דברי הכנסת
דברי הכנסת
כב / מושב רביעי / ישיבה של"ז /
י' בניסן התשע"ב / 2 באפריל 2012 / 22
חוברת כ"ב
ישיבה של"ז
כנס מיוחד
הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, י' בניסן התשע"ב (2 באפריל 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 12:00
תוכן העניינים
הודעת יושב-ראש הכנסת 3
היו"ר ראובן ריבלין: 3
הודעת יושב-ראש הכנסת על קביעת ראש האופוזיציה 3
שאול מופז (קדימה): 4
שר החינוך גדעון סער: 24
הצעות לסדר-היום 62
שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת 63
יואל חסון (קדימה): 63
שלמה מולה (קדימה): 70
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 74
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 74
הצעות לסדר-היום 75
שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת 75
שר החינוך גדעון סער: 75
הצעות לסדר-היום 82
דוח בנק ישראל מאשר: ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים בישראל 82
רונית תירוש (קדימה): 82
מגלי והבה (קדימה): 87
הצעות לסדר-היום 94
כישלון ממשלת נתניהו, הנצחת הפערים החברתיים וגל ההתייקרויות במשק 94
שלי יחימוביץ (העבודה): 94
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 99
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 99
הצעות לסדר-היום 99
כישלון ממשלת נתניהו, הנצחת הפערים החברתיים וגל ההתייקרויות במשק 99
זהבה גלאון (מרצ): 100
סגן שר האוצר יצחק כהן: 108
הצעות לסדר-היום 128
יום האדמה ומצוקות הציבור הערבי בנגב 128
מוחמד ברכה (חד"ש): 128
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 132
סגן שר האוצר יצחק כהן: 138
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 149
החלטה בדבר תיקון טעויות בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012 150
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 151
<הודעת יושב-ראש הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום יום שני, י' בחודש ניסן תשע"ב, 2 בחודש אפריל 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הייתי מבקש ליידע את חברי הכנסת שהיום, בהמלצת הנשיאות, אנחנו קבענו את יום 14 בחודש מאי כיום שבו ייבחר מבקר המדינה הבא עלינו לטובה. בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב], ולאחר התייעצות שקיימתי עם סגני יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם כי המועד לבחירת מבקר המדינה נקבע ליום שני, כ"ב בחודש אייר תשע"ב, 14 במאי 2012.
עשרה חברי כנסת לפחות רשאים להציע מועמד לכהונת מבקר המדינה ולהעביר ללשכתי בכתב את הצעתם, בצירוף הסכמת המועמד, לא יאוחר מעשרה ימים לפני מועד הבחירה, קרי, מיום שישי, י"ב באייר התשע"ב, 4 במאי 2012.
לתשומת לבכם, בהתאם להוראת החוק, כל חבר כנסת רשאי להירשם כמציע של מועמד אחד, ואחד בלבד. מבקר המדינה, כמובן, ייבחר בסיבוב אחד ובבחירות חשאיות.
<הודעת יושב-ראש הכנסת על קביעת ראש האופוזיציה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר, חברי הכנסת הנכבדים, אדוני חבר הכנסת מופז, בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק הכנסת, אני מבקש להודיע כי סיעת קדימה, הגדולה בסיעות האופוזיציה, הודיעה לי כי חבר הכנסת שאול מופז יכהן מטעמה כיושב-ראש האופוזיציה במקומה של חברת הכנסת ציפי לבני, אשר משמשת עד היום כראש האופוזיציה. בהתאם לחוק, עם מסירת הודעה זו נכנס חבר הכנסת שאול מופז לתפקיד ראש האופוזיציה.
תרשה לי, חבר הכנסת מופז, לברך אותך, אדוני ראש האופוזיציה.
כמובן שאם אדוני מבקש לדבר, הרי הוא מוזמן לבוא ולשאת את דבריו. בבקשה, חבר הכנסת מופז, ראש האופוזיציה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, למה ראש הממשלה במעמד כזה לא בא?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה, השאלות שלך הן שאלות שצריך להישאל אותו אדם שאתה מפנה את תשומת לבי. אני מוכרח לומר שהחוק לא מחייב.
<דליה איציק (קדימה):>
הכבוד מחייב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה. ברגע שאדוני מוכן, הוא יכול לשאת את דבריו.
<שאול מופז (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני גאה על הזכות שנפלה בחלקי לדבר כאן, מעל בימת הכנסת, בתפקידי כיושב-ראש תנועת קדימה הנבחר וכיושב-ראש האופוזיציה. זאת שליחות כבדת משקל, וכך בכוונתי להתייחס אליה. זכות גדולה נפלה בחלקי לשרת את אזרחי המדינה מספסלי האופוזיציה ולהציב בפניהם אלטרנטיבה שלטונית, ערכית, רעיונית ומעשית לממשלה הנוכחית.
מכובדי חברי הכנסת, מנהיגות חייבת להבין את המשמעויות העמוקות של הכלכלה לבני-האדם, לתחושת השייכות שלהם, לביטחונם התעסוקתי, ובעיקר – לתחושת החוסן החברתי, שבלעדיה קיימת סכנה ברורה ומיידית לתחושת החוסן הלאומי. כלכלה חופשית והבנת העקרונות של הכלכלה הגלובלית אינן חייבות לבוא על חשבון השכל הישר. מנהיגות אינה יכולה להסתפק במדיניות עיוורת הנשענת על מחירי חבית נפט, על פערי תיווך וזיקוק של הנפט הגולמי, על מחיר הנפט בבורסות העולם ועל מחיר אטום של קילוואט שעה.
הממשלה אינה אחראית לעלייה במחיר של חבית הנפט; היא כן אחראית לעלייה במחיר שמשלם הצרכן שבקצה השרשרת; הממשלה כן אחראית למיסוי העקיף המשפיע בסופו של דבר על מחיר הבנזין בתחנות הדלק ועל מחיר החשמל והמים. כאשר מסתכלים על המשוואה הכוללת, יש לממשלה אחריות ויש לה היכולת להקהות את המכות המונחתות מדי שבוע בשבוע על אזרחי ישראל. לממשלה יש גם יכולת לווסת את עליית מחירי החשמל ולא לנצל את ההתייקרות הבלתי-מושפעת של התשומות לצורך התעשרות הקופה הציבורית מגביית מסים מופקעים, מיותרים ובלתי הגיוניים.
בישראל מושלת ממשלה שלוקחת כל כך הרבה ונותנת כל כך מעט.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
כמה חוקים חברתיים חוקקת?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת אופיר אקוניס, אני קורא לך להתנהג – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני מדבר אליך הרגע.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אפס חוקים חברתיים שמר מופז חוקק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר.
<נינו אבסדזה (קדימה):>
מה קרה, אקוניס? חשבת שקדימה תתפרק באופן אוטומטי? – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר. חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר.
<יואל חסון (קדימה):>
זה רק מראה על פחד, זה רק מראה על פחד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אתה מחר צריך את קולך כדי לקדש את רעייתך.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
אתם מפחדים.
<שלמה מולה (קדימה):>
הוא לא מתבייש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, לא אסבול זאת. חבר הכנסת מופז, על-פי הודעתי, נקבע לפני כמה דקות כראש האופוזיציה, וזה נאומו הראשון כראש האופוזיציה, ואני מבקש לאפשר לו. אני כמובן אאפשר לממשלה להשיב לו. תודה רבה.
<שאול מופז (קדימה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. יוקר המחיה הפך תחת הממשלה הנוכחית לבלתי נסבל; יוקר המחיה תחת הממשלה הנוכחית הפך לדרך חיים הרומסת את הצעירים ומעמד הביניים, את הילדים והנכדים שלנו בארץ הזאת. לא יעזרו שום קריאות ביניים לעובדה המדאיגה, הקשה, שיוקר המחיה בישראל הפך להיות למעמסה העיקרית של צעירים וצעירות במדינת ישראל, שחולמים לבנות כאן בית.
כנסת נכבדה, אני קורא לממשלה להפחית מייד את מס הבלו. אחריותה של הממשלה לפעול כדי להקל את הנטל הכלכלי על אזרחיה, לא להכביד אותו, ואם הכבידה – הרי שנכשלה.
בנוסף, על מנת להקל על אזרחי המדינה בתקופת ההאטה שבה אנחנו נמצאים ועל מנת להקל על הציבור מפני גל ההתייקרויות הבלתי-פוסק במשק, אני קורא לממשלה לפטור את הציבור מתשלום מס ערך מוסף החל מ-7 שקלים לליטר. אין לגבות מס ערך מוסף על התשלום מעבר ל-7 שקלים לליטר.
<דני דנון (הליכוד):>
היית שר התחבורה – – –
<שאול מופז (קדימה):>
מדובר בהקלה משמעותית, שתביא לספיגת חלק מההתייקרויות. יש לפטור את הציבור מתשלום מס ערך מוסף גם על הדלתא של ההתייקרות של מחירי החשמל מאז ינואר האחרון, ולבטל לאלתר את תשלום מס ערך מוסף על המים.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
שאתם הטלתם – – –
<שאול מופז (קדימה):>
לצעד – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
שאתם הטלתם. שהוא הטיל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
הוא הטיל את זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, האם אתה לא יכול לשמוע – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – לבטל את זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<דליה איציק (קדימה):>
מה זה – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לבטל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס.
<אריה ביבי (קדימה):>
פעם שנייה כבר.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
זה פעם שנייה, נכון.
<רונית תירוש (קדימה):>
אתה בושה לציבור הישראלי – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
מה את אומרת, מה את אומרת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת תירוש, לא לעזור ולא להפריע לחבר הכנסת מופז.
<רונית תירוש (קדימה):>
קצת דרך ארץ – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא שכח – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מגן עכשיו על חבר הכנסת מופז. אל תעזרו לי.
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל שייתן קצת כבוד.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, מספיק ודי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – – מדובר בחבר כנסת מבריק, שהליכוד עוד לא הקים כמוהו.
<קריאה:>
נכון.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מאוד מבריק.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
תצחקו, תצחקו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת אקוניס, מספיק. אני מבקש להפסיק, אחרת איאלץ להוציא אותך. בבקשה, אדוני.
<שלמה מולה (קדימה):>
קצת כבוד.
<אורית זוארץ (קדימה):>
שי, אתה עוד לא בממשלה. שי, עוד לא בממשלה, רגע.
<נינו אבסדזה (קדימה):>
זה מה שמדאיג אותם. הם שמעו שאנחנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אבסדזה. חברת הכנסת אבסדזה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מרצ זה פה, זהבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, אדוני.
<שאול מופז (קדימה):>
אני קורא שוב לממשלה לבטל לאלתר את תשלום מס ערך מוסף על המים. לצעד אפקטיבי זה תהיה השפעה ישירה על ההתמודדות של הציבור עם יוקר המחיה. אם לא תהיה בו בשורה, לפחות תהיה בו משום הקלה.
בנוסף, לישראל יש פוטנציאל להיות מעצמת גז. הבעיה היא שלא הונחו צינורות שיובילו את הגז מהמצבורים שנמצאו בים התיכון, ואני שואל למה. הרי הגז הזה יכול להוריד משמעותית את התלות בנפט שמדינת ישראל מייבאת, לחסוך עלויות משמעותיות לציבור ולהגביר באופן ניכר את כושר התחרות של המפעלים כחול-לבן בכלל ושל מפעלי הפריפריה בפרט. זאת ועוד, לגז הטבעי משמעות ישירה בהגנה על התעסוקה הישראלית ובהקטנת תשומות הייצור של המשק כולו.
חברות וחברים, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנחנו, האופוזיציה, נשרת את המדינה ונהיה נאמנים לדאוג לאזרחיה.
את רווחי הגז יש להשקיע, בנוסף, גם בהון האנושי, ובעיקר בהון האנושי – בחינוך, במדע, בטכנולוגיה. זה היתרון האנושי והיחסי שלנו, ואני מתחייב כראש ממשלה שאדאג להנחת תשתית למצבורי הגז ואציב לוח זמנים, ובכלל זה דרכים למימושו, כולל סנקציות, אם כאלה נדרשות.
אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל מדברת הרבה ועושה מעט.
<דני דנון (הליכוד):>
אתה ב-2005 כתבת לכל חברי הליכוד – – –
<שאול מופז (קדימה):>
על הבטחות ריקות מתוכן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לך, חבר הכנסת דנון.
<דני דנון (הליכוד):>
– – – הנקודתית של הליכוד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, דנון.
<דני דנון (הליכוד):>
– – – יותר מכל דרך אחרת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה כבר הופך לנאום.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לא – – –
<דני דנון (הליכוד):>
זה, הוא כתב ב-2005 – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה – כבר הופך לנאום.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
הוא מצטט את – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. מספיק, חבר הכנסת דנון.
<דני דנון (הליכוד):>
הנה, בבקשה – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מאז הליכוד בידיים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא מפזרים ניירות. לא מפזרים ניירות בכנסת. נא לשבת.
<דני דנון (הליכוד):>
הוא כתב את זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לשבת. תעביר את זה – – –
<דני דנון (הליכוד):>
– – – חברתית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תעביר את זה אליו בדואר. בבקשה.
<דני דנון (הליכוד):>
– – – באימייל לכולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה.
<שאול מופז (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל מדברת הרבה ועושה מעט. על ההבטחות הריקות מתוכן בתחום החברתי תשלם הממשלה הזאת מחיר יקר בבחירות הבאות, אבל הממשלה הזאת חוטאת בחטא כפול. הוותיקים בינינו זוכרים היטב את התקיפה של הכור הגרעיני בעירק, וכן החלטות חשובות ודיסקרטיות שהתקבלו ובוצעו בשנים האחרונות. מעולם, אבל מעולם, לא התנהל דיון ציבורי כה רחב בהחלטות על תקיפה מבצעית וההכנות לה.
<קריאה:>
– – –
<שאול מופז (קדימה):>
מעולם לא היתה זילות כה גדולה בענייניה החשאיים של ישראל, בלב לבו של הביטחון הלאומי שלנו.
<שלמה מולה (קדימה):>
נכון.
<דליה איציק (קדימה):>
נכון.
<שאול מופז (קדימה):>
מאחר שהעוסקים בתחום הביטחוני מבינים את החשיבות של התנהלות שקטה וחסויה בנושאים אלה, אין לי אלא להגיע למסקנה החמורה והקשה שמישהו עושה שימוש ציני ובלתי אחראי בביטחון ישראל ובביטחון הלאומי שלנו.
<דני דנון (הליכוד):>
שלך, כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – – –
<שאול מופז (קדימה):>
לאלה המוציאים את שם הביטחון לשווא – –
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<שאול מופז (קדימה):>
– – אני מבקש לומר מעל הבמה הזאת: די לכם מהדבר הזה. אזרחי ישראל מבינים היטב שמסע התעמולה הנפסד המנוהל בידי הממשלה הזאת נועד למנוע ולהסיט דיון ציבורי נוקב בשאלת הזהות החברתית של המדינה – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
נכון. זה ספין – – –
<שאול מופז (קדימה):>
– – אם וכאשר נגיע – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בושה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אני קורא לך לסדר פעם שנייה, אמרתי לך.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – – פעם שנייה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמע, בפעם הבאה שאתה מרים את קולך אתה בחוץ.
<יואל חסון (קדימה):>
תוציא אותו עכשיו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, אם הייתי מזדרז להוציא את אקוניס מישיבות על-פי קריאותיו, אתה היית אחד הסובלים העיקריים. תודה רבה. בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אבל למה הוא לא נותן כבוד? קצת כבוד.
<שאול מופז (קדימה):>
אני רואה התלהבות בספסלי הקואליציה – –
<קריאה:>
האופוזיציה.
<שאול מופז (קדימה):>
– – ואני רואה כאן גם דאגה לא מעטה, ואני מבין את זה.
<דני דנון (הליכוד):>
אנחנו לא דואגים.
<שאול מופז (קדימה):>
אם וכאשר נגיע לרגע ההכרעה בסוגיית הגרעין האירני, אני קורא לראש הממשלה שהדבר הזה ייעשה מתוך ממלכתיות ואחריות ומתוך שיקול דעת ושמירה על צור ישראל.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – – צור ישראל לא צריך שמירה – – – צריך לשמור עלינו – – –
<שאול מופז (קדימה):>
אני מבטיח לכם זאת: בנושאים הנוגעים לעצם קיומה של המדינה לא יהיו אופוזיציה וקואליציה – – –
<יעקב אדרי (קדימה):>
אופיר, אולי תקשיב? תקשיב.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מקשיב לכל מלה, תאמין לי.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
קשה לאופיר להפנים שיש משהו חדש – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברים. רבותי מקדימה, אני לא אוכל – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת רוחמה אברהם. אופיר, אני מבקש ממך לא לענות לאיש.
<דני דנון (הליכוד):>
אבל בית לא עוזבים, אדוני היושב-ראש.
<שאול מופז (קדימה):>
בנושאים הנוגעים לעצם קיומה של המדינה לא יהיו אופוזיציה וקואליציה. ואולם, אם בכוונת הממשלה הזאת להמשיך ולהתעמר באזרחיה, תוך מניפולציה בלתי פוסקת – לזה לא ניתן את ידנו.
חברי חברי הכנסת, הביטו על הבנות והבנים, על חיילי המילואים, על הנכדים; הסתכלו בעיניהם. הם עובדים קשה מאוד. הם בקושי החלו את חייהם ואינם מסוגלים להגיע לרמת חיים סבירה של מי שמתפרנסים ומשלמים מסים. הנטל הפך גדול מנשוא. נוצר בישראל מעמד עני של אנשים עובדים, ואת העובדה הזאת אי-אפשר לטשטש. נוצר בישראל מעמד עני של אנשים שעובדים, והם עובדים קשה, ואת החרפה הזאת צריך להסיר – אנשים שעובדים קשה ואינם מסיימים את החודש בגלל המדיניות הכושלת והקשה של גל ההתייקרויות.
כנסת נכבדה, במבחן התוצאה, מזעקת הקיץ שחלף לא נשאר כמעט דבר. הממשלה הפכה את מסקנות ועדת-טרכטנברג למסמך נלעג ומסמסה את דרישות המחאה. אך הזעקה לשינוי, לצדק חברתי ולחלוקה שווה בנטל רותחת מתחת לפני השטח. מובילי המחאה, ומאות האלפים שגדשו את רחובות ישראל בקיץ האחרון, לא ויתרו על החלום ליצור פה ישראל חדשה. גם אני לא ויתרתי על החלום הזה. מעל בימת הכנסת הזאת אני פונה אליהם לשלב ידיים, ליצור שותפות חדשה, שרואה את טובת המדינה לנגד עיניה. זה אתגר עצום וזו אחריות עצומה, אך אי-אפשר יותר להסתכל לצד השני ולטמון את הראש בחול.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, מעל בימה זו, קבל עם ועדה: אני מתחייב בפניכם שאעשה הכול – –
<דני דנון (הליכוד):>
את ההתחייבויות שלך – אתה התחייבת – – –
<שאול מופז (קדימה):>
– – כדי להחזיר את האמון בנבחרי הציבור שלכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דני דנון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<דני דנון (הליכוד):>
הוא חתום על זה, אדוני היושב-ראש.
<שאול מופז (קדימה):>
תהיה זו בגידה של ממש להפנות עורף לדרישות ולזעקה לשינוי. קולכם נשמע, זעקתכם ברורה, ואיני אדיש אליה. אני מתחייב בפניכם כי היא לא נפלה על אוזניים ערלות. אני מזמין אתכם לשלב ידיים ולהביא את השינוי. אני אעשה כל שביכולתי שמחאת הקיץ הזה תישא פרי. לא אתן את ידי למסמוסה באמירות ריקות מתוכן והבטחות סרק. מהחורף הזה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מחאה חברתית או מחאה פוליטית?
<שאול מופז (קדימה):>
מהחורף הזה יוצאת ישראל – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני רק רוצה להבין. הבנת הנקרא.
<שאול מופז (קדימה):>
מהחורף הזה יוצאת ישראל מפולגת מתמיד. החורף הזה לא בישר על פריחה, וגם לא על תקווה גנוזה לשגשוג. אבל הזרעים שנזרעו בקיץ שעבר ינבטו באביב הזה, ויביאו אתו מחאה גדולה יותר, חריפה יותר ומפוכחת יותר. לא אפנה את העורף למחאה הזאת. האביב הזה יביא אתו תקווה לסדר חברתי חדש, לצדק חלוקתי, למחירים ראויים ולקץ הגזל בחסות הממשלה. האביב הזה יביא אתו קריאה לשינוי אמיתי בחלוקת הנטל, לאמנה חברתית חדשה, שבבסיסה כולם משרתים ומעניקים מעצמם לחברה, והחברה אינה מתנכרת עוד למשרתיה. האביב הזה מביא אתו קריאה לשינוי יסודי בשיטת הממשל, שיטה שמקנה לבעלי אינטרס צר וסקטוריאלי את המפתחות לעתיד על גבו הנרמס של הציבור הממלכתי.
רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אל מול הקואליציה הנוכחית מתייצבת קואליציה חברתית, לאומית וממלכתית – קואליציה חלופית לקואליציה הנוכחית. זו הקואליציה של ישראל האחרת, ישראל שמחוברת לעצמה ולאזרחיה, ישראל שמבקשת לקחת את עתידה בידיה ולא לשעבד את עתידה למען שליטיה. לקואליציה הזאת יהיו שותפים שווים כל אלה שרוצים להחזיר את ישראל לדרך הנכונה. זו קואליציה שתדבר אחרת ותתנהל אחרת. זו תהיה קואליציה ערכית, דמוקרטית וליברלית, שתקשיב לכולם ותדבר עם כולם. זו קואליציה שתתייצב מול העוול החברתי והכלכלי שגורמת הממשלה הנוכחית. זו קואליציה שתייצר אלטרנטיבה חברתית משמעותית ויסודית, וזו קואליציה שתשנה את פניה של ישראל ותביא את השינוי.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
דפני מופז, קוראים לזה.
<שאול מופז (קדימה):>
ולסיום – – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
דפני מופז. מהיום זה יהיה דפני מופז.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
דפני מופז.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, אבקש ממך לצאת מהאולם. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. כנראה אתה לא שומע. בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מה נעשה בלי אקוניס?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טיבי. בבקשה, אדוני.
(חבר הכנסת אופיר אקוניס יוצא מאולם המליאה.)
<שאול מופז (קדימה):>
ולסיום, אדוני היושב-ראש, אני כל ימי שירתי את המדינה ואת אזרחיה, ואף אחד מאלה שיושבים בספסלי הקואליציה, במיוחד הצעקנים שביניהם, לא יטיפו לי מוסר מהו לשרת את המדינה. אני כל ימי שירתי את המדינה ואת אזרחיה, וכך אעשה בעתיד.
אני מבקש לסיים בפסוק מספר תהילים, בפרק קל"א, שבו נאמר: "שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הִלכתי בגדֹלות ובנפלאות ממני". תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה לכם, חברי הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לא לא, אין מוחאים כפיים בכנסת, רבותי.
<דני דנון (הליכוד):>
הוא שכח לומר את – – – אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון. שניים ביקשו ממני את זכות התגובה, האחד הוא חבר הכנסת דנון – אני הולך מהקל לכבד יותר – חבר הכנסת דנון, אשר ביקש להגיב בשם הליכוד; אני מוכרח לומר שראש האופוזיציה לא דיבר על הליכוד, ולכן סעיף 53(ה)(2), שמחליף את סעיף 88, לא מאפשר לך להגיב. לעומת זאת, נציג הממשלה הנמצא כאן, השר, שר החינוך גדעון סער, מבקש, כנציג הממשלה שאליה התייחס ראש האופוזיציה, להגיב, ואני מאפשר לו כמובן.
<דני דנון (הליכוד):>
אבל הוא שכח לומר שהדרך הלאומית-חברתית של – – – טובה יותר מכל דרך אחרת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון, אתה התפלאת – – –
<דני דנון (הליכוד):>
על זה הוא – – – שאול מופז. הוא שלח לי את המכתב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון, תעשה אספת עיתונאים.
