דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ'
ישיבה קי"ד
הישיבה המאה-וארבע-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, ט' באדר התש"ע (23 בפברואר 2010)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכיר הכנסת איל ינון: 4
נאומים בני דקה 4
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 5
מירי רגב (הליכוד): 6
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 7
שלמה מולה (קדימה): 8
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 8
אברהם מיכאלי (ש"ס): 9
ציון פיניאן (הליכוד): 9
סעיד נפאע (בל"ד): 10
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 10
אורי אורבך (הבית היהודי): 11
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 14
גדעון עזרא (קדימה): 16
אופיר אקוניס (הליכוד): 16
עינת וילף (העבודה): 19
נחמן שי (קדימה): 20
יריב לוין (הליכוד): 22
אורית זוארץ (קדימה): 22
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 24
כרמל שאמה (הליכוד): 24
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 25
דני דנון (הליכוד): 26
דניאל בן-סימון (העבודה): 28
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 29
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 29
רונית תירוש (קדימה): 31
השר זאב בנימין בגין: 32
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 33
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 33
הצעה לסדר-היום 34
ציון יום העגונה ומסורבת הגט בישראל 34
אורית זוארץ (קדימה): 34
שר המשפטים יעקב נאמן: 36
משה גפני (יהדות התורה): 38
שלמה מולה (קדימה): 38
הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 40
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 40
אמנון כהן (ש"ס): 43
הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 2) (ביטול התיישנות), התש"ע–2010 44
צחי הנגבי (קדימה): 45
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48) (הרחבת הטיפולים הפארה-רפואיים לילדים המצויים בספקטרום האוטיסטי), התש"ע–2010 47
דני דנון (הליכוד): 47
שלמה מולה (קדימה): 48
הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4) (ביטול ההגבלה על מספר החברים בשותפות מקצועית), התש"ע–2010 49
יריב לוין (הליכוד): 49
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 52
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 52
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, חברי הכנסת, היום, יום שלישי, ט' באדר תש"ע, 23 לחודש פברואר 2010 למניינם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכיר הכנסת – בבקשה, אדוני.
<מזכיר הכנסת איל ינון:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
המלצה של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: עוזרים פרלמנטריים – פיצול משרות.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: דוח קרן המטבע העולמית על המדיניות הכלכלית של ישראל הקובע כי יש להגביר את עצמאות הפיקוח על שוק ההון ולהפרידו מהאוצר, הצעת חברת הכנסת פניה קירשנבאום; מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: קופות-החולים מטעות את הציבור ומציגות רופאים מומחים שאינם מומחים, הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תודה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, רבותי חברי הכנסת, כל הרוצים להשתתף בנאומים בני דקה, כפי שנעשה מדי יום שלישי, נא להצביע. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חברת הכנסת רחל אדטו, ואחריה – חברת הכנסת מירי רגב. היא לא פה?
<רחל אדטו (קדימה):>
לא הצבעתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את לא הצבעת? את לא רוצה לדבר? אוקיי, אז ברצון רב. מייד אנחנו – בבקשה, חברת הכנסת.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
כמעט התחשמלתי. אדוני היושב-ראש – – –
<קריאה:>
– – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
כן, אה? צריך לבדוק את זה, זה מעביר זרם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
או, השאלה היא מי מעביר זרם למי? האם המיקרופון לך, או את למיקרופון?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
הפעם זה המיקרופון לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב, את אחרי חברת הכנסת אורלי אבקסיס. בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להסב את תשומת לבכם להודעה שהתפרסמה היום, וגרמה לכך שלא מעט אנשים פנו אלי. לדעתי היא מקוממת, וראוי שניתן את לבנו.
לאחרונה אנחנו עדים לתופעה של ניצול והשתלטות על אוצרות טבע, והפעם זה באזורנו, באזור עמק המעיינות, שפעם היה קרוי בקעת בית-שאן, אבל היום זה לא כזה משמח לקרוא בית-שאן, או בהקשר של בית-שאן, אז מנסים לעשות מיתוג מחדש.
מה שחשוב הוא שהמעיינות מסביב לבית-שאן, שלדעתי צריכים להיות נחלת הכלל, הולכים להיסגר בפני המבקרים, וביניהם בעיקר תושבי בית-שאן וכל מי שבא לבקר. אתה יודע, באחרונה דובר על כך שעם ישראל צריך להכיר את המדינה ככה דרך הרגליים, להגיע לאתרים. היום מי שרוצה להגיע לאתרים ראוי וכדאי שיהיה לו כסף בכיס, כי אם לא, הוא לא יוכל להיכנס – לא לראות מעיינות בטבע וגם מה שלא שעושים מסביב, לא שירותים ציבוריים וכדומה. מצפים מאנשים לשלם – לשלם בעבור שחייה, לשלם בעבור ביקור. כמעט לא נשארו לנו אתרים שבהם האנשים הפשוטים יכולים לבקר, גם להכיר את המדינה וגם מורשת, ציונות. יש שם "חומה ומגדל", יש שם הציונות בתחילת דרכה, ומי שלא יוכל לשלם לא יוכל ליהנות מזה.
אם היו סוגרים עכשיו חוף בתל-אביב, עמותת "אדם טבע ודין" בטח היתה מתקוממת וערוצי הטלוויזיה היו – אבל עכשיו, בחצר האחורית של המדינה, בפריפריה, משתלטים לנו. משתלטים לנו גם על הטבע וגם על הזכות שלנו ליהנות מהארץ הזאת, ואני מתקוממת. אני פניתי אל השר ארדן לבקש לעצור את ההחלטה, ואני מקווה שזה לא ייעצר פה, ואנחנו נשמיע את קולנו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. בדרך כלל רשות הגנים גובה כדי לשפר את זה, אבל אם הדבר מונע מבני עמנו לבקר, מהווה מכשול, בהחלט צריך לתת את הדעת. השר בגין פה, שר המשפטים פה. חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה – חבר הכנסת גנאים.
<מירי רגב (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, תודה לך. חברי, כנסת נכבדה, היום התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה על ההתייקרות הגדולה של המים שהולכת להיות באפריל. הולכים להוסיף כנראה את מס הבצורת. אני מציעה לכולנו לראות את המחירים שהאזרח יהיה צריך לשלם על מים. 2,000 שקלים לחודש עבור מים זה כמעט משכנתה שאפשר לקחת על בית. אני מזכירה לכולנו שמים זה לא בשר, וזה לא בית, וזה גם לא ויסקי. מצד אחד, אנחנו מורידים למשקאות, לאלכוהול, ומצד שני, אנחנו מעמיסים ומעלים את מחירי המים. כבוד היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
2,000 שקל לחודש?
<מירי רגב (הליכוד):>
כן, כן, לאחר שיחזירו את מס הבצורת באפריל. עכשיו, בגלל שלא כולנו עשירים גדולים, ולא כולנו גרים במגדלים במרכז תל-אביב, אני מציעה לכולנו להתעורר ולמנוע מצב שיהיה מס כפול: מס בצורת ועליית מחירי המים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. 2,000 שקל לחודש – אנשים יתחילו לשתות ויסקי במקום מים, כי זה יהיה יותר זול. נדמה לי שיהיה מרד. אני לא – נדמה לי שמדובר פה בדבר, נדמה לי שהוא בלתי אפשרי, וגם לא עולה בקנה אחד עם – חבר הכנסת גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת הראשון מקדימה, חבר הכנסת מולה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים הייתי בכפר מג'ד-אל-כרום, שזה בשגור בצפון. יש שם צווי הריסה לשלושה בתים. המצב שם באמת מעיד למה אנשים בונים בצורה לא חוקית, למה מאלצים אותם לבנות בנייה בלתי חוקית. המצב הקיים היום במג'ד-אל-כרום מסתמך על תוכנית מפורטת שהוכנה בשנת 1979, זאת אומרת לפני כ-30 שנה, כאשר תושבי מג'ד-אל-כרום היו 7,000 נפשות. השטח הוא 1,400 דונם, ועד עכשיו התוכנית החדשה, הבקשה להתרחב, עדיין תקועה בוועדת התכנון והבנייה. כאשר מסתמכים על תוכנית משנת 1979, אחר כך לא צריך לשאול למה אנשים בונים בצורה לא חוקית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. עכשיו חבר הכנסת מולה, ואחריו – חבר הכנסת אלדד.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר דווקא על הביקור המשותף של כמה חברי כנסת בשבוע שעבר במערת המכפלה שבחברון. אני רוצה דווקא לשבח את ראש הממשלה שנענה לבקשתנו להכליל את מערת המכפלה באתרי המורשת, כי בסופו של יום אני בין אלה שחושבים שגם בעת שלום יהיה אפשר להתפלל במערת המכפלה. האמת היא – אני אפילו לא הבנתי למה בכלל לא חשבו מלכתחילה שמערת המכפלה תהיה כלולה באתרי מורשת.
הדבר השני, אדוני היושב-ראש – גם השבוע אני וחבר הכנסת בן-סימון וחברת הכנסת מירי רגב ביקרנו בפריפריה, בדרום. היינו בשדרות, אורחיו של ראש עיריית שדרות, בוסקילה – ביחד עם חברת הכנסת אורלי לוי. התקבצו להם ראשי רשויות מהפריפריה. אנחנו פשוט יצאנו מאוד מאוד מודאגים ממצבן של אותן הרשויות, ובעיקר אני רוצה להתקומם על כך שראשי רשויות שמבקשים לדבר עם מנכ"ל משרד הפנים – הוא לא נענה להם, אפילו לא עונה להם לטלפון. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חבר הכנסת אלדד, ואחריו – חבר הכנסת מיכאלי; לא חברת הכנסת, חבר הכנסת מיכאלי מש"ס. עוד מעט נגיע גם לחברת הכנסת מיכאלי.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני מבקש לדבר על מה שחבר הכנסת מולה הזכיר – הוספת מערת המכפלה לרשימת אתרי המורשת הלאומית. כשראינו את הרשימה המתגבשת – היינו בשדולה החדשה שהוקמה, שדולת ארץ-ישראל – ראינו שנפקד מקומם של קבר רחל ומערת המכפלה. פנינו אל ראש הממשלה ואמרנו: זה יפה מאוד שזוכרים את תחנת הרכבת הטורקית של ירושלים, אבל בית אבא-אמא וקברות אבא-אמא – איך אפשר לשכוח? שמחנו באמת לראות שראש הממשלה נענה לפנייה, ואני חושב שיוסיפו גם את מערת המכפלה וגם את קבר רחל לרשימה הזאת.
