דברי הכנסת
דברי הכנסת
כ"ב / מושב ראשון / ישיבה נ"ה /
י"ג באלול התשס"ט / 2 בספטמבר 2009 / 22
חוברת כ"ב
ישיבה נ"ה
כנס מיוחד
הישיבה החמישים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה
יום רביעי, י"ג באלול התשס"ט (2 בספטמבר 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 12:00
תוכן העניינים
התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי המדינה 3
גדעון עזרא (קדימה): 3
אברהם דיכטר (קדימה): 5
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 8
משה גפני (יהדות התורה): 21
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 22
חילופי גברי בוועדות הכנסת 26
יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 26
השלמת הרכב ועדות הכנסת 27
יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 27
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 27
מזכיר הכנסת איל ינון: 27
התוכנית הלאומנית של שר החינוך והגזענות כלפי האוכלוסייה האתיופית 28
חיים אורון (מרצ): 28
שר החינוך גדעון סער: 34
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 53
שלמה מולה (קדימה): 61
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 63
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64
מזכיר הכנסת איל ינון: 64
<התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי המדינה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני חבר הכנסת, ובהעדר שרים וחברי כנסת אחרים – אה, רבותי חברי הכנסת, כבר שלושה חברי כנסת. ברוכים הבאים. האולם הולך ומתמלא. היום, יום רביעי, י"ג באלול התשס"ט, 2 בחודש ספטמבר 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת זו של הכנסת, על-פי בקשתם של חברי כנסת, על-פי התקנון, לכנס מיוחד בזמן הפגרה, לדיון בנושאים שונים, וגם בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקדון על בקבוקי משקה.
רבותי חברי הכנסת, גברתי השרה, יש לנו על סדר-היום הצעות לסדר-יום שעליהן חתמו 25 חברי כנסת: הצעה לסדר-היום מס' 1067 בנושא: התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי המדינה, של חבר הכנסת גדעון עזרא וחבר הכנסת אברהם דיכטר. לפנים משורת הדין אני אתיר להם לפצל. כל אחד יוכל לקבל חמש דקות ועוד דקה בונוס על מנת להרצות את טענותיו. מדובר פה בשני חברי כנסת, שניהם שרים לביטחון פנים לשעבר, ובהחלט ראוי שהכנסת תשמע את דברם. ישיב להצעתם כבוד השר שתמיד נמצא בזמן, השר אהרונוביץ, הוא נמצא כאן אתנו. אנחנו מברכים גם את השרה התורנית, סופה לנדבר.
רבותי, אני מזמין את חבר הכנסת גדעון עזרא לעלות ולהרצות את העמדות והביקורת שלו על התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי המדינה. בבקשה, אדוני.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, השר לביטחון הפנים, יש לנו הזדמנות. אני לא רוצה לדבר על האלימות שהיתה. כולם מכירים, כולם יודעים, כולם רוצים למנוע. אני רוצה לומר איך אני רואה את הדברים כשר לביטחון הפנים לשעבר וכמי שעשה את התוכנית "עיר ללא אלימות". אני מוכרח להגיד שאנחנו עדים במדינת ישראל לכך ש-75% מהאנשים שהיו בכלא חוזרים לפעילות בצורה כזו או אחרת. ולכן חובה עלינו למנוע את הכניסה הראשונה לכלא. כשהאיש עדיין לא מוכר למשטרה, לא מוכר לאף אחד; הוא מוכר לסביבה הקרובה שלו, ואנחנו לא רוצים שהוא ייכנס לכלא.
על מנת שזה יקרה חובתנו להקדיש, מגיל אפס עד גיל הבגרות – להגדיל את תשומת הלב לאותם אנשים שמועדים לפורענות. ואיפה מועדים לפורענות במיוחד? במקומות החלשים. איפה מועדים לפורענות? במקומות שאין תקציבים. וחובתנו שהמורים הטובים ביותר יהיו במקומות הללו. חובתנו שבמקומות האלה יהיו המתנ"סים הכי חזקים, קבוצות הכדורגל הכי חזקות, והעבודה בנושא איכות הסביבה תהיה הכי חזקה. ואין לי כל ספק שאם נכשלנו בעניין הזה, והאיש ינהג באלימות פעם נוספת, בסופו של דבר הוא יחזור לכלא – ילמד בכלא, ויחזור לפעילות פעם שנייה ופעם שלישית.
יש ויכוח, אדוני השר לביטחון הפנים, בנושא המשטרה העירונית, ואני רוצה להגיד את עמדתי. מבחינתי, ראש הממשלה בכל יישוב ויישוב הוא ראש הרשות. ראש הרשות הוא האיש שמכיר הכי טוב, או צריך להכיר הכי טוב, את מה שקורה ברשות שלו, ולכן הוא חייב לרכז את כל הגופים בעירו, כולל מפקד המשטרה, כולל מחלקת החינוך, כולל כולם, לישיבות תדירות אצלו. הוא יכול לבוא ולהגיד בכל ישיבה איפה הנקודות החלשות ומה הוא דורש מכל אחד מהגופים. לי אין ספק שנציג המשטרה באותו דיון יעשה את המירב על מנת לבצע את מה שראש העיר רוצה. אבל מכאן ועד למשטרה עירונית – המרחק גדול.
לכן, ההצעה שלי היא כן לתת סמכויות לראשי ערים בנושאים הבאים: למשל, אני חושב שאת אבטחת מוסדות החינוך אפשר למסור לעירייה, את הכוונת התנועה אפשר למסור לעירייה, את הטיפול ברעש של שכנים אפשר למסור לעירייה, ואת מניעת מכירת אלכוהול אפשר לתת בידי העירייה. מיקום המצלמות במקום שרוצים – לתת לעירייה. ולעירייה צריכות להיות סמכויות בנושא הזה, ושהמשטרה תוכל – יש עוד דבר אחד, אגב: גם כל נושא דוחות החנייה. דוחות החנייה, שהיום עוסקים בזה גם השוטרים, בחלק מהמקומות, שתעשה העירייה. איך העירייה – אני אתייחס עוד מעט לשאלה איך היא תוכל לעשות את הדברים. אלו הדברים שאני חושב שאפשר להטיל. אני נגד משטרה עירונית עם כובע של שוטר. פשוט, במקום לאחד את גופי האכיפה, מפצלים אותם עוד יותר.
לגבי כוח-אדם במשטרה, אני יודע שמדובר פה בתקציבים, ושאין תקציבים, ואני חושב שצריך תקציבים. יש כמה דברים שאפשר, לדעתי, לעשות על מנת להגביר את כוחה של המשטרה. ראשית, כל התביעה המשטרתית צריכה לעבור לפרקליטות. אין שום סיבה ששוטר שלמד להיות שוטר יהיה תובע במשפט.
דבר שני, המגויסים לשירות סדיר. במקום שיהיו ברחובות ילדים בני 18, לפעמים בנים ולפעמים בנות, לדעתי הם יכולים לשאת בתפקידים אחרים. משרד הביטחון התנגד לכך. לפי דעתי, צריך לאפשר ליותר שוטרים מהמשרדים להיות בשטח ולצעירים שבחבורה להיות במשרדים – להחליף אותם.
הדבר השלישי, לדעתי, המשטרה צריכה לדאוג שהגיוס למשטרה – לא לגייס אדם לתפקיד של שוטר. אתה מגייס לתפקיד של סייר, של תובע, של איש מודיעין, של איש חקירות, ולא כפי שהדבר מתנהל היום. אדם שבתפקידו יהיה איש מודיעין לא בהכרח צריך לרוץ 200 מטר בחמש שניות. לא בהכרח זה קשור. והיום, קבלה למשטרה היא שווה לכל גורם וגורם.
הדבר הבא – לדעתי, צריך לגייס יותר שוטרים, אדוני השר, באוכלוסיות הבעייתיות. יש לנו בעיה עם החרדים? צריך לגייס שוטרים מקרב העדה החרדית. יש לנו בעיה בקרב הבדואים בנגב? לגייס יותר שוטרים מקרב הבדואים בנגב. עכשיו, אני יודע שיש קשיים במבחני הכניסה. צריך להיות מאוד גמישים במבחני הכניסה אם אנחנו משוכנעים שאותם מגויסים ישרתו את המטרה – יהיו בשנת ניסיון וכיוצא בזה.
אני בעד לאפשר למשטרה ולסייע למשטרה – שהגופים האזרחיים, כמו חברות הסלולר, יקלו על עבודת המשטרה, כולל פתיחת חוזים שיש עם חברות הסלולר, שגם הן רוצות לחדש את הייעוד שלהן מדי פעם בפעם, ולאפשר למשטרה לעשות יותר מחקרים בנושא תקשורת, שהם דברים מאוד משמעותיים.
הנושא האחרון, מאחר שאין זמן, הוא כספים – מאיפה יבוא הכסף. לפי דעתי, לרשויות החלשות, ששם יש יותר אלימות בדרך כלל, פשוט צריך שהממשלה תסייע למלא את התפקידים שדיברתי עליהם קודם. נדמה לי שהיום יש הרבה ערים שהחלו לגבות מס ביטחון, ואני חושב שבהחלט צריך לעודד את זה. בעיריות החזקות, ללא כל ספק אפשר לעשות את הדברים.
אני אומר לכם, ראש הרשות צריך להיבחן לא רק במים וחשמל וכיוצא בזה; הוא צריך להיבחן גם ביכולת שלו לצמצם את האלימות בעירו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לכם על העמידה בלוח הזמנים. לפנים משורת הדין, בעיקר משום שאין סדר-יום רב ביותר, אני מאפשר, כמובן, לפצל את הבקשה הדחופה לסדר-היום בין שני חברי קדימה, ששניהם שרים לשעבר במשרד לביטחון פנים. חבר הכנסת אברהם דיכטר, גם לרשותך עומדות שש דקות.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון הפנים, חברי הכנסת, השרה, אני יודע שלדבר על לחימה באלימות ובפשיעה אל השר אהרונוביץ זה כמו לדבר על קרח מול האסקימוסים, מפני שבאמת השר גדל כל חייו הבוגרים במשטרת ישראל. היתה לי גם הזכות להעביר לו את השרביט. אבל כשאנחנו מסתכלים אנחנו יודעים היטב, גם כשרים וגם כחברי הכנסת, שבסופו של דבר זה עניין של סדר עדיפויות שהממשלה מחליטה עליו, ואז התקציבים מתפזרים, אם בצורה נכונה ואם בצורה לא נכונה.
נדמה לי שהדיון הכי משמעותי בנושא ביטחון הפנים היה הדיון שהתקיים ב-1 בינואר 2006, בראשותו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. זה בעצם היה הדיון האחרון, ישיבת הממשלה האחרונה שבה שרון ישב בראש הממשלה. שם נקבעו כמה דברים, ולאחר מכן הם קיבלו השלמות. אבל, מטבע הדברים, חלק גדול מאוד – הייתי אומר גדול מדי – מהקביעות של אז, לא מצאו את ביטוין בתיעדוף שהממשלה קבעה, לצערי לא הממשלה הקודמת, ולצערי הכפול גם לא הממשלה הנוכחית.
מאחר שאי-אפשר לעסוק בנושא האלימות בחברה כמקשה אחת, אני ממליץ מאוד, אדוני השר, לעשות את ההבחנה בין האלימות ובריונות הרחוב לבין הפשיעה לסוגיה, הפשיעה הכבדה, הפשיעה המאורגנת והשחיתות הציבורית. כשאתה עושה את ההבחנה הזאת, אז באמת בבריונות ברחוב גם המשטרה מטפלת, בעוד שבפשיעה הכבדה רק המשטרה מטפלת. אני מדבר על השלב הראשון. אני לא מדבר על מערכות עוקבות לאחר מכן – הפרקליטות, בתי-המשפט ובתי-הכלא.
אבל דווקא כאן, באותם מקרים של בריונות הרחוב, צר לי שהממשלה הזאת פותתה או פיתתה את עצמה ללכת בדרך של פתרון הקסם שעולה חדשות לבקרים: נקים משטרה עירונית, נקים משטרות עירוניות. כולם מייד מצטטים או לוקחים את הדוגמאות של ארצות-הברית, ובעיקר ג'וליאני. איך אמר יוסי בנאי, זכרו לברכה: "אנחנו רוחשים כבוד רב לאמריקנים, ובכלל כל מה שאמריקני אנחנו רוכשים". אני חושב שהאוטומציה הזאת, צריך להיזהר ממנה. צריך להיזהר ממנה מפני שהנושא של המשטרות העירוניות – ואמר את זה לפני חבר הכנסת גדעון עזרא ואמרו רבים אחרים גם כן – המלים "משטרה עירונית" לא מתאימות לנו בחברה הישראלית.
לשמחתי, בשנים האחרונות – והיתה לי גם זכות לדחוף את זה קדימה – הוקמו סיירות ביטחון בלא מעט יישובים בארץ; סיירת ביטחון ולא משטרה עירונית. זה נכון שהיא הפכה להיות כוח שיטור משולב ברגע שצורף אליה שוטר, והאפקטיביות גבהה וגאתה והתחזקה באופן משמעותי מאוד.