<רוני בר-און (קדימה):>
דנון, הרי היו לך 14 כתובות, לאיזה כתובת הוא שלח?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון.
<רוני בר-און (קדימה):>
היו לך 14 כתובות, לאיזה כתובת הוא שלח לך את המכתב?
<דני דנון (הליכוד):>
לקזינו. לקזינו הוא שלח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שר האוצר לשעבר, אני מבקש ממך לא לעזור לי לנהל את הישיבה. חבר הכנסת דנון, נא להירגע. אדוני שר החינוך, בשם הממשלה, בבקשה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – –
<אריה ביבי (קדימה):>
גם בליכוד כבר לא רוצים אותך.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – אני בראשית הדברים – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
בליכוד כבר לא רוצים אותך. די.
<דני דנון (הליכוד):>
עזבתם את הליכוד, ברוך השם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מספיק. מספיק. חבר הכנסת מולה, אל תגרו לי את חבר הכנסת דנון.
<שלמה מולה (קדימה):>
אני לא דיברתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה דיברת אליו. גם שמעתי.
<שלמה מולה (קדימה):>
אני? לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ואם אני שמעתי, כולם שמעו. תאמין לי.
<דליה איציק (קדימה):>
אתה לא שמעת.
<נינו אבסדזה (קדימה):>
אנחנו לידו לא שמענו, לידו פה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם אני שמעתי, אבסדזה, את שמעת. עכשיו הבמה לרשות שר החינוך. בבקשה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני בראשית הדברים רוצה לברך את יושב-ראש האופוזיציה החדש, חבר הכנסת שאול מופז, על כניסתו לתפקיד. גם כניסת יושב-ראש אופוזיציה לתפקידו היא יום חג לדמוקרטיה, כי לאופוזיציה יש תפקיד חשוב במערכת החיים הפרלמנטרית בדמוקרטיה הישראלית. ואני חייב להגיד שזו גם דרך שונה ממה שידענו בעבר בכניסת יושב-ראש אופוזיציה לתפקידו, כי הוא לא נכנס בעקבות תוצאות של בחירות או שינוי בהרכב הקואליציה, אלא בדרך שלא ידענו בעבר, וכשאדם מתחיל בדרך חדשה חובה לברכו, וכך עשיתי גם באופן אישי.
אבל לצערי חבר הכנסת מופז קצת פגם באותה חגיגיות בהתקפה על הממשלה. אני לא נכנס לכך שהוא כבר התייחס לתוצאות הבחירות הבאות, מה תהיה הקואליציה אחרי הבחירות הבאות – בכל אלה רצוי תמיד לקיים את הכלל אל יתהלל חוגר כמפתח.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
נתניהו שלח אותך עם דף מסרים?
<שר החינוך גדעון סער:>
אבל – זה לא אני שעובד עם דפים של יועצים, זה כמה שורות לפניך – אבל אני רק יכול להצטער – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא התכוונת לשורה שלנו.
<שר החינוך גדעון סער:>
לא בשורה שיושבת חברת הכנסת גלאון, וגם לא בשורה מאחוריך, שיושבת חברת הכנסת יחימוביץ.
<רוני בר-און (קדימה):>
תיזהר שלא תחטוף מרפק, יוחנן.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני רק יכול להצטער על כך שחבר הכנסת מופז התחיל בתפקידו החדש ברגל שמאל, תרתי משמע. אני חושב שאתה חוזר, ידידי חבר הכנסת מופז, על אותה טעות של קודמתך בתפקיד, הגברת לבני – –
<שלמה מולה (קדימה):>
למה להטיף מוסר?
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא אמר לך להכניס את קדימה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. תודה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – שהיתה לא עניינית, לא קונסטרוקטיבית, לא ממלכתית.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ואתה ממלכתי עכשיו?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר.
<שר החינוך גדעון סער:>
היא הרי לא הודחה מתפקידה רק כי היא לא היתה נחמדה. זאת אגדת עם שמפיצים. היא הודחה מתפקידה כי היא טעתה בדרך, ואין לצפות שאם תלך באותה דרך תגיע למקום אחר, אלא לאותו מקום שאליו היא הגיעה לפני – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
למה אתה נביא?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
למה הוא נביא?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה יודע למי ניתנה הנבואה.
<שר החינוך גדעון סער:>
שמעתי את יומרתך, גם כאן מעל הדוכן הזה, להוביל את המחאה החברתית, ואני שואל: בשם מה תוביל את המחאה החברתית? אם אנחנו מסתכלים – –
<שלמה מולה (קדימה):>
למה אתם מפחדים?
<שר החינוך גדעון סער:>
– – על מה שצריך להסתכל – רקורד של איש ציבור שהוא נכנס לתפקיד – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
יש רקורד של ממשלה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – כדי לבדוק – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – את החברתי, את החברתי – אני חושב שמה שקורה היום במדינת ישראל זה שנוצרת קטגוריה שלישית. אנחנו ידענו, נגיד, על חלוקה בין סוציאליסטים לקפיטליסטים – אם לעשות דיכוטומיה שימיה עברו מבחינת החדות שבין הקבוצות.
<אריה ביבי (קדימה):>
תיארת – – – את המחאה החברתית.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני חושב שהיום אנחנו נוכל להוסיף קטגוריה שלישית לסוציאליסט ולקפיטליסט, וזה הטרמפיסט. טרמפיסט-סוציאליסט. זו מין הגדרה חדשה, לא היתה קיימת במדע המדינה – – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
כי אתם לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אבסדזה – – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
למה הוא קורא לנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אבסדזה.
<שר החינוך גדעון סער:>
מה הרקורד החברתי שלך?
<קריאה:>
אתם חירשים – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
הרי אתה לא נולדת אתמול.
<רונית תירוש (קדימה):>
בוא, בוא אני אלמד אותך.
<שר החינוך גדעון סער:>
היית שר תחבורה – –
<רונית תירוש (קדימה):>
– – –
<אריה ביבי (קדימה):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
– – קיצצת בתקופתך ללא רחם בכל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ביבי – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אבל הוא גדל אתם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ביבי – – –
<דליה איציק (קדימה):>
פרויקט "עתידים" זה עוד לפני שהוא בכלל נולד – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
שר החינוך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת תירוש – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
פרויקט "עתידים" – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת תירוש – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כשאתה דיברת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<שלמה מולה (קדימה):>
הוא לא גדל על כפית של זהב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
תלמד מבגין.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת תירוש, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הוא לא בקי בהיסטוריה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אתה רוצה ללכת בעקבותיו של אקוניס? הוא סלל את הדרך.
<אריה ביבי (קדימה):>
או שהוא לא מבין או שהוא מפחד.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
בדרך הזאת אני מוותר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז נא להתנהג – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, אם היינו יכולים להצביע – יושבים פה הרבה חברי כנסת. מה נעשה בתקופת שר התחבורה הקודם למען התחבורה הציבורית? היינו אומרים: חברתי. אם היינו יכולים למצוא משהו חוץ מקיצוץ אכזרי של קווי הרכבת, של כל התוכניות שהיו – תוכניות הרכבת לפריפריה, שהממשלה הזאת מקדמת.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר.
<שר החינוך גדעון סער:>
זה חברתי. זה חברתי. אבל בוא נגיד שהתודעה החברתית – –
<יואל חסון (קדימה):>
אתם תליתם את השלטים של הפרויקטים – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
– – התודעה החברתית נחתה עליך מאוחר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון – – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
נתניהו חושב שגשם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אבסדזה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<שר החינוך גדעון סער:>
בוא נגיד שהתודעה החברתית נחתה על חבר הכנסת באיחור-מה. לגיטימי. קורה.
<שלמה מולה (קדימה):>
למה אתם בלחץ?
<שר החינוך גדעון סער:>
אז בוא נראה. נגיד עכשיו – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אז למה אתה בלחץ?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מולה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – אתה חבר כנסת, אתה לא יכול להגיד שלא היה לך זמן פנוי בשלוש השנים האלה, כן?
<רחל אדטו (קדימה):>
– – – מפלגה חברתית, סליחה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני זוכר, חברת הכנסת אדטו, מה אני וחברי עשינו כשהיינו באופוזיציה, כמה חוקים חברתיים חוקקנו. אם יש – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
מה עשיתם?
<שלמה מולה (קדימה):>
מה עשיתם?
<שר החינוך גדעון סער:>
אם יש – – –
<קריאות:>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אני אעבור לך חוק-חוק. אם יש היום, ברוך השם – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
חוץ מתקשורת?
<שר החינוך גדעון סער:>
ברוך השם, אם יש היום לנשים חופשת לידה של 14 שבועות בשכר, זה בגלל שאנחנו הובלנו את החוקים החברתיים, בניגוד לעמדת הממשלה שלכם.
<ישראל חסון (קדימה):>
גדעון – – –
<רחל אדטו (קדימה):>
הממשלה לא – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
53 שנים הדבר הזה לא שונה, עד שאנחנו הגענו. נושא אחר נושא אני אעבור אתכם בנושאים החברתיים, איך שינינו את מפת החקיקה החברתית מהספסלים.
<יואל חסון (קדימה):>
שלוש שנים אתם בשלטון. למה אתם לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון – – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – – שלוש שנים – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
נשמע שאתה מתגעגע לספסלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
זאת עמדתי, בניגוד לעמדת הקואליציה.
<נינו אבסדזה (קדימה):>
אני לא אומרת – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אבל הוא גדל – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
גם מהספסלים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און.
<אריה ביבי (קדימה):>
הוא גדל חברתי – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
– – והיינו הרבה פחות מכם על הספסלים האלה – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
תחזור לשם.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – אבל עשינו הרבה יותר מכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אוציא אותך.
<שר החינוך גדעון סער:>
אבל אם אני מסתכל, אדוני היושב-ראש – – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
בגלל זה – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
בוא נוריד את קריאות הביניים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אבסדזה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – בוא נוריד את הצרחות, בוא נישאר עם העובדות.
<אריה ביבי (קדימה):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
החקיקה החברתית שלך היתה בקדנציה הנוכחית אפס. כלום. אפילו לא חוק אחד לרפואה. בשם מה תוביל את המחאה?
<רונית תירוש (קדימה):>
בשם – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
מה אתה חושב, שכולם הולכים אחרי הססמאות האלה, שגילית עכשיו שזה תופס ושזה טרנד שהולך? אנחנו אוהבים אנשים שאנחנו לא מסכימים אתם. אני יודע על מה אני מתווכח, אם אני מתווכח – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
גדעון, אי-אפשר לחוקק מחוץ לקואליציה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אם אני מתווכח – – –
<רחל אדטו (קדימה):>
– – – להסביר לכם – – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
אם תשאל את אלקין – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אדטו. חברת הכנסת אבסדזה, את בדרך החוצה.
<שר החינוך גדעון סער:>
למה אתם כל כך לא שקטים? היתה לכם מערכת בחירות לא קלה – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – כולם בדרך החוצה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – באמת, השקעתם מאמצים רבים במערכת הבחירות. קצת תתרווחו. אנחנו גם לפני חג הפסח. קצת באווירה אחרת. אנחנו פה מדברים על עובדות. עוד לא אמרתי משהו עובדתי לא נכון.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
כמה חוקים נתניהו חוקק בשביל הכנסת?
<שלמה מולה (קדימה):>
מי שמשדר לא – – –
<קריאה:>
מה זה מלא.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
נתניהו לא חוקק כלום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר, אתה לא מותיר לי ברירה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אתה יודע, הוא עוד לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בפעם הבאה אתה בחוץ.
<שר החינוך גדעון סער:>
הוא עוד לא התנדב לעמוד בראש המצעד בשדרות-רוטשילד, כן? חבר הכנסת פלסנר.
<ישראל חסון (קדימה):>
ישראל כץ, אני מבין, טיפח את כל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ישראל חסון, די לי ביואל חסון.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יואל חסון – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו לא נוציא אותו.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, לנו יש ויכוח, נניח, עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אנחנו יודעים מה העמדות שלה. אנחנו בוויכוח אתה. היא בעד הגדלת הוצאות הממשלה, זה לא חדש; היא בעד הגדלת הגירעון – –
<יואל חסון (קדימה):>
תשווק, תשווק.
<דליה איציק (קדימה):>
תשווק, תשווק.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – אנחנו נגד.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
ברור שאתה מעדיף – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אנחנו, יש לנו ויכוח עם חברת הכנסת זהבה גלאון.
<יואל חסון (קדימה):>
הקואליציה העתידית – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אנחנו מכירים את העמדות שלה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון – – –
<יואל חסון (קדימה):>
יחימוביץ שרה – – – שהציבור ידע – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון.
<שר החינוך גדעון סער:>
לא כדאי לכם – אני רוצה להציע לכם עצה, ואת זה אני מציע באופן חברי ליושב-ראש האופוזיציה – –
<אריה ביבי (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ביבי, אתה התחלת להיות פעיל מאוד.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – אחרי שראיתי את התפקוד של האופוזיציה – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אני שואל אותו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אל תשאל אותו.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – בקדנציה הזאת – אל תחזרו על הטעות שהיתה לכם בקדנציה הזאת, ששרפתם את כל השותפים הפוטנציאליים שלכם. הרי גם לנשיא המדינה הגעתם. יצאתם ראשונים בבחירות בלי שום שותפים. אל תשרפו את כל השותפים, חכו. תתקפו את הליכוד בנחת. בנחת, בנחת.
<קריאה:>
בלי עצות, בלי עצות, בלי עצות.
<שר החינוך גדעון סער:>
חג החירות בפתח. בנחת.
<ישראל חסון (קדימה):>
מי קרא לשותף הקואליציוני סמרטוט?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת ישראל חסון.
<ישראל חסון (קדימה):>
מי קרא לו סמרטוט?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ישראל חסון.
<ישראל חסון (קדימה):>
גדעון, שותף קואליציוני שלך – קראת לו סמרטוט.
<שר החינוך גדעון סער:>
חבר הכנסת חסון, אני יודע על מה אני מתווכח עם חברת הכנסת זהבה גלאון. אני יודע שיש לה עמדות בנושא של איזון בין זכויות אדם לבין ביטחון המדינה – קורה שאנחנו במקום אחר. קורה. אני יודע על מה אני מתווכח. אני יודע עם מי אני מתווכח.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – – נגד זכויות אדם.
<דורון אביטל (קדימה):>
– – – מושגים של העתיד? חשבת על זה אולי?
<שר החינוך גדעון סער:>
תזכיר לי איך קוראים לך?
<דורון אביטל (קדימה):>
דורון אביטל.
<קריאות:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
חצוף.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, כבוד השר – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, כבוד השר. רבותי, אני לא יכול – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שמעתי אותך, שקט. כבוד השר, כבוד השר – – –
<קריאות:>
– – –
<דורון אביטל (קדימה):>
– – – יהיר – – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – – אתה חצוף – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אביטל, נא לשבת. חבר הכנסת חסון – – –
<דורון אביטל (קדימה):>
הוא יהיר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר הנכבד – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
הוא היה מפקד סיירת מטכ"ל כשהחברים שלך ספרו תחתונים באפסנאות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, חבר הכנסת בר-און – – –
<קריאות:>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
על שירות ביחידות קרביות, עם כל הכבוד, אל תלמד אותנו. אין לנו במה להתבייש, ברוך השם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר גדעון סער – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת מקדימה, אני מבקש מכם להפסיק.
<שלמה מולה (קדימה):>
הוא הביא את דיראני. הוא הביא את דיראני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה, אתה לא צריך להגן עליו. חבר הכנסת – כבוד השר – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מנפחים חזה ולא עושים שום דבר.
<נינו אבסדזה (קדימה):>
– – – הקואליציוניים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת אבסדזה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
גיבורי ישראל יושבים פה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פלסנר.
<קריאות:>
– – –
<אריה ביבי (קדימה):>
איזו יהירות, איזו יהירות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני השר, תרשה לי. תרשה לי – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ביבי, מספיק כבר.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אשמור עליך, אבל אני מבקש – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
– – אני, ברשותך, רוצה, אם פגעתי בחבר הכנסת אביטל, להתנצל בפניו. זה הכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רוצה לומר לך שיש כמה חברי כנסת שמעבר להיותם חברי כנסת, והרבה לפני שהיו חברי כנסת – – –
<קריאה:>
עשו משהו בחיים.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
במקרה עשו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כולם עשו משהו בחיים. היו כאלה שעשו יותר וכאלה שעשו פחות.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני מקבל את הערת היושב-ראש באהבה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני צריך להתנצל בפני – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
יפה מאוד.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – ולפני שאמר את הערתו, הבעתי את התנצלותי. זה לגיטימי בחיים הפרלמנטריים. החוכמה, אם אתה מזהה שעשית טעות – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
כל ההרצאה שלך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מספיק.
<שר החינוך גדעון סער:>
אבל שזה לא יפגום באורך הרוח שלכם. זה לא הנושא המרכזי שהיה – קריאת ביניים של חבר הכנסת אביטל והמענה שלי. מה שאני רוצה בתמצית לומר – הלוואי, הלוואי שהיה לנו ויכוח אתכם.
<רונית תירוש (קדימה):>
עוד יהיה, עוד יהיה.
<שר החינוך גדעון סער:>
הלוואי שהיה לנו ויכוח אתכם. מה הדרך שלכם? הרי צריך שתהיה לכם איזושהי דרך בשביל שיהיה ויכוח.
<יואל חסון (קדימה):>
יחסית למי ש– – – הרבה אנרגיה.
<שר החינוך גדעון סער:>
למפלגה שהיא מפלגת שבשבת, שבשבת. אני רוצה לקחת דברים, כי דיברתי על הנושא החברתי, מִדָבר – כי אני לא יכולתי לכתוב את זה בצורה כל כך יפה כפי שביטא את זה, אדוני היושב-ראש, הבוקר בעיתון "ידיעות אחרונות" ירון לונדון. ואני רוצה רק לצטט פסקה אחת מתוך מאמר.
<שלמה מולה (קדימה):>
טוב שאתה לא מצטט את "ישראל היום".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מולה.
<שר החינוך גדעון סער:>
גם עיתון חשוב, חבר הכנסת מולה.
<שלמה מולה (קדימה):>
"ביביתון".
<שר החינוך גדעון סער:>
"אבל מי שאינו" – הוא מתייחס אליך, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. "אבל מי שאינו מסתפק בכשרון טקטי ומצפה ממנהיגיו לדבקות ברעיון מדריך יתחלחל אם ייזכר בתהפוכותיו: הוא התנגד לבניית גדר ההפרדה והסתפח לתומכים בה. הוא התנגד לנסיגה מלבנון והפך לתומך נלהב בה. כשר ביטחון הסתייג מפינוי עזה, אבל ציית לשרון ואף הדיח את יעלון, הרמטכ"ל שהתנגד למהלך. הוא גינה את שרון על שנטש את הליכוד אבל מיהר לקפוץ על עגלתו. הוא תמך בתקיפת אירן ועכשיו הוא מתריס נגד נתניהו וברק, המסבירים שהיא החלופה הפחות רעה. הוא התמרמר על הניצחון שנגזל ממנו בבחירות הקודמות להנהגת מפלגתו, אבל כאשר הבין כי בחירות פנימיות מוכרעות בעזרתם של קבלני קולות, אטם את אפו והשתמש בהם."
<רונית תירוש (קדימה):>
נו, ואנחנו צריכים לשמוע את זה.
<שר החינוך גדעון סער:>
"הוא לא נמנה עם הפוליטיקאים שתמכו במחאה החברתית, אבל עתה הוא מודיע כי יעמוד בראשה", אדוני היושב-ראש.
<רונית תירוש (קדימה):>
זה דבר אלוהים חיים זה? מה זה?
<אריה ביבי (קדימה):>
להקריא לך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת, כל מה שעשה, הוא הקריא דברים.
<רונית תירוש (קדימה):>
שאלתי אם זה דבר אלוהים חיים.
<שר החינוך גדעון סער:>
את ודאי, כאשת חינוך ותיקה, מכירה את הפתגם: המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם.
<דליה איציק (קדימה):>
מה אתה אומר?
<שלמה מולה (קדימה):>
מה אתה אומר?
<אריה ביבי (קדימה):>
הוא הפך להיות גם גואל.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, רבותי, כל אחד יש לו הפרשנות שלו לדברי חז"ל.
<שר החינוך גדעון סער:>
אולי חלקכם גם לא קראתם. אני רוצה לומר, על דבר אחד – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
כל מה שכתוב בעיתון זה נכון?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, חברת הכנסת תירוש. את לא מנהלת פה דו-שיח. את לא נבחרת לראש האופוזיציה.
<שר החינוך גדעון סער:>
חברת הכנסת תירוש, את יודעת מה? אם טוענים שזה לא נכון, צריך להפריך את העובדות. והעובדות, מה לעשות, מאששות את התֶזה. זאת הבעיה, כשהעובדות תומכות בטיעון.
עכשיו אני רוצה להגיד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לסיום, לסיום.
<שר החינוך גדעון סער:>
דבר אחד הסכמתי עם דברי יושב-ראש האופוזיציה, וזה שרווחי הגז צריכים להיות מופנים להשקעה בחינוך ובמדע; מאחר שאני רשמתי את כל הדברים בקפידה. אבל אני רוצה להזהיר מדבר אחר, שהיה כחוט השני, והוא קצת מסוכן: כשבפסקה אחת נותנים ארבעה-חמישה פטור ממסים שונים ויוצרים את הרושם – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
זה אותו פטור, זה מע"מ.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – – יוצרים את הרושם המופרך, המוטעה, שגם חבר הכנסת מופז כחבר ותיק בממשלה, שכיהן בה שש שנים ושכל הרעות החולות שהוא תיאר כאן – חלקן נכונות, חלקן מוגזמות – בוודאי היה לו חלק כזה או אחר ביצירתן; הוא יודע שלא ניתן לבוא ולבטל את המס הזה ולבטל את המס הזה ולבטל את המס הזה.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – ביום שבת עשו מה שעשו לשטייניץ – – – ביום שבת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און.
<שר החינוך גדעון סער:>
חבר הכנסת בר-און, מאחר שאני מכיר אותך היטב, אני יודע שאתה לא היית יכול לחתום על פסקה כזאת.
<רוני בר-און (קדימה):>
נכון, יכול להיות, אז מה?
<שר החינוך גדעון סער:>
אני יודע, ויש לך את האינטגריטי, אבל אני רוצה להזהיר – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אבל ראש הממשלה מסמרטט את שר האוצר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און.
<רוני בר-און (קדימה):>
טול קורה מבין עיניו של – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, אתה לא נואם פה.
<רוני בר-און (קדימה):>
לך היו עושים את זה? אותו לילה הוא היה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני, לא כיושב-ראש הכנסת, כפרלמנטר הייתי מאוד שמח לשמוע את התגובה שלך על הנאום הכלכלי-חברתי, אבל אני לא – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
לך הוא היה עושה את זה כשר אוצר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני אומר דבר פשוט. אני רוצה להתייחס, ברשותך, חבר הכנסת בר-און, לגופו של עניין. תראו, בחוץ משתוללת סופה אמיתית; "בחוץ", אני מדבר על הכלכלה העולמית.
<רוני בר-און (קדימה):>
אתמול שמענו את שטייניץ, חבל על הזמן.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אני מבקש שתקשיבו. תראו מה קרה בספרד היום. היום, אחרי שפקד אותם המשבר הכלכלי, והאיחוד האירופי אומר: אתם לא מקצצים מספיק, הם הלכו עם תוכנית קיצוצים מאוד-מאוד קשה, מאוד קשה, ואין ספק שכדי למנוע התרסקות הדבר הזה נדרש שם. ולדעת האיחוד האירופי הם לא עשו בכלל מספיק, אבל מיליון איש, מיליון מפגינים, כולל – – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אני מסביר, חבר הכנסת הרצוג.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זה היה נכון – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אתה, חבר הכנסת הרצוג, אתה מסוגל להבין את הטיעון שאני הולך לומר עכשיו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, אבל לסיום, אני מבקש ממך.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני מסיים.
