דברי הכנסת
דברי הכנסת
כח / מושב רביעי / ישיבות שנ"ב–שנ"ג /
ח'–ט' בסיוון התשע"ב / 29–30 במאי 2012 / 28
חוברת כ"ח
ישיבה שנ"ב
הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושתיים של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, ח' בסיוון התשע"ב (29 במאי 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
הצעות סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 4
1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 4
2. אוזלת ידה בתחום החברתי, המדיני והכלכלי 4
חנא סוייד (חד"ש): 5
בנימין בן-אליעזר (העבודה): 10
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 17
אבישי ברוורמן (העבודה): 38
ישראל חסון (קדימה): 39
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 42
אברהם מיכאלי (ש"ס): 43
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 47
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 49
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 55
מוחמד ברכה (חד"ש): 58
זהבה גלאון (מרצ): 60
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 69
איוב קרא (הליכוד): 73
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 75
הצעות לסדר-היום 79
ציון יום ההוקרה למערך המילואים 79
היו"ר ראובן ריבלין: 79
מירי רגב (הליכוד): 81
שכיב שנאן (העצמאות): 85
נחמן שי (קדימה): 88
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 91
השר שאול מופז: 93
אברהם דיכטר (קדימה): 97
איוב קרא (הליכוד): 97
הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ב–2012 98
אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 98
דב חנין (חד"ש): 100
אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 103
הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012 104
אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 104
הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012 107
ציון פיניאן (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 107
רונית תירוש (קדימה): 109
הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012 110
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 110
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 114
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 114
הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה שבמהלכה אירעה חבלה), התשע"ב–2012 115
משה מטלון (ישראל ביתנו): 115
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 116
רונית תירוש (קדימה): 119
הצעת חוק המחשבים (תיקון) (פעולות אסורות בתוכנה – הרחבת האיסור), התשע"ב–2012 119
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 119
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 120
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גברתי השרה, גברתי חברת הכנסת, שכן יש לנו שרה וחברת כנסת – עכשיו נכנס חבר הכנסת דב חנין – היום יום שלישי, ח' בחודש סיוון התשע"ב, 25 במאי למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20(, התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכנסת.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אורית זוארץ, דב חנין ועפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת.
לדיון מוקדם: הצעת חוק פ/4337/18 עד הצעת חוק פ/4339/18 והצעות חוק פ/4341/18 ו-פ/4342/18 – הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – סמכות להחלטה על הפרטה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה בחפירות ארכיאולוגיות כעבודה מועדפת), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – סבסוד הלוואות למרחב מוגן בבנייה קלה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת דיווח של הוועדה לענייני ביקורת), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר עובד סוציאלי), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת חנין זועבי וג'מאל זחאלקה.
נוסח מתוקן להצעת חוק הגבלות על עבריין נמלט, התשע"ב–2012; פ/4290/18.
החלטת ועדת האתיקה בעניין נסיעה לחו"ל ללא היתר מראש של חברת הכנסת חנין זועבי.
וכן הצעת ועדת הכנסת לתיקון לתקנון הכנסת כפי שהונחה ביום ט' באייר התשע"ב, 2 במאי 2012. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כפי שציינתי קודם, היום יום שלישי, ובדרך כלל אנחנו מתחילים את ישיבות הכנסת ביום שני. אבל כל שבוע בפתיחת דיוני הכנסת, כאשר יש הצעות אי-אמון על סדר-היום, הנושא הראשון הוא דיון והצבעה בנושא האי-אמון. מלכתחילה קבענו את יום שלישי זה כיום המילואים, ולכן גם עתידים היינו לדון ביום המילואים במליאה בשעה 16:30. אלא מה? אנחנו מחויבים על-פי מצוות החוק קודם כול לשמוע ולהצביע על הצעות האי-אמון של הסיעות השונות. לכן, אחרי הדיון בהצעות האי-אמון, נציין את יום ההוקרה למערך המילואים, דיון שיזמו חברת הכנסת מירי רגב וחבר הכנסת איתן כבל. אורחינו הנפלאים ביציע האורחים צריכים להבין שהנושא, יום המילואים, לא יתחיל להיות נדון במליאה אלא בעוד כשעה וחצי, לאחר תום הדיון בהצבעות האי-אמון. כמובן, אתם מוזמנים לבוא ולראות ולעקוב אחרי הדיונים.
<הצעות סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;>
<2. אוזלת ידה בתחום החברתי, המדיני והכלכלי>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היום לפנינו שתי הצעות אי-אמון מטעם סיעות שונות באופוזיציה. הצעת האי-אמון הראשונה היא של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, ואותה ינמק חבר הכנסת חנא סוייד. הנושא: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. חבר הכנסת סוייד, אתה נמצא כאן. השרה תשיב על הצעת האי-אמון יחד עם הצעת האי-אמון שיביא חברנו בנימין בן-אליעזר, הלוא הוא פואד, בשם סיעות העבודה ומרצ, לאחר שחבר הכנסת סוייד ירצה את טענותיו מדוע יש להביע אי-אמון בממשלה בנושא אותו ציינו. בבקשה, אדוני חבר הכנסת סוייד.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אני אתייחס בדברים שלי לשני היבטים או לשני תחומים שלדעתנו הממשלה כשלה בטיפול בהם. הנושא הראשון שאני אדבר עליו הוא הנושא הכלכלי.
אנחנו עדים בשבועות האחרונים, במיוחד בשבועיים האחרונים, לדיבור על הצורך בקיצוץ עמוק בתקציב של הממשלה, של המדינה, לשנה הבאה, ולצורך בנקיטת צעדי צנע. זאת בדומה למה שקורה היום באירופה, ביוון ובמקומות אחרים באירופה לאור המשבר הכלכלי שעובר על מדינות אלה באירופה. גם יש ויכוח בארצות-הברית על הצורך בנקיטת צעדים של צנע.
אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהקיצוץ בתקציב הוא שווה ואקוויוולנטי למס רגרסיבי שיפגע בעיקר בשכבות החלשות, כי תקציב זה כמות הכסף מהתוצר הלאומי שהממשלה מתכננת להוציא על השירותים השונים לטובת הציבור ולטובת האזרחים בכלל. כאשר הממשלה לא מוציאה מספיק כסף בתקציב שלה, למעשה האזרחים חייבים להשלים – מי שרוצה להוציא יותר כסף על חינוך, על בריאות ועל שירותים אחרים. אם בתקציב אין מספיק כסף, אז האזרחים יוציאו, ולמי שיש כסף, כלומר לעשירים, הם יוכלו להוציא יותר כסף בשביל להשלים את השירותים שהם צריכים, ובשביל העניים – אין להם כסף להשלים. לכן, כפי שאמרתי, קיצוץ בתקציב שווה מס רגרסיבי שיפגע בעניים.
כנראה שהשיטה של צנע זאת שיטה של אידיאולוגיה, חשיבה שמרנית. זה הוויכוח, כפי שהזכרתי, בארצות-הברית, שהמפלגה הרפובליקנית בעד נקיטת צעדי צנע כאשר הדמוקרטים, שהם יותר ליברליים, בעד להתניע את המשק בצורה אחרת, בשיטה הקיינסיאנית, בשיטה שבה הממשלה, דווקא בתקופה קשה, מוציאה יותר כסף, יוזמת עבודות בתחום התשתיות, בתחום החינוך, בתחום שימור הסביבה, וככה מאפשרת בעצם למשק לחזור ולפעול. השיטה של הצנע היא שיטה נכונה – אם היא נכונה למשפחה אחת, יכול להיות שמשפחה נקלעת למצב קשה, אז הפתרון הוא נכון, שהמשפחה תפסיק להוציא הרבה כסף. אבל כאשר מדובר במשק בכללותו, משק בכללותו לא יוכל להפסיק להוציא כסף, כי אז יתקע את כל התקציב לכל המשק. לכן אנחנו חושבים שזה לא נכון מצד הממשלה, זה יהיה אפילו הרסני ביותר. זה פוגע בשכבות החלשות – שהממשלה תעשה קיצוץ עמוק בתקציב.
הנושא השני שרציתי לדבר עליו, אדוני היושב-ראש, הוא שבעקבות מה שהיה כאן ביום רביעי שעבר, כאשר חבר כנסת עמד כאן ודיבר בנימה משיחית והציג הצעת חוק שהמשמעות שלה היא לאפשר לרצוח וגם לרשת. אני מדבר על חבר הכנסת כצל'ה, שם החיבה שלו. זה הזכיר לי את האמירה של דוסטויבסקי ב"אחים קרמזוב", שאנשים דתיים חושבים שאם אין אלוהים הכול מותר; במובן זה שהאמונה באלוהים בעצם היא נותנת מין מערך של מוסר, ואם אתה הולך לפי המוסר הזה אתה בסדר גמור. חלק מהמוסר הזה, שאתה תתנהג טוב לאנשים אחרים, שאתה לא תפגע בהם ולא תפגע ברכוש שלהם ולא תפגע ברגשות שלהם, אבל לצערי הרב, הנימה המשיחית הזאת כאילו מאפשרת – להיפך, היא מדרבנת, היא קוראת לפגוע באנשים, לרצוח אותם במובן של להפקיע את האדמה שלהם וגם לרשת את אותה האדמה. הבעיה היא שלצערי הרב, כמעט כולם הסכימו עם האמירה הזאת, למרות שלא כולם דתיים כאן; לא כולם אומרים If there is no God everything is permitted, רק היתה מחלוקת על – המסרים הועברו באס.אם.אס, או באמירה ישירה, או בדברים אחרים, לצערי הרב.
ואפילו, אני רוצה להגיד שהוצגה כאן כאילו גישה אחרת ביחס להתנחלויות, שאומרת שאם אין בג"ץ אז הכול מותר, כאילו שמה שמהנדס בג"ץ מבחינת התנחלויות זה בסדר גמור. אבל אנחנו כמובן רוצים להזכיר שהכנסת, שלצערי הרב, רוב הזמן שלה היא כבר מבלה בלחוקק חוקים ביחס לשטחים כבושים – איזה מין כנסת זו? בעצם, הכנסת לא צריכה לדון בשום חוק בקשר לשטחים הכבושים, כי אלו שטחים כבושים, ושם זה עיסוק לא של הכנסת בכלל.
אנחנו רואים שהממשלה הנוכחית וכל גרורותיה – גם הממשלה בבסיס שלה וגם בהרחבה שחלה עליה – בעצם רוצה בכל מחיר למנוע את הכינון או את ההליכה כלפי פתרון של שתי המדינות. הממשלה מנסה לטרפד את הדרך הזאת ואת הפתרון הזה, כשבעצם הפתרון מהווה את התחנה לפני האחרונה לפני שאנחנו מגיעים לאפרטהייד, אדוני היושב-ראש. הפתרון של שתי מדינות הוא לא הפתרון האידיאלי, אני מאמין ככה; הוא טוב בדברים, הוא לא טוב בדברים. הוא טוב בכך שהוא נותן לשתי תנועות לאומיות להגשים את עצמן במסגרת מדינות, אבל מצד שני הוא לא מספק פתרון, נגיד, לזהות של מדינת ישראל. אבל יחד עם זה, יחד עם החסרונות של הפתרון הזה, הוא עדיף על התחנה האחרונה שאנחנו הולכים – שהכול הולך לקראתה, והיא התרסקות כללית, משטר אפרטהייד, שבו אוכלוסיות ייהנו מזכויות שונות.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
לכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שלמרות שיש רוב בציבור שהוא בעד הפתרון של שתי מדינות, מה שהממשלה עושה הוא בדיוק ההיפך, וזה כתוצאה מכך שהמתנחלים מטילים אימה גם על המפלגות הפוליטיות כאן בכנסת – להוסיף לכך שהם מטילים אימה גם בשטח, גם יורים בפלסטינים, גם – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מי רוצח? מי רוצח יהודים? על מה אתה מדבר? חצוף.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
רוצחים אותנו, יורים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא רצח את משפחת פוגל – – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
מתנחלים שהם פורעי חוק – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
המתנחלים יורים בפלסטינים ושורפים מטעים ושדות, ולא מאפשרים לאוכלוסייה הפלסטינית לחיות את החיים הנורמליים שלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
מה זה מתנחל, זה חבר שלך – – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
לצערי הרב, ראש הממשלה לפני שלוש שנים הזכיר את הפתרון של שתי מדינות, אבל כנראה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – חברים שלי – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – – ליתר דיוק – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת מג'אדלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
כן, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא, אני מגדיר אותם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אל תגדיר שום דבר כרגע, חבר הכנסת – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה, אני מבקש ממך.
<חנא סוייד (חד"ש):>
ראש הממשלה הזכיר – כנראה בפליטת פה – לפני שלוש שנים את הפתרון של שתי מדינות, אבל הוא בעצם אמר את האמירה הזאת ולא עשה שום דבר בשביל לממש את הדבר הזה. להיפך, הוא עושה כל דבר והוא מנצל את הבחירות בארצות-הברית; הוא מעלה את התרגיל האירני שמעצים את העניין של אירן ושל ההתנגשות בין אירן לבין ישראל ולבין אירופה וארצות-הברית בעניין הפיתוח של נשק אטומי, ומעלה אותו בסדר העדיפויות ועושה אותו לעיסוק העיקרי של כל העולם על מנת להשכיח, על מנת להסיח את הדעת מהחשיבות של פתרון הבעיה הפלסטינית, של סיום הכיבוש.
יש כאן מפגש של אינטרסים. מצד אחד, אירן רוצה לבנות פצצה אטומית, כמעצמה אזורית. לא שזה דבר טוב, כמובן שדעתי היא נגד זה, אבל זה בעצם מתחבר לרצון של מדינת ישראל להסיח את הדעת מהעניין של הכיבוש ומהצורך לאפשר לעם הפלסטיני להקים את המדינה שלו. מתחברות לכך, לצערי הרב, אמירות של רמטכ"ל אירני שאומר שהוא מחויב להשמיד את מדינת ישראל. אלו דברים חמורים באמת, אבל אלה לא צריכים בשום פנים ואופן להסיח את הדעת של אף אחד מהצורך לפתור את הבעיה הפלסטינית. אומרים: אי-אפשר לשכוח שיש סכנה מצד אירן על ישראל, שזו בעיה גדולה. נכון. ואפרטהייד הוא לא בעיה גדולה שאנחנו נגיע אליה?
אני חושב שהממשלה לא עושה לטובת ישראל, לטובת האזור בכללותו, לטובת השלום, לטובת הפתרון הצודק לסיום הכיבוש, למתן הזכות לעם הפלסטיני להקים את המדינה שלו ולחיות בחיי שלום כמו כל העמים באזור הזה. הניסיון של הממשלה לברוח מהמחויבות הזאת, מצד אחד, ולצד זה המעשים – גם של המתנחלים, גם של הצבא בשטחים הכבושים – ראויים לכל גינוי, ולכן הממשלה הזאת לא ראויה לשום אמון מצד הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. השרה תשיב גם על ההצעה הבאה. אני מזמין את חבר הכנסת בן-אליעזר, הלוא הוא פואד, לעלות לבמה על מנת לנמק את הצעות האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, הטוענות על אוזלת ידה של ממשלת נתניהו בתחום החברתי, המדיני והכלכלי.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זכית לזכות גדולה. לא כל אחד זוכה להריץ כנסת עם קואליציה של 95 חברי כנסת. לא כל אחד זוכה להיות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש האומרים: עם קואליציה כזאת אתה לא צריך אופוזיציה.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
זכית לחיות ולהיות יושב-ראש כנסת באחת התקופות אולי היותר מרתקות ויותר מורכבות ויותר מסובכות של חיינו.
ולכאורה, עמדתי לקום ולומר: אני מקנא בך, אדוני ראש הממשלה. 95 חברי כנסת, בעצם אין החלטה שהממשלה הזאת רוצה ללכת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא לוקח את זה – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
למה – – – 94, למה 95?
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
מה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
94, הוא אומר, זה מספיק.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אה, נכון. אני מתנצל. אני מתנצל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא. יש פוטנציאל, יש פוטנציאל.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
זה בסדר.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
– – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
צריך עכשיו לנחש מי – – –
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אני לא בטוח שעוד מישהו לא עובר לשם. תאמין לי, לא תמיד אני אומר דברים בעלמא.
קיצורו של עניין, בעצם זו מציאות שבה ראש הממשלה יכול לקבל כל החלטה. במקום שראש הממשלה ישב היום ויראה לפניו את האג'נדה שמונחת, את בעיות החברה במדינת ישראל, את עתיד המדינה, ויתחיל לטפל בהן אחת-אחת – כי אין מי שיפריע לו, אין, אין; הוא יכול להעביר מה שהוא רוצה. קיבל מתנה את קדימה על הטונאז' של חברי הכנסת שלה. מה עוד תבקש? אבל לא הוא הדבר.
אדוני יושב-ראש הכנסת, בשבוע הבא, בעצם ב-16 וב-17 בחודש יוני, מתחיל הסיבוב השני במצרים. אנחנו כבר יודעים פחות או יותר מי שני המועמדים האחרונים שהגיעו למירוץ. אנחנו גם רשאים ללכת ולשער מה הולכת להיות התוצאה של הבחירות האלה. מכל מה שאני יכול לומר לכם, אני זוכר – וחברי חברי הכנסת הערבים יתקנו אותי אם אני טועה – נשבע האיש מוחמד מורסי שביום שהוא ייבחר, הוא יעביר וישנה את החוקה לחוקה אסלאמית הלכתית. אני מקווה שהוא גם ימצא את הקו המחבר וההגיוני בין מה שאמר – אני אמשיך לקיים את הסכם השלום עם ישראל, אבל הדבר הזה מחייב עיון מחודש.
אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך שלי ברור לגמרי מה תהיינה תוצאות הבחירות. ברור לי שאתה יודע וחברי היושבים כאן יודעים שכשמדובר במצרים מדובר במדינת ציר. כשמדינת ציר מעמידה בראשה מישהו והיא נכנסת לחיים לכמה שנים טובות, היא תשפיע על כל הסביבה שלה. והסביבה שלה, לצערי הגדול, הולכת להיות מזרח תיכון דתי, מזרח תיכון אסלאמי, מזרח תיכון ששונא את מדינת ישראל. זה מה שהולך להיות. במקום להתיישב עכשיו ולעשות לעצמו חשבון נפש – אני מתכוון לראש הממשלה – לאמור, יש דברים שאי-אפשר לשנות; הוא לא יכול לשנות את המציאות במצרים, כמו שהצעירים האלה שהובילו את המהפכה, צעירי הג'ינס, הלכו הצדה ונתנו לאסלאמיסטים לתפוס את השלטון. יש דברים שאי-אפשר לגעת בהם. אתה לא יכול לגעת גם במה שקורה בסוריה. ואני משבח פה את הגינוי של ראש הממשלה ושר הביטחון, ואני מקווה שכל כנסת ישראל תגנה גינוי חריף את הטבח שקורה בסוריה. אבל יש לנו על זה שליטה? לא. יש לנו שליטה על מה שקורה בלבנון? בוודאי שלא.
אבל יש לנו שליטה על דברים אחרים. יש לנו שליטה על התהליך המדיני. הוא יכול מחר בבוקר להתיישב ולהתחיל לקרוא לאבו מאזן – להקפיא את הבנייה ולהתחיל לדבר אתו לפחות על שני דברים: על הגבולות ועל הסדרי ביטחון. הוא יכול מחר בבוקר להתחיל ללכת ולמצוא איזושהי נוסחה, שאני הבאתי אותה; אני הבאתי אותה מארדואן ומשר החוץ הטורקי, לאמור, מדינת ישראל מצטערת על הרג מיותר של אזרחים ומקווה לפצות את המשפחות האלה. על זה הסכימו הטורקים. חברים יקרים, אני זכיתי בזכות, שבזמנו המלך הירדני הלך לתשע משפחות, כרע ברך – כרע ברך המלך – וביקש סליחה מהמשפחות. אין בושה לבקש סליחה. ואם הסליחה תביא לכך שבינינו ובין טורקיה יחזרו היחסים פחות או יותר כפי שהיו – דיינו. אני לא צריך להוסיף לי לאינוונטר עוד 74 מיליון מוסלמים נגדנו. והמציאות בטורקיה הולכת ומחריפה, ואת טורקיה אנחנו צריכים והם צריכים אותנו. לנו ולהם יש אינטרסים זהים.
אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים ללכת – כדבר שלישי – ולהתחיל לחזק את המלך הירדני. לגבינו נפילת המלך הירדני היא מפולת. זה הגבול הכי ארוך, הכי רגיש, וזה צוואר הבקבוק כלפי מזרח.
הדבר הרביעי זה להתחיל לחפש נתיבי הידברות עם התנועות האסלאמיות. עבדך הנאמן ב-1993 נשלח על-ידי רבין, זיכרונו לברכה, לתוניס. אז הייתי שר הבינוי והשיכון. הוא שלח אותי כדי לדעת וללמוד דבר אחד ויחידי – אם הם בשלים לשינוי הזה, למהפכה הזאת; אם הם בשלים לוותר על חליפות הטרור – איך הוא אמר בלשונו – ולהיות statesmen. ואחרי 48 שעות חזרתי משם ואמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, אני מצאתי נכונות ויכולת. למה אני אומר את הדבר הזה? אני אומר את הדבר הזה משום שתראה, זה המחר, מחר המזרח התיכון הזה מזרח תיכון אסלאמיסטי, נרצה או לא נרצה, ואנחנו חייבים לחפש נתיבי הידברות, אנחנו חייבים לחפש דרכים כדי לראות איך אנחנו יושבים ומדברים אתם.
אבל לא רק זה. אני מקווה שראש הממשלה שם לב בעצם לעוד כמה בעיות. שהוא, דווקא עכשיו, עם ה-94 מנדטים, יכול ללכת ולגמור אותם, יכול לתת תשובה לילדים שלי ולילדים שלך, לנכדים שלנו, למה רק הם נושאים בנטל, ולמה רק הם עושים מילואים, ולמה רק הם עובדים ומשלמים מס הכנסה והדבר הזה לא מתחלק בין כולם.
מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי והיא מדינה יחידה במינה, שיש לה את הזכות לקיים את "תורתו אומנותו". אבל "תורתו אומנותו" לא חלה על כל מי שהוא בחור ישיבה. "תורתו אומנותו" צריכה לחול על מינון נכון כפי שנקבע בתחילת הדרך, כפי שהיה מקובל בתחילת הדרך. את זה צריך לעשות, והיום ראש הממשלה יכול לעשות את זה. ראש הממשלה יכול היום להעביר כמעט כל מה שהוא רוצה, ואני מצפה שהוא יעשה את זה.
אני מוכרח לסיים, אדוני היושב-ראש, ולספר לך סיפור קצר. כאשר הייתי בן שלוש החלו הפרעות בעירק. אני זוכר שמשפחתי לקחה אותי והלכנו אצל הדודה שלי והתחבאנו. ראיתי כיצד הלכו והרסו את החנויות, את הבתים, עשו את השרפות. ואני ילד בן שלוש, ואני יכול לתאר לך את המראות. אז הם קראו לנו "סרטן בלב האומה". אז הם קראו לנו. יהודי לא יכול לומר את הדבר הזה. מדינת היהודים היא מדינה הומנית – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
ורבין יכול להגיד דבר כזה?