לכן, במקום ללכת לפתרון שנראה פתרון קסם, אבל הוא לקחת את התקציב הקיים במדינת ישראל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה היה מקור הסמכות? זה מעניין את הציבור, ולכן אני שואל.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
סיירות ביטחון, כאשר הן עובדות של רשות מקומית, יש להן הסמכויות של פקחים עירוניים. כאשר הן עובדות קבלן, אין להן סמכויות מעבר לסמכויות של מאבטח.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אין להם שום סמכות של שוטר.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
לכן, היא הנותנת. סיירות הביטחון, אגב, נבנו במתכונת מאוד אפקטיבית. באותן ערים שזה נבנה – אפשר לקחת את נתניה, חדרה, ראשון, אשדוד ועכו – הן נבנו קודם כול על תשתית של אנשים לוחמים שיודעים להיות בשטח ולהפגין נוכחות מיידית. זה מעין speed boat של ראש הרשות המקומית. בזה סוד כוחן. וה-speed boat, ברגע שמצרפים שוטר אל הכוח הזה, הוא הופך להיות שיטור משולב, ואתה הופך את התחנה המקומית להרבה יותר אפקטיבית.
אבל הדאגה שלי היא דווקא בנושא הזה של המשטרות העירוניות, כי אני יודע שבסופה של הדרך זה לא יקרה. נעסוק בזה, נסמא עיניים של רבים מאזרחי מדינת ישראל ששם נמצא הפתרון, ואני אומר לכם, לא שם נמצא את הפתרון.
תחנות המשטרה הן יחידת העבודה האינטגרלית הגרעינית של משטרת ישראל, ושם בתחנות – קודם כול צריך להקים תחנה בכל אותם יישובים שעדיין לא קיימת תחנה – זאת סוגיה תקציבית פר-אקסלנס; לעבות אותה בכוח האדם הנדרש – סוגיה תקציבית פר-אקסלנס. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר לך, אדוני השר, שבנושא כוח-האדם, כשאתה מסתכל על המערכות הביטחוניות במדינת ישראל, יש גוף אחד שנקרא משטרת ישראל, שהוא לא עומד על קו התחלה אחד עם הגופים האחרים. כשאתה עומד מול ציבור השוטרים הפוטנציאליים או אנשי הקבע הפוטנציאליים או אנשי שב"כ או אנשי מוסד, בסופו של דבר הרבה יותר משתלם להם מבחינה כספית להיכנס לגופים האחרים. הרבה יותר משתלם להם, ואני מדגיש מתחת למלה "הרבה".
לצערי, הסכם השכר – אני לא יודע אם הוא נחתם כבר. פשוט שערורייה שההסכם הזה לא נחתם עם האוצר. זה הסכם שכר שאמור לאפשר למשטרת ישראל לגייס שוטרים בעמדת אטרקטיביות זהה פחות או יותר לגופים האחרים, מפני שעניין בעבודת המשטרה יש למכביר, אבל לגייס שוטר בשכר של פחות מ-5,000 שקל לסיור ולבילוש, אין בזה שום אטרקציה, מטבע הדברים.
המישור השני הוא דווקא הלחימה בפשיעה הכבדה והמאורגנת. זאת לחימה שבמדינת ישראל יש לה מקבילות שבהן השקיעו סכומי עתק. הושקע ידע רב בנושא הטכנולוגיות, והראיה היא שבנושא הזה, גם כשהמשטרה צריכה להתמודד עם הטרור יש לה יכולות הרבה יותר משופרות ומשודרגות מאלה שקיימות בנושא הלחימה בפשיעה. אז נכון שהיא עשתה כברת דרך ארוכה מאוד בשנים האחרונות, בדגש על השנתיים האחרונות, לשמחתי, ואני משוכנע, אדוני השר, שהחיזוק המשמעותי של המשטרה בטכנולוגיות שהן-הן הרלוונטיות להתמודדות עם הפשיעה הכבדה והמאורגנת – הפושעים הכבדים והאנשים שמסתובבים סביבם, כשהם יתחילו להרגיש פחות ופחות בטוחים, זה יקרין מיידית על האוכלוסיות האחרות, על כל אותם אנשים שעדיין רואים בכנופיות פשע איזה מודל לחיקוי. כשמודל החיקוי הזה יהיה בבתי-הכלא אתה תראה השפעה הולכת ופוחתת, או רצון הולך ופוחת של אחרים להיכנס לאלימות, כי יבינו בצורה הכי ברורה שאלימות היא פשוט דבר שאיננו משתלם.
הערה אחרונה על הבריונות בדרכים. אנחנו, ככה, מקלים בזה ראש. אם יש מקום במשטרת ישראל שבו אתה יודע להצביע על המקורות, זה הדרכים. בדרכים, בגלל הקנסות שיחסית קל מאוד להטיל על עבריינים, אתה יכול לקבוע הגדלה משמעותית מאוד בכל מה שקשור באכיפת החוק בדרכים. הדבר הזה אמור להכניס כספים לא מבוטלים לקופת המדינה, ואפשר להזרים את הכספים האלה ישירות למשטרת ישראל, כדי לטפל בבריונות בדרכים. בסופו של דבר, כשאתה מסכם שנה, מספר הנפגעים הגדול ביותר שלנו, בהפרשים ניכרים מאוד, הרוגים ופצועים, הוא בדרכים – במכפלות כפולות ומכופלות מאשר במקומות האחרים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. ישיב השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בבקשה, אדוני.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי חברי הכנסת אבי דיכטר וגדעון עזרא, לשעבר שרים לביטחון פנים, דיברו על גל האלימות שפקד את המדינה וכלל מעשי רצח אכזריים. בראשית אני רוצה לומר מפה לשני השרים לשעבר: עשיתם עבודה מצוינת במשרד שאני נמצא בו היום וממלא בו את תפקידי היום. אתם מבינים יותר מכל אחד אחר את המטלות ואת כובד האחריות שמוטלת על המשרד ועלי.
דבר שני, אני רוצה לבטא את הערכתי הרבה לעבודתה המקצועית והיעילה של משטרת ישראל, שפענחה את מרבית מקרי הרצח שהיו בתקופה האחרונה.
בפתח הדברים אני רוצה לתת כמה תשובות גם לידידי חבר הכנסת גדעון עזרא וגם לידידי דיכטר, שלמעשה העביר לי את המשרד. לדוגמאות שאתם התייחסתם: הנושא של חוסר תקציב – המשרד לביטחון פנים תמיד סבל מחוסר תקציב. מדי פעם הוא קיבל תוספות כאלה או אחרות, וגם בשנים 2009–2010 הוא קיבל, אבל לא בממדים ולא על-פי בקשתי, כדי באמת להביא את המשרד לשינוי שישנה את פני החברה בישראל. נתתי דוגמאות גם בישיבת הממשלה וגם לראש הממשלה. המשרד הזה צריך להיות במקום אחר, כדי לחזק את החוסן הלאומי.
הנושא שאנחנו חושבים שיש לקדם אותו מאוד במשטרה, וייאמר לזכותך, חבר הכנסת דיכטר, שקידמת את הצד הטכנולוגי, והוא מביא אותנו למקום אחר; נמשיך באותה דרך ונשקיע שם את מירב המשאבים. פחות בכוח-אדם, יותר בטכנולוגיות, כי זה מביא את המשטרה למקומות אחרים.
דוגמה אחת, אבי – ואני חייב להגיד לך, ידידי אבי, לגבי תאונות הדרכים והאכיפה בכבישים: כשנתפס עבריין שנוסע במהירות או מבצע עקיפה לא במקום מותר, כשאותו שוטר תנועה רושם לו את הדוח ונותן לו הזמנה לדין – ואתה יודע את זה וגדעון יודע את זה – הוא יגיע להקראה בפני בית-המשפט, אולי, במקרה הטוב, בעוד שנה. למה? כי אין מקום בבתי-המשפט לתעבורה, ותחילת הדיון או תחילת המשפט לא יהיו לפני תום שנה. איזה מין אפקטיביות אנחנו משדרים לאותם עבריינים על הכבישים? למה אין שיפוט מהיר, שאנחנו יודעים שנתפס עבריין – שבוע, שבועיים, חודש ימים, הוא נשפט וגוזרים את דינו?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היום, אם חלילה אני מקבל רפורט, כותבים לי שההזמנה לדין של שוטר המקוף, שוטר התעבורה שנתן לי את הרפורט, היא לשנה לפחות.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לשנה לפחות, במקרה הטוב. אנחנו מדברים פה על סנכרון של כל המערכות. אתמול ישבתי עם אגף התנועה. איזה מסר מקבלים שוטרי אגף התנועה שהם רושמים דוח והאיש נשפט, במקרה הטוב, בעוד שנה, או שזה רק תחילת הדיון ואחר כך הוא מקבל הארכות?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יכול להרגיע אותך שאם הוא מוזמן לעוד שנה לטיעון, כלומר אם הוא מודה או לא מודה, משפטו לא יסתיים לפני תום שלוש שנים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אלה המסרים שאנחנו מעבירים לציבור.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה חמור מאוד.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני מדבר על כך שבתי-המשפט יעבדו במתכונת אחרת, בשעות אחרות, וללכת יד ביד עם הגוף האוכף – מצד אחד יש האכיפה של המשטרה ומצד שני אנחנו רואים שהטיפול של בתי-המשפט לוקח זמן. ויודע את זה שר המשפטים. הוא מכיר את התופעה הזאת, זה דבר שלא זר לו.
חבר הכנסת גדעון עזרא, לנושא התביעה, אני הודעתי לך שבתחילת עבודתי אני רוצה לקדם את כל נושא התביעות ולהעביר לפרקליטות, כי אני חושב שזה נכון. ישבתי עם שר המשפטים, עם היועץ המשפטי לממשלה, ואנחנו נבנה דגם כך שחלק מהתביעה תחזור לפרקליטות. יותר מ-90% מתיקי התביעה נמצאים במשטרה וזה לא נכון. צריך לעשות את האיזונים. חשבתי ללכת על יותר מ-50%. מצד שני, התהליכים האלה נמצאים כרגע בעבודה, וברור לי לחלוטין שמה שאני אעביר לפרקליטות, מבחינת התקנים, מבחינת האנשים, מבחינת הטיפול בתיקים, התקנים האלה יילקחו מהמשטרה. זה לא שאני משאיר את התקנים אצלי, גם זה נאמר. לכן אני אומר שצריך לעשות רוויזיה בתוך התביעות ולהחזיר חלק מתיקי הפשעים בחזרה לפרקליטות. כרגע זה נמצא בעבודה.
הנושא של גיוסים, גדעון – אנחנו פועלים לגייס למשטרה בדואים ודרוזים וכל מי שיכול לתרום למדינה. אנחנו נמשיך לפעול לגיוסם. גם בעדה החרדית, הזכרת, גם שם אנחנו נכנסים ומשלבים. שם נלך יותר לכיוון שירות לאומי. יש כבר מגעים מתקדמים לאפשר ששירות לאומי ייעשה בתוך שורות המשטרה. אני אומר את זה גם למגזר הלא-יהודי – כל מי שיכול לתרום ולסייע, יבורך. אנחנו מקדמים כל מיני פרויקטים כאלה גם לגבי גיוסים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
משטרה עירונית.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
עוד מעט נגיע. כידוע, תופעת האלימות גורמת לתחושה קשה בקרב הציבור ונותנת תחושה קשה של חוסר אכיפה וחוסר ביטחון. זה פוגע באופן ישיר באיכות החיים. אני מודע לזה ואני רוצה ללכת על כמה מהלכים בשנה, שנתיים הקרובות.
אני אתחיל דווקא בנושא של השיטור העירוני. יכול להיות שאני פוגע – לידידי חבר הכנסת דיכטר וגדעון עזרא: משטרה עירונית לא תקום ולא תהיה במשטרת ישראל, ואני, כשר הממונה, לא אתן ידי לכך.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אבל איך אתה יכול לפסול את זה – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תן לי שנייה. אני חלוק עליך, מה לעשות. אני אומר שזה לא נכון. אני אומר שלהקים 252 משטרות עירוניות שיעבדו כל אחת בתוך תחום העיר – הדגם האמריקני, והוא הדגם היחידי בעולם, לא מתאים למדינת ישראל.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה קיים באירופה – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אין באירופה, בדקתי.
<זאב בילסקי (קדימה):>
יש – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תבדוק גם מה כתוב למטה. אין דבר כזה. מה כן אפשר לעשות – מאחר שאנחנו רוצים שראש הרשות יהיה שותף מלא לפתרון הבעיות, אנחנו בונים דגם שנקרא "שיטור עירוני" בתוך משטרת ישראל. תפקידו לטפל באותן עבירות של איכות החיים, שחבר הכנסת עזרא הזכיר אותן.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מה עם סמכויות לפקחים עירוניים?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
עוד מעט אגיע לסמכויות, כמה שניות. בבניין הכוח של השיטור הזה יהיו שוטרים לכל דבר, הצינור יהיה למפכ"ל. הדרגות, ההכשרה, הכול. שוטרים לכל דבר.
הפעלת הכוח תהיה בתיאום עם ראש העיר. יושב מפקד השיטור העירוני אצל ראש העיר ופועל על-פי בקשותיו, צרכיו, באותן משימות, באותן עבירות של איכות החיים. זאת התקדמות דרמטית, שראש העיר מאתר את הבעיה, ומפקד השיטור העירוני פועל באותה בעיה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה קיים כבר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
זה לא קיים בשום מקום.