<דורון אביטל (קדימה):>
מה זה היהירות האינטלקטואלית הזאת? מה זה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, חבר הכנסת, למה לומר לשר – כל אדם נבחר לכנסת והציבור ישפוט אותו. מה זה יהירות? אין יהירות בכנסת.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני אמרתי שחבר הכנסת הרצוג מסוגל, כי הוא ישב לידי בשולחן הממשלה. אני מכיר את יכולותיו, את כישוריו.
<רוני בר-און (קדימה):>
יהירות זה יהירות.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני יודע שהוא בעל השקפת עולם מאוזנת ושקולה.
<רוני בר-און (קדימה):>
אין לו השקפות.
<שר החינוך גדעון סער:>
יש לו השקפת עולם מאוזנת ושקולה. לא בכול אנחנו מסכימים. אני מכבד אותו. זה היה ביטוי לכבוד. אם חבר הכנסת אביטל שמע את זה אחרת, צר לי על כך. במקרה הזה אני לא חוזר בי מדברי, אני חוזר על דברי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא חזר – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
עכשיו אני רוצה לומר – אנחנו במצב שאם אנחנו לא ניזהר, אם אנחנו לא ניזהר מבחינה כלכלית ואם אנחנו לא נשמור גם על הכלכלה, לצד כל אותם מהלכים שאנחנו מתאמצים – ולא נכון שדוח-טרכטנברג מוסמס. אני מקדם פרקים שלמים מדוח-טרכטנברג בעלות של מיליארדים היום, בנושא של הגיל הרך. אנחנו בונים גנים ציבוריים בהיקפים שלא היו כמותם במדינת ישראל. אפשר תמיד להגיד, לחלוק, אפשר לעשות יותר. אבל אני מזהיר: זה לא שיש קו אחד ואחריו יש עוד קווי ביצורים לשמירה על הכלכלה. כשמתחיל הלך רוח – היתה כאן שרת החינוך של יוון, אדוני היושב-ראש, לא מזמן, לפני חודשיים, שלושה. נפגשתי אתה לשיחה. היא שרת חינוך ותיקה. היא היתה גם בממשלה הקודמת, הכרתי אותה. שאלתי אותה, איך הגעתם למצב הזה, והיא אמרה לי בצורה פשוטה: לא היה לנו כוח לעמוד על דברים שהאמנו שהם נכונים, מול הדרישות והתביעות.
<רוני בר-און (קדימה):>
מי הציע לפתוח את הקופות ב-2008?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און, אין לך פה פריווילגיות.
<רוני בר-און (קדימה):>
מי אמר לתת כסף – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בר-און.
<שר החינוך גדעון סער:>
המאמץ לכונן חברה יותר צודקת, לכונן חברה שיש בה פחות – לצמצם את הפערים החברתיים, להשקיע יותר בחינוך, כל הדברים האלה זה חובה. אם היה ויכוח ענייני הייתי מראה כיצד עשינו הרבה יותר מהממשלה הקודמת וממשלות קודמות.
<מרינה סולודקין (קדימה):>
מס על הירושות הגדולות.
<שר החינוך גדעון סער:>
אבל בואו לא נשלה את העם שמישהו מאתנו, מישהו – שייך למפלגה כזאת, שייך למפלגה אחרת – יכול להגיע לשלטון, לבטל את כל המסים, לא יהיו מסים, וככה אנחנו נוכל לקיים כלכלה שעמדה במשבר העולמי הזה. זה אפילו דבר שאפשר לומר בהמשכיות. הוא לא התחיל בתקופת הממשלה הזאת.
<אריה ביבי (קדימה):>
איזה כלכלה? אנשים אין להם לאכול. על מה אתה מדבר?
<שר החינוך גדעון סער:>
עמדה, עמדה, עמדה במצב שאנחנו לא מתקנאים היום – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ביבי.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
זה לא כלכלה, זה חלחלה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – – לא מתקנאים היום באותן מדינות אשר הכלכלה שלהן מרוסקת, וכתוצאה מזה שהכלכלה שלהן מרוסקת הן צריכות לעשות צעדים חברתיים מאוד-מאוד אכזריים.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אתם מרסקים פה שכבות שלמות. שכבות שלמות אתם מרסקים.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהימים הבאים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עוד לא תם הדיון.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
הכלכלה מצוינת, אבל האנשים מרוששים.
<אריה ביבי (קדימה):>
אנשים אין להם מה לאכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת הורוביץ. חבר הכנסת הורוביץ, שמעו את קריאת הביניים שלך. זה לא נאום. נא לסיים. תודה רבה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – – הימים הבאים – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אדוני, אם היתה ממשלה נבונה לא היו מחלקים קמחא דפסחא באלפים. באלפים. לאנשים אין מה לאכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים, תודה רבה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – יהיו ימים אחרים מבחינת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תגיד לי, זה דבר חדש היום?
<רוני בר-און (קדימה):>
אוי, שכחת את שרון – – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
ואם זה לא חדש זה בסדר שככה זה יימשך עוד 64 שנים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, ביבי. אני לא דיברתי על – ביבי הוא פעיל מאוד.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – – ימים אחרים מבחינת הדיון הענייני בבית הזה בבעיות הכבדות של העם והמדינה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לשר החינוך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אפשר אופוזיציה לשניהם?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סליחה?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אופוזיציה לשניהם?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת שאלה מאוד – אני אעביר את זה לחוות דעת היועץ המשפטי. יכול להיות שנקבע איזשהו תקדים, חבר הכנסת טיבי, שיהיה נאום על נאום ואז אנחנו לא בכלל נצא לפגרות כי כל הזמן נדבר. העניין הוא האם גם אלה שידברו ישמעו את מה שאלה שאמרו. תודה רבה.
<הצעות לסדר-היום>
<שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
המשך סדר-היום זה בקשת 25 חברי כנסת להעלות נושאים על סדר-היום. הנושא הראשון, אליו נרשמו שני חברי כנסת בשם 25, והם חברי הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת שלמה מולה: שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת – הצעה לסדר-היום מס' 7923. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואל חסון – לרשותו עשר דקות; ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה, שגם לו תהיינה עשר דקות. וישיב השר גדעון סער. אחריו נלך לכמה הצעות נוספות, שעליהן ישיב השר יצחק כהן המשמש כסגן שר האוצר. חבר הכנסת מולה, בבקשה.
רבותי – חבר הכנסת חסון, סליחה – אנחנו רוצים כולנו, גם באווירה של ויכוח, לברך מראש את חבר הכנסת יואל חסון לרגל נישואיו, אשר יתקיימו ברוב עם בזמן הידוע לאלה שהוזמנו. תודה רבה. אני לא רוצה לומר כדי שלא יבוא כל העם.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, לא התכוונתי להתחיל בעניין הזה, אבל אי-אפשר היה להתעלם מהנאום היהיר שלך, אדוני שר החינוך. היהירות המנותקת שלך שהופגנה כאן מעל דוכן הכנסת היא פשוט מהממת בניתוק שלה.
אתה מדבר על סוציאליסט וקפיטליסט. על מה אתה מדבר? באיזה מושגים אתה חי בכלל? אתה חושב שאנשים שעומדים מול חשבון החשמל או שמתדלקים את האוטו שלהם, הם חושבים אם הם סוציאליסטים או קפיטליסטים? מה אתה חושב, אדוני שר החינוך, שכולם חיים בעולם הפוליטי שלך, שבו אתה מחלק את האג'נדות לפי מה שנוח לך? לפי מה שנוח לך, אדוני שר החינוך? איזו יהירות, איזה ניתוק מהמציאות, שנמצאת כאן, מעבר לקירות, לפעמים העבים-מדי, של הבית הזה, כנסת ישראל.
אדוני שר החינוך, אני רוצה שתקשיב לי, למרות שאתה מתנצל בפני דורון אביטל, בצדק. אני רוצה לומר לך, אדוני שר החינוך: דיברתי קודם על זה שחיזקת את דברי ראש האופוזיציה בעניין הקרן, הקרן לחינוך, שאמורה להיות ממומנת על-ידי כספי הגז, בעזרת השם. אתם התחייבתם בוועדת הכספים, שעד ה-1 בנובמבר הקרן הזאת תוקם. עד היום, ה-2 באפריל, הקרן הזאת לא הוקמה. הממשלה שלך התחייבה בחוק: עד ה-1 בנובמבר הקרן הזאת, לטובת חינוך, שתרכז את כספי הגז, תוקם. אתם, שר החינוך, מפירי חוק. החוק אומר: 1 בנובמבר. עד היום לא הקמת את הקרן הזאת. את זה לא רצית להגיד, לא אמרת את זה כשהיית כאן ליד הדוכן. אתם מפירים את החוק שאתם הצבעתם עבורו, וגם אנחנו, בכנסת האחרונה – – –
<רחל אדטו (קדימה):>
זה לא הדבר היחיד שהם מפירים.
<יואל חסון (קדימה):>
אבל באמת, זה לא הדבר היחיד שאתם לא עושים. את זה אתה לא אומר, אבל נחכה ונראה, כי את הקרן הזאת, אדוני שר החינוך, את הקרן הזאת יקים ראש הממשלה שאול מופז. הוא יקים את הקרן הזאת – –
<כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):>
אז היא באמת לא תוקם.
<קריאות:>
– – –
<יואל חסון (קדימה):>
– – הוא ימלא את ההבטחה הזאת. אתם לא תמלאו את ההבטחה הזאת.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
יואל, אתם גם לא, יכולתם גם קודם.
<יואל חסון (קדימה):>
אני רוצה לומר לכם – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. לא להפריע, חבר הכנסת רותם.
<יואל חסון (קדימה):>
– – קדימה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הוא הפריע קודם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
במשורה, לא כמו הקודמים.
<יואל חסון (קדימה):>
קדימה עברה חודשיים מאוד-מאוד סוערים, סוערים כמו בכל מפלגה כאשר היא עוברת תהליך פנימי, והיו כאלה שתמכו ביושבת-ראש היוצאת, היו כאלה שתמכו ביושב-ראש הנבחר והיו גם כאלה שנכנסו בלילה, כמה דקות לפני שנרדמו, אולי גם אחרי שהם נרדמו, והיו להם חלומות. היו להם חלומות שיום אחרי ה-27 במרס סיעת קדימה לא תשב בצד אחד – יהיו חצי שיושבים פה וחצי שיושבים שם. חלמתם על זה.
<דני דנון (הליכוד):>
היינו מקבלים אתכם.
<יואל חסון (קדימה):>
חלמתם על זה, לפרק, לראות את קדימה מפורקת, אבל אנחנו אומרים לכם את זה באופן חד-משמעי, לספסלים הריקים מפחד של הליכוד: חד-משמעית, תתכוננו למאבק של החיים שלכם. תתכוננו למאבק של החיים שלכם אל מול קדימה מאוחדת, חזקה, שגם תשאף לאחד את האופוזיציה כולה כדי להחליף את הממשלה הזאת. כדי להחליף את הממשלה הזאת. כדי לבוא ולשים סוף ליהירות הזאת; ליהירות הזאת שלכם, שניתזת בכל הכוח.
ראינו ושמענו גם את ראש הממשלה, ובאמת אין גבול לחוצפה ולעזות המצח. ראש הממשלה מאיים היום על הציבור ב"כיפת ברזל". בכלל, אצל ראש הממשלה "כיפת ברזל" הפכה להיות המטרה, היא הפתרון. היא לא האמצעי להתמודד, במציאות של טרור מתוך עזה, אלא היא המטרה, היא עכשיו הפתרון. היא הפתרון למה שקורה בעזה. אין לנתניהו פתרונות – שהיו לו, אגב, לפני הבחירות. היום "כיפת ברזל" היא הפתרון. "כיפת ברזל" זה לא מדיניות, "כיפת ברזל" זה הגנה. הבעיה היא שלטון טרור ה"חמאס" בעזה, שבו צריך לטפל, וראש הממשלה לא יאיים ב"כיפת ברזל" על הציבור הישראלי וישתמש בה כתירוץ לגביית מסים – לשכנע את הציבור שהמדיניות שלו של מסים עקיפים קיימת ונמצאת בגלל שצריך לממן את "כיפת ברזל". זאת חוצפה ועזות מצח.
דיבר שר החינוך על שראש האופוזיציה ייצר כביכול פתאום תודעה חברתית. זו בעצמה באמת אמירה ריקה מתוכן למי שמכיר את העשייה של שאול מופז; דיברו פה על "עתידים", דיברו פה על דברים אחרים. אבל אתם יודעים מה? יש לו תודעה חברתית היום. שלוש שנים אין לכם תודעה חברתית. שלוש שנים אין לכם תודעה חברתית, אדוני שר החינוך, ואני רוצה לומר לך יותר מזה: לא רק שאתם לא חברתיים, אתם גם לא כאלה חברותיים לציבור פה. אתם ממש לא חברותיים; אתם ממש פוגעים פה, שכבה אחר שכבה, במדיניות הימנית הכלכלית הקיצונית של נתניהו, ואני בטוח, אגב, שרוב חברי הליכוד לא כל כך חיים אתה בשקט, אבל הם הולכים אחרי ראש הממשלה בעיניים עצומות.
ואני אומר לציבור הישראלי – אדוני, אין שעון, אז אין לי בכלל הערכת זמן איפה אני נמצא, אז תעיר אותי, אם צריך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה, יש לך עוד שלוש דקות ו-20 שניות. רוב הפוליטיקאים הוותיקים הולכים בעיניים עצומות, אבל מפעם לפעם פוקחים עיניים לראות שהמנהיג לא הולך בעיניים עצומות.
<יואל חסון (קדימה):>
אני מסכים אתך, אבל הם לא פוקחים אותן. הם הולכים ממש בעיניים עצומות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, לא. אין פחד.
<יואל חסון (קדימה):>
ואני רוצה לומר לאותו ציבור שפגשתי במוצאי-שבת בתל-אביב, אותו ציבור ראשון, גרעין קטן, שהתחיל לצאת, אותם אנשים שבאופן עקבי נאבקים על היכולת לחיות כאן בכבוד; אני רוצה לומר להם משהו: מיליון איש יכולים לצאת לרחובות, 2 מיליון איש יכולים לצאת לרחובות, אבל בסוף רק 120 עושים את השינוי. רק 120 שנמצאים בבית הזה עושים את השינוי. ואני אומר לציבור הזה: מתוך ה-120, אדוני היושב-ראש, יש להם, לאנשים ברחוב, כבר 55 תומכים שהם אתם. 55 חברי האופוזיציה שהם אתם, תומכים בהם, מביאים את קולם פה בבית הזה. ואותם 55 הם לא חיילים, הם המפקדים, הם המובילים, הם אלה שיביאו את כל העם לכאן, לכאן, כדי לייצר את השינוי, וביחד. לא ניתן הפעם, לא ניתן הפעם שידירו או שיהיה אינטרס להדיר את הפוליטיקאים מהמאבק, כי זה משרת את הממשלה.
אני אומר לכם מראש, חברי חברי הכנסת, מה יגידו חברי הכנסת שאמה, דנון ואקוניס כשהמחאה תצא; הם יגידו: זו מחאה פוליטית, זו מחאה שרוצה להחליף את נתניהו.
<דני דנון (הליכוד):>
איפה היית בקיץ? איפה היית בקיץ?
<יואל חסון (קדימה):>
הייתי איפה שאתה לא היית. הייתי איפה שאתה לא היית.
<דני דנון (הליכוד):>
איפה מופז היה?
<נינו אבסדזה (קדימה):>
איפה אתם הייתם כולכם?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לא להפריע, כי הוא בדקה האחרונה לדבריו.
<יואל חסון (קדימה):>
אני הייתי איפה שאתה לא היית.
<דני דנון (הליכוד):>
איפה מופז היה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לא להפריע.
<דני דנון (הליכוד):>
איפה מופז היה בקיץ?
<יואל חסון (קדימה):>
אל תפריע לי, חבר הכנסת דנון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון – – –
<נינו אבסדזה (קדימה):>
במחאה. במחאה הוא היה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ואני אתן לו, אחר כך אוסיף לו.
<כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):>
אני פגשתי את חבר הכנסת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת שאמה, אני אוסיף לו זמן. למה? יש לך עוד דקה. בבקשה.
<יואל חסון (קדימה):>
תן לי עוד שתי דקות, ברשותך.
<דני דנון (הליכוד):>
אני לא ראיתי אותו במחאה.
<יואל חסון (קדימה):>
אני רוצה לומר לכם לסיום – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<יואל חסון (קדימה):>
אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, לסיום: נתניהו לא נולד ראש ממשלה, הוא לא נמשח למלוכה, הוא לא גזירת גורל של העם הזה. היום אני חוגג את יום ההולדת שלי.
<דני דנון (הליכוד):>
מזל טוב.
<כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):>
מזל טוב.
<יואל חסון (קדימה):>
תודה רבה. הנה, הוצאנו מכם אנרגיות חיוביות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בשעה טובה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
איפה העוגה? איפה העוגה?
<יואל חסון (קדימה):>
שאלו אותי אנשים, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אדוני יושב-ראש האופוזיציה – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בגלל זה אתה מחייך?
<יואל חסון (קדימה):>
– – שאלו אותי מה אני מאחל לעצמי ביום ההולדת. אני מאחל לעצמי ביום ההולדת שנתניהו יהיה בפנסיה ושאול מופז יהיה ראש הממשלה הבא. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליואל חסון. אני מזמין את שלמה מולה, שגם לרשותו עומדות עשר דקות. אני היום אקפיד על לוח הזמנים, וגם הבאים אחרי יקפידו על לוח הזמנים, כי אנחנו לא רוצים, לא את טרחתם של חברי הכנסת ולא את טרחת הציבור.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש האופוזיציה שאול מופז, אנחנו נעזור לך. אתה תהיה ראש ממשלה.
אני רוצה להגיד לשר החינוך, שיש לי הערכה כלפיך, הערכה אישית, לבוא ולהגיד לשאול מופז ולשאול אותו: מה עשית, איך אתה נהיית חברתי פתאום – אני רוצה להפנות אותך לרזומה האישי שלו. האיש הזה הגיע לארץ בגיל תשע, היה במעברה, נהיה רמטכ"ל, היה שר ביטחון, היה שר התחבורה. הוא נתן מהחיים 40 שנה למען המדינה. לבוא ולהגיד, לשאול: איך אתה חברתי – אני מתפלא עליך, ובעצם גם אפילו על האינטליגנציה שלך. הוא לא גדל עם כפית של זהב. אדם שלא גדל עם כפית של זהב או לא גדל ברחביה יודע בדיוק מה זו מצוקה, מה זו בעיה, יודע לטפל נכונה במצוקות החברתיות של אנשים. הוא לא צריך ללכת לקבל ייעוץ מכלכלנים או מאנשים אחרים. הוא בעצמו יודע איך הוא צריך לטפל. לכן אני חושב: בוא ונהיה צנועים.
אבל אנחנו חיים בארץ הנהדרת של ראש הממשלה נתניהו והקואליציה שלו ורכיבי הקואליציה שלו למיניהם, אם זה ש"ס ואם זה מפלגה אחרת. הליכוד כליכוד, הוא מגדיר לעצמו: בעצם, אנחנו המפלגה החברתית. אני יודע למה אתם מזדעקים עכשיו. אני יודע למה פתאום אתם שולפים מכתבים שהיו במגירה, שהם בכלל לא רלוונטיים. אתם פשוט בלחץ. אתם יודעים שהציבור נוטש אתכם. הציבור ינטוש אתכם בקיץ. תחכו.
אתם לא יודעים איזו רעידת אדמה מתחוללת בחברה הישראלית. אתם לא יודעים. אדוני השר, אני רוצה להפנות אותך. תלך היום ותראה את אזרחי ישראל שממלאים את סל הקניות שלהם. כמה אנשים עומדים היום – אנשים קשישים, קשי יום, אלה שבנו את המדינה – הולכים ועומדים ומבקשים לקבל, אתה יודע מה, חבילת מזון מעמותות? איפה המדיניות החברתית שלכם? ואיפה האנשים האלה, שאתם בעצם הולכים ושואלים את אמונם בקריית-שמונה, בשכונות במצוקה, במקומות רבים במדינת ישראל? ואתם פשוט אטומים. ראש הממשלה, הוא אטום. הוא פשוט לא מבין. הוא לא יודע מה קורה. הוא מנותק מן המציאות. הוא מסתחרר מעצם הסקרים. הסקרים האמיתיים באמת זה האדם עצמו.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להגיד: סטנלי פישר הוא בעצם נגיד בנק ישראל, ידוע ומקצוען. הרי אתם לא תשייכו אותו עכשיו לשאול מופז או לא תשייכו אותו עכשיו לקדימה. מה הוא אמר עליכם לפני שבוע, שבועיים? הוא אמר בדוח שלו: המדיניות הממשלתית הזאת מגדילה את הפערים החברתיים. הוא בא ואמר: הממשלה הזאת לא הצליחה למנף, בעצם, את המחאה החברתית שהיתה לנו בקיץ. הוא בא ואמר: הממשלה הזאת מייצרת ספינים בלבד. היא באמת לא מטפלת במצוקות החברתיות של אזרחי ישראל. נו, אז מה? תגידו. תגידו גם כן, כי זה מספסלי האופוזיציה?
דרך אגב, סטנלי פישר, נדמה לי שמי שהביא אותו להיות נגיד בנק ישראל זה נתניהו, כשהיה שר האוצר. האמת היא שצריך להזכיר את תקופת נתניהו הראשונה, של 2003. הוא בעצם קרע לגזרים את אזרחי ישראל. היה להם קשה. אבל מה לעשות? הוא חזר אלינו. אבל הוא ילך הביתה, אל תדאגו.
האמת היא שהדבר היותר מרתק שהיה – מי שפתח היום את העיתון – הוא שראש הממשלה, כדי להצדיק את מדיניותו הכלכלית, את המסים העקיפים והישירים, בא ואמר: אני גובה מסים כי אני רוצה לממן את "כיפת ברזל". איזה שקר גס. מה, אנחנו לא יודעים שהאמריקנים נותנים לנו 250 מיליון שקל כדי לפתח את "כיפת ברזל"? הוא חושב שאזרחי ישראל, עד כדי כך יש להם זיכרון קצר?
<רונית תירוש (קדימה):>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
רק לפני כחודש, שלושה שבועות, הוא לא היה בארצות-הברית? לא התחנן לאובמה לתת לו עוד כסף? אנחנו לא יודעים? למה לשקר? האמת היא: ראש הממשלה ידוע כמי שתמיד לא מדייק ולא אומר אמת, וזה בלשון המעטה, אבל היום זה בא אלינו בעצם בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". זו הארץ הנהדרת של ראש הממשלה.
אדוני, לא יעזור לראש הממשלה. המחאה החברתית תבוא. היא תבוא ועוד איך תבוא.
אני דווקא רוצה כאן לנצל את ההזדמנות להגיד לראש עיריית תל-אביב חולדאי: אדוני, תן לאנשים להקים אוהלים. רוצים למחות, להשתמש בזכות הדמוקרטית שלהם למחות על הגזירות שהממשלה הזאת מטילה עליהם. אתה לא יכול להיות ראש עירייה שהוא בעצם הזרוע הביצועית של הממשלה. אתה תסתום את הפיות של האנשים. מה שהוא עושה בדקות האלה, בעצם אתמול – בצורה ברוטלית פוגע באנשים. נותן לפקחים שלו לקחת ילדים ולזרוק אותם. חס וחלילה, שלא יקימו אוהלים. הוא רוצה למצוא חן בעיני ראש הממשלה. אני רוצה להגיד לראש עיריית תל-אביב חולדאי: אדוני, האזרחים הם גם שלך. הם שלחו אותך. הם בוחרים בך. אני אומר לו: אדוני, תפסיק להתעלל באותם אלה שרוצים למחות ובעצם מבקשים ליידע את הציבור שהממשלה הזאת בעצם המשיכה להתעמר בהם. לא יעזור לו. אנחנו נעזור להם.