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
היא יכולה, תרשי לי – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
רבין יכול להגיד דבר כזה על "גוש אמונים"? ומטה השלום – – – יכול להגיד – – – על המתנחלים?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אבל הוא כרגע לא מדבר על רבין.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – – הוא אומר, שיסביר היטב את מה שהוא אומר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר. בוודאי אם היה רבין פה הוא היה מעיר לו.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – – המתנחלים הם סרטן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת מירי רגב, אני מבקש ממך.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, לא. חבר הכנסת מג'אדלה, אתה לא צריך על כל קריאת ביניים להיות המשיב. לא נדרשת. תודה רבה.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אני מזדהה ויודע מה כאבם של תושבי דרום תל-אביב, ואני גם לא בדיוק מתרגש מכל המאמרים שנכתבים על-ידי אלו שגרים בצפון תל-אביב. לא מתרגש מזה; אני רוצה לראות אותם חיים כאשר הסודנים והאריתריאים חיים שם. אבל אני כן מתרגש מהדרך שבה הממשלה גם כאן לא עושה חשבון לעצמה. מי בעצם אשם בכול? מי בעצם אשם בזה? מי בעצם אשם בתוצאה הזאת אם לא הממשלה? איפה היינו כל הדרך? למה עכשיו נזכרנו? למה התרנו שהם ייכנסו לשכונות האלה? למה לא חשבנו על פתרונות נורמליים?
חברת הכנסת מירי רגב, אני לא בעד זה שמדינת ישראל תספח 60,000 או 70,000 סודנים. לא. ואני יודע בדיוק כמה זה הולך להשפיע עלינו, בוודאי ובוודאי על דרום תל-אביב, אבל אני לא שייך לאלה, ואני רוצה לומר לך שחוויתי דברים נוראיים כשהייתי ילד. דברים נוראיים. אני לא אתן במדינת ישראל שלי שמישהו יקום ויאמר על בן-אדם אחר שהוא סרטן.
<מירי רגב (הליכוד):>
אבל אף אחד לא אמר את זה על בן-אדם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. תודה. חברת הכנסת רגב, את לא נמצאת כאן להשיב. השרה לימור לבנת תשיב.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת מג'אדלה. הואיל ויש לך עוד שבע דקות, כי לזקן חברי הכנסת אין שעון; יש לך עוד שבע או 70 דקות, כמה שאתה רוצה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא זקן חברי הכנסת, למרות שהוא הכי צעיר. לכן אני לא מגביל אותו בזמן. אבל אתה רק תודיע לנו מתי אתה מתכוון לסיים.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אני רוצה להודות לך על נדיבות לבך. אני לא אנצל את הזכות שנתת לי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא הייתי נדיב לב אם הייתי חושב שאתה – – –
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אתה צודק שאני זקן חברי הכנסת, ואני מציין את זה בכל מקום ומקום. לכן יש לי את הזכות לפעמים לבוא להגיד: אלוהים ישמרני, מה קרה פה? 28 שנים אני יושב פה, מה קרה? למה המהפך הזה שקרה בתוכנו?
לכן אני מצפה שראש הממשלה, שאלוהים נתן לו – היתה לי סבתא, זה סיפור קצר, שאמרה לי: פואד, לא צריך פְלוּס – "פְלוּס" זה כסף, ולא צריך ניברסיטה – "ניברסיטה" זו אוניברסיטה. אז מה צריך, נונה? נונה זה סבתא. אמרה: צריך מזל. וראש הממשלה הזה יש לו מזל, מה לעשות? תנצל את המזל שלך ותתחיל לראות את הרשימה שהנחתי לפניך, ותתחיל לטפל בזה. אלוהים אולי הועיד אותך ללכת ולטפל בדברים האלו. זו הזדמנות שלא תחזור על עצמה וההיסטוריה לא תסלח לך אם לא תנצל את זה. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת פואד בן-אליעזר, שעמד בלוח זמנים למופת בהתאם – אני מזמין את השרה לימור לבנת להשיב בשם הממשלה על שתי הצעות האי-אמון; האחת של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת חנא סוייד – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – והצעת האי-אמון השנייה של חבר הכנסת פואד בן-אליעזר, בנימין בן-אליעזר – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – שהביא את הצעות האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, ועליהן תשיב השרה לימור לבנת. בבקשה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אם היתה אי-הבנה – אני לא התכוונתי להיכנס לדיאלוג בין שני תתי-אלופים.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
עוד לא דיברתי, הוא כבר מפריע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז. מאה אחוז.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לא, לא התכוונתי להיכנס לדיאלוג בין שני תתי-אלופים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה. רשמנו לפנינו. תודה רבה, חבר הכנסת מג'אדלה. כבוד השרה, בבקשה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר יוסי פלד, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר – חבר הכנסת בן-אליעזר, זקן חברי הכנסת; רציתי להגיד לחבר הכנסת נחמן שי – אני לא יודעת אם הוא עוד אתנו, כן, אתה פה – שתיקנת: לא זקן חברי הכנסת, אלא ותיק חברי הכנסת. אתה יודע שבמקורותינו הזקנים הם החכמים. ולכן בתואר "זקן חברי הכנסת" יש רק כבוד רב; ודאי לא איזושהי פגיעה, אלא רק כבוד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חלילה וחס.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
ולכן – לא, לא, אני רק אמרתי לחבר הכנסת שי, שרצה, ככה, לכבד את חבר הכנסת בן-אליעזר, שאדרבה, בתואר הזה יש כבוד רב – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי ובוודאי.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – מי שוותיק, חבר הכנסת הוותיק מכולנו, אז יש בכך הרבה מאוד כבוד לחבר הכנסת בן-אליעזר – זקן, חכם, ותיק חברי הכנסת מכולנו.
אז אני רוצה, בכל זאת, לפני שאפתח ואשיב על הצעות האי-אמון, הן זו שהציג חבר הכנסת בן-אליעזר והן זו שהציג חבר הכנסת חנא סוייד בשם הסיעות הרלוונטיות – בכל זאת, אני חשתי קצת איזו אי-נוחות קלה, חבר הכנסת בן-אליעזר, כי אתה באמת עמדת ודיברת ואמרת דברים רציניים – אגב, מה שסיפרת על הנונה שלך, סבתך, שאמרה לך שצריך מזל, דיברת על ראש הממשלה. אני יודעת שזה לא תמיד נוח לכולם לחשוב שראש הממשלה הוא לא רק בר-מזל – יכול להיות שהוא גם מוכשר פשוט? זה לא תמיד נוח לכולם, כן? יש כאלה שפשוט יותר נוח להם לחשוב שהוא לא מוכשר או לא מוצלח או לא טוב, הוא לא וכו'. אז אומרים: טוב, אתם יודעים מה? יש לו פשוט מזל. אז מעבר למזל, כנראה יש לראש הממשלה עוד כמה תכונות טובות של יכולות, של כשרון, של עוד כמה כהנה וכהנה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מה שנונה אמרה, גברתי השרה, זה שטוב שיש אוניברסיטה וטוב שיש – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
שיש פְלוּס.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – שיש פְלוּס, אבל צריך מזל – זה מה שאמרה נונה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא, זה אף פעם לא מזיק, אין מה לדבר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא אמר שלראש הממשלה אין – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא אמרתי שהוא אמר. רק אמרתי: לפעמים, אתה יודע, קשה קצת לחלק מהציבור – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אבל יש גם וגם, וגם מזל לא מזיק – זה נכון, אבל זה לא רק זה.
בכל זאת, חבר הכנסת בן-אליעזר, אתה נגעת בכמה סוגיות באמת מהותיות, הכי מהותיות, אולי, בחיינו. אבל כששמעתי אותך חשבתי לי בלבי, שאם היה בא מישהו זר ונכנס עכשיו לאולם המליאה, ממדינה אחרת, היו לו ככה אוזניות על האוזניים, והיה לו תרגום סימולטני, הוא היה אולי חושב שאתה, זקן חברי הכנסת, אומנם יחד עם סיעתך, לא הייתם חברים בממשלה הזאת. במשך שנתיים ימים כמעט, ממרס 2009 ועד ינואר 2011, שני-שלישים מתקופת כהונתה של הממשלה, אתם ישבתם בה כחברים. אז אם היה בא זר לכאן הוא לא היה מבין על מה מדובר. הוא היה בטוח שמדובר בחבר כנסת שמעולם לא היה חבר, לא היה שר בממשלה הזאת, שעליה מדובר.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אגב, אני לא אמרתי שלא היו שם הישגים – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
שמה?
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אני לא אמרתי שלא היו הישגים.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא, לא, אז רגע – – –
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
להיפך, הוא הקפיא את הבנייה לעשרה חודשים – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא, לא, יפה. אבל את זאת לא אמרת.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
– – הוא הקים – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אז אני אולי אוסיף את החסר במה שאתה לא אמרת. כי אתה התייחסת לכמה וכמה דברים, ולשומע, שאולי לא בקי, צריך בכל זאת לומר את הדברים. אז אם אתה מדבר על כך שצריך היה ראש הממשלה עכשיו להקפיא את הבנייה – אני רשמתי פשוט – ולדבר עם אבו מאזן, כך אתה אמרת, על גבולות ועל הסדרי ביטחון – אני קוראת אפילו בלי משקפיים את מה שרשמתי לעצמי – אז שכחת לספר שבדיוק את זה ראש הממשלה עשה: הוא הקפיא את הבנייה לעשרה חודשים, אתה היית חבר בממשלתו, ואבו מאזן לא בא למשא-ומתן. הוא לא רצה לבוא למשא-ומתן. לא לפני שהקפיא את הבנייה ולא בזמן שהקפיא את הבנייה ולא לאחר שהקפיא את הבנייה. הוא לא רצה לבוא בכלל לשבת למשא-ומתן. את כל זה לא אמרת. וכאשר מציגים את זה בצורה פשטנית, כאילו רק נקפיא את הבנייה, אבו מאזן יבוא מייד למשא-ומתן והכול תלוי בנו, עושים עוול גדול, לא לממשלת ישראל ולא לראש ממשלת ישראל אלא למדינת ישראל. כי אז מציגים את מדינת ישראל באופן לא צודק ולא נכון, כאילו היא היא הסרבנית.
ואני חושבת שלא נכון לעמוד כאן על הדוכן, ולא נכון להציג את זה שכאילו ממשלת ישראל היא סרבנית, והיא זאת שבגללה – ובגלל שראש הממשלה לא קורא עכשיו לאבו מאזן לבוא מייד לשיחות ולא הולך אתו מייד להסדרים, אז ממשלת ישראל היא האשמה ומדינת ישראל, כתוצאה מכך, היא האשמה שאין הסדרים עכשיו עם הפלסטינים.
ולכן, חבר הכנסת בן-אליעזר, אני סבורה – אני אומרת את זה גם כמובן לאחרים, גם לחבר הכנסת חנא סוייד ולאחרים – אנחנו צריכים לזכור כאן שישראל עושה את כל המאמצים, והיא עשתה מעל ומעבר. מממשלות קודמות, גם אלה שאתה היית חבר בהן, לא נדרשה הקפאת בנייה, אבל כאן נדרשה וגם קוימה. מאתנו נדרשים כאן דברים שאנחנו עשינו אותם. מעבר לזה, מה עוד נוכל לעשות? צריך אבו מאזן, ונקרא על-ידי ראש הממשלה שוב ושוב ושוב לבוא לשיחות ישירות, כולל לאחרונה, כאשר שליחו המיוחד יצחק מולכו נשלח לשם עם איגרת מיוחדת, אבל בינתיים, לצערנו הרב, שום דבר לא יצא מזה.
אגב, אתה אמרת כאן, גם את זה בכל זאת אזכיר כאן, אתה אמרת שכולנו – נראה לך הגיוני? – אתה אמרת כאן שכולנו גינינו, כנסת ישראל כולה גינתה את מה שקורה בסוריה. האם כנסת ישראל כולה גינתה את מה שקורה בסוריה? אני לא שמעתי חלק מחברי הכנסת הערבים כאן מגנים את מה שקורה בסוריה. חלק מחברי הכנסת הערבים כאן לא אמרו מלה על הטבח המזעזע הזה, המתרחש שם בסוריה במשך חודשים ארוכים. שום דבר. אף מלה. איפה "כנסת ישראל כולה"? הם לא אומרים שום דבר ואף מלה. זה דבר שאנחנו צריכים לצפות מהם; לצפות מכם, שאתם תקומו ותאמרו אותו.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
איזה דמעות תנין.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
שאתם תקומו, שאתם – למה דמעות תנין?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
דמעות תנין.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא דמעות תנין. תקומו אתם ותגידו.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זה מה שהיא רוצה, עזוב אותה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כי זה מה שאת עושה – – – לשקר – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אתה קורא – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני שמעתי מה שדיברת – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
תקומו אתם ותגידו. דמעות תנין.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה. חברת הכנסת רגב – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – לזרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה. חברת הכנסת מירי רגב. חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה. חברת הכנסת מירי רגב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
– – – אתה – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. בבקשה, גברתי.
<נחמן שי (קדימה):>
לשם שינוי היא צודקת.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אני לא מבינה מה מצחיק פה. אני לא מבינה מה משעשע. אתה – – – משתעשע ואומר: דמעות תנין.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – – באמת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני עומד להוציא אותך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – על זה – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
תגנה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אגבאריה, כל מה שאומרת השרה זה: אם כך עושים אנשים לבני עמם, מה יקרה כשהם יבואו אליך ואלי? זה מה שהיא שואלת.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל למה להשמיץ?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא משמיצים. שואלים שאלה אנושית רצינית ביותר: מה יקרה כשיבואו אליך ואלי? אנחנו לא סורים. מה יהיה אז?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל זה שקר – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מספיק. אז זה שקר, הבנתי. תודה רבה. מספיק. חבר הכנסת עפו אגבאריה, זו פעם אחרונה שאני קורא לך לסדר. בפעם הבאה שאתה מרים את קולך, אתה בחוץ.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אתמול והיום התראיינתי בכל מקום אפשרי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. היא עונה לחבר הכנסת חנא סוייד כרגע. חבר הכנסת חנא סוייד, דרך אגב, עמד פה ואמר בצורה מפורשת שהוא לא אוהב את הדברים האלה, בלשון המעטה, וגם דיבר על דברים אחרים – שהוא לא רואה את חימוש אירן בפצצה אטומית כדבר חיובי. בסדר. הוא התייחס לאירן. שואלת השרה: מדוע לא התייחס לסוריה? יכול להיות שלא קיים בסוריה שום דבר, כמו שאומר עפו אגבאריה, שהכול שקר.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל לא להשמיץ אותנו – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא משמיץ אותך. היא שאלה רק למה אתם לא מרימים את קולכם.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
הוא השמיץ.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, בזה הסתיים עניינך.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
הוא מפריע לי. כמה הוא יכול להפריע?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את אל תגידי לי מה לעשות, גברתי השרה. אני מנהל פה את הישיבה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אני לא אומרת, לא אמרתי לך. שאלתי שאלה רטורית, כמה הוא יכול להפריע.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אל תעירי לי הערות. חבר הכנסת עפו אגבאריה, תמו יכולותיך להרים קול. תודה רבה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, שאלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, אין לך שום שאלה עכשיו. עכשיו השרה. אחרי השרה אתה רשום פה כאחד מהדוברים. תוכל לדבר, יהיו לך שלוש דקות מלאות. מספיק.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
ביקשתי רשות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קורא לך לסדר ברשות פעם ראשונה. בבקשה, גברתי.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
עכשיו אני שואלת אותך, חבר הכנסת בן-אליעזר: דיברת על הסודנים, אריתריאים, אותם מהגרי עבודה וכו'. אמרת: איך הגענו לזה? דפקת אפילו על השולחן. איך הגענו לזה, איך זה קרה? אתם ישבתם בממשלה עד לפני שנה וקצת. אתם הייתם אתנו בממשלה. אני לא אומרת שזה דבר – אני חושבת שזו תופעה חמורה. ראש הממשלה נתן הנחיה, והגדר תהיה מוכנה כבר לקראת סוף השנה, לא בסוף השנה. לקראת סוף השנה, כנראה באזור אוגוסט, הגדר כבר תהיה מוכנה. יש כאן שורת פעולות שצריך לבצע.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אבל את יודעת כמוני שהגדר הזאת התעכבה שנה וחצי. את יודעת את זה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא היה צריך את הגדר אם בהתחלה, כשהיית בממשלה, והיית שר בכיר ביותר, לא היו נותנים להם להיכנס. נתנו להם רשיונות באותה עת.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
גדר צריך בכל מקרה. גדר צריך בכל מקרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי. לא חשוב. אבל תראי, ברגע שלא היו נותנים להם להיכנס, גם לא היה – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
נכון, אבל גדר היה צריך בכל מקרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נתנו אישורים ברשות ובסמכות.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
נכון, אבל גדר היה צריך בכל מקרה. אני פשוט מעירה את זה כי לשמוע כאן ממי שישב בממשלה שנתיים, כאילו הוא בא מכוכב אחר – קצת בעייתי מבחינתי.
בכל זאת אני אומר את הדברים הבאים, כיוון שראיתי שמדובר בהצעות אי-אמון וגם שמעתי: על רקע כישלון הממשלה בתחומים הכלכלי, המדיני, ועוד כהנה וכהנה: מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שעמדה – אולי הבודדת – בכל הטלטלות הכלכליות שהיו ובמשבר הכלכלי ב-2008, כשבכל מדינות העולם, ארצות-הברית ואחרות, בנקים קרסו, הכלכלה קרסה. גם עכשיו, כשמסתכלים על מדינות באירופה, אנחנו רואים מה קורה ביוון, בספרד, במקומות אחרים, בגוש היורו. כאן הכלכלה יציבה וכאן אנשים לא צריכים לחשוש ולחרוד מה יקרה כאן אם יתמוטטו כאן בנקים, אם תתמוטט כאן הכלכלה.
האבטלה כאן היא על סף אבטלה חיכוכית. לאנשים יש מקומות עבודה. ראינו כאן הפגנות מחאה, זה נכון, אבל יכולנו לראות באותה מידה הפגנות של אנשים שעומדים כאן וצועקים בכיכרות: "לחם, עבודה". את זה אנחנו לא ראינו. אז יש בעיות, אני לא אומרת שהכול כאן ללא בעיות. כן, יש בעיות, אבל בעיות של פרנסה אין פה; בעיות של כלכלה קורסת אין כאן; בעיות של אנשים שמפסידים את כל חסכונותיהם בדקה אחת כשהבנק שבו הם הפקידו את החסכונות שלהם קורס – את זה אנחנו לא רואים כאן. אנחנו רואים כאן כלכלה אחראית וכלכלה יציבה. אנחנו רואים כאן שגם ועדת-טרכטנברג, כפי שהמסקנות שלה הובאו בפני הממשלה – המסקנות הללו מולאו.
אנחנו רואים שבתחילת שנת 2012 נכנסו לתוקפן שתי הטבות גדולות מאוד: תוספת של 420 שקלים לחודש עבור 280,000 אבות עובדים עם ילדים עד גיל שלוש, ומתן 215 שקלים לחודש לעוד 100,000 אמהות עובדות עם ילדים עד גיל חמש. זוהי בשורה גדולה מאוד ל-400,000 איש במדינה. יש הפחתה של מס קנייה על מאות מוצרי חשמל. בוטל המכס על קניות באינטרנט עד סכום של 1,200 שקלים. פרק החינוך – אני מדברת על החלטה תקדימית על חינוך חינם לילדים מגיל שלוש. ההמלצות העיקריות בפרק הדיור של ועדת-טרכטנברג צפויות להביא להגדלה משמעותית של מספר הדירות למגורים בכל רחבי הארץ, וכתוצאה מזה גם כמובן לירידה במחירי הדיור.
אנחנו ממשיכים לשמור על איזון תקציבי נכון. יש בעיה קשה של תקציב הביטחון, אבל גם כאן אנחנו עושים מאמץ גדול לאזן בין התקציבים. אנחנו רואים לנגד עינינו רפורמה אדירה, תוך חיסכון עצום לכל משפחה, לכל בית, במחירי הסלולריים, שכולם משתמשים בהם, כמובן. יושב כאן יושב-ראש הכנסת, בעברו גם שר תקשורת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שלושה שרי תקשורת.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
שלושה שרי תקשורת. אני העברתי את תפקיד שר התקשורת לחבר הכנסת בן-אליעזר, שקיבל את התיק מידי, ואתה העברת אותו ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, כך שיש כאן משולש.
<בנימין בן-אליעזר (העבודה):>
אני מודה לפחות שהוא שמר על הגב שלך – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
כן, בסדר. טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל עשר. אני יכולה להמשיך ולהמשיך בהישגים של הממשלה הזאת בעוד שורה ארוכה מאוד של דברים שנעשו כאן, אבל אני חייבת לומר – דיברתי כאן על המסתננים, ויש כאן עוד שורה ארוכה מאוד של דברים שהממשלה עושה בעניין המסתננים, אבל דיברת, חבר הכנסת בן-אליעזר, על הנושא של שוויון בנטל. נכון אמרת ויפה אמרת, באמת, יש נסיבות מסוימות, ואין ספק שבעניין הזה יש קונסנזוס מאוד רחב, ואני מסכימה אתך לגמרי, וכפי שאמרת, יש היום קואליציה מאוד רחבה, מה שפעמים רבות מאפשר מה שאי-אפשר לעשות בקואליציה צרה יותר, וזה נכון, אני מסכימה אתך. הסעיף הראשון בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לקדימה מדבר על חלופה לחוק טל, מה שנקרא היום ועדת-פלסנר, שכבר התחילה את ישיבותיה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
ולא עושה כלום.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
היא התחילה את ישיבותיה וכבר לקבוע שהיא לא עושה כלום? אני חייבת להגיד, הייתי קוראת לזה נמהרות מסוימת כבר לקבוע שהיא לא עושה כלום. היא התחילה את ישיבותיה, נדמה לי השבוע או בשבוע שעבר – – –
<יעקב אדרי (קדימה):>
אתמול.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אתמול פעם ראשונה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש אנשים בכנסת, גברתי, שאנחנו לא מבינים איך יכולנו לקיים את המדינה כל כך הרבה שנים בלי שהם היו פה.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא קיימנו.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
כבר לקבוע שהיא לא עושה כלום זה יפה, אבל אוקיי, בסדר. חבר הכנסת דוד רותם, בסדר, היא כבר לא עושה כלום, זה בסדר גמור. ישבה ישיבה אחת והיא כבר לא עושה כלום. באמת, שערורייה, איך בישיבה אחת היא עוד לא הביאה פתרונות. אני רואה בזה סקנדל ממדרגה ראשונה. כמובן, לצורך הפרוטוקול, אני אומרת את זה בציניות.
