דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ו
ישיבה ל"ט
הישיבה השלושים-ותשע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, א' בתמוז התשס"ט (23 ביוני 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לראש ממשלת הונגריה בוינואי גורדון 5
היו"ר ראובן ריבלין: 5
נאומים בני דקה 6
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 7
שלי יחימוביץ (העבודה): 7
מירי רגב (הליכוד): 8
גדעון עזרא (קדימה): 9
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 10
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 10
מוחמד ברכה (חד"ש): 11
אילן גילאון (מרצ): 12
ציפי חוטובלי (הליכוד): 14
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 14
אורי אורבך (הבית היהודי): 15
דניאל בן-סימון (העבודה): 16
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 16
אריה ביבי (קדימה): 17
אופיר פינס-פז (העבודה): 17
יריב לוין (הליכוד): 19
דב חנין (חד"ש): 21
שלמה מולה (קדימה): 21
עפו אגבאריה (חד"ש): 22
נחמן שי (קדימה): 23
אופיר אקוניס (הליכוד): 23
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 26
אורי מקלב (יהדות התורה): 26
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 28
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 28
הצעה לסדר-היום 29
ציון היום הבין-לאומי למניעת שימוש וסחר בסמים 29
מוחמד ברכה (חד"ש): 29
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 33
הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 39
אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 39
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 40
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 40
הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 41
הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 42
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 44), התשס"ט–2009 43
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 43
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (תיקון מס' 2) (דיין עמית), התשס"ט–2009 46
משה גפני (יהדות התורה): 46
חיים אורון (מרצ): 49
אופיר פינס-פז (העבודה): 51
דוד רותם (ישראל ביתנו): 53
נסים זאב (ש"ס): 54
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 56
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 56
חילופי גברי בוועדות הכנסת 56
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 56
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 57
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 57
אופיר פינס-פז (העבודה): 58
זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 58
תוצאות הבחירות באירן 58
אופיר פינס-פז (העבודה): 59
נסים זאב (ש"ס): 61
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 63
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 65
שלמה מולה (קדימה): 67
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 68
שאילתות ותשובות 71
3. תנאי כליאת מחבלים המזוהים עם ה"חמאס" 71
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 72
167. תנאי מאסרם של האסירים הביטחוניים 72
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 73
זבולון אורלב (הבית היהודי): 73
אריה ביבי (קדימה): 74
28. ילדים הוסעו בשבת על-ידי שוטרים 75
תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 75
50. חילול קברים בהר-הזיתים 76
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 78
חיים אמסלם (ש"ס): 78
86. עמדות בידוק במחסום הכניסה לירושלים 79
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 79
יריב לוין (הליכוד): 80
139. ידיעה על גנבת מזוזות מפתחי חנויות 81
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 81
147. אלימות שוטרים כלפי נער בן 14 82
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לראש ממשלת הונגריה בוינואי גורדון>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אדוני השר, היום, יום שלישי, א' בחודש תמוז – ראש חודש טוב – התשס"ט, 23 בחודש יוני 2009 למניינם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
לפני שנתחיל, לפי מצוות הפרוטוקול, בנאומים בני דקה, תרשו לי, חברי הכנסת, תרשה לי, אדוני השר הנכבד, השר בני בגין: ביציע האורחים נמצא אתנו אורח נכבד, ראש ממשלת הונגריה, מר בוינואי גורדון, העושה בביקור רשמי בישראל.
(מחיאות כפיים)
ברוך הבא, אדוני, לירושלים, בירת ישראל, ולכנסת, משכן הדמוקרטיה שלנו. Welcome to Israel, welcome to Jerusalem, the capital of Israel ,and to the shrine of democracy of Israel, the Knesset, the parliament of Israel.
ישראל והונגריה מציינות בימים אלה 20 שנה לחידוש היחסים בין המדינות. לישראל ולהונגריה בסיס משותף רחב, הנשען הן על העבר המפואר של יהדות הונגריה, שנספתה ברובה הגדול בידי הנאצים בשלהי מלחמת העולם השנייה, והן על היחסים הטובים בכל המישורים המתנהלים בין המדינות, המבוססים על ערכים משותפים.
הונגריה מביעה עמדות אוהדות ביותר לישראל, גם נוכח עימותים שנכפו עלינו, כמו מבצע "עופרת יצוקה", שבו יצאנו להגן על יישובי הדרום מפני הירי הבלתי-פוסק של ה"חמאס" השולט בעזה שלא הותיר לנו כל ברירה.
אנו מביעים את הערכתנו, אדוני, לתמיכה שאתם מביעים בנו, הן בהצהרה החשובה בפרלמנט שלכם במלאות 60 שנות עצמאותנו – הצהרה שהיתה ביטוי מובהק של ידידות אמיצה – והן בעמדה התומכת בישראל שאתם משמיעים בפורומים שונים, ובראשם באיחוד האירופי.
כידוע לך, מכובדי ראש הממשלה, ישראל ניצבת כיום אל מול אתגר קיומי שטרם ידעה כמותו, האיום הגרעיני האירני. ניצחונו – המוטל, כידוע, בספק גדול – של נשיא אירן בבחירות שנערכו זה עתה בטהרן, כמו גם ההתרחשויות ברחובותיה בעקבות עלייתו המחודשת לשלטון, מלמדים יותר מכול על הצורך להיאבק בכל דרך בכוונת הזדון ההרסנית של מנהיג מסוכן זה, המהווה סכנה ברורה וכמעט מיידית לא רק לשלומה של ישראל, אלא לשלומו וליציבותו של העולם המערבי כולו. אנחנו מחזקים את ידיכם, אדוני ראש הממשלה, בהשמעת קול ברור ובלתי מתפשר, בקידום כל צעד או סנקציה שיהוו חלק מהמאבק, שאין צודק ממנו, בפצצת הזמן האירנית.
חברי הכנסת, במשך כ-1,500 שנים שימשה הונגריה אכסניה לעם היהודי. דורות על גבי דורות של יישוב יהודי תוסס, יוצר ופורה, ששורשיו בימי השלטון הרומאי, עד שחוסל בידי הנאצים ועוזריהם ועמם גם משתפי פעולה הונגרים. שני-שלישים מיהדות מפוארת זו, כחצי מיליון נפש, נספו בשואה, כשסופה כבר היה בשער. כפי שתיאר זאת הסופר היהודי-הונגרי אימרה קרטס, חתן פרס נובל לספרות: "דברים אלה", אמר, "אינם ניתנים למחיקה. זהו פרק שאין לדלג עליו בסיפורה של הציוויליזציה המערבית במאה ה-20". ועם זה, אדוני ראש הממשלה, תמיד נזכור את 600 ההונגרים חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בתקופת החושך והדיכוי.
אדוני ראש ממשלת הונגריה, היהודים יוצאי ארצך תרמו תרומה מכרעת למימושו של החזון הציוני ולהקמת הבית הלאומי לעם היהודי. כאן, באולם הכנסת, מוצגת תמונה אחת בלבד. זה דיוקנו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. הרצל הוא יליד בירתכם, בודפשט. הרצל נזעק נוכח גילויי אנטישמיות שהיה עד להם והתמסר לרעיון הציוני.
אבל לצערנו, אדוני, האנטישמיות לא חלפה מן העולם. אנחנו מעריכים את פעילותך ואת מעורבותך האישית בגינוי התופעה המבישה הזו ומפצירים בך לנקוט את כל אמצעי האכיפה העומדים לרשותכם, כדי לפעול כנגד כל גילוי אנטישמי במדינתכם.
אנחנו מקווים להמשך שיתוף הפעולה המבורך בין המדינות בכל המישורים, ואני מאחל לך ולפמליה שאתך ביקור פורה ומהנה. אני מברך אותך, אדוני ראש הממשלה, אני מברך את שגריר הונגריה בישראל, אני מברך את שגרירת ישראל בהונגריה, גברת עליזה בן-נון, אני מברך את כל המשלחת שלך. ברוכים אתם בבואכם וברוכים תהיו בצאתכם, Welcome to our country.
(מחיאות כפיים)
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ועכשיו חברי הכנסת, רבותי השרים הנכבדים, אדוני סגן ראש הממשלה השר בגין, אני מזמין אתכם להשתתף בנאומים בני דקה, הקבועים, כמובן, על-פי תקנון הכנסת. אני מבקש מכם להפעיל את ההצבעה על מנת לבקש ולהשתתף. חבר הכנסת צרצור – לא נמצא, אז חבר הכנסת זחאלקה ראשון הדוברים. הדוברת השנייה – חברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. אני מבקש רק לזכור שאלה נאומים בני דקה. בבקשה, רבותי, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום התקיימה ישיבה של ועדת הכלכלה שדנה בחוק מינהל מקרקעי ישראל. כידוע, החליטה ועדת הכנסת בצורה חגיגית שמפצלים את החוק, מוציאים אותו מחוק ההסדרים. בפתיחת הישיבה אמר יושב-ראש הוועדה שזה פיצול וירטואלי, יעני, בעברית צחה, כאילו מפצלים, כאילו שזה לא חלק מחוק ההסדרים. מסגרת הדיונים שנקבעה היא מסגרת שאף חבר כנסת לא יכול לעמוד בה. מדובר בתקופה קצרה מאוד, כאשר חברי הכנסת צריכים לטפל בעניינים בוועדות אחרות. זה חוק חשוב, שאני מתנגד לו, כמובן, מכול וכול, ושנוגע לציבור הערבי בשאלה הכי רגישה שיכולה להיות, שאלת הקרקעות. על כן אני חושב שכל חברי הכנסת צריכים להתאחד, בלי הבדל סיעות, שלפחות הדיון על הנושא הזה יהיה דיון ראוי ולא דיון חפוז. על מה החיפזון?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת זחאלקה, אני מודיע לך שהחוק פוצל לפי סעיף 121, והוא יוצבע באופן נפרד על כל הסתייגויותיו. לכן, אתה פרלמנטר ואני לא צריך להציע לך הצעות. חברת הכנסת יחימוביץ, ואחריה – חברת הכנסת מירי רגב. היום ניתן עדיפות לנשים.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, נדהמתי לשמוע היום את יושב-ראש ועדת הכלכלה מודיע בפתח ישיבתה של ועדת הכלכלה שפיצולה של הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל היה פיצול וירטואלי, והוא הולך להציב לו קו סיום יחד עם חוק ההסדרים, ולשם כך יהיו דיונים מאוד עמוקים ומאוד מרתוניים על גבי ועל הזמן של הדיונים של ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה ועל גבי דיוני המליאה, כדי להעביר חוק שפוצל מחוק ההסדרים.
לא מדובר ברפורמה במינהל מקרקעי ישראל, מדובר בדרמה הגדולה ביותר בתולדות הציונות – בהוצאת מקרקעי ישראל למכירה לגורמים פרטיים. זאת החלטה היסטורית שמשנה לחלוטין את המתווה שלנו כאן במדינת ישראל. העובדה שהיא נמצאת במתווה של חוק ההסדרים מביישת אותנו כחברי כנסת וגורמת לנו למעול באמון שרוחשים לנו המצביעים שלנו.
זה מהלך שהוא לא רפורמה, הוא הרבה יותר רחב יריעה מזה. הוא לא סביבתי, הוא לא חברתי, הוא לא ציוני, הוא לא לאומי, אסור בשום פנים ואופן שהוא יידון בסד של חוק ההסדרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה, תודה. דקה זה דקה. אני מעיר לחברת הכנסת יחימוביץ את ההערה שהערתי לחבר הכנסת זחאלקה. החוק הזה יידון ויוצבע בנפרד על כל הסתייגויותיו.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
בנפרד, בסד של חוק ההסדרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש בסיעתך חבר כנסת ותיק מאוד, הוא יסביר לך שסעיף 131 מופעל בדרך כלל רק בחוק ההסדרים ובחוק התקציב.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אני חושבת שכוונתך לא הועברה כראוי ליושב-ראש ועדת הכלכלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יושב-ראש ועדת הכלכלה הוא עצמאי, ואם הוא יקיים דיון – אבל החוק אינו חלק מחוק ההסדרים. בבקשה, הזמנתי את חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה – חבר הכנסת גדעון עזרא.
<מירי רגב (הליכוד):>
יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, השבוע התבשרנו כי הממשלה אישרה את מינויו של מר יאיר גלר לתפקיד מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. אני בטוחה שהוא ראוי, ואני מברכת אותו שיצליח בתפקידו.
מינויו של מר גלר הצליח לקומם רבים, לא כי האיש אינו ראוי, אלא כי נמצאה ראויה ממנו בוועדת האיתור לתפקיד, והיא לא מונתה. שאלתי היא אם אי-מינויה נובע מעצם היותה אשה או משום שאינה שייכת לברנז'ה הגברית.
האבסורד הוא שאנו, חברי הכנסת, מחוקקים במרץ חוקים אשר תפקידם למנוע עיוותים חברתיים, לאפשר שוויון הזדמנויות, לאפשר צדק חברתי, אך הפער בין החוקים ומימושם בשטח הוא גדול, גדול מדי לטעמי. החוק מחייב למנות נשים בסקטור הציבורי, שיהיה ייצוג הולם של נשים, על מנת לאפשר לנשים להגיע לתפקידים בכירים במשק הישראלי בכלל ובמערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ, שב"ס ומשטרה – בפרט. ייצוג הנשים בתפקידים הבכירים במשק הוא בכי רע. תפקידנו הוא לא רק לחוקק חוקים, אלא גם לפקח על רשויות הממשלה שהן אכן מיישמות את החוקים החשובים שהכנסת מחוקקת.
לממשלת ישראל היתה השבוע הזדמנות לתקן עיוות של חוסר שוויון – לא רק בגלל היותה אשה, אלא משום שעלתה על המועמד של הממשלה בוועדת האיתור. כל כך מצער ומאכזב שדווקא השלטון, שאמור להוות דוגמה למימוש אותם ערכים ונורמות, נכנע בכל פעם מחדש לדפוסים הקודמים, שכל כך מחלישים את חברתנו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת רגב, הואיל ואני לא רוצה שיאמרו שאני פוגע באנשי הליכוד, לא הקפדתי אתך, כי אני מאוד נבהל מזה. אני רוצה רק להסביר לך, הייתי דובר בזמנו: כשכותבים דבר יודעים בדיוק כמה זמן זה לוקח. חבר הכנסת גדעון עזרא, ואחריו – חבר הכנסת גנאים.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח להגיד לך שאני מרגיש שהכנסת הזאת שטחית בצורה בלתי רגילה, ואנחנו חייבים לצאת מהשטחיות הזאת. מקבלים החלטות הרות גורל, לאו דווקא במליאה אלא בעיקר בוועדות, והעבודה שנעשית היא לא לטובת העניין, ומן הראוי שנשפר ונשפץ את כל החוקים היוצאים מתחת ידינו. לצערי, ואני אומר את התחושה שלי, מרוב מהירות בסוף לא יצא חוק, ובוודאי הוא לא יקוים. לכן אני מציע, אדוני היושב-ראש, להקדיש יותר זמן לוועדות, יותר זמן בפגרה – ואולי אולי אולי, במידה מסוימת גם על חשבון המליאה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. דרך אגב, אנחנו מעבים את הוועדות. אני חושב שאתה צודק מאוד. דרך אגב, נתתי להם היום חופש, לא להופיע גם למליאה, בצורה הברורה ביותר. בבקשה, חבר הכנסת גנאים, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, אני לא יודע מה עובר על השר לביטחון הפנים בימים האלה. הוא עוד לא הספיק להתנצל – אם הוא באמת השתכנע שהוא צריך להתנצל – על הביטוי העלוב והגזעני "ערבוש", והנה היום הוא מחליט לעלות למסגד אל-אקצא ולהסתובב בו, ועושה שם סיור. אני חושב שהסיור של השר באל-אקצא לא הופך את אל-אקצא להר-הבית, כי אל-אקצא שייך למוסלמים ולערבים, ויישאר כך לעולם, והסיור לא יוסיף לביטחון אלא יביא למתח ולתסיסה לפי דעתי.
אדוני היושב-ראש, הבעיה בקשר לביטוי "ערבוש" היא לא בהתנצלות או לא, אלא במעמקים האידיאולוגיים, במנטליות הרוויה בגזענות ובסטיגמות השליליות כלפי הערבים. מנטליות גזענית מסרבת להכיר בערבי כבן-אדם שיש לו הלגיטימיות להיות קיים כבן-אדם. הערבי קיים בתיאוריה הגזענית או כאנס או כגנב או כסוחר סמים, ואני חושב שהבעיה לא בערבים, אלא באידיאולוגיה הגזענית האנטישמית – להזכיר, הערבים הם גם שמיים – הרואה ביהודים אדוני הארץ, ובשאר עבדים או לא שייכים למין האנושי.
יש אמרה של ז'אן-פול סארטר שמדברת על האנטישמיות. הוא אומר: האנטישמיות אינה בעיית היהודים, היא בעיית העמים עצמם. הגזענות אינה בעייתם של הערבים, היא בעיית היהודים. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הערה אחת: המקום הזה הוא הר-הבית, יש שם בפינה איזה מסגד שמוצב שם באופן זמני, אבל זה בהחלט מקום – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני לא הפרעתי לך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, לא, לא להפריע. אני מחזיר לך את השניות.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לפני שבוע כולנו התוודענו לזוועה, שכאשר שמעתי עליה ברדיו מייד כיביתי את הרדיו, לא יכולתי להמשיך ולהקשיב, על מציאת תינוק במשאית כביסה, על עובר שנפטר כנראה קודם זמנו. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הסיבה ואיזו מצוקה הביאה להפסקת החיים של העובר באופן שגם היה זקוק להסתרה, אבל אנחנו נדרשים פה לכל העניין של הפסקת חיים של עוברים, של הפסקת חיים של רקמת חיים, שנובעת לא פעם מקשיים כלכליים, מקשיים חברתיים או מהריונות לא רצויים וכדומה.
השקפת העולם היהודית מתייחסת לכל העניין של הפלה כאל סוג של שפיכות דמים, בבחינת "שפך דם האדם באדם" – דם שנמצא בתוך אדם, חיים, רקמת חיים שלמה. והגיע הזמן, וחשבתי שאולי היינו צריכים להידרש לזה כחברי כנסת, לדון בנושא הכאוב הזה ובפתרונות חלופיים לנשים שרוצות להפסיק את ההיריון מסיבות כאלה ואחרות, שישלימו את ההיריון ויגדלו את האוצר האנושי הזה באושר ובבריאות, גם נפשית וגם גופנית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
<מוחמד ברכה (חד"ש): >
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא שהמדינה נהגה בהגינות בכל מה שקשור לשליטתה בקרקע שנקראת "קרקע המדינה", ובעגה אחרת אפילו נקראת "קרקע הלאום", שזה כמובן מוציא את האזרחים הערבים מהכלל הזה – היא לא נהגה בהגינות ולא נהגה בשוויוניות. אבל עכשיו, כשהופכים את הקרקע לנדל"ן שנשלט על-ידי השוק הפרטי ועל-ידי בעלי ההון, הבעיה קשה שבעתיים, מכמה טעמים. הטעם הראשון, כל אימת שרשות מקומית תבקש להרחיב את שטח שיפוטה ייכנס לעניין הזה גם ההון הגדול כחלק ממערכת השיקולים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, חבר מדבר בנאומים בני דקה, נא לאפשר לו. כן, אדוני.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
הדבר השני, כשמבקשים לשנות ייעוד של קרקע ייכנסו השיקולים של ההון הגדול גם כן לכל העניין.
