דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ה
ישיבה שמ"ג
הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושלוש של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ב (8 במאי 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
סעיד נפאע (בל"ד): 5
עמיר פרץ (העבודה): 6
מגלי והבה (קדימה): 8
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 9
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 10
דב חנין (חד"ש): 11
אבישי ברוורמן (העבודה): 14
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 15
גאלב מג'אדלה (העבודה): 16
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 16
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 18
נחמן שי (קדימה): 19
דניאל בן-סימון (העבודה): 20
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 23
אברהם מיכאלי (ש"ס): 23
נסים זאב (ש"ס): 24
שר האוצר יובל שטייניץ: 24
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת – באין שר, מי השר התורן? השר שטייניץ. הוא ודאי ייכנס בעוד רגעים ספורים. היום יום שלישי, ט"ז בחודש אייר תשע"ב, 8 לחודש מאי 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תשלומי הורים), התשע"ב–2012.
כמו כן הונח על שולחן הכנסת נוסח ההסכם להקמת ממשלת אחדות לאומית שנחתם היום, יום שלישי, ט"ז בחודש אייר התשע"ב, 8 במאי 2012, בין סיעת הליכוד בכנסת השמונה-עשרה לבין סיעת קדימה בכנסת השמונה-עשרה, כפי שהוגש לי על-ידי חבר הכנסת זאב אלקין וחברת הכנסת דליה איציק. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ליל שימורים היה הלילה הזה, כמעט עד אור הבוקר, ועדיין נמשכים הדיו, אלא שתוצאתו של לילה זה היא, שאנחנו עוברים לעבודת כנסת רגילה בכנסת השמונה-עשרה, שאותה כמעט הספדנו אתמול. אני נזהרתי ואמרתי שיכול להיות שהישיבה תהיה אחרונה. אני סברתי לתומי, ואינני מבקש שום קרדיט לבוא ולומר, כאילו ידעתי שייתכן שלא תתפזר הכנסת. אני סברתי לתומי שכולם מתכוונים אכן לפיזורה של הכנסת, ולא יכולתי לחשוב על סצנריו שבו הדבר הזה בסופו של דבר – יחזרו בהם כל אותם אלה אשר התכוונו באמת ללכת לבחירות מוקדמות.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו נכנסים לתקופה לא פשוטה, וכאן נמצאים כמה חברים מהאופוזיציה – אדוני השר, אני מקדם את אדוני בברכה, ואני יודע שהוא היה פה לפני שאני עליתי, זאת אומרת, הגיע בזמן, כמצוות הכנסת, כפרלמנטר ותיק וטוב, שלא היה בכנסת רק שר, אלא הוא היה גם בעבודת הכנסת בצורה היותר-דווקנית ויותר מסורה, גם כיושב-ראש ועדה.
אני רוצה רק לומר, שאנחנו נכנסים למצב שבו עתידים אנחנו להיות בכנסת שבה תהיה קואליציה כמעט של 100 חברי כנסת – שלושה-רבעים, מעל שלושה-רבעים, עם אופוזיציה של 26 חברי כנסת, שהוא דבר לא קל בדמוקרטיה הפרלמנטרית, ואנחנו נצטרך באמת להתמודד בדמוקרטיה פרלמנטרית עם מצב שבו האופוזיציה באמת בטלה בשלושה לפחות, אם לא בארבעה – בטלה בארבעה מול מערכת שלמה של קואליציה שהיא כמעט בלתי נתפסת.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אדוני היושב-ראש, למרות זאת, באורח פלא, כרגע יש באולם יותר אופוזיציה מקואליציה – שש מול חמש לטובת האופוזיציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה מה שאני מאוד מפחד, שאפילו הקואליציה לא תחשוב שהיא צריכה לבוא לכנסת בשביל לנהל את ענייניה. אבל כמובן אנחנו ננהג לפי התקנון ונשתדל לעשות איזונים ובלמים אשר יאפשרו לנו לקיים את המשטר הפרלמנטרי לכל דקדוקיו, אם כי אני יודע שהדבר לא יהיה פשוט. למשל, אולי השר לא יודע, אבל נדמה לי שממשלה שנתמכת על-ידי כמעט – מעל 90 חברי כנסת, לא תהסס להביא חוק הסדרים שימנע את הצורך מהכנסת לקיים בחמש השנים הבאות איזשהם דיונים על חוקים כאלה או אחרים, דבר שאני כנראה אצטרך להתמודד אתו מול ממשלה שאני מאוד אוהד אותה ברמה האידיאולוגית, אבל תהיה לי בעיה קשה בתור יושב-ראש הכנסת. הדברים האלה הם דברים שיחייבו את כולנו.
היום, הואיל ואתמול גמרנו את רוב סדר-היום שאנחנו התכוונו – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא הבנתי, חבר הכנסת רותם.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
יש חוקי-יסוד שאפשר יהיה להעביר אותם יותר בקלות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, בוודאי. בקואליציה גדולה רק חושבים על חוקי-היסוד יותר מהר. הרי הקונסנזוס – ברגע שהאופוזיציה הופכת חלק מהקואליציה, כל הבדלי הדעות והגישות מתבטלים כהרף עין, ואין בכלל מחלוקת אחת. ישועת הקואליציה כהרף עין. כולם מבטלים את דעתם בפני האחרים, ואנחנו יודעים וכבר למדנו במשך שנות חלדנו. אבל אנחנו כמובן נמשיך לקיים את מצוות הדמוקרטיה על כל דקדוקיה.
אני מאוד מפחד מהתקציב הבא. חבר הכנסת דב חנין בא ומסביר לי, יחד עם חבר הכנסת אבישי ברוורמן, שאי-אפשר להביא חוק הסדרים – אתה אף פעם לא הבאת, אבל ברוורמן, אם הוא היה בממשלה, יכולים היו לשכנע אותו לפחות לגבי מקצתם. אני רואה זאת בחרדה רבה.
היום, הואיל ואת רוב סדר-היום סיימנו אתמול, ואנחנו עתידים מחר לקיים סדר-יום פורה, שבו כבר יהיו ויכוחים לא מעטים בקשר לצירופים לממשלה וכיוצא באלה, אנחנו נעבור עכשיו לנאומים בני דקה, שכל אחד מהם יהיה נאום בן שתי דקות, או אפילו שלוש דקות, כי על סדר-היום רק היכולת של חברי הכנסת להביע את דעתם. ולכן מי שרוצה להשתתף – יצביע, ואז אנחנו נבוא ונקבע מיהו הראשון, וראשון הנואמים – סעיד נפאע. הנה, אתה רואה? אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ.
כל מי שהיו אצלי בפעם הקודמת נדחקו. אני ראיתי אותך, גנאים. אתה בין כה תישאר פה כל הזמן. אם אני אתן לך לדבר ראשון, לא יהיה מי שישמע את האחרים. בבקשה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אתמול, בקרנבל שהיה, לא יצא לי פשוט לדבר, ושמעתי שהוצהר עלי כמי שנמלט מהדיון. אבל כנראה שלא חטאתי – לעצמי לפחות, שלא התעייפתי יותר מדי.
בכל אופן, אני אבקש להתייחס, בזמן הקצוב, להסכם הקואליציוני, לסעיף 8 בהסכם שהונח לפנינו. הסעיף מדבר על התהליך המדיני. אומנם הניסוח מאוד מעורפל בנושא הזה, אבל אם נקרא אותו נראה שלמעשה אנחנו לא מתבשרים על אותן הכרעות גורליות שדובר עליהן, לפחות במסיבת העיתונאים.
דובר שאחד האתגרים שיוצבו בפני הממשלה הוא התהליך המדיני. אם נקרא את הרישא של אותו סעיף, בין השורות ימצא אדם איזו בשורה, כך שלפחות משא-ומתן אכן יתנהל – אין ספק שמה שנחוץ זה ניהול משא-ומתן – אבל תיכף, בסיפא של אותו סעיף, רואים באופן המפורש ביותר, שלמעשה זה הסעיף שעמד לאורך כל הדרך – או אלה המלים שעמדו לאורך כל הדרך כאבן נגף בפני חידוש המשא-ומתן.
אני תקווה שאכן ממשלה כזאת, כל כך חזקה, כפי שלפחות הצהירו שהם שיכריעו באתגרים היסטוריים העומדים בפני שני העמים, אכן הגיע הזמן שיכריעו גם באתגר הזה.