אני יודע שהדבר עורר מחאות, ואני יודע שראש הממשלה אולי מודאג מכך שההחלטה הזאת משכה אש. אבל משל למה הדבר דומה? אמרו לא פעם ליהודים שהאף שלהם מרגיז חלק מהאנטישמים, אז כשהם מדברים עם אנטישמי, שידברו ישר אליו, ולא יעמדו בפרופיל. אבל מה לעשות? יש לנו אף, יש לנו מערת המכפלה, ויש לנו קבר רחל. זה שלנו, אי-אפשר להחביא אותם. זו המורשת שלנו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת ציון פיניאן.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית כול, אדוני היושב-ראש, ברכות על היום המיוחד שיזמתם היום. האורחים שביקרו פה בכנסת, שהם בעצם הנציגים הרשמיים של המדינות השונות בעולם, יצאו מאוד מרוצים – לפחות ממה שאני שוחחתי ודיברתי אתם. ובאמת אחרי ביקור כזה פה בכנסת היום הם מהווים שגרירים יותר טובים למען מדינת ישראל – על הדברים שהם שמעו פה, ואפילו על האירוח המיוחד, שחברי כנסת השתתפו בארוחת צהריים. ותודה לך, אדוני היושב-ראש, על כך.
דבר נוסף שגם אני רוצה להתייחס אליו, אדוני היושב-ראש: שדולת ארץ-ישראל, בראשותם של חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת אלדד, יצאנו לסיור ביהודה ושומרון, בכמה יישובים. ומעבר לביקור החשוב שלנו במערת המכפלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו ביקרנו ביישוב אפרת וביישוב ביתר-עילית, וראינו שם את הנזקים הגדולים שלצערנו ההקפאה גורמת בשטח בפועל. התלונות שקיבלנו מראשי רשויות שם הן תלונות שאנחנו לא יכולים להקל ראש בהן, ויש לראות ולבדוק מה נוכל לעשות, הן בתחום של הפתרון המיידי, לגבי הפשרה כזאת או אחרת במקרים ספציפיים ומיוחדים, והן לגבי הפיצויים, אדוני, שהכנסת, אני מקווה, תטפל בזה בהמשך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת ציון פיניאן, ואחריו – חבר הכנסת נפאע.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כחצי שנה העליתי באחד מנאומי בני דקה את נושא האגם הנעלם במנחמיה, והמאבק בין תושבי מנחמיה ליישוב השכן, קיבוץ גשר. לפני כשבועיים שוב עלה הנושא, כאשר דחפורים החלו בעבודת חפירה להעלמת האגם והקמת מפעל גבס. נכון לעכשיו האגם הנעלם – נעלם, וכל זאת באישור קרן-קיימת לישראל, האמורה לשמור על הנוף בארצנו. את האישור לשאיבת המים מהאגם ומחיקתו מעל פני האדמה נתן פרופסור אורי שני, הממונה על המים במדינת ישראל – אותו שני שהגה את רעיון מס הבצורת עכשיו נתן הוראה להעלים את האגם.
חברי חברי הכנסת, האישור ניתן ללא בדיקה של המים, אם הם מי קולחים או מים שפירים. בבדיקה של מפקח המים מטעם נציבות המים התברר כי מדובר במים שפירים ששאיבתם מחויבת ברשיון הפקה, אשר לא הוצא ולא ניתן.
אדוני היושב-ראש, מדובר במאות אלפי קובים של מים שפירים שנמחקים מעל פני האדמה, כאשר אנו בבית-המחוקקים גוזרים גזירות שמטרתן חיסכון במים. מנגד, עומדים תושבי מנחמיה חסרי אונים, מפגינים וסוגרים כבישים, והכול כדי לשמור על בריאותם מול הכוונה להקים מפעל גבס בסמוך לביתם – כשאין חולקים על כך שהוא מפגע תברואתי ממדרגה ראשונה, הגורם למחלות קשות, במיוחד בדרכי הנשימה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חבר הכנסת נפאע, בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, תודה. ביוזמתו המבורכת של חבר הכנסת גנאים קיימה היום ועדת החינוך דיון במעמד השפה הערבית לרגל יום שפת האם הבין-לאומי, ה-21 בפברואר. מצער שאף אחד מחברי הכנסת של הסיעות היהודיות לא נכח בדיון הזה, אבל מצער עוד יותר שמתברר, על-פי הדיון הזה, שמשרדי ממשלה רבים, חלק הארי של משרדי הממשלה, למעשה לא משתמשים באתרי האינטרנט שלהם בשפה הערבית, במיוחד משרדים שכל כך קשורים לסקטור הזה, כגון משרד הפנים ומשרד העבודה והרווחה. לכן אני חושב שיש מקום לקרוא למשרדי הממשלה האלה שאכן יכניסו באתרי האינטרנט שלהם, האמורים להיות שימושיים לאוכלוסייה הזאת, את השפה הערבית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת אורי אורבך.
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום קראנו על מעשה של נערים מבאר-שבע שהחליפו את הכתובת של שלט בית-ספרם, "יצחק רבין", לשם שונה, בעקבות המערכון שראו בתוכנית הטלוויזיה המפורסמת, עם רייטינג מאוד גבוה, שנקראת "ארץ נהדרת". במעשה זה אנחנו מקבלים דוגמה קטנה לכוחה של הטלוויזיה, גם בתחומים שונים – אלימות, עישון, נהיגה, התנהגות עם חברים, וגם עם ההורים.
אדוני היושב-ראש, מעשה זה מראה לנו כמה רבה ההשפעה של הטלוויזיה על ההתנהגות של ילדים ובני-נוער, ממש עד כדי חיקוי של התכנים המופיעים בה. והטלוויזיה קובעת נורמות התנהגות, מספקת רעיונות לפעולה ומהווה השראה למעשים חיוביים, אך לצערי, הרבה יותר למקרים שליליים ואלימים.
אז אני קוראת לכם, חברי, מקרה זה אומנם הסתיים בהחזרה של מה שכתוב שם על השלט למצבו הקודם, אך לא חסרים מקרים שאין להשיב את הנעשה. ואני קוראת לקבל אחריות על כל התכנים שמשודרים בטלוויזיה ולקחת חלק מהתוכן הזה ולבדוק את זה לעומק.
טלוויזיה שמעודדת עישון – והרבה ילדים, בני נוער, מעשנים ושותים אלכוהול. ב"אח הגדול", התוכנית המפורסמת, אין סוף לעישון בכל הפינות. אני מבקשת לקחת את זה לאחריותנו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הנאומים הם בני דקה ולא הצעה לסדר-היום. הנאומים בני דקה. חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
חשמל. יש עמותה שאני רוצה להקים, של נפגעי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רואה שגם אתה נותן חשמל – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
חשמל זורם בכפות ידי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רואה. רבותי, רבותי, כבר חבר הכנסת השני – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
שמתחשמל פה היום.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
השלישי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – שמקבל – השלישי.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אני יודע שאם זה יהיה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש כאלה שלא התלוננו, אז קודם כול – – –
<נחמן שי (קדימה):>
בקדימה זה ייגמר. זה יהיה סופי.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אני מניח שאם היה קורה לי משהו יותר חמור, אז המיקרופון הזה היה להנצחתי, נכון? זה היה על שמי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה בהחלט היה שיקול. אבות הבניין היו צריכים לשקול זאת בצורה רצינית.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אני אסתפק בהנצחה כזאת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי. ובכן, עכשיו אתה מתחיל את הנאום בן דקה שלך. בבקשה, אדוני.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
לפני שבוע ביקשתי פה, הפצרתי בשר יולי אדלשטיין שלא ייתן שרשות השידור תיסגר בקדנציה שלו, אז הוא מצא טריק מצוין, הוא החזיר את תיק רשות השידור לראש הממשלה, ושמישהו אחר, זה יהיה על שמו.
<נחמן שי (קדימה):>
במקום שהם ייסגרו, הוא נסגר.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
האמת היא שלא חשבתי שהפתרון יהיה עד כדי כך יצירתי, אבל בסדר. זכותו של אדם לא לעסוק בתחום מסוים. אבל יש עוד שרים. שמישהו ייקח את רשות השידור, מישהו מהממשלה שלנו – לטפל בדבר החשוב הזה כדי שיהיה לנו שידור ציבורי. הרי זה לא עולה על הדעת שליתום במצב רע לא יימצא איזה אבא במצב טוב.
יש שרים בממשלה, כולל ראש הממשלה. אבל ראש הממשלה, הוא לוקח גם את זה, בסדר; יש לו הרבה דברים לעשות, אז הוא ייקח גם את רשות השידור.לא תצמח מזה יותר מדי ברכה. ראש הממשלה צריך להטיל את מלוא משקלו כדי שהשר שמטפל בזה יטפל ויציל את רשות השידור.
אז אני פונה לשר, שאינני יודע את שמו וגם אינני יודע את תיקו – – –
<שלמה מולה (קדימה):>
יש הרבה שרים בלי תיק.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
כן. אני מציע תיק. אני מציע תיק לשרים בלי תיק. יש כבר – בתור שדכן, יש פה שני צדדי המשוואה, רק שמישהו יעשה את החיבור הזה. לא רוצים – אני אקח את זה על עצמי, אם לא תהיה ברירה, אבל זה בניגוד לקונסטיטוציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש עצות שלך – חבר הכנסת אורבך, יש עצות והצעות שלך שהממשלה מקבלת, או שרים מקבלים, ויש הצעות שכנראה הם לא יקבלו.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
את העצה שהצעתי עכשיו הם לא יקבלו, אני סומך עליהם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כנראה. כנראה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אבל שמישהו יאסוף את רשות השידור מהרצפה, בבקשה. בן-אדם שוכב, מחכה. חבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הדבר יותר מדי חשוב. אף-על-פי שנאמר בהומור, הסאטירה היא במקומה. תודה רבה לחבר הכנסת אורבך. האם הזמנתי כבר את חבר הכנסת בן-ארי? בבקשה, אדוני. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת גדעון עזרא.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אנחנו נקדיש את הדברים לזכרו של הרב מנחם פרוש, שנפטר בשם טוב מן העולם ביום ראשון בערב, וגם לזכרם של בני משפחת דהן, שנהרגו בנסיבות נוראיות אתמול בצומת הערבה.
בתחילת השבוע הבא נקרא בכל תפוצות ישראל את מגילת אסתר, סיפור אופייני למציאות נוראית של עם שלא יושב בארצו. זה סיפור הגלות – העם המפוזר ומפורד בין העמים, נתון למשיסה, ללא צבא, ללא מלך. כאן אנחנו מתוודעים למושג החלופי – לא מדובר באויב, מדובר בצורר היהודים. שנאת ישראל שלו מלבה את האש. הוא לא צריך יותר מאשר את הגפרור הקטן כדי להצית את השנאה הגדולה – להרוג, ולכוון להרוג נער וזקן טף ונשים ביום אחד.
המענה לצורר הוא להשיב לו בראשו את מה שהוא התכוון. לכן אסתר, מנהיגה גדולה, כשהמן מתחנן על נפשו, היא לא נענית לו, ואומרת: "המן הרע הזה". היא לא מתרככת, כי עם צוררים אנחנו לא מתרככים אלא משמידים אותם עד הסוף. אגב, זו הסיבה שאנחנו חוגגים את שושן פורים, כי אנשי שושן ביקשו עוד יום אחד, לחסל את מי שהם עדיין לא חיסלו. לכן הם מבקשים עוד יום אחד נוסף.