אני חושב שזו גם הזדמנות נוספת לפנות לבוחבוט, ראש עיריית מעלות, שהוא יושב-ראש השלטון המקומי, ולהגיד: איך יעלה על הדעת שהשלטון המקומי הופך להיות הזרוע הביצועית או הספינים של הממשלה הזאת? הם פתאום לא רוצים שיקימו אוהלים. למה? לא נעים להם? לא טוב להם?
אדוני היושב-ראש, האמת היא שגם בדוח שאנחנו ראינו, אולי הדבר הקשה ביותר שאזרחי ישראל – קשה להם לשאת אותו בעצם: אלה שעובדים ואחר כך מבקשים לקבל מוצרי מזון מעמותות. זו הטרגדיה שנתניהו וממשלתו מביאים לנו.
אני היום שמעתי את סגן שר האוצר איציק כהן מדבר על נושא קרנות הפנסיה והקשיים שהקרנות נמצאות בהם. מנסים למצוא איזשהם פתרונות וכן הלאה. שמעתי אותו, אבל הוא בא ואומר בסוף: אבל ישראל היא מדינה חזקה, כלכלה חזקה. טוב לנו; האזרחים, טוב להם. אני לא מבין איך יכול להיות שנציג של ש"ס, שכּרתה על דגלה את המצוקה החברתית, שהיא באה ואומרת: אנחנו התשובה למצוקה החברתית – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חרתה. חרתה.
<שלמה מולה (קדימה):>
חרתה. מה לעשות, אני עדיין לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. אתה טוב מאוד בעברית. – – – זו היתה טעות, אז אני – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: איך אני יכול לשמוע את אנשי ש"ס מגינים על הממשלה, ממשלת המסים הזאת? אבל יש לי תשובה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<שלמה מולה (קדימה):>
הרי הם נהנים, בעצם, מהכיסאות. מאוד נוח להם. כיף להם. טוב להם. הם שרים וסגני שרים. יש להם מאבטחים – דרך אגב, המאבטחים אפילו הולכים לשבות. גם להם כנראה יש מצוקה. תיקים, שרים בלי תיק. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך: ממשלה רצינית, שראתה את המחאה החברתית בקיץ, כמה שרים היו צריכים להתפטר ולבוא ולהגיד: אנחנו נשרת את הציבור מהכנסת, כחברי הכנסת; ולא להיות שרים וסגני שרים ולבזבז מיליוני שקלים.
אני אומר לך, אדוני שר החינוך: למען הנראות אפילו. אז מה הבעיה שלכם? אתם גם יהירים, אתם גם לא מקשיבים, אתם גם לא יודעים באיזה מצוקות אנשים מתמודדים יום-יום. זו בדיוק הבעיה.
עכשיו, בעצם, כששאול מופז נבחר להיות יושב-ראש קדימה – האמת היא שלפני כן חשבתם, הנה, הוצאתם ספינים: קדימה מתחלקת, הולכת להיות חצאי-חצאים, קבוצות-קבוצות. התבדיתם. קשה לכם. אתם לא יודעים מה לעשות. אני רוצה להגיד לך שקדימה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – – לסיים.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – בראשותו של שאול מופז, היא האלטרנטיבה האמיתית לממשלה הכושלת הזאת, ממשלת ההתייקרויות, ממשלת המסים, ממשלה שמביאה את עובדיה להיות עבדים, ממשלה שבעצם מייצרת אך ורק ספינים. איך יעלה על הדעת, אדוני שר החינוך, אני פונה אליך ושואל אותך: הוא ידע, ראש הממשלה, בעצם, על-פי הצווים שבאו לוועדת הכספים, שהבלו הולך לעלות, שהדלק הולך לעלות. הוא מחכה. חמש דקות לפני מהדורת החדשות הוא מודיע לכל העולם, לאזרחי ישראל: אני מוריד לכם עכשיו כמה אגורות, שלא יהיה יותר מ-8 שקלים. זו פשוט ממשלת הספינים. הספינים לא יעבדו. אזרחי ישראל הרבה יותר מפוכחים, הרבה יותר רציניים. בסופו של דבר הליכוד ילך הביתה, ראש הממשלה ילך הביתה; שאול מופז יהיה ראש הממשלה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לפני שאני קורא לשר סער להשיב – הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<הצעות לסדר-היום>
<שלוש שנים לממשלת נתניהו הכושלת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר ישיב להצעות לסדר-היום של חברי הכנסת יואל חסון ושלמה מולה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה בתמצית להתייחס לעובדות. בפתח הדברים אני רוצה להתייחס לדברים שאמר חבר הכנסת מולה. אני מאוד מעריך את הפעילות שלך, הפרלמנטרית והציבורית. דווקא אתה אמור להבין את הדברים שאני אומר. היה מתבקש, אחרי שדיברת בכאלה סופרלטיבים על יושב-ראש האופוזיציה, לשאול אותך: למה לא תמכת בו לפני פחות משבוע? כי האופן שבו דיברת עליו לא הסתדר עם העובדה הזו.
הרזומה של מופז, שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, הוא בוודאי מכובד ומעורר כבוד. אדם שהקדיש חייו לביטחון ישראל, הוביל חיילים לשדה הקרב – אין ויכוח. לא אנחנו הצבנו את היומרה הזו, כביכול, להוביל את הנושא החברתי. בזירה הפוליטית אדם נשפט על-פי הרקורד שלו – כשר, כחבר כנסת, על-פי מה שהוא עשה. למשל אתה, ראיתי היום את אחד הדירוגים של אחד הארגונים, ה-NGOs, שעוקבים אחרי החקיקה החברתית בכנסת, היית מקום ראשון בסיעת קדימה בנושא החברתי.
<שלמה מולה (קדימה):>
ארבעה מסיעת קדימה בעשירייה הראשונה. גם אני.
<שר החינוך גדעון סער:>
כבוד.
<רונית תירוש (קדימה):>
גם אריה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני מכיר. אני מכיר גם את הפעילות של חבר מולה, וגם חבר הכנסת מולה יודע, מכיר את הרגישות שלי, יודע שאנחנו קשובים לבעיות. אני לא רוצה להתווכח עם כל מלה שהוא אמר פה, זה לא מסתדר עם – אבל בסדר, זה פוליטיקה. אני אומר רק דבר אחד פשוט: בפוליטיקה, אדם נשפט על-פי הרקורד שלו, וכל אחד, שישים את הרקורד שלו ועל-פי זה יתקיים הדיון הציבורי.
לגופו של עניין, היתה פה התקפה כל כך לא מחוברת למציאות. כי אם תיקח דבר-דבר, אתה תראה – למשל הממשלה הזאת, אם תיקח את הממשלה הקודמת, הממשלה הקודמת השקיעה פחות בתחומים האזרחיים. השקיעה פחות בביטחון, השקיעה פחות ברווחה, השקיעה פחות בחינוך; השקיעה פחות בחינוך.
יעד ההוצאה בתקופת הממשלה הזאת גדל מ-1.7% ל-2.7%. זה עוד מיליארדים, שלאן הם הלכו? הם הלכו לנושאים החברתיים. ואתם יודעים מה קורה בנושאים החברתיים, אתם מתמצאים אז אתם יודעים שהתקציבים של ההשכלה הגבוהה, אחרי העשור שהם יובשו, גדלו דרמטית; ששכר המורים, על-פי שני הסכמים, שתי רפורמות שמתבצעות במקביל, גדל באופן משמעותי. אתם יודעים מה אנחנו עושים עכשיו בתחום הגיל הרך. אתם יודעים שתקציב החינוך מעולם, מעולם לא היה בסדרי הגודל הנוכחיים שלו, ומה יותר חברתי מחינוך?
אתם יודעים שהיתה רפורמה במס, והסטה, שהיתה מוצדקת, מנושא של הורדת הרפורמה במס הכנסה הישיר למקומות אחרים, על-פי המלצות ועדת-טרכטנברג. אתם יודעים שהרוב המסיבי של דוח ועדת-טרכטנברג מיושם ומבוצע בפועל. רק נוח להגיד: זה מתמסמס. אין לזה אחיזה במציאות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מיצוי כושר ההשתכרות, למשל.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת פלסנר, אתה זורק איזה משהו שהוא לא נכון, ואני רוצה להגיד לך למה. כי אם אתה מקים מסגרת חינוכית לילדים ואתה מאריך להם את יום הלימודים, ויש ילד שההורים שלו לא עובדים, ההורים שלו מובטלים, או שאחד ההורים שלו מובטל, אתה לא יכול להעניש – זו תפיסה שגויה להעניש את הילד.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לא קשור למובטלים, מי שלא מחפש עבודה.
<שר החינוך גדעון סער:>
להעניש את הילד זו תפיסה שגויה. תסתכל על הילד. חבר הכנסת פלסנר, אל תעניש ילד. אל תעניש ילד. אתה נותן העשרה, אתה נותן סיוע, אתה יודע שהפערים הכי גדולים בהשכלה נובעים ממצב סוציו-אקונומי בבית. אז מה אתה עושה? אתה אומר, הוא בא מבית עני, אני גם לא אתן לו חינוך. תתמוך בשוויון.
<מגלי והבה (קדימה):>
זה מראה שאתה – – – לאנשים האלה אין מה לאכול.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מי – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
זה מראה כמה אתם חברתיים. אתם חברתיים? אתם הכי רחוק מחברתיים. אין מה להקשיב.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – – נחשב – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת מגלי ופלסנר, הוא עונה לכם עכשיו.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
זו תפיסה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא עונה לכם, תחשבו בפעם הבאה איך לענות לו.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, זו תפיסה אנטי-חברתית. לקחת ילדים שמגיע להם – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
לא לתת להם לאכול ולהגיד להם: תלמדו.
<שר החינוך גדעון סער:>
מגיע להם, חבר הכנסת ביבי, שוויון הזדמנויות. אתה לא תפצל כיתת לימודים בין ילד שההורים שלו משתכרים יותר וגם הוא יקבל שיעורי העשרה, ואתה תשלח הביתה מאותה כיתה את הילד, ואני אפילו לא נכנס לסיבות. כי גם באום-אל-פחם, שהיא סוציו-אקונומי 2 – –
<מגלי והבה (קדימה):>
ילדי ישראל רעבים, על זה תענה. – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
– – גם באום-אל-פחם, אם האמא תרצה תעסוקה, היא לא במהירות תמצא תעסוקה. לכן אתם, קודם כול תגבשו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מגלי, מספיק. חבר הכנסת פלסנר, הוא עונה לכם עכשיו. בדרך כלל כשהילדים לומדים במשך היום, הם גם אוכלים. אוי לנו ואבוי לנו, על שני הנושאים. בא שר ואומר, אנחנו מתייחסים.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, 50% מילדי ישראל רעבים, על מה אתה מדבר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, חבר הכנסת מגלי והבה – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אז תן להם במסגרת הזו את מפעל ההזנה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – היינו כבר יחד בארבע ממשלות והיינו לבד בשתי ממשלות.
<שר החינוך גדעון סער:>
אבל זה חלק מהחלטות הממשלה שעכשיו אנחנו מבצעים אותן. זה חלק מיישום דוח-טרכטנברג, לילדים מגיל שלוש עד גיל תשע.
אבל אני אומר, שני דברים אני מציע לכם. ובאמת, אתם יודעים מה, אני מוותר על כל מה שתכננתי להגיד, אני נותן לכם שתי עצות לסיום: א. לפני שאתם מתיימרים להגיד מה יהיו תוצאות הבחירות וראש הממשלה הבא ואיזו קואליציה הוא יקים ואיזו קואליציה תהיה, קודם כול תגבשו השקפת עולם, קודם כול תחליטו מה הדרך שלכם.
הרי אתם קריקטורה של אופוזיציה. אתם קריקטורה של מפלגה. בגלל זה איבדתם אמון. הרי אתם התרסקתם. למה התרסקתם? ישבתם באופוזיציה, אמרתם: נשב באופוזיציה. הרי אתם אומרים: המציאות היא נוראית; אתם אומרים: המציאות היא נוראית – נגיד שאתם צודקים והמציאות היא נוראית, אז איך הממשלה כל כך יותר פופולרית מכם? כי אתם קריקטורה של מפלגה, ואתם, בתור אופוזיציה, קריקטורה.
<שלמה מולה (קדימה):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אני ממליץ לכם, העצה החברית השנייה שלי, אחרי הראשונה – אחרי הראשונה, אני מציע לכם עוד עצה אחת: אל תמשיכו לגדף את ראש הממשלה בנימין נתניהו בדרך הזו, כי יש סיכוי סביר שאחרי הבחירות הבאות – ואני לא אתנבא כמוכם, להגיד מה יהיה – –
<רונית תירוש (קדימה):>
הוא יהיה אתנו בקואליציה.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – אבל בואו נגיד, יש סיכוי מסוים שתשבו בממשלת נתניהו השלישית. תודה רבה.
<רונית תירוש (קדימה):>
הוא יהיה אתנו בקואליציה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מאוד מודה לשר. חבר הכנסת מגלי, כולנו היינו בכמה ממשלות יחד, כמה ממשלות בנפרד, הפער החברתי מצריך את כולנו, ולזכור טוב מאוד מה היה במשך 63 שנים. תודה רבה.
כבוד השר, אתה מסכים שזה יעבור לוועדה?
<שר החינוך גדעון סער:>
לאן שהאופוזיציה רוצה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת יואל חסון – אינו נמצא.
<שלמה מולה (קדימה):>
לוועדה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לוועדה אתה מסכים, מאה אחוז. יכול להיות שאתה מסתפק – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, לא, לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה לא מסתפק בדברי השר, הוא לא שכנע אותך לגמרי?
<שלמה מולה (קדימה):>
לא, ממש לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, אנחנו מצביעים. מי שרוצה להעביר לוועדה יצביע בעד, ואחר כך אני אשאל מי נגד, זה כדי להסיר מסדר-היום. מי בעד להעביר את ההצעות לסדר-היום לוועדה – ירים את ידו. נא להרים. תודה רבה. מי נגד?
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב
נגד – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – רוב, אין מתנגדים. אני קובע שהמליאה החליטה להעביר את שני הנושאים. אני מסכים להעביר את הנושא של יואל חסון לוועדה אף-על-פי שהוא לא נכח כאן בזמן ההצבעה, שכן ראוי בדרך כלל שמי שמציע נמצא גם בהצבעה. אבל מתוקף היותו חתן העומד בפני חופתו, אני מוותר לו. זה יועבר לוועדת כספים לדיון. ובכן, הנושאים הועברו.
<הצעות לסדר-היום>
<דוח בנק ישראל מאשר: ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים בישראל>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נעבור להצעה לסדר-היום מס' 7924, בנושא – דוח בנק ישראל מאשר: ממשלת נתניהו מעמיקה את הפערים בישראל. חברת הכנסת רונית תירוש. אחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. כן, כך כתוב. אלה הן ההצעות.
<רונית תירוש (קדימה):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רונית תירוש וזהבה – אה, מגלי והבה. אני מצטער. אתה רואה שטוב שאתה נמצא פה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז.
<רונית תירוש (קדימה):>
– – אדוני שר החינוך, אני אשמח אם תשב שתי דקות, אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת.
אני רוצה לברך מעל הבמה הזאת – כבוד גדול לי לברך את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת שאול מופז. מאחלת לו ולכולנו הצלחה רבה.
אדוני שר החינוך, הייתי רוצה לספר לך כמה שאול מופז – הנה, זה לא מעניין אותו, הוא לא רוצה לשמוע, אבל אני אשמיע את זה לחברים ולציבור הרחב. הוא שאל: איפה היית בשלוש השנים האחרונות או בשנים האחרונות? מה עשית בנושאים חברתיים? אז אם שר החינוך לא מכיר את הטבעת החותם שעשה במערכת החינוך חבר הכנסת שאול מופז, עוד בהיותו רמטכ"ל ושר הביטחון, כנראה הוא לא מכיר מה קורה במערכת החינוך. אם יש פרויקט לאומי חברתי מוצלח שמוכיח את עצמו, שמכפיל את עצמו במכפלות אין-סופיות מדי יום, זה פרויקט "עתידים", שיזם שאול מופז.
פרויקט "עתידים" פונה בדיוק לאוכלוסיות החלשות; הוא פונה לפריפריה, הוא פונה לשכונות, הוא מאתר שם את כל אותם תלמידים בעלי פוטנציאל שמערכת החינוך לא השכילה לסייע להם לממש את הפוטנציאל, הוא מצרף להם חונכים שמלווים אותם לכל אורך הדרך, מגיל חטיבת הביניים דרך התיכון, דרך הצבא והאקדמיה, עד שהם משיגים תואר במדעים וחוזרים לשכונות שלהם כדי לחנוך דור חדש.
שאול מופז התחיל עם 88 ילדים – בהיותו במערכת הביטחון, לא קשור לחינוך. מערכת החינוך לא השכילה להצטרף אליו אז. היא הרימה גבה, היו לה ספקות. אבל בעזרת תרומות שהוא גייס – בעזרת אנשים טובים מהארץ ומהעולם, גייס את התרומות, לקח את הילדים, 88 במספר, והיום הוא עומד על 20,000 ילדים בפרויקט "עתידים", שקוראים לעצמם – אנחנו בוגרי "עתידים", בגאווה גדולה. תמצא אותם ב-8200, ביחידות הכי חשובות בצה"ל. תמצא אותם באקדמיה, תמצא אותם בתעשייה, תמצא אותם בכל מקום ראוי. והוא יגדיל את זה ל-40,000. ומי שמכיר את שאול מופז – כשהוא מסמן מטרה הוא משיג אותה. הוא רץ מרתון. הוא רץ למרחקים ארוכים.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו.
<רונית תירוש (קדימה):>
לא לא, אני אגיד את כל שבחו, משום ששר החינוך – – –
<קריאה:>
אולי היא אומרת מקצת, מקצת.
<רונית תירוש (קדימה):>
זה, אגב, מקצת מאוד. אבל אני עונה ספציפית לשר החינוך, שתהה: מה פתאום חבר הכנסת מופז מדבר על חברה, ועל חינוך, ועל פריפריה, ועל החלשים? לא רק שהוא בא משם, הוא תרם להם.
ואם זה לא מספיק, אני אספר סיפור אישי שלי, כמנכ"לית משרד החינוך. אני יום אחד פשוט נשברתי, כששר האוצר דאז, ביבי נתניהו, פשוט שיסע את תקציב החינוך; הוא חתך בתקציב החינוך מדי שלושה חודשים – 17 קיצוצי תקציב בסך כולל של 3 מיליארד שקל, שהיום שר החינוך מתהדר לקבל אותם בחזרה. הגעתי לממשלה ואמרתי: אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, לא מסוגלת לנהל את מערכת החינוך בתקציבים מקוצצים שכאלה. קם אז שר הביטחון שאול מופז ואמר לי: כמה תקציב את צריכה במיידי? אמרתי: 600 מיליון – כדי להחזיר מספר שעות בסיסיות ללימודי הליבה למערכת החינוך. אמר לי: יש לך. תהו השרים מהצד ואמרו לו: השתגעת? נמצאים פה נערי האוצר, מייד בקיצוץ הבא זה הקיצוץ שיסמנו – 600 מיליון; אם אתה מסוגל לתת, ולהשאיל אותו למערכת אחרת.
אני כבר לא מדברת על זה ששר לא מפרגן לחברו; מה אכפת לו שהחבר ייכשל? אבל הוא פרגן, למען ילדי ישראל. ואז הוא ענה להם: רבותי, זה החוסן הלאומי של מדינת ישראל. אם אני רוצה חיילים טובים, אם אני רוצה צבא טוב, אם אני רוצה קצינים ואם אני רוצה לנצח בקרבות, אני צריך אנשים חכמים, אינטליגנטים, מחונכים, בעלי השכלה. וזה מה שהוא רצה, וזה מה שהוא קיבל כשהוא חבר למערכת החינוך, סייע למערכת החינוך, תקצב אותה בעצמו, מה שלא היה מתפקידו. זה דבר שלא היה בהיסטוריה של ממשלות ישראל, ואתם יכולים לבדוק את זה.
אז כשבגיחוך וביהירות לא מובנת עומד פה שר החינוך ומדבר על הדברים שהוא לא יודע – ראוי שיעשה שיעורי בית בטרם הוא מטיף, וראוי שילמד מהו תקציב, מהו פרויקט "עתידים", יחקה אותו, יגדיל אותו, ישקיע בו. הרי הוא משוויץ כאן שהוא קיבל הרבה מאוד תקציבים למערכת החינוך; זה נכון. קיבלת – תדע איפה להשקיע. אבל אתם יודעים איפה שר החינוך משקיע את הכסף? אני אגיד לכם איפה; הוא מכין אותם למבחנים הבין-לאומיים. למה? כי זה בתוך שנה מתפרסם – הציונים, מתפרסמים ההישגים, ואז הוא יכול להגיד: הנה, מדינת ישראל שדרגה את עצמה בדירוג העולמי. רבותי, זה קשקוש. זה לא חינוך, זו לא השקעה אמיתית. זו השקעה נקודתית בשכבת לימוד מסוימת שהולכת להיבחן. כל היתר לא נהנים מזה. אז זה הסיפור של שר החינוך, והנה אני כבר אומרת: גם אם במקרה נצליח, ואוי לנו אם לא נצליח לנוכח או לאור התקציבים הרבים שהוא משקיע באותן שכבות שהולכות למבחנים הבין-לאומיים, אבל גם אם נצליח שם, זו לא תעודה להתהדר בה. כי הבעיה שלנו בחינוך עדיין נשארה, ונשארת, והתחילה ביום שביבי נתניהו היה שר האוצר, אני מנכ"לית חינוך, והוא קיצץ בנו בלי רחם. ואת זה הוא יודע לעשות בהנאה רבה.
מה אומר בנק ישראל? וזה הנושא שאני צריכה לדבר עליו. מה אומר בנק ישראל? ואני לא צריכה להוסיף, האמינו לי; אני אקרא רק את הכותרת, שאומר הנגיד בעצמו, הנגיד פישר. פישר מאשים: הממשלה העמיקה פערים בישראל. מה עשה שר האוצר? מה שר האוצר – מה עשה ראש הממשלה, שגם היה שר האוצר, והיום הוא ממשיך באותה מדיניות? הוא הקטין את המסים, מס החברות ומס הכנסה. ומי נהנה מזה? רק העשירונים הגבוהים, רק העשירים. ועל חשבון מה? הוא ניסה לצמצם את הגירעון? לא. הוא צמצם את ההוצאות של הממשלה. אתם יודעים איפה? לא בזה שהוא סגר משרדי שרים מיותרים. הרי יש לו כל כך הרבה שרים מיותרים, כל כך הרבה סגני שרים מיותרים; לא שם הוא קיצץ את ההוצאות. הוא קיצץ בקצבאות שהממשלה תומכת באוכלוסיות החלשות.
הייתי במוצאי שבת בכיכר. כן, ברוח המפקד; שאול מופז ביקש ונענינו בשמחה. היינו שם. ואם לא היינו מספיק בקיץ הקודם, אנחנו מכים על חטא, ואנחנו נהיה שם, ונלווה את כל המחאות האלה.
מה הסיפורים ששמעתי? מספרת לי אשה – והיא היתה מוכנה שאני אפילו אחשוף את שמה, לואיז – והיא אומרת: תקשיבי טוב; יש לי ילד – אני חד-הורית, יש לי ילד קטן, ילד בן חמש. אני מנסה לעזור. הלכתי לעבוד, יצאתי לעבוד. מה עשתה הממשלה? קיצצה לי את המענק שמגיע לי, מענק המזונות שהממשלה מעניקה לחד-הוריות; היא קיצצה לה, לקחה את זה ממנה. למה? כי האמא יצאה לעבוד. היא אומרת לי, מה המסר? שאני אשב בבית, שאני לא אעבוד. זה מה שהממשלה רוצה? זה התמריץ שהממשלה עושה? זה מזכיר לי את זה שכשאמא חד-הורית יצאה ללמוד, כדי להתפתח, שהרי הראו הנגיד פישר, וטרכטנברג, וכולם מראים את העקומה הזאת, שככל שההשכלה גבוהה רמת ההכנסה של האדם גבוהה יותר. אז היא יצאה להשכיל את עצמה, יצאה לרכוש עוד השכלה, כדי שהיא תתקבל למקום עבודה שמתגמל יותר. מה עשיתם? קיצצתם לה את המענק, כי היא לומדת. שומו שמים. אתם מבינים מה אתם עושים שם בממשלה?