ואם דובר על פשרות מרחיקות לכת וכואבות, זה מה שנדרש למעשה כדי שבסופו של דבר אכן התהליך הזה לא רק ינוע קדימה, אלא גם העם הפלסטיני בסופו של דבר יזכה למדינתו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אפשר לומר שפרט לגאלב מג'אדלה, שאתמול רוח נבואית נחתה עליו כשהוא הצביע נגד פיזור הכנסת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה היה אחד נגד 100.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אני לא מניח שהוא היה בסוד התחבולות, אבל אין ספק שאתמול עלינו מדרגה. אדוני היושב-ראש בוודאי נמצא פה הרבה מאוד שנים, וראינו הרבה מאוד תרגילים פוליטיים, אבל כזה לא ראינו במשך כל השנים שבהן אנחנו נמצאים במשכן הזה. אפשר לומר שזה ליל כל התחבולות.
באמת, כל מי שיכול היה לתרום מכשרון התחבולות וכשרון ההטעיות, הביא להתמזגות, שיצרה פה מצב שאנחנו יושבים כאן, יושב-ראש הכנסת בכבודו ובעצמו מנהל את הישיבה, מעיינים בכובד ראש בפרטי סעיפים ומסתבר לנו שבחדרי חדרים מישהו רוקח לנו מין הטעיה מוחלטת, אני לא רוצה לכנות את זה מזימה כי הדבר לגיטימי וחוקי, לכן אשמש במלים שהן אכן ראויות.
דבר אחד ברור, המשכן נפגם. אי-האמון בין הציבור לבין חברי הכנסת הולך וגדל. זה לא יעזור לאף אחד מאתנו שנגיד שלא היינו בתוך הקומבינה הזו. כי בסוף הציבור מתקשה להבחין בין סיעה לסיעה, בין צדיק ללא צדיק. הוא בסוף מצייר את האולם הזה, את המליאה הזו, שאמורה להיות המקום שממנו הוא יקבל השראה, ממנו הוא יקבל איזושהי תקווה – ולפתע הוא מוצא את עצמו במשבר כל כך קשה.
לעניין עצמו, אני לא רוצה להיכנס לתיאורים של הפער הגדול בין ראש ממשלה, שמגיע היישר מאבל אביו אל מרכז הליכוד, מתייצב, נושא נאום חוצב להבות, מדבר על הצורך הלאומי בהקדמת הבחירות, ולמחרת אנחנו רואים את יושב-ראש האופוזיציה שאומר שכל דקה שהממשלה הזו קיימת היא דקה רעה לישראל, והנה שניהם מוצאים את עצמם תחת מטרייה של אינטרסים. לא האינטרס הלאומי העומד לנגד עיניהם – אינטרסים מאוד מורכבים. יושב-ראש הליכוד בנימין נתניהו, כנראה במרכז הליכוד – ואני אומר, לא ראש הממשלה – ראה לנגד עיניו איזושהי התרופפות ולכן הוא פתאום הסכים ליפול לאותה הצעה, שנטוותה כמובן על-ידי כל אותם אנשים שאוהבים גם לתאר את המשחק הפוליטי, שלושה לוחמי סיירת מטכ"ל, בחשכה, אחד נחת כנראה בחשאי עם חבלים על המגדל באקירוב, והנה הם יצרו לנו מין מסגרת כזו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אני חושב שבמהות, לא די בכך שחזינו במעשה פוליטי מכוער, גם המהות עצמה אין לה שום סיכוי להתממש. בעיקר הסעיף האחרון, שמדבר על כך שיהיה פה תקציב שיגן על השכבות החלשות. עומד להיות אחד התקציבים הקשים ביותר, עם הגזירות הקשות ביותר. אני נגד זה שמקדשים את המלה "אחדות". אחדות, יש בה גם מרכיבים אנטי-דמוקרטיים. איזון בין קואליציה לאופוזיציה זה אחד המרכיבים שאמורים להגן על האזרח. המרכיב הזה, לצערנו, במקרה הזה התפרק לחלוטין.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אמרתי לחבר הכנסת מגלי והבה, אחריו – חבר הכנסת אייכלר. אחרי זה – חבר הכנסת בן-ארי, לאחר מכן נמשיך.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שר האוצר, אין ספק, אני כחברי, הופתעתי מהתהליך של ממשלת האחדות. אבל בכל זאת, יצא לי לדבר אחרי חברי עמיר פרץ. הוא שכח שבעצם מה שקדימה ביקשה ושמה לה למטרה, ארבע הנקודות החשובות שהן חלק ממצעה ועליהן היא הלכה לבחירות, זה שינוי שיטת הממשל, שוויון במטלות לכל אזרחי ישראל, הנושא החברתי, וכמובן הנושא האחרון, התהליך המדיני, תוך קביעת תאריכים ויעד לתאריכים האלה.
אני גם אמרתי את זה אתמול בישיבת הסיעה: כבדהו וחושדהו. אם הממשלה וראש הממשלה ומי שחתם על ההסכם יבצע אותו, אנחנו לא ביקשנו – זאת אומרת הגענו להסכם ויבוצע. לא ביקשנו תיקים, לא ביקשנו מטעמי הממשל, שנותנים בדרך כלל בקואליציה כזו גדולה. אני רק רציתי להזכיר לך, חברי עמיר פרץ, שאתם הייתם בממשלה, בקואליציה – – –
<עמיר פרץ (העבודה):>
לא, אני לא, סלח לי.
<מגלי והבה (קדימה):>
אני מדבר על המפלגה שלך. מפלגת העבודה.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אני הוכרזתי כמורד.
<מגלי והבה (קדימה):>
יכול להיות. אני לא מדבר עליך אישית. אתה היית חלק, אני לא יודע, מתי שנוח לך, אין לי ויכוח אתך, אתה חלק ממפלגת העבודה, מתי שנוח לך אתה לא חלק. גם אם אני לא מסכים – – –
<עמיר פרץ (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין קריאות ביניים בנאומים בני דקה.
<מגלי והבה (קדימה):>
גם אם אני לא מסכים עם הדעות של חלק מחברי, בסך הכול, ברגע שהתקבלה ההחלטה של הרוב – מתבצעת.
אני חושב ואני רואה, כפי שאמרתי, העקרונות שקדימה שמה לעצמה בתוך ההסכם הקואליציוני, ארבע הנקודות האלה הן המבחן בעצם, גם לקדימה וגם לממשלה. אנחנו מצדנו נעמוד בהתחייבויות שלנו. הממשלה צריכה לעמוד בהתחייבויות שלה. ראש הממשלה בעיקר, ואולי אלה – שר האוצר נמצא פה, הוצאה של קרוב ל-800 מיליון ש"ח, תקן אותי אם אני טועה, הוצאות הבחירות, ויכולנו לצאת לבחירות האלה.
שנה וחצי זה הרבה זמן. שנה וחצי זה, אולי בסופו של דבר אזרחי ישראל יראו: או שיתמכו בנו ויחליטו שצעדנו צעד נכון, או בבחירות הבאות כל אחד ילך לדרכו, ומי שיקבל את הרוב הוא יהיה זה שיוביל את מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אנחנו כבר הרבה זמן יחד, חבר הכנסת מגלי והבה, אפשר לומר, מה שרואים היום, לא נראה מחר. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני אמר שהיה הלילה ליל שימורים. אנחנו יודעים שבליל השימורים היה חג האמונה, ששם הוכח שכל מערכות הטבע תלויות בידיו של הקדוש-ברוך-הוא. וכשהוא מחליט – עם יוצא ממצרים; וכשהוא מחליט – הים נבקע. רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום.
הלילה חשבנו שאנחנו יוצאים לבחירות, ולא יצאנו. אני רוצה לברך קודם כול את שר האוצר, שחסך 1.5 מיליארד שקלים למשק כולו, כי הבחירות האלה היו מביאות בערך את אותה תוצאה. גם אם קדימה היתה מתפצלת לשלוש מפלגות, אז זה אותו ציבור ואותה תוצאה. היינו צריכים להרכיב ממשלה חדשה – עם חרדים, בלי חרדים, אך זו היתה אותה ממשלה כמו שאנחנו רואים עכשיו. לכן עם ישראל חסך הרבה כסף.
רואים עוד לימוד, שגם על פי תהום, אף פעם – כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן. ברגע האחרון הכנסת התעשתה מטירוף מערכות, שכולם הודו שאין לו שום היגיון. כמו שאמרה מזכירת הכנסת: "א מענטש טראכט און גוט לאכט". "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו".