<זאב בילסקי (קדימה):>
עשר שנים כבר זה קיים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת בילסקי, תרשה לי. אתה היית ראש עיר. מפקד משטרה – תרשה לי – אני אומר לך כמפקד משטרה לשעבר: לא קיים דגם כזה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
לא היה קצין משטרה שלא פניתי אליו – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בילסקי – –
<זאב בילסקי (קדימה):>
– – ולא התייעץ ולא דיבר אתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – זה לא ישיבת ועדת הפנים. אנחנו מאוד צמאים לדעת מה אומר יושב-ראש עיר מוצלחת ביותר, אבל השר עכשיו משיב על בקשתך לכנס את הכנסת בעניינים שהעלו השרים לשעבר וחברי הכנסת הנכבדים גדעון עזרא ואבי דיכטר. זה לא דיאלוג.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני רוצה להמשיך. בניין הכוח הוא משטרה לכל דבר. הפעלת הכוח היא בתיאום מוחלט עם ראש העיר, והשיטור העירוני לא יצא מחוץ לעיר. זה מהלך דרמטי, שיוסיף לנו בכל עיר עשרות ואולי גם מאות של שוטרים, שהם ייתנו את המענה לראש העיר, לצרכיו. לא – – –
<זאב בילסקי (קדימה):>
כבוד השר, אם אתה צריך 5,000 איש – – – החרדים, מאיפה תיקח אותם?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בילסקי. חבר הכנסת בילסקי. חבר הכנסת בילסקי. זה לא ראוי, אבל גם לא יעיל. אנחנו לא בישיבת ועדה. בישיבת ועדת כנסת דנים בפרטים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אבל זאת ההזדמנות שלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל הזדמנות מצוינת לענות לאבי דיכטר ולעזרא. אתה לא יכול. עם כל הכבוד וההערכה הרבה שיש לי אליך, אין – בדקתי בתקנון, וביקשתי גם מהמזכיר לברר, אם לחבר הכנסת בילסקי יש מעמד מיוחד בכנסת. הוא אמר לי: עם כל הכבוד וההערכה האישית, אין דבר כזה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
גם לא בנושא של משטרה עירונית?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו נבדוק את העניין מדוע עד היום זה לא תוקן, אבל בשלב זה אתה לא יכול להתערב בכל שנייה.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אני מציע לתת לו דקה. זה דחף שאינו בר-כיבוש. הוא לא יעמוד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הדחף שאינו בר-כיבוש – אני יכול להביא לך כמה הלכות פסוקות מה קורה בסוף.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אני רוצה את אותן זכויות שיש לאחמד טיבי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה אחד משניים. דחף שאינו בר-כיבוש סופו או מאסר עולם או בית-משוגעים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
או שילבש שחורים וילך לעיר אחרת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה עניין אחר ובנושא אחר. בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני רוצה להוסיף ולומר: השיטור העירוני מקודם על-ידי ראש הממשלה, שהוא יושב-ראש ועדת השרים לנושא – כמובן, יחד אתי וכמה שרים נוספים, מתואם באופן מוחלט עם היועץ המשפטי לממשלה, שגם הוא מתנגד למשטרות העירוניות. שתדעו את הדברים האלה.
ולכן, נראה לי כי – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
לחדד. בהתנגדות למשטרה עירונית אתה מתנגד גם להוספת סמכויות לפקחים עירוניים?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
עוד מעט. את הנושא של פקחים תשאיר רגע. אני מדבר כרגע על השיטור העירוני, שזה דגם שלא קיים, דגם שנראה לי נכון, וזה ייתן חיזוק, זה ייתן נוכחות של שוטרים ברחובות, זה ייתן לנו מענה על חוסר הביטחון שחשים אזרחי מדינת ישראל, וזה ייתן שילוב של ראש העיר לצרכים שראש העיר רואה; כלומר, ראש העיר יהיה משולב בקביעת המדיניות של הפעלת הכוח.
לגבי הפקחים, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, זה שיש הפקחים שקיבלו את הסמכויות היום, אני מברך עליהם. אני אמרתי את זה, עוד בהיותי מפקד מחוז ראיתי את הפתרון של פקח ושל שוטר בניידת בשיטור משולב, ראיתי את זה כברכה, כתוספת כוח.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
דקה, יוחנן. ברגע שיהיה השיטור העירוני, לטעמי אין צורך לתת סמכויות מעבר לקיים היום. לקחת את השיטור העירוני – שהוא באמת מניף אותנו למקומות אחרים, והפקחים יתעסקו בתחום של הפיקוח העירוני בלבד.
כלומר, אנחנו בונים פה מערך שלם שנותן לנו יותר נוכחות של שוטרים ברחובות, וזה לא יהיה דבר בלעדי. יהיו לזה תוספות נוספות, שאני אדבר עליהן, ורק כך אנחנו נצליח להתגבר על רמת האלימות ועל הפשע.
הדברים הנוספים שאני רוצה לומר – הנושא של "עיר ללא אלימות".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת רותם. השר עזרא. סגן יושב-ראש הכנסת טיבי. חבר הכנסת מולה. מי שרוצה כינוסי זוטא, יש לנו אכסדרה בחוץ. בבקשה, חבר הכנסת רותם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני מנסה לפתור את בעיית הילדים האתיופים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
מלה אחת על "עיר ללא אלימות". הפרויקט "עיר ללא אלימות", שתדעו, קיים במשרד כבר שנתיים, שלוש שנים. אני יודע שחבר הכנסת דיכטר, ואולי לפניו – אבל לפחות בתקופה של דיכטר, הוא למעשה קידם את זה מאוד – – –
<גדעון עזרא (קדימה):>
אני מסרתי – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אתה. אוקיי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
צריך להתחלק חצי-חצי.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
הנושא של "עיר ללא אלימות" – שקיים בכמה ערים בישראל, מעל עשר – אני אומר לכם, פרויקט מצוין. מצוין. כשאתה נחשף אליו יותר ויותר, ואני זוכר את הפגישה שהיתה לנו, אבי – נכנסתי לפרויקט הזה, אני יודע מה עוצמתו, מה הוא מצליח להשיג ומה הוא מצליח לחולל. אני אומר לכם: הפרויקט הזה מקבל שדרוג והגדלה. ואתה דיברת אתי, אבי, על 40–50 – זה מה שיהיה. זה מה שיהיה בשנים 2009–2010.
אנחנו כבר הוצאנו קול קורא השבוע להגדיל את זה. תקצבנו את זה, לקחנו מפה ומשם כדי לתת את התפנית החזקה, להכניס את הפרויקט הזה לתוך הערים. קול קורא יצא עכשיו; אני מקווה שתוך חודשיים, שלושה חודשים אנחנו יוצאים באמת בשינוי דרמטי בכל הערים. זה מוריד את רמת האלימות ב-20%, 30% ו-40%, הוכח, וזה הפרויקט שאנחנו נמשיך להוביל אותו. כלומר, השיטור העירוני, "עיר ללא אלימות".
והדבר השלישי זה הנושא של הרשות למלחמה בסמים.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
דקה, יוחנן. דקה.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
רק על השיטור העירוני. איך תוסיף עוד שוטרים ברחובות אם אתה לא נותן עוד סמכויות?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני הסברתי את זה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברים, זו לא שעת שאלות. היה דיון בוועדת הפנים.
<חיים אורון (מרצ):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי. באמת. אני מבקש. אני מבין – הערה אחת, אבל לא יכול להיות דיון. אני מבין את זה, אני מבין באמת את הצמא לקבלת מידע על מנת למצוא פתרונות, אבל מעל במת הכנסת יש שאלה, יש תשובה, אין שאלות ביניים בפרוצדורה הזו. אני מצטער, אחרת זה יימשך בלי סוף.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
הדבר השלישי שהתחלתי לדבר עליו זה העברת הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. כידוע לכם, הרשות עברה אלי למשרד, ובחודש הראשון – מבלי לדעת על גל האלימות שפקד אותנו בחודש האחרון – ביקשתי להכין תוכנית לטיפול בנושא של שתיית אלכוהול. התוכנית הזאת כרגע מובנית ותובא ותוצג בפני, אבל יש שם כמה מהלכים שצריך לקדם אותם, ובדגש על נושא של חקיקה. יש כמה דוגמאות בעולם שכרגע נבחנות גם אצלנו.
דוגמה או שתי דוגמאות שאני כן רוצה לתת – הנושא של ה"פיצוציות", שזה עלה בחדשות. אנחנו מטפלים בהן, אבל לא מספיק, וגם פה יש בעיה של חקיקה, וגם לגבי – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה עושה צחוק? עד שאתם מטפלים באלכוהול, מוכרים שמה סמים חופשי, ואת זה אתם לא יודעים – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אנחנו יודעים, יודעים.
<רוני בר-און (קדימה):>
בזה אתם לא יודעים לטפל – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לא יודעים, בסדר.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – אתה בא, over the counter מוכרים לך סמים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אנחנו יודעים.
<רוני בר-און (קדימה):>
אם אתה לא יודע את זה, לך תקנה היום, מחר.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
נו, באמת. אנחנו לא יודעים. אתה יודע ואני לא יודע. בסדר, הבנתי.
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה מדבר על אלכוהול. סמים – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני מדבר כרגע על אלכוהול, ואתה אומר שיש גם סמים – אני יודע שיש גם סמים. אתה מחדש לי? אתה לא מחדש לי שמוכרים שם גם סמים, אבל אני מדבר כרגע על האלכוהול.
לגבי האלכוהול אנחנו הולכים לשינויי חקיקה. אנחנו רוצים לטפל בתחום ה"פיצוציות" ובתחום מכירת האלכוהול בתחנות הדלק, אבל אלה רק דוגמאות. נושא האלכוהול הוא נושא שצריך להמשיך ללוות אותו – כולל הייבוא, כולל כל מיני דברים שצריך לטפל בהם.
הדבר הרביעי זה החמרה בענישה. כל הנושא של החמרה בענישה – הנושא הזה גם עלה – יש מקום ללכת להחמרה בענישה בכמה עבירות. עונשי המקסימום קיימים, לפעמים בתי-המשפט הם רחמנים, אתם יודעים את זה. אנחנו יודעים גם שהעונשים שמקבלים הם עונשים מאוד נמוכים, וזה מייצר חוסר הרתעה. אנחנו מנסים לבנות יחד עם משרד המשפטים, להוביל את כל הנושא של החמרה בענישה. ישנה הצעת חוק ממשלתית, גם שם אנחנו נטפל.
אני רוצה לסכם ולומר: האלימות היא תופעה קשה, היא תופעה מוכרת, תופעה שצריך להילחם בה, והיא נוגעת כמעט בכל מקום ומקום, בכל מקום שאנחנו מטפלים. אבל יש גם פשע ויש גם משפחות פשע ויש עוד כמה דברים שאנחנו מטפלים בהם.
המשטרה – צריך לשים אותה במקום אחר, לסייע לה כדי לתת את הפתרונות. היא עושה עבודה טובה. כמובן, יש תמיד מקום לעשות יותר. אבל בתחומים שאני מדבר עליהם, עם תוכנית מסודרת, עם כיוונים נכונים, ואנחנו גם נגיע לתוצאות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. השר לא הציע דבר, לכן יש שתי הצעות נוספות, ולאחר מכן השר יסכים להעביר לוועדה או שאתם תסתפקו בהודעתו. כרגע יש לנו שתי הצעות נוספות: אחת של חבר הכנסת גפני, והשנייה של חבר הכנסת מסעוד גנאים. לפנים משורת הדין והואיל ומדובר בכינוס לשעה בפגרה, אני מרשה לך שתי דקות מעל הבמה, חבר הכנסת גפני, ולאחר מכן – חבר הכנסת מסעוד גנאים. כך יהיה גם בהצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת חיים אורון בעניין יוצאי אתיופיה, אזרחי ישראל, ילדינו. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, אני רוצה לומר שני דברים ממש טלגרפית. האחד, המציאות הזאת שהולכת וגוברת, תופעת הפשיעה והאלימות שאנחנו רואים, לצערנו הרב – בני-נוער בלילות שבת, שמגיעים לבתי-חולים אחרי שהם נמצאים בפאבים, נוסעים שיכורים, מגיעים לבתי-החולים פצועים ונפגעים – הדבר הוא חמור מכל בחינה אפשרית. אם דודו טופז המנוח היה דמות נערצת בקרב בני-הנוער, אז לא נותר לי אלא לומר את מה שהנביא אומר: "אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארות נשברים" – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בורות.
<משה גפני (יהדות התורה):>
בורות נשברים, "אשר לא יכלו המים". זאת אומרת, ברגע שזה החינוך, התוצאה היא בלתי נמנעת.
אני רוצה לעשות מעבר חד, אדוני השר, אני מבקש את ההקשבה שלך.
<רוני בר-און (קדימה):>
אתה זוכר איזה נביא אמר את זה?
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא. אני מבקש לעבור במעבר חד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני חושב, ירמיהו.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מה עם המתפרעים במוצאי שבת, לא רק בערב שבת?
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני רוצה לעבור במעבר חד למה שקורה במאה-שערים. אני, כמובן, והציבור החרדי בכללו, מתנגד התנגדות נחרצת להפגנות האלימות הללו, אנחנו נגד זה באופן מוחלט. אבל אני רוצה לומר לך, אדוני השר, המשטרה, במה שהיא עושה שם, היא מעבירה את הציבור החרדי, שהוא, רובו ככולו הוא גם זה שסובל שם שסוגרים את הרחובות – עם ההתנהגות של המשטרה מעבירים את הציבור המתון להזדהות נגד המשטרה.
אני רוצה לומר לך, אדוני השר, אתה השר לביטחון פנים, אתה לא שוטר נוסף במשטרה, אתה גם לא קצין טוב נוסף; אתה השר לביטחון פנים. על זה נבחרת. יושב פה שר לביטחון פנים לשעבר, יושבים שרים לביטחון פנים לשעבר. תגיד לי, כמה פעמים קיימת התייעצות שבה אתה צריך לקבוע את המדיניות עם נציגי הציבור החרדי – ואל תגיד לי על פגישות מתוקשרות. יש פה נציגים של הציבור החרדי. תשאל את אבי דיכטר כמה הוא ישב עם נציגי הציבור החרדי. כמה דברים אתה, כשר לביטחון פנים, היית צריך לעשות בהתייעצות אתנו ולא עשית. אתה לא שוטר נוסף, אתה שר לביטחון פנים, ואני מאשים אותך במה שקורה שם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת גנאים, בבקשה.
