דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"א / מושב ראשון / ישיבה נ"ד / י"ג באב התשס"ט / 3 באוגוסט 2009 / 21 חוברת כ"א ישיבה נ"ד כנס מיוחד הישיבה החמישים-וארבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י"ג באב התשס"ט (3 באוגוסט 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 10:00 תוכן העניינים הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009 4 אורית זוארץ (קדימה): 5 אופיר פינס-פז (העבודה): 9 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 13 חנא סוייד (חד"ש): 25 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 29 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 34 שלי יחימוביץ (העבודה): 38 יואל חסון (קדימה): 43 יוחנן פלסנר (קדימה): 45 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 48 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 50 דב חנין (חד"ש): 51 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 54 שאול מופז (קדימה): 58 אלי אפללו (קדימה): 59 עמיר פרץ (העבודה): 62 אירוע הירי במרכז ההומו-לסבי 65 ניצן הורוביץ (מרצ): 66 יולי תמיר (העבודה): 70 דב חנין (חד"ש): 71 שלמה מולה (קדימה): 73 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 75 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 76 מזכיר הכנסת איל ינון: 76 הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009 76 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 77 יוחנן פלסנר (קדימה): 89 מזכיר הכנסת איל ינון: 96 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 104 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 109 הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009 110 כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה): 117 יוחנן פלסנר (קדימה): 117 כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה): 122 מזכיר הכנסת איל ינון: 130 שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: 179 כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה): 181 הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009 182 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 182 הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009 185 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 185 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 188 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 188 הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר 188 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 188 יוחנן פלסנר (קדימה): 189 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 196 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 197 חילופי גברי בוועדות הכנסת 198 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת) 198 <הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009> [מס' מ/429; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 4114.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת היום, יום שני, י"ג באב התשס"ט, 3 באוגוסט 2009. אנחנו ממשיכים בסדר-היום כפי שהסתיים ביום רביעי שעבר: הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני רואה שהשר עדיין לא הגיע. אני מקווה שהשר יגיע בדקות הקרובות. אם לא יגיע, אסגור את הישיבה. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורית זוארץ. <אורית זוארץ (קדימה):> אני אחכה לשר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע שתתחילי. כבר קראו לשר, אני מעריך שהוא יגיע בדקה הקרובה. לא אפעיל את השעון עד שיגיע השר. <אורית זוארץ (קדימה):> חשוב לי שהוא ישמע. <היו"ר יצחק וקנין:> לא אפעיל את השעון. את מדברת בזמן חופשי כרגע. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, לא יהיה ראוי לפתוח את ישיבת הכנסת השבוע כאילו לא קרה דבר. אסור לנו להתעלם מהאירוע הקשה שאירע במוצאי-שבת – אני מדברת על מועדון הנוער ההומו-לסבי שהותקף באלימות, בברוטליות ובתוקפנות קשה מאוד, רצחנית. כתוצאה מכך נרצחו שני צעירים, צעירה וצעיר, על לא עוול בכפם, רק משום שבחרו להיות במקום שמזוהה כמועדון הומו-לסבי ולבלות שם את הזמן הפנוי שלהם, כאשר לא ביקשו לפגוע באיש, אלא לחיות את חייהם בצורה הכי נורמלית שיכולה להיות. הנורמליות הזאת נפגעה. המקום הזה היה אמור להיות המקום הכי בטוח – זה מועדון של בני-נוער שעדיין נמצאים בגיבוש ועיצוב הזהות שלהם, והמקום הזה משמש תמיכה וחיזוק לבני-נוער בדרך הזאת. לצערי הרב, הנורמליות הזאת, השפיות הזאת, הופרה בצורה הכי בוטה, הכי קשה והכי פוגענית שיכולה להיות. לכן אני מבקשת לגנות באופן הכי חריף שיכול להיות. אני רוצה להאמין שיושבי הבית הזה שותפים לתחושה הזאת ושותפים לגינוי הזה. אני רוצה לשלוח מכאן את תנחומי למשפחות הצעירים שנרצחו על לא עוול בכפם, ומעל בימה זו לחזק אותן, כי זאת המחויבות שלנו כלפי מדינת ישראל ואזרחיה. החלמה מהירה, כמובן, לפצועים, שישובו לבתיהם ולמשפחותיהם בשלום ובמהרה. המחויבות שלנו כנבחרי ציבור היא גדולה מאוד. אנחנו חייבים להיות זהירים מאוד בדברים שאנחנו אומרים. בהתנהלות שלנו אנחנו משמשים מודל. לפעמים יש לי תחושה קשה מאוד שיש כאן נבחרים שלא כל כך ערים לדברים שהם אומרים ולא כל כך ערים להשפעה הכוללת הזאת על האזרחים במדינת ישראל. לפעמים קורים כאן אירועים מאוד קשים, שהם חלק מאיזו אווירה, אווירה כללית שמאפשרת פגיעה. המסר שצריך לצאת מהבית הזה הוא מסר של קבלה, של אחדות, של סבלנות, של סובלנות בחברה הישראלית. מדינת ישראל הוקמה על יסוד דמוקרטי, שוויוני, מקום שבו כל אדם יוכל לחיות ולממש את עצמו בצורה הכי מלאה, לממש את הפוטנציאל שלו, לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, בלי שמינו, דתו, מוצאו, צבע עורו, השקפת עולמו יהיו איזה בסיס לפגיעה, אלא להיפך, אני חושבת שהפלורליזם הזה והרבגוניות הזאת – זה היופי בחברה הישראלית. ואנחנו כנבחרי ציבור חייבים להיות מודל. אני חוזרת: הייתי רוצה להאמין שכל חברי הבית שותפים לתחושה זו. <היו"ר יצחק וקנין:> מאחר שהשר הגיע, אני מפעיל את השעון. סליחה שאני מפסיק אותך – אני מצטרף לכל מה שאמרת, אני חושב שרצח הוא רצח, ואת הרצח הנפשע הזה צריך לגנות מעל בימה זו. צריך לתפוס את הרוצחים ולהעניש אותם במלוא החומרה. מישהו צריך להבין שלקחת חיים של אדם זה הדבר הקשה ביותר. לצערנו, בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך שהלחיצה על ההדק קלה מאוד, אנשים לוקחים את החוק לידיים ועושים ככל העולה על רוחם. אני מקווה, באמת, שהמשטרה תעשה את כל מה שהיא יכולה כדי להשיג את הרוצחים, לשים עליהם את ידה ולהעניש אותם במלוא החומרה. צריך לגנות את זה, לגנות ולגנות. אין ספק שצריך הרבה סבלנות וסובלנות בין האחד לשני, ואנחנו בבית הזה צריכים לשדר את זה כלפי העם כולו. <אורית זוארץ (קדימה):> אכן כן. אני רק רוצה לסיים במשפט ולחזור על כך שלנו, כנבחרי ציבור, כהנהגה של העם, יש אחריות מאוד גדולה למלים שיוצאות מפינו, למסרים שאנחנו מעבירים, והאווירה שנוצרה כאן, בישראל, לאחרונה, לצערי הרב, היא אווירה מאוד קשה, שנותנת לגיטימציה, במידה מסוימת, לפגוע בקבוצות באוכלוסייה, ואנחנו רואים את זה גם במקרה הזה. אנחנו עדיין לא יודעים מי פגע בצעירים הללו, אבל עדיין יש כאן איזו אווירה שמאפשרת את זה. במעבר חד לנושאים שלשמם התכנסנו כאן היום, חוק פילוג הליכוד וחוק מכירת החיסול של אדמות ארץ-ישראל. לשמחתי הרבה, אני חברה במפלגה ובסיעה שהפכה להיות שומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית, ואנחנו נמצאים כאן מדי שבוע כדי לשמור ולשמר ולהיאבק על כך שמדינת ישראל תישאר דמוקרטית, גם אם ההתנהלות של הממשלה מובילה אותנו למקומות אחרים, כאשר בכלים הדמוקרטיים הם פוגעים פעם אחר פעם, גם בבית הזה ממש, מהיום הראשון שהממשלה הזאת הוקמה, וגם בדמוקרטיה הישראלית. מדינת ישראל הוקמה על יסודות סוציאל-דמוקרטיים. קדימה הוקמה על רקע של מיאוס גדול בהנהגה ובציבור בגלל ההתנהלות, מתוך תקווה להקים ולייצר כאן במדינת ישראל משהו אחר, מציאות אחרת. מגיע לנו לחיות במציאות אחרת. מגיע לנו לחיות באווירה אחרת. בשלוש השנים האחרונות, מדי כמה חודשים, בכל פעם מחדש, קם מישהו אחר לפרק את קדימה, לכלותה, אבל, כבוד השר – אני שמחה שהגעת – קרה פה משהו אחר והגיע הזמן שתפנימו: קדימה פועלת יחד באמונה, ויחד זה הלכידות – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זאת הססמה של המפד"ל, יחד. <אורית זוארץ (קדימה):> – – בתוך האמונה מסתתר אמון, אמון של החברים בדרך, אמון בעומדת בראשה של המפלגה ציפי לבני, אמון ביושבת-ראש הסיעה דליה איציק, אמון בקברניטי קדימה. החברים הבכירים והחברים החדשים פועלים בשיתוף פעולה, וזה הקול שיוצא מסיעת קדימה בכל שבוע, פעם אחר פעם. כל הניסיונות האומללים האלה לפרק את קדימה לא יצלחו. המסר שלנו הוא יחד, באמונה, ואנחנו פועלים כשקדימה חזקה ומחוזקת. נכון, לפעמים יש מחלוקות, לא כולם חושבים את אותם דברים, יש לנו דיונים, אבל המסר שיוצא בסופו של דבר לאחר הדיונים בסיעה הוא מסר אחיד, וכולנו הולכים יחד מלוכדים. במקרה הזה, החוק האומלל הזה שאתם מנסים לקדם במהירות הבזק, עלול להיות חרב פיפיות. אנחנו שומעים את חברי הליכוד, אגב, שבחרו שלא להיות נוכחים בחלק מהישיבות בנושא מינהל מקרקעי ישראל והם לא בהכרח מסכימים עם הדרך של מר נתניהו ושל ממשלתו, והם בחרו להתחמק בצורה כזאת או אחרת, אבל אתם אילצתם אותם, כפיתם עליהם את דעתכם, מה גם שזו לא דרכם ולא אמונתם והם לא מוכנים לקבל את מה שאתם עושים. אבל אנחנו ניתן להתנהלות הפנימית שלכם להימשך. בסופו של דבר, אנחנו נהיה חשופים למציאות שהחוק הזה ייהפך לחוק פילוג הליכוד – מה שלא רחוק ממה שאני שומעת. אמר לי אחד הפעילים, מהאנשים המרכזיים שנמצאים בקרבתם של סגני שרים ושרים: אתם תמשיכו להתנהל בדרך שלכם וזה בסדר גמור מה שאתם עושים, אבל אנחנו נעשה שם את הבלגן מבפנים. אנחנו לא נאפשר לנתניהו לפעול כפי שהוא פועל. ואני שואלת, מר נתניהו, הרצחת וגם ירשת? לא די לך בממשלה מנופחת? לא די לך בסוללה של סגני שרים מבוישים ושרים מבוישים, שבכלל לא מבינים מה התכלית שלשמה הם מונו, מעבר להדבקת האנשים לכיסאות בכוח ואיום עליהם, שחלילה לא יעזו להצביע על-פי תפיסת עולמם ואמונתם? לא די לך במשרות חלולות, במשרות אמון, במאות עובדים נוספים שהם עצמם מסתובבים חסרי מעש על חשבון משלם המסים? השבוע גם התבשרנו שלמר נתניהו יש שמונה נהגים, ולא חמישה כפי שהיה לראשי ממשלה קודמים, כדי להסיעו ממקום למקום. אני לא מבינה למה חמישה נהגים זה לא מספיק. <אופיר פינס-פז (העבודה):> שניים מספיק, שלושה. <אורית זוארץ (קדימה):> תראה, חמישה – הם עובדים במשמרות, הוא נוסע ביום, הוא נוסע בלילה, צריך להסיע את רעייתו, את בניו, את החברים של בניו מירושלים לקיסריה. אני לא זוכרת שאי-פעם, כשהיינו צריכים הסעה לילדי, הסענו אותם על חשבון משלם המסים, או את חברי ילדי. ויש דרך לפתור את זה. אני חושבת שאם הילדים רוצים להיפגש עם חברים, אז אפשר להסיע אותם. אני לא חושבת שמשלם המסים צריך לממן את כל הסוללה הזאת. אבל עדיין לא די, אין גבולות, אין שובע, אין קו תחתון ששם מר נתניהו עוצר ואומר: אולי אחשוב פעמיים. אתה יודע, נאה דורש נאה מקיים. קיצצו כאן ופגעו בקבוצות גדולות מאוד באוכלוסייה. אתמול חזרתי מקריית-שמונה – אשמח, כבוד השר, אם תהיה אתי ולא עם הפלאפון. ישבתי שם עם נציגי ועד הורים מוסדי. הם העלו בפני הרבה מאוד טענות: שפגעו להם במערך ההיסעים – אנחנו כולם יודעים מה המבנה הטופוגרפי של קריית-שמונה; פגעו להם בהוצאות ובסבסוד מעונות – אנחנו יודעים מה המחיר שנשלם, אמהות לא תצאנה לעבוד, כי גם ככה השכר בקריית-שמונה ובאזורי הפריפריה נמוך מאוד. אבל אין שובע ואין די ואין גבול, ומר נתניהו ממשיך לשעוט והוא לא רואה לא מימינו ולא משמאלו ולא את אזרחי מדינת ישראל, וגם לא את השרים שיושבים לצדו ולא מסכימים אתו, והוא מאלץ אותם, והוא כופה את עצמו עליהם והוא מכריח אותם לבוא הנה ולהצביע, כשהעיניים שלהם מופנות כלפי מטה, כי הם מבוישים, כי הם לא יודעים מה הם עושים שם והם לא מאמינים בדרך הזאת. לצערי הרב, הקול שלהם לא נשמע והם נאלמים דום ומשתתקים, ואת הכלימה הזאת אזרחי מדינת ישראל צריכים לראות. עכשיו, אחרי שחגגנו על הקופה הציבורית – הממשלה הזאת חוגגת על הקופה הציבורית – היא רוצה גם לפרק את קדימה. צר לי, כבוד השר, זה לא יקרה, והחוק הזה יהפוך להיות חוק פילוג הליכוד. מעבר לקדימה, מר נתניהו לוטש עיניים גם לאדמות מדינת ישראל. כי אם אנחנו מחלקים את המדינה ומפריטים אותה לדעת ומוכרים אותה ופוגעים בחלשים, ומחזקים את החברים המאוד-מאוד קרובים ואת האוכלוסיות החזקות, בשורה התחתונה, מה שאנחנו רואים, שנתניהו טוב לעשירים. זה הדבר היחידי שהוא מקדם ומוביל. השלב הבא יהיה לחלק גם את מדינת ישראל לכל אותם בעלי ממון שיוכלו לרכוש את האדמות האלה, ואל תנופפו לנו מול העיניים במרפסת האומללה. זה נכון שצריך לעשות שינויים במערך הארגוני-ביורוקרטי, אבל, כבוד השר, אני יודעת שאתה אדם יעיל וממוקד מאוד, וכשאתה חושב לייעל מערכת ומנגנון, אז לא מייעלים בפעולות – מייעלים במנגנון, חותכים בכל אותם עודפים שנמצאים במנגנון ועושים רה-ארגון ועושים חשיבה מחודשת, גם בתקציב וגם בפעולות, וזה רציני. אבל ללכת לחלק את מדינת ישראל ואת אדמותיה? הרי על זה נאבקנו כל כך הרבה שנים, הגענו הנה סוף-סוף, הקמנו מדינה לתפארת. אבל פה אין שובע, עוד ועוד ועוד. לאן זה יוביל אותנו? יש כאן תמרור אזהרה, והחוק הזה, אני שוב אומרת, עלול להיות חרב פיפיות, אובדן הדרך, אובדן האידיאולוגיה, כיסאולוגיה, שסעים, קרעים בתוך הליכוד, חוסר אמון בין החברים. מעבר לזה, התקציב – כמה זה עולה לנו? מה המחיר שאנחנו נצטרך לשלם כאזרחי מדינת ישראל כדי לאחות את כל אותם קרעים פנימיים בתוך הליכוד? פה קצת לזה ופה קצת לזה. והחוק הזה, מעבר לעובדה שהוא מאפשר לקבוצות בתוך סיעה להתפלג, גם אתנן טמון בחובו, כי הוא לוקח את התקציב של המפלגה וחותך אותו ומאפשר לאותם מתפלגים לקחת את הכסף אתם. אז מעבר לפילוג יהיה גם אתנן. זה יהיה משהו שכדאי לעשות אותו. זה משהו שראש הממשלה כרך. במקום לשנות את שיטת הממשל, הוא מקבע את ההתנהלות הקלוקלת הזאת. כבוד השר שהצטרף אלינו, הפירוק יהיה מבפנים. זה יהיה חוק פילוג, הפירוק של הליכוד. זאת תהיה נסיעת המבחן שלכם, בסופו של דבר. אני מאחלת לכם נסיעה טובה, רק תשתדלו, במורד הזה שמידרדרים בו, לפגוע בכמה שפחות אנשים, מה שאתם לא רואים כרגע. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת אורית זוארץ. יעלה חבר הכנסת אופיר פינס-פז, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יש ציפייה. <היו"ר יצחק וקנין:> יש ציפייה, בוודאי. לרשותך עשר דקות. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אדוני היושב-ראש, גם אני, כמו חברתי חברת הכנסת זוארץ, רוצה לפתוח בדברי זעזוע וגינוי של הרצח המזעזע שאירע במוצאי-שבת במועדון ההומו-לסבי בתל-אביב. הרצח הזה פגע לא רק בקהילה הגאה בישראל; הוא פגע בכל אזרח ישראלי באשר הוא. אני רוצה לשלוח תנחומים כנים למשפחות השכולות ואיחולי החלמה מהירה ושלמה לפצועים. אני מאוד מקווה שמשטרת ישראל תתפוס במהרה את הרוצח הנתעב הזה. זה מדיר שינה מעיני שהאיש הזה מסתובב חופשי לאחר ביצוע מרחץ דמים כזה. אני לא מצליח להבין כיצד הוא הצליח להתחמק ולא להיתפס. אני קורא למשטרה להפעיל את כל הכלים שבידה כדי לתפוס אותו מהר ככל האפשר. כרגע עדיין לא ברור מי הרוצח, לא ברור מה מניעיו, אבל אני חושב שגם אם לא מדובר ברצח שנאה וגם אם כן, אני חושב שכדאי לבית הזה להפנים לפחות לקח אחד מיידי, גם לפני שאנחנו יודעים מי רצח, להתלהם פחות ולהיות פחות פופוליסטיים, ולנסות לעשות פחות נקודות פוליטיות על חשבונם של אחרים, במיוחד סקטורים חלשים שהם מטרה נוחה לפגיעה למטרות כאלה ואחרות. אני מקווה מאוד שהמסר הזה יופנם ויחלחל פנימה, כי ההסתה כבר עלתה לנו בחיים רבים. ראש ממשלה נרצח כאן בישראל בעקבות הסתה מוחצת כנגדו, פוליטית ודתית. אני לא יודע, כפי שאמרתי, מי האחראי ומי הרוצח במוצאי-שבת, אבל יש תחושה לא נוחה, תחושה קשה עם העובדה שהקהילה הזאת היא מושא להסתה כל ימות השנה. על חוק מופז הנקלה כבר דיברתי בפעם הקודמת במהלך הדיון המרתוני הזה. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור, חוץ מאשר לומר שהדבר הכי חמור בעיני – קראתי, אגב, איזה מאמר היום בעיתון: מה רוצים מחוק מופז? הוא חוק טוב, בסך הכול מורידים משליש לרבע. לא מורידים משליש לרבע, זה שקר וכזב. לא מורידים משליש לרבע; מורידים משליש לשבע, כי לא רוצים לשנות את כללי המשחק לגבי התפלגות – רוצים לפגוע במפלגת האופוזיציה הראשית ולגרום לפילוג שלה. אז שאף אחד לא ייתמם ולא יגלגל עיניים לשמים. אני מצפה שגם בתקשורת הדיון יהיה על בסיס אמיתי ולא סיפורי מעשיות לציבור. לצערי, הדבר העיקרי שמוחמץ כאן זה הצורך שלנו, חברי הכנסת, לעשות את ההפרדה שקיימת בכל העולם בין התפלגות לטובת קבלת טובות הנאה לבין התפלגות שהיא על רקע אידיאולוגי, שלא על מנת לקבל שכר או כורסת שר אלא כתוצאה ממחלוקת עמוקה על תפיסות עולם, על השקפות ועל עמדות. על הדבר הזה לא מענישים בשום פרלמנט בעולם. בשום פרלמנט בעולם. לא צריך בשביל זה לא שליש ולא רבע. כל אדם, כל חבר פרלמנט בכל מקום בעולם, על רקע פרישה אידיאולוגית שאין בצדה קבלת תפקיד שר או כניסה לקואליציה או כל דבר מהסוג הזה – לא נהנה, הוא יכול לעשות את זה בכל רגע. לאחר מכן הציבור ישפוט – אם הוא ייבחר לכנסת או לא ייבחר לכנסת. את הדבר הזה אנחנו לא עושים בחוק הזה. יש הסתייגות שלנו בעניין הזה, ואני הייתי מאוד מקווה ורוצה שגם חברי קואליציה שתומכים בחוק הגרוע הזה, ששובר את כללי המשחק בצורה מסוכנת ומקוממת – לפחות יתמכו בעניין הזה. כי כבילת הידיים בנושאים האלה כובלת את כולם ופוגעת, לפי דעתי, בחופש הביטוי, במצפון וביכולת לייצג באופן אמין ואמיתי את ציבור השולחים והמצביעים של כל אחד מאתנו. אל תשכחו שאנחנו מתמודדים ברשימות ולא מתמודדים בהצבעה אזורית אישית, ולכן אין פה שום איזון אמיתי בין היכולת לייצג באופן מצפוני וערכי את ציבור השולחים לבין הצורך להיות חלק ממפלגה. אני חבר במפלגת העבודה יותר מ-30 שנה, ובעצם זה הבית הפוליטי שלי, אבל הבית הזה, ברגע שהוא חוטא לאמת – והוא חוטא לאמת פעמיים גם היום, פעם אחת בחוק מופז שחברי מתכוונים להצביע בעדו בלי שום היסוס, אף שהם מודעים היטב לשינוי כללי המשחק ולצורה שבה הדברים נעשים, ופעם אחת בחוק הקרקעות, שמבטא שוני עצום מהתפיסה הערכית-האידיאולוגית הבסיסית של תנועת העבודה. מדובר באם כל ההפרטות, בהפרטת קרקע אדירה שמנוגדת לתפיסת העולם של תנועת העבודה, של מפלגת העבודה, למצע מפלגת העבודה. המשא-ומתן הקואליציוני על הסעיף הזה ארך, לפי דעתי, 30 שניות – אני לא בטוח, אבל זה מה שהבנתי – אבל אין ספק שבוועידת המפלגה הוא הוצג בשורה אחת, במשפט בן שבע מלים. זהו, בזה התמצה העניין. לאחר מכן אנשים שואלים למה מפלגת העבודה הגיעה לאן שהיא הגיעה. היא הגיעה לאן שהיא הגיעה משום שכדי להצטרף לממשלה היא ויתרה על רוב עקרונותיה – לא כל עקרונותיה, רוב עקרונותיה – ובעיקר ויתרה על תפקידה ההיסטורי לשמש מפלגת שלטון אלטרנטיבית לליכוד ולימין הישראלי. היא גרמה למאות אלפים, אם לא למיליונים, לאבד אמון ולאבד תקווה בדרכה של מפלגת העבודה. זה פשע פוליטי, זה חטא שאין לו כפרה. והיום, מה מנסים לעשות? מנסים לייצר איזו פשרה שתאפשר לשרי העבודה ולסגני השרים לרדת מהעץ. מנסים לייצר איזה סולם שיאפשר לשרי העבודה ולסגני שרי העבודה לא לקפוץ מהעץ אלא לרדת מהעץ. מהי הפשרה? הפשרה היא כמובן לא על המהות; לא על הדבר הערכי-האידיאולוגי, בין הפרטת הקרקעות לבין חכירה לדורות – ויש כאן הצעה כזאת. על זה לא מנהלים הידיינות ואין משא-ומתן. על מה מדברים בשעות האלה כשאני מדבר אתכם כאן? על צמצום ההיקף: מ-800,000 דונם להפריט רק 500,000 דונם. נכון, 300,000 דונם זה הבדל גדול, אבל כשאתה בודק את האמת כפי שהיא, אתה מבין שאין בזה כדי לשנות דבר וחצי דבר בעניין עצמו. בהתחלה חשבנו שהקרקע התפוסה על-ידי מבנים היא 400,000 דונם, ואז היה מקום להתפשר. לכן יש הסתייגות כזאת שלי ושל חברי כנסת נוספים: להפחית מ-800,000 ל-400,000, כי חשבנו – זה מה שנמסר לנו – שהשטח הבנוי הוא 400,000 דונם, ואז באמת אין שום שינוי בשטח הבנוי, וכל ההיבטים הנדל"ניים והסביבתיים בעצם לא רלוונטיים. אבל אז הסתבר שהשטח הבנוי הוא רק 260,000 דונם, ו-800,000 דונם זה לא פי-שניים מהשטח הבנוי אלא פי-שלושה מהשטח הבנוי. לכן הירידה מ-800,000 דונם ל-500,000 דונם – זה עדיין פי-שניים מהשטח הבנוי. זו לא פשרה, ואם זו פשרה, זו פשרה רקובה, זו פשרה שאי-אפשר להסכים לה. זה לא סולם, משום שאין בו שום דבר אמיתי. לכן אי-אפשר להסכים לדבר הזה. אם נתניהו מוכן להתפשר, שיתפשר על העניין המרכזי: במקום הפרטת הקרקעות – חכירה לדורות; שהקרקע תישאר קרקע שלא מופרטת ולא מועברת בצורה שאין עליה שליטה, עם כל המשמעויות הנדל"ניות, עם כל המשמעויות הסביבתיות ועם כל המשמעויות החברתיות של המהלך הזה. את מינהל מקרקעי ישראל צריך לתקן, את הביורוקרטיה הישראלית צריך לשפר, צריך להתמודד אתה ולא להפריט אותה. מחר אפשר להפריט גם את משרד החינוך – גם שם יש ביורוקרטיה גדולה, את הביטוח הלאומי – יש שם ביורוקרטיה אדירה, את הרווחה, את הבריאות, בוא נפריט הכול. השוק הפרטי אולי יעשה את הדברים. הנה, ניסו להפריט עכשיו בית-סוהר. חברים, מדינה, ממשלה, לא יכולה להתפרק מהתפקידים הציבוריים שלה. בשביל זה יש רשות מבצעת, בשביל זה יש ממשלה, לא כדי להפריט את הכול. תפריטו את מה שהממשלה באמת לא צריכה לעסוק בו, אבל את ההון הכי יקר שיש לנו אי-אפשר להפריט בצורה כל כך גורפת, כל כך טוטלית. אפשר, אבל זה דבר שבעינינו הוא הרה אסון, מסוכן, מאוד מאוד מאוד בעייתי במדינת ישראל, על כל המורכבויות שלה. יש לזה השלכות קשות גם על מיעוטים, יש לזה השלכות לא פשוטות על יחסי המינהל עם קרן קיימת, יש לזה השלכות כלכליות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אם אפשר – לסיים. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אני מסיים בשמחה, ואני רוצה לומר כך: אני מאוד מקווה שהכנסת היום – אני אומר את זה בעיקר לחברי מפלגתי, כי אני מבין שלא כולם פה מסיעת קדימה. אני מבין שיש חברים שיהיו בחו"ל, למרבה הצער. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כמה בדיוק? <אופיר פינס-פז (העבודה):> אני לא יודע, שסיעת קדימה תגיד. אני לא יודע אם הם מקוזזים או לא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שישה. שישה מסיעת קדימה. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אינני יודע, אני לא מכיר את העובדות. הדבר הזה תלוי מאוד בחברי סיעתי היושבת בממשלה. בפעם הקודמת הם לא באו להצבעה מסיבות טובות – מכיוון שהם מתנגדים לרפורמה המוצעת. אני מקווה שהם ידבקו בהתנגדות שלהם, לא ייתנו ידם לפשרה שהיא לא פשרה, וייאבקו עד הסוף. גם במסגרת הממשלה הזאת הם צריכים להיאבק על עמדותיה של מפלגת העבודה, ואם הם יתמידו, אנחנו נצליח. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך עשר דקות, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מודה לך, אדוני. אנחנו ממשיכים בדיון שנפסק, דיון שבו הקואליציה נבוכה מאוד בשבוע שעבר. אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת פינס – צר לי שמסיעת קדימה שישה אנשים בחוץ-לארץ, והם לא מקוזזים. מקוזזים, לא מקוזזים, מה זה חשוב? חבל, היינו יכולים להמשיך את המבוכה של ממשלתו של השר ארדן, להציל את החוק ולהפיל אותו. האמת היא שמאתמול פונים אלי עיתונאים כדי להגיב על המלצת המשטרה בעניינו של שר החוץ של מדינת ישראל, אביגדור איווט ליברמן. האמת היא שלא הגבתי. <היו"ר יצחק וקנין:> דבר מוזר, לא? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מצד אחד מוזר, מצד שני תיכף תשמע אותי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא יגיב במקום הנכון ובזמן הנכון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> את זה אני אף פעם לא אומר, כי זה סימן של חולשה, חבר הכנסת ארדן. אלה שלא יכולים להגיב אומרים: נגיב בזמן ובמקום הנכון. אבל עכשיו אני אגיב. <היו"ר יצחק וקנין:> דרך אגב, גם מי שאמר את זה היה שר חוץ בעבר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לגביך היה צריך לומר שאתה תגיב במקום הלא-נכון ובזמן הלא-נכון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הכנסת היא המקום הנכון, בניגוד למה שהממשלה שלך חושבת, ממשלתו של השר ארדן, והזמן הזה הוא הזמן הנכון. אני אגיד לך למה: רבותי, האיש הזה, שמואשם בשוחד ובשחיתות, התעלק על המשכורת שלי בתשדירי הבחירות – תשדירים שלמים על המשכורות שלי ושל עמיתי: היתה שם תמונה שלי, עם מוזיקה רועשת, וטראח – 35,000 שקל. א. אני מודה שאני מקבל מהכנסת 35,000 שקל משכורת ברוטו. זה הופך להיות כמעט 15,000 שקל נטו. אני לא מאוד מוכשר, והכשרון שלי מוביל אותי ל-36,000 שקל ברוטו. אני לא ממש מוכשר כמו הבת שלו ושליחיו שמקבלים מיליונים בחודש. צריך כשרון מיוחד. האם זה סופם הידוע-מראש של פאשיסטים? אני הייתי מעדיף, חבר הכנסת סוייד, שפאשיסט כזה יואשם וילך להישפט על ההסתה שלו לגזענות. זה עדיף – זה סימן לחברה בריאה. אני לא רוצה שהיריבים שלי ייפלו באמצעות תיקים כאלה. אני אוהב לנצח יריבים בדרכים רעיוניות, בזה שאני צודק יותר, משכנע יותר, בבחירות, כאן, מעל דוכן הכנסת, שהוא המקום הנכון, השר ארדן. נשאלת השאלה: אחרי שהמשטרה קבעה שהאיש – קבעה – לא בית-המשפט; המשטרה. <היו"ר יצחק וקנין:> ידידי חבר הכנסת אחמד טיבי, כרגע הוא בחזקת – אפילו עדיין לא הוגש נגדו כתב אישום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> המשטרה קבעה שיש מקום להגיש – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> המשטרה יכולה להמליץ. אתה תמיד מסתמך עד כדי כך על המלצות המשטרה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, לא תמיד. לפעמים היא צודקת, לפעמים לא. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, הבנתי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה שרואים מפה לא רואים משם. זה לא מוכר לך? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> זה עדיין בגדר המלצה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מדבר על המלצה. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו צריכים להיות זהירים בלשוננו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נשאלת השאלה – מישהו שהיועץ המשפטי לממשלה אמר עליו, השר ארדן – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> באסלאם אין מצווה כזאת. "הודנה" זה רק לצורכי תוכנית שלבים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני אתעלם מההערה הלא-מכובדת והלא-יאה שלך. תמיד תביא בחשבון שאתה הפכת להיות שר, ומלה שלך יותר פוגענית מכפי שהיא היתה לפני כמה חודשים. אני שואל, אדוני היושב-ראש: מישהו שהיועץ המשפטי של הממשלה שאתה חבר בה אמר שאסור היה למנות אותו לחבר בממשלה, וכעת המשטרה מאשימה אותו בשוחד ובהפרת אמונים, האם לא צריך לבדוק את ההחלטות שלו? למשל, מינוי שר המשפטים של מדינת ישראל נעשה על-ידי אדם שמואשם בשחיתות. מי מינה את יעקב נאמן לשר המשפטים? ליברמן. חכה, חכה, מי מינה את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט? ליברמן. מי מינה את חבר הוועדה למינוי שופטים? ליברמן. <היו"ר יצחק וקנין:> מה רצית? זה מהסיעה שלו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא צריך לבדוק מחדש את ההחלטות האלה? אלה החלטות סבירות? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הכנסת בחרה את דודו רותם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא הסכם קואליציוני הביא את יעקב נאמן? הכנסת בחרה את יעקב נאמן? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> את דודו רותם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אה, את דודו רותם. מתוך שכנוע עמוק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הכנסת הצביעה בעד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן, כן. אם מחר ליברמן יגיד לכם: אני רוצה להחליף את דודו רותם בפניה קירשנבאום, כולכם תצביעו, כי זה הסכם קואליציוני. כך גם נראית הממשלה. אדוני היושב-ראש, במלה אחת, זה מביך. בשתי מלים – זה מביך מאוד. מאוד מביך. <אריה ביבי (קדימה):> בשלוש מלים: זה מבייש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני שב ואומר שבדרך כלל אדם הוא אשם עד שתוכח אשמתו בבית-משפט. <היו"ר יצחק וקנין:> אדם הוא לא אשם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדם הוא לא אשם עד שתוכח אשמתו – או לא – בבית-משפט. או לא. יש אמירה של היועץ המשפטי לגביו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני הייתי אומר אפילו יותר מזה: יש איזה עניין של שמחה לאיד אצלנו בפוליטיקה, לצערנו. אני הייתי אומר שאני מקווה מאוד שהוא לא יימצא אשם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה לתקן אותך. שים לב, אדוני, שכל זמן שהיתה חקירה לא התבטאנו בנושא הזה, לא אני ולא אף אחד מעמיתי. אבל מרגע שהמשטרה החליטה והמליצה, אני מצפה, למשל, מהשר אהוד ברק, שר הביטחון, שפעם עשה מסיבת עיתונאים כדי להפיל ראש ממשלה על סכומים קטנים יותר – אומנם על האשמות בשחיתות, אבל על כמה אלפי שקלים. פה מדובר ב-10 מיליוני שקלים. דחילק, תגיד, מה, יש דפלציה של שחיתות? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל איך אתה מצפה? הרי ברק עצמו היתה נגדו פעם חקירת משטרה, ובסוף הפרקליטות, עדנה ארבל, סגרה לו אותה. אז הוא יודע שלא תמיד המלצות המשטרה הן – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> וכשהוא עשה מסיבת עיתונאים כדי להפיל את אולמרט, נגד אולמרט לא היה כתב-אישום, עדיין היה חשד, המשטרה אז פתחה בחקירה. אפילו המלצה של המשטרה להעמיד אותו לדין לא היתה, ובכל זאת הוא מיהר לעשות מסיבת עיתונאים, ואתה מחאת לו כפיים, אז. איפה שר הביטחון? איפה שרי מפלגת העבודה? מה, שחיתות של ליברמן, כן, מותר ב-10 מיליוני שקל, ב-20,000 של כרטיסי – מה, "ראשון-לציון טורס" אסור? יש שחיתות שמותרת ושחיתות שאסורה? זה חמור, וזה חמור מאוד. <שלמה מולה (קדימה):> אתה צריך להיות גם מושחת וגם גזען כדי שלא יאשימו אותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אמרתי לפני שנכנסת, חבר הכנסת מולה, אני בדרך כלל מעדיף שהיריבים שלי – לא מתוך שנאה להם; מתוך שכנוע פנימי עמוק אני אומר – ייפלו בגלל הדעות הגזעניות שלהם בוויכוח אידיאולוגי רעיוני, שאני מצליח לשכנע בו את הציבור. לא תמיד אני מצליח, כי האווירה היא אווירה שמתאימה לדעות שמציג כאן השר ארדן, לשעבר חבר הכנסת ארדן. השר ארדן. <אריה ביבי (קדימה):> חבר הכנסת טיבי, הוא הרי מינה את השר שמופקד על המשטרה, והוא מאשים את המשטרה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טיבי, זה על חשבונך, הדו-שיח הזה. <אריה ביבי (קדימה):> לא, זה לא דו-שיח. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה יודע כמה דברים נעשו על-חשבוני ב-60 השנים האחרונות, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> אני יודע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז אני רגיל. <היו"ר יצחק וקנין:> בשביל זה אתה בכנסת. <אריה ביבי (קדימה):> – – – הוא מאשים את המשטרה שהוא מינה את השר – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אבל זו נקודה חשובה מאוד, צריך לתת עליה את הדעת. מה שאומר רב-גונדר לשעבר בשירות בתי-הסוהר, מפקד – – – <אריה ביבי (קדימה):> ניצב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ניצב. הוא אומר שליברמן עוד מעט יעשה מסיבת עיתונאים ויתקיף באופן בוטה את המשטרה, שהוא מינה את השר שלה ואפילו היה אתו בטקס חילופי שרים. אגב, תגיד, השר ארדן, למה הוא היה בטקס אז? אתה יודע? <היו"ר יצחק וקנין:> ידידי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אף אחד לא יודע. <היו"ר יצחק וקנין:> זמנך תם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר שבנושא שאנחנו מתדיינים עליו היום צריך לעשות גיוס כללי, גיוס כללי – אני שואף לסיום, זה משפט הסיום. <אריה ביבי (קדימה):> גם את המילואים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן, אבל המילואים שלכם – שישה נמצאים בחוץ-לארץ. לא היית צריך לדבר, חבר הכנסת ביבי. <היו"ר יצחק וקנין:> דרך אגב, חסר עוד אחד, וזה יהיה בדיוק שליש של קדימה, או 25%. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שליש, כן. אבל – ומשפט שאתה בהחלט תסכים אתי – אני שב ומעלה את נושא הוועדה המשותפת לכלכלה ולקליטה לדיון בערוץ-9. מדובר – ידעתי שאתה אוהב; השר ארדן לא מכיר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מכיר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מדובר בוועדה שלראשונה בתולדות הכנסת – לראשונה, חבר הכנסת אריה ביבי – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה חידוש. חידוש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> חידוש. – – חברים בה – הנה, אני אגיד לכם מי השבעה, אני מקווה שאני לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אי-אפשר להתבלבל, אתה לא יכול להתבלבל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תשעה, לא שבעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> חכה. אמנון כהן. <מרינה סולודקין (קדימה):> גם אני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מרינה סולודקין, רוברט אילטוב, זאב אלקין. נשארו עוד שניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני חושב שזה תשעה. <מרינה סולודקין (קדימה):> ועדה משותפת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ועדה משותפת לכלכלה ולקליטה לפטור את ערוץ-9 מדמי מעבר. הם רצו להעביר את זה לוועדת חוקה. למה? – זו הצעה של אילטוב, אגב, הצעת חוק – כי זו ועדת הבית שלהם, ועדת הבית של ישראל ביתנו, ושם מעבירים כל מה שהוא של ישראל ביתנו, כי זה עובר. למשל, מעבירים נושאים של חוקה, נושאים של כלכלה, נושאים של תקשורת, נושאים של בעיות במשפחה, הכול עובר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טיבי. אני חושב שהייתי לארג' אתך מעל ומעבר – – <אריה ביבי (קדימה):> אני נותן לו את חמש הדקות שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אף-על-פי שהנושא מוצא חן בעיני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שבעה חברי כנסת, כולם נבחרו על-פי נתון אחד – – <היו"ר יצחק וקנין:> המוצא האתני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – ארץ המוצא. כולם רוסים – – <מרינה סולודקין (קדימה):> אבל – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אין אף מרוקאי אחד. זה יעלה על הדעת? – – <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה יכניסו אותי לשם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אף תוניסאי אחד; אף ערבי אחד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את עזרתך. אתה שאלת אותי איך אני עליתי על זה. <היו"ר יצחק וקנין:> יכול להיות שיצרפו אותי, כן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הוא שאל אותי איך אני עליתי על זה. ובכן, אני יכול לגלות עכשיו שרוסי שלא היה פנה אלי, רוסי שלא צירפו אותו לוועדה פנה אלי וחשף בפני את התרמית הזאת ואת הגילוי המרעיש הזה, שוועדה לא מוקמת על-פי מפתח סיעתי אלא על-פי מפתח לאומי. אוי לוועדה המשותפת הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אריה ביבי (קדימה):> אני נותן לך את חמש הדקות שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. <מרינה סולודקין (קדימה):> אחמד, אנחנו בעד ערוץ ערבי. למה אין ערוץ ערבי? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בסדר, אבל תצרפו קצת מרוקאים – – – מה רע באתיופים? <היו"ר יצחק וקנין:> לרשותך עשר דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, עוד פעם אנחנו דנים בחוק שהציעה הממשלה המכהנת שמנסה ליצור את הבסיס החוקי והמקובל לאטומיזציה, לגריסה של סיעות גדולות בבית, ולאפשר להן להתפזר לכל הרוחות על-פי המרבה במחיר ובשיטת הסחר-מכר. זה בדיוק הכיוון שהממשלה הנוכחית – ראש הממשלה, הקואליציה וקברניטיה בהתחלת המושב הזה אמרו שנוצר במדינה מצב של חוסר משילות. אי-אפשר למשול. כל קבוצה קטנה של בוחרים יכולה להיכנס לכנסת, עם שברירי סיעות, זה פוגע באפשרות של המשילות, ולכן צריך לחסום את זה וצריך לעשות תיקונים בחוק, כך שלא תתאפשר ההיווצרות הזאת של סיעות קטנות, ולוּ במחירים שונים – מחירים אנטי-דמוקרטיים, כמו העלאת אחוז החסימה וכל מיני שיטות והצעות שונות. והנה, באה הממשלה, ובדיוק בכיוון ההפוך לגמרי להכרזות שלה היא עושה דבר שדווקא מאפשר בדיוק את ההיפך. התיקון הזה מאפשר לסיעה גדולה להתפצל וליצור סיעה יותר קטנה, כך שהסיעה הזאת תהיה נתונה לסחר-מכר ולמעבר מצד אחד של הבית לצד השני. לכן, אנחנו עומדים בפני הצעת חוק מגונה, לדעתי בעייתית, שכפי שאמרתי יוצרת את המצע החוקי ליתר פיצול בכנסת ולאפשרות של לקנות ולמכור. תעלה במליאה, כנראה מחר, גם הצעת החוק בעניין הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. מאיזה כיוון אי-אפשר לתקוף את הרפורמה הזאת? – מהכיוון החברתי, מהכיוון הסביבתי, מכיוון הקניין, מכיוון הקשר בין המוצע לבין מה שמצפים כאילו שהצעת החוק הזו תיצור, שזה פיתוח כלכלי. בסופו של דבר, הרפורמה הזאת, גם אם כללה כמה גורמים שאפשר להצביע עליהם כמחוללי פיתוח כלכלי, כל התיקונים והעידונים שהוכנסו לא יעודדו את הפיתוח הכלכלי, ואנחנו נישאר עם גולם כזה ששום דבר טוב לא יצא ממנו. אבל המדיניות של הממשלה היא בעייתית לא רק בתחומים האלו, בתחום החקיקה ועידוד מה שנקרא חוקי המשילות. אני מציין כאן מעשה שזרועות הממשלה נקטו אתמול, וזה הפינוי של בתים במזרח-ירושלים והוצאת בעליהם הערבים – המשפחות הערביות שגרו באותם בתים. שני בתים, ועל-פי המספרים שהתפרסמו מדובר ב-53 בני שתי משפחות, שהוצאו מהבתים שלהם, כמובן באמתלות שונות שהבית נקנה, הבית היה בבעלות – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חוק, בעלות, כל הדברים האלה הלא-ענייניים. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני השר, אני מדבר כאן על מצב שבו משפחות גרו בבתים במשך עשרות שנים, ובצורה זו או אחרת, תחת מעטה זה או אחר, באים ומוציאים אותן מהבית שלהם. אני חושב שזה לא צריך להעלות שום צחוק ושמחה לאיד על המשפחות האלה ועל העתיד שלהן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> שום שמחה וצחוק – – – אתה קורא לבעלות ולחוק אמתלות, אז רק הערתי – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אני אומר שבכל מקרה – בכל מקרה – אי-אפשר לשמוח על מקרה כזה, שבו משפחות נזרקות לרחוב. תחזיק בדעה שאתה רוצה להחזיק, אבל זה מעשה שלא מצחיק ולא מביא שום שמחה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל אף אחד לא צחק ואף אחד לא שמח. גם אם אתה נורא רוצה לייחס את זה למישהו פה, אף אחד לא צחק – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אני מדבר על ההערה שהערת, אדוני השר, ואני מדגיש שזה לא מעשה משמח. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא שמעת מה הערתי. סליחה. הערתי לך שלקרוא לבעלות על הבתים או לחוק אמתלות, עם כל הכבוד, זה לא רציני. לא צחקתי ולא שמחתי. <חנא סוייד (חד"ש):> אלה טענות על בעלות בבתים באזור שכל העולם, חוץ מהחוק הישראלי, לא מכיר בריבונות הישראלית עליו. לא ארצות-הברית, הידידה הוותיקה, לא האיחוד האירופי ולא שום סמכות או ארגון בין-לאומי מכיר בריבונות הישראלית על מזרח-ירושלים. כולם מחשיבים את הריבונות הישראלית על מזרח-ירושלים כפיקציה ומעשה שבא אחרי כיבוש. לזה אני מתכוון. אני מתכוון שאתה יכול לטעון בעלות, בעלות, בעלות, אבל בסופו של דבר הטענה הזאת שלך היא פיקציה, היא משכנעת רק אותך, ולא אף אחד אחר. היא גורמת עוול לאותן משפחות וגורמת להן להיזרק ברחובות, ולזה אני מתכוון. לא מספיק שמדינת ישראל, בבית הזה, מחוקקת חוק – כמובן עם התנגדות בקרב ציבור רחב במדינת ישראל – להחלת החוק על מזרח-ירושלים, לריבונות ישראלית. נניח אם מחילים את הריבונות הישראלית על מזרח-ירושלים, ונניח שיש מין הסכמה, או סמי-קונסנזוס כזה בציבור הישראלי על הזכות על כל ירושלים – נניח לרגע דבר שלא קיים – האם זה מצדיק מעשים כאלה? במיוחד כשאנחנו בתקופה כזאת, כשכולם מחכים ומדברים על העתיד של ירושלים, מזרח-ירושלים, על העתיד של המשא-ומתן. ברור שיש קשר אמיץ בין המעשים האלה לבין האפשרות של יצירת אפשרות של משא-ומתן רציני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית על עתיד מזרח-ירושלים. מזרח-ירושלים תהיה – ועוד תהיה – הבירה של המדינה הפלסטינית. אין ספק בזה. זה בוא יבוא, ולא ירחק הזמן שזה יקרה. למה למדינת ישראל לבצע מעשים תוקפניים ולא אנושיים נגד משפחות ערביות, רק כדי להגדיל את השנאה והפער בתוך ירושלים בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית? יתירה מזאת, אם אנחנו משייכים את המעשה הזה לתוכניות הכלליות של מדינת ישראל לגבי ירושלים, אנחנו יודעים בבטחה שמדובר כאן בטיהור אתני. יש תוכניות ארוכות טווח שממשלות ישראל בעבר ניסו לקדם, שבהן מדובר בפירוש על דילול האוכלוסייה הערבית במזרח-ירושלים, על שלילת הזכות של אותן משפחות, שיושבות על האדמות שלהן ובבתים שלהן. להוציא אותן מהבתים שלהן ולזרוק לרחובות זה דבר שלא ייעשה, בכל המובנים ובכל המישורים. אני רוצה לציין – גם שכשמדברים על ירושלים מאוחדת, צריך להסתכל על העובדות בשטח; איך אפשר לשכנע מישהו בעולם שיש התייחסות רצינית ויש אמונה פנימית בתוך העם בישראל, בתוך ממשלת ישראל, שירושלים מאוחדת, כשבונים בשכונות ירושלים גדר הפרדה שמחלקת את ירושלים? מצד אחד טוענים על ירושלים מאוחדת, ומצד אחר ממשלות ישראל במו-ידיהן מחלקות את ירושלים וממשיכות באופוריה הזאת לדבר על עיר מאוחדת. בסוף דברי אני רוצה להזכיר שגם ברגעים אלה יש הפגנה מחוץ לבית, של בעלי בתים בעיר טירה, שנמצאים בסכנה של הריסה באשמה של בנייה לא חוקית. אני חושב שנעשה עוול במשך זמן רב לאזרחים של טירה, לערים וליישובים ערביים אחרים, שלא היתה להם אפשרות להוציא היתרי בנייה או לבנות על-פי החוק, מכיוון שלא היו תוכניות מיתאר באותם יישובים; היו הכנות לתוכניות מיתאר – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבקש שתשתדל לסיים. זמנך תם. <חנא סוייד (חד"ש):> – – היו הכנות לאישור תוכניות מיתאר, ותוכניות המיתאר לא אושרו. אני פונה לאדוני, השר לענייני סביבה: חלק מהעיכובים באישור אותן תוכניות היו בעניינים סביבתיים, אף-על-פי שמדובר בשטחים שכבר בנויים הרבה זמן. זה המקום וזה הזמן המתאים לבקש ממשרד הפנים – מרשויות התכנון והבנייה – להקפיא את צווי ההריסה של הבתים האלה, לתת לאוכלוסייה לחיות בשקט ולאפשר לזרועות המדינה, למשרדי הממשלה השונים, לאפשר לרשויות המקומיות לקדם תוכניות מיתאר, לאשר אותן ולמנוע את המחזה המביש הזה של הריסת בתים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אם הוא לא יהיה, אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. לרשותך, חבר הכנסת אלדד, עשר דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להרחיק לימי אברהם אבינו. אני מניח שרבים זוכרים את הסיפור על אבימלך מלך גרר. היו לו הרבה צרות עם אברהם: תחילה סיפור על שרה – "אחותי היא", ואחר כך הסיפור על הסכסוך על בארות המים שחפרו עבדי אברהם וגזלו עבדי אבימלך. בסופו של דבר אבימלך רוצה לכרות ברית עם אברהם אבינו, ואברהם מסכים. כשאברהם מוכיח את אבימלך על גזלת בארות המים, אבימלך נותן תירוץ קלאסי של פוליטיקאי. איך יודעים שהוא משקר? הוא אומר שלושה דברים: לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה; וגם אתה לא הגדת לי; וגם אנוכי לא שמעתי בלתי אם היום. אני מניח שזה מעורר בנו איזה הד רחוק לפרפראזה מאוד מאוחרת, של סיפור האשה והקדרה – האשה ששאלה משכנתה קדרה והחזירה לה אותה סדוקה, וכשבעלת הקדרה באה בטענות היא אומרת לה: דבר ראשון, לא לקחתי ממך קדרה; דבר שני, החזרתי לך אותה שלמה, ודבר שלישי, כשלקחתי אותה היא כבר היתה סדוקה. כלומר, ריבוי תירוצים לא תמיד מעורר אמון מיוחד בלב השומע. למה אני מטריח אתכם בימי אבימלך ואברהם? אנחנו עוסקים בחוק מופז, והמחקר האקטיבי ביותר המתגלגל בימים אלה בכנסת הוא השאלה: למה שבעה? מה שבעה? מה עניין שבעה חברי כנסת פורשים? <היו"ר יצחק וקנין:> זה כנראה – אולי – עדיין מהזיכרון של השביעיות של הליכוד, כמו הגשש: מה כמה? מה שבע? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> היה ספר "השביעייה הסודית" – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> היה "שלגייה ושבעת הגמדים" ו"השביעייה הסודית" והשביעיות בליכוד. <היו"ר יצחק וקנין:> 7 בכלל זה מספר חזק. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אבל למה הבאתי לכם את סיפור אבימלך? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה מספר של נתינה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> בוודאי, אבל הבאתי לכם את סיפור אבימלך כי בברית שאברהם כורת עם אבימלך כתוב: ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן. וגם אבימלך, כבר אז, שואל: למה שבע? למה כמה? למה לבד? שואל אותו – הוא שואל: מה הנה שבע כבשות האלה אשר הצבת לבדנה? חברי חברי הכנסת, אנשים פורשים הם אנשים בודדים, גם כשהם הולכים בעדר. מישהו באמת ספר את הכבשים האלה, הכבשים בקדימה שכל כך בונים עליהם שיפרשו? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש גם שבע הפרות הרזות, שבע השנים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> יש שבע שנים ושבע פרות. אבל אני ניסיתי לשאול את עצמי למה שבעה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> לא, אני אגיד לך: כנגד שבעה נקיים. אבל השאלה – איפה תמצא שבעה נקיים בקדימה? זה ממש לא טריוויאלי. מפלגה שקמה על פרישה, וכל-כולה תאוות שלטון, מפלגה שהוציאה מתוכה את חיים רמון ואת הירשזון ואת אולמרט, זה לא דבר שבכל יום למצוא בה שבעה נקיים. אבל בכל זאת. דווקא מכיוון שזו מפלגה שקמה על תאוות שלטון ועל פרישה סתם, אולי יימצאו בה שבעה כאלה שבשביל כיסאות – ויוסיפו עוד קומה שנייה פה – יסכימו לפרוש? מפלגה שאחד ממייסדיה, מאיר שטרית, כל כך התגאה בכך שסוף-סוף קמה לנו מפלגה שקמה והשליכה מעל גבה את הקיטבג האידיאולוגי – הוא אמר: סוף-סוף בלי ברל ובלי ז'בוטינסקי – אולי באמת יימצאו בה פורשים? עכשיו אני מתרחק מאברהם אבינו והולך לדוד המלך. ופה נדמה לי שאנשי הליכוד יפסיקו לחייך, כי כל עוד ירדתי על קדימה הם היו מבסוטים. רגע. דוד המלך, גדול המלכים שלנו, היה שבע קשרים ותככים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אמרת שמי שהוא פורש באופיו, גם בתוך עדר הוא לא מרגיש חלק מהעדר. אז אני אמשיך לחייך. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> זה נכון, אבל דוד המלך הכיר מרידות, תככים וקשרים, ומשורר תהילים, דוד המלך, כותב: "בור כרה ויחפרהו". עכשיו, חברי חברי הכנסת, כשנתניהו הופך את עורו ומועל בשליחות בוחריו, ויוצא נגד חוקת הליכוד, ואומר "מדינה פלסטינית", ונאמני ארץ-ישראל בליכוד שותקים שתיקת כבשים – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> חלקנו לא שתקנו, אריה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> שתיקת כבשים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> שבעה כבשים, או יותר? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תיכף נגיע למי סופר כבשים לפני השינה. – – וכאשר השתיקה הזאת מהדהדת בחלל, הדבר מדאיג מאוד, משום שאם, אדוני השר ארדן – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> לא, אני יודע, אני רק פונה אליך אישית כי הדבר נוגע בך אישית. אם הייתם מתקוממים ונושאים קול צעקה מייד לאחר נאום בר-אילן, לא היינו מגיעים אחרי שבוע, בפתח ישיבת הממשלה, לשתי מדינות לשני עמים, וכעבור שבועיים גם לאזכור של יוזמת השלום הערבית. יש מדרון חלקלק, ובגלל המדרון החלקלק הזה אנחנו בהחלט עלולים למצוא את עצמנו במקום שאריאל שרון מצא את עצמו, שבו סיעתו אינה תומכת בו, מפלגתו אינה תומכת בו, ומרכז המפלגה אינו תומך, וכבר אינני יודע אם לפני שנפלה עליו תרדמה בלילה נתניהו ספר כבשים בעדרי קדימה או ספר כבשים במפלגתו, לדעת אם במפלגתו יקומו שבעה פורשים שיקומו ויגידו: לא כך כתוב בחוקת הליכוד, לא על זה בחר בנו הבוחר, להקים מדינה פלסטינית, ואולי בבחינת "בור כרה ויחפרהו" – הבור הזה שהוא חופר לקדימה, יכול להיות שהוא עצמו ייפול בו; יכול להיות שהוא עצמו יצטרך לפרוש בראש שבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא "יכול להיות", כמעט בטוח. כי הכלל – כשאתה מחוקק חוק – הרי החוק הזה, אין לו מקום, אין לנו ברירה, אנחנו מצביעים עבורו. אני מדבר על חוק מופז. אני חושב שהמהלך הזה יכול להכות את הליכוד יותר מאשר את קדימה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גם אני חושב. מה שעוד טעון הוכחה הוא השאלה אם יהיו מהליכוד שבעה פורשים כי נתניהו נדחף להקים מדינה פלסטינית, או שהוא עצמו יהיה במיעוט בליכוד, כפי שאריאל שרון נותר במיעוט ונאלץ לפרוש, והחוק הזה, שהוא בונה בשביל שאול מופז, עלול להיות בסופו של דבר חוק נתניהו. ועל הפיגום הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מכיר את הפתגם – מי שהביא את המקל מקבל בו מכות. ואתה אמרת – "בור כרה ויחפרהו". זה בדיוק אותו הדבר. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> "בור כרה ויחפרהו" ו"על דאטפת אטפוך" – הרבה פעמים מנסים להסתכל בתופעה שאדם מכין משהו בשביל מישהו אחר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> והוא נופל. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> דוד המלך, כשאמר "בור כרה ויחפרהו", זוכר את עצת אחיתופל, זוכר כמה פעמים העצה מתהפכת גם נגד מי שקיבל אותה וגם נגד מי שנתן אותה. גם אם אחיתופל יעץ טוב, אבל מי שהקשיב לעצתו ולא עשה כך – בסופו של דבר הגלגל התהפך. נדמה לי שכאשר מנסים לגזור מבנה פוליטי מתוחכם, רב-מהלכים – המערכת הפוליטית שלנו היא מורכבת מדי, רבת פקטורים מדי; מונעת על-ידי אינטרסים, אבל גם על-ידי יצרים וגם על-ידי נסיבות. צריך מאוד להיזהר לפני שמשנים חוק כזה כדי להכין אפשרות עתידית שאולי קדימה תתפלג, שמא החוק הזה יקום על יוצרו, ואנחנו נמצא את עצמנו במצב שבו ראש ממשלה שמחליק במדרון חלקלק של מעילה בעקרונות של הבטחתו לבוחריו, של האידיאולוגיה שעליה הוא נבחר, שהוא לא התכוון באמת להקים מדינה פלסטינית בלבה של מדינת ישראל – החוק הזה עלול להתהפך עליו, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של פילוג חוזר בליכוד ולאו דווקא בקדימה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. אם הוא לא יהיה, תעלה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עשר דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים דיון שלא יודעים איך ומתי הוא יסתיים. יכול להיות שזה ייגמר בתוך כמה שעות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה מתחיל להיראות כך. אני מבין שחלק גדול מחברי קדימה אינם נמצאים. נסעו לחוץ-לארץ. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא יודע. גם בהיעדרם של כמה חברי כנסת הדיון יכול להתמשך, ויהיו כמה סבבים של דיבורים בכנסת, ויכול להיות שהוא יסתיים במהרה. תלוי בהסכמים בין הסיעות. לכן אני מדבר עכשיו. יכול להיות שתהיה לי עוד הזדמנות לדבר ויכול להיות שלא, ואני רוצה לגעת בנושאים העיקריים של הדיון היום. אבל לפני כן, אני רוצה להתייחס להמלצה להעמיד את ליברמן לדין. אני לא יודע מה רוצים ממנו. על זה רוצים להעמיד את ליברמן לדין? על זה שהוא גנב כמה מיליונים או היה מושחת בכמה מיליונים? העביר כספים? הלבין כספים? זו עבירה, נכון, אבל זה סעיף שולי בכתב האישום נגד ליברמן. כאשר הוא עמד מעל לדוכן הזה וקרא להרוג חברי כנסת ערבים, כאשר הוא קרא להוציא להורג מנהיגי ציבור ערבים – אף אחד לא קם. אף אחד לא קם ואמר: צריך להעמיד אותו לדין על הסתה לרצח. אבל מה לעשות, לפעמים הפוליטיקה מתנהלת לפי ההיגיון של אל קפונה, ראש המאפיה האגדי. לא האיטלקי, בארצות-הברית. צריך לראות את הסרט The Untouchable עם שון קונרי. שון קונרי הוא השוטר ולא המאפיונר. אותו העמידו לדין על העלמות מס, למרות כל מה שהוא עשה, ולכן יש מן הצביעות בהעמדתו לדין על ההאשמות האלה. אבל בכל זאת, מסתבר שפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של המושחת, לא רק של הנבל. וזה פטריוטיזם בגרוש, תרתי משמע. מתקבל הרושם שעמדות כאלה ופוליטיקה כזאת הן עסק רווחי. אתה תגנוב כסף, תעלים מס, תלבין הון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ידידי חבר הכנסת זחאלקה, אמרתי גם לדוברים קודם לכן: אנחנו צריכים להיות זהירים באנשים שלנו. הוא עדיין בגדר מי שאפילו אין נגדו כתב-אישום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מדבר על כתב-אישום ואיך צריך להיראות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ברגע שיהיה כתב-אישום, זה כבר משהו אחר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מדבר על המלצת המשטרה. וכל מה שנאמר הוא במסגרת הזאת – אני אומר את דעתי, שצריך להעמיד אותו לדין על דברים אחרים. גם זה מותר. <היו"ר יצחק וקנין:> דעתך היא דעתך, אבל עדיין צריך להיות זהירים ולא לשפוך את הילד עם המים, ככה ברגע אחד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ובכל זאת, אי-אפשר לנתק את המלצת המשטרה להעמיד לדין בתיקים של שחיתות, של הלבנת הון, מהסתה נגד הציבור הערבי, הסתה גזענית. כי זה מוחק הכול. פטריוט גדול, יכול לעשות הכול, מה שהוא רוצה. היום תהיה הצבעה על החוק הקרוי חוק מופז, או חוק השבעה. השר כחלון והשר ארדן, בחוק-יסוד נקבע שהבחירות הן שוויוניות – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חסון. ציפי חוטובלי, שבי במקומך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה חוק-יסוד, ולפי חוק-יסוד הבחירות הן שוויוניות. אתה לא יכול לקבוע איזו תקנה או חוק שחל רק על חלק מהסיעות. זה פוגע, זה לא חוקתי. זה בניגוד לחוק-יסוד ולעקרון השוויוניות. דרך אגב, הבוקר אמרה פרופסור נבות שאפשר ללכת לבג"ץ על הסיפור הזה – שזה פגיעה וזה מנוגד לעקרון השוויוניות. חוק מופז מנוגד לעקרון השוויוניות. <היו"ר יצחק וקנין:> אני בכלל חושב, ואמרתי את זה כמה פעמים, שהחוק הזה, בסופו של דבר יהיה נגד הליכוד, ולא נגד קדימה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא יכול להיות שאתה תתקין תקנה – לא יכול להיות, זה לא חוקתי שיהיה איזה חוק שאומרים: הוא חל על שתי סיעות; על שאר הסיעות החוק לא חל. זה לא חוקתי. רק על-פי העניין הזה צריך לפסול את החוק. או שהחוק חל על כל הסיעות – חסון, אתה שומע אותי? תכין את הבג"ץ. או שזה חל על כל הסיעות או שבכלל לא. יכולה להיות טענה שעל-פי החוק הקיים רק שני חברי כנסת יכולים להקים סיעה. לפרוש ולהקים סיעה, אסור שתהיה סיעה של אחד, וייאמר שזה גם פוגע בעקרון השוויוניות, אבל יש היגיון במספר 2. כלומר, סיעה של איש אחד – אסורה, וסיעה של שניים – מותרת. מה ההיגיון? נניח שסיעה בת עשרה חברים או שישה – פורשים ממנה שניים. תיאורטית, הם מייצגים סיעה שעל-פי גודלה יכולה להיבחר לכנסת. הרי ברור על-פי אחוז החסימה הקיים שאחד לא יכול להיבחר לכנסת. מינימום שני חברי כנסת. אבל המספר 7, או כל מספר אחר, אגב, שלא חל על כל הסיעות, מנוגד לעקרון השוויוניות. או ששומרים על שוויוניות או שמשנים את חוק-היסוד של השוויוניות, אלא במקרה כזה וכזה. אבל כל עוד קיים עקרון השוויוניות – ודרך אגב, אין בחירות דמוקרטיות בלי עקרון השוויוניות – אתה לא יכול לקבוע שסיעה של שבעה חברי כנסת יכולה להתפלג. בכנסת הנוכחית זה חל רק על שתי סיעות. שאר הסיעות נפגעות או נהנות, תלוי איך מסתכלים על זה, מכך שהמספר 7 נקבע בחוק. לכן, אני מצפה שהחוק הזה יגיע לבג"ץ בגלל הפגיעה בעקרון השוויונית ובחוק-יסוד. לדעתי, הוא פוגע גם בעקרונות אחרים שבחוק-יסוד, כמו עקרון הייצוגיות. יש שורה של תוצאות לחוק הזה, למשל, סיעה בת 28 חברים, שהבוחרים בחרו בה, תהפוך לסיעה בת 20 או 21 חברים, והייצוג שלה בוועדות והייצוג הפוליטי שלה בכלל נפגע. אני חושב שיש בעיה עקרונית בנושא הזה, ואני הייתי הולך אפילו להעלות מחשבה והצעה לבטל כליל את האפשרות של פילוג סיעות, בכלל לאסור את זה. <שר התקשורת משה כחלון:> אז לא היתה התנתקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא צריך פילוג סיעות. ראה מקרה ארבעת חברי הכנסת של מפלגת העבודה. הם לא התפלגו, אבל הם לא מצביעים עם הממשלה ברוב הנושאים. אז העיקרון שלא מפלגים סיעות לא פוגע בזכותו של כל חבר הכנסת להצביע על-פי מצפונו או על-פי דרכו הפוליטית. יכול להיות שהוא ישלם מחיר על זה. יכול להיות שהסיעה שלו תעניש אותו, לא תיתן לו זכות דיבור או משהו כזה, אבל זה מחיר סביר. אני חושב שהנזק הזה הוא פחות מהנזק הזה שמקדמים חקיקה של פילוגים בסיעות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני מודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (קדימה):> רק שנייה, אני חושב שיש החלפה ביני ובין שלי, ששלי תחליף – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל אתה מדבר כרגע בטלפון במליאה – בעת שאני קורא לך. אבקש שלא לדבר פה. תצא החוצה ותדבר בטלפון. <יואל חסון (קדימה):> יש איזו החלפה, שלי לפני. <היו"ר יצחק וקנין:> אין לי בעיה. אם שלי מסכימה אני אעלה אותה עכשיו. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוא מעביר את הטלפון שלו לצופים. <היו"ר יצחק וקנין:> שלי, את מוכנה לעלות? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא מוכנה, אבל אני אהיה מוכנה תוך כדי הנאום שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני סומך עלייך. טוב, תעלה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת יואל חסון. אני מבקש, אתה מדבר בטלפון. אני קורא לך – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית אני מבקשת להבהיר דבר מה בנאומי הקודם, שקדם למה שחשבנו שהולכת להיות ההצבעה על חוק מופז. אם מישהו חשב לרגע אחד שאני מתכוונת להצביע בעד החוק הזה, או מצדדת בו באיזה אופן, מוטב שיסיר את המסקנה השגויה הזאת מסדר-היום. כל מה שניסיתי להסביר הוא שיש להפריד הפרדה מאוד ברורה בין פילוג על רקע אידיאולוגי ממפלגה שיושבת בקואליציה ונהנית מהיתרונות שנותנת לה הישיבה בשלטון, לבין פילוג שהוא קוניונקטורלי, וכל-כולו רצון להתנתק ממפלגה – לא משום שהיא אינה עונה עוד על השקפת עולמך, אלא מפני שנמאס לך לשבת באופוזיציה; זאת עבודה אפרורית מדי ואתה רוצה כבר לחבור אל עטיני השלטון. אני לא אוהבת את הקלישאות האלה בדרך כלל: עטיני השלטון, מנעמי השלטון – כולנו יודעים שזה לא ממש מנעמים, ואלה חיים באמת באמת קשים, בעיקר למי שמחליט לעשות עבודה קשה למען הציבור. ובכן, כדי להסיר כל ספק, אני מצביעה נגד חוק מופז. אני מתנגדת לו. זה חוק ציני. העיתונאי דורון רוזנבלום ב"הארץ" כתב עליו – ואני מקווה שהוא יסלח לי, כי אני ודאי אעשה חטא גדול לכתיבתו הנפלאה – אבל הוא כתב הגדרה אחרת ללשון החוק: חוק שנועד לפילוג לשבעה אנשים אשר בראשם עומד אדם שהוא מקריח והיה רמטכ"ל והוא יעשה אך ורק לטובת ראש ממשלה ששמו הפרטי מתחיל באות בי"ת, וכן הלאה. זאת הסיבה לכך שאני מתנגדת לחוק; הוא נעשה שלא בתום לב, הוא נעשה למטרות אד-הוק, בלי לחשוב על העבר, בלי לחשוב על העתיד, ולצורך קוניונקטורה פוליטית עכשווית ומסוימת. לא כך הדבר – הבהרתי ואני מבהירה שוב – כשמפלגה משנה את פניה, מתנכרת להשקפת עולמה ומותירה בתוכה לפעמים יחידים בודדים ולפעמים קבוצה גדולה של אנשים שחשבו בתום לב שהם נכנסים למפלגה מסוימת, עם השקפת עולם מסוימת, עם מחויבות מסוימת לציבור, והנה מתברר שלא מיניה ולא מקצתיה, והיא פועלת באופן הפוך באופן מוחלט. אגב, כפי שקרה בליכוד שעה שבניגוד לכל השקפת העולם של רוב חברי הליכוד דאז, ובניגוד למצע המפלגה ובניגוד להיסטוריה האידיאולוגית שלה, הוחלט על ההתנתקות. <שר התקשורת משה כחלון:> בניגוד למשאל. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ובניגוד למשאל חברים, מוסיף השר כחלון. אני הייתי, כמובן, ממצדדי ההתנתקות, אם כי מאלה שהרימו גבה נוכח המניעים שהביאו למהלך הדרמטי הזה, אבל אין ספק שאם אדם יש לו השקפת עולם ברורה, והוא אדם אידיאולוגי, והוא חבר למפלגה מסיבות אידיאולוגיות, ומסתבר שהמפלגה הזאת כופרת בעיקריה האידיאולוגיים, אני חושבת שהתפלגות היא לא דבר פסול. שמעתי כאן – אני לא זוכרת מי היה אחד מקודמי שדיבר על כך, נדמה לי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – שצריך לאסור בתכלית האיסור כל פילוג מכל סוג שהוא. אני חושבת שזאת אמירה שהיא לא דמוקרטית. זה לעניין זה. עכשיו אני אנצל את הזמן שנותר לי כדי לומר כמה מלים על הפרטת קרקעות המדינה, המכונה בטעות "הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל". כדרכי אני אפתח בציטוט מדבריו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל: "העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הקרקע לצמיתות. על-ידי זה אי-אפשר יהיה ליחידים להשתמש בו ברצון עצמם, באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המייסד. עלינו לדאוג גם להבא כי יהיה הרכוש הזה נשמר באמונה הכי גדולה, וכי יתנהגו בו בצמצום, בפחד יותר מאשר בעוז". לא צמצום, לא פחד, לא עוז, לא הרצל, לא ציונות, לא העם בעליו של הקרקע – שום דבר מזה לא תמצאו ברפורמה במינהל מקרקעי ישראל. כפירה גמורה בעיקר, בעיקרי הציונות שהביאה להקמתה של מדינת ישראל, בעיקרי 108 שנות ציונות, 61 שנות המדינה. כל זה עבר כהרף עין בחקיקה ברוטלית וחפוזה, לא מוסרית, לא ערכית, לא ציונית, לא חברתית, לא כלכלית ולא סביבתית. אני יודעת שרבים לא מתעניינים בפרטים של הרפורמה, אבל אני בכל זאת רוצה לספר לכם על השקרים הגדולים והקטנים שנמצאים בהצעת החוק הזאת, שהיא מלאה חורים כמו גבינה שוויצרית, ולא בכדי, ולא במקרה, אלא כדי לאפשר פה השתוללות גמורה ביחס למדיניות הקרקעית של מדינת ישראל. אגדת סגירת המרפסת – כמה שמענו על חזון המרפסת של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מבינה גם שהיתה כוונה לעשות קמפיין מתוקשר, להצטלם גם על מרפסות, אבל איכשהו הצלחנו להוציא את האוויר מהבלון הפיקטיבי הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> שהמרפסת הזאת לא תתמוטט. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, יפה אמרת, חבר הכנסת וקנין – רק שהמרפסת הזאת לא תתמוטט. אכן, היא מחשבת להתמוטט. מה הקשר בין סגירת מרפסת ובין הפרטת קרקעות המדינה? לא רק זה, מה הקשר בין סגירת מרפסת לבין הרפורמה המינהלית שיש כאן? שום דבר. תשמעו מה אומר ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, בדיון בוועדת הכלכלה: אני הייתי מציע לרדת מנושא המרפסת, מפני שלגבי המרפסות בדירות רוויות מהוונות אין צורך באישור המינהל. לכן התדמית הזאת של המרפסת, כדאי שנשים אותה בצד. אבל מה לא עושים בשביל סלוגן קליט, בשביל פרגולה ומרפסת? ככה, חשב ראש הממשלה, ככה נקנה את לבו של הציבור. נסביר לו באיזו קלות הוא יוכל לסגור מרפסת, וכל עם ישראל יהיה מאושר ומרוצה, כי מעכשיו הוא יכול לסגור מרפסת. אז רק דעו לכם ש-70% מהחוכרים גרים על קרקע עירונית בכלל. <היו"ר יצחק וקנין:> או שאין להם מרפסת בכלל. <שלי יחימוביץ (העבודה):> או שאין להם מרפסת, כי הם סגרו אותה מזמן, והם לא היו צריכים את המינהל בשביל לסגור אותה. הם היו צריכים את אישור העירייה, והם לא ייפטרו מהאישור הזה עכשיו, עם הגאולה הזאת של חזון סגירת המרפסת והפרגולה. קשקוש שאין לו שחר. אין בזה טעם. זאת הונאה של הציבור. אגדה מספר אחת. אגדה מספר שתיים, שמקוממת אותי במיוחד, היא שכל הרפורמה הזאת היא בכלל שוויונית. היא נועדה לתת לאזרח הקטן במתנה את הבית שהוא גר בו, כדי שיהיה בבעלותו ולא בחכירה. אני רוצה לגלות לכם משהו: אין לי שמץ של מושג אם דירת השיכון שלי היא על אדמת מינהל או על אדמה פרטית. לא יודעת – לא מעניין אותי. גם אין לזה משמעות. גם אם הבשורה הזאת תחול – – – <שר התקשורת משה כחלון:> היא פרטית. אם היא היתה מינהל היית יודעת. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לא נכון. <שר התקשורת משה כחלון:> זה נכון, כי היית משלמת או היוון או – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> השר כחלון, זה פשוט לא נכון. אנשים לא יודעים אם הם גרים על אדמת מינהל או על אדמה פרטית. ביום שבו – אם הם גרים על אדמת מינהל – הדירה שלהם תעבור לבעלותם, לא תהיה לזה שום משמעות מבחינתם של החוכרים שגרים בדירות שיכון. הציבור שאתה מייצג, השר כחלון, לא תהיה לזה משמעות בשבילו. אני אגיד לך למי כן תהיה משמעות – לקבוצה קטנה שגרה בסביון, בהרצלייה-פיתוח, בשיכוני היוקרה של הווילות בלב תל-אביב. הם יוכלו באמת להרחיב עכשיו את הבנייה שלהם בלי להזדקק לאישורי המינהל, ויוכלו להעלות בצורה משמעותית את ערך הנכס שיש בידם. אני בטוחה שגם אתה וגם אני לא רוצים לעשות רפורמה לטובת דיירי כפר-שמריהו, ורק לגביהם זה נכון. עכשיו, כל הסיפור של העברת הבעלות לידי החוכרים הפרטיים הוא שולי, הוא זניח, הוא לא לב הרפורמה, זאת לא הבעיה שלנו. יש לי מה להגיד על זה, אבל זה לא רלוונטי. זאת הונאה. מה עומד מאחורי זה? עומדת מכירת הקרקעות הטובות, הריקות, הלא-בנויות, היקרות ביותר במדינה, השוות ביותר. 800,000 דונם, שרק קומץ מזערי מהן נועד לשיוך הדירות. אותם 800,000 דונם נועדו – מדובר באדמות שיש להן ייעוד למגורים, לעסקים, למסחר ולתיירות. הן שוות הון תועפות. העפר שיש עליהן משקלו בזהב. הן יועברו למי שיכול לקנות אותן בממון רב. ומי יכול לקנות אותן? מי יכול לקנות את האדמות האלה – אזרחי המדינה שאתה מייצג? אזרחי המדינה שאני מייצגת? לא. קומץ בעלי הון שכבר קנו חצי מדינה, ועכשיו גם יקנו את קרקעות המדינה. אז שלא יספרו לי על רפורמת השיוך לאזרח הקטן. האזרח הקטן לא יראה מזה גרוש. מי שייהנו מזה ויעשו בוננזה אדירה אלה עשירי הארץ. ואחרי כל כך הרבה שקרים, כל כך הרבה, אני פשוט לא יודעת אילו דוגמאות להביא לפניכם. רק קרקע מתוכננת אומרים לנו שתשווק; אל תדאגו, הם לא יוכלו לעשות בזה מה שהם רוצים, זאת קרקע מתוכננת. אז מה כתוב בחוק? אחרי שנלחמתי שיהיה כתוב לא רק מתוכננת אלא גם מאושרת, היתה רגרסיה. מה כתוב עכשיו בחוק? קרקע עירונית – קרקע שייעודה לפי תוכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה. שניתן להוציא מתוכה היתר בנייה. כמות השקרים היא אין-סופית, ובכל זאת כמות השקרים היא לא העיקר. העיקר הוא מעילה בערך שהוא אחד מערכי היסוד של הציונות, בוודאי של הציונות הסוציאליסטית שאני מגיעה ממנה, אבל על אחת כמה וכמה של הציונות הדתית ושל הציונות הרוויזיוניסטית ושל הציונות לסוגיה. 108 שנות ציונות מושלכות לפח בדבר הזה שקוראים לו באופן שקרי רפורמה. זאת לא רפורמה, זאת מכירת קרקעות המדינה, ההפרטה הגדולה ביותר בתולדות המדינה, העברת נכסי הלאום לידי בעלי הון, מהלך היסטורי שעבר בחופזה, בחוצפה, ברשלנות. אדוני היושב-ראש, ברשותך, עוד מלה אחת, והמלה הזאת מיועדת למפלגה שלי. ידעתי בהצטרפי למפלגת העבודה שיהיו דברים שבהם אני אהיה מעט שונה. למשל, ידעתי שאני יותר סוציאליסטית מרוב חברי הכנסת במפלגה. בחלומות הבלהה שלי לא חשבתי שמתוך מפלגת העבודה הציונית שהקימה את המדינה יבואו הרוח הגבית וההתלהבות הזאת לכפור בערכים מרכזיים של הציונות הסוציאליסטית של גאולת הקרקע, של הקמת המדינה, של רכישת הקרקעות, של בעלות הלאום על הקרקע, שכתובה באמנה של מפלגת העבודה. אני קוראת היום לחברים שלי: יש לנו המון התלבטויות והמון ויתורים, ואנחנו יודעים שכל יום שלנו כאן בכנסת מלווה בוויתורים. אין חוק שחוקקתי שלא עשיתי בו פשרות. הפעמים שהרמתי את היד בניגוד לדברים שהאמנתי בהם היו רבות מספור, אני מתביישת להגיד. אבל יש קווי פרשת מים, וזה קו פרשת מים. אני מצפה מכל חברי, שבישיבת הסיעה, ברוב מכריע וגורף, הביעו ביקורת חמורה כלפי הפרטת הקרקעות, שלא ירימו את ידם. זה קו פרשת מים שאם נחצה אותו נאבד את הטובים שבתומכים שלנו, שהלכו אתנו באש ובמים, בצער ובחולי, במעט מנדטים ובהרבה מנדטים. אל תעשו את זה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יעלה חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – הודעה של חבר הכנסת יוחנן פלסנר. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה, ראשית, להתייחס לאירוע הקשה שקרה במוצאי-שבת בתל-אביב, אירוע שאנחנו עדיין לא יודעים מה המניע לו, מי עומד מאחוריו, אבל קשה לקרוא את העיתונים של אתמול ושל היום ולחשוב על אותם נערים ונערות שישבו במקום הזה, שהרגישו בו כל כך מוגנים, אבל היו חשופים לסכנה הגדולה ביותר, והיא סכנה של שנאה וחוסר סובלנות. אני רוצה באמת להשתתף בצערן של המשפחות ולאחל איחולי החלמה לפצועים, ואני מוסר מכאן את ברכת החיזוק שלי לקהילת הלהט"ב בישראל. אדוני, הכינוס הזה כאן, שאנחנו ממשיכים בו בסדרת חוקים קשה מאוד שהממשלה הזאת מפילה עלינו – משתמשת ברוב הטכני המזויף אבל העובדתי שקיים כאן ומנסה לקדם חוקים לא מוסריים, חוקים שאמורים לתחזק את הממשלה הזאת בצורה לא אמיתית, בצורה לא מוסרית, בצורה שאין אפשרות לכנות אותה אלא תכמנות פוליטית. זוהי הרי תכמנות פוליטית. זה אפילו לא תחכום פוליטי – זאת תכמנות פוליטית. הרי בתחכומים פוליטיים יכול היה בנימין נתניהו ללמוד לדוגמה מאריאל שרון איך פועלים בצורה מתוחכמת מבחינה פוליטית, וזה אגב דבר נכון. ראש ממשלה ראוי שיהיה מתוחכם מבחינה פוליטית. אבל, השר כחלון, אתה יודע שראש הממשלה הזה – אני חייב לומר, אגב, בניגוד אליך – הוא לא כזה מתוחכם פוליטית. הוא לא פוליטיקאי מצטיין כמוך, והוא לא יודע לעשות את הדברים הנכונים, שאחד זה קודם כול זה פשוט להיות טוב לציבור ולא להסתכל פנימה לבית הזה אלא להסתכל החוצה לציבור, כי אם יש לך גיבוי בציבור, לא משנה מה קורה בתוך הבית הזה, כי הבית הזה מושפע מהציבור, ובצדק, וכך ראוי שיהיה. אלא שראש הממשלה הזה לא מבין את הכללים הבסיסיים של הפוליטיקה, והוא מבין שרק בדרך של קומבינות פוליטיות, של חוקים תכמניים, הוא מסוגל להתקדם פה. מילא אם היה מדובר בתכמנות של ממשלה, בתכמנות של חדרי חדרים, בתכמנות של בין המשרדים ובין השרים. הייתי אומר: בסדר, אתם יודעים מה, לא יפה, אבל זה סוג של פוליטיקה. אבל לשחק ככה בחוקים? אומנם זה לא חוק-יסוד, אבל זה חוק משמעותי, שהופך את הכנסת לכנסת פחות טובה. הוא מאפשר אופורטוניזם, הוא מאפשר קניית אנשים, הוא מאפשר המשך קיום של קואליציה גם אם אין לך באמת רוב. הרי אם – באופן תיאורטי -יעברו מחר מהליכוד שבעה אנשים לקדימה וקדימה פתאום תעמוד ותהיה עם 35 מנדנטים, זה יהיה זיוף. זה יהיה זיוף של מערכת הבחירות, כי הציבור רצה את קדימה עם 28 מנדטים, לא עם 35 מנדטים. זה לא שאנחנו על סף בחירות והציבור יכול מחר לשפוט את מה שעשינו. זו רק תחילת הקדנציה, וראש הממשלה עוד פעם רוצה לקיים את הממשלה שלו בדרכים לא טבעיות. אני אומר לכם, ואני אומר לך, אדוני השר, שתדע: ממשלות שמתבססות על עריקים ומתבססות על קומבינות פוליטיות ועל תכמנות אלו ממשלות שלא שורדות. אלו ממשלות שלא מחזיקות לאורך זמן. הציבור רואה, הציבור ראה והציבור יראה, ואני אומר לך, הציבור גם שופט והציבור ישפוט. אתם יודעים מה? הוא שופט אתכם על החוק הלא-מוסרי הזה שכנראה תצליחו להעביר באמצעות הרוב הזמני שיש לכם היום; הרוב המפוחד, אנשים שיודעים שזה חוק לא נכון אבל מצביעים לו כי הם מפחדים, הם חוששים על הכיסאות שלהם, הם חוששים על המעמד שלהם. הציבור גם ישפוט שדווקא ממשלה שמתיימרת להיות ממשלה ימנית – ואני לא מתייחס למפלגת העבודה כי היא לא משמעותית בממשלה הזאת – ממשלה ימנית היא זאת, השר כחלון, היא זאת שמוכרת את הקרקעות ומספסרת בקרקעות ותומכת בחוק הכי לא ציוני שיכול להיות – – – <שר התקשורת משה כחלון:> קדימה רוצה לתת חינם לערבים – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – את קרקעות המדינה, את הקרקעות שנמכרו כאן באמת בדם ונקנו כאן בדם. ואלה קרקעות, וזה באמת, הספסרות – אתם יודעים מה? לסיום, חוק הקרקעות זה הוא סוף עידן הציונות ותחילת עידן הציניות, אדוני השר. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה חבר הכנסת יוחנן פלסנר. אני מבין שאנחנו הולכים להתכנס בסביבות השעה 12:30 בדיון בנושא התפלגות סיעה. אני מבין שעכשיו אתה הולך למסור הודעה בנושא הזה. בשעה 12:30 נקיים דיון על הצעות לסדר-היום של כמה חברים בנושא הירי במועדון, ההצבעות יהיו בסביבות השעה 13:00. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לפני כן. הכול אמור להתכנס עד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שההצבעות יהיו בסביבות השעה 13:30. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא. 13:00. <היו"ר יצחק וקנין:> 13:00. <יוחנן פלסנר (קדימה):> נעשה את זה בצורה מסודרת. אדוני היושב-ראש, אדוני השר כחלון, מה שגילינו בשבועות האחרונים זה תופעה די מדהימה. גילינו תופעה של ראש ממשלה – ואני באמת מנסה להשתמש במלים שלי בזהירות ובצורה אחראית – גילינו ראש ממשלה שמתעסק בעסקנות הפוליטית ברמה הנמוכה ביותר; ראש ממשלה שמתעסק בקיזוזים, בקנייה, במכירה, בלחצים, באיומים – בזה הוא מתעסק. זה פשוט לא ייאמן. בזה ראש הממשלה מתעסק. אני מדבר עם חברי כנסת לקראת ההצבעה, אנחנו מנהלים דיון, ואומרים לי: קיבלתי טלפון מלשכת ראש הממשלה בנושא הזה. חברים, יש לנו ראש ממשלה שמתעסק בעסקנות פוליטית בצורה אובססיבית. את התהליך הזה אנחנו חייבים לעצור. אנחנו רוצים להודיע כעת על הפסקת הדיון בנושא ההסתייגויות – אני מודיע את זה: בתיאום עם ראשי סיעות האופוזיציה – על הפסקת הדיון בנושא ההסתייגויות שהגשנו לחוק ההתפלגות, או לחוק התרגיל המסריח של 2009. ומדוע אנחנו עושים את זה? אנחנו לא רוצים לאפשר את העברת החוק הזה באישון לילה. אנחנו עומדים על קיום ההצבעה הזאת לאור היום ולאור השמש. אנחנו רוצים שכל מי שתומך בתרגיל המסריח של 2009 יירשם בדברי ימי הכנסת, ייראה על-ידי הציבור הרחב, שהציבור הרחב ידע מי שותף לרמיסת הדמוקרטיה, לפגיעה במעמדה של הכנסת. לכן אנחנו נדרוש לקיים את הדיון כמה שיותר מהר. איזו עוד סיבה יש לנו כאופוזיציה לדרוש את הדיון המהיר הזה? רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, ברגעים האלה ממש, אדוני השר כחלון, ברגעים האלה ממש ראש הממשלה עסוק בסחר-מכר אינטנסיבי. הוא מנסה לקנות את אותם חברי כנסת בקואליציה שטרם החליטו כיצד הם יצביעו בהחלטה על חוק מינהל מקרקעי ישראל. הוא מוכר כל משאב לאומי, הוא מנסה להשפיע על חברי הבית היהודי ועל מפלגת העבודה, וכמו שראינו, כשהוא סוחר במשאבים הלאומיים, ראש הממשלה הזה, לצערנו, הוא מאוד נדיב; הוא מוכן להציע הכול. הוא מבטיח עוד הבטחות ועוד הבטחות, ואנחנו רוצים לעצור את התהליך הזה. אנחנו רוצים להפסיק את תהליך המכירה הזה כמה שיותר מהר. ולכן, בזמן שראש הממשלה שולח שליחים כדי לקנות את התמיכה של חברי הכנסת, לקנות עוד ועוד תמיכה, אנחנו רוצים להגיד לתהליך הזה די. מספיק. מספיק לסחור במשאבים שלנו. מספיק עם המסחרה. בואו נגיע להצבעה מייד ועכשיו. בואו נראה מה עמדת החברים, שכל אחד יצביע – בהצבעה אישית כמובן – על-פי תפיסת עולמו, יציג לציבור הרחב את היחס שלו לחוקי-היסוד, את היחס שלו לדמוקרטיה הישראלית, את היחס שלו לכללי המשחק שכולנו אמורים לפעול על-פיהם. אני אסיים, לפני שאנחנו נגדיר את פרטי הסיכום, בפנייה לחברי בקואליציה: חברי בבית היהודי, שמענו אתכם מדברים על אותם ערכים, ודווקא את מי שאתם מייצגים – את החברים ב"בני עקיבא", שדיברו כל כך יפה ופעלו בצורה כל כך אותנטית – אנחנו מצפים מכם שתייצגו אותם בכבוד. ולשר הרשקוביץ – אדוני, ממה בדיוק אתה מפחד? אתה מפחד מנתניהו? אתה מפחד מהאיומים שלו? נתניהו שמתקפל? בוא תראה לציבור שלך ולציבור הרחב, שאתה עומד על הערכים. ולחברי מפלגת העבודה, שבאמת כבר אין לי שום ציפיות מהם – אין לי שום ציפיות מכם, אבל לפחות את המינימום – תגלו מינימום של אחריות כלפי הציבור שלכם, כלפי האנשים שלכם, ואל תפחדו מאקדח הקפצונים של מר נתניהו, שהוכיח שהוא לא יורה, אלא קונה. זה מר נתניהו. אז אני מתפלא עליכם, זה יהיה אפילו בושה פוליטית להיכנע לראש ממשלה כזה. חברי, הסיכום שהגענו אליו הוא שמרגע שאנחנו מפסיקים את הדיון על ההסתייגויות, בתוך שעה וחצי תתקיים ההצבעה, כלומר בשעה 13:00. אז יתאפשר ליושב-ראש ועדת הכנסת, לא יותר מ-20 דקות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לידיעתך, בהתאם לסיכום הזה זה ב-13:10. אם אני לוקח את הזמן עכשיו – 13:10. <יוחנן פלסנר (קדימה):> 13:10 – – יתאפשר ליושב-ראש ועדת הכנסת לא יותר – שנייה, אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך מה הסיכום שסיכמנו עם מזכיר הכנסת, על דעת יושב-ראש הכנסת, כדי שלא יהיו כל מיני משחקים לא מכובדים בנושא, כפי שכבר ראינו בעבר. <היו"ר יצחק וקנין:> מההודעה שלך אני מבין. <יוחנן פלסנר (קדימה):> בתוך שעה וחצי תחל ההצבעה, על-פי הסיכום שלנו, מרגע הודעתי. <היו"ר יצחק וקנין:> מהודעתך. הודעתך היתה ב-11:40. שעה וחצי זה 13:10. <נחמן שי (קדימה):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אחר כך יושב-ראש ועדת הכנסת יוכל – לא יותר מ-20 דקות, ומייד אחר כך אנחנו ניגשים להצבעה, כאשר בין לבין יתקיים דיון על הרצח הנורא והמזוויע בתל-אביב, ושם – הדיון הזה כמובן יהיה מחוץ לוויכוח הפוליטי, אני מקווה, ונוכל באמת לחבק ולכבד את הקהילה, ולהראות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> סליחה, אדוני היושב-ראש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ההצבעה שלך יכולה להתקיים בין 13:10 ל-13:20, בגלל 20 הדקות – הסיכום הוא שיושב-ראש ועדת הכנסת יוכל עד 20 דקות מהמקום. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מאה אחוז. בסדר גמור. זה הסיכום. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. עד תחילת הדיון בנושא הרצח הנתעב בתל-אביב אנחנו יכולים, מבחינתנו, להמשיך את הדיון בהסתייגויות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. אני קורא לחבר הכנסת מסעוד גנאים. רבותי, אתה הדובר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא, כי אמרתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, רבותי, בינתיים ימשיכו הדוברים. רבותי. יש לו עשר דקות. רבותי, בהתאם לסיכום, כדי שלא – נחזור על הדברים שוב: אנחנו ב-13:10 נתחיל את הסיום של החוק, כאשר יעלה חבר הכנסת זאב אלקין ויסכם את הצעת החוק. מייד לאחר מכן ניגש להצבעות, אני מעריך שזה יהיה בין 13:20 ל-13:30. תודה. בינתיים, ברור, הדיון הזה נמשך, רבותי, עד השעה 12:30. בשעה 12:30 נקיים את הדיון על הירי במועדון במרכז ההומו-לסבי, הצעות חברי הכנסת ניצן הורוביץ, יולי תמיר ודב חנין. זו הצעה דחופה לסדר-היום שאושרה על-ידי היושב-ראש, כך שבשעה 12:30 נסיים את הדיון בנושא הזה. תודה. לרשותך חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, חמש דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שחשבתי שהדיון נפסק, בגלל זה לא – אז זה בסדר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תודה. זה לא בגלל חמש הדקות, אלא כי זאת האמת. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בעניין חוק ההתפלגות, שקרוי חוק מופז, אמרתי, ואני אומר, שכנראה החוק הזה – ראש הממשלה אינו פוחד או חושש מהאופוזיציה, אלא מהקואליציה. לאחר ההצבעה האחרונה, שהיתה על ההפרטה, או חוק מקרקעי ישראל, ראש הממשלה כנראה נהפך לנחוש יותר להעביר את החוק הזה. החוק הזה ושאר החוקים שנקראו חוקי המשילות, אני לא חושב שהם יחזקו את המשילות, להיפך, כי אני אמרתי שראש הממשלה הוא מאלה שיש להם תיאוריה פוליטית משילותית – תיאוריית הסולם העף, המתעופף. מה התיאוריה הזאת אומרת? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> התיאוריה הזאת אומרת שלאחר שראש ממשלה, או נשיא, או שליט, מגיע לשלטון דרך הסולם הדמוקרטי, תהליכים דמוקרטיים, הוא עושה את הכול כדי לשבור את הסולם הזה או לקחת אותו אתו, כדי שאף אחד לא יעלה אחריו לשלטון או למקום שהוא בו. אני חושב שראש הממשלה בנימין נתניהו, דרך חוקי המשילות, עושה מעשה שישבור את הסולם הדמוקרטי הזה. החוקים האלה לא יחזקו את המשילות, לא יחזקו את הדמוקרטיה, אלא להיפך. החוקים האלה גם הזכירו לי – ואני אמרתי – מלך צרפתי מפורסם מאוד, ששמו לואי ה-14. הוא אמר: המדינה זה אני. אז אני חושב שראש הממשלה רוצה להגיע לאמרה הזאת. הוא רוצה להגיד: המדינה – הרשות המחוקקת, המבצעת, השופטת – כולה זה אני. איך יכולים לפרש את כל המהלכים שעשתה את הממשלה הזאת? או שהיא הפכה את הרשות המחוקקת לרשות לא רלוונטית – לא להחלטות, לא לחקיקת חוקים, אלא מין זרוע מזרועותיה של הממשלה וזרוע מזרועותיה של הרשות המבצעת. הכנסת נהפכה לגוף שראש הממשלה והממשלה רק באים ליידע אותה על החלטות שלהם. אני חושב שהחוקים האלה רומסים את כל עקרון הפרדת הרשויות. אדוני היושב-ראש, ברשותך, קרה משהו בישראל בימים האחרונים. ראשית, בקשר ליריות בתל-אביב וכל הדברים האלה והריגת אנשים חפים מפשע. אני חושב שכל זה כרוך גם במנטליות הישראלית ובכל האווירה האלימה והגזענית, כי הגזענות, כאשר היא מתחילה בערבים, היא לא נפסקת שם. היא ממשיכה כלפי אחרים גם בקרב היהודים. זה לקח שהחברה הישראלית צריכה ללמוד. אדוני היושב-ראש, במזרח-ירושלים פלשו לבתים של ערבים. אדוני היושב-ראש, ירושלים המזרחית היא שטח כבוש שנכבש בשנת 1967. זה שטח כבוש. אם ארצות-הברית נגד זה והאו"ם נגד זה, אז מה רוצה ישראל? ככה היא מביעה את הכוונות שלה לשלום? אני חושב שמי שעושה דברים כאלה לא רוצה בשלום אמיתי. הוא רוצה להמשיך בייהוד ירושלים כדי לקבוע מציאות בשטח, שכאשר יבוא המשא-ומתן לא יישאר משהו לדבר עליו וירושלים תהפוך לעיר יהודית. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהממשלה הזאת צריכה להתעשת ובאמת לחזק את הדמוקרטיה. הדרך שבה היא נוהגת כלפי הרשות המחוקקת, הכנסת, וכלפי הרשויות – אני חושב שזה לא מחזק משילות ולא דמוקרטיה אלא מין משטר אבסולוטי, טוטלי, שרוצה לשלוט על כל תחומי החיים של האזרח במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי לחמש דקות, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. מכיוון שלחבר הכנסת מסעוד גנאים היו עשר דקות ומתוכן הוא נתן חמש לאחמד טיבי – אתה מייד עולה לדבר אחריו. חבר הכנסת אחמד טיבי, אבקש לעמוד בזמנים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בהחלט. תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שמה שרציתי לומר – לכן עליתי לדוכן – הוא על החלטת האופוזיציה המתואמת בין ראשי הסיעות להפסיק את הדיון, אדוני היושב-ראש, כדי לקיים הצבעה בין 13:10 ל-13:20, שעה וחצי מאז ההכרזה של עמיתי חבר הכנסת פלסנר. כפי שאדוני אמר, שעה וחצי זה 13:10. עד 20 דקות יינתנו ליושב-ראש ועדת הכנסת כמוסכם מהשבוע שעבר, ולכן ההצבעה תתקיים בין 13:10 ל-13:20. בין לבין, הדיון הזה יסתיים ב-12:30, ולאחר מכן יתקיים הדיון על הטבח שהיה בתל-אביב. אני אומר טבח כי בכל זאת, אדוני, מדובר בפשע שהוא פשע שנאה. אגב, אומרים שיכול להיות שזה מניע של מישהו שהוא אנטי-הומוסקסואלים, הומופוב, או שזה מתוך אהבה נכזבת. לא. רבותי, התוצאה והמעשה הם חמורים ביותר. שני המניעים מדברים על שנאה. המעשה הנפשע הזה הוא מעשה של שנאה, ולא חשוב מה המניע. לכן כולנו מאוחדים בגינוי הטוטלי, תוך כדי הבעת אמפתיה לפצועים ולקורבנות ואיחולי החלמה מהירה, תוך הבעת הזדהות עם משפחות הקורבנות. יש לשים קץ גם לכל ה"עליהום" שלפעמים בא לידי ביטוי בהתבטאויות גסות ותוקפניות כלפי האחר באשר הוא אחר. האמת היא, אדוני היושב-ראש, שהחברה הישראלית היא חברה שנדבקה בשנאה רבתי, בעיקר שנאה לאחר, לשונה. לעתים זו שנאה לערבי, לעתים זו שנאה לחרדי, לעתים זו שנאה ובוז לנשים ולעתים זו שנאה להומוסקסואלים וללסביות. לכן, צריך לעשות חשבון נפש. חברה, בדרך כלל, נקראת לעשות חשבון נפש בעיקר לאחר אסונות. אני לא בטוח שרוב הציבור יקשור את אלמנט השנאה לארבע התת-קבוצות שהזכרתי, אבל אין ספק שהגיע הזמן לעשות זאת. וההיסטוריה לא טועה, רבותי, היא חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. שנאה שמתחילה כלפי קבוצה אחת עוברת לאחרת וכך הלאה, עד שלפעמים היא מופנית גם פנימה, כלפי השונא עצמו, והוא הופך להיות קורבן של האידיאולוגיה הגזענית או אידיאולוגיית ההדרה שלו כלפי האחר. אדוני היושב-ראש, מה שהתרחש בירושלים המזרחית, שהיא אזור כבוש – המראות של עשרות שוטרים לבושים בשחור פורצים באישון לילה לבתים, אוחזים בנשים וילדים וזורקים אותם, ממש כך, מחוץ לבית ואת מיטלטליהם כדי שלאחר מכן ייכנסו מתנחלים פנאטים לתוך הבתים האלה, בלב שיח'-ג'ראח – הוא הפנים האמיתיות של הממשלה הזאת. אבל לא רק הממשלה הזאת. התהליך הזה של התנכלות לפלסטינים בירושלים המזרחית הוא תהליך ממושך. המטרה היא ייהוד ירושלים והשלטת שלטון אחר באזור כבוש שהוא ירושלים המזרחית, תוך התרסה ובוז כלפי הקהילה הבין-לאומית, לרבות ארצות-הברית. אדוני היושב-ראש, יכולים פה ושם לתפוס בית, אבל לעולם שלטון כיבוש לא יכול לנצח עם. תודה רבה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לרשותך עשר דקות, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. הדיון המרתוני הזה שאנחנו מתקרבים לסופו נועד לסמן קו גבול. הוא נועד לומר לממשלה ולקואליציה: לא הכול אפשרי. יש לשים גבול גם לשרירותו של הרוב. האם הצלחנו במהלך הזה? אדוני היושב-ראש, אני לגמרי לא משוכנע. אני חושב שהקואליציה הזאת משוכנעת שכוחו של הרוב רב מזכויותיו של המיעוט, ואין מקום בדמוקרטיה להגן על כללי משחק, על נורמות. מי ששולט יכול ורשאי לעגן את שלטונו גם באמצעות פגיעה במערכת הנורמטיבית. הצעת החוק שאנחנו מסיימים עכשיו לדון בה היא אחת משרשרת ארוכה של פגיעות בדמוקרטיה. השרשרת הזאת התחילה בהצעות חוק שנועדו לפגוע בציבור הערבי, חוק ה"נכבה" הראשון וחוק ה"נכבה" השני, וחוק הנאמנות הראשון וחוק הנאמנות השני. מכאן התגלגלנו למערכת של פגיעות בכלל האזרחים. חוק המאגר הביומטרי – האח הגדול מס' 2. הדרך היתה קצרה לפגיעה בזכויות של מהגרי עבודה ופליטים. חוק המלחמה בפליטים, שנקרא אצלנו החוק למניעת הסתננות, ייזכר לדיראון עולם, גם בציבור הישראלי וגם בעולם, על העונשים הדרקוניים שהוא מטיל גם על מבקשי מקלט – עד 20 שנות מאסר – וגם על מי שחטאו הגדול הוא בכך שהוא רוצה לעזור להם. הרשימה היא ארוכה, וחוקי ה"משילות" הם חוליה נוספת בתוך הרשימה הארוכה הזאת. חוקי משילות שמתחילים בחוק פרסונלי אחד, שנועד לאפשר הישארות בקואליציה של סיעת הבית היהודי, ולשם כך מכופפים את כל המערכת הנורמטיבית, כדי שגם ניסן סלומינסקי יוכל להיות חבר הכנסת. חוקי משילות שהם חוק מופז, או חוק ביבי, שנועד לאפשר התפלגות של סיעות מעבר למה שהכנסת קבעה בעבר, חוק שקובע גם תמריץ כלכלי לבצע התפלגות כזאת, חוק שהוא פסול גם מכיוון שהוא שינוי של כללי המשחק בעיצומו של המשחק. זה לא חוק שצופה פני עתיד, זה לא חוק שאומר: מהכנסת הבאה או זאת שלאחריה, או זאת שאחריה, נאפשר פיצול של שבעה, או של חמישה, או של שלושה – אלא זה חוק שתפור פרסונלית וספציפית על אנשים מסוימים כדי להשיג מטרה פרסונלית וספציפית. הממשלה הזאת כבר הפסיקה להפתיע – ממשלה ששברה את כל השיאים במספר השרים וסגני השרים בה; ממשלה ששברה את כללי חלוקת העבודה בין הממשלה לכנסת בכך שהיא מאפשרת גם לסגני שרים להיות חברים בוועדות; ממשלה שפוגעת בכנסת בכך שהיא מצמצמת בצורה ניכרת ודרמטית את מספר חברי הוועדות, כך שחלק מסיעות האופוזיציה לא יכולות להיות מיוצגות בוועדות. זאת ממשלה מסוכנת, זאת ממשלה מסוכנת לדמוקרטיה. עמיתי חברי הכנסת, המרחב הדמוקרטי בישראל נמצא תחת התקפה כבדה. אנחנו צריכים להבין שיש קשר בין הפגיעות של החוקים הגזעניים ובין הפגיעות של חוקי "האח הגדול" – הפגיעה בכללי המשחק הפרלמנטריים והקונסטיטוציוניים והפגיעה בפליטים ובמהגרי עבודה. המכנה המשותף של כל אלה הוא הצמצום הדרמטי של מרחב החירויות, המרחב הדמוקרטי, יכולת הפעולה האזרחית, יכולות הפעולה של מי שחושב אחרת, של מי שמרגיש אחרת, של מי שמאמין אחרת. הדרך לגיהינום, אמר ק"ס לואיס, היא מדרון חלקלק, שמאוד קל ללכת בו, וכשהולכים בו מגיעים בקלות, בנועם, למקום אחר לחלוטין, כותב ק"ס לואיס. כמה אנחנו צריכים שיהיו בדרך הזאת תמרורים שיגידו לנו: עצור, עד כאן. כמה אנחנו צריכים את אותם אנשים מעטים, אנשי מצפון, שיגידו: עצור. אנחנו באנו לכאן היום כדי להגיד לממשלה ולקואליציה הזאת "עצור". אנחנו באנו להגיד היום לציבור הישראלי: אם לא נתגייס ונתעורר להגן על המרחב הדמוקרטי, לא יישאר מרחב דמוקרטי שיגן עלינו. לכן, המערכה שמתנהלת היום בחברה הישראלית היא מערכה חשובה וגורלית מעבר למה שמתנהל ומתרחש פה בבית הזה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקות האחרונות כדי לדבר על החוק השני שאנחנו עומדים להצביע עליו, חוק הפרטת המקרקעין; אחד המהלכים הדרמטיים, הגדולים, המשמעותיים, שהולכים להתרחש בחברה הישראלית. אני דיברתי בהרחבה על החוק הזה, גם בקריאה הראשונה, גם בהנמקת ההסתייגויות בקריאה השנייה והשלישית, ולא אחזור על הטעמים החברתיים והסביבתיים – הפגיעות בפריפריה, הפגיעות באוכלוסייה הערבית, וכמובן השירות הגדול לבעלי ההון שהרפורמה הזאת מגלמת. את הדברים האלה אמרתי. אני רוצה לדבר, בדקות האחרונות שנותרו, על המהלך האחרון שמתרקם ברגעים אלה, אותה – כביכול – פשרת נאמן, שאין בינה לבין פשרה שום דבר חוץ מהמלה "פשרה". אז במקום מכירה, אומרים: יחכירו ל-999 שנים, או אולי 9,999 שנים. התוצאה תהיה אותה תוצאה: המדינה מוותרת על יכולתה לשלוט בשוק המקרקעין, ומי שייכנסו לשוק הזה יהיו אותם בעלי הון, אותם מנועים בעייתיים של אינטרסים נדל"ניסטיים, שיפגעו בסביבה, בשטחים הפתוחים, יפגעו בחברה, ימנעו מהמדינה את יכולת ההתערבות שלה, את היכולת לפתור בעיות – כמו בעיות הציבור הערבי הבדואי בנגב, ציבור שהוא חסר קרקעות ונמצא בסכסוך על קרקעות עם המדינה. היכולת של המדינה, כאשר היא מתנערת משליטתה במקרקעין, להתמודד עם בעיות כאלה ולפתור אותן, תיפגע בצורה איומה. זה רגע של מבחן לכל אחד מאתנו, עמיתי חברי הכנסת. זה רגע של מבחן למפלגת העבודה, שרבים מהצעירים הנלהבים והמרשימים שאנחנו פוגשים היום במסדרון הכנסת הם אנשים שפעלו למענה, באמונה ובתקווה שהמפלגה הזאת תקדם את הערכים ואת האמונות שהם מאמינים בהם. זה רגע מבחן – האם מפלגת העבודה תבגוד באנשים האלה? האם שרי מפלגת העבודה יעדיפו את הכיסאות המרופדים ואת הממשלה שאיננה מקדמת את ישראל לשום כיוון על פני מחויבות לאותו ציבור – – – <רוני בר-און (קדימה):> לא צריך סימן שאלה. אפשר לשים סימן קריאה. <דב חנין (חד"ש):> אני עדיין שואל, אני עדיין מקווה, חבר הכנסת בר-און. אני חושש שאתה צודק, והתשובה כבר רשומה, ושרי מפלגת העבודה כבר מכרו את ערכיהם וכבר מאכזבים את אותם צעירים – שעדיין לא יודעים את זה, אבל בעצם מכרו אותם בזיל הזול, או אפשר להגיד אפילו בחינם. זה יהיה רגע עצוב. אני לא שייך למפלגת העבודה, מעולם לא הייתי קרוב אליה, אבל אני חושב שזה רגע עצוב, שבו מפלגה גדולה, זרם פוליטי היסטורי בחברה הישראלית, בעצם הגיע לסוף דרכו, ובעצם בוגד בצורה כל כך קיצונית באנשים שנתנו המון בחיים הצעירים שלהם כדי לקדם את הזרם הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לרשותך, חבר הכנסת בן-ארי, עשר דקות. האם תרצה לתת מזמנך לחבר הכנסת עמיר פרץ – חמש דקות? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא מוכן. עשר דקות לרשותך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הזמן יקר, ואני רוצה לשמור עליו – לומר את דברנו בפני הציבור. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שב ואומר: חוק מופז הוא סוג של צחוק הגורל. <רונית תירוש (קדימה):> חוק ביבי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חוק ביבי. אני יודע שמה שאני אומר עכשיו לא יהיה נוח – – – <רונית תירוש (קדימה):> אתה יודע למה ביבי? זה BB – כי זה בוגי ובגין. אלה יפרשו מביבי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אה, הבנתי. אני חושב שהדברים האלה כבר נאמרו, ש"בור כרה ויחפרהו". בן-אדם, במקרים כאלה, כורה בור לעצמו. ובכל זאת, רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ארבע שנים מאז אותם ימים מרים ונמהרים, שבהם גורשו יהודים מביתם, הוחרבו יישובים יהודיים פורחים, בתי-כנסת עלו באש, מתים, הרוגים על קידוש השם, הוציאו מקברם, ועל הכול פקד שר צבאות הגירוש, לא אחר משאול מופז, שהסתובב באותם ימים עם מפות וסרטוטים ואמר: זה ייתן לנו ביטחון, זה יחזק את מדינת ישראל בעולם, זה יגרום להתפתחות ההתיישבות ביהודה ושומרון. הבל על הבל, שקר על שקר. דיבורים של כזב שכולם הוטחו בפנינו במשך ארבע השנים הללו, שלא לדבר על השקר הגדול, על האיוולת, על הרשעות, שהיתה מאחורי הססמה שלכל מגורש יש פתרון או לכל מתיישב יש פתרון, איך שקראו לזה. היום הדברים לא צריכים הוכחה. פתאום יש חוק שאף אחד לא קורא לו – לחוק מופז יש שם, חוק התפלגות סיעה, ובכל זאת הוא קיבל את השם הזה. רבותי, זה סוג של צחוק הגורל. אנחנו רוצים היום להתמקד בכמה נושאים שעומדים על הפרק. קודם כול אני חייב להצטרף לכל חברי למחאה החריפה, לזעזוע הגדול על הרצח הנורא שהתרחש במוצאי-שבת, דבר שזעזע את אמות הספים. אני רוצה לדבר כרגע על דבר שהציק לנו מאוד בשבוע שעבר, לציבוריות הישראלית, ואתמול ראיתי באחת הכותרות בעיתונים תמונה: אזרחות, אזרחות לילדי העובדים הזרים. כשאף אחד לא מדליק תמרורי אזהרה אז זה לא "תיתנו להם מעמד של תושבים"; זו כבר אזרחות לעובדים הזרים. אין ברקסים. מה עומד על ראש שמחתם? ילדים. איך אפשר לגרש ילדים? אדוני היושב-ראש, אני מציע שתיקח שם מן השמות שעומדים שם. לא רק שלא ראינו אותם כשנקרעו ילדים מזרועות אמהותיהם בכפר-דרום ובנווה-דקלים ובעצמונה ונצרים, לא רק שלא ראינו אותם מוחים – הם שדרבנו גירוש של ילדים מנוף ילדותם, שהפכו ילדים קטנים – הפכו את חייהם לסיוטי לילה ויום; אותם צבועים. פסטיבל של צביעות נורא ואיום מתרחש ברחובותינו. רבותי, אנחנו חייבים להבהיר – זה לא פופולרי מה שאני הולך להגיד עכשיו, אבל זו המציאות וכדאי שנתעורר ונפסיק להיות פופוליסטיים. כל הסיפור הזה של ילדי העובדים הזרים זה מסווה לכיבוש הארץ, נוסף על מה שנעשה כאן בראשית המאה הקודמת ולאחריה. אני רוצה שנזכיר לכולנו, למי שלא מכיר את ההיסטוריה של הארץ הזאת, שהארץ הזאת, עד לפני 100 שנים, לא יותר, היתה ארץ שכולה שממה. במקומות שלא היתה שממה היו ביצות ומחלות, ובמקומות שבהם היה יישוב יהודי, כמו בירושלים, היישוב היהודי היה בו רוב – עובדה שחברי הכנסת הערבים מתכחשים לה. כל מניין שנעשה כאן משנת 1840 מנה רוב ליהודים בירושלים, שלא ידברו אתנו על שטחים כבושים, כי מי כבש ממי, זאת כולנו יודעים. רבותי, הארץ הזאת, השממה, הלכה ופרחה בעקבות אבותינו הגיבורים, העליות שבאו לכאן. ניקח את סיפורה של יסוד-המעלה. היכן גרה שם האוכלוסייה הערבית? ממה סבלו? איזה תת-חיים הם חיו שם? מי שלא מכיר את ההיסטוריה הזאת, שילך וילמד. אחד הדברים הראשונים שעשיתי בתוכנית הבר-מצווה של הילדים שלי זה לקחת אותם ליסוד-המעלה ולהראות להם מה זו דבקות, מה זו הגשמה, מה זו מסירות. בתוך החושות הם חיו. מי הביא להם את הרצון להתפתח? מי הביא את האמצעים הסניטריים הראשונים והתרופות? מי בעצם הפריח את הארץ הזאת? מכאן באה הפלישה הגדולה מסוריה ומסודן. אני לא מדבר על השנים האחרונות, אני מדבר על מה שקרה במאה הקודמת. מי שרוצה את העובדות ההיסטוריות יקרא בספרו של ד"ר שמואל כץ, "אדמת מריבה", את העובדות ההיסטוריות לאשורן, את בליל העמים שבא לכאן ובנה כאן כביכול עם פלסטיני שלא היה ולא נברא. כמו שאמר אחד ממנהיגיהם, המרגל שברח מכאן, עזמי בשארה: אין דבר כזה אומה פלסטינית. בזה אני מסכים אתו, אין כזה דבר. זה שקר וכזב, כדי לחסל אותנו. רבותי, הסיטואציה הזאת של ארץ פורחת, של ארץ שהיתה שממה והפכה להיות ארץ זבת חלב ודבש, שפולשים אליה המוני זרים, זו לא תמונה חדשה בהיסטוריה. הסיפור של ילדי הזרים והעובדים הזרים הוא מהלך. הייתי מצפה שראש ממשלת ישראל לא ייכנע לפופוליזם, יגיד שיש כאן סכנה. מה שקורה באירופה היום, אירופה שהפכה מוסלמית ותהפוך נחשלת – זה מה שיקרה גם כאן אם לא נעצור את זה שעה אחת קודם. אבל מה, אנחנו חיים בפופוליזם. יחידת "עוז" עושה עבודת קודש לשמירת הזהות היהודית של המדינה, אבל זה לא פופוליסטי. הפופוליזם זה להזדהות עם ילדי העובדים הזרים, והחוצפה – לא תושבים זמניים; אזרחים. ואת מעט המשאבים שיש לנו לתת לאחינו בני עמנו ולשותפי הגורל שלנו, הבדואים בנגב, משרתי צה"ל שצריכים תשתיות, גם להם אנחנו צריכים לתת ולילדים שלנו, ולמשפחות החד-הוריות – חסר לנו למי לתת? אז אנחנו מוסיפים על עצמנו צרה על צרה ומביאים לכאן את אותה התחסדות נוראית. אם אנחנו מדברים על עניין של התחסדות, אני רוצה לדבר על ההתחסדות שבאה בעקבות דוח "עופרת יצוקה". דיברו על אותה פגיעה במשפחת הרופא, פגיעה שבאה תוך כדי מלחמה. לא שמעתי כזה דיון ציבורי, כזה זעזוע כשבאו ועשו וידוא הריגה לטלי חטואל וארבעת ילדיה, אשה בהיריון בחודש התשיעי. לא רק שירו עליה, עשו וידוא הריגה לילדה בת שנתיים, ילדה בת חמש, ילדה בת שבע, ילדה בת עשר – וידוא הריגה, ואמות הספים לא זועזעו אצל כל אבירי אותם ערכי הקש שמוליכים שולל את כולנו כאילו הם אנשי החסד. הם לא אנשי החסד, רבותי. הם אנשי התחסדות. בסיום דברי אני רוצה לקרוא לראש הממשלה: נוצר מצב, מכובדי ראש הממשלה שלא נמצא כאן, שהפכת להיות פקיד של אחרים. אתה לא מנהיג, אתה מונהג. אם שכחת, אתה, בעצם, אדוני ראש הממשלה, שאני מדבר אל הכיסא הריק שלו, מנהיג העם היהודי ששב לארצו אחרי אלפיים שנה. הקריאה של הממשל האמריקני היום אליך לגבי אכיפת החוק ומימוש זכויות היהודים במזרח-ירושלים היא הפרה בוטה של הריבונות של מדינת ישראל. אני קורא לך להזמין אליך את השגריר האמריקני ולהבהיר לו שמדינת ישראל היא לא מדינת חסות. מונף בכנסת ישראל דגל ישראל, ולא הדגל האמריקני. במחילה בכבודכם, משפט אחרון, אדוני. במשפט אחרון, ידידי נחמן שי – תיכף מן הסתם תהיה לך רשות הדיבור – אנחנו מבקשים ממך, אדוני ראש הממשלה, להחזיר את הריבונות, להפסיק להיות פקיד ולהנהיג את עם ישראל אל ערכים שלשמם נבחרת, ולא הגברת לבני. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי – איננה. לכן אני נותן לשניים מחברי קדימה, לשר לשעבר, לשני השרים לשעבר, שאול מופז חמש דקות, ואחריו – אלי אפללו, חמש דקות, ונותרו לעמיר פרץ חמש דקות. לא אוכל בשום פנים ואופן להאריך, משום שזה ההסכם שהיה קיים, ואני מצווה על-פיו. מרגע שהודיעה האופוזיציה שהיא מסיימת את דבריה, כעבור שעה וחצי אנחנו מסיימים את הדיון בהסתייגויות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, מכיוון שחנין זועבי לא מגיעה, וזה עשר דקות, אפשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש שתי מגבלות, אחת זו הרשימה והשנייה זה הזמן. לי אין בעיה, שיהיו עוד 30 עד 12:30. אני עומד בסיכום כל עוד לא יאמרו לי שאין סיכום. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, עשר הדקות שלנו – חמש לי וחמש ליולי תמיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לכם יותר משעה זכות לדבר, אבל יש לכם רק חמש דקות עד שמסתיים הזמן. זה הכול. בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני דיברתי בשבוע החולף על אותו חוק שנושא את שמי, ואמרתי שהוא לא דמוקרטי, לא מוסרי ומבזה את הבית הזה. לצערי הרב, עולה היום עוד חוק שאני רוצה לומר עליו כמה משפטים. אבל תחילה, אני רוצה לשאול את הבית הזה: מהן שתי התכונות העיקריות שדרושות למנהיג? הוא חייב, בראש ובראשונה, להיות אוהב אדם ואדמה. התקציב שהעביר ראש הממשלה נתניהו הוכיח שאין בו אהבת אדם; החוק שאותו הוא מבקש להעביר היום מוכיח שאין בו אהבת אדמה. פתאום קם אדם בבוקר ומחליט – רפורמה, כאילו כל הבעיות במדינת ישראל כבר נפתרו, כאילו הדבר שהכי מטריד את אזרחי ישראל זה סגירת מרפסת. מיטב בנינו מסרו את נפשם כדי להגן על אדמת המדינה, וראש הממשלה מחליט – רפורמה; צועק על שר הביטחון בטלפון ומוכר במחי-יד את היקר לנו מכול. מדינת ישראל ואזרחיה ראויים למנהיג אמיתי, ואילו אתה, אדוני, הפכת בתוך כמה חודשים ממנהיג למתווך. הרפורמה נועדה לסייע לזוגות צעירים, למחזיקי דירות, לחיילים משוחררים, לאנשי הפריפריה, לאנשי איכות הסביבה ובכלל לכולנו – כך לפחות טוען ראש הממשלה. אז מדוע כל אותם ציבורים שאמורים ליהנות מהרפורמה לא עומדים על המרפסות הפתוחות שלהם ומריעים לה? כיצד זה לא ראינו ולו זוג צעיר אחד עומד מחוץ ללשכת ראש הממשלה עם שלט תמיכה באיש ובפועלו? אולי זה מפני שהרפורמה כל כך איכותית וכל כך מתוחכמת שאף אחד באמת חוץ מראש הממשלה לא מבין אותה. ואולי זה מפני שהרפורמה הזאת פותחת פתח לפגיעה חמורה במדינת ישראל – את זה כולנו מבינים. אז מי באמת, אדוני, ייהנה מהרפורמה שמציע ראש הממשלה? למי היא מיועדת? את מי היא אמורה לשרת? אני וחברי בקדימה נצביע נגדך ונגד החוק הזה, מפני שאדוני לא מבין מה זה אומר להפריט את אדמות המדינה. אנחנו נגלה אחריות ונמנע ממך להוביל חוק שיסגור מרפסות ויפתח פתח לאסון לאומי. איש אינו תומך ברפורמה הזאת מלבדך; קואליציה חוצה מפלגות ועמדות פוליטיות ניצבת אל מול החוק ומעלה טיעונים קשים נגדו. אבל אתה ניצב כצור איתן אל מול המתנגדים. במקום להבין שטעית אתה הופך את אדמות המדינה למשחק של אגו ויוקרה. כולנו יודעים שהתעקשותך אינה נובעת משיקולים ענייניים. אתה עצמך מבין שכל התהליך בטעות יסודו. מה שעצוב הוא שבשביל להוכיח שאתה מסוגל תהיה מוכן לעשות הכול: אני מצליח להעביר חוקים מסוכנים שהם בכייה לדורות, משמע אני קיים. זה הזמן, אדוני, להודות שטעית. זה בסדר, מותר לטעות. עדיף להודות בטעות, להיות אדם, לאהוב אדמה, להיות מנהיג. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת שאול מופז, ואני מזמין שר לשעבר נוסף, חבר הכנסת אלי אפללו. גם לו חמש דקות. יסיים בחמש דקות חבר הכנסת עמיר פרץ. גם אם יגלוש דקה מעבר לזמן אנחנו נאפשר לו. הוא צריך להתחיל לדבר לפני 13:30. בבקשה, אדוני. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, היום מונחות לפנינו הצעת חוק או שתיים, הראשונה שבהן היא חוק מופז. מה שמרגיז אותי זה שבעצם זה חוק ביבי נתניהו, בשבילו ולמענו. ראש הממשלה שלנו, לצערי, משתמש בכיסוי המלים "חוק מופז", וכולנו ממשיכים להשתמש במושג הזה, אדוני היושב-ראש. החוק הזה לא ראוי, אבל זה לא הדבר שבאמת מטריד אותי. הרבה יותר מטריד אותי לראות כמה אנרגיה מוציא ראש הממשלה על החוק הזה, ואני שואל את עצמי: למה? זאת השאלה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אני לא מבין למה הדבר הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אף אחד מהממשלה לא פה. <אלי אפללו (קדימה):> לצערי, אין אף אחד, אבל לא חשוב. אני, ברשותך, ממשיך. גבירותי ורבותי, כבוד ראש הממשלה, חבל שאף שר לא נמצא כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חכה, אני מייד מזעיק אותם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתה יודע כמה אנשים שרוצים להיות שרים נמצאים פה במליאה? <רוני בר-און (קדימה):> הם רוצים הפסקה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. לא יינתן. אמרתי לך, הוא יסיים בזמן, כי היתה לו גם דקה ממופז. אל תפריעו, כי עמיר פרץ רוצה לעלות. תנו לו לעלות וזהו. אין חוכמות. <אלי אפללו (קדימה):> גבירותי ורבותי, כבוד ראש הממשלה הסתובב כאן שעות נוספות כדי לאשר את החוק הזה. אבל יש לי משהו לומר לו, ואולי זה יאכזב אותו: קדימה היתה מגובשת ומלוכדת. החוק הזה בעצם ליכד יותר את קדימה; גרם לכך שיכולים להיות חילוקי דעות על עמדות מדיניות, על כל דבר אחר, אבל שלא יהיה ספק – לא יהיה פילוג בקדימה. קדימה תישאר מלוכדת. ומה שעושה היום – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מלוכדת, ושישה מהם בחוץ-לארץ. <אלי אפללו (קדימה):> – – ומה שנמצא באמת מתחת לזה – לראות מה הסיבה באמת. יש לי השערה מדוע ראש הממשלה כל כך מתאמץ. אני יודע על מה אני מדבר, אדוני. <רוני בר-און (קדימה):> שישה – – – <אלי אפללו (קדימה):> ברור לכולנו שהתהליך המדיני יגרום לפיצול טבעי בליכוד, ולזה בעצם הוא מכין את עצמו – לתהליך שאם יהיה פיצול תהיה דרך לחברי כנסת נוספים כדי שיוכלו להתפצל מהליכוד. זאת הסיבה האמיתית. פה מאחורי הקלעים חבר כנסת מהליכוד אמר לי את המלים האלו. הוא אמר לי: זה לא חוק בשביל מופז, זה חוק לאנשי הליכוד. אם הוא היה רוצה לעשות את זה באופן אמיתי כי הוא ספר את הקולות שמתנגדים לו, הוא היה צריך לעשות לפי אחוזים – רבע מסיעה. למה המספר 7? אדוני, אני חושב שזה מבייש את הכנסת הזאת. אני מכיר את עמדותיך ואת הכבוד שאתה נותן לכנסת הזאת. אין לי ספק שבתוך תוכך – אני לא אגיד מה אני חושב, אבל אני בטוח במה שאני חושב לגביך, ואני יודע שזה נכון. לגבי חוק מינהל מקרקעי ישראל – גזירה על גזירה. אני קודם כול רוצה לברך את מטה המאבק, אנשים שאכפת להם, מכל מיני מקומות בארץ. טלפנו אלי אנשים מכל קצוות הארץ. אתם יודעים ממה התביישו ביותר? שרי מפלגת העבודה. הם אלו בלי עמוד שדרה – – – <עמיר פרץ (העבודה):> הלו. <אלי אפללו (קדימה):> לא, אמרתי: שרי מפלגת העבודה. <עמיר פרץ (העבודה):> – – – <אלי אפללו (קדימה):> הם בלי עמוד שדרה. שלהם הבעיה. אם לא יישארו – הוא יפטר אותם. אבל הכיסא יותר חשוב להם מאידיאולוגיה, מערכים, מכל דבר אחר. היום הם ישבו כאן, יצביעו, כי ביבי אמר שיפטר אותם, והפחד עולה על כל דמיון. אני משוכנע שגם אם הוא יציע הצעה מרחיקה לכת מעבר לזה, גם אז, רבותי, אדוני היושב-ראש מכובדי, הם יצביעו בשביל להישאר על הכיסא שלהם. תודה רבה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת עמיר פרץ, העולה לבמה ב-11:28 והוא רשאי לדבר חמש דקות. הואיל ונכנס לקלפי לפני תום ההצבעה, הוא יכול להצביע את כל ההצבעה. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שהיינו צריכים להתחיל כולנו בהתייחסות לאותו אירוע קשה שהיה בתל-אביב. חושך על פני הארץ. לצערי הרב, התחושה היא שהיחס לשונה, היחס הקשה למיעוט, מקבל לגיטימציה הולכת וגוברת מכל המסגרות הקיימות. אל תביטו על האירוע בתל-אביב כעל אירוע שמנותק מהמציאות של החברה הישראלית. אל תביטו בו כמשהו ששייך לאחרים. תביטו בו כאחד הכשלים החינוכיים, התרבותיים, הערכיים, הקשים ביותר שהיו לנו במדינה הזאת, וההשלכות שלו, מי ישורן. כל אדם צריך לראות עצמו כאילו מחר הוא יהיה מועמד לפגיעה באותה מידה. לצערי הרב, הדבר קשור גם לחוקים שעומדים בפנינו היום. החוק שאנחנו הולכים להצביע עליו היום נקרא חוק מופז. אני בטוח שעושים עוול גדול לשר לשעבר שאול מופז כשמדביקים לו את החוק הזה, אבל אני רוצה לחדד כמה דברים, כי אני שומע לאחרונה בכל פעם בתקשורת שמנסים להצדיק את החוק ונותנים את הדוגמה של דוד טל. איזה קשר יש בין הדברים בכלל? אני הייתי יושב-ראש מפלגת עם אחד, שאישרה לדוד טל, ועשינו זאת בהסכמה, מכיוון שהכנסת ידעה להבחין בין פילוג אידיאולוגי לפילוג כיסאולוגי. יש הבדל משמעותי מאוד. אם יש מקום שבו הדבר לגיטימי וראוי, הרי הוא הכנסת, אבל אם פילוגים באים בגלל ערכים, בגלל אידיאולוגיה ובגלל תפיסת עולם, ולא בגלל פיתויים. אני רוצה להבהיר כאן שדוד טל, כשהוא רץ אתי ברשימת עם אחד, היתה לו תפיסת עולם מסוימת. הוא היה איש שבא ממגזר מסוים. כאשר קיבלנו החלטה להתאחד עם מפלגת העבודה הוא אמר שזה לא המצע שאתו הוא יצא לכנסת, ולכן היתה לו בהחלט לגיטימציה. <רוני בר-און (קדימה):> שונה לחלוטין. <עמיר פרץ (העבודה):> שונה לחלוטין. <רוני בר-און (קדימה):> מאה אחוז. סליחה, הוא גם לא הצטרף למפלגה אחרת, הוא הקים רשימה. <עמיר פרץ (העבודה):> נכון, אישרנו לו רשימה עצמאית, וזה דבר ראוי בהחלט. אני חושב שצודק חבר הכנסת אלי אפללו שצריך לקרוא לזה חוק ביבי נתניהו. זה חוק שרידות של ביבי נתניהו. הרי אפילו בכלכלה – ודאי רוני בר-און יכול להרחיב על זה – גם נכס רעיוני הוא נכס; גם נכס רעיוני הוא שוחד. מה אומר ראש הממשלה? מופז לא יבוא? אל תדאגו, יימצאו שבעה שיבואו. אנחנו ניצור מסכת של פיתויים, מסכת של כמעט שוחד בפרהסיה שהכנסת הולכת לאשר. אילו היו אומרים שרוצים לשנות את החוק כדי לאפשר פילוגים אידיאולוגיים – אני אומר באופן גלוי: הכנסת הגנה על עצמה רק מפני מצבים שבהם אדם קיבל תמורה. הכנסת הזדעקה ואמרה שהיא תיצור מגבלות וקשיים לפילוגים ותקבע כללים בעיקר כאשר מדובר במצב שבו חברי כנסת יקבלו תמורה כלשהי – תפקידים בממשלה או הבטחות כלשהן, וזאת מהות העניין. אני חושב שמה שנעשה היום הוא דבר – – – <רוני בר-און (קדימה):> יש ויכוח באקדמיה אם זה שוחד או אתנן. <היו"ר ראובן ריבלין:> הזמן שלו הולך ומתקצר. חבר הכנסת בר-און, אחר כך הוא יבקש ממני. <רוני בר-און (קדימה):> לא, לא, זה עלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לקיים את ההסכם. <עמיר פרץ (העבודה):> בהחלט מדובר היום ביום קשה ביותר. אני מתפלא על חברי במפלגת העבודה שהולכים להלבין את החוק הזה, אבל מה אתם מתפלאים? <אלי אפללו (קדימה):> הכיסא, הכיסא. <עמיר פרץ (העבודה):> גם יושב-ראש מפלגת העבודה נלחם על שרידותו. זה מצב של שני אנשים שאוחזים אחד בשני, אבל אל תדאגו, אני מכיר אותם, את שניהם. עוד יגיע הרגע שהם יאחזו אחד בצווארו של השני, והחוקים האלה ישמשו אותם. היום הם אוחזים איש בידו של רעהו, אבל הרעות הזאת היא לא רעות. אנחנו יודעים מה הם אמרו אחד על השני, ולא נרחיב כאן בציטטות. לצערי הרב, מדובר כאן במהלך שהוא מהלך קשה ביותר מבחינה דמוקרטית, והמבחן המרכזי של דמוקרטיה הוא אם היא מצליחה להגן על המיעוט. הרוב לא זקוק להגנה, המיעוט זקוק להגנה. יש לי עוד דקה אחת לומר כמה משפטים גם על החוק שיעלה כאן להצבעה, חוק הקרקעות. לא הייתי מציין זאת, אבל גם בסיעה ולצערי גם בתקשורת בא השר שלום שמחון, שהוא המתווך, הוא המוציא לפועל והוא המלבין המרכזי של אותו חוק, ואמר: מה אתם מתנגדים כל כך? אמא שלי – אני לא הייתי מציין זאת בשום פנים ואופן, אבל הוא אמר זאת גם ברשת ב' – אמא שלי, מדוע שאמא שלי לא תקבל את החלקה שלה? אדוני שר החקלאות, על גבה של אמא שלך הולכים למכור את כל הקרקעות שהולכות להיות מופרטות באזור היקר ביותר במדינת ישראל. משם יפנו את כל מה שנקרא חוות-הגז לשעבר, בין הרצלייה לרמת-השרון. שלא יטעו אתכם, אני בעד שיוך הדירות, גם למושבים, גם לאמא של שלום שמחון וגם לכל חבר קיבוץ, אבל אין שום קשר. אני לא מרגיש לא-בעלים של הבית שלי בשדרות. על בסיס חכירה ניתן בהחלט לגרום לכך שאמא של שלום שמחון וכל מושבניק – שלא יטעו אתכם, כי על גבכם, אתם המושבניקים, על גבכם, אתם הקיבוצניקים – אתכם בסוף יאשימו, כי על גבכם שלכם אומרים שמפלגת העבודה הגיעה לעסקה. מה אומרים במפלגת העבודה? אנחנו עושים זאת בשביל החברים שלנו. זה שקר. <חיים אורון (מרצ):> לא, לא, לא, תודה רבה, תודה רבה. <עמיר פרץ (העבודה):> אתה לא קיבוצניק בשבילם. תעזוב. הם מדברים על הקיבוצניקים שלהם. אני מסיים. לכן אני פונה היום אל חברי בקיבוצים ובמושבים ואומר: אין שום בעיה, הכנסת כולה תעמוד כאיש אחד כדי לתמוך בשיוך הדירות. מגיע לכם שיוך דירות על בסיס חכירה, כמו לכל אדם במדינת ישראל. שלא ישתמשו בכם כדי להעביר את הקרקעות היקרות ביותר במדינת ישראל לידי בעלי הון, ספסרים וסוחרי נדל"ן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. רבותי חברי הכנסת, תם הדיון בהנמקות להסתייגויות לחוק ההתפלגות המאוחד. <אירוע הירי במרכז ההומו-לסבי> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אתמול נפל דבר בישראל שכנסת ישראל לא יכולה להתעלם ממנו. הארץ רעשה געשה על רצח חפים מפשע, אנשים אשר היו במועדון שאליו השתייכו ואתו הזדהו ומצאו את מותם שם, ונוספים נמצאים בבתי-חולים, ומצב הפציעה של אחדים מהם קשה ביותר. אני התרתי לכמה חברי כנסת, על-פי בקשתם, להעלות את הנושא ואנחנו נעשה זאת. גם הממשלה ביקשה מהשר לביטחון פנים להשיב תשובה על הצעה זו והוא נענה. אני חושב שכנסת ישראל חייבת לומר את דברה, ואני לוקח פסק-זמן למספר לא רב של דקות, למרות חשיבות הנושא שלא יכולה להימדד במשך הזמן שמדברים בו אלא בעצם התייחסותה של הכנסת. ארבעה דוברים: ניצן הורוביץ, יולי תמיר, דב חנין ושלמה מולה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. כדי שלא להגביל כל אחד מכם בשלוש דקות, שהרי זאת משימה בלתי אפשרית, יינתנו חמש דקות, אבל לא מעבר לזה. תודה רבה לכולם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אחר כך הצבעות בשעה 14:00. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. מייד אחרי זה עולה יושב-ראש ועדת הכנסת. רבותי, אני לא רוצה לערב עניין בעניין, אבל אני אומר לכם שזה יימשך מייד ובנשימה אחת. בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה; תודה על שאתה מקיים את הדיון המיוחד הזה. זה בהחלט תפקידה של הכנסת בשעה זו. חברים וחברות, בני-אדם נרצחו בישראל, משום שכיבדו את הזולת וגילו אחווה אנושית. ליז טרובישי, עוד לא בת 17 מחולון, וניר כץ, בן 24 מגבעתיים. אנשים טובים, קורבנות של ירי עיוור, של אלימות נפשעת. פרחים שמצאו את מותם משום שלא נרתעו מדעות קדומות ורצו למגר את השנאה. ניר היה פעיל חברתי, מדריך לנערות ונערים שהקדיש את כל מרצו למען נערים ונערות במצוקה. הדירה הצנועה הזאת, משרדי אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים, היתה המפלט שלהם. ניר היה שם בכל שבוע לעזור, לתמוך. ניר היה שם, ולכן נרצח. ליז מחולון היתה נערה חברותית, נעימה, באמת נפש טהורה. היא אהבה את כל חבריה, וביניהם גם לסביות והומואים, כיבדה אותם, קיבלה אותם כפי שהם וליוותה אותם לפעילות הנוער שלהם שהדריך ניר. היא היתה שם, ולכן נרצחה. אתמול הם הובאו למנוחות, המשפחות שלהם יושבות עכשיו שבעה, ומכאן מהכנסת אני מבקש לשלוח להם תנחומים. מי ייתן, אנשים יקרים, שלא תדעו עוד צער. בבתי-החולים שוכבים פצועים, נפגעי ירי בכל חלקי הגוף, בני 17, בני 20. הם נורו משום שבאו למקום שעבור חלקם היה המקום היחיד בעולם שבו יכלו להרגיש בני-אדם שלמים, להיות מי שהם, בביטחון, בלי בוז, בלי השפלה, בלי דעות קדומות, בלי רדיפה, בלי אפליה – אפליה בבית-הספר, בצבא, במשפחה לעתים. הם באו לשם והם יצאו משם שותתי דם. הכאב אצל חלקם כפול, לפעמים משולש. כאב פיזי – הפציעות הקשות, הכאב והצער על החברים שנרצחו, וגם במקרים מסוימים הכאב המשפחתי מול בני משפחה שכך למדו בפעם הראשונה שבתם או בנם הומו או לסבית, בנות ובנים שהסתירו זאת מהמשפחות שלהם או מהמורים או מהחברים בבית-הספר עקב החשש, עקב הפחד – הפחד מביזוי, הפחד מעונש, פחד מפיטורין, אולי גם פחד ממכות. פחד מיורה שמרסס לכל עבר – זה אני מניח לא היה במאגר הפחדים שלהם, שלנו, ועכשיו גם הפחד הזה מלווה אותנו. אני מאחל לפצועים החלמה מהירה, החלמה שלמה. אנחנו אתכם. אני גם רוצה להודות מכאן לכל הפעילים המסורים, בראש ובראשונה לפעילי אגודת הלהט"ב, על הפעילות המבורכת במשך כל כך הרבה שנים, בעיקר עם בני-נוער, וכל הארגונים האחרים שמבוססים על פעילות של אנשים שנותנים את הנשמה לחברה הישראלית. כולנו חייבים להם חוב גדול. חשבתי הרבה לפני הדיון הזה כאן מה לומר, איך בדקות ספורות אפשר לספר על הקהילה הגאה, על ההישגים שלה, על הקשיים – מה לומר לבני-הנוער, מה לומר להורים, לחברים, מה לומר לחברי הכנסת. אז אפתח בכמה מלים אישיות קצרות. אני חבר גאה בקהילה הגאה. הייתי פעיל בה במשך שנים רבות. כתבתי טור בביטאון הקהילה, השתתפתי בכל מצעדי הגאווה, לרבות אותו מצעד כאן בירושלים לפני ארבע שנים, כאשר אדם התפרץ בסכין וניסה לרצוח את המשתתפים. ראיתי אז את הפצועים שוכבים על הכביש, ממש לא רחוק ממני, ואתמול ראיתי פצועים אחרים בבית-החולים "איכילוב", גם הם קורבנות של שנאה עזה, של משטמה עיוורת. אני לא יודע מה עבר בנפשו של הדוקר במצעד הגאווה בירושלים. אני לא יודע מה היה בלבו של היורה שלשום בבית האגודה בתל-אביב. אני לא יודע מיהו, מאיזה רקע הוא בא ומה עינה את נפשו – האם היה חדור רגשות נקם, האם היה אכול שנאה עצמית, האם פעל בשליחות כלשהי. אני יודע רק דבר אחד: הוא והוא רצו לפגוע בכמה שיותר אנשים באופן עיוור. לא קורבן ספציפי, לא אדם מסוים, אלא לפגוע, לחסל כמה שיותר אנשים רק משום שהשתייכו לקבוצה מסוימת. כי מי שנכנס לאותה דירת מרתף – ממש כמו מי שנכנס, התפרץ לאותו מצעד גאווה – ידע בדיוק למה הוא משמש ומי האנשים שנמצאים שם. זהו פשע שנאה. ולכן, אינני מפנה אצבע מאשימה לאיש. אני מפנה אצבע מאשימה אל השנאה. לא משנה מי ביצע את הרצח – מחוץ לקהילה, אולי אפילו אדם מתוכה – הוא עשה זאת מתוך שנאה איומה ומשטמה, אולי אפילו שנאה אישית, עצמית, שהיא הקשה ביותר. ואני שואל כאן: איך מגיע אדם למצב נפשי כזה? איזו אווירה ודעות חברתיות יוצרות עוינות כזאת אצל אדם כלפי קהילה שלמה, שגורמת לו להתפרץ בסכין למצעד בחוצות העיר ולנסות לרצוח צועדים, או להיכנס רעול פנים עם נשק למפגש חברתי של בני-נוער ולירות לכל עבר כדי להרוג כמה שיותר מהם, רק מפני שהם הומואים ולסביות, נערים ונערות תמימים שהוא כלל לא מכיר? וזה קורה פעם אחר פעם – באירועים בירושלים, באילת לפני כמה חודשים, במרכז תל-אביב, על חוף הכינרת. אין-סוף התנכלויות והטרדות והשפלה וביזוי. וזה קורה כבר שנים. זה מה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היום, חברי חברי הכנסת: מדוע קיימת שנאה כזאת בתוכנו, דעות קדומות איומות כאלה, שגורמות לצעירים מצוקות חריפות כאלה, עד כדי דחפים אלימים כלפי הזולת, או מצוקה אישית איומה כל כך עד שאדם שולח יד בנפשו? גם אני הייתי שם בדירה הזאת בתל-אביב לא פעם, בהרבה דיונים סוערים ואירועים חברתיים שנערכו שם, בדירת המרתף הצנועה הזאת בבניין התל-אביבי הזה – בניין רגיל בתכלית. אין שם שום שלט נוצץ או כניסה מהודרת. המקום הזה, אתר הרצח, נקרא בית-פזי, ואני רוצה לספר לכם כאן על האיש הזה, יעקב פזי, שנפטר לפני כמה שנים בגיל 75. הוא נולד בגרמניה, ומשפחתו עברה לצרפת זמן קצר לפני עליית הנאצים. אביו נשלח למחנה ריכוז והמשפחה נדדה בכל אירופה. לאחר מכן הוא עלה לארץ-ישראל, בא לקיבוץ, ובשנות ה-70, בימים שבאמת הומואים ולסביות חיו במחתרת, הקים אותו פזי, יחד עם פעילים אחרים, את האגודה לזכויות הפרט, שמה הקודם של אגודת ההומואים והלסביות, הבי והטרנס, שבמשרדה אירע הרצח. הקמת האגודה היתה עבור יעקב פזי הגשמת חלום. חבריו מספרים שהוא התייחס לזה ממש כמו ליציאת מצרים – מעבדות לחירות, מאפלה לאור גדול. הוא היה עושה כל דבר באגודה – הוא היה מנקה שם, הוא היה עושה עבודות מזכירות, הוא ארגן טיולים ברחבי הארץ, היה פעיל שנים רבות למען חולים, נזקקים, מול הביטוח הלאומי ושאר רשויות. הוא היה במקצועו מורה לנהיגה, איש מאוד צנוע. אחר כך הוא עבר לטפל בקשישים, וכשמת, הוריש את כל רכושו לאגודה, ועל שמו נקרא הבית הזה, הדירה הזאת, דירת המרתף הזאת, בית-פזי. ואכן, זה היה בית אמיתי – בית לאנשים מבוגרים בודדים, בית לבני-נוער, מקום שבו לא היו צריכים להסתתר או לפחד. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות עכשיו כתוצאה מהטרגדיה הזאת – שנתחיל עכשיו לפחד, שנתחיל לעסוק בהגנה, להביא מאבטחים, להתקין מצלמות ולשים שומרים. זה לא יקרה. אם מישהו חושב שמעכשיו הקהילה הגאה תסתגר ותסתתר, תחזור למחתרת, תחזור לארון – הוא טועה. הקהילה תרים את ראשה בגאווה ורק תרחיב את הפעילות שלה ותגיע ליותר אנשים שצריכים סיוע וצריכים תמיכה. איך אומרים: ככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ. אבל לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד בכמה משפטים – אסור שזה יהיה עניינה של הקהילה הגאה בלבד, כי לא רק היא נפלה כאן קורבן. מה שקרה בבית האגודה, בבית-פזי, היה פגיעה לא רק בקהילה הגאה, אלא פגיעה בחברה הישראלית כולה, בערכים הבסיסיים ביותר שלנו כחברה אנושית דמוקרטית; פגיעה בזכות של כל אדם בישראל, ללא הבדל מוצא, דת, אמונה, צבע, מין, נטייה מינית, דעה פוליטית, לחיות את חייו על-פי אמונתו ועל-פי השקפותיו. אני שומע שאומרים – וזה הדבר שמכעיס אותי יותר מכול – שואלים אותי בעקבות האירוע הזה: אבל למה אתם שונים, מדוע אתם מתבדלים? אפילו אומרים: אולי הקהילה הביאה את זה על עצמה כי היא מקיימת אירועים, היא שונה, היא אחרת. זה הדבר הנורא ביותר לומר. זו ממש המכה ה-81 – לבוא ולהטיל את האשמה על הקורבן: נרצחת, נרדפת, מפני שאתה שונה; לולא היית שונה מאתנו, אם רק היית כמונו, לא היית נפגע. לומר כזה דבר זה הצדקה של הפגיעה והצדקה של האלימות, והאלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. לאורך כל ההיסטוריה שלנו, ההיסטוריה של העם היהודי, בכל פעם ניסו להצדיק פגיעה בקהילה מסוימת כי היא שונה, מתבדלת כביכול. איך אמרו: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד מכל העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם. אם על המלך טוב, ייכתב לאבדם. נגד זה אנחנו מתקוממים כאן, חברות וחברים, נגד הרצון לפגוע בשונה ממך, נגד הגזענות, נגד האיבה, נגד שנאת האחים. ואני עובר לסיום. אנחנו נשים קץ לפחד הזה. אנחנו צריכים לעשות כאן הכול כדי שאף אחד במדינת ישראל לא יפחד לחיות את חייו על-פי אמונתו, ערכיו ודרכו, ומי שמתנכל לחופש הזה, לחירות הכל-כך בסיסית הזאת, מי שמבקש לפגוע במי ששונה ממנו, יוקא מקרבנו. ויש תקווה. יש תקווה שהאירוע הזה יגדע את האדישות הציבורית, יגדע את השתיקה, כי זו אינה דרכה של מדינת ישראל. ולכן מכאן, כולנו, כל האנשים החופשיים, צריכים להתאחד ולעמוד איתן, כדי לשמור על החופש שלנו, כדי שבאמת נוכל להיות "עם חופשי בארצנו, ארץ ציון, ירושלים". <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, ליושב-ראש הכנסת יש שיקול דעת מתי להפסיק חבר, בפרט לאחר שהוא סיים. לא הרבה פעמים השתמשתי בזכות שלי לאפשר לאנשים לדבר. לא מצאתי מקום, ולא יכולתי למצוא מקום, להפסיק אותך באמצע דבריך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מודה לך, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חברת הכנסת יולי תמיר, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. יסיים חבר הכנסת מולה. אני מבקש מאוד מחברי הכנסת להקפיד על חמש הדקות. <יולי תמיר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יום עצוב פקד את החברה הישראלית, שהתעוררה לבוקר כואב ושותת דם אחרי רצח, שכמעט קשה להעלות אותו על הדעת, במועדון הצנוע של הקהילה ההומו-לסבית בתל-אביב. אתמול, בהתכנסות המאוד-מרגשת שהיתה בשדרות-רוטשילד, דיברו הרבה מחברי הקהילה על כך שהיום הזה, אסור שהוא יהיה יום של התכנסות פנימה, אלא הוא חייב להיות יום של פתיחה בשיחה עם החברה הישראלית על חוסר היכולת שלה לקבל את האחר והשונה. נדמה לי שהלקח החשוב ביותר שעולה מהאירוע הכואב ומהדברים שבאו בעקבותיו, ומהפרץ האמיתי של הרגשות והמלים הכנות שנאמרו על-ידי חברי הקהילה, זה שלא רק חברי הקהילה ההומו-לסבית צריכים לצאת מהארון; החברה הישראלית צריכה לצאת מהארון. היא צריכה לדבר באופן צלול וגלוי על הצורך לתת סיוע ויד מושטת לאנשים צעירים שזקוקים ליד הזאת, ויחד אתנו יכולים להתגבר על המכשולים שאנחנו, כחברה, לפעמים מציבים בפניהם שלא בצדק. והיד המושטת הזאת צריכה להיות של ההורים, שאומרים לילדים: אנחנו מקבלים אתכם ואוהבים אתכם כמו שאתם, ללא סייג וללא ביקורת, ובלי אבל, ובלי תקווה שאולי זה ישתנה, אלא עם אהבה אמיתית לילד שמממש את עצמו כפי שהוא מוצא לנכון. וצריכה להיות פתיחות של מערכת החינוך הישראלית. אני מאוד גאה בכך שיחד עם הקהילה ההומו-לסבית, בתקופת כהונתי כשרת החינוך פתחנו את המערכת לקהילה. כי צריך לומר לילדים שבבית-הספר יש מישהו שמקשיב להם, ויש מישהו שיודע כמה קשה להם, ויש מישהו שנותן להם תמיכה. וזה חלק מהתפקיד שלנו, כאנשים בוגרים שמסתכלים על הדור הצעיר ורוצים לתת לו את מלוא האפשרויות לפרוח ולצמוח במדינת ישראל. אני מאוד מקווה שמהיום העצוב שפקד אותנו, אנחנו, כולנו, נלמד משהו על כוחה הנורא של השנאה, על כוחם הנוראי של אנשים שלא יודעים לשים גבולות ולא יודעים למתוח קו מאוד ברור בין מה שהם חשים בלב למה שהם עושים כשיש להם הכוח לפגוע. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על כך שהחלטת לקיים את הדיון הזה, כי נדמה לי שהקול הזה, חשוב שהוא בא מבית-הנבחרים. זאת לא אמירה של השוליים; זאת לא אמירה של התכנסות כזאת או אחרת. זאת צריכה להיות האמירה, בה"א הידיעה, של החברה הישראלית כולה. וכשהיא נאמרת כאן, מעל דוכן הכנסת, בחסותך ובנוכחותך, אני חושבת שהיא נותנת מסר שמזמן היינו צריכים לתת, אבל אולי דווקא ברגעי צער – ואת זה אנחנו אומרים על החברה הישראלית – ברגעי צער אנחנו יודעים להתעלות. מתוך האמירה שיוצאת מבית-הנבחרים הזה, כאן, היום, אנחנו מחזקים את ידי הקהילה כולה, על כל אנשיה, חבריה ואוהביה, כמובן את משפחות ההרוגים-הנרצחים, ואת משפחות הפצועים, ואת הפצועים עצמם, ומקווים שהחברה הישראלית תדע להוביל את עצמה להיות חברה פתוחה, קשובה וסובלנית, כי מכך כולנו נצא נשכרים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת יולי תמיר. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ותודה על כך שאפשרת לנו לומר את דברנו מעל במת הכנסת ולאפשר לכנסת לומר את דברה ביום הקשה הזה, בשבוע הקשה הזה. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, מוצאי-שבת היה לילה נורא. הוא היה לילה נורא. צעירים שבאו למקום מפגש נרצחו על-ידי איש זדון. ניר כץ, מתנדב, מחנך, איש ערכים; ליז טרובישי, נערה צעירה, רק התחילה את חייה הבוגרים. מכאן אני שולח תנחומים לבני המשפחה, לחברים, ואיחולי החלמה לפצועים. הכאב הזה הוא כאב נורא של ציבור גדול, של קהילה גדולה, של כולנו. האירוע האיום הזה קרה בעיר האהובה שלי, העיר שעם כל הבעיות והקשיים, ויש בה בעיות ויש בה קשיים, היו בה הישגים, והיו בה הישגים גם לקהילות הלהט"ב – ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסקסואלים – הישגים משמעותיים. היא הפכה במידה מסוימת לעיר מקלט לבני קהילות הלהט"ב במקומות רבים ומגוונים בארץ. ובעיר הזאת שלנו אנחנו קיבלנו יחד קריאת השכמה נוראה. על החקירה הפלילית הוטל איפול, אני לא אדבר עליה, אבל הדיון הציבורי חייב, חייב להתקיים. במישור הציבורי הלקח מאוד ברור: שום אדם איננו אי, ושום מקום לא יכול להיות בועה מוגנת. ולכן, אם להמשיך בפרפראזה על הדברים הידועים של המשורר ג'ון דון, אל לנו לשאול למי צלצלו הפעמונים. הם מצלצלים לכולנו. אינני יודע מיהו הרוצח, אבל אני בהחלט יודע מה קורה בחברה שלנו. משהו רע קורה בחברה שלנו. עמיתי חברי הכנסת, יש קשר בין יחס גזעני לאחר שהוא ערבי, בין יחס גזעני לאחרת שהיא אתיופית, ובין יחס גזעני לאחר שהוא הומו או לאחרת שהיא לסבית. חברה שיכולה לעצור ולגרש ילדי פליטים היא חברה שקורה בה משהו רע. מרחב החירויות הדמוקרטי אצלנו נמצא בסכנה, סכנה גדולה. אם לא נגן עליו, הוא לא יגן עלינו. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, היום הזה חייב להיות יום של חשבון נפש, חייב להיות יום שבו אנחנו מסתכלים סביבנו ורואים את הסכנות שקיימות. אנחנו חייבים, עמיתי חברי הכנסת, לתרגם את האבל להתגייסות, לתרגם את הצער למחויבות, לתרגם את הדברים האלה למאבק, למאבק על הבית שלנו, על הבית המשותף הזה. ובמאבק הזה אסור לנו לוותר. אסור לנו לסגת מן המרחב הציבורי. אמר פה ובצדק חבר הכנסת ניצן הורוביץ: קהילות הלהט"ב לא יוותרו על המרחב הציבורי ולא ייסוגו, ולא יסתתרו מאחורי מאבטחים. וכולנו צריכים להיות אתם במאבק על המרחב הזה. לא נוותר על המרחב הזה. לא נוותר על מרחב ציבורי שבו אנשים יכולים להתבטא, לבטא את עצמם, לבטא את האישיות שלהם – האישיות השונה שלהם – זה כל קסמו של המרחב הציבורי. ולכן ביום הזה המסר שיוצא מהכנסת הוא מסר שאומר: זוהי קריאת השכמה, ואנחנו שומעים אותה ככזאת. אנחנו יוצאים למאבק על החברה, על המרחב הדמוקרטי, על הבית המשותף שלנו. לא נוותר עליו. לא נוותר עליו. אנחנו רוצים שהמרחב הזה יהיה מקום לכולנו, אבל כדי שהוא יהיה מקום לכולנו, לכולנו צריך להיות בו מקום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אחרון הדוברים – חבר הכנסת שלמה מולה. גם לרשותך חמש דקות, אדוני. אחריו יעלה יושב-ראש ועדת הכנסת על מנת להשיב להסתייגויות. לאחר מכן נתחיל בהצבעות. סליחה, אני מתנצל כל כך, כבוד השר. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אנחנו קודם כול מודים לך על שאפשרת לקיים את הדיון. דיון חשוב, אין כמותו. אדוני היושב-ראש, אנחנו מנחמים את המשפחות שילדיהן נרצחו ומאחלים החלמה לפצועים, החלמה מהירה לפצועים. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין מלים לתאר את הסיטואציה שבה החברה שלנו נמצאת. אני חושב שמה שגרם לפשע הנורא הזה באותו מועדון של הקהילה הגאה – השנאה שמתחוללת בתוכנו, בתוך החברה שלנו. לא באנו לכאן ולא התקבצנו כאן כדי שתהיה שנאה בינינו. אבל מה לעשות, אדוני היושב-ראש, כשהחברה סולחת לאדם שאומר במגרשי כדורסל או כדורגל: מוות לערבים – כולם שותקים. כשקוראים לשוטר יוצא אתיופיה שממלא את תפקידו בהפגנה בירושלים, אומרים לו: שוקולד שחור נאצי – כולם שותקים. כשאנחנו עומדים במקום שבו יש אחרים שהגיעו לכאן בדרך חוקית, ילדים שנולדו בארץ הזאת – כולאים אותם, רוצים לגרש אותם כי הם דומים לתיאלנדים? כי הם דומים לאפריקנים? החברה לא שואלת את השאלה הזאת. יש כאן בבית הזה מפלגות שנבנות על שנאת האחר, שנאת השונה; לא מוכנים להקשיב לו. לא רק זה, הוא מקבל פרס – כולם שותקים. אדוני היושב-ראש, כל זה בעצם – אתה שונה, אתה אחר. אומרים לו: אנחנו לא מקבלים אותך, אנחנו סולדים ממך. אנחנו עם שיצאנו ממצרים, כך אנחנו אומרים בהגדה של פסח; כל יום מתפללים בשעות הבוקר. אבל האם אנחנו שואלים את עצמנו איזו חברה אנחנו מגדלים כאן? יש אצלנו בתוך הבית הזה מפלגות שלא מוכנות שתהיה אשה אצלם ברשימה. אשה היא נכות, היא נכה, לא יכולה לייצג את הערכים של החברה שלנו. כולנו משתתקים ושותקים. אדוני היושב-ראש, בעצם המלחמה הזאת זו מלחמה על דמותה של החברה שלנו – איזה חברה תהיה לנו? האם תהיה לנו מדינה, חברה נאורה, או שאנחנו רוצים שתהיה לנו חברה שחיה בחושך, לא מוכנה לקבל את הליברליזם האמונתי, הדתי, הסביבתי? אדוני היושב-ראש, כל זה שנאה ורצח. בעצם, רצח זה תוצאה של שנאה, של חוסר כבוד, חוסר ערכים. חוסר הרצון לקבל את השונה ממך בצבע, באמונה שלו, בערכים שלו. זה בעצם התוצאה של השנאה הזאת. אדוני היושב-ראש, אם אנחנו רוצים להיות חברה יותר נורמלית, המסר החינוכי בה צריך להיות: אנחנו מקבלים את כל האדם באשר הוא אדם, כפי שהוא על-פי אמונתו, דתו ומעשיו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שחוסר הכבוד וחוסר הסובלנות שלנו, שיש בחברה – הרצח המתועב שהיה במוצאי-שבת, צריך להדליק לנו נורה אדומה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לאן אנחנו הולכים כאן אחרי 60 שנה. אנו צריכים להיות עם ליברלי, שזכויות האדם והפרט הן אבן יסוד בקיום הבסיסי שלנו כחברה. ואנחנו צריכים לבוא ולהגיד, דווקא כאן, אדוני היושב-ראש, איש באמונתו יחיה. אנחנו רוצים לייצר ולגדל כאן חברה נאורה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר יצחק אהרונוביץ. אני מוכרח לציין ששרת התרבות ביקשה גם היא לומר דברים, אך לצערנו הרב משיב בשם הממשלה רק שר אחד. אני חושב שנושא זה, אם בימים רגילים ולא ימים של פגרה עם סדר-יום כפי שאנחנו נמצאים בו, ודאי היה מתקיים דיון שבו היו יכולים להשתתף כמה מחברי הממשלה. אני מתנצל, שרת התרבות. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא הבנתי, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת. מה אמר אדוני? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אפשר לתת לה מהצד – – – אם היא רוצה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה, שלא יתפרשו דברים לכאן ולכאן, הסכמתי עם חמשת הדוברים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – אני מסכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. אבל אני לא יכול להרשות לשרה לומר הצעה אחרת. בבקשה, כבוד השר אהרונוביץ. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין, יולי תמיר ושלמה מולה ביקשו לדון ברצח במוצאי-שבת בבית אגודת ההומואים והלסביות בתל-אביב. ראשית, אני מבקש להשתתף בצער משפחות ההרוגים – ניר כץ וליז טרובישי, וכן לשלוח איחולי החלמה מהירים לפצועים בבתי-החולים. ב-1 באוגוסט, בסביבות השעה 22:30, נשמע מספר רב של יריות במועדון החברתי לבני-הנוער של הקהילה ההומו-לסבית ברחוב נחמני בתל-אביב. מייד הגעתי למקום, מצאתי את המפקח הכללי ואת מפקד המחוז. עודכנתי ונכנסתי לזירה. התוצאות קשות. כתוצאה מהירי – שני הרוגים ו-11 פצועים, וביניהם שניים באופן קשה. חקירת האירוע הוטלה על היחידה המרכזית של תל-אביב, שהחלה בביצוע פעולות חקירה, שכוללות חקירות של עדי ראייה רבים ששהו במועדון ושל מעורבים שהיו במקום ובסביבה. בשלב זה החקירה נמצאת בראשיתה ונבדקים כמה כיוונים אפשריים. כידוע, על הפרשה הוטל צו איסור פרסום, ולכן לא אוכל לפרט מעבר לכך. אני יכול להבטיח לכם דבר אחד: המשטרה תעשה הכול, הכול, על מנת שהרוצח ייתפס ויבוא על עונשו. ואין לי ספק שזה מה שיקרה בסופו של יום. כשר הממונה על ביטחון הפנים אני רואה בחומרה רבה את הרצח המתועב. יחד עם זאת, אני קורא לכלל הציבור ולמנהיגים לשמור על איפוק ולהימנע מהסתה. זוהי עת של איחוד ולא עת של פילוג, ועלינו לגלות סובלנות וכבוד כלפי כל אדם באשר הוא. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר אהרונוביץ שבהתרעה כה קצרה קם והשיב על ההצעה לסדר-היום. רבותי, היתה זו הצעה מיוחדת לסדר-היום, ולכן אני רוצה להימנע מהצעות נוספות – מפאת רצינות הנושא. יסלחו לי כל חברי הכנסת אשר ביקשו הצעה נוספת, אני מפעיל כאן את שיקול דעתי. אין מדובר ב-25 חתימות. חשבתי שראוי שהכנסת תעלה את העניין, ואם ניתן לאחדים מכם הצעות נוספות הרי כל אחד ואחד היה מבקש לבוא ולהתבטא, ואני מבקש את סליחתכם. תם ולא נשלם הדיון בנושא זה, ואני עובר לסדר-היום. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת להשיב במשך 20 דקות על כל ההסתייגויות שהושמעו כאן במשך קרוב ל-27 שעות על-ידי חברי הכנסת השונים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שיושב-ראש ועדת הכנסת יתחיל את דבריו, הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים מס' 3 להצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני מבקש להתחיל לצלצל כבר מרגע זה כדי שלא תהיינה אי-הבנות. <הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חייב להגיד שזאת מלאכה לא פשוטה להשיב על כל ההסתייגויות שהושמעו כאן – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ועוד ב-20 דקות. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> – – במשך 27 שעות ולתמצת את זה ל-20 דקות – – <נחמן שי (קדימה):> אין לי חשש כזה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> – – כי אנחנו כאן זכינו לשמוע עולם ומלואו, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת. על פניו בחוק שהוא חוק קצר מאוד, סך הכול החוק הזה כולל חמש שורות, אבל יש רשימה ארוכה של ההסתייגויות, והתברר, אני חייב להגיד, לתדהמתי, שההסתייגויות האלה מקפלות עולם ומלואו. אזכיר רק לחברים כאן כמה נושאים שהכנסת קיימה בהם דיון רציני ביותר אגב משמע ההסתייגויות. למשל שמענו כאן את הספר "המפוזר מכפר אז"ר" – – – <נחמן שי (קדימה):> אז תיקח את מקיאוולי. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> אני תיכף עובר למקיאוולי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שי, עם כל הערכה והכבוד שאני רוחש לאדוני, הוא לא הצנזור פה. הוא יכול לומר מה שהוא רוצה ובלבד שהוא שומר על כבוד הכנסת ועל כבודם של חברי הכנסת. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> יותר מזה, כנראה מחובתי גם להשיב. אני רק חייב להגיד, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, שעד היום אני מתלבט עמוקות לאיזו בדיוק מההסתייגויות הרבות לחוק שייך המפוזר מכפר אז"ר. יש סך הכול מספר רב מאוד של הסתייגויות, למשל, אדוני היושב ראש, יש כאן הצעות לשנות את מספר חברי הכנסת שאפשר לתת להם להתפלג. אז יש הצעה שמדברת למעשה על 23% ויש הצעה שמדברת על 11% – האם המפוזר מכפר אז"ר שייך ל-11% או ל-23%? אני חייב להגיד שעד עכשיו לא הצלחתי לרדת לעומק הדברים, אולי חבר הכנסת שי יוכל לעזור לי. <נחמן שי (קדימה):> ראוי לבדוק מה מצב רכישות הקרקע בכפר-אז"ר ואז נבין מצוין – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> אגב, אעיר גם לך באותה הזדמנות, חברי חברי הכנסת, היות שכידוע, האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם, הערתי את זה לחבר הכנסת פלסנר בשעה 05:30. לא כולם היו כאן באולם, אבל כדאי להעיר שכפר אז"ר, עם כל הכבוד, הרפורמה הזאת לא חלה עליו, כי הספר הזה הוא תרגום ועיבוד מרוסית, ולכן במקום ששם נמצא כפר אז"ר הרפורמה נעשתה מזמן והחליטו על הפרטת הקרקעות. שום דבר לא קרה, אלא להיפך, המדינה הזאת צעדה דווקא קדימה אחרי הרבה מאוד שנים כשהחליטו הפוך – – – <נחמן שי (קדימה):> אחד אפס. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> קודם החליטו להלאים את הקרקעות וכולנו יודעים לאן זה הביא – – – <אורית זוארץ (קדימה):> למה הרבה מאוד שנים? שלוש שנים? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> לכן כפר אז"ר, חבר הכנסת שי, הוא כבר כמה שנים טובות בסכנה, אבל הוא יודע להתמודד היטב עם הסכנה הזאת. <אורית זוארץ (קדימה):> מזל שהליכוד הגיע. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> כאמור, צודק חבר הכנסת שי, המפוזר מכפר אז"ר לא היה חבר בודד במסכת הארוכה של ההסתייגויות ששמענו. המפוזר מכפר אז"ר לווה בנסיך של מקיאוולי, וכנראה יש הבדל, מן הסתם. יכול להיות ששם לא מדובר על ה-12% או 27%, אלא אולי זה מתייחס למספר החודשים שבמסגרת החודשים האלה הסיעות יקבלו את המימון. אבל אני עומד ותוהה: האם זה שייך ל-20 חודשים או לארבעה חודשים? קשה לי מאוד להכריע בעניין הזה. זכינו כאן לשמוע במסגרת הנימוקים המשכנעים מאוד להסתייגויות סיפורים רבים שצבר במסגרת ניסיונו ראש עיריית רעננה. הנה הוא הצטרף אלינו, ואמרו לי כמה חברי כנסת מסיעות הקואליציה, אדוני היושב-ראש – האם יש לנו עוד חוקים כמו חוק ההתפלגות כדי שיהיו עוד פיליבסטרים, כי סך הכול הם נורא אהבו לשמוע את הסיפורים ויהיה להם קשה לבלות בלי הסיפורים של חבר הכנסת בילסקי. לכן לבי עם חברי הקואליציה, אבל אני חייב להגיד שלמרות הערכתי הרבה לסיפורים שגם אני מאוד נהניתי מהם, גם לגבי הסיפורים האלה – אולי חבר הכנסת בילסקי יעזור לי – לאיזו מההסתייגויות זה התייחס. האם זה התייחס לתיקונים למס' 7 או לתיקונים למספר של שלושה החודשים או אולי זה התייחס לנושאים האחרים הרבים שמופיעים בהסתייגויות האלה, או אולי, שם היה מוקד העניין ולא שמתי לב, להסתייגות שמדברת שההתפלגות תדרוש אישור של רוב מיוחד של ועדת הכנסת – 80% מחבריה. אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, זאת הצעה מאוד מאוד מרעננת בהסתייגות. אני רק יכול להעלות בדעתי מה יקרה. הרי כל הסתייגות כשנוסחה, מן הסתם מי שניסח אותה הביא בחשבון שהיא גם יכולה להתקבל. אני מניח, אף אחד לא מנסח הסתייגויות כדי שהן לא תתקבלנה. אז יהיה מאוד מעניין לראות אם כל התפלגות בכנסת דורשת 80% מחבריה. אגב, אני מניח שמי שהציע את ההסתייגות הזאת, והציעו את זה הרבה מאוד חברי כנסת, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, חברי סיעת קדימה, חברי קבוצת האיחוד הלאומי, חד"ש, רע"ם-תע"ל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרים, אני לא מבין מדוע אתם לא מחכים בחוץ – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> אני דווקא מאוד נהנה מחברתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתה רוצה שהם יעמדו וידברו, אני לא מאפשר זאת. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> אני לא מתחייב למצות את כל מסגרת הזמן, אדוני שר האוצר. אבל המקסימום מופיע שם על הלוח. חברי חברי הכנסת, זאת הסתייגות מרתקת. אני רק מעלה בדעתי – יושבים כאן כמה חברי כנסת ותיקים דווקא בסיעת קדימה – מה היה קורה אם ההסתייגות הזאת היתה מתקבלת לפני הקמת קדימה, האם היו נמצאים בוועדת הכנסת אז 80% מחבריה הקבועים שהיו מאשרים את ההתפלגות? אולי ההיסטוריה היתה נראית אחרת והבית הזה נראה אחר. לכן אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, שההסתייגות הזאת גרמה לי להרבה מאוד מחשבות, התלבטויות לתמוך בה או לא לתמוך בה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי מפלגת העבודה, אתם אומנם ברביעייה, אבל לא הרביעייה המקורית, אבקש מהשרים לא להפנות גבם לנואם. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> אני חייב להגיד שכנראה בלי עזרתו הנדיבה של חבר הכנסת בילסקי לא אצליח להבין לאיזו מההסתייגויות הרבות התכוונו הסיפורים, ובלי זה קשה לי מאוד להשתכנע באיזו הסתייגות לתמוך. אולי אדוני – נשאר לנו עוד מעט זמן לפני ההצבעה – יוכל לעזור לי ולהגיד למה בדיוק הוא כיוון את דבריו. <זאב בילסקי (קדימה):> אני בכל אופן רוצה להודות לכבודו שנשאר אתי כל הלילה פה אף-על-פי שלא היה צריך. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> לא כל הלילה, חלק מהלילה, זה תפקידי, אני אומנם מודה ומתוודה, לא זכיתי – נעזרתי גם בטלוויזיה, בערוץ הכנסת, אבל לא זכיתי לשמוע את כל המסתייגים ואת כל הדברים. חלקים זכיתי, ולכן אני כמובן מחויב להשיב. התלבטות נוספת שהיתה לי בהמשך לנימוקים של חברי חברי הכנסת, למשל, לגבי אגדות חורבן ירושלים, לאיזו מההסתייגויות האלה התכוון אז חבר הכנסת שנלר. הוא סיפר לנו ארוכות על תשעה באב, אפילו זיכה אותנו בתובנה מרתקת. אגב, חברי חברי סיעת הליכוד, אמר חבר הכנסת שנלר ש-27 הוא מספר של שלמות. אני חושב שמבחינה זו בוודאי אין התנגדות של סיעת הליכוד לכך שהמספר 27 הוא מספר של שלמות, אף-על-פי שבוודאי סיעת הליכוד לא תתנגד, בבחירות הבאות, למרות הסגולה המיוחדת שבמספר הזה, לעבור אותו כלפי מעלה. בהחלט זאת היתה אמירה מאוד מאוד מעניינת. אלא מה? אני חזרתי לעיין בהסתייגויות הרבות ולא מצאתי שם את ההסתייגות שקשורה למספר 27. אז, שוב, לצערי, גם במקרה הזה, הדברים של המסתייג ממש לא עזרו לי להבין למה הוא כיוון את דבריו ואכן למה התכוונה ההסתייגות. אני חייב להגיד שבסיפורים האלה כמובן לא תמה כל מסכת הסיפורים. ההסתייגויות הרבות לחוק הזה, שכנראה מכיל עולם ומלואו, והעובדה שהכנסת קיימה עליו דיון כה מעמיק ובחרה דווקא עליו לקיים את עיקר המחלוקת, בין הרבה מאוד דברים שעברו פה בבית הזה – התברר שהחוק עד כדי כך מעמיק וההסתייגויות כל כך מעמיקות, שהם לקחו אותנו אפילו ל"וואי פלנטיישן" ולסיפור של יהודה ושומרון. והחיבור של הפילוגים לעניין הזה, גם כאן אני מתלבט עד היום, אם מה שקרה ב"וואי פלנטיישן" חייב לעזור לנו להבין שעלינו לתמוך, למשל, אולי, בהסתייגות שמדברת על כך שהחוק הנ"ל יחול מהכנסת ה-25. למה ה-25? ככה, כי זה מה שכתוב בהסתייגות. או, אולי לא. אולי סך הכול הדברים האלה, הסיפור המרתק על "וואי פלנטיישן" ומה שקרה שם דווקא יעזור לנו להבין הסתייגות אחרת, מאוד מאוד חשובה, שמציעה להשמיט את ה"א הידיעה, שבמקום "חברי הכנסת" יהיה כתוב "חברי כנסת". זה שינוי מאוד משמעותי בחוק, חברי חברי הכנסת, ובטח צריכים להיזקק לכל ההיסטוריה של המשא-ומתן המדיני כדי לדעת שסך הכול ההסתייגויות הזאת תקבל תימוכין. כמובן, הסיפורים לא תמו. אנחנו שמענו כאן, ארוכות, אגב, על סיור מאוד חשוב, סיור במאחזים ביהודה ושומרון, שגם הוא בטח קשור להסתייגויות הרבות לחוק הזה ולחוויות של חברי הכנסת ממהלך הסיור הזה. אין לי ספק שהמאחזים ביהודה ושומרון יצאו נשכרים מהדיון בחוק ההתפלגות, כי סך הכול הם קיבלו תמיכה, לפחות בנושאים מסוימים, אפילו מחלק מחברי הכנסת שמתנגדים למאחזים האלה אבל אפילו הם מבינים שצריכים לבנות שם מבני חינוך. אבל שוב, עם כל החשיבות של הנושא כשלעצמו – ואני מודה מאוד לחבר הכנסת עזרא שהפנה את תשומת לבנו לעניין הזה כאן מעל הדוכן – אני עדיין ממשיך לתהות לאיזו בדיוק מההסתייגויות הרבות כוונו דבריו, ומה מחבר את המאחזים ביהודה ושומרון למעשה לניסוח של החוק האמור ולהסתייגויות הרבות שהוגשו. ההסתייגויות, אגב, אני חייב להגיד, מרתקות. אני אביא רק אחת מהחלופין, אדוני היושב-ראש, שאני מאוד מאוד מתלבט אם לתמוך בה או לא. זאת הצעה להחליף את השליש הקיים היום בחוק ב-2%. זאת הצעה מרתקת. איך בדיוק יספרו 2% מהסיעות השונות? אני מניח שנצטרך כאן להשקיע מחשבה רבה בתורת העיגול למיניה, כי סך הכול, אדוני היושב-ראש, קשה לי מאוד לתאר סיעות בבית הזה ש-2% מהן יוכלו להתפלג. סך הכול, אם 2% זה אפילו יהיה חבר כנסת בודד – אגב, מי שהציע את זה לא הציע לחזור בנו מההגבלות ששמה הכנסת להתפלגותו של חבר כנסת בודד. <היו"ר ראובן ריבלין:> 50 חברי כנסת, 2% זה חבר כנסת בודד. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> 50 חברי כנסת, נכון, אדוני היושב-ראש, זה חבר כנסת בודד, אבל מי שהציע את זה לא הציע להוריד את המגבלה, אז לכן הוא חייב להגיע לשני חברי כנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא פחות משניים. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> כנראה ההסתייגות הזאת כוונה לימים שהכנסת תיראה כפי שלא נראתה, נראה לי, מעולם. כנסת פחות או יותר אחידה, עם מפלגה אחת ששולטת כמעט על כל הכנסת, סדר-גודל של 100 מנדטים. כנראה לשם כך נועדה ההסתייגות המרתקת הזאת, לשנות את השליש ל-2%. כמובן, אני מניח שאנשי סיעת קדימה מודעים לכך שאם זה היה החוק, אז בוודאי קדימה לא היתה קמה ולא היתה נוצרת, כי ל-2% זה בוודאי לא הגיע. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> חבר הכנסת בר-און, חוששני שאם קדימה לא היתה קמה, שנינו לא היינו מגיעים לכאן בכנסת הקודמת, אבל אני לא אכנס לפירוט העניינים. אני אמשיך בדברים החשובים, אדוני היושב-ראש, שנאמרו כאן מעל הבמה הזאת לצורך נימוקן של ההסתייגויות הרבות. אנחנו זכינו כאן – כנראה הדיון של יומיים שהיה כאן לא הספיק לדברים מאוד חשובים לגבי רפורמה במינהל מקרקעי ישראל. אני חושב שזה חשוב, הנושא הוא מאוד חשוב, רק עד עכשיו לא הצלחתי להבין איך עניין הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל קשור להסתייגויות לחוק המדובר, חוק ההתפלגות. שמא ניסוח מסוים בחוק ההתפלגות לא היה מאפשר להעביר את הרפורמה או ניסוח אחר בחוק ההתפלגות כן היה מאפשר? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, כל מי שמדבר, נא לצאת החוצה, אף-על-פי שבעוד כמה דקות אנחנו מתחילים בהצבעות. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> שמא אם חוק ההתפלגות היה מנוסח אחרת, זה כן היה עוזר להעביר את הרפורמה? הדברים האמורים היו מאוד מאוד חשובים אבל עד עכשיו אני, שצריך להצביע על הסתייגות מסוימת מתוך הרשימה הזאת, לא מצליח להבין איך רפורמה בממ"י שכנעה אותי לכאן או לכאן. אפילו זכינו, אדוני היושב-ראש, לעשות משהו נדיר. אנחנו התחלנו כבר בדיון בקריאה שנייה ושלישית בחוק שעוד לא עלה על סדר-היום: חוק המאגר הביומטרי. החוק אומנם מונח על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית אבל לא הובא בסדר-יומה של הכנסת. אבל עדיין כנראה ההסתייגויות הרבות לחוק ההתפלגות כל כך מעמיקות, שהן הצליחו להכיל בתוכן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני פוטר אותך מלהשיב – אתה לא יושב-ראש ועדת המדע, אינך צריך להשיב על הסתייגויות בחוקים אחרים. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> בוודאי, חס וחלילה. כנראה אזדקק לעזרתו של יושב-ראש ועדת המדע. הוא לא כאן – לצערי, או לשמחתי, אני לא יודע לנסח את זה. אולי לשמחתי הוא לא כאן. אבל כמובן אצטרך לעזרתו המלומדת, להבין איך הדברים קשורים לחוק ההתפלגות. על כן, אדוני היושב-ראש, כשאני מתבונן עכשיו – אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי חברי הכנסת, כשאני מתבונן בדיון הארוך שאנחנו קיימנו כאן בחוק ההתפלגות, אני חייב להגיד שהדבר הראשון שאני רוצה לצטט זה דווקא דברים של חבר הכנסת מהאופוזיציה, חבר כנסת בכיר באופוזיציה, חבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס, שאמר בדיון בוועדת הכנסת בנושא אחר, דווקא בכנסת הזאת: חברים, גם הפיליבסטר כדאי לו שהוא יהיה ענייני. אפשר לעשות פיליבסטר ענייני. אפשר לעשות פיליבסטר ענייני, אפשר לעשות הסתייגויות ענייניות, אפשר לעשות כאן ויכוח אמיתי לגופו של החוק הזה ולגופן של ההסתייגויות. אבל כשפיליבסטר, אדוני היושב-ראש, כמי שמופקד על כבודו של הבית הזה, הופך לחוכא ואטלולא, וחברי הכנסת כבר עולים על הדוכן ואומרים – שמעתי את הדברים בבוקר: אין לנו מה להגיד על החוק הזה, אמרנו כל מה שיש לנו להגיד על החוק הזה ולכן נתייחס לנושא 1, 2, 3, 4 – אני חושב שהפיליבסטר הזה, לא רק שהוא לא מביא כבוד למי שמשתתף בו, אלא הוא גם לא מביא כבוד לכנסת. <אלי אפללו (קדימה):> מה יעשה בן-סימון? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> זה נכון, זה נכון לגבי הנאומים וזה נכון, אדוני היושב-ראש, גם לגבי ההסתייגויות. חלק מהיושבים בספסלי האופוזיציה נאמו כאן נאומים ארוכים, שמנוגדים להסתייגויות שמופיעות כאן ברשימה. כשהם נשאלו על כך, הם אפילו לא ידעו שהם רשומים על ההסתייגויות האלה. שמענו כאן נאומים למה צריך להגדיל את המכסה להתפלגות ולא להקטין. אבל מה לעשות? הציעה סיעת קדימה, כל חבריה, כל מי שנאם, להקטין אותה ל-2%, ל-4%, ל-6%. אז מה יקרה אם זה יתקבל? אינני יודע, אדוני היושב-ראש, יכול להיות שאז ימשכו את ההסתייגות, אבל יהיה מאוחר. לכן אני מציע: זה בסדר להגיש הסתייגויות כדי לדבר, כדי לקבל זכות דיבור, אבל אני מציע, ליתר ביטחון, למי שכל כך הצליח לשכנע אותנו כאן למה חלק מההסתייגויות האלה הן לא נכונות: תמשכו אותן, לפחות לפני ההצבעה, כי שם תתקבלנה חלק, ואז כולנו נעמוד במבוכה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני לא יכול, לסיכום, שלא להתייחס לכמה טענות שנטענו כבר כמה חודשים לגבי החוק הזה. נטען כמה פעמים בנושא המימון. אני מזכיר לכל החברים כאן, ויש כאן אפילו אנשים שיושבים כאן, דווקא סביב שולחן הממשלה – אלה שיזמו בזמנם את התיקון שמגביל לשנתיים ראשונות את קבלת המימון. מה היתה הסיבה לכך? הסיבה היתה שלא היו מוכנים להתחלק בחובות המפלגה. כך זה היה. ואפילו כשהוקמה קדימה כך זה היה. אבל מאז חוקק שינוי החוק, שמחייב כל מי שמתפלג להתחלק בחובות המפלגה, קרה זה בחודש הראשון או קרה זה בשנתיים הראשונות. ולכן השינוי הזה למעשה עושה צדק, כי הוא בא אחרי שמצאו דרך אחרת לתקן את העוול שנגרם. ולסיכום, הדבר האחרון. שמענו כאן טענה הרבה פעמים, אדוני היושב-ראש, שלא משנים כללי משחק תוך כדי המשחק. שמענו את זה מהרבה מאוד חברים. אבל כל מי שמעיין בדברי ימיה של הכנסת מגלה שכנראה תלוי מי המציע ומה כללי המשחק ומה העניין. כי מתברר שאפשר לשנות כללי משחק. אפשר, למשל, להציע שיהיו שני ממלאי-מקום לראש ממשלה בחקיקה – בסוף לא להשלים את החקיקה הזו, אבל אפשר להציע את זה, אפשר לקדם את זה, אפשר להצביע בעד זה. אין שום בעיה. אפשר להציע להגדיל את מספר השרים בממשלה. עם זה אין שום בעיה. מה לעשות, חלק ממי שיצביעו בעד וחלק ממי שיציעו אולי בסוף יהפוך לשר בממשלה כתוצאה מהשינוי הזה. אבל נראה שכשמשנים כללי משחק מעכשיו לעכשיו כדי להתמנות לשר – זה מותר. לשנות כללי משחק כשמדובר על משהו תיאורטי – זה אסור. אבל אפילו בחוק ההתפלגות לגופו, אדוני היושב-ראש – מתברר שגם כאן אפשר להכניס שינויים. כשיש גורם מזמן, כשיש חבר כנסת שרוצה להתפלג וצריכים לתקן, ואגב – שלא תהיה טעות, אני חושב שהתיקון הזה היה מוצדק; אני חושב שנכון עשתה הכנסת כשאפשרה לחבר הכנסת דוד טל לצאת לדרכו העצמאית. אבל ההיסטוריה של הכנסת מלמדת אותנו שאפשר וגם אפשר, אלא מה? השאלה מי נהנה מזה. ואותם האנשים, כמעט אין אחד מחברי הכנסת הוותיקים שדיברו בשצף קצף נגד החוק הזה ולא הצביעו בעד השינויים האלה כשזה היה נוח להם וכשהם היו מחויבים. ולכן, אדוני היושב-ראש, לסיום דברי, לצערי אני חייב להגיד שרוב הדיון בחוק הזה היה לא ענייני, הוא לקה בצביעות, ואני קורא לכנסת לדחות את כל ההסתייגויות. אני קורא למציעים למשוך את רוב ההסתייגויות ולהשאיר את ההסתייגויות הענייניות, ואני קורא לכנסת לאשר את החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, חברי הכנסת, אנחנו נכנסים עכשיו להצבעות על כמה חוקים. תמו הדיונים, אין עוד דיבורים. והואיל ונושא ההצבעה הוא דבר שיש בו משום הכרעה, אינני מוכן להיות במצב שבו תיפול טעות, חלילה. ולכן אני דורש משמעת עצמית מכל חברי הכנסת, שריה ויועציהם. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מתחילים להצביע על ההסתייגויות לחוק הידוע בשם הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, הטומן בחובו שני חוקים שהתקבלו בקריאה ראשונה ואוחדו על-ידי הוועדה. רבותי, אנחנו מתחילים בשם החוק. חברי הכנסת אופיר פינס, איתן כבל ושלי יחימוביץ, יש להם הסתייגות לשם החוק. אני מבקש – בשלב ראשון אנחנו עושים הצבעה אלקטרונית. נא להצביע – מי בעד הסתייגות השלושה? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 63 נמנעים – 1 ההסתייגות של חברי הכנסת אופיר פינס-פז, איתן כבל ושלי יחימוביץ לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 43 בעד, 63 נגד, נמנע אחד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. קיימת הסתייגות של חברי הכנסת ציפי לבני, שאול מופז, דליה איציק, צחי הנגבי, רוני בר-און, זאב בוים, מאיר שטרית, אבי דיכטר, מרינה סולודקין, יואל חסון, גדעון עזרא, יעקב אדרי, אלי אפללו, זאב בילסקי, נחמן שי, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מגלי והבה, רחל אדטו, יוחנן פלסנר, שי חרמש, ישראל חסון, אריה ביבי, עתניאל שנלר, אורית זוארץ ויוליה שמאלוב-ברקוביץ – מעתה והלאה היא תיקרא בשם קבוצת סיעת קדימה; כמו כן, הסתייגות של חברי הכנסת יעקב כץ, אורי אריאל, אריה אלדד ומיכאל בן-ארי – מעתה והלאה: קבוצת סיעת האיחוד הלאומי; של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה – להלן: קבוצת סיעת חד"ש; חברי הכנסת אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע ומסעוד גנאים – להלן: קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל; חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, סעיד נפאע וחנין זועבי – להלן: קבוצת סיעת בל"ד; כולם מציעים הסתייגות. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 לשם החוק. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת בל"ד לשם החוק לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 42 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. עכשיו אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2 של אותן קבוצות. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת בל"ד לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 43 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. מכאן ואילך – על כל הסתייגות לחלופין אני מצביע בהצבעה ידנית. רבותי, מי שבעד ההסתייגות לחלופין – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת בל"ד לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, ההסתייגות לא נתקבלה. עכשיו אנחנו מצביעים על שם החוק כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 4 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 43 נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד הצעת הוועדה – 64, נגד – 43, אין נמנעים. אני קובע כי שם החוק, כהצעת הוועדה, אושר. יש לנו הסתייגות עכשיו, שאם היא תתקבל היא תבוא בין שם החוק לבין סעיף 1. ההסתייגות היא של קבוצת קדימה, קבוצת האיחוד הלאומי, קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל וקבוצת בל"ד. מי בעד ההסתייגות שלפני סעיף 1? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת בל"ד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד ההסתייגות – 43, נגד – 65, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 1. לסעיף 1 קיימת הסתייגות של חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ – להלן: קבוצת סיעת מרצ, ושל קבוצת רע"ם-תע"ל. מי בעד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של קבוצת מרצ לא נתקבלה. בבקשה, חבר הכנסת פלסנר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> בשם האופוזיציה, אנחנו מסירים את ההסתייגויות עד מס' 8. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, עד מס' 8. זה כולל גם את ההסתייגות השנייה של מרצ לסעיף 1. כן? <יוחנן פלסנר (קדימה):> כן. במקום "שליש" יבוא "רבע". <היו"ר ראובן ריבלין:> רגע, חבר הכנסת אורון, אתה מסיר את ההסתייגות השנייה. ובכן, אין הסתייגויות מס' 1, 2, 3, 4, 5, 6 ו-7. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. טוב. קבוצת מרצ הורידה, וגם ההסתייגויות של קבוצת קדימה, קבוצת האיחוד הלאומי, קבוצת חד"ש, קבוצת רע"ם-תע"ל וקבוצת בל"ד – כל ההסתייגויות, שבהן גם לחלופין, עד מס' 8 בעמוד 4, נכון? כולל מס' 8? <יוחנן פלסנר (קדימה):> במס' 8 אנחנו רוצים להצביע על: במקום "שליש" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, לא כולל מס' 8 – הוסרו. למס' 8, על מה אתה רוצה להצביע? <יוחנן פלסנר (קדימה):> במקום "שליש" יבוא "רבע". <היו"ר ראובן ריבלין:> שמענו שבוטלו כל ההצעות לחלופין. ההסתייגות לגבי סעיף 1 באה לידי ביטוי בכך שיבוא "שליש" במקום "רבע". ההסתייגות ברורה והיא למצב הקיים כיום ולמצב שהוגש על-ידי הוועדה. אני מצביע רק על הסתייגות אחת לסעיף 1, כל השאר הורדו. לכן, אני מצביע על ההסתייגות. מי בעד ההסתייגות, מי נגד ההסתייגות – נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת בל"ד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד ההסתייגות, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת פלסנר, האם הסתייגויות 9 ו-10 יורדות, או להמשיך? <יוחנן פלסנר (קדימה):> יורדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> נופלות. לסעיף 1 אין לכם עוד הסתייגויות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת פלסנר, מוחמד ברכה, מדבר בשמכם? כן. חבר הכנסת אורון? כן. האיחוד הלאומי – אורי אריאל? אופיר פינס? <קריאה:> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא מדבר בשמך. שמעתי והבנתי. חבר הכנסת צרצור? כן. חבר הכנסת זחאלקה? כן. נסים זאב, האם אתה יורד מהסתייגותך? <נסים זאב (ש"ס):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בעמוד 7 לעמוד ההסתייגויות קיימת הסתייגות אחת שנותרה, והיא הסתייגותם של חברי הכנסת אופיר פינס-פז ואיתן כבל, שמציעים בסיפא, החל במלים "בסעיף 59" – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת אופיר פינס-פז ואיתן כבל כבל לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 44, נגד – 64, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. כך אני מגיע למצב שבו, חבר הכנסת פינס, יש לך עוד הסתייגות אחת בתחתית עמוד 7. להצביע אותה? בבקשה. הסתייגותם של חברי הכנסת פינס-פז ואיתן כבל – כל השאר הורידו את הסתייגויותיהם – שליש ממספר חברי הסיעה לפחות. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת אופיר פינס-פז ואיתן כבל לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד ההסתייגות, 63 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לפיכך, סעיף 1, כהצעת הוועדה, עומד ללא הסתייגויות. אני מצביע על סעיף 1 לפי הצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 43 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 64 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 1 עבר לפי הצעת הוועדה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 2. חבר הכנסת פלסנר, בבקשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אנחנו מסירים את ההסתייגות הראשונה. להצביע על ההסתייגות השנייה: במקום "בשלושת החודשים" יבוא "ב-24 החודשים". <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, רבותי, האם יש מישהו מהאופוזיציה שמתנגד להסרת ההסתייגויות? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, בכל פעם שחבר הכנסת פלסנר מדבר בשם האופוזיציה, הוא מדבר בשם כל הסיעות. זה הסיכום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמירתו של חבר הכנסת אחמד טיבי מקובלת עלי. אם יש מישהו שמתנגד, יאמר זאת עכשיו, כדי שלא תהיינה הפתעות. תודה רבה. מרגע זה חבר הכנסת פלסנר מייצג את האופוזיציה כולה. ובכן, חברי הכנסת, יש לנו הצעה אחת, לסעיף 2, ב"לחלופין" הראשון: במקום "בשלושת החודשים" יבוא "ב-24 החודשים". אנחנו מצביעים על הסתייגות זאת. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת האיחוד הלאומי, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת בל"ד לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 40 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. בבקשה, חבר הכנסת פלסנר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> עכשיו אנחנו מסירים את יתר ההסתייגויות לסעיף 2, ומגיעים להסתייגויות של אחרי סעיף 2, ומבקשים להצביע הצבעה שמית על התחילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, אין הסתייגויות לסעיף 2, ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 2 לפי נוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד נוסח הוועדה? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 44 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 64 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 עבר כהצעת הוועדה. אולם נפלה טעות בידי. חבר הכנסת שאמה, הסרת את הסתייגותך? <כרמל שאמה (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן אני שואל אותך, אצביע מחדש. חבר הכנסת שאמה בדיעבד מאשר שירד מההסתייגות, ולכן ההצבעה על הסעיף שרירה וקיימת. לאחר סעיף 2 יש הסתייגות, שאם היא תתקבל היא תוסף לחוק לאחר סעיף 2. הצעה זו היא הצעתם של חברי הכנסת אופיר פינס-פז ואיתן כבל וקבוצת מרצ. הצעה זו: "אחרי הסעיף", 1 ו-2 – – – <חיים אורון (מרצ):> מה כתוב בהצעה הזאת? <היו"ר ראובן ריבלין:> 1. "תחילתו של סעיף 59 לחוק הכנסת, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, ביום תחילת כהונתה של הכנסת ה-19". <חיים אורון (מרצ):> בסדר. הצעה טובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהסתייגות מס' 2 נאמר שתחילתו של סעיף 13(ג) לחוק מימון מפלגות יהיה באותה תחילה. רבותי, אנחנו מצביעים על ההסתייגות. היא איננה בהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כולנו ביקשנו הצבעה שמית. <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה, הצבעה שמית. שמעתי. הוגשו לי חתימותיהם של למעלה מ-20 חברי כנסת, ואני קובע שתהיה הצבעה שמית. אדוני המזכיר, נא להצביע על הסתייגות סיעת מרצ ואופיר פינס-פז ואיתן כבל. נא להצביע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – בעד רחל אדטו – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – בעד יצחק אהרונוביץ – נגד אורי אורבך – נגד חיים אורון – בעד זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד דניאל אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – אינה נוכחת מיכאל איתן – נגד אריה אלדד – בעד טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – בעד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – נגד זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – נגד מיכאל בן-ארי – בעד דניאל בן-סימון – נגד רוני בר-און – בעד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – בעד אהוד ברק – אינו נוכח אילן גילאון – בעד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד אברהם דיכטר – בעד דני דנון – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד דניאל הרשקוביץ – נגד מגלי והבה – בעד מתן וילנאי – נגד יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד אורית זוארץ – בעד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד אחמד טיבי – בעד רוברט טיבייב – בעד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – נגד אליהו ישי – נגד איתן כבל – בעד אמנון כהן – נגד <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) שלי יחימוביץ – בעד יצחק כהן – נגד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – בעד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – אינו נוכח שאול מופז – בעד משה מטלון – נגד אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח דן מרידור – נגד משולם נהרי – נגד אורית נוקד – נגד לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – בעד מרינה סולודקין – בעד גדעון סער – נגד גדעון עזרא – בעד חמד עמאר – נגד ציון פיניאן – נגד אופיר פינס-פז – בעד יוסי פלד – נגד יוחנן פלסנר – בעד מאיר פרוש – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – בעד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – אינו משתתף בהצבעה כרמל שאמה – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – בעד רונית תירוש – בעד יולי תמיר – בעד אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב ההצבעה הראשון. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת דליה איציק – אינה נוכחת זאב בוים – אינו נוכח אהוד ברק – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – בעד אנסטסטיה מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת כרמל שאמה – אינו נוכח מאיר שטרית – אינו נוכח <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, האם יש מישהו מחברי הכנסת הנמצא באולם ורוצה להצביע כי לא הצביע? <כרמל שאמה (הליכוד):> אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת כרמל שאמה, אתה בעד או נגד? <כרמל שאמה (הליכוד):> נגד. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) כרמל שאמה – נגד. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם יש עוד מישהו? נא להביא לי את התוצאות. תודה רבה. רבותי, נא לשבת, כי מייד אנחנו ממשיכים בסדרת ההצבעות. אין צורך לצלצל, כי אנחנו נמצאים בעיצומן של הצבעות, אבל לצלצל, לצלצל. כל פעם אתן דקה מרגע הצלצול, דקה להיכנס לאולם, כדי שאנשים חלילה לא ימעדו או ירוצו וייתקלו אחד בשני. אף פעם אי-אפשר לדעת מתי יש רוב. תוצאות ההצבעה: בעד ההסתייגות – 44, נגד ההסתייגות – 63. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. איפה אנחנו עומדים? זה אחרי סעיף 2. חבר הכנסת פלסנר, יש לנו תחילתו, ויש לנו מס' 2, שאנחנו צריכים באופן פורמלי להצביע, אלא אם כן אתם מסירים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מסירים. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירים, תודה רבה. האם אתם מסירים גם את קבוצת קדימה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> מסירים. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירים, תודה רבה. אז אולי תאמר לי עד איזה עמוד אתם מסירים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אפשר להצביע כבר בקריאה שנייה, מבחינתנו. אפשר לסיים את ההצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, קודם נצביע על סעיף – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> על אחרי סעיף 2 אי-אפשר להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מאוד מודה לחברי, סיימנו את ההסתייגויות לסעיף 2, לכן אנחנו הולכים להצביע בקריאה שלישית. <יוחנן פלסנר (קדימה):> קריאה שנייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הצבענו על כל סעיף וסעיף בנפרד. על סעיף 2 כבר הצבענו. אנחנו לא מצביעים בקריאה שנייה פעמיים. הצבענו בקריאה שנייה, כאשר אישרנו את שם החוק ואת סעיף 1 ואת סעיף 2. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת – בהתחשב בכך שאני נותן לאנשים לשבת ולתפוס את מקומותיהם כי אנחנו הולכים להצביע בקריאה שלישית – אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, האם להצביע בקריאה שלישית? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, המשנים, הסגנים, חברי הממשלה, גבירותי ורבותי, נא לשבת כולם על מקומותיהם, כי אני הולך לערוך הצבעה. מי קרא? חבר הכנסת מגלי, מה קרה? רצית משהו? בעיה טכנית – אני אוסיף את הצבעתך. תודיע לי איך היא. אתה מתנגד, נכון? תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקריאה שלישית של הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 14 בעד החוק – 60 נגד – 42 נמנעים – אין חוק התפלגות סיעה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 60, 42 נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק התפלגות סיעה עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אלקין – בבקשה, אדוני. סליחה, אני חוזר על ההצבעה: 60 בעד, 43 נגד, בצירוף קולו של חבר הכנסת מגלי והבה. השר ליברמן מודיע שרצה להצביע אבל לא הספיק. חבר כנסת איוב קרא הודיע שהוא הצביע ולחץ אבל לא נקלטה הצבעתו. אני מקבל את הודעותיהם של סגן השר הנכבד ושל השר הנכבד, ולא משנה את ההצבעה. ההצעה נתקבלה ברוב של 60 נגד 43, בצירוף קולו של מגלי והבה. <איוב קרא (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היה קובע, הייתי שומע עדויות. אתה רוצה שאני אראה לך שזה נקלט? <אלי אפללו (קדימה):> נקלט, נקלט. – – – הוא התבלבל. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת אלקין, יושב-ראש ועדת הכנסת. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חברי השרים וחברי הכנסת, אני קודם כול מודה לכנסת על אישורו של החוק ועל סיומו של הפיליבסטר, שאת דעתי עליו כבר אמרתי בדברי ולא אחזור עליהם. <קריאה:> זו בושה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד יושב-ראש ועדת הכנסת, אתה עולה כאן על מנת להודות כיושב-ראש הוועדה, בלי להיכנס לפולמוסים פוליטיים. יש לנו עוד כל כך הרבה היום. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא נכנס. אני לא נכנס. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא לא יכול שלא להתפלמס. <יעקב אדרי (קדימה):> עדיף שלא תגיד כלום – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מודה לכנסת על כך שגילתה בגרות, ואישרה את החוק – – <קריאות:> – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – ברוב גדול ומכריע. <קריאה:> ביזיון. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, היות שגם היום הזה לא תם, אני חושב שכמו שגם הפעם ידענו לגלות בגרות ולהגיע לחקיקה נכונה, אני מתבקש כאן, בסיום דברי, להודיע, לפי בקשתו של ראש הממשלה – ראש ממשלה ביקש להודיע כי הוא יקים צוות שרים, זה קשור כבר לנושא הבא, שיבחן את ההיבטים השונים של הרפורמה בנוגע לשמירה על קרקעות הלאום – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, המחאה נשמעה, מספיק. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> הצוות הזה יגיש לו את המלצותיו בתוך 60 יום. <היו"ר ראובן ריבלין:> זכותה של הקואליציה. עכשיו הוא לא מדבר בתור יושב-ראש – – – <אלי אפללו (קדימה):> הוא משקר. זה כיסוי. זה בשביל אנשי מפלגת העבודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אפללו, הוא לא מדבר בתור יושב-ראש ועדת הכנסת, הוא מדבר כרגע בתור יושב-ראש הקואליציה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מודיע, מותר לו. אני אתן אפשרות להגיב על דבריו – לחבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> הצוות יגיש את המלצותיו בתוך 60 יום. ראש הממשלה החליט ששר השיכון יעמוד בראשו, והוא יכלול את השרים יעלון, שמחון, נאמן, שטייניץ והרשקוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת יחימוביץ, נא לשבת. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת יחימוביץ, נא לשבת. חבר הכנסת אקוניס, נא לשבת. אתה, קודם כול, אל תאמר לי מה אפשר ומה אי-אפשר. שב. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שב. אנחנו תיכף נברר מה אפשר ומה אסור. <קריאה:> ביזוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הוא כרגע מודיע, בואו נשמע. חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת נחמן שי. מה זה הדברים האלה? <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און. <קריאה:> אוי ואבוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, נא לסיים את הודעתך. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און, תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יודע מה. מותר לו לומר מה שהוא רוצה, והוא לא אמר שום דבר שמשפיע ברגע זה על נוסח החוק. זה הכול. הוא לא אמר שום דבר שמשפיע על נוסח החוק. נא להירגע. נא לשבת, חבר הכנסת אפללו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אין ספק שמה שגילה יושב-ראש הקואליציה מעל הדוכן הוא תוצאה של מגעים שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין השר אהוד ברק ומפלגת העבודה והשר יעלון, והמגעים נראו לפני ההודעה. אני מבקש שראש הממשלה יודיע לכנסת מהם ההסכמים, לפני ההצבעה על הצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חבר הכנסת אחמד טיבי, אין צורך, משום שלא מדובר על חוק תקציבי. באמת, נא להירגע בעניין זה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא הבנתי. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, קודם כול, אני לא יודע אם אמרת את זה כפרשן או כמעיד. זה לא בית-משפט פה. אתה ראית שהוא דיבר אתו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה מה שהוא אמר מעל הדוכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה שהודיע יושב-ראש הקואליציה על דעתו ועל אחריותו, והממשלה יכולה לקבל זאת או לא, והוא שבבוא העת ובעתיד תוקם ועדה שתבחן נושאים כאלה ואחרים. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, קל מאוד להצית פה להבה, ואני סומך על חברי הכנסת, שמעוניינים בסיום ההליכים ובהכרעה, שלא יציתו להבות. כתוב: מלה בזהב, שתיקה בפלטיניום. <הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009> [מס' מ/436; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 3701.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסדר-היום. הסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7). היינו בעיצומה של ההצבעה, כאשר הממשלה ביקשה ממני להפסיק את ההצבעה, לפי סעיף 132(ב). ביום רביעי שעבר ביקשה ממני הממשלה, וזה נוסח הבקשה של הממשלה; כותב לי מזכיר הממשלה: הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7): אני מבקש להודיעך כי בהתאם לסעיף 132(ב) בתקנון הכנסת, מבקשת הממשלה לחדש את ההצבעה בקריאה השנייה בהצעת החוק שבנדון, וכי ההפסקה על-פי סעיף 132(ב) תסתיים במועד המוקדם האפשרי, קרי, בחלוף שבוע. הואיל ועבר למעלה לשבוע, אין לי צורך לדון פה מתי ניתן היה להצביע. אני רק רוצה לומר לכם שבהתאם למקובל בכנסת אפשר היה להצביע על כך כבר ביום רביעי. הדבר הוא רק לפרוטוקול, אבל אינו בעל השלכה מיידית לנושא הצבעה זו, כשלית מאן דפליג שעבר למעלה משבוע. רבותי חברי הכנסת, חברת הכנסת יחימוביץ התריעה על כך שנוסח החוק אינו דומה, ואכן הפרוטוקול של ישיבת הוועדה מוכיח שהצדק עם חברת הכנסת יחימוביץ. לכן, הוגש לפני והוגש לכם לוח תיקונים מס' 3 להצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל לגבי סעיף 49: אחרי סעיף קטן (ה) צריך להיות: "הוראות סעיף 4כא לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 10 לחוק זה, יחולו על הקניית בעלות בנכס מקרקעין שהוקצה לראשונה מיום תחילתו של חוק זה ואילך". בכך תוקנה הטעות, ואנחנו נצביע עם לוח התיקונים. אנחנו עוברים חזרה להצבעה. אנחנו הגענו לסעיף 1, להסתייגות חברי הכנסת אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע ומסעוד גנאים – להלן: קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל. האם אתם הסרתם את ההסתייגות הזאת או מבקשים להצביע? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן, להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסעיף 1, לפני סעיף 2, בעמוד 24. זה שמי? <קריאה:> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, רבותי, אנחנו מצביעים על הסתייגות קבוצת רע"ם-תע"ל לסעיף 1, ההסתייגות האחרונה. מי בעד הסתייגות רע"ם-תע"ל? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד ההסתייגות, 63 נגד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. תודה. רבותי, הואיל וההסתייגויות לסעיף 1 תמו, ואף אחת מהן לא התקבלה, אנחנו מצביעים על סעיף 1 לפי נוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 42 נמנעים – 1 סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 61 בעד, 42 נגד, נמנע אחד. אני קובע שסעיף 1 עבר לפי הצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 2. קבוצת מרצ וחבר הכנסת עמיר פרץ – – – <רוני בר-און (קדימה):> ברק נמנע. תפטר את ברק. הוא נמנע בהצבעה. <אלי אפללו (קדימה):> כל הכבוד לברק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני מזכיר לך שאני נמצא בהצבעה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 2. הסתייגות קבוצת מרצ וחבר הכנסת עמיר פרץ – אנחנו נרים ידיים כדי לאשר בעד, או נגד. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? תודה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. אני לא יכולתי לדעת מי בעד ומי נגד. אני מצביע על כך בהצבעה אלקטרונית. רבותי, חברי הכנסת, נא להצביע אלקטרונית. מי בעד הסתייגות מרצ וחבר הכנסת עמיר פרץ? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וחבר הכנסת עמיר פרץ לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 41 בעד, נגד – 63. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. אני מוכרח לומר לכם שאנשים, כנראה, הרימו קודם יד ולא ידעו על מה הם מרימים. הואיל וההסתייגות היחידה לסעיף 2 לא נתקבלה, אני מצביע על סעיף 2 בהצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 44 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> פלסנר, הואיל ואתה בפעולה, אני אצרף את קולך, שלא תתחיל לרוץ וללכת פה. 58 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 עבר כנוסח הוועדה. יש לנו הסתייגות לאחר סעיף 2. חבר הכנסת אורון, אומר לי המזכיר שאני לא צריך להצביע על ההסתייגות לאחר סעיף 2 בעמוד 25. האם אתה מסכים אתו? יש הערה: "יש להצביע על הסתייגות זו רק אם התקבלה ההסתייגות לסעיף 2". האם אדוני עומד על כך שאני אצביע, כדי לא להיכנס לוויכוחים? <חיים אורון (מרצ):> לא, לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ההסתייגות הוסרה, וגם לא היה צריך להצביע עליה. אני עובר לסעיף 3. חברת הכנסת יולי תמיר מודיעה שבהצבעה האחרונה היא התבלבלה. אינני משנה את ההצבעות. ידעו כולם כאן: תתבלבלו – שבו במנוחה ובמשובה ותצביעו כפי שצריך להצביע. אני לא אקבל שום הודעה שההצבעה היתה כזו או אחרת, שכן לא יכול להיות מצב שבו לאחר שחבר כנסת יצביע, יאמר לו מישהו שהוא הצביע לא נכון, והוא ישנה את דעתו תחת לחץ. אתם, כל אחד מכם, נבחרתם על-ידי הציבור כדי להצביע ולדעת על מה אתם מצביעים. לכן, קורה. גם אני התבלבלתי לא פעם, אבל אני מודיע לכולם: כל אחד בבלבולו יתבלבל. <חיים אורון (מרצ):> אם מישהו נגד, והוא מצביע בעד, זה בסדר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודיע לך, חבר הכנסת אורון, שאני לא ממהר, ואני מודיע: "בעד ההסתייגות" או "בעד נוסח הוועדה", כדי שלא יוכלו אנשים להתבלבל. מי שרוצה להירדם, יירדם. רבותי חברי הכנסת, הסתייגויות לסעיף 3. הסתייגויות כל הקבוצות שמבקשות למחוק את סעיף 3: קבוצת סיעת מרצ; חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה – להלן: קבוצת סיעת חד"ש; חברי הכנסת ציפי לבני, שאול מופז, דליה איציק, צחי הנגבי, רוני בר-און, זאב בוים, מאיר שטרית, רוחמה אברהם-בלילא, אבי דיכטר, מרינה סולודקין, יואל חסון, גדעון עזרא, יעקב אדרי, אלי אפללו, זאב בילסקי, רונית תירוש, נחמן שי, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מגלי והבה, רחל אדטו, יוחנן פלסנר, שי חרמש, ישראל חסון, אריה ביבי, עתניאל שנלר ואורית זוארץ – להלן: קבוצת סיעת קדימה; חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, סעיד נפאע וחנין זועבי – להלן: קבוצת סיעת בל"ד; קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל; חברי הכנסת יעקב כץ, אורי אריאל, אריה אלדד ומיכאל בן-ארי – להלן: קבוצת סיעת האיחוד הלאומי. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וקבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 43 – בעד, 63 – נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות לחלופין של קבוצת חד"ש, קבוצת קדימה, קבוצת בל"ד וקבוצת האיחוד הלאומי – מי בעד ההסתייגות לחלופין, ירים את ידו. נא להצביע. הצבעה ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת קדימה, קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. קבוצת קדימה וקבוצת רע"ם-תע"ל מציעות גם כן לחלופין. מי בעד – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד. הצבעה ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת קדימה וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. יש לנו הסתייגות שקבוצת קדימה מציעה. זה דבר שהוסכם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> זאת הצבעה מוסכמת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודיע, שבהתאם להסכם שהיה במשרדי בהשתתפות הקואליציה והאופוזיציה, הוסכם לקבל את ההסתייגות של קבוצת קדימה, ולכן אני מציע להצביע בעד ההסתייגות, שהתקבלה על-ידי הקואליציה. לכן, הקואליציה, על-פי הבטחתה, מצביעה בעד. מי בעד? מי נגד? זו הסתייגות שתתקבל. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 95 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת קדימה לסעיף 3 נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 95 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת קבוצת קדימה נתקבלה. זו ההסתייגות שנתקבלה: בסעיף 2(ב)(1) המוצע, במקום "עובד המדינה" יבוא "עובד מדינה לתקופת כהונה בת חמש שנים, וכן ימנו לו סגן". ההסתייגות נתקבלה. אדוני יושב-ראש הוועדה כרמל שאמה, אפשר להמשיך? <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני מבקש להסיר – – – <חיים אורון (מרצ):> לא, את שלנו אל תסיר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא להסיר את שלכם? <חיים אורון (מרצ):> לא. מה בוער? <יוחנן פלסנר (קדימה):> למעט ההסתייגויות של מרצ, אני מבקש להסיר את יתר ההסתייגויות לסעיף 3, עד להסתייגות מס' 2 בעמוד 28, שהיא הסתייגות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך. חוץ ממרצ כולם מסכימים? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שלי – היא לא באופוזיציה. אני מצביע על הסתייגותה. אל תלמדו אותי לא לשכוח את שלי. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 3. נא להצביע. היא ביקשה שהאישור יינתן על-ידי הממשלה כולה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושל קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 3 (סעיף 2(ב)(1) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד, 63 מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ לא נתקבלה. יש עוד הסתייגות של חברת הכנסת יחימוביץ. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 3 (סעיף 2(ב)(2) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הסתייגותה של שלי יחימוביץ לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על שתי תת-הסתייגויות של קבוצת מרצ וחברי הכנסת עמיר פרץ, איתן כבל, יולי תמיר ואופיר פינס-פז – אלקטרוני? <קריאה:> קבוצת הארבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. להלן: קבוצת הארבעה. קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה – מי בעד הסתייגותם? יש פה שתי תת-הסתייגויות: 1. הסתייגות של קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה; מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 2(ב)(2) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות למס' 2. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 2(ד) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגויות לא נתקבלו. קבוצת בל"ד הסירה את ההסתייגות. ההסתייגות של חברת הכנסת חנין זועבי הוסרה. ההסתייגות של חבר הכנסת אחמד טיבי הוסרה. אני קורא את הכול כדי שלא תהיינה אי-הבנות. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של קבוצת מרצ וחברי הכנסת נחמן שי ועמיר פרץ. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת נחמן שי ועמיר פרץ לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. ההסתייגות של קבוצת בל"ד הוסרה. הסתייגות נוספת של קבוצת בל"ד הוסרה. הסתייגות של קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה – יש לנו שלוש תת-הסתייגויות, ואנחנו נצביע על כל אחת בנפרד. לגבי 1, מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 1א(1) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא להצביע על 2. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 2א(3) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה לחלופין של מס' 2. מי בעד? מי נגד? תודה. הצבעה ההסתייגות השנייה לחלופין של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 2א המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו, מס' 3. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות השלישית של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 2א(7) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 1, 2 ו-3 לא נתקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ונחמן שי, המבקשים להסתייג, בעמוד 28, מס' 1. הצבעה ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ונחמן שי לסעיף 3 (סעיף 1א(1) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. הגענו בעמוד 28 להסתייגות השנייה של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ונחמן שי. ההסתייגות אומרת: "בסעיף 2א(1) המוצע, אחרי 'למטרות מגורים' יבוא 'דיור בר-השגה, דיור ציבורי', ובסופו יבוא: 'לרבות צרכים עתידיים'". הקואליציה הסכימה לאמץ את ההסתייגות הזאת ולהכניסה לחוק על-ידי אימוץ ההסתייגות. לכן, אני מצביע בהצבעה אלקטרונית, בהסכמת הקואליציה. מי בעד ההסתייגות, שמקובלת על הקואליציה? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 104 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ונחמן שי לסעיף 3 נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברוב של 104, באין מתנגדים ואין נמנעים, אני קובע שהסתייגותם של שלי יחימוביץ ונחמן שי התקבלה, ותוכנס לנוסח הוועדה. האם אני צודק, חבר הכנסת כרמל שאמה? אדוני מבקש להמשיך בהצבעה. <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה מבקשות להסתייג גם הן בנושא זה. נא להרים את היד ולהצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 1א(1) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש מכל שרי הממשלה, אם הם רוצים בהעברת החוק, להצביע, שכן אחרת נימצא במצב שבו לא נוכל – – – תודה. ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות נוספת לקבוצת מרצ ולקבוצת הארבעה, שרע"ם-תע"ל ירדה ממנה. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 3 (סעיף 2א(1) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ההסתייגות לא נתקבלה. עכשיו רע"ם-תע"ל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הצבעה אלקטרונית. <היו"ר ראובן ריבלין:> רע"ם-תע"ל – לא הסרתם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לקבוצת רע"ם-תע"ל יש ארבע הסתייגויות בעמוד 28: הראשונה, השנייה עם לחלופין ועוד שתיים. רבותי. האם אתה רוצה להצביע על אחת מהן או על כולן? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מבקש הצבעה אלקטרונית רק על השוויון – להכניס את המלה "שוויון" וזה הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מצביע על כל הארבע יחד. אתה מבקש כל אחת בנפרד? לגבי סעיף קטן 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 (סעיף 1א(1) המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על מס' 2, שאומר שפסקה (2) תימחק. מי בעד – ירים ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות השנייה של קבוצת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 (סעיף 2א המוצע) לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ההסתייגות לא נתקבלה. עכשיו, לחלופין – נושא השוויון. לפי בקשת רע"ם-תע"ל, אני מבקש להצביע אלקטרונית. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 62 נמנעים – 1 ההסתייגות השנייה לחלופין של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 3 (סעיף 2א המוצע) לא נתקבלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אף שר לא בעד השוויון? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, לא להפריע בזמן ההצבעה. 