אני לא יודע מי חיסל את מבחוח, אך זוהי תחילת המלאכה. אם חפצי חיים אנחנו, צריכים להשלים את המלאכה אצל כל צוררי ישראל ולהביא אותם למקום של המן ועשרת בניו. תודה רבה.
<נחמן שי (קדימה):>
ידעתי שמישהו ידבר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אופיר אקוניס. תאמינו לי שהכול עולה – מי שנרשם.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין מוקדם ומאוחר בנאומים בני דקה.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
ולא בתורה.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מערת המכפלה – כפי ששמענו, יש שם פעולות מחאה בלתי פוסקות של ערביי חברון בעקבות החלטה מוזרה של הממשלה, ובעיקר של שר הביטחון, של מי שאחראי לצה"ל ולשטחים, לבוא ולקרוא להכללת מערת המכפלה כאתר מורשת לטיפול. אין לי ספק בצורך לטפל במערת המכפלה, אבל השטות הכי גדולה היא להיענות לשדולת ארץ-ישראל לעשות את הדברים הללו, ויפה שעה אחת קודם לעשות את הדברים בחוכמה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת עינת וילף.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – בגרמניה – הכי טוב היה שם.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר בשעה הזאת העברנו את חוק החסכמים, שהוא באמת תחילתו של מאבק במשבר הלאומי במשק המים, ואתה הצעת לי גם להתפלל. אדוני היושב-ראש, אני קיבלתי את עצתך, וכעבור יומיים כבר הייתי במערת המכפלה, הנחתי שם תפילין והתפללתי לגשם, וגם חברי הכנסת פיניאן ומולה היו שם. כמובן, עסקנו בהכללת מערת המכפלה באתרי המורשת, אבל באותה הזדמנות התפללתי, ואני רוצה להגיד לך שככל הנראה התפילות תעזורנה, ובסוף השבוע יהיה הרבה מאוד גשם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מודיע לך שבאותו ערב כבר שמעתי את הבשורה שמזג האוויר הולך להשתנות, אז אל תזלזל בתפילות.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
חלילה. אני פשוט מעדכן את הבית בהמשך השיח בינינו בעניין הזה. לא רק שאני לא מזלזל, אני חושב שהן בהחלט סייעו לעניין.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יום לפני כן לא ידעו מתי יהיה גשם.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
נכון.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אבל לא בעניין הזה.
אדוני היושב-ראש, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אורבך, אני רוצה ממש לבקש מחברי באופוזיציה, חבר הכנסת שי, לא להפוך את המשבר הקשה שעובר על השידור הציבורי, על רשות השידור, לאיזה עניין של פוליטיקה בינינו. ראיתי את הערותיך לגבי החזקת התיק בידיו של ראש הממשלה. זה – הסיפור הפוליטי – ממש לא חשוב כרגע. אדוני היושב-ראש, אנחנו עומדים בשבר שלא היה כדוגמתו בשידור הציבורי, ברשות השידור. אני מקווה שכולנו כאן, כפי שנעשה בוועדת הכלכלה בעיקר, וגם בוועדות אחרות, עמלים כל יום על הצלת השידור הציבורי, כי הוא חשוב לשיח הדמוקרטי בינינו.
חבר הכנסת שי, אתה כבר הודעת שאתה מצטרף לצעד האופרטיבי הראשון להצלת רשות השידור, וזה דווקא סגירה של אחד הערוצים שלהם – 33, שיעביר לקופת הרשות, לקופת הערוץ הראשון והרדיו – הם מדברים על 30 מיליון שקל ודיברו גם על יותר, וזה פחות או יותר הסכום, וזה עומד להציל, כצעד אופרטיבי, את רשות השידור. הצעת החוק הונחה כבר היום על שולחן הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אז יצטרכו להעביר את שידורי הערבית לערוץ הראשון.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אתה צודק. אנחנו מטפלים בעניין הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אופיר אקוניס, תרשה לי, אדוני, לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא שם כיושב-ראש ועדה וכמעלה הנושא, וגם להפנות את תשומת לבו של נחמן שי: רשות השידור באמת נאבקת במצב שכדוגמתו לא היה, משום שתמיד ראינו איזו תקווה שתהיה היענות, ואנחנו רואים שהמצב הולך ומחמיר, וצריך תשומת לב. תנו לרשות השידור גם לעבוד. מנכ"ל רשות השידור נקרא השבוע לארבע ועדות. מתי הוא יוכל לעבוד – חבר הכנסת נחמן שי, אדוני היה ברשות השידור – אם כל היום הם יהיו בוועדות הכנסת?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מסכים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ועדת הכלכלה משמשת כוועדת תקשורת לנושא הולכה – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – ועדת החינוך היא הממונה על רשות השידור על-פי חוק רשות השידור, אדוני שר המשפטים. ועדת העבודה והרווחה בוודאי רוצה לדון בנושאים שהם – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
– – – סכסוך עבודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – סכסוך עבודה במלוא המובן – –
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אבל זו ועדה משותפת עם ועדת הכלכלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – והוועדה לביקורת המדינה רוצה למנוע או לבקש ממבקר המדינה שיכין דוח מיוחד. אם רשות השידור תצטרך כל היום להיות בין ועדות הכנסת, לא יהיה מי שיפעיל את הרשות ולא יהיה מי שיראה את הרשות. לכן, אנא, תתאמו ביניכם, ראשי הוועדות, מי מביניכם מטפל בנושא.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני מקבל את ההערה שלך. היא נבונה. אני מקווה מאוד שמחר תהיה הישיבה האחרונה בוועדה המשותפת של ועדת העבודה והרווחה וועדת הכלכלה בנושא הזה, ואנחנו נתחיל בצעדים אופרטיביים – לא דקלרטיביים – כדי להציל את השידור הציבורי. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני, אני מאוד מודה לך. תודה רבה. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת לוין, ואחר כך מתחילים כל אלה שנרשמו לאחר שהצביעו. כמובן, השר בגין יכול בכל עת לבוא ולהשיב על דברים שנגעו בהם פה אנשים – –
<השר זאב בנימין בגין:>
תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – כמו 2,000 שקל לחודש מים. אני לא מאמין למשמע אוזני. בבקשה.
<עינת וילף (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, טוב לדעת שבעידן שבו ישראל עומדת בפני התקפות על עצם זכותה להתקיים ועל בסיס הרעיון הציוני, כשבבירות אירופה מוצאים צווי מעצר למנהיגים ישראלים וקציני צבא בטיעון של פשעי מלחמה, וכשסטודנטים בקמפוסים מונעים מדוברים ישראלים להציג את ישראל, ממשלת ישראל פיתחה מדיניות כוללת למאבק זה ברוח המאה ה-21.
חששתי שאתגר מסדר גודל זה יחייב את הממשלה להכיר בחשיבות המאבק המדיני על עצם צדקת הרעיון הציוני, תוך שימוש מתוחכם במדיה החדשה וברשתות חברתיות. היה נדמה לי שיש כאן צורך בהתגייסות שאינה נופלת מזו שיש לנו בתחום הצבאי. שמחתי לגלות שכל אשר נדרש כדי לשים קץ לשקרים המופצים על בית-החולים בהאיטי כחזית ללקיחת איברים זה לבקש מישראלים הנוסעים לחו"ל, הנוחתים בשדות תעופה לאחר טיסה ב"בואינג 747", להסביר שאיננו אומה הרוכבת על גמלים לעבודה, שיש לנו חופים יפים ומטבח מגוון שאינו רק פלאפל. חבל שהממשלה לא הבינה מוקדם יותר את האשמה הקשה של דוח-גולדסטון בשימוש לא פרופורציונלי בגמלים בזמן "עופרת יצוקה". ייתכן שאם היינו לוקחים את חברי הוועדה לסיור יקבים וארוחה טובה בחוף הים, הכול היה נראה אחרת.
הרעיון הציוני מוצדק היום כפי שהיה בעבר, אך המאבק לתמיכה בין-לאומית מתמשכת ואיתנה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ-ישראל יצליח רק אם יתבסס על אמירות מורכבות, תוך הכרה באמת ההיסטורית, גם היא לא קלה. חבל שהממשלה מתנהגת כאילו עלינו לעבוד עם הרבה פחות מכך. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, ובפעם הבאה תתכונני לדקה. לא הפרעתי לך בהיותך עדיין החדשה ביותר מבין חברי הכנסת הפוקדים בניין זה, אבל בפעם הבאה את כבר ותיקה, ואז תצטרכי להסתפק בדקה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יריב לוין.
<נחמן שי (קדימה):>
אני אמשיך את דבריה של עמיתתי, ד"ר עינת וילף. אני לא ראיתי את פרופסור אהרן ברק רוכב על גמל לאולם שאגאל היום בצהריים, כשהוא בא לשאת את נאומו החשוב על דמוקרטיה וביטחון. אני חושב שכבר הרבה זמן לא נאמרו דברים כל כך חשובים בתחום הזה – דברים שהם גם שנויים במחלוקת, אין לי ספק. ראיתי את היושב-ראש יושב וראשו נע לפעמים ימינה ולפעמים שמאלה, והיו עוד חברים שישבו שם. אבל אני חושב שקודם כול עצם העובדה שהתקיים יום כזה ובאו אליו עשרות נציגים ממדינות זרות וישבו ושמעו על הדילמות שמדינת ישראל עוברת במלחמה שלה נגד הטרור – אנחנו מתחבטים בזה כמו מדינות אחרות, ואולי אפילו בעוצמה יותר גדולה.
ואז בא נשיא בית-המשפט העליון לשעבר ובאמת הציג את הדילמות החשובות האלה במלוא עוצמתן: מצד אחד, האינטרס הביטחוני שהמדינה שומרת עליו, ומצד שני, זכויות האדם וערכים בסיסיים שכל אדם ראוי להם. אני חושב שזה היה נאום מהחשובים שאני שמעתי. אדוני היושב-ראש, גם ביקשתי ממך להפיץ אותו, גם בינינו וגם בציבור, ואשמח אם עיתון בישראל יפרסם אותו. כשגולדסטון מפרסם את דוחותיו המפוארים, טוב שגם הדברים האלה יוצאים מהבית הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם היית נמצא בסימפוזיון, היית שומע כמעט את אותם דברים מפיו של זאב בנימין בגין או בנימין זאב בגין, אני לא יודע – השר שאמר כמעט את אותם דברים.
<נחמן שי (קדימה):>
צר לי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם אתו אני לא תמיד מסכים בכל דבר, אבל את שני האנשים אני מכבד ביותר, גם על עמדותיהם וגם על דעותיהם, ויודע שהן לא דעות שניתנות למשא-ומתן ולמיקח וממכר. אלה הן דעות שבאמת מדינה דמוקרטית, שמחשיבה את עצמה לדמוקרטית לעילא ולעילא, נמצאת במצוקה גדולה כאשר מדובר באמת – –
<נחמן שי (קדימה):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – במאבק על עצם קיומה של הדמוקרטיה ושל המדינה.
