דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ד
ישיבה ל"ה
הישיבה השלושים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, כ"ד בסיוון התשס"ט (16 ביוני 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 4
נאומים בני דקה 5
אופיר אקוניס (הליכוד): 5
נחמן שי (קדימה): 5
עפו אגבאריה (חד"ש): 6
חיים אורון (מרצ): 6
אורי אורבך (הבית היהודי): 8
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 8
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 10
ציון פיניאן (הליכוד): 10
שלמה מולה (קדימה): 11
דניאל בן-סימון (העבודה): 11
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12
מגלי והבה (קדימה): 12
אורית זוארץ (קדימה): 13
מירי רגב (הליכוד): 14
מוחמד ברכה (חד"ש): 18
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 19
יריב לוין (הליכוד): 21
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 21
יוחנן פלסנר (קדימה): 22
ציפי חוטובלי (הליכוד): 23
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 23
עתניאל שנלר (קדימה): 25
אופיר פינס-פז (העבודה): 26
רונית תירוש (קדימה): 27
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 28
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 29
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 29
רחל אדטו (קדימה): 30
גדעון עזרא (קדימה): 31
אברהם דיכטר (קדימה): 31
זאב בוים (קדימה): 32
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנט מאמריקה הלטינית 33
היו"ר ראובן ריבלין: 33
נאומים בני דקה 34
אריה ביבי (קדימה): 34
רוברט טיבייב (קדימה): 36
שי חרמש (קדימה): 36
דליה איציק (קדימה): 38
הצעה לסדר-היום 43
מעמדה של אלמנת צה"ל בחברה הישראלית 43
דני דנון (הליכוד): 45
שר המשפטים יעקב נאמן: 48
שר האוצר יובל שטייניץ: 49
ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד קשישים 52
סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס: 53
משה מטלון (ישראל ביתנו): 55
חיים אמסלם (ש"ס): 57
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7) (הרוב הדרוש להצעות חוק תקציביות) 58
שר המשפטים יעקב נאמן: 60
אופיר פינס-פז (העבודה): 62
נסים זאב (ש"ס): 65
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס"ט–2009; 65
הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה), התשס"ט–2009 66
שר המשפטים יעקב נאמן: 66
נסים זאב (ש"ס): 67
הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של שר); 69
הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 30) (הפסקת חברות בכנסת של שר), התשס"ט–2009 69
שר המשפטים יעקב נאמן: 69
נסים זאב (ש"ס): 71
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 71
שר המשפטים יעקב נאמן: 72
הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009 74
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 74
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 81
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 82
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גבירותי ורבותי חברי הכנסת, כבוד השר, היום יום שלישי, כ"ד בחודש סיוון התשס"ט, 16 בחודש יוני 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תקציב המדינה לשנות הכספים 2009 ו-2010; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009; הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי ועונשין), התשס"ט–2009.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת הכנסת.
מכתבו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, בדבר נציג הכנסת לוועדה לאיתור יועץ משפטי לממשלה.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: שיבוש בחינות הבגרות במתמטיקה בשל טעות דפוס, הצעתו של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אורחות ואורחים יקרים, אני יודע שאתם מצפים לאותם ציוני דרך שאתם מייצגים כל כך טוב – אלמנות צה"ל הנכבדות והנשים שעוזרות ומטפלות בקשיש בישראל. בהתאם למצוות תקנון הכנסת אנחנו מקיימים בכל יום שלישי נאומים בני דקה, אז תהיה לכם הזדמנות לשמוע את חברי הכנסת נואמים חצי שעה. בבקשה, חברי הכנסת, מי שרוצה להשתתף בנאומים בני דקה – הפעם נקפיד על הדקה, ורק עד 16:30, ולאחר מכן נעבור לסדר-היום הרגיל. אני מבקש להצביע. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת אופיר אקוניס, שתמיד הוא אחרון.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך.
אדוני היושב-ראש, לפני יומיים שמענו את ראש הממשלה נואם באוניברסיטת בר-אילן. אני קורא, חבר הכנסת והבה, לפלסטינים שלא לחזור על מנהגם, הגנטי-כמעט, הייתי אומר, של החמצת כל הזדמנות שנקרית בפניהם. מאז 1947 הפלסטינים אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. קראנו לפלסטינים להיכנס למשא-ומתן ישיר לשלום בכל מקום ובכל עת. אגב, נתניהו לא מסיים את נאומו והם מוציאים את הודעות השטנה שלהם. כך לא עושים שלום אמיתי, כך לא מראים לישראלים שיש רצון טוב להגיע באמת להבנה ולסיים או לנסות לסיים את הסכסוך. אני קורא לפלסטינים שלא להשאיר את ידה של ישראל המושטת לשלום באוויר פעם נוספת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אגבאריה.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, תודה רבה לכם, חברי הכנסת. אני מבקש מעל הבמה הזאת לומר את הדברים האלה: אני מוחה על שרשרת החוקים והמהלכים חסרי התקדים המובאים לכנסת חדשות לבקרים וכל תכליתם הפיכת הכנסת לזרוע הביצועית של הממשלה והבטחת שרידותה של הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני מוחה על רמיסת כללי המשחק הפרלמנטריים והדמוקרטיים המחייבים בין האופוזיציה לקואליציה, ובתוכה שינוי חוקי-יסוד כלאחר יד, פגיעה בתקנון הכנסת ושבירת נורמות ומסורות הקיימות בכנסת עשרות שנים.
אני קורא ליושב-ראש הכנסת, ידידי, לפעול לאלתר ולשים סוף למהלכים הללו, הפוגעים במעמדה של הכנסת, שכן אם לא יעשה כך, הוא יהיה – אתה, אדוני, לצערי – האחראי הישיר והבלעדי לרמיסת הכנסת ולהפיכתה לחצר האחורית של הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שרמיסת מעמדה של האופוזיציה ואי-מתן אפשרות לאופוזיציה להשתתף בדיונים והבאת החוקים במחטף – כפי שהממשלה רוצה לעשות – מנוגדים לכל הערכים הדמוקרטיים שהיו באיזה שלב אמורים להיות בבית-המחוקקים הזה.
לכן, אני קורא ליושב-ראש הכנסת למנוע לאלתר את כל התוכנית של הממשלה לעשות את המחטף הזה ולעשות מהכנסת חצר אחורית של הממשלה, למנוע את הביזיון הזה ולתת אפשרות לדמוקרטיה ולכל בן-אדם לדבר ולהביע את עמדתו על החוקים האלה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לך. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורון, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך.
<חיים אורון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני פונה גם אליך בתור נציג הקואליציה. הכנסת עומדת להגיע לידי משבר, היא כנראה כבר הגיעה לידי משבר. התחושה שלנו, אנשי האופוזיציה על כל מרכיביה, מימין ומשמאל, היא שהממשלה לא מבינה את התפקיד המרכזי של הכנסת במשטר דמוקרטי. זה התחיל בתקציב דו-שנתי שעבר ביום אחד, זה המשיך בוועדות שגודלן נקבע על-פי צורכי הממשלה ל-40 שרים וסגני שרים, זה המשיך בחקיקה שמובאת כאן היום, של חמישה חוקים שמשנים את הממשל בישראל וייכנסו לתוקפם בכנסת הזאת ולא בכנסת הבאה.
אני מחזיק בידי, אדוני היושב-ראש, חוק הסדרים של 379 עמודים. מעולם לא היה חוק הסדרים כזה, אדוני השר – חוקים מן הגורן ומן היקב. לכנסת יש במקרה הטוב 12 ימים לדון בהם. 12 ימים לדון בהם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אורון, היום אני צריך להקפיד על הזמן, למרות – – –
<חיים אורון (מרצ):>
אני מבקש ממך לא להקפיד רק על הזמן, אלא להקפיד גם על כבודה של הכנסת. המשבר הפרלמנטרי שהתפתח פה הוא אסון לדמוקרטיה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אורון, אבל כדאי שתדייק. יש שלושה חוקים ולא חמישה, כי שניים הורדו – לא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. הם הורדו.
<חיים אורון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אני מחזיק נייר שהונפק ב-15:15. חוק ראשון מדבר על התפלגות סיעה; שני חוקים בדיון משולב שמדברים על מימון סיעה במועד אחר; חוק שמדבר על הפסקת חברות של שר – החוק הנורבגי; והחוק שמדבר על פיצול סיעה. אני סופר חמישה חוקים, אלא אם כן הנייר הזה לא נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שני החוקים הם חוקים נלווים לאותם שלושה חוקים.
<חיים אורון (מרצ):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם זה דבר ראוי לציון, מה שאמרת, אלא שאני אומר שמספיק הצרות שאנחנו נמצאים בהן. למה להרחיק? זה מספיק חמור.
אני ממשיך. למי קראתי? חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת אורבך, בבקשה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, לפני כשעה הסתיים באולם שאגאל אירוע שבו חברי כנסת קראו קטעים נבחרים מהספרות, איש לפי בחירתו. אני מודה ליושב-ראש הכנסת על שלקח את היוזמה והביא אותה לידי מעשה בעזרת מזכיר הכנסת ומחלקת הטקסים, ומתנצל בפני חברי הכנסת האחרים, שמוזמנים כמובן בשנה הבאה לקרוא קטעים.
המחויבות שלנו כמחוקקים לתרבות, לספרות, לעולם הרוח, צריכה להיות מוחלטת, מובהקת ונמשכת; לא רק באמצעות חקיקה אלא גם בכל האמצעים הציבוריים העומדים לרשותנו. ובשבוע הספר, שהוא שיא מסוים של תרבות ישראל, אנחנו כחברי הכנסת חייבים לתת במה גם ליצירה העברית לדורותיה ולסוגיה, ואני מקווה שנמשיך בזה גם בשנים הבאות. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת פיניאן.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הוא ביקש בסוף.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. תודה רבה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, תחילתה של הכנסת הזאת במקבץ חוקים שדרסו את המיעוט. ברשותכם, אדוני היושב-ראש, תחילתה של הכנסת הזאת בחוקים דורסניים אנטי-דמוקרטיים שדרסו את המיעוט: חוק הלויאליות או הנאמנות וכו'. הבענו את דעתנו על זה. אבל ההמשך, חוקים שמטרתם לדחוק לפינה את האופוזיציה ולהשליט חוקים חדשים שמשנים את כללי המשחק תוך כדי משחק – דבר כזה לא קרה. אם רוצים לשנות את כללי המשחק של אי-אמון, פיזור הכנסת, חוקים של שר זה או אחר או לסיעה זו או אחרת, אפשר לעשות זאת ולהחיל את זה בכנסת הבאה.
אגב, למה פיצול של סיעה רק של שבעה חברי כנסת, אדוני? יש לי הצעה: אני מוכן לתמוך בזה אם הפיצול יהיה של ארבעה חברי כנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה מכוון למשהו?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לא – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
סתם אתה אומר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – אנחנו יודעים לעשות חשבון. גם שבעה וגם ארבעה. אם הקואליציה תסכים על ארבעה – למה לא?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קיבלנו את המסר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לכן, אדוני היושב-ראש, יש גבול למה שאפשר להשליט על-ידי רוב שהוא דמוקרטי ולגלי. אפשר בהצבעה, אבל לא זו השיטה, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת פיניאן. אם קראתי את שמך, תסלח לי. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת פיניאן.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
היושב-ראש, נרשמתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר, אבל גם איש סיעתך נרשם. מה אני אעשה? טלב, יש לי מספיק צרות. אני לא יכול לפתור את כל הבעיות בכנסת.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מובן שאני מצטרף לזעקה של חברי האופוזיציה.
עם זה, אנחנו לא יכולים להתעלם מאירוע חשוב ביותר שיהיה השבוע. מסתיימת שנת לימודים בבתי-הספר – בחטיבות הביניים ובתיכונים – ובעוד שבועיים ימים תסתיים שנת הלימודים גם בבתי-הספר היסודיים. זו השעה לברך את המורים שעומדים, בעצם, בחזית החשובה ביותר של החינוך של ילדי ישראל ומתמודדים עם משימות חשובות ביותר, הן בתחום טעוני הטיפוח, הן בתחום התלמידים שאמורים להגיע להישגים של מצוינות והן בהתמודדות עם בעיות משמעת ובעיות אחרות. במקום הזה אנחנו מברכים אותם שיאזרו כוח בחודשיים של החופשה שתהיה להם עכשיו, לקראת שנת לימודים נוספת, למשימה הקדושה של חינוך ילדי ישראל. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת פיניאן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מולה.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני שומע פה שמדברים על מיליארדים ומיליונים. בואו נרד לרמות של 4,000 שקל. פרשת "עוף העמק" טרם הגיעה לסיומה. לפני כחודשיים מפעל "עוף העמק" ברמת-ישי נקלע לקשיים ועמד לפני סגירה בשל חובות של 10 מיליוני שקלים, תוך פיטוריהם של 300 מעובדיו. ביום רביעי האחרון נראה היה כי נמצא פתרון, כאשר נחתם הסכם עקרונות בין רוכש "עוף העמק", רמי לוי, לבין עובדי המפעל, בתיווך ההסתדרות. הסכם זה הסיר, למעשה, את המכשול להצלת המשחטה ולמציאת פתרון לבעיית הפיטורים של העובדים. אך יום למחרת ארגון משקי עמק יזרעאל, ששטח המפעל נמצא בבעלותם, הציע לרשם העמותות לקנות את ציוד המפעל ב-2 מיליוני שקל והגיש הצעה כוללת על סך 16 מיליון שקל. רמי לוי טוען שהקיבוצים רוצים לסגור את המפעל ולמכור את הקרקע, ובשל כך מתעכבת פתיחת המשחטה והחזרת העובדים למקום עבודתם.
אני קורא לצדדים להגיע להסכמות ולראות לנגד עיניהם את הצלת 300 משפחות העובדים, ולא לחבל בסיכומים שהושגו תוך הגשת הצעות נוגדות הנגועות בחוסר יושרה, שהתוצאה שלהן היא שהמפעל ייסגר ו-300 עובדים ילכו הביתה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת ציון פיניאן. חבר הכנסת מולה, בבקשה. אני רואה שיש לי פה עוד כמה חברים מסיעות שלא היו. לא, כולם כבר היו. תיכף אחליט.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מוחה על שרשרת החוקים והמהלכים חסרי התקדים המובאים לכנסת חדשות לבקרים, שכל תכליתם הפיכת הכנסת לזרוע הביצועית של הממשלה והבטחת שרידותה של הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני מוחה על רמיסת כללי המשחק הפרלמנטריים והדמוקרטיים המחייבים בין האופוזיציה לקואליציה, ובתוכה שינוי חוקי-יסוד ופגיעה בתקנון הכנסת ושבירת נורמות ומסורות הקיימות בכנסת עשרות שנים.
אני קורא ליושב-ראש הכנסת לפעול לאלתר ולשים סוף למהלכים אלו, הפוגעים במעמדה של הכנסת, שכן אם לא יעשה כן הוא יהיה האחראי הישיר והבלעדי לרמיסת הכנסת ולהפיכתה לחצר האחורית של הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת מולה. אני מזמין את חבר הכנסת בן-סימון, ואחריו – את חבר הכנסת עמאר.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום ראשון שמענו את ראש הממשלה ועסקנו בנושא המדיני. אנחנו עוסקים בסכנה האירנית, בסכנה הפלסטינית, בסכנה הערבית, בסכנת השלום ובסכנת המלחמה, והנה היום או אתמול כבר מתגולל לפנינו מקרה שהתרחש בין כותלי בית-ספר ומדיר שינה מעיני. אני שואל את עצמי: אחרי שנשיג את השלום ונשיג את השלווה, מה נמצא בחברה הישראלית? מה נגלה שצומח בתוכנו? עם כל העיסוקים האלה מסביב, מכל כיוון. מתרחש פה משהו במערכת החינוך שאילו זה היה תלוי בי, אדוני היושב-ראש, הייתי מקיים שלושה ימים ברציפות יחד עם מאות ואלפי מנהלי בתי-ספר שיפקדו את המקום הזה, כדי שנדע מה צומח בין כותלי בית-הספר – במקרה המזעזע הזה. שוב, הגיל של הנאשמים והחשודים פשוט חייב להדיר שינה מכולנו. לא מדובר פה בדודו טופז ולא מדובר פה באבוטבול. מדובר בילדים בני 11–13 שעשו דבר שצריך באמת לגרום לכולנו לשאול את השאלות הנכונות ולדון בזה בלא פחות חשיבות מהנושאים האחרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מתנצל. חבר הכנסת עמאר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מגלי והבה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על השביתה של המועצות המקומיות הדרוזיות ועל הישיבה של ראשי הרשויות באוהל המחאה מול משרד ראש הממשלה. המועצות הדרוזיות בשביתה כבר שבוע ימים. מאז שנבחרתי דיברתי על מצב המועצות הדרוזיות יותר מפעם ויותר מפעמיים. אני אומר לכם שהמצב הולך ומחמיר. ראשי הרשויות לא יכולים לתפקד. בלתי אפשרי לתפקד עם גירעונות אדירים שהמועצות נמצאות בהם. אני אמרתי, ואני חוזר ואומר: הממשלה צריכה לקחת אחריות, כי ראש רשות שמגיע לרשות שנמצאת בגירעון מעל התקציב השוטף שלו, עם כל הגבייה שהוא יכול לגבות, עם כל הארנונה ועם כל מה שהוא יכול לעשות – הוא לא יכול לאזן את המועצה. על כן, אני קורא לשר האוצר לקרוא לראשי הרשויות, לשבת אתם ולהגיע לפתרון. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. יש גם הצעה לסדר-היום בנושא זה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת זוארץ.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני מוחה על שרשרת החוקים והמהלכים חסרי התקדים המובאים לכנסת חדשות לבקרים, שכל תכליתם הפיכת הכנסת לזרוע הביצועית של הממשלה והבטחת שרידותה של הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל – 39 שרים וסגני שרים. אני מוחה על רמיסת כללי המשחק הפרלמנטריים והדמוקרטיים המחייבים בין האופוזיציה לקואליציה, ובתוכה שינוי חוקי-יסוד כלאחר יד, פגיעה בתקנון הכנסת ושבירת נורמות ומסורות הקיימות בכנסת עשרות שנים.
אני קורא ליושב-ראש הכנסת לפעול לאלתר ולשים סוף למהלכים אלו, הפוגעים במעמדה של הכנסת, שכן אם לא יעשה כן הוא יהיה האחראי הישיר והבלעדי לרמיסת הכנסת ולהפיכתה לחצר האחורית של הממשלה.
אני מוחה על כך שראש הממשלה ושר הפנים – שבוע ימים ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות יושבים במאהל מול המשרד שלו ושובתים, ללא משכורות וללא תנאים מינימליים לקיים חיים יומיומיים ברשויות שלהם, ולא מקבלים אותם, ואני מוחה על כך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הכנסת גם תיתן את דעתה, אם כמובן תאפשרו לה לתת את דעתה. תודה רבה. חברת הכנסת זוארץ, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מירי רגב.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי, אני מוחה על שרשרת החוקים והמהלכים חסרי התקדים המובאים לכנסת חדשות לבקרים, ושכל תכליתם הפיכת הכנסת לזרוע הביצועית של הממשלה והבטחת שרידותה של הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני מוחה על רמיסת כללי המשחק הפרלמנטריים והדמוקרטים המחייבים בין האופוזיציה לקואליציה, ובתוכה שינוי חוקי-יסוד כלאחר יד, פגיעה בתקנון הכנסת ושבירת הנורמות והמסורות הקיימות בכנסת עשרות שנים.
