דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ו
ישיבה שמ"ו
הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושש של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, כ"ב באייר התשע"ב (14 במאי 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 19:33
תוכן העניינים
חילופי גברי בוועדות הכנסת 4
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 4
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 4
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 4
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 5
הצעות סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד, העבודה ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. הקמת ממשלת אחדות מגבירה את סכנת המלחמה; 7
2. כוונת הממשלה לקיצוץ דרסטי ומסוכן בתקציב 2013 ובמיוחד בתחום החברתי; 7
3. "התרגיל המסריח" של ממשלת נתניהו לאיחוד עם סיעת קדימה 7
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 7
דניאל בן-סימון (העבודה): 11
אילן גילאון (מרצ): 15
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 19
יוחנן פלסנר (קדימה): 24
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 26
אורי מקלב (יהדות התורה): 28
שכיב שנאן (העצמאות): 30
גאלב מג'אדלה (העבודה): 31
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 33
דב חנין (חד"ש): 34
ניצן הורוביץ (מרצ): 36
אורי אורבך (הבית היהודי): 37
איוב קרא (הליכוד): 38
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 42
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 42
הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012 42
ציון פיניאן (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 42
ניצן הורוביץ (מרצ): 45
דב חנין (חד"ש): 46
הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תשלומי הורים), התשע"ב–2012 54
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס: 55
דב חנין (חד"ש): 58
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) (הוצאה לפועל במסלול מקוצר), התשע"ב–2012 59
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 60
דב חנין (חד"ש): 61
הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11) (החלה על בתי-הדין לביקורת משמורת), התשע"ב–2012 63
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 63
דב חנין (חד"ש): 64
הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13) (הארכת תקופת הגנה), התשע"ב–2012 66
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 67
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012 69
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 70
דב חנין (חד"ש): 71
הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 72
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 73
דב חנין (חד"ש): 74
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
כבוד השר התורן, אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת, היום יום שני, כ"ב באייר התשע"ב, 14 במאי 2012.
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, שתי הודעות – ההודעה השנייה, אדוני היושב-ראש, מחייבת הצבעה.
ההודעה הראשונה: אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון – מטעם סיעת קדימה, במקום מי שהיה חבר הכנסת והיום המשנה לראש הממשלה, השר שאול מופז, יכהן חבר הכנסת רוני בר-און.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
הודעה שנייה, שכאמור, מחייבת הצבעה: הכנסת החליטה ביום רביעי, כ"ה באדר התשע"ב, 19 במרס 2012, להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד סוציאלי), התשע"א–2011, פ/2781/18, של חברת הכנסת רחל אדטו, לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה – אגב, בהסכמתו של יושב-ראש ועדת החוקה, ולהעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד סוציאלי), התשע"א–2011, פ/2781/18, של חברת הכנסת רחל אדטו, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות כאמור.
אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לאדוני יושב-ראש ועדת הכנסת.
אנו מצביעים על ההודעה השנייה של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת ועדת הכנסת – 4
נגד – 1
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד סוציאלי), התשע"א–2011, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ארבעה בעד, אחד נגד, אין נמנעים. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, התקבלה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הודעה לממלא-מקום מזכירת הכנסת – בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
תודה, אדוני.
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 115), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים האלה: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשע"ב–2012; וצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשע"ב–2012.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4305/18 וכלה בהצעת חוק פ/4314/18 – הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – קביעת כללים לעניין צורת דיווח לעמיתים שהם אזרחים ותיקים), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת דליה איציק; הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (העלאת מדרגות מס), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד בני-זוג עובדים), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק הגנת הצומח (תיקון – פטור מהוראות מסוימות לגרגרי טף), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת שלמה מולה, דניאל בן-סימון, נחמן שי, יריב לוין, רוברט טיבייב, זאב אלקין, שכיב שנאן, זבולון אורלב, עינת וילף, יצחק וקנין ואופיר אקוניס; הצעת חוק-יסוד: השירות, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, דליה איציק, ישראל חסון, רחל אדטו, אריה ביבי, מרינה סולודקין, מאיר שטרית, יעקב אדרי, נחמן שי, שלמה מולה, אברהם דיכטר, אברהם דואן, נינו אבסדזה ורוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק השירות הצבאי, הלאומי או האזרחי, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק חובת השירות, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר, דליה איציק, ישראל חסון, אריה ביבי, רחל אדטו, מרינה סולודקין, מאיר שטרית, יעקב אדרי, נחמן שי, שלמה מולה, אברהם דיכטר, אברהם דואן, נינו אבסדזה ורוחמה אברהם-בלילא; הצעת חוק התפלגות סיעה (תיקון – ביטול החוק), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יובל צלנר.
לוח תיקונים להצעת חוק הדיור המוגן, התשע"ב–2012.
תיקון כללי האתיקה לחברי הכנסת.
התייחסות המשרד לביטחון הפנים למסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנא סוייד בנושא: גל האלימות הקשה ומקרי הירי והרצח ביישובים ערביים בשנה האחרונה.
עוד אודיעכם, כי על-פי סעיף 96(2)(ה) לתקנון הכנסת, עם מינוי חבר הכנסת שאול מופז לשר, שנכנס לתוקפו ביום רביעי, י"ז באייר התשע"ב, 9 במאי 2012, הצעת חוק מס' פ/1269/18, שהוגשה מטעמו כמציע יחיד, הורדה מסדר-היום. כמו כן נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. תודה.
<הצעות סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד, העבודה ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. הקמת ממשלת אחדות מגבירה את סכנת המלחמה;>
<2. כוונת הממשלה לקיצוץ דרסטי ומסוכן בתקציב 2013 ובמיוחד בתחום החברתי;>
<3. "התרגיל המסריח" של ממשלת נתניהו לאיחוד עם סיעת קדימה>
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
ממשיכים בסדר-היום. ראשונת הצעות האי-אמון: הקמת ממשלת אחדות מגבירה את סכנת המלחמה – הסיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, אם אני אדרוש הצבעה עכשיו, ארד מהבמה, יהיה רוב מוחץ לאופוזיציה כאן.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
תהיה ראש הממשלה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
ואני יכול להיבחר לראש הממשלה. אני רואה שמ-94 חברים בקואליציה יש רק שניים כאן. לעומת זאת האופוזיציה התברכה, למרות המספר הקטן יש רוב גדול מאוד, אז אני מציע שתהיה הצבעה עכשיו. אני לא אהיה ראש הממשלה, אבל הממשלה תיפול.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
– – – אפשר בערבית.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אפשר בערבית.
<זאב בילסקי (קדימה):>
– – – תראה את כבוד הנשיאות.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
הראיס.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
מה זה "ראיס"? אתה רוצה לתת לו בעלות? – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אדוני השר, אל תיקח את זה ברצינות. אני רואה שנכנסת ללחץ. השר לשעבר הרצוג הוא אדם שפוי, מציאותי, פרגמטי.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אתה רואה איזה מחמאות אתה מקבל?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני לתומי הסתכלתי על בילסקי, אמרתי "אופוזיציה".
<זאב בילסקי (קדימה):>
גם אני חשבתי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
שכחתי אותך.
<זאב בילסקי (קדימה):>
גם אני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
שכחתי.
<זאב בילסקי (קדימה):>
האמת שגם אני נשארתי כי חשבתי שאני אופוזיציה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
בקיצור, אני, כבוד היושב-ראש, רוצה לברך על הסכם שנחתם עם האסירים שובתי הרעב לפני כשעתיים. זה הסכם חשוב, הסכם שתהיה לו תועלת רבה לאסירים רבים, ואני חושב שלאותם דברים שיש בהסכם אפשר היה להגיע הרבה לפני כן. דרך אגב, כל ההסכם הוא החזרת חלק מהזכויות שהיו לאסירים קודם לכן. אין בו שום דבר חדש. גם אחרי ההסכם ישנן זכויות רבות שנשללו מהאסירים ולא הוחזרו להם. אני מקווה שזה יבוא בהמשך.
מטרת הצעת האי-אמון שסיעתי הציעה היא להתריע על התגברות סכנת המלחמה בעקבות הקמת ממשלת אחדות. נאמרו דברים רבים על הממשלה הנוכחית, אך לדעתי, השאלה המרכזית, בה"א הידיעה, האם בעקבות הקמת הממשלה הזאת גברה סכנת המלחמה או התמעטה וירדה והצטמצמה סכנת המלחמה.
רוב הפרשנים אומרים שגברה סכנת המלחמה. יכול להיות, אומרים, שהזוג שכונה "משיחיים", נתניהו וברק, עכשיו יש להם שחקן חיזוק קצת יותר שפוי, אבל מה זה משנה אם החלטת המלחמה, או שני מטורפים לא יעשו מלחמה וחכם אחד יעשה מלחמה. זה לא מבחן בחוכמה, אלא תוצאה שיכולה להיות הרסנית לכל עמי האזור.
מר בנימין נתניהו מסתובב בארץ ובעולם בהרגשה שהשכינה, שאלוהים עשה חסד עם עם ישראל שהוא היום ראש ממשלה ושהוא הולך להציל את עם ישראל – לא פחות מאשר משואה חדשה בדמות הגרעין האירני. הגישה של מר ביבי נתניהו – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נאזם, סליחה. תסדרו בחוץ. בבקשה, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – היא גישה לוחמנית, היא גישה של עימות. הייתי אומר שבכל זאת מר נתניהו יכול להירתע, כי הוא מפחד מהתוצאות, אך הוא נהפך למסוכן מאוד כאשר לצדו נמצא אהוד ברק, שהוא הרפתקן צבאי, שמאמין בכל מיני תרגילי כוח שיכולים לפתור בעיות, ולכן המצב מסוכן.
ממשלה רחבה, משתמשים בה כדי לתת לגיטימציה למהלכים צבאיים נגד אירן, להכין את הקרקע למהלך צבאי. אני יודע, או מעריך יותר נכון, שלא נתקבלה החלטה סופית בעניין הזה, ואני מקשיב למה שאומרים בכירים לשעבר במערכת הביטחון, שמתריעים מפני סכנה כזאת. אני שואל את עצמי, למה הם מתריעים? למה דגן אמר מה שאמר? למה דיסקין אמר מה שאמר? למה אשכנזי אמר מה שאמר? למה הם אומרים זאת? כי הם באמת ובתמים מפחדים או חוששים שתתקבל החלטה מטורפת. ועל זה צריך לנהל את הדיון, לא על תרגיל מסריח של מופז. האם מופז וקדימה נכנסים לממשלה כדי למנוע מלחמה או כדי לחזק את מגמת המלחמה בממשלה? התשובה היא האפשרות השנייה. יכול להיות שהם ידרשו בעניינים טכניים, שצריך לבדוק את זה לעומק, לא לעשות החלטה מהירה, אבל בשורה התחתונה הם מתיישרים עם הקו הלוחמני ומסבירים לעולם ומסבירים לאזרחים בישראל שאין ברירה, זו האפשרות היחידה.
העניין הזה ניתן לפתרון. האינטרס של העמים כולם באזור, שיהיה מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני, ולא רק מנשק גרעיני, אלא מכל סוגי הנשק להשמדה המונית, ואת זה ניתן להשיג ואת זה אפשר ליישם. אבל ממשלת ישראל לא רוצה לעשות זאת, וזו בכייה לדורות, כי היום אפשר לעשות עסקה גדולה מאוד בהשתתפות של כל המדינות באזור: טורקיה, אירן, ארצות ערב, ישראל – כל המדינות באזור יכריזו על מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני. וכמובן זה כולל את ישראל, שיש לה נשק גרעיני. אם אתה רוצה למנוע הפצת נשק גרעיני, אתה צריך להתפרז מנשק גרעיני. אי-אפשר למנוע את הפצתו של הנשק הגרעיני במזרח התיכון לטווח ארוך כל עוד יש מדינה אחת שמחזיקה בנשק גרעיני – במוקדם או במאוחר.
ונגיד שהפציצו באירן ונגיד שמנעו או עיכבו את הנשק הגרעיני באירן; מי אמר שטורקיה לא תעשה את זה בעוד כמה שנים? מי אמר שמצרים לא תחשוב על זה? אי-אפשר לעצור את זה וצריך לראות וללמוד מהניסיון של הודו ושל פקיסטן. איזו תועלת יש לפקיסטן היום ואיזו תועלת יש להודו שכל אחת מהן מחזיקה נשק גרעיני? ואיזו תועלת יש לעולם בעניין הזה? אני חושב שהרוב המכריע של האזרחים, גם בפקיסטן, גם בהודו, מעדיפים שלשתי המדינות לא יהיה נשק גרעיני ולא יחיו בצלו של איום כזה. צריך לחשוב כמה מהלכים קדימה, שזה בלתי אפשרי, גם הטכנולוגיה נעשית יותר קלה, וגם אם מדינות, איך אומרים, "עושות אבו עלי" באזור באמצעות הנשק הגרעיני, גם מדינות אחרות ירצו לעשות את זה.
ולכן הגישה צריכה להיות – אני חושב שזה הנושא העיקרי שצריך לדון בו בעקבות הקמת ממשלת אחדות לאומית. התעלמות מהנושא הזה מפקירה את דמם של האזרחים בישראל, מפקירה את דמם של האזרחים במזרח התיכון כולו. מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני הוא האינטרס של כל העמים. מדינה עם נשק גרעיני, אולי זה אינטרס של אליטות ושל אנשים בשלטון שיש להם כל מיני חלומות אימפריאליסטיים באזור. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. נעבור להצעת אי-אמון של סיעת העבודה: כוונת הממשלה לקיצוץ דרסטי ומסוכן בתקציב 2013, במיוחד בתחום החברתי. ינמק את ההצעה חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני בראשית דברי רוצה לברך את המבקר החדש, מבקר המדינה, ולאחל לו הצלחה בתפקידו הקשה בימים שבהם הרשות המבצעת לפעמים נוטה לשגות יותר מאשר בימים רגילים, ולכן אני ממש מאחל לו הצלחה, כי הצלחתו היא הצלחת כולנו.
ואני רוצה לומר מלה על הצעת האי-אמון שאני רוצה לדון בה בדקות הקרובות. אני רוצה לומר משהו על התחושה שאני חש היום. כשאני מתהלך ברחוב ואני מתערבב בציבור, יש איזו תחושה של כעס. אנשים שאני פוגש ברחוב או בכל מיני מקומות החליפו את האדישות כלפי השלטון בכעס כלפי השלטון. יש תחושה שהשלטון לא מספק את הסחורה.
ואני חייב לומר שזו לא רק תופעה ישראלית, אלא הציבור בכלל כועס. כועס על הפוליטיקאים, כועס על המדינה, כועס על משהו, שכן הוא רואה את האי-צדק. האי-צדק לא מתקבל באדישות כפי שהתקבל בעבר, או בצורה – כאילו הגורל הועיד אותנו להיות עניים, אלא יש איזו תנועה, גל של כעס, שמתגלגל ממדינה למדינה, משכונה לשכונה.
ואתמול הייתי בשכונת-התקווה עם כמה חברי כנסת – איתן כבל ודב חנין – ופגשנו אמהות שמתגוררות בדיור הציבורי, יחד עם הילדים שלהן, ואני חייב להגיד שלדבר על מצוקה זה יותר קל מאשר להתבונן בה במבט ישיר. אני חייב לומר שהלב נקרע, לפגוש אמהות עם ילדים שאינן מסוגלות להתקיים היום; אינן מסוגלות מפני שאין להן האמצעים גם לשלם שכר דירה, גם לגדל ילדים, גם לשלוח ילדים לגן, גם להאכיל אותם. וחברי שהיו אתי יכולים להעיד, הלב נקרע ואי-אפשר שלא להזיל דמעה מול המצוקה של שנת 2011/12, שהיא מצוקה כמעט טוטלית. באות נשים ואומרות: אין לנו איך לפרנס את הילדים. ורואים את הילדים האלה לידן. והילדים בני שש, שבע, שמונה, שבקושי מוציאים משפט בעברית נכונה, השיניים שלהם שבורות, וחלקם סובלים אפילו מתת-תזונה. ושוב אני אומר: ראיתי את זה במו-עיני חמש דקות הליכה ממרכז תל-אביב. זהו העוני החדש, זוהי המצוקה החדשה שמאיימת לדעתי על שלמות החברה. זאת אומרת, זה לא עוני יחסי, אלא אנשים שאין להם אפשרות להתקיים.
ולכן נשבר לבי אתמול. הייתי שעתיים-שלוש, לא יכולתי יותר. המבטים והבכי והזעקה הזאת, שיצאה מבאמת – חמש דקות ממרכז תל-אביב. קשה לראות את זה, קשה לשמוע, ואין לנו פתרון. אין לנו. אמרו: תעזרו לנו, תעזרו לנו. התחננו. והכי קשה, הכי קשה זה הילדים, כי הם לא פשעו ולא חטאו. ודב לא כאן, ואיתן לא כאן, הם היו אתי, נדמה לי שדב יכול להעיד כמה זה מצב קשה ביותר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא הבנתי, אין לנו פתרון? לנו יש פתרון. לממשלה אין פתרון.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
לממשלה הכוונה. ואני חייב לומר שהתחננו על הדיור ציבורי, אמרו: אין יותר דיור ציבורי. ודיור ציבורי יש בישראל, אבל אני חייב לומר בצער: הוא נמצא בשטחים. אמרו שאין מדינת רווחה, פעם היו נותנים יותר. אמרתי: מדינת רווחה יש במקומות אחרים. וצר לי שלפני שבוע, לפני שהתפזרנו, הממשלה אישרה, ועדת הכספים, נדמה לי כמעט מיליארד שקל העברה להתנחלויות. לא שיש לי משהו נגד ההתנחלויות בעניין הזה, כולם צריכים להתפרנס, וכל אחד חייב להתקיים עד שתתקבל החלטה פוליטית, אבל לא יכול להיות שבמרכז הארץ משפחות נמקות בגלל מחסור, בגלל תחושה שהממשלה לא נותנת כפי שנתנה בעבר.
ואני יודע שאין מדינת רווחה אבל אני חייב לומר: הדבר הכי מסוכן זה הילדים. הילדים האלה יגדלו, ויגדלו – אני ראיתי אותם אתמול מסביב לאמהות, וכל אמא עם ארבעה-חמישה ילדים, רובן חד-הוריות, כי הבעל עזב מסיבות כאלה או אחרות, והן נאלצות לקיים אותם. אני – נשבר לבי שוב, לא בגלל רגישות יתר, אלא מפני שלילדים היו מבטים כאלה, של מסכנוּת. ומה לעשות במצב כזה?