אני מקווה מאוד, שכל הטרמינולוגיה שכאילו בעייתה של המדינה היא חוק טל, לא הבעיה שאין דירות, לא מה שאמר יושב-ראש הכנסת, שיש סכנה גדולה שהרוב הגדול יעשה חוקים וקיצוצים כאלה, שיפגעו בכל האזרחים. לכן אין לומר שהבעיה היא רק העניין הזה של חוק טל וחוק טל וחוק טל. הסכנה שבדבר, שמנסים להטות את לבם ואת תשומת לבם של האזרחים מהבעיות האמיתיות, של דירות, פרנסה, ביטחון וכל הדברים האלה, למשהו חברתי.
התורה אומרת לנו, פרשת השבוע הזה, פרשת השמיטה "ועשיתם את חֻקֹתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אֹתם וישבתם על הארץ לבטח". זאת אומרת, הנטל לשמור על שמיטה, על שבת, על קדושת הבית היהודי, זה עניין ביטחוני. הפסוק חוזר גם לנושא הכלכלי: ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וישבתם על הארץ לבטח.
לכן אני מבקש מהממשלה החדשה ומהאזרחים וגם מהאופוזיציה ומהמוחים במחאה האזרחית: תתמקדו במה שטוב לכל האזרחים. כל האזרחים יש להם בעיה של דיור; לכל האזרחים יש בעיה של פרנסה; לכל האזרחים יש בעיה של ביורוקרטיה שמונעת פיתוח, שמונעת שגשוג; לכל האזרחים יש בעיות של בריאות; כל מערכת הבריאות, יש לה בעיה. מערכות רווחה, מערכות חינוך בבעיה. יש הרבה דברים לתקן, ובכוחות משותפים, בעזרת השם, נזכה ל"וישבתם לבטח בארצכם". תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר, חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פרשת השבוע שלנו היא פרשת בהר. יש המשפט הידוע: מה עניין שמיטה להר-סיני? אבל אני רוצה לומר שהפרשה שלנו מרכזת בתוכה נושאים חשובים ביותר, שלפעמים נדונים פה בצדדים שונים של הסיעות בכנסת. הפרשה שלנו משלבת בה הן עניינים חברתיים סוציאליים, הן עניינים מדיניים בקשר אל הארץ, הן עניינים כלכליים וגם דברים רוחניים. כשהיא מדברת על השמיטה, כשהיא אומרת שבשנת היובל "ושבתם איש אל אחֻזתו ואיש אל משפחתו תשֻבו" – לחזור לסוג של שוויון בנקודת הזינוק. פעם ב-50 שנה אנחנו הופכים להיות מקפיטליסטים לסוציאליסטים. אנחנו משלבים בין שני ה"איזמים" האלה, בין הקפיטליזם, שנותן לבן-אדם ונותן לחברה את היכולת להתחרות, להתפתח – ולעצור פעם בכמה זמן את התאוותנות הזאת, את הגסות הזאת, ולחזור בחזרה איש אל משפחתו ו"איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו".
וכמובן יש פה צד אחד נוסף, וזה העניין של שנת השמיטה. אין פה כרגע בחירות, ובכל זאת אני רוצה להתייחס. ישנו ראש מפלגה חדש, ששואל איפה הכסף. כסף זה אמצעי, כסף זה לא מטרה. ומלמדת אותנו הפרשה הזאת, שבשנת השביעית זה שבת לה'. שש שנים תעבוד, שש שנים תרוץ אחרי הכסף, שנה אחת תיתן לעצמך, תיתן חיים רוחניים. כמו שהשבת היא לחיים רוחניים, ששת ימים תעבוד ובשביעי תשבות, כך בשנים. אדם צריך לדעת שיש ייעוד לאדם בעולם, לא להיות רק זה שרודף אחרי הכסף, אחרי הממון ואחרי החומריות.
ואם אפשר משפט אחד נוסף. מחר בערב יחול ל"ג בעומר. כאבא להורים, כמחנך לילדים, אני פונה פה אל המאזינים שלנו, אל הורים, אל מורים: יש סכנות גדולות, מלבד האש עצמה. מלבד האש עצמה, יש סכנות גדולות בלילה הזה לילדים. לכן אני אומר לכם, גם כהורה וגם כמורה, שימו לילדים גבולות, שעות, מה מותר, מה אסור, להיכן ללכת, להיכן לא ללכת, עם מי ללכת ועם מי לא ללכת. כי האחריות היא עלינו כמבוגרים, ואני אומר לכם שהילדים מבקשים שנשים להם גבולות, שנגיד להם מה מותר ומה אסור, שנהיה מעורבים בכל השאלות האלה כולן, כדי שנעבור גם את הלילה הזה בשלום. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ברוורמן.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח בהבעת הסכמה מלאה לדבריו של חבר הכנסת הרב אייכלר. אכן הטריק הידוע, הישן והמקולקל הזה של הפרד ומשול זה טריק שכנראה גם הממשלה הרחבה הזאת תשתמש בו. הנה, להתקיף את החרדים, ומחר להתקיף את הערבים, ולחפש אויבים פנימיים. אנחנו כבר מכירים את השיטה. הבעיה איננה בציבור כזה או אחר, הבעיה היא של כל הציבורים מול ממשלה אנטי-חברתית, מסוכנת ובעייתית.
הוזכרה פה פרשת השבוע, ובפרשת השבוע, בפרשת בהר, אחד הביטויים שחוזר הכי הרבה פעמים זה הביטוי "גר". וזו ההזדמנות להזכיר את החובות לגר. מי זה הגר? מי שאיננו יהודי, שחי יחד אתנו.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, לא, לא.
<דב חנין (חד"ש):>
וזה יכול להיות – כן, כן, כן, חבר הכנסת רותם. בהחלט. תקרא. יש פרשנות, תקרא רש"י, תלמד.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אנחנו רוצים את הגרים האמיתיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
והגר הגר בתוכם.
<דב חנין (חד"ש):>
הגר הגר ותושב, גר תושב. וזה מתייחס גם לאלה שמגיעים מאפריקה ומבקשים חיים אצלנו, וגם לערבים, שהם המיעוט הלאומי הגדול שחי בחברה הישראלית.
היום ראיתי באחד הפרסומים באינטרנט שקוראים למהלך של אתמול "פצצת אטום פוליטית". אני מקווה שזה לא מוביל אותנו לפוליטיקה של פצצות אטום. זו ממשלה שיש לה רוב עצום בכנסת, אבל רוב בעם, כך אני מאמין, רוצה משהו אחר לגמרי. העם בקיץ האחרון דרש צדק חברתי, אבל אנחנו יודעים כבר מה נמצא בקנה. עמיתי חברי הכנסת, אתם עוד תראו את זה. אני מכיר כמה מהתוכניות. מכינים לנו תקציב אנטי-חברתי עם רשימת קיצוצים גדולה, ובמקביל מתגבשות תוכניות כאלה או אחרות למהלך מלחמתי מסוכן והרפתקני. ואני מכיר את כל התיאוריות על התקפה על אירן בזמן הבחירות או לפני הבחירות בארצות-הברית, כדי לגרור את האמריקנים פנימה. אלה הן תוכניות הרפתקניות והזויות. קראו לממשלה הזו "ממשלת חירום", לקחו את המודל של הצטרפות מנחם בגין ויוסף ספיר, זיכרונם לברכה, לממשלה ב-1967 כשרים בלי תיק, וכך מופז אומר: באותו מודל אני מצטרף. ממשלת חירום? העם בישראל באמת צריך הצלה.
בקיץ האחרון, אדוני היושב-ראש, אנחנו קראנו בחוצות הערים שכשהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה. היום הקואליציה הזו היא קואליציה נגד המחאה, ואני מקווה שתהיה מחאה גדולה נגד הקואליציה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני רק רוצה להזכיר לשר האוצר שהרבה יותר קשה להתמודד עם יוזמות של הקואליציה מאשר עם יוזמות של האופוזיציה, ואנחנו נעמוד לימינך, אדוני השר. אבל דע לך, כאשר אומרים לקואליציה: תביסי את האופוזיציה – דבר קל מאוד. אבל המחיר שמשלמים לקואליציה ולחבריה כדי להביס את האופוזיציה הוא לא מעט. כשתהיה קואליציה כל כך גדולה, הלחצים על האוצר יהיו – כמידת גודל הממשלה, כך תהיה מידת הלחצים של חברי הכנסת בקואליציה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אבל השר לא לחיץ, מה לעשות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר לא לחיץ, אבל יהיה מי שילחץ.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אתה לא ראית איך עמד בששינסקי?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הכול עובד לפי העובדות שאנחנו אחר כך מבררים אותן. איך עבד?