אני קוראת ליושב-ראש הכנסת לפעול לאלתר לשים סוף למהלכים האלה, הפוגעים במעמדה של הכנסת, שכן אם לא יעשה כן, הוא יהיה האחראי הישיר והבלעדי לרמיסת הכנסת והפיכתה לחצר האחורית של הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת אומרת שתסתפקו בהתפטרותו של יושב-ראש הכנסת, כי אני אהיה הבלעדי. זאת אומרת, הממשלה כבר לא תהיה אחראית, אני אם אני מתפטר – את באה לידי סיפוק.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אנחנו לא מבקשים את התפטרותך, אדוני – – –
<קריאה:>
חס וחלילה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מי שחיבר את זה ביקש רק את התפטרותי, תאמיני לי, לא את דאגתכם. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה.
<מירי רגב (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, כנראה – סליחה, קדימה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת, אני קורא את יושב-ראש הכנסת לסדר.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יודע זאת.
<מירי רגב (הליכוד):>
יואל חסון – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, לא אתן יד למיוריזציה של הרוב על המיעוט, ולא אתן יד למיוריזציה של המיעוט על הרוב תוך איומים. הרוב נבחר לשלוט. זו לא זכותו, זו חובתו. בבקשה, חברת הכנסת רגב.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לעת עתה אענה לכם. אני אענה לכם כי אתם שוברים את הענף שאנחנו יושבים עליו כולנו. יש כאלה שהיו שמחים שכל העץ היה מתמוטט. בבקשה.
<מירי רגב (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני מחזקת את ידך. ראינו נאום שכתב פה איל ארד, וכל הסיעה מקריאה את זה. קצת יצירתיות, נחמן. קצת יצירתיות, לא צריך לקחת נאום של איל ארד ולהקריא אותו.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אין קריאות ביניים.
<מירי רגב (הליכוד):>
ואני עוברת לדקה שלי אחרי שדיברנו על איל ארד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה על חשבונה, אין.
<מירי רגב (הליכוד):>
כנסת נכבדה, אורחים יקרים, שלום לכם.
<יואל חסון (קדימה):>
הבעיה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, אל תתנהג כמו יושב-ראש הכנסת, קורא קריאות – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
נחמן, די. קצת יצירתיות לא תזיק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גברתי, אני נותן לך דקה מחדש. תתחילי לדבר לא אליהם, תדברי לעם. בבקשה.
<נחמן שי (קדימה):>
– – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים יקרים, נאומו המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו גרם מטבע הדברים להדים רבים ולהתעניינות שיא בעולם.
אני מבקשת להביא בפניכם דברים שאמר נשיא מצרים חוסני מובארק בתגובה על נאומו של ראש הממשלה. כך אמר הנשיא: "הדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית מסבכת את העניינים עוד יותר והורסת את האפשרות לשלום".
אני לא רוצה בזמן הקצר להרחיב על חשיבות היחסים בין ישראל למצרים, אבל חשוב להדגיש כי נאומו של ראש הממשלה נגע למעשה בשורשו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא מדובר פה, כפי שהשמאל טוען, רק בשאלת השטחים הכבושים כביכול, שטחי איו"ש. זה הרבה יותר עמוק מזה. שכנינו, בעיקר הפלסטינים, לא מכירים בזכות, לא מכירים במדינת ישראל כמדינת העם היהודי שבירתה ירושלים המאוחדת לנצח נצחים. ואנו מצדנו, אם חפצי חיים אנו, לא נוכל להרשות בשום פנים ואופן הקמת מדינה שכנה שתהווה איום ממשי על קיומה של מדינת ישראל ושלא תכיר בזכותו של העם היהודי למדינה ריבונית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חבר הכנסת גנאים.
<יואל חסון (קדימה):>
– – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חסון, אחרי שיהיה אחראי בלעדי, יהיה לך זמן. יהיה מי שינהל את הכנסת, אל תדאג.
<מירי רגב (הליכוד):>
גם לא צוות החשיבה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת רגב, האם לא הבחנתי שסיימת את נאומך בן הדקה? אני מאוד מודה לך.
<מירי רגב (הליכוד):>
אני מצטערת, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חבר הכנסת ברכה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל חברי הכנסת בחרו בך ליושב-ראש הכנסת, וכל חברי הכנסת מהאופוזיציה – אני אומר את זה כפי שסוכם בישיבת סיעות האופוזיציה – תולים בך את התקווה, ולכן מבקשים ממך לקחת את האחריות מול הדורסנות של הקואליציה. אין פה שום דרישה להתפטרותך, חס וחלילה. אתה זוכה למלוא אמונה של הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ואנחנו מבקשים שאתה תתערב ותטיל את כובד משקלך.
<היו"ר ראובן ריבלין: >
אלה דיבורים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הרי אנחנו עומדים מול תופעה קשה – ממשלת עלי ביבי ו-40 השודדים משתוללת בבית הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ברכה, אני מוכרח לציין שביום הספר – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זה סוג של יצירתיות, מה קרה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה יצירתי, אבל בכל זאת יש איזו רמה שאנחנו מחויבים בה.
<קריאה:>
– – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ממשלת עלי ביבי ו-40 השודדים, שרים וסגני שרים, משתוללת – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – מהיום הראשון שהוקמה, והתנפחה על חשבון הקופה הציבורית, אדוני. אחר כך שינוי חוק-יסוד ביום אחד, אחר כך צמצום ועדות, עכשיו רוצים להוסיף סגני שרים, וסדרת החוקים שהוזכרו כאן. אני אומר לך, אדוני, צריך לעצור את הביזיון הזה. הקואליציה עושה סיכול ממוקד לכנסת, ובידך לעצור זאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, אני מאוד מודה לך. האם הקראתי את שם הבא אחריו? חבר הכנסת גנאים, ובעדין – חבר הכנסת חסון.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מתפלא שהממשלה חוזרת היום על מה שעשתה ביומה הראשון, כאשר העבירה חוק-יסוד לתקציב 2009–2010 במהירות הבזק. אני אמרתי כלל, והכלל אומר: אמור לי איך הרכבת את ממשלתך, ואגיד לך מה העתיד שלה.
הממשלה מתעלמת מעקרון הפרדת הרשויות והופכת את הכנסת לזרוע המבצעית שלה. נדמה לי שהפילוסוף מונטסקיה, בעל רעיון הפרדת הרשויות, מתהפך בקברו, ונדמה לי שעל שר החינוך לעדכן את ספרי האזרחות שנלמדים בבתי-הספר מה בדיוק סוג המשטר בישראל. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת לוין מהליכוד.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הואיל ואין מהעבודה, אז אני אכניס אותך.
<יואל חסון (קדימה):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני הייתי יושב-ראש הקואליציה. אני ידעתי כיצד נכון לפעול בזירה הזאת בצורה נכונה שמאזנת בין קואליציה לאופוזיציה. אתה יודע שיש גם לכוח שלך סוג של מידה. אתה לא יכול להשתמש בו ללא סוף, ובצורה דורסנית.
אדוני היושב-ראש, לא סתם אנחנו פונים אליך. אנחנו פונים אליך כי אנחנו חושבים שלא סתם אתה יושב ככה באמצע בין האופוזיציה לבין הקואליציה. תפקידך למצוא את כללי המשחק ולדאוג שבזירה הזאת אנחנו נוכל לפעול בצורה שכולם יבואו לידי ביטוי. ואמרת נכון – ממשלה ראוי שתמשול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חובתה – – –
<יואל חסון (קדימה):>
חובתה למשול, והיא מושלת. היא ממשלה. אין לנו טענה שהיא לא מושלת. יש לה זכות למשול, היא הממשלה והיא לגיטימית. אבל כאן בכנסת – זו הזירה שלנו, גם של האופוזיציה וגם של הקואליציה. וכן, אדוני, האחריות על כתפיך היא רבה ומשמעותית. אתה ורק אתה יכול לעצור את מחול השדים.
משפט אחרון. נראה כאילו אנחנו כבר שנה באופוזיציה וכבר שנה בכנסת. עברו בסך הכול ארבעה חודשים. אדוני היושב-ראש, אם לא תעצור את מחול השדים, אני חושש מהעתיד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת לוין. צרצור לא ביקש, נכון? אחריו – חבר הכנסת אלדד.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, היום אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד קשישים. מאחר שיתקיים כאן דיון בעניין הזה אחר כך, אני מבקש להתייחס לנקודה שנוגעת בהחלט לציבור הקשישים, גם אם היא לא נוגעת דווקא לסוגיית האלימות.
מדובר בזכויות של סבים וסבתות לראות את נכדיהם. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא חשוב, נושא שלא טופל עד היום כמו שצריך. הדבר הזה גורם לעוול לא רק לסבים ולסבתות, שלעתים מופרדים מנכדיהם ואינם זוכים לראות אותם במשך שנים, אלא גם לנכדים, לילדים עצמם, ופוגע בזכויותיהם של אותם הילדים לקשר חם ואוהב עם הסבים והסבתות שלהם. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להודיע שבכוונתי להגיש הצעת חוק שתסדיר את הנושא הזה ותבטיח את זכויותיהם של הסבים והסבתות, כמו גם של נכדיהם, לקשר הולם וחם. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לחבר הכנסת לוין. בבקשה, חבר הכנסת אלדד.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה. התקפי לב ומחלות לב הם גורם המוות מספר שתיים בישראל, ולכן בעמוד 692 לחוק ההסדרים מצאתי כתוב: חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, 2008, בטל. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת אלדד. אני מזמין את חבר הכנסת פלסנר, ואחריו – חברת הכנסת חוטובלי.
<קריאה:>
שנה את הטקסט, פלסנר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אתם לא תקבעו את הטקסטים לחברי הכנסת. חבר הכנסת פלסנר, בבקשה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי בקואליציה, הדבר החשוב ביותר בדמוקרטיה ובדמוקרטיה פרלמנטרית הוא הסכמה ושמירה על כללי המשחק. כללי המשחק, שהם לכאורה רק פרוצדורה, הם בעצם המהות. הם מאפשרים למיעוט לבוא לידי ביטוי, מאפשרים לרוב למשול, מאפשרים לציבור מכניזם להביע את עמדתו. מה שקורה בכנסת הזאת זה שינויים משמעותיים וגורפים של כללי המשחק, כמעט בלי דיון. לא מתקיים דיון. הדבר הגיע לשיא היום בשורה של הצעות שאמורות לבוא לדיון קצר ומייד אחר כך הצבעה – מחר, והדברים צוינו קודם לכן.
אני רוצה לבקש ממך, אדוני היושב-ראש: יש לנו הזדמנות לחזור ולקיים את הנורמה ששינויים בכללי המשחק נעשים בהסכמה, בדיאלוג, בתיאום, תוך התייעצות עם גורמים מקצועיים בתחומים של חוקה, התנהלות, נורמות. הדמוקרטיה הפרלמנטרית הבריטית התנהלה מאות שנים על בסיס נורמות שהתפתחו בעל-פה. אנחנו לא יכולים במהלך של שבוע או שבועיים, על סמך אילוצים כאלה או אחרים, לשנות את הדברים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אפילו בפרלמנט האירופי, כשהשעון נגמר מפסיקים לדבר. חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – חבר הכנסת זחאלקה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בדרך כלל מתלוננים, אבל אני היום רוצה לציין לשבח את היוזמה של חבר הכנסת אורי אורבך לקיים כאן אירוע למען שבוע הספר העברי, ולשבח גם את היושב-ראש, שעשה את זה בכבוד ובהדר רב.
אבל בגלל שאנחנו בשבוע הספר העברי, הייתי אומרת – מעבר לקביעת מסורת של עיסוק של הכנסת בנושא החשוב הזה – שאולי באמת היה ראוי אפילו לקיים דיון ציבורי במעבר הזה מעם הספר לעם הריאליטי. לצערנו, אנחנו רואים ירידה די מתמשכת בקריאת ספרים. בני- הנוער קוראים פחות ופחות, צופים יותר ויותר בתוכניות טלוויזיה מהזן הנחות, וראוי בכנסת הזאת גם לשדר מסר שמכבד את קריאת הספרים וגם בעיקר לדון בסוגיה כיצד בכל זאת נחזיר לעצמנו את שם התואר "עם הספר".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, בשבת אני מוזמן לבאקה-אל-ע'רביה בקשר לחוק ביטול המיזוג בין באקה לג'ת. אני וחברי כנסת אחרים הבטחנו שנשיג רוב בכנסת – 51. עכשיו אני לא יודע מה להגיד להם בשבת: לצטט להם את ספירו אגניו – מה אמר? ששינו את כללי המשחק תוך כדי המשחק? זה לא עניין של מה בכך.
<חיים אורון (מרצ):>
לא, זה היה שלא אמרו לו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא לקרוא קריאות ביניים, חבר הכנסת אורון.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני מכיר את הסיפור, אבל שינו את זה תוך כדי משחק. גם לשינוי כללי משחק יש כללים.
<אלי אפללו (קדימה):>
אין כללים פה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
יש כללים. למשל, הדבר הכי אלמנטרי הוא שזה לא יחול בכנסת הזאת. אי-אפשר. אנחנו עשינו את העבודה שלנו. החוק הזה – להעביר מ-50 ל-55 כדי להעביר חוק תקציבי זה כמו להעביר מ-15 ל-50. זה יותר קשה. זה פוסל עבודה של עשרות חברי כנסת. אז משנים את זה תוך כדי עבודה שלנו? זה לא יאומן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, אני פונה אליך. העניין חמור, זה לא עניין פשוט. אני פונה לכבודו כדי לקרוא את הקואליציה לסדר. באנו כאן לחוקק חוקים ולא לתפור חוקים; באנו לחוקק ולא לתכמן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואחריו – חברת הכנסת – אין לי יותר מהליכוד? אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
הם עסוקים בממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לי חברי כנסת שנרשמים, אבל אני רוצה לתת ביטוי. תאר לך שהליכוד – יש לו טקסט, ואני נותן לו כל הזמן להקריא. יש לנו אורחים, צריך לגוון מעט, אז נותנים פעם פה, פעם שם; חבר הכנסת טיבי מדבר, ומייד אחריו חבר הכנסת אלדד.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
אני מצטער שאני לא הולך לגוון.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצר על רמיסת כללי המשחק, כפי שנאמר כאן, כולל שינוי חוקי-יסוד בצורה שהיא מאוד כלאחר יד.
אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, כי ישבתי שם ואתה כאן, ולימדת אותי להיות סגן יושב-ראש הכנסת; בתבונה, באיזונים, בחוכמת חיים, שרק לך יש. היום, כשאני רואה שאתה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת שנלר, לימדתי אותך. לא הוריתי לך דבר אף פעם בחיי.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
ולימדת אותי בתבונה גדולה כזאת שאני מנסה להאיר אולי דבר כשנחסך האור מעיניך היום, אדוני. יצא לך מוניטין של ממלכתי בעבר. אני מתפלל שהמוניטין הזה יישאר גם לעתיד. זה בידך. אתה יודע, אמר מי שאמר שזה שעולה יקדים שלום לזה שיורד, כי מי שרומס, סופו אולי, לא עלינו, להירמס. אם אנחנו נהיה שם לא נרמוס, כי אנחנו נהיה ממלכתיים.
אני מבקש ממך, תעזור לי להיות גאה בהיותי חבר כנסת ישראל. אני לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה, הבנתי.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
אני מודה לך. תעזור לי להיות גאה להיות חבר כנסת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תעזור לי לנהל את הישיבה בצורה נכונה – דקה. אני רק רוצה לומר לך מדברי אבי המנוח, יוסף יואל ריבלין, איש ירושלים. הוא היה אומר לאנשים: בדרך למעלה אל תבעט באנשים, כי תפגוש את כולם בדרך חזרה.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
הוא כנראה היה חכם, בואו נלמד גם ממנו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אני לא חכם כמוהו.
<עתניאל שנלר (קדימה):>
אין אדם שם עצמו רשע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חס וחלילה. חבר הכנסת פינס, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תירוש.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, לבי לבי עליך. בסך הכול, אני יודע שאתה מאמין באמונה שלמה שאתה יושב-ראש הכנסת לא רק של הליכוד, לא רק של הקואליציה, אלא של כל הבית הזה.
זו באמת שאלה גדולה מאוד. אנחנו עוסקים כאן בשינוי כללי המשחק; לא רק בשינוי כללי המשחק, אלא בשינוי כללי המשחק מעכשיו לעכשיו וביוזמת הממשלה. זה עוד דבר שצריך להזכיר, ויושב פה שר המשפטים. הכנסת יכולה להתווכח על כללי המשחק שלה, אבל כשהממשלה מביאה בהצעות חוק ממשלתיות את שינוי כללי המשחק של הכנסת, זה דבר מאוד מרחיק לכת. הציפייה מהממשלה היא שהיא תביא בחשבון שהיא חייבת לעשות את זה לכנסת הבאה, אם היא מציעה, ולא לשנות את כללי המשחק בכנסת הזאת. זה דבר שלא מקובל בפרלמנטריזם הישראלי, פשוט לא מקובל. אפשרי, הכול אפשר; הרוב יכול לדרוס את כולם, הרוב יכול לעשות הכול, אבל בסופו של דבר הדברים האלה חוזרים כבומרנג.
גם חוק ההסדרים הזה, אני בכנסת הזאת הרבה מאוד שנים. אני לא זוכר חוק כזה. אני בשוק מהחוק הזה. זה חוק שאי-אפשר להגדיר במלים. פשוט דבר בלתי מתקבל על הדעת, עמוס לעייפה – – –
<חיים אורון (מרצ):>
אופיר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, חבר הכנסת אורון. עוד יהיה לנו זמן רב לדבר על זה. חבר הכנסת אופיר פינס, תודה רבה. יש עוד אנשים.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, את החוק הזה צריך לפצל, ואני סומך עליך שתוביל את המערכה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חברת הכנסת תירוש, ואחריה – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אתה, אדוני היושב-ראש, טורח תמיד להזכיר את עברי המקצועי כמנכ"לית משרד החינוך, התרבות והספורט, ותמיד נעים לי לשמוע את זה. אני באמת אומרת עכשיו, ביני ובינך, כאילו אין כאן שומעים וצופים: איך הייתי עכשיו עומדת בפני תלמידי בשיעור אזרחות הכי בסיסי שיש ומסבירה להם על מעמדה של הכנסת, על כוחה של הכנסת, על היכולת שלנו כחברי הכנסת להשפיע אף-על-פי שיש פה אופוזיציה קטנה לעומת קואליציה גדולה – למרות זאת יש בכוחנו להשפיע, לשנות ולחוקק.
אני מרגישה שבחוקים שאתם מביאים, הכוח שלנו, שגם ככה אני מרגישה די מתוסכלת שהוא קטן וקטן – זה הופך להיות כמעט בלתי אפשרי שנוכל להמשיך למלא את עבודתנו נאמנה כנבחרי ציבור שמנסים לתקן עוולות. אני חוששת שאנחנו חוטאים לעצמנו.
עכשיו, למה אני פונה אליך? אני באמת לא רואה בך אשם, אבל אני רואה בך מושיע, כמי שתמיד טרח לשמור על כבודה ומעמדה של הכנסת. עשה את מה שאתה יכול על-פי ניסיונך רב השנים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר יכול להשיב אם ירצה. אני אשיב על כל מה שביקשתם ממני, אני מבטיח להשיב תשובה מפורטת.