<זאב בוים (קדימה):>
סוף-סוף הבנו למה יש אלימות של החרדים בשבת.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שכל הדיון פה – נכון שזה חשוב שהמשטרה, זרועות הביטחון ומערכת המשפט ימלאו את חלקם ויחמירו את העונשים, אבל משהו חסר בלחימה באלימות, וזה המישור החשוב ביותר, לפי דעתי – זה החינוך. נכון שהענישה חשובה, אכיפת החוק, כוחות, כל מה שנאמר כאן, זה נכון, אבל מה עם החינוך? צריך תוכנית חירום חינוכית כדי להילחם נכון באלימות.
כי יש מובנים מעוותים אצל הצעירים שלנו. אני הייתי מורה בבית-ספר תיכון, יש להם מובן מעוות של מי זה גבר: גבר הוא לא מוותר, גבר זה לא פראייר. לכן, בכל מקרה של תקרית עם מישהו אחר, אפילו קלה מאוד, כאילו הוא נלחם את מלחמתו האחרונה, to be or not to be. לכן הוא משתמש בכל נשק שיש לידו וידו קלה על ההדק, כי הוא רוצה להוכיח שהוא גבר. דבר כזה, נלחמים בו רק בחינוך, כדי לתקן את הדברים המעוותים האלה.
כבוד השר, עלי גם להזכיר שהאלימות במגזר הערבי היא באחוז גבוה מאוד, יותר מאחוז הערבים בחברה, וזה מצריך תוכנית חירום, כי האלימות שם מאיימת על לכידותה של חברה – התפוררותה של החברה.
בסוף עלי לציין שיש קשר בין שני הנושאים היום, לפי דעתי – בין נושא האלימות לבין נושא התלמידים מאתיופיה והתוכנית של משרד החינוך. כי גזענות זה סוג מסוכן של אלימות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
התלמידים הם מישראל, הם יוצאי אתיופיה, הם לא מאתיופיה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
יוצאי אתיופיה. תודה על התיקון, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הערבים הם מישראל.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
ידעתי שתגיד.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
נכון. בסוף אני אומר, משום שהגזענות היא סוג חמור של אלימות, כי היא פוסלת את האחר ולא מכבדת את חיי האדם. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מצטער, רבותי חברי הכנסת, היה דיון בוועדת הכנסת בטרם הדיון כאן – בגלל הפגרה – האם חברי הכנסת מבקשים להסתפק ולשמור לעצמם את הזכות לקיים דיונים נוספים בעתיד, או שהם מבקשים להעביר את זה לוועדת הכנסת, או שרוצים דיון במליאה? נא לקבוע.
<דליה איציק (קדימה):>
דיון במליאה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
דיון במליאה, בבקשה. השר מסכים לדיון במליאה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
בנוסף לדיון הזה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן. הדיון במליאה מאפשר לכל 120 חברי הכנסת להשתתף בדיון, איך שאדוני רוצה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
מה שאתם רוצים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני, בראותי ממרום הבמה – לא ממרום כיסאי, ממרום הבמה – בראותי את המערכת, אני חושב שטוב יעשה השר, מבחינה פוליטית, אם יסכים להצעה. זאת רק הצעה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
מה שאתם רוצים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אוקיי. אתם רוצים דיון במליאה, לכן אנחנו נצביע. מי שרוצה דיון במליאה מצביע בעד. מי שמבקש להסיר מסדר-היום יצביע נגד.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מי שרוצה להצביע, יצביע מה שהוא רוצה – השר מסכים; לא אמרתי שהשר מסכים, השר לא מתנגד.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
השר מסכים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר מסכים. בהחלט באותו עניין אפשר לדון בתקציב המשרד ובכל אותם פתרונות שצריך להם כדי להגיע לכלל התקדמות בנושא.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אתה מנחה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יפה, אני מנחה, תשמע, בגלל זה גם נבחרתי לכנסת. תודה רבה.
בבקשה, רבותי חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 27
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שנושא התגברות הפשיעה והפגיעה בביטחון האישי של אזרחי המדינה יבוא לדיון בפני המליאה.
אני מוכרח לומר לכם שהדיון הזה יהיה בהקדם האפשרי ובהתאם לצורך, ולצערי הרב יש הרבה צורך. תודה רבה. נדמה לי שהשר לא התייחס למקרה שקרה אתמול בעוספיא, על מה שהיה בבית-ג'ן.
<רוני בר-און (קדימה):>
מה שקרה אתמול כבר לא רלוונטי למה שקורה היום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכל זאת חשבתי. תודה רבה.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה, ואחריו – יעלה ויבוא חבר הכנסת אורון.
<יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ברשותך, שתי הודעות שאינן מחייבות הצבעה.
הודעה ראשונה: אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל) (תיקון) (עריכת משאל עם), התשס"ח–2008. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת לשעבר חיים רמון, יכהן חבר הכנסת שלמה מולה. מטעם ועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת רוני בר-און, תכהן חברת הכנסת רחל אדטו.
<השלמת הרכב ועדות הכנסת>
<יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):>
הודעה שנייה: אני מודיע בזאת כי בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אורי מקלב יכהן כממלא-מקום קבוע מטעם סיעת הליכוד. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<מזכיר הכנסת איל ינון:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מס הכנסה (תרומה לקרן לאומית או למוסד ציבורי בשנת המס 2009) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (היוועדות חזותית – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: מדיניות בנק ישראל לאור נתוני האינפלציה, הצעתו של חבר הכנסת כרמל שאמה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה למזכיר הכנסת.
<התוכנית הלאומנית של שר החינוך והגזענות כלפי האוכלוסייה האתיופית>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הצעה לסדר-היום מס' 1068 – אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון, אשר לפי הצעת 25 מחברי הכנסת ביקש להעלות על סדר-היום של ישיבת הפגרה המיוחדת הזאת של הכנסת את הנושא: התוכנית הלאומנית של שר החינוך והגזענות כלפי האוכלוסייה האתיופית, מטעם סיעת מרצ וחבר הכנסת חיים אורון.
<חיים אורון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, יום לאחר פתיחתה של שנת הלימודים, אני רוצה לברך את שר החינוך ואת משרד החינוך על פתיחה מסודרת של שנת הלימודים ברוב רובם של המקומות. אף-על-פי שכולנו רוויים בלא מעט ציניות, זהו יום חג – בטח לתלמידים, להוריהם ולציבור המורים, המחנכים והעובדים במערכת החינוך – ללא ספק, כאשר שנת הלימודים נפתחת באופן תקין. לצערי הרב היו שנים שזה לא היה מובן מאליו, ועל כך מגיעה ההערכה והתודה לשר.
אני רוצה גם לומר ולציין, ואני רואה חובה לציין את זה, את עמדתו של שר החינוך בעקבות הרצח הנתעב בקרב הקהילה ההומו-לסבית, שהוא ביטא עמדות ברורות ולא מגמגמות; וגם, עם כל ההבדל, את עמדתו הברורה והחד-משמעית בנושא המהלכים הגזעניים שהיו קשורים בעדה האתיופית. אבל כאן, אדוני היושב-ראש – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לכו תשתו קפה.
<חיים אורון (מרצ):>
לא צריך להגזים, כי הוא עוד יחשוב שקרה לי משהו בפגרה – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
בטוח שקרה לך משהו.
<חיים אורון (מרצ):>
אני רוצה לומר שאני לא הולך להקדיש את דברי – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אני יודע שתיכף יבוא ה"אבל".
<חיים אורון (מרצ):>
לא, אני כבר מגיע ל"אבל" הראשון, ואני לא אומר את זה מנימוקים של אופוזיציה, אדוני שר החינוך. מה שהתגלה לנו בפתח-תקווה בנושא הילדים האתיופים הוגדר כבר באופן החמור ביותר, ואני לא הולך עכשיו להתחרות בהגדרות חמורות – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יוצאי אתיופיה.
<חיים אורון (מרצ):>
יוצאי אתיופיה, עולי אתיופיה. – – לא עם הנשיא ולא עם ראש הממשלה ולא עם אף אחד אחר. אני חושב שכל ויתור וכל עיגול פינות בנושא הזה אסור שיתרחש, וחובה עלינו לומר בצורה הברורה ביותר שמה שהתגלה לציבור – ולא בפעם הראשונה – אין לו הגדרה שונה אלא גזענות. ההסכמה למהלכים כאלה במסגרת החינוך במדינת ישראל היא אות קלון שאי-אפשר לשאת אותו. אבל במסגרת העימות הזה נחשפה שורה לא קטנה של שאלות, ועם פתיחת שנת הלימודים – גם על-ידי השר – ואני רוצה להתייחס אליהן.
הנושא הראשון, אדוני השר, וממש חשוב לי שתשמע – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אני שומע.
<חיים אורון (מרצ):>
– – הוא יצירת דיכוטומיה, לא בפעם הראשונה, בין שמרנות לבין ליברליזם. אמרת כמה פעמים שאנחנו צריכים להטות את המטוטלת יותר לכיוון של שמרנות, כאילו ששמרנות היא משמעת יותר ברורה וליברליזם הוא הפקרות; כאילו ששמרנות זה ערכים וליברליזם זה לא. זו סקאלה מאוד בעייתית, ואני מציע לחפש מטבעות לשון אחרות, אם לא לזה אתה מתכוון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש מקרים שהליברליזם מתפרש על-ידי נושא שמם כהפקרות. אתה – – –
<חיים אורון (מרצ):>
אני יודע. הרי ניתן להגיד את זה על כל דבר. וגם כאשר מדברים על ערכים יהודיים וציוניים, ואני לא רוצה להציג בפעם המי יודע כמה תעודת זהות בתחום הזה – גם כאן צריך לבדוק את הקונטקסט, כי הרי יש תזה, אדוני השר, שאומרת שיותר דתי הוא יותר יהודי, ויותר לאומני הוא יותר ציוני. ודווקא המשבר, אדוני השר, עם ילדי יוצאי אתיופיה, הוא כולו היה במגרש של הציבור הדתי. שם הוא נמצא. לכן, הסקלות הללו הרבה יותר מורכבות, וכאשר אתה אומר ומושך את זה הלאה ואתה אומר שאחד המבחנים הוא מידת ההתגייסות לצה"ל – ושלא יהיה ויכוח אתי. אני חושב שחינוך לגיוס לצה"ל הוא חינוך נכון וצריך לחנך בו, אבל השאלה אם זה הופך להיות לאחת מנקודות הציון וההבחנה בין בתי-הספר, וגם תגמול על-פי המפתח הזה. זהו בעצם, כדוגמה, אדוני השר, המעבר הבעייתי מאוד בין הצגת ערכים שבכל התחומים הם מאוד פלורליסטיים, שיש להם בחברה הישראלית יותר מפירוש אחד והוא חלק מהחברה הישראלית, הפירוש הזה, לבין הצגת סקאלה שאתה מקבל אותה כולה. אתה רואה לנגד עיניך סקאלה כזאת, אדוני השר, שאני לא רוצה בה, כי יש בה ריח חזק של שמרנות, יש בה ריח חזק מדי של לאומנות, יש בה ריח חזק מדי שגם אם אתה לא מתכוון, היא בסופו של דבר תפעל נגד דברים שגם אליהם הטפת – של חיזוק הערכים הדמוקרטיים, של חיזוק הצורך להקים – – – של הסובלנות בתוך הכיתה, בין הכיתות ובין המרכיבים השונים של החברה הישראלית.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברקע של הדיון הזה נמצא תהליך שהוא מבחינתי התהליך הקשה ביותר. אני שמח ששמת את האצבע על הנקודה הזאת. הוא עלה גם דרך הסיפור של פתח-תקווה. אפשר לתת לו את הכותרת "בתי-הספר הפרטיים", אפשר לתת לו את הכותרת "בתי-הספר הדמוקרטיים", אפשר לתת לו את הכותרת "בתי הספר הדתיים-לאומיים הפרטיים", אפשר לתת לו את הכותרת "זרמים לגיטימיים בחינוך", ואני מתכוון לחינוך העצמאי ול"מעיין החינוך התורני", שהם מיסוד של הפרטיות הזאת, אף-על-פי שהיא לא מופרטת.
הסיכום של כל התמונה הזאת, אדוני השר, הוא החלשה מסוכנת מאוד מאוד של החינוך הציבורי, והחינוך הציבורי בארץ כיום הוא החינוך הציבורי הממלכתי הכללי והממלכתי-דתי. כל המרכיבים האחרים, יש בהם מרכיבים חזקים מאוד של הפרטה, של אחריות חלקית של המדינה, של בריחה מהאחריות שלה, ואז החלל הזה מתמלא. כל מאבק שיהיה כנגד זה, בלי לחזק קודם כול מאוד מאוד ובאופן גלוי ומוצהר, כמדיניות, את החינוך הציבורי – לא יצלח.