אבל, אדוני היושב-ראש, מעבר לכל זה, יש קרקע שהופקעה מהאזרחים הערבים בשנות ה-50 וה-60 לצורכי טובת הציבור או לצורכי ביטחון. איזו רשות יש למדינה, שהפקיעה את הקרקע הזאת כאילו לטובת הכלל – שהיא עכשיו מוכרת את הקרקע הזאת לשוק הפרטי ולבעלי הון? את הקרקע הזאת צריך להחזיר לאותם אנשים שהיא הופקעה מהם, והמדינה לא עשתה שימוש "לטובת הציבור". תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת ברכה, החוק ברור לגמרי בעניין זה. החוק ברור לחלוטין. בית-המשפט הגבוה לצדק כבר דן בזה בנושא לשם נגד עיריית תל-אביב, קנדינוב נגד עיריית תל-אביב – קנדינוב למשל – אלא ששם הוכיחו שמכרו את זה ולא הפקיעו.
הזמנתי את חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חברת הכנסת חוטובלי.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני, דברי הם הקדמה לפרסום הדוח של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שיתפרסם מחר, ולאחר מכן בחדר הגדול של סיעתי הגדולה, מרצ, בקומה החמישית, יתקיימו אירוע ומצגת.
אני רוצה לקרוא מהכתב. לפני 45 שנה עמד על דוכן הנואמים בכנסת חבר כנסת אחד מהאופוזיציה וכך אמר: "כשם שלא נשלים ואסור לנו להשלים עם עינויים המוטלים על אזרחי ישראל, כך לא נסכים להבדלה בין אזרחינו ואזרחי מדינה אחרת מבחינת הטיפול בהם", אמר ב-17 במרס 1964, "ואם העניין נוגע לכל העמים, הרי בראש ובראשונה הוא נוגע לנו, למדינת ישראל", הוסיף. מנחם בגין ידע עינויים מה הם, ודאג להזהיר אותנו מפניהם.
עינויים והתעללות מכל סוג שהוא אינם עולים בקנה אחד עם ערכי מוסר, דמוקרטיה ושלטון החוק בשום נסיבות. האמנה הבין-לאומית נגד עינויים ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים ומשפילים אחרים, התקבלה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות בשנת 1984. האמנה מגדירה עינוי כ"כל פעולה מכוונת של גרימת כאב חמור או סבל – פיזי או מנטלי – לאדם, למטרות דוגמת הוצאת מידע, סחיטת הודאה, ענישה, הפחדה או אילוץ לביצוע מעשה". ישראל חתמה על אמנה זו בשנת 1986.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני, אני כבר מסיים. אין זו מכת טבע. להתנהגות זו של אנשי זרועות השלטון יש סיבות ויש גם אחראים. תפקיד הבית הזה הוא לפקוח עין על מעשי הממשלה ושלוחיה: הצבא, השב"כ והמשטרה. על הכנסת לדאוג לשלושה דברים: לאמצעים, לפיקוח ולענישה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת גילאון, זו כבר הצעה לסדר.
<אילן גילאון (מרצ):>
כן. האמת היא שזו היתה צריכה להיות הצעה לסדר, אדוני – שלא אושרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נו, מה אני יכול לעשות?
<אילן גילאון (מרצ):>
מה אני יכול לעשות? אי-אפשר לקצר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז מקצרים אותה.
<אילן גילאון (מרצ):>
נראה לי שמנחם בגין המנוח היה מסכים, כך אני חושב, להצעה הקטנה הזאת לסדר בנאום של דקה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. פשוט זה נאום של דקה, ואנחנו לא יכולים לקפח. חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הבית, אני רוצה להביא לידיעתכם ידיעה שפורסמה היום בעיתון "הארץ", ולפיה הרמטכ"ל אוסר על חיילים דתיים לעזוב עצרות שבהן מופיעות זמרות. מבלי להיכנס לסוגיה ההלכתית הזאת של שמיעת קול אשה, צריך לזכור שהיום 50% מהקצינים במערכת הפיקודית של צה"ל הם אנשים חובשי כיפות סרוגות. לאור העובדה הזאת, חשוב מאוד שצה"ל יתחשב בנתונים האישיים של אותם חיילים במסגרת חופש הדת. משום מה, יש תחושה שתמיד כשמדובר בחיילים דתיים, הנושא הוא פגיעה ברגשות. אין מדובר בפגיעה ברגשות. מדובר בהלכות של "שולחן ערוך" שהחיילים האלה רוצים להקפיד עליהן. ראוי היה שהרמטכ"ל יגלה נכונות אמיתית להקשיב לאותם חיילים, שהם מאסה קריטית היום בשרשרת הפיקוד בצה"ל, ולא יחייב אותם להשתתף בעצרת שבה משתתפת זמרת – לא מדובר, כמובן, בהרצאה של אשה, אלא מדובר בקול שירת אשה, שנאסר על-פי ההלכה – ולא יגיע למצב שבו החיילים האלה מצווים להסיט את מבטם, כאילו שזה יועיל. הרי להסיט את המבט לא יועיל, כי מה שנאסר הוא קול שירת אשה. הייתי מקווה שתתגלה רגישות גדולה יותר כשמדובר בחיילים דתיים מצדו של הרמטכ"ל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורבך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, מורים ומורות, שבדרך כלל עובדים בבית-ספר יסודי ומבקשים להשתבץ או לעבור ממקום מרוחק למקום קרוב למקום המגורים, מחשיבים להם שנות ותק, ויש שיטת ניקוד. לאחרונה השתנתה השיטה, ומורים או מורות שעובדים בבית-ספר תיכון, לא מחשיבים להם ותק. גם אם מדובר ב-12 שנים, אומרים להם: סליחה. אתם לא עובדי משרד החינוך. אתם עובדים בעירייה. לכן, אנשים יורדים בדירוג ובנקודות הזיכוי, ואז אשה עם ארבעה ילדים ו-12 שנים בלוד לא יכולה לעבור לטייבה, לקלנסואה, לג'לג'וליה או לבית-ספר קרוב למקום מגוריה. אדוני היושב-ראש, גם על משרד החינוך וגם על ארגון המורים להתערב כדי למנוע את המשך הקיפוח והפגיעה בנקודות הזיכוי של מורים ומורות הרוצים לעבור ולעבוד קרוב לבית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שאילתא לשר החינוך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
בהחלט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, כבר קראתי. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת, יושב-ראש סיעת מפלגת העבודה, בן-סימון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, בשעה זו מתארחים בכנסת נציגים של 20 קהילות מעורבות במסגרת ארגון, גוף חדש, שנקרא מרק"ם – מיזם רשת קהילות מעורבות. אנחנו נוטים, כאן בכנסת ובמקומות אחרים, לראות את הסכסוך הפנים-יהודי בין דתיים לחילונים, ולעתים קרובות זה מגיע לשולחננו, אבל מתחת לפני השטח וגם מעליו יש שינוי בחברה, של המון שיתופי פעולה בין דתיים לחילונים. זה בא לידי ביטוי גם בקהילות שמפעילות בתי-ספר, גני-ילדים ובתי-כנסת משותפים. אני מרגיש שאנחנו אולי מחמיצים לפעמים את השעה מרוב עיסוק בסכסוכים ובקטנוניות, כמו שני מתגוששים שתחילה הם הולכים במכות אגרוף אבל אחר כך, מרוב עייפות, הם נשענים זה על צווארו של זה ובסוף אולי אפילו מתיידדים, כך יחסי הדתיים והחילונים. הארגונים "גשר" ו"צו פיוס" עומדים מאחורי היוזמה הזאת של 20 קהילות משותפות מעורבות בשלב הזה, אבל אני משוכנע שצפוי עוד עתיד גדול ליחסים בין דתיים לחילונים בקהילות משותפות, בקהילות מעורבות. אני שולח ברכה לנציגים של הקהילות המעורבות האלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת בן-סימון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריאל; אני לא רואה אותו. אז חבר הכנסת כצל'ה, כי הוא נרשם לפניך, חבר הכנסת אלדד.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, 60 שניות על ידיעה מדכאת שהופיעה היום בעיתון "מעריב", על דוח שהוזמן על-ידי שר הרווחה, שהוא חבר מפלגתי – שבעצם המערך שאמור לטפל ב-1.5 מיליון עניים שאנחנו מייצרים פה בחברה הישראלית, גם כן קורס; לא יהיה מי שיטפל במטפלים. לפי הדוח – שוב, שהונח על שולחנו של שר הרווחה, ואני מקווה שיובא לפה לדיון – בעיית העוני התעצמה לממדים כאלה שגם המערך הטיפולי לא מסוגל להתמודד עמם: לא המטפלים, לא העובדים הסוציאליים, לא הפסיכולוגים ולא המחנכים. באמת, זה פרצופנו האנושי. מילא אדם נוחת לעוני, אבל אם החברה לא יכולה לתת לו איזשהו כבוד, פשוט כדי שיישאר בו משהו אנושי, אז אני חושב שמצבנו ייראה רע מאוד. לכן אני אומר: בתקציב הזה, שלא מוסיף כבוד לעניים, יכול להיות שנצטרך לתת את דעתנו גם על אלה שנחתו מתחת לקו האדום. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת כצל'ה, כץ, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת ביבי ואופיר פינס-פז.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כבוד היושב-ראש, קודם כול, חברת הכנסת חוטובלי, שם כתוב "ובני ישראל רואים את הקולות". לזה התכוון הרמטכ"ל כשהוא התכוון להזיז את הראש. הוא יודע על הכוח הפנימי של עם ישראל גם כשהם לא שומעים. גם כשהם רואים, הם שומעים דרך העיניים.
על כל פנים, רציתי רק לומר לשר יעקב נאמן, שר המשפטים, שעכשיו עומד בראש ועדה חשובה – וברוך השם, בוועדה הזאת יש לנו נציגים כמו גלעד ארדן, נציג האופוזיציה אורי אריאל, נציג הקואליציה חבר הכנסת דודו רותם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כולם נציגי הכנסת.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אמרתי: כולם נציגי הכנסת. אני רק רוצה להזכיר ליעקב נאמן, לשר, ואני מקווה שבדרך הזאת הוא שומע אותנו: שיזכור מאין בא, איפה הוא גדל, את מי הוא מייצג, באיזו תנועה הוא היה, ויפעל בהתאם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת כץ, דע מאין באת. חבר הכנסת ביבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס.
<אריה ביבי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח שהשר לביטחון פנים נמצא כאן על מנת לשמוע את זה. אדוני השר לביטחון פנים, פה, לכיוון הזה.
אדוני, לפני ארבע שנים היה מקרה ברצועת-עזה שפינו את המתנחלים מגוש-קטיף. היום נשיא המדינה חנן 59 אנשים שהתפרעו שם. באותו מעמד היו גם שוטרים, ואת השוטרים האלה לקחה מח"ש, והתחילה להגיש תלונות על השוטרים האלה. השוטרים האלה נמצאים כעת בעינוי דין. חלק מהם עוזבים את המשטרה, חלק מהם נמצאים לקראת דרגה ומעכבים להם דרגות, וחלק מהם עומדים למשפט. אני מבקש שכמו שעשה נשיא המדינה לאותם מתנחלים, ייעשה אותו דין, סימטרי, גם לשוטרים. כמו שחנן את המתנחלים, שיחנון גם את השוטרים. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת ביבי. חבר הכנסת פינס-פז, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת לוין.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה. היום פורסם דבר שאני מודה שהצליח להדהים אותי, אף-על-פי שלא קל להדהים אותי. שמעתי ששר הביטחון – לא פחות ולא יותר – אישר בניית 300 יחידות דיור חדשות בטלמון. אני לא יודע אם טלמון זה התנחלות או מאחז, או השד יודע מה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
יישוב של 300 משפחות.
<קריאה:>
זו בדיוק הבעיה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
יישוב של 300 משפחות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אי-אפשר. אני מוסיף לך עשר שניות.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
שיהיה 300. היום – 300 נפשות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אין קריאות ביניים בנאומים בני דקה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
כצל'ה, אתה נורא מפחיד אותי כשאתה מדבר. אני רוצה לפחד גם בשמו של יעקב נאמן, ברשותך. הוא הסמיך אותי לפחד בשמו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת פינס, בבקשה. חבר הכנסת פינס, אני הוספתי 20 שניות, אבל – – –
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
בסדר, אבל תן לי. א. ממשלת ישראל – ונמצא פה השר מרידור – אומרת השכם והערב שהיא בעצם לא בונה. היא רוצה לבנות, אבל יש כרגע הקפאה. אין הקפאה. יש אישורים של בנייה; ב. מה לזה ולגידול טבעי? היישוב עצמו, אדוני היושב-ראש, הוא עם 60 משפחות, מגדילים אותו ל-300. זה גידול טבעי? זה להביא גדודים להתנחלויות.
אז אני הייתי רוצה, בתשובת השר מרידור לנאומים בני דקה אולי נבין מה מדיניות הממשלה בכל מה שקשור לבנייה בהתנחלויות ואי-פירוק המאחזים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רק רגע, רבותי. אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת פינס, שעודדת הרבה חברים פה שהיו מאוד מדוכאים. תודה רבה. חבר הכנסת לוין.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
השאלה למה הדברים מופנים למרידור, זה לברק – ראש מפלגתו-הוא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תשמע, מרידור הוא בן-אדם שמקובל על אדון פינס, מה אתה רוצה?
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא אמרתי יותר. אמרתי לך שחבר הכנסת מרידור מקובל על חבר הכנסת פינס. חבר הכנסת לוין, ואחריו – חבר הכנסת חנין.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום התבשרנו שהוגשה מועמדותם של כמה משפטנים חובשי כיפה לוועדה לבחירת שופטים, על מנת שימונו לשופטים בבית-המשפט העליון. ומייד קמה צעקה, הייתי אומר אולי אפילו יבבה, מכיוון אותם אלה שהם כביכול אבירי שמירת בית-המשפט העליון, שנחרדים, חס וחלילה, מהשינוי בהרכבו ההומוגני המתמשך של בית-המשפט העליון. אני רוצה לומר לכם שכן – אנחנו מחויבים לבצע מהפכה, וכן – אנחנו נבצע אותה. מי שמספיק ראוי כדי להוביל לוחמים בשדה הקרב, ראוי גם ראוי כדי לשבת בבית-המשפט העליון. זה איננו ביתכם, זהו בית-משפט של כולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
המהפכה היא מלמטה, לא מלמעלה. גם לא היתה מהפכה חוקתית, כי היתה הפיכה. אז אתה עכשיו מאיים בהפיכה? אנחנו במדינה דמוקרטית, חברים.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא צריך לדבר, אנחנו במדינה דמוקרטית. תשמע, במדינה דמוקרטית יש ביקורות. אבל נער הייתי וגם זקנתי בבית זה. האמינו לי – גם אני באתי מלא, ואני עד היום, דרך אגב, חמור שלא שינה את דעתו. אבל אל לכם, אל לכם. אתם, אתה השלטון היום, אתה נציג. למה לך להיות כל כך תוקפני? אתה השלטון. מה זה מהפכה?
<יריב לוין (הליכוד):>
רק לשפר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה הכנסת, אתה צריך מהפכות? אתה הכנסת, אתה וברכה, ואחמד טיבי, ואלדד, והשר מרידור. פינס, שכחתי לומר שגם אתה. סלח לי.
חבר הכנסת חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני דווקא מעריך את כנותו של חבר הכנסת לוין, וגם את כנותו של חבר הכנסת כץ, ששניהם, בשפה גלויה ובוטה, מאיימים על מערכת המשפט, מאיימים על בית-המשפט העליון, ומציגים באופן גלוי את סדר היום האנטי-דמוקרטי של הממשלה הזאת.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי לדבר בשל נושא אחר. ביישוב מג'ד-אל-כרום שנמצא בגליל יש כרגע ועדה קרואה. המצב ביישוב הזה הוא בלתי אפשרי. הפסקות מים נמשכות שם כל יום כמעט כל שעות היממה. אנחנו מדברים על קיץ, תקופה חמה. האשפה – הפסיקו לפנות אותה, מצבורי האשפה יוצרים מפגעים סביבתיים ובריאותיים מאוד מאוד קשים. תושבי היישוב הזה סובלים סבל קשה ויומיומי, ואין מי שיטפל בהם. עובדי הרשויות המקומיות הפסיקו לקבל משכורות. אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה נושא שנמצא כרגע לפתחה של הממשלה, כי שר הפנים הוא שמינה שם ועדה קרואה. ולכן הממשלה ושר הפנים אחראים לפתור את הבעיות האלה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת חנין. למה לא תגיש שאילתא לשר הפנים? תודה. למי קראתי אחרי חנין? מולה, בבקשה. חבר הכנסת מולה, ואחריו – חבר הכנסת אגבאריה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו ראינו בעיתונות לפני כמה ימים ואתמול בבוקר, שבכנס גדול שנעשה באיזשהו מקום בירושלים, הכנס של החרדים – נאמרו שם בכנס דברים קשים נגד הגיור שמתקיים במדינת ישראל. הרב שרמן המשיך לפסול את הגיורים של הרב דרוקמן. אנחנו שואלים את עצמנו: באו אלינו לארץ-ישראל אלפי עולים – בשביל מה באו לכאן? כדי להיות אתנו ביחד, שכולנו נהיה ביחד. במקום לנהוג בהם כבית הלל, כפי שנהוג, נוהגים בהם כבית שמאי. לא מספיק כבית שמאי, גם לוקחים מהם את אותן תעודות הגיור, שאנשים השקיעו שנה, הלכו הרבה כדי להיכנס לבית הזה, לעם ישראל.
לרב שרמן ולכל חבר מרעיו, אני אומר להם: תתעוררו. בסך הכול הבית הזה צריך להיות בית פתוח לכל מי שרוצה לבוא, לא להתעמר בו. מה שאתם רוצים לעשות באמצעות ההתעמרות הזאת – להביא אותנו לאירניזציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת מולה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ובעדין – את חבר הכנסת אריאל אני לא רואה פה – נחמן שי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משכה את תשומת לבי היום כותרת ב"הארץ": המשטר האירני מפזר באלימות את המפגינים: נמחץ בכוח כל הפרת סדר. זה מביא אותי למחשבה על איך שהיו ההתבטאויות האלה במדינת ישראל באירועי אוקטובר 2000, כאשר נהרגו 13 אנשים – בחורים צעירים, אזרחי המדינה, נהרגו על-ידי כוחות הביטחון של אזרחי המדינה. ומאז עד היום זה כבר כ-30 צעירים שנהרגו מהיד הקלה על ההדק של כוחות הביטחון, שהורגים את אזרחי מדינתם. אני מגנה את מה שמתרחש, כל איזושהי הריגה של חף מפשע בכל מדינה. אבל כנראה האלימות הזאת משתרשת גם פה ביתר שאת.