השנה חוגגים, מציינים, 200 שנה לצ'רלס דיקנס, הסופר שכתב על המצוקות. והוא כתב משפט שחרות אצלי, שהילד לעולם לא ישכח את תחושת האי-צדק שהוא היה קורבן לה לכל אורך חייו. זאת אומרת שהאי-צדק, לא רק אנחנו מרגישים אותו, אלא גם ילדים מפנימים אותו וחיים את חייהם עד הסוף עם התחושה הזאת. זאת אומרת, אני פוחד מהזיכרון הזה שלא נוטש. ולכן זה רודף אותם, ונדמה לי שדיקנס הגיע למצב כזה, של סופר אולי הכי מפורסם, כי הוא כתב על המצוקות דווקא בעידן הוויקטוריאני, שהיה בו יותר מדי כסף, והיו פערים כאלה, הוא כתב על אלה שאין להם, ותיזהרו מהם.
לכן אני אומר, אני חושב שעלינו מוטלת משימה, במפלגת העבודה ובמה שנשאר מהאופוזיציה, להשמיע קול, להשמיע זעקה למען אותם אנשים שאין להם. להשמיע זעקה מוסרית. אין לנו הכוח להעביר תקציבים, ואין לנו הכוח כרגע לתקן, אבל יש לנו החובה המוסרית, כבוד השר, לתת לאלה, לתת את הגיבוי.
שאלו אותנו אתמול – תעזרו לנו. אמרנו: איך נוכל לעזור לכם? תעזרו, תשמיעו קול, תדברו לטובתנו. לכן אני פה כדי לדבר לטובתם ולומר להם: אנחנו אתכם עד הסוף. אבל צריך, אדוני השר – ואני יודע את רגישותך, בניגוד לכמה חברים בממשלה, שפיתחו אטימות כלפי העניינים האלה.
ואני רק זוכר שבשנות ה-70 המשפחה שלי הגיעה לארץ, והם קיבלו דיור ציבורי, קיבלו קופת-חולים, קיבלו בתי-ספר. המדינה היתה שם וסיפקה להורים שלי, למשפחה שלי, שלא ידעה מלה בעברית – סיפקה את כל השירותים. גם מהגרים שמגיעים היום מצרפת מקבלים את כל השירותים. זו מדינת רווחה. אחר כך תסתדר, בדור השני – הדור השני יסתדר. אבל לא ייתכן לפגוע באנשים האלה במצב כזה, שבו המדינה נסוגה. ולכן תפקידנו בבוא היום, כשנחזור לשלטון, להחזיר את תפקידה של המדינה. לא להוציא אותה לפגרה, היא עוד לא מוכנה – אנחנו לא מוכנים לחופשה הזאת.
ולכן אני אומר, זה חלק מתחושת האי-נוחות שאני נתקל בה ברחוב, במחאה במוצאי-שבת. אלפי צעירים הסתובבו, לא ברור על מה, לא היה נושא של מחאה, אבל היתה תחושה לא טובה, תחושה של אי-נוחות. אנשים לא ידעו מה לעשות, ואנשים לא ידעו גם בהמשך, ויצאו מאות אלפים, כדי לומר: לא טוב לנו.
וחבל שמדינה שמצבה הכלכלי כל כך טוב מפנה גב, כמו שעושה השר עכשיו, לזעקה הזאת של הציבור. ואני מקווה שבבוא היום – אדוני השר, נכנסת בזמן לא טוב – אני מקווה שבבוא היום הציבור הזה, שאני חייב לומר: גם אתמול בשכונת-התקווה אמרו: כולנו מצביעים ליכוד, כולנו הצבענו ליכוד. ואני יודע את זה, זאת תופעה שרודפת אותי הרבה שנים, שדווקא היעדר איכות החיים והמחסור מביאים אנשים להצביע ליכוד כתנועת מחאה. אבל הליכוד כבר 30 שנה בעסק. הוא כבר יצר דור שני של מצוקה. אולי מפא"י יצרה דור ראשון, אתם יצרתם דור שני וגם דור שלישי.
ולכן אני מקווה שהמודעות הזאת תחלחל פנימה, ויהיה קשר בין סיבה לתוצאה, ואנשים יצביעו גם לפי האינטרס שלהם, לפי מה שטוב להם בחיים, ולא לפי ססמאות חלולות לגבי ארץ-ישראל ומזוזה בחברון ודברים כאלה, שלא נותנים להם את מה שהם זקוקים לו.
ולכן אני מאוד מקווה שבבוא היום נגביר את המודעות בקרב האנשים האלה, דווקא בפריפריה, במגזר הערבי, במגזרים האלה שננטשו בידי מרכז הכובד. ונבוא אליהם בקול מוסרי, בקול של שוויון, בקול שאנחנו מוכנים ואנחנו רוצים ואנחנו שואפים לשפר את חייכם. זה כל כך חשוב, והקול הזה יחלחל בלי קשר לגודל שלנו. שלי, אני אומר לך: בלי קשר לגודל שלנו. דווקא זה שאנחנו קבוצה קטנה, ואני אומר את זה, כי הקול שלנו יותר חזק.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
דני, אנחנו לא קטנים בציבור. בציבור אנחנו – – –
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
אז מה שרציתי להגיד, קטנים במספר פה, אבל בציבור, גם בבחירה היום למבקר המדינה, וכל החלטה שלנו נובעת לא כדי לנצח, אלא כדי להשמיע קול של אמת ושל מוסר.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
גם לנצח.
<דניאל בן-סימון (העבודה):>
והלוואי, כי בבחירות הבאות אנחנו, לדעתי, נוכל לתת תשובה אידיאולוגית, כבוד השר, אידיאולוגית – אתה יודע, אני לא מחפש ניצחון למען הניצחון, אלא מי ייתן פתרון יותר טוב לחברה הישראלית. וה-40% שחיים מתחת לקו העוני, לא מגיע להם; צריך לתת תקווה וצריך לסייר ולתת יותר, ולתת יותר, ולתת יותר – לדור הצעיר, כמו שעושים במדינות רווחה.
ולסיום אני רוצה לומר ש-12 מדינות החליפו שלטון בשנתיים האחרונות. 12 מדינות תרבותיות, מהעולם הראשון. הטלטלה הזאת מדהימה אותי בעוצמה שלה. זה באמת צונאמי שמתגלגל סביב נושא אחד, סביב הצדק. באנגלית זה social justice. ובצרפת, בבחירות האחרונות, כשעלה סוציאליסט שלא התבייש לומר את המלה "סוציאליסט", המלה שרדפה את סרקוזי בלי הפסק היתה – justice sociale. תנו לנו צדק חברתי. נכון, חבר הכנסת הורוביץ? justice sociale. מילת המפתח. צדק חברתי מביא למהפכה שלטונית, מביא לחילופי שלטון, נותן את התשובה האמיתית, כי לאנשים אין סבלנות לחכות, ולאנשים גם אין כוח להתמודד עם אי-צדק. וכמו שאמר צ'רלס דיקנס, האי-צדק הזה רודף אותך עד למצב שבו יש לך פתק ואתה מצביע, מגיל צעיר. ובסוף אתה עושה את הבחירה הנכונה, ואומר ביי-ביי לשלטון שעושק אותך, ואומר ברוך הבא לשלטון החדש. תודה רבה לכם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לחבר הכנסת בן-סימון. הצעת האי-אמון השלישית, של מרצ: התרגיל המסריח – בסוגריים – של ממשלת נתניהו באיחוד עם סיעת קדימה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה.
<אילן גילאון (מרצ):>
בסוגריים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אבל זה היה בסוגריים.
<אילן גילאון (מרצ):>
לא, לא בסוגריים, אם כבר במירכאות, וזה גם לא במירכאות. justice sociale, הנה, אמרתי את זה, חבר הכנסת דניאל בן-סימון.
אדוני היושב-ראש, אני אנצל את ההזדמנות כמובן לברך קודם כול את השופט יוסף שפירא על היבחרו, ולברך אותו בברכה המסורתית: ללא מורא וללא משוא פנים. באותה הזדמנות – להודות לשופט מיכה לינדנשטראוס, שהביא בהחלט את מוסד מבקר המדינה לפסגות; לא פשוט להיכנס לתוך הנעליים שלו. אנחנו כולנו אסירי תודה לשופט מיכה לינדנשטראוס, ומודים לו על המקום שאליו הוא הביא את מוסד הביקורת במדינת ישראל.
ולעצם נושא האי-אמון – ביקש מאתנו יושב-ראש הכנסת שאולי נמיר את הצעת האי-אמון בהצעה לסדר-היום. האמת היא שבהתחלה אולי חשבנו לעשות כן, כי נתמשכה כל כך בחירתו של המבקר, שלושה סיבובים. טוב שזה נגמר, כי אחרת עוד היינו מגיעים לפנדלים בסוף, אבל זה נגמר. אבל בכל זאת, משום שאנחנו מדברים על ממשלה כל כך רחבה בפעם הראשונה – כל כך רחבה, של 94 חברי כנסת, אמרנו שבכל זאת, בהתייעצות עם יושבת-ראש הסיעה שלנו, שאנחנו בכל זאת נקיים את המוסד.
ואני רוצה להתחיל ולומר שסבי, רבי, היה תמיד אומר לי שאסור לתפוס את המקל משלושת קצותיו, הוא היה אומר לי. היה אומר לי, קודם כול כי יש רק שניים, וגם זה לא בסדר – זה, ככה, כפתיח. לא אחת ציטטתי על הדוכן הזה את אמרתו של ז'אן ז'אק רוסו, חבר הכנסת דניאל בן-סימון – ז'אן ז'אק רוסו שאמר שהבושה היא בת-לווייתה של היכולת להבחין בין טוב לרע. במקום שנעלמת הבושה, נעלמת היכולת להבחין בין טוב לרע. אני, אתה יודע, דרכי לא משטמה, ואני לא בא כרגע להתעמר – ולקנטר, חבר הכנסת זאב בילסקי, את המפלגה שלך, אבל אני שואל את עצמי: למה ככה? למה ללכת כל כך רחוק כדי להגיע לכל כך מעט? כל כך לעצבן, ולרמות כל כך. תראה, אני יודע שבסיירת יש לוחמים עזי נפש, והמשפט – בתחבולה תעשה לך מלחמות – הוא נכון, אבל הוא נכון כלפי אויב. הציבור הישראלי, אדוני היושב-ראש, איננו אויב של אף אחד. אז דבר אחד רק קרה חיובי בכל העניין הזה – כולם רומו. מי היה הרמאי האחרון בשורה, האם זה ששאל אותנו אם נוחות לנו הבחירות ב-4 בספטמבר, או מי שרימה אותו? או מי שרימה אותו ואותו?
למה לראות את אותו משחק לא כל כך טוב, לא כל כך מוצלח, בעמידה, כשהיה אפשר לראות אותו בישיבה? הרי קדימה תמיד היתה יכולה להיכנס לתוך הליכוד. בסופו של דבר זו היתה כניסה טבעית, בחזרה אל חיק האם. אני מודד היום 11 שנים של שלטון קדימה והליכוד, whatever, תסלחו לי על הביטוי. הלוא על מה אנחנו מדברים? יש שלושה סוגי ליכוד; יש הליכוד הקיצוני, בדמותה של ישראל ביתנו והפייגלינים בתוך הליכוד, הליכוד הניצי, בדמותם של הליכוד שישנו כאן, המפוחד הזה, ויש הליכוד הרך – זה קדימה. הרי אנחנו יודעים את התרגיל הזה כבר הרבה הרבה זמן, והיו כל מיני כינויים למפלגה הזאת. אז למה היה צריך ללכת כל כך עקום?
ואני חושב שזאת הבעיה המרכזית בעצם. למנשו, חבר הכנסת דניאל בן-סימון, הססמה שלו היא "האנשים תחילה". זו ססמה שגם אנחנו, במרצ, משתמשים בה, כי האנשים תחילה, כי אנחנו חושבים ששמאל זה – האדם הוא תכלית הכול. זאת אומרת, הכול סוגד לאחד. המדינה, הממשלה, הצבא, התורה – כל דבר סוגד לאחד. הססמה של הממשלה הענקית הזאת, ה"אוביסית" הזאת, צריכה להיות: האנשים אחרונים. לא אנשים תחילה, אנשים בסיפא. האנשים מעניינים כשלג דאשתקד. ממשלה שכל כולה עוסקת בתחבולות ומנסה להעמיק את משבר האמון שממילא קיים. משבר אמון של מדינה שבה ממשלה חושדת בכל אזרחיה, הם עול קשה מנשוא על כתפיה, עול קשה מנשוא מבחינה כלכלית, מבחינה אחרת; לפעמים יש לך תחושה שהאזרחים, תפקידם להיות אותם כלים על לוח השחמט כדי שאנחנו נוכל למשול, כדי שתהיה כאן ממשלה שתמשול במשהו או במישהו.
אני רוצה להגיד לכם משהו לגבי חבר הכנסת שאול מופז, ממלא-מקום – ממלא-מקום ראשון לסגן ראש הממשלה, או – יש כל כך הרבה תארים, זה כבר הולך כמו במלכת היופי, אתה יודע, סגנית ראשונה, שנייה, שלישית – הוא איש טוב, הוא איש, גם, שנוח לאהוב אותו. אני גם לא חושד בו שהוא עשה את הדברים האלה מטעמים אישיים, חבר הכנסת בילסקי, כי הוא, כבר היה לו, תשמע, הוא עזב ממשלה בתור שר הביטחון, עשה סיבוב ענק כדי להגיע לממשלה עם 40 שרים וסגני שרים להיות איזה שר בתור סגנית שנייה וכו', לא נראה לי שהמניע שלו היה אישי. יותר נראה לי שהוא ניסה לשכב על הרימון כדי להציל את חבריו, שזאת גם כן תכונה נאצלת, אבל לא כאשר אתה פוגע כל כך חזק, עוד יותר, ברקמת האי-אמון שיש לאזרחים כלפי הפוליטיקאים.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני לא אחת נפגש עם כיתות תלמידים בבתי-ספר, ואני אוהב לשאול אותם את השאלה, חבר הכנסת ברוורמן, מי מכם רוצה להיות חבר כנסת; אני מניח שגם אתה עושה את זה. ואתה רואה ככה, בצד, יש איזה ילד מבויש, או ילדה, שככה מרים את היד, והוא מפחד מכל חבריו, איך הם יגיבו – משום משבר של אמון כל כך גדול במעשה שאנחנו עושים כאן. לאן אנחנו למעשה הבאנו את המעשה – במעשה הזה, לאן הבאנו את המערכת?
לכן אני אומר, אם נותר קצת – קצת – כבוד בתוך המשחק הזה, ראוי היה – בואו נודה על האמת – קדימה חזרה לחיקה הטבעי, למקום הטבעי לה, למקום שבו היא נמצאת. חבר הכנסת מופז צריך להצטרף אל הליכוד עכשיו, יחד עם חבריו; תשחררו את האנשים. כמו בתיבת נח. בוא תהיה הוגן, תיתן לאנשים את כרטיס הנסיעה. תן לכל בן-ערובה בתוך קדימה – משום שיש גם חברים, כמו חבר הכנסת בילסקי, שהם לא שייכים למקום הזה באופן טבעי, ועוד כמה, שאני אומר לכם בכנות, אני, בתור איש מרצ, הייתי מאוד רוצה אותם אצלי. תשחרר את האנשים הללו. אתם רוצים לחוקק חוק מופז הפוך? תגידו לי, כמה אפשר – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
בילסקי הוא שלנו, מה אתה – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
בילסקי לא משלכם. אם בילסקי היה משלכם – – –
<קריאה:>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
באופן טבעי הוא לא. עזוב.
<קריאה:>
הוא לא מכחיש.
<אילן גילאון (מרצ):>
הפרוגרסיבים זה לא אלה. גם אתם לא משלכם. כאילו, כל סוגי הליכוד שמניתי – את הליכוד האמיתי לא מניתי, זה של ז'בוטינסקי. הוא לא קיים. אתם פה מכירים אותו פחות ממני, על מה אתם מדברים?
אבל באמת, אתם בונים הכול, על מה, חבר הכנסת בילסקי? שני דגלים אתם אומרים שיש לכם – אחד זה חוק טל. ותראה, מה זה חוק טל? הרי חוק טל קם בשגגה, קם בחטא. אנחנו לא צריכים היום חוק אחר מחוק טל. אפשר להחליט שאנחנו מבטלים את החוק הזה וחוזרים לסמכויות של שר הביטחון. אבל אני אומר, בואו נשפר את העניין יותר מזה – נלך על משהו אוניברסלי, אמיתי, באמת צודק, שנותן את האפשרות לכל אזרח במדינת ישראל באופן באמת אוניברסלי ושוויוני לבחור את "אומנותו אמונתו" ולתת שירותים מקבילים על-פי בחירה, ולתת העדפה, אם אנחנו רוצים, לשירות הצבאי. בבקשה.
לגבי הדבר השני, אתם בעצמכם יודעים שם בקדימה שזה הבל ורעות רוח. מי הולך לשנות את שיטת הבחירות במדינת ישראל? ואתם יודעים שזה לא בעיה של שיטה, זה בעיה של שוטים. מדינת ישראל, שמניין תושביה הוא פחות ממניין תושביה של ניו-יורק, עכשיו הולכת לשיטה אזורית? על מה אתם מדברים? יש הבדל באמת מהותי, השר ארדן, בין אנשי קריית-אתא, נניח, לבין אנשי באר-שבע? מהבחינה הזאת, על מה אנחנו מדברים? מה זה, אריזונה ומינסוטה? מה, אתם עושים צחוק מעצמכם? מה, אתם רוצים להגיע למציאות שכל בנק יוכל להריץ מועמד בעצם? זה מה שאתם רוצים? אתם בעצמכם יודעים שאתם לא הולכים לשנות את השיטה.
ובכל הכבוד לשני הנושאים שאתם מעלים, יש טיפ-טיפה דברים קצת יותר חשובים שקשורים שניהם לחלוקות, לפרצלציות: האחת, חלוקת העושר הלאומי – 1,500 מורי היל"ה – הנה, אני נותן לכם דוגמה מהבוקר – פרולטריון אמיתי. אנשים של משרד החינוך של מדינת ישראל, שמצטעצע ומתגאה בכל מיני הצלחות, הולך וזורק אותם מיניה וביה מכל המדרגות ולא מתייחס אליהם; זה רק דוגמה שהאנשים הם האחרונים. וחלוקת הארץ – זה שני הדברים האלו.