אוקיי. מי נקרא לדבר? חבר הכנסת ברוורמן, ולאחריו – מסעוד גנאים. אני לא נותן לך מייד בהתחלה, כי אם אני אתן לך לא יהיה אחר כך מי שישמע, ואתה פה נמצא כל הזמן – אייכלר, נסים זאב. נסים זאב, אם אני אתן לו ראשון, יאמר: לא, תדחה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זה מדאיג שנסים זאב שקט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, שאלו אותי אתמול בערב, תלמידים, לפני שהופעתי כאן, עוד בדרך, מה אני מצפה מהכנסת הבאה, ואמרתי שאני מצפה מהכנסת הבאה שתהיה הרבה יותר טובה מהכנסת הנוכחית, שתהיה בה יותר יושרה, שיהיו בה יותר אמת, פחות קומבינות, יותר תוכן, ולא שיתפזרו כולם לכנסים בהרצלייה, בקיסריה ובמקומות אחרים.
ישבנו כאן עד חצי הלילה, וב-01:00 קיבלנו את הבשורה, והיום בבוקר, כשעוד יצאתי, ובני שואל אותי: מה זה? אנחנו מתחנכים בבית, ואני מחנך את ילדי, שיש משמעות למלה, שמלה זו מלה. אבי זיכרונו לברכה אמר לי: מלה שווה משהו. בפוליטיקה הישראלית כבר מזמן המלה אינה שווה דבר. להיות פוליטיקאי זה אומר שאתה מדבר אבל אין שום משמעות למלה שלך. ומה שעשה אתמול שאול מופז, אחרי כל הנאומים – איך אפשר להתייחס ברצינות בכלל למלים? האם הציבור הוא עד כדי כך אטום שההבדל בין עכברים לאנשים זאת תרבות הזיכרון, וכשאין זיכרון, כעדר עכברים?
ואני אומר לכם, המחאה החברתית תתחדש לא רק מפני שיש ממשלה, שידידי יובל שטייניץ, ביחד עם ראש הממשלה תוביל אותה, שאול מופז סרח עודף; ממשלה יציבה, אבל רק לחלק קטן מהאוכלוסייה, עם האי-שוויון הגבוה בעולם המערבי להוציא את ארצות-הברית. כאשר תמלא אפילו את שקי המזון, לא רק במיאמי ובניו-יורק, אלא אפילו בברלין, בציריך, אתה תחזור לכאן, תמלא אותם בתל-אביב ובבאר-שבע ובירושלים, וכאן יש פחות, כי השכר שם כפול. זוהי כלכלה אחת, שאין בה מספיק תחרותיות, שאנחנו לא רוצים בה גירעון. אבל אנחנו רוצים להחזיר לילדינו ולתושבים את ההוצאות בחינוך, בתרבות, בהשכלה, בגמלאות, ולהעלות מסים, כן, לחלק מהעשירים, מסי חברות. לא להבריח, אבל לחזור לתחרותיות ולעבור לשוק אשראי.
הממשלה הזאת היא ממשלה אנטי כלכלה צודקת, אנטי-חברתית, והתפקיד שלך, אדוני היושב-ראש – אנחנו נהיה אופוזיציה, כי אין יותר קדימה. יש ליכוד גדול בדרך אחת, ויש העבודה בדרך שנייה, עם מפלגות נוספות באופוזיציה. אין יותר קדימה. ובמאבק הזה המאבק שלך ושלנו יהיה: בישראל הדמוקרטיה בסכנה. מה שאני אוהב במשטרים אחרים – דיבר פה מופז על שינוי שיטת השלטון. מה זה שינוי שיטת שלטון, בבריטניה, בארצות-הברית? שיש לך גוף אחד שהוא ממשלה, ויש גוף שהוא ממשלת צללים. כאן כולם נכנסים עוד מעט, עד 120. ולכן הקלון שיהיה על הממשלה הזאת – אני לא יודע אם היא תחזיק 60 יום, 40 יום או 120 – ייכתב בספר דברי הימים, ואני מאמין שהממשלה הבאה, באמצעות המחאה החברתית, תביא בשורה חדשה לגמרי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת ברוורמן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחר כך יש לנו את נסים זאב אם הוא רוצה כבר עכשיו. אם לא, אני אמשיך. רשמתי, כל מי שנכנס נרשם על-ידי, ועכשיו אנחנו הולכים לפי סדר רץ.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול, נכון, אחרי חצות, צפינו בסרט הישרדות פוליטית בכיכובם של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה לשעבר שאול מופז, אבל היום ערכנו בכנסת כנס שעוסק בהישרדות שהיא קיומית לנו כחברה ערבית, כי הכינוס, שהוא הראשון, הוא על ביטחון הילדים בחברה הערבית.
הכינוס בא לנוכח הנתונים החמורים והמדאיגים מאוד על האחוז הגבוה מאוד של הפגיעה והתמותה בקרב הילדים הערבים. הכינוס היה מין זעקה להצלת הילדות, שהיא בעצם הצלת העתיד שלנו.
הטרגי בכל הנושא הזה הוא שהסכנה, המוות לילדים בא ונמצא במקומות שצריכים להיות הכי בטוחים, ושהם גם סמל לחיים, כמו הבית והמשפחה. הצלת חיי ילדינו היא משימה קדושה, שמחייבת את כל הגורמים לשאת באחריות: ההורים, הרשויות, המדינה, הממשלה. לא צריך להעלים את הנושא דרך משחק הפינג-פונג של מי אחראי, מי לא אחראי, מי אשם, מי לא אשם. כולם צריכים לשאת באחריות. הפגיעות בקרב הילדים, לפי דעתי הן שילוב קטלני של מרחב ציבורי וסביבה לא בטיחותית ולא בטוחה, וגם של תרבות והתנהגות לא בטיחותית ולא מתחשבת בחיי אדם.
אני בהזדמנות הזאת מודה לך, אדוני היושב-ראש, שנכחת ונשאת ברכה, ולכל חברי חברי הכנסת הערבים ולכל האורחים שהיו אצלנו בכינוס היום. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אתה רוצה עכשיו, נסים? חבר הכנסת מג'אדלה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי שקדמו לי דיברו על אירועי אתמול, אחד יותר דרמטי, האחר פחות דרמטי, כל אחד מזווית אחרת. אני רוצה לומר לך שאני לא הופתעתי. אני אומר את זה ביושר. ואם עכשיו מקשיבים אנשים – לפחות שלושה אנשים – יומיים-שלושה לפני הדרמה, לא הופתעתי ממה שקרה.
אני רק אומר: אם עשו את זה כדי להמשיך את העשייה של הממשלה הזאת בדברים הטובים שנעשו – ונעשו דברים טובים. זו ממשלה רעה מבחינתנו, כי היא לא הולכת לתהליך מדיני, כי השלום זה אבן יסוד בבנייתה של חברה צודקת. אבל הממשלה הזאת עשתה גם דברים טובים. אנחנו פה, מה, גם לעצמנו לא נאמר את האמת? בצד הביקורת הקשה שיש לנו על הממשלה, היא גם עשתה דברים טובים. יושב כאן שר האוצר, עשינו אתו דברים, עשינו אתו דברים טובים, ואנחנו מקווים שבשנה וחצי הנוספות שקיבלת, נמשיך את העשייה לפחות בדברים שהשתכנעת בהם: שהחברה הערבית רשאית וזכאית לתעסוקה, לפרנסה בכבוד – מהתהליכים שהתחלת. אני רק מקווה שלא יתקעו אותך עוד פעם בביורוקרטיה השונה והמשונה, מכיוון זה או אחר, כדי לעצור את זה.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מה שעשו אתמול הוא חוקי, אבל היה לו ריח. אני הייתי מצפה מראש האופוזיציה, יום אחרי הבחירה שלו, להתייצב ולומר: אני, יש לי דרך שונה מקודמתי. אני הולך לקואליציה כי חשבתי לפני שלוש שנים כך. ביושר, בלי מתווכים, בלי אקירוב, בלי מחשכים, לא בלילה – ביום. זה היה מוסיף לנו, ככנסת ישראל, הרבה יותר כבוד.