זה מביא אותי לכותרת אחרת: נשלח לכלא הסרבן הראשון מחטיבת כפיר, שמפקדה הצדיק אלימות נגד פלסטינים. מה שמעניין בעניין הזה – מה הוא כותב, הבחור הזה? הוא כותב כך: "במכתב הוא גם מאשים קצינים בגדוד על כך שהם מודעים לבעיה ולא מטפלים בה. ד', בן למשפחת" – ד' זה השם שלו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, אבל אנחנו – הזמן.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
עוד שתי שורות: "בן למשפחת עולים מרוסיה, אמר למפקדיו כי הדברים שהוא רואה בשטחים מזכירים לו את סיפורי הפוגרומים ששמע מבני משפחתו. חשוב לי שידעו שזה לא עניין שמאלני פוליטי, אמר ד' לחבר השבוע, אלא משהו אנושי".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת אגבאריה הצעה לסדר-יום ארוכה, שהוא יוכל לעמוד עשר דקות ולדבר, להקריא מעיתון. למה אדוני סומך רק על יושב-ראש הכנסת, ונותן לו בנאומים בני דקה – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני סומך על יושב-ראש הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אני לא יכול לאפשר לו בניגוד לתקנון. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המאבק בנושא הרפורמה בקרקעות הוא אחד מהחשובים שנפל בחלקה של הכנסת הזאת לנהל. הוא יחייב את כולנו לחשיבה עמוקה: איזה פרצוף אנחנו רוצים לראות למדינה הזאת הרבה דורות קדימה, אחרי שאנחנו, לצערנו, כבר לא נהיה פה. לכן כל ניסיון להכניס את הדיון הזה לסד של זמן הוא ניסיון לא יצלח, ניסיון ערמומי, ניסיון שצריך להסיר אותו תיכף ומייד מעל סדר-היום.
ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא לאחרונה את כתביו של צ'רצ'יל. שם הוא למד על דם, יזע ודמעות, ושם הוא כנראה גם למד את האמרה של צ'רצ'יל, שמעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך. בפרפראזה: מעולם לא חבו 800,000 בתי-אב בישראל – הם הולכים לקבל את האופציה לרכוש את האדמות שלהם – לכל כך מעט, לשולחן הריק הזה של הממשלה ולראש הממשלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אקוניס, בבקשה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. אני אומנם לא נרשמתי, אבל היתה כאן התייחסות לוועדת הכלכלה בראשותי ולדיון שהחל היום בנושא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.
אמרתי עשרות פעמים בדיון הזה, וגם בדיון הראשון – איפה חברת הכנסת יחימוביץ? היא עזבה בינתיים, אז היא ודאי תקרא בפרוטוקול – שהדיונים בוועדת הכלכלה בנושא הרפורמה במינהל יהיו יסודיים, עמוקים, כולם יוכלו לדבר בהם ללא הגבלת זמן ועם כל הנימוקים כבדי המשקל שיגייסו בעד או נגד הרפורמה הזאת. אני מודה בטעותי, ואם נקבתי בתאריך מסוים, אני מודיע למליאת הכנסת שהתאריך הזה הוא לא תאריך קובע. בוודאי הדיונים יימשכו ככל שיהיה צורך.
מצד שני, כאשר נגיע למיצוי של הדיון אנחנו בוודאי נביא אותו להצבעה, וברוב קולות יצביעו בעד או נגד, כמו בדמוקרטיה מתוקנת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני רק רוצה להזהיר את ידידי הטוב, תלמידי הצעיר – אתה מרשה לי?
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
בהחלט. לכבוד הוא לי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לומר לך רק שאתה תצטרך להביא את זה באופן נפרד להצבעה. זה לא יוצבע עם חוק ההסדרים.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
על זה אין ויכוח, וכך גם הובהר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ואז יכול להיות פה דיון ארוך מאוד בהסתייגויות.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
גם את זה ניקח בחשבון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אפשר, כמובן, להצביע על זה במקום חוק ההסדרים, אין בעיה, רק אז אנחנו נצטרך להתכונן לפגרה נוספת, שהיא תהיה פגרת הבחירות.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
לא, לא. אבל אם אתה רומז בכך לגבי התאריכים, אז יכולים באמת להיות שינויים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי. הכנסת – כבר לא אדם מסוים בכנסת הפריד אותו, אלא הכנסת, לפי סעיף 121, על-פי בקשתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, שביקש לפצל את חוק מינהל מקרקעי ישראל מחוק ההסדרים. לפיכך, הכנסת היא זו שקבעה זאת, אז למה שייאמר איזשהו דבר בבחינת התרסה כלפי הכנסת? מילא כלפי אחד מחברי הכנסת או היושב-ראש – זה לא נורא, אבל כלפי הכנסת, שקבעה שלפי סעיף 121 היא מפצלת את החוק, ולכן רוצה לדון בו בנפרד מחוק ההסדרים והיא תצביע עליו – למה אז לומר שזה היה פיצול מלאכותי? לא כדאי, זה לא נכון.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אחזור ואומר שאם היתה אי-הבנה לגבי התאריך, אני מתקן את עצמי. אני לא בטוח שכל יום פוליטיקאי מתקן את עצמו, אז אני מתקן את עצמי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מכבד את זה ומעריך זאת מאוד. אני מודיע לך שיש כאלה שלא משנים את דעתם כי הם חמורים, אבל פוליטיקאי שמתנצל על טעות הוא בהחלט מוערך על-ידי הציבור הרבה יותר ממי שמתעקש. תודה רבה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
תודה רבה לך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אלדד. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מקלב.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה. כמה עובדות: 1. הר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים בעולם; 2. הר-הבית הוא חלק ממדינת ישראל הריבונית; 3. השר לביטחון פנים ביקר היום בהר-הבית; 4. חבר הכנסת טלב אלסאנע קרא לביקור "פרובוקציה"; 5. התפרסם מאמר ב"ניוזוויק", ריאיון עם ראש הממשלה לשעבר אולמרט, שאומר שהוא היה מוכן לוותר על ריבונות יהודית באגן הקדוש, כולל הר-הבית, ולהעביר אותה לריבונות בין-לאומית.
עד כאן סעיף אינפורמציה, מכאן מסקנות: את החוצפה של חבר הכנסת טלב אלסאנע הרווחנו ביושר. אם ראש ממשלה מוכן לוותר על ריבונות, אז כנראה שר בישראל שמבקר בשטח ריבוני של מדינת ישראל הוא באמת פרובוקטור. והמסקנות: אם כל יום תאפשר המשטרה לאלפי יהודים לבקר בהר-הבית – לבקר, להסתכל, לראות, על-פי החוק – זה כבר לא יהיה פרובוקציה. כולם יבינו שזה שלנו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אלדד על דעתו. חבר הכנסת מקלב – בבקשה, אדוני.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר סערו הכנסת והארץ מחוק ההסדרים: כן יונח, הוא מספיק עבה או לא מספיק – יש בו עמודים; דיונים שלמים על פיצולים. אבל כשבאתי לנוח בסוף השבוע וראיתי מודעה בעיתונות, בכל העיתונים, אמרתי לעצמי: אם היינו יודעים את זה קודם, הכול היה נחסך. מה המודעה? מודעה שהתפרסמה על חצאי עמודים בכל העיתונים, כולל הודעות לעיתונות: מהיום לבזבוז יש מחיר. המודעה היא של רשות המים, רשות ממשלתית, שמודיעה שב-1 ביולי 2009 היטל צריכה עודפת ייכנס לתוקף. אין דיוני כנסת, אין דיוני ועדות, מבחינת רשות המים ב-1 ביולי 2009 החוק נכנס לתוקף. כל העבודה שלנו כחברי כנסת היא לריק, של הוועדות – היא לריק. ב-1 ביולי נכנס לתוקף ההיטל.
המשמעות היא כפולה. המשמעות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שאישרנו שאילתא בעניין זה. לא יכולה רשות, כל עוד הכנסת לא אישרה, לקבוע תאריך ולהטעות את הציבור.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני לא יודע בנשיאות, לא הייתי באישור השאילתות, אני רק יודע שהגשתי את זה כהצעה דחופה לסדר-היום, ואדוני היושב-ראש, הצעת שאגיש את זה כנאום בן דקה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון. אני בהחלט חושב שצריך מייד להעביר מכתב לרשות המים ולשאול אם יש כבר אישור של ועדת הכספים, דבר שלא ידוע. בוועדה שלך או בוועדת הכספים?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
זה כנראה ועדת הכלכלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין אישור. אם אין אישור, צריך להפנות את תשומת לבם.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אין אישור. זה נכון שבאותיות מאוד מאוד קטנות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מודה לך מאוד על הערתך, האומרת שיש הטעיה של הציבור. יכול להיות בהחלט שזאת כוונת הכנסת, אבל עדיין התקנה לא אושרה, ולכן לא יכולים לפרסם דבר שטרם קיבל תוקף חוקי. אני מאוד מודה לחבר הכנסת מקלב, אשר העלה עניין זה. באמת אני זוכר עכשיו שביקשנו ממנו להרחיב בנאומים בני דקה. תודה רבה.
סגן ראש הממשלה, האם יש לך איזו הערה? אין לסגן ראש הממשלה הערה, מה עוד שחבר הכנסת לוין לא נמצא פה. אני מאוד מודה לכל המשתתפים.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הסכם בדבר העסקה בשכר של תלויים של אנשי סגל דיפלומטי, מינהלי וטכני בנציגויות דיפלומטיות בין מדינת ישראל לבין ממלכת ספרד; הסכם בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים עם הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם. חבר הכנסת המעוניין יכול לעיין בהם במזכירות הכנסת במהלך שעות העבודה בשבועיים הקרובים.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: סגירת בית-הספר התיכון "פסגה" – בית-הספר הדתי בלוד, הצעתו של חבר הכנסת חיים אמסלם. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<הצעה לסדר-היום>
ציון היום הבין-לאומי למניעת שימוש וסחר בסמים
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, יושב-ראש הוועדה למלחמה בסמים, או למאבק בסמים, כפי שאנחנו הגדרנו, לנושא הבא: ציון היום הבין-לאומי למניעת שימוש וסחר בסמים, הצעה לסדר-היום שמספרה 841. מדובר במלחמה לכל דבר, והיום, יום מניעת השימוש והסחר בסמים, היום שמציינת משפחת העמים, היום הבין-לאומי, אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לנאום על נושא זה.
היום גם קיים חבר הכנסת ברכה כנס גדול באודיטוריום, שבו כולנו הסכמנו שהמלחמה בסמים חוצה עמים, היא כוללת את האנושות כולה, שכן מדובר פה בסכנה שבה אין סכסוך פוליטי-מדיני כזה או אחר מונע את שיתוף הפעולה המלא, שהוא מחובת כולנו. אני מודה לחבר הכנסת ברכה ומודה לשר אהרונוביץ, אשר בא להשיב על ההצעה החשובה הזו, שכן המלחמה היא מלחמה של כולנו. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני לא מגביל אותך בזמן, כמובן.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי הכנסת. נקבע ש-23 ביוני יהיה יום המאבק הבין-לאומי בנגע הסמים, והכנסת מציינת אותו היום בשני אירועים, בעצם העלאתו על סדר-יומה של הכנסת ובכנס שנערך באודיטוריום בשעות הצהריים והתמקד במעורבות ההורים במניעת השימוש בסמים ובעמידה לצד בניהם.
ראשית אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת שכיבד את האירוע באודיטוריום בנוכחותו ובדבריו החשובים. אני גם מוצא שזו הזדמנות להעלות על נס את פועלם של כל האנשים הטובים שעוסקים במלאכה, אם זה על-ידי הדרכה ואם זה במערכת החינוך, ואם על-ידי אכיפה ומניעה ומניעת הברחות.
אני חושב שנכון אמר היושב-ראש, שבעניין הזה אין מחלוקות, מה גם שלסמים אין גבולות. הם עוברים בים, הם עוברים באוויר, הם עוברים ביבשה, הם גם חוצי גבולות, ויש שיתוף פעולה עמוק, למרבה הצער, בין אותם מבריחים; הלוואי שבין עמיהם היה מתקיים אותו סוג של שיתוף פעולה.
לכן כשאני עומד להעלות כאן את העניין הזה, אני בטוח שבעניין הזה אין מחלוקות בכנסת ואין מחלוקות בחברה, וכל אזרח וכל אדם חייב לתת מיכולתו ומזמנו על מנת למגר את התופעה האיומה הזו.
אדוני היושב-ראש, אם נזכיר כמה מספרים, המספרים מבהילים. אני לא יודע כמה מחברי הכנסת מודעים לעובדה שכ-320,000 אזרחים במדינת ישראל משתמשים בסמים, מתוכם 58,000 קטינים. אלה מספרים שאמורים להרעיד את אמות הספים. מתוך אלה יש כ-15,000 מכורים – זה עיירה קטנה של מכורים לסמים.
למרבה הצער אני יכול לומר שהנושא לא תופס את מלוא תשומת הלב הראויה, לא במערכת קבלת ההחלטות ולא במערכת הפרלמנטרית ולא במערכת הציבורית. אנשים נוטים להתרחק מהעניין הזה כי זה נושא לא פופולרי, אין בו הרבה אורות; ללכת להתעסק עם סוחרי סמים ולהתעסק עם מכורים ולהתעסק עם כל מיני דברים כאלה – זה לא נושא שמקדם אג'נדות פוליטיות ולא מוסיף נקודות, למרבה הצער. כמובן אני לא רוצה שזה יוסיף נקודות, אבל אין ספק שהעיסוק בעניין הזה מחייב את כולנו.
יושב-ראש הכנסת, היום, באותו כנס באודיטוריום, הזכיר שני מספרים, ואני רוצה לחזור עליהם, לטובת חברי הכנסת והציבור בכלל. ב-1988, כשאתה עצמך, אדוני, היית יושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הרשות למלחמה בסמים הוקמה על-ידי אליקים רובינשטיין. התקציב שהקציבה אז הממשלה – 52 מיליון ש"ח.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
היום מי שיעיין בקופסאות של התקציב ימצא שתקציב הרשות לשנה הנוכחית, 2009, הוא פחות מ-11 מיליון, והתקציב לשנת 2010 הוא 11 מיליון ועוד משהו. אומנם השר לביטחון פנים, כשבאתי אתו בדברים אמר שזה לא סוף פסוק אלא יתווספו כל מיני סכומים, הקצבות שונות, ייעודיות או לא ייעודיות, אבל בבסיס התקציב זה מה שיש, וזה מצב שאינו מתקבל על הדעת. זה פשוט מעין הזמנה לאותם אנשים שמחפשים מפלט או ריגוש או אני לא יודע מה ללכת ולהידרדר לתהום הזו, בלי שיהיו נתונים ותשתיות לעמוד מול הגל הזה.
המספר השני שהזכיר יושב-ראש הכנסת היום בכנס באודיטוריום, שהעלות או הנזק שנגרם למדינה כתוצאה מצריכת סמים ושימוש בסמים, אם זה שיקום משפחות ואם זה עניין בריאות ואם זה ביטוח לאומי ואם זה נזקים אחרים – הרי אנשים מידרדרים גם לפשע, זה לא רק לצרוך באופן סטרילי. סך הכול הנזקים מתקרבים ל-7 מיליארדי שקל לשנה. והמדינה צריכה לבוא ולעמוד כאן ולבחור, האם להכפיל ולשלש ולרבע ולחמש את התקציב מ-11 מיליון שקל עד שיחזירו אותו ל-52 מיליון כפי שהיה ב-1982, או לשלם את 7המיליארדים של הנזקים הכרוכים בעצם השימוש בסמים.
אני, כמו כולנו, הייתי רוצה שהשימוש יהיה אפסי, שהנזקים יהיו אפסיים, שאף אחד לא ייגע בדבר הזה. אבל אם נצמצם את התופעה בחצי, במחצית – זה להציל אנשים, להוסיף אנשים לכוח העבודה, לכוח היצירה בתוך הכלכלה, זה לצמצם את המרחב של הפשע, זה לצמצם את המרחב של השתמטות ממס, זה לצמצם את הבעיות החברתיות, בעיקר בקרב הנוער וגם בקרב המבוגרים. אבל זה גם חסכוני, זה משתלם כספית.
עדיין במדינת ישראל לא הגיעו למצב שבו רואים את השימוש, את ההתמכרות, כמחלה, אדוני השר. זאת אומרת, שיקום תעסוקתי זה מושג שלא קיים לגבי הנושא של מכורים. יש שיקום תעסוקתי לאנשים חולים, לאנשים נכים, מוגבלים – זה מצוין, אבל אם אתה לא נותן לאותם אנשים שעוברים טיפול ומשקיעים ונלחמים עם עצמם ועם הסביבה, אם אתה לא נותן לו אחר כך תקווה שהוא מתפרנס ממשהו, שהוא עוסק במשהו, ושמתייחסים אליו כאל אדם חולה – לאפשר ולספק שיקום תעסוקתי, שיקום לא רק שהוא ייכנס לגמילה ואחר כך למוסד סגור. זה לא רק לצאת ידי חובה בעצם הטיפול, בעצם הבעיה, אלא גם לתת לו את האפשרות להשתלב בחיי החברה. אני חושב שהגיע הזמן שהמדינה תתייחס להתמכרות כאל מחלה שצריך לרפא את האנשים ממנה ולאפשר להם להשתלב בחברה, גם בתעסוקה, גם בכלכלה, גם בפרנסה.
אני רוצה לברך – אני לא יודע אם לברך: הרשות למלחמה בסמים היתה במסגרת משרד ראש הממשלה, עכשיו היא עברה למשרד לביטחון הפנים. אני רוצה לברך את השר שבאמת יעלה את התפקיד הזה ויראה בזה ייעוד מרכזי בעבודת משרדו. בשבוע הבא היה אמור להופיע השר בוועדה, בוועדה שלנו, וזה נדחה בגלל עיסוקים שונים, אבל אנחנו נקיים את הפגישה. בשבוע הבא אנחנו נקיים פגישה עם סגן שר הבריאות.
תראו מה שקורה: למלחמה בסמים יש נגיעה למשרד הבריאות, יש נגיעה למשרד הרווחה, יש נגיעה לביטחון פנים, יש נגיעה לרשות למלחמה בסמים, יש נגיעה לשלטון המקומי, ובכל מקום יש תקציב. בכל מקום. ואני רואה בוועדה אנשים באים מכל המקומות האלה, מתכנסים בוועדה, ואני באמת רוצה לברך: באמת עבודה קדושה. כולם עושים, כל אחד במקומו, אבל אין חשיבה מערכתית אחת לכל העניין הזה. יש תיאום, כמובן; יש תיאום. יש קשר בין מה שקורה במשרד הרווחה למשרד הבריאות, למשרד – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
מה התקציב של הרשות למלחמה בסמים, בתקציב הזה?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לפני שעלית לדוכן אמרתי שהתקציב המוצע לשנה הבאה הוא 10.5 מיליון שקל. בשנת 2010 – 11 מיליון; בשנת 1988 הוא היה 52 מיליון. ב-1988 היה 52.
אני חושב, אדוני השר, שהגיע הזמן לראות בזה נושא שצריך להיות מרוכז במקום אחד. כמובן, באותו מקום יש נגיעה למשרדים השונים; כמובן. אנחנו בשבוע הבא נשמע את סגן שר הבריאות, שיסקור את עבודת משרדו בעניין הזה. אנחנו גם נשמע את כבודו, השר לביטחון פנים, את כל מי שנוגע. אנחנו גם קיימנו פגישות עם המשרדים השונים, ואני מקווה שתהיה חשיבה מערכתית על מנת לטפל בתופעה הזאת.