אז בואו, תלכו בכבוד, אפשר לתקן את הדברים האלה. תפרקו את חברת הקש שבניתם; במשך 11 שנים אתם שולטים כאן עם הליכוד ועם קדימה – אתם בעצם אותו דבר. אני הצעתי על הדוכן הזה – תצטרפו ותתחברו, ותעשו לנו טובה, תרפו מאתנו בעניין הזה ותנו לכל אחד את האפשרות באופן חופשי. לא בחוק מופז הפוך, אלא בהיפוכו של דבר. כל מי שרוצה ללכת ולהגר מתוך קדימה – איך פעם אמרו עלינו? שהפלסטינים – אלה הקיצונים – רוצים שאנחנו נחזור לכל מקום שממנו באנו. אני אומר, בואו נלך על אותו כלל פה: כל אחד שילך לאן שהוא רוצה. ניתן לקדימה את המנדט, ניתן לה את הכסף ונכריז על בחירות בקיץ הקרוב כדי להישאר עם טיפ-טיפת כבוד במערכת העורקים שלנו. אני חושב שזה אפשרי.
אני אומר את הדברים האלה באמת לא מתוך משטמה ולא מתוך שנאה – אני לא יודע את הדברים האלה; מתוך דם לבי ומתוך הרבה מאוד כאב. כי אפשר לעשות את זה בדרך אחרת, קצת יותר מכובדת, שבאמת מביאה קודם כול את האנשים לדרגה הראשונה של הדברים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אילן, אני רוצה להגיד לך משהו. אני לא יודע איפה אני אהיה, אבל תמיד אני אהיה אתך, תמיד אני מעריך אותך, והכנסת הזאת התברכה בחבר כנסת ברמה שלך.
<אילן גילאון (מרצ):>
אני מודה לך, זאביק. אתה יודע, במקרה הזה זה מביך כשאתה אומר לי את הדברים האלה ככה. אבל אני אומר, בוא נתעשת. אתה יודע שיש הרבה מאוד הערכה, ויש הרבה מאוד אנשים טובים במקום הזה. זה לא יאה לנו. כל המציאות הזאת לא מכבדת את כולנו, מה שקרה כאן. אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מציע להצביע אי-אמון בממשלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. ישיב במשולב על הסעיפים 1, 2 ו-3 חבר הכנסת גלעד ארדן, השר המקשר והשר להגנת הסביבה. בבקשה, אדוני.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, תודה, אני קודם כול רוצה להצטרף לדברים שבהם פתח חבר הכנסת גילאון ובאמת להודות באופן אישי לכבוד השופט מיכה לינדנשטראוס שעומד לסיים את כהונתו כמבקר המדינה. אני חושב שהכנסת חבה לו תודה גדולה, ובהחלט, גם אם יש לאנשים השגות כאלה ואחרות, אין ספק שהוא הרים את מוסד המבקר לגבהים חסרי תקדים. אני חושב שהמעורבות שלו בהחלט מועילה ומחזקת את שלטון החוק ואת טוהר המידות במינהל הציבורי ובמערכת הפוליטית. אני בהחלט מודה לו על שירותו, וכמובן, מצטרף לברכות לכבוד השופט שפירא על בחירתו. אני חושב שהבחירה היא בחירה ראויה, ואני בטוח שגם הוא יעשה את מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים.
תמיד קשה לי לדבר אחרי חבר הכנסת גילאון, שהוא אדם שמאוד מעורר סימפתיה אצל כולנו. אני לא יודע אם טעמת את הריבות שלו גם, חבר הכנסת בילסקי. כנראה, לא זכית עדיין.
<אילן גילאון (מרצ):>
רי-בות.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
את הרי-בות שלו. אז אני זכיתי. וגם זכיתי להיבחן אצלו כשהוא היה משדר בטלוויזיה האזורית, גם על חמשת המ"מים – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – היחיד שעמד במבחן.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
ברור, אם לא הייתי עומד במבחן לא הייתי מזכיר את זה פה. יש גבול, אתה מבין.
בהחלט קשה לי לדבר אחרי חבר הכנסת גילאון, אף שעם רוב הדברים שלו אינני מסכים. דבר אחד אני מסכים – בבית הזה יש עשרות חברי כנסת שמוצאם או המפלגות שלהם, מוצאן מהליכוד – גם קדימה, גם ש"ס, גם ליברמן. אבל כל אחת כאשר היא קמה, היא קמה על בסיס – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אל תשלה את עצמך – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – לא הייתי בליכוד. אל תשלה את עצמך. הטובים לא היו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
תהרגו אחד את השני.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לא להפריע לשר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אנחנו מקבלים אתכם באהבה, חבר הכנסת רותם. זה בסדר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בוא נאמר ככה, אם אתם אחרי כזאת קואליציה לא מסוגלים לארגן 61 להצבעה – – –
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
בכל אופן, המפלגות שקמו קמו על בסיס דגשים, ניואנסים כאלה ואחרים ושוני בדעות בדברים כאלה ואחרים. כמובן, לא על בסיס מאוויים אישיים, חס וחלילה, אלא ממש על בסיס אידיאולוגי שונה. אבל התיאור של שלושת חברי הכנסת לפני, אני חושב שהוא תיאור קצת קשה ומרחיק לכת יותר מדי גם לגבי המהלך הפוליטי שראינו וגם לגבי המדיניות. ואני בהחלט, אדוני היושב-ראש, משתדל לענות במשולב על שלוש ההצעות. אז גם בהקשר למהלך הפוליטי שנקטו ראש הממשלה וחבר הכנסת מופז וגם לגבי המדיניות הכלכלית-חברתית – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הוא כבר שר.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אתה צודק, אני מקבל – השר מופז, נכון. המשנה לראש הממשלה.
אני עונה כאן שבוע אחר שבוע מאז תחילת כהונתה של הממשלה, ובכל שבוע כשעולים חברי הכנסת מהאופוזיציה לנמק את הצעות האי-אמון, הם תמיד אומרים, איזה ראש ממשלה יש לנו? הוא מוכן לעשות הכול בשביל הישרדות. כל דבר הוא עושה כדי לשרוד. נו, אז כשראש הממשלה זיהה שיש כמה נושאים, ובהם תקציב 2013 שלא יהיה תקציב פשוט; העובדה שצריך לחוקק חוק שיחליף את חוק טל – דבר שגם הוא מחליש את הלכידות בקואליציה – אמר ראש הממשלה, עדיף במקום שאנחנו עכשיו נדמם כאן בכנסת ונצטרך כל פעם להיסחט על-ידי סיעה כזאת או אחרת או חבר כנסת כזה או אחר – נלך לבחירות קצרות, מהירות, והציבור יאמר את דברו. ולאחר מכן השיקולים של חברי הכנסת והסיעות יהיו פחות פוליטיים ויותר צופים פני עתיד וטווח ארוך.
ואז אותם חברי כנסת שכל הזמן הפצירו בראש הממשלה לא לנקוט מדיניות של הישרדות, אלא ללכת אל העם, פתאום רצו אחרת – פתאום הם רצו שהוא דווקא יאריך את כהונתו. ולמה לבזבז כספי ציבור וללכת לבחירות מיותרות? ופתאום צצו להם בעיתונים סקרים שהעם בכלל לא רוצה בחירות, אז למה ראש הממשלה יוזם את אותן בחירות? נו, אז ראש הממשלה קשוב. שוב הוא היה קשוב לחברי הכנסת וגם לעם, והוא עשה שוב חושבים. וכשהוא זיהה שיש כאן סיעה שקיבלה – וגם זה אמרתם לנו המון פעמים, חברי באופוזיציה; אנחנו בכלל לא קיבלנו הכי הרבה מנדטים – יש כאן סיעה שקיבלה הכי הרבה מנדטים מהציבור, וכפי שחבר הכנסת גילאון אמר, יש לה עמדות שהוצגו לציבור. ודרך אגב, בתחומים הללו אני לא חושב שיש משהו שהיא הציגה אחרת לציבור בנושא של פעילות לשינוי שיטת הממשל והפעילות להחלפת חוק טל וחלוקת הנטל.
וכשאנחנו שואלים את עצמנו: ונניח שהיינו הולכים עכשיו לבחירות בקיץ או בספטמבר, כפי שהצעתם כאן, מה היה משתנה בסדר-היום הציבורי? עדיין אלה היו השאלות שהיו עומדות במרכזה של מערכת הבחירות. ולאחר מערכת הבחירות הזו היה צריך שוב הפעם להקים קואליציה, וכשהיה צריך להקים קואליציה, מן הסתם, כי אין פטנט אחר בדמוקרטיה, אלא אם כן נחזור לשיטות שהמפלגות שלכם נולדו כתוצר שלהן אולי, במפלגות או שיטות שלא כל כך הצליחו במקומות אחרים, גם לא ממש הביאו לשגשוג ולהדברת העוני, אולי להגברת העוני אבל לא להדברתו, אז אמרנו לעצמנו: אם יש לנו היום האפשרות לחסוך בחירות מיותרות, להמשיך עד לתאריך המקורי – ואני זוכר כמה דיברנו כאן על החשיבות ביציבות השלטון ותכנון לטווח ארוך, ולנסות להכריע באותם נושאים שהעם כל כך נושא את עיניו אליהם כבר שנים רבות, בין שזה חלוקת הנטל ובין שזה השינויים בשיטת הממשל, מדוע לא לתת את האפשרות הזאת היום בעיקר. ואני מאוד מכבד את המהלך שהמשנה לראש הממשלה נקט כשהוא אמר: אנחנו קודם כול נכנסים בלי תנאים מראש על תיקים ועל מינויים ועל ג'ובים, אלא על הבסיס של הנושאים העקרוניים.
והיום, זה נכון, המבחן שלנו הוא מבחן התוצאה, והתוצאה בלבד. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. אם אנחנו נצליח להביא, כפי שחבר הכנסת פלסנר פעמים רבות אמר כאן על הדוכן; אם אנחנו נצליח להביא לחלוקת נטל שוויונית בקרב אזרחי מדינת ישראל, אני חושב שההישג ההיסטורי הזה ישים קץ לכל הביקורת ולכל האמירות שנאמרו כאן היום או שנאמרו מאז המהלך הפוליטי שננקט, וכך גם לגבי שינוי שיטת הממשל. אני, דרך אגב, לא חולק לגמרי על דעתך ולא בהכרח חושב שבחירות אזוריות הן הדבר הנכון, ואף אחד לא אמר שצריך לסמן את התוצאה מראש. ודאי שגם את שינוי שיטת הממשל צריך לבחון היטב היטב. זה לא דבר שעושים אותו כל יום או כל יומיים, זה לא גרביים, וצריך לנהוג בחרדת קודש בשינויים בשיטת הממשל.
בקשר לנושא הכלכלי-חברתי – אז קודם כול צריך להעמיד דברים על דיוקם ולומר שעל-פי הכלל הפיסקלי לגידול בהוצאה הממשלתית, אז גם בתקציב 2013 יהיה גידול ריאלי בתקציב המדינה, וריאלית כנראה הוא יהיה הגידול הגבוה ביותר בשנים האחרונות, אבל באמת כיוון שהצרכים התקציביים ל-2013 כנראה גם גוברים על המקורות שיעמדו לרשות ממשלת ישראל, אז צפוי לנו תקציב לא פשוט כדי לעמוד במסגרת הפיסקלית של ישראל, וגם לשמור על האחריות הפיסקלית הנדרשת.
ונכון, כל אחד שם את הפרוז'קטור איפה שנוח לו, ויש עדיין פערים חברתיים ויש עדיין עוני. אבל לא תמיד נוח לשים את הפרוז'קטור על נושא הגידול בתעסוקה והצמצום באבטלה. אני יכול להזכיר שבמרס האחרון, לפני חודשיים, נוספו למשק 44,000 מקומות עבודה חדשים. אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהגירעון המצטבר בשנת 2012 צפוי להיות מעל 30 מיליארד שקלים, ולכן התקציב של השנה או השנתיים הבאות, אם יוחלט להמשיך בתקציב הדו-שנתי, יחייב אותנו לאחריות ולמשמעת תקציבית, ולא תהיה סטייה ממסגרת ההוצאה. ואנחנו כמובן גם מעוניינים להמשיך במתווה הפחתת הגירעון. זה דבר מאוד פשוט לדבר על חלוקת כספים, אבל אני חושב שאזרחי המדינה מבינים שכדי שיהיה מאיפה לחלק, צריך גם לדאוג להכנסות ולצמיחה, צמיחה במקומות הנכונים כמובן, מבלי לפגוע ולזהם את הסביבה, אבל צמיחה שתביא להכנסות שאותן ניתן יהיה להשקיע במקומות הנכונים.
ולא אחזור על כל ההשקעות שהממשלה עשתה בשלוש השנים האחרונות בהרבה הרבה מאוד תחומים חברתיים שהביאו לכך שמגמת העוני בישראל, בשונה מהשנים הרבות אחורה, היא לא במגמת גידול אלא במגמת קיטון. עדיין לא מספיק, עדיין יש עוני רב, עדיין יש אוכלוסיות שבהן העוני ממוקד הרבה יותר. ואני לא בא בטענות אליהן, האחריות היא קודם כול של הממשלה לעשות את הפעולות הנדרשות לצמצום העוני גם באוכלוסיות הללו. אבל כשמנהלים דיון, גם חברי הכנסת צריכים לנהל אותו בצורה מעמיקה יותר. וכשמדברים על ממדי העוני אי-אפשר להתעלם ולא להזכיר גם שיש בהחלט, יש מאפיינים ייחודיים לחלק מהאוכלוסיות במדינת ישראל שהם די שונים מממדי עוני, או כשאתה מודד עוני במדינות מערביות אחרות בעולם. אבל העוני קיים. הפעולות שאנחנו עושים ממוקדות כדי לצמצם אותו, אם התקציבים למגזר הלא-יהודי ואם הפעולות והעידוד של הציבור החרדי להשתלבות בשוק העבודה. ואני מקווה שהיום, בזכות הקואליציה הרחבה שרואים בה עין בעין את הדברים בנושאים האלה, אני חושב, והיא משקפת קונסנזוס מאוד רחב בחברה הישראלית, אני מקווה שהבחירות הקרובות דווקא לא יהיו בקיץ אלא יהיו לנו עוד שנה וחצי לתקן את הדברים הללו שהציבור הרחב במדינת ישראל כל כך משווע להם שנים רבות.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מפציר בכנסת לדחות את שלוש הצעות האי-אמון. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לאדוני השר. אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, קדימה – בבקשה.
<קריאה:>
אדוני, כמה – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
לא הרבה, לא הרבה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
<קריאה:>
אדוני היושב-ראש, כמה – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זו פעם ראשונה שלי שאני נואם בהצעות האי-אמון ואני מהצד השני של המתרס. האם הופתעתי ממהלך ההצטרפות של קדימה לממשלה? כן. האם יש לי ספקות לגבי המהלך הזה? ודאי שיש לי ספקות. האם לצד סימני השאלה אני גם רואה הזדמנויות במהלך הזה? חד-משמעית כן.
אני חושב שספגנו ביקורת והיינו ראויים לביקורת. אבל לצד הביקורת צריך גם להגיד – אני חושב ביושר שיש כאן, בשותפות הזאת, הזדמנות אמיתית לעשות או לטפל בכמה מהחוליים האמיתיים של החברה הישראלית, בכמה מהדברים שדורשים פתרון עומק, ושאין שום דרך אחרת לפתור אותם אלא בקואליציה של הכוחות המרכזיים הציוניים בחברה הישראלית.
אני חושב, ואמר את זה נכון השר ארדן, הציבור יבחן אותנו רק על סמך מבחן המעשה ומבחן התוצאה. האם יש אמון בכך שאנחנו נספק את התוצאה? התשובה, לדעתי, לא. לא חושבים, לא מאמינים לנו שאנחנו נביא לשינוי אמיתי ונשים את מדינת ישראל על מתווה מחולל שינוי מציאות בנושא שילוב חרדים בחברה הישראלית. לא מאמינים לנו עדיין, גם לא חושבים שאנחנו נביא שינוי אמיתי בשיטת הבחירות כך שנייצב את המערכת הפוליטית ונחזק את הכוחות המרכזיים. לא מאמינים לנו גם בעניין הזה. וגם בעניין החברתי חושבים שנביא איזה תקציב שהוא סוג של פשרה ולא של שינוי. זה המבחן שלנו, זה המבחן של הקואליציה הזאת. זה המבחן שלנו כגורם מרכזי שהצטרף, והמבחן המיידי הוא עוד חודשיים וחצי כשאנחנו נידרש להצביע על העברת חלופה לחוק טל, לא רק משום שזה נושא קריטי וחשוב, זה גם הנושא הראשון. ויש כאן מועד, אבן דרך קבועה ומחייבת בחוק, מחייבת בפסיקת בג"ץ, ואנחנו כולנו נצטרך לעמוד במבחן הזה. אני לא רואה סיטואציה שקדימה לא עומדת במבחן הזה.
אנחנו, יחד עם השותפות שלנו בקואליציה, נשב בצורה רצינית, בצורה ממלכתית, בצורה מעשית, נגבש מתווה חדש ששם באמת את כל סוגיית שילוב החרדים במקום אחר. אנחנו נעשה את זה ביחד. אני מאמין שהדבר הזה אפשרי. ואנחנו בסוף גם ניבחן על ההחלטות הפוליטיות שלנו – האם אנחנו נחושים להפוך את ההזדמנות הזאת להצלחה או שלא. מבחינתי, האופציה השנייה לא קיימת. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לאדוני. חבר הכנסת נסים זאב – איננו. חבר הכנסת שכיב שנאן – איננו.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
איפה הוא, שכיב שנאן? חבר הכנסת מסעוד גנאים, רע"ם-תע"ל – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מקלב. זה בסדר, אנחנו נחכה לך.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לא חשבתי שזה יבוא כל כך מהר.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
פה הזריזות ממלאת תפקיד חשוב.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
בגלל הקואליציה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, תחילה אני מברך – כפי שהתפרסם בחדשות – על סיום שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים. אני מברך אותם תחילה על הניצחון שלהם, ואני גם מזכיר לממשלה ולשלטונות, כמה, כמה ביקשנו, כמה מכתבים שלחנו על כל העניין של המעצר המינהלי, של מדיניות ההפרדה, של לאסור עליהם את ביקור ההורים שלהם, במיוחד האסירים של עזה, של הלימודים שלהם. כמה ביקשנו, כמה שאילתות – לא רק אנחנו. רק בדרך הזאת, דרך המאבק – שלפי דעתי הוא מאבק לגיטימי, הוא מאבק לא אלים – דרך שביתת רעב, הם הצליחו לכופף את המדיניות הזאת, וכל הכבוד להם, ואני מברך אותם, ואני מקווה שזה יהיה לקח גם לממשלה ולשלטונות פה בישראל – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא הבנתי את מי אתה מברך. אתה מברך – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לא להפריע.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – – במיוחד כאשר – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לא להפריע. חבר הכנסת רותם, אל תפריע. בתורך תגיד מה שאתה רוצה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אנשים כמוך, מוטב שישתקו. מוטב שתשתוק.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תענה לו בתורך.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
מוטב שתשתוק. אתה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, ואתה רומס את הדמוקרטיה ואת הליברליות כולה.