<נחמן שי (קדימה):>
ועדיין שומרת את הערכים היסודיים והבסיסיים שהביאו אותה למקום שהם הביאו. אדוני, תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין ספק. ג'פרסון, למשל, לא היה מסכים שבית-המשפט העליון בארצות-הברית יתערב בעניינים הנוגעים לניהול המלחמה, אלא אם כן היו חריגות כאלה שהיו מחייבות, אבל אנחנו מתפארים שבית-המשפט העליון נתן צווים לאויבי ישראל בזמן מלחמת "חומה ומגן", ואלה דברים שהם שנויים – זאת אומרת עד איפה, ומתי. בלי כל ספק בדבר אחד צודקים נשיא בית-המשפט העליון והשר בגין, שבעניין זה דעותיו דומות – שמה של ישראל מבחינה דמוקרטית יצא מקצה העולם ועד קצה. אבל יש גם הפרדת רשויות כזאת או אחרת, שבסופו של דבר הממשלה נותנת את הדין על מעשיה כל ארבע שנים או כל שבוע ביום שני; בית-המשפט העליון, אם הוא טועה – פעמים אם אדם נבחר בגיל 20, צריכים לחכות 50 שנה. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין.
השאלה המרכזית היא באמת מיהו נציג הריבון. אין כל ספק שגם נציג הריבון צריך להיות תחת פיקוח המערכת המשפטית. אין על זה ויכוח, אבל בכל זאת, מהי תכלית ראויה – הכנסת צריכה להיות אחראית שהתכלית תהיה ראויה. בבקשה, כבוד חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הבית, ועדת הכנסת. בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לנצל את הנוכחות של כבוד שר המשפטים כאן במליאה ולהעלות את סוגיית מבנה בית-המשפט בעיר קריית-שמונה. מדובר במבנה שהוא באמת לא מכבד, לא את העיר, לא את תושביה ולא את מערכת המשפט; מבנה בלתי מתאים לייעודו לחלוטין, וגם ללא הסדרים מתאימים לאנשים עם מוגבלויות. אני יודע שזה שנים יש כל מיני תוכניות וניסיונות להסדיר את העניין ולהעביר את בית-המשפט למבנה ראוי ומכובד, ואני הייתי מבקש מכבוד השר שיתערב בעניין הזה באופן אישי כדי שהנושא יקודם, וגם לעיר קריית-שמונה יהיה בית-משפט שמכבד את תושביה ואת מערכת המשפט בכלל. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. חברת הכנסת זוארץ, הנמצאת כבר ליד המיקרופון בצד האחר.
<אורית זוארץ (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, התבקשתי להגיע היום לוועדת חוקה כדי להגן על מקומן של נשים בהליך חקיקה שעשוי היה לפגוע בהן כקורבנות אונס – הצעת החוק של חברת הכנסת רונית תירוש, חברתי, וחבר הכנסת זבולון אורלב – ואני שמחה על כך ששר המשפטים נמצא כאן. מה ששמעתי בדיון זה שיש לגיטימציה לאנוס קטינים, והדבר נעשה בחסות המדינה ובחסות משרד המשפטים. הזדעזעתי כששמעתי את נציגי משרד המשפטים כורכים אינוס של קטינים עם אינוס גברים על-ידי נשים כמקשה אחת – תופעה שאני מעולם לא שמעתי עליה, וגם הנציגים הפורמליים שהגיעו לדבר על הנושא אמרו שהתופעה הזאת לא קיימת. חברת הכנסת רונית תירוש וחבר הכנסת זבולון אורלב מנסים לקדם חקיקה ופועלים לקידומה כבר מעל עשור. המועצה לשלום הילד פועלת מעל עשור לקידום החקיקה, והחסם המרכזי להגנה על ילדים קטינים חסרי ישע במקרה של פגיעה על-ידי נשים, בין שהן האמהות הביולוגיות שלהם ובין שלא – נחסמת. אני פונה אליך, כבוד השר, להתיר את החסימה ולאפשר את החקיקה החשובה הזאת, שתגן על ילדינו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת עינת וילף, אני מתנצל. גם חברת הכנסת שהיא כבר שנה פה לא מקפידה על הדקה, וגם היא דיברה לעניין, ולכן אני מתנצל בפנייך על שהערתי לך, כי אני לא אעיר לה, כי היא דיברה לעניין. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת שאמה, ואחריו – חבר הכנסת דנון, ואחריו – חבר הכנסת בן-סימון.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני מופיע?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי שאתה מופיע. אתה סוגר את הרשימה. לא ראיתי. אתה באת הרבה לפני כן.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני הגעתי ב-16:00.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל לא לחצת על הכפתור.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
הגעתי באיחור של דקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי. יהיה לך את כל הכבוד. בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום נערך דיון על כך שיש הונאה של קופות-חולים כלפי הציבור בקשר לרופאים המומחים. למדנו דבר חדש: אם כתוב שרופא פלוני הוא ברפואת משפחה או רופא ילדים או רופא עור, זה לא אומר שהוא מומחה. בשביל שהוא יהיה מומחה באמת, ואתה צריך להיות בטוח, צריך להיות כתוב "מומחה לרפואת ילדים". מישהו ידע את זה בארץ?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שהחוק קובע את זה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אם זה חוקי אז זה מסריח; מאוד מסריח העניין הזה, שקופות-חולים – אתה הולך לרופא משפחה, הרופא מפנה אותך לרופא עור, אתה הולך ויש לך ביטחון שמדובר ברופא שעבר התמחות ברפואת עור, ולא כך הדבר. אני חושב שזו שערורייה. מסתבר ש-12% – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תגיש שאילתא בעניין הזה לשר הבריאות.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, נערך דיון. אני חושב שאנחנו נדרשים, הכנסת, בעניין הזה לאכוף את החוק במהותו, ולא רק בדקדוקי הלשון שלו. לא פלפולים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. אני קראתי לחבר הכנסת שאמה, בבקשה. אחריו – כצל'ה היה פה כל הזמן, אז חבר הכנסת דנון ימתין, כדי להפריד בין ליכוד לליכוד.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
זה עדיין מחשמל, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם אצלך? החשמל עבר ממקום למקום.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
אני מושך חשמל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הדבר יתוקן. כנראה שבכל זאת יש חשמל באוויר. בבקשה.
<כרמל שאמה (הליכוד):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את המפקח על הבנקים, מר רוני חזקיהו, על החלטתו להקשיח את תנאי האשראי לקבוצות הרכישה, אדוני היושב-ראש. זו דוגמה לפיקוח נבון, חכם, והכי חשוב – בזמן אמת, ולא אחרי שכל הסוסים ברחו מהאורווה. על כן, יישר כוח. זו החלטה שלא רק שהיא חכמה ונבונה, כמו שאמרתי, אלא היא גם אמיצה, ויש לברך על כך. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת שאמה. חבר הכנסת כץ, ואחריו – חבר הכנסת דנון.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
תודה ליושב-ראש. כבוד השרים, חברי הכנסת, עשיתי הבוקר סיור ביישוב בית-אריה–עופרים, יישוב שנמצא במרחק שבע דקות נסיעה מנמל התעופה לוד. כשהיה שר הביטחון מופז, עד שהגיע ברק, התחילו לסלול את הכביש שאמור לחבר אותם לאזור השפלה. הוא גם מחבר בין עופרים, שכונה שהיא יותר דרומית בתוך המתחם הזה של בית-אריה–עופרים – חסרים שם 300 מטר כדי שאיש עופרים יוכל לנסוע לתוך בית-אריה, לשכונה השנייה, במשך דקה או שתיים, במקום 14 קילומטר מסביב. הגיע שר הביטחון החדש ברק – והכביש גמור, כל האישורים קיימים. נכנס ברק, הפסיק את הכביש, 300 מטר אחרונים. כל ילד, כל נער, כל אשה, שזקוק לשירותים שנמצאים בבית-אריה צריך לצאת מהיישוב, לנסוע 7, 8 קילומטר, ואם הוא חוזר עוד 7, 8 קילומטר, זאת אומרת 14–16 קילומטר בכל נסיעה. 300 מטר.
<שלמה מולה (קדימה):>
למה ברק מתנגד?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני פונה פה אל כבוד היושב-ראש. למה? כי פניתי אליו בנושא החקלאים וזה עזר. אתמול נפגשתי עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וקצת לב טוב – איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם – קצת לב טוב מסייע. אני מבקש גם בנושא הזה, על 300 המטר הנותרים של סלילת כביש שיש עליו רשיון, כל האישורים הקיימים, וכבר התחילו – גם את זה לסיים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כץ, כמה פלסטינים נוסעים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, חבר הכנסת כץ לא בשעת שאלות ותשובות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
ציינתי, 400 קילומטר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני הרי ציינתי את הבא אחריו, חבר הכנסת דנון, ואחריו – חבר הכנסת בן-סימון. בבקשה. כצל'ה, גמרת את נאומך. בבקשה, חבר הכנסת דנון.
<דני דנון (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד שר המשפטים, השר נאמן, אני פונה בייחוד אליך. בית-המשפט העליון קבע להרוס בתים בשכונת-היובל בעלי. מסתבר שאחד הבתים שייך לרועי קליין, זיכרונו לברכה. רועי קליין הוא גיבור ישראל שתלמידי ישראל לומדים עליו. אני פונה אליך, כי בית-המשפט נתן אפשרות לשר הביטחון ולממשלה להשיב ולהכשיר חלק מהשכונה. אני חושב שצריך פה התערבות אישית שלך ושל ראש הממשלה ושל השר בגין – שהצטרף אלינו – למצוא את הפתרון החוקי, המשפטי, ולא להגיע למצב ששולחים טרקטורים או כלים אחרים להרוס את בית אלמנתו של רועי קליין, סמל במדינת ישראל. וגם בנושאים אחרים, שיש מקרים חריגים, מוצאים את הדרך להביא לפתרון, ואני פונה אל השרים שפה במליאה להידרש לסוגיה הזאת בהקדם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שהדבר מצריך שאלה נוספת, אדוני שר המשפטים. המשפחות שאת בתיהן מתבקש השלטון להרוס קיבלו משכנתאות מהמדינה כדי לבנות אותם. זאת אומרת, יש פה איזו סתירה מיניה וביה, האם היה או לא היה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
המדינה בנתה, המדינה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
במקרה אני, בלי ידיעה, ביקרתי שם. אלה אנשים אשר קיבלו את המשכנתאות ואת המענקים כדי לבנות את ביתם כזוגות צעירים. איך נותנת המדינה סיוע כלשהו לדבר שהוא בלתי חוקי? כי היה נדמה אז שהיה מדובר רק בנושא שבו צריך אישור פורמלי, אבל בהחלט צריך לבדוק מה שנבנה לא חוקי. השר בגין ישיב אחרי זה, אם אדוני רוצה. חבר הכנסת דנון, אתה יכול להמשיך. מיצית?