השנה, כפי שאמרתי בהתחלה, היום הבין-לאומי למלחמה בסמים מוקדש, או מתרכז בנושא: תפקיד של הורים. היום, בכנס שערכנו, הופיעו הורים ומחנכים והציגו יוזמות אדירות, אדוני השר. הציגו יוזמות שפשוט יש רק לברך עליהן ולעודד אותן. האנשים שעוסקים במלאכה במשרד החינוך עושים עבודה מצוינת, וגם במקומות אחרים. אבל העניין של החינוך ושל מערכת החינוך – אני מצטער ששר החינוך לא יכול היה להיות כאן; אתמול דיברתי אתו בעניין הזה, ואני מקווה שגם המחויבות של משרד החינוך תהיה יותר גדולה. אף-על-פי שיש אנשים, כפי שאמרתי, שעוסקים בעניין הזה בתוך המשרד, העניין של ההורים והעניין של המניעה, ההשקעה בזה היא השקעה מינימלית. להשקיע בלהוציא אדם שהתמכר – זה גם בעיות חברתיות, זה גם בעיות בתוך המשפחה, זה גם יותר כסף, זה גם יותר מסוכן, וגם – המסלול למוות הוא יותר קצר. להשקיע בחינוך – ואני רוצה לומר לחברי הכנסת שברשות למלחמה בסמים יש תוכניות מכיתה ג', להתחיל לדבר על מה מותר ומה אסור, והתוכנית הזאת מתפתחת עד לגילאים גבוהים יותר, כדי להזהיר וכדי למנוע.
אני חושב שמשרד החינוך צריך לקחת את הנושא בשתי ידיו. כל מס וכל השקעה במערכת החינוך משתלמים לאין שיעור לעומת הטיפול בבעיה אחרי שהיא מתרחשת. שמנו לב שעל-פי סקר שנעשה על-ידי הרשות למלחמה בסמים ומכללת לוינסקי, כשילד נכנס לתוך הדבר הזה, המעגל הראשון שהוא קרוב אליו, שהוא יכול לדבר אתו על זה, זה עמיתיו התלמידים, אחר כך ההורים ואחר כך מערכת החינוך – היועצים או המורים.
מה זה אומר? יש תוכנית במשרד החינוך שנקראת: אופ"י – אימון ופיתוח יכולות התמודדות, שתלמידים מסייעים לתלמידים. בשבוע שעבר השתתפתי במכון ויצמן בטקס של מתן תעודות לילדים שעברו את הקורס הזה, ואין דבר יפה מזה שילדים מסייעים אחד לשני. כי בסופו של דבר אנחנו הגדולים יכולים לשמוע על ההסתבכות של הילד רק אחרי שהוא נמצא עמוק, חס וחלילה, בתוך העניין הזה. אבל עמיתיו והסביבה שלו יכולים לדעת מייד, ואז צריך לעודד אותם גם לתת את הייעוץ, גם לתת את הטיפול וגם לתת את הרתיעה – שהדבר הזה הוא לא מקובל, והוא לא עושה אותו ליותר מקובל או יותר מאצ'ו בתוך החברה של הילדים.
המעגל השני הוא ההורים; להפתעת רבים, שחושבים שהמנגנון של המשפחה כבר לא פועל ולא פעיל, המעגל השני הוא ההורים. ואני חושב שצריך להשקיע בפעולות הסברה גם בבתי-הספר, גם בקרב הצוות החינוכי, אבל גם בקרב ההורים. המשולש הזה של תלמידים–מחנכים–הורים יכול לסייע רבות, בלא להגיע לאותו מצב של למצוא אנשים מוטלים ברחוב חסרי הכרה בגלל שימוש מופרז בסמים, או אנשים שמאבדים את עצמם לדעת.
לכן, אדוני השר, אני עכשיו חודשיים, אולי פחות, בתפקיד. אני מנסה ללמוד את העניינים, אבל בשלב מסוים אנחנו צריכים לשתף פעולה על מנת לקדם את המאבק הזה בתחומים מסוימים. גם המאבק בנושא של הברחות. בתחילת החודש הבא אני אהיה במכס באשדוד, ואנחנו נבחן מה שקורה במאבק בהברחות. למרבה הצער – אני חושב שזה נושא שגם אתה צריך להיכנס לתוכו – הפעלת מכולת השיקוף בנמל חיפה עדיין מתעכבת בגלל כל מיני בעיות של תכנון ובנייה ואישורים ודברים שנמשכים חודשים ואפילו שנים. מכולת השיקוף פועלת באשדוד, אבל בחיפה היא לא פועלת, ואני חושב שיש מקום לקדם את זה בצורה מיידית. גם לצמצם את ה"מלאי", וגם לצמצם את המרחב החברתי שיכולות לצמוח בו תופעות רעילות כאלה של שימוש בסמים.
בכל אופן, אני מקווה שכל הכנסת תתגייס למאבק הזה. אני רוצה להודות שוב לכל אלה שעוסקים במלאכה הזו, בכל המשרדים הממשלתיים, אבל תרשו לי להודות במיוחד לצוות המצומצם, אבל העקבי, הרציני, של הוועדה למאבק בנגע הסמים. גם שם אני חושב שהחברות עושות עבודה יפה מאוד, ואני מקווה שכולנו נשתף פעולה על מנת לבוא בשנה הבאה ולהצביע על נתונים של צמצום ההתפשטות של התופעה הזו. זה יהיה לטובת בנינו, לטובת החברה שלנו, לטובת כולנו, ללא הבדל דת, גזע והשקפה. תודה רבה, גברתי.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה לך על אופן הצגת הדברים. יישר כוח. ישיב על ההצעה לסדר-היום השר לביטחון פנים, השר אהרונוביץ. בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה לפתוח בברכה, ולחזק אותך, חבר הכנסת ברכה, על הדברים שאמרת פה מעל הדוכן. יישר כוח. אמרתי לך בשיחה שקיימנו – שיחת מסדרון, לא שיחה מסודרת – שכמובן המשרד ישתף פעולה ואני אופיע בפני הוועדה, וכל סיוע שתידרש לו הוועדה או שתגיע בקשה כזו או אחרת למשרד – אני עומד לרשותך ואני אתן את כל העזרה, כי החשיבות של המלחמה בסמים באמת תופסת את כולנו. אני אומר את זה גם כחבר בוועדה לשעבר. אני יודע את החשיבות של הוועדה שאתה עומד בראשה, ובאמת יישר כוח על כל מה שאתה עושה.
מלה אחת לגבי התקציב – אני רוצה להתייחס. לגבי התקציב, אמרת ובצדק: 10.5 מיליון זה מה שתוקצב לרשות ללוחמה בסמים ובאלכוהול. בהסכם הקואליציוני שחתמנו הוספנו עוד 15 מיליון, וזאת תוספת. היה לנו כבר דיבור עם משרד ראש הממשלה וכנראה – נראה, עדיין לא סגור – עוד 10 מיליון. להגיד לך שאני מרוצה מהתקציב? לא. אני רוצה תקציב – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אז מה, זה אומר שלתקציב 2009, כ-35 מיליון – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני מדבר על מה שיש כרגע. מה שיש כרגע זה 25 מיליון, 25.5 מיליון. אני מנסה להשיג עוד 10 מיליון. ישנה הבנה, עדיין אין סגירה. אני מקווה שנצליח להשיג עוד 10 מיליון.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זה כדי להגיע לתקציב של השנה שעברה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כן, ברור. זה כדי להגיע. אנחנו כמובן נמשיך לטפל בזה כדי באמת לנסות להגיע לתקציבים הרבה יותר גדולים. צריך לזכור שהרשות עברה אלי למשרד לפני כחודש ימים, ובהחלט יש מקום להגדיל את התקציב. אני מסכים לחלוטין ואני תומך במהלך הזה. אני אמשיך, כמובן, לעשות את הכול שהתקציב יהיה יותר גבוה.
תופעת השימוש בסמים היא תופעה חמורה שפוגעת בחברה הישראלית. מנתונים שנמסרו לי מהמשטרה, ב-2009 נתפסו למעלה מטון מריחואנה – אני אומר את המריחואנה יחד עם החשיש – ועוד כ-100 ק"ג של הירואין. אני אפרט, יש לי גם נתונים לגבי יתר הסמים מתחילת השנה. נפתחו למעלה מ-10,000 תיקים בגין שימוש וכ-2,500 תיקים בגין סחר. הנושא של שימוש הוא נושא מאוד בעייתי, אבל אם תגיד לי איפה אתה ממוקד, איפה אני ממוקד, זה יותר בסחר ויותר בייבוא. זה יותר מדאיג אותי, כי השימוש – לפעמים אנחנו מוצאים את השימוש ברחוב, הוא מצער, לפעמים חסרי ישע, לפעמים אנשים נגררו לזה; לא שאני מסכים עם התופעה, כמובן, אבל התופעה של סחר וייבוא סמים, זאת הבעיה האמיתית ושם צריך לשים באמת את היד ואת הכיוון, ושם אנחנו נתמקד.
צריך לזכור גם שנגע הסמים קשור באופן ישיר לפשיעה, והוא מהווה מקור פרנסה עיקרי לארגוני הפשע. צריך לזכור, זה הכול מחוללי פשיעה שאנחנו מתמודדים אתם.
כמי שעומד בראש המשרד, עלי מוטלת אחריות האכיפה. הזכרת את יתר המשרדים, שגם הם באמת צריכים לתת יד. אני מעריך שהם עושים את זה. לגבי איך מתכללים את כל המשרדים, צריך למצוא את הפתרון. יכול להיות שברשות, שאני צריך לשבת אתם בימים הקרובים – כבר ישבתי אתם – אבל גם באמצעות הוועדה: לתכלל גם את הבריאות, גם את הרווחה, החינוך, גם את יתר המשרדים שהם, כמובן, מתעסקים בנושא של שימוש וסחר בסמים.
עלינו מוטלת החובה למנוע ולסכל הברחות של סמים המגיעים מחוץ לגבולות המדינה, ואני אגיד על זה משפט בהמשך – כל הנושא של גבולות המדינה. דיברת על אשדוד, ואני אבדוק את הנושא של חיפה ומתקן הסריקה. באשדוד אני יודע שזה עובד, בנתב"ג זה עובד עוד יותר טוב, אבל חיפה – אני אבדוק את זה. יש לנו שם בעיה, אני אכנס לזה. אני אומר שהדגש הוא בעיקר בנושא הסחר.
בנושא של השיקום, דיברת גם על זה. אני מסכים לחלוטין עם הדברים, אבל לנו יש החלק הנוסף, שאני מתעסק אתו, וזה הנושא של השיקום בבתי-הכלא וכל הנושא של המכורים. צריך להחזיר אותם לתפקוד נורמטיבי. זאת רק נישה אחת, אבל זה באמת מאבק ארוך ומתיש.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
בעניין של שיקום אסירים: אסירים שעוברים שיקום בשב"ס, שליש מהם חוזרים לסמים. אלה שלא עוברים, 65% עוברים לפשע. בכל קנה מידה זה משתלם.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כן, אבל צריך לזכור, חבר הכנסת ברכה, שגם מערכת השיקום אצלנו היא מוגבלת בכמות. אי-אפשר להכניס את כולם. אנחנו מפעילים שם גם מפעלים שאתה מכיר, גם חלק חינוכי וגם שיקומי.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני אומר לך שצריך להוסיף לזה, זה משתלם בהחלט.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני מסכים.
השנה מצוין היום הבין-לאומי למניעת סחר ושימוש בסמים בסימן מעורבות ואחריות של הורים. רבים מבני-הנוער מתפתים לנסות למתוח גבולות ולסכן עצמם לשווא בשימוש בסמים ואלכוהול.
לא דיברנו – משפט אחד לגבי אלכוהול. יש לנו שם בעיה, אני לא רוצה להגיד אם פחות או יותר, אבל נושא האלכוהול הוא נושא מאוד מאוד חשוב. אנחנו רואים יותר ויותר בני-נוער מתמכרים, נוהגים. הם לא מודעים לנזק שהם גורמים לעצמם, ולפעמים גם, כשהם יוצאים לכביש – גם לתנועה עצמה, בתאונות דרכים.
כאמור, המלחמה בתופעת הסחר בסמים היא באחריות המדינה וכל משרדי הממשלה, אך אני סבור כי במקביל לפעילות הממוסדת של השלטונות מוטלת עלינו, כהורים וכמחנכים, החובה לגלות מעורבות בחיי ילדינו ולהראות להם את הסכנות הגלומות בחומרים ממכרים ומזיקים אלו.
מעבר לכך, עלינו להושיט ידנו לעבר הנערות והנערים אשר גדלו בתוך מציאות אכזרית. לפני כחודש הועברה הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול אלינו. אני נכחתי לפני יומיים בעיר מודיעין. דיברת על אחריות ההורים, נושא מאוד מאוד חשוב: היה כנס של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול בעיר מודיעין. הם ריכזו מכל הארץ את ההורים, סיירות של הורים שמתעסקים בזה, בעיקר בבני-נוער ובפיקוח והכוונה. באמת טקס מאוד מרגש, מכל הארץ, מהצפון ועד הדרום, היו שם מאות אנשים. בהחלט המעורבות של ההורים הפועלים בסיירות ההורים האלה, פעילותם מאוד מבורכת, ואני באמת רוצה לשלוח גם מפה ברכה, כי אין פה גוף אחד, יש פה כמה גופים שמתעסקים בזה.
הנושא של נתונים, הבאתי, באמת טלגרפית: דיברנו על המריחואנה והחשיש מעל 1,000 ק"ג, קוקאין עוד 12 ק"ג, הירואין – מעל 100 ק"ג של הירואין, "אקסטזי" – 4,730 טבליות, אמפטמין – זה מעל 3,000 טבליות. אצלנו אלה עבירות חשיפה, שתדעו את זה כולם.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
מה המספרים?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אלה כמויות שנתפסו מתחילת השנה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זאת טיפה בים לעומת הצריכה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לא, אין פה כרגע חולקים בינינו. אין חילוקי דעות בינינו על המספרים. מאחר שאלה עבירות חשיפה אנחנו מעודדים כמה שיותר לחשוף. אמרת, הדגש הוא על גבולות ועל סחר, זה הדגש. אלה מספרים – אי-אפשר למדוד אותם אם זה 20% או 30%. אנחנו גם לא אוהבים לעשות את זה. נכון שזה לא מייצג.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
עזוב, אני לא נכנס לזה. אני יודע שאנחנו חיזקנו את עצמנו גם בגבולות, בעיקר בגבול ירדן; היתה לנו שם בעיה וחיזקנו עם יחידות, וגם בגבול הלבנון. אבל עדיין נכנסים סמים גם מהגבולות, גם דרך הים וגם דרך האוויר. צריך להמשיך. גבול מצרים הוא גבול פרוץ, בעיקר למריחואנה וחשיש, ואתה מכיר את התופעה.
צריך להמשיך ולהתעסק עם זה. אני אומר שזה לא רק במשרד אצלי, אבל מאחר שאני עונה על ההצעה לסדר-היום, אני חושב שבהחלט תופעת הסמים, צריך להמשיך ללוות אותה. היא אחד הנושאים החשובים במשרד, נמשיך לטפל בזה.
אני שוב מברך גם אותך וגם את העבודה שעושים, וכולנו פה נמשיך לתמוך בפרויקט הזה, שהוא פרויקט חשוב לנו ולילדינו. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה לך, השר לביטחון פנים.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לצורך הפרוצדורה, העניין יעבור לוועדה למאבק בנגע הסמים.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אז האם לשר יש התנגדות?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו נעבור להצבעה, כדי שהנושא יעבור לדיון בוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה למאבק בנגע הסמים נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד הצביעו שבעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובעת שההצעה תועבר לוועדה האמורה.
<הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
[מס' כ/253; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' מ', עמ' 19624.]
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו עוברים להודעתה של ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק כ/253 – שמירה על קווי צנרת נפט, התשס"ח–2008. יציג את הבקשה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה.
<אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):>
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, הצעת חוק שמירה על קווי צנרת נפט, התשס"ח–2008, שיזם חבר הכנסת ישראל חסון, התקבלה בכנסת השבע-עשרה בקריאה הראשונה ביום כ"ו בתמוז התשס"ח, 29 ביולי 2008. בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת הכלכלה ביום כ"ג בסיוון התשס"ט, 15 ביוני 2009, כי ברצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק האמורה, וכעת מתבקשת הכנסת להחליט על החלת רציפות.
מטרת הצעת החוק היא לקבוע מסגרת חוקית מקיפה להגנה על קווי צנרת הנפט הגולמי ותזקיקיו, כדי למנוע מקרי גנבה, חבלה ופגיעה בקווי הצנרת, העלולים לסכן את שלום הציבור והסביבה עקב דליפת נפט. הצעת החוק קובעת הוראות לעניין ביצוע פעולות לשמירה על תקינותם של קווי הצנרת כאמור ולצורך הגנה עליהם מפני פגיעות חיצוניות.
מאחר שיש חשיבות רבה להסדיר נושא זה, ובהתחשב בכך שהממשלה הביעה תמיכתה בהחלת רציפות על הצעת חוק זו, ולא הוגשה לכך כל התנגדות, מתבקשת הכנסת לאשר את החלת דין הרציפות על הצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת אקוניס.
<הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
[מס' כ/259; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב רביעי, חוב' ב', עמ' 20256.]
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו עוברים לבקשתה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008. יציג את הבקשה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
גברתי היושבת-ראש, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון) (הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט–2008, אושרה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה והועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. את הצעת החוק יזמו חברי הכנסת אריה אלדד, אחמד טיבי וחיים אמסלם.
ההצעה מבקשת לתקן את חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008, שנחקק בכנסת השבע-עשרה והסדיר את העיסוק במקצועות ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות בתקשורת ובתזונה. בהצעת החוק מוצע להסדיר מקצועות בריאות נוספים, שהעיסוק בהם טרם הוסדר עד היום: קרימינולוגיה קלינית, רנטגנאות ודימות, פודיאטריה, טיפול בהבעה וביצירה, כירופרקטיקה ואוסטיאופתיה, כדי להבטיח את הרמה המקצועית ההולמת של העוסקים בהם ולהגן על בריאות הציבור. מוצע לקבוע את תנאי הכשירות שבהתקיימם יהיה אדם זכאי לקבל תעודה במקצועות בריאות אלה. כמו כן, מוצע לערוך כמה תיקונים והתאמות בחוק.
בישיבתה ביום כ"ד בסיוון התשס"ט החליטה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק, ואני מתכבד להביא הודעה זו בפני מליאת הכנסת. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת כץ.
<הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק >
["דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 1695.]
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: בקשת ועדת הכספים להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 165) (פטור ממס על מלגה לסטודנט), התשס"ח–2008. יש רק הצבעה ואני עוברת להצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד הודעת ועדת הכספים – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 165) (פטור ממס על מלגה לסטודנט), התשס"ח–2008, נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובעת שהבקשה אושרה והחוק עובר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: בקשת ועדת הכספים להחיל דין רציפות על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36) (שקיפות והרחבת חובת הדיווח על השכר בשירות הציבורי), התשס"ח–2008. גם כאן יש לנו רק הצבעה. אני עוברת להצבעה, בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד הודעת ועדת הכספים – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36) (שקיפות והרחבת חובת הדיווח על השכר בשירות הציבורי), התשס"ח–2008, נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תוצאות ההצבעה: בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת החוק עוברת לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
["דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 1683.]
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008. הצבעה בלבד.
אני מתקנת, שאנחנו עוברים רק לאישור ההצעה, ולא כפי שכתוב כאן. התנגדויות – אני לא רואה שכתוב התנגדות, כי ההתנגדויות בוטלו לפי דבריו של מזכיר הכנסת. אני עוברת להצבעה, בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אם הקואליציה נגד, אז בבקשה שהיא תבוא.