אדוני היושב-ראש, מחר יצוין יום הנכבה, והיום היה דיון בוועדת החינוך, דיון לא חינוכי בכלל, במיוחד בדרך שבה ניהל ראש הוועדה את הדיון הזה.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שכמו שהשמש, אי-אפשר להתעלם ממנה ואי-אפשר להסתיר אותה, הנכבה זו האמת. חלאס, תודו באמת, מה התועלת מהכחשת הנכבה? פה היה אסון לעם הפלסטיני, שאתם חוללתם. נקודה. אז תישאו באחריות, למה הפחד הזה? למה להרגיש מאוימים מאירוע וממושג – אפילו המושג, רודפים אותו; אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אין אחד ששירת את המושג הזה כמו בעל החוק הזה שחוקק את החוק בכנסת ששמו חוק הנכבה. וככל שרודפים את המושג, ככל שהנרטיב של הנכבה מתחזק, כי זאת האמת, ואין כל תועלת – אין, אתם לא יכולים לברוח מאמת זו, והכחשת הנכבה לא תעזור לכם. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת שכיב שנאן. בבקשה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חבר הכנסת שכיב שנאן.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, נראה שרק לפני שבוע ישבנו פה והיתה הצעת אי-אמון שכולנו נקראנו על-ידי מצליפי הסיעות – הכאיבו לנו – תבואו, והנה היום – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
חברי הכנסת גנאים ושכיב שנאן, נא לא לתת גב לנואם.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
סליחה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
סליחה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – והנה היום אנחנו עומדים ודנים בהצעות לסדר-היום, בהצעות אי-אמון, ויש אווירה שקטה ורגועה. ברוך השם, יש קואליציה רחבה, לא צריך להצליף בנו, זה יעבור. הדיון הוא כמעט דקלרטיבי, יש ירידת מתח, זה אולי החלק הטוב של העניין. אבל מצד שני, הדבר הזה – איך קרא לזה יושב-ראש הכנסת – התנוונות, אולי, אבל אני מסתכל על זה הרבה מעבר לכך. זה שאנחנו רואים ששולחן הממשלה יהיה ריק מכאן ואילך – ואמר לי פעם, אדוני היושב-ראש, חבר כנסת ותיק, כששאלתי אותו, למה אתה לא תומך בחוק הנורבגי, לכאורה זה טוב, זה גם פותר לך בעיות בתוך הסיעה, יש לך עוד כיבודים, למה אתה נגד; הוא אומר: שמע, כשיהיה חוק נורבגי לא תראה בכלל את השרים, אף יום בכנסת.
אנחנו, כחברי כנסת שלא שואפים להיות שרים, יודעים שחלק מהעבודה החשובה שיש בכנסת הוא שיש יום שהשרים גם מגיעים, צריך להתמודד מול הצעות אי-אמון, מול הצבעות, אבל היום אנחנו יודעים מה יהיה. אבל זה לא החלק שכל כך מטריד אותי. מטריד אותי, על מה היתה בשבוע שעבר החתונה הגדולה וההסכם הגדול של ממשלת אחדות לאומית, מה הנושאים שהיו על סדר-היום.
המשפט השני בסדר-היום, בתוך ההסכם שהיה בין סיעת הליכוד לסיעת קדימה, יש שם "הואיל", במשפט השני – "הואיל" – הואיל והמדינה עומדת בפני בעיות היסטוריות, דברים היסטוריים שצריכים לשנות, ומונים מה הדברים ההיסטוריים. אני הבנתי שהנושא הראשון הוא בטח הנושא הביטחוני; תשאלו מאות מיליונים בעולם בשביל מה מדינת ישראל צריכה ממשלה רחבה, מה מעיק עליה, מה יושב לפתחה, יגידו לכם – הנושא האירני. אנשים קוראים להשמדת מדינת ישראל – אנחנו אומרים את זה, מאות מיליונים יודעים את זה. יש נושא ביטחוני, שאנחנו נמצאים מסביב; הנושא החברתי, ודאי הוא זה שמציק לנו ונושא שהוא על סדר-היום; יש ודאי הנושא הכלכלי, והנושא המדיני – איפה אנחנו נמצאים היום במפה המדינית שלנו באירופה, מול ארצות-הברית – כל הדברים האלה לא היו בהסכם. זה היה בסוף ההסכם. הדבר הראשון – הנטל החברתי. נשיאה בנטל – ולאחר מכן לקחו עוד איזה נושא אחד, הנושא של שינוי שיטת הממשל. זה פתאום, אני לא יודע מאיפה הביאו את הנושא הזה, כדי לעטוף עוד איזה נושא חשוב מאוד על מה הולכים ביחד, איזה דבר שמאחד, ה"ביחד", זה הנושא הזה – שינוי שיטת הממשל והנשיאה בנטל.
והדברים האחרים, שהם כל כך על סדר-היום, זה בהסכם, לא רק בסדר-היום ובשיח – הדברים האחרונים, זה מה שמביאים וזה מה שמדברים עליו. שישה נרצחו בסוף השבוע, בשבוע אחד נרצחו שישה – גם זה לא היה על סדר-היום, מה אנחנו עושים.
כנראה זה מה שמאחד את ממשלת האחדות הזאת – הנושא של הנטל, ואנחנו על זה נתגבר. העם היהודי יודע שלומדי התורה הם אלה שמחזיקים את הקיום שלו. אנחנו תמיד משתמשים בזה שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את הארץ הזאת, אבל את ההמשך של פרשת השבוע "אם בחֻקֹתי תלכו", את זה אף אחד לא זוכר.
ואני רוצה להגיד לכם, אני אומר את זה גם לממשלה: ההיסטוריה שופטת את אלה שיצרו שנאה. מפלגות שלמות נמחקו מעל המפה הפוליטית – אלה שיצרו שנאה. אנשים עמדו בראשות מפלגות גדולות מאוד ונמחקו, ולא נמצאים אתנו, לא מקרוב, כשהדבר הראשון שהיה להם תמיד – השנאה, להכניס מריבות ומדון בתוך העם היהודי.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לסיים.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני כבר מסיים. אנחנו ראינו ראשי ערים, מירוחם ועד קריית-מלאכי, שנמחקים, ויועצים משפטיים שנמחקים, פתאום נעלמים בצורות מאוד משונות.
מי שרצה – כל המצר לישראל נעשה ראש, ואני אומר לממשלה ואני קורא לממשלה: תפסיקו להסתתר ולהסתיר מפחד המחאה החברתית; או מסתתרים, לוקחים את הציבור החרדי כמגן פוליטי – נוהל שכן. יש מישהו, נוהל שותף – לוקחים שותף אמיתי, מסתתרים תחתיו, שמים אותו – זה הנושא, ועל זה רבים, ואת כל הבעיות האחרות מטאטאים תחת הנושא הזה.
אני בכל אופן מעריך, אולי בשונה מאחרים, שהממשלה הזאת, ממשלת האחדות – אני מאחל לה אריכות ימים, אבל בעיני היא לא תאריך ימים, היא לא תמלא את ימיה, את השנה וחצי. מספיק כל מיני דברים וסקרים כדי שהממשלה הזאת, יהיה מי שירצה לפרק אותה.
אבל אני אומר – הכנסתם צרתכם לביתכם – אני אומר את זה לליכוד. הכנסתם צרכתם לביתכם. ואתם היום – לא תתעללו ואל תתעלמו מהשותפים הראשונים והנאמנים שלכם, כי ברוב הימים תצטרכו אותם.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה לאדוני סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת שכיב שנאן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני לא מתבייש, ברמה האישית מאוד לא אהבתי את הסכנה המרחפת באוויר של הקדמת הבחירות, ובהתחלה חשבתי שרק אני כזה. אבל מתברר שבתוך הבית היו לא מעט חברי כנסת שמאוד לא אהבו את זה, וזה חצה את כל הסיעות וחצה את כל השורות, וכשהגיע הזמן של אותו לילה, ב-02:20, וכולם גילו שקמה ממשלת אחדות לאומית, אני ראיתי את הצבע עולה ללחיים של הרבה חברי כנסת שהסתובבו במסדרונות. אומנם בלעו את זה, אבל ללא ספק אהבו את זה שהכנסת מאריכה עוד שנה וחצי לפחות.
אבל למען האמת, אני רוצה גם לשתף אתכם בהרבה מאוד שיחות טלפון שקיבלתי מאזרחים שלא הבינו למה יש בחירות. לא מפני שמפלגה כזו או אחרת עלתה בסקרים, או מפלגה כזו ואחרת ירדה בסקרים, האזרחים לא רצו את זה, ואני מדבר לא על אזרחים דרוזים וערבים בלבד, אלא על הרבה מאוד אזרחים יהודים שאני בקשר טוב אתם, ומדבר אתם לעתים קרובות. אותם אזרחים רצו ועדיין רוצים שתהיה ממשלה אחת שתוכל למצות את ימיה עד תום.
מה האנשים אמרו? אם יעשו בחירות בספטמבר, הרי אחרי שנה וחצי יהיו עוד פעם בחירות, ואז יהיו פעמיים בחירות באותה תקופה שהיתה מיועדת להיות תקופת שלטון ארוכה. אני מאוד מקווה שהממשלה הזו תמצה את ימיה, ותמשיך לעשות. זה לא אומר שאנחנו לא נמשיך, ידידי, חברי בקואליציה ומהליכוד, ידידי סגן השר איוב קרא, וידידי חבר הכנסת מגלי והבה, זה לא אומר שאנחנו ביחד לא נמשיך לפעול ולנסות לקדם מטרות נעלות שאנחנו מסכימים שהגיע הזמן שגם העדה שלנו וגם המיעוט הערבי בכלל יזכו להן כאזרחי מדינת ישראל.
אנחנו אומרים בכל עת ומבקשים שהשוויון לא ימשיך לסרב לבוא, אלא אנחנו מבקשים שוויון בעזרת אלה שנוכחים כאן, גם אופוזיציה וגם קואליציה, שיעזרו כולם שאחרי 64 שנות קיום המדינה נביא בשורה, שאולי נקדם דברים שיביאו לקידום השוויון והקיום המשותף של כלל אזרחי מדינת ישראל ביחד, והממשלה הזאת היא הטובה ביותר לעשות את זה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת שכיב שנאן. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אני לא רואה בשורה בהרחבת הממשלה בתחום החברתי-כלכלי, ואני אגיד לך למה, כבוד השר פלד – אני אגיד לך למה.
<איוב קרא (הליכוד):>
פלד.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
פלד אמרתי, מה לא בסדר?
<השר יוסי פלד:>
– – –
<שכיב שנאן (העצמאות):>
אמרת השר בלד – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
בלד? אני אגיד לך גם למה – אדריכל הממשלה הזאת בנושא הכלכלי-חברתי הוא ראש הממשלה. הערכתי לשר האוצר והידידות שלי אתו הן עמוקות; אם הוא היה נותן לו לעבוד כפי שהוא צריך לעבוד ורוצה לעבוד, היה מצבנו יותר טוב, כי יש לו אידיאולוגיה שאנחנו צריכים לעבוד אצל הטייקונים. יש לו אידיאולוגיה ששכבה מסוימת צריכה לשלוט בכלכלה הישראלית. אז לא משנה אם זה 94 או 105, או 120. זאת האידיאולוגיה של האדריכל מספר אחת של הממשלה הזאת בנושא הכלכלי-חברתי – תפיסת עולם חזירית מאוד, לא מקובלת עלינו. אבל לזכותו ייאמר, זאת תפיסת העולם שלו, אידיאולוגית, שורשית, מבחינתו ערכית – כל מה שאתה רוצה.
לכן אני לא רואה שום בשורה. הרחבת הקואליציה לא תשנה את העמדה, את התפיסה האידיאולוגית של ראש הממשלה, השר הכלכלי-על של ממשלת ישראל. לכן אני לא רואה בשורה. יישארו כמעט 40% מאזרחי ישראל מתחת לקו העוני, כמעט 60% מילדי ישראל מתחת לקו העוני. הטייקונים והעשירים מספרם – המועדון שלהם ילך ויגדל כל שנה, הפערים החברתיים ילכו ויגדלו, והצדק החברתי ייעלם עוד יותר. לכן אין שום בשורה.
<היו"ר אורי מקלב:>
סליחה, סליחה, בצד.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
הנימוק נשמע לך משכנע, כבוד השר, נכון? אני רואה שאתה השתכנעת.
<איוב קרא (הליכוד):>
בטח, איזה שאלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זאת האמת.
<היו"ר אורי מקלב:>
אני יכול לבקש מהצד – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
ואתם לא רגישים לרחשי לבם של רוב האוכלוסייה, אזרחי מדינת ישראל שהם מתחת לקו העוני, ואין לכם כוונה לסגור פערים. אז מה זה משנה אם זה 94 או יותר, או ממשלה רחבה או לא?
ואני אומר את זה בצער רב. אני אומר את בצער רב, כי זאת חברה שאין לה עתיד – חברה שיש בה פערים חברתיים כאלה. אתה זוכר, חבר הכנסת קרא, ראש הממשלה שלך, כשהתקבלנו ל-OECD, עשה מסיבת עיתונאים, הילל ושיבח ומה לא עשה. אני אומר לך, הוא יעשה עוד מסיבת עיתונאים כזאת כאשר ישלחו אותנו הביתה מה-OECD. ישלחו אותנו הביתה, כי אתם לא תסגרו פערים, אתם תעמיקו את העוני והפערים, ושם אין סנטימנטים, אין שמה "ואסטה", אין שם סנטימנטים, שם יש נתונים ומספרים והכול מדבר שם לפי נתונים ומספרים; לא "ואסטה", לא שם. בקונגרס האמריקני, מחיאות כפיים, שם הדמגוגיה. נאום מבריק לא עוזר, שם הנתונים מדברים.
אתם תעמיקו את הפערים החברתיים, יהיו יותר עניים, יהיו שכבות חלשות יותר, והאלימות תלך ותגדל, והפשיעה תלך ותגדל כתוצאה מזה. ואני אומר לך, אם השכן שלך עני, ביתך בסכנה, תהיה מודאג. תודה רבה לאדוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת אריה אלדד, ולאחריו – חבר הכנסת דב חנין. לרשות כולם שלוש דקות. נקפיד.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני שאגע בנושא האי-אמון שרציתי להעלות, הערה, כי שמעתי מחבר הכנסת גנאים שהגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר באחריותה לאסון שהיא גרמה לערבים במלחמת העצמאות. נכיר באחריות הזאת, ממש ביום שבעלות-הברית יכירו באחריות שלהן לאסון שהם גרמו לעם הגרמני במלחמת העולם השנייה. אם תהפכו את יום הנכבה ליום אבל, ייכנס עוד יום חג אחד לחגי ישראל, וזה יהיה החג של הניצחון על האויב הערבי במלחמת השחרור, כי זו משמעותה של המלחמה הזאת.
אבל אני מבקש לדבר על ההסכם שהשב"כ הגיע אליו עם האסירים הביטחוניים הערבים. במסגרת ההסכם הזה הם מסכימים להתחיל לאכול, ויקבלו לימודים אקדמיים, הפסקת בידוד, תוספת ערוצי טלוויזיה, ביקור משפחות ועוד כסף לקנות בקנטינה. למה נכנעה המדינה? כדי שלא ימות מרעב מחבל או מחבלים אחדים בכלא ישראל. הכניעה הזאת לא היתה מבזה ומשפילה כל כך אם המדינה לא היתה מתעקשת לצרף תנאי להסכם – שהמחבלים יחתמו על הצהרה שהם לא יעסקו בטרור מתוך בתי-הכלא. כלומר, לא יגייסו פעילי טרור, לא יסיתו לביצוע מעשי אלימות, לא יעסקו במימון, וכיוצא באלה דברים.
אני לתומי חשבתי שזה התפקיד של שירות בתי-הסוהר, אדוני השר לביטחון פנים. כלומר, שמים רוצח בכלא, כדי שלא ירצח. שמים אנס בכלא, כדי שלא יאנוס. שמים מחבל בכלא, כדי שלא יעסוק בטרור. לא מחתימים אותו על כתב התחייבות שהוא לא יעסוק בטרור מתוך בית-הכלא – מה אתם חושבים? שאדם שמוכן לשחוט תינוקות, שאדם שמוכן להתפוצץ לאלף חתיכות יחד עם נשים וזקנים, וגברים, וילדים, לא יהיה מוכן לשקר למדינה שמחתימה אותו? איזה מין איוולת? איזה מין השפלה זאת? להחתים אותם שהם לא יעסקו בטרור מתוך בתי-הכלא, במקום להתעקש על כך ששירות בתי-הסוהר יוודא שהם לא עוסקים בטרור מתוך בתי-הכלא. ומי שעוסק בטרור, יש לשירות בתי-הסוהר אמצעי ענישה בתוך בית-הסוהר, כדי להחמיר את התנאים שלו, ולא לתת לו לראות את "אל-מנאר", לערוך סעודות שחיתות, לעשות תואר אקדמי בתוך בתי-הכלא שלנו. שוב פתחתם את קייטנת ה"חמאס", אדוני השר לביטחון פנים?
בפעם שעברה שנכנעו לטרור, ראש הממשלה, שניסה ללמד את כל העולם איך לא להיכנע לטרור, איך אסור לוותר, כתב ספר, עשה קריירה על הדבר הזה – בפעם שעברה התירוץ היה עסקת שליט. טוב, צריך להציל חייל בשבי ה"חמאס". מה התירוץ הפעם? שלא ימות מחבל בכלא שלנו. ואם הם יפתחו מחר בשביתת רעב כוללת עד שישחררו אותם, למה אז לא תיכנעו? הלוא גם אז עלול למות אסיר אחד בכלא, ושוב יאיימו עלינו באינתיפאדה שלישית. מסלול הכניעה לטרור הוא מדרון חלקלק, ואתם נמצאים בו. אינני רואה מה יעצור את הממשלה הזאת במדרון החלקלק הזה של כניעה לטרור. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת נולדה בחטא, אבל חשוב וחמור יותר, היא מקדמת חטאים גדולים עוד יותר. סדר-היום של הממשלה הזאת הוא מרובע: חוליה ראשונה, מלחמה אזורית חדשה, מלחמה שתמיט אסון גם על ישראל וגם על האזור כולו. חוליה שנייה, התקפה על הדמוקרטיה, שינוי שיטת הממשל כדי לחזק את השלטון ולהחליש את האזרחים, לפגוע במחאה, לפגוע בחירויות, לצמצם את אפשרות הפעולה של מפלגות, של ארגונים, להעלות את אחוז החסימה, ועוד מגוון המצאות מהמצאות שונות. חוליה שלישית, כמובן, הפרד ומשול. מה טוב יותר מאשר שימוש בטריק הרומי העתיק? כן, להפריד ולמשול, להסית חילונים נגד חרדים ויהודים נגד ערבים, בזה הממשלה הזאת בוודאי תצטיין. וכמובן, כמובן, עמיתי חבר הכנסת, שמעתם כולכם את השר שטייניץ – מבטיחים לנו קיצוצים, תקציב המדינה החדש יהיה אנטי-חברתי יותר אפילו מאשר קודמיו. ואת כל הדברים האלה מתכוונים לעשות בגיבוים של 94 חברי כנסת.