<רונית תירוש (קדימה):>
שמור עלינו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מתנצל בפני יושב-ראש רע"ם-תע"ל, חבר הכנסת צרצור, שלא ראיתי את שמך. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שהממשלה רושמת עכשיו שיאים חדשים כאשר היא אומרת בצורה הכי ברורה שכל האמצעים כשרים כדי להשיג את המטרה. אין דבר שהוא פסול, אפילו כללים, אמצעים, שהם לא כשרים, כדי להשיג מטרה שהיא לשמור על הישרדות, לשמור על הקואליציה. מהיום הראשון של הממשלה, מה שמוביל אותה, מה שמניע אותה, היעד שלה הוא לשמור על הישרדות, ללא שום מטרה וללא שום תוכנית. לכן, יש גבול, כבוד היושב-ראש, כאשר באים בצורה דורסנית, כוחנית, ורומסים את הכללים הפשוטים, הבסיסיים של התנהלות הכנסת. הכנסת – אסור לה לתת יד לכריתת הענף שעליו היא יושבת. האיזונים והכללים האלה המאוד-חשובים, כולנו, גם קואליציה וגם אופוזיציה, צריכים לשמור עליהם, כי מי שנמצא כאן, מחר יימצא בצד השני של המתרס.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת טלב לאסאנע. חבר הכנסת צרצור – אף-על-פי שהוא מאותה תנועה. אני נותן לראשי התנועות.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):>
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, גם אני מצטרף לשרשרת המחאות של חברי חברי הכנסת על שרשרת החוקים שבאה כדי לרוקן את הכנסת מתוכנה. כולי תקווה שהכנסת הזאת תצליח בסופו של דבר להגן על עצמה ולהציל את כבודה, אבל בכל זאת, רציתי לומר כמה מלים על נושא שהוא לא פחות מסוכן משרשרת החוקים שדובר עליהם, הנושא של ההתנחלויות.
דובר רבות על הנושא הזה, והמושג הזה גם נכלל בנאומו של ראש הממשלה בבר-אילן. שלושה דברים מאוד-מאוד מפריעים לי בנושא של התנחלויות. הדבר הראשון זה ההגדרות. יש כאלה שמגדירים כמה התנחלויות כלגיטימיות, חוקיות, ואחרות – כמאחזים בלתי חוקיים. יש להדגיש כאן שכל ההתנחלויות לפי החוק הבין-לאומי הן בלתי חוקיות. הדבר השני הוא הפניית האלימות של המתנחלים כנגד הפלסטינים בכל רגע, בכל זמן, כשהממשלה מנסה לבצע איזה הליך כנגד המתנחלים. הם שורפים, פוגעים, הורסים וכו'. הדבר השלישי והאחרון זה התפשטות סרטנית של המאחזים הבלתי-חוקיים. כמעט בכל יום, כבוד היושב-ראש – היום מוצאים מאחז מסוים ששולט על 5 דונמים, ומחר בבוקר מוצאים את אותו מאחז שולט על 20 דונמים. זה דבר מאוד מסוכן. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה. אני מצטער שאני מזרז, היום נרשמו יותר מ-35 חברים, צריך לתת לכולם הזדמנות לדבר. חברת הכנסת רוחמה אברהם, בבקשה.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, מכבדות אותנו כאן אלמנות צה"ל. הן רואות כאן ויכוח מהותי, אז לכן – ברוכות הבאות.
ולך, אדוני היושב-ראש, אני לא מבקשת את התפטרותך, אבל אני רוצה לפנות אל לבך. אני רוצה להחזיר אותך לשנת 2006. כאשר סיעת הליכוד מנתה 12 חברי כנסת וכאשר אנחנו רצינו להוביל ולהוליך שינויים בתקנון – לא דורסניים כאלה, לא להביא שינויי חקיקה וחוקי-יסוד בפרק זמן של 48 שעות – אמרת לי: רוחמה, תלמדי, בבית הזה היום את בקואליציה ומחר את באופוזיציה. תשמרי על המיעוט הזה, תשמרי על כללי המשחק של הבית הזה. מה קרה כאן היום? לא סתם נמצא כאן שר המשפטים. הרי הוא שהביא בשם ממשלת ישראל – הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל – את אותם חוקים, רק כדי לשמר את אותם כיסאות של חברי כנסת ושרים בממשלה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך: שמור על מעמדה של הכנסת, שמור על כבודה, אל תיתן לממשלה הדורסנית הזאת לרמוס את הכנסת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת רחל אדטו, בבקשה.
<רחל אדטו (קדימה):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, אני עומדת בושה ונכלמת לפני הקהל ביציע עת עלי למחות על שרשרת החוקים והמהלכים חסרי התקדים המובאים לכנסת חדשות לבקרים, שכל תכליתם הבטחת שרידותה של הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני מוחה על רמיסת כללי המשחק הפרלמנטריים והדמוקרטיים המחייבים בין אופוזיציה לקואליציה, ובתוכה שינוי חוקי-יסוד כלאחר יד, פגיעה בתקנון הכנסת ושבירת נורמות ומסורות הקיימות בכנסת עשרות שנים, וזה בתוך שבועות ספורים מיום כינון הממשלה הנוכחית.
אני קוראת לך, יושב-ראש הכנסת, לפעול לאלתר ולשים סוף למהלכים האלה, הפוגעים במעמדה של הכנסת, שכן בידיך היכולת למנוע מהלכים לרמיסת הכנסת ולהפיכתה לחצר האחורית של הממשלה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. השר גדעון עזרא, בבקשה. חבר הכנסת רותם – ברוך הבא, אדוני. האם אדוני רוצה להשיב בשם הממשלה?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עזרא, בבקשה.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, לכל אחד מאתנו יש תפקיד, אם במקום עבודה, אם בכנסת ואם בממשלה. אם הייתי צריך לכתוב את תפקידיו של יושב-ראש הכנסת, ללא כל ספק חלק מהדברים שעומדים להתבצע פה היום – הייתי מוחה עליהם והייתי אומר שהאדם לא ממלא את תפקידו אם הוא לא מגן על זכויותיו של חבר הכנסת. אני מעריך אותך, ואני בטוח שבסופו של דבר אתה תעשה זאת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא. אני מזמין את השר לשעבר דיכטר, בבקשה.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מקובל לומר שאתה יכול לעשות מחטף חקיקתי אחד גדול לעתים רחוקות ואתה יכול לעשות מחטפים חקיקתיים קטנים רבים לעתים קרובות, אבל בחודשיים וחצי האחרונים, מאז קמה הממשלה, אנחנו עדים למחטפי חקיקה גדולים, ובהם תיקונים של חוקי-יסוד, לעתים קרובות מאוד, בתאוות שלטון שלא הכרנו בבית הזה. אני מכיר את הניסיונות לחזק את הסירה בתקיעת עוד ועוד מסמרים, אבל כשתוקעים את המסמרים הגדולים על שטח קטן, אדוני היושב-ראש, הסירה נבקעת, המים נכנסים והסירה שוקעת. לכן אתה בעצם, אדוני היושב-ראש, נראה כמבוגר האחראי היחיד שנמנה עם הקואליציה ויכול איכשהו למנוע מהסירה הזאת לשקוע, כי בסופו של דבר, שקוע תשקע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני צריך עזרה, אולי של מוסדות אחרים. בבקשה, רבותי חברי הכנסת. אני ממשיך בסבב הנאומים בני הדקה. השר לשעבר בוים נמצא פה?
<זאב בוים (קדימה):>
כן.
<יואל חסון (קדימה):>
הוא לא בקואליציה, הוא היה ליד חבר הכנסת פינס. זה לא קואליציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר בוים, אחריו – ביבי, אחריו – טיבייב ויסיים חרמש.
<זאב בוים (קדימה):>
לכל היותר השר לשעבר, חבר הכנסת זאב בוים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פעם שר – תמיד שר. אמר לי אתמול נשיא ארצות-הברית קרטר: Once president always president.
<זאב בוים (קדימה):>
אני מוכן לאמץ גם את המרכיב הזה בתרבות האמריקנית, בתנאי שנאמץ – ועל זה אנחנו מדברים פה – דברים יותר מהותיים בתרבות פוליטית תקינה. לצערנו, נדמה לי שאנחנו במדרון חלקלק, כי אנחנו עדים, ואי-אפשר להגדיר את זה אחרת – אנחנו עדים לדספוטיזם, לעריצות של לא סתם הרוב, אלא כפי שאמר חבר הכנסת פינס, עריצות של הממשלה. השורה הזאת היא ארוכה – בזמן כל כך קצר הספק בלתי רגיל, משינוי חוק-יסוד ביום אחד, להגדלת הרוב הנדרש לפיזור כנסת, להקטנת מספר חברי כנסת בוועדות, להיתר להצבעות – להשתתפות של סגני שרים, וכהנה וכהנה, ועכשיו החוקים האלה בעניין משילות: להגדיל רוב לפיזור ולהגדיל את מספר החברים בחקיקה תקציבית, כיד הדמיון הטובה על הממשלה. ואחרי הכול, כשהממשלה הזאת, הגדולה והמנופחת – אנחנו גם עדים למחזות מבישים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<זאב בוים (קדימה):>
– – כמו שהיה אתמול, שאפילו שר אחד לרפואה לא היה בדיון על אי-אמון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<זאב בוים (קדימה):>
ולסיום, אדוני היושב-ראש, קריאה אליך: אל תיתן שיתקיים מצב שבו הרשות המחוקקת תשמש מכשיר לביצוע מאוויים בלתי מרוסנים ובלתי מידתיים של הרשות המבצעת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. רבותי, נותרו שלושה לדיבור – יחכה חבר הכנסת ביבי: חבר הכנסת ביבי, חבר הכנסת טיבייב, חבר הכנסת חרמש ויושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה, וכולם יזכו לדבר.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנט מאמריקה הלטינית>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הייתי מבקש להפנות את תשומת לבכם, אדוני השר, חברי הכנסת הנכבדים. נמצאים אתנו ביציע האורחים סנטורים וחברי פרלמנט ממדינות אמריקה הלטינית. Bienvenidos. שלום עליכם וברוכים הבאים לכנסת ולירושלים בירת ישראל.
לנו, אזרחיה הוותיקים של מדינת ישראל, שמורה בלב פנימה פינה חמה למדינות אמריקה הלטינית. אנחנו, ידידי האורחים, יכולים להיות גאים בחלק הגורלי שמילאו המדינות שלכם בהקמת מדינתנו. יותר מ-61 שנים חלפו מאז אותה החלטה היסטורית מס' 181 של עצרת האו"ם, שהכריעה בעד הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. רוב מדינות אמריקה הלטינית תמכו בהקמת מדינת ישראל המחודשת, ונמנו עם המדינות החלוצות שמיהרו לחתום עם ישראל הקטנה הסכמים דיפלומטיים ופתחו פה נציגויות דיפלומטיות. רגע חסד זה נחרת בזיכרוננו הלאומי.
אזרחי ישראל ידעו מאז לא מעט מאבקים על זכותם להתקיים, אך בביקורכם בארץ תמצאו פה שפני העם הזה לידידות טובה עם המדינות השכנות, כמו גם בין האוכלוסיות השונות ובין הדתות כולן הנמנות עם אזרחי מדינת ישראל.
זו הפעם הרביעית בשנים האחרונות שסמינר זה שבו אתם משתתפים מתקיים בירושלים, עדות להצלחתו הגדולה בשנים הקודמות, וכך, יש להניח, תהיה גם הצלחתו בשנה הבאה. אני מקווה כי בסמינר הבא נשוב לראות עם המשתתפים גם את נציגי בוליביה וונצואלה, שניתקו לאחרונה, ללא הצדקה, את יחסיהן עם עם ישראל.
בכנסת תיפגשו עם עמיתים ותכירו מקרוב את הדמוקרטיה הישראלית. הכנסת היא פרלמנט מיוחד במינו. יושבים בו 120 נציגים של כל ההשקפות וכל הזרמים הקיימים במדינת ישראל. תפגשו אנשים מארצות מוצא שונות, המייצגים את הפסיפס האנושי המגוון שממנו מורכבת החברה הישראלית. תכירו חברי כנסת יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אין בכל המזרח התיכון פרלמנט דמוקרטי כמו הפרלמנט שלנו, הנותן במה חופשית לכל השקפה ולכל דעה, גם אם הן מקוממות אלה את אלה, אחד מחברי הכנסת על חברו, על דעתו, על לאומיותו ועל השקפת עולמו.
אורחים יקרים, לכל אחת ואחת מארצותיכם יש שגרירות בישראל, אבל יש לכם אלפי שגרירים נוספים. אלו הם השגרירים הישראלים הצעירים ששבים בכל עת ממסעות טיולים בארצותיכם. לא יהיה זה סוד אם אומר לכם שהם שבים הביתה מאוהבים במדינות דרום-אמריקה, בנופים שגילו שם ובאנשים שפגשו אצלכם, אנשים מאירי פנים ואדיבים, הנותנים לכל אורח שלהם וגם לישראלי המטייל הרגשה שהוא אורח רצוי ונמצא בין ידידים. גם לישראל שגרירים בלתי רשמיים ונאמנים בבתיכם; אלו הם המשתלמים שלמדו אצלנו בתחומים מגוונים ושבו כידידים נלהבים ומסורים מישראל ולישראל.
אני מאחל לכם ביקור פורה בארץ, וביקור רב חוויות ומעניין בכנסת, בירושלים ובמדינת ישראל. בואכם לשלום וצאתכם לשלום. תודה רבה לכם. תודה רבה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ונחזור לדמוקרטיה הישראלית. את חבר הכנסת ביבי כבר הזמנתי, ואחריו – חבר הכנסת טיבייב.
<אריה ביבי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התכוונתי לדבר על ראשי המועצות הדרוזיות והצ'רקסיות ששובתים לידינו. לאחר מכן התכוונתי לדבר על כמה נשות שוטרים ששובתות רעב בתל-אביב. אבל, אדוני היושב-ראש, כמו שאתה מקפיד על נאומים בני דקה ועל הזמן, הייתי רוצה שתקפיד על אי-רמיסת הכנסת, ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כחבר כנסת חדש: אני לומד את הצד הלא-טוב של הכנסת, לצערי. אני לומד את הצד של רמיסת הכנסת, שבכנסת אי-אפשר לדבר כמו שצריכים לדבר. מביאים חוקים ובעצם רוצים שנצביע עליהם כמו רובוטים.
לדעתי, אדוני היושב-ראש – ואנחנו מאוד מעריכים אותך וכולנו הצבענו בשבילך – זאת בעצם לא מחאה. זאת צעקה, וזאת צעקה רבה, ואני במקומך הייתי לוקח את זה לתשומת הלב ומתקן היכן שצריכים לתקן.
יושב פה שר המשפטים – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<אריה ביבי (קדימה):>
– – שגם הוא – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא שמע.
<אריה ביבי (קדימה):>
– – צריך לשים לב לדברים האלה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<אריה ביבי (קדימה):>
– – ולא לתת לזה יד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דקה זו דקה, הפעם אני צריך להתעקש. חבר הכנסת טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת חרמש, ותסיים חברת הכנסת דליה איציק.
<רוברט טיבייב (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מוחה על שרשרת החוקים והמהלכים חסרי התקדים המובאים לכנסת חדשות לבקרים, ושכל תכליתם הפיכת הכנסת לזרוע הביצועית של הממשלה והבטחת שרידותה של הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני מוחה על רמיסת כללי משחק פרלמנטריים ודמוקרטיים מחייבים בין אופוזיציה לקואליציה, ובתוכה שינוי חוקי-יסוד כלאחר יד, פגיעה בתקנון הכנסת ושבירת נורמות ומסורת הקיימים בכנסת עשרות שנים.
אני קורא לבן-אדם מכובד, לפרלמנטר טוב, לבן-אדם הגון – אני קורא ליושב-ראש הכנסת לפעול לאלתר ולשים סוף למהלכים אלו הפוגעים במעמדה של הכנסת, שכן אם לא יעשה כן, הוא יהיה אחראי ישיר ובלעדי לרמיסת הכנסת ולהפיכתה לחצר האחורית של הממשלה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת טיבייב. חבר הכנסת שי חרמש – בבקשה, אדוני.
<שי חרמש (קדימה):>
מכובדי היושב-ראש, חסכת ממני שאלה מביכה. חשבתי לרגע, לו הייתי דובר ספרדית, לפנות אל היציע ולשאול את נציגי האורחים הנכבדים שבאו לפה אם בפרלמנטים שלהם בדרום-אמריקה היה נופל דבר כזה, אבל הם יצאו.
מורי ורבי יושב-ראש הכנסת, עת נכנסתי בשערי הכנסת השבע-עשרה ב-5 במאי 2006, אתה היית האיש שקידם את פני. היית לי למורה נבוכים. לימדת אותי אז, כאיש האופוזיציה, להיות קשוב למיעוט, לכבדו, להאזין, ובסופו של יום, חבר הכנסת רובי ריבלין, הרוב קובע. היום נפל דבר בישראל. תורתך, שאותה הקנית לי, נרמסת תחת גלגלי השיניים של ממשל דורסני.
אפנה אליך, שר המשפטים, כידיד, לא רק כשר. באמת כידיד. לו הייתי פונה אליך ברגע זה בתפקידך הקודם כאזרח ולא כשר ומבקש סעד משפטי מול עריצות השלטון הזאת, אני מבטיח לך דבר אחד, פרופסור נאמן – הייתי פונה אליך כי אתה הטוב שבכולם: ספק רב אם היית מתקשה להגן עלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<שי חרמש (קדימה):>
נגמר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה לא רואה?
<שי חרמש (קדימה):>
עשר שניות זמן פציעות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה.
<שי חרמש (קדימה):>
וביושר, מי מכם היה מסוגל להתמודד בתוך 48 שעות עם 726 עמודים, שכרגע התחלתי לקרוא אותם והחומר רב, מן הגורן ומן היקב?
משפט אחרון. בדורסכם, חברי, את האופוזיציה, אתם שמים ללעג בציבור את בית-הנבחרים כולו. שמרו על כבודנו, כבודכם. אל הילד הזה אל תשלחו את היד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת, זו כבר הודעת ראש ממשלה, מה שאתה עושה.
<שי חרמש (קדימה):>
משפט אחרון. אל הילד הזה אל תשלחו את היד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת חרמש, אל תנצל את זה שאני אוהב את אנשי הקיבוץ. תודה רבה. שי, מספיק. חברת הכנסת דליה איציק. אחר כך, אם יש איזו כוונה, אני מבקש להשיב, כמובן. אשיב בכל פורום.
<דליה איציק (קדימה):>
אולי קודם תשיב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את לא תקבעי לי מה אני אעשה. את רוצה נאום בן דקה? אני קורא לחברת הכנסת דליה איציק לקרוא נאום בן דקה. עכשיו, את לא רוצה – אני אשיב ישר לאנשים, אין לי שום בעיה. האם כבוד שר המשפטים רוצה לענות על 37 הצעות לסדר-היום שמהן 29 נגעו בנושא ששייך גם לממשלה? כמובן, עיקרו עלי, אבל בדרך כלשהי הוא נוגע גם לממשלה. בבקשה, חברת הכנסת דליה איציק. בבקשה.