קואליציה זה לא דבר מגונה אם עושים אותו על בסיס של דברים פוליטיים ראויים, ערכיים, מתוך אמונה. שנינו יכולים להיות שונים, אבל שנינו יכולים גם להאמין בדברים דומים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת והשר לשעבר מג'אדלה. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טיבי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, אין ספק שבמהלך הפוליטי היתה מנה גדושה של אופורטוניזם, וכמעט כל דבר שאומרים עליו שלא יעלה על הדעת מתרחש במציאות. כדאי לשים לב להצהרות שמתחילות במשפט: לא יעלה על הדעת כך או אחרת.
אבל אני מודאג בעיקר מהמשמעויות הפוליטיות של המהלך. אופורטוניזם – איך אומרים? מילא. אבל בעיקר יש כאן מהלך שהמשמעויות הפוליטיות שלו יכולות להיות הרות אסון. מישהו מפרש – מישהו הכוונה מקבל החלטה, מישהו זה קבוצה – שהמהלך הזה מאפשר או מקל על ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק לצאת למהלך צבאי נגד אירן, שיכולות להיות לו משמעויות הרות אסון על כל עמי האזור. היו רמיזות, גם בדברים שנשמעו היום מצד פוליטיקאים שונים, שהעניין הזה – בזהירות אני אומר – הסבירות שלו גברה בעקבות המהלך. כלומר, אם היתה סבירות קודם, עכשיו, איך אומרים? יותר סביר שזה יקרה. יש סכנה גדולה יותר.
דבר שני – אני חושב – אני לא הופתעתי במובן הפוליטי של המלה. במובן החדשותי אני הופתעתי, אבל במובן הפוליטי, צריך לשים לב – הקלות, איך אומרים, שבה נעשה המהלך הזה: בלי ויכוחים פוליטיים; זה לא אמר א' והשני לא אמר ב'; אין אלטרנטיבה; לא נראה שיש שני קטבים. ולכן, אני משתמש במלה אופורטוניזם בזהירות – אף אחד לא בגד במשנתו הפוליטית, כי בסופו של דבר, מופז לא שונה הרבה מנתניהו.
אני, איך אומרים, יש לי ניחוש פרוע – עוד ניפגש בסוף הקדנציה – שמופז ימצא לו מקום בליכוד, ברשימת הליכוד לכנסת. כולם רצו – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
נכון. כולם, איך אומרים? חברי הליכוד עסוקים בלסגור את הדלת בפני ברק, ואז מופז יקפוץ להם מהחלון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
בית לא עוזבים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא לסיים.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
ואני אומר, כבוד היושב-ראש, ששני דברים שנאמרו על-ידי מר מופז ומר נתניהו הם מסוכנים מאוד מבחינת הציבור הערבי: אחד – זה גיוס לכולם. זה ניסיון לכפות על הציבור הערבי שירות אזרחי שייתקל בהתנגדות עצומה. אנחנו מתנגדים בחריפות לעניין הזה. יכול להיות שזה ייגמר בכך שאלפי צעירים יהיו בבתי-סוהר כי הם יסרבו. דבר שני זה שינוי שיטת הממשל. שינוי שיטת הממשל – מדברים הרבה ובסוף נטפלים לאחוז החסימה, שזה, איך אומרים? פוגע בעקרון הייצוגיות של המיעוט הלאומי הערבי בכנסת. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי, אלא אם כן לא ביקשת, אני יכול – בן-סימון, לא לחצת, אז אני הוספתי את שמך, אבל מאוד נעים לי לראות אותך. אני יודע שאם אני אתן לך לדבר אולי אני לא אראה אותך, אז אתה תדבר, ואני אראה אותך כל הזמן עד שתדבר.
<קריאה:>
דבר על הבחירות בצרפת.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, אתמול נשבר שיא נוסף בציניות מספר אחת, ונרשם שיא אחר, שרשם אותו חבר הכנסת שאול מופז ב"גינס" – הכהונה הקצרה ביותר כיושב-ראש האופוזיציה בתולדות הפרלמנטריזם הישראלי.
אדוני, גם שר וגם משנה לראש הממשלה זה יותר מדי. זה מחיר מופקע. אני מתריע, כי מחר כל סיעה בת 28 תדרוש לעצמה את המחיר הזה. לאיפה נגיע?
אדוני היושב-ראש, אין ספק שקדימה עשתה "אחורה פנה". היא לימדה את כולנו שמלה זאת לא מלה, הבטחה זאת לא הבטחה. איך אמר מקיאוולי בספר שלו "הנסיך"? "לעולם לא יחסרו לנסיך סיבות להפר את הבטחתו". אתמול שוב הופרה הבטחה.
אבל אתמול, בתצפית על חברי הכנסת – גם כרופא וגם כחבר כנסת ותיק – ראיתי לפחות 30% פנים קודרות, נפולות, שבנקודת זמן מסוימת התחילו לקרון מאושר. שמחה עלתה על פניהם. חיים חזרו לפנים האלה. יכול להיות שההחלטה הזאת לקיים בחירות מוקדמות לא ייצגה את דעת הבית הזה?
לגבי אריתמטיקה ומספרים, אדוני היושב-ראש, הקואליציה עכשיו כוללת 94 חברי כנסת. על-פי ההתנהגות הצינית אתמול, היא יכולה לעלות בעוד שמונה – מפלגת העבודה רצתה להצטרף לממשלת נתניהו. ואולי לעלות בעוד ארבעה – מפלגתו של אלדד. זאת אופציה. מי יישאר שם? הח"כים הערבים. אנחנו היינו האופוזיציה הלוחמנית ביותר, האותנטית ביותר. היינו ונישאר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. אני מזמין את נחמן שי, האם אתה רוצה לדבר? בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אדרי, ואם לא יימצא – חבר הכנסת בן-סימון.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
לא אחרון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, אחרון יהיה נסים זאב. תמיד. לא, גם אתה, אני לא אמרתי אחרון. חברת הכנסת עינת וילף נכנסה; אם תרצה, תדבר. חבר הכנסת מיכאלי, אם ירצה, ידבר. רותם פה ראשון ולא רצה לדבר. בבקשה. עוד לא היה מישהו שירגיז אותו.
<נחמן שי (קדימה):>
אני רוצה להביע קודם כול את תודתי על ההערות שנאמרו פה, חשובות ומעניינות, וראוי שניקח אותן בחשבון.
בוודאי עוד תהיינה הרבה הזדמנויות לדון בשינוי הפוליטי שהתחולל לפנות בוקר. כמי שתמך בו, אני רוצה לומר שהיו בו צדדים חיוביים ופחות חיוביים. חשבתי שראוי לתת לו סיכוי, ואנחנו נותנים לו סיכוי, ואני נותן לו סיכוי. ואם הסיכוי הזה יוחמץ, אז אפשר לצאת ממנו בלי להתבייש. אבל היינו לעומת זאת מאוד מצטערים אם לא היינו נותנים לו סיכוי, לפחות באותן שתי נקודות שהן מוגבלות בלוח זמנים: האחת היא שינוי חוק טל או מסגרת השירות, והאחרת בנושא שיטת הממשל בישראל. שני נושאים חשובים מאוד. אם אומנם הבית הזה יצליח להתמודד עם שתי הסוגיות האלה – ואולי זה נשמע טיפה נאיבי – אז עשינו משהו חשוב. ואם לא, אז הדלתות במדינת ישראל, כולל הדלתות הפוליטיות, יודעות להסתובב, נכנסים ויוצאים, ושום דבר לא קורה.