כוחות השוק, חלקם הלגיטימיים, של ההורה שאומר: תשמע, יש לי שני ילדים, אלה שני הילדים היחידים שיש לי. אני רוצה לתת להם הכול, ומוכן להשקיע מכספי וללכת למקום אחר. ואז המערכת הציבורית עומדת לכאורה חסרת אונים, והיא לא חסרת אונים. אותו ויכוח, אדוני היושב-ראש, יש לנו בתחום הבריאות, ואנחנו כבר יודעים מניסיוננו ואנחנו יודעים מניסיון העמים האחרים – חינוך לעניים הוא חינוך עני. חינוך עני הוא חינוך לעניים. זאת משוואה שלא ניתן לפרוץ אותה אלא כאשר הכלל – במקרה זה הממלכה – לוקח על עצמו לעשות חינוך ציבורי ברמה גבוהה, ואז חלק גדול מאוד – לא 100%, אני לא מחפש 100% – של המוטיבציה, של המניעים, גם של הכספים שזורמים לתחום של ההפרטה, יהפכו למיותרים. ואז נתמודד באותו חלק שהתהליך הזה לא מנע אותו בכלים אחרים.
מה שקרה, ואני שמח, אדוני השר, שגם אתה חזרת וציינת את זה כמה פעמים, ויכוח שהתנהל בבית הזה לאורך שנים – אתה השתמשת בנתון, שבהוצאה לחינוך אנחנו נמצאים בפער של 25% לעומת הממוצע של ה-OECD. מי אמר שאני רוצה להיות בממוצע של ה-OECD? ב- OECDאני בוחר לעצמי את הקומה שבה אני רוצה להיות, והיא מעל לממוצע, אבל אנחנו מתחת לממוצע.
<רוני בר-און (קדימה):>
בעניין הזה צריך לעשות הבחנה. בעניין הזה הקטסטרופה אצלנו הרבה יותר – – –
<חיים אורון (מרצ):>
אדוני השר, אני מסכים אתך באופן חלקי. הנתון שאני נתתי פה, וגם השר השתמש בו, זה ההוצאה לתלמיד. הוא לכאורה משקלל את מה שאמרת. במציאות זה עוד יותר חמור, משום שההוצאה אצלנו למינהלות ולמערכת הכללית גדולה יותר מאשר ב-OECD. חבר את שניהם יחד, והפער יגדל מ-25%, לא יקטן.
ואדוני השר, אתה פתחת את כהונתך בהכרזות מרחיקות לכת על מאבק על התקציב. אתה יודע שהן הסתיימו – אני לא רוצה לומר בקול ענות חלושה, אבל בדרדל'ה, כמו שהיינו אומרים בשכונה – בכמה תוספות קטנות. בעיקרו של דבר, הגידול בתקציב החינוך שמופיע בספרי התקציב הוא רישום אחר, בעיקר של הכמעט מיליארד שקל של ההוצאה, שכל פעם היינו נותנים אותה ככה כהוצאה נפרדת. אני לא רוצה להפוך את זה עכשיו לדיון על תקציב החינוך, אבל כשמדברים על מאמץ ועל צורך, כי הפערים הגדולים נמצאים בחינוך הממלכתי – הפער בין מרכז לפריפריה, הפער בין יהודים לערבים, הפער בין חלשים לחזקים נמצאים שם – יש חובה עליונה. זה לא רק לצורכי ביקורים של ראש ממשלה עם פתיחת שנת הלימודים. אם אומרים ברצינות שהחינוך חייב לקבל את המקום הראוי לו, יש לזה גם משמעות תקציבית מאוד ברורה – לא בסדרי הגודל שבהם דובר בשנה האחרונה או בשנתיים האחרונות.
המאבק הזה כנגד ההפרטה של החינוך – אני לא מסתיר: על-פי הבנתי, אצלי, הוא חלק מהשקפת עולם יותר רחבה. אני יכול בקלות, אדוני שר החינוך, להחליף את המלה "חינוך" במלה "בריאות" ולתת אותם נתונים שפועלים גם בבריאות ואותם תהליכים שעוברים גם על מערכת הבריאות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש בעיה, שהזמן הסתיים.
<חיים אורון (מרצ):>
לכן, אני עוד דקה מסיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, שתי דקות.
<חיים אורון (מרצ):>
אני לא רוצה לנצל את טוב לבך. השר בר-און, אני יודע על הקשיחות של התקציב, אני יודע על הסתדרות המורים וארגון המורים. אני מכיר את כל הדברים האלה. אבל, אלוהים אדירים, אי-אפשר לומר שאנחנו בתחום הזה במשבר עמוק מאוד. את זה אומר השר.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, לא. חבר הכנסת בר-און, אין לי שום בעיה שתגיש הצעה עם 25 – זה לא קריאת ביניים. זה כבר הצהרות ומסות מושכלות ביותר נוכח ניסיונך במאבק – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
זה קריאת ביניים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה לא קריאת ביניים.
<חיים אורון (מרצ):>
אדוני השר, אני קושר בין ראשית דברי בנושא האתיופים להמשך דברי בנושא המחלוקת על עולם הערכים של מערכת החינוך הישראלית, אל הקטע של החינוך הציבורי, כי אחד הדימויים של חינוך ציבורי אצלנו, שהוא צריך להיות אוניפורמי, קוביות אחידות, כל בתי-הספר אותו הדבר, שום בחירה, מאוד ביורוקרטי – זה ציבורי. יש דוגמאות, אדוני השר, ואתה מכיר אותן. גם בארץ זה לא נכון, ולבטח בעולם זה לא נכון. חינוך ציבורי חזק הוא גם פלורליסטי בתוכו, אבל יש לו ליבה משותפת. יש לו חלק מסוים שמעבר לייחודיות הלגיטימית של כל קבוצה, והוא חלק מהתפיסה הציבורית שאומרת: כן, יש ליבה.
ואני יודע את כל המבחנים הפוליטיים שאתה עומד בפניהם. אבל אם אתה מוותר, אז התחלנו עם החינוך העצמאי, הגענו ל"מעיין החינוך התורני". היהדות הדתית ראתה שאין לה ברירה, היא מקימה עכשיו מערכת חינוך חצי פרטית, חצי ציבורית. ועכשיו הציבור כולו למד את הפטנט וגם הוא עושה, ואם זה לא מסתדר בדיוק כך ברצף הכרונולוגי – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
שכחת את המגזר הלא-יהודי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא סיים את זמנו.
<חיים אורון (מרצ):>
לכן הוויכוח הגדול, הכולל, שאני מודה שבעת הזאת אני מתחיל אתו עם חיזוקו של החינוך הציבורי, ואז לא חוק נהרי נפרד, ואז כן מאבק על הליבה – לא תוך ביטול השונות; תוך כיבוד השונות, אבל גם תוך כיבוד הגרעין המשותף של החברה הזאת. אחרת נקבל פערים בחינוך, אחרת נקבל פערים בהישגים, ובסוף יתברר שהסך הכול הוא כזה שמדינת ישראל אסור לה להשלים אתו – לא בבחינה שלה כלפי עצמה מן העבר ולא בבחינה שלה, שהולכת ומחמירה, כלפי העולם הרחב. תודה רבה ושנה טובה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. שנה טובה. השר, הצעה לסדר-היום – להעלות את הנושא לדיון. השר יביע את דעתו לגבי עצם ההצעה ולגבי הנושאים שהועלו בה. בבקשה. כל מי שרוצה לדבר באיזה התכנסויות זוטא, יושב-ראש ועדת הכספים, יצא החוצה ויתכבד. אין הכרח להיות פה. רצוי מאוד להיות באולם ולשמוע את הדברים, אבל לא לקיים – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
חבר הכנסת שאמה, אתה היחיד מקרב חברי סיעתי שבחר לכבד את דברי בנוכחותו, אז אני בונה עליך הרבה, שתדע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האם אדוני הוציא את כל הנוכחים באולם?
<שר החינוך גדעון סער:>
לא, מכובדי היושב-ראש, אני מסתכל רק על ספסלי המליאה ולא על – – –
<רוני בר-און (קדימה):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
יש לי תשובה טובה, אבל היא במישור הפוליטי, ולכן אני לא רוצה לערבב אותה בנושא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קובע, לפי תקנון הכנסת, שחבר הכנסת בר-און יכול בכל שנייה שהוא רוצה לדבר.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אורון דיבר בצורה רצינית. עם חלק גדול מהדברים שהוא אמר גם הסכמתי, עם חלק לא, ואני אפרט, ואשתדל להשיב לו בצורה רצינית על כל המרכיבים שהוא העלה.
שמרנות וליברליזם. קודם כול, אני מחשיב עצמי אדם ליברלי. כשהתייחסתי, הציטוט המדויק היה: אולטרה ליברליזם. אז לא חשוב. יכול להיות שבאמת אפשר להשתמש במטבעות לשון אחרים, אבל קרו פה תהליכים שבאמת בבסיס שלהם היתה תפיסה שאפשר לנהל מערכת חינוך בלי גבולות ברורים, ויש לזה כל יום כל כך הרבה דוגמאות. באמת היתה לנו פתיחת שנה נדירה ומסודרת, והחריגים הם תמיד כל מיני השבתות מקומיות.
היה, למשל, הסיפור אתמול של בית-ספר בנהרייה. ההורים מחליטים מי הם רוצים שתהיה המנהלת. הם גם מחליטים מי יהיו המורים בכל כיתה, אדוני היושב-ראש. ומסבירים לי: תשמע – יש כאלה שמסבירים לי – לדעתי, הציבור מבין טוב מאוד את העניין הזה, אבל יש שאומרים לי: תשמע, הם הצרכנים של המערכת, אז אתה צריך להקשיב למה שהם אומרים לך.
<יעקב אדרי (קדימה):>
הצרכנים או הצרחנים?
<שר החינוך גדעון סער:>
אתה יודע מה? ידידי חבר הכנסת אדרי, אתה יודע מה הבעיה? שהמערכת אף פעם לא הציבה גבולות, אז הם לא אשמים. המערכת באה ובעצם לא שמרה על הדברים שהם הבסיס של הסמכות שלה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
במקרה, שני ראשי העיר שהציבו גבולות, יושבים – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
ובגלל זה היו להם מערכות חינוך מעולות – גם באור-עקיבא וגם ברעננה. אבל הייתי אתמול גם בשפרעם, ושאלתי את מנהלת מחוז הצפון מה המצב. היא סיפרה לי, היא אמרה לי גם יותר מזה: אם ימשיכו להשבית – ויש בבית-הספר כך וכך תלמידים – אני אסגור את בית-הספר ואפזר את התלמידים בבתי-הספר האחרים. אמרתי לה: יש לך גיבוי מלא. אין כזה דבר, אלא אם כן מגיעים למסקנה שמבחינה מקצועית היתה טעות, השתכנעת שהיתה טעות, אתה יכול לתקן. אין גיבוי אוטומטי. כשיש לך ספק – תיתן גיבוי, אבל באופן עקרוני זה בא לידי ביטוי בזה, ודיברתי על זה כשהעברנו כאן באמת בתמיכה גורפת של הכנסת את התיקון לחוק זכויות התלמיד, שלמעשה כל הדיון מתקיים לא בזכות של הכיתה ללמוד או בזכות של הילדים להיות מוגנים, אלא רק במעטפת הזכויות של אותו ילד, שהוא מקרה נדיר שבנדיר – כי זה כמה עשרות בשנה מתוך אוכלוסייה של מיליון וחצי תלמידים – שהוחלט להרחיק אותו לצמיתות. אבל זה לא רציני. איך אפשר לנהל ככה מערכת חינוך?
לכן אמרתי: אני רוצה שנחזור לאלף-בית במובנים האלה של הסמכות של המורה – אגב, לא נגד התלמידים אלא תוך שיתוף התלמידים. יש לי דיאלוג מאוד רציני עם נציגי התלמידים ועם יושבת-ראש מועצת התלמידים הארצית. אבל צריך לתת למנהלים לנהל, צריך לתת למורים את היכולות, צריך לתת למערכת לתפקד. זה תנאי בסיסי – כל מיני רפורמות וכל מיני דברים – זה בבסיס. לזה התכוונתי, לא התכוונתי למשהו אחר. ודאי שערכים אוניברסליים כגון כיבוד השונה והאחר יהיו דבר מרכזי ביותר במערכת החינוך, וזה יועמק במערכת החינוך.
ערכים יהודיים וציוניים – אז קראתי כל מיני דברים. אני בכלל מציע לכם – אני אומר "לכם" כרגע בהכללה, אל תהיו כל כך חשדניים כלפי. כאשר אני בא למנהלי בתי-הספר, ונפגשתי לדעתי עם 90% מהמנהלים – יש 4,000 מנהלים, שבעה כינוסים לפני תחילת שנת הלימודים. אמרתי להם: תכניסו את תנועות הנוער לבתי-הספר – לא אכפת לי איזה תנועות נוער, כל תנועת נוער שהיא תנועת נוער מוכרת במדינת ישראל. תכניסו את תנועות הנוער. אני רוצה שידעו על בן-גוריון כמו שאני רוצה שידעו על ז'בוטינסקי. אני מקווה שאתה רוצה שידעו על המחתרות הלוחמות ועל עולי הגרדום, כי אם יש משהו שהיו תקופות שבאופן שיטתי ועקרוני שמו בצד, זה המקום הזה.
חיים אורון (מרצ):
בסדר.
<שר החינוך גדעון סער:>
אתה יודע מתי יהיה אפשר להגיד "בסדר"? כשזה יהיה בסדר גם בתוכניות הלימודים. זה עדיין לא בסדר.
ערכים יהודיים וציוניים, לדעתי היום, חבר הכנסת אורון, זה דבר שכל אזרחי ישראל, גם המצביעים שלך, לא באופן משמעותי שונה מהמצביעים שלי, חושבים שזה דבר – ואנחנו רואים את זה כששואלים אותם על דברים יסודיים, ואתה מזדעזע מהבורות, וזה חלק באמת מתעודת הזהות שלנו, מה-DNA שלנו. אנחנו יכולים שיגדל פה נוער ושיגדל פה דור צעיר שאין לו מושג? אנחנו מאמינים שנוכל להמשיך ולקיים את המדינה הזאת בלי שורשים? זה הרי לא ילך.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
זה תקף גם לגבי תלמידים חרדיים?