<דליה איציק (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך על שאפשרת לי לדבר. אני לא התכוונתי לנהל לך את הישיבה. אתה עושה את זה מצוין, יש לך הרבה מאוד ניסיון. כל מה שאני מבקשת לומר לך, אדוני, זה בשם כל סיעות האופוזיציה, בהמשך לשיחתנו אתמול, שבה התנהלת בסבלנות רבה. אתה יודע, כמוני, שיש פה סדרת מהלכים שפוגעים בכנסת. ישבתי בכיסא שלך, זה קשה. אני מכירה את הלחצים, אני יודעת כמה זה מסובך, אבל אני משוכנעת שאתה בתוך תוכך יודע שסדרת מהלכים פוגעניים מן הסוג הזה, שהופכת את הכנסת למיותרת, לא היתה.
אשר על כן, אין לנו – בצער רב אנחנו עושים את זה. אנחנו יודעים שזה צעד חסר תקדים. התלבטנו רבות. כל האופוזיציה כאחד תצא מפה עכשיו ותנהלו את העסק עד אשר יגבר השכל, נשב ביחד ונראה איך נותנים גם למיעוט לבטא את דעתו. אני מאוד מודה לך על הסבלנות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע לכם לשמוע את אשר יש לומר. אני מדבר אל הכנסת.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מדבר אל הכנסת. אין צורך, קודם כול, הכול דובר אלי.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת כולם: הכנסת היא של כולנו. כל מי שעושה יציאה מאולם הכנסת חותך את הענף שכולנו יושבים עליו. זה המקום שבו אנחנו מתווכחים, זה המקום שבו אנחנו מכריעים, זה המקום שבו לפעמים רבים מאתנו נפגעים. אבל זה המקום של כולנו, וכל מי שרוצה להפוך כל נושא וכל ויכוח לעניין פוליטי, עשה זאת בעבר ועושה זאת גם היום.
זכור לי אותו ערב שבו בעניין התקציב היה ויכוח בין אנשי הליכוד לאנשי קדימה, כאשר ראש הליכוד היה אריק שרון, והוא דרש לבוא ולהפעיל את סעיף 131 בגלל צוק הזמן. אז קמה קדימה, בראשות יושבת-ראש סיעה – שאני לא רוצה להזכיר את שמה – ואמרה לכולם לקום ולצאת. הדבר הזה שובר את כללי המשחק.
אני רוצה להתייחס לטענות שהועלו, ולכן אני רוצה לפנות גם אל הממשלה.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, עכשיו אני מדבר. עם כל הכבוד, כאן אני נותן את רשות הדיבור, וכרגע נטלתי אותה וזאת זכותי וגם חובתי, משום שרוב ההתרסות היו כלפי.
עכשיו אני אומר לכם, אתמול בערב ישבנו ואני באמת חשבתי שיש כאן, מבחינת המידתיות, איזו מידה שמביאים לכנסת כל כך הרבה נושאים, שכן חוק ההסדרים הוא חוק שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. עתידה של הכלכלה בישראל מחייב אותנו לדון, ולדון בכובד ראש, ופעמים גם לכופף ראש מפאת צרכיה של הממשלה לנהל את המדינה במשבר קשה, כאשר יש עסקת חבילה ואנחנו צריכים להתחשב בה.
אבל גם בעניין זה יש לי ויכוחים מרים וכבדים עם הממשלה, ואני עושה כמיטב יכולתי. חשבתי שנושא סגני השרים, לאחר שבהצבעתם של חברי הקואליציה דהיום נתקבל רק בחודש אוגוסט שעבר, לא מן הראוי שנעשה בו שימוש ונעביר אותו בלי שיתקיים דיון ציבורי רציני, ואכן החוק עוכב. אבל כאשר אתמול שמעתי נציגים מהאופוזיציה נותנים דירקטיבות ליושב-ראש הקואליציה – ואני כל כך סובלני, לא בגלל הקואליציה ולא בגלל סיעה זו או אחרת, אלא בגלל חרדתי לבית הזה, שהוא הבית של כולם. כי ויכוחים יכולים להיות תמיד, אבל תמיד אנחנו צריכים כאן לבוא ולהכריע, ופעמים ההכרעות קשות.
זכיתי להיות ראש סיעת אופוזיציה כשחברי הטוב אופיר פינס היה ראש הקואליציה. היו בינינו ויכוחים רבים, ופעמים רבות הייתי אומר לו שיש פה מידה של מיוריזציה של הרוב על המיעוט. אני אומר והוא גם יודע זאת כפרלמנטר ותיק: אסור שתהיה מיוריזציה של הרוב על המיעוט, אבל קל וחומר בן בנו של קל וחומר, לא יכול להיות שתהיה מיוריזציה של המיעוט על הרוב. הרי הם יבואו לממשלה ויאמרו לה אילו חוקים להציג על שולחן הכנסת ואילו לא? הכנסת או תקבל אותם או לא תקבל אותם.
אני יכול לבוא ולומר להם: יש מידתיות בכגון שכאשר הממשלה באה וביקשה להציג שני חוקים שהם מבחינה חוקתית שינוי כללי משחק בזמן אמת – שניים שהם שינוי – אמרתי להם שלא נעלה זאת על סדר-היום.
<חיים אורון (מרצ):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רק רוצה לומר לך. כאשר באה הכנסת ומבקשת ששבעה יתפלגו מסיעה, הדבר לא נוגע רק לאופוזיציה, הוא נוגע לקואליציה באותה מידה. בדיוק כמו שהחוק יכול להיות חוק-מופז, הוא יכול להיות מחר חוק-ריבלין או חוק-דנון. לכן, אין פה עניין של שינוי חוקים בזמן משחק, כי שינוי החוקים הוא לגבי כל סיעה שיש לה יותר מ-21 חברי כנסת. זאת אומרת, אין פה איזה נושא.
אני גם חושב, חבר הכנסת אורון, שלא צריך להזדרז כל כך ולעשות כל מיני דברים כאלה או אחרים. סעיף של 55 במקום 50 חברי כנסת, חבר כנסת אורון – הרי הממשלה ביקשה להכניס זאת לחוק ההסדרים ואמרתי לה: ממשלה, למה לך? באתי ליועץ המשפטי ואמרתי לו: מה לך להכניס חוק כזה בחוק ההסדרים? אנחנו בעצמנו, מתוך אחריות, נביא בפני הכנסת נושא שחוק תקציבי יהיה 50 או 55. ידעו כל חברי הכנסת כי בקדנציה הקודמת חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה יחד העבירו חוקים; חוקים מעולים ומצוינים. החוק נוגע לנו ככנסת. יכול להיות שאני הייתי יכול לבוא ולדבר עם הממשלה. אבל כאשר באו והודיעו לי נציגי האופוזיציה, או אדם מסוים מנציגי האופוזיציה: לא, לא, לא – אמרו לי, כך בלשון זו – אנחנו נגיד לכם מה אתם יכולים להעלות על שולחן הכנסת ומה אתם לא יכולים להעלות על שולחן הכנסת; זאת מיוריזציה של המיעוט. כי בשם רמיסת המיעוט, יכולים לבוא ולומר שהממשלה לא יכולה להעלות שום חוק על סדר-היום של הכנסת.
עכשיו יגידו לי חכמי הפרלמנטריזם וחכמי המשפט, האם אני יכול להתעלם מחובתה של הממשלה להציג בפני הציבור את החוקים שהיא רוצה שהכנסת תעביר? החוקים אינם טובים? ודאי שהציבור ישפוט. הציבור ישפוט. אתם רוצים שאני אעשה בכמה מקרים דברים שהם אנטי-דמוקרטיים. ידידי היקר חבר הכנסת אורון, אני חושב שעברו את הגבול, עברו את הגבול.
יש חוקים בחוק ההסדרים שאולי יעברו בקריאה ראשונה רק בגלל צוק העתים, אבל הם מייד יופרדו. אחרי שאפגש עם שר האוצר, לאחר שכל הצוותים נפגשו, אודיע לכם. חוקים בעלי משמעות רבה לא יהיו בחוק ההסדרים. כאשר אנחנו נדון בהם, הם יעברו להיות בדיון נפרד, גם על דעתו של ראש הממשלה, שלחץ לא מעט.
לכן, אני אומר לכם, ידידי חברי הכנסת. קודם כול, יהיה יושב-ראש הכנסת אשר יהיה, יהיה בעל תבונה כאשר יהיה, חוסו על הדמוקרטיה בישראל, אל תקומו בקלות ראש כל כך גדולה ותעזבו את הכנסת. זה לא מרכז מפלגה וזאת לא מחאה בכיכר כזאת או אחרת. אנחנו שליחי ציבור, וחובתנו לעשות זאת, כפי שאני פעמים רבות קיבלתי פה החלטות שהיו בעיני החלטות לדיראון עולם. כמו שחבר הכנסת חיים אורון יקבל את ההחלטות – הנושא של עזיבת הכנסת יכול להיות מחאה חד-פעמית. לעזוב את הכנסת ולומר: אנחנו לא משתתפים במשחק הזה עד שהממשלה תשמע כל דירקטיבה שאנחנו מכוונים אליה, הוא דבר שאינו מתקבל על דעתי.
אני רציתי לדבר עם הממשלה. התחננתי גם במידה לא מעטה לידידי הטוב שר האוצר בנושאים כאלה או אחרים. אנחנו במשא-ומתן ודיון עם מנכ"לו ואתו אישית, ועם ראש הממשלה, ועם שר המשפטים, ועם היועץ המשפטי לממשלה, שאישר את כל החוקים האלה על מנת שיהיו מוגשים. זאת אומרת, היועץ המשפטי לממשלה – כולם עזבו בגללו את האולם?
אני מוכרח לומר לכם שלא תהיה מיוריזציה פה כלפי המיעוט ולא תהיה רמיסתו. עם זאת, אני מוכרח לומר שלא יעלה בדעתי שלא לומר – יש לממשלה זכות למשול? אין לכם זכות, יש לכם חובה למשול, ואת חובתכם תמלאו, ואם הציבור לא ימצא חן בעיניו, הוא ישפוט אתכם על מעשיכם ודין הבוחר הוא בבחירות.
אני קורא לכל חברי, על מנת שאני אוכל לשוב לממשלה – ומצאתי אתמול אוזן קשבת אצל ראש הממשלה לגבי הצפיפות הגדולה בהגשת חוקים, שהם בכל זאת חובקי כנסת, אם לא חובקי עולם, שנעשה זאת במידתיות, לאט-לאט. אבל ברגע ששמעתי, יחד עם יושב-ראש הקואליציה, לא בקשות אלא הנחיות – –
<יצחק וקנין (ש"ס):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – פירושו של דבר הנחיות שאומרת אופוזיציה: בקדנציה הזאת הממשלה לא תשלוט, אנחנו נשלוט במקומה. הדבר הזה לא מתקבל על הדעת, וייקחו זאת לתשומת לבם.
אני קורא לחברי האופוזיציה לחזור לכנסת, כי הכנסת היא של כולנו. היא של הדמוקרטיה, היא בנפשנו, ואיננו ילדים האומרים: שברו את הכלים ולא משחקים. כאשר ישובו, אנסה לעשות כל מה שביכולתי כדי לשכנע את הממשלה שאין צורך בכל מיני דברים שלא יכירם מקומם, שכן כאשר לא יכירם מקומם הם לא יהיו, על-פי דעתי ועל-פי הסמכות שניתנה לי על-פי דבר המחוקק בתקנון.
אני מוכרח לומר שהשעה היום הרת עולם, והחובה של הממשלה להתמודד עם בעיות כלכליות קשות מנשוא מחייבת אותנו להבין, חבר הכנסת פינס, שיכול להיות שחוק ההסדרים יהיה רחב יותר. אני רק אומר לך שחוק ההסדרים שמובא לפנינו, חציו הוכן על-ידי הממשלה שחבריה עזבו כרגע את האולם; חצי ממנו. הממשלה בראשותו של בנימין נתניהו אימצה את חוק ההסדרים של הממשלה הקודמת, והוא מובא כאן, אליכם, נוסף על כל מיני דברים אשר מחייבים בעסקת החבילה. יש חברים שמסכימים, יש חברים שלא מסכימים, אך בואו לא נשבור את הכלים.
אני מודה לחברים על תשומת הלב. אלה הם דברי, ולא אוסיף עוד לדבר בנושא זה דבר.
חבר הכנסת אלקין, אני אפילו לא נותן לך רשות לדבר. אני חושב שהיית אתי אתמול וחווית אתי חוויה שהיתה קשה מנשוא מבחינה דמוקרטית.
רבותי חברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת פינס. אני רוצה עכשיו לקיים את הדיון על אלמנות צה"ל, ואחרי זה אתן לשר האוצר, אם ירצה, את אפשרות הדיבור.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתן לך אחרי זה, אלמנות צה"ל מחכות. חבר הכנסת וקנין, סגן יושב-ראש הכנסת – – –
<יצחק וקנין (ש"ס):>
זכותי להגיד מה שאני חושב, ואם זה לא מוצא חן – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני סגן יושב-אש הכנסת, לא רק זכותך, אני מכבד את זכותך.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
דנים כאן על חוק ההסדרים. בתוך 24 שעות אני צריך ללמוד את כל הספר הזה ולהצביע עליו מחר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת וקנין, אני מבין מה שאתה אומר. אני מציע שאת כל הדברים האלה תאמר בצורה מסודרת.
<הצעה לסדר-היום>
<מעמדה של אלמנת צה"ל בחברה הישראלית>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברי הכנסת, היום קיימה הכנסת יום עיון גדוש באירועים ובדיונים על מעמדן של אלמנות צה"ל בחברה הישראלית. בישראל יותר מ-4,000 אלמנות כאלה, ורבות מהן נמצאות אתנו כעת ביציע האורחים. ברוכות הבאות לכנסת ולירושלים. אני מבקש לברך כל אחת ואחת מכן, ובשם הכנסת כולה לשלוח לכן מהדוכן הזה חיבוק של חיזוק ועידוד ולהתנצל בפניכן שבעיות הפוליטיקה בישראל, שאינן פשוטות, הפריעו לנו להתחיל את היום, את הברכה לכן ואת הדיון במעמדכן בזמן, והם יתחילו שלושת-רבעי שעה מאוחר מהזמן שנקבע.
אני מברך את מובילי היוזמה לקיומו של היום, ובראשם את ידידי חבר הכנסת דני דנון, העומד בראש שדולת אלמנות ויתומי צה"ל.
בימיה הלא-ארוכים ידעה ישראל יותר מדי מלחמות, יותר מדי כאב והרבה יותר מדי שכול. אלמנות חללי צה"ל – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת וקנין, אנחנו מדברים על אלמנות צה"ל. פסק זמן, במטותא.
בימיה הלא-ארוכים ידעה ישראל יותר מדי מלחמות, יותר מדי כאב והרבה יותר מדי שכול. אלמנות חללי צה"ל שנפלו במערכות ישראל שילמו את המחיר היקר ביותר, והן ראויות בדין לקבל מאתנו יחס ראוי, אוהב ומחבק.
הנתונים מלמדים כי יותר ממחצית אלמנות צה"ל חצו את גיל 60. רובן התאלמנו מבעליהן בעקבות מלחמת יום הכיפורים. מטבע הדברים, רבות מהן מבקשות להינשא שנית, והמצב החוקי הקיים גורם להן שלא לעשות זאת כדי לא לאבד את זכויותיהן כאלמנות. זהו מצב שהכנסת היוצאת כבר אמרה את דבריה לגביו והכריעה בקריאה ראשונה כי הוא טעון תיקון. אני מקווה כי המהלך הזה, שנקטע באבו בשל הבחירות, יושלם בקרוב.
אני מברך את ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, את פעיליו, מתנדביו, ראשיו ומנהליו, ומאחל לכם מכל לבי הצלחה מלאה בפעילותכם הברוכה עם אגף ההנצחה במשרד הביטחון, העושה כמובן גם הוא מלאכה חשובה ונאמנה, ומאחל לכולכן ולכולם שלא תדעו עוד צער ומכאוב, ושבקרוב מאוד כנסת ישראל תדע לתת לכם את הכבוד הראוי ואת המעמד שאתן כה ראויות לו. תודה רבה.
אני מזמין את חבר הכנסת דנון לומר דברים – הצעה לסדר-היום מס' 641. כבוד שר המשפטים יענה על כך. אני מאוד מודה לך. יפה מאוד.
<דני דנון (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד שר המשפטים, חברי הכנסת, אלמנות צה"ל, יושבת-ראש הארגון נאוה שהם, אמי מורתי, ראשית, אתנצל בפניכן על העיכוב, אבל זה חלק מהפוליטיקה הישראלית. הייתם עדים בשידור חי למה שקורה פה יום-יום, שעה-שעה.
מכל תפקידי בכנסת הנוכחית, אדוני היושב-ראש – גם היותי סגן יושב-ראש שלך, שהוא תפקיד חשוב מאוד, וחברות בוועדות – התפקיד החשוב ביותר שקיבלתי על עצמי הוא להיות יושב-ראש השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל. היום ערכנו יום עיון בכנסת, יום עיון מרתק, חשוב, קשה. שמעתי את ההדים, את הוויכוחים. לא תמיד מסכימים על הדברים, גם לא על החקיקה המתגבשת, אבל עצם הדיבור, העלאת הנושא – אני חושב שזה מבורך, ואני רוצה לברך את יושבת-ראש הארגון ואת המתנדבות שעושות יום-יום, שעה-שעה, לסייע לאלמנות בכל הארץ.
הפריע לי דבר אחד ששמעתי היום – שחולקו תלושי מזון לאלמנות. עצם העובדה שבמדינת ישראל היום אלמנות צה"ל זקוקות לתלושי מזון, זה דבר שאני באופן אישי מתכוון לטפל בו כדי שלא יחזור שנית. נמצאים אתנו גם עובדי ענף הביטחון, ענף ההנצחה – אנחנו לא ניתן לזה לחזור. הדבר הזה זוכה לקונסנזוס של כל הבית. אין אופוזיציה וקואליציה בנושא אלמנות צה"ל.
זאב ז'בוטינסקי היטיב לתאר את נפש האשה כנפש ארוגה מחוטי פלדה ומחוטי משי. אני רוצה לומר לכן היום, שאתן יושבות פה בגלל סיפור אישי, כל אחת מכן, בגלל גיבורים מהמלחמות השונות. הגיבורים האמיתיים הם אתן. אתן הגיבורות האמיתיות, שמתמודדות שעה-שעה, יום-יום, עם גידול ילדים, עם הבאת בן לבר-מצווה, לחתונה, לאוניברסיטה. זהו דבר חשוב ביותר.
אני מתחייב בפניכן שנושא החקיקה יושלם בכנסת הנוכחית. יושב פה שר המשפטים. הנושא עלה לדיון רק ביום ראשון האחרון, והוא יעלה שוב בעוד שבועיים ואנחנו נעשה חקיקה. אנחנו עדיין לא סגורים על הפרטים. מה שאמרתם היום ביום העיון – נכניס אותו לדיון בוועדות השונות. אתן גם תוזמנו במהלך החקיקה בוועדות להכניס את השינויים, את הפרטים, אבל אנחנו בהחלט נתייחס לכך שגם אלמנה שנישאה שנית יכולה להישאר אלמנה, תמשיך להיות מוזמנת לטקסים ולא תיגרע ממשפחת השכול.