אני, צר לי – חבר הכנסת איציק, אני, צר לי שאתה עולה לענות. צר לי, כי אני בטוחה שאתה מרגיש כמוני, אתה מרגיש מתוסכל כמוני ממדיניות כל כך תמוהה, כל כך לא ברורה.
ואם אני אוסיף עוד סיפורים אישיים, אז אני אדבר על אמא שסיפרה לי, אמא חד-הורית שסיפרה לי שהיא מכרה את רחמה; היא הלכה להיות אם פונדקאית בשביל להרוויח כסף בשביל השלמת הכנסה. והחברה שלצדה אמרה לי: אני הולכת לעשות עבודות ניקיון. אגב, בשחור. בשחור. אני לא משלמת על זה מס, כי זה מה שהממשלה מעודדת אותי. לא ביג דיל בשחור, לא מי יודע מה היא מקבלת שם בניקיון – 500 שקל. אבל זה עוד כסף שהיא יכולה להביא הביתה, כדי לממן מה? לממן אבחון לילד שלה, שהוא לקוי למידה. אבחונים לתלמידים לקויי למידה בשוק הפרטי, כי המדינה לא עושה את זה – 4,000 שקלים. מי משיג את ההקלות על ליקויי למידה? אלה שיש להם כסף, אלה שיכולים ללכת לכל מיני מכונים שיכתיבו להם גם מה לכתוב שם. אבל האמא המסכנה הזאת, שהבן שלה זקוק לא רק לאבחון, גם לטיפול, לא מסוגלת לקחת אותו לאבחון, ואז זה מעגל חוזר, כי הילד הזה נכשל. הוא נכשל בבית-הספר משום שלא נתנו לו את הכלים להתמודד עם לקות הלמידה שלו, אז הוא שוב יצמח כילד חסר השכלה, ושוב הוא יזדקק לקצבאות המדינה, והנה, הוא שוב יהיה באותו מעגל, ולא יצליח לפרוץ את מעגל העוני שהוא שרוי בו.
רבותי, תסתכלו שני צעדים קדימה, תראו מה אתם עושים. עומד פה שר החינוך, משוויץ – אין לי מלה אחרת – משוויץ בעשייה חברתית. כל הצעת חוק שלי, חברתית ככל שתהיה, הוא מחק, הוא לא אפשר לי להעלות אותה, הוא ביטל אותה בוועדת שרים.
אני אתן לכם דוגמאות. ביקשתי להכיר במשרת מורה-אם כמשרה מלאה לצורכי סבסוד למעונות. מורה לא מלמדת 41 שעות, מה לעשות? משרה של מורה זו משרה של 36 שעות, ופעם זה היה 24 שעות, לפני הרפורמות. אבל אתם לא מוכנים לשנות בחקיקה או בתקנות למשרה מלאה, חשוב לכם שיהיה רשום רק שאשה, או אדם שעובד 41 שעות, זכאי לסבסוד במעונות. מורה לעולם לא תגיע ל-41 שעות. מה לעשות שהמשרה שם נגמרת ב-36? אז לקחת סקטור של 130,000 מורות ולא אפשרת להם להכניס את הילדים למעונות במחירים מסובסדים. מי התנגד להצעת החוק המאוד-הגיונית הזאת? שר החינוך, שמשוויץ שהוא נתן עוד שבועיים פופוליסטיים לאשה בהיריון, חופשת לידה – זה מה שיציל את המצב. לא זה מה שיציל את המצב. זה פופוליסטי, זה חוק פופוליסטי, לשם הוא לקח את הכסף.
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים.
<רונית תירוש (קדימה):>
ועוד חוק, השאלת ספרי לימוד. התחננתי: תן לי להעביר אותו. השאלת ספרי לימוד, שעם ישראל יוכל לקבל מבית-הספר את הספרים. לא צריך לקנות אותם, לא צריך לרכוש אותם ב-1,000 שקל לילד כל שנה. לא נתן לי. אמרתי לו: אני אוציא את ערוותך, אני אחשוף אותך בפני הציבור, אני אגלה להם מי מכשיל את הצעת החוק הזאת.
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים.
<רונית תירוש (קדימה):>
הוא אמר לי, בואי נעשה עסק, תעבירי את זה רק בקריאה טרומית, ומשם תשתקי. ככה אנחנו נראים, ככה אנחנו מתנהלים.
ממש לסיום – אני מודה לך שאפשרת לי, רק לסיום אני אקרא את מה שאמר הנגיד בעצמו, וזה קצר מאוד. הוא אומר: התוצאה – נטען בדוח – שבשנים האחרונות מדינת ישראל אינה יכולה לספק לאזרחים את השירותים המקובלים במדינות המפותחות. העוני מתרחב מפני שהקצבאות נמוכות וההשקעה בתשתיות ובחינוך יורדת. בסופו של התהליך – קובעים כלכלני בנק ישראל – התבלבלו היוצרות, ובמקום שהקיצוצים בתקציב ישמשו לצמצום הגירעון על מנת שמצבה הכלכלי של המדינה יתייצב והיא תוכל לחזור ולספק שירותים לאזרח, שימשו הקיצוצים על מנת לעודד עוד ועוד הפחתות במסים על השכר וההכנסות, מהלך שרק השכבות החזקות נהנות ממנו אם הוא לא משמש להגדלת התקציב.
אתם יודעים מה ענה על הדוח הזה נתניהו? הוא הגיב בשביעות רצון. בושה וחרפה, הבן-אדם מנותק מהעם.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש. הדובר הבא, חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. גם כן בהצעה לסדר-היום בנושא דוח בנק ישראל. בבקשה.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז, מאחל לך הצלחה בתפקיד ולנו. חברי חברי הכנסת, השר גדעון סער, שר החינוך, אתם יודעים, שר חינוך בממשלה צריך באמת להראות את הדמות החינוכית שלו. צר לי שהוא הלך מפה, כמו חברים מחברי הליכוד, התחילו והיו פה, חברי הכנסת של הליכוד, מעט מאוד זמן. לצערי הרב, הם לא יודעים מה קורה בוועדות ולא מה קורה במציאות שלנו ביום-יום.
אם נסתכל על ועדות הכנסת השונות, אדוני היושב-ראש, אנחנו חברים בוועדת הכספים – כמעט שלא נמצאים שם. המלחמות שלהם שם רק באות כדי לאשר עוד גזירות כלכליות נגד הציבור בישראל.
<שלמה מולה (קדימה):>
רק להצביע – – – מגייסים אותם.
<מגלי והבה (קדימה):>
מגייסים אותם לבוא להצביע על גזירות כלכליות. וכשאני אומר לשר החינוך: ילדים רעבים – יותר מ-50% מילדי ישראל רעבים, אומר לי: בתוכניות החינוכיות שהוא מדבר עליהן יוכלו לאכול. אז כנראה, גברתי מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, הוא לא יודע כמה מבתי-הספר עדיין לא בתוכניות ה"אופק" האלה, או התוכניות השונות למיניהן, שעדיין שומעים על תוכניות אבל לא הגיעו אליהן.
ממשלה מנותקת, וזהו ראש הממשלה שלנו, כאשר הוא לא יודע מה קורה בציבור. מי שראה בסוף השנה, סגן שר האוצר, כמה כספים הבאתם אלינו, וכמה העברות תקציביות ביקשתם להעביר מתקציבי הממשלה – מיליונים, קרוב ל-700 מיליון שקל. אמרתם: לא נוותר עליהם, בואו נעביר אותם לתקציב הביטחון. זאת אומרת, סדר העדיפויות של הממשלה ושל ראש הממשלה עדיין מוכיח שלא חושבים על השכבות החלשות, לא חושבים על העניים. לא היינו צריכים את דוח נגיד בנק ישראל בשביל להגיד לנו שישנם פערים חברתיים גדולים בחברה בישראל.
לצערי הרב, מיום ליום מספר העניים במדינה גדל. כשאני מדבר על עניים, אנשים ישר חושבים שמדברים על עניים שאין להם משכורות. לא, אל תטעו, חברים. כשאנחנו מדברים על שליש מעובדי המגזר הציבורי שמשתכרים פחות משכר המינימום – איך הכסף הזה, למה זה יספיק? למחירי המים שעלו? למחירי החשמל? מחירי החשמל, אנחנו מדברים, נכון לרגע הזה, על קרוב ל-33% שמחירי החשמל עלו, ואמורים לעלות בעוד זמן בקרוב ל-40%. למה אזרחי ישראל יכולים לצפות? הרי לא מבינה הממשלה המנותקת הזאת, אדוני סגן שר האוצר, שכשמחיר החשמל עולה כל המצרכים שקשורים לחשמל מתייקרים, והרשימה היא ארוכה.
מה שמפליא אותי, יכול להיות שבאמת אתם בש"ס מרוצים מההסכם הקואליציוני, כי הזרמת הכספים מגיעה בזמן. בהתחלה, כשמגיעים לאשר תקציב, ישר מורידים את הנתח של ש"ס ושל אגודת ישראל ושל אחרים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זו הסתה.
<מגלי והבה (קדימה):>
אני לא מסית, אני יודע את העובדות. אתה רוצה את המספרים, אדוני סגן שר האוצר? 900 מיליון ש"ח.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
למה?
<מגלי והבה (קדימה):>
ירדו בהתאם להסכם הקואליציוני.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
למה? למה?
<מגלי והבה (קדימה):>
אתה יודע טוב מאוד, אני לא צריך לפרט לך.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לכם אין ילדים?
<מגלי והבה (קדימה):>
יש לנו ילדים, מי אמר שאין לנו ילדים? אתה רוצה להיות שוויוני, אז תן שוויון לכולם, לא לחלק.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא מתאים לך להסית, אתה – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
אני לא מסית, אני רק אומר – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – – לא – – – להסית. אין לכם ילדים, אתם?
<היו"ר אורי מקלב:>
אדוני סגן השר.
<מגלי והבה (קדימה):>
דרכתי לך על יבלת שכואבת.
<היו"ר אורי מקלב:>
אדוני, יתאפשר לך לענות.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אין לכם ילדים?
<מגלי והבה (קדימה):>
לא, כי 900 מיליון שקל – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אדוני סגן השר, הרי יתאפשר לך לענות.
<מגלי והבה (קדימה):>
על ההתחלה, בתקציב שהיה, ישר, אנחנו יודעים, עברו לפי הסכם קואליציוני.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לאן?
<מגלי והבה (קדימה):>
אתה יודע טוב מאוד לאן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תגיד אתה, אתה יודע.
<מגלי והבה (קדימה):>
אני יודע גם טוב מאוד. זאת בדיוק הנקודה – שממשלה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
רגע, לא, קצבאות הילדים, קצבאות זיקנה.
<היו"ר אורי מקלב:>
אדוני סגן השר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – – רגע, לא יפה, אל תסית. לא מתאים לך, אני אוהב אותך.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, הוא עולה ועומד – לא מתאים לסגן שר.
<היו"ר אורי מקלב:>
זה שהוא פנה אליך, הוא לא התכוון שתענה לו מייד, הוא כבר הרים לך לקראת התשובה – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
לא, אני צריך לעמוד פה ולהגיד לאזרחי ישראל: בואו נתעלם מההסכמים הקואליציוניים, בואו נתעלם. מה צריך ליברמן 700 מיליון שקלים? אולי אתה תענה לי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קצבאות ילדים, קצבאות זיקנה.
<מגלי והבה (קדימה):>
לא, אני עכשיו עברתי לליברמן. מה הוא צריך 700 מיליון שקל?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
האזרחים בישראל, העניים, סובלים בגלל מדיניות ממשלתית שדואגת רק לחלק מהציבור, לא לכל הציבור. מספר העניים גדל מיום ליום. מחירי החשמל, מחירי הלחם – מה תגיד לעניים? עכשיו לא תקנו לחם? והרשימה ארוכה.
ואני רואה את ההתעניינות של הממשלה, חברי חברי הכנסת, אנחנו יודעים איפה סדר העדיפויות. כשאנחנו מדברים על ממשלה שבאה בטענות לאחרים: אתם לא חברתיים – אז תוכיחו לנו שאתם חברתיים, תוכיחו לנו; לא להתעלל באזרחי ישראל. הם שוכחים, אדוני היושב-ראש, ואתה מכיר את הנתונים של מספר העניים בישראל – זה היה צריך לבייש כל ממשלה. הטיעונים האלה, תראו מה קורה באירופה, ואם מעלים את המחירים שם, או: מחיר ליטר בנזין בישראל הוא יותר נמוך מאירופה – אז שכחו רק שהמשכורת באירופה היא יותר גדולה מהמינימום של ישראל.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
אני יודע מה שקורה שם. אני מוכן שאזרחי ישראל ישתכרו 3,000 יורו, אדוני, ושישלמו 10 שקלים לליטר דלק. אבל אי-אפשר לדרוש מאזרחי ישראל להשתכר 4,200 ש"ח – שליש מהעובדים במגזר הציבורי הם כאלה – ועוד לדרוש מהם ולדאוג להם להעלאות האלה.
ולכן, כשאני רואה את המדיניות של הממשלה הזאת, חוסר ההתחשבות בשכבות החלשות, וכל הססמה שהם מדברים עליה, ש"אנחנו חברתיים" – זה רק ססמאות, הכול נשאר על הנייר. וכשאנחנו היום אומרים, אנחנו רוצים לדאוג לאזרחי ישראל, אנחנו מתכוונים שסדר העדיפויות והתקציבים במדינת ישראל, יהיה סדר עדיפויות אחר.
אנחנו יודעים, דרך אגב, שאין בעיית כספים במדינת ישראל, אדוני סגן שר האוצר, רק שסדר העדיפויות מוטעה ושונה. אתה תיכף תענה לי ותקריא לי את אותן תשובות שאנחנו רגילים אליהן, שאין לנו מה לעשות והשכבות החלשות תמשכנה לסבול, ולא למצוא – לא את שכר הדירה בסוף החודש, לא את הפרנסה, לא את האוכל. אתם מנותקים, רואים את המראות האלה, של פריג'ידר ריק, ולילדים אין מה לאכול, ולילדים אין מסגרת לימודית – כל הדברים האלה, אנחנו רואים שהם חוזרים על עצמם, ואחר כך באים אלינו בטענות, למה אתם מעלים את הדברים האלה? אנחנו צריכים להגיד שהכול בסדר, הכלכלה בסדר, כולם בסדר – שביבי בסדר. ודאי שהוא לא יורד ולא יודע מה קורה בשכבות החלשות, שאנחנו רואים אותן וחיים אותן.
ולכן, כשאנחנו באים היום וטוענים מה שהמומחים אומרים, שצריך לשנות את סדר העדיפויות, זה הדבר שצריך להנחות את ממשלת ישראל, ממשלה שאכפת לה, שיש לה קצת חמלה על אזרחיה. אם לא יהיה שינוי, אנחנו נמשיך לטעון את אותם הדברים, אנחנו נילחם בתופעות האלה, והמלחמה הטובה ביותר, מבחינתנו, היא להחליף את הממשלה הזאת. כי אומרים, היתה מחאה חברתית בקיץ; המחאה החברתית, הפכו אותה להחלטות שהממשלה אישרה אותן. מה שוות ההחלטות האלה, שהן על הנייר, שאין להן הקצאות תקציביות, כשאין סדר עדיפויות? אני רק התייחסתי לשכבות החלשות. מישהו יכול לענות לי היום, אדוני סגן שר האוצר, איך אנשים ישלמו את מחיר המים? מחיר החשמל? מחיר הדלק? מאיזה משכורת, מ-4,200 שקל?
זאת בדיוק המדיניות האכזרית של ממשלת ישראל. וזה בדיוק מה ששאול מופז, כיושב-ראש האופוזיציה, בא לייצג, כי הוא יודע מה זה רעב; הוא מסתובב, ורואה את המשפחות הרעבות, אם זה בצפון, אם זה בדרום, אם זה בכל מקום. וראש הממשלה ימשיך להיות מנותק. אנחנו צריכים, כולנו, כל אלה שאכפת להם מהשוויון החברתי, מהצדק כלפי ישראל, לשנות את סדר העדיפויות, והדבר בידי הממשלה. כל ההמצאות האלה – חשוב שנשלם יותר מס בלו על הדלק, כמו שהוא רוצה, כמעט 50% מסים על מחיר הדלק, ועוד בטיעונים מאוד מרשימים, של ראש ממשלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים. אני מודע לכך שאין שעונים, אדוני.
<מגלי והבה (קדימה):>
אני מודה לך, אדוני, ואני אסיים בדבר אחד. כולנו צריכים לעבוד – אני קורא לחברי, וטוב שנמצאת פה גם שלי יחימוביץ, יושבת-ראש מפלגת העבודה – אנחנו צריכים לעבוד קשה, וגם יושב-ראש האופוזיציה, כדי להחליף את הממשלה הזאת מהר ככל האפשר. תודה, אדוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה.
<הצעות לסדר-היום>
<כישלון ממשלת נתניהו, הנצחת הפערים החברתיים וגל ההתייקרויות במשק>
<היו"ר אורי מקלב:>
נעבור להצעה הבאה לסדר-היום, שהיא בנושא: כישלון ממשלת נתניהו, הנצחת הפערים החברתיים וגל ההתייקרויות במשק – הצעה מס' 7925. שני דוברים – הדוברת הראשונה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ולאחר מכן חברת הכנסת זהבה גלאון. ישיב על שתי ההצעות לסדר-היום סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך אותך, ידידי חבר הכנסת שאול מופז, על בחירתך היום ליושב-ראש האופוזיציה. בחלק מן הדברים אני מניחה שנחדד את ההבדלים בינינו, אבל בדברים רבים אחרים נוכל לשתף פעולה, כי מטרתנו היא, בסופו של דבר, להביא קץ לשלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברכות.
אני רוצה לקרוא לכם שני קטעים. ינואר 2009, תשדיר בחירות של הליכוד. בנימין נתניהו מישיר מבט אל המצלמה ואומר: אחד הצעדים המרכזיים שאני אנקוט זה להפחית מסים. כן, להפחית את המסים של כולנו ב-20%, כדי לעודד צריכה וצמיחה שישמרו על מקומות העבודה. זו איננה הבטחת בחירות, הפחתתי מסים כשר אוצר ואעשה זאת שוב כראש ממשלה. זאת המטרה שלנו, זאת ההתחייבות שלנו. נתניהו, ינואר 2009. ואילו – האזינו לבנימין נתניהו אתמול, 1 באפריל: מי שאומר שאפשר להוריד מסים הוא נעדר אחריות וידע כלכלי; אנחנו זקוקים למסים כדי לקנות עוד סוללות "כיפת ברזל".
<שלמה מולה (קדימה):>
זה יום השקר.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
איפה נתניהו האמיתי, אני שואלת את עצמי; ינואר 2009 – אפחית את המסים ב-20%, או 1 באפריל 2012 – מי שאומר שאפשר להוריד מסים הוא נעדר אחריות וידע כלכלי. איפה? מי זה נתניהו האמיתי? אני רוצה לדעת.
למה זכרתי את הקטע הזה מ-2009, והוא מייד צץ בזיכרוני כששמעתי אותו אתמול? כי במקרה ראיתי את תשדירי הבחירות, אז עם בתי הקטנה – היום היא בת 16, אז היא היתה בת 12, 13 – והיא הסתכלה ושאלה אותי: אמא, זה דבר טוב מה שהוא אומר, להוריד את המסים ב-20%? סיפור אמיתי. אמרתי לה: תלוי למי; לנו זה יהיה מצוין, כי המשכורת שלי תעלה, וגם של אבא, אבל הכסף הזה יצא מקופת המדינה, והמדינה לא תוכל לסלול כבישים, להקים בתי-ספר, להקים בתי-חולים, להגן על המדינה, לכן זה רע למדינה.
כשאני תוהה למי – לאיזה בנימין נתניהו להאמין, אני מאמינה לנתניהו של ינואר 2009, כי העובדות מדברות בעד עצמן; מדברות בעד עצמן, ולא אני אומרת את העובדות, אלא סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, אומר את העובדות.
<רוני בר-און (קדימה):>
יש אופציה לא להאמין לו אף פעם, זו האופציה הנכונה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אני בכל זאת בוחרת להאמין לנתניהו של תשדירי הבחירות, כי אני מסתכלת על המצב בפועל, ואני רואה את אותו מתווה של הרפורמה במס שהוא התחיל בו כשר אוצר; המתווה הזה, של הפחתה במס, מס חברות ומס ליחידים עשירים – בוא נקרא לילד בשמו – עלה למדינה 30 מיליארד שקלים. 30 מיליארד שקלים שהיו יכולים להיות בקופת המדינה. זה מתווה שכולם התנגדו לו. סטנלי פישר לא התעורר השבוע עם מחלקת המחקר שלו. כבר לפני שנתיים, ושלוש, ולפני שנה שוב, הוא קרא לעצור את מתווה הרפורמה במס.
<רוני בר-און (קדימה):>
אנחנו החלטנו על זה בממשלה עם בוז'י.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
באו חברים מה-OECD, ישבו בוועדת כספים ואמרו: חבר'ה, אתם השתגעתם? מה אתם ממשיכים במתווה של הפחתת הרפורמה במס? 30 מיליארד שקלים שהיו אמורים להיות בקופת המדינה.
עם מי היטיבה אותה רפורמה במיסוי? רק עם מי שיש להם, רק עם חברות רווחיות מאוד-מאוד. למי שלא מגיע לסף המס היא לא הזיזה. מעמד הביניים הרוויח כמה עשרות שקלים בחודש מהרפורמה במס, אבל הוא שילם על זה, הוא שילם על זה ובגדול. כי אותה מדיניות מיסוי הורידה את הכנסות המדינה באופן שיטתי, וכששומרים על תקציב מאוזן, מה עושים? מקצצים בשירות המדינה. זה האיש השמן – האיש השמן – של נתניהו, שצריך לקצץ בו, ולהלום בו, ולעשות לו דיאטה עד שהוא יהיה אנורקסי. מה זה לקצץ באיש השמן? זה לקצץ בחינוך, ולקצץ בבריאות, ולקצץ בשירותי הרווחה, ולקצץ בביטחון הפנים, ולקצץ בקשישים ניצולי השואה פגועי הנפש, שזרוקים עכשיו בהוסטלים, אחרי שעשו להם outsourcing. ולקצץ בשירותי בריאות התלמיד והרפואה המונעת ולהפריט אותם לחברות פרטיות שמודדות את זמן החיסון והפעולה לפי זמן – 40 שניות לפעולה. ואז 30% מהילדים לא מחוסנים, וחוזר חלילה. זאת המשמעות של קיצוץ בשירות הציבורי, אין לזה משמעות אחרת, וזה מה שקורה כשמוותרים על 30 מיליארד שקלים לעשירים בלבד.
מעמד הביניים משלם על זה, משלם על זה קשות, כי איזה הורה לא משלם היום מכיסו על חינוך? תראו לי הורה כזה. תראו לי הורה שלא משלם מכיסו על חינוך ילדיו. אתם תוכלו להראות לי – הורים עניים שאין להם ממה להשלים והם לא יכולים לתת את החינוך העודף, את התל"ן, את עמותות ההורים, את כל התשלומים הנוספים כדי להעשיר את הילדים, על שירות ציבורי שהולך ומתקצץ כל הזמן. ואז אנחנו מגדילים פערים.
תשימו לב: לפי הדוח של ה-OECD אנחנו במקום הכמעט אחרון בהוצאה ציבורית-אזרחית מבין מדינות ה-,OECD ואת זה גם אומר שוב סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל. המשמעות של זה היא הגדלה דרמטית מאוד של הפערים, כי אנשים צריכים לשלם מכיסם על מה שהמדינה לא נותנת.