קואליציה מאוד רחבה בכנסת, אבל קואליציה מאוד צרה בציבור. כשהממשלה היא נגד העם, העם יהיה נגד הממשלה. ועמיתי חברי הכנסת, את תחילתה של המחאה אנחנו ראינו כבר במוצאי-שבת. אנחנו ראינו אלפי אזרחים שבים ויוצאים לרחובות, מהצפון ועד הדרום, בקריית-שמונה, בחיפה, בירושלים, אלפים בכיכר-רבין בתל-אביב. הכיכר היתה מלאה ושוקקת באנשים שהגיעו ממגוון עמדות, מגוון התארגנויות, מגוון כוחות, מגוון דגשים, אבל לכל אלה היה מכנה משותף, והמכנה המשותף הזה היה אי-אמון עמוק בשלטון, אי-אמון עמוק בממשלה, אי-אמון עמוק במדיניות, אי-אמון עמוק באותה התנגדות נמשכת לכל הדרישות הציבוריות של המחאה החברתית שאנחנו ראינו בקיץ הישראלי.
עמיתי חברי הכנסת, לקולות האלה צריך להאזין. אסור שהכנסת תתנהג כמו מגדל שן אטום לקולותיו של הציבור, כי שום בעיה חברתית לא נפתרה; לא נפתרה בעיית הדיור, ולא נפתרה מצוקת הדיור – ודיבר על כך גם חבר הכנסת בן-סימון לפני, כשסיפר על המפגש שלנו אתמול בשדולת הדיור הציבורי עם נפגעות הדיור בשכונת-התקווה בתל-אביב – ולא נפתרו הבעיות של מצוקת הקיום כאשר המחירים ממשיכים לעלות והשכר ממשיך להיות תקוע – –
<היו"ר אורי מקלב:>
לקראת סיום.
<דב חנין (חד"ש):>
– – ולא נפתרו בעיות העובדים ועובדי הקבלן ועבדי הקבלן. הערב השתתפתי בהפגנת עובדי הקבלן בירושלים, הדרישה הזאת נשמעת, והממשלה ממשיכה להתעלם.
עמיתי חברי הכנסת, לממשלה כזאת מגיע אי-אמון.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, אדוני.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היינו קודם בסאגה של בחירת מבקר המדינה, ועברנו שלושה סיבובים של הצבעה, בניגוד לכל הציפיות, וכפי שאמרה חברתי זהבה גלאון, המחזה שראינו כאן בכנסת מעיד על ההתפרקות הפוליטית של הקואליציה המפלצתית הזאת ממש בצעדיה הראשונים. לא כך מתחילה קואליציה של 94 חברי כנסת, שצריכה שלושה סיבובי הצבעה בשביל לבחור את המועמד שאותו היא רצתה לקדם. אני כמובן מברך מכאן את השופט שפירא, אני בטוח שהוא יהיה מבקר מדינה מצוין, ללא מורא, ללא משוא פנים. אני חושב שהמהלכים של הקואליציה למענו, כביכול, רק הזיקו לו והזיקו לכל הסיפור סביבו.
ומכאן אני רוצה לצאת לסיפור הפוליטי האמיתי. הקואליציה הזאת, שעושה קרקס מהכנסת, קולעת את כולנו למצב של קיפאון מוחלט. בחזית הצדק החברתי הקואליציה הזאת הולכת להביא עלינו חוק הסדרים נורא, שכנראה כמוהו לא ידענו מאז בא לעולם העניין הזה של חוק הסדרים, וזה הולך לקרות בחודשים הקרובים, עם תקציב של גזירות. הקואליציה הזאת הולכת לתת גושפנקה לקיפאון מדיני שמוביל אותנו למדינה דו-לאומית, והקואליציה הזאת הולכת לחזק – כן, לחזק – את הכפייה הדתית שבה אנחנו נתונים, אם מדובר בנישואים ואם מדובר בחינוך.
ורק, אדוני, היות שאתה, אולי איתרע מזלך לשבת בראשות הישיבה כשאני נושא את דברי, אבל אני רוצה לספר לך שראיתי אתמול ידיעה שלפיה מפעל הפיס הגדיל את העברות הכספים למוסדות חינוך – מה שנקרא מוסדות הפטור, מוסדות שבהם אין שום לימודי ליבה, מוסדות שבהם לא מכשירים את התלמידים להשתלבות בשוק העבודה ובחברה האזרחית, וזאת הממשלה הזאת. עכשיו, אם לצורך כך – לצורך המשך העוול החברתי, לצורך המשך הקיפאון החברתי, לצורך המשך הכפייה הדתית, הקימו ממשלה, הקימו קואליציה של 94 חברי כנסת, אז אני באמת לא מבין לשם מה כל המהלך הזה היה נחוץ.
עכשיו תראו, אמר כאן – ואת זה אתה אמרת, אדוני – שאתה לא מעריך – תקן אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שאמרת שאתה לא מעריך שהקואליציה הזאת תוציא את ימיה, נכון? אתה הערכת שהבחירות תהיינה מוקדמות בהרבה ולא בתאריך שקבוע בחוק, זאת אומרת, סוף שנה הבאה, אוקטובר 2013. ואני רוצה להגיד לך, אדוני, בעניין הזה אני אתך.
<היו"ר אורי מקלב:>
תגיד לי, אבל זה יהיה משפט סיום.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אז אני רוצה להגיד לך, אדוני, שטוב שאמרת את זה, כי בעניין הזה אני אתך. אני וסיעתי, סיעת מרצ, רוצים בחירות כמה שיותר מהר, כדי לשחרר אותנו; לשחרר את המדינה משלטונכם המעוות. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה, אדוני.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת ידידי, אני מברך את מבקר המדינה הנכנס יוסף שפירא. מספרים על מדינה מסוימת שבה רצו למנות – ממשלה שרצתה למנות מבקר מדינה חירש, אילם ועיוור; חירש כדי שלא ישמע את כל הדברים הרעים, עיוור כדי שלא יראה את כל מה שקורה, ואילם – שאם כבר הגיעו לידיו איכשהו העניינים, אז שלא יגיד את זה. מבקר המדינה הזה התפטר אחרי שבוע, בגלל הריח. אני מקווה שהמבקר הנכנס, שוודאי עיניו רואות, ואוזניו שומעות, ופיו ידבר גם ידבר, ימלא את תפקידו, אנחנו בטוחים, וימצא את כל אשר ראוי לתיקון.
אבל אני רוצה להזהיר אותנו, בעיקר את חברי הקואליציה, ואת הממשלה: הממשלה התרחבה, אבל אל ירחב לבנו, שלא נחשוב לרגע שעכשיו מותר הכול כי אנחנו נורא חזקים.
אפילו מונח על שולחננו עכשיו חוק ראשון – אני מברך אותך, חבר הכנסת הנכנס יובל צלנר, אם כי אני חושב שזה לא חוק שצריך להיות ראשון, של חבר כנסת נכנס, וגם לא אחרון – חוק לתיקון חוק מופז. החוק שעליו הצבענו בתחילת הקדנציה, שסיעה שיש בה שבעה חברי כנסת גם יכולה להתפלג, עכשיו רוצים לבטל אותו. ואני לא נכנס לגופו של עניין, כי זה לא עניין עקרוני אם סיעה של שבעה או רק שליש סיעה, יש היגיון בזה ויש היגיון בזה. אבל יש דבר אחד שאין בו היגיון – אי-אפשר להפוך את הכנסת שלנו למריונטות, לבובות על חוטים, שכשזה מתאים – אז זה שבעה, ואחרי זה – זה תשעה, ואם פתאום יהיה צריך להכניס בחוק שלא יתפטר בן-אדם ויקבל מעמד של סיעה אם השם שלו מתחיל בגימ"ל או בשי"ן, אז אותה כנסת יכולה גם לשנות את השינויים האלה. צריך לשים גבול גם ליכולת שלנו ולרצון שלנו לשנות את כללי המשחק כל הזמן.
ולכן, אני אומר: החוק הזה – נכון או לא נכון – אם רוצים לשנות אותו, זה מסוג הדברים שצריך לשמור אותם לקדנציה הבאה או להזדמנות אחרת. לא צריך לבזבז שני תרגילים על אותו עניין בקדנציה אחת, כי גם בטעם רע יש טעם טוב.
בסדר, אני מבין שיש קוניונקטורות ושזה נורא מפתה, ומה שאתה, טווה קורים ופורס רשתות ומצודים ומלכודות ליריב הפוליטי שלך עכשיו, פתאום מסתבר שהרגליים שלך הן אלו שלכודות בתוך אותה מלכודת.
בואו נתאפק קצת, בואו לא נהיה חזירים. אני לא אומר, קואליציה של 94 זה המון, זה מאוד מרשים. ואם יפרשו שבעה או שמונה או תשעה או עשרה, חס וחלילה – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
או 28.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אם יפרשו, זה דיה לשמחה בשעתה, גם זה כנראה יגיע – ולא יהיו 94 בקואליציה, יהיו רק 82, אפשר לעמוד בזה.
<היו"ר אורי מקלב:>
משפט סיום.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
החוק זה לא איזו תוכנית כבקשתך, שברצותו מקצר וברצותו מאריך. הבה נהיה מאופקים קצת. לא אומר שזאת נדיבות של מנצחים, אבל אני חושב שלפחות אנחנו מחויבים לשמור על כבודה של הכנסת ולהיות קצת – לנקוט יחס הוגן לחוקים, שאנחנו בעצמנו שינינו לא מכבר.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. אחרון הדוברים, חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה.
<איוב קרא (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית כול, אני רוצה לברך בשמכם, כולכם, את מבקר המדינה, בשמכם השרים, בשמכם חברי הכנסת. אני חושב שהיתה זו זכות גדולה לראות את מה שהתחולל היום פה. למרות הביקורת, אני חושב שזו חגיגה לדמוקרטיה.
אני רוצה להזכיר לחברים – שמעתי את חלקם כאן – מה היה ב-2009 כאשר קיבלנו את השלטון החדש. זכינו בבחירות וראינו מה היה כאן בתקופה של 2009 עד 2010, כאשר איש לא האמין שאפשר לצאת מפשיטת הרגל שנכפתה על מדינת ישראל, ובעצם, פשיטת רגל בכל הכיוונים: גם כלכלית, גם ביטחונית, גם מדינית.
מדינתנו היום נמצאת אולי במצב הכי טוב בנמצא, בטח יותר טוב מבתקופת הממשלה הקודמת. אין לי ספק – וגם גאלב, ידידי, שניסה הרבה פעמים להביא לפירוק היישוב שלו, הוא לא זכה לזה, הרבה שנים ניסה, את באקה-ג'ת, עד שבא ונכנס לקואליציה אתנו, ואנחנו עשינו את מה שהוא רצה ופירקנו את באקה-ג'ת, זו עובדה. ולכן, תגיד תודה לקואליציה, שהיית חבר בה, בלעדיה לא היה קורה הדבר הזה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אתה בקואליציה, על מה תודה?
<איוב קרא (הליכוד):>
ולא רק זה, יש עוד דברים אחרים שבהחלט לא אכנס למנות אותם, כדי להראות כמה הממשלה הזאת – למרות הקשיים, למרות התקציב הדל – עשתה הכול והביאה בעצם לבשורה טובה.
אני לא אהבתי – לא לצאת לבחירות בחודשים הקרובים, זה לא סוד, רציתי דברים אחרים, אבל ראש הממשלה חושב, והוא יודע יותר מכולנו כאן מה הצרכים הפוליטיים שלו. ולכן, גם אם אני לא אוהב, אני הולך אחריו, כי יש כמה נושאים חשובים שאין כמוהם: 1. נושא התקציב שבפתח; 2. הנושא האירני; 3. נושא מגרון והאולפנה; ונושא השירות הלאומי, שצריך להיבחן מחדש לגבי כל האוכלוסייה – וכל הדברים הללו בעצם צריכים ממשלה גדולה, כדי לעבור אותם.
אין לי ספק שיהיו דברים, אנחנו נפתור אותם, אנחנו נעבור את המכשולים הללו. אנחנו בדבר אחד בטוחים, ואמרנו את זה לראש הממשלה, אנחנו לא זונחים חברים לדרך, המשמעות – אתה יכול, ידידי השר יעקב מרגי, להיות רגוע – אנחנו דואגים לכל מי שצריך להיות תמיד אתנו, בצד שלנו, ולא ניתן שדברים לא יהיו בהסכמה.
<השר לשירותי דת יעקב מרגי:>
אם זה תלוי בך – אני רגוע.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה.
<איוב קרא (הליכוד):>
אני אומר לך חד-משמעית.
<השר לשירותי דת יעקב מרגי:>
– – –
<איוב קרא (הליכוד):>
לכן, אדוני היושב-ראש, בנושא שינוי שיטת הבחירות – זה הדבר הכי חשוב – אנחנו נלך בזהירות לשנות את שיטת הבחירות, שתתאים לצרכים ולדברים שמעלים כל יום, שעה-שעה, אבל אנחנו יודעים דבר אחד: יש גם כוונות זדון בכל מה שקשור לשינוי שיטת הבחירות בישראל. כדי לחטוף או לעשות מניפולציות בשינוי שיטת הבחירות – אנחנו לא נלך; נעשה מה שטוב כדי שאזרחי ישראל ירגישו טוב. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת איוב קרא. רבותי, מכיוון שאין גם תשובת שר, אנחנו ניגש מייד להצבעות. אני אתן לך רק להגיע למקומך.
אם כך, אנחנו נעבור להצעת האי-אמון הראשונה, של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, שהיא: הקמת ממשלת אחדות מגבירה את סכנת המלחמה. הציג אותה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אנחנו עוברים להצבעה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 11
נגד – 26
נמנעים – אין
הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בעד – 11, 26 מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת אי-אמון זו לא התקבלה.
הצעת האי-אמון הבאה, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ: כוונת הממשלה לקיצוץ דרסטי ומסוכן בתקציב 2013 ובמיוחד בתחום החברתי. הציג אותה חבר הכנסת דניאל בן-סימון. אנחנו נעבור להצבעה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 12
נגד – 26
נמנעים – אין
הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בעד – 12, נגד – 26, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת אי-אמון זו לא התקבלה.
נעבור להצעת אי-האמון הבאה, שהיא: "התרגיל המסריח" של ממשלת נתניהו לאיחוד עם סיעת קדימה, שהציג אותה חבר הכנסת אילן גילאון. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 12
נגד – 26
נמנעים – אין
הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בעד – 12, נגד – 26, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת אי-אמון זו לא התקבלה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אורי מקלב:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: הידרדרות במערכת החינוך הדרוזי, הצעת חבר הכנסת מגלי והבה. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. אני גם אזמין את סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מוחמד ברכה להחליף אותי.
<הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012>
[מס' מ/662; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 27368; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אורי מקלב:>
בינתיים אנחנו ניגש להמשך סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת ציון פיניאן. בבקשה. בבקשה, אדוני.
<ציון פיניאן (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012, שיזמה הממשלה.
עניינה של הצעת חוק זו הוא נתינת סמכות לנציב שירות בתי-הסוהר להגביל את מספר עורכי-הדיון שיכולים לפגוש אסיר מסוים או קבוצת אסירים בתקופה של 30 יום, כאשר יש חשש כי מטרת הפגישה אינה לשם מתן שירות מקצועי, והיא מנוצלת לשם פגיעה בביטחון המדינה, בשלום הציבור או במשמעת ובסדרי בית-הסוהר.
בשנת 2011 תוקנה פקודת בתי-הסוהר; התיקון מאפשר למנוע ביקור של עורך-דין ספציפי כאשר יש מידע מבוסס לגביו בעניין של ניצול לרעה של הביקורים. הסדר זה מנע את המפגש האמור בין עורך-הדין המסוים לבין האסיר, ולא נמנע מן האסיר לפגוש כל עורך-דין אחר. במקרים רבים המידע הקונקרטי אינו מספיק כדי לבסס מניעת ביקור, אבל מכלול הנסיבות מלמד מעל לכל ספק כי ריבוי הביקורים התכופים מנוצל למטרות של פגיעה בביטחון המדינה. על כן שבה הממשלה וביקשה לעגן בחקיקה הסדרים נוספים אשר יפגעו בפעולות אלה.
על-פי הגורמים המקצועיים בשירות בתי-הסוהר ובמערכת הביטחון, ארגוני הטרור מסתייעים בעורכי-דין למימוש פעילותם בתוך בתי-הכלא, בשל המצב החוקי כיום, המאפשר לעורכי-דין חופש פעולה משמעותי מול הכלואים. מצב זה הוביל לכך שחלק מהביקורים חורגים ממטרתם המקורית – ייצוג או סיוע משפטי, והם נעשים למטרות שהן ניצול לרעה של זכות זו, ולשם סיוע לפעילות טרור, כאמור, של הכלואים.
מנתוני השב"ס עולה כי חלק מהאסירים הביטחוניים מקיימים מספר רב של פגישות עם עורכי-דין, בסדר-גודל של עשרות מפגשים בשנה. בין האסירים שמרבים בפגישות נמצאים גם אסירים שפוטים שההליכים המשפטיים בעניינם הסתיימו. מנתונים אלה עלה החשד כי האפשרות להסתייע בעורכי-דין לשם קידום פעולות טרור כאמור נובעת בין השאר ממספר עורכי-הדין שעמם האסיר יכול להיפגש בעת ובעונה אחת.
בעיה זו, של פעילות תיאום באמצעות עורכי-דין, בולטת במיוחד לגבי אסירים המצויים בהפרדה בשל מעורבותם הפעילה בקידום מעשי טרור ובפעולות תיאום בין חברי ארגוני טרור. לגביהם, ביקור מספר רב של עורכי-דין אשר נשלחים מטעם ארגוני הטרור ופועלים בשירותם מאפשר לחתור תחת מטרת ההפרדה ולהמשיך בפעילותם בקידום פעילות הטרור.