אני באופן אישי נקרא על שם גיבור בשם דניאל ורדון. בני נקרא על שם גיבור – אבי, יוסף דנון. אבל הגיבורות האמיתיות הן אתן, ומפה אני רוצה להגיד לכן שאתן לא לבד. לא רק ביום הזיכרון הכנסת זוכרת אתכן. יום-יום, שעה-שעה שאתן מתמודדות הכנסת אתכן, ונמשיך לפעול ולחזק אתכן לא רק במלים אלא גם בחוקים, גם במעשים.
לסיום, אני מודה ליושב-ראש הכנסת על שנתן לנו את האפשרות להעביר את היום הזה בכנסת. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כבוד השר. לא, לא. יקירותי, עם כל ההבנה, אני מבקש: בכנסת לא מוחאים כפיים, אלא אם כן מדובר באורחים מחוץ-לארץ. ואתן – אנחנו אורחים אצלכן, לא אתן אורחות אצלנו. אני מציע לכן לשמוע את תשובתו של שר המשפטים. יש בזה חשיבות רבה.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, אלמנות ויתומי צה"ל, חברי הכנסת הנכבדים, בהיעדרו של שר הביטחון מהארץ נתבקשתי להופיע בשמו ולהציג את עמדת משרד הביטחון, אבל אני, אישית, קרוב מאוד לנושא השכול בצה"ל, והדבר נוגע ללבי. וכפי שאמרו חז"ל: "אין אדם מת אלא לאשתו", על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגיבורי עמנו, שנפלו כדי שכולנו נוכל לחיות פה במדינת ישראל.
החברה בישראל בכלל, ומשרד הביטחון בפרט רואה בטיפול באלמנות ויתומי צה"ל חובה ברמה לאומית עליונה ועושה רבות לסייע לאלמנות וליתומי צה"ל לשקם את חייהם לאחר האסון הנורא אשר פקד אותם. מעמד אלמנות צה"ל מוגדר בחוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950, דהיינו עוד מימי הכנסת הראשונה. בחוק זה, וכן בהוראות משרד הביטחון, מוסדר מערך התגמולים וההטבות שלהם זכאים אלמנות ויתומי צה"ל בהתאם לנושאים הראשיים שאפרט, כדלקמן.
הנושא הראשון – תגמולים חודשיים. כל אלמנה זכאית לתגמול חודשי קבוע. גובה התגמול משתנה לפי גילה של האלמנה, מספר הילדים, גילם ואם הם משרתים בשירות חובה בצה"ל. אלמנה עם יתומים היא אם ליתום עד גיל 21 הסמוך על שולחנה. התגמול מכיל גם גילום הטבות קבוע לאלמנה וליתומים עד גיל 18. סכום התגמול הנמוך ביותר המשולם לאלמנה ללא ילדים הוא 6,500 שקלים חדשים בחודש. סכום התגמול שזכאית לו אלמנה עם ילד אחד הוא 8,019 שקלים חדשים לחודש, ולאלמנה עם שבעה ילדים הסכום הוא 14,827 שקלים חדשים לחודש.
הנושא השני – סיוע בתעסוקה ובלימודים. משרד הביטחון מעמיד לרשות אלמנות ויתומי צה"ל מערך תמיכה בנושא לימודים הכולל מימון לימודים אקדמיים, וכן דמי קיום ליתומים לאורך כל תקופת הלימודים, במטרה לסייע להם לגבש כלים שיעזרו להם לסלול את הדרך למעגל העבודה, דבר שמהווה שלב חשוב מאוד בשיקום.
הנושא השלישי הוא הטבות כלליות. משרד הביטחון גיבש לאורך השנים סדרה מקיפה של הטבות אשר אמורות להקל ולסייע לאלמנות וליתומי צה"ל במהלך חייהם השוטפים. אמנה כמה מההטבות הללו. בהטבות הללו נכללים מענקי הבראה לאחר אסון; מענקי לימודים בכיתות א'–י"ב, המשולמים אוטומטית מדי שנה בחודש אוגוסט עבור כל אחד מהיתומים; השתתפות באבחון לקויות למידה ומימון הוראה מתקנת במקרה הצורך; השתתפות במימון רכישת דיור ראשונה והחלפת דירה ושיפוצים; סיוע בנושא רכב לשימוש אישי וכן מימון ביטוח רכב וטיפול מדי שנה; הטבות בנושאים רפואיים, השתתפות במימון תרופות, התייעצות רפואית ואביזרים רפואיים שונים; השתתפות במימון טיפולי שיניים לאלמנות בסכום תקרה שעומד לעלות ל-15,000 שקל בשנה לאלמנה ול-4,000 שקל ליתום; סיוע סיעודי ועזרה אישית על-פי הצרכים; השתתפות במימון דמי כניסה למוסד סיעודי וכן שהייה במוסד זה; סיוע מיוחד לאלמנות הנמצאות במצוקה כלכלית בהתאם לקריטריונים שונים.
הנושא הנוסף הוא טיפול פסיכולוגי. נוסף על הזכאויות שצוינו, ועל מנת לסייע לאלמנות בהתמודדותן היומיומית עם השכול והאובדן מחד גיסא ועם ניהול משפחותיהן מאידך גיסא, המשרד מעמיד לרשות האלמנות מגוון של נותני שירותים בתחום הרגש במסגרת קבוצות תמיכה המנוהלות על-ידי אגף משפחות והנצחה.
יתומי צה"ל, מעבר לזכאותם למימון לימודים, זכאים גם למענק דיור ונישואין, העומד כיום על 100,000 שקל, וניתן להם באופן אוטומטי בהגיעם לגיל 30, אם מענק זה לא מומש עד להגיעם לגיל זה.
חשוב לציין כי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה מסדיר גם את מעמדה של אלמנת צה"ל הבאה בברית הנישואין. על-פי החוק, אלמנת נספה אשר נישאה זכאית לתשלום בגובה של 60 חודשי תגמולים, ובטלה זכאותה לתגמולים על-פי חוק זה. אם נישואיה פקעו, זכאית היא על-פי החוק לחזור לזכויותיה לתגמולים והטבות. נושא זה נמצא כיום בבחינה מחודשת לנוכח הניסיון עם אלמנות צה"ל.
לסיכום, הדאגה לציבור אלמנות ויתומי צה"ל היא בנפשו של עם ישראל. הדאגה מתבטאת בהוקרה יומיומית לציבור נכבד זה, וכן במערך זכאויות אשר נועד לסייע לאלמנות ויתומים במהלך חייהם השוטפים. אני מוכרח להדגיש: אין אח ורע בעולם כולו לסיוע כזה. הנושא הזה, כפי שאמר מציע ההצעה, טעון דיון ובדיקה, ואין לנו התנגדות שהדיון יהיה בוועדה המיוחדת שתקבע הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני הייתי רק מבקש מכבוד שר המשפטים להתייחס לנקודה שנוגעת למשרדו ונוגעת לאלמנות צה"ל: מדוע יישלל מאלמנת צה"ל מעמדה כאלמנה אם היא נישאת שנית? היא לא אלמנה אם נישאה שנית?
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, הנושא הזה כרגע נבחן, ויש לו היבטים שונים. אני בהחלט מסכים שהנושא יידון בוועדה כדי לבחון פתרון לנושא הכאוב הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לשר המשפטים, שדיבר בשם משרד הביטחון וגם בשמו כשר המשפטים הממונה על החקיקה בישראל. אני חושב שאנחנו עשינו היום צעד חשוב בנושאים שאנחנו מדברים עליהם כל כך הרבה שנים אבל לא מתקדמים. חבר הכנסת דנון, אני מברך אותך, ואני מקווה שאתה תהיה האיש אשר יעמוד על המשמר כדי לראות שאכן מתבצעים אותם דברים שעליהם דיבר השר, בין שהקריא את הדברים של משרד הביטחון ובין שדיבר דברים בשמו – דברים כדרבונות. תודה רבה.
כבוד שר האוצר, גם לתשומת לבך. כבוד שר האוצר – יש לנו עניין הקשישים, אבל כבוד שר האוצר רצה להתייחס ואמרתי לו כשהוא רצה, תוך כדי דיון – וזו היתה זכותו המלאה, הוא גם הגיע לאולם כשהוא שמע את הדבר המתרחש כאן לגבי ההתרסה כלפי האוצר, כלפי הממשלה, כלפי הדמוקרטיה, ואני בהחלט נותן לו זמן לדבר. לי יש פגישה עם אנשי משרדך, אז אני אבקש מחברי חבר הכנסת וקנין: האם אדוני יבוא לנהל את הישיבה? תהיה לך הזדמנות להסות כל בן-אדם שינסה להפריע לשר האוצר, כסגן יושב-ראש הכנסת. בעייתי? בשביל זה אני מטיל את זה עליך.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
כבוד חברי הכנסת, יושב-ראש הישיבה יצחק וקנין, אדוני יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין, שמעתי בקשב רב את דבריך. לעתים יש בינינו ויכוחים. גם בשבועות האחרונים הקשית עלינו לא מעט, לעתים חשבתי שאפילו יתר על המידה, בכל מה שקשור לסדרי התקציב וחוק ההסדרים. אבל אני יכול לומר דבר אחד מהיכרות רבת-שנים עמך, כולל בקדנציה הקודמת של כבודו כיושב-ראש הכנסת: ללא קשר לשום ויכוח כזה או אחר, אתה דמוקרט אמיתי, ופעלת תמיד לביצור הכנסת כמשכן הקודש של הדמוקרטיה הישראלית. עשית את זה בקדנציה הקודמת, אתה עושה את זה כעת, וכל מה שאמרת על הבעייתיות הקשה שבנטישת הכנסת – מלים בסלע. כולנו חייבים לשמור על הכללים גם לעת ויכוח, לשמור על כללי הדיון, הוויכוח, ועל כבודה של הכנסת ומקומה המרכזי בחיינו. והיום, ממעמד של שר האוצר, האמת הזאת של הכנסת כמשכן הדמוקרטיה היא נכונה בעיני לא פחות מאשר קודם בתוקף תפקידי כחבר הכנסת או כראש ועדה בכנסת. לכן אני מצטרף לקריאתך לחברי באופוזיציה: שובו, התווכחו, מלאו את תפקידכם; זה לגיטימי, זה נכון, זה מכבד את הדמוקרטיה ואת אזרחי ישראל.
אדוני היושב-ראש וקנין, יושב-ראש הכנסת פנה אלי עם כניסתי לאולם וביקש שאני אעלה ואומר מלה או שתיים על חוק ההסדרים. אני רוצה לומר ולהסביר לחברי הכנסת – אני מקווה שגם חברי האופוזיציה מקשיבים, אולי הם רואים אותנו או שומעים אותנו ממקום גלותם, ואני מקווה שזו תהיה גלות קצרה – מה פשרו של חוק ההסדרים הבאמת רחב יחסית שמונח לפניכם. הדברים הם פשוטים בתכלית, יותר פשוטים מאשר הם נראים על פניהם. חוק ההסדרים הזה מגלם בתוכו שתי תוספות חריגות שיש לכבדן: התוספת האחת, הזכיר אותה יושב-ראש הכנסת – אנחנו בתקציב דו-שנתי, לא חד-שנתי, אלא תקציב דו-שנתי, 2009–2010, הראשון בהיסטוריה. הכללנו בחוק הזה לא רק דברים חדשים שנועדו להתמודד עם המשבר למיטב ראייתנו והבנתנו, אלא את רוב רובו – לא את כולו – של חוק ההסדרים שגובש על-ידי ממשלת קדימה, על-ידי האופוזיציה של היום, לקראת שנת 2009.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, צריך לתת לגיטימציה למה שאנחנו, הממשלה, ממשיכים לעשות. תמיד לתלות את זה באחרים? הייתי מעדיף שכבודו יציג את זה כמדיניות של הממשלה. אם אתה מאמין בזה, אז אתה מאמין בזה.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אני אסביר. אני מודה לך על השאלה. בחוק ההסדרים הקודם של ממשלת אולמרט או קדימה מצאנו הרבה דברים נכונים. החוק הזה תוכנן לשנת 2009, וללא שום משחקי כבוד או יוקרה אמרנו שמה שהיה נכון בחוק ההסדרים שהכינה ממשלת אולמרט ולא הגיע אז לכנסת בגלל הקדמת הבחירות, אנחנו נצרף לחוק ההסדרים ל-2009–2010. לכן, יש פה כמה גורמים.
הגורם השלישי, שאי-אפשר להטיל ספק בחשיבותו – החוק הזה, נוסף על חוק הסדרים רגיל, מגלם חקיקה שנובעת מעסקת החבילה במשק עם ההסתדרות והמעסיקים. עסקה כזאת לא היתה במדינת ישראל זה 26 שנים. זו שנה מיוחדת, זה משבר כלכלי עולמי שלא היה כדוגמתו עשרות שנים, שמאיים על התעסוקה ועל המשק הישראלי. לכן הגענו לעסקת חבילה עם ההסתדרות בראשותו של עופר עיני ועם המעסיקים בראשותו של שרגא ברוש, ואת אותה עסקת חבילה, בהתאם לניסוח של העסקה, כללנו בחוק ההסדרים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אכן יש כאן אלמנטים חריגים: הראשון – זה תקציב דו-שנתי, לא חד-שנתי, מה שמגדיל גם את נפח חוברת התקציב ובמידה מסוימת גם את נפח חוברת חוק ההסדרים; השני – הכללה של חלק מהדברים הנכונים שעשתה ממשלת קדימה הקודמת בחוק ההסדרים; השלישי, שזה כמעט שליש או 40% מהחוברת – ביטוי לעסקת החבילה. זו עסקת חבילה שבאמצעותה העובדים, המעסיקים והממשלה משלבים ידיים אל מול האיום על כלכלת ישראל ועל מקורות התעסוקה בישראל. זו הסיבה.
אמר גם היועץ המשפטי לממשלה, ואני מצטט ציטוט חופשי: אם יש הצדקה ולגיטימציה לחוק הסדרים וגם לחוק הסדרים עבה ועב כרס, זו בדיוק בשנה הזאת. זה בדיוק חוק הסדרים שרובו נועד להתמודד עם משבר כלכלי חריג, נדיר וחמור מאין כמותו. לכן היועץ המשפטי לממשלה, בשכל רב, אישר השנה דברים שהוא אמר שבשנה רגילה – לא בשנת חירום – יכול להיות שהיה מהסס לאשר.
לכן, אדוני היושב-ראש, החוברת אכן עבה. לוחות הזמנים אכן קצרים, והם נובעים מכך שבניגוד לשנה רגילה, שבה מכינים תקציב ואפשר לדון בו בכנסת שישה חודשים, בשנה הזאת הכול התקצר לשלושה חודשים בגלל הבחירות. חוק ההסדרים אכן עבה, אבל מסיבות – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
הלוואי שהיו שלושה חודשים, אדוני. זה בקושי חודש ימים.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אני מודה, נכון. – – ענייניות לחלוטין: תקציב דו-שנתי שמגדיל אותו, משבר שלא היה כדוגמתו בעולם כולו, שדורש התמודדות מהירה, מהירה, באמצעות חוק ההסדרים, ועסקת חבילה עם העובדים, המעסיקים והממשלה, שגם היא כלולה בחוק ההסדרים.
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מכבד את הכנסת וגם את האופוזיציה. אני קורא לאופוזיציה, לאחר דברי ההסבר הענייניים הללו – אני קורא לחברי מהאופוזיציה ראשית לחזור לדיון, להבין את גודל השעה, להבין שגודל הספר אכן נובע מגודל השעה ומהצורך להתמודד עם שעת-החירום המיוחדת הזאת. אני אפילו מוכן להוסיף – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, אני חייב להגיד לך שאני חושב שעזיבתם של חברי האופוזיציה אינה בגלל עובי ספר חוק ההסדרים אלא בגלל חוקי הממשל. הייתי אתמול בדיון בנשיאות ואני יודע שכל העיקרון שלהם הוא חוקי הממשל.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אז, אדוני היושב-ראש, טוב שאתה מבהיר לי, כי לא הייתי פה בכל הדיון הקודם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
עזיבתם לא שייכת בכלל לחוק ההסדרים, וגם לא לחוק התקציב.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
שמעתי גם על זה. גם לגבי חוקי המשילות אני רוצה להזכיר לחברי, שחלק מאותם חוקי משילות – הם חוקקו. נכון, לא על רבע – על שליש, על פיצול של שליש מסיעה. חלק גדול מחברי שעזבו היום את האולם היו שותפים מרכזיים להובלת החקיקה שקבעה אפשרות פיצול בשליש. אז אם היום עוברים משליש לרבע, זה לא מהותי עד כדי כך שבשביל זה עוזבים פתאום את הכנסת, אחרי שהייתם שותפים לשליש וחלק מכם גם הציעו אז רבע.
אבל מלה אחרונה, אדוני היושב-ראש. אני באמת רוצה לפנות – לא בפולמוס – בענייניות, לאופוזיציה ולכל עם ישראל, אבל לאופוזיציה בכנסת. ההסתדרות, העובדים, משלבים ידיים עם המעסיקים לראשונה זה 25 שנה, כיוון שהם מבינים את גודל השעה ואת מצב החירום. יש מצב חירום ביטחוני וכולנו משלבים ידיים, אבל יש מצב חירום כלכלי שכולנו צריכים לשלב ידיים. העובדים משלבים ידיים עם המעסיקים ועם הממשלה.
אני קורא לאופוזיציה לשלב ידיים עם הקואליציה ועם הממשלה בשעת-החירום הזו, לתמוך באופן חריג ונדיר – אבל זו שעה חריגה ונדירה; להיות ענייניים – לתמוך בתקציב. תמיד אפשר למצוא הערות או פגמים או תירוצים, אבל החבילה כולה היא מצוינת. לתמוך בתקציב, לתמוך בחוק, לתמוך בעסקת החבילה ולהצטרף לשילוב הידיים שכבר מתקיים בציבור – בין העובדים, בין המעסיקים. בואו נשלב גם ידיים בכנסת – קואליציה עם אופוזיציה, ממשלה עם אופוזיציה – בהתמודדות עם המשבר, ועסקת החבילה הזאת תהיה לא רק ממשלה, הסתדרות, מעסיקים, אלא ממשלה – כלומר קואליציה, אופוזיציה, הסתדרות ומעסיקים. נשלב ידיים גם בכנסת ביחד, ולא נקיים השנה את אותו פולמוס תגרני, שהוא מחויב מבחינה דמוקרטית בשנים רגילות, אלא נתעלה לגודל השעה ונתמודד עם המשבר הכלכלי ביחד – קואליציה, אופוזיציה, עובדים ומעסיקים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר האוצר יובל שטייניץ.
<ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד קשישים>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. היום הכנסת תציין את היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד קשישים. תפתח את הדיון חברת הכנסת לאה נס, סגנית השר לענייני גמלאים. תודה. אחריה ידבר חבר הכנסת משה מוץ מטלון.
<סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נשיא ארצות-הברית ברק אובמה, בנאומו המסוקר כל כך, ציין, בין היתר, כי האנושות בראשיתה שאפה לשלום. אולם לצערנו לא כך הדבר. כשהעולם מנה ארבעה אנשים בלבד קם קין על הבל אחיו והרגו. האלימות והמלחמה הן הכוחות שהניעו את העולם מראשיתו. כוח או יצר בלתי מרוסן יכול להרוס, ואף הרס רבות במהלך ההיסטוריה. כשאנו ניגשים לטפל בנושא האלימות נגד קשישים, אנו פוגשים כוחות הרסניים אלה במלוא כיעורם. הרי לא ניתן להסביר התנהגות אלימה כלפי קשישים בשום דרך אחרת. זה דבר שלא מתקבל על הדעת, על-פי כל אמת-מידת מוסר שהיא.