אני רוצה, ברשותך, להוסיף עוד הערה אחת על השינוי הדרמטי והדמוקרטי שהתחולל בצרפת. חשוב מאוד שאנחנו בבית הזה נסתכל על צרפת, שידעה להחליף נשיא בכבוד, בניקיון, בהצדעה, בתרועות. לא במקרה הדמוקרטיה עברה בצרפת את אחד משיאיה הגדולים, וככה היא ממשיכה להיות במה מזהירה למושגים ולערכים ולדמוקרטיה בפעולה. וחילופי השלטון בצרפת יכולים ללמד את כולנו מהי דמוקרטיה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת ד"ר נחמן שי. חבר הכנסת בן-סימון, בבקשה. ואחריו – אורי אורבך. ואחריו – חבר הכנסת פרופסור אלדד. ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. אה, לא, יש לי גם את עינת וילף, אז היא תהיה לפני נסים זאב.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מיכאלי גם רוצה, בבקשה.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
– – גם אני רוצה להתייחס למה שקרה אתמול, ודווקא לבקש סליחה מדוכן הכנסת, לידך. בנוכחותך, ותחת עיניך הפקוחות, עמד יושב-ראש הקואליציה ונתן נאום די מבריק למה צריך לפרק את הקואליציה הזאת. הנאום היה כל כך מבריק שהוא כמעט שכנע אותי. וזאת בעוד הוא יודע, בעוד הוא שקוע בקומבינה הגדולה, ודברי שקר נאמרו לידך אתמול, והיה ביזוי של דוכן הכנסת. ועלה השר ארדן, ונתן גם כן נימוקים לפיזור. אלוהים אדירים, אם אתם מאמינים בזה, דברו. אבל לא יכול להיות לעלות על הדוכן כדי להשתמש בו כמעשה רמייה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש – לך, כי הם עשו את זה לך כיושב-ראש הכנסת. לנו מילא, אנחנו פה חברי כנסת, אבל לבזות את הדוכן, ולעלות אליו כדי לרמות את כולנו, זה דבר נוראי. ואני אומר לך, היה לי כבוד לדרך של אלקין ושל – הצורה שבה הם עשו את זה אתמול, לעיני כל העם, היתה ביזוי דוכן הכנסת.
דבר נוסף, אני אומנם לא נמצא בבית-מרקחת פה, זו כנסת. וכל העולם יודע שזאת מרקחה ולא בית-מרקחת, והכול מותר, אבל ההיגיינה היא דבר חשוב. תהיה לתרגיל של אתמול קרינה רדיואקטיבית עוד לפני ספטמבר. וחלילה, קרינה זאת באה שנה אחרי שמאות אלפי צעירים – כמו שהזכיר אבישי ברוורמן – יצאו לרחובות לא רק למען הדיור, אלא למען ההיגיינה הציבורית של האנשים שיושבים פה. לכן צריך חשבון נפש.
תהיה קואליציה גדולה, 90 איש, אבל, אלוהים אדירים, אנחנו יוצאים לרחוב, אנשים יבואו אלינו. ודי לראות את הזעם שיש בציבור על עוד תרגיל. אז יש קואליציה גדולה, אבל מה יישאר מהמקצוע שנקרא פוליטיקאי? זה ידבק בנו, בגלל הקרינה הזאת, בגלל השקר, בגלל הצורה שבה זה נעשה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אני מרגיש רע מאוד כמי ששותף בעקיפין למשהו שפוגע ברוח הדמוקרטית וביכולת של אנשים להזדהות עם הבית הזה.
ולכן, אדוני היושב-ראש, זה יום קשה לרוח הדמוקרטית, ולאקלים הציבורי, ולמסר שיוצא מפה, במיוחד אחרי אותו ניסיון של מאות אלפי צעירים לבקש משהו אחר, משהו חדש. צר לי וצר לי גם על מה שנעשה בדוכן אתמול. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. השר גם מבקש לדבר. חבר הכנסת אורבך, בבקשה. יש אחריו עוד שניים, אני מציע שאתה – כנהוג, שר משיב אחריו וייתן אדוני כבוד כשר התורן, אתה לפני 17:00 תצא. אתה לפני 17:00 תעלה ותדבר, אחר כך אתה יכול לדבר עד מתי שאתה רוצה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מצטרף לדברי קודמי. גם אני חושב – בלי להיכנס עכשיו אם צריך או לא צריך להקדים את הבחירות – הצורה שבה זה נעשה אתמול הופכת אותנו, חברי הכנסת, למריונטות, כשבבוקר אנחנו משבחים את המהלך מצד זה, ולפנות בוקר, "והנה היא לאה", אנחנו כבר אומרים שהצד ההפוך. העם רואה את הדברים הללו, ובהחלט, אני מרגיש רע מאוד, לא עם תוצאת המעשה אלא עם צורת המעשה ומקומנו.
ברוכים הבאים לקואליציה, אנשי קדימה, אבל אני רוצה לסכם את דברי ימי האופוזיציה שלכם, שאתם נוטשים אותה עכשיו, בשיר של לאה גולדברג – מחר יום השירה בכנסת. יש לה שיר שנקרא "תשובה". היא עונה תשובה לשאלה ששאלו – לשם מה נכתבים שירים ליריים? אין בזה שום תועלת וצורך. והיא עונה בשיר קצרצר מאוד ידוע שאומר ככה: "ומה לעשות בסוסים במאה העשרים / ובאיילות? ובאבנים הגדולות / שבהרי ירושלים?" הרי גם אלו דברים לא שימושיים. זה השיר.
ואני אומר לסיכום דברי ימי האופוזיציה של קדימה על משקל שירה של לאה גולדברג: ומה לעשות במטהרי האוויר? ובדגלים השחורים? ובמסכות האב"כ? ובשטרות הכסף הגדולים? ובכל הגימיקים שלכם שבכנסת ירושלים? מה תעשו עם כל הערימות של הדברים הללו, שלדעתי ביזו את עבודת האופוזיציה שלכם? ומהבחינה הזאת – ולו מהבחינה הזאת – אני מברך אתכם שאתם באתם לקואליציה, כי לפחות מההבלים הללו אנחנו נפטרים עכשיו. אולי זו התשובה של שירה של לאה גולדברג גם לגבי הגימיקים הללו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. חברת הכנסת עינת וילף, חבר הכנסת מיכאלי וחבר הכנסת נסים זאב.
<עינת וילף (העצמאות):>
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, אין עוררין על כך שנוצרה דינמיקה – בעיני מאוד מסוכנת – שבה רובנו הלכנו למשהו שחשבנו שהוא לא נכון, ושגם הציבור לא רצה אותו, או חלק מכריע מהציבור לא רצה אותו ולא הבין מדוע הולכים לשם. ואותי הטריד האופן שבו הלכנו לדינמיקה הזאת, הרצון להוכיח שלא מפחדים מבחירות – כאילו פחד הוא בכלל מלה שצריכה להיות קשורה לבחירות – יצר מצב שהלכו לבחירות מוקדמות והיו קרובים ללכת אליהן, דבר שרוב הציבור לא תמך בו ולא היה נכון והיה נעדר בסיס.
אני כן לוקחת באופן חיובי את העובדה שברגע האחרון היתה יכולת לעצור את כדור השלג הזה, לקחת צעד לאחור, להבין שזה לא הדבר הרצוי ולמנוע את הדהירה לשם. אותי יותר מטריד שבכלל התקרבנו לשם, ולא העובדה שלקחנו צעד אחורה.
ואני רוצה לומר משהו על אמירות שנאמרות, מאוד קיצוניות: יום שחור לדמוקרטיה, שפל בהתנהגות. אם אנחנו רוצים אמון ציבורי בפוליטיקה, אנשים צריכים להבין איך הפוליטיקה עובדת. ניהלתי עכשיו שיחות עם אנשים על איך היו בחירות בקנדה בשנים האחרונות, באירופה. שימוש בהקדמת בחירות, או אפילו בצל צלו של איום בהקדמת בחירות כדי לשנות קואליציה – אלה דברים שקיימים כל הזמן. צריך להבין שתמרונים פוליטיים הם חלק מפוליטיקה, ואם מכל דבר כזה יש זעזוע ענק, זה חותר יותר תחת האמון מאשר כאשר מבינים את הפוליטיקה כפי שהיא, ולא עם דברים שלא מחוברים למציאות. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אלדד – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מיכאלי, חבר הכנסת נסים זאב, וכבוד השר מבקש להתייחס לכמה אמירות שנאמרו כאן. בבקשה, חבר הכנסת אלדד.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, רבות נאמר על כך שקדימה לא ידעה לנהוג כאופוזיציה, אבל כשאני שומע כמה מחברי הכנסת של הקואליציה, למשל נאמני ארץ-ישראל שבהם, שאני בוודאי מצדד בדעתם, איך הם יודעים לתקוף את מדיניות הממשלה שבאה להרוס בתים ולהרוס יישובים, אז אולי בקואליציה הם ילמדו להתנהג כאופוזיציה. לפחות לדבר לא עולה כסף.