ובכן, היא כבר התחילה לשבת. אגב, אני רוצה להזכיר שבחודש ינואר, עוד לפני פסיקת בג"ץ, אמר ראש הממשלה בכנסת שנביא פתרון צודק יותר וטוב יותר לעניין חוק טל. ובכן, הוועדה – ועדת-קש"ב קוראים לה, לא ידעתי אפילו, הוועדה לקידום שוויון בנטל – בתום הדיונים האלה נחוקק חוק חדש שמבוסס על ארבעה עקרונות: ראשית, חלוקה שווה יותר של הנטל. שנית, הדרגתיות בביצוע; אין כאן חאפ-לאפ, אי-אפשר באבחה אחת לבצע דבר מהסוג הזה. שלישית, הכללת יהודים וערבים כאחד. ורביעית – כל זאת בלי לשסות ציבור בציבור. כל העקרונות הללו הם עקרונות חשובים ביותר, ואכן תיקון כזה צריך לבוא וגם יבוא.
ודווקא אני מסכימה אתך בעניין הזה, כפי שאמרת, תורתו אומנותו. זה בהחלט דבר חשוב, אבל כמובן במספרים סבירים, כפי שהיתה כוונתו הראשונה בשעתו של מי שהגה את זה, דוד בן-גוריון.
אני חייבת עוד להתייחס לנקודה אחת, אולי, שהעלה קודם חבר הכנסת חנא סוייד, והיא לעניין האירני. אמרת, חבר הכנסת חנא סוייד, שאירן זו בעיה גדולה. אני מכבדת את האמירה הזאת, וטוב שאמרת כך. אירן היא לא רק בעיה גדולה; אירן היא הרבה יותר מבעיה גדולה. ההגדרה הזאת היא קצתunderstatement ; היא בלשון המעטה, הייתי אומרת.
בכל אופן, מבחינתנו, ברור שהאירנים מגיעים לשיחות רק כדי למשוך זמן, לא כדי להגיע לפתרון, ואנחנו דורשים שבמשא-ומתן עם האירנים יושגו שלוש הדרישות הבאות: הפסקת כל העשרת האורניום, הוצאת כל החומר המועשר ופירוק המתקן התת-קרקעי בקום. רק ביצוע צעדים אלה יבטיח את ביטול תוכנית הגרעין הצבאית של אירן. בשיחות שהתקיימו עד עכשיו בין אירן לבין המעצמות, הדרישות שהופנו לאירנים היו פחותות בהרבה מהדרישות הללו, כי האירנים אפילו לא הסכימו לדון בדרישות האלה. גם אם יסכימו, בסופו של דבר, רק להעשרת האורניום עד 20%, כמובן שזה לא יספיק. אנחנו מעדיפים פתרון בדרכים דיפלומטיות, אבל ישראל סקפטית ביותר, בשל התנהלותה של אירן עד עכשיו.
אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לסיים את דברי ולומר כך: לבוא ולומר – אני אומרת את זה גם לחבר הכנסת בן-אליעזר, גם לחבר הכנסת חנא סוייד – לבוא ולומר שישראל צריכה עכשיו, ראש הממשלה צריך עכשיו, מייד לקרוא לאבו מאזן, לעשות אחת, שתיים, או שישראל לא עשתה כלום, כפי שאמר חבר הכנסת חנא סוייד, זו אמירה שלצערי הרב היא לא ריאלית, או אם נתייחס לדברים של חנא סוייד – לא רצינית. לצערנו הרב, הפרטנרים שלנו ברשות הפלסטינית הם פרטנרים שלא באמת רוצים לבוא ולדבר. אנחנו מוכנים לשבת ולדבר בכל עת ובכל רגע. עד אשר הם לא ישבו לדבר אתנו, אנחנו לא יכולים לדבר עם עצמנו. כמובן, אפשר להמשיך ולדבר במליאת הכנסת. זה תמיד נחמד מאוד, זה תפקידה של הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ודאי תתענייני לדעת, כבוד השרה, וחבר הכנסת עפו אגבאריה, שבדקות האחרונות הודיעו צרפת וגרמניה שהן מבקשות מהשגריר הסורי לעזוב את מדינתן כמחאה על מה שקורה בסוריה. אז זה כבר לא שהשרה ויושב-ראש הכנסת אומרים – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, הוא קודם אמר שדמעות תנין, כאילו לא היה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה לא באמת חושב שאנחנו בעד מה שקורה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי שלא.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אז למה היא מדברת על זה שאנחנו כאילו בעד מה שקורה?
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
צריכים לגנות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היא אמרה לחבר הכנסת סוייד וגם בהזדמנות זו לחברי הכנסת מהסיעות המכונות הסיעות הערביות, כי חבר הכנסת סוייד הוא לא בסיעה ערבית; הוא בחד"ש, כקומוניסט גאה. נכון, יש גם ערבים בסיעת חד"ש, יש גם יהודים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
אני מייצג סיעה שכל חבריה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם ערבים, בסדר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
– – ערבים, וחושבים שזה טבח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני בטוח. אמרת את זה יפה. כל מה שהיא ביקשה זה מדוע אתם לא מגנים – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא כולם אמרו, זה הכול.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
כל הסיעה שלי אמרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז, יפה מאוד.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
הסיעה שלך. לא כל האחרים אמרו. לא התייחסתי לסיעתך. לא התייחסתי לסיעה זו או אחרת ולא לחבר כנסת זה או אחר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מכבד מאוד את חבר הכנסת סוייד. הוא גם התייחס לנושא האירני ואמר את דברו, שהוא לא מאושר מההתפתחויות באירן. אבל יחד עם זה, הוא שואל את השרה, ובצדק, יש דבר – – –
<דני דנון (הליכוד):>
למה בצדק?
<חנא סוייד (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת דנון, אתה לא צריך לעזור לנו. אני אומר לך למה בצדק, כי היא אומרת: אתם מתלוננים על כל כך הרבה דברים, מדוע לא ייאמר בצורה ברורה?
<חנא סוייד (חד"ש):>
אני צריך לדבר על כל דבר שהשרה אחר כך רוצה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, חס וחלילה. אתה קודם כול צריך לדבר על כל דבר – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
מה זה בדיוק?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אבל אם אתה מדבר על המזרח התיכון, קורה משהו בסוריה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
מה זה בדיוק?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת סוייד, אני לא אומר שאמרת בזדון.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא, הוא אומר ככה, הוא עושה ככה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הנה חבר הכנסת טיבי אמר הרגע לפרוטוקול דברים ברורים, חדים וחלקים. נגמר. מה קרה?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):>
למה אף שר יהודי לא גינה את ההרג ההמוני שביצעו האמריקנים בעירק – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני לא יודע, יכול להיות שגינה, יכול להיות – אני מדבר כרגע – אני רוצה להרגיע את הרוחות במסגרת שכל אחד יאמר את דברו, והיא תהיה מכעיסה ככל שתהיה. תודה רבה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. סיימנו.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, אני מבקשת – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
באפגניסטן כל יום יש טבח של אלפים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני אמרתי לך רק, אם זה קורה אצלם בסוריה לגבי עמם, מה יהיה כשהם יבואו אליך ואלי? ישראלים אנחנו. מה הם יעשו לנו אם ככה הם עושים לאחים שלהם? אל תדאג, אנחנו לא ניתן להם לעשות את זה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא, לא, הם לא יגיעו, הם לא יגיעו.
<ישראל חסון (קדימה):>
אני אספר להם מה עשו ליהודים בסוריה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
כן, ישראל, נסמוך עליך בדיוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא ניתן להם, אל תדאג, עפו, אני סומך עליך במאה אחוז.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, אני אבקש להוריד את הצעות האי-אמון מעל סדר-היום. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כמובן, הכנסת תשקול זאת, אבל את אמרת את דברך. אנחנו עוברים לדיון הכללי. חבר הכנסת ישראל – כל אחד, מי שלא נמצא באולם כשאני קורא את שמו, עבר זמנו ובטל קורבנו. יש לנו את אנשי המילואים. חבר הכנסת ישראל חסון הראשון. אתם תצטרכו להצטמצם בשלוש הדקות הניתנות לכם. אה, לא חבר הכנסת ישראל חסון – חבר הכנסת ברוורמן. שכחתי שהיו פה התפתחויות מרחיקות לכת. השר ברוורמן הפך אופוזיציה והאופוזיציונר חסון הפך לחבר הקואליציה – עם פוטנציאל, אל תדאג, הוא עם פוטנציאל.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, חיילי המילואים, בזמני, כשמופז היה שר הביטחון והייתי נשיא אוניברסיטה, הוא ביקש ממני לעמוד בראש ועדה על הרפורמה במילואים. היתה ועדה, והרפורמה ממשיכה, והבעיות ממשיכות, ואני מצדיע גם פה לחיילי המילואים.
אני יורד מהנושא המדיני ואני רוצה להתריע בפני הכנסת ולבקש – כמובן רק בצורה פורמלית, כי עם כנסת שיש לה 94 חברים, אז באמת ראש ממשלה לא צריך, כמו שאמר פואד, שינוי בשיטת הממשל. יש לו את הכול.
אני רוצה לדבר על הנושא הכלכלי, משום שזוכר אדוני היושב-ראש שלפני למעלה משנה, ליד הדוכן הזה, אני התרעתי שבאירופה המשבר יהיה חמור ואני חושש שגוש היורו יתפרק, ואני חושב גם היום כך. בארצות-הברית, מיסיסיפי וניו-יורק שונות, אבל יש להן אותה שפה, יש בנק מרכזי אחד. זה לא באירופה. מכיוון שגרמניה חייבת היום לסבסד את יתר אירופה, יש לזכור מה שהאמריקנים עשו עבורם בתוכנית מרשל – ואני לא רואה את אנגלה מרקל מתכוונת בכיוון הזה – אני רואה קשיים מאוד גדולים באירופה, משברים אדירים, אבטלה גדולה. ספרד – 50% מהצעירים; אותו דבר ביוון; סכנה לעליית הפאשיזם. וכמובן שהמשמעות לישראל היא שגם כאן האבטלה תעלה, וכאן אני בא לנושא שמטריד אותי.
שר האוצר, ידידי, טען כל הזמן שאנחנו ללא גירעון, הכלכלה הטובה בעולם, ואני חוזר ואומר, כקאטו הזקן: כלכלה של מי? ישראל היא המדינה האי-שוויונית ביותר במערב. אפילו בברלין ובציריך סל המזון יותר זול, כאשר השכר הוא כמעט כפול מהשכר בתל-אביב או בירושלים. ועכשיו לפתע, כשאותו שר אוצר נרדם בשמירה, אנחנו מוצאים לפתע שיש לנו גירעון ענק. תקציב הביטחון היה ללא בקרה; דברים אחרים. אז יש פתרון, והפתרון מאוד פשוט: אנחנו נעלה מייד את המסים העקיפים, נדאג להטיל מסים על פירות וירקות, ואנחנו נבטל מסים למי שלמעלה.
ראש הממשלה, בדיונים סודיים – שמתפרסמים בעיתונים – מכיוון שאני לא ראיתי, אדוני שר האוצר, פעם אחת תקציב, שקיפות, כי בישראל אין שום שקיפות. האם הגירעון היום הוא 17 מיליארד, 20 מיליארד או 35 מיליארד? מכיוון שלאף אחד אין הבנה, אז מתחילים לזרוק ספינים, שראש הממשלה יושב עם כמה אנשים בחדרו ואומר: אני לא אעלה מסים ישירים. זאת אומרת, העשירים – בהם לא נפגע. מס חברות שהוא נמוך – בישראל הוא מאוד נמוך – אז מ-25% ל-26% לא נעלה אותו. אבל מס ערך מוסף, שהכי קל לגבות אותו – כן, את זה אנחנו ניקח, כי זה מס רגרסיבי שאותו משלמים המעמד הבינוני והקבוצות החלשות.
אני רוצה לסכם במשפט אחד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
הטעות של המדיניות הכלכלית המתמשכת, הכושלת, של שר האוצר ושל הממשלה, ולצערי גם בעבר, היא מאוד פשוטה: בזמן צמיחה הצמיחה לא מחלחלת למטה, כי אימצנו את התורה של הימין הרפובליקני, שמורידים מסים לאלפיון העליון והוא סוחב את היתר, וזה לא קרה. אבל לפתע, כשמתחיל להיות משבר בעולם, אומרים: רק המעמד הבינוני והקבוצות החלשות. מהם אפשר לספוג. ועל הדבר הזה, אדוני, אני מצביע אי-אמון בממשלה הזאת, ויבוא יום והממשלה הזאת תתחלף.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת, השר לשעבר ברוורמן. חבר הכנסת והשר לעתיד – חבר הכנסת ישראל חסון. אחריו יבוא חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו יבוא אברהם מיכאלי, שנמצא פה. כל הנואמים נמצאים באולם. בבקשה.
<ישראל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני כל כך רגיל שמציגים אותי בתואר לשעבר ואין לשעתיד. אתה הראשון שעושה לשעתיד – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רואה? אבל זה על חשבונך. יש לנו היום רק שלוש דקות.
<ישראל חסון (קדימה):>
גברתי השרה – – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אתה אחד משלושת החסונים של קדימה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן. בבקשה.
<ישראל חסון (קדימה):>
אנחנו עוד שלושה – אנחנו מכריזים על סיעה. גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אדוני – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<ישראל חסון (קדימה):>
גברתי, אני רוצה להפנות פה פנייה אלייך, בהיעדרו של שר הפנים. קיימתם פה דיון ארוך ומשמעותי על כן מגנים את סוריה, לא מגנים את הטבח, כן מדברים, לא מדברים. לפני כשלושה שבועות – ישנה עמותה בארץ שמסייעת לעמים במצבי אסון ובעת מלחמה. היא א-פוליטית, היא היתה בהאיטי ראשונה, העמותה הזאת, היא היתה בסומליה, היא היתה באינדונזיה בצונאמי, והיא החליטה שהיא נדרשת לפליטים הסורים. העמותה הזאת, שמבינה את הרגישות של מדינת ישראל ואת החשש שיאשימו במעורבות כזאת או אחרת, פנתה – לא רק אלי, אלא פנתה גם לגורמים הרשמיים במדינת ישראל.
אני הסתכלתי על הנושא הזה מהזווית הבאה: מתרחש טבח מצפון לנו – ואני, דרך אגב, אדוני היושב-ראש, יודע היטב מה יקרה אם הם יגיעו לפה. אני יכול לשאול את אבי ואת דודי, הם עברו את החוויה הזו כשגרנו וחיינו בסוריה. אני סברתי שלא יכול להיות שמדינת ישראל תעמוד בחידלון, על אף המגבלות, ואמרתי לעמותה שאם אפשר לעזור לאנשים, לפליטים שנמלטו מסוריה ושהם פצועים, בדרך שקטה – בבקשה. העמותה הזאת איתרה אב לארבעה ילדים שנפצע בעינו ואיבד אותה והעין השנייה נפגעה, והוא עומד לאבד את ראייתו, ופנתה בבקשה להביא אותו לכאן, לארץ, לטיפול רפואי. משרד הבריאות תוך יום נתן תשובה חיובית ואמר והכריז, והגדיר גם איזה בית-חולים ואיזה רופא יטפל בו. רשויות ההגירה אישרו את הגעתו לפה. הוא אמור היה להגיע עם האשה וארבעת ילדיו הקטנים לגמור את הניתוח ולצאת. כשהדבר הזה הגיע לשולחנו של שר הפנים, שר הפנים הורה שיאפשרו לו את זה בערבות של 200,000 שקל – לפליט שאין לו כדי לקנות שקית קמח; 200,000 שקל.
כששאלתי: למה? הוא הסתתר מאחורי הטענה שזו דרישה של זרועות הביטחון. מבירור שלי, ולא הייתי דרוש בכלל לבירור הזה, ברור שאין אף גורם ביטחוני שנוקב בסכום. אני טועה?
<אברהם דיכטר (קדימה):>
– – –
<ישראל חסון (קדימה):>
מה? הדבר הזה חמור כפליים. מדוע הוא חמור כפליים? משום שלפני חודש, גברתי השרה – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אני לא – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
אני מדבר אתך כרגע כנציגת הממשלה שאמורה לדבר עם השר. אני כבר מסיים, אדוני. לפני כחודש הגיע לפה מטוס של 210, שומו שמים, אריתריאים לביקור. משרד הפנים דרש 800 שקל ערבות מכל אריתריאי – שהוחזרו לו, כמובן, לסוכן הנסיעות. יושב פה חבר הכנסת מיכאלי, שלפני לא זוכר כמה שנים, הביא לפה 130 חיילים גרוזינים פצועים – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
20.
<ישראל חסון (קדימה):>
20? 130 ומשהו הגיעו בסופו של דבר לארץ.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
לא, לא, לא.
<ישראל חסון (קדימה):>
20. נדרשת לערבות כלשהי? לא, לא נדרשת. שוכב הפליט המסכן, דרך אגב, עם עשרה ילדים פגועי ראש, ואנחנו, כשנשאל את עצמנו איפה היינו אחרי שכל הסיפור הזה ייגמר, המראה תראה דמות מכוערת מאוד.
אני פונה לשר הפנים פה, אחרי שפניתי אליו כבר מעל כל גלי האתר: תתעשת ותתחיל לגלות איזשהו רגש אנושי ולא רפלקס אכזרי. תתעשת, אדוני שר הפנים. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. יעלה חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. רבותי, אני מבקש להקפיד על הזמנים. כל אחד שלוש דקות. אנחנו אמורים להמשיך בטקס אחרי כן. שלוש דקות לרשותך.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, ראשית, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, זה כבר מגיע למצב אבסורדי שאנחנו, כאשר מגיעים לכאן כל שבוע, כמובן עם אותה קואליציה, עם אותה הקואליציה הגדולה שיש לנו, מגיעים למעמד של התייחסות לאי-אמון. הרי גם לאופוזיציה מובן שגם אם במצב תיאורטי נגיע לאיזושהי הצבעה כאן, ויהיה כאן רוב – עדיין אנחנו מדברים על רוב של 61 להחלפת הממשלה, שלא יהיה כאן בשום קונספירציה כזאת או אחרת. אבל אין מה לעשות, זה בעצם אותו המשחק: זה עשר דקות התהילה שמחפשים כאן אולי החברים מהאופוזיציה.
הבעיה היא שכאשר באים ומציגים את אותם הנושאים – כישלון הממשלה בסוגיות חברתיות, כלכליות – אני עוד לא שמעתי כאן, כאשר אותם חברי כנסת באו כאן לנמק, דוגמה אחת שבאה ומצביעה על כישלון. אני שומע הרבה דברים, שמדברים באופן כללי. דוגמה אחת – איפה נכשלנו? אני חושב שכאשר גם הסוגיות האלה עולות, צריך גם לקחת אחריות, אני חושב, גם מבחינת חברי הכנסת כאשר הם מעלים את הסוגיות האלה, כי בסופו של דבר הציבור כן חושב שיש פה איזשהו משבר, שיש פה איזשהו כישלון, ובפועל מדברים על כל הדברים שבעולם חוץ מהנושאים שאולי מגישים אותם.
אדוני היושב-ראש, אני לא חלק מהדוברים כאן בעניין של יום המילואים, ואני, ברשותך, רוצה – יש לי עוד איזה דקה ורבע – לברך את כל חיילי המילואים על השירות ועל התמיכה ועל ההגנה על המולדת ועל אזרחי מדינת ישראל. הם עושים עבודת קודש, ואין ספק שגם היום, כאשר עשיתי דיון אצלי בוועדה, בוועדת החינוך, כל הסוגיות של מעמד חיילי המילואים במוסדות להשכלה גבוהה ובכלל במערכת החינוך, אלו סוגיות לא פשוטות, שהתחלנו להתעסק בהן עוד בכנסת הקודמת. הצלחנו לקדם חקיקה, אומנם חקיקה כללית מדי – לפי מה שמסתבר לנו היינו אכן חייבים להיות יותר פרטניים מבחינת אותן הזכויות, אבל הסתמכנו על המועצה להשכלה גבוהה שהם שייקחו את האחריות, אבל בסופו של דבר זה לא מה שיצא לפועל. יכול להיות שנצטרך לעשות חקיקה נוספת, כך שלא תהיה בכלל איזושהי גמישות למוסדות בנושא של ההפחתה של אותן הטבות שמגיעות למילואימניקים.
בנוסף לכך, אני מאוד הופתעתי לשמוע – אומנם זה היה בשבוע שעבר, כאשר ציינו כאן את יום הסטודנט הלאומי – שדווקא במוסד שמי שעומדת בראשו, הנשיאה היא השרה לשעבר, שרת החינוך חברת הכנסת יולי תמיר, דווקא משם באים, ממכללת "ספיר", הסטודנטים להתלונן על כל הנושא של זכויותיהם כמילואימניקים. עכשיו, מה שהכי מוזר, שהיא היתה יחד אתי, בתור שרה, יוזמת של החוק להטבות לסטודנטים במילואים. אז יכול להיות שאני יכול להבין את אותם האנשים שמגיעים, נגיד, מהאקדמיה ומעבירים איזושהי ביקורת ומגיעים לפוליטיקה ואז זה נראה להם קצת אחרת. אבל אנשים שמהפוליטיקה הולכים דווקא לשם, כאשר הם מקבלים את הכלי הביצועי – בסופו של דבר אותן התלונות של הסטודנטים שמגיעות דווקא על אותם אנשים שבפועל היו חלק מהשינויים, אבל הם לא מבצעים אותם ברגע שהם נכנסים להיות אלה שאחראים לביצוע.
אז אני רוצה כמובן שוב להביע את הערכתי ולאחל הצלחה לכל חיילי המילואים, ותודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. יעלה חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ולאחריו – סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס; ואם הוא לא פה – עינת וילף. וגם היא, אם היא לא תהיה פה – טלב אלסאנע, ואחריו – מיכאל בן-ארי. יש לך עוד זמן, חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות לרשותך.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית כול, אני מברך את חיילי המילואים ביום המיוחד שהכנסת מציינת, ואני מחזק את כל אלה שעומדים, בגילים שונים, להגנת המולדת, ושנעבור מדיבורים למעשים – שנעזור להם בדברים חשובים שצריך לעזור להם.
אדוני היושב-ראש, אני תכננתי לדבר על משהו אחר, אבל מכיוון שחבר הכנסת חסון עלה פה, דיבר על נושא – חשבתי שהוא נושא רגיש, שלא מדברים עליו בתקשורת. ואתה יודע שהפנייה שלך הגיעה גם אלי בשלב מסוים והתערבתי בעניין, ואתה יודע שאני גם ליוויתי את ההחלטות, של המשרד – לא תמיד השר שם קבע מה שקבע. ואני עכשיו אומר לך, אחרי שבדקתי אפילו עוד פעם בדקות האלה מה קרה שם – חבר הכנסת חסון, יש שיקולים שלפעמים אתה, כשר אחראי, כנראה צריך לקבל כשיקולים שונים מאשר שלי ושלך. אני גם חשבתי כמוך – בוא נעשה ונלחץ. ואפילו אותה גברת שעומדת בראש אותה עמותה שרצתה להביא את אותו פצוע, היא פנתה אלי; ואני מכיר אותה שנים, ובאמת היא עוסקת בעבודות התנדבות מן הסוג הזה במשך שנים.
