דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ב / מושב שני / ישיבות צ'–צ"ב / י"א–י"ג בטבת התש"ע / 28–30 בדצמבר 2009 / 12 חוברת י"ב ישיבה צ' הישיבה התשעים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י"א בטבת התש"ע (28 בדצמבר 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת איל ינון: 4 הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. ראש הממשלה מונע משיקולי שרידות פוליטית על-חשבון הכרעות משמעותיות לגורל המדינה; 6 2. כישלון הוועדות הממונות במגזר הערבי ומצוקת הרשויות הערביות בכלל ובנגב בפרט 6 יואל חסון (קדימה): 6 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 14 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 18 שר הפנים אליהו ישי: 24 נחמן שי (קדימה): 27 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 29 נסים זאב (ש"ס): 30 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 31 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 32 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 34 חנא סוייד (חד"ש): 35 חיים אורון (מרצ): 37 אורי אורבך (הבית היהודי): 39 חנין זועבי (בל"ד): 43 דני דנון (הליכוד): 45 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 50 מזכיר הכנסת איל ינון: 51 הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 22), התש"ע–2009 51 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 51 הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25), התש"ע–2009 55 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 55 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 8), התש"ע–2009 57 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 58 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008 60 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 60 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הארכת תוקפה של הוראת השעה לפי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשס"א–2001 62 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 63 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע–2009 65 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 65 הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2009 66 שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 67 חיים אורון (מרצ): 68 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49) (הארכת חופשת לידה), התש"ע–2009 70 דליה איציק (קדימה): 71 ציפי חוטובלי (הליכוד): 72 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 74 שלמה מולה (קדימה): 75 אורי מקלב (יהדות התורה): 76 דוד רותם (ישראל ביתנו): 77 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 78 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 79 מזכיר הכנסת איל ינון: 79 הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009 79 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 80 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 82 ציפי חוטובלי (הליכוד): 83 יריב לוין (הליכוד): 85 דוד אזולאי (ש"ס): 86 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18), התש"ע–2009 89 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 89 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 92 שאילתות ותשובות 93 71. חומת ההפרדה 93 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 94 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 94 304. כוח משטרה בראשות הגנרל דייטון 95 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 95 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 96 422. הקמת מערכות סולריות ביהודה ושומרון 96 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 97 אורי אורבך (הבית היהודי): 97 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> גבירותי ורבותי, היום יום שני, י"א בטבת התש"ע, 28 בדצמבר 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אדוני המזכיר, הודעה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1921/18 וכלה בהצעת חוק פ/1936/18 – הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלות על שירותים בסיסיים בחשבון עובר ושב), התש"ע­–2009, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, כרמל שאמה, אורי אריאל ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה – השקעה באיגרת חוב), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון – איסור על עיסוק בניכיון שקים), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק רשות הר-הזיתים, התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, דוד אזולאי, אמנון כהן וזאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכרזת אבל לאומי, התש”ע–2009, מאת חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק שאריות מזון בצה"ל, התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת יעקב כץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – סמכות הוועדה לענייני ביקורת המדינה לעניין דוח של ועדת חקירה), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב ויואל חסון; הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפת הסדר הציבורי – סמכויות פקחים), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לאיסור קריאת שמות מקומות ציבוריים על שם אישי ציבור שעודם בחיים (תיקוני חקיקה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (פטור מארנונה), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת איתן כבל וזאב אלקין; הצעת חוק פיצוי נפגעי פוליו (תיקון – נפגעים שנולדו מחוץ לישראל), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ומשה מטלון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת דיווח על איכות האוויר, איכות המים והקרינה), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת שי חרמש וציון פיניאן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה על דירות מגורים במושב עובדים, במושב שיתופי ובקיבוץ), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת שי חרמש, יצחק וקנין וחיים אורון; הצעת חוק פיקוח ובקרה על גופים הנותנים שירותים פיננסיים, שליטה על-ידי תאגיד בנקאי או מבטח ומכירת מוצרי ביטוח (תיקוני חקיקה), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת אמנון כהן וציון פיניאן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון – אישור התליית ההיטל בעד צריכת מים עודפת), התש”ע–2009, מאת חברי הכנסת משה גפני, יעקב אדרי, אורי אורבך, זאב אלקין, אורי אריאל, מגלי והבה, יצחק וקנין, שי חרמש, שלי יחימוביץ, אמנון כהן, חיים כץ, אלכס מילר, אורי מקלב, ציון פיניאן ומירי רגב; הצעת חוק הכנסת (תיקון – התפלגות סיעה ופרישה מסיעה), התש”ע–2009, מאת חבר הכנסת כרמל שאמה. לוח תיקונים להצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש”ע–2009. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש”ע–2009, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. הצעת ועדת הכנסת להחלפת סעיפים 1–8 ותיקון סעיף 34א לתקנון הכנסת, לפי סעיף 151 לתקנון הכנסת. החלטת ועדת האתיקה מיום ה' בטבת התש"ע, 22 בדצמבר 2009, בקובלנות נגד חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ונגד חבר הכנסת דב חנין. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, המזכיר מדבר. <מזכיר הכנסת איל ינון:> כמו כן, אודיעכם כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות החליטה ביום י"א בטבת התש"ע, 28 בדצמבר 2009, לחדש את הדיונים בהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 47), התש”ע–2009, בהתאם לסעיף 124 לתקנון הכנסת. עוד אודיעכם, כי ביום ד' בטבת התש"ע, 21 בדצמבר 2009, הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 8), התש”ע–2009, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כמו כן, ביום ה' בטבת התש"ע, 22 בדצמבר 2009, הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49) (הארכת חופשת לידה), התש”ע–2009, של חברת הכנסת דליה איציק וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכיר הכנסת. <הצעות סיעות קדימה ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש הממשלה מונע משיקולי שרידות פוליטית על-חשבון הכרעות משמעותיות לגורל המדינה;> <2. כישלון הוועדות הממונות במגזר הערבי ומצוקת הרשויות הערביות בכלל ובנגב בפרט> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, היום יום שני, ולכן ישיבות הכנסת נפתחות, על-פי התקנון ועל-פי החוק, בהצעות אי-אמון אם הוגשו. ואכן הוגשו שתי הצעות אי-אמון, אחת של סיעת קדימה ואחרת של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד – להביע אי-אמון בממשלה. ראשונת הסיעות המבקשת להביע אי-אמון היא סיעת קדימה, ואני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון להעלות את הנימוקים מדוע הוא חושב שצריך להביע אי-אמון בממשלה בשל: ראש ממשלה מונע משיקולי שרידות פוליטית – – – <יואל חסון (קדימה):> מונע – בשורוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה מונע משיקולי שרידות פוליטית על-חשבון הכרעות משמעותיות לגורל המדינה. אדוני חבר הכנסת חסון, לרשותך עשר דקות תמימות. אתה יכול להתחיל. ישיב השר גלעד ארדן, השר המקשר מלבד היותו גם השר לשמירה על הסביבה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש לעדכן את הבית בזה שחברי לסיעת קדימה נמצאים עדיין בישיבת הסיעה למעלה בקומה החמישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אולי בתום הישיבה לא יצטרכו להביע אי-אמון בממשלה. <יואל חסון (קדימה):> אני מנחש שאנחנו עדיין נעמוד מאחורי האי-אמון, אבל בכל זאת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה עוד שבכל רגע אתה יכול לחזור בך מההצעה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הלוואי שתהיה לי סיבה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אולי אני אשכנע אותו בנאומי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט. גם זה – – – <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לפעמים אני נוטה להשתכנע מהשר ארדן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> היושב ראש – – – שעד סוף הישיבה אתם תצטרפו לקואליציה. אז למה להצביע אי-אמון? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני מזהיר אותך שעד סוף הישיבה אתה יכול להיות ראש האופוזיציה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> האמת שזה טוב, אבל לא – – –. אני רוצה שיהיו איזונים במערכת הפוליטית. <היו"ר ראובן ריבלין:> כרגע אתה הסיעה השנייה בגודלה באופוזיציה. יכול להיות שאתה תהיה בסוף היום הסיעה הראשונה בגודלה באופוזיציה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה טוב או רע לדמוקרטיה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק נתתי אינפורמציה. חבר הכנסת יואל חסון, מרגע זה אנחנו עוברים לדון בעניינים רציניים. חבר הכנסת ינמק. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חשוב שתדע שאנחנו לא כל כך מהר מוותרים על אחיזתנו באופוזיציה. אז חבר הכנסת טלב אלסאנע יצטרך להמתין עוד קצת זמן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – בעד היושב-ראש. <יואל חסון (קדימה):> חברי חברי הכנסת, כמו שאמרתי, חברי לסיעה נמצאים עדיין בישיבת הסיעה. לפיכך, הם לא נמצאים כאן אתי. אני באתי לייצג את סיעת קדימה בבקשה שלנו להביע אי-אמון בממשלה הזאת. חברים, אנחנו יודעים שיש במדינת ישראל מילת קסם, והיא מלה שבמובן מסוים חושפת ומגלה את הייחודיות שאני מאמין שיש לעם הזה במדינה הזאת – וזה צמד המלים: ממשלת אחדות. "ממשלת אחדות" זה סוג של מילות קסם כאלה שגורמות לציבור – כשהם יודעים שיש ממשלת אחדות, יש איזו תחושה קצת יותר טובה, יש תחושה יותר רגועה. אגב, יש כאלה שטוענים – זו גם טענה מעניינת, בוודאי בסיטואציה הנוכחית – שממשלת אחדות לפעמים יכולה להיות סוג של ממשלת שיתוק. אבל עדיין כשתשאל אזרח ברחוב: האם היית רוצה שתהיה ממשלת אחדות במדינת ישראל? סביר להניח שהאזרח הממוצע היה אומר: כן, אני רוצה. אתה שואל את עצמך הרבה פעמים, גם כשאתה נמצא באופוזיציה וגם כשאתה נמצא בקואליציה, אתה מרגיש לפעמים את האחריות הזאת: האם עשית מספיק כדי לייצר סיטואציה שבה יש במדינת ישראל ממשלת אחדות? אתה אומר: האם אתה, או כקואליציה או כאופוזיציה, פעלת, עשית, שכנעת, ניסית, ליצור את האווירה שתביא ותייצר ממשלת אחדות? באים אלינו היום, אל קדימה, גם ראש הממשלה וגם חלק משרי הממשלה, ואומרים: ממשלת אחדות על הפרק. למה לא תלכו לממשלת אחדות? הנה, יש כאן הזדמנות אמיתית שיכולה לייצר כאן ממשלת אחדות באמת מקיר לקיר, שאגב באמת תכסה פה רוב מכריע של הכיסאות. אני רוצה להזכיר גם לציבור וגם לנו כאן, שלפעמים אנחנו קצת אוהבים לשכוח: ממשלת אולמרט הקודמת, עוד בתחילת דרכה, אחד הדברים הראשונים שעשה אהוד אולמרט היה פנייה לבנימין נתניהו בהצעה לממשלת אחדות. זה היה בתחילת הדרך. אמר אז בנימין נתניהו לאהוד אולמרט: תשמע, העם נתן לנו כך וכך מנדטים. אני חושב שאני צריך להיות באופוזיציה. אני גם לא מזהה שיש איזו עת חירום שמאלצת אותי להיכנס לממשלת אחדות ולהיות חלק מהעניין הזה. לכן, למעשה, נתניהו סירב ולא הצטרף לממשלת האחדות. היום אפשר לגלות – ומי שקצת בעניינים יודע – שהיו כאלה בליכוד שרצו והיו כאלה בליכוד שלא רצו ואפילו היו כאלה שאמרו: אולי בכל זאת, אולי נעשה כך, אולי חלקנו ניכנס ואולי נתניהו לא ייכנס; ואגב, בלי צורך בעידוד של קדימה בעניין הזה. זה היה תהליך פנימי בתוך הליכוד. אבל בסוף הליכוד החליט – כי אמרו שזו לא עת חירום – שלא להיכנס לממשלת אחדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתה מוסר אינפורמציה, האם אתה יכול להגיד לי אם אולמרט באמת רצה שהליכוד ייכנס? <יואל חסון (קדימה):> זה, רק אלוהים יודע, כמו שאני לא יודע אם באמת נתניהו רוצה שניכנס. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שאלתי על אולמרט. <יואל חסון (קדימה):> אז, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע. אני באמת לא יודע. אז אמר נתניהו: לא עת חירום. אין משהו קריטי דחוף על השולחן. אחר כך, חצי שנה לאחר מכן, פרצה במדינת ישראל מלחמה. מלחמת שלום הגליל השנייה, מלחמה לכל דבר ועניין. עת חירום, ללא ספק. צפון הארץ הופצץ בטילים, חיילינו נשלחו מעבר לגבול, מה לא יותר עת חירום מזה? האם אז בא נתניהו ואמר: זוהי עת חירום, אני רוצה להיכנס ולהיות חלק מממשלת אחדות? מה אמר אז הליכוד, באחריות, וגם נתניהו? נתמוך בממשלה בזמן המלחמה. צעד נכון, כך צריך. אבל הנה היתה הזדמנות פז לממשלת אחדות, שגם לא היתה מצריכה איזה תוספת תיקים גדולה מדי. נתניהו לא העלה בדעתו, וגם הליכוד לא העלה בדעתו, להציע ולהיכנס לממשלת אחדות. היתה אחר כך, אומנם סמוך לבחירות, מלחמה נוספת, פעולה צבאית, לא יודע איך נגדיר אותה, "עופרת יצוקה"; גם אז אף אחד לא העלה בדעתו לבוא ולהיכנס לממשלת אחדות. כאשר רוצים להקים ממשלת אחדות באמת, מציעים ממשלת אחדות באמת, והאחדות צריכה להיות אחדות שגם מוסכמת על דרך, וגם מוסכמת ובאה ואומרת: כשאני רוצה אותך, הסיעה הכי גדולה בכנסת, אני רוצה אותך לפחות שווה בין שווים, עם יכולת השפעה. ואני מוכן גם לשלם מחירים. אז כשאתה שואל, אדוני היושב-ראש, האם אולמרט רצה, אני יכול להגיד לך בוודאות שאני לא יודע, אבל אני בוודאות יודע שנתניהו לא רוצה, כי נתניהו לא הציע את ההצעה שלא ניתן לסרב לה. וזו לא הצעה שקובעת תיק כזה או תיק אחר. אני כבר אומר לך מראש, אדוני היושב-ראש: גם אם נתניהו היה מציע לקדימה עשרה תיקים, מה שהיה מביא את הממשלה הזאת לממשלה של 40 שרים, תשובתה של קדימה היתה שלילית. הרי אם נתניהו, לדוגמה, היה בא ואומר: בשביל ממשלת אחדות, כי המציאות השתנתה, מפני שדרכי השתנתה – כך הוא אומר ליושבת-ראש קדימה. אגב, הוא אומר "דרכי", הוא לא אומר "דרכו של הליכוד", אבל הוא כנראה מייצג את דרכו של הליכוד – אז הוא אומר, דרכי השתנתה, אז אני עכשיו רוצה אתכם פנימה. אז הוא לא, לדוגמה, אומר: אתם יודעים מה, ממשלת אחדות אמיתית; אני מוכן לעשות reshuffle בממשלה, להקטין את מספר השרים, לשנות את היחס המספרי של מספר חברי הכנסת שזכאים לשר בממשלה, ואז להפוך להיות ממשלה יותר הגיונית. תארו לכם שנתניהו היה בא ואומר עכשיו: לא יקבלו כל שלושה חברי כנסת שר בממשלת האחדות, אלא כל חמישה או כל שישה. היית יכול לקבל ממשלה הרבה יותר הגיונית, עם חלוקת תפקידים מחודשת, ממשלת אחדות שהציבור כולו היה מברך עליה. גם צמצום מספר השרים וגם ממשלת אחדות אמיתית. אבל ראש הממשלה הזה, וצריך לומר – ישיבת סיעת קדימה תסתיים בקרוב ומשם תצא החלטה, שאני מאמין שתהיה ברוב קולות מכריע – ראש הממשלה בסך הכול רצה להשלים מהלך נוסף לקומבינה הפוליטית שהוא מוביל, שאני אומר לכם שאסור לקבל אותה. ואסור לקבל אותה, כי היום היא נגדנו, מחר היא נגדכם. אלו משחקים מסוכנים מאוד באש. אלה דברים שברגע שמתחילים אתם בפוליטיקה, הם נגמרים מאוד מאוד רע. ואנשים שבוחרים, ואני מקווה שלא, כי אלה חברי ואני מאמין ומקווה שבסופו של דבר הם יישארו אצלנו בבית בקדימה – אבל מי שעושה את זה, אין לי ספק שהוא בסך הכול יתרום, יביא אולי למשבר קטן בטווח הקצר של קדימה, אבל בטווח הארוך בהחלט שלא. אבל מה שבטוח, הוא יקבע את הממשלה הזאת, שגם כך הלגיטימיות שלה מוטלת בספק, לממשלה שמבוססת על עריקים ועל בוגדים, ובוודאי תהיה ממשלה לא לגיטימית. ואני אומר למה יש צורך לבחור בדרך הזאת. הרי אמרתי ואני אומר את זה שוב: אם ראש הממשלה רוצה ממשלת אחדות אמיתית, הוא מסוגל, זה בידיו. אגב, חשוב להגיד, גם ההיסטוריה תמיד אמרה וקבעה, שתמיד היכולת להקים ממשלת אחדות היתה בידי ראש הממשלה. המפתח הוא בידיו. ואני אומר לכם, אני מכיר את חברי ואני מכיר את מנהיגת המפלגה – כשתבוא הצעה כנה לממשלת אחדות, לא נוכל לסרב לה. לא נוכל לסרב לה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> למה לא תוכלו? הרי אמרתם "ציפי או ביבי". למה לא תוכלו? מה קרה? בשביל מה יש בחירות אם הולכים לממשלת אחדות? אז לא נעשה בחירות, תהיה ממשלה קבועה, וזהו. מה זה "לא תוכלו"? <יואל חסון (קדימה):> ההערה חשובה היסטורית, ואני אגיד לך בעניין הזה למה לא נוכל להגיד "לא". לא נוכל להגיד "לא" רק אם לא יגיד לנו ראש הממשלה: אני במתווה בר-אילן עכשיו, והסכמתי לשתי מדינות ועשיתי הקפאה. זה לא מספיק. אלא שנראה שיש דרך משותפת על שינוי שיטת הממשל, שקווי היסוד משתנים, ואנחנו עושים כאן ממשלה שמטפלת בנושאים האמיתיים, בקונסנזוס, ולא הסקטוריאליים. אם לא נשתכנע בזה, לא נהיה שם. עובדה, אגב, יכולנו להיות שם עכשיו, ואנחנו הולכים להגיד לא ולא נהיה שם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גם אופוזיציה זה דבר חשוב, לא צריך לזחול תמיד לממשלה. אופוזיציה זה חשוב. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הקפאה לא מספיק, צריך לגזור על הילודה. זה דבר מאוד חשוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> אגב, אני חלק מקולקטיב שנקרא קדימה, ואני חושב שהקולקטיב הזה צריך לקבל החלטה. ואני אומר את זה, אגב, גם בעניין העקרוני. המנדט שעליו אני יושב הוא לא מנדט אישי ופרטי שלי, הוא לא שייך לי ואני גם לא יכול לקחת אותו לשום מקום, כך אני מאמין. ואני אומר לכם, שאם קדימה תקבל החלטה ברוב קולות ללכת לקואליציה או להישאר באופוזיציה, אני גם אכבד את ההחלטה הזאת. דעתי האישית, אגב, היא כדעתך, האופוזיציה היא דבר שמכובד מאוד להיות חלק ממנו. ואני אומר לך יותר מזה, אני חושב שקדימה עשתה שירות אדיר וממשיכה לעשות שירות אדיר לדמוקרטיה הישראלית בזה שהיא משמרת אופוזיציה משמעותית. אני אומר לכם, אם היא לא היתה אופוזיציה משמעותית, נתניהו לא היה מנסה לפרק אותה ונתניהו לא היה מנסה לשבור אותה, כי הוא פוחד מהכיסאות הללו. הוא יודע שאנחנו מייצרים אלטרנטיבה ותקווה. ולכן אני חושב שזה חשוב לדמוקרטיה הישראלית לעשות אותה ולשמר אותה. לכן אני אומר, האופוזיציה היא ערך חשוב, וקדימה משלמת מחיר על זה. אנחנו משלמים מחיר על הישיבה באופוזיציה, זה ברור. זה קשה יותר. קשה יותר לתחזק וקשה יותר לשמור על אנשים באופוזיציה. זה קשה, וכל מי שהיה באופוזיציה היה לו את זה. אבל אני חושב שזו החלטה מכובדת. אבל אם הקולקטיב, סיעת קדימה, תחליט ללכת לממשלת אחדות, וזה יוחלט ברוב קולות, אני מקבל את ההחלטה הזאת. ואם היא תחליט להישאר באופוזיציה, כנ"ל. אבל זה לא משנה את העובדה הבסיסית, שראש הממשלה הזה באופן מובהק עוסק בקומבינות פוליטיות, בניסיון לקחת ולגנוב ולשבור וליצור עריקות למטרה אחת ברורה: הישרדות, הישרדות. המלה הזאת הפכה להיות פופולרית, כי יש תוכנית טלוויזיה פופולרית, אבל בפוליטיקה הישרדות היא דבר לא פופולרי, היא דבר לא נכון, היא דבר שלא מקנה לך לאורך זמן את האמת ואת הביטחון ואת הגיבוי של הציבור הישראלי. <נסים זאב (ש"ס):> גם הטלוויזיה זה לא פופולרי, אם אתה רוצה לדעת, עם כל הכבוד. <יואל חסון (קדימה):> אתה רואה טלוויזיה, אז אתה יודע. בכל אופן, אני אומר לכם, חברי, ההישרדות כתוכנית עבודה היא מתכון לכישלון, היא דבר שלא משדר לא מנהיגות, לא דרך, ובוודאי לא אומץ. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אז למה אתה מציע אי-אמון בממשלה? הרי ממילא הוא ייכשל והוא ממילא ייפול, כי זה הישרדות. תן לו ליפול, מה אכפת לך? <יואל חסון (קדימה):> אני אענה לך. מטרתי כאופוזיציה – ואני עושה משהו שאתה גם מבין אותו היטב, כי אתה פרלמנטר חרוץ, אני עושה את תפקידי, גם אם אני לא בחוזקה גדולה מאוד. סביר להניח שאין לנו יכולת להפיל את הממשלה היום, אף שתמיד יכולות להיות הפתעות. אבל אנחנו את תפקידנו הפרלמנטרי הדמוקרטי עושים, ועושים בגאון. ואני אומר לך שבסופו של דבר מי שלא מבין ולא יודע לשבת באופוזיציה, גם לא ידע לשבת בקואליציה, ומי שלא יודע להיות בעתות קשות, לא ידע להיות גם בתקופות קלות יותר. אני אסיים, כי זמני תם, אבל כל הדברים שהצגתי עכשיו לא משנים את המציאות, שיש כאן ראש ממשלה בישראל שפועל בתוכנית עבודה של הישרדות, שמשתמש באופן אישי בדברים שהם לא לגיטימיים, לא מוסריים, לא ערכיים. ואגב, ראש הממשלה הראשון בהיסטוריה שמתעסק באופוזיציה ורואה בה איום, אולי אפילו יותר מכל איום אחר – אנחנו נעמוד גם מול זה, ובעזרת השם נהווה מהר מאוד, יותר ממה שכולם חושבים, אלטרנטיבה ראויה לממשלה הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם, ב"הישרדות" של הטלוויזיה אתה יכול ליפול. אבל אתה צריך לדאוג שאתה תהיה הנופל האחרון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אבל אני רציתי להגיד לחבר הכנסת חסון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את השר גלעד ארדן, את השר המקשר, להשיב על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת יואל חסון בשם קדימה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי היטב לחבר הכנסת חסון, ובימים האחרונים גם ליתר חברי קדימה, ושמעתי את כל התלונות והיבבות, והנהי והבכי על כך איך ראש הממשלה ומקורביו מעזים לעסוק בכאלו דברים שמעולם לא שמענו עליהם בפוליטיקה, ולנסות לפרק את האופוזיציה. חברי חברי הכנסת, אם הייתי בוטה – אם הייתי בוטה – הייתי נזכר באותה מעשייה על אותו אדם – אם הייתי בוטה, אני לא משווה כמובן, אבל אם הייתי בוטה, הייתי נזכר באותו אדם שרצח את הוריו ומגיע לבית-המשפט ומבקש רחמים כי בעצם הוא יתום. אבל זה אם הייתי בוטה. כיוון שאני לא בוטה, אני לא עושה את ההשוואה הזאת. לי כמו לרוב עם ישראל, אני מניח, זה פשוט נשמע כמו דמעות תנין מהפתטיות ביותר שנשמעו, לדעתי, מאז קום מדינת ישראל. כי מי בעצם היא בראש המייבבות? הגברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, שהיתה ממקימות תנועת קדימה, שבואו ניזכר מה היו נסיבות הקמתה. כאשר ראש הממשלה שרון – ועל כך אין ויכוח – לשעבר, שינה את דרכו של הליכוד, ואת ההתחייבות של הליכוד שניתנה גם פנימה לפעילי הליכוד, וגם החוצה לכל אותם עשרות מנדטים שהצביעו ב-2003 למען הליכוד – בין היתר, נאמר להם גם שדין נצרים כדין תל-אביב. כשראש הממשלה שרון משיקוליו החליט לשנות את המדיניות הזאת, ולא לשנות אותה על בסיס משאל עם, ולא לשנות אותה לאיזשהו משהו שהוא רוורסבילי, לשנות אותה ולעקור 22 יישובים ואלפי אנשים מבתיהם, מי שהיתה בראש המסייעים לו למימושה של אותה תוכנית – ולא רק לממש את אותה תוכנית, גם כאשר ראש הממשלה דאז התחייב שבפורום הדמוקרטי הרחב ביותר של הליכוד, 300,000 חברי מפלגה, יהיה משאל מתפקדים, והוא התחייב לכבד, וכך גם כל שרי הליכוד דאז התחייבו לכבד את ההכרעה, שהיא קצת יותר חשובה, בכל הכבוד, מאשר אם חבר כנסת – אני לא רוצה להגיד שמות, כדי שלא להעליב אף אחד בסיעת קדימה, אבל היא קצת יותר חשובה מאשר אם חבר כנסת x או y ישבו בסיעת קדימה או בסיעת קדימה ב' החדשה – הגברת לבני היא זו שפעלה בראש התומכים באותה תוכנית. היא זו שפעלה כדי להפר את ההתחייבות, היא זו שפעלה כדי להפר את התוצאות של משאל מתפקדי הליכוד, ולכן היא האחרונה שיכולה היום עם דמעות התנין שלה לטעון מה פתאום מנסים לפרק את קדימה ולשנות את הדמוקרטיה ואת תוצאת הבוחר. ומה עוד אומרת לנו הגברת קדימה באמצעות דובריה המיומנים? <יואל חסון (קדימה):> הגברת קדימה? <קריאה:> הגברת לבני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הגברת לבני, זה נכון. אני עוד מעט אגיע לזה, כי לי בראש, אחד ההישגים הגדולים – ותיכף נעמוד על זה – של כל המהלך הזה הוא הדמוקרטיזציה שקדימה עוברת. כי עד עכשיו גברת לבני היתה גברת קדימה, בגלל התקנון. אבל אני עוד מעט אגיע להישג המרכזי של כל המהלך הזה, ומה התרומה פה לדמוקרטיה, כי אתם מדברים רק על הפגיעה בדמוקרטיה. אומרת לנו הגברת לבני: העיתוי, העיתוי של המהלך. איזה דברים נוראים. בזמן שראש הממשלה, וכולם יודעים, עוסק ללא הרף בקידום שחרורו של גלעד שליט, עוסקים אנשיו, רחמנא ליצלן, במשא-ומתן פוליטי. אז אני רוצה להזכיר לגברת לבני פרסום בערוץ-10 – בדיוק לפני שנה: נדב פרי ודורון הרמן – כולנו מכירים אותם – חושפים שבמהלך המלחמה בעזה, מבצע "עופרת יצוקה", כאשר שרת החוץ וממלאת-מקום ראש הממשלה של ישראל אמורה לגבש את דעת הקהל העולמית התומכת בממשלת ישראל, ובמהלך למנוע דוחות כמו דוח גולדסטון בעתיד – במה עוסקת גברת לבני במהלך אותה מלחמה? כן, היא עוסקת בחוגי בית פוליטיים שבהם היא משמיצה את יריביה הפוליטיים, ועל כך היא מבזבזת את זמנה בעת מלחמה. אז כפי שאמרתי, אותן דמעות תנין, אין להן ולו שמץ של סיכוי לשכנע, ולו אזרח אחד במדינת ישראל. ואני חושב, חבר הכנסת חסון וחברי חברי הכנסת, שראש הממשלה, הצעתו היא כנה. הצעתו היא אמיתית. הצעתו גם חושפת אותו ללחצים ואי-הסכמות מבית, שכן לא כל חברי הליכוד מאושרים מהמהלך הזה. אבל אני פה מייצג את ראש הממשלה. אבל שוב, גברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, תפספס את גודל השעה, כי היא מחויבת לדרך של פלגנות, כי היא מחויבת לדרך של סכסכנות, כי יועצי התקשורת שלה אומרים לה שהיא חייבת כל הזמן לשמר את עצמה כאלטרנטיבה לשלטון. ולכן, גם אם כל חברי קדימה יודעים בתוכם פנימה שהבעיה היום היא הסרבנות של הצד הפלסטיני, גם אם כל חברי קדימה יודעים בתוכם שמה שחשוב היום זה להתלכד סביב קווים אדומים כדי שהעולם יראה שיש אחדות במדינת ישראל, ולא ימשיך כל הזמן לשים לחצים רק על ממשלת ישראל ולא על הפלסטינים, גם אם כל חברי קדימה בתוכם מבינים שהאינטרס הדחוף ביותר זה להתלכד סביב האיום האירני ולעבור מדינה-מדינה, ולדבר קודם כול, או בעיקר על הדבר הזה, מתוך השיקול הפוליטי – וזה באמת לא חשוב 20 שרים, 30 שרים, 32; העיקרון הזה, לצערי, כבר נשבר. מה שחשוב היום באמת זה שתהיה אחדות רחבה, ויהיו קווים אדומים לממשלת ישראל שכל הציבור מאוחד מסביבם. אבל לצערנו, כפי שהגברת לבני פספסה ונכשלה והחמיצה את ההזדמנות שניתנה לה להקים ממשלה, כפי שהגברת לבני פספסה ונכשלה והחמיצה את ההזדמנות שהיא חושבת שהיתה לה להביא הסכם עם הפלסטינים למרות כל הכניעות והוויתורים שהיא הציעה בעבר, וכפי שהגברת לבני לא זיהתה גם את גודל השעה ולא הצטרפה לממשלה בתחילת הקדנציה – בכך לפחות אני מסכים אתך, חבר הכנסת חסון – כמחמיצה סדרתית וכמי שלא מבינה אף פעם את גודל השעה, וכמי שמחויבת תמיד לפלגנות, גם הפעם הגברת לבני ככל הנראה תוביל את סיעתה להמשיך לכל אותם מופעים של ימי שני, של חרמות, של כל מיני מופעי מחאה שבאמת עשרות שנים לא ראינו כדוגמתם בכנסת, כי חוקים – – – <יואל חסון (קדימה):> אתם לא יכולים בלעדינו? השר ארדן, אתם לא יכולים בלעדינו? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אנחנו בהחלט יכולים. <יואל חסון (קדימה):> אז תסתדרו לבד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לטובת העם עדיף שתהיו בפנים. <יואל חסון (קדימה):> למה? תסביר למה. על איזה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הסברתי למה. יכול להיות שלא הובנתי, אבל את זה אני לא אוכל לתקן. אבל, ובכך אסיים, אדוני היושב-ראש, דבר אחד טוב בכל זאת יצא לדמוקרטיה הישראלית מכל המהלך הזה. כי כולנו זוכרים שלפני שבועות מספר, כאשר חבר הכנסת מופז ניסה לטעון שלא מאפשרים לו להציג אלטרנטיבה מדינית בסיעת קדימה, הגברת לבני, כיוון שהתקנון הדרקוני, שלא לומר מעבר לזה, של סיעת קדימה מאפשר לה בעצם שליטה מוחלטת בחברי הכנסת, נפנפה אותו בכל מיני אמירות כמו: נפלא, נפלא – בצורה מאוד בוטה ומזלזלת. אז אני חושב שמהיום, כאשר הגברת לבני הבינה שהעידן הזה הסתיים בקדימה, כיוון שעם כל הכבוד המנהיגות שלה זה לא המנהיגות שהיתה לאריאל שרון, בלי קשר למחלוקת על עמדותיו, מהיום אני מעריך שהדמוקרטיה הישראלית תגיע גם לקדימה. כי מהיום, הגברת לבני, את תדעי גם את שמם הפרטי של חברי הכנסת טיבייב ושמאלוב, וזה נפלא. כי מהיום, הגברת לבני, את תדעי גם את מספרי הטלפון של חברי הכנסת של קדימה, וזה נפלא. ומהיום, העמדה השמאלנית הקיצונית שהגברת לבני אוחזת בה, ואיננה מתחשבת בעמדות האחרות שקיימות בסיעת קדימה – גם זה יגיע לקצו כי היא תיאלץ להתחשב גם בעמדות חבריה. זה אולי הדבר הכי נפלא מכל מה שקרה במהלך הזה. לכן, אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כפי שהסביר לי השר המתאם, הוא מבקש לומר חלק מדבריו גם בסיכום הדיון, כי פעמים רבות הוא שומע את המתווכחים והוא רוצה להשיב להם. לכן הוא קיצר בדבריו בחלק הראשון הזה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: הצעת רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, שאותה יציג חבר הכנסת טלב אלסאנע, וישיב עליה סגן ראש הממשלה ושר הפנים. הבקשה להביע אי-אמון נובעת מכישלון הוועדות הממונות במגזר הערבי ומצוקת הרשויות הערביות בכלל ובנגב בפרט. בבקשה, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אני אתייחס בכמה משפטים לנושא שדיברו עליו קודמי, כבוד היושב-ראש, כי אני סבור שלאופוזיציה יש תפקיד מאוד חשוב הן מבחינת הדמוקרטיה וגם מבחינת המדינה. כי בעצם, כאשר יש לנו ממשלה שכל הסיעות הן חלק מהקואליציה אז מה האלטרנטיבה? אני יכול להבין את ראש הממשלה שרוצה להרחיב את הקואליציה ככל יכולתו. כנראה הוא לא מאמין במפלגתו או לא מאמין בשותפים הקואליציוניים שלו. לכן הוא רוצה עוד גלגל או שני גלגלים רזרביים במידה שיהיה איזה תקר במרכבה של הממשלה, שיהיה לו הביטחון הזה שלא יהיו תקלות. זה האינטרס שלו. אבל האם זה האינטרס האמיתי של הדמוקרטיה? האם זה טוב שלא תהיה מערכת איזונים מפלגתיים? לדעתי, חשוב מאוד, במיוחד כאשר אנחנו כל הזמן האמנו שמפלגה כמו מפלגת העבודה תהיה אלטרנטיבה – היום היא הפכה כיסוי להמשך מדיניות ההתנחלויות והמשך מדיניות האנטי, המתנגדת לשלום, של נתניהו. בעצם היום במהלך הזה של לרדוף ולקנות חברי כנסת ככל המעלה במחיר זה רע גם לדמוקרטיה, זה מוציא שם רע לפוליטיקה. דיברו רבות, אדוני היושב-ראש, על משילות. מה שאנחנו רואים זה לא משילות. אם אני רוצה להיות בוטה, אני חושב שמה שעושים – פעם היו משתמשים במושג "זנות פוליטית" – מוציאים שם רע אפילו למושג הזה. קונים, מעמידים חברי כנסת כאילו כולם עומדים למכירה פומבית. כל המעלה במחיר יכול לקנות אותם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בקצרה גם לשני נושאים קצרים לפני שאכנס לנושא שאני מתכוון להעלות – שני אירועים שהיו בימים האחרונים. דבר ראשון, לפני שלושה ימים כוחות צה"ל נכנסו לשכם וחיסלו שלושה פלסטינים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שלושה פלסטינים? מה שלושה פלסטינים? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – לא הועמדו לדין, לא הורשעו – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לא שלושה פלסטינים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> תרשה לי, זה שלושה בני-אדם. יש להם ילדים ומשפחות. לא היה דיון, לא היה משפט ולא היתה העמדה לדין ולא היתה הרשעה. הם עשו להם דין, והם אמרו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> וזה שהם רצחו – – – למשפט? זרקו בקבוק תבערה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – מישהו – – – את האירוע? כולם נהיו שופטים ותליינים. אבל אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, כולם, גם ראש הממשלה מעל הדוכן הזה אמר שהרשות הפלסטינית שולטת ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים עושים מלאכתם בצורה מצוינת. אם הם עושים את זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני רוצה לומר לך מידיעה אישית, יש היום ראיות ברורות שאותם אלה אשר חיילי צה"ל ירו בהם היו מרוצחיו של חי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אפילו יגאל עמיר, שכולנו ראינו שרצח ראש ממשלה, העמידו אותו לדין, הרשיעו ושלחו לבית-סוהר. אף אחד לא העמיד לדין. כולם רק אומרים. אני לא מצפה שבעיתונות הישראלית או גורמי הביטחון יגידו, סליחה, טעינו. לא מצפה. אבל אני רוצה לומר משהו אחר ברמה הרחבה יותר, ברמת המקרו: אם מאמינים ברשות הפלסטינית ובמנגנוני הביטחון, מדוע לא הודיעו להם שאלה ואלה אחראים – לעצור אותם ולהעמיד אותם לדין? במידה שהם אחראים, כאשר הודיעו שהם מוכנים להסגיר את עצמם אחרי שכיתרו את הבתים שלהם, למה לא אפשרו להם להסגיר את עצמם ולעמוד לדין? שמענו את המשפחות שלהם, את האחיות, את הנשים. האם זה יחזק את הרשות הפלסטינית? האם זה יחזק את המגמה של האמון, או שזה יגדיל את המעגל של השהידים, או שזה יכרסם במעמד של אבו מאזן וסלאם פיאד? מי מרוויח מהגישה הזו? אומנם חיסלו שלושה פלסטינים, אבל מה ההשלכות? ההשלכות הן שמאות פלסטינים יהיו מוכנים להיות עוד שהידים. האם זה תורם לביטחונה של מדינת ישראל? הגיע הזמן להשתמש במוח; בכוח השתמשו עשרות שנים ולא חסכו בשום אמצעי, והגיעו למסקנה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – שהכוח הזה לא מביא ביטחון למדינת ישראל – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אולי – – – אותם פלסטינים שרוצים להיות שהידים – – – ואז הם לא ירצו להיות שהידים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני אומר לך, הגישה הזו כבר ניסו אותה. חוזרים על הסרט הזה מיליון פעם. להרוג פלסטיני זה לא – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת רותם, חשבתי שתאמר לו שגם זה שנרצח על-ידם, יש לו ילדים והורים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה לא – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, שיהיה ברור וחד-משמעי שאני מגנה בתוקף את מעשה הרצח של אותו רב. אני חושב שאלימות, שפיכות דמים, הרג ורצח לא פתרו ולא יפתרו את הבעיה. אני מתנגד להתנחלויות ולמתנחלים, אבל אינני סבור שלחסל אדם יקדם – לא את האינטרס הפלסטיני ולא את האינטרס הישראלי – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – באותה מידה. באותה מידה וביתר שאת אני חושב שממשלה ששולחת את חייליה עושה טעות קשה מאוד כלפי הרשות הפלסטינית. דבר נוסף, אם עוצרים היום את אנשי השלום שמפגינים ומוחים על הקמת החומה בנעלין ובמקומות האלה, ועצרו את עבדאללה אבו רחמה – אלה אנשים שמוחים בצורה אזרחית, בצורה לא אלימה, מביעים את המחאה שלהם על שלילת פרנסתם, על שלילת קיומם – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כמה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – על הנישול מאדמתם. מדוע לעצור אותם? הרי השתמשו בירי נגדם ובגז מדמיע נגדם וחיסלו כמה מהם – מדוע היום עושים את המבצע הזה? זה מה שעושים לשליחי השלום שמשתתפים ולישראלים שמאלנים שעוד קצת נותנים תקווה שאפשר אחרת, אפשר לחיות ביחד, יש סיכוי שיהיה שלום. עוצרים גם אותם. מה שעושים להם, תאמינו לי, יותר גרוע ממה שקורה בטהרן. ממשלה, כוחות צבא, רודפים, עוצרים – למה? על מה? הרי האנשים האלה לא נלחמים על עצמאותם שנשללה, על קיומם שנשדד. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רותם, לא שומעים אותך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה לציין שהמדיניות של משרד הפנים, אדוני שר הפנים, מאיימת על השלטון המקומי בצורה הכי קשה שיכולה להיות. אני רוצה לציין שמשנת 1955 עד 2004 מונו בישראל ועדות קרואות בצורה מאוד מבוקרת. בתקופה הזו, מ-1955 עד 2004 מונו 33 ועדות ממונות בלבד, מתוכן 21 במגזר הערבי. לעומת זאת, כחלק ממדיניות הממשלה ומשרד הפנים משנת 2004 ועד תחילת שנת 2009, אדוני היושב-ראש – תקופה מאוד קצרה – מונו 27 ועדות ממונות ברשויות המקומיות, מתוכן 70% במגזר הערבי. זה כשלעצמו אומר דורשני. האחריות לכישלון, אדוני שר הפנים, איננה האחריות של ראשי הרשויות. יכול להיות שאפשר למנות חשב מלווה בצורה זו או אחרת, אבל האחריות היא של גורם חיצוני, האחריות היא עניין של המצב הסוציו-אקונומי ושל מענקי האיזון המקוצצים והדלים שמעמיד לרשותם שר הפנים. לכן, במקום שהשלטון המרכזי, שכל פעם מעביר לאחריות השלטון המוניציפלי סמכויות ומשימות – צריך גם לתגמל אותם ולתקצב אותם. היום, רבותי חברי הכנסת, בתוך המגזר הערבי יש ועדות ממונות בדבורייה, בטובא-זנגרייה, בטורעאן, בטייבה – אחת הערים הגדולות במשולש ובמגזר הערבי בכלל – כפר-מנדא, אעבלין, באקה-אל-ע'רביה–ג'ת, זמר, כפר-כנא, נחף, בוסתאן-אל-מרג', טלעת עארה, וערוער בנגב. כנראה, גם ערערה-במשולש ותמרה גם הם בדרך לוועדות ממונות. המצב הזה הוא מצב אנטי-דמוקרטי, כאשר מבטלים את רצון הבוחר ומחליפים אותו ברצון שר הפנים. זה דבר פסול, דבר שהוא אנטי-דמוקרטי. זה לא הפתרון, כי בלאו הכי הולכים לתקצב ולתגמל את הוועדות הממונות. מה, הוועדות הממונות יכולות לנהל ככה – בדרך של קסם כלשהו לגייס תקציבים ולנהל רשויות? הן יצטרכו לקבל תקציבים, מענקים ותגמולים ממשרד הפנים, ואם משרד הפנים היה דואג לרשויות הנבחרות, אין ספק שהן היו ממלאות את תפקידן ואת המשימות המוטלות עליהן בצורה הטובה ביותר. הדבר הנוסף, אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד שר פנים – עד שמגישים הצעת אי-אמון, עד שמעלים אותה, אי-אפשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו יכולים לחייב את הממשלה לבוא הנה, אנחנו לא אחראים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אבל קצת כבוד, גם לכנסת, גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בהחלט חושב, אבל דיבר אתו שר אחר. אני מכיר את סגן ראש הממשלה, יכולת פיצול הקשב אצלו היא מדהימה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני מקווה. אדוני היושב-ראש, כמה רשויות מקומיות, כבוד השר, לא משלמות את שכר העובדים בהן. זה בסמת-טבעון, תמרה, ג'סר-א-זרקא, קלנסואה, ריינה, עין-אל-מאהל, אל-מזרעה וביר-אל-מכסור. ביישוב אל-משהד החוב היה לפני הבחירות. היו בחירות לפני פחות משנה. ראש המועצה הנבחר ירש גירעון של 70 מיליון ש"ח, תוכנית ההבראה הועברה למשרד הפנים והתחילו לפעול בהתאם לתוכנית. עד היום משרד הפנים לא מעביר תקציבים, למרות תוכנית ההבראה שהמועצה החלה לפעול בהתאם לה. לגבי המועצה המקומית ביר-אל-מכסור, מענקי האיזון קוצצו ב-14% – מדובר במיליון וחצי ש"ח – לעומת השנה הקודמת. מענק מותנה זה נושא מאוד בעייתי, בשים לב למצב הסוציו-אקונומי והמציאות – שכבוד השר מכיר אותה, על כל היבטיה – והבעייתיות שראשי מועצות נתקלים בה, מה גם שראש מועצה שנבחר לא צריך להתמודד עם הירושה של קודמו. צריך לעזור לו להתגבר על החוב והגירעון שראש המועצה הקודם צבר ולאפשר לו להתחיל ליישם מדיניות חדשה שעל הבסיס שלה הוא נבחר, עקב הבחירות. לדעתי, קריסת השלטון המקומי במגזר הערבי לא תקדם את משרד הפנים, לא תתרום לו ולא תעזור לו. האחריות היא לסייע ולעזור לראשי הרשויות הנבחרים, מה גם שהם עומדים בחזית הראשונה של התמודדות עם האוכלוסייה וצרכיה, בכל התחומים; אם בתחום החינוך – ושם אומרים להם: תדאגו לחינוך בבתי-הספר היסודיים, והם צריכים להשתתף בחלק מהתקציב, אם בתחום הכלכלה, אם בתחום הרווחה, בריאות הציבור, תחבורה ותחומים נוספים שקשורים לרמת החיים ולאיכות החיים של התושבים. המשימות הן רבות, וההתניות וההגבלות שמטילים על ראשי המועצות – קשה להתמודד אתן. לדעתי, אתה מייצג לא את הממשלה כלפי ראשי הרשויות; אתה מייצג את ראשי הרשויות בממשלה הזאת, וביכולתך לפעול כדי לאזן את המציאות הקשה, במיוחד אחרי הגירעון הקשה – הקיצוץ הקשה שהיה בשנת 2003, אשר פגע קשות במענקי האיזון של הרשויות, ובמיוחד ברשויות הערביות, שאין להן הכנסות פרט למענקי האיזון וההכנסות מהשלטון המרכזי. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך, גם על כך שעמדת בלוח הזמנים, חבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מזמין את סגן ראש הממשלה ושר הפנים להשיב על הצעת האי-אמון. לא, האי-אמון הראשון, ענה השר – – – <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהשלטון המקומי נמצא במשבר, משבר אמיתי; משבר אמיתי שנובע מהקיצוצים הקשים בשנים האחרונות, עד 2006 בערך. אמרתי את זה פה יותר מפעם אחת – ממשלת שרון השנייה, במהלך הקדנציה – בתקופת פורז כשר הפנים קוצצו מענקי האיזון בכ-50%. בעיני זה טירוף. זה מאוד דרמטי, מאוד מאוד לא צודק. פגיעה קשה מאוד בשלטון המקומי, פגיעה קשה מאוד באזרחים, אזרחי מדינת ישראל, בחלקים גדולים מאוד מהארץ, עקב הקיצוץ במענקי האיזון. ראש עיר שרוצה לעמוד בכללים, לפחות במסגרת החוק, לא להיות לכאורה עבריין על החוק, מקצץ ומקצץ ומקצץ, דוגמת הסוס של הסקוטי. ראה זה פלא: הוא מתקיים, הוא ממשיך להתקיים, והעירייה מתקיימת, הסוס ממשיך לדהור, אבל בסוף התושבים, האזרחים, נפגעים באופן מאוד קשה, והשירות שהם אמורים לקבל נפגע באמת באופן דרמטי, בכל תחומי החיים בשלטון המקומי; או שהיה צריך לבחור בין האיום לכאורה של הוועדה הקרואה שמרחפת מעל ראשו בגלל הגירעון הגדול שהוא נקלע אליו, או שהוא יקצץ ויפגע שוב בשירות לאזרח. נכנסתי למשרד עם תחילת הקדנציה הנוכחית, ושם היה הסדר בין השלטון המקומי לאוצר על החזרת התקציב כפי שהיה ב-2008, כך יהיה ב-2009 – במקום 1.8 מיליארד – 2.4, אבל בהסכם לא נכלל השיפוי שהיה בעבר, הסיכום שהיה בין האוצר לשלטון המקומי בממשלה הקודמת. זה לא היה כלול, ושם היו חסרים עוד 280 מיליון שקל. זה בעצם הביא את הפגיעה הדרמטית, בעיקר ביישובי הפריפריה, בערי פיתוח וגם ביישובים די חזקים. אני מוכרח לומר שיש יישובים שמתנהלים נכון, שומרים כ-20 שנה על מסגרת תקציב, לא נכנסים לגירעון, עושים מאמצים אדירים, וראשי ערים באמת מהטובים והמוצלחים, ואני יושב אתם, ואני אומר לכם את זה פה במלוא האחריות: גם אם אני אשים את הפקיד הכי בכיר באוצר, הכי מוכשר, או אחד מחברי הממשלה המוכשרים ביותר, לנהל את היישוב – הוא לא יצליח לנהל אותו. הוא לא יצליח לנהל אותו, הוא ייכנס לגירעון וכו'. או – מצפים ממני לכאורה לפזר מועצה שלא מתנהלת נכון, שנכנסת לגירעון. על-פי חוק. ואני אמור לפזר מועצה שמתנהלת נכון על-פי חוק וראש המועצה לא יכול להביא תקציב, מסיבות של קואליציה או מסיבות אובייקטיביות ואמיתיות, ואני צריך היום לפזר את המועצה ולחפש אחר כך ועדה ממונה, למנות מישהו שלא תמיד הוא יותר טוב. במקום שיש – אני אומר בצורה מפורשת: במקום שיש ראש עיר שלא מתנהל נכון – שמתנהל לא נכון, באופן לא תקין, לא עומד בכללים – אני אקים ועדה קרואה ואני אשלח אותו הביתה. עם כל הכאב שבדבר. האזרחים לא צריכים לסבול מהתנהלות קלוקלת, נכשלת ומושחתת של אותו ראש עיר. אבל במקביל, עירייה שמתנהלת נכון, ורק משום שמקצצים במענקי האיזון פעם אחר פעם, והיא לא יכולה לעמוד לא בתוכנית הבראה ולא באבני הבוחן של התוכנית, אם יש לה תוכנית, או שהיא לא יכולה לשלם משכורת ולגמור שנה, בגלל הקיצוצים הדרמטיים האלה, אני, מועצה כזאת, לא הולך לפזר. לראש עיר – לראש מועצה כזה אני לא הולך לפזר את המועצה ולחפש ראש מועצה אחר, שבמקרה הזה ודאי לא יהיה יותר טוב; אני לא מכיר מישהו שיהיה יותר טוב מראש עיר שמכהן קדנציה או שתיים או שלוש או ארבע, ומנהל את זה יופי, ללא שום טענות של אף אחד ממשרדי הממשלה במשך קדנציה, שתיים, שלוש או ארבע. את המועצה שלו אני הולך לפזר ואחר כך להקים ועדה ממונה ולתת לו כסף, כוועדה ממונה, בשביל להתמודד? אני אעשה את זה עם אותו ראש עיר טוב ואשמור על הדמוקרטיה במדינת ישראל. במקום שאני יכול לקדם בחירות, אני מקדם בחירות. בערד, למשל, בחנתי את הנושא. היה מצב של צוות מקצועי, היה דיון עם אנשי מקצוע, ושם ראו שהמועצה פוזרה כי לא היה תקציב, והיום התקציב מאוזן ומסודר. הלכנו לבחירות. הוועדות הממונות זה לא דבר מקודש. זה בלית ברירה, זה האין ברירה. במאבקים מול האוצר – מתקציבים של משרד הפנים, באישור משרד האוצר, ברזרבה של התייקרויות ועוד סעיפים שמשרדי הממשלה לא מצליחים לנצל מכל מיני סיבות, גם כי האוצר לא מאפשר או מסיבות אחרות, האוצר פה אפשר לנו שיפוי בסדר-גודל – במהלך לפני כחודשיים ובימים הקרובים – של בין 100 ל-180 מיליון שקל, שזה נתן רגיעה מסוימת עד לפני חודש-חודשיים, וייתן לקראת ממש סוף השנה הנוכחית, סוף דצמבר, עוד איזה סיוע יחד עם התוספת הקטנה ברזרבה מתקציב המשרד. בשינויים בתקציב אפשר יהיה להביא פתרון חלקי, אבל בהחלט לא פתרון שנותן מענה למצוקה הרבה, בטח לא פתרון למצוקה של תוכניות הבראה, וכרגע אין כסף בתוכניות הבראה. יש לי הבנות עם שר האוצר שב-2010, וזה ממש עוד כמה ימים, יהיו דיונים על תקציב 2010, כי נכון לרגע זה תקציב 2010 מבחינת משרד הפנים, על-פי הקיצוץ שהיה, שהכנסת אישרה, ועל-פי תקציב שהאוצר מאשר, הוא 1.7, לא 2.4, הוא הרבה יותר גרוע מאשר היום, הרבה יותר גרוע. אין אופציה להדפיס כסף; אני יכול לתקצב במסגרת התקציב הקיים. במשרד – יותר מבעבר, מבחינת הקריטריונים הברורים של מענקי איזון זה ברור – אין אפשרות לעשות שינויים במענקי האיזון, ואם כן עושים שינויים במסגרת שיפוי, או מתקציבים של מענקי איזון, זה חייב להיות על-פי פרמטרים שוויוניים, קריטריונים שמאשר היועץ המשפטי למשרד ובתיאום האוצר ובהסכמתו, ולכן אני מעריך שלקראת סוף השנה הזאת יהיו איזונים. איך שלא יהיה גומרים חלק גדול מהיישובים את השנה בתשלומי משכורת. חלקים לא ישלמו משכורת, כמו היישובים ששמענו עליהם פה, ממגזר בני המיעוטים, ששם חלק זה מוצדק, חלק גם לא מוצדק; בחלק התנהלות לא תקינה, בחלק התנהלות שמחייבת אותי לבדוק אותם ולבחון, כולל ועדות בדיקה, ועדות חקירה, וזה יגיע גם לוועדות ממונות, שיהיה ברור. אמרתי את זה בכל מקום, ללא שום קשר – כל המגזרים. יישוב שלא מתנהל נכון, תוקם ועדת בדיקה, ואם ההמלצות יהיו כאלה שיש לפזר את המועצה, נבצע את השימוע, ואם אכן אנחנו משתכנעים כפי ההמלצה, אנחנו נפזר את המועצה, נפזר את העיר, במקום שלא מתנהלים נכון. פה אין לי שום סנטימנטים, פה אני לא הולך להיות המקל. עם זאת, ביישובים שהטענות צודקות, גם אם אין כרגע כסף, ביישובים כאלה אין לי שום כוונה לפזר. אבל לא רק זה, זה מבחינת סור מרע. רצה – גם נעשה טוב. נעשה טוב – זה מחייב אותנו לסגור את התקציב, ואני אכן מקווה שלקראת 2010 בתקציב האוצר נוכל לסדר חבילה משמעותית למענק האיזון, לשיפוי ובמקביל גם לתוכנית הבראה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ברשות אדוני השר, אדוני היושב-ראש, מתנהל ויכוח בין משרד הפנים למשרד האוצר, כיצד לא מועברים תקציבים לרשויות שיש להן תוכניות הבראה מאושרות גם על-ידי הרשויות וגם על-ידי משרד הפנים. איפה זה עומד? <שר הפנים אליהו ישי:> לא הבנתי את השאלה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> השאלה היא, האם יש הסדר או הסכמה בין משרד הפנים למשרד האוצר לגבי התקציבים המיועדים לתוכניות הבראה. <שר הפנים אליהו ישי:> יש דיבורים, יש הבנות, אין הסכמה סופית על היקף תוכניות ההבראה. יש הסכמה עקרונית שצריך לתת כסף לתוכנית הבראה, וזה ברור. כמה ובאיזה תנאים, זה עדיין לא סוכם. מכל מקום, אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון בגין הסיוע המועט שניתן עד כה, וההבנות והסיכומים שיהיו עם האוצר לקראת תקציב 2010, שאנחנו עוד ימים ספורים מגיעים אליו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, רבותי. תמו ההצעות, ועכשיו אנחנו עוברים לדיון הכללי בקשר להצעות. הדיון הוא דיון משולב. ראשון הדוברים הוא נציג סיעת קדימה, חבר הכנסת נחמן שי; בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר מישראל ביתנו. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הספסלים של קדימה ריקים בינתיים, כי כל הסיעה שלנו יושבת למעלה ועוסקת בהצעת העוועים שהציע ראש הממשלה לפני ימים אחדים, לצרף את קדימה לקואליציה, ועל כך אני רוצה לדבר. הדיון יימשך עוד זמן קצר, ודאי החברים יצטרפו וישתתפו כמובן בהצבעה שתהיה בהמשך. קודם כול, לתזמון של ההצעה. בשבוע שבו מדינת ישראל באמת ובתמים עסקה בגורלו של גלעד שליט, באמת ובתמים, ואנחנו בעוונותינו הרבים ויתרנו על הצעת אי-אמון בכנסת, כמו שאנחנו עושים מדי שבוע, כדי להניח לממשלה – אמרנו לעצמנו: ניתן להם את השקט, הם עוסקים בסוגיה באמת חשובה, שנוגעת לכל עם ישראל, נעזוב אותם – באותו זמן בדיוק התנהל הסחר-מכר הזה והניסיון לקנות חברים בקדימה. בדיוק באותם הימים ובאותן השעות. ואז נשאלת השאלה, מה באמת חשוב לראש הממשלה, גורלו של גלעד שליט, ואני חושב שכן, אבל בדיוק כנראה גם עוד משהו שהוא לא פחות חשוב, וזה איך לצרף מקדימה חברים לממשלה או לקואליציה הזאת. זה דבר שצריך לזכור. צריך לזכור מה בדיוק עשה ראש הממשלה בשבוע שעבר. השאלה השנייה היא, מה הוא הציע. מה הוא הציע? הוא רוצה את קדימה לצדו באמת? האם זה נובע מסיכול ממוקד של כמה חברים מקדימה – מאתרים אותם באיזה אופן, מגיעים אליהם בדרכים עקלקלות ומכניסים אותם לממשלה? לך לדבר עם יושבת-ראש קדימה, תציע לה הצעה מכובדת, הצעה ברורה, הצעה שתשתף אותה באמת ובתמים בתהליכי קבלת ההחלטות, בתכנים, במדיניות, במצע של הקואליציה הזאת, אם הוא קיים. לא, הולכים ואוספים כמו ביצים עזובות חברים מקדימה, שאני לא בטוח שהם בכלל עוד נשארו במקומם, ומוותרים על דרך המלך, הדרך הישרה. זה לא לכבודו של ראש הממשלה ולא לכבודה של ממשלת ישראל. התהליך הזה היה תהליך מכוער, תהליך מכוער. ככה לא בונים, לא בונים קואליציה, גם לא בונים חומה כנראה. ככה לא בונים. ככה לא מנסים לחבר אליך את מפלגת האופוזיציה הראשית, אם בכלל צריך אותה, וגם הצליח ראש הממשלה להסתיר מכולנו את השאלה הקטנה למה הוא עושה את זה. האם התרחש אירוע שאנחנו לא יודעים עליו? האם המצב הבין-לאומי שבו נתונות ממשלת ישראל או מדינת ישראל מחייב היום את כניסתה של קדימה אולי? אבל לא שמענו את זה. לא שמענו את זה. האם המשא-ומתן עם הפלסטינים מתחדש סוף-סוף? האם התרחשה אותה קפיצת דרך שאנחנו כל כך רוצים בה – רוצים בה – ועכשיו הוא אומר: אני מוכן לקחת אתכם, כי אתם יצאתם לבחירות עם הדגל של שתי מדינות לשני עמים, עכשיו אנחנו רוצים אתכם לידנו, כי אנחנו חושבים שאתם יכולים לתת לנו את התרומה? הוא לא אמר את זה, הפלסטינים לא באים, אבו מאזן מצפצף. אז למה הוא צריך את קדימה? זה לא היה מובן, אפילו לרגע אחד. כלומר, אם יש תחושה של אחדות לאומית, ויש רצון בעם להיות מאוחדים, אני לא מבין ממה זה נובע. ולא היה הסבר. ומסביב יושב עם חכם, עם נבון, עם שקורא ושומע ורוצה להבין למה. איש לא הסביר לו. אלא אם יש פה איזו פוליטיקה מכוערת, פוליטיקה פנימית, פוליטיקה של התחשבנות, פוליטיקה שבה הממשלה רוצה בסך הכול להשמיד את האופוזיציה. היא רוצה להשמיד אותה על-ידי זה שהיא מנטרלת אותה, היא מצרפת אותה אליה. אז מה, תהיה לנו קואליציה של 100 חברים, וככה ננהל את הכנסת וככה תהיה אופוזיציה, ככה תהיה בקרה על הממשלה? 100 חברים? עוד לא היתה בהיסטוריה, אולי היתה פעם, ערב 67', כולם משווים, וזה לא המצב של 67', אנחנו לא הולכים למלחמה בין ישראל לבין שכנותיה, תשכחו מזה. ועכשיו לתוצאה. התוצאה היא גרועה. התוצאה היא גרועה, כי שום דבר טוב לא קרה. שום דבר טוב לא קרה לראש הממשלה, שום דבר טוב לא קרה לממשלה הזאת, שום דבר טוב לא קרה לקואליציה הזאת, ורק נזק. המהלך הזה של ראש הממשלה הוא פשוט מהלך גרוע ומזיק. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת נחמן שי. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מפלגת העבודה לא מדברת הפעם. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כל שבוע אני, כחבר כנסת חדש, לא מפסיק לתהות מחדש על הלו"ז הקבוע של הצעות האי-אמון בכנסת. אין שבוע שעובר, וראש הממשלה בארץ, בלי שמפלגה כזאת או אחרת תחליט על הגשת אי-אמון בממשלה. לא משנה כלל ועיקר מה תעשה הממשלה ומה היא לא תעשה. עצם הגשת אי-אמון הפך למנהג קבע במחוזותינו. האופוזיציה ככל הנראה סבורה שהיא תמעל בתפקידה אם חס ושלום שבוע יחלוף ואי-אמון לא יוגש. האם משהו עקרוני ומהותי חייב להתרחש בין השבוע הקודם לנוכחי או זה שלפניו שיצדיק הגשת אי-אמון? כנראה לא, הרי לדעת האופוזיציה אין טעם במתן חופש פעולה לממשלה, ובהענקת המנדט שבזכותו נבחרה, כדי שיהיה באפשרותה לפעול לטובת הציבור במקום להתגונן כל הזמן מפני התקפות בלתי פוסקות של האופוזיציה. ואם לא די בכך, האופוזיציה עוד מגישה אי-אמון בנושא: ראש הממשלה מונע משיקולי שרידות פוליטית במקום הכרעות משמעותיות לגורל המדינה. איך ראש הממשלה יכול לתפקד באופן אופטימלי ולהתעסק בעיקר ובהכרעות המשמעותיות לגורל המדינה כאשר מפלגות מסוימות, בהתנהגותן, רק מדרבנות אותו להתעסקות בהישרדות פוליטית? אני רוצה לציין כי יש בכוונתי לבקש מסמך משווה ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, כדי לקבל מושג טוב יותר על תדירות הגשת הצעות אי-אמון במדינות דמוקרטיות אחרות ולבסס את ההנחה שאם התכיפות של הגשת הצעות אי-אמון היא פחות מפעם בשבוע ימים – דמוקרטיה עדיין תהיה מסוגלת לתפקד. בעניין הכישלון של הוועדות הממונות במגזר הערבי אני רוצה לציין כי אנחנו, כלומר אני בגיבוי מפלגת ישראל ביתנו, פועלים נמרצות בימים אלו כדי לקבוע מועד מוקדם לקיום הבחירות בירכא, במקום הוועדה הממונה, בהמשך למגמה וההחלטה שהתקבלה בוועדת הפנים לגבי קביעת מועד בחירות מוקדם בערד. אני חושב שמבחינה דמוקרטית חשוב מאוד שיהיו בחירות ביישובים. רק אתמול נפגשתי עם ראש מועצת אבו-סנאן, שנכנס למועצה לפני עשרה חודשים, למועצה עם גירעון אדיר, עם עשר משכורות שלא שולמו לעובדים. אתמול נפגשתי אתו, והוא סיפר לי – זה ראש רשות נבחר – שהוא שילם את כל המשכורות, לא חייב משכורות עכשיו בכלל, ואני חושב שאנחנו צריכים ללכת לכיוון של בחירות בכל היישובים. תודה רבה. אני מביע אמון בממשלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה להתחיל, גברתי היושבת בראש, מסיום דבריו של חבר הכנסת נחמן שי. הוא בעצם השווה את החברים שעוזבים את מפלגת קדימה לביצים עזובות. מה לעשות, כאשר התרנגולת לא יודעת לדגור על הביצים ולהביא אפרוחים, צריך להאשים את התרנגולת, ולא את הביצים העזובות. אם היא לא יודעת לקחת הנהגה, אם היא לא יודעת שהמפלגה דורשת ממנה להוביל מנהיגות, להוביל דרך – והדרך זה לא רק אופוזיציה לוחמת. אין פה מס שפתיים. לקחה אריות – אני מכיר את החברים בקדימה – שמה אותם בכלוב ואמרה: כל עוד אני לא ראש הממשלה, תמות נפשי עם מפלגתי. לא יעזור לכם. או שאני עומדת בראש או שאני מובילה אותה, או "ראס בין ענכום", אומרים בערבית – תישארו יחד אתי, באותו קבר אנחנו. מה זה? מה הפרינציפ הזה? אני לא אשכח, גברתי היושבת בראש, הרי ביבי אמר לה: על פיך יישק כל עמי. רק הכיסא יגדל ממך. בדיוק כמו שפרעה אמר ליוסף: רק הכיסא יגדל ממך. אבל יוסף היה חכם, אמר: בסדר, אני מסכים, תהיה אתה ראש הממשלה, ראש הפעור. תהיה פרעה, אבל אני אנהל את המדינה. תגידי לי, מה חסר היום לקלינטון? היא לא הצליחה עם אובמה, מה לעשות. היא מאוד פופולרית, הרבה יותר ממנו, אבל השלימה עם המציאות. היא ידעה לקחת את השרביט ברגע הנכון. אבל ציפי, מה לעשות, היא מאוד רגישה, היא מאוד פגיעה, וזה לא הולך. דבר נוסף – כשהיא דרשה את הרוטציה, היא רצתה שיהיו שני ראשי ממשלה בקדנציה אחת. זה הרבה יותר חמור משתי מדינות לשני עמים, אגב. הרבה יותר פשוט להבין שיש שתי מדינות מאשר שני ראשי ממשלה. איך אפשר לנהל מדינה בתוך ארבע שנים עם שני ראשי ממשלה, כשאחד אורב לשני וכל אחד ממתין לשני שיסיים את תפקידו? כך אפשר לנהל מדינה? הרי הכול נתן ביד שלה. היא פשוט החמיצה. אבל אני לא מאשים אף אחד, רק את מפלגת העבודה. המורדים של מפלגת העבודה פשוט חלחלו בקדימה. ותראו מה קרה – אפילו באירן, האופוזיציה באירן כבר החליטה למרוד בקואליציה שם, בממשלה. זה הכול בגלל מפלגת העבודה. אני מאשים רק את מפלגת העבודה. אז יש פסוק: איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. לפעמים אדם הולך באיוולת אבל מחפש על מי לזרוק את הכעס שלו, את התסכול שלו. חבל שהיא מבזבזת את זמנה, ואני חושב שלא צריכים לשבת שבעה על זה שאולי שבעה חברים מקדימה יזלגו לליכוד. אפשר להשלים עם זה, ואני חושב שבסך הכול גם קדימה תתחזק, כי היא אופוזיציה לוחמת, יש לה דרך משלה, ואלה שלא מאמינים בדרך שלה גם ימצאו את דרכם בתוך הליכוד, ותמיד צריך לזכור שזה שמופז היום לא עומד בראש קדימה, צריך גם לעשות את השיקולים, מדוע – ברגע האחרון היה שם שינוי שלא מובן לאף אחד, וגם מדוע כל אנשי קדימה היו בעבר אנשי ליכוד וחברי כנסת בליכוד והפכו להיות קדימה. לכן, גברתי היושבת בראש, אני אומר שחשבון הנפש הוא לכולנו, ואני מקווה שזה יפנים בתוך לבנו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת נסים זאב. יעלה ויבוא סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גברתי, לא קיבלו אותו, את ליצמן, בש"ס. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא אמרתי מש"ס. אמרתי: יעלה ויבוא סגן השר. לא נקבתי בשום שם של מפלגה. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> תמימות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שלוש דקות תמימות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הנושא של האי-אמון היום בקשר למשא-ומתן בין קדימה לראש הממשלה – אני דווקא בעד לחזק את הקואליציה. אני לא רוצה להתערב במה שקורה לקדימה, פוליטיקה אחרת, כפי שאני לא רוצה שיתערבו לנו. אבל אני רוצה להגיד דבר אחד, שלדעתי ראש הממשלה צריך לחזק את הקואליציה פנימה. אני מתכוון כרגע לנושא הדיור לציבור החרדי. הנושא הזה קשה, אין פתרונות, המכרזים הם במחירים גבוהים. אני חייב לציין לשבח את שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, שעושה כמיטב יכולתו. הוא עושה כל מה שהוא יכול לעשות בנושא, הוא דווקא הוציא הרבה דירות למכרזים, אבל לצערי, יש מצב שזה לגמרי לא הגון ולא ישר. אני מתכוון לומר שלא יכול להיות שיגידו בכל מכרז שיש לשלם דמי פיתוח 100,000 שקל, 120,000 שקל, 140,000 שקל רק לפיתוח בלי הקרקע. זה מייקר את הדירות, זה לא נותן לאף אחד להגיע לדירה, קל וחומר באזורי פיתוח, בפריפריה. מדברים כל הזמן שצריך לחזק את הפריפריה, אבל אי-אפשר לחזק את הפריפריה אם מחיר דירה בפריפריה כמעט זהה למחיר דירה במרכז. הנושא הזה עולה לעתים תכופות, אבל לצערי, עד לרגע זה לא הצליחו להוריד את זה. אני חושב שכל סיעות הבית צריכות להתאחד בדרישה אחת: רבותי, בואו נוריד את מחיר הפיתוח מזוגות צעירים, שכל זוג צעיר לא יצטרך לשלם עבור הדירה פעם אחת, והמחיר כולל קרקע בחינם, בעיקר – אני מדגיש – בפריפריה, אבל אני מתכוון גם לא בפריפריה. זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אם ראש הממשלה רוצה לחזק את הקואליציה, אני מציע לו שיחזק אותה פנימה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת יעקב ליצמן, סגן השר. יעלה ויבוא חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהבעיות שמהן סובלות הרשויות הערביות נובעות בעיקר מהראייה החד-צדדית או מהמדיניות החד-סטרית של הממשלה, שרוצה לראות רק בראש הרשות הערבי או התושבים הערבים אשמים, ולא רוצה או מתעלמת מהאחריות שלה. הבעיה היא גם הקונספציה שמניעה מדיניות זו. כאשר שרים בממשלה אומרים על הבנייה במגזר הערבי שהיא פלישה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> השר כחלון, שומעים את הדיון שלכם עד פה. אתם רוצים לנהל דיון – – – <שר התקשורת משה כחלון:> זה מעניין. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אם זה מעניין, אז בוא תשתף את כל עם ישראל, אבל לא ברגע זה שחבר הכנסת גנאים נואם. תודה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לשר התקשורת יש תמיד דברים מעניינים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אין ספק. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אז הקונספציה כאילו התושבים הערבים הם פולשים, הם אויבים, זו ההתחלה המוטעית. הבעיה של השלטון המקומי בכלל נובעת לדעתי מהמתח הזה או הכפילות בין היות המועצה או השלטון המקומי מייצגי המשרדים הממשלתיים מול התושבים, ובין היותה של המועצה נבחרת מהתושבים, כדי לייצג אותם או את השאיפות שלהם מול הממשלה. לכן אני חושב שהאחריות של הממשלה היא הגדולה יותר. בקשר לוועדות הקרואות והממונות – נכון, יש מועצות שנכשלו ויש גירעונות, אבל למה משרד הפנים נותן לרשות מקומית להגיע לגירעון של מאות מיליוני שקלים ולא עוצר את זה? בקשר לוועדות הקרואות, נכון שיש אחריות לאנשי המקום, בגלל סכסוכים או מתחים או מחנות, אבל ברוב המקומות הוועדות הקרואות וראשיהן לא הצליחו לפתור את אותן בעיות שבגללן פוזרה הרשות הקודמת. יש מקומות שבהם לא היתה שום הצדקה לפזר עירייה, כמו בעיר טייבה, שהיה בה ראש עיר נבחר רק חודשים מספר והוא לא אחראי לכל הבלגן שהיה קודם. הוא נבחר בדיוק כדי לתקן את המצב הגרוע, אבל משרד הפנים לא נתן לו את הצ'אנס הזה ופיזר את המועצה, ופיזר את העירייה. משרד הפנים והממשלה מפלים לרעה את המועצות הערביות והעיריות הערביות ודורשים מהן דברים שהם לא ביכולתן. למועצות האלה אין מקורות מימון כמו אזורי תעשייה, כמו פרויקטים, כמו משאבים, כמו שיש בעיריות ובמועצות במגזר היהודי. לכן על משרד הפנים לשקול מחדש את מדיניות הוועדות הקרואות וגם לעיין טוב בדוח של מבקר המדינה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, האמת שבנושא של ראש הממשלה ומחלוקתו עם יושבת-ראש האופוזיציה, אנחנו אומרים שבדרך שאדם מודד, מודדים לו. לצערנו הרב, שניהם צודקים, אבל למה שעם ישראל יסבול? למה צריך לסבול שהמנהיגים שלנו שניהם צודקים? על נושא של זחיחות דעת חיפשתי בגמרות, איפה מדובר על מישהו זחוח בדעתו. רציתי להביא לכם שתי מימרות. הגמרא ביומא כ"ב עמוד א' אומרת: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו: חזור לאחוריך. שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו: חזור לאחוריך, תסתכל אחורה, יש קופה של שרצים, אל תהיה כזה בעל גאווה. יש גמרא נוספת. בסנהדרין ל"ח עמוד א' נאמר: תנו רבנן, אדם נברא בערב שבת, שאם תזוח דעתו – פעם נוספת המלים "תזוח דעתו עליו" – עליו, אמור לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. אל תהיה כזה שוויצר גדול, נתניהו. אל תהיי כזו שוויצרית גדולה, לבני. "יתוש קדמך" – היתוש נברא לפני שנברא האדם. מנהיגות זו אחריות. אנחנו נתקלים בחודשים ובימים האחרונים, מאז הפך נתניהו ראש ממשלה, וציפינו לגדולות ונצורות. אבל אני שואל: מי נושא באחריות לכך שבערים היהודיות בצפון לא ניתן להוציא מכרזים? מי נושא באחריות שבגבול ישראל-מצרים אין מכשול ואין גדר וכל דכפין ייתי ויבוא? מי נושא באחריות שיהודים נהרגים ונפצעים בכבישי יו"ש "לא חיס ולא ניס" – אין קול ואין קשב. מי נושא באחריות לתוצאות של הגזירה הנוראה, גזירת ההקפאה על 350,000 יהודי יו"ש? על דא קא בכינן. חבל על דאבדין ולא משתכחין – חבל על אלה שהם על דאבדין, ואלה שנחשבים ללא משתכחין. פעם היו לנו מנהיגים. הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, היה אומר – ובזה אני מסיים, כבוד היושבת-ראש – אברהם אבינו אמר על עצמו: אנוכי עפר ואפר. היה עניו גדול, היה אבי אבות האומה, האבא שלנו, אבל איך הוא מכנה את עצמו? אנוכי עפר ואפר. משה רבנו – שה' מעיד עליו שהיה עניו מכל אדם – אומר על עצמו: ואנחנו מה, כי תלינו עלינו – עליו ועל אהרן. ודוד המלך, נעים זמירות ישראל, גדול הגיבורים בכל הדורות, דוד מלך ישראל חי וקיים, דוד מלך ישראל הנצחי, "עדינו העצני", כשהיה יוצא למלחמה, כשהיה יושב ולומד תורה, היה מעדן עצמו כתולעת, וכשהיה יוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ. אבל כשהוא מתאר את עצמו, הוא אומר: ואני תולעת ולא איש. אז היכן המנהיגים שלנו? האם נתניהו, האם ציפי לבני – אנוכי עפר ואפר? ואנחנו מה? ואני תולעת ולא איש? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לגבי הנושא השני אני כאן מביע פליאה לגבי מפלגתך, גברתי היושבת-ראש, מפלגת קדימה, ואני לא רוצה להכליל ולהאשים מפלגה שלמה, עם כל חבריה, בכך שאין לה אלטרנטיבה, אבל ודאי לגבי חלק ניכר מחברי קדימה – אין אלטרנטיבה. כל האלטרנטיבה שהם מציגים לממשלה הנוכחית היא לא לגבי התוכן של המדיניות, אלא לגבי הדרך של שיווק המדיניות – שקדימה יכולה לעשות – מה שראש הממשלה והממשלה הנוכחית עושים, הם יכולים לעשות יותר טוב, יותר במניפולציה לעולם ויותר בשיטות שיווק, אבל לגבי התוכן של המדיניות אני לא ראיתי ולא שמעתי שום הבדל לגבי – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אבל אתה לא מצפה שאני אענה לך כאן, נכון? <חנא סוייד (חד"ש):> לא, לא, ודאי שלא. ודאי שלא. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, כי יש לי תשובה מלאה, אבל – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אבל לגבי הנושאים העיקריים, אני לא רואה שום הבדל בגישה – לגבי ההתנחלויות הלא-חוקיות, וההתנחלויות הלא-חוקיות בריבוע, לגבי ירושלים, גם לגבי האוכלוסייה הערבית בישראל – חוקים אנטי-דמוקרטיים כמו החוקים של היישובים הקהילתיים ומניעה מאזרחים ערבים להיכנס אליהם, והגבלת החופש של חברי הכנסת, וכו' וכו' – היוזמות לדברים האלה יוצאות דווקא משורות קדימה. אז איזו אלטרנטיבה מפלגת קדימה מהווה לשלטון הזה? ואם אין אלטרנטיבה, ודאי שההתפוררות והדעיכה הן עניין של זמן, וכל אחד שעיניו בראשו יכול לראות את התהליך הזה, גם אם זה ייכשל כרגע, בגלל סיבות כאלה ואחרות, בהעדר אלטרנטיבה זה הסוף שיהיה. לגבי הנקודה השנייה, המצב של הרשויות המקומיות הערביות, אני רוצה לציין כאן עובדה, שהמדיניות שהממשלה הנוכחית – משרד הפנים, רשויות התכנון והבנייה – נוקטת נגד האוכלוסייה הערבית, במיוחד בעניין הריסת בתים, זו מכת מדינה. בדרך כלל מתארים איזו תופעה שהיא תופעה רחבה ושלילית, ואז אומרים: זה מכת מדינה. אני רואה במדיניות הממשלה בהריסת בתים מענה למצב של חוסר אפשרות לבנות על-פי היתרים, להרחיב שטחי בנייה, להכין תוכניות מיתאר ולאשר תוכניות מיתאר כדי לאפשר לאוכלוסייה הערבית לבנות על-פי היתרים – מכיוון שהפתרון הזה לא מוגש על-ידי הממשלה, הממשלה – במכת מדינה – הורסת בתים כמעט בכל יישוב, כמעט כל יום. התהליך הזה לא יכול – אין ממשלה בעולם שיכולה להתכחש לאחריות שלה כלפי האזרחים, כלפי היישובים שלהם, ואם נטפל בבעיות אמיתיות של אוכלוסייה רק דרך ענישה ודרך הריסת בתים, זוהי מכת מדינה אמיתית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <חיים אורון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שיש איזו ידיעה חדשה בעובדה שהפוליטיקה הישראלית נמצאת באחד מרגעי השפל שלה. זה לא היום בפעם הראשונה, וכל פעם אנחנו חושבים שזה מדרון שכנראה באיזה מקום אפשר לעצור בו. מתברר שלא. ואני רוצה להגיד לכולנו, שיושבים פה בבית הזה: מי שחושב שהמערכת הפוליטית כולה לא נפגעת, אולי פגיעה אנושה, ממה שקורה פה בימים האחרונים, משלה את עצמו. גם מפלגות – ויש מפלגות ויש חברי כנסת רבים שרחוקים ת"ק פרסה מהפארסה הנוראה שמתרחשת כאן היום; גם הם בעיני הציבור נמצאים ניזוקים מאוד. אם פוליטיקה היא רק היכולת – עד כמה אתה יכול לשפשף את עור הצבי – אומרים לי כל פעם שזה עור צבי פה – את עור הצבי של הכיסאות סביב שולחן הממשלה, אז היא לא פוליטיקה בכלל. ואם אנשים יכולים לעבור ממקום למקום, כשאתה שואל את עצמך איך וכמה ולמה, זה עולם אחר. נכון, על הקונצרט הבזוי הזה מנצח ראש הממשלה. מבחינתו אין בעיה, אדוני השר שמייצג פה את הממשלה. הדבר היחיד שמעסיק אותו הוא שרידותה של הממשלה, גם כאשר הוא מערער על יכולת השרידות של מדינת ישראל. זה מה שמונח על כפות המאזניים. אבל לי אין טענה רק אליו. גברתי היושבת-ראש, אני גם פונה אליכם, אנשי קדימה. שמחתי מאוד שקיבלתם החלטה שאתם דוחים את הצעתו של ראש הממשלה; אני מקווה שלא דוחים בשביל לשפר עמדות, בשביל לקבל הצעה יותר טובה. אבל אם אתם רוצים לעמוד בראש האופוזיציה, אתם צריכים לבוא ולומר לנו ולציבור – ואני לא מבקש מכם להיות מרצ; תהיו מה שאתם, אבל תהיו מה שאתם, ואם יש בקרבכם אנשים, איך אומרים, שמשעמם להם לעבוד באופוזיציה – "כולו" שמונה חודשים – זה חלק מהדמוקרטיה, תעשו אתו מה שאתם רוצים, אבל חובה עליכם – ואני לא במקרה פונה גם אליכם – חובה עליכם לומר: אנחנו מציגים מדיניות אלטרנטיבית – לא רק בדיון של 40 חתימות לראש הממשלה, שאז יש נאום הקואליציה ונאום האופוזיציה – באין-סוף דיונים כאן בכנסת, באין-סוף הצבעות כאן בכנסת, הגבולות מטושטשים לגמרי. אנחנו מוצאים את עצמנו הרבה מאוד פעמים די לבד. יכול להיות שזה יהיה המצב, אז אין אופוזיציה. אף-על-פי ש"אופוזיציה" זה מהשורש "פוזיציה"; היא לא נגמרת בעניין של איפה אתה יושב, כי קשה מאוד להיות אופוזיציה תקופה ארוכה – ואתם הולכים להיות אופוזיציה תקופה לא קצרה. ולצורך זה, לטובתו של הבית כולו, לטובתה של מדינת ישראל – פרלמנט ישראלי שאין בו עמדות ברורות שמבדילות את עצמן זו מזו הוא בעצם מתכון ברור לכך שהציבור כולו בז לדמוקרטיה, לא מאמין בה, ומי שיזכה זה לא אנחנו. אולי אתם, אבל לא אנחנו. אני לא יודע מה יצא מהמשבר הזה. אני לא יודע – ואני קורא עיתונים ומדבר עם אנשים – אם יש שישה, אם אין שבעה – גם כל המודל הזה, שאין שום דבר, אפילו אין מראית עין של התפלגות על רקע אידיאולוגי, אפילו לא הצגה, כבר אין שום בושה: טוב לי פה, אני עובר לפה. לא טוב לי פה, אני עובר לשם. מי שפעם נחשב לשמאל במפלגה אחת חובר לימין במפלגה שנייה ומי שפעם נחשב לימין במפלגה אחת הולך למקום לגמרי אחר. הפורשים יתחלקו בין כמה מפלגות, זאת אומרת שיחלקו פה נתחים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום, אדוני? <חיים אורון (מרצ):> מהנקודה הנמוכה הזאת – פעם השליתי את עצמי שאי-אפשר לרדת יותר נמוך. אפשר לרדת יותר נמוך, אבל השאלה היא: איך יתעשתו הסיעות השונות בבית הזה? יש לי ציפיות מאוד מאוד נמוכות מראש הממשלה, אני מודה. יש לי ציפיות מסוימות מקדימה, אבל גם תביעות, ובחרתי היום להשמיע את התביעות האלה. קדימה, אם אתם רוצים לעמוד בראש אופוזיציה, תגידו מה היא האופוזיציה שלכם. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך שלוש דקות, אדוני. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תקשיבו, יש פה מעשייה יפה. אדוני שר הדתות, תקשיב. היה בירושלים שופט אחד שהיה חירש. שאלו את השופט החירש: הרי כתוב בתורתנו הקדושה: והשוחד יעוור עיני פיקחים. יעוור, איך אתה נהיית חירש? אמר השופט: לי רק הציעו. אני חושב שאם היו כאן נציגים מסיעת קדימה הם לא היו מצליחים לשמוע את הדברים שלי משום שמרוב הצעות שהם קיבלו בזמן האחרון הם בוודאי התחרשו, כי הרי מכל ההצעות האלה אני לא רואה שהם לפחות מקבלים משהו. אם לפחות היו מקבלים ונכנסים לממשלה, לפחות היינו מקבלים עוד כמה שרים עיוורים. מה אנחנו מקבלים עכשיו? אנשים שרק הציעו להם ואפילו לא קיבלו את התמורה. אני חושב שההצעות האלה, שקיבלו או לא קיבלו או בחנו אם הם מוכנים לקבל ידידינו מקדימה, לא מכבדות את המוצעים ולא את המציעים, לא את המציע הישיר ולא את השליחים. גם אני נעלב, במחילה, קצת בשם הכנסת. לי הבטיחו כשבאתי לפה, אך לפני פחות משנה, שזה מקום מאוד מעניין, וקיימו גם את ההבטחה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אכן כך, מאוד מעניין, רק שאתה יודע, לחלק מהאנשים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כל יום שונה מקודמו. יש מפלגות שבהן אפילו כל שעה שונה מקודמתה. זאת עבודה מלאת אתגרים, מעניין בוועדות, מעניין במליאה, פניות הציבור, ופה אני רואה אנשים שנמצאים פה שעתיים והם כבר רוצים להיות סגני שרים ולהיות שרים. כנראה יש משהו אצל אנשים שהם יודעים שאם הם שרים או סגני שרים, במסדרונות של המשרד שבו אתה מכהן – גברתי היתה שרה – אחר כך לנצח יש התמונה שלך בתוך רשימתם של גדולי האומה. יכול להיות שהתואר סגן שר לשעבר – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לסגני שרים אין, רק לשרים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אבל כדי להיות שר אתה צריך איזו תקופת חניכה, כנראה, בתור סגן שר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא תמיד. יש שרים שיושבים על כיסאם גם בלי שהיו חברי כנסת. <אורי אורבך (הבית היהודי):> נגיד שאדם הוא שר בלי תיק – וזה מעניין אותי מבחינת הנוהל – האם יש איזה מקום שבו התמונה שלו תלויה? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא. <אורי אורבך (הבית היהודי):> זאת בעיה, ולכן אני מציע בהצעת חוק שעולה לי בראש עכשיו, שמכיוון שאני חושב שהמוטיבציה להיות שר בלי תיק או סגן שר במשרד בלי תיק או סגן שר במשרד בלי תיק לשר בלי תיק – זה עוד רעיון שאפשר לפתח – שיהיה מקום אחד, לשכה אחת בירושלים, רצוי עם מסדרון סמוך, ושם יהיו התמונות של סגני השרים ושל השרים בלי תיק. יש משהו בקונסטיטוציה, אדוני, יושב-ראש ועדת החוקה, שמקפח את אלו שהם שרים בלי תיק וסגני שרים בלי תיק. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בממשלה הנוכחית הכול אפשרי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> שמם לא יינון בתמונה במשרדי הממשלה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אותם תולים בנורבגיה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אותם תולים שם? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אנחנו מדברים על דיוקנותיהם. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> לא ברור איפה התרומה שלהם – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> התרומה בתמונה. אם יהיה מסדרון שבו אפשר יהיה לתלות תמונות של שרים בלי תיק ושל סגני שרים, אני חושב שזה ייתן מוטיבציה לאנשים לכהן בתפקידים האלה, אבל מסתבר שגם בלי זה – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – אנשים רוצים להיות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> זה רעיון לא רע. <אילן גילאון (מרצ):> לא תמונות, פסלים מברונזה. בכיכר באשדוד תשים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> בכיכרות הערים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מוסיפה לך עוד דקה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אלה דברים מאוד רציניים. לא מדובר בבדיחות אלא בדברים מאוד רציניים. אני משתמש בהומור כדי להגיד דברים רציניים. זה יותר טוב מדברים הפוכים. יש אנשים שרוצים להגיד דברים מצחיקים והם אומרים את זה ברצינות ואז הציבור לא מקבל את המסר. לכן, אני מציע גם לראש הממשלה וגם לאנשים שמשליכים אליהם חכות את העצה שאומרים לדייגים: מי שרוצה להשליך חכות צריך לדעת לחכות. אנשים שהם דקה בכנסת, שעה בכנסת, שנה בכנסת, תהיו עוד קצת בכנסת. אם רוצים לא לעשות כלום, אפשר גם בכנסת לא לעשות כלום. לא צריך לעשות את זה בתור סגן שר או בתור שר. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך. אין ספק שהכנסת היא אכן מקום מאוד מעניין ואפשר לקדם בו המון נושאים חשובים וחיוניים לא פחות לעם ישראל. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דני דנון, סגן היושב-ראש. <זאב בילסקי (קדימה):> תגידי משהו טוב על קדימה. <חנין זועבי (בל"ד):> עכשיו הכול על קדימה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> עכשיו הכול על קדימה. אתה נותן לה את הלגיטימציה. לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, סיעת קדימה הגישה את הצעתה לאי-אמון בראש הממשלה כי לטענתה הוא מונע משיקולי שרידות פוליטית על-חשבון הכרעות משמעותיות לגורל המדינה. ברצוני להדגיש דווקא בפני חברי קדימה כי אין סתירה בין פוליטיקה של שרידות פוליטית לבין פוליטיקה של הכרעות פוליטיות משמעותיות וכי מה שממשלת נתניהו עושה מסוכן ביותר דווקא מפני שהיא מצליחה לעשות את שניהם – לשרוד פוליטית בזמן שהיא מכריעה את עתיד האזור כולו בכיוון של מלחמה ושל המשך הסכסוך והמאבק. לכן, חברי הכנסת הנכבדים, הוויכוח אינו על מי כן מכריע ומי לא מכריע, כי גם הכרעה פסיבית על-ידי הימנעות מכניסה למשא-ומתן רציני ואמיתי ועל-ידי הימנעות מכל אופציה להתקדמות אמיתית היא גם כן הכרעה. השאלה שלי, חבר הכנסת זאב, מופנית דווקא לקדימה: באיזה כיוון חברי קדימה ומפלגת קדימה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> רק שנייה, חברת הכנסת זועבי. בבקשה, אולי נהיה מרוכזים, מה קורה – חברים, לא להפריע. <חנין זועבי (בל"ד):> באיזה כיוון היתה מפלגת קדימה מכריעה? בכיוון שלום צודק, אמיתי ויציב? מובן שלא. מובן שהיא לא היתה מכריעה הכרעות פוליטיות חשובות על-חשבון הישרדותה הפוליטית אלא על-חשבון הפלסטינים. בזה אין הבדל בין ממשלתו של הליכוד לבין ממשלתה של קדימה. שתיהן רוצות להכריע על-חשבון הפלסטינים, ומה שיותר מסוכן הוא ששתי הממשלות, זו הריאלית וזו המדומיינת, חושבות שאפשר להכריע על-חשבון הפלסטינים. אחת פועלת להכריע דרך משא-ומתן, שמוביל למדינה פלסטינית מעוותת, בלי ירושלים המזרחית ובלי פירוק גושי ההתנחלויות ובלי חזרת הפליטים, והשנייה פועלת להכריע תוך חיזוק ההתנחלויות. שני סוגים אלה, שאתם קוראים להם הכרעות, לא יובילו לשום הכרעה. חברי הכנסת המכובדים מהקואליציה ומהאופוזיציה של קדימה, אינכם מבינים שמי ששומע אתכם חושב שהסכסוך הפוליטי האמיתי הוא בין הליכוד לבין קדימה, בין חיזוק המתנחלים לבין חיזוק היהודים בתוך "הקו הירוק". מי ששמע את חבר הכנסת בר-און, שלצערי לא יושב בינינו, לפני כמעט חודש איך הוא מבקר את הליכוד על זה שהליכוד מתייחס בכלל לרשות הפלסטינית בעניין ההכרזה החד-צדדית על מדינה פלסטינית, ידע עד כמה הוויכוח בעניין ההכרעה מתקיים רק ביניכם, בין קדימה לבין הליכוד. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום? <חנין זועבי (בל"ד):> כאילו אין עם פלסטיני, שלפחות חצי מההכרעה היא בידו. קדימה חושבת שדרך משא-ומתן היא כן יכולה להכריע, נתניהו חושב שבלי משא-ומתן הוא כן יכול להכריע. יש רק דבר אחד שיכריע במובן הפוזיטיבי של המלה את גורל הסכסוך הפוליטי: הנכונות של הממשלה המכהנת לשלם את מחיר השלום, שהוא מחיר שלא ישתנה, לא ירד ולא יעלה. משפט סיום. חברי הכנסת הנכבדים, הבעיה אינה האם הישרדות פוליטית באה על-חשבון הכרעות מדיניות, הבעיה היא שהוויכוח בין הקואליציה לבין האופוזיציה בישראל בא על-חשבון ויכוח אמיתי עם הצד השני האמיתי של הסכסוך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה לך, גברתי. יעלה ויבוא סגן היושב-ראש, חבר הכנסת דני דנון. <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, ראשית, חברת הכנסת חנין זועבי, שמעתי בקשב רב את דברייך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> דבר אל המיקרופון. חברים, אפשר קצת שקט באולם? תודה. <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי – – – <רוני בר-און (קדימה):> אל תפריז בשבחים – – – <דני דנון (הליכוד):> חברי השרים, חברי הכנסת, חברת הכנסת חנין זועבי, שמעתי בקשב רב את דברייך ואני רוצה להפנות אותך לדבריו של ראש בית"ר, זאב ז'בוטינסקי, שרשם – חברת הכנסת זועבי, אני פונה אלייך. <זאב בילסקי (קדימה):> חשבתי שאתה רוצה להפנות אותה לזאב בילסקי. <דני דנון (הליכוד):> עוד לא, עוד לא, בעוד שלושים שנה, חבר הכנסת בילסקי. "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני" – הכוונה היתה לשוויון זכויות מלא במדינה העברית שתוקם. אנחנו עדים לכך שיש היום פערים גדולים מאוד בחברה הישראלית, אבל אני אומר גם לכם, כנבחרי ציבור: תסתכלו טוב טוב מה קורה אצלכם בוועדות הקרואות, מה קורה אצלכם ברשויות, מדוע הגירעונות הגדולים הם בכפרים הערביים, מדוע שיעור הגבייה של המסים הנמוך ביותר הוא בכפרים הערביים ומדוע כל דוחות מבקר המדינה הם בנושא הזה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אפשר קצת שקט? סליחה, חברי חברי הכנסת. חבר הכנסת דני דנון אומר כאן דברי טעם ואני מניחה שגם חבריך מהסיעה ירצו לשמוע. קצת שקט. בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> לכן, אני פונה לחברי הכנסת הערבים: הדאגה שלכם לאוכלוסייה היא אמיתית, הפערים אמיתיים, אבל תסתכלו היטב מה קורה אצלכם ביישובים, מה קורה אצלכם בכפרים, לפני שאתם באים לכל ממשלות ישראל לדורותיהן ומטיחים את האשמה בראש ממשלה כזה או אחר, בשר פנים כזה או אחר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה אתה לא דואג לעניים? למה אתה לא דואג לסטודנטים? למה אתה לא דואג – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה אתה רק מסית? תדאג לעניים, תדאג למובטלים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. רגע, אל תשיב לו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה אתה לא דואג? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני קוראת אותך לסדר. אתה לא חייב להסכים עם מה שהוא אומר, עם כל הכבוד, אבל אנא, תתנהג בהתאם בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה ללמד אותו קצת. חבר כנסת חדש צריך לדאוג לאנשים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זחאלקה, תודה. <דני דנון (הליכוד):> חבר הכנסת זחאלקה, את הלהט שלך אני מציע שתפנה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אלה שהצביעו עבורו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זחאלקה, פעם שנייה. <דני דנון (הליכוד):> את הלהט שלך תפנה לצמצום הפערים בצורה אמיתית ולשיפור התנאים ולשינוי מה שקורה, ותמצא שותפים נאמנים בבית הזה בלי קשר לדעות הפוליטיות. אבל הכי קל לבוא פעם בשבוע ולהאשים את ממשלת ישראל ואת שר הפנים בלי קשר לזה. אני אומר לך שוב, אם אתם באים לתקן את הפערים שקיימים, תמצאו שותפים. אם אתם באים לנגח, לא תמצאו. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהיום את הצעת האי-אמון בראש הממשלה צריך לשנות להצעת אי-אמון ביושב-ראש האופוזיציה. כולנו ראינו מה קרה בשבוע האחרון במפלגת קדימה, כולנו יודעים מה קרה היום בכנסת ישראל, ומה שנאמר פה היום הוא שאין אמון ביושבת-ראש האופוזיציה. האי-אמון הזה ביושבת-ראש האופוזיציה, יש לו סיבות רבות. ההתחלה של האי-אמון היא בכישלון של יושבת-ראש האופוזיציה – – – <יואל חסון (קדימה):> לא ראיתי מצב שבו הקואליציה נלחמת באופוזיציה. תאמין לי, אתם משנים סדרי עולם. אולי נעשה אי-אמון באופוזיציה, חבר הכנסת דנון? <דני דנון (הליכוד):> השבוע זה מגיע; אם היה אפשר להצביע אי-אמון ביושב-ראש האופוזיציה, זה מה שהיה קורה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברים, חברים, אפשר קצת שקט? חבר הכנסת אלקין, נא לפזר את ההפגנות כאן. באמת, עם כל הכבוד, שני השרים, השר ארדן והשר אבישי ברוורמן, בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, הסיבות לכישלון של יושבת-ראש האופוזיציה מתחילות עוד בכישלון שלה להרכיב ממשלה לאחר התפטרותו של ראש הממשלה אולמרט. היתה לה האפשרות, אבל היא לא הצליחה להקים ממשלה. אי-אמון נוסף – לאחר הבחירות יושבת-ראש האופוזיציה מודיעה בכל האולפנים ובכל מקום שהיא ניצחה בבחירות. למרות הניצחון בבחירות יושבת-ראש האופוזיציה לא הצליחה להקים ממשלה – עם 28 מנדטים. זה הכישלון השני של יושבת-ראש האופוזיציה. האי-אמון השלישי – כאשר ראש הממשלה הציע ליושבת-ראש האופוזיציה להצטרף לממשלת אחדות, היא סירבה להצטרף. חבר הכנסת בר-און, הציעו לקדימה 11 תיקים, הציעו לקדימה ממשלה פריטטית, הציעו הצעות מפה עד להודעה חדשה, אבל יושבת-ראש האופוזיציה אמרה: לא, 11 תיקים לא מספיקים, ממשלה פריטטית לא מספיקה לי. זה הכישלון השלישי שלה – שהיא סירבה להצטרף לממשלת אחדות. היום היא ממשיכה בכישלונות ובאי-אמון שלה בהובלת האופוזיציה בזמן שהיא מנסה לפרק את מפלגת העבודה ויושבת עם חברי כנסת ממפלגת העבודה. היא לא הסתכלה מה קורה אצלה בבית, היא לא בדקה מה קורה בסיעה שלה פנימה. לאור כל מה שאמרתי, אחרי שנה שלמה של כישלונות, אם היה אפשר היום להצביע אי-אמון ביושבת-ראש האופוזיציה, היינו מצביעים כולנו אי-אמון, כולל חברים מסיעת קדימה. גברתי היושבת-ראש, אני לא רוצה לומר את אשר אמרו חברי סיעתה על יושבת-ראש האופוזיציה. הם השתמשו בביטויים לא ראויים, ואני לא אחזור על אף אחד מהביטויים האלה. מספיק להסתכל השבוע מה אמרו חברי סיעת קדימה על יושבת-ראש האופוזיציה לגבי ההנהגה – – <רוני בר-און (קדימה):> דני, מה אתה אמרת על ראש הממשלה לפני שבועיים? <דני דנון (הליכוד):> – – לגבי ניהול הסיעה שלה. כל הדברים האלה מביאים אותי למסקנה שאם אנחנו היינו צריכים היום לבוא ולהצביע, היינו מצביעים אי-אמון ביושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. האם כבוד השר ארדן מבקש לדבר? בתחילת דבריך אמרת שאתה שומר את הזכות להשיב למתווכחים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כבר צלצלתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> כרצונך, זה לא מחויב. לא מחייבים. רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. לפנינו שתי הצעות אי-אמון: הצעת סיעת קדימה והצעות המפלגות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד. אנחנו מצביעים קודם על הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בנושא: ראש הממשלה מונע משיקולי שרידות פוליטית על-חשבון הכרעות משמעותיות לגורל המדינה. רבותי, חברי הכנסת, השרים, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 58 נגד, 28 בעד, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל כישלון הוועדות הממונות במגזר הערבי ומצוקת הרשויות הערביות בכלל ובנגב בפרט. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 26, נגד – 59, ואין נמנעים. אני קובע שגם הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד לא נתקבלה, ולכן אנחנו קובעים שהצעות האי-אמון לא נתקבלו על-ידי הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 22), התש"ע–2009> [מס' מ/466; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 6244; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 3 בסדר-היום: הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 22), התש"ע–2009, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג אותה יושב-ראש ועדת הכלכלה. אין הסתייגויות לחוק זה. מייד לאחר הצגתו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג את הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 22) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 44ג והתוספת לחוק רשות השידור מטילים על רשות השידור חובות בעניין שידור הפקות מקומיות קנויות. הפקה מקומית קנויה היא הפקה שאינה מקומית עצמאית, הפקה של מוסד ממשלתי, של גוף אחר המשדר – לפי כל דין – שידורי טלוויזיה לציבור או לחלק ממנו, או הפקה של תאגיד שגוף אחר כאמור הוא בעל שליטה או בעל עניין בו. סעיף 44ג לחוק קובע כי הרשות תקצה 50% לפחות מזמן השידורים להפקות מקומיות קנויות, ו-70% לפחות מזמן השידורים שהוקצה להפקות מקומיות קנויות, לשידור הפקות מקומיות בשידור ראשוני, כלומר לשידור ראשון של תוכניות בישראל. נוסף על כך, לפי סעיף 44ג(ג) והתוספות לחוק, על רשות השידור להוציא בכל שנה סכום השווה ל-36% לפחות מהכנסותיה באותה שנה לצורך רכישת הפקות מקומיות קנויות. עוד נקבע בסעיף הזה כי מההוצאה השנתית על הפקות מקומיות תוציא הרשות למימון רכישת תוכניות סוגה עילית סכום שלא יפחת מ-10% מכלל הכנסותיה באותה שנה. עם זאת, אדוני היושב-ראש, סעיף 44ג(ו) לחוק רשות השידור – חוק, הייתי אומר, עם הרבה תת-סעיפים, יחסית לתחנת טלוויזיה משדרת – מסמיך את השר הממונה על רשות השידור להתיר לרשות, בתקופה שמיום 1 בינואר 2007 עד 31 בדצמבר 2009 – – – <מאיר שטרית (קדימה):> 2007? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן כן, זה סעיף מיוחד – להפחית את ההיקף. זה דווקא בתקופת הממשלה הקודמת, אדוני. בין 2007 ל-2009 נתנו את הסמכות להפחית היקף, ואנחנו ממשיכים את זה עכשיו, מכיוון שהמצב של רשות השידור, לדאבון הלב, הוא בכי רע; בעיקר המצב הכלכלי. הנה, אני אומר בדיוק, אני מגיע לשאלתך: סעיף זה נחקק בשנת 2006, אתה היית אז שר בממשלה, על רקע הגירעון התקציבי שרשות השידור נתונה בו, המקשה עליה לעמוד בהיקף השידורים. ואכן, השר הממונה על רשות השידור עשה כבר אז שימוש בסמכותו ונתן לרשות השידור הפחתה בהיקף השידורים וסכומי ההוצאה עד סוף שנת 2009. חברי, אני מבקש להזכיר שוועדת הכלכלה החלה לדון בהצעת חוק ממשלתית שעניינה רפורמה ברשות השידור כבר בכנסת הקודמת, אך לא סיימה את הדיונים. נציגי משרדי הממשלה שהשתתפו בדיון בוועדת הכלכלה על הצעת החוק שאני מציג כעת, מסרו לוועדה שבימים אלה מתגבשת הצעת חוק אחרת, חדשה, שעניינה רפורמה ברשות השידור, ואף היא תובא כמובן לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, לאחר שתעבור במליאה בקריאה ראשונה. עד שתגובש אותה רפורמה לכלל הצעת חוק ממשלתית, ועד שיסתיימו הדיונים בה, יחלוף זמן. בינתיים מצבה של רשות השידור איננו טוב. יושב כאן השר הממונה על רשות השידור; אנחנו מכירים, כבוד השר, את המצב. כצעד זמני כרגע, חבר הכנסת שטרית, הצעת החוק הזאת, הממשלתית, נועדה לקבוע כי השר הממונה על רשות השידור יהיה רשאי להתיר לרשות מ-1 בינואר 2010 ועד 31 בדצמבר 2010 – במקום 2009, כקבוע כיום – הפחתה בהיקף השידורים ובסכומי ההוצאה המפורטים. אני חושב שארגוני היוצרים הביעו מורת רוח, אדוני היושב-ראש, מהצעת החוק הזאת. אנחנו במצב של חוסר ברירה. עדיף לפעמים להפחית קצת ולא לבטל לחלוטין, וזה המצב שבו אנחנו נמצאים כעת. אני מקווה ומאמין, וכולנו שותפים לתקווה, שבמהלך שנת 2010, הנכנסת ביום שישי, תצא סוף-סוף הרפורמה הגדולה ברשות השידור לדרך, ונזכה לראות שידור ציבורי חזק ויציב. שידור ציבורי חזק הוא חשוב במדינה דמוקרטית, ואני מקווה שרשות השידור, הרפורמה בה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איך פותרים את בעיית היוצרים באמת? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> איפה? יש בעיית יוצרים בערוץ-1 ויש בעיית יוצרים בערוץ השני. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש בכל המקרים שלא ממלאים אחר ההתחייבויות. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> יש בכל מקום בעיית יוצרים. אנחנו בדיוק בעניין הזה יושבים על המדוכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל פה מדובר בכל זאת ברשות ציבורית, שבה אנחנו נמצאים במצב – מה יאמרו, אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה נכון, ולכן אנחנו מקנים לשר הממונה על רשות השידור את שיקול הדעת. הוא יכול גם שלא להפחית, אבל המצב ברשות השידור הוא כל כך גרוע, ואני, אגב, דיברתי בשבוע שעבר עם מנכ"ל רשות השידור וביקשתי ממנו להסיר את איומו, אדוני היושב-ראש, להפסיק לשלם משכורות ולסגור רשתות חשובות – עם האזנה פחות, או יותר – ופשוט לקיים את השידורים הציבוריים במתכונת המקסימלית שהוא יכול, עם כל המגבלות שיש לו. אני מודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני ראש הממשלה, אין הסתייגויות להצעת חוק זו, ולכן אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה. נא לשבת. הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 22), התש"ע–2009 – קריאה שנייה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 47 נגד – 10 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 47, נגד – 10, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק רשות השידור (תיקון מס' 22) התקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? בבקשה. נא להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 22). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 43 נגד – 12 נמנעים – אין חוק רשות השידור (תיקון מס' 22), התש"ע–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 43, נגד – 12, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 22) התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. <הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25), התש"ע–2009> [מס' כ/290; "דברי הכנסת", חוב' ט', עמ' 6040; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין, רבותי, את חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להציג את הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25). חבר הכנסת דניאל בן-סימון מודיע שבטעות הצביע נגד, בעוד שהוא בעד. אני לא משנה את ההצבעה. רשמתי רק את הערתו. היזהרו בהצבעתכם. חברי כנסת, היזהרו בהצבעתכם, כי בהחלט יכול להיות מצב שבו התכוונת להצביע, נגיד, נגד, ובא יושב-ראש הקואליציה ומפעיל עליך את אימתו, ואחר כך אתה משנה את עמדתך. לכן, אני לא משנה את ההצבעה. הודעת, זה בסדר גמור. רק ידעו כל חברי הכנסת: כפי שהם מצביעים, כך אני אספור את הצבעתם. בבקשה, חבר הכנסת כץ, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25), התש"ע–2009, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק המונחת לפניכם נועדה לפתור את בעיית הפגיעה בעובדים שמתכונת העסקתם היא דפוס קבוע של העסקה לכמה חודשים, פיטורים, העסקה מחודשת וחוזר חלילה. מתכונת זאת מונעת מהם לצבור את תקופת העבודה הרצופה המינימלית, בת שנה אחת, שהיא תנאי לזכאות לפיצויי פיטורים, ובכך מתכונת העסקה זו פוגעת בהם. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי גם הפסקה עד שישה חודשים ביחסי עובד ומעביד לא תיחשב לקטיעת רציפות ההעסקה, במקום הפסקה של שלושה חודשים לכל היותר הקבועה בחוק כיום. אני מברך את חברת הכנסת שלי יחימוביץ שקידמה את הצעת החוק שיזמנו יחד והצליחה להגיע לנוסח המונח לפניכם, שהיה מקובל גם על משרדי הממשלה, ההסתדרות – – <רונית תירוש (קדימה):> מה עם מולה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני אחזור על כולם. כן, אני רק מצרף את כל המצטרפים. תאמיני לי, אני לא אקפח אף אחד. – – ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, וכן את חברי הכנסת דב חנין, שלמה מולה, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה, אילן גילאון, דניאל בן-סימון, חיים אורון, אברהים צרצור ואריה אלדד. לא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, כפי שאישרה הוועדה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. לא תישמענה הודעות שלא הספיקו להגיע למושב. רבותי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25). נא להצביע – מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 51 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 51 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? להצביע. נא להצביע בקריאה שלישית – הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 46 נגד – אין נמנעים – אין חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25), התש"ע–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 46, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25), התש"ע–2009, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 8), התש"ע–2009> [מס' כ/289; "דברי הכנסת", חוב' ט', עמ' 6043; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציע את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 8). <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אעבור להצעת חוק האזרחים הוותיקים, אני רוצה להודות לצוות הוועדה: למנהלת הוועדה, וילמה מאור, למזכירות הוועדה, ענת, מעיין ואתי. וכן, ליועצת המשפטית של הוועדה יהודית וסרמן, לצוות לשכתה: נועה, שמרית, אייל ואור, שעמלו רבות ועשו עבודה נפלאה, יסודית ומקיפה. וכמובן, לעוזרים הפרלמנטריים שלי ושל שלי, ושל חברי הכנסת האחרים – בקידום הצעת החוק הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 8), התש"ע–2009, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. ב-1 בינואר 2008 נכנס לתוקפו צו הרחבה לביטוח פנסיוני במשק, לפי חוק ההסכמים הקיבוציים מ-1957 המטיל חובה על כל עובד להפריש סכומים מהכנסתו לפנסיה חודשית שתעמוד לרשותו בהגיעו לגיל פרישה. כתוצאה מכך, לשכירים ברמות ההכנסה הנמוכות נגרם עוול כפול. תחילה, בגיל העבודה – עקב ההפרשה לפנסיה ההכנסה הפנויה של השכירים קטנה, דבר המעמיק את העוני ומקשה על ההתמודדות הקיומית היומיומית. מאוחר יותר, בגיל הפרישה – בעקבות ההפרשה העצמית לפנסיה, והגידול בהכנסה העצמית, הזכאות לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה קטנה או מתבטלת כליל. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לתקן, ולו במעט, את ההשלכות הקשות של צו ההרחבה על השכירים ברמות ההכנסה הנמוכות, ולקבוע כי אזרח ותיק שהחל לחסוך לפנסיה מ-1 בינואר 2008 – מועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה – יהיה זכאי להטבות הנלוות הניתנות למי שמשתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, אף אם לא תשתלם לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. מדובר בהטבות דוגמת הנחה בארנונה, הנחה בתרופות, פטור מהחזרי סל קליטה ועוד. ההטבות יינתנו לאדם שהכנסתו מפנסיה כאמור אינה עולה על 1,931 שקל לחודש ליחיד, או 3,075 שקל לחודש לזוג, ובשל הכנסה זו נשללה זכאותו לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. אני רוצה, לפני שאני קורא לכם להצביע, להודות לשותפתי להגשת החוק, מרינה סולודקין, ולעוזריה, ולצוות הוועדה שעמלו. אני חושב שההליכה המשותפת – זו הכנסת השנייה שאנחנו עמלים להעביר את הצעת החוק הזאת. ואני מקווה שחברי הכנסת יעבירו את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כמובן. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <שי חרמש (קדימה):> לצרף עוד קול. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, 39 הצביעו בעד. לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. חבר הכנסת שי חרמש מבקש לצרף את קולו. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 8), התש"ע–2009, נתקבל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, 39 הצביעו בעד הקריאה השלישית, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. ולפיכך אני קובעת שהצעת החוק עברה, ותוכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008> [נספחות.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008, לפי סעיף 121. אתה תציג, ואנחנו מייד אחרי זה נעבור להצבעה, נכון? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008, נחקק בכנסת השבע-עשרה, והסדיר את העיסוק במקצועות ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות בתקשורת, תזונה, דיאטה. בהצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני, יושב-ראש הוועדה – אפשר קצת שקט במליאה, בבקשה. חברים, שני השרים, השר גלעד ארדן והשר אטיאס. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008, מוצע לתקן חוק זה, ולהסדיר בו מקצועות בריאות נוספים, וכן לדחות את תחילתן של הוראות מסוימות בחוק העיקרי בשנה נוספת. החוק העיקרי נכנס לתוקף שישה חודשים מיום פרסומו. ואולם, הוראות סעיפים 4–7, 16, 47, 50–52, 54 ו-56 שבו, המטילות הגבלות על העיסוק במקצועות הבריאות על-ידי מי שאינו בעל תעודה, אמורות להיכנס לתוקף בתום שנה מיום כניסת החוק העיקרי לתוקף, דהיינו ביום 30 בינואר 2010. בפרק הזמן שעד כניסת ההוראות האלה לתוקפן היה אמור משרד הבריאות לערוך בחינות למבקשים לקבל תעודות במקצועות הבריאות, וכן להעניק תעודות זמניות וקבועות לזכאים להן. מאחר שטרם נערכו בחינות לפי החוק העיקרי, וטרם הושלמה הענקת תעודות זמניות לפי אותו החוק, מוצע לדחות את תחילתן של ההוראות האמורות בשנה אחת נוספת שבה תושלם ההיערכות לכניסתן לתוקף. בהתאם להוראות סעיף 121 לתקנון הכנסת, מוצע להרשות לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית חלק מהצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008, שעניינו דחיית מועד הכניסה לתוקף של הוראות מסוימות כאמור לעיל. יתר הסעיפים בהצעת החוק, שעניינם הסדרת העיסוק במקצועות קרימינולוגיה קלינית, פודיאטריה, פודיאטריה ניתוחית וכירופרקטיקה, יבואו במועד מאוחר יותר לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מליאת הכנסת מתבקשת לאשר הצעה זו. אני שוב רוצה להודות לצוות הוועדה, למנהלות, ליועצות המשפטיות, שעמלו קשות להביא גם פיצול זה לכלל סיומו. תודה רבה. אני מבקש מהכנסת לאשר את הפיצול. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, אנחנו מייד נעבור להצבעה. כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, אנחנו נצביע על הפיצול בלבד. אני מניחה שלאחר שזה יעבור, החוק יוחזר אליך, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 9 בעד הצעת הוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008, נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד – 34, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהחוק עובר אליך לדיון מחודש לשם הכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הארכת תוקפה של הוראת השעה לפי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשס"א–2001> [נספחות.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הארכת תוקפה של הוראת השעה לפי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשס"א–2001. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת החוקה, דוד רותם, להציג. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת בראש, סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, מורה כי חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע יועבר לפרקליט מחוז. חריג לכך נקבע בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), ולפיו יועבר חומר חקירה בתיקי פשע מסוימים לטיפול התביעה המשטרתית. ההסדר נקבע כהסדר זמני. יחד עם זאת ניתנה לוועדת החוקה הסמכות להמליץ לפני הכנסת להאריך את תוקפה של הוראת השעה. ועדת החוקה המליצה עד היום, והכנסת אישרה את המלצתה והאריכה עוד ועוד את הוראת השעה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא שומעים אותך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ועדת החוקה המליצה לפני המליאה להאריך את תוקפה של הוראת השעה הזאת כמה פעמים, מתוך התחייבות של משרד המשפטים – – – <קריאה:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוראת שעה (תיקון מס' 33) שמאפשרת העברת תיקים לתביעה המשטרתית. למעשה, הוראת השעה הזאת תעמוד בתוקף עוד תשעה חודשים. שר המשפטים ביקש להאריך את תוקפה בארבעה חודשים, ולאחר מכן שינה את בקשתו לשישה חודשים. ועדת החוקה איננה נוטה לבזבז זמן על דיוני סרק, ומאחר שאנחנו משוכנעים שגם בתוך שישה חודשים לא ייגמר תזכיר החוק, והחקיקה ודאי לא תסתיים, החליטה ועדת החוקה להאריך את תוקפה של הוראת השעה עד ליום ט' בטבת התשע"א, 16 בנובמבר 2010, שהוא היום שבו הוראת השעה פוקעת. פירושו של דבר הוא שאם משרד המשפטים לא יביא חקיקה בדבר, כל התיקים יועברו כמצוות מבקר המדינה לתביעה הכללית, ולא לתביעה המשטרתית. אני מבקש מן הכנסת לאשר את ההמלצה. אני אשאר פה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני אצרף את קולך להצבעה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בדיוק. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על בקשתו של יושב-ראש הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד הצעת הוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הארכת תוקפה של הוראת השעה לפי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשס"א–2001, נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד – 29, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהוארך תוקף הוראת השעה לפי סדר הדין הפלילי, לבקשתך. נא לצרף את קולו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד רותם, כמובן. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע–2009> [נספחות.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לנושא הבא: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע–2009, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. יציג את הנושא יושב-ראש ועדת החוקה. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת בראש, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע–2009, נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום ראשון, 19 באוקטובר 2009, והועברה להכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. סעיף 230(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, המוצע בסעיף 10 להצעת החוק, עניינו הגדלת עונש מינימום בעבירות קנס שאדם ביקש להישפט עליהן. ההסדר המוצע הוא הסדר נדיר בחקיקה, שכן הוא מדבר על עונשי מינימום ועל קביעה המחייבת את השופט להטיל עונש מינימום על נאשם שביקש להישפט. הוועדה מציעה להביא את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במועד מאוחר יותר, כדי שיתאפשר ללבן אותה. בימים אלה החלה הוועדה בדיון בכל נושא הבניית שיקול הדעת השיפוטי, וראוי שהדבר יידון באותה מסגרת. לכן אני מבקש לאפשר את הפיצול ולדון בסעיף 10 להצעת החוק בנפרד. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד הצעת הוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע–2009, נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד הצביעו 27, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהבקשה לפצל את הצעת החוק אושרה, והצעת החוק תונח, כמובן, לפתחך להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/467).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2009, קריאה ראשונה. יציג את החוק כמובן השר המופקד על רשות השידור, חבר הכנסת יולי אדלשטיין. מכיוון שזו הצעה בקריאה ראשונה, יש רשימת דוברים. בבקשה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2009 – אני מתכבד להציג את ההצעה לקריאה ראשונה. כדי לאפשר לרשות השידור לעמוד ברפורמה בהצלחה, וכדי לשקם את השידור הציבורי, מוצע להקפיא את הפחתת האגרה בשנת 2010, הקבועה בסעיף 28א(ב)(7) לחוק רשות השידור. חברים, אני רק רוצה להסביר, מכיוון שבימים האחרונים שמעתי כל מיני זעקות שבר על כך שמעלים את האגרה – אף אחד לא מעלה את האגרה; האגרה בשנת 2010 תהיה בדיוק אותה אגרה ששולמה על-ידי המשפחות בשנת 2009. לצערי, מדובר בצעד שאנחנו נאלצים לעשות עקב המצב הכלכלי של רשות השידור, ואנחנו בפתח הרפורמה. בחישוב גס מדובר בסכום שאילו לא היינו מקפיאים, האזרחים היו מרוויחים בערך שקל וחצי למשפחה בחודש. אני רוצה להבהיר שמדובר בהקפאה בהפחתה בסכום שמשרד התחבורה גובה בעבור רשות השידור יחד עם אגרת רשיון רכב מנועי בתקופה שמיום י"ז בניסן תש"ע, 1 באפריל 2010, עד יום כ"ה באדר ב' תשע"א, 31 במרס 2011, הקבועה בסעיף 84(ג) לפקודת התעבורה. את החוק צריך להעביר בהקדם, מכיוון שאנחנו עומדים להוציא את דרישות הגבייה לאזרחים. לכן אודה למליאת הכנסת, גברתי היושבת-ראש, על העברת החוק בקריאה ראשונה, ואודה עוד יותר לוועדת הכלכלה אם תדון בהצעת החוק בהקדם האפשרי. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, לדיון נרשמו שלושה דוברים. הדובר הראשון, חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא; הדובר השני – חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מוותר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מוותר. הדובר השלישי , חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> לא מוותר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא מוותר. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תוותר, ג'ומס, תוותר. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> הוא רצה לדבר כי אני ביקשתי ממנו לוותר. <חיים אורון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני מציע – טוב, אני לא רוצה לבקש בקשות. אנחנו נצביע בעד החוק. אדוני השר המקשר, בשנה שעברה את הצעת החוק הזאת אני הצעתי כהצעה פרטית, כי הממשלה נרתעה מלהגיש הצעה של הקפאת האגרה. <קריאות:> – – – <חיים אורון (מרצ):> השר לאיכות הסביבה העביר את ההצעה עם הסתייגויות של סנקציות. אבל, אדוני השר, אני הולך להצביע בעד ההצעה הזאת בלב מאוד מאוד כבד, כי אני לא בטוח ואני לא יודע אם הממשלה הזאת באמת מתכוונת שיהיה שידור ציבורי. יכול להיות שאין לה כוח לסגור אותו, אבל בשביל לקיים אותו צריך כוח. הכנסת, בהליך מאוד יוצא דופן, בקואליציה מקיר לקיר, אמרה: בואו נעזור לרשות השידור או לשידור הציבורי להתקיים, כי הוא אינטרס עליון, מעבר למחלוקות הפוליטיות, והמהלך הזה היה מבוסס על שלושה מהלכים באופן סימולטני. האחד, אולי הכי קל, זה האגרה. להפסיק את הפחתת האגרה. המהלך השני, אדוני השר, יושב-ראש הקואליציה, אני ממש מדבר אל השר – המהלך השני היה הרפורמה, שהיא מאוד מסובכת, מאוד קשה, וכרוכה בסכומים מאוד גדולים – אני מעריך, בסוף הסיפור, כמעט מיליארד שקל. והמהלך השלישי – חקיקת חוק רשות שידור חדש, שייצור מבנה יותר נכון לרשות השידור, ירחיק אותה יותר מהמערכת הפוליטית וייתן לכולנו את היכולת לומר: אנחנו נאבקים על שידור ציבורי שעומד על רגליו. מה שקורה עכשיו – לפני חצי שעה הכנסת העבירה ברוב גדול חוק שבעצם מקצץ את היצירה המקורית ברשות השידור, שהיא בעצם טעם קיומה. למה? משום שהמשבר כזה גדול שאין כסף לזה, ובבחירה בין משכורות ובין יצירה בחרו במשכורות. אבל זה נמשך כבר בפעם השלישית. והרפורמה, אני לא יודע מה יהיה עליה. וכל הנושא – יש לי, אדוני השר, תחושה קשה. אין ועד מנהל, יש כל מיני דיבורים בתקשורת – מי התפטר, למה לא מינו את א', למה לא מינו את ב'. הממשלה הזאת כבר כמעט שנה, והדבר החמור ביותר שקורה, ואני מניח שאתה מודע לו, זה שהציבור מצביע ברגליים. יהיה מאוד מאוד מאוד קשה להחזיר אותו. ובסוף, במבחן המהותי הזה, שגם עולה הרבה כסף, גם משקיעים הרבה מאמצים, אם המבחן הזה, ייכשלו בו, כל המאמץ מיותר. לכן אני לא מצליח להבין למה הממשלה – יכול להיות שנתווכח, יכול להיות שאתה תציע דבר אחד ואנחנו נציע דבר שני, וכל הזמן מתנהלים דיונים בוועדת הכלכלה על חוק הרשות השנייה – הכול בחלקים, הכול במקוטע והכול בלי שיש תמונה. אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, עובר טייפון, צונאמי, על מערכת התקשורת הישראלית. אנחנו עשויים למצוא את עצמנו בתקופה מאוד קצרה עם עיתון–עיתון וחצי; אנחנו עשויים למצוא את עצמנו בתקופה מאוד קצרה עם שידור מסחרי אחד. אני לא מתאר פה אפוקליפסה. זה יכול לקרות ממש כאן. ואז, גם המאמצים הטובים ביותר וגם הרצון הטוב ביותר – ואני לא בטוח שהוא קיים אצל כולם, כי כל הזמן יש איזה "באז" כזה שאומר: לא נורא, לא נורא, לא אסון כזה גדול, אז לא יהיה שידור ציבורי. לא נורא, אז יהיה ערוץ מסחרי אחד. לא נורא. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום? <חיים אורון (מרצ):> אם לא נתעשת עכשיו ומהר – לכן אצביע בעד התיקון הזה, אבל אני אומר לך, אדוני השר, אם לא ייעשו מעשים מאוד מאוד מוחשיים בימים הקרובים, צפוי שאולי האגרה תהיה מיותרת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2009, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> 32 הצביעו בעד, יש מתנגד אחד ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק תועבר להכנה בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49) (הארכת חופשת לידה), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/297).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו משנים את סדר-היום בהתאם להסכמה שהיתה. תעלה ותבוא חברת הכנסת דליה איציק ותציג את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49) (הארכת חופשת לידה), התש"ע–2009, לקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי. לרשותך, גברתי, עשר דקות. בבקשה. <דליה איציק (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, גברתי יושבת-ראש הוועדה – וואי, אי-אפשר ככה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אם גברתי יושבת-ראש הוועדה לא תדבר בטלפון היא תוכל לשמוע מה שיש לך לומר. חברי חברי הכנסת, אדוני השר, השר אדלשטיין, חבר הכנסת דוד אזולאי יחד עם חבר הכנסת כרמל שאמה ויושב-ראש הקואליציה – אתה רוצה לדבר אתם? אנא, אל תפריע להציג את החוק החשוב. אתה יכול לעשות את זה מאחורי הקלעים. בבקשה. <כרמל שאמה (הליכוד):> לא רק שהחוק חשוב – גם הדוברת חשובה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> על אחת כמה וכמה, ולכן אני אודה לכם. <דליה איציק (קדימה):> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה, כל הכבוד על המהירות בפעולה. זוהי הצעת חוק מהפכנית, באמת מהפכנית. הודות לאנשים טובים בקואליציה, כמו יו"ר הקואליציה – חבר הכנסת זאב אלקין, תודה לך; אני רוצה גם לומר לשר האוצר, אבל אני יודעת שזה נפל בעיקר עליך, ואני מאוד מודה לך. אני חושבת שנשות ישראל היום מודות לך – הצעת החוק הזאת זוכה להרבה מאוד הערכה. גם חברת הכנסת ציפי חוטובלי, יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה, שלקחה את הנושא מאוד ברצינות, עשתה עבודה יוצאת מן הכלל, גם היא קיבלה הרבה מאוד טלפונים, גם אני, ואני שמחה שהתכנסנו פה, שמנו את הפוליטיקה בצד. גברתי היושבת-ראש, זו מהפכה תפיסתית של ממש. סוף-סוף יולדת תוכל להרשות לעצמה, אם היא רוצה, להאריך את חופשת הלידה. היא לא תהסס לפני כן עשרים פעם לגשת לטלפון, תתחיל עם בקשה של חודשיים, מהפחד היא תסיים אחרי חודש, ואחרי דקה של שיחה היא תגיד: טוב, טוב, אני באה מחר, כי ברקע יהיה גם האיום שאפשר לפטר אותה. מעתה תדע כל אשה בישראל: חופשת לידה היא חופשה בת חצי שנה. תרצה פחות? תוכל לקצר. אבל העומס כבר איננו עליה, חובת ההוכחה איננה עליה, וזה הבדל גדול מאוד. גברתי היושבת-ראש, עכשיו מכהנת אשה ומנהלת את הישיבה הזאת, וכל אשה שהיתה אי-פעם – ובעזרת השם הגברת ציפי חוטובלי, יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה, גם היא תהיה בדילמה הזאת – כל אחת יודעת – וגם גברים יודעים, שהרי הם שותפים היום, יודעים כמה פעמים אנחנו הולכות לעבודה והדמעות מטפטפות, כי אנחנו – יודעים שאנחנו נורא רוצים להישאר עוד חודש עם הילד, והיינו נורא רוצים להישאר עוד שבועיים, והעובדה היא שלא מעט פעמים אנחנו שמים את הקטנצ'יק הזה או את הקטנה הזאת במעון או בגן, ואנחנו יודעים שהם חצי חולים, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הדבר הכי בסיסי, והדבר שאנחנו הכי חייבים להם – אלה הילדים שלנו, קודם כול זה, אחר כך היתר. אני מכירה את זה מחיי שלי, ולפחות אני אוכל לומר לבת שלי שבזכות יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה ובזכות כל אלה, כולל את, גברתי, שחתמו על הצעת החוק הזאת, נוכל לבשר את הבשורה היום לנשות ישראל. זה בקריאה ראשונה, נראה מה עוד אפשר לתקן, ונצא לדרך. תודה לך, גברתי. אני מקווה שהיושבת-ראש תאשר לך להשלים את ארבע הדקות, לפנים משורת הדין, ואז יהיה יפה גם שזה קואליציה-אופוזיציה. תודה לך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חברת הכנסת, על ההתחשבות בחלוקת הזמנים. ממילא היא נרשמה כראשונת הדוברים, אז מן הסתם יהיה לך גם יותר לדבר. בבקשה, אני פותחת את הנושא לדיון. ראשונת הדוברים, יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. אני אתן עוד קצת זמן, משום שהנושא הוא מאוד מאוד חשוב, ואין ספק שזאת בשורה לנשות ישראל. אז עשר דקות עומדות לרשותך, בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> תודה רבה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, חברתי, חברת הכנסת דליה איציק, שבאה אלי בפנייה עם הצעת החוק הזאת, ואני כמובן שמחתי לשתף אתה פעולה. יש לנו כאן באמת שותפות ברגע שבו מדינת ישראל בהצעת החוק הזאת מאריכה את חופשת הלידה וקובעת את הרף של חצי שנה לחופשת לידה בישראל. נאמרו כאן הרבה דברים על החשיבות הזאת מבחינת האשה ומבחינת מעמדן של נשים, אבל בעיני זאת הצעת חוק שמקדמת בכלל את ערכי המשפחה בחברה הישראלית. בסופו של דבר ילדים צריכים חינוך, זקוקים לחום האמהי, זקוקים לזוג הורים שישקיעו בהם בתקופה הראשונה שבה הם מגיעים לעולם. ואם אנחנו לא נאפשר את זה בחקיקה חברתית, חקיקה שמקדמת את הערך הזה של משפחה, אנחנו בסופו של דבר נמצא את עצמנו בחברה מנוכרת, שבה ילדים גדלים במסגרות של נשים זרות, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. אנחנו רוצים שאמהות יזכו לגדל את ילדיהן בתקופה הראשונה, המשמעותית כל כך ליצירת הקשר בין הילד לבין האם. הצעת החוק הזאת מתחילה לצעוד בכיוון שרוב מדינות אירופה הלכו בו. מדינות אחרות בעולם, אגב, מאפשרות חופשה של שנה, ויש מדינות שבהן חופשת הלידה היא שנתיים. אנחנו כאן בישראל, חופשת הלידה שלנו היא מהקצרות בעולם, ואנחנו מאפשרים היום לפתוח את הפתח, להצטרף לרוב העולם שרואה בשילוב בין ערכי המשפחה לערכי עולם העבודה חלק בלתי נפרד מחיים נורמליים, לאפשר לנו להיות גאות בזה שאנחנו אמהות, לא פחות מאשר בהישגים בתחום עולם העבודה. ואני רוצה להסיר את הדאגות שיש בקרב חלק מהאנשים לגבי גברים שלא ירצו להעסיק נשים. מי שטוען את הטענות האלה, מטרפד כל קידמה בסוגיות של נשים. מי שחושש שגברים יסרבו להעסיק נשים, יכול לטעון את הטענה הזאת גם היום. גם היום יש גברים או מעסיקים שחוששים מאשה צעירה שעלולה פתאום להרחיב את המשפחה וללדת ילד במהלך תקופת העבודה שלה. ובדיוק כאן אנחנו, בית-המחוקקים, צריך לקבוע ערך, והערך של המשפחה והערך של חופשת לידה של חצי שנה הוא ערך קדוש, ערך חשוב. ואנחנו כאן היום קובעים קביעה ערכית. אני רוצה להוסיף דבר נוסף בנושא השכר המשולם. הצעת החוק הזאת למעשה היא תחילת פריצת הדרך. בסופו של דבר השאיפה שלנו היא שחופשת הלידה תהיה בתשלום לאורך כל החצי שנה הזאת, אבל היום צעדנו צעד משמעותי כדי להגדיר לכל נשות ישראל, שכשהן יולדות את בנן או את בתן, הן יודעות שהן חצי שנה בחופשה, הן חצי שנה מקדישות את עצמן לטיפוח של הקשר החשוב הזה. חברי חבר הכנסת זאב אלקין – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זאב אלקין. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – כשותף בכיר בהצעת החוק הזאת, שטרח כל כך לקדם אותה, אנחנו באמת מודות לך על זה שהיית שותף. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני בטוחה שגם אתה שותף להצעת החוק הזאת להארכת חופשת הלידה. יש כאן באמת עניין ערכי, ואנחנו היום שותפות בקביעת האבן הראשונה במהפכה הזאת. הוועדה לקידום מעמד האשה שמה לה למטרה לקדם נשים מבלי לפגוע בערך של המשפחה ולקדם גם את ערכי המשפחה. אנחנו לא מתביישות לומר: ערך המשפחה חשוב לא פחות מאשר שכר שווה לנשים, מאשר כל דבר אחר, כי בעצם לפעמים נדמה שהחברה רוצה לייצר שוויון בין גברים לנשים על-ידי מחיקת הזהות הנשית, על-ידי מחיקת האימהות, ואנחנו לא מעוניינים בכך. אנחנו מעוניינים שנשים תהיינה אמהות, שלא יוותרו על הזכות הגדולה הזאת להיות אמהות ולעסוק בחינוך ובגידול ילדים. וכמובן שחופשת הלידה הזאת כמו כל חופשת לידה יכולה להתחלק בין האב לאם; האפשרות הזאת לחלוקה הורית בתקופת חופשת הלידה קיימת ועומדת גם בחופשת הלידה הזאת. אני שמחה שיש כאן נוכחות של חברי כנסת. אני מקווה באמת שכולם יצטרפו לתמיכה בהצעת החוק הזאת, שהיא כל כך חשובה לקביעת הרף העליון של חצי שנה לחופשת לידה בישראל. ואנחנו מתחילים דרך זה את המהפכה החשובה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי יושבת-ראש הוועדה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב כץ. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני אפילו אדבר פחות. כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כבוד המציעה, חברת הכנסת חוטובלי, אני חושב שצריך להרבות בעידוד נשות ישראל ללדת ילדים. עם ישראל עבר חוויה נוראה לפני כ-60 שנה, כאשר איבדנו שישה מיליון יהודים, והיום חובה מוטלת על הדור שלנו לדאוג לכך שנשות ישראל תלדנה, תלדנה בשמחה, ומילד לילד תהיינה יותר ויותר יפות. אני יכול להעיד על אשתי, ויש לנו שבעה ילדים, ומילד לילד היא נהייתה יותר ויותר יפה. זה לא פגם ביופיה, זה רק הרבה ביופיה. אני קודם כול רוצה לומר שצריך ללדת הרבה ילדים, ואנחנו קוראים מפה לנשות ישראל: תתחתנו, תלדו ילדים, בדמוגרפיה אנחנו צריכים לנצח. כמו שאנחנו קוראים לעלייה גדולה, אנחנו צריכים לקרוא לילודה גדולה. ואנחנו צריכים לקרוא לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, שהוא יעמוד על הבמה, ושלא איזה כצל'ה, יושב-ראש של סיעה זוטרה של ארבעה חברי כנסת, אלא שראש הממשלה בעצמו, לפני שהוא קורא לציפי לבני להצטרף אליו או שלא להצטרף אליו, לפני שהוא מצרף את מרצ לליכוד, לפני שהוא מצרף את הסיעות הערביות לליכוד כדי לעשות ממשלת אחדות, שיעמוד מעל הבמה ויקרא לנשות ישראל להתחתן בגיל צעיר, ללדת הרבה ילדים ולנצח בדמוגרפיה את המציאות שאנחנו בארץ-ישראל – יש לנו היום 6 מיליון יהודים, אנחנו צריכים להגיע בתוך 10–20 שנה ל-10 ול-15 מיליון. ולכן ככל שנרבה בהטבות לנשות ישראל, ובמענקים, ובעידוד, וחצי שנה, ושנה, ושנתיים, רק שתלדנה הרבה ילדים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. לרשותך שלוש דקות, אדוני. <שלמה מולה (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לברך את יוזמי החוק, את חברת הכנסת, יושבת-ראש הכנסת היוצאת, דליה איציק, ואת חברת הכנסת חוטובלי, שיש לי העונג להיות בוועדה שהיא עומדת בראשה. כל הנושא של הוועדה למעמד האשה, הנושאים שהיא עוסקת בהם הם באמת נושאים שלפעמים אנחנו חושבים שהם לא חשובים. האמת היא, וכל אחד מאתנו שחי פה יודע, שיש פה עם שמחציתו נשים, ולכן אני מקווה שבסופו של יום התהליך של חתירה לשוויון בין המינים, בעיקר נשים, יבוא לידי ביטוי לאו דווקא רק במה שאנחנו אומרים בפה, אלא במעשים. הייתי מאוד מאוד שמח אם היתה הצעת חוק שמממנת גם את אותם שבועות שאנחנו רוצים שיחולו – אם אפשר היה שזה יהיה במימון של המדינה, זה היה הרבה יותר קל, הרבה יותר פשוט, אף-על-פי שיש לנו חשש שמי שיכול ליהנות מהצעת החוק הזאת זה דווקא מעמד הביניים. אלה שבאמת ידם אינה משגת עדיין ישאירו את התינוקות בבית וילכו לעבוד – לכל אחד מאתנו יש תינוקות – ועדיין הילדים יישארו בבית. לכן, אני מקווה שבפעם הבאה שנקיים דיון, אולי אפילו בכנסת הזאת, יהיו לפחות העלויות האלה של מימון אותם שבועות בצורה מדורגת, אולי לא באותה שנת תקציב, אבל שתהיה הבנה מוחלטת לצורך. אני מקווה שלא רק יהיו השבועיים הנוספים האלה במסגרת החופשה, אלא יתאפשרו שבועות נוספים. אני חושב שיש מדינות, למשל סקנדינביה, שמאפשרות לנשים לקחת חופשת לידה בתשלום. אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים, אנחנו יודעים את המצוקות התקציביות. לפעמים אפשר גם לראות את חלוקת העוגה. יכול להיות שהעוגה הזאת, אם היתה הולכת למקומות הנכונים, יכולנו לעשות צדק חברתי יותר נכון; אבל כנראה אנחנו חיים בעולם הפוליטי, לפעמים אפילו ציני, וראינו את זה בטח בשבוע הזה, אבל אני מקווה שבסופו של יום כולנו נתפכח, נבוא ונגיד: הנושא של מתן שבועות נוספים במסגרת חופשת לידה לנשים זה טוב לאמהות, זה טוב לחברה, זה טוב לילדים, ואנחנו נמצא את המשאבים הדרושים כדי לעשות זאת. זאת הצעה מבורכת, הצעה נכונה, אני מקווה שלא נעצור בהצעת החוק הזאת, אלא נמשיך לחוקק עוד ועוד. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת, סגן היושב-ראש אורי מקלב, בבקשה. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת דוד רותם. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להודות ליוזמת החוק וליושבת-ראש הוועדה למעמד האשה. אני השתתפתי גם בדיון הראשון, בהכנה לקריאה ראשונה, והיה מאלף לשמוע מאיפה הגיעה הבקשה להצעת חוק זו – לא רק מתוך ידע שיש בעיה עם נשים או מתוך בקשה של נשים שהגיעו, שרוצים להאריך את חופשת הלידה, אלא מתוך הכרה פנימית, מתוך הרגשה והצורך ולהרגיש את האשה, מה היא צריכה בשביל לחזק את הקן המשפחתי ובשביל להמשיך לטפל בילד, אבל עוד יותר – וזו נקודה מאוד חשובה – זה הצורך והמניע להתמודד מול המעביד, שלא יכולים להתמודד מול המעביד שלוחץ, זה יכול להיות בהבעת פנים, וזה יכול להיות ביותר מהבעת פנים, וזה יכול להיות גם כן במלים מפורשות, שאם את מאריכה, אז לא תמצאי לאן לחזור, ואני אתמודד כבר עם החוק, איך לעשות את זה. ואת זה אנחנו יודעים שעוברות נשים רבות שלא יכולות – אף שהן רוצות להאריך את חופשת הלידה, הן לא יכולות להאריך. גם אני הצטרפתי כאחד מהחתומים על החוק, ואני אומר לכם את האמת, מה שגם אמרתי בוועדה שלך, חברת הכנסת חוטובלי, שקיבלתי טלפונים רבים מנשים חרדיות, שביקשו ממני: אל תתמוך בחוק הזה; איך אתה תומך בחוק הזה שרק יהיה לרעתנו? ובהתחלה לא הבנתי למה. הן אומרות, כאחת מהצרכניות הגדולות של החוק הזה, שכשרואים עובדת חרדית שרוצה להתקבל לעבודה, או שהיא עובדת, מייד חושבים: רגע, היא תצא לחופשת לידה, אז אני אותה ודאי לא אקבל ראשונה. ברגע שתעשה כזה חוק, זה עוד יותר ידחק את הנשים, כאלה שיוצאות וצורכות את חופשת הלידה, ויעדיפו אחרות ויעדיפו גברים ולא יעדיפו נשים. אבל אני בכל אופן כן תומך בחוק הזה, כי אני חושב שיש לזה חשיבות גדולה מאוד. צר לי מאוד שיהיו נשים שלא יוכלו לממש את זה, כי כפי שאמרתם, זה עדיין לא הושלם, וזה חופשה ללא תשלום, והרבה נשים יוצאות לעבודה וצריכות את הכסף, ולא יכולות להרשות לעצמן. אנחנו נקווה שכמו שאמרתם, זו תחילת הדרך, והתחלה טובה, היא באמת התחלה חשובה מאוד. אני רציתי, ואני אומר את זה כאן, לצרף להצעת החוק הזו איסור על המעסיק לאיים, לשדל, למנוע מהעובדת לבקש זאת. נכון שהחוק נתן את דעתו, דהיינו חופשת הלידה היא מיידית, ומי שרוצה לקצר צריכה להודיע את זה, ובזמנו ודאי נראה שיהיה מנגנון מתאים, אבל באופן מעשי אני חושב שצריך לבנות אותו, שלא תהיה אפשרות למעסיק למנוע מהאשה לבקש, כי אנחנו מכירים מה שקורה, ואחד שבאים אליו רבים ורבות, סובלים עובדים; מי שיוצאת לחופשת לידה, בדרך כזו או אחרת, או שלא מקבלים אותה לעבודה או שהיא מוצאת את הדרך החוצה. אני באמת רוצה לאחל לכל אלה שיוזמים ופועלים וטורחים למען החוק, שיוכלו גם ליהנות בעצמם מהחוק הזה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד רותם, אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, גברתי מציעת ההצעה, גברתי יושבת-ראש הוועדה, אין ספק שהחוק הזה הוא חוק טוב, משום שיש בו כדי לאפשר לנשים להאריך את חופשת הלידה. יחד עם זה, נדמה לי שיש מסביב להארכת חופשת הלידה הסדרים נוספים, שאף אחד לא שם את לבו אליהם. בואו נחשוב על אותו עצמאי קטן שמעסיק עובדת, מזכירה, שיוצאת לחופשה של שישה חודשים; והנה המזכירה הזו יוצאת לחופשה של שישה חודשים, והוא נשאר בלי מזכירה ובלי אפשרות למלא את מקומה. מה אנחנו עושים כשממלאת-המקום נכנסת להיריון בתקופת ששת החודשים, ואז יש לו שתי מזכירות שהוא לא יודע מה לעשות אתן. אני חושב שצריך לתקן ולהסדיר מסביב להצעת החוק הזו את כל יתר ההוראות כדי שלא יצא שכרו בהפסדו, ואנחנו נפגע במעסיקים הקטנים שעשויים להיפגע מזה. אני, כמובן, אתמוך בהצעת החוק, אבל אני סומך גם על המציעה וגם על יושבת-ראש הוועדה, שיעשו את התיקונים הנדרשים. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. לפנים משורת הדין – נכון שהכרזתי על אחרון הדוברים, אבל חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש מאוד לומר משהו בעניין הזה. קשה לי לסרב לך. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, על שאפשרת לי לדבר לפנים משורת הדין. גברתי היושבת-ראש, תמיד תמכתי בהצעות בעלות אופי דומה לגבי חופשות לידה וזכויות נשים. אני רוצה לדבר על משהו אחר, אני רוצה לדבר על הזניית הפוליטיקה בישראל. אני רוצה לדבר על הזניית הפוליטיקה בישראל, על המסחור הזול בפוליטיקאים שנבחרים, חלקם רק לא מזמן, וכל אחד יודע שאני מתכוון אליו, אז שיבין שמוציאים שם רע. אומרים שזה אופורטוניזם. אפילו לאופורטוניזם אתם מוציאים שם רע. כמה אפשר לרדת? כמה אפשר למסחר בגלל ג'וב קטן? תלמדו מהח"כים הערבים. שנים על גבי שנים הם חוסמים את עצמם, כי אנחנו לא רוצים ג'ובים. אתם לא יכולים בלי ג'ובים. סגן שר, שר במשרד, גם נפגשים מאחורי הגב של המפלגה שלהם עם היריבים הפוליטיים כדי למצוא ג'וב. מה זה אם לא הזניית הפוליטיקה וירידה? אתם יודעים מה? אתם מכפישים את כל חברי הכנסת. אין לי שום קשר אורגני עם החברים האלה מקדימה, אבל לעזאזל, אתם מכפישים את השם של כל חברי הכנסת. אבל לא רק אתם, גם מי שמשדל אתכם לזנות, גם הוא מזנה את הפוליטיקה. אני מתכוון לראש הממשלה. עד איפה אפשר לרדת? שוב, אולי לא תאהבו את זה, תלמדו מהח"כים הערבים. בחיים לא חיפשו ג'ובים. אולי תלמדו מזה לפחות? תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה, אדוני. חשבתי שתדבר על החוק עצמו. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לעבור להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 49) (הארכת חופשת לידה), התש"ע–2009, לוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, בעד הצביעו 26, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. חברת הכנסת ציפי לבני וחברת הכנסת מרינה סולודקין מבקשות להוסיף את קולן, הן היו פה במליאה, ואני מבקשת לעשות כן. אם כן, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק תועבר לוועדה לקידום מעמד האשה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תבורכו על העבודה הזריזה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הכרזה למזכיר הכנסת. בבקשה. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון), התש"ע–2009, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/469).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. בבקשה. ראשונה תדבר חברת הכנסת ציפי חוטובלי, ואחריה – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009. תופעת השכרות על השלכותיה היא כיום אחת הסכנות החמורות המאיימות על שלום הציבור בישראל. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סליחה, אדוני השר. חברי חברי הכנסת, אפשר קצת שקט? השר מציג פה הצעת חוק, אחת החשובות. אז בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> היא בעלת השפעה רבה על תופעות של אלימות, עבריינות ותאונות דרכים חמורות וקטלניות. מחקרים שנעשו בנושא מצביעים באופן ברור על קשר בין שימוש מופרז באלכוהול וההסתברות להתנהגות אלימה של המשתמש כלפי הסביבה וכלפי עצמו. אלכוהול ידוע כחומר פסיכו-אקטיבי שעלולה להיות לו השפעה משמעותית על מערכת העצבים. אלכוהול משבש את פעילות המערכת הזאת, עלול לגרום בין השאר להתנהגות אימפולסיבית ולהפרעות בכושר השיפוט. בהסתמך על העובדה שאלכוהול הוא חומר מדכא עכבות ומעצורים, במקומות שבהם יש שתיית אלכוהול מרובה, מעשי האלימות רבים. לאחרונה אנו עדים לדיווחים על אודות היקפיה הנרחבים של תופעת השכרות וצריכה מופרזת של משקאות משכרים, ובייחוד על חומרתן של התופעות האלה בקרב בני-הנוער. הנתונים בנושא צריכת האלכוהול, בייחוד בקרב בני-הנוער, מטרידים ביותר. יש החמרה בכל הקשור לגיל התחלת השתייה בישראל, וגיל זה הולך ויורד. 19% מהבנים ו-8% מהבנות בגיל 11 – כיתה ו' – שתו משקאות אלכוהוליים לפחות פעם בשבוע – – – <דליה איציק (קדימה):> זה כזה דבר דוחה, זה כמו ליזול, למה הם אוהבים את זה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי, הם כנראה מתרגלים. זה נותן להם תחושות ונותן להם הרחקה, וזה כנראה חלק מהסביבה – אם הוא שותה, גם אנחנו שותים. <דליה איציק (קדימה):> כל הכבוד לך. אני גאה בזה שאתה נלחם בזה. לקחת נושא חשוב ואני ממש חשה שזה משפיע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה. זה נתון המדרג את ישראל בפרמטר זה במקום השני באירופה; במקום הראשון – אוקראינה. כרבע מהתלמידים בני 15–17 שתו לשוכרה לפחות פעם אחת במהלך החודש שקדם לסקר הזה, ושליש מהם השתכרו לפחות פעם אחת במהלך השנה, 7% יותר מחמש פעמים. עוד עולה ממחקרים כי חמישית מהתלמידים הנוהגים נהגו בהשפעת אלכוהול. לנוכח כל זאת, מטרת החוק המוצע היא להתמודד עם תופעת השכרות על היבטיה והשלכותיה השליליות, בין היתר בהגבלת מכירתם וצריכתם של המשקאות המשכרים בזמן, במקום ובאופן המוצע. המוצע הוא פרי עבודת מחקר מקיפה שנערכה לגבי מודלים שונים המיושמים בעולם ואשר הוכיחו את יעילותם בצמצום התופעה. המשרד לביטחון הפנים קבע לעצמו מטרה להתמודד עם תופעת השכרות על היבטיה השליליים ועם השפעת התופעה על הרחבת מעגל האלימות בחברה הישראלית. כזכור, הממשלה בישיבתה ב-15 בנובמבר 2009 אישרה את תוכנית המשרד לביטחון הפנים למלחמה באלכוהול, אשר עיקריה הם: 1. יצירת אווירה ציבורית השוללת צריכה מופרזת של אלכוהול בכלל ושל משקאות חריפים בקרב בני-הנוער והצעירים בפרט; 2. צמצום האלימות, העבריינות וההתנהגות האנטי-חברתית הנובעות מצריכה מופרזת של אלכוהול; 3. צמצום מקרי המוות והתחלואה הקשורים לשימוש לרעה באלכוהול. במקביל לאישור הצעת חוק זו, אשר מהווה נדבך ראשון בתוכנית, יוצאת לדרך גם תוכנית אכיפה מוגברת של משטרת ישראל, הממוקדת בנושא. אני סמוך ובטוח כי העלאת המודעות לשליליות התופעה והתמודדות עם השכרות ועם השלכותיה, לצד דגש נרחב באכיפה, יהיה בהם לסייע רבות בצמצום התופעה באופן משמעותי, כך שיביאו בין היתר גם לצמצום התופעה של אלימות בחברה בישראל. חברי הכנסת מכל סיעות הבית עמדו אף הם על הבעייתיות של תופעת השכרות ונזקיה, והגישו הצעות חוק פרטיות, שחלקן נמצאות בשלבים שונים של חקיקה. הממשלה סבורה שהצעת החוק הממשלתית היא מאוזנת ועוסקת במכלול נושאים שחלקם הגדול קיים בהצעות החוק הפרטיות. לכן אני מבקש מוועדת החוקה, חוק ומשפט לקיים את כל הדיונים בהצעות החוק הפרטיות ובהצעת החוק הממשלתית. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהניחו על שולחן ועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני השר. ראשונה תדבר חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. בבקשה. לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שההצעה שאנחנו מדברים עליה עכשיו היא הצעה ממשלתית, אבל אני רוצה להזכיר לכם שחברים ממפלגת ישראל ביתנו – חבר הכנסת דוד רותם היה אחד היוזמים הראשונים לקדם את החוק הזה. החוק המגביל מכירת אלכוהול מחויב והכרחי במציאות שהגענו אליה. את סימני האזהרה היה אפשר לראות לא רק במחקרים שמדרגים את ישראל בצמרת העולמית של צריכת האלכוהול של בני-הנוער, ולא רק בכותרות המקשטות את עיתוני יום ראשון בדבר אלימות במועדונים, ולא רק בשיעור הגבוה של תאונות הדרכים שבהן מעורבים ונהרגים צעירים. הסימנים נמצאים בכל מוסד חינוך, בכל גן ציבורי ובכל קרן רחוב. כשאנחנו רואים חבורות צעירות יושבות בגינות ציבוריות עד שעות הבוקר ואתן בקבוקי משקה, אנחנו יודעים שאנחנו בבעיה; כשאנחנו שומעים על טיולים שנתיים של בתי-ספר, שבהם בתוך המימיות יש וודקה במקום מים, אנחנו יודעים שאנחנו בבעיה; כשאנחנו רואים בקבוקים ריקים מונחים בלובי של בנייני המגורים שלנו, אנחנו כולנו יודעים שאנחנו בבעיה. הגבלת מכירת אלכוהול היא צעד קטן אחד במלחמה הכוללת באלימות בכלל ובאלימות של צעירים בפרט. המבחן האמיתי יהיה באכיפה בשטח, משימה נוספת שמוטלת על כתפיה של משטרת ישראל. אני רואה את חובתו של כל חבר בבית הזה לתמוך ביוזמה של הממשלה וביוזמות האחרות שיעלו במסגרת המלחמה באלימות. אני עצמי מתכוונת להגיש בקרוב הצעת חוק פרטית שתהיה צעד חשוב נוסף בהפחתת האלימות של בני-הנוער. אם כולנו נירתם למאמץ לאומי זה מתוך הכרה שזהו צו השעה, אני מאמינה שמשימת מיגור האלימות הפושה בישראל היא בהישג ידנו. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. לרשותך, גברתי, שלוש דקות. בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, השר לביטחון פנים, אני רוצה לברך את הממשלה על הצעת החוק החשובה הזאת. לצערי הרב, יש הצעות חוק שהן בבחינת לבנות בית-חולים מתחת לגשר. כולם יודעים שכשיש חור בגשר יש שתי דרכים לפתור את הבעיה. אם יש כביש שבו מכוניות עוברות על פני גשר, ואנחנו רואים פעם אחר פעם את המכוניות מתרסקות, אפשר לבנות בית-חולים, ואפשר לסתום את החור בגשר. ברור לחלוטין שכשהיינו עדים לתופעות של הרבה בני-נוער ששתו לשוכרה, וראינו שהאלימות מתפרצת בעקבות אותה תופעה נוראה, ברור לחלוטין שראוי לחוקק חוקים שיגבילו את צריכת האלכוהול, אבל במובנים רבים חשוב להסתכל מה יצר את החור בגשר. יש לנו היום חור מסוים בקרב קבוצות רבות, בקרב בני-הנוער, חלל ערכי גדול שמערכת החינוך חייבת לטפל בו. העובדה שבני-הנוער מוצאים לנכון לבלות ולכלות את זמנם היקר – בימים שבהם – אני צעירת חברי הכנסת – יש עדיין צעירים שהולכים לתנועות נוער, אבל לצערנו הרב, אפילו לתנועות הנוער הגיעו האלכוהול והאלימות. העובדה שהיום מערכת החינוך אינה מאפשרת לבני-הנוער כלים למלא את זמנם הפנוי בתכנים ערכיים, זאת הבעיה הגדולה שיוצרת את אותו חור בגשר. והאחריות שלנו כאן היא לראות בהצעת החוק הזאת רק התחלה של דרך, רק התחלה של מערכת שלמה שתתגייס כדי לפתור את הבעיה הגדולה הזאת, שבגללה בעצם אנשים מגיעים לצריכת אלכוהול, כסוג של אסקפיזם, כבריחה ממציאות שבה הם לא רואים את עצמם, לא כמשפיעים, לא כבעלי אמירה, במציאות שבה בני-הנוער, אולי חוד החנית של החברה בישראל, בורחים מכל התמודדות אמיתית עם המציאות אל תוך מחוזות של אלכוהול, ואולי מחוזות – הייתי אומרת – מחוזות "האח הגדול" – מחוזות של פנטזיה, מחוזות, בעצם, של תרבות צריכה ריקנית. זה אתגר גדול, שהוא אתגר לכל חברי הממשלה, ובעיקר לשר החינוך, ולא רק לפתחך, השר לביטחון פנים. בכל מקרה, אני מברכת על הצעת החוק הזאת – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> איפה ההורים? אי-אפשר להטיל הכול על אנשי הציבור. איפה ההורים? החינוך בא מהבית, קודם כול יש בית – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> זה נכון. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> – – אחר כך נלך למערכות האחרות. יש בית, קודם כול החינוך הוא – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> זה נכון, אבל לצערנו הרב, בגלל שעות העבודה הארוכות, ההורים היום נוטלים פחות ופחות חלק ופחות מעורבים, בעצם, בשעות הפנאי של הילדים שלהם, ואם אנחנו לא נספק מערכות אלטרנטיביות, שיאפשרו לילדים האלה להביא לידי ביטוי את כוחות היצירה שלהם בתקופה שבה הם הכי פעילים ויכולים בעצם לפעול, אני חושבת שנמצא פעם אחר פעם את התופעות הנוראות האלה של צריכת אלכוהול ואלימות. אז זאת באמת ההערה שלי לעניין הזה. בכל מקרה, הצעת החוק היא חשובה, והלוואי שבאמת תיתן מענה לפחות לכל אותן תופעות ותביא לצמצום צריכת האלכוהול. ואשר לבעיות הרוחביות, ארוכות-הטווח, יש לנו כברת דרך לעשות. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב כץ. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מוותר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מוותר. הדובר הבא, חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני מבקש לברך את השר לביטחון פנים, השר אהרונוביץ, על הצעת חוק מאוד חשובה, ואני חושב שבסך הכול היא גם מקיפה תחומים די רבים שנוגעים בסוגיית המאבק באלכוהול. אני חושב שטוב נעשה אם נקדם את ההצעה הזאת באמת במהירות, במתווה אחד עם ההצעות הנוספות הפרטיות שישנן, וננסה להגיע באמת לתוצאה סופית שתהיה גם מקיפה וגם מאוזנת. בכל זאת, כמה הערות; מובן שהזמן קצר מכדי לקיים את הדיון הממצה שנקיים בוועדת החוקה, אבל כמה הערות שבכל זאת אני חושב שחשוב לומר אותן. האחת, צריך להביא בחשבון, כפי שהעיר קודם חבר הכנסת מטלון, שהצעת החוק הזאת, אין בה די. יש צורך בשורה של צעדים נוספים, שאינם דווקא צעדים שבחוק, ובראשם בנושא החינוך. צריך לומר יותר מזה: לא מדובר רק בחינוך במובן של חינוך במוסדות הלימוד; החינוך הוא קודם כול חינוך שבא מהבית. יש צורך בהגברת המודעות לתופעה הזאת ולהשלכות החמורות שלה, והדבר הזה צריך לבוא באיזה מאמץ הסברתי שנעשה לא רק במסגרת של בתי-הספר, אלא נעשה כלפי הציבור הרחב – ציבור ההורים מצד אחד, וגם הציבור הכללי, גם הציבור המבוגר ששותה, ולצערנו במקרים רבים לא במידה. ההערה השנייה היא בסוגיית הפרסום, ונדמה לי שהיא משתלבת גם בנושא הראשון שדיברתי עליו. חלק מהבעיה של האלכוהול זה העובדה שאפשר לפרסם אותו באופן חופשי – לא רק בפרסומת גלויה, אגב. גם פרסומת סמויה בכל מיני סדרות טלוויזיה וכן הלאה, שבהן הדבר הזה מוצג כדבר טבעי, ואפילו כדבר חיובי, וזה מאוד מקשה, כי אנחנו מעבירים בעצם שני מסרים כמעט סותרים: האחד בחוק, החמרת הענישה וניסיון להתמודד עם התופעה, והשני בסדרות הטלוויזיה, ששם לכאורה הדבר הזה הוא טוב וחיובי. וגם כאן נידרש לטעמי למהלך משלים מסוים, גם בתחום הזה. וההערה השלישית – אני אתן דוגמה אחת; נדמה לי שמכיוון שהתופעה היא כל כך קשה, נדרשת התמודדות אולי קצת לא קונבנציונלית אתה, והניסיון בכל זאת לתחום את עצמנו לד' אמות המונחים הרגילים שמשתמשים בהם, והמידתיות והסבירות, וכן הלאה, אני חושב שבמקרה הזה זה לא יספיק, ויכול להיות שכאן אנחנו צריכים לעלות מדרגה. ואני אתן דוגמה אחת. בסעיף 3(א), כאשר כתוב: "היה לשוטר יסוד סביר להניח כי אדם שותה משקה משכר", ואני ממשיך: "וכי שתיית המשקה המשכר עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי", נדמה לי שאנחנו באיזשהו מקום מטילים על השוטר נטל גדול מדי. אני, לו דעתי היתה נשמעת, חושב שבוודאי כשמדובר בקטינים, אבל אולי בכלל, במקומות ציבוריים הכלל צריך להיות פשוט: אדם לא מסתובב עם משקה ביד ועם בקבוק ביד, ואנחנו לא מאלצים את השוטר לעמוד בכל מיני מבחנים כך שאחר כך הוא עלול עוד להגיע למח"ש ולכל מיני מקומות אחרים כי הוא לקח ממישהו בקבוק שלא על-פי הסבירות, וכן הלאה. נדמה לי שכדאי לתת את הדעת כדי ללכת למסלול של חקיקה שתהיה יותר ברורה, יותר חדה, ופחות תטיל על השוטר בשטח נטל שהוא עלול להתקשות לעמוד בו. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת יריב לוין. אחרון הדוברים, חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לברך את הממשלה ואת השר לביטחון פנים על היוזמה הברוכה. אני חושב שהגיע הזמן לעשות מעשה נגד תופעה קשה שמכה בכל חלקה טובה. לצערי הרב, היא לא מבחינה בין בני טובים לפחות טובים, בשכבות החלשות, בשכבות החזקות – ההיפך, לצערי הרב, זה אפילו מצוי באותם אנשים שבאים מבתים טובים; מתברר שהתופעה הזאת מצויה יותר שם. אבל, אדוני השר, כשהופעת בוועדת הפנים אמרתי את זה, ואני נאלץ לחזור פה על אותם הדברים: אם אנחנו נחשוב שהענישה והחקיקה בלבד הן הן הפתרון לתופעה הקשה, הרי שכולנו טועים, ואני בהחלט מחזק את דברי חברת הכנסת חוטובלי; אנחנו צריכים לדעת: כאשר הגשר קורס, אנחנו לא צריכים ללכת ולבנות בית-חולים ליד הגשר. צריך לחשוב איך בונים גשר חדש יציב. לצערנו הרב, כשהבור ריק ואין בו מים, אז נחשים ועקרבים נמצאים בבור. וזה המצב שלנו היום. לצערנו הרב, כאשר אנחנו מתפרקים מנכסי התרבות שלנו, מהמסורת, מהערכים היהודיים – למה אתה מצפה כשאין מים? נשאר נחשים ועקרבים. זה מה שנשאר. לכן, עם כל הכבוד וההערכה, אני חושב שצריך לעשות מעשה, וטוב עשתה הממשלה שעשתה מעשה, אבל בזה לבד לא נפתור את הבעיה. אנחנו נישאר עם אותה בעיה. יענישו, ימלאו את בית-הסוהר, ואדוני יודע שכבר אין מקומות בבתי-הסוהר. מה יהיה? בזה פתרנו את הבעיה? אם לא ניכנס ללב לבה של מערכת החינוך ונתחיל לחנך את הילד כשהוא נמצא בכיתה א', ולא נחנך את הסביבה, את ההורים ואת כל אלה שמסביבו, לא נפתור את הבעיה. לנושא הפרוצדורלי – אדוני השר ביקש או קבע, אינני יודע, שהנושא הזה צריך להיות נדון בוועדת חוקה. הצטרף לכך גם יושב-ראש ועדת הכנסת. עם כל הכבוד לך, אדוני השר, אני חושב שמי שצריך לקבוע היכן הדיון הזה יתקיים הוא ועדת הכנסת. הנושא הזה נמצא בוויכוח והוא יהיה בוויכוח מפני שוועדת הפנים מקיימת דיון על כל נושא רישוי עסקים ויש פה חלק מרפורמת רישוי עסקים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – חוק העונשין. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כעת אנחנו לא דנים בשאלה הזאת. <דוד אזולאי (ש"ס):> רק אמרתי את זה כהערה. הנושא הזה יידון בוועדת הכנסת, ועדת הכנסת תקבל החלטה, וכל החלטה שתקבל ועדת הכנסת אני בהחלט מכבד. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כמובן, כל מה שאמרת יהיה רק לאחר ההצבעה. <דוד אזולאי (ש"ס):> ברור. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אני עוברת להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), התש"ע–2009, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <קריאה:> אנחנו בעד השר לביטחון פנים, ולא כמוך שאתה נגדו כל הזמן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חס ושלום. – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. מכיוון שהבנתי שקיימת מחלוקת, אני קובעת שיוכרע בוועדת הכנסת היכן ההצעה תידון. אני מודה לכם, חברים. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18), התש"ע–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/468).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18), התש"ע–2009, קריאה ראשונה. יציג את החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. אין דוברים. סגן השר? סגן השר מתן וילנאי? איננו. סגן השר יואיל בטובו לעלות ולהציג את הצעת החוק שלך. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> הגיע הזמן? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הגיע זמנך. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> אני ממש מתרגש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא אמרתי שום דבר. ראית שחיכיתי בסבלנות רבה. יכולתי לנעול את הישיבה. פתאום חיפשנו אותך. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> לי לא היתה בעיה בעניין הזה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אין לי ספק. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> לא היתה לי שום בעיה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לפיכך, יואיל נא כבודו להציג את הצעת החוק. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> יש לוח זמנים, אבל לוח הזמנים הוא המלצה כזאת שזזה כל הזמן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> נכון שזה בגדר המלצה, אבל הכול נעשה לפי הסכמות בין חברי הכנסת ליושב-ראש הקואליציה ולכל הגורמים כאן במליאה. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> צריך לשאול גם את הנוגעים להסכמות מה עמדתם, אבל זה בסדר גמור. מזכירות הכנסת צריכה לעשות כל מה שבראשה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> אני מתכבד להציג את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18), שלמעשה עוסק בשני תיקונים טכניים לחלוטין בנושא החוק הזה: האחד עוסק בלוחות זמנים לנושא הגיוס, והשני – לוחות זמנים לפטור מהשירות. סעיף 2 לחוק שירות ביטחון מ-1986 קובע הוראות לעניין חישוב גילים, ובין השאר קבועה בו חזקת גילים שלפיה רואים מי שהגיע לגיל מסוים בין תחילת השנה העברית לאמצע השנה כאילו נולד בתחילת השנה, ומי שהגיע לגיל באמצע השנה, כאילו נולד באמצע השנה. כפועל יוצא מזה, כל מיועד לשירות ביטחון ויוצא צבא מוחזק כמי שגדול מכפי גילו האמיתי בתקופה של חצי שנה. בעבר לא היתה שיטה אחרת. באמצעים של היום אבד על זה הכלח, ומכיוון ששיטות הרישום היום מתקדמות יותר, אנחנו רוצים לקבוע את הגיל – הפלא ופלא – לפי גילו של האיש ולא לפי שום דבר אחר. זה התיקון המוצע, הכול על בסיס לוח השנה העברי. דבר דומה לזה קורה עם חיילי מילואים. חייל מילואים משוחרר בתום השירות שלו לפי הגיל ולפי היחידה שבה הוא משרת ונקבע שהשנה הקלנדרית היא תהיה השנה המחייבת. אנחנו מבקשים שתמיד סוף שנה קלנדרית יהיה השנה המחייבת לפטור את החייל מהשירות, כי אם לא, זה קורה תוך כדי השירות, וזה יוצר אי-יציבות ביחידות המילואים למיניהן. לכן, גם כאן אנחנו מבקשים לתקן את הוראות סעיף 36א לחוק ולהבהיר כי פטור משירות לפי הסעיף האמור – מדובר באנשי מילואים – יינתן בתום השנה הקלנדרית שבה הגיע יוצא הצבא לגיל הפטור. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את התיקונים המוצעים בקריאה ראשונה ותעביר אותם להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. עד כאן, גברתי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. כשנכנסת הדוברים לא היו, אבל נכנס חבר הכנסת אריה אלדד. האם אדוני מעוניין לדבר? בבקשה. ראשון הדוברים – ולאחר מכן נעבור להצבעה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי השרים, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, לכאורה עד היום הצבא הסתדר עם ההבדלים שבין הלוח העברי והלוח הקלנדרי וסגן השר הציג את התיקון כתיקון טכני. יכול להיות שהוא באמת תיקון טכני, אבל ההעדפה של הלוח הקלנדרי, כפי שאמר סגן השר, על פני הלוח העברי מעוררת את השאלה, למה דווקא הלוח הזה ולא לדבוק בלוח העברי לצורך הגיוס והשחרור? זה טעם להתנגד לחוק או לפחות לתקן אותו. על כל פנים, השאלה היותר קשה העולה מזה היא לא אם מגייסים אדם או פוטרים אותו משירות על-פי הלוח העברי או הלוח הכללי אלא לשם מה מגייסים אותו על-פי הלוח הזה או על-פי לוח אחר. האם מגייסים אותו למלחמה באויבי ישראל או למלחמה באחים? האם פקודת המבצע שהוציא פיקוד המרכז, שמקדישה שתי אוגדות לצורך מאבק באכיפת חוקי התכנון והבנייה של יהודים ביהודה ושומרון, האם זה הייעוד הנכון לגיוס חיילים לצה"ל או להחלטה לפטור אותם משירות? בדיון שהתקיים לפני ימים מספר אמר סגן שר הביטחון שזאת לא פקודת מבצע וזה לא מסמך והוא לא אושר בשום מקום. אמר היום שר הביטחון: המסמך הוא מסמך, אף אחד לא זייף אותו. ממש אמר כהאי לישנא. כששאלתי, האם לפחות רוח המסמך משקפת את עמדתו של שר הביטחון, הוא באמת כעס עלי מאוד ואמר שהוא פגש פעם אנשי יחידת עילית בריטית, יחידת קומנדו, ה-SAS, שדומה ליחידת סיירת מטכ"ל, והם סיפרו לו איך הם נלחמו באזרחים בריטים במסגרת המאבק במחתרת האירית, ככל שאני זוכר. ההשוואה היא מזעזעת. ההשוואה של מאבק לאכיפת חוקי התכנון והבנייה למלחמה של יחידת עילית בריטית במחתרת רצחנית בצפון-אירלנד בלתי נסבלת. לכן, מה שחשוב באמת הוא לא האם מסמך של פיקוד מרכז הוא הפקודה המחייבת היום אלא האם זוהי רוח הצבא שנושבת מלשכת שר הביטחון ומגיעה אל החיילים. אז פחות חשוב לפי איזה לוח מגייסים אותם או משחררים אותם – אלא מה הם עושים בשירות הזה. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. אנחנו נעבור להצבעה. חברי חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18), התש"ע–2009, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שמונה בעד, מתנגד אחד ואין נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק תועבר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <שאילתות ותשובות> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, הנושא הבא והאחרון על סדר-היום הוא שאילתות לסגן שר הביטחון. בבקשה. יש לנו שלוש שאילתות על סדר-היום. השאילתא הראשונה היא של חבר הכנסת אריה אלדד, מספרה 71, בנושא: חומת ההפרדה. אדוני יקרא את התשובה. בבקשה. <71. חומת ההפרדה> חבר הכנסת אריה אלדד שאל את שר הביטחון ביום ט' בתמוז התשס"ט (1 ביולי 2009): באזור שער-המזרח בירושלים נמשכות במלוא הקיטור עבודות ההקמה של חומת ההפרדה, כאשר מחוץ לגדר נותרים שטחים רבים בבעלות יהודית פרטית, שאין עליהם מבנים ואין סיבה להוציאם מחוץ לגדר. כך גם באזור עטרות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם העבודות מתעלמות מההליך המשפטי המתקיים? 3. מה ייעשה כדי להורות על שינוי תוואי הגדר? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> 1–3. השאילתא עוסקת בתוואי גדר ההפרדה באזור שער-המזרח בירושלים. התוואי המדובר בשאילתא הינו תוואי הכפר קלנדיה, הסמוך לאזור התעשייה עטרות, שדה התעופה עטרות ומחנה הפליטים שועפאט. הקמת תוואי גדר הביטחון במרחב אושרה בבג"ץ ובוועדת הערר, והיא נבנתה מתוך צורך ביטחוני חיוני להגן על תושבי העיר ירושלים. העבודות הסתיימו, ובימים אלו צה"ל פועל להשלמת בניית המעבר. מפאת חשיבותו הרבה של תוואי גדר הביטחון ומורכבות הנושא, הדבר התנהל בערכאות המשפטיות, ופעלנו בהתאם להחלטת ערכאות אלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם לחבר הכנסת אלדד שאלה נוספת? בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, גברתי. הערה ושאלה. במקצת גני-הילדים בארץ נהוג להביא עוגה ליום-הולדת. אני מתפלא על סגן שר הביטחון שלא הביא חצי עוגה, כי היום מלאה חצי שנה לשאילתא. אבל זה בעניין האיחור בתשובות. לגופו של עניין, לא קיבלתי תשובה מדוע בתוואי הגדר מוותרים על שטחים בבעלות יהודית פרטית – לא בתחומי כפר, אלא שטח שלא עומד עליו שום בית, שאפשר לראות אותו יום-יום מהגבעה-הצרפתית, שטח שמרוחק מהבתים הערביים במחנה הפליטים, אבל בכל זאת הגדר הוציאה את השטחים הללו מתחום הגדר. מדוע ויתרה המדינה על השטחים הללו והרחיקה את הגדר מהם? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> מכיוון שזה נקבע בבג"ץ. זה נדון בצורה יסודית, בג"ץ החליט ואנחנו פועלים בדיוק לפי הנחיותיו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. השאילתא הבאה, מספרה 304, של חבר הכנסת אריה אלדד, בנושא: כוח משטרה בראשות הגנרל דייטון. תשובה, אדוני השר. <304. כוח משטרה בראשות הגנרל דייטון> חבר הכנסת אריה אלדד שאל את שר הביטחון ביום ח' באב התשס"ט (29 ביולי 2009): גנרל דייטון צוטט בתקשורת האמריקנית ואמר כי ישראל שותפה בהקמת כוח המשטרה בראשותו. רצוני לשאול: 1. האם ישראל מאשרת מי יכול להימנות עם חיילי הכוח? 2. האם ישראל שותפה בגיבוש תוכנית האימונים של הכוח? 3. האם ישראל שותפה בחימוש הכוח או מאשרת את כלי הנשק שיעמדו לרשותו? 4. האם ישראל מפקחת על פריסת הכוח? 5. מה הן הערבויות שהכוח לא יפנה נשק נגד ישראל? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> השאלה עוסקת בכוח משטרה שמוקם ברשות במימון אמריקני ובניהולו של גנרל אמריקני בשם דייטון. 1–2. ישראל אינה מאשרת מינוי חיילי כוח המשטרה בראשות דייטון, וכמו כן אינה שותפה בגיבוש תוכנית האימונים של הכוח. 3–4. ישראל דורשת לאשר את כל אמצעי הלחימה המועברים לרשות הפלסטינית ולפקח עליהם, וכן על פריסת הכוח, המתואמת אתנו. 5. אשר לשאלה מה הן הערבויות שהכוח לא יפנה נשק נגדנו – מדינת ישראל תעשה הכול כדי למנוע הפניית נשק נגדה, של כל גורם, ארגון או מדינה זרה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. שאלה נוספת לחבר הכנסת. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני סגן השר. אמרת שישראל לא מאשרת מי יכול להשתתף בכוח. אם כך, ייתכן בהחלט שחברים בארגוני טרור הופכים להיות שוטרים במשטרה הפלסטינית? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> הכול ייתכן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. אנחנו עוברים לשאילתא השלישית, שאילתא 422, של חבר הכנסת אורי אורבך, בנושא: הקמת מערכות סולריות ביהודה ושומרון. <422. הקמת מערכות סולריות ביהודה ושומרון> חבר הכנסת אורי אורבך שאל את שר הביטחון ביום א' בכסלו התש"ע (18 בנובמבר 2009): עשרות בקשות של אזרחים מיהודה ושומרון להתקין מערכות ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות נדחו על-ידי המינהל האזרחי. רצוני לשאול: 1. מה היא הסיבה לכך? 2. מה ייעשה לשינוי המצב? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> חבר הכנסת אורבך העלה נושא כבד ונכון, של הקמת מערכות סולריות באיו"ש. 1–2. בעת האחרונה החלו לעודד במדינת ישראל – רשויות החשמל – ייצור חשמל בשיטה מבוזרת ובהסתמך על משאבים מתחדשים כגון אנרגיית הרוח והשמש. בניגוד למצב הקיים בתחומי "הקו הירוק", אין היום באיו"ש הסדר בתחום הזה, אולם לאחר כמה פניות, כמו הפנייה של חבר הכנסת אורבך, המינהל האזרחי נכנס לבחינת הנושא, סיכם כמה נושאים, ואני מקווה שעד סוף שבוע זה הם יבואו לידי ביטוי. התקיימה פגישה של המינהל האזרחי עם הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, ובמהלכה נדונו אבני הבוחן הנדרשות להשלמת תיקוני החקיקה. לאחר השלמתם הם יובאו לחתימתו של ראש המינהל האזרחי. סוף שנת 2009 – סוף שבוע זה – נקבע כיעד לגמר תיקוני החקיקה והחלת הנושא ביהודה ושומרון. מכתב בנוסח זה נשלח מטעם ראש המינהל אל ראשי המועצות ביהודה ושומרון. לאחר השלמת תיקוני החקיקה אני מקווה כי לא ניתקל בעיכובים נוספים והפרויקט יוכל לצאת לדרך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם לחבר הכנסת שאלה נוספת? <אורי אורבך (הבית היהודי):> האם, אדוני סגן השר, במסגרת גזירות תוכנית ההקפאה יש התייחסות לנושא הזה, או שזה מוחרג מהנושא הגדול הזה? <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> הייתי ממש יותר ממופתע אם לא היית שואל את השאלה הזאת. <אורי אורבך (הבית היהודי):> בכל זאת משלמים לנו על זה פה. <סגן שר הביטחון מתן וילנאי:> השאלה נכונה. אנחנו עוסקים בנושא. עוד לא נתקבלה החלטה. יש כמה תחנות סולריות שעומדות על הפרק, ואני מקווה שיינתן מענה ראוי לנושא הזה, אבל עדיין לא הוחלט. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני סגן השר. תודה גם לך, חבר הכנסת. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ב בטבת התש"ע, 29 בדצמבר 2009, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה ולילה טוב. הישיבה ננעלה בשעה 19:26.