הצבעה מס' 5
בעד הודעת ועדת הפנים – 4
נגד – 2
נמנעים – אין
הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 2), התשס"ח–2008, נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד הצביעו ארבעה, נגד – 2, אין נמנעים. לפיכך אני קובעת שהבקשה אושרה והחוק יועבר לוועדת הפנים להכנתו לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 44), התשס"ט–2009>
[מס' מ/436; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 2005; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 44), התשס"ט–2009, קריאה שנייה ושלישית. ההצעה מוגשת ללא הסתייגויות. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 44), התשס"ט–2009, לקריאה השנייה והשלישית.
סעיף 29 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי מתנה תנאים לכך שקופת-חולים תחזיק או תרכוש אמצעי שליטה בתאגיד אחר: נדרש שהתאגיד הוא בתחום הבריאות בלבד, שהקופה מחזיקה לפחות ב-20% מכל סוג של אמצעי שליטה, וכן שניתן היתר מראש להחזקה – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
רק אם אפשר קצת יותר לאט בבקשה, כי אני חושבת שהמלים נבלעות.
<קריאות:>
הוא ממהר לאיזשהו מקום?
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
נראה שכן, יש לו לחץ, חוק ההסדרים המנופח שהגיע. נודה לך כולנו אם תאט את קצב הדיבור.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
טוב, אני מתנצל.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
– – או לרכישה בידי שר האוצר ושר הבריאות.
הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת להוסיף על אפשרות ההחזקה בתאגיד בתחום הבריאות גם אפשרות שקופת-החולים תחזיק באמצעי שליטה בתאגיד, שאף שאינו בתחום הבריאות הוא מספק שירותי עזר משקיים בתחומי הפעילות של קופת-חולים או של בתי-החולים. הכוונה היא לתאגידים בתחומים משקיים שחיוניים, למשל, להפעלת בית-החולים, אך אינם מתחום הבריאות, כגון כביסה וגיהוץ, ניקיון או מזון.
גם לעניין תאגיד כזה, החזקת אמצעי השליטה תחייב היתר לפי הצעת החוק, וגם לגבי היתר זה יידרשו השרים להיווכח כי החזקת אמצעי השליטה מקדמת את מטרות קופת-חולים ואת השירותים לחברים ולא פוגעת במטרות חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כמו כן, נדרשים בהצעת החוק תנאים נוספים, שיחייבו היקף מאוד משמעותי של החזקת אמצעי השליטה וכן, שמדובר בתאגיד שעיקר פעילותו או כל פעילותו היא למטרת אספקת השירותים לאותה קופת-חולים או לבתי-החולים שבבעלותה.
ברקע החקיקה עומדת פסיקת בג"ץ, שקבעה כי עקב העובדה ששירותי הכביסה והגיהוץ אינם בתחום הבריאות, גם אם הם בתחום המשקי הכרוך בהפעלת שירותי בריאות, אין אפשרות, לפי נוסח החוק, שקופת-החולים תחזיק בתאגיד לשירותי כביסה וגיהוץ.
הצעת החוק פוצלה ממסגרת הצעת חוק ההתייעלות, ולא הוגשו לה הסתייגויות. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. זה אחד הסעיפים בחוק ההסדרים שהם סעיפים טובים, לטובת הציבור, ואני לא רוצה שזה יעבור עם חוק ההסדרים, אלא אני רוצה שזה יעבור כהצעת חוק נפרדת, ואני מבקש את אישור הכנסת.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני.
אני עוברת להצבעה, בבקשה. קריאה שנייה כהצעת הוועדה – בבקשה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–2 – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 44), התשס"ט–2009, נתקבל.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שחוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 44), התשס"ט–2009, עבר בקריאה שלישית.
<הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (תיקון מס' 2) (דיין עמית), התשס"ט–2009>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/272).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני עוברת לנושא הבא: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (תיקון מס' 2) (דיין עמית), התשס"ט–2009, של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (תיקון מס' 2) (דיין עמית), התשס"ט–2009.
הצעת החוק משווה את המציאות – כפי שהעברתי חוק דומה בכנסת הקודמת – משווה את מערכת בתי-הדין, זאת אומרת שיהיה דיין עמית; כמו שיש שופט עמית בנושאים של בית-משפט לתביעות קטנות וכדומה, יהיה דיין עמית לסידור גט ואישור גירושין שסודרו, וכל הנושאים שמנויים בעניין, כדי להקל על הציבור.
העיקרון בהצעת החוק הזאת, כמו בהצעת החוק שהבאתי בפעם הקודמת על דיין עמית בנושאים אחרים וכמו החוק שהבאתי על כללי אתיקה: כאשר משרד המשפטים הביא כללי אתיקה לשופטים, שאלתי למה לא כללי אתיקה לדיינים. אז אמרו: לא, זה לא דומה. משרד המשפטים – אני גם אמרתי היום בדיון בוועדת הכספים – אני לא מבין למה לא מביאים חוקים שקשורים לבתי-המשפט ויכולים לחול גם על בתי-הדין הרבניים, למה זה שונה. למה, הדיינים לא צריכים כללי אתיקה? לא צריך לסייע לציבור בדיין עמית?
ולכן, אני מבקש – – –
<חיים אורון (מרצ):>
מה זה? מה זה דיין עמית?
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני אגיד לך.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
הוא שואל אם זה חל רק על שופטים – – – דיינים – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אם תקשיבו לו, אז תוודאו שהוא לא מבשל את האוכל לשבת, אלא משהו אחר.
<משה גפני (יהדות התורה):>
טומי לפיד, זיכרונו לברכה, היה בא אלי כל פעם, היה אומר לי: גפני, החוק הזה הוא טוב. תגיד לי מה מסתתר מאחורי זה.
<חיים אורון (מרצ):>
מה זה דיין עמית?
<משה גפני (יהדות התורה):>
דיין עמית, המשמעות של העניין – דיין שפרש לגמלאות, אם יש חסר בכל מיני נושאים כמו כתיבת גט או דברים מהסוג הזה שמנויים בחוק, יש אפשרות לקחת אותו כאשר יש צורך במערכת. אם אין צורך, לא לוקחים. למה הבאתי את זה? פתאום – – –
<חיים אורון (מרצ):>
תגיד, מה דעתך על רב עיר עמית?
<משה גפני (יהדות התורה):>
דעתי, שאם קובעים במערכת שמייעלים את בתי-המשפט – על כל פנים, מנסים – להביא שופט עמית, והכנסת אישרה את זה, למה לא עושים את זה על דיין עמית? הרי זה שירות לציבור, אתה מקל על האנשים. למשל יש זוג שצריך את כתיבת הגט, והדיין לא פנוי, אז לוקחים דיין עמית והוא עושה את זה; זה מקל על הזוג. שאלתי את משרד המשפטים – והאמת, השר מרידור, מה הם באמת ענו לי? השארנו לך מקום לעשות הצעת חוק פרטית. אז עשיתי.
אני מבקש את תמיכת הכנסת. תודה רבה.
<חיים אורון (מרצ):>
אני רוצה להציע – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך. יהיה לך זמן דיבור, אתה נרשמת, כמובן.
<חיים אורון (מרצ):>
– – – להגיש הסתייגות להצעה שלך.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אנחנו עוברים לדובר הבא. חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
<חיים אורון (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, ידידי חבר הכנסת משה גפני, אני, אין לי בעיה עם החוק שלך. אני רק מבקש לקראת הקריאה השנייה והשלישית להגיש הסתייגות, שאני בטוח שאתה תתמוך בה.
אני הייתי רוצה להחיל את הכלל הזה – חבר הכנסת גפני, האזן לי בבקשה – אני רוצה להחיל את הכלל הזה על רבני ערים, שלמיטב ידיעתי הם נושאי המשרה היחידים שאין מגבלה עד מתי הם יהיו רבני ערים. עד ש...
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
אין מגבלה – – –
<חיים אורון (מרצ):>
אין מגבלה בגיל.
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
יש מגבלה – – –
<קריאות:>
– – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
שונה – – –
<יעקב אדרי (קדימה):>
עד גיל 100.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, לא.
<יעקב אדרי (קדימה):>
הרב גפני, עד איזה גיל?
<חיים אורון (מרצ):>
אז שונה, ויש כבר מגבלה בגיל?
<משה גפני (יהדות התורה):>
גיל הפנסיה.
<חיים אורון (מרצ):>
טוב, אז אין לי הסתייגות. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, חבר הכנסת אורון. הדובר הבא, חבר הכנסת אופיר פז-פינס, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, תודה. בעיקרון אני לא חושב שההצעה של חבר הכנסת גפני היא הצעה פסולה. אין ספק שיש עומס בבתי-הדין הרבניים, ודיין – אפשר להוסיף דיין שפרש לגמלאות, יכול להיות שהוא יכול לעזור להתגבר על העומס.
הבעיה היא השיטה, המערכת. כשאני רואה אתמול שבבתי-דין יש דיינים שמבטלים גיורים, אז זאת הבעיה. הרי אני יודע איזה דיינים תביא, חבר הכנסת גפני, זאת בדיוק הבעיה.
אדם עבר את כל תהליך הגיור, משפחה עברה תהליך גיור אורתודוקסי – אני לא מדבר על משהו אחר, אורתודוקסי – ואחרי עשר שנים מישהו החליט לבטל את הגיור, כי את הגיור עשה הרב דרוקמן, רחמנא ליצלן. מה קרה? הזקן שלו לא מספיק ארוך? הוא לא יודע מספיק תורה?
למה להוציא את הנשמה לאנשים, מה הם עשו לכם? בסך הכול רצו להצטרף לעם היהודי. רצו להצטרף, עברו את כל הכללים. אז מה, עושים להם משטרת מחשבות, או שבודקים בציציות שלהם אם הם שומרים תרי"ג מצוות עשר שנים אחרי? הרי אני יודע בדיוק מה הסיפור הזה.
מה, כולם חייבים, כל מי שעשה גיור צריך להיות גם מוגדר חרדי? מה, הוא לא יכול להיות רק מסורתי, או דתי לאומי, או לא דתי? מה קרה? הוא חלק מהעם היהודי.
אז אני, אין לי בעיה שישימו דיינים עמיתים, אבל שיהיו אמיתיים – לא רק עמיתים.
<משה גפני (יהדות התורה):>
הם לא יכולים לעסוק – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הם לא יכולים לעסוק בנושאים האלה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אז הנחת את דעתי. קודם כול, אני שמח.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הם יעסקו רק בנושאים כמו אישור גטין שניתנו בחוץ-לארץ, קבלת הצהרות. הגבלנו מאוד בוועדה – – –
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
יפה. יפה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
יושב-ראש ועדת החוקה הגדיר את זה, וקיבלתי – – –
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
צריך להיות בעניין הזה מאוד אחראיים, כי בסוף, זה הרי אנשים שכבר פרשו לגמלאות – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
יש דבר שנקרא שופט עמית – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אתה רוצה לעלות להסביר, חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה – אני אאפשר לך.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
אז קודם כול, ההבהרה של יושב-ראש ועדת החוקה היא בהחלט חשובה – שהם מוגבלים לעסוק בתחומים מסוימים. הוא יעלה ויסביר. חבר הכנסת רותם יעלה ויסביר, היושבת-ראש נותנת לו, הוא יבוא לענות.
בכל מקרה, אני רוצה לומר כך. בלי כל קשר לנושא דיין עמית, אני חושב שצריך להפסיק את המדרון החלקלק שעליו היום רבנים מחליטים לפסול גיורים של רבנים אחרים. זה יוביל אותנו למקומות חמורים מאוד, של אנשים שיאבדו את כל עולמם ואנשים שיתגיירו ליהדות ויש מעל ראשיהם חרב מתהפכת, כל יום יכולים לקחת להם את הגיור, יכולים לחרב להם את עולמם. זה דבר שאסור שיימשך. ואני פונה לראשי הרבנים החרדים להפסיק את הדבר הזה, לעצור את הדבר הזה, כי הדבר הזה עלול להוביל למאבק מאוד מאוד חריף וקשה, שאני חושב שחייבים להימנע ממנו. תודה רבה לך.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה, חבר הכנסת אופיר פז-פינס. יושב-ראש ועדת החוקה, בוא תסביר לנו את אשר רצית לומר. אתה אחרון, תסכם את הדיון, חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. שלוש דקות יספיקו לאדוני, נכון?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
תודה, גברתי.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, בחוק בתי-המשפט, כהוראת שעה, ועל מנת להקל את הלחץ בבתי-המשפט, אפשר החוק מינוי של שופט עמית, שניתנה לו סמכות להיות בבית-משפט לתביעות קטנות או בבית-המשפט לעניינים מקומיים, ולעסוק בנושאים שאדם – גם אם הוא פרש – יכול לעסוק בהם. הצעת החוק של הרב גפני בעצם באה להשוות בין בתי-הדין לבתי-המשפט וליצור מעמד של דיין עמית גם בבתי-הדין.
אני קודם כול רוצה לומר לך, חבר הכנסת אופיר פינס – חבר הכנסת פז, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, אתה רצית שאני אסביר, ואני – – –
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
לא רציתי. אתה רצית להסביר. אני הבנתי.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אתה הבנת. אז קודם כול, תדע לך, אני בהחלט מסכים אתך שצריך לעצור את המדרון החלקלק של ביטול גיורים, בעיקר כאשר הוא מנוגד לדין, הוא מנוגד לחוק והוא מנוגד לכל מוסר יהודי שהוא. וחבל שראש אבות בתי-הדין הרבניים לא פעל בהתאם להחלטה של נציבת תלונות הדיינים, והעמיד לדין את מי שהיה צריך להעמיד לדין בפרשה הזאת.
על כל פנים, דיין עמית יורשה לעסוק אך ורק בנושאים שבהם אין צורך בשמיעת ראיות או בוויכוחים, או הכרעת-דין. הוא יוכל לאשר צוואות, לסדר גטין – דהיינו, את הצד הטכני – לאשר תצהירים על-פי חוק, זה גם למי שמבקש להשתחרר מצה"ל בשירות לאומי או דברים כאלה, ומתן צווי ירושה וצווי קיום צוואה בהסכמה. אין כאן שום דבר שצריך להכריע בו, אלא רק דברים שהם בהסכמה. אגב, צריך גם לזכור – כל החוק הזה יעמוד בתוקפו עוד שנה וחצי, משום שגם ההוראה לגבי שופט עמית היא הוראת שעה שתפקע בעוד שנה וחצי. לכן אני חושב – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
מר גפני, אתה גם תדאג שיאריכו את זה, אין לי שום ספק, ואם תהיה בעיה, אתה תכניס את זה לחוק ההסדרים, אנחנו יודעים.
על כל פנים, מן הראוי לאשר את החוק הזה. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת רותם. יעלה ויבוא חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים.
<נסים זאב (ש"ס):>
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, נשמע כאילו הבעיה היחידה והפערים שנשארו בין בתי-דין לבתי-משפט – הדבר היחידי זה הנושא של עמית, שופט עמית, ויש דיין עמית, ובזה אנחנו אולי סוגרים את הפערים, הרב משה גפני. זו נקודה בים. צריך לזכור את כל הכרסום המתמשך במשך שנים במעמדם של בתי-הדין. איך אפשר שבמשך שנים אנחנו, פה בקואליציה, צריכים להיאבק שהסמכויות שהיו לבתי-הדין במשך 50 שנה בכל מה שקשור להסכמי ממון בין בני-זוג שהגיעו להסכמה – בתי-הדין אין להם סמכות? אין להם יכולת לקבוע כאשר בני-הזוג שניהם מבקשים מבתי-הדין לדון בעניינם? זה הדבר הקריטי בענייננו. אם יש עיכובים של גטין, אם יש עגונות, זה המצב שבתי-הדין לא יכולים לקבל החלטה, וגם החלטתם היא לא סופית.
ולכן יש בעיה, לפעמים, כשאנחנו רואים שאחד מבני-הזוג מתלונן ואומר: הגט הוא לא גט. למה? כאשר היתה הסכמה, ונתתי את הגט – הוא בא ואומר: הסכמתי לתת גט, אבל היה גם הסכם ממון, אז מה פתאום הצד השני חוזר בו? וזה מהווה בעיה, גם ברמה ההלכתית, אבל גם ברמה הזו שאנחנו רוצים באמת לעזור ולתת שיניים לבתי-הדין, ואנחנו בעצם מונעים את זה מהם.
עוד דבר, גברתי היושבת בראש, אני יודע עד כמה יש מחסור בבתי-הדין, בפרט בבית-הדין הגדול, כשלפעמים צריכים להביא, ובבית-הדין הגדול תמיד צריך הרכב של שלושה. אין שום דיון שיכול להתקיים כמו בבית-הדין האזורי, שלפעמים דנים בשניים וכמובן הפסיקה היא בשלושה, תלוי מה הנושא. בבית-הדין הגדול תמיד צריך שלושה. ואם אחד מהדיינים נעדר מסיבות רפואיות, ולפעמים זה לא יום או יומיים, אז זה מהווה בעיה חמורה. ולכן, הנושא של דיין עמית הוא מאוד הכרחי.
דבר נוסף אני רוצה לומר, ובזה אני מסיים. אני העליתי הצעת חוק וכל פעם אני נדחה, לצערי הרב, בדיוק בנקודה שצריך לעשות השוואה בין דיין לבין שופט. כמו ששופט לא צריך לגור במקום שיפוטו והוא יכול ללכת מעיר לעיר, אותו הדבר צריך לחול לגבי הדיין. ואם דיין גר בירושלים ומכהן בעבודתו כדיין בתל-אביב, צריך לאפשר לו זאת. אני מקווה שאני אביא את זה עוד בקדנציה הזו, ואולי עוד בשנה הקרובה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב.
אני עוברת להצבעה, בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (תיקון מס' 2) (דיין עמית), התשס"ט–2009, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק הנדונה תועבר לוועדת החוקה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אלקין, בבקשה.
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
גברתי היושבת-ראש, שתי הודעות שלא דורשות אישור הכנסת והודעה שלישית שדורשת הצבעה ואישור הכנסת.
הודעה ראשונה: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 30) (הפסקת חברות בכנסת של שר), התשס"ט–2009 – מ/429, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות, כדלקמן: מטעם סיעת בל"ד, בוועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יכהן חבר הכנסת נחמן שי. מטעם סיעת קדימה, בוועדה המיוחדת לפניות הציבור – חברי הכנסת שלמה מולה ורחל אדטו יכהנו כחברים קבועים בוועדה, במקומות הפנויים לסיעת קדימה. בוועדת החינוך, התרבות והספורט – במקום חבר הכנסת נחמן שי יכהן חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. זה לא דורש הצבעה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
עכשיו הודעה שדורשת הצבעה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה מיום ט"ז בסיוון התשס"ט, 8 ביוני 2009, ולהעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט–2009 – מ/408, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדה משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה.
הוועדה המשותפת תהיה בת שישה חברים, שלושה מכל ועדה, בראשות יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה יכהנו חברי הכנסת מאיר שטרית, איתן כבל, אברהם מיכאלי; מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – חברי הכנסת אריה ביבי, כרמל שאמה וחמד עמאר. יושב-ראש הוועדה המשותפת יהיה חבר הכנסת מאיר שטרית.
ועדת הכנסת אישרה פה אחד את הבקשה.
אני אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ובכן, לבקשתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעתו.