אבל אני בכל זאת רוצה לבוא ולומר שאתמול נפל דבר בישראל, משהו שהפך לחלוטין את תפיסת ההיסטוריה שלנו. אנחנו ידענו על מלכנו הראשון, שאול, שהיה משכמו ומעלה, והיה נחבא אל הכלים והלך לחפש אתונות ומצא מלוכה. והנה, מהפך – משכמו ומטה, אין כלי שיודע להכיל את גדולתו, הלך לחפש מלוכה, מצא אתונות, ועוד הוא מבסוט.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מברך את החברים מקדימה שהצטרפו לקואליציה. כעת יצאנו מהנהלת הקואליציה ושמחנו לארח אותם שם כחברים בקואליציה. אבל, רבותי, בואו נחשוב איך באמת הגלגל הפוליטי מסתובב. אותם אנשים שדיברו נגד אותה ממשלה ונגד אותה קואליציה – וחבר כנסת אורבך רמז לגבי גימיקים – גם מעבר לגימיקים התבטאו בצורות כאלה ואחרות. זה צריך ללמד אותנו כמה חכמים צריכים להיזהר בדבריהם כאשר הם מופיעים פה, בבמות ציבוריות, ותוקפים בלי חשיבה, כנראה עמוקה – כך אני קורא לזה – כי אם הם היו חושבים כך פעם, היום כשהם יושבים בקואליציה ופתאום הכול נמחק, הכול בסדר.
רבותי, הציבור, בצורה שהוא רואה אותנו, שאנחנו כביכול בשביל אינטרסים צרים עוברים מצד לצד ואין לנו שום עקרונות, זה מבזה את הפרלמנט, זה מבזה את הכנסת. ולכן, אני תמיד אומר לאנשים, במיוחד בבית הזה: בכל אמירה שלנו צריכה לקחת בחשבון שיש לזה השלכות, גם לטווח ארוך. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אחרון הדוברים – נסים זאב, ואחריו – השר שטייניץ.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כולם יודעים שכל הנושא של חוק טל זה היה איזה בלוף אחד גדול. זאת היתה עילה לפרק את הממשלה, כולם דהרו על הסוס הזה – זה קדימה, זה ראש הממשלה, זה השר ליברמן, וכולם חגגו. בסוף כנראה הגיעו לאיזה רגע של מחשבה נכונה וחברו יחדיו. אני רוצה לומר שלצערי, ציפי לבני הובילה את המפלגה שלה לדרך ללא מוצא, להתרסקות פוליטית, ואני חושב שמופז בסך הכול הציל את המפלגה הזאת, וטוב שיש חוק טל.
אנחנו אחרי פסח מברכים על מוריד הטל. אנחנו אומרים: "בטללי אורה תאיר אדמה / בטללי ברכה תברך אדמה / בטללי גילה תגיל אדמה", וכך על-פי הסדר הזה, ואחר כך "בטללי ישועה תושיע אדמה". אני רוצה לומר לך: בזכות הטל הזה, חוק טל, הגיעו גשמי ברכה, הגיעה הישועה, הגיעה האורה של מפלגת קדימה, ויש לברך על כך – על המהלך הנועז שעשה מופז בעניין הזה, שהציל את המפלגה שלו. ואני חושב שזה נכון שאדם פוליטי, שיש לו ראייה קצת ארוכת טווח, רואה את המהלך הפוליטי שלו וההחלטה שלו.
אני רק מקווה ומתפלל שלא ינצלו את זה, את האמון שש"ס ואגודת ישראל הלכו עם הליכוד לכל אורך הדרך, והיום, כשקדימה נכנסת, שלא יהיה מצב שינסו לדחוק אותנו החוצה בחוקים כאלה ואחרים. אני מקווה שהאמון שנתנו בראש הממשלה יהיה באמת אמון הדדי, ונעבוד במשותף, מתוך ראייה לטווח הארוך, ולא נצא למלחמת תרבות בחודשים הקרובים. תודה לך, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. יעלה ויבוא כבוד שר האוצר, השר התורן, על מנת להעיר הערות על כל הדברים שנשמעו כאן על-ידי חברי הכנסת במשך השעה האחרונה בנאומים בני דקה, שהיום יוחדו לנאומים בני שתי דקות.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי וידידי חברי הכנסת מהקואליציה ואלה שהיו פה מהאופוזיציה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לשלוח קודם כול ברכה מכאן, מדוכן הכנסת, לראש הממשלה בנימין נתניהו וליו"ר האופוזיציה שאול מופז, שחברו יחדיו כדי לאפשר יציבות ומשילות במדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, דיברו פה דוברים מאוד נכבדים על התהליך, וחלקם, דוברי האופוזיציה – וזה רק טבעי – בחנו את מה שקרה כאן אתמול במבחן התהליך, והיו להם הערות, לחלקם הערות ביקורתיות.
ישנו מבחן התהליך וישנו מבחן התוצאה, ואנחנו לעתים, מרוב התמקדות – זו גם נטייה של התקשורת לישראל – מרוב התמקדות בתהליך: מי אמר למי ולמה, ולמה ביום ולא בלילה, או בלילה ולא ביום, ומה אמרו קודם ומה אמרו אחר כך, מי יצא חזק ומי יצא חלש – מרוב התמקדות בתהליך אנחנו שוכחים שהדבר הכי חשוב זה לא מבחן התהליך, אלא מבחן התוצאה. בסופו של יום חייבים אנו לשאול את עצמנו במבחן התוצאה אם הדבר שאירע כאן הלילה או לפנות בוקר רע או טוב לעם ישראל, למדינת ישראל.
אני חושב שבמבחן התוצאה, בלי קשר לאופוזיציה או קואליציה, מה שקרה כאן זה התפתחות מאוד חיובית. אדוני היושב-ראש, זה 25 שנה במדינת ישראל אין ממשלה שהצליחה להשלים את תקופת כהונתה, אין ממשלה שהצליחה להימנע מבחירות מוקדמות, אין כנסת שלא התפזרה טרם זמנה, אין ממשלה שהגיעה או התקרבה אפילו לכהונה של ארבע שנים. אני לא מתייחס כרגע לשאלה אם זו ממשלת ימין או שמאל, ליכוד או עבודה, אחדות או ממשלה צרה. חוסר היציבות הוא דבר שלילי למדינה, לדמוקרטיה הישראלית. ולכן, אם אתמול נוצרה הזדמנות להמשך כהונת הממשלה והכנסת הנוכחית, כנראה עד לסיום כהונתה בעוד שנה וחצי, ודאי להשלמת השנה הרביעית לכהונת הממשלה והכנסת – במבחן התוצאה מדובר בדבר חיובי מאוד.
אבל כמובן, התוצאה היא לא רק בהשלמת תקופת הכהונה, למרות שיציבות שלטונית היא דבר חשוב כשלעצמו, אלא יש לה תרומה – תרומה למשילות, תרומה לכלכלה, תרומה למדינאות, תרומה למעמדה של המדינה בעולם.
המהלך אתמול, יש לו עוד צדדים. ראשית, יש פה כוונה אמיתית לפתור שתי בעיות גדולות: האחת – חוק טל שבג"ץ הניח לפתחנו, והכוונה של כל הצדדים היא להגיע לפתרון מוסכם שיתרום לחלוקה יותר שוויונית בנטל הביטחון וההגנה על מדינת ישראל ועל אזרחיה, אבל לעשות את זה עד כמה שניתן מתוך הסכמה ובלי להביא, חלילה וחס, לריב אחים ולמלחמת אחים. ויכוחים ודאי יהיו, אבל אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ להגדיל את השוויון בנטל אבל להימנע מקרע ומלחמת אחים. והדבר השני גם הוא חשוב. יש פה כוונה רצינית לבחון, במהלך החודשים הקרובים, עד סוף השנה, ולהביא לשינויים ותיקונים בשיטת הממשל כדי להביא לשיפור היציבות והמשילות בישראל – דבר מבורך.
אבל, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתייחס לעוד פן אחד שחלק מהדוברים התייחסו אליו. אני שר האוצר ואני רוצה להתייחס לפן הכלכלי. אדוני היושב-ראש, כשעליתי פה לדוכן פעם ראשונה לפני שלוש שנים וחודש, היינו בשיאו של משבר כלכלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כשר אוצר, אדוני.