לאדם הזקן חייבים לתת יחס מועדף ומיוחד, יחס של כבוד והערכה – הזקנים, האבות המייסדים, על היסודות שהם יצקו אנו חיים את חיינו. ואם אבד הכבוד מן הארץ, אז היכן הרחמים? האם איבדה אומתנו את לבה? להכות, להתעלל, לנצל אדם זקן, חסר ישע, ללא יכולת פיזית ונפשית להגן על עצמו? ההתעללות בזקנים היא המראה של כולנו. במדינת ישראל צומחת ומתפתחת חברה אדישה ומתנכרת, בעיקר לחלשים. אנו עדים מדי יום לאלימות שמתבטאת בפריצות, במכות, במהלומות, במעשי שוד ובפגיעה בגוף וברכוש.
חברה שמאפשרת לקשישיה להיות חשופים להתעללות היא חברה שהקוד המוסרי שלה קלוקל. אסור לנו לתת יד לכך, וחובתנו הערכית המוסרית כלפי אזרחי מדינת ישראל לעשות כל שבידנו למנוע זאת.
אני מודה ליושב-ראש הכנסת על שניאות לבקשתי לציין כאן במליאה את הנושא החשוב הזה. החשיבות נובעת מכך שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על רמת האלימות נגד קשישים הוא המודעות – המודעות של הקשיש, המודעות של החברה ושל אנשי המקצוע שסביבו.
אתמול בערב שמעתי שעשתה לנו התוכנית "פולישוק" פרומו ליום הקשיש. אומנם זהו לא נושא לסאטירה, והיום זה היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד קשישים, אך העלאת המודעות לנושא חשובה ביותר.
בקיץ 2008 הריץ המשרד לענייני גמלאים קמפיין ארצי שהכותרת שלו "מניעת אלימות נגד קשישים". בסקר שנערך לאחר מכן, עוד בטרם הפעלתה של התוכנית הביצועית של המשרד, כבר נראתה ירידה של 6.5% באלימות נגד קשישים. המודעות מראה את תוצאותיה די מהר.
בעקבות רצף של מקרי אלימות במהלך 2007, ששיאו היה מקרה ההתעללות הנורא בגברת איטה פוגל, החליטה הממשלה על הקמת ועדה, בהובלתו של המשרד לענייני גמלאים. הוועדה בנתה תוך זמן קצר תוכנית העוטפת את הקשיש ומגינה עליו, ובהתאם להחלטת הממשלה התוכנית החלה לפעול בעשר רשויות ברחבי הארץ, על-ידי המשרד לענייני גמלאים.
צריך לציין שבמסגרת הטיפול של הוועדה, ערך לבקשתנו מרכז הידע לחקר ההזדקנות באוניברסיטה העברית סקר בקרב אוכלוסיית הקשישים, ומצא נתון כואב מאוד: הקשישים בישראל חיים בחרדה, בפחד. הפחד גורם לקשיש להסתגר בביתו, להסתגר בתוך עצמו, הוא חרד ליצור קשר עם סביבתו המאיימת והוא חי חיים של בדידות וחוסר אונים.
אנחנו במשרד הגמלאים עושים מאמץ אדיר להגביר את המודעות ולעורר את הגורמים הממסדיים, הגופים השונים הרלוונטיים, להיות חוט מקשר בין בדידותו של הזקן ובין אלה שיכולים לסייע לו. אני מאמינה בתוכנית שהתחלנו להפעיל. היא מקיפה, כוללת ומחבקת את הזקן ופחדיו.
חברי חברי הכנסת, בזאת לא תמה עבודתנו. האלימות כלפי הזקנים, התעללות של אדם זר באדם קשיש, או מזעזע מכך, התעמרות של בן משפחה או איש אמונו של הקשיש, או ניצולו – אלו סימפטומים של בעיה קשה. כפי שאמרתי בפתח דברי, התנהגות לא הולמת כלפי קשיש היא אות קלון לחברה שלנו כולה. לכן, צריך לערוך בדק בית ולטפל בעניין מן היסוד.
יש פתגם סיני עתיק שאומר: אם אומה רוצה לתכנן את עתידה לשנה הקרובה – עליה לזרוע חיטה; אם היא רוצה לתכנן לעשור הקרוב – עליה לנטוע עצי פרי; אבל אם כוונתה לתכנן את 100 השנים הבאות – עליה לדאוג לחינוך של הנוער שלה. כדי שנוכל להשיב את כבודו של הזקן, עלינו לפתח תשתית כוללת לחיזוק ערכים כמו כיבוד הורים, "והדרת פני זקן" , "מפני שיבה תקום", ולא לשכוח "אל תשליכני לעת זיקנה", וכל זאת לדור הצעיר. היהדות מושתתת על כבוד הזולת, ופי כמה וכמה כבוד לאדם הזקן. זה הזמן לגשת לנושא באופן ממוקד במערכת החינוך, הפורמלי והבלתי-פורמלי – לוודא שהילדים של המחר ידעו מהי הכרת הטוב, מהי רגישות כלפי החלש, מהו כבודו של הזקן.
לסיום דברי אני רוצה להתייחס לצדו השני של המטבע, להרתעה. בשנה שעברה התקבל שינוי בחקיקה והוחמרה במעט הענישה במקרים של תקיפת קשישים. אנו מעודדים מגמה זו והרחבתה, אך לא די בחקיקה. החקיקה מציבה מסגרת הנתונה לשיקול דעתם של השופטים ובידם לקבוע מה כובד העונש שיוטל. אני קוראת מכאן למערכת המשפט בישראל: זה הזמן למגר את התופעה. ממשו את הזכות שהקנה לכם המחוקק ונהגו ביד קשה במתעללים האכזריים, וכל זאת למען יראו וייראו. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגנית השר לאה נס. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה מטלון, ואחריו – חבר הכנסת חיים אמסלם. לרשותך חמש דקות.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד סגנית השר, האמת היא, אני חייב לומר שאני די בוש ונכלם. ישבו פה אלמנות צה"ל, אנחנו דנים בעניין של הקשישים. לא אלמנות צה"ל ולא הקשישים הם נושא לאופוזיציה, קואליציה, ואני חייב לומר באמת מהמקום הזה: תחזרו לאולם, יש דברים שהם חוצי-מחנות וחוצי-מחלוקות.
אדוני היושב-ראש, "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן", ויקרא י"ט, פסוק ל"ב, הוא ציטוט המוכר לכולנו, אך דווקא בזמנים האלה נדמה לי כי ציווי זה מאבד מעוצמתו ומייחודו. תקיפות הקשישים המרובות מעלות את הנושא הכאוב לכותרות וחודרות למודעות הקולקטיבית של מדינת ישראל ותושבי ישראל, אך זה לא אומר שהחברה הישראלית הפנימה את תפקידה ואחריותה המרובה במניעת תופעה מכוערת זו. ללא ספק מדובר במכת מדינה הפוגעת בעמודי התווך של מדינתנו, לא פחות ולא יותר. אותם אנשים שעל גופם נשאו את הקמת המדינה, חוו את השואה, חוו את תקופת הצנע, המלחמות והמשברים, נמצאים בעת הזאת תחת התקפה חסרת תקדים שיש להגלותה מקרבנו, התקפה של עבריינים שמקומם אך ורק מאחורי סורג ובריח.
לא ברור איך זה קורה לחברה הישראלית שלנו, שאמורה להיות אולי בעלת המצפון הגדול ביותר, בעיקר בשל ההיסטוריה שלה, ההיסטוריה שציינתי. התמונות הללו של קשישים עם צלקות על גופם לא יכולות להשאיר אדם קר רוח, והמחשבה על המכות שספגו אותם חסרי הישע יכולה להוציא אדם מדעתו. רק בעזרת התגייסותה של החברה וערנות מוגברת למצבם של הקשישים יהיה אפשר, אדוני היושב-ראש, לסייע לצמצום התופעה המעסיקה לאחרונה את הציבור בישראל.
בישראל חיים כיום כ-700,000 קשישים אשר מלאו להם 65 שנה ויותר. מדובר בכ-10% מאוכלוסיית ישראל. הנתונים מציגים מצב בלתי נסבל: אחד מכל חמישה זקנים בישראל עובר התעללות פיזית, מינית ונפשית; אחד מכל ארבעה זקנים בישראל דיווח על הזנחה; בכל שנה נפתחים כ-2,000 תיקים בגין עבירות של אלימות כלפי זקנים; מרבית מקרי האלימות מתרחשים – וזה לא מפתיע – בימי קבלת קצבת הביטוח הלאומי. לא יעלה על הדעת שקשיש לא יוכל לקחת את הקצבה שלו בלי חוסר ביטחון וחרדה.
ההתמודדות עם מקרי האלימות כלפי אוכלוסיית הקשישים בישראל צריכה להיות בראש מעיינינו. החזון המנחה הוא זכותו של כל קשיש להזדקן בכבוד, ברווחה, בשלום ובביטחון אישי, וחובת המדינה להבטיח זאת.
בשנים האחרונות, לשמחת כולנו, עלתה תוחלת החיים, אך בחברה המודרנית לצערי הרב הקשישים לא משמשים עוד גורם ממתן, גורם סמכותי עבור הצעירים.
<קריאה:>
לא שומעים אותך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם אפשר להגביר טיפה את הרמקול של הדובר. אפשר להמשיך.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
למען ההגינות חייבים לציין זאת – יש מי שעוזר ומטפל באותם זקנים חסרי ישע, אך עדיין רבים מהקשישים סובלים מקשיים כלכליים ונפשיים, מהתעללות, ונראה שהשירותים שהחברה מספקת אינם מספקים.
משרד הגמלאים, גברתי סגנית השר, יקצה 8 מיליוני שקלים מתקציבו לטובת מיגור האלימות כלפי קשישים, וגם השנה הוא שם דגש בנושא. כמו כן יתווספו 2 מיליוני שקלים מתקציבי המשרדים, הרשויות והארגונים המשתתפים. במשרד הרווחה והשירותים החברתיים מועסקים 700 עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים המטפלים בזקנים. הוקמו מיזם "ברק לגיל הזהב" ותוכנית "קהילה תומכת" בשיתוף פעולה של משטרת ישראל, המשמר האזרחי ו"אשל-ג'וינט" כדי למנוע אלימות כלפי קשישים. במסגרת המיזם פועלות כ-200 קהילות תומכות לזקנים, הן במגזר החרדי והן במגזר הערבי. התוכנית נועדה לאפשר לקשישים להמשיך להתגורר בבתיהם באמצעות סיוע בכמה תחומים, כמו אב קהילה זמין, לחצן מצוקה ושירותים רפואיים בעלויות מוקטנות.
הכנסת, אדוני היושב-ראש, והחברה חייבות להירתם למלחמה באלימות נגד קשישים, החל באלימות פיזית, עבור באלימות מילולית וכלה באלימות כלכלית. יש צורך רב בהקשחת המדיניות הממשלתית בנושא זה, כגון ענישה חמורה והרתעה – פעולה שתביא לקשישים שנפגעו מעט נחמה אחרי הפגיעה בהם, ובעתיד אף לחשיפה מוקדמת של הפגיעה בהם, שהרי עתה יש מי שמטפל במכאובם.
אני קורא למשטרה לאכוף את חוק פגיעה בחסרי ישע ולהחמיר עד כמה שניתן על מנת למגר את תופעת האלימות כלפי הקשישים, להבטיח את ביטחונם של בני הדור הזה ולהבטיח חברה ערכית ומוסרית יותר. אני קורא לבתי-המשפט להחמיר בעונשם ולתנועות הנוער להתנדב בקרב הקשישים ולסייע להם בחיי היום-יום, שממילא קשים עליהם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת משה מטלון.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, צריך לסדר שם את המיקרופון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הערנו על כך באמצע הדברים. אני מקווה שעד הפעם הבאה זה יתוקן. חבר הכנסת חיים אמסלם, בבקשה. לרשותך חמש דקות. מייד עם סיום דבריו נעבור להצעות החוק.
<חיים אמסלם (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, סגנית השר, אריכות ימים – אריכות ימים היא המעולה שבברכות שאדם מאחל לעצמו. זיקנה ושיבה הן דברים שכל אדם אמור להתכבד בהם, ולא זמנים שאדם צריך להתבייש בהם. אנו מצווים בתורתנו: והדרת פני זקן. הזקן הוא עיקר הבית, המשפחה והחברה. האמרה הקלוקלת "העולם שייך לצעירים" מנוגדת בתכלית להשקפת התורה. להיפך, הביטוי "זקנים" במקורותינו הוא בעל קונוטציה חיובית, והוא משמש להורות על חכמי העדה, מנהיגיה ויועציה. הזיקנה מזוהה עם חוכמה וניסיון חיים. וכך דורש המדרש: זקן נוטריקון זה קנה חוכמה, ובספר איוב נאמר: בישישים חוכמה, ואורך ימים תבונה.
עם זאת, הזיקנה כרוכה בירידה גופנית, בירידה ביכולת לעבוד, לעתים גם בירידה מנטלית, ואף בצורך להזדקק לעזרת הזולת. על ימים אלו מתפלל דוד המלך ומבקש מריבונו של עולם: "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כחי אל תעזבני".
אני קורא לרשויות לפעול איש-איש בתחומו בכל אופן אפשרי, ולהחמיר בענישה במקרים של אלימות המופנית כנגד קשישים, כדי להפסיק משמעותית את התופעה המגונה הזאת, וזאת מתוך נקודת מוצא שלא ניתן שתהיה בחברה הישראלית הרגשה שמותר לפגוע בחלש בכלל ובזקן בפרט. חובתנו כחברה לדאוג לרווחת החוליות החלשות בחברה ולביטחונן.
החובה להגן על הזקנים צריכה לנבוע מנקודת מבט המכבדת את הזקן ורואה כי מקומו במרכז החברה וביכולתו לתרום לחברה ולמשפחה מבינתו ומניסיונו, וחובה וכבוד הם לנו לדאוג לביטחונו ולמלא את כל מחסורו. אל לנו לתת לזקנים תחושה והרגשה שהם עלינו לנטל. יחסנו אליהם צריך להיות יחס של הכרת טובה על פעולתם למען החברה בימי נעוריהם. כולנו בבוא היום, בעזרת השם, נגיע לזיקנה. הבה נפעל למען זקנינו ולמען עצמנו. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיים אמסלם.
<הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7) (הרוב הדרוש להצעות חוק תקציביות)>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/429).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו נעבור לחוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7) (הרוב הדרוש להצעות חוק תקציביות), קריאה הראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים יעקב נאמן. בבקשה. רבותי, אחרי כן יש רשימת דוברים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
שלא נמצאים כאן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חלקם לא נמצאים, חלקם לא נמצאים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
הצבעה. אפשר להצביע, אדוני?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני ממהר לאיזה מקום? אני חושב שאנחנו צריכים להגיד תודה לאופוזיציה. הם קיצרו לנו את סדר-היום בצורה משמעותית.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כתוב שם: ההצבעה במועד אחר. השאלה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא יהיו הצבעות, רבותי. ההצבעה במועד אחר, נכון.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אם אחד מחברי הכנסת יגיד: אנחנו רוצים להצביע, אפשר להצביע.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא. יש הסכמים, ואנחנו נכבד את ההסכמים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
אני לא רואה הסכמים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני לא יפריע לי למהלך הדיון. תודה. אדוני שר המשפטים, בבקשה.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, למען ייעול הדיון, הייתי רוצה לדבר על כל חוקי המשילות ביחד, כדי שלא אצטרך לעלות ולרדת: גם על הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7) (הרוב הדרוש להצעות חוק תקציביות) וגם על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה).
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני לא חושב שזה אפשרי.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
זה אפשרי, אלא אם אדוני סבור שזה בלתי אפשרי. אני פשוט רוצה, לייעול הדיון, פשוט להציג את כל הדברים ביחד.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – הצבעה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
נכון. אמרתי שזה בלתי אפשרי, מכיוון שזה – – –
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
בסדר, טוב. אני אדבר על חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7), אבל אקדים מלים מספר, שבכל אופן שייכות לקונספציה שאומרים פה.
חבילת החוקים באה ליצור אפשרות לשיפור המשילות. אנחנו חיים במשטר קואליציוני. גם האופוזיציה כרגע לא נמצאת פה. במשטר הקואליציוני הצעיר שלנו אנחנו כל הזמן מחפשים נקודות איזון, שיאפשרו ביקורת פרלמנטרית על עבודת הממשלה ויכולת הממשלה למשול. יש צורך למצוא את נקודת האיזון פה. כמו כן, יש חיפוש אחר נקודות איזון בין צורכי חברי הקואליציה המייצגים קבוצות מיעוט לבין הצורך במשטר יציב. ב-60 שנות קיומה של המדינה קמו ונפלו 32 ממשלות – הממשלה הנוכחית היא הל"ב, לב – יותר מפי-שניים מאשר צריך היה להיות לו נמצאה נקודת האיזון הנכונה.
רבותי חברי הכנסת, הבוחר הישראלי הולך לקלפי על מנת לעצב את דמותה של המדינה לארבע השנים הבאות. הבוחר בישראל בחר בחברי הכנסת על מנת שירכיבו ממשלה שתוכל למשול. המכנה המשותף של החוקים שהיום יוצגו בפני חברי הכנסת הוא היותם ניסיון נוסף למצוא נקודת איזון נכונה. חלקם באים לחזק את היכולת למשול בהתאם לצרכים קואליציוניים – דבר שנעשה בכל הממשלות מאז קום המדינה – וחלקם נועדו לחזק את המשילות באופן ישיר, דהיינו ניסיון לתת לממשלה אפשרות למלא את התקופה שהאזרח שבחר בה ציפה שתמלא.
אחד מפגעי חוסר היציבות השלטונית במדינת ישראל הוא הפגיעה בכלכלת המדינה, שבימים אלה, כשאנחנו נמצאים בצונאמי כלכלי, כפי שזה מוגדר, היא חשובה מכול. אני אומר באופן מפורש: כל דבר פה ייבחן במציאות. אני מניח שלא מדובר בניסיון אחרון למצוא נקודות איזון שכאלה. אבל הסיכון פה הוא מאוד נמוך. קשה לחשוב על מצב יותר גרוע מהמצב שבו אנו נמצאים עתה מבחינה כלכלית. יש לנו בעיית משילות חמורה. ברור לכולנו שהנהלה של עסק פרטי לא יכולה להתחלף כל שנתיים, ולא יכול להיות שגם בשנתיים מנכ"ל יראה את אופק התפקיד שלו מסתיים בכל רגע. לאזרחי המדינה מגיעה ממשלה לא פחות טובה מהנהלת עסק פרטי. שוחחתי עם הרבה אנשים מהקהילה העסקית ומעמותות וארגונים העוסקים בנושאים הללו. כולם הסכימו שחייבים לתקן את המצב. היו הצעות כאלה ואחרות עם מספרים כאלה ואחרים, אבל העיקרון מוסכם. אני סבור שהחוקים המוצגים כאן בפניכם הם צורך השעה, ואני תקווה שהכנסת תבחן זאת בעצמה.