הצבעה מס' 9
בעד הצעת ועדת הכנסת – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט–2009, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדה משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים, ולפיכך אני קובעת שההצעה של יושב-ראש ועדת הכנסת אושרה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
יושב-ראש הקואליציה דיבר אתי, אני זוכר שכשאת הבאת להצבעה את עניין דין הרציפות על חוק איסור נהיגה ברכב בחוף ים, אמרת שההסתייגויות הוסרו, ואנחנו מצביעים בעד ונגד. זה מה שזכרתי, וזה באמת עבר. גם אמרת שזה עבר. בפלט עדיין מופיע כאילו ההצבעה היתה על לא להחיל דין רציפות, ואז כאילו נוצר איזה בלבול, אז חשוב שהדברים ייאמרו.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אז טוב שהבהרת את זה ואני מבקשת מאנשי המחשב לתקן את זה, בבקשה.
<זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):>
גברתי היושבת-ראש – אפשר עוד בעניין הזה? עד כמה שאני הבנתי, הפנייה של שתי הסיעות היתה לא להחיל רציפות, ולכן הצבענו, כי אם מחילים רציפות – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
כל ההתנגדויות הוסרו, ובכל מקרה היתה בקשה להחיל דין רציפות. אמרתי את זה בתחילת הדיון. מכיוון שהבקשות שלא להחיל דין רציפות הוסרו, אז אנחנו עוברים רק להצבעה על החלת דין רציפות. אני מודה לכם על תשומת הלב, תודה רבה.
<תוצאות הבחירות באירן>
["דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 1968.]
<היו"ר רוחמה אברהם:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא – בעקבות הצעתם של כמה חברי כנסת, אנחנו עוברים לדיון לפי סעיף 86(א) לתקנון הכנסת, כאשר ההצעה לסדר-היום היא תוצאות הבחירות באירן. יפתח את הדיון חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה.
<אופיר פינס-פז (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, אני גם מציע, אדוני השר מרידור, שאולי במסגרת הדיון גם תאמר משהו בנושא האירני. אני חושב שזה חשוב שהממשלה תאמר גם את דברה בדיון הזה. אני שמח שהכנסת החליטה לקיים דיון מליאה בעניין הזה ויושב-ראש הכנסת והנשיאות החליטו שהדיון הזה יתקיים היום.
אני זוכר את האירועים בכיכר טיאננמן, אני זוכר את האירועים שהיו בפראג, אף-על-פי שהייתי ילד, ואנחנו זוכרים את האירועים שהיו במקומות אחרים בעולם כשאנשים נאבקו על חירותם. והיום העם האירני נאבק על חירותו, נאבק על דמוקרטיה, נאבק כנגד שלטון מדכא, שלטון דיקטטורי, טוטליטרי, אסלאמי, חומייניסטי, קיצוני. עושה רושם שלעם האירני נמאס, פשוט נמאס לחיות בצורה הזאת.
ושוב אנחנו רואים בני-אדם – נשים, גברים, ילדים – עומדים חשופים מול קני רובים, מול אלות, מול נציגי השלטון, שתמיד משתמשים באלימות אכזרית כלפי חפים מפשע, שכפי שאמרתי, מפגינים ומביעים את מחאתם בצורה הכי לא אלימה שאפשר להעלות על הדעת. אומנם בצורה נחושה, יומיומית, מרשימה ביותר, מיליוני אנשים – אבל חשופים, והמשטר האירני מכה ללא רחם, באכזריות, הורג, מי יודע כמה הרוגים יש. אנחנו לא יכולים באמת לדעת כי התמונות שמגיעות למערב הן תמונות מקוטעות. אני מניח שמספרי הפצועים וההרוגים עולים עשרת מונים על מה שאנחנו יודעים ברגע זה.
ואז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, גברתי היושבת-ראש, אנחנו – כולנו, כל העולם החופשי, כל העולם הדמוקרטי, יצטרך לשאול את עצמו, מה קורה אתנו, מדוע העולם מסתכל על מה שקורה באירן כאילו מדובר באיזה סרט בקולנוע, כאילו מדובר באירועים שמתרחשים בכוכב אחר, אולי על המאדים; מדוע העולם בוהה בתמונות ושותק ולא מרים קול צעקה, ולא מזדעזע ולא מזעזע. אני מסתכל על הנשיא אובמה, שהוא באמת פנומן, באמת אדם יוצא דופן, ופתאום אתה רואה שהאיש, נתקעות לו המלים, פתאום הדיבור שלו הופך להיות כבד, פתאום הוא לא מוצא את המלים. הנשיא אובמה. אני מסתכל על מנהיגי העולם החופשי, על מנהיגי אירופה, על מנהיגי ה-OECD – שתיקה או אמירה רפה. אני מסתכל על ארגוני זכויות האדם בכל העולם, איפה אתם? מה זה, כולם התקרנפו? מה, זו שתיקת הכבשים? מדוע אמות הספים של העולם לא זעות? מדוע האו"ם לא מכונס? מדוע נותנים לשלטון הכי מסוכן שקיים היום בעולם לדכא ביד קשה, באלימות, ברצח עם, את העם האירני, וכל העולם שותק, אינו פוצה פה ואינו עושה דבר? זה דבר מצמרר, זה דבר מקומם, זה דבר מדהים, וההיסטוריה תשפוט את כל מנהיגי העולם החופשי על אוזלת ידם, על רפיסותם.
נכון שלא ישראל צריכה להוביל את העניין הזה. נכון. ואני לא בא בטענות לעצמנו. לא ישראל צריכה להוביל את העניין הזה, כי אם היא תוביל את העניין הזה השלטון יעשה בכך שימוש נגד אותם אנשים. נכון, ואני לא בא בעניין הזה בטענה לממשלת ישראל או לאף אחד בישראל. אני אומר את זה כחבר פרלמנט ישראלי, כאזרח המדינה הזו, כתושב העולם הזה. פשוט נחמץ הלב לראות את התמונות. הרי העם האירני משווע לעזרה, מסכן את נפשו, מתראיין בכל מיני תחנות רדיו באינטרנט, יודע שעוקבים אחריו, יודע שיפגעו בו ובמשפחתו. ולמרות זאת הם נלחמים יום אחר יום, לילה אחרי לילה. כמובן, בימים האחרונים פחות ופחות, כי העולם לא נחלץ לעזרתם, כי העולם נותן להם להפסיד מול המשטר הזה. זה דבר כואב ועצוב.
דבר אחד של ביקורת בכל זאת צריך להגיד לגבי עצמנו, שלצערי אפשר לומר אותה גם לגבי כל האחרים – בהתחלה השיח היה כזה, גם בישראל, שמוסאווי הוא כמו אחמדינג'אד. אני ראיתי אפילו כותרות בעיתונות הישראלית על כך שגורמים בכירים בירושלים מעדיפים שאחמדינג'אד ינצח. איזה טמטום, איזה טירוף, איזו שטות. למה? כי זה יעזור לישראל להעביר את המסר. אני משוכנע שאם המשטר הזה ייפול – מחמינאי דרך אחמדינג'אד – ויבואו אנשים כמו מוסאווי ואחרים, אם הם אוהבים או לא אוהבים, הם יצטרכו לשנות באופן דרמטי את המדיניות שלהם, גם כלפי הגרעון הצבאי והרבה דברים אחרים – כי בסופו של דבר הם יצטרכו לעלות על כנפיים של אנשים שרוצים לחיות, לחיות באופן נורמלי, אנשים שרוצים חירות, שרוצים סדרי עדיפויות לאומיים נכונים ולא מעוותים, אנשים שרוצים פרנסה, שרוצים להעלות את ההכנסה לנפש, אנשים שרוצים להיות בקשר עם העולם הנאור, החופשי. ולכן כל המדיניות תהיה חייבת להשתנות, אם מרצון ואם לאו.
אני שמח שלפחות המסרים שראש הממשלה משמיע לאחרונה הם מסרים אחרים. אבל צריך לומר את האמת, שמלכתחילה היתה איזו תחושה גם בישראל שזה לא יצליח, שאין הבדל ביניהם, שהכול יהיה בר-חלוף. אגב, גם בכל העולם האחר, בכל העולם המערבי היתה קריאה ממש שגויה של המפה. או שמערכות המודיעין בכל העולם קרסו ולא ידעו לקרוא את התמונה באירן, או שרצו להציג תמונה אחרת כדי לשרת איזה אינטרס. אבל תכל'ס, בימים האחרונים ראיתי כשל בהבנה בכל העולם המערבי של מה שקורה באירן.
היום יכול להיות שמבינים, אבל כתוצאה מכך בעצם כמעט שלא נעשה מעשה, ולצערנו אנחנו מתחילים לראות סימנים של שבירה. אני מקווה שזה לא יקרה ועדיין המהפכה הזאת תצליח, כי העם האירני ראוי לחירות ולדמוקרטיה כמו כל עם אחר בעולם.
משפט אחרון שאני רוצה לומר הוא לעניין העתיד – אינני יודע מה יקרה בימים הקרובים בכל מה שקשור למהפכה של העם האירני, וגם אם חס וחלילה היא תיכשל, אני משוכנע שהמשטר הרודני באירן לא יוכל להחזיר את הגלגלים אחורנית, למקום שהם היו בו לפני מערכת הבחירות האחרונה באירן. זה לא יעזור להם, כי בסופו של דבר הזרעים נזרעו, העם האירני – גם אם המחאה הזאת תדוכא באמצעות המשטר האכזרי שם, הם לא יוכלו לגרום לה למות, משום שברור שהעם האירני אמר את דברו בצורה ברורה וחזקה, ואותנטית, ועוצמתית, ומרשימה, ואי-אפשר לאורך זמן לדכא את הלך הרוח הזה.
שוב, אני רוצה לקוות שבאמת לא רק נראה הפגנות של יוצאי אירן בכל מיני מקומות בעולם, אלא נראה התעוררות של כל העולם החופשי, של כל העולם הנאור. זו הזדמנות לעשות מעשה נכון, מעשה צודק, מעשה שבאמת יכול לעשות הבדל באחת המדינות הגדולות בעולם, המשמעותיות בעולם, שבשלה ורוצה מאוד, מלמטה, שינוי, שינוי חיובי, שינוי לקראת קדמה ומודרניות. והעולם צריך להושיט לעם האירני יד ולא לסובב את הגב, להושיט יד באומץ ולא לפחד מהמשטר הנוכחי.
אני יודע שהמשטר הנוכחי כבר הוכיח שהוא יודע לנקום ולהתנקם, הוא אחראי ללא מעט פיגועי טרור בהרבה מדינות בעולם. מי שזוכר את הפיגועים בארגנטינה ובמקומות אחרים, הכול המשטר האירני. אבל העולם חייב לגלות אומץ לב, לגלות נחישות ולהושיט יד לעם האירני, שנלחם על חייו, נלחם על דמותו, נלחם על עתידו, ואני מאוד מקווה שהעולם אכן יעשה את מה שמצווה עליו. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני.
חברי חברי הכנסת, מכבדים אותנו כאן בנוכחותם חברי קונגרס מאוסטרליה, אורחיו של סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת דני דנון. You are most welcome, Thank you very much.
הדובר הבא, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך עומדות חמש דקות. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, ברור שבחירתו של אחמדינג'אד מהווה מכשול בפני העולם החופשי. היתה איזו תקווה שמוסאווי יוכל לעשות איזה שינוי ויחולל איזה מפנה, שארצות-הברית היתה יכולה אולי לשנות קצת את המדיניות של אירן או להשפיע עליה.
מבחינתי לא היתה שום הפתעה כאשר ממשל דיקטטורי כזה, שמכריז השכם והערב על השמדתה של מדינת ישראל – מה העולם עושה? מישהו אכפת לו? עד שלא הבינה ארצות-הברית שהאיום האירני מהווה איום ישיר על המערב ואיום על ארצות-הברית – ארצות-הברית לא כל כך התערבה.
דיברנו על סנקציות. אנחנו, מדינת ישראל, במשך שנים מתחננים למערב, לארצות-הברית, קצת להדק את הסנקציות על אירן. מה נעשה בדבר? העולם שותק, לעולם לא אכפת, וזה צריך ללמד אותנו איך העולם בכלל מתייחס לכל מה שקשור לסכסוך הישראלי-הפלסטיני מול בעיות הרבה יותר רציניות והרבה יותר קשות. כאשר מדובר באירן אומרים שזו בעיה פנימית של אירן, זו לא בעיה שצריכה להדאיג את העולם החופשי.
מה עשה העולם כאשר כל יום יצאו מתאבדים מקלקיליה, משכם, מג'נין, והרגו פה אנשים, נשים וטף, כל יום? היו ימים של עשרה הרוגים, של 20 הרוגים, הגענו ל-30 הרוגים ביום שבת של פסח. מה העולם עשה? למישהו היה אכפת? כשאנחנו יוצאים ל"עופרת יצוקה" כל העולם פתאום מתעורר – מה פתאום, יש פה רצח של אזרחים. 7,000 "קסאמים" נורו לעבר מדינת ישראל, למישהו אכפת? אף אחד לא מתערב, זו כאילו בעיה פנימית, דבר מובן מאליו, אנחנו צריכים לקבל את זה, צריך להסכים עם זה.
רבותי, אני רוצה להזכיר לכם שלפני פחות משנתיים, כאשר הנייה קיבל את השלטון בעזה, מה הוא עשה. הוא לא טבח ב"פתח"? הוא לא הרג אנשים בעזה, פצע אותם, ירה בהם, טבח בהם? למישהו היה אכפת? לא, זו בעיה פנימית בעזה. כך הסתכל על זה העולם.
צריך להבין שטרור זה טרור, ובטרור צריך להילחם עד חורמה. אין פה פשרות. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני לא מצפה מהעולם שיעשה איזה מהפך רציני, אלא אם כן זה באמת יגיע למצבים כאלה, שאני לא יכול לתאר, שיהיו אלפים ורבבות של הרוגים. אחרת, העולם לא יעשה שום דבר, כי לעולם לא אכפת ממה שקורה. לכל אחד אכפת על עצמו, וכל עוד הוא מוגן – שאחרים יסתדרו עם הבעיה. הבעיה היא של האחר, לא שלו.
לפחות אנחנו צריכים להפיק את הלקחים האמיתיים כאשר ארגוני טרור סביב מדינת ישראל – איך אנחנו צריכים לפעול. כשמדברים על "חמאס", צריך לראות את אחמדינג'אד מולנו, כשמדברים על "חיזבאללה", זה אחמדינג'אד מולנו, זה לא איזה עוד ארגון אחר. לכן, הלוואי ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה. לרשותך, אדוני, חמש דקות.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו רואים לפחות חלק מאותם דברים שקורים באירן. אנחנו לא יכולים לקבל את התמונה המלאה על מה שקורה שם, כי הנגישות שם כמעט בלתי אפשרית לתקשורת, אנחנו גם לא יכולים לקבל תגובות של אזרחים, כי המשטר חוסם שם גם את קווי הטלפון, גם את האינטרנט.
אם למישהו באמת היה ספק מה המשטר הזה מסוגל לעשות לעם אחר, שיסתכל מה שהוא עושה לעם שלו, איך הוא מפזר את ההפגנות, איך הוא משתמש בנשק חם, איך הוא רוצח את האזרחים של האומה האירנית, ואני חושב שהעולם כולו צריך לעשות חשבון נפש על איך העולם מתמודד עם האיום האירני, ואני גם מאמין שהעולם כולו, כולל ישראל, מבינים שהאיום לא מסתכם אך ורק במירוץ של המשטר האירני להשגת פצצה גרעינית, אלא אנחנו גם מודעים לכך שיש מעורבות של אירן בתמיכה בטרור בכל העולם, כולל באזור שלנו – תמיכה כלכלית, תמיכה באמצעות אותם אנשים שנשלחים מאירן כדי לאמן את אותם לוחמים, בעצם מחבלים, שיוצאים ועושים פיגועים.
גברתי היושבת-ראש, הדרך שבחרה מדינת ישראל להתמודד עם האיום – בדרך של דרישה, של בקשה ממדינות המערב להטיל סנקציות כלכליות – כן יכולה לשפר את המצב, מכיוון שאנחנו מכירים את הבעייתיות שקיימת באירן בעקבות המשבר שיש בשוק הנפט, בעקבות המשבר הכלכלי שכל העולם נמצא בו. חייבים לנצל את המצב.
אני גם לא מאמין שאותם מנהיגים שהיום נמצאים עם דגל המפגינים באירן הם אלה שיבואו – במידה שהם ייקחו את השלטון – וישנו את המצב, כי לא ראיתי אותם מפגינים כנגד המדיניות של המשטר הנוכחי, המשטר של אחמדינג'אד, אלא הם מפגינים על אותן תוצאות הבחירות שהיו בעקבות הבחירות האחרונות. לא ראיתי אותם יוצאים כנגד הקו הקיצוני שבחר המשטר האירני. לא ראיתי אותם יוצאים כנגד אותה מדיניות שמוביל אחמדינג'אד כלפי מדינות המערב, כלפי ישראל. אני לא מאמין שבדרך כזאת ניתן להגיע לשינוי המצב באירן. אני דווקא חושב שברגע שהעם יוצא כנגד המשטר, הוא גם צריך לצאת כנגד המדיניות שמוביל המשטר ולהציג מדיניות אחרת.
אני לא חושב שיש איזה הבדל משמעותי בין מוסאווי לאחמדינג'אד. אני גם ראיתי את הדרך שהוא הוביל כשהוא נכנס לפוליטיקה האירנית. אז אני גם לא מאמין שאם הוא יהיה המנהיג הבא של אירן הוא ישנה את הקו שבחר המשטר.
אבל אני דווקא כן חושב שאם אנחנו נצליח לבוא ולהבהיר לאומה האירנית שהדרך שבחר המשטר האירני היא לא נכונה ואנחנו יכולים להציע גם דרך אחרת – יש לנו היסטוריה מאוד טובה עם אירן, מאז לפני 30 שנה – ואני חושב שהאומה האירנית, ההיסטוריה שלה היא בין ההיסטוריות הכי ותיקות והיא יכולה לבוא ולתת דוגמה למדינות ערב בדרך ההתנהלות התרבותית שלה. אבל מה שקרה בשנים האחרונות והקו הקיצוני, שאירן רוצה לשלוט על כל עולם האסלאם – אני חושב שדווקא בנושא הזה יש לנו דרך לשנות, ובזה אנחנו צריכים להתמקד, ולא לחפש דרכים איך לשנות את אחמדינג'אד למוסאווי, שזה בסופו של דבר לא יביא לפתרון. גברתי, תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אדוני, אני מודה לך. הדובר הבא, חבר הכנסת כרמל שאמה – לא נמצא; חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-יאיר, בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בן-ארי.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
סליחה. בן-ארי.
<אריה ביבי (קדימה):>
חזק וברוך.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ברוך תהיה.
<אריה ביבי (קדימה):>
בפרסית.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
גברתי היושבת-ראש, חברי, בדיוק. אני בא לדבר פה בכובע של ילד שגדל בבית של עולים מאירן. יותר נכון, אמא עלתה מאירן. את אירן אני מכיר דרך הסיפורים של אמא שלי. שירי הערש וסיפורי הילדות שלי לקוחים מדבר שלא מדברים עליו כל כך – העולם התרבותי העשיר של אירן של ראשית המאה הקודמת. אמא עליה השלום היתה ילידת 1926, נולדה בפרברי טהרן, והיתה קשורה בנימי נפשה להיסטוריה של אירן ולמשוררים שלה. מבלי משים זה גם הוטבע בנו כילדים. ממש שירי הערש של הילדות שלנו לקוחים משם.