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
אני מתכוון: כשעליתי לדוכן כשר אוצר. בתום הרבעון הראשון של 2009 הכלכלה היתה במסלול התרסקות, בצמיחה שלילית בקצב של 3.5% בשנה מינוס – צמיחה שלילית, התכווצות של הכלכלה. איבדנו מקומות עבודה בקצב מהיר, והאבטלה התחילה לעלות מעלה-מעלה. אני זוכר את הכותרת בעיתון "ידיעות אחרונות": "בקרוב עוד 300,000 מובטלים". זו היתה הדינמיקה. היינו עלולים להגיע למצב של בין 10% ל-15% מובטלים, כמו במדינות אירופה. זה היה המצב. אני אמרתי אז, בהופעה הראשונה שלי כאן, שכשר אוצר בתקופה של משבר גלובלי, כשהעולם כולו כמרקחה, כשמדינות מהחזקות בעולם מתרסקות, כשאנחנו מתחילים לראות אבטלה של המונים, של מאות אלפים ומיליונים באמריקה ובאירופה, המטרה העיקרית, הדגל העיקרי הכלכלי-חברתי של הממשלה – ויש נושאים חשובים נוספים – אבל המטרה העיקרית בתקופה כזו היא צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה; להגדיל את הצמיחה ככל האפשר ולהוריד את האבטלה ככל האפשר, שלא נגיע למצבן של ספרד, בריטניה, אמריקה, יוון, איטליה, אירלנד, פורטוגל או מדינות נוספות.
אדוני היושב-ראש, חודש מרס האחרון היה חודש שיא מזה שנים ארוכות, כנראה מזה 20 שנה, ודאי בשנים האחרונות, של יצירת מקומות עבודה, של יצירת ג'ובים, או משרות, במדינת ישראל. הכלכלה הישראלית בחודש מרס האחרון ייצרה 44,300 משרות חדשות בחודש, כשהכמות השנתית הממוצעת ב-10–15 השנים האחרונות היא באזור ה-50,000. דהיינו בחודש אחד ייצרנו כמעט את כמות המשרות השנתית. 35,000 איש נוספו למעגל העובדים, עובדים חדשים, תוספת, ובנוסף לכך נוצרו עוד כ-9,300 משרות פנויות שעדיין לא אוישו.
<נסים זאב (ש"ס):>
באיזה תחומים?
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
בכל התחומים. עוד אין לנו פילוח מלא, אבל בכל התחומים, בכל ענפי המשק.
זה באמת חודש חריג. אבל אני רוצה לומר לך שמאז עמדתי כאן על הדוכן, לפני שלוש שנים וחודש, כשבארצות-הברית ואירופה מספר המשרות – או כמו שאומרים בארצות הברית: jobs, ג'ובים – הלך והצטמצם בגלל המשבר הגלובלי, המשק הישראלי, שמייצר בממוצע בשלוש שנים כ-150,000 משרות, ייצר כ-280,000 משרות, קרוב ל-280,000 משרות בשלוש שנים. דהיינו לא רק שמספר המשרות שהמשק מייצר לא ירד, אלא שהיה גידול של כמעט 100% במספר המשרות. לכן, הצלחנו להוריד את האבטלה ולהגדיל את ההשתתפות.
אנחנו כרגע, אדוני היושב-ראש – יש המון בלבול בגלל שינוי בשיטת המדידה, אבל לא חשובה שיטת המדידה. אנחנו כרגע, לשמחתי, לא באבטלת המונים, באבטלה גבוהה. אתה יודע שבספרד וביוון בין הצעירים מתחת לגיל 25, יש מעל 50% מובטלים. כלומר, אם אתה צעיר, רוב הסיכויים שאתה מובטל באותן מדינות. בישראל אנחנו ברמת אבטלה יותר נמוכה משמעותית מאשר היתה לפני התחלת המשבר – רמת האבטלה הכי נמוכה מזה 30 שנה, בין אם זו שיטת המדידה החדשה או הישנה.
זה, בהחלט, הישג, וזה ההישג הכלכלי והחברתי העיקרי, כי אבטלת המונים פוגעת בכל הציבור: ביהודים ובערבים, בתושבי הגליל והנגב, בתושבי יהודה ושומרון ובתושבי תל-אביב ומישור החוף, בזקנים ובצעירים, בנשים ובגברים, בעניים ובמעמד בינוני. אבטלת המונים פוגעת בכולם, מורידה את השכר באופן ניכר, גם של אלה שעובדים. ההכנסה של משק-בית ממוצע, של משפחה, בארצות-הברית ירדה בכ-11%–12% בשלוש השנים האחרונות, ובישראל היא נשארה אותו דבר ואפילו עלתה טיפה.
למה אני אומר את כל זה, אדוני היושב-ראש? כי למרות ששלוש שנים אנחנו מנהלים כאן קרב מגן על כלכלת ישראל ועל החברה בישראל מול משבר כלכלי עולמי, מול צונאמי ששוטף ומציף ומטביע את כלכלות כל העולם, הקרב הזה נמשך, המשבר באירופה עוד לא תם, ואנחנו צריכים להמשיך להגן על כלכלת ישראל. לכן, הבנתי מצוין את השיקולים של ראש הממשלה. אם המשמעת הקואליציונית מתפוררת, אם נוצרה תחושה בתחילת המושב, לקראת תחילת המושב, שהמשמעת, שלפעמים גם צריכים להדק את החגורה, לשמור על התקציב, על המשמעת הכלכלית, אם זה מתפורר – לא נגרור רגליים. אם הולכים לבחירות ואין משילות ואין יציבות – מוטב מהר.
מה שקרה אתמול בלילה, בניגוד לדברי חלק מהדוברים לפני, זה לא טריק וזה לא מרמה. זה לא כמו שאמר אחד החברים, שאנשים עלו ופה ואמרו דבר אחד בשעה שראש הממשלה תכנן דבר אחר. ראש הממשלה דיבר ביושר ואמר את הדבר הנכון: אם אין קואליציה חזקה ומשילות, הולכים לבחירות. אבל אם האופוזיציה הראשית מוכנה להצטרף לטובת המשילות ושינוי שיטת הממשל, לטובת פתרון השוויון בנטל ההגנה וביטחון המדינה, והכי חשוב לטובת שמירה על כלכלה חזקה, כלכלה צומחת עם אבטלה נמוכה, וזה העיקר – ולצורך זה צריך לפעמים גם שמירה על תקציב ומשמעת כלכלית ובלימה של הצעות חוק פופוליסטיות שמיטיבות כאילו עם הציבור אבל עולות מיליארדים, ואז מדינות מתמוטטות, כמו יוון וספרד – עוזרים לציבור אבל ממוטטים את הכלכלה עם הציבור, עם מיליוני מובטלים, ואנחנו לא רוצים להיות שם – אז אם האופוזיציה הראשית באה ומושיטה לנו יד ואומרת: בואו נשמור על הכלכלה, בואו ונשמור על משמעת תקציבית, בואו ונעביר תקציב ביחד ונסייע לכם להמשיך לשמור על צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה, זה שינוי מצב.
ברגע שהאופוזיציה הראשית מושיטה יד לטובת יציבות ומשילות וחיזוק קרב המגן שאנחנו מנהלים שלוש שנים על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל והמאמץ האדיר הזה לשמור על צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה, נכון עשה ראש הממשלה שקיבל את ההצעה הזאת. נכון עשה שאול מופז – במבחן התוצאה. שימו בצד רגע את כל השיקולים וכל הדיבורים. זה חשוב, אבל פחות חשוב ממבחן התוצאה. במבחן התוצאה ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמנהיגה של מדינת ישראל, ושאול מופז, כיו"ר האופוזיציה, עשו דבר טוב ונכון למדינת ישראל, טוב ונכון לאזרחי ישראל וטוב ונכון לכלכלת ישראל. יבואו על הברכה ראש הממשלה נתניהו וראש האופוזיציה שאול מופז. אני כשר אוצר שאחראי על קידומה של כלכלת ישראל והגנתה יכול וחייב לברך על כך, ואני בטוח שביחד אתי רוב אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לשר האוצר.
רבותי, חברי הכנסת, הואיל ואתמול סיימנו את כל סדר-היום, והיום לא הכנו סדר-יום מפאת מחשבה מוטעית, אני מבקש להודיע לחברי הכנסת שתם סדר-היום. ישיבת הכנסת הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז באייר תשע"ב, 9 במאי 2012 למניינם, בשעה 11:00. ישיבת כנסת זו נעולה. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:11.>