אני שאלתי מה הדרישה לערבות הגדולה, למה דרשו את הסכום הגבוה, ונאמר לי באופן מפורש: מדובר פה במקרה הכי חריג, שמכניסים פצוע ממדינת אויב. ומכיוון שלא רצו לדבר על זה, וכנראה ממשלת ירדן עדיין מכחישה שיש בתוך המדינה שלה מעל 100,000 פליטים שברחו מסוריה, והמדינה מכחישה את זה – ומכיוון שזה כבר יצא לתקשורת צריך להגיד גם את זה. מי אמר או מי ערב לכך שאותה משפחה – לא רצה להיכנס רק הפצוע; הפצוע שרצה להיכנס, אני אפילו שכנעתי את הגורמים במשרד שיורידו את הערבות, בצורה הכי מינימלית – אבל לא, אמרו: כל המשפחה צריכה להיכנס לארץ. ואמרו לי: מי ערב לכך שהמשפחה הזאת תצא מהארץ?
<ישראל חסון (קדימה):>
מיכאלי, אפשר לענות לך?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אני אתן לך, אני אתן לך. דקה. אני אגיד לך איפה פה האחריות שהשר נאלץ לגלות: יש פה כנראה פתח, שאם הם מאשרים לאותו גורם מסכן, שאני גם מבחינה אנושית מאוד מתחשב במצב שלו – אם היו מאשרים לו, זה תקדים לעוד 100,000 שכנראה רוצים להיכנס בדרך הזאת. הפצועים שם, הם לא אחד. ואת זה אמר לי גם אותו גורם שטיפל בו. לא מדובר שם בפצוע אחד. מדובר בעוד פצועים, שמבחינת רחמנות – רחמנותי על כולם. אז השר היה חייב לקבל, בהתייעצות עם גורמי ביטחון – ובדקתי את זה שוב; גורמי ביטחון אמרו לי שהם לא נוקבים בסכומים, אבל גורמי ביטחון המליצו להיכנס עם ערבות. מישהו היה ערב לכך שאותה משפחה תצא מהארץ?
לכן, היום לבוא ולזרוק – שר הפנים הפך הרי לשק חבטות בשנים האחרונות – – –
<ישראל חסון (קדימה):>
חבר הכנסת – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
דקה, דקה. לגבי הנושא של הפליטים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
דרך אגב, אברהם, אנחנו שקי חבטות רק כשזה ש"ס.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
בסדר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אומר לך, רק כשזה אנחנו. תאמין לי, אני מספיק ותיק בבית הזה. מספיק ותיק בבית הזה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, מה לעשות, מה לעשות, כשחבר הכנסת דנון או חברת הכנסת מירי רגב – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אומר לך, נעשו דברים פי-מאה יותר גרועים לשר הפנים.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – דיברו בהפגנה, כולם התנפלו עליהם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני זוכר שאופיר פינס היה שר הפנים. אני זוכר. אני זוכר מה הוא עשה.
<ישראל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, א. אתה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו זה שק חבטות. זה בסדר.
<ישראל חסון (קדימה):>
אתה לא יכול להפנות אלי סוג כזה של טענה. מעולם לא נהגתי. ב. מאחר שאני מכיר – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, לא התכוונתי אליך בכלל.
<ישראל חסון (קדימה):>
רגע, ומאחר שאני מכיר את יושרו הרב של חבר הכנסת מיכאלי, אני אומר לך, חבר הכנסת מיכאלי: נאמר למשרד שרק הוא ייכנס. נאמר – המשרד הזה מאשר כל חודש כניסה לניתוחי ראש לילדים פצועים עירקים. עזוב את הטענות האלה, אני דואג לביטחון לא פחות ממנו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אוקיי.
<ישראל חסון (קדימה):>
תאמין לי, ואני – – – לא פחות. עזוב.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זמננו קצר, אברהם. חבר הכנסת מיכאלי, משפט אחרון.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
חבר הכנסת חסון, לגבי הניסיון הביטחוני שלך, אף אחד, חלילה, לא יטיל דופי. יחד עם זאת, כנראה כשיושבים בתפקיד של השר, השר חייב לקחת החלטות שעלולות להיות להן גם השלכות תקדימיות.
ולכן, אדוני היושב-ראש, מה שהתחלתי קודם לומר: כששר הפנים דיבר בצורה שדיבר אמרו שהוא הזוי, אמרו שהוא – אבל כרגע מומחים כבר מדברים. ד"ר גיא בכור כתב כמה וכמה מאמרים בתקופה האחרונה. הרופאים שדיברו כרגע על המחלות – זה כבר לא שר הפנים מדבר. אם פרופסור קרסו או פרופסור גבי ברבש כבר מדברים על אותן מחלות – רבותי, יש החלטות שכנראה קשה לקבל אותן. שר אחראי חושב כנראה בצורה עמוקה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה סגן שר החינוך, הרב מנחם אליעזר מוזס. ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<ישראל חסון (קדימה):>
מיכאלי, עובדים עלינו עבודה עברית. אתה מכיר את השיר? עזוב.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מוזס, שלוש דקות לרשותך.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, השרה המקשרת גברת לבנת, השבוע פורסם שהכנסות המדינה מרוכשי דירות גדלו בשנה האחרונה ועלו ל-20 מיליארד ש"ח. כן, 20 מיליארד ש"ח – גדלו הכנסות המדינה מרוכשי דירות. ועדיין 80% מהצעירים לא יכולים לרכוש לעצמם דירה. מחירי הדירות רק עולים. התחלות הבנייה בירידה עקב מחנק האשראי של הבנקים, וחלום הדירה הפרטית רק הולך ומתרחק מזוגות צעירים.
וחוק פיצול הדירות, שהעלו שר הפנים וידידי הרב אייכלר, גם תקוע. ואנחנו לוקים בכפליים, אדוני היושב-ראש: כי מי זכאי, למשל, להשתתפות בשכר הדירה של משרד השיכון, שעלה באחרונה ל-3,000 ש"ח? רק מי שגר בדירה חוקית. אבל כל אלה שגרים בדירות לא חוקיות, אלה לא זכאים לקבל השתתפות בשכר דירה. זאת אומרת, אלה שגרים במחסנים או על הגגות או במקומות לא ראויים, אין להם השתתפות של שכר דירה. וזה – לוקים בכפליים.
אבל איפה שכולם כשלו, דווקא לכתב בכיר מ"ידיעות" יש פתרון דו-שלבי, פשוט מאוד. כתב בכיר, שראשי התיבות שלו זה י"ל, כתב ב-4 במאי שצריכים לכווץ את החרדים, שמחנכים לטפילות ומטפחים עוני; בזים לשלטון העם; מנצלים את הנשים שלהם. לאחר שהחרדים יהיו מכווצים, אז אני מוסיף: חצי מהבעיה כבר נפתרה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בסדר. הוא יסתדר עם האריתריאים ועם הסודנים.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
בדיוק. עכשיו, היום, הוא מפרסם באותו עיתון, עיתון מכובד, תחת הכותרת: "אין לאן לגרש" – – –
<דני דנון (הליכוד):>
באיזה עיתון זה? שנוכל לדעת.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
"ידיעות אחרונות" נתן במה לכתב בכיר – י"ל ראשי תיבות; אני לא חושב שאני צריך להעלות את שמו. והוא כותב היום שגירוש עשרות אלפי המסתננים האפריקנים זו בעיה גדולה, והוא מציע, כלשונו: צריך לקלוט אותם במהירות מרבית. ללמדם עברית, ללמדם מקצועות מועילים, להקים עבורם משכנות ראויים ולהופכם לישראלים. עד כאן. כמה פשוט. כדי לקבל את סל ההטבות, הכולל דיור חינם, חינוך חינם, רכישת מקצוע חינם, לא צריך להתגייס לצה"ל, לא צריך מיצוי כושר השתכרות, כלום. תהיה מסתנן, שוהה בלתי חוקי, זה תנאי מספק.
הרי לא מדובר כאן בחרדים, עלוקות או פרזיטים החיים על חשבון המדינה. ועשרות אלפי זוגות צעירים לא חרדים שכן שירתו בצבא, משלמים מסים, תורמים למדינה – אינם יכולים להגיע לדירה משלהם; לא מסוגלים לרכוש לימודי מקצוע לילדיהם; נאנקים תחת עול הקיום היומיומי ומשוועים לסיוע של המדינה. אולם את המשאבים המוגבלים הוא מציע לתת דווקא לשוהים הבלתי-חוקיים כאן. אני חושב שכבר אמרו חכמינו ז"ל: זקני עמי הארץ, כל זמן שמזקינים יותר דעתם מיטרפת יותר. אחרת אני לא מבין.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
ואז, לפני שאני כחרדי אתכווץ ואיעלם – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון אם אפשר.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – עצה אחרונה שלי לזוגות הצעירים: אתם רוצים דירה? תהגרו או מאריתריאה או מסודן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה רבה לחבר הכנסת הרב אליעזר מוזס. חבר הכנסת טלב אלסאנע. ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת טלב אלסאנע, שלוש דקות לרשותך.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההתנהלות של כמה חברי כנסת באירועים שהיו בתל-אביב לגבי הפליטים מאפריקה היא בושה וחרפה.
<דני דנון (הליכוד):>
שכחת את סוריה. שכחת את סוריה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
תאר לעצמך, אדוני היושב-ראש, מה היה קורה – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
הרי זכותו הלגיטימית לדבר על מה שהוא רוצה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – אם חבר כנסת, אז, כשהיהודים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
למה להפריע לו?
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
אז כשליהודים היה קשה כאן, היה רעב, היתה בצורת, ועברו למצרים, אז המצרים ירו בהם? קראו להם "סרטן בגוף המדינה"? זה לפני אלפי שנים. והפרעונים לא התיימרו להיות הדמוקרטיה היחידה ואור לגויים בעולם. קלטו אותם. התייחסו אליהם בצורה נהדרת. וכשהיהודים עברו לשם, לא אמרו: אלה מסתננים – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הפכו אותם לעבדים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – ואלה, צריך לחסל אותם, או לירות בהם, או להתעלל בהם, או להחזיר אותם למות מרעב. קלטו אותם. כי יש מה שנקרא – גם מעבר לחוקים – ערך אנושי, ערך מוסרי. ההתייחסות לאחרים. לא הכול במסגרת החוק.
<דני דנון (הליכוד):>
בסוריה מוסריים.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
החוק בא להסדיר מערכת יחסים. אנחנו לא צריכים לבטל את הערכיות והמוסריות, אבל זה הפרצוף שלכם, מה שהיה. וזה פרצוף מאוד מכוער. ואתם צריכים להתבייש במה שעשיתם – – –
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
זה המבחן שלכם – איך אתם מתייחסים לאחר. אתם מדברים כל הזמן: – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בסוריה תתייחסו – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – גר היית במצרים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אתה תיכף עולה לדבר. אני לא מבין אותך.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
התייחסות לאחר. מה אתם יודעים להטיף מוסר לאחרים?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה תיכף עולה לדבר.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
תהוו דוגמה בהתנהלות שלכם, והדוגמה שאתם – רק התנהגות רעה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לך לסוריה, לך – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – קדאפי, לך.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
ואני רואה ושומע כאן, רבותי – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אתה חייב – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – הצביעות – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – הצביעות, לדעתי המלה צביעות היא מחמאה לעומת מה שמתרחש כאן. רבותי, כאשר היתה המתקפה האמריקנית על עירק, מיליוני עירקים הפכו להיות פליטים. אף אחד לא דיבר מלה כאן. כאשר מאות אלפי עירקים נהרגו, אף אחד לא דיבר כאן. אבל לאמריקה, לארצות-הברית מותר להרוג.
מה שקורה בסוריה זה דבר איום ונורא. זה דבר שהלב כואב. אבל לנצל את זה כדי לנגח? תעלה לכאן שרת התרבות – אין קשר בינה לבין התרבות – ותדבר על חברי הכנסת הערבים, כאילו שאנחנו כל יום בבוקר חייבים להתקשר אליה ולהגיד לה מה אנחנו חושבים על כל דבר בעולם, חייבים לה דין-וחשבון. גישה פטרנליסטית מבישה. מה זאת אומרת "חברי הכנסת הערבים"? כולנו אומרים את דעתנו. אם היא לא שמעה, זו בעיה שלה. אבל אנחנו לא חייבים להצטדק בפני אף אחד. היא צריכה להציג את העמדה המוסרית שלה, ואת העמדה המוסרית שמענו מישראל חסון, שפצוע אחד – אחד, לא 100,000, כמו שקורה, אחד – מדינת ישראל, שהיא מטיפה וכל היום בוכה, לא מסוגלת לקבל פצוע אחד כדי להעניק לו עזרה וסיוע רפואי. זה המבחן.
אז, גברתי השרה, במקום להטיח בחברי הכנסת הערבים, שעושים מלאכתם ולא זקוקים לציונים, לא להמלצות, לא להטפות, ולא לצביעות, אולי תמלאי את תפקידך, וגם הממשלה שלך, ביחס – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – לפליטים האפריקנים, לאנשים הנזקקים לעזרה ולסיוע, ולא הכול מתחיל ומסתיים במרכז הליכוד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, חבר – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
יש חיים אחרי מרכז הליכוד. יש גם איזשהו מוסר וערכיות אחרי מרכז הליכוד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
הכול מתנהל בססמאות. רק מרכז הליכוד יש במדינה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. תודה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
מה אתם תקבלו בפריימריז של הליכוד – זה מה שמניע אתכם?
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
קצת – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אל תנהלו דו-שיח. הוא סיים. הוא סיים את זמנו. הוא סיים את זמנו.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
בסופו של דבר, צריכים להיות בן-אדם – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת טלב – – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – לפני להיות פוליטיקאי או חבר כנסת, להיות בן-אדם. ואת זה אתם לא למדתם.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
– – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
רבותי, אני מציע לסגור את בתי-הכלא בישראל. אנחנו זוכרים מה עשו לנו? איזו שואה עברנו? להכניס אנשים לתוך כאלה חומות? באמת. הוא היה רעב, הוא גנב. היצר שלו פיתה אותו, הוא אנס. אנחנו, העם שעבר כאלה תלאות כל כך הרבה שנים, איך אנחנו מעזים להכניס אנשים לכלא? אנחנו לא זוכרים מה היה לנו?
רבותי, תפסיקו עם השיח המטורף הזה. אני שומע את כל הסופרלטיבים שלוקחים מהשואה בתוך העניין הזה, ועוד איזה חכמולוג – פרעה. פרעה קרא לבני ישראל לבוא לגור במצרים. ולא נשכח גם שהפכו אותנו לעבדים שם. גם את זה לא נשכח. ואם מדברים על היסטוריה, כולם פה "ואהבת את הגר". כמה גר? כמה גר? הרי לא כתוב: ואהבת את הגרים. כתוב "ואהבת את הגר" – אחד, עוד אחד; עשרות אלפים, רבותי. אני שומע פה מכל מיני אנשים שאומרים – –
<טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):>
כמה שנים הייתם שם? כמה שנים?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – אנחנו חזקים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לך לסוריה, לך לקדאפי, לך – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת טלב אלסאנע.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לך לחבר שלך קדאפי, על הבגאז' תימרח יחד אתו. לך תתחבק אתו עוד פעם, עם בשאר אסד. לך, ראינו מי החברים שלך. אתה יכול באמת ללכת. עליך נאמר: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". ברוך הוא וברוך שמו.
רבותי, השיח המטורף הזה הוא השיח כביכול להשתמש בליברליות שלנו, ביפיות-הנפש שלנו, כדי לחסל אותנו מבפנים. ואני, עיני כלות. אני רואה אנשים שיש להם ראש על הכתפיים שהולכים לתוך השיח הזה.
פליטים – איזה פליטים? מסכנים. אני אמרתי להם לבוא לפה? אני שילמתי 3,000 דולר לקחת טיסה לקהיר, משם אוטובוס ממוזג עד הכניסה לישראל, לעבור כמה מטרים, להתקשר לצבא, למה הם מתמהמהים? למה הפקידות, החיילות מתמהמהות להגיע? לקבל טיפול רפואי ולקבל הסעה ודמי כיס. "תל-אביב, תל-אביב, תל-אביב", הם צועקים בדרך. ומי המסכנים? ומי האומללים? את זה פה שוכחים להגיד. שלוש שנים אני זועק פה, אמרו לי שאני מסית: אתה מנצל את שכונות הדרום. הלשכה שלי בשכונת-התקווה נמצאת שם כבר שנים, אני מקבל שם אנשים מדי שבוע. אני נולדתי שם. אני מכיר את המצוקה.
אבל, רבותי, המצוקה הקשה ביותר היא שאנשים פה איבדו את הראש. עם השיח הליברלי הזה הם רוצים לחסל את המדינה. אם זה לונדון, שהוזכר קודם, אם זה אחרים, כמו שאמר בן-אהרון: הם רוצים להחליף את העם. הם רואים את החרדים מתרבים, הם רוצים לכווץ אותם. המתנחלים – אם היה מדובר במתנחלים זה לא היה להעלות אותם על אוטובוסים ולגרש, זה היה לירות בהם. שם אפשר להגיד "סרטן". שם יכול יהושע סובול להגיד "קרציות" ואף אחד לא יקום עליו.
רבותי, מה שאמרה מירי רגב, הדברים נכונים. מדובר פה בסרטן שמתפשט במדינת ישראל. אין שכונה שלא נפגעת. התקשרו אלי אנשים מקריית-שמונה. הפכתי להיות בזמן האחרון השר לענייני מסתננים – לא פה בשולחן, שם באופוזיציה – מקבל טלפונים כל היום וכל הלילה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני, משפט אחרון, אני גם אגיד. אני מקבל טלפון מקריית-שמונה, אומר לי יהודי: תגיד לי, הם באו גם אלינו, הם לא יודעים שלנו אין עבודה פה? רבותי, זאת המציאות. אין מקום שזה לא מתפשט. לכן הדימוי של מירי היה דימוי כל כך נכון. כל הצבועים, וכל אלה שרוצים להחליש את המאבק – רבותי, לא רק שאנחנו לא נחליש את המאבק, אנחנו נגביר אותו. כי פה אין ממשלה. אין פה ממשלה. שר החוץ, איפה הוא? איפה הוא? מתי הוא דיבר פעם אחרונה עם שר החוץ של אריתריאה? עם סודן? מה הוא עושה פה בכלל? מישהו ראה פה את שר החוץ? מה עושה השר לביטחון פנים? מה עושה ראש הממשלה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. תודה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
משפט אחרון, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון – כמה משפטים?
< מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ועדת-טל, איום אירני, הכול פה וירטואלי. הסכנה האמיתית זה האיום הסודני, והממשלה חסרת האונים הזאת לא עושה כלום. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. לרשותך, חבר הכנסת ברכה, שלוש דקות.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
בגלל זה כתבתי את הדברים שלי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, אתה יודע שאני אאפשר לך אם – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני לא רוצה לגלוש.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהרכבה החדש של הממשלה יש כמה עקרונות. כמובן העיקרון הראשון הוא הישרדות. אבל זה לווה בעוד מושג, שכנראה יהיה שגור במחוזותינו בתקופה הקרובה, והוא שוויון בנטל. והשאלה למה "בנטל". נשיאה בנטל היא יחסית. זכויות הן מוקנות באופן מוחלט, מתוקף האזרחות. הנשיאה בנטל היא לפי היכולת. זאת אומרת, גם במס הכנסה, גם בשירות צבאי – בכל דבר שיכול להיות. אבל למה שוויון בנטל? השירות הצבאי אינו ערך, הוא כורח. הוא כורח במקומות נורמליים, והוא כלי דיכוי וכיבוש במקומות פחות נורמליים, כמו המקום שלנו.
<דני דנון (הליכוד):>
מה עם שירות אזרחי?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
ובכל זאת, למה שוויון בנטל? האם האזרחים הערבים כבר נכללים בהגדרת המדינה שהיא המדינה היהודית, והיא עכשיו צריכה את אזרחיה הערבים להגנתה? האם השוויון בדיור קיים, והשוויון בהקצאת קרקעות כבר קיים, והשוויון בתקציב החינוך והבריאות כבר קיים, והשוויון בתשתיות והשוויון בתעסוקה ובאבטלה, שוויון בעושר ובעוני – כל זה קיים? גמרנו את כל זה כדי לדבר על שוויון בנטל?
ונעזוב את העניין של השוויון, אדוני היושב-ראש. האם המדינה התחילה לשקול החזרת אדמות שהופקעו מקניין פרטי של אזרחים ערבים עד שנדחקו כל אחד לגבולות ביתו הפרטי כדי לבוא ולדבר על שוויון בנטל? האם הממשלה מתכוונת בכלל לשקול ליישם החלטה של בג"ץ עוד משנות ה-50 להחזיר את תושבי אקרית ובירעם שנעקרו בהחלטה של הצבא תוך הבטחה שיוחזרו בתוך שבועיים? האם עכשיו הממשלה שוקלת להחזיר אותם כדי לדבר על שוויון בנטל? האם הממשלה ויתרה קבל עם ועדה כאן על תוכנית ההפקעה והעקירה של עשרות אלפים של תושבים ערבים בנגב, תוכנית פראוור שנדונה היום במסדרונות הממשלה? היא ויתרה על הרעיון הזה כדי לדבר על שוויון בנטל? הרי אנחנו חלק מהעם הפלסטיני, אנחנו חלק מאזרחי המדינה, ואנחנו רוצים אינטגרציה על בסיס של הכרה בייחוד, ולא של התבוללות ולא של התמוססות. האם הממשלה צעדה צעד אחד בכיוון של הסכם המבוסס על שתי מדינות עם עמנו, העם הפלסטיני, כדי לבוא ולדרוש שוויון בנטל?
כשהממשלה, אדוני היושב-ראש, תעשה דברים בכיוון, נדע שהיא מתחילה לרחוץ את ידיה מהגזענות, הכיבוש, האפליה וההדרה, ואז אולי אפשר – אני מסיים – ואז אולי אפשר להתחיל לדבר על שוויון בנטל. כל עוד זה לא קיים, המסקנה שלנו חד-משמעית: הממשלה שלנו משתמשת במושג הזה של שוויון בנטל כדי לספק לגיטימציה להמשך האפליה, הגזענות וההדרה. עם זה אנחנו לא נשתף פעולה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת זהבה גלאון, שלוש דקות לרשותך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להוקיע כאן מעל הדוכן את חברי הכנסת המסיתים, הגזענים, שמשלבים גזענות ותאוות בצע בהתלהמות שלהם נגד הפליטים יוצאי סודן, אריתריאה, מבקשי המקלט. ראינו את זה בשכונת-התקווה או בשכונות דרום העיר בשבוע שעבר, והדבר המחריד והמחליא שהיה היום בוועדת הפנים של הכנסת. לא הייתי בישיבה, אבל רק שמעתי את הדיבורים על המחלות שמביאים הסודנים, שייקח יומיים לנקות את בריכת "גורדון" מהמחלות שמביאים הפליטים הסודנים. הגדיל לעשות חבר הכנסת דני דנון, שיושב פה: הם אונסים את הבנות שלנו. כאילו שלא היה אונס במדינת ישראל לפני שהם הגיעו לכאן.