עכשיו אייחד את דברי לחוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 7), שמבקש לשנות את הרוב הדרוש לקבלתה של הצעת חוק תקציבית. הצעת חוק והסתייגות תקציבית מוגדרות בסעיף 3ג(ד) לחוק-יסוד: משק המדינה כהצעת חוק או הסתייגות להצעה שהוגשה שלא על-ידי הממשלה, ושכרוכה בביצוע עלות כספית תקציבית של 5 מיליוני ש"ח או יותר בשנת תקציב כלשהי, ושהממשלה לא נתנה הסכמתה לעלות התקציבית. כיום, סעיף 3ג לחוק-יסוד: משק המדינה קובע: "הצעת חוק תקציבית לא תתקבל בכנסת אלא בקולותיהם של 50 חברי הכנסת לפחות; הרוב האמור דרוש בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית". גם לקבלת הסתייגות תקציבית דרוש רוב של 50 קולות.
אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת הנכבדים מה קרה כאן בכנס הקיץ הקודם. קודמו כאן הצעות חוק תקציביות שעלותן לתקציב המדינה היתה מעל 25–30 מיליארד שקל. רבותי, אני מצטט פה כתבה מעיתון "הארץ" מיום 20 במאי 2007. מדובר על 25–30 מיליארד שקל. מה, אנחנו צריכים לטבוע בים הזה של עלות תקציבית עם כל מדינת ישראל?
ההצעה שבפני חברי הכנסת מבקשת להגדיל את מספר הקולות הנדרשים לקבלתם של חוקים אשר עלותם למשק רבה ל-55 חברי כנסת, וזאת על מנת להביא לכך שרק חקיקה תקציבית שנשקלה ונבחנה היטב ושיש לה הסכמה רחבה בכנסת תתקבל. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לאדוני שר המשפטים.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אותם חוקים עברו ברוב של 60. ממשלה לא צריכה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר המשפטים. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – הוא אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר פינס-פז – נוכח. לרשותך שלוש דקות. אני אוסיף לכבודו אם צריך.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מראש הודעתי שאני – – –
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, חברי חברי הכנסת, יום עצוב הוא היום הזה בכנסת. צר לי מאוד שהגענו למצב שחברינו מהאופוזיציה החליטו להחרים את ישיבת הכנסת ולא להשתתף בדיון ובהצבעות. זה יום עצוב לכולם. זה דבר שצריך להדליק נורה אדומה. זה דבר שצריך לעשות הכול כדי למנוע את הישנותו.
אני בהחלט סבור שמשילות היא ערך חשוב. אני אומר לשר המשפטים: אדוני השר, משילות היא ערך חשוב. ישראל סובלת מכושר מוגבל של משילות, וזה בעוכריה. אבל משילות איננה ערך עליון. היא ערך חשוב, והיא לא ערך עליון. אי-אפשר, לדעתי, תחת הכותרת של משילות בכל מחיר, לדרוס ולרמוס ערכים אחרים, שגם הם חשובים וצריך לקחת אותם בחשבון.
מי כמוך, שר המשפטים, יודע שכל העניין תמיד תלוי במידתיות. מידתיות היא ערך חשוב מאוד. לצערי הרב, כשאנחנו מסתכלים על שלושת החוקים האלה, המכנה המשותף של שלושתם הוא ששלושתם מנסים לשנות את כללי המשחק הנהוגים כאן בבית – שזה מותר. זה לא קדוש. כללי משחק בכנסת הם לא דבר קדוש, ומותר לשנות אותם. אבל איך משנים אותם? זו שאלה מאוד גדולה. ממשלות ישראל נזהרו, שלא לומר נמנעו, מלהתערב בכללי המשחק בכנסת.
אדוני שר המשפטים, שתדע: את הצעת החוק הקודמת על 50 חברי כנסת הציע עבדך הנאמן כחבר כנסת באופוזיציה, בהצעת חוק פרטית, כי הרגשתי שהגיעו מים עד נפש וצריך לעשות מעשה. אבל באנו חברי הכנסת – לא הממשלה, אנחנו. היה רוב והיה מיעוט, אבל היתה פה איזושהי התגייסות של הכנסת, שהחליטה לכבול את עצמה במידה מסוימת, כי היא הגיעה למסקנות מסוימות לגבי דרך התפקוד שלה.
אדוני שר המשפטים, אתה באמת מאמין שההבדל הוא בין 50 ל-55? כשהממשלה מתפרקת או מתפרקת מיכולתה למשול, גם אם יהיה כתוב פה 60, היא תפסיד בכל ההצבעות התקציביות. אם היא תדע למשול, גם אם נוריד את הרף ל-40 חברי כנסת, שום חוק תקציבי לא יעבור.
לכן, בעיני זו סמנטיקה, אבל סמנטיקה בעייתית, כי מה היא אומרת? היא אומרת: אני מגיעה ל-55, כי זה המספר המקסימלי שאופוזיציה בשיא כוחה יכולה לגייס – אגב, אם כל הקואליציה הולכת הביתה, כן? כי הקואליציה – אם היא מנצחת אז שום חוק לא עובר ממילא. לכן, בעיני הצעת החוק הזאת היא מיותרת.
היו"ר יצחק וקנין:
ידידי, אני הוספתי לכבודו עוד שתי דקות.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
תודה רבה. וגם הצעות החוק הבאות. בואו נדבר רגע על החוק הנורבגי שאתם מביאים. תרשה לי, כי אני לא רוצה לדבר כמה פעמים. איך אתם מביאים את החוק הנורבגי? החוק הנורבגי זה דבר גדול, ענק, זה שינוי טוטלי של כללי המשחק: החלפת שרים בחברי כנסת, כנסת שיש בה בעצם 130–140 חברי כנסת שמתחלפים. זה דבר גדול. מה, אפשר להביא את זה ככה? בגלל שסיעה אחת קטנה בקואליציה דרשה לסדר את אחד החברים שלה, אז כל הכנסת מחליטה?
חברים, אני לא מבין מה קורה כאן. ולכנסת הזאת? תמיד כששינינו את כללי המשחק, עשינו את זה לכנסת הבאה. כשעשינו את הבחירה הישירה – לא אני עשיתי אותה, לא הייתי אז חבר כנסת – שזו היתה שגיאה נוראה, עדיין אמרו לפעם הבאה, לבחירות הבאות.
לכן, אני חושב שבעניין הזה יש בעיה מאוד גדולה שהממשלה מביאה לכנסת את ההצעות לשינוי כללי המשחק, ושהכנסת חייבת להכריע בהן כמעט במחטף, ושהחוקים – אם הם יעברו הם ייכנסו לתוקף כבר בכנסת הזאת.
אלה דברים – ואני לא אומר שאי-אפשר לעשות. הכול אפשר לעשות. השאלה היא, האם הכול ראוי לעשות? הממשלה צריכה למשול, אבל היא לא צריכה לדרוס את האופוזיציה. הרוב צריך למשול, אבל הוא לא צריך לדרוס את המיעוט. אלה דברים שלאחר מכן חוזרים כבומרנג אל הצד השני.
למה לכם עכשיו ליזום פילוג בסיעת קדימה? מה תרוויחו מזה? מה זה 27 חברים? זה ממש סיכול ממוקד לקדימה. לא שאני דואג לקדימה. קדימה, כבודה במקומה מונח. אבל אני דואג לנורמות של הפוליטיקה הישראלית, שסיעת השלטון מחליטה שהיא יוזמת פילוג בסיעת האופוזיציה הראשית. איפה זה נשמע? איפה זה נשמע? אגב, פילוג על כלנתריזם, ממש, על פיתוי להיות שרים, לא פילוג אידיאולוגי. טירוף הדעת. והכול עובר, והכול מתקבל, והכול מוסכם.
אני מציע לממשלה לעשות חשבון נפש, לשאול את עצמה אם כל הצעות האלה אכן ראויות, אכן נדרשות, אכן צריך להביא אותן בצורה הזאת, באופן הזה. אני מציע לקואליציה ולממשלה להידבר עם האופוזיציה ולנסות למצוא את המכנה המשותף, ואני קורא לאופוזיציה לחזור לספסלי הכנסת, לא להפקיר את הכנסת. נשלחתם על-ידי הציבור לייצג את המצביעים, ולא עוזבים את הכנסת ולא מפקירים אותה. אני מאוד מקווה שימי המשבר האלה יחלפו בהסכמה רחבה בזמן הקצר ביותר שאפשר יהיה להגיע לאותה הסכמה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. חבר הכנסת נחמן שי – לא נוכח. חבר הכנסת חיים אורון – לא נוכח. שלי יחימוביץ – אינה נוכחת. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חברת הכנסת לאה נס – אינה נוכחת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. חבר הכנסת גדעון עזרא – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, שחותם את הרשימה כרגיל – לכבודו שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא צריך להצטער על כך שאנשי קדימה עזבו את האולם. זה היה מתוכנן מראש, בצורה הפגנתית. הם עזבו לא מתוך כאב; הם עזבו בגלל התסכול שלהם, שאולי החמיצו את הזדמנות חייהם להיכנס לקואליציה שמבחינה אידיאולוגית הם היו כמעט שווים עם הליכוד. אנחנו רואים, הם עוברים פה משבר, צריך להבין אותם. הם לא עזבו בגלל שזה 50 חברים, או 55 חברים.
אדוני היושב-ראש, שיהיה ברור, אנחנו בכל פעם באים לכאן ואומרים: חוק ההסדרים לא שייך; לבטל, לשנות. איזה מין כנסת זו? דבר כזה לא קיים בעולם. לא קיים בעולם שביום אחד – ואני הייתי שותף לכך, אני רוצה לומר את האמת – שבערוב ימיה של הכנסת מביאים לפה הצעות חוק שכל יום זה בין 5 ל-10 מיליארדי שקלים. מה, עולם הפקר פה? ואחר כך אומרים: אבל זה עבר. זה עובר כי אין שליטה של המערכת, אין שליטה של הממשלה על מה שנעשה בכנסת.
ולכן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק נועדה לשנות את הרוב הדרוש כאשר מוגשת הצעת חוק על-ידי חבר כנסת מסיעה כלשהי, והעלות התקציבית של הצעת החוק היא מ-5 מיליוני שקלים ומעלה, שעד היום זה היה מחייב 50 חברי כנסת בשלוש הקריאות. אנחנו רצינו פעם – אולי לא בקריאה ראשונה אלא רק בשנייה ושלישית. בסופו של דבר, אני הבנתי שהיועץ המשפטי עמד על כך שיהיו 50 בכל שלוש הקריאות. אולי בזה אפשר קצת להגמיש את העניין. בכל אופן, אני רוצה לומר שזה אילוץ, בגלל שאנחנו מכירים את המצב, בפרט בשנה הנוכחית, שיש משבר כלכלי, ואי-אפשר לתת לממשלה הזאת כל הזמן לרוץ אחרי הזנב שלה ולראות מה נעשה בכנסת, ואולי יש רוב כזה או רוב אחר.
לכן, אם אנחנו רוצים יציבות כלכלית, וגם יציבות מבחינה פרלמנטרית, אני חושב שהצעד הוא צעד נדרש. זה אילוץ, זה לא דבר שהוא לכתחילה, ואני מאמין שבבוא העת נמצא את שביל הביניים, את דרך הביניים, כי אי-אפשר להיות קיצוני לכאן או לכאן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. רבותי, הצבעה על החוק תהיה במועד אחר.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס"ט–2009;>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/429).]
<הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה), התשס"ט–2009>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/435).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו עוברים לדיון משולב בהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה), התשס"ט–2009, ובהצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (סיעה שהתפלגה), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יפתח את הדיון שר המשפטים, השר יעקב נאמן. אחריו עוברים שוב לרשימת הדוברים, וראשון הדוברים – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, יש לי פה בקושי מזומן של חברי כנסת – שלושה חברי כנסת, כולל היושב-ראש.
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) (התפלגות סיעה) והצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 31) (מימון סיעה שהתפלגה) – ההצעות האלה נועדו להקל על קבוצה גדולה של חברי כנסת שמבקשת לפרוש מסיעה.
לפי סעיף 6א(א) לחוק-יסוד: הכנסת, חבר כנסת שפרש מסיעתו בנסיבות המוגדרות בסעיף, "לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתה מיוצגת על-ידי סיעה של הכנסת היוצאת"; סעיף 6א(א) האמור מוסיף וקובע כי ההוראה האמורה, "לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק". התנאים לעניין סעיף זה נקבעו בסעיף 59 לחוק הכנסת, ועל-פיו פרישה של חברי כנסת מסיעה כלשהי תיחשב התפלגותה של אותה סיעה רק אם חברי הכנסת המתפלגים מהווים לפחות שליש מחברי הכנסת של הסיעה המקורית, והם שניים לפחות.
ההצעות שבפני הכנסת היום מבקשות להקל על סיעות גדולות להתפלג בכך שהן מאפשרות לשבעה חברי כנסת להתפלג מסיעתם גם אם הם אינם עולים כדי שליש מהסיעה המקורית. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 28) מאפשרת לקבוצות גדולות מסיעות גדולות, בעלות מספר גבוה מ-21 חברי כנסת, להתפלג, וזאת מבלי לפגוע בהסדר שנקבע בחוק במטרה למנוע מסיעות קטנות להתפלג.
סעיף 13(ג) לחוק מימון מפלגות מורה כי אם נעשתה ההתפלגות בתוך שנתיים מיום תחילת כהונת הכנסת ולא התקיימו תנאים מסוימים – המפורטים בסעיף 59(2) לחוק הכנסת, או שההתפלגות היא בהסכמת רוב חברי הסיעה – לא יהיה זכאי החלק שהתפלג למימון ההוצאות השוטפות לפי החוק. בהקשר זה מוצע לתקן את החוק, על מנת להקל על האפשרות של חלק מסיעה להתפלג כאמור, וזאת מבלי לוותר לגמרי על המגבלה המוטלת על התפלגויות בתקופה הסמוכה לתחילת כהונת הכנסת.
הטעם העומד ביסוד ההצעה הוא שפיצולה של סיעה, שחלק ממנה מצא לנכון להתפלג ממנה, בתנאים שנקבעו, צריך להתאפשר ואין להטיל על המבקשים להתפלג שיקולים שאינם רלוונטיים להתפלגות, כגון היכולת לקבל מימון הוצאות שוטפות הניתנות לסיעות.
ההצעה באה לקצר את התקופה השוללת את הזכות למימון הוצאות שוטפות מהחלק שהתפלג משנתיים לשלושה חודשים בלבד מיום תחילת כהונתה של הכנסת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת אורי אריאל – איננו; חבר הכנסת אופיר פינס-פז – איננו; חבר הכנסת יריב לוין – איננו; חבר הכנסת נחמן שי – איננו; חבר הכנסת חיים אורון – איננו; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – איננה; חבר הכנסת איתן כבל – איננו; חבר הכנסת אורי מקלב – איננו; חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו; חבר הכנסת דב חנין – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת גדעון עזרא – איננו. חבר הכנסת נסים זאב, רוצה לדבר? לרשותך שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם אני מבין נכון, עד היום היה מצב שכאשר שליש מהסיעה מתפלג, זכותו של אותו שליש לבקש ולדרוש גם את המימון וגם את ההתפלגות. אני מבין שהצעת החוק באה להוסיף לחלופה הקיימת שגם פרישה של שבעה חברי כנסת של סיעה – אם יש בה מעל 21 חברים, כן?
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
מעל 21.
<נסים זאב (ש"ס):>
מעל 21, יכולים לפרוש. אני מבין שאולי יש איזושהי תוכנית באיזו סיעה מסוימת, שרוצה אולי לפרוש ולהתפלג – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
קוראים לזה, בעברית שלנו, סיכול ממוקד.
<נסים זאב (ש"ס):>
כנראה מכינים את הרקע החוקי כדי לאפשר להם. יכול להיות, ככה זה נשמע, כי לא הבנתי למה המספר של שבעה מתוך סיעה של מעל 21. אם אני הולך בעיקרון של שליש, אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
מ-28 – 25%, אז זה בדיוק המספר.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אבל אם אני מדבר על שליש – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
זו הצעת החוק הקודמת. הצעת החוק הנוכחית אומרת ש-25% מתוך 28. זה בדיוק שבעה.
<נסים זאב (ש"ס):>
הבנתי, על זה אני מדבר. עד היום שבעה מתוך 21 יכלו להתפלג, היום זה 28. בקדימה יש 28 חברים, זאת אומרת שזה פחות משליש של הסיעה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
25%.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני חושב שיותר שווה לעשות מאמץ ולהביא עוד אחד להצטרף לאותה שביעייה, ושיפרשו שמונה, זה ייראה יותר מכובד מאשר להביא הצעת חוק שמכינה את הרקע לדבר. בכל אופן, אני מברך – אם בקדימה יש איזושהי תוכנית של התפצלות, הייתי אומר להם: הלאה קדימה, תבואו ותצטרפו, ולאו דווקא אותו השליש שעליו אנחנו מדברים, כי לשליש ולרביע לא שמענו, אבל פיטמה לחצאין כשרה. אני מקווה שלפחות חצי מהסיעה תתפלג ותבוא ותתחבר לקואליציה הזאת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. הצבעה תתקיים במועד אחר.
<הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של שר);>
<הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 30) (הפסקת חברות בכנסת של שר), התשס"ט–2009>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/429).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו עוברים להמשך החקיקה: דיון משולב בהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של שר) ובהצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 30) (הפסקת חברות בכנסת של שר), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יפתח את הדיון שר המשפטים, השר יעקב נאמן. מייד אחרי כן עוברים לרשימת הדוברים. אדוני השר.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, חוקי-היסוד אינם מחייבים כי השרים, זולת ראש הממשלה וממלא-מקומו, יהיו חברי כנסת. גם היום יש שר שאיננו חבר כנסת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אדוני השר, אני מבקש לשמור על השקט. זה מפריע לדיון.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
לפי המוצע, חבר הכנסת שנתמנה לשר יהיה רשאי להודיע על הפסקת חברותו בכנסת לתקופה שבה הוא מכהן כחבר הממשלה, ועם תום תקופת חברותו בממשלה ישוב ויחזור לכהן כחבר הכנסת באופן מיידי. אפשרות זו תהיה נתונה לשר אחד בלבד מבין חברי הכנסת שנבחרו ברשימת מועמדים אחת.
ההסדר המוצע כולל גם מנגנון להחזרתו המיידית וללא תנאי לכנסת של חבר הכנסת שחברותו נפסקה בשל התמנותו לשר, מייד עם תום כהונתו בממשלה. במקום חבר הכנסת שהפסיק את כהונתו לאחר שהתמנה לשר יבוא המועמד הבא ברשימת המועמדים לכנסת שעמה נמנה אותו שר, ועם חידוש חברותו בכנסת של השר יחדל לכהן חבר כנסת זה מאותה רשימה, שהוא האחרון להיות חבר הכנסת.
הצעת חוק מימון מפלגות כוללת הסדרים משלימים להצעה, ונועדה למנוע מצב שבו יחייבו מפלגה שאין לה נציג בכנסת להחזיר סכומים ברשותה כל עוד מי שהיה חבר הכנסת מטעמה מכהן כשר מכוח ההסדר שבסעיף 42ג המוצע בהצעת חוק-היסוד.