איפה אנחנו כן מקום ראשון? אנחנו במקום אחרון בהשתתפות המדינה בשירותי הבסיס כנהוג במדינות נאורות, ובמקום הראשון מבין מדינות ה- OECDבפערים בין עניים ועשירים. איפה זה שם אותנו בדיוק? איפה זה שם אותנו? הרי הבת, הבן של המנקה, שמרוויחה 20 שקלים ו-4 אגורות לשעה, ואסור בשום אופן שהיא תרוויח יותר כי אז העסק יתמוטט, והבן של המנכ"ל, שמרוויח מיליון וחצי שקלים בחודש, ובשום פנים ואופן הממשלה הזאת לא מצליחה לרסן את שכרו, הולכים לאותו צבא. הם משרתים את המדינה מאותו מקום.
איזו מדינה זקוקה לשוויון, לסולידריות, ללכידות חברתית יותר ממדינת ישראל? היש מדינה כזאת? אין מדינה כזאת. מדינה קטנה, צעירה, מוקפת אויבים; מי זקוק לסולידריות ולאיזושהי חלוקת משאבים הוגנת יותר מאתנו? מי? ואילו אנחנו – מפקירים את המדינה לכוחות השוק. החזקים שועטים קדימה והחלשים ניגפים מאחור ומעמד הביניים הולך ונשחק, הולך ונגרס. כלכלה הוגנת, חברה צודקת, דרך סוציאל-דמוקרטית מחודדת – אלה הדברים שיהפכו אותנו בחזרה למדינת המופת שאנחנו אמורים להיות, מדינת המופת לאורו של החזון הציוני.
לאן לוקחת אותנו ההגדלה הבלתי-נתפסת הזאת בפערים? הרי גם אם ייכון שלום כולל במזרח התיכון ולא נישא גוי אל גוי חרב – לא יישא גוי אל גוי חרב ולא נדע עוד מלחמה וכיתתו חרבותם לאתים, וכל מה שאתם רוצים, וניסע לנגב חומוס בדמשק – ואנחנו נהיה מדינה עם פערים בלתי נתפסים בין עוני לעושר ושליטה בפועל של חבורת בני מזל בעלי הון, עם עוני הולך וגובר בקרב עניים עובדים – גם את זה מראה דוח בנק ישראל, עוני גובר בקרב עניים עובדים – אז איפה החזון הציוני? על מה אנחנו נלחמים? על מה אנחנו יוצאים להגן על המדינה ומדוע אנחנו מתאמצים כדי להביא הסכמי שלום? לא הממשלה הזאת, חס וחלילה. בשביל המדינה. קודם כול צריך שתהיה מדינה.
תראו, היו כמה צלצולי השכמה: המחאה בקיץ היתה צלצול השכמה ראשון לראש הממשלה בנימין נתניהו – הוא אטם את אוזניו; הדוח של בנק ישראל השבוע הוא עוד צלצול השכמה לראש הממשלה בנימין נתניהו – גם אליו הוא אוטם את אוזניו. ואני מאמינה לו. אני מעריכה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני חושבת שהוא אידיאולוג.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אני מקווה, בוז'י, שהשיעול הזה בדיוק ברגע הזה לא היה קשור לתוכן דברי.
<רוני בר-און (קדימה):>
הוא נחנק. בוז'י נחנק מהאמירה הזאת.
<היו"ר אורי מקלב:>
וזה שאני אומר שצריך לסיים, זה גם לא היה קשור לתוכן.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
הוא נחנק מאהבה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בן-אדם אידיאולוגי. הוא איש ימין קיצוני, באמת, מעומק לבו.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
תאמצי אותו אלייך.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
איש ימין קיצוני במובן המדיני ואיש ימין קיצוני במובן הכלכלי. הוא נמצא במקום של תאצ'ר ושל רייגן ושל מילטון פרידמן. כשכל האקדמיה וכל ממשלות העולם כבר מתפכחות מאותו קפיטליזם צרוף, פרימיטיבי, של תחילת שנות ה-80 – הוא שם באופן אותנטי. צלצולי ההשכמה האלה לא יכולים להעיר אותו, כי הוא מחויב באופן עמוק להמשך כלכלת הג'ונגל הזאת, שמפרקת אותנו. והיהירות והזחיחות שלו ושל סביבתו, כאילו הוא נמשח למלכות, אצבע אלוהים ירדה משמים והמליכה אותו למלך לנצח נצחים – זה שטויות. הוא פוליטיקאי. פוליטיקאים אפשר להוריד מהשלטון.
את השיח הכלכלי-חברתי על חברה צודקת ועל חלוקת משאבים הוגנת איש לא יכבה. זה יהיה השיח המרכזי גם בבחירות הקרובות, ונתניהו יצטרך לשלם מחיר על אותה מדיניות של התנכרות מתמשכת לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אורי מקלב:>
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, בדבר פיצול הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12), התשע"א–2011. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה למזכיר הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<כישלון ממשלת נתניהו, הנצחת הפערים החברתיים וגל ההתייקרויות במשק>
<היו"ר אורי מקלב:>
הדוברת הבאה, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. לאחר מכן ישיב סגן שר האוצר. גם לרשותך עשר דקות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז, אני רוצה לברך אותך מקרב לב. אני לא אומרת את זה כמצוות אנשים מלומדה, אני מתכוונת לזה. אני חושבת שהאופוזיציה הזאת צריכה להעיף את ממשלת נתניהו.
אני לא נכנסת כרגע למי באופוזיציה הזאת, אבל האופוזיציה הזאת יכולה להיות קואליציה – כמובן, בלי כצל'ה והחברים שלו – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה יודע, שלרגע לא תהיינה אי-הבנות, לפחות לא מבחינתי. אולי יש כאן גורמים אחרים שרוצים לחבק אתכם – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני יודעת, אני יודעת את זה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בלי בגין – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני – בסדר. אני לא רואה את עצמי – ייקוב הדין את ההר – בקואליציה – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – שלא היית פה, טעות גדולה – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
מאה אחוז, מאה אחוז. מאה אחוז, חבר הכנסת בר-און.
אדוני היושב-ראש, שמענו קודם את הנאום של שר החינוך, כמו ששר החינוך יודע לבנות נאום בנוי לתלפיות. שום דבר לא יסתיר את מצג השווא שהוא ניסה ליצור. אנחנו השבוע קיבלנו הוכחה סופית לכישלון המדיניות הכלכלית של ממשלת נתניהו.
חברי חברי הכנסת, יש דברים שכבר ידענו מראש, אבל השבוע קיבלנו לזה אישוש נוסף כשהתפרסם דוח בנק ישראל, ולמדנו שרמת האי-שוויון בישראל היא מהגבוהות בעולם המפותח, ושמדיניות הממשלה של הורדת מסים וצמצום הוצאות הממשלה רק תורמת להגדלת הפערים בחברה הישראלית.
זה לא חדש, זה נכון, אמרו את זה כבר גם קודם. זה נאמר לנו על-ידי הכלכלנים מה-OECD, וכל מי שלא שבוי כמו נתניהו באיזשהן תפיסות כלכליות ארכאיות ושמרניות יודע את זה כבר מזמן. את זה ידענו. אבל השבוע, חברי חברי הכנסת, נחשפו לראשונה לדברים שסותרים את מצג השווא של האופטימיות הכלכלית של ראש הממשלה ושל שר האוצר. הם מציגים לנו כבר מהקיץ שעבר איזה מין אופטימיות, הכול כל כך טוב.
התברר למשל, חברי חברי הכנסת, שבכל מה שקשור לאבטלה בישראל, לאחוז האבטלה בישראל, נמסר לנו אחוז שגוי. אחוז האבטלה האמיתי במדינת ישראל הוא 6.5% ולא 5.6%. כלומר, שימו לב לזה: האבטלה במדינת ישראל, אדוני חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר, האבטלה בישראל גבוהה ב-20% ממה שנטען, ושיעור האבטלה הנמוך הוא אולי הנתון שהממשלה הזאת התגאתה בו כל הזמן. הם אמרו: אנחנו הגענו למצב שיש כאן שיעור אבטלה נמוך בכל השנים האחרונות. אבל מתברר שזה היה מצג שווא. אין כאן בכלל מקור לגאווה. יש כאן מקור לדאגה לגבי היכולת של הממשלה הזאת לייצר מקומות עבודה בפריפריה, ובעיקר במגזר החרדי ובמגזר הערבי.
<רוני בר-און (קדימה):>
בלי להגיד את האמת לציבור.
<זהבה גלאון (מרצ):>
ובלי להגיד את האמת לציבור. תודה, אדוני שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און. אבל האמת, חברי חברי הכנסת, שגם את זה אנחנו כבר יודעים מהשטח. הרי המחאה של עובדי הקבלן שמפטרים אותם חדשות לבקרים, אנשים שנעדרים אופק תעסוקתי, היא לא צמחה יש מאין. היא צמחה כאן – ודיברנו על זה במליאת הכנסת – מהשתרשות של פרקטיקות העסקה פוגעניות שהממשלה הזאת מעלימה מהן עין.
אנחנו יודעים את זה; אנחנו מקבלים עשרות פניות מעובדים מבוגרים, שמפוטרים בגיל 50, 55 ו-60. אנחנו מקבלים פניות מנשים מבוגרות מובטלות שהממשלה לא מוצאת להן פתרונות תעסוקה. אבל מה היה הפתרון של הממשלה רק לפני כמה חודשים? לנסות להעלות להן את גיל הפרישה ולגזור עליהן עוד שנתיים של עוני וחיי השפלה. טוב שהכנסת הזאת הצליחה לעצור את היוזמה המחפירה של הממשלה להעלות את גיל הפרישה.
אבל הדבר הנוסף שגילינו, חברי חברי הכנסת, השבוע – קראנו שלמרות שהממשלה כבר העלתה את יעד הגירעון לשנת 2012, 2% מהתוצר, ל-3.3%, עכשיו בכלל מדברים שהיעד האמיתי הוא 4%. אנחנו מדברים על 18 מיליארד שקלים. זה יעד גירעון קיצוני, חבר הכנסת כהן. זה יעד גירעון משולח רסן שבכלל מאיר באיזשהו אור נלעג את כל דברי הרהב של ראש הממשלה נתניהו על האחריות התקציבית של הממשלה. הוא מקדש אותה, כמה חשוב לשמור על מסגרת התקציב. יעד גירעון 18 מיליארד ש"ח? דברים שבכלל באים להצדיק את ריסוק – ריסוק – מדיניות הרווחה הישראלית.
והמציאות, חברי חברי הכנסת, היא הרבה יותר חמורה ומסוכנת. ממשלת נתניהו מתנהלת בחוסר אחריות תקציבית שאין שני לו. איך בכלל מצפה ראש הממשלה להוריד את יחס החוב–תוצר של ישראל? איך הוא מצפה לשמור על דירוג האשראי שלה? מתי נפנים – מתי הציבור יפנים שאין קשר בין ההצהרות ההזויות של נתניהו לבין המציאות התקציבית שנחשפה השבוע?
חברי חברי הכנסת, יש שיגידו שהדברים האלה קורים בגלל דרישות המחאה החברתית, כאילו שמסקנות ועדת-טרכטנברג, חוק חינוך חינם מגיל שלוש עד ארבע, כל תוספת השכר לרופאים ולמורים, או המעבר להעסקה ישירה של עובדי קבלן, הם מה שפוגע בביצועי הכלכלה הישראלית. איזה שקר, איזה כזב זה. כל הדברים האלה יחד לא מגיעים בכלל לעלות התוספת שקיבלה מערכת הביטחון רק לאחרונה, רק השנה, רק לפני כמה שבועות. תקציב מערכת הביטחון הוא חור שחור של מיליארדים – מיליארדי שקלים, חברי חברי הכנסת, אותם מיליארדים שיוצרים את הגירעון האדיר בתקציב. על 4 מיליון הם מתווכחים.
העברתי – ניסיתי לקדם את חוק, העברתי בעצם בקריאה שנייה ושלישית, לפני כמה שבועות, את חוק הבטחת הכנסה לנשים מוכות הנמצאות במקלטים, שלא יקצצו להן את הבטחת ההכנסה כדי שהן לא תישארנה במעגל הגבר האלים, במעגל הטרור, שלא יבטלו להן את הבטחת ההכנסה. על 4 מיליון שקלים, חברי חברי הכנסת, חודשים התווכחנו. חודשים, על 4 מיליון שקלים. אבל 4 מיליארד נוספים, פי-1,000, בתוספת לתקציב הביטחון, בכלל עוברים בלי כל בקרה, בלי פיקוח. מביאים את זה לוועדת הכספים באיזה העברה, כולם עוצמים עין, מאשרים את זה כמו חותמת גומי.
ושיא השיאים, אני מודה, היה אתמול, חברי חבר הכנסת רוני בר-און. צריך לממן את "כיפת ברזל", אמר נתניהו.
<רוני בר-און (קדימה):>
איזה שקרן זה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני, לא נעים לי לומר את זה באופן הזה, שחבר הכנסת בר-און אומר. צריך לממן את "כיפת ברזל".
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
מה הוא אמר?
<זהבה גלאון (מרצ):>
הוא אמר.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא, בר-און, מה אמר?
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני לא יכולה לחזור על דברים כאלה. חבר הכנסת בר-און יש לו הסגנון הייחודי שלו.
<רוני בר-און (קדימה):>
גם אני לא יכול לחזור. או ספונטני או לא כלום.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני אומרת: אמר, ולא אמר אמת, ונשאר בחיים, כמו שאמא שלי היתה אומרת.
זה לא תקציב הביטחון שמממן את "כיפת ברזל", זו ארצות-הברית של הנשיא אובמה, שרק בשנה האחרונה העבירה 205 מיליון דולר לרכישת הסוללות, ועכשיו היא גם מבקשת מהקונגרס לאשר עוד חצי מיליארד דולר לרכישת עשר סוללות נוספות. אז מה, מערכת הביטחון מממנת את "כיפת ברזל"? אבל זה בכלל לא מפריע לנתניהו להמשיך להלך אימים על הציבור בישראל. זה לא מפריע ללשכת נתניהו לנהל מסע הכפשות נגד אותו ממשל אובמה שהכסף שלו הוא זה שמממן את ההגנה על יישובי הדרום.
חברי חברי הכנסת, ועוד לא אמרנו כלום על מאות המיליונים שנשפכים כל שנה לתחזוקת השותפים הקואליציוניים של נתניהו – ואלה המתנחלים, ואלה החרדים – ואנחנו מדברים על מאות מיליונים שהם כסף שפועל נגד מדינת ישראל, מנציח את המשך השליטה הישראלית בשטחים, מקרב אותנו למציאות של מדינה דו-לאומית והופך אותנו בהדרגה למדינת הלכה שמממנת משטר רבני הלכתי חשוך בחסות המדינה ומטעמה. שימו לב לזה, אל תתבלבלו, הכספים האלה הולכים גם להתנחלויות וגם לישיבות, אבל לא רק, ובאמת ציינו את זה כאן קודם לפני.
<רוני בר-און (קדימה):>
כמה עולה הוויתור על מיצוי כושר ההשתכרות את יודעת?
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני לא יודעת לענות לך, אדוני. כמה?
<רוני בר-און (קדימה):>
מיליארד וחצי שקל.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מיליארד וחצי. אוקיי.
<רונית תירוש (קדימה):>
מישראל ביתנו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אז היא הנותנת. אז גם ישראל ביתנו, מיצוי כושר השתכרות. אבל אני חושבת, חבר הכנסת רוני בר-און, שבאמת את הדוגמה העדכנית ביותר להפקרות התקציבית של נתניהו קיבלנו השבוע כשהממשלה הודיעה שהיא מתכוונת להטיל קיצוץ רוחבי כדי לקזז את הפחתת הבלו על הדלק. כל הפופוליזם הזול הזה של נתניהו – –
<רונית תירוש (קדימה):>
מכניס עז, מוציא עז.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – בדקה ל20:00, או אני לא יודעת, או דקה אחרי 20:00, לקזז את הפחתת הבלו מהדלק. מה הוא מנסה לעשות, נתניהו? הוא מנסה להסית את אלה שיש להם מעט נגד אלה שיש להם עוד פחות. הרי מה זה – מה המשמעות של הקיצוץ של 2% בכוח-האדם במגזר הציבורי? זה הרי צעד אנטי-חברתי, אנטי-כלכלי, שפוגע בראש ובראשונה באותן אוכלוסיות מוחלשות בישראל. על מה מדובר? על מי אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על הפחתה במספר המורים, הרופאים, עובדי הרווחה. זאת הרי הדרך הגרועה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בכלל כדי להתמודד עם עליית מחירי הדלק. עכשיו ראש הממשלה נתניהו יצר במו ידיו בור של חצי מיליארד ש"ח בתקציב – עכשיו הוא מנסה לסתום את הבור הזה באמצעות התעמרות נוספת בשכבות המוחלשות ובשירותי הרווחה? אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אני רק מזכיר שהזמן אזל.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אני כבר מסיימת. – – יש דרכים אחרות להכניס לקופת המדינה את הסכום הזה. יש דרכים אחרות למנוע גירעון תקציבי, בלי לדרוס את כל מה שנותר ממערכת הבריאות, ממערכת הרווחה וממערכת החינוך המתפרקת. קוראים לזה מדיניות סוציאל-דמוקרטית. למשל, במקום קיצוץ רוחבי, ראש הממשלה נתניהו יכול היה להעלות באחוז בודד – אני מדברת על אחוז בודד – את מס החברות, שגם ככה הוא נמוך ממילא. הוא יכול היה להשיג תוספת של 700 מיליון ש"ח אם הוא היה מעלה ב-1% את מס החברות. 700 מיליון ש"ח בשנה למדינה ממס ישיר – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
בלי פועלים לא היו – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – ופרוגרסיבי, ומרבית הכסף הזה תגיע מבעלי ההון בישראל. אבל אנחנו יודעים – הוא יכול היה לעשות את זה, חבר הכנסת כץ.
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אבל אנחנו יודעים, חברי חברי הכנסת, שבמקום קיצוץ רוחבי ראש הממשלה יכול היה לעשות שורה של דברים. – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
נהיית קומוניסט? היית סוציאליסט.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – אבל נתניהו מחפש ממשלה רזה ומצומקת שמפקירה את הכלכלה לידי המגזר הפרטי, וכבר היה לנו – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
לא ממשלה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מגזר ממשלה; קוראים לזה ממשלה.
<רוני בר-און (קדימה):>
ממשלה יש לו רחבה ומורחבת, מה שנקרא.
<זהבה גלאון (מרצ):>
נכון. היה לנו כבר מספיק מזה. אנחנו יודעים בדיוק איזו מדיניות כלכלית דרושה לישראל; מדיניות הפוכה מאוסף הצעדים הפזיז, המבוהל וחסר האחריות של הממשלה הכושלת הזאת, ולכן הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן להחליף את הממשלה הכושלת והרעה הזאת ולייצר כאן ממשלה אחרת, קואליציה אחרת, שוויונית, דמוקרטית, שדואגת לכלל החברה במדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. ישיב על שתי ההצעות לסדר-היום סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. סגן השר, אתה משיב באופן אישי, או שאתה משיב לכולם?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
שאלתי על ראש האופוזיציה.
<היו"ר אורי מקלב:>
לא, חשבתי אם אתה רוצה להשיב באופן אישי לכל אחד.
<רונית תירוש (קדימה):>
אבל תברך אותו. אני אמסור לו מה בירכת. יש לו תדרוך מהמאבטחים החדשים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אוי.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה אתה נאנח, חבר הכנסת כהן?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כל כך הרבה פתוס, כל כך הרבה צעקות, כל כך הרבה נאומים חסרי בסיס אמיתי אחד, ובסוף אף אחד לא נמצא פה, כולם הולכים. גם ראש האופוזיציה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, חוץ מהצדיקים. חוץ מהצדיקים.
<רונית תירוש (קדימה):>
תברך את ראש האופוזיציה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני מברך אותו. אני גם מברך אותו שיהיה לו – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אם באמת זה רק חוץ מהצדיקים אסור לי להיות פה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני גם מברך אותו שלא ילך בדרכה של ציפי, שגם אותה צריך לברך על הרצינות שלה – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי, נא לאפשר לסגן השר לענות.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – ולא יישאר במדבר האופוזיציוני ויהפוך את קדימה למפלגת runoff. חבל.
אגב, לגבי מה שאת אמרת קודם, משרת-אם – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
runoff זה משהו שהולך ומתכלה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
בסדר, רק רציתי להבין, אדוני.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
לא הכרנו את הביטוי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – מורה שעובדת 32 שעות זכאית.
<רונית תירוש (קדימה):>
לסבסוד מלא?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זכאית.
<רונית תירוש (קדימה):>
לא, תגיד את זה לפרוטוקול, לסבסוד מלא?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כן. בדקתי את זה, כי אני זוכר שש"ס בזמנו עמדה על כך.
<רונית תירוש (קדימה):>
רק תגיד לי, סבסוד מלא?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אגב, מגלי, סחבי מגלי – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
כן.
<רונית תירוש (קדימה):>
לא לא, סבסוד מלא? לפרוטוקול.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני קיבלתי – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
90%.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא לא, בעניין הצהרונים, 28 שעות. 32 שעות גם לזכאי המעונות, והרציונל הוא כי בשעות האלה היא כבר לא מגיעה הביתה, ומזכים אותה.
<רונית תירוש (קדימה):>
לי ברור למה, אבל סבסוד מלא.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כן, לפי הדרגה, לפי דרגתה. מה זאת אומרת "סבסוד מלא"?
<רונית תירוש (קדימה):>
לפי השעות. אני רוצה: משרה מלאה – סבסוד מלא.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קודם כול היא מזכה. קודם כול אמרת שאין בכלל סבסוד, אז כבר אני אומר לך שכן יש סבסוד.
<רונית תירוש (קדימה):>
לא, הסבסוד הוא מזערי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, מגלי, כשאתה אומר ש"ס – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אדוני סגן השר – –
<רונית תירוש (קדימה):>
אבל תעזור לנו.
<היו"ר אורי מקלב:>
– – אבל אתה יודע שעדיין אלפי מורות – אין להן 32. יש להם 24 שעות. הן עדיין לא נכנסו – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
24 – אז הן כנראה לא – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
לא היתה להן אפשרות, ואין – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אם 24, אז היא נמצאת בבית בזמן ומקבלת את הילדים שלה.
על כל פנים, מגלי – –
<מגלי והבה (קדימה):>
אני פה.
<רונית תירוש (קדימה):>
למה הוא – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
הוא עונה ברצינות.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – אתה חבר. אתה יודע את האמת. כשאתה אומר ש"ס – ש"ס זה קצבאות ילדים, זה קצבאות זיקנה, זו מפלגה חברתית. אני מאוד שמח שאתם רוצים להיות חברתיים, זה טוב, אבל ש"ס היא כבר מפלגה חברתית. היא לא רוצה להיות – היא כבר מפלגה חברתית. אז קודם כול, ברוכים למועדון, שאתם רוצים מפלגה חברתית. אני מאוד שמח. אבל להגיד דברים לא נכונים – דחילק, מגלי.
<מגלי והבה (קדימה):>
מה? מה לא נכונים? זהבה פירטה לך. אני לא רציתי – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, זהבה פירטה משהו אחר. אבל גם את זהבה אני לא מבין. מה היא מתנפלת על החרדים?
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא אמרתי – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה את רוצה מהחרדים, זהבה? תעצמי את העיניים ותחשבי על מדינת ישראל בלי חרדים. איך הייתם נראים? וואי, פחד פחדים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא אמרתי את זה. אני לא אמרתי את זה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
לא אמרנו את זה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
פחד פחדים. אם משהו פה מחזיק את המסד המוסרי במדינה הזאת זה הציבור החרדי, והציבור שכצל'ה מייצג.