<דני דנון (הליכוד):>
אני מודה לך על דבריך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת הבא אחריו הוא חבר הכנסת בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ומסיימת – חברת הכנסת תירוש. בבקשה.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור לאירוע שהיה היום בכנסת, הזמנת השגרירים ונציגי העולם – אירוע שהביא כבוד גדול לכנסת. שיאו היה בנאום היוצא דופן של נשיא בית-המשפט העליון, שמעבר למתח שהוא הזכיר בין הביטחון לזכויות האדם, הוא חזר למהות של הציונות, שרצתה לחבר את היהודים אל העולם. הוא אמר: ישראל היא לא אי בודד, ישראל היא חלק מהמערכת הבין-לאומית. וחשוב לזכור את זה דווקא בימים האלה, שיש פה הלכי רוחות בכנסת ומחוצה לה שרואים במתקפה בתקשורת העולמית ניסיון לקעקע לא רק את מדיניותה של ישראל אלא את קיומה.
אני חושש מחוסר הביטחון הזה שאחז במקום הזה בגלל ביקורת פה ושם של עיתונאי זה או אחר או של ראש מדינה זה או אחר. לכן, הנאום הזה היה באמת מכונן. שנתיים אחרי שהוא פרש מהעליון הוא הזכיר שזו מדינה ששייכת לכל העולם וכל העולם מתייחס אליה. הוא אמר את זה לפני 100 או 120 שגרירים. אני רוויתי נחת מההשתתפות, מההאזנה, מהרצינות של האירוע.
ורק לומר שלמרות הביקורת, אנא, אדוני השר בגין, אנחנו קיימים, חזקים יותר מאי-פעם, ולכן הדיבורים פה ושם על כך שהלגיטימיות שלנו בסימן שאלה – חלק מהדברים באים אפילו מהסיעה שלי – אני לא מקבל את הדבר הזה, אני באמת לא מקבל, כי זה לא נכון וזה מכניס רוח נכאים בדור הצעיר. אנחנו כאן, יש בעיות, צריך להתמודד אתן בצורה נקייה. אנחנו מדינה ככל המדינות, לפעמים אפילו קצת יותר, לפעמים קצת פחות, אבל לא צריך להיבהל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אתמול היתה תאונה קשה מאוד בכביש הערבה, שקיפחו בה את חייהם בני משפחה שלמה. אני שולח מכאן את תנחומי למשפחה.
אדוני היושב-ראש, אני קורא על רשלנות של הנהג, טעות אנוש, אבל, אדוני היושב-ראש, כביש הערבה הוא כביש דמים, כביש שצריך לבנות בו קיר הפרדה בין הנתיבים. כבר עשו את זה בצומת-מגידו – בכביש 60 בין צומת-מגידו ליוקנעם. בשנת 2008 היו תשעה הרוגים באותו קטע קטן, והלכו ובנו קיר הפרדה, קיר מגן בין שני הנתיבים. בשנת 2009 לא היה אפילו הרוג אחד בקטע כביש זה; מתשעה הרוגים ירדנו לאפס הרוגים.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד בקשר לנהגי המשאיות. נהגי המשאיות עובדים בשכר מינימום. הם צריכים לעשות הרבה שעות בשביל להגיע למשכורת שיוכלו לפרנס בה את משפחתם. ועל כן אני קורא מכאן לשר התחבורה וגם לשר לביטחון הפנים, לקחת את הנושא של האכיפה, גם עם נהגי המשאיות וגם עם מי שצריך – עם החברות – ולטפל בנושא. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. הנושא בהחלט ראוי לשאילתא ישירה לשר התחבורה, האם באמת האנשים הנוהגים ברכב שהוא בהחלט מה שנקרא דבר-מה מסוכן, הנע בדרכי הציבור – אם אכן הדבר כך, אסור שנהגים לא יהיו מיומנים לעילא ולעילא, בעלי יכולת באמת לעבוד רק שמונה שעות ביום ולפרנס את משפחתם. אם באמת הם מקבלים מתחת לשכר המינימום, הרי הם נמצאים בכלי משחית. זה כלי שאם אתה לא מיומן ומאומן, אתה מסכן את הציבור, ובהחלט הדבר הזה ראוי לדיון. אני מציע לך להגיש שאילתא דחופה לשר התחבורה. אנחנו נאשר, אם אכן הדברים הם כך. חבר הכנסת טלב אלסאנע – בבקשה, אדוני.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת חמד עמאר, אני חושב, אדוני, שאחת הבעיות היא השקעה בתשתית באזור הדרום. בכל מה שנוגע לנגב, ההתייחסות של הממשלה היא כאילו שהוא מחוץ למדינה, הוא אקסטריטוריאלי, ואת המחיר גובים גם בתאונות דרכים קשות מאוד. כל מערכת הכבישים – אנחנו רואים שכאשר יש שיטפונות, הגשרים והנחלים – ואנשים גם מקפחים את חייהם. התאונות הן קשות וקטלניות כאשר אין קיר הפרדה בין הנתיבים, והרוחב – בדרך כלל הכבישים צרים. לכן, הגיע הזמן שהממשלה תשים את הנגב בסדר העדיפויות בסדר-היום שלה ותשקיע בתשתית ותשקיע בכבישים. זה יציל חיים של הרבה בני-אדם.
הערה שנייה היא לשר המשפטים. לאחרונה מונו 24 שופטים, ומקרבם שלושה שופטים ערבים. זה דבר מבורך. אני סבור שמשרד המשפטים צריך להיות מרים הדגל והמוביל, בשילוב כל משרדי הממשלה, בשילוב אקדמאים ערבים בשירות המדינה. גם במשרד המשפטים – אנחנו רוצים לראות יותר שופטים בבתי-משפט מחוזיים, וגם בבית-משפט העליון. לדעתי זה חשוב – תחושת השייכות. המסר הוא מאוד חשוב לכלל האזרחים הערבים במדינה, ויש כוח-אדם מוכשר. אתה יודע היטב שאפשר שיהיו גם שופטים והם יביאו כבוד למערכת המשפט. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל הגענו כבר לתקופה שבה מתוך 30 שופטים מתמנים שלושה שופטים ערבים. זה בהחלט יפה, וצריך לברך על זה, לציין זאת לשבח. להגביר, אין על זה ויכוח. תמיד צריך למנות שופטים טובים, יהודים וערבים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
צריך להגיע לזמן שבו לא יבחינו בין יהודים לערבים, ימנו שופטים טובים. הערבים לא צריכים להתמנות בגלל קווטה, הם צריכים להתמנות כי הם מצטיינים והם טובים. אבל, כמובן, כשיש דבר שזקוק לתיקון אז מתקנים, ובאמת יבורך השר. לא ידעתי ששלושה.
חברת הכנסת תירוש – אחרונת הדוברים. אחריה יעלה כבוד השר בני בגין – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
מהצד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
או מהצד, כפי שהוא רוצה. בבקשה.
<רונית תירוש (קדימה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתריע שאנחנו עוד מעט עלולים לקבל שוב – בחזרה – את מס הבצורת; כך קראתי והתבשרתי הבוקר. אני יותר מתמהה. אגיד בלשון הכי כנה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
המעטה.
<רונית תירוש (קדימה):>
לא בלשון המעטה, להיפך, הכי כנה, שאני מזועזעת מהמחשבה שבמשרד התשתיות לא הבינו ולא למדו את הלקח. אני רוצה להזכיר, באמצעות הכלי הזה שעומד לרשותי היום, לשר התשתיות, שבינואר, אחרי שכבר הקפאנו את מס הבצורת – בינואר הטילו עלינו תוספת של 25%, וביולי אנחנו צפויים להגיע לייקור של עוד 15%. בגלל שהכבידו עלינו בתאגידים, אז אנחנו פתאום נדרשים גם לשלם מע"מ על המים – מה שמעולם לא שילמנו – וגם הטילו עלינו היטל ביוב אחיד.
רבותי, אני מבטיחה כאן שאני אעשה הכול, בדרכים ובכלים הפרלמנטריים והחוקיים העומדים לרשותי – אני אעשה הכול עם הציבור הרחב להתנגד למהלך כזה. זה דבר שהוא לא נכון, ואני מייעצת לשר לשקול דרכים לתמרץ את האזרחים לחסוך במים על-ידי כך שהוא יודיע להם – ככל שאתה חוסך יותר ביחס לצריכה השוטפת שלך, תקבל גם הנחה במס. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם חברת הכנסת מירי רגב התייחסה לאותו נושא, והדהימה את כולם כאשר אמרה שעתידים אזרחי ישראל לקבל חשבון מים של 2,000 שקל לחודש.
<רונית תירוש (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב, העיתון יכול לכתוב מה שהוא רוצה. אני קורא עיתון כבר 70 שנה. לא כל מה שקראתי בעיתון הוא גם נכון. במשך 70 השנה היו פעם, פעמיים, שלוש שלא מצאתי דיוקים.
<רונית תירוש (קדימה):>
אני מסכימה אתך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כבוד השר בגין רוצה להזדהות עם חברי הכנסת, שכן הוא חבר כנסת, והוא רוצה לדבר מהצד, וכך יהיה.
<השר זאב בנימין בגין:>
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שתי הערות, אני מקווה קצרות, אולי במהלך דקה, לחבר הכנסת בן-סימון. אני מצטרף לברכות ליושב-ראש הכנסת, שנשמעו גם מחברים אחרים, על קיום הכנס החשוב הבוקר עם הנציגים הזרים בעניין מלחמתה של דמוקרטיה בטרור. אני חושב שהכנס היה חשוב, בחלק שבו אני נכחתי, ואני מברך על היוזמה הזו. עצם קיומו של דיון כזה בבית-הנבחרים בדמוקרטיה כשלנו, הנאבקת בטרור זה שנים רבות, יום-יום, הוא עדות לאיכות המיוחדת של מדינת ישראל, של מוסדותיה המבצעים והשיפוטיים, והריבון מכופף את עצמו כיאה וכיאות בפני הרשות השופטת העליונה.
לעתים זה לא נוח. כך צריך. ואנחנו הוכחנו לעתים קרובות שגם כאשר אנחנו נוטלים על עצמנו סייגים, ואפילו מרחיקי לכת, מלחמתנו בטרור היא יעילה מאוד, יעילה עד כדי כך שבניגוד לאמונה הרווחת לעתים, אנחנו מגיעים במלחמה בטרור להישגים שהם לעתים מפליאים את אלה שאומרים לנו: הטרור נטמע בקרב האוכלוסייה, אי-אפשר לעקור אותו מהשורש. אנחנו מגינים כך על אזרחי מדינת ישראל ביעילות ומתוך שמירה על סייגים יסודיים.