כמו כן, מנתוני המשטרה נראה כי פעולות תיאום, סיוע והעברת מסרים על-ידי עורכי-דין המבקרים אסירים, בולטות גם בארגוני הפשיעה. התיקון המוצע, אשר מרחיב את השיקולים גם לשיקולים של שלום הציבור, יקנה למשטרת ישראל כלים נוספים בהתמודדות עם פעילותם הפלילית של ארגוני הפשיעה.
הצעת החוק המקורית של הממשלה ביקשה לעגן את סמכותו של השר להגביל בתקנות את מספר עורכי-הדין שיפגוש אסיר בתקופה מסוימת, תוך תשומת לב לביטחון המדינה ולשלום הציבור. עיגון זה הובא לוועדה תחת סעיף שהסמיך את השר להתקין תקנות הנוגעות לסדר ולביטחון בתוך בית-הכלא. סעיף זה, בייעודו, התייחס לנהלים לוגיסטיים ומינהליים בתוך בית-הכלא, וודאי לא הסמיך את השר לפגיעה בזכות מהותית וחוקתית כמו זכות ההיוועצות בעורך-דין.
ועדת הפנים והגנת הסביבה סברה כי סמכות כזאת, אסור לה שתהא בתקנות, אלא בהסדר ראשוני, תוך הסמכה מפורשת ומפורטת בחקיקה הראשית. הוועדה עמדה על כך שבמקום שייתכן כי תהיה פגיעה בזכות חוקתית, הכנסת היא זו שצריכה לקבוע את המדיניות והעקרונות, תוך קביעת הסדר מפורט ומדויק. כמו כן ביקשה הוועדה כי ההסדר לא יהיה גורף וכוללני, וכי סמכות נציב שירות בתי-הסוהר ודרך קבלת החלטה על הוצאת הצו יהיו מותוות ולאחר שהתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים.
בפסק-דין של בית-המשפט העליון בעניין נאמר כי "זכותו של אדם לקבלת שירותים משפטיים, ובכללה הזכות להיפגש עם עורך-דין והזכות להיות מיוצג על-ידיו, היא זכות יסוד, המגשימה את החירות המוקנית לו למנות לעצמו שלוח כרצונו, וכן את זכותו להליך הוגן". עם זאת, באותה פרשה נאמר גם כי "זכות ההיוועצות איננה כוללת בתוכה פגישה המיועדת לתכנון עבירה או ביצועה, ואין זכות שכזו מוגנת. לפגישה כזו אין קשר ענייני לשירות המקצועי שנותן עורך-דין לאסיר".
הוועדה ניסתה לעשות את האיזונים בין הזכות המהותית להיוועצות בעורך-דין ובין הרצון לפגוע ולצמצם את התופעה של ניצול הפגישות לפגיעה בביטחון המדינה, בסדר הציבורי או במשמעת ובסדרי בית-הסוהר.
יודגש כי בהצעת החוק אין פגיעה בזכותו העקרונית של אסיר להיפגש עם עורך-דין, ולפי סעיף זה לא יהיה אפשר למנוע לחלוטין מאסיר מפגש עם עורך-דין. כמו כן, אין בה כדי להגביל את זהות עורך-הדין שעמו יהיה רשאי להיפגש, ואף לא את תדירות הפגישות עם אותו עורך-דין, אלא היא רק מרחיבה את העילות להגבלת מספר עורכי-הדין שעמם הוא רשאי להיפגש בתקופה מסוימת.
עוד התנתה הוועדה את סמכות הוצאת הצו רק לאחר שהתייעץ הנציב עם בכירי אנשי המודיעין בשירות בתי-הסוהר, וכן במשטרה או בשירות הביטחון הכללי, לפי העניין.
הוועדה מכירה בחשיבות העליונה של הזכות להיוועצות בעורכי-דין של עצירים אשר הליכיהם תלויים ועומדים בבית-המשפט, ולכן לא החילה סעיף זה על עצורים שטרם הוגש נגדם כתב-אישום ועל נאשמים העצורים עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי.
במטרה להבטיח שימוש נאות בסמכויות הניתנות מכוחו של חוק זה, תדרוש ועדת הפנים והגנת הסביבה מהשר לדווח לה אחת לשנה על אופן השימוש בסמכויות הניתנות בו. הוועדה גם תתקן את הסעיף ברוח זו בהזדמנות הראשונה שתתאפשר.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה. להצעת החוק יש כמה הסתייגויות. אני מזמין את המסתייגים.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ניצן הורוביץ.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
כן כן, חבר הכנסת ניצן הורוביץ הוא המסתייג הראשון. בבקשה, אדוני.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כמה זמן?
<היו"ר מוחמד ברכה:>
חמש דקות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לכל המסתייגים יש – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
כמה וכמה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה, קודם כול אני רוצה להביע הערכה לייעוץ המשפטי של ועדת הפנים, וליועצת המשפטית מירי פרנקל-שור, שבזכות העבודה שלה הנוסח הראשוני עבר שינוי דרמטי, וההסדר שמובא כאן בפנינו הוא הרבה יותר מידתי ומאוזן, כי הבקשה – זאת אומרת, הנוסח הממשלתי היה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.
יחד עם זאת, גם בהצעה הזאת יש הגבלה על זכות יסוד בשיטה שלנו, והיא זכות ההיוועצות בעורך-דין. צריך להבין שמצב של אסיר שנמצא בכלא ומנותק מהעולם החיצון – עורך-הדין הוא צינור חיוני לאסיר הזה לצורך ניהול ענייניו. עכשיו, לא מדובר, לפעמים, רק באותו נושא שבגינו האסיר יושב בכלא, באותה עבירה שבגינה הוא הורשע, אלא בנושאים אחרים. כך, למשל, בדיונים בוועדה עלו מקרים של אסירים שנשפטו על עבירה מסוימת והם נועצים בעורכי-דין מהתחום המסחרי, מהתחום של מעמד אישי וכו', ולכן יש מגוון עורכי-דין שעמם הם נפגשים.
אני אמרתי בדיונים בוועדה, ואני אומר כאן בפני המליאה, שהזכות של אסיר להיוועצות בעורך-דין, החיסיון של עורך-דין–לקוח, היכולת של עורך-דין לבוא באופן חופשי לבית-הסוהר ולהיפגש עם הלקוח שלו שם, היא זכות יסוד, ואל לנו להגביל אותה.
אני רוצה כאן להרגיע את כל מי שחושש: לדיונים בוועדה הגיעו גם נציגי השב"כ, ונציגים אחרים, והובהר שלשירותי הביטחון ולגורמים השונים יש האמצעים – יש האמצעים – לטפל בעורכי-דין שעוברים על החוק ובאסירים שמנצלים את המפגש עם עורך-הדין לצרכים לא ראויים. כך שלתפיסתנו, אין צורך להחמיר ואין צורך להגביל זכות כזאת, שהיא זכות יסוד.
לכן אני קורא לכם, חברי חברי הכנסת, לקבל את ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק הזאת. תודה רבה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, יש לך שלוש הסתייגויות. אתה יכול לדבר עד 15 דקות, אבל אתה לא חייב, כמובן.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה, ראשית, לנצל את ההזדמנות הזאת, אדוני היושב-ראש, כדי לברך מעל הבמה הזאת על סיומה של שביתת הרעב הממושכת של האסירים הפלסטינים בבתי-הסוהר.
עמיתי חברי הכנסת, האסירים הפלסטינים שבתו תקופה ממושכת בבתי-הסוהר בשני עניינים: העניין האחד נוגע בתנאי הכליאה שלהם, והעניין השני נוגע במעצרים המינהליים, אותם מעצרים של אנשים למעשה בלי אישום, בלי אשמה, בלי הרשעה, לתקופות מאוד ממושכות. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שבשני הנושאים האלה היו הישגים משמעותיים לשביתת הרעב, ואני מברך על כך ששביתת הרעב הסתיימה בהסכם ובהסכמה.
ההישגים הם משמעותיים קודם כול בתחום של תנאי הכליאה. ניתנו מחדש ביקורים, ביקורי משפחות, הותרו מחדש זכויות של חינוך והשכלה, פעילויות פנאי, טלוויזיה; תנאי כליאה הולמים, כמשמעותם גם בחוק שהכנסת קיבלה בשבוע שעבר. ואני, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר מכאן, שנדמה לי שגם לכנסת, בחוק המהפכני שקיבלנו בשבוע שעבר, באותו לילה שהסתיים בעסקת הקומבינה המפורסמת של מופז ונתניהו – באותו לילה קיבלנו חוק מהפכני היסטורי בעניין תנאי הכליאה, ולחוק הזה, אני מקווה ומעריך, היתה תרומה לסיומה בהסכם של שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים.
עקרון היסוד של החוק שהכנסת קיבלה הוא העיקרון של תנאי כליאה הולמים לכל אסיר שנמצא בבתי-הכלא בישראל, בלי הבחנות בין אסירים ביטחוניים ואסירים פליליים, אסירים יהודים ואסירים ערבים. לכל האסירים ניתנה מערכת של זכויות, החל מזכויות עקרוניות, זכויות מסגרת, שמוגדרות בתנאי הכליאה ההולמים, מוגדרות בזכות לכבוד, בזכות להגנה על הבריאות במובן הרחב. מעבר לכך, חבילה של זכויות קונקרטיות שכוללות גם את הזכות לטייל באוויר באופן יומי, באוויר פתוח, תנאי הכליאה בתא, שצריך להיות מאוורר ומואר בצורה ראויה. כמובן, כל התנאים שקשורים לטיפול, למזרן, למיטה, לחפצים אישיים, לארונית; הדברים הבסיסיים שמאפשרים גם לאסיר לחיות בכבוד. ניתנה ומוכרת בחוק גם הזכות לפעילויות פנאי, לפעילויות חינוך, ואני שמח שגם בהסכם שהושג עם האסירים הפלסטינים הזכות שלהם לקבל חינוך והשכלה הוחזרה להם. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה יצר תשתית משפטית מחייבת חדשה, שצריכה מעתה להנחות גם את הרשויות, כולל את רשויות בתי-הסוהר, שירות בתי-הסוהר, וכולל את שירותי הביטחון השונים, ביחסם לכלל האסירים בישראל, ובין היתר ביניהם גם האסירים הפלסטינים הביטחוניים.
אני מברך על סיומה של שביתת הרעב הזו, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שמעבר כמובן לשיקולים האנושיים של המשמעות של מה קורה כאשר אסיר שנמצא בבית-הכלא, חס וחלילה, נפגע בבריאותו, או אפילו מאבד את חייו בשביתת רעב, לדברים האלה היו עלולים להיות גם היבטים נוספים, השלכות קשות על כל מה שמתרחש בזירה הישראלית-פלסטינית. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מצטער שדווקא ביום הזה הממשלה מבקשת להביא להשלמה הצעת חוק שהולכת בדיוק בכיוון ההפוך.
אני מצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת הורוביץ על העבודה המסורה שאנשי הייעוץ המשפטי שלנו בכנסת עשו כדי לרכך את רוע הגזירה ולהקל עליה, באמת, בשורה של מנגנוני איזון שמקלים במידת מה את הכוונה המקורית, או את הכוונות המקוריות שביסודה של הצעת החוק הזו. אבל בשורה התחתונה, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שמדובר בהצעת חוק בעייתית, מסוכנת, שאיננה מתמודדת, לטעמי, עם בעיה אמיתית, ולעומת זאת מייצרת פגיעות בלתי מידתיות גם בזכויותיהם של האסירים וגם בזכויותיהם של עורכי-הדין.
הרעיון המרכזי שבהצעה הזאת הוא פגיעה או הטלת מגבלה שרירותית על מספרם האפשרי של עורכי-הדין שמייצגים אסירים. ואני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, שבדיוני הוועדה שעסקה בנושא הזה אפילו לא הביאו בפנינו איזו תשתית עובדתית מספקת כדי להוכיח לנו שהתיקון הזה אכן נדרש, שאכן ישנה תופעה כזאת פוגענית, שאותו מספר גדול כביכול של עורכי-דין שמייצגים אסיר גורם לאיזה נזק, לאיזו פגיעה, לאיזה סיכון ביטחוני, חס וחלילה. לא הובאה בפנינו שום תשתית עובדתית להוכחת הטענה מרחיקת הלכת והפוגענית הזאת. ואני, אדוני היושב-ראש, לא רואה מציאות שבה יש מספר רב של מפגשים בין אסירים לעורכי-דין שמנוצלים לרעה לצורך סייענות לפעילות בלתי חוקית של הכלואים. אני לא ראיתי נתונים בכיוון הזה. אמירות כלליות כדי לפגוע בזכויות אדם בסיסיות לא מספיקות, לא ראויות, לא מתאימות, ובסופו של דבר לא ברור לי מה המטרה של המהלך הזה חוץ מלפגוע בזכויות של אסירים, לפגוע בזכויות של עורכי-דין ולהקנות לשירות בתי-הסוהר סמכויות מרחיקות לכת, מיותרות ובעייתיות.
אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להתעכב על שני ההיבטים שיש בהצעת החוק הזאת. מצד אחד, הצעת החוק בעצם מסמיכה את הנציב לפגוע בזכויות האסירים, במיוחד כמובן בזכויותיהם של אלה שמסווגים כביטחוניים, אם כי אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שבהצעת החוק יש איזה מין סעיף מעורפל שאומר שאפשר להחיל את ההגבלות האלה גם על אסירים נוספים שלא התקיימו בהם התנאים כאמור, זאת אומרת שהם לא נמנים עם ארגון טרוריסטי או הורשעו בעבירות ביטחון. זאת אומרת, יש פה איזה מין פתח שמאפשר להחיל את הוראות החוק הזה גם על אסירים שאינם ביטחוניים. אבל ברור שהכוונה העיקרית של החוק היא לפגוע בזכויותיהם של אסירים שמסווגים כביטחוניים.
הפגיעה הזאת, אדוני היושב-ראש, איננה ראויה, איננה מתאימה ואיננה נדרשת. אני אומר איננה נדרשת, כי גם היום פקודת בתי-הסוהר, בנוסחה הקיים לפני התיקון, כוללת עילות כלליות נרחבות ביותר להגבלת מפגש של אסיר עם עורך-דין. אני רוצה להפנות, למשל, לסעיף 45א לפקודה, שקובע כי ניתן למנוע קיום מפגש של עורך-דין מסוים עם אסירים כאשר קיים חשד ממשי שקיום הפגישה יאפשר – ופה אני מצטט – "ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור, את ביטחון המדינה או את ביטחון בית-הסוהר, או עבירת בית-סוהר הפוגעת פגיעה ממשית במשמעת בבית-הסוהר העלולה להביא לשיבוש חמור בסדרי בית-הסוהר וניהולו".
אז יש לכם סמכות. אתם יכולים כבר היום להגביל מפגש. למה אתם צריכים את חבילת הסמכויות הנוספות שביקשתם להעביר בתיקון 43? אני, לשאלה הזאת, לא קיבלתי תשובה. גם ללא התיקון המוצע יש לכם היום כלים מרחיקי לכת, שמאפשרים הגבלות קשות ביותר על מפגש בין אסירים ועורכי-דין, ואין שום חשש אמיתי שמצריך קביעה של הסדרים נוספים שיפגעו פגיעה נוספת בזכויות היסוד החוקתיות של האסירים, ובוודאי לא בצורה גורפת כפי שניתן להסיק מניסוחו של החוק.
יש כאן התעלמות, עמיתי חברי הכנסת, מכך שגם לאסירים יש לעתים צורך להתייעץ או להיות מיוצגים על-ידי עורכי-דין שונים בהליכים ובסוגיות שונות, וזאת גם בעת שהינם שוהים במאסר. אדוני היושב-ראש, כמי שהיה בעצמו עורך-דין וייצג אנשים שהיו בבתי-סוהר, אני בהחלט זוכר שהיו אסירים שגם היה להם צורך בעניין הפלילי, נניח, שנאסרו בו או בעטיו, אבל גם, למשל, בדיני משפחה, כי כאשר נכנס האסיר לבית-הסוהר אז היה גם משבר משפחתי והוא היה צריך עורך-דין אחר שמתמצא בדיני משפחה להתייעץ אתו על ענייני המשפחה. למה להגביל את המצב הזה? הרי האסיר ממילא מוגבל, הוא נמצא בבית-הסוהר ולפעמים הבעיות שלו מגוונות. לפעמים הוא צריך גם ייעוץ פלילי, הוא צריך גם ייעוץ אזרחי, הוא צריך גם ייעוץ בדיני משפחה. למה צריכה להיות הגבלה כזאת?
אגב, יש מצבים שבהם כמה עורכי-דין שותפים בייצוג. או, למשל, יש משרד שבו עובדים כשכירים כמה עורכי-דין ואז כל פעם שולחים מאותו משרד עורך-דין אחר להיפגש. או עמותה שבה מועסקים כמה עורכי-דין. אני לא מבין את הצורך להגביל בצורה שהחוק קובע.
אגב, אם אנחנו כבר מדברים על אסירים שמסווגים כביטחוניים, גם היום יש הגבלות רבות בכל הנוגע למימוש הזכות שלהם להיפגש עם עורכי-הדין שלהם. המפגש בין אסיר המוגדר או מסווג כביטחוני לבין עורך-הדין מתקיים מבעד למחיצה, אשר אינה מאפשרת העברה ישירה של מסמכים ביניהם, ועורכי-דין שמייצגים אסירים ביטחוניים – בגלל המגבלות שיש לאסירים ביטחוניים בשימוש בטלפון, נאלצים עורכי-הדין שמייצגים אותם לבקר אותם בתדירות רבה יותר, כי אסירים פליליים לפחות יכולים להרים טלפון ולהתקשר, ואסירים ביטחוניים, כפי שכולנו יודעים, מנועים במקרים רבים מלהשתמש בטלפון, ולכן עורכי-הדין שלהם צריכים להגיע אליהם פעמים רבות יותר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אבל ה"חמאס" – – –
<דב חנין (חד"ש):>
חבר הכנסת רותם, אתה בעצמך עורך-דין, ואתה לדעתי, לפחות כעורך-דין, צריך להבין את מה שאני אומר.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני הייתי תובע צבאי במשך הרבה שנים וראיתי איך מבריחים אשגרים.
<דב חנין (חד"ש):>
אז אם אתה בתור תובע צבאי ראית את זה, אני בטוח שגם התלוננת – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אל תדאג.