<זהבה גלאון (מרצ):>
בחיים אני לא אמרתי את זה. חבר הכנסת כהן, אף פעם לא אמרתי דבר כזה, ואני לא אומר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, אבל אתם תוקפים אותם בשצף קצף – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
יש לי ביקורת – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – אתם תוקפים כל דבר. יכול להיות שזה מביא לכם קולות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה לא מביא לכם קולות. חבל לכם על הזמן.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<רונית תירוש (קדימה):>
הציבור שכצל'ה משרת – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, אדוני היושב-ראש, חבל ששאול מופז לא פה. רציתי לברך אותו, וגם לאחל לו שיצטרף לקואליציה ויצטרף לעשייה הציבורית, כי לשבת באופוזיציה – יש לי גם רעיון לסטארט-אפ, אדוני: לשים פה מול הח"כים איזה מנורה עם זמזם, שכל פעם ח"כ אומר משהו לא נכון אז זה יצפצף ויהבהב. אני אפתח את זה. זה רעיון לסטארט-אפ.
<רונית תירוש (קדימה):>
אז לא נעלה את ראש הממשלה לדוכן אף פעם.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אבל גם אצלך זה יצפצף. גם אצלך זה יזמזם.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אצל כל מי שיאמר דברי שקר.
<קריאה:>
יש כמה שרים שלא נשמע את הקול שלהם.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אצל כל מי שיאמר דבר שקר, זה יזמזם לו.
<רונית תירוש (קדימה):>
אצל ראש הממשלה יהיה קצר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לדעתי זה לא יפסיק לזמזם פה.
<קריאות:>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ראש הממשלה, לא תבין ממנו מלה אם תשים את הזמזם הזה. זה כל הזמן יזמזם.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה רעיון לסטארט-אפ.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זמזם מתפוצץ.
<זהבה גלאון (מרצ):>
חבר הכנסת כהן – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
רבותי, רבותי – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני סגן השר, לדעתי אתה עושה אקזיט ויוצא מהכנסת עם הסטארט-אפ הזה.
<רונית תירוש (קדימה):>
יפה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אז זה רעיון לסטארט-אפ, ואם הסטארט-אפ כבר היה – אם המכשיר הזה – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
זה כנראה ילך עם המפתחות של האוצר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אם הוא היה פעיל, לדעתי היום הוא לא היה מפסיק לזמזם מהבוקר.
על כל פנים, כדי להיצמד לעובדות, דיברתי היום עם בנק ישראל. אוקיי? אז בראשית דברי, חברי, אציין כי גם לפי הדוח השנתי של בנק ישראל, מאז שנת 2006 נרשמה ירידה הדרגתית במידת האי-שוויון בישראל. האי-שוויון בחלוקת ההכנסות ב-2011 היה נמוך ב-1.5%, מגלי והבה, במונחי מדד ג'יני בהשוואה לרמתו ב-2006. חבל שבר-און לא נמצא פה. בדומה, נרשמה ירידה מאז 2006 גם בנתוני תחולת העוני, הן בקרב פרטיים והן בקרב משפחות. זה לא מספיק, יש עוד הרבה מה לעשות. יש עוד הרבה עבודה בעניין הזה, אבל רואים, ברוך השם, שכבר יש תוצאות.
ירידה זו באי-שוויון נרשמה על רקע ביצועים כלכליים מאוד מרשימים בישראל, בעקבות מדיניותה הפיסקלית האחראית של הממשלה. במסגרת זו, בשנת 2011 נמשכה הצמיחה החיובית, ברוך השם, של המשק בקצב גבוה בהשוואה בין-לאומית. קצב הצמיחה של המשק הישראלי בשנת 2011 – כמה היה?
<רונית תירוש (קדימה):>
שלוש נקודה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
4.7%. מאוד מרשים בסביבה הכלכלית העולמית. נתוני הצמיחה בכלכלה הישראלית מרשימים בעיקר לנוכח ההתפתחות בכלכלה העולמית.
<מגלי והבה (קדימה):>
סגן השר, תגיד מה אמר בביקורת, לא רק הדברים שנוח לך.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני אומר, אני אומר.
<מגלי והבה (קדימה):>
לא, מה הביקורת שלו – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני אומר. הוא גם אמר שרמת המחיה עלתה. גם את זה הוא אמר.
<מגלי והבה (קדימה):>
לא, אתה אומר: אין עניים בישראל – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא אמרתי את זה. לא אמרתי את זה, חלילה. אוי ואבוי. אל – – – שלא אמרתי, שהזמזם לא יתחיל לזמזם. לא אמרתי את זה.
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
תגיד לו: לא יחדל אביון מקרב הארץ.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כי לא יחדל, לצערי. חבר הכנסת מגלי, הצמיחה המהירה יחסית של ישראל בשנת 2011 השתקפה גם בשיפור ניכר בשוק העבודה. בתוך כך נרשמה ירידה ניכרת בשיעור האבטלה, גם בהתאם לנתונים המעודכנים של הלמ"ס. נכון, הלמ"ס עשה איזושהי טעות טכנית, אבל גם בהתאם לנתונים המעודכנים של הלמ"ס.
במקביל נרשמה בשנים האחרונות מגמת עלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. שיפור זה בכוח העבודה היווה גורם מרכזי בירידת האי-שוויון בחלוקת ההכנסות בשנים האחרונות.
מעבר להתפתחויות אלה יש לציין גם שבניגוד למגמה שבמרבית המדינות המפותחות, נרשמה בישראל ירידה ביחס חוב–תוצר. חשוב מאוד. היציבות הפיסקלית הושגה בזכות ניהול מדוד ואחראי של תקציב המדינה, שזכה לשבחי קרן המטבע הבין-לאומית וה-OECD, ותרם להתאוששות כלכלית מהירה יחסית במשק. עובדה זו, לצד חוסן המערכת הפיננסית בישראלי לאורך המשבר, משאירה לממשלה מרחב תמרון רב יחסית ומאפשרת להימנע מקיצוצים תקציביים כפי שמדינות רבות בעולם נאלצו כיום לבצע. קיצוצים אלו עלולים להוביל להגברת האי-שוויון הכלכלי.
בנוסף מפעילה ומרחיבה הממשלה כלים רבים על מנת לצמצם את האי-שוויון בכלכלה הישראלית ועל מנת לתמוך בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. במסגרת זו הגדילה הממשלה את הוצאותיה התקציביות לשנים 2011–2012 במסגרת הכלל הפיסקלי בשיעור שנתי של 2.7%, שהוא גבוה מהגידול שהיה נהוג בשנים שעברו. במסגרת התקציב לשנים 2011–2012 – בנייה ארוכת טווח – נכללות הפעולות הבאות, שמטרתן להרחיב את השירותים הניתנים לאזרח ולהיטיב עם השכבות החלשות ועם מעמד הביניים – – –
<רונית תירוש (קדימה):>
אז אם הכול כל כך טוב, למה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא אמרתי שהכול טוב, אני רק מציין את העובדות. יש עוד הרבה הרבה מה לעשות, תאמיני לי. תשנסו מותניים, תצטרפו לעשייה. יש עוד הרבה מה לעשות. אבל – קצת נתונים.
<רונית תירוש (קדימה):>
נוביל את העשייה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קצת נתונים: בחינוך – הגדלת ההשקעה בחינוך, הגדלת תקציב החינוך ב-2.5 מיליארד ש"ח ב-2011; 1.4 מיליארד ש"ח ב-2012.
<רונית תירוש (קדימה):>
לאן זה ילך, הכסף?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
שר החינוך היה פה, היית צריכה לשאול אותו.
הפעלת חינוך חינם לילדים בגילים שלוש וארבע בגנים הציבוריים החל מתחילת שנת הלימודים תשע"ג. התחלתי בכוונה בחינוך, כי זה נושא שקרוב אלייך. הרחבת סבסוד שהיית ילדים במסגרות חינוכיות – צהרונים ומעונות. גובה התוספת בגין סעיף זה: 320 מיליון ש"ח.
בריאות – אף אחד לא דיבר על הבריאות, מגלי.
<מגלי והבה (קדימה):>
כן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
סך התוספת שניתנה בתחום הבריאות – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
איפה גברת אדטו? איפה ד"ר אדטו?
<מגלי והבה (קדימה):>
אבל הפערים החברתיים – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
סך התוספות שניתנו בתחום הבריאות שבאחריות קופות-החולים הוא מיליארד ו-450 מיליון ש"ח, כולל תוספת לסל שירותי הבריאות בסך של 300 מיליון ש"ח עבור הוספת טכנולוגיה ושירותים בכל אחת מהשנים 2011–2013; תוספת של מיליון ש"ח בכל אחת מהשנים 2011 ו-2012 עבור הרחבת טיפולי שיניים לילדים עד גיל 14 – בהבשלה מלאה, צפויה הכנסת טיפולי השיניים לעלות כחצי מיליארד ש"ח. הממשלה, אדוני היושב-ראש – איפה הוא? אהלן – הוסיפה 90 מיליון ש"ח בכל שנה לתקציב קופת-החולים בגין גידול והזדקנות האוכלוסייה.
ביטוח לאומי – היתה תוספת בהיקף של 400 מיליון ש"ח ב-2011 מתוקף החוק להעלאת הבטחת הכנסה לקשישים וניצולי שואה. אתם רושמים את זה, או שתקראו את זה בפרוטוקול אחר כך? אל תדאג, נעביר לכם.
<מגלי והבה (קדימה):>
מה עם הפערים? הפערים?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תחבורה – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
עזוב את התחבורה. פערים? עוני? רווחה?
<רונית תירוש (קדימה):>
הכול טוב.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, לא הכול טוב. יש עוד הרבה מה לעשות. תיכנסו, תצטרפו לעשייה.
תחבורה – פיתוח התחבורה הציבורית. במהלך שנת 2011, אחמד טיבי, הופעלה מערכת הסעת המונים בירושלים בהשקעה ממשלתית של 3.2 מיליארד ש"ח. במלך 2012 צפויה להתחיל בחיפה הפעלה של מערכת הסעת המונים המבוססת על אוטובוסים מרובי קיבולת, בהשקעה תקציבית של מיליארד ש"ח. ההכנות להקמת "הקו האדום" ברכבת הקלה בתל-אביב עומדות לפני סיום, בהשקעה ממשלתית של 1.2 מיליארד ש"ח. בנוסף, מיועד תקציב לפיתוח נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית ולהקמת מערכות בקרה, ניהול ותכנון תחבורה ציבורית במסגרת המגמה לשיפור התחבורה הציבורית ועידוד השימוש בה.
תמיכות בענף התחבורה הציבורית – היקף התמיכות בשנים 2011–2012 יעמוד על 3.1 מיליארד ש"ח ו-3.3 מיליארד ש"ח בהתאמה. התמיכות מיועדות להפחתת עלויות המשתמשים ושימור הכדאיות הכלכלית למפעילים.
תוכנית "נתיבי ישראל" – פיתוח רשת הכבישים בצפון, למרות המשך פיתוח כביש חוצה-ישראל; הקמה של מסילות רכבת לכרמיאל, עפולה ובית-שאן. המשך דרומי של כביש חוצה-ישראל – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קום, תעמוד על הרגליים ותגיד "שאפּו", תגיד "בּראבו".
<מגלי והבה (קדימה):>
מה עם הפערים? העוני?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
רגע. מיסוי. דחילק. נגיע, נגיע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני רגיל לשמוע את הנאום הזה בשנתיים האחרונות.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אז תתרגם אותו. תתרגם אותו לשפת המעשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני מוכן לחדש.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מיסוי – מס הכנסה שלילי.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
פריסה ארצית של מס הכנסה שלילי והגדלת המענקים הניתנים לזכאים. בפרט הוגדלו המענקים הניתנים להורים במשפחות חד-הוריות; הקפאת מתווה הפחתת מס הכנסה לבעלי משכורות גבוהות והעלאת מס הכנסה לבעלי משכורות גבוהות, מעל 41,000 ש"ח, מ-44%, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, ל-48%; הפחתת מס הכנסה למשתכרים בין 8,000 ל-14,000 שקלים בשתי נקודות אחוז; תוספת של שתי נקודות זיכוי לאבות עובדים עם ילדים עד גיל שלוש. זה נורא משעמם, אבל זה המון המון המון עשייה ועשייה חברתית. העלאת מס החברות בנקודת אחוז, מ-24% ל-25%, לצד העלאת המס על רווחי הון.
בינוי – ידידי שר השיכון ושר האוצר, האצת הבנייה למגורים על מנת להגדיל את היצע הדירות ולהוריד את מחירן; הפחתה של נקודת אחוז בריבית על משכנתאות מיועדות של משרד השיכון, ועוד ועוד והרשימה ארוכה. אז על מה אתם מלינים?
יש עוד הרבה מה לעשות, יש עוד פערים בחברה הישראלית, יש עוד עניים בחברה הישראלית.
<מגלי והבה (קדימה):>
זה הנושא.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
צריך להמשיך באותו כיוון ולהמשיך להציל את החברה הישראלית. תצטרפו לעשייה, תפסיקו לקטר.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
עשייה נגד מי, או בעד מי?
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לך. מה אתה מציע, אדוני?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני מציע קודם כול לאמץ את הסטארט-אפ שהצעתי. דבר שני – מה שהחברים באופוזיציה ירצו. מה אתם רוצים? מה אתה רוצה? זה דמוקרטית, יהודית-דמוקרטית. מה אתה רוצה? אתה דמוקרטי, מה רוצה?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
שאל את המציעים, מה אתה שואל אותם?
<היו"ר אורי מקלב:>
אוקיי. הם לא יכולים, הם מבקשים לדון במליאה, אבל אני הבנתי שיש הצעה כאן של ועדת הכספים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
ועדה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קיבלתם. תראו איזה פרגון לקראת החג. ועדה.
<היו"ר אורי מקלב:>
אוקיי. תודה רבה לך, אדוני.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
חג כשר ושמח, בהדגשה על הכשר והשמח.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני סגן השר, אני מציע ועדת כספים. אני מבקש להביא את שר האוצר.
<מגלי והבה (קדימה):>
כן, ועדת הכספים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כספים, כספים. בגלל שמגלי והבה חבר בה אני רוצה שיהיה בכספים.
<היו"ר אורי מקלב:>
אוקיי, אז יש הסכמה, אבל לפני שאנחנו עוברים להצבעה יש עמדה נוספת של חבר הכנסת טלב אלסאנע. טלב אלסאנע.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני רוצה לאחל לכם ולכל בית ישראל חג כשר ושמח.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לך, אדוני סגן השר. יש לך עמדה נוספת?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
בנושא הבא, לא בנושא הזה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בנושא הבא.
אם כך, חברים, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד שההצעה הזאת תעבור לדיון בוועדת הכספים?
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב
נגד – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
אתה ספרת, אדוני? בכל אופן יש רוב ודאי. יש פה אחד לוועדת הכספים.
אנחנו מודים לך, אדוני סגן השר. יש לך עוד איזושהי הצעה לסדר-היום שאתה אמור לענות עליה.
<הצעות לסדר-היום>
<יום האדמה ומצוקות הציבור הערבי בנגב>
<היו"ר אורי מקלב:>
נעבור להצעה לסדר-היום מס' 7926, בנושא: יום האדמה ומצוקות הציבור הערבי בנגב. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוחמד ברכה, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שישי האחרון ציין הציבור הערבי את יום האדמה, יום השנה ה-36 ליום האדמה, שהתחולל לראשונה ב-30 במרס 1976. הפצע הזה עדיין פעור מאז ועד היום, משתי סיבות: הסיבה הראשונה – שבאותו יום נהרגו בידי כוחות הביטחון של מדינת ישראל שישה אזרחים ערבים, והם ח'יר יאסין וח'דיג'ה שואהנה, ורג'א אבו ריא וח'דר ח'לאילה, ראפת זוהיירי ומוחסן טאהא. כל הקריאות לחקור את הריגתם של ששת האזרחים אז נפלו על אוזניים סתומות בתוך הממשלה ובתוך המעגל של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. הפצע עדיין פעור.
הפצע פעור גם בגלל שממשלות ישראל לא הסיקו את המסקנה המתבקשת, והיא להתייחס למצוקות של האזרחים הערבים כאל מצוקות של אזרחים, במיוחד בכל מה שקשור לעניין הפקעת הקרקעות, כל מה שקשור לשטחי השיפוט וכל מה שקשור להכרה ביישובים הערביים, שרובם ככולם היו קיימים עוד לפני קום המדינה.
מעבר לזה הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, שבתקופה האחרונה, בימי הממשלה הזאת ובימי קודמתה, הדברים מחריפים עד לידי יצירת קטסטרופה כנגד הציבור הערבי, בנגב בעיקר, אבל גם במקומות אחרים, ואני אתייחס לזה.
ב-2007 הממשלה החליטה לבחון מה שנקרא "הסדרת ההתיישבות בנגב". הוקמה ועדה בראשות השופט גולדברג. אחר כך הוקמה ועדת יישום של הממשלה בראשות מר פראוור. גם אחרי המסקנות של פראוור, היועץ לביטחון לאומי, מר עמידרור, נכנס לתמונה, ותמונת הסיכום היא שאנחנו הולכים מדחי לדחי בכל מה שקשור להתייחסות לזכותם של האזרחים הערבים בנגב על קניינם ועל אדמתם ועל בתיהם.
בעצם, התוכנית היום מדברת על עקירה, על טרנספר של קרוב ל-30,000, אם לא יותר, תושבים, אזרחים ערבים מהנגב, ממקום מושבם, מיישוביהם, וריכוזם ביישובים שנעדרים כל תשתית אפשרית של החיים המסורתיים, הרגילים, של האזרחים בנגב, של ערביי הנגב. בעצם, זה מעין יצירת מחנות עבודה זולה שבה ישוכנו אלה שייעקרו מבתיהם ומיישוביהם ללא שום תשתית, וזה על-פי הניסיון שהיה עם שבעת היישובים שכבר הוקמו בנגב שבהם רוכזו האזרחים הערבים, שאין בהם שום תשתית להתפתחות עצמית או ליצירת תשתיות של מקומות עבודה בתוך היישובים, אלא הם יהפכו למעין כוח עבודה, או רזרבה של כוח עבודה זול, של היישובים והתעשייה של האזור.
לא יכול להיות מצב, אדוני סגן השר, שמדינה אינה מתכננת את צעדיה על מנת לכבד את הקיום הבסיסי של האנשים בבתיהם, זאת אומרת, מתייחסת ליישוב הערבי הבדואי בנגב, מה שנקרא "יישוב בלתי מוכר", כאילו שזה בעיה – לא שצריך לחבר את השירותים למקום וצריך שהמדינה תמלא את תפקידה כלפי המקום, שכפי שאמרתי הוא קיים עוד לפני קום המדינה, אלא חושבים במושגים של קולוניאליזם, של כיבוש, של שלטון זר שבא לעקור תושבים ולייצר מציאות חדשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בבנייה החוקית?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני מדבר על כפרים עכשיו, על כפרים שנקראים "בלתי מוכרים". אגב, המושג הזה – אני לא יודע אם הוא קיים במקום אחר בעולם, יישוב בלתי מוכר שעוד הוקם או קיים לפני קום המדינה שלא הכירה בו. זה מצב אבסורדי לחלוטין.
הגישה הזו היא גישה – להגיד אנטי-אזרחית זה כלום. זו גישה נפשעת, שבאה לעקור אנשים מבתיהם ולחסל את קיומם של יישובים שלמים.
בנוסף לכך, התוכנית של פראוור מדברת על הנחת היד על הרוב המכריע של האדמות של האזרחים הערבים בנגב. מדובר על מאות אלפים – 600,000, 700,000 דונם – שמציעים מולם להשאיר בידי התושבים שיש להם תביעות קניין קרוב ל-90,000. בחשבון גס אחר, על כל 100,000 דונם מציעים פחות מ-1%, בעצם. זה דבר שהוא בלתי נתפס. המדינה, אין לה זכות, גם אם היא הריבון, לקחת לידיה את הזכות הקניינית של אזרחים. זה דבר שהוא לא יכול להיות, והוא לא יעמוד בשום קריטריון תקין.
חוקרים רבים, גם בארץ, אמרו את דברם בעניין הזה, אבל גם מוסדות מחו"ל באו ודיברו על חוסר הלגיטימיות המשווע בכל ההתנהלות וההתנהגות הזאת של המדינה כלפי האזרחים הערבים בנגב.
אני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר, זה הנושא העיקרי שמונח על סדר-יומה של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, ומי שחושב שהוא יכול לתפוס את הערבים הבדואים בצד ולעשות כל מיני מניפולציות, או לבודד אותם מכלל המאבק של האוכלוסייה הערבית ושל כלל האנשים הדמוקרטיים במדינת ישראל, הוא טועה. התוכנית הזאת של הממשלה אין לה מקום. גם בחקיקה אסור שהיא תכובד, כי היא בלתי חוקתית בעליל, היא פוגעת בזכות הקניין הבסיסית, כי היא מפקיעה ומוציאה אנשים מבתיהם. זה דבר שלא יכול לתפוס בשום ערכאה משפטית הגיונית.
בנוסף, ביום שבת היינו ביפו, בתהלוכה רבת-משתתפים. יש מצב, ואני אומר את זה בגלוי, גם אם יעמדו כאן כל שרי הממשלה ויגידו: לא נכון; יש מגמה בתוך ממשלות ישראל והממשלה הזאת ליצור מצב של פינוי האזרחים הערבים מהערים המעורבות – זה קורה ביפו, זה קורה בלוד, זה קורה ברמלה, זה קורה בעכו, זה קורה גם בחיפה – ומנסים לקלוט כל מיני אנשים שבאים בשליחות כביכול ציונית או דתית של כל מיני קבוצות של קיצונים, לנטוע אותם או לשתול אותם בתוך היישובים האלה, וגם להתייחס לבתים – במקום לשפץ אותם לטובת הכלל, מתייחסים אליהם כאל סחורה למרבה במחיר, היות שיש כל מיני יפי נפש שחפצים ברמת חיים וכו' וכו' בבתים ישנים מסורתיים ערביים, מה שתגידו, על מנת להתיישב בהם.
אנחנו רואים בזה סכנה שנייה של כלל הציבור הערבי, ושאף אחד לא יחשוב שיש מצב שאפשר לבודד את האזרחים הערבים בערים המעורבות וכאילו לחסל את הקיום הזה. זה גם קיום אנושי, זה גם קיום אזרחי, זה גם קיום היסטורי וזה גם קיום לאומי, וצריך להבין את זה. כשאנחנו מדברים על זכויות אזרחיות לאומיות צריך להבין שלערים האלה יש היסטוריה ויש מקום בהיסטוריה ובתרבות ובמסורת. לכן גם מהסיבה האזרחית וגם מהסיבות האחרות אני חושב שהממשלה משחקת באש.
אדוני היושב-ראש, אני קורא לממשלה לפחות להפנים משפט אחד מהדוח של ועדת-אור, והוא הצורך בהתייחסות לעניין האוכלוסייה הערבית כאל עניין אזרחי, ולא תמיד להתייחס כאל בעיה ביטחונית ועניין ביטחוני ועניין אסטרטגי ועניין דמוגרפי ועניין של רוב יהודי וכו' וכו'. אנחנו לא נתינים, לא של נתניהו ולא של מי שהיה לפניו ולא של מי שיבוא אחריו.
<היו"ר אורי מקלב:>
– – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני מסיים, אדוני. ואנחנו לא נמצאים כאן בחסד – האדמות הן שלנו, הבתים הם שלנו, ההיסטוריה היא שלנו, ואנחנו נטועים חזק בתוך הארץ הזאת. אפשר לדבר גבוה ואפשר לדבר נמוך, אבל לפחות שהממשלה תאמץ גישה אזרחית – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה אתנו?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני מדבר על עצמי עכשיו, אני לא מדבר עליך.
– – – תאמץ גישה אזרחית כלפי העניינים של הציבור הערבי.