כשאני ארצה לנתח את מה שקורה באירן גם בכובע של ההיסטוריון, כמי שעסק בפילוסופיה של המרד ובחקר של מרד – להבין מה נעשה כאן. אבל מאמא אני למדתי על התהליך התרבותי שעברה אירן במחצית הראשונה של המאה הקודמת. אביו של השאה הפרסי שגורש בעקבות המהפכה החומייניסטית נקרא ה"ריזה שאה". הוא היה האיש שגם היה קשור לגרמניה הנאצית, ועם זאת הוא העביר את אירן תהליך מודרניזציה, מערביזציה, מואץ ודורסני. במלים שאנחנו מדברים עליהן היום, הוא אסר על נשים להסתובב ברעלות. היה לו מאבק עז באייטולות למיניהם. גם אז האייטולות היו אנטישמים, והוא דיכא אותם כל הזמן לטובת היהודים. אלו סיפורי הילדות שלי. ועם זאת, בתקופה ההיא גברים הוכרחו להסתובב עם מגבעות.
כשרצו לומר באירן על משהו שהוא יפה, האוריינטציה היתה צרפת. אומרים: זה ferangi – אני אומר זאת במבטא פרסי – כלומר, זה משהו מיוחד, זה יפה, זה נאה, זה תרבותי וזה מודרני. זה היה הכיוון במשך שנים. אני רוצה לומר לכם שהתנופה התרבותית הזאת דחפה צעירים רבים לפקולטות לרפואה ולמקצועות מודרניים אחרים במרחב האירופי, בצרפת. טהרן התהדרה בבתי-ספר גבוהים להנדסה, לימודי שפות ומדעים. זה אתגר תרבותי – ומשום מה, פה אני לא שומע את הניתוחים האלה – שיצר פער עצום בין פריפריה נחשלת לבין מרכז אינטליגנטי, בין דור ישן ונבער לדור משכיל, חילוני בהשקפת עולמו ונהנתן באורח חייו. במשפחה של אמא שלי הדבר בא לידי ביטוי בתוך המשפחה. אמא שלי נאלצה באמצע כיתה ו' להפסיק את לימודיה, אחרי שבמשך חמש שנים וחצי היא למדה בבית-ספר "אליאנס" הצרפתי – כדי ללכת ולעבוד ולממן את לימודי ההנדסה של האח שלה. אמא, עד סוף ימיה – איך אשתמש בביטוי – היתה ממורמרת על זה שהיא לא למדה ונאלצה כל ימיה להיות עובדת ניקיון. באיזה מקום המרמור הזה הוא זה שהביא – אותה טלטלה לכיוון המערביזציה הביאה בסופו של דבר למהפכה שקראנו לה "המהפכה החומייניסטית".
האירנים הם לא דתיים במובן הנפשי שלהם, המהותי שלהם, זה לא דבר שמאפיין אותם. אני מכיר אותם. אני מכיר אותם מכל מיני זוויות. זה לא דבר שמאפיין אותם. אלא, כמו בכל מקום אחר, כשיש מצוקות כלכליות וכשיש פערים, אז מדלגים על הדבר הזה, או יותר נכון רוכבים עליו, ואותם תסכולים הביאו – ועליהם צמח האסלאם הרדיקלי של חומייני. הזעקה נגד השחיתות והנהנתנות של שלטון השאה הניעה את תנועת המטוטלת הנגדית: מכיוון המערביזציה לכיוון האסלאם הרדיקלי. כך אנחנו חווים במשך 30 שנה מציאות של רגרסיה. צריך להבין שמה שקרה באירן ב-30 השנים האחרונות זו רגרסיה בפני העולם התרבותי המערבי המודרני, שהאייטולות, שנפגעו ממנו כל כך הניעו אותה. אלא מה? זה לא שורשי. זה לא מהותי. אני רוצה לומר שרגרסיה היא גם לא אידיאולוגיה. זה סוס שבסופו של דבר נגמר.
רבותי, אנחנו נמצאים בשעה הזאת, שהסוס הזה נגמר, למגינת לבם של האייטולות. החברה האירנית עברה שתי טלטלות: האחת, פנייה למערב ומודרניזציה; שנייה, לכיוון האסלאם המטורף כתנועת נגד. עכשיו, היא מניעה את עצמה. זה דבר שאני לא מבין איך הפרשנים לא רואים. לא רואים את הדבר הזה. הם מניעים את עצמם לכיוון קו אמצעי. אני רוצה לומר שהתרבות המערבית, השיח הציבורי של החברה האירנית, רחוקים בשעה הזאת שנות אור מהשקפת עולמו של חומייני ויורשיו. התרבות האירנית, שמשומרת, אגב, בכמה קהילות גולים ברחבי העולם, מלמדת שלאומה הזאת יש תרבות אחרת, שדוכאה במשך השנים האחרונות על-ידי התרבות השיעית. אני זוכר את המגזינים שאמא שלי היתה מקבלת מאירן; העיתונים פה, "לאשה" וכן הלאה, יש להם מה להתקנא בהם מבחינת הרמה של הפתיחות שלהם, של התרבות ושל האופנה. הדברים האלה לא היו קיימים במשך 30 שנה, והם יצרו, בסופו של דבר, את אותו מרמור שאנחנו רואים אותו היום ברחובות אירן.
בשעה זו יש לשוב ולזכור שאירן לא היתה מעולם חלק מהעולם הערבי. יהודי אירן לא חוו אף פעם טראומה אנטישמית בזמן הקמת מדינת ישראל כפי שחוו היהודים במדינות ערב – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
נא לסיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תיכף אסיים. – – להיפך, השלטון של השאה ניחן בסובלנות כלפי יהודים. הניסיון של השלטון האסלאמי להשתלט על העולם האסלאמי – הניסיון של השלטון באירן – באמצעות החצנת יתר בנקיטת עמדה עוינת נכשל. חוץ מ"חיזבאללה" ובשאר אסד אף אחד לא אתם. הדברים האלה, צריכים לקחת אותם ולהבין אותם.
אלו הן שעותיו האחרונות של השלטון החומייניסטי. בחזית הפנימית הוא עומד מול עם שאיבד בו אמון, ועכשיו הוא מאמין שהוא מסלק אותו. בחזית החיצונית הוא עומד בפני שני איומים: אחד, זה החזית הערבית נגדו; העולם הערבי רואה בו אויב ולא ידיד. עם זה, אלה שהם ידידים שלו, שרואים אותו לקראת מפלתו – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ולסיום?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לסיום, אני אומר שכל התסמינים מלמדים כי האיום האירני הוא נמר של נייר. האיומים על ישראל הם, בראש ובראשונה, אובדן דרך. זה האיום האמיתי, שאנחנו לא יודעים מנין באנו ולאן אנחנו הולכים.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
משפט אחרון. אם יש פה הצעת אי-אמון על יחסי ישראל–ארצות-הברית, זה לא הכיוון שאליו אנחנו הולכים. צריך לזכור שכשנדע לאן אנחנו הולכים, כל האיומים כולם יוסרו ובא שלום על ישראל. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לחבר הכנסת בן-ארי. הדובר הבא, חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, העם האירני הוא עם נאור. לעם האירני, בהחלט, יש היסטוריה רבת-שנים וטובה עם העם היהודי. אבל מה שקורה באירן באמת בימים אלה זה שילוב קטלני של לאומנות דתית וקנאות דתית ושלטון עריץ, שלא בוחל בשום אמצעי כדי לדכא אנשים שמבקשים חופש. האדם נולד לחופש, כל אזרח נולד להיות אדם חופשי. מה שקורה באירן זה דבר שכל מי שמסתכל עליו שואל את עצמו הכיצד אומות העולם שותקות כשהן רואות את אותה גברת שנרצחה בהפגנה כשביקשה להיות חופשייה.
ואני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, דווקא כמי שהגיע בגיל צעיר ממדינה דיקטטורית של עריץ – שלטונו של מנגיסטו היילה מריאם, שידע לרצוח אנשים בעת שרצו להפגין, להתנגד לשלטון. מי שלא היה בכלא או מי שלא קיבל מכות בעת הפגנה אינו יכול לתאר לעצמו מה זה אומר. אולי, ברמה אישית, אולי זו גם היתה הסיבה שאני באופן אישי הייתי צריך ללכת ברגל כדי לברוח משם. אני משוכנע שמיליוני, אלפי אירנים, אילו היתה להם האפשרות לברוח, היו עושים כן. מי שמחפש חופש, מי שרוצה להיות חופשי, בהחלט בהחלט הוא לא היה נשאר כך. אבל כנראה הימים האלה הם ימים קשים להם, לאזרחים.
אנחנו, נכון, לא מתערבים. אבל כשוחרי חופש, כאנשים שמזדהים עם מי שמחפש חופש, אנחנו יכולים רק להזדהות עם העם האירני המפגין נגד העריצות, נגד דיכוי, שמחפש את החופש. זה נכון, אירן מייצרת טרור שהוא גם מופנה נגדנו. יש לנו את "הג'יהאד האסלאמי" בסביבה, יש לנו את ה"חמאס" בסביבה, יש לנו את "חיזבאללה" בצפון, ואלה גם כן יודעים לזרוע טרור ואימה גם לעמם שלהם. אבל אנחנו, כבני העם היהודי היושב בציון, שמחפש את השלום, צריכים לבוא ולהגיד: כל אדם שמחפש חופש, אנחנו צריכים להזדהות אתו. אנחנו גם היינו עבדים במצרים, אי-אפשר לשכוח את זה. לכן אני חושב שדווקא בימים אלה מיליוני אירנים שמחפשים את החופש, שרוצים להפגין והזכות האלמנטרית שלהם נלקחת מהם – כל מה שאנחנו יכולים לעשות כעם ישראל הוא להזדהות עם המפגינים. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת מולה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה; אחרון הדוברים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שכל מה שראינו בטלוויזיה, דיכוי המפגנים והאלימות נגד המפגינים, כולנו יודעים שכל זה נוגד את הדמוקרטיה, נוגד את חופש הביטוי, וצריך לתת לעם האירני להחליט מי ההנהגה שלו, בלי זיוף, בלי סילוף.
אבל הבחירות באירן ותוצאותיהן גם שמו את הפוקוס על הרבה דברים. האחד, זה הצביעות של אמריקה והמערב וגם ישראל. כי אחרי שיצאו התוצאות, ואחמדינג'אד הוא שניצח, כך בהתחלה, גם בישראל יש כאלה שכתבו שהם שמחים על זה שאחמדינג'אד הוא שניצח, ולא מיר חוסיין מוסאווי, משום שאחמדינג'אד יכול לשחק תפקיד יותר טוב בהצטופפות המערב כולו, ובאיחודו ובליכודו עם ישראל נגד אירן, משום שאחמדינג'אד אומר שהוא מכחיש שואה, שהוא רוצה להשמיד את מדינת ישראל – ככה הוא מכריז. אז כל הדברים האלה עוזרים לישראל כדי לאחד את אירופה, את אמריקה, נגד אירן. ואם יבוא רפורמיסט דמוקרט כמו מוסאווי, שהוא לא מכחיש שואה, ולא מכריז על זה שהוא רוצה להשמיד את מדינת ישראל, אבל רוצה להמשיך באטום האירני, אז הוא מסוכן כאילו למדינת ישראל. ככה קראנו, ככה נכתב, לצערי הרב.
אני רוצה להגיד גם בקשר לאמריקה – מה היה המשטר באירן לפני המשטר האסלאמי? היה השאה של אירן. האם הוא היה דמוקרט גדול? האם הוא האמין בחופש הביטוי? בחופש? לא. אבל למרות זה הוא היה בן חסות של ארצות-הברית, ביחסים טובים עם ישראל.
זה רק מצביע, לפי דעתי, על דבר אחד – שלארצות-הברית, לצערי, וגם לישראל, חשובים האינטרסים שלהן. דיקטטור, דמוקרט, מאמין בחופש, לא מאמין – זה לא חשוב. החשוב זה שישרת את האינטרסים של המערב, של אמריקה או של ישראל. זה דבר מסוכן, משום שאני חושב שאם אנחנו באמת רוצים דמוקרטיה אז היא לא צריכה להיות דמוקרטיה בעירבון מוגבל. תודה רבה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה. הצעת סיכום משותפת לסיעות קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו, העבודה, ש"ס, יהדות התורה, האיחוד הלאומי והבית היהודי – מפד"ל החדשה – יקריא אותה חבר הכנסת רוברט אילטוב. בבקשה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ככה היא נקראת: הבית היהודי – מפד"ל החדשה.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, ברצוני להקריא את הודעת הסיכום המשותפת לסיעות קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו, העבודה, ש"ס, יהדות התורה, האיחוד הלאומי והבית היהודי – מפד"ל החדשה.
כנסת ישראל עוקבת בדאגה אחר הפרות זכויות האדם באירן ורצח האזרחים החפים מפשע שמתחולל בעקבות הבחירות באירן.
לעם היהודי ולעם האירני יש היסטוריה רבת-שנים, ותקוותנו כי היחסים החמים שאפיינו בעבר את המדינות יחזרו לאותו מסלול.
מדינת ישראל דורשת מכל ממשל באירן למלא אחר דרישות מועצת הביטחון והקהילה הבין-לאומית: 1. להפסיק לאלתר את המאמץ להגעה ליכולת הגרעינית; 2. לחדול מתרבות ההסתה והקיצוניות המופגנת כלפי העולם החופשי בכלל ומדינת ישראל בפרט; 3. הפסקה מוחלטת של הכחשת השואה ושל הקריאה בעד השמדת מדינת ישראל; 4. עצירה מיידית של פגיעה באזרחים חפים מפשע ושל דיכוי הפגנות דמוקרטיות בכוח אלים ובלתי סביר. תודה
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני. האם השר ירצה להתייחס לדיון?
<השר לענייני מודיעין דן מרידור:>
– – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אוקיי, אז אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רוברט אילטוב – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רוברט אילטוב נתקבלה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
ובכן, בעד הצביעו שמונה, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובעת שהכנסת מאשרת את הצעת הסיכום שהובאה על-ידי חבר הכנסת רוברט אילטוב ואושרה על-ידי מרבית סיעות הבית, שהקראתי קודם את שמותיהן. תודה רבה.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתות לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, בבקשה. השר ישיב על שאילתא של חבר הכנסת זבולון אורלב שמספרה 3, בנושא: תנאי כליאת מחבלים המזוהים עם ה"חמאס". בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
הוא לא נמצא פה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
הוא נמצא.
3. תנאי כליאת מחבלים המזוהים עם ה"חמאס"
חבר הכנסת זבולון אורלב שאל את השר לביטחון פנים
ביום כ"ב באדר התשס"ט (18 במרס 2009):
רצוני לשאול:
1. כמה מחבלים פלסטינים המזוהים עם ה"חמאס" כלואים בבתי-הסוהר על-פי פסקי-דין של בתי-המשפט בישראל?
2. כמה מהם הורשעו ברצח או בסיוע לרצח?
3. אבקש פירוט מלא של תנאי כליאתם, לרבות ביקורים, לימודים, רכישות, ספורט ובידור.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת זבולון אורלב שאל על תנאי כליאת מחבלים המזוהים עם ה"חמאס".
1–2. נכון להיום, בבתי-הסוהר כלואים 2,154 אסירי "חמאס", מתוכם 36 הורשעו ברצח ו-229 הורשעו בסיוע לרצח. תנאי כליאתם של האסירים הביטחוניים מפורטים בפקודת נציבות שירות בתי-הסוהר.
3. לבקשת חבר הכנסת אתייחס לכמה סוגיות: ביקורים – האסירים מורשים לקבל מבקרים מדרגת קרבה ראשונה בלבד: בן-זוג, הורים, ילדים, אחים, אחיות, סבא וסבתא. הביקורים יתקיימו למשך 45 דקות, כשמחיצה שקופה מונעת מגע בין האסיר למבקרים, פרט למקרים מיוחדים. תדירות הביקורים היא אחת לשבועיים, כאשר בסמכות מפקד בית-הסוהר לשלול ביקורים או לאשר ביקור נוסף בהתאם לתפקוד האסיר. ומעבר לכך זכאי האסיר להיפגש עם עורך-דין, נציג ארגון הצלב-האדום ואיש דת מוסמך. לימודים – האסירים רשאים לקבל פעולות חינוך בתאי המגורים, להיבחן בבחינות הבגרות וללמוד בהתכתבות במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. ספורט – ככלל, תוענק לאסיר שעת טיול ביום, ובמהלכה מותרת פעילות ספורט. בידור – האסירים יורשו להחזיק בטלוויזיה ולצפות בשידורים של ערוצים המאושרים להם.
ברשותך, חבר הכנסת אורלב, מאחר שיש פה שאילתא גם של חבר הכנסת ביבי, ומדובר גם על אסירים ביטחוניים, אני רוצה להמשיך. גם ברשותך, היושבת-ראש.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אתה משנה את סדר הדוברים, אבל מדברים על אותו נושא, אז נאמר שתענה על השאילתא של חבר הכנסת אריה ביבי, שמספרה 167, בנושא תנאי מאסרם של האסירים הביטחוניים. אני מקווה שאין פה התנגדות של מי מחברי הכנסת שנוכחים באולם. אני מודה לכם, חברי הכנסת.
167. תנאי מאסרם של האסירים הביטחוניים
חבר הכנסת אריה ביבי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ח בסיוון התשס"ט (10 ביוני 2009):
לפני כחודשיים עלתה סוגיית תנאי מאסרם של האסירים הביטחוניים לכותרות, וזאת לאחר כישלון המאמצים לשחרור גלעד שליט. באותה תקופה הוחלט כי נושא זה ייבחן מחדש על-ידי ועדה שתוקם לצורך הנושא. עדיין לא התקבל מידע חדש בנושא זה.
רצוני לשאול:
1. האם הוקמה ועדה בעניין?
2. האם נתקבלו החלטות בסוגיה?
3. מה ייעשה כדי לטפל בעתיד בעניין?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לשאלתו של חבר הכנסת אריה ביבי, ששאל גם על תנאי מאסרם של האסירים הביטחוניים – וזה מתיישב עם השאילתא הקודמת:
1–3. לפני כשלושה חודשים החליטה הממשלה על הקמת ועדה לבדיקת תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בראשות שר המשפטים דאז, פרופסור דניאל פרידמן. לאחר כמה דיונים הוחלט בעקבות שיקולים מקצועיים שבראשות הוועדה יעמוד נציב שירות בתי-הסוהר. לאחרונה סיימה הוועדה את עבודתה והמלצותיה צפויות לעלות בקרוב בדיון בקבינט הביטחוני-המדיני. אני מעריך שזה יהיה בימים הקרובים, וכל הסוגיה הזאת, ידונו בה בישיבת הקבינט הקרובה, שתהיה בימים הקרובים. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך. האם השואלים מסתפקים בתשובת השר או שיש שאלה נוספת? חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
כבוד השר לא התייחס לסוגיית שליחת מכתבים. אני מבין גם שיש תנאים יותר מפורטים שנקבל בכתב, כך נמסר לי מלשכתו, ואשמח לקבל.