לחבר הכנסת בן-סימון אני מציע שלא נשלה את עצמנו. ישנם גורמים, גם בעניין זה, אשר נוקטים שיטות, או נוקטים עמדות, שמקורן בניסיון לקעקע את הלגיטימיות היסודית של קיומה של מדינת יהודים בארץ-ישראל.
להערתו של חבר הכנסת דנון לגבי השכונות חרשה והיובל – נסתיימה, בהנחיית שר הביטחון, עבודת הצוותים של הסקר במקומות אלה. על-פי מיטב ידיעתי והבנתי, הסקרים האלה הסתיימו בכך שהנסיבות מתאימות ובשלות להסדרה של שני היישובים האלה על אדמות המדינה, ואני מקווה שלא ירחק היום ואכן יושלם התהליך ויוסדר מעמדן של שתי השכונות האלה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לשר בני בגין. עד כאן נאומים בני דקה. השתתפו היום 28 חברי כנסת, ואנחנו מודים לכל המשתתפים על ההזדמנות שנתנו לכנסת ועל ההזדמנות שהכנסת נתנה להם.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, ואחריה נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ציון יום העגונה הבין-לאומי, של חברת הכנסת אורית זוארץ. לפני שתחליף אותי סגנית יושב-ראש הכנסת והשרה לשעבר רוחמה אברהם, אני מבקש להזכיר לכל חברי הכנסת שהערב יתקיים חוג התנ"ך, המתקיים ארבע פעמים בשנה, ואני מזמין את כל חברי הכנסת המבקשים להשתתף לאולם ההרצאות. הנושא והחוג ישודרו בשידור ישיר. הנושא הוא יהושע ורחב.
בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי כנסת, הודעה אחת שאיננה מחייבת הצבעה:
ועדת הכנסת קבעה היום כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושירותים) (תיקון – הגבלת התשלום החודשי במכשיר טלפון נייד), התש"ע–2009 – פ/1771/18, הצעת חבר הכנסת מאיר שטרית, הכנה לקריאה ראשונה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין.
<הצעה לסדר-היום>
<ציון יום העגונה ומסורבת הגט בישראל>
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה – הצעה לסדר-היום מס' 2364.
<אורית זוארץ (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, ביקשתי לקיים דיון בנושא ולהעלות על סדר-היום הציבורי את סוגיית העגונות בישראל. אסורה ואסורה, כבולה בתוך חייה, בתוך ביתה, לא כי בן-זוגה, בעלה, חלילה נעלם כתוצאה מאסון, או כי בעלה הלך למרחקים ולא ידוע אם הוא חי או מת, כפי שהיה בימי קדם. אסורה ואסורה, כבולה בידי בעלה, לצערי הרב גם בידי מערכת בתי-המשפט הרבניים, לפעמים, ועל כן אני שמחה שכבוד השר נמצא כאן ושומע.
ביום חמישי, הוא יום תענית אסתר, יצוין, כמדי שנה, יום העגונה הבין-לאומי. ברחבי העולם היהודי, מדי שנה, למעלה מעשור, מציינים את יום העגונה הבין-לאומי ביום תענית אסתר. יום זה נבחר לשמש סמל להזדהות עם העגונה, הן משום שהצרה היתה משותפת להן, לאסתר ולעגונות – כבילה בתוך קשר נישואים לא רצוי – והן משום הישועה שהגיעה לאסתר בחג הפורים, ישועה שכל העגונות מקוות להגיע למקום הזה, ישועת העגונות.
תענית אסתר – על שמה של אסתר שנישאה למלך אחשוורוש בניגוד לרצונה. כמו אסתר, העגונות לא חפצות לקיים את קשר הנישואים שבו הן נמצאות. כמו אסתר, מסורבות גט רבות חיות בפחד מפני בני-זוגן ומקיימות לעתים, לצערנו, חיים כפולים. כמו אסתר, האשה העגונה ומסורבת הגט מוצאת את עצמה חסרת אונים במציאות שבה חירותה נשללת.
האשה העגונה, המוכרת זה אלפי שנים, היא זו שמקום הימצאו של האיש שלה אינו ידוע ואין הוכחות כי מת. על-פי ההלכה היהודית, אין לשנות את המעמד האישי של אשה מנשואה לאלמנה או גרושה ללא הוכחה כי האיש מת או ללא הסכמתו לגירושים. מציאות חייו של הגבר שונה, היעלמות של רעייתו מאפשרת לו להמשיך לחיות את חייו, להינשא שוב ולהוליד ילדים.
במציאות של זמננו, תופעת העגונה, יש לה צורה נוספת, צורה של מסורבת גט. רוב העגונות היום הן לא נשים שבן-זוגן נסע ומקום הימצאו לא ידוע, או שחלילה נעלם באסון. רוב הנשים העגונות היום סיימו את קשר הנישואים עם בן-זוגן, במישור הרגשי, במישור הכלכלי, אין להם חיים משותפים. אולם הן אינם מצליחות להסדיר את סיום הנישואים בסידור גט כדת משה וישראל. האיש, בין אם נוכח בין אם נטש את המשפחה, מסרב להתגרש. על-פי ההלכה היהודית, עגונה זו נשארת במעמד אשת איש, אינה יכולה להינשא שנית ולבנות את חייה מחדש, ובמקרים רבים לממש את ההורות והאימהות שכל אחת ואחת מאתנו רוצה. העגונה כלואה נגד רצונה בקשר.
במסגרת פעילותי בכנסת הגשתי הצעת חוק שגובשה בשיתוף קואליציית "עיקר". הקואליציה פועלת למען העגונות ומסורבות הגט. מטרתה של הצעת החוק לציין באופן פורמלי את יום העגונה בישראל ובכנסת.
חובה עלינו להגביר את המודעות הציבורית לתופעת העגינות וסרבנות הגט, ולהנחיל חשיבות למיגור התופעה ההרסנית הזו, שבה אשה כלואה בידיו של בעלה, מקום הימצאו ידוע והוא מסרב לתת לה את הגט.
במדינת ישראל אנו מציינים את יום העגונה בתענית אסתר, אנחנו מביאים את הנושא לסדר-היום במליאה, אנחנו מנסים לקדם דיונים במערכת החינוך, בתנועות הנוער, בצבא. צריך ללמוד את הסוגיה הזו לעומק ולהבין עד כמה התופעה הזו רווחת. לכן יש משמעות מאוד גדולה לעיגון הסוגיה הזו בחוק.
מעל בימה זו אני קוראת לכנסת – אגב, היום מצוין בברית-המועצות יום הגבר. אולי ביום זה תהיה לנו הארה, שהיא קצת יותר נשית, עם נגיעה קצת אחרת, לכל אותם גברים שיושבים בבתי-הדין וחורצים את גורלן של מאות ואלפים של נשים מסורבות גט חסרות ישע.
יום העגונה ישמש ומשמש קול קורא מתוך העם, מתוך הבית הזה, למיגור תופעת הסרבנות, שהיא הרסנית לחברה צודקת, דמוקרטית ויציבה.
מעל בימה זו אני קוראת לכנסת, למשרד המשפטים, לממשלה, לאמץ את ציון יום העגונה באופן פורמלי.
אני מנצלת את הבמה ופונה לרבנים הראשיים – חוכמתם, ניסיונם – להפעיל את שיקול דעתם, לצאת בקריאה ברורה וחד-משמעית לקרוא לדיינים ולרבנים לקחת אחריות לחייהן של מאות נשים ולשחרר אותן מעגינותן; להקים מערך מובנה של התרת עגונות גם במקרים של סרבנים כרוניים, שרוצים להמשיך ולאחוז ולשלוט בחייהן של אותן נשים, מה גם שבמקרים רבים הם כבר הקימו משפחות ויש להם ילדים. בואו נתיר אותן מעגינותן.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, חברת הכנסת אורית זוארץ. אין ספק שזו באמת אחת הבעיות הכואבות, ונשים רבות מרגישות שהן חיות בבית-סוהר. אין ספק שגם אנחנו, כאן בכנסת, צריכים לחוקק חוקים, בשיתוף פעולה עם הרבנים הראשיים, כדי לאפשר לאותן נשים לחיות את חייהן בצורה חופשית יותר וכפי שצריך שיהיה. כבוד שר המשפטים ישיב להצעה לסדר-היום שלך. בבקשה, אדוני השר.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, תודה והוקרה לך, חברת הכנסת אורית זוארץ, על העלאת ההצעה לסדר-היום בנושא ציון יום העגונה הבין-לאומי, וגם על הדברים השקולים שאמרת.
יש טעם רב בקביעת ציון יום העגונה הבין-לאומי, זאת במיוחד כאשר הבעל מסרב הגט נמצא בחוץ-לארץ, ושם הבעיה היא עוד יותר קשה. בני-זוג הנישאים כדת משה וישראל בחוץ-לארץ אך אינם מחויבים על-פי הדין החל בחוץ-לארץ, במקום שבו הם נמצאים, להתגרש בגט – אין לבתי-הדין שם כל סמכות לכוף את הבעל סרבן הגט לבוא לבית-הדין, וקל וחומר שאין להם כל סמכות לחייבו במתן הגט. שם הבעיה קשה מאוד. מכאן נובע הצורך להעלות את הנושא למודעות חברתית, כדי שהחברה והקהילה ילחצו על סרבן הגט שייתן גט לאשתו.
בשנים האחרונות מנסים ארגוני הנשים השונים לקבוע יום זה בתודעה של הציבור בישראל.
כולנו כואבים את כאבה של כל אשה עגונה או מסורבת גט.
אני רוצה לציין שלאחרונה היקף התופעה הקשה קטן בהרבה. הנהלת בתי-הדין הרבניים מעסיקה בישראל חברות חקירה פרטיות לשם איתור בעלים שנעלמו, הן בארץ והן בחוץ-לארץ, והבאתם לבתי-הדין למתן גט. כך, בשנת 2009 איתרה הנהלת בתי-הדין הרבניים למעלה מ-100 בעלים שנעלמו. הבעלים שאותרו הובאו לארץ, הובאו לבתי-הדין בארץ ובעולם, ולבסוף נתנו גט לנשותיהם. בכל מקרה שבו מתגלה תופעה של סרבנות גט, עושים בתי-הדין כל מאמץ לפתור את המקרה. לשם כך משתמשים דייני בתי-הדין בכל האמצעים האפשריים מבחינת ההלכה ומבחינת החוק. בתי-הדין מטילים סנקציות כנגד סרבני הגט, לדוגמה שלילת רשיון הנהיגה שלו או הפיכתו ללקוח מוגבל בבנק ועוד. לרוב, עצם העובדה שניתן לאיים על סרבן הגט בהטלת הסנקציות הנ"ל היא המביאה אותו למתן גט.
דייני בתי-הדין הרבניים ועובדי הנהלת בתי-הדין ימשיכו לפעול בכל דרך אפשרית להבאת מזור לכל מסורבות גט ומסורב גט – כי יש גם מקרים כאלה; מועטים, אבל יש.