<דני דנון (הליכוד):>
הם לא יצביעו לך. הם לא יצביעו לך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
איזו התלהמות, איזו הסתה. חבר הכנסת דני דנון, ייקח יותר מיומיים לנקות את הרפש הזה.
<דני דנון (הליכוד):>
הם לא יצביעו לך.
<זהבה גלאון (מרצ):>
ייקח יותר מיומיים לנקות את הרפש הזה, את הדיבור הזה.
<דני דנון (הליכוד):>
– – – תושבי דרום תל-אביב.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת דנון, תאפשר לה להגיד את מה שהיא חושבת.
<אילן גילאון (מרצ):>
הוא צודק.
<דני דנון (הליכוד):>
היא מדברת אלי, אדוני היושב-ראש; מה אתה רוצה?
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אכן, יש מצוקה קשה בדרום תל-אביב. יש מצוקה קשה.
<דני דנון (הליכוד):>
בגלל הצביעות שלכם.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אי-אפשר להתכחש לה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי. הערת הערה אחת, פעמיים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
יש מצוקה קשה ויש מי שמלבה את המצוקה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
זו חוצפה. מצוקה בגלל הצביעות או בגלל הממשלה שלך? זו חוצפה פשוט. לפחות תשתוק.
<דני דנון (הליכוד):>
אתה לא תגיד לי תשתוק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת.
<דני דנון (הליכוד):>
– – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת דני דנון, אנא מכם, תאפשרו לחברת – – –
<דני דנון (הליכוד):>
לכו – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, זה על חשבונה של חברת הכנסת זהבה גלאון, הדו-שיח ביניכם?
<דני דנון (הליכוד):>
חוצפן.
<קריאה:>
לא. לא. לא. לא. – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אל תדאג, אני אוסיף לה את הזמן שלה. אתה יכול להיות – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
חוצפן. חוצפן. שתוק. שתוק. אתה הממשלה.
<דני דנון (הליכוד):>
אתה חוצפן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אני חושב שאתם קצת חוצים את הגבולות. אנא מכם. חברת הכנסת גלאון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשכונות דרום תל-אביב יש מצוקה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת אילן גילאון, אתה מפריע.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אכן יש מצוקה בשכונות דרום תל-אביב. ויש – איך הם קראו לזה? הצפה של מסתננים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמדיניות הדלת המסתובבת של שר הפנים אלי ישי, שמביאה לכאן מהגרי עבודה ועובדים זרים, מביאה פי-25 עובדים זרים לארץ מאשר אותם אנשים שהגיעו באורח בלתי חוקי דרך גבול מצרים לישראל. פי-25. ואתם יודעים למה? כי יש מי שגוזר קופון מזה שמביאים עובדים זרים, ומדובר בחברות כוח-אדם, שיש להן מקורבים גם בש"ס – –
<דני דנון (הליכוד):>
מה זה קשור?
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – וגם בליכוד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אנא מכם. תאפשרו לה להגיד מה שהיא חושבת, אף-על-פי שאני לא מסכים עכשיו עם מה שהיא אמרה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אפשר לא להסכים, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כיוון – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אפשר לא להסכים על – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
את מסכימה – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני, אבל אני לא מצליחה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, לא, חברת הכנסת זהבה גלאון, את מסכימה עם התופעה הזאת שאין שום טיפול בכל הנושא הזה של אותם אלה שנכנסים למדינת ישראל?
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אני לא רגילה שאני עומדת על הדוכן ואני לא יכולה להגיד שלושה משפטים ברצף.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אגיד לך משהו. אמרתי את זה בשבוע שעבר, וכדאי שישמעו את זה דווקא חברי הכנסת הערבים. רבותי, אני נמצא קבוע במלון "רמדה" שלושה ימים, כי אני צפוני, אתם יודעים. ובשלושה הימים האלה – כל העובדים שעובדים בבית-המלון כחדרנים, מסדרים את החדרים וגם מנקים את האולמות, הם פליטים אריתריאים, וזה על חשבון עובדים ממדינת ישראל, שהיו כולם או פלסטינים או בני מיעוטים. רבותי, אני אומר את זה באחריות – –
<דני דנון (הליכוד):>
זה לא מעניין אותם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – הם תופסים את המקום שלהם.
<דני דנון (הליכוד):>
הם דואגים ל"חמאס".
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם זה טוב, אין בעיה. שימשיכו.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
עכשיו הרגעת את דני דנון. הוא נרגע עכשיו – יבואו הסודנים.
<דני דנון (הליכוד):>
זה לא מעניין אותך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
צריך לעשות סדר בנושא הזה. אני חושב שיש פה אוזלת יד של הממשלה בנושא הזה. בכל הטיפול בנושא של הפליטים יש אוזלת יד, גם בנושא של הטיפול הפנימי בהם והצורה שהם חיים פה. רבותי, אי-אפשר להשאיר את הדבר הזה פרוץ בצורה כזאת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, מה זה, דו-שיח? סליחה. אני מודה לכם. אני עומדת על הדוכן ואני רוצה להגיד שלושה משפטים ברצף.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מוסיף לך עוד דקה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא, אל תוסיף לי. תן לי לדבר עכשיו. אני הקשבתי לכם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש לך דקה, תסיימי.
<זהבה גלאון (מרצ):>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אין כאן מדיניות שבודקת מי פליט ומי לא. מדינת ישראל לא בודקת מי פליט. מדינת ישראל, שמכילה בתוכה עם למוד פליטות – עם למוד פליטות – לא טורחת לבדוק אם מדובר בפליטים. קוראת לכולם מסתננים. אני רוצה לומר לך, אדוני, ש-60% מהאנשים שהגיעו לכאן לארץ הם מאריתריאה. אנחנו יודעים שאי-אפשר להחזיר אותם לאריתריאה, כי יש שם משטר רצחני. רק ממשלת ישראל מנהלת מגעים וסוחרת בנשק עם אריתריאה, כשכל העולם מטיל סנקציות כלכליות על אריתריאה. אי-אפשר להחזיר לאריתריאה, אנחנו יודעים את זה. אנחנו יודעים ש-25% מהם סודנים. עכשיו, מה עושה ממשלת ישראל? במקום לעשות תוכנית מערכתית, במקום לומר: אנשים שהם פליטים, בואו נבחן אותם – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – בואו נבחן אותם באופן פרטני וניתן להם מקלט, וגם נאפשר להם לצאת מכאן עם מעמד של פליט למדינות קולטות פליטים, ומי שהוא לא פליט והוא הגיע לכאן והוא שוהה כאן באורח בלתי חוקי, עד שיוסדר מעמדו אפשר יהיה לתת לו אפשרות לעבוד כאן. אבל למה לא רוצים לתת לו אפשרות לעבוד כאן?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני, תאפשר לי.
<דני דנון (הליכוד):>
יבואו עוד 100,000.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון. אני לא יכול לתת לך – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
כי הם לא רוצים שהם ייקחו את מקומות העבודה של אותם עובדים זרים שיש מי שגוזר קופונים על הכניסה שלהם לארץ.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מירי רגב (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. תאפשרי לה לסיים. בבקשה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אל תעזרי לי, חברת הכנסת מירי רגב – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מבקש בכל זאת, חברת הכנסת זהבה גלאון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – עמדת כאן על הדוכן וניסית לנמק למה צריך לאפשר לעובדים זרים להציף את הארץ.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, יש כאן שילוב של גזענות, תאוות בצע, הסתה ואינטרסים כלכליים. בואו ונקרא לילד בשמו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת איוב קרא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שלוש דקות לרשותך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התמעטו הסיכויים להפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
איך הגעת למסקנה הזאת?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
למרות זאת, אנחנו מעלים את הצעת האי-אמון – – –
<קריאה:>
– – – היתה עכשיו – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
תעשה את ההצבעה מייד – תראה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, לא. אני ספרתי. יש שוויון באולם, אחרת הייתי מציע הצבעה מייד. אנחנו מעלים את הצעות האי-אמון – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
ג'מאל, לא בטוח שכל מי שנמצא פה ירצה להפיל את הממשלה, כי הוא גם מפיל את עצמו.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הכלי של הבעת אי-אמון הוא כלי להביע אי-אמון בדיבורים, בהבעת דעה, על כך שהממשלה אינה ראויה לאמון. ואכן, תהיה אשר תהיה תוצאת ההצבעה היום, הממשלה הזאת אינה ראויה לאמון. הוזכרו סיבות רבות לאי-אמון בממשלה. אני רוצה להוסיף עוד סיבה אחת, והיא התעקשותו של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, להחיל שירות לאומי חובה על האזרחים הערבים.
<מירי רגב (הליכוד):>
למה לא?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
נראה שמר ביבי נתניהו לא למד מההיסטוריה. אני הייתי מציע לו לחזור – – –
<דני דנון (הליכוד):>
אבל רוב התושבים בעד.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה לא נכון.
<דני דנון (הליכוד):>
רוב ערביי ישראל בעד.
<מירי רגב (הליכוד):>
מה הבעיה? בבתי קשישים, בבתי-חולים. מה הבעיה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
עד היום הנושא הועלה על-ידי כמעט כל ראשי הממשלה, הונח על שולחנם של כולם, וגם אלה שעלו על במת הכנסת, כולל אריאל שרון, שאמרו שהם רוצים להחיל שירות לאומי חובה, שירות אזרחי חובה, על האזרחים הערבים, חזרו בהם. אני מציע למר בנימין נתניהו ללכת וללמוד מדוע הם חזרו בהם, מדוע לא עשו זאת. הם יודעים שזו גזירה שהציבור לא מוכן לעמוד בה. הציבור הערבי לא יסכים, יתנגד, להחלת שירות אזרחי על בני-הנוער שלנו. מרבית בני-הנוער הערבים, הרוב המכריע שלהם, יעדיפו בית-סוהר, יעדיפו לא לציית לחוק, על פני כך שהם יעשו את השירות הלאומי, שמטרתו היא להחליש את הזהות הלאומית של האזרחים הערבים ומטרתו היא להתנות את השוויון, להתנות זכויות, בחובות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני שמעתי מה הולך בוועדה. אני מציע לבדוק את העניין הזה מחדש.
<אורית זוארץ (קדימה):>
למה שלא תצטרף לוועדה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני שמעתי את ראש הממשלה. אני מציע לו לבדוק את העניין מחדש – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
למה שלא תצטרפו לוועדה? למה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברת הכנסת זוארץ. היא בקואליציה עכשיו. זה בסדר גמור.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – וללכת בעקבות לא מה שג'מאל זחאלקה ומוחמד ברכה וחנה סוייד מציעים, אלא ללכת בדרכם של קודמיו בכיסא ראש הממשלה, שבדקו, ניסו וחזרו בהם. אני פונה לראש הממשלה לחזור בו מהצעתו זו, כי אנחנו לא מתכוונים – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
יש בדואיות שמשרתות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברת הכנסת זוארץ, הערת הערה אחת. מספיק.
<אורית זוארץ (קדימה):>
אבל זה לא נכון. זה לא נכון.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – – כי אנחנו לא מתכוונים לשנות את דעתנו שלא לציית להחלת שירות לאומי חובה על בני-הנוער שלנו. תודה רבה.
<אורית זוארץ (קדימה):>
לא צריך לאומי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת איוב קרא, אחרון הדוברים, ותסכם את הדיון השרה לימור לבנת, שרת התרבות.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – – כשהממשלה ירדו מהרעיון לא בגלל – – – זה בגלל שהם יודעים מה העלות התקציבית של הרעיון הזה – – –
<אורית זוארץ (קדימה):>
בוא ונעמיד את זה במבחן. בוא ונעמיד את זה במבחן.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אורית, לא מתאים לך.
<אורית זוארץ (קדימה):>
למה לא מתאים? – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
למה לא מתאים?
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, עכשיו הדובר הוא איוב קרא, סגן השר איוב קרא. בבקשה.
<איוב קרא (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את ראש הממשלה ואת שר הביטחון על גינוי הרצח שהיה בסוריה אמש, רצח של ילדים ותינוקות שהיה בסוריה, וטוב מאוחר מאשר בכלל לא. ציפיתי שבבית הזה יהיה קונסנזוס בעניין הזה – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אני מגנה את הרוצחים, ולא משנה מי. מגנה את כל הרוצחים.
<איוב קרא (הליכוד):>
– – וראיתי כמה אנשים שנלחמים כאן בבית הזה על זכויות אדם – זכויות אדם אצלם הן חד-צדדיות. אתה לא שומע את כולם, לא מעניין אותם רצח עם, וכאילו איש כמנהגו יעשה. אני חושב שזו עוולה זועקת לשמים. איש לא מעניין אותו מה שקורה שם, אבל כשקורה, חס וחלילה, משהו שקשור לישראל, אתה רואה את כולם נוהרים על פצוע, על משהו, כל העולם עומד דום. אבל מאות אנשים שנרצחים יום-יום, שעה-שעה, זה לא מעניין, כי זה לא קשור אלינו.
זה דבר שצריך להדיר שינה מעיני כולם, שלידנו מדינה – רוצחים אותה. רודן שנמצא בבתים של אנשים כאן, מתגאים בו, הוא נמצא בעצם כמשיח להרבה אנשים שבאים אתו בקשר, בדיוק כמו מנהיגים אחרים שהיו במדינות אחרות, כמו לוב, שביקרו אותם והיללו אותם ואמרו עליהם "נשיאי הנשיאים", או "מלכי המלכים"; לא השאירו התבטאות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – בממשלה.
<איוב קרא (הליכוד):>
אני חושב שהממשלה הזאת ראויה לכל הערכה וכבוד. ב-2009 קיבלנו מדינה בפשיטת רגל, חד-משמעית, ובאנו והרמנו מהקרשים מדינה כאשר יש משבר גלובלי בעולם. איש לא זוכר את זה. אני מציע לכולם לחזור לעיתונים, לקרוא עיתונים, לראות מה היה כאן, איך היו כל הרשויות המקומיות בקריסה, ואיך אנשים באו ללמוד כאן איך שר אוצר עם ראש ממשלה, עם ממשלה נהדרת, הצליחו לעבור את המשבר הזה בצורה הכי מופלאה. זה דבר שאי-אפשר לקחת מהממשלה הזאת. יש כאלה שהיו בממשלה הקודמת ויושבים באופוזיציה היום, ואני יודע כמה זה חורה להם שזה קרה.
אני חושב ובצדק שהנושא שהעלו חברי קודם, אדוני היושב-ראש, נושא השירות הלאומי, הוא דבר אדיר, הוא דבר נכון, והוא יוצר זיקה למדינה הזאת ומחויבות למדינה הזאת. אין שום סיבה שאדם לא ישרת ביישוב שלו, בבית-חולים, במרפאה, בבית-ספר, ברשות המקומית, כדי לייצר שוויון. הגיע הזמן שלא יהיה רק עקרון השוויון בזכויות, אלא יהיה עקרון השוויון גם בחובות, כי זה פועל יוצא שאיש לא יוכל להגיד או להצביע על משהו כשהוא לא נוטל חלק בחובות. אדוני, תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. כבוד השרה לימור לבנת תסכם את הדיון.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני יכול לבקש בקשה מהממשלה? שרק איוב קרא ידבר בשמם. רק הוא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אדוני יכול לעשות. למה הוא עושה את זה באמצעותי?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
שיעשה את זה כל הזמן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תכתוב מכתב לראש הממשלה ולקואליציה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני אכתוב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא דיבר פה בשם הקואליציה. הוא לא דיבר בשם הממשלה. השרה לימור לבנת מדברת בשם הממשלה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, מייד בסיום דבריה אנחנו נעבור להצבעה, ולאחר מכן נקיים את יום המילואים, והם נמצאים כאן כבר למעלה משעתיים, ביציע הקהל. גברתי השרה, בבקשה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הייתי כאן לאורך כל הדיון שהתנהל היום, ואני – יש פה קצת רעש, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת זוארץ. חברת הכנסת זוארץ, אולי את רוצה – נפסיק את הדיון עד שתסיימי את דברייך עם שר האוצר, כי השרה לימור לבנת נמצאת על הבמה, והיא צריכה לדבר. אין אפשרות, אנחנו שומעים רק אתכם.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, אני הייתי כאן לאורך כל הדיון, שמעתי את חברי הכנסת, שמעתי את הדברים, ואני רוצה להעיר כמה הערות לדברים ששמעתי כאן.
ראשית, אני שמעתי את חבר הכנסת זחאלקה מודיע כאן, בהתלהבות רבה ובכעס רב ובזעם קדוש – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – הוא מודיע שהוא מציע לראש הממשלה שלא ינסו לגייס את הציבור הערבי במדינת ישראל לשירות לאומי, במסגרת הוועדה שבוחנת עכשיו שירות שווה לכול, לרבות לציבור הערבי. אנחנו לא נלך, הוא אמר, נעדיף ללכת לבית-הסוהר. אני חייבת להגיד שאני לא מצליחה להבין את הדברים האלה. מה, אתם לא אזרחי ישראל? על מה מדובר? מה, רוצים לקחת אתכם לצבא? מדובר על שירות אזרחי בקהילות שלכם. על מה מדובר כאן? מה, מישהו בא לקחת אתכם לצבא בכוח ואתם תעדיפו ללכת לבית-הסוהר? בקהילות שלכם אתם לא רוצים לשרת שירות אזרחי? מה, אתם לא רוצים להיות ביישובים שלכם, לציבור שלכם, לילדים שלכם, לקשישים שלכם, לחולים שלכם – שם אתם לא רוצים? תעדיפו ללכת לבתי-הסוהר. תראה לאן הגעתם. תראה עד איפה אתם מגיעים. ואתה קורא לראש הממשלה: תלמד מראשי הממשלה שקדמו לך, שחזרו בהם, כי זו גזירה, אתה אומר, שהציבור לא רוצה לעמוד בה. אז לאן אתם מגיעים?
מה אתם באמת רוצים, חבר הכנסת זחאלקה? מה אתם באמת רוצים? אולי תספר לנו פעם. אולי תגלו לנו. אתם רוצים להיות חלק מהציבור כאן במדינה, או אולי אתם באמת רוצים להיות, כמו שאתם אומרים: אנחנו בכלל פלסטינים? אתם לא רוצים באמת להיות חלק מהציבור במדינת ישראל. אתם רוצים ליהנות משני הדברים, אתם רוצים לאחוז גם בזה וגם בזה. אתם נהנים לשבת כאן כחברי כנסת בכנסת ישראל, וכאן, בכנסת הזאת, להגיד: אנחנו לא ניטול חלק בחובות האזרחיות, אפילו אם מדובר בקהילות שלנו, אפילו אם מדובר בציבור הערבי. זה מה שאתם רוצים, נכון, זחאלקה? זה מה שאתם רוצים? אתם לא באמת רוצים להיות כאן חלק מאזרחי מדינת ישראל. כל מה שאתם רוצים זה לשבת כאן, לצחוק עלינו. זהו בדיוק. לשבת ולצחוק עלינו. זה מה שאתם רוצים, הנה. הרי זה כל כך ברור. זה כל כך שקוף. אז הנה, עלית לדוכן ואמרת: אנחנו מעדיפים לשבת בבתי-הכלא.
מי שלא רואה את התמונה הזאת עכשיו, מי שלא שמע את הדברים שלך, מי שלא רואה את הפרצוף המלגלג שלך עכשיו, את הצחוק הזה שאתה עושה מאתנו, היהודים – מי שלא רואה את הזלזול הזה, מי שלא רואה את הציניות הזאת, מי שלא רואה מה מסתתר באמת מאחורי הדברים, לא מבין את האמת. וזאת האמת. זאת האמת האמיתית, וזה מה שצריך להטריד כל אחד. זה מה שמטריד אותי, וזה מה שצריך להטריד כל אחד.
אז אני, חבר הכנסת זחאלקה, הרי מבינה, ואני הרי רואה, ולא רק אני מבינה ורואה – ציבור גדול רואה ומבין. אתם רק חושבים שאתם יכולים לעבוד עלינו, אבל לא באמת. זה לא ברצינות. אנחנו יותר חכמים ממה שאתה חושב, יותר פיקחים ממה שאתה חושב.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
קשה מאוד לא לזלזל ברמת – – – שלך. קשה מאוד, מה אפשר לעשות.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
נכון, חבר הכנסת ברכה. ברור, חבר הכנסת ברכה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
קשה מאוד – – – רמה נמוכה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
נכון, חבר הכנסת ברכה. אם אתה תצליח להסביר לציבור למה אתם לא רוצים לעשות שירות אזרחי בקהילות שלכם, חוץ מאשר הטיעון הדמגוגי שלו קודם, של זחאלקה, שאומר: ראש הממשלה – ביבי נתניהו, הוא קורא לו – תשאל את ראשי הממשלה הקודמים לך. זה טיעון לוגי. זה טיעון רציני. זה טיעון שצריך באמת להתייחס אליו ברצינות. זה טיעון אינטליגנטי. אבל קשה לא לזלזל ברמת הטיעונים שלי.
אדוני היושב-ראש, אני שמעתי את הדברים. שמעתי גם את דברי חברי הכנסת האחרים. אני, אדוני היושב-ראש, מבקשת להסיר את הצעות האי-אמון מעל סדר-היום. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לשרה לימור לבנת, אשר קיצרה בדבריה וענתה לעניין לכל השאלות אשר הועלו כאן במשך הוויכוח הכללי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, ומייד לאחר מכן נעבור לציון יום המילואים. נא לשבת, על מנת שלא יצטרכו לרוץ, חברת הכנסת גלאון. חברת הכנסת גלאון, את מפקירה את האופוזיציה, את צריכה לשבת במקומך, אחרת יהיו הידיים ידיים – רבותי, יש בפנינו שתי הצעות אי-אמון, אשר כל אחת מהן תוצבע בנפרד.
ובכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון מטעם סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד בנושא כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת חנא סוייד בשם הסיעות. נא להצביע – מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 13
נגד – 50
נמנעים – אין
הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, 13 בעד, 50 נגד, בצירוף קולו של סגן ראש הממשלה דן מרידור, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה.
חבר הכנסת גפני הצביע – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
הצבעתי בטעות במקום של נסים זאב.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא הצביע במקום נסים זאב, ולכן צריך לייחס את הצבעתו של נסים זאב לגפני. אני כמובן לא משנה את ההצבעה, אבל, חבר הכנסת גפני, יש גבול לכל מגלומניה. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השנייה, והיא הצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, שביקשו להביע אי-אמון בנושא אוזלת ידה של ממשלת נתניהו בתחום החברתי, המדיני והכלכלי, כפי שנומקה והובהרה על-ידי חברנו חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, הלוא הוא פואד. נא להצביע – מי בעד, מי נגד ומי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 13
נגד – 53
נמנעים – אין
הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
13 בעד, 53 נגד, בצירוף קולו של סגן ראש הממשלה דן מרידור, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, לא צלחה וירדה מסדר-היום.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום ההוקרה למערך המילואים>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, רבותי המשנים לראש הממשלה, רבותי השרים, גברתי ראש האופוזיציה, יושבת-ראש ועדת המשנה לכוח-אדם ומילואים חברת הכנסת מירי רגב, יושב-ראש השדולה למערך המילואים חבר הכנסת איתן כבל, יוזמי יום המילואים בכנסת, קצין המילואים הראשי תת-אלוף שוקי בן-ענת, קצינים וחיילים בסדיר ובמילואים, אשר מילאו את היציע בשעה 16:00, אבל חלקם חיכה גם פה, אנו מציינים היום את יום ההוקרה למערך המילואים.