יום האדמה היה יום מאבק. אנחנו לא ששים – לא ששים לאותו יום של הפיצוץ, אבל הממשלה דוחפת למקום שמביא רק לפיצוץ. מצוקת דיור, הפקעת קרקעות, עקירת אנשים, צמצום שטחי שיפוט, אלה דברים שיכולים להביא אסון. ואני לא רוצה לדבר במושגים של התייפייפות של יחסי יהודים וערבים, אני מדבר לא על איך אתה תקבל אותי ואיך אני אקבל אותך, אני מדבר על איך המדינה צריכה לקבל את אזרחותם של האזרחים הערבים, על כל המשתמע מכך מהבחינה האזרחית וגם מהבחינה הלאומית, באופן מלא.
לכן אני מציע לממשלה היום לגנוז את התוכנית שנקראת "תוכנית פראוור", ויש תוכנית אלטרנטיבית, שעוצבה על-ידי מומחים, מומחים בעלי שם, שיכולה לשמור על המצב הקיים ולשמור על היישובים ועל מתן שירותים להם, ויש מקום שהממשלה באמת תשנה את התחנה בראש שלה ותתייחס לערבים כאל אזרחים ולא כאל בעיה. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת אחמד טיבי, הדובר הבא, בבקשה. לאחר מכן ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי סגן שר האוצר מטעם סיעת ש"ס, כולם רוצים להיות חברתיים, זה במודה. מי מותקף הכי הרבה? יש רק קבוצה אחת של חברי כנסת שמקוטלגת תחת כותרת, קוראים להם "הח"כים הערבים", ותמיד מי שרוצה להתחכם או לעקוץ, אומר להם: למה אתם לא עוסקים בנושאים הקשורים למגזר? זאת הטענה של מי שאין לו טענה.
בדיקה קלה של רישומי הכנסת מעלה, חבר הכנסת יצחק כהן, ידידי סגן שר האוצר, שמעל 80% מהפעילות של חברי הכנסת הערבים – זאת הכותרת; כלומר, משלוש הסיעות – היא בעניינים חברתיים-כלכליים של הציבור הערבי. מתוך הפעילות הזאת, לדעתי 20%–30% זאת פעילות אוניברסלית בנושאים המעניינים את כלל האזרחים במדינת ישראל. אבל בכל זאת מנסים להדביק את התדמיות, ואנשים שבחיים לא עסקו בנושא כלכלי-חברתי נכנסים לטרנד ומקטלגים את עצמם כחברתיים.
יש כאלה שבורחים לחברתי כדי לא לעסוק במדיני. אנחנו עומדים על שתי רגליים: גם הרגל האזרחית – זכויות אזרחיות, וגם הרגל המדינית – נושאים מדיניים. אנחנו חושבים שזה קשור. למשל לכיבוש יש השלכה ישירה על המצב החברתי-כלכלי של הציבור בישראל.
אומנם השתתפתי בהפגנות של המחאה החברתית, אבל יש לי ביקורת על זה שהם נזהרו, היו מאוד זהירים לא לגעת למשל בקיפוח וההדרה של 20% מהאוכלוסייה, שזה הציבור הנאנק ביותר תחת אי-הצדק החברתי, שזה הציבור הערבי.
אגב, המחאה ההמונית היתה חשובה, אבל היא נכשלה. אתם, ראש הממשלה והממשלה שאתה חבר בה, הצלחתם לרוקן אותה מתוכן, להכשיל אותה.
בהשוואה בין המחאה הזאת, ההמונית, לבין למשל המחאה של עובדי הרכבת, שהיתה בוטה, עם אמצעי סנקציות כנגד הציבור – שביתות, השבתות – הם הצליחו להעלות את המשכורת שלהם ב-30% ולהבטיח ביטוח תעסוקתי ל-25 שנים. הישג יפה. כי הם היו, סליחה על הביטוי, ברוטליים; אגרסיביים, לא רוצה להגיד "ברוטליים". ככה זה בישראל, חבר הכנסת בן-סימון.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
נחושים. נחושים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מעבר לזה, ובצדק. מותר לעובדי הרכבת, גם אם הם עושים טעות זו או אחרת ביחסי ציבור, לקבל את הזכויות שלהם. ככה זה בישראל, חבר הכנסת בן-סימון, או שאתה על הקטר או שאתה מקטר. אנחנו מתלוננים, משמיעים – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
איפה אתה על הקטר?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אנחנו לא על הקטר – –
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
מתחת לקטר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – לא בגלל שאנחנו לא רוצים להיות על הקטר, בגלל שאתם הצבתם אותנו על המסילות, ונוסעים; תרתי משמע.
לגבי יום האדמה, כך זה היה – שישה אנשים נורו ונהרגו. לגבי ההפגנות באוקטובר 2000 – אנשים נהרגו מירי צלפים. כך שלא בכדי המחאה היתה בגליל, דיר-חנא, ההפגנה המרכזית, בוואדי-אל-נעם, בנגב וגם ביפו.
מה המסר? א. אזכרה והצדעה לשהידים שנפלו – שלא יקפצו פה אנשים ויגידו: וואי, הוא אמר "שהידים".
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אין אנשים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
שהידים זה לא פיגועים; שהידים זה אנשים שנהרגו למען המולדת. השהידים של יום האדמה נהרגו ולא הרגו. כדי שהבורות הישראלית לא תתפרץ מייד.
לכן אני אומר: השהידים שנהרגו בעראבה, דיר-חנא, סח'נין וטייבה ב-1976, כך גם היום מקבל היום הזה משנה תוקף, יום האדמה, בדרום עם תוכנית פראוור, שמאיימת להפקיע 800,000 דונם כמעט, באזור שהוא האזור היחידי בעולם שיש בו מה שקרוי "כפרים לא מוכרים", כלומר המדינה לא מכירה באזרחים, באזרחים שלה, שהיו שם לפניה. בדקתי בקונגו-ברזוויל – אפילו בקונגו-ברזוויל לא קיים ואין מושג כזה "כפרים לא מוכרים". בעולם לא השלישי – הרביעי. אבל יש כוונה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ההשוואה היא השוואה פסולה מוסרית ופוליטית. אין להשוות בין התנחלות שהיא על אדמה שנגזלה מבעליה העיקריים, שזה הפלסטינים – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה ההבדל?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – לבין אדמה של אזרחים ערבים בתוך גבולות מדינת ישראל. אנחנו לא עברנו על החוק הבין-לאומי; ההתנחלויות הן עבירה על החוק הבין-לאומי. לא גזלנו אדמה מאיש. אתה מכיר מישהו מאתנו שגזל אדמה מיהודי? אני מכיר הרבה יהודים שגזלו אדמות מערבים, בעיקר המדינה, בהיותה – איך אתה אומר – בהיותה מדינה יהודית. המרכיב הזה בהגדרה של ישראל, "יהודית ודמוקרטית" – המרכיב הראשון גוזל מהמרכיב השני.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
יש סתירה פנימית.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני סגן השר, קוראים לזה: אוקסימורון, דבר והיפוכו.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זו מדינה יהודית עם שלטון – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
"יהודית ודמוקרטית" היא אוקסימורון, כמו למשל לומר – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – עם שלטון – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – שתיקה רועמת. זה אוקסימורון. גם שתיקה וגם רועמת. אוקיי? לכן, "יהודית ודמוקרטית" זה אוקסימורון.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה יהודית – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זה כמו שהביטוי "ערביי ישראל" הוא אוקסימורון.
המדינה מתייחסת אל הערבים כאל אויבים, כך כתב דוח השופט אור; מה שאנחנו אומרים תמיד קיבל משנה תוקף בדוח רשמי, ועדת חקירה – אמר: המשטרה מתייחסת אל האזרחים הערבים כאל אויב. לכן היא יורה בהם באמצעות צלפים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה מסית למרד.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מה אמרת?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה מסית למרד?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
טרם.
לכן, אני אומר שזו אחריות של הממשלה לצמצם את הפערים.
לאחרונה, רבותי, אני נושא שני דגלים בעבודתי הפוליטית-פרלמנטרית: דגל של התעסוקה – באמצעות ועדת החקירה הפרלמנטרית לקליטת ערבים, שאין דבר יותר סביר, נחוץ, מהפעילות הזאת, מהנושא הזה, ואז קמו עליה 29 ח"כים, כדי לבטל אותה, אחרי שהמנהיג שלהם הורה להם להחרים את הוועדה. הוא הורה, יושב-ראש ישראל ביתנו.
הנושא השני הוא אלימות. חברה ש-60% מהילדים שלה הם תחת קו העוני, עם שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בארץ; מתוך רשימה של 20 היישובים עם שיעורי האבטלה הכי גבוהים, 19–20 הם בדרך כלל יישובים ערביים; לפעמים מתפלח איזה יישוב יהודי, שלומי או משהו כזה.
הרי אתם אומרים – מה אתם עושים? תעזרו לנו לקדם את הנושאים האלה. אנחנו מציגים את הנושאים האלה כאן, בכנסת, במקום שבו הנושאים האלה צריכים להיות מוצגים. נגיד שיש מצב היפותטי ואין ח"כים – אין ביטוי כזה "ח"כים ערבים" – הכנסת ריקה מח"כים אלה שאתם מתקיפים אותם כל הזמן. מה, אתם תתחילו להעביר תקציבים? יהיו תשתיות? כביש הגישה לאזור התעשייה בטייבה ייסלל מייד? תהיה תעסוקת נשים בנגב?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הרמזור. הרמזור.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
תשתיות – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הרמזור, אחרי הנאום ה-13, בוצע.
תשתיות בכפרים הלא-מוכרים, טיפות-חלב, בתי-ספר, כבישים – יש אנשים שלא שמעו על זה. אום-אלחיראן זה יישוב לא מוכר, אדוני סגן השר. ביקרתי בו. אין להם מים. אספקת מים אין. יש לידם חוות יחיד, נדמה לי שקוראים לבעלים איציק. איציק, יש לו מים, יש לו חשמל.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
לעדרים שלו, לעדר שלו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לעדר שלו חשוב מים. לעדר. בכל זאת, צער בעלי-חיים, גידול בעלי-חיים. איציק מסרב לחבר את אום-אלחיראן עם צינור המים שלו, כי גם מבקשים ממנו לסרב, מי שיכולים.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
עכשיו נשמע את האיציק השני, מה יגיד על זה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
איציק יקרא את הרשימה שאתה מכיר.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
נא לסיים.
<קריאה:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לכן, מה עושים הילדים של אום-אלחיראן וההורים שלהם? הם רוכבים על חמורים 8 קילומטרים כדי להביא מים. זה אמור לבייש אותך, את הממשלה שאתה חבר בה, את ראש הממשלה ואת מדינת ישראל.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
לתפארת מדינת ישראל. תודה. אדוני, סגן השר יצחק כהן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, דבר אחד הסכמתי עם חברי ד"ר אחמד טיבי – שהמושג "יהודית דמוקרטית" יש בו איזושהי בעיה. אבל בוא ונגדיר את זה ככה: זו מדינה יהודית עם שלטון דמוקרטי – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ליהודים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – היא יהודית עם שלטון דמוקרטי.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
דמוקרטיה ליהודים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
השלטון יהודי. השלטון יהודי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה מסכים אתי, בן-סימון?
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
לא.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בבקשה. טוב.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הוא לא מסכים.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
זו מדינה דמוקרטית – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
עם דמוקרטיה ליהודים, זה פשוט.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא לא, זו מדינה יהודית עם שלטון דמוקרטי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אתנוקרטיה. יודוקרטיה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אתה בטח יודע שהציבור הערבי בנגב, או הציבור הבדואי, מונה 200,000 נפש, ומהם כ-110,000 אזרחים בדואים המתגוררים בשבעה יישובי קבע – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ב"גוגל" יש את זה. מה שאתה אומר יש ב"גוגל".
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא לא לא. – – הכוללים את העיר רהט – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
שם יותר מעודכן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – זאת אומרת שעברו לעיר רהט, ו-90,000 אזרחים בדואים מתגוררים ביישובי הפזורה, הכפרים הבלתי-מוכרים. מה זה "כפר בלתי מוכר"? משפחה בדואית רואה גבעה, לוקחת, בונה שם אוהל, ועוד אוהל, ועוד אוהל, ועוד אוהל – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
נו, באמת.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אדוני סגן השר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אתה רציני?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זו המציאות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אתה רציני?
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אדוני סגן השר, באמת, אני – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה זה "יישוב לא מוכר"? מוחמד, אתה לוקח את החמור שלך – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
יישוב לא מוכר זה יישוב שמונה כמה מאות אנשים וקיים מלפני קום המדינה – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא לא לא, זו פלישה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
– – מלפני שאתה באת לארץ הוא קיים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא. אני נולדתי פה, אגב.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
יש יישובים עם אלפים – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אלפים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא לא לא.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – – אל-פורעה. אלפים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זו פלישה לשטחי מדינה בלי דין ובלי דיין.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
המדינה פלשה. המדינה, באה לאחר – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה הוויכוח שלנו, מי פלש ולאן.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
היו כאן לפני 1948, ומי שצריך להכיר – הם צריכים להכיר במדינה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה רוצה ללכת להיסטוריה עוד אחורה?
<היו"ר מוחמד ברכה:>
טוב, רבותי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה רוצה להתקדם עוד – – –?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הרי הם אמורים להכיר, כי המדינה פלשה. המדינה הגיעה לאחר מכן. מה זאת אומרת?
<היו"ר מוחמד ברכה:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
העם היהודי חזר הביתה. זה הבית של העם היהודי. לא יעזור לך.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הם גרו בבית שלהם.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, אוכלוסיית הבדואים בנגב היא מהאוכלוסיות העניות ביותר – ובזה אני מסכים אתך – ונמנית באשכול הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר, אשכול 1.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
כולם. כולם.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בהכירנו במצב הזה, ומתוך רצון כן ואמיתי להביא אחת ולתמיד לפתרון ראוי לסוגיית המחלוקת על הקרקע, קיבלה ממשלת ישראל ביום 11 בספטמבר – אתה לא שמעת, ואתה לא מקשיב, ואתה אחר כך לא תדע.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הם יצרו את העוני, ועכשיו בשם העוני הם מנשלים אותם מהכול.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אם לא היתה מדינת ישראל הוא לא היה נוסע על חמור להביא מים?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
כן...
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
למה, מצבו בסוריה יותר טוב, אצל אסד?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הרבה יותר טוב.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אין יישוב לא מוכר – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אל תנסה את זה בבית.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
כל הזמן משווים עם סוריה. למה לא משווים – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
10,000 הרוגים – לא פתחת ציוץ אחד, לא גינית ואפילו לא בצחוק. 10,000 נשחטו שם.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
ב-1976.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תגיד מלה. תגנה את זה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
מה זה קשור לעניין?
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אדוני, אני לא יכול לקבוע לסגן השר מה יגיד – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זה נושא הדיון עכשיו?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא אתה – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
– – אבל אתה לוקח את זה למקום אחר כדי לחמוק מהמקום המרכזי.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני לא לוקח – הוא מדבר אתי על שהידים. נו, באמת.
על כל פנים, אדוני היושב-ראש – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הדאגה שלך לשהידים הסורים ממש – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
טוב, רבותי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא. אני מאחל הצלחה לשני הצדדים. עזוב.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
רבותי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, מתוך רצון כן ואמיתי להביא אחת ולתמיד לפתרון ראוי לסוגיית המחלוקת על הקרקע קיבלה ממשלת ישראל ביום 11 בספטמבר 2011 שתי החלטות משמעותיות הנוגעות באוכלוסיות הבדואיות בנגב. החלטת הממשלה 3707, העוסקת בהסדרת תביעות הבעלות בקרקע והסדרת ההתיישבות – החלטה זו מאמצת את מתווה פראוור ליישום דוח-גולדברג ומקימה מטה יישום שיהיה אחראי לביצוע התוכנית, אשר בראשו מונה לכהן האלוף במילואים דורון אלמוג. החלטה 3708, העוסקת בתוכנית לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכליים לאוכלוסייה הבדואית בנגב – תוכנית זו, בהיקף חסר תקדים – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
מה המומחיות של דורון אלמוג?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הוא פרויקטור.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
מינו אותו לבצע מבצע צבאי? הוא עבר מעזה לבדואים?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
עזה, נגב, פיקוד דרום.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
החלטה 3708 – תרשום את זה – עוסקת בתוכנית לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכליים – ודיברת על זה – לאוכלוסייה הבדואית בנגב. תוכנית זו, בהיקף חסר תקדים של 1.2 מיליארד ש"ח, מבקשת לקדם את העצמאות הכלכלית של האוכלוסייה ושל היישובים, לחזק את הרשויות המקומיות ולשפר את תנאי החיים ביישובים, וכן לחזק את חיי החברה, את הקהילתיות ואת המנהיגות ביישובי הרשויות המקומיות הבדואיות בנגב. כל זאת, באמצעות השקעה במנופי צמיחה כלכליים, ובמרכזם בתעסוקה, למעלה מ-300,000 מיליון ש"ח בחינוך, למעלה מ-100 מיליון ש"ח בתחבורה ציבורית, מעל 260 מיליון ש"ח בביטחון אישי, 215 מיליון ש"ח בתשתיות, ובפעולות נוספות התומכות בתעסוקה.
התוכנית מהווה הזדמנות היסטורית, לאחר הזנחה של שנים, להביא לשיפור משמעותי במצבה של האוכלוסייה בנגב ולקידומו לטובת כלל תושביו, יהודים ובדואים כאחד.
בין הפעולות הצפויות לתת מענה מותאם לצורכי האוכלוסייה כבר בשנת תקציב זו, 2012: פיתוח והקמה של אזורי תעשייה, הענקת תמריצים למעסיקים אשר יעסיקו בדואים בענפי התעשייה, קורסי הכשרות מקצועיות ולימודי סדנאות למבוגרים והרחבה משמעותית של היצע המסגרות לילדים במטרה לעודד יציאה של נשים בדואיות לעבודה, שיפור תשתית התחבורה הציבורית, וכן תיקונים נקודתיים בכבישים, שיאפשרו מעבר אוטובוסים בדרכים הקיימות.
בשלושת החודשים החולפים קיימה הממשלה מהלך הקשבה ואיסוף התייחסויות מהציבור, שלא היה כמותו ביחס לאף חוק בישראל, בהובלת השר בני בגין, שמטרתו להסביר את פרטי התוכנית לציבור הבדואי בנגב ולאסוף את התייחסותם אל תזכיר החוק שעומד במרכזה. במסגרת המהלך בוצעו עשרות מפגשים עם בדואים בנגב, באוהלי האירוח שלהם, ישירות עם השר, וכן עם צוותים של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. במפגשים אלה, שבהם השתתפו בסך הכול מאות בדואים, הוסברה התוכנית לפרטיה, בין היתר באמצעות כלים ייחודיים שפותחו לנושא בעברית ובערבית, ונאספו התייחסויות ותגובות על התוכנית. מהלך זה הגיע לסיומו אתמול, ב-1 באפריל 2012, ועתה יועברו ההתייחסויות שהועלו, והשר יגבש לאורן את המלצותיו לתיקון תזכיר החוק נשוא התוכנית, ויביא אותן בפני ועדת השרים לענייני חקיקה.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שבפעם הראשונה בהיסטוריה נעשה מהלך כל כך דרמטי לטובת הבדואים בנגב ולהסדרת ההתיישבות שם.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
מה מציע כבוד סגן השר?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה שיבקשו החברים. ד"ר טיבי, מה אתה מציע?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
דיון.
<כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):>
דיון פה במליאה? דיון במליאה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ועדת הפנים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ועדת פנים.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
עמדה אחרת, של חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שלושה ימים העלו האזרחים הערבים, הציבור הערבי, את זיכרונם של קורבנות יום האדמה – ששת השהידים ששילמו מחיר כבד כאשר המדינה שלהם ירתה באזרחיה על אין סיבה ולמה, בגלל המאבק הבסיסי שלהם להמשיך ולחיות על אדמותיהם. הגיע הזמן שממשלת ישראל תתנצל כלפי הציבור הערבי על מדיניות ההפקעה, הנישול והאפליה, וגם תישא באחריות לגבי קורבנות יום האדמה.
אדוני היושב-ראש, מדברים כאן לגבי תוכנית פראוור על עניין של מגבלות. אני שמעתי את השר בני בגין מדבר על מגבלות של קרקעות, מגבלות תכנוניות. בנגב אין מגבלות. הנגב הוא 60% משטח המדינה. בנגב זה 8% מאזרחי המדינה. בנגב יש מקום לכולם. המגבלות הן בתחום של הרצון והנכונות לפתור את הבעיה. מדברים על מגבלות של תכנון – מטרופולין באר-שבע.
התכנון אמור לשרת את האנשים, ולא שאנשים ישרתו את התכנון, ולכן צריך לשנות את התפיסה. כאשר מאמצים תפיסה שוויונית, תפיסה צודקת, אפשר למצוא פתרון צודק. אי-אפשר היום לאנוס את רצונם של 200,000 ולכפות עליהם פתרון לא רצוי להם. תודה רבה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה.
אנחנו, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעות לסדר-היום בנושא יום האדמה ומצוקות הציבור הערבי בנגב – להעביר את זה לוועדת הפנים או להסיר מסדר-היום. מי בעד להעביר את זה לוועדת הפנים? מי נגד?
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – רוב
נגד – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הנושא יועבר לדיון בוועדת הפנים.
<החלטה בדבר תיקון טעויות בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012>
[נספחות.]
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אנחנו עוברים עכשיו לסעיף האחרון. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, להביא בפני הכנסת את החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012. בבקשה, אדוני.
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מונחת לפניכם הצעה לתיקון טעויות בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012. הצעה זו מובאת לאישור הכנסת בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, לאחר שהוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת קבעה היום, י' בניסן התשע"ב, 2 באפריל 2012, בהתאם להצעת יושב-ראש הכנסת, כי אכן מדובר בטעויות לשוניות-טכניות שיש לתקנן.
חוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב-2012 – להלן: החוק – התקבל בכנסת ביום כ"ז באדר התשע"ב, 21 במרס 2012. החוק מסדיר שינויים מבניים ברשות השידור, וכן הוראות נוספות הדרושות ליישומה של הרפורמה ברשות.
בעת הכנתה של הצעת החוק להנחה על שולחן הכנסת נפלו כמה טעויות לשוניות-טכניות בנוסח החוק, ומוצע לתקנן, כמפורט בדברי ההסבר להחלטה המוצעת. כך, למשל, בסעיף שעניינו תיקון פקודת התעבורה נקבעו הוראות שנועדו להסדיר את היערכות משרד התחבורה להקפאה בהפחתת התוספת לאגרת רשיון הרכב הנגבית עבור רשות השידור, ובטעות הושמטה מהנוסח המלה "לא". בסעיף המתייחס למתווה הקבוע בחוק לעמידת הרשות בחובת רכישתן של הפקות מקומיות נקבע בטעות – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אתה מעוניין להעביר את הדברים לפרוטוקול, בלי הקראה?
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אפשר, אם זה אפשרי.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אי-אפשר? אי-אפשר. בבקשה.
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
זה כבר נגמר. כבר מסיימים.
בסעיף המתייחס למתווה הקבוע בחוק לעמידת הרשות בחובת רכישתן של הפקות מקומיות נקבע בטעות כי היקף ההשקעה בהפקות מקומיות קנויות בשנת 2015 יהיה זהה לזה של 2014, בניגוד להחלטת הוועדה המשותפת, שקבעה כי היקף ההשקעה בשנה זו יעלה, ולפיכך יש לתקן הנוסח כדי להתאימו להחלטות הוועדה. בנוסף, מוצע לתקן את שמה של האקדמיה ללשון העברית המופיע בחוק, וכן כמה טעויות כתיב, טעויות הקלדה וטעויות במספור סעיפי החוק.
אבקש כי הכנסת תחליט על תיקון הטעויות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה רבה, אדוני.
אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ועדת הכלכלה בעניין תיקון טעויות בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד?
הצבעה
בעד ההחלטה – רוב
נגד – אין
ההחלטה בדבר תיקון טעויות בחוק רשות השידור (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ההודעה אושרה.
בזה תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ח' באייר התשע"ב, 30 באפריל 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:57.>