אודה לכל הנוגעים בדבר אם יפנו תשומת לב משרד המשפטים לכל תופעה קשה של סרבנות למתן או לקבלת גט, ונטפל בנושא. שוב, תודה רבה על העלאת הנושא היום.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, כבוד השר. מה כבוד השר מציע? אתה רוצה להסיר את זה מסדר-היום? יש לך כמה אפשרויות.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אני חושב שהנושא מתאים לדיון בוועדה מוועדות הכנסת, כנראה ועדת חוקה היא המתאימה ביותר. אם המציעה מסכימה לזה, זה נראה לי.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
גברתי חברת הכנסת, זה נכון שזה יידון – אם זה יידון – כפי שהשר מציע, בוועדת חוקה, כי זו הוועדה שאמונה על הנושא הזה; או שתסתפקי בתשובת השר או שתתעקשי על דיון במליאה. אלה האפשרויות שקיימות. בסופו של דבר השר פתח את מלוא האפשרויות.
<אורית זוארץ (קדימה):>
ועדה.
<רונית תירוש (קדימה):>
ועדת חוקה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ועדת חוקה. אוקיי. אז כבוד השר מציע ועדת חוקה?
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
אני בהחלט מסכים.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך. הצעה אחרת לחבר הכנסת גפני, ואחריו – חבר הכנסת מולה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
גברתי היושבת-ראש, אני מצטרף לחלוטין להצעתה של חברת הכנסת אורית זוארץ לקבוע את יום העגונה בכנסת. אני יודע שעלול מאוד להיות בשנים הבאות, אם אכן זה ייקבע, שאני אתחרט על מה שאני אומר עכשיו. למען האמת. הקשבתי לדברייך במתח, והקשבתי לכל מלה שאמרת. אני מזדהה לחלוטין עם כל מה שאמרת, מתחילת הדברים ועד סופם; וכמובן, עם מה שהשיב לך שר המשפטים. הספרות היהודית מלאה, גם בהלכה וגם בחז"ל, בנושא של להתיר עגונה מעגינותה. זה אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מחויבים בהם. אגב, השבוע אני מטפל באחד המקרים שדיבר עליו שר המשפטים, של בעל שברח לארצות-הברית. הנהלת בתי-הדין נכנסה לעניין הזה, אני מקווה שהבעיה תיפתר. יש גם חקיקה בעניין של עגינות.
למה אני חושש? אני מצטרף לחלוטין, צריך לקבוע יום של עגונה בכנסת. באמת, זה יסוד מוסד ביהדות. אני פוחד שאי-פעם, באיזו שנה, יעלה מישהו ויגיד: אני רוצה לפתור את הבעיה של העגונה בכך שנפריד את הדת מהמדינה, ואז אני אתחרט על מה שאמרתי היום.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אם לא תעלה כאלה רעיונות בהצעה האחרת שלך, אני מניחה שכשנביא את זה למצב שבו יהיה באמת יום העגונה אשר יוזכר בכנסת – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
מצוין. אני מצטרף, גברתי היושבת-ראש, לחלוטין: לקבוע את יום העגונה, להשקיע בעניין הזה את כל המשאבים הנדרשים, את כל המאמצים האנושיים האפשריים, לבקש גם מהדיינים, גם מהרבנים, גם מהנהלת בתי-הדין, גם ממערכת אכיפת החוק, לעשות הכול להתיר את העגונות מעגינותן. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. יציע הצעה נוספת אחרת חבר הכנסת מולה, בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להודות לך, גם למציעת ההצעה לסדר-היום. אדוני השר, אני חושב שהעניין הזה של שלילת רשיון נהיגה או הגבלת חשבונות בנק – זה לא מספיק.
<שר המשפטים יעקב נאמן:>
יש סנקציות נוספות.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
יש סנקציות נוספות בחוק, חבר הכנסת מולה.
<שלמה מולה (קדימה):>
מאה אחוז. אני חושב שבדיון שיתקיים בוועדה צריך לעשות סריקה נוספת של כל הסנקציות הקיימות. אני חושב שמי שעזב את אשתו, השאיר את הילדים כאן וברח, השאיר אותה להיות עגונה – אני יכול להבין בעת מלחמה וכו'.
אבל הסר דאגה מלבך, הרב גפני, אף אחד בכנסת הזאת לא ירצה להפריד את הדת מהמדינה בכנסת הזאת, כי כל אחד מאתנו בא לכאן לסמליה של מדינת ישראל ולערכיה, וכולנו, בגלל היותנו יהודים. יש לנו שאלה אחרת, ויכוח אחר, על המונופול שאתם עושים, אבל לא בעניין הזה דווקא.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, חבר הכנסת מולה.
אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. בעד – זה כמובן בעד הצעתו של השר להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט. נגד – להסיר את זה מסדר-היום. חברים, הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ובכן, בעד הצביעו 12, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעתך, חברת הכנסת אורית זוארץ, תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע–2010>
[מס' כ/299; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 7020; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
חברי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת משה גפני; בבקשה. להצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, לא היו הסתייגויות, אז מייד אחרי שתציע אנחנו נעבור להצבעה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. הצעת חוק זו היא יוזמה פרטית של חברי, חבר הכנסת אמנון כהן, שנעשתה בתיאום עם הממשלה ובשילוב תיקוני הוועדה. אתה, ברוך השם, מביא הרבה חוקים, ונמשיך לקדם אותם.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
חבר הכנסת כהן חבר כנסת פעיל מאוד.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מאוד, כן, בוועדת הכספים במיוחד. אני רואה חוק של אמנון כהן – קודם כול אני מריץ אותו.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
זה נרשם לפרוטוקול, אתה יודע. אתה מצהיר פה על איפה ואיפה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מנסה את כולם לקדם.
חוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981, קובע בסעיף 28א כי בית-המשפט רשאי לחייב חברת ביטוח שלא שילמה סכומים שלא היו שנויים במחלוקת, ונהגה בכך שלא בתום לב, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי-שלושה מן הריבית הקבועה. הסעיף נועד להגן על המבוטחים המנהלים הליכים משפטיים מול חברות הביטוח. בפועל, הליכים משפטיים מול חברות הביטוח נמשכים זמן רב. למרות זאת, ברוב המקרים בית-המשפט נמנע מלהשתמש בסעיף זה, והוא לא פוסק תשלום ריבית מיוחדת למבוטח.
בהכנת ההצעה לקריאה הראשונה קבעה הוועדה שבית-המשפט יהיה מחויב לפסוק ריבית מיוחדת לחברת ביטוח שנהגה שלא בתום לב ועיכבה כספים שאינם שנויים במחלוקת. בהכנת ההצעה לקריאה השנייה והשלישית, לנוכח התנגדויות – הן מטעם חברות הביטוח והן מטעם הנהלת בתי-המשפט – החליטה הוועדה להבחין בין ביטוחים אישיים לביטוחים שאינם אישיים.
לפי הצעת החוק המונחת לפניכם, לגבי ביטוחים אישיים – שהם ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב, ביטוח דירות ותכולתן, למעט ביטוח אחריות – בית-המשפט יהיה חייב לפסוק ריבית מיוחדת. ואולם, בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים יישאר שיקול הדעת לבית-המשפט, והוא יהיה רשאי לחייב בריבית מיוחדת. ההצעה נועדה לחזק את ההגנה על המבוטחים ולתמרץ את חברות הביטוח להקדים ולשלם את הסכומים שאינם במחלוקת.
ברכותי לחבר הכנסת אמנון כהן על הצעת החוק החשובה והמבורכת הזאת.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
השיאן של הכנסת.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
כן, לאט-לאט, אני עוזר לו.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
זה לא מדויק. זה לא מדויק. ספרתי. אחד השיאנים.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
להצעת חוק זו, גברתי היושבת-ראש, אין הסתייגויות. לפיכך, אבקשכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים.
אני עוברת להצבעה. בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–2 – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ובכן, בעד הצביעו תשעה, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
אדוני היושב-ראש, האם לעבור לקריאה שלישית?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
כן, אין לי ברירה. חייבים.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אין לך ברירה, אז אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע–2010, נתקבל.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ובכן, גם בקריאה השלישית הצביעו בעד תשעה חברי כנסת, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים.
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ולפיכך אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית.
חבר הכנסת דנון, אני לא יכולה להוסיף אותך, אבל לפרוטוקול, אתה בעד הצעת החוק. יעלה ויבוא חבר הכנסת אמנון כהן, יוזם החוק. בבקשה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
תודה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כל אלה שתמכו בחוק, זה אחד החוקים הצרכניים למען הציבור. חברות הביטוח ניצלו את האזרחים בתביעות שלגבי התשלום שלהן לא היה שום ספק, ואז הם משכו אותם מעל שנתיים. החוק הזה בא כביכול להביא אותם למצב שלא כדאי למשוך את זה אם הם בין כה וכה ישלמו בסופו של דבר, כי אם יגיעו לסוף, אז בית-המשפט יהיה חייב לתת פיצוי נאות לאותו אזרח שמשכו אותו שנתיים כשלגבי הסכום שלו לא היה שום ספק.
יש עוד כמה חוקים בנושא הביטוח – מול חברות הביטוח, מול הצרכנים – ובעזרת השם נעביר אותם.
אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, כמובן, שקידם את זה, למרות סדר-יומו העמוס בוועדה, לחברי ועדת הכספים שתמכו, ליועצת המשפטית של הוועדה, שגית, עם כל הצוות המעולה, למנהל הוועדה ולמזכיר הכנסת שמביא את זה לסדר-היום. תודה לכולם. זה טוב לצרכנים. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, חבר הכנסת אמנון כהן. יישר כוח על הצעת החוק.
<אמנון כהן (ש"ס):>
תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני, האם כבודו רוצה לומר דבר נוסף, או שאתה – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא, לא. אני מסתפק בהודעה. פשוט מביאים כל הזמן חוקים, ואני יודע, אני כל הזמן אהיה פה עם תודות – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
מה רע להיות עם תודות כל הזמן? לא רע, אבל אנחנו מבינים את זה. אני מודה לך, אדוני.
<הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 2) (ביטול התיישנות), התש"ע–2010>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/309).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו נעבור להצעה שעל סדר-יומנו. יעלה ויבוא חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ויציג את הנושא הבא: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 2) (ביטול התיישנות), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. להצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, לא נרשמו דוברים, ולפיכך לאחר דבריך אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה.
<צחי הנגבי (קדימה):>
נעבור להצבעה כבר.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
עכשיו כבר?
<דני דנון (הליכוד):>
משוכנעים כבר.
<צחי הנגבי (קדימה):>
זו באמת הצעה בקונסנזוס, ובכל זאת פטור בלא דברי הסבר אי-אפשר, אז אני מודה לגברתי היושבת-ראש ולכנסת הנכבדה.