<דב חנין (חד"ש):>
– – נגד מי שהעביר ואני בטוח שהתלונה שלך גם טופלה בצורה נמרצת.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אני טיפלתי.
<דב חנין (חד"ש):>
אבל, חבר הכנסת רותם, גם אם היה עורך-דין שעשה כזה דבר ובוודאי אתה התלוננת עליו ואולי אפילו נפתחה נגדו חקירה פלילית, אתה האחרון שצריך להסכים להדבקת תווית כוללת על כל עורכי-הדין, כי בחוק הזה יש פגיעה לא רק באסירים אלא גם בציבור עורכי-הדין שאתה, חבר הכנסת רותם, משתייך אליו גם כן.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
השתייכתי.
<דב חנין (חד"ש):>
שייך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
השתייכתי.
<דב חנין (חד"ש):>
השתייכת. טוב, השתייכת. בכל זאת, אתה צריך קצת נאמנות לציבור הזה. יש פה איזו תווית. מה זה, גם עורכי-הדין זה קבוצה של עבריינים? עורכי-דין הם אנשים שמבצעים את תפקידם, את אחריותם, בייצוג של אסירים, ואתם מדביקים עליהם בחוק הזה איזו תווית של החשדה קולקטיבית.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת קודם כול לאמץ ולקבל את ההסתייגויות שלנו, ואם ההסתייגויות שלנו תתקבלנה, החוק הזה יהיה קצת פחות גרוע. אבל בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אני מציע לכנסת פשוט לדחות את התיקון הזה. תודה רבה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. יש בקשות דיבור ואני לא רואה באולם אף אחד מהמבקשים. על כן אנחנו נעבור להצבעות. אני מבקש שקט שם.
אנחנו מצביעים תחילה על שם החוק, חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012. אנחנו נצביע על שם החוק לפי הצעת הוועדה. ההצבעה החלה. אנחנו כמובן מצביעים בקריאה שנייה את כל ההצבעות עכשיו.
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק – 14
נגד – 4
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ברוב של 14 תומכים מול ארבעה מתנגדים, ללא נמנעים, שם החוק לפי הצעת הוועדה אושר.
אנחנו נעבור לסעיף הראשון. יש הסתייגויות של חברי מרצ – חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זהבה גלאון ואילן גילאון. אנחנו נקיים את ההצבעה על ההסתייגות הראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 14
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זהבה גלאון ואילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ברוב של 14 מתנגדים וארבעה תומכים ההסתייגות נדחתה.
אתם רוצים להצביע?
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אנחנו מסירים את שאר ההסתייגויות.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אתם מסירים את ההסתייגויות לחלופין.
לכן אנחנו עוברים להסתייגויות לאותו סעיף, לסעיף ראשון, של חבר הכנסת דב חנין. להסתייגות הראשונה – מי בעד, מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 15
נמנעים – אין
ההסתייגות הראשונה של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ההסתייגות נדחתה, בהתנגדותם של 15 מתנגדים, וארבעה תומכים, ללא נמנעים.
רק למען הפרוטוקול, אם זה לא נקלט – לחלופין ולחלופין, שלוש פעמים, של סיעת מרצ הוסרו על-ידי המציעים.
אנחנו נעבור להצבעה על ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת דב חנין לסעיף הראשון. מי בעד, מי נגד, מי נמנע?
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 16
נמנעים – אין
ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ההסתייגות לא התקבלה. תמכו בה ארבעה חברי כנסת, התנגדו לה 16, ולכן, כאמור, ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות השלישית לסעיף 1 של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד, מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 16
נמנעים – אין
ההסתייגות השלישית של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
גם ההסתייגות הזו נדחתה. הצביעו בעדה ארבעה חברי כנסת, התנגדו לה 16 חברי כנסת, ללא נמנעים.
עכשיו אנחנו בזמן הצבעה. במיוחד בצדדים אני מבקש שקט מוחלט.
לסעיפים 2 ו-3 אין הסתייגויות, על כן אנחנו נצביע על סעיפים 1, 2 ו-3 על-פי הצעת הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד, מי נגד, מי נמנע?
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה – 16
נגד – 4
נמנעים – אין
סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תמכו באישור הסעיפים 1, 2 ו-3 16 חברי כנסת, התנגדו ארבעה חברי כנסת, וללא נמנעים.
אנחנו נעבור להצבעה על החוק, חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 16
נגד – 4
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ברוב של 16 תומכים ועם ארבעה מתנגדים, ללא נמנעים, החוק אושר בקריאה השלישית והוא ייכנס לספר החוקים.
<הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תשלומי הורים), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/690).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא, רבותי, בסדר-היום, והוא הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תשלומי הורים), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. מי מציג? סגן שר החינוך, חבר הכנסת מוזס – בבקשה, אדוני, יציג את החוק. אחר כך אנחנו נעבור לרשימת דוברים ונצביע על החוק בקריאה ראשונה.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, אני חושב שהצעת החוק הזו היא כל כך חשובה שהיא היתה צריכה להיות בשעות הצהריים או בהתחלת הדיון מפני חשיבות העניין, אבל ככה זה השתרבב. זה נוגע לחוק לשינוי חברתי-כלכלי (תשלומי הורים).
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אדוני סגן השר, אם הלכתם בדרך הזו, למה לא לקחתם צעד נוסף ושתשלומי ההורים לא ישולמו על-ידי בתי-הספר או על-ידי ההורים ישירות אלא דרך הביטוח הלאומי, ואז תהיה גזירה שוויונית, ולא תשלומי הורים על-פי ההכנסה, כפי שזה נמצא היום? אני חושב שאתם עשיתם צעד, אבל צעד חסר מאוד, לדעתי.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
קודם אעלה את הצעת החוק, אני מעלה את זה לקריאה ראשונה. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק לימודי חובה, תש"ט–1949, כך שתשלומי ההורים ייקבעו בתקנות במקום בחוזי המנכ"ל, כפי שהיה נהוג עד כה.
התקנות הראשונות לעניין זה, כך מבוקש לקבוע, יותקנו עד יום י"ד באב התשע"ב, 2 באוגוסט 2012, ובהם יקבע שר החינוך את תשלומי ההורים שנקבעו לשנת הלימודים התשע"ב ואושרו בוועדת החינוך של הכנסת לפי סעיף 6(ד) לחוק כנוסחו לפני תחילתו של החוק המוצע.
עוד מוצע לקבוע כי סכומי תשלומי ההורים הנקובים בתקנות כאמור יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, וכי כל שינוי בהם ייקבע על-ידי שר החינוך ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.
לפי המוצע, עדכון ראשון של סכומי תשלומי ההורים יהיה ביום י"ג באב התשע"ב, 1 באוגוסט 2012, ותחילתו של התיקון יהיה החל בשנת הלימודים התשע"ג, אוגוסט 2012 ואילך.
התיקון המוצע הוא בהתאם להחלטת ממשלה מס' 4088, מיום 8 בינואר 2012, בדבר שינוי סדר עדיפויות בתקציב המדינה לשנת 2012. במסגרת החלטת ממשלה זאת ננקטו כמה צעדים משמעותיים להקלה בנטל על ההורים, ובהם חינוך חינם לגילאי שלוש–ארבע, הרחבת פרויקט השאלת ספרי לימוד, סבסוד מסגרות יום תוספתיות באופן דיפרנציאלי לגילאי שלוש–תשע ומתן תוספת תקציב לפעילות תנועות הנוער.
במסגרת החלטה זו ניתנה גם תוספת של 500 מיליוני ש"ח, קרי חצי מיליארד ש"ח, בפריסה מלאה, בין השאר כדי לסייע להורים מתקשים בתשלום לתשלומי ההורים. כיום מפעיל משרד החינוך מערך סיוע לתלמידים נזקקים שהוריהם מתקשים לשלם את תשלומי ההורים. קיימת ועדה בית-ספרית, בראשות מנהל בית-הספר, הקובעת אילו תלמידים זכאים לקבלת הסיוע. בימים אלה פועל המשרד לבניית מודל תקצוב חדש להסדרת הנושא.
יודגש כי נושא תשלומי ההורים נבחן על-ידי משרד החינוך עוד בתקופת כהונתו של ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך הקודם, וזאת בהמשך להמלצת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. הוקמה ועדה, ועדת-שושני, שהמלצותיה הן הבסיס לבניית המודל החדש. מדובר בתהליך שקרם עוד וגידים טרם החלטת הממשלה ויצא אל הפועל במסגרת יישומה.
הצעת החוק הנ"ל הינה חלק ממארג ההחלטות שנתקבלו על מנת להקל על ציבור ההורים ויש בה עליית מדרגה במישור החקיקתי בשל חשיבות העניין.
לאור האמור אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, ומכאן תשובתי ליושב-ראש הנכבד, שכל הצעה שכבודו יציע, אדרבה – יביא את זה לוועדת החינוך.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ההצעה שלי קיימת בוועדת החינוך, גם הצעתו של חבר הכנסת אורלב באותו עניין קיימת בוועדת החינוך. אני חושב שהגיע הזמן שתקדישו לזה מחשבה.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
– – – הביטוח הלאומי – רעיון, שכדאי שזה יידון בוועדת החינוך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
היה צריך גם לגבי צהרונים בירושלים.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
כן. הסיפור של ירושלים, בוא נגיד, זה לא המשרד. משרד האוצר רצה לחסוך כסף, אז הוא בא והוריד אשכול 4. אשכול 4 – אז ממילא נפלה ירושלים, אבל אנחנו יודעים שירושלים לא תיפול, בעזרת השם.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
זה לא משרד החינוך.
<סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:>
זה לא משרד החינוך, זה האוצר. האוצר הוריד את אשכול 4, וכתוצאה מזה נפלה ירושלים – בדיוק ירושלים, ובדיוק בתקופה של יום ירושלים. אנחנו עוסקים בזה, אני מקווה שהדברים יתוקנו.
זה עובר לקריאה ראשונה. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, אדוני סגן השר. אנחנו עוברים לדוברים. חבר הכנסת אייכלר לא נמצא באולם. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, שלוש דקות.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – – גם שלוש הצבעות וגם עכשיו דיונים – – – אתה יכול לדבר עכשיו על כל החוקים – – –
<דב חנין (חד"ש):>
סוף-סוף יש אופוזיציה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בסדר, אבל אופוזיציה לא צריכה להוציא את הנשמה.
<דב חנין (חד"ש):>
שחררתם אותנו ממשקל עודף. עכשיו אנחנו יותר קלי תנועה.
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, הצעת החוק עוסקת באחת הסוגיות הכואבות והבוערות ביותר במערכת החינוך, והכוונה לסוגיה הזו של תשלומי ההורים. אני מנצל את העובדה הזו כדי לעלות על הדוכן הזה ולומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהגיע הזמן לשים קץ לתופעה הזו, שבה מה שקרוי אצלנו חינוך חינם נעשה חינוך מאוד ביוקר. מרוב תשלומי הורים, במגוון מאוד גדול של צורות ובמגוון מאוד גדול של נושאים, לא נשאר מהחינם שום דבר חוץ מהכותרת.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
חוק חינוך חינם הפך לסל חינוך, כפי שקיים סל בריאות נמוך, ועל כל תוספת צריך לשלם. זה בעצם אותו היגיון.
<דב חנין (חד"ש):>
והדבר הזה, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, הוא פגיעה מאוד קשה לא רק בחוק חינוך חינם, שעדיין הכותרת נשארה ממנו, אלא בעקרונות יסוד גם בתחום החינוך וגם בתחום השוויון החברתי. כי מה אתם עושים בעצם, עמיתי חברי הכנסת, כשאתם ממשיכים לחיות עם הנורמות האלה של החינוך בתשלום? אתם מייצרים בעצם מערכת חינוך דו-קומתית, שבה יש כאלה שמסוגלים לשלם, ואז הם יקבלו יותר, ויש כאלה שלא מסוגלים לשלם, ואז הם יקבלו פחות, או חמור יותר – גם יקבלו פחות וגם יעמדו במבוכה.
עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן לעשות בעניין הזה שינוי. היתה לנו בקיץ האחרון מחאה חברתית גדולה, ואחד המרכיבים החשובים והמעניינים של המחאה הזו היה מחאת ההורים הצעירים. והמחאה הזו של ההורים הצעירים היתה, בין היתר, בדיוק על הסוגיה הזו של חינוך לא-חינם, של העלויות ההולכות וגובהות, התשלומים ההולכים ומתגברים שאנשים צריכים לשלם בעד עצם הזכות של הילדים שלהם לקבל את השירותים הבסיסיים בבתי-הספר – את הטיולים, את הפעילויות החברתיות, שלא לדבר על כך שגם היום שירותי בסיס בבית-הספר כרוכים בתשלום; יש בבתי-ספר רבים שעות נוספות שנחשבות לשעות תגבור, ועליהן ההורים צריכים לשלם, אם הם רוצים ששעות כאלה תיכללנה בתוכנית הלימודים של הילדים שלהם. הדבר הזה הוא חמור, הדבר הזה הוא בעייתי, הדבר הזה מנוגד לזכות של כל ילד וילד לקבל מהמדינה את היכולת להתפתח, ללמוד, לקבל הכשרה בחינם.
עמיתי חברי הכנסת, אני מצטער שבמקום לעשות מהפכה בתחום הזה, משרד החינוך מביא לנו את ההצעה הזו, שהיא באמת לא מה שהיינו צריכים לקבל כדי לעשות את מה שמערכת החינוך צריכה בתחום הזה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תשלומי הורים), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תשלומי הורים), התשע"ב–2012, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
עשרה תומכים בהצעת החוק בקריאה ראשונה, מתנגד אחד, לכן החוק אושר בקריאה ראשונה. זה יעבור לוועדת החינוך והתרבות להמשך הכנתו לקריאה השנייה והשלישית.
<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) (הוצאה לפועל במסלול מקוצר), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/684).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) (הוצאה לפועל במסלול מקוצר), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים – השר לביטחון פנים במקומו. בבקשה, אדוני.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק היא להפוך את המסלול המקוצר בהוצאה לפועל, שנקבע תחילה כהוראת שעה, להוראה קבועה. המסלול המקוצר הוא מנגנון לגביית חובות עד לסכום של 10,000 ש"ח, המופעל על-ידי מערכת ההוצאה לפועל לפי בקשת הזוכה.
ההצעה נכנסה לתוקף בשנת 2009 כהוראת שעה, במסגרת רפורמה מקיפה בחוק ההוצאה לפועל, על מנת לבחון את יעילותו. ההוצאה לפועל מדווחת מדי שנה לוועדת החוקה על יעילותו של המסלול המקוצר. הדיווחים שהוגשו לוועדת החוקה על-פי החוק מצביעים על כך שמסלול הגבייה המקוצר עמד בהצלחה ביעדים שנקבעו לו. השוואת אחוזי סגירת התיקים והגבייה בתיקים שנוהלו במסגרת מסלול הגבייה המקוצר עם התיקים הרגילים, העלתה כי שיעור סגירת התיקים והגבייה במסלול הגבייה המקוצר עולה על השיעור האמור לעיל לגבי תיקים שאינם מתנהלים במסלול גבייה מקוצר. נוכח נתונים אלו מוצע כי מסלול הגבייה המקוצר יהפוך מהוראת שעה להוראה קבועה.
נוכח האמור לעיל מבקשת הממשלה מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, אדוני. חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אתה מחליף את – – –
<קריאה:>
– – – נסים זאב.
<יריב לוין (הליכוד):>
הוא עושה לנו מה שאנחנו עושים לו.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
את נסים זאב היום גירשתי מפה. לא עזר.
<יריב לוין (הליכוד):>
תאמין לי, לא הייתי בצד השני – – –
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, חבר הכנסת לוין. עמיתי חברי הכנסת, ייעול של הליכי הוצאה לפועל זה דבר טוב, ובסך הכול אף אחד מאתנו לא מתנגד לייעול של הליכי הוצאה לפועל, אבל הדברים צריכים להיעשות תוך איזון. ולמה אני מתכוון, עמיתי חברי הכנסת? אנחנו מדברים פה על מסלול מהיר לגביית חובות קטנים. ולכאורה יש בזה היגיון. מצד שני, מיהם אותם אנשים שחייבים את החובות הקטנים האלה? הרבה פעמים אלה הם אנשים שאין להם יכולת, אין להם אמצעים, חייבים איזה סכום קטן של כסף.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, הזמן עמד מלכת.
<דב חנין (חד"ש):>
הזמן עמד מלכת, אבל – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תוריד דקה.
<דב חנין (חד"ש):>
אותם אנשים שהם חייבים הם במקרים רבים אנשים קשי-יום, וכשאנחנו מכפיפים אותם למסלולים מהירים, יעילים כביכול, אנחנו פוגעים באופן משמעותי ביכולת שלהם להתגונן. הרי עד שאותו אדם קשה-יום, שחייב את הסכום הקטן – עד שהוא מבין מה הוא צריך לעשות, עד שהוא מקבל אולי ייעוץ משפטי מתאים, עד שהוא יודע איך להתמודד עם אותו הליך, הוא כבר הפסיד את זכותו להתגונן ולעמוד מול המערכת של ההוצאה לפועל. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שעם כל הרצון לסייע לנושים לגבות חובות בצורה יעילה, אסור לנו לפגוע ביכולות ההתגוננות של עניים, של חלשים, של נפגעים, וכבר היום המערכת של ההוצאה לפועל כלפיהם מאוד חזקה ומאוד דורסנית.
מתוך קריאה של תיקון 29, עמיתי חברי הכנסת, אני מתרשם שהאיזון הנכון והראוי בין הייעול לבין הגנת זכויות החייבים לא נשמר כאן. ולכן אני, עמיתי חברי הכנסת, מציע לכולנו להתנגד לתיקון הזה. אני אומר מראש שגם אם התיקון הזה יעבור אני אנסה במסגרת הוועדה לעשות את הכול כדי ליצור במקום המנגנונים שנמצאים בהוראת השעה, שהופכת עכשיו להוראה של קבע, מנגנונים אחרים שיבטיחו מצד אחד יעילות ומצד שני שמירה אמיתית על זכויות החייבים, במיוחד החייבים החלשים והעניים.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, אדוני.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) (הוצאה לפועל במסלול מקוצר), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) (הוצאה לפועל במסלול מקוצר), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ברוב של שמונה תומכים, שני מתנגדים וללא נמנעים, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11) (החלה על בתי-הדין לביקורת משמורת), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/688).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אנחנו נעבור לסעיף הבא, והוא הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11) (החלה על בתי-הדין לביקורת משמורת), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. השר אהרונוביץ, בבקשה, תציג את החוק בשם שר המשפטים. תודה רבה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטרתה של הצעת החוק היא להחיל את הוראת חוק בתי-הדין המינהליים, התשנ"ב–1992, שהוא חוק מסגרת הקובע הוראות בעניין הקמה, הפעלה וסדרי דין של בתי-דין מינהליים, על בית-הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין ועל בית-הדין לביקורת משמורת של מסתננים.