אני מבקש לציין בפני חברי הכנסת כי כבר הרבה שנים יש שיח ציבורי במדינת ישראל על מה שמכנים "החוק הנורבגי". יש לזה יתרונות רבים וגם, כמובן, חסרונות. ההצעה הזו מאפשרת לנו לעשות מבחן חלקי של המנגנון הזה. אני מקווה שלאחר תקופת ניסיון הכנסת תבחן את העניין מחדש ותשקול את הצורך בהרחבת תחולת החוק על מספר יותר גבוה של שרים. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר המשפטים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת אורי אריאל – איננו; חבר הכנסת אופיר פינס-פז – איננו; חבר הכנסת יריב לוין – איננו; חבר הכנסת נחמן שי – איננו; חבר הכנסת חיים אורון – איננו; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – איננה; חבר הכנסת איתן כבל – איננו; חבר הכנסת אורי מקלב – איננו; חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו; חבר הכנסת דב חנין – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת גדעון עזרא – איננו; חבר הכנסת נסים זאב, רוצה לדבר? אשרינו, מה טוב חלקנו. אתה מציל את המצב, נסים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני יכול לומר ששנים רבות ישנה התלבטות בסוגיה הזאת של החוק הנורבגי, איך לקיים אותו, כולו או חלקו. והנה עתה הצעה, אולי היא ניסיונית, עד כמה שהבנתי מהשר, יכול להיות שהממשלה תבחן בעתיד איך זה עובד, איך זה משפיע, אם זה כדאי או לא כדאי.
הייתי חושב שגם הנושא הכלכלי בסוגיה הזו חשוב. אם הבנתי נכון, מדובר בשר אחד מכל סיעה ולא מעבר לכך. זאת אומרת, גם אם יש באותה סיעה ארבעה, חמישה או שישה שרים, אנחנו לא מדברים בכך שכל השרים יוכלו להתפטר מתפקידיהם ואז ייכנסו במקומם חמישה או שישה חברי כנסת, ובתום התפטרותם מהשירות, אולי בעקבות פרישה מהקואליציה, הם חוזרים להיות חברי כנסת. מדובר אך ורק בשר אחד בלבד. וזה לא משנה איזה שר, או העומד בראש הרשימה – אני מבין שאין מגבלה בעניין הזה.
אני מברך על כך. אני חושב שזה בסך הכול תורם. נכון לעשות את זה רק עם שר אחד ולא יותר, כי אני חושב שגם הנושא התקציבי מובא פה בחשבון, כי אם היינו פורצים את הגדר ועושים את זה עם אותו מספר שרים, אז אולי היינו מוצאים את עצמנו מחר בבוקר עם עוד 30 חברי כנסת, ובמקום 120 חברים שיושבים בפרלמנט, היינו מוצאים את עצמנו עם 150. אני כבר לא מדבר על נושא התקציב, שבאמת ילך ויתפח מעבר לכל פרופורציה. לכן, הדבר הוא באמת ראוי ושקול, ולכן אפשר לתמוך בו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. רבותי, מאחר שהוא אחרון הדוברים – הצבעה על הצעת החוק במועד אחר.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק>
[מס' מ/405; "דברי הכנסת" ה-17, מושב שלישי, חוב' מ', עמ' 19512; מס' מ/413, מושב רביעי, חוב' ב', עמ' 20242; מס' מ/387, מושב שלישי, חוב' ל"ג, עמ' 17534; מס' מ/263, מושב שני, חוב' ד', עמ' 3863; מס' מ/362, מושב שלישי, חוב' כ', עמ' 15127; מס' מ/266, מושב שני, חוב' ז', עמ' 4418; מס' מ/364, מושב שלישי, חוב' כ', עמ' 15130.]
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו עוברים לבקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות חוק כדלקמן: הצעת חוק תכנון משק החלב, התשס"ח–2008; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 16), התשס"ח–2008; הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2006; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), התשס"ח–2008; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז–2006; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87) (חזקת אמינות לידע המופק ממכשירי אכיפה), התשס"ח–2008. יציג את כל הצעות החוק, לבקשת הממשלה, שר המשפטים, השר יעקב נאמן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה צריך לומר שאתה מבקש דין רציפות. אין הצבעה. כל מה שהשר מציג – הממשלה מבקשת להחיל דין רציפות. תקריא בבקשה את הדברים.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
הממשלה מבקשת להחיל דין רציפות על כל החוקים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה צריך לומר: על בקשת הממשלה להחיל דין רציפות – – –
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
על-פי חוק הרציפות בהצעת חוק, התשנ"ג–1993, אני מתכבד למסור לכנסת על רצונה של הממשלה להחיל רציפות הדיון על הצעות החוק הבאות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הואיל ויושב-ראש הישיבה, כבוד השר, הודיע את כל זה, כל רשימת החוקים שיושב-ראש הישיבה הקריא – אתה מבקש להחיל עליהם דין רציפות.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
כן, ויש פה עוד רשימה, אני לא יודע אם הוא כלל את הצעת חוק תכנון משק החלב. משק החלב נכלל?
<קריאה:>
כן.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אם כך, אני מבקש להחיל את הרציפות על כל הצעות החוק שהקריא היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, הצעת חוק משק החלב, הצעת חוק המועצה לענף הלול, הצעת חוק הנזיקים האזרחיים, הצעת חוק המכר, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 86), הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 87) – ואתה מבקש להחיל עליהן דין רציפות.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כבוד השר יכול לרדת. רבותי חברי הכנסת, מי מהסיעות המבקשות להתנגד להחלת דין רציפות על החוקים שמנה כבוד השר, או אישר לאחר שהוכרזו על-ידי יושב-ראש הישיבה, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יצחק וקנין היקר, יגיש בתוך 14 יום התנגדות, שאם לא כן, כמובן בתום 14 יום, נקיים הצבעה על החלת דין הרציפות, שכמוה כאישור בקריאה ראשונה בכנסת הזאת לאותם חוקים.
<הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009>
[מס' מ/432; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1509; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, קריאה שנייה ושלישית. חוק זה קיבל פטור מחובת הנחה, ולכן אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, להציג את החוק. אני מבקש להביא לי את החוק, לראות אם יש מסתייגים באולם. בבקשה, אדוני, נא להציג.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני שר האוצר, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת החוק הממשלתית המונחת לפניכם מיועדת להביא להשתתפות של עובדי השירות הציבורי בהתמודדות עם השלכות המשבר הכלכלי הפוקד את משק המדינה. הצעת חוק זו הובאה כחלק מההסכמות בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים.
לפי ההצעה תבוצע הפחתה של דמי הבראה או של משכורת עובדי השירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010, בהתאם להוראות הסכם קיבוצי שחל עליהם ואשר יאושר בידי שר האוצר. הדבר מאפשר לארגוני העובדים להגיע להסכמות בדבר צורת ההפחתה המתאימה לעובדים שאותם הם מייצגים. למשל, אמר לי יושב-ראש הסתדרות המורים שהוא רוצה להגיע להפחתת שכר, ומייד אומר על זה שני משפטים.
על עובדים שעליהם לא יחול הסכם קיבוצי שיאושר בידי שר האוצר תחול ההפחתה שבהצעת החוק, שלפיה בכל אחת מהשנים 2009 ו-2010 ישולמו לעובדים בשירות הציבורי רק 50% מדמי ההבראה.
במטרה לאפשר מיצוי של המשא-מתן לשם השגת הסכם קיבוצי, הצעת החוק מאפשרת למעביד לדחות את תשלום דמי ההבראה לשנת 2009 עד ל-1 באוגוסט 2009, וכך היה צריך לשלם את זה ב-1 ביולי.
הצעת החוק כוללת הוראות ששומרות מפני פגיעה מעבר להפחתת דמי ההבראה, וכך לא תובא הפחתת דמי ההבראה בחשבון לעניין חישוב הפנסיה, לא תפגע בהפרשות לקופת גמל, לא תפגע בהטבות לבני משפחות חיילים שנספו במערכה או לנכי צה"ל ועוד.
יצוין כי ההצעה תחול על עובדים בשירות הציבורי במובנו הרחב, כולל עובדי מוסדות ציבור מקבלי תמיכה מתקציב המדינה, וגם על חיילים בשירות קבע, אף שאינם עובדים.
בעת הדיון בהצעת החוק בוועדת הכספים נבחנה האפשרות להמיר את ההפחתה האחידה בשיעור דמי ההבראה בהפחתה מדורגת לפי הכנסתם של העובדים, אולם לא נמצאה נוסחה מוסכמת שתאפשר השגת המקורות הנדרשים לתקציב המדינה ממקור זה, שהם כמיליארד וחצי שקלים, בלי פגיעה חמורה יותר בציבור העובדים.
ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק מציעות להימנע מן ההפחתה או לקבוע הפחתה מדורגת, אולם הצעות אלה אינן מבטיחות את השגת היעד התקציבי, ובכך מתעלמות מהאחריות הנדרשת לנוכח המשבר הכלכלי שבו נתונה המדינה.
אדוני שר האוצר, בוועדה ביקשנו – ומשרד האוצר הסכים לזה – לעשות הפחתה ולהגיע לאותה מסגרת תקציב שעליה מדובר בהפחתה שתהיה דיפרנציאלית: מי שמשתכר פחות ישלם פחות ומי שמשתכר יותר ישלם יותר. בסופו של דבר, כתוצאה מכך אנחנו, חברי הקואליציה בוועדת הכספים, הגענו למסקנה, לאחר שיושב-ראש ההסתדרות גם הוא השתתף בדיון והיו לי אתו שיחות רבות – פחדנו שאם נשנה את החוק באופן דרמטי זה עלול לפגוע בעסקת החבילה בין משרד האוצר, שאתה עמל עליה כל הזמן, לבין יושב-ראש ההסתדרות, שגם הוא תורם את חלקו, לבין נשיא התאחדות התעשיינים, שגם הוא – שוחחתי אתו אתמול, ואני שומע ממך שהנושא הזה מתקדם.
אני מאוד מקווה שהחוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית. אם הכנסת תאשר אותו, הוא יאפשר לכם להגיע לצדק בעניין של הקיצוץ כאן. הוא יכול להגיע להסכמה שבה ההפחתה תהיה דיפרנציאלית. זה הצדק, זו האמת, ואני פונה אליך. אני יודע שהנושא הזה חשוב לך, אני יודע שאתה עושה את כל המאמצים על מנת להגיע לעסקת החבילה, ואנחנו כולנו מקווים שהיא אכן תיעשה. אני חושב שגם עופר עיני רוצה, אני חושב שגם שרגא ברוש רוצה, ולכן החוק הזה יאפשר לכם למלא את המטלה הזאת, שהיא קשה. צריך את התקציב הזה, בגלל המצב הכלכלי הקשה שאנחנו מצויים בו. לכולנו החוק הזה קשה, אבל צריך לנסות להגיע לצדק היחסי במצב הקשה שאנחנו מצויים בו.
לפיכך, אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית לפי הנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את ההסתייגויות, אם אכן הן יובאו להצבעה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, רבותי חברי הכנסת, הוגשו הסתייגויות לא מעטות לחוק זה, רובן הסתייגויות דיבור. אני, כמובן, אקריא את שמות כל המסתייגים. מי אשר יימצא באולם יוכל למצות את טיעוניו לגבי ההסתייגות, אם כי אני חושב שההסתייגויות לדיבור – אני מתאר לעצמי שאינן הסתייגויות לעצם קיומו של החוק, שהרי הוא חוק שבא להיטיב ולמצוא פתרונות למשבר הכלכלי, כאשר גם בוועדה הוא לא היה קונטרוברסלי באופן מהותי, אם כי יש כמה הסתייגויות מהותיות.
ובכן, המסתייגים הראשונים: חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח, חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח, חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח, וחבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח. מכאן אני קורא להם קבוצת חד"ש. הם, לשם החוק, לא נוכחים, לא ינמקו ההסתייגות, וההסתייגות נופלת. חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח, חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח, חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח, לפיכך הסתייגותם לשם החוק נופלת.
לסעיף 1 – קבוצת מרצ מציעה הסתייגות – אינם נוכחים, אני קובע שההסתייגות נופלת. קבוצת חד"ש מציעה הצעה שמשנה את מטרת החוק – אינה נוכחת. חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת, חבר הכנסת שאול מופז – אינו נוכח, חברת הכנסת דליה איציק – אינה נוכחת, חבר הכנסת צחי הנגבי – אינו נוכח, חבר הכנסת רוני בר-און – אינו נוכח, זאב בוים – אינו נוכח, מאיר שטרית – אינו נוכח, רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת, אברהם דיכטר – אינו נוכח, מרינה סולודקין – אינה נוכחת, יואל חסון – אינו נוכח, גדעון עזרא – אינו נוכח, יעקב אדרי – אינו נוכח, אלי אפללו – אינו נוכח, זאב בילסקי – אינו נוכח, רונית תירוש – אינה נוכחת, חיים רמון – אינו נוכח, נחמן שי – אינו נוכח, שלמה מולה – אינו נוכח, רוברט טיבייב – אינו נוכח, מגלי והבה – אינו נוכח, רחל אדטו – אינה נוכחת, יוחנן פלסנר, שי חרמש, ישראל חסון, אריה ביבי, עתניאל שנלר ואורית זוארץ – להלן כולם, אלה שקראתי מציפי לבני, קבוצת קדימה – אינם נוכחים ולכן הסתייגותם למטרת החוק נופלת. חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, סעיד נפאע וחנין זועבי – אינם נוכחים, לכן הסתייגותם גם היא נופלת. חבר הכנסת יעקב כץ, חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, חבר הכנסת אריה אלדד – נוכח. חבר הכנסת אלדד, האם אדוני מבקש – לא מבקש לנמק את הסתייגותו. האם אדוני מסיר את הסתייגותו?
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אני נוכח-נפקד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נוכח-נפקד. בסדר. חבר הכנסת אריה אלדד לא מבקש להסתייג.
לסעיף 3, קבוצת מרצ מבקשת להסתייג – אינה נוכחת.
קבוצת חד"ש מבקשת להסתייג לסעיף 4 – אינה נוכחת. קבוצת מרצ מציעה בסעיף 4 הסתייגות – אינה נוכחת. לחלופין היא מבקשת בסעיף 4 – אינה נוכחת. חבר הכנסת שלמה מולה מציע להסתייג לסעיף 4 – אינו נוכח. חבר הכנסת שי חרמש מציע הסתייגות בסעיף 4 – אינו נוכח. קבוצת קדימה – איש ממנה אינו נוכח. קבוצת חד"ש – אינה נוכחת. קבוצת האיחוד הלאומי – חבר הכנסת אריה אלדד, האם אדוני – – –
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האם אתה יורד מכל ההסתייגויות? אם אתה נמצא פה, אני חייב לשאול אותך. אז אחת משתיים, או תצא החוצה או תענה לי. חבר הכנסת אריה אלדד לא רוצה לנמק את ההסתייגות, תיכף נשאל אותו אם הוא יורד ממנה.
לסעיף 5, אין הסתייגויות.
לסעיף 6, קבוצת מרצ – אינה נוכחת.
לסעיף 7 – – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לסעיף 5 אין הסתייגות. מה לא קראתי?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
לסעיף 4 לא קראת את ההסתייגות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קראתי. אמרתי: קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת האיחוד הלאומי, קבוצת בל"ד, קבוצת מרצ וחבר הכנסת אחמד טיבי, מציעים בסוף סעיף 4 – אינם נוכחים.
סעיף 5 – אין הסתייגויות.
סעיף 6, קבוצת מרצ – אינה נוכחת.
סעיף 7, קבוצת חד"ש – אינה נוכחת.
לסעיף 8 אין הסתייגויות.
לסעיף 9, קבוצת חד"ש – מציעה אבל אינה נוכחת.
לסעיף 10, קבוצת קדימה – אינה נוכחת, קבוצת חד"ש – אינה נוכחת, קבוצת האיחוד הלאומי – אינה נוכחת, קבוצת בל"ד – אינה נוכחת, קבוצת מרצ וחבר הכנסת אחמד טיבי – אינם נוכחים.
לסעיף 11, קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת האיחוד הלאומי, קבוצת בל"ד, קבוצת מרצ וחבר הכנסת אחמד טיבי – אינם נוכחים, ולכן הסתייגותם מתבטלת.
לסעיף 12, קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת האיחוד הלאומי, קבוצת בל"ד, קבוצת מרצ וחבר הכנסת אחמד טיבי – אינם נוכחים, ולכן ההסתייגויות נופלות.
לסעיף 13, קבוצת חד"ש – אינה נוכחת, ולכן ההסתייגות נופלת.
לסעיף 14, קבוצת חד"ש מציעה – וגם כאן היא אינה נוכחת, וגם לסעיף זה ההסתייגות לא קיימת.
לסעיף 15, קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת האיחוד הלאומי, קבוצת בל"ד, קבוצת מרצ וחבר הכנסת אחמד טיבי – אינם נוכחים, ולכן ההסתייגות אינה עומדת.
לסעיף 16 – קבוצת קדימה, קבוצת חד"ש, קבוצת האיחוד הלאומי, קבוצת בל"ד, קבוצת מרצ וחבר הכנסת אחמד טיבי – אינם נוכחים, ולכן ההסתייגויות אינן קיימות.
רבותי חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שיש לו הסתייגות להצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 ולא קראתי לו לבוא ולנמק את הסתייגותו? יקום עכשיו ויאמר – אין באולם.
אני שואל את כל חברי הכנסת הנוכחים באולם: היש מישהו שעומד על איזושהי הסתייגות להצבעה, שהוא הגיש אותה? חבר הכנסת אלדד – אינו נוכח באולם. אני שואל את חבר הכנסת אלדד, אם הוא נמצא בפאתי האולם, אם הוא עומד על הסתייגויותיו – אין תשובה, ולכן – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
אני אקרא לו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין צורך לקרוא לו, חבר הכנסת אמנון כהן, כי הוא יודע היטב שהקראתי את העניין. הוא לא עומד מאחורי הסתייגויותיו.
הואיל ואין הסתייגויות, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, המשנים, הסגנים.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–16 – 33
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–16 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
33 בעד, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, התקבלה בקריאה שנייה לפי הצעת הוועדה.
רבותי – אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אדוני מבקש שאקרא בקריאה שלישית או שמא הוא רוצה לחכות או לשאול איזו שאלה?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
בבקשה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני מסכים. אני מאוד מודה לאדוני. ובכן, בהתאם להצעת יושב-ראש הוועדה, אני מצביע בקריאה שלישית – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אמנון כהן, זמן הצבעה, לא מפריעים ליושב-ראש, כי הוא עלול להתבלבל.
רבותי חברי הכנסת, אני מצביע את הצעת החוק בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע, רבותי.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תם הדיון בנושא זה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. האם היא דורשת הצבעה?
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא, לא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי אני לא אתן – הודעות שיש עליהן הצבעה, לא מקומן כאשר הן לא בסדר-היום.
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני, אפילו לא הייתי מבקש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה. תודה רבה.
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעות לסדר-היום, כדלקמן: ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: מדיניות הממשלה לגבי פינוי מאחזים, של חברי הכנסת טלב אלסאנע, פניה קירשנבאום, אריה אלדד, אורי מקלב ודב חנין; ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: מעמד המוסדות הלאומיים, ההסתדרות הציונית העולמית והקרן הקיימת לישראל, של חבר הכנסת דני דנון; ועדת הכלכלה תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, של חברי הכנסת חנא סוייד, חנין זועבי, שלי יחימוביץ, זבולון אורלב, אריה ביבי, כרמל שאמה, ומסעוד גנאים. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה.
רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ה בסיוון התשס"ט, 17 בחודש יוני 2009 למניינם, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה: 18:51.