מחיר וירטואלי לכאורה – שכן הוא קיבל זיכוי או הטבה אחרת. אך כאשר הוא מבקש כאמור לנתק את ההתקשרות, הוא נדרש לשלם את המחיר שחברת הסלולר נקבה בחוזה, שהוא כאמור מחיר לא ריאלי, שמגלם בתוכו קנס חסימה. תופעה זו מעקרת למעשה מתוכן את ביטולם של קנסות היציאה ומסיטה אותם אל מחירי המכשירים, ובפועל יוצרת חסם יציאה משמעותי. לפיכך החליטה ועדת הכלכלה במהלך הכנת הצעת החוק להוסיף הוראה שלפיה בעל רשיון רט"ן, קרי חברת סלולר, לא יוכל לקשור בין הסכם לקבלת שירותי סלולר בינו לבין מנוי, לבין שירותי ציוד קצה, מחירי ציוד הקצה; לא יהיה יותר חיוב זיכוי. זה יעבור מן העולם. תקנה מכשיר כמו שקנית כל דבר, החברות יתחרו על מחיר זמן אוויר, ויתחייבו לתת מחיר data נמוך יותר. הרי אין מתנות חינם ואין ארוחות חינם – היום אמר את זה הנגיד סטנלי פישר בוועדה. אמר: אין דבר כזה מתנות. חברת הסלולר באו ואמרו: תנו לנו לתת הטבות לצרכנים. תנו. תנו מחיר זול יותר. תנו הטבה. תנו אחרי כל שנה 1,000 ש"ח מתנה, תנו אחרי שלוש שנים 5,000 ש"ח מתנה. לא נגביל אתכם. אל תקשרו אדם בקנסות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ופה אתה אומר, בעצם, שבמחיר הלא-ריאלי של אותו מכשיר, מגלם בפנים את הקנס – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> קנס – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – אם אתה בורח – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – רק אדם אדיש – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – – אם אתה רוצה לצאת. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – אדם לא חושב על זה. הוא בא, אומרים לו: תחתום, זה באותיות קטנות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אז זה גם מטעה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> מטעה, בטח, זה גם מפתה ומטעה. גם אם יכתבו לו 100,000 – אומרים לו: אבל אתה לא משלם את זה. כל זמן שאומרים לך: אתה לא משלם – אתה פחות חושב. הרי הוא בחיים לא יקנה את המכשיר הזה ב-5,000 – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> 5,000 שקל בשוק החופשי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – בשוק החופשי. כלומר, ועדת הכלכלה החליטה במהלך הכנת הצעת החוק להוסיף הוראה שלא יהיה ניתן לקשור בין החשבון החודשי לבין המכשיר, בין שזה הסכם רכישה, השכרה, השאלה או החכרה של ציוד קצה, בין בהסכם אחד ובין בהסכמים נפרדים, ובכלל זה בדרך של מתן הנחה או הטבה כלשהי בהתקשרות אחת בשל ההתקשרות השנייה. מדובר בניתוק זיקה מוחלט בין העסקה לקבלת השירות מבעל הרשיון ובין העסקה לרכישת ציוד הקצה. הוראה זו תגביר גם את מודעות הצרכנים למחירו האמיתי של המכשיר שהם רוכשים מבעל הרשיון ותביא, יש להניח, להוזלה משמעותית במחירי המכשירים שחברות אלה מוכרות. עוד קבעה הוועדה כי תחילתה של הוראה זו תהיה ב-1 בינואר 2013, וכי שר התקשורת יוכל, באישור הוועדה, לדחות מועד זה בחצי שנה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ולהפוך בפעם הראשונה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק ה-DTT, זה מה שנקרא. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, זה הסלולר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה עם החוק של מקבץ הערוצים? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> של 18 הערוצים? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, היום הם עוד חמישה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> היום הם חמישה, שאנחנו רוצים להפוך לשמונה. היום נזכה, בעזרת השם, לראותו מושלם במליאה בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> במבחן הרע במיעוטו עשית עבודה טובה, משום שאנחנו לא יכולים לחיות בלי זה. נכון שיש הרבה טענות בעד זה, אבל אנחנו חייבים בסופו של דבר. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תראה, זה ברור, מי שלא רוצה לשלם דמי מנוי מאוד יאהב את זה. מי שגם אין לו אפשרות לשלם דמי מנוי. yes ו"הוט" מאוד לא אוהבות, כי זו פלטפורמה מתחרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בלי כל ספק. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אין ספק. אבל, אתה יודע, אנחנו מאזנים דברים בין אינטרסים שונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו בזמנו בנינו את כל עולם התקשורת בעניין של פלטפורמות שידור, והיום כל אחד גולש לאחר. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל ה-DTT המורחב זו בשורה צרכנית חברתית מהמעלה הראשונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עשינו מאמץ גדול בכנסת כאשר אנחנו נתנו את – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל החודש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – החלק לא פרופורציונלי של ערוץ-99 בתשלום – לא פרופורציונלי בהתאם לאחוז הצפייה, אבל מבחינת אחוז ההתעניינות של הציבור, בוודאי שהכנסת ברגעים מסוימים – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אנחנו עוד נעסוק בזה היום, יהיה דיון, ויש הסתייגויות רבות. אבל לעניין הצעת החוק שכרגע חברי הכנסת התבקשו לאשר אותה, זו הצעת חוק שבפעם הראשונה תגדיר שצרכן הסלולר חופשי מקנסות על המכשירים, מקנסות על המסלולים, מכל קנס כלשהו. הוא מקבל הצעה זולה יותר – הוא עובר. חברות הסלולר שאומרות שהן רוצות להעניק הטבות ומתנות – שייתנו את זה לא בדרך של אהבה שתלויה בדבר. סופה ליפול או לעלות ביוקר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תזכה למצוות. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אוקיי, רבותי חברי הכנסת, הואיל ואין כאן הסתייגויות, אנחנו נצביע מקשה אחת בקריאה שנייה. אדוני ישב, אדוני יושב-ראש הוועדה. נצביע קודם בקריאה שנייה, מקשה אחת – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53). נא להצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–3 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53) נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53), התשע"ב–2012, נתקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יושב-ראש הוועדה רוצה להודות. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני רוצה להודות, כמובן, למנהלת הוועדה, שהרגע יצאה, הגברת לאה ורון; ליועצת המשפטית, עורכת-הדין אתי בנדלר, ממלאת-מקום היועץ המשפטי לכנסת, שמשקיעות שעות רבות, בטח ביום הזה, כדי להשלים את כל העבודה המבורכת שנעשתה בוועדת הכלכלה, עבודה מאומצת בלוחות זמנים – לדעתי – כמעט בלתי אפשריים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין שהיא לא נמצאת כאן במליאה כי היא מכינה כבר את הדברים הבאים. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> היא עובדת כדי להשלים עוד הצעות חוק מאוד חשובות, כולל הרפורמה ברשות השידור. <היו"ר ראובן ריבלין:> המשנה ליועצת המשפטית אתי בנדלר היא זאת שהכינה את חוק הבזק הראשון, לפני שהיו בו תיקונים. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אנחנו הגענו כבר ל-53. אני רוצה להודות כמובן לצוות שלי, לעוזרי – הדוברת, הגברת לבנת נזרי, העוזר דרור נאור והעוזר אלעד זמיר. תודה רבה לחברי הכנסת שאישרו את ההצעה. זה יום חג לצרכן הישראלי. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. זאת היתה הצעה ממשלתית, נכון? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> פרטית שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. חשבתי שחברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, שידה רב לה בנושאי תקשורת, היתה גם היא בין היוזמים. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אנחנו שותפים מלאים לזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תבואו על הברכה. אנחנו עוברים להצעת חוק נכי רדיפות הנאצים – לא, אנחנו דוחים את זה כי חבר הכנסת נמצא בהלוויית הנרצחים בטולוז, ואנחנו נמתין עד שהוא יגיע, וכמובן נשלב את זה בסדר-היום, כי ההיעדרות שלו היא מוצדקת ויותר ממוצדקת. <הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012> [מס' כ/447; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27350; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת. האם חבר הכנסת – – – <זאב אלקין (הליכוד):> הוא פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, אז אולי כדאי שחברי הכנסת ידעו שאם הם לא יהיו אנחנו נמשיך בסדר-היום. אף פעם לא הצלחתי להפתיע את חבר הכנסת אריה אלדד. אף פעם לא. הוא תמיד חוק לפני כן כבר נמצא פה. טוב, אבל באמת, אתם יודעים מה? ציון נמצא פה? הנה, חבר הכנסת לוין, בבקשה, אדוני. אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת גפני, במקום שהיעדרותו מצדיקה את היותו שם, הוא בהלוויה של הנרצחים, ואנחנו נשלב את החוק בשלב מאוחר יותר. אדוני השר – השר לביטחון הפנים, פעמים יש אירועים טרגיים שיש להם גם משמעות לאומית, וכדאי שאדוני ייקח סמכות – ייקח סמכות פשוט – הואיל ואף אחד אחר לא נותן את דעתו על עניין הזה, כי אני חושב שהלוויה יהודית היא לא הלוויה עם סדר, היא הלוויה עם לב. אבל יכול להיות שגם – לפעמים, כאשר אנחנו יודעים שיכול להתפתח מצב שבו הכול בכול, ובכל זאת כבוד המתים – הנרצחים, ואורחים מחוץ-לארץ, אז כדאי אולי שהמשטרה תהיה יותר מעורבת, אף שהיא בדרך הטבע לא לוקחת לעצמה תפקידים ומתערבת בעניינים, אבל נדמה לי שלאירוע היום, המתנהל ברגע זה בהר-המנוחות, יש גם משמעות שהיא מעבר – משמעות ציבורית לאומית, וגם של המדינה. לפעמים אתה יכול – כמו שאתה רואה למרחוק ובא ואומר: הדבר הזה עלול לשבש – אני מראש, גם אם לא צריך שום אישור ולא צריך שום התערבות, אני מראש כבר פוזל לאותו מקום כדי לקיים עין מפקחת, שלא יהיה איזה מצב שבו נידרדר, כי קצת יש – אפילו לפעמים אנחנו נערכים ולפעמים הלבבות פורצים והרצון להיות – אבל לפעמים כשהמשטרה נמצאת זה הרבה יותר טוב. יש כאלה שאומרים: למה המשטרה מתערבת? טוב, טוב שהמשטרה תתערב, למען העם ובתוך העם, כי המשטרה היא חלק מהעם. הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש הוועדה יריב לוין יציג. אין הסתייגויות להצעה? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> יש הסתייגויות, ונדמה לי שגם בקשת רשות דיבור. אני כמובן אתייחס לזה בהמשך. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012. תכליתה של הצעת החוק לסתום פרצה שהתגלתה בדיני מימון הבחירות ולהגשים ערכים של שקיפות וטוהר המידות בהקשר של התמודדות לכנסת. חוק המפלגות וחוק מימון מפלגות קובעים כיום חובות החלות על מפלגות ועל מתמודדים בפריימריז, קרי בחירות מקדימות, בעניין ניהול חשבונות כספיים, דיווח ושקיפות, וכן תקרה של הוצאות והכנסות. כמו כן קבועות בחוקים אלה הוראות המשייכות תרומה למפלגה או למועמד גם אם לא ניתנה לו ישירות. הצורך בהוראות אלה ברור, ותכליתן לאזן בין החובה לשמור על זכויות יסודיות כגון חופש הביטוי הפוליטי והזכות להתמודד בבחירות לבין ערכי יסוד שמהם נגזר אמון הציבור בנבחריו, ובהם חובת השקיפות, השוויון בהתמודדות וההקפדה על טוהר המידות. הייתי אומר יותר מזה, אפילו מדובר בעקרונות שהם אכן מאושיות עבודת הבית הזה, שצריך להקפיד עליהן הקפדה יתירה. התברר כי כאשר אדם מודיע על התמודדותו בבחירות הבאות לכנסת, ואף נוקט צעדים הקשורים לכך, לרבות גיוס תרומות, אולם הוא עדיין לא נרשם כחבר מפלגה, הוא נמצא במין לקונה, מין שדה פתוח כזה, שאיננו מוסדר לחלוטין, שבו לא חלה עליו שום הוראה, מגבלה, לעניין שקיפות ולעניין תרומות, כפי שהדברים חלים על מפלגות או על מועמדים שמצטרפים למפלגה ומתמודדים במסגרת בחירות מקדימות פנימיות שלה, ואדם, במקרה כזה, יכול להוציא ולגייס כספים בסכומים בלתי מוגבלים ובחוסר שקיפות מוחלט. העניין הזה והמצב הזה לא רק מביאים לפגיעה קשה בשוויון בהתמודדות ולפריצת המגבלות שנקבעו בחוק לגבי חובת השוויון בין המפלגות ובין המתמודדים, אלא גם עלול להביא למעורבות עמוקה ומסוכנת של בעלי הון וגורמים זרים בקביעת הרכב הכנסת, כאשר ציבור המצביעים, בעודו הולך לקלפיות, איננו יודע על כך דבר וחצי דבר. לפיכך באה הצעת החוק הזאת, כדי לקבוע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אחת ההצעות שמכונות בפי הציבור "חוק לפיד"? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> זה מה שמכונה "לפיד 2". <דב חנין (חד"ש):> בדרך יש לפיד 3 ולפיד 4. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> מה שמכונה "לפיד 2". אני, שלא כמו חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לפיד 2. אין לי ספק שהחוק הזה ראוי, רק אולי צריך להחיל אותו מהבחירות הבאות, ולא מהבחירות האלה, כי אני לא אוהב חוקים – אני בטוח שגם אתה לא אוהב – אנחנו מבתינו למדנו שחוקים שנוגעים באנשים הם לא טובים; לא טובים לחבר הכנסת חנין ולעפו אגבאריה, ולא טובים לנו. לא טובים. אנחנו למדנו עליהם. אבל אני חושב שהחוק הגיוני לחלוטין. הוא צריך לחול שוויונית על דב חנין כמו על מי שהולך להקים – דב חנין, שכשנולד, היתה המפלגה שלו קיימת, ובוודאי אחרי שנכדיו ונכדי נכדיו – היא תהיה קיימת. אבל השאלה שלי – האם אנחנו בכנסת באמת צריכים לחוקק חוק שהוא מתייחס כבר מייד, בתוך זמן עשייה, שכן אומרים, לא מחילים אלא אם כן מודיעים לפני כן. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אומר לאדוני, ומובן שהסוגיה הזאת עמדה לנגד עינינו, בוודאי, בכל תהליך חקיקת החוק. אני אומר איפה בעיני עובר האיזון, ואנחנו ניסינו גם להביא אותו לידי ביטוי כאן. אין בכלל ספק שהחוק הוא חוק ראוי, ופרצה – צריך לסתום אותה. אין גם ספק, כמו שקורה בהרבה מאוד מקרים, ולא הסתרתי את זה לאורך כל שלבי הדיון בהצעת החוק, שהמודעות לקיומה של הפרצה היא מודעות שנובעת מכך שנמצא מי שחשב שהוא יכול לנצל אותה, ורוצה לבוא בשעריה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כמו בהרבה מאוד נושאים אחרים שהתעוררו, וזה טבע הדברים וטבעם של החיים; לא על הכול אפשר לחשוב מראש. אני חושב שחלק לא מבוטל מהחקיקה הוא תולדה של אירועים שקרו ודברים שהתרחשו. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קורה – חבר הכנסת לוין, דבר שלא שאלתם את עצמכם – מה קורה אם אתה היום הולך – תוקפו של החוק הוא מיום פרסומו. אני לפני שנה – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני תיכף – תיכף אני – נתנו לזה מענה, האמן לי, אדוני, תיכף אני אגיע לזה, ואפילו מענה שהוא מעט – נעשה בדיוק רב, כדי לייצר תוצאה נכונה עם מינימום של פגיעה, בוודאי רטרואקטיבית. לכן, נדמה לי שכאשר אנחנו נמצאים במצב שבו אדם מנצל את הפרצה, או יש חשש שמישהו מנסה לנצל את הפרצה – ואגב, יש חשש, אנחנו לא יודעים, אולי זה גם לא המצב, אבל במצב הזה, אני חושב, א. אין ספק שאת הנורמה צריך לקבוע. בעיני גם אין ספק שאת הפרצה צריך לסתום ולא לבוא ולהגיד: טוב, מי שכבר הצליח להיכנס, אז ניתן לו ליהנות. אני מזכיר שוב: מדובר בסוגיה של שליחת חברי הכנסת, אולי מפלגה או מפלגות שלמות לבית הזה, כאשר הן ממומנות בסכומי עתק על-ידי גורמים חיצוניים שאיש אינו יודע מי הם, ואף אחד לא יודע מה קורה. נקל לשער מה יתגלה כאן אם יתברר אחרי הבחירות שגורם זר כזה או אחר מימן במיליוני דולרים מפלגה או קבוצת אנשים שיושבת כאן בתוך הבית הזה, ואנחנו הרי יודעים שמשנבחר אדם לכאן, אי-אפשר להוציא אותו מכאן ולסיים את כהונתו במהלך הדרך, גם אם יתגלה דבר כזה. ולכן, אני חושב שבזהירות הראויה, במקרה הזה כפות המאזניים נוטות בכל זאת לכך שאנחנו צריכים לסתום את הפרצה באופן מיידי, ולא לבוא ולומר: רבותי, הרי לכם הפרצה, מי שיספיק לעבור בשער עד הכנסת הבאה יוכל לעבור, ולשמור שהמחנה יהיה טהור גם בכנסת התשע-עשרה, ולא רק בכנסת העשרים או לאחר מכן. עם זאת, אני בכל אופן אתייחס, כי אנחנו נקטנו משנה זהירות בלא מעט סוגיות כאן. הצעת החוק המונחת בפניכם קובעת חובות הנוגעות לעניינים של שקיפות, ניהול חשבונות והגבלות על סכומי תרומות לגבי אדם שהודיע על כוונה להתמודד אך עדיין לא הצטרף למסגרת מפלגתית רשמית. בהתאם להצעה, מי שהודיע ברבים על כוונתו להתמודד בבחירות הבאות לכנסת או גייס תרומות בסכום של 80,000 ש"ח לפחות, והגובה הזה נקבע על מנת שבאמת לא נחסום אנשים שרוצים לעשות סקרים, רוצים לבדוק את מצבם, שוקלים, אלא באמת, כאשר מדובר באקט שהוא כבר משמעותי – אדם כזה שטרם נרשם כחבר במפלגה שבמסגרתה בכוונתו להתמודד, יודיע למבקר המדינה על כוונתו להתמודד בבחירות, והמבקר יקבע, בין לפי הודעה זו ובין ביוזמתו, כי חלה לגבי אותו אדם תקופה שמכונה בחוק "תקופת ההסדר". בתקופת ההסדר יחולו הוראות דומות למה שקיים היום לעניין פריימריז. בין היתר, על-פי הנחיות מבקר המדינה ניתן לגייס תרומות עד סכום של 10,000 שקל. יהיה צורך להודיע עליהן למבקר. התרומות תפורסמנה באתר האינטרנט של מבקר המדינה, והגבלה כאמור תחול גם על הלוואות וערבויות. יוזכר כי מפלגה, אדוני היושב-ראש, זכאית לגייס תרומות רק בסכום של 1,000 שקל בשנה מאדם, וכפול מזה בשנת בחירות, ואנחנו מצאנו לנכון במקרה הזה דווקא להשוות את המצב לפריימריז, כלומר דווקא לתקרה העליונה, שהיא 10,000 שקלים מאדם. ואני אומר יותר מזה, למען הצגת מלוא התמונה: יש למפלגה אפשרות לגייס סכומים יותר גבוהים, עד כדי 120,000 שקל, אם היא מוותרת מראש על המימון הציבורי שהיא זכאית לו אם תצליח לקבל נציגות בכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני תיכף אתייחס לזה. גם לזה נתנו מענה. גם לזה. עכשיו, אני אומר יותר מזה. ההצעה קובעת כי גיוס תרומות לא ייעשה מתאגיד, מקטין או מתורם בעילום שם – שוב, בדומה להוראות שקיימות היום בתחום הזה – ואין זה משנה – וכאן נקודה חשובה – אם התרומות ניתנו למועמד עצמו או לאחרים הקשורים אליו, בדומה למה שחל לגבי מפלגות, על מנת שלא יתבצע מעקף, שגם הוא מסוכן מאוד, שיבוא אדם וכביכול באופן בלתי תלוי במועמד, יממן עבורו קמפיין בסכומי עתק. גם לעניין הזה ניתן כאן מענה. אין כאן הגבלה על היכולת לקבל תרומות מחו"ל, שוב, על מנת לעשות הקבלה והתאמה למצב הקיים. מי שאינו מקיים אחר הוראות החוק יהיה חשוף לסנקציות מינהליות של קנס, כפי שיקבע מבקר המדינה. במקרים מסוימים יחולו גם סנקציות פליליות, כפי שהדברים – – – <רוני בר-און (קדימה):> למה שלא יבטלו לו את – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> חבר הכנסת בר-און, לא היית בתחילת דברי. לו היית שומע, היית יודע גם למה, וגם שזה לא מה שאנחנו עושים, אז דעתך היתה נחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, יש אנשים שמלאכתם נעשית על-ידי אחרים, הם אפילו יכולים להתלונן כלפיהם. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> וגם יודעים שנעשתה מלאכה נאמנה, אבל לבקר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אני חושב שבאופן עקרוני, אם הדבר הזה ידוע מראש, הוא דבר בהחלט הגיוני. למה שעליך – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מהבחירות הבאות. <רוני בר-און (קדימה):> – – – זה הלפיד שלאורו נלך. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> השאלה היא אם כשיש פרצה כזו צריך להגיד: טוב, בכנסת התשע-עשרה ישבו כאלה שניצלו אותה. <רוני בר-און (קדימה):> יריב, הכול אתה צודק. במשחק הבא, במשחק הבא. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> והתשובה היא לא. חבר הכנסת בר-און, במצב שבו יש פרצה כזאת, אני חושב שחובתנו לדאוג שגם בכנסת התשע-עשרה לא ישבו אנשים שמנצלים את הפרצה הזאת ונבחרו דרכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר לך. אני אסביר לך. היות שאתה באמת אינטלקטואל, אני אסביר לך. ייתכן מאוד שיש פה חברי כנסת שיושבים בספסלים האלה שהם, בגין הלקונה שהיתה בחוק, שאף אחד לא שם לב אליה, נבחרו לכנסת, ועכשיו הם מודיעים שהבא אחריהם לא יוכל להיבחר לכנסת. זאת שאלה רצינית. אתה מבין? אתה אומר: אף אחד לא שם לב. אבל יכול להיות שאהרונוביץ או אני נבחרנו כי לא היה החוק הזה. עכשיו, דב חנין נבחר כל הזמן לפי אותם כללים, אבל – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – בתכלית של החוק, רק אני אומר לך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> והתכלית ראויה בהחלט. <רוני בר-און (קדימה):> והתכלית ראויה. מהפעם הבאה. מכיוון שאנחנו בבחירות, ואתה יודע את זה טוב ממני – אוקטובר, אולי אפילו יולי. אתה יודע את זה טוב ממני. בין יולי לאוקטובר. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא יודע. רבותי, אין לי לא החוש הנבואי ולא הניסיון שיש לכם. אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד: כשמגלים פרצה כזאת צריך לסתום אותה מייד, ולא לבוא ולהגיד לאנשים: אדוני, טוב, תשמע, עכשיו יש לך איזה כנסת שיש לך הזדמנות להשתחל אליה בדרך הזאת. זה הכול. <רוני בר-און (קדימה):> שנינו יודעים. שנינו יודעים – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> זה הכול, זה הכול. זה הכול. עכשיו אני אומר יותר מזה. אגב, אני מודה שרבות מהצעות החוק שלי הן כאלה שלאחר שקיבלתי פניות מאזרחים ומאחרים עם רעיונות טובים ונכונים, הבאתי אותם לכאן. אני חושב שזה בדיוק תפקידי כנציג ציבור. לא תפקידי להמציא את כל הצעות החוק שלי ממוחי הקודח. <רוני בר-און (קדימה):> מאה אחוז, אתה צודק. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו אני אמשיך ואומר: הצעת החוק קובעת הוראת מעבר שלפיה מי שהודיע על כוונה להתמודד לפני תחילת החוק, ועדיין אינו עושה את זה במסגרת מפלגתית רשמית, תוטל עליו חובת דיווח, והיא בלבד. כלומר, לא תחול עליו הגבלה לעניין גובה הכספים שהוא אסף בשעתו. גם חובת הדיווח הזאת תהיה רק על סכומים שמעל 10,000 ש"ח – שוב, על מנת לצמצם ככל הניתן את התחולה ביחס לדברים שנעשו טרם החוק, והדיווח הזה יכלול רק את סכום התרומה וללא פרטי התורם, כדי לא לחשוף תורמים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יוכל להחזיר – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> להחזיר הוא יכול. אם החזיר, הוא פטור מדיווח, ודאי. ומעבר לכך, גם אם הוא דיווח, הוא לא חייב לדווח את השם, כדי לשמור, לא לחשוף את התורם למשהו שהוא לא ידע. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה שהוא עשה עד היום לפי החוק, ממשיך להיות – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן, אבל הוא צריך לדווח, לומר: קיבלתי 200,000 שקל מ-x ו-300,000 שקל מ-y. נדמה לי שברגע שאנחנו נחיל חובת דיווח כזאת ויבוא אדם, אם יהיה כזה, ויגיד: אני קיבלתי מיליון שקל מגורם עלום, שאינני רוצה לגלות את שמו, הציבור יודע מספיק, מבחינתי, והציבור ישפוט והציבור יחליט. אני רוצה להדגיש עוד דבר אחד: הצעת החוק הזאת – מי שישווה אותה לנוסח שהונח בפני הכנסת לקריאה הטרומית – עברה שינויים רבים מאוד, והנוסח המונח בפניכם אינו דומה לזה שהוצבע בקריאות הקודמות. אני רוצה בהקשר הזה להודות לחבר הכנסת דב חנין, שאומנם מתנגד באופן עקרוני להצעה, לפחות על-פי העמדות שהוא הביע עד היום, אבל היו לו לא מעט הערות קונסטרוקטיביות והצעות ששולבו פנימה לתוך ההצעה, כי הן היו פשוט נכונות ומוצדקות, לגופו של הנושא, ללא קשר לשאלת המחלוקת על עצם החוק מיסודו. אני חושב שהשינויים האלה נעשו מתוך הבנה והכרה שמטרת ההצעה היא בשום אופן לא לחסום ולא להגביל את יכולתו של שחקן חדש להיכנס לזירה הפוליטית, אלא רק להגשים את אותם ערכים של שוויון, טוהר מידות ושקיפות שעליהם דיברתי. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות על-ידי חברי הכנסת של סיעת חד"ש ועל-ידי חבר הכנסת עתניאל שנלר, שהוא שותפי כיוזם של הצעת החוק הזאת. ועדת הכנסת לא קיבלה את ההסתייגויות, ואני מבקש, כמובן, שגם הכנסת תדחה אותן ותאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שגיבשה הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני הבנתי, חבר הכנסת חנין, שאתה תהיה המנמק היחידי של ההסתייגויות. מצדך אתה מבקש עשר דקות. יש לך יותר, אני רוצה רק להיות ברור שזה עשר דקות כדי להודיע לבאים אחריך. חבר הכנסת עתניאל שנלר – מבקש גם הוא חמש דקות. האם דייקתי? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, האם מקובל עלינו עשר דקות? <דב חנין (חד"ש):> אני אעשה כל מאמץ להסתפק בעשר דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוא תגיד לי, אתה רוצה 12 דקות? <דב חנין (חד"ש):> 12 דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 דקות, וחבר הכנסת שנלר שש דקות. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> 10% הוספנו. <עתניאל שנלר (קדימה):> תוספת יוקר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יכול היה לשבת פה שעה וחצי. <דב חנין (חד"ש):> עד הערב. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. יש לו שש הסתייגויות כפול – – – <דב חנין (חד"ש):> ארבעה חברים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה לא יכול לדבר בשם ארבעה. <רוני בר-און (קדימה):> זה לא חוק פרטי, זה – – – חוק פרטי – – – הוא מציג כיושב-ראש ועדה. אתה אומר הסתייגויות ומצביעים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. <רוני בר-און (קדימה):> אין תשובה על הסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יכול גם לתת לו, אבל יש לו הסתייגויות. כל הסתייגות היא חמש דקות, יש לו שש הסתייגויות זה חצי שעה, כפול ארבעה חברים זה שעתיים. הם מסתפקים ב-12 דקות. קדימה. בבקשה, מאה אחוז. אני רציתי להיות מדויק. אני מודד את הזמן, ברגע שתתחיל – – – <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת לוין, עמיתי חברי הכנסת, לכאורה, ביסודו של החוק הזה, או של הצעת החוק הזאת עומד רעיון נכון. רעיון השקיפות הוא רעיון נכון, ובוודאי שהוא נכון בכל הנוגע לתרומות, לקשרים עם תורמים. זה דבר שנכון שיהיה שקוף, זה דבר שנכון שיהיה גלוי, וזה, אדוני היושב-ראש, גם דבר שנכון שיהיה מוגבל. ראוי שיהיו כללים שאומרים מה מותר, מה אסור, כמה מותר, כמה אסור ואיך הדברים מתנהלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חוקי משחק שווים לכולם. <דב חנין (חד"ש):> בוודאי. ובכל זאת, עמיתי חברי הכנסת, אני התנגדתי ועדיין מתנגד להצעת החוק הזאת מהקריאה הטרומית ועד עצם היום הזה. אני מתנגד להצעת החוק הזאת מכמה וכמה טעמים: טעם אחד, אדוני היושב-ראש, אתה רמזת עליו, ואני רוצה לומר לזכותו של חבר הכנסת לוין שגם הוא אמר אותו בגלוי, לפחות בקריאה הטרומית ובקריאה הראשונה. בחוק הזה יש ממד פרסונלי מאוד גדול. אומר חבר הכנסת לוין שהתמודדותו לכנסת של מר יאיר לפיד חושפת בפנינו שורה של פרצות בכל מיני תחומים, והוא בא לחשוף אותן. <היו"ר ראובן ריבלין:> ישיבת הממשלה יחד עם – – – <דב חנין (חד"ש):> עם סיעת הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא עם סיעת הליכוד. ישיבת הממשלה עם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה ומרכז ועדת הכספים היא חשובה. אתם מרימים את קולכם. חבר הכנסת חנין – אתם מפריעים לו. רבותי, אתם רוצים, לכו תשתו קפה ותדברו. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני, כפי שבהגינותו אמר חבר הכנסת לוין בקריאה הטרומית ובקריאה הראשונה, הוא מנהל היום איזה סוג של מסע לסתום את כל הפרצות שהתגלו לנו אגב התמודדותו של יאיר לפיד לכנסת. אני כמוך, אדוני היושב-ראש, מרגיש חוסר נוחות – ואני אומר את זה בשפה רכה ועדינה – מהתמודדות פרסונלית; מהתמודדות באמצעות חקיקה עם בעיה פרסונלית. אני חושב שזה מהלך מוטעה ומהלך בעייתי. אדוני היושב-ראש, אתה רמזת גם על הבעיה השנייה שיש בחוק הזה – יש בו ממד ממשי ריאלי של רטרואקטיביות. זה נכון שברמה הפורמלית החוק חל מכאן ואילך, אבל אנחנו חיים בזירה פוליטית שבה אנשים מתארגנים ומכינים את עצמם, ומן הסתם גם עורכים את פעולתם על בסיס כללי יסוד מסוימים של השיטה וכללי התנהלות מסוימים של השיטה. לכן, כמוך, אדוני היושב-ראש, גם אני סברתי שאם רוצים לתקן משהו, הדבר הזה צריך להיות מתוקן החל מהבחירות הבאות לכנסת ואילך, כדי שמי שרצה להתנהל בתנאים הנוכחיים, וכך הוא כלכל את מעשיו, את התנהלותו, לא ייפגע, וייפגע בצורה קשה ומשמעותית. צודק חבר הכנסת לוין שאכן מהשלב שבו הצעת החוק הזאת הגיעה אלינו לקריאה טרומית ועד היום נעשו שינויים, ואני באמת רוצה להעריך את העבודה הרבה שנעשתה בוועדת הכנסת. חבר הכנסת לוין עצמו, והצוות המקצועי של הוועדה, וההערות שנשמעו מכל מיני כיוונים הובילו לריכוך משמעותי בהצעת החוק כמו שהיא שהיתה בקריאה הטרומית. בהצעה בקריאה הטרומית – אני רוצה להזכיר לכולנו, עמיתי חברי הכנסת – שאדם שהודיע במפורש או במשתמע על כוונתו לרוץ לכנסת, אם הוא לא הזדרז והודיע מייד למבקר המדינה והתחיל לדווח למבקר המדינה על כל מיני דברים, הוא היה צפוי לקנס שבועי של 150,000 שקל. זאת אומרת, תוך חודשיים מוכרים את הבית. על מה? על זה שהוא אמר אני רוצה לרוץ לבחירות לכנסת, זה הכול. <רוני בר-און (קדימה):> אתה יודע כמה שבועות נכנס ב-26 מיליון שקלים לפי 150,000 שקל בשנה? זה לא חודשיים, זה שלוש שנים. <דב חנין (חד"ש):> תלוי איזה בית. <רוני בר-און (קדימה):> – – – ב-26 מיליון שקלים. <דב חנין (חד"ש):> לא, אני אומר, 150,000 שקלים לשבוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון ששלוש שנים לוקח ל-3 מיליון, אבל יש כאלה שיש להם בתים שעולים רק 400,000 שקל. <דב חנין (חד"ש):> בדיוק, יש גם כאלה, חבר הכנסת בר-און. <רוני בר-און (קדימה):> לקחת את תקרת הזכוכית של הכנסת – – – <דב חנין (חד"ש):> יפה. לכן, הדבר הזה שונה. ועדיין, עמיתי חברי הכנסת, אני מתנגד לחוק הזה, ואני מתנגד לו לא רק בגלל הטעמים שהבאתי בפניכם – הממד הפרסונלי והממד הרטרואקטיבי של החוק – אלא גם בגלל שאלה עקרונית שקשורה לניסיון אמיתי לנתח את בעיותיה של המערכת הפוליטית הישראלית. עמיתי חברי הכנסת, אני שייך לאלה שטוענים שבעיית היסוד של המערכת הפוליטית הישראלית היא בעיית ההשתתפות, בניגוד לכאלה שטוענים שיש פה בעיית משילות. אני לא חושב שיש בעיית משילות. כמו שאדוני היושב-ראש יודע, היה בעברנו ראש ממשלה שיום אחד החליט לפנות חבל ארץ שלם, וכך קרה. כך שמעתי – היה אפילו מנוגד למצע מפלגתו, ובכל זאת הוא החליט ועשה את זה. אם ראש ממשלה יודע מה הוא רוצה לעשות, הוא יכול לעשות פה דברים מרחיקי לכת, אפילו יש הטוענים שהוא יכול להוציא אותנו למלחמה אזורית בהתייעצות עם אדם אחד, שניים או שלושה, אני לא יודע. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אבל יכולים להפיל אותו. תראה, ברגע שהוא מכריז על איזו כוונה, הכנסת יכולה לבוא ולהפיל אותו. <דב חנין (חד"ש):> ברמה הרעיונית, העיונית, אבל ברמה המעשית ראש הממשלה בישראל עוד לא הופל, לא על התנתקויות ולא על מלחמות. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני מרמז שברמה המעשית לא יהיה מצב בכנסת ישראל שיבואו 61 ויאמרו לראש הממשלה: אף-על-פי שאנחנו רוצים להמשיך להיות בכנסת, אנחנו מפילים אותך בגלל עיקרון? אדוני לא מאמין בדבר כזה? זה דבר שהוא – – – <דב חנין (חד"ש):> אתה יודע? זה לפחות מה שמלמדים אותנו לקחי ההיסטוריה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לזכותו של ראש הממשלה שרון, הוא הביא את זה שלוש פעמים בפני הכנסת. נכון שהוא הביא לפני המפלגה, המפלגה אמרה לו לא, אז הוא אמר: אז אני עוזב את המפלגה. אבל הוא הביא לכנסת, והכנסת תמכה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסביר את הטענה שלי, שבעיית היסוד שלנו בפוליטיקה הישראלית היא בעיית ההשתתפות. אנחנו רואים את הבעיה הזאת מבחירות לבחירות, כאשר מספר האנשים שמשתתפים בבחירות הולך ומצטמצם. אנחנו ראינו את הבעיה הזאת גם במחאה החברתית הגדולה של הקיץ הישראלי. לרחובות הערים יצאו מאות אלפי אנשים, וזה כמובן היה דבר מבורך, מרשים, ואפילו, לטעמי, מרגש. אבל אותם אנשים גם ביטאו תחושה גדולה של אי-נחת מהפוליטיקה, מהפוליטיקאים, מהמפלגות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר'ה, אתם מקיימים פרלמנט בתוך פרלמנט. חיים, תהיה היושב-ראש, שאחד-אחד ידבר. <חיים כץ (הליכוד):> אין לי הכישורים. <דב חנין (חד"ש):> ולכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו באים לבחון את בעיית ההשתתפות, אנחנו צריכים להיות מאוד מוטרדים מאותה מערכת מסיבית של חסמי כניסה למערכת שאנחנו ייצרנו בפני האנשים. אדוני היושב-ראש, לא סוד בפניך, ולא סוד בפני עמיתי חברי הכנסת שהייתי רוצה שכל אזרחי ישראל שרוצים לבוא לפוליטיקה יבואו למפלגתי. הייתי מעוניין בכך. זה עדיין לא המצב, אני אומר את זה באופן אובייקטיבי. יש עדיין אנשים שסבורים שכמו שהם לא רוצים לתמוך בליכוד, הם גם לא רוצים לתמוך בחד"ש. הם רוצים לתמוך במשהו שלהם, שהם יקימו אותו. אין לנו שום אינטרס, מבחינת נקודת המבט של הפוליטיקה הישראלית בכללותה, להתנהל כסוג של מועדון סגור שמייצר חסמי כניסה בלתי אפשריים לאנשים שרוצים להתמודד בפוליטיקה. אני מוצא את חסמי הכניסה האלה בשורה ארוכה של בעיות שנמצאות בחוק. אני אזכיר רק שתיים מהם: הבעיה הראשונה שנמצאת בחוק היא באמת נקודת התחילה שלו – אותה הודעה על התמודדות: הודעה ברבים על כוונה להתמודד בבחירות לכנסת. מה זה הודעה ברבים? גם אם ישבת עם כמה מחבריך האישיים, ראית את מהדורת החדשות ביום שישי בערב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא אקט משפטי, זה אקט עובדתי. <דב חנין (חד"ש):> זה אקט עובדתי, ודאי. הודעת ברבים, אמרת לכמה אנשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איך אפשר לכמת? אני הודעתי, וזה, ואחר כך הוא אומר – אמרתי סתם. הוא אומר לך: אבל עובדה שאתה רץ – הוא אומר: החלטתי רק היום. זאת אומרת, האם יש איזה קריטריון משפטי? <שי חרמש (קדימה):> אבל אם אתה מגייס זה כבר לא סתם. <דב חנין (חד"ש):> לא לא, זה חלופי. זה חלופי, חבר הכנסת חרמש. או הודעת ברבים, או גייסת כסף. נעזוב לרגע בצד את העניין של גייסת כסף. הודעת ברבים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם זה קומולטיבי זה ברור. <שי חרמש (קדימה):> – – – אם נשאיר את הגיוס – – – <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> יקירי חבר הכנסת חרמש, ישבת בערב באספת קיבוץ ואמרת לחברים – חברים יקרים, נמאס לי, אני אלך לי לכנסת. הודעת ברבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ואתה אוסף כסף. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא ואתה אוסף. לא, בלי לאסוף כסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. <דב חנין (חד"ש):> לאסוף כסף זו חלופה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך הסתייגות על זה? <דב חנין (חד"ש):> בוודאי. <שי חרמש (קדימה):> דב, אם הוא מתחיל לאסוף זה בסדר? <דב חנין (חד"ש):> אם הוא התחיל לאסוף זה מצב אחר. בסדר. יפה. אבל אני אומר, עצם ההודעה ברבים מכניסה אנשים לסוג של "קוראלס" – אם הזכרנו כבר את ראש הממשלה לשעבר שרון – בלתי אפשרי. מה, אז הודעת ברבים, מה קרה פה? זו בעיה אחת. בעיה שנייה היא הטלת המגבלה הקיצונית, לדעתי, שהורסת לחלוטין את היכולת של כוחות חדשים להיכנס לפוליטיקה, וזה הקביעה שאומרת שדינה של ערבות כדין תרומה. תרומה, אדוני היושב-ראש, היא מאוד מוגבלת ביכולת – בסכום הכסף שיכול להינתן כתרומה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק שנייה, אני אתן לך את הזמן. תגיד לי, חבר הכנסת לוין, יושב-ראש הוועדה והמציע, אם למשל קבוצה קמה פה ומודיעה שהיא מקימה מפלגה חדשה, החוק הזה – זאת אומרת – קודם היא היתה יכולה לאסוף תרומות – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא לא לא לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היא נמצאת במסגרת פוליטית – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אם היא מתאגדת כמפלגה ויש הוראות קיימות, אין שום בעיה, אז יחולו עליה הוראות כמפלגה חדשה. הבעיה במצב שאדם לא מצטרף למפלגה קיימת – הוא לא מצטרף למפלגה קיימת, והוא גם לא מתאגד כמפלגה חדשה, אלא הוא בחלל הריק. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> זו הבעיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, נגיד שקבוצת חברי כנסת פה מתכוונת להקים – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אין בעיה, ברגע שהיא פה, כל עוד היא נמצאת פה היא חייבת – – – מפלגה – – – לא יכולה להיות אלא – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> ממילא חל עליה הכול. ממילא חל עליהם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה אתה אומר לי כך? נגיד שקבוצה מחברי הליכוד באים ואומרים, 11 מחברי הליכוד באים ואומרים: אנחנו מתכוונים בכנסת הבאה לרוץ במפלגה אחרת – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אבל אז, אדוני, הם מקימים מפלגה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא מקימים מפלגה, לא יחול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, לפני כן, אני אומר – לפני החוק שלך, לפני שיאושר החוק שלך. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, אבל על מי שנמצא כאן בבית חלים כללים אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אם הוא במסגרת כזאת או במסגרת אחרת, גם אם הוא – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> בוודאי. בוודאי. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק המפלגות – אני נותן לך את כל הזמן – חוק המפלגות, חבר הכנסת יריב לוין, אומר שאם בן-אדם עוזב את מפלגתו, הוא לא יכול לרוץ בכנסת הבאה אלא במסגרת מפלגה חדשה. האם בעצם ישיבתו פה – כשהוא יוצא ממפלגתו – הוא הקים מפלגה חדשה? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> צריך להבחין בין שני דברים. לכנסת אפשר לרוץ רק במפלגה. המגבלה כאשר אתה פורש ממפלגתך היא שאתה לא יכול להצטרף למפלגה קיימת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא בא ואומר: אני ארוץ לכנסת הבאה עם מפלגה חדשה, בינתיים הוא אוסף כסף. מותר לו? אסור לו? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא יכול. לא יכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יכול. תודה רבה, בסדר. <דב חנין (חד"ש):> בעיית הערבות, אדוני, היא בעיה מאוד מאוד קשה, כי למעשה, בן-אדם שרוצה להתמודד בבחירות צריך לגייס כסף. הדרך היחידה שלו לגייס כסף – כיוון שהוא לא מקבל שום מימון מהמערכת הציבורית – הדרך היחידה המותרת לו לגייס כסף היא לקבל הלוואה מתאגיד בנקאי. תאגיד בנקאי מוכן לתת את ההלוואה רק בתמורה לערבות, כמובן. אם אנחנו אומרים שאנחנו מתייחסים לערבות כתרומה, אנחנו מונעים מאנשים שהם שחקנים חדשים בזירה להשיג את ההלוואה מהתאגיד הבנקאי, זאת אומרת בעצם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל ערבות היא תקציב, וכל ערבות היא תרומה, בוודאי, מה זה. <רוני בר-און (קדימה):> היחיד שלא הבין את זה – – – <דב חנין (חד"ש):> לא. מה שמקובל עד היום – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש אפשרות שתצטרך לשלם את זה, אז זה תרומה. <דב חנין (חד"ש):> לא לא לא לא, אדוני היושב-ראש, לא, יש פה שינוי גדול – – – <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – יש פה שינוי גדול מהמצב הקיים. המצב הקיים אומר שני דברים; לערבות יש עלות, והעלות של הערבות – הריבית שלה וכל הדברים האלה – זה בוודאי תרומה. וגם אם הערבות מחולטת, היא בוודאי גם כן תרומה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל יש אפשרות שהיא מחולטת, זה תרומה. אתה לוקח סיכון גדול. <דב חנין (חד"ש):> לא, אבל אם אתה בעצם מטיל על עצם הערבות את המגבלות שיש על תרומה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשרוני בר-און היה שר האוצר הוא הסביר לי כל פעם שערבות מדינה זה תקציב. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ואני קיבלתי את זה, דרך אגב. <רוני בר-און (קדימה):> היחיד, דרך אגב, שלא הבין את זה, היה יושב-ראש צוות 100 הימים של הליכוד, שאמר שניתן כסף לאג"חים הקונצרניים, אבל בערבות מדינה. הריבית על ההלוואה מכוסה בערבות, היא לא תרומה, כמו שערבות לא יכולה להיחשב תרומה – – – <דב חנין (חד"ש):> אבל היא כן נחשבת בחוק הזה. <רוני בר-און (קדימה):> אני אמרתי לך שהחוק הזה טוב? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אבל, חבר הכנסת בר-און, בפריימריז – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און – ושר האוצר לשעבר – אני לא מסכים אתך. כל – כשאני נותן לך ערבות, כתוב – במג'לה היה סעיף עם הרבה קזואיסטיקה; היה סעיף אחד – שתי מלים; שהיה כתוב 498 – נקודה, הערב משלם – נקודה, 490. זאת אומרת, הערבות היא מחויבות שאתה לוקח על עצמך. <רוני בר-און (קדימה):> רק שנייה. עכשיו אני שואל אותך, אם כל הערבות נחשבת תרומה, למה שהוא לא ייתן לו את זה ישר כתרומה? יותר טוב מכסף. <קריאה:> – – – לא יודע – – – <דב חנין (חד"ש):> נכון. <רוני בר-און (קדימה):> עכשיו, אני אומר לך, אם – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מאמין לו, רק הוא מביא בחשבון. <רוני בר-און (קדימה):> אם אני נותן את ההלוואה והם אומרים לי, חמישה ערבים – אם יגידו לי שחלקו של הערב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> פרו-רטה. <רוני בר-און (קדימה):> – – הוא פרו-רטה נחשב לתרומה, אני מוכן לשקול את זה – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> בסדר – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – אבל לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מה שהוא אומר. <רוני בר-און (קדימה):> לא, הוא לא אומר את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אומר, אומר, אומר – אומר את זה. <קריאות:> – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם הוצאה לפועל – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתכוון לסיום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוסיף לך ארבע דקות מלאות, ובזה נגמר עניין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר לך, ולומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שלפי דעתי החוק הזה מתמודד בצורה לא ראויה ופוגענית עם בעיה שאיננה באמת קיימת, ואני אסביר את עצמי. כמו שחבר הכנסת לוין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי הנכבדים, השרים וסגני השרים וחברי הכנסת המלומדים, אי-אפשר לקיים פה דיון בתוך דיון. <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> כמו שאמר, ובצדק, חבר הכנסת לוין, התמודדות לכנסת נעשית רק במסגרת מפלגה. מפלגה כפופה למערכת מאוד מדוקדקת של דיני הוצאות והכנסות. עוד לפני שמתחילה מערכת הבחירות צריך לרשום את המפלגה, זה תהליך שלוקח זמן, ומהרגע שהוא מתחיל יש מגבלה על ההוצאות ויש גם מגבלה על ההכנסות, על התרומות. עכשיו, נניח שמר לפיד מגייס היום תרומות מבעלי הון, ושם את התרומות האלה כרגע בחשבונו הפרטי. הוא את הכסף הזה יצטרך להעביר למפלגה. הוא לא יכול להעביר את הכסף הזה למפלגה – הוא לא יכול להעביר אותו, מכיוון שלמפלגה אסור לקבל כסף שנמצא בחשבונו, גם אם הוא רוצה לתרום בעצמו למפלגה. יותר מזה, נניח שהוא מקים עמותה, שנקראת "יאיר לפיד להנהגת ישראל" – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – אם הוא לקח כסף – – <דב חנין (חד"ש):> לא, רגע, רוני. רוני, דקה. <רוני בר-און (קדימה):> – – ושם בחשבונו הפרטי ליום פקודה, שישלם את המחיר – – – <דב חנין (חד"ש):> אבל הוא לא יכול לעשות את זה. הוא לא יכול לעשות את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מה שאומר יריב. זה מה שאומר יריב. <דב חנין (חד"ש):> לא, הוא לא יכול לעשות את זה. הוא לא יכול לעשות את זה, הוא לא יכול לתרום למפלגה של עצמו. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> נניח שהוא מקים עמותה שנקראת "יאיר לפיד לראשות הממשלה", אוסף את הכסף לעמותה הזאת, גם העמותה הזאת לא יכולה לתרום למפלגה, מכיוון שהיא תאגיד, ואסורה תרומה מתאגיד. זאת אומרת, בעצם, את אותו דבר – אותה פרצה שחבר הכנסת לוין מנסה לסתום, היא כבר סתומה. הרי מתי מוציאים את הכסף? בתקופת מערכת הבחירות, לא היום מוציאים את הכסף. מוציאים את הכסף בשלושת החודשים, ארבעת החודשים, של מערכת הבחירות, והעניין הזה כבר מוסדר. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם שבמקום להתמודד עם בעיות שאינן אמיתיות, ולהטיל, באמת, מגבלות דרקוניות וקשות על הציבור, יש לנו חוקים – בסך הכול – שהם אפקטיביים, הם טובים. אפשר לשפר, אפשר לתקן, אפשר לחדד בנקודה כזאת או אחרת, אבל החוק הזה הוא ממש לא בכיוון הנכון. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, שש דקות לרשותך, ואחריו יעלה חבר הכנסת יריב לוין כדי להשיב, ואחרי זה אנחנו נעבור להצבעות. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה בראשית הדברים לברך את חברי חבר הכנסת לוין על הצעת החוק הראויה הזאת, וכמובן מבחינתי, כמציע, אני ודאי בעדה. חבר הכנסת דב חנין, אני רוצה להתייחס בדקה אחת לדבריך המלומדים והחשובים, ובתוכם נקודה אחת שהבהרת, שלהערכתך, השתתפות הציבור בבחירות לכנסת בכלל באה לידי ביטוי – ההשתתפות היא נמוכה מאוד, משום שסברת שיש חסמים לפוליטיקה, והנה החוק הזה שם עוד חסם. ובכן, איני חושב שהבעיה היא החסמים. אני חושב, חבר הכנסת חנין, שהציבור פחות בא להצביע משום שהוא מעריך אותנו פחות, משום שאנחנו דואגים, כל אחד בדרכו, שהציבור יעריך את הכנסת כפי שהוא מעריך את הכנסת. שמעתי דבר אחר, חבר הכנסת חנין, שיש הסכמה די רחבה לשנות את שיטת הבחירות ולהעלות את אחוז החסימה – זה בהחלט חסם, ודווקא על זה יש הסכמה רחבה, ואני חושב – יש הסכמה – שהסיבה אינה חסמים, אלא הסיבה האמיתית היא חוסמים. אנחנו כחברי הכנסת, בחקיקה כזו או אחרת, חוסמים – חוסמים לא את המתמודדים, אלא את המידע. ולכן, אדוני היושב-ראש, תכלית החוק בעיני היא לא רק השוויון בין המתמודדים, אלא בעיקר אמון הציבור בכנסת ישראל ובשיטה הפרלמנטרית הנהוגה במדינתנו היקרה. אמון מותנה בראש ובראשונה בשקיפות, ביושר – בשקיפות. לא אם במחתרת יימצא הגנב. הכול על השולחן, וזה תכליתו של החוק. מי נמצא בבית הזה? מיהם נבחרי הציבור היום? האם באמת שאלנו את עצמנו – האם באמת כל שכבות הציבור נמצאות כאן? האם באמת לכולם שוויון הזדמנויות? ובכן, הציבור רוטן על כך שיש קשר בין הון לשלטון. אני לא רוצה להאריך אם זה טוב או לא טוב; אני רוצה לדרוש שקיפות – שקיפות, ויראו אם העשירים בעלי ההון – הם באים לשלטון. אדרבה, שיבואו, אבל שהציבור ידע איך הם באים. שקיפות כלכלית תיצור הגינות שוויונית. סוג אחר של אנשים מחברי חברי הכנסת מגיעים לכאן – אנשים שקשורים לתקשורת ושלטון, וטוב שכך. אינני נגד אנשי התקשורת, אני רק רוצה לראות שקיפות, שהציבור יראו איך מנצל – וזה בסדר שינצל – איש התקשורת את המערכת שאתה הוא בא לכנסת. ואני מברך אותם, שיבואו, אבל שהציבור ידע את האמת, מדוע לא? אין מה להסתיר. הסוג השלישי זה קשרים ושלטון. גם זה בסדר, שיש הרבה בנים ממשיכים; גם זה בסדר, שיש הרבה שכונות שמהן מגיעים חברי הכנסת, אבל שידעו את זה, זה לא בושה. שיציגו את זה בפני הציבור. יש גם קשרים בין גופים ציבוריים ושלטון, וגם זה בסדר, שגופים ציבוריים עוסקים כל העת בלשכנע את הציבור שיבחרו בנציגיהם, שהם יהיו בכנסת. אני מבקש שקיפות. ולכן, אדוני היושב-ראש, כל תכלית החוק הזה שקיפות, ולא מעבר לזה. אני רוצה לסיים בעוד שני משפטים, ולא לנצל אפילו את הזמן שניתן לי. אין יותר בלתי שווה מלהתייחס באופן שווה לאנשים ומצבים בלתי שווים. אבל את היעדר השוויון הציבור צריך לדעת, ותכלית החוק – לכבודה של הכנסת, לכבודה של הדמוקרטיה – שמי שמתחרה יציג את כל המהלכים מול העם היושב בציון. ומשכך, ולאחר שהוועדה שינתה במהות חלקים גדולים מאוד מהחוק – אני מוכרח לומר, למורת רוחי; אני חושב שהוועדה הלכה הרבה, מרחק רב מאוד, אולי רב מדי, אבל הוועדה החליטה מה שהחליטה, ובהיותי דמוקרט ככל יכולתי ונשמתי, אני מכבד את החלטת הוועדה, ואני אסיר את ההתנגדויות שהצגתי כאן. ובכל זאת אני רוצה לומר, שמשום שסיעתי מתנגדת לחוק, ושוב – אני דמוקרט, וזה חוק שלנו יהיה קשה מאוד – אני לא אתנגד לחוק, אבל משום שאני מאוד מכבד את סיעתי, אני איאלץ – אהיה נוכח כאן, אבל לא אוכל להצטרף, כי אני עדיין דמוקרט, ורוצה לשמור על דמוקרטיה, ואני לא יוצא מהחדר, כי אני רוצה שבטלוויזיה יראו – כי זה הפתיחות, זה השקיפות – את המעשה הדמוקרטי במתח בין עשייה לבין הרצון, לכן אשב ואמנע, אני אמנע בהצבעה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אנהג כמוך, מאותם נימוקים. <עתניאל שנלר (קדימה):> – – ומשכך, אני בוודאי אנהג בצורה הזאת. אני רוצה לסיים בדברי ברכה ליוזם החוק המרכזי, חבר הכנסת לוין, בתקווה שהחוק הזה יעבור, כראוי לכנסת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. יריב לוין משיב. לאחר מכן עוברים להצבעות. סליחה, חבר הכנסת לוין; צודק, חבר הכנסת זחאלקה לא ביקש ממני מעולם לוותר על רשות הדיבור. לרשותך חמש דקות. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי וחברות הכנסת, אומרים ש-hard cases make bad laws – שמקרים קשים עושים חוקים רעים, אבל מקרים אישיים – לא רק מקרים קשים, אלא מקרים אישיים, גם הם עושים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לדבר מרחוק. איוב קרא, סגן השר, קשה לנהל. אנשים מדברים – הם רוצים את זמנם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – עושים חוקים רעים. עד עכשיו היו בחירות, נבחרה כנסת 18 פעמים בלי החוק הזה, וגם בעבר הודיעו אנשים רבים שהם הולכים להתמודד, ואפילו חרשו את הארץ בהודעתם שהם הולכים להתמודד, אז מה נשתנה כאן? אני חושב שניסיון, לא לחסום, אבל לשים מכשולים בפני אדם שרוצה להתמודד זה פגיעה חמורה בזכות יסוד – הזכות להיבחר. הזכות הזאת, כבוד היושב-ראש, כאשר מטפלים בה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> פה אין מניעת זכות להיבחר; רוצים להגביל את זה שרוצה להיבחר, להיות כמוך, שאתה במפלגה, ועליך חלות חובות. אני גם חושב שלא טוב חוק אישי, אבל פה לא מגבילים את הזכות להיבחר. פה מקשים על בן-אדם לעשות דבר שהיה מותר לו לפני כן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הרי זה אדם שחושב שהוא הולך לרוץ, שמעלה בדעתו שהוא הולך לרוץ, ויכול להיות שלא ירוץ בכלל, ואני שמעתי לפחות 20 אנשים שאמרו לאחרונה שעלה בדעתם להיבחר לכנסת, הודיעו זאת בפורומים שונים, בריאיון אקראי לאיזה עיתון או כלי תקשורת – האם כבודו חושב לרוץ לכנסת? אומר: עלה בדעתי, חשבתי, יכול להיות, ואז נכנסים לגל של פרשנויות, האם חלות עליו ההגבלות שכלולות בחוק הזה. אני חושב שהחוק הזה מיותר, הוא לא יתרום שום דבר פרט לכך שירתיע אנשים – אני מקווה, אנשים טובים – מלהיכנס לפוליטיקה. אני חושב שצריך להסתכל על העניין של אדם או הזכות להיבחר כמו הזכות לבחור. כמו שאתה אומר שאתה לא תשים אדם שגר באיזה יישוב – המרחק של אדם לקלפי הוא מרחק סביר – אתה לא תביא חוק שיגיד: אנשים עם תכונות a, b, c צריכים לנסוע 300 ק"מ כדי להצביע, כי יש זכות להיבחר, והיא זכות בסיסית, ואסור לפגוע בה. גם הזכות לבחור וגם הזכות להיבחר צריכות להיעשות בתנאים נאותים, ללא העמסת יתר בחקיקה שרק מעכבת, שמה מכשולים, ואף – כבוד היושב-ראש, תרשה לי לומר לך – מעצבנת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת לוין – בבקשה, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, נדמה לי שעלו בדברי המתנגדים להצעת החוק שלוש טענות עיקריות, אני אנסה להתייחס אליהן בתכלית הקיצור. טענה ראשונה – בסוגיית הערבויות. אדוני היושב-ראש, כבר בחוק הקיים ערבות לעניין פריימריז, וכך קובע גם המבקר, היא ערבות שנחשבת כתרומה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין כל ספק. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אחרת אנחנו נייצר מנגנון פשוט למעקף כל הנושא הזה על-ידי כך שאדם יקבל ערבות ולאחר מכן הערבות הזאת תחולט וכל מנגנון הגבלת התרומות יקרוס. הטענה השנייה נגעה לעובדה שאדם יחשוב לרוץ, ואז מי יודע אילו מגבלות אנחנו מטילים עליו. אני אזכיר, אדוני היושב-ראש – מה שמדווחים בסוף זה כסף שאספת. אז אם רק חשבת ורק דיברת ולא אספת שקל, אתה לא בבעיה. אבל אם לא רק דיברת, אלא גם התחלת לאסוף – תדווח. ולכן גם בהיבט הזה ברור לגמרי שלטענות האלה אין בסיס. והטענה השלישית שנוגעת לסוגיית – אמר פה חבר הכנסת דב חנין, אולי בעצם החוק בכלל מיותר, כי ממילא מוציאים את הכסף בסוף. אז אני אומר שאם הוא מיותר, כנראה הוא גם לא כל כך נורא, אז בואו נסתום את הפרצה הזאת וכנראה שלא גרענו מיכולתו של אדם להתמודד באופן משמעותי. אבל אם אני אתייחס לעניין באופן יותר רציני, אני אומר, אדוני, שקמפיינים מתנהלים לאורך זמן ובהחלט ניתן להוציא, והרבה כספים, גם בתהליך שקורה לפני תקופת בחירות. דבר אחר, וזה הדבר החשוב ביותר בעניין הזה, אנחנו חוסמים לא רק את הפרצה כאשר אדם עצמו מגייס את הכסף. הבעיה הלא-פחות גדולה, והצבעתי עליה בדברי, כשהצגתי את החוק, היא כאשר אדם אחר עושה קמפיין עבור מישהו, ולכאורה אומר המועמד, אני, אין לי קשר לדבר הזה. ואת זה מנענו בפריימריז, מנענו כאשר אתה מאוגד כמפלגה. ולכן נכון וצריך שהדבר הזה יוסדר גם כאשר אדם עדיין לא החליט אם פניו להקמת מפלגה חדשה או לריצה בפריימריז. על כן אני מבקש שוב לדחות את ההסתייגויות ולאשר את החוק בנוסחו כפי שהובא על-ידי הוועדה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, תשב במקום, כי אחרת אני לא אצביע על ההסתייגויות שלך. אדוני, האם יש פה הסתייגות שאומרת שזה יחול מהכנסת התשע-עשרה? מהכנסת העשרים? אין. טוב. אוקיי. רבותי, נא לשבת. חלק מההסתייגויות הוסרו, אבל יש לנו שש הסתייגויות לסעיף 1. אדוני מבקש – – – <דב חנין (חד"ש):> להצביע רק על השתיים הראשונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק על השתיים הראשונות, כל אחת בנפרד. ובכן, יש לנו הסתייגויות לסעיף 1 ולכן אנחנו נצביע על שם החוק כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד שם החוק? מי נגד? כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 5 בעד שם החוק – 33 נגד – 9 נמנעים – 2 שם החוק נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 33 בעד, תשעה נגד, שני נמנעים, אחד נוכח ולא משתתף. תודה. שם החוק נתקבל כהצעת הוועדה. רבותי חברי הכנסת, לסעיף 1 שתי הסתייגויות להצבעה: ההסתייגות הראשונה של קבוצת חד"ש, שהיא: דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה. מי בעד ההסתייגות – יצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 35 נמנעים – 1 ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשעה בעד ההסתייגות, 35 נגד, אחד נמנע, אחד משתתף ולא מצביע. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות השנייה, שהיא האחרונה לסעיף 1, הסתייגות קבוצת חד"ש. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 35 נמנעים – 1 ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד ההסתייגות – 10, 35 נגד, אחד נמנע, אחד משתתף ולא מצביע. אני קובע שההסתייגויות לסעיף 1 לא נתקבלו. ולכן אני מצביע על סעיף 1, כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 32 נגד – 12 נמנעים – 1 סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 32 בעד, 12 נגד, אחד נמנע, אחד משתתף ולא הצביע. אני קובע שסעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 2 ואנחנו נצביע על סעיף 2, שכן אין הסתייגויות. חבר הכנסת עתניאל שנלר הוריד את כל ההסתייגויות. הייתי עד, הוא אמר מעל הבמה שהוא מוריד את ההסתייגויות. לכן אנחנו נצביע על סעיף 2, שהוא הסעיף האחרון, כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 2 – 33 נגד – 12 נמנעים – 1 סעיף 2 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 33 בעד, 12 נגד, אחד נמנע, אחד משתתף ולא מצביע. אני קובע שהצעת החוק וסעיף 2 בתוכה עברה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אדוני יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? ובכן, אני מציג את הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, להצבעה בקריאה שלישית כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 32 נגד – 13 נמנעים – 1 חוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 32 בעד, 13 נגד, אחד נמנע, אחד משתתף ולא מצביע. אני קובע שחוק המפלגות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בבקשה, יושב-ראש הוועדה. יושב-ראש הוועדה מבקש להודות וגם למסור הודעה מטעם ועדת הכנסת. נתחיל עם התודות ואחר כך ההודעה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> בוודאי. תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות קודם כול לשותפי להצעת החוק, חבר הכנסת עתניאל שנלר; לצוות המצוין של ועדת הכנסת בראשותה של אתי בן-יוסף – לנועה, לעאליה, למור; ליועצת המשפטית ארבל אסטרחן, על העבודה המסורה והטובה שהיא עשתה גם בהצעת חוק הזאת; לאנשי ונציגי משרד המשפטים ומשרד מבקר המדינה שסייעו בידינו בהכנת החוק; כמובן לצוות העוזרים שלי – לילך, רועי ומיכל. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מבקש לעבור להודעה מטעם ועדת הכנסת שמחייבת הצבעה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, מחייבת הצבעה. בבקשה. רבותי, ההודעה הבאה מחייבת הצבעה, נא להאזין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הרכב הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדה לקידום מעמד האשה לדיון בתקנות לפי סעיף 2 לתיקון מס' 4 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כדלקמן: מטעם ועדת הכלכלה – חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת, וחברי הכנסת דוד אזולאי, חמד עמאר, יואל חסון ועמיר פרץ; ומטעם הוועדה לקידום מעמד האשה – חברי הכנסת ציפי חוטובלי, אנסטסיה מיכאלי, נסים זאב, אורית זוארץ ושלמה מולה. אבקש את אישורה של הכנסת להודעה זו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. תודה רבה. על הודעת היושב-ראש יש צורך להצביע. ולכן כאשר היושב-ראש יגיע לכיסאו אנחנו נצביע על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת בשם הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת הכנסת – 29 נגד – 4 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת הוועדה כפי שהוּדעה על-ידי יושב-ראש הוועדה נתקבלה ואומצה על-ידי מליאת הכנסת. תודה רבה. <הודעת הממשלה על חזרתה מהצעת חוק> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הודעה לממשלה באמצעות שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. זו הודעה לפי סעיף 95. בבקשה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 95(א) לתקנון הכנסת, אני מודיע כי הממשלה חוזרת בה מהצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"א–2011. לפיכך אני מבקש שההצעה תוסר מסדר-יומה של הכנסת לפי סעיף 95(ב) לתקנון הכנסת. בעקבות אימוץ המלצות ועדת-טרכטנברג החליטה הממשלה להשלים את חקיקת החוק הזה ואימצה את הנוסח שעליו היא עומדת, נוסף על החלטות דרמטיות על השקעת סכומי עתק בהיקף של 3.5 מיליארד שקל למימון הנגזרות מן החוק והרחבת היצע המעונות כדי להגן על ההורים. הנה כי כן, הכנסת בכל זאת לא מצליחה להשלים את המלאכה, ודורשת שינויים קונספטואליים בחוק, שעומדים בניגוד לעמדת הממשלה. על רקע זה אין עוד דרך לקיים את החלטת הממשלה במסגרת הנוסח העומד כיום על סדר-יומה של הכנסת. על רקע הנסיבות שנוצרו נאנסת הממשלה לחזור בה מן החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, תוקף ההודעה מרגע מסירתה על-ידי הכנסת, אין צורך באישורה על-ידי המליאה. <הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012> [מס' מ/657; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27365; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת פיניאן היה פה כל הזמן ופתאום הוא – – – <ציון פיניאן (הליכוד):> אני פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פיניאן, בבקשה, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. אין הסתייגויות לחוק זה, לאחר גמר הצגתו מייד נעבור להצבעה. <ציון פיניאן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012. המועצה להשכלה גבוהה היא המוסד הממלכתי לענייני השכלה גבוהה במדינה, והיא מבצעת את סמכויותיה על-פי חוק המועצה להשכלה גבוהה. בין סמכויותיה כאמור, מתן היתר לפתיחתו ולקיומו של מוסד להשכלה גבוהה והכרה במוסד כמוסד להשכלה גבוהה, הסמכת מוסד מוכר להשכלה גבוהה, הענקת תארים אקדמיים מוכרים, הכרה בתואר של מוסד להשכלה גבוהה שהוכר או קיבל היתר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה והענקת רשיון לשלוחה של מוסד להשכלה גבוהה הפועל בארץ אחרת. סמכויות אלה של המועצה להשכלה גבוהה מחייבות לעתים גם בדיקות במישור האקדמי, לרוב באמצעות הקמתן של ועדות בדיקה, או מומחים ויועצים בתשלום, בדיקות תקציביות גם באמצעות אנשי מקצועי חיצוניים ובדיקות משפטיות. התרחבותה המשמעותית של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל בשנים האחרונות משפיעה באופן ישיר על היקפי הבדיקות הנעשות במערכת. בימים אלה החליטה המועצה להשכלה גבוהה על נהלים להתייעלות המערכת, ובמטרה לסייע בהליך הייעול כאמור מוצע להוסיף את סעיף 31 לחוק, אשר יסמיך את שר החינוך, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, לקבוע אגרות בעד הגשת בקשות למועצה לפי החוק, לבקשה להכרה לפי סעיף 9 לחוק, לבקשה לתעודת היתר לפי סעיף 21א לחוק, לבקשה להסכמה לפי סעיף 23 לחוק, לבקשה לרשיון לפי סעיף 25ג לחוק ולבקשה להכרה בתארים לפי סעיף 28א לחוק. כמו כן מוצע לקבוע כי קביעת האגרות בעד הבקשות האמורות תיעשה בין השאר תוך התחשבות בסוגים השונים של המוסדות להשכלה הגבוהה, כאשר קיימים טעמים המצדיקים זאת ובשים לב לתוכן הבקשה. כך, למשל, אגרה בעבור בקשה להכרה במוסד להכשרת עובדי חינוך המצוי גם בפיקוח משרד החינוך – ולפיכך חלק מהבדיקות הנדרשות אינן נחוצות לגביה – יכולה להיות שונה מהאגרה בעבור בקשה להכרה במוסדות אחרים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת פיניאן, תודה לכולם, תודה במקום לבוא אחרי זה להודות. <ציון פיניאן (הליכוד):> מודה לכולם, מודה לייעוץ המשפטי, לוועדת החינוך בראשות אלכס מילר ולכל החברים שנטלו חלק בהגשת החוק ובהבאתו לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ציון פיניאן. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, יש לנו סדר-יום מעתה ועד עולם. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה, מקשה אחת, שכן אין הסתייגויות. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. <רחל אדטו (קדימה):> על מי זה יגולגל, על הסטודנטים? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1 – 26 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 26 בעד, שמונה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת פיניאן, להצביע בקריאה שלישית? אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה בקריאה שלישית (תיקון מס' 17). נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. <רחל אדטו (קדימה):> מי ישלם, על מי זה יגולגל, על הסטודנטים? <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עכשיו באמצע הצבעה, חברת הכנסת אדטו. כשאני אכריז תוכלי לומר את מילותייך. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 24 נגד – 6 נמנעים – אין חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 24 בעד, שישה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32), התשע"ב–2012, והצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2012 – שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ב–2012> [מס מ/625; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 23665, חוב' ט', עמ' 24883, חוב' י"ב, עמ' 25744; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חבר הכנסת גפני יעלה ויבוא להציג את חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ב–2012. אנחנו מתקנים את סדר-היום ומחזירים את גפני, שהיה בהלוויה לא קלה של ארבעת הנרצחים בטולוז, ולכן אנחנו מחזירים אותו לסדר-היום. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ב–2012. הצעת חוק זו היא חלק מהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42), התשע"ב–2011, שהיא הצעת חוק ממשלתית שפוצלה לשתי הצעות חוק. אנחנו קיבלנו אישור במליאת הכנסת על הפיצול. את הצעת החוק הראשונה הבאנו לאישורה של הכנסת ביום כ"א בטבת התשע"ב, 16 בינואר 2012, והיא עסקה בדחיית תחילתו של הדיווח המקוון כדי שלא יחול על כלל העוסקים משנת 2012. מתוך הצעת החוק הזאת פיצלנו את יתר הנושאים שלא היו קשורים באופן ישיר לדיווח מקוון, ועתה הם מובאים בפניכם. אדוני יושב-ראש הכנסת, גם את החוק שהבאנו כאן לאישור – הוא היה פרי פשרה שעשיתי בין הגופים השונים, לשכת עורכי-הדין, רואי-החשבון, יועצי המס וכו', לבין עמדת רשות המסים, ואנחנו קבענו שהדיווח המקוון לא יחול על כולם, כפי שהיה אמור לחול, אלא רק על עוסקים מעל 2.5 מיליון שקל ו-20 מיליון שקל לעמותות שעוסקות בנושאים הללו, וזה היה בהסכמתו של מנהל רשות המסים בפועל, דורון ארבלי, שנתן את ידו לפשרה הזאת. בהצעת החוק שבפניכם ביצעה הוועדה כמה תיקונים חדשים. מדובר בתיקונים שיש בהם הקלות משמעותיות בעבור העוסקים. התיקון הראשון שהכניסה הוועדה הוא שבעסקה של יצרן שמחזורו נמוך ממיליון ו-950,000 שקל ובעסקו מועסקים לא יותר משישה עובדים, החיוב במע"מ יהיה על בסיס מזומן. המשמעות היא שאותם יצרנים יידרשו לשלם מס ערך מוסף רק לאחר קבלת התמורה מהלקוח. מה שקרה עד היום – שהיצרנים הקטנים הללו, שמעסיקים לא יותר משישה עובדים והמחזור שלהם הוא פחות מ-2 מיליון שקל, נדרשו לשלם מע"מ כשהם לא קיבלו את הכסף הזה בכלל. המשמעות של העניין פגיעה מאוד קשה ביצרנים הקטנים, הם צריכים לשלם כסף שהם עדיין לא קיבלו אותו. מדובר בתיקון חשוב שמקל במידה רבה על אותם יצרנים, כיוון שהוא מונע מצב שבו בעת תשלום המס היצרן טרם קיבל מהלקוח את התמורה בעבור הנכס ולכן אין לו בעצם מקורות לתשלום המס. עניין זה לא נכלל בהצעת החוק הממשלתית, והוא הוכנס בעקבות בקשת הוועדה. הפשרה היתה – עם משרד האוצר, אנחנו דיברנו על העניין, הם בהתחלה התנגדו לזה; הפשרה היתה שזה יחול במשך שנה, אך שר האוצר באישור הוועדה יוכל להאריך את התחולה. אני מקווה שהוראה חשובה זו תוארך בהמשך, מכיוון שזה, באמת, לעשות צדק, ולמנוע פגיעה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ההארכה מותנית בבקשת שר האוצר – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ובאישור הוועדה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, מאה אחוז. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. בנוסף, במהלך הדיונים בוועדה הסתבר שגם לגבי נותני שירותים אשר לגביהם תיקנו את החוק כבר בעבר וקבענו שיהיה חיוב על בסיס מזומן, הדבר לא מיושם בפועל. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – לחבר הכנסת כרמל שאמה, יש דברים שאנחנו קבענו בשתי הקדנציות האחרונות, שלוש הקדנציות האחרונות, שאסור לוותר עליהם, וזה אישור הוועדה. זה דברים שאנחנו – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – מחייבים את הממשלה. אני מבין שאתה בא ואומר שלפעמים הממשלה מטרידה אותנו בבקשות כאלה או אחרות. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כן, בהחלט, זה נוגע גם לעניין זה, שיושב-ראש ועדת הכספים – כי הוא בא ואמר לי, ואני מצטרף לדעתו, כן. נא לתת ליושב-ראש ועדת הכלכלה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> ברשות יושב-ראש הישיבה ויושב-ראש ועדת הכספים, זה שבכל שנה היו באים לחדש את רשיון חברת החשמל בתקנות, וגם זה היה נעשה ברגע האחרון. וגם תקנות – אתה יודע – קריאה אחת, דיון של רבע שעה. התיקון של ועדת הכלכלה, שדחתה את התקנות והכריחה את הממשלה לפתוח את חוק משק החשמל לתיקון, עזר לנו לגלות ש-150 מיליון לא נוצלו לסבסוד חשמל לנזקקים. אחרת, לא היינו מצליחים לתקן את זה. בזכות הפתיחה של החוק – היום תבוא למליאה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> – – – תיקון החוק שעזר לוועדה גם לבצע פיקוח פרלמנטרי על מאות מיליונים שבוזבזו ולא ניתנו לנזקקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין מה שאתה אומר לגופה של נקודה זו, אבל יש עיקרון וצריך שנקפיד עליו – עד שהרגלנו את הממשלה – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> נכון, אבל שוחחנו על זה: פיקוח על חקיקה הוא יותר גבוה מפיקוח על תקנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אדוני הסביר זאת – בבקשה, כבוד יושב-ראש ועדת הכספים. נא לסיים את דבריך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> תודה. בילסקי. בנוסף, במהלך הדיונים בוועדה הסתבר שגם לגבי נותני שירותים אשר לגביהם תיקנו את החוק כבר בעבר וקבענו שיהיה חיוב על בסיס מזומן, הדבר לא מיושם בפועל. קיבלנו פניות רבות מעוסקים בעניין זה, ולבסוף החלטנו לקבוע הוראה חדשה שאוסרת על דרישת הוצאת חשבונית מס לפני מועד תשלום התמורה, לגבי עוסק שזכאי לחיוב במזומן. תיקון נוסף המוצע בהצעת החוק – ושהממשלה ביקשה אותו – מתייחס למקרה של העלמת תשומות. לפי החוק כיום ניתן להטיל קנס של עד 1% מהמחזור על חייב במס שלא ניהל ספרים, או ניהל אותם תוך סטייה מהותית מהוראות החוק והתקנות. לפי המוצע עתה, במקרים שבהם אי-ניהול הספרים כולל גם אי-רישום חשבוניות או מסמכים אחרים המאפשרים ניכוי תשומות, יוטל על החייב קנס בשווי של 30% מאותן תשומות שהעלים, ואשר הוא ניכה אותן במועד מאוחר. זאת אומרת, פה אנחנו החמרנו, ואנחנו הסכמנו עם הממשלה: מי שנוהג כחוק וכדין – להקל עליו בכל מה שאמרנו; ומי שמעלים, או מי שעושה דברים שהם אינם ראויים, יגדילו לו את הקנס. כמו כן, הצעת החוק מסדירה את הסמכויות לדון בערעורים על קנסות שהוטלו הן בגין אי-ניהול ספרים והן בגין העלמת תשומות, וקובעת כי במקרה שבו הוגש ערעור על קנס כאמור, יידחה תשלום הקנס עד לסיום הדיון בערעור. זאת בשונה מהמצב כיום, שבו נדרש החייב לשלם את הקנס גם במידה שהגיש עליו ערעור. תיקון נוסף שהוסיפה הוועדה בהצעת חוק זו נוגע לדחיית תחילתם של הסעיפים לגבי הקצאת מספרי חשבוניות באופן מקוון לשנת 2017 במקום 2013. הסיבה לדחייה המוצעת היא שמדובר בנטל שעדיין לא ברור האם נכון להטילו והאם ניתן יהיה ליישמו מבחינה תפעולית. עם זאת, אפשרנו לשר, באישור ועדת הכספים, להקדים או לדחות את מועד התחילה. להצעה זו אין הסתייגויות, והיא התקבלה בהסכמת כל חברי הוועדה. מדובר בהצעה חשובה מאוד שמהווה בשורה עבור העוסקים הקטנים ומשפרת את מצבם מאוד, וזאת לאור ההישג שהוכנס על-ידי הוועדה להצעה הזו לגבי החיוב במזומן. אני לא יודע מתי נלך לבחירות, אין לי מושג. אני מרגיש איזה קצת התרופפות, אבל אולי לא. אולי. אם אנחנו נצטרך לעשות סיכום של ועדת הכספים בקדנציה הנוכחית – – – <היו"ר אורי מקלב:> למה – – – למה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא יודע – לגבי הנושא של פתיחת אזורי רישום, אני לא יודע מה יהיה עם זה. אני לא מביע עמדה עכשיו. אבל אם אנחנו נצטרך לעשות מאזן של ועדת הכספים, החוק שאני מציע עכשיו יהיה אחד מההישגים הגדולים שלנו: זה עוזר מאוד לעוסקים; זה פותר בעיות של חיוב על בסיס מזומן. נהגו אתם שלא כדין, פגעו במסחר בעניין הזה ופגעו ביצרנים. הצעת החוק הזאת מתקנת עוולות שנעשו בעניין, ואני מבקש את אישור מליאת הכנסת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית לחוק הזה. אין הסתייגויות – האופוזיציה והקואליציה תמכו. זאת הצעת חוק טובה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לגבי הבחירות, אני לא הבעתי עמדה. <היו"ר אורי מקלב:> לא? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אביע אותה בסוף היום. <היו"ר אורי מקלב:> טוב, נקווה שלא תצטרך להביע את העמדה שלך בעניין הזה גם כן. תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים על הצגת החוק. ואנחנו נעבור, חברים, לקריאה – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה איום מפורש או מרומז? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <היו"ר אורי מקלב:> – – – לקריאה שנייה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה איום מפורש או מרומז? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לא הבעתי עמדה. <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, חבר הכנסת, הרב גפני, תגיע למקומך – אני אפעיל את ההצבעה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–10 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> 14 בעד. אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה. ונעבור לקריאה שלישית. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> 15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ושלישית, והיא תעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. יושב-ראש ועדת הכספים – אתה בא להודות, או בשביל החוק השני? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – מביא את החוק השני – – – <היו"ר אורי מקלב:> החוק השני. אם ככה, תעשה את זה ביחד. <הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012> [מס'מ/667; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27370; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, בבקשה, אדוני, אבל אני אקריא: הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, סליחה. אוקיי, בסדר, אוקיי. אז אני, אם כך, אני מתנצל. בסדר-היום שלי זה היה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> דקה, עוד דקה. לא – חיים כץ. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר, בסדר, אין בעיה, שחיים – – – <היו"ר אורי מקלב:> חיים? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אעלה אחריו. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> טוב, אל תרדפו אותי. גם ככה, אם כך – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, החוק הזה היה קודם – – – <היו"ר אורי מקלב:> הלוואי שהיה. כן, כן. מאה אחוז. אנחנו, אם כך, נדחה את זה עוד קצת, מייד אחרי יושב-ראש ועדת הרווחה, חבר הכנסת חיים כץ. אני רק אקריא על מה אתה מודיע: הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012, לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה והבריאות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני, היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר, ביום חמישי, בישיבה שנערכה אי-שם ברמת-גן, כשגמרנו והעברנו בחקיקה, אז המשטרה – נציגי השוטרים – אמרו שהחיינו וקיימנו – – – <קריאה:> כל הכבוד – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זאת אומרת, אנחנו מחכים לזה לא מעט זמן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012 – הצעת חוק ממשלתית, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם משנה את שיטת עדכון קצבתם של גמלאי המשטרה ושירות בתי-הסוהר, כך שהגמלה תעודכן מדי שנה לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן, במקום השיטה הקיימת של עדכון הקצבה בשיעור הגידול בשכרם של העובדים הפעילים. שינוי שיטת העדכון באופן דומה, לגבי גמלאי שירות המדינה, נעשה במסגרת תיקון מס' 50 לחוק, משנת 2009. ובאותו מועד לא הוחל השינוי, במתכוון, על שוטרים וסוהרים יחד עם שאר כוחות הביטחון. לאחרונה הגיע משרד האוצר – אפשר לציין פה את סגן שר האוצר במשרד האוצר, חבר הכנסת איציק כהן, יצחק כהן, שבמאמץ מרוכז של כעשרה ימים ולילות הגיעו ומיצו בכשרון רב הרבה מאוד מחלוקות שהתגלגלו במשך שנים בין הרשות המבצעת ובין אלה שאמרו: מגיעה לנו פנסיה, וזה נגמר ב-win-win. לא כל הצדדים מצליחים, אבל כל הצדדים מרוצים – ואללה, גם הזאב שבע וגם הכבשה שלמה, ולא החליפו את הכבשה כל רבע שעה. אותה כבשה. נשארה שמחה. לסיכום, בדבר החלת שיטת העדכון לפי מדד שנתי גם לגבי קצבאות גמלאי המשטרה והשב"ס בכל הדירוגים – ולפיכך מובא בפניכם תיקון חקיקה זה, שלפיו מועד המעבר בין שיטות עדכון הגמלה נקבע ל-30 באפריל 2012. כפי שהובהר לוועדה, שינוי מנגנון עדכון הקצבה לשיעורי עליית המדד מדי שנה, בינואר כל שנה – אני מקווה שזה בינואר, כי שאר הגופים במשק הם בינואר. זאת אומרת, אם זה צמוד, ורוצים אחידות בכל גופי הגמלה, אז הגמלה מתעדכנת בינואר; אם זה לא בינואר, אז זה לא בינואר, אבל ההצמדה היא אחת לשנה – נועד לשמור על ערך הקצבה ולמנוע את שחיקתה. בצד שינוי שיטת העדכון ניתנות לגמלאי המשטרה והשב"ס תוספות לקצבה שיפורטו להלן. אציין כי הצעת החוק שהגיעה לוועדה – הדבר עמד ברקע דיוניה, כי ככל שבסיכום בין-משרדי עתידי בין משרד האוצר למשרד הביטחון אשר לשינוי שיטת עדכון הגמלאות של משרתי הקבע בצה"ל, יעוגנו תנאים מיטיבים מאלו הקבועים בהצעת החוק שאני מקריא עכשיו, יוחלו ההטבות הרלוונטיות, בהתאמות הנדרשות, גם על גמלאות של המשרתים במשטרה ובשב"ס. בהקשר זה, ההוראה המוצעת שלפיה תוספת שמקורה בהסכם קיבוצי שהמדינה צד לו ואשר נכרת לאחר מועד המעבר בעד התקופה שלפני המועד האמור לא תיחשב משכורת קובעת, דהיינו, היה ויקבלו תוספות בשירות הביטחוני, קרי צה"ל, הן לא ייכנסו לבסיס השכר שממנו תיגזר הגמלה, ודאי עד שיעודכנו הגמלאות – אני לא יודע מה יהיה בשלב יותר מאוחר – אלא אם כן ניתן צו של שר האוצר לכך. שר האוצר הוא מעל לכול. אם יחליט שר האוצר, או לצורך העניין במקרה הזה סגן שר האוצר, שממלא יפה מאוד תפקיד של שר האוצר, יגיד: ואללה, יש – מה אתה עושה לי עם האצבע "לא", מה, אני ביקשתי ממך תגובות? הנה, אני אומר לך מה אני חושב – ויבוא ויחליט שההוראה הזאת לא תחול לעניין תוספות ייחודיות לכוחות הביטחון ולתוספות מכוח השוואת שכר השוטרים והסוהרים לשכר משרתי הקבע בצה"ל, ותוספות עתידיות כאמור בעד התקופה שקדמה למועד המעבר, יובאו בחשבון במשכורת הקובעת גם ללא צורך בצו. תוספות שמוצע להעניק כאמור לקצבת גמלאי המשטרה והשב"ס ניתנות בזיקה לתוספות לקצבה שניתנו במסגרת תיקון 50 לגמלאי שירות המדינה, תוך התאמה לדירוגים השונים הקיימים במשטרה ובשב"ס, לתשלומים ששולמו במהלך הזמן לגמלאי המשטרה ושב"ס מכוח היותם צמודים באותה תקופה למשכורות הפעילים, ובעיקר תוך התחשבות בעובדה שהתוספות יחלו להשתלם ממועד מאוחר יותר מהמועד שבו החלו להיות משולמות לגמלאי שירות המדינה. התוספות שישולמו, כפוף לקיום תנאי הזכאות לעניין מועד הפרישה והדירוג של העובד ערב הפרישה, הן: תוספת שחיקה, תוספת בשל מדד 2008 וכן תוספת בשל הסכמי שכר, ששיעורה לגבי הדירוגים שעליהם היא חלה הוא בגובה יתרת התוספת לפי הסכם המסגרת הקיבוצי מיום 17 באפריל 2008. נוסף על כך תשולם כאמור תוספת בשל המדד לשנים 2009–2011, כולל 2010, שממנה יופחת שיעור תוספות השכר שהתקבלו בתקופה שלאחר מועד שינוי שיטת העדכון לגמלאי שירות המדינה. הפחתה זו נעשית מאחר שבאותה תקופה המשיכה קצבתם של גמלאי המשטרה והשב"ס להתעדכן לפי שיעור הגידול בשכר המשרתים הפעילים, ואילו קצבת גמלאי שירות המדינה התעדכנה לפי שיעור עליית המדד. מובהר כי הפחתה זו לא תביא לפגיעה בגמלה ששולמה קודם לכן, והיא עשויה להפחית רק מהתוספת בעד המדד. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית עמדה הוועדה על כך שיינתן ביטוי מפורש להתחייבות שעוגנה בסיכום הבין-משרדי, ולפיה השיעור הכולל של התוספות שהזכרתי, יחד עם כל תוספת עתידית לקצבה, שתשולם רטרואקטיבית למועד שקדם לפרישה, לא יפחת – לגבי גמלאי אשר פרש לפני חודש ינואר 2012 וערב פרישתו דורג בדירוגים שבתוספת השלישית – מ-5%. הזכאות לתוספות האמורות תחול מהקצבה המגיעה מינואר 2012, ואולם ביצוע התשלום ייעשה באופן מדורג: התוספות שסכומן הכולל הוא עד 940 ש"ח ישולמו בכל חודשי 2012, ובעבור החודשים שכבר חלפו יתבצע התשלום במועד לתשלום קצבת יוני 2012. יתרת התוספות הכוללת לכל גמלאי תשולם בתשלומים נדחים בשנים 2014–2016. הוועדה עמדה על כך שפריסת התשלומים תהיה על פני תקופה קצרה מכפי שהוצע מלכתחילה, וכן על כך שהראשון מהתשלומים הנדחים, שהיה אמור להיות בגובה מחצית היתרה, יכול שיהיה גבוה ממחצית היתרה ועשוי להגיע עד 300 ש"ח, דבר שיהיה משמעותי במיוחד לגמלאים שקצבתם נמוכה. זאת אומרת, גמלאי שגמלתו היא בערך 6,400 שקל יקבל 20%, זאת אומרת 1,280. ב-300 שקל האלה תסתיים יתרת החוב שלו, והוא לא יצטרך לחכות לשנים 2014, 2015 ו-2016. כבר בתקופה הזאת נגמר החוב לגבי אלה שהגמלה שלכם נמוכה. אלה שהגמלה שלהם יותר גבוהה יקבלו מחצית 2014, רבע 2015 ורבע 2016. כדי לגשר בין מועד המעבר לשיטת העדכון המדדי בשירות המדינה, לעומת מועד המעבר לעניין גמלאי המשטרה והשב"ס, ולהעמידם במצב דומה לגמלאי שירות המדינה, כפי שאמרתי קודם, שקצבותיהם מתעדכנות לפי המדד זה שלוש שנים, תשולם להם, נוסף על התוספות שפורטו לעיל, גם תוספת הפרשים לתקופה שעד דצמבר 2011. תוספת ההפרשים היא לגבי מדדי העבר ולגבי תוספות שחיקה אשר ניתנו בעבר. תוספת ההפרשים תהיה בשיעור מלא בעד התקופה אוגוסט 2011 עד דצמבר 2011, ואילו בעד התקופה שבין יולי 2008 ליולי 2011 תשולם תוספת ההפרשים בשיעור שלא יפחת מ-50% וייקבע בצו של שר האוצר שיהיה טעון אישור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בין השאר כדי לעדכנו בהתאם למה שיוסכם לגבי הפורשים משירות קבע. פריסת תשלום תוספת ההפרשים תיעשה על פני כמה שנים ותסתיים עד 2018. גם בעניין שיעור תוספת ההפרשים בעד העבר ופריסת התשלומים כאמור צפוי סיכום שיושג לגבי פורשי שירות הקבע להשליך לטובה גם על זכאותם של גמלאי המשטרה והשב"ס. בעת הכנת הצעת החוק בוועדה יוחדה התייחסות לדירוג הרופאים, לנוכח הסכם השכר האחרון שנכרת בין המדינה להסתדרות הרופאים, ואשר תוספות לפיו השפיעו על גמלת הרופאים גמלאי המשטרה והשב"ס, אך לא באו לידי ביטוי לגבי רופאים גמלאי שירות המדינה, שנותקו כבר ב-2009 מההצמדה למשכורת הפעילים. לאור האמור נקבע שיעור ניכוי מיוחד לדירוג הרופאים, בהתאם לתוספות שקיבלו לגמלה באמצעות ההצמדה לפעילים כאמור, וכן נקבע כי אם הניכוי עולה על גובה התוספת בעד המדד לשנים 2009–2011, תופחת יתרת הניכוי משיעור עליית המדד לשנת 2012, שיחושב בעת עדכון הקצבה הראשון. שיעורי ניכוי והפחתה מיוחדים נקבעו גם לגבי מפכ"לים וניצבי בתי-הסוהר שפרשו לגמלאות. אני מאוד רוצה לקוות, אדוני סגן שר האוצר במשרד האוצר, שבקרוב יושלם גם שינוי מנגנון עדכון הקצבה לגבי פורשים משירות קבע בצה"ל בהסדר שיהיה לטובת הפורשים וצפוי שישפיע לטובה גם על גמלאי המשטרה והשב"ס. הצעת החוק המוגשת כאן הוגשה אחרי עבודה מאומצת. ועדת העבודה והרווחה עשתה את זה בזמן הקצר ביותר שאפשר, בישיבות שלא מן המניין וכן מהמניין, בשעות הבוקר ובשעות הלילה, בימים רגילים ובימים לא רגילים, תוך הקפדה על סדר. ההצעה הזאת מגיעה למליאה ללא הסתייגויות – לשמחתי היא ללא הסתייגויות, ואני מקווה שהמליאה תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. במסגרת התודות, כדי לא להגיע ולעלות לכאן עוד פעם, אני רוצה – תודות מיוחדות: לשר המשטרה, שזה השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ, לצוותים שלו שעמלו ודחפו והשקיעו והיו להם העוז והסבלנות לחכות עוד רגע, למרות הלחצים, כדי להביא הסכם טוב. תודה מיוחדת לסגן שר האוצר יצחק כהן, שעשה מעל ומעבר, תוך גילוי תבונה, שכל וגדלות רוח והביא לסיום הסיפור הזה. ללשכה המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, ובמיוחד לעורכת-הדין נועה בן-שבת, שבפרק זמן מאוד קצר לקחה מהקטע של קריאה ראשונה, עזבה את הכול, עזבה את העיסוקים – הנחתי עליה הנחתות לא מקובלות – והביאה את החוק להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כמו כן לעורכת-הדין שמרית גיטלין-שקד ולעורך-הדין אייל לב-ארי. לצוות הוועדה – ואללה, אנחנו גומרים היום מושב, שלוש שנים ו-105 חוקים – מסיימים בוועדה 105 חוקים, וזה לא דבר של מה בכך; צוות הוועדה עבד. אני מודה למנהלת הוועדה המיתולוגית, האחת והיחידה, וילמה מאור, למזכירות הוועדה מעיין, אתי וענת, ולעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו ולי קטקוב – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אם היה אפשר למחוא כפיים – תאמין לי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, אסור. <אריה ביבי (קדימה):> גם בשם חברי הוועדה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אוהו, אריה ביבי. ואללה, תאמין לי, אתה – – – <אריה ביבי (קדימה):> התפלאתי מתי תזכיר אותי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תאמין לי, כשאתה מתחיל להזכיר שמות, אתה תמיד מסתבך. <אריה ביבי (קדימה):> לא. אני התפלאתי מתי תזכיר אותי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לראש העמותה למען השוטר והאסיר. <אריה ביבי (קדימה):> השדולה. השוטר, הסוהר והגמלאי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> השוטר, האסיר – – <אריה ביבי (קדימה):> הסוהר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – הסוהר והגמלאי. חבר הכנסת אריה ביבי, שלאחרונה, לצערי, נעדר מדיוני ועדת העבודה והרווחה, אבל הקפיד להגיע לכל דיון שנגע לשוטרים, לסוהרים ולגמלאים, והיה גם פעיל דומיננטי. <היו"ר שלמה מולה:> יש לך עוד ועדות, דיונים, עד יום שלישי? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. זהו, נגמר. זה החוק האחרון. 105 חוקים. <אריה ביבי (קדימה):> אתה יודע למה הוא אומר לך את זה? אתה יודע למה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> נו? <אריה ביבי (קדימה):> כי אנחנו במחנות שונים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אה, אתה רוצה שאני אפעיל אותו? לא, אני מכיר את חבר הכנסת שלמה מולה. הוא בטוח בניצחונו, הוא לא סופר אתכם, והוא רוצה שתתאמצו. אני אומר: ניפגש בקלפי. בכל אופן, לחבר הכנסת אריה ביבי – הפלגתי פה בתודות, כי בכל זאת אנחנו גומרים שלוש שנות מושב תוך כדי עבודה מאומצת של כל הצוות, ואני לא חושב שזה דבר של מה בכך, 105 חוקים, ואני לא מתייחס לא ל-150 תקנות ולא לכ-700 ישיבות של הוועדה. אז עשיתם עבודה גדולה, חברי לוועדה, תודה רבה לכם, ולכל חברי הכנסת, עפו אגבאריה שישב בוועדה ימים ולילות, ואלה שאינם פה אני לא נוקב בשמם, אבל נעשתה עבודה גדולה. בשמי אני רוצה להודות לכם על כל המאמץ הזה. זה לא דבר פשוט, וזה לא בא משום מקום. תודה רבה לכם. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. תודה רבה, אדוני. להצעת החוק אין הסתייגויות, וגם אין בקשות לרשות דיבור, לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו ישר נלך להצבעה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–8 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> 13 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, האם להצביע בקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – <היו"ר שלמה מולה:> אכן כן, נעשה זאת. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – <היו"ר שלמה מולה:> נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> 12 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 52), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – לגמלאי המשטרה והשב"ס. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר שלמה מולה:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2012> [מס' כ/434; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 25814; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת גפני להציג את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר שלמה מולה:> אני מבין שאין הסתייגויות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין הסתייגויות. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. תודה רבה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> רוב החוקים שמגיעים מוועדת הכספים, אין להם הסתייגויות. <היו"ר שלמה מולה:> היושב-ראש כנראה בקונסנזוס. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. לא רק זה, אלא החוק הזה הוא גם של חברך לסיעה. <היו"ר שלמה מולה:> ואללה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> של חבר הכנסת בילסקי. מזכירת הכנסת, אני מודה לך על זה שהקראת את ההודעה על החוקים. אם אתם תאפשרו לי להביא, מכיוון שיושב-ראש הקואליציה ויושבת-ראש האופוזיציה מסכימים שאני אביא את החוק של עקרות-הבית הקשישות, שאין על זה מחלוקת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2012. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית שהוגשה על-ידי חבר הכנסת זאב בילסקי, ומטרתה להעלות את המודעות הציבורית ביחס לניצולי השואה ולהקנות להם תחושה טובה ביחס לזכאותם לתמלוגים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> איפה בילסקי? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הוא לא כאן. <היו"ר שלמה מולה:> הוא אמר שיבוא? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. הוא הודה לי כבר בטלפון. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז–1957, ובחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד–1954, נקבעה זכאותם של ניצולי השואה לתגמולים. מדובר בחוקים שנחקקו בשנות ה-50, והמינוחים שהם נוקטים ביחס לזכאות זו הם "נכה נצרך" ו"נכה נזקק". למונחים הללו יש משמעות קשה, שמעוררת תחושות לא נעימות בקרב הזכאים לתגמולים, ולעתים הם מעדיפים שלא לקבל את התגמולים כדי שלא יכונו "נכה נצרך" או "נכה נזקק". כדי שלא תיפגע זכותם של ניצולי השואה לתגמולים מוצע בהצעת חוק זו להחליף את המינוח כך שניצול השואה שנקרא קודם לכן "נכה נצרך" ייקרא מעתה "נכה זכאי לתגמול מוגדל לפי הכנסה", וניצול השואה שנקרא קודם לכן "נכה נזקק" ייקרא מעתה "נכה זכאי לתגמול לפי הכנסה". אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תמיכת הכנסת, אבל אני רוצה להגיד לך, ואני רוצה להגיד לחברי הכנסת, למה זה מגיע ביום האחרון. אנחנו כבר אישרנו את זה בוועדה קודם. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מכיוון שמתנהל משא-ומתן בינינו לבין משרד האוצר לגבי כפל קצבה של נכי רדיפות הנאצים. ואנחנו העברנו בסביבות 50 מיליון שקל לצורך העניין הזה וצריך לתקן את החוק. זו פשרה שהגענו אליה עם האוצר, והארגונים – בתוך העניין. <היו"ר שלמה מולה:> מתי התיקון יבוא? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני רציתי להביא את החוק, רציתי להביא אותו ולשלב את החוק של בילסקי בתוך החוק הכללי. מכיוון שעדיין לא הסתיים המשא-ומתן, זה ככל הנראה יבוא בתחילת כנס הקיץ, בעזרת השם, אם לא נלך לבחירות קודם כמובן. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אז אני לא יודע, נראה בסוף היום. <היו"ר שלמה מולה:> זה רק הקדוש-ברוך-הוא ידע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון, מה שנכון נכון. אז אני החלטתי לא לקפח אותו במושב הזה, להביא את הצעת החוק הזאת שהיא הצעת חוק מינוחית, אבל מאוד חשובה מבחינת הסמנטיקה והכבוד של נכי רדיפות הנאצים, ובעזרת השם, בתחילת כנס הקיץ אני אביא את החוק הגדול יותר של כפל קצבה שנמצא בכנסת כבר מ-1999, על כל פנים, שלוש כנסות. הפעם הראשונה שהתקדמנו עם האוצר בעניין הזה היתה עכשיו. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אז אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני, אנחנו מודים לך. נחכה רק עד שאתה מגיע למקום. כפי שאמרתי, להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, אין בקשות לרשות דיבור. אז אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–7 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 8, אין מתנגדים. הצעת חוק נכי רדיפת הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. האם להצביע קריאה שלישית, אדוני? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אדוני. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2011, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 5, אין מתנגדים. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 16), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית, ולכן תיכנס לספר החוקים. תודה רבה, אדוני. אנחנו מודים לך ומודים גם לחבר הכנסת בילסקי שיזם את הצעת החוק, והוא שהסמיך אותך לברך גם בשמו. תודה רבה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138), התשע"ב–2012> [מס' כ/443; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 27226; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת הרב גפני להציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138), התשע"ב–2012. גם זו הצעת חוק ללא הסתייגות וגם ללא בקשה לרשות דיבור, אז אני מניח שיהיה מאוד קצר. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אגב, לגבי החוק הקודם, חבר הכנסת בילסקי לא הסמיך אותי, מפני שיושב-ראש ועדה בקריאה השנייה והשלישית – זה כבר חוק של הוועדה. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אבל זה חוק שהוא יזם אותו ובאמת מגיעות לו כל התודות ובעיקרון אני מסכים אתך. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138), התשע"ב–2012. הצעת החוק הזו נולדה בשידור רדיו. בשידור רדיו בתוכנית "סדר יום" ב"קול ישראל" עלתה אשה ואמרה שסבתא שלה היתה ב"הגנה" והיא נולדה לפני 1931 והיא לא זכאית לקצבת זיקנה. וכתוצאה מכך העלו אותי לשידור ואמרו לי: אתה יושב-ראש ועדת הכספים, איך יכול להיות דבר כזה – – – <היו"ר שלמה מולה:> יכול להיות שזו התוכנית של קרן נויבך? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. – – – חברתה הצעירה זכאית לקצבת זיקנה, והיא, שהיא מבוגרת יותר בשנה אחת, או כמובן בעשר שנים, היא לא מקבלת קצבת זיקנה. אמרתי: לא יכול להיות דבר כזה, אני אבדוק. בדקתי והתברר שבספר החוקים של מדינת ישראל היתה אפליה מאוד מאוד קשה: מי שנולדה לפני 1931 לא זכאית לקצבת זיקנה ומי שנולדה אחרי 1931 זכאית לקצבה. הנחתי מהר הצעת חוק – חבר הכנסת אורי מקלב ואני הנחנו הצעת חוק. משרד המשפטים תמך בכך בכל הכוח, הוא אמר: זה באמת חוסר שוויון מוחלט. והיה ערר של האוצר. דיברתי עם שר האוצר, הם הסירו את הערר, העברתי את זה. זה בעצם היה צריך להיות בוועדה אחרת, אבל יושב-ראש הוועדה הסכים שזה יהיה בוועדת הכספים. העברתי את זה בבליץ, במהירות הגדולה ביותר. לא מזמן העברנו את זה פה בטרומית, אנחנו עכשיו כבר לקריאה השנייה והשלישית. בקריאה השנייה והשלישית אנחנו מתקנים עוול שאין כדוגמתו. אנחנו מבטלים את הסעיף שיש בחוק, הוא מתבטל בהצעת החוק הזאת, וזכאית לקצבת זיקנה כל מי שנולדה ב-1920 וב-1930 וב-1940. אנחנו מתקנים עוול גדול. <היו"ר שלמה מולה:> כל הכבוד. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> במהלך הדיונים גילינו כי ישנן 87 עקרות-בית – אנחנו מדברים על 6,200. יש בתוך ה-6,200 87 עקרות-בית – שהיו זכאיות לגמלת השלמת הכנסה. אלה שזכאיות לגמלת השלמת הכנסה בגיל פרישה יהיו זכאיות גם להטבות נלוות לפי חוק האזרחים הוותיקים, להנחות בתרופות, בחשמל, בארנונה ועוד. מה היה קורה כתוצאה מהעניין הזה? אשה שהגיל הממוצע שלה 87 – עשינו חשבון, זה מגיל 83 עד גיל, כמה שאפשר, והיום תוחלת החיים ברוך השם היא גבוהה, הממוצע הוא אשה בת 87 – היא מתחילה לאבד, מכיוון שהיא תקבל קצבת זיקנה עכשיו, את ההנחה בתרופות. היא תבוא לקופת-חולים ויגידו לה – כבר שנים היא מקבלת תרופות בהנחה מפני שהיא אשה מבוגרת, יגידו לה: עכשיו לא תקבלי בגלל גפני. אמרתי: אני לא יכול להעביר חוק כזה. בקיצור, תיקנו את העניין הזה בחוק. היה לנו ויכוח גדול עם משרד האוצר, ובסופו של דבר אנחנו מכניסים גם את העניין הזה בהסכמת שר האוצר ושר הרווחה. אגב, גם שר הרווחה היה בדיון בוועדה, וגם כאן במליאת הכנסת הוא תמך. אני בעצם סיימתי את הנאום שלי, אבל אני חייב להגיד למליאת הכנסת: אנחנו הוספנו עוד פרק לתוך החוק הזה שלא היה קודם, ואני מבקש גם את אישור המליאה. זו גם הטבה גדולה, זה חוק הביטוח הלאומי שקשור לעניין, וכולם הסכימו, כל חברי הוועדה, כל מי שהשתתף בדיון. הפרק הנוסף בהצעת החוק עניינו מענק אשפוז. סעיף 43 לחוק הביטוח הלאומי קובע שהשירותים שיינתנו ליולדת וליילוד במסגרת אשפוז, סכום מענק האשפוז וכללי העדכון שלו, קבועים בלוח ב'1. עוד קובע הסעיף כי מענק האשפוז ישולם לבית-החולים או למוסד הרפואי שבו אושפזה המבוטחת בקשר ללידה. במהלך הדיונים על תקציב ההתאמות בוועדת הכספים – הרי היה סעיף ההתאמות שלא הביאו בזמן ואני ניהלתי אתם דיון על זה – עלה הנושא שיש לעדכן את מענקי האשפוז בגלל שמדובר במצוקה גדולה בבתי-החולים, בעיקר של הפגיות. ואני ביקשתי מהם בסעיף ההתאמות להוסיף את הכסף הזה. ביקשתי מהם 20 מיליון שקל, ודיברתי גם אחרי זה עם סגן שר הבריאות, והוא אומר: זה מאוד מאוד חיוני, זה יכול לעלות בחיי אדם. בסוף הסכימו להביא את זה בתוך החוק הזה והתוצאה תהיה: העדכון האמור יחול על מענק אשפוז המשתלם החל ביום 1 בינואר 2014 ואילך. עם זאת, קבענו גם בהוראת שעה סכומים מעודכנים שיחולו כבר החל באפריל 2012 ועד 2014, כך שכבר בתקופה הזו יוגדלו מענקי האשפוז בסכום כולל של 20 מיליון ש"ח ועוד 10 מיליון ש"ח לשנת 2014. 20 המיליון שאני ביקשתי יתחילו מייד באפריל. העדכונים הללו ייעשו וישולמו על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ולפיכך קבענו שאוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי על ההוצאות שהוציא למתן מענק האשפוז, כפי שקבענו בשיעור עליית מחיר יום האשפוז. מדובר במטרה חשובה מאוד שתביא להגדלת התקציב לפגיות ותסייע בשיפור השירות הניתן בהן. אני מבקש את אישור המליאה בקריאה השנייה והשלישית. אני לא יודע אם אנחנו נספיק להביא עוד חוק היום, אז אני מנצל את ההזדמנות הזאת. אתה, אדוני היושב-ראש, חבר בוועדת הכספים, ונמצא פה ציון פיניאן – – – וליה, נמצאים פה חברים רבים מוועדת הכספים. אי-אפשר היה להעביר את החוקים האלה במהירות כזאת גדולה אילולא היועצת המשפטית של הוועדה, אי-אפשר היה. <היו"ר שלמה מולה:> נכון. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אי-אפשר היה להביא אילולא הצוות המשפטי והצוות של הוועדה, טמיר כהן, שגית אפיק, באמת, הקשישות צריכות להודות לה, לא לי. <היו"ר שלמה מולה:> אלף אלף. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אי-אפשר משפטית, עם ויכוח עם האוצר, להביא את זה בפרק זמן כל כך קצר לאישור. אני לא מדבר על חוקים אחרים שהבאנו. אנחנו הבאנו, ציון, לפי דעתי 110 חוקים במהלך שלוש השנים האלה, וביניהם חוק ההסדרים וחוק בנק ישראל וחוקים ענקיים שהיה בהם – – – <היו"ר שלמה מולה:> חוק הקרקעות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> חוק הקרקעות. <היו"ר שלמה מולה:> חוק האלמנות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הכול, הכול, הכול. וזה חוץ מתקנות וצווים והעברות תקציביות וועדת שירות על שרים ועל שופטים והכול. אבל זה, אמרתי, זה לא בזכותי, זה בזכות החברים ובזכות האנשים שעוסקים במלאכה. הייתי נחמד היום. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. תודה רבה, אדוני. מאחר שאין, אמרתי, הסתייגויות להצעת החוק וגם אין בקשות דיבור אז אנחנו עוברים להצבעה. אדוני, אני מחכה לך רק עד שאתה מגיע לשם. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–7 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 9, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, הרב גפני, האם להצביע בקריאה שלישית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אדוני, תודה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> שמונה בעד, אין מתנגדים. אכן, חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 138), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים. תודה רבה לך, אדוני, יושב-ראש ועדת הכספים, וגם לצוות הוועדה. <הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012> [מס' מ/580; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' כ"ח, עמ' 19519; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים הלאה. אני מבקש להזמין את השר לשעבר, חבר הכנסת יצחק הרצוג, להציג את הצעת החוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012, כולל לוח התיקונים. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, היושב-ראש דוד רותם, שנמצא בחוץ-לארץ, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012. הצעת חוק ממשלתית זו מתקנת את חוק בית-הדין לעבודה במספר רב של נושאים. אני חייב לציין שבית-הדין לעבודה, שלא מעט ביקורת היתה עליו ברבות השנים, מוכיח את עצמו כאחד ממוסדות השיפוט הראויים, האמיצים, העצמאיים, הנועזים והחכמים ביותר בתפקוד שלהם בכל מה שקשור למערך יחסי העבודה. ולכן, הצעת החוק הזו משדרגת הרבה מאוד פנים שקשורים לבית-הדין לעבודה, ובהם, בין היתר, תיקונים הנוגעים בתנאי הכשירות ודרך המינוי של נציגי הציבור שבבית-הדין לעבודה, וכן בהרכבי בית-הדין – סמכויות שופטים ורשמים והגבלת האפשרות להגיש בקשות רשות ערעור. מרבית התיקונים הוצעו בעקבות המלצותיהן של שלוש ועדות ציבוריות נכבדות שבחנו את מבנה בית-הדין וסדרי עבודתו, האחרונה שבהן ועדה בראשות כבוד השופט – שופט בית-המשפט העליון בדימוס – יצחק זמיר. אחד התיקונים המשמעותיים המוצעים נוגע במעמדם ותנאי כשירותם של נציגי הציבור, האחראים לחלק חשוב בהצלחת בית-הדין עוד מהקמתו, בשנת 1969, על-ידי הרחבת התמיכה שבית-הדין זכה לה ותרומתם בקביעת עובדות שנויות במחלוקת ובייעול הליכים שבהם יש צורך בולט במומחיות מיוחדת – ואם אני יכול להוסיף, גם מומחיות ביכולת לגשר בין הצדדים. כדי לשפר את מעמדם ותרומתם של נציגי הציבור מוצע לשנות את תנאי הכשירות הנדרשים לצורך מינוי לנציג ציבור ואת אופן מינויו. בין היתר מוצע לקבוע כי מינוי נציגי ציבור יהיה בהמלצה של ועדה מייעצת המורכבת משופט בדימוס, נציג משרד המשפטים, נציג שר התמ"ת וכן נציג של ארגון עובדים יציג ונציג של ארגון מעבידים יציג. כמו כן מוצע כי במינוי נציגי הציבור יינתן ביטוי הולם לייצוג אוכלוסיות שונות. כן מובהר כי כשיר לתפקיד נציג ציבור בבית-הדין יהיה רק מי שהוא בעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד, בפעילות, במחקר או בהוראה, בתחומים שלהלן: משפט העבודה, יחסי עבודה, רווחה, ביטחון סוציאלי, כלכלה או מינהל ציבורי. זאת כדי להבטיח שנציגי הציבור יהיו בעלי ידע והשכלה הרלוונטיים לעניינים הבאים לפני בית-הדין. עוד מוצע שכשיר לכהונה כאמור יהיה מי שטרם מלאו לו 75 שנים. כמו כן מוצע לקבוע כי נציג ציבור ימונה לתקופה של ארבע שנים, במקום שלוש שנים היום, וכי יהיה אפשר לחזור ולמנותו לתקופה אחת נוספת בלבד. בכך בא לידי ביטוי רצון הוועדה להבטיח שנציג הציבור יכהן תקופה משמעותית, שבה יוכל לצבור מומחיות וידע בעניינים הקשורים לכהונתו. כן מוצע להגביל את האפשרות להאריך את כהונתו ולקבוע אמות מידה להארכה. נוסף על כך מוצע לקבוע כי שר המשפטים ושר התמ"ת יקבעו, בהתייעצות עם ארגוני העובדים והמעבידים היציגים, תקנות לעניין הליכי המיון וההשתלמויות שייערכו לנציגי הציבור. אף תיקונים אלו מטרתם לשפר ולמסד את מעמדם של נציגי הציבור ולשפר את תרומתם למערכת. במקביל להסדרת מינוים של נציגי הציבור מוצע לקבוע את הדרך שבה תתבררנה תלונות נגד נציגי ציבור וכן לקבוע כיצד יושעו או יועברו מתפקידם במידת הצורך. מובהר כי העברה או השעיה מכהונה ייעשו על-ידי שר המשפטים ושר התמ"ת לאחר המלצת הוועדה המייעצת. לבסוף, מוצע לקבוע הוראות הנוגעות בשיתופם של נציגי הציבור. מוצע לקבוע כי בעניינים שבהם הסכסוך וההכרעה הנדרשים הם במהותם משפטיים, ולא עובדתיים, יהיה אפשר לוותר על נציגי הציבור. משכך, נקבע כי בעניינים המנויים בתוספת השלישית ידון שופט בית-הדין האזורי כדן יחיד, אלא אם כן הורה נשיא בית-הדין האזורי אחרת, וכי ערעור על עניין זה יידון בפני הרכב של שלושה שופטים. עוד מוצע לאפשר לשופט לדון כדן יחיד אם החליט על כך בהחלטה מנומקת, לבקשת אחד הצדדים, ולאחר שנתן לצדדים בהליך הזדמנות להשמיע את דבריהם בעניין זה. נוסף על כך, מוצע להרחיב את סמכויות השופט להכריע בעניינים מסוימים שבסדרי דין לבדו, גם בעניינים שבהם דן בית-הדין בשלושה, כמפורט בתוספת הרביעית המוצעת. סמכות דומה ניתנה לראש ההרכב במותב מורחב יותר. שינויים משמעותיים נוספים שמוצעים עניינם הוראות בדבר הרכב בית-הדין הארצי וסמכויותיו. ראשית, מוצע ליתן אפשרות לבית-הדין הארצי לדון כערכאה ראשונה גם בסכסוך קיבוצי מיוחד, שהסמכות בו נתונה היום לבית-הדין האזורי, אם הוא בעל חשיבות, דחיפות או רגישות מיוחדת ואם נתבקשה העברת הדיון כאמור על-ידי אחד מבעלי הדין או היועץ המשפטי לממשלה. זאת מאחר שסכסוך מיוחד, אף אם אינו עונה על הגדרותיו של סכסוך קיבוצי כללי, מאחר שהוא חל על מפעל מסוים או מעביד מסוים, עשוי להיות בעל השפעה ברמה הארצית ועלול לפגוע באופן חמור בשירות ציבורי חיוני. תיקון נוסף לחוק עניינו הרחבת הרכבי בית-הדין בעת הצורך. מוצע לקבוע כי אף שבית-הדין הארצי דן ברגיל במותב של חמישה, דהיינו שלושה שופטים ושני נציגי ציבור, יהיה אפשר להרחיב את המותב בשופטים ובנציגי ציבור נוספים כאשר מתעוררת שאלה משפטית שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לדיון בהרכב מורחב יותר. אני רוצה להזכיר לכם למשל את סכסוך הרופאים השנה, ואני רוצה להזכיר לכם את העבודה, באמת, המרשימה של נשיאי בית-הדין הארצי לעבודה לדורותיהם, במיוחד שני האחרונים, סטיב אדלר ונילי ארד המכהנת, בסכסוכי עבודה מורכבים ביותר – הצעת החוק הזאת נותנת מענה גם לסוגיות מהסוג הזה. הרחבת הרכב על-ידי תוספת שופטים תתאפשר גם בסכסוך קיבוצי כללי הנדון ברגיל במותב של שבעה. עוד מוצע לקבוע אפשרות להרחיב את ההרכב בדיון בערעור על פסק-דין של דן יחיד המנוי בתוספת השלישית, או בדיון בערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בעניינים פליליים. לבסוף, מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע בצו באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת סוגי עניינים שלגביהם לא תהיה אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור אלא אם כן שוכנע בית-הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק-הדין, ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע על זכויות הצדדים באופן ממשי או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש או שעלול להתנהל הליך מיותר. סמכות דומה ניתנה לשר בחוק בתי-המשפט לגבי בקשות רשות ערעור בבתי-המשפט האזרחיים. ואסיים בכך שמוצע להרחיב את סמכויות רשמי בית-הדין לעבודה, לקבוע כי אלו יהיו מוסמכים לדון בתובענות לשכר עבודה, בתובענות לקצבה וכן בכל תובענה כספית אחרת בעניינים המנויים בתוספת החמישית המוצעת, בסכום גבוה מזה הקבוע כיום ועד 50,000 שקלים. עד כמה שאני מבין אין הסתייגויות לחוק, למעט הסתייגות דיבור של חבר הכנסת מיכאלי, ואני מבקש מהמליאה לאשר את החוק החשוב הזה. <היו"ר שלמה מולה:> לא, יש הסתייגות של אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אורי מקלב. <יצחק הרצוג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גם מר מיכאלי וגם מקלב – הסתייגויות דיבור, אני מבין, ואני מבקש מאוד מהמליאה לאשר את החוק כמות שהוא, לרבות לוחות התיקונים והצרופות. זה שדרוג דרמטי – – <היו"ר שלמה מולה:> כולל – – – <יצחק הרצוג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – של אחד מהמוסדות השיפוטיים החשובים ביותר בישראל. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. אורי, בבקשה. נא לנמק את ההסתייגות שלך, או הסתייגות דיבור או הסתייגות מהותית, בוא נראה. כן. בבקשה, יש לך חמש דקות, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אשתדל לקצר, אפילו לא למצות את מלוא הזמן שאתה מאפשר, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול, כרגע ההסתייגות שלי היא לא הסתייגות דיבור אלא הסתייגות חשובה – אני עוד לא אומר מהותית – הסתייגות חשובה מאוד. לדיבור יש איזו קונוטציה, שבדיבור – אתה תדבר ואחרי זה אפשר להמשיך הלאה. אנחנו מדברים על נושא מאוד חשוב. החוק הזה יש בו הרבה-הרבה דברים חשובים, דברים מהותיים, שינוי, שיפור, ייעול, שינוי סדרי דין. נעשה לאחר מחשבה רבה. רק יש עוד סקטור, והסקטור הזה הוא סקטור של הנכים. וסקטור הנכים גם כן – המקום שהם צריכים להתדיין על בעיות שנוצרות בעקבות תהליך הבדיקה וקביעת הנכות שלהם, המקום זה בית-דין לעבודה. בשונה מדברים אחרים שמגיעים לבית-דין לעבודה, כשמדובר על סכסוכים בין מעביד לבין עובד וכדומה, מדובר כאן בנכים – ההתנהלות שלהם הרצופה, הרגילה, מול הוועדות הרפואיות – והמקום שהם צריכים לערער אליו זה בתי-הדין לעבודה, ככה נקבע. ומשכך, שהנכים צריכים לבוא ולערער על ועדות רפואיות וכדומה ועל קביעת נכות, ומי שיודע, ומי שקרוב – ואנחנו, בוועדה לפניות הציבור, השתקף בפנינו והוצפו בפנינו בעיות לא מעטות ואפילו בעיות קשות בוועדות הרפואיות. הוועדות הרפואיות, קודם כול, קשה להגיד עליהן שהן ועדות שקופות; הן ועדות מאוד לא שקופות. הן ועדות שהן לא אובייקטיביות, ועדות שהביטוח הלאומי עצמו מעורב בהן. הבעיה היא גם שהוועדות הן דרקוניות: אדם יכול להיכנס לוועדה רפואית ובתוך זמן קצר לצאת בלי שהוא קיבל שום ביטוי לבקשה שלו, לתובענה שלו, למה שהוא הגיש בפניה; התשובות לא ברורות – בכתב, והקביעות הן מאוד מאוד שרירותיות. ואנחנו, כשאנחנו דנים בקביעות של הוועדות הרפואיות, הדרך שבה הם צריכים לערער ולשנות את זה היא דרך בתי-דין לעבודה. עכשיו, בייעול הזה, החוק הזה בא ופוגע במי שצריך באופן קבוע להשתמש – בסכסוכי עבודה יכול להיות שזה משהו קצר ויכול להיות משהו שהוא חד-פעמי, אנחנו יכולים להחליט ככה ואנחנו יכולים להחליט אחרת, לצמצם את האפשרות של הערר, לקיים דיון גם בלי נציג ציבור, אבל מה נעשה לנכה? מה נעשה לנכה שכשהוא מגיע לבית-דין לעבודה, בכל הסכסוכים שלו – וכמעט כולם צריכים להגיע לערעורים כאלה ואחרים – למה – השאלה שנשאלת תמיד – למה כשנכה מגיע לבקש את הבקשה שלו, בוועדות הרפואיות הוא לא מקבל אותה, אבל כשהוא מכניס חברה חיצונית, מדוע אז הוא זוכה? וכי אדם אין לו זכות לקבל את זה בלי שהוא מכניס שותף שאחרי זה הוא צריך לשלם לו כל החיים? ומכיוון שאני גם הבטחתי לקצר, אנחנו, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שגם הוא הסתייג, ואני הצטרפתי להסתייגות שלו, אנחנו רואים בחוק הזה – שלא בכוונה, ובעקיפין – פגיעה בציבור הנכים, ולכן בהסתייגויות שלנו רצינו וביקשנו להוסיף התנהלות מסוימת ולבוא לקראת הנכים במסלול מסוים שיהיה בתוך החוק הזה, אבל לא אפשרו לנו. לא אפשרו לנו לא בגלל המהות ולא בגלל הרצון – אמרו שזה אולי הדבר הכי נכון, אבל לא במקום הנכון. לא בחוק הזה, ככה לטענת היועצים. השתכנעתי, או בכל אופן קיבלתי – אני לא יכול להגיד שהשתכנעתי – קיבלתי את מה שאמרו היועצים המשפטיים ויושב-ראש ועדת החוקה, ואנחנו נגיש את זה כהצעת חוק נפרדת בנושא, כדי לשנות את זה בחוק הביטוח הלאומי ובחוקים אחרים, איך להתנהל מולם. לכן, אני הפכתי את זה, באמת, להסתייגות דיבור, ואני מושך את ההסתייגות שלי, והכוונה שלנו – להגיש הצעת חוק נפרדת בנושא. <היו"ר שלמה מולה:> חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה, גם לך חמש דקות. כן. אני רוצה שהוא יחליף אותי. הוא יכול להיות – – – כן. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מקלב, בוא תחליף אותי בבקשה לכמה דקות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, השר נמצא פה ברקע; אנחנו רואים אותו. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר שנמצא פה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בזמן שאתה מתחלף אני רוצה לשבח את החוק שהבוקר העבירו פה, על מורשת יהודי אתיופיה. חבר הכנסת מולה, ירדת מכיסא יושב-ראש, אתה כרגע חבר כנסת מולה. <היו"ר אורי מקלב:> יש לו איזה משהו דחוף, לכן אני החלפתי אותו, אבל – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> החוק הזה הוא חוק חשוב, שאנחנו בכנסת כבר מטפלים בו כמעט שתי קדנציות, ואני מברך על כך שהחוק עבר הבוקר, ואני מקווה שהמימוש, הביצוע שלו יהיה מעשי והוא לא יישאר בספר החוקים כחוק יבש. אדוני היושב-ראש, אני מברך את ועדת החוקה שבאמת קידמה את חוק בתי-דין לעבודה. חבר הכנסת הרצוג, באמת, הוועדה עוסקת בזה כבר הרבה מאוד זמן, ואין ספק שהחוק שקודם ייעל את המערכת, ותבוא ברכה גם על משרד המשפטים שיזם את החוק. עם זאת, את ההסתייגות שלי, אדוני היושב-ראש, הגשתי בנקודה כאובה שלצערנו אנחנו במדינה כבר מכירים אותה כמעט עשרות שנים, אפשר לומר, הסוגיה של ועדות רפואיות של נכים. ועדות רפואיות של נכים מתנהלות, לצערי, לא בצורה תקינה. באים נכים לוועדה רפואית – יש שתי ועדות: יש ועדה ראשונה ויש ועדת עררים – ככה זה נקרא – שתיהן מתנהלות בביטוח לאומי. ועדה מתנהלת בביטוח לאומי כאשר הרופאים שיושבים בה הם רופאים של ביטוח לאומי, מקבלים שכר מביטוח לאומי, ובעצם אין פה שום הגינות – שאותו רופא שיושב מטעם הביטוח הלאומי, בשכר של ביטוח לאומי, יפסוק נגד ביטוח לאומי; למה שהוא יעשה את זה? <היו"ר אורי מקלב:> אומנם זה צעד תחת חסות של משרד הבריאות, אבל זה רק ב"כאילו". <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הרופאים האלה מקבלים שכר מביטוח לאומי – – – <היו"ר אורי מקלב:> השכר מביטוח לאומי ויש גם – יושב איש של ביטוח לאומי – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כן. עכשיו, אנחנו, מי שקצת עסק בדבר הזה במשך תקופות – ומה לומר, מה לעשות, לפני שנכנסתי לכנסת עסקתי במקצוע עריכת-דין – עורכי-דין יודעים – וידוע שנכים שם לא מקבלים את יומם במובן הצדק ובמובן של הוכחת הטענות שלהם. החוק קבע שיש ערכאת ערעור אובייקטיבית, שהיא בית-הדין לעבודה, אבל מה לעשות, בבית-הדין לעבודה, החוק קבע, אדוני היושב-ראש, שהנקודות לערעור יובאו אך ורק בנקודה משפטית בלבד. בעצם זה גורם לכך שאותו נכה שמרגיש שלא ניתן לו יומו בוועדה רפואית ראשונה, בוועדה רפואית שנייה, רוצה לערער לבית-הדין לעבודה – אומרים לו: אדוני, תוכל לערער רק בנקודה משפטית. הוא מגיע לבית-הדין לעבודה, ובית-הדין לעבודה נאלץ, בגלל החוק, לדחות את הערעור, כי הערעור הוא לא על נקודה משפטית, אלא על עניין רפואי, ובעניין רפואי, בית-הדין אומר, אני לא מוסמך בכלל להכריע. ואז העוול נשאר אותו עוול, שוועדה רפואית ראשונה או שנייה קבעו מה שקבעו והנכה הזה נשאר עם הבעיה שלו. עכשיו, אני ביקשתי, בדיונים שהיו בוועדה, לנסות כרגע, בהזדמנות הזאת, שמביאים חוק חשוב, תיקון חשוב בחוק בית-הדין לעבודה, להכניס את התיקון הזה, שבית-הדין לעבודה יהפוך מוסמך, בעצם, לדון גם בעניינים רפואיים, כפי שעושים את זה בבית-משפט אזרחי. בית-משפט אזרחי, כשאדם מגיש – לדוגמה, בתביעות של נפגעי פציעות תאונת דרכים, היום, בניגוד למה שהיה בעבר – פעם היו מביאים רופא אחד ועוד רופא אחד ואז השלישי היה מכריע – היום בית-המשפט ממנה רופא נייטרלי מטעם בית-המשפט, שהוא יכריע בנקודה הרפואית, ובכך תם העניין בבית-הדין לעבודה. אני מבין שמשרד המשפטים מסתייג מהעמדה הזאת שלי ואומר לי, בית-הדין לעבודה כרגע לא בנוי לכך, בית-הדין לעבודה כרגע אין לו יכולת לעסוק בדברים האלה. ואני, בכל הכבוד, לא מקבל את הגישה הזאת, כי ככה אנחנו נישאר בבעיה הזאת 30 שנה. אפילו, אדוני היושב-ראש, הגשנו הצעת חוק פרטית כבר לפני תקופה ארוכה, והצעת החוק הפרטית הזאת תקועה בוועדת שרים לחקיקה, כי, שוב, באותו נימוק – גם את החוק ההוא, בזמנו, עצרו, ושר הרווחה דאז, השר בוז'י הרצוג, והיום השר הנוכחי, אומרים: תשמע, אין לי הסכמה כרגע מהביטוח הלאומי שנגיע להקמת רשות חדשה, או לחלופין להסמכת בית-הדין לעבודה לדון בעניינים רפואיים. ולכן, העוול נמשך. תיקנו חוק חשוב היום במסגרת החקיקה, אבל העוול הזה עדיין נמשך, ולכן אני חייב להביע את ההסתייגות הזאת, כי העוול זועק. העוול הזה, עם כל ההכחשות שהביטוח הלאומי אומר – זה לא נכון והנתונים לא כאלה – מי שיודע את הנתונים האמיתיים – וארגוני נכים מציגים אותם כל הזמן, ואנשי מקצוע שעוסקים בתחום מציגים את זה כל הזמן. העוול הזה נמשך, ולנו, ככנסת, אסור לתת לעוול הזה להימשך. יחד עם זאת אני קיבלתי על עצמי, אדוני היושב-ראש, למען קידום החוק, לא לעשות פה גיוסים על ההסתייגות שלי. אני הודעתי למשרד המשפטים שאני מתחשב כרגע בבקשה שלהם, ואני לא אביא את ההסתייגות שלי להצבעה, אבל אני מקווה שמשרד המשפטים יעזור לי, יחד עם הגורמים של רווחה וביטוח לאומי, כדי שנביא את הדיון האמיתי הזה פעם אחת להכרעה, כדי שהעוול הזה יתוקן, ולא בעוד 30 שנה נעמוד פה ועוד פעם נגיד, היה עוול ולא תיקנו אותו. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאלי, וכפי שאני הבנתי בסוף דבריך, אתה הופך את ההסתייגות להסתייגות דיבור. ואם כך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012, כפי נוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים שצורף להצעת חוק זו. מי בעד? הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 1–19 – 6 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–19 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> שישה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור לקריאה שלישית של ההצעה, כפי נוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – 1 חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> חמישה בעד, אין מתנגדים ונמנע אחד. לפיכך אני קובע שהצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 43), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותעבור – ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012> [מס' מ/674; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 27677; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק הבאה, שהיא הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012 – לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק נועדה לתקן את תיקון מס' 4 לחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות), התשנ"ח–1998, שעניינו איסור תיקון כלי רכב ישראליים בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית הידועים גם בשם שטחי A ו-B או שטחי הרשות הפלסטינית. תיקון מס' 4, שנכנס לתוקפו לפני כארבע שנים, נחקק במטרה להתמודד עם התופעה החמורה ורחבת ההיקף של גנבת כלי רכב בישראל והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית לצורך פירוקם ומכירת חלקיהם, וכן עם הליקויים החמורים שנמצאו בכלי רכב שתוקנו בשטחי הרשות הפלסטינית. לשם כך נקבעו בתיקון האמור שני איסורים פליליים ולצדם עונש שלוש שנות מאסר: האחד, איסור מסירת רכב לתיקון בשטחי הרשות הפלסטינית, והשני איסור העברת רכב באמצעות רכב אחר, כלומר גרירתו לשטחי הרשות הפלסטינית לצורך תיקון אותו רכב. איסורים אלה חלים על תיקון רכב או טיפול בו, לרבות פחחות, צביעה ותיקון מערכת מיזוג האוויר של הרכב או טיפול בה. כמו כן, בהתאם לתיקון זה ניתנו למשטרת ישראל – האוכפת את הוראות החוק באמצעות יחידה מיוחדת, יחידת "אתגר" – כלי אכיפה נוספים, לרבות סמכות למסור הודעת איסור שימוש ברכב שבאמצעותו בוצעה עבירה מהעבירות שציינתי. בשל הצורך לבחון את יעילותם של כלי האכיפה שנקבעו בתיקון מס' 4 לאורך זמן ועל סמך נתונים מבוססים ומקיפים יותר, החליטה ועדת הכלכלה בזמנו לחוקק את התיקון כהוראת שעה בלבד. בהתאם לכך נקבע כי תוקפו יהיה לשנתיים, תוך הסמכת השר לביטחון הפנים, בהסכמת שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, ובאישור ועדת הכלכלה, להאריך בצו את תוקפו לתקופה אחת נוספת של שנתיים. לאור הניסיון החיובי מיישום תיקון מס' 4 ותרומתו לצמצום היקפה של תופעת גנבת כלי הרכב וכן לפעילותה של יחידת "אתגר" בנושא זה, כפי שגם הוצג בדיוני ועדת הכלכלה, הן באישור הצו המאריך את תוקף הוראת השעה, לפני כשנתיים, והן בעת הכנת הצעת חוק זו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, מוצע לקבוע כי תוקפו לא יוגבל עוד בזמן. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, וכמו כן לסיים במילות תודה למנהלת הוועדה הגברת לאה ורון, ליועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, ולאיתי – שמדבר עכשיו – איתי עצמון, תודה רבה. נא לאשר, בבקשה, חברי הכנסת, את החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 1–2 – 3 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> שלושה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שאפשר לעבור לקריאה שלישית, אם אדוני מסכים. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> בהחלט. <היו"ר אורי מקלב:> חברים, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 25 בעד החוק – 3 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> שלושה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו אושרה ותעבור – ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104), התשע"ב–2012> [מס' מ/575; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' כ"ה, עמ' 18961; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת חוק הבאה, שגם היא תיקון בפקודת התעבורה – בכל אופן, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. ודאי תסביר לנו מה זה תיקון 104, שנדע. זו ודאי החמרה בעונשין. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא. <היו"ר אורי מקלב:> לא? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אה, לעניין נהג חדש. אוקיי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> במקום המב"נים? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> סליחה? <היו"ר אורי מקלב:> במקום המב"נים? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> המל"נים – המל"נים פוצל, זה החלק של הרשיון המדורג. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק נועדה לקבוע הסדר חדש בנושא רשיון נהיגה לנהג חדש, כלומר רשיון נהיגה שניתן לראשונה למבקש רשיון. לפי המוצע, רשיון לנהג חדש יינתן לתקופה של שנתיים – כפי שקובעת גם היום פקודת התעבורה – אך תוקפו יוארך במקרים שבהם עבר הנהג החדש עבירות חמורות, עד לסיום ההליכים הפליליים נגדו, הכול כמפורט בהצעת החוק. אני חושב שהכוונה פה היתה: תוקפו לא יוארך במקרים שבהם עבר הנהג החדש עבירות תעבורה חמורות. נוכח הנתונים המובהקים, המלמדים כי שיעור הנהגים הצעירים שטרם מלאו להם 24 שנים המעורבים בתאונות דרכים גבוה משיעורם באוכלוסייה, מוצע לקבוע הוראות מיוחדות לעניין מתן רשיון נהיגה לנהגים חדשים צעירים. לפי המוצע, נהגים אלה יקבלו רשיון נהיגה מיוחד, "היתר נהיגה", שתוקפו יהיה לשישה חודשים בלבד, שבמהלכם יחול עליהם הסדר חדש לעניין החובה לנהוג עם מלווה, כפי שאפרט מייד. לפי הוראות הפקודה כנוסחה היום, נהג חדש, בכל גיל, אינו רשאי לנהוג לבדו בשלושת החודשים הראשונים לאחר שקיבל את רשיון הנהיגה, והוא מחויב לנהוג במשך אותם חודשים כשלצדו יושב נהג מנוסה כמלווה. ואולם, בפועל יכול נהג להימנע מלנהוג במשך אותם שלושה חודשים, ובתום התקופה להתחיל לנהוג באופן עצמאי, בלי שנהג כלל עם מלווה. כדי להבטיח כי נהג חדש צעיר שטרם מלאו לו 24 אכן ינהג בפועל עם מלווה באופן שיכשיר אותו כראוי לנהיגה נכונה ובטוחה, מוצע לקבוע כי בששת החודשים כאמור הוא יחויב לנהוג עם מלווה לפי תוכנית הליווי שפרטיה ייקבעו בתקנות שיתקין שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, באישור ועדת הכלכלה. בתום תקופה זו, ואם יוכיח כי ביצע את תוכנית הליווי, יינתן לאותו נהג רשיון נהיגה לנהג חדש. במקרה שלא הוכיח כאמור, יוארך תוקפו של היתר הנהיגה שבידו, עד שיוכיח כי ביצע את תוכנית הליווי, וזאת כל עוד טרם מלאו לו 24 שנים. כלומר, ההוראות המוצעות לעניין היתר נהיגה וביצוע תוכנית הליווי יחולו כל עוד טרם מלאו לנהג החדש 24 שנים, ועם הגיעו לגיל זה לא יחויב עוד בנהיגה עם מלווה גם אם טרם סיים את ביצוע תוכנית הליווי. מאחר שלמעשה ביצוע תוכנית הליווי יהיה לפי המוצע תנאי לקבלת רשיון נהיגה, ובעקבות הערות שנשמעו בדיוני הוועדה, החליטה הוועדה לתת מענה לאותם נהגים צעירים שבשל נסיבות חייהם אין ביכולתם למצוא מלווה מתאים, קרוב משפחה או מכר אחר, לצורך ביצוע תוכנית הליווי, ובשל מצבם הכלכלי גם לא יוכלו לשלם למלווה, לרבות למורה לנהיגה, כדי לבצע את התוכנית. מוצע לקבוע כי בתקנות לעניין תוכנית הליווי ייקבעו הוראות לעניין זכאותם של נהגים אלה לקבלת סיוע מהמדינה במימון הנדרש לצורך ביצוע התוכנית. עוד החליטה הוועדה כי כל ההוראות לעניין היתר הנהיגה ותוכנית הליווי ייכנסו לתוקף רק לאחר שהוועדה תאשר את התקנות שיקבעו את פרטי תוכנית הליווי, לרבות לעניין סיוע מהמדינה כפי שציינתי. כאמור, לפי הצעת החוק תוארך התקופה שבה נהג חדש מחויב לנהוג עם מלווה משלושה חודשים לשישה חודשים. מאחר שההסדר המוצע עלול להביא להעלאת הגיל המינימלי שבו נהג חדש צעיר יוכל לנהוג ללא מלווה, החלטנו להפחית את הגיל לקבלת רשיון נהיגה לרכב פרטי, העומד היום על 17 שנים, ל-16 שנים ותשעה חודשים, כלומר קיצור של שלושה חודשים, ולהסמיך את השר, באישור הוועדה, לשנות את הגיל האמור. כפי שנמסר בוועדה, הפחתת הגיל לקבלת רשיון נהיגה כאמור נבחנה על-ידי הגורמים המקצועיים במשרד התחבורה, ומהות התיקון מוסכמת על המשרד. חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק המונחת בפניכם אכן תשפר את אופן הכשרתם של נהגים חדשים, ובכך תתרום למאבק בתאונות הדרכים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ושוב אחזור על מילות התודה וההערכה לצוות הוועדה – מנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, הייעוץ המשפטי – היועצת המשפטית, עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, ועורך-הדין איתי עצמון, וכן לעוזרי, לבנת נזרי, דרור נאור ואלעד זמיר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תרשה לי לברך את היושב-ראש על העבודה המואצת שיחד עם הוועדה עשית בתקופה האחרונה, וזה מביא אותנו לכמה חוקים שאתה היום מציג במליאה, וזה חוק נוסף, וזה תוקן, אבל בכל אופן, אחזור על הצעת החוק – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 26 בעד סעיפים 1–7 – 3 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 3, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, נוכל לעבור, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד החוק – 3 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 3, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012> [מס' מ/608; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 26506; מושב שלישי, חוב' ל"ח, עמ' 21832; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, יש לך חוק נוסף – הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012 – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעה זו מסדירה את הרחבתו והפעלתו של מערך השידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, הידוע גם בשם "עידן פלוס" או ה-DTT. זה אותו מכשיר, אדוני היושב-ראש, שקונים פעם אחת, ואז אפשר לצפות בטלוויזיה בלי לשלם דמי מנוי – לא ל"הוט" ולא ל-yes. זה זוכה להצלחה, יש כבר מאות-אלפים כאלה שנמכרו – משחרר את האנשים מההוצאה החודשית. מי שמצמצם את הצפייה שלו לערוצים הבסיסיים, יש שם ערוצי השידור 2, 10, רשות השידור, ערוץ הכנסת, מגוון של תחנות רדיו יעלו עכשיו, אין-סוף כמעט, ואנחנו רוצים להרחיב את הסידור הזה מחמישה ערוצים שיש בהם היום אפשרות שידור, ל-18 ערוצים. <היו"ר אורי מקלב:> אני מאוד מכבד את מה שעשית, אבל עדיין לא השתכנעתי לעשות את זה – לא את זה ולא את זה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתה יכול לרכוש את ה"עידן" ולא לצפות. מערך זה, שהוקם ומופעל היום על-ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, מאפשר לציבור גדול, שאינו מעוניין, מסיבות כלכליות ואחרות, לצפות בחבילות הערוצים שמציעות חברות הכבלים והלוויין, לקבל חבילת שידור מצומצמת יותר של ערוצים הפתוחים לכלל הציבור, בעלות חד-פעמית לצורך רכישת ממיר מתאים. כידוע, כבר היום מופצים חמישה ערוצים באמצעות התשתית הקיימת, אך היא מורכבת ממְרַבֵּב אחד, שיכול להפיץ את שידוריהם של שישה ערוצי טלוויזיה וכ-24 תחנות רדיו, כאשר הכוונה היא להוסיף שני מרבבים נוספים, שיאפשרו את הפצתם של כשישה ערוצי טלוויזיה נוספים בטכנולוגיית חדות רגילה וכן כחמישה ערוצים בטכנולוגיית חדות גבוהה – HD. הצעת החוק קובעת כי לא ייגבה כל תשלום עבור קליטתם של שידורים אלו, למעט התשלום עבור רכישת הממיר כאמור, וכן, כמו במערך הראשון שהוקם, מימון הקמתן של תחנות השידור הספרתיות הנוספות יהיה מאוצר המדינה, בין היתר תוך שימוש בכספי התמלוגים המשולמים בידי בעלי זיכיונות ורשיונות לשידורים לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן–1990. לפי נתוני הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, עד כה נמכרו כ-350,000 ממירים לקליטת שידורי "עידן פלוס". השידורים, שנועדו בין היתר להחליף את השידור האנלוגי הישן, הביאו לחיסכון משמעותי בכסף ובתדרים, ואף סייעו בצמצום הקרינה שפלטו המשדרים הישנים. זה גם המקום לברך את הרשות השנייה, שהובילה בהצלחה רבה את הקמת המערך במקצועיות, במהירות וביעילות, ותוך חיסכון בכספי ציבור. הצעת החוק מסדירה את מינויו של הגורם המפעיל, הממונה הן על הקמתן והן על הפעלתן של תחנות השידור הספרתיות שבאמצעותן יופצו השידורים בכל רחבי הארץ. לפי הצעת החוק, שר התקשורת ושר האוצר, באישור הממשלה וועדת הכלכלה, ימנו את הגורם המפעיל שיהיה גורם ממשלתי, תאגיד שהוקם בחוק או חברה ממשלתית בבעלות המדינה, שאינם משדרים שידורי טלוויזיה או רדיו בישראל, ויכול שיהיה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. ביחס לזהותם של הגופים ששידוריהם יופצו באמצעות מערך ההפצה האמור: כהמשך למצב היום, הצעת החוק קובעת כי במערך המורחב יופצו שידורי הטלוויזיה של בעלי הזיכיונות בערוץ-2 ובערוץ-10, ערוץ הכנסת ורשות השידור – ששידוריה יופצו במסגרת שני ערוצים. בנוסף, יופצו שידוריהם של בעלי הרשיונות לשידורי טלוויזיה. כמו כן, תתאפשר הפצתם של משדרי ערוץ ייעודי לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, אם יבקשו זאת, וכן שידוריהם של ערוצים נושאיים ושל הטלוויזיה הלימודית, שאליהם אתייחס בהמשך דברי. שידוריהם של כל גופי השידור האלה יופצו באמצעות טכנולוגיית חדות רגילה. כמו כן, יופצו באמצעות המערך המורחב גם ערוצי רדיו כמפורט בהצעת החוק. עוד מוצע כי הגורם המפעיל יפיץ, לבקשתה של רשות השידור, את שידורי הרשות גם במסגרת ערוץ בטכנולוגיית חדות גבוהה – ערוץ HD. אציין כי לפי הנוסח המקורי של הצעת החוק התאפשר לרשות לשדר בערוץ HD שידורים שונים מאלו שהיא משדרת בערוצים בטכנולוגיית חדות רגילה. הוועדה חששה כי מתן האפשרות לשדר שידור שונה במסגרת ערוץ HD יפגע בזכותו של כלל הציבור ליהנות מהשידורים, הממומנים כזכור מכספי האגרה, ואף ייתן עדיפות לאלו שברשותם טלוויזיות יקרות יותר המתאימות לקליטת השידור בטכנולוגיה זו. זאת ועוד: הוועדה סברה כי הוספת ערוצים שרשות השידור תהיה רשאית לשדר צריכה להיעשות באמצעות תיקון חוק רשות השידור ולא אגב אזכור הערוצים שיופצו במערך "עידן פלוס". לפיכך, בהתאם להצעת החוק, ערוץ ה-HD יהיה "ערוץ מראָה", שישדר אך ורק את השידורים שמשדרת רשות השידור באחד מערוצי השידור הקיימים. לצערי, שר האוצר הגיש הסתייגות להחלטה זו, והוא מבקש לקבוע כי רשות השידור תוכל לשדר שידורים אחרים בערוץ ה-HD, ובלבד שרוב השידורים בערוץ זה ישודרו במקביל גם באחד הערוצים העיקריים. כלומר, ברירת המחדל, לפי הסתייגות שר האוצר, תהיה למעשה מתן אפשרות לרשות השידור לשדר תכנים חדשים בערוץ נוסף, שלישי, ללא דיונים בכנסת לגבי אופיו וללא הסדרת הנושא בחוק רשות השידור. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת עמדת הממשלה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, זאת הסתייגות שר האוצר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה שאני מכיר את הממשלה – אני לא מכיר אותה טוב, אבל מי שמייצג את הממשלה בחוק התקשורת הוא שר התקשורת. לכן אני רוצה לדעת מה היתה עמדת משרד התקשורת לגבי ההסתייגות של שר האוצר. הנה יושב פה מי שנשלח על-ידי האוצר בכל פעם. אני לא אומר שההסתייגות הזאת, אין בה היגיון, אני לא אומר. אני הייתי שר התקשורת, יש בה היגיון. אני גם יודע מה האילוצים. יש דברים שמשרד האוצר עושה שאתה היית מעיף אותם ואני יודע שאתה כבר באמת אחד המומחים למערכת הזאת, וזה חשוב. שר התקשורת, אתה מסכים להסתייגות של שר האוצר? <שר התקשורת משה כחלון:> הגענו לאיזו הסכמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הגעתם? אז זהו. זאת אומרת יש הסכמה של הממשלה. אחרת אתם מביכים את כל – לכן באתי וישבתי פה, כי אני רוצה לדעת. אם ההסתייגות – כי אומר בצדק יושב-ראש הוועדה: לצערי הרב, הגיש משרד האוצר הסתייגות. כי אם זאת הסתייגות, זאת הסתייגות של משרד האוצר ולא של הממשלה. לעומת זאת, אם יש עמדה אחת של הממשלה – אין. נא להסביר לנו את העניין הזה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כל עוד שר התקשורת הוא משה כחלון ואני יושב-ראש הוועדה, לא יכול להיות הבדל בעמדות שמגיעות למליאת הכנסת. אולי לפני כן אנחנו מתווכחים ומסתדרים – מגיעים לפה מאוחדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הבנתי את זה משר התקשורת, אני מוכרח להגיד לך. <שר התקשורת משה כחלון:> שאמה – – – הסתייגות של האוצר. שאלת אותי מה העמדה שלי. אני אומר: אני חושב שההסתייגות הזאת צריכה ליפול, כי אנחנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם משרד האוצר שומע מה שאומר – אתה כפרלמנטר, ותיק גם, יודע שכאשר מביא יושב-ראש הוועדה לכנסת, היא צריכה להחליט אם היא מקבלת את ההסתייגות או היא משלחת אותה למקום שבו שלחה אותו הוועדה. <שר התקשורת משה כחלון:> אם אתה רוצה שאני אפרט עוד שני משפטים, אז היה לנו ויכוח בחוץ על ההסתייגות. אם ההסתייגות לא תתקבל האוצר ואני נמשוך את החוק. כדי לא למשוך את החוק הגענו להסכמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה למשוך את החוק? כממשלה הוא יכול למשוך את החוק. <שר התקשורת משה כחלון:> זה היה התהליך. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> זאת הסמכות של הממשלה. <שר התקשורת משה כחלון:> כדי לא למשוך את החוק הגענו להסכמה, ויושב-ראש הוועדה יפרט את ההסכמה שהגענו אליה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האם את ההסכמה אפשר – אדוני יושב-ראש הוועדה, ואתה היית יושב-ראש ועדת הכלכלה. זאת דרך יפה דרך ועדת הכלכלה, זאת דרך נכונה. אני רק אומר לך: האם אתה כיושב-ראש ועדת – האם לא יצטרך יושב-ראש הוועדה, אם הם הסכימו על משהו, להחזיר את החוק? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> להחזיר את החוק הזה עוד הפעם, אדוני היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתה יודע כמה גלגולים הוא עבר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי לך, אני שואל אותך. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> מה ששר התקשורת יאמר. אם שר התקשורת יבקש שנחזיר את זה לוועדה, נחזיר את זה לוועדה. <קריאה:> – – – <שר התקשורת משה כחלון:> אני אמרתי. חברים, סיכמנו שלא מחזירים לוועדה. הוויכוח היה אם אנחנו – אתה רוצה שאני אדבר מהצד? <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, בוודאי. שמע, גם נדמה לי שהקואליציה צריכה לדעת איך להצביע. אני בדרך כלל מצביע עם הקואליציה. לא תמיד – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ברגע שאילטוב נכנס, הקואליציה יודעת איך להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בסדר גמור, רק אני מוכרח לומר לך – – – <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, הוויכוח שהיה זה על הנושא של הערוצים הנושאיים. הבקשה של האוצר זה לפתוח לגמרי, ואני חושב שהיא נכונה – לפתוח לגמרי. הבקשה של חברים בקואליציה היא להשאיר את המצב כפי שהוא. על מנת לשנות מספר, אם זה 1 או 4, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, צריך להחזיר לוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. <שר התקשורת משה כחלון:> אז אנחנו הגענו להסכמה: בתקופת הפגרה יש תיקונים נוספים. במסגרת התיקון ייכנס ערוץ נושאי נוסף ל-2014, בהסכמת השותפים שלנו לקואליציה. לכן אין צורך להחזיר לוועדה, כי זה as is נשאר. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם רק ידוע לאוצר – האוצר עניין אותי בנושא הזה, במחשבה, לא למשוך את לבי – כדי להתייעץ. האם האוצר מבין שהחוק יתקבל כפי שיושב-ראש הוועדה מציג אותו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לצערו של האוצר – כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> מבין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לצערו של האוצר – כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז הוא מבין. אני רק בא ואומר: תשמעו, חברים – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מקווה שזה לא על חשבון זמן הדיבור שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי שלא. קודם כול אתה לא מוגבל בשום דבר. עד שלא מבין אחרון חברי הכנסת שהוא היה הסגן, שהוא היה אחד מטובי סגני יושב-ראש הכנסת – מה אפשר לעשות, שחררנו אותו לנהל את המשטרה – אני רוצה לומר לך, בוודאי שאתה תדבר פה, אפילו אם יצטרכו עד הלילה. עד ליל הסדר תדבר. אני רק רוצה שלא יהיו אי-הבנות. השר כחלון אומר: אנחנו מקבלים את נוסח הוועדה. אנחנו אחרי כן, בממשלה, נביא עוד הצעה נוספת, תיקון מס' 342, ואת זה נביא בהסדר אחר, לא פה. כבוד השר, תברר את זה. איפה חיילי האוצר? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> העבירו דאגה מלבכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> איפה האנשים מהאוצר, הם פה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הסתייגות משותפת שלנו. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תיכף נסביר לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם צריכים להבין את זה חברי – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אנחנו הבנו. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> לא רק שהם הבינו, הם גרמו לאחרים להבין. ראוי להזכיר, כי לעומת הפצת שידורי רשות השידור בערוץ HD, לגבי גופים משדרים אחרים שיבקשו לשדר בערוצי HD, מוצע כי הפצתם תיעשה במקביל לשידורים בערוץ העיקרי ולאחר בחירה בהליך שוויוני שעליו יורה שר התקשורת, בהתייעצות עם שר האוצר ועם מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין. מהטעמים שפירטתי, אני סבור כי על חברי הכנסת להתנגד להסתייגות זו ולהצביע נגדה. באשר לתשלומים עבור הפצת השידורים: בהצעת החוק הממשלתית שאושרה בקריאה הראשונה, נקבע כי התשלומים, שיחושבו לפי סך התשלומים והעלויות הכרוכים בהפעלת תחנות השידור ובהפצת השידורים, למעט עלות ההקמה כאמור, יחולקו בין משדרי הטלוויזיה והרדיו לפי רוחב הפס הנדרש להפצתם, כאשר תשלום עבור רוחב פס שלא ינוצל יוטל על הגופים שמופצים במערך באותה עת. הוועדה סברה כי הצעה זו אינה ראויה, חותרת תחת מטרת החוק, שהיא הגדלת היצע השידורים, ויוצרת חסם משמעותי לכניסה למערך, משום שהיא עלולה להגדיל באופן משמעותי את העלות שכל גוף מופץ יצטרך לשאת בה, מעבר לעלות עבור הקיבולת הנדרשת לשם הפצת שידוריו. יתירה מזו: מאחר שברור כי הצעת הממשלה, שהיא בעצם הצעת האוצר, תקשה על גופי שידור לדעת באופן ברור מה תהיה עלות ההפצה שתוטל עליהם, גם אלה המעוניינים לבחון אפשרות להצטרף למערך, כמו הערוצים הייעודיים, יהססו לעשות כן בשל האי-וודאות כאמור. מכאן, שהצעת האוצר עלולה ליצור תמריץ שלילי לגורמים חדשים שירצו להפיץ את שידוריהם באמצעות המערך. לפיכך, ועדת הכלכלה קבעה שאין הצדקה לכך שגוף ששידוריו עלו למערך יממן את "שמירת המקום" עבור גופים שטרם עשו כן, והחליטה כי עלות דמי ההפצה והתפעול עבור הקיבולת של תחנות השידור הספרתיות שלא תנוצל, תוטל על אוצר המדינה. בעניין זה יש לזכור כי ללא השתתפות האוצר, עלול להיווצר מצב אבסורדי, שבו גורם פרטי אחד משלם למעשה עבור "שמירת מקום" במרבב לגורם פרטי אחר שמתחרה עמו. נציגי משרד האוצר מסרו לוועדה הערכה, שהעלות השנתית שתוטל על אוצר המדינה כתוצאה משינוי זה עומדת על כ-10 מיליון ש"ח בשנה. להלן כמה נתונים לעניין זה: להערכת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – ואני מדגיש, מדובר בהערכה בלבד – עלות דמי ההפצה בכל מרבב תהיה 20–24 מיליון שקלים לשנה, ולפיכך, ללא העמסת דמי הפצה בשל קיבולת פנויה על הגופים המופצים, כששת ערוצי הטלוויזיה יידרשו לשלם כ-3.5 מיליון שקלים דמי הפצה לשנה כל אחד. אחרי שיוקם המרבב השני, ובהנחה שתישאר קיבולת פנויה של שני ערוצים לכל היותר, מדובר בסכום של כ-8 מיליון שקלים, שאם האוצר לא יישא בהם, התוספת לכל גוף מופץ תעמוד על כמיליון ש"ח לכל ערוץ. כפי שכבר ציינתי, האי-וודאות ביחס לעלות דמי ההפצה עלולה להביא לכך שגורם מופץ לא יוכל להכין תוכנית עסקית שתהווה את הבסיס לעלייתו למערך, שכן הוא יהיה תלוי למעשה בגורמים אחרים, שהוא אינו יודע מהם שיקוליהם העסקיים. מצד שני, ברור כי העלות התקציבית שתוטל על אוצר המדינה תצומצם ככל שיותר גופים יבחרו להפיץ את שידוריהם במסגרת המערך וימלאו את הקיבולת הפנויה בו. מטעמים אלו אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגות שהגיש שר האוצר גם לסעיף זה. כפי שציינתי קודם לכן, הוועדה דנה באריכות בהפצת שידורי הטלוויזיה הלימודית והערוצים הנושאיים במסגרת המערך המורחב. לעניין שידורי הטלוויזיה הלימודית, לפי הצעת החוק המקורית שהגישה הממשלה, הותנתה הפצת שידורי הטלוויזיה הלימודית במערך המורחב בכך ששר החינוך ימסור הודעה לשר התקשורת, במועד הגשת בקשת הטלוויזיה הלימודית ובכל שנה לאחר מכן, שלפיה נוכח כי 51% לפחות משידורי הטלוויזיה הלימודית הם בנושאים חינוכיים המיועדים לילדים או לבני-נוער בהתאם לתקנות שיקבע. מאחר שהדעות בוועדה היו חלוקות בנושא זה, החליטה הוועדה, באישור הכנסת, לפצל את הסעיפים הנוגעים לתנאים להפצת שידורי הטלוויזיה הלימודית ולקביעת התקנות על-ידי שר החינוך כך שניתן יהיה להפיץ שידורים אלה במערך המורחב גם ללא הודעת השר והתקנת התקנות כאמור. לעניין שידורי הערוץ הנושאי – מדובר בערוץ מסוג חדש, שהוגדר בהצעת החוק כערוץ שלפחות שלושה-רבעים משעות השידור שלו מוקדשות לנושא אחד וששידוריו בנושא האמור משודרים במהלך לפחות 90% משעות צפיית השיא. בהתאם להצעת הממשלה, מספרם של הערוצים הנושאיים לא יוגבל ורשימת הנושאים שיש לגביהם הצדקה כי יתקיימו בעניינם שידורים במסגרת ערוץ נושאי תיקבע על-ידי שר התקשורת ושר האוצר לאחר התייעצות עם המועצה לשידורי כבלים ולוויין ועם מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. ההצעה הממשלתית קבעה מספר מצומצם של הוראות לעניין סייגים להשתתפות במכרז לבחירת משדר ערוץ נושאי ובעניינים נוספים. הוועדה החליטה, פה-אחד, להתנגד להצעת האוצר ולא אישרה את הסעיף, כשהנימוק העיקרי הוא חוסר סבירות ההצעה, המאפשרת לשרים להחליט על הקמת ערוצי טלוויזיה חדשים שיתחרו בערוצים הקיימים, שמצבם ידוע, זאת כמעט ללא רגולציה, וקבלתה כלשונה היתה עלולה לגרום לנזק משמעותי לשוק התקשורת. רק בדיון מחדש הסכימה הוועדה לקבל הצעת פשרה שהצעתי, והיא כלולה בנוסח שבפניכם. בהתאם לנוסח המוצע, מספרם של הערוצים הנושאיים לא יעלה על שלושה, ורשימת הנושאים שישדרו אותם ערוצים תיקבע על-ידי שר התקשורת, באישור ועדת הכלכלה, ללא מעורבות שר האוצר כפי שביקשה הממשלה, שכן אין מקום למעורבות שר האוצר בקביעת נושאים ותכנים בשידורי טלוויזיה. שנית, הוועדה קבעה כי פרסום מכרז על-ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין לבחירת משדר ערוץ נושאי ייעשה באישור שר התקשורת וועדת הכלכלה, לאחר שהשר נוכח כי לא יהיה בהענקת הרשיון כדי לסכן באופן ממשי את יציבותם של גופים משדרים אחרים או את פעילותם של גופים אחרים המשדרים שידורי פרסומת. שלישית, נקבע כי שידורי הערוץ הנושאי הראשון יחלו לא לפני תחילת שנת 2014, וכי שידוריהם של שני הערוצים הנוספים לא יחלו אלא בתום שנה מעלייתו לאוויר של הערוץ שקדם להם. הדרגתיות זאת תאפשר בחינה מעמיקה של השפעותיו של כל ערוץ על שוק הטלוויזיה. לצורך הסדרת שידוריו והפיקוח עליהם, החליטה הוועדה להחיל על משדר ערוץ נושאי הוראות שונות מדיני התקשורת, כמפורט בהצעת החוק, ובכללן חובת עמידה ביעדי הפקות מקור, תנאים לקבלת רשיון ולהעברתו ומתן סמכות למועצה לשידורי כבלים ולוויין לבטל רשיון, להגבילו או להתלותו. הוועדה גם החילה על משדר ערוץ נושאי את הוראותיהם של חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה–2005, ושל חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס"א–2001. שר האוצר הגיש הסתייגות לסעיף זה, שמשמעותה חזרה לנוסח שנכלל בהצעת החוק המקורית. אני סבור כי לאור הקשיים הרבים שהיו בהצעה זו, כפי שהצגתי, יש לדחות גם את ההסתייגות הזו של שר האוצר. במהלך דיוני הוועדה בנושא זה, התקבלה הצעתו של חבר הכנסת נחמן שי, ולפיה הסמכויות לעניין הערוץ הנושאי תינתן, במקום למועצת הכבלים והלוויין, לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. כן התקבלה הצעתי לדחות את יישום הוראה זו לשנת 2020. מהנוסח שהתקבל עולה אפוא שהרשות השנייה תצטרך להפעיל סמכויות הקבועות בחוק התקשורת, הגם שהיא פועלת לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. שר התקשורת, חבר הכנסת אלכס מילר ואני הגשנו הסתייגות המבקשת למחוק הוראה זו, ואני קורא לכם לקבל אותה ולדחות את הסתייגותם של חברי הכנסת שי, חסון ואבסדזה המבקשים את החלתה המיידית של העברת הסמכויות לרשות השנייה. נושא נוסף שהועלה במסגרת הצעת החוק, אף שאינו קשור אליה ישירות, הוא עניינו של ערוץ-10. בפני הוועדה הונחה הצעתה של חברת הכנסת נינו אבסדזה שביקשה לשנות את מועד התשלום הדחוי לחובותיו של בעל זיכיון הקבוע בסעיף 102א1 לחוק הרשות השנייה, כך שהוא יידחה לסוף שנת 2012 או למועד מאוחר יותר, שיקבעו שרי האוצר והתקשורת. הצעה זו נדחתה על-ידי הוועדה, וחברי הכנסת אבסדזה, חסון, שי, טיבייב וכבל מבקשים להסתייג מהחלטה זו ולהוסיף את הדחייה האמורה כתיקון לחוק הרשות השנייה. אני קורא לחברי הכנסת לדחות את הסתייגותם. כידוע, הוועדה דנה גם בהצעה לתקן, במסגרת הצעת חוק זו, את חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, כדי לאפשר אחזקה משותפת של חברת החדשות של ערוץ-2 גם אם רק אחת משתי בעלות הזיכיון לשידורים בערוץ-22 תבקש רשיון, כך שאחת תשדר ברשיון והשנייה בזיכיון. הצעה זו, כמו גם הצעות נוספות לתיקון חוק הרשות השנייה, שעניינן מניעת מונופול בשידורי חדשות בטלוויזיה המסחרית והארכת המועד להגשת בקשה לקבלת רשיון לשידורים, היו שנויות במחלוקת. כדי לאפשר דיון מעמיק יותר בהצעות אלה ולמנוע עיכוב נוסף בקידום הצעת חוק זו, החלטנו, בדיון ביום 20 במרס 2012, שהתקיים לאחר שהוועדה החליטה לחדש את דיוניה בהצעת החוק, להניח את הצעת החוק ללא התייחסות לנושאים אלה, שבהם נדון בהמשך. חברי הכנסת, הצעת חוק זו טומנת בחובה בשורה משמעותית לציבור בדמותה של יצירת אלטרנטיבה איכותית בעלות נמוכה לשידורים הרב-ערוציים של חברות הכבלים והלוויין. אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> בנוסח הוועדה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> בנוסח הוועדה, למעט ההסתייגות של השר כחלון, חבר הכנסת מילר ושלי, שהיא היחידה – הצגתי אותה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא הציג אותה, הציג אותה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – לקבל את ההסתייגות כאמור, ההסתייגות שהוגשה על-ידי שר התקשורת ואת ההסתייגות שהגשתי יחד עם חבר הכנסת מילר, ולדחות את יתר ההסתייגויות, לרבות הסתייגויותיו של שר האוצר כפי שפירטתי קודם, וכן הסתייגות נוספת שהגיש שר האוצר לעניין סעיף 23 לחוק המוצע, שעניינו "תקנות בדבר פטור מתשלומי חובה בשל העברה", באישור ועדת הכלכלה, ולא ועדת הכספים, כפי שהוצע. אני סבור כי הוועדה הנכונה היא ועדת הכלכלה, שפיתחה מומחיות לנושאי התקשורת וממילא גם מבט רוחבי המאפשר לה להבין את ההשלכות של הפטורים שאליהם מתייחס הסעיף על התנהלות שוק זה. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו אומנם מסדירה את הבשורה התקשורתית החדשה – גם צרכנית, גם תקשורתית וגם חברתית – לאזרחי ישראל, אבל היא היתה בעצם הפלטפורמה לכל הדיונים סביב ערוץ-10 וחברת החדשות, והמחלוקות בין "קשת" ל"רשת". כל הדברים האלה או שהסתיימו או שנדחו, כי הוועדה הגיעה לכלל מסקנה שאסור לנו לפספס את סיום החקיקה היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם פוצלו מהחוק. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> פוצלו. מה שהיה צריך – פוצל, ומה שלא צריך – לא הוכרע ונשאר באוויר, כדי שלא לעכב יותר את הצעת החוק הבאמת כל כך חשובה הזאת, כל כך חיובית, שהכין משרד התקשורת והוביל שר התקשורת, שמוביל מהפכה שלמה בתחום התקשורת בשנים האחרונות. וכמובן, כמו שבטח שמת לב, קראתי המון דברי הסבר לחוק הזה וכך גם היו הדיונים – ארוכים, מורכבים, מתישים, עם הכרעות לא פשוטות. כל זה לא היה יכול לקרות גם עם כל חוכמת חברי הכנסת ורצונם ללא צוות מופלא של ועדת הכלכלה, בראשות מנהלת הוועדה הגברת לאה ורון, והיועצת המשפטית, שבאמת בלעדיה החוק הזה לא יכול היה להסתיים. חוק מאוד חדשני, מורכב, ולא פשוט – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מי זאת היועצת המשפטית? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> עורכת-הדין אתי בנדלר, שזו הפעם הרביעית היום שאני מזכיר את שמה במליאה. עד הרגע היא לא היתה, כי היא היתה עסוקה עוד בעבודה, כדי להכין עוד הצעות חוק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היית מזכיר את שמה עוד כהנה וכהנה, לא היית אפילו מגיע – שנינו לא היינו מגיעים לדרגת הידע שלה בנושא של התקשורת – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אין ספק. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בפרט ובנושאי המשפט בכלל. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. – – – גם לעורך-הדין אלקנה אפרת. וכמובן נודה לצוות האישי שלי: הדוברת לבנת נזרי, דרור נאור ואלעד זמיר. אני מבקש לאשר את ההצעה כאמור, למעט הסתייגות אחת, שנתמוך בה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, רבותי, מה שעשתה הוועדה, כמובן, היתה בפניה הצעת החוק לקריאה ראשונה, והיא שינתה את פניה במידה רבה. מה שהאוצר רוצה זה להחזיר את החוק לנוסחו בקריאה הראשונה. הוועדה מיצתה את כל דיוניה והביאה, לאחר שפיצלה כמה נושאים שהיא חשבה שלא צריכים לעכב את הנושא בכללו, היא הביאה הצעה. ויושב-ראש הוועדה ממליץ בפני כל חברי הכנסת לקבל את נוסח הוועדה, למעט הסתייגות אחת, שבה הוא מבקש לתמוך. על כך יש הסתייגויות שונות. קודם כול – ההסתייגויות של שר האוצר. האם אדוני רוצה לנמק את כל ההסתייגויות יחד? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אסביר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תסביר כמה שאתה רוצה. יש לך פה הסתייגויות בשביל להסביר עד ליל הסדר, אין לך בעיה. רבותי אנשי האוצר, הממשלה התכנסה מסביב לנוסח הוועדה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעמדתו של שר התקשורת, ואני מבין שהקואליציה גם היא מכוונת את הצבעתה בתמיכה מלאה בעמדת הוועדה, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמת משרד התקשורת. היא מגבה את משרד התקשורת. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את משרד התקשורת. יושב-ראש הקואליציה, אדוני אמר: את משרד התקשורת. השר תמיד, ברור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד ידידי שר התקשורת והרווחה מר משה כחלון, היום היה דיון די ארוך, בבוקר, עם שר התקשורת. ההסתייגויות של האוצר, אדוני היושב-ראש, הן בעלות היבט צרכני מהמדרגה ראשונה – אנחנו רואים את זה עין בעין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין על זה ויכוח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל לאחר דיון ארוך ומעמיק הוחלט שנכון לעכשיו – אני מדגיש, נכון לעכשיו – ההסתייגויות לא יועלו להצבעה, והן יידונו בפגרה, בישיבתה של ועדת הכלכלה. זה ההסכם שהגענו אליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני מבין היטב, רק אני רוצה מה שאתה מבין לומר לפרוטוקול. אדוני מבין שאנחנו הולכים להצביע על הצעת החוק בהתאם לנוסח הוועדה, שהוא לא הדבר שאתם תדברו עליו בפגרה ועליו אתם תסכימו או לא תסכימו בוועדת הכלכלה, כי בינתיים החוק יתקבל כפי שהוא; זה ברור לאדוני? כדי שלא תהיינה אי-הבנות אחר כך, שהטעיתי את – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה ברור גם לחברים. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש פה הבדלי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כפי שאמרתי, ההסתייגות של האוצר, שאנחנו רואים עין בעין – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם מורידים אותה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – עם שר התקשורת, היא בעלת היבטים צרכניים. כרגע, נכון לעכשיו, אנחנו מורידים אותה, דוחים אותה להזדמנות אחרת, וההסכמה היא שאנחנו נדון בוועדה בפגרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הסכמה בינך ובין שר התקשורת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ובין החברים גם – גם אני, גם יושב-ראש הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם תדונו בזה, אבל את החוק תקבלו כפי שהוא. זה הכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור, אדוני. תודה רבה. שר התקשורת, אתה רוצה לעלות? כי הוא נימק כבר אחת מההסתייגויות. אתה לא רוצה לעלות. האם יש עוד מסתייג מהמסתייגים לחוק זה הנמצא באולם? אין. חבר הכנסת נחמן שי, אני ראיתי יואל חסון – נחמן שי, אתה מתכוון להחזיק בהסתייגויות שלך? לא. זאת אומרת, האם יש פה מסתייג המבקש להצביע על הסתייגויותיו לחוק זה, למעט אותה הסתייגות שכבר נומקה כפי שציין יושב-ראש הקואליציה? זאת אומרת, אנחנו מסתייגים רק בסעיף 4, נכון? לא לסעיף 4, הסתייגות 4, לסעיף – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> למחוק את סעיף 13(ז). <היו"ר ראובן ריבלין:> לסעיף 13. ובכן, עד 13 לא קיימת כל הסתייגות, לכן נצביע על שם החוק וסעיפים 1–12 כולל סעיף 12 בקריאה שנייה, מקשה אחת, שכן כל ההסתייגויות הוסרו על-ידי המסתייגים או לא נמצאו במליאה המסתייגים שהיו יכולים לבקש להצביע על הסתייגותם. שם החוק וסעיפים 1–12 ועד בכלל כהצעת הוועדה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. אנחנו חסכנו הרבה זמן. הצבעה מס' 28 בעד סעיפים 1–12 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–12 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק וסעיפים 1–12, כולל, עברו על-פי הצעת הוועדה. עברו בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 13. בסעיף 13 הסתייגות שר האוצר יורדת; ההסתייגות "אם תתקבל – – –" יורדת. אנחנו עוברים להסתייגות השר משה כחלון, כרמל שאמה ואלכס מילר, המציעים, בעמוד 33 להצעת החוק, בעמודים הצהובים – הסתייגות מס' 4, לסעיף 13, ואחר כך נצטרך להצביע עוד הפעם. נא להצביע – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של שר התקשורת וחברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן ואלכס מילר לסעיף 13 נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות נתקבלה והסעיף נמחק. אבל הסתייגות לנושא – אם תתקבל הסתייגות זו יתוקן סעיף 18 כך – בפסקה 1(א), בפסקה (6) המוצעת, הסיפא החל במלים "והחל ביום" תימחק. התוספת ראויה ביותר להבנת החוק ולגיבושו. תודה רבה. נא להצביע על התוספת להסתייגות כמדובר בעמוד 33. <זאב אלקין (הליכוד):> לא צריך, זה אוטומטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני לא בטוח, כי – מה כתוב? הסעיף יימחק. אם הסעיף נמחק, אתם אומרים לי שצריך שיהיה כתוב – הסיפא החל במלים "והחל ביום" תימחק, אתם צודקים. תודה רבה. רק לפרוטוקול הדגשתי זאת, ולכן אנחנו יכולים להצביע – על סעיף 13 כולל ההסתייגות נצביע בנפרד. נא להצביע. מי בעד סעיף 13 כולל ההסתייגות שנתקבלה? מי נגד? נא להצביע. סעיף 13 כולל ההסתייגות. הצבעה מס' 30 בעד סעיף 13 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> סעיף 13 אושר בקולותיהם של 14 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים, בהתאם לתיקון שנתקבל על-ידי קבלת ההסתייגות על-ידי מליאת הכנסת. רבותי, לשאר הסעיפים, מ-14 עד 24, אין הסתייגויות של חברי כנסת שנוכחים באולם ומבקשים להצביע עליהן. הואיל וכך אנחנו מצביעים לפי נוסח הוועדה על סעיפים 14 עד הסוף, עד סעיף 24, כולל. נא להצביע. מי בעד? מי נמנע? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 14–24 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 14–24 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ובכן, רבותי חברי הכנסת, אני קובע שחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה, כפוף להסתייגות שנתקבלה לסעיף 13. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה מבקש להצביע בקריאה שלישית, לאשר את החוק ולהכניסו לספר החוקים? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. לפי בקשת יושב-ראש הוועדה, כרמל שאמה, אנחנו נצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אחר כך אתם תדונו על מה שאתם רוצים, כשהחוק הזה קיים בספר החוקים. שר התקשורת, בהחלט תיקון חשוב. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום הכנסת אישרה – הרגע למעשה – הכנסת אישרה את אחד החוקים הצרכניים ביותר שחוקקנו לפחות במושב הזה. מדובר, אדוני היושב-ראש, על פוטנציאל חיסכון למשפחות של כ-3,600 שקל בשנה. היום כ-2.5 מיליון בתי-אב במדינת ישראל מחוברים לשתי חברות של טלוויזיה רב-ערוצית, והחברות האלה גובות משהו בגבולות ה-300 שקל בחודש, ופשוט אין אפשרות אחרת. יש שתי חברות בלבד, ואין אפשרות אחרת. אנחנו הצלחנו להכניס חמישה ערוצים, והיום התקבל חוק להרחיב ל-18 ערוצים. אין לי ספק שכחצי מיליון משפחות יצטרפו לפרויקט הזה. לנו אין כוונה לפגוע בחברות, אבל יש לנו כוונה לייצר איזה סוג של תחרות. אני לא אומר שזו תחרות שווה, בכל זאת 100 ערוצים מול 18 ערוצים, אבל יש לא מעט אנשים – סטודנטים, זוגות צעירים, אנשים מבוגרים – שלא צריכים את כל 100 הערוצים, הם לא מגיעים אליהם בכלל, ולכן הממיר הזה של ה-DTT מספיק להם, וזה יכול לתת להם מענה לחלק של הבידור שאפשר לקבל בבית. <היו"ר שלמה מולה:> אוקיי. <שר התקשורת משה כחלון:> שר בדרך כלל לא נוהג להודות לאנשים שעשו את זה, אבל פה באמת נעשתה עבודה קשה, יסודית, מורטת עצבים, והלידה הזאת היא לידה – אני לא יודע לאיזה בעל-חיים לוקח הכי הרבה זמן, אומרים פילה, אני יודע, שנה וחצי, לא יודע כמה – אז באמת לידה ארוכה. החוק הזה נולד עם הרבה-הרבה עצבים, עם הרבה מתח, עם הרבה גופים אינטרסנטיים שניסו למנוע, ניסו לצמצם אותו, ואני שמח שהכנסת קיבלה את ההחלטות האלה. קיבלנו את הסיוע של חברי הכנסת, בראשם כמובן יושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה, שעשה פה עבודה ממש מקצועית, יסודית, אמיצה, נחושה, כמו שהוא יודע לעשות, ואנחנו רואים את התוצאות. בוועדה כמובן קיבלנו סיוע של חברי הקואליציה: רוברט אילטוב, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, שסייע מאוד; חברת הכנסת יוליה שמאלוב, שלא נמצאת פה, סייעה מאוד; ולמעשה כל חברי ועדת הכלכלה. אני רוצה גם להודות למשרד האוצר באמת על השותפות וראיית טובת הצרכן. אין מה לעשות, משרד האוצר בחלק הזה של החוק ראה לנגד עיניו את טובת הצרכן בלבד, ולא שום דבר אחר. כמובן, הסיוע שלו ושיתוף הפעולה שלו אתנו הוביל לחוק הזה. אז באמת תודה רבה, אדוני סגן השר יצחק כהן, שהגיע לפה היום והפעיל את מלוא כוחו ועוצמתו כדי באמת לעזור לנו לסיים את החוק. ואחרונים, ברשותך, אדוני יושב-ראש הוועדה, אם תרשה לי, אני רוצה להודות להנהלת הוועדה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> היושב-ראש הקודם – – – <שר התקשורת משה כחלון:> ליושב-ראש הקודם, לאופיר אקוניס; לבנות אצלי במחלקה – זה התחיל עוד מנוגה רובינשטיין, היועצת המשפטית, שעזבה; לשריל, שהמשיכה עם זה, והיום טל, שנאחל לה לידה קלה, בעזרת השם – באמת, מרטנו לך את העצבים, וזו הזדמנות גם להגיד תודה וגם להתנצל; אתי בנדלר, גם כן, אני לא יודע אם ביום כיפור תצליחי למחול לנו על כל מה שעשינו לך וללאה, מנהלת הוועדה, אבל באמת לא היה קל. שיגענו אתכם, אבל הוכחתם לנו באמת – גם טל וליאת ולאה ואתי – שאתם יודעים, בואו נאמר, יודעות, למעשה להוציא את הפלונטרים, ככה, שהגברים מכניסים אתכן אליהם כל פעם ולחלץ אותנו באמת מכל הסיבוכים שהיו. והיו המון סיבוכים בחוק הזה, היו המון סיבוכים בחוק הזה. אז אני מאוד מקווה שלא פספסתי אף אחד בתודות. שוב, חוק חשוב, חוק חיוני להרבה מאוד אנשים, ותודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, שהיית סבלני אתי, כי אני בדרך כלל לא נוהג לדבר הרבה אבל פה זה היה מאוד חשוב. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. כל הכבוד. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר שלמה מולה:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת האתיקה בעניין השתתפות חברי הכנסת בתוכניות באמצעי התקשורת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4172/18 וכלה בהצעת חוק פ/4240/18 – הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – מצב מיוחד בעורף כהמשך לשעת התקפה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, שאול מופז, זאב אלקין, איתן כבל, זאב בילסקי, נסים זאב, משה מטלון, ציפי חוטובלי, אורי אורבך, עינת וילף, ישראל חסון, יוחנן פלסנר, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אורית זוארץ, רוברט אילטוב, מירי רגב, עתניאל שנלר ומיכאל בן-ארי; הצעת חוק הפיקוח על ייבוא צעצועים, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ייצוג בפני המוסד), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון – הוספת הורים בנפרד), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5) (חובת פרסום לציבור על-ידי הצבת שלט), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (פקידי יערות ברשות מקומית), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – אתר החרמון), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – פיקוח אחיד על שימוש בתמיכה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת הטלגרף האלחוטי (תשלום אגרות תדר על-ידי בעל זיכיון לשידורי רדיו), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן ונחמן שי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת זיקנה ושאירים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלאות להורה יחיד), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ביטול שלילה רטרואקטיבית עקב יציאה לחו"ל), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, רוברט אילטוב, אברהם מיכאלי ועינת וילף; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (חיוב מוגדל בשל נסיעה ללא כרטיס ברכבת מקומית – הפחתת הסכום וערר), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – פעילות במקום תחת ריבונות ישראלית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת יעקב כץ ואלכס מילר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בחירה מבין נותני שירותים), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ייעוד מענק אשפוז בשל לידת פג למחלקת פגים בלבד), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס וחיים כץ; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (תיקון – מועד השגה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכת כספים מקופת גמל לא משלמת לקצבה שהופקדו לתקופה של 15 שנים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת חיים כץ, משה גפני ואופיר אקוניס; הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון – ביטול המאגר הביומטרי), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, ניצן הורוביץ, נחמן שי, מירי רגב, רחל אדטו ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, יריב לוין וליה שמטוב; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – דיווח על הגבלת זכויות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החלת החוק על מבקש מקלט, פליט וחוסה מדיני זמני), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הדיינים (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדה למינוי דיינים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק העונשין (תיקון – השוואת חובת דיווח), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק להבטחת תשלום שכר עובדים, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עידוד העסקת אנשים עם מוגבלות, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק המים (תיקון – הנחות לאוכלוסיות זכאיות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, דב חנין, אורי מקלב, זבולון אורלב, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, מירי רגב, עמיר פרץ, ג'מאל זחאלקה, שלמה מולה, זאב בילסקי וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק הלוואות ללא זכות חזרה, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול בזמן סביר), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – בחינות גמר), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – זכות למענק סיום יחסי עובד ומעביד), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק להגנה על האגן הצפוני של ים-המלח, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (איסור הנצחת אישי ציבור שהורשעו בעבירה שיש עמה קלון), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק להגנה על ים-המלח מפני פעילות בעל הזיכיון, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הקצאת מקומות חנייה במקום ציבורי לאזרח ותיק שגילו עולה על 75), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת משה גפני, זאב אלקין, אורי מקלב, דליה איציק, פניה קירשנבאום ואברהם מיכאלי; הצעת חוק סל תרבות ארצי, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד למבוטח הנמצא במוסד סיעודי), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב וחיים כץ; הצעת חוק להקמת מרכז שהייה למסתננים, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יעקב כץ; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – הגבלת שיקול הדעת של פקיד סעד בנושא הוצאת קטין מהבית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, מירי רגב, מגלי והבה, רוברט טיבייב, גאלב מג'אדלה, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה, אברהים צרצור, חיים אמסלם, אריה ביבי, ישראל אייכלר ונסים זאב; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – ביטול ההגבלה על חקיקה הצריכה תקציב), מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן, מאיר שטרית, אריה אלדד, איתן כבל, אלכס מילר, דב חנין, ציפי חוטובלי, אילן גילאון ונינו אבסדזה; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הוספת מגנזיום אל מי השתייה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, גאלב מג'אדלה ומרינה סולודקין; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – קביעת אמות מידה שוויוניות למתן תגמולים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, אריה ביבי, זאב בילסקי, אורי אורבך, זבולון אורלב, איתן כבל, אבישי ברוורמן, עתניאל שנלר, עמיר פרץ, נחמן שי, רוברט טיבייב, כרמל שאמה-הכהן וחיים כץ; הצעת חוק השירה העברית, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אריה ביבי, דניאל בן-סימון, איתן כבל, מירי רגב ורונית תירוש; הצעת חוק התפתחות טבעית בערי יהודה ושומרון, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יעקב כץ; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון – עבר פלילי), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק נגישות הבחינות הפסיכומטריות, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – הגבלת מס הערך המוסף על דלק חב בלו), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – סייג למועמדות לכנסת ולכהונה בכנסת לחבר ועד עובדים), מאת חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק יידוע מדינה זרה בדבר הגבלת דרכון של סרבן גט (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק מתן דין קדימה לבעלי עסקים קטנים כנושים בפשיטת רגל ובפירוק חברה (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – איסור פגיעה בתנאי עבודה של עובד שחלה הגבלה על פיטוריו), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי, ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השבת כספים שנגבו ביתר למבוטח), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דוד אזולאי, אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק-יסוד: הזכות לדיור, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול הגבלת מועד לתביעת גמלת כסף), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (תיקון – ביטוח שומר הנפגע בעת מילוי תפקידו), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, אמנון כהן, פניה קירשנבאום, עינת וילף ואיתן כבל; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת-חירום (תיקון – הגנת שכר בעת מצב מיוחד בעורף), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת נעליים תוצרת הארץ), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת נחמן שי, שלי יחימוביץ, שלמה מולה ומגלי והבה; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – ריכוז מידע על שביתות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויריב לוין; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק הספורט (תיקון – שקיפות ניהולית וכספית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת יריב לוין, דב חנין, איתן כבל, שי חרמש ואחמד טיבי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת אגודות שיתופיות של עובדים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק השירות הצבאי, הלאומי או האזרחי במדינת ישראל, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דוד רותם, משה מטלון, רוברט אילטוב, אנסטסיה מיכאלי, חמד עמאר, ליה שמטוב, פניה קירשנבאום, אלכס מילר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור בעד משיכת סכומים מקרן השתלמות) (הוראת שעה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן, משה גפני, אלכס מילר, אמנון כהן, דוד רותם, יריב לוין, זאב אלקין, חמד עמאר, רוברט אילטוב, עמיר פרץ, יצחק וקנין, דני דנון, נחמן שי, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, רוברט טיבייב, ישראל אייכלר, דוד אזולאי, דליה איציק, שלי יחימוביץ, אברהם מיכאלי, זבולון אורלב, עינת וילף, יעקב כץ, איתן כבל, דניאל בן-סימון, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ, ציפי חוטובלי, ציון פיניאן, מירי רגב, נינו אבסדזה, אריה ביבי, זאב בילסקי, מגלי והבה, יואל חסון, שי חרמש, שלמה מולה, גדעון עזרא, יוחנן פלסנר, מאיר שטרית, עתניאל שנלר, רונית תירוש, עפו אגבאריה, חנא סוייד, אחמד טיבי, טלב אלסאנע, דב חנין, אורי אורבך, אריה אלדד, אורי אריאל, מיכאל בן-ארי, ליה שמטוב, יעקב אדרי, חיים אמסלם, נסים זאב, אורי מקלב, מרינה סולודקין, פניה קירשנבאום, אנסטסיה מיכאלי, משה מטלון, גאלב מג'אדלה, אורלי לוי אבקסיס, בנימין בן-אליעזר, אורית זוארץ, אברהם דואן, שכיב שנאן ורחל אדטו; הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (הסמכת שיננית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אבישי ברוורמן, אלכס מילר, כרמל שאמה-הכהן, שלי יחימוביץ, אריה אלדד, רחל אדטו, עינת וילף, איתן כבל ודניאל בן-סימון. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/672).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את השר יצחק אהרונוביץ להציג את הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. אדוני, בבקשה. השר אינו מוגבל בזמן, אבל אנחנו ביום רביעי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה ייקח שתי דקות. אני מבין את הצורך. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. להצעת החוק כמה נרשמים, מי שיהיה. <קריאה:> – – – <היו"ר שלמה מולה:> נסים זאב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ב-9 בינואר 2011 התקבלה החלטת ממשלה 2699, אשר ביקשה לשפר את היערכות המדינה למקרי חירום ואסונות, בין היתר לאור התוצאות האיומות של השרפה שאירעה בכרמל בחודש דצמבר 2010. בהחלטת הממשלה נקבע, בין השאר, כי יש להקים מערך כבאות ארצי וכן להעביר את שטח הפעולה של נציבות הכבאות וההצלה ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים. בהמשך להחלטת הממשלה מובאת לפניכם הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, שבה מוצע לבצע רפורמה מקיפה בתחום שירותי הכבאות בישראל. החוק הישן, חוק שירותי הכבאות, התשי"ט–1959, מסדיר את שירותי הכבאות וההצלה כשירותים מוניציפליים במסגרת איגודי ערים ויחידות כבאות עירוניות, ולא בהסדר ארצי ואחיד. הצורך לערוך שינוי מבני של שירותי הכבאות ולהמיר את המערך ממבנה מבוזר למערך ארצי ואחיד, עלה מהמלצות מבקר המדינה וכן מהמלצות ועדות שונות שהוקמו במשך שנים. הצעת החוק המובאת בפניכם באה להניח את התשתית החוקית הנדרשת להפעלת רשות ארצית של כבאות והצלה בישראל. לפי המוצע בהצעה המובאת בפניכם, תפעל במשרד לביטחון הפנים רשות ארצית ובראשה יעמוד נציב אשר יופקד על ניהול הרשות ועל ביצוע תפקידיה. כן מוצע לקבוע כי הרשות תפעל להצלת חיי אדם ורכוש במקרים שונים, כגון דלקות למיניהן, מתן מענה מיידי באירוע חומרים מסוכנים, הצלת לכודים ועוד ועוד. בנוסף, מוצע להסדיר היבטים שונים הנוגעים לעבודתו, לתפקידיו ולסמכויותיו של כבאי ברשות, לצד עובדים אחרים. כמו כן, מוצעות הוראות לקידום הבטיחות באש בנכסים, ביערות ובחורשים. לסיכום, אני מבקש לאשר את הצעת החוק המוצעת בקריאה ראשונה ולהניחה על שולחן ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אני אומר את זה שלא מהפרוטוקול – רבותי, אחד החוקים החשובים למדינת ישראל. היו באמת הרבה ישיבות, הרבה דיונים. הכבאים לא ייפגעו, לא בשכר ולא בתנאים שלהם. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. להצעת החוק כמה נרשמים, אני אקריא את שמותיהם. <קריאה:> – – – <היו"ר שלמה מולה:> דוד אזולאי, בבקשה. אני סוגר את הרשימה. ראשון הדוברים, דב חנין – איננו; ג'מאל זחאלקה – איננו; מיכאל בן-ארי – איננו; ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת יצחק הרצוג. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <היו"ר שלמה מולה:> אתה פה, אז בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, מכובדי, החוק שמונח כאן לקריאה ראשונה מייצר מערכת משודרגת בכל מה שקשור לנושא הכבאות – נושא כאוב וקשה, במיוחד לאור אסון השרפה בכרמל – מערכת שהיתה צריכה לעבור שדרוג מזה עשרות בשנים, שנתקלה בביורוקרטיות ובקשיים אין-קץ, בזלזול של הרבה רשויות – – – <היו"ר שלמה מולה:> עליזה. עליזה. רק רגע, שנייה. עליזה, אם אתם תמשיכו לדבר אני אאריך את הישיבה עד חצות הלילה. <נחמן שי (קדימה):> יפה. יפה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (העבודה):> המערכת הזאת, אדוני היושב-ראש, כפי שאתה יודע, נכנסה לתודעה הלאומית באסון קשה ביותר, שבו נספו למעלה מ-40 כבאים ואנשים ושוטרים ומתנדבים. עדיין הסימפוזיון שם נמשך, אדוני היושב-ראש, וקשה לדבר. <היו"ר שלמה מולה:> כבוד השר – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אהרונוביץ, אנחנו מדברים אליך. <היו"ר שלמה מולה:> הוא מדבר על החוק שלך. <יצחק הרצוג (העבודה):> אם אתה רוצה, אנחנו מוכנים לנעול את הישיבה. לא, אדוני היושב-ראש? אז אני אומר לאדוני השר שכפי שהוא יודע, כיוון שאני הייתי אתו באותם ימים קשים מאוד, וראיתי את גודל השבר של המערכת של הכבאות, שאין ספק שהיה צריך להביא פתרון אחר, משודרג, שכולל כלים מכלים שונים, להפוך את מערך הכבאות הארצי למערך מודרני, משופר, משוכלל, גם עם כוח-האדם הטוב ביותר וגם עם ציוד ומערכת תומכת הטובה ביותר. דא עקא, שהבעיה שבחוק הקיים היא שעדיין לא נפתרו סוגיות שנוגעות במערך יחסי העבודה עם הכבאים. אני יודע שהיה משא-ומתן אינטנסיבי, גם על זכות השביתה. אני יודע – אדוני השר בוודאי יאשר – שהמשא-ומתן נוהל בפיקוחו של בית-הדין הארצי לעבודה, כמדומני על-ידי נשיאת בית-הדין הארצי לעבודה, ועדיין, משיחות שקיימתי הבוקר עם יושב-ראש איגוד הכבאים הארצי יואב גדסי, מסתבר שיש פערים שטרם הושלמו, והיה נכון וראוי שייאמר כאן גם לפרוטוקול, שהם יושלמו עד הקריאה השנייה והשלישית בוועדה. לכן, בהינתן המצב הזה, שבו מדובר בכבאים שמצד אחד מחרפים נפשם מנגד, נותנים שירות מאוד מאוד חשוב ברמה האזרחית, ומדובר בעובדים טובים, מיומנים ומקצועיים מאוד, ומצד שני עתידם לא לגמרי מוגדר וברור, הוא עדיין לוט בערפל בכל מיני סוגיות מורכבות, במיוחד בכל מה שקשור לתקנים, משאבים ואמצעים נוספים וגם מערך מוסדר של יחסי עבודה – אני חושב שלא נכון לבוא כרגע במחיאות כפיים, בתופים ובמצילתיים ולברך על המוגמר, אלא אנחנו מתכוונים, סיעת העבודה שמאוד מחויבת לרעיון של עבודה מאורגנת, לפקח ולהשגיח מקרוב אחר התקדמות החוק ואחר הבטחת מעמדם, טובתם, עתידם, שכרם, תנאיהם והפנסיה של אנשי הכבאות באשר הם, עקב בצד אגודל. אני מקווה מאוד שזו כוונתו של השר, שזו כוונתו של משרד האוצר וזו כוונתה של הממשלה, שאם לא כן יהיה ראוי להסיר את החוק הזה מסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יושבת-ראש מפלגת העבודה. בבקשה. גם לך שלוש דקות, שלי. בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, אסון הכרמל היה אחד האירועים הדרמטיים ביותר בתולדות המדינה, שבו לבושתנו, מדינת ישראל החזקה, עם אחד הצבאות החזקים בעולם, ששמו יצא לתהילה, התגלתה במלוא חולשת חוסנה הפנימי, ונזקקנו לסיוע של מדינות רבות אחרות; לא שמדובר בבושה, חלילה וחס, אבל אין ספק שגם הם ראו אותנו בקלוננו ונחשפנו במלוא חולשתנו. שירותי הכיבוי ומה שקרה להם הם במידה רבה סימבול לתהליכים מאוד קשים שמתרחשים במדינה ואשר אנו מנסים להיאבק בהם בכל כוחנו. הפקרת שירותי הכיבוי, הייבוש שלהם והחלשתם המכוונת הם חלק מאתוס כושל של החלשת המדינה והתפרקותה מכוחה תוך שהיא מעבירה חלקים-חלקים ממנה לגורמים פרטיים ומצמצמת את חלקה באחריותה לציבור אזרחיה. שירותי הכיבוי לא כשלו סתם כך; הם כשלו משום שיובשו במזיד. ואחד המסמכים המצמררים ביותר שעולים מטיוטת דוח מבקר המדינה הוא אותו פרוטוקול ישיבה שבה נוכחים גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם שר האוצר יובל שטייניץ, גם שר הפנים אלי ישי שמבקש תוספת תקציב לשירותי הכיבוי, ואומר לו שר האוצר: לא תקבלו גרוש. קיבלתם מספיק. תקבלו עוד רק אם תעשו רפורמה. וכך אנחנו נחשפים לאותו מנגנון של לחץ וייבוש כדי לאיים על גוף ולאלץ אותו לעשות רפורמה. במקרה ההוא אף אחד לא ידע עוד איך תיראה הרפורמה, רק ידעו שצריך רפורמה, אותה מלה מטושטשת, כללית, שבדרך כלל היא גם שם נרדף להפרטה. האסון בכרמל לא קרה בגלל הארגון של שירותי הכיבוי. הוא לא קרה משום שהם לא עברו רפורמה. הוא קרה משום שהם עשו את דרכם לכיבוי שרפות עם כבאיות בנות 30 שנה שלא הצליחו לעלות במעלה ההר; הוא קרה משום ששירותי הכיבוי לא היו מצוידים אפילו בסולמות שמגיעים לקומה השביעית; הוא קרה כי כבאים הגיעו למקומות דלקה עם אפודי מגן שפג תוקפם; הוא קרה כיוון ששירותי הכיבוי הוזנחו בצורה פושעת ומודעת. יש הרבה מאוד אשמים באסון הזה, אבל יש קבוצה אחת שלא אשמה בכלל, ואלה הכבאים. אלה הכבאים, אנשים שעובדים מאוד קשה, בעבודה פיזית קשה, אחראית, מחרפים את נפשם ממש, לא כדימוי, אלא בפועל, ומשתכרים שכר ממוצע, ויש להם איגוד מקצועי כמו לכל עמיתיהם בעולם. בכל העולם כבאים מאוגדים באיגודים חזקים במיוחד, כדי שיהיה להם מסלול מקצועי של עלייה בדרגה, כדי שלא יהיו עובדי קבלן מתחלפים שבאים והולכים, כדי שיהיה להם אתוס מקצועי ומיומנות מקצועית. כאן, מלכתחילה הכוונה היתה לשבור את האיגוד ולהביא לכך שבסופו של דבר יועסקו בשירותי הכיבוי עובדי קבלן או עובדים שמעמדם רופף. אני חייבת לציין, אדוני השר לביטחון פנים, שהחוק הזה, שמונח לפנינו, הוא לא כזה. יש בו מידה רבה מאוד של הבאה בחשבון של מעמדו של לוחם האש, ועל כן אנחנו גם לא נצביע נגדו. אלא שאנחנו גם לא נצביע בעדו, כיוון שעדיין חסרים בו דברים רבים מאוד, והם נעלמים בעינינו. למשל, אותם מאות כבאים חדשים שנשכרו בחוזים אישיים, מה יהיה גורלם? האם הם יהיו חלק מההסכם הקיבוצי? האם יהיה להם מעמד, או שהם יהיו תלושים באוויר? באופן כללי, אין סיבה להגיע לרפורמה כל כך דרמטית, ובהעברה של האחריות להם ממשרד למשרד, בלי להגיע אתם להסכם מוגמר ומוסדר, מה גם שרוב העניינים כבר לובנו, אפשר היה להגיע למעמד הזה בהסכמה אתם. לכבאים אין שלטר, הם לא שבתו מעולם, הם לא העזו לשבות מעולם. זאת קבוצה עם אחריות מדהימה לגורלם של האזרחים שהם מופקדים על חייהם ולגורלה של המדינה. אני מפצירה בך, אדוני השר לביטחון פנים – ואני גם מכירה את הרגישות שלך בנושא, ואתה יודע שאתה לא אטום לבקשותיהם המאוד-מוצדקות ולתביעותיהם הלגיטימיות – סיים את מהלך הרפורמה והגע אתה לקריאה שנייה ושלישית כשאותם לוחמי אש מסורים יודעים מה מעמדם המקצועי ויש להם אופק תעסוקתי, ביטוח פנסיוני ראוי – העניינים הפנסיוניים עוד לא מוסדרים – ושיקבלו את המגיע להם מתוקף עבודתם הקשה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה, אדוני. אחריו – דוד אזולאי, אחריו – מאיר שטרית, דב חנין, ואחרון – נסים זאב. בבקשה, אדוני, גם לך שלוש דקות. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים אהרונוביץ, מרידור ונאמן, חברי הכנסת, אני שמעתי את ההצעה ואת הדברים, שמעתי את דברי עמיתתי יושבת-ראש מפלגתי שלי יחימוביץ ועמיתי השר לשעבר הרצוג, ואני מסכים לדבריהם. קודם כול, ידידי משכבר ימים, מן המדבר, השר אהרונוביץ, אני חושב שהחוק הזה – – – <היו"ר שלמה מולה:> איזה מדבר? <אבישי ברוורמן (העבודה):> אנחנו 16 שנה – כשאני הייתי נשיא האוניברסיטה הוא היה שם כמה שנים לידי כאחראי לדרום, ועשה מלאכתו נאמנה. <יצחק הרצוג (העבודה):> היה מפקד המחוז בשנת 2000. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יפה מאוד. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני מכיר את – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אתה רואה, איפה שיש מזכיר הממשלה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מזכיר הממשלה – – – הרשות למלחמה בסמים. מזכיר הממשלה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אין ספק שהחוק הזה, ידידי איציק, הוא התקדמות משמעותית לעומת הבלגן, חוסר הסדר, שהיה לגבי כל נושא הכבאות. אבל כמו שנאמר, הכבאים בישראל, עם כוח-אדם מצומצם, עם משאבים מוגבלים, עשו ועושים מלאכתם נאמנה במצבים הקשים ביותר, ולצערי – ולצערנו – רק אסון הכרמל סוף כל סוף זעזע את הספים. ואני מסכים לחלוטין – ואני גם אמרתי וכתבתי על זה – שהגענו למצב שבמדינת ישראל שרי האוצר יש להם כל הסמכויות, באמצעות הפקידים, ואין להם אחריות. אכן, יושב פה שר האוצר לשעבר יעקב נאמן, הגענו למצב, ב-1984–1985, עם היפר-אינפלציה, התנהלות תקציבית איומה, שבגללה נלקח הכוח מהשרים. לאחר שהיתה התוכנית של המיצוב אמרו, אנחנו מנטרלים את השרים לתקופה, פקידי אוצר הם שינהלו העברת תקציב מסעיף לסעיף, וישראל הפכה להיות המדינה היחידה בעולם שבה נערים ונערות צעירים, מוכשרים כשהיו, מנהלים את המדינה. אבל לאחר שנים המדינה התייצבה, ולמרות זאת, שנים רבות המשטר הזה נמשך, ובאסון הכרמל, לצערי – ואינני מדבר פה על עריפת ראשים – הגיע לצורה שבה אי-אפשר להעביר תקציב. אם אתה רוצה לעשות רפורמה, אומרים לך, לא תקבל תקציב, וההחלטה של ממשלה היא כבר לא החלטה. ולכן, במקרה הזה, זו גם הזדמנות לא רק לחוק הכבאות, אלא פעם אחת – ואולי בבחירות האלה – לשנות את המשילות בישראל, שפקידי ישראל, מצוינים כפי שהם, יקבלו אחריות רק לגודל התקציב למשרד, לבקר אותו, אבל לא תהיה להם שום סמכות לגבי העברת תקציב מסעיף אחד לסעיף שני, כמו בכל מדינה מתוקנת בעולם. אנחנו לא בהיפר-אינפלציה, אנחנו לא במשבר של 1984–1985. אם יקרו שני דברים – התיקון הזה בשיטת המשטר, חוק הכבאות, שאתה, השר אהרונוביץ, מוביל, אני חושב שיתחיל תהליך שיפור משמעותי. אבל גם אני שוחחתי עם ידידנו יואב גדסי, יושב-ראש איגוד הכבאים, ואיציק, קח לך אתה, איש חכם, איש של פשרות, כי כמו שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, נוצרו עוד כמה סעיפים, של אותם אנשים אמיצים עובדים, קשי יום ומסורים, כדי שאותם המבוגרים – תפתרו את הבעיה. תוספות מסוימות, סידורים מסוימים הם שוליים, אבל המסר הוא שישראל גם משנה את דרכה כלפי הכבאות, כלפי הכבאים, ולא מפקירים את אלה שעשו את העבודה כאשר מביאים אנשים חדשים. ולכן אני מצטרף ליושבת-ראש המפלגה, לא אשתתף בהצבעה, ואני מבקש ממך שלקריאה השנייה והשלישית, גם בתור שר וגם בתור ידיד, תקשיב ליואב ואנשיו ותביא את הסחורה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת דוד אזולאי. מייד אחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. <נסים זאב (ש"ס):> אני לפניו, הוא מסכם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> שמו לי ברשימה את שמך עם חץ, שאתה מסכם – שאתה אחרון הדוברים. אלא אם כן אתה רוצה אחרת, אז ניתן לך. <נסים זאב (ש"ס):> אני בסך הכול רוצה לכבות את השרפה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. זה כבר הפך להיות חלק מהתקנון. <דוד אזולאי (ש"ס):> לא רציתי לקחת ממך את הכבוד של הדובר האחרון. גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה, חוק שירותי הכבאות, מגיע לאחר כשנה וחצי מאז אסון הכרמל, וזה זמן רב הממשלה עובדת ופועלת כדי להביא את החוק הזה עד הלום. חבל מאוד שהחוק הזה מגיע רק לאחר אסון הכרמל. לי אין ספק, אילולא היה אסון הכרמל לא היה מגיע החוק הזה, משרד האוצר היה ממשיך להתעלל בשירותי הכבאות ולייבש אותם כדי שבסופו של דבר תקרוס המערכת הזאת והאוצר יעשה בתוכה כרצונו. אני בכל אופן מבקש ממך, אדוני השר – אנחנו שוחחנו לפני הדיון הזה ושמעתי ממך אי-אלו הבהרות בכמה נושאים, ואני שמח על כך, יחד עם זה אני מרשה לעצמי שהדברים ייאמרו וייכתבו. צריך לזכור שלוחמי האש, כפי שקוראים להם, הכבאים – אז קראו להם – האנשים האלה עשו מלאכת קודש בתנאים קשים ביותר, במצבים לא הכי טובים, והצליחו בכל מקרה, בכל מקום ובכל זמן, בסיכון רב, לעצור ולבלום את התפשטות האש בכל אתר ואתר שהם נקראו אליו במדינה. לכן אני מאוד מקווה שהם לא ישלמו את המחיר של הרפורמה הזאת, שאכן הגיע הזמן שתהיה. לא יעלה על הדעת שבמדינת ישראל נקבל איגודי ערים עם פערים כל כך שונים ומשונים – על אותה עבודה שעושה איגוד ערים x יש שינוי באיגוד ערים y. אני מקווה שהרפורמה תעשה צדק אחת ולתמיד. אני גם יודע, אדוני השר, שיש דברים שעדיין לא נסגרו, למשל הנושא של השלטון המקומי; יש המון-המון רכוש וציוד שהרשויות השקיעו בו ממיטב כספן, ולא ראיתי שהנושא הזה בא לידי ביטוי בחוק. אני מקווה שעד לקריאה השנייה והשלישית גם כאן יהיה מענה, אחרת – אני לא רוצה לראות את השלטון המקומי עושה שרירים ומתנגד ופועל לאי-יישומו של החוק הזה. בל נשכח שבסופו של דבר השלטון המקומי הוא גורם מאוד חשוב, מאוד מרכזי, במערך הכבאות במדינת ישראל. דבר אחרון, ובזה אני מסיים – אני מאוד מקווה, אדוני השר, שאנחנו נעמוד כאן אחרי הקריאה השנייה והשלישית ונוכל לברך על המוגמר כאשר כולם, ללא יוצא מן הכלל – השלטון המקומי, הכבאים – צריך לעשות הכול כדי שהאנשים האלה, שבמשך שנים עמדו ועבדו בתנאים הכי קשים, שלא נחזיר להם במטבע רע, אלא במטבע טוב, כאות תודה והערכה על העבודה שעשו. אני בכל אופן, היות ששמעתי את ההבהרות ממך, אצביע בעד החוק הזה, ואני מקווה שבוועדה אצרף גם את הצעת החוק שלי, שעברה בקריאה טרומית ונמצאת היום בוועדה – אבקש לשלב אותה בהצעת החוק הממשלתית. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דוד אזולאי. חבר הכנסת מאיר שטרית עכשיו, ומייד אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק הוא חשוב, רק רציתי לומר – כי שמעתי קודם את חברת הכנסת שלי יחימוביץ אומרת – אף אחד לא יודע מה יהיה ברפורמה; אני רוצה לומר שבעניין הזה יש לך טעות. בהיותי שר הפנים אני יזמתי את הרפורמה בכיבוי האש, והאמת היא שעמדנו לפני סיום הרפורמה, הממשלה קיבלה החלטה, על-פי הצעתי, להקים רשות ארצית לכיבוי אש. הרפורמה נועדה לפרק את כל איגודי הערים – לא צריך איגודי ערים, זה בזבוז כסף מוחלט, פוליטיקה מיותרת, עשרות איגודים שבכל אחד מהם יש יושב-ראש, גזבר, סגן, מזכיר, משרדים, מערכת פוליטית – לא צריך את זה בכלל. איפה למדתי את זה? ראיתי כיצד מתנהלים ארגוני כיבוי אש בעולם. כך זה מתנהל בארצות-הברית, כך זה מתנהל באירופה. ואגב, היינו בתהליך מאוד מתקדם ברפורמה, שלא יצאה לדרך – כי לצערי הממשלה נפלה – בגלל סיבה אחת שעיכבה אותה, והיא ההתנגדות של ההסתדרות ושל הכבאים לוותר על השביתה. ואני לא הסכמתי בשום פנים ואופן שכבאים יוכלו לשבות במלחמה באש. הגענו כמעט לקראת פשרה שבה נאמר שהם מסכימים לא לשבות במלחמה באש – יהיה מותר להם לעשות עיצומים ארגוניים, אבל לא בזמן מלחמה באש. לצערי הרב הממשלה נפלה, ויתר הדברים כתובים בספרי ההיסטוריה. אבל אני רוצה לומר שאז היתה נכונות גדולה מאוד, של רוב האיגודים, ללכת למערך הזה ולפרק את האיגודים. הכוונה שלי אז היתה שהאיגוד הזה, לכיבוי אש, יהיה במשרד הפנים, יישאר במקום שהוא היה, לא התכוונתי להעביר אותו למקום אחר, אבל גם לא התנגדתי; אמרתי, אם מישהו חושב שזה צריך להיות במקום אחר, זה לא שאני מחפש טריטוריה. אני חושב שחשוב מאוד לבצע את הרפורמה הזאת, חשוב מאוד לבצע אותה, חשוב מאוד לתת את הכלים הדרושים לכיבוי אש ברמה מקצועית, לנהל את זה כיחידה סמי-צבאית, עם משמעת, עם הייררכיה מסודרת, עם אפשרות להעביר כוחות ממקום למקום, ואני אומר לך, השר לביטחון פנים, אל תוותר על זה. לא משנה כמה מלחמה צריך לעשות, צריך לסיים את המלחמה הזאת עכשיו, כשאתה עושה את החוק. בזמני, אגב, מאחר שהיה לי ויכוח עם חלק מהרשויות, אמרתי: חברים, אין בעיה, תדעו לכם, מיום שיש רפורמה והיא תצא לדרך, כל הכבאים שלא יהיו חברים באיגוד, מבחינתי לא קיימים; הם לא היו עובדים, אנחנו עושים איגוד ארצי וזהו. מי שרוצה, שיישאר בחוץ – זב"שכם. זאת אומרת, יש כלים בידי הממשלה לאכוף את הרפורמה. כי בעיני לא הגיוני לחלוטין שיהיה מצב של כל כך הרבה איגודים, מבוזרים, מפוזרים, שעולים הרבה מאוד כסף, ולצערי, ראינו את התוצאות בשרפה האחרונה בכרמל. אני מקווה שבאמת תצליח להעביר את זה את כל המשוכות, כי הפעולה הזאת מאוד מאוד חשובה לביטחון של אזרחי ישראל. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר שטרית. אפילו קיצרת בדברים, וחסכת לנו כמה שניות. אז דב חנין מוזמן לעלות, ומייד אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, חשוב לחזק את שירותי הכבאות בישראל. השרפה הגדולה שהיתה בכרמל הראתה לכולנו כמה חיוני, כמה ראוי, כמה דחוף, לשפר את שירותי הכבאות בישראל. וכדי לשפר את שירותי הכבאות בישראל צריך, קודם כול, לתקצב אותם: צריך לתת כסף, צריך לתת עדיפויות וגם צריך לארגן מחדש את המערכת כדי שתהיה רציונלית, הגיונית, פשוטה, מסודרת ואפקטיבית יותר. אני רואה בחוק הזה הרבה מהלכים של ייעול ואפקטיביות, ואני תומך בהם. אבל, עמיתי חברי הכנסת, שירותי הכבאות מבוססים לא רק על תקציב ראוי ולא רק על מערכת מאורגנת ויעילה; שירותי הכבאות תלויים, קודם כול, לפני כל דבר אחר, בכבאים. והכבאים, גברתי היושבת-ראש, הם האנשים שמחרפים את נפשם לעתים, נמצאים בתנאים קשים, לוחמים באש בתנאים קשים, מסכנים את עצמם, וראויים לכל תמיכה ולכל גיבוי שלנו. עמיתי חברי הכנסת, הדבר שאנחנו נצטרך להיות מחויבים אליו, לאורך כל התהליך של העבודה על החוק הזה, הוא בחינה מדוקדקת של מעמד, תנאים וזכויות של הכבאים בישראל. אסור לנו להפוך את הכבאים בישראל מעובדים בעלי זכויות ומעמד; מעובדים מוגנים, עם יכולת להיאבק על תנאי עבודתם, על שכרם, על הזכויות שלהם – כולל גם לשבות, אם יש צורך, אם אין ברירה. אסור לנו לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם של כבאי ישראל. במהלך העבודה על החוק הזה, לאחר שהוא יעבור את הקריאה הראשונה – אני מניח, היום – אנחנו מתכוונים להשקיע בעניין הזה את המאמצים המרביים, אדוני השר, כדי באמת להבטיח שהרפורמה תעשה את הדבר הטוב: ארגון של המערכת, ייעול של הפעולה שלה, קידום שלה, אבל חס וחלילה לא תפגע בזכויות הכבאים ולא תצמצם אותן. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. והבא בתור, כמו שאמרתי – חבר הכנסת ישראל אייכלר. ומייד לאחריו, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, יום קשה היום לעם ישראל, וזה מתקשר, לפחות רעיונית, לנושא של השרפה. בעצם השרפה שהיתה בכרמל היתה אסון גדול מאוד, ויבורך השר, תבורך הממשלה, שמנסה למצוא שיפורים בעניין הזה של השרפות. אבל יש גם שרפה שעליה נאמר: "כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'". אנחנו חוזרים עכשיו משתי הלוויות, שהסמליות שלהן, הקשר שבהן הוא נורא ואיום. קודם כול, ההלוויה של הילדים הקטנים שנרצחו בטולוז על-ידי מרצח נתעב, שאני לא יודע למה הצרפתים כל כך דואגים שהוא יצא בחיים, לכל הרוחות. אם אפשר לעשות משהו קטן, זה שהוא לא יצא משם בחיים. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – עצרו אותו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבר עצרו אותו? <מאיר שטרית (קדימה):> – – – זה טוב שעצרו אותו – – – מיהו – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כל השיקולים הרציונליים לא מדברים אלי ברגע כזה. אני רוצה ש"שֹפך דם האדם באדם דמו יִשפך", כמו שכתוב בתורה. אבל, לעצם הדבר, אנחנו צריכים לדעת שהיות שאנחנו רואים שהיהודי הוא קורבן גם כשהוא בארגנטינה, גם כשהוא בטולוז, גם כשהוא בתל-אביב, גם כשהוא בחיפה, בירושלים, באיתמר – אנחנו צריכים להבין שיש לנו פה זעקה גדולה ומרה – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כאשר באותו היום אנחנו גם קוברים בירושלים יהודי – ספר תורה – ראש ישיבה בן 102 שנים, הגאון רבי חיים פנחס שיינברג, ראש ישיבת "תורה אור". רבותי, ראש הישיבה הזה לא נולד בירושלים; לפני כ-40 שנה הוא עלה מארצות-הברית, לא מארץ מצוקה אלא מתוך בחירה: הוא וישיבתו, והתיישבו בירושלים עיר הקודש והפיצו את אור התורה בעיר התורה, וכל השכונות החרדיות נהנו מאור תורתו במשך 102 שנה. אם באותו היום, באדמת ירושלים, נקברים זקן בן 102 שנים – ספר תורה שנשרף – ושלושה ילדים קטנים, תינוקות של בית רבן, ואברך מרביץ תורה שנרצחו בידי מרצח בגלל היותם יהודים, זה מחייב אותנו לחשבון נפש. תיאר בפני קרוב משפחה שהיה בהלוויה דבר מזעזע – אולי קראתם על זה בעיתונים, אני לא שמעתי: שאחרי שהמרצח הצליח לעשות את מעשיו במשפחת סנדלר, הילדה מרים מונסונגו, השם ייקום דמה, ברחה. הוא תפס אותה בשערותיה, ירה בה, ולא היה בטוח שהיא מתה, והוא המשיך עד שהוא ידע שהיא מתה. אמרתי בכלי תקשורת אמריקני: הרי כל מותר האדם מן הבהמה ומן החיה ביער – הבהמה הרבה יותר טובה, אבל חיה ביער, אין לה סנטימנטים – זו הנשמה. אדם עם נשמה לא מסוגל לקחת בידיים ילדה ולתפוס אותה בשערותיה ולהרוג אותה. אפילו אנשים שזורקים פצצות מרחוק, אפשר להגיד שלא מסתכלים בעיני הקורבן; או משאירים מכונית תופת – זו גם אכזריות נוראה, חייתית. אבל ככה, לקחת בידיים ולטבוח ילדה קטנה, צריך להיות אדם מתועב, בלי נשמה. אבל הרמב"ם אומר שאם אנחנו נגיד על הדברים האלה שהם מקרים, הרי זו דרך אכזרית; אסור להגיד שזה מקרים. אם באותו היום נקברים בירושלים זקן וילדים – נערים טחון נשאו וזקנים משער שָבָתוּ – זה מחייב אותנו, ואת כל אחד מאתנו, לחשבון נפש, ולתשובה, ותפילה וצדקה, וזעקה גדולה, שבחג הפסח הזה נזכה שהקדוש-ברוך-הוא יעזור שייבנה בית-המקדש, ונזכה לגאולה השלמה, ואז נזכה: "אדם כי יקריב" – כמו שכתוב בפרשת השבוע – "מכם קרבן", שלא יהיה, חלילה, "מכם קרבן", אלא "מן הבהמה, ומן הבקר ומן הצאן". ושיהיה, באמת, חג חירות שמח. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אמן. תודה רבה לך, חבר הכנסת ישראל אייכלר. כמו שהבטחתי – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת נסים זאב, איך אומרים? זה כבר הפך להיות מנהג שאתה מסכם את הדיונים, ומנהג הופך לדין, לא? על-פי ההלכה. <נסים זאב (ש"ס):> אין לי בעיה, אני מוכן לסכם, אבל שאני אדע את זה מראש. אני כל כך במתח מתי אני אעלה, כל רגע, וכל פעם שעוצרים אותי, אני עוד הפעם נכנס לחרדה, אני לא יודע מה, עד שאני מתגבר על עצמי; אני אומר לך את האמת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> היינו בטוחים שזה רצונך וזה רצוננו. <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני פשוט לא יכול לסבול, לשמוע פה, את חברי הכנסת, כאשר באים וקושרים את הנושא, מה שקרה בכרמל, לבין החקיקה הזו. אין שום קשר, שיהיה ברור. כאילו פתאום התעוררנו בעקבות שרפת הכרמל, ועכשיו החוק הזה יכול למנוע בעיה מהסוג הזה. אנחנו, פשוט, הזויים; אנחנו מדומיינים. אין שום קשר בין הנושאים. ואני רוצה לומר שמה שקרה בכרמל זה בדיוק כמו פיגוע טרור, להבדיל, ואני אסביר למה אני מתכוון. אומרים: איך יכול להיות? מדינת ישראל מנסה להתמודד מול אירן, מול הגרעין של אירן, עם כל הטכנולוגיות. יש לנו "כיפת ברזל", ועוד מעט נביא עוד הרבה "כיפות" יותר משוכללות, ומדינת ישראל מובילה יחידה בעולם בכל הנושא הטכנולוגי, ופתאום מחבל טרוריסט, שבא להתאבד – אין לנו תשובה, אין לנו מענה. אז מה זה מראה? מה זה מראה בדיוק? האם מדינת ישראל באמת מפגרת? לא. כי יש פה מצב שאי-אפשר למנוע אותו כאשר טרוריסט מחליט להתאבד ונכנס בתוך קהל המונים, ואתה לא מודע שאותו אחד רוצה לעשות פיגוע, והוא מפתיע את הקהל. זה בדיוק מה שקרה בכרמל. מה שקרה בכרמל – היתה פה טעות אנוש, כאשר מי שנתן את ההוראה בכל זאת להיכנס לאותו המיניבוס, אותו אוטובוס, הוא טעה, מה לעשות, והאסון קרה. ואני אומר לכם, אם לא היה האסון הכבד, כל נושא שרפת הר הכרמל, בכלל היום לא היינו מעלים אותו. ויכול להיות שגם החוק הזה לא היה עולה לסדר-היום; וגם אם היה עולה, היה לנו עוד הרבה זמן כדי להעביר אותו בחקיקה בכנסת, כי זה לא היה בוער. אבל מה לעשות, בא מבקר המדינה, כורך את הדברים, רוצה להטיל אחריות אישית על שר הפנים ועל שר האוצר, כאילו הם היו בשטח ולא עשו את העבודה שלהם. זה בדיוק כמו שרוצים היום להטיל אחריות על כל תאונת דרכים על שר התחבורה. מה לעשות, יש איזה כביש מפותל, שצריכים לשפץ אותו, צריכים ליישר אותו, ושר התחבורה באוזלת יד לא עושה זאת. איזה מין דבר? אני אומר לכם, גברתי היושבת-ראש, אם מבקר המדינה חושב שמישהו יאמין לדוח שלו, והוא לא יתקן לפני שהוא יוציא את זה לאור, הביקורת הציבורית שתהיה עליו תהיה חמורה ביותר. כי אי-אפשר היום לבוא – אחרי שכולנו יודעים מה היו הנתונים, מה היו העובדות ומה היו הטעויות, והיתה פה טעות אנוש – לבוא להטיל את זה פתאום על השרים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> רגע, אני עוד לא גמרתי. אמרו לי שאני לא מוגבל בזמן, גברתי היושבת-ראש. לו ידעתי, הייתי מדבר לגבי הסעיפים עצמם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ומי אמר לך? יש תקנון. <נסים זאב (ש"ס):> אמרו לי. אמרו לי שאצלי התקנון לא חל – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה יוצר את התקנון. <נסים זאב (ש"ס):> – – ובוודאי לא היום. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> משפט אחרון, אוקיי. <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא. אני מאוד רציני. אמרו לי שאני אדבר – אמרו לכם או לא? לא קיבלתם הוראה כזאת? אני מבקש שמי שביקש ממני לדבר בזמן בלתי מוגבל, שיעביר את זה למזכירות פה וליושבת-ראש, שזה על דעת הקואליציה. זאב, זה לא יכול להיות, אני עומד פה, מדבר. רק הקדמה לוקחת לי שלוש דקות, כי אמרו לי שאני יכול לדבר אפילו חצי שעה פה היום. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז אני מבקש את שלוש הדקות שהייתי רוצה לדבר לגופם של סעיפים, לאפשר לי לדבר. לא, אני מאוד רציני. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מאחר שלא סיכמו את זה עם המזכירות, לפנים משורת הדין אני אתן לך עוד דקה אחת. אבל בזה גמרנו. <נסים זאב (ש"ס):> עוד דקה אחת. עכשיו אני רוצה לדבר על הנושאים הרלוונטיים. אני רוצה להזכיר לכולם שמי שהתריע בפעם הראשונה, לאחר שכל הנושא של ה"יסעורים", שהם היו חלק מכיבוי האש במערכת של האיגוד העירוני – שבכל זאת הם יובאו במקרה של שרפות. ב-2002 אני העליתי את השאילתא הראשונה לשר הפנים ואמרתי שצריכים למצוא את החלופות, ולצערי הרב התשובה היתה שאין תקציב. ולכן לבוא היום ולהיתמם ולומר שיכולנו לפתור את זה, שאם היו יותר כבאיות של שנת 2010 יכולנו להתמודד עם זה – אני אומר לכם, זה לא קשור האחד לשני. משפט אחד בנושא העובדים. אני לא חושב שהעובדים צריכים לשלם פה את המחיר; שיהיה ברור. זה שרוצים להעביר את כל הנושא מאיגוד ערים לנושא של רשות, קודם כול צריכים להשאיר את המערכת ואת העובדים כפי שהם. ודבר נוסף – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> – – הדבר האחרון, ממש דבר אחרון, אני רוצה לומר לגבי סעיף 23. אפשר – אני מבקש לשמוע, כי זה סעיף מאוד רציני, וכולנו צריכים לתת את הדעת על כך. בסעיף 23 כתוב: הוראות סעיף 24 לחוק שירותי כבאות מאפשרות לבעלי התפקידים המצוינים בסעיף לגייס לכיבוי דלקה כל אדם בגילים בין 16 ועד 50 שנה. זאת אומרת, בחור בן 16 יכול לקחת אחריות ולהשתתף בכיבוי שרפה, גם אם יש פה סכנה לחייו. ואני רוצה להבין מדוע היה צורך להעלות את גיל הנישואים לגיל 18. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הבנתי את הנקודה עכשיו. <נסים זאב (ש"ס):> אם צעירה יכולה לקחת על עצמה אחריות בגיל 17 ובגיל 16 – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. הנקודה ברורה. <נסים זאב (ש"ס):> – – למה לבנות בית יהודי היא לא יכולה? הרי זה הרבה פחות מסוכן והרבה יותר נכון, שבת ישראל שמחליטה להינשא, לאפשר לה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הנקודה ברורה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> וכל החוק הזה של העלאת גיל הנישואים הוא אנטי-דמוקרטי, וצריכים להיאבק נגד החוק הזה, אדוני, במסגרת של חוק של כיבוי אש. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נסים זאב. הבהרת את הנקודה לחלוטין. יסכם את הדיון השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חוזר לפה כדי להבהיר נקודות מספר, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, וכל מי שרוצה להימנע מהצבעה. רבותי, אנחנו נמצאים פה באמת בנקודה או בזמן שעבדנו על החוק הזה תקופה ארוכה. מה שהיה זה לא מה שיהיה. לגבי הנושא של אסון הכרמל, אני לא רוצה להתייחס. דוח המבקר יגיד את דברו בעוד ימים מספר. אני אומר לכם שאנחנו נמצאים בתהליכים מאוד מורכבים עם השלטון המקומי, עם ועד הכבאים, עם משרד האוצר, משרד המשפטים. כולם נתנו כתף, ועבודה באמת רבה היתה לפנינו עד שהגשנו את החוק לקריאה ראשונה. הכבאים החדשים שנכנסו למערך, כ-200 במספר ועוד 100 שייכנסו בעתיד, בימים הקרובים, כולם ייכנסו להסכם הקיבוצי. זה הסיכום עם האוצר. לגבי הוותיקים, אמרתי, שום דבר לא ייפגע מבחינת זכויותיהם. החסכונות, הפנסיות, לא ייפגעו. התנאים לא ייפגעו. לגבי כל הנושא של הרכש, התוספות, שבצדק – אני אמרתי את זה לכבאים ואני אומר לכם, חברי הכנסת. העברתי אתמול לראש הממשלה ולאוצר את כל הבקשות של המשרד בסכומים גדולים מאוד, בפריסה לשנים מספר, כדי לייצב את המערך. הוא לא ייכנס לחוק, הוא ייכנס בתוספת כהצעת מחליטים לממשלה. לגבי הבאת החוק הזה לפה, זה על דעת ועד הכבאים. שומע אותי, חבר הכנסת יצחק הרצוג וחברת הכנסת שלי יחימוביץ? <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לא נכון. זה לא נכון. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תני לי. בית-הדין לעבודה, הנשיאה, היא אמרה את זה: זה על דעתכם, שזה יובא לכנסת לקריאה ראשונה על דעתכם? והם נתנו את ברכתם. אני אומר לכם, אי-אפשר למשוך יותר מדי את החוק הזה. זה שאתם רוצים להימנע, זכותכם. אני אומר לכם, לכנסת, רבותי, אנו נמצאים ביום היסטורי. צריך להבין את זה. יהיו עוד דיונים בוועדת הפנים, עד שזה יועבר לקריאה שנייה ושלישית, ושם נבצע את כל התיקונים הנדרשים, על דעת הכבאים, הוועדים, וכל מי שעדיין לא נסגר, כי רוב הדברים כבר סגורים, אם לא הכול. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. מייד כשתגיע למקומך אנחנו גם נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, בקריאה הראשונה. ואנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו נעבור לתוצאות: בעד – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים; אבל יש נוכחים ולא משתתפים בהצבעה – 2. ולכן אני קובעת שהצעת החוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, עברה את הקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ולהכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/673).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012 – לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים מר יעקב נאמן. <שר המשפטים יעקב נאמן:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, היא תוצר של עבודת צוות בין-משרדי אשר הוקם על רקע ההצטברות של מקרים שבהם נאשם ברצח נשלח לאשפוז תחת צו בית-משפט לאחר שנקבע שאינו אחראי למעשיו, וזמן קצר לאחר מכן, בהשוואה לעונש מאסר בעבירה מסוג זה, שוחרר מהאשפוז על-ידי הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. בעקבות מקרים אלו העלו כמה גורמים את הצורך לבחון את הנושא בהתחשב במסוכנותם לציבור של נאשמים אלה עם שחרורם. הודגש בנסיבות אלה הצורך להבטיח את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ולהגן על נפגעי העבירה. ההמלצה המרכזית של הצוות הבין-משרדי היתה להקים ועדה פסיכיאטרית מיוחדת, שחבריה יהיו בכירים, אשר תדון בנאשמים ברצח ובניסיון לרצח אשר בית-המשפט הורה על אשפוזם, ויוענקו לה סמכויות פיקוח ובקרה ביחס לנאשמים אלה בזמן יציאתם לחופשה ולאחר שחרורם, וזאת נוכח מסוכנותם של חולים אלה. אם הפר נאשם את התנאים שהטילה עליו הוועדה המיוחדת, הוועדה תהיה מוסמכת לשנותם או לבטלם, ואף להורות על אשפוזו מחדש בהתקיים תנאים מסוימים. תכליתה של הקמת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היא להגביר את ההגנה על הציבור מפני נאשמים ברצח ובניסיון לרצח. הצעת החוק כוללת כמה תיקונים משמעותיים נוספים, ובהם הגבלת תקופת צו האשפוז על-פי צו שניתן לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, כך שהתקופה המרבית של אשפוז לפי צו שניתן בהליך פלילי לא תעלה על תקופת המאסר המרבית הקבועה בחוק לעבירה שבכתב-האישום. כמו כן, מוצע להבנות את שיקול דעתה של הוועדה הפסיכיאטרית בהחלטותיה על שחרור ועל מתן חופשות. עוד מוצע, שבית-המשפט המחליט שנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין יקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה שבכתב-האישום או עבירה אחרת, וכי תינתן סמכות להעמיד לדין חולה אשר בית-משפט קבע כי הוא אינו מסוגל לעמוד לדין, בעודו מצוי בטיפול מרפאתי, וזאת במקרים המתאימים, וכאשר אינטרס הציבור מצדיק זאת. אנו סבורים כי הצעת החוק תביא להגברת ההגנה על הציבור מפני חולי נפש שביצעו עבירות, וזאת תוך שמירה על זכויותיהם של חולי הנפש הללו. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה הראשונה. אבקש כי הצעת החוק תידון בוועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אף שהשר הממונה על ביצוע חוק טיפול בחולי נפש הוא שר הבריאות, וזאת כיוון שהתיקונים המוצעים עוסקים בחולי נפש אשר ביצעו עבירות פליליות ובהיבטים הפליליים של החוק. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, אדוני שר המשפטים יעקב נאמן. להצעת החוק הזאת נרשמו כמה דוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, העניין הזה של בריאות הנפש בשנים האחרונות זכה לתשומת לב ראויה, להבדיל מתקופות שבהן לא התחשבו וראו באנשים האלה מי שהם מחוץ לחברה, מחוץ לקהילה. היום, ברוך השם, כל הגילאים – בעיקר בגילים הצעירים, אבל צריך גם בגילים המבוגרים להתייחס לאנשים האלה לא רק כאל בעלי נפש אלא גם כבעלי חוכמה. יסולח לי אם אספר בדיחה, גם אם היא ידועה. פעם אוטובוס נתקע ליד בית-חולים לחולי נפש. נפל לו הגלגל והברגים נעלמו. 50 אנשים חכמים יורדים ולא יודעים איך להסתדר. ניגש לגדר אחד החוסים במוסד ואמר: חכמים גדולים, הרי לכל גלגל יש ארבעה ברגים. תורידו משלושת הגלגלים האחרים בורג אחד מכל גלגל, ותרכיבו את שלושת הברגים לגלגל הרביעי, ואז יהיו לכם שלושה ברגים על כל אחד מהגלגלים. כשתגיעו העירה תתקנו את זה. כולם התפעלו מחוכמתו ושאלו אותו: אז מה אתה עושה פה? הוא השיב: אני משוגע, אבל לא טיפש. כלומר, יש לפעמים אנשים שהם חולים וסובלים, אבל יש להם כל החוכמה, ואפשר להפיק מהם הרבה. יש לפעמים מצבים שאנשים מאבדים את דעתם ומגיעים לטירוף הדעת, והם אנשים שפויים. אחד הדברים שמטריפים את הדעת של האנשים זה ההסתה שיש בתקשורת נגד אוכלוסיות שונות. היום היתה אצלי קבוצת עובדים, מעובדי הרכבת, שמסיתים נגדם בתקשורת, עד שמישהו כתב שצריך להרוג אותם. הם ממש מרגישים מאוימים. ומה האיום בהסתה – האיום הוא שאנשים שפויים יקראו ולא יקרה שום דבר ולא יגידו שום דבר, אבל בכל אוכלוסייה יש אנשים לא שפויים. הם עלולים לתרגם את הדברים האלה, דרך טירוף הדעת, לאלימות. לכן כשמסיתים נגד אנשים או נגד עם – כשאנחנו רואים בעולם מעשי טרור, ואנחנו שואלים: איך מגיעים לכך, זה פשוט מאוד: כי האנשים האלה הוסתו. אין כמעט אדם שעושה מעשה טירוף, בעיקר בעניינים שאינם קשורים לחיים הפרטיים שלו, שלא הוסת על-ידי התקשורת – אם תקשורת עולמית, אם תקשורת אסלאמית, אם תקשורת ישראלית. אתמול קראתי מאמר, ולא אגיד מי כתב את זה, שיש בו הסתה נוראה נגד הרב אלי ישי ואריאל אטיאס, והסתת המונים נגד הציבור החרדי, הפרזיטי, הלא-משרת – דברים נוראיים. אני בטוח שמיליוני הקוראים יודעים שזה עיתון אנטי-דתי, אם לא הייתי אומר אנטישמי, והם לא מתייחסים ברצינות לדבריו. אבל אם מישהו אחד ייקח זאת פעם ברצינות יותר מדי ויקבל טירוף דעת ויפגע במישהו, צריך להטיל את האשם על מי שכתב את המאמר המסית הזה. לכן, כשמדברים פה על טיפול בחולי נפש, צריך גם לטפל במי שמסית את האנשים – ועלולים לגרום לטירוף הדעת. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת מאיר שטרית, ומייד אחריו יהיה אחרון הדוברים בנושא זה, חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, יש לך שלוש דקות. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, אין ספק שהנושא הזה מחייב הסדרה. לצערי, כנראה טחנות הצדק באמת טוחנות לאט. אני זוכר שהנושא עלה על שולחני עוד כשהייתי שר המשפטים, בוויכוח שהיה במשרד המשפטים, האם נכון המצב הקיים כיום – ואגב, החוק הזה עדיין לא מסדר אותו, ואני מציע לשקול, לשלב את זה בחוק: כאשר אדם טוען לאי-שפיות, או שעורך-הדין שלו מצליח בבית-המשפט להעביר את הנושא של אי-שפיות, האדם מאושפז בבית-חולים לחולי נפש. וקורה, לצערי לא אחת במצב הנוכחי, שאדם מאושפז כזה, אחרי שנתיים, שלוש שנים, הוא לפתע מרגיש טוב, הוא שפוי ומשוחרר הביתה, כאשר על רצח יכול היה לשבת עשרות שנים, לשבת במאסר עולם. זאת אומרת, זה שימש תירוץ. אם מישהו מצליח לשכנע את בית-המשפט, או מסיבה כלשהי הראיות הן כאלה שאדם, במקום להיכנס לכלא על רצח הוא לא שפוי באותו רגע, מכניסים אותו לבית-חולים לחולי נפש לכמה שנים, בית-הבראה, והוא אחר כך מוכיח שהוא בסדר – ומשחררים אותו הביתה. נדמה לי שצריך אחד מהשניים – בזמנו, אגב, אחד השיקולים היה שאדם שנראה שפוי, ויוצא מבית-החולים, צריך לחזור למשפט ולמאסר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הצעת החוק הזאת, שלי ושל דוד אזולאי, עברה בקריאה טרומית ונמצאת על שולחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; בדיוק מה שאתה מציג עכשיו. <מאיר שטרית (קדימה):> אז אני שמח; כנראה כיוונתי לדעת גדולים. הסוגיה מחייבת טיפול, כי לדעתי, לא עולה על הדעת, ואני אומר בצער – ראיתי שלשום פסק-דין בעסקת טיעון של הנער שרצח את חברו בסכין; מה שנקרא, לא רצח מתוך אי-שפיות דעת. קיבל שבע שנות מאסר, או שמונה שנות מאסר. זה מזעזע, הקלות הבלתי-נסבלת של הענישה. צריך לומר את זה לשופטים. לא יכול להיות שעל רצח שבעיני הוא מדרגה ראשונה, אדם שבא, מתנפל על חברו אצלו בבית, לוקח סכין מטבח גדולה, דוקר אותו במפשעה והורג אותו – מקבל שמונה שנות מאסר; ניכוי שליש – יצא אחרי חמש שנים הביתה. והבן של האמא שצועקת בצדק בבית-משפט – היא צעקה: געוואלד, היא צודקת. איך יכול להיות שאדם שרצח אדם ישב בסופו של דבר חמש שנים בכלא? הדבר הזה מחייב טיפול. אומרים: שופטי ישראל רחמנים בני רחמנים. תפסיקו להיות רחמנים על אכזרים, כי אמרו כבר חז"ל שכל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים. ובעניין הזה באמת אין מקום לרחמים. אני חושב שכדי באמת לעקור את תופעת האלימות והרצח והפגיעה באנשים חלשים אין דרך אחרת לבד מהתרעה מאוד מאוד חריפה או לפחות ניתוקו של אותו אדם פושע, אותו אדם, מהמערכת החברתית; לשים אותו מאחורי סורג ובריח להרבה שנים עד שיזדקן, ואז כנראה הוא לא יכול לפגוע יותר. ונדמה לי שלדבר הזה, גם בסוגיה הזו, אדוני שר המשפטים, ראוי לתת את הדעת ולמצוא לעניין הזה פתרון. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר שטרית. וכנהוג אצלנו, חבר הכנסת נסים זאב יהיה אחרון הדוברים גם בסעיף הזה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עד שחבר הכנסת נסים זאב יתפוס את מקומו ליד הפודיום, יש הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 116) (איסור יציאה מהארץ לעובדי שירות), התשע"ב–2012; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 68) (הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול הרשעה), התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה למזכירת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך שלוש דקות. <מאיר שטרית (קדימה):> החוקים האלה שהונחו, לא באים לדיון היום? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> הצעת חוק החברות כן. <מאיר שטרית (קדימה):> למה? <זאב אלקין (הליכוד):> כי זה קיבל פטור – – – <נסים זאב (ש"ס):> בשביל זה אני סחבתי לפני כן את הדיון, חשבתי שיביאו את זה בזמן וטוב שעשו את זה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> רגע, אני אעצור לרגע ואני אאפס לך את השעון. למען הסר ספק, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012, תבוא מייד לאחר סעיף 17 לסדר-היום; מייד לאחר הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב). זה סדר-היום החדש, מאחר שהצעת החוק האמורה קיבלה פטור מחובת הנחה. <הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012> (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, עכשיו אני אתחיל לספור לך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, המקרים המזעזעים ביותר שהתרחשו בשנים האחרונות הם שראינו שאמהות הטביעו את ילדיהן, הורים שרצחו את ילדיהם, ותמיד, לא שנהגו בסלחנות, אבל בוודאי הטענה היא אי-שפיות. זאת אומרת, איך יכול להיות שאמא רוצחת את הילד שלה? ודאי שהיא מטורפת. אבל לא יכול להיות שאותו אבא בקריית-היובל שרצח את הבת שלו וקבר אותה והעמיד את כל מדינת ישראל על הרגליים ועשה את זה בתחכום כה רב, יבוא ויטען לאי-שפיות, כי הוא היה מספיק מתוחכם איך לבצע את הרצח הזה, מאותם המניעים שלו, וזה לא משנה. אז יכול להיות שבאותו רגע אחז אותו טירוף. אין לי ספק שכל רצח, כל רצח, בא מתוך טירוף. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יש בו טירוף. <נסים זאב (ש"ס):> כי איך אפשר לקחת חיים של הזולת, של האדם האחר, בפרט כשמדובר בחיים של ילד, בפרט כשמדובר בתינוק הביולוגי של אותם הורים? לצערי הרב, מה שקורה לאחרונה זו טקטיקה של עורכי-הדין לטעון לאי-שפיות. וברגע שהטענה לאי-שפיות נתפסת בבית-המשפט, ואפילו אני סומך על עורכי-הדין איך שהם יודעים, הייתי אומר, להכין את הרוצח איך הוא ישחק על במת בית-המשפט וגם בפני משטרת ישראל בתוך החקירות, והוא עושה את זה די טוב, הוא יותר מדי מתוחכם כדי לטעון שהוא לא שפוי. הוא יותר מדי שפוי, הוא יותר מדי מרושע, הוא יותר מדי מתוחכם, אפילו לזרות חול בעיניים של אותם חוקרים ולהציג אולי מצג שווא, של מסכן, של אומלל, של אדם שבאמת עשה את הדבר מתוך דיכאון או בלית ברירה. אני אומר, צריך להבין, אם הוא ידע שבשורה התחתונה הוא ישלם את המחיר ואם בית-המשפט יטיל עליו 30 שנה או 25 שנה – לא משנה, לפי העניין – והוא יבין שיש לו ברירה או להיות בבית-חולים לחולי נפש או להיות בבית-סוהר, אני אומר לכם, הוא יוכיח שהוא הכי שפוי בעולם, שהוא הכי נורמלי ורק הוא אולי כעס, עשה את זה מתוך מניעים אחרים. אבל אם הוא יודע שבתוך שנתיים או שלוש שנים הוא משתחרר, למה לא? שווה לי לסבול קצת יותר אבל אחר כך אצא בן-חורין. לכן אני חושב שהחוק הזה חייב – הייתי אומר, ההיגיון המוסרי, המשפטי, האנושי – לתקן את המצב הקיים, ויישר כוח לכבוד שר המשפטים בעניין. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נסים זאב. האם אדוני השר רוצה לסכם? אז נעבור להצבעה, ברשותך, אדוני השר? מה מציע אדוני השר, לסכם או להצביע? <שר המשפטים יעקב נאמן:> להצביע. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> להצביע. אז אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואנחנו נעבור לתוצאות: בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה את הקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/676).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, והוא הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012 – לקריאה ראשונה. גם אותה יציג שר המשפטים מר יעקב נאמן. <שר המשפטים יעקב נאמן:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת מבקשת לתקן את חוק החברות ולקבוע הסדרים בנושא הסדרי חוב בחברות איגרות חוב. בשנים האחרונות אנו עדים להתרבותם של הסדרי חוב בין חברות איגרות חוב לבין מחזיקי איגרות החוב, שבמסגרתם נדרשים המחזיקים לוותר על חלק ניכר מחובות החברה כלפיהם. הסדרי החוב מעלים חשש לחוסר איזון בין המחזיקים באיגרות החוב לבין החברה ובעלי מניותיה. מטרתה של הצעת החוק היא לנסות ולפתור את חוסר האיזון האמור. ההצעה מבקשת להקנות לשחקנים הקיימים אמצעים לחיזוק מעמדם במשא-ומתן לגיבושו של ההסדר וליכולת בחינתם את ההסדר המוצע. כן מבקשת ההצעה להקנות לבית-המשפט כלים לביקורת אפקטיבית על התהליך. חוסר האיזון בהליך אישורו של הסדר חוב נובע מבעיית נציג הנובעת בחברות איגרות חוב בעיקר מהפיזור הרב של המחזיקים באיגרות החוב ומכך שהגופים המוסדיים מחזיקים חלק ניכר מאיגרות החוב. ההחזקה בידי הגופים המוסדיים יוצרת בעיית נציג הנובעת בין היתר מכך שגופים אלה מנהלים את כספם של אחרים. התוצאה הינה שלא תמיד עומד בפני גופים אלה מערך תמריצים מתאים להשקעת משאבים בבחינת מצבה של החברה או בניהול משא-ומתן יסודי מולה. על אלה יש להוסיף פערי המידע בין החברה למחזיקים. לצד הצורך בהגנה על זכויות המחזיקים קיים אינטרס ציבורי מובהק בהגנה על מחזיקי איגרות החוב, כיוון שחלק לא מבוטל מהחיסכון הפנסיוני מושקע באיגרות חוב אלה. בתיקון מס' 17 לחוק החברות נקבעו כללי ממשל תאגידי ייחודיים לחברות איגרות חוב אשר נועדו להתמודד עם בעיית הנציג בחברות אלה. יחד עם תיקון זה נעשו בשנים האחרונות מאמצים רגולטוריים וחקיקתיים של רשות ניירות ערך ואגף שוק ההון במשרד האוצר לשם הסדרת תחום זה. אולם מהלכים אלה אינם מסדירים את כלל הסיכונים העומדים בפני המחזיקים באיגרות החוב, ולכן גם בימים אלה שוקדים הרגולטורים על שיפור הרגולציה של תחום זה. הצעת החוק שבפניכם, חברי הכנסת הנכבדים, היא חלק ממאמץ זה. חשוב לציין כי הצעת החוק לא נועדה לעודד הסדרי חוב; נקודת המוצא חייבת להיות תשלום החוב במלואו במועד שנקבע. אולם יש לזכור כי לעתים הסדרי חוב הכרחיים ומשרתים בנקודת זמן נתונה את כלל האינטרסים של המעורבים בהליך. לכן הצעת החוק מבקשת להביא לגיבוש הסדרי חוב יעילים כאשר אלה נדרשים לדעת הצדדים להסדר ואין חלופות טובות יותר למחזיקים. הבעיות הייחודיות בחברות איגרות חוב יוצרות, כאמור, חשש לגיבוש הסדרי חוב שאינם מיטיבים עם מחזיקי איגרות החוב. לפיכך, מוצע להסמיך את בית-המשפט למנות מומחה מטעמו לבחינתו של הסדר החוב המוצע ולסייע בהליך המשא-ומתן לגיבושו. על מנת שהמומחה יוכל לסייע לצדדים בגיבושו של ההסדר במהלך המשא-ומתן ביניהם ולא יעמוד בפני הסדר מוגמר בתום הליך המשא-ומתן, מוצע להטיל על הנאמן על איגרות החוב חובה לפנות לבית-המשפט בבקשה למינוי המומחה עם תחילת המשא-ומתן. על מנת להקנות למחזיקי איגרות החוב אפשרות להצבעה מושכלת על ההסדר המוצע ולהקנות לבית-המשפט כלי לביקורת על ההליך, יידרש המומחה להגיש לבית-המשפט ולמחזיקים – זמן סביר לפני כינוסן של האספות לאישורו של הסדר החוב – חוות דעת מפורטת על הסדר החוב המוצע. לשם הבניית חוות דעתו של המומחה וכדי שרכיבים חשובים להסדר החוב ייבחנו לעומקם, מוצע לקבוע כי על המומחה להתייחס בחוות דעתו לכמה נקודות החיוניות לצורך בחינת כדאיות ההסדר. כך, יידרש המומחה לבחון, בין היתר, את ערכן של המניות שנותרו בידי בעלי המניות, ככל שנותרו, ואת התמורה שניתנה על-ידם לשם כך; את ערכה של התחייבות מחזיקי איגרות החוב להימנע מתביעות כלפי נושא משרה בחברה או בעלי עניין אחרים בה, ככל שניתנה, בשים לב לתביעות אפשריות כלפי גורמים אלה, ואת החלופות השונות להסדר המוצע, לרבות חלופת הפירוק. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, כבוד שר המשפטים מר יעקב נאמן. גם להצעת החוק הזו נרשמו כמה דוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אני רק אגיד שמייד אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי, שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כשמדברים על הסדרי חובות בהצעת חוק החברות, אני רוצה לדבר על חברה שהיא חברה לאומית, שממשלת ישראל עושה בה, כפי הנראה, שימוש והיא לעזר רב למשרד האוצר, ואני מדבר על החברה שנקראת מפעל הפיס. אני לא אשכח, בערב ראש השנה האחרון הסתובבתי בתל-אביב, ושלטי חוצות ענקיים – שמן הסתם עולים הון עתק למפרסם – מאחלים לאזרחי ישראל שהשנה אראלה תתקשר אליהם. רבים-רבים מן האזרחים, מן הסתם, ראו את זה וחייכו מאוזן לאוזן, באו הביתה וציפו לטלפון הגואל מאראלה. אני רוצה לומר לכם שאראלה לא התקשרה אליהם. <מאיר שטרית (קדימה):> הם לא קנו כרטיס. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הם לא קנו כרטיס? רבים-רבים, לצערי הרב, לא קנו כרטיס אחד, לא קנו שני כרטיסים, הם קנו הרבה יותר. ואם אתה שואל, חבר הכנסת שטרית, אתה מאלה שמפעל הפיס הוא החבר שלהם, ומי שהיה ראש רשות. כי יש שני גופים שאני לא יכול לדבר אתם על העוול הזה שנקרא מפעל הפיס: לא הרשויות המקומיות, שמשוחדות לטעמי, ולא כלי התקשורת. אלו שני אגפים שונים של מפעל הפיס, שכל שנה מגדיל את ההכנסות שלו – תקשיבי לי, גברתי היושבת-ראש – במיליארד שקלים. במיליארד שקלים הם מצליחים להעלות. אני ראיתי בשנים האחרונות, זה פשוט לא ייאמן. מאיפה הכסף הזה בא? בדקתי. <מאיר שטרית (קדימה):> תמיד מורידים מיליארד שנה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן, כן. אני אראה לך את הנתונים. אני בדקתי מאיפה הכסף הזה בא. דיברתי לפני כמה זמן עם רב מקומי באחד היישובים החזקים והמבוססים, הוא אומר לי: מה יש? אני לא מכיר אנשים שמהמרים. אמרתי לו: תגיד לי, אצלך ביישוב, זה יישוב מבוסס, עשיר, זו עיר, זו כמעט עיר, חצי עיר כזאת, אצלך – אני אגיד: שוהם; אצלך יש תחנה של מפעל הפיס? הוא אומר: אני לא מכיר. אמרתי לו: כן, כי בבני-ברק יש 30, באום-אל-פחם יש 11, במקומות של החלשים – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – שם מפעל הפיס שולח את זרועותיו ומוכר לאנשים אשליות, ומוכר לאנשים תקוות שווא, ואנשים באים עם המשכורת הדלה שלהם – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה מציע לבטל את – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, לא, לא, אני לא מציע לבטל את מפעל הפיס, אני מציע לרסן את המפלצת הזאת. זו מפלצת שפוגעת בשכבות החלשות, פוגעת באוכלוסייה החלשה, מנצלת את תמימותה, מנצלת את חולשתה, ואומרת: צדיקה אני. ואומרת: אני עושה חסד, מקדמת את הספורט בישראל. תודה רבה, אל תקדמו את הספורט ואל תהפכו אנשים לאומללים. פגשתי לפני כמה זמן פה, בסופרמרקט בירושלים, בא אלי איזה יהודי ואומר לי: חבר הכנסת, תציל אותי, אני מכור – ברשותך, 20 שניות. אני מכור. מוציא לי כזאת חבילה של ניירות שנקראים "צ'אנס". הסביר לי אחד האנשים שמבין במכורים, אומר לי: אלה שמכורים לא יכולים להתאפק שבוע, הם צריכים את הריגוש המיידי. ולכן מפעל הפיס המציא להם מכונות מזל. בלאס-וגאס עוד לא המציאו את מה שהמציא מפעל הפיס, עוד לא המציאו. ליד הלשכה שלי בשכונת-התקווה, צמוד, קיר אל קיר, יש מפעל הפיס. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> צודק, צודק. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני רואה את האומללים האלה. סיפרו לי שהאנשים בשכונת-התקווה, בגן-התקווה – – <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – קיבלו כסף מרון חולדאי ללכת לשכור דירות – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – ואמר לי אחד מפעילי השכונה: את כל הכסף, את כל הכסף – הם באו עם הכסף כדי לשכור דירה – הם באו למפעל הפיס, אמרו: מה, קיבלנו 15,000 שקלים, נדפוק קופה, אראלה תתקשר אלינו. אמרו: ראית, אני שמעתי ברדיו איך היא התקשרה למישהו, גם אלי היא תתקשר. אבל לא יכלו להתאפק – שהיא תתקשר אליהם. במכונת המזל, בתוך שלושת רבעי השעה – – <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – 15,000 שקלים נפלו. <מאיר שטרית (קדימה):> כמה זמן אתה מדבר? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני, אני רוצה – אני אסיים. אבל, רבותי, מפעל הפיס הזה, כדאי שאנחנו – אני מגיש היום על שולחן הכנסת חוק, ואני מבקש שיתמכו בזה. לא היום, זה יוגש בעזרת השם – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – עוד הגרלה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לרסן את הפרסום של האשה המפתה הזאת שקוראים לה אראלה, שגורמת למשפחות להיות אומללות. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בן-ארי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה לא אישי. זו העבודה שלה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ואני מזמינה את חבר הכנסת ישראל אייכלר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ועד שהוא יעלה – הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנה של תנועת "אומץ" נגד סגן השר איוב קרא. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55) (רשיון לשירות מודיעין), התשע"ב–2012; הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום הטלפוניים, התשע"ב–2012; לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012. תודה. <מאיר שטרית (קדימה):> אלה היום? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> הן רק הונחו היום. <מאיר שטרית (קדימה):> לא, הם באים לדיון היום? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בינתיים לא קיבלנו הערה או הנחיה חדשה. כשנקבל – נודיע. <מאיר שטרית (קדימה):> אני יכול להעיר משהו למיקרופון? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> באופן חד-פעמי, אבל משפט, שניים, לא יותר. <מאיר שטרית (קדימה):> לסדר. גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להעיר לסדר העבודה של הכנסת. זה פשוט עובר כל גבול. זה שבסדר-היום יש הצעת חוק אחת או שתיים – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת מאיר שטרית – – <מאיר שטרית (קדימה):> רגע, תני לסיים את המשפט. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – הן הונחו. הן לא – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא. לא את אלה. הודיעו לא מזמן – היושבת-ראש, מזכירת הכנסת הודיעה לפני חמש דקות על הנחת שתי הצעות חוק שבאו לדיון היום והן קיבלו פטור מחובת הנחה בבוקר. אז, זה ניחא. אבל עכשיו אמר לי יושב-ראש הקואליציה שעכשיו מכנסים את ועדת הכנסת לאשר עכשיו הצעות חוק לקריאה שנייה ושלישית שגמרו אותן בוועדות, לבוא לדיון בכנסת. זה לא בסדר. בבוקר, נגיד, היו פה המפלגות ויכלו לדעת שמניחים וכן הלאה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> טוב. תודה רבה. <מאיר שטרית (קדימה):> אני חושב שצריך לשים קץ לעניין הזה. לא יכול להיות שכל הכנסת כבר הלכה הביתה – עכשיו מניחים הצעות חוק לדיון היום. זה בלתי מתקבל על הדעת מבחינת – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת שטרית, רק להודיעך שבנשיאות גם הודיעו שבמהלך היום יבואו הצעות חוק – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – הכול כפוף לסיום של הוועדות ועבודתן. רק להזכירך: פעם אתה כאן ופעם אתה שם. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> כשהיית חלק מהקואליציה הקודמת, גם אתה נהנית מכך. <מאיר שטרית (קדימה):> לא. לא היה דבר כזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אבל זה משהו שהוא מאוד אופייני לסיום מושב. <מאיר שטרית (קדימה):> היושבת-ראש, אני אומר לך: לא היה דבר כזה. תקשיבי טוב, לא היה דבר כזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חבר הכנסת שטרית, לבי עליך שאתה צריך להיות האיש הבודד באופוזיציה עכשיו. <מאיר שטרית (קדימה):> לא חשוב. אני חבר כנסת. אני אומר לך: לא היה דבר כזה. לא היה דבר כזה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אומר את זה בצחוק. לא נורא. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> דרך אגב, אדוני, נציגי הסיעה שלך יודעים על כך. <מאיר שטרית (קדימה):> מי זה נציגי הסיעה שלי? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נציגי הסיעה. <מאיר שטרית (קדימה):> מי זה? מי זה? הם לא פה. הם לא פה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אבל הם היו בנשיאות. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא. אדוני, יש לך שני סגני יושב-ראש בנשיאות הכנסת, ושניהם קיבלו את מה שגם אני קיבלתי שם כשהייתי בישיבה, וכך הודיעו, וזה נוהג מקובל, כך הבנתי. <מאיר שטרית (קדימה):> ממש לא. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לכן, ברשותך, אנחנו נמשיך בסדר-היום. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב), התשע"ב–2012> (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נבקש את מלוא תשומת לחבר שלנו שמנסה כבר כמה דקות לומר כמה משפטים, ואני מתחילה לספור לך מחדש. אדוני, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אני רוצה לנצל את חוק החברות ולדבר על החברה שחייבת בימים האלה, על-פי ההלכה, להקציב מעות חיטים לקמחא דפסחא לכל דכפין, לכל אדם בישראל, שיוכל בליל הסדר לשבת ולהסב לשולחן מלא מזון, מצות ויין וכל הצרכים. המנהג בישראל, במשך דורי דורות, הוא שבימים של ערב פסח צריכים לדאוג לכל אחד שיהיה לו קמחא דפסחא ומעות חיטים. זה מביא אותי למחשבה על העניין של החברות. אדוני שר המשפטים, שמעתי שבארצות-הברית יש חובה על חברות כלכליות להקציב אחוז גבוה מאוד, ואומרים אפילו 25%, אולי, מהרווחים ולתת לתרומות לקהילה, לעניים, לנזקקים ולכל מיני דברים כאלה. פה בארץ אני שומע שהחברות, האחוז שהן נותנות ומפרישות מרווחיהן לצורכי ציבור, חוץ מהמסים שהן משלמות, זה ממש מזערי. אולי הגיע הזמן – אני לא אומר לחוקק – לבדוק מה קורה בחוק בארצות-הברית. האם זה נכון שחברות כלכליות ויצרניות מזון וכל מיני דברים בארצות-הברית מפרישות 25% או 20% לעניים ולמסכנים? זה הקמחא דפסחא החשוב ביותר. אם אנחנו מדברים על חוק החברות, אם החברות היו מפרישות, לא 25% אלא מעשר – 10% מהרווחים שעושים מהצרכנים בימי הפסח, לקרנות קמחא דפסחא ולמעות חיטים לאנשים עניים, החברה היתה יותר צודקת, ולא היה אדם בישראל שישב בליל הפסח ולא יהיה לו את מלוא צרכיו. אז ננצל את זה קודם כול לקרוא לעם לתרום לאנשים שנזקקים. לכל אחד יש בשכונה, בבית, במשפחה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – מוכרים פיתות בפסח. הם עושים הכי הרבה כסף. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אלה שמוכרים פיתות בפסח, שימכרו רק למוסלמים ולנוצרים. אפילו את הכסף שלהם אני לא רוצה. אבל אלה שמוכרים מוצרי פסח ונהנים מרווחים אדירים בחודש ניסן, לפחות יחשבו גם על האנשים בשכונה שלהם, בעיירה שלהם, בקהילה שלהם ובמדינה כולה, למען יוכל כל אזרח בישראל לשבת בליל הסדר. שוב, אני מאחל שיהיה לנו חג כשר ושמח. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אמן. הייתי חותמת על כמעט כל מלה. באמת הסולידריות החברתית היא משהו שהחזיק אותנו כעם גם בגולה וגם כאן. הלוואי שזה יהיה משהו שישתרש בכל האוכלוסיות בחברה שלנו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם אל תשכחי – – – חברה קפיטליסטית – – – בארצות-הברית כל חברה מפרישה 20%–25% לצורך – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יפה. מסתבר שגם לקפיטליסטים יש רגש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> באמריקה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. חבר הכנסת מאיר שטרית, אתה מוזמן לעלות. בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר המשפטים, אני אומנם אתמוך בהצעת החוק הזאת, אבל אני לא חושב שהצעת החוק הזאת מספקת, כמו שאתה יודע את דעתי בעניין. גם היום, בעצם, כל הסדר חוב ברוב המקרים מגיע לבית-המשפט ומקבל את האישור של בית-משפט. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? ימשיך להיות המצב שטייקונים ובעלי הון ימשיכו לעשות תספורות באופן חופשי, והפעם גם יקבלו הכשר של בית-המשפט. אני חושב שזה דבר בלתי תקין. לא יכול להיות שאדם מגייס כסף מן הציבור ומחליט לא להחזיר את הכסף, והמדינה מרשה לו לגייס פעם נוספת כספים נוספים מהציבור, שגם אותם אולי יחזיר ואולי לא יחזיר. אני מבין את המגבלות שבעניין. לכן בהצעת החוק המקורית שהגשתי הצעתי שאדם שגייס כסף ומבקש לעשות תספורת לא יוכל יותר לגייס בבורסה כסף לשום חברה שלו, אלא אם כן הוא החזיר את החוב. אז אמרו: אתה בעצם פוגע בעסקים, כיוון שיכול להיות שחברה אחרת שלו היא כן מצליחה. אז אדרבה, שיתכבד מהחברה האחרת שהיא מצליחה וישלם את הכסף לחברה שמפסידה וישלם לאנשים. לצערי, הממשלה הפילה את הצעת החוק. אדוני השר, אני רוצה להביא לידיעתך שהגשתי הצעת חוק חדשה, יחד עם חבר הכנסת שאמה, שיושב כאן, שאנחנו קוראים לה: קלון כלכלי, שבה בעצם אנחנו מציעים דבר יותר רך מההצעה המקורית שלי. ההצעה הזו אומרת שאדם שמגייס כסף ועושה תספורת ישעבד, במחילה מכבודו, את כל הדיבידנדים שהוא מחלק בחברות שלו לעצמו – ישעבד אותם לטובת החוב. זה רק הגון וצודק. אתה לא יכול להגיד: אני עכשיו עושה רווחים מחברה אחת, אבל את החובות שלי לציבור אני לא משלם. אנחנו אומרים: אדוני, בסדר, לא רוצים לאסור עליך לגייס כסף? בסדר, אבל אתה לא יכול לחלק דיבידנדים לעצמך ולאחרים ולהגיד: אני עכשיו את החוב שלי לא אשלם. זה דבר בלתי תקין בעליל. זה צעד יותר רך. אני מקווה שאתם לפחות בחוק הזה תתמכו. זה צעד יותר אפקטיבי. אדוני השר, אסיים ואומר רק דבר אחד. הרי זה מרגיז מאוד לראות שכל כך הרבה מנהלי קופות גמל, כמו שמניתי פה על במת הכנסת, עשרות מנהלים, כל אחד מושך שכר שבין 5 ל-25 מיליון שקל לשנה. הם קונים את איגרות החוב האלה של החברות, וכשההוא לא משלם, הם יושבים בשקט. למה? כי מחר הם מחפשים עבודה אצל אותו טייקון. איפה השכל? אם היו עובדים אצלך אנשים כאלה, היית מפטר אותם מזמן. הרי לא צריך להיות חכם גדול כדי שלא להפסיד כסף של הציבור. הרי – מספרים: מ-2006 עד 2011, מיום שהועברו קופות הגמל וקופות הפנסיה לניהול על-ידי גופים פרטיים, גבו דמי ניהול של 11 מיליארד שקל. 11 מיליארד שקל, על חשבון מי? על חשבון הפנסיות, קופות הגמל וקופות ההשתלמות של הציבור. וכמה הרוויחו הקופות האלה לציבור ריאלית, אדוני השר? אפס. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <מאיר שטרית (קדימה):> אז אם המנהלים כאלה מוכשרים – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> נכון. <מאיר שטרית (קדימה):> – – אני לא מבין איך משאירים אותם בעבודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> קיבוצים פשטו את הרגל בגלל דברים כאלה. <מאיר שטרית (קדימה):> לכן אני אצביע נגד החוק. אני מצטער, אמרתי שאני אתמוך. אני לא אתמוך. אני אצביע נגד החוק הזה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> למה נגד? <מאיר שטרית (קדימה):> כי הוא לא מספיק – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. אמרת הרגע – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני חושב שעדיף לראות בעין אחת מאשר להיות עיוור. <מאיר שטרית (קדימה):> בסדר. גם היום יש הסדר של בתי-משפט. בתי-משפט משאירים את ההסדרים. זה גם היום. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? זה, איך אומרים, חלב שנשפך. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר שטרית. אני רוצה הבהרה, למען הסר ספק: ביום שני סדר-היום פורסם, ולא רק שפורסם, הוא גם נדון בישיבת הנשיאות. כל חברי הנשיאות מסיעות הבית שמעו והיו מודעים לו, אך מכיוון שלא היה ולא פורסם סדר-היום של יום רביעי, הודיעו שעל כך תבוא הודעה. סוכם גם שכל מה שקשור לסדר-היום של יום שלישי חייב להיות בהסכמה, אך לא כך ביום רביעי, שאז לא צריך הסכמה, וקראנו שתהיה חובת נוכחות על חברי הכנסת. זה שחברי כנסת לא נשארו ולא מילאו את חובתם – אולי לא כמוך, חבר הכנסת מאיר שטרית – בעצם לא מטילה אשם על אף אחד אחר. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ובעצם באותו נושא. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> ועד שחבר הכנסת נסים זאב יגיע אלינו, יש הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9) (החלת הוראות על בגיר שסובל מאנורקסיה נרבוזה), התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. בבקשה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא משנה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אדוני, אנחנו לא פותחים את הדיון הזה לעוד דוברים. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב), התשע"ב–2012> (קריאה ראשונה) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, את עמדתו של חבר הכנסת שטרית אני יודע. הוא חושב שהחוק בא להיטיב עם הטייקונים, עם בעלי ההון, ובא לשפר את מעמדם. זה לא כך. אם אתה חושב שכל המשקיעים צריכים להיקבר יחד עם בעלי ההון ולחסל את אותן חברות, את אותם משקיעים, אני לא חושב שזה בדיוק לזרוק את התינוק עם המים. לא יכול להיות שלא נמצא פתרון ואלטרנטיבה לאותם בעלי הון. עכשיו, זה לא משהו שהוא מכוון שאותו בעל עסק, אותו בעל חברה, הוא רוצה לקרוס רק כדי, הייתי אומר, שהמשקיעים שלו ירדו לטמיון יחד אתו. הוא נקלע באמת למצוקה. חבר הכנסת שטרית, אני פשוט מנסה להבין אותך ואני שומע אותך הרבה פעמים. אני לא מצליח – – – <מאיר שטרית (קדימה):> תשאל אותי. <נסים זאב (ש"ס):> הרי מדובר פה במאות ואלפים של משקיעים. עכשיו, אתה לא מיטיב עם בעל החברה – אתה, אותם אנשים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> בכסף של הציבור. <נסים זאב (ש"ס):> בכסף של הציבור, ודאי. <מאיר שטרית (קדימה):> שואלים את הציבור, שאלו אותך: לקחת לך כסף – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל יש לך שתי אפשרויות: או לחסל אותו ולחסל את החברה, ומובן שגם המשקיעים יורדים לטמיון עם כל כספם, או שאתה מחפש דרך של מוצא, לתת לו לצאת מהמים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לגייס עוד כסף. <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה. ובשביל זה אתה מביא את אותו המומחה. בשביל זה אתה מביא את אותם בעלי מקצוע שמלווים אותו. ואם אותם מומחים באים ואומרים: אנחנו רואים אלטרנטיבה, אנחנו רואים אור בקצה המנהרה, יש יכולת, אולי לא כרגע, אבל עתידית, ויש אפשרות שאותם משקיעים יקבלו את כספם בחזרה – בא החוק, מחפש את אותה אלטרנטיבה, את אותן אפשרויות והזדמנויות שיש לכל בעלי חברות. ואני רוצה לומר לך: תאמין לי, אני מכיר עשרות חברות שקרסו והגיעו לפשיטת רגל. אני מכיר חברות בארצות-הברית – קח את חברת "גיטאנו", שהיו לה 800 מיליון דולר, ופתאום הגיעה, אגיד לך, לפת לחם. ובסופו של דבר התאוששו. אני אומר לך, התאוששו ובנו את עתידם, והיום הם מובילים בארצות-הברית. זה לא אומר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – הציבור – – – <נסים זאב (ש"ס):> והציבור משקיע אצלם, כן. <מאיר שטרית (קדימה):> קיבלו את הכסף שלהם בחזרה? <נסים זאב (ש"ס):> קיבל חלק. חלק קיבל. אני לא אומר. אבל אם אתה בא ואומר שאין אלטרנטיבה ואתה אומר שאתה לא נותן לו אפשרות לקחת הלוואות – ואם מדינת ישראל מוכנה לקחת את הסיכונים האלה, אחרי בדיקה מקצועית, אני אומר לך שזה כן נכון לעזור. אפילו על חמור כתוב: עזוב תעזוב עמו. לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם – הקם תקים עמו. אז תחשוב שזה רק חמור, תן לן אפשרות תקומה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה, חבר הכנסת. תודה. <מאיר שטרית (קדימה):> מה רש"י אומר על זה? רש"י אומר על זה שעזוב תעזוב עמו רק אם – – – <נסים זאב (ש"ס):> עמו. רק עמו. <מאיר שטרית (קדימה):> אבל הוא לא עוזר – – – <נסים זאב (ש"ס):> נכון. לא, אתה. זאת הפרשנות שלך. זאת הפרשנות שלך. יש לו עדיין השקעה, יש לו עדיין כספים. זה לא שהוא נהפך – הוא לא הפך להיות מ-100 לאפס. הוא הפך להיות מ-100 ל-40. אתה נותן לו אפשרות לעלות ל-60. אתה נותן לו אפשרות להתמודד עם הבעיה ולתת לו חזרה אפשרות לעלות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה נותן הלוואה לבן-אדם והוא לא מחזיר לך את הכסף; תיתן לו עוד פעם הלוואה? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לדו-שיח, אתם יכולים – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר אמרתי – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת זאב, נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני חושב שהחוק, במשפט אחד, לא בא – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – להטיב עם הטייקונים אלא להציל את המשקיעים, וכך אתה צריך לראות את פני הדברים. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. אני מבין שאתה היית אחרון הדוברים, כתמיד. נכון. תחזור למקום ונעבור להצבעה. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 4 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, ארבעה בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) (מינוי מומחה לבחינת הסדר חוב בחברת איגרות חוב) – הדיון יימשך בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/677).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב) – יציג את הצעת החוק השר יעקב נאמן, שר המשפטים. <קריאה:> זה לא לפי הסדר? <היו"ר אופיר אקוניס:> זאת תוספת. זאת תוספת, וסדר-היום נקבע, ניתן לי על-ידי המזכירות. <מאיר שטרית (קדימה):> אבל יש סדר-יום קודם. <נסים זאב (ש"ס):> אבל היא הכריזה שאחרי סעיף 17 – – – <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שהניחה הממשלה על שולחן הכנסת מבקשת להסדיר את מדיניות התגמול לנושאי המשרה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב ולקבוע הליך אישור מיוחד לשכרו של המנהל הכללי בחברות אלה. על רקע טענות בדבר גובהו המופרז של שכר הבכירים, ובעקבות הגשתן של הצעות חוק פרטיות להגבלת שכר הבכירים בחברות ציבוריות, מינתה ועדת השרים לענייני חקיקה ועדת משנה לבחינת הסוגיה, והיה לי הכבוד לעמוד בראשה. הוועדה שמעה מומחים רבים ובחנה את ההסדרים הקיימים בעולם לבקרה על שכר בכירים. בעקבות המלצותיה של הוועדה גיבש צוות במשרד המשפטים בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים-פיסקליים, מר אבי ליכט, הצעה מקיפה ומאוזנת לפתרון הבעיה. הצעת החוק שלפניכם עברה שינויים נוספים על מנת להגביר את האפקטיביות של ההסדר המוצע, וגם זאת בריכוזו של מר אבי ליכט. אציג בקצרה את עיקרי ההצעה: א. מדיניות התגמול. מוצע כי מדיניות התגמול לכלל נושאי המשרה בחברה תיקבע על-ידי ועדת תגמול מיוחדת לענייני שכר שימנה הדירקטוריון. מדיניות התגמול תתייחס, בין היתר, לאמות המידה הנהוגות לקידום מטרות החברה בראייה ארוכת טווח, גודל החברה והיקף פעילותה, וכן מגבלות ותקרות לגבי רכיבים משתנים בתגמול. ועדת התגמול תהיה מורכבת מרוב של דירקטורים חיצוניים ושאר חבריה יהיו דירקטורים בלתי תלויים. הוועדה תביא את המלצותיה לאישור הדירקטוריון ולאחר מכן לאישור האספה הכללית. אישור מדיניות התגמול באספה הכללית של חברה ציבורית יהיה טעון, נוסף על רוב רגיל של בעלי המניות, גם רוב מקרב בעלי המניות שאינם בעל השליטה ואשר אין להם עניין אישי בהחלטה. בחברת איגרות חוב יידרש רוב רגיל לצורך האישור באספה הכללית של בעלי המניות. בהיעדר תמיכה של הרוב הדרוש לקבלת ההחלטה באספה הכללית יחזור הנושא לדיון מחודש בוועדת התגמול ובדירקטוריון. בדיון זה יהיה צורך להתייחס לעמדת האספה הכללית, כחלק ממכלול הנתונים והנסיבות הנבדקים ונבחנים על-ידי ועדת התגמול והדירקטוריון. עם זאת, ההכרעה הסופית בדיון המחודש תהיה בידיו של הדירקטוריון; זאת, למעט בחברה-נכדה ציבורית. א1. מדיניות התגמול בחברה-נכדה – חברות פירמידה. הסדר מיוחד מוצע לגבי חברה ציבורית נכדה הנשלטת על-ידי בעל שליטה דרך לפחות שתי חברות ציבוריות או חברות איגרות חוב. הוועדה להגברת התחרותיות במשק מצאה כי שליטה בחברות בדרך זו מאפשרת לבעל השליטה לשלוט שליטה אפקטיבית בחברות באמצעות היקף מצומצם של הון אישי, או, במקרה של חברות איגרות חוב, תוך מימון רכישת החברה או פעילות החברה בהתבסס על כספי ציבור. לכן, בחברות כאלה, עמדת האספה הכללית תהיה מחייבת, ולא ניתן יהיה לאשר סטייה ממנה בוועדת התגמול ובדירקטוריון. ב. אישור תנאי הכהונה וההעסקה של מנכ"ל. מוצע כי תנאי כהונתו והעסקתו של המנהל הכללי יהיו טעונים אישור מראש של האספה הכללית. למנהל הכללי תפקיד מרכזי בפעילות החברה ושכרו משמש, בדרך כלל, סמן עליון לשכר בחברה. לכן מוצע כי תנאי ההתקשרות עמו יובאו לאישור האספה הכללית גם אם הם תואמים את מדיניות התגמול שאושרה על-ידי החברה. תנאי כהונתו והעסקתו של המנהל הכללי יובאו לאישור האספה הכללית בדומה למנגנון האישור המוצע לעניין מדיניות התגמול. בחברה ציבורית ההחלטה תובא לאישור האספה הכללית ברוב מיוחס, אולם אם האספה הכללית לא אישרה את ההסכם, תובא ההחלטה לאישור מחודש בפני ועדת התגמול והדירקטוריון. בחברות ציבוריות נכדות, מהטעמים המפורטים לעיל החלטת האספה הכללית תהיה מחייבת. הואיל והסכם השכר של המנהל הכללי מובא לאישור מראש של האספה הכללית, ישנו חשש שחברות יתקשו לגייס מנהלים כללים מחוץ לחברה או לקבוצה, משום שאלה לא יהיו מוכנים לקחת סיכון ששכרם לא יאושר בידי האספה הכללית. מסיבה זו מוצע להסמיך את ועדת התגמול לקבוע כי אישור התגמול למנהל כללי חיצוני לא יובא לאישור האספה הכללית, אולם זאת רק אם לדעת ועדת התגמול הבאת ההסכם לאישור האספה הכללית תסכל את ההתקשרות, והתגמול המוצע תואם את מדיניות התגמול של החברה. ג. אישור תנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה אחרים. לגבי נושאי משרה שאינה דירקטורים, תנאי כהונה והעסקה שתואמים את מדיניות התגמול של החברה יאושרו בוועדת התגמול ובדירקטוריון ולא יהיו טעונים אישור של האספה הכללית. אולם תגמול אשר חורג ממדיניות התגמול של החברה יהיה טעון אישור האספה הכללית לפי המנגנונים האמורים לעיל, דהיינו רוב מקרב המיעוט בחברה ציבורית, אפשרות להתגברות על עמדת האספה הכללית בחברה שאינה חברה-נכדה ציבורית. גם תנאי תגמול החורגים ממדיניות השכר צריכים להיות מנומקים לפי אמות המידה שלאורן קובעת החברה את מדיניות התגמול הכללי. לגבי דירקטורים אשר כבר היום שכרם טעון אישור האספה הכללית לפי חוק החברות, אם התגמול חורג ממדיניות התגמול של החברה, יידרש בחברה הציבורית רוב מקרב המיעוט. מכיוון שמדובר בגמול הדירקטורים עצמם, לא תהיה אפשרות לדיון מחודש בדירקטוריון. אנו סבורים כי הנחנו על שולחן הכנסת את ההסדר המאוזן והמתאים ביותר שניתן להציע על מנת לסייע בריסון שכר הבכירים בחברות הציבוריות. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאות השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חברת הכנסת יחימוביץ – האם את רוצה לקרוא לה? חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. ואחריו תהיה חברת הכנסת יחימוביץ, אם תהיה פה. את יודעת, מנהלת סיעת העבודה, צריך להיות פה כאשר – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, מאה אחוז. את, אני בטוח שאת יודעת, אבל האם חברת הכנסת יחימוביץ – – – <קריאה:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אז נתתי לו, כפי שאת רואה. בבקשה, אדוני. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, גם כאן, נדמה לי שהממשלה קצת מסתבכת באלף ואחד תיקונים, כשאפשר לעשות את הדבר הפשוט ביותר – שעליו גם הגשתי חוק, ולצערי הממשלה הפילה אותו – להגביל את שכר הבכירים. הצעתי דרך, אדוני השר, נורא פשוטה לפתור את הבעיה: לקבוע שכר מקסימום למנהל בחברה ציבורית; נגיד פי-15, פי-10 משכר המינימום, אבל כל תוספת מעבר לזה תותנה בחלוקת דיבידנדים. הווי אומר, אם החברה שלו מרוויחה, והוא באמת עושה עבודה טובה, ומחלק דיבידנדים לציבור בעלי המניות – שגם הוא שותף בחברה – יקבל גם הוא תוספת שכר גדולה. אם הוא לא מחלק דיבידנד, הוא לא יוכל לקבל תוספת שכר. הנה, אני חוזר עוד הפעם לטייקונים. אותם מנהלי קופות הגמל, ידידי נסים זאב, שלוקחים שכר בין 5 מיליון ל-25 מיליון שקל לשנה – תשמע טוב – מאיפה הם לוקחים את השכר הזה? מקופות הפנסיה שלך. של הציבור. מקופות הגמל של הציבור. והם שש שנים לא הרוויחו גרוש לציבור. זה נראה לך נורמלי? זה הגיוני בעיניך? מה, לא היינו מוצאים מנהלי קופות שיעבדו רק בשכר של 100,000 שקל לחודש, של מיליון שקל לשנה? זה לא מספיק? אני אמצא לך 100 מועמדים. לא אחד, לא שניים – 100. אבל יש כנראה מין קליקה שהאחד ממנה את השני, ומנהלי קופות למיניהם – ואני יכול להגיד לך מי ממנה את מי – שמקבלים הון עתק. למה לא? זה ג'וב יוצא מהכלל, אתה יכול להפסיד כסף של הציבור – במיליארדים, לא במיליונים – ועדיין למשוך משכורת של 10 ו-15 מיליון שקל לשנה. זה סקנדל. ואני אומר לך, אדוני שר המשפטים – שגם היה שר אוצר – הממונה על שוק ההון לא עושה את עבודתו. אם היה ממונה רציני על שוק ההון, הוא היה מפטר את המנהלים האלה כולם לאלתר וקובע תקרה. מה, שכר של מיליון שקל לשנה זה רע למנהל קופת גמל? מה רע בזה? חייבים למשוך 10 מיליון שקל על חשבון הציבור או 20 מיליון שקל על חשבון הציבור? לכן, אדוני השר, זה חוק – בסדר, אני יודע שכוונתך טובה, ואתה מנסה ללכת בין הטיפות ולמצוא סידור. אבל זה לא סידור. יש דרך נורא פשוטה – ליצור מגבלת שכר בסקטור הציבורי, בחברות ציבוריות. ואני אמרתי – אני לא רוצה להיות רע לב – פי-10 משכר המינימום. זהfair enough . ואם מעל זה, יהיה מותנה בחלוקת דיבידנד של החברה. התוצאה תהיה שבאמת, אותם מנהלים שעושים עבודה טובה ומרוויחים כסף, ומחלקים לציבור, לשותפים בחברה – מחלקים להם דיבידנדים – גם הוא יקבל תוספת. כשהיום המצב הוא שבעצם החברה יכולה להפסיד – ואגב, אתה רואה את זה כל יום בעיתונים, אדוני שר המשפטים. כל יום אתה רואה חברה מפסידה. היום היה בעיתון – או אתמול, נדמה לי – "רמי לוי" – החברה הפסידה x מיליוני שקל, הוא מושך משכורת 20 מיליון שקל. תגיד לי, נסים זאב, זה לא הכסף של הציבור, הכסף של "רמי לוי"? זה כסף של הציבור. <נסים זאב (ש"ס):> אני מסכים אתך, אבל הצעת החוק באה להחמיר פה. <מאיר שטרית (קדימה):> בסדר, אבל אני לא פותח – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה לוקח נושא אחר וכאילו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> זה לא נושא אחר, נסים. זה אותו נושא. זה קביעת תקרת שכר למנהלים בחברות ציבוריות. זה לא נושא אחר, זה אותו נושא בדיוק, רק הטיפול שהממשלה עושה הוא לא טוב, הוא לא נכון, הוא לא מספיק. צריך טיפול הרבה יותר נוקב, הרבה יותר חזק, אם רוצים להגן על הציבור. בשיטה הזאת ימשיכו – ימשיכו, תזכור מה שאני אומר לך – אנשים לעשות מה שעושים עד היום, למשוך הון עתק על חשבון הציבור ולא להרוויח גרוש עבורו. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אדוני. אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. שלוש דקות. סליחה? אחרון הדוברים – אני סוגר אחרי חבר הכנסת חנין, שביקש. עוד מישהו? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> נסים זאב לא דיבר. <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא לא ביקש. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> דבר, נסים. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני רשום לכל אורך הדרך. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה לא רשום לאורך כל הדרך. אתה לא רשום לזה. <נסים זאב (ש"ס):> אני הודעתי לה שאני רשום. אלא אם כן – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה נרשם למפרע. סליחה, לפני שתתחילי, חברת הכנסת יחימוביץ, חנין, נסים זאב אחרון הדוברים לפני ההצבעה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איזו הצעת חוק מגוחכת, חסרת שיניים, חסרת משמעות. אחרי שנתיים שיושבת ועדת-נאמן – הוועדה הזאת הוקמה בכלל כדי לטרפד את הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת חיים כץ שאמרה דבר כל כך פשוט, שהשכר הגבוה ביותר בחברה לא יעלה על פי-50 – 50 – מהשכר הנמוך בחברה. 50 – לא פי-2 לא פי-10, לא פי-20; פי-50. הם לא יכלו לשאת את זה, והקימו ועדה. ולקח להם שנתיים כדי להביא את הצעת החוק המגוחכת הזאת שתספק המון פרנסה למשק, אני מבטיחה לכם, ליועצי מס, לרואי-חשבון, לעורכי-דין, שישחיתו שעות וימים להסביר לדירקטורים את המשמעויות הנעלמות והמורכבות של הצעת החוק הזאת, שכל תכליתה – כל תכליתה – שלא יהיה פיקוח על שכר בכירים, ושהחזירות הזאת תימשך. חדשות מהיום: שיאנית שכר חדשה. יושבת-ראש "הוט", סטלה הנדלר, עלתה לחברה 14.8 מיליון שקלים. <היו"ר אופיר אקוניס:> ב"הוט"? <שלי יחימוביץ (העבודה):> ב"הוט", שמפטרת עובדים ולא נותנת לעובדים להתארגן וממררת את חייהם. "רמי לוי" – ממש האביר על הסוס הלבן שמוכר בזול. הוא ואשתו 8 מיליון שקלים שכר, ו-9 מיליון בדיבידנדים. אתם יודעים באיזה תנאי עבדות הוא מעסיק את העובדים שלו? בתנאי שעבוד, יורד לחייהם. לא מוכן לחתום על הסכמים קיבוציים בענף המזון שמעלים את השכר, רחמנא ליצלן, מ-22 שקלים ל-24 שקלים בשעה. הוא לא מוכן לחתום על ההסכמים הקיבוציים האלה, כי זה פוגע בתחרות, ותראו מה הוא לוקח לעצמו לכיס. יש בזה צדק? יש בזה היגיון? יש בזה היגיון כלכלי? עזבו מוסר – היגיון כלכלי, יש בזה? ואגב, גם כשחברה מרוויחה, חבר הכנסת שטרית, ידידי, אין שום סיבה לשכר כזה. <מאיר שטרית (קדימה):> נכון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ואגב, אם חברה מרוויחה, הכול זה בגלל המנכ"ל הגאון? העובדים לא עשו כלום? שום דבר? ואם למשל "כימיקלים לישראל" גרפה הון תועפות כי מחירי הפוספט בעולם עלו, לא כי המנכ"ל גאון, זאת סיבה למשכורת מטורפת כמו המשכורת של ניר גלעד? <מאיר שטרית (קדימה):> יש טענה שקשה למצוא מנהלים, מנכ"לים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, הם יברחו. המנהלים יברחו מהארץ אם הם לא יקבלו מיליון וחצי שקלים בחודש. אתם יודעים מה? שירדו מהארץ. אם הם ירדו מהארץ כי השכר הזה לא מספיק להם, שכר של פי-50 מהשכר הנמוך באמת – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא מחכים להם בחוץ-לארץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> קודם כול, אתה צודק, כי אף אחד לא מחכה להם. שנית, יש כאן היעדר פטריוטיזם מוחלט. אני גם לא מאמינה להם, אף אחד לא ישלם להם יותר. אנחנו באמת נורא מצטיינים בשכר לבכירים. "שופרסל" מודיעה שהיא הולכת לפטר 600 עובדים. זה מצטרף כבר לעובדים שפוטרו. שימו לב – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לסיום. <שלי יחימוביץ (העבודה):> "שופרסל", בשלוש השנים האחרונות – תראו את ההיגיון הכלכלי. למה שיפטר? החברה במצוקה? חס וחלילה. בשלוש השנים האחרונות הם הרוויחו רווח נטו של יותר מ-900 מיליון שקלים. משכו דיבידנד, שימו לב, של 1.2 מיליארד. דיבידנד מופקר שהורס את החברה, פוגע בכרית הביטחון שלה. שילמו לבכירים באותה תקופה 65 מיליון שקלים, לחמשת הבכירים, והם מפטרים 1,000 עובדים. אני חייבת לציין, למען הסדר הטוב, שאחרי שעשיתי את התחשיב הזה התקשר אלי מנכ"ל "שופרסל" ואמר שהם לא התכוונו לפטר שום עובד, הם רק התכוונו לפרישה מרצון. באמת, נו? מי יכול להפריש מרצון 1,000 עובדים? <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> העוול הזה שנעשה על חשבון המשקיעים והחוסכים, על חשבון הציבור, על חשבון העובדים, וממשיך להעשיר בצורה בלתי סבירה ומקוממת קבוצה כל כך קטנה עד כדי חזירות – באמת, אי-אפשר לשאת את זה יותר – ימשיך להתקיים גם בחסות הצעת החוק חסרת השחר הזאת. לכן, בשבוע הראשון של המושב הבא של הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ ואנוכי מתכוונים להעלות מחדש את הצעת החוק שלנו. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. הודעה למזכירת הכנסת ולאחר מכן – חבר הכנסת חנין, אתה יכול להתקרב בינתיים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט. מסקנות ועדת הכנסת בעקבות דיון מהיר בנושא: אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בהפרעות לסיור מרצ ו"שוברים שתיקה" בחברון, הצעתם של חברי הכנסת זהבה גלאון ומוחמד ברכה. תודה. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012> (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה יכול ללכת לוועדת הכנסת, אדוני. אם אתה רוצה. <מאיר שטרית (קדימה):> הם אישרו. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא אישרו. <מאיר שטרית (קדימה):> אישרו, בטח. <היו"ר אופיר אקוניס:> אה, את החוק. <מאיר שטרית (קדימה):> בוודאי. <היו"ר אופיר אקוניס:> הניחו, אוקיי. <מאיר שטרית (קדימה):> אף אחד לא פה. חוק של 50 דף, מישהו רוצה שנקרא אותו עכשיו? <היו"ר אופיר אקוניס:> עם כל הכבוד, כולם ידעו שהיום הכנסת מתפקדת עד שעה מאוחרת. מי שהעדיף ללכת לעניינים פוליטיים, זאת זכותו. <מאיר שטרית (קדימה):> זה לא מקובל. התירוץ הוא מפלטו של נבל. זה לא מקובל. אדוני לא זוכר דבר כזה בכנסת שביום האחרון של המושב מביאים עשרות חוקים ובאותו יום מניחים על שולחן הכנסת. זה לא לעניין. <היו"ר אופיר אקוניס:> אין לי ניסיון רב שנים פה כחבר כנסת וסגן יושב-ראש, אבל תמיד הימים האחרונים של המושב מלאים בחקיקה עד שעת לילה מאוחרת. <מאיר שטרית (קדימה):> אבל לא ביום האחרון. <היו"ר אופיר אקוניס:> היום עוד אנחנו נהיה עד שעת ערב מוקדמת, אם אני מעריך נכון. <מאיר שטרית (קדימה):> הוויכוח שלי הוא לא כמה זמן נשארים. הוויכוח שלי הוא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, ברור שלא כמה זמן נשארים. <מאיר שטרית (קדימה):> אם היו מניחים אתמול, זה היה בסדר. אז אף אחד לא יכול לבוא בטענה שהוא לא יכול היה לקרוא, הוא לא ידע – – – אבל אנשים כבר לא פה. תסלח לי, גם אם זה כשר, זה מסריח בעיני. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב, תודה לך. חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר בנושאים סביבתיים, אדוני היושב-ראש, שהאויב הגדול ביותר של הטוב הוא הכאילו. גם כאן אני אומר את זה בצער, כי החוק הזה הוא כאילו פתרון, כאילו התמודדות, עם אותה בעיה כאובה, צורבת ומרגיזה של תנאי כהונה ותנאי העסקה מופקרים של נושאי משרה בחברות ציבוריות. אנחנו לפני כמה חודשים, אדוני היושב-ראש, חווינו תנועת מחאה עצומה שדרשה צדק חברתי. צדק חברתי הוא פתרון בעיותיהם של עניים, הוא התמודדות עם מצוקתן של שכבות ביניים נשחקות, אבל הוא גם הגינות וצדק מול אלה שגוזרים קופונים ושואבים מהקופה הציבורית במישרין ובעקיפין משאבים, כסף והון. לכן, כאשר עלתה הצעת החוק שאמרה: בואו נחבר את שכרו או את התגמול של נושא המשרה בחברות הציבוריות למי שמשתכר את השכר הנמוך ביותר בחברות האלה, אני חשבתי שזה צעד מינימלי, בסיסי ומתבקש. אבל במקום ללכת בכיוון הזה, הממשלה יצרה לנו פה מנגנון מפותל ומשונה שאיננו מקדם אותנו למטרה שאליה אנחנו צריכים להתקדם. אני מצטרף, כמובן, לדברים שאמרה קודם מעל הדוכן הזה חברת הכנסת יחימוביץ, אבל אני רוצה להוסיף ולהידרש להשקפת העולם שעומדת ביסודו של החוק הזה. מאחורי החוק הזה עומדת השקפת עולם מעוותת, שאומרת שמי שאחראי להצלחותיה של החברה הציבורית זה מי שעומד בראשה. לא העובדים גורמים לשגשוג, לא המומחים שמועסקים בתוך החברה תורמים לה, הצמרת הניהולית היא המובילה את ההצלחות של החברה. אני חולק על התפיסה הזאת מכול וכול. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש מחקרים רבים בשנים האחרונות שמצביעים על כך שאין כל קשר בין התגמול המופקר שמקבלים נושאי משרה בחברות לבין תרומתם המעשית האמיתית לחברות האלה. ההיפך הוא הנכון. לפעמים אנחנו מוצאים שהתגמולים המופקרים והמופרכים שמקבלים נושאי המשרה בחברות, הם דווקא ובמיוחד בחברות שמצבן הכלכלי הוא לא טוב; שאותם נושאי משרה הובילו את החברות האלה למשברים, לקשיים ולפעמים אפילו להתפרקות. את הקשר הזה שבין הצלחתה של החברה לבין התגמול המופרך שניתן למי שעומד בראשה, צריך לנתק. עמיתי חברי הכנסת, אני כמובן מתנגד להצעת החוק הזאת, ואני מקווה שאנחנו נצליח אולי בכנס הקיץ לקדם במקום ה"כאילו" פתרון שיקדם אותנו למערכת יותר נכונה ויותר שוויונית של העסקה, שבה יש אכן קשר בין התגמול לצמרת לבין התגמול לבסיס החברה – אלה שנותנים, אלה שמשקיעים, אלה שבאמת תורמים; אלה שבזכות עבודתם ועמלם החברה מצליחה. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת נסים זאב – אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשאני שומע את חברי מהאופוזיציה איך שהם מתנגדים, פשוט בחירוף נפש, אני מבין אותם. יש להם הצעה ייעולית יותר: בואו נגביל בעלי חברות, בואו נגביל את בעלי העסקים ונקבע להם אנחנו את השכר שלהם. יש פה מצב של אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. זה בדיוק העניין שאולי אותם בעלי מוחות יברחו ממדינת ישראל. <מאיר שטרית (קדימה):> לא יברחו, אל תדאג. <שלי יחימוביץ (העבודה):> תשמע, אם אתה רוצה כוחות טובים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> גם בחוץ-לארץ לא משלמים כך. <נסים זאב (ש"ס):> אז רגע, בסדר. לכן אני רוצה לומר לך, בדיוק את זה בא סעיף 2 לומר לך: "מוצע לחייב חברות ציבוריות וגם חברות פרטיות, שהן חברות איגרות חוב, למנות ועדת תגמול, ומוצע שרוב חבריה של אותה ועדה יהיו דירקטורים חיצוניים". זה בדיוק העניין. אותו יושב-ראש של ועדת הביקורת של החברה גם יהיה דירקטור חיצוני. כשיש לך – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מי ממנה אותו? <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה, אבל הוא לא תלוי. הם לא תלויים בחברה. <מאיר שטרית (קדימה):> מי ממנה אותם? בעל החברה ממנה אותם. <נסים זאב (ש"ס):> לא משנה, אבל הם לא תלויים. תסלח לי, מי מביא את מבקר המדינה? <מאיר שטרית (קדימה):> הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> הכנסת. והוא מבקר את הכנסת או לא? אז תעיף אותו. מי אתה רוצה שימנה אותו, בית-משפט? אולי בוא נקבע שאת מבקר המדינה ימנה בית-המשפט העליון כדי שהוא לא יהיה תלוי בכנסת ולא בממשלת ישראל. ואנחנו ממליצים על מבקר המדינה. למה? אנחנו פוגעים בעצמנו, או שאנחנו חשודים שמבקר המדינה יבצע את מה שאנחנו רוצים. <מאיר שטרית (קדימה):> אתה ראית דוח ביקורת על הכנסת? <נסים זאב (ש"ס):> בסדר. אף פעם לא ראיתי שהמבקר הולך אתנו. <מאיר שטרית (קדימה):> לא ראית דוח ביקורת, תראה לי. <נסים זאב (ש"ס):> של מה? <מאיר שטרית (קדימה):> של המבקר על הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> מתי ראיתי דוח ביקורת של המבקר? תאמין לי, כל פעם שאני רואה את הספרים האלה, כל פעם אני קורא פרק אחר. אני לא מפסיק לקרוא. כמה שזה מעניין וכמה שזה מותח – אין לך מושג, תאמין לי. חבל על הזמן. אם אנחנו רק נקרא את הספרים של כבוד המבקר אנחנו נוכל לעסוק בהם – תאמין לי, כל יום שלישי במליאה נגמור ב-12 בלילה, ולא בשש אחרי הצהריים. אבל מה לעשות? יש דברים אחרים שהם גם חשובים לכולנו. ולכן, אדוני היושב-ראש, באים ואומרים: או לייעל באופן דרמטי – אנחנו כבר נקבע את השכר – או שאנחנו נלך למהלך אחר. באה הממשלה ואומרת: אנחנו באים לייעל. החוק הזה בא לייעל, בא להשלים מהלך, כדי למנוע את אותה הפקרות. נכון, יש רעיונות נוספים שאתה יכול באמת להציע אותם בקדנציה הבאה, או במושב הבא, אינני יודע. <מאיר שטרית (קדימה):> בקדנציה הבאה. <נסים זאב (ש"ס):> בקדנציה הבאה תהיה הרבה יותר חזק, כי אתה תהיה אולי בקואליציה, ונראה אותך מציע. אני לא סתם אומר "בקדנציה הבאה". כשאתה תהיה בקואליציה, אני רוצה לראות איזה הצעות תביא. אני רוצה לראות אותך מביא, ואז אותם הטייקונים שאתה עכשיו מדבר עליהם, הם יבואו אליך ויגידו לך: אדוני, חסר לך לצאת נגדנו כי אנחנו עכשיו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – שהגשתי את החוק בתקופת היותי בקואליציה, והחוק עבר בכנסת בקריאה טרומית, ולצערי נתקע בוועדת הכספים. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אני לא פוסל את זה על הסף. תראה, חבר הכנסת שטרית, אני בהחלט חושב שצריך להגביל אותם. זה גזל של כספי ציבור, אני מסכים אתך. השאלה היא באיזה ערוץ, באיזה מהלך, באיזה כיוון אנחנו עושים את זה, וזה הוויכוח – האם אנחנו הולכים במהלך דרמטי, באופן חד יותר, ואז זה יגרום שאותם בעלי מוחות יעופו ויעזבו את העסקים, כי זה לא משתלם להם, או שאנחנו רוצים את שביל הביניים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. אנחנו נמתין עד שאתה תתקרב למקומך ונעבור להצבעה. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20) (תנאי כהונה והעסקה בחברות ציבוריות ובחברות איגרות חוב), התשע"ב–2012 – 12 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5), התשע"ב–2012> [נספחות.] <היו"ר אופיר אקוניס:> החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5) – הצבעה בלבד. את ההחלטה יציג יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה. נא לעלות. אתה רק מציג ואנחנו מצביעים. <כרמל שאמה-הכהן (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, מונחת בפניכם הצעת החלטה מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה, בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, לפי הצעת יושב-ראש הכנסת, בדבר תיקון טעות בחוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5), התשע"ב–2012. חוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5), התשע"ב–2012, התקבל בכנסת ביום י"ד בטבת התשע"ב, 9 בינואר 2012, ופורסם ברשומות. בסעיף 11 לחוק האמור תוקן חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–2000, והוספה לפרט 41 שבתוספת הראשונה שבו פסקה שסומנה "(3)". ואולם, בחוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א–2011, שהתקבל בכנסת ביום ג' באב התשע"א, 3 באוגוסט 2011, כבר הוספה בפרט 41 האמור פסקה שסומנה "(3)", שתחילתה ביום 15 באוגוסט 2012. בשל טעות טכנית ניתן הסימון "(3)" בשנית, ומוצע אפוא לתקן את הטעות. מוצע כי תחילתו של תיקון הטעות תהיה ביום תחילתו של החוק. אודה לכם על אישור החלטת הוועדה על תיקון הטעות כאמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. נא לחזור למקומך ונעבור להצבעה. מייד לאחר ההצבעה – הכרזה. הצבעה מס' 37 בעד ההחלטה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההחלטה בדבר טעות בחוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק לתיקון פקודת היערות (מס' 5) עברה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין נסיעת חברי כנסת לחו"ל ללא היתר מראש וללא שהומצאו המסמכים הדרושים. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35) (מימוש תווי קנייה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/454).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35) (מימוש תווי קנייה), של חבר הכנסת אלכס מילר – מציג את החוק חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן – הצעת חוק לקריאה ראשונה. חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> זו הצעת חוק שהוכנה לקריאה ראשונה במליאה, הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אלכס מילר. הוא פשוט לא נמצא באזור, וביקש ממני לנמק בשמו. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז אתה מציג עכשיו כעשר דקות, קריאה ראשונה. אוקיי, בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> כן. חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק צרכנית. תופעת תווי הקנייה הפכה להיות מאוד נפוצה, בעיקר לקראת החגים, חגי ישראל. מקבלים, גם כמתנות, גם במקום העבודה, תלושי קנייה שניתן על-פיהם לרכוש ברשתות שונות, בחנויות שונות. הצעת החוק באה לתקן שני כשלים: 1. שתוקף תווי הקנייה לא יהיה מוגבל. הרי מה זה תו קנייה? תו קנייה זה כסף מלא ששילם אדם לעוסקים. למה שכסף זה יימחק? זה חוב שאין סיבה שיימחק בתוך שנה, כשם שחובות הצרכנים או הלקוחות לחנויות לא נמחקים אחרי שנה. יש תקופת התיישנות, ובכל דבר שצריך שתהיה סבירות. <היו"ר אופיר אקוניס:> בכלל זה לא יהיה מוגבל, התו. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> לא, לא. קבענו איזה סוג של הגבלה, כי אמרנו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> עכשיו זה בערך שנה וחצי. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> עכשיו זה שנה. קבענו חמש שנים. אמרנו – אדם, חמש שנים, עד שהוא שומר את התו, וזה לא סביר שישמור אותו אם הוא לא יודע איפה הוא, וגם ערכו נשחק מבחינה אינפלציונית – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חמש שנים. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> חמש שנים. והתיקון השני שהוכנס לחוק: בתווים היום קובעים כמה ערכים נקובים, תלוי לאיזו חנות אתה פונה. אומרים לך: זה 100 שקלים ל"מגה". <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון, ובחנות כזאת זה 90. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> קבענו שיהיה ערך אחד. ערך אחד, בלי לבלבל. אנחנו צריכים, בצרכנות, שהכול יהיה ברור, שקוף וחד. <היו"ר אופיר אקוניס:> זו הצעה שהייתי אומר עליה: איך לא חשבתי על זה? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> איך אלכס חשב עליה? <היו"ר אופיר אקוניס:> איך לא חשבתי על זה? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אתה קונה בתווי קנייה? <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. בעבר. עכשיו אנחנו כחברי הכנסת הרי לא מקבלים שי לחג. אבל עבדתי בשירות הציבורי, היו תווי קנייה, והיה בדיוק מה שאתה מתאר: גם זמן מוגבל, וגם בחלק מהחנויות ערך מופחת, שזה דבר לא מובן. יפה. זה תיקון מצוין, באמת. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> כן, תיקון מאוד חשוב, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותו בקריאה ראשונה – ככה אולי אולי נסיים אותו במהרה. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה מאוד. בבקשה, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35) (מימוש תווי קנייה), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35) (מימוש תווי קנייה), התשע"ב–2012 – שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לוועדת הכלכלה של הכנסת, ובאמת, כדאי למהר ולסיים לחוקק אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. כאן, גברתי, כתוב, על הצג שלי: החלטת ועדת הפנים. זו ההחלטה הקודמת, אבל הכוונה היא לחוק הגנת הצרכן. <הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום הטלפוניים, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/455).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום הטלפוניים, התשע"ב–2012, של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב. אתה רוצה להציג? <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> קצת משתנה סדר-היום. קצת משתנה, נתון לשינויים. בבקשה, חבר הכנסת מקלב. <מאיר שטרית (קדימה):> חוק התכנון והבנייה, מה אתו? חוק התכנון והבנייה – – – <קריאה:> – – – ארוחת ערב. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה צריך לספר לנו מה ארוחת הערב, עם מי – סליחה, אתה לא יכול להטיל פצצות כאלה באולם. מה זה? השר שלום מספר לנו מה יש לך ב-20:00. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – עכשיו, בדקה התשעים, בלי דיון, בלי כלום. אני עוזב. <היו"ר אופיר אקוניס:> אה, זה מפני שהוא הזכיר לך את ארוחת הערב. חבר הכנסת מקלב – בבקשה, אדוני. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שטרית עוזב. במקרה הזה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> זה עניין לסיעות, לא עניין ליושב-ראש, גברתי. אין פה – לא צריך להתקזז. בסדר, נחכה. אתה רוצה להציג את זה? זה מוקדי החירום. אני יכול לספר לך על החוק הזה, הייתי בדיון הזה. אתה יכול להציג, לא נראה לי שתהיה התנגדות. איחוד מוקדי החירום הטלפוניים, התשע"ב–2012. זה ה-911 המפורסם מארצות-הברית. בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו מבקשים לאחד את הטלפונים לחירום שיש במדינת ישראל למספר אחד, שהוא יהיה המספר המוביל לכל מוקדי החירום. כפי שאנחנו יודעים, מהירות התגובה והמקצועיות שבהן שירותי החירום נותנים את הפתרון, את התשובה, לכל מקרה חירום שיש בארץ, זה בעצם הדבר שיכול להפוך אירוע מאירוע שעבר בשלום לאירוע שלא עבר בשלום. חברי חבר הכנסת גפני הוא היוזם של החוק, רק מכיוון שהוא לא היה כאן באולם אני נאלצתי לייצג אותו. אנחנו מדברים על חוק – הוא יהיה בן שלוש ספרות, והמוקד הזה יקבל את כל הפניות, ידע לנווט, ישבו גם המומחים, אם זה בכיבוי אש, אם זה בנושא של הצלת חיים של מגן-דוד-אדום או גופים אחרים שיהיו שם, ואם זה משטרה, כך שידעו להגיש את האנשים המיומנים ביותר לאירוע שיהיה. גם כאשר מקבלים דיווחים מהשטח, הם ידעו אם לתגבר כוחות משירותי החירום האלה או לתגבר שירותי חירום אחרים. אנחנו גם מודעים לכך – אדם שנמצא ונקלע למצב של חירום, באותו זמן הוא גם לא זוכר בדיוק את מי הוא צריך להזמין, למי הוא צריך עכשיו לקרוא, ואז הוא לא יודע אם זה 101, אם זה 100, אם זה 102. הוא הרי נמצא עכשיו בסיטואציה מאוד קשה שהיא לא בסטנדרט שלו. לפעמים זה גם יכול להיות איש מבוגר שגם בזמן ולעת הזו הוא לא יודע לאן לכוון את הקריאה שלו, והוא נמצא – ומה שנקרא, ההשלכה היא השלכה שלפעמים היא שאלת חיים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתם עדיין לא מציעים את המספר, נכון, חבר הכנסת גפני? צריך לחשוב על זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> על העיקרון. <משה גפני (יהדות התורה):> יש מספר בארצות-הברית. <היו"ר אופיר אקוניס:> 911. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל יש מספר גם באיחוד האירופי, שהוא 112. <היו"ר אופיר אקוניס:> 112. <אורי מקלב (יהדות התורה):> יצטרכו להחליט על מספר שהוא יהיה המספר המוביל שנקלט – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בקריאה השנייה והשלישית יהיו חייבים להביא מספר, או שאתם משאירים את זה לשר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, הוועדה תחליט. <היו"ר אופיר אקוניס:> הוועדה תחליט. <משה גפני (יהדות התורה):> מחכים לתיאום בין המשרדים. <היו"ר אופיר אקוניס:> לגבי מספר, אז בסדר. אז בינתיים רק אולי להבהיר לציבור שהמספרים הישנים בתוקפם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו נקווה בעזרתך, אדוני היושב-ראש. גם הוסיף כאן המחוקק, חבר הכנסת משה גפני, הוא הוסיף השפעה על זכויות הילד: יש בהצעת החוק כדי להקל על יצירת קשר עם מוקדי החירום וכן זה יתרום להצלת חיי ילדים, ומעבר לכך, להצלת חיי אדם. בשמנו – אבל אני באמת מודה לך, אדוני, חבר הכנסת משה גפני, על הרעיון. <היו"ר אופיר אקוניס:> אם הוא רוצה, אתם יכולים לחלק את הזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> קריאה ראשונה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, חמש דקות וחמש דקות, אתה יכול, אם תרצה בכך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אם אתה תהיה מוכן להמשיך בדברים, אני אודה לך מאוד. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. חבר הכנסת גפני? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אני בעד להצביע. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום – – – <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא רשום לי כאן. בבקשה, בוא תעלה. אפשר מהצד, בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני רק רוצה להעיר הערה. המספר שהוקצה למוקדי החירום על-פי ההצעה זה 112, בהתאם לתקינה האירופית, האיחוד האירופי. הרבה פניות, יחסית, מאזרחים הגיעו בעקבות הפרסום על הדיון בוועדת הכלכלה, ואמרו: אנחנו רגילים גם ל-911. למה שלא שזה יהיה גם 911 וגם 112? הרי המספר הזה לא מוקצה לאף אחד אחר, ולא יוקצה לאף אחד אחר. מי שיהיה לו נוח יחייג את זה, יגיע לאותו מוקד, וזה הכול. זה התיקון היחידי שאני רואה לקראתכם. <היו"ר אופיר אקוניס:> זאת אומרת, שני מספרים. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה צריך להגיד שעדיין אין מספרים כאלה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> לא, כרגע עדיין אין מספרים כאלה, עד שהחקיקה והיישום יושלמו. אבל אלה מספרים שפנויים ממילא ואין בהם שום – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו בעד זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> מצוין, תודה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום הטלפוניים. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום הטלפוניים, התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לאיחוד מוקדי החירום הטלפוניים, התשע"ב–2012, תועבר להכנתה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת הכלכלה של הכנסת. עד אז, לטובת מי שצופה בנו, המספרים הקיימים הם בתוקפם – 100, 101, 102, המוכרים לכולנו שנים ארוכות. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> 103 זה חברת החשמל. <היו"ר אופיר אקוניס:> 103 זה חברת חשמל, נכון. כל הכבוד, יושב-ראש חברת החשמל, השר היום סילבן שלום. ב-1991 זה היה? לא, משום שב-1992 נבחרת לכנסת. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> 1990–1992. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. 1990–1992, הכניס את המספר 103 לחברת חשמל, אז גם אותו אנחנו הכנסנו. אני מודה לך על ההערה, אדוני. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 98) (קרן ייעודית לחינוך מכספי היטל השבחה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/452).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק התכנון והבנייה (קרן ייעודית לחינוך מכספי היטל השבחה), של חבר הכנסת יריב לוין, קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני, עשר דקות. אם הוא רוצה, לא חייב – עד עשר דקות. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, הצעת החוק שאני מביא בפניכם כאן היום היא פרי עבודה משותפת ויוזמה של ראש העיר קריית-אונו יוסי נשרי ופרי שיתוף פעולה בינינו בניסיון לקבוע כאן תקדים. אני רוצה לומר לכנסת, הצעת החוק הזו היא בהחלט קביעת תקדים, היא איננה עניין פשוט. והיא קובעת שניתן יהיה להעביר ולעשות שימוש בעודפי כספים שנותרו כתוצאה מכך שתשתיות שהיו אמורות להתבצע ולהיבנות, תשתיות פיזיות, מכספי היטל השבחה, נשלמה הקמתן. הוא מציע לאפשר לעשות שימוש באותם עודפים ולהשקיע אותם בתשתית האנושית, קרי, להשקיע אותם בחינוך, בפרויקטים חינוכיים מיוחדים באותן רשויות מקומיות. הסטת כספים מתשתיות פיזיות לתשתיות האנושיות זה לא דבר ברור מאליו, זה לא דבר פשוט. הצעת החוק הזאת, כפי שמונחת בפניכם, מגבשת מתווה שעיקרו מבוסס על הסכמות שהגענו אליהן עם נציגים של הממשלה על בסיס אחד ברור לחלוטין: נקודת המוצא ונקודת הפתיחה היא שאנחנו מקפידים הקפדה יתירה ומלאה על כך שהתשתיות הפיזיות תיבנינה במלואן. לא יהיה מצב שיתאפשר שימוש בכספים במקום שבו הדבר עלול לסכן את השלמת התשתיות הפיזיות. אבל ההצעה הזאת נועדה לתמרץ רשויות לפעול ולעשות את הדברים בצורה יעילה וזולה ככל הניתן, באופן שישאיר בידיהן עודף כסף כדי לסייע ולחזק את מערכת החינוך. אני חושב שהראייה של השקעת כספים שמיועדים לתשתית, שמטבע הדברים מיועדים למשהו שמכוון בראייה לטווח ארוך – האפשרות להשקיע אותם בפרויקטים חינוכיים, זו ראייה שמשקפת לטעמי שינוי תפיסה מסוים ושינוי, בכיוון הנכון, של ראיית ההשקעה בתשתית האנושית, ראיית ההשקעה בחינוך כהשקעה שהפירות העתידיים שלה הם לא פחות חשובים מכל השקעה אחרת, אולי הכי חשובים שיש. אני אומר יותר מזה: מדובר במסגרת הצעת החוק הזו בהקפדה על כך שהכספים האלה לא ילכו להשלמת משכורות, לכיסוי גירעונות, לדברים מן הסוג הזה. הם כולם יכולים להיות מופנים רק לפרויקטים ייעודיים שמשביחים ומוסיפים למערכת החינוך מעבר למה שניתן באופן רגיל. ההצעה מעגנת שורה ארוכה של מנגנונים שהתכלית שלהם היא להבטיח בקרה וזהירות, כדי שבאמת לא יתברר שהכספים הוצאו בלי שלנושא של התשתיות הפיזיות יש כיסוי מלא. בין היתר נדרשים במקרה הזה אישורים גם של ראש הרשות המקומית, וגם של הגזבר וגם של המהנדס לצרכים השונים שקבועים בהצעת החוק. ישנה הגדרה ברורה מהי השקעה בחינוך, שמבטיחה את זה שיהיה מדובר באמת בתוכניות העשרה, השלמה, תוכניות נוספות, ולא דברים אחרים. וחשוב גם לומר – ישנה הגבלה על הסכום המקסימלי שאותו אפשר יהיה לנצל, והוא לא יותר מ-10% מיתרת ההכנסות ולא יותר מ-75 שקלים לתלמיד, וזה מצד אחד על מנת לעודד רשויות לפעול ביעילות, לעודד מצוינות בחינוך, אבל לא להעמיק פערים באופן בלתי מבוקר ובלתי הולם. ונדמה לי שבדרך הזו אנחנו גם יוצרים כאן איזון שהוא איזון נכון ואיזון חשוב. אני רוצה להודות מאוד ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר, שהוביל וקידם את החוק הבאמת-מורכב הזה, הלא-פשוט; להודות לנציגי משרדי הממשלה שהיו שותפים לדיונים, ואני מקווה שימשיכו אתנו יד ביד גם בהכנת החוק לקריאה השנייה והשלישית; ושוב, מעל לכול, לשוב ולהודות לראש העיר קריית-אונו יוסי נשרי שבאמת לא רק יזם את העניין אלא דחף אותו, השקיע מאמץ עצום, הביא גם הרבה מאוד ידע מקצועי לתוך התהליך הזה, ובסופו של דבר אני חושב שהביא את הצעת החוק הזאת לכך שהיום אנחנו יכולים להביא אותה לקריאה ראשונה בנוסח שהוא נוסח מפורט, מהודק, עונה על הדרוש, ונעשה גם בתיאום עם הממשלה. על כן, אני מבקש מהכנסת כמובן לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. אנחנו מייד נעבור להצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> רגע, רגע, יש לי זכות דיבור. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא נרשמת. <נסים זאב (ש"ס):> נרשמתי. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. איפה? המזכירה, אני פשוט לא רואה פה את – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אמרתי שאני רוצה להירשם, אלא אם כן – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני אגיד לך תיכף – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני ביקשתי כבר לפני שעתיים-שלוש. <היו"ר אופיר אקוניס:> בוא, אז תעלה, שלוש דקות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מי לא דיבר היום, מי? נסים, דיברת כבר מספיק – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא, אני רוצה לדבר על זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, חבר הכנסת זאב. אתה לא רשום, אגב. בבקשה, שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הייתי 15 שנה חבר ועדת תכנון ואני יודע מה המשמעות של היטל השבחה. אני מכיר את הוויכוחים שמתנהלים בין אותם אנשים בעלי נכסים שהשביחו את דירותיהם, והרשות המקומית, בצדק, דורשת את חלקה. יש שמאים כאלה ואחרים – יש שמאי של העירייה, יש שמאי שהאיש מביא מטעמו – ולפעמים יש פערים של אלפי שקלים רבים, ובסופו של דבר באים ומתפשרים. אני רוצה לומר – נכון, נושא החינוך הוא חשוב, עומד לנגד עינינו, אבל אני לא הבנתי למה 10% ולא 20%, למה חינוך ולא רווחה, למה חינוך ולא תרבות, ולמה – מה, חסרים סעיפים רלוונטיים שהם חיוניים לרשויות המקומיות? למה? מפני שמישהו מישראל ביתנו ביקש את החוק הזה? <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא לא מישראל ביתנו. יוסי נשרי הוא מהליכוד. <יריב לוין (הליכוד):> לא, לא, לא. חבר הכנסת זאב, החוק הזה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יוסי נשרי הוא מהליכוד. <נסים זאב (ש"ס):> מה ההיגיון? אני אומר לך, לא הבנתי מה ההיגיון שעומד – – – <יריב לוין (הליכוד):> אני רוצה לומר לך משהו. אנחנו קיבלנו בחוק הזה שיתוף פעולה עצום ממשרד הפנים, בניגוד אולי למדיניות שהיתה נהוגה במשך שנים, משום ששר הפנים ראה, כפי שאנחנו רואים, את החינוך, את הקצאת משאבים נוספים לחינוך, כדבר שהוא דבר מהותי ומרכזי. זו הצעת חוק שאני היוזם שלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל ועדת-טרכטנברג נתנה עכשיו מיליארדים לחינוך. <יריב לוין (הליכוד):> לא. אנחנו עשינו את זה עוד הרבה לפני טרכטנברג. צריך להבין דבר פשוט: התוכניות המשלימות בחינוך, שיכולות להעשיר ולהוסיף – – – <נסים זאב (ש"ס):> אין לזה גבול. אז למה 10%? תן להם 20%, תן להם 30% – – – <יריב לוין (הליכוד):> אני אגיד לך למה. <נסים זאב (ש"ס):> עוד אתה אומר משפט – תן לי לומר לך משהו, יריב. <יריב לוין (הליכוד):> לא, אני אגיד לך למה 10%. כדי שלא יהיה מצב שיש סיכון ליכולת להשלים את התשתיות הפיזיות – – – <נסים זאב (ש"ס):> אוקיי, אז אני מבין שזה "עשר תעשר את כל תבואת זרעך", וכספך. <יריב לוין (הליכוד):> לא נכון. <נסים זאב (ש"ס):> יש מעשר שנותנים מהתבואה ונותנים מהכספים, ובעצם כספי צדקה של משרד הפנים, במקום שילכו לתשתיות, הולכים לחינוך. טוב. <יריב לוין (הליכוד):> לא. לא. זה עודף שנשאר מהיטלי השבחה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אין עודפים. אין מצב של עודפים. <יריב לוין (הליכוד):> יש. <נסים זאב (ש"ס):> אין מצב של עודפים, אני אומר לך. כל רשות – ואם נשאר עודפים, אז הרשות לא עושה את עבודתה. <יריב לוין (הליכוד):> לא נכון. לא נכון. <נסים זאב (ש"ס):> כי יש – אני אומר לך, תסתכל על הכבישים בירושלים, תסתכל על התשתיות בכל עיר כמעט. זה קטסטרופה מהלכת. <יריב לוין (הליכוד):> נסים – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז אתה אומר: נשאר עודף של כסף. אני אומר לך: לא נשאר, אבל רוצים להשאיר בקופה קצת, משהו לחינוך. בסדר, אבל אני אומר לך שיש פה עניין של איפה ואיפה. אני אומר לך שלדעתי אין בזה שום היגיון. לא שאני לא אתמוך, אני אתמוך בזה, אבל אם משרד הפנים ושר הפנים החליטו לוותר ולתת 10% לרשויות למטרות חינוכיות – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – ושזה אינטרס – אני מאמין שזה אינטרס של הרשויות המקומיות – בסדר, אני לא אתנגד לדבר, אבל זה שיש בזה הרבה היגיון, אני לא חושב. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. אני מאוד מודה לך, אדוני. כל שאר הדוברים שנרשמו אינם נמצאים, ולכן – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, אני נמצא. <היו"ר אופיר אקוניס:> סליחה, נכון, אתה פה. בבקשה. לא ראיתי אותך. היית שקט כזה היום. קורה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את ה"ריטלין" הספקתי לקחת בבוקר. <היו"ר אופיר אקוניס:> מה הספקת? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את ה"ריטלין". <היו"ר אופיר אקוניס:> אה. אבל אתה לא משתתף ב"אח הגדול", אתה גם לוקח – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה רואה, הם השתלטו גם עלי. <היו"ר אופיר אקוניס:> שלוש דקות, חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הליכוד, אני פונה אליכם. שלוש שנים אתם חוגגים לשלטונכם. אני, בין היתר, תושב היישוב קרני-שומרון, אני רוצה לדבר על עניין של תכנון ובנייה. לפני כשבועיים העלה פה חברי חבר הכנסת יעקב כץ את העניין של הקפאת הבנייה בפועל בהתיישבות ביהודה ושומרון, ועלה לענות לו השר בני בגין, והוא אמר: אני מוזמן להנחת אבן פינה לשכונה בקרני-שומרון. אמר וצדק, אבל לא אמר הכול. סתם בשביל המידע: קרני-שומרון – למעלה מ-2,000 משפחות, 7,200–7,300 תושבים. יישוב גדול, מהוותיקים ביישובי השומרון, מערכת חינוך מפוארת, אבל יישוב במחנק, יישוב שעניבת חנק הונחה על צווארו. מדי שנה נרשמים לנישואים 110–120 זוגות במועצה הדתית קרני-שומרון, ובמשך – – – <יריב לוין (הליכוד):> כן ירבו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן ירבו. – – – ובמשך עשר השנים האחרונות, יריב יקירי – שתי תוכניות בנייה בקרני-שומרון. <יריב לוין (הליכוד):> – – – אתה צודק. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני צודק, ואני רוצה גם לומר את מה שאני צודק. <יריב לוין (הליכוד):> – – – כמיטב יכולתנו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתם לא עושים כמיטב יכולתכם. בוא, תן לי לדבר. יש לך אחר כך זכות לדבר, אתה יושב-ראש ועדה – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – הישגים חשובים – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הישגים חשובים. <יריב לוין (הליכוד):> לא מספיק. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רגע, אני רוצה לענות לשר בני בגין, שלא נמצא פה. <יריב לוין (הליכוד):> לא מספיק. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני השר שלא נמצא פה, הנחת אבן הפינה לשכונת מעוז-דניאל שאתה הולך מחר לשם זו תוכנית מלפני עשר שנים; אני לא יודע מי היה ראש ממשלה אז. ומאז – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אריאל שרון. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ומאז – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא היה לפני עשר שנים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ומאז, מכובדי – אתה עושה את החשבונות. בסדר, אריאל שרון, הבונה וההורס, הבונה והמחריב. ומאז אין תוכניות בנייה. עשו חסד מאוד מאוד גדול, עכשיו אישרו 42 יחידות דיור, בתחנוני-תחנונים, כשאישרו 400 יחידות דיור בכל יהודה ושומרון. רבותי, זו ממשלת הליכוד? זו ההבטחה שלכם לגידול טבעי? זו ההבטחה שלכם להתפתחות של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון? הקפאה, מחנק, אין תכנון, אין בנייה ביהודה ושומרון. המהנדסים אצלנו לא צריכים כבר לקבל משכורת, כי הם מובטלים מעבודה, בזכותה – או יותר נכון באשמתה – של ממשלת הליכוד, החונקת את ההתיישבות. ולכן, לצערי הרב, היטל השבחה לחינוך עם החוק הזה לא יגיע להתיישבות ביהודה ושומרון, כי הליכוד, כמו הליכוד: הרס את חבל ימית, הרס את גוש-קטיף, ועכשיו פועל להחרבת ההתיישבות. חבל, חבל שמי שמניף על דגלו את ההתיישבות ואת הבנייה, בפועל עוסק בהחרבתה. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. תחזור למקומך, ומשום שאף אחד מהנרשמים או הנרשמות לא נמצא, נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 98) (קרן ייעודית לחינוך מכספי היטל השבחה), התשע"ב–2012, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 98) (קרן ייעודית לחינוך מכספי היטל השבחה) – תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החינוך, התרבות והספורט. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת – בבקשה, אדוני. אחר כך הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מאחר שאני מניח שאלה ההודעות האחרונות לכנס הזה מטעם ועדת הכנסת, אני רוצה לשוב ולהודות לכל הצוות של הוועדה בראשותה של אתי בן-יוסף; לייעוץ המשפטי – ליועצת המשפטית ארבל אסטרחן, על העבודה שהם עשו לאורך כל הכנס הזה, עבודה יעילה ומקצועית לתפארת. ההודעות כדלקמן – אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת הכלכלה: מטעם סיעת קדימה – במקום חבר הכנסת אחמד טיבי, שכיהן כממלא-מקום קבוע, תכהן חברת הכנסת דליה איציק כממלאת-מקום קבועה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לעניין קביעת ועדות – ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה המיוחדת לזכויות הילד תדון בהצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2) (דחיית מועד סיום ההחלה), התשע"ב–2012, מ/645; ועדת הכספים תדון בהצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספות לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012, מ/652; ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק המאבק בתופעת משקאות משכרים מזויפים, התשע"ב–2011, הצעתם של חברת הכנסת פניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת, פ/3584/18; ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: המחסור החמור בעובדים סיעודיים בעידן המסתננים, הצעתו של חבר הכנסת ישראל אייכלר. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך . <הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/452).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל – הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), קריאה ראשונה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי, ראשית, אני רוצה להודות לאלה שיזמו את החוק הזה, ותמיד לפנות לציבור הרחב דרך ערוץ הכנסת ולומר: חברים, חברות, תעבירו הצעות חוק לכל חברי הבית. זה עובד. זה שווה. לא כל הצעה, לא תמיד, אבל הנה לפניכם הצעת חוק שהיא לא המצאה שלי, היא תולדה של דוח מבקר המדינה, שקבע שזו מכת מדינה – החציבה והכרייה הבלתי-חוקיות – וארגון "ירוק עכשיו", כשמו כן הוא, והפורום המשפטי יזמו, טרחו, הכינו הצעת חוק ששיפרנו, שיפצנו, אבל היא בוודאי לרוחם, והיא ממלאת צורך חיוני שקיים בשטח. החוק הזה, בעזרת השם, ייתן לנו אפשרות להקטין את הבעיה, ואולי לעוקרה מהשורש. קיבלנו את הארץ הזאת מהקדוש-ברוך-הוא לעובדה ולשומרה; שני הדברים, ואין ביניהם סתירה כלל וכלל. לעובדה – במובן הזה של להוציא לחם מן הארץ. לעתים מוציאים ממנה גז, לפעמים מוציאים מים, ולפעמים מוציאים שיש ודברים אחרים. ברוך השם, אפשר לומר שזכינו, כמו שכתוב, בארץ זבת חלב, דבש וגז. זה חידוש, זה לא כתוב, אבל יש מזה הרבה, וכנראה עוד דברים טובים שעוד לא הגענו אליהם. מבקר המדינה קבע בדוחות – כבר יותר מאחד, לאורך השנים – שיש מכת מדינה בנושא הכרייה והחציבה שנעשות באופן פיראטי, ללא רשיונות. בכך פוגעים כמובן גם במיסוי שמגיע למדינה, גם בחוקים השונים, ולא פחות מכל אלה – בצד האקולוגי הנופי ובטבע, ששייך לכולם. הוא לא שייך למישהו שיכול לעשות בו כבתוך שלו. לכן הצעת החוק הזאת, שנקראת הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), באה להגדיר את הדברים בצורה יותר מפורשת ולהגדיל את הענישה בצורה משמעותית, כך שהיא תרתיע. אין כמובן כוונה להעניש, אלא להרתיע, אבל אם מישהו עובר על החוק הזה, עונשו יהיה חמור. אנחנו נמצאים במצב שצריך רשיונות מאת משרדי הממשלה לכל פעולה כזאת, והרשיון ניתן לשטח מאוד מסוים, לזמן מסוים, מעת לעת צריך לחדש את הרשיון הזה, וכל זה כדי לאפשר פיקוח וויסות מתאימים על כל העיסוק בתחום הזה. החקיקה מציעה להעניש יותר בחומרה, ברמה שמי שעוסק בחומרים מעין אלה וקנה ממחצבות לא חוקיות – ואנחנו לא מדברים על האיש הפרטי שקונה לבית שלו איזה טנדר, אלא אנחנו מדברים על קבלנים ועל סוחרים – אנשים כאלה, עונשם יהיה עד שישה חודשי מאסר או קנס השווה כיום ל-75,000 שקלים חדשים. אם מדובר בתאגיד, אז יכול להיות כפל קנס, ואם יש רשלנות מצד אלה שצריכים לאכוף את החוק או לבצע אותו, יש שם גם ממד של ענישה. החוק הזה יביא לשינוי בשטח בכל אזורי ארץ-ישראל, כולל – צריך לומר את זה, אני רוצה לומר את זה – ביהודה ושומרון, ששם רוב התופעה של חציבה פיראטית. שם היא לא השולית, היא לא הדברים החריגים, היא בדרך כלל רוב העניין; בעיקר ערבים, אבל יש גם יהודים שחוצבים באזורים שהם באחריות מדינת ישראל, מה שנקרא שטחי C, ואין אכיפה ואין פוצה פה ואין מצפצף. ההפקרות הולכת וגדלה, כמו תמיד שכשרואים שמשהו מצליח, אז יש עוד ועוד יזמים שמנצלים את הפרצה ורואים לעצמם חירות לעשות כבתוך שלהם בדברים ששייכים למדינה, פוגעים באופן אנוש בטבע, בנופים התנ"כיים הקדומים של ארץ-ישראל. אני מקווה שאכן גם האכיפה תשתפר, והמינהל האזרחי והגופים האחרים שממונים על האכיפה, ברגע שיהיה להם את החוק הזה, ישתמשו בו כדי לשנות ולהגביר את האכיפה ולהביא את החשודים – להגיש נגדם תלונות, ולעשות את העניין הזה כדי להוריד את ההשתוללות הפיראטית בשטח. לסיום, אני מבקש להודות לכמה גופים ואנשים: עוד הפעם ל"ירוק עכשיו" ולפורום המשפטי; אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, ידידי חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, שמצא את הנתיבים כדי להביא אותנו לניסוחים שמאפשרים את העברת החוק בקריאה ראשונה. וכמובן, אני פונה ומבקש וסומך עליו שזה יגיע במהרה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. בסך הכול אני חושב שהגענו למודל הנכון בעזרתך; אולי יהיו עוד שיפוצים קטנים. אני רוצה להודות לצוות הוועדה שבראשותך, שבהחלט סייע. <היו"ר אופיר אקוניס:> זו קריאה ראשונה, לא? היום מודים בקריאות הראשונות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מודים גם בקריאה הראשונה. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב, מאה אחוז. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני יודע כמה שעות הושקעו בזה ואיזה מאמץ. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, מאה אחוז, זה בסדר. בדרך כלל מודים בסוף הקריאה השלישית. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מציע לעצמנו להודות יותר, לפרגן יותר, ולא הפוך. <היו"ר אופיר אקוניס:> בהחלט, רק שצריך לברך על המוגמר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מחזיר לך עוד עודף של שלוש דקות. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא בגלל שלוש הדקות. בדרך כלל, אדוני, מברכים על המוגמר. מה, אנחנו יודעים מה יקרה כאן בקיץ? אנחנו יודעים מה יהיה פה? אנחנו לא יודעים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יש מנהג חדש בכנסת – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לברך על החצי. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – להודות גם בחצי, ואם מישהו לא רוצה, הוא לא חייב. זו לא תהיה עבירה על המשמעת. בכל מקרה, לסיום, אני מבקש לאחל חג כשר ושמח, חברי הכנסת והשרים, לעובדי הכנסת – זו הזדמנות טובה, היושב-ראש, להודות גם להם; הם עובדים, עובדים, עובדים, אין לנו הרבה הזדמנויות להודות להם – וכמובן לעם ישראל, ושיהיה לנו חג כשר ושמח. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> חג שמח. תודה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זאב, ואחר כך – חבר הכנסת לוין, ואז נעבור להצבעה. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, בהיעדר שר – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> השר פה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> השר עסוק, לא נפריע לו. אתמול בדרכי לירושלים נסעתי עם מדריך טיולים, אחד שמכיר כל רכס וכל נחל וכל אבן שהוזזה ממקומה בארץ-ישראל, ובדרך הוא אומר לי: אתה רואה שם? מעבר לאוכף יש שם בליטה כזאת, זה יאלו, שעל שם זה עמק איילון, זה מה שקורים יאלו. חשבתי לעצמי באותו רגע: איזה מזל, חבר הכנסת אורי אריאל, שאיזה איש שרוצה לעשות קצת מזומנים לא החליט לבוא ולכרות את הגבעה הזאת שנקראת יאלו, שעל שמה עמק איילון. "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" – לא היינו יודעים איפה זה התחיל, מאיפה זה בא, כי מישהו החליט לחצוב את זה. מי שמסתובב ביהודה ושומרון, ארץ אבותינו, מכיר את התופעה הקשה והנוראית שהרים נעלמים; פתאום, שלא כדרך הטבע, בור מרובע באמצע רכס הררי. אני מלמד את התלמידים שלי שיש רכס הררי כזה וכזה, שעליו הלכו אלה, שמפה כבשו את זה, ופתאום אין רכס הררי, באמצע הוא תקוע, כי מישהו החליט לעשות באמצע הרכס איזה סוג של נגיסה. ואין פוצה פה ואין מצפצף. אני מברך את חבר הכנסת אורי אריאל על החוק הזה – לשמור על הארץ האהובה שלנו, על התוואי שלה, על קווי הרום שלה, כפי שלימדו אותנו במפות סימון שבילים. אתה מחפש מפת סימון שבילים מסוימת, אתה מחפש את קווי הרום – הם נעלמו. במקום למעלה, הם הפכו למטה, באיזה פצע כואב באדמתה של ארצנו. אבל הייתי שמח אם בהכנה לקריאה השנייה והשלישית היינו מוסיפים, חבר הכנסת אריאל, את המניעה לייצא חומרים שנחצבים מן הארץ, למעט ים-המלח ודברים כאלה. אבל לא ייתכן היום – אני לא יודע כמה אתה מודע, אבל שיירות של משאיות של אדמה ושל אבנים מן הארץ עוברות דרך הגשרים לכיוון ירדן, ומשם לערב-הסעודית ולמקומות אחרים. גם את זה צריך לעצור, כי זה משאב חסר כאן, וכל מה שיש לנו זה כדי לבנות את ארצנו, כדי לעשות את שיבת ציון, שבעזרת השם תלך ותגדל, ולא לבנות ארצות אחרות. שהן יסתדרו עם המשאבים שלהן. שוב ברכותי על החוק המאוד-חשוב הזה. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יריב לוין. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל לפני כן, עד שהוא יבוא, הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012> (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אני התבלבלתי. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני בהחלט רואה לעצמי זכות להיות שותף להצעת החוק הזאת, שחבר הכנסת אורי אריאל הזמין אותי להיות חלק מיוזמיה, ואני חושב שהצעת החוק הזאת היא בעלת משמעות עצומה לכל מי שמסתובב בשטח ומכיר אותו, והיא, דרך אגב, גם מאירה זרקור ברור על כך שלא בטובתנו יש שני סוגים של אכיפת חוק: יש אכיפת חוק שנעשית כלפי כרייה בלתי חוקית ברוב שטחי מדינת ישראל, ויש קצת פחות אכיפת חוק, וגם את זה צריך לומר, שנעשית כלפי כרייה בלתי חוקית שנעשית בעיקר באזור יהודה ושומרון, ומן הסתם לא על-ידי המתיישבים היהודים שם. התופעה הזאת היא חמורה מאוד, היא קיימת בהיקפים מאוד מאוד גדולים, ובסופו של דבר היא גורמת נזק סביבתי עצום, ועושה גם דבר נוסף, כי ברגע שאתה מכניס גורמי כרייה בלתי מורשים, שבאופן טבעי הם גם בלתי מבוקרים מבחינת תשלומי המסים עליהם וכן הלאה, אתה יוצר תחרות בלתי הוגנת בשוק, ואז אתה גורר גם את אלה שמבקשים לעבוד באופן תקין ומסודר למקומות אחרים. ולכן אני חושב שההצעה הזאת יש בה פן סביבתי חשוב, אבל יש בה, לא פחות מזה, גם פן כלכלי חשוב, משום שהיא עושה צדק עם כל אותם אלה שפועלים באופן מסודר. אני חושב, אגב, שהצעה זו והצעות דומות לה הן חשובות אבל הן לא מספיקות. אני חושב שאנחנו צריכים למצוא הרבה יותר דרכים לחנך ולהעמיק את ההבנה, לא רק אצלנו אלא גם אצל האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון, שבסופו של דבר כל מהלך כזה הוא מהלך שפוגע בכולם, ושמירה והקפדה על איכות סביבה ועל נושאים מן הסוג הזה בסופו של דבר משרתות את כולנו. אני בהחלט חושב שהצעת החוק הזאת, כפי שאמר חבר הכנסת אריאל, שהיא פרי יוזמה של ארגונים שפועלים מחוץ לכנסת ומסייעים ומביאים בפנינו הצעות, היא עוד דוגמה טובה לשיתוף פעולה נכון, כפי שצריך להיות בינינו כאן כמחוקקים לבין גופים שאמונים על טיפול בנושאים שונים, עוסקים בהם באופן וולונטרי, ובסופו של דבר בשיתוף הפעולה ובזכות הידע המקצועי שלהם אנחנו יכולים להגיע ולקדם הצעות שהן לתועלת כולם. אני כמובן מקווה שהכנסת תאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ונוכל להשלים את חקיקתה בכנס הבא. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. עכשיו חבר הכנסת זאב, ואחר כך נעבור להצבעה. זה היה אמור להיות הפוך, אבל לא נורא. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היו כאן דיונים רבים בנושא של גנבת חול, בדרום בפרט. משאיות שלמות, בלילות, מעבירות חומר ממקומות שונים, מחוץ ליהודה ושומרון, בתוך יהודה ושומרון, מעבירות לרש"פ, ואין אפילו יכולת לפקח על זה. בעיקר כאשר אנחנו מדברים בחציבה, אנחנו רואים עין בעין את הגנבה, את הגזלה ואת הגלישה, מדי פעם, שחברה מקבלת רשיון על איזה הר לחצוב, והיא בעצם ממשיכה לחצוב כאילו מדובר לא על רדיוס מסוים אלא הרבה מעבר. לכן, יש פה עניין של גנבה וגזלה, ואני חושב שהצעת החוק נותנת פה את הגבולות והמעצורים, ועל כך תבורך, חבר הכנסת אריאל. אבל אני לא מבין. אנחנו מדברים על החול, ובעצם מתחת לאף שלנו גונבים לנו את המדינה. כשאנחנו מדברים על שטחי C, אדוני היושב-ראש, שהם בשליטה ביטחונית ישראלית ובניהול המינהל האזרחי, השטחים האלה מהווים כ-60% משטחי יהודה ושומרון. יושבים בהם למעלה מ-300,000 ישראלים, אולי כמה עשרות אלפי פלסטינים, שהם בעצם כ-5% בסך הכול מאוכלוסיית הרשות, ואנחנו רואים מול עינינו גזלה של שטחי C באופן מקצועי ביותר, בשיטת הסלאמי, כשהם מקבלים מימון ואנחנו יודעים שיש מי שעומד מאחוריהם, יש קרן של הרש"פ שמשלמת פיצויים, מבטיחה להם: תפלשו לאותם שטחים, תנסו לגזול. גם אם תקבלו צווי הריסה, אנחנו נפצה אתכם. והבנייה הבלתי-חוקית באזור הישראלי – הרש"פ הקימה קרן של מאות אלפי דולרים לפיצוי פלסטינים במקרה של הריסת מבנים באזור C. זה דבר שהיה גם בעיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה", שהכיסוי הפלסטיני כולל סיוע, מבנים, סיוע משפטי. לכן אנחנו רואים שבפועל, גם כאשר קיימים צווי הריסה – השיטה מטעם הבג"ץ שהורסת, להרוס, עד שהפרקליטות תגיש את תגובתה. ומתי הפרקליטות, אם בכלל, מגישה תגובה? בדרך כלל לא. ולכן, אנחנו אומרים שהבנייה בפועל של הרשות הפלסטינית בשטח C, אפילו על-פי הסכמי אוסלו, שישנן הגדרות ברורות בשטחי A, B, ו-C – אנחנו אומרים שזה לא מתקיים, והם מצפצפים. ולכן, אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו בוכים על אותה מחצבה, מתחת עינינו נגזלות אדמות שהן שטחי C, ומדינת ישראל לא עושה מספיק כדי לסלק את אותם גנבים. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. אנחנו נעבור להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> נוכל להוסיף אותך לפרוטוקול, כבוד השר. בעד – 11, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם תרצה להוסיף לפרוטוקול, נוסיף לפרוטוקול. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> רוצה. <היו"ר אופיר אקוניס:> מוסיפים את הצבעתו של השר שלום, שכמובן תומך בחוק, לפרוטוקול. ובכן, ההצעה תעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה של הכנסת. <יריב לוין (הליכוד):> אה, לוועדת כלכלה זה עובר? <היו"ר אופיר אקוניס:> כן. <יריב לוין (הליכוד):> כן, כי זו קריאה שנייה ושלישית. סליחה. <שכיב שנאן (העצמאות):> אפשר להעביר את זה לוועדת הכנסת, שיקבעו לאן לשייך את זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> כבר לא. בקריאה שנייה ושלישית. את זה אתה צריך לבקש בקריאה הראשונה. <הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012> [מס' מ/541; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ג', עמ' 12829; מושב זה, חוב' ח', עמ' 24668; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה שעל סדר-היום, הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 27). אני מקווה שחבר הכנסת חיים אורון, חבר הכנסת לשעבר, רואה עכשיו את שידורי ערוץ-99. משום שכשאנחנו התחלנו, אדוני, לטפל בדבר הזה בוועדת הכלכלה בתחילת הקדנציה של הכנסת השמונה-עשרה, הוא אמר שבחיים לא יקרה כלום ולא יהיה שום דבר עם החוק הזה של רשות השידור, ודיברו על זה לפני 20 שנה וכדומה. והנה זה פלא, זה קורה בעוד כמה דקות. נא להציג, אדוני, את החוק. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שלא רק חבר הכנסת לשעבר חיים אורון רואה את זה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> היו עוד אחרים. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, גם עוד כמה ספציפיים. כי יש לפחות עוד אחד, בכיר לא פחות ממנו, שלא אזכיר את שמו, שאמר אמירה יותר מרחיקת לכת. הוא אמר לפני כמה חודשים: אם הרפורמה ברשות השידור תסתיים יום אחד ותצא לפועל בימיך כיושב-ראש ועדת כלכלה, אני יורד את הקסטל בריצה בלי בגדים. אז אני מקווה שהוא – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כדי שנזהיר את הציבור. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, לפחות שהוא יגיד שהוא טעה בהערכה. הוא אמר את זה גם בסוג של – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בכנסת הזאת? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> בכנסת הזאת. הוא אמר את זה בסוג של זלזול לגבי כוונות הממשלה והוועדה להוביל וליישם את הרפורמה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי אמר את זה? <היו"ר אופיר אקוניס:> זה מעניין. זה היה – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תראה, אם הוא צופה עכשיו בערוץ-99 – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אבל הוא חבר בכנסת המכהנת? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – אם הוא צופה בערוץ-99, אז יכול להיות שבעוד חצי שעה אפשר לצפות בו בקסטל, למי שזה מעניין אותו. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אבל הוא חבר בכנסת? הוא לא פרש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי זה, אבל? <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא חבר בכנסת הזאת עדיין. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הוא חבר בכנסת, כן. <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא לא פרש. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, אבל אנחנו נשמור על כבודו. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב. מעניין. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> משיקולים קולגיאליים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני הולך לשבת בקסטל. <היו"ר אופיר אקוניס:> אוי ואבוי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, לא צפוי כזה מראה מלבב. <שכיב שנאן (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, נותר לו רק להגיד את השם. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתה לא היית בתקופה הזאת, אתה פטור. אתה לא חשוד. <היו"ר אופיר אקוניס:> או-אה. זה מתחיל. זה "חם–קר". הוא מתחיל – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתה לא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אני מוחה. כולנו חשודים בזה. הוא חייב להגיד. <היו"ר אופיר אקוניס:> יש בזה משהו. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הוא לא נוכח במליאה. כולכם פה פטורים. <היו"ר אופיר אקוניס:> טוב. בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הצעה זו הוכנה והודפסה ממש בדקות האחרונות, בגלל כל השינויים והעדכונים שהיו עד הרגע האחרון כדי לסגור את כל הקצוות. מימון מדינה, הסכם פיטורי מאות עובדים בהסדר הרפורמה, הסדר מתווה מול היצירה הישראלית והעברית – כל הדברים האלה הובילו לכך שאנחנו נמצאים כאן דקות לפני נעילת הכנס ומאשרים באופן סופי את הרפורמה שאמורה להעמיד את רשות השידור, רשות שהיא היום נכה, מדדה אחרי כל טכנולוגיה אפשרית קיימת בערוצים אחרים, עם תכנים שלא מעניינים את הציבור, מאבדת לאט-לאט ובאופן בטוח – הייתי אומר אפילו לא מאבדת גובה, אלא מדממת. והגיעה הממשלה, בהובלת השר הממונה, שזה ראש הממשלה, והחליטה לעשות סדר ברשות השידור, כך שרשות השידור תהיה חזקה, לא זקוקה להזרמות כסף של האוצר מעת לעת, לא זקוקה לאישורים של ועדת הכלכלה להעלאת הארנונה כדי לכסות גירעונות, שהצופים אוהבים לראות ומחכים לראות את השידורים ואת התוכניות שלה; שידור ציבורי אמיתי, שיכול להיות גם לגאווה ישראלית אמיתית. בהצעה הזאת היו המון שינויים מהצעת החוק הממשלתית. חברי היושב בראש היה שותף לכל הדיונים. ביחד הכנסנו שינויים שהם גם תקשורתיים וגם חברתיים וגם כלכליים וגם נורמטיביים-משפטיים, כדי להפוך את רשות השידור לכזאת שעומדת על רגליים איתנות, גם פיננסית, גם משפטית וגם תדמיתית. אני לא אכביר מלים לגבי כל השינויים, אלא על שינוי אחד שהובילה הוועדה. הוא לא קשור לשידור, אבל אני מקווה שהוא יהיה סימן דרך. ועדת הכלכלה מקפידה מאוד להבטיח ייצוג של נשים, וכך, גם בוועדת האיתור של רשות השידור וגם במועצה החדשה שתיבחר יש הבטחת ייצוג של לפחות 40% לנשים. אני חושב שזו בשורה אמיתית וציון דרך; גם השריון שאתה הצעת לנציגי פריפריה, ולא רק הפריפריה המוכרת לנו, כולל פריפריה חברתית, לא רק פריפריה גיאוגרפית. אלה שינויים מבורכים. חיזקנו את מעמד המנכ"ל; הפרדנו עד כמה שהיה אפשר, עד כמה שאפשר להפריד את רשות השידור מהפוליטיקה, על-ידי בלמים ואיזונים מתאימים, כולל לא הכרעות פרסונליות של שר כזה או אחר, אלא העברנו להכרעת ממשלה כולה, שמייצגת זוויות שונות. ועל כן, מרגע זה נשאר בעיקר ליישם. הוועדה גם – חבר הכנסת מיכאלי, ברשותך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נסים שואל מה עם רשת א'. <נסים זאב (ש"ס):> מה עם "מורשת"? הבטחת לנו, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> הכול. הרפורמה חלה על כל הרשתות, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא רואה את זה. זה מגיע לקריאה שנייה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כל מה שהובטח, קוים. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אני לא רואה. איפה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כל שהובטח קוים, אתה יכול להיות רגוע. כל שהובטח קוים. <נסים זאב (ש"ס):> אבל זה יבוא בנפרד? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ומה שהובטח ונשכח – יקוים. ואם משהו הובטח ונשכח – יקוים. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לראות את זה אחר כך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מתי, בכנסת הבאה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא יודע. אני לא יודע למה בדיוק, ספציפית, הוא מתכוון. אני יודע שכל מה שהבטחנו – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מדבר על רשת "מורשת", שדובר לתת 3 מיליון שקלים. אני לא רואה את זה בהצעת החוק. אני לא רואה את זה. <אברהם דואן (קדימה):> בהצעת החוק אין כסף. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני חושב שזה הוסדר פה לאוצר בדרך אחרת. אתה בטוח? אתה בדקת את זה? <נסים זאב (ש"ס):> אין דרך אחרת. אמרנו שזה יהיה בתוך המסגרת הזאת. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, אין דבר כזה. לא, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> במשך ישיבות שלמות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא מדבר על זה שאין תקציב צבוע לרשת "מורשת", בעוד שלרדיו רק"ע יש. נכון? זה מה שאתה מתכוון שעשינו בוועדה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני חושב שאתה ותיק ממני פה ביום אחד לפחות. מה זה אפליה? אם רצית שמשהו יהיה כלול פה, בחוק, היתה צריכה להיות הצעה והצבעה. זה לא הוקוס-פוקוס, ודברים נכנסים לתוך חוק. אני לא זוכר. תשמע, אני היום אחרי יום ארוך, אחרי שאתמול לאחותי היה טקס חינה והלכנו לישון מאוחר בלילה, והיום – יום עבודה מאומץ. <היו"ר אופיר אקוניס:> מזל טוב. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> וזה, אני חושב, אולי החוק הקרוב לעשירי שאנחנו מציגים פה היום מטעם ועדת הכלכלה, לכן אני לא זוכר את הפרט, ואני לא רוצה להגיד לך. אני יודע שאם משהו סוכם והובטח, הוא קוים. אם חלילה, חלילה, חלילה, חלילה, ובשגגה, הובטח ונשכח – יקוים, כי שום דבר לא התקלקל, רק תיקנו פה כבר. היו הסתייגויות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> המסתייגים לא נמצאים, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> המסתייגים לא נמצאים, ולכן אני מבקש מהמליאה לאשר את ההצעה, את הרפורמה, לתת לרשות השידור את ההזדמנות – אני חושב האחרונה – שהיא ראויה להיות שידור ציבורי אמיתי בישראל, כזה שהאזרחים לא מזהים רק עם תשלום אגרה, אלא עם שידור ושירות אמיתי. הוועדה הכניסה, חבר הכנסת זאב, בהנחיה בחוק – לא סוכם, נכתב – שהשר הממונה, ראש הממשלה, חייב למנות בתוך 30 ימים מיום אישור החוק ועדה בראשות מנכ"ל משרדו, שתגיש לו מסקנות בתוך 60 ימים מיום מינויה, לחלופות לתשלום אגרת הטלוויזיה, חלופות שייתרו לדעתי את כל אגף הגבייה, או את רובו, שצורך – בצדק, אנשים עובדים שם – עשרות מיליונים, ויבטיח גבייה של אגרה קטנה בהרבה, לא בדרך שאנחנו מכירים, אלא בדרך יותר צודקת, יותר יעילה, שכל אזרחי ישראל משתתפים בה. גם זו, לדעתי, בשורה שנחכה לה בשבועות הקרובים, ואני בטוח שנשתמע. אני מבקש לאשר – – – <נסים זאב (ש"ס):> המכירה של המבנים – גם זה סוכם? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. לצורך המימון, מדובר פה במימון של מאות מיליונים. לרשות השידור עוד אין המכונה, לא של הדולרים ולא של השקלים. מישהו היה צריך לממן את זה. האוצר התגייס והזרים סכום לא מבוטל, אבל ועדת הכלכלה באה ואמרה לרשות השידור: אתם לא "אפריקה ישראל" ולא "גינדי החזקות", אתם לא צריכים נדל"ן. <נסים זאב (ש"ס):> בתוך כמה זמן צריכים לפנות? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> יש נכסים שיימכרו בטווח זמן מיידי, יש כאלה שצריכים לעבור תהליך השבחה, כי חבל למכור, נניח בתל-אביב, נכס שבנוי היום, שלוש קומות, ויש פוטנציאל ל-40–50 קומות. תשביח אותו, תסדר אותו, תכין אותו כדי לקבל את התמורה המיטבית, כי מדובר בסכומי מימוש של לא מיליונים ולא עשרות מיליונים אלא יותר מכך. לכן, מדובר בכסף ציבורי גדול, והוא ישמש לכיסויי הגירעון, אבל זו הזדמנות אחרונה: עוד פעם גירעון ברשות השידור – בפעם הבאה זה סגירה; זה לכולם ברור. זאת לא תהיה שיטה שבאים – ולכן זה יבוא עם פיטורים בהסכמה, פיטורים של מאות עובדים, כך שיקלו את התזרים השוטף של רשות השידור, העמקת והרחבת הגבייה על-ידי החלופות שיוצגו על-ידי ועדת-לוקר, ובא לציון לא גואל אבל לפחות משדר ראוי. תודה רבה. וכמובן, לא נרד לפני שנודה, יחד אתך – מי שרואה את החוק, חוק מאוד עבה – לצוות, לא הזכרנו אותו היום: מנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון; עורכת-דין אתי בנדלר, היועצת המשפטית לוועדה, שרוב היום נעדרה מהצעות החוק הקודמות שהגשנו, כי היא עבדה ועמלה עד רגע זה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המשנה ליועץ המשפטי לכנסת. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> המשנה ליועץ המשפטי לכנסת. – – ויושבים לצדן גם עורכי-דין אפרתי אלקנה ועצמון איתי, וכמובן, עוזרי, לבנת נזרי, אלעד זמיר ודרור נאור. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אייכלר מבקש להסתייג. אתה רוצה להשאיר את ההסתייגויות או רק להשתמש בזכות הדיבור שלך? יש לך ארבע הסתייגויות, ולכן יש לך 20 דקות. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, שאין לו הסתייגויות, אבל יש לו בקשה לרשות דיבור. כיוון שיש לך ארבע הסתייגויות, וזה חמש כפול ארבע, זה 20 דקות. אני אסמן 20 דקות, אבל אתה בטח תרחם עלינו, והשר שלום, יש לו ארוחת ערב; לא אמר לנו עם מי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו", ודאי ורחמיו על כל דיבוריו. קודם כול, אני רוצה לשבח את היושב-ראש הקודם והיושב-ראש הנוכחי של ועדת הכלכלה ואת צוות הוועדה, שעבדו קשה מאוד, כי זה חוק באמת קשה, באפן מהותי הוא קשה, כי אנחנו לוקחים כסף מאזרחי ישראל ונותנים לאנשים מסוימים זכות לבטא את דעתם, ומה לעשות שבמדינה של 7 מיליון אנשים יש לפחות 14 מיליון דעות? אז יוצא אפוא שלפעמים 3% מהאוכלוסייה, יש להם ביטוי בכלי התקשורת של 97%. המשחק 80–20 מוטה פה אפילו למשחק 3–97. הבעיה הזאת הובילה את המערכת, את הוועדה, לכל אורך החקיקה, כי גם כשבוחרים יושב-ראש, כשבוחרים מועצה, האנשים שנקבעים שם ושנבחרים שם הם אנשים שקובעים את סדר-היום הציבורי. אדוני יושב-ראש הכנסת ואדוני יושב-ראש הישיבה, דעו לכם שפעם כתב אדם בשם איתן הבר מאמר: המפיקות היורדות לחיינו. כל בוקר יושבות המפיקות בכלי התקשורת ולא יודעות איך למלא את התוכניות. רואים איזו ידיעה, עושים מזה נושא, וזה הופך לסדר-היום הציבורי במשך כל היום. ובעוונותינו הרבים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אגב, אעדכן אותך. סיון רהב-מאיר כתבה טור דומה ב"גלובס" – איך נקבע מי עולה לשידור. יש להם המחברת הקבועה לכל נושא. זה טור מרתק שהיא כתבה לפני חודשיים. היא מעדכנת את הטור של איתן הבר, או בשפה יותר חדשנית. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מדינה שלמה מדברת על מה שקובעים כמה אנשים שם, שלעתים הם עושים את זה בתום לב, אבל בדרך כלל יש להם הדעות שלהם, ואנחנו מממנים את זה. זה דבר יותר נורא מאשר ערוצים פרטיים או עיתונים פרטיים, ששם הבעלים מחליטים מה שהם רוצים. ולכן, מאוד חשוב בחוק הזה שהאנשים שייבחרו, גם המועצה וגם ועדת האיתור וגם האנשים שייקבעו, ידעו שיש להם ביד משאב ציבורי, שלא שייך לא להם ולא לאבותיהם, ואין להם ירושה. אבל בגלל השעה המאוחרת ובקשת החברים, אני לא רוצה להאריך ולספר על תלאות הציבור, בפרט הציבור החרדי, בקשר לרשות השידור והתקשורת כלל. אני רוצה להתמקד בכמה נושאים, כמה שאני יכול בקצרה. ראשית, רשת "מורשת". הבטיח יושב-ראש הוועדה שרשת "מורשת", שרצינו לצבוע בשבילו, כמו שצבעו בשביל רק"ע – רדיו ברוסית, צבעו 9 מיליון שקלים – רצינו שבמורשת ישראל, שזה כולל הרבה דברים – ודאי לא שידורים חרדיים – שיהיו 3 מיליון שקלים, והובטח שהדבר הזה יבוצע, ולא בוצע, לא נחקק ולא נכנס בהצעת החוק, וזה דבר שחסר. אם הייתי יודע שיש אפשרות בדרך ההסתייגות להכניס את 3 המיליון, הייתי עושה את זה. אפשר לעשות את זה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אולי היועצת המשפטית תגיד – אולי הדבר הזה, בתוך ההסתייגות שלי, להכניס – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני יושב-ראש הוועדה, אני לא חושב שזה אפשרי. אתה רוצה להחזיר את החוק לוועדה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא לא לא. אם אפשר לעשות את זה בהסתייגות. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אם יש הסתייגות – – – אני מוכן לתמוך בה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בכמה הסתייגויות שאני רואה פה אני לא רואה את זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני לא זוכר הסתייגות כזאת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל אתה יכול לעזור בהסתייגות אחרת, שכתוב שצריך להיות בעל תואר אקדמי, ואני רוצה שכל אזרח יוכל לעשות את זה. זו הסתייגות מס' 6. בסעיף 23 המוצע כתוב: "ובעל תואר אקדמי", "או יותר". אז אני מבקש שזה יימחק, ויוכל כל אזרח לקבל את התפקיד. זה דבר שהייתי יכול לעזור. אבל בעניין רשת "מורשת", אני לא יודע איך אפשר לעשות את זה כדי – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא בחוק הזה, כנראה. זה כבר סגור. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> היתה עוד הסתייגות שעלתה למליאה, אמרה היועצת המשפטית שזה יעלה למליאה מול נוסח הוועדה. זכור לך משהו כזה? אולי זה יכול לעזור לרשת "מורשת". בכל מקרה, לא ייתכן ולא צריך להשלים עם זה – היום בבוקר היה נושא שאני דווקא הסכמתי לו, של מעונות-יום. אמר שר בממשלה לשדרית: את והשידור שלך יגרמו להורדת החוק, ואתם מונעים מכל מיני מניעים. הוא לא צדק, כי אני חושב שהנושא היה מוצדק בעניין מעונות-היום, צדקה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אבל למעשה יש ביכולת השדרנים לקחת דברים, ויותר חמור – אפשר למנוע דברים ולא לדווח על דברים. יש המון נושאים שאנו רוצים שידווחו, ולא מדווחים, ויש נושאים שאנו רוצים שידווחו בהגינות, ולא מדווחים בהגינות, וכשאנחנו מבקשים תגובה, אומרים: תשלח פקס למערכת, וזה לא משודר, כך שכל הדברים האלה בכל רשות השידור עדיין לא סודרו. אבל אני מאוד מקווה שרוח המפקד, מה שנקרא, הרוח הטובה שיושב-ראש הוועדה וגם ראש הממשלה רצו, שרשות השידור לא תישאר איזו פינה קטנה של כמה אנשים, של 3% מהמדינה – הייתי באחד השידורים, אמרתי לשדרן: אתה מייצג רק 3% מהמדינה, אז הוא אומר: אבל אנחנו 3% האיכותיים. את זה אני לא רוצה לשמוע ברשות השידור. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מי אמר את זה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדם שאני מחשיב אותו מאוד. לא אגיד את שמו בפומבי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> חבר הכנסת אייכלר, בסעיף 24(ב1) נקבע – בזכות, אני חושב, הערה שלך, וזה כן נכנס לחוק – שבקביעת תנאי עבודתם של עובדי הרשות לא תהיה אפליה בין עובדי מחלקות שונות, ואז הדגשה: ובכלל זה של עובדי רשת "מורשת" של הרשות, לעומת רשתות רדיו אחרות. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון מאוד. זה היה במהלך הדיונים. אני זוכר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יישר כוח. <היו"ר אופיר אקוניס:> אז אתה יכול לוותר על כל ההסתייגויות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> יש הצעת חוק. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זהו, הגשנו, אני וחבר הכנסת אזולאי, לסמן 3 מיליון שקלים ל"מורשת". אני מבקש שהחוק הזה יקודם. לסיכום, אני רוצה לומר שוב שאני רוצה שעובדי "קול ישראל" ועובדי רשות השידור ידעו: זה לא ירושה של אבא שלהם ולא של אבא שלי. זה כסף של האזרח, ואם זה כסף של האזרח, כל אזרחי ישראל צריכים להיות מיוצגים, וודאי שאסור להם לפגוע בחלק מן האוכלוסייה, גם אם הם מאוד לא אוהבים את מעשיהם ואת אורחות חייהם. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת דב חנין, חמש דקות. אחר כך נעבור להצבעה. אתה, כמובן, מסיר את ההסתייגויות, נכון? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מוותר על כל ההסתייגויות, ושאר המסתייגים לא נמצאים. אז נעבור להצבעה בקריאה השנייה, ואחר כך – בקריאה השלישית. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> דב, אתה לוקח דוגמה מאייכלר – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אל תבנה על זה, השר שלום. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תשמע לי. תאמין לי. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> – – – הסתייגויות – שתי דקות. <היו"ר אופיר אקוניס:> תאמין לי. אני יודע על מה אני מדבר. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> ממוצע של שתי דקות. <היו"ר אופיר אקוניס:> תאמין לי. אל תבנה על זה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני נמצא קצת במצב מיוחד כאן. אני לא הייתי חבר בוועדה המשותפת שעסקה בחוק הזה, וחבר הכנסת כרמל שאמה הקדיש באמת הרבה מאמץ והרבה אנרגיה, כדרכו, לקידום החוק הזה. יש לי כמה הערות מהותיות לחוק, אבל אני נמצא במצב בעייתי, כיוון שבמקביל לחוק הזה התנהלו הדיונים ברפורמה בתכנון ובבנייה ולא היתה לי הזדמנות להגיע ולהגיש הסתייגויות. אדוני היושב-ראש, אני הייתי מצטרף להסתייגויות שהגישה סיעת מרצ, אלא שחברי מרצ אינם כאן, ולכן לא תהיה לי הזדמנות להצביע בעד הסתייגויותיהם. אני רוצה להעיר ארבע הערות. ההערה הראשונה נוגעת לנושא: השידור הציבורי הוא מערכת חשובה וחיונית. מול תרבות הרייטינג של השידורים המסחריים הפרטיים אנחנו צריכים שידור ציבורי ואנחנו צריכים שידור ציבורי הרבה יותר טוב ממה שיש לנו. מערכת השידור הציבורי דורשת רפורמה, והרפורמה שאנחנו צריכים היא הרפורמה שתקדם שידור ציבורי יותר פתוח, יותר דמוקרטי, יותר משתף ויותר עצמאי. יש כל כך הרבה יוזמות, יש כל כך הרבה אנרגיה בציבור הישראלי, שהיו יכולות למצוא ערוץ נהדר במערכת טובה, אפקטיבית, יעילה, פתוחה ודמוקרטית של שידור ציבורי. למרבה הצער, זה איננו המצב. כאן אני מגיע להערה השנייה. אחת הבעיות הגדולות של השידור הציבורי היא הכפיפות שלו, הנמשכת בדרכים ובמנגנונים שונים, לממשלה. גם בהצעת החוק הזו, למרבה הצער, הכפיפות הזאת נשארת. יותר מדי נושאים תלויים באישורה של הממשלה. אני לא חושב שהממשלה צריכה לאשר. אני לא חושב שהממשלה צריכה לקבוע. אני לא חושב שהשידור הציבורי צריך להיות שידור ממשלתי. אני חושב שצריך להיות שידור ציבורי עצמאי. יש מודלים מצוינים לדבר הזה בעולם. אני הייתי מציע שזה הכיוון שאנחנו נלך אליו. בהצעת החוק הזו אני רואה עדיין מנגנונים של פוליטיזציה, וברשות השידור, כפי שאנחנו מכירים אותה, ישנה גם היום פוליטיזציה מסוכנת. ישנה השתלטות של לשכת ראש הממשלה על מערכות השידור הציבורי, ואפילו לחצים על מי יהיה קריין ומי לא יהיה קריין, מי ידבר ומי יהיה עורך ומי לא יהיה עורך, מה יהיו התכנים ולמה עשו שידור חי מהפגנת הענק של המחאה החברתית שהיתה בקיץ – דברים חמורים, מסוכנים, מיותרים. אנחנו לא מעוניינים בהתערבות ממשלתית בתוך השידור הציבורי, לא במישרין ולא בעקיפין: לא במישרין, באמצעות התערבותו של האיש הפוליטי, אבל גם לא בעקיפין, בדרכים שאנחנו ראינו בחודשים האחרונים באמצעות מי שהממשלה או שרים בממשלה מינו לייצג אותם. נקודה שלישית, נקודה כואבת במיוחד – ייצוג האוכלוסייה הערבית. אני מצטער על כך שבחוק כל כך ארוך ומורכב, עם מנגנוני ייצוג שונים, רבים ומגוונים, לא נמצא מקום לנציג אחד, נציג אחד, מינימום שבמינימום, של המיעוט הערבי במדינת ישראל, בזמן שרשות השידור בוודאי צריכה לשקף, לשדר ולדבר גם אל הערבים אזרחי ישראל. אדוני היושב-ראש, הדבר הזה מצער. הדבר הזה הוא נסיגה אחורה בהשוואה לחקיקה ישראלית אחרת ובהשוואה לנורמה שמוכנסת יותר ויותר לתוך המערכת שלנו, של הבטחת ייצוג לאוכלוסייה הערבית. נקודה רביעית ואחרונה נוגעת לתחום היצירה הישראלית והיוצרים. אני חושב שאחד מתפקידיו המרכזיים של השידור הציבורי קשור להבטחת מקומה של היצירה הישראלית התרבותית, היצירה הקולנועית, היצירות הנוספות, וזהו תחום שאנחנו צריכים לחזק אותו, לפתח אותו ולקדם אותו בתחום השידור הציבורי. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה לך. תודה רבה, אדוני. כשתתקרב למקומך, נעבור להצבעה שהיא לא פחות מהצבעה היסטורית, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, בניגוד לכל אמירה של כל מיני פסימיסטים שהיו בבית הזה, בוועדה, גם בקריאה הראשונה וגם בדיונים בנושא החוק הזה ובנושא רשות השידור – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, זה נכון. הצעת חוק רשות השידור – אין הסתייגויות, משום שהמסתייגים לא – אנחנו עוברים לקריאה השנייה. המסתייגים לא נמצאים. <זאב אלקין (הליכוד):> גם הם חשבו שזו היסטוריה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> איפה הגיוס? איפה הגיוס? הצבעה מס' 42 בעד סעיפים 1–40 – 10 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–40 נתקבלו. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, עשרה תומכים, מתנגד אחד ואין נמנעים. הצבענו כמקשה אחת, כמובן, על הצעת הוועדה. ברשות היושב-ראש, אנחנו נעבור לקריאה השלישית. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים לקריאה השלישית של הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 27). הצבעה מס' 43 בעד החוק – 10 נגד – 1 נמנעים – אין חוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, עשרה תומכים, מתנגד אחד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 27) עברה בקריאה שלישית, והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. נא להודיע לחבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס, שהיה מאוד סקפטי, אדוני היושב-ראש – שהדבר לא יקרה. אולי הוא צופה בנו, אבל אם לא, אולי אתה מתנדב להתקשר אליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> יעבירו את זה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נעביר לידיעתו. הוא יתעדכן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מאמין שהוא מתעדכן מעת לעת. <הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012> [מס' מ/666; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27366; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה). יציג את החוק חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, לפני שאני מתחיל את הדברים הכתובים לגבי הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012 – כמה פעמים, אדוני היושב-ראש, אתה או סגנים אחרים או היושב-ראש נאבקים עם הצד הזה של המליאה כנגד טענות, צעקות והתרסות על יוקר המחיה, על מחיר הדלק, על מחיר המים, על מחיר החשמל וכמה אנשים מסכנים יש. הגדילה לעשות יושבת-ראש האופוזיציה, ויום אחד הקריאה מכתב של זוג צעיר עם פירוט החשבונות שלו. היום, כשמגיעה הצעת חוק – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> של צעירה ששוקלת לרדת מהארץ. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. והיום, כשמגיעה הצעת חוק שמעבירה באופן ברור בכל שנה כ-80 מיליון ש"ח סיוע ברכישת חשמל, מוצר כל כך בסיסי, לא פחות מדלק ואפילו יותר מדלק – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – סבסוד של 80 מיליון ש"ח בחשמל למשפחות הכי חלשות במדינת ישראל, והם – אף אחד מהם לא נמצא פה. אף אחד מהם לא הסכים לדחות את סידורי הפריימריס שלו – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אבל במקום שהם נמצאים הם מדברים על זה – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – או את הסידורים האחרים. אבל כשנחזור לכנס הבא ויהיו ביום שני הצעות אי-אמון, הם יעמדו כאן ויצעקו על ראש הממשלה ועלינו: אתם לא עושים כלום, אתם לא עושים כלום. רואים מי לא עושה כלום ומי עכשיו נשאר פה כדי לעשות. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), כאמור, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק משק החשמל, התשנ"ב–1996, קובע בסעיף 60(ד11) שבו, כי שר האנרגיה והתשתית – כתוארו אז – ושר האוצר, בהתייעצות עם הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל ועם רשות החברות הממשלתיות, רשאים, בצו, לדחות מועדים שונים לעניין רשיונות לחברת החשמל לישראל בע"מ, הנקובים בכמה סעיפים קטנים של סעיף 60 לחוק, לתקופות שלא יעלו על שנה אחת בכל פעם, אם נוכחו כי הדבר חיוני לקידום מטרות החוק. בהתאם לסעיף המסמיך, צו זה טעון אישור של ועדת הכלכלה של הכנסת. כבוד היושב-ראש, ב-19 בדצמבר 2011 העביר אלי שר האנרגיה והמים בקשה לקבלת אישורה של ועדת הכלכלה לצו משק החשמל (דחיית מועדים לפי סעיף 60(ד11) לחוק), התשע"ב–2011. <היו"ר אופיר אקוניס:> כל כך מוקדם? כשאני הייתי העבירו לי יום לפני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אה, העבירו לך יום לפני? <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, גברתי המנהלת, מנהלת הוועדה זוכרת את הרשיון להמשך הפעולה של חברת חשמל, יום לפני שעמד הרשיון לפוג, ואז שאלו: מה רציתם, שלא נאשר את הרשיון? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אז אצלך יום לפני, אצלי נתנו עשרה ימים. <היו"ר אופיר אקוניס:> עשרה ימים, יפה, התקדמו. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> בקשת הדחייה היתה לתקופה של שנה, מ-1 בינואר 2012. דהיינו, הבקשה הגיעה ימים ספורים, כפי שהבנת מהר וכפי שקרה גם לך, לפני מועד פקיעת הרשיונות בסוף השנה. אזכיר כי פנייה לוועדה לקבלת אישורה לדחיית מועדים הפכה למעין ריטואל קבוע, שכמה ימים לפני המועד שבו פוקעים כל הרשיונות פונים לוועדה ומבקשים את אישורה. הליך זה, כך הובא לידיעתי, נעשה כבר כמה פעמים, אם בחקיקה ראשית ואם בחקיקת משנה. ברור כי בהליך זה, שבו הופכים את הוועדה, על-כורחה, לחותמת גומי, יש כדי לפגוע במעמדה של הכנסת ובתפקידה כרשות מפקחת על הממשלה, ולפיכך, במסגרת הדיון שהתקיים בוועדה הסכמתי לאשר דחיית מועדים רק עד ליום כ"ג בניסן התשע"ב, 15 באפריל 2012, ודרשתי תיקון בחקיקה ראשית של חוק משק החשמל. כתוצאה מכך, הממשלה הגישה את הצעת החוק הנוכחית, שבה הוצע לבטל את הצורך באישור של ועדת הכלכלה להארכת המועדים הנקובים בחוק. חשוב להזכיר כי דחיית מועדים משמעותה המשך דחיית הרפורמה במשק החשמל ובחברת החשמל. נוסחה המקורי של הצעת החוק אשר הוצע על-ידי משרד האנרגיה והמים לא התקבל, שכן למעשה הוא היה מאפשר לדחות בחקיקת משנה את יישום הרפורמה שעוגנה בחוק של הכנסת לפני שנים רבות, כל זאת ללא הגבלת זמן וללא פיקוח פרלמנטרי. בהתאם להצעתי, וכדי לא לפגוע באספקת החשמל הסדירה, תוקנה הצעת החוק כך שהמועדים הנקובים בסעיף 60(ד4)(2) ו-(4) ובסעיף 60(ד8)(1) לחוק יוארכו בשנה נוספת עד ליום – זה לא שנה, זה כמה חודשים – עד ליום י"ט בטבת התשע"ג, 1 בינואר 2013. ובנוסף, ניתן יהיה לדחות מועדים אלה בצו בשנה נוספת אחת בלבד, עד ליום כ"ט בטבת התשע"ד, 1 בינואר 2014, תוך הותרת הפיקוח הפרלמנטרי על כנו. בתקופה זו, כך הובטח לוועדה, תגבש הממשלה הצעת חוק חדשה, שבה יובהרו, כך אני מקווה, תוכניות הממשלה בקשר לביצוע הרפורמה וההסדרים המתחייבים במשק החשמל. במהלך דיון, אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר, אם אינני טועה, שעסק במחירי החשמל, נשאלו נציגי רשות החשמל וחברת החשמל שאלה בדבר מידת הביצוע של הוראה שקיימת בחוק לאספקת חשמל מוזל לאוכלוסיות נזקקות. חקיקה ראשית משנת 2007 קובעת ש-1.5% מסך צריכת החשמל בישראל יסופק לצרכנים נזקקים בהנחה של 50%, עד לצריכה של 800 קילוואט-שעה בחשבון דוח חודשי. מדובר בהנחה של מעל 200 ש"ח, בין 200 ל-250 ש"ח, למשפחה. התשובה היתה מדהימה. ציפיתי לשמוע מידת ביצוע של 90%, 80%, 70%, 60%, 50%, בתקופה שכולם זועקים ומחפשים איך לעזור. אז קשה, אני יודע, לשכנע את האוצר בחקיקה חדשה, אבל החקיקה קיימת. 50% – אפילו מחצית, לכדי מחצית לא הגיעו. אמרו 40%, ככה בלי להתבייש. זה אומר שמעל 100,000 משפחות יכולות לקבל את הסבסוד שמגיע להן על-פי חוק ולא מקבלות מאז שנת 2007. כאן אמרנו, מאחר שהסמכות נכון להיום היתה נתונה לשרים, לממשלה, בלי קשר לכנסת, לקבוע אילו אוכלוסיות יקבלו, מתי וכמה, אמרנו להם: זו הזדמנות. ברגע שפתחנו את חוק החשמל, בואו נשנה אותו, לא רק למועדים, לדחייה שאתם רוצים, אלא גם לסיוע לאוכלוסיות הנזקקות. נכון להיום, לפני השינוי שאנחנו הולכים להעביר, מי שמקבלים את ההנחה אלה קשישים שמקבלים קצבת זיקנה בתוספת גמלת הבטחת הכנסה, וכן כל מי שמקבל תגמולים כנכה נצרך או כנכה נזקק לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז, או לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד–1954. הוועדה גיבשה שורה של קבוצות נוספות שהחל מכניסת החוק לתוקף יזכו לקבל חשמל מוזל: נכים המקבלים שר"מ, מדובר על כ-17,000, אם אינני טועה, סך הכול, שמקבלים קצבת שירותים מיוחדים בשל היותם תלויים בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום-יום ברוב שעות היממה או התלויים לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום-יום בכל שעות היממה. אלה אנשים שבדרך כלל זקוקים לחשמל לפעולות עודפות לצרכים שלהם, החל בחימום הרגליים כתוצאה מהנכות דרך פעולות אחרות. הקבוצה השנייה, אדוני היושב-ראש, ילדים נכים. כ-8,600 ילדים נכים בנכות קשה התלויים לחלוטין בעזרת הזולת או זקוקים לטיפול רפואי מיוחד, לרבות ילדים שמונשמים 24 שעות ביממה, ילדים שמקבלים הזנה תוך-גופית. אלה מקרים קשים ביותר. הקבוצה השלישית, קשישים המקבלים גמלת סיעוד בשל היותם תלויים לחלוטין בעזרת הזולת. מדובר בכ-30,000 קשישים שלא נמצאים בבתי-אבות או בדיור מוגן אלא בביתם, שהם סיעודיים וזקוקים לעזרה, הם יזכו לעזרה בזכות החוק שאנחנו מעבירים היום. חיילים בודדים, קרוב ל-3,000 חיילים בודדים שהצבא משכיר להם דירה או מסייע להם בשכירות של דירה, אבל ההוצאות הנוספות – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא צריך להכביר מלים לגבי חייל בודד שכל עזרה היא בשבילו דבר גדול. קבוצה חמישית, חד-הוריות, אם חד-הוריות, כאלמנות צה"ל, שלא מבחירה, או חד-הוריות שאף פעם לא נישאו אלא הקימו משפחה בכל מיני אמצעים מודרניים, תהליכים מודרניים, או חד-הוריות מבחירה, שהתגרשו, התחתנו והתגרשו – אלה חד-הוריות מבחירה. <היו"ר אופיר אקוניס:> או אמצעים ישנים. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> חד-הוריות מבחירה שמקבלות הבטחת הכנסה ויש להן שלושה ילדים יקבלו את העזרה הזו; חד-הוריות שלא מבחירה, גם עם שלושה ילדים, יקבלו את העזרה הזו. משפחות המקבלות הבטחת הכנסה עם ארבעה ילדים ויותר – יש 12,000 משפחות כאלו – משפחות מרובות ילדים, ברוכות ילדים, שהן מקבלות כבר הבטחת הכנסה מהמדינה אבל כל עזרה תסייע להם. וההבדל בין הסיוע הזה לסיוע הכספי האחר למשפחות קשות, משפחות לפעמים במצוקה, שכשאב הבית מקבל את הכסף לא בטוח שהוא יעשה בזה שימוש למוצרי יסוד שהילדים חייבים בהם; כשאתה נותן סיוע ישירות לחשמל אתה יודע שיהיה יותר קל לחמם את הילדים ולבשל וכל מה שצריך ושיהיה להם חשמל סדיר בבית. <היו"ר אופיר אקוניס:> מה יהיה מנגנון ההפחתה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> סליחה? <היו"ר אופיר אקוניס:> איך זה יהיה? הכסף יוחזר פעם ברבעון? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הכסף כל חודש בחשבון מזוכה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אה, מייד. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כל חודש בחשבון מזכה. מה שאתה קורא "ברבעון", האוצר כמובן – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, שר האוצר הגיש הסתייגות. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, הגיש הסתייגות. הסתייגות מאוד מוזרה. <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא לא נמצא אז הוא לא – שר האוצר לא נמצא ולכן תגובתו לא תידון. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> שר האוצר נמצא בהמבורג – מהמבורג בגרמניה ביקש להילחם בהצעה הזו ולהגיש הסתייגות. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז, הוא – הוא לא פה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הוא לא פה, כן, הוא שלח מכתב. <היו"ר אופיר אקוניס:> אין מכתב, הוא לא נמצא, מה? אני לא ראיתי – הסתייגות לא תהיה, הוא לא נמצא. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אוקיי. <היו"ר אופיר אקוניס:> השר לא נמצא. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני דיברתי עם נציגי השר, הם אמרו שהם יורידו את ההסתייגות. <היו"ר אופיר אקוניס:> גם ככה הוא לא נמצא, השר לא נמצא. <רוברט טיבייב (קדימה):> אני יודע, מבחינה טכנית הם לא הספיקו לעשות את זה. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז, לא נמצא, אין הסתייגות. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> טוב אבל שלא ניפול בזה, שנקבל חוות דעת משפטית שלא צריך להצביע על ההסתייגות, שלא יהיה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> ודאי שלא צריך. השר לא נמצא, מה? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> לדעתי דנים בהסתייגויות – – – לא נמצא, כי יש נציג של הממשלה. זאת דעתי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> להצביע ולהפיל. <היו"ר אופיר אקוניס:> ויש לך – אתה מסתייג או משהו? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> אני לא מסתייג, אבל אם יש, אתה יכול להצביע ולהפיל אותה, אבל כבוד היועץ המשפטי – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נכון, אנחנו נפיל את זה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תראה, בשעה 15:30 הגיעה ליועץ המשפטי של ועדת הכלכלה הסתייגות. אנחנו לא קיבלנו מאז הסרה, אני מציע להצביע למען הסר ספק ולמען – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> למה הסתייגות שר שונה מהסתייגות של חברי כנסת? <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> מכיוון שיש נציג של הממשלה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אוקיי, ואתה מייצג את הממשלה כרגע. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> השר לא מציג את זה באופן אישי, הוא מציג את זה בשם הממשלה. יש פה נציג של הממשלה ולכן הממשלה קיימת, אבל צריך לבדוק את זה עם היועץ המשפטי. <היו"ר אופיר אקוניס:> אוקיי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מבקש להצביע על ההסתייגות, שלא יהיה שום ספק בתקינות של ההליך. <היו"ר אופיר אקוניס:> אין שום בעיה, נצביע על ההסתייגות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אין בעיה, אין בעיה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל אני אסביר, מאחר – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מודה לך, השר שלום, אני למדתי משהו. בבקשה, אתה יכול להמשיך. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – מאחר שהיו בערך 120,000 מכסות פנויות, אבל האוצר אמר: אתה תמוטט לנו את כל שיקולי תקציב המדינה ואת כל השלכות הרוחב, אמרתי: תשמע, כדי להריץ את זה וכדי לא להתווכח, לא נמצה את כל 120,000 המכסות הפנויות, ניקח טווח ביטחון, אפילו לטווחים שדומים לאי-מימוש הביצוע של ההוראה שקיימת בחוק, ומיצינו, לדעתי, משהו בסביבות – בין 70,000 ל-80,000 מכסות, וקבענו הוראה בחוק שבכל רבעון יחושב סך הסבסוד, ואם סך הסבסוד מתקרב לגבול, הקבוצה האחרונה שהוכרזה כאן בחוק תיגרע. אין סיכוי שנגיע לגבול הזה, זה היה רק כדי שהאוצר יפסיק לתקוף את ההצעה הזו בוועדה. אני חושב שאנחנו עושים דבר גדול. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני יודע מה זה לעזור לאנשים – יצא לי בחיים, במיוחד לקראת ערב חג הפסח, לעזור לכל מיני עמותות או לארגן יחד עם חברים עזרה לזולת – ואתה צריך לאסוף משאבים. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה אותו סוג משפחות ואותה אוכלוסייה. כמה קשה לאסוף את המשאבים, כמה קשה אחרי זה לחלק את זה. פה, בהחלטה אחת, בערנות של ועדה, מצב חוק קיים, אנחנו עוזרים במיליוני פעמים – זה 80 מיליון בשנה, זה עד סוף 2013, זה 120–140 מיליון שקלים עזרה לאוכלוסיות הנזקקות. <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> זו הבשורה האמיתית של הכנסת בסיום הכנס – חברתית. וכשכל חברינו מהצד הזה, לצערי, לא נמצאים לעזור כדי להפיל את ההסתייגות של האוצר. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. ובכן, להצעת החוק – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כמובן, אני ממליץ להפיל את ההסתייגות של האוצר. <היו"ר אופיר אקוניס:> יפה. להצעת החוק, כפי שהודעתי, לסעיף 1 אין הסתייגויות. לסעיף 2 – הסתייגות שר האוצר שלא נמצא. שר האוצר מציע למחוק את הסעיף. ובכן, אנחנו נצביע על ההסתייגות. פשוט נצביע קודם על ההסתייגות. ובכן, מי בעד ההסתייגות ומי נגד? <היו"ר ראובן ריבלין:> של מי ההסתייגות? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> של שר האוצר. <היו"ר אופיר אקוניס:> זו הסתייגות הממשלה, אדוני היושב-ראש. <קריאה:> לא הממשלה, שר האוצר. <היו"ר אופיר אקוניס:> הסתייגות שר האוצר. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – אין נגד – 10 נמנעים – אין ההסתייגות של שר האוצר לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, בעד ההסתייגות – אין, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה – – – נכון, אנחנו בקריאה השלישית. ובכן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), עכשיו בקריאה השלישית. הצבעה מס' 45 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), עבר בקריאה השלישית, והוא ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אומרת המזכירה שבהפלת ההסתייגות לסעיף 2, בעצם זאת אנחנו אישרנו בקריאה השנייה, כאשר הפלנו את ההסתייגות. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55) (רשיון לשירות מודיעין), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/456).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55) (רשיון לשירות מודיעין), קריאה ראשונה; של חבר הכנסת – ההצעה שלך? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> לא, זו הצעה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> גם פה? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אני מציג אותה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה מציג אותה, תציג. בבקשה, של מי הצעת החוק? <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> אמנון כהן. <היו"ר אופיר אקוניס:> של חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מדובר בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55), שהוכנה בוועדת הכלכלה לקריאה ראשונה. ההצעה בעיקרה עוסקת בפתיחה לתחרות של כל שירותי המידע לגבי מספרי טלפון, שהיום בדרך כלל כלואים במונופול של 144 – מותג מאוד ידוע, אבל מותג מונופוליסטי. ועדת הכלכלה, יש לה קו ברור של פתיחה לתחרות של כל שירות שאין סיבה שלא יהיה פתוח לתחרות. ולכן, על הצעת החוק הפרטית הזו, של אמנון כהן, שלא נמצא כרגע להציג אותה, התקיימו כמה ישיבות. יש בה מורכבות מסוימת, אבל לבסוף הגענו לנוסח שהיה מקובל לקריאה ראשונה, ואם יצטרכו התאמות נוספות, הוסכם שאלה יבוצעו לקראת הקריאה השנייה והשלישית. ההצעה, כאמור, נועדה לקדם את התחרות בתחום שירותי המודיעין, לעודד גורמים נוספים להיכנס לפעילות בתחום, להרחיב את מגוון השירותים, ובכלל זה את סוג המידע שניתן לקבל באמצעותם, והכול בהתאם להוראות החוק המוצע ובכפוף לצורך להגן על הזכות לפרטיות. אין ספק שזה גם יוזיל את השירות וישפר את השירות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת זאב, בבקשה, אתה ביקשת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתה לא – מוותר. מוותר. חבר הכנסת בן-ארי, שגם ביקש, לא נמצא. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה הראשונה. נא להצביע – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55). <קריאה:> עכשיו זה הסעיף האחרון? <היו"ר אופיר אקוניס:> זה הסעיף שלפני האחרון. הצבעה מס' 46 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55) (רשיון לשירות מודיעין), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, בעד הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 55) (רשיון לשירות מודיעין), הצביעו שבעה, אין מתנגדים, אין נמנעים, וההצעה תעבור לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32), התשע"ב–2012> [מס' כ/409; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 22305; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן – בבקשה, אדוני, חבר הכנסת שאמה, גם זה שלך? זה לא. זה קריאה שנייה ושלישית כבר; בבקשה – (תיקון מס' 32), התשע"ב–2012. ולאחר מכן, טוב, לא חשוב, קודם נסיים עם זה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – כץ, מה קרה עם זה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא. אנחנו – זה חוקים בסגנון שונה, חבר הכנסת מיכאלי. ועדת כלכלה זה חוקים אחרים, ועדת העבודה והרווחה – אנחנו לא מתחרים. איזה תיקון אנחנו עכשיו מציגים, כבוד היושב-ראש? <היו"ר אופיר אקוניס:> עכשיו את תיקון מס' 32. עכשיו זה תיקון מס' 32, מייד אחרי זה תיקון מס' 33, וזה הסעיף – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברת הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בהתאם לסעיף 14ו לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, בעסקאות לרכישת טובין, סוגי טובין, שירותים או סוגי שירותים, שקבע שר התעשייה, המסחר והתעסוקה – בתקנות לפי אותו סעיף – רשאי צרכן לבטל את הסכם הרכישה בתוך תקופה שנקבעה ולקבל החזר כספי. תקנות אלה אף קובעות כי העוסק רשאי לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הטובין או מערך השירות או 100 שקלים חדשים לפי הנמוך מביניהם. במקרים רבים צרכנים מבקשים לבטל עסקאות שאינן כלולות בתקנות האמורות או שמועד ביטול העסקה נעשה לאחר תום המועד המזכה בהחזר כספי, והם מקבלים מהעוסק שובר זיכוי. כאמור, הזיכוי הכספי ניתן לצרכן או משום שהתקנות אינן חלות על אותן עסקאות, או משום שהמועד לקבלת ההחזר חלף או משום שהעוסקים אינם מחויבים לפי התקנות להחזיר את מלוא התמורה, וצרכנים מעדיפים לקבל שובר זיכוי על כל הסכום ששילמו. עד היום, אופן הנפקת שוברי זיכוי אלה והמגבלות אשר היו מוטלות על מימושם היו נתונים להחלטת העוסק בלבד. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע כמה הסדרים: שוברי הזיכוי יודפסו או ייכתבו באופן שימנע את מחיקת הכתוב בהם, והסכום הנקוב בשובר הזיכוי יהיה הסכום ששולם בעת ביצוע העסקה, גם אם מחיר הטובין בעת קבלת השובר ירד. כמו כן, מוצע לקבוע כי שובר הזיכוי יהיה תקף לשנתיים לפחות מיום מסירתו לצרכן. בנוסף, מימוש שובר הזיכוי לא יותנה בהצגת החשבונית שניתנה לצרכן בעת ביצוע העסקה המקורית ולא יהיה תוקף לתנאים המגבילים את אפשרות המימוש של שובר הזיכוי, לרבות לעניין מימוש במכירה מיוחדת, וזאת בכפוף להוראות לעניין סייגים ואופן המימוש של שוברי הזיכוי שאותן השר הוסמך לקבוע בתקנות. בנוסף, אדוני היושב-ראש, מוצע לחייב עוסקים לציין את תוקף שובר הזיכוי, את האפשרות להשתמש בו ללא תנאים מגבילים או בסייגים, כפי שקבע השר, על גבי השובר עצמו, באותיות ברורות ובהבלטה מיוחדת. הצעת החוק אף קובעת, כי אם צרכן ירצה לממש שובר זיכוי לרכישת טובין או שירותים שמחירם נמוך מהסכום הנקוב בשובר הזיכוי, וההפרש לא עולה על 5% מהסכום הנקוב בשובר או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם, הוא יהיה זכאי לקבל את העודף במזומן. עוד מוצע להחיל את כל ההוראות בתיקון המוצע גם על שובר מתנה. חברי הכנסת, את הצעת החוק הזאת יזמה חברת הכנסת רונית תירוש, ואני רוצה לברך אותה על יוזמתה ועל נחישותה להעביר ולהשלים את החקיקה. אין לי ספק שמדובר בהצעה צרכנית חשובה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אני מבקש שתאשרו אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. בהצעת החוק הבאה, האחרונה של ועדת הכלכלה, אני אודה באופן מרוכז. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> על כל ההצעות. <היו"ר אופיר אקוניס:> ללא ספק. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר אופיר אקוניס:> בהחלט. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. תחזור, אדוני, למקומך, ואנחנו נצביע. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני יכול להפעיל? אתה מגיע? אתה בדקת את זה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32). הצבעה מס' 47 בעד סעיפים 1–2 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אופיר אקוניס:> האם להמשיך לקריאה השלישית? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו נצביע גם בשלישית. הצבעה מס' 48 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית והוא ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אופיר אקוניס:> כדי להסיר ספק אנחנו נצביע מחדש על הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה) בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אוקיי, עכשיו אנחנו כבר את ההסתייגות הפלנו. בבקשה. אז אנחנו על שם החוק נצביע כהצעת הוועדה – אין הסתייגויות. נפעיל בבקשה. הצבעה מס' 49 בעד שם החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר אופיר אקוניס:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. שם החוק התקבל כנוסח הוועדה. האם להצביע גם על ההסתייגות? לא? כן להצביע על ההסתייגות? לסעיף 2. לסעיף 1 אין הסתייגויות ואנחנו מצביעים עכשיו כנוסח הוועדה. עוד לא על ההסתייגות. אנחנו על סעיף 1. הצבעה מס' 50 בעד סעיף 1 – 8 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אופיר אקוניס:> שמונה בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. סעיף 1 נתקבל כנוסח הוועדה. עכשיו אנחנו מצביעים על סעיף 2 ועל ההסתייגות של שר האוצר. אנחנו נצביע מחדש – מי בעד ההסתייגות ומי נגדה. זאת ההסתייגות של שר האוצר. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 8 נמנעים – אין ההסתייגות של שר האוצר לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, בעד – 1, שמונה מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה. עכשיו אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 52 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר אופיר אקוניס:> סעיף 2 כנוסח הוועדה התקבל ברוב של תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. הסתיימה הקריאה השנייה. אנחנו נעבור לקריאה השלישית של הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה). נא להצביע. הצבעה מס' 53 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אופיר אקוניס:> ובכן, עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה) התקבל בקריאה השנייה והשלישית – זאת הקריאה השלישית – וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2012> [מס' כ/424; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 24627; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו עוברים לסעיף האחרון על סדר-היום: תיקון מס' 33 להצעת חוק הגנת הצרכן. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, כרמל שאמה-הכהן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברת הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2012, שיזמו חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יריב לוין ואנוכי, ועניינה הוא שליחת דוח פירוט חיובים שנתי לצרכן. בהצעת החוק מוצע לתקן את סעיף 13ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, כך שעוסקים המתקשרים עם צרכן בעסקה מתמשכת יהיו חייבים לשלוח לצרכן, במהלך חודש מרס של כל שנה, דוח ובו פירוט החיובים שבהם הוא חויב במסגרת העסקה המתמשכת בשנת הכספים שחלפה, לרבות חיובים נלווים לעסקה, דוגמת חיוב מנוי על שירותי כבלים או לוויין המשלם בעסקה המתמשכת עבור שירות VOD בשל הזמנת סרט. בדוח יפרט עוסק גם את הסכום הכולל של אותם חיובים וכן את יתרת החובות המתייחסים לאותם חיובים שהצרכן לא שילם עד מועד משלוח ההודעה. עוד מוצע לקבוע, כי אם עוסק יטען כי לצרכן חוב נוסף המתייחס ליתרת החובות שהיה עליו לכלול בדוח השנתי, הנטל להוכיח חוב כזה יוטל עליו, כלומר על העוסק. עוד נקבע כי פירוט החיובים השנתי הראשון יישלח לכתובתו הרשומה של הצרכן. משלוח ההודעה בדרך ממוחשבת, באמצעות הדואר האלקטרוני או דרך מסך הטלוויזיה, יתאפשר רק לאחר משלוח פירוט החיובים הראשון ולאחר שהצרכן נתן את הסכמתו המפורשת למשלוח בדרך הממוחשבת המסוימת. בהקשר זה אציין, כי לאור מקרים שהובאו לידיעת הוועדה, ובהם למשל משלוח הודעת התשלום דרך מסך הטלוויזיה בלי שהצרכן ידע כי הודעה כזו נשלחה לו, החליטה הוועדה לתקן את הוראות הסעיף הנוגעות למשלוח הודעות בדרך ממוחשבת ולקבוע כי תידרש הסכמה מפורשת מצדו של הצרכן גם לאופן המשלוח ולא רק לעצם השליחה הממוחשבת, כפי שניתן היה להבין עד עתה. הוועדה החליטה להחריג מהחובה לשלוח פירוט חיובים עסקאות מתמשכות למכירת טובין שהתשלום בהן קבוע, אחיד ובלתי תלוי בהיקף הצריכה של הצרכן, כדוגמת עיתונים, בשל העובדה כי בעסקאות מסוג זה הצרכן מודע הן לסכומי התשלום והן לקבלת הטובין, ולפיכך פוחת הצורך בפירוט החיובים השנתי. אדגיש כי במידה שהצרכן יבקש לקבל פירוט חיובים כאמור בעסקאות מסוג זה, תחול על העוסק החובה לשלוח לו דוח כאמור. עוד ניתנה לשר התמ"ת הסמכות להחריג מתחולת החוק סוגי עוסקים כפי שיקבע בתקנות באישור ועדת הכלכלה, כמו עסקים קטנים. תחילתה של החובה לשלוח פירוט חיובים שנתי תהיה בשנת 2013, כלומר, תתייחס לחיובים של הצרכן בשנת הכספים 2012, ותחול גם על עסקאות שנחתמו ערב תחילתו. להצעת חוק זו, שלא רק תקל על צרכנים ביחסיהם עם העוסקים, אלא גם תמנע את הצורך לשמור כמויות נכבדות של חשבונות וחשבוניות, לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לקבלה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. זו הצעת החוק האחרונה להיום, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לכנס. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> וגם לכנס? צודק. ואני רוצה גם להודות להרכב המופלא של ועדת הכלכלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מיהו? תפרט. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> מה, כבר לא יודעים בעל-פה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אוקיי. אז בראשות הוועדה – מנהלת הוועדה גברת לאה ורון; היועצת המשפטית – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המשנה ליועץ המשפטי לכנסת. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתה רואה איך אני יודע מה אתה אוהב? – – עורכת-הדין אתי בנדלר; עורכת-הדין דפנה ברנאי, הממונה על נוסח החוק בלשכה המשפטית, שידה בכל הצעות החוק הנדונות בכנסת ועובדת – כך הובא לידיעתי – לילות כימים, פשוטו כמשמעו; עורך-דין איתי עצמון, שגם נמצא אתנו כאן. ואני רוצה להגיד לך שהעומס בשבועיים האחרונים על אנשי ועדת כלכלה, ואני לא מדבר על החברים, לא על היושב-ראש – על הצוות – היה, הגיע עד כדי בלתי נסבל, ואני הרגשתי, ברגעים לא מועטים, ממש לא נעים מהם, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר להעביר קצת חומר לוועדות אחרות. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני הצעתי להם לפצל את ועדת כלכלה לכמה ועדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> ועדת הכלכלה היא חובקת עולם, אפשר לפעמים לוותר לוועדת הכספים על איזה דיון או – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל הכול נגמר טוב, גם אם חלק היה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין, אין מה לדבר שהוועדה פעלה לעילא ולעילא. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גם לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אין לנו הסתייגויות לחוק זה ולכן מקשה אחת אנחנו נצביע עליו בקריאה שנייה – משם החוק ועד אחרון הסעיפים. נא להצביע, חברי הכנסת, בקריאה שנייה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33). נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע. נא להצביע. הצבעה מס' 54 בעד סעיפים 1–2 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שבקריאה שנייה עברה הצעת החוק. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33) מוכנה לקריאה שלישית. אדוני היושב-ראש, נצביע בקריאה השלישית? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ברור. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33). נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע. נא להצביע. הצבעה מס' 55 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33) עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בטרם אסיים את הכנס, כנס החורף של המושב השלישי של הכנסת, אבקש להודיע לחברי הכנסת ולממשלה שבכוונתי להמליץ לפני נשיאות הכנסת שהבחירות של הכנסת למבקר המדינה הבא עלינו לטובה יתקיימו בשבוע השלישי של חודש מאי, בין התאריכים 14 ו-16 במאי – או ביום שני או ביום שלישי או ביום רביעי – בתיאום שנקבע, קרוב לוודאי שביום שני או ביום רביעי; פירושו: או ב-14 או ב-16 במאי. זאת כוונתי, וכך עלי להודיע בהתאם לתקנון ולחוק, ולחוק מבקר המדינה. הודעה זו גם תישלח לכל אמצעי התקשורת על מנת שכל חברי – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> המבקר הנוכחי יודע מזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המבקר הנוכחי, אין לו say בעניין הזה. אנחנו מחויבים על-פי החוק. אבל המבקר הנוכחי יודע שאנחנו לא יכולים אלא – לא פחות מ-90 יום ולא יותר מ-30 יום מיום פקיעת כהונתו של המבקר הנוכחי, צריכה הכנסת לקיים את ההליך. ברגע שאנחנו מודיעים, עד עשרה ימים לפני כן יכולים כל עשרה חברי כנסת להגיש מועמד מטעמם, ובלבד שהמועמד עצמו גם הוא יחתום על מכתב הסכמה לשמש כמועמד למבקר המדינה. אתה רוצה להודות? בבקשה, חבר הכנסת מקלב, היוזם של החוק שעבר. בבקשה, ברצון רב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> נציג היוזמים, אני עם כמה מחברי. ממש בחצי דקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברצון רב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני בכל אופן מרגיש אחרון אחרון חביב. החוק הזה החוק האחרון שבמושב הזה. באמת אחרון אחרון חביב. טרחה לא מעטה היתה מסביב לחוק הזה. כמה שהוא נראה חוק פשוט, מתברר שלהגן על הצרכן זה דבר לא כל כך קל. היה צריך לעבוד הרבה. הספקים עמדו והיה להם מה להגיד בחוק הזה. אבל בסופו של דבר, אחרי מאמץ גדול של יושב-ראש הוועדה – ובשביל זה עליתי, להודות לו, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, ועמיתי חבר הכנסת יריב לוין, שהרבה טרח, וחבר הכנסת גפני, יחד עם מנהלת הוועדה לאה ורון, והיועצת המשפטית אתי בנדלר, וכל הנלווים לכך עשו מאמץ של הרגע האחרון והביאו את זה. וזכה שזה באמת יהיה החוק האחרון. זה סוף של שרשרת של חוקים שחוקקנו להגנת הצרכן, חוץ מאלה שנמצאים בקנה לקראת המושב הבא. ראוי באמת מבחינתנו שזה יהיה החוק האחרון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת מקלב. אני רוצה, רבותי, בתום כנס החורף של המושב השלישי של הכנסת, ולקראת הפגרה המבחינה בין כנס החורף לכנס האביב והקיץ, להודות לכל העובדים בכנסת, ובראשם למנכ"ל הכנסת דן לנדאו; למזכירת הכנסת הנכבדה ירדנה מלר-הורוביץ ולצוות מזכירות הכנסת; לסגן המזכיר נאזם באדר; ליועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון, היועצים המשפטיים, המשנים ליועץ המשפטי עצמו וצוות הלשכה המשפטית; למנהלות ולמנהלי ועדות הכנסת ולצוותי הוועדות; צוות מחלקת הפרוטוקולים והרשמות הפרלמנטריות – תודה רבה לכן, אתן שם יושבות בצד, ובתוך חצי שעה הפרוטוקולים נגלים לעיני כל העם; צוות מחלקת הדפוס, העושה, באמת, עבודה חשובה. אדוני קצין הכנסת, אנא מסור תודתנו לכל אנשי משמר הכנסת, ולך בעיקר, קצין הכנסת יוסף גריף; ליחידת סדרני הכנסת וצוות סדרני המליאה – תודה רבה לכם על כל עבודתכם במשך כנס ארוך וממושך ומלא מתח בימים מסוימים, שאתם הצלחתם להתגבר עליהם, והעם כולו מודה לכם על כך; צוות עובדי המשק והתחזוקה; לרופא הכנסת, ד"ר ליפשיץ, ואחיות המרפאה; צוות מערכת "דברי הכנסת"; צוות המחשוב, ובני שיינין בראשו; צוות ערוץ הכנסת; עובדי מזנון הכנסת, אשר משרתים אותנו ואשר דואגים לכלכלתנו. תודה לכולכם. תודה לחברות וחברי הכנסת. תודה לנשיאות הכנסת. תודה לכול. ובכן, תם סדר-היום של ישיבה זו ושל כנס החורף. <נסים זאב (ש"ס):> מי יודה לך עכשיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הישיבה הבאה, חבר הכנסת נסים זאב, תתקיים ביום שני, ה' באייר – ח' באייר, סליחה. ה' באייר זה יום העצמאות. ח' באייר תשע"ב, 30 בחודש אפריל 2012 למניינם, בשעה 16:00. מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה, חבר הכנסת נסים זאב, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם. ישיבה זו וכנס זה נעולים. תודה רבה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:54.>