דברי הכנסת

דברי הכנסת כה / מושב רביעי / ישיבות שמ"ב–שמ"ד / ט"ו–י"ז באייר התשע"ב / 7–9 במאי 2012 / 25 חוברת כ"ה ישיבה שמ"ב הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ט"ו באייר התשע"ב (7 במאי 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד, העבודה והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. פגיעתה בשוויון בנטל והתחמקותה מהחלת חובת גיוס לכול; 9 2. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 9 3. כישלונה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 9 4. כישלונה בהכשרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, כוונתה להרוס יישובים והקפאת הבנייה ביישובים העירוניים ובירושלים 9 יוחנן פלסנר (קדימה): 9 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 14 מוחמד ברכה (חד"ש): 25 יצחק הרצוג (העבודה): 28 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 31 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 35 השר זאב בנימין בגין: 40 ישראל חסון (קדימה): 43 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 44 אבישי ברוורמן (העבודה): 48 משה גפני (יהדות התורה): 51 עינת וילף (העצמאות): 56 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 57 נסים זאב (ש"ס): 58 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 60 חנא סוייד (חד"ש): 61 ניצן הורוביץ (מרצ): 62 אורי אורבך (הבית היהודי): 64 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 65 אופיר אקוניס (הליכוד): 67 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 76 הצהרת אמונים של חבר הכנסת יובל צלנר 79 צלנר יובל (קדימה): 79 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר צבי דינשטיין, זיכרונו לברכה 83 היו"ר ראובן ריבלין: 84 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד, העבודה והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 85 1. פגיעתה בשוויון בנטל והתחמקותה מהחלת חובת גיוס לכול; 85 2. כישלונה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 85 3. כישלונה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 85 4. כישלונה בהכשרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, כוונתה להרוס יישובים והקפאת הבנייה ביישובים העירוניים ובירושלים 85 ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל 87 היו"ר ראובן ריבלין: 87 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 91 שאול מופז (קדימה): 92 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 95 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 95 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 96 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 99 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 102 זהבה גלאון (מרצ): 102 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011 104 יואל חסון (קדימה): 105 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 108 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 108 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011 111 בנימין בן-אליעזר (העבודה): 112 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011 114 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 115 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 116 מוחמד ברכה (חד"ש): 116 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 119 שלמה מולה (קדימה): 119 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011 122 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 122 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 125 זאב אלקין (הליכוד): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 134 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 135 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 136 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 136 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 136 הצעות חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011 136 הצעות חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011 136 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011 136 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 136 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 136 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011 136 הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 136 ניצן הורוביץ (מרצ): 137 אילן גילאון (מרצ): 139 חנא סוייד (חד"ש): 140 דב חנין (חד"ש): 141 עפו אגבאריה (חד"ש): 142 שלמה מולה (קדימה): 144 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 146 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 149 יואל חסון (קדימה): 150 נסים זאב (ש"ס): 153 עתניאל שנלר (קדימה): 157 מגלי והבה (קדימה): 159 נחמן שי (קדימה): 161 יוחנן פלסנר (קדימה): 162 אבישי ברוורמן (העבודה): 164 גאלב מג'אדלה (העבודה): 166 רונית תירוש (קדימה): 170 אופיר אקוניס (הליכוד): 176 זאב בילסקי (קדימה): 179 מאיר שטרית (קדימה): 181 זאב אלקין (הליכוד): 187 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 192 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 217 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 218 הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012 218 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 219 אילן גילאון (מרצ): 222 נסים זאב (ש"ס): 223 המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום 225 אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת): 225 מוחמד ברכה (חד"ש): 227 דב חנין (חד"ש): 229 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 231 ניצן הורוביץ (מרצ): 234 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 235 נסים זאב (ש"ס): 236 אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת): 238 הצעת חוק ציוד רפואי, התשע"ב–2012 242 אריה אלדד (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 243 הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012 247 הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012 252 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 255 הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012 257 אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 257 שר החינוך גדעון סער: 260 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012 261 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 262 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012 266 אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 266 דב חנין (חד"ש): 269 הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012 270 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 270 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 272 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 273 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 273 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 139), התשע"ב–2012 274 אריה אלדד (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 274 דוד רותם (ישראל ביתנו): 277 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012 277 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 278 מרינה סולודקין (קדימה): 282 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 282 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012 284 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 284 סגן שר האוצר יצחק כהן: 287 זאב בילסקי (קדימה): 293 הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11), התשע"ב–2012 294 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 294 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 300 הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012 301 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 301 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 315 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 316 הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012 318 סגן שר האוצר יצחק כהן: 321 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 324 מירי רגב (הליכוד): 328 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012 332 הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012 335 ישראל אייכלר (בשם ועדת הכלכלה): 336 דב חנין (חד"ש): 339 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני המשנה לראש הממשלה, רבותי השרים, אדוני השר בגין, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שני, ט"ו באייר תשע"ב, 7 במאי 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, שייתכן שתהיה הישיבה האחרונה של הכנסת השמונה-עשרה. אם אכן ייגזר עלינו כך הערב, הרי שהכנסת תצא לפגרה, פגרת בחירות – היא בוודאי עוד תתכנס מפעם לפעם, אבל זו הישיבה האחרונה מן המניין של הכנסת, אם אכן יתקבל חוק פיזור הכנסת על-פי דרישתם והסכמתם של לפחות 61 חברי כנסת. הודעה למזכירת הכנסת בפתח הישיבה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 191), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה – הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13) (הארכת תקופת הגנה), התשע"ב–2012; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) (הוצאה לפועל במסלול מקוצר), התשע"ב–2012; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת – הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 13) (ירושה מכוח אימוץ), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון מס' 2) (הקלת התנאים לחיזוק בית משותף), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת זבולון אורלב ודוד אזולאי; הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ב–2012, של חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5) (קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת שי חרמש. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4285/18 וכלה בהצעת חוק פ/4301/18 – הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון – הוראות שונות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק מס נוסף למטרות חינוך, בריאות ורווחה (הוראת שעה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פעילות ציבורית), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק השירות האזרחי, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע ואיתור חובה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק הגבלות על עבריין נמלט, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דליה איציק ויריב לוין; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – חובת הודעה ללקוח טרם סירוב שיק), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת פניה קירשנבאום, חמד עמאר, משה מטלון, אורלי לוי אבקסיס ויריב לוין; הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – הרחבת הזכאות לקצבה בנוסף לתגמולים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אריה ביבי, דניאל בן-סימון ונחמן שי; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב אלקין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון ביטול גיוס חובה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת חופשת הלידה לעובדת שילדה בלידה אחת יותר מילד אחד), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הוספת מגנזיום אל מי השתייה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, אמנון כהן ושי חרמש; הצעת חוק שירות מדינת ישראל, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק שירות מדינת ישראל, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ויעקב כץ; הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מיצוי הליכים בתביעות תחלוף), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אורי מקלב; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אורי מקלב; הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה), התשע״ב–2012, מאת חברי הכנסת נחמן שי, שלי יחימוביץ וכרמל שאמה-הכהן. עוד אודיעכם, כי עם התפטרות חברת הכנסת ציפי לבני מהכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום חמישי, י"א באייר התשע"ב, 3 במאי 2012, הצעת חוק מס' פ/4137/18, שהוגשה מטעמה כמציעה יחידה, הורדה מסדר-היום. כמו כן נמחק שמה מהצעות חוק שהיתה שותפה להן עם מציעים אחרים. חבר הכנסת עפו אגבאריה מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – אישור להריסה או שינוי ייעוד מבנה דת), התשע"ב–2012, מספרה פ/4009/18. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רציתי להפנות את תשומת לב חברי הכנסת והפרוטוקול – שהנחתי על שולחן הכנסת הודעה בדבר בחירת מבקר המדינה, בהתאם למכתב אשר הונח לכל חברי הכנסת ומיידע אותם בסדרים הקשורים והכרוכים בבחירתו לטובה של מבקר המדינה הבא ביום שני הקרוב. רבותי חברי הכנסת, נוסף על כך אני הייתי מבקש להודיע שאכן היו לנו כמה הצעות אי-אמון שחברי הכנסת החליטו להשאירן; הצעת אי-אמון אחת של סיעת מרצ הוסרה על-פי בקשתה. לכן, כמצוות החוק, נדון קודם כול, בראשית סדר-היום, בכל הצעות האי-אמון, ולאחר מכן נמשיך בסדר-היום שקבוע לישיבת הכנסת של היום, שהוא לפניכם, וגם ליתר השבוע אם לא תתקבל הצעת החוק לפיזור הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד, העבודה והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. פגיעתה בשוויון בנטל והתחמקותה מהחלת חובת גיוס לכול;> <2. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <3. כישלונה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני;> <4. כישלונה בהכשרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, כוונתה להרוס יישובים והקפאת הבנייה ביישובים העירוניים ובירושלים> <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, חברי הכנסת, לפנינו ארבע הצעות אי-אמון. אני מזמין את חבר הכנסת יוחנן פלסנר לעלות ולבוא ולהציג את הצעת האי-אמון – ממשלת נתניהו פוגעת בשוויון בנטל ומתחמקת מהחלת חובת גיוס לכול. חבר הכנסת יוחנן פלסנר יציג הצעת אי-אמון זו. ישיב כבוד השר, המשנה לראש הממשלה משה בוגי יעלון, אשר נמצא כאן ושומע אותך בקשב רב. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים את כנס הקיץ המקוצר של הכנסת. אני רוצה לפנות קודם לראש הממשלה, ראש הממשלה של כולנו, ראש הממשלה של מדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה, אכזבת. אכזבת אותנו, אכזבת את אזרחי ישראל הצעירים, אכזבת את אזרחי ישראל המשרתים, אכזבת את אזרחי ישראל שנושאים בנטל, אכזבת את אזרחי ישראל שהם חלק מהמשחק – שעובדים, שמשלמים מסים, שפורשים לפנסיה ומקווים לחיות חיים בכבוד. את כל האנשים האלה, את השדרה המרכזית של החברה הישראלית – אכזבת את כולנו. אבל יש עוד הזדמנות, אדוני ראש הממשלה, יש עוד הזדמנות עוד לפני שהכנסת הזאת מתפזרת, תוך כדי התהליך של פיזור הכנסת הזאת, להביא בשורה אמיתית לעם ישראל, להביא בשורה אמיתית לציונות, וזה בשני ממדים: 1. בנושא חוק טל. חוק טל עומד לפוג בסוף חודש יולי. יש הזדמנות אמיתית, הזדמנות היסטורית, לחוקק חלופה בכנסת הזאת, לפני שהיא מתפזרת. יש כאן רוב, יש החלטת בג"ץ, הפתרונות ידועים, ההזדמנות קיימת, הקריאה והכמיהה הציבורית קיימות. אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא מוכנים שהדיל והקומבינה שרקחת עם ש"ס מצד אחד ועם שלי יחימוביץ מצד שני ימנעו או יבלמו את הציפייה של הציבור הישראלי לפתרון אמיתי בסוגיה הזאת. אנחנו יודעים איפה אתה עומד בעניין הזה. בינואר 2011, כשנדרשת להשיב לבג"ץ בעניין חוק טל, באת, ובאותות ובמופתים הסברת שבעצם הכול בסדר: זה לוקח קצת זמן, אנחנו צריכים ליצור את המערכות, לאט-לאט אנחנו נצרף, לאט-לאט אנחנו נגייס, לאט-לאט – אנחנו נמצאים כאן בתהליך של שיפור ושל שינוי מציאות. קדימה הציגה תזה אלטרנטיבית, שאמרה: חוק טל במתכונתו הנוכחית נכשל. התזה הזאת התקבלה. התזה הזאת התקבלה, אדוני ראש הממשלה, והשקרים שניסית למרוח בהם את בג"ץ לא התקבלו. לכן בג"ץ קבע שאי-אפשר להחיל את חוק טל, ויש עדיין הפרדת רשויות במדינת ישראל, ובג"ץ יש לו מעמד שאתה עצמך התחייבת לכבד אותו. אחר כך ניסית לעשות דרך שנייה, אמרת – לא הצלחתי מול בג"ץ, אז ניסית לעשות דרך שנייה. אמרת כאן בכנסת, לפני בערך ארבעה חודשים: אני מתכוון להאריך את חוק טל בחמש שנים. למה? כי זה תהליך הדרגתי, וזה לוקח זמן, ואנחנו עוד נעשה שינוי, ויש גידול של 400% – או נקבת באיזה מספר כזה – 400% – גם כשעולים מ-1 ל-4 זה גידול ב-400%. ואתה יודע טוב מאוד, וחבריך לממשלה יודעים טוב מאוד, והמשנה לראש הממשלה יודע טוב מאוד, שמודל צבא העם היום נמצא על נתיב – על מסלול – של קריסה. יש לנו הזדמנות היסטורית להציל את ערך הסולידריות, יש לנו הזדמנות היסטורית להציל את מודל צבא העם. יש לנו הזדמנות היסטורית לספק לצבא-הגנה לישראל את כוח-האדם הטכני והמקצועי והלוחם שהוא זקוק לו, כי האיומים מתרחבים והדמוגרפיה הולכת וקטנה, מחזורי הגיוס האפקטיביים, האמיתיים, הולכים וקטנים. למרות כל הדברים האלה, אתה, ראש ממשלת ישראל, שאמון על האינטרס הישראלי, החלטת לנסות להאריך את חוק טל בחמש שנים. ראית שיש צעקה ציבורית, מה עשית? אמרת: אוקיי, נאריך את זה בשנה. מה זה להאריך בשנה? זה לזרוק את תפוח האדמה הלוהט הזה אל מעבר לבחירות הבאות. אחרי שהבנת שגם זה לא עובד, הלכת לקומבינה. איך עשית את זה? בשיא הציניות. הזמנת את המוחים ואמרת להם: חברים יקרים, אני מתכוון לחוקק חלופה לחוק טל. מה לעשות שאנחנו קצת מכירים את העבודה אצלך, מכירים את עבודת המטה שלך, יודעים שיום אחד לא נעשתה עבודה רצינית במשרד ראש הממשלה שתכליתה לחוקק חלופה לחוק טל. אפילו לא יום אחד. ולכן אתה באת, הכרזת הכרזה אחת, גזרת את הקופון הציבורי ובמקביל רקחת את הקומבינה שמטרתה הקדמת הבחירות, הארכה אוטומטית של חוק טל אל אחרי הבחירות, ואחרי הבחירות, לשיטתך, אלוהים גדול. אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא נוותר בעניין הזה. אנחנו לא חושבים שנכון לפזר את הכנסת. ואדוני היושב-ראש, אפשר גם ליצור מכניזמים שבאמצעותם מעבירים חוק לפיזור הכנסת ומאפשרים עדיין להעביר חלופה לחוק טל, כי זה גם מה שבית-המשפט דרש, זה מה שהציבור דורש וזה מה שנכון מבחינת האינטרס הישראלי. הקומבינה להעביר את חוק טל, או בעצם למסמס את העברת החלופה לחוק טל, הקומבינה הזאת זה גשר אחד יותר מדי שאותו אנחנו לא נאפשר. אבל לא רק על זה אתה מקדים את הבחירות. אתה מקדים את הבחירות על עוד כמה דברים. ראשית, צריך להעביר תקציב. צריך להעביר תקציב. מתי עבר התקציב האחרון במדינת ישראל? בסוף 2010, ראשית 2011. זאת אומרת, לפני המחאה החברתית. מאז המחאה החברתית, איזה הבטחות ומה לא שמענו על טיפול בילדים. אומנם לילדים עד גיל שלוש לא נתת שום פתרון ואין לך שום כוונה לתת פתרון, אבל לילדים מגיל שלוש ומעלה היה דיבור על התחלה של פתרון. התחלתם למרוח אותנו עם פתרונות לכאורה בתחום הדיור. לא משנה שבסופו של דבר, מכיוון שלא הסכמתם שהקריטריונים לדיור מסובסד יוכוונו לאלה שמשרתים ועובדים, הפתרון הוא לגמרי לא רלוונטי לשירות המשרת והעובד. התחלתם לדבר. אבל התקציב שצריך להעביר – בתקציב נכתבת מדיניות הממשלה. שם נקבע סדר העדיפויות האמיתי, ואת סדר העדיפויות האמיתי שלך, אדוני ראש הממשלה – אותו לא רצית לחשוף לציבור הרחב. לא רצית להגיד לציבור המשרת והעובד: אני מצפצף עליכם, אני לא סופר אתכם, אין לכם כוח פוליטי, אתם לא סוחטים אותי, אתם לא מפלגה סקטוריאלית שיושבת ותמורת תמיכה בקואליציה ממשיכה לבצר את שלטוני. ולכן, אדוני ראש הממשלה, לא רצית לבוא לתקציב הזה ולהביא תקציב אמיתי, תקציב שמשרת את הציבור המשרת והעובד, תקציב שיש בו רפורמות אמיתיות, לא הגדלת מסים והגדלת תקציב ב-40 או 50 מיליארד, כמו שהגברת יחימוביץ מבקשת, שזה בעצם להגיד לכל אותם המוחים שיצאו לרחובות: אוקיי, מחיתם? התשובה למחאה היא: עכשיו אני אשלח לכם צ'ק, צ'ק אחד היום וצ'ק אחד בעוד חמש שנים, כשתצטרכו לשלם את החובות שאני אקח. לא זה הפתרון. הפתרון הוא רפורמות אמיתיות שמגדילות את ההשתתפות בשוק העבודה, שנלחמות בהון השחור, שמייעלות את השירות הציבורי. אבל כל הדברים האלה, אדוני ראש הממשלה, דורשים מנהיגות. לא מנהיגות מאכזבת, מנהיגות שבורחת מקבלת החלטות. מנהיגות אמיתית, מנהיגות שמייצרת תקווה, מנהיגות שמסתכלת קדימה. לא מנהיגות שמספרת לנו על סיפורי שואה, ומסתכלת לעבר, ומייצרת הפחדות ומסיטה את השיח הציבורי מהצורך לשנות שינויים אמיתיים, עמוקים, מנהיגות שמסתכלת אחורה ומפחידה את הציבור הישראלי ומשנה את השיח. אדוני ראש הממשלה, אתה פחדת ונבהלת וברחת מהצגת תקציב. ועוד נושא אחד – ברחת ממנו, מקיום צווי בית-משפט. קיום צווי בית-משפט ביחס למאחזים הבלתי מורשים, ביחס למקומות שבית-המשפט קבע בצו בית-משפט שצריך לפנות אותם. ולמה עשית אותם? לא כי אתה דואג לציבור הישראלי, לא כי אתה דואג לאינטרס הישראלי; כי אתה דואג מה יקרה עם כל אותם שרי הליכוד וחברי הליכוד שחושבים על 35,000 הפייגלינים ורצים ונעמדים בשלשות ונעמדים דום בכל פעם שמקימים איזו דירה או בית בחברון או באמצע שכם או בכל מקום אחר. מהם אתה חושש. להם אתה צריך לתת דין-וחשבון. לא רק למתפקדי הליכוד אלא לחברי הכנסת ולשרים שהם משפיעים עליהם, שרצים ונעמדים וגוררים את הליכוד ואת ממשלת ישראל למחוזות של ימין קיצוני שעוד לא הכרנו. וזה הנושא של הבחירות, האם אנחנו מדינה שמקיימת צווי בית-משפט, ששומרת על שלטון החוק? שבראש ובראשונה דואגת לאינטרס הלאומי, לבצר אותו, או שהיא דואגת ל-35,000 פייגלינים שהתבצרו בתוך הליכוד, רבים מהם בכלל לא בוחרי ליכוד, אבל שרי הליכוד, חלקם שנמצאים כאן, דופקים להם חשבון, הרבה מאוד, חייבים להם, צריכים אותם. הציבור הישראלי לא צריך אותם, הציבור הישראלי נושא אותם על גבו, אבל הם צריכים אותם. חברים, יש עוד נושא אחד שבגינו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לסיום. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לסיום. אדוני ראש הממשלה, הקדמת את הבחירות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, הוא מסיים את דבריו, חבר הכנסת גפני, הוא יענה לך אחר כך באכסדרה, תשתו קפה. הוא מסיים את דבריו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה יודע שדרדרת את הברית האסטרטגית, האינטימית, שהיתה לנו עם וושינגטון – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, הוא מסיים, לכן אנחנו לא יכולים לאפשר שאלות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – ואתה חושש ללכת לבחירות אחרי שנבחר ממשל, לא משנה איזה ממשל, כי אתה יודע שהממשל הזה יבוא ויתחיל לדאוג לאינטרסים האמיתיים גם של האמריקנים וגם של מדינת ישראל. והאינטרסים האמיתיים האלה לא נמצאים בהתנחלויות המבודדות ובהרחבתן אלא הם נמצאים בהרחבת הברית בין ארצות-הברית וישראל, בהרחבת הבריתות האזוריות, התמודדות אמיתית משותפת עם האיומים האזוריים, גם מול אירן וגם מול כל האזור שעובר עכשיו תהליך של שינוי. אתה לא רצית להתמודד עם זה, אתה מעדיף ללכת לבחירות קודם ולריב עם האמריקנים אחר כך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אל מול כל הדברים האלה, אני רוצה לסיים ולבקש שתי בקשות; אחת מחברי הכנסת. לא לתת יד – ואתה, אדוני המשנה לראש הממשלה, שעונה בדברים של הממשלה – גם אם נתניהו החליט להקדים את הבחירות, וזה בסדר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אל תתחיל עכשיו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – הקדנציה האפקטיבית של הממשלה הזו הסתיימה והסתיימה מזמן, ואנחנו מקבלים את זה. אל תיתן יד לקומבינה שלא מאפשרת להעביר חלופה לחוק טל, את זה אפשר להעביר. אפשר להעביר גם שינוי שיטת ממשל גם בכנסת הזאת עוד לפני פיזור הכנסת. וכמובן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהציבור הישראלי כאן, בואו נצא לדרך חדשה, דרך שמאפשרת לנו להציג תקווה, להסתכל קדימה, לא להסתכל אחורה; לקחת את מדינת ישראל לא למקומות של הפחדה אלא למקומות של תקווה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רואה בזה הצעת אי-אמון או הצעה לסדר-היום שאתה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הצעת אי-אמון. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת אי-אמון, בבקשה, אז יהיה גם דיון של כל הסיעות. חברי הכנסת, ישיב כבוד המשנה לראש הממשלה, משה בוגי יעלון, ולאחריו נמשיך בהצעות אי-אמון נוספות. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון כפי שהיא עולה תמוהה במידת מה בעיני, משום שבעצם הארכת חוק טל שבוצעה לפני חמש שנים לא בוצעה על-ידי הממשלה הנוכחית אלא על-ידי הממשלה הקודמת. <יואל חסון (קדימה):> אדוני השר, היא היתה לחמש שנים וחמש השנים נגמרו, אז לא צריך לחזור לעוד חמש שנים. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> כשהנושא עלה, עוד טרם הגעתנו לרגע הזה, בתחילת 2011, ישבה ממשלת ישראל הנוכחית על המדוכה, ובעצם בהחלטה מיום 9 בינואר 2011 תחת הכותרת "קידום השירות הצבאי והאזרחי במגזר החרדי" החליטה ברוב מכריע הממשלה הנוכחית שיש בה גם סיעות חרדיות, שרים שמייצגים את הסיעות החרדיות, את ההחלטה הבאה: ממשלת ישראל רואה חשיבות רבה בקידום השירות הצבאי והאזרחי במגזר החרדי ובשילוב המגזר החרדי בתעסוקה, וזאת כמקדמי שוויון בחלוקת הנטל הביטחוני והכלכלי בחברה הישראלית. לאור זאת, ובהמשך להחלטת הממשלה מיום 18 בדצמבר 2005 בנושא מימוש חוק דחיית שירות לבחורי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב–2002, להלן: חוק טל, החלטת הממשלה מס' 2001 מיום 15 ביולי 2010 בנושא שירות אזרחי ושירות לאומי והחלטת הממשלה מס' 2000 מיום 15 ביולי 2010 בנושא עידוד תעסוקת חרדים, שלפיה מונה צוות בין-משרדי לגיבוש המלצות בעניין שינוי בנוהלי הגיוס, לאמץ את המלצות הצוות כדלקמן: לקבוע את המטרות הבאות לגיוסם של חרדים שחל עליהם צו דחיית שירות מכוח חוק טל ותקנותיו ולהנחות את ראש המטה הכללי של צה"ל ואת ראש מינהלת השירות האזרחי לאומי שבמשרד המדע והטכנולוגיה לפעול למימושן. ופה אסביר. בעצם קבענו תוכנית חמש-שנתית שהחלה ב-2011 עם קביעת יעדים לגיוס 2,400 מתגייסים חדשים, מהם 1,200 מתגייסים לצה"ל ו-1,200 מתגייסים לשירות אזרחי ב-2011, ועמדנו ביעד הזה. ב-2012 היעד עולה ל-3,000 מתגייסים, 2013 – 3,600 וכן הלאה, וב-2015 – 4,800. וזה לפני הדיון על הארכת חוק טל. נוסף על כך, הממשלה פעלה במשך כל תקופת כהונתה כדי לשלב חרדים בתעסוקה, והמספרים מדברים בעד עצמם. אם ב-2002 שיעור התעסוקה במגזר החרדי, גברים, היה 35% וב-2009 קרוב ל-39%, הרי ב-2011 הוא כבר עמד על 45.6%, וזה בלי להתנפל על החרדים, בלי לעשות שיסוי כנגד החרדים, בלי לעשות דה-לגיטימציה לחרדים, אלא בשיתוף פעולה עם מנהיגי המגזר החרדי. וזו הדרך שאנחנו ראינו ורואים לנגד עינינו להמשך יישום שילוב המגזר החרדי גם בנשיאה בנטל הביטחוני או השירות הלאומי-אזרחי וגם השילוב בשוק התעסוקה. זה בידינו כמו שזה בנפשנו. ולכן, כשדובר על הארכת חוק טל, בסופו של דבר האמירה שלנו היתה ברורה: באופן שהחוק הזה מגביל אותנו היום, אנחנו לא נאריך אותו. חשבנו מוקדם ככל האפשר להציע הצעות אחרות; חבר הכנסת פלסנר הציע הצעה משלו, יש בה תבונה, הצעה שגובשה בוועדת חוץ וביטחון, אני מכיר אותה; במשרד הביטחון הוגשה הצעה אחרת. כל זה מתוך הידברות, לא מתוך שיסוי, לא מתוך קיטוב, בשיתוף פעולה עם הנהגת המגזר החרדי. ומאחר שכעת אנחנו הולכים לפיזור הכנסת – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא הבנתי, מה – – <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> – – זה יהיה – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – שר הביטחון הציע? <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> – – האתגר שלנו – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה שר הביטחון הציע? <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> – – בכנסת הבאה. <משה גפני (יהדות התורה):> שר הביטחון עשה את חוק טל. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> ולכן אני מציע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – יש גבול לצביעות שלו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – חבל, חבל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> יש גבול לצביעות. ברק הביא את חוק טל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל, חבר הכנסת גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> עכשיו יביא חוק אחר? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – חבל שלא שמעת את כל דבריו של המשנה לראש הממשלה. <משה גפני (יהדות התורה):> שמעתי, שמעתי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> ולכן – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני יודע שאין בעיה במדינת ישראל, אין שום דבר אחר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, חבר הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – רק חוק טל. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> ולכן – – – <קריאה:> מוישה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> נו, תתפטר – – – אחרי קדימה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הגזמת, אין חוק טל, מה אתה רוצה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> יש, אין. מה זה משנה בכלל? כולם צבועים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גפני, יש אנשים שהדעה שלהם היא לא כמו הדעה שלך – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> השאלה גם מה קורה בחודשים הקרובים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אבל קדימה מגישה אי-אמון, אני רוצה להצביע אי-אמון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל האם אדוני לא רוצה שאחרים יביעו את דעתם? הרי לא עולה על הדעת. מביעים את דעתם. הרוב יקבע, כנראה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> למה לא להביא חלופה? <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה שלך היתה ברורה. הוא דרך אגב ענה על זה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> ולכן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אמר: אם אתה רוצה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא אמר: בממשלה הבאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה קיצור? הוא אמר: ממשלה, שתי ממשלות לפנים קבעו את חוק טל, חבר הכנסת רוני בר-און היה אחד מהאנשים שראש הממשלה סמך עליהם יותר מכול – ותאמין לי, שנינו היינו לידו – ואחר כך האריכה הממשלה את חוק טל, ועכשיו, הוא אמר, באמת הם רוצים לבוא ולראות איך משפרים את העניין ואיך מאריכים – הוא אמר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> מתי? <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאתה היית, לצערי הרב, נקראת בטלפון, לא יכולת לשמוע את תשובותיו אליך, זה הכול. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני המשנה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל אני הבנתי שהוא אמר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק עשיתי summary, אני עשיתי רק תקציר, תקציר עשיתי. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – בממשלה הבאה. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני המשנה, יסביר דבר אחד: למה ראש הממשלה בשבוע שעבר, ביום שני, הבטיח לבועז נול – מה שבועז נול אמר לנו וראש הממשלה לא הכחיש – לא יהיו בחירות לפני שנשנה את חוק טל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. שאלה טובה. <רוני בר-און (קדימה):> הוא אמר: אני מתפאר על ההבטחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר – – – <רוני בר-און (קדימה):> אמרתי לו: תתפאר פעמיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, הוא ייצג אותך, עכשיו הוא משיב לו, הוא לא יכול להשיב פעמיים באיזה – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז התשובה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא בחקירת שתי וערב. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא מספיק קשוח לעמוד בחקירת שתי וערב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי שהוא לא. <רוני בר-און (קדימה):> תתחייב בשמך לא בשמי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מספיק קשוח לאפשר לו להיות קשוח, אתה מבין? בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> מאחר שלא ידענו שאנחנו הולכים לבחירות, התכוננו – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> ראש הממשלה לא ידע? <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> – – – התכוננו לחקיקה שתשנה את כל מה שקשור לחוק טל. ויודע חבר הכנסת פלסנר שלמדתי את הצעתו, והכינו גם הצעות אחרות, וכל זה מתוך כוונה להגיע לתוכנית בהידברות ובהסכמה – כפי שראש הממשלה התבטא פעמים מספר – ללא שיסוי נגד החרדים, בתוכנית רב-שנתית, לא באיזה גזירה אחת שבוודאי לא ניתן לעמוד בה. ואני יכול להגיד, כמי שמכיר את התהליך לא מעט שנים, גם בהשתלבות המתגייסים לנח"ל החרדי וגם התוכנית המקצועית של שח"ר, וגם כמי שמבקר בשלוש השנים האחרונות בכיתות הלימוד שבהן אברכים לומדים מקצוע ומשתלבים בשוק התעסוקה, בלי התלהמויות ובלי העלאת הנושא באופן לא ראוי בזירה הפוליטית – זו דרכה של הממשלה ולזה התכוננו. מאחר שראש הממשלה הבין בימים האחרונים שמערכת הבחירות מבחינתו החלה, ואמר כבר גם אתמול שהוא לא רצה לקיים מערכת בחירות של שנה וחצי, החליט שמערכת הבחירות תהיה ארבעה חודשים, והבחירות הבאות תהיינה ב-4 בספטמבר, כאשר נקים את הממשלה ונשב שוב במליאת הכנסת נביא את הצעתנו כחוק חדש שיהיה חלופי לחוק טל. לכן, אני מציע להסיר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> – – את ההצעה לאי-אמון של חבר הכנסת פלסנר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוא הבטיח בראשון בבוקר ובראשון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, האווירה שנוצרת פה עוד תביא אותנו לפיזור הכנסת באיזה – לא מאמין, הרי אנחנו – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – בצעדים דרסטיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, עד כאן הצעת האי-אמון של סיעת קדימה. ועכשיו נעבור לשתי הצעות אי-אמון – האחת של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, שאותה ינמק חבר הכנסת מוחמד ברכה, סגן יושב-ראש הכנסת, בנושא: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. חבר הכנסת ברכה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, לא הבנתי – אם הוא מציע אי-אמון, בקדימה, אז למה הוא נגד הקדמת הבחירות? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא רוצה הקדמת בחירות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם הוא הצביע בעד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לתקן אותך מבחינה חוקתית, איך אומרים: קונסטיטוציונית – אם הממשלה תיפול בהצעת אי-אמון, לא הולכים לבחירות, הולכים לנשיא. יכול להיות שהנשיא יטיל עליך להרכיב ממשלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם הוא מתחשב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אני מתאר לעצמי שאם ירצו לפזר את הכנסת, חברי הכנסת יביאו את ההצעה, ואם 61 יתמכו, כנראה שהכנסת תתפזר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל גם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל גם הנשיא קורא את הסקרים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תמו, אני פה לא יועץ לענייני קונסטיטוציה. אני הסברתי לכם רק כדי שלא תיפול טעות. בצדק, יכולים אנשים לבקש אי-אמון וזה לא סימן שהולכים להתפזר. בדרך כלל זה אותו דבר. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני הביזיון שנחל ראש הממשלה אתמול בוועידת מפלגתו, הוא טרח לייצר לנו נאום של להטוטים שבו הוא סקר כביכול את הישגי ממשלתו. הוא עמד על שבע נקודות, והיות שמדובר, אדוני היושב-ראש, בראש הממשלה, אנחנו נתייחס לדברים שלו אחד לאחד, כי בכל זאת החיים שלנו הם לא קרקס, ומי שדיבר אתמול הוא ראש הממשלה, ואנחנו נתייחס אליו כאל ראש הממשלה ולא כאל להטוטן, על אף הניסיון האקרובטי של הנאום שלו. ראש הממשלה אמר אתמול שהוא גאה שהוא חותר לשלום – זו נקודה ראשונה. איפה הוא חתר לשלום? אפילו הדבר המצומצם והשולי שקרוי "נאום בר-אילן", הוא היה ראשון המתכחשים אליו. הוא בעצם קבר את התהליך המדיני ופנה בעיקר ליישם את האג'נדה של הימין הקיצוני שצעק לו אתמול "חשאית, חשאית", דרך עיבוי והגברת והרחבת ההתנחלויות ודרך סירוב מוחלט לנהל משא-ומתן על הבסיס שמתקיים עליו התהליך המדיני, שאושר גם בהחלטות האו"ם וגם בהסכמים דו-צדדיים בין ישראל לפלסטינים, כולל ההידרשות והצורך להידרש לסוגיות הקבע. בעצם ראש הממשלה התחיל בקדנציה הזאת בתהליך של קבירת התהליך, והוא מקווה להשלים את הקבורה בקדנציה הבאה, ואני חושב, ואני מקווה – אנחנו נפעל – שזה לא יתאפשר לו, כי שלום הוא דבר יותר חשוב מביבי וממשלתו. הנקודה השנייה שראש הממשלה עמד עליה אתמול היתה שהוא השיג שקט ביטחוני; השקט הביטחוני הושג לא בזכותו, אלא בזכות הנחישות של ההנהגה הפלסטינית. אבל גם על בסיס מדיניות הסירוב שלו, השקט הזה עלול – ואני חושש שהוא עלול – להיות זמני, אם לא יהיה אופק מדיני שייתן סיכוי ותקווה לעם הפלסטיני לחיות כמו שאר העמים בעולם. זה שקט מדומה, שאין לו במציאות הפוליטית בסיס, על בסיס התגברות ההתנחלויות ועל בסיס המצור על עזה וההתכחשות המוחלטת של הממשלה לכל היסודות של תהליך השלום. הנקודה השלישית שראש הממשלה עמד עליה אתמול היתה שהוא העלה את אחוז הצמיחה בין 3% ל-5%, ואני שואל כאן את חברי הכנסת ואת כל הצופים ואת כל הציבור בישראל: אומנם הסטטיסטיקה מדברת על צמיחה של 5%, אבל איפה ה-5% האלה? האם זה בכיס של מקבל שכר המינימום? של המובטלים? לאן הלכה הצמיחה? לאן התנקזו ה-5%? אני אומר לכם למי – התנקזו לאותם חברים של ביבי נתניהו שישבו על היציע הזה ביום השבעת הממשלה. כל הטייקונים ובעלי ההון הגדולים, הם אלו שקצרו את תוצאות הצמיחה, ולא הגיע שום דבר לא לשכבות הביניים ולא לשכבות החלשות. ראו מה שקרה בקיץ האחרון – של המאבק, של המחאה החברתית והמחאה של שכבות הביניים, שמידרדרות לשכבות העניות והחלשות. הנקודה הנוספת, הרביעית, שדיבר עליה נתניהו אתמול – הוא דיבר על הורדת האבטלה. ואכן, לפני חודשיים אנחנו התבשרנו על אבטלה של 5.4%. אבל כנראה אחוז האבטלה לא קשור לאבטלה, הוא קשור לצורת החישוב, שמתעלמת מיישובים קטנים, שמתעלמת מנשים שאינן עובדות, שהיא לא פרוסה בתהליך רוחבי על כלל הציבור בישראל, ולכן יצא מה שיצא. כשממשלת ישראל ומשרד האוצר התבקשו לחשב את אחוזי האבטלה על בסיס הקריטריונים המקובלים ב-OECD, פתאום אחוז האבטלה עלה ל-7%. ואם מפרקים את האבטלה הזאת על בסיס לאומי, רואים שהממשלה הזאת, מתוקף התנהלותה הגזענית והחקיקה הגזענית, גם תיעלה את האבטלה לכיוון של הציבור הערבי, ששם אחוז האבטלה הוא לא פחות מ-17%­–18%. בעצם בעניין של האבטלה ושל העוני יש שתי מדינות לשני עמים במדינת ישראל – יש מדינת היהודים המשגשגת ויש מדינת הערבים הענייה. ולכן יש פה לא טעות אופטית, יש פה נוכלות סטטיסטית ומדינית שלטונית שהממשלה מנהלת. לכן לדבר על הורדת אחוז האבטלה זה לא טעות אופטית של משחקי מספרים, אלא זאת נוכלות שבאה להצדיק את אותה מדיניות שמייצרת אבטלה ומיטיבה עם העשירים. הנקודה הנוספת, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה דיבר עליה, היא הורדת מסים. הוא מתגאה בכך שהוא הוריד מסים. אכן, ראש הממשלה הוריד מסים. למי הוא הוריד מסים? הרי מי שמקבל שכר מינימום לא מגיע בכלל לסף מס. האנשים העניים, האנשים שחיים על משכורות קטנות, כשאומרים להם שמורידים – הם יכולים ליהנות עד 6,000 שקל מ-10 שקלים או 20 שקלים. אלה של שכר מינימום – שום דבר, אלה שמקבלים דמי אבטלה – שום דבר. מי מרוויח מהורדת המסים? אותם טייקונים, אותם חברים של ביבי נתניהו שישבו על היציע הזה ביום השבעת ממשלתו. המוסד לביטוח לאומי, אדוני היושב-ראש, מדבר על כך שהורדת המסים החסירה מדי שנה משנת 2005 ועד היום 3.9 מיליארד שקל – כל שנה – לתקציב של המוסד לביטוח לאומי. זאת אומרת, בחישוב עד 2011 מדובר על 28 מיליארד שקל שלא נכנסו למוסד לביטוח לאומי, שלא לדבר על מס הכנסה שאמור לפרנס או לתקצב חינוך וכו' וכו'. אבל הביטוח הלאומי, שאמור לתת מענה למצוקות החברתיות, הפסיד בגלל הורדת המסים של המעסיקים ושל העשירים מאז 2005 ועד היום, עד 2011, 28 מיליארד. מה זה נקרא הורדת מסים? זה שם קוד להטבות לעשירים. הנקודה הנוספת שראש הממשלה דיבר עליה, אדוני היושב-ראש, היתה ירידת מחירי הדירות. גם כאן אנחנו רואים שיש בלוף. הרי לפני ההורדה היתה שנה שבה עלו מחירי הדיור ב-30%; וכשירדו, הם ירדו ב-10%, זאת אומרת שאנחנו עדיין ב-20% מעל למה שהיה לפני שנתיים-שלוש. גם כאן זה לא טעות אופטית, זה בלוף מדיני ושלטוני וכלכלי וחברתי שראש הממשלה ביבי נתניהו מנסה לשווק. ובעניין הדיור – שלא לדבר על הציבור הערבי, שהוא בכלל לא נכנס לתוך הקטגוריה של דאגה לדיור. אתמול נודע לי, או – ראיתי סקר שמדרג את הדאגות של הציבור הערבי מבחינה כלכלית-חברתית. בראש הדאגות – הנושא של דיור ומחסור בקרקע. מה עשתה הממשלה הזאת בנדון? או ש-20% מהאזרחים הם מחוץ למדינה – מהמדינה האחרת שחיה תחת הכיפה של האימפריה של ביבי נתניהו. גם כאן יש שקר. והדבר האחרון: הוא התגאה על הקפדה על חינוך חינם. ואם הוא לא היה אומר את זה לפני שבוע – ניחא, היינו אומרים: בסדר, אנחנו לא יודעים, או לא שמענו, או אנשים לא שמעו. אבל רק לפני כמה ימים, כשפורסם הדוח של מבקר המדינה, דובר על 3 מיליארד שקל שההורים משלמים במערכת החינוך כתשלומי הורים. ואנחנו כבר שנים נאבקים, אני וחברי כנסת אחרים, לבטל את הפארסה הזאת שנקראת "תשלומי הורים"; להוסיף רבע פרומיל למוסד לביטוח לאומי מכלל האזרחים כדי לממן את מה שאמורים לממן תשלומי הורים – אם זה תוכניות לא פורמליות וכו' וכו'. בעצם בעידן של חינוך ממלכתי ירוד והוצאה ירודה, אז יש שגשוג של החינוך הפרטי או של התוכניות הפרטיות, של תשלומי הורים, ואז ככל שהסטטוס החברתי גבוה יותר יכולים לשלם יותר, ולכן המושג של חינוך חינם כמעט שלא קיים. לכן, אדוני היושב-ראש, אם ראש הממשלה רצה להיערך לבחירות דרך הנאום הזה שנאם אתמול בוועידת הליכוד – בלי להתייחס לסיפא של אותה ועידה, של אותו ביזיון של "חשאית, חשאית" של מתנחלים ודומיהם – אם לא נתייחס לזה, נתייחס רק לדברים המהותיים והלהטוטים שהוא קיים שם, אנחנו אומרים ומגיעים למסקנה חד-משמעית, שלממשלה הזאת אין זכות קיום – לא על-פי ההשקפה שלנו, אלא על-פי מה שראש הממשלה מנסה להתגאות ולהציג כהישגים. לממשלה הזאת יש קופת שרצים אחת גדולה. אין לה הישגים לא בתחום החברתי, לא הכלכלי, לא המדיני, לא הביטחוני, שום דבר. היא מחרחרת עכשיו מלחמה באירן. ביום שישי קראנו ב"ישראל היום" אותו ריאיון – אני מסיים, אדוני – מהולל של שר הביטחון. הוא אומר שהמכה או המלחמה על אירן לא תושפע משני דברים. איזה שני דברים? הבחירות; זאת אומרת, הכרעת הבוחר לא תשפיע על המלחמה. ומה הדבר השני? אתה יודע מה הדבר השני? <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי אותו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ללא קשר עם היערכות העורף. זאת אומרת, ללא קשר כמה קורבנות תגבה המלחמה הזאת בקרב הציבור בישראל. זה לא מעניין את אהוד ברק, הוא יעשה את המלחמה ללא קשר עם היערכות העורף וללא קשר עם הבחירות. זאת אומרת, ללא קשר עם רצון האזרחים. ממשלה כזאת יש לה זכות קיום? אי-אמון קטן עליה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. באותו נושא, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג, אשר מייצג את סיעת העבודה. כמובן הוא גם יעלה את הצעת האי-אמון של סיעת העבודה בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. אדוני, עשר דקות לרשותך. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה דווקא להתחיל מהאירוע הנורא והטרגי בסוף השבוע בבאר-שבע ולאחר מכן האירוע הנורא והטרגי בסוף השבוע ברחובות – רציחתם של בני-נוער ואנשים מבוגרים שביקשו שקט. בכלל, גל אלימות פושה בכל רחבי הארץ בצורה מעוררת חלחלה ומטרידה. אם אני יכול לומר משהו על כישלון משמעותי מאוד של ממשלת נתניהו, זה ההתמודדות עם הפשיעה, אבל ההתמודדות ברמת ההתנהגות בין אדם לחברו. אני חושב שזה דבר שהממשלה הזאת לא נתנה לו תשומת לב משמעותית בכלל, לא פיתחה נרטיב שאתו צריך לבוא אל העם, לא פיתחה תוכנית אכיפה מקפת ולא הלכה למהלכים שמתמודדים עם הנושא הזה בכל מעגלי החיים, שזה הספורט, שזה הדרכים, שזה הכיתות, שזה הקהילה, שזה מערכת היחסים בין אדם לחברו ובין אדם לבין דת אחרת, זה ההשפלה של כמרים שהולכים בעיר העתיקה ועוד כהנה וכהנה, יחס למיעוטים. בכל הנושאים הללו בסוף אתה רואה תמונה חברתית מטרידה ומפחידה ומבהילה, שמעוררת בכולנו בושה וכלימה, אבל גם דאגה; דאגה מכך שבעוד שבתנ"ך מסופר על משה רבנו שראה שני אנשים נצים וניסה להפריד ביניהם, היום אדם אומר לעצמו: אני לא הולך להפריד, מה אני צריך את הצרה הזאת. זה כישלון מוסרי עמוק של ממשלה, שהיא שולחן קבלת החלטות, שהיתה צריכה לבוא עם איזו תפיסה מגובשת בנושא הזה, ולא תפיסה של כיבוי שרפות. וזה הולך גם לדברים שדיבר עליהם קודמי, חבר הכנסת ברכה, שורת כישלונות בהרבה מאוד נושאים. קחו למשל את נושא הגיל הרך, שנתניהו מדבר עליו. אם יש ברדק, סליחה על הביטוי, אם יש משהו לא מובן, אם יש משהו שהורים ומפעילי גנים לא מבינים ולא מסוגלים להתמודד אתו, זה האי-בהירות המוחלטת בכל מה שקשור בחינוך חינם לגיל הרך, לעתים ססמאות, לעתים המעשים, אבל אין תמונה קוהרנטית מלאה. אותו נושא, אני יכול ללכת לכל תחום ותחום – המון המון מלל, המון דיבור, המון אוויר חם, שום דבר באמת, לא דבר שהאזרח מרגיש אתו טוב. אז מה בעצם יש לנו? למה בעצם נתניהו נמצא כפי שהוא נמצא בסקרים? קודם כול, לדעתי זה דבר מימי ופלואידי לחלוטין, ואותה יד נעלמה שמשפיעה על הלך הרוח של הציבור תשפיע גם כאן. היא תשפיע, כי בסוף, באיזה מקום, אנשים יבינו שמבטיחים להם הבטחות סרק שאין מאחוריהן דבר. אבל לדעתי, יש פה גם עניין של נרטיב. כאשר הנושא האירני – שהוא כשלעצמו נושא חשוב, אמיתי ומאוד מאוד דחוף – עולה על סדר-היום, הדבר נותן לבנימין נתניהו איזה סוג של מעטפת, איזה סוג של הילה שלכאורה קשה להתמודד אִתה. אבל כאשר הכדור עובר למגרש החברתי, הפנים-ישראלי, מה שגרם לכך שהר-געש יתפרץ במדינת ישראל בקיץ האחרון, לפתע פתאום דעת הקהל, אותה יד נעלמה, עוברת למחשבה אחרת. אני בא ממפלגה שמרגישה באמת שהבחירות הקרובות יגרמו לכך שהיא תהיה ההפתעה הגדולה של הבחירות הקרובות, מכיוון שהיא מייצגת את אותה תפיסת עולם שמציעה אלטרנטיבה אמיתית לתפיסת עולמו האידיאולוגית, הפשטנית, המאוד-קפיטליסטית, של בנימין נתניהו, שבעצם מאמין אך ורק בכוח ההון ובעובדה שהוא יחלחל מלמעלה למטה, דבר שכבר מזמן הוכח כלא נכון לחלוטין. על כן אני גם מברך, אדוני היושב-ראש, על הבחירות בצרפת אתמול, כי הן מראות על מטוטלת כלל-עולמית שנעה ואומרת דבר כזה: תורת השווקים החופשיים, תורת השפעת ההון על הפוליטיקה ועל החברה, תורת "כל דאלים גבר", הולכת להסתיים בעולם. הולך להיות תיקון משמעותי בכל מה שקשור למעטפת חייו של האדם: בחינוך, ברווחה, בדיור, באושרו האישי, במובן של המלה happiness , כאזרח שמרגיש שבמדינתו יש לו איכות חיים, יש לו חינוך, יש לו קורת גג, יש לו דיור ויש לו ביטחון אישי, וגם להבטיח את חייו לעת זיקנה, את הפנסיה, שלו ואת עתיד ילדיו. כל הדברים הללו, בסוף, באים לכדי תורה מגובשת, שמול אותה תורה של נתניהו, של חבריו ועמיתיו, שמאמינה בסוף במשק דורסני, בקיצוץ תקציבי, בהפרטות וכל כיוצא בזה, אנחנו מציעים משנה סוציאל-דמוקרטית, משמעותית, אמיתית, שמביאה היום מענה רציני מאוד לציבור. הציבור כמה, הוא צמא, הוא רוצה, אדוני היושב-ראש, לראות שינוי דרמטי במדינת ישראל. ואתה יודע מה, הוא יראה שינוי דרמטי במדינת ישראל ב-4 בספטמבר הקרוב, אם ירצה השם. מה חסר לנו, אם כך? שכל גורמי האופוזיציה ילכו בכל הכוח למהלך הזה, בלי למצמץ, ללא מורא, ללא חשש, בלי ססמאות ובלי דיון שטחי. הצטערתי מאוד לראות היום במליאת ועדת הכנסת את חברי מקדימה מצביעים נגד הליכה לבחירות. זה נראה לי לגמרי הזוי, בלתי נתפס, עם איזה תירוץ שלטעמי הוא תירוץ לא אמיתי, הוא תירוץ שטחי, כי כל אחד יודע שכביכול חוק, שהוא הצעת חוק טרומית, שאמורה לבוא למליאה, אבל הממשלה בעצם מתנגדת לה כי הוגש עליה ערר בתוך הממשלה, לא תוכל לבוא לטרומית או לראשונה בשבוע של פיזור הכנסת. זה לא אמיתי. להיפך, אם כולנו נשלב ידיים, אם נוציא את כל האנשים שהלכו במחאה להפגין, אם נביא קבוצות אוכלוסייה שעד היום לא הלכו, ולא הזדהו ולא הביעו דעה לבוא לשים פתק בקלפי – לא משנה למי – אנחנו נראה מפה פוליטית אחרת לגמרי שתביא גם את השוויון בנטל, גם את הצדק החברתי וגם – כנושא מאוד משמעותי – את אותה הבקעה מדינית מיוחלת, שלגביה, אדוני היושב-ראש, נכשל ראש הממשלה כישלון מוחלט בכך שהוא לא בא עם יוזמה, שהוא לא בא עם רעיון מקורי, שהוא לא נהג באומץ, שהוא לא מבין שכרגע ישראל נמצאת על שק אבק שרפה, בעצם על כרית אבק שרפה שנמצאת על סף פיצוץ, במקום ללכת לתהליך מדיני שגם נותן מענה לאביב הערבי שסביבנו, שגם נותן מענה לכוחות המתונים בעולם הערבי וגם מחבק בשילוב ידיים עם העולם המערבי והנהגת העולם כולו בכל מה שקשור במאבק בגרעין האירני. אשר על כן, בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, ולסיום: הכנסת הזאת מתפזרת כשהיא אומרת אי-אמון לראש הממשלה ולממשלתו, והיא תביא – אנחנו נביא – לעם בשורה בכך שנציע לעם בכל הרצינות, בכל הכוח, ובשותפות מלאה, לשנות את עתידו על-ידי בניית כנסת אחרת לחלוטין, שתלך לצדק חברתי, להבקעה מדינית ולדאגה לשלומו וטובתו של האזרח. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג. השר גלעד ארדן ישיב על שתי הצעות האי-אמון של מוחמד ברכה ושל בוז'י הרצוג בתשובה אחת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, האזנתי רוב קשב לנימוקי הצעות האי-אמון של חבר הכנסת ברכה ושל חבר הכנסת הרצוג. שמעתי על הרעיונות – או שבעצם לא שמענו על הרעיונות של חבר הכנסת הרצוג להבקעה מדינית, פרט לזה שהוא אמר שהם יביאו להבקעה מדינית. התזות שבעבר הוצגו, הובלו, על-ידי הממשלות שבהן היה חבר חבר הכנסת הרצוג – בכך אני לא יכול לטעון לפחות לגבי חבר הכנסת ברכה – הם יחזרו על אותן תזות שהביאו להישגים שעם ישראל עדיין לא שכח. אז אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, רוצה כן להזכיר לעם ישראל בקצרה, לרגל התפזרותה הצפויה של הכנסת, מה היה לנו בעבר ומה קרה במדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות. אבל אולי באיזה תיקון טעות – אני בטוח שחבר הכנסת בר-און אין בו ולו טיפה אחת של זדון או חוסר דיוק, אבל בטעות הוא העיר לשר יעלון כאילו ראש הממשלה התחייב שהתחליף לחוק טל יעבור עוד לפני הפיזור של הכנסת הנוכחית. אז קודם כול אני מציע לחבר הכנסת בר-און, ובכלל – לכלל חברי הכנסת, אבל בפרט לחבר הכנסת בר-און, להיכנס ל-YouTube של ראש הממשלה כשהוא נפגש עם אנשי המאהל, ובהתבטאויות שלו מעולם לא נאמרו הדברים, אלא ראש הממשלה התחייב, והוא עומד מאחורי התחייבותו – כולנו עומדים מאחוריה – להביא לחוק צודק יותר, שוויוני יותר, שיחלק באמת את הנטל בצורה הוגנת ושוויונית בין כל חלקי החברה בישראל. בהקשר של הנושאים החברתיים, שבהם אני רוצה להתמקד – החברתיים והכלכליים – זה מאוד נוח לבוא לאחר שלוש שנים שבהן העולם כולו עבר תהפוכות ועליות ומורדות – לא כל כך עליות אולי, יותר מורדות, ובהן הכלכלות שנחשבו למאוד חזקות ואיתנות בעולם קרסו, כולל מוסדות פיננסיים, מיליוני אנשים איבדו בתים בעולם המערבי מחוסר יכולת לשלם משכנתה, כלכלות דוגמת יוון פשטו את הרגל, מדינות מתקדמות כמו ספרד ואחרות חוות אחוזי אבטלה – לא כפי שאמר חבר הכנסת ברכה, שמתווכחים על שיטת המדידה, אם זה 5.4 או 6.3 או 6.5. אנחנו מדברים על אחוזי אבטלה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על עשרות אחוזי אבטלה בקרב הדור הצעיר. כשמדברים, קודם כול, על נושאים חברתיים – אין מכה חברתית יותר למשפחה, לא רק למשפחה, גם לפרט – כאשר הוא מאבד את מקום עבודתו, פרנסתו וגם כבודו ולא מסוגל למצוא מקום עבודה. אז לפני שמתחילים לדבר, ועוד תוקפים אותנו אנשים שכיהנו כשרים כשבתקופתם גם אחוז האבטלה היה גבוה יותר באופן משמעותי וגם הכיוון של אחוזי העוני היה כלפי מעלה, אז אני אומר: קודם כול תסבירו לציבור למה בתקופתכם קרה כך ובתקופת הממשלה הנוכחית קרה אחרת – לפני שאתם מבקשים מהציבור להביע אי-אמון בממשלה ואתם מבקשים מחדש את אמון הציבור. קצת צניעות. נגיד בנק ישראל, שאני לא חושב שמישהו חושד בו שהוא פוליטיקאי או שהוא מחפש לייפות את המציאות או להציג את המציאות בצורה שנוחה למפלגה פוליטית כזאת או אחרת, ציין בשנה האחרונה – ציינתי כבר את העובדה שהעוני, ואף אחד לא אומר שהבעיות נפתרו ושאין במה לטפל, ודאי שיש עוד הרבה הרבה מה לעשות, ויש עוני, ויש פערים חברתיים, וצריך לפעול ביתר שאת כדי לצמצם אותם, אבל כפי שאמרתי, פעם ראשונה שמגמת ההתרחבות של העוני – פעם ראשונה שהיא נעצרה והתחילה להשתנות, זה היה בתקופת הכהונה של הממשלה הנוכחית. ואף חובה לציין את העובדה שנגיד בנק ישראל ציין בשנה האחרונה, ויותר מפעם אחת, אדוני היושב-ראש, שרמת החיים של מעמד הביניים עלתה בשנים האחרונות במדינת ישראל. אני חושב שאני מסוגל להתחיל למנות כאן עשרות עשרות של החלטות חברתיות וכלכליות, ואני מאוד מתפלא, דרך אגב, על האמירות של חבר הכנסת ברכה לגבי לאן מגיעה הצמיחה ומי מרוויח ממנה. זה נכון ששנים רבות, דרך אגב, עד לכהונת הממשלה הנוכחית, לא בהכרח הצמיחה הגיעה גם לעשירונים הנמוכים. אנחנו השתדלנו מאוד מאוד להתמקד בהחלטות ובפעולות שכן יגיעו למקומות שבהם חיים אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר, אם על-ידי העדפה שהממשלה נתנה לפריפריה – עשרות מיליארדי שקלים השקעה בחיבור הפריפריה למרכז הארץ בתחבורה ציבורית, רכבות מהירות, כבישים מהירים; די אם נזכיר כדוגמה קווי רכבת שהוקפאו בעבר, בתקופות כלכליות הרבה יותר קלות, כאשר קו עכו–כרמיאל הוקפא על-ידי שר התחבורה דאז שאול מופז, או קו הרכבת בדרום של אשקלון–שדרות–נתיבות–באר-שבע גם כן הוקפא על-ידי שר התחבורה דאז מופז ושר האוצר דאז רוני בר-און. אז כיהן חבר הכנסת הרצוג כשר הרווחה בממשלה. באופן פרטי הוא עשה עבודה לא רעה, דרך אגב, חבר הכנסת הרצוג, כשר הרווחה, אבל אני לא זוכר אותו זועק נגד המדיניות האנטי-חברתית של הממשלה הקודמת שבה הוא כיהן, שבה העוני התרחב, קווי רכבת לפריפריה הוקפאו, לא נתקבלו החלטות כמו למשל טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל עשר, כשכולנו יודעים באילו שכבות באוכלוסייה מצב השיניים או – להורים אין אפשרות לממן טיפולי שיניים, שהם יקרים מאוד, וההחלטה הזאת, בעצם, של הממשלה הנוכחית, פשוט עשתה מהפכה בנושא הזה, ועד להחלטות שמדברות כמובן גם אל השכבות החלשות יותר, אבל גם אל מעמד הביניים, כמו ההחלטות שנתקבלו בחודשים האחרונים בממשלה לגבי חוק חינוך חינם מגיל שלוש, דבר שדיברו עליו פה בכנסת – אני עוד לא הייתי, אבל 27 שנה דיברו עליו, והממשלה הנוכחית היא זו שקיבלה את ההחלטה. יאמרו לנו: עדיין לא כל הגנים פתוחים ועוד לא – הכול נכון, הכול בתהליך, אבל בעזרת השם בשנת הלימודים הקרובה כבר ייפתחו, אדוני היושב-ראש, 1,000 גנים, וזאת הקלה משמעותית של אלפי שקלים בחודש לעשרות אלפים אם לא מאות אלפים של הורים שמגדלים ילדים. ואני יכול להזכיר – שוב, מהזיכרון, כי יש עשרות החלטות – את הטבות המס שהתמקדו בעיקר – בעיקר בהורים עובדים או בהורים עובדים שמגדלים ילדים. רק בתחילת השנה האחרונה, עוד לפני שידעו שתהיה זו שנת הבחירות, קיבלה הממשלה החלטה לתת הטבות מס ששוויין כ-, לא כ-, בדיוק, 630 שקלים בנטו לאמא או אבא שמגדלים ילד עד גיל חמש, ועד גיל שלוש, בהתאמה – 430 ו-215 שקלים. בהקשר של אמירותיו של חבר הכנסת ברכה כדאי להזכיר שהממשלה קיבלה החלטות על סיוע או התמקדות, באמת, ביישובים של האוכלוסייה הלא-יהודית, שבהם אני אמרתי כאן פעמים רבות שיש פערים תשתיתיים רבי-שנים, ובהחלט ממשלה, בעיקר ממשלת הליכוד, אדוני היושב-ראש – אני יודע שלך זה בעיקר חשוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> האוכלוסייה הלא-יהודית זה האוכלוסייה הערבית. לא צריך לומר האוכלוסייה הלא-יהודית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> האוכלוסייה הערבית, הדרוזית, הבדואית, הצ'רקסית – אוכלוסיית המיעוטים במדינת ישראל, שבוודאי שבה, ביישובים שלה, יש פיגורים תשתיתיים רבים, בין שזה בתחום התחבורה ובין שזה בתחום הביוב, או הפסולת, או התיירות, או התחבורה הציבורית, בכל משרד ומשרד. אם במשרד התחבורה, או במשרד החינוך, או במשרד להגנת הסביבה, היתה העדפה – הממשלה קיבלה החלטות בהיקף של מאות מיליוני שקלים ואף למעלה מזה לסיוע לאותם יישובים. אז להגיד שהממשלה או החלטותיה התמקדו בשכבות חזקות, אני חושב שזה עוול מאוד מאוד גדול. ושוב, אינני רוצה להאריך, אבל אני חושב שהציבור מכיר את הרפורמות בתחום התקשורת, שהורידו את יוקר המחיה ואת עלויות התקשורת לכל משק-בית, את ההשקעות במשרדי ביותר ממיליארד שקלים בפארקים מטרופוליניים, אם בדרום – פארק נחל באר-שבע, אם במרכז – פארק אריאל שרון ליד חירייה, פארק הקישון ושיקום נחל הקישון, שלא לדבר על החלטות – באמת, אדוני היושב-ראש, שמאז קום המדינה לא היתה העדפה כל כך גדולה של האינטרס הציבורי על פני אינטרס בעלי ההון – חוף פלמחים, חוף בצת, חוף ניצנים, חופים שמינהל מקרקעי ישראל ייעד בעבר, בתקופת הממשלות הקודמות, לטובת בנייה של מלונות שישרתו מתי מעט שיש להם יכולת כלכלית, והממשלה הנוכחית הפכה את המדיניות הזאת ובעצם אמרה: החופים האלה יישארו פתוחים לציבור הרחב, כי במדינת ישראל צריך לחשוב על טובת כלל הציבור ולא על טובתם של מעטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. לכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מסתכלים על מה שנעשה כאן בתחום החינוך, אני עוד זוכר את חבר הכנסת בר-און כשר האוצר מגיע למשבר קשה מאוד מול ההשכלה הגבוהה, והממשלה הנוכחית מתקצבת – קשה לשמוע, חבר הכנסת הרצוג, אבל יש כל כך הרבה עשייה, חייבים לפרט אותה, שהציבור יוכל לשפוט, שיהיו לו כל הכלים. אז כשהממשלה הנוכחית מתקצבת 7.5 מיליארד שקלים לטובת הצלת ההשכלה הגבוהה בישראל ומניעת בריחת המוחות, אני חושב שהביקורת עלינו מצד מי שכיהן בממשלה הקודמת היא לא כל כך הוגנת. אני לא רוצה לגעת בביטחון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר הרצוג כיהן בממשלה הזאת. <יצחק הרצוג (העבודה):> עזבתי כי נכשלתם. עשיתם טעויות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא אומר שכל מה שצריך לתקן במדינת ישראל, אנחנו הספקנו בשלוש שנים וחודשיים. אנחנו לא מושלמים, נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר ארדן, השר הרצוג היה יחד אתך בממשלה הזאת, שהוא מבקש עכשיו שיובע בה אי-אמון. רוב הדברים שאמרת, הוא היה שותף להם, גם להצלחות. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני כבר שנה וחצי לא בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בכלל לא עונה, זאת תהיה התערבות. אני אומר רק לשר, הרי רוב ההישגים של הממשלה היו גם בהשתתפותך. <יצחק הרצוג (העבודה):> ברור, אבל אגב, לא דיברתי על הרווחה, דיברתי על דברים אחרים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הכול משפיע על הרווחה בסופו של דבר. אנחנו פועלים פה למען רווחת האזרחים בדגש על השכבות החלשות, אבל מה שאני מנסה להראות זה שמדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות נוהלה בהובלת ראש הממשלה בצורה מאוד זהירה ואחראית, ולהשוות אותנו לאיזו אוטופיה, שאינה קיימת היום בשום מדינה מערבית אחרת בעולם, וכשאתה מסתכל על מצב הכלכלה, על מצב הביטחון, על מצב החברה, ואתה רואה שבכל הפרמטרים יש שיפור – בחלק שיפור גדול יותר, בחלק שיפור שעדיין איננו מספיק גדול, אבל בכל זאת שיפור – ולעומת זאת, אתה רואה מדינות מערביות אחרות, שנחשבו הרבה יותר חזקות, ששם חלה הידרדרות, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש לדחות את הצעות האי-אמון שהוגשו, וכמובן גם לשקול במי לתת אמון בעתיד, אם הכנסת תחליט בכל זאת לקצר את הקדנציה הזאת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה ליום זה, של סיעת האיחוד הלאומי. יביא אותה בפני הכנסת חבר הכנסת אריה אלדד, ונושא האי-אמון הוא: כישלונה של הממשלה בהכשרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, כוונתה להרוס יישובים והקפאת הבנייה ביישובים העירוניים ובירושלים. חבר הכנסת אלדד – בבקשה, אדוני. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הכנסת ציין בפתח הישיבה שזו כנראה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש אפשרות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – הישיבה האחרונה של הכנסת הזאת, ודאי גם הצעות האי-אמון האחרונות לכהונתה של הכנסת הזאת, וכשם שקודמי, השר ארדן, עשה את חשבון הנפש של הממשלה, ומצא בה צדדים רבים לכף זכות במפעלותיה השונים, אני בא לפרוס בפניכם כתב קטרוג קשה על הממשלה הזאת וחשבון נפש אמיתי של הממשלה ביחס למדיניותה לגבי ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון. מה היה לנו? התחלנו בנאום בר-אילן. התחלנו בנאום בר-אילן, שהיה היפוך מוחלט של כל מה שהציבור רשאי היה לצפות ולהאמין שראש הממשלה נבחר בשביל להעביר בכנסת הזאת, בין שהתחייב בכך במפורש בקולו ובין שרק זרע תקוות. אבל הוא נבחר על סמך ההבנה הציבורית שהוא יחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון. ומייד בחודשים הראשונים לכהונת ממשלתו קם ונשא את נאום בר-אילן, שהיה סוג של גט כריתות לכל מה שהבטיח לנו הליכוד, שלא תקום מדינה ערבית ממערב לירדן. זו המדיניות המוצהרת של המפלגה. ראש הממשלה קם ואמר: שתי מדינות לשני עמים, הכיר בכך שתקום מדינה פלסטינית, חס וחלילה, ממערב לירדן, והתדהמה היתה אמיתית, בייחוד מאלה שציפו ממנו ליותר. ואז מה שמענו מספסלי נאמני ארץ-ישראל שבליכוד? שמענו הצטדקות, שמענו תדהמה, שמענו: טוב, הוא רק אומר; הוא לא יעשה שום דבר. כאילו אמירה של ראש ממשלה היא לא בבחינת מעשה מדיני, גרימת נזק מדיני קשה ביותר. אני יודע שגם סביב שולחן הממשלה הזאת יושבים שרים שמתנגדים מכול וכול לכל מה שאמר ראש הממשלה בנאום בר-אילן. אבל האמירה היתה: הוא ראש ממשלה, והליכוד לא יחזור על טעויות העבר, ולא ניתן לימין להפיל את הימין, כי חס וחלילה, יבוא השמאל. "הוא רק אומר", אמרו לנו. ואז באה ההקפאה, והסתבר שהוא לא רק אומר – הוא גם חונק. עשרה חודשים בלא תקדים של ראש ממשלה שלא נתן לבנות בנייה ממשלתית ובנייה פרטית ביהודה ושומרון על סמך דרישה מופרכת לחלוטין, שאם לא נעשה כן הערבים לא יסכימו לחדש אתנו את המשא-ומתן. הקפאה על תנאי למשא-ומתן שלא התקיים. הסתבר לנו שהוא לא רק אומר; הוא גם עושה. הוא גם יודע לחנוק, הוא גם יודע להרוס. ואז, לאחר שתמו עשרת חודשי ההקפאה הזאת – כאמור, ללא תקדים – לא בנייה ממשלתית, לא בנייה פרטית, כמו בימי "חומה ומגדל" אנשים התגנבו בלילות כדי לעשות מצגי שווא, כאילו כבר יש יסודות לבניינים, כדי שאם יבואו המזל"טים של המינהל האזרחי, יצלמו התחלת בנייה, ויאשרו להם לבנות בית למשפחתם – כך התנהגנו, כמו בימי המנדט, תחת ממשלת הליכוד. כשתמו עשרת החודשים הללו באה הדרישה האמריקנית להאריך את ההקפאה, כמובן, ואנחנו יודעים היטב שראש הממשלה היה מוכן להתחייב לכך. ואם לא פעולה נמרצת של כל נאמני ארץ-ישראל בכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה – שדולת ארץ-ישראל עם חברי זאב אלקין, וזכיתי גם אני לעמוד יחד אתו בראשה, וייזכר בעניין הזה לטוב השר אלי ישי, שגם הוא לחץ בעניין הזה, ונתן אולטימטום, וגם חברנו דודו רותם מזכיר את פעולתו של אביגדור ליברמן בעניין הזה – היתה הקפאה נוספת. לא היתה הקפאה נוספת בבנייה הפרטית, בנייה ממשלתית ביהודה ושומרון זכינו לראות על קצה כפית קטנה מאוד, וגם זה שבו ומחזרו לנו הבטחות שניתנו שוב ושוב ושוב לאיזה 30 יחידות דיור פה ו-50 יחידות דיור שם, במקומות שמצוקת הדיור בהם היתה בלתי נסבלת ממש, ואנשים גרו במרתפים ובמקלטים ובמוסכים, וגני-ילדים נולדו כל שבוע במבנים דליקים למיניהם, שהיתה סכנת נפשות לשבת בהם. כך זכינו לראות בממשלת הליכוד הזאת. ואז בא גל הבג"צים של השמאל, שבא לנצל הצלחה, לנצל הקפאה, ועכשיו להסיג אחור – לא רק שלא יתקדמו, אלא גם להסיג אחור ולהרוס מה שנבנה. יושב כאן השר בגין, חברנו השר בגין, שהוא לא זקוק לתעודות ולהוכחות ולקבלות ממני על נאמנותו לארץ-ישראל, אבל בימי אביו עליו השלום, כאשר החליטו לכבד מאוד את צו בית-המשפט העליון, ואביו עליו השלום אמר: יש שופטים בירושלים, הוא גם אמר: עוד יקומו הרבה אלוני-מורה. <השר זאב בנימין בגין:> לא קמו? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> בימיו קמו, לא בימי הממשלה הזאת. היום נשארנו רק עם השופטים שרוצים להחריב את ההתיישבות, אבל הממשלה הזאת לא הקימה אפילו יישוב אחד חדש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> נתניהו התגאה אצל מרקל: אני ראש ממשלה שבנה הכי פחות. אצל מרקל הוא התגאה: אני ראש הממשלה שבנה הכי פחות. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה על חשבון חברך לסיעה. אם אתה רוצה להרצות – אי-אפשר להחליף באמצע. אתה לא יכול לקרוא קריאת ביניים לחברך לסיעה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> הנתונים היבשים אכן מוכיחים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא סומך עליו? <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> מה שאמר חברי חבר הכנסת בן-ארי אכן מוכח בנתונים היבשים; זו הממשלה שמבחינת בנייה ממשלתית בנתה הכי פחות בעשורים האחרונים, גם כשאנחנו משווים אותה לממשלת אולמרט, אפילו כשאנחנו משווים אותה לממשלת אהוד ברק, שהבנייה הציבורית ביהודה ושומרון היתה בה נרחבת ומשגשגת. זה מה שאפשר להתגאות בו? זו הממשלה שעליה אמרו: הקואליציה הכי לאומית, הממשלה הכי ימנית, לא תזכו לטובה ממנה? זה מה שהמחנה הלאומי יודע לנפק לציבור המצביעים שלו ששולח אותם לכנסת כדי לבצר את ההתיישבות בארץ-ישראל? ואז באה היוזמה הערבית, מתוך ייאוש, לכאורה, מכך שאין התקדמות בשיחות השלום עם ממשלת נתניהו, ואבו מאזן הלך לאו"ם וביקש הכרה במדינה פלסטינית, הכרה חד-צדדית. מה היתה התשובה הציונית ההולמת המתבקשת מצעד כזה? אתם שוברים את הכלים – אנחנו שוברים את הכלים; אתם תובעים בעלות על ארץ-ישראל – אנחנו מחילים את החוק והמשפט הישראלי על ארץ-ישראל, מן הירדן לים. וגם אלה שאמרו: אנחנו לא יכולים, אנחנו חיים תחת הלחץ האמריקני והקוורטט, לפחות על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היתה הממשלה הכי לאומית הזאת יכולה להחיל את החוק והמשפט הישראלי; על ההתיישבות, כדי ליצור מצב שבו הם לא יהיו כפופים לצווים דרקוניים שהמינהל האזרחי מוציא כדי להצר את רגליה של ההתיישבות הזאת, כדי להחיל עליה את חוקי מדינת ישראל בתחומי התכנון והבנייה, קשים ככל שיהיו, מסורבלים ככל שיהיו, ביורוקרטיים ככל שיהיו, אבל חוקים של מדינה יהודית, ולא חוקים מתוקף צו צבאי ותערובת בלתי אפשרית של חוק עות'מאני ובריטי וירדני. אגב, לחוקים העות'מאניים, הבריטיים והירדניים היו צדדי זכות שאם היו מיישמים אותם, את העקרונות הטבועים בהם, למשל עיבוד וחזקה, אפשר היה לקדם תחומים רבים בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אבל בכל מקום שאפשר היה לגזור לטובה מתוך החוקים הקודמים, שהמשיכו לנהוג, החוקים העות'מאניים, הבריטיים והירדניים, הוציאו צו צבאי שפוסל אותם; קבעו תחת עינינו הפקוחות חוקים בלתי אפשריים לחלוטין, כמו צו שימוש מפריע; כאשר יש מחלוקת בין יהודי וערבי על נכס ביהודה ושומרון, מוציאים את היהודי שמחזיק בנכס, יהודי שמחזיק בנכס בתוקף קנייה, ואומרים: השימוש שלך בנכס מפריע לעשיית צדק. אבל הצדק הזה לא ייעשה לעולם. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חוק גזעני. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא מבקש להדגיש שאין לו ערגה למנדט הבריטי, חבר הכנסת אריה אלדד. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> החוק הזה הוא חוק גזעני, על שימוש מפלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. בסדר. עכשיו רק – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> החוק הוא חוק גזעני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלדד עכשיו מסכם, כי זמנו תם. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ובניגוד למה שחשבתי, באמת זמני תם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תמיד כשאתה מדבר הזמן עובר מהר. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גם זמננו בכנסת הזאת כנראה הולך ותם. ראינו מה קרה בממשלה הזאת לאנשים שבניגוד להרבה מאוד יצורי אנוש שיש להם רמ"ח איברים, ויש להם פה וידיים ורגליים, הרי שלחלק מחברי הממשלה הזאת וחברי הכנסת נאמני ארץ-ישראל בליכוד, הסתבר שאין להם כל רמ"ח האיברים הללו, ובעיקר יש להם פה – הם יודעים לקום ולנאום נאומים נפלאים בזכותם של היהודים להתיישב בכל מקום, ומגרון לעולם לא תיפול, וגבעת-האולפנה לא תימוט, ובית-המכפלה לא ינוע ממקומו, אבל ידיים להצביע או רגליים להיעדר מהצבעות חשובות לא היו לכל אותם נאמני ארץ-ישראל. ולכן הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, אינה ראויה לאמון, לטעמנו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. יענה השר זאב בנימין בגין. בבקשה, אדוני. היו כאלה שהיו יכולים לחשוב על איזה נימת ערגה למנדט הבריטי, כנראה זו לא היתה כוונתו של חבר הכנסת אלדד. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שאלו את ברנרד שו, כשהוא גסס, מה שלומך? הוא אמר: טוב מאוד. שאלו: למה טוב מאוד? ביחס לאלטרנטיבה. יכול להיות שיש פה ערגה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבין שחבר הכנסת חסון מדבר בשם האלטרנטיבה. זה קצת קשה בימים אלה, ישראל – – – אדוני היושב-ראש, כשאני – – <ישראל חסון (קדימה):> אדוני השר – – – זה אפשרי. <השר זאב בנימין בגין:> – – עולה לדוכן, בעקבות דבריו של חבר הכנסת אריה אלדד, וממרומי גילנו, אני יכול עכשיו לראות לנגד עיני – לא מאוד חשוב, אבל בכל זאת, תמונה בת 60 שנה שיש לי באחד האלבומים, או צריכה להיות לי – אנחנו על המדרגות, נעמה, אחותו הנעימה של חבר הכנסת אלדד, והילד הנחמד אריה אלדד, ואנוכי – על המדרגות ב"בית אהרונסון", אם אתה זוכר, ועם כל זה עכשיו אני צריך לענות על הצעת אי-אמון בממשלה הזאת מצד חברי שמדברותיו נאות והנמקותיו חשובות. ובכל זאת, יודעים הכול, גם חבר הכנסת אלדד, כי הממשלה הזאת, כאשר נתכוננה, מצאה תנאים מדיניים שאינם אוהדים מאוד את רעיון התיישבות היהודים בשומרון וביהודה; בשום פינה של שומרון ויהודה. וכך שמענו באותם ימים, ב-2009: לא גידול טבעי ולא שום דבר, לא בעברית. וגם שמענו: לא תונח אפילו לבנה אחת נוספת, גם זאת לא בעברית. ובתנאים האלה, למרות כתב הקטרוג מצד אחד והאמונה הלוהטת מצד שני – יותר לי גם להזכיר בצורה זאת שם של ספר שירים ידוע – בשלוש השנים האחרונות, על-פי המספרים שאנחנו מקבלים מדי פעם מסיעתו של הדובר, אני חושב שנוספו, בדרך פלא זו או אחרת, בערך – אני אמעיט אני חושב – כ-40,000 יהודים בשומרון וביהודה. כך, פלא פלאים, למרות הכול. כלומר, לא רק למרות התנאים המדיניים הלא-מאוד נוחים למיזמים כאלה וליוזמות כאלה, אלא גם למרות הקטרוג שאנחנו שמענו כאן לפני דקות אחדות. בהקשר זה או בהקשר לעיבוד וחזקה – קצת למדתי את הנושא הזה בשנתיים-שלוש האחרונות, עדיין אינני יכול לעמוד בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי-הדין; חשבתי על כך, אבל אז קראתי בעיתון שהם העלו את הרף, ועד כדי כך לא אוכל לקפוץ – אבל אני מבקש לומר, בכל זאת שמעתי כמעט התרפקות של חבר הכנסת המציע, חברי, על החוק העות'מאני ועל החוק הירדני, ואני חושב שהחוקים האלה אכן הם הבסיס היציב, המשפטי, החברתי, הכלכלי, ביהודה ושומרון, כל עוד לא שונה מעמדם. אני רק רוצה לציין שיש אנשים בקרב ההתיישבות, בקרב התושבים ביהודה ושומרון, שלעניינים מסוימים מסבירים לנו שהחוק הירדני הוא לא חשוב, הוא איננו רלוונטי, איש לא הכיר בסיפוח של ההאשמים את יהודה ושומרון זולת פקיסטן ואנגליה. כל העובדות האלה אינן נסתרות מעינינו, אבל אם זהו החוק הנוהג אז צריך, אני חושב, להביא בחשבון שצריך לנהוג על-פיו, ולהבין שזו המציאות המשפטית הנוהגת גם במקרים שזה פחות נוח לתושבים או אפילו לכולנו על-פי אמונתנו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם כאשר מדובר בפלסטינים – – – <השר זאב בנימין בגין:> לא שמעתי, דודו. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם כאשר מדובר בפלסטינים צריך להפעיל את אותו חוק. <השר זאב בנימין בגין:> בסדר, הכול נכון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כן? רק שלא עושים את זה. <השר זאב בנימין בגין:> אומר חבר הכנסת אלדד, אני חושב – ועל-פי הבנתי, הוא לא מדייק במובן רצף האירועים – שבעקבות השעיית הבנייה, על-פי החלטת הממשלה הזאת בסתיו 2009, בא גל בג"צים, כפי שנאמר: ואז בא גל הבג"צים. אבל אנחנו מתמודדים היום עם עתירות לבית-המשפט שנמשכות כבר יותר משלוש שנים: ארבע וחמש ושש, אולי אפילו יותר. ההתמודדות איננה פשוטה, אבל גם אתה יודע, חברי, שבשלוש השנים האחרונות שינינו את מדיניות הממשלה, ולכן גם את עמדתה בפני בית-המשפט העליון בסוגיות לא מעטות, בוודאי כאשר החזקה היתה שכל בנייה נחשבת בלתי חוקית, גם על אדמות מדינה, אם לא אושרה הסדרתה התכנונית עד החתימה האחרונה, ועל כן דינה הריסה. את החזקה הזאת שינינו, כידוע לך. מדובר במאות רבות של בתים. אנחנו נקטנו עמדה שונה, אני חושב חיובית במובן זה, למשל כלפי נתיב-האבות, חרשה, היובל – לא סוגיות פשוטות. וקמעה קמעה, לאט-לאט, באמת בסבלנות ועבודה לא כל כך קלה של צוות, גם שרים, גם בפקידות, אנחנו בכל זאת משהו עשינו. המדיניות הנגלית של הממשלה בסופו של דבר היא זאת, בניגוד לממשלות קודמות: הממשלה איננה מבחינה בין יישובים בחבלים שונים של ארצנו מזרחית ל"קו הירוק". ועל-פי ההגדרה שאני משתמש בה – אפשר לבדוק את זאת – הממשלה איננה רואה הבחנה בין שלושת גושי היישובים: יהודה, שומרון ובקעת-הירדן. אולי קצב הבנייה איננו מניח את דעתו של כל אחד, ואולי היו רוצים יותר, ואולי היינו רוצים יותר, אבל לומר שאין תוצאה חיובית לאי-הבחנה בין מה שקרוי בלשון העם והמחוקקים והעיתונאים "גושי ההתיישבות", משמע לאורך "הקו הירוק", ומה שקרוי באותה שפה, באותו ז'רגון, "היישובים המבודדים", שאינם כלל מבודדים, על גב ההר – ההבחנה הזאת איננה נחלתנו והיא איננה מדיניותנו. היסוד לפעולת הממשלה בתחום שעליו דיבר המציע הוא הזיקה ההיסטורית, הטבעית של עמנו למולדתו, ובייחוד לערש מולדתנו בשומרון וביהודה, על משמעותה הביטחונית הכוללת מבחינת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. היסוד השני: חיזוק היישובים הקיימים והשרשתם באדמת המולדת. יש לעשות עוד רבות בתחום זה. איננו יכולים לקבל מאחזים, בקתה פה, אוהל שם, ומשחקים – היום נהרסים, מחר קמים אחרים, ללא החלטת ממשלה, ללא סדר, ללא ארגון, ללא תכנון. אנחנו עושים פעולה – אני לא ארצה להרחיב עליה את הדיבור, אבל ראשי מועצות יודעים אותה – עושים פעולה להסדרת מעמדם התכנוני של יישובים קיימים על אדמות מדינה, שאין להם עדיין תוכנית בניין עיר. עושים. ההחלטה האחרונה בדבר היישובים סנסנה, ברוכין ורחלים היא חלק משורה של פעולות. קודם כול הגדרת התחום הקרוי בשפה הטכנית "הקו הכחול"; צוותים עוסקים בזה, אתם יודעים שעוסקים בזאת, נסגרים קווים כחולים, מהווים בסיס לתוכניות בניין עיר המכונות תב"עות – תוכנית בניין עיר – ביישובים לא מעטים. היסוד הרביעי, והוא לא פחות חשוב: אנחנו עושים את זאת בעיניים פקוחות, באחריות, בשיקול דעת, תוך הבנת האיזונים הנדרשים ברגעים שונים, בהבנת הקשר בין מעשה לבין תוצאה במובנו הרחב, ואני משוכנע ובטוח שלמרות ההצעות האלה לאי-אמון, בבחירות הקרובות ממשלה בראשות הליכוד תוקם ותזכה לאמון הציבור גם על יסוד ההישגים האלה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני השר זאב בנימין בגין. ואם כך, אנחנו נפתח את הדיון בהצעות האי-אמון. ראשון הדוברים – ישראל חסון. חבר הכנסת, לרשותך שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת אלכס מילר. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, ידידי השר בגין, ידידי השר בני בגין, אחרי ששמעתי את חבר הכנסת אלדד ואותך בהחלט בנאומים מרשימים, יש לי רק שאלה אחת, אחת קטנה: מדוע אם כך אתם בורחים מצו השעה לשירות הציבורי, שירות לכול? מדוע? מדוע ראש הממשלה, שאומר כך כלפי חוץ ועושה כך כלפי פנים, שאומר כך ל"אוהל הפראיירים" וחוזר חזרה? מדוע אתה נותן את ידך לבריחה משירות לכול? אדוני, אני מוכן לוותר על כל זמן הדיבור שלי בקדנציה הבאה, שאתה לא מאמין שהיא תהיה, כדי לשמוע ממך את התשובה: מדוע אתם בורחים מהשירות הציבורי הזה? האם אתה סבור שאת משנתך ואת משנתו של אריה אלדד, שאמורים להגן עליה מיטב בנינו, כפי שאתה יודע, אפשר להמשיך במסלול שאנחנו צועדים בו כיום? אני סבור, אני באמת סבור, שמה שעשה ראש הממשלה – אני אישית מייחל לזה, משום שאני סבור שהקואליציה הזו היא לא קואליציה שמסוגלת לתת מענה על ארבע הבעיות של מדינת ישראל כרגע, בתהליכים. אבל אני סבור שמה שהוא עשה פה זה חוסר אחריות ציבורית מהמעלה הראשונה. הוא בעצם הפקיר את אלה שמוכנים לשאת בנטל של אמונתך, וזה לא הוגן, וזה לא צודק, ואנחנו לא יודעים להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם: רבותי, המשיכו, יש לזה תוקף מוסרי, יש לזה תוקף ציבורי. אדוני השר, אני הייתי מוכן עכשיו לשמוע את תשובתך באמת בשקיקה רבה. אני חושב שכנראה יש בעיה בקשר הלוגי והמעשי בין האומר והעושה. יש פה כשל לוגי, והכשל הלוגי הזה הוא גם כשל מוסרי. אדוני השר, אני פה במושב האחרון העליתי חמש פעמים את הסוגיה של מניעת השתמטות – גיוס בנות. הקואליציה הצביעה נגד. אני מבין את המשחק הפוליטי, אבל הקואליציה הצביעה נגד. מה אנחנו אומרים לציבור? אני לא רוצה לעשות שום דבר עם אחי שמחזיקים באמונה חרדית, בכפייה. אני רוצה להגיע אתם להבנה, ואני רוצה להמשיך לחיות אתם. ואני רוצה לכבד את אמונתם ולראות איך אפשר לשלב את זה במטרה משותפת. מה שעשה ראש הממשלה הוא במקרה הטוב – וסליחה על הביטוי, ואני אומר אלף סליחות שאני מכוון את הדברים האלה אליך, זה לא סגנוני – אני חושב שזה תרגיל עם ריח רע מאוד, בכל היבט שהוא. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל חסון. חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו – חבר הכנסת אבישי ברוורמן. גם לרשותך שלוש דקות. אני מבקש שהפעם נעמוד בלוח הזמנים, מכיוון שסדר-היום ארוך ויש לנו גם אזכרה בשעה 18:00. התבקשתי לעמוד על כך שחברי הכנסת יעמדו בלוח הזמנים. בבקשה, אדוני. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני לא רואה כאן שר. <היו"ר אורי מקלב:> השר בגין נמצא. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> כבוד השר, רבותי, אדוני היושב-ראש, אני יכול להגיד לך שאני מרגיש די מוזר כשאני עומד כאן היום. זה לא מצב טבעי שביום שמפזרים את הכנסת האופוזיציה מגישה הצעות אי-אמון בממשלה, הרי בסופו של דבר הגיעו למצב שמה שרצו קרה. להערכתי, אדוני היושב-ראש, יש להם פה איזה הלם בחירות שעדיין הם לא מצליחים לצאת ממנו, ואני חושב שדווקא עכשיו הייתי מצפה, באמת, אדוני היושב-ראש, שאותם האנשים שכביכול מדברים היום על גיוס לכולם היו באמת מקשיבים למה שנאמר בימים האחרונים. רק לא מזמן חגגנו את יום העצמאות של מדינת ישראל, וחבר הכנסת טיבי, בהנהגתו, ראינו את התופעה הכי הזויה שאפשר לראות ברגע שאזרחי מדינת ישראל צועדים נגד המדינה. אנחנו שומעים חברי כנסת כמו טלב אלסאנע שצועק למרד אזרחי. ופה – שתיקה מוחלטת. והדבר הכי חשוב זה – בואו נעכב את מה שניסו לעשות כאן במשך שלוש שנים. בואו לא נצא לבחירות. הרי בסופו של דבר, רבותי, אנחנו עומדים לפני הכרעות מאוד עקרוניות למדינת ישראל – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מה היית עושה? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – חייבים להגיע להכרעות בסוגיות כמו חוק טל, כמו סוגיות – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אנחנו יזמנו את זה, חבר הכנסת חסון. אנחנו יזמנו את זה, אנחנו קידמנו את זה. ותאמין לי, גם הדרישה שלנו – – – <ישראל חסון (קדימה):> חברי הסיעה שלך – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> – – – גם הדרישה שלנו להעביר את זה במושב הקרוב היא הדרישה שאנחנו היינו מצפים שתהיה בה תמיכה מכל הבית, ולא רק מהשוליים של האופוזיציה. אדוני היושב-ראש, אני חושב – באמת, מה שקורה פה זה דבר הזוי לגמרי, כאשר אנחנו נמצאים כאן במקום לעסוק – ואני חושב שאם באמת היו חושבים על זה פעמיים היינו – במקום להתעסק כאן בהצעות אי-אמון היינו עוסקים כאן בסוגיה של חוק טל, ואולי היינו גם מתקדמים אתו, ולא היינו מגיעים למצב שבאוגוסט כל החוק הזה הולך להארכה, ואלוהים יודע עד מתי. צר לי על כך שבסופו של דבר אנחנו הגענו למצב הזה. אני כן חושב שיש לנו סוגיות שהן מאוד משמעותיות לטיפול. בכוונתי כבר בכנסת הבאה לבוא ולקדם הצעת חוק שתבוא ותילחם בכל אותן תופעות של העמותות שכביכול מגישות את עצמן למכרזים לחינוך ולרווחה, ובסופו של דבר רואים אותן משתמשות בכספי משלמי המסים לארגונים של כל האירועים ההזויים האלה שראינו ביום העצמאות, וכל אותן התנועות האסלאמיות וועדות מעקב שמשתמשות בבמה של דמוקרטיה ומנסות בכל דרך אפשרית לפגוע בסמלי המדינה ולהסית אזרחים נגד אזרחים. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אלכס, אתה נגד החרדים או נגד הערבים? מי יותר? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אנחנו בעד אלה שנושאים בנטל. <משה גפני (יהדות התורה):> הבנתי. אבל מי יותר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתם זה הנטל. אתם זה הנטל. <ישראל חסון (קדימה):> משה, הוא יגיד לך שיש מספיק לכולם. <משה גפני (יהדות התורה):> שמעת, אלכס? הוא אומר שיש מספיק לכולם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איפה נוליך את כל השנאה הזאת, הוא שואל את עצמו כל בוקר. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת ברוורמן. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> זה בא לי טבעי. <היו"ר אורי מקלב:> רבותי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מילא אותי, אבל מה לך ולגפני? מה לך ולגפני? <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו שמחים בהגנה של חבר הכנסת טיבי על גפני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> מייד עכשיו אני נותן לך שלוש דקות. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר המשוחח זאב בנימין בגין, חברי חברי הכנסת, נפל הפור. אולי לא היתה סיבה שהבחירות לא תהיינה במועדן, עוד כמה חודשים, אבל נפל הפור, ונשאלת השאלה – כאשר יעשו סקירה היסטורית ויסתכלו קדימה, מה יגידו על הכלכלה הישראלית, על הצדק החברתי? האם יגידו מה שאומר שר האוצר יובל שטייניץ, שאנחנו הכלכלה המצליחה בעולם, או שיגידו מה שאמר ישעיהו לעוזיהו: "ויקַו לעשות ענבים ויעש באושים – – – ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה"? רבותי, לפני שנה עמדתי כאן ואמרתי לכם שלדעתי אירופה תתפורר – – – <ישראל חסון (קדימה):> אין לך שר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אין לי שר, אבל אתה יודע, גם אם אין לי שר, השררה בארץ אינה מביאה למשילות ממילא, ולכן זה לא משנה. בסדר. אה, הזמן שלי נוסף. כמה טוב שישראל חסון הוא יד ימיני בכל מקום. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> ולכן, רבותי, אמרתי שלדעתי, אירופה – גוש היורו הולך להתפרק. מדוע? מכיוון שאותו קפיטליזם אוליגרכי שהתפתח ב-15 השנים האחרונות, כאשר טריליונים של דולרים, כספי הפנסיה, קופות הגמל של ציבור בכל רחבי העולם, הלך באמצעות בנקי השקעות שעל גבול השחיתות, על קרן הצבי, התחבר עם פקידות מושחתת והביא את הכלכלה העולמית – בארצות-הברית ואירופה – אל פי פחת של שנות ה-30. ואז, בתקופה הזאת, במקום ללמוד משנות ה-30, לצערי אמרו, בואו נחזור לשנות ה-30, נאשים רק את הממשלות שהצילו את ההתרסקות ונכניס את אירופה ואת העולם לצנע. במקום להקשיב לתורה של ג'ון מיינרד קיינס, שאם נכניס את אותו ציבור – של מעמד בינוני וקבוצות חלשות – לצנע, הוא ימרוד, ואנחנו יכולים להגיע לאותם משטרים ניאו-פאשיסטיים שהיו בעולם, ותראו מה קרה ביוון היום – עלייה של שמאל רדיקלי מסוכן, של ניאו-נאציזם. תראו מה קורה עם מארי לה-פן שמחכה לקשיים של פרנסואה הולנד, שאני מברך אותו, ותנסה להיות המנהיגה הבאה. במקום ללכת לתבונה של ג'ון מיינרד קיינס, להגיד: להרחיב עכשיו ולצמצם גירעונות, אמרו: אנחנו כמעשה רחבעם, אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים. והנה, כאן אומר לי שר האוצר: אנחנו אי של יציבות, והכלכלה כאן היא הטובה בעולם. ואני אומר לך, ידידי יובל שטייניץ: כלכלה טובה למי? זו כלכלה טובה לקבוצה קטנה. זו כלכלה יציבה, אבל מדינת ישראל נוצרה כדי להיות אור לגויים והיא המדינה האי-שוויונית ביותר במערב, להוציא את ארצות-הברית של אמריקה. אבל אם תיקח סל קניות ותמלא אותו בסופרמרקטים של מיאמי, וושינגטון או ניו-יורק, תריק אותו ותלך לבאר-שבע, לירושלים ולתל-אביב, כאן הוא יתמלא ב-50%–60%. כוח הקנייה הנמוך ביותר היום בעולם המערבי בכלל – לך לגרמניה, לך לשווייץ, לך לברלין, לך לציריך, מחירים יותר זולים ושכר כפול. ולכן, הטעות של הכלכלה – כלכלה זה לא רק צמיחה, זה לא רק אינפלציה, זה לא רק סטארט-אפים; זה רמת ההשכלה, זה רמת החינוך, זה ההתחייבויות לפנסיות – אני רואה שם את ידידי תת-אלוף ברוך לוי – הדברים האלה. וכאן ישראל כושלת, כי אם ישראל תמשיך בדרך הזאת היא תתפורר לשבטים. ולכן, אותה מדיניות של יובל שטייניץ, המדיניות הזאת של מר נתניהו, של להוריד מסים לאלפיון העליון ולהגיד שעם השלייקעס, עם הכתפיות, הם ימשכו את המעמד הבינוני והקבוצות החלשות, מביאה לשקיעתה של ארצות-הברית. בארצות-הברית, גבירותי ורבותי, שאותה רצינו לחקות, לא בקונסטיטוציה, לא ביזמות, אלא בתרבות וול-סטריט, השכר הריאלי לא עלה ב-25 השנה האחרונות. 1% מהאוכלוסייה מחזיק 50% מההון. האם זה המשל שעליו הלכנו להקים חברה עם סולידריות וערבות הדדית? באנו להקים חברה של כלכלה צודקת וחברה הוגנת בתחרות. בואו נסתכל על שוק האשראי. הבנקים נותנים אשראי לשחקנים הגדולים שרובם ממונפים. האשראי החוץ-בנקאי לשחקנים הגדולים. העסקים הקטנים והבינוניים, שהם מקור הצמיחה של כל מדינות המערב, בישראל אין להם המקום משום שיש חסמים באשראי. אמרתי – עכשיו התחלתי להגיש הצעות חוק, הכול הופסק – ליצור מחדש credit unions שיוכלו להתאגד מחדש. ההצעות שבהן נותנים קופות גמל של קבוצות לא באמצעות הגופים האלה שלוקחים דמי ניהול, להתארגן מחדש לתחרותיות גם בשוק האשראי. ולכן, אני אומר לך, אדוני שר האוצר, אם אנחנו לא נשנה את הכלכלה הזאת, שהיום אתה מציג אותה כזוהרת, על-ידי זה שנעלה לציבור הישראלי את ההוצאות להשכלה, לבריאות, לחינוך, לא באמצעות גירעון, אלא באמצעות מסים על עשירים, באמצעות מסי חברות שיהיו דומים לאוכלוסייה האירופית, באמצעות מאבק בכלכלה השחורה. אבל להסיר – ואני אומר את זה מעל במת הכנסת – את אותו חוק של מגבלה על ההוצאות הציבוריות. איזה מדינה בעולם – נדמה לי רק הולנד – יש לה מגבלה על הוצאות ציבוריות? הלוא כל חנווני יודע שמה שחשוב זה הגירעון; לא ההוצאות, אלא ההוצאות פחות ההכנסות. אז אם אנחנו רוצים להציל את ישראל, שהיתה מהמדינות השוויוניות במערב, שלא תתפורר בקפיטליזם האוליגרכי לקבוצות שיש להן רפואה נפרדת וחינוך נפרד, אנחנו צריכים להעלות את ההוצאות, ומצד שני, להעלות חלק מהמסים ולעשות רפורמות בשלטון. אם לא נלך בכך, ידידי – ויושבים פה ידידי חנא סוייד, הרב מוזס ידידי היקר, הרב גפני, שאתם שותפים למהלך הזה – זאת כלכלה רק לקבוצה אחת. ויש כלכלה צודקת או כלכלה לא צודקת. אמרתי לך, ידידי הרב גפני, אני לא אוהב את השימוש במלה "חברתי" בישראל, כי עשו בו שימוש פסול. אמרו: כלכלה היא מצוינת. היא כלכלה של עשירים, היא כלכלה של תוצר לאומי. אבל זה שרוב הציבור – יוקר המחיה – הוא לא יכול להתקיים. זה שצעירים שהוריהם אינם עשירים לא יגיעו לדירה ולא להכנסות, זה שאנחנו המדינה – אור לגויים – האי-שוויונית ביותר במערב, זה חברתי. ואני אומר: לא. בכל העולם, כשעבדתי – הובלתי, זה הכול כלכלה. ולכן, החזרה בתשובה של מדינת ישראל, ועל זה תהיה מערכת הבחירות, כי למרות שמר נתניהו בחוכמתו הפוליטית כי רבה בטריק של הספין הבין שהציבור מבין ברחשי לבו שמשהו לא טוב קורה כאן, ולכן הקדים את הבחירות, למנוע את המחאה. אבל כמו שאמר ישעיהו לעוזיהו: הכלכלה שאתה מוביל, אולי היום תעשה ספין, אבל לאט-לאט מה שאלוהים מבין גם העם יבין. ואנחנו נבנה אלטרנטיבה שחוזרת ליצירת מדינת ישראל; כלכלה כמו שאמר אברהם כאשר שרה צחקה לו והגדיר את מטרת העם היהודי: צדקה ומשפט. צדקה זה לא charity, צדקה זה צדק כלכלי, זה צדק חברתי, זה תרבות שבה מנכ"ל לא לוקח פי 100 משכיר. זה כמו שהיה בעבר, זה פי עשרה כבוד לכל החברה. חברה שמעריצה רק ידוענים, חברה שמתבוללת, העיקר להיות מפורסם, ששכחה שהערך שלה זה לשרת את הנכדים, חברה שאין בה מוסריות בצמרת, חברה כזאת מובילה כלכלה שהיא לא מוסרית, וכלכלה כזאת לא יכולה להתקיים. ועל זה תהיה מערכת הבחירות, ועל זה אני מקווה שנשנה את הממשלה הזאת. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת גפני – בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הנאום שלך, פרופסור ברוורמן – אם אתה תרצה להתקבל ליהדות התורה, עם נאום כזה אתה מתקבל. שבוע שאני שומע נאום ולא מזכירים את חוק טל, שבוע. כל הכבוד. אדוני היושב-ראש, אני מבין שאין שר. לא, לא צריך, לא צריך. <היו"ר אורי מקלב:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא צריך, לא צריך. <היו"ר אורי מקלב:> ברוורמן הרוויח. הוא רצה לדבר לשר האוצר. אז שר האוצר, מה יהיה – – – עדיין לא יודע. אבל יושב-ראש ועדת הכספים – יש יותר סיכוי, כשהוא דיבר לאוזניו של יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חייזר לו היה מגיע לכדור-הארץ מהעולם החיצון והיה נוחת כאן בכנסת והיה מסתכל על מה שקורה בעולם, והעולם, היטיב להגדיר אותו פרופסור ברוורמן, חבר הכנסת ברוורמן: מסביב ייהום הסער. המצב הכלכלי, מה שאנחנו רואים שקורה באירופה, בארצות-הברית, במדינות אחרות, וזה כבר מלחך את שולי הכלכלה הישראלית. אנחנו עומדים וחרדים מול העתיד שעומד לקרות כאן. המצב החברתי שבו זוגות צעירים ששני בני-הזוג עובדים, אני לא מדבר כשאחד מבני-הזוג עובד, או שאין להם עבודה, אינם יכולים להגיע לדירה משלהם – מה שיש בכל העולם המערבי. המצב החברתי הוא מאוד מאוד קשה. פערי המעמדות הולכים וגדלים באופן שמאיים על קיומה של החברה הישראלית. ועוד לא דיברתי על הסכנה האירנית, ועוד לא דיברתי על המהפכות שמתרחשות אצל השכנים שלנו גם במצרים וגם בסוריה, גם בירדן – מקומות שאנחנו רוצים לחיות בשלום אתם. מדינה שנמצאת בלב הבעיות שבאמת זקוקה לסייעתא דשמיא גדולה ולהתנהלות נכונה. יושבים חברי כנסת מכובדים ומדברים למה הולכים לבחירות; הולכים לבחירות בגלל החרדים. אגב, אני לא מזלזל בבעיה של החרדים – שלא תהיה אי-הבנה. זה נושא שיורד לשורש קיומו של העם היהודי, לשורשה של המדינה, לשורשו של עניין. זה ויכוח נוקב, אמיתי. אגב, זה לא הדרת נשים וזה לא הליבה, וזה לא הגזענות שהדביקו לנו. זה ויכוח אמיתי, אבל ויכוח. לא על זה עומדת המדינה או לא עומדת. לא על זה הולכים לבחירות או לא הולכים. ויש מי שלוקח את הנושא הזה – זה הטרנד – עם זה הוא הולך לציבור, עם זה הוא מדבר – שאני הולך לבחירות, והוא אומר: לא נעשה בחירות עד שלא נעביר עכשיו את החוק. אין בניין יותר צבוע במזרח התיכון מהבניין הזה. אני נמצא פה כבר הרבה שנים – שיא צביעות כזאת. שיא צביעות. יושבים אנשים בוועדת הכנסת ואומרים: עכשיו נעביר את החוק. זה חוק שנמצא בוויכוח גדול. זה חוק שנמצא במחלוקת. שלוש שנים וחצי היו לממשלה הזאת לדון. ישראל ביתנו ישבה בממשלה, היה לה שר החוץ, היו לה שרים בכירים בממשלה. היא חתומה על הסכם קואליציוני שיישמר מעמדם של תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם. אגב, את חוק טל הביאה קדימה. היא האריכה את החוק הזה. אני לא אומר, צריך לדון. מגיעים – אחרי שמחליטים ללכת לבחירות, עכשיו נביא את החוק בכל הקריאות. אז רוצים להרוויח קולות. אז אני רוצה לעשות לכם, חברי הכנסת, חשבון קצר, מי המפלגות שהעמידו את החרדים על ראש שמחתן ומי לא: מי שהעמיד את החרדים על ראש שמחתם היו מפלגת קדימה – יחוקק חוק טל; שמענו פה את חבר הכנסת פלסנר קודם – וישראל ביתנו. שמענו את חבר הכנסת אלכס מילר – חייבים מייד לחוקק את החוק. עכשיו, לכאורה הרי זה הנושא המרכזי של דעת הקהל הישראלית. קדימה יורדת בסקרים מ-29 מנדטים, מ-28 מנדטים, יורדת ל-11 מנדטים, וישראל ביתנו יורדת מ-15 מנדטים ל-13 מנדטים, 11 מנדטים. יורדת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל מרצ עולה. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, תן לי. תן לי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> רק עולה. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע. מי לא העמיד את הנושא של חוק טל על ראש שמחתו? מי לא לוקח את זה כטרנד? לא מרצ ולא מפלגת העבודה. יש לנו מחלוקת קשה אתם, שלא תהיה אי-הבנה, לא עברתי למרצ וגם לא למפלגת העבודה, אני ביהדות התורה. אגב, אני גאה להיות שם. אבל אני בוחן את זה עכשיו באופן אובייקטיבי: מרצ לא שמה את הנושא של החרדים בראש העניין. לא שמענו את זהבה גלאון: חוק טל, חוק טל, חוק טל. שמענו אותה על הנושאים המדיניים, יש לה עמדות. לא משנה אם אני מסכים, לא מסכים – לא רלוונטי. <עינת וילף (העצמאות):> נשים. <משה גפני (יהדות התורה):> נשים. מאה אחוז. הכול בסדר. מרצ עולה משלושה מנדטים לחמישה-שישה מנדטים. מפלגת העבודה יש לה שמונה מנדטים, היא עולה בסקרים ל-19-18 מנדטים. <רחל אדטו (קדימה):> ובוגדת במילואימניקים. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. את ה"בוגדת" תגידי לציפי לבני שחתמה על חוק טל בקדנציה הקודמת. <רחל אדטו (קדימה):> – – – דיברת על מפלגת העבודה עכשיו. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. מאה אחוז. את יכולה לקרוא לי קריאות ביניים, זה בסדר. עם עובדות אי-אפשר להתווכח. מאה אחוז. בוגדת, לא בוגדת, את זה תגידי לבוחר. <זהבה גלאון (מרצ):> יש אלוהים. <משה גפני (יהדות התורה):> זה הדבר. ממש. אני לא מדבר עכשיו על סייעתא דשמיא, אני מדבר קודם על מה שרואים כולם; המפלגות שהעמידו את חוק טל בראש העניין – זה כאילו הנושא – יורדים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יורדות, יורדות. <משה גפני (יהדות התורה):> המפלגות שמדברות על האג'נדה שלה, על המצע הפוליטי שלהן, על הבעיות האמיתיות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> עוברות טלטלה. <משה גפני (יהדות התורה):> טלטלה. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא הכול מנדטים, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז, לא הכול מנדטים – חתמת על הסכם קואליציוני שיישמר מעמדם של תלמידי הישיבות? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא הכול מנדטים. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה משקר בחתימה שלך. חתמת. עכשיו נזכרת – שלוש שנים וחצי אתה בממשלה. למה לא העברת חוק טל כזה או אחר? למה הסכמת לזה? ואני רוצה – אני רוצה לומר לבוחרי ישראל ביתנו החרדים. אני רוצה – יש הרבה חרדים שמצביעים לישראל ביתנו. הרבה חרדים. בגלל הדעות הימניות שלהם – אני חולק עליהם, אבל לא חשוב – הצביעו לישראל ביתנו חרדים רבים מאוד; מי שבודק את הקלפיות ביישובים החרדיים, באזורים החרדיים. אני קורא לציבור החרדי הזה שמצביע והצביע לישראל ביתנו: תדעו, רבותי, חברי ואחי החרדים – מי שהביא היום חוק בוועדת החוקה, חוק הגיור הצבאי, שהובא לריק; אין בעיה היום עם הגיור הצבאי. יושב סגן הרב הצבאי הראשי בוועדת החוקה, בשם הרב הצבאי הראשי, בשם צה"ל, ואומר: אני מתנגד לחוק הזה. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <היו"ר אורי מקלב:> זה בסדר. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא נותן לי את הזמן של חבר הכנסת ברוורמן, לא יותר. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת ביבי, הסר דאגה מלבך. הכול לפי התקנון. <משה גפני (יהדות התורה):> מביאים את החוק הזה רק כי רוצים לנגח – את ישראל ביתנו, לא משהו מעשי. אין גרות אחת בצה"ל שאם החוק הזה – זה יעשה לה טוב. להיפך, זה יעשה לה רע כי יהיה חוק שהגרות בצה"ל היא פחות מהגרות של הרבנות הראשית, אבל מביאים את החוק. מביאים את החוק של פתיחת אזורי רישום – ישראל ביתנו. נלחמים בחירוף נפש להעביר את החוק ששלוש שנים וחצי לא נגעו בו, על תלמידי ישיבות. את זה לשים בראש סדר העדיפות, בראש סולם התקשורת, כדי שישנאו את החרדים. אחי החרדים, אני קורא לכם: תצביעו למי שאתם רוצים. אל תצביעו לישראל ביתנו. תיקחו את מה שקרה כאן בשבועיים האחרונים, תראו מה שאנחנו סובלים מהם; לא אנחנו, היהדות. אל תצביעו לישראל ביתנו. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> הוא שכנע אותי, אדוני היושב-ראש. אני לא אצביע ישראל ביתנו. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השר וחברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לנטייה לקחת דברים מסוימים כמובן מאליו. אנחנו כבר שלוש שנים וחצי נהנים משקט ביטחוני חסר תקדים. הדבר הזה יצר הזדמנות, גם היא חסרת תקדים, להתמודד עם שאלות יסוד בחברה הישראלית: עם חלוקת הנטל; עם הוויכוח החשוב על מה המשמעות של שוויון, סולידריות, הגנה על המדינה; מדינה יהודית – ולעסוק בשאלות של הוגנות וצדק חברתי. אבל כל הדברים האלה קורים משום שנפתחה כאן תקופה ארוכה שסוף-סוף יכולנו לעסוק במי אנחנו בפנים, ולא באיומים שנמצאים מבחוץ. אבל הדבר הזה הוא לא נס, והוא לא – עם כל הכבוד – משמים. הוא כתוצאה מכך שיש מנהיגות אחראית, עם יד יציבה על ההגה, שיודעת לזהות סכנות, לעמוד מולן, אבל גם לא ששה אלי קרב, וודאי לא ממהרת להיכנס להרפתקאות מיותרות. ונדמה שאת הדבר הזה יותר מדי לוקחים כמובן מאליו, וחשוב להזכיר שהדברים האלה הם לא נסים. אבל אני רוצה להתייחס באופן אחר למה שקורה בשמאל. מאז חזר אהוד ברק מקמפ-דייוויד ואמר שהוא אינו רואה פרטנר בערפאת בעת הזאת, השמאל נמצא במשבר עמוק; אולי חוץ ממרצ שעוד ממשיכים להאמין. וזה משבר עמוק שנובע מחוסר רצון להתמודד עם שורשי הסכסוך, עם האפשרות שאולי החלום על שלום כאן ועכשיו, על הסדר מדיני, על קשת בענן ועל לחיצות ידיים על מדשאות ירוקות – אינו מעבר לפינה; האפשרות שהסכסוך אינו אך ורק על שטח, הוא עדיין במהות, על חוסר הנכונות לקבל שלעם היהודי יש זכות למדינה משלו לפחות בחלק מהשטח שבין הירדן לים. ומה יהיו התגובות? התגובות לאפשרות שהדבר הזה ששורשי הסכסוך הם עמוקים, שהוא לא סכסוך טריטוריאלי בלבד – התגובות היו לירות בשליח. בסופו של דבר מפלגת העבודה, מפא"י ההיסטורית, שאנחנו בעצמאות רואים עצמנו כיורשים לאגף הנצי שלה – אף פעם לא היו לה אשליות לגבי השכנים, לגבי כוונותיהם ולגבי הצורך לבנות עוצמה במרחב עוין. ולכן צריך לזכור, שעם כל הרצון לעסוק בנושאי פנים, ואלה דברים חשובים, אי-אפשר שזה יהיה אך ורק. אנחנו זקוקים גם להנהגה מדינית וביטחונית וגם לעיסוק אמיתי בנושאי פנים, שוויון וסולידריות. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת עינת וילף. חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. שלא תכעסו עלי, חברי הכנסת, ביקשתי גם מהדוברים הקודמים להצטמצם בזמן. קודם היה זמן רב, כשאף שר לא היה, אז לא יכולתי לעצור את חברי הכנסת. אבל בלי לפגוע באף אחד – בגלל היום הארוך שיש לפנינו. תודה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, האמת היא שאני אקדים ואומר שאנחנו נתמוך כסיעת רע"ם-תע"ל בכל הצעות החוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות. אבל השאלה המתבקשת, ואני מעלה אותה בקול רם: מה הסיבות שהביאו את ראש הממשלה לרוץ ריצת אמוק לכיוון של הקדמת הבחירות ופיזור הכנסת? אני ניסיתי לחפש, ואגיד את האמת, קשר כזה או אחר עם האינטרס העליון של הציבור בישראל לבין ההחלטה להקדים את הבחירות, ולצערי הרב לא מצאתי אפילו סיבה הקטנה ביותר שיכולה להצדיק את הקדמת הבחירות ופיזור הכנסת. אבל התשובה על השאלה הזאת – מתברר, כבוד היושב-ראש, שבעיות פנים-ישראליות או פנים-קואליציוניות הן אלה שהביאו את הממשלה לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות. ואני יכול לעמוד על שני דברים שקודמי גם דיברו עליהם. הנושא היהודי-היהודי, דהיינו חוק טל. והדבר שהפתיע אותי מאוד זה שמאן דהוא, אולי ראש הממשלה, החליט להכניס, להשחיל גם את המגזר הערבי לדיון היהודי-היהודי שקשור לחוק טל. מה הקשר בין חוק טל, שאושר לפני חמש שנים, והיום יש עליו דיון כזה, קשה ביותר, הקשור לחרדים – שיש להם הזכות המלאה להתנגד גם לחוק הזה, ואני בעד להתנגד יחד אתם – לבין הערבים? למה יש סיבה כזאת, שמצדיקה לכלול את הערבים בכל הדיון הזה? זה דומה גם לדיון אחר שנקרא "מיהו יהודי", שראש הממשלה למשל, וגם אחרים יחד עם ראש הממשלה, רצים קדימה ובורחים מהדיון הזה בתוך החברה היהודית לכיוון של לדרוש מהעם הפלסטיני להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. אלה דברים מנוגדים, אין קשר ביניהם, אבל נראה שזה המפלט היחידי לקברניטי ישראל כדי להסתיר את האמת, שממשלת ישראל, אולי ממשלות ישראל, אולי מפלגות השלטון בישראל, אינן יכולות באמת לשלוט בצורה מסודרת, ולכן הן נקלעות למשברים מתמידים כמו, מה שנקרא, מחלות כרוניות. הדבר השני, כבוד היושב-ראש, ובזאת אני מסיים, זה שהעלות, לפי מה ששמענו מחבר הכנסת גפני לפני כמה ימים – הוא הכריז שעלות הבחירות תהיה לא פחות מ-400 מיליון שקלים. והשאלה שנשאלת, כמה הסכום הזה יכול לעזור לשכבות החלשות במדינת ישראל, ולמה אנחנו צריכים להשקיע את סכום העתק הזה אך ורק כדי לרצות את ראש הממשלה ואת ממשלתו, אולי אחדים אחרים במפלגות האופוזיציה, בזמן שהמצב של השכבות החלשות הולך ומידרדר? סכום כזה יכול לעזור בהרבה תחומים. ועל כן, היות שאף שאין סיבות להקדמת הבחירות, אנחנו חייבים לתמוך בהצעות האלה, ולו כדי להביא לשינוי בממשלה הזאת. אולי שינוי בממשלה יכול לפתוח פתח של תקווה שיכולה לפתוח גם את הדרך לכיוון של עשיית שלום בתוך ישראל וגם עשיית שלום בין ישראל לבין העם הפלסטיני. תודה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – יעקב כץ. סדר הדברים הוא כך, כי הוא דחה את הנאום שלו. אני גם הכרזתי קודם, חבר הכנסת כץ. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולנו יודעים את האמת. לא חוק טל, לא גבעת-האולפנה, אין פה שום דבר רציני שמניע את הממשלה הזאת להתפרק. הנביא עמוס אומר: הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו. יש פה ראש הממשלה עם האינטרס שלו, וזו זכותו לפרק את הממשלה. הוא רואה היום את האור, הוא עולה, יש לו סיכוי לעלות במנדטים. יש האינטרס של ליברמן, שכנראה הוא טעה, הוא שגה. הוא חשב: אולי ברגע זה אנחנו נעצור את התהליך, נלך למערכת בחירות, ואולי היועץ המשפטי ירד ממני כרגע. ופתאום שמענו על סחטנות, וראש הממשלה מודיע: אני לא אתן יד לסחטנות. איזו סחטנות? מה קרה יום מיומיים? אבל מה לעשות? הנביא ממשיך ואומר: התיפול ציפור על פח – זה ציפי – ומוקש אין לה. ועוד הפסוק ממשיך ואומר: היעלה פח מן האדמה, ולכוד לא ילכוד – זה הליכוד. לא יכול להיות שיש פח בלי הליכוד. ואני אומר את זה בכאב. אני חושב שכל המהלך הזה של חוק – כאילו חוק טל – שהוביל את המערכת הזו להתפרק והממשלה החליטה ללכת לבחירות כי אין ברירה, זה שקר לחלוטין. אבל תראו מה שקורה בימים האלה – השנאה הגואה. ואני רוצה לצטט את מה שכותב הכתב: "לכווץ את החרדיות. השאלה הנכונה איננה איך לגייס חרדים או איך למושכם לשוק העבודה, אלא מה יש לעשות כדי לצמצם את שיעור החרדים בחברה הישראלית. דומה שרובנו לוקים בתסמונת הארנבת"; אני לא יודע מה זה תסמונת הארנבת, אולי מישהו יודע מה זה תסמונת הארנבת, שיגיד לי. "רובנו קוראים לאחדות במקום לצאת לקרב. כולנו מנומסים ונכפפים לכללים הפוליטיים. האם לא הגיעה השעה לומר את אשר על לבנו? החרדיות מחנכת לטפילות, מטפחת עוני. היא החזקה שבסוכנויות הפצת הבורות, הדעות הקדומות ושאר ההבלים. היא אויבת המדעים, אטומה בפני האמנויות, בזה לשלטון העם, שונאת נשים, מנצלת אותן. היא מתעבת את האחר. והוא מסיים: התחזקותה של החרדיות היא ערובה להיחלשותה של החברה הישראלית עד לתבוסתה הגמורה, ולכן את המאמץ המחשבתי המוקדש לסוגיית הגיוס כדאי להקדיש לאתגר הגדול, כיווץ החרדיות." <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> רבותי, האם יש משהו יותר אנטישמי, גזעני, מדברי הבלע האלה? אני לא מבין איך הכנסת עוברת לסדר-היום, איך היועץ המשפטי לממשלה רואה את הכתב הזה בכתבה בדויה, בדיבור משפיל, בדיבור שיש בו הרבה אנטישמיות, ולא קורא אותו לסדר. אני אומר לכם. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. כשמדברים על אומנויות, אני רוצה לומר לכם שגם התבהמות אמנותית נקראת אמנות, ואנחנו כבר יודעים מה שהיה בקיץ שעבר, כאשר 1,000 ערומים וערומות, שספנסר טוניק, הוא הצלם האמריקאי, יצא אל ציבור הצעירים בים-המלח. אני אומר לכם, מעשה זוועה ומושחת כזה לא היה קיים מאז ומעולם. אם זו אמנות, זו ההתבהמות, בוודאי אנחנו בזים לה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה, אדוני. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת, עכשיו התבשרנו, ממש ברגע זה, שבקשת המדינה לבית-המשפט העליון על שכונת-האולפנה נדחתה, זאת אומרת שגם בקשה להסדרת השכונה – לדון בדבר, לחפש פתרון – נדחתה על-ידי בג"ץ. ולכן אני קורא מפה לראש הממשלה, לחברי חברי הכנסת בליכוד, לחברי חברי הכנסת בישראל ביתנו, לחברינו בבית היהודי, לחברינו בש"ס, להתעקש על כך שחוק ההסדרה שהציע חבר הכנסת זבולון אורלב, והחוק שהציעו יושב-ראש ועדת הכנסת יריב, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם, יושב-ראש הקואליציה אלקין ואנוכי הקטן, כצל'ה, להגיש אותו לכנסת – חוק שמוגש על-ידי ממשלת ישראל גם במהלך פיזור הכנסת, אפשר להעלות אותו לחקיקה. מדובר היום על בין 2,500 ל-9,000 יחידות דיור שאמורות להיהרס ביהודה ושומרון, כשמאז תקופת הורדוס לא הרסו כל כך הרבה בתים יהודיים, לכאורה בשם החוק. גירוש של קרוב ל-60,000 יהודים הולך להתבצע לפי הוראת בית-המשפט העליון, ואם מדינת ישראל לא תעצור את זה בדרך של חקיקה, אין שום דרך אחרת לעצור את הדבר. לכן, אני קורא מפה לראש הממשלה – בידך לתקן את המצב. מי שתלה את יהבו בבית-המשפט העליון בדרך הזאת – נכשל, ולכן הפתרון כרגע הוא הסדרה של הנושא בדרך של חקיקה. מכאן אני קורא לראש הממשלה לאזור אומץ, להביא את זה עכשיו, ממש בשבועות הקרובים, כדי שלא נראה עכשיו את הבולדוזרים עולים ביהודה ושומרון ועושים את הרס גוש-קטיף להרס קטן לעומת מה שהפרקליטות ובית-המשפט העליון – אחמד טיבי שביקש להרוס, מרצ שהצטרפה ובית-המשפט העליון שאישר את ההריסה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> יש לך עוד 30 דקות, איך אתה מוותר? <היו"ר אורי מקלב:> 30 שניות. <שלמה מולה (קדימה):> 30 שניות. <היו"ר אורי מקלב:> לא מאריכים, בזמן כזה לא מאריכים. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על כך שהמתנחלים עושים צחוק מהפוליטיקה הישראלית, באופן כללי, הם מהתלים במערכת הפוליטית בישראל. היום קראתי תיאור של מה שקרה בפתיחת ועידת הליכוד, והבנתי שאני הפסדתי את ההצגה הטובה בעיר. אני לא ראיתי את זה בטלוויזיה, אבל מהתיאור אני הבנתי שהפסדתי הרבה. אנחנו מזמן אומרים שהמתנחלים הם סכנה לדמוקרטיה, דרך ההתנהגות הבריונית והכוחנית שלהם. הם למעשה גולם שקם על יוצרו; הם הסתננו לרוב המפלגות בישראל – הסתננו לקדימה, הסתננו לליכוד, עד כדי כך שהם כמעט שולטים בליכוד. אתמול, לפי התיאור, הם מנעו מראש הממשלה לנהל את הישיבה של הוועידה. אף-על-פי שהוא נתן נאום שהוא אידיאלי מבחינתם, מבחינה פוליטית, זה לא היה מספיק להם. הם, תוך קריאות ביניים – חשאי ולא חשאי – והם רוצים להכתיב לא רק את המדיניות, אלא את דרך הניהול והאדמיניסטרציה של הוועידה. זה אומר שהם מרגישים כוח גדול, והם – בעצם כולם יודעים שהאנשים האלה, שמסתננים לוועידות של המפלגות הגדולות, הליכוד וקדימה, הם לא מצביעים למפלגות האלה, אלא הם בעצם מנסים להשפיע ולהתוות את הקווים המדיניים של אותן מפלגות בלי לתמוך בהן בסופו של דבר. זה כמובן דומה להתעמתות של המתנחלים עם כוחות הביטחון. הם מתעמתים עם כוחות הצבא, עם כוחות המשטרה, הם מרגישים חופשי-חופשי לעשות מה שהם רוצים בשטח. לא אכפת להם – מפקד חטיבה, שוטר, ניצב, רב-ניצב, לא חשוב, הם נכנסים בכולם וחושבים שהשליטה על כל רחבי המדינה, כולל השטחים הכבושים, היא בידם. ותארו לעצמכם – אם מישהו מעז להתנהג עם ראש הממשלה, באולם מסודר ובאירוע פוליטי, בצורה שהם התנהגו, איך הם מתנהגים עם הפלסטינים בשטחים הכבושים, איך הם משתלחים בבעלי הכרמים ובבעלי האדמות שהם משתלטים עליהם כדי לבנות את ההתנחלויות הלא-חוקיות – כל ההתנחלויות לא-חוקיות, אבל בפרט מה שנקרא בז'רגון הישראלי "ההתנחלויות הלא-חוקיות". תארו לעצמכם – מי שצועק לראש הממשלה, אף-על-פי שהוא מדבר ואומר את האמירה שלהם, אבל הם בשטח עושים את הדברים כפי שהם רוצים, בכוח, בכוחנות, הם מתעמתים עם אנשים והם לוקחים את הכוח בידיהם. אני מאוד חושש שהכוחנות הזאת תמשיך ותגבר, והמפלס של הרגשת הכוח יגדל יותר ויותר, ולכן אני מזהיר את המערכת הפוליטית בישראל בכלל, ובמיוחד בליכוד – אני שומע איך הם מהלכים אימים על שרים מתונים בליכוד, כמו דן מרידור ואחרים; אני לא רוצה להגן עליהם, כמובן יש להם זכויות והם יכולים להגן על עצמם, אבל אני יודע ואני שומע איזה דברים הם אומרים על השרים האלה שקצת מביעים עמדות מתונות. לכן, עוד פעם אני אומר שהמתנחלים מתלהמים והם מהתלים במערכת הפוליטית בישראל וצריך להעמיד אותם במקומם. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הסיעה שלי, סיעת מרצ, הסירה את הצעת האי-אמון היום, לא כי יש לנו אמון לפתע בממשלה הזאת, אלא פשוט משום שעוד רגע קט הכנסת הזאת תתפזר, ואנחנו נציג ראשונים את ההצעה שלנו לפיזור הכנסת, שהגשנו עוד בשבועות הראשונים לכינונה של הממשלה הזאת. ומאז שהגשנו אז, סיעת מרצ, את ההצעה לפיזור הכנסת, הממשלה הזאת הצדיקה בכל יום ויום את ההיגיון בבקשה שלנו. בכל התחומים הממשלה הזאת השאירה אדמה חרוכה. בתחום החברתי – יוקר מחיה ופערים חברתיים מהגבוהים בעולם. ישראל משתרכת בתחתית הרשימה של המדינות המפותחות מבחינת הפערים בין עשירים ועניים, מה שהוציא אל הרחובות מיליונים בהפגנות מחאה. בתחום המדיני – קיפאון מוחלט וחבלה מתמשכת בכל סיכוי לפתרון מדיני, ובתחום האזרחי – כניעה לסחטנות ולכפייה דתית בכל תחומי החיים. אבל, חברי חברי הכנסת, לא לעולם חוסן. הכנסת הזאת מתפזרת, תהיה כאן כנסת חדשה ותהיה כאן ממשלה חדשה, ואני רוצה להגיד לכם, חברות וחברים, שהשינוי כבר מתחיל. הנה בבג"ץ היום נדחתה הבקשה המבישה של המדינה לבטל את פסק-הדין בעניין גבעת-האולפנה. בג"ץ חייב את המדינה לפנות בתוך 60 יום – לא יהיו יותר תירוצים ולא יהיו יותר התחמקויות – את אותו מאחז בלתי חוקי שהוקם על קרקע גזולה. והפעם, כשהמדינה לא התביישה בשם הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, לבוא לבית-המשפט ולבקש לבטל פסק-דין חלוט, בית-המשפט הגבוה לצדק גילה בגרות, גילה עמידה איתנה, גילה נכונות להגן על שלטון החוק, ודחה את בקשת המדינה. וזהו, חברות וחברים, תחילתו של השינוי. ואני רוצה להגיד לכם שהמחדלים והכשלים של הממשלה הרעה הזאת הולכים ונחשפים, הולכים ומתבלטים לעיני הציבור. אני אגיד לך, אדוני, אולי דבר שיעניין אותך גם באופן אישי. הנה יצא מחקר של מחלקת המחקר של הכנסת על קווי הלילה שמופעלים בכל מיני מקומות, ומצאו שבעיר אחת יש ירידה מאוד ברורה בתאונות הדרכים בלילה מסוים בשבוע, ליל שישי בחיפה. משום שחיפה היא העיר היחידה בארץ שבה מופעלים קווי לילה ביום שישי. בכל שאר הארץ – לא. אדוני היושב-ראש, זה לא רק עניין של כפייה דתית, זה כבר חיי אדם. ועל העניין הזה אתם תיתנו את הדין בפני הבוחר. ואם מישהו חושב שהממשלה הזאת נמשחה באיזה צו עליון לשלוט כאן לנצח, חברות וחברים, ראו מה קרה בצרפת. אם הייתי בא אליכם חצי שנה לפני הבחירות בצרפת ואומר לכם שהאיש הזה, מנהיג השמאל בצרפת, הוא יהיה נשיא צרפת הבא, ממנהיגי אירופה, לא הייתם מאמינים, הייתם אומרים לי: אין מצב. והנה, ניצחון היסטורי. חוגגים בפריס, בקרוב נחגוג אנחנו, ואפילו, אדוני, גם אתם תחגגו, כי, תאמין לי, שלטון נאור במדינה דמוקרטית, שלטון ליברלי, שלטון חופשי, ייטיב גם אתכם. ואני מקווה שלא נחמיץ את ההזדמנות הזאת, ונגיע כאן לכנסת חדשה ולממשלה חדשה. אמן, יהיה שינוי. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יסכם את הדיון חבר הכנסת אופיר אקוניס, אחרון הדוברים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הבחירות הכלליות הן כמו אבחת ברק, שבלב החשכה פתאום, להרף עין, לשנייה אחת, אתה פתאום רואה הכול, ואחר כך שוב הכול מסתתר בחסות האפלה. <שכיב שנאן (העצמאות):> אתה משתמש – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> כן. ואני רוצה דווקא לומר כמה מלים עלינו, על הציונות הדתית, שכשהברק הזה פתאום מאיר לשנייה, אז פתאום אתה רואה את כל המשיחים החדשים, את כל האנשים שאומרים: אני אמלוך, כמו אדוניה שמתנשא לאמור: אני אמלוך. כל אחד יש לו סקרים שהוא חמישה מנדטים לבדו, האחרים מקלקלים, ושמונה מנדטים, ו-20. וכולם בטוחים שכשהם הולכים ברחוב והם רואים שאנשים עושים להם ככה ברמזור, אז הם לוקחים את הנתון הסטטיסטי – אם בכל שלושה רמזורים שני אנשים אמרו להם כך – הניפו את ידם בתנועת תמיכה, אם נכפיל את זה במספר כל הרמזורים כולם ברחבי הארץ, אתה בארבעה מנדטים. וחישובי חישובים. אנשים לא יודעים להעריך את כוחם ואת מידתם. ואצלנו, בציונות הדתית, בני-אדם כמו כולם. גם אצלנו כולם חושבים: אני אמלוך. אני יכול. אני אקים מפלגה משלי. אני ארוץ לבד. כמו הקבצן שאומר: לו הייתי רוטשילד הייתי יותר עשיר ממנו, אומר הקבצן, כי גם הייתי רוטשילד וגם הייתי ממשיך לקבץ נדבות, אז הייתי יותר עשיר מרוטשילד. גם אצלנו כל אחד חושב שהוא יוכל לבד. גם אצלכם, ידידי חברי הכנסת הערבים. כל מפלגה עושה חישוב שאם בראמה יש לנו כך וכך מצביעים, תכפיל את זה בעשר, אנחנו כבר בתשעה מנדטים, מגרדים את העשירי. זו תכונה כזאת, לקראת בחירות. ואני אומר לכם: לא. אנחנו לא נוכל לבד. אני אומר עלינו, הציונות הדתית. והאיחוד הלאומי לא יוכל לבד. והמשיח החדש לא יוכל לבד. כולנו בציונות הדתית בבחירות הקרובות – אחרי כל הפריימריז אצלנו, הרבנים אצלם, וההצלחות שם – כולנו נלך יחד לבחירות הכלליות, ברשימה אחת. "לברית הבט ואל תפן ליצר". למה? כי האינטרס חזק יותר, ויצר הקיום הפוליטי חזק יותר. וכל דברי הרהב והגאווה, שכל אחד יכול ללכת לבד, הם הבל וקצף על פני המים. ולכן אני אומר לידידי באיחוד הלאומי ולעמיתי בבית היהודי ולחברים במקומות אחרים: בואו נשב יחדיו. הכופתאות, והמקומות, והכיסאות – כל הדברים הם חשובים, אבל ההליכה המשותפת, כדי להיות מימין לליכוד המקפיא, מימין לליכוד שעושה כאילו אכפת לו מפניה היהודיות של מדינת ישראל. צריך כוח ציוני לאומי דתי, כי הליכוד, הוא רוצה שלטון, חיי הדת לא מעניינים אותו, אז הוא נותן את הכול רק בידי הגרסה הפוליטית החרדית, והוא לא מתעניין, ואם הוא מתעניין זה רק בנושא אחד – שאנחנו טובים בו לא פחות – בנושא ההתיישבות בארץ-ישראל. ולכן לסיום אומר לידידי בציונות הדתית: ביחד אנחנו נלך. אנחנו נלך ביחד. נלך ביחד אנחנו. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני שנה וחצי פגשתי במסדרון הכנסת פוליטיקאי ותיק ומשופשף, קוראים לו בייגה שוחט, ושאלתי אותו את השאלה ששואלים תמיד: נו, מה קורה? אז הוא אמר לי, לפני שנה וחצי, שביבי נתניהו ילך לבחירות לפני הבחירות בארצות-הברית. הוא דיבר כנראה לא מתוך הערכה, אלא מתוך ידיעה. אני לא מאלה שחושבים שהכול מתוכנן מראש, אבל ברור שברגע שהתברר שהפסדו של אובמה בבחירות בארצות-הברית אינו ודאי כפי שחשבו בזמן מסוים, ביבי נתניהו הכין את הבחירות, ואת מועד הבחירות, וכך היה. כל שאר הסיבות, כל שאר הבלה-בלה סביב הבחירות, הן רק תוספת. כמובן, היה צריך עוד תנאי, והוא שיהיה פופולרי בסקרים, שיש לו מנדטים, ואז הוא הלך על בחירות. אנחנו אומרים ביום כזה: חג פיזור שמח לכולם, וברוך שפטרנו מהממשלה הזאת. אבל ברגע שאני רואה את הסקרים, יש עוגמת נפש – עוד פעם נתניהו? ואני אומר, נתניהו בפעם השנייה יהיה יותר גרוע מבפעם הראשונה, כי הוא ינסה להיות יותר נתניהו מאשר הוא נתניהו היום; ינסה להגשים יותר את משנתו הפוליטית, שבמרכזה מדיניות כלכלית של דרוויניזם חברתי – החזק ישרוד, החלש ייפול, ומדיניות של התנחלות ושל ניהול הסכסוך על גבו של העם הפלסטיני, בראש ובראשונה, אבל תוך הליכה על הסף וסיכון כל העמים באזור בגלל המדיניות ההרפתקנית. יכול להיות שתהיה נחמה פורתא בכך שלא יהיה לידו ההרפתקן הצבאי הידוע לשמצה שקוראים לו אהרן ברק. אהוד ברק. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אהוד ברק. אהוד ברק. שהוא אדם מסוכן. כשאני רואה את שניהם אני אומר: טוב שנתניהו נמצא לצדו, כי הוא פחות משוגע ממנו. זאת יש להגיד. זאת יש להגיד. אבל הוא יכול לגרור את האזור להרפתקה צבאית נוראית. <עינת וילף (העצמאות):> מתי הוא – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אוה. <עינת וילף (העצמאות):> מתי? הרי זה סתם דיבורים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, הואיל והוא סיים את זמנו, לא כדאי להפריע לו. בבקשה, לסכם, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הממשלה הזאת מותירה מאחוריה הרבה מלים יפות, אבל מצד שני במלים, בהופעות בטלוויזיה, בעיתונות, אבל על הקרקע, האדמה חרוכה – יותר התנחלויות שסותמות את הגולל על כל אפשרות להגיע להסדר מדיני, ופערים חברתיים הולכים וגדלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ואני חושב שהממוצעים שמדברים עליהם מנסים לכסות, אבל אי-אפשר לשכנע אדם שהוא יותר עני היום, שטוב לו יותר. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. אחרון הדוברים בשם הליכוד הוא חבר הכנסת אקוניס, ולאחר מכן ישיב לכל המתדיינים – מי משיב, כבוד המשנה? המשנה לראש הממשלה, אתה משיב? לא אתה. טוב, ישיב, ואם לא – נעבור להצבעות כמובן. נא לצלצל. בבקשה. יש שר משיב? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דבר כזה עוד לא קרה בכל שנות קיומה של מדינת ישראל. מפלגת האופוזיציה הראשית לא רוצה בחירות. קדימה מתנגדת לדבר הדמוקרטי ביותר שכל אופוזיציה נורמלית רוצה בו מיום כינון הממשלה – בחירות כלליות. <רוני בר-און (קדימה):> אקוניס, זו ההזדמנות האחרונה בכנסת לדבר אמת. הזדמנות אחרונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לשבת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, דבר כזה עוד לא היה בתולדות הפוליטיקה בישראל, 64 שנים. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, קבעתם כבר כמה תקדימים הזויים בבית הזה, אבל דבר כזה, איוולת כזו. אתה יודע, זה חוסר כבוד למוסד האופוזיציה. <נחמן שי (קדימה):> מה קרה? מה קרה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> הרי בחירות, חבר הכנסת שי, הן אבן יסוד ברצונה של כל אופוזיציה לייצר אלטרנטיבה, להציע חלופה שלטונית. שלוש שנים וחצי לא הצלחתם לעשות זאת – אפילו יום אחד. עכשיו, החלפתם יושב-ראש, חשבתם שהשתניתם. היום, זה כבר ברור לכולם. אדוני היושב-ראש, הבעיה היא לא מי עומד בראש קדימה, הבעיה היא קדימה. <רוני בר-און (קדימה):> פתרת את הבעיות של הליכוד – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתם לזה. <רוני בר-און (קדימה):> דבר אמת פעם אחת. דבר אמת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, חברים. הוא צריך לסיים. <רוני בר-און (קדימה):> זה היום האחרון של הכנסת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ובכן, אדוני, איך קדימה הגיעה לזה? יש הרבה תשובות, אבל הדוגמה הטובה ביותר, האקטואלית ביותר, היא הניסיון העלוב שלכם, הנמוך, הרדוד, לעשות סיבוב על חוק טל. שוב, שיקול פוליטי גובר על כל דבר אחר. <נחמן שי (קדימה):> מה אתה אומר? <אופיר אקוניס (הליכוד):> מר מופז, שיצא מן האולם, במו-ידיו, אדוני – – – <קריאה:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה הצבעת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, על הארכת חוק טל. <נחמן שי (קדימה):> מה אתה אומר? <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, מה קרה? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתה הצבעת על הארכת חוק טל – – <רוני בר-און (קדימה):> אתה תמכת – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – לא בכמה חודשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אני אתחיל לקרוא לסדר, כי אחרת הוא ילמד מכם והוא יעשה אותו דבר אחרי זה. לא, אני לא מרשה. <קריאה:> – – – לחזור לאופוזיציה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, ממשלת קדימה – היה דבר כזה; עצוב, אבל היה. בפברואר 2007 התקיימה הצבעה במליאת הממשלה, והשר מופז תמך. <רונית תירוש (קדימה):> חמש שנים. חמש שנים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתם באים להטיף לנו מוסר? <רונית תירוש (קדימה):> חמש שנים נגמרו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתם חושבים שהציבור לא מספיק חכם? עכשיו, מר מופז הולך ומבקר באוהל. הם מגחכים עליהם. <רונית תירוש (קדימה):> ממש לא. <אופיר אקוניס (הליכוד):> ממש כן. <רונית תירוש (קדימה):> הם לועגים לראש הממשלה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> מנסים לרכוב על גבם של המילואימניקים בניסיון נואש לגרד עוד חצי מנדט. הרי הציבור יודע שאתם לא נלחמים למענו, לא למען מעמד הביניים, אלא למען דבר אחד אתם נלחמים וזה נכון – למען הישרדותה של קדימה. אבל זה כבר כנראה לא יקרה. מי שיוביל את השוויון בנטל, את החוק לשוויון בנטל, זו הממשלה הבאה, ממשלת הליכוד. <רונית תירוש (קדימה):> למה לא היום? למה לא היום? <אופיר אקוניס (הליכוד):> גברתי, אתם תדברו על צדק חברתי, ואנחנו נמשיך לפעול על מנת לממש אותו. ברוך השם, אדוני היושב-ראש, יש הישגים לא מעטים שהממשלה בראשות הליכוד מציגה לציבור. <רונית תירוש (קדימה):> אז למה לא היום? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם את תקראי, הוא ידבר פה עד שתגמרו לקרוא קריאות ביניים. את רוצה שיישאר פה? אין בעיה. <רונית תירוש (קדימה):> שיענה. שיענה. שיענה. למה לא היום? <אופיר אקוניס (הליכוד):> הם לא ממהרים. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה רבה לחבר הכנסת שי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני הופרעתי, אדוני, ואני מבקש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מבקש, ואני אתן לך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך דקה נוספת. מספיק. <רונית תירוש (קדימה):> למה לא לבטל את חוק טל היום? <אופיר אקוניס (הליכוד):> תודה רבה, אדוני. חינוך חינם מגיל שלוש – צדק חברתי. העלאת שכר מינימום – צדק חברתי. <שלמה מולה (קדימה):> זה לא יעזור לכם. <יעקב אדרי (קדימה):> – – – מאפשרים לו את זה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> רכבות מהירות וכבישים לפריפריה – מבית-שאן עד נתיבות, שדרות, אופקים ודימונה בדרום – צדק חברתי. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> רפורמות מקיפות בסלולר – צדק חברתי. השקעות עתק בהשכלה הגבוהה – צדק חברתי. טיפול שורש במסתנני העבודה שגוזלים את מקומות העבודה של החלשים ביותר – את מקומות העבודה של מי הם גוזלים, המסתננים בדרום תל-אביב? תצאו לשם ותראו מה קורה שם. תעשו פעם סיבוב – צדק חברתי. <רונית תירוש (קדימה):> זה הכול במדינה שלנו? <ישראל חסון (קדימה):> די, תפסיק לצעוק, אופיר. די, די. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אחריות ניהול הכלכלה – אחריות, אחריות. זו מלה שלא ידועה לכם. אחריות בניהול הכלכלה. <רחל אדטו (קדימה):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> מה אתה מדבר? מה קרה לך? <היו"ר ראובן ריבלין:> ולסיום. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני, לסיום: חברי האופוזיציה – – – <רחל אדטו (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו לא מצביעים אי-אמון באופוזיציה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> נכון מאוד, לגמרי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, בבקשה. נא לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> חברי האופוזיציה, חברי קדימה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הבחירות מתחילות אולי ממחר – לא מהערב. מספיק. <נחמן שי (קדימה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – הציבור יודע להעריך עשייה אמיתית. ב-4 בספטמבר אתם תיווכחו שוב שהעם רוצה להמשיך בדרך שלנו – בדרך הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מאוד מודה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא להירגע. קודם כול, נא להירגע. יש הצבעות אי-אמון, הצבעות רציניות. אנחנו נשמע סיכום מפי המשנה לראש הממשלה, השר משה בוגי יעלון. בבקשה. לאחר מכן, לפני ההצבעות אנחנו נשביע את חבר הכנסת החדש. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר בוגי יעלון עלה כבר. רגע, רגע. אם השר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> לא. עלה, עלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הכבוד הוא הכבוד של השר וגם של הכנסת, ולכן אם קראתי לך, אדוני, הרי – אדוני כמובן ידבר כל מה שהוא צריך, ובאותו רגע שהוא יסיים אנחנו נעבור להצבעה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמענו היום הצעות אי-אמון כבשגרה, הן באשר לטענות ביחס לאי-שוויון בנטל והתחמקות הממשלה מהחלת חובת גיוס לכול, הן באשר לנושאים מדיניים, חברתיים וכלכליים והן באשר לשאלות בנושא ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אנחנו אכן לקראת סיכום תקופת כהונתה גם של הכנסת השמונה-עשרה וגם של הממשלה, כמובן כממשלת מעבר עד לבחירות הבאות, ונדמה לי שבהחלט אפשר לבצע את הסיכום כאן בעיקר לגבי הישגי הממשלה. אין ספק שלא כל האתגרים העומדים בפנינו נפתרו. אין מצב כזה. אבל בהחלט ניתן להסתכל לאחור, לשלוש השנים האחרונות, להישגי הממשלה שבגינם משום מה סיעות הכנסת של האופוזיציה החליטו להגיש היום הצעות אי-אמון. התחום הראשון הוא התחום הכלכלי. במקרו-כלכלה, אין ספק שכלכלת מדינת ישראל של היום היא כלכלה חזקה על-פי כל הקריטריונים, גם בגיבוי של ארגונים בין-לאומיים באשר לדירוג האשראי של מדינת ישראל, הן ביחס לנתונים של התוצר המקומי הגולמי, הן של הגירעון, הן של האבטלה הנמוכה; בהחלט הישגים שניתן להשתבח בהם בהסתכלות לאחור על שלוש השנים האחרונות. זאת, לנוכח הסערה העולמית, באירופה ואפילו בארצות-הברית, לגבי הקשיים הכלכליים שמתגלים שם. אין ספק שהממשלה יכולה להשתבח בהישגיה לנוכח ניהול מדיניות אחראית ששמרה על גודל הגירעון, לא אפשרה חריגה תקציבית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלקין, אני מציע, כי עוד כמה דקות אני מצביע. הרי השר לא ידבר דברים שהם לא לעניין, וברגע שהוא מסיים אנחנו עוברים להצבעה. לכן, אני מציע לכם לשבת. אדוני, בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> – – – ומדיניות שהשקיעה השקעות נכונות בתשתיות, גם בתשתיות פיזיות כמו בתחבורה, כבישים, מחלפים, מסילות ברזל, וגם בתשתיות אנושיות כמו ההשקעות של הממשלה בחינוך באופן חסר תקדים ביחס לשנים האחרונות, החל במה שאישרנו לאחרונה כחינוך חובה, כחינוך חינם, בגיל שלוש-ארבע ועד להשכלה הגבוהה ותוכנית חומש של 7.5 מיליארדי ש"ח – תוכנית חסרת תקדים שהתחלנו ליישם כבר לפני שנתיים. וכשמסתכלים על פעילויות אחרות של משרדי הממשלה – אם הגנת הסביבה, אם תרבות, אם הישגיה של מדינת ישראל במדע, בטכנולוגיה ובהיבטים אחרים, תיירות – בהחלט אפשר להשתבח בכל תחום, וגם בתחום המדיני-ביטחוני. דובר פה לפני דקות ספורות על ההרפתקאות; ממשלת ישראל הנוכחית לא יזמה שום הרפתקה צבאית, ובעצם בהסתכלות סביב, על גבולותינו, בהחלט אפשר לציין שהגבולות שקטים. איננו מתעלמים מזה שחלק מההישגים נובע מפעילויות שנעשו בעשור האחרון, ולא רק תחת ממשלתנו, אבל ניהול מדיניות אחראית מרתיעה גם כלפי צפון, גם כלפי דרום, פעילות סיכול נמשכת ביהודה ושומרון, כל אלה מביאים למצב ביטחוני שבהחלט אפשר להשתבח בו. גם בתחום המדיני – הניסיונות לגרור אותנו לכל מיני מחוזות שבעבר הביאו אותנו למדרונות חלקים עקב חוסר עמידה של ממשלות ישראל, אם בנושא הישראלי-פלסטיני או בנושאים אחרים – למדו בעולם להעריך את עמידתנו בתחומים האלה. אנחנו כבר לא שומעים את האמירה המופרכת, שכאילו הצרות של המזרח התיכון נובעות מהסכסוך ישראלי-פלסטיני, אמירות ששמענו גם בתחילת כהונתה של הממשלה. היום ברור לכל מי שעיניו בראשו בעולם, כולל ידידינו באשר הם, מעבר לים או מעבר לאוקיינוס, שמי שרוצה לנסות לייצב את המזרח התיכון צריך להתמודד עם האיום האירני. זה לא היה מובן מאליו אפילו עד לפני כמה חודשים. מניסיוני, בביקורי בבירות שונות במערב, כולל בארצות-הברית, הנושא האירני לא היה בראש סדר-היום העולמי, והיום ללא ספק הוא בראש סדר-היום העולמי, שם הוא צריך להיות, משום שמי שחשב שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מקור האי-יציבות במזרח התיכון מייד הטיל את האחריות ואפילו את האשמה עלינו. היום כבר לא כל כך מהר מטילים את האחריות, ודאי לא את האשמה, עלינו, לא בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא בעניין מקומו ביחס להשלכות שלו על היציבות במזרח התיכון, או השפעתו על מצב הביטחון בעולם. ברור לחלוטין שהמשטר האירני הוא הגורם המדרבן, המסית והמניע של עיקר הפעילות, פעילות הטרור באשר היא, בין שזה באפגניסטן – המשטר הזה מסייע לגורמים באפגניסטן, בין שזה כדי להקיז דם, בעיקר של כוחות קואליציה או של גורמי משטר שם שרוצים לייצב את אפגניסטן, סיוע כספי, סיוע בנשק, סיוע בידע של טרור, באימונים – לא קשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני בשום פנים ואופן. זה המצב גם בעירק, אותו משטר אירני מסייע גם לשיעים וגם לסונים בעירק להרוג אלה את אלה, להרוג כוחות קואליציה, אם הם ישנם שם, כוחות ביטחון עירקיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, נא לשבת, בעוד דקה אנחנו עוברים להצבעות. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> וזה נכון לבחריין, גם שם המשטר הזה מעורב באופן שלילי, על-ידי תמיכה בשיעים, שמאתגרים את המשטר הפרו-מערבי, או בתימן. בלבנון, מוכר מן העבר, חווינו את זה – הסיוע ל"חיזבאללה", גם בכסף, גם בנשק, גם בידע של טרור, גם באימונים. נכון גם לזירה הפלסטינית, בעיקר בעזה – סיוע ל"חמאס", ל"ג'יהאד האסלאמי" הפלסטיני, ל"ועדות ההתנגדות", ובוודאי היום גם בסוריה – נקיטת העמדה והסיוע המסיבי למשטר העלאווי נגד הסונים. וכך מסתבר לעולם שכנראה אנחנו צודקים, שזה לא בגלל הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובוודאי לא בגללנו. ולכן ההישגים הללו בהצבת האתגרים כפי שהם – לא רק לגבינו, אלא לגבי העולם המערבי, שהמשטר האירני בעצם מגדיר אותו כשטן הגדול – אמריקה, שזה העולם המערבי בהובלת ארצות-הברית, ולא אנחנו, כגורם לאי-יציבות, אלה הישגים שהם אינם של מה בכך, הישגים בתחום המדיני-ביטחוני שאני מקווה שמפירותיהם ניהנה לטווח ארוך. ולכן, כאשר מדברים על הבעת אי-אמון בממשלה, כאשר ההישגים הם כאלה, נראה לי שמיותר, וברור לחלוטין שהסיבות הן יותר פוליטיות מאשר מהותיות. אני מקווה שכשם שהובלנו את הממשלה ואת מדינת ישראל להישגים בקדנציה הזאת, כך לאחר הבחירות נמשיך להוביל להישגים רבים יותר בקדנציה הבאה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למשנה לראש הממשלה השר משה בוגי יעלון. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת יובל צלנר> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעות, אבל לפני כן אנחנו נאפשר לחבר הכנסת החדש, חבר הכנסת יובל צלנר. הואיל וחבר הכנסת צלנר נכנס לתפקידו ביום חמישי בצהריים, בשעה 12:47 – כולם ישבו, אני אזמין את חבר הכנסת צלנר – יובל – לעלות לדוכן הנואמים. נא ללוות אותו בפעם הראשונה, אדוני הסדרן. חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותה של חברת הכנסת ציפי לבני, שנכנסה לתוקפה ביום חמישי, י"א באייר התשע"ב, 3 במאי 2012 למניינם, בשעה 12:47, בא במקומה חבר הכנסת יובל צלנר. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, וסעיף 2 לחוק הכנסת, אני מזמין אותך לעלות לדוכן. חבר הכנסת יובל צלנר, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". זה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <יובל צלנר (קדימה):> מתחייב אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת צלנר. יובל, הבמה לרשותך. אתה יכול במשך שלוש דקות לשאת את נאומך הראשון בכנסת ישראל. <יובל צלנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני ניצב כאן היום נרגש מגודל המעמד, נפעם מהאחריות שנפלה בחלקי, נכון לקיים את הבטחתי לשמור אמונים למדינה שבה גדלתי, שבה התחנכתי, ואשר למענה נלחמתי ואף נפצעתי. לפני קרוב לשבע שנים הצטרפתי לראש הממשלה אריאל שרון, שהקים את מפלגת קדימה. הצטרפתי לאריק מתוך אמונה בדרך והערצה לאיש. ייאמר מייד, הדרך שאליה יצאנו בשנת 2005 אינה דרכו של איש אחד, זוהי דרך של תנועה, של שותפות ושל אידיאולוגיה, זוהי דרך של חברים לרעיון. סיפור חיי, כנצר למשפחת חלוצים בוני הארץ, נכדו של סגן-אלוף צבי צלנר, מייסד גדוד הצנחנים ומפקדה הראשון של הפנימייה הצבאית שליד בית-הספר "הריאלי" בחיפה, בן 34, עורך-דין, נכה צה"ל, בן מעמד הביניים. ככזה, מחויב אני להתמודד עם הסוגיות המרכזיות הניצבות כיום על סדר-היום הציבורי – חלוקה צודקת ושוויון בנטל, אותה סוגיה שהממשלה בחרה להתחמק ממנה ולהתעלם ממנה, אותה סוגיה שגוררת אותנו כעת לבחירות. בתפיסת עולמי אני מאמין כי על כל אזרח מוטלת החובה – והזכות – לתרום למדינת ישראל. במסגרת שירותי במועצה לביטחון לאומי ריכזתי את עבודת ועדת-עברי לשירות אזרחי, ועדה שהמלצותיה אומצו בשנת 2004 על-ידי ראש הממשלה שרון ושר הביטחון שאול מופז. השניים הפגינו נחישות ואומץ ציבורי שעה שהכריזו על מודל חדש והגיוני של שירות אזרחי, מודל אשר נותן מענה לכל חלקי החברה – מודל שנותן מענה לחרדים, לערבים, ואפילו לסרבני השירות. נכבדי, זהו הרגע שבו צריך להחליף את הססמאות ואת הפופוליזם לתוכן ממשי. במדינת ישראל של שנת 2012 ראש ממשלה אינו יכול להיות נער פוסטר. במדינת ישראל של שנת 2012 נפנופי ידיים וקריאה שוטפת מטלפרומפטר אינם קריטריונים למנהיגות. לא פה. לא בישראל. שלא נתבלבל. החיים האמיתיים אינם מתרחשים במרחב האינטרנטי או על מסך הטלוויזיה. בחיים האמיתיים לא די להיות ראש ממשלת מדינת "פייסבוק" או שר החוץ בממלכת "טוויטר". בחיים האמיתיים ישראל זקוקה לאלטרנטיבה אמיתית ובת-קיימא. אדוני ראש הממשלה, אתה לימדת אותנו על גבי גרפים ושקפים שהרזה לא יכול לשאת עוד את השמן, ושאנו ניצבים בפני איום קיומי ממשי; אני מסכים אתך. אך באותה נשימה – עם ישראל זקוק למנהיגות אחרת; מנהיגות שתדע להתמודד עם האתגרים באופן שקול, אחראי, מנוסה, מאחד. קדימה, בראשות רב-אלוף במילואים שאול מופז, היא היחידה שיכולה. כיום, כחבר הבית, אני רואה בהתמסרותי לסוגיה של חלוקה צודקת ושוויון בנטל – שליחות. זהו המשך ישיר לשירותי הצבאי, שירות שבו איבדתי חברים, ובראשם מפקדי הנערץ, מפקד סיירת הצנחנים, רב-סרן איתן בלחסן, זיכרונו לברכה. גם אני שילמתי מחיר אישי כבד ונותרתי נכה לצמיתות. למרות הכול, מעולם לא הרגשתי פראייר. כך גם כל אחי המשרתים והתורמים. אנו גאים לשרת את מדינת ישראל. פראייר הוא מי שלא משרת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש רק להפנות תשומת לב, כבוד חבר הכנסת, שאדוני יספר על עצמו, כי בוודאי בעוד דקות אחדות, כאשר אנחנו ניכנס לקריאה ראשונה של החוק הראשון – ואני כבר יודע שאתה למדת היטב, תוכל לדבר על כל הנושאים הפוליטיים. <יובל צלנר (קדימה):> מצוין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני פשוט לכבודה ולכבודך, בעיקר. <יובל צלנר (קדימה):> אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה להזכיר לך שאנחנו מוגבלים, כי אתה מקבל את ההזדמנות לומר את דברך, ויש לך רקורד נהדר למרות גילך הצעיר. <יובל צלנר (קדימה):> תודה. – – אולם לא ייתכן כי יהיה מי שיישא בנטל, ישרת בצבא ובמילואים, ישלם מסים ויתמודד עם הקשיים היומיומיים בעוד אחרים עומדים מנגד. זו איננה סולידריות יהודית, אלה אינם ערכינו. בחזוני, אני מאמין גדול ביכולת שלנו לאחד שורות – שכם אל שכם, חילונים וחרדים, יהודים, ערבים ודרוזים – בהבנה ובהתחשבות הדדית. כולנו חייבים לפעול יחד לנוכח האתגרים. אני שמח לראות צעירים כמוני מתעוררים לפעילות חברתית ומחאה ציבורית, אך במקביל נדרשת עוד עשייה, מכאן, מהבית הזה – וזוהי שליחותי. אני אעשה הכול בזמן שנותר לכנסת הנוכחית על מנת לקדם מאבק ציבורי צודק זה, וכמובן, אמשיך את העשייה בכנסת הבאה. על כך אמר כבר אלברט איינשטיין: הטוב והמעולה שבנפש האדם יכול לצמוח ולגדול רק במידה שיהא האדם מחובר לציבור ומעורה בו. אדוני היושב-ראש, לפני שאסיים, אני נכנס לכהן כחבר כנסת בזמן פציעות, אבל אני לא מצטער על כך שאנו ערב בחירות. הבחירות הללו חשובות יותר מהזמן שאני אהיה בכנסת הנוכחית ונכון שיתקיימו. אני מביא את קולם של הצעירים, אני מביא את קולם של החיילים, של אנשי המילואים, את קולם של נוטלי המשכנתאות ובני מעמד הביניים הקורסים תחת הנטל – אלה הנושאים שעל סדר-היום הציבורי שיעצבו את פניה של החברה הישראלית לדורות הבאים ובגינם אנו חייבים ללכת לבחירות; כי חברה שהפערים החברתיים בה גדולים מבכל מדינה אחרת בעולם המערבי חייבת ללכת לבחירות; חברה שאין בה צדק ומבוססת על צדקה חייבת ללכת לבחירות; חברה שהכלכלה בה נהפכה למטרה ולא לאמצעי חייבת ללכת לבחירות; חברה שרוצים שלום וביטחון אישי, לא ססמאות ונאומים חלולים, חייבת לדרוש בחירות. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא מפריעים בנאום הראשון, חברת הכנסת רגב. <יובל צלנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לנצל מעמד מכובד זה ולהודות מקרב לב להורי, דני ודבורה; לאחיותי, טל ועדי; לזוגתי דפנה – שליוו אותי, תמכו בי והעניקו לי את הכלים להתייצב כאן היום כנציגו של העם בישראל. אני רוצה להודות לחברי בקדימה ומחוצה לה על שתמכו בי במסירות ועזרו לי להגיע למעמד זה. זכות גדולה נפלה בחלקי להיות חבר בכנסת ישראל, ובכוונתי לממש אותה לעוד שנים רבות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק רוצה לומר לך, שאתה זכית לשיא בכנסת, שכן למעט חברי הכנסת בישיבה הראשונה כשהם מושבעים כולם יחד, אתה חבר הכנסת הראשון ש-113 איש, שלא במועד של ההשבעה הרגילה, שמעו את השבעתך ואת נאומך הראשון. כה לחי. בבקשה. <יובל צלנר (קדימה):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, חברי הכנסת, להבדיל אלף אלפי הבדלות – – – <קריאה:> הוא ישבור עוד שיא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, זה פנינה רוזנבלום כבר שברה. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר צבי דינשטיין, זיכרונו לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אדוני ראש הממשלה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מכובדי, חברי הכנסת, אדוני ראש האופוזיציה – טוב, ניתן, פשוט אני רוצה להזכיר חבר כנסת שהלך לעולמו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, אני לא רוצה להזכיר כאשר – רבותי, אנחנו חייבים להזכיר את חבר כנסת דינשטיין שהלך לעולמו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה, מכובדי חברי הכנסת, לפני כשבוע הלך לעולמו חבר הכנסת השישית והשביעית מסיעת העבודה, המערך, ד"ר צבי דינשטיין ז"ל, ממעצבי דור המדינה ומי ששימש כסגן שר הביטחון במלחמת ששת הימים וכסגן שר האוצר. צבי דינשטיין, זיכרונו לברכה, היה ממלח הארץ, מהדמויות שבנו מן המסד את השלד הכלכלי-ביטחוני של מדינת ישראל. הוא היה שותף בבניין כוחו של צה"ל בשנותיו הראשונות במסגרת פעילויות רכש ענפות ברחבי אירופה, והיה מאלו שהובילו מהלכים פורצי דרך לצמצום הריכוזיות של הכלכלה הישראלית. פעולותיו, הן במשרד האוצר והן במשרד הביטחון, נעשו רוב הזמן הרחק מעיני הציבור, והביאו לביסוסה של מדינת ישראל כמעצמה כלכלית וביטחונית. מדינת ישראל והעם בישראל חייבים לו חוב עצום, חוב שחלקו יישאר עלום לנצח. אני שולח מכאן תנחומים למשפחתו הענפה – לאמו, לילדיו, לנכדיו ולניניו, לאחיו ואחותו ובני ביתם. יהי זכרו ברוך. אבקש מחברי הכנסת לקום לדקה דומייה, רבותי. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) תודה רבה. נא לשבת. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד, העבודה והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. פגיעתה בשוויון בנטל והתחמקותה מהחלת חובת גיוס לכול;> <2. כישלונה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;> <3. כישלונה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני;> <4. כישלונה בהכשרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, כוונתה להרוס יישובים והקפאת הבנייה ביישובים העירוניים ובירושלים> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו נעבור להצבעות על הצעות האי-האמון אשר שמענו היום. נצביע ראשונה על הצעת סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יוחנן פלסנר, בנושא: ממשלת נתניהו פוגעת בשוויון בנטל ומתחמקת מהחלת חובת גיוס לכול. נא להצביע. מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 63 נמנעים – 1 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 44 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת אי-האמון לא נתקבלה. השר בגין, אני לא יודע למה אתה נמנעת, אבל ודאי – כנראה טעית. האם אדוני רוצה לומר שאתה – – – <השר זאב בנימין בגין:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אחרת ישאלו רבים: מדוע נמנע בגין? <השר זאב בנימין בגין:> התכוונתי להצביע נגד. <קריאה:> הוא יודע למה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא התכוון להצביע נגד, אני לא משנה את ההצבעה. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, השר בגין הודיע שהוא התכוון להצביע נגד, אבל אינני משנה את ההצבעה. אנחנו עוברים עכשיו להצעת האי-אמון של סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ברכה: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. רבותי, חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ומי נמנע? נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות חד"ש–בל"ד–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 65 נמנעים – 1 הצעת סיעות חד"ש–בל"ד–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 41 בעד, 65 נגד, אחד נמנע. מה קורה פה? לא, אין לנו נמנעים. אני לא יודע מדוע – שי חרמש נמנע, סליחה. אני קובע שברוב של 65 נגד 41, ואחד נמנע, הוסרה הצעת האי-אמון. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת העבודה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג, בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 62 נמנעים – 1 הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 47 בעד, 62 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת העבודה לא נתקבלה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה, והיא הצעת האי-אמון של סיעת האיחוד הלאומי, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת אריה אלדד, בנושא: כישלונה של הממשלה בהכשרת ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון, כוונתה להרוס יישובים והקפאת הבנייה ביישובים העירוניים ובירושלים. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה – 6 נגד – 62 נמנעים – 23 הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שישה בעד, 62 נגד, 23 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת האיחוד הלאומי לא נתקבלה. <ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו מניחים לשעה קלה את סדר-היום השוטף ועוברים ליום הרצל. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, אדוני ראש האופוזיציה שאול מופז, שרים, חברי כנסת, בני משפחת הרצל, יושב-ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל, פרופסור אריה פלדשטיין, מכובדי כולם, אנו מציינים כעת, בישיבה מיוחדת, את יום הולדתו של חוזה המדינה בנימין זאב תיאודור הרצל. מערכת בחירות סוערת עומדת במרכזו של רומן החלומות של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד – תל-אביב". מערכת בחירות שנראה שנלקחה ממציאות ריאלית. הרצל מספר על שתי מפלגות הנאבקות על שליטה במקום הקרוי "כפר חדש". מחד גיסא, מפלגתו של גאייר, ומאידך גיסא, מפלגתו של ליטבק. מי שאינו יהודי, כך תובעת מפלגתו של גאייר, לא יתקבל לחברה החדשה ולא יוכל להיות חבר בכפר החדש. ולעומתם, מודיעה המפלגה השנייה: כל מי שמתמסר במשך שתי השנים לשירות החברה החדשה, כפי שנקבע בתקנות, הרי הוא רשאי להיות בה חבר, בלי כל הבדל לאום או דת. הרצל לא בדה מלבו את מערכת הבחירות בכפר החדש. היכולת לנתח את המציאות בצורה מדויקת, האפשרות לחזות את הנולד טרם התרחשותו, הרגישות לתמורות הסוערות מתחת לפני השטח, היו מתכונות היסוד של חוזה המדינה. הדגיש זאת, אדוני ראש הממשלה, יותר מכול, הפרופסור בנציון נתניהו, זיכרונו לברכה, שהיום מלאו שמונה ימים להסתלקותו. כך, למשל, טען פרופסור נתניהו כי רדיפת היהודים, תחושת הסכנה, החשש מפני אסון המאיים על יהדות אירופה, היו הגורמים המרכזיים שהניעו את הרצל לפעולה. בחושיו החדים הרצל חש, יותר מכול, את העיירה הבוערת, את האדמה הרועדת ונשמטת תחת רגלי הקיום היהודי בגולה. רבים היו עדים למשפט דרייפוס, אך הרצל ידע לזהות במשפט דרייפוס את הדפוס המכונן של האנטישמיות המודרנית, את תחילתו של עידן חדש ומאיים – לא את סופו. הליברלים הנאיבים בני דורו של הרצל האמינו אמונה עמוקה בסובלנות ובקדמה. הם חשבו כי ביכולתן של הדמוקרטיה והחירות להתגבר על כל המכשולים ולהשכין שלום נצחי. הם ראו בדמוקרטיה ובחירות מרפא לתחלואי כל בני-האדם. הם לא היו מסוגלים לראות את הדם הרע המבעבע מתחת למסווה הדמוקרטי. לעומתם, הרצל, בעל החושים החדים, שהיה עד למערכת בחירות סוערת לראשות עיריית וינה, ידע גם ידע שחירות פוליטית משחררת עננים רעילים של אנטישמיות ושנאת זרים. הוא צפה בדאגה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, איך בחירות הן הליך מקצין – ומקצין מתחים בעיקר; איך צומח על גל ההסתה – הסתה פופוליסטית אנטישמית – איש בשם קרל לואגר, המפנה את כל חציו כלפי היהודים. נבחרי הציבור, כך הכיר הרצל, נאלצים להחניף להמונים במסגרת המאבק לגייסם למערכה. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, רוויזיוניסט בן רוויזיוניסט, הרצל היה גם אחד האנשים אשר הנחה אתנו, והוא ודאי לא היה מעז, בקונגרס השישי, להפריע לך אם אתה היית מדבר. הניסיון להחניף להמונים בא על-חשבון קבוצות חלשות, מיעוטים לאומיים, או דתיים, או זרים. אדוני, ראש האיחוד הלאומי, שהרצל גם אותו הנחה, ודאי יודע מה שהרצל ידע. הרצל ידע שהציונות כתנועה לאומית נולדה מתוך התמודדות עם מגבלותיו של הליברליזם האירופי, אותו ליברליזם נאיבי. הרצל האמין שתמיכה עיוורת בדמוקרטיזציה של אומות לא תביא לידי עודף סובלנות ולא תפתור את שאלת היהודים. הרצל הבין שפעמים רבות אנשים אשר יגיעו מכל קצווי העולם לישראל ויזכו להיבחר כחברי הכנסת ודאי יוקירו ויעריכו את פעולתו הציונית הראשונה, ולא יפריעו, בצורה קצת מביכה, כאשר אנחנו מקיימים בכנסת ישראל – עוד על-פי חוק – את יום הזיכרון להרצל. בוודאי חלם הרצל שיבואו יהודים מכל העולם – מתימן, מאוקראינה, מאירופה, מאמריקה – ייבחרו לכנסת ולא יפריעו בזמן שאנחנו מקדשים את זכרו. הרצל הבין שפעמים רבות גלי ההדף של דמוקרטיה מהירה, חסרת איזונים ובלמים, מתמקדים בשנאת האחר, ממש כפי שהיינו אנו עדים באירועי השנה האחרונה במזרח התיכון. לכן בחר הרצל לשלב באוטופיה שלו מציאות שאיננה אוטופית כל עיקר – מערכת בחירות דמוקרטית על שלל אתגריה וסכנותיה. הוא לא התכחש לסכנות שבדמוקרטיה, לסכנה שבמערכת הבחירות הדמוקרטית, הוא התעמת אתן. הרצל היה משוכנע שתנועה שנולדה מתוך החוויה של שנאת הזר, מתוך תחושת האנטישמיות בגלגולה המודרני, תדע להעניק חוקה אחת לגר ולאזרח הארץ. בימים אלה, שבהם נכנסת מדינת ישראל למערכת בחירות, עלינו לשים את לבנו, מנהיגי כל המפלגות ואנשי כל המחנות, ללקח הפשוט של הרצל: עלינו להישמר לבל נידרדר להקצנה ולפופוליזם רדיקלי; לבל נתמכר לתחושה שהמטרה מקדשת את האמצעים, ושהאמצעים כולם כשרים. המחלוקות בינינו ראויות לדיונים מעמיקים ומפרים. הליכי הבחירות אינם דבר שלילי, הם חלק בלתי נפרד מהתגשמות החלום, חזונו של הרצל. עלינו להיזהר – אדוני ראש בית"ר בעבר – מהסכנות האורבות לדמוקרטיה: ההסתה, הנטייה להשתלח במיעוטים לאומיים או דתיים. חזונו של הרצל להקים בית לאומי בארץ-ישראל – שבו חברי הכנסת אקוניס ודנון ישמשו חברי כנסת ויפקדו את הכנסת ביום שבו תזכור את הרצל – איננו יכול להיות שלם בלי להזכיר את חובתנו כלאום שחווה על בשרו את שנאת הזר, לשמור על כבוד האדם ולכבד את זכותו לפעול. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לשאת דברים ליום הזיכרון לבנימין זאב תיאודור הרצל. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, אל תזכיר – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אנחנו עכשיו בישיבה – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש – ידידי ראובן ריבלין, תודה לך על דבריך, רובי – חברי השרים וחברי הכנסת, בני משפחת הרצל, יושב-ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל, פרופסור פלדשטיין, ידידי, לפני שמונה ימים נפטר אבי, זיכרונו לברכה, פרופסור בנציון נתניהו. אבא היה הרצליאני בכל רמ"ח איבריו. הוא היה תלמיד מובהק של הרצל, והוא הטמיע אצל רבים רבים את עיקרי משנתו של הרצל. הוא עשה זאת במשך – לא אוכל להגיד במשך 102 שנות חייו, אבל כמעט – הרוב המכריע של שנותיו. היום, במקום לומר את דברי, דבר שאני עושה במשך שנים רבות ביום הזה, אני אחרוג ממנהגי ואקריא לכם כמה שורות מדברים שכתב אבי על הרצל, כשהיה בן 27, ב-1937 – זה היה 33 שנים אחרי פטירתו של הרצל ו-11 שנים לפני הקמת המדינה, וכמובן כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה ונוראותיה. אני לא אחזור כאן על התיאור של הכיליון והקטסטרופה, שאבי מציין שהרצל רואה – את הדרדור מטה-מטה וההגעה להשמדה. אני אקריא לכם את הסיום: הפילוסוף ג'ון לוק – הוא אומר "ג'ון לוק", הוא כמובן לא אומר "הפילוסוף", אבל "ג'ון לוק", הפילוסוף האנגלי, "אמר: 'כשהאלוהים יוצר את הנביא הוא אינו ממית את האדם שבו'. ודאי שככל אדם היה גם הרצל עלול לטעות בפרט זה או אחר, למרות מה שהיה נביא. כל בניינו היה מבוסס על גורם אחד – על אמונתו בעמו, על כשרונו להיגאל. כלום לא הכיר עם זה? כלום חי, כמו שאמר פעם נורדאו, באשליות ביחס לעם זה? נכון, מלכתחילה היו לו ביחס אליו תקוות שנתבדו עד מהרה. אבל אחר כך ראה הכול בבירור. משה המזדקן ראה תמיד לעיניו את קורח, את עגל הזהב ואת תווי הפנים של העבדים, הוא נתייגע על-ידי כל התופעות הללו, ואף-על-פי-כן היה חייב למשוך אותם תמיד הלאה, הלאה, כי אלמלא פסק מלהאמין בעמו, בתיקון אופיו, בהחדרה של תפיסה מדינית בתוכו, לא היה נשאר בידו כלום. וכך היה חייב, כשהוא מוקף זלזול והתנגדות, לסלול בעצמו, לפני עמו, כמעט בלא שום עזרה, את דרך הגאולה שלו. הוא גם העלה אותו על דרך זו, הזיז אותו לפנים בתנופה אדירה, ובתנופה הזאת הוציא את נשמתו, אבל הוא מת מתוך אמונה שעמו ימשיך בדרכו. "כלום טעה באמונתו? כלום זה היה הגורם הבלתי-מחושב בכל תוכניתו המחושבת של הרצל? ההיסטוריה של עשרות השנים הבאות תיתן תשובה על שאלה זו. אבל אם אין אנו רוצים שמפעל הענקים של הרצל ירד בתוהו, אם אין אנו רוצים שמאמציו יהיו לשווא, אם הערצתנו להרצל הערצת אמת היא, נדבק בתורתו, נחרות את ציווייה על דגלנו המורם ונלבש כחומה את הרוח שביקש להלבישנו בה. שהרי אם לאו, יבוא יום, אותו יום שראה הרצל בחזונו; הקודר שבימים יהיה זה, יום עֲבָרוֹת ואימה, עמנו ישקע שוב במצולת העבדות, עשוק ובזוי יהא בכל העולם כולו, ונרדף ונמוך קומה גם בארץ אבותיו; ועל מצבתו של הרצל תיחרתנה אז מלים אחדות, מלים פשוטות, שהזר, שלא ידע את תורת הרצל, לא יבין בהן הרבה, אבל אלו תהיינה אותן המלים שהוא עצמו ציווה לחרות אותן עליה ברגע שנתעורר בו הנורא שבספקות ביחס לעתידם של מאמציו: 'דעתו על היהודים היתה טובה יותר מדי!'" דעתו של הרצל על היהודים, אנחנו יודעים, לא היתה טובה יותר מדי; היא היתה מדויקת. הוא העריך נכון את העוצמה בתוך עמנו, הוא ידע שהעם הזה מסוגל לעשות דברים מהפכניים. אני מניח שיש מי שהיו יכולים לטעות ולחשוב שהרצל היה משיחי, אבל ההיסטוריה מוכיחה שהוא היה מאוד מציאותי, גם לגבי הסגולות שלנו. ועל הסגולות האלה אומר אבי באותו מאמר: "אמונתו של העם בכוחות עצמו היא התנאי הראשון והעיקרי לכל פעולה של עזרה עצמית, לכל מאמץ כביר, לכל דרישה גדולה. העולם יעריך את כוחם של היהודים רק אם הם עצמם יכירו בערכם ויאמינו בחשיבותם". הרצל הבין שיש כוח לחזון. הוא ידע שלאמונה יש עוצמה. ובכוח האמונה, שהיה טבוע בעמנו, ובכוח האמונה המחודשת והתבונה המיוחדת שנתן לנו הרצל אנחנו הקמנו את מדינתנו, ובכוח האמונה והחזון אנחנו גם נבטיח את עתידנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז, לעלות ולבוא ולשאת דברים ביום הרצל. בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, יושב-ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל, פרופסור פלדשטיין, מכובדי כולם, לפני 108 שנה דומה היה כי חשך עולמה של התנועה הציונית; מחוללה ומנהיגה הכריזמטי, בנימין זאב הרצל, הסתלק והותיר את התנועה שייסד כשהיא הלומה וכואבת, בעודה מלקקת את פצעי הקריעה שקרע בה פולמוס אוגנדה. באותה שעה קשה של יגון וייאוש היו שפקפקו ביכולתה של הציונות להתאושש. הכול נראה כה חסר סיכוי. המאמצים הסיזיפיים שבהם כילה הרצל את כוחותיו כדי להשיג צ'רטר בין-לאומי לעם היהודי על ארץ-ישראל ולגייס את התמיכה ואת ההון הדרוש משועי העם כשלו. המטרה שעליה מסר הרצל את נפשו והקריב את חיי משפחתו נראתה דמיונית וחסרת תוחלת. הנבואה שניבא בתום הקונגרס הציוני הראשון, "בבאזל הקמתי את מדינת היהודים", וההבטחה שבתוך 50 שנה לכל היותר היא תהיה למציאות, נתפסו אצל שוללי הציונות כיומרה הזויה וכמשאלת לב דמיונית. והנה, אנחנו כאן, במדינת ישראל הריבונית והחזקה, פרי החזון הציוני, חזונו של הרצל, מדינה שקמה בדיוק 50 שנה אחרי שכתב את המשפט האלמותי ביומנו בבאזל, וכנסת ישראל, בית-המחוקקים של מדינת היהודים, חולקת לו כבוד ביום הולדתו. ההיסטוריה היהודית אומרת להרצל: ניצחת. בן 44 שנה היה בנימין זאב הרצל במותו, ו-44 שנה אחרי הסתלקותו קמה מדינת ישראל. איש צעיר היה הרצל, בן 36 בלבד, כשפרסם את החוברת הצנועה "מדינת היהודים" וסבר שבכך סיים את תפקידו: "אני עצמי", אני מצטט, "אני עצמי רואה את תפקידי כגמור עם פרסומו של חיבור זה", כך כתב, אבל חזונו הצית את דמיונם של מיליוני יהודים מוכי מצוקה והשפלה ורדופי אנטישמיות, והיענותם ותקוותיהם אילצוהו ליטול את כתר המנהיגות ולהקים את ההסתדרות הציונית ואת המנגנונים הארגוניים והחוקתיים לפעולתה הממוסדת. הרצל לא המציא את הציונות יש מאין. הרעיון הציוני שכן בנפש העם בכל פזורותיו – ברוסיה ובפולין כמו בפרס ובעירק, במערב אירופה ובאמריקה כמו בצפון אפריקה ובקווקז, ובכל אתר אחר בעולם שבו עמדו יהודים יום-יום ופניהם לירושלים, ולחשו: "ותחזינה עינינו בשובך לציון". הרעיון הציוני בוטא בתפילות, בספרות, בשירה, בכיסופי הגאולה. גדולתו של הרצל היתה הן בהופעתו בעיתוי ההיסטורי הנכון והן – ובעיקר – בכך שתרגם את הרעיון לפרוגרמה מעשית, לתוכנית סדורה, לציונות מדינית. אכן, התנועה הציונית נחצבה מכוחו של רעיון עתיק יומין, אבל בהתהוותה היא היתה אביונה. רק הכורח והצדק ההיסטורי עמדו לימינה. אמצעים לא היו לה, לא הון ולא כוח פוליטי ולא אחיזה בכברת האדמה המיוחלת, ארץ-ישראל. העם שבשמו פעלה היה מפוזר, וברובו הגדול עני ודל, והיא לא היתה מצוידת בכוח צבאי להגנה ולהסרת מכשולים וסכנות. אף-על-פי-כן עובדה היא – הציונות גברה והגשימה את ייעודה. אומנם לא בדרך אוטופית כמו ב"אלטנוילנד", אלא במאבק עז, בדם ובעמל ויזע. המדינה היהודית קמה והציונות חוללה את יישוב הארץ ואת הפרחת שממותיה, את תחיית התרבות העברית ואת קיבוץ הגלויות. 64 שנותיה של מדינת ישראל ושלל הישגיה העצומים הם תולדת החזון ההרצליאני. ולא בכדי בבית הזה, המסמל את ריבונותו וחירותו של עמנו ואת אורח חייו העצמאי והדמוקרטי, חקוקה דמותו של הרצל מול עינינו בכותל המזרח. אין ספק, במובנים רבים המהפכה הציונית יצרה מציאות העולה על כל דמיון, ואף מעל ומעבר לחזונו של הרצל, אבל אל לנו להשתבח בכך, כי במובנים רבים אחרים עלינו להשפיל את עינינו אל מול דיוקנו של הרצל. ביום הזה עלינו לבחון את מעשינו במדינת ישראל לאור משנתו של הרצל ולהכיר בסטייה מתפיסתו ומהדרך שהתווה. ישראל היא מדינה דמוקרטית, אבל הדמוקרטיה הישראלית לוקה בשיטת ממשל נפסדת וממארת, היוצרת עיוותים קשים וקשיי משילות. השיטה היחסית גורמת באופן פרדוקסלי לחלוקה לא יחסית, ולהטיה של ההשפעה והכוח הפוליטי במדינה לטובת מפלגות וקבוצות לחץ סקטוריאליות ואידיאולוגיות. זו שיטה שמקדשת את הסחטנות ומונעת משילות. ישראל היא מדינת חוק, אולם שלטון החוק בישראל רופס מול סוגים רבים של פשיעה ועבריינות, "פרוטקשן", כלכלה שחורה, תופעות של בריונות אידיאולוגית, אלימות וגזענות ברחוב וגם בבתי-ספר ובמגרשי הספורט. אדם יוצא לבקש שקט ונרצח; חבורת נערים מתנפלת על נער צעיר ודוקרת אותו באכזריות למוות. גורמי אכיפת החוק אינם זוכים לעדיפות הראויה, ועומס היתר על בתי-המשפט גורם עינויי דין ופגיעה בצדק. הזיקה בין דת ופוליטיקה, שהיתה לזרא בעיניו של הרצל, מתקיימת במדינת ישראל בריש גלי, פוגעת ביוקרתה של דת ישראל, היקרה לכולנו, וגורמת לניכור ממורשת ישראל במעגלים נרחבים של החברה. הפוליטיקה המתיימרת לדבר בשם הדת מפרידה היום בין דם לדם, בין אזרח לאזרח, בין מי שנבחרו לשרת ובין מי שזכו לחסינות. ממדי העוני והפערים החברתיים העמוקים מציבים את מדינת ישראל בצמרת הלא-מכובדת של המדינות שבהן השוויון החברתי אינו מתקיים והלכידות הלאומית מתפוררת. העדפות תקציביות סקטוריאליות, לעתים כניעה לסחטנות, הפגיעה בצעירים בישראל, השתתפות פגומה בשוק העבודה, מיסוי כבד ובלתי סביר על מעמד הביניים והעובד והקושי העצום של זוגות צעירים עובדים ולומדים להגיע לדיור פוגעים בקיום חובתה של המדינה לאזרחיה. אדוני היושב-ראש, האי-שוויון הזועק לשמים בנשיאה בנטל הביטחון והשירות הלאומי מנוגד לחוש הצדק הטבעי ולבסיס הסולידריות והערבות ההדדית שעליו הוקמה המדינה; חטא ועוול נורא היוצר חיץ של טינה ומרירות בין אלה המשרתים את המדינה ובין אלה המשתמטים מחובת שירות, בין אלה ששמים את חייהם מנגד מול אלה שפוטרים עצמם מנטל השירות. אני מבקש להביא בפניכם קטע שכתב הרצל ב"אלטנוילנד" בדיוק בעניין הזה: "כל חברי החברה החדשה כאנשים כנשים חייבים להקדיש שתי שנים משנות חייהם לעבודת העם. על-פי רוב חלה החובה הזאת על שתי השנים משנת השמונה-עשרה עד שנת העשרים לימי חייהם, אחרי תום לימודיהם בבתי הספר". וכל המוסיף גורע. אוסיף ואומר שהליקויים החמורים במערכת החינוך גורמים אפליה, מונעים מתן הזדמנות שווה והוגנת לכל ילד בישראל, יוצרים הבדלים גדולים ברמת ההוראה בין בתי-ספר שונים ומקפחים את הפריפריה החברתית. אין להשלים עם העובדה שתלמידי ישראל אינם תופסים את מקומם הראוי במדדים הבין-לאומיים. הוויתור של המדינה על לימוד מקצועות הליבה בחלק נכבד של בתי-הספר מסכן את עתיד החברה והמדינה. הסגידה לעושר ולבעלי ההון, הראוותנות ורדיפת הממון סילפו את פניה של ישראל ושינו את המדרג החברתי. אנשי הרוח, המדע, ההגות והיצירה, שבהם היתה תמיד תפארתו של עם ישראל, הודחו ממקומם. העיניים נשואות לנכסי החומר ולא לנכסי הרוח. חזונו של הרצל הוא גם חזון של שלום, שלום מבית, אך גם שלום מחוץ. תקוותו של הרצל שערביי הארץ יקדמו בברכה את קרוביהם היהודים, המביאים עמם קדמה, התבררה אומנם כתקוות שווא, אבל היא שיקפה את נאמנותו של הרצל לצו הקדמון של עמנו, "בקש שלום ורדפהו". אינני סבור ששליטה מתמשכת על עם אחר, חוסר יוזמה וקיפאון מדיני תוך המתנה סבילה לצד השני, וסכנה של הפיכת המדינה לדו-לאומית, משקפים נכון את חזון הרצל. זהו היפוכו של החלום הציוני, המציב מטרות וחותר להשיגן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן, חובתה של מדינת ישראל וחובתנו כנבחרי העם אינה מתמצה רק בהוקרה ובהכרת תודה לחוזה המדינה; חלה עלינו באותה מידה גם חובת תיקון. על כן אין להסתפק היום בנאומי הערכה לפועלו של הרצל; עלינו לראות את חזונו כמגדלור וכמורה דרך, ולעשות כל אשר לאל ידנו לתקן את המציאות הישראלית, ולפעול כדי להתאימה לאידיאל ההרצליאני. זהו האתגר הגדול להבטחת עתידה של מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז. עד כאן הפרק הזה בישיבת היום, שהוא ציון יום הולדתו של הרצל. אני מודה לראש הממשלה ומודה לראש האופוזיציה על דבריהם. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת למסור הודעה, ולאחר מכן אני אמסור מלים על המשך סדר-היום, כדי שהדברים יהיו ברורים. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. יש צורך להצביע? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת: ועדת הכנסת קבעה היום כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכה חד-פעמית של כספי תגמולים שהופקדו לתקופה של עשר שנים לפחות), התשע"א–2011, של חברת הכנסת פניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת, פ/3479/18. ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק מענק יובל לעובדי הוראה עולים, התשע"א–2011, של חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת, פ/2911/18. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת אופיר אקוניס וקבוצת חברי הכנסת, פ/1308/18; בהצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת, פ/1542/18; בהצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"א–2011, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, פ/3371/18; ובהצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התש"ע–2009, של חבר הכנסת יואל חסון, פ/1892/18. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/685).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הבוקר הגישה הממשלה הצעת חוק לפיזור הכנסת וקיום בחירות ב-4 בספטמבר. בתקופות שונות במשך כינונה של הכנסת השמונה-עשרה הגישו מספר חברי כנסת לא מבוטל הצעות לפיזור הכנסת, ואנחנו מאפשרים להם היום גם בצמוד – לא בצמידות, אבל בצמוד להצעת הממשלה, להעלות את הצעותיהם גם כן. יש כאלה שהן צמודות להצעת הממשלה, ולכן רשות הדיבור תהיה לכל אחד מהחברים המציעים – שלוש דקות. אני לא אקפיד אתם, אתן להם עוד כמה שניות נוספות. לעומת זאת יש גם כמה חברים אשר לא הצמידו את הצעותיהם, והם יכולים לקבל את מלוא הדקות: מוחמד ברכה, דליה איציק, ג'מאל זחאלקה וזאב אלקין. הפרוצדורה שננקוט תהיה: הצעת חוק התפזרות הכנסת, כפי שתוצג על-ידי השר גלעד ארדן מהממשלה. לאחר מכן יעלו כל חברי הכנסת שהצעותיהם צמודות, ואני אומר מי הם: זהבה גלאון, אחמד טיבי, יואל חסון, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר – חברת הכנסת שלי יחימוביץ לפני כן, בן-אליעזר ינמק אותה; לאחר מכן – חבר הכנסת אורי אריאל. לאחר מכן יהיו לנו ההצעות הרגילות של מוחמד ברכה, דליה איציק, ג'מאל זחאלקה וחבר הכנסת זאב אלקין. בתום הצגת ההצעות על-ידי חברי הכנסת השונים נאפשר לחברי הכנסת להשתתף בדיון על הצעת החוק של הממשלה, שהיא בקריאה ראשונה. כל ההצעות יועברו לוועדה אחת, והיא תמזג את כל ההצעות, כדי שלקריאה שנייה וקריאה שלישית תבוא בפנינו הצעה אחת, המשותפת לממשלה ולכל החברים, אלא אם כן יהיו חברים שלא ירצו למזג, והם יצטרכו לעשות קריאה ראשונה, ואנחנו נראה איך נעשה זאת במשך הזמן. נדמה לי שכולם מבקשים בוועדה למזג את בקשתם, והם יוכלו להביא את עמדותיהם בצורת הסתייגות. בכוונת הממשלה ובכוונת ועדת הכנסת לקיים היום את כל הדיונים, שכן אין כאן איזה דיון של הגות או נושא חוקתי, אם יש אפשרות לפזר את הכנסת או אין אפשר לפזר את הכנסת. השאלה האחת היא שאלה של קביעת הזמן, וזאת השאלה היחידה שבה יוכל לדבר כל אחד מהחברים בוועדת הכנסת. אני לא יודע כמה צריך לדבר, כאשר מבקשים לקבוע את הזמן – אני סומך על יושב-ראש ועדת הכנסת שיקיים דיון ממצה באותה מסגרת שבה אדם אומר מהו התאריך, ומנמק מדוע הוא חושב שהתאריך הזה ראוי, וועדת הכנסת תוכל להביא לנו את הצעתה – של הוועדה, כשהיא ממוזגת, כהצעת הוועדה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ואליה יוצמדו כנראה כל ההסתייגויות. אם כך הדבר, נתחיל בסדר של הקריאה הראשונה והקריאות הטרומיות, שימוזגו לקריאה ראשונה אחת, ולאחר מכן תעבור ועדת הכנסת לפעילות. הכנסת תמשיך בסדר-היום. אני מקווה שתפילת שחרית נוכל להתפלל כאן בשעה סבירה בבוקר, בלי שנהיה צריכים לקיים את הדיון מעבר לתפילת שחרית, ואם נצטרך תפילת שחרית, נעשה הפסקה, על-פי דרישתו של ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יצחק וקנין. תודה רבה. רבותי, אני מזמין את השר גלעד ארדן. הנשיאות החליטה לעניין זה – ישתתפו גם סגני היושב-ראש של – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אין לי שום טענה לגבי מה שהצעת; אני רק רוצה לשאול, איך ממזגים את ההצעות הטרומיות עם הקריאה הראשונה? <היו"ר ראובן ריבלין:> הדברים קרו מעולם. היועץ המשפטי אישר זאת. הוועדה תקבע שהיא ממזגת אותן. אין על זה ויכוח, זה דבר שהוא חוקתי. הוועדה רשאית למזג, אם היא רואה טעם, כאשר הממשלה כבר מתקדמת – יכולה הוועדה לראות בכל ההצעות הטרומיות הצעות שכאילו עברו קריאה ראשונה, ולהתחשב בהן לצורך ההכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית כאילו עברו קריאה ראשונה. זה מסמכותה של הוועדה. בבקשה. חבר הכנסת אלדד; נא לפתוח לו את המיקרופון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מותר לשאול למה? כלומר, מה היה קורה אם היינו מסיימים את הדיונים היום ב-22:00 ומחדשים אותם מחר בבוקר, למשל? <היו"ר ראובן ריבלין:> אסביר לך. יש היגיון רב בשאלתך, אבל יש גם היגיון בתשובה, שכן לפעמים בפוליטיקה אין היגיון. אתה מבין, למה? כי ככה רוצים – אבל לא כך; החשיבות היא שברגע שהכנסת ב-61 חבריה לפחות מחליטה על קיום בחירות מוקדמות, באותה שנייה אני מחויב – אני לא עושה זאת – אני מחויב למען העם בישראל, להכריז על פגרת בחירות. באותו רגע אנחנו כבר לא – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אבל יכולת להביא את הקריאה השנייה והשלישית של פיזור הכנסת מחר, בסוף הדיונים, ואת כל הדיונים ב-30 הצעות החוק שמונחות לפנינו, במקום לקיים אותם ב-04:00, נקיים אותם מחר ב-11:00. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל והממשלה היא זו שהגישה, אם, למשל, הממשלה בהמשכו של הערב, או ועדת הכנסת, מטעמים אחרים, תבוא אלי ותציע לי את ההצעה הזאת, חבר הכנסת אריה אלדד, אני אראה בה הצעה הגיונית, ואזכור את מה שאמרת לי. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> יישר כוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר גלעד ארדן, השר המקשר בתפקידו זה. חברת הכנסת זהבה גלאון, את הראשונה, לכן לא אקפיד אתך בזמן על השנייה, אבל יותר מחמש דקות לא תקבלי. תודה רבה. אדוני השר – בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בצער רב, אפילו ביגון, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה הראשונה את הצעת החוק להתפזרות הכנסת השמונה-עשרה מטעם הממשלה. וברשותך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אנמק את הסיבות שהביאו את הממשלה להניח את הצעת החוק בפני הכנסת, ואעשה זאת בקצרה, כפי שנתבקשתי. הכנסת השמונה-עשרה והממשלה, היו להן הישגים רבים ומשמעותיים לטובת מדינת ישראל, לטובת אזרחי מדינת ישראל. אנחנו סבורים שהמדינה נוהלה בשלוש השנים האחרונות בצורה אחראית, בצורה יציבה, בצורה זהירה, בצורה שהביאה להישגים חסרי תקדים, גם לביטחון המדינה, גם לכלכלה, גם לחברה. אינני מתכוון לחזור על כל ההישגים שאני מפרט כאן שבוע אחר שבוע, אבל אדוני היושב-ראש ודאי יעיד על כך שאני מפרט כאן עובדות ולא מחשבות לגבי שלל נושאים חברתיים: תקשורת, הגנת הסביבה, תחבורה, חינוך, כלכלה, תעסוקה, בריאות, רפואה – ובכל התחומים האלו הממשלה קיבלה החלטות חסרות תקדים לטובת הציבור כולו במדינת ישראל, מה שאפשר לנו, מה שנתן לנו את היכולת להעביר את כל ההחלטות החשובות הללו. בעוד העולם המערבי רובו מתמודד עם הנזקים של המשבר הכלכלי העולמי, כלכלת ישראל התחזקה וזכתה לשבחים. הביטחון, ברוך השם, בלי לפתוח פה לשטן – המצב הביטחוני השתפר. מה שאפשר הרבה מאוד מההחלטות האלו, גם הביטחוניות וגם הכלכליות והחברתיות, היה הלכידות בקואליציה. עם ישראל כבר זמן רב מדבר על כך שהוא חפץ ביציבות, ביציבות השלטון, בהחלטות שמתקבלות לטווח ארוך, וזה בדיוק מה שאפשר – אותה לכידות קואליציונית, זה מה שאפשר לנו בשלוש השנים האחרונות, שלוש שנים וחודשיים, לקבל את כל אותן החלטות שהביאו להישגים חסרי התקדים של הממשלה שלנו. צריך להזכיר, כי לפעמים שוכחים זאת, שבתקופת כהונתה של הממשלה הזאת לא נתקבלה כאן בכנסת ולו החלטה אחת בניגוד לעמדת הממשלה. ואנחנו חושבים שטוב שיהיה כך בדמוקרטיה כאשר הקואליציה והרוב שעליו מתבססת הממשלה – במשטר הפרלמנטרי הייצוגי, שהותקף כאן לפני דקות מספר על-ידי חבר הכנסת מופז – אנחנו מאמינים שעם כל הצורך בשיפורים המתבקשים, וכמובן צריך לשפר את שיטת הממשל, ויש לנו גם כוונה לעשות את השיפורים הללו, לא צריך למהר ולשפוך את התינוק עם המים. לא היינו ממהרים כבר לחרף ולגדף את השיטה הפרלמנטרית הייצוגית כשעוד לא ראינו כאן שיטה שהוכחה כטובה ממנה. להיפך, יש כאלה שדווקא החלישו עוד יותר את המפלגות ואת היציבות. ולכן אותה יציבות קואליציונית ואותה לכידות, יש להן יתרון מאוד מאוד גדול ביכולת לקבל החלטות, לפעמים החלטות לא פשוטות, החלטות מתוך מחשבה על הטווח הארוך, והכול לטובת אזרחי מדינת ישראל. קל מאוד, אדוני היושב-ראש, לבוא ולדבר היום, בין שזה בנאום בכורה ובין שזה בנאום לאחר שנבחרת למועמד לראשות ממשלה ומעולם לא אחזת בעמדות כאלה ואחרות, קל מאוד לבוא ולדבר אחרי שבן-גוריון, לפני למעלה מ-60 שנה, אמר מה שאמר, קל נורא לדבר היום כמה זה חמור ולא בסדר ולהדביק את זה כאילו לסקטור אחד באוכלוסייה. דווקא נחום ברנע כתב בסוף השבוע האחרון על עניין הנשיאה בנטל ונתן מספרים מאוד מעניינים, שמתוך 65,000 משתמטים משירות צבאי בשנה, רק 7,000 מהם הם החרדים. יש שם 10,000 בנות שמצהירות; 27,000 ערבים; יש גם בציבור החילוני. הדברים הם יותר מאשר דמגוגיה זולה ואיזה תפיסת טרמפ ולהצטלם יפה באוהל, בעיקר שאתה כשר ביטחון – ואני מדבר על יושב-ראש האופוזיציה שאול מופז, אני לא מדבר על הכנסת כשיש משמעת קואליציונית, ואז לכאורה אתה מחויב, ואז יש לך אולי סיבות להקלה – שאול מופז כאשר היה שר ביטחון בממשלת ישראל תמך בחוק טל, ולא התבטא מעולם, עד לימים אלה ממש, כנגדו. אז פתאום הנשיאה בנטל, השוויון, נישאת בפי כול, וטוב שכך, טוב שהגענו לימים אלה, אולי באמת בשלה העת. אני בטוח שראש הממשלה, שהתחייב בצורה שלא ניתן לחזור ממנה בפני הציבור, שבכוונתו להביא – והוא אמר את זה אף לפני החלטת בג"ץ – בכוונתו להביא חוק שוויוני, צודק, גם הגיוני – לא חוקים, שוב, דמגוגיים, פופוליסטיים, שנועדו לקיטוב ושיסוי פוליטי של סקטורים באוכלוסייה – שנועד באמת לתת פתרון. ראש הממשלה יוביל חוק כזה, אנחנו נביא את זה בפני הכנסת כבר בתחילתה של הקדנציה הבאה. אבל כאשר אנחנו מזהים היום, וראש הממשלה זיהה בשבועות האחרונים שנקודות מחלוקת בקואליציה, בין שזה בנושא החוק שיחליף את חוק טל, בין שזה תקציב השנה הבאה שצפוי להיות, וצריך לומר זאת ביושר, צפוי להיות תקציב לא פשוט – לא מפני שמישהו פה בכנסת יודע יותר טוב מה צריך לעשות בכלכלת המדינה, אלא שהעולם כולו עובר משבר כלכלי ומדינת ישראל כמדינה מוטת ייצוא מבוססת הרבה מאוד גם על הכנסות מחברות שמייצאות לעולם. ולכן, כשאנחנו מזהים שלקראת שנת בחירות – וצריך לזכור שמראש הקדנציה הזאת היתה קדנציה שהיא אף יותר מארבע שנים, ארבע שנים ושמונה חודשים – הברירה של ראש ממשלה, אותו ראש ממשלה שאתם תמיד כאן באופוזיציה השמצתם על רצונו בשרידות – אני זוכר פה כמה פעמים הייתי צריך לענות על הצעות אי-אמון שבהן ראש הממשלה מואשם ברצון לשרוד ויהי מה, העיקר לשרוד, העיקר להאריך את כהונתו. נו, אז ראש הממשלה פעם אחת גם היה קשוב לאופוזיציה ואמר: אני לא מחפש לשרוד, אני מחפש לעשות מה שנכון לעם ולמדינה, ובמקום שתהיה כאן כנסת מפולגת, מקוטבת, שכל חבר כנסת או כל סיעה יכולים לסחוט את הממשלה ולקבל החלטות פופוליסטיות שהן לא בהכרח טובות לטווח הארוך, במקום לעשות מערכת בחירות של שנה וחצי מעכשיו, לקצר את התקופה הזאת לארבעה חודשים – חלק מהתקופה הוא ממילא בזמן שפגרת הקיץ של הכנסת היתה אמורה להתרחש – לקבל החלטה טובה, נכונה, מערכת בחירות קצרה, עניינית, שאנחנו מאמינים ומקווים שאחריה בעזרת השם הבוחר יאמר את דברו, נחזור מחדש לעוד ארבע שנים, או אנחנו או מי שהבוחר יבחר כמובן, אבל ודאי שניתן יהיה לחזור ולהמשיך ולנהל את הדברים באחריות, בזהירות, ביציבות, וזה מה שאזרחי מדינת ישראל מצפים מאתנו. אז באופן נורא מוזר אנחנו שומעים קולות בימים האחרונים, גם מאנשים בתקשורת, שתמיד רצו לראות בשלטון הליכוד – קצת מאוכזבים לאחרונה שלפתע פתאום הליכוד מקצר את כהונתו. זה מאוד מאכזב אותם. אז אנחנו רוצים להרגיע אותם שיש לנו כוונה לבקש מחדש את אמון הציבור וגם לשכנע אותו, וכל אותם חלקים באופוזיציה ובתקשורת שמאוד מאוד מאוכזבים מכך שהשלטון המוצלח הזה קצת מתקצר, אל דאגה, זה רק מכוונות טובות, זה רק כדי שיתקבלו כאן החלטות אחראיות וזהירות. ולכן אנחנו מבקשים מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה, להעביר אותה לוועדה לשם הכנתה המהירה לקריאה השנייה והשלישית, ושתהיה לנו מערכת בחירות מוצלחת, דמוקרטית והוגנת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אם אתה לא הצלחת לשכנע, ודאי חברת הכנסת זהבה גלאון, שתתמוך בעמדתך – בבקשה. את תומכת? ודאי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מאותן סיבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם חבר הכנסת ברכה, מאותן סיבות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה הפוך על הפוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. האם כבוד השר ציין תאריך? כי אתמול עם ישראל ציפה, בוועידת הליכוד, שיאמרו תאריך. האם התאריך ייאמר באיזה זמן? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כתוב בחוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק, אדוני, עם כל הכבוד, רבים שומעים ולא רק רואים את ערוץ הכנסת, והם פעמים בטוחים שחברי הכנסת והשרים יאמרו להם מה שכתוב, כי לא תמיד הכתב נמצא עליהם. בחוק כתוב שהבחירות מיועדות ליום שלישי, 4 בספטמבר 2012. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/35/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. גברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, את ביקשת בתוך שלושה חודשים מיום קבלת החוק. בוודאי שאת גם תתייחסי – זאת הצעת החוק שלה. אני קורא את הצעות החוק לפני כן. <זהבה גלאון (מרצ):> אני יודעת, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומדת כאן בשם חברי לסיעת מרצ, ואני מציגה את ההצעה שלנו לפיזור הכנסת. אנחנו נתמוך בבחירות כפי שהציעה הממשלה. זו הפעם האחת, האחרונה והיחידה, שאנחנו נתמוך בהצעת הממשלה, לקיים בחירות ב-4 בספטמבר. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת, דברי מופנים לראש הממשלה; לצערי, הוא לא נוכח באולם. אני מודה שרציתי לשאול אותו אם הוא בסדר. אני הקשבתי אתמול לנאום שלו בוועידת הליכוד ואני הבנתי ממנו שהכול ממש בסדר. אבל אז, חברי חברי הכנסת, הסתיים הנאום והגיעו תמונות נוספות מהוועידה, ושום דבר לא היה בסדר יותר; ואני חשבתי כמה זה עצוב שאדם שבפירוש אומר שהוא שעצר את הטרור – הוא גם מאמין בזה שהוא עשה את זה – ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לא מסוגל לעצור כמה מאות מתנחלים שהשתלטו לו על התנועה. ואז הבנתי, חברי חברי הכנסת, שהבעיה היא לא נקודתית, כי אם ראש הממשלה לא מסוגל להעמיד במקום את קבוצת המתנחלים שהשתלטה על המדינה, יש כאן בעיה. זה לא רק שהוא לא מעמיד אותם במקום, חברי חברי הכנסת, להיפך – הוא מעודד אותם, הוא הופך את מדינת ישראל למדינת כל מתנחליה, הוא הופך את שלטון החוק לבדיחה. הדבר המקומם הוא שבשביל 400,000 איש שצעדו בקיץ ברחובות ראש הממשלה לא נקף אצבע. הוא אומנם הקים כמה ועדות – כל ההמלצות שלהן על הקרח, חברי חברי הכנסת – אבל בשביל חמישה מבנים בשכונת-האולפנה הוא היה מוכן לפנות לבג"ץ, לבזות את שלטון החוק ולדרוש את ביטול פסק-הדין – פסק-דין חלוט, שבג"ץ קבע שצריך לפנות, להרוס את שכונת-האולפנה. והיום בג"ץ גלגל את הממשלה הזאת מכל המדרגות, נתן לממשלה הזאת סטירת לחי, העמיד את היועץ המשפטי לממשלה בקלונו – יועץ משפטי לממשלה שמכופף את פרקליטות המדינה כדי להגן בבג"ץ על החלטה פוליטית. לא אינטרסים לאומיים עמדו בפני הממשלה הזאת כשהיא פנתה לבג"ץ; אינטרסים מפלגתיים של ראש ממשלה שנכנע לקבוצת מתנחלים, וראינו את זה אתמול, איך הם השתלטו לו על הוועידה, חברי חברי הכנסת. אנחנו מדברים על ראש ממשלה שהפך את מדינת ישראל למדינה שבה כל נער גבעות שתוקף חייל הוא מלח הארץ – תראו את האייזנרים למיניהם – שבה לכל גבעה עם קרוון, גנרטור ושתי עזים יש שם ומשמעות וגיבוי; ראש ממשלה שהפך את המדינה שבה אנחנו חיים לכזאת, שאם יש אזרח שומר חוק שהולך לעבודה ומשלם מסים, הוא מקופח. האזרח הזה שעובד, הולך, יוצא בבוקר, חוזר בערב, זה אזרח מקופח. לאיזו מדינה, חברי חברי הכנסת, הפכנו? למדינה שבה מחיר העגבנייה יקר וחיי אדם הופכים זולים מיום ליום. שימו לב למחיר העגבנייה ושימו לב למחיר חיי אדם. אדוני היושב-ראש, כשאנחנו ביקשנו לפזר את הכנסת וקראנו לפזר את הכנסת לא תיארנו לעצמנו שנסתכל על מדינת ישראל כמו על ועידת הליכוד. כך הפך אותה ראש הממשלה – אלימה, גסה, ימנית, רומסת, חומסת, צווחת. איזו מדינה זו? מדינה שבה מי שמספיק חצוף ואלים יכול לעשות כל מה שהוא רוצה: לסגור מדרכה בפני נשים, להלאים גבעה, להסתובב ברחוב עם סכין. ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להחליף את הממשלה הרעה הזאת. אנחנו רוצים מדינה אחרת: דמוקרטית, חופשית, מוסרית, מדינה שחותרת לשלום, מדינה שוחרת צדק ושוויון. אנחנו לא רוצים אותך, אדוני ראש הממשלה, לא אותך ולא את הממשלה שלך, כי לממשלה שלך אין קווים אדומים. במהלך כהונתך בשלוש השנים האלה שהכנסת הזאת מכהנת פגעת בנכס המהותי ביותר, החשוב ביותר שיש למדינת ישראל – פגעת בדמוקרטיה שלה. שימו לב איך הממשלה הזאת התייחסה ליריבים פוליטיים, כאילו מדובר באיזה אויב שצריך להגביל אותו או לכלוא אותו. את שלטון החוק ואת בית-המשפט העליון ביזיתם בצפצוף על פסיקותיו ובאכיפה סלקטיבית. ולכן, חברי חברי הכנסת, כשאנחנו רואים מי שר המשפטים, ומי שר החוץ, ומי שר החינוך, ומי שר הבריאות, ומי שר האוצר, ומי שרת התרבות, אנחנו רוצים להחליף את הממשלה הזאת, כי מרצ היא בדיוק ההיפך מהממשלה הזאת, תמונת ראי. כמעט בכל נושא אנחנו מנסים לקדם מדיניות הפוכה למדיניות של הממשלה הזאת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי הבחירות האלה מרצ תחזור לכאן בהרכב נרחב יותר, חזק יותר, משמעותי יותר. אנחנו עכשיו, בכנסת הזאת, אומנם הנציגות שלנו קטנה, אנחנו שלושה חברי כנסת, אבל גם עכשיו יש לנו הישגים גדולים. ואנחנו נחזור לכך, אדוני היושב-ראש, כי אנחנו לא יכולים להסתפק בזה שראש הממשלה מציג את גולת הכותרת של ההישגים שלו במחיר הסלולר והקישוריות. לכן אנחנו נמשיך, אדוני היושב-ראש, ואני מאמינה שבסוף אנחנו גם ננצח. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו צריכים ללכת לבחירות. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> ואנחנו, אדוני היושב-ראש, מסכימים ללכת לבחירות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011> [הצעת חוק פ/3486/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את אחמד טיבי – שאינו נוכח – את יואל חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – בנימין בן-אליעזר, שנוכח. אני מציע למנהלי הוועדה של אחמד טיבי או למי שאוהד את סיעת רע"ם-תע"ל להודיע שאם הוא לא יהיה פה הוא לא יוכל לדבר. בדרך כלל כשאני קורא ולא נמצאים אני לא מאפשר לדבר, אבל היום – בגלל חשיבות הנושא. חבר הכנסת חסון, גם לרשותך עומדות, אף שכתוב שלוש דקות – ארבע דקות. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אנחנו הולכים לבחירות. ראש הממשלה, הממשלה, החליטו להוביל את מדינת ישראל לבחירות – אני מוכן שאחמד טיבי יהיה עכשיו. אתה רוצה שהוא יהיה אחר כך, אדוני? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא, אתה עלית לבימה. אומנם עוד לא הפעלתי את השעון – מי שעולה לבמה לא יורד עד שהוא מסיים דבריו, מה זה. יש גם כבוד לכנסת; שלא לדבר על כבוד חברי הכנסת, ויש לנו הרבה כבוד. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל טוב. רבותי, ברגע שנקראת, אין פה – חבר הכנסת טיבי ימתין, לא נקפח אותו. <יואל חסון (קדימה):> תודה, אדוני היושב-ראש. בכל אופן, כפי שאמרתי, אנחנו הולכים לבחירות, מדינת ישראל הולכת לבחירות. קדימה מהיום הראשון של הכנסת הזאת, ובוודאי בשנה וחצי האחרונות, באופן שגרתי וקבוע הגישה הצעות אי-אמון, חשבה וקבעה שהממשלה הזאת רעה למדינת ישראל, שזו ממשלה שצריכה ללכת הביתה. העם עכשיו, הציבור בישראל, מקבל את ההזדמנות ב-4 בספטמבר לבוא ולהכריע לאן אנחנו הולכים. אני מסתכל היום על הסיטואציה הפוליטית שנוצרה, או בעיקר, אם אני אוכל לקרוא לזה, על האופציות שמונחות לציבור הישראלי על השולחן. אני חייב להתייחס לאחת מהאופציות, לאחת מהמועמדות, המנהיגות, המנהיגים, שרוצים להוביל את מדינת ישראל, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני חייב לומר לכם, ובוודאי חלק מכם צפו בריאיון שלה ב"פגוש את העיתונות" ביום שבת, במוצאי-שבת – ריאיון חשוב, נרחב, שבו יושבת-ראש מפלגת העבודה דיברה על הדברים שהיא מבינה בהם יותר ועל הדברים שהיא מבינה בהם פחות. ראינו שמי שמתיימרת להיות ראש ממשלה, מי שמציגה את עצמה להיות מועמדת לראשות ממשלה, לא יודעת, לדוגמה, מה קורה או מה קרה בשבועות האחרונים בבגדד. כששאלו אותה על בגדד היא קצת התבלבלה; היא לא יודעת שבבגדד התקיימו אולי הדיונים החשובים ביותר בין אירן למעצמות – ארצות-הברית בעיקר – בנושא העתיד הגרעיני של אירן או הפיתוח הגרעיני או היכולת שלה לפתח גרעין, העשרת אורניום; לא אכנס לפרטים. כל המדינה דיברה על זה, כולם יודעים את זה. שלי יחימוביץ, שמתיימרת ואומרת שהיא רוצה להיות ראש ממשלה, פשוט לא ידעה על מה מדובר. ואני שואל את אזרחי מדינת ישראל – כאשר הם באים ומחליטים ובוחרים מי צריך להנהיג את מדינת ישראל, כדאי מאוד שיסתכלו בקורות החיים ויסתכלו מה המועמד עשה או לא עשה. כשאתה רואה שחברת הכנסת יחימוביץ, שמבקשת להיות ראש ממשלת ישראל, פשוט לא יודעת מה קרה בבגדד, והיא לא יודעת עוד הרבה דברים אחרים – זה קצת הזכיר לי את המופעים המוזרים של כל מיני מועמדים לנשיא ארצות-הברית שפתאום צצים משום מקום ומתחילים לשאול אותם שאלות קשות והם מתבלבלים כי הם לא יודעים אפילו מה קורה סביבם. וכל אזרח במדינת ישראל צריך לשאול את עצמו: האם הוא היה נותן לשלי יחימוביץ לנהל לו את החברה שלו, את העסק שלו? על אחת כמה וכמה כל אזרח במדינת ישראל צריך לשאול: האם הוא היה מפקיד את חיי ילדיו, את עתיד משפחתו או את חיי החייל או החיילת שהוא שלח לצבא בידי מי שמעולם לא קיבלה שום החלטה משמעותית בחייה, לא מכירה מה קורה מסביבה, מנהיגה מאוד צרת אופקים, ובעיקר אחת כזאת שלא ניהלה בעצם שום דבר עד היום? פרלמנטרית – חבל על הזמן, אני מפרגן. אני פה עוד מעט שש שנים וחצי, כמעט כמוה – בהחלט חברת כנסת מצטיינת. מתאימה להיות ראש ממשלה? בשום פנים ואופן לא. ובסוף, הבחירות במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, הבחירות שאנחנו הולכים אליהן היום, הן בחירות מי יהיה ראש הממשלה, לא בחירות מי יהיה שר התמ"ת, שר החינוך או שר האוצר. ובבחירה הזאת לראשות הממשלה יבינו מהר מאוד שהמפלגה היחידה שמעמידה אלטרנטיבה לנתניהו זה קדימה. עד לא מזמן זאת היתה ציפי לבני, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <יואל חסון (קדימה):> אני מסיים, תן לי חצי דקה. – – – חברת הכנסת ציפי לבני, והיום זה חבר הכנסת שאול מופז – שניהם אנשים מאוד ראויים שיכולים לשבת על כיסא ראש הממשלה. על זה המאבק במדינת ישראל. הציבור הישראלי יבין את זה, הציבור הישראלי יבין שלזה אנחנו הולכים. מי שרוצה את נתניהו, אדוני היושב-ראש, יצביע נתניהו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> – – ומי שרוצה להחליף אותו יצטרך להצביע קדימה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו – – – מה אנחנו מצביעים, אלא על מתי מצביעים. אדוני לא הציע רוטציה בהצעת החוק שלו. <יואל חסון (קדימה):> רוטציה? לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אמרת גם לבני וגם מופז, אז חשבתי שאתה רוצה רוטציה. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רק התלוצצתי. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1584/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חסון, מה אני יכול לעשות? הוא היה לפני כן. חבר הכנסת בן-אליעזר, הרי אתה לא כפוף לזמן אצלי, בתור זקן חברי הכנסת, אז אני אתן לך את האפשרות, אבל מה אני יכול לעשות? שיהיה סדר, אחרת כל רגע יבואו אלי. נכון, אחמד טיבי, אם לא היה בזמן, צריך לחכות, אבל אנחנו רוצים לתת את זה לפי סדר ההגשה. חבר הכנסת טיבי – בבקשה, אדוני. עומדות לרשותך ארבע דקות, לא שלוש דקות, ואנחנו נהיה גמישים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, בשם סיעתי רע"ם-תע"ל אני מציע כאן הצעת חוק לפיזור הכנסת לקריאה טרומית. אנחנו רוצים בחירות כמה שיותר מוקדם. נשאלנו: מה אתם מעדיפים, האם ב-4 בספטמבר או ב-16 באוקטובר? שני שיקולים שהם שיקול אחד. לצד העובדה שאנחנו רוצים בחירות כמה שיותר מהר, הכריעו בעד 4 בספטמבר מבחינתנו כסיעת רע"ם-תע"ל: א. הסטודנטים הערבים הלומדים בחו"ל – אלפים – נמצאים בחופשת מולדת ב-4 בספטמבר וב-16 באוקטובר הם לא פה. אז גם כדי שישתתפו בבחירות וכדי שיצביעו – חלקם פעילים אפילו של המפלגה – זה שיקול חשוב. אני קיבלתי פניות מהם ממולדובה, מגרמניה, מירדן בעיקר – סטודנטים שלומדים בחו"ל. הנושא השני הוא עולי הרגל. באמצע אוקטובר הם עדיין שם, הם עדיין בערב-הסעודית. לכן, אלה שני אלמנטים חשובים שהכריעו בעד ספטמבר, כי אלה שני המועדים היחידים שהוצעו לנו על-ידי הקואליציה והאופוזיציה. לכן, זה התאריך. אבל התאריך הוא פחות חשוב – שבוע לפני, שבוע אחרי; העיקרון הוא חשוב. אני כאיש אופוזיציה מצביע כל שבוע אי-אמון בממשלה כדי להפיל אותה. לכן, זה יהיה מאוד צבוע אם פתאום ארגיש מצוקה מהקדמת הבחירות. אבל אני אומר לך, ואני אומר למליאה: אם הליך ההצבעה היה חשאי, קרוב לוודאי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אף פעם לא היתה נופלת הכנסת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – שהממשלה הזאת לא היתה נופלת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הממשלה, אף כנסת לא היתה נופלת. אני מודיע לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – ונדמה לי ששיעור המתנגדים להצעה היה מעל 100 חברי כנסת. השאלה אם בכלל היתה מוגשת הצעה כזאת אם ההצבעה היתה חשאית. לכן, יש מין – לא יודע, צחוק הגורל או אכזריות הפוליטיקה לפחות ל-30% מהבית הזה, שזה להם, כנראה, אולי המושב האחרון, אולי – או לפני האחרון, או זאת הכנסת האחרונה לגביהם, הכנסת השמונה-עשרה. 30% מיושבי הספסלים האלה. זה אכזרי, אדוני היושב-ראש. זה אכזרי, והם לוחצים על הכפתור הירוק. הם רוצים להצביע על האדום, אבל הכול מצולם, הכול משודר, יש ערוץ הכנסת ויש ביקורת ציבורית. לבי אתם, אבל האמת היא שאני אומר כאן מה שאני אומר בכל אי-אמון: הממשלה הזאת היא כישלון מוחלט. היא כישלון בתחום הכלכלי, היא כישלון בתחום החברתי, הפוליטי, המדיני, הביטחוני – מה לא? בתהליך המדיני היא הצליחה. ההצלחה שהיא מתגאה בה היא שהיא הרדימה את הנושא הפלסטיני והעלתה את האיום האירני, ה"בועבוע" האירני, כאילו או-טו-טו יש מלחמה עם אירן; אירן מתקיפה, ולא ישראל. ככה הצליח ראש הממשלה לשכנע את הקהילה הבין-לאומית ואת דעת הקהל בישראל, וההסדר המדיני התרחק. האמת היא שאני לא מאמין שראש הממשלה רוצה הסדר מדיני המתורגם לחזון שתי המדינות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני צריך לסכם עכשיו את נושא הבחירות. אני נותן לך. נגמרו ארבע דקות ורבע – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בהחלט. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נותן לך לסכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מעניין לעניין באותו עניין, אדוני היושב-ראש. אין ספק שהכנסת הזאת – אני בכנסת מאז 1999 – מדובר בכנסת הקיצונית ביותר, הגזענית ביותר, המתלהמת ביותר, עם חלק מחברי הכנסת ההזויים ביותר. יש לעתים שאני מרגיש גאווה בעשייה הפרלמנטרית שלי. בעיקר, למשל, אני גאה שהצלחתי להעביר ארבעה-חמישה חוקים. אחד מהם, שאני ממש גאה בו, זה חוק פיצוי על עיכוב טיסות שעולה הלילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שכנראה הכנסת הזאת גם תאשר אותו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שכנראה הכנסת הזאת גם תאשר אותו ברוב מוחץ, כי הוא מקובל על אופוזיציה וקואליציה – חוק צרכני. <שלמה מולה (קדימה):> אחרי שזה עבר ייסורים רבים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> כן, שלוש שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, אבל, חברים, לא נגמור עוד שבועיים את הישיבה היום. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נכון, נכון, נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי הנכבד, נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני יכול להרגיש גאווה בעשייה הפרלמנטרית שלי. יש מי שאמר שמי שמזיע באימונים, פחות מדמם בקרב. <היו"ר ראובן ריבלין:> קל לו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הקרב יהיה ב-4 בספטמבר. אנחנו נדמם כמעט הכי פחות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3569/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בן-אליעזר, פואד בן-אליעזר, שהוא בנימין – זה שמו. הוא זקן חברי הכנסת. הוא יפתח את הכנסת הבאה, רבותי. בבקשה. אני בגאווה אומר את זה. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כמה זמן אתה צריך, פואד? <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> לא, לא. כאחד העם אני. מה שמגיע לי, מגיע לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז יש לך ארבע דקות – – – חמש דקות בפועל. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> קודם כול, אני רוצה לאחל ברכות ליואל חסון, שהתחתן לא מכבר. <יואל חסון (קדימה):> תודה. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אני מקווה שרעייתך המתוקה לא הרגיזה אותך שבאת כל כך קרבי. על הבמה תקפת במלוא הכוח את יושבת-ראש מפלגת העבודה. אני מוכרח לומר לך דבר אחד, ותשמע עצה של זקן חברי הכנסת: אני מציע לך, יואל, תתעסק במה שקורה אצלכם. תלמדו קצת שיעורים, תראו איזה שגיאות עשיתם. אתה בא בטענות על יושבת-ראש מפלגת העבודה. פעמיים הקדוש-ברוך-הוא זימן לכם הזדמנות להיות ראשי ממשלה. פעמיים. כאשר אהוד אולמרט התפטר – יכלה להיות ראש ממשלה. היא לא הלכה. זכיתם בבחירות – היא ברחה גם מזה. אתה בא בטענות? אתה בא בטענות? <יואל חסון (קדימה):> אתם לא המלצתם עליה. הלכתם לידיים של ביבי, פואד. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> לא, תסלח לי. תסלח לי, תסלח לי. <יואל חסון (קדימה):> הלכתם לידיים של ביבי. אצל הנשיא לא המלצתם על ציפי לבני, אצל הנשיא לא המלצתם. זו האמת. אני מכבד אותך – – – <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> שמענו, שמענו. אני מציע לך דבר אחד. אני אומר לך עוד הפעם. חבר הכנסת חסון, אני מבין את זה. אני מבין את הקנאה, אני מבין את הכאב. תמשיכו בכיוון הזה, תמשיכו. הרי כל יום שעובר עוד חצי מנדט עובר אלינו, ועוד חצי מנדט עובר אלינו, ועוד חצי מנדט עובר אלינו. תמשיכו להשמיץ את יושבת-ראש מפלגת העבודה. אבל אני רוצה לומר לך דבר אחד. אם שמת לב, גם בדבריך אמרת: אני מכיר אותה שבע שנים, אין כמוה פרלמנטרית. אבל היית צריך להגיד עוד דבר אחד: כפרלמנטרית – במה היא עסקה. כל שבע השנים היא עסקה רק בדבר אחד – במאבק החברתי. ולכן, כאשר היום כל המדינה מדברת על המאבק החברתי, גם הבוס שלך, גם הבוס שלך – שאגב, הצעתי לו שיתמקד בנושא הביטחוני ולא יזוז ממנו. תקשיבו לי – היא ניווטה את הדבר. ולכן, שלא יהיה תמוה בעיניכם שעד שאתם תמשיכו להשמיץ, אנחנו נסיים את הבחירות ב-4 בספטמבר בעזרת השם עם 24–25 מנדטים. אל תדאג, ותזכור גם את המספר הזה. אני, בניגוד לקודמי, לא הולך להשמיץ את ראש הממשלה. אני דווקא רוצה לברך את ראש הממשלה על כך שהוא החליט לוותר על שנה וחצי. זה לא פשוט. גם שריו לא מבינים מה קרה – שנה וחצי – לקום ולהגיד: בוא, אני מוכן מחר לעשות בחירות. אני אגיד לכם גם מדוע. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה מבין שאנחנו נמצאים כרגע באחד מרגעי ההכרעה הכבדים ביותר בתולדות המדינה, אבל בכול – גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי וגם בתחום החברתי. וראש הממשלה הזה – שהוא לא תמים, הוא בחור מנוסה – יודע דבר אחד: שהוא איננו מסוגל לקבל שום החלטה עם הרכב הקואליציה כפי שיש לו. ולכן הוא פירק את הממשלה. בתחום המדיני הגענו למציאות שאני קורא לה תרדמת החורף של הפלסטינים. אבל לא רחוק היום שיתחילו הזעקות; לא רחוק היום שתתחיל האינתיפאדה השלישית; לא רחוק היום שנתחיל להגיד: איפה היינו? ולכן הוא רוצה מהר להגיע למצב שבו תהיה לו אפשרות לקבל הכרעה אחרת – הוא או אחר, מי שיהיה שם; אני מקווה שאחר יהיה שם. בתחום החברתי הוא מבין שבעצם, אם לא נלך לבחירות, הרי הקיץ הזה, אנחנו – המיליונים שהלכו והפגינו ילכו ויפקדו את הרחובות שוב ושוב, והפעם המחאה תהיה הרבה יותר קשה והרבה יותר תובעת, והם צודקים. הוא מבין שהוא איננו יכול יותר להתחמק מהדבר הבסיסי הזה, הצדק החברתי שעליו כולם מדברים. ודאי וודאי הוא גם מבין שהוא הגיע לאיזו נקודת מפנה בכל מה שקשור לחוק טל, חוק שמנסה לעשות צדק עם הילדים שלנו שהולכים לצבא ועושים מילואים, ועובדים ומשלמים מסים, וכל השאר מונחים להם על הכתפיים. לכן אני חושב שראש הממשלה עשה בשכל כשפירק את הממשלה. הוא בעצם הבין שהוא איננו יכול יותר לקבל שום הכרעה, ואני מקווה שהממשלה הבאה שתקום – אני בכל לבי מקווה שהיא תהיה בראשותה של שלי יחימוביץ. הבעיה היא – זה נכון – השאלה המדינית. אבל הבעיה שהיום מעסיקה כל בית בישראל, כל אמא בישראל, כל ילד בישראל, זו הבעיה החברתית. ואין אחד בבית הזה שהוא כל כך נגיש, כל כך רגיש, כל כך מסוגל לפתור את הבעיה הזאת כמו מפלגת העבודה ומי שעומדת בראשה. לכן, אנחנו מברכים על ההליכה לבחירות ב-4 בספטמבר, ואני מבקש מהכנסת שתאשר את ההצעה הזאת. תודה רבה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת בנימין בן-אליעזר. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3634/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורי אריאל) <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה ויציג את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, חבר הכנסת אורי אריאל. לרשותך חמש דקות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> זה כולל את זמן הרמת המסך? כן, אני יודע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תמיד אני מתחשב. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בואו נגיד את האמת למה הולכים לבחירות, אני אספר לכם. לפני שלושה חודשים הייתי אצל פוליטיקאי בכיר מאוד, ודיברנו, והתגלגלנו לעניין הבחירות. אני שואל אותו: מה? הוא אומר לי: תשמע, אף אחד לא רוצה בחירות. אמרתי לו: טוב. הוא אומר לי: לא, תשמע את סוף המשפט, יש אחד שרוצה. מי רוצה? הוא אמר: נתניהו, רק אין לו עוד תירוץ מספיק טוב למה הוא הולך לבחירות. עד שבא אביגדור ליברמן, השר, שר החוץ, והרים לראש הממשלה להנחתה. עכשיו ליברמן מחפש את עצמו עם כל מיני תירוצים ותירוצי תירוצים איך להימלט מן העניין הזה. אני מציע את הצעת חוק פיזור הכנסת, מכיוון שהיא, הממשלה הזאת, מילאה את ימיה. ראש ממשלה שלא מצליח לעמוד במילתו; שעובד הפוך ממה שהבטיח לבוחריו ב-180 מעלות, בדיוק ההיפך; מי שמציע שתי מדינות לשני עמים, כאשר אין לו על זה הסכמה לא של המפלגה, לא של המרכז, לא של הממשלה, לא של אף אחד, אבל הוא מכריז – הוא צריך ללכת לבחירות, ולא להישאר עם ממשלה כזאת, שפעם אחרי פעם עובדת הפוך מכל מה שהבטיחה לבוחריה בכל התחומים: בתחום של בניין ירושלים; בתחום של בניית יהודה ושומרון; בתחום החברתי; בתחום הכלכלי. אין בממשלה הזאת מתום. כולה חבורות-חבורות, צלקות-צלקות. מין דבר מוזר כזה – מפלגת "עצמאותה", יחד עם אלה. אלה עם אלה. אני מקווה מאוד שהכנסת, כמובן, תקבל הערב את ההחלטה. נלך לבחירות. תקום ממשלה לאומית, יחד אתנו, בעזרת השם, ונבנה את ארץ-ישראל גם בתחום החברתי, גם בתחום הכלכלי, גם בתחום ההתיישבותי, ולא פחות מזה – בתחום התורני. נשלב ידיים, יחד עם החרדים, יחד עם הליכוד, יחד עם כולם, ונמשיך ונעשה את מה שהוא טובת הארץ. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1042/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם, של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת. לרשותך, חבר הכנסת ברכה, עשר דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאז כינונה של הממשלה הזאת אמרנו שכל יום שמתקצר בחייה הוא רק לטובה. ועל כן, נקרתה ההזדמנות לפזר את הכנסת ולקצר את ימי הממשלה של ביבי נתניהו ושל ליברמן וללכת לבחירות. אנחנו רואים בזה ברכה גדולה, אף שהסיבות של הממשלה היו אחרות. הממשלה הזאת רשמה בימי כהונתה שיאים של ציניות, של אכזריות; של אכזריות גם בנושא של השלום ונגד העם הפלסטיני וגם בנושא החברתי הפנימי וגם בכל מה שקשור לעניין של הדמוקרטיה, כשקידמה חקיקה גזענית מואצת. הממשלה – וראש הממשלה הולך לבחירות, לדעתי, בגלל שלוש סיבות עיקריות, שאני רוצה להתמקד בהן. העניין של חוק טל – אני אדבר עליו בסוף. ראשית, העניין החברתי: ראש הממשלה והממשלה יודעים שבקיץ הקרוב היתה אמורה וצריכה לפרוץ תנועת המחאה מחדש, והיא היתה צריכה להיות בוגרת יותר ובשלה יותר – לא רק לדבר על מעמד הביניים, אלא לדבר גם על מעמד העובדים הנמוך – בעלי המשכורות הנמוכות, הכוונה – והמובטלים. והוא ידע גם שלקראת סוף השנה הוא צריך לאשר תקציב, ואם לא – הממשלה נופלת שלושה חודשים לאחר מכן. שמענו כאן בתחילת הדיון, אדוני היושב-ראש, את השר ארדן, בשם הממשלה, אומר שצפויות החלטות קשות במסגרת התקציב הבא. ולכן החיבור בין תנועת מחאה צודקת והמונית לבין מכות אכזריות בתחום הכלכלי-חברתי שהממשלה אמורה או מתכוונת להנחית – ואם היא תחזור, היא אכן תעשה את זה – על הציבור, זה דבר שהיה מצמצם את הקרדיט של הממשלה הזאת עד אפס. הסיכויים של ראש הממשלה לחזור לשלטון לאחר הדברים האלה הם אפסיים. לכן, זה לא נכון שראש הממשלה הואיל בטובו לקצר את ימי ממשלתו, ואז השר ארדן לגלג על העניין של השרידות. הכוונה היא שרידות גם בעצם הקדמת הבחירות מטעמו של ראש הממשלה. הדבר השני הוא הנושא המדיני: ירח הדבש לנתניהו, שהוא ירח המרורים של העם בישראל ושל העם הפלסטיני, של שיתוק התהליך המדיני – זה לא יימשך אחרי השנה הבאה, בגלל מציאות בין-לאומית: הבחירות בצרפת אתמול אמרו משהו; הבחירות בארצות-הברית והחשש של נתניהו שהוא יפגוש את אובמה לאחריהן – זה דבר שהוא לא רוצה אותו בכלל. ואז הוא יודע שאחרי הבחירות, לקראת סוף השנה – הבחירות האמריקניות והבחירות באירופה שמתקיימות עכשיו – הדרישה, וגם על רקע האביב הערבי, והדרישות מהאמריקנים שלא יהיו בכיס של ישראל, אם יש להם אינטרסים בעולם הערבי – יגבר הלחץ עליו, ואז הוא לא רוצה שנה שלמה ב-2013, עד המועד החוקי לבחירות, נובמבר 2013 – הוא לא רוצה שיעסיקו אותו בתהליך המדיני, ויאלצו אותו ויכופפו את ידו, ולכן הוא מקדים. וגם הנושא של המלחמה באירן והאיומים של ישראל במלחמה נגד אירן, שזו הרפתקה שאף אחד לא מקבל אותה בעולם, וגם, למרבה האירוניה, בקרב ראשי זרועות הביטחון בישראל, אבל נתניהו וברק הולכים בכיוון אחר לחלוטין. הם רוצים לייצר את התבערה, וברק הרחיק לכת כשאמר שהמתקפה על אירן לא תהיה מושפעת לא מהבחירות ולא ממוכנות העורף; זאת אומרת, ללא קשר כמה קורבנות ייפלו בקרב הציבור בישראל. אז הוא לא רוצה שהדברים האלה – שהבחירות יהיו אחריהם, אלא הוא רוצה לעשות את הבחירות לפני האסון שהוא מתכנן על עמי האזור כולם, כולל העם בישראל. הנושא השלישי שהזכרתי הוא הנושא של חוק טל, וכאן אני הולך לומר דברים, אדוני היושב-ראש, שלדעתי אמורים להיות אבן פינה בהתייחסות המדינה למיעוט הערבי, למיעוט הלאומי הערבי, שאני משווה להם עמדה אסטרטגית, לא רק של המפלגה שלי, אלא של רוב רובו של הציבור הערבי, של האזרחים הערבים במדינת ישראל. יש דיון הלכתי, פוליטי, אזרחי – תקראו לו איך שאתם רוצים – על גיוס תלמידי ישיבות. יש מגבלה חוקית שחוק טל מסתיים ב-1 באוגוסט, ובית-המשפט העליון אמר שאסור להאריך אותו. אני חושב שבסופו של דבר ימצאו את הפשרה, אדוני חבר הכנסת וקנין, היושב-ראש; ימצאו את הפשרה ביניכם לבינם. אבל יש כאלה שכבר ניהלו את הבחירות הקודמות על ה"טיקט" של המתקפה על האזרחים הערבים – ואני מתכוון למפלגתו של ליברמן, בנושא של אזרחות ונאמנות וכו'. היום יש כוונה לחזור על התסריט הזה ביתר אגרסיביות וביתר גזענות, אבל מצטרף אליהם שחקן חדש, והוא ראש הממשלה ביבי נתניהו, שגם אתמול בנאומו בוועידת הליכוד רמז לכך בכל מה שקשור לנטל והנשיאה בנטל. זאת אומרת, המשבר בתוך הפוליטיקה הישראלית הציונית – עם החרדים רוצים לייצר על מנת להדיר את האוכלוסייה הערבית עוד יותר ועוד יותר, ולהשלים בעצם את מסע השיסוי, שבא לידי ביטוי גם בחקיקה וגם באפליה וגם בגזענות וגם בהדרה. ואני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, לכנסת, על כל מרכיביה: אי-אפשר ולא יכול להיות שהאוכלוסייה הערבית אזרחי מדינת ישראל יקבלו על עצמם לא שירות צבאי ולא שירות לאומי ולא שירות אזרחי. עצם הדיון בשאלות האלה צריך שיהיה על רקע של מילוי שלושה פרמטרים ושלושה קריטריונים. הדבר הראשון – לא יכול להיות שהמדינה תקרא לעצמה מדינה יהודית ולבוא לבקש מהערבים שיגנו עליה איך שהיא, או להציע להם אלטרנטיבות לשירות הצבאי, זה לא יכול להיות. המדינה לא באה בידיים נקיות לציבור הערבי. דבר שני – המדינה לא יכולה לבוא בידיים נקיות לציבור הערבי כשכמעט כל יום וכל שבוע יש חקיקה גזענית. לכן, כל דיבור על אזרחות שווה, צריך לקדום לו ביטול כל מנגנוני החקיקה הגזענית. הדבר השלישי – האוכלוסייה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני, ומצבה ומעמדה, גם האזרחי וגם הלאומי, נגזר ממה שקרה ב-1948, הקמת מדינת ישראל והנכבה של העם הפלסטיני. לכן, לא ייכון דיון עם האוכלוסייה הערבית על חובותיה כביכול של שירות צבאי או תחליפיו ללא שלום עם העם שלנו, של מדינת ישראל, עם העם הערבי-הפלסטיני. וגם אחרי שיימלאו שלושת הקריטריונים האלה, הדיון לא יהיה אחר כך על השירות הצבאי, אלא בראש ובראשונה הדיון יתחיל בנקודה אחרת – מה חלקנו, מה חלקה של האוכלוסייה הערבית בקרקע, באדמות שהופקעו ממנה במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל. לא ייתכן שאנחנו 18% מאזרחי המדינה, שחיים, וברשותנו רק 3.5% של אדמות המדינה, ושטחי השיפוט של היישובים שלנו 2.5%. היום למשל הכפר אל-עראקיב נהרס בפעם ה-38 – בפעם ה-38. העניין של הזכות שלנו על הקרקע שהופקעה מאתנו צריך להיות בראש כל דיון, כי העניין של הקרקע והעניין של האדמה הוא לא רק לשתול עגבניות, אלא זה עניין של קיום. לכן אנחנו, אדוני היושב-ראש, דוחים מכול וכול כל ניסיון למקד את מערכת הבחירות הבאות – גם על-ידי מפלגת ישראל ביתנו וגם על-ידי מפלגת הליכוד בראשות נתניהו – בדרך שיסוי נגד האוכלוסייה הערבית והאזרחים הערבים תחת האמתלה של שירות לכולם או חלוקת הנטל. אנחנו מזהירים מכאן שמגמה כזאת תיתקל בהתנגדות נחרצת של כל גוני הקשת של האוכלוסייה הערבית. ואם יחליט מי שיחליט להפוך את השירות, על גווניו השונים, לחובה, אנחנו נקרא למרי אזרחי, גם אם זה יהיה כרוך בכך שאלפי צעירים ייכנסו לכלא, כנגד המגמה הזאת. אנחנו אומרים את הדברים ברור ועכשיו והיום, ומזהירים שמערכת הבחירות צריכה להתמקד בשאלות הקיומיות – בשאלה החברתית, בשאלת השלום, בשאלת הדמוקרטיה – ולא בשיסוי מופרע ונפשע כנגד האוכלוסייה הערבית וזכויותיה וקיומה במולדתה. אם מערכת הבחירות תתמקד בזה, אני חושב שיהיו לזה תוצאות הרות אסון. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009> [הצעת חוק פ/1450/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת דליה איציק) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בהצעות החוק. הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת שלמה מולה. לרשותך עשר דקות. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק של חברת הכנסת דליה איציק, יושבת-ראש סיעת קדימה. אני מציג את הצעת החוק בשמה. אדוני היושב-ראש, האמת היא, נכנסתי לדברי הימים של הכנסת הזאת, בוודאי של הממשלה הזאת, כהונתו של ראש הממשלה, עם התפזרותה של הכנסת היום. רציתי לראות מה אני אומַר לאזרחי ישראל על ראש הממשלה הזה. מצאתי דבר אחד בלבד לומר, אדוני היושב-ראש, על הממשלה הזאת: ביבי ברח, ביבי מרח; זה בעצם הסיפור. ראש הממשלה מרח אותנו בעצם שלוש שנים, וברח ברגעים שהיה צריך לקבל החלטות מכריעות בממשלה הזאת ובכנסת הזאת. אני מסכים עם הדוברים שאמרו: הממשלה הזאת, הכנסת הזאת היתה אחת מהכנסות הקיצוניות ביותר, שראתה רק דרך הכיסאות של שרי הממשלה וסגניה, שום דבר על אזרחי מדינת ישראל. הציניות ששררה בבית הזה, היחס לשכנים הערבים שלנו, היחס לערביי ישראל, היחס למיעוטים, בעצם, היחס לאנשים שפויים במדינה הזאת, היחס לנושאים בנטל, היחס לאלה שדורשים חלוקה נאותה ונכונה של תקציב המדינה, היחס לבית-המשפט העליון. והממשלה הזאת והקואליציה הזאת הצטיינו בקיצוניות שלהן, במריחה שלהן, בבריחה שלהן. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הולך לבחירות עכשיו בגלל כמה נושאים שאני אמנה אותם, כשהוא יודע שהגיע הזמן להכריע, והוא נסע בניוטרל – אתה יודע, פול גז בניוטרל – הגיע, צריך להכניס הילוך, אז הוא ידע שאם הוא ימשיך בנסיעה הזאת הוא הולך להתנגש, ואמר: אולי כדאי לי לעשות רוורס, בעצם, ללכת אחורה, ללכת לציבור, אולי הציבור יושיע אותי. אבל האמת היא שהציבור לא יושיע אותו. למה? הציבור הרבה יותר חכם מהספינולוגים של ראש הממשלה; הציבור הרבה יותר חכם מאלה שמייעצים לו לברוח מהכרעות. ראש הממשלה בעצם בורח, ומרח אותנו שנה שלמה, את המחאה החברתית. אתה יודע מה? אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, לזכותך. אני זוכר באחד הדיונים לפני שנה וחצי בוועדת הכספים אמרת: הולכת להיות מחאה חברתית. הסיפור של הדיור הציבורי, הקשיים של הדיור, הביאו את הציבור לכך שקצה נפשו. אמרת: תבוא מחאה חברתית, ובאה מחאה חברתית על הרקע של הדיור. מה עשה ראש הממשלה? בא ואמר: אני אקים ועדה – הנושאים של הכלכלה, הנושאים של הדיור, צדק חברתי, צדק חלוקתי של משאביה של המדינה. מה עשה ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש? – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אמרתי לפני שבוע – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – הוא פשוט מרח. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי לפני שבוע – ותשמע טוב מה אני אומר עכשיו – שראש הממשלה יפסיד את השלטון אם הוא לא יטפל בנושא של הדיור הציבורי. חד וחלק. הוא יפסיד את השלטון. <שלמה מולה (קדימה):> ואכן, אני מקווה שהוא יפסיד את השלטון. נעשה הכול כדי שהוא יפסיד את השלטון, כי ביבי מורח ובורח. הציבור לא צריך ראש ממשלה שבורח מהכרעות מדיניות, ללכת למשא-ומתן אמיתי כדי להגיע לגבולותיה של מדינת ישראל. לא רק לצאת בנאומים בבר-אילן, לבוא ולהגיד: אני בעד שתי מדינות לשני העמים. אבל הוא יודע. יש לו פייגלין, יש לו ליברמן, יש לו עוד רבים – חוטובלי, יריב לוין, דני דנון. הוא לא יודע מה לעשות, אז הוא ברח. הוא ברח. ראש הממשלה ידע שהוא לא יוכל להעביר את חוק טל. אדוני היושב-ראש, הנושא של השוויון בנטל הוא צדק חברתי. הנושא של שוויון בא גם דרך המחויבות שאזרחי המדינה צריכים לתת למדינה הזאת. ראש הממשלה ראה שבג"ץ הורה לו לבטל את חוק טל, הוא ידע שהוא לא יכול להעביר, הוא חשב שהוא יכול למרוח גם את החבר'ה של המילואימניקים. הוא פשוט ברח. ואני אומר לך, היום ראש הממשלה יכול היה להביא הצעת חוק בנושא של חוק טל, להעביר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובשלישית. מה קרה? למה לא? אבל הוא מסתיים בבריחה שלו. הוא יודע שהוא צריך לחשוב שאולי, אולי, אם הוא ייבחר עוד פעם, הוא ינסה להקים קואליציה. הוא לא רוצה להרגיז את החרדים; לא רוצה להרגיז עוד אזרחים אחרים – צריכים לעשות שירות לאומי. ראש הממשלה ברח בעצם מקיום פסיקת בג"ץ. היתה פסיקת בג"ץ על מגרון, ישנה היום פסיקת בג"ץ על עופרה, למשל, על שכונת-האולפנה. ראש הממשלה צריך לקיים פסק-דין חלוט. הוא שלח את היועץ המשפטי לממשלה לבקש דיון. למה לעשות את זה? למה לבזות? למה הוא לא מוצא פתרון אחר? והוא ידע שהוא יסתבך, לכן הוא ברח. ראש הממשלה ברח במשך שלוש שנים למשל מלהעביר חוק בנושא הגיור. אמרו לו: תעביר, אנחנו רוצים לקצר תהליכי גיור. הוא מרח את ליברמן, וניסה להסתדר עם ש"ס. אין לי טענות, אני חושב שש"ס מייצגים ציבור שרואה בנושא הזה נושא מרכזי. בסדר גמור. הם מפעילים את כוחם, ובצדק, אולי. אבל ראש הממשלה צריך לאפשר גם לציבור הרחב במדינת ישראל שרוצה להתגייר, שיתגייר, בלבביות, אבל ראש הממשלה, גם בעניין הזה ברח. האמת היא שראש הממשלה ברח, בין היתר, כי הוא חושב שבנובמבר אובמה ייבחר. ויש לו הרי סיוט במפגשים עם אובמה. אמרו לו: אדוני, אם אובמה יבוא בנובמבר, ואחר כך אתה תלך לבחירות, אתה תפסיד, ולכן הוא גם בורח מזה. אבל לא יעזור שום דבר. מה בעצם הקהילה הבין-לאומית אומרת? הקהילה הבין-לאומית אומרת: רבותי, תעשו חסד לעצמכם, תנהלו משא-ומתן, תאפשרו הקמת מדינה פלסטינית, כי זה אינטרס שלכם. ראש הממשלה יודע שהקואליציה שלו תתערער אם הוא יעשה מהלך כלשהו. לא שהוא עושה טובה לפלסטינים – הוא עושה טובה למדינת ישראל. גם על זה הוא ברח. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה ברח ומרח אותנו במשך שלוש שנים על שמירת שלטון החוק. כמה הצעות חוק גזעניות עברו בכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש? כמה הצעות חוק פופוליסטיות עברו בכנסת הזאת? כמה התריסו על אזרחי מדינת ישראל? כמה התעמרו באוכלוסיות המיעוט במדינה הזאת? ראש הממשלה ניסה איכשהו להסתדר, לעשות עוד משהו ועוד משהו, אבל הגיעו מים עד נפש. אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת, טוב שהיא מתפזרת. היא עושה חסד לעם ישראל, אדוני היושב-ראש, כשהיא הולכת הביתה. הכנסת הזאת בעצם היתה צריכה לחוקק חוק שינוי שיטת ממשל, לקיים אולי כנסת נורמלית, עם איזונים ובלמים. אולי הכנסת הזאת יכלה לחוקק חוק שיאפשר חקיקת חוקה, בהידברות עם כל באי הבית הזה. אבל ראש הממשלה, גם בזה הוא לא רצה לעשות שום דבר. אבל מעל הכול, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה בורח כי הוא יודע שהמחאה החברתית תבוא בקיץ – אותם אזרחי ישראל שלא מסיימים את החודש, כל אלה שעובדים, כל אלה שמשתכרים, באים הביתה, ואין להם מספיק כסף לסל קניות של יום שישי, אדוני היושב-ראש. והוא יודע שהמריחה שלו של שנה שלמה, וקצת יותר משנה, לא יכולה להימשך לאורך זמן. הציבור הישראלי הרבה יותר מפוכח ממנו. ולכן הוא בורח. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהכנסת הקיצונית הזאת, שריפדה את חברי הממשלה שלה, הגיעה לסוף דרכה. טוב שכך. אבל אני מצטער על דבר אחד, אדוני היושב-ראש. לפחות על דבר אחד אפשר היה להסכים ולקיים – לחוקק חוק בנושא של שוויון בנטל. אין ברירה, לא תהיה ברירה. ראש הממשלה, בהשראתו של פייגלין, ימשיך לברוח, ימשיך למרוח. אנחנו, באמצעות הציבור, נרדוף אותו, נעשה כל מאמץ שלא תהיה לו ממשלה בפעם הבאה, ושהוא אולי ישב על כס האופוזיציה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011> [הצעת חוק פ/3780/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לרשותך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, עשר דקות. יש עוד אחת, של זאב אלקין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כשדיברתי בהצעת האי-אמון סיפרתי שחבר הכנסת לשעבר, השר לשעבר בייגה שוחט, אמר לי לפני שנה וחצי – דרך אגב, הוא יצא מפגישה עם ראש הממשלה. שאלתי אותו: נו? זו השאלה ששואלים תמיד. אז הוא אמר לי: יהיו בחירות לפני הבחירות בארצות-הברית. נתניהו לא יחכה שיהיו בחירות בישראל אחרי הבחירות האמריקניות. וזה מה שקרה. אני חושב שזה מדאיג מאוד, כי מה התכוון בנימין נתניהו לעשות שהוא חושש שהוא יעמוד בעימות חזיתי עם ארצות-הברית, או עם אובמה כנשיא, אם הוא ייבחר לנשיא הבא של ארצות-הברית? האם זה קשור בנושא הפלסטיני? האם זה קשור בנושא האירני? אולי דברים אחרים? בכל מקרה, כל הסיפורים של חוק טל ותקציב הם לא האמת, כי לעניינים האלה היו לו שנה וחצי למצוא פתרונות, והוא ידע לפתור בקואליציה הנוכחית דברים הרבה יותר סבוכים. זו – איך אומרים? מעטפת כדי שתעזור לו בבחירות. יכול להיות שגורם חשוב מאוד היה שהוא פופולרי בסקרים. דרך אגב, הסקרים של היום, של מאי, הם לא התוצאות של ספטמבר. דברים רבים יכולים להתרחש עד אז. אני מקווה – אני לא מקווה לטוב, כי אי-אפשר לקוות לטוב במערכת הפוליטית הישראלית הנוכחית, אבל לפחות שלא נראה את אהוד ברק כשר ביטחון, כי הוא אדם מאוד מסוכן, ואולי גם לא את בנימין נתניהו כראש ממשלה, כי הוא לא פחות מסוכן. האמת היא שאנחנו נהגנו, כבוד היושב-ראש, להציע הצעות אי-אמון בממשלה, אבל לא פחות מהממשלה היתה הכנסת. כלומר הכנסת שאישרה הצעות של הממשלה, אבל שמתוכה יצאו יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות, גזעניות, שמקבעות אפליה, שפוגעות בציבור הערבי, שפוגעות בחלשים, שמצמצמות חופש ביטוי, שמצמצמות זכויות אדם; הן יצאו מהכנסת. בכנסת אי-אפשר להביע אי-אמון. את הכנסת אפשר לפזר, ואכן, לפני יותר משנה סיעתי הניחה את ההצעה לפיזור הכנסת, כי חשבנו שצריך להביע אי-אמון לא רק בממשלה, אלא גם בכנסת. לראש הממשלה ולממשלתו יש רקורד של עשייה שלילית ביותר. בנימין נתניהו יירשם בהיסטוריה הפוליטית כקברן של פתרון שתי המדינות. תקשיבו לי טוב: הקברן של פתרון שתי המדינות הוא בנימין נתניהו. הוא עשה את זה והתחיל את תהליך הקבורה ברגע שהוא הכריז בבר-אילן: אני בעד שתי מדינות, או שהוא הכיר בשתי המדינות ובו ברגע התחיל לחפור את הקבר. חפירת הקבר מאוד פשוטה – במעשה ההתנחלות, בסיפוח הזוחל בירושלים המזרחית, בבניית הכבישים העוקפים וברטוריקה הפוליטית ששמה מכשול אחר מכשול לפתרון פוליטי. כאשר הוא קבר את פתרון שתי המדינות, הוא קובר את האפשרות להגיע להסדר לפחות בעתיד הנראה לעין, כי פתרון של מדינה אחת הוא מעבר לאופק; הוא עדיין לא נולד, ולכן אנחנו נשארים עם קבר פתוח והגווייה של פתרון שתי המדינות הונחה בפנים. אני לא יודע אם הוא קורא תהילים על המת, אבל יכול להיות – יש אומרים שזה מוות קליני, ויש ויכוח. בכל מקרה, למעשה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אגלה לך סוד, חבר הכנסת זחאלקה: תהילים קוראים גם על המתים וגם על החיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם על המתים – מזמור לבני קורח. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> – – – דרך אגב. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בנימין נתניהו, מבחינה זו, הניח את התשתית לעימותים האלימים הבאים; הוא שפך שמן על מדורת האלימות; הוא אחראי לשפיכות הדמים שתבוא, כי אי-אפשר להתהדר בשקט ולהגיד: הנה, שקט, לא קורה כלום, אם אין הסדר פוליטי ידוע. אם תהיה אלימות מחר או מחרתיים, מי שמונע הסדר פוליטי נושא באחריות, הוא-הוא איש הדמים, מי שעושה את הדבר הזה, ולכן האחריות כולה מונחת על ראשו של בנימין נתניהו. אני אומר לכל אזרח במדינת ישראל שהוא צריך לראות את המחר ואת המחרתיים, ושאי-אפשר לשלול את הזכויות של עם אחר ולחיות בשקט. עם שמדכא עם אחר לא יכול להיות חופשי. את זה אמר אנגלס לפני הרבה שנים. לכן, זו אשליה. מה שקרוי דמוקרטיה בישראל הוא אשליה, כי אי-אפשר שאתה תהיה חופשי בזמן שאתה מדכא עם אחר. זה העניין העיקרי. אם הוא חושב שהוא יגיע להתנגשות עם אובמה, סימן שהוא חושב – הוא לא מתכוון לעשות שום דבר כדי להגיע להסדר פוליטי. אבל ממשלתו של בנימין נתניהו – והכנסת הזאת לא פחות, ולפעמים אפילו יותר מהממשלה – חוקקה חוקים גזעניים, חוקים של גזלת קרקעות, חוקים של אפרטהייד. מה זה חוק הקבלה ליישובים קהילתיים אם לא חוק אפרטהייד, כשמדובר ב-70% מהאדמות במדינה שהן תחת שלטונן של המועצות האזוריות של היישובים הקהילתיים הקטנים? באיזו זכות מונעים מאזרחים ערבים לגור פה או שם? אם זה לא אפרטהייד, אני לא יודע מה זה אפרטהייד. באיזו זכות באים לנגב ומציעים את החקיקה – החוק של התנחלות יחידים, התיישבות יחידים? דרך אגב, זה בא מבית-מדרשן של קדימה והליכוד. זה ה"מיינסטרים". זה לא המטורפים מהימין הקיצוני, מה שקרוי ימין קיצוני. מי צריך בכלל ימין קיצוני כשיש בכנסת את ישראל חסון, שמציע חוק להכיר ביישוב של איש אחד, עם מאות או אלפי דונמים, ולידו אלפי תושבים ערבים בנגב, לא מכירים ביישובים שלהם? אם זה לא גזענות ואפרטהייד, מה זה גזענות ואפרטהייד? מה זה? באים לכנסת ומחוקקים חוק שאזרח שהופקעה הקרקע שלו – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מסיים. דוגמה אחרונה. – – יכול לתבוע את הקרקע שלו אם היא לא שימשה לאותה מטרה שלמענה הופקעה בתוך שבע שנים. אבל כדי לשלול מהאזרחים הערבים את האפשרות לתבוע את הקרקעות שלהם שהופקעו ולא שימשו למטרה שלמענה הופקעו, הוסיפו סעיף קטן: אם האדמה שלך הופקעה לפני 25 שנה, אתה לא יכול לתבוע אותה חזרה. למה עשו את זה? כי הם, מינהל מקרקעי ישראל, עשו מחקר ש-99% מהקרקעות של האזרחים הערבים שהופקעו, הופקעו לפני התאריך הזה. אם זה לא גזענות ואפרטהייד, אני לא יודע מה זה. אני חושב שכנסת שחוקקה חוקים של גזענות ואפרטהייד, טוב שהיא הולכת. אנחנו לא נזיל עליה דמעות. טוב שהיא הולכת. טוב שהיא מתפזרת. חג פיזור שמח לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012> [הצעת חוק פ/4295/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת זאב אלקין) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה בנושא פיזור הכנסת: הצעת חוק פיזור הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, לדיון מוקדם, של חבר הכנסת זאב אלקין. קיבלה פטור מחובת הנחה. חבר הכנסת אלקין, לרשותך עשר דקות. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי – אה, אין שרים, כן? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> יש. סליחה. אוי, סליחה, אדוני, חברי השר. <היו"ר יצחק וקנין:> השר התורן הוא השר – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> מילא ועדת החינוך, אבל גם – – –? <זאב אלקין (הליכוד):> חס וחלילה. חברים, השר שלום שמחון וחברי חברי הכנסת – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> שולח את זה לעיתון מחר. <זאב אלקין (הליכוד):> אחרי הפריימריז. אנחנו התכנסנו כאן לתחילת הדיון, למעשה, על סדרה של הצעות חוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה. אדוני היושב-ראש, כשהסתכלתי במהלך הדיון הזה, בכלל התפלאתי לגלות כמה הרבה הצעות חוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה היו. פתאום, כשכולם הלכו לחפש, התברר שהרבה חברי כנסת שמו הצעות חוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה. מובן שרובן המוחלט, להוציא אותי, מהאופוזיציה, ולכן, כשהסתכלתי על הרשימה הזאת, לתומי סברתי: אם כל כך הרבה הצעות חוק לפיזור הכנסת הונחו על-ידי חברי הכנסת מהאופוזיציה, אז לכאורה מה יכול להיות יותר פשוט מלבצע את המלאכה הזאת, וברגע שגם הקואליציה – לצערי, אגב. אני חייב לציין, אדוני היושב-ראש, שאני לא חסיד גדול של בחירות מוקדמות, אבל גם כשהקואליציה הגיעה למצב שמצד אחד בגלל הקרבה למועד הבחירות – ברגע שהגענו למקום שהכנסות לא מגיעות אליו בדרך כלל, אתה ותיק בכנסת, אתה יודע. <היו"ר יצחק וקנין:> חמש כנסות – אף כנסת לא עברה שלוש שנים, שלוש שנים וחודש, חודשיים. לצערי הרב, אני חושב שהכנסת הזאת כן יכלה למלא את ימיה, ואני הייתי שואל שאלה אמיתית – אמרתי את זה בשבוע שעבר: מה היה קורה, ידידי חבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש הקואליציה, אם הליכוד היה בסקרים 14 מנדטים, 13 מנדטים? האם הייתם עושים בחירות? אני רוצה לומר לך, כל כדור השלג הזה שמתגלגל יכול להיבחן רק בבחינה אחת – בהצבעה חשאית. אני מבטיח לך, 118, 120 חברי הכנסת – אולי שני אנשים, שלושה יצביעו בעד. כל השאר יצביעו נגד. ועוד יותר מזה – אם ייתנו לנו חופש הצבעה, אני מודיע לך – 118 חברי כנסת יצביעו נגד הקדמת הבחירות. זו האמת לאמיתה. כל השאר זה דמגוגיה, זה אינטרסים מפלגתיים. אין שום אמת בכל מערכת הבחירות הזאת, אני אומר את זה כשאני יושב על הכיסא פה, אומר את זה אפילו בלי להניד עפעף. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, קודם כול אני חושב שאם יוצע – חברת הכנסת וילף דווקא הציעה היום, נדמה לי, בדיון בוועדת הכנסת – – <עינת וילף (העצמאות):> זה דורש תיקון לחוק-יסוד. אני דווקא בעד. <זאב אלקין (הליכוד):> – – שההצבעה על פיזור הכנסת תהיה הצבעה חשאית. נדמה לי שאם תיקון כזה יעבור – מה שאמרת חל על כל הכנסות שלפנינו, ובדיעבד כמעט כל הכנסות שהיו לפנינו. חברי כנסת, כשהם מדברים עליהם כפרט, טבעם בדרך כלל לא לקצר את הקדנציה של עצמם, כי כולנו בני-אדם. אבל בסופו של דבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> העם חושב – יתירה מזו, וימים יוכיחו – שזו טעות לקצר את ימיה של הממשלה, כי בדרך כלל הוכח שמי שקיצר את ימיו, קיצר את ימיו גם בקדנציה שלאחריה. <עינת וילף (העצמאות):> אבל למה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> למה? גם ביבי נתניהו בשנת 1999 קיבל – – – <זאב אלקין (הליכוד):> לא, היא נותנת דוגמה לטובה, לא דוגמה – – – <עינת וילף (העצמאות):> האחרון שהצליח היה לפני 31 שנים – בגין, ב-1981, ואז הוא קיבל את מלחמת לבנון. לא יצא מזה הרבה טוב. <זאב אלקין (הליכוד):> אפשר להגיד כלל: ממשלה שבגין מכהן בה יכולה לקצר את ימיה ולצאת בשלום. חזרה לענייננו, אדוני היושב-ראש. כולנו כאן לא רק נציגים של הפרט, אלא הנציגים של המפלגות, והמפלגות הן לא איזה גוף ערטילאי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה שאני מפריע לך עוד הפעם. אני מודיע לך, אם תעשה משאל עם, רוב העם לא רוצה בחירות. לא מבין למה. גם העם לא רוצה. העם לא מבין מה קרה לנו. אבל איך אומרים? הכדור כבר התגלגל. <זאב אלקין (הליכוד):> אני דווקא יכול להסביר היטב, אדוני היושב-ראש, למה. אני חושב שאם היינו עושים ניסיון, ולא היינו עושים מהלך של הקדמת הבחירות היום, אני חושב שהכנסת הזאת היתה שורדת אולי שבוע יותר. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רוצה שאני אחזק אותך קצת? <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי חבר הכנסת זאב בילסקי, אני אעזור לך. איך אני הייתי נוהג אם הייתי ראש ממשלה? אתה יודע, הייתי מביא את ההצבעה על חוק טל. הוא מפר הסכם קואליציוני, ליברמן? באותו יום שולח מכתב פיטורין לכל השרים שלו. אני יכול להגיד לכם, שרון עשה את זה לש"ס – פיטר אותנו. אני ב-23:30 מקבל מכתב פיטורין בבית-מלון, אני סגן שר העבודה. כל השרים – זחלנו לכיסא בחזרה. התחננו על נפשנו, אני אומר לך את זה. ככה צריך לנהוג ראש ממשלה. אתה יודע מה? אם על זה הוא היה הולך לבחירות, הוא היה מקבל 40 מנדטים. <מגלי והבה (קדימה):> מה דעתך, אלקין? רעיון טוב. <עינת וילף (העצמאות):> אנחנו בעד. <זאב אלקין (הליכוד):> אני לא בטוח שהוא היה מספיק לעשות את מה שאתה מציע, חברי חבר הכנסת וקנין, כי נדמה לך שחבריך לספסלים האלה – לא בטוח שמסיעתך, אבל מהסיעה שיושבת בשכנות אליך – היו פורשים מהממשלה עוד לפני שהיה יוצא אותו מכתב פיטורין. אבל – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> זה בטוח. זה נכון גם היום. אגב, אתם יודעים שחוק לפיזור הכנסת, גם אחרי שהוא חוקק אפשר לחוקק מחדש ולדחות, לכן הכול פתוח. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אנחנו נעבוד רק לפי הסקרים, אוי ואבוי. אתה יודע, זה מה שאומרים: פני הדור – אני לא רוצה להגיד את ההמשך. <זאב אלקין (הליכוד):> אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שנהיה לרגע רציניים. כנראה הגענו למצב – אומנם הכנסת הזאת שברה כמה שיאים גם ביציבות וגם באורך – שלוש שנים וחצי בלי חילופי גברי בראשות הממשלה, בלי חילופי קואליציה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תרשה לי להחמיא לך, זאב. אני חושב שאתה מרכז הקואליציה שהצליח ב-100% בהצבעות שלו. לא קרה. אני זוכר קצת מהכנסות הקודמות, זוכר הרבה נפילות, אבל אתה עבדת ביד רמה. זה ייאמר לשבחך. <זאב בילסקי (קדימה):> בשבוע שעבר חשבנו שאולי נצליח, אבל מהר הוא – – – אתה זוכר, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה על המחמאה. אבל דווקא, אדוני היושב-ראש, היא הנותנת, ולכן אני רוצה לרגע להיות רציני. זה נכון שהתרגלנו כאן, בפוליטיקה הישראלית, למציאות שממשלה לא שולטת בכנסת. אני זוכר את הקדנציה הקודמת. מהשנה הראשונה, למעשה מאז ימי מלחמת לבנון, היה ברדק בכנסת. בערך שליש מהחלטות ועדת שרים – הנהלת הקואליציה הפכה אותן עוד לפני שהן בכלל הגיעו להצבעה במליאה. ומה שהיא החליטה – שליש ממה שהיא החליטה לא הצביעו כפי שהחליטה, אלא הצביעו להיפך. בתור חבר כנסת מורד באותה קדנציה, אני זוכר את זה מצוין. תרמתי את תרומתי לבלגן שהיה בכנסת בהיקף מלא. אלה היו ימים שראש ממשלה החליט שלמרות המצב הזה הוא רוצה לשרוד. אגב, בניסיון פוליטי ובכשרון פוליטי רב הוא הוכיח הישרדות, חבל על הזמן; כמעט שנתיים וחצי שרד במצב בלתי אפשרי. הוא בסופו של דבר הוכנע על-ידי הרבה מאוד מכות שנחתו עליו. אבל מה שקרה בכנסת אז, אם זה היה קורה בכנסת היום, במצב הכלכלי שכל העולם נמצא בו, כולנו היינו משלמים את המחיר. זה לא היה מחכה שנתיים – זה היה ממוטט את הכלכלה הישראלית באופן מיידי. ודווקא מפני שקבענו כאן רף שהוא – אתה צודק – הוא לא סטנדרט של הפוליטיקה הישראלית, הוא מאוד שונה, בעיני היה לא נכון לשבור את הרף הזה ולעבור לכנסת של הישרדות. האווירה שנוצרה, תאמין לי – אני כיושב-ראש קואליציה הרי בא בדברים עם המפלגות על הכול: על הנושא של חוק טל; הרי הוא לא עלה השבוע, הוא עלה הרבה קודם, גם על הנושא של התקציב, גם על נושאים רגישים אחרים בנושא של דת ומדינה. התחושה שלי היא שברגע שהגעת לשלוש שנים וחצי, המפלגות השונות, כולן, כולל חברי כנסת בתוך המפלגות, התחילו להסתכל לכיוון הבחירות. ברגע שכולם התחילו להסתכל לכיוון הבחירות, והתחילו להקצין עמדות כדי למצוא חן בעיני הבוחר, הדבר המאוד-ייחודי שאפיין את הכנסת הזאת ואת הקואליציה הזאת – וזה תחושת אחריות ונכונות להידברות כדי לפתור בעיות הכי מורכבות שיש, ופתרנו לא מעט בעיות מורכבות. זו קואליציה עם סתירות פנימיות אולי בין הכי גדולות שידעה מדינת ישראל. תחשוב, כמעט כל סכסוך שיש בפוליטיקה הישראלית ובתוך הקואליציה חוץ מאחד – המתח בין היהודים לערבים במדינת ישראל – כל השאר בתוך הקואליציה. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> בתחום הכלכלי יש פה קוטביות; בתחום המדיני יש עמדות שונות; בתחום דת ומדינה יש עמדות שונות. במפלגות שמייצגות מגזרים שונים, כל אחד מושך לטובת הציבור שלו. למרות זאת, אני רוצה לשבח את כל השותפים הקואליציוניים. ידענו בבגרות ובאחריות לפתור את הבעיות כשכולנו הסתכלנו האחד על השני והאחד בעיניים של השני. התחושה שלי בחודש האחרון, ובוודאי בשבועות האחרונים, עוד לפני ההחלטה הזאת לפזר את הכנסת, שהתחלנו להסתכל לא בעיניים של השני, אלא בעיניים של הבוחר הפוטנציאלי. כשזה המצב, אתה לא יכול לשמר את הרף הזה של המשילות ושל היציבות שהיתה. לכן, היו לנו כקואליציה וכממשלה שתי אפשרויות: או לגסוס לאט – אולי אפילו לא לאט, יכול להיות שזה היה קורה מהר, אבל בכל מקרה, המחיר היה קשה מאוד מבחינה כלכלית, כי בתקופה הזאת אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו חוסר משילות בתחום הכלכלי ובתחום הזה של החקיקה, זה ממוטט באופן מיידי, בהתחשב במצב שאנחנו נמצאים; או ללכת – – – <מגלי והבה (קדימה):> לשיטתך, הרי עד לפני חודש ראש הממשלה, מעל כל במה הכריז: הממשלה הזאת תהיה עד סוף הקדנציה שלה. אני לא מתכונן – – – <זאב אלקין (הליכוד):> מעל כל במה ראש הממשלה הכריז – ואני רוצה, מגלי, לצטט את דבריו, ואגב, גם אני אמרתי אותם דברים – הוא אמר דבר מאוד פשוט: אני, כראש ממשלת ישראל, בניגוד לכל השמועות, לא רוצה לפזר את הכנסת, רוצה להמשיך; אבל – הוא אמר – כל זה מותנה בכך שגם השותפים שלי מוכנים, באותה תחושת אחריות, כפי שהיה עד עכשיו, להמשיך לפעול באותה צורה ובאותו סטנדרט גבוה מאוד של הפוליטיקה הישראלית. לצערי, כפי שאמרתי, ברגע שכולם התחילו להסתכל בעיני הבוחר הפוטנציאלי, תחושת האחריות הזאת נעלמה, ובמצב כזה לפתור את הבעיות המורכבות שעומדות על סדר-היום שלנו – חוק טל, תקציב, ואפשר להמשיך את הרשימה הזאת – זה בלתי אפשרי. ולכן, או שאתה בוחר לשרוד ולגסוס כמו אולמרט – ואפשר, ואנחנו הוכחנו יכולות פוליטיות בקדנציה הזאת; תאמין לי, יכולנו לעשות את זה לא פחות טוב מאולמרט, אבל המחיר יהיה כבד – או אפשרות שנייה, וזה ללכת לבחירות מוקדמות מהר ככל האפשר, לייצר כאן ולייצב כאן ממשלה יציבה, שתמשיך לפעול באותו סטנדרט ותוכל להתפנות לפתרון הבעיות האלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זאב אלקין (הליכוד):> ולכן, אני קורא לכולם – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – במצב הזה להתאחד ולעשות את מה שנכון היום למדינת ישראל: לצאת מהר למערכת הבחירות. הציבור ישפוט את כל אחד: אותנו ישפוט על העשייה, על מה שעשינו ועל מה שלא עשינו – את אנשי הקואליציה; את אנשי האופוזיציה הוא ישפוט על תפקודם באופוזיציה ועל הדרך האלטרנטיבית שהם יציגו – ולחזור כמה שיותר מהר לכאן, לבית הזה, מי שיחזור, ולהרכיב ממשלה יציבה. אני מאוד מקווה שכל מי שהציעו כבר לפני חודשים את אותם חוקים לפיזור הכנסת, גם כשזה יבוא למבחן האמיתי של ההצבעה כאן במליאת הכנסת לא נראה מחזה מביש כמו שראינו בוועדת הכנסת, כשהסיעה הראשית של האופוזיציה מצביעה נגד הקדמת הבחירות. דבר כזה עוד לא שמעתי. <מגלי והבה (קדימה):> לא. זה לא מדויק, זה לא מדויק. <זאב אלקין (הליכוד):> שיא כזה שנשבר בכנסת עוד לא ראיתי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זאב אלקין (הליכוד):> אני מאוד מקווה שלא רק הקואליציה תתמוך בפיזור הכנסת כאן אלא גם האופוזיציה תתעשת – – <מגלי והבה (קדימה):> זה לא מדויק. <זאב אלקין (הליכוד):> – – תיזכר אחרי שלוש שנים וחצי שהיא בכל זאת אופוזיציה, ותעשה מה שכל אופוזיציה תמיד חולמת לעשות – לפזר את הכנסת. תודה רבה. <מגלי והבה (קדימה):> האופוזיציה אמרה: תעבירו את חוק טל ונפזר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זאב אלקין. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לפני שאנחנו עוברים לדיון של חברי הכנסת שנרשמו, אני מאפשר לסגן מזכירת הכנסת למסור כמה הודעות. בבקשה, אדוני סגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012; הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11), התשע"ב–2012; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012; הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012 – את כל החוקים האלה החזירה ועדת הכלכלה. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012 – שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 22), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופות גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים לטווח ארוך), התשע"ב–2012; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעניין תאגידי מים וביוב בשנות המס 2011–2015), התשע"ב–2012; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (סיוע לרשויות מקומיות בשעת חירום (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 11) (נותני שירות עסקי), התשע"ב–2012; הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11) (החלה על בתי-הדין לביקורת משמורת), התשע"ב–2012; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2), התשע"ב–2011. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגיור הצבאי, התשע"ב–2012, של חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 2) (תעודת המרה למתגייר בתקופת שירותו הצבאי), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת זבולון אורלב ואורי אורבך; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 99) (אישור להריסה או לשינוי ייעוד של מבנה המשמש לצורכי דת), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10) (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 9) (מאמני ספורט), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת. לוח תיקונים להסתייגויות להצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012. מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא: חובת יידוע בדבר הימצאותן של מצלמות אבטחה וסייג למסירת מידע, בעקבות הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת חנא סוייד. הסכם לשיתוף פעולה תיירותי עם ממשלת הרפובליקה של צרפת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012> (קריאה ראשונה) <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009> (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) הצעות חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011 (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <הצעות חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011> (הצעת חבר הכנסת אורי אריאל) הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 (הצעת קבוצת חברי הכנסת) הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009 (הצעת חברת הכנסת דליה איציק) הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011 (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012> (הצעת חבר הכנסת זאב אלקין) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לצורך כמה הבהרות לדיון – אתה יכול לעלות, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ראשון הדוברים – נרשמו 28 חברי כנסת לדבר בנושא ההתפזרות, כלל החוקים. אני מאפשר לכל חבר כנסת שלוש דקות בלבד. נא לדייק, רבותי. חבר כנסת שלא יהיה נוכח באולם לא יקבל את רשות הדיבור; אני אומר את זה, רבותי. לכן, חברי הכנסת שרשומים – אם יש עוד חבר כנסת שלא נרשם ומבקש להירשם אני מוכן לרשום אותו כרגע; אם לא – אני נועל את הרשימה. יש עוד חבר כנסת, רבותי, שרוצה לדבר? <זאב בילסקי (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זאב בילסקי לא רשום. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נסים זאב. <היו"ר יצחק וקנין:> נסים זאב רשום. זאב בילסקי. אם כן, רבותי, אני נועל את רשימת הדוברים. לכל חבר כנסת שלוש דקות. תודה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מרצ הגישה הצעה לפיזור הכנסת כבר בשבועות הראשונים של הממשלה הזאת, משום שכבר אז אנחנו טענו שהצירוף הזה של הממשלה, של מפלגות קפיטליסטיות, לאומניות ודתיות – הצירוף הזה של לאומנות, קפיטליזם ודת – הוא צירוף הרסני לישראל ולחברה הישראלית. וכל יום שעבר במהלך כהונתה של הממשלה הזאת הוכיח לנו עד כמה צדקנו כשהגשנו כבר אז, בשנת 2009, את ההצעה לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות. מול הצירוף הזה של לאומנות, קפיטליזם ודת, אנחנו מציגים חזון אחר לגמרי – חזון של סוציאל-דמוקרטיה אמיתית, שיש לה שלושה דגלים: שלום ודמוקרטיה, צדק חברתי והפרדת דת ממדינה. מרצ היא המפלגה היחידה בבית הזה שנושאת את שלושת הדגלים הללו ולא מסתתרת ולא מתחבאת ולא בורחת משום נושא – לא מהכיבוש בשטחים, לא מהכפייה הדתית ולא מהקפיטליזם החזירי. ויש כאן, באופוזיציה – והיינו באופוזיציה כזאת, עם מפלגות שבאופן שיטתי ברחו מהתמודדות עם הנושאים האלה. אבל כמו שאני אמרתי לראש הממשלה קודם, שלא לעולם חוסן, אני אומר גם למפלגות שהיו חלק מהאופוזיציה: בכנסת הזאת לא לעולם חוסן. הבוחר, במיוחד אחרי המחאה החברתית, רוצה מסרים חדים, רוצה אמירות ברורות; לא רוצה בריחה, לא רוצה טיוח, לא רוצה התחמקות. אתם מכירים את הפסלון המפורסם של שלושת הקופים: אחד לא רוצה לשמוע, אחד לא רוצה לראות, אחר סותם את הפה. אנחנו לא בורחים ולא מפחדים. ובבחירות האלה אנחנו נניף את שלושת הדגלים. ואני רוצה להגיד לכם כאן עוד דבר, לרגל חגיגת הסיום של הכנסת הזאת, הכנסת השמונה-עשרה: אני חושש שלאחר הבחירות מפלגות שונות יתחילו באיזה מירוץ כזה לעבר בנימין נתניהו, כדי שלא לפספס את הזכות הנהדרת להצטופף בצל קורתו של האיש הזה. אנחנו כבר אומרים, אני אומר את זה כאן: מרצ לא תשב בממשלה עם נתניהו ועם ליברמן. לא תשב. ומי שרוצה שוב מין מסמוס – מוזמן ותהיה לו אופציה ויהיה לו מבחר. גברתי היושבת-ראש, יש כבר היום מפלגות שעוד לפני שבכלל התחילה מערכת הבחירות כבר מודיעות שהן יצטרפו לממשלה בראשות נתניהו, ואז תהיה לנו מהדורה חוזרת של מה שהיה עכשיו. <רונית תירוש (קדימה):> שלי יחימוביץ – היא כבר משתפת פעולה אתם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל, סליחה, גם אתם לא בדיוק הסתרתם את כוונתכם. <רונית תירוש (קדימה):> לא אמרנו. לא שמעתם אותנו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. משפט אחרון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לכן, אם רוצים כאן אלטרנטיבה – ואני מאמין שרוב העם רוצה – ואם רוצים שנחגוג כאן כמו שחגגו אתמול בפריס עם ניצחון השמאל, צריך להצביע למפלגה שהיא שמאל אמיתי ולא בורחת משום הכרעה. המפלגה הזאת היא מרצ. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני הייתי גאה לייצג אותה בכנסת הזאת, ואני מקווה שהמפלגה שלנו תשוב בכוחות מתוגברים וחזקים לכנסת הבאה. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר סיעתך יעלה עכשיו וימשיך את הדברים. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, סיבות רבות כנראה חברו לכך שראש הממשלה רוצה לפזר את הכנסת. בדבר אחד אי-אפשר להאשים אותו – שהוא לא יודע למכור מניות כאשר הן בשיא. שיטת הברוקריות הזאת היתה גם – מאפיינת בעיקר את הממשלה הנוכחית. אבל אותי ואת מפלגתי, שהיא מפלגה אידיאולוגית, כידוע, והציבור מכיר אותה גם מקודם, ואולי זה יתרונה – אין לי בכלל עניין בסיבות, כי הסיבות רבות, ואני יכול למנות אותן, אלא יש לי עניין בכך שתהיינה בחירות, משום שמן הנקודה הזאת, אחרי שקרה דבר בקיץ האחרון – ואני חושב שקרה דבר בקיץ האחרון – אנחנו מאוד שמחים להגיע לבחירות האלה. על דגלנו. אגב, אנחנו אומרים את אותם דברים כל הזמן. אנחנו אנשים מאוד מאוד מיושנים. אותנו מכירים מקודם, אנחנו גרים באותו מקום תמיד ומדברים על אותם דברים. ועל כן, אולי בפעם הראשונה, קם דור במדינת ישראל, גברתי, שיודע לשאול באופן אמיתי את השאלה, קודם כול, מה הוא נותן למדינתו, אבל גם יודע לשאול מה מדינתו נותנת לו. זה התנאי הבסיסי ביותר בכלל לכל דמוקרטיה. את יודעת, גברתי, שפעם קנדי אמר לאמריקנים: אל תשאלו את עצמכם מה אמריקה נותנת לכם, תשאלו את עצמכם מה אתם נותנים לאמריקה. חצי עבודה, גברתי. המינון הנכון הוא לשאול מה אתה נותן למדינתך, ובסופו של דבר גם מה מדינתך נותנת לך. אחד הבחורים הכי פרובלמטיים בהגדה של פסח, גברתי – ולא מזמן חזרנו מחופשת הפסח – הוא אותו בחור שאיננו יודע לשאול. לא התם, ולא הרשע ולא החכם – זה שאינו יודע לשאול, גברתי. הוא דופק את ה"סיסטם". והנה, קם דור של אנשים שנעדרו בכלל מן המערכת הפוליטית ואומרים עכשיו: אנחנו רוצים ללכת יחד עם אותם אינטרסים שגם מייצגים את הנושא שלנו – אינטרסים מעמדיים. משום ש-100 השנים הבאות בציונות, גברתי, זוהי תנועת תיקון שלמה, שצריכה לתקן במשך 100 שנים מה שאנחנו קלקלנו. הרחקנו את מדינת ישראל מקווי המיתאר שלהם היא נועדה במשך 100 השנים הראשונות. על כן הציונות הבאה, גברתי, היא ציונות מעמדית, של מדינה, לא יהודית, אלא של מדינת היהודים וכל האזרחים שחיים בתוכה; ציונות שאיננה ציונות שהנרטיב שלה זה לבנות מדינה – היא כבר נבנתה. כרגע, במקביל להפסקת הכיבוש על ארץ-ישראל, צריך להתחיל את הכיבוש של מדינת ישראל מחדש. זה נושא הבחירות. לא התאריך הוא הקובע, אלא מה יהיו הנושאים המרכזיים של הבחירות הבאות. הנושא המרכזי של הבחירות הבאות יהיה אמנה מחודשת בין המדינה לאזרחיה, יהיה פתרון למשבר האמון הענק הזה בין מדינה שחושבת שכל האזרחים שלה הם בגדר נאשמים כל עוד לא הוכחה חפותם לבין אזרחים שלא מאמינים במיליגרם אחד באמינות של המדינה ושהיא חושבת מהי טובתם. אחריות. סולידריות. מדינה שמחדש לוקחת את אזרחיה, ולא עוסקת בקוסמטיקה כמו שהממשלה הנוכחית עסקה. ולכן על דגלנו נקום, ואנחנו באים בחפץ לב לבחירות האלה – ב-4 בספטמבר, קודם לכן, יומיים לאחר מכן, שבועיים לפני כן – כל יום הוא טוב לבחירות מבחינתנו. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אילן גילאון. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת חנא סוייד, ומייד אחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת סוייד, לרשותך שלוש דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא מוזר שחלק מחברי הכנסת מהאופוזיציה התפתו להצביע נגד הכוונה של הממשלה לפזר את הכנסת, כי מעולם – הממשלה הזמינה כל הזמן התנגדות למהלכיה ולמדיניות שלה, גם כשהעניין הגיע עד לחוק פיזור הכנסת. כמעט כל מה שעשתה הממשלה הזאת לא היה טוב, והיה כדאי להתנגד לו. אבל אני אומר שלא צריך להגיע עד כדי התפתות להצביע נגד פיזור הכנסת. אנשים חוששים שמא אותה קואליציה תחזור. אני אומר: יש סיכוי, יש תקווה שהקואליציה הזאת – ההנהגה של הקואליציה הימנית הזאת – תתחלף. הממשלה הזאת מעמידה את המדינה ואת העם בפני מלחמה איומה. הממשלה הזאת העמיקה את הכיבוש בשטחים הפלסטיניים. היא עשתה סיכול ממוקד לפתרון של שתי המדינות, שהוא התקווה היחידה של שני העמים באזור – העם בישראל והעם הפלסטיני – להגיע לפתרון שלום שיספק לשני העמים את זכות ההגדרה העצמית. היא בעצם הולכת לאט-לאט אבל בבטחה כלפי אפרטהייד לא רצוי. הממשלה הזאת העלתה את יוקר המחיה שהביא למחאה חברתית רחבה וגרם לפערים חברתיים תהומיים ולעוני מתגבר בקרב הציבור בישראל. אנחנו, כאזרחים ערבים במדינת ישראל וכנציגי סיעת חד"ש בכנסת, נזכור את הכנסת הזאת ככנסת שהיתה בה חגיגה של חקיקה אנטי-דמוקרטית, מקארתיסטית ופאשיסטית בהרבה מקרים. ולכן, גם שנאת ערבים והסתה נגד האוכלוסייה הערבית, שבאה מכל מיני מנהיגים פוליטיים ומרבנים של ערים, הסתה פרועה נגד האוכלוסייה הערבית, נעשתה תחת הממשלה הנוכחית. ולכן תנועת חד"ש תעמוד בפרץ ותיאבק למען עקרונותיה ונגד המשך המגמות של המדיניות של הממשלה הנוכחית או מה שיבוא בעקבותיה. אנחנו ניאבק באופן הצודק ביותר והחזק ביותר והנוקשה ביותר כדי להשיג שלום צודק ושוויון מלא, דרך מאבק ערבי-יהודי אמיתי, שייתן לכל אזרח במדינת ישראל את הרגשת השייכות האמיתית ואת ההרגשה שהוא כוח משפיע בחברה הישראלית, בכיוון של צדק חברתי, של שלום ושל שוויון. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חנא סוייד, גם על כך שעמדת בזמנים ולא נדרשת להערה שלי. אז תודה, תודה רבה. הבא בתור ברשימת הדוברים – חברת הכנסת דב חנין. שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני שמח שהגענו לרגע הזה. גברתי היושבת-ראש, אני שמח שהגענו לרגע הזה שבו הכנסת הרעה הזאת מסיימת את חייה, ובעיקר, הממשלה הרעה הזאת מסיימת את דרכה. אכן, איך אומרים אצלנו – להעביר ממשלה רעה מהארץ? – זו בדיוק הממשלה שצריך להעביר אותה מן הארץ. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הבחירות האלה הרי מוקדמות בגלל שיקולים אחרים לגמרי, ויש הרבה ערפל וספינים, ואפילו מבוכה בציבור. אנשים שואלים: בעצם על מה הבחירות? על מה אנחנו בעצם הולכים עכשיו לבחירות? עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שאלה בחירות מאוד ברורות, כי יש לנו אכן בחירה ברורה בין שתי דרכים: דרך אחת היא דרכה של הממשלה הנוכחית. הדרך הזאת מקדמת מלחמה אזורית מסוכנת. על זה לא צריך לשמוע את דברי, מספיק לשמוע את מה שאומר ראש המוסד לשעבר, ראש השב"כ לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר ואנשי ביטחון אחרים, שמזהירים מאותה מלחמה שהממשלה מנסה לקדם. הממשלה היא שיצרה קיפאון מוחלט בתחום המדיני; באשמת ממשלת ישראל – כך אומר לנו ראש השב"כ מר דיסקין – לא באשמתו של אבו מאזן, לא באשמת הפלסטינים, אלא באשמת ממשלת ישראל. הממשלה הזאת מרסקת וריסקה את מערכת הרווחה, את שירותי הבריאות. תראו את השביתות העצומות שהתקיימו, גם של העובדות הסוציאליות וגם של הרופאים, ותראו איך השביתות האלה הסתיימו – בלי שינוי אמיתי, בלי הצלה של מערכת הרפואה הציבורית, בלי שיקום של מערכות הרווחה. והדרך האחרת, עמיתי חברי הכנסת, היא דרכו של העם. בקיץ שעבר העם בארץ הזאת השמיע את קולו, וזה היה קול צלול, ברור וחזק, שהציע משהו אחר. בקיץ שעבר צעדנו מאות אלפי אזרחים ברחובות ובערי ישראל השונות, בכפרי ישראל, וצעקנו: העם דורש צדק חברתי. והדרישה הזאת לצדק חברתי היא דרישה לשינוי בשיטה, אבל גם לשינוי בדרכה של הממשלה. עמיתי חברי הכנסת, צדק חברתי איננו ססמה ריקה. צדק חברתי מחייב בחירה בדרך אחרת. אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם מלחמה; אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם כיבוש; אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם שוק חופשי קפיטליסטי קיצוני; אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם אפליה שיטתית של הפריפריה, של האוכלוסייה הערבית. השאלה הגדולה בבחירות האלה היא אם העם ידע לתרגם את דרכו להצבעה פוליטית. אני מקווה שהעם ידע לעשות את זה, ואז נקבל ממשלה אחרת, הרבה יותר טובה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. הבא בתור ברשימת הדוברים הוא חבר הכנסת עפו אגבאריה, ומייד אחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, שלוש דקות לרשותך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הרי עניין פיזור הכנסת – כל שבוע הבענו אי-אמון בממשלה הזאת. האי-אמון היה על כל מיני נושאים, לא רק על חוק טל, שכאילו הוא הסיבה שרוצים. אני לא רוצה למנות את כל הסיבות שמנו החברים לפני, אבל אני רוצה להסב את תשומת לב הכנסת לדברים של אלימות שהיו לאורך כל השנים שאני פה, ודיברתי על מקרי האלימות שבצל הממשלה הזאת. דווקא מקרי האלימות הלכו והתגברו. רק בשבוע האחרון ראינו שנרצח מישהו – אני לא אזכיר את השמות – בבאר-שבע, בחור צעיר ברחובות ואיש יותר מבוגר באום אל-פחם. מה המשותף לכולם? שכולם נרצחו לא ביריות – בסכינים. זה מזכיר לי שהרצח הזה בבאר-שבע היה כמעט כמו שהבריונים האלה בחיפה התנכלו לכמה אנשים. כשיצאו ואמרו שהם התנכלו להם, אז פה אנשים עשו מזה איזשהו לינץ' לאומני כאילו, ו"עליהום". אבל הנה, עובדה, קרה בבאר-שבע יותר גרוע ממה שקרה בחיפה, והנה התוצאה, וזו הרוח הגבית שנתנה לפושעים כאלה ההתנהגות של חברי הכנסת מהממשלה, מהקואליציה, לבריונים כאלה. על העניין הזה, ראש הממשלה, על הרצח שהיה באום אל-פחם, מה שהיה באום אל-פחם רק לפני שלושה ימים, שנרצח איש בן 60, שהוא אח ברפואה, הראשון באום אל-פחם, 40 שנה מהחיים שלו נתן לטיפול באנשים, ועד היום לא יכולים למצוא את הרוצח, והוא ידוע. גם הרצח שהיה לפני ארבעה חודשים – גם כן עד היום לא נמצאו. ראש הממשלה, פה, בכנסת, הצהיר בפני כל עם ישראל ובפני האלמנה שאנחנו נעשה הכול, נוציא את האמת לאור. כל פעם אני מדבר על זה שההתנהגות של הממשלה בכיוון הזה לא רק מלבה את היצרים, היא דוחפת ליותר ויותר אלימות גם במגזר הערבי, והנה – לא רק במגזר הערבי. לכן, אני אומר שהממשלה הזאת שנותנת אור ירוק למתפרעים – לא רק למתנחלים בשטחים הכבושים, גם לכל מיני פופוליסטים ופייגלינים – חברי הממשלה פה, בכנסת – היא בעצם נותנת אור ירוק לאלימות ולהתפשטות של האלימות. לכן, ממשלה כזאת, אין לה זכות קיום. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת שלמה מולה, יש לך רשות דיבור עכשיו, ומייד אחריך – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <זאב בילסקי (קדימה):> היושבת-ראש, עד מתי את יושבת בדוכן? אני, המזל שלי – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עד 23:00, תלוי איך זה יימשך. <נחמן שי (קדימה):> לי אין מזל כזה דווקא – – – <שלמה מולה (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אחרי שאמרנו שביבי בורח וביבי מורח שלוש שנים, אני רוצה בנאום שלי עכשיו, בדקות שיש לי, לדבר דווקא על האוכלוסיות החלשות, דווקא על אלה שהצביעו לבנימין נתניהו, על אלה שהצביעו למפלגה שדגלה, בעצם חרתה על דגלה – ש"ס – שהיא רוצה להיות המייצגת של האוכלוסיות החלשות. האמת היא שהלכתי, בדקות שהיו לי לפני כמה דקות, ואמרתי שאני רוצה לראות משהו – בעצם אותן שכבות חלשות, אנשים עניים, אלה שבאמת קשה להם יום-יום, ילדים במצוקה, חד-הוריות שקשה להן, אלה שאין להם דירה, אלה שמשרד השיכון נותן להם רק 1,000 שקל להשתתפות בשכר דירה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה יודע, הצו נחתם השבוע, ולכן ההשתתפות תהיה עד 3,000 שקל. <שלמה מולה (קדימה):> זה רק עכשיו. אני מדבר עכשיו על שלוש שנים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה היה בשבוע האחרון. <שלמה מולה (קדימה):> אני מדבר עכשיו מה הממשלה הזאת – – – <נסים זאב (ש"ס):> עד לפני זמן מה זה היה 2,400. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה מדבר על המקסימלי, ועדת חריגים וכדומה. רוב האנשים מקבלים פחות. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, תמיד אפשר לשנות. <שלמה מולה (קדימה):> אני מדבר על אנשים שמסתובבים בין משרד השיכון ל"עמידר" ול"עמיגור", על אלה שבאים וכותבים מכתב – הלוך וחזור; על אלה שהולכים לבנק, בנק טפחות או בנק אחר למשכנתאות, ורוצים תעודת זכאות, ומשגרים אותם לוועדה במשרד השיכון; על אלה שמקבלים תשובות ואומרים להם: אדוני, אתה זכאי לדיור, להשתתפות בשכר דירה, ואתה מקבל את הסכום המקסימלי, אתה מקבל 1,000 שקל. אני מסתכל מסביב ואני בא ואומר: משפחה שמקבלת סיוע של 1,000 שקל מהמדינה, אבל היא צריכה לשכור דירה באיזה מקום, כמה עולה שכר דירה? אפילו בפריפריה – אולי במקום מרוחק, אפילו לא באר-שבע. משפחה, לפעמים גם קשת-יום, שיש לה שלושה ילדים, בני-הזוג לא עובדים, או שיש להם איזה בעיות סוציאליות כאלה ואחרות, בסופו של דבר אתה מגיע למצב שבו המשפחה הזאת – אולי חלקה מקבלים השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה, משלמים שכר דירה, ואז אתה בא ואומר: מה בעצם עתידו של הילד הזה, שהמשפחה היתה צריכה לשלוח אותו לחוג אחרי-הצהריים? ובסוף בסוף מעגל העוני נשאר אותו דבר. אז אני שואל: מה הממשלה הזאת, מה המפלגות שבעצם היו אמורות להיות הפה של אותם הילדים, מה הן עשו? האמת היא, קשה לי למצוא. קשה לי למצוא. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להזכיר לך, הצעת החוק, שגילינו אותה במהלך החקיקה שלה – אפילו ילדים במצוקה שהיה צריך לייצר להם מסגרת, בעצם מבקשים עכשיו לדחות את זה בעוד שלוש שנים. אותם ילדים קשי-יום. זאת הממשלה, זה פרצופה של הממשלה. אני חושב, אלה שהרכיבו את הממשלה, שמתהדרים וטוענים: אנחנו היינו מפלגה חברתית – אני מציע להם ללבוש קסדה או ללבוש מעיל ולכתוב עליו מאחור: אנחנו מתביישים, כשמגיעים לקלפי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת שלמה מולה. הבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו במליאה. הבא בתור – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ומייד לאחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך שלוש דקות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, האמת שאני רוצה לנצל את הזמן העומד לרשותי כדי גם, אני חושב, לנאום בשפתי. כי גם מגיע לאזרחים שלנו, לבוחרים, לפנות אליהם בשפתם. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: היום הכנסת מתאספת כדי לקבל החלטה חשובה. לדעתי החלטה זו באה באיחור. כל יום שחלף בתקופת שלטונה של הממשלה הזו היה יום טרגי. הכנסת הפכה ממרכז לדמוקרטיה למרכז לפגיעה בדמוקרטיה.) <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה הבעיה, גברתי? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> גם בימים האחרונים וגם בשעות האחרונות אנחנו נשמור על התקנון. נדבר בעברית. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, למה? <אילן גילאון (מרצ):> מותר לו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מותר? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אין תקנון כזה ואין שום בעיה עם זה. והשפה הערבית היא שפה רשמית. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מוכרחה לקבל תרגום כדי שנבין. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה גם לא תוקן ולא שונה. את יכולה לבקש לתרגם, להסביר, לפרש. אבל אני חושב שכמו שאנחנו מקשיבים לכל הנאומים בעברית, זו הזדמנות בשבילכם גם להקשיב לנאומים בערבית, והשפה שלנו היא גם חלק מהזהות שלנו, וצריך לכבד אותה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אבל אנחנו נשמח, גם כדי להבין את הדברים שאתה מעביר – אנחנו נוכל לקבל תרגום. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן. אני אכבד את הבקשה הזו. אם יש צורך, אז כן. <אילן גילאון (מרצ):> הוא מדבר למצביעים עכשיו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה אומר, מי שהוא פונה אליו, מבין. רק שלא תמכור אותנו. סתם. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא. את לא מאמינה. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: ומכאן בהמשך לדברי, הממשלה הזאת, אם עשתה משהו חיובי הרי הוא שהגישה הצעה להקדים את מועד הבחירות ולפזר את עצמה. בתקופה שחלפה היא הכריזה מלחמה לא רק על תהליך השלום כי אם על תושביה בכלל ועל תושביה הערבים בפרט. היא עשתה זאת בשורה של חוקים גרועים ביותר שפגעו בתושבים בכל תחומי החיים. בין חוקים אלה ניתן למנות את חוק איסור ציון יום הנכבה, חוק המיועד ליישובים היהודיים בלבד ולא ליישובים הערביים, שינוי לחוק מינהל מקרקעי ישראל והפרטת מקרקעי ישראל שמתיר למכור נכסי נפקדים, וחוק תוכנית פראוור שהיתה כוונה להעביר אותו ושהשר בני בגין הודיע לי על הקפאתו, ושגם שם לו למטרה להמיט כליה על האוכלוסייה הערבית ובייחוד על זו שבנגב. בשביל שהטרגדיה זו לא תחזור על עצמה התושב צריך להבין שכאשר הכנסת מפזרת את עצמה – ההחלטה חוזרת אל מי? אל התושב. התושבים הערבים שוויתרו על אחריותם ועל נשיאה באחריותם כלפי עצמם באשר אינם משתתפים – עליהם להבין שאי-השתתפותם היא שהביאה את ליברמן ונתניהו לשלטון והם שילמו את המחיר על כך לאורך שלוש שנים. עליהם לבוא חשבון עם עצמם ולהבין שההתרשלות ביום הבחירות תישא מחיר לאורך שלוש השנים הבאות.) גברתי היושבת-ראש, בשמחה אני אתרגם בקצרה. <נסים זאב (ש"ס):> עדיף שלא. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ביום הזה – חוזר – הדבר הטוב ביותר שהממשלה עשתה בכהונה שלה, זה שהיא פיזרה את עצמה לדעת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> חבל שהיא עשתה את זה באיחור של שלוש שנים, שבמהלכן סבל האזרח. המנדט היום יחזור לעם. העם, אלה האזרחים. הם סבלו, הם צריכים להגיד את הדברים שלהם בקלפי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הם צריכים להעניש את אלה שהתעללו בהם במשך שלוש שנים. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> לא. מכיוון שזה תרגום זה לא מכפיל גם את הזמן. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ולכן אנחנו בעד להקדים את הבחירות – כמה שיותר מוקדם. אנחנו ביקשנו להתחשב בחגים שלנו, אבל אנחנו איננו מעוניינים להאריך את כהונתה של הממשלה הרעה הזו. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, חבר הכנסת אלדד. שלוש דקות לרשותך. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, תודה, ותודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע, שמאפשר לי בזאת להציג את הצעת החוק הראשונה שלי לכנסת הבאה: עברית תהיה השפה הרשמית היחידה של מדינת ישראל. אבל אני מבקש לדבר על החוק לפיזור הכנסת ועל התקופה הקרובה, תקופה שבה אין כנסת פעילה שיכולה לחוקק חוקים ואינה יכולה להוציא מן הבאר את האבנים שהממשלה הזו הטילה לתוכה. כי כבר נאמר שאבן שטיפש אחד מטיל, גם מאה חכמים לא יצליחו להוציא. בית-המשפט העליון דחה היום את בקשת הממשלה, בקשת המדינה, לדחות את הריסת בתי שכונת-האולפנה בבית-אל, ובאמת אין לי הרבה טענות לבית-המשפט העליון, כי המדינה באיוולתה באה אליו פעם ופעמיים והצהירה: מה שעל קרקע פרטית יוסר. בלי שהיא נכנסת בכלל לסבך המשפטי הקשה הקיים ביהודה ושומרון של מעמד הקרקעות, שהוא סבך של חוקים עות'מאניים ובריטיים וירדניים. המדינה היתה צריכה לבוא לבית-המשפט ולהודיע: בכוונתנו להחיל את החוק והמשפט הישראליים על יהודה ושומרון, ולמצער להתחיל בהחלת החוק והמשפט הישראליים על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ולמצער שבמצער להחיל את חוק התכנון והבנייה. ואז היה דינה של שכונת-האולפנה בבית-אל כמו של שכונת מגורים בתל-אביב, שמישהו בתום לב בנה בה בית, ובא אדם אחר וטען: אני הוא בעל הקרקע, והמדינה לא היתה מעלה על דעתה להורות על הריסת שכונה שלמה, אלא היתה מורה לפצות את בעל הקרקע לאחר שהוכיח את בעלותו בבית-משפט. ואילו בשכונת-האולפנה הזדרזה המדינה להכיר בטענת בעלות בלי שהעניין יידון בבית-משפט, ויותר מזאת הגדילה והתחייבה להרוס, בלי שלהבנתי, לא נציגי המדינה – ודאי לא נציג בית-המשפט ביקר בשכונה וראה בתים תלת-קומתיים, עשרות משפחות, למעלה מ-160 ילדים. אם מישהו היה מעלה על דעתו לעשות צעד כזה באיזו שכונה במדינת ישראל, בוודאי היו מזעיקים את העולם; על אחת כמה וכמה אם זה היה קורה במגזר הערבי, היו מביאים את כל מוסדות האו"ם לחרוץ את משפטנו כמדינה שפוגעת בזכויות אדם. אבל כאשר זה קורה בבית-אל, המדינה מוצאת את עצמה מול שוקת שבורה. הפתרון היחיד שהמדינה יכולה לבצע בתקופה הקצרה שקצב לה בית-המשפט הוא לחוקק חוק; חוק שאומר שבמקרה כזה יפוצו בעלי הקרקע ולא תיהרס השכונה. אלא שהמדינה הזדרזה והחליטה לפזר את הכנסת. הממשלה באה היום לבקש לפזר את הכנסת, וכבר נאמרו הדברים שוב ושוב, חברי הכנסת אנוסים על-פי הדיבור, נחלצים לתמוך בהצעה הזאת לפיזור הכנסת. ולכן על הצעת החוק להסדרת ההתיישבות להיות הצעת חוק ממשלתית. נראה את ראש הממשלה נתניהו לא עושה את זה. נראה אותו קם במערכת הבחירות להרוס את שכונת-האולפנה בבית-אל. הוא לא יהיה ראש ממשלה בכנסת הבאה אם הוא יעשה את זה. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אריה אלדד. עכשיו יעלה חבר הכנסת יואל חסון, ומייד לאחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <יואל חסון (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו יומה האחרון של הכנסת הזאת. הכנסת הזאת הולכת הביתה, והופכת להיות כנסת שלמעשה – לא יודע אם יש מושג של כנסת מעבר כמו ממשלת מעבר – היא כנסת לכל דבר, זה הריבון, אבל כמובן, הכנסת הזאת הופכת להיות כנסת הרבה פחות פעילה ממה שהכרנו בשלוש השנים האחרונות. אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, שבכנסת הזאת בשלוש השנים האחרונות – אני יכול לומר את זה בשם עצמי ובשם חברי – היתה לנו ההתנסות שאני מציע לכל פוליטיקאי להתנסות בה, וזה להיות באופוזיציה. נכון, זה לא קל, זה אפילו לא נעים, אף אחד לא מתמודד כדי להיות בראש האופוזיציה, אבל כשאתה מגיע לשם, עם התסכול ועם הקושי, אתה מגלה, בעיני, שהתפקיד של אופוזיציה במשטר דמוקרטי הוא תפקיד חשוב, וכשאני רואה היום כל מיני פוליטיקאים ורסיסי מפלגות שמתמודדים – לא כדי להציב את עצמם כאלטרנטיבה, לא כדי לומר, אנחנו נהיה יותר טובים מהממשלה הזאת, אלא מתמודדים על הזכות להיות בממשלה. מילא היו מתמודדים על להוביל את הממשלה. הרי מתנהגים גם כאילו הבחירות במדינת ישראל, ואמרתי את זה קודם, הן בחירות על מי יהיה שר התמ"ת, שר החוץ, שר האוצר, שר הפנים. הבחירות במדינת ישראל הן על מי יהיה ראש הממשלה. קדימה היא המפלגה היחידה שמשחקת במגרש הזה. כל האחרים שמתיימרים, לפחות בצד שלנו, אין להם שום ניסיון ושום יכולת ושום קבלות לומר שהם מסוגלים להיות ראשי ממשלה במדינת ישראל. ואני קורא לציבור הישראלי להבין ולדעת, ואני אומר את זה גם כיושב-ראש הקואליציה, גברתי היושבת-ראש, וגם כמי שהיה יועץ ראש הממשלה כמעט שש שנים – הייתי ליד ראש ממשלה, אני יודע מה זה. במדינת ישראל, את ההחלטות החשובות באמת מקבל ראש ממשלה. זה התפקיד החשוב באמת. מי שרוצה לראות שינוי, מי שרוצה בשינוי מציאות, צריך לקבל את ההחלטה את מי הוא רוצה לראות יושב בכיסא ראש הממשלה. כל מי שלא רלוונטי למגרש הזה, לא רלוונטי בבחירות. הציבור הישראלי יבין את זה. כל המנהיגים האלה שאנחנו רואים עכשיו, מנהיגי הפלסטיק והניילון, אנשים שלא עשו דבר בחייהם – – <אריה ביבי (קדימה):> זה מעניין. <יואל חסון (קדימה):> – – הם יעמדו מול שאלות הציבור. הם יעמדו מול השאלות הקשות שעומדות בפניהם היום, ויעמדו בפניהן אם הם יגיעו לכיסא ראש הממשלה. עוד חצי דקה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> משפט. <אריה ביבי (קדימה):> אני נותן לך את הזמן שלי. <יואל חסון (קדימה):> אני יכול לקבל את שתי הדקות שלו? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זה לא עובד ככה. <אריה ביבי (קדימה):> הוא פשוט מדבר כל כך יפה – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני מסכימה. הוא גם פרלמנטר טוב. אגב, אתה מאוד לארג' על זמן שאין לך; אתה אפילו לא רשום. אתה מבין את החברים שלך למפלגה? <יואל חסון (קדימה):> אחלה חבר. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מנדבים נדוניה שאין להם. <אריה ביבי (קדימה):> את זה אל תעשי – – – <יואל חסון (קדימה):> לא לסכסך בתוך המפלגה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> סתם, נכניס קצת הומור לשעות האלה של הערב. <יואל חסון (קדימה):> אני אתן לך, אתה תיתן לי – התחילו פריימריז. אז אני רוצה לומר משפט אחרון, קודם כול לחברי קדימה, לתומכי קדימה: אנחנו הולכים לקראת הכרעות פנימיות. קדימה תבחר את הרשימה הטובה והאטרקטיבית ביותר לבחירות הקרובות. קדימה תציג את הכוורת הטובה ביותר. אנחנו אלה שנתמודד על ראשות הממשלה. הציבור הישראלי יבין שההכרעה היא על ראשות הממשלה, ולכן בסוף התהליך אין לי ספק שקדימה היא זאת שתרכיב את הממשלה בכנסת הזאת, ואני רוצה להודות לך על אורך הרוח. תודה רבה לכולכם. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יואל חסון. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב, ומייד אחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, היום נכנסתי במקרה לוועדת הכספים כדי להצביע בנושא מסוים, והסתכלתי מה יש על שולחן ועדת הכספים, בראשותו של הרב גפני כמובן. <משה גפני (יהדות התורה):> לא הייתי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה כבר מתחמק. אני סקרנית לדעת, מה יש שם. <נסים זאב (ש"ס):> ותראו – הלכות מירוץ סוסים. מה קורה אם שני סוסים מתחרים זה עם זה, והגיעו יחד, ומה קורה כשיש שלושה סוסים, ומה קורה כשיש ארבעה וחמישה סוסים – איך מחלקים את הפרסים, לסוסים או לאלה שרוכבים עליהם. ממש מירוץ של סוסים יש פה. אי-אפשר להאמין. קטסטרופה. מה הבהלה הזאת? למה רוצים כל כך להתפרק? למה? מה אתם גוזרים על עצמכם? ואני פונה לראש הממשלה. אז מה אם תקבל עוד שלושה מנדטים? זה שיקול ללכת לבחירות, לטלטלה כזאת? <שלמה מולה (קדימה):> תצביע נגד. <נסים זאב (ש"ס):> יכול להיות שאצביע נגד. אתם, שכל הזמן, שלוש שנים, משמיצים בלי סוף – אגב, בנושא של ועדת-טל, יושב פה חבר הכנסת יוחנן פלסנר, שאני כבר שנתיים חבר אתו בוועדה. בשבוע שעבר הבאתי כמה הצעות, איך לפתור את הבעיה. פתאום הוא שומע אותן לראשונה. אמרתי לו: ידידי, אני כבר שנתיים מעלה את ההצעות האלה, מה קרה שאתה עכשיו שומע אותן? הוא פתאום הבין שבהצעות הפוליטיות שהם הציעו ובהכרזות הם בעצם ירו לעצמם בראש, כי לא היתה מטרה אמיתית לפתור את הבעיה. הנקודה והמטרה של שאול מופז, לצערי הרב, וגם של יוחנן פלסנר, היא שבסוף כל ועדה – לצאת באיזו הכרזה פופוליסטית נגד החרדים. אז קיבלתם את התוצאה, הגעתם להישגים, יריתם לעצמכם בראש, והיום אתם מתפרקים מעצמכם. <אריה ביבי (קדימה):> אם אנחנו לא נשמיץ אותך שעתיים – – – <נסים זאב (ש"ס):> תוכו, תוסיפו עוד צרה. <אריה ביבי (קדימה):> אם אנחנו לא נשמיץ אותך שעתיים, אתה תצביע נגד? שעתיים, אני מתחייב. <נסים זאב (ש"ס):> אני אגיד לך. אתה שואל אותי מה קורה למת אחרי שקוברים אותו. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> עוד פעם אתה לארג' על חשבון אחרים – אתה אומר: אם אנחנו לא. שאלת את החברים שלך, אם הם לא ישמיצו את החרדים שעתיים? <אריה ביבי (קדימה):> לא נשמיץ אותו שעתיים, שיצביע נגד. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חתום לך? <נסים זאב (ש"ס):> תאמין לי, יכול להיות שעוד נצביע נגד. יש פה שיקולים, ואתה עוד תופתע, אני אומר לך. אנחנו לא בכיס של אף אחד. אני מבטיח לך שאנחנו לא בכיס של הליכוד ולא בכיס של ראש הממשלה, ואם מישהו מחליט ללכת למהלך שהוא לא מובן, והוא באמת הזוי ולא רצוי, אנחנו לא שותפים אתו. אני רוצה לומר, זה תלוי בחוקים האחרים. <זאב בילסקי (קדימה):> איזה חוקים אחרים? <נסים זאב (ש"ס):> אתה לא יודע. אתה רוצה לדעת מה ש"ס החליטה? באמת. אתה רוצה שאני עכשיו אומר לך את כל הסודות? הלוא יסלקו אותי בסוף מהסיעה שלי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק רוצה לומר משפט אחד, אחרון. אני רוצה לומר מה היה בארצות-הברית במלחמת וייטנאם. תלמידי ישיבה בארצות-הברית, לא גייסו אותם, אף ששם יש הפרדת דת מהמדינה. התחשבו בבחורי ישיבה. יש להם הערכה לבני ישיבה. מה קרה לנו, מדינת היהודים? מה, אנחנו מדינת יהודים רק על הנייר? מבקשים מדינה, חוקה של מדינה יהודית ודמוקרטית. איפה היהדות שלנו? איפה הערכים שלנו? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> תסתכלו איפה הבעיה שלנו. הרצח של יום-יום, שאנחנו רואים בחוצות העיר, בבאר-שבע, ברחובות, בכל פינה – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – כי עלה מוות בחלוננו. <זאב בילסקי (קדימה):> היא מנסה לרמוז לך שנגמר הזמן. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מכיר שפעם אצלי הזמן נגמר? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני יכולה להמליץ לך דבר אחר. יש עדיין הצעות חוק לקריאה ראשונה שאפשר להירשם אליהן. <נסים זאב (ש"ס):> בואי נחבר את הצעות החוק – תיתני לי את הזמן ברצף. אני באמת אתרכז יותר. נגיע לסיכומים. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך. <נסים זאב (ש"ס):> אני מודה לך, בכל אופן, על הסבלנות. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> בבקשה. תודה רבה לך. והבא בתור ברשימת הדוברים, כמו שאמרתי, חבר הכנסת עתניאל שנלר, ומייד לאחריו – חבר הכנסת דני דנון. <יעקב אדרי (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, כולם מדברים נגד ויצביעו בעד. זה לא ברור? <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה רואה כמה נזיל פה הנושא. <עתניאל שנלר (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים – – – <זאב בילסקי (קדימה):> רציתי להעיר שמה שהוא אמר, שעתיים, קשה לנו, אני לא יודע אם נעמוד בזה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> זהו, התחייב בלי תוקף. בבקשה. <עתניאל שנלר (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אחרי-הצהריים חשתי והבנתי את המהות של שיח בין ערכים. מצד אחד, היתה ועמדה על הבמה שאלת ערכי ההתיישבות, בשאלת אותה גבעת-האולפנה הידועה; מצד שני, ערך עצום של שלטון החוק, של משפט. וכשיש קונפליקט בין ערכים, חוכמת המנהיגות המדינית והמשפטית כאחד, לפעול בתבונה – לא לכופף ידיים, לא ליצור עימותים, כי משהו יתקלקל. האם אנחנו רוצים לפגוע בערכי התיישבות במעמד הציוני עכשיו, לא הפוליטי? האם רוצים לפגוע בערכי המשפט? לצערי, לצערי, היום, לעניות דעתי, מערכת המשפט כשלה. התיישבות חייבת להיות על-פי חוק, ורק על-פי חוק, ורוב ההתיישבות ביהודה ושומרון היא חוקית לחלוטין. השליחות שבהתיישבות היא שליחות של הציונות, והחשיבות של שמירת ערכי ההתיישבות לא נופלת מחשיבות שמירת ערכי החוק והמשפט. והיום כשלו בתבונתם – מי שקבע להיכנס למהלך שישלמו עליו מחיר גדול מאוד, ולא משנה מאיזה צד. <שלמה מולה (קדימה):> היה פסק-דין חלוט. <עתניאל שנלר (קדימה):> שני הצדדים ישלמו מחיר ערכי גדול מאוד. ומשום שיש כלל "חמישיתו יוסף עליו", אני רוצה להציע כמה פתרונות אפשריים. הפתרון האחד, להגיע לפתרון משפטי, ואני לא אציג אותו כאן, כי כבר יש פסק-דין. פתרון אחר, ואולי זה המקום, שעל כל מבנה, בית או דירה שייהרסו או יפונו, ואם צריך לפנות, יפנו, "חמישיתו יוסף עליו" – יקימו חמישה אחרים. יקימו את החמישה האחרים על קרקע ראויה, על-פי החלטת הממשלה, בכפוף למדיניות ותפיסת העולם של הממשלה, לפי תפיסתה המדינית. זה לא משנה עכשיו מי המפלגה המושלת. ועוד הצעה קטנה, גברתי היושבת-ראש. כל ממשלה חייבת מכאן ולהבא, בעיקר לקראת הבחירות, להבין שערכי ההתיישבות לא פסו מעם ישראל. וכשמציינים "יום הרצל", אנחנו צריכים לדעת שההתיישבות ביהודה ושומרון, כמו בנגב ובגליל, כמו בתל-אביב, היא חלק מהחזון הציוני. ואותם אנשים אדירים, חשובים, ערכיים, המיישבים את ארץ-ישראל, לפי תפיסת כל אחד במקום שהוא רוצה, או חושב שהממשלה צריכה לשלוח אותו לשם, או שהממשלה שלחה אותו לשם, הם האנשים הטובים ביותר שיש במדינה הזאת. ולכן נדמה לי שכשהממשלה רוצה לעשות דבר נכון, היא צריכה תמיד לכבד החלטות בית-משפט ו"חמישיתו יוסף עליו" – על כל מה שמזיזים, חמישה אחרים תחתם. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת עתניאל שנלר. חבר הכנסת דני דנון – איננו במליאה. חבר הכנסת מגלי והבה – איננו במליאה. הרגע הוא היה כאן, אולי הוא פשוט מאחורי – קראתי בשמך. לרגע נסתרת מעיני. בבקשה, חבר הכנסת. <מגלי והבה (קדימה):> גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> שלוש דקות לרשותך. <מגלי והבה (קדימה):> – – חברי חברי הכנסת, אין ספק שכל כנסת וקדנציה של כנסת מגיעה ליום כזה שצריך לפזר אותה וללכת לבחירות. אבל כשאנחנו מסתכלים, ושמעתי את הנימוקים של יושב-ראש הקואליציה, כשראש הממשלה עוד לפני חודש אמר, לא רק לי אלא לכל מי שהאזין לו, גם במקום הזה וגם בכל אמצעי התקשורת השונים: הממשלה הזאת תסיים את ימיה, ואני הולך לסיים את הקדנציה, ועוד היה מתגאה שזה מעבר לארבע השנים המקובלות, אז ראש הממשלה בסוף מחליט שהוא רוצה – כאילו חיכה שאנחנו נעשה פריימריז, קדימה, ואז הוא יצא לדרך. אתה הולך, אדוני ראש הממשלה, לבחירות, רק מפני שיש לך סיכוי להיבחר? זה זלזול באינטליגנציה של ציבור הבוחרים בישראל, כי בואו תראו, נשאל את עצמנו את השאלות: מה מצפים מממשלה? מה היעדים של הממשלה, ששמו אותם על השולחן לפני כל הבוחרים? ואז נתחיל בדבר החשוב ביותר: האם הממשלה הזאת התקדמה בתהליך המדיני? התשובה היא לא. האם הממשלה הזאת ניסתה להרחיב את המעגלים שלה מבחינת ההשלכות המדיניות על האזור ובכלל? התשובה היא לא. אני יכול להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, אומנם שר החוץ מהמפלגה שלך, אבל מצבנו הבין-לאומי הוא מן הגרועים ביותר, ואנחנו יודעים מה חושבים עלינו בקהילה הבין-לאומית ומה חושבות עלינו מדינות אירופה ודרום אמריקה, וזה מביא אותנו – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בשליחות האחרונה שלך תיקנת קצת את המצב. <מגלי והבה (קדימה):> אני לא שומע אותך, ולכן אני לא רוצה להפסיד את הזמן שלי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בשליחות האחרונה שלך תיקנת את המצב קצת. <מגלי והבה (קדימה):> ודאי. עובדה שבטורקיה שמו לי שטיח אדום וקיבלו אותי כמו שצריך; אני מסכים. אבל ברגע שאתה בנושאים האלה, שלא לדבר – נכנס מומחה לכלכלה אצלנו, חבר הכנסת ברוורמן. העלאות המסים, העלאות מחירי המוצר – רק אתמול התפרסם, גברתי היושבת-ראש, רק מהבלו, קרוב ל-5.5 מיליארד שקל נכנסו לקופת המדינה. מי סובל? השכבות החלשות, שכבות הביניים. איפה ההבטחות שלו לשפר את המצב במדינה? על הנייר הוא עושה הרבה. לכן אני אסכם ואומר: לא צריך להיבהל מהבחירות. אנחנו סומכים על הבוחרים בישראל, ואני מבטיח לאותו ראש הממשלה – אנחנו יודעים על הרבה ממשלות שהן ביוזמתן פירקו את הממשלה ובסוף הלכו לאופוזיציה. כולי תקווה שהאזרחים שרואים אותנו וצופים בנו ומחכים לרגע הזה יענישו את הממשלה הזאת על כל הגזירות ועל כל הפשלות, אם בתחום המדיני ואם הגזירות הכלכליות ואם מצבו של האזרח בישראל, שנעשה יותר גרוע. תודה רבה, גברתי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מגלי והבה. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי, ומייד אחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר. <קריאה:> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> מייד אחרי חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אני רואה שאת כבר 50 דקות בעמדה. חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> יש לנו עוד לילה ארוך. <נחמן שי (קדימה):> נכון. אני בר-מזל היום. אני רוצה לומר כמה מלים על הסוגיה הזאת של בחירות מוקדמות, כי זה לא אסון לשאול למה בכלל אנחנו הולכים לבחירות עכשיו, וזו גם לא תחושה של חולשה. כי בפסיכולוגיה של הכנסת זה נעשה איזה דבר שלילי, אסור לשאול, זה איזה קודש הקודשים – נכנסים לבחירות, כאילו שזו מצווה שנחתה עלינו מלמעלה, אבל זה לא. זו שאלה מאוד טובה וחשובה. נכון שאופוזיציה, ואנחנו משתייכים אליה, צריכה לחתור בכל כוחותיה להפיל את הממשלה בכל רגע נתון והיא גם צריכה להיות מוכנה להחליף אותה באותו רגע, והכול בסדר גמור, אבל מותר גם להסתכל ולבקר כל החלטה של הממשלה, גם החלטה של הממשלה כשמרכיבים אותה וגם החלטה של ממשלה כשמפרקים אותה, ולשאול למה ולתהות על כנות הכוונות וטוהר הכוונות של הממשלה כשהיא מחליטה החלטה כל כך מרחיקת לכת – פתאום ללכת הביתה. ואנחנו יודעים למה. היו כל מיני ספקולציות, כרגיל במדינת ישראל, מייד היה הנימוק הביטחוני, לחשו אותו באולפני הטלוויזיה: אתם בטח מבינים, יש משהו עם אירן, רוצים לעשות כך, רוצים לעשות אחרת – קשקוש בלבוש, שום דבר. האמת הפשוטה היא האמת שעלתה היום לאורך הדיונים, וגם בעת האחרונה: יש החלטות שהממשלה לא מסוגלת יותר לקבל בכוחות עצמה. שתי סוגיות מרכזיות: האחת היא אותו חוק טל והאחרת היא מגרון. שני דברים שבג"ץ הניח כתפוח אדמה לוהט על מפתנה של הממשלה, והיא לא ידעה לבלוע או לירוק, אז היא אמרה: נלך לבחירות, שזה הפתרון הקל והרע בעת ובעונה אחת. מה לעשות? זה הפתרון הקל לכאורה, כי הנתונים הם מלהיבים, אבל הוא פתרון רע כשלעצמו, כי ממשלה – מה לעשות, מותר להגיד את זה לאנשים שפעם היו בממשלה ועוד יהיו בממשלה – הממשלה צריכה למשול והממשלה צריכה לקבל החלטות. והחלטות, זאת אומרת למצוא פתרון. והיו דרכים שהממשלה הלכה בהן בעבר. זה היה בעיקר דרכים של שימוש בכסף: נתנו לזה ונתנו לזה ונתנו לזה. גברתי היושבת-ראש ודאי מספרת בלילה סיפורים לילדים שלה – נתנו לזה, נתנו לזה ולמי לא נשאר? לא נשאר בסוף למישהו, כנראה, אז נגמר הכסף, ובקרוב נשמע על גירעון גדול בתקציב, ונשמע שקופת המדינה לא יודעת לתת יותר, ואז אמרו: נלך לבחירות. אז נדחה מצד אחד את יישום כל החוקים האלה – ויחד עם זאת אנחנו נצטרך להתמודד גם עם קשיים כלכליים. וזה בדיוק מה שהיא עשתה, זאת האמת הכי פשוטה. ואני מאוד מקווה שנגיע לרגע שכן ניתן פתרון צודק למגרון. הצדק שם הוא גם כן לא שחור-לבן. צריך להתחשב. אז צריך להתחשב בחיפוש פתרון חכם. ואותו דבר, צריך לתת גם פתרון לסוגיית השירות והשוויון בשירות. צריך למצוא, לא על חשבון שנאת חרדים – לא, בשום פנים ואופן – אבל איזה פתרון סביר שיביא להשתלבותם בחברה. לכן הממשלה שוגה כשהיא הולכת עכשיו לבחירות, ואני מקווה, אני מאוד מקווה, שהציבור יעניש אותה על כך. תודה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ומייד אחריו – חבר הכנסת אבישי ברוורמן. שלוש דקות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הכנסת השמונה-עשרה מתפזרת היום ואנחנו יכולים להגיד לה שלום ולא להתראות. שלום ולא להתראות לכנסת שאחת הגאוות העיקריות שלה זה חוקים שפוגעים ביחסים בין רשויות השלטון; שלום ולא להתראות לכנסת שלא חוקקה חוקים חברתיים, שלא נתנה מענה לציבור המשרת והעובד; שלום ולא להתראות לכנסת שאפשרה לממשלה להעמיק את הקיפאון המדיני של מדינת ישראל; שלום ולא להתראות לכנסת שלא העזה ולא השכילה להתמודד עם הצורך לשנות את שיטת הממשל; שלום לכנסת שלא פתרה ולא קידמה את סוגיית השוויון בנטל. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אתם קידמתם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> שלום לכנסת השמונה-עשרה. הכנסת הזאת מזמן סיימה את תפקידה, ממשלת נתניהו מזמן סיימה את תפקידה. אני לא חושב שהיסטוריון רציני או אדם רציני יוכל להסתכל לאחור ולציין אפילו הישג משמעותי אחד לממשלת נתניהו. ולכן נכון שהכנסת הזאת מתפזרת. אבל לפני שהיא מתפזרת, אנחנו יכולים עוד בוועדת הכנסת לשנות או לייצר מכניזם שיקבע שהכנסת הזאת יכולה עוד לעשות שני מעשים טובים לפני שהיא מפזרת את עצמה, וטוב שכך. הדבר הראשון, הכנסת הזאת מחויבת – גם מבחינה מוסרית, גם מבחינה חוקתית, גם מבחינת הצורך הלאומי – הכנסת הזאת חייבת לחוקק חלופה לחוק טל. ואנחנו יכולים לדאוג לזה ויכולים להתחייב לכך שהכנסת הזאת תחוקק חלופה לפני שחוק טל מתפוגג, לפני שהוא מסתיים, בסוף חודש יולי. אי-אפשר להסתפק רק באמירות – בוא נגיד, הלא-מדויקות, אני לא – שאין בהן אמת, של ראש הממשלה, שבא בבוקר יום ראשון בשבוע שעבר לפעילי השוויון בנטל ואמר להם: אנחנו נחוקק חלופה לחוק טל עוד במהלך המושב הזה; מייד אחר כך הגיע לישיבת הממשלה, וכבר שם הכותרות שיצאו מישיבת הממשלה: אנחנו הולכים לבחירות, אנחנו מפזרים את הכנסת, או במלים אחרות: מה שאמרתי לא התכוונתי. אבל, אדוני ראש הממשלה, זה לא בידיים שלך. ודאי שאם זה היה בידיים שלו הוא היה מאריך את חוק טל עוד חמש שנים, עוד עשר שנים, לא היה עושה דבר. זה בידיים שלנו, זאת היכולת שלנו, עוד לפני שהכנסת הזאת הולכת הביתה, לחוקק חלופה לחוק טל, להעביר שינוי בשיטת הבחירות, כך שנחזיר את העוצמה ואת השליטה למפלגות הציוניות המרכזיות. את שני השינויים הללו אפשר להעביר עוד בכנסת הזאת, עם הרוב הציוני שנמצא כאן, בבית הזה, וזה האתגר שלנו, על זה נימדד, את זה עוד אפשר לעשות ואת זה אני מצפה שנעשה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יוחנן פלסנר. וכמו שאמרתי, הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ומייד אחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. יש לך שלוש דקות. <אבישי ברוורמן (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי השר מיכאל איתן, חברי חברי הכנסת, אכן נפל הפור. מיקי, כמדומני שזה בעצם בשנים האחרונות זמן כהונתה של ממשלה בממוצע. היא לא מכהנת יותר משלוש שנים, לכן אנחנו התכנסנו לממוצע. אבל אם אני מסתכל אחורה ואני שואל את עצמי: כן, אנחנו פה, שלוש שנים התכתשנו כאן, רבנו כאן, יצרנו כאן, בתוך איזו כנסת שאיבדה מכבודה במדינת ישראל, כאשר בסקרים בציבור התפקיד של פוליטיקאי נחשב התפקיד הבזוי ביותר, שתלמידי בתי-ספר תיכוניים אינם מוכנים ללכת לשם. <זאב בילסקי (קדימה):> יש לך טלפון. אתה רוצה שאני אענה? <אבישי ברוורמן (העבודה):> חברי זאב בילסקי הוא כל כך מסור לי, שהטלפון – הטלפון אפשר שיצלצל – – – <זאב בילסקי (קדימה):> זה מספר חסוי, אז אני לא יודע. <אבישי ברוורמן (העבודה):> זאביק, היתה אומרת לך ידידתי, בתו של שר החוץ לשעבר דוד לוי, שזה לא מנומס. אם הטלפון יצלצל – יצלצל. ברגע שאדם משוחח, הוא קיבל את שתי הדקות של הפרסומת שלו לפריימריז. אבל אפשר לכבות את הטלפון. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אני אוסיף לך חצי דקה. אבל אתה יודע מה, אתה גם משטנקר שהוא מחזיק טלפון שמצלצל בתוך המליאה. לא מתאים לך, זאב. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אנחנו מה שנקרא גם בזמן הומור. <זאב בילסקי (קדימה):> אוניברסיטת בן-גוריון – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> לכן השאלה שאני שואל את עצמי: האם אפשר – אנחנו הולכים למערכת בחירות – השר איתן, השר איתן, אני מדבר אליך, מכיוון שאתה אחד מחברי הכנסת והשרים שאני מעריך ביותר בבית הזה. <השר מיכאל איתן:> תודה רבה. כבר עזרת לי בפריימריז. <אבישי ברוורמן (העבודה):> ואני מאוד אשמח שתגיע כמה שיותר גבוה, כי אתה כבוד לבית הזה. אני שואל את עצמי: איך אפשר – האם נצליח, לאחר מערכת הבחירות שבאה עלינו לטובה, ליצור כנסת שתהיה יותר רצינית, שיהיה בה יותר כבוד הדדי, שתהיה בה יותר רצינות? האם נוכל לבנות ממשלה שמתפקדת, לא בשביל להיראות טוב אלא למען החלטות שישנו את גורלנו, למען נכדינו, ולא רק לנצח בסקרים? כי אתה יודע, ידידי השר איתן, שהמשפט שמשתמשים בו לפי סקרים וסוקרים, "קול המון כקול שדי" הוא תרגום מלטינית. הקיסרים הרומים, כשהיו רוצים לקבל את גיבוי הציבור ברומא, היו נותנים, זורקים אוכל, מזון, לאותם אלה שמסתובבים ברומא, כולל חיילים משוחררים, ובמקביל היו לוקחים את הגלדיאטורים – לחם ושעשועים. וכולם היו צועקים: יאללה קיסר, ואז הקיסר היה אומר: קול המון כקול שדי; אני מוביל בסקרים, העם אתי. אלוהים, כמו שחונכנו אנחנו היהודים, אלוהים – בקול דממה דקה. כי אם היינו הולכים אחרי קול ההמון היינו חוזרים למצרים, לסיר הבשר. ולכן דמוקרטיה, אם תמשיך להידרדר בצורה שהכנסת הזאת הובילה לתוכה, שבה גם אנשים שהם מצטיינים ואיכותיים יורדים לצורך – כל הזמן רק לצעוק ולהתבטא כדי לקבל את הפרסום. מפני שמה שקורה היום, שמספיק שאדם מופיע הרבה בתקשורת, ואז אומרים: ראש ממשלה תהיה לנו; ונער קטון נוהג בם. מה למדנו? למדנו שדמוקרטיה, צריך שיהיה בה שלטון באמצעות הרוב, אבל צריך שתהיה בה אליטה משרתת. ואליטה צריכה לבוא מדלת העם או ממקומות אחרים, אבל משרתת למען העתיד; לא הפרסום. ולכן התפילה שלי היא שבכנסת הבאה אלה שייבחרו – ובממשלה הבאה – נתחיל להוביל מדיניות לא לפי הסוקרים, לא לפי הפרסום הזול שמדרדר את מדינת ישראל לעברי פי פחת – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – שבגללו אנחנו סוגדים לאלימות ולפרסום זול, ואנחנו מביאים לאנשים שלא עשו דבר בחייהם – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> משפט אחרון. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – שאנשים ילכו אחריהם ויגידו: אלו מושיעינו. ואני אומר, פרופסור אלדד, ביום ההוא האטד הופך למלך. והתקווה שלי, השר איתן – כן, שאנשים כמוך יהיו בראשות הליכוד, שאנשים אחרים יהיו – כדי שתוכן יהיה בירושלים. וזאת התפילה שלי בסיום הכנסת הזאת. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. הבא בתור – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ומייד אחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שלוש דקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, כאן, בבית הזה, לפני פחות משבועיים שמענו את ראש הממשלה אומר: אנחנו נביא חלופה לחוק טל במושב הזה. אחרי זה או לפני זה אמר, הכנסת השמונה-עשרה תוציא את ימיה, והקדנציה הזאת תושלם. שני הדברים – פחות משבועיים – סתר אותם ברגע אחד. עכשיו תגיד לי, השר איתן, אני יכול להאמין לראש הממשלה הזה? <קריאה:> לא. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני יכול להאמין לראש ממשלה שמתכנן בחירות מוקדמות כבר כמה חודשים ואומר לעם ישראל דברים שאין בהם שום אמת? אני לא רוצה להגיד "שקר" כי זה לא יאה לבית-המחוקקים. <שלמה מולה (קדימה):> לומר דבר לא אמת זה לא זר לראש הממשלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני יכול להאמין לראש הממשלה הזה שיהיה קברניט המדינה? <אריה ביבי (קדימה):> אתה במיוחד לא. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> איך אפשר? תאמין לי, אין לי הסבר לילדים שלי ששמעו אותו בשבועיים האחרונים. אין לי הסבר לילדים שלי – ראש הממשלה לא דובר אמת. הוא מתכנן על כל צעד ושעל להקדים את הבחירות ולהרוויח את השנה החמישית בקדנציה הבאה. איך אפשר? זה לא מדינה, וחברה, יקרה לנו? זה לא עתיד ילדינו? להפקיד אותם בידי אדם לא דובר אמת – ביודעין ובעזות מצח ובמתוכנן. ואני שמח שהממשלה הזאת מסיימת את ימיה, כי היא ממשלה רעה. מה הגאווה הזאת? כמעט 40% מהציבור מתחת לקו העוני – זאת הגאווה? ממשלה עשירה ועם עני – כבוד גדול, הצלחה אדירה, תפארת מדינת ישראל. ועוד מחר תביאו הישגים ותביאו מספרים ונתונים ותשתפכו, ותביאו את מחיאות הכפיים של הקונגרס 62 פעמים. במחיאות כפיים בקונגרס, אדוני השר איתן, לא בונים מדינה, לא מבטיחים את עתיד העם הזה, לא מגדלים את הדורות הבאים. בריחה מהחלטות גורליות וחשובות, ודחייה בעוד כמה חודשים, לא תושיע. אני גם רוצה להפתיע אותך: הממשלה הבאה בראשות נתניהו תחזיק מעמד פחות משנה וחצי. כי הדחייה של ההחלטות הגורליות – לא יברחו. אולי הוא יברח, אבל ההחלטות לא יברחו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גאלב, אתה אסטרולוג? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> תראה, ימים יגידו. אני אמרתי לך לפני שנה וחצי כאן: אל תתחרה עם ליברמן וחבריו על הימין הקיצוני כי מחר לא תוכל להסביר את זה לעם ישראל ולא בחוץ. ונסעתי אתך לאמריקה – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> ליברמן – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – ושמו אותך בפינה, לא ידעת להסביר את הדברים, אקוניס. רק עכשיו חזרנו מאמריקה שנינו, ואתה לא ישנת בלילות, היית מודאג. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת אקוניס. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> היית מודאג. לא יכולת להסביר את הדברים והזכרתי לך את הנאום שלי כאן לפני שנה וחצי. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> – – – דין ודברים. חבר הכנסת אקוניס, אתה מדבר ומקבל שלוש דקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> וכל מלה אני אומר מדויקת. אני שמח שאתה מודאג, כי אתה אדם רגיש ומודאג לאמת. ונתקלת באמת באמריקה, ושמעת מה הסטודנטים אמרו לך – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – לא קיבלו שום תשובה, המשכת להיות מודאג – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> משפט אחרון. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – לא ישנת בלילות. ככה אמרת לי, אתה ופניה קירשנבאום. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> משפט אחרון. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני ישנתי מצוין. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אמרתם לי: אנחנו לא ישנים בלילה, אנחנו מודאגים. אמרתי לכם, ממה אתה מופתע? אני אמרתי לכם את זה לפני שנה וחצי. אמרתי לכם את זה לפני שנה וחצי – תפסיקו את השקר – – <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה לך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – אתם עושים שקר בנפשכם, כאילו מדברים עם עצמכם. תודה רבה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה, ומייד אחריה – חבר הכנסת אופיר אקוניס שכל מה שהיה לו לומר קודם הוא יוכל להגיד מעל במת הכנסת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני חייב להגיד לגאלב שאני ישן טוב בלילה. <היו"ר אורלי לוי אבקסיס:> אתה תוכל להגיד את זה לכל עם ישראל ברגע שיהיה לך – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בארץ, לא בחוץ-לארץ. <רונית תירוש (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שזאת הזדמנות נאותה להבהיר לכל מי שעוד ספק בלבו שקדימה מאוד שמחה שהממשלה בעצם מפטרת את עצמה; זאת הוכחה שגם הממשלה הזאת מבינה שהיא הגיעה לסוף דרכה, ולכן אנחנו נשמח בעוד דקות אחדות להרים את ידינו ולהצביע בעד פיזור הכנסת. יחד עם זאת, כשנשאלתי על-ידי שר החינוך, שאמר: איזה מין חוסר אחריות ללכת עכשיו, באמצע תהליכים, אתגרתי אותו ואמרתי: נראה, אם אתה כזה אחראי, נראה אותך מצביע נגד. מזה קפצו כל אמצעי התקשורת, כמובן, ואמרו: הנה, קדימה לא רוצה בחירות. אז הנה, אני כאן לומר, קדימה מאוד רוצה את הבחירות; כאופוזיציה וכמי שעומד בראש האופוזיציה, תפקידנו להביא להפלת הממשלה במהירות המרבית. אבל מה ביקשנו היום? ביקשנו שבאותה מהירות שמביאים את החקיקה לפיזור הכנסת יאפשרו לנו בטווח הזמן הזה של מקסימום שבוע ימים להביא חוק לשוויון בנטל כדי לבטל את חוק טל. כדי להוכיח לעם ישראל מי פיו ולבו שווים, ומי רק מדבר מן השפה אל החוץ, כמו שעשה ראש הממשלה שרץ ל"מאהל הפראיירים", למילואימניקים, ואמר להם, הנה, אני מבטיח לכם שאני מבטל את חוק טל, ואני מביא חלופה לשוויון בנטל. בעודו אומר זאת למילואימניקים הוא ידע כבר בדיוק מתי הוא מתכנן להביא חוק לפיזור הכנסת ומתי הוא יציע את הבחירות. רבותי, קדימה היא היחידה מכל המפלגות, מכל סיעות הבית, שמוכנה היתה לדחות בשבוע את מה שאנחנו רוצים בו – להפיל את הממשלה ואת הכנסת. מאוד רוצים, אבל היינו מוכנים להתאפק שבוע על מנת להביא את אותו חוק לשוויון בנטל. אבל כמובן, ראש הממשלה, שמאוד לא רוצה להתמודד עם הבעיה הזאת, עם תפוח האדמה הלוהט הזה, מיהר להכריז שהוא עוד היום מעביר את זה בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. הוא הוכיח שאם רוצים לעשות משהו ניתן לעשות את זה ביום אחד. אז למה לא יבוא ראש הממשלה וישמור על האמינות שצריכה לשקף כל מנהיג במדינה שלנו, ויגיד, הנה, מה שהבטחתי אני מקיים – אני אביא בתוך יום אחד, ב-24 שעות, בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית חוק לשוויון בנטל? אבל אין לו בכלל חוק כזה, אין לו הצעה כזאת. <שלמה מולה (קדימה):> בדרך כלל הוא לא מתכוון – – – הסתייגות באמירת אמת. <רונית תירוש (קדימה):> צר לי. צר לי שזה מה שאנחנו מחנכים לו את ילדי ישראל, שאפשר להבטיח אבל לא חייבים לקיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רונית תירוש, אני לא מתערב בוויכוח, רק כאשר מחליטים ללכת לבחירות אין בהכנה לַחוק שום שאלה חוץ מהתאריך. אין פה הגות. כשאת באה ומציעה הצעת חוק שיש לה תוצאות ויש לה צרכים תקציביים, אז יש ויכוח: מזמינים אנשים מן החוץ לבוא ולומר את דעתם לכאן או את דעתם לשם – שיניים לילדים, קופות-חולים, תשלום לטיפולים פסיכיאטריים – אלה דברים שצריכים לשמוע. פה, אם החלטת ללכת לבחירות, לך כמה שיותר מהר. זה לא שראש הממשלה מראה לנו שאפשר ללכת – – – <רונית תירוש (קדימה):> כן, אבל למה ראש הממשלה החליט? <היו"ר ראובן ריבלין:> פה זה צריך להיות ביום אחד. אם למשל הממשלה היתה מביאה לי – והביאה לי היום חוק, שבו כל "טרכטנברג" נמצא בחוק אחד – אמרתי להם, לכו תפצלו את זה לארבעה חוקים. ייתכן מאוד שמחר הממשלה תבוא להתווכח אתי, יבוא היועץ המשפטי – כל מיני דברים כאלה. יש דברים שהכנסת שומרת, אבל בחוק בחירות, אם החלטת ללכת לבחירות והכנסת החליטה, אין פה איזה דבר. אפשר לעשות את זה בשלוש שעות, אין שום בעיה כי אין שום הגות. כמובן, כל אחד רוצה לומר את דעתו, לכן הכנסת מנהלת פה דיון מרתוני וכל אחד יכול, מ-120 חברי הכנסת, לבוא ולומר את דעתו כפי שאת עושה זאת כרגע. אבל לא צריך. אפשר לנזוף בראש הממשלה בכל דבר שרוצים, אבל בעניין זה אני מוכרח לומר לך שכמעט כל הצעות החוק לפיזור הכנסת נעשו ביום אחד – לכל דורותיה. <רונית תירוש (קדימה):> על זה אני לא כועסת, אני רק אומרת שאם יש אפשרות להעביר חקיקה במהירות כזאת, בוא ננצל את האפשרות הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, רק חקיקה לפיזור הכנסת יכולה להיות במהירות כזאת, אחרת, אחרת – – – <רונית תירוש (קדימה):> למה? אני ראיתי. אדוני היושב-ראש, ראיתי שאת החקיקה של שר החינוך להשאלת ספרי לימוד הוא הביא בתוך ימים ספורים – ראשונה, שנייה ושלישית. זה היה ביום רביעי שעבר בקריאה ראשונה. אני שותפה לחקיקה הזאת, ואני, אגב, מאוד שמחה עליה. אבל ביום רביעי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם מאיר שטרית, בכשרונו כיושב-ראש ועדה, כמו כשר, יכול להעביר חוק ביומטרי בארבע שעות. <רונית תירוש (קדימה):> נכון, גם ראינו את חבר הכנסת כץ מעביר חוקים מאוד כבדי משקל בתוך יומיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל השאלה אם באו לפניו אנשים שהיו צריכים לומר את דברם ולא אמרו. פה אני אומר לך, בעניין של פיזור הכנסת, או מסכימים או לא מסכימים. אין פה, אין פה הגות. <רונית תירוש (קדימה):> אין לי ויכוח, אין לי ויכוח. אני רק אומרת שאם ראש ממשלה רוצה לעשות משהו מהר, הוא יכול להביא את זה בחקיקה ממשלתית ולהעביר את זה במהירות. ולכן אני שואלת את ראש הממשלה: האם לפני שבוע לא ידעת שאתה הולך לבחירות? אם ידעת, מדוע הבטחת להביא חקיקה שאתה לא מחוקק אותה במהירות האפשרית פה, ויש אפשרות לעשות את זה מהר? יתירה מזאת, כשקדימה שואלת בעצם, למה ראש הממשלה רץ לבחירות? אז אומרים: רגע, אתם, קדימה, לא רוצים? אנחנו מאוד רוצים בחירות. אבל אני שואלת את ראש הממשלה: למה אתה רץ? למה אתה אומר: אני לא רוצה להיסחט? במה הסחטנות שונה ממה שהיתה לך לפני שנתיים? למה לא הכרזת לפני שנתיים על פיזור הכנסת? זאת אומרת, לא ברור לי למה דווקא כרגע, אלא אם כן ההסבר שהוא לא רוצה להתמודד עם חוק טל שריר וקיים, וזה ההסבר שאני נותנת לעניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אני גם חשבתי לי, גם לפני שבועיים אפילו, לפני חודשיים, שאנחנו לא יכולים לעבור את כנס הקיץ של המושב הזה. אי-אפשר, בלתי אפשרי, כי הכנסת צריכה לקבל החלטה עד 31 באוגוסט בדבר שהקואליציה לא יכולה – יש תקציב המדינה שעדיין לא התחילו להכין אותו כי יש בעיות. זה דבר – אחת ועוד אחת שווה שתיים. <רונית תירוש (קדימה):> אבל, אדוני, אני חושבת שיש פה זילות של הכנסת או של המוסד הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אין שום זילות. <רונית תירוש (קדימה):> לא, אני אסביר לך איך. אם הפתרון לכל מצוקה של קבלת החלטות והניסיון להימנע מקבלת החלטות הוא – בואו נפזר את הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. <רונית תירוש (קדימה):> זו המשמעות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. <רונית תירוש (קדימה):> אני לא יודעת להסביר את זה אחרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא רוצה להתווכח אתך. יש רגעים שראשי ממשלה, בכל תקופות הכנסת מאז 1948, יודעים שיש נושאים שצריכים לקבל החלטה עליהם אחרי הבחירות ולא לפני בחירות. ואם זה בשנת בחירות אז הם אומרים: נלך לבחירות מוקדמות. בוודאי אם מצבם בשוק – – – <רונית תירוש (קדימה):> אוקיי, אז אם בחוק טל עסקינן, מדוע ראש הממשלה הלך לפני שבוע והבטיח שיביא? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה תשאלי אותו. אבל – – – <רונית תירוש (קדימה):> אז אני חושבת שאני מדברת כאילו הוא יושב פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה תשאלי אותו. <רונית תירוש (קדימה):> אני שואלת, אני שואלת את ראש הממשלה. הבעיה היא שהתקשורת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, אוקיי, תודה רבה. עכשיו אני אתן לך, הואיל ואני גזלתי ממך את הכול, ואני מצטער בצער רב, הנה, אני נותן לך דקה ואני מבקש ממך לסיים. <רונית תירוש (קדימה):> תודה. הבעיה שהתקשורת פירשה את זה, את השאלות שלנו למה כעת ולמה עכשיו, כדי להביך את ראש הממשלה – אמרו: אה, אז אתם לא רוצים בחירות? אנחנו מאוד רוצים בחירות, אני חוזרת ואומרת. עכשיו אני רוצה לומר לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש: המהירות שבה ראש הממשלה רץ לבחירות, מעבר לבעיה של ההתמודדות עם ביטול חוק טל, לפחות כך אני מבינה את זה, היא מהפחד מהאפשרות שקדימה תשדרג את עצמה ותמתג את עצמה כמו שמגיע לה, והוא לא רצה לתת זמן התארגנות לקדימה עם ראש תנועה חדש. עשינו פריימריז אצלנו. הוא פוחד ששאול מופז יקבל את מה שמגיע לו לקבל. אחרי כל החשיפה שלו לציבור, כשיבינו מה באמתחתו, מה האג'נדה שלו ולמה הוא מתחייב, יש סיכוי מצוין שקדימה תשתדרג עם מספר המנדטים שלה. זה מאוד מפחיד את ראש הממשלה, ולכן הוא רץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <רונית תירוש (קדימה):> ורק לסיום אני אומרת שבעניין הזה שאול מופז עשה היסטוריה, כי הוא היחיד שבזכות היבחרו בפריימריז הוא הצליח לפזר את הממשלה ואת הכנסת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, תודה רבה. הבא אחריה – חבר הכנסת אופיר אקוניס. ולאחריו – שכיב שנאן, ולאחריו – יעקב כץ, ולאחריו – זאב בילסקי. ויש לנו רוני בר-און, מאיר שטרית וזאב אלקין. וכאן הרשימה סגורה, וכל אחד – שלוש דקות. ואני מבטיח לא להפריע לאף אחד. בבקשה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> זה הבטחה חשובה, אדוני. הבטחות זה דבר חשוב, וגם קיומן. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שומע כל היום את רונית תירוש – – – אני פשוט לא מבין. <אופיר אקוניס (הליכוד):> כן, נכון. אדוני היושב-ראש, ביממה הקרובה תסיים הכנסת השמונה-עשרה שלוש וחצי שנות כהונה. זו כנסת פעלתנית, דעתנית, ברובה הגדול אידיאולוגית. יש בה רוב מובהק למפלגות המחנה הלאומי, בדיוק כפי שקבע הבוחר הישראלי. וכעומק הפעילות כך היה גם עומק הביקורת. הביקורת משמאל מגייסת את כל התחמושת המילולית והבנאלית והפבלובית שמוכרת לנו מימי תחילת היישוב, ומתחילת הציונות במדינת ישראל או בארץ-ישראל: פאשיסטים, ימין קיצוני, סתימת פיות, פגיעה בדמוקרטיה. אדוני, פרץ ההתלהמות של השמאל הקיצוני, כולל כאן הערב בתחילת הדיון, מוכיח שוב בפעם המי-יודע-כמה שמי שאינם מבינים מהי דמוקרטיה לא מקבלים את תוצאות הבחירות ואת דין הבוחר, ואינם מבדילים בין שלטון הרוב לבין הניסיון הבלתי-פוסק לעריצות המיעוט, הם דווקא אלה שרוממות שלטון החוק וחופש הביטוי זועקים מגרונם, אך נכשלים במבחן הבוחר פעם אחר פעם – אנשי השמאל בישראל, והם מיוצגים כאן ברוב גדול על-ידי סיעת קדימה. על פסילתה של חברת כנסת שהשתתפה פרואקטיבית בפיגוע טרור, על זה זעקו? הכנסת השמונה-עשרה, אדוני היושב-ראש, אכן היתה מאופיינת בקיצוניות, בקיצוניות של חברי הכנסת הערבים. אני כבר הודעתי כאן מעל הדוכן הזה, ואני חוזר על הודעתי שכנציג הליכוד בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה אפעל בדיוק לפי חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7(א): מי שהשתתף במאבק מזוין נגד ישראל מנוע מלהתמודד לכנסת. אני חושב שאין מחלוקת בבית הזה, כך אני מקווה, שחברת הכנסת זועבי עונה, לדאבון הלב, על הקריטריון המפוקפק הזה. החוק למניעת תרומות ממדינות זרות לעמותות פוליטיות שיזמתי ושאושר ברוב גדול בוועדת שרים לחקיקה – יכול להיות על זה ויכוח, הגישו על זה ערעור, בסדר – הוא אושר שם ברוב גדול. 11 תמכו, חמישה התנגדו. אני מתכוון, כי אני חושב שהוא מוסרי ביותר, להמשיך בעזרת השם בכנסת הבאה את החוק הזה, שמדבר על כך שמדינות זרות לא יתרמו עוד לעמותות פוליטיות במדינת ישראל. והיתה התלהמות, אדוני היושב-ראש, לסיום, הגדולה ביותר של אנשי השמאל, של אנשי האופוזיציה, על המדיניות שהממשלה מקדמת ביהודה ושומרון. ובכן, אנחנו מודים באשמה. נבחרנו כדי לבנות ולא כדי לפנות. ואני מוכרח לומר ששמעתי בצער את החלטת בג"ץ לפני כשעתיים שדורש לפנות את גבעת-האולפנה. אני אמרתי בעבר, אדוני, גם מעל הדוכן הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני חושב שדרושה, בצורה מאוד נחרצת ומהירה, יוזמה ממשלתית, חקיקה ממשלתית, שתסדיר את ההתיישבות בגבעת-האולפנה ובמקומות אחרים, משום שסוגיית ההתיישבות של עשרות משפחות ישראליות, ציוניות, של אנשים שמשרתים בצבא ובתפקידים בכירים, חייבת להיות מוסדרת בקידום חקיקה מהירה, גם במהלך פגרת הכנסת. אדוני, אתה אמרת כבר, שמעתי אותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק הממשלה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אמרתי, חקיקה ממשלתית במהלך פגרת הכנסת יכולה להיות כאן, במקום הזה, גם בוועדות וגם במליאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – שיצטרכו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> לסיום, אדוני, הכנסת השמונה-עשרה לא היתה כנסת לאומנית, היא היתה כנסת לאומית – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני מסיים. – – היא אינה קיצונית, היא פשוט ימנית, כפי שרצה רוב הציבור הישראלי בבחירות 2009. אני מקווה, אדוני, שנחזור לכאן במהרה בחודשי הסתיו כדי להמשיך ולשמור על ארץ-ישראל, על ההתיישבות, על ירושלים מאוחדת, ונפעל כאן בממשלה חדשה, בקואליציה חדשה בראשות הליכוד, כי הציבור רוצה את דרך הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יהיה בצום גדליה. אבל בין כסה לעשור הכנסת תחזור לכאן. <אופיר אקוניס (הליכוד):> יפה, אז אנחנו בעזרת השם כמובן נחזור לכאן בין חגי תשרי, ונמשיך לנהל את ענייני המדינה באחריות בדרך הליכוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר אקוניס. חבר הכנסת שכיב שנאן – איננו נוכח. זאב בילסקי – בבקשה, אדוני. ואחרי זאב בילסקי יהיה מאיר שטרית. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ידידי השר מיקי איתן, חברי הכנסת הנכבדים, אתה יודע, אני בא מאיזה בית-ספר, אדוני היושב-ראש, ששם נבחרים ראשי רשויות. נבחרים בתאריך מסוים והקדנציה מסתיימת בתאריך מסוים, וכל אחד מתכנן את דרכו, גם האופוזיציה, גם הקואליציה. כל אחד יודע שפעם בחמש שנים יש בחירות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש כל יום שני הצעת אי-אמון בראש – – –? <זאב בילסקי (קדימה):> אין דבר כזה בכלל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין דבר – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אין דבר כזה בכלל. אני חושב שאדוני היושב-ראש, באמת אתה יודע, לא היתה לי הזדמנות. גם בהתחלה, הייתי פה חדש, עד שתפסתי מה הולך. אבל חלק מהרעיונות, באמת, זה – למשל כשיש 40 חתימות, אז אלה שחותמים צריכים להיות פה, לא רק ראש הממשלה יושב פה לבד ו-40 אנשים מסתובבים. ואני חושב שאי-אמון כל שבוע זה גם כן לא דבר שהוא כל כך חכם. ואפשר לשפר את הבית: אתה יודע מה? אני רואה את ערימות הספרים שאתם שמים פה; תאמין לי, אפשר לשים משהו אחר, איזה דיסק קטן. לא צריך לבזבז כל כך הרבה נייר. יש פה כל כך הרבה דברים שצריך לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא על זה מסתכלים ולא על זה מסתכלים. <זאב בילסקי (קדימה):> אוקיי. אבל אני אגיד לך מה הכי כואב לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מסתכל. לא – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אני מסתכל כי זה הטבע שלי. אני, כשהייתי עם אשתי בשאנז-אליזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. מאיר שטרית, אין מלה שהוא לא – – – <זאב בילסקי (קדימה):> הייתי בחופשה עם אשתי, הסתובבנו בפריס, ופתאום אני אומר לה: תראי איזה פח זבל חדש. הסתובבתי, מדדתי, ראיתי. היא אמרה: אני לא רוצה לנסוע אתך לחופש יותר. אני כזה. אבל בוא אני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש: לא הגיע הזמן שנשנה פה משהו, ונקבע לפחות משהו לגבי שיטת הממשל פה? מתי מתכנסים; מתי מתפזרים; האם יכול להיות שראש ממשלה, כשהוא רואה כמה טוב לו בסקרים, הוא מחליט שזה הזמן ללכת לבחירות? אם היה לו בסקר עכשיו 15 מנדטים, גם אז הוא היה מפזר את הכנסת? 400 מיליון שקל – רק העלות הישירה של הבחירות האלה. בשביל מה? להחליף שותף א' בשותף ב'. הלוא בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, אתה תיקח את השותפים הטבעיים שלך. אתה תשלם כמה שצריך לשלם – מסכנה המדינה הזאת – ואחרי שנתיים, אדוני היושב-ראש, אתה תראה שיהיו פה עוד הפעם בחירות. אני חושב שזה אחד הנאומים האחרונים שלי בכנסת הזאת, אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ידידי הטוב, חבר הכנסת רובי ריבלין, היושב-ראש. אני באופן אישי רוצה להודות לך. עזרת לי מאוד. ההתחלה היתה מאוד קשה. בסוף אפילו נהניתי. הצלחתי להעביר 25 חוקים בכנסת, חלקם בעזרתך. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו יאמרו "שיטת בילסקי". <זאב בילסקי (קדימה):> ולכן, לי היה כבוד גדול להיות פה, ואני מקווה שנתראה כולנו בעוד כמה חודשים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זאב בילסקי. יעלה ויבוא השר לשעבר, חבר הכנסת הוותיק ביותר נדמה לי, לא? חבר הכנסת מאיר שטרית. מאיר שטרית הוא חבר הכנסת הוותיק ביותר. הוא היה בכנסת העשירית, נכון? גם פואד היה בכנסת העשירית, או באחת-עשרה? <מאיר שטרית (קדימה):> הוא בא באחת-עשרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחת-עשרה. הבנתי. לא, לא, אני יודע שהוא – אני יודע שהוא הוותיק ביותר בכנסת. בבקשה. חבר הכנסת שטרית, זה לא נותן לך יותר משלוש דקות, אלא אני אתחיל להפעיל את השעון קצת יותר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שאני מצר על כך שהכנסת מתפזרת בבהלה כזאת. אני לא נגד פיזור מוקדם של הכנסת. השאלה היא מה אנחנו נשיג בעקבות הבחירות הללו. אני חושש שאנחנו נחזור בדיוק לאותו מצב, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? מעבר לרווח הזמני של כמה חודשים שיהיה קצת שקט בסערות שמובילות, אולי, לבחירות הללו. אדוני, מאחר שאני לא יודע באופן אישי, אני רק יכול לשער מה הנחה את ראש הממשלה ברצונו לקדם את הבחירות. נדמה לי שארבעה נושאים עומדים בעצם לפניו, ובגללם הוא החליט להקדים את הבחירות: 1. חוק טל. חרף העובדה שראש הממשלה התחייב בפני המוחים ובפני הצעירים שהוא יחוקק את חוק טל, הוא הבין ומבין – וראש הממשלה כבר מנוסה ובקי, וודאי מבין פוליטיקה – הוא הבין שאם הוא יעביר את חוק טל החרדים יעזבו, ואז ממילא לא תהיה לו ממשלה; ואם הוא לא יעביר את חוק טל ליברמן יעזוב, וגם אז לא תהיה לו ממשלה. השאלה היא אם לא היה מוצא אחר. אני חושב שהיה מוצא אחר, ואני מעז להגיד, אדוני היושב-ראש, שאפילו דיברתי עם אחד משרי הממשלה ואמרתי: מה אתם עושים? אבל לא הועיל. ולכן הוא החליט בעצם: בואו נדחה את הדבר הזה לעתיד. הדבר השני שעומד לפניו זה המחאה החברתית: ללא בחירות, המחאה החברתית תפרוץ בקיץ ביתר תוקף, ועלולה באמת לגרום לנזק פוליטי במספר המנדטים לראש הממשלה. הדבר השלישי הוא אובמה: אני חושב שראש הממשלה שואף – לפחות לפי השמועות – להיבחר עוד לפני הבחירות בארצות-הברית, כדי שלא לעמוד במצב שבעוד שנה וחצי אובמה כבר ייבחר בארצות-הברית לקדנציה נוספת – אולי הוא ייבחר, אולי לא ייבחר – ויהיה במצב שהוא מכהן בקדנציה שנייה. ראש הממשלה יכול לעמוד במצב מאוד קשה מול ארצות-הברית בתקופה הזאת, דבר שיקשה עליו לקראת הבחירות בעוד שנה וחצי. הדבר האחרון הוא שולי. הוא משתמע מכל אלה: זה קצת מחטף. בראותו שבמצב הנוכחי כל היתר חלשים, ויש לו עכשיו בסקרים את מספר המנדטים הגבוה ביותר, הוא אומר: תשמע, למה לי לדחות? בוא נעשה עכשיו את הבחירות ונגמור עניין. ואני אומר לך: לצערי, הוא טועה, ואני בכל זאת מתריע בפניו. יש דבר אחד שהוא יכול עכשיו לעשות טעות, שאני, כחבר האופוזיציה, אומר: הלוואי שהוא יעשה אותה, כי זה רק יועיל לאופוזיציה. <רוני בר-און (קדימה):> אז אל תגלה לו, שיעשה אותה. <מאיר שטרית (קדימה):> אני אגלה לו, אין לי בעיה. הוא יודע מהי. והטעות הגדולה שהוא יעשה היום, בעקבות החלטת בג"ץ, בנושא של גבעת-האולפנה – הטעות הכי גדולה שלו היא שהוא עכשיו ינסה, בעקבות החלטת בג"ץ, לנסות לעשות כל מיני תרגילים בדיונים עם הימין הקיצוני. הלוואי שהוא יעשה את זה. בגין, כשבג"ץ דרש ממנו לפנות את אלון-מורה, לא שאל שאלות. בג"ץ החליט – קודם כול עושים, אחר כך מדברים. ואני חושב שראש הממשלה יעשה טעות גדולה מאוד. הנה, אני מזהיר אותו, כי אני חושב שראש הממשלה, כראש המערכת במדינת ישראל, צריך להיות הראשון ששומר חוק, ולא מפר אותו. <יעקב אדרי (קדימה):> הם רוצים להעביר חקיקה. <מאיר שטרית (קדימה):> אני אומר: הלוואי שיעשה את זה, כי אם הוא יעשה את זה – פוליטית, כחבר אופוזיציה, אני אומר: הוא יגרום לעצמו נזק גדול, ולנו רווח גדול. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <מאיר שטרית (קדימה):> ואני מקווה שבעניין הזה הוא לא יעשה את זה. אני רק, אדוני, עוד דקה, ברשותך. הרי כשאומרים מחאה חברתית, מה החשש? אדוני, אני מסתכל על הנתונים הכלכליים במדינת ישראל, ואני אומר בצער שהמצב הכלכלי במדינת ישראל היום הולך ומחמיר בצורה משמעותית מאוד. הגירעון במדינת ישראל הגיע לממדים מדאיגים. אם הוא ימשיך בקצב של עכשיו, אנחנו נגיע עד סוף השנה לגירעון של 70 מיליארד שקל, לעומת 30 מיליארד שקל בשנה שעברה. פי-שניים. הגירעון במאזן התשלומים מגיע לממדים מפחידים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה נכנס להרצאה שרק תימשך – – – <מאיר שטרית (קדימה):> לא, לא, אני מסיים. אני אומר הכול בכותרות. <רוני בר-און (קדימה):> לעומת אפס גירעון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, אל – – – <מאיר שטרית (קדימה):> כן, לעומת יתרון מסחרי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צריך לעלות אחריו. אתה צריך לעלות אחריו. אני דואג לך. <מאיר שטרית (קדימה):> המחירים עולים. האינפלציה גדלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <מאיר שטרית (קדימה):> והממשלה, לצערי הרב – מדיניות המסים שלה קיפחה את האוכלוסיות החלשות ושכבות הביניים ונתנה הטבות ענקיות לעשירים דווקא. אני אסתפק בדוגמה אחת: רק ההנחה במס החברות – הורדת מס החברות, על-פי מדיניותו של ראש הממשלה – מ-30% ל-25% עכשיו, אחרי עלייה של 1%, עולה למשק 5 מיליארד שקל בשנה. ואני שואל, למה, ריבונו של עולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <מאיר שטרית (קדימה):> אם תקצץ את זה בחצי, כבר הרווחת 2.5 מיליארד בהכנסות הממשלה, עוד לפני שאתה מקצץ בפעולות הממשלה. לכן, אני חושב שבעניין הזה אני לא מציע לאף אחד – איך אומרים? אל יתהלל חוגר כמפתח. הסקרים היום מנבאים ככה. שנינו, וגם כל החברים האחרים, יודעים שלפעמים הסקרים הם כאלה, ובתקופת הבחירות הכול יכול להתהפך עשר פעמים. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה אני אומר עכשיו לבר-און כשאני צריך לתת לו, קודם כול, חמש דקות כמו שאתה היית? איך אני אוריד אותו? יקירי, אתה לימדת אותי שאם מתירים את הרסן, הרסן מותר. בבקשה, חבר הכנסת בר-און, יש לך אותן שלוש דקות שהיו למאיר שטרית. <רוני בר-און (קדימה):> זה לא התרת הרסן. על זה אומר הפתגם התלמודי הידוע: כיוון שניתנה רשות למשחית, שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <רוני בר-און (קדימה):> יפה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרה נוקד, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר שטרית מנה את הסיבות, אבל הסיבה העיקרית היא הסיבה האחרונה שעליה הוא דיבר, וזה עניין התקציב. אני אמרתי כבר לפני ארבעה חודשים לכל מי שרצה לשמוע, גם מעל הדוכן הזה, שלא יהיה תקציב בממשלה. אם בנימין נתניהו ושר האוצר שלו היו יכולים להגיש את תקציב 2013 לכנסת, הם היו יכולים לחיות עד 30 ביוני בשנה הבאה. אבל איך נאמר במקורות, הרב ליצמן? – כרה בור ויחפרהו. כל הפירות הבאושים שקיוויתם לעשות מהם ענבים, יצאו לכם פירות באושים – לא לכם, כמובן, אלא לשר האוצר ולראש הממשלה: הגירעון הענק הזה; פריצת התקציב המתמשכת, שהיתה כפולה ומכופלת בגלל התקציב הדו-שנתי. אני אומר לכם: לפחות 12 מיליארד שקל הלכו מתחת לתקציב, מעל התקציב, לביטחון, בשנתיים האחרונות. סיפרתם לנו סיפורים נפלאים על אבטלה – שיא, שמי. אחר כך אמרתם שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא יודעת למדוד. עכשיו אתם מקבלים את הכול בפרצוף – אבטלה יותר גרועה ממה שהיה בשיא המשבר, אדוני היושב-ראש. המספרים מדברים, הטבלאות קיימות. אי-אפשר להתווכח עם זה. ואני שומע אתמול את ראש הממשלה. אני לא נכנס – אל תתעסקו בצרות שלנו, לא נתעסק בצרות של הליכוד. לא מדבר על מה שהיה שם, על ההתלהמות וזה. חווינו את זה כחברי ליכוד, חווינו את זה כחברי קדימה, הכול בסדר. עומד ראש ממשלה, מדבר אל העם בטלוויזיה ומסביר שרק מי שיש לו ניסיון כל כך חשוב במדינאות ובביטחון ובכלכלה הוא מועמד רלוונטי לראשות הממשלה. אז בוא נראה את הניסיון של בנימין נתניהו, או בוא נראה, ליתר דיוק, את הניסיון המר שיש לנו עם בנימין נתניהו. במדינאות הוא החריב את כל מערכת יחסי החוץ שלנו עם הטובה בידידותינו, עם ארצות-הברית. הוא קבר את תהליך השלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חרמש, אתה מפריע לחבר הכנסת בר-און. <רוני בר-און (קדימה):> זה בסדר, אני רגיל להפרעות האלה. הוא קבר את תהליך השלום והוא הפך את מדינת ישראל למדינה חסרת לגיטימיות, אבל זה לא רק למראית עין – זה חוסר לגיטימציה גם לעשות את מה שצריך לעשות בשדה הביטחון. ולכן הוא כבול, ולכן יש כל ההסלמות האלה והלוך וחזור, והוא לא יכול לעשות את מה שהוא יודע שהוא צריך לעשות ומה שעשו קודמיו. הוא כבול. עכשיו אנחנו באים לכלכלי. אז אמרתי לכם, חברים: אבטלה – שמעתי היום על שיא. האבטלה היום יותר גדולה מאשר היתה בשיא המשבר הגלובלי, בסוף 2008, והמספרים כתובים בכל מקום. ושלא יעמדו פה שרים חסרי אחריות – חסרי אחריות כלפי העובדה שהם צריכים לומר את האמת – ויגידו דברים אחרים. האינדיקטורים בינואר 2009 הראו שנקודת הפיתול בירידה באבטלה הגיעה והיא התחילה לעלות. ומאבטלה של 5.9%, כ-late effect של המשבר, הגיעה למספרים שהתקרבו ל-7% והיום הם כ-7%. אז אחר כך מספרים: בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא יודעים למדוד, כן יודעים למדוד. חברים, כל הדברים האלה, גם בכלכלה, גם בביטחון, גם במדינאות – אני מסיים – אם יש ניסיון עם ממשלת נתניהו זה ניסיון מר, זה ניסיון שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד פעם אחת. ולכן, בהינתן שהבחירות הן כאן, זאת הפעם האחרונה שאנחנו מדברים מעל הדוכן של הכנסת השמונה-עשרה. נלך לבחירות, העם יכריע, ובא לציון גואל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. ודאי, סגרתי את הרשימה. רבותי, אחרון הדוברים – חבר הכנסת זאב אלקין. האם יש מישהו מהממשלה שמשיב על הצעות החוק הפרטיות? השר ארדן. בבקשה. אלקין, בבקשה. יש לך שלוש דקות כמו לשטרית ובר-און. <יעקב אדרי (קדימה):> הוא כבר דיבר. <זאב אלקין (הליכוד):> כשהצגתי את הצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא דיבר על הצעת החוק שלו. עכשיו הוא מדבר על הצעת החוק הממשלתית. <רוני בר-און (קדימה):> מותר לו. <זאב אלקין (הליכוד):> ברור. <היו"ר ראובן ריבלין:> וכי עלה בדעתך שאם אסור לו הייתי נותן לו? <רוני בר-און (קדימה):> ואם אני מתנגד להצעת החוק שלו, שהממשלה מסכימה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, זה, אתה כבר בדיון הכללי. אם הוא יתנגד, אם השר ארדן יתנגד לחוקים שהוגשו על-ידי חברי הכנסת, לא יסכים להם, תקום לכל אחד מחברי הכנסת הזכות להשיב לו. רק אני, יש לי הרגשה שהוא לא יתנגד. זאת הרגשתי – שהשר ארדן לא יתנגד להצעות החוק הפרטיות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> למה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תתנגד? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא יודע. <זאב אלקין (הליכוד):> הוא מתלבט. הוא מתלבט קשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, בעניין זה לא אמרתי "אני יודע". בעניין הקדמת הבחירות גם לא אמרתי "אני יודע". <רוני בר-און (קדימה):> – – – אני נרשם ראשון למקרה שהוא יתנגד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה היית אחד המגישים של הצעת חוק פרטית? <רוני בר-און (קדימה):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז איך אתה יכול? <רוני בר-און (קדימה):> הסתתמו טענותי. אתה תיתן לי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעצם אתה יכול. בעצם הוא יכול אם הוא יסכים. אם הוא יסכים אתה צודק. אתה הרי נרשמת, נכון. מאה אחוז. בבקשה. <זאב אלקין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אכן, אדוני היושב-ראש צודק. לחבר הכנסת רוני בר-און יש אפשרות להיכנס להיסטוריה – לעלות לפה ולדבר כמי שמתנגד לעמדת הממשלה שתסכים להצעת חוק פיזור הכנסת של חבריו לסיעה, והוא יגיד שהוא מתנגד לעמדת הממשלה ומבקש מהממשלה לשנות את עמדתה ולא לפזר את הכנסת ולא לתמוך בהצעת חוק לפיזור הכנסת. אכן, חברי חבר הכנסת רוני בר-און, ההזדמנות הזאת קיימת. <רוני בר-און (קדימה):> לקרקס הזה לא תכניסו אותי. <זאב אלקין (הליכוד):> אוקיי, חשבתי, כי כבר נשברו פה הרבה שיאים במהלך היום הזה, ואולי יישברו עוד כמה שיאים במהלך היום הזה, והסיעה הראשית של האופוזיציה תמשיך לטעון ששלוש וחצי שנים זה לא מספיק להיערך לבחירות, וכדאי לחכות עוד, ותתחנן ותבקש שאולי עוד קצת ועוד קצת, עוד שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים, שנה. אבל בוודאי אפשר פה לשבור את השיאים ולהתנגד לחוקים של עצמם. אני חייב להגיד, חברי מסיעת קדימה, שאני מצפה בקוצר רוח – כששמעתי כאן את הנואמים – מה בסוף יצביעו על הצעות החוק להקדמת הבחירות, גם הממשלתית וגם הפרטיות. האם סיעת קדימה תתמוך? האם סיעת קדימה תתנגד? תימנע? אני מלא סקרנות, כי כפי שאמרתי, השיאים האלה שהממשלה והקואליציה משכנעות את האופוזיציה לפזר את הכנסת והאופוזיציה אומרת: לא רוצה אני, חכו קצת, חכו קצת – באמת, השיאים האלה נשברו. ולכן, אני לא אופתע, חברי חבר הכנסת רוני בר-און, אתה כחבר כנסת ותיק לא תיפול למלכודת הזאת – אם עוד יעלה מישהו ויתנגד לחוק, ובטעות יתנגד להסכמת הממשלה לחוק של חבר סיעתו – גם זה יכול לקרות באווירה הזאת של הקרקס שיש כאן במהלך הערב הזה. אבל אני מציע לכם, חברי מסיעת קדימה: בואו תתעשתו. אולי בכל זאת ברגעים האחרונים של הכנסת הזאת תתחילו להיות אופוזיציה אמיתית ותתנהגו כפי שראוי לאופוזיציה. תתמכו במה שצריך להיות חלומה של כל אופוזיציה – לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. היה לכם כל הזמן שבעולם להיערך. <שלמה מולה (קדימה):> מי אמר לך שאנחנו נגד? <זאב אלקין (הליכוד):> למעשה לא היה לכם שום דבר אחר לעסוק בו. אז אם שלוש וחצי השנים האלה לא הספיקו, תאמינו לי, לא שבוע ולא חודש ולא שנה לא יספיקו. לכן, אני מציע לכם, תשימו הצדה את התרגילים, תשימו הצדה את הפיליבסטרים. תעשו את הדבר הפשוט. תעשו גם קצת חסד עם העיתונאים שלמעשה כבר מתים מעייפות, ותעשו את הדבר הכי טבעי לאופוזיציה – תצביעו בעד פיזור הכנסת עכשיו בקריאה ראשונה, תצביעו בעד פיזור הכנסת בלי פיליבסטרים בוועדה לאחר מכן, ולאחר מכן – בקריאה שנייה ושלישית. תהיו לפחות לשעתיים אופוזיציה, מה שלא השכלתם להיות בשלוש וחצי שנים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. אני מזמין את השר ארדן להשיב על הצעות חברי הכנסת, שכן הממשלה לא השיבה. אם השר ארדן יסכים להצעות חברי הכנסת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מותר לו. מותר לו. עמדת הממשלה לגבי זה. למה, חבר הכנסת ברכה? אם הוא יסכים להצעתך, קמה לחבר כנסת שלא מסכים זכות להתנגד. <מוחמד ברכה (חד"ש):> העניין נוגע לעבודת הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. בכל זאת, כאשר מפזרים את הכנסת יש לממשלה עמדה. היא יכולה גם לבוא ולומר שהיא משאירה את זה לשיקול דעת הכנסת. כנראה השר ארדן צריך את העניין גם לנושאים אחרים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה העניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, אז מה? אני אגיד לו שהוא לא יכול לדבר? <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא יכול לדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יכול לדבר, רק הוא לא ידבר מעבר לזמן הדרוש, כי אף פעם הוא לא עשה את זה. הוא תמיד מדבר רק במשך הזמן הדרוש לו. הוא לא עושה חשבון לאף אחד. הוא רוצה לענות. אני ראיתי אותו הרבה פעמים שכשראש הממשלה נכנס, הוא המשיך לדבר. אני מוכרח לומר. אמרו לו להפסיק לדבר, הוא אומר: אתם לא תגידו לי להפסיק לדבר. אני עדיין לא סיימתי את דברי כדי להסביר לכנסת מדוע אני צודק. <אריה ביבי (קדימה):> מתי הוא עשה הפוך? <היו"ר ראובן ריבלין:> הפוך אני לא אמרתי. בבקשה, השר ארדן, שהוא גם חבר כנסת נכבד. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד לסכם את הדיון בהערות של חברי הכנסת על הצעת החוק הממשלתית, וגם להציג את עמדת הממשלה על הצעות החוק הפרטיות. כפי שאמרתי כשהצגתי את הצעת החוק של הממשלה, זה לא יום שמח. הממשלה בצער רב מציגה את הצעת החוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה, כי אנחנו מאמינים שבתקופת כהונתה של הכנסת הזאת אזרחי מדינת ישראל, מדינת ישראל, נהנו משיפור ברוב הפרמטרים שרלוונטיים לחייהם של האזרחים. ככה כשחזרתי, אני ניסיתי לעקוב אחר חלק נכבד מהדוברים, ולכן אני אנסה להתייחס אולי לחלק מהדברים שנאמרו, אבל חבר הכנסת האחרון שהצלחתי לשמוע – והוא ברגעים אלה עוזב את האולם – היה שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און. אני רוצה לומר לכם – הנה הוא חוזר; אני שמח שהוא חוזר – שכפי שהוא דייק בדברים שהוא אמר כשנכנסתי לאולם, אז רוב הדברים שהאופוזיציה טוענת הם בדרך כלל מדויקים באותה מידה. אז אמר כאן שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און, למה שרים חסרי אחריות – בשפתו המעודנת, כתמיד – מדברים על נתוני אבטלה שהם נמוכים היום יותר ממה שהם היו בתקופת הממשלה הקודמת. אז אני אסביר למה. קודם כול, כאשר משווים, אז נכון שנתוני האבטלה שונו ועלו לאחרונה בעקבות שינוי המדידה, אבל אם מחילים את שינוי המדידה על הנתונים היום, אדוני היושב-ראש, צריך גם להחיל אותם על הנתונים שפורסמו אז, כאשר קדימה היתה בשלטון וחבר הכנסת בר-און כיהן כשר אוצר. אבל הנתון היותר בעייתי שחבר הכנסת בר-און התייחס אליו זה למה הוא משווה את האבטלה כיום, כאשר אנחנו יודעים מהם נתוני האבטלה בחלק מהמדינות המפותחות בעולם – הזכרתי כאן בדברי עשרות אחוזי אבטלה בספרד, ביוון, בקרב הדור הצעיר, לעומת קצת יותר מ-6% לפי הנתונים החדשים, ואומר חבר הכנסת בר-און: בסוף 2008 היתה אבטלה של 6%. זה נכון. בסוף 2008 באמת היו 6% אבטלה, אבל מה שחבר הכנסת בר-און שכח לומר, שכאשר אז פרץ המשבר והממשלה הקודמת לא השכילה להתמודד אתו, והיא לא השכילה להגיע להסכם בין המעסיקים לעובדים, והיא לא השכילה לתת רשת ביטחון ולהבטיח – אתה יכול לגחך – ולהבטיח שלא יהיו גלי פיטורין במשק, אז מה שקרה ברבעון הראשון של שנת 2009 זה שהיתה עלייה חדה באבטלה – ואני מצטט מאתרים כלכליים שנכנסתי אליהם תוך כדי נאומו: רבעון ראשון 2009 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרת, הוא לא – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני, אלו תשובות ענייניות לגופם של דברים. אין לי שום טענה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. אין שום טענה אישית. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אישית לאף אדם, רק לביצועים של הממשלה הקודמת ושל המשרדים – שכיהנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לך להשיב על טענתו של בר-און – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אני מראש כבר מכיר את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כאשר היא עדיין לא נתקבלה? <רוני בר-און (קדימה):> רשמתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא באי-דיוקים. הוא – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אמרתי שבסוף 2008 דייקת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא התייחס לנתונים שאתה הבאת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה דייקת מאוד בסוף 2008 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, טוב, למה לך? הוא יאמר: נו אז מה, אז הוא יפטר אותי. מה אתה דואג? אדוני ישיב לו ואנחנו נתייחס לבקשתו של בר-און ונחליט בה. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה זאת אומרת? לא הבנתי. אבל אין לי האשמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא טוען שאתה התייחסת אליו אישית. אני עדיין לא מקבל את טענתו. אז מה, אתה אל תתווכח אתו. אתה מתייחס לנתונים שהוא הביא. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה. ברבעון הראשון של 2009, כשממשלת קדימה דאז לא השכילה – וזה לא משנה, יגידו זה לא מה שהשפיע, כן מה שהשפיע; העובדות מדברות. העובדות שמדברות הן שברבעון הראשון האבטלה זינקה מ-6.5% בסוף 2008 ל-7.6% ברבעון הראשון, וזה עוד לפני שהוספנו לכך את ההחלה של השיטה – שיטת המדידה החדשה – שעוד היתה מעלה גם את הנתון הזה. ואת המגמה הזאת, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה הנוכחית, ראש הממשלה הנוכחי – בניהול זהיר, בניהול אחראי – את המגמה הזאת הממשלה עצרה. מאז, גרף האבטלה נמצא, ברוך השם, בירידה. וכשמדברים כאן על הנושא החברתי, על הנושא הכלכלי, אז אני חושב שלממשלה הזאת, וגם בתקופתה של הכנסת הזאת, יש הרבה מאוד הישגים להציג לציבור. אני לא מתכוון לומר שכבר הכול ורוד, אבל שוב, אם נשווה את זה לממשלות קודמות ולאנשים שעומדים כאן ומטיחים האשמות חמורות בממשלה, אז גם אם אנחנו אפילו מסתכלים על נושא העוני – ויש עדיין עוני לטפל בו במדינת ישראל ויש עדיין פערים לצמצם, אבל אותה מגמה של התרחבות בממדי העוני, שנמשכה ונמשכה ונמשכה גם בתקופתה של הממשלה הקודמת, המגמה הזאת ברוך השם נעצרה, ולא רק שהיא נעצרה, היא התחילה כבר לרדת. פעם ראשונה שאנחנו רואים קיטון בממדי העוני; אנחנו רואים את זה בשנה האחרונה, בתקופתה של הממשלה הנוכחית. <שר האוצר יובל שטייניץ:> בשנתיים האחרונות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בשנתיים האחרונות. וכך בכל תחום ותחום שאנחנו ניגע תחת משרדי הממשלה בממשלה הנוכחית. ואני שמעתי כאן, אדוני היושב-ראש, את הטענות – זה נכון שיש צמיחה יותר גבוהה מבכל המדינות, אבל הטיעון הקבוע, שחושבים שאם יחזרו עליו כמנטרה אז הוא יתפוס, כי הוא תפס בעבר בכמה עיתונים, אומר: לאן הצמיחה הזאת הולכת? אז אני אומר לכם לאן הצמיחה הזאת הולכת. קודם כול, מי שאומר שבלי צמיחה אפשר לחלק כספים ואפשר להגדיל קצבאות ואפשר לעשות הרבה מאוד פעולות לכאורה חברתיות, אז אנחנו זוכרים היטב מה היו התוצאות של המדיניות הזאת בעבר. אז לצמיחה לפחות יש חשיבות בהיבט הזה שיש הכנסות למדינה, יש עץ שמצמיח פירות ויש מה לחלק. ועכשיו אני אומר לכם איפה מחלקים. כאשר משרד התחבורה מחבר את הפריפריה למרכז בהשקעות חסרות תקדים של תוכנית חומש של כמעט 30 מיליארד שקלים, זה לא משרת את החזקים ורק את מרכז הארץ. כאשר קווים שבעבר הוקפאו על-ידי האוצר והתחבורה בממשלה הקודמת – קו אשקלון–נתיבות–שדרות–באר-שבע; קו עכו–כרמיאל; קווים שבעבר הוקפאו בגלל חוסר רצון לתקצב אותם – משוחררים ונסללים בתקופת הממשלה הנוכחית, אז הכסף הזה הולך בדיוק לאותו צמצום של פערים חברתיים ומתן הזדמנות שווה לשכבות באוכלוסייה שאנחנו מעוניינים לתת להן הזדמנות שוויונית. כאשר אנחנו מסתכלים במשרד הבריאות למשל על הגידול בסל התרופות, כאשר אנחנו מסתכלים על טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל עשר, אז אנחנו יודעים היטב, עד לממשלה הזאת מיהם הילדים, איזה משפחות לא יכלו לממן טיפולי שיניים. אנחנו מכירים את זה. בעבר היה צריך לחזר על הפתחים ולבקש תרומות, והיו באמת אנשים טובים שסייעו, אבל הפעם הנושא הזה הוכנס כהחלטת ממשלה, והשירות הזה ניתן היום, והוא קודם כול מגיע לאותן משפחות מעוטות יכולת, שיכולות היום להרשות לעצמן לשלוח את הילדים לטיפולי שיניים חינם. ואם נבדוק את משרד התקשורת – אותו דבר. הדבר הנוח ביותר פה זה להציג למי סייעה הצמיחה – לבעלי ההון. אז אני רוצה לדבר היום על מצבם של בעלי ההון ולעבור לאובר-פופוליזם. אנחנו רואים את התשואות על איגרות החוב של חלק מבעלי ההון, אבל חלק מהעניין זה כשמכניסים הרבה מאוד תחרות ומכניסים מתחרים חדשים ומחייבים אותם לתת שירות ברמה אחרת, אז עד לממשלה הזאת – ברור, מי שהוא חזק ומעסיק הרבה אנשים אז הוא מקבל מחירים נוחים, וכשיש מעט מתחרים אז ודאי שלא החלשים מקבלים את המחירים הטובים. וכך עשינו בתחום התקשורת, בשיפור התשתיות, בהכנסת מתחרים חדשים ובהרבה מאוד פעולות שהביאו להוזלת סל התקשורת לציבור הישראלי. ואם ניגע אולי באחד הנושאים, אדוני היושב-ראש – – – <מגלי והבה (קדימה):> אולי תיגע במחיר החשמל, במחיר המים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אגע במחיר החשמל, חבר הכנסת והבה. אני אגע. <מגלי והבה (קדימה):> תפסיק לנגוע בזה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מחיר החשמל היום, אף שביבי לשיטתכם אשם גם בנפילת שלטון מובארק – הרי ברצותכם להסית נגד נתניהו כראש ממשלה, הכול הולך. הוא אשם בעליית ה"חמאס", בנפילת מובארק, והוא אשם בכול. אז בוודאי תאשימו אותו גם בזה – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שמפוצצים את צינור הגז ושלא מקיימים את עסקאות הגז שחתמו עם מדינת ישראל. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל, חבר הכנסת מגלי והבה, שתדע – נתונים: מחיר החשמל היום בישראל הוא – חזר – טיפ-טיפה יותר מאשר המחיר שהיה בסוף 2008, אם כבר רצה חבר הכנסת בר-און לעשות השוואה. אני מתחייב פה מעל הדוכן, שכאשר בעוד כמה חודשים מאגר "תמר" יחובר למדינת ישראל ויתחיל לזרום הגז, אתה תראה בדיוק שמחירי החשמל ירדו פה באחוזים מאוד מאוד גבוהים. ואם כבר נגעת באנרגיה וחשמל, גם הפעולות שנעשו בתחום הזה – ותודה שהזכרת לי תחום, היושב-ראש דורש ממני לדבר על נושאים שעוד לא דיברתי עליהם – אז גם בתחום הזה של אנרגיה ותשתיות – – <נחמן שי (קדימה):> איפה ביבי? בתל-אביב? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – מה קרה? מה קרה בשנים האחרונות? 2.2 מיליארד שקל לטובת הפחתת פליטת גזי חממה. מסבסדים לציבור החלפה של מקררים ישנים כדי שיחליפו אותם למקררים חוסכי אנרגיה וחשמל. זה גם תורם, כמובן, לצמצום זיהום האוויר, וזה גם מסייע לאוכלוסיות חלשות לשלם חשבון חשמל נמוך יותר. בכלל, כל הנושא של התייעלות אנרגטית תוקצב בלמעלה ממיליארד שקלים בממשלה הנוכחית. אנרגיות מתחדשות – לא רק שנקבע יעד כמו בתקופתכם, אלא התחלנו באמת לסבסד ולסייע להקמתן של אנרגיות מתחדשות, אנרגיות ירוקות – גם בנגב, דבר שמסייע שם למקומות עבודה. לא נוח לשמוע את הדברים, אבל אלו עובדות. תתווכחו עם העובדות. כל הניתוחים שלכם על תזות ונושאים מדיניים שאי-אפשר לשפוט אותם זה לא דבר שישכנע את הציבור. תתווכחו עם העובדות ועם התוצאות של הממשלה הנוכחית. <נינו אבסדזה (קדימה):> בגלל זה הציבור יצא החוצה הקיץ? אם הכול כל כך בסדר, למה הם יצאו החוצה, תגיד לי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מי יצא החוצה? <נינו אבסדזה (קדימה):> הציבור יצא החוצה עם אוהלים בגלל שהכול בסדר? <מגלי והבה (קדימה):> המאבק החברתי לא צודק. <נינו אבסדזה (קדימה):> הכול היה בסדר גמור? סתם ככה יצאו? <מגלי והבה (קדימה):> אין עניים. אין עניים במדינה. אין עוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם היית נוכח בתחילת נאומי – אני אמרתי שבהחלט – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אם אתם תשאלו אותו שאלות הוא ירצה לענות. אני, אין לי התנגדות, כי אני מבין שאני אשאר פה כל הלילה. <מגלי והבה (קדימה):> – – – אף אחד לא – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מוכן לאפשר את השאלות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אדוני מסכים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן, אני מסכים. מה השאלה? בבקשה. <נינו אבסדזה (קדימה):> גם אנחנו, אדוני היושב-ראש – – – אם הכול בסדר, למה יצאו החוצה? – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לגבי המחאה? אני אענה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתם לא מבינים ואתה מזמין שאלות, תשאלו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אני לא מזמין. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הם לא מבינים. כל זמן שאתם תצעקו, הוא יענה. <מגלי והבה (קדימה):> אין עוני. אין עוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאפשר זאת כי אני חושב שצריך בכל זאת לתת איזשהו ביטוי לדמוקרטיה. <נינו אבסדזה (קדימה):> המחאה החברתית לא היתה בסדר, נכון? <קריאה:> אדוני, יש שאלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רצוי שכולם יגיעו בזמן להצבעות. אנחנו לא יכולים לשבת כל הלילה ולחכות לאנשים שיבואו להצביע. בבקשה, אדוני השר. הם שואלים אותך – אתה עונה להם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא. אדוני, יכול להיות שאנשים שעוד לא הגיעו רואים בטלוויזיה שיש עוד הרבה שאלות לחברי הכנסת – – <נחמן שי (קדימה):> אנחנו נהנים לדבר אתו. מתי עוד יוצא לנו לצעוק במליאה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, לעת עתה דיברת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – והם לא רוצים לפגוע בדמוקרטיה. ביום כל כך חשוב, צריך להסביר לציבור למה הכנסת מתפזרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברגע שאני אבחין שאדוני לא מדבר לעניין, אני אומר לו לסיים את דבריו. לעת עתה הוא מדבר לעניין. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני השר, אין עוני בישראל. אין עוני בישראל. כולם עשירים פה. אין עניים. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני השר דיבר על סל הבריאות. אתה מוכן להרחיב? <מגלי והבה (קדימה):> זה מה ששמענו. אין, נגמר העוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני ארחיב. חברים, אני ארחיב בכל התחומים. יש לנו הרבה משרדי ממשלה והרבה סוגים, ואני אוכל להרחיב לגבי כל משרד. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – פריימריז כדי שכל אחד יוכל לשאול שאלות – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הרחבתי כבר בתחום משרד התקשורת. אם תרצה, אני אחזור. <רחל אדטו (קדימה):> – – – אבל זה לא נכון, מה שאמרת – – – <מגלי והבה (קדימה):> מה עם סל הבריאות? אולי תסביר – – – <אריה ביבי (קדימה):> אולי תרחיב על סל הבריאות? <מגלי והבה (קדימה):> סל הבריאות. <רחל אדטו (קדימה):> אמרת שהוא גדול, אבל הוא הכי קטן שהיה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אענה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, עכשיו הוא עונה לכם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> קודם כול, יש עדיין עוני במדינת ישראל, ולא מעט, וצריך לפעול לצמצם אותו. אני התחלתי ואמרתי, כשלא היית, שבשונה – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – לפניך – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – מהתקופה שלכם בשלטון, שהעוני המשיך להתרחב, בממשלה הנוכחית המגמה הזאת נעצרה, ובשנתיים האחרונות יש מגמה של הצטמצמות בהיקפי העוני. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני, מה האחוז? <נינו אבסדזה (קדימה):> רק מי שיצא החוצה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מתפלא באמת על כך שדווקא אתה שואל, כי כשאני אמרתי פה, בפתח הדיון – – <מגלי והבה (קדימה):> אני שואל כי אני יושב בוועדת הכספים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שאנחנו מודעים לכך שדווקא ביישובי המיעוטים, אצל המגזר הדרוזי, הערבי, ובכלל הלא-יהודי, יש פיגור גדול בתשתיות, בכבישים, בהשקעה בחינוך, ואנחנו רוצים לצמצם את הפער הזה – – <מגלי והבה (קדימה):> – – – השלטון המקומי – – – <יעקב אדרי (קדימה):> מסמנים לו לסיים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – והממשלה הנוכחית צמצמה את הפער הזה והשקיעה השקעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מעלה על דעתי שהשר מדבר כדי שמישהו יבוא. השר מדבר משום שהוא עונה לכם, וגם אם מישהו בא – השר ימשיך לדבר אם הוא חושב שהוא צריך להשיב לכם. <יעקב אדרי (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני, אני לא יודע אפילו אם ראש הממשלה מודע לכל העשייה האדירה הזאת של כל המשרדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. הוא רוצה לשכנע גם את ראש הממשלה. <נחמן שי (קדימה):> אוה. <שלמה מולה (קדימה):> אוה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עד שסוף-סוף יש פה בצורה סדורה, ביום סיום כהונת הכנסת – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> רק הציבור לא מודע. <נחמן שי (קדימה):> אולי הוא יופתע לטובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עד רגע זה השר ארדן דיבר לעניין. מה אני יכול לעשות? <נינו אבסדזה (קדימה):> יכול להיות שראש הממשלה יודע ורק הציבור לא יודע, ומי שיצא החוצה לא היו העניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הציבור יודע רק על העשייה שלכם. זה – אני בטוח. על שלנו הוא לא יודע. <נינו אבסדזה (קדימה):> מי יצא החוצה זה לא העניים, זה מעמד הביניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אבסדזה, את בעיני הציבור נחשבת לאשה מאוד עדינה – מאוד תקיפה אבל עדינה. למה לצעוק? למה לכעוס? <נינו אבסדזה (קדימה):> אחרת לא שומעים אותי. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לכעוס? <שי חרמש (קדימה):> אם היא כבר צועקת, כנראה אין ברירה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל לא כדאי. לא כדאי. למה לצעוק? <נינו אבסדזה (קדימה):> אני מנסה לומר שמי שיצא החוצה זה לא היו העניים אלא מעמד ביניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, זה לא פריימריז פה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בגלל זה אנחנו סוגרים את הכנסת מייד ברגע שהכנסת מתפזרת. זה לא פריימריז פה. אתם רוצים? אני אעשה כל ערב, ואתם תוכלו לצעוק כל אחד בטלוויזיה לקהל מעריציו. חבר הכנסת וקנין, אתה לא צריך פריימריז. <יצחק וקנין (ש"ס):> חבל על כל דקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבל. אתה צודק. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ברשותך, אדוני, אני באמת, משום טרחה דציבורא ומשום שהרבה מהדברים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אדוני חושב שהוא מיצה את הדברים, הוא יכול לרדת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, לא. הרבה מהדברים נאמרו בפתח הדיון, וזה שחברי הכנסת של קדימה לא היו כדי להקשיב באמת לא מחייב אותי לחזור על כל הישגי הממשלה אחד לאחד. <מגלי והבה (קדימה):> לא שואלים אותו. <נסים זאב (ש"ס):> בבקשה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני רק אומר שאחרי שלוש שנים וחודשיים של עשייה בכל התחומים – בכלכלה, בחברה, בביטחון – כשבכל הפרמטרים המרכזיים יש שיפור ניכר לעומת מה שהותירה לנו הממשלה הקודמת, וגם מול מה שקורה ברוב מדינות המערב, מה שנדרש למדינת ישראל זאת מנהיגות מנוסה, מנהיגות אחראית, מנהיגות זהירה. לכן, כאשר בשלוש השנים הללו הצלחנו להעביר את כל ההישגים בזכות הלכידות הקואליציונית, ולא עברה ולו החלטה אחת של האופוזיציה או לא של האופוזיציה שהיתה בניגוד לעמדת הממשלה, כאשר ראש הממשלה ואנחנו מזהים היום שבגלל כמה נקודות שנויות במחלוקת הקואליציה מתרופפת ואנחנו עלולים להידרדר למצב של שנה וחצי מערכת בחירות שבה לא יתקבלו החלטות מיטביות למען מדינת ישראל, לא החלטות שהן מתוך חשיבה ארוכת טווח, ראש הממשלה – הממשלה קיבלה את ההחלטה הטובה והנכונה ביותר למען אזרחי מדינת ישראל, החלטה שאומרת: אנחנו נצא למערכת בחירות קצרה, ארבעה חודשים, שממילא חודשיים מהם הם על-חשבון פגרת הקיץ של חברי הכנסת, וכך טוב שייעשה. העם יאמר את דברו, ולאחר מכן תוכל הכנסת לחזור ולהתכנס ולקבל החלטות נכונות, ארוכות טווח, בלי פופוליזם ורק מתוך ראיית טובת המדינה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש: הממשלה תומכת בהצעות החוק הפרטיות ומבקשת לתמוך בהצעת החוק הממשלתית בקריאה הראשונה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר ארדן, המבקש: יפה שעה אחת קודם, והציבור ישפוט. חבר הכנסת בר-און ביקש ממני להשיב על דברי השר, משום שהשר התייחס אליו, אבל אני יודע שחבר הכנסת בר-און בקי בתקנון בקיאות של אחד מהאנשים הבקיאים ביותר בכנסת – רק הוא לא התייחס אליך אישית. הוא התייחס לדברים שאמרת, ולמעשה ענה. אם נוכל ואם נאפשר על-פי התקנון דו-קרב או פינג-פונג, לא יהיה הדבר. אני פועל בדיוק כפי שרוני בר-און היה פועל אם הוא היה יושב במקומי, ואני מבקש, ואני לא מאשר את בקשתו, משום שהוא דיבר על דברים ענייניים שאתה התייחסת אליהם לגבי שיעור האבטלה. רבותי חברי הכנסת, לפנינו שורה רבה של הצבעות בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה, וועדת הכנסת, אם כולן תעבורנה, תחליט איך לטפל בהן – מקשה אחת, אם תחשוב שכך הדבר צריך להיות – ותאפשר הכנה לקריאה שנייה ושלישית של כל מכלול הבקשות שהוגשו לוועדה, ותביא הצעה מטעמה, כמובן עם אפשרויות כאלה או אחרות, בהתאם לתקנון. אנחנו עוברים להצבעות, רבותי חברי הכנסת. אנחנו נצביע קודם כול בקריאה ראשונה על הצעת החוק של הממשלה, שאליה צורפו כל האחרים. אנחנו מצביעים. הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, קריאה ראשונה – הצעת חוק של הממשלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 109 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אני לא זוכר שהיתה לנו הצבעה כזאת, בכנסת השמונה-עשרה על כל פנים. בעד – 109, נגד – 1, אין נמנעים. אני קובע – כדי שיוכלו להכניס לפרוטוקול בלי שיצטרכו לרדת. חבר הכנסת מג'אדלה הוא היחידי שהצביע נגד. <קריאה:> אני מופתע ממך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מופתע – ממך אני אף פעם לא מופתע. אתה היחיד שאף פעם לא מפתיע אותי. תודה רבה. רבותי, הצעת החוק שהממשלה הגישה על התפזרות הכנסת עברה בקריאה ראשונה ותועבר בהתאם לתקנון לוועדת חוקה. האם נכון הדבר, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה? האם אדוני מסכים שזה יעבור לוועדת הכנסת? מסכים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – חד-פעמי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי לך חד-פעמי, אני רק על זה מדבר. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מדבר אתך עכשיו על תקדימים. אני לא יושב פה בשבתי כבית-המשפט העליון. אני מדבר על שאלתי לגבי חוק זה. האם אדוני מסכים שהוא יעבור לוועדת הכנסת? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מסכים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הצעה אחרת, רק ועדת הכנסת. חוק זה יעבור לדיון בוועדת הכנסת, וכתוצאה מכך כל הצעות החוק הנלוות אליו יעברו לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצעת חוק התפזרות הכנסת – אמרתי 109 נגד אחד. אמרתי שלא היה תקדים כזה בכנסת השמונה-עשרה – 109 בעד, אחד נגד. אנחנו עוברים להצעות החוק השונות. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ כפי שנומקה על-ידי זהבה גלאון. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 100 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 100 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של אילן גילאון וניצן הורוביץ כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת זהבה גלאון עברה בקריאה טרומית, ותועבר לדיון משותף עם החוק של הממשלה שעבר בקריאה ראשונה. אנחנו עוברים באותו עניין להצעת חוק של חבר הכנסת אחמד טיבי. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 87 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 87 בעד, שלושה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק של אחמד טיבי עברה בקריאה טרומית ותעבור גם היא לוועדת הכנסת על מנת להכינה להמשך הקריאות, כנראה לקריאה שנייה ושלישית. רבותי, אני לא מסביר. לא תפקידי להסביר. הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה של חבר הכנסת יואל חסון – נא להצביע, רבותי חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 96 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 96 בעד, שניים נגד, אחד נמנע. אני קובע שגם הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכנסת לדיון בצוותא עם הצעת החוק הממשלתית. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, שנומקה על-ידי חבר הכנסת בן-אליעזר, הלוא הוא פואד. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע, חברים. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 101 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 101, שניים נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ובנימין בן-אליעזר עברה אף היא בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת במסגרת הכנת החוק הממשלתי. אנחנו עוברים להצעת החוק של אורי אריאל באותו עניין. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. נא לא להפריע בזמן ההצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 91 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 91 בעד, שניים נגד, אחד נמנע. אנחנו קובעים שהצעת החוק של חבר הכנסת אורי אריאל עברה אף היא בקריאה טרומית, ותועבר לדיון, יחד עם החוק הממשלתי, בוועדת הכנסת. רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק של חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – הצעת חוק של הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מצביע על הצעת החוק בלי לומר שהיא מוצמדת. הצעת חוק שאינה מוצמדת של חבר הכנסת ברכה, והצבעה עליה כמוה כהצבעה מוצמדת, כי אם היא עוברת – היא עוברת לוועדת הכנסת לדיון משותף. <נסים זאב (ש"ס):> איך אפשר להצמיד אותו לממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אם הממשלה במוצמדת – ברגע שעברה; כרגע היא לא מוצמדת. אם למשל הממשלה חוזרת הרגע מבקשתה, לדוגמה, הוא לא יחויב בחזרתה. זה הכול. רבותי, נא להצביע על הצעת חבר הכנסת ברכה, חבר הכנסת סוייד, חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת עפו אגבאריה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 86 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 86 בעד, שלושה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעתה של סיעת חד"ש על כל חברי הכנסת שלה עברה בקריאה טרומית, תעבור לוועדת הכנסת ותצורף גם היא למכלול ההצעות, אף שהיא עומדת בפני עצמה. אנחנו נעבור להצעה העומדת בפני עצמה של חברת הכנסת דליה איציק, שנומקה על-ידי חבר הכנסת שלמה מולה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. השר ארדן, אני לא אחראי לקרדיטים, אני אחראי לתקנון, וכל מה שנעשה פה על-פי תקנון הוא בהתאם להחלטת נשיאות הכנסת היום בצהריים. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 101 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 101 בעד, שניים נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעתה של חברת הכנסת דליה איציק כפי שנומקה על-ידי שלמה מולה עברה בקריאה טרומית, וגם היא תצורף כעצמאית לדיון בוועדת הכנסת. אני עובר להצעה העצמאית של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וחברת הכנסת חנין זועבי. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 72 נגד – 4 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 72 בעד, ארבעה נגד, שניים נמנעים. אני קובע שהצעתם של חבר הכנסת זחאלקה וחברת הכנסת חנין זועבי עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת גם היא להכנתה כהצעה עצמאית לקריאה במסגרת הדיון בחוק הממשלתי. אנחנו עוברים להצעתו של חבר הכנסת זאב אלקין. היו עוד מצורפים? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאב אלקין. נא להצביע באותו עניין. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעת אלקין – גם היא עצמאית, דרך אגב. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 96 נגד – 2 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 96 בעד, שניים נגד, שניים נמנעים. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת זאב אלקין גם היא תעבור לוועדת הכנסת לאחר שעברה בקריאה טרומית על מנת להכינה במסגרת החוק הממשלתי, כל זאת בהסכמת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אשר אני זוכר שהוא הסכים באופן חד-פעמי שהדברים יידונו בוועדת הכנסת. אני מאפשר לוועדת הכנסת להתכנס, אחרי שיושב-ראש הוועדה יעלה, על מנת להכין את החוקים לקריאה שנייה ושלישית עוד הלילה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אפשר ללכת הביתה? <קריאה:> נגמר? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, זה צריך לחזור מוועדת – סיימנו פה. אני לא יודע כמה זמן ייקח לוועדת הכנסת. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש הוועדה, הזמנתי אותך. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. האם צריך הצבעה? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך הצבעה. בסדר. רבותי, אני מבקש מכל חברי הכנסת להיות קרובים למליאה, כדי שלא נצטרך לחכות להצבעות. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הרכב הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בתקנות לפי חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ב–2012. להלן ההרכב: מטעם ועדת החוץ והביטחון – חברי הכנסת זאב אלקין – יושב-ראש, זאב בילסקי, אריה אלדד, אורי מקלב ומשה מטלון, ומטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברי הכנסת אברהם מיכאלי, ציפי חוטובלי, דני דנון, דורון אביטל ויצחק הרצוג. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת גילאון, מנימוקים השייכים לי בלבד, ואני לוקח את סמכותי, אני מבקש לקדם את הצעת החוק שלך. האם אין בה הסתייגויות? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012> [מס' כ/442; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27402; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, אז אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות. אתה מייצג אותו? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מי מייצג את יושב-ראש ועדת הבריאות? הצעת חוק חנייה לנכים – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ועדת הכלכלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד חבר הכנסת שאמה, אני מבקש להקדים, מסיבות הידועות לי, את הצעת החוק המובאת לקריאה שנייה ושלישית של חבר הכנסת גילאון. מסיבות מוצדקות ביותר. חבר הכנסת שאמה, אנחנו נצביע עליה ונחזור לסדר-היום כפי שהוא; מסיבות שמנהלת סיעת מרצ הסבירה לי וקיבלתי. אוקיי, בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012. הצעת החוק המונחת לפניכם היא מיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות, האחת של חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ והאחרת של חברי הכנסת נסים זאב, אברהם מיכאלי, יצחק וקנין, אמנון כהן, משה מטלון, חמד עמאר, אילן גילאון, דוד אזולאי, ציון פיניאן, יעקב כץ ומסעוד גנאים. אני מודה לחברי הכנסת על יוזמתם הברוכה. אדוני היושב-ראש, חוק חנייה לנכים, התשנ"ד–1993, קובע כי בהתקיים התנאים הקבועים בו רשאי בעל רכב הנושא תג נכה לחנות גם במקום שהחנייה אינה מותרת בו, וסעיף 3 לחוק קובע מקרים שבהם לא יחול ההיתר האמור. מוצע לקבוע כי הודעת תשלום קנס לרכב כאמור תינתן רק אם הרכב צולם באופן המעיד כי התקיימה אחת הנסיבות שבהן לא הותרה החנייה כאמור. כמו כן, על גבי הודעת הקנס יצוין כי הרכב צולם וכי הצילום יצורף להודעה הנשלחת או נמסרת לבעל הרכב לפי הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982. כאמור, אדוני היושב-ראש, הצעה זו תסייע בידי בעלי תג נכה המבקשים לטעון כי לא עברו על הוראות חוק חנייה לנכים להוכיח את טענתם. עוד נקבע בדיוני הוועדה כי לאור מיעוט דוחות החנייה הניתנים לנכים בידי שוטרים ובשל הקושי לצייד את כלל השוטרים במצלמות, לא יחול החוק על דוחות חנייה לנכים שנרשמו בידי שוטר, כך שהוראות אלה יחולו למעשה על הודעות תשלום קנס הניתנות על-ידי פקחים עירוניים. להצעה זו, כבוד היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לחברי חברי הכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הואיל ולהצעת חוק זו אין הסתייגויות ואני לא צריך להצביע אלא כמקשה אחת, נצביע על הצעת החוק כמקשה אחת בקריאה השנייה. רבותי חברי הכנסת, אני מאפשר ליושב-ראש הוועדה להגיע למקום הצבעתו. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), של חבר הכנסת אילן גילאון וחברים אחרים, קריאה שנייה – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–2 – 42 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, לקרוא בקריאה שלישית? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא לחברי הכנסת להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק חנייה לנכים של חבר הכנסת אילן גילאון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 16 בעד החוק – 47 נגד – אין נמנעים – אין חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, נתקבל. <קריאה:> – – – מה עם נסים זאב? – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, גילאון ואחרים, אמרתי. נסים זאב – אני אזכיר אותו כל רגע. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נסים זאב אולי לא המציע של כל החוקים שעוברים בכנסת, אבל הוא מצביע על כל החוקים שעוברים בכנסת. 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת אילן גילאון וחברים אחרים – חוק חנייה לנכים (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אילן גילאון, אם אתה חפץ לומר דברים, אתה מוזמן. אם אתה רוצה, אתה יכול לומר גם מהצד, איך שאתה רוצה, איך שיותר נוח לך. נא לפתוח מיקרופון לאילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אדוני, לכל מציעי החוק – לוועדת הכלכלה, לחבר הכנסת כרמל שאמה, שעשה את הדברים בזריזות רבה מאוד, וכמובן ללאה ורון, שהיא מנהלת הוועדה, ולכל שאר האנשים שעסקו במלאכה. אני מודה לכולכם. נתראה בכנסת הבאה. <היו"ר ראובן ריבלין:> היועצת המשפטית של הוועדה לא עזרה? <אילן גילאון (מרצ):> היועצת המשפטית של הוועדה – אני מתנצל אם שמטתי שם כלשהו, כן. ודאי, היועצת המשפטית של הוועדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתי בנדלר, אתה מתכוון. <אילן גילאון (מרצ):> אתי, אני יודע, מכיר אותה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, בסדר גמור. <אילן גילאון (מרצ):> אתי בנדלר. <היו"ר ראובן ריבלין:> ככה הפנתה את תשומת לבי מנהלת הוועדה לאה ורון שאתי בנדלר גם היתה. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אדוני, אני ממש – זה היה תיקון במקום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לאילן גילאון. אנחנו ממשיכים בסדר-היום הרגיל. <נסים זאב (ש"ס):> גם אני רוצה לברך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה לברך? אני מייד אתן לך. עוד מעט. רבותי, אנחנו עוברים להמלצת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – זה שני חוקים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, תמיד אתה מצביע, מעביר חוקים של אחרים. בחוק שלך אני נותן לך לברך. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אני נותן לו לברך. מה קרה? מה? <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, שלא יהיה ספק, יש פה שני חוקים שונים, שלי ושל גילאון, כולם יודעים את זה. אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא צריך, לא צריך. תברך. <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא, חשוב שתדע. ואחר כך, מכיוון שזה אותו נושא, של חנייה לנכים, אנחנו התמזגנו ובוועדה דנו כאחד, אבל זו הצעת חוק שעמדה בפני עצמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – תודה, תודה. <נסים זאב (ש"ס):> ולכן, אדוני היושב-ראש, גם אני, מחובתי לברך את הצוות ואת היושב-ראש, חבר הכנסת כרמל שאמה, ואני מצטרף לברכות, נוסף על מה שאמר אילן גילאון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מודה לך בשם הכנסת, שאתה בין היחידים שמאשר את כל החוקים שעברו בכנסת, שזה אפילו יותר חשוב מהיוזמה של מספר חוקים אלה או אחרים. אין חוק שאין חתימתך עליו. אתה, ראש הממשלה, נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת. אתה מבין. תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מוץ מטלון, אנחנו מברכים, כולם, על יוזמתו של חבר הכנסת גילאון. <המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להמלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. שאול מופז, כבוד אדוני, כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון. <רונית תירוש (קדימה):> על מה? <היו"ר ראובן ריבלין:> בעניין הכרזה על מצב חירום. זו הודעה שאתם העברתם לי. חבר הכנסת מיכאלי הוא האיש אשר – – – <שאול מופז (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. לפי הרשום, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אתה יכול להאציל את סמכותך, ואני מקבל את זה באהבה, אין לי בעיה. מיכאלי, בבקשה. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, כנסת נכבדה, הנני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצות הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. אדוני היושב-ראש, חוק-יסוד: הממשלה משנת 2001 קובע כי סמכות ההכרזה תהיה בידי הכנסת – ביוזמתה או על-פי הצעת הממשלה – וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. זאת, מאחר שהכנסת סברה כי לא ראוי שהכרזה כזו, שמעניקה לממשלה סמכויות לגבור על חקיקת הכנסת בתקנות שעת חירום, תעמוד בתוקפה במשך זמן כה רב ללא פיקוח פרלמנטרי. הסיבה לכך שהכנסת החליטה להאריך את תוקפו של מצב חירום בשנים קודמות, ולכך שהיא מתבקשת לעשות זאת שוב כעת, איננה משום שקיים, אובייקטיבית, מצב חירום של ממש. הסיבה היא שלאורך השנים נחקקו חוקים, תקנות וצווים שתוקפם הותנה בקיומו של מצב חירום. רבים מהחוקים והצווים האלה עדיין עומדים בתוקף וקבועים בהם הסדרים חיוניים שעלולים לפקוע אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום. כדי שניתן יהיה להימנע מהכרזה נוספת, דרושה קודם לכן הסדרה חקיקתית של כל אותם חוקים וצווים – שהם חיוניים למשק – וניתוק זיקתם למצב החירום. בעבר נמתחה ביקורת רבה על כך שהממשלה איננה עושה די כדי לקדם את ניתוקה של חקיקה זו ממצב חירום, וכי הכנסת איננה מפקחת באופן נמרץ דיו על הממשלה כדי שתפעל בכיוון זה. ביקורת זו הושמעה גם בבית-המשפט העליון, גם בציבור וגם בכנסת עצמה, ובעבר היה גם צדק רב בביקורת זו. אדוני היושב-ראש, במהלך שלוש השנים האחרונות, ביוזמת הוועדה המשותפת – בהתחלה בראשותו של חבר הכנסת צחי הנגבי ובתקופה האחרונה בראשותו של חבר הכנסת שאול מופז – הידקה הוועדה המשותפת את הפיקוח על הממשלה באמצעות צוות מעקב, ואני עומד בראשות הצוות הזה. הצוות הזה פועל במהלך כל השנה, עוקב אחרי פעילות משרדי הממשלה השונים ולוחץ עליהם לפעול, כדי להחליף את אותם צווים לחקיקה מתקדמת יותר. פיקוח זה נושא פירות, והוא מהווה בעיני, אדוני היושב-ראש, דוגמה מוצלחת ליכולתה של הכנסת לקיים פיקוח פרלמנטרי על הממשלה ולהביא לתוצאות. רבותי חברי הכנסת, בהשוואה לדיון שנערך כאן בשנה שעברה, מספר החוקים החיוניים שתוקפם מותנה בקיומו של מצב חירום ושעודם בתוקף ירד מתשעה לשמונה ומספר הצווים ירד מ-68 ל-60. מספר הצווים הכולל שבוטלו והוסדרו מאז החל צוות המעקב לפעול עומד על 98. אזכיר רק מעט מהדברים שנעשו בשנה הנוכחית. יש פה סקירה מלאה שמונחת על שולחנכם, לכן לא אפרט. כל משרדי הממשלה היו שותפים לקידום אותם צווים לחקיקה – או חקיקה ראשית או חקיקת משנה. בכמה נושאים חלה התקדמות, אף אם הליכי חקיקה לא הושלמו. נכון להיום, על שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק המאבק בטרור, שעם אישורה תבוטל פקודת מניעת טרור; יבוטל הסעיף המתנה את תוקפו של חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים) בקיומו של מצב החירום; תקנות שנועדו להחליף חמישה צווים נוספים הובאו לאישור הכנסת; ועדת שרים לחקיקה אישרה עוד שלושה חוקים שיאפשרו את החלפתם של שבעה צווים, ועוד. ולכן, חברי חברי הכנסת, בעיני עדיין המלאכה עוד רחוקה מסיום, אבל ניתן לראות שינוי ניכר בהתייחסות הממשלה לנושא. העבודה במשרדי הממשלה נמשכת, ואני מקווה שבכנסת התשע-עשרה מי שיהיו פה ייקחו את זה עדיין לתשומת לבם; שעבודת הממשלה והפיקוח הפרלמנטרי ההדוק יימשכו. לאור כל מה שאמרתי, עדיין לא ניתן בעת הזו לבטל את מצב החירום, נוכח החקיקה החיונית שתוקפה מותנה בקיומו. ונוכח העבודה הזאת, שהיא משמעותית, שנעשית במשרדי ממשלה, החליטה הוועדה המשותפת לקבל את הצעת הממשלה ולהמליץ לכנסת להכריז על מצב חירום לשנה נוספת, עד יום כ"ו באייר התשע"ג, 6 במאי 2013. אבקש מחברי הכנסת לאשר את ההמלצה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, נרשמו כמה אנשים, אשר רשאים לדבר, כמובן. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קראתי לך לבוא ולהירשם. אני לא יודע מה אתה חשבת. אני קראתי לך. אני יודע מה אתה חושב, אז קראתי לך. אני מוסיף אותך לרשימה ובעוד חצי דקה אני סוגר את הרשימה. ראשון הדוברים – אורי אריאל. תודה. אחריו, ישראל אייכלר – אינו נוכח. מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו, חנא סוייד – אם יהיה נוכח; דב חנין – אם יהיה נוכח; עפו אגבאריה – אם יהיה נוכח; סעיד נפאע – אם יהיה נוכח; יעקב כץ – אם יהיה נוכח; ג'מאל זחאלקה – שנוכח; חבר הכנסת נסים זאב, ואני רואה את ניצן הורוביץ ואת זאב בילסקי. תודה רבה, אני סוגר את הרשימה. מה הזמן הנתון לדיון פה? שלוש דקות. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההכרזה על מצב חירום שמביאה ועדת החוץ והביטחון היא דבר שבא להחליף סמכות שהיתה קיימת בידי הממשלה לבדה, שהיתה מאז קום המדינה, שקבעה שהמדינה נמצאת במצב חירום, ומאותו יום ועד היום – מימי המועצה הזמנית ועד היום – ההכרזה הזו מתחדשת מדי שנה. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, אדוני היושב-ראש. הדברים שאמר חבר הכנסת מיכאלי וגם הדברים שהובאו בפנינו בכתב, אפשר להסדיר אותם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חנין, דב חנין, פשוט, לא, אני לא קורא לך. חבר הכנסת ברכה, אני נותן לך את מלוא – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, בבקשה. חבר הכנסת כהן, לפעמים אתה לא שם לב, אבל בנמרצותך אתה מנהל ישיבות בתוך המליאה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> התחלתי לומר שגם התקנות וגם החוקים שבגינם מוכרז מצב חירום, היה אפשר להסדיר אותם בחקיקה נורמטיבית רגילה ובהתקנת תקנות נורמטיביות תקינות, מבלי להכריז על מצב חירום. ההכרזה על מצב חירום באה כדי לתת כלים בידי הממשלה שהם מעבר לזכויותיה החוקיות כרשות מבצעת, ודרכם היא יכולה לדלג על הכנסת ועל החלטותיה ועל חוקיה. אני חושב שזה דבר שהוא בלתי תקין לחלוטין שאחרי 64 שנים אנחנו עומדים באותו מקום. ההתקדמות שהיתה לפני כמה שנים – שהסמכות, במקום שתהיה רק של הממשלה, צריך להביא אותה להצבעה, דרך ועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, בכנסת – זה עדיין לא מספיק, כי מצב חירום הוא מצב חירום, וצריך שתהיה הצדקה למצב חירום. אלא אם המדינה קבעה שהיא לעולם ועד תחיה במצב חירום. אני חושב שזה לא תקין, אדוני היושב-ראש, ולכן אין להסכים לאותה בקשה של הוועדה המשותפת להכרזה על מצב חירום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה; ואם לא יהיה נוכח – חבר הכנסת סעיד נפאע; ואם לא יהיה נוכח – יעקב כץ; ואחריו – ג'מאל זחאלקה. מהנראות כאן – דב חנין וג'מאל זחאלקה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בכל שנה במועד הזה אני עולה על הדוכן כדי לנסות לשכנע את חברי הכנסת שהגיע הזמן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הם עושים לך את זה קרוב ל-1 במאי. <דב חנין (חד"ש):> בדיוק. – – – כדי לשכנע את חברי הכנסת לשים קץ למצב החירום, ואומר להם: רבותי חברי הכנסת, עד מתי נהיה במצב חירום? והיום, אדוני היושב-ראש, בפעם הראשונה, אני משתכנע שכנראה יש היגיון בהצעה של הוועדה המשותפת, כי כנראה באמת אנחנו הולכים להיכנס למצב חירום. אגב, אני לא תומך בבקשה, כי אני חושב שכל התוכנית להכניס את העם בישראל למצב חירום היא תוכנית מסוכנת ורעה, אבל אני חושב שכנראה ועדת החוץ והביטחון יודעת דברים שאנחנו, אדוני היושב-ראש, לא כולנו יודעים. ולכן הפעם מאחורי ההצעה הזאת יש כנראה איזה היגיון, שעליו התריעו בפנינו אנשי ביטחון מאוד מרכזיים ורמי מעלה – ראש המוסד, ראש השב"כ, ואפילו הרמטכ"ל לשעבר גם הוא באותה דעה. עמיתי חברי הכנסת, ממשלת ישראל הנוכחית, בימיה האחרונים, אולי אפילו כממשלת מעבר, עלולה אכן להביא את כולנו למצב חירום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין יותר ממשלת מעבר. הממשלה, בהתפזרות הכנסת, היא לא ממשלת מעבר. <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. אדוני מתקן, ובצדק, את הניסוח המשפטי. הממשלה, גם לאחר התפזרות הכנסת, היא הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא צודק, חבר הכנסת איתן? אני צודק. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שונה. <דב חנין (חד"ש):> כן, כן, כן. אני אומר, גם אחרי התפזרות הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול להרגיע את השרים שראש הממשלה יכול לפטר אותם גם לאחר שעברה ההצעה להתפזרות – – – <דב חנין (חד"ש):> אכן. <השר מיכאל איתן:> גם הם יכולים, אם הם רוצים, להתפטר. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש יוצא ויש נכנס. <דב חנין (חד"ש):> יש יוצא ויש נכנס בממשלה, אבל כנראה מצבה של המדינה יהיה הרבה יותר קשה מזה. לכן הממשלה, גם לאחר פיזור הכנסת, עלולה, עמיתי חברי הכנסת, אכן להמיט מצב חירום גם על ישראל, גם על שכניה, גם על כולנו, ועל כך אני רוצה להתריע. הבעיה הפעם באישור של מצב החירום איננה הבעיה הרגילה, המשפטית, הפורמלית, שאנחנו מתריעים עליה שנה אחרי שנה, של פגיעה בזכויות יסוד ופגיעה בערכים דמוקרטיים, פגיעה במערכת הדמוקרטית, אלא הבעיה היא בדיוק הבעיה ההפוכה. הבעיה היא שבאמת הפעם הולכים להוביל אותנו למצב חירום, ואת מצב החירום הזה צריך, אפשר, חיוני, למנוע. מצב החירום הזה לא דרוש; מצב החירום הזה לא נחוץ; מצב החירום הזה מיותר; מצב החירום הזה מסוכן. ואת זה, כפי שאמרתי לכם, עמיתי חברי הכנסת, אומרים בכירי מערכת הביטחון של מדינת ישראל. לכן, הצעתי לחברי הכנסת היא לדחות את הבקשה להאריך את תוקף מצב החירום, לא רק כדי למנוע את הארכת הפגיעות בדמוקרטיה, אלא אולי הפעם כדי להעביר לממשלה מסר ברור שאנחנו ממש לא רוצים את מצב החירום שהיא מתכננת לנו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת. אני לא אקרא את שמות האנשים שאינם פה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – נסים זאב, ואחריו – ניצן הורוביץ, ואם בילסקי, שביקש לדבר, יהיה פה – גם הוא ידבר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ההכרזה על מצב חירום בתחומים מסוימים, כפי שמובאת כאן לכנסת, מעוררת שאלה פוליטית – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, חברת הכנסת תירוש יכולה לדבר בקול רם. מי שנמצא לידה לא יכול לדבר בקול רם. <רונית תירוש (קדימה):> סליחה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – לא קלה. מה, זה מצב החירום? שאר הדברים הם לא מצב חירום? בזה מסתכם מצב החירום, באי-אלו סעיפים שמובאים כאן אלינו לכנסת? השאר הוא נורמלי? בתזה השמינית – השמינית, דב, נכון? <דב חנין (חד"ש):> השמינית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בתזה השמינית מהתזות על מושג ההיסטוריה של הפילוסוף, הוגה הדעות הגרמני – דרך אגב יהודי – ולטר בנימין, באחד הטקסטים המחשמלים ביותר והחזקים ביותר של המאה ה-20, לדעתי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את הדברים האלה לומדים בבית-ספר לרוקחות? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – הוא כותב שהמסורת של המדוכאים מלמדת אותנו שמצב החירום הוא לא היוצא מן הכלל, אלא הכלל, ורק אם אנחנו נאמץ את נקודת המבט הזאת נתחיל להבין מה קורה מסביבנו. הפליאה על כך שיש מצב חירום, הוא אומר שהיא כמעט קטסטרופלית, כי בכך שאתה מתפלא שמביאים מצב חירום בפניך, או שאתה רואה אירוע היסטורי מסוים כמצב חירום, כאילו אתה מנרמל את שאר הדברים. מה יגידו הפלסטינים בעזה שנתונים במצור? זה לא מצב חירום? מה יגיד העני שלא יכול לגמור את החודש? מה יגיד הסטודנט שעוזב את האוניברסיטה כי הוא לא יכול לשלם? מה יגיד אותו סטודנט שרוצה ללמוד רפואה אבל אין לו מקום בארץ? למה? כי המקום מצומצם. הוא הביא הכול, הוא מוצלח, יש לו כל ההצלחה שבעולם, אבל המדינה לא מאפשרת לו ללמוד כי אין מקומות. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, עכשיו תתחיל את התשובות, כי כבר אין זמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מצב החירום הוא לא דבר שמסתכם באותן תקנות שמביאים כאן, שהן כשלעצמן איומות ונוראות. מצב החירום הוא שמאפשר מעצר מינהלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לכן, מצב החירום אינו הדבר היוצא מן הכלל, אלא עבור מדוכאי הארץ הזאת, יהודים וערבים כאחד, הוא הכלל שמחילים על כולם, וה-duty שלנו כפוליטיקאים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> החובה שלנו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> החובה שלנו כפוליטיקאים, החובה המוסרית שלנו, היא למנוע מצב חירום מהמדוכאים בארץ. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – ניצן הורוביץ, וחבר הכנסת זאב בילסקי, אם יהיה. אתה רוצה אחרי ניצן? אני מסכים לגמרי. ניצן, אתה רוצה לפניו? בבקשה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ראש הסיעה שלך ביקש ממני בעיניו שאני בכל איעתר לבקשתך. אני אתן לך גם לדבר. שיח' צרצור אמר לי: יאללה. שידעו בשבט שזה בגלל צרצור, לא בגללך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני מעריך מאוד, בצורה כפולה ומכופלת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עופות שהוזנו בחומרים כימיים; ייצור מספוא; הדברת מזיקים; רכישת מונים למוניות; ייצור שמן מינרלי; הוצאת בשר ודגים מבית-קירור – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הכול בצו? <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – בשר טחון חי ומתובל; ייצור גלידה; תחליף דבש; ייצור דבש – – <השר מיכאל איתן:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – גם בנייה והפעלה של כור גרעיני – גם זה כתוב פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה כמו דבורים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כמו בשר מתובל. הרשימה הזאת, אדוני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הכול כתוב בצו? <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן. הרשימה הזאת, אדוני, ממחישה את האבסורד שבסיפור מצב החירום. נשארו 98 – לא. נותרו בתוקף 60 צווים, שאת חלקם אני כאן פירטתי, שתוקפם תלוי בקיומו של מצב החירום, מה שבאמת ממחיש את המושג הזה, שעוד קיבלנו בירושה מהנציב העליון הבריטי, ומה השימוש שנעשה בו היום. זה לעניין האבסורד הזה, שצריך לעבור מן העולם. אבל מה שמטריד בעצם יותר הוא הסיפור המהותי – מצב חירום פרמננטי שמאפשר לרשות המבצעת להטיל סמכויות, מעניק לה סמכויות דרקוניות שאין להן מקום במשטר דמוקרטי. זה לא צריך להיות במשטר החוקתי שלנו. זה צריך לעבור מן העולם. אנחנו לא יכולים, כפי שאמרו חברי, להישאר באופן קבוע במצב חירום. יש פה משהו שהוא גם לא בריא נפשית, אני חושב, מצב החירום המתמיד הזה. אני חושב שיפה תעשה הכנסת אם ביום האחרון לקיומה הכנסת הזאת תבטל את מצב החירום ותוציא אותנו לגאולה ולחופש ותאפשר לנו לחיות כבני-חורין בארצנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת בילסקי – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחרון יהיה חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה לא רוצה, אדוני? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השאלה הנשאלת היא מדוע ובמה ולמה צריכה המדינה מדי פעם לאשר את ההכרזה על מצב חירום. לאיזו מטרה? יש חוקים, יש כנסת, יש ממשלה, יש עם, יכולים לשנות, להתאים את החוקים לצרכים המשתנים. מדוע הצורך הזה להכניס את האנשים מבחינת התחושה הכללית שאנחנו נתונים במצב חירום, עם כל המשמעות של הדבר, ובכל עת ניתן לשלול את הזכויות והחירויות של האנשים? הרי כולנו יודעים שבפועל, אף שקיימת הכרזה, נדיר מאוד שמשתמשים בסמכויות המוקנות על-פי ההכרזה הזאת. מי צריך את זה? מדוע? למה? איך זה מתיישב בכלל עם ההגדרה של מדינה כמדינה דמוקרטית? מה גם שהמציאות משתנה לא בצורה יותר גרועה אלא בצורה שהיא יותר טובה יחסית. ולכן, לדעתי, זה שימוש של הרוב בסמכות הזאת כדי לנצל את התחושות של האזרחים שאנחנו בכל עת – "האח הגדול" יכול לשלול ויכול לשלוט ויכול להכתיב. ואנו עדים לכל הניסיון הזה, שהממשלה וראש הממשלה ניפחו את זה לממדים מדהימים. הוא הפך להיות אמן בלשחק על הרגשות של האזרחים, להפחיד אותם באופן תמידי, כך שהם מתעוררים בבוקר עם האיום הגרעיני האירני וישנים עם איום של "חיזבאללה", וכולם חשים תחושה שהם נרדפים והמושיע הוא האחד והיחיד, והוא ראש הממשלה. במקרה של פחד אנשים מפסיקים לחשוב ומתנהגים במנטליות של עדר, ומה שיגיד – הם ילכו אחריו. לדעתי זה שימוש פוליטי שאיננו ענייני ואיננו רלוונטי. הגיע הזמן לשים קץ לתופעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב – אחרון הדוברים. מיכאלי נמצא פה כדי להשיב בשם הוועדה? אתה? אוקיי, אין לי בעיה. בלי תשובה גם אני אצביע. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, קודם כול צריך להבין שמתוך 170 סעיפים של התקנות לשעת-חירום, 100 מהם כבר הורדו. זאת אומרת, הוועדה כן דנה ומתייחסת לכל התקנות, ועם כל הרצון, כדי לבטל את כולן ייקח עוד קצת זמן. ואם הממשלה לא היתה גוזרת על עצמה את ההתאבדות הזאת ללכת למערכת בחירות, אני בטוח שהיו מסיימים. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה הדבש נשאר? <ניצן הורוביץ (מרצ):> הדבש – יש גם ייצור דבש וגם תחליף דבש. יש שני צווים שונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל מדוע זה צריך – למה הדבש צריך להיות בצו? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אולי יש בעיה עם הדבורים, אני יודע? <נסים זאב (ש"ס):> יש בעיה עם הכוורת. אדוני היושב-ראש, תמיד כשאומרים "צו" – ואדוני תלמיד חכם ומבין את דרך התלמוד, שאומר שצו זה לשון זירוז מייד ולדורות. זאת אומרת שבדרך כלל, כשעושים דבר לדורות, אז צריך גם שזה יהיה עניין של זירוז, כדי שהדבר ימשיך להיות מתוך התלהבות. זאת אומרת, לפעמים כשאדם דש בדבר מסוים אז ההתלהבות שלו יורדת. ולכן קוראים לזה צו חירום. אתה צריך להבין שהצו הזה הוא מייד ובזירוז ולדורות. כדי לבטל את זה צריך באמת להשתדל לעשות עבודה מאוד מקיפה ומעמיקה כדי לבטל את כל התקנות המיותרות האלה. אני רוצה להתייחס לנושא של פרשת השבוע. כתוב: "ועשיתם את חֻקֹתי – – – וישבתם על הארץ לבטח", ואחר כך כתוב: "ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה". יש פה לכאורה כפל לשון. מדוע? כי יש שתי סכנות שונות שנשקפות לעתים למדינה: יכולה להיות סכנה של מרד ומהומה מבפנים, כמו שאומרים, מרד פנימי, ובדרך כלל כשיש רעב ויש מחסור אז יש מרד אזרחי, כמו שאנחנו רואים שיוצאים לחוצות העיר ומפגינים; מצד שני יש סכנה מצד האויב החיצוני שמגיע. ולכן, אנחנו צריכים הגנה פנימית והגנה חיצונית. ולכן התורה אומרת שאנחנו נהיה מאוחדים, עם ישראל, ונקיים את המצוות, והקדוש-ברוך-הוא מבטיח לנו את הביטחון הפנימי ואת הביטחון החיצוני. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לצאת מתוך אמירה של פרשת השבוע: "וישבתם על הארץ לבטח". גם "ואכלתם לשבע" וגם "וישבתם לבטח עליה". <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה. תם הדיון ואנחנו עוברים – אתה רוצה להשיב? בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> לא על מה שאני אמרתי. אין לך מה להשיג עלי. <זהבה גלאון (מרצ):> למה? למה? למה אתה צריך להשיב בשעה הזאת? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> בסדר, נו, תשיב רבע שעה. <זהבה גלאון (מרצ):> מה יש לך להשיב? <נסים זאב (ש"ס):> אחרי זה, כל הצעות החוק – אף אחד לא ידבר. אני מודיע לכם. יש רק הצבעות. <קריאה:> חוץ ממך. <נסים זאב (ש"ס):> יכריזו רק על שם החוק ונצביע. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, לא הייתי עולה להשיב, אלא שאני שומע הרבה פעמים שהדיון הזה שמתקיים פה פעם בשנה – חברי הכנסת חוזרים על אותן טענות שהם היו רגילים להביא. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה אתה רוצה? <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> לא, היו רגילים באמת בשנים קודמות, כי גם אנחנו, מי שהשתתף בוועדה המשותפת, אדוני היושב-ראש, בשנים קודמות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח לומר שחבר הכנסת דב חנין הפתיע אותי. הוא אמר: כנראה באמת יש מצב חירום. למה אתה אומר? דב חנין אמר דברים שונים. אני, דרך אגב, שומע את זה כל שנה. הוא אמר דברים אחרים. ומוחמד ברכה חוזר לנו כל שנה על אמונתו המלאה. מה קרה? החידוש היה שהעניין של הכוורת נעלם מעיני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא תביאו את החוק כל שנה – לא ידברו אנשים אותו דבר כל שנה. זה הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, ראשי ועדת החוץ והביטחון לדורותיהם או מחליפיהם אומרים כל שנה אותו דבר, מה שאתה אומר. הנה, חבר הכנסת מיקי איתן פה משנת 1984. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עקבי, עקבי מאוד. <השר מיכאל איתן:> לא משנים את דעתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> עקביים. לא משנים את דעתם. אז אתה מתפלא פלא שעונים לך על אותם דברים שאתה אומר, אתה מבין? בבקשה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני חושב שלכבודה של הכנסת צריך לומר שהכנסת – באמת דיברו פה במשך שנים רבות באותה מנטרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> אבל בשנים האחרונות זה לא כך, אדוני. צריך לשבח את הכנסת גם כשהיא עושה דברים טובים. כשבג"ץ בא ומתח ביקורת על הכנסת, לדעתי הביקורת היתה נכונה, אבל בגלל זה באו כמה חברים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ושינו. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> – – ושינינו את הדברים. והיום, אם היו 170 צווים, אדוני, והיום ירדנו ל-70 בקושי, 100 ביטלנו, אז אי-אפשר לומר שצריך לחזור פה על אותן מנטרות. לכן, צריכים לפעמים גם לשבח את הכנסת, כדי שהכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השנה ירדו 100? <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> בשנתיים האחרונות, אדוני. שנתיים וחצי. מ-170, אדוני, ירדנו ל-70. כלומר, כמעט שני-שלישים בוטלו. זה אומר שהכנסת פועלת בכיוון הנכון כדי שלא לגרום לכך שהשנה או בשנה הבאה או בעוד שנתיים יכריזו על מצב חירום בשביל חקיקה שלא קודמה. לכן, כרגע המנטרה הזאת היא כבר לא מנטרה. דבר שני, מכיוון שחברים צודקים פה, אדוני, שחוקים כבדים שהיו בחקיקה, אי-אפשר לפתור – אדוני מכיר את כל הפרוצדורה, גם בחוק ממשלתי וגם בתקנות. ועדות כנסת – אדוני היושב-ראש יודע שלפעמים אני מכתב גם את אדוני כדי לזרז את יושבי-ראש הוועדות שיעזרו לקדם את אותם חוקים או תקנות, כדי שבכך גם נבטל צו. לכן, אני חושב שחברי צודקים בכך שהם רוצים להגיע למצב אופטימלי, אבל בשביל המצב האופטימלי צריך לעשות מאמץ משותף, גם הממשלה וגם הכנסת, כדי שנוכל בסוף להגיע למצב שתקנות או חוקים יחוקקו בצורה מסודרת. לכן, כל הבקשה היום של הוועדה המשותפת היא שניתן למצב הזה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד שנה. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> – – עוד שנה, ותוארך ההכרזה שכרגע דיברנו עליה לשנה נוספת. <היו"ר ראובן ריבלין:> עד ליום כ"ו באייר התשע"ג, 6 במאי 2013. <אברהם מיכאלי (בשם הוועדה המשותפת):> 6 במאי 2013. אני מקווה, עם כל העיכוב שקצת יהיה בחודשים האלה של הבחירות, שהכנסת הבאה בעזרת השם תבוא ותאשר. אני בהזדמנות הזאת רוצה להודות, אדוני. באמת יש פה צוות נפלא בוועדה המשותפת. בצוות – – – עורך-הדין עידו בן-יצחק ועורכת-הדין מירי פרנקל, והצוות הרחב של ועדת החוץ והביטחון, שבאמת מסייעים בעבודה המאוד-סיזיפית שנעשית, אדוני, במשך כל השנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מאוד מודה ליושב-ראש הוועדה המשותפת, או ממלא-מקום יושב-ראש הוועדה, ועדת החוץ והביטחון. אנחנו, חברי הכנסת, מצביעים על הכרזה לתקופה של שנה נוספת, שסיומה ביום 6 במאי 2013. מי בעד? מי נגד? נא לשבת. רגע, נא לשבת. לא לרוץ, לא לרוץ. נא לשבת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההמלצה – 24 נגד – 10 נמנעים – אין המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להיענות לבקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, לא להפריע בזמן ההצבעה ולא להשפיע על חברי הכנסת שלא על-פי אמונתם. 24 בעד, עשרה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהמלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום עברה ברוב חברי הכנסת – ברוב של 24 נגד עשרה. תודה רבה. <הצעת חוק ציוד רפואי, התשע"ב–2012> [מס' מ/337; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שלישי, חוב' ה', עמ' 11803; הכנסת ה-18, מושב שני, חוברת י"ג, עמ' 6878; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק ציוד רפואי – מגיש חבר הכנסת אריה אלדד, גם כיזם וגם בשם הוועדה? <אריה אלדד (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה ממשלתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, זה ממשלתי. יושב-ראש הוועדה לעניין זה, חבר הכנסת אריה אלדד. אין פה הסתייגויות. <אריה אלדד (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, החוק הזה נמצא בתחרות קשה מאוד עם החוק הבא אחריו על החוק שהכי פחות מעניין את חברי הכנסת בשעה זו, אבל בכל זאת, נפל בחלקי להציג הצעת חוק ממשלתית במליאה בשעה כזאת. זה לא קרה לי כל הכנסת הזאת, אבל ביקשני יושב-ראש הוועדה, השוהה בחו"ל בימים אלה, והוא גם שמינה אותי להיות יושב-ראש ועדת המשנה לעניין החוק הזה. עניין הציוד הרפואי הוא עניין טכני מאוד, סבוך מאוד, דרוש מאוד ודחוף מאוד, ולכן הוא שוכב כבר 16 שנה במשרד הבריאות ולא הספיקו לחוקק אותו. לא מזמן פרצה שערוריית שתלי הסיליקון, כששמו שתלים שהיו מורכבים מאספלט ושאריות צמיגים או משהו כזה וגרמו נזקים לנשות ישראל שרצו להגדיל, ואז הסתבר שרמת הפיקוח של משרד הבריאות על שתלים ואביזרים ומכשירים רפואיים היא לא במיטבה, אם נאמר כך. היה דיון ואמרתי: תביאו את החוק ונגמור אותו כאן בתוך חצי שנה. תפסו אותי במלה, ולכן הביאו את החוק, מינו אותי, והחוק הזה אכן מסתיים ואני מביא לכם את הנוסח הזה. בוועדת המשנה היו חברים אתי חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה וחברת הכנסת ד"ר רחל אדטו, והידע המקצועי שלהם בוודאי סייע לנו להתמודד עם החלקים הטכניים של החוק, ואנחנו מביאים אותו לסיום היום. ברשותכם, אפרט בפניכם רק את עיקרי החוק, למען הפרוטוקול, כדי שעם ישראל ידע שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים בבית הזה. הציוד הרפואי הכלול בחוק הזה הוא כל דבר, מצמר-גפן ועד מכשירי MRI. על-פי החוק הקיים, למשרד הבריאות לא היתה סמכות לקבוע איזה הסדר כללי שמתנה את השימוש בציוד הרפואי בעמידה בסטנדרטים, בתנאים כלשהם ובתנאי בקרה ופיקוח על הציוד הזה, וברור שבריאות הציבור לא מפוקחת עד תום אם אין למשרד הבריאות כלים להשגיח, לפקח ולשלוט במכשור הרפואי הרב, ויש עשרות אלפי פריטים של אביזרים ומכשירים רפואיים. בהצעת החוק שמונחת לפניכם יש כמה עקרונות, ואני אסקור אותם בקצרה: קביעת הכלל שאומר שכל סוגי הציוד הרפואי חייבים ברישום, אלא אם כן נקבע בתוספת השנייה שאותם מכשירים פטורים ממנו. כמו כן, אנחנו מפרטים בחוק הזה את מכלול השיקולים מתי אפשר להקל ברישום. למשל, אם מכשיר מסוים רשום באחת מ-21 מדינות המערב, ושם יש לו אישור, אנחנו מקלים בעניין הרישום אצלנו. אנחנו מבקשים לקבוע בחוק הזה שייצור ושיווק של ציוד רפואי ייעשו רק לציוד שרשום בפנקס, ושימוש בציוד שרשום בפנקס ייעשה רק בהתאם לתנאי הרישום וההתוויה של הציוד הרפואי. הוועדה, בניגוד לטיוטה של החוק, קיבלה את עמדת ההסתדרות הרפואית שהוצגה בוועדה, שלפיה יש לראות בשימוש או בהוראה לשימוש בציוד רפואי שלא לפי ההתוויה או תנאי הרישום, אלא בהתאם לנוהל רפואי מקובל, כפעולה מותרת, ולא כפעולה אסורה על-פי החוק. עוד מרחיב החוק ואומר שציוד רפואי שחייב ברישום יירשם בפנקס הציוד הרפואי, והפנקס יהיה פתוח לעיון הציבור, יפורסם באתר האינטרנט, וכל אדם שמתעניין יוכל לדעת אם המכשיר שאתו מטפלים בו הוא אכן מכשיר שנרשם כהלכה והוא תחת פיקוח המשרד. החוק קובע במקרים מסוימים התניה של שימוש בציוד רפואי בהוראה של רופא או בהגבלת השימוש בציוד רפואי לבעלי הכשרה מקצועית מסוימת, אבל בהקשר הזה רק אעיר שהוועדה היתה מודעת לכך שקוסמטיקאיות למשל עושות שימוש בציוד רפואי שהוא לפעמים מתוחכם מאוד וכל תכליתו המקצועית היא לתלוש שערות מכל מיני מקומות בגוף, וקבענו שהמכשור המיועד לתלישת שערות איננו דורש פיקוח והסדרה בחוק הזה. <זאב בילסקי (קדימה):> למה לא? <אריה אלדד (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גם אני שאלתי למה לא. בכל העולם נקבע שהמכשירים המסוגלים לתלוש שערות – לא פינצטה, אלא לייזר-לייזר, אינם כאלה שמסוגלים לגרום נזק ולא יכולים לגרום תופעות לוואי קשות, ולכן סברו חברי הוועדה, באישור הוועדה בהסמכת משרד הבריאות, שהמכשירים העשויים לתלישת שיער לא דורשים פיקוח של חוק האביזרים והמכשירים הרפואיים. אני רואה שהשר איתן מודאג, אז אולי אתה רוצה להגיש הסתייגות לחוק? לא. בהצעת החוק מוסדר לראשונה גם נושא – – – <השר מיכאל איתן:> אני בכלל לא מודאג, בראש ובראשונה כי אני לא משתמש במכשירים האלה. <אריה אלדד (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, גם אני בזמן האחרון כבר לא צריך. החוק גם מסדיר נושא כבד של מיחזור ציוד רפואי, והיה מתח ידוע בין היצרנים, שהיו רוצים שהרבה מאוד פריטים יהיו חד-פעמיים ואסור יהיה למחזר אותם – מה שממקסם את הרווחים שלהם – לעומת משתמשי קצה: בתי-חולים, ארגונים רפואיים, שיודעים ויכולים למחזר ציוד רפואי בתנאים מסוימים. החוק מעגן את התנאים הללו וקובע ששר הבריאות יצטרך לקבוע תקנות מפורטות מתי כן אפשר למחזר ומתי אסור למחזר ציוד רפואי, הכול לפי בטיחות המשתמשים. החוק מטיל חובה על בעל רישום לבצע פעולות מעקב וביקורת, גם בארץ וגם בחוץ-לארץ, כדי לדעת אם למשל דווחו תופעות לוואי שליליות לטיפול בציוד מסוים, כדי שהמשתמשים בארץ לא ייחשפו לסכנות הללו. כפי שאתם רואים, לטובת הציבור הרחב אני מדלג על חלק גדול ממה שהמחלקה המשפטית הכינה לי ואני מנסה להגיע לעיקרי הדברים. בנושא האחריות הפלילית על עבירה לפי החוק הזה, החוק מציע מאסר בין חצי שנה לשלוש שנים, בהתאם לחומרת העבירה. כלומר, מי שעשה ביודעין שימוש במכשיר שידוע שהוא גורם נזק בלא אישור בוודאי צפוי לעונשים חמורים, וקנסות שינועו בין 75,000 ל-225,000 שקלים, ואם זה תאגיד, אז יוטל עליו כפל הקנס. כדי להבטיח שהחוק לא יהיה ריק מתוכן, נקבע שתחילתו תהיה 60 ימים רק לאחר תחולתן של התקנות בנושא פנקס הציוד הרפואי שצריך משרד הבריאות לתקן, וההוראות שמטילות איסור וענישה יחולו רק שנה לאחר תחילתו של החוק. לקראת סיום דברי אני מבקש להביע תקווה שהצעת החוק לא תישאר ריקה מתוכן גם בהיבט הזה, ושמשרד האוצר יעמיד לרשות משרד הבריאות די כוח-אדם שיוכל להתמודד עם בקשות מגוונות, רבות, טכניות מאוד לרישום. צריך אנשי מקצוע מומחים בתחומים שונים של מכניקה, פיזיקה, אופטרוניקה וכיוצא בזה. אני מבקש להודות לד"ר אסנת לוקסמבורג, ד"ר נדב שפר ועורכת-הדין נילי דיקמן-חיון ממשרד הבריאות; לעורכות-הדין טלי שטיין, רוית דקל וגבי ויסמן ממשרד המשפטים; לעורכות-הדין דבי מילשטיין ונטלי גוטמן ולעורך-הדין יובל אביעד ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – שתרמו וסייעו לגיבושה של הצעת החוק בנוסח המונח לפניכם. דומני שאין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> אני מודה לחבר הכנסת אריה אלדד. אם כך, כשאתה תגיע למקום אנחנו ניגש ישר להצבעה – הצבעה על הצעת חוק ציוד רפואי, התשע"ב–2012, שהציג בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חיים כץ, חבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו עוברים – בבקשה – להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–25 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–25 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 17. אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. ואנחנו נעבור לקריאה השלישית. הצבעה, חברים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק ציוד רפואי, התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק ציוד רפואי, התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012> [מס' מ/658; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 27008; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור לחוק הבא שעל סדר-היום, שהוא הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני, יש לי אחר כך עוד שלושה חוקים. אני מציע שתצמיד לי אותם – – <אמנון כהן (ש"ס):> לא, לא. בסדר, בסדר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – שאני לא אלך הלוך – – – <קריאה:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, מה קרה לכם? אני לא מבין. אני אלך ואחזור, אלך ואחזור? <קריאה:> גם לי יש ארבעה חוקים. <נחמן שי (קדימה):> מה, אני יו-יו? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה צודק. <נחמן שי (קדימה):> תלך, תבוא. תלך, תבוא. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה צודק. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה והשלישית, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012. על-פי המצב המשפטי הקיים, ראש מחלקת חנינות ועיון בעונש בפרקליטות הצבאית הוא חבר בוועדת השחרורים שמגבשת המלצות לנשיא המדינה בעניין קציבת עונשם של אסירי עולם אשר נשפטו על עבירות ביטחוניות והורשעו בבית-הדין הצבאי בלוד, במקום נציג מחלקת החנינות במשרד המשפטים. זאת, נוכח נוהג שלפיו שר הביטחון, ולא שר המשפטים, הוא החותם את חתימת הקיום על החלטת הנשיא ביחס לאסירים ביטחוניים כאמור. על מנת להבטיח מנגנון זהה של בדיקה בבקשות החנינה וההקלה בעונש בין אסירים שנשפטו בבית-המשפט הצבאי בלוד ובין אסירים שנשפטו, בעבירות דומות, בבתי-המשפט האזרחיים בישראל, מבקשים המשרדים להעביר את הסמכות לחתימת הקיום אל שר המשפטים. לצורך זה מוצע להשוות את הרכבה של ועדת השחרורים המיוחדת להרכב המקובל בנושא זה לגבי כלל האסירים, ולבטל את החריג בעניין הרכב ועדת השחרורים המיוחדת הדנה בעניינם של אסירים שנשפטו בבית-המשפט הצבאי בלוד, הקבוע בסיפא של סעיף 33(א)(4) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, כך שהנציג הרביעי בוועדת השחרורים המיוחדת לעניין אסירי עולם שנשפטו בבית-המשפט הצבאי בלוד יהיה הממונה על מחלקת החנינות במשרד המשפטים או עורך-דין מטעמו. אין להצעות החוק הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני רוצה להודות ליועצות המשפטיות של ועדת החוקה, שעמלו על החוק הזה, וגם למנהלת הוועדה. אני הייתי מציע לשחרר אותן ולהצביע מהר על החוקים, כי הן נשים צעירות שצריכות ללכת הביתה. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> הצעת חוק איסור הלבנת הון – גם זה שלך? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה זה? <היו"ר אורי מקלב:> הלבנת הון. גם זה שלך? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, אבל קודם יש לי הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון 9) – זה הבא בתור. <היו"ר אורי מקלב:> לא, לא. אצלי – סדר-היום שלנו – – <אמנון כהן (ש"ס):> לפי סדר-היום. <היו"ר אורי מקלב:> – – זה איסור הלבנת הון. <קריאות:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> איזה איסור הלבנת הון? <היו"ר אורי מקלב:> הצעת חוק איסור הלבנת הון לקריאה שנייה ושלישית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> מה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, בסדר. רבותי, קודם כול אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אנחנו נצביע בקריאה שנייה. קריאה שנייה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אצביע מפה. <היו"ר אורי מקלב:> בסדר. אני אוסיף אותך. בבקשה, חברים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 20 בעד סעיף 1 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה, ואנחנו יכולים לעבור – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> קריאה שלישית. <היו"ר אורי מקלב:> ולהוסיף, בבקשה, את הצבעתו של חבר הכנסת דוד רותם. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו מודים לכולם. <הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012> [מס' מ/319; "דברי הכנסת", הכנסת ה-17, מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 10277; הכנסת ה-18, מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 4106; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> הצעת החוק הבאה, גברתי המזכירה, זו הצעת חוק איסור הלבנת הון, אבל מי מציג את זה? <קריאה:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שב בשקט. <היו"ר אורי מקלב:> יש תיקון מס' 10. <קריאה:> לפי הסדר. <היו"ר אורי מקלב:> לפי הסדר שלי, אדוני. זה הסדר שלי. אני לא מדלג על שום דבר. הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10). <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה יושב-ראש הוועדה, זו טעות. לא נאמן. <היו"ר אורי מקלב:> זה יושב-ראש הוועדה. תיקון מס' 10. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, כן. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סגן השר כהן, זה חוק של משרד האוצר. אתה תשב בשקט. <היו"ר אורי מקלב:> הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, אדוני היושב-ראש, לקריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתה רוצה לדבר אתי? לא מפה. דבר מהמקום שלי, לא מפה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תדבר, תדבר, חבר הכנסת כהן. מה אתה רוצה? <היו"ר אורי מקלב:> אני מציג את החוק ואתה מפריע לי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה אתה רוצה? <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. זמנך שלך, אתה יכול להציג. <יצחק כהן (ש"ס):> אני – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שאתה תעלה? אני לא בטוח שניתן לך לעלות יותר. <יצחק כהן (ש"ס):> מה אתה – – –? <היו"ר אורי מקלב:> כתוב: – – – בזמן שעלה, לא מורידים אותו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012. בעקבות הפעלת החוק ויישום הוראותיו במשך כמה שנים התברר כי קיימים נושאים שונים הדורשים תוספות, תיקונים והבהרות, וכן התאמה של עניינים מסוימים בחקיקה בתחום המלחמה בהלבנת ההון לדרישות המעודכנות שנקבעו במישור הבין-לאומי. הנושא המרכזי שהצעת החוק מטפלת בו הוא מגזר הסוחרים באבנים יקרות. בעקבות המלצות הגורמים הבין-לאומיים בעניין זה, מוצע להחיל את משטר חובת הזיהוי, הרישום והדיווח, אשר חל כבר היום על חלק ניכר מהגופים הפיננסיים במשק, גם על מגזר הסוחרים באבנים יקרות בנוגע לעסקאות הנעשות במזומנים. החלת משטר הלבנת ההון גם על מגזר האבנים היקרות תיתן בידי רשויות האכיפה כלים טובים יותר להילחם בפשיעה הכלכלית מצד אחד, ותקנה למגזר זה אמינות גבוהה יותר בעיני עמיתיו הבין-לאומיים מצד שני. כמו כן מבקשת הצעת החוק לערוך כמה תיקונים הנוגעים למגזר של נותני שירותי מטבע, ובכלל זה הרחבת ההגדרה של נותן שירותי מטבע, כתוצאה מלקחים שהופקו מיישום והפעלת החוק לגבי מגזר זה בשנים האחרונות. בנוסף, הצעת החוק כוללת תיקונים אקלקטיים לסעיפים שונים של החוק, ובכלל זה תיקונים הנוגעים להיבטים הפליליים. התיקונים נוגעים להסכמת הרגולטורים השונים באשר להוצאת צווים לפי החוק, תיקונים הנוגעים לפיקוח על גורמים מדווחים, תיקונים הנוגעים להעברת מידע לגופים ביטחוניים ותיקונים עקיפים. אני בטוח כי הצעת החוק שתאושר תיתן בידי רשויות האכיפה כלים טובים יותר למלחמה בפשיעה הכלכלית, שפוגעת במדינת ישראל. להצעת החוק לא מצורפות הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו, אם כך, נעבור להצבעה, חברים, על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10) בקריאה שנייה וקריאה שלישית. הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 1–35 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–35 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012> [מס' מ/681, פ/1755/18; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 28175, חוב' כ', עמ' 27471; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה שעל סדר-היום, שהיא הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג אותה יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר. בבקשה. <אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012. אדוני היושב-ראש, אני כאן – – – <היו"ר אורי מקלב:> סליחה, אם אפשר, רבותי – השעה מאוחרת – לתת לדובר. <אלכס מילר (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> ברשותכם, רבותי. הצעת חוק מאוד חשובה, מהפך שלם בתחום השאלת ספרי לימוד, אז אנא מכם, תקשיבו. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק שיזמה הממשלה ושל הצעת חוק שיזמה חברת הכנסת רונית תירוש. חוק השאלת ספרי לימוד קובע הוראות לעניין יישום תוכנית שבמסגרתה ניתן להורי התלמידים שירות של השאלת ספרי לימוד בבתי-הספר על-ידי שמירת הספרים המשומשים ורכישה מרוכזת של הספרים החסרים על-ידי בתי-הספר, תוך הקלת הנטל הכלכלי המוטל עליהם בנושא זה. החוק הקיים והתקנות על-פיו קובעים כי נדרשת הסכמה של 60% מהורי התלמידים במוסד חינוך להצטרפות לתוכנית ההשאלה, ויש להגיש בקשה לכך למשרד החינוך עד 50 ימים לפני תום שנת לימודים, על מנת שהמוסד יוכל להיכלל בתוכנית ההשאלה בשנת הלימודים שלאחר מכן. מטרת הצעת החוק היא לפעול בהמשך להמלצות שבפרק החינוך בדוח הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי בראשותו של פרופסור מנואל טרכטנברג בנוגע להפחתת נטל תשלומי ההורים, להסרת מכשולים בפני ההצטרפות לתוכנית השאלת ספרי הלימוד. במסגרת זו מוצע לחייב את מנהלי בתי-הספר שבית-ספרם אינו כלול בתוכנית או שפרש ממנה לערוך הצבעה בבית-ספרם בנוגע להצטרפות לתוכנית. במוסד חינוך שאינו כלול בתוכנית כאמור, על מנהל מוסד החינוך יהיה לערוך הצבעה בנוגע להצטרפות אליה לפני תחילת כל שנת לימודים. כך יובטח קיומו של הליך פומבי ושקוף שבסיומו, אם למעלה מ-60% מההורים יתמכו בכך, יצורף בית-הספר לתוכנית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק שהביאה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ברצוני להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד מירב ישראלי, למנהלת הוועדה, הגברת יהודית גידלי, ולצוות הוועדה ולצוות העוזרים שלי, אודי טנא, טליה אברבוך ומרינה קריסקין. אדוני שר החינוך, חברת הכנסת רונית תירוש, אני רוצה לברך אתכם גם בשם הוועדה. אני חושב שהצלחתם להביא בשורה מאוד חשובה להורים ולילדי ישראל בכך שהצעת החוק המשמעותית הזאת מוזילה בצורה משמעותית את הנטל הכלכלי שהוטל על ההורים, בכך שיוכלו היום במקום לרכוש ספרים – לשאול אותם בצורה מרוכזת בחצי מחיר. תודה רבה. <רונית תירוש (קדימה):> תודה לך. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, על הצגת הצעת חוק חשובה זו. אנחנו ניגש, אם כך, להצבעה, באין אנשים שביקשו לדבר. בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה שנייה – הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6). הצבעה מס' 24 בעד סעיף 1 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> 17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 25 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בבקשה, אדוני שר החינוך. <שר החינוך גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות בעיקר ליושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, לחבר הכנסת אלכס מילר, שלקח את הצעת החוק הזאת ובתוך שבוע השלים את המלאכה, אפילו בתוך פחות משבוע, כי ביום שלישי שעבר זה רק עבר בקריאה הראשונה. אני חושב שבכך אנחנו משלימים – הצעת החוק בסך הכול משלימה נדבך של חיוב המנהלים לעשות את ההצבעות. אני מודיע שעד סוף מאי, החודש הזה, יתקיימו ההצבעות בכל בתי-הספר, שיאפשרו להורים להיכנס לתוכנית של השאלת ספרי הלימוד, והיישום, הביצוע של התוכנית הזאת יביא לחיסכון של מאות שקלים לתלמיד בשנה, ואם אנחנו מדברים על משפחות שיש בהן כמה ילדים – אלפי שקלים בשנה. גם בתי-ספר שהתקיימה בהן הצבעה בעבר ובית-הספר יצא מהתוכנית, תהיה בהם הצבעה נוספת, כדי לאפשר להורים להחליט אם רוצים להצטרף לתוכנית. אדוני היושב-ראש, אנחנו מקצים 100 מיליון שקל לצורך סיוע לבתי-הספר לרכישת ספרי לימוד, ואנחנו בנוסף נשקיע כ-20 מיליון שקלים להפעלת ולניהול התוכנית בכל בתי-הספר, משום שאנחנו פה מוסיפים מטלה למנהלי בתי-הספר, ובאמצעות המינהלת נשתדל להקל עליהם ולסייע בידם. מרבים לדבר על הקלת הנטל. אדוני היושב-ראש, אנחנו מבצעים שורה של מהלכים בתחום החינוך שמקלים ויורגשו כבר בעוד פחות מארבעה חודשים. אם אנחנו מדברים על חינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע, שזה כ-8,000 שקל למשפחה בשנה, בוודאי החוק הזה, שציינתי את ההקלה המאוד משמעותית שלו בנטל – אני לא מדבר על הטרטור כל קיץ בחנויות הספרים – זאת בשורה שבוודאי שנים ארוכות הציבור בישראל ציפה לה. אני רוצה להודות – אומנם שר האוצר יצא, אבל משרד האוצר היה שותף שלנו, בוודאי בהיבטים התקציביים. הרי לא ניתן לבצע מהלך כזה ללא נכונות של המדינה לשים את היד בכיס. אני רוצה להודות לחברת הכנסת רונית תירוש, שיזמה הצעת חוק פרטית בנושא הזה ונאבקה במשך זמן על החשיבות של הנושא הזה. אני רוצה להזכיר שהכנסת הזאת כבר פעם שנייה בקדנציה הזאת מתקנת את חוק השאלת ספרי לימוד, ואני משוכנע – זה גם לא נותן את מלוא קשת המענים שאנחנו רוצים לתת, אנחנו מאמינים שאנחנו הולכים גם לכיוון של ספרים דיגיטליים, בעוד כמה שנים נראה את ההקלה בנטל גם בכיוון נוסף. אבל אין ספק שהמהלך הנוכחי של הממשלה נותן מענה מאוד משמעותי לאזרחי ישראל כבר בשנת הלימודים הקרובה, תשע"ג. תודה רבה. <רונית תירוש (קדימה):> יישר כוח, גם על הפרגון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני שר החינוך. תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, ולחברת הכנסת רונית תירוש, גם כן, כולכם מבורכים על הצעת החוק החשובה הזאת. <הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012> [מס' מ/637; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 24587; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חוק ההגבלים העסקיים – יש לך הרבה. הגבלים עסקיים (תיקון מס' 13). אדוני, אם יש לך. אם לא, אני יכול לתת לך את זה. <דני דנון (הליכוד):> אפשר לחבר כמה חוקים ביחד, אדוני היושב-ראש? <היו"ר אורי מקלב:> כן, אפשר. מבחינתי, איך שלא יהיה נחבר כמה ביחד. יש לנו 47 חוקים. שלא תתבלבל בתוך החוקים. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי סיעת קדימה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה, הצביעו על ספרי לימוד כבר? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה להוסיף, לא הספקתי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, פשוט חברי סיעת קדימה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, רבותי. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו הינה הצעה חשובה ומשמעותית ביותר, אדוני היושב-ראש, והיא נועדה להוסיף לחוק ההגבלים העסקיים מנגנון של עיצומים כספיים. לפי החקיקה הקיימת, מערך האכיפה של דיני ההגבלים העסקיים מורכב היום משני מנגנונים, המנגנון הפלילי והמנגנון האזרחי-מינהלי. המנגנון הפלילי מטבעו הינו מנגנון מורכב, שמתאים לעבירות חמורות, ולרוב הוא אורך זמן רב. המנגנון האזרחי-מינהלי במתכונתו כיום הינו מצומצם מאוד. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו לרשות להגבלים עסקיים אין במקרים רבים כלים אפקטיביים להתמודד עם מגוון ההפרות. במסגרת ההצעה שבפניכם מוצע להוסיף לחוק ההגבלים העסקיים את המנגנון של העיצומים הכספיים ככלי משלים למנגנוני האכיפה הקיימים, שיאפשר מתן מענה אפקטיבי, מהיר ויעיל למגוון ההפרות. סכומי העיצום הכספי הקבועים בהצעת החוק הינם סכומי מקסימום, וזאת בניגוד לסכומים קצובים, הקבועים ברוב החוקים שבהם קיים מנגנון של עיצומים כספיים. דהיינו, גובה העיצום הכספי ייקבע בכל מקרה של הפרה בהתאם לנסיבותיו ובכפוף לסכום התקרה שנקבע בהצעת החוק. מנגנון זה, בשינויים שונים, קיים עד היום רק בשני חוקים: חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, וחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000. הוועדה לא רק הבינה את הצורך בהגברת אמצעי האכיפה ברשות להגבלים עסקיים, אלא שלדעתה חיוני להעמיד לרשות להגבלים עסקיים סל כלים אפקטיבי יותר. עם זאת, היינו ערים גם לצורך לשמור על זכויות אלה שנטען לגביהן כי הן מפירות את הוראות החוק ועל תקינות ההליך שיתנהל. לפיכך, על מנת ליצור איזונים ובלמים, שונתה הצעת החוק המקורית בכמה נקודות משמעותיות: 1. כאמור, מנגנון העיצומים הכספיים בהצעת חוק זו הינו מנגנון של סכום מקסימום, המקנה לרשות להגבלים עסקיים שיקול דעת נרחב, שכן הן עצם הסמכות להטיל עיצום כספי והן הסמכות לקצוב אותו מרוכזות בידי אותו גורם, גורם אחד, סמכות שלא היתה קיימת עד היום, אף לא בשני החוקים שהזכרתי לעיל, שבהם נקבעה רק תקרה לסכומי העיצומים הכספיים. הוועדה חשבה שאין מקום לתת כוח מופרז לרגולטור, ועל מנת למתן כוח זה קבעה הוועדה חובת היוועצות בוועדה חיצונית. מדובר בוועדה לפטורים ולמיזוגים הקיימת מכוח חוק ההגבלים העסקיים כבר כיום. דהיינו, על הממונה להגבלים עסקיים תחול חובת היוועצות בוועדה האמורה, הן ביחס לעצם הטלת העיצום הכספי והן ביחס לגובהו. 2. בנוסף, על מנת ליצור ודאות ושקיפות בנוגע להחלטת הממונה ביחס לסכום העיצום הכספי שיוטל, קבעה הוועדה את אמות המידה להחלטה זו בחוק עצמו. 3. שינוי נוסף שביצעה הוועדה בהצעת החוק על מנת ליצור שקיפות הוא קביעה כי פרוטוקול הדיון של הוועדה לפטורים ומיזוגים יהיה פרוטוקול מלא שיעמוד לעיון הציבור. 4. כמו כן, הוועדה הפחיתה במקצת את סכומי העיצומים הכספיים שהרשות יכולה להטיל. כך, למשל, הופחת סכום העיצום המקסימלי שניתן להטיל על תאגיד מ-30 מיליון שקלים ל-24 מיליון שקלים, ולא יותר מ-8%, במקום 10%, בהתאם להצעה המקורית. 5. עוד החליטה הוועדה על הוספת הוראה שלפיה תהיה לממונה סמכות לפריסת תשלום או לדחיית תשלום. 6. הוראה חשובה נוספת שהוספה במהלך דיוני הוועדה היא ההוראה המצמצמת את יכולתו של הממונה לפנות למסלול של אכיפה פלילית לאחר שבחר במסלול של אכיפה מינהלית, כך שאם שילם המפר עיצום כספי בשל הפרה שביצע, לא יוגש נגדו כתב-אישום בשל אותו מעשה אלא אם כן נתגלו עובדות או ראיות חדשות המצדיקות זאת. השינויים שמניתי בפניכם הם רק חלק מהשינויים שהוכנסו על-ידי ועדת הכלכלה להצעת החוק. אני סבור כי ההצעה שבפניכם הינה חשובה ותאפשר לרשות להגבלים עסקיים לאכוף את הוראות חוק ההגבלים העסקיים, המשפיעות על רווחת כל אחד מאתנו. להצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, אין הסתייגויות, ואבקשכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ולפני שנצביע נודה כמובן למנהלת הוועדה, גברת לאה ורון; ליועצת המשפטית לוועדה, עורכת-הדין אתי בנדלר, ממלאת-מקום היועץ המשפטי לכנסת; לכל חברי הוועדה; לעוזרי – לבנת, דרור ואלעד, ויישר כוח לכל מי שלקח חלק בקידום יוזמה ברוכה זו. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. ואנחנו נעבור להצבעה כשאתה תתקרב למקומך, אדוני יושב-ראש הוועדה, ואנחנו נקיים הצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012. הצבעה – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 26 בעד סעיפים 1–4 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה. ונעבור להצבעה בקריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 27 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012> [מס' מ/650; פ/684/18; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 26494; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, אדוני. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012, שהיא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת החוק שיזמו חברי הכנסת דב חנין וחבריו. הצעת החוק קובעת לראשונה מה שנראה אולי אלמנטרי אך נעדר עד כה מפקודת בתי-הסוהר – הוראות מחייבות בדבר תנאי כליאה הולמים לאסירים. הצעת החוק מגדירה את זכויותיהם הבסיסיות של האסירים, בעיקר בנוגע לתנאים הפיזיים במקום המאסר, לרבות בנושאי תברואה, לינה, מזון, תאורה, אוורור וטיול. עוד קובעת הצעת החוק, כי אסיר יהיה זכאי לפעילות חינוך ופנאי. בית-המשפט העליון התייחס לא אחת לזכויותיהם של האסירים וקבע כי "חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם". "אכן, בהיכנסו אל הכלא, נשללת חירותו של האדם, אך לא נשלל כבודו. סיפוק הצרכים המינימליים של האדם, שהם תנאי שבלעדיו אין קיום לחיים בכבוד, מתחייב גם לגבי אסיר המרצה את עונשו, ולמדינה חובה ראשונה במעלה לספקם, ולהקצות לכך את המשאבים הנדרשים. גם מאחורי סורג ובריח עומדות לאדם זכויות יסוד – – – אם מוטלת על המדינה חובה לדאוג לצרכים המינימליים של תושביה כחלק מזכותם לכבוד אנושי, על אחת כמה וכמה כך הוא ביחס לבני-אדם המצויים במסגרת משמורתה ותחת חסותה, שלגביהם היא נושאת באחריות ישירה". אדוני היושב-ראש, אנחנו גם, בצוות מצומצם של הוועדה, עם ייעוץ משפטי, קיימנו כמה דיונים בנושא שיקום האסיר. למעשה, האסיר שנכנס אל בין כותלי בתי-הסוהר נמצא תחת חסות המדינה, ומשכך המדינה צריכה גם לתת מענה בזה שהוא ישתקם ויצא לאזרחות או לשחרור – שיהיו בידיו כלים שיוכל להעמיד את עצמו, את משפחתו, על הרגליים ושלא יצטרך לחזור לבתי-הסוהר. כמובן, בדיונים שקיימנו – מעצם זה שאנחנו מקדימים את הבחירות, לא הספקנו לסיים את העבודה. אנחנו דיברנו על כך שכשהאסיר שיצא וישוחרר, מיום שחרורו, נושא הבטחת ההכנסה יוקדם, מיום השחרור, והוא לא יחכה חודש-חודשיים עד שיקבל את התקציב שלו. גם חשבנו שכאשר האסיר יוגדר כאסיר ערירי שאין לו אף אחד או שהמשפחה לא רוצה לקבל אותו, המדינה צריכה לתת לו בתקופה מסוימת דיור כזכאי – לתקופה מסוימת, עד שהוא יתחיל לעבוד, עד שהוא ישתקם. וכמובן נושא השלמת השכלה: אם המדינה לא עזרה לו כשהוא היה בחוץ או כשהוא היה נער, וכשהיה בתקופה שנשר מבתי-ספר לא נתנו לו את השלמת ההכנסה – שבין כותלי בית-הסוהר נדאג להשלים. גם הנושא של הכשרה מקצועית ושילוב בתעסוקה. בכל הדברים האלה אנחנו דנו במסגרת עבודה פנימית, ועדיין לא סיכמנו את כל הדברים. יחד עם זאת, בחוק הזה ביקשו חברי הוועדה לעגן גם את זכותו של האסיר לשיקום. עד היום, שיקומו של האסיר בין כותלי בתי-הסוהר לא הוגדר כחלק מתפקידי שירות בתי-הסוהר, ומידת מעורבותו של השירות בהליך השיקום נגזרה מסדרי העדיפויות שקבע כל נציב. זאת אומרת, האסיר היה נכנס, ותפקיד בית-הסוהר הוא לכלוא אותו. אנחנו אמרנו: לא, צריך לשנות את הפאזה. אנחנו רוצים שגם תהיה לשירות בתי-הסוהר אחריות של שיקום. פה לא היה פשוט, אבל בסופו של תהליך, גם במעורבותו של השר, שראה לנכון גם ברמה לאומית לעשות את הדבר הזה, אנחנו הגענו להבנות. בוועדה סברנו כי תפקיד שירות בתי-הסוהר אינו מתמצה בהחזקתם של האסירים במשמורת אלא גם בשיקומם של האסירים, כדי שישובו לחברה כאזרחים נורמטיביים בתום ריצוי עונשם. שירות בתי-הסוהר חשש כי תוספת כזו תטיל עליו נטל שהוא לא יוכל לעמוד בו, אבל אנחנו עמדנו על כך שיתווסף סעיף שעניינו שיקום אסירים, ובסופו של דבר אישרנו נוסח הכולל את שיקום האסירים אך מאפשר לשירות בתי-הסוהר מרחב תמרון רחב דיו ליישומו. הסעיף שהוסיפה הוועדה קובע כי נציב בתי-הסוהר יבחן אפשרויות לשיקומו של אסיר שהוא אזרח ישראלי או תושב ישראל וינקוט צעדים להבטחת שילובו המרבי בפעילויות שיקום בין כותלי בית-הסוהר, וכי אסיר שהוא אזרח או תושב ישולב בפעילויות שיקום ככל שיימצא מתאים לכך, במועד, בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות. אדוני היושב-ראש, אני סבור כי אישור הסעיף בדבר שיקום האסירים הוא לא פחות מאירוע היסטורי, ויום אישורה של הצעת החוק החשובה הזו הוא יום חג. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני, חבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים. יש לנו הסתייגות דיבור של חבר הכנסת דב חנין ושל עוד מציעים, אבל אנחנו סיכמנו עם חבר הכנסת דב חנין – לאחר האישור וההצבעה, אתה, חבר הכנסת דב חנין, תעלה לברך. בבקשה, הצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012. בבקשה, קריאה שנייה וקריאה שלישית. הצבעה מס' 28 בעד סעיפים 1–3 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 29 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012, נתקבל. <דב חנין (חד"ש):> תשמע כמה מלים טובות. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 42), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת דב חנין, המציע והיוזם הראשון בשורת יוזמים, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הפנים והגנת הסביבה של הכנסת חבר הכנסת אמנון כהן, אני מאוד מסכים לדבריך. אכן אני חושב שזה יום חג ואירוע היסטורי, וזו, עמיתי חברי הכנסת, מהפכה אמיתית שעשינו בכנסת הזאת. את הצעת החוק הזאת אני הגשתי כהצעת חוק פרטית בשנת 2009, ואני אודה בפניכם ולא אבוש שהיו רגעים שלא הייתי בטוח שאפשר יהיה להעביר אותה בכנסת, כי היא הצעת חוק גדולה, משמעותית ומהפכנית. אני רוצה קודם כול לפתוח ולהודות לשר לביטחון פנים חבר הכנסת אהרונוביץ ולצוות החרוץ שלו. היו לנו הרבה דיונים, ולפעמים גם ויכוחים, ואפילו ויכוחים קשים, אבל היתה עבודה מאוד רצינית ומאוד, הייתי אומר, מחושבת ויפה עם הצוות הזה, ואני רוצה להודות לצוות, וכמובן לנציגי משרדי ממשלה נוספים שעזרו לנו, אנשי משרד המשפטים, ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אמנון כהן, ליושב-ראש הוועדה הקודם חבר הכנסת דוד אזולאי, וכמובן ליועצת המשפטית מירי פרנקל-שור על העבודה המופלאה שלה, לעידו, לכל צוות הוועדה. אדוני יושב-ראש הוועדה, ברשותך, אני רוצה לומר כמה מלים על החוק הזה. עמיתי חברי הכנסת, אני אומר שהחוק הזה הוא החוק הדמוקרטי ביותר והמתקדם ביותר שאישרה הכנסת השמונה-עשרה. החוק הזה, עקרון הבסיס שלו הוא העיקרון של תנאים הולמים לכל אסיר. עקרון הבסיס אומר: אסור לפגוע בבריאות של אסירים מבחינת התנאים שלהם, אסור לפגוע בכבוד של אסירים מבחינת התנאים שלהם. יש חבילת זכויות, יש תנאים בתא, יש הליכה יומית באוויר הפתוח, יש זכויות של פעילות, חינוך ופנאי. כל הדברים האלה מוקנים לכל האסירים בישראל ללא אפליה, וזה מסר חשוב של הכנסת. זה, בין היתר, מסר חשוב של הכנסת, ואני אומר את זה כאן מעל הבמה הזאת, גם לאותם אסירים שהם שובתי רעב היום. אני חושב שהם יכולים לשמוע מהכנסת אמירה, לפחות בחוק הזה, שכן הכנסת מתייחסת ברצינות לזכויות אדם של אסירים מכל הסוגים ובכל האופנים. בנוסף, החוק גם מקנה, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, זכויות שיקום לאסירים שהם תושבי ישראל או אזרחי ישראל, ואני חושב שזו חבילה תקדימית וחשובה. אני מודה לכל חברי הכנסת על תמיכתם בחוק הזה, ואני אומר לעצמי: בשביל חוקים כאלה, עמיתי חברי הכנסת, שווה להיות בכנסת. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012> [מס' כ/466; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27411; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9), התשע"ב – לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012. את הצעת החוק יזמו חברי הכנסת ליה שמטוב, פניה קירשנבאום ורוברט אילטוב – שלא יהיה לך ספק, הם מישראל ביתנו. בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי, רשאי בנק להכריז על חשבון כמוגבל ועל בעליו של חשבון כלקוח מוגבל, אם סורבו במשך שנה עשרה שיקים או יותר. כמו כן, בהתאם להוראות חוק שירות נתוני אשראי, ניתן לפרסם ולמסור מידע על לקוח שהוכרז כמוגבל לפי חוק שיקים ללא כיסוי. יש השלכות מהותיות להגבלת חשבון לתקופה של שנה, ובוודאי להגבלה חמורה לתקופה של שנתיים. עם זאת, לא מוטלת על הבנק היום חובה להזהיר אדם המבקש להצטרף לחשבון בנק מוגבל או שעלול ליהפך מוגבל. לפי התיקון המוצע, מוטלת על הבנק חובה למסור לאדם המצטרף לחשבון – כבעל חשבון או כמיופה כוח – הודעה על מספר השיקים שסורבו בחשבון בשנה שקדמה לצירוף, על הגבלה שהוטלה על החשבון או על בעליו בשלוש השנים שקדמו למועד הצירוף, וכמו כן על הגבלה כלקוח מוגבל מיוחד המוטלת על בעל החשבון במועד הצירוף. מטרת התיקון היא מניעת הפיכתו של אדם לבעל חשבון או למיופה כוח בו מבלי שיהיה מודע לשיקים שסורבו ולהגבלות בחשבון – נתונים המעמידים את החשבון ואת בעליו בסכנת הגבלה ומשפיעים על הפעולות שניתן לעשות בחשבון. הצעה זו מרחיבה את אחריות הבנק בתהליך ההצטרפות לחשבון והיא עתידה לצמצם את מספר המקרים שבהם אדם נופל קורבן להטעיה מצד בעליו המקורי של החשבון. הצעת החוק כוללת הוראת מעבר שלפיה חובת הבנקים למסור הודעה על הגבלות שהוטלו בשלוש השנים שקדמו תוטל באופן מדורג, דבר שיאפשר להם להיערך ולאגור את המידע הרלוונטי. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה, באשר אין הסתייגויות לחוק זה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. ואנחנו, אם כך, נעבור להצבעה. הצבעה על הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012, קריאה שנייה. בבקשה. אני אוסיף את ההצבעה שלך, אדוני יושב-ראש הוועדה. הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 1–4 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. להוסיף את הצבעתו של יושב-ראש הוועדה. ואם כך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה לקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 31 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 9. אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק הביטוח הלאומי – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. בבקשה, אם אפשר לפתוח את המיקרופון. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות, קודם כול, ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד רותם, שהבטיח שלפני פיזור הכנסת יעביר את החוק ועמד במלה שלו. אני גם רוצה – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> נכון. אני גם רוצה להודות לשותפים שלי: לחברת הכנסת פניה קירשנבאום וגם חבר הכנסת רוברט אילטוב – – – <קריאה:> – – – <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> כן, אתה – נו, שיהיה בילסקי. חבר טוב שלנו, של ישראל ביתנו. אני רוצה גם להודות ליועצת המשפטית של הוועדה וגם למנהלת הוועדה ולכל הצוות, וגם למישהו שקוראים לו דניאל זקן, שפנה אלי בעקבות זה שהוא נהפך ללקוח מוגבל. אני לא יודעת אם החוק הזה – כי זה לא רטרואקטיבי והוא לא יכול לעזור לו – אבל החוק הזה יעזור לאחרים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה למציעים, לגברת ליה שמטוב, לפניה ולרוברט. ואם כך, אנחנו יכולים לעבור להצעת החוק הבאה. אנחנו נדלג על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים, מכיוון שחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, נמצא בוועדת הכנסת. אנחנו נעבור להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 139), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אריה אלדד. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> אבל לפני שאתה תגיש – הודעה למזכירת הכנסת. עד שאתה תקריא – הודעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הדיור המוגן, התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המאבק בזיוף משקאות משכרים, התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 139), התשע"ב–2012> [מס' כ/445; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27354; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. <אריה אלדד (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 139), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. את הצעת החוק יזמו חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב, ואני מברך, מבקש לברך אותם על יוזמתם, בייחוד כי אני מרגיש – במידה מסוימת – שהחוק הזה הוא המשך לחוק שלי מהכנסת הקודמת, שבא למנוע, למשל, מענק קבורה למשפחת מחבל מתאבד ועוד עיוותים מהסוג הזה. תכלית הצעת החוק המונחת לפניכם היא הרתעת מחבלים פוטנציאליים מפני מעורבות בפעולות טרור על-ידי הוראה שתקבע הפחתת גמלאות הביטוח הלאומי המשתלמות למחבלים. אני מבקש לומר שחוק הביטוח הלאומי מבסס תפיסה של סולידריות וערבות הדדית בין אזרחי ותושבי מדינת ישראל. וכאשר יש מחבל שמבצע פעולת טרור מכוון, שמנסה ליצור איום קיומי על תושבי המדינה ועל החברה הישראלית, אין שום סיבה לקיים אתו סולידריות. ולפיכך, ראוי להגביל את הסולידריות של החברה הישראלית כלפי אדם שבחר לפגוע בה, ואם הייתי רוצה להציע הסתייגות לחוק – מה שאינני רוצה, כמובן, לעשות – הייתי מציע הצעה לשנות את שם החוק באופן שייקרא: "נמאס לנו להיות הפראיירים של המחבלים". סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי, בנוסחו כיום, קובע כי לא תשולם גמלה לפי החוק אם הזכאות לגמלה נוצרה אגב ביצוע פשע או ניסיון לביצוע פשע. כמו כן נקבע כי אם בוצע הפשע מתוך מניע לאומני, לא ישולמו למשפחתו של המחבל המתאבד מענק במקרה פטירה, תשלום מיוחד בעד יילוד שאמו נפטרה, דמי קבורה או מענק לימודים שהורה יחיד מקבל בעד כל אחד מילדיו, אם הזכאות לגמלאות הללו נובעת ממותו של המחבל בפיגוע. סעיף 326(ב) לחוק קובע כי אדם שביצע עבירת רצח מתוך מניע לאומני ונידון למאסר עולם, לא יהיה זכאי לקיצבת זיקנה. בהצעת החוק המונחת לפניכם, שכאמור יזמו חברי הכנסת דודו רותם ורוברט אילטוב, מוצע תיקון בנוסח החוק הקיים: סעיף 326(א) סיפא וסעיף 326(ב) חלים במקרה שבו הפשע בוצע מתוך מניע לאומני, ומוצע לתקן את הנוסח ולקבוע שהוא יחול גם על פשע שבוצע בזיקה לפעילות טרור. בתיקון העיקרי בחוק מוצע לקבוע כי למי שהורשע בעבירות ביטחון חמורות שבוצעו מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעולות טרור, ונגזר עליו עונש של עשר שנות מאסר לפחות, תופחת מחצית מסכום הגמלאות המשתלמות לפי פרקים אלה בחוק הביטוח הלאומי: פרק ה' – ביטוח נפגעי עבודה; פרק ו' – ביטוח נפגעי תאונות; פרק ז' – ביטוח אבטלה; פרק ח' – ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד; ופרק י"א – ביטוח זיקנה וביטוח שאירים. החוק המוצע יחול על עבירות ביטחון כגון סיוע לאויב במלחמה, מסירת ידיעה לאויב, ריגול, רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, פעילות בארגון טרוריסטי, חברות בארגון טרוריסטי ועוד, אשר בוצעו כאמור מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור. תכלית התיקון המוצע היא הגנה על חיי אדם ועל ביטחון אזרחי המדינה בדרך של הרתעת מפגעים פוטנציאליים מפני מעורבות בפעולות טרור. ולעניין זה ראוי להביא מדבריו של בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ 6288, סעאדה נגד אלוף פיקוד העורף, שקבע לעניין הריסות בתי מחבלים וזה רלוונטי גם לענייננו בימים אלה, שהריסה כזאת נדונה ביחס לרוצחי בני משפחת פוגל, השם ייקום דמם: "הסיכוי שהרס בית או אטימתו ימנע בעתיד שפיכת דמים מחייב אותנו להקשות את הלב ולחוס על החיים העלולים ליפול קורבן למעשי זוועה של מפגעים, יותר משראוי לחוס על דייריו של הבית", והדברים נכונים לענייננו בבחינת קל וחומר. התיקון המוצע הוא מידתי. הוא אינו שולל את הזכות לקיום מינימלי בכבוד, הוא אינו כולל פגיעה בגמלאות קיום. התיקון מוגבל רק למי שהורשע בעבירות חמורות בלבד והוא שולל מחצית מהגמלה בלבד וחל רק על המחבל עצמו ולא על בני משפחתו. אני קורא לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. נדמה לי שנרשמו חברי כנסת אחדים לקבל רשות דיבור – אני מבקש לוותר על רשות הדיבור שביקשתי לעצמי. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> אני מבין שבאולם אין עוד מי שנמצא פה וביקש רשות דיבור. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 139), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. בבקשה, חברים, הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 32 בעד סעיפים 1–2 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ונעבור להצבעה לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 33 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 139), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 139), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בבקשה, חבר הכנסת דוד רותם, היוזם, דברי ברכה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק להודות לכל שותפי לחוק הזה, לעוזרי, לאנשי הוועדה. ואני רוצה רק לומר לחבר הכנסת אריה אלדד, אי-אפשר לשנות את שם החוק הזה שאנחנו לא הפראיירים, כי נשארנו פראיירים. הצעת החוק המקורית דיברה על כך שתהיה שלילה מוחלטת של גמלאות למחבל ולבני משפחתו. ועדת השרים כופפה לנו את היד ואילצה אותנו להסכים לוויתורים, כדי שנעביר לפחות 50%. הסכמנו לוויתורים אלה אבל נשארנו פראיירים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012> [מס' כ/137; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 22238; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, נוכל לעבור להצעת החוק הקודמת שהיא הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לפני הכנסת הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012. תהליך החקיקה בהצעת החוק הזו, שהוגשה על-ידי רבים מחברי הכנסת, החל בשנת 1999. במשך 13 שנה לא היה אפשר להתקדם עם החוק הזה. הוחל עליו על-ידי ועדת הכספים בקדנציה הזאת דין רציפות, מליאת הכנסת אישרה את דין הרציפות, ואנחנו החזרנו את זה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת הנוכחית. נותרו מבין רבים מאוד מחברי הכנסת שהציעו את החוק הזה חברי הכנסת אורי אריאל, אני, חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת שי חרמש וחברת הכנסת שלי יחימוביץ – נותרו מכנסות קודמות והיו חתומים על החוק הזה והחוק לא התקדם. משרד האוצר התנגד בתוקף לעניין הזה. עיקרה של הצעת החוק מדבר על כך שנכי רדיפות הנאצים, שהם נכים בהגדרה של נזקק או נצרך – וחבר הכנסת בילסקי שינה את ההגדרות שלהם להגדרות יותר מכובדות – כאשר הם מגיעים לגיל זיקנה מקזזים להם את קצבת הזיקנה, והצעת החוק באה ואמרה לא לעשות כן. משרד האוצר התנגד, כפי שאמרתי. קיימתי אתם משא-ומתן ודיונים, ובסופו של דבר הגענו להסכמה שעיקרה היה תוספת של 50 מיליון שקל, אבל היא בעצם לאחר דין ודברים, היות שהוספנו גם את המדד הקהילתי שלא הוסיפו להם – אז אני רוצה לפרט אולי בשני משפטים. ההצעה שונה מהנוסח המקורי בכך שהיא חלה על כלל הנכים בחוק נכי רדיפות הנאצים ובחוק נכי המלחמה, לא רק ביחס לנכים הזכאים לתגמול לפי ההכנסה. ההצעה בנוסח שבפניכם חלה על 23,219 זכאים; הנוסח המקורי דיבר רק על 7,000 זכאים. עלותה של הצעת החוק בנוסח הנוכחי היא 100 מיליון שקל. הפירוט הוא כדלהלן: נכה זכאי לתגמול לפי הכנסה; "נזקק", לפי ההגדרה הקודמת – להם מנכים את קצבת הזיקנה – תוספת של 920 ש"ח לחודש, ומעתה הוא יקבל תגמול של 5,300 ש"ח לחודש. סך כל הנכים בקבוצה הזו הוא 4,019. נכה הזכאי לתגמול מוגדל לפי הכנסה, שהוא "נצרך" – שמנכים להם את קצבת הזיקנה – יקבל תוספת של 729 שקלים, ומעתה יקבל תגמול של 8,056 ש"ח. סך כל הנכים בקבוצה זו הוא 3,797. בן-זוג של נכה אשר נפטר – תוספת של 200 ש"ח, הוא יקבל 4,600 ש"ח. סך הכול בקבוצה הזו 3,168. נכה מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים יקבל תוספת של 237 שקלים, ומעתה הוא יקבל תגמול של 4,939. נכה מכוח חוק נכי המלחמה – תוספת של 192 שקלים, ומעתה יקבל תגמול של 3,993 שקל. סך כל הנכים הזכאים לתגמול רגיל הוא 12,235 זכאים. אנחנו לא פותרים את הבעיה של נכי רדיפות הנאצים. אנחנו לא משלימים את חובתנו כלפי האנשים הללו שהחברה היהודית בישראל, החברה הישראלית בכלל, חבה להם חוב מוסרי, חוב ציבורי, לסייע להם בעניין הזה. מתוקן פה עוול שנמשך על פני שנים. אני שמח שבסופו של דבר במהלך הקדנציה שלנו אנחנו מצליחים לחוקק את החוק הזה. להצעת החוק הזאת יש הסתייגויות. ההסתייגויות מדברות על לתת יותר. לפי דעתי זה גם לא יוצא כל כך יותר, מכיוון שאחרי התיקון של התוספת של המדד הקהילתי זה כבר לא כל כך יותר, אבל הכוונה טובה. פניה קירשנבאום, אלכס מילר ועוד חברים מבקשים לחזור להצעת החוק המקורית שאומרת לתת את מלוא הסכום, וכולנו מעוניינים שזה יהיה. אבל אני התחייבתי במשא-ומתן, ואני רוצה להיות הגון. אני התחייבתי שאנחנו עומדים על מה שהיה בסיכום. אם אכן ההסתייגות תתקבל, אני חייב למשוך את החוק לוועדת הכספים, וככל הנראה אי-אפשר לחוקק את זה בקדנציה הנוכחית. לפי מה שאני מתחיל לשמוע שהולך להיות בקדנציה הבאה עם הגירעון ועם הכלכלה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא יהיה חוק, ויסבירו את זה – כי אין כסף. <מאיר שטרית (קדימה):> ב-1992 שמיר הקדים את הבחירות והפסיד; ב-1996 פרס הקדים את הבחירות והפסיד; ב-1999 ביבי הקדים את הבחירות והפסיד. ועכשיו? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני, אין לי מה להפסיד. על כל פנים, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, אני מאוד מבקש. אם אתם רוצים – – – <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> מסירים את ההסתייגות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מסירים את ההסתייגות? יופי. אני מבקש – כן, זאב. <זאב בילסקי (קדימה):> אני רק רוצה להזכיר ליושב-ראש, שכל ארגוני ניצולי השואה התנגדו לנו, ואנחנו אמרנו להם: תשמעו, אף אחד לא יודע כמה זמן הכנסת הזאת תימשך, בואו נסיים את זה עכשיו. אתה רואה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. נכון. <היו"ר אורי מקלב:> נבואות שהתגשמו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הארגונים אמרו: אנחנו לא יכולים להסכים לזה, אבל אנחנו לא נצא נגד. הבנו את הרמז, מכיוון כשהם אמרו שהם נגד, הפסקתי את הדיון. אמרתי: אני לא אלך נגד הארגונים. אבל כשהבנתי שהם לא יכולים להגיד כן, אבל הם יודעים שהתוספות פה הן תוספות נכבדות, הן באמת הפכו להיות – הרי הסיכום שלי היה על 50 מיליון שקל, בסוף זה תוספת של 100 מיליון שקל – התוספות הן תוספות נכבדות. זה חלק מהחובה שלנו כלפי נכי רדיפות הנאצים. אני מודה לך, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום שאת מסירה, בהיגיון רב, אף-על-פי שאני מזדהה לחלוטין עם ההסתייגות. אני מבקש להצביע בעד הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר אורי מקלב:> השאלה, אם כל המסתייגים הורידו את ההסתייגויות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זאב, יש הסתייגויות של קדימה. <היו"ר אורי מקלב:> מרצ גם מורידים? מרצ, ניצן הורוביץ, אתם גם מורידים את ההסתייגויות? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ניצן הורוביץ, אתם הצטרפתם להסתייגויות האלה. הם כולם מסירים את זה. אתם מסירים. מי עוד? <היו"ר אורי מקלב:> אורי אריאל. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אורי, אתה מסיר את ההסתייגות? ההסתייגות על נכי רדיפות הנאצים. מסיר. עוד מישהו? <היו"ר אורי מקלב:> פואד, מיכאל בן-ארי, אבישי ברוורמן, עבודה – לא נמצאים. דניאל בן-סימון – גם לא נמצא. יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, איתן כבל, עמיר פרץ, גאלב מג'אדלה, זאב בילסקי. בעצם כולם הורידו. אז אם כך, רשות הדיבור של מרינה. מרינה? הסתייגות דיבור. ליה, גם לך יש. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> היות שאין הסתייגויות מהותיות, אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הכספים. אין הסתייגות, יש בקשת רשות דיבור – חברת הכנסת מרינה סולודקין, וליה שמטוב, אם תרצה, יש גם לה בקשת רשות דיבור. לאחר מכן נעבור להצבעה ללא הסתייגויות. בבקשה, גברתי. <מרינה סולודקין (קדימה):> אני רציתי לומר רק כמה דברים. אני הרבה שנים מחוקקת חוקים בנושא של דור המלחמה, וטרנים של מלחמת העולם השנייה, ניצולי שואה, נכי רדיפות הנאצים. בקדנציה הזאת החוקים שלי נפלו בהסבר אופייני של משרד האוצר שאין כסף, לא לניצולי שואה ולא לנכי רדיפות הנאצים. ועכשיו אני מאוד שמחה, וחושבת שאנחנו מתקנים את העוול. זה חוק מאוד מאוד מוסרי, וטוב מאוד שביום האחרון וברגעים האחרונים של הכנסת השמונה-עשרה אנחנו מצביעים עבור החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה, חברת הכנסת מרינה סולודקין. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים, לחבר הכנסת גפני, על זה שסוף-סוף הכנסת הזאת תוכל לעזור לניצולי שואה, לחלק מניצולי השואה, לאלה שהגיעו עד שנת 1953, וגם לנכי מלחמת העולם השנייה. בוועדה שאלתי אם הקבוצה הזאת נכללת בחוק, ואף אחד לא היה יכול לענות לי. אני בדקתי במשרד של עפרה עוז, והקבוצה הזאת נכללת, אז הסרתי את ההסתייגויות. בהזדמנות זו אני גם רציתי להודות לסגנית השר לאה נס על אירוע לניצולי שואה שהיא והמשרד לאזרחים ותיקים יזמו. רק פשוט, מכל הניצולים שראיתי באירוע, בכל זאת, לא ראיתי אף אחד שעבר את הזוועה הזאת מברית-המועצות לשעבר. <לאה נס (הליכוד):> מי שהיה באירוע זה מי שהסכים לספר את הסיפור שלו. <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> אני חושבת שמ-70,000 איש שהיו בשואה, והיו גם בגטאות, אני חושבת שמישהו מהם, שהוא מברית-המועצות לשעבר, היה יכול לספר את הסיפור. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת ליה שמטוב. רבותי, אנחנו נוכל לעבור אם כך להצבעה על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. אנחנו עוברים לקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 1–5 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 31, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ברשותך, אנחנו נעבור לקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 28, נגד – אין, נמנעים – אין. לפיכך אני קובע שהצעת חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012> [מס' כ/440; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 26815; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק הבאה, שהיא הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת זאב בילסקי ודב חנין. מטרת הצעת החוק להשלים את ההוראות הקיימות כיום בחקיקה – – – <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. חברים, אם אפשר. חברי חבר הכנסת אקוניס, דני, חברת הכנסת לאה נס, סגנית השר, מפריע קצת לדוברים. אם אפשר. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אפשר לפזר שם את ההפגנה? מטרת החוק להשלים את ההוראות הקיימות כיום בחקיקה ואוסרות על אפליה בשל גיל, כדוגמת ההוראה בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה – – – <היו"ר אורי מקלב:> חברי, רק שנייה – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני לא מבין, אתם, אין לכם – פיזרתם את הכנסת, אתם התחלתם לעשות הפגנות? <קריאה:> לא פיזרנו את הכנסת. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת רותם, אני אשמור לך על הסדר. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – לקבוע איסור על אפליה בשל גיל גם בחוק חובת המכרזים. אומנם על מכרזים שעניינם קבלת עובדים לשירות המדינה חל איסור אפליה מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אך האיסור אינו חל על מכרזים הנערכים לפי חוק חובת המכרזים שבהם לא נוצרים יחסי עבודה. הכוונה היא למכרזים ולהתקשרויות של המדינה ושל גופים ציבוריים אחרים לרכישת סחורות, נכסים וכן התקשרויות לרכישת שירותים לביצוע עבודות, כגון שירותי הסעדה, מחשוב וניקיון. נתונים ומחקרים שנעשו בנושא מצביעים על תופעה חברתית חמורה, שיש לה השלכות על אוכלוסייה רחבה מגילאי 40 ומעלה. גם מספר התלונות שהוגשו לנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה על אפליה מחמת גיל עלה במשך השנים האחרונות באופן משמעותי. הצעת החוק באה להגביר את המודעות לקיומה של תופעה זו ולחשיבות המאבק בה, והיא תאפשר לנפגעים מאפליה במכרזים לנקוט הליכים משפטיים מתאימים. על-פי הצעת החוק, הוצע לאפשר לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה לעסוק בחוק. שר האוצר מסתייג מהתוספת. אנחנו מבקשים לקבל את ההסתייגות של שר האוצר ולאשר את החוק בתוספת ההסתייגות. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה. ואם כך, כפי שהשר לא חייב לנמק את ההסתייגות ויושב-ראש הוועדה הודיע שהוועדה מבקשת לתמוך בהסתייגות. אז אם כך, אנחנו נעבור – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתה רוצה להציג? בבקשה. הוא אמר שתומכים. בבקשה. הוא ביקש לקבל אותה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הביאו לך נייר – אתה צריך לקרוא אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הביאו לך נייר – אתה צריך לקרוא אותו. <היו"ר אורי מקלב:> אדוני סגן השר, אפשר לקבל את ההסתייגות גם בלי נימוק. <קריאה:> קיבלנו את ההסתייגות. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא צריך לנאום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא יודע מהי בכלל. <קריאה:> מה זה משנה? קיבלנו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני יודע מהי – למחוק את הסעיף של – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, זו ההסתייגות. <קריאה:> קיבלנו. <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> להכניס אותה לפרוטוקול זה בסדר? <היו"ר אורי מקלב:> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה כן? <היו"ר אורי מקלב:> כן, לפי התקנון החדש אין חובה לשר לנמק את ההסתייגות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני – למסור את זה לפרוטוקול ולהציג את זה? <היו"ר אורי מקלב:> כן. גברתי, גברתי – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ירדנה, אני יכול למסור את זה לפרוטוקול? <היו"ר אורי מקלב:> – – ההסתייגות יכולה להיכנס לפרוטוקול והוא לא צריך לנמק אותה. הוא לא חייב לנמק אותה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל היא תתקבל as is. <קריאה:> כן, כן. <היו"ר אורי מקלב:> נצביע על ההסתייגות. בבקשה, אנחנו חוסכים בזמן, ותודה רבה לך, אדוני סגן שר האוצר. אם כך, אנחנו, חברים, נעבור להצבעה. הצבעה, אני שוב מזכיר, זו הצבעה עם הסתייגות לסעיף 2 של שר האוצר, כפי שאמר גם יושב-ראש הוועדה, שהוועדה מקבלת את ההסתייגות. אנחנו נעבור להצבעה על שם החוק, שאין לו הסתייגות. מי בעד שם החוק כפי שכתוב בנוסח הוועדה? בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 36 בעד שם החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 22, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת שם החוק, כפי שהובא בנוסח הוועדה, התקבלה. לסעיף 1 אין הסתייגות. לסעיף 2 יש הסתייגות של שר האוצר, כפי שנאמר וכפי שגם נכנס לפרוטוקול על-ידי סגן שר האוצר. אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 2 על הסתייגותו של שר האוצר. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 37 בעד סעיף 1 – 12 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> עכשיו ההצבעה על הסתייגות מס' 1, לפי נוסח הוועדה. <מאיר שטרית (קדימה):> הצבעה על סעיף 1, לא על ההסתייגות. <היו"ר אורי מקלב:> סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. ובעד זה הצביעו 12 וארבעה התנגדו. לפיכך אני קובע שההסתייגויות – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, לא, זה היה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> בסדר. אוקיי. אז מי שרוצה להוריד, אפשר להוריד את – – – עכשיו אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 2 של שר האוצר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זו היתה ההצבעה. <היו"ר אורי מקלב:> לא, זו היתה על הסתייגות מס' 1, כפי נוסח הוועדה. אני חוזר ואומר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה אמרת – – – תצביע פעם נוספת – – – – <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, אז אני – כדי למנוע אי-הבנות. אנחנו עשינו הצבעה אחת על שם החוק והוא התקבל. עכשיו אנחנו נעבור מההתחלה להצבעה על הסתייגות מס' 1 – אין הסתייגות, אבל אנחנו נוסיף – על סעיף 1 כנוסח הוועדה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> על מה אתה מצביע? <היו"ר אורי מקלב:> על הסתייגות מס' 1. <קריאות:> אין הסתייגות. <היו"ר אורי מקלב:> סליחה, על סעיף מס' 1 ללא הסתייגות, כפי נוסח הוועדה. עכשיו זה ברור. בבקשה, חברים, הצבעה. מצביעים מחדש. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 1 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 24, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. עכשיו אנחנו עוברים לסעיף 2, ולסעיף 2 יש התנגדות של שר האוצר. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגותו של שר האוצר. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 5 נמנעים – אין ההסתייגות של שר האוצר לסעיף 2 נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 18. מתנגדים – 5, ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שההסתייגות לסעיף 2 התקבלה. עכשיו אנחנו, בבקשה, מצביעים על סעיף 2 כולל ההסתייגות. חברים, על סעיף 2 כולל ההסתייגות. הצבעה מס' 40 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 19. אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 2 אושר, כולל ההתנגדות של שר האוצר. אדוני, יושב-ראש הוועדה, התקבלה ההסתייגות, אפשר לעבור לקריאה שלישית? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עוברים עכשיו, בבקשה, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 41 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שחוק חובת המכרזים (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012, אושר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת זאב בילסקי, בבקשה, מן הצד, לפתוח את המיקרופון, בבקשה. תודה. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, בשם דב חנין ובשמי, אנחנו רוצים קודם כול להודות לכל חברי הכנסת שהצביעו. זאת הצעת חוק ערכית, חשובה מאוד, שמדברת על אנשים שבאים לבקש עבודה ונדחים למעשה מסיבות של גיל. ולכן התיקון הזה היה חשוב מאוד. אנחנו שנינו רוצים להודות לחבר הכנסת דודו רותם על הסבלנות שהוא גילה ועל המהירות. וזה שהוא דאג שהחוק הזה יעלה, וזה שאנחנו דאגנו שהחוק לא יעלה כשדודו רותם היה בחוץ-לארץ, כי הוא חשב שאנחנו נצליח להסתדר עם ההסתייגות. אבל זה שהתפשרת, דודו רותם, זה פשוט פלא, אני לא האמנתי בחיים שלי שאתה תתפשר עם הממשלה, ואנחנו מודים לך על זה, כי אחרת החוק לא היה עובר. ובכלל, זה חוק אחרון שאני מעביר אתך בכנסת הזאת, דודו, זה היה תענוג בשבילי לעבוד אתך. אני מודה לך מאוד ומאחל לך שתוציא עוד הרבה חוקים מתחת ידך. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת זאב בילסקי. <הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11), התשע"ב–2012> [מס' כ/452; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 27814; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> ואנחנו, אם כך, נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, כרמל שאמה-הכהן. בבקשה, אדוני. <קריאה:> פקודת המכרות? <היו"ר אורי מקלב:> כן, פקודת המכרות (תיקון מס' 11). <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד היושב-ראש – – <היו"ר אורי מקלב:> כן, בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – כנסת נכבדה, אי-אפשר לקבל ריכוז של חברי הכנסת, כולם כבר מדברים על ממשלת האחדות. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איזו ממשלה? אחדות של מי? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תגיע בשעה 00:20 לישיבת סיעת הליכוד, תשמע. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> עושים צחוק מעבודה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כבוד היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. מטרת הצעת החוק שהוגשה על-ידי קבוצת חברי הכנסת, ובראשם חברי הכנסת אוריאל לין ויריב לוין, היא להתמודד עם תופעת החציבה הבלתי-חוקית – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אוריאל לין – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, השעון. השעון. העומס. אני מתנצל, חבר הכנסת אורי אריאל, זה בגלל השעה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני אחזור על הפסקה מתחילתה. אני יודע כמה התאמצת כדי שהצעת החוק הזאת תהפוך לחוק גמור בספר החוקים, ומגיע לך שאחזור. מטרת הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, שהוגשה על-ידי קבוצת חברי כנסת, ובראשם חברי הכנסת אורי אריאל ויריב לוין, היא להתמודד עם תופעת החציבה הבלתי-חוקית, ואני מודה להם על יוזמתם החשובה. לפי פקודת המכרות כנוסחה היום, כל פעולה של חציבה טעונה רשיון לחיצוב מאת המפקח על המכרות במשרד האנרגיה והמים, וחציבה בניגוד להוראות אלה היא עברה פלילית חמורה, שלצדה חמש שנות מאסר או קנס בסכום השווה היום ל-904,000 ש"ח. חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מתנצל, אדוני. ההערה שלך היתה – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כדי לפגוע בתמריץ הכלכלי לסחור בחומרי חציבה שנחצבו שלא כדין, מוצע להטיל אחריות גם על מי שמקבל לידיו חומר חציבה, בין שרכש את החומר ובין שלאו, ובלבד שהוא עושה במסגרת עיסוקו שימוש בחומרי חציבה, ובכלל זה מסחר או הובלה. לפי המוצע, אדם כאמור לא יקבל לידיו חומר חציבה, אלא אם כן קיבל העתק של רשיון לחיצוב בתוקף וכן תעודת משלוח הכוללת פרטים אלה: שם המחצבה ומקבל חומר החציבה, מועד קבלת החומר, סוג החומר וכמותו וכן היעד שאליו יועבר. הוראות אלה יחולו רק על העברת חומר חציבה אל מחוץ לשטח המחצבה כפי שהוא מסומן ברשיון לחיצוב. בשל עבירה על האיסור האמור, מוצע לקבוע עונש של שישה חודשי מאסר או קנס בסכום השווה היום ל-75,300 ש"ח. כן מוצע לקבוע אחריות נושא משרה בתאגיד לגבי ביצוע עבירה זו על-ידי עובד התאגיד. בעת הכנת הצעת החוק לקריאות השנייה והשלישית, החליטה ועדת הכלכלה ליתן מענה לטענת בעלי המחצבות, ולפיה במקרים שבהם פוקע תוקפו של הרשיון לחיצוב שבידם והוא לא מחודש בעיקר בשל סיבות ביורוקרטיות, עלול האיסור המוצע למנוע העברה או מכירה של חומר חציבה שנחצב בעת שהרשיון עמד בתוקפו. בהתאם לכך, הוחלט לאפשר העברה או מכירה של חומר חציבה כאמור גם כשהרשיון לחיצוב אינו בתוקף, ובלבד שמי שמעוניין לקבלו יידרש לקבל, במקום העתק של רשיון בתוקף, העתק של אישור מיוחד שייתן המפקח על המכרות, המעיד כי חומר החציבה שבו מדובר אכן נחצב כשהרשיון עמד בתוקפו. אישור זה יינתן בהסתמך על מפת מדידה מתאימה שיעביר בעל המחצבה למפקח על המכרות, ותוקפו יהיה שישה חודשים לפחות ולא יותר משנה. שר האנרגיה והמים הגיש הסתייגות לעניין תוקף האישור, המבקשת לקבוע כי המפקח על המכרות יקבע את תקופת תוקפו של האישור לפי שיקול דעתו. אני סבור שאין לקבל הסתייגות זו. אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ולדחות את ההסתייגות. <איתן כבל (העבודה):> אפשר לדחות את ההצבעות על ממשלת האחדות? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, לא, זה אחרי 02:00, מר כבל. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> אתה מבקש לדחות את – – –? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, רבותי, אנחנו אם כך ניגש להצבעה. להצעת החוק הזו יש הסתייגות לסעיף 1, של שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו. אנחנו ניגש להצבעה. השר הרשקוביץ נמצא? אוקיי, אז אם כך אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה הראשונה היא על שם החוק כנוסח הוועדה. בבקשה, הצבעה – מי בעד שם החוק כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 42 בעד שם החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע ששם החוק התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו נעבור אל סעיף 1, אל הסתייגותו של שר האנרגיה והמים. <קריאה:> אין שר. <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אני רואה – לפני שאנחנו ניגש להצבעה – שאין שר. ואם אין שר, אז אנחנו לא נוכל להצביע על ההסתייגות, וההסתייגות אם ככה לא קיימת. אם ככה, אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח – – – <קריאה:> שנייה, הנה השר. <היו"ר אורי מקלב:> לא, זה לא נקרא שיש שר. אין שר. אם ככה אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 43 בעד סעיף 1 – 10 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> אז אם ככה, סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. עשרה בעד, מתנגד אחד ואין נמנעים. אנחנו נעבור לסעיפים 2–5. אין הסתייגות. מי בעד סעיפים 2–5 כנוסח הוועדה? בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד סעיפים 2–5 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 2–5 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 12, אין נמנעים ואין מתנגדים. לפיכך אני קובע שסעיפים 2–5 התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו נעבור להצבעה לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 45 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11), התשע"ב–2012, התקבלה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012 – – – <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני, אם אתה רוצה לברך לפני שאנחנו ניגש להצעת החוק הזו. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שאמה. אני מבקש להודות לכל צוות הוועדה. זה צוות גדול וחשוב. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> שהגיע בפגרה לאשר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> שהגיע לדיון מיוחד בפגרה כדי שנוכל להעלות את זה היום. ואני רוצה במיוחד להודות לעמותת "ירוק עכשיו", שהובילה את החוק הזה, יזמה אותו, ליוותה אותנו והביאה אותו עד הלום. אני מקווה שיהיו להם עוד הרבה רעיונות, ל"ירוק עכשיו", ובעזרת השם, נעשה את הארץ יותר ירוקה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת אורי אריאל. <הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012> [מס' כ/413; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 23708; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו נעבור להצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית – כולל לוח התיקונים. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה-הכהן. בבקשה. כרמל שאמה-הכהן, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> כן, כן, בבקשה, שירותי תעופה. בבקשה. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק שהיא מהפכנית במובן הצרכני שלה לא פחות מהמהפכה שעוברת כרגע – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חברי הכנסת – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – ההסכמה על פיזור הכנסת, שלאט-לאט הופכת למשהו אחר – הצעת החוק הזאת היא מהפכנית לא פחות, אבל בתחום הצרכני. מדובר בהצעת חוק מבורכת, שאף שהיא הצעתו של חבר הכנסת – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מה הטעם להמשיך בכל הפארסה הזאת? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, הנני להודיעך שהכנסת יותר גדולה מכל שאר המרכיבים, כי היא היחידה שמייצגת את הריבון, שהוא אזרחי מדינת ישראל. ואני, יחד עם חבר הכנסת ברכה, יחד עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יחד עם חבר הכנסת מקלב, יחד עם חבר הכנסת אופיר אקוניס ועם מג'אדלה, היום קבענו את סדר-היום, ואנחנו נקיים את סדר-היום. אם יבקשו סיעות הבית שאנחנו נפסיק את הישיבה – לא נתבקשנו. אני ממשיך. חבר הכנסת הורוביץ, דרך אגב, אני מוכרח לומר לך שאני וברכה כבר ישבנו פה בישיבות שהיו יותר ארוכות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הכנסת רוצה לייצר חוקים והיא מייצרת חוקים מצוינים הלילה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, לא נתפלא שיש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. אין ספק. אני ציינתי זאת, חבר הכנסת ברכה, כשציינתי את הצעת החוק שלך כראשונה שאינה צמודה, ואתה דאגת לומר לי שאינה צמודה. היא עומדת בפני עצמה והיא עברה בקריאה טרומית. אם לא תהיה קריאה ראשונה, תצטרך לעבור קריאה ראשונה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ההצעה שלך עומדת בפני עצמה, יש לה רק בעיה קטנטנה וזה לקבל 61 חברים בקריאה השלישית. זה הכול. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אני לא מבין על מה ההתרגשות, הרי בין שהכנסת מתפזרת ובין שתקום ממשלת אחדות, הצעת החוק של חבר הכנסת אחמד טיבי בדבר ביטול ופיצוי בטיסות, שהיא מהפכה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היא חשובה ביותר. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – היא חשובה והכרחית. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא האחדות הישראלית האמיתית. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, לא אמרתי "אחדות לאומית", אמרתי "אחדות ישראלית", חבר הכנסת טיבי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מתכבד, כאמור, להציג בפניכם את הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק, שהיא פרי יוזמתם המבורכת והחשובה של חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת, נועדה להעניק פיצוי וסיוע לנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה וטיסתו בוטלה או שחל שינוי בתנאי כרטיס הטיסה, מסיבות שונות שאינן תלויות בו. כאן אדגיש שמדובר בחוק המוצע בכרטיסי טיסה, ונכללים גם כרטיסים המוזמנים ומונפקים במסר אלקטרוני – האינטרנט. ביטול טיסה או שינוי כאמור עלול להביא לא אחת להמתנה ממושכת בשדה התעופה, להוצאות כספיות ולעוגמת נפש רבה, ומותיר את הנוסע ללא סיוע בזמן אמת וללא פיצוי הולם בשל שיבוש תוכניותיו. כמי שנתקע פעם עם משפחתו כמעט 24 שעות בשדה התעופה באנטליה, אני אומר לך שאין פיצוי שיכול לפצות, במיוחד כשזה עם ילדים. חשוב לציין כי ההצעה מבוססת ברובה על תקנות של האיחוד האירופי, הקובעות כללי מסגרת שחלים במדינות האיחוד לעניין פיצוי וסיוע לנוסעים בשל סירוב להטיס נוסע בטיסה, ביטול טיסה או עיכוב בהמראתה. ואולם, במהלך דיוני ועדת הכלכלה בהצעת החוק, ערכנו שינויים לא מעטים כדי להתאים את ההסדר המוצע הן לדין הישראלי והן לתנאים הייחודיים שבהם פועל ענף התעופה הישראלי, תוך מתן הקלות לחברות התעופה הישראליות, שכתוצאה מהן צומצמו במידת מה זכויות הנוסע הישראלי לעומת מקבילו האירופי. בהתאם להצעת החוק, מוביל אווירי, המכונה בחוק "מפעיל טיסה", או מארגן טיסות שכר, יחויב להעניק הטבות לנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה, כפי שאפרט מייד, אם התקיימה לגבי הטיסה אחת הנסיבות – "עילות מזכות" בלשון החוק המוצע – שגרמו לשיבוש תוכניות הטיסה של הנוסע, והן: סירוב להטיס את הנוסע, לרבות בשל רישום יתר; ביטול הטיסה; שינוי במועד הטיסה, דהיינו, הקדמה או איחור במועד המראתה של הטיסה; וכן העברת הנוסע למחלקת שירות ברמה נמוכה יותר מזו הנקובה בכרטיס הטיסה שהונפק לו. לפי המוצע, אדוני היושב-ראש, ההטבות יכללו שירותי סיוע, שהם מזון ומשקאות, שירותי לינה, אם נדרשת שהייה של לילה או יותר, הסעה למקום הלינה ושירותי תקשורת; "השבת תמורה", שהיא החזר כספי בסכום ששולם בעד כרטיס הטיסה או כרטיס טיסה חלופי – כלומר לא ניתן יהיה לקבל את שתי ההטבות גם יחד; וכן פיצוי כספי. עוד מוצע לקבוע כי זכאותו של נוסע להטבות תהיה מותנית בכך שהתייצב במועד בשדה התעופה, כמפורט בהצעת החוק, למעט במקרה של ביטול טיסה. נוסף על כך, אדוני היושב-ראש, וכדי להתמודד עם התופעה של הנפקת כרטיסי טיסה לטיסות פיקטיביות שלא היו אמורות להתקיים כלל, מוצע לקבוע איסור על הנפקת כרטיסי טיסה לטיסה שרשות שדות התעופה, שהיא הגורם המופקד על כך, לא אישרה מראש את מועד המראתה ובשל כך הטיסה לא היתה אמורה להמריא באותו מועד. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת הנכבדים, אין פה מליאה ומליאה זוטא. יש מזנון, ומי שרוצה לדבר ילך למזנון. פה אנחנו נקיים ישיבות רציניות. בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לגבי היחס לדינים אחרים, מוצע לקבוע כי הוראות החוק המוצע לא יגרעו מהוראות כל דין, ובכלל זה מזכותו של נוסע לפיצוי לפי דין אחר, בכפוף, כמובן, לדין הכללי, הקובע כי לא ניתן לקבל כפל פיצוי בשל אותה עילה. כדי למנוע פרשנות אחרת החליטה הוועדה לקבוע במפורש כי נוסע שקיבל הטבה כלשהי לפי דין זר לא יוכל לקבל הטבה מאותו סוג שקיבל כאמור, בשל אותה עילה, גם לפי החוק המוצע. בנושא זה אציין עוד כי הצעת החוק אינה עומדת בסתירה להוראות הקבועות באמנות ורשה ומונטריאול, שעוגנו בדין הישראלי באמצעות חוק התובלה האווירית, התש"ם–1980. עיקרון זה נקבע גם בפסיקת בית-המשפט של האיחוד האירופי. בנושא האכיפה – כפי שקורה לא אחת בהליכי חקיקה, שהם פרי של פשרה בסופו של דבר, נאלצנו לקבל את עמדת הממשלה ולא לקבוע הוראות עונשיות. ואולם, הוועדה החליטה לאפשר לנוסע לקבל בבית-המשפט פיצויים לדוגמה, שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח, אם התקיימה עילה מזכה ומפעיל הטיסה או המארגן סירב ביודעין להעניק לאותו נוסע הטבה בשל אותה עילה. שר המשפטים הגיש הסתייגות לסעיף זה, המבקשת לאפשר קבלת פיצויים לדוגמה רק במקרה של טיסות פיקטיביות. אני סבור כי לא ראוי להותיר חקיקה צרכנית כה חשובה ללא אמצעי אכיפה יעילים. בעניין זה אציין גם כי לפי התקנות האירופיות, על כל מדינה באיחוד האירופי להקים גוף אכיפה מיוחד לשם הבטחת זכויות הנוסעים. משלא נקבעו כל מנגנוני אכיפה, יש לאפשר לנוסעים, לכל הפחות, לממש את זכויותיהם באמצעות "אכיפה עצמית", כלומר פיצויים לדוגמה. מכל הטעמים שפירטתי, אני מבקש לדחות – חברים, אבקש לדחות את הסתייגותו של שר המשפטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ושר המשפטים אינו פה, ואין שר שאומר לי שהממשלה מבקשת להצביע על ההסתייגות, אלא אם כן השר הרשקוביץ יבוא ויאמר לי: אני מבקש להצביע על ההסתייגות – אני רוצה לדעת מיושב-ראש הוועדה אם הוא ממליץ לקבל את ההסתייגות – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לדחות את ההסתייגות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לדחות את הסתייגות משרד המשפטים. אתה יכול לומר להצביע, ואני אצביע. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, משרד המשפטים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אומר לך – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, היה דיון היום. אני אעדכן אותך ואת החברים. היה דיון היום בשעה 18:00 בוועדת הכנסת עם נציג משרד המשפטים. היו צריכות פה הסכמות לכל דבר בשל לוח הזמנים, והוא משך את הסתייגותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, אז ההסתייגות נמשכה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, היה רוב בוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. השר הרשקוביץ, אז אתה לא מבקש להצביע על ההסתייגות, כי מה שאומר – ומקובלת עליך הודעתו של יושב-ראש הוועדה, שהממשלה חזרה בה מהסתייגותה והסירה אותה. זאת אומרת, יש הסתייגות אחת שאתם ממליצים לקבל ולאחר מכן לאשר את החוק עם ההסתייגות. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, עוד לא סיימתי. כדי להבטיח כי תהיה לנוסעים כתובת ראויה לפניות בשדה התעופה לצורך מימוש זכויותיהם לפי הצעת החוק, מוצע לקבוע כי מנהל רשות התעופה האזרחית לא ייתן היתר הפעלה למובילים אוויריים ולמארגני טיסות השכר, אלא אם כן התחייבו למנות נציג מטעמם לצורך זה, שיהיה נוכח בשדה התעופה שלוש שעות לפחות לפני מועד ההמראה. חברי הכנסת, ועדת הכלכלה קיימה דיונים ממושכים בהצעת החוק המונחת בפניכם כדי להגיע להסדר מאוזן שיבטיח את זכויות הנוסעים בתחבורה האווירית בלי לפגוע יתר על המידה במובילים האוויריים ובמארגני טיסות השכר. התוצר שאליו הגענו היא הצעת חוק צרכנית מהמעלה הראשונה, שקבלתה תעמיד את ישראל בשורת המדינות המתוקנות בעולם מבחינת ההגנה על זכויות הנוסעים בתחבורה האווירית. אני מברך שוב את חבר הכנסת אחמד טיבי – וזה נדיר שאני מברך את חבר הכנסת אחמד טיבי – על יוזמתו האזרחית, שמשרתת את כל אזרחי ישראל – יהודים, ערבים, חרדים, חילונים – ומבקש מכם לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק, חוץ מההסתייגות של חבר הכנסת אחמד טיבי, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> כלומר, גם אתה רוצה להעביר חוק וגם שיקבלו הסתייגות שלך. ליצור שני תקדימים שלא היו בכל תולדות הכנסת. שגם יקבלו הסתייגות שלך וגם יאשרו את החוק שלך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שלא יבינו אותך לא נכון. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כן, הוא הסתייג מהחוק כי לא היה רוב להעביר את הרצון שלו בוועדה. כדי לא לעכב את תהליכי החקיקה הוא הגיש הסתייגות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כך יהיה שלום במזרח התיכון. כך. שאנחנו נוכל לדבר אחד עם השני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – ולאט-לאט הוא ריכך את עמדת הממשלה, עד שהיום הממשלה אמרה לו: חופש הצבעה. ואני חושב שהעמדה של חבר הכנסת אחמד טיבי היתה נכונה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה מאוד. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> מדובר בעיכוב נוסעים עקב עיכוב ביטחוני, והסעיף שרצה חבר הכנסת אחמד טיבי, והוועדה חשבה לנכון, למרות התנגדות הממשלה, בתמיכת ישראל חסון – לשעבר, כמובן, ראש השב"כ – אמר דבר כזה: אם נוסע עוכב בשל בידוק ביטחוני ופספס את הטיסה, והוא שיתף פעולה עם הבודקים ומסמכיו היו תקינים, והוא הגיע שלוש שעות לפני הטיסה, כלומר הוא עשה הכול טיפ-טופ ופספס את הטיסה, ולא מצאו שום פגם או חשד ממשי ביטחוני להעלותו על המטוס, הוא יהיה זכאי לפיצויים. יש בסך הכול מקרים בודדים כאלה בשנה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שבעה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הפיצוי ממש קבוע בחוק: כרטיס טיסה ולינה. מדובר באלפי שקלים. זה סיפור מאוד זניח. <היו"ר ראובן ריבלין:> דרך אגב, לחברת התעופה יש ביטוח על זה, אלא אם כן יש פה דבר שיכול להיות שחברת הביטוח לא משלמת כי זה – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא משנה. מדובר בסכומים מאוד זניחים, אבל העיקרון הוא שאדם, אזרח, שעבר בדיקה מהכורח של נסיבות החיים שלנו כאן, אבל יצא שהבדיקה היתה רק לצורך הבדיקה, מהחשש, ופספס את טיסתו – לא רק עבר את עוגמת הנפש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודיע לך שאני הייתי מצביע אפילו אם הקואליציה לא היתה מרשה לי. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> בהתחלה הממשלה עמדה על רגליה האחוריות והכריחה את הוועדה – איימה בהתנגדות לחוק. אנחנו חשבנו כמעט כולנו, למעט חברת כנסת אחת בוועדה, שההצעה של חבר הכנסת אחמד טיבי היא נכונה וראויה, ואני שמח שהוא הצליח לשכנע את הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. תודה רבה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> חבר הכנסת אחמד טיבי, פעולות כאלה יביאו את השלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אני מסכים עם אדוני, יושב-ראש הוועדה. ובכן, קודם כול אנחנו לא מנמקים את ההסתייגויות, בהסכמה, ואנחנו עוברים להצבעה. ואנחנו נצביע על ההסתייגויות, כולל לוח התיקונים, לפי הצעת הוועדה ולפי הצעתה אנחנו ככה – אנחנו עוברים להצבעות. קודם כול נצביע על שם החוק וסעיפים 1–4 ועד בכלל. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל, אדוני היושב-ראש, למען הזהירות אני מציע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, תדבר מהצד. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לאור ההערה שקיבלתי מהיועצת המשפטית של הוועדה, למען הזהירות, אף שהדבר לי ברור, אבל ברגע שהוא לא ברור לכולם, אני מציע שכן נצביע על ההסתייגות של שר המשפטים כי הוא לא נמצא פה להבהיר את עמדתו. נציגו, כפי שזכור לי בוועדת הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שר המשפטים, נצביע על הסתייגותו אם השר יבקש ממני זאת, אלא אם כן – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אלא אם כן הוא מוותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אלא אם כן תאמר לי היועצת המשפטית שיושב-ראש הוועדה יכול לבקש ממני להצביע על הסתייגות בלי הצורך – לא, רק השר. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> רק השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר הרשקוביץ, אתה מבקש ממני להצביע גם על ההסתייגות של משרד המשפטים? תודה רבה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אז להצביע ולדחות אותה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה אנחנו נעשה – אחרי ששמענו אנחנו נחליט אם אנחנו מצביעים בעד או נגד, אבל אנחנו נצביע עליה. אני מתאר לעצמי שחברי הכנסת גיבשו את עמדתם. אבל אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), ואנחנו מצביעים על שם החוק וסעיפים 1–4 ועד בכלל. מי בעד השם וסעיפים 1–4, כנוסח הוועדה, יצביע. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 46 בעד סעיפים 1–4 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק וסעיפים 1–4 אושרו כהצעת הוועדה. לסעיף 5, אנחנו מביאים עכשיו להצבעה את ההסתייגות של חברי הכנסת אחמד טיבי וחנא סוייד. רבותי חברי הכנסת, מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? יושב-ראש הוועדה ממליץ להצביע בעד ההסתייגות. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת אחמד טיבי וחנא סוייד לסעיף 5 נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת אחמד טיבי – חבר הכנסת סוייד לא נמצא פה – אם התקבלה ההסתייגות שלך אתה לא צריך את החלופין. מסיר. אני צריך לשאול אותו. יכול להיות שחבר הכנסת טיבי רוצה ליצור שלושה תקדימים בבת-אחת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני מסתפק בשניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בצדק. לכן, יש לנו הסתייגות שנתקבלה לסעיף 5, שכן 15 הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני עכשיו אצביע – האם אדוני יושב-ראש הוועדה מסכים שאני אצביע על סעיף 5 כולל ההסתייגות? אם כן, אני מצביע על סעיף 5 לא כהצעת הוועדה, אלא סעיף 5 כולל ההסתייגות. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. סעיף 5, כולל ההסתייגות. הצבעה מס' 48 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 5 עבר עם ההסתייגות. לסעיף 6 יש הסתייגות של חבר הכנסת דוד אזולאי. להצביע? מסיר. לכן, אנחנו נצביע על סעיפים 6–9 ועד בכלל, שכן לגביהם אין הסתייגות. חברי הכנסת, נא להצביע על סעיפים 6–9 לפי נוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 49 בעד סעיפים 6–9 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 6–9 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 6–9 ועד בכלל עברו לפי הצעת הוועדה. אנחנו בסעיף 10. עומדת לפנינו הסתייגותה של הממשלה על-ידי שר המשפטים יעקב נאמן, אשר נתבקשתי להצביע עליה על-ידי השר הרשקוביץ. רבותי, אנחנו מצביעים. עדיין אני לא מצביע על הסעיף. עכשיו אנחנו מצביעים על ההסתייגות. ההסתייגות – כולל לוח התיקונים. אם ההסתייגות לא תתקבל אין גם לוח תיקונים, נכון? קודם כול צריכה להתקבל ההסתייגות, ואז אני אדבר על לוח התיקונים, כי אם לא מתקבלת ההסתייגות, גם לא מתקבל לוח התיקונים. לכן, יש לי קושי לומר על דבר שגם יש לי הרגשה שלא יעבור, לדבר גם על לוח התיקונים. אם תתקבל ההסתייגות, אנחנו גם נאמץ את לוח התיקונים. רבותי, מי בעד הסתייגותו של שר המשפטים – יצביע. מי שנגד – יצביע נגד. נא להצביע. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 18 נמנעים – אין ההסתייגות של שר המשפטים לסעיף 10 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחד בעד, השר יצחק כהן, 18 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגותה של הממשלה על-ידי שר המשפטים לא נתקבלה. ולכן אנחנו נצביע על סעיף 10 לפי הצעת הוועדה, הצעה שאין בה לוח תיקונים. תודה רבה. נא להצביע על סעיף 10 כהצעת הוועדה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? תודה רבה. הצבעה מס' 51 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש הוועדה, התקבלה הסתייגות, הסעיפים אושרו בקריאה שנייה עם ההסתייגות. האם אדוני מבקש שאני אצביע על החוק שנתקבל בצירוף ההסתייגות בסעיף 5 בקריאה שלישית? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אכן. תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), שעברה בקריאה שנייה, בקריאה שלישית לפי נוסח הוועדה וההסתייגות שנתקבלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 52 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לא להפריע בזמן ההצבעה. לא להפריע. 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אחמד טיבי, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת טיבי. של חבר הכנסת טיבי וחבר הכנסת סוייד, לא? יושב-ראש הוועדה יברך, ולאחר מכן ניתן לחבר הכנסת אחמד טיבי את הכבוד המגיע לו. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אני לא אגזים אם אומר שזו הצעת החוק המסובכת והמורכבת ביותר לדיונים ולניסוח שעברה בוועדת הכלכלה, לדעתי, בקדנציה הזאת, ומגיע יישר כוח גדול – אני אמרתי, עשרות שעות, אני חושב, באחד הנאומים הקודמים שלי; על מאות שעות רק של ניסוח, ועל עשרות שעות רבות של דיונים ועוד עשרות שעות רבות של הכנות לדיונים – לצוות ועדת הכלכלה, וכמובן, בראשות היועצת המשפטית אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, שללא ההתגייסות שלה בשל חשיבות החוק – הרי חשבנו שהכנסת או-טו-טו מתפזרת, ומדובר בהצעת חוק פרטית, ולא יכולנו להשאיר אותה באוויר. והתוקף שלה – ב-16 באוגוסט היא נכנסת לתוקף, כלומר בשיא הטיסות של הקיץ הקרוב. ולכן אתי, שהיא גם שליחת ציבור אמיתית, מתחושת השליחות, יחד עם צוות הוועדה בראשות המנהלת לאה ורון, זירזו כל מהלך ולא ויתרו יחד עם זאת על היסודיות ועל המורכבות, וכמובן, יחד עם שאר צוות הוועדה, עם הרכזת הבכירה עידית ועם עוזרי, הגיעו לכלל תוצאה מבורכת, שהצעת החוק העוד-יותר מבורכת של חבר הכנסת טיבי, הופכת עכשיו לחוק בספר החוקים של מדינת ישראל, לתפארת כנסת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה ולצוות ועדת הכלכלה המיומן, המסור והטוב. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. אני אמשיך את הישיבה. אמרתי ליושב-ראש הקואליציה ולכל מי שרוצה: אם הם מבקשים, בגלל ישיבות סיעה, שאני אעשה הפסקה – אם לא, נמשיך בסדר-היום. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל אין בחירות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת הורוביץ, יש לי סדר-יום שאושר על-ידי הנשיאות. אני לא יכול לבטל דבר שאושר על-ידי הנשיאות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הנסיבות השתנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, רק לא הודיעו לי עליהן. אם יודיעו לי על שינוי הנסיבות, וכולם יבקשו שאדחה את הדיון למחר בבוקר, אני אדחה. חבר הכנסת הורוביץ מוחה, ואני שומע, רק מה אני יכול לעשות? אגב, היו ימים שבכנסת עבדו עד שעות מאוחרות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זאת לא עבודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי טענה קלה שבקלות לעבודתו של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אבל אני ואחמד טיבי כבר ישבנו פה לילות שהיו הרבה יותר ארוכים. חבר הכנסת אחמד טיבי, הבמה לרשותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שאני נרגש לאחר כמעט שלוש וחצי שנים של דיונים קדחתניים, על עליות ומורדות, עם דיונים, ואני לא מכיר הצעת חוק אחרת שהעברתי או אחרים העבירו עם כאלה תסבוכות ומורכבויות. יישר כוח ליושב-ראש הוועדה. עם כל חילוקי הדעות הפוליטיים, האידיאולוגיים, שיש לי עם חבר הכנסת כרמל שאמה, יושב-ראש ועדת הכלכלה, יושרה והגינות אלה דברים חשובים, וחבר הכנסת כרמל שאמה, אף שהוא איש ימין, קואליציה, אני אופוזיציה, אנחנו חלוקים באופן תהומי בנושאים רעיוניים, בנושא הזה הוא התנהג באופן המקצועי ביותר, שם מול עיניו את האינטרס הציבורי של הצרכן, של האזרח הישראלי, שמגיע לשדה התעופה, מעוכב, מושפל, נפגע, ועשה לילות כימים, במיוחד הישיבה האחרונה, שנמשכה 12 שעות – 12 שעות האיש הזה ניהל את הישיבה, ולצדו צוות מהטובים שיש בכנסת. אני מברך אותך שיש אנשים שעובדים בכנסת – היועצת המשפטית אתי בנדלר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מתברך באנשים האלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אני אסיר תודה על כל ההשקעה, על כל העבודה שלך, על הסובלנות שגילית, כלפי, לפחות גם, והנדנודים הרבים. לאה היקרה, מנהלת הוועדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לאה ורון, שהיא יקרה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לאה ורון, שהיא מוסד כאן בכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא לא רק מוסד בכנסת אלא בהרבה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולאיתי עצמון, שעשה עבודה נפלאה, ולכל צוות הוועדה. לעוזרים שלי בכנסת הקודמת, כי זה חוק מהכנסת הקודמת – לרדא, ולעוזר שלי בכנסת הנוכחית, אחמד מוהנא. אבל הזכירו כאן את היושב-ראש הקודם. אתה ער, אדוני, שהיו מי שניסו לעצור, כדי להעניש אותי על עמדותי הפוליטיות, את החוק החשוב הזה. זאת היתה התנהגות קטנונית, שאני לא רוצה לעמוד עליה עכשיו, ברגע הזה. יש מי שמתגלים כפרלמנטרים רציניים למרות חילוקי הדעות, ויש מי שמתגלים כאנשים קטנוניים. על כל פנים, אדוני, אני רוצה להודות גם לחברי לסיעה – חבר הכנסת אברהים צרצור, חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת מסעוד גנאים. גם עפו אגבאריה השתתף בדיוני הוועדה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מספח אותו לסיעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – כשביקשתי ממנו להגיע, הוא הגיע מייד ועזר. לכן אני מודה לכולם. זאת בשורה צרכנית טובה, ובמיוחד, אדוני, זו תשובה לכל אלה שאומרים: מה עושים חברי הכנסת הערבים בכנסת – עבודה שקדנית, מקצועית, של שנים, שבה היו שותפים חברי כנסת רבים. תודה רבה. אני גאה מאוד על ההישג הצרכני הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה לחבר הכנסת אחמד טיבי, ומברך אותו על פרלמנטריות מעולה ועל הצעת חוק שעל אף כל הקשיים – ובעיקר מפאת הגישה שאם חבר כנסת מהסיעות הערביות מגיש חוק, לא צריך לקבל אותו – הנה הביא חוק שהוא מועיל לכל חברי הכנסת ולכל אזרחי ישראל. אני מאוד מודה לך על כך. אם אנחנו נדון בחיים שלנו בכל העת – יהודים, ערבים, ישראלים וכל עמי האזור – אנחנו גם נגיע לשלום אמיתי. השלום עובר בגשר של אזרחי ישראל. אם יהיה שלום בין אזרחי ישראל, גם יהיה שלום עם כל המדינות השכנות. <הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/683).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני נענה לבקשתו של השר יצחק כהן ומקדים עכשיו את הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), קריאה ראשונה. חברי חברי הכנסת, הובהר לי שלא יהיו נרשמים רבים לקריאה הראשונה אבל אני לא יכול למנוע מכם. מי שרוצה, יירשם מייד. אני עוד חצי דקה סוגר את הרשימה. <משה גפני (יהדות התורה):> רק הצעה לסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, מהצד. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני, כמובן, לא מבקש לעכב את סגן השר יצחק כהן עם החוק החשוב שהוא מביא, זה בסדר. אני יודע שזה לא מקובל, אבל אנחנו בני אותו מחזור בכנסת, ולא נתקלנו בתופעה כפי שהיא קורית כאן הלילה. הכנסת יושבת בלילה בדבר לא שגרתי: להעביר חוקים, שלא תמיד הם עוברים כמו שצריך, כי זו שעת לילה מאוחרת, מכורח הנסיבות שהכנסת מתפזרת. התברר לנו בשעה האחרונה שהכנסת לא מתפזרת; אומנם לא באופן רשמי, לא הודיעו ליושב-ראש הכנסת, לא הודיעו לראשי הסיעות, אבל הכנסת לא מתפזרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאמרת "לא הודיעו" – אני מסתייג. הודיעו לי. לא שאלו להסכמתי או לא, אבל ראש הממשלה דיבר אתי. <משה גפני (יהדות התורה):> אני יודע. אין הודעה פורמלית שמפסיקים את הליך החקיקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם לא אפסיק. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל הליך החקיקה הופסק. אין תהליך של פיזור הכנסת, ואני לא מביע את דעתי עכשיו על העניין הזה ועל הצורה שזה נעשה. למה לא להמשיך את דיוני הכנסת מחר? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אסביר לאדוני, כפי שהסברתי קודם, ותחילה אספר לך על סיפורו של עגנון, כי אתה אמרת, לא ראית, לא ראית. סיפורו של עגנון "הכנסת כלה" מספר על אבי החתן, ההולך לבקר בבית הכלה. בית הכלה הוא בירושלים, בבית רב-קומתי, שחציו יורד במורד ההר, וחציו עולה למעלה, כלומר הוא בנוי ממורד ההר ועד למעלה, ובית משפחת הכלה נמצא למטה. לכן צריך לרדת, אדוני השר, אב החתן כדי לבקר את בית הכלה, לרדת במדרגות שיש בהן חושך מהטעם הפשוט שהן נמצאות במעבה ההר ולא יכולים לראות, והאור שם לא תמיד נדלק. ואומר עגנון ומספר שהאב יורד וסופר את המדרגות, והוא מחשב שהוא הגיע באמת למדרגה האחרונה, ואז הוא מושיט רגל ורואה שיש מדרגה נוספת, מועד ונופל. ואומר עגנון: ללמדך שאין מדרגה שאין נחותה הימנה. את זה אמרתי לך רק בתור סיפור, לא חלילה מתוך לבוא ולבקר ביקורת כזאת או אחרת. היום פה אני רואה את שני חברי, סגני היושב-ראש, ממלא-מקום היושב-ראש איציק וקנין וחבר הכנסת מוחמד ברכה, ואנחנו ישבנו היום בנשיאות ואמרתי להם שייתכן מאוד שיתקבל חוק פיזור הכנסת. הם ביקשו ממני לאשר את סדר-היום המונח לפנינו. סדר-היום אושר על-ידי הנשיאות. אני לא אכנס נשיאות עכשיו, אלא אם כן יבואו אלי ויאמרו לי: אנחנו מושכים את כל סדר-היום ומבקשים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי, אבל אני מיוזמתי לא אעשה זאת, מה עוד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – מה עוד, שאני מניסיוני, כי קראתי את עגנון, יודע שהדרמה שמתחוללת עכשיו – יכולה להיות דרמה נוספת בהמשך הערב. ומה יקרה אם פתאום – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> לא תהיה. לא יהיו בחירות ב-2012. אני אומר את זה שבוע ימים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני עכשיו רק עונה לגפני. עכשיו אני אומר לך, כי ייתכן מאוד שפתאום יחליטו שרוצים להצביע על חוק פיזור הכנסת. אני מחויב. עד אשר לא ימשכו הממשלה והוועדות את כל החוקים הנמצאים על סדר-היום, מחויב להמשיך בסדר-היום, ואני לא אעשה – אני גם שאלתי אתמול: מדוע נעשה ליל שימורים? מדוע יש ליל שימורים הלילה הזה? לא הבנתי מדוע אי-אפשר לגמור מחר, אם כי אחר כך הבנתי, כאשר ראיתי את גודש הצעות החוק שבאו היום מהוועדות השונות, רק כדי שיספיקו עוד הלילה להגיע – אז הבנתי את ההיגיון לסיים את זה. אבל, רבותי, כל בקשותיכם, עד אשר לא יבואו ויאמרו לי, כל מי שהגיש לסדר-היום למזכירת הכנסת, שהוא מושך את זה או מבקש לדחות את זה ליום אחר, אני חייב בהמשך סדר-היום. הנה, אתם רואים שגם אני יושב כאן ומשמש כמנהל ישיבות בלי לחשב את השעה ואת המדרגה שממנה ועליה אני דורך. רבותי, סגן שר האוצר, השר יצחק כהן, יציג בפנינו את הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27). בבקשה. בבקשה. הנה, גם מקלב פה. הנה, גם הוא יודע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, שהקדמת את הדיון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש ישיבת סיעה. <מירי רגב (הליכוד):> זו הצעת חוק שאני שותפה לה והיא חשובה לי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את לא שותפה לה, אבל בסדר, בואי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חשוב מאוד. חשוב מאוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על הצעד האצילי שעשית כשהקדמת את הדיון בהצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה הראשונה את הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012. ההצעה מיישמת הסדר שאליו הגיעו משרדי הביטחון והאוצר בנושא זכויות גמלאי צה"ל. אדוני היושב-ראש, הערב הוא ערב היסטורי, לא רק בגלל ההתרחשויות האחרונות, אלא גם בגלל הדיון בהצעת החוק הזאת. אנו באים היום להיטיב את זכויות גמלאי צה"ל באופן משמעותי ולהעניק להם תוספות משמעותיות ביותר בגמלה והטבות נוספות. לאחר משא-ומתן ממושך בין משרד הביטחון למשרד האוצר, שבמהלכו אף נשמעו עמדות הגמלאים בנושא על-ידי משרד הביטחון וצה"ל, גובשה לאחרונה הסכמה בדבר שינוי מנגנון עדכון הקצבה לגמלאי צה"ל, תוך התחשבות במאפייני השירות הייחודיים ובשוני במועד שינוי שיטת ההצמדה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שלפנינו מבוססת על סיכום בין משרד האוצר למשרד הביטחון וצה"ל, שעיקרה כאמור הוא שינוי מנגנון עדכון הקצבאות של גמלאי צה"ל, תוך מתן תוספות לקצבתם. תוספות אלה, אדוני חבר הכנסת בוז'י הרצוג – תוספות אלה, בעיקרו של דבר, וביחס לרוב הדירוגים, תוספות שחיקה בנות 5%–12%, בהתאם למועד הפרישה, ותוספת בגין עלייה במדדים לשנים 2008–2011. נוסף על כך, ואף שמועד שינוי אופן עדכון הקצבה ביחס לגמלאי צה"ל הוא רק בשנת 2012, מוצע, אדוני היושב-ראש, בהצעת החוק שמונחת לפניכם לשלם לכל גמלאי תוספת הפרשים בעד קצבת חודש יולי 2008 עד חודש דצמבר 2011 בדומה למצב אילו היה מבוצע שינוי שיטת ההצמדה כבר בשנת 2008. יובהר, אדוני היושב-ראש, כי בהתאם להצעת החוק, התוספות האמורות ישולמו גם לשאירים של משרתי הקבע או של גמלאים שלצערנו נפטרו. השר הרשקוביץ, אני כבר מסיים. בנוסף, במסגרת הצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לבצע כמה תיקונים בחוק שירות הקבע, שמטרתם להביא לידי ביטוי את מאפייני השירות הייחודיים. בין השאר, מוצע כי תצומצם תחולת הניכוי בגין קבלת משכורת מקופה ציבורית לגמלאים. ברשותכם, אעמוד על היתרונות הגלומים בשיטות עדכון המשכורת הקובעת לחיוב הקצבה בהתאם לשיעור עליית המדד: המדד הוא אמת מידה כללית, המשקפת את השינוי ברמת המחירים במשק, על כן הוא שומר על ערכה של הקצבה על פני ציר הזמן; עדכון הקצבאות לפי שיעור עליית המדד מצמצם את חוסר הוודאות הגלום בכל הקשור ליכולת לשמור על ערכה של הקצבה באופן רציף ועקבי. הדבר נכון במיוחד בתקופות של האטה, מיתון כלכלי או אינפלציה, שבהן תוספות שכר שניתנו, ככל שניתנו, אינן מספיקות על-פי רוב כדי לשמור על ערכה של הקצבה ולמניעת שחיקתה; באשר לשיפור היכולות לאמוד לטווח ארוך את ההוצאה הצפויה מתקציב המדינה בשל הסדרי הפנסיה התקציבית, לרבות בכל הקשור במשרתי הקבע, תוך הקטנת התנודתיות בכל הקשור להיקף החבות האקטוארית הנובעת מכך, המנגנון המוצג קל ופשוט ליישום ולהפעלה, וכן למעקב ובקרה של הגמלאים, ובדעתי להורות שכך ייעשה, על מנת לעקוב אחר השפעת השינוי על גמלאי צה"ל. בטוחני, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כי הצעת חוק זו תקבל את ברכתכם, ברכת חברי הכנסת, וכי הליכי החקיקה יהיו מואצים כדי שהחוק ייכנס במהרה לתוקף לרווחתם של גמלאי צה"ל. אני סמוך ובטוח בעזרת השם ובהוקרה העמוקה של המדינה והחברה בישראל לגמלאי צה"ל על תרומתם רבת השנים לביטחון המדינה, הבאה לידי ביטוי גם בהצעת חוק הזאת. אדגיש כי משרתי הקבע אינם עובדי מדינה מן המניין כי אם משרתים. אין להם זכות להתאגד, לשבות, וכן זכויות נוספות העומדות לרשות עובדים אחרים במשק. מכאן גם האחריות של כולנו לדאוג שזכויותיהם של המשרתים יישמרו. אשר על כן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את אישור המליאה בקריאה ראשונה והעברת הצעת החוק לדיון מהיר בהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. הכוונה היא להשלים את הליך החקיקה במהירות שהחוק מאפשר כדי לעשות תיקון צדק היסטורי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> להצעת חוק זו נרשם דובר אחד בקריאה הראשונה, הוא חבר הכנסת אייכלר. אין דוברים אחרים. לכן, אנחנו נעבור – את רוצה גם? <מירי רגב (הליכוד):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה אין דוברים אחרים. בבקשה, חבר הכנסת הרב אייכלר. שני תארים מכובדים. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הדבר היחיד שאני לא יכול לעשות זה לתת לך יותר משלוש דקות. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך על כל הטבה שנותנים למשרתי הקבע בצבא-הגנה לישראל, ולו בגלל התזה שאני טוען, וכבר הצגתי הצעת חוק כזאת, והחוק שאני מציע, אם הוא יתקבל, עלול להשמיט את השטיח מכל ההסתה שכבר נמשכת 64 שנים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לשמוט. נדמה לי לשמוט, אבל אני לא בטוח. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לשמוט. מה אמרתי? <היו"ר ראובן ריבלין:> להשמיט. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לשמוט. <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות שאני טועה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – לשמוט את השטיח מכל הטענה הזאת של שוויון בנטל. לטענתי ולדעתי – והתייעצתי עם הרבה הרבה אנשים, אנשי צבא בכירים לשעבר ובהווה – אם צבא-הגנה לישראל יהיה צבא מקצועי, מתנדבים, אנשים עם מוטיבציה, עם רצון, עם משכורת טובה, עם תנאים טובים, יהיה משוחרר מהחובה לגייס כל נער ונערה שהצבא לא מתאים להם והם לא מתאימים לצבא, אז הצבא יהיה יותר יעיל, כמו הצבאות הטובים בעולם, ואפשר יהיה גם לתגמל את החייל ואת מי שעובד ביעילות. אומנם בימי בן-גוריון רצו ליצור איזה כור היתוך, אבל היום הפך העניין של הגיוס למלחמה כוללת, כמעט למלחמת אזרחים, ויש אנשים שרוצים להביא את זה עד כדי אש ושפיכות דמים. היום בבוקר התפרסם בעיתון ישראלי מאמר שאם הוא היה מתפרסם בארצות-הברית ובאירופה, היינו קוראים ליהודים מייד-מייד לעזוב את המקום כי אסור לגור במקום כזה. כותב בעיתון של המדינה עיתונאי בשם ירון לונדון, שהוא נגד גיוסם בכפייה של אלפי צעירים חסרי כל הכשרה מקצועית – מבטיח בזבוז כספים ענקי ושחיתות בקנה מידה עצום, כך הוא כותב, ובזה אני מסכים אתו, רק הוא מתכוון לחרדים ואני מתכוון לכולם, שכל מי שהוא בכפייה והוא לא מתאים, אז אם הוא לא צריך והצבא לא צריך אותו, אז לא צריך. אבל מה הוא אומר? הוא אומר: השאלה הנכונה איננה איך לגייס חרדים ואיך למושכם לשוק העבודה אלא מה יש לעשות כדי לצמצם את שיעור החרדים בחברה הישראלית. אם הוא היה כותב את זה על החברה הערבית, מה הייתם אומרים, חברי הכנסת הערבים? מה היה אומר האו"ם? מה היו אומרות אומות העולם? מה היו אומרים כל אנשי השלום בארץ ישראל? אומר עיתונאי, ואף אחד לא קם, שצריך לצמצם את שיעור החרדים בחברה הישראלית. והוא מאיים, והוא אומר שאם חלילה לא יהיה שינוי מהיר במגמה, ייסתם הגולל על המדינה העברית בגרסתה הציונית, החרדיות תנצח. איום. זה קריאה למלחמה. ולכן אני רוצה עכשיו להגיד מלה על מה שקורה עכשיו, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לסיים, לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני ממש מסיים בעניין הזה. בערב הזה ובימים האחרונים מאוד חששתי שיש מי שרוצה להסית ולהסיט את כל המחאה החברתית לכיוון אנטי-חרדי. ואני שאלתי את אנשי קדימה. הרי יש פתגם בערבית: אֵימְתַא אַלְלַה בִּדה בּיֻצְ'רבּ אל-נַאס יַאְח'ד' מִנְה אל-מֻח' – כשאלוקים רוצה להכות בן-אדם, הוא לוקח ממנו את השכל. 28 מנדטים הולכים להתאבדות? בשביל מה? חוק טל, הם לא יכלו לחיות עם המציאות הזאת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הפרשנות היא השכל, המלה היא "המוח". <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מוח? <היו"ר ראובן ריבלין:> הפרשנות היא השכל, המלה היא "המוח". <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> המוח. במוח משכן השכל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, בסדר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני שמח אם אכן תהיה הבנה עם כל המפלגות, להבין שזה לא חוכמה להסית חרב איש באחיו אלא צריך ללכת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – לשיתוף פעולה ואחדות לאומית. ואני מקווה ומצפה שגם נציגים לא דתיים יגנו את העיתון ואת העיתונאי, שקוראים לדברים כאלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע לך פשוט לעניין את היועץ המשפטי, אם אין בכך משום איזה דבר הנוגד לחוק. אני לא רוצה להשתמש – – – אני לא הייתי מעמיד לדין כל בן-אדם שאומר דבר שהוא בעיני לא חכם, אבל יכול להיות שיש – מה שאתה אמרת פה הוא באמת – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם אני אצטט לך את משפט הסיכום שלו, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תרשה לי את המשפט שלו: התחזקותה של החרדיות היא ערובה להיחלשות החברה הישראלית עד לתבוסתה הגמורה, ולכן המאמץ צריך להיות כיווץ החרדיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם מישהו היה אומר – אם לה-פן היה אומר את זה על האסלאם באירופה, אתה יודע מה היה קורה? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת מירי רגב, המבקשת להתייחס לגוף החוק. <מירי רגב (הליכוד):> שנייה אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה שנייה? יש לך שלוש דקות מלאות. אני, כשאומרים לי שנייה, אני יודע שזה ייקח יותר משלוש דקות – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אז לכן אני אומר לך – יש לך שלוש דקות, לא שנייה, אבל לעומת זאת גם אין לך – – – <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, הכול יכול לקרות בכנסת כמו שאתה רואה הבוקר, תהפוכות. אבל החשוב הוא שנעשה כאן צדק. האוצר, ידידי איציק כהן, אתה יודע שאני לא מפרגנת לכם הרבה, מגיע לכם יישר כוח גדול. עוול היסטורי של שנים. 40,000 משפחות של אנשי הקבע ששכרם נשחק ללא צדק. הגיע הזמן לעשות צדק, ועשינו את זה היום. ועשית את זה היום, ואני מודה לך על כך, ולחיים כץ, שהביא את הנושא הזה והולך לטפל בזה בכל הכוח בוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ופניה. <מירי רגב (הליכוד):> אבל, ידידי סגן שר האוצר, אנחנו חייבים לסיים את המשימה. לא מספיק להעביר את זה בקריאה ראשונה. אנחנו צריכים לעשות את הכול שבשבוע הבא נביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, כדי שיבינו שאנחנו מתכוונים באמת לעשות צדק עם 40,000 משפחות. ומשהו בעניין חבר הכנסת אייכלר. אין שום קשר בין החוק הזה למה שאמרת קודם. שוויון בנטל צריך להיות. כולנו מבינים את חשיבות תורתו-אומנותו, ואנחנו נשמור על תורתו-אומנותו, אנחנו אנשים יהודים, מאמינים ומסורתיים. אבל צריך להגיע לשוויון בנטל לכל אזרח במדינת ישראל; לכל אחד, כשהחובה היא קודם כול גיוס לצבא ואחר כך שירות אזרחי. וגם חברי הכנסת הערבים שמחייכים כאן – גם אתם תשרתו. לא בצה"ל אלא כחוק שירות לאומי. כל אחד במגזרים שלו. הגיע הזמן שיהיה צדק במדינה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק שירות אזרחי, אפשר גם לומר. <מירי רגב (הליכוד):> חוק שירות אזרחי לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, כדי שהנטל יהיה שווה והוגן לכל מי שחי במדינה הזאת, והמדינה הזאת חשובה לו. תודה רבה. החוק הזה חשוב, תודה רבה לך ולשר, ולחיים כץ. תודה לך, כבוד היושב-ראש, שאפשרת לי לדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> את לא צריכה להודות לי, זה מגיע לך לפי התקנון, וגם אני שמח לאפשר לך. השר יצחק כהן, אתה רוצה להשיב? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. להצביע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה להצביע. אז אנחנו ניענה לבקשתך. כל המבקש להשתתף בהצבעה – ישב, ואנחנו נצביע. אנחנו מצביעים על הצעת חוק שירות קבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27). מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מי בעד סיכום דיון? הצבעה מס' 53 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות קבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 18 בעד – ח"י משתתפים – אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שירות קבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. רבותי, הנני להודיעכם שרוב הצעות החוק המונחות לפנינו נמשכו על-ידי הקואליציה ועל-ידי הממשלה. לעומת זאת, ובצדק, הואיל ואני הודעתי כל הזמן שאישרנו את סדר-היום, כל מי שלא רוצה להוריד – אנחנו נדון עכשיו. אני מקווה שהכול בהסכמה, אבל גם אם לא יהיה בהסכמה, הרוב שיהיה עכשיו במליאה, הוא יעביר את החוקים האלה. יש לנו חוק מינהל מקרקעי ישראל של חבר הכנסת דב חנין – אני כבר מעכשיו מכריז – ולאחר מכן נסיים את הישיבה. זה של פניה – – – <קריאה:> הצעת החוק הבנקאות, לקריאה שנייה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, זה של כרמל שאמה, הוא ביקש לדחות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא. חבר הכנסת שאמה ביקש ממני לדחות. יש לי הצעת חוק הבנקאות – מי שהגיש אותה, יושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה, הודיע לי חד-משמעית שהוא מבקש לדחות את ההצעות שהוא הביא. האם חבר הכנסת שאמה מוכן שאנחנו נעביר את החוק הזה? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדרבה ואדרבה, יפה. אז יש לנו את הצעת חוק הבנקאות, ולאחר מכן יש לנו הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל. יושב-ראש ועדת הכלכלה, כרמל שאמה, האם מינהל מקרקעי ישראל גם מסכים? <הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012> [מס' כ/452; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 27726; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אייכלר יציג את הצעת חוק הבנקאות; חבר הכנסת דב חנין יציג את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל, ולאחר מכן – חברת הכנסת פניה קירשנבאום, שהודיעה לי שהיא לא מבקשת למשוך והיא רוצה לשמוע את הצעת החוק שלה עוד הערב, וכך יהיה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה. כבוד השר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – יודע על – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> חוק ההתפזרות עולה או לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, למיטב ידיעתי, ועדת הכנסת אשר דנה בחוק ההתפזרות, לאחר שהוצבע, ביקשה רוויזיה, והרוויזיה נדחתה לתאריך שאין לי ידיעה עליו. ולכן, ועדת הכנסת לא החזירה לי את החוק, ואז אני לא יכול להצביע על החוק, ולכן אין בפנינו הצעת חוק קיימת. לכן, אני מתכוון, מייד לאחר שהנכבדים שציינתי את שמם יעלו לדוכן ואנחנו נצביע על החוקים שלהם, לסגור את הישיבה, ואומר: תם סדר-היום, ישיבת הכנסת הבאה תהיה – מתי שאני אודיע – מחר. תודה רבה. בבקשה. <ישראל אייכלר (בשם ועדת הכלכלה):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), בבקשה. <ישראל אייכלר (בשם ועדת הכלכלה):> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה, שביקש ממני להגיש את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק היא פרי יוזמתו של חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואני מבקש לברך אותו על כך. מטרת הצעת החוק היא להקל על האוכלוסייה המבוגרת בקריאת המידע על עמלות הנשלח אליה. לפי סעיף 5א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, מחויב תאגיד בנקאי למסור ללקוחותיו מידע בכתב על סכומי העמלות, או על שיעור העמלות, שהוא גובה בעד כל שירות שניתן ללקוח. מידע כאמור שאינו נוגע ללקוח מסוים, יוצג במקום בולט לעין בכל סניפיו של התאגיד הבנקאי. נוסף על כך, תאגיד בנקאי מחויב לשלוח לכל אחד מלקוחותיו, מדי שישה חודשים, הודעה שבה יהיה מידע מרוכז וסיכום של כל סכומי העמלות שנגבו ממנו בששת החודשים האחרונים, אלא אם כן הלקוח קיבל הודעה כאמור באמצעות מסוף המחשב. כדי לאפשר ללקוחות המשתייכים לאוכלוסייה המבוגרת לקרוא את המידע המופיע בהודעות כאמור ללא עזרה מאדם אחר, מוצע להסמיך את נגיד בנק ישראל לקבוע בכללים הוראות לעניין צורתה של הודעה הנשלחת ללקוח שהוא אזרח ותיק, כהגדרתו בחוק האזרחים הוותיקים, התש"ן–1989, ובכלל זה לעניין הגודל המזערי של האותיות באותה הודעה. חברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה והשלישית. אם מותר לי להוסיף, גם אנשים צעירים מתקשים מאוד להבין את ההודעות של הבנקים, אז אולי גם להם צריך. אבל, אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני מבקש מכם, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה, להצביע בעד החוק בקריאה השנייה והשלישית – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים – אין הסתייגויות לחוק זה. אני אאפשר לחבר הכנסת אייכלר להגיע למקומו, ואנחנו עוברים להצבעה על חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), התשע"ב-2012, בקריאה שנייה, מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 54 בעד סעיף 1 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני, יושב-ראש הוועדה, להעביר בקריאה שלישית? ובכן, אני הולך להצביע בהתאם להנחייתו של ממלא-מקום יושב-ראש הוועדה. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18) – בקריאה שלישית. נא להצביע. רבותי, נא להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 55 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012> [מס' כ/442; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27408; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג בפנינו את חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא יכול? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אייכלר. אייכלר צריך להודות? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. אייכלר יציג בשמך. מה שרוצה חבר הכנסת חנין – הוא, לא חסרות לו העליות לבמה. הוא רוצה שהחוק יעבור, וכך יהיה. בבקשה. חבר הכנסת אייכלר יציג את החוק בשם יושב-ראש הוועדה, שכן חבר הכנסת דב חנין אינו חבר בוועדה, לכן הוא לא יכול להיות ממלא-מקום היושב-ראש. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9). <ישראל אייכלר (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שוב, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012, שיוזמיה הם חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, וברצוני לברך אותם על הצעת חוק חשובה זו. עניינה של הצעת החוק בהגברת השקיפות של החלטות רשות מקרקעי ישראל, הממונה על ניהולם של מקרקעי ישראל מכוח חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, ובייחוד בכל הנוגע להחלטותיה של הנהלת הרשות, שעל-פי החוק כיום אין חובה לפרסמן. אין חולק כי להחלטות הרשות חשיבות רבה והשפעה על כלל הציבור, ולפיכך ראוי כי החלטות אלה תהיינה שקופות ונגישות לציבור. סעיף 4יג לחוק קובע כי החלטותיה של מועצת הרשות, או של ועדותיה, יפורסמו ברשומות. עתה מוצע לקבוע כי החלטות אלה יפורסמו גם באתר האינטרנט של הרשות. כמו כן, מוצע לקבוע כי החלטות הנהלת הרשות, שכאמור אין כיום חובה לפרסמן, יפורסמו גם הן באתר האינטרנט של הרשות, אם כי חובה זו סויגה כך שהרשות לא תפרסם החלטות שבהן נכלל מידע שאין לפרסמו בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, או מידע הכולל פרטים שמסירתם עלולה לפגוע בצד שלישי, ולא תהיה חייבת לפרסם החלטות שאין חובה לפרסמן בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע. כדי לצמצם את הסייגים האמורים מוצע כי בכל הנוגע להחלטות שסייגים אלה יחולו עליהן יחולו הוראות סעיף 11 לחוק חופש המידע, המאפשר את פרסום המידע באופן חלקי, ותוך השמטת המידע שאין לפרסמו. בנוסף, מוצע להבהיר כי הוראות החוק לא יגרעו מזכותו של מבקש מידע לפי חוק חופש המידע, וכן לקבוע כי בדומה להוראה הקיימת בחוק בנוגע לפרסומן של החלטות המועצה וועדותיה, לא יותנה תוקפן של החלטות ההנהלה בפרסומן. כפי שכבר אמרתי, הצעת חוק זו מקדמת את נגישותן לציבור של החלטות הרשות, וזאת תוך איזון בין האינטרס הציבורי בשקיפות ובחופש המידע ובין אינטרסים מוגנים אחרים. להצעה זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני חושב שיש מנהג להודות לצוות הוועדה על החוק הקודם שעבר – למנהלת, ליועצת המשפטית ולכל האנשים שעוסקים בזה, אז אני לא אחרוג מהמנהג; וכבר תודתי נתונה לכם גם על החוק הזה של רשות מקרקעי ישראל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו מצטרפים לברכות לצוות. רבותי חברי הכנסת, לחנין זועבי יש זכות דיבור, שכן היא ביקשה לקבל את רשות הדיבור. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כתוב לך. כתוב בהצעה. כתוב. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כתוב – בקשת רשות דיבור על-ידי ג'מאל זחאלקה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מוותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מוותר. חברת הכנסת זועבי, גם את רשומה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מוותרת. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה, מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בקריאה שנייה. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9) – נא להצביע. בקריאה שנייה, כן. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 1– 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהחוק עבר בקריאה שנייה. אדוני ממלא-מקום יושב-ראש הוועדה, האם להצביע בקריאה שלישית? תודה. קיבלתי אישור להצביע בקריאה שלישית. ואכן, נצביע על הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9) בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. הצבעה מס' 57 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 9), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> יוזם ההצעה הוא חבר הכנסת דב חנין. 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין לבוא ולהודות על העבודה של הוועדה. תודה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה באמת להודות לצוות של הוועדה: ליועצת המשפטית, למנהלת הוועדה, וליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת שאמה-הכהן, ולומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאנחנו מדברים במהפכה אמיתית. רשות מקרקעי ישראל, שמחזיקה 90% מהקרקעות בארץ הזאת, התנהלה עד היום מאחורי דלתיים סגורות, בצורה לא שקופה, לא דמוקרטית, לא משתפת. 99% מההחלטות של רשות מקרקעי ישראל לא התפרסמו. לא התפרסמו. החוק חייב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דב חנין, אנחנו לא נצביע עוד הפעם. <דב חנין (חד"ש):> אני – עוד דקה אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו – שכנעת אותנו. הצבענו כבר בעד החוק. עכשיו אתה צריך להודות לנו, להודות למי שאתה רוצה. <דב חנין (חד"ש):> אני מודה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> למה לך לחזור על – – – אנחנו הצבענו בעד, הרי, לפני רגע. <דב חנין (חד"ש):> אני בטוח. אני בטוח שכולם מבינים את המהפכה שיש בעניין הזה. כאשר רשות מקרקעי ישראל תהיה רשות שקופה, היא תהיה באמת רשות ציבורית אמיתית. זו הדרך שצריך להתנהג עם מקרקעי ישראל – לא להפריט אותם, אלא להפוך אותם באמת לציבוריים, לשקופים ולדמוקרטיים, לטובת כל אזרחי הארץ הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני עוד יבקש שרשות השידור תהיה רשות ציבורית ולא רשות ממלכתית. אדוני מבקש יותר מדי, יותר מדי. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך. אני מקבל את הערתך, ואני חושב שגם ברמה הלאומית של המדינה, ברמה הציבורית של המדינה, אתה צודק במאה אחוז. תודה רבה. רבותי, נדמה לי שאין לנו על סדר-היום עוד חוקים אשר מתבקשים על-ידי חברי הכנסת, שכן חברת הכנסת פאינה קירשנבאום מבקשת שהחוק שהיא ביקשה שיהיה על סדר-היום היום גם הוא יימשך – לא יימשך, אלא תידחה שמיעתו למועד אחר. גם חבר הכנסת עתני שנלר, אתה מבקש לדחות אותו למועד אחר? כי פאינה ביקשה. אני חושב שיש לה סיבות. לכן, אני קובע שהצעות החוק לא יועלו היום, משום שלמעשה נתבקשה דחייה לגביהן, וגם לא יוצרים פה כל מיני מערכות חדשות. לכן, רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום – הייתי אומר תם סדר-הלילה. אני מודיע שישיבת הכנסת הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, 9 במאי. <קריאה:> היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> היום יום שלישי – כי 9 במאי, הקונוטציה שלי היתה שזה תאריך שבו אנחנו חשבנו שאולי הכנסת תתפזר – על כל פנים, מחר, 8 במאי, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 02:51.>