אנו, כולנו, מצדיעים היום לנשים ולגברים העוזבים את ביתם, את בני ובנות זוגם ואת ילדיהם, לעתים למשך שבועות רצופים; הנעדרים לפתע ממקום עבודתם, לעתים ללא התראה מוקדמת ולמשך ימים ארוכים; השוברים את שגרת חייהם פעם אחר פעם על מנת שאנו נוכל להמשיך בשגרת חיינו שלנו באין מפריע.
לצערנו, הישראלים היפים האלה – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נא להוציא את כל העוזרים פה, את כולם להוציא. לא מפסיקים להפריע. להוציא את כל העוזרים מפה, להוציא את כל העוזרים.
לצערנו, הישראלים היפים האלה, אנשי ונשות המילואים, זוכים אומנם היום למחיאות כפיים מצדנו, אבל נדמה שבשגרה הם דווקא מורגלים בסוג של סטירת לחי, שכן הישראלים היפים האלה הם אלה שנדרשים לשלם מחיר כפול: פעם אחת בחזית הביטחונית ופעם שנייה בחזית המקצועית והתעסוקתית.
עלינו לומר את האמת, והיא שטרם נמצאה נוסחה שתפתור את מצוקת התעסוקה והאופק המקצועי של אנשי המילואים. המשק הישראלי, שנמצא לשמחתנו בתנועת פיתוח אדירה, מגלה גמישות הולכת וקטנה אל מול ההיעדרויות מכורח של אנשי המילואים. המדינה מצדה טרם השכילה למצוא את מנגנון הפיצוי שיאפשר את הגמישות הנחוצה, כך שעובדים מוכשרים, אלה שבידיהם ובמוחם אנו מפקידים את חיינו, ימצאו את מקומם הראוי, המאתגר והבטוח בשוק התעסוקה.
יש לחתור לנוסחה שתסדיר את משולש היחסים הזה שבין המעסיקים, אנשי המילואים והמדינה, בפרט כאשר נדמה שחוק המילואים החדש איננו מספק, ועל כל פנים לא מילאנו אחר התנאים שקבענו כאן, במליאת הכנסת, בשלוש קריאות: בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. יש לעשות זאת יחד, תוך שילוב כוחות ומוחות, תוך שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי, המגזר העסקי וצה"ל.
מכובדי אנשי ונשות המילואים, אתם מצויים בחוד החנית של החזית הביטחונית והחברתית. אנו זקוקים לקולכם השקול, האחראי, שבא מתוך מחויבות עמוקה לעתיד של מדינת ישראל והחברה בישראל.
אני מקווה כי בשנה הבאה הכנסת תתכנס כאן שוב, לאחר שתוכיח יכולת יותר גדולה משעשתה זאת בשנה האחרונה. אני זוכר, לפני שנה, כאשר העברנו את חוק המילואים – חבר הכנסת כבל, חברת הכנסת מירי רגב – היינו בטוחים שאנחנו פונים לדרך חדשה, שבה נשנה את התייחסותנו לאנשי המילואים על-פי חוק. עשינו מעט, אבל השתדלנו. אני מקווה שייעשה הרבה יותר.
היום נדברתי עם סגן הרמטכ"ל, ואנחנו נקבע פגישה על מנת לראות כיצד הכנסת תקיים מעקב אחרי ביצוע חוק המילואים כפי שנתקבל על-ידינו. אני יודע שיש כספים שהופקדו כבר והושקעו כבר על-ידי האוצר, ואני חושב שאנחנו צריכים למצוא את הדרך ליישם דברים, שהם בסך הכול לא גזר אפילו, אלא הוקרה, הוקרת-מעט שלנו לאנשי המילואים, ההולכים לפני המחנה ומשמשים לנו חומה בצורה.
אני מזמין את המשנה לראש הממשלה, את חבר הכנסת – האם הוא ראשון? הוא משיב. אדוני ידבר אחרון. הצעות לסדר-היום מס' 8200, 8237, 8239 ו-8243. חברת הכנסת מירי רגב תהיה ראשונת הדוברים, והמשיב יהיה המשנה לראש הממשלה, שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת שאול מופז. ראשונת הדוברים – מירי רגב, שכיב שנאן, נחמן שי, אריה אלדד. השר המשיב יהיה שאול מופז, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
2008, אוקיי. 2008, אבל מ-2009. היתה התקדמות, יכולה להיות התקדמות הרבה יותר גדולה, מה עוד שעשרות המיליונים או אפילו מאות המיליונים על-ידי האוצר הוגדרו והוקצבו.
<מירי רגב (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, כבוד השר, כבוד השרים שנמצאים פה, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולהגיד לך, יושב-ראש הכנסת, זו הפעם השנייה שאנחנו מקיימים את יום ההצדעה למערך המילואים בכנסת. יום עמוס, שבו הכנסת כולה דנה, בוועדותיה השונות, בנושאים השונים שהנגזרת שלהם היא תגמול, רווחה וכשירות אנשי המילואים. היום דנו ארבע הוועדות העיקריות של הכנסת בנושאים האלה: ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכלכלה וועדת החינוך. לאחר מכן התכנסנו בטקס מרכזי באודיטוריום, וכעת הדיון במליאה.
ישבנו אצלך עם המג"דים, כבוד היושב-ראש, מג"דים שחלקם נמצאים פה וחלקם חזרו למשימות שלהם, והתרגשתי לשמוע את מה שהם אומרים. מג"דים שאומרים: אנחנו לא פראיירים, אנחנו עושים מילואים בשמחה – הם יושבים פה למעלה, חלקם – אבל אנחנו רוצים שהחברה תוקיר אותנו, שהממשלה תוקיר אותנו, שנקבל את מה שמגיע לנו, ושלא נהיה איזה כלבי ליטוף ביום ההצדעה למערך המילואים.
יום המילואים הזה הוא יום שבא להסתכל לכל חברי הכנסת והשרים בעיניים ולהגיד מה עשינו למען אנשי המילואים. היום הזה מובל על-ידי, יחד עם חברי איתן כבל, שביחד אנחנו פועלים במהלך השנה כולה כדי לקדם את הנושאים שקשורים ביום המילואים.
אין ספק שהשינוי בשוויון בנטל וההסתכלות המחודשת על חוק המילואים הם המפתח לטיפול הנכון באנשי המילואים. השוויון בנטל ישפיע באופן מיידי גם על עולם המילואים בכך שיהיו יותר ויותר חיילים סדירים, דבר שיאפשר לנו להוריד את המשימות מדרג אנשי המילואים, בוודאי בכל מה שקשור לפעילות הבט"ש.
באשר לחוק המילואים, חוק המילואים הוא חוק שיש לו יתרונות רבים, בעיקר בכל מה שקשור להסדרת השירות, בכך שאנשי מילואים לא עושים אבטחה ושמירה כמו שעשו בעבר. עם זאת, הוצגו היום באופן מורחב, בראשותו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת רוני בר-און, חלק מאותם נושאים שהמג"דים מעלים מהשטח – על הלכידות של יחידת המילואים, על היכולת של אנשי המילואים לבצע את המשימה שלהם. וקיבלנו איזושהי החלטה לראות כיצד בעצם אנחנו בוחנים את הנגזרות האלה של חוק המילואים, כדי לראות אם במשהו חוק המילואים פוגע במימוש של המשימה העיקרית ביותר שלנו, להגן על המדינה ושאיש המילואים בעצם יגיע מוכשר ומוכן למשימתו.
עם זאת, חוק המילואים לא מתייחס רק למשרד הביטחון. חוק המילואים מתייחס גם למשרד הבינוי והשיכון, למשרד החינוך, למשרד התמ"ת, למשרד המשפטים. לכל משרד בממשלה יש חלק בתגמול של איש המילואים. ולצערי, כבוד היושב-ראש – וטוב עשית שקיבלת החלטה שאתה אישית תעקוב אחרי העניין הזה – לצערי, עדיין רוב המשרדים לא מממשים את חוק המילואים שחוקק כאן בכנסת, ומי שיזם אותו זה איתן כבל וחברי כנסת נוספים.
לצערי, היום אנשי המילואים קיבלו "מתנה". היום העלינו לוועדת שרים את הצעת חוק החזר נסיעה. כבוד השר מופז, עוד בתקופתך דנו על זה בוועדת החוץ והביטחון. החזר נסיעה, דבר טריוויאלי. איש מילואים נוסע לבסיס שלו, צריך לקבל את החזר ההוצאות, אבל לא, נותנים לו כרטיסייה. שכחו שאיש המילואים כבר לא נוסע באוטובוס, כי שעות היציאה זה לא אותן שעות יציאה, כי אין מספיק קווים, כי הקווים לא מגיעים לכל מקום. אז מה עושה איש מילואים שמרגיש את המחויבות שלו לתרום למדינה ואת המחויבות שלו לחיילים שלו? הוא לוקח את הרכב ונוסע למילואים. ומי משלם לו את זה? אף אחד. אז חשבתי שנגיע לפתרון, באמצעות דיבור עם משרד הביטחון. לא הצלחנו. הבאתי את זה כהצעת חוק לוועדת שרים לחקיקה, וועדת השרים לחקיקה הפילה את הצעת החוק הזאת. אמרתי היום, גם בטקס המרכזי, לשר הביטחון: אתה, כבוד שר הביטחון, יושב-ראש העובדים של המילואים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת רגב, הצעת החוק היא הצהרת חוק. מדוע? משום שקיבלנו אותה כבר בחוק המילואים. מה שצריכה הממשלה זה לבצע אותה.
<מירי רגב (הליכוד):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
את אומרת, הצהרת חוק, כדי לבוא ולומר: מה שעשינו אנחנו רוצים להדגיש פעם נוספת. אני שאלתי היום את סגן הרמטכ"ל והוא הסביר לי שיש כאלה שנוסעים רק באוטובוס, ויש כאלה שנוסעים במכוניות של העבודה שלהם, ויש כאלה שנוסעים באמת במכוניותיהם הפרטיות, ולכן יש איזשהו קושי. אני לא רואה שום קושי.
<מירי רגב (הליכוד):>
אין פה שום קושי, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם אני לא רואה בזה קושי. נדמה לי שהדבר הזה – האוצר נתן את זה וזה מתוקצב בתקציב משרד הביטחון. כל מה שצריך, לשכנע את צה"ל שאכן ניתן לפתור את הבעיה הזאת, ואכן אנחנו נשתדל לעשות זאת. ואם צה"ל לא יסכים, שום חוק לא יבוא לידי יישומה של אותה – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
לא, אבל בסוף – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת אומרת, אני מבין ואני חושב שזה חשוב, שאת רצית להצהיר כדי לגלות כוונות, אבל סך הכול לא צריך חוק. כל מה שצריך לעשות – שר האוצר נתן להם. יש להם שם את 100 מיליון השקלים הקשורים בכל הנעת אנשי המילואים ליחידותיהם.
<מירי רגב (הליכוד):>
נכון. 100 מיליון שקלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אומר לך שבעניין זה אפשר לפתור את הבעיה – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אפשר לפתור את הבעיה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – אלא אם כן הצבא יחשוב שיש פה איזה עניין עקרוני שאני לא יכול לראות אותו. נמצא כאן קצין מילואים ראשי, הוא יכול לעזור ולייעץ. אנחנו נפגוש אותם, או במסגרת ועדת החוץ והביטחון או במסגרת מעקב אחרי הדברים שאנחנו עשינו.
<מירי רגב (הליכוד):>
דברים של חוק המילואים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
האמירה של הממשלה מדאיגה מעט, אבל סך הכול לא צריך חוק של הממשלה.
<מירי רגב (הליכוד):>
יכול להיות שלא צריך חוק, כבוד היושב-ראש, כי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
צריך ליישם את הדברים – – –
<מירי רגב (הליכוד):>
אני מקבלת את מה שאתה אומר, אבל בסוף איש המילואים משלם על הדרך שלו לבסיס ועל הדרך שלו חזרה מהבסיס. כפי שאתה לא מצפה ממנתח שיבוא עם סכין המנתחים שלו, כך אני לא מצפה שאיש המילואים ישלם עבור יום המילואים שלו. איש המילואים לא צריך לממן את צה"ל. ואם שר האוצר כבר הניח תקציב וצבע אותו לטובת העניין הזה, אז בוודאי ששר הביטחון וצה"ל צריכים לממש את זה.
הסוגיה הנוספת שאנחנו צריכים לטפל בה במהלך השנה הקרובה היא ההבחנה המותרת, כבוד היושב-ראש. לא יכול להיות – היום לא הצלחנו להעלות את זה בוועדת חוקה, משום שמשרד המשפטים לא מצליח לקדם את סוגיית ההבחנה המותרת. ואני אומרת כאן מעל במה זאת: מי שעושה יותר, מגיע לו יותר. ואם יש אנשי מילואים שעושים 100 ימים בשנה ומפטרים אותם מהעבודה שלהם, אז מגיע להם קודם כול מקום עבודה, ומגיע להם הטבות ותגמולים. ואנחנו בכנסת הזאת, לקראת יום המילואים הבא, נצטרך להעביר את חוק ההבחנה המותרת ולתגמל את אותם אנשי מילואים שעושים יותר.
המצב האבסורדי הזה, שאיש מילואים שעושה יותר מוצא את עצמו בלי מקום עבודה, הוא מצב בלתי מתקבל על הדעת, שלא כנסת ישראל, לא ממשלת ישראל ולא הרמטכ"ל יכולים להסכים לכך. אני מקווה מאוד שבשנה הבאה, ביום ההצדעה למערך המילואים, נוכל כולנו לבוא עם בשורות למערך המילואים ולהגיד להם: אנחנו לא רק מדברים וקוראים לכם לבוא לפה, אלא אנחנו גם עושים, כי מגיע לכם, כי אתם הנבחרת הכי רצינית שיש לנו. תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב, גם על יוזמת כינוס יום המילואים וגם על דבריה. אני מזמין את שכיב שנאן לבוא ולשאת דברים, ואחריו – את חבר הכנסת נחמן שי.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי המשנה לראש הממשלה, שרים נכבדים, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להצטרף לברכות לכל אלה שיזמו את היום הזה ונותנים את הכבוד הראוי לכל הקצינים שנמצאים פה ולחיילי המילואים הרבים שלא נמצאים פה, ואני מקווה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הם היו פה בשעה 16:00.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
– – ששומעים אותנו בבית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כולם מילאו את היציע.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
בתור אחד שעשה רק 20 שנות מילואים רצוף, ולא ויתרתי אף פעם על להיות שם, והיו לי הגאווה והעונג לעשות את זה ולהיות לוחם לאורך כל התקופה בפלוגה המסייעת של הגדוד שהייתי שייך אליו, אני מבקש – מה?
<שר האוצר יובל שטייניץ:>
איזו חטיבה?
<שכיב שנאן (העצמאות):>
300.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זו לא חטיבה, זו יחידה. יחידה מפוארת.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<שכיב שנאן (העצמאות):>
אבל אני רוצה גם שחברי חברי הכנסת ואדוני שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, שמכיר את בני המיעוטים שמשרתים בכלל – אני מתכוון לא רק לדרוזים; גם דרוזים, גם צ'רקסים, גם בדואים ואחרים – כל אלה, כשהם על מדים, הם שווים. אני רוצה שתדע, אדוני היושב-ראש, שבצה"ל ובמשרד הביטחון בכלל השוויון אכן קיים. המקום היחיד שיש בו יחס הוגן, שווה וטוב לחיילים בכלל ולבני מיעוטים בתוכם, זה צה"ל, ואני מאוד מחזק את זה ומבקש שזה יישמר.
אבל הייתי רוצה מאוד שאנחנו, גם בחשיבה שלנו, נחשוב על מה שקורה לאותם אנשים אחרי שהם פושטים את המדים וחוזרים הביתה, ונהיים עוד פעם אזרחים סוג ב'. הדבר הזה חייב להיפסק, וחייב חשיבה בריאה, אחרת. אני בעד שוויון לכל אזרחי מדינת ישראל, ואני גם בעד שוויון בנטל לכל אזרחי מדינת ישראל. אבל לפחות אלה שנותנים – צריכים גם לדאוג שהם יקבלו.
היום פניתי לשר הביטחון וביקשתי ממנו לפתור עניין קטן של נהגי הסיורים, שעושים לילות כימים, והם אנשים שנמצאים או במילואים בתנאי קבע, או בקבע קצר של שבע שנים. לוקחים בן-אדם, שמים אותו כנהג בט"שית ולידו יש גשש – שני מקצועות חשובים, שצריך לתת להם את העדיפות. אי-אפשר שהגשש, אדוני המשנה לראש הממשלה, יהיה איש קבע מובהק לכל דבר ועניין, ולידו יושב אדם אחר שעושה אותה עבודה, באותה חיוניות, באותה רמה נדרשת, והוא פשוט נמצא בקבע ראשוני ואחרי שבע שנים זורקים אותו. אחרי זה מה קורה? הבן-אדם רק התחתן, רק לקח משכנתה, רק נטל התחייבויות, ופתאום מוצא את עצמו לא רק שהוא לא בעבודה מועדפת – מוצא את עצמו נזרק להיות מובטל.
במקום שנשמור שאותם אנשים – שאני לא גאה שהם נהגים. לא הייתי רוצה שזה יהיה מחוז חפצם בחיים, והייתי רוצה שגם יעסקו בדברים אחרים. אבל מאחר שזה הנושא שהם יכולים לעשות, או זו ההתמחות שהם קנו לעצמם, ומאחר שגם צה"ל צריך אותם, אז אני מבקש – אני מתכוון להגיש, לפי התשובה שאני אקבל משר הביטחון בעניין הזה – אם היא תהיה מספקת, אני אסתפק בה, ואם לא, אני ארצה שבשנה הבאה נבוא גם אחרי שעשינו הצעת חוק שלפחות את אלה נסדר; שתהיה להם פרנסה בכבוד, וכשהם יושבים ליד ההגה בבט"שית הם ידעו שחיי משפחתם ופרנסת משפחתם וכבודם שמורים.
אני שוב מצדיע לכל הקצינים שנמצאים פה ולאלה שלא נמצאים, ואני אומר לכם שבלעדיכם המדינה הזאת לא היתה קיימת, ומזל שיש אתכם, כי מזל שהמדינה הזאת קיימת. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת שכיב שנאן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ואחריו – לפני שהמשנה לראש הממשלה, שר הביטחון לשעבר והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז יאמר את דבריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלדד, כמובן, ידבר.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת נצבעה היום בחאקי בוועדות, במליאה, במסדרונות, ולרבים מאתנו היתה גאווה רבה לראות את האנשים, צעירים או בגיל הביניים האלה שבאים לכנסת כדי לדבר אתנו, ואנחנו אמורים לדבר אתם.
אבל הבוקר בוועדת החוץ והביטחון, שבראשה ישב ידידי חבר הכנסת רוני בר-און, הציגה מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל מחקר. היא עושה כל הזמן מחקרים, ואחד מהם בדק את ההתייחסות של אנשי המילואים לנושאים שונים. אחד מהם היה מי הכי דואג לאנשי המילואים של צה"ל, וזאת היתה התשובה: 42% – צה"ל, שזה סביר, צה"ל דואג לאנשים שלו. 19% – אף אחד. 5% – התנועות החברתיות; אלה שצעדו ברחובות ישראל בקיץ האחרון, ונדמה לי שכולנו חשבנו שהן ממלאות תפקיד חשוב – 5%. 4% – המדינה. 3% – פוליטיקאים ואנשי ציבור. 3% – פוליטיקאים ואנשי ציבור שעושים יום הוקרה בכנסת, שחברתי מירי רגב וחברי איתן כבל יזמו, ואתה אישרת, והכול יפה. אבל בסוף, 3% כנראה אכפת להם, או ככה זה לפחות נראה.
זאת, כרגיל, האמת שלנו, העצובה. אנחנו חזקים מאוד בלדבר, מדברים נפלא, קצת צועקים אבל מדברים נהדר, וכשבאים לבצע, לא יודעים לעשות את העבודה. ומשרתי המילואים שבאו היום לכנסת מרגישים תחושה של בגידה, שהחברה הישראלית איננה מתייחסת אליהם ביחס הראוי. כי הרי אם יש משהו שהוא הכי ישראלי בעיני זה שירות המילואים – משהו שלא תמצא אותו, לא תמצאו אותו, חברי חברי הכנסת, בשום מדינה אחרת.
<רוני בר-און (קדימה):>
טומי לפיד אמר שיאיר זה הכי ישראלי.
<נחמן שי (קדימה):>
סליחה?
<רוני בר-און (קדימה):>
טומי לפיד אמר שיאיר זה הכי ישראלי.
<נחמן שי (קדימה):>
הוא הכי ישראלי. אז בין הבודדים יהיה יאיר, ובין הרבים יהיו החברים שנמצאים ביציע ובמקומותיהם שלהם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
העיקר שכולם יהיו ב-3%.
<נחמן שי (קדימה):>
כן. כי מהו שירות המילואים? אנשים שבגרו, אנשים שלמדו ורכשו השכלה, שהקימו משפחות, שכבר החלו או אפילו נמצאים בעיצומה של הקריירה המקצועית שלהם, ופתאום הכול נעצר והם נדרשים לבוא לשירות מילואים. פעם הוא קצר, פעם הוא ארוך, וכל שגרת החיים שלהם נפסקת פתאום. זה לא טבעי, זה לא נורמלי, זה לא קורה לאנשים בשום מקום אחר בעולם, לפי מיטב ידיעתי. זה קורה פה אצלנו במדינת ישראל בשנת ה-65 לקיומה. האנשים האלה הולכים והאנשים האלה משאירים מאחור את הקריירה, את הלימודים, את המשפחות, וגם לפעמים לא חוזרים; לפעמים גם לא חוזרים.
ישראל משמרת את שירות המילואים מפני שהיא זקוקה לו והיא גם רואה בו ערך. להיות במילואים זה ערך. ערך של סולידריות, ערך של צדק חברתי, ערך של חלוקת אחריות. אבל רבים מבינים שבין הערך לבין המציאות רב המרחק. כ-60% מהציבור של אנשי המילואים, כפי שלמדנו היום באותו סקר, בכלל לא מגיעים לשירות המילואים, בכלל לא מגיעים לשרת. הם משתחררים מהצבא, מוצבים בתפקידי מילואים ולא מגיעים בכלל לשרת. כך שהגיע הזמן גם להגיד. פעם ראש הממשלה, סליחה, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, סיפר את הסיפור על השְליש – גם אתה משתמש בזה, ידידי שאול מופז, גם אתה, על השליש הזה שגם משלם וגם וגם – זה כבר לא שליש בכלל, זה לא שליש, זה הרבה-הרבה פחות משליש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ביציע פה יושב סגן-אלוף שהוא באחת היחידות המוטסות של כוחות המילואים. הוא סגן-אלוף והוא יושב ביציע. אתה יודע בן כמה הוא? הוא בשירות מילואים פעיל, הוא לא בא לפה בתחפושת. הוא בן 65, הצעיר הזה, הינוקא, והוא משרת במילואים בגאווה רבה ואנחנו נמחא לו כפיים.