שאלתי, אדוני השר: אתמול מלאו, לפי התאריך העברי, שלוש שנים להימצאות גלעד שליט בידי ה"חמאס". יש כאן פער מדהים בין התייחסות ה"חמאס" לחייל ישראלי יחידי לבין התייחסות מדינת ישראל לרוצחים. שאלתי, האם בדעת הממשלה – ונא, השר, אל תענה לי על ועדות; הפקודות האלה לא נקבעו על-ידי ועדות, הן נקבעו בידי מפקדים, בידי בעלי סמכות – האם זה לא צועק לשמים, הפער הזה? מדוע אי-אפשר, עוד לפני ועדות, לבטל דברים כמו בידור, כמו ספורט, כמו לימודים אוניברסיטאיים, כמו, אולי, לצמצם ביקורים? לעשות משהו. אנחנו לא שומעים את הקול של גלעד שליט צועק אלינו?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת אורלב, הכאב של גלעד שליט הוא כאב של כולנו, ואני שותף לכאב. הייתי רוצה לראות אותו במהרה בבית הוריו.
הנושא של כל הבחינה של האסירים הביטחוניים, כפי שציינתי, מוכן, ערוך, וצריך להביא את זה לקבינט, לקבל את האישור של הקבינט. מבחינתי, אני מוכן. יש שם כל מיני דברים שאני לא יכול לפרט בפני הכנסת. אני מקווה שאחרי שהם יאושרו בקבינט, חלקם או כולם, תשמע דברים אחרים. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך. שאלה נוספת לחבר הכנסת אריה ביבי. בבקשה.
<אריה ביבי (קדימה):>
אדוני השר, אמרת שמונה הנציב הנוכחי – ואני מאמין ביכולתו, והוא אחד הנציבים הטובים, אם לא הטוב ביותר – לבדוק את נושא בעיית האסירים הביטחוניים. לעניות דעתי, היה טוב אם היו ממנים שניים-שלושה נציבים של העבר, שהם יבחנו את הנושא, כי להם אין אינטרס. הנציב הנוכחי מפקד על שירות בתי-הסוהר; להם אין אינטרס, ואז הם יכולים לבדוק את נושא האסירים הביטחוניים הרבה יותר טוב, מבחינת תנאי מחייתם.
אני בהחלט מצטרף לחבר הכנסת אורלב, שאמר שאצלנו יש אלפי אסירים ואצלם יש אחד, כך שהתנאים שלהם מיום ליום, לדעתי – אני לא יודע, לא ביקרתי מזמן בשירות בתי-הסוהר – משופרים לאין ערוך לעומת האסיר הבודד.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה לך, חבר הכנסת אריה ביבי, כנציב לשעבר, ואני מאוד מעריך אותך גם בתפקידך הקודם.
שני דברים. לגבי גלעד שליט, כולנו, כל חברי הבית, בטח שותפים לדעתי ולדעת חבר הכנסת זבולון אורלב, שהיינו רוצים לראות את גלעד שליט בבית, וצריך לעשות את הכול כדי להחזיר אותו. הנושא, הסוגיה הזאת של האסירים הביטחוניים עלתה בממשלה הקודמת בסוף כהונתה. החליטו להקים ועדה. לא אני החלטתי, הממשלה הקודמת החליטה להקים ועדה בראשותו של הנציב הנוכחי. לטעמי, וכפי שאני מכיר את העבודה – את סוף העבודה ואת פרקיה – אני חושב שהוא עשה עבודה טובה. לגבי ההמשך, יכול להיות שיש בזה, לגבי ועדות נוספות, על זה דיברנו. אבל בואו נראה את סיום עבודתה של הוועדה הנוכחית בראשותו, ואחרי זה בטח יהיה גם דיון. אני חושב שזו תהיה עבודה טובה ומקצועית. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתא הבאה, שמספרה 28, של חבר הכנסת דוד אזולאי – לא נמצא; לפרוטוקול.
28. ילדים הוסעו בשבת על-ידי שוטרים
חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ד בניסן התשס"ט (8 באפריל 2009):
פורסם כי שלושה ילדים נעצרו והוסעו בשבת לתחנת המשטרה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם שונתה עמדתה העקרונית של המשטרה שלא לכפות על שומרי שבת לחלל שבת?
3. מה קרה עם הנערים שנעצרו?
4. האם המעצר בגלל הזזת כיסא היה מוצדק?
5. האם ייבדק הנושא?
תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
חבר הכנסת דוד אזולאי ביקש לדון בפרסום שלפיו שלושה ילדים נעצרו והוסעו בשבת לתחנת המשטרה.
1. ביום שבת, 27 בספטמבר 2008, סמוך לשעה 17:28, התקבלה הודעה כי באזור כפר-חב"ד שלושה נערים שברו את מחסום הרכבת ואת הבודקה של השומר. למקום יצאו מש"ק בית-דגן ומתנדב. השוטר, בהגיעו למקום, פנה למודיע וגבה את עדותו. לדברי המתלונן, הוא שמע דברים נשברים ויצא לכיוון עמדת מאבטח הרכבת, ושם הבחין בחשודים השוברים את כיסא השומר וחלונות הבודקה שבורים.
הנערים עוכבו על-ידי המתלונן ואחיו עד שהגיעה למקום משטרה. הנערים שנתפסו לא זוהו על-ידי המתלונן, והזדהו בפרטים שלא ניתן היה לאמתם בו במקום. לאור זאת, הועבר דיווח לרב"ש כפר-חב"ד, אשר התבקש לזמן את הורי הנערים מייד עם צאת השבת. בסיום החקירה שוחררו הקטינים בערובה.
2–5. הנערים עוכבו לתחנה על-ידי שוטר ממשטרת ראשון-לציון והם נחקרו רק בצאת השבת ובנוכחות הוריהם. ראוי לציין כי בניגוד לאמור בכתבה, החשודים הם קטינים בגיל האחריות הפלילית, ושלושתם מעל גיל 14 שנים: אחד מהם יליד 1994 ושניים ילידי 1993.
ראוי לציין כי משטרת ישראל בכללותה מגלה רגישות רבה כלפי הציבור שומר המסורת, ולפיכך עמדת המשטרה שלא לכפות על שומרי שבת לחלל שבת לא שונתה. נוהל עיכוב/מעצר חשוד בשבת מסדיר את הטיפול המשטרתי בחשוד שומר שבת, כאשר בוצעה עבירה פלילית בשבת.
במקרה הנוכחי לא היה מנוס מלעכב את הקטינים לתחנה בשבת שכן הנערים הודו בביצוע עבירת גרימת נזק במהלך השבת, ומאחר שלא ניתן היה לזהותם באופן ודאי בעת האירוע, הם עוכבו לתחנה. עם זאת, מתוך התחשבות נחקרו החשודים רק בצאת השבת.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
שאילתא מס' 50 של חבר הכנסת חיים אמסלם בנושא: חילול קברים בהר-הזיתים. בבקשה, אדוני השר.
50. חילול קברים בהר-הזיתים
חבר הכנסת חיים אמסלם שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"ט באייר התשס"ט (13 באייר 2009):
פורסם כי בשבוע שעבר שוב חוללו קברים בהר-הזיתים בירושלים. זה כמה שנים אנו מתריעים על הפקרת ההר וחילול קברים, ומתבשרים על תקציב שהוקצב לפיתוח ההר ובעיקר לשמירתו ואבטחתו.
רצוני לשאול:
1. כמה פעמים חוללו קברים בהר-הזיתים מאז 2000?
2. האם נתפסו הפורעים?
3. מה עושה המשטרה כדי למנוע זאת?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
1. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חיים אמסלם ביקש לדון בחילול קברים בחלקת התימנים בהר-הזיתים בירושלים.
מבדיקה שנערכה עולה כי משנת 2000 נפתחו 53 תיקים בגין חילול מצבות בהר-הזיתים. יש לציין כי לעומת שנת 2006, שבה נפתחו 11 תיקים, יש ירידה משמעותית, כאשר בשנת 2008 נפתחו רק שלושה תיקים.
2. בתחילת חודש מאי נפתח תיק בעקבות תלונה שהוגשה על-ידי חברה קדישא בגין שבירת מצבות. יש לציין כי תאריך הגשת התלונה אינו משקף את מועד ביצוע העבירה בפועל אלא רק את המועד שבו דבר ביצועה נודע לראשונה למתלוננים. בעקבות מידע מודיעיני שנתקבל במפלג לתפקידים מיוחדים ביחידה המרכזית של מחוז ירושלים נעצרו 14 קטינים גילאי 12–14, שהם תושבי א-טור, באזור שסמוך לחלקת התימנים. כולם הודו כי שברו מצבות כחודש לפני חקירתם, ריססו כתובות ופגעו בבית-הקברות. החשודים הובילו את החוקרים לבית-הקברות והצביעו על הקברים שחיללו. במסגרת החקירה עלה כי המעשים בוצעו ללא כל תכנון מוקדם, אף שהנזקים נגרמו, מאחר שמדובר בבית-העלמין היהודי. התיק בעניינם של החשודים יועבר לתביעה, לצורך בחינת שאלת העמדתם לדין בגין מעשיהם.
3. לאור חשיבות הנושא ועל רקע הקשיים הטופוגרפיים הקשורים לחלקה התימנית, המשטרה מקצה אמצעים וכוחות מיוחדים לנושא, נוסף על המאמץ המודיעיני המתמשך והאינטנסיבי שמושקע בתחום זה. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך, אדוני השר. האם לשואל יש שאלה נוספת? בבקשה.
<חיים אמסלם (ש"ס):>
תודה, אדוני השר, על תשובתך. אני מבין שבכל זאת יש מגמה של ירידה בוונדליזם הזה. אני רוצה לשאול: האם במסגרת הפעולות שהמשטרה עושה יש פעולת שיטור מדי פעם בפעם, בשעות הלילה, בשעות הערב או בשעות שלא נמצאים שם אנשים, על מנת להרתיע?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני חוזר, חבר הכנסת אמסלם. יש פה רשימה ארוכה של אמצעים שאני לא יכול לפרט אותם בכנסת, מה אנחנו עושים שם, והיא כוללת אמצעים טכנולוגיים ואמצעים מוסווים.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אולי השר יוכל לומר לחבר הכנסת אחרי זה את כל הפרטים בצד, או שיש עם זה בעיה?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אוכל למסור לך באופן אישי, אבל יש הרבה דברים שאנחנו משתמשים בהם. הדברים האלה, בתחום המודיעיני, מטופלים. אני חושב שגם המעצר המיידי שבוצע נותן את אותותיו. מעבר לזה, אם תרצה עדכון מה עושים, אילו אמצעים, את זה אפשר – בנפרד.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
זו שאילתא רגילה, ולו יכולתי, תאמין לי שבשמחה רבה הייתי מאפשרת לך.
אנחנו עוברים לשאילתא הבאה, שמספרה 86, של חבר הכנסת יריב לוין, בנושא: עמדות בידוק במחסום הכניסה לירושלים.
86. עמדות בידוק במחסום הכניסה לירושלים
חבר הכנסת יריב לוין שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"א בסיוון התשס"ט (3 ביוני 2009):
במחסום הכניסה לירושלים, בכביש 45, מופעלות שתי עמדות בידוק בלבד, והדבר גורם לפקקי תנועה ארוכים בכל בוקר.
רצוני לשאול:
1. מדוע לא מופעלת עמדת בידוק שלישית, בדומה לקיים במחסומים אחרים?
2. מה ייעשה כדי למנוע את יצירת הפקקים המיותרים בכל בוקר?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
גברתי היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, חבר הכנסת יריב לוין ביקש לדון בהפעלתן של שתי עמדות בידוק בלבד במחסום הכניסה לירושלים, מה שגורם לפקקי תנועה ארוכים בכל בוקר, ואני נוסע על הציר הזה כל בוקר ויוצא משם כמוך.
1. מחסום הבידוק הביטחוני בכניסה הצפונית לירושלים, כביש 45 בהמשך כביש 443, מופעל על-ידי מג"ב עוטף-ירושלים. המחסום מורכב משתי עמדות בידוק שמוצבות על שני המסלולים הקיימים בכביש זה. בנוסף, קיים מפרץ בידוק שבו מתבצעות הבדיקות המעמיקות, על מנת שלא לגרום לעיכובים בזרימת התנועה, במיוחד בשעות השיא, 06:00–09:00. לאור האמור, לא ניתן להוסיף עמדות בידוק נוספות, בשל מגבלותיו הפיזיות של הכביש.
יש לציין כי בכל שעות היממה, לרבות בשעות השיא, הבידוק מתבצע במהירות וביעילות, על מנת לאפשר זרימה מהירה של התנועה. המשטרה מבצעת מלאכת איזון סבוכה בין הסיכונים הביטחוניים הקיימים לבין זמני ההמתנה במחסום, ומטבע הדברים לעתים נגרם עיכוב בתנועה, כל זאת בהתאם להתרעות ולנסיבות בשטח.
2. אני חייב להודיע, ואתה בטח מכיר את העתירה שהיתה במסגרת בג"ץ 3902/06, בתחום הבג"ץ, שהוא קבע שם אם צריך לפתוח מסלול נוסף, והוא כתב שם: עניינה של העתירה היה, בין היתר, פתיחת מסלולים נוספים בכל מחסומי הקבע בכבישים מסביב לירושלים – והתייחס אף למחסום הזה מושא השאילתא. בית-המשפט העליון דחה את העתירה. אבל בלי שום קשר יש שם בעיה טופוגרפית, שאי-אפשר להרחיב לעוד מסלול, לפתוח, וזה עיקר הבעיה. אני, כמוך, ער לזה, לשעות העומס, ועושים את הכול – לפעמים זה עובר; הבוקר עברתי בצורה חלקה, ולפעמים זה לוקח הרבה זמן, אני מסכים אתך.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
האם אדוני מעוניין בשאלה נוספת? בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, הייתי מבקש לשאול שתי שאלות משום שלהשאיר את המצב כך ללא פתרון, שאנשים יעמדו בפקקים האלה כל בוקר, זה בלתי סביר. שאלה אחת היא: האם לא ניתן לפחות להציב איזה לוח, שיתריע בצומת שליד כלא "עופר" על כך שיש שם פקק ויפנה חלק מהתנועה לכיוון גבעת-זאב? הדבר הזה יכול גם לווסת את התנועה יותר נכון וגם אולי לחסוך חלק מהפקק. השאלה השנייה היא: האם אין אפשרות לשנות את מיקום עמדת הבידוק למקום שמבחינה טופוגרפית יאפשר לייצר מסלול נוסף ולפתור את הבעיה הזאת מן השורש?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תודה, חבר הכנסת יריב לוין. לגבי שינוי המקום – זה כבר נבחן יותר מפעם אחת. כמי שהתעסק בזה גם בתחום שהתעסקתי בו קודם, זה המקום. יש גם בעיה של החלק המוניציפלי וגם בתחום הביטחוני, יש שם שילוב – גם לבאים מאזור התעשייה. לגבי השלט, אני אבדוק את הנושא, יכול להיות שיש בזה – אנחנו גם מכירים את זה ממקומות אחרים, כשיש עומס על הכביש, ואז אתה יכול לבחור. דרך אגב, הרבה פעמים אני בוחר את הציר השני אבל אני נכנס לפקק גם בצד השני. זה נכון, אבל אבחן את זה. תודה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתא הבאה, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שמספרה 139, בנושא: גנבת מזוזות מפתחי חנויות. בבקשה, אדוני השר.
139. ידיעה על גנבת מזוזות מפתחי חנויות
חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"א בסיוון התשס"ט (3 ביוני 2009):
פורסם כי חנויות בבאר-שבע סובלות מתופעה של גנבת מזוזות מפתחי החנויות. לא ברור אם הדבר נעשה כדי לפגוע או משום בצע כסף.
רצוני לשאול:
1. האם ידוע למשטרה על כך?
2. האם הוגשו תלונות בנושא?
3. האם נחקר הנושא? אם כן – מה העלתה החקירה עד כה?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אברהם מיכאלי ביקש לדון בפרסום שלפיו חנויות בבאר-שבע סובלות מתופעה של גנבת מזוזות מפתחי החנויות.
1–3. מבדיקה שנערכה לאחרונה במערכת המשטרתית לא אותרו תלונות שבגינן נפתחו תיקים בעניין השחתת מזוזות.
בעקבות הפרסום פנה עוזר ראש מדור החקירות לאחד מבעלי העסקים שהוזכרו בכתבה, ובשיחה עם בעל העסק הוברר כי האירוע המתואר בכתבה אינו מוכר לו, ולכן הוא לא יכול להתייחס אליו. לנו במערכת המשטרתית אין כלום, שום דיווח.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
האם אדוני מסתפק בתשובת השר?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אם העיתונאי כתב – – –
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
אני מודה לך. השאילתא הבאה, שמספרה 147, של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בנושא: אלימות שוטרים כלפי נער בן 14. מכיוון שהוא לא נוכח – לפרוטוקול.
147. אלימות שוטרים כלפי נער בן 14
חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס שאל את השר לביטחון פנים
ביום י"א בסיוון התשס"ט (3 ביוני 2009):
בצילומים שהתפרסמו בערוץ-2 נראים שוטרים גוררים בברוטליות נער צעיר בן 14 מבית-שמש שנחשד בהצתת שדה, ומכים אותו מכות נמרצות.
רצוני לשאול:
1. האם נפתחה חקירה במחלקה לחקירות שוטרים כנגד השוטרים האלימים?
2. מה ייעשה כדי למנוע הישנות מקרים נוספים של אלימות שוטרים כנגד בני-נוער?
תשובת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס ביקש לדון בפרסום שבו נראו שוטרים גוררים נער שנחשד בהצתת שדה ומכים אותו נמרצות.
1. מבירור שנעשה עם המחלקה לחקירות שוטרים הוברר כי התלונה התקבלה וכי בתאריך 3 ביוני 2009 נפתחה חקירה בנושא.
2. משטרת ישראל מוקיעה כל מקרה של אלימות ושימוש בכוח שאינו כדין. נושא סמכות השימוש בכוח והתנאים לשימוש בסמכות זו מועברים לכל חניך בקורסים המשטרתיים. על מנת להטמיע את הנושא הוא מועלה גם בשיעורים שבועיים מפעם לפעם.
בנוסף, בהתאם להחלטת מפכ"ל, משנה זו עוברים כל שוטרי התחנות יום חינוך במסגרת אימון התחנות השנתי העוסק בערך המשמעת, שבו מנותחים אירועים הנוגעים לעמידה על כללי המשמעת, ייצוגיות, ממלכתיות ודוגמה אישית. כמו כן, מתקיימות סדנאות בנושא אתיקה וערכים, כאשר אחד הנושאים המטופל בסדנה – באמצעות תיאטרון חינוכי – עוסק בנושא אלימות שוטרים. הסדנאות מועברות לקורס קצינים ייעודי, קורס פיקוד ומטה וקורס הקצינים הבכירים. אשר לעבודה עם קטינים – ישנה פקודה המסדירה את אופן הטיפול בקטינים על-ידי המשטרה בכל הנוגע להפעלת הסמכויות הניתנות לשוטרים ביחס אליהם ומפרטת את האופן שבו על שוטרים לנהוג כלפי קטינים בעיכובם, מעצרם וחיפוש בגופם. אם יש תלונה על אלימות שוטרים, התלונה מועברת לטיפול המחלקה לחקירות שוטרים, אשר לה הסמכות לחקור בעניינים אלה.
כפי שצוין לעיל, מח"ש פתחה בחקירת האירוע מושא השאילתא, ויש להמתין לתוצאות החקירה.
<היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:>
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, ב' בתמוז התשס"ט, 24 ביוני 2009, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:45.