הנושא שעל סדר-יומנו הוא הצעת תיקון לחוק שעבר בכנסת בשנת 2005 ונקרא חוק התשלומים לפדויי שבי. עניינו של החוק הזה הוא להסדיר תשלומים למי שנפל בשבי האויב בעת שירותו בצבא-הגנה לישראל, בכוחות הביטחון או בארגוני המחתרות שלפני קום המדינה.
כמובן, המטרה היא מטרה קדושה – לבטא את החוב שמדינת ישראל חבה לאותם אנשים שגם שירתו אותה וגם נפלו בשבי, וגם כתוצאה מהטראומה הזאת חוו סבל רפואי ונפשי שאין צורך לדבר עליו יתר על המידה, כולנו מכירים אותו.
סעיף 9 לחוק קובע שהזכות להגיש בקשה להכרה כפדוי שבי תתיישן בתוך שנתיים מן היום שבו שוחרר המבקש משבי האויב. הלוחמים שנפלו בשבי האויב לפני קום המדינה או במהלך מלחמת העצמאות הם כיום כמובן אנשים מבוגרים. רבים מהם לא היו מודעים בשעתו לזכות שהכנסת העניקה להם – להגיש בקשה להכרה כפדויי שבי. כתוצאה מכך חלה תקופת ההתיישנות, היא הסתיימה, וכיום לא ניתן עוד להכיר בהם כפדויי שבי שזכאים לתשלומים על-פי חוק, אף שאין באופן אמיתי שום הצדקה להבחין בינם לבין אלה שאכן הגישו בקשה בזמן מכיוון שהדבר הגיע לידיעתם והיה נגיש אליהם – הם שמעו מארגונים שונים או מחברים וכו'.
ולכן, אנחנו מגישים הצעת תיקון לחוק, שנדונה ואושרה פה אחד בוועדת החוץ והביטחון, ועניינה לאפשר הגשת בקשה להכרה כפדויי שבי בכל עת. כמובן, בהתאם להסכמות עם הממשלה, אנחנו קבענו שמי שיגיש את הבקשה לאחר תחילת התיקון המוצע, כפי שייקבע כשהחוק הזה יידון שוב לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדה, יהיה זכאי לתגמול למפרע בעבור שנתיים שקדמו להכרתו כפדוי שבי.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה. אנחנו – אם הכנסת תאשר, כמובן – נדון בה ונביא אותה שוב בפני הבית לקריאה השנייה והשלישית. אני מודה לגברתי היושבת-ראש.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 2) (ביטול התיישנות), התש"ע–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
<דב חנין (חד"ש):>
חברת הכנסת אברהם, אנא הוסיפי אותי – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד הצביעו עשרה, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 2) (ביטול התיישנות), התש"ע–2010, תועבר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
אני לא יכולה להוסיף אותך, אבל אני יכולה לומר לפרוטוקול שאתה בעד הצעת החוק.
<הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48) (הרחבת הטיפולים הפארה-רפואיים לילדים המצויים בספקטרום האוטיסטי), התש"ע–2010>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/308).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48) (הרחבת הטיפולים הפארה-רפואיים לילדים המצויים בספקטרום האוטיסטי), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דני דנון, בבקשה.
עד אשר תעלה – מכבדת אותנו כאן בנוכחותה קבוצה מבית-ספר "אופק" במעלה-אדומים. ברוכים הבאים. חשוב שתבואו לבניין בית-המחוקקים של מדינת ישראל. תודה שבאתם. כן, חבר הכנסת דני דנון, בבקשה.
<דני דנון (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים – בית-ספר "אופק" – הצעת החוק שאני מתכבד להציג בפני הכנסת, יחד עם חברי הכנסת זאב בילסקי ורחל אדטו, נוגעת לתיקון חוק ביטוח בריאות ממלכתי – הרחבת הטיפולים הפארה-רפואיים לילדים המצויים בספקטרום האוטיסטי. זהו תיקון קטן אבל חשוב.
היום החוק קובע שיש זכאות למשפחות של ילדים שנמצאים במרחב הספקטרום האוטיסטי לקבל טיפול של פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת ומרפא בעיסוק. זה נמצא בסל הבריאות – יש השתתפות עצמית. אבל המחוקק השמיט טיפול פסיכולוגי וטיפול של עובד סוציאלי.
בעקבות פניות של משפחות, אנחנו מתקנים את החוק ובעצם מכניסים לתוך החוק את עניין הפסיכולוג והעובד הסוציאלי. תהיה אפשרות לפנות – אין פה עלות תקציבית, מכיוון שבכל מקרה הם השתמשו בשירותים האלו, הלכו לקבל את הסיוע מבעלי מקצוע אחרים, והתיקון הזה יאפשר טיפול יותר טוב לאותם ילדים ואפשרות של התפתחות יותר תקינה.
ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני אשמח מאוד לקבל את תמיכת הכנסת לתיקון חשוב זה בחוק בקריאה ראשונה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. להצעת החוק נרשם חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר וחברי חברי הכנסת, ראשית כול, אני רוצה להגיד: הצעת החוק היא הצעת חוק טובה מאוד. חשוב מאוד שדווקא הנושאים החברתיים, הם יהיו נר לרגלינו כשאנחנו מגיעים לחוקק חוקים, על אחת כמה וכמה כשמגלים לקונה בחוק, ובוודאי בחוק ביטוח בריאות ממלכתי – זאת אומרת, המטרה של החוק: הוא בא לתת שירות, לאו דווקא לכל האוכלוסייה – כולל, גם כן, אלה שמגלים בתהליך ההתפתחות שלהם, הגדילה שלהם, איזשהם קשיים.
ולכן אני אפילו מתפלא איך קופת-חולים, בצורה יזומה, או משרד הבריאות, לא יזמו את החוק, באופן יזום, אלא נזקקו לחברי הכנסת החרוצים כמו דני דנון ובילסקי וכמובן רחל אדטו.
הרי הגישה שלנו, בעצם – חייבת להיות איזושהי גישה שיש בה באמת איזשהו גילוי נכון של תפיסת עולם חברתית. בכל הנושאים התחיקתיים החברתיים אסור שתהיה איזושהי חלוקה, כי בסופו של דבר, ככל שנשקיע, בעיקר בילדים שגדלים אצלנו, ונטפל בהם בצורה נכונה, החברה, בסופו של דבר, מרוויחה.
ועל כן, גברתי היושבת-ראש, עליתי לשבח את יוזמי החוק, וקצת התפלאתי איך הצעת החוק לא באה דווקא כהצעת חוק ממשלתית. כי מדובר פה באמת במאות, אם לא באלפים, של ילדים שזקוקים לטיפול. בסך הכול הטיפול הסוציאלי, הפסיכולוגי, זה דבר מינימלי שמסייע להם, להתפתחות שלהם, ואני יודע שיש הרבה מאוד חוקים שקשורים דווקא בטיפול בילדים, שאנחנו לא הגענו בהם עד איזשהו מיצוי.
אני יודע שהרבה מאוד נושאים נדונים אצל חבר הכנסת דני דנון, כיושב-ראש הוועדה למען הילד. אני יודע שכשמדובר בנושא של ילדים, נושאים חברתיים, אסור שיהיו אצלנו איזשהן חלוקות פוליטיות. לכן אנחנו נתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, חבר הכנסת מולה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 48) (הרחבת הטיפולים הפארה-רפואיים לילדים המצויים בספקטרום האוטיסטי), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ובכן, בעד הצביעו תשעה, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.
<הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4)
(ביטול ההגבלה על מספר החברים בשותפות מקצועית), התש"ע–2010>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/307).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
חברי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4) (ביטול ההגבלה על מספר החברים בשותפות מקצועית), התש"ע–2010, של חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת – קריאה ראשונה. בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזו באה לתקן הסדר סטטוטורי-היסטורי, למעשה מימי המנדט הבריטי, שקיים בפקודת השותפויות ומגביל את מספר השותפים בפירמות בתחומי ראיית-החשבון ועריכת-הדין.
היום יש בפקודה הגבלה של מספר השותפים בשותפות ל-20, עם אפשרות להרחיב ולאפשר 50 שותפים בראיית-חשבון ובעריכת-דין, ומתן אפשרות לשר לאפשר גם לשותפויות מקצועיות אחרות לכלול עד 50 שותפים.
ההגבלה הזו, שהיה לה היגיון בתקופות אחרות, של קושי לעקוב ולנהל שותפויות רחבות, לפני העידן של היום, העידן הגלובלי, העידן של ההתמקצעות שמצריכה ריבוי שותפים, כל אחד בעל הבנה בתחומו – הדבר הזה, שהיה נכון פעם, הוא בוודאי איננו נכון היום.
ההצעה שלי באה לבטל את המגבלה על מספר השותפים בתחומי עריכת-הדין וראיית-החשבון. היא איננה מטפלת בסוגיה בכללותה משום שמשרד המשפטים שוקד על רפורמה בתחום השותפויות בכללותו, ושם הנושא הזה אמור להיות מטופל. אבל היא באה לטפל בסוגיה של עריכת-הדין וראיית-החשבון, משום שבשני המקצועות האלה קיים ייחוד, משום ששם דרך ההתאגדות המקובלת היא דרך של שותפות ולא דרך של חברה, כפי שהדבר נעשה בדרך כלל בתחומים אחרים. מכאן גם, בשעתו, ביצעו את ההחרגה של 50 שותפים. אבל ההחרגה הזו מקשה מאוד, בעידן של פירמות בין-לאומיות, על ההתפתחות של אותם עסקים, מקשה על הכנסת שותפים חדשים, מחייבת יצירה של כל מיני דרכים עוקפות, כגון הקמת שותפות של שותפויות – בדרך הזאת מרחיבים את מספר השותפים, אבל אז נכנסים לכל מיני בעיות אחרות, מתחומים של מיסוי ותחומים אחרים.
לשמחתי ההצעה הזו גם זכתה לתמיכה של הממשלה, של משרד המשפטים, ואני, כמובן, מבקש מהכנסת לאשר אותה בקריאה הראשונה. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני, רק תאמר לי – מכיוון שלא רשום לנו כאן – הצעת החוק הוכנה לקריאה ראשונה באיזו ועדה?
<יריב לוין (הליכוד):>
בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני.
<נסים זאב (ש"ס):>
אפשר לשאול שאלה? שלושה, ארבעה, זה במסגרת החוק הקיים – – –?
<יריב לוין (הליכוד):>
בוודאי, בוודאי. זה עד. המגבלה היא תקרה, והרעיון הוא לבטל את התקרה המלאכותית הזאת.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אתה מוותר. אני מודה לך, אדוני.
אנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4) (ביטול ההגבלה על מספר החברים בשותפות מקצועית), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ובכן, בעד הצביעו תשעה, לא היו נמנעים ולא היו מתנגדים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 4), כפי שהוצגה, תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, חוברת מס' 440. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם בלילא:>
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, י' באדר התש"ע, 24 בפברואר 2010, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:30.