<שר החינוך גדעון סער:>
לפני קריאות הביניים – אני יודע שתמיד יגיע השלב הזה אתך, חבר הכנסת פלסנר, ואני מוכן לדבר על זה, אבל אני קודם כול חייב, לפני קריאות הביניים, להתייחס למה שאמר חבר הכנסת אורון, כי ההצעה לסדר-היום היא שלו.
המשבר של קליטת עולי אתיופיה – קודם כול, לבושתנו, אפילו לא נפתר המשבר הנקודתי בפתח-תקווה, שאגב, הוא ריטואל שנתי, פשוט שמנו אותו על השולחן כי התעקשנו. ואגב, לפי מה שאני מבין ומקבל דיווחים מהשטח, אותם שלושה בתי-ספר – אני לא רוצה לומר דברים באופן סופי, אבל לפי הדיווחים שאני מקבל, קיבלו וקלטו כפי שהוסכם, והבעיה היא במקומות אחרים. זה מזעזע – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מה הסנקציה לבתי-ספר כאלה?
<שר החינוך גדעון סער:>
הרי הודעתי על זה, חברת הכנסת לוי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
יוצא חוזר מנכ"ל באופן גורף?
<שר החינוך גדעון סער:>
אגיד לך מה הודעתי לבג"ץ לפני כמה חודשים – ובג"ץ של ארגון "טבקה" – שבתי-הספר שיסרבו לקלוט את התלמידים עולי אתיופיה, אפעל נגדם בשני הכלים שיש ברשותי: האחד, תקציב; והשני, רשיון.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
הודעת גם למנהלי בתי-הספר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא ענה לך. זה לא שאלות ותשובות. שאלת שאלה חשובה, הוא ענה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני גם רוצה לפרט. אלה הכלים שעומדים לרשותי, ובאמת היה שינוי מעמדה שלילית לעמדה שהסכימה לקליטה, לעמדה שהסכימה לקליטה בכיתות קלט. לא הסכמנו לכיתות קלט. גם הדרג המקצועי, התייעצתי אתו, והוא אמר שזה לא נכון: כיתות קלט יש באולפני קליטה, זה לא צריך להיות בבתי-ספר. אפשר לפצל את מערכת השעות באופן כזה שיש שיעורים שיינתנו באופן נפרד, אבל הם יהיו חלק מהכיתה, לא תהיה קליטה בכיתות נפרדות; עבור בקליטה על בסיס מיון וראיונות, וגם מזה ירדו, ועד לנקודה שהגענו אליה, ואני חושב שזה חשוב.
אבל, אני אומר את זה על השולחן: זה רק צעד ראשון. יש עדיין, אנחנו רואים שפתרת עם מוסדות מסוימים, מוסדות אחרים מתחילים עם המשא-ומתן, והעירייה מנהלת אתם משא-ומתן. כשהשיבוץ הוא בסמכותה. ואתה חושב, זו מדינה שקלטה לא מזמן מיליון עולים. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים על 100 תלמידים.
<חיים אורון (מרצ):>
זה גם אשכנזים-ספרדים.
<שר החינוך גדעון סער:>
זה גם הרבה מעבר לזה, ובכלל, הבעיה היא כל כך עמוקה, היא קשורה גם למדיניות הקליטה שלנו, היא קשורה להרבה מאוד תחומים אחרים שצריך להתמודד אתם באופן מערכתי. אבל אני רוצה להעיר משהו, כי אמרת: המשבר של קליטת עולי אתיופיה כולו במגרש של הציבור הדתי, ואני רוצה קודם כול להגיד את זה לזכות המערכת של הממלכתי-דתי, כי כל קליטת הילדים עולי אתיופיה היתה בחינוך הממלכתי-דתי.
<חיים אורון (מרצ):>
זו היתה החלטה אדמיניסטרטיבית.
<שר החינוך גדעון סער:>
חבר הכנסת אורון, קודם כול, אני אמרתי בצורה גלויה, קודם כול לגבי החינוך הממלכתי, כל הורה שירצה לשלוח את הילד שלו לחינוך הממלכתי, החינוך הממלכתי פתוח בפניו. זה חשש של ההורים, שנובע מסוגיית הגיור, אבל בפועל הכול התנקז לממלכתי-דתי, והממלכתי-דתי התמודד לבדו, ועשה את זה תוך תשלום מחירים בהקשרים אחרים באמת בצורה שראוי להוריד בפניו את הכובע.
עכשיו הגענו לאיזו נקודה שזה לא יכול להיות רק הממלכתי-דתי, לכן אני גם הלכתי לראשון לציון, לרב הספרדי הראשי, והצעתי לו הצעה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני השר, מתעלמים פה מכך שהציבור הדתי הלאומי היה היחיד שהסתובב במרכזי קליטה, בהתנדבות. אני לא ראיתי אף אחד. אני לא מדבר על הקליטה בבתי-הספר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה שמדגיש השר לחבר הכנסת אורון שזה לא היה מוסדי – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
היתה פה השתלחות בחינוך הדתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – זה לא מוסדי, כי זה תלוי בכל אחד ואחד מההורים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
היתה פה השתלחות קודם, השתלחות במוסד הדתי-לאומי, בציבור הדתי-לאומי.
<חיים אורון (מרצ):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש סיבה ויש מסובב. יש סיבה ויש מסובב, אבל כל אדם מהעדה שלא רוצה להיות בממלכתי-דתי, יכול להיות בממלכתי.
<חיים אורון (מרצ):>
הוא לא יכול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא יכול. הוא לא יכול בגלל שהוא רוצה להיות בממלכתי-דתי.
<חיים אורון (מרצ):>
היה מרכז קליטה בקיבוצים, סגרו את זה. תשאל את מולה. אמרנו שכמו שיש נעל"ה נעשה ליוצאי אתיופיה. יש נעל"ה בקיבוצים.
<שר החינוך גדעון סער:>
למעשה, מה שקרה הוא שבחינוך הממלכתי-דתי, וזאת היתה אחת הסיבות שגם התערבנו בעניין הזה, שברגע שהחינוך הממלכתי-דתי נשא על כתפיו את הקליטה של העלייה, והחינוך הפרטי הממלכתי-דתי לא עשה את זה, גם את מינימום התחרות הוא לא יכול לייצר, אז איך אנחנו מצפים שהחינוך הממלכתי-דתי ילבלב? לכן, באנו ואמרנו שתהיה קליטה עם מאפיינים שוויוניים. אני אומר את זה בשני הסייגים: האחד – אמרתי לגבי החינוך הממלכתי, שהוא פתוח בפני כל ילד. פתוח.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אבל ההורים תחת הפחדה.
<שר החינוך גדעון סער:>
חלק זה החששות האלה, וחלק זה דברים אחרים. באמת עשיתי כמיטב יכולתי. הלכתי לרב הספרדי הראשי וקיבלתי את התשובה שקיבלתי. אינני יודע איך בכלים שלי אני יכול לשנות פסקי הלכה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
מה היתה התשובה בדיוק? יש כל מיני שמועות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
התשובה שקיבלת סיפקה אותך?
<שר החינוך גדעון סער:>
אני אומר בצורה ברורה. קיוויתי לקבל תשובה אחרת. אמר לי כבוד הרב: מבחינה הלכתית, אינני יכול לאשר את זה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא לא יאשר לשום ילד יהודי להיות בחינוך לא דתי. זה לא קשור.
<שר החינוך גדעון סער:>
בסדר, אני מדווח לכנסת מה נאמר לי.
<אילן גילאון (מרצ):>
ילד אתיופי יכול ללכת לחינוך הממלכתי?
<קריאה:>
למה לא?
<שר החינוך גדעון סער:>
מבחינתי, כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה – בוודאי.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני חוזר ואומר: פתוח בפני כל ילד.
<חיים אורון (מרצ):>
בסדר, אבל לא יכירו בו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא רוצה להיות יהודי. אתה תאמר: מכריחים אותו, והוא רוצה. זה כבר דעה.
<שר החינוך גדעון סער:>
נקודה שנייה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אלה שאלות, רבותי, שאלות כבדות.
<חיים אורון (מרצ):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעיניך הוא יהודי, והוא רוצה להיראות יהודי בעיני עצמו.
<חיים אורון (מרצ):>
לא, הוא רוצה את הזכות הזאת לתכלית של יהודי – – – ועכשיו הוא קובע את זה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אורון.
<שר החינוך גדעון סער:>
אדוני היושב-ראש, בשלב זה אני מבקש את הגנתך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, תנו לשר להביא את משנתו המסודרת בכל הנושא. לאחר מכן, אם יסכים, אתן לו אפשרות לענות על השאלות – –
<שר החינוך גדעון סער:>
זה נושא כבד של דת ומדינה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – הואיל וזה נושא כבד.
<שר החינוך גדעון סער:>
– – ואני מוכן יום אחד לבוא לדבר ולהציג את עמדותי. אני חשבתי שאפשר לקלוט בחינוך ממלכתי עם תגבור לימודי יהדות. הגשנו תוכנית לבקשתו של הרב הספרדי הראשי בכתב, וקיבלתי תשובה לפני יומיים.
בקצה השני של החינוך החרדי, גם בפתח-תקווה יש מוסדות חרדיים שמקבלים ילדים עולי אתיופיה – אני רוצה להגיד בכנות, אני מקווה שאני לא מרגיז אף אחד, אבל אני אגיד את זה גם אם אני מרגיז – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יש מוסדות או מוסד?
<שר החינוך גדעון סער:>
יש לפחות שלושה מוסדות שאני יודע עליהם. עוד פעם אני רוצה להגיד בזהירות, על-פי מה שנמסר לי. אני כבר זוכר את השמות של המוסדות בפתח-תקווה, כי אני עוסק בזה יומם ולילה.
אם שואלים אותי איפה אני מעדיף שהילדים ייקלטו, אני מעדיף, אני אומר את זה בצורה גלויה, שייקלטו במוסדות שנותנים כלים יותר טובים להשתלב בשוק האזרחי ובשוק התעסוקה ושמחנכים לשירות בצבא. הנה, אני אומר, אפרופו נושא שהעלית בהקשר אחר, אני חוזר אליו מכאן. אני מעדיף. זו צריכה להיות העדיפות.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ההחלטה צריכה להיות שלהם.
<שר החינוך גדעון סער:>
אין ספק, אין ספק, אין ספק. אבל מבחינת הגישה, לפי דעתי זו צריכה להיות הגישה. אנחנו חייבים – אני רוצה להגיד עוד משפט בעניין הזה – לגבש מדיניות ממלכתית. בנושא הזה כתוצאה ממה שקרה יש יותר מדי בתי-ספר ברחבי הארץ שהפכו להיות בתי-ספר ליהודים עולי אתיופיה בלבד, וזאת לא קליטת עלייה וזאת לא אינטגרציה, וצריך לחשוב מה עושים עם העניין הזה בגדול, וצריך למנוע מצב שייווצרו עוד ועוד בתי-ספר כאלה. זה הדבר האמיתי שצריך היום לעשות. למה דיברנו כל הזמן על חלוקה שוויונית של קליטת עלייה? כדי להימנע מהמצב הזה של בית-ספר "נר עציון" שהוא היום כולו בית-ספר של תלמידים עולי אתיופיה. איך הם יכולים להשתלב בחברה?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
יש 20 בתי-ספר כאלה.
<שר החינוך גדעון סער:>
נכון. חברת הכנסת אורלי לוי, את מציינת עובדה נכונה, אבל כל העובדות האלה הן עובדות שנתקלתי בהן עם כניסתי למשרד. שמתי אותן על השולחן, אני מתכוון להתמודד אתן, לא שאני מתכוון בעלמא, אני מראה באמצעות מעשים, לא באמצעות מלים, גם איך אני עושה את זה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
לאיזה סקטור הם שייכים, למוכשרים, למוכרים או לממלכתיים?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לאלה שאחרים לא מקבלים אותם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, נא לאפשר לשר.
<שר החינוך גדעון סער:>
תאמינו לי, כל מי שקורא קריאות ביניים, יש לי תשובה טובה לגבי הזרם החינוכי הרלוונטי, ואני לא תמיד עונה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אל תקנטר. – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
לא אמרתי את זה אליך, חבר הכנסת מוזס. למה אתה חושב שהתכוונתי אליך? אולי התכוונתי בכלל למישהו אחר?
עידוד הגיוס לצה"ל. זה גם נהיה איזה דבר קונטרוברסלי. קודם כול, דיברתי בכלל, חבר הכנסת אורון, על תרומה לחברה ועל נתינה לכלל, ונתתי כמה דברים: שינשינים, שאתה מכיר היטב, בוגרי תנועות נוער, חברות בתנועות נוער, שירות לאומי אזרחי וגיוס לצה"ל. ואני צריך להגיד גיוס לצה"ל לפני שירות לאומי אזרחי. וזה פתאום היה – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הסכומים הכספיים שנתת הם מזעריים.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני רוצה להבהיר, חבר הכנסת פלסנר: זה לא שהתקצוב של בתי-הספר יתבצע לפי זה. יהיה פרויקט שיתגמל לפי מדד של הישגים: קודם כול, הישגים לימודיים במבחנים; שנית, הישגים חברתיים, כמו מניעת הנשרה, כי אנחנו לא רוצים הישגים לימודיים שיבואו באמצעות הנשרה של תלמידים חלשים. וגם מדדים ערכיים. זה בין המדדים הערכיים – צה"ל זה צבא של מדינה זרה? זה נהיה דבר קונטרוברסלי לבוא ולחנך לנתינה ולחנך לשירות משמעותי בצה"ל? תאמינו לי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, כשחיים אורון ואני היינו ילדים, להשתמט מצה"ל זה היה דבר שהיה אות קלון, זאת אומרת, בכלל לא היה צריך, אבל כמו שאמר מנחם בגין: המובן מאליו צריך להיאמר.