33 בעד, 62 מתנגדים ונמנע אחד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. האם להמשיך בהצבעת ההסתייגויות, חבר הכנסת טיבי? לא צריך, תודה רבה. סעיף 3 סיימנו? לא. בהסתייגויות של קבוצת חד"ש אין צורך להצביע על הסתייגות מס' 1. לחלופין – בעמוד 29 נאמר: "בסעיף 1א(1) המוצע, אחרי 'בעתיד' יבוא 'תוך איזון ראוי בין צורכי שימור לצורכי פיתוח ובין שיווק קרקע לשמירה על עתודות קרקע לצורכי ציבור'". הסתייגות זו הוסכמה על-ידי הקואליציה, ולכן אנחנו מצביעים עליה. אנחנו מצביעים עליה כהסתייגות, שתאושר בהסכמת הקואליציה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 98 נגד – 3 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 (סעיף 1א(1) המוצע) נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 98 בעד, שלושה נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות נתקבלה. אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שאמה, אתה מסכים להמשיך בהצבעה? <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני קובע שהסתייגות זו תיכנס לחוק כהצעת הוועדה. האם להצביע על הסתייגות 2 של חד"ש? לא, חד"ש לא מבקשת להצביע. חבר הכנסת כרמל שאמה מסיר? מסיר. חבר הכנסת נחמן שי מסיר? מסיר. חבר הכנסת נחמן שי, אתה מסיר? מסיר. תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, עד סעיף 9 אנחנו מבקשים להסיר את ההסתייגויות בשם חברי הקואליציה. אני מדבר בשמך, חיים אורון. <היו"ר ראובן ריבלין:> מרצ, עד סעיף 9 אתה מסכים? חבר הכנסת נסים זאב, קיימת הסתייגות שלך, האם אדוני יואיל להסיר אותה או שהוא מבקש להצביע? <נסים זאב (ש"ס):> מסיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. כמובן, מה שאמר חבר הכנסת מחייב את חבר הכנסת עתניאל שנלר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, האם גברתי רוצה להצביע על הסתייגותה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מדבר על עמוד 30. זאב נסים הסיר את הסתייגותו, עתניאל שנלר הסיר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת האיחוד הלאומי, האם אתם מסירים הסתייגות זאת? מסירים. חבר הכנסת אריאל? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> מסיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3 עם ההסתייגויות שנתקבלו. חבר הכנסת אופיר אקוניס וחבר הכנסת שאמה, יושב-ראש הוועדה ויושב-ראש הוועדה לעניין מינהל מקרקעי ישראל, אנחנו מצביעים עכשיו על סעיף 3, כולל ההסתייגויות שנתקבלו. תודה רבה. לסעיפים 4–5 אין הסתייגויות ולסעיף 6 אין הסתייגויות – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> עד 9. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הסתייגויות עד סעיף 9. רבותי, הודיע לי יושב-ראש סיעות האופוזיציה, הממונה מטעם סיעות האופוזיציה, על כך שכל ההסתייגויות עד סעיף 9 הוסרו. אם יש כאן חברים מהקואליציה – חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת שאמה, חבר הכנסת נסים זאב, מסכימים? חבר הכנסת נסים זאב, מסכימים? האם יש פה מישהו שיש לו הסתייגות שלא מסכים להכרזתה של האופוזיציה? אם כך הדבר, חבר הכנסת נסים זאב, שאלתי אותך. אדוני מבקש שאשאל אותו עוד פעם? <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, כי אתה חשוב לי כמו כל חבר כנסת. <נסים זאב (ש"ס):> כופין אותו עד שאומר רוצה אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי לך שאני כופה עליך איזה דבר. כל מה שאני מבקש, שלא תכפה עלי, זה הדבר היחידי. תודה רבה. רבותי, אנחנו מצביעים על סעיפים 3–9, לא כולל סעיף 9 – מסעיף 3 עד סעיף 8 ועד בכלל, כהצעת הוועדה, עם ההסתייגויות שנתקבלו. נא לאשר. מי בעד, כנוסח הוועדה בהסתייגויות שנתקבלו? הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 3–8, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלו – 63 נגד – 43 נמנעים – אין סעיפים 3–8, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 63 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 3 עד 8 עברו, באישור הכנסת, כנוסח הוועדה, ואליהם התווספו ההסתייגויות שנתקבלו. רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 9, ואנחנו מתקדמים. סעיף 9 נמצא בעמוד 34 בדפים הצהובים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הצבעה שמית, אדוני היושב-ראש. הגשנו בקשה להצבעה שמית. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> יש לוח תיקונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. שמעתי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> בהתאם ללוח התיקונים, כולל חבר הכנסת אורלב. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זבולון אורלב, קבוצת האיחוד הלאומי וקבוצת חד"ש מציעים: "הסעיף – יימחק". על זה מבקשים הצבעה שמית. מי ביקש? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, הם צריכים את עזרת האופוזיציה להגיש, כי הם יחד רק שבעה חברי כנסת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אנחנו הגשנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> קיבלתי. רבותי חברי הכנסת, על הצעת קבוצת האיחוד הלאומי – חד"ש אנחנו מצביעים הצבעה שמית, שכן נתקבלה דרישה של למעלה מ-20 חברי כנסת. אדוני המזכיר, נא להצביע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – בעד רחל אדטו – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – בעד יצחק אהרונוביץ – נגד אורי אורבך – בעד חיים אורון – בעד זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – נגד <היו"ר ראובן ריבלין:> דוד אזולאי. נגד. בבקשה. <קריאה:> כפו עליו, אדוני היושב-ראש. <קריאה:> מאיימים עליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני פה בעמדה לבדוק מתי יש לחץ פיזי מתון. רבותי, לשים לב. לא יכול להיות שאדם יאמר דבר, אם כי הוא יכול לחזור בו. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אריאל אטיאס – נגד דניאל אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – אינה נוכחת מיכאל איתן – נגד אריה אלדד – בעד טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – בעד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – נגד זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – בעד זאב בילסקי – בעד בנימין בן-אליעזר – נגד מיכאל בן-ארי – בעד דניאל בן-סימון – נגד רוני בר-און – בעד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – בעד אהוד ברק – נגד אילן גילאון – בעד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – בעד דני דנון – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד דניאל הרשקוביץ – נגד מגלי והבה – בעד מתן וילנאי – נגד יצחק וקנין – נגד נסים זאב – נגד אורית זוארץ – אינה נוכחת חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – בעד יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד אחמד טיבי – בעד רוברט טיבייב – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – נגד אליהו ישי – נגד איתן כבל – בעד אמנון כהן – נגד יצחק כהן – נגד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – בעד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – בעד שאול מופז – בעד משה מטלון – נגד אברהם מיכאלי – נגד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד דן מרידור – נגד משולם נהרי – נגד אורית נוקד – אינה נוכחת לאה נס – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד חנא סוייד – בעד מרינה סולודקין – בעד גדעון סער – נגד גדעון עזרא – אינו נוכח חמד עמאר – נגד ציון פיניאן – נגד אופיר פינס-פז – בעד יוסי פלד – נגד יוחנן פלסנר – בעד מאיר פרוש – נגד עמיר פרץ – בעד אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – נגד כרמל שאמה – נגד יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – אינה נוכחת שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – אינה נוכחת עתניאל שנלר – אינו נוכח רונית תירוש – בעד יולי תמיר – בעד אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב ההצבעה הראשון. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת דליה איציק – אינה נוכחת זאב בוים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אורית זוארץ – בעד ציפי חוטובלי – בעד <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רגע, רגע, רבותי. חברת הכנסת חוטובלי, אני מעיר כי את בכנסת הראשונה שלך. סחר – – – אסור שיהיה דבר כזה בכלל, לא יעלה על הדעת. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי, אני שואל אותך עכשיו שאלה: האם את בעד ההסתייגות או נגד ההסתייגות? <קריאה:> – – – הוא אמר שמי שמתבלבל – בעיה שלו. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא היה בלבול במקרה הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, בסיבוב הבא. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אני שאלתי אותה – – – <קריאות:> – – – היא אמרה בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, שקט. שקט. חברת הכנסת חוטובלי, אני נותן לך את זכות הפעם הראשונה והאחרונה לטעות – – – <קריאה:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> למה עכשיו? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. שמעתי. רבותי חברי הכנסת, אני הפעלתי את שיקול דעתי וזאת החלטתי. להמשיך. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) ישראל חסון – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח גדעון עזרא – בעד אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מאיר שטרית – אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – בעד <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שעדיין לא הצביע, מלבד חברת הכנסת חוטובלי? <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> את הצבעת בעד. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת חוטובלי, האם גברתי רוצה להצביע? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <קריאה:> – – – <רוני בר-און (קדימה):> מה זה, שיעור פרטי? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני מזהיר אותך. האם יש מישהו באולם שרוצה להצביע? אין. אני קובע שאין יותר. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. לא תהיה פעם נוספת. שמעת, חבר הכנסת בר-און? חבר הכנסת בר-און, נא להירגע. אני חשבתי שבאמת ובתמים נפלה שגגה. לא נפלה, ובצדק גמור לא היינו צריכים ללחוץ עליה. אתה צודק במאה אחוז – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל היא אמרה פעם כן ופעם לא. נפלה שגגה, אצלי, לגבי הפרשנות. לא אתן יותר שדבר כזה יקרה. תודה רבה. נתתי את זכות הספק בגלל "חבר כנסת חדש". לא ייחסתי את התכונות, שיכולות להיות גם אצל חבר כנסת חדש, שהוא יודע על מה הוא מצביע ויודע מה הוא רוצה. תודה רבה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי, חבר הכנסת בר-און, שמעתי. היא לא הצביעה. נא להביא לי את תוצאות ההצבעה. <קריאה:> היא לא הצביעה. <רוני בר-און (קדימה):> עכשיו צריך לפטר את סגנית השר נוקד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תעזור לי, תן לי לסיים את היום הזה. <רוני בר-און (קדימה):> צריך לפטר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אולי אתה לא שם לב, אבל אתה לא ברשות דיבור. אני באמצע הקראת – – – <רוני בר-און (קדימה):> אין לו אופי. אין לו אופי. ראש ממשלה בלי אופי. ראש ממשלה בלי אופי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, היתה הסתייגות לסעיף 9 של זבולון אורלב, קבוצת האיחוד הלאומי וחד"ש. בעד – 45, נגד – 59. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. <רוני בר-און (קדימה):> ראש הממשלה, צריך לפטר את סגנית השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, שב. שב. אל תקרא. אתה רוצה, לך אליו למשרד. כאן בכנסת לא אתן לך להתנהג כך. אתה רוצה, לך אליו למשרד, נראה אותך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא אמר שצריך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, אני מרשה לך, לך יש זכויות יתר, אבל לא יכול להיות. גם לך, חבר הכנסת פרץ. תמיד. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הבית היהודי צריך לפטר את הרשקוביץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה? אין דיבורים עכשיו. נא לשבת. <עמיר פרץ (העבודה):> כיוון שהתוצאה היא 59, ייתכן שהחוק הזה נוגד חוק-יסוד לגבי זכות הקניין. לכן, אני מבקש שההערה תירשם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם מדובר בזכויות קנייניות, למיטב ידיעתי המשפטית, והיא לא מועטה, מי שהיה צריך להשיג את ה-61, אם זה באמת חוק חוקתי, זה המסתייגים. <עמיר פרץ (העבודה):> לא, אדוני – – – <קריאה:> הם רוצים להשאיר את המצב כמו שהוא. <עמיר פרץ (העבודה):> אני רואה את עצמי כחוכר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מדובר בהסתייגויות, לא מצביעים על החוק. לא מצביעים על החוק. הצבענו על ההסתייגות. <עמיר פרץ (העבודה):> אני רק אומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי מה אמרת ולקחתי לתשומת לבי. חברים, אני הולך להצביע. האם יש הודעה לאופוזיציה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> לגבי ההמשך? כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא לשבת. חבר הכנסת פלסנר. לגבי המשך ההצבעה, חבר הכנסת פלסנר, אנחנו נמצאים בסעיף 9 כאשר דובר על כך שהסעיף יימחק. יש כאן עוד כמה הסתייגויות של קבוצת קדימה. ההסתייגות הראשונה אינה רלוונטית עוד, שכן כולו לא נמחק – לא, בעצם, יכול להיות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אנחנו מסירים את יתר ההסתייגויות של סעיף 9, של סעיף 10 ושל סעיף 11. <היו"ר ראובן ריבלין:> כלומר, סעיפים 9, 10 ו-11, עד בכלל. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בל"ד, האם כן? בל"ד אמרו לי שהם מקבלים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> למעט הסתייגות אחת בסעיף 9, של חבר הכנסת שנלר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. שמעתי. קבוצות חד"ש, רע"ם-תע"ל – מסירות. קבוצת מרצ ושלי יחימוביץ וקבוצת הארבעה – מסירים. עוד לא הגעתי. קבוצת מרצ, שלי יחימוביץ וקבוצת הארבעה – גם מסירים. חבר הכנסת עתניאל שנלר – בבקשה, חבר הכנסת עתניאל שנלר, אתה מבקש להצביע? אלקטרוני? <עתניאל שנלר (קדימה):> כן. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אסור לאיים על חברי כנסת, גם אם הם סגני שרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אסור לאיים על אף חבר כנסת. עמוד 35, הסתייגות אחת לפני האחרונה, חבר הכנסת עתניאל שנלר, כדי להזכיר לכולם על מה הם מצביעים: "הקניית בעלות לפי פסקה זו תהיה לתקופה של 49 שנים (בסעיף קטן זה – בעלות יובל); בתום תקופת בעלות היובל תבחן הרשות אם להאריך את הזכות לתקופת בעלות יובל נוספת". נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 9 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 43, נגד – 61, ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה – מסירים; חבר הכנסת כרמל שאמה – מסיר; חברת הכנסת יחימוביץ – מסירה. עד סעיף 9 אנחנו סיימנו. סעיף 10 – אתה אומר שאין הסתייגויות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> בשם האופוזיציה, אנחנו מסירים את ההסתייגויות לסעיף 10. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. סעיף 10 – חבר הכנסת שאמה, מסיר? <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> מסיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חברת הכנסת יחימוביץ? <שלי יחימוביץ (העבודה):> מסירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירה. חבר הכנסת נסים זאב? <נסים זאב (ש"ס):> מסיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסיר. תודה רבה לאדוני. קבוצת בל"ד – מסירה לפי הודעה. רע"ם-תע"ל – מסירה. סעיף 11. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מסירים גם כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> קבוצת בל"ד – מסירה; קבוצת קדימה – מסירה; שלי יחימוביץ, מסירה לסעיף 11 – בתחתית עמוד 37? <שלי יחימוביץ (העבודה):> מסירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירה. תודה. מה עם סעיף 12? <יוחנן פלסנר (קדימה):> מסירים גם. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם מסירים. קדימה, בל"ד. סעיף 13. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לגבי סעיף 13, אנחנו מבקשים הצבעה שמית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> רגע, אני אגיד לך על איזו הסתייגות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. אנחנו מצביעים, רבותי, הואיל ואין הסתייגויות, או יש הסתייגויות שנפלו ולכן לא קיימות הסתייגויות, אנחנו מצביעים על סעיפים 9–12 ועד בכלל. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כולל 12? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, כולל 12. עד סעיף 13 אנחנו מצביעים כרגע על סעיפים 9, 10, 11, ו-12. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? כהצעת הוועדה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אין לך רגע שאין לך שאלות. אבל אני לא יכול לשמוע את השאלות וגם לנהל את ההצבעה. הבנתי, הבנתי. חבר הכנסת חסון, אולי תסייע לי? תענה אתה. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 9–12, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 42 נמנעים – אין סעיפים 9–12, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 62 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 9–12 ועד בכלל עברו בקריאה שנייה. סעיף 13 – הצבעה שמית לגבי הסתייגות. לגבי איזו הסתייגות? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הסתייגות של קבוצת מרצ וחברי הכנסת פרץ, כבל, תמיר ופינס-פז. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מדברים על ההסתייגות שלפני האחרונה, של קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה. <קריאות:> – – – <קריאה:> רגע. זה אחרי ההסתייגויות של שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה? <קריאה:> – – – ההסתייגויות של שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע, שמעתי. לפני כן יש גם הצעה שלך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבירי ההסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חבל על הזמן. תודה. שמעתי. חברי הכנסת, סעיף 13 – קבוצת בל"ד מסירה; חברי הכנסת שלי יחימוביץ ונסים זאב, מסירים? <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, לפני הדיון הזה הושגה הסכמה בין ראש הממשלה ובין שר הביטחון אהוד ברק על כך שהקואליציה תצביע בעד ההסתייגות הזאת. ההסכמה להצביע בעד ההסתייגות הזאת היא אומנם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את רוצה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> היא משמשת סולם רעוע למי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יודע. אני לא נותן הרצאות עכשיו. חברת הכנסת יחימוביץ, כל מה שאני מבקש – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו הסכיתי ושמעי, הסכיתי ושמעי. האם את מבקשת שנצביע על ההסתייגות? <שלי יחימוביץ (העבודה):> להיפך, אני מבקשת להסיר אותה מסדר-היום. מדובר באחיזת עיניים. אני מבקשת מהקואליציה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> על מה את מדברת? על מה את מדברת? את מסירה את ההסתייגות? תודה. חבר הכנסת נסים זאב, האם אתה רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה הרע במיעוטו – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זאת הפשרה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אתם רוצים שאני אכריז על הפסקה? אני מוכן להכריז על הפסקה. אה, אתם לא רוצים. טוב, שמעתי. רבותי, בעוד יומיים ט"ו באב, תחשבו חיובי. חברי הכנסת, אני לא מבין מה קורה פה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מבין מה קורה פה. חברי הכנסת, שבו בשקט. <רוני בר-און (קדימה):> זו רמאות שלא היתה פה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת נסים זאב, אין לי מושג על מה המהומה. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא הסרתי, אני מבקש להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מבקש להצביע על ההסתייגות הראשונה. שמעתי. <נסים זאב (ש"ס):> דווקא אתי לוקח כל כך הרבה זמן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו בסעיף 13. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מדובר בהולכת שולל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יודע מה שולל. אני רק מצביע פה. אין שוללים ואין שולל. זה נמצא על שולחן הכנסת כבר מימים ימימה. חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, ההסתייגות שלך יחד עם שלי יחימוביץ? <נסים זאב (ש"ס):> לא, היא הצטרפה אלי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. חבר הכנסת, אתה רואה – ולא חשוב מה היא אומרת – אתה רואה בהסתייגות – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא. זה – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת בר-און, אני מזהיר אותך באזהרה חמורה. חבר הכנסת נסים זאב, האם אתה מבקש לעמוד על ההסתייגות? <נסים זאב (ש"ס):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <חיים אורון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. רבותי חברי הכנסת – למה לך לריב עכשיו? אני פה. למה לך לריב עכשיו? <קריאה:> צבועים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רב? אתה רוצה – אני מפסיק את הישיבה. <קריאה:> זה הרע במיעוטו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמעו, האופוזיציה. אני הדגשתי כל הזמן וידעתי למה. אני שואל, כאשר האופוזיציה – אני שואל, ומרצ אמרה: אנחנו רוצים בעצמנו. הייתי שואל את חברת הכנסת יחימוביץ, הייתי שואל את קבוצת הארבעה, הייתי שואל את נסים זאב והייתי שואל את כרמל שאמה. כך עשיתי גם הפעם. אמר לי נציג האופוזיציה המנהל את הישיבה בשם האופוזיציה, שהוא מבקש לרדת מההסתייגויות. שמעתי. הלכתי מייד וראיתי מהן ההסתייגויות. קבוצת בל"ד מסירה, כי היא חלק מהאופוזיציה. חברי הכנסת שלי יחימוביץ ונסים זאב – שאלתי את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, והיא מחתה מחאה חמורה ביותר על כך שהיא הצטרפה להסתייגות הזאת מתוך אמירה שהיה פה איזה מעשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני לא מחיתי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> על כל פנים, תוצאת הדברים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת יחימוביץ, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. תוצאת הדברים של אמירתה של חברת הכנסת יחימוביץ היא שהיא מסירה את ההסתייגות. נותר חבר הכנסת נסים זאב. אנחנו בשלב זה רק בסעיף זה. האם אדוני מבקש להצביע על ההסתייגות? <נסים זאב (ש"ס):> מבקש להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מצביע עליו שמית, שכן כך נתבקשנו. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מקריא את ההסתייגויות כדי שלא תהיינה שום אי-הבנות: "בפסקה 2(ב)" – לסעיף 13 – "במקום '800 אלף', יבוא '400 אלף' – בתקופה שמיום י"ב באלול התשס"ט (1 בספטמבר 2009) ועד יום ה' באלול התשע"ד (1 באוגוסט 2014) (בפסקה זו – התקופה הראשונה), ו-400 אלף דונם נוספים למשך חמש שנים מתום התקופה הראשונה'". רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות זו הצבעה שמית. נא להצביע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – נגד רחל אדטו – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – בעד אורי אורבך – נמנע חיים אורון – נגד זבולון אורלב – נמנע דוד אזולאי – בעד אריאל אטיאס – בעד דניאל אילון – בעד רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – אינה נוכחת מיכאל איתן – בעד אריה אלדד – נגד טלב אלסאנע – נגד זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – בעד אלי אפללו – נגד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – בעד זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – נגד זאב בילסקי – נגד בנימין בן-אליעזר – בעד מיכאל בן-ארי – נגד דניאל בן-סימון – בעד רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – נגד אהוד ברק – בעד אילן גילאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – נגד דני דנון – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד דניאל הרשקוביץ – בעד מגלי והבה – נגד מתן וילנאי – בעד יצחק וקנין – בעד נסים זאב – בעד אורית זוארץ – נגד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד ציפי חוטובלי – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – נגד אחמד טיבי – נגד רוברט טיבייב – נגד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – בעד אליהו ישי – בעד איתן כבל – נגד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – בעד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד עוזי לנדאו – בעד סופה לנדבר – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – נגד שאול מופז – נגד משה מטלון – נגד אברהם מיכאלי – בעד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד דן מרידור – בעד משולם נהרי – אינו נוכח אורית נוקד – בעד לאה נס – בעד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – בעד חנא סוייד – נגד מרינה סולודקין – נגד גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד חמד עמאר – בעד ציון פיניאן – בעד אופיר פינס-פז – נגד יוסי פלד – בעד יוחנן פלסנר – נגד מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד דוד רותם – בעד ראובן ריבלין – בעד כרמל שאמה – בעד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – נגד שלום שמחון – בעד ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – נגד רונית תירוש – נגד יולי תמיר – נגד אקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בסיבוב ההצבעה הראשון. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת דליה איציק – אינה נוכחת זאב בוים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת סטס מיסז'ניקוב – בעד אורי מקלב – אינו נוכח משולם נהרי – בעד סעיד נפאע – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מאיר שטרית – אינו נוכח <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת מוץ מטלון הודיע לי שהוא חשב שמדובר בהסתייגות והוא צריך להצביע נגד, אבל הוא צריך להיות ערני וגם חבריו – להנחות אותו ולהדריך אותו, כדי לא להוציא כאן איזו לבה חדשה. אני קיבלתי את הודעתך, ואני לא משנה את ההצבעה. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי, אני יודע, עזוב. רבותי, תוצאות ההצבעה, עם הצבעתו של מוץ מטלון שטוען שבאמת הצביע בתום-לב משום שחשב שמצביעים נגד הסתייגות והוא לא ידע שהוא צריך להיות בעדה, ואף-על-פי שלא שיניתי: 44 בעד ההסתייגות, כולל קולו של מוץ, ו-60 בעד, לא כולל קולו של מוץ. אני מודיע שאני מאמין למוץ מטלון בצורה חד-משמעית שהוא אכן התבלבל. הואיל וזה לא משפיע על ההצבעה – כל זמן שההצבעה בעיצומה הוא יכול לשנות את דעתו, אם לא הופעל עליו איזה לחץ. לכן, תוצאות ההצבעה הן 61 בעד, 43 נגד, וגם שני נמנעים – אורלב ואורבך. רבותי, נא לשבת. בעד – 61, נגד – 43, ושני נמנעים. ברור שההסתייגות התקבלה. אבל, אמר מנחם בגין, כבוד שר הביטחון, שהמובן מאליו טוב שייאמר, והנה אנחנו אומרים. אנחנו ממשיכים. האם צלצלתם? רבותי, אני מציע לכם לשבת. לא יודע מה אתם רוצים, אני מציע לכולם לשבת. <קריאה:> תצביע, זהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, אני באמת אצביע. <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס, לא שמעתי ולכן החמצתי. רבותי, ההסתייגות נתקבלה. חבר הכנסת שאמה, אדוני, ברשות יושב-ראש ועדת הכלכלה, האם אני יכול להמשיך את ההצבעה? האם אדוני מקבל את ההסתייגות כחלק מהצעת הוועדה? <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> בשמחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, סעיף 13 הוא כבר עכשיו עם תוספת ההסתייגות שנתקבלה ובשינויים שנתקבלו. אני ממשיך. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לרשותך הסתייגות נוספת. האם גברתי מבקשת להצביע? <שלי יחימוביץ (העבודה):> מסירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירה, תודה. חבר הכנסת נחמן שי? <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הסתייגות קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. בעמוד 38, אחרי ההסתייגות שנתקבלה – חברת הכנסת יחימוביץ מסירה את הסתייגותה, אבל קבוצת מרצ וקבוצת הארבעה מבקשות להצביע אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הארבעה לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד ההסתייגות, 59 נגד, אין נמנעים, ולכן אני קובע: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת נחמן שי? <נחמן שי (קדימה):> מסיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסיר, תודה. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת נסים זאב, האם גם על ההסתייגות הזאת אתה מבקש להצביע? <נסים זאב (ש"ס):> מסיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מסיר, אני מאוד מודה לך. ובכן, יש לנו סעיף 13 שמתקבל עם ההסתייגות. אני מצביע כהצעת הוועדה ובשינוי המחויב על-פי ההסתייגות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה להצביע על 13 כי התקבלה הסתייגות. על 13 – נא להצביע. מי בעד, כהצעת הוועדה, כולל ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 61 נגד – 40 נמנעים – 2 סעיף 13, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו, אדוני חבר הכנסת פלסנר, מ-14 עד 31 אין הסתייגויות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מסירים את כל יתר ההסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל יתר ההסתייגויות עד הסוף? יפה. עכשיו אתה מבין למה לא הצבעתי, מה? 61 בעד, 40 נגד. אני קובע שסעיף 13 לחוק התקבל בנוסח הוועדה, עם ההסתייגות על התיקונים המחויבים. עכשיו אנחנו עוברים ושואלים – הודיע לי נציג האופוזיציה כי אין עוד הסתייגויות והם מסירים את כולן. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יש לך הסתייגות לסעיף 32. את מבקשת להצביע? <שלי יחימוביץ (העבודה):> מסירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירה, תודה. לסעיפים 33–48 אין הסתייגויות. לסעיף 49 – קבוצת בל"ד הסירה. שלי יחימוביץ, לסעיף 49? <שלי יחימוביץ (העבודה):> מסירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מסירה, תודה. לסעיף 50, חברת הכנסת שלי יחימוביץ? <שלי יחימוביץ (העבודה):> מסירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. האיחוד הלאומי, האם אתם מסירים? מסירים. רבותי, מסעיף 13 – – – <קריאה:> מסעיף 14. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מסעיף 14 ועד 50 אין הסתייגויות קיימות, ולכן אני מצביע אלקטרונית, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 14–50 – 62 נגד – 43 נמנעים – אין סעיפים 14–50 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 62 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 14–50 ועד בכלל עברו, כולל לוחות התיקונים אשר צורפו לחוק זה. רבותי חברי הכנסת, תמה ההצבעה בקריאה שנייה. חבר הכנסת אקוניס, חבר הכנסת שאמה, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, אדוני יושב-ראש הוועדה לעניין זה, האם אתה מבקש שנצביע בקריאה שלישית כנוסח הוועדה, עם כל ההסתייגויות שנתקבלו? <שאמה כרמל (בשם ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצבעה שמית? <יוחנן פלסנר (קדימה):> כן. ביקשנו הצבעה שמית בקריאה השלישית, כדי שנראה בדיוק מה קורה עם כל בעלי העקרונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי וקיבלתי. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), כהצעת הוועדה ובתיקוני כל ההסתייגויות שנתקבלו. מי שהיה כאן באולם, בקי בכולן ויודע. אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית. הקריאה השלישית – יותר מ-20 חברי כנסת ביקשו ודרשו שהיא תהיה קריאה אישית. נא להצביע. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת עפו אגבאריה – נגד רחל אדטו – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – בעד אורי אורבך – נגד חיים אורון – נגד זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – בעד אריאל אטיאס – בעד דניאל אילון – בעד רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – אינה נוכחת מיכאל איתן – בעד אריה אלדד – נגד טלב אלסאנע – אינו נוכח זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – בעד אלי אפללו – נגד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – בעד זאב בוים – אינו נוכח אריה ביבי – נגד זאב בילסקי – נגד בנימין בן-אליעזר – בעד <אלי אפללו (קדימה):> בושה, בושה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) מיכאל בן-ארי – נגד דניאל בן-סימון – בעד <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מה קרה פה? <קריאה:> לא ייאמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מה קרה? <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – בעד <קריאות:> אוהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מה זה? זה ניסיון להשפיע על מצביעים. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) מוחמד ברכה – נגד אהוד ברק – בעד אילן גילאון – <קריאות:> אוהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אחר כך אתם מתפלאים מדוע הציבור חושב שכאן עושים מעשה ליצנים. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מספיק. כל אחד רשאי להצביע איך שהוא רוצה. בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אילן גילאון – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם תקיימו אספת עיתונאים אחר כך ותאמרו מה שאתם רוצים. <קריאה:> אדוני, זו מפלגת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מספיק. מספיק על כל הצבעה להעיר פה הערות. בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אילן גילאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – אינו נוכח אברהם דיכטר – נגד דני דנון – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח <קריאות:> אוהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, רבותי. חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת חסון. מה זה פה? אני אתחיל להוציא אתכם בזמן הצבעה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) דניאל הרשקוביץ – בעד <קריאות:> אוהו – – – עוד איש עקרונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתם פשוט, פשוט עוברים כל גבול. אני אומר לכם את האמת: אמרתם פעם אחת מחאה. בפעם הבאה זה כבר עובר – – – חבר הכנסת חרמש, חבר הכנסת חרמש, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. אני קורא לך לסדר פעם שנייה. אני קורא – להוציא את חבר הכנסת חרמש. להוציא אותו מייד. (חבר הכנסת שי חרמש יוצא מאולם המליאה.) <קריאה:> הוא דואג לבית שלך. מה זה הדבר הזה? <אלי אפללו (קדימה):> שמחון, מה קרה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> – – – <אלי אפללו (קדימה):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר שמחון, אם אתה תנהל נגדם דו-שיח מספסליך – – – הם ישיבו לך. <קריאה:> היית צריך לשמוע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא שמעתי, וטוב שכך. רבותי, להתחיל להתנהג בהצבעות כמו שראוי. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) מגלי והבה – נגד מתן וילנאי – בעד <קריאות:> אוהו. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) יצחק וקנין – בעד נסים זאב – בעד אורית זוארץ – נגד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד ציפי חוטובלי – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש - <היו"ר ראובן ריבלין:> להכניס את שי חרמש להצביע. הוא בעד או נגד? <שי חרמש (קדימה):> נגד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) שי חרמש – נגד אחמד טיבי – נגד רוברט טיבייב – נגד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – בעד אליהו ישי – בעד איתן כבל – נגד אמנון כהן – בעד יצחק כהן – בעד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד יעקב כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד עוזי לנדאו – בעד סופה לנדבר – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שלמה מולה – נגד שאול מופז – נגד משה מטלון – בעד אברהם מיכאלי – בעד אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד דן מרידור – בעד משולם נהרי – בעד אורית נוקד – בעד <קריאות:> אוהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת. חברי הכנסת. <יואל חסון (קדימה):> מה – – – הציבור. תשאלי את האנשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, מה יקרה אם אתה תאמר לחבריך בוועדה, כשאתה תרצה לעשות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת. חבר הכנסת שי. בבקשה, נא להצביע. די. <רונית תירוש (קדימה):> איפה ש"ס? <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) לאה נס – בעד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – בעד חנא סוייד – נגד מרינה סולודקין – נגד גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד חמד עמאר – בעד ציון פיניאן – בעד אופיר פינס-פז – נגד יוסי פלד – בעד יוחנן פלסנר – נגד מאיר פרוש – <היו"ר ראובן ריבלין:> אינו נוכח. הוא פה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – נגד אברהים צרצור – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד דוד רותם – בעד ראובן ריבלין – בעד כרמל שאמה – בעד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד יוליה שמאלוב-ברקוביץ – נגד <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה? רק בעד או נגד. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) שלום שמחון – בעד <קריאות:> אוהו – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. השר שמחון, אל תצית לי להבות פה. השר שמחון, השר שמחון. השר שמחון, אני קורא לך לא להצית לי להבות פה. בבקשה להמשיך. <יואל חסון (קדימה):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון. השר שמחון. תבקש מהשר שמחון אחרי שהוא הצביע ללכת לשתות קפה. <קריאה:> מה עם הילדים שלי? <יואל חסון (קדימה):> תסתכלו על האנשים האלה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תציתי להבות פה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, נא להירגע. נא להירגע ולאפשר לנו לסיים. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת בר-און. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גלעד ארדן, השר ארדן. למה לך להצית לי? ממש גומרים, מסיימים. עזבו אותם. בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – נגד רונית תירוש – נגד יולי תמיר – נגד אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת דליה איציק – אינה נוכחת טלב אלסאנע – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. למה אתה חושב שאתה יכול לבזות חבר כנסת אחר? הוא הצביע, זה עניינו וענייני הבוחר שלו. אם אתה תבחר להתנהג כך – באותה מידה שתמדוד, ימדדו לך. מספיק כבר. מצביעים פה ומסיימים הצבעה. על כל דבר הערה? <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה גפני – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד <קריאות:> בושה – – – תתביישו לכם. <קריאה:> סילבן, לך מותר, זה בסדר. <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) ישראל חסון – אינו נוכח יעקב כץ – אינו נוכח <היו"ר ראובן ריבלין:> השר שלום, עשה לי טובה, שב. למה להצית עכשיו? <מזכיר הכנסת איל ינון:> (קורא בשמות חברי הכנסת) אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – אינו נוכח סעיד נפאע – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מאיר שטרית – אינו נוכח <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. האם יש מישהו באולם שהוא חבר כנסת ולא הצביע בעניין חוק מינהל מקרקעי ישראל? תודה רבה, כולם באו על סיפוקם. <קריאה:> – – – השם של מפלגת העבודה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי זה, אחרי שננעל את הישיבה, אתן לך זכות דיבור מיוחדת. אשאיר אפילו את הרמקול פתוח. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כרגע אנחנו בעיצומה של ההצבעה. <קריאה:> הבית הלאומי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009, קריאה שלישית. בעד – 61, נגד – 45. אני קובע שחוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7) עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את שר השיכון לומר דברים. אדוני השר, אני מבקש להודות. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חברת הכנסת סולודקין, האם פעם מישהו לא נתן לך לעלות על הדוכן ולדבר? חבר הכנסת מולה, לך יש זכויות יתר, אני יודע. אבל כמה? כמה? עכשיו עלה השר לדבר. נא להגביר את הרמקול. תודה רבה. <קריאות:> – – – <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי השרים, אדוני ראש הממשלה, אני חושב שעם ישראל צריך לשמוח היום – – – <קריאות:> אוהו – – – <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אוהו, ואני עוד אזכיר לכם מה עשיתם ב-2005. עם ישראל צריך לשמוח היום על חוק מצוין שחיכינו לו הרבה שנים, שאין-ספור ועדות תמכו בו, שהוביל ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה לכם? מה קרה לכם? ישפוט אותו הציבור. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> חברי הכנסת, לטובת אזרחי מדינת ישראל שיקבלו את הבעלות על הדירות שלהם – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קרה לך, אורית זוארץ? <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> – – שלא יטרטרו אותם ויחסכו להם כסף רב על הפעולות שהם רוצים לעשות בדיור. הדבר הזה הוא חוק חשוב מאוד במדינת ישראל – – <אורית זוארץ (קדימה):> כמה זה עולה לנו? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נחמן שי, אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה. חברת הכנסת זוארץ, אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה. <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> – – והמצווה נקראת על שם גומרה. אני רוצה להזכיר לכל המתלהמים מהאגף הימני כאן, שב-19 ביוני 2005 תמכתם בחוק הזה, להעביר את הבעלות מחכירה למכירה, ואז לא צעקתם באותה צביעות. <עתניאל שנלר (קדימה):> זו לא אמת. <קריאות:> – – – <שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:> אני חושב שהדבר הזה הוא מאוד משמעותי, שעם ישראל ידע שרוב הבית הזה בהגדרה תומך בלעזור לעם, וראש הממשלה התחייב לזה והוא העביר את זה, ותודה רבה לכולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת שאמה – להודות ולא להתפלמס; להודות לעושים במלאכה. ההתפלמסות היתה בתקופה שבה הצגת את החוק, ועכשיו זמן ברכות. <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, האמת שיש לברך על המוגמר היום לעם ישראל. יש בספר החוקים חוק שמקנה לו שוק מקרקעין שהוא הרבה יותר שקוף, הרבה יותר יעיל, הרבה יותר טוב, גם לחלשים וגם לחזקים. זה חוק שטוב למדינה. <קריאות:> – – – <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> זה חוק שטוב למדינה. כל הססמאות שהושמעו בו – אני לא רוצה להתווכח עם אף אחד. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת להודות לצוות הוועדה הנפלא בראשות מנהלת הוועדה גברת לאה ורון, ליועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר ולכל מי שהשתתף בדיוני הוועדה. מסתבר שלמרות קריאותיכם, החוק הזה עבר דיון ממצה ועבר שינויים הן בוועדה והן היום במליאה, וקיבלנו חוק שהוא מלוטש, מהוקצע וממוקצע, שיעשה טוב לכל אחד מהזוגות הצעירים במדינת ישראל, שיקבלו דירות ומחירי דיור סבירים ושפויים. כל היתר, מסתבר, היה פוליטיקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אמרנו – ברכות. <כרמל שאמה (בשם ועדת הכלכלה):> אמרתי שמטרת הדיון הזה היא רק לברך על המוגמר. אז שוב, תודה לכל מי שנתן והרים ידו בעד החוק הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. יש זמן לפולמוס, יש זמן להסתייגויות. עכשיו זמן לברכות. תודה רבה. תם הדיון בנושא חוק מינהל מקרקעי ישראל, אבל יש לנו עוד כמה חוקים. רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את השר המקשר לבוא ולעלות כדי להציג את בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה). מי מציג מטעם הממשלה? <הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009> [מס' מ/436; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 2088; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עובר לסדר-היום. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להציג את חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009. הואיל והוסרה ההסתייגות של חברת הכנסת רחל אדטו, להצעה זו בקריאה שנייה ושלישית אין הסתייגויות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009, לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק קובעת מנגנון של עיצום כספי נגד מעביד שמלין שכרו של עובד ועושה כך שלא בשל נסיבה שאינה בשליטתו. הכוונה היא למצב שבו השכר אינו משולם גם לאחר חלוף היום התשיעי לאחר המועד לתשלום השכר. העיצום הכספי, בסך 35,000 שקלים בדרך כלל, יוטל בידי ממונה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לאחר שנתן למעביד שהלין את השכר הזדמנות לטעון את טענותיו ולא מצא בטענות סיבה שלא להטיל את העיצום הכספי, או סיבה להפחית את סכום העיצום הכספי בהתאם לתקנות שייקבעו. על החלטת הממונה ניתן לערער לוועדת ערר, ואחר כך לבית-הדין האזורי לעבודה, וברשות – להמשיך ולערער גם לבית-הדין הארצי. בהצעת החוק מוצע גם לאפשר, במקרים שייקבעו בנוהל, להסתפק במתן התראה מינהלית שבה יידרש המעביד להימנע מהמשך הלנת השכר, במקום לפתוח בהליך של הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי. במקרה שהלנת השכר תימשך או שתהיה הלנת שכר חוזרת, תהיה להתראה שניתנה נפקות כאילו הוטל בעבר עיצום כספי. הצעת החוק מאפשרת גם להטיל עיצום כספי על מזמין שירות שמקבל מקבלן שאינו קבלן כוח-אדם שירותי ניקיון או שמירה ואבטחה אצלו או שירותי הסעדה לעובדיו, בשל הלנת שכרם של עובדי הקבלן המועסקים אצל מזמין השירות. הטלת העיצום הכספי על מזמין השירות תיעשה רק לאחר שהוטל עיצום כספי על הקבלן, נשלחה התראה על הלנת השכר למזמין השירות וחלפו 30 ימים בלי שמזמין השירות הביא לתשלום השכר המולן או ביטל את הסכם ההתקשרות שבינו ובין הקבלן. בכך נותנת הצעת החוק ביטוי לחובתו של מזמין השירות שלא להיות אדיש להלנת שכר העובדים המועסקים אצלו ולעשות שימוש בכלים שמעוגנים בהסכם ההתקשרות שבינו לבין הקבלן, כדי להבטיח את תשלום שכרם של העובדים. הצעת החוק המונחת בפניכם מתקנת בתיקון עקיף את חוק הגנת השכר, התשי"ח–1958, וקובעת בו כי מעביד שמלין את שכרו של עובד שלא בשל נסיבה שאינה בשליטתו עובר גם עבירה פלילית, שעונשה חצי שנת מאסר או קנס בסך כ-67,000 שקלים. סייג לכך הוא שהעמדה לדין פלילי לא תיעשה אלא בהתאם לנוהל שיאשר היועץ המשפטי לממשלה, ורק אם השכר הולן למשך 90 ימים. סייגים אלה נועדו להבטיח הפעלת שיקול דעת בהעמדה לדין, בפרט בנסיבות חריגות כגון אלה שכמה רשויות מקומיות עומדות בפניהן, שבהן הלנת השכר היא בלתי נמנעת לנוכח הצורך לספק צורכי ציבור חיוניים. כמו כן, בגזר-הדין יובאו בחשבון פיצויי הלנה שנפסקו כנגד המעביד וגם נסיבות של טעות כנה או חילוקי דעות שיש בהם ממש שגרמו להלנת השכר. יצוין כי במקרה שכבר הוטל על המעביד עיצום כספי, ויש כוונה להעמידו לדין בשל אותו מעשה בשל הנסיבות של אותו העניין, יוחזר העיצום הכספי שכבר שולם. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, לכן אני מבקש מהמליאה לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. להצעת החוק הוגשה הסתייגות והיא הוסרה. תודה רבה. על הסרת ההסתייגות הודיעו לי, ולכן אני מודיע. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת, כל המבקש להשתתף בהצבעה, להצביע ולהשפיע, נא לשבת. נצביע על הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–24 – 42 נגד – 11 נמנעים – אין סעיפים 1–24 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009, עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לאשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מצביע בקריאה שלישית – הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 32 בעד החוק – 45 נגד – 13 נמנעים – אין חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 45 בעד, 13 נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט–2009, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת כץ, האם אדוני רוצה להודות? <קריאה:> הוא כבר הודה. <הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009> [מס' מ/436; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 2079; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009, קריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות יעלה ויבוא. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לצוות הוועדה שעבד ועמל והכין את הצעת חוק הגנת השכר (עיצום כספי), ובתקווה שגם הצעת חוק ההסכמים הקיבוציים (תיקון מס' 8) תעבור, אני רוצה להודות לצוות המקצועי, לעורכי-הדין ולחברי הוועדה – לכל אלה שטרחו ועמלו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק קובעת כי חובה על מעביד לנהל משא-ומתן עם ארגון עובדים שהפך ליציג אצלו, בהתארגנות ראשונית, לגבי עניינים שעשויים להיות נושאו של הסכם קיבוצי ומנויים בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957. עם זאת, מובהר כי אין חובה על המעביד לחתום על הסכם קיבוצי עם ארגון העובדים. הבהרה זו מציינת במיוחד את ההסכם הקיבוצי, אך מובן שהצעת החוק אינה מתכוונת לשנות מהדין הקיים ולחייב את המעביד להגיע להסכמות כלשהן. מצד שני, לעובדים שמורה הזכות לנקוט אמצעים ארגוניים לגבי דרישותיהם, הכול לפי הדין הקיים. נושא אחר בהצעת החוק, שלגביו קיימה הוועדה דיון חוזר לפי סעיף 127 לתקנון וכעת מונח בפניכם נוסח מעודכן שלו, הוא קביעה של ענישה פלילית על הפרת הוראה שנקבעה בהסכם קיבוצי כללי ענפי, שניתן לגביו צו הרחבה על-ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ושמחייב את המעבידים לשלם לעובד הוספה על שכר המינימום שנקבע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987, תוך אזכור מפורש של אותו חוק. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לחוק זה היו כמה הסתייגויות וכולן הוסרו. כל הקבוצות הודיעו למזכירות שהן מסירות את ההסתייגויות. הקבוצה היחידה שלא הודיעה לי היתה קבוצת בל"ד. האם בל"ד מבקשים להסתייג? הם אינם נוכחים באולם. אני קובע שהסתייגותם אינה תקפה שכן אינם נוכחים. לכן, חברי הכנסת, אני מודיע לכם שאנחנו מתכוונים להצביע על הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8) בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 1–2 – 49 נגד – 10 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. אני שואל. אני אשאל את חבר הכנסת בר-און אחרי זה. בעד – 49, נגד – 10, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009, עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת בר-און, מה קורה עם אשה שהיא בהיריון ורצה לדוכן ההצבעה? האם אני יכול לבקש ממנה או שהיא צריכה להצביע? <רוני בר-און (קדימה):> זה נתון לשיקול דעתו של היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> שיקול דעתו של היושב-ראש. אני מבקש ממך לשבת במקום. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009? הצבעה מס' 34 בעד החוק – 50 נגד – 9 נמנעים – אין חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 50, נגד – 9, אין נמנעים. אני קובע שחוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 8), התשס"ט–2009, עבר בקריאה שנייה וקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני יושב-ראש הוועדה, שכחתי לשאול אותך אם אתה מסכים לקריאה שלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מסכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בדיעבד הוא מאשר לי, ולכן ההצבעה שרירה וקיימת. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' מ/241; "דברי הכנסת" ה-17, מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1634.] <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את השר גלעד ארדן, השר המקשר, בשני עניינים. עניין אחד – הודעה על דין רציפות, במקום שר המשפטים. נתחיל עם סעיף 5 בסדר-היום. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה. ההודעה איננה מצריכה הצבעה, ואני מודיע את זה בשם שר המשפטים. אנחנו מודיעים כי בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות החוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה, על דעת הממשלה, מודיעה במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו–2006 – הצעות חוק, הממשלה, התשס"ט, מס' 241, מיום 12 ביוני 2006. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, אדוני. הישאר על עמדתך. רבותי, כל אחת מהסיעות המבקשות להגיש התנגדות לדין רציפות בתוך 14 יום יכולה לעשות זאת. תקופת הפגרה לא תובא בחשבון. <הודעת הממשלה על העברת סמכות משר לשר> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לבקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר סטס מיסז'ניקוב את סמכותו של שר האוצר על-פי סעיף 59א(א) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה, בישיבתה מיום 2 באוגוסט 2009, החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר סטס מיסז'ניקוב את סמכות שר האוצר, לפי סעיף 59א(א) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975, שהועברה בשעתו לשר מאיר שטרית, בשעה שכיהן כשר. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה להודיע על כך לכנסת ולבקש את אישורה לכך. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל מקום שבו צריך את אישור הכנסת יכול להתקיים דיון. בוועדת הכנסת הושגה היום הסכמה, ברוך השם, בין הקואליציה לאופוזיציה, שלפיה חבר הכנסת יוחנן פלסנר ייצג את סיעות האופוזיציה בדיון זה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. אם השר יבקש להשיב, הוא יוכל להשיב. בבקשה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת סבירה ואנחנו מקבלים אותה. השר מיסז'ניקוב יוכל לבצע את התפקיד נאמנה, ואין לנו שום בעיה עם ההצעה הזאת. אנחנו מתכוונים לתמוך. <קריאה:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אנחנו תומכים. התפקיד שלנו הוא לא לעשות את עבודת הממשלה. עם זאת, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, יש לנו כאן הזדמנות להגיד מלה על מה שראינו כאן, על ההצבעה על חוק מינהל מקרקעי ישראל. אם אנחנו מדברים על כך שאחת הבעיות הקשות היא אובדן האמון בפוליטיקה ובפוליטיקאים, מה שקרה כאן היום במשכן הכנסת זה עוד מקרה שמחזק את הדבר הזה. ראינו כאן שר בממשלה שדיבר בפני הנוער – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשבת. חבר הכנסת אקוניס, נא לשבת. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אני אגיד לציבור – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה בהזדמנות זו לומר לחבריך – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני עונה לו. מה זה? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני לא אאפשר לכם להפריע לחבר הכנסת פלסנר, שכן הוא ידבר על מה שהוא רוצה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> האם האופוזיציה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אופיר אקוניס. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> האם אפשר, שמה שהוא ירצה זה להסביר לנו איך ציפי לבני – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש לנו שר בממשלה – תודה רבה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני צריך להתמודד. חבר הכנסת, השר גלעד ארדן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש לנו, אדוני היושב-ראש, שר בממשלה שבלי למצמץ פנה אל בני-הנוער שעסוקים כבר בהמחשת האיוולת שב"רפורמה" שעברה, ואמר להם בפה מלא: אנחנו הולכים להתנגד כמפלגה ואני לא הולך להשתתף בהצבעה, וברגע האמת התקפל בגלל לחץ ואיומים של ראש ממשלה, שמסתמן ונראה שזה הדבר היחיד שהוא התעסק בו בשבוע האחרון. <קריאות:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אין לך שום דבר אחר להתעסק בו חוץ מאיומים על חברי הקואליציה שלך? יש לנו דוגמה לשר כזה ויש לנו דוגמה למפלגה שלמה, מפלגה שלמה, שהבטיחה ודיברה על ערכים – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש דוגמה לאופוזיציה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, סליחה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, מה זה? הוא ברשות דיבור. לא שמעת על דבר כזה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> כנראה כיסאות הם קצת יותר חשובים מקרקעות. ראינו את חברי מפלגת העבודה בעיניים, או האבודה – באל"ף – אחד-אחד מתקפלים ובשקט אומרים: בעד, בעד ובעד. חברים, זה מצב הקואליציה בסוף המושב הראשון, מושב לצים של אנשים נטולי ערכים. זה בסוף המושב הראשון, ואני לא רוצה לדמיין לאן זה יגיע במושב השני. <מירי רגב (הליכוד):> על ערכים אתה מדבר? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה קרה? קשה לכם לשמוע? קשה לכם לשמוע את האמת? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס. חברת הכנסת רגב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ארדן, אדוני יתאפק. <יוחנן פלסנר (קדימה):> כל כך קשה להתמודד, עד ששר משמיע קריאות ביניים. קשה להתמודד עם המציאות. יש לנו כאן דוגמה למפלגות ולהתנהגות פוליטית – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – כי לא רצו את רוני בר-און. אז למה? <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – שמוציאות שם טוב לאובדן הערכים, ואת כל זה מתזמר ראש ממשלה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה רוצה שאקרא לך? <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – שמתעסק בעסקנות פוליטית מהיום הראשון שבו נכנס לתפקיד. הסיבה שלא השתמשנו בשעות ההסתייגויות שלנו היא שראינו שהוא קונה הכול בכזה קצב, שרצינו לבלום את התהליך הזה. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה עוד יש למכור אני לא יודע, אבל אנחנו רצינו לבלום את התהליך הזה ולאפשר את ההצבעה לאור היום – שלא יגנבו לנו כאן הצבעה באישון לילה אלא לאור היום. שכל אחד יבוא מול הציבור, מול האנשים הערכיים שניהלו את המאבק הזה, ויגיד להם בפה מלא: אני בוגד בכם, אני בוגד בערכים האלה; למה? כי ראש הממשלה איים עלי. כי ראש הממשלה איים עלי שהוא יפטר אותי, ואני חושש לתפקידי ולמעמדי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר ארדן. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כמו שאמרתי, אנחנו הולכים לתמוך במה שהגיוני וענייני, ולכן נתמוך בהצעה הזאת. אנחנו נתנגד לכל מה שמדיף ריח רע ולכל מה שמזכיר לנו את התרגיל המסריח גרסת 2009. תודה רבה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתם התרגיל המסריח של כל הפוליטיקה בישראל לדורותיה. זו מפלגת קדימה. כך היא הוקמה וכך היא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה מבקש רשות דיבור? <מירי רגב (הליכוד):> אם כל ההתנגדויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה צוות התגובות? אתה יושב-ראש ועדת הכלכלה. <קריאה:> גם וגם. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, הוא מתכוון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני סגן השר איוב קרא, למה לכם לומר למה הוא מתכוון? שמעתי מה הוא אמר. הוא לא השאיר שום דבר לספק. רבותי חברי הכנסת, הממשלה ביקשה. השר ארדן, ראיתי שאדוני היה מאוד פעיל כשדיבר חבר הכנסת פלסנר. האם הוא רוצה להשיב? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. היום אנחנו לפני ערב ט"ו באב. בקשת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר סטס מיסז'ניקוב את סמכות שר האוצר לפי סעיף 59א(א) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975 – נא להצביע. מי בעד הודעת הממשלה? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד הודעת הממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכות משר האוצר לשר התיירות נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 38, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שבקשת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעברת סמכות נתקבלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת למסור הודעות המחויבות על-פי התקנון ולאחר מכן אסיים את הישיבה. על הודעת ועדת הכנסת לא תהיינה הצבעות. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, שלוש הודעות. הודעה ראשונה: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק יועץ משפטי למשרדי הממשלה, התשס"ט–2009, פ/340/18, של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הודעה שנייה: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום שני, ו' באב התשס"ט, 27 ביולי 2009, להעביר לוועדת הפנים והגנת הסביבה את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009, מ/448, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת החוקה בנימוק שנושא הצעת החוק נמצא במסגרת סמכותה של ועדת החוקה. יושב-ראש ועדת הפנים נתן את הסכמתו להעברת הצעת החוק. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה. לזה כן צריך אישור, ויש עוד הודעה שלישית שלא צריך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא להצביע. מי בעד הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת בדבר העברת הדיון מוועדת הפנים לוועדת החוקה? הצבעה מס' 36 בעד הצעת ועדת הכנסת – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הכנסת אושרה, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> תודה רבה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת)> אדוני היושב-ראש, הודעה שלישית: חבר הכנסת אריה אלדד יכהן בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות במקום חבר הכנסת ציון פיניאן, על מכסת סיעת הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום כ"ד בתשרי התש"ע, 12 בחודש אוקטובר 2009 למניינם. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 15:58.