בהצעת החוק מציעה הממשלה להחיל את חוק בתי-הדין המינהליים על בתי-הדין האמורים, בשינויים הנדרשים בשל מהותו של בית-הדין והעניין הספציפי המטופל על-ידו, וזאת על מנת להקנות לשר המשפטים סמכות, שאינה קיימת בחקיקה הקיימת, לקבוע תקנות סדרי דין לבתי-הדין וכן למנות ראש בית-דין אשר יהא אחראי לסדרי המינהל של בתי-הדין האמורים.
קיימת דחיפות בקידום הצעת החוק נוכח ההיערכות המתקדמת להפעלת בית-הדין לביקורת משמורת של מסתננים והרחבת היקף הפעילות של בית-הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, המבוצעת בימים אלה בהתאם להחלטת הממשלה מס' 3936, מיום 11 בדצמבר 2011.
נוכח האמור לעיל מבקשת הממשלה מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה רבה, אדוני. אנחנו נעבור לדיון. חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הנה אנחנו רואים שוב בחוק הזה את צורת ההתנהלות של ממשלת ישראל באותה סוגיה – – –
<ציון פיניאן (הליכוד):>
השעון. השעון.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אנחנו לא נריב.
<דב חנין (חד"ש):>
אני אהיה קצר, אני לא אשאיר אותך עד מחר, אתה יודע – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
בינתיים הוא מדבר במסגרת הזמן ודברי טעם.
<דב חנין (חד"ש):>
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו רואים בהצעת החוק הזאת דוגמה נוספת של צורת ההתנהלות של ממשלת ישראל בכל אותה סוגיה שבאמת הפכה להיות לסוגיה רצינית וכואבת של אותו ציבור גדול שאני קורא לו "מבקשי חיים". אתם יודעים, יש ויכוח מיהם האנשים האלה שמגיעים לישראל מגבול הדרום. יש כאלה שאומרים "פליטים", "מבקשי מקלט" או "מהגרי עבודה". אני אומר, בכל מקרה הם אנשים מבקשי חיים, ולכן הם מגיעים, כי הם פשוט רוצים לחיות. הם לא רוצים למות שם באפריקה כתוצאה מרדיפות או כתוצאה מרעב או כתוצאה ממצוקה כלכלית; הם מגיעים לפה.
למה הם מגיעים לפה? בסדר, מדינת ישראל במשך שנים ניהלה מדיניות של גבול פתוח עם מצרים. הם מגיעים לפה, ומה הממשלה מציעה לעשות בעניינם? הרי חלק גדול מהאנשים האלה הם אנשים שאפילו אליבא דמשרד החוץ אי-אפשר להחזיר אותם למקומות המקור שלהם. למשל את אלה שמגיעים מסודן או מאריתריאה משרד החוץ – ונמצא אתנו סגן שר החוץ – משרד החוץ אומר שאי-אפשר להחזיר אותם למקומות המוצא שלהם.
אז מה עושים אתם? פה צריכה להיות איזו מדיניות כוללת. לא לזרוק את כולם על השכונות הכי מוחלשות, הכי עניות, הכי נפגעות בתל-אביב, ולהרים ידיים ולצפות, לא יודע מה יקרה, שתהיינה שם מהומות, כי הם לא יצליחו להסתדר, הם לא יצליחו לחיות, לא ימצאו עבודה, או אסור להם לעבוד בכלל, יסתובבו ברחובות, ייווצרו חיכוכים עם האוכלוסייה הוותיקה.
זאת התוצאה של חוסר המדיניות, או יותר נכון של המדיניות הקלוקלת של הממשלה. הדבר היחידי שהממשלה מציעה זה כל מיני מנגנונים מאוד מאוד מיוחדים של טיפולים משפטיים. במקום לייצר מנגנון ברור שאומר מהן הזכויות של האנשים האלה, מי קובע מה המעמד שלהם, מי בוחן את המקרים הקונקרטיים ומחליט מה מגיע להם ומה לא מגיע להם, במקום זה מייצרים עוד מנגנון בעייתי של בית-דין למשמורת על שוהים שלא כדין, כאשר לא ברור בכלל מהם הכלים של אותם בתי-דין לתת פתרונות לבעיה, חוץ מלהעניש את אותם אנשים ולהשליך אותם לתקופות ארוכות ומתארכות של כליאה.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק בעייתי בשורה של חוקים ושל הוראות בעייתיות. הגיע הזמן שממשלת ישראל תייצר מדיניות כוללת, אמיתית, של התמודדות, גם עם הבעיה של מבקשי החיים, גם עם המצוקות החברתיות והכלכליות והתרבותיות המאוד-מאוד קשות שיש בשכונות שבהן הם מרוכזים, גם של אלה החדשים, גם של אלה הוותיקים. מדיניות כוללת, אחריות של המדינה, תשובות אמיתיות, ולא הסתפקות בכלים של כוח ודיכוי.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, חבר הכנסת דב חנין.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11) (החלה על בתי-הדין לביקורת משמורת), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – 2
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11) (החלה על בתי-הדין לביקורת משמורת), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ברוב של שמונה תומכים ושני מתנגדים ונמנע אחד, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13) (הארכת תקופת הגנה), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/682).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, והיא הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13) (הארכת תקופת הגנה), התשע"ב–2012 – לקריאה ראשונה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הצעת חוק הפטנטים. השר אהרונוביץ, בשם שר המשפטים – בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (הליכוד):>
תמשוך זמן, אנחנו צריכים לעשות גיוס.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
פיליבסטר?
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין, אני מבקש: אני עולה, אני מוריד את הסטנד, אתה מעלה. בוא נשאיר את זה במצב ביניים, ככה, לגבי הסטנד עצמו.
הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13) (הארכת תקופת הגנה), התשע"ב–2012, של משרד המשפטים, מבקשת לתקן את חוק הפטנטים ולקבוע כי יצומצם מספר מדינות הייחוס הנדרשות לצורך מתן צו להארכת תוקף פטנט בישראל. כמו כן מבקשת ההצעה להוסיף הליך שיאפשר את תחילת בחינת הבקשה לצו הארכה בישראל גם בטרם ניתן הצו הנדרש להארכת פטנט ייחוס, להוסיף אפשרות מפורשת בחוק להגיש בקשה לצו הארכה גם בטרם ניתן הפטנט הבסיסי ולקצוב מועדים להחלטות הרשם באופן שיאפשר את סיום הליכי בחינת בקשת הפטנט והבקשה למתן צו הארכה ומתן החלטה בהן על-ידי רשם הפטנטים לפני פקיעת הפטנט הבסיסי. אני מקווה שהבנתם את זה. אני לא.
הצעת החוק נועדה ליישם את מסמך ההבנות שנחתם בין ממשלת ישראל לנציג הסחר של ארצות-הברית – – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אני יכול להבטיח לך שדב חנין מבין את זה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
הוא בטח עולה להשיב או שיש התנגדות.
<דב חנין (חד"ש):>
האמת היא שאני גם לא מתנגד.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אתה לא מתנגד? לשם שינוי.
<דב חנין (חד"ש):>
לשם שינוי.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תמציא איזה פטנט, משהו.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
זה הפטנט, נו.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
זה הפטנט. הצעת החוק נועדה ליישם את מסמך ההבנות שנחתם בין ממשלת ישראל לנציג הסחר של ארצות-הברית ביום 18 בפברואר 2010, בעניין היקף ההגנה על קניין רוחני בתכשירים רפואיים ובציוד רפואי.
נוכח האמור לעיל מבקשת הממשלה לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, אדוני השר. חבר הכנסת דב חנין – אתה.
טוב, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13) (הארכת תקופת הגנה), התשע"ב – אני לא יודע אם זה – כתוב לי "תקופה הגנה". זה תקופת הגנה או – לא יודע. אני אקרא מה שכתוב.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
על-פי הצעת הוועדה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
לא לא, יש משהו, יש טעות בעברית כאן. אין דבר כזה "הארכת תקופה הגנה". תקופת הגנה, או תוקפה.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
הגנה על פטנט.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
טוב. התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אני, מתוך כבוד לעצמי, אני לא אצביע.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13) (הארכת תקופת הגנה), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ברוב של שמונה תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים.
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/678).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מוחמד ברכה:>
ואנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, והיא הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את החוק השר אהרונוביץ בשם שר התחבורה. בבקשה, אדוני.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום ג' בניסן תשס"ה, 12 באפריל 2005, התפרסם ברשומות חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 64), התשס"ה–2005. נוסף בו סימן ג'1 לפרק השני בפקודת התעבורה. בסימן זה הוסדר לראשונה בחקיקה ראשית רישוי ענף מוניות השירות. הסדר זה נקבע להיות הסדר זמני, כשלב בדרך לרגולציה משולבת של כלל אמצעי ההסעה הציבוריים. הסדר זה הגיע לסיומו.
מאחר שהרגולציה המשולבת איננה בשלה בשלב הזה ליישום, החלטתי, בתיאום עם משרד האוצר ונציגי ענף מוניות השירות, להמשיך את תחולת ההסדר הקיים עד לסוף שנת 2013, תוך אפשרות להארכתו עד תום שנת 2016 במנגנון זה של הארכות שנתיות בתקנות שיותקנו על-ידי שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה.
בנוסף, בא החוק המוצע לתקן ולהוסיף הוראות בהסדר הקיים, תוך יישום לקחים שהופקו מהפעלתו. בין היתר, מוצע לאפשר להוציא להליך חדש של הגשת בקשות לרשיון קווי שירות שאינם מופעלים ולערוך תיקונים מסוימים בפרטי המסלולים של קווי השירות.
אשר על כן אבקש לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, את רוצה לדבר בעניין הזה? בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד):>
תדבר גם בשמי, כי הם לא מרשים לי.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני לא מתנגד להצעת החוק המבוקשת על-ידי הממשלה, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לפנות אל הממשלה בנושא הזה שעוסקת בו הצעת החוק, והוא נושא בעל חשיבות מאוד גדולה.
מוניות שירות הן היום כלי משלים בעל חשיבות עצומה מבחינת התחבורה הציבורית בישראל, ומוניות השירות גם יכולות להיות מפתח לפתרון סוגיה שיש בה ויכוח מאוד קשה בכנסת, והיא הסוגיה של תחבורה ציבורית בשבת.
עכשיו, בסוגיה הזו של תחבורה ציבורית בשבת כמובן אפשר לעשות את מה שתמיד אוהבים לעשות, וזה פשוט לריב ולייצר עימות מאוד חריף בין הציבור או הנציגים של הציבור הדתי והחרדי לבין נציגי הציבור החילוני. באמצעות מנגנון של מוניות שירות יש בעצם אפשרות לייצר פתרון פרקטי, והפתרון הפרקטי הזה כבר עובד. בתל-אביב למשל, מוניות שירות, באותם מקומות שבהם הן פעילות, נותנות סוג מסוים של חלופה שמאפשרת לאנשים להגיע ממקום למקום גם בלי הסתייעות ברכב פרטי, באמצעות בעצם שירות ציבורי, שהמחיר שלו מאוד דומה למחיר של אוטובוסים.
אלא מה הבעיה? הבעיה שמוניות השירות, הקווים שלהן מאוד מצומצמים, לא כוללים בעצם מענה לכלל הצרכים של הציבור. מאוד קשה להגיע למשל מחלק משכונות העיר או המטרופולין לחוף הים או לאתרי בילוי, והדברים האלה מחייבים טיפול, וטיפול נמרץ.
מוניות שירות הן, אגב, אמצעי תחבורה מאוד נוח, מאוד ידידותי, הוא לא מורגש, הוא לא מרעיש, הוא לא מזהם במידה בלתי סבירה, ולכן אני אומר גם לך, חבר הכנסת מיכאלי, זה לא משהו שפוגע באופן משמעותי באווירה של יום השבת, שאתם רוצים לשמור אותה כאווירה שונה.
אני אומר את הדברים מכיוון שלדעתי הרחבה של קווי השירות במוניות השירות יכולה להיות מפתח אמיתי לפתרון, והכדור הזה נמצא, אדוני השר, במגרשה של הממשלה. אני מצטער ששר התחבורה לא נמצא אתנו כאן, כי אני חושב שאם הוא היה נמצא כאן הוא היה יכול גם לרשום לעצמו ולטפל, אכן, בסוגיה הזו, שנתקעה על שולחנה של הממשלה. וכשאני מדבר על הרחבה של קווי השירות אני מתכוון להרחבה שנעשית תוך הידברות עם התושבים, תוך בדיקת הצרכים האמיתיים בשכונות. לא צריך דווקא בכוח, להעביר מוניות שירות דווקא בשכונה דתית או חרדית או ליד בית-כנסת, כדי להרגיז ולעצבן את האנשים שנמצאים שם, כמו שאני מבין שראש עיריית תל-אביב–יפו מציע לעשות. אפשר לעשות את זה בתבונה, בהידברות עם כל האוכלוסיות, כדי שבאמת הדבר הזה ייתן מענה אמיתי לצרכים אמיתיים שקיימים.
אני מקווה, אדוני השר אהרונוביץ, שאתה תמצא דרך להעביר את פנייתי הזו לשר התחבורה – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
עוד הלילה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – – עוד הלילה, כדי שבאמת, לפחות הלילה יהיה לו זמן לחשוב על הדברים ולהרהר בהם, ואולי מחר בבוקר הוא כבר ידע לבשר לנו שהוא עושה שינוי בעניין. תודה רבה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? וכו'.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה בתמיכת עשרה חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, והיא עוברת לוועדת הכלכלה.
<הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/689).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מוחמד ברכה:>
אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה – ההצעה הקודמת עוברת לוועדת הכלכלה. הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה – יציג את הצעת החוק השר אהרונוביץ בשם השר להגנת הסביבה. בבקשה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח הדברים אני חייב להתוודות שאני לא מתחבר לכמה חוקים פה מבחינת המינוח. יש כל מיני חוקים שבהצגתם אני מחליף את השרים ואני מנסה באמת לעשות כמיטב יכולתי. החוק שאני אקרא כרגע הוא אחד מהם.
חוק אוויר נקי קובע כי מקורות פליטה גדולים, כגון מפעלים ותחנות כוח, המפורטים בתוספת לחוק, טעונים היתר פליטה לאוויר. החוק קובע את תהליך מתן היתר הפליטה משלב הגשת הבקשה על-ידי בעל מקור הפליטה ועד למתן היתר הפליטה על-ידי הממונה. כן קובע החוק לוחות זמנים לשלבים שונים בתהליך, לרבות תקופה להערות ציבור לאחר שפורסמה טיוטת ההיתר, וחובת ההמתנה לאחר התקופה להערות הציבור לפני קבלת ההחלטה על ההיתר ומתן היתר סופי.
במהלך שנת היישום הראשונה של החוק נתקלו אנשי המשרד להגנת הסביבה בכמה מקרים שבהם ביקשו מגישי הבקשות להיתר פליטה לפעול להקדמת המועד שבו הם יקבלו את היתר הפליטה, בשל צרכים תפעוליים שונים. במקרים אלו גם אם הליך בדיקת הבקשה להיתר הסתיים, לא ניתן היה לקצר את משך הזמן שבין המועד הסופי להגשת הערות הציבור לבין המועד שבו הממונה היה רשאי ליתן את ההיתר. לאור כל זאת מוצע לתקן את החוק ולבטל את החובה המוטלת על הממונה ולהמתין כחודשיים בין תום התקופה להערות הציבור לבין מתן ההיתר.
התיקון המוצע שומר על איזון ראוי בין האינטרסים הציבוריים החיוניים מחד, לבין הצורך בקיום שימוע ציבורי לפני מתן היתר פליטה מנגד.
אבקשכם לתמוך בחוק בקריאה ראשונה ולהעבירו להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה.
האם החוק הוא ראוי, חבר הכנסת דב חנין?
<דב חנין (חד"ש):>
לא.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לא ראוי. אני ידעתי, לכן שאלתי.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. זאת אומרת, אנחנו עוברים לדיון על הצעת החוק. חבר הכנסת דב חנין הוא המשתתף היחיד בדיון.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, אני מצטער שהממשלה מוצאת לנכון להביא בפנינו הצעה כזו. אנחנו עוסקים, עמיתי חברי הכנסת, באחד המנגנונים הבסיסיים של חוק אוויר נקי; המנגנון שאומר שכשרוצים לתת היתר לזהם את הסביבה, צריך לפרסם את הכוונה הזו לידיעת הציבור ולתת לציבור זמן מספיק כדי להביע את דעותיו. באים ואומרים לנו היום, פרק הזמן שנתנו לציבור יותר מדי גדול. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: תהיו אתם במקום האזרחים. תנסו לחשוב כמה זמן לוקח לכם עד שאתם מתחילים לחפש את החומר, מוצאים מה הבעיה, לוקחים איזה ייעוץ מקצועי – זה לוקח זמן, הדברים האלה. לא כולם מומחים לזיהום אוויר. לכן אני מצטער שהממשלה מנסה לקצר פה בצורה כל כך דרסטית את הזמן שניתן לציבור להביע את דעתו.
אני קורא את הנימוקים שיש בהצעת החוק והם מדברים על מצב חירום בתחום החשמל, אספקת החשמל וכדומה. למה הפתרון צריך לבוא על חשבונו של הציבור? למה הפתרון צריך לבוא על חשבונו של הציבור?
אגב, חלק גדול מאוד מההיתרים האלה לגמרי לא קשורים, לא לחשמל ולא לאנרגיה, אלא הם היתרים שניתנים למפעלים כאלה או אחרים לזהם את האוויר, וזכותו של הציבור לדעת, זכותו של הציבור לדעת הרבה זמן מראש, זכותו של הציבור לדעת מספיק זמן מראש, כדי להתנגד.
אני אומר את הדברים, עמיתי חברי הכנסת, גם כמי שעמד בראש הוועדה שהכינה את החוק הזה במשך שנתיים וחצי של עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית, ואני מצטער, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שהממשלה באמת מכרסמת באחד מההישגים הסביבתיים החשובים, המשמעותיים ביותר שהיו לנו.
אני מציע לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, להתנגד להצעת החוק הזו.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, אדוני.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ברוב של שמונה חברי כנסת והתנגדות של שני חברי כנסת, והיא תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
רבותי חברי הכנסת, בזה תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ב, 15 במאי 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 22:19.>