<שר החינוך גדעון סער:>
יש בתי-ספר, חבר הכנסת אורון, מעולים, עם ילדים מעולים, שהם לא הולכים לשרת בצה"ל, לא בגלל טעמים פציפיסטיים, לא בגלל טעמי מצפון אפילו, אלא בגלל שיקולי נוחות.
<חיים אורון (מרצ):>
אתה מספר לי?
<שר החינוך גדעון סער:>
נו, אז מה? אז אנחנו כמערכת חינוך לא צריכים להתמודד עם זה? אנחנו לא צריכים להתמודד עם זה? אם היו קוראים לזה "משרד הלימוד", צריך רק ללמוד, לא צריך לחנך, אז באמת אתה צודק. אני מאמין שזה אחד התפקידים של משרד החינוך. אם יתקיפו אותי אלף פעם ועוד אלף פעם במאמרים פובליציסטיים בנויים לתלפיות, זה לא ישנה את דעתי.
אני מסכים אתך, כמעט חותם על כל מלה בנושא של החלשת החינוך הציבורי, הממלכתי והממלכתי-דתי, ואני גם מסכים אתך שדרך המלך צריכה לשלב חיזוק של המערכת הזאת. ואני כבר מנסה לאתר, וביקשתי – שוחחתי על זה עם המנכ"ל, כהחלטת מדיניות – שבמקום של ממלכתי או ממלכתי-דתי יחיד ביישוב, כשיש בעיה, יממנו הסעות, שלפחות המערכת הזאת תוכל להתחרות עם מערכות אחרות. ואני הולך לנקוט עוד צעדים, זה לא ייקח הרבה זמן עד שהם ייוודעו, משפטיים – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
סליחה, אדוני. אדוני.
<שר החינוך גדעון סער:>
תן לי, בבקשה.
<אילן גילאון (מרצ):>
זה בדיוק בנקודה הזאת.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני אענה, אני רוצה, אני באמצע משפט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה שואל את השר. חבר הכנסת – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
היישוב שלומי, אולי אדוני יכול לענות גם על זה.
<שר החינוך גדעון סער:>
ביישוב שלומי, אדוני, אתה יודע מה אמרה לי מנהלת המחוז? שהבקשה הזאת יכולה היתה להביא לסגירת בית-הספר. זאת היתה המשמעות, ויש שם מסלולים נפרדים, ובדקתי את הפנייה שלך. העניין הזה עכשיו בערכאות.
<אילן גילאון (מרצ):>
אני מודיע לך שקיבלתי תשובה ולא היא.
<היו”ר ראובן ריבלין:>
אבל זה לא שאילתות כרגע. אנחנו לא יכולים לדון בפרטים. הוא עונה לחיים אורון ברמה עקרונית.
<שר החינוך גדעון סער:>
חבר הכנסת גילאון פנה אלי בנושא מסוים. בדקתי אותו עם מנהלת המחוז. היום הוא בכלל בהליכים משפטיים. הוא בבית-משפט. בואו נשאיר אותו בבית-המשפט, הרי אנחנו נכבד כל פסק-דין. גם בעניין הזה גיביתי החלטה של מנהלת המחוז.
אני רוצה ליצור כלים משפטיים שיאפשרו למערכת להגן על החינוך הרשמי. היום, כשמוסד מוכר שאינו רשמי רוצה להיפתח ועומד בתנאי סף מסוימים, מספיק שהוא עומד בתנאי סף מסוימים, והתוצאה תהיה סגירת בית-ספר ממלכתי-דתי או ממלכתי-דתי יחיד במועצה מקומית קטנה, או בשכונה, אז זה מה שיקרה. אני לא מתכוון לאפשר את זה. אני הולך ואני מקיים על זה ישיבות, וייקח לא הרבה זמן כדי שיהיו חדשות בעניין הזה. אבל זה דבר שבו באמת צריך לאתר את כל ארגז הכלים המשפטי, התקציבי – וצדק חבר הכנסת בר-און, 97% זה תקציב קשיח. ואתה יודע מה? גם ה-3% האחרים, כביכול הלא-קשיחים, גם הם די קשיחים. אתה יכול להגיד שאתה – מה אתה יכול להגיד שאתה עושה? סוגר מתנ"סים או תנועות נוער? זה גם כן קצת פיקטיבי. ולכן יש בינינו באופן מפתיע הסכמה מלאה בעניין הזה.
דיברת על הנושא התקציבי. אני אמרתי בצורה גלויה אחרי המאבק על התקציב, ואני קודם כול רוצה לתקן אותך, כי אמרת "קול ענות חלושה", וזה בסדר. אני אומר לך שעם תקציב החינוך המקורי, התקציב המקורי – כי היו כל מיני שינויים שנבעו מדברים אחרים, מקיצוץ flat שקרה אחר כך – התקציב המקורי שהוכן, שהמשמעות שלו היתה קיצוץ של 100,000 שעות לימוד, אי-אפשר היה לפתוח את שנת הלימודים. עם פיטורים המוניים של מורים, עם פגיעה עמוקה, על-פי מסקנות ועדת-פוגל, ברוב הרשויות המקומיות, בהיקפים מאוד גדולים, ואני קבעתי ואמרתי – לא הצהרתי שום הצהרות בומבסטיות, הודעתי בתקשורת מה הקווים האדומים שלי. אלו היו שני הקווים האדומים שלי: קיצוץ עמוק בשעות לימוד ופגיעה עמוקה בשלטון המקומי. מה קרה? יש היום יותר שעות לימוד במערכת. שנת הלימודים הזו נפתחה עם יותר שעות לימוד ותוספת של עשרות אלפי שעות במתמטיקה, במדעים ובשפת אם, לפי התוכנית שלנו, לכיתות ג' וז'.
ואני אומר לך, חבר הכנסת אורון, שלא היה סיכוי בהצעה המקורית לפתוח את שנת הלימודים, לפי מיטב הכרתי. ולכן ניהלתי את המאבק הזה. אבל אני גם אומר – ההישגים הם מאוד צנועים. זאת אומרת, בהתחשב במצוקות של המערכת, בהתחשב בצרכים של המערכת, בהתחשב בתפיסה שלי, שהיא גם התפיסה שלך, שהחינוך צריך להיות במרכז סדר העדיפויות הלאומי – אנחנו לא שם. ואני אומר את זה בצורה גלויה, ואמרתי את זה גם אז. זה בסך הכול מאפשר לנו לייצב את המערכת, להשתדל להתמודד עם הכלים שיש לנו. נהיה חייבים, כשייבנה תקציב המדינה הבא, להגיע למקומות אחרים, כי יש מצוקות מאוד מאוד גדולות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
שר האוצר אמר שאין כוונה לקצץ.
<שר החינוך גדעון סער:>
יכול להיות שלא היתה כוונה, אבל היה קיצוץ. יכול להיות שזה היה בלי כוונה. בדרך כלל, כשזה קורה, יש כוונה. אבל אני חושב שהדברים שנאמרו אז התייחסו לתוספות, שנבעו מתוספות של "אופק חדש" שהן תוספות שכר, אבל אתה לא יכול על בסיס מרכיב השכר לבוא ולקצץ שעות הוראה. המערכת הזו, בעשור האחרון, קיצצו בה המון שעות הוראה. אז מצד אחד היו ניתנות שעות פרטניות ב"אופק חדש", ומקוצצות שעות פרונטליות לכל החטיבה העליונה, כפי שקרה כל כך הרבה פעמים. זה לא קרה, ואתה יודע מה? בנסיבות האלה זה היה הישג. אתה יודע מה? הישג צנוע.
<חיים אורון (מרצ):>
– – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אז אנחנו מסכימים גם על זה. צנוע. אני אומר צנוע, אבל בלי ההישג הצנוע לא הייתי יכול להתחיל את שנת הלימודים. אז גם זה משהו. דיברת על ההוצאה לתלמיד, ואני מרשה לעצמי אפילו להוסיף – מה קורה בספסלי הליכוד? האם אני יכול להסיק שדברי לא מעניינים? הנושא לא מעניין? תגידו לי, אני אשנה נושא. אני גם מוכן. אחרת אני אגיד שזה אישי.
<היו”ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. אתה יכול לשאול את יושב-ראש סיעת הליכוד שהוא – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
כל הזמן אני מסתכל על האופוזיציה, אני רואה שהם שומעים את זה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני לא ישנה את הנושא.
<זאב בילסקי (קדימה):>
גם שומעים וגם מסכימים.
<שר החינוך גדעון סער:>
הבעיה, אדוני היושב-ראש, היא לא רק ההוצאה לתלמיד. חבר הכנסת אורון נתן נתון נכון. כמובן צריך לקחת בחשבון שהממוצע ב-OECD – התל"ג לנפש הוא יותר גבוה. אבל אתם אנחנו רוצים להתחרות. התחרות קצת קשה. הבעיה היותר קשה – שהמרכיב התוספתי, הגידול בהוצאה לחינוך בעשור האחרון, אצלנו הוא יותר צנוע. ויש כמה פרמטרים קריטיים כמו יחס של מחשב לילד, שאנחנו בפיגור, ואם לא נעשה בשנים הקרובות דברים, אני חושב שזה יהיה דבר עם משמעויות מרחיקות לכת. תקשוב של מערכת החינוך זה מיליארדים, אז אנחנו עובדים על תוכנית רב-שנתית. צריך לעשות את זה בתוכנית לחמש שנים, אבל צריך יהיה לעשות את זה.
לסיכום – – –
<היו”ר ראובן ריבלין:>
זה כמו לקנות מטוסים מסוימים לצורכי ביטחון, שאין ברירה, ככה התקשוב – הוא דבר שהוא צורך לאומי ממדרגה ראשונה.
<שר החינוך גדעון סער:>
אני נאלצתי להיאבק על תקציב 2009–2010.
<היו”ר ראובן ריבלין:>
אני אומר דברים שאדוני חושב – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
אני חושב ב-200%. ומטוס אחד, מה הוא יכול לעשות למערכת החינוך – – –
<היו”ר ראובן ריבלין:>
לא, לא. גם המטוסים חשובים. כדי שיהיו לימודים צריך מטוסים.
<חיים אורון (מרצ):>
כנראה שגם וגם וגם לא הולך.
<היו”ר ראובן ריבלין:>
נכון. נביא שלום, ואז הכול ייפתר. ברור, אין כל ספק. מייד. חבר הכנסת אורון, הרי כולנו מגיעים לשלום, בסופו של דבר. רק שלא יעלה לנו יותר.
<חיים אורון (מרצ):>
ודאי.
<שר החינוך גדעון סער:>
לדעתי, ההשקעה בחינוך תורמת לביטחון ישראל יותר ממטוסים וטנקים. זו דעתי. זאת אומרת, אם יש או – או, אני אומר מה לדעתי תורם יותר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני השר, שלא נתבלבל. תקשוב זה לא חינוך. זה למידה, כן. זה לא חינוך. כאיש חינוך, אני אומר לך. זה אמצעי.
<היו”ר ראובן ריבלין:>
ספר הוא חינוך? ספר הוא אמצעי לחינוך.
<שר החינוך גדעון סער:>
אבל תאמין לי, חבר הכנסת בן-ארי, אני מעריך שתוך עשור לא יהיו הרבה כיתות בעולם המתקדם שיעבדו בהן עם לוח וגיר. לא יהיו הרבה. אם אתה חושב שנוכל להתחרות בדרך ההיא בעולם – אני לא בטוח.
גבירותי ורבותי, לא באתי להעביר את הזמן במשרד החינוך, לא באתי לעשות פוליטיקה במשרד החינוך. יש לי משימה מאוד מאוד כבדה. אני עוד הרבה פעמים אבוא ואזדקק לעזרתם של חברי הבית הזה, ואם לא יהיה שינוי במהלך תקופת הקדנציה הזו, לא יהיה טוב.
<היו”ר ראובן ריבלין:>
אם התקנון היה מאפשר לי, אדוני השר, הייתי קם ולוחץ את ידך. תודה רבה. אני מחזק את ידיך.
רבותי, יש שתי הצעות. יש אפשרויות לדון בעניין בוועדת החינוך, יש אפשרות להעלות זאת על סדר-היום של הכנסת, בהחלט יכול כל אחד לומר את דברו. אבל יש שתי הצעות נוספות: האחת של חבר הכנסת אחמד טיבי, והשנייה של חבר הכנסת מולה, לפי סדר הבקשה נקיים את הדיון. חבר הכנסת אחמד טיבי, לרשותך עומדות גם מעל לבמה שתי דקות תמימות, ואני אאפשר לך לנצל אותן.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
תודה רבה. אדוני השר, שני נושאים עלו לכאן בהצעה לסדר-היום – ההצעות הלאומניות בנושא הילדים בפתח-תקווה, עולים מאתיופיה. אני אתחיל בנקודה השנייה. אני שמח על גל הצביעות ששוטף את הבית הזה, שכולם מתנגדים לגזענות. כל הבית הזה מאוחד נגד גזענות. לרבות מיכאל בן-ארי; למשל, שמעתי אותו צועק שהוא נגד הגזענות נגד הילדים האתיופים. זו לא צביעות? מה, גזענות זה רק בין יהודים? נגד תת-קבוצות באוכלוסייה היהודית? מה לגבי הכפרים הלא-מוכרים? מה לגבי העובדה שבבנק ישראל כבר 50 שנה אין ערבי, כמעט? כמעט. כמעט, אין ערבים. לפעמים פעם אחת, לפעמים – אין. זו צביעות במיטבה.
זו הסיבה שאני יכול לבוא בידיים נקיות, כבר לפני שבועיים, ולומר בציבור שאני מתעב את ההתנהגות של אלה שלא רוצים לקבל ילדים אתיופים לבתי-הספר שלהם. מתעב. אני יודע מה זה. אני יודע מאיזה רגשות זה בא, מאיזה רגשי עליונות ויחסי אדנות זה בא. זה מביש. החברה הישראלית נגועה בנגיף הגזענות וזה נגיף קטלני.
<קריאה:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
מה, החברה הישראלית לא גזענית?
<מירי רגב (הליכוד):>
לא, החברה הישראלית – – –
<קריאה:>
זה כולל את – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הם הקורבן. בשלב זה הערבים הם הקורבן של הרוב הגזעני.
<מירי רגב (הליכוד):>
אני לא ראיתי את ערביי ישראל – – – תורמים למדינה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר ארדן. אבל, השר ארדן, אסור לך לקרוא קריאות ביניים. תן לו לסיים. אני עכשיו – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
הערבים הם הקורבן של הרוב הגזעני. בדרך כלל זה כך, מה לעשות? גזענות היא – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אבל אנחנו עוד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל עכשיו הוא מדבר שתי דקות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
גזענות זה רוב מול מיעוט, מה לעשות? אבל לשמוע – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
רגע, אז – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ארדן, אני מוכרח לקרוא לך חבר הכנסת, כי אתה רוצה לקרוא. אתה שואל שאלות את ראש הממשלה, פה אתה שר. כבודו, אני מבקש ממך לא לקרוא קריאות ביניים. הוא אומר עכשיו את דעתו, ומציע הצעה בסופה. יש לך עכשיו עוד 30 שניות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
לכן כדאי שהחברה הישראלית תסתכל היטב בראי ותדע עם מי התחילו, ולאן הגיעו, ואיך יסיימו. אנחנו יודעים איך זה יסתיים.
בנושא השני – – –
<קריאה:>
אל תטיף לנו מוסר.
<מירי רגב (הליכוד):>
אנחנו יודעים מה אתה רוצה שזה יסתיים, אנחנו לא – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לאפשר לו לסיים את דבריו, כי אין לו פה הצעה לסדר-היום.
<דני דנון (הליכוד):>
ראינו מה קרה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון, אין אפשרות עכשיו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני, האם אתה מוכן לשקול שתהיה באופן חריג שעת שאלות אלי כל שבוע?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אשקול זאת. אני אשקול זאת אחרי שנדון בענייניהם של בילסקי ושל בר-און. אבל בהחלט. עכשיו יש לך 30 – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
האם אדוני מרמז שהוא בדרך לממשלה? כי שעת שאלות יש לשר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד השר, האם אתה מרמז שיש אפשרות שהוא ייכנס לממשלה?
<שר החינוך גדעון סער:>
הוא, באופן התנדבותי, מבלי שהוא נשאל, ביקש לקיים שעת שאלות, ושעת שאלות, על-פי התקנון, זה דבר שקורה עם שרים.
<קריאה:>
ממשלת נתניהו בדרך לשם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – – אל תעזור לי. אל תעזור לי. תודה רבה. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, נא להקפיד על התקנון. אני נותן לך עכשיו 30 שניות לסיים את דבריך.
<דני דנון (הליכוד):>
נשאל אותך על בל"ד, על מה שקרה במרוקו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר, נו אתם רוצים להעלות עכשיו את בל"ד, ואתם רוצים את הכול.
<דני דנון (הליכוד):>
בוודאי.
<מירי רגב (הליכוד):>
בל"ד נמצאים בכנסת, והם נגד מדינת ישראל.
<דני דנון (הליכוד):>
– – – בוא נשאל מה קורה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לך זמן חופשי לומר גם מה שאתה רוצה. השאלה שלך, בבקשה, טיבי יענה – שכל אחד יענה.
<קריאה:>
אדוני היושב-ראש – – – הביתה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר. אני אהיה פה כל הזמן.
<קריאה:>
גם אני.
<דני דנון (הליכוד):>
שיתייחס למחנות בל"ד במרוקו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תשמע, אולי אתה לא יודע. השר סער הוא שר בממשלה. טיבי הוא חבר כנסת כמוך. הוא לא מחויב לך בשאלות ובתשובות ובמענות. יש לו עמדות שלו, יש לך עמדה שלך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני מתיימר להיות כמוהו, אדוני, בכל זאת, למרות שאני לא מגלומן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא יכול לחלוק על עמדתך, אתה יכול לחלוק על עמדתו. אתה לא יכול לצוות עליו, או לשאול אותו שאלה על-פי התקנון שהוא חייב לענות עליה תוך 21 יום.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
נשלח אותך לקטאר, שם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא ביקש, אני לא מרשה. הוא ביקש. כל בקשה מופנית אלי. אני אומר לך: בקשתו נדחתה. זה הכול. עכשיו תנו לו להגיד את עמדתו, אחרי זה אתה רוצה? בפעם הבאה אתה תבקש, וניתן לך להביע את עמדתך. בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא תודה. 30 שניות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
30 שניות. בנושא השני של ההצעות הלאומניות של השר סער שעלו בשבועיים האחרונות – אין ספק שהן היו מדאיגות כאשר אני קראתי על כך ב-Ynet, בתקשורת בעברית, עד שבא השר סער אתמול במסיבת עיתונאים בשפרעם לתקשורת הערבית, ואמר שהוא מעולם לא העלה הצעה לחייב, או לאלץ את בתי-הספר הערביים לשיר את "התקווה" בבוקר. אני חושב שזה הסבר משביע רצון. יש בעיה עם העובדה – – –
<שר החינוך גדעון סער:>
זה לא הסבר, אדוני היושב-ראש. זה ציון עובדה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אגב, התקשורת הערבית ציטטה אותך במדויק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עוד הפעם, אני רוצה לומר לכם, חבר הכנסת טיבי הוא אמן. הוא תמיד נותן לכם לשאול את השאלות. עכשיו השתי דקות שלו יהפכו ל-25 דקות הצעה נוספת. רבותי, אני מבקש – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אגב, למרות שיש לי התחייבויות אחרות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני יודע. כל זמן שאתה תרצה לעמוד. אף אחד לא יכול לחייב אותך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
בהחלט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מבקש עכשיו לא לקרוא קריאות ביניים ב-20 השניות הבאות. בבקשה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
זאת היתה עמדתו של השר אתמול בשפרעם, שהוא מעולם לא אמר שצריך לחייב את בתי-הספר הערביים לשיר את "התקווה" כל בוקר, כל ערב או כל צהריים. אני חושב שהעמדה הזאת היא עמדה חשובה. טוב שהובהרה ונאמרה לתקשורת הערבית, שציטטה במדויק את הדברים של השר סער.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
יש בעיה עם עניין ה"נכבה". יש ויכוח מתמשך בינינו, אדוני השר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני מקווה שתהיה לך אמפתיה למה שאנשים הרגישו ב-1948, מה שעבר עליהם. בכל זאת, זה ערך אנושי ולאומי. תודה רבה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. כל אזרח בישראל צריך לכבד את ההמנון. הוא לא חייב להזדהות עם מילותיו אם אינו יהודי. גם אם הוא יהודי, הוא לא חייב. תודה רבה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אבל – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא אמרתי דבר רע.
חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה – באותו נושא. רבותי, אנחנו חייבים לסיים את הדיון הזה שכן לשר סער יש התחייבויות חשובות והוא חייב לעזוב את האולם. אם אנחנו נמשיך לדשדש בנושא חשוב זה, אנחנו חלילה נגיע למצב שבו השר לא יהיה כאן על-פי הסכמה מראש אתו. בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לג'ומס שהעלה את העניין. זוהי דווקא הזדמנות מצוינת, אני רוצה לברך את שר החינוך על הנחישות שלך. סוף סוף יש מישהו שבא ואמר בבית הזה: בואו נעשה סדר בבית הזה.
אני חושב שבכל מה שקשור לקליטת עולי אתיופיה ב-20 השנים האחרונות, מדיניות ההפניה ומדיניות הטיפול של הרשויות המקומיות היו אולי הדבר הבזוי ביותר שאפשר להגיד. אם נוצרו 20 בתי-ספר על טהרת יוצאי אתיופיה, מערכת החינוך, הרשויות המקומיות, צריכות לשאול את עצמן למה, למה ולמה.
אני חושב שפתח-תקווה היא עיר תורנית לצורך העניין. אני יכול לתת לכם רשימה ארוכה – גם ועדת החינוך, וגם כנסות קודמות דנו ודנו ודנו. אבל, לצערי, שרי החינוך כנראה לא רצו להתעמת עם הבעיה בצורה אמיתית. אני רוצה להודות לך על כך.
הדבר השני, זה נכון, וגם צריך לומר את האמת, שבתי-הספר הממלכתיים-דתיים קלטו את עולי אתיופיה שנים רבות מאוד, וצריך להגיד להם תודה. אין שום ספק בכלל בעניין. זה נכון – לשרת החינוך הקודמת, שולמית אלוני, היתה הזכות – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – להגיד תודה, אבל לא צריך לירוק עליהם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי.
<שלמה מולה (קדימה):>
שרת החינוך שולמית אלוני ביטלה את החובה לשלוח את יוצאי אתיופיה לבתי-הספר הממלכתיים-דתיים בהחלטת ממשלה כזכות יסוד של אדם לבחור – גם את זה צריך להגיד. אבל מאז שהתקנה הזאת בוטלה ועד היום עברו שנים רבות. המים זרמו, שום דבר לא השתנה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה להגיד משפט אחרון. אני חושב שבעיית פתח-תקווה יכלה להיפתר באותה שעה שהגענו אליה לסיכום או שאתה והמנכ"ל הגיעו לסיכום. מי שלא עשה את עבודתו זה עיריית פתח-תקווה, ראש העירייה ששיקר במצח נחושה בוועדת החינוך. כולנו שמענו אותו. הוא בא ואמר: אני שיבצתי את כל הילדים, הילדים יודעים לאיזה בית-ספר הם הולכים. הוא אמר: המגשרים יודעים לאן הילדים הולכים. רק שתדעו, שרק היום התברר שיש 16 ילדים שהיו צריכים להיות בכיתה א', ובכלל אפילו לא רשמו אותם. איזה מין התנהלות זו?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני השר, אני חושב שצריך להחזיר למשרד החינוך את החובה שכל רשות מקומית או מחלקות החינוך שלהן יעבירו את רשימת השיבוץ של הילדים לבתי-הספר כל שנה. אם לא נעשה את זה, אנחנו נחזור לאותן טעויות. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני מודה מאוד לשר החינוך אשר בהודעה של 24 שעות אנחנו הודענו ששינינו את הנושא לסדר-היום, והוא ניאות לבוא אלינו על מנת להשיב על ההצעה בפירוט בהחלט מעורר התפעלות. תודה רבה לכולם. הסתיים הדיון בנושא הזה. חבר הכנסת אורון, האם אתה רוצה להעביר לוועדה? רוצה דיון במליאה. לשר אין התנגדות לדיון במליאה.
לכן, אנחנו נצביע. מי שבעד מליאה – מצביע בעד, מי שנגד – מצביע נגד, ואז זה יוסר מסדר-היום. מליאה – זה בעד. השר מסכים לדיון במליאה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 21
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בעד – 21, נגד – אין, אין נמנעים. אני קובע שהדיון בנושא המפורט והמורכב, שהעלה חבר הכנסת חיים אורון בשם סיעת מרצ, יעבור לדיון בסדר-יומה של הכנסת בהקדם. תודה לשר.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
["דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 4067.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, הסעיף האחרון בסדר-היום: בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 3). הבקשה הוגשה ואכן הוגשו התנגדויות. לא היו התנגדויות? אז אנחנו מצביעים. הואיל ואין התנגדויות, אז אנחנו מצביעים.
עכשיו אנחנו מצביעים. מי בעד בקשת הממשלה? מי נגד? מי שבעד הממשלה – מצביע בעד, ומי שרוצה להוריד את הנושא ולא להחיל עליו דין רציפות – מצביע נגד. הואיל ואין התנגדויות ההצבעה היא מיידית. תודה רבה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 3
בעד הודעת הממשלה – 21
נגד – אין
נמנעים – 1
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007, נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש עוד הודעה למזכיר הכנסת אם חברי הכנסת רוצים להיות מעורים במה שהוא מודיע.
ובכן, בנושא ההצבעה על בקשת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007: בעד – 21, אין מתנגדים, אחד נמנע. זה יועבר לדיון ולהכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת הכלכלה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<מזכיר הכנסת איל ינון:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות כלכלית לשנת הכספים 2006) (תיקון מס' 3), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת הפנים והגנת סביבה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
רבותי, תם סדר-היום. ישיבת הכנסת הבאה בתום הפגרה, אלא אם כן תתבקש הכנסת להתכנס פעם נוספת על-פי התקנון בזמן פגרה. אם לא ניפגש עד תום הפגרה – אני מאחל לכולם, לכל חברי הכנסת, לכל עובדי הכנסת ולכל עם ישראל כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה. תם סדר-היום, ישיבה זאת נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:52.