(מחיאות כפיים)
<נחמן שי (קדימה):>
אז הוא מהמחזור שלי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל הוא עוד צעיר, נחמן, זה העניין.
<נחמן שי (קדימה):>
זה נכון, זה נכון.
אנחנו חייבים, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לתת הקלות בלימודים, להבטיח תעסוקה ואפילו קידום בתעסוקה למי שעושה שירות מילואים. לתת הטבות בדיור, בעיקר לצעירים שבונים את בתיהם ורוצים לרכוש דירה ולא יכולים לעשות את זה. חייבים להבטיח מלגות ללימודים. חייבים לסייע למשפחות. הדבר הזה מתקדם והולך, ונדמה לי שבנושא הזה יש איזו הצהרת חוק – אתה קורא לזה הצהרת חוק – הצעת חוק, שגם המשפחות, שעוברות חלק מהחוויה הזאת של המילואים, גם הן יקבלו הקלה מסוימת, כולל הנשים, כי זה מטיל עליהן עול כבד, כשהבעל יוצא למילואים. לפעמים גם האשה יוצאת למילואים, אבל ברוב המקרים זה הבעל, והמשפחה והאשה נושאות בעול. מי מתייחס אליהן ומי נותן להן את ההבנה הדרושה במקום העבודה שלהן או בכל פעילות אחרת שלהן? אין מה לעשות, בישראל של 2012 צריך לתגמל. מה לעשות? פעם יכולת להסתפק במחמאות, היום צריך לתגמל, ובצדק הם באים ודורשים את מה שמגיע להם.
לכן, אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת. כדי להחזיר את האמון של האנשים האלה בנו, במי שהם בחרו, במי שהם שלחו לכאן, בשביל לשנות את ה-3% הזה בעוד שנה ל-13%, אנחנו צריכים לעשות. יש רעיונות טובים, שמעתי אחדים מהם, יהיו גם אחרים. הכנסת צריכה לקחת את השנה הזאת ולעשות את המהפך הזה ביחס שלה למילואים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אריה אלדד. כל התתי-אלופים פה.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
אני רס"ר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רס"ר, זה יותר מתת-אלוף. בבקשה, אריה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יום ההצדעה למערך המילואים הוא יום יפה מאוד. מה גם שאני יכול לומר לכם, על סמך ידע אישי, כמי ששירת הרבה שנים בצבא, שהצדעה זה בחינם וגם אין עליה מסים. כנגד מה אני רוצה לומר את דברי? גם הדיבורים, אין עליהם מיסוי. אני מקווה שיש פה לפחות 33 אנשי מילואים כדי שיימצא בהם לפחות אחד שחושב שבבית הזה דואגים לו, אבל נדמה לי שהחמצנו את השעה.
אני רוצה לנתח מקרה מבחן ולהראות לכם למה חלק גדול מהדיבורים ששמעתם היום הם דיבורים ריקים. הגשתי לפני חודשים אחדים הצעת חוק שאומרת שאפשר יהיה להקפיא את נקודות הזיכוי ממס לחייל משוחרר. במה הדברים אמורים? חייל משוחרר זכאי, אם הוא שירת 36 חודשים, לתקופה של 36 חודשים נקודת זיכוי ממס. אלא מה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא עובד באותה תקופה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
רוב החיילים לומדים באותה תקופה, ולכן, או שהם עובדים עבודה חלקית, ששכרה מועט, או שאינם עובדים כלל, ולכן אינם יכולים למצות את זכאותם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא לא מגיע לשולי המס.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
מה שביקשתי זה לדחות את תקופת הזיכוי הזאת, הזכות להשתמש בנקודה לאחר הלימודים. זה נשמע כמו חוק שיכול להצדיע לאנשי המילואים, אבל זה עולה כסף. ולפיכך, הממשלה התנגדה לחוק.
באתי בדברים עם שר האוצר. חבל שהוא יצא, הוא ישב כאן עד לפני דקות אחדות. הוא אמר לי כהאי לישנא: אני בכלל מתנגד לעניין הזה של נקודות זיכוי. שמעתי ונסתתמו טענותי. רק שחודש אחר כך עבר, בתמיכת הממשלה, חוק שמקפיא נקודות זיכוי לבעלי תואר ראשון שלומדים לתואר שני. כלומר, הממשלה לא לגמרי נגד נקודות זיכוי, והיא לא מתנגדת לקיומו של פריזר ערטילאי, שבו אפשר יהיה לשמור את זה לתקופה שבה שכרם ראוי יותר; רק בעניין הזה, בעניין של זיכוי לאנשי מילואים, זיכוי לחיילים משוחררים היא מתנגדת. אז אל תיתנו להרבה הצדעות להסתיר את היער, כי היער הוא יער שבו הממשלה יכולה לעשות הרבה יותר ועושה, לצערי, מעט.
מייד יעלה ויבוא מי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון והיום הוא שר בממשלת ישראל. אני בטוח שלפני חודש הוא היה עונה אחרת על הדברים הללו. אבל כיוון שהרבה פעמים הפוזיציה נקבעת על-פי הכיסא ולא על-פי הדעה, אני סבור שנשמע את דברי הכיסא ולא את דבריו של השר עצמו. אני מקווה שבסופו של דבר נצליח להפשיר את ההקפאה הזאת ולהעביר אותה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ההערכה שלנו אליך היא באמת רבה, ברמה של היושר האינטלקטואלי. מה היה קורה אם היית שר אוצר, היית מסכים להצעת החוק הזאת?
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אני מקווה שכן, רק שהייתי יודע להצביע – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
טוב שאתה אומר שאתה מקווה; אני מקווה שתהיה פעם שר אוצר.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אני אבחר להיות שר אחר, כי אם אני אהיה שר אוצר, לא יהיה אוצר למדינת ישראל. זה יהיה חוסר אחריות למנות אותי לתפקיד הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו רוצים להגדיל את התקציב הזה והתקציב הזה. תודה רבה לאריה אלדד. היית בהיר וברור. אני מתכבד להזמין את המשנה לראש הממשלה, את השר שאול מופז. בבקשה, אדוני.
<השר שאול מופז:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מפקדי המילואים, ראיתי פה גם את קצין מילואים ראשי, את שוקי בן-ענת, ברוכים הבאים. אנחנו אירחנו היום גם בסיעת קדימה, ואני חייב לומר כמה דברים קודם כול מרחשי לבי.
אני שירתי עם אנשי המילואים עשרות בשנים. אני הייתי בקבע והם במילואים, ואני תמיד שאלתי את עצמי – אני סיפרתי את זה היום בסיעת קדימה: מה יותר קשה, להיות עשרות שנים איש צבא קבע, עם כל המטלות, הריחוק מהבית והנכונות לשרת, או האם יותר קשה להיות איש מילואים? ככל שלמדתי והכרתי יותר את אנשי המילואים – אני נלחמתי אתם, שלחתי אותם לקרב, התאמנתי אתם, אני באמת מכיר את המערך הזה. אני חושב שאנשי המילואים שלנו זה פטנט ישראלי. אין בעוד צבא בעולם ובעוד מדינה את אנשי המילואים כפי שיש לנו בצה"ל.
אני הגעתי לכלל מסקנה שלהיות איש מילואים, אזרח שבחר לו מקצוע בחיים ומגדל משפחה וביום אחד הוא צריך לעזוב הכול ולהפוך להיות חייל – בהרבה מאוד מובנים הקושי הזה לקיים לאורך שנים ובמשך שנה כמה פעמים, לבוא ולקיים את מערך המילואים ולשמור עליו, הוא הרבה יותר קשה והרבה פחות מתגמל ממה שנראה.
אני רוצה לומר לידידי חבר הכנסת אריה אלדד, שאני חושב שהמדינה עושה מעט מדי ומאוחר מדי, ואף פעם לא מאוחר לתגמל ולהעריך ולהוקיר יותר את אנשי המילואים שלנו. אין כאן לא שאלה של כיסא ולא של תפקיד ולא של מעמד. רק מי שהיה אתם מעבר לקווים, רק מי שראה אותם בלילות ובימים, מי שראה אותם נלחמים למען עצמאותה של מדינת ישראל, יודע להעריך ולהוקיר את מה שהם עושים, ובאותה נשימה לומר: אנחנו לא עושים די. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא עושים די.
אני רוצה ביום הזה גם לברך את המפקדים וחיילי המילואים שבאו היום לכנסת להשמיע את אשר על לבם. אני חושב שהשירות בכלל ושירות המילואים בפרט – זה השירות הנשגב ביותר, בוודאי כאשר מדובר במפקדי גדודים, במפקדי פלוגות, אנשים שנמנים עם המערך הקרבי של צה"ל, ובאמת אלה אנשים ששמים את חייהם מנגד. כאשר אנחנו מדברים על המלים האלה, אלה האנשים שבסופו של דבר עושים את המעשה. הם גם עוזבים את העבודה, גם את שגרת החיים, ולפעמים יותר מפעם אחת. הם חייבים להיות מתוגמלים וצריכים לזכות במעמד מיוחד על-ידי המדינה. עשינו דרך ארוכה בשנים האחרונות, במיוחד בעשור האחרון, אבל עדיין לא הגענו לנקודה שבה שירות המילואים מוערך בציבוריות הישראלית באופן מלא.
אני חושב שגם אף אחד לא יכול לפצות פיצוי מלא את אלה שמשרתים במילואים. לשירות יש מחיר שכל חייל, אזרח, איש מילואים, לוקח על עצמו כחלק מראיית עולם ותפיסה ערכית. אבל שירות המילואים בעיני הוא בראש ובראשונה צורך לאומי, וכך יש להתייחס אליו. זה אחד מהצרכים הלאומיים הביטחוניים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, וכל משרת מילואים עומד ביעד הלאומי הזה, וכך אנחנו – גם חברי הכנסת, בית-הנבחרים של מדינת ישראל, וגם האזרחים במדינת ישראל – חייבים לראות את זה באופן הזה.
אני חושב שמדינה שהיא חפצת חיים ומבינה לעומק את ערך ההקרבה של המשרתים, חייבת להבין שבלי הוקרה ערכית וחומרית לאנשי המילואים ומשפחותיהם – כי אני יודע מהו המחיר שמשלמות המשפחות על מנת שהם יוכלו ללבוש את מדי הזית ולעשות את השירות – אם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו נאבד את אחד מעמודי השדרה הערכיים של החברה, וגם מרכיב מאוד מאוד מרכזי בחוסן הלאומי ובחומת המגן הלאומית של החברה שלנו.
אני חייב לומר לך שאני שמעתי את זה גם בשנה שעברה, ואני שומע את זה גם השנה מחלק ממפקדי המילואים. התופעה הזאת של פיטורי חיילי מילואים ופגיעה בקצינים ובחיילים שתורמים לביטחון, התופעה הזאת במדינת ישראל אצל חלק מהמעסיקים היא תופעה פסולה שאנחנו חייבים לעקור אותה מהשורש, אם בחקיקה ואם במתן גיבוי ציבורי לאנשי המילואים ובגינוי של כל פיטורים מהסוג הזה.
אני שמעתי אנשי מילואים, גם השנה, שכאשר הם חוזרים משירות המילואים שלהם, לפני שהם נכנסים למקום עבודתם הם מחליפים את מדי הזית בבגדים אזרחיים, ואנחנו חייבים לעשות מאמץ עליון ולהביא כל גורם שניתן על מנת לעקור מהשורש תופעות כאלה.
יתירה מזאת, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו חייבים גם להרתיע את המעסיקים מלפגוע במשרתים. דרך אגב, חלק מהמעסיקים הם גם משרתים. חלק מהמעסיקים הם גם משרתים. אבל יש מעסיקים שאולי לא שירתו ולא מבינים את העומק ואת המשמעות של השירות, והם מרשים לעצמם לפגוע במשרתים. לכן, המדינה חייבת לא רק לספק להם הגנה משפטית אלא גם לתת להם את התמיכה הציבורית על מנת שהמקרים האלה יהפכו להיות מקרים בודדים, ולא נחלתם של חלק גדול מהמעסיקים.
התגמול חייב להיות ביחס ישיר לתרומה לחברה בישראל ולביטחון, וחברה שמקדשת את הערך של הסולידריות ושל הערבות ההדדית ושל התרומה לביטחון חייבת להוקיר ולהעריך את אנשי המילואים.
אני חושב שהם מהווים דוגמה ומופת לכולנו, ואנחנו איננו יכולים להפנות להם עורף. חלק מהתהליכים שנעשו בעשור האחרון הם תהליכים מאוד רציניים, אבל לדעתי גם חלק מההחלטות של הכנסת – של כנסת ישראל – והחלטות שהתקבלו ועוגנו בחקיקה עדיין לא מיושמות במלואן, ואולי הבית הזה יכול לקחת את זה על עצמו. אני שמעתי אותך, אדוני היושב-ראש, שאתה מתכוון לעשות את זה. כל אותם נושאים שסוכם עליהם ונחקקו בבית הזה, חייבים לעמוד על ביצועם המלא.
בהזדמנות הזאת אני לא יכול שלא להתייחס לנושא ההשתמטות מהשירות. קודם הזכיר כאן חבר הכנסת נחמן שי את היקף המשרתים במילואים, וגם מבין אנשי המילואים יש שעושים יותר ושעושים פחות, אבל העובדה שבישראל 2012 התופעה הפסולה הזאת והמסוכנת פשתה בחלקים גדולים של החברה הישראלית, וחלקים הולכים וגדלים בחברה הישראלית מדירים עצמם במודע מחובת השירות, משאירים את הנטל הכבד והחשוב על כתפם של חלקים הולכים וקטנים בחברה, זאת תופעה שאנחנו חייבים לשנות אותה. לכן, הוועדה שהוקמה בראשות קדימה, בראשות חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ועם עמיתים נוספים מהבית הזה ואנשי ציבור, על מנת לקדם חקיקה של שוויון בנטל – בעיני זהו יעד לאומי על מנת להביא לשוויוניות בחלוקת הנטל. ואני רוצה לומר כאן: מה שהיה, אסור שימשיך להיות בעתיד.
אנחנו רוצים להביא לגמר חקיקה עד סוף חודש יולי. החקיקה, או החוק הזה הוא לא נגד אף אחד; הוא לא נגד אף אחד בחברה הישראלית. הוא בעד כולם, והוא בא להוביל למציאות שבה תהיה יותר שוויוניות בחלוקת הנטל באופן שזה יהיה תהליך – תהליך שתהיה עליו הסכמה, אבל היא תהיה מעוגנת בחקיקה, וכל חלקי החברה בישראל יעשו את השירות, בין אם שירות צבאי ובין אם שירות אזרחי, הכול על-פי מידת ההסכמה, ההתאמה והיכולת לבצע את השירות.
אני חושב שאחת הסכנות הגדולות למדינת ישראל, שחלילה צבא העם שלנו יהפוך להיות צבא מיעוט. זה נכון לגבי הסדיר, זה נכון לגבי המילואים, והיעד הזה של שינוי המגמה חייב להיעשות. הגיעה העת, וגם בשלה העת, לדעתי. המנהיגות של כל אותן אוכלוסיות במדינת ישראל שעדיין לא משרתות, לא בסדיר ולא במילואים, מבינה היום שמה שהיה לא יכול להימשך, ואנחנו את שינוי הסדר הזה חייבים לעשות, ומוקדם ככל האפשר. זה לדעתי תהליך שישנה את המצב הקיים, ואני פונה מעל הבמה הזאת למנהיגות של כל האוכלוסיות שאינן נושאות בנטל להבין שהגיעה השעה לשינוי. בכוונתנו להוביל לחקיקה עוד במושב הזה. זהו יעד לאומי שממשלת האחדות שמה כמשימה לאומית.
במקביל, עלינו לשמור על אלו ששומרים עלינו מכל משמר, להבטיח להם כי מקום פרנסתם יישמר להם בשובם מהשירות, לדאוג להקל עליהם ועל משפחתם עד כמה שניתן, ולוודא שיחס החברה כלפי חיילי המילואים יעמוד ביחס ישיר לגודל תרומתם.
אין עוד יחידות מילואים במקומות אחרים בעולם שמתייצבות לשירות כל אימת שהן מתבקשות לעשות את זה. אמרתי בתחילת דברי: זהו פטנט ישראלי, אבל בסופו של דבר שם טמון עיקר הכוח הביטחוני שלנו, בתוך שורות יחידות המילואים, והם למעשה לא מבקשים הרבה. הם מוכנים לסכן את חייהם בכל שעה ובכל יום, להיקרא לכל מצב חירום, להתאמן, ויותר ממה שנותנים להם, ובלבד שיעריכו, יוקירו ויתגמלו אותם באופן מידתי ונכון. וממשלת ישראל, ששולחת אותם למשימות הביטחון, תוך סיכון חייהם במקרים רבים, אסור לה שתפנה להם את הגב.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולומר מלה אחת למשפחות אנשי המילואים. אילולא ההסכמה מבית וההקרבה של המשפחות, חיילי המילואים לא היו יכולים לעמוד במשימתם. בני המשפחות – הרעיות, הילדים – הם שותפים מלאים לשירות הזה, וזוהי הזדמנות להודות להם גם מעל הבמה הזאת.
לסיום, יש דרך ארוכה, יש עוד הרבה מה לעשות. אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודת חסר ולא בנקודת יתר, ויש לנו עוד הרבה צעדים לנקוט על מנת להביא את ההוקרה ואת התגמול של מערך המילואים למקום שראוי לו, ובינתיים אנחנו מצדיעים לכם היום, מחר ובכל ימות השנה, ומתפללים שהכוח הזה שעומד לרשותה של מדינת ישראל ישמור על השלום ולא יידרש למלחמה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני אאפשר גם לראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר לומר כמה מלים, אבל אני רוצה לומר שקיבלנו מסרונים רבים מכל רחבי הארץ לשאול מיהם אותם אלה שמשרתים והם למעלה מגיל 60. אז אני רוצה לומר לכם שסגן-אלוף גדעון לנגמן הוא נער צעיר בן 72. הנה הוא, הנה הוא, נער צעיר בן 72.
(מחיאות כפיים)
ורפי – – –
<אריה ביבי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, הוא גם מתנדב במשמר האזרחי, סגן ניצב. – – – המפקד שלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
על רבי אלעזר בן עזריה היו אומרים: הרי הוא כבן 70 שנה, כשהיה בן 20, ואני אומר על סגן-אלוף לנגמן שהוא כבן 20 שנה. כל לחי. ורפי דנטס, בן 65 – אותו ציינתי קודם לכן.
(מחיאות כפיים)
אנחנו מוקירים. חבר הכנסת אבי דיכטר, שידיו רב לו בשירות העם והמולדת, בבקשה.
<אברהם דיכטר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שהייתי גאה במלים של חברי, המשנה לראש הממשלה שאול מופז, לאנשי המילואים, אבל התביישתי במעמד שבו מול מי שמהווה 75% מכוח המגן של ישראל ניצב שר אחד בכל שולחן הממשלה בכנסת. אני מקווה שזה לא מייצג שום תחושה שלנו כלפיכם. אז תסלחו לי.
<אמנון כהן (ש"ס):>
יש סגני שרים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אני רק רוצה לומר ששר הביטחון היה וקיבל את פניהם של כל חיילי המילואים בצה"ל אשר היו היום באודיטוריום בשעה 14:00, כאשר באולם בן 400 מקומות לא היה אפילו מקום אחד ריק. הוא גם קיבל אותם וכיבד אותם. אבל אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת דיכטר – כי אתה היית הרבה שנים בשירות המדינה, אני הייתי הרבה שנים פה בכנסת, ואני בטוח שעשית הרבה יותר ממני – ככל שהקואליציה יותר גדולה, כך שולחן הממשלה יותר ריק.
<נחמן שי (קדימה):>
הוא לא כזה – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת איוב קרא, רצית לומר משהו? ובזה נסיים. חבר הכנסת קרא, באמת, רק מלים קצרות.
<איוב קרא (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה להצדיע לקצינים שנמצאים כאן ולמערך המילואים בכלל.
אני רוצה לברך ולחזק גם את החלטת שר הביטחון והרמטכ"ל להחזיר לשירות פעיל במילואים את תת-אלוף פארס.
בהזדמנות זו אני רוצה להעלות על נס את תרומתם של העדה הדרוזית, הבדואית, הצ'רקסית ובני המיעוטים שמשרתים בצה"ל. אנחנו גאים בהם, והגיע הזמן שיהיה עקרון השוויון בחובות, כי עקרון השוויון בזכויות קיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת איוב קרא, העדה הדרוזית ממשיכה להיות למעלה מ-10% מהציבור בישראל, למרות שהם רק 120,000 אנשים, כי פה נמצאים 30 איש, ויש שלושה חברי כנסת דרוזים. אני לא מדבר על כך שיש שישה חברי כנסת דרוזים בין 120 חברי הכנסת. ברוכים תהיו. תודה רבה. עד כאן. אני מאוד מודה למשנה לראש הממשלה.
<הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ב–2012>
[מס' מ/689; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 28673; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר נאמן נמצא פה כתורן, ואני מזמין את אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, אשר – אני רוצה לומר לכל אזרחי ישראל – מנהל כל ישיבה שלו ללא משוא פנים וללא מורא ומייצג באמת את הדמוקרטיה הישראלית בגאון. מחיתי בשמך ובשם הכנסת על כך שהיום החרימו ועדה שלך בלי שסמכו עליך שתוכל לנהל אותה בצורה הטובה ביותר.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
הם כבר התנצלו על כך, זה בסדר. הם התנצלו בתקשורת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ברור, וכך היה צריך להיות. אני מזמין את ממלא-מקומי, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת איציק וקנין, להמשיך לנהל את הישיבה. אני מודה לכל אנשי המילואים שהיו כאן גם בזמן הדיון במליאה. תהיו ברוכים. נקווה שבשנה הבאה נוכל להיות יותר גאים בעצמנו. תודה רבה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק זו, שיזמה הממשלה, נועדה לקצר את הליך מתן היתר הפליטה על-ידי הממונה לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח–2008, בשני היבטים: הראשון – ביטול החובה המוטלת כיום על הממונה בבואו ליתן היתר פליטה להמתין 100 ימים ממועד פרסום ההודעה שבכוונתו ליתן היתר ועד מועד מתן ההיתר; השני – קיצור התקופה הקבועה בחוק להגשת הערות הציבור מ-45 ימים ל-14 ימים, במקרים שבהם הבקשה נועדה לאפשר מתן שירות חיוני ולא ניתן להמתין 45 ימים עד לקבלת הערות הציבור. בדיון אשר התקיים בוועדה הסבירו נציגי הממשלה כי התיקון נחוץ כדי לאפשר לחברת החשמל להביא ארצה ולהפעיל בקיץ הקרוב שתי טורבינות גז כתחנות כוח לגיבוי, לאור הביקושים הצפויים לחשמל בחודשי הקיץ הקרוב.
בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית סברה הוועדה כי תקופה של 14 ימים להגשת הערות הציבור היא קצרה מדי, בשים לב למורכבות הבקשות להיתרי פליטה והידע המקצועי הנדרש להגשת ההערות, וכי יש לקבוע לכך תקופה אשר לא תפחת מ-21 ימים. בנוסף, התקבלה הצעת הוועדה לקבוע כי במקרה שבו קוצרה התקופה להגשת הערות הציבור, תפורסם על כך הודעה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, וכן בעיתון מקומי המתפרסם במקום שבו יימצא מקור הפליטה, במקום בעיתון יומי אחד. בנוסף סברה הוועדה כי יש להגביל את התיקון לחוק בכל הנוגע לקיצור התקופה להערות הציבור להוראת שעה אשר תעמוד בתוקף במשך שנה אחת.
כמו כן ביקשה הוועדה ממשרד האנרגיה והמים להכין במהלך השנה תוכנית אשר תכלול חלופות להתמודדות עם הביקושים לחשמל ואשר תוצג בפני הוועדה.
הצעת חוק זו מוגשת עם הסתייגויות, אך אבקש מהכנסת שתדחה את ההסתייגויות ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן. רבותי, יש כמה מסתייגים להצעת החוק. חבר הכנסת דב חנין, האם ההסתייגות שלך היא הסתייגות דיבור שאתה רוצה לנמק אותה? רשות הדיבור שלך. חמש דקות לרשותך.
<דב חנין (חד"ש):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע, עמיתי, שלא לקבל את החוק הזה. אני חושב שצריך להתנגד לחוק הזה, ואני אנמק מדוע.
החוק מצמצם את התקופה שעומדת לרשות הציבור להתנגד לבקשות לפגוע באיכות החיים, בבריאות, באוויר הנקי שלנו. המסגרת הקיימת היום נותנת מרחב זמן יותר גדול לציבור להתנגד. הממשלה מבקשת בחוק הזה לצמצם את מסגרת הזמן הזאת, והצמצום הזה, לטעמי, הוא צמצום מזיק, מכיוון שלוקח זמן לציבור להבין את הבקשות שמתפרסמות, לוקח זמן לציבור להתארגן כדי לפעול מול הבקשות האלה. לכן, מסגרת הזמן שהחוק קבע היא מסגרת זמן נכונה, ואסור לצמצם אותה. הצמצום של מסגרת הזמן הזאת יפגע בציבור, יפגע בזכויות שלנו להגן על החיים והבריאות שלנו.
אני חייב לומר, עמיתי חברי הכנסת, שיש לי ויכוח עקרוני עם המשרד להגנת הסביבה סביב הצעת החוק הזאת, מכיוון שההצעה משקפת גישה שאומרת שכאשר אנחנו נמצאים במשבר, כאשר אנחנו נמצאים בלחצים, אין ברירה אלא לסגת ולוותר על ההגנות הסביבתיות. ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת, בדיוק ההיפך: זוהי דמותו של המשבר הסביבתי במאה ה-21. כך הוא תמיד ייראה – מחסור במשאבים, מצוקה של חשמל, בעיות של זיהומים, מצוקות חירום למיניהן ולסוגיהן השונים. ודווקא במצבים האלה אסור לוותר.
יש מצוקה במשק החשמל אצלנו, עמיתי חברי הכנסת, אבל את המצוקה הזאת צריך לנצל לא כדי לסגת מהגנות סביבתיות, אלא להיפך: כדי לחזק אותן וכדי להוסיף להן מנגנונים של התייעלות וחיסכון באנרגיה, התייעלות וחיסכון בחשמל; כדי להוסיף להן מנגנונים שיחזקו וירחיבו את השימוש באנרגיות מתחדשות, באנרגיית שמש, באנרגיית רוח. המשבר במשק החשמל צריך לשמש לנו להתקדמות נוספת ולא לנסיגה.
כאשר פרץ המשבר הכלכלי הגדול אמר רם עמנואל – שהיה אז היועץ של הנשיא אובמה לעניינים פוליטיים – לנשיא אובמה: את המשבר הזה אסור לבזבז. ואני אומר, הדברים האלה נכונים גם לגבי המשבר הנוכחי במשק החשמל: אסור לבזבז את המשבר הזה לטובת נסיגות, ויתורים, פגיעות בציבור, צמצום מרחב ההגנה שלנו על סביבה ובריאות. צריך לנצל את המשבר הזה בדיוק בכיוון ההפוך: כדי לחזק את ההגנות הסביבתיות; כדי לחזק את ההגנות על הציבור; כדי לחזק את ההגנות על יכולתו וזכותו של הציבור להגן על בריאותו ועל איכות חייו.
עמיתי חברי הכנסת, הדיון בוועדה בחוק הזה היה דיון פורה. ואני רוצה לציין את ידידי יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אמנון כהן, שכדרכו ניהל את הדיון בצורה מאוד רצינית ועניינית, לא קיבל את ההצעה הממשלתית כפי שהיא, הכניס בה כמה תיקונים חשובים, ואני מברך עליהם. קודם כול, כפי שהוא גם הסביר לנו כאן, החוק יהיה הוראת שעה, והגזירות שיש בו מוגבלות לתקופה שהחוק קובע, כלומר לשנה הקרובה. במהלך השנה הזו אנחנו נצטרך לבחון את המנגנונים ולראות מה מהם אנחנו משאירים ומה אנחנו מבטלים. אבל ממילא, אם החוק הזה לא יוארך בעוד שנה, אז גם הגזירות שבו בעצם יחזרו למדף ההיסטוריה. ותיקון נוסף שהוביל יושב-ראש הוועדה, וגם עליו אני מברך, זו הארכה של מסגרת הזמן להתנגדויות הציבור, מאותה מסגרת מאוד מאוד קצרה, קצרה מדי, של 14 ימים, ל-21 ימים, שהיא מסגרת קצת יותר רחבה. אני מברך ומעריך את העבודה הזו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כהן, וגם כמובן של היועצים המשפטיים וצוות הוועדה בעניין הזה.
ולמרות זאת, בגלל התנגדותי העקרונית לכיוון שבו הולכת הממשלה בנושא הזה של משק החשמל והתנגדותי לתיקון הזה במהותו, אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, לא לקבל אותו. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, היו בקשות לדיבור: בקשות דיבור של חברי הכנסת חנא סוייד, עפו אגבאריה ומוחמד ברכה, שאינם נמצאים פה.
אם כן, רבותי, אני מתחיל בהצבעה על ההסתייגויות – בקריאה שנייה. רבותי, לשם החוק אין הסתייגויות ולסעיף 1 אין הסתייגויות. אם כן, אנחנו נצביע על שם החוק ועל סעיף 1 כהצעת הוועדה. רבותי, מי בעד? מי נגד? רבותי, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיף 1 – 19
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
19 – בעד, נגד – 1. אם כן, רבותי, ההסתייגויות נתקבלו, כהצעת הוועדה – – –
<קריאה:>
איזה הסתייגויות?
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, לא. שם החוק וסעיף 1 נתקבלו, כהצעת הוועדה.
סעיף 2, הסתייגות של חבר הכנסת דב חנין; להצביע עליה, דב חנין?
<דב חנין (חד"ש):>
כן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 2 של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד? מי נגד? רבותי.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 2
נגד – 17
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
שניים בעד, 17 נגד. אם כן, רבותי, ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו בלחלופין, רבותי; הסתייגות לחלופין. מי בעד, רבותי, ומי נגד לחלופין? הסתייגות לחלופין.
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות – 2
נגד – 17
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 2 לא נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
17, רבותי, נגד, שניים בעד. ההסתייגות לחלופין לא נתקבלה.
אנחנו נצביע על סעיף 2, כהצעת הוועדה. רבותי, מי בעד? מי נגד? סעיף 2, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 20
נגד – 2
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
20 בעד, שני מתנגדים. אם כן, רבותי, סעיף 2 נתקבל, כהצעת הוועדה.
אנחנו נצביע על החוק בקריאה שלישית, רבותי.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
קריאה שלישית, רבותי, מי בעד? לא, קריאה שלישית, זה ודאי כבר לא נשאר כהצעת הוועדה. מי בעד? רבותי, מי נגד? קריאה שלישית, רבותי.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 21
נגד – 1
נמנעים – אין
חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
21 בעד, אחד מתנגד. אם כן, החוק נתקבל בקריאה שלישית. חוק אוויר נקי (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ב–2012, נתקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אוויר נקי יהיה לנו בטוח.
<הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012>
[הצעת חוק מ/439; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ד', עמ' 5001; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם להגיד תודה ויישר כוח למנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי של הוועדה – תומר, מיכל וכל הצוות, שעושים עבודה מצוינת וגם מאירים את עינינו ובאמת יש להם חותם בכל חוק; וגם לחבר הכנסת דב חנין, שהוא מאוד עוזר ומסייע בנושאים החברתיים הסביבתיים, ואני לא פעם מקבל את דעתו, כי הוא באמת ברמה המקצועית מועיל מאוד לדיונים הפוריים של הוועדה. יישר כוח. תמיד תהיה אתי ככה. תודה רבה.
החוק הבא, אדוני היושב-ראש, כבוד השר פה, כן? השר פה, אה, מדבר, כן. כבוד חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
השר פה.
<אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
– – את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
הצעת החוק נכללה לראשונה בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2009), התשס"ט–2008. עקב מורכבות ההסדרים שהוצעו, החליטה הכנסת לפצל את הצעת החוק מהצעת חוק ההסדרים ולדון בה בנפרד. עובדה, אדוני היושב-ראש, כאשר יש חקיקה טובה או ראויה אפשר להפריד אותה, לא צריך להביא אותה בחוק ההסדרים. ההצעה הובאה על-ידי הממשלה בשנית כהצעת חוק שירותי קבורה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009.
חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–1971, מסדיר את ההוראות החלות על רכישת קבר בחיים וקובע את התעריפים לרכישת חלקת קבר בחיים בבתי-העלמין השונים. תעריפים אלה מתייחסים לשיטת קבורה בשטח פתוח, כאשר פתח הקבר מלמעלה, כלומר קבורת שדה, שהיא שיטת הקבורה הנפוצה כיום.
נוכח המחסור בקרקעות לקבורה, נוצר צורך ממשי בהגדלת מידת הניצול של הקרקעות לקבורה. לכן, בשנים האחרונות התקבלו החלטות ממשלה שונות שמטרתן לפתח סוגי קבורה שונים ולקדם שיטות קבורה המביאות לניצול יעיל יותר של הקרקע. כחלק מההתמודדות עם המחסור האמור בקרקעות זמינות לקבורה בכלל ובמרכז הארץ בפרט הוחל בפיתוח בית-העלמין ברקת, אשר צפוי לספק כ-330,000 קברים בשלל שיטות קבורה.
לפיכך, בהצעת חוק זו מוצע לקבוע תעריפים מרביים לרכישת חלקת קבר בחיים בבית-העלמין ברקת, בהתאם לסוג חלקת הקבר. מבנה התעריפים המוצע קובע תעריף נמוך יותר ככל שהחלקה נועדה לקבורה בשיטה המביאה לניצול טוב יותר של הקרקע.
חשוב לציין כי באופן תקדימי ומתוך כוונה להביא לשיפור השירות לאזרח, בית-העלמין ברקת ינוהל על-ידי גורמים עסקיים בעלי מטרות רווח, ובהתאם לכך גם נקבעו תעריפי הקבורה כאמור.
במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה וקריאה שלישית החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה לבצע שינויים משמעותיים בהצעת החוק. ראשית, הוחלט שלא לקבל את הצעת הממשלה לתקן את חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, באופן שיאפשר לגבות תשלום נוסף, מעבר לדמי הקבורה שמשלם המוסד לביטוח לאומי עבור קבורה של נפטר בבית-העלמין ברקת. יתירה מכך, הוועדה החליטה החלטה חשובה ביותר ותקדימית, שלפיה יוגבלו הסכומים אשר ניתן יהיה לגבות עבור קבורת נפטר גם בחלקות שיוגדרו כחלקות חריגות בבית-העלמין.
בנוסף החליטה הוועדה כי בניגוד להצעה המקורית, בני-זוג המבקשים להיקבר סמוך ליקיריהם יזכו להנחה משמעותית מן התעריפים הקבועים. כך, מי שיבקש לרכוש חלקת קבר בחיים סמוך לבן-זוגו הקבור בבית-העלמין בברקת, ישלם סכום שלא יעלה על 80% מן התעריף הקבוע לעניין אותו סוג חלקת קבר. מעבר לכך, בני-זוג אשר יבקשו לרכוש בחייהם חלקת קבר המיועדת לקבורה זוגית יזכו להנחה נוספת וישלמו סכום שלא יעלה על 64% מן התעריף הקבוע, זאת אומרת, פעמיים הנחה של 20% – פעם ראשונה 20% מלמעלה ואחרי זה מ-80% עוד 20%, שבסך הכול נותנים הנחה של 36%. יש לציין כי הנחה זו לא תחול על קבורת שדה, כמו שאמרתי, כי אנחנו רוצים לחסוך על הקרקע, מתוך הכוונה לעודד שיטות קבורה המביאות לניצול יעיל של הקרקע, כאמור לעיל.
הצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, מוגשת ללא הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אם כן, רבותי, כפי שנאמר, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשה לרשות דיבור.
אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–9 – 14
נגד – 2
נמנעים – אין
סעיפים 1–9 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
14 בעד, שני מתנגדים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה השלישית, רבותי – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012. קריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 14
נגד – 2
נמנעים – אין
חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
14 בעד, שני מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012>
[מס' כ/435; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 25994; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ציון פיניאן.
<ציון פיניאן (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012.
התיקון המוצע מכיל הוראות בכמה נושאים. ראשית, סעיף 7(א) לחוק הספורט מחייב כל אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאגדות ואיגוד לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על-ידם או מטעמם. מוצע לתקן את חוק הספורט ולהבהיר שדי בכך שספורטאים יבוטחו על-ידי גוף אחד בלבד לצורך השתתפותם בתחרות ספורט מסוימת על מנת לעמוד בדרישות החוק.
שנית, מוצע לתקן את סעיף 11א לחוק הספורט, שבו קבועים ההסדרים העוסקים בזכותם של ספורטאים לעבור מאגודת ספורט אחת לאחרת על מנת לממש את כישוריהם בצורה מיטבית, בהתחשב בהשקעה של אגודות הספורט, בפיתוחם ובקידומם, ולתקנו כמפורט להלן:
ספורטאים בני 15–17 שנים יוכלו להודיע שברצונם לעבור לאגודת ספורט אחרת לא רק בפגרה שבין עונות הספורט אלא גם במחצית הראשונה של העונה ולעבור בתום אותה עונה. כמו כן, בנסיבות חריגות, שייקבעו בתקנון של התאחדות הספורט או איגוד הספורט הנוגעים לעניין, יוכל ספורטאי כאמור להודיע על רצונו לעבור במחצית השנייה של עונת הספורט ולעבור לאגודה האחרת בסיומה של אותה עונה. בנוסף, מוצע לחייב אגודות ספורט למסור לספורטאים קטינים שטרם מלאו להם 17 שנים בעת הצטרפותם לאגודה מידע בדבר זכויותיהם לפי כל דין ובהתאם לתקנון, ובין היתר בעניין אפשרויות המעבר מאגודת ספורט אחת לאחרת, לפי הוראות שיקבע שר או שרת התרבות והספורט.
לעניין ספורטאים שגילם למעלה מ-17 שנים, החוק הקיים קובע מדרג גילאים שלגביהם נקבעו הוראות שונות לעניין ההגבלות על המעבר מאגודת ספורט אחת לאחרת. מוצע לבטל הוראות אלה ולקבוע הוראה אחידה לגבי כלל הספורטאים שמלאו להם 17 שנים. לפי ההוראה המוצעת, ספורטאים אלה יוכלו לבקש בפגרה לעבור מאגודת ספורט אחת לאחרת, ולצורך המעבר תיקבע בתקנון אגודת הספורט תקופת הסגר, שהיא תקופת איסור השתתפות בתחרויות באותו ענף ספורט בארץ או בחוץ-לארץ, ובלבד שלא תעלה על עונת ספורט אחת. עוד מוצע כי התנאים למעבר בין אגודות הספורט, לרבות תשלום או גמול לאגודה שממנה מבקש הספורטאי לעבור, ייקבעו בתקנון על בסיס גיל הספורטאים, תקופת פעילותם באגודה שממנה הם מבקשים לעבור והמשאבים שהושקעו באימונם ובקידומם.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהביאה הוועדה.
כמו כן, בשם יושב-ראש ועדת החינוך אלכס מילר אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה עורכת-דין מירב ישראלי, למנהלת ועדת החינוך יהודית גידלי ולצוות שלה ולעוזרים של יושב-ראש הוועדה, טליה אברבוך, אודי טנא ומרינה קריסקין. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת ציון פיניאן. אם כן, רבותי, כפי שנאמר, להצעת חוק זו אין הסתייגויות וגם אין בקשות לרשות דיבור.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–2 – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
12 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הספורט (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
אני רוצה להזמין את חברת הכנסת רונית תירוש, שהיא היוזמת של הצעת החוק.
<רונית תירוש (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה מאוד להודות ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר, שקידם את החוק ועמד בפני לחצים לא קלים, וכמובן ליועצת המשפטית של הוועדה מירב ישראלי, למנהלת הוועדה, יהודית, ולמזכירת הוועדה רבקה.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לומר לך שבשעות האחרונות לפני הבאת החוק לקריאה שנייה ושלישית הגיעו לחצים מהתאחדות הכדורגל שהחוק בעצם פוגע, משום שאנחנו קיצרנו את התקופה שבה ניתן, במירכאות או שלא במירכאות, לייבש שחקן על הספסל כי הוא רוצה לעבור מקבוצה לקבוצה, מה שנקרא הסגר. אני ראיתי את טובת הילדים לנגד עיני, אבל אני כן יכולה להבין את הקושי שיצרנו לקבוצות הכדורגל, שבעצם משקיעות בשחקנים והשחקן יכול לומר בהתראה של מחצית העונה שהוא עובר לקבוצה אחרת וההשקעה של אותה קבוצה הולכת לאיבוד. מי שיש לו כסף, בעל קבוצה עם כסף, יכול לרכוש את השחקנים בלי להשקיע בהם באימונים. אני באמת התרשמתי שיש גם שם קושי. אני רק התרעמתי, ובעיקר יושב-ראש הוועדה התרעם על כך, שחצי שנה עברה בין הקריאה הראשונה לקריאה הזאת, השנייה והשלישית, ואף אחד לא קם ואמר שיש בעיה, אף אחד מההתאחדות.
ולכן, ההצעה שלנו היתה שקודם כול אנחנו נעביר את החוק, כי אנחנו עדיין רואים עין בעין את טובת הילד. יחד עם זאת, אם יש פה איזשהו קושי וניתן לצמצם את הקושי שיצרנו אצל הקבוצות עצמן, אפשר לעשות את זה במסגרת ועדה שאני מבינה ששרת הספורט לימור לבנת מקימה בימים אלו על כל נושא ההסגרים ומעברים בין קבוצות. אם יש מקום לעשות עוד איזשהו תיקון לחוק, יתכבדו ויבואו ויהיו שותפים. אבל אני באמת מרגישה שבאנו בידיים נקיות. היה מספיק זמן לבוא ולהעמיד את הקשיים. לא באו, אנחנו העברנו את החוק הזה לפי ראות עינינו, ואני מקווה שעשינו בכך טוב לילדי ישראל. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
<הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012>
[מס' כ/448; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 27716; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012 – יציג את הצעת החוק יושב ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן.
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת איתן כבל, שלא נמצא אומנם במליאה, כנראה עוד חוגג את הישגו הגדול והמרשים בבחירות האחרונות להסתדרות.
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
לא, לא, לא, אמרתי כל מלה ברצינות. לקבל מעל שליש, בנתונים ובאילוצים שהוא פעל, במערכת בחירות עם המאפיינים של ההסתדרות, זה הישג אדיר. אם מישהו הבין את זה כציניות או צחוק – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני חושב שאתה צודק לחלוטין.
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אנחנו גם החלפנו שיחה בינינו – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אומנם לא היינו מעורבים בבחירות האלה, אבל מי שהסתכל מהצד, זה הישג מרשים ביותר.
אני מתכבד כאמור להציג בפניכם את הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 3), שיוזמיה הם, כמובן, חבר הכנסת איתן כבל, חברת הכנסת פניה קירשנבאום, חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת רונית תירוש וחבר הכנסת ניצן הורוביץ. רק דב חנין נמצא, מייצג את היוזמים. עליך תמיד אפשר לבנות.
הצעה זו נועדה לסייע בהתמודדות עם תופעת התרבותם של כלבים משוטטים וחסרי-בית, שממדיה הולכים וגדלים בשנים האחרונות. חלק גדול מכלבים אלו, שאינם מחוסנים ומפוקחים, עלולים לסבול מהזנחה ומהתעללות, ומטילים עלות כספית גבוהה על הכלביות הפרטיות והציבוריות, שנאלצות, בסופו של דבר, להמית חלק גדול מהם.
כדי לעודד בעלי כלבים לעקר את כלביהם ולסייע בצמצום תופעה זו, הוצע לקבוע כי אגרת הרישוי השנתית עבור כלב שאינו מסורס או מעוקר תהיה גבוהה ב-300 שקלים חדשים מהאגרה עבור כלב שסורס ועוקר.
עוד מוצע לקבוע כי מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיקוח הכפר או מי שהוא הסמיך לכך, יהיה רשאי, בנוהל שייקבע, לפטור מתוספת התשלום בעלי כלבים שגילם או מצבם הבריאותי אינו מאפשר את ביצוע הסירוס או העיקור. כמו כן, המנהל יהיה רשאי, לפי בקשה של מחזיק כלב ומנימוקים שיירשמו, לפטור מתשלום הסכום הנוסף בעלים של כלב שבשל מצבו הבריאותי עשוי העיקור או הסירוס לסכן את חייו וכן של כלב הרשום ככלב טהור גזע, כמפורט בהצעת החוק.
להצעה זו, אדוני היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות. אני מודה לך, וכן לחברי הכנסת היוזמים.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לאדוני היושב-ראש.
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
ונאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית פה אחד. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה.
אנחנו נצביע על החוק בקריאה שנייה. בבקשה, הצבעה.
הצבעה מס' 12
בעד סעיפים 1–2 – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 9, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני עדיין רשום כסגן יושב-ראש, ולא יכולתי להצביע.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בבקשה להוסיף את הקול של חבר הכנסת יצחק וקנין.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 9, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית.
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, רק מילות תודה והערכה, כמובן ליוזמים, שהצגתי כל אחד מהם בשמו בעת הצגת החוק, ולצוות של ועדת הכלכלה: למנהלת הוועדה גברת לאה ורון, היועצת המשפטית לוועדה והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת עורכת-הדין אתי בנדלר ולעורך-דין אלקנה, שנמצא כאן אתנו. תודה רבה על כל המאמצים, הנוכחות, ההערות והרעיונות, שבזכותם הגיעה ההצעה הזו לשלב הזה ונרשמה בספר החוקים של מדינת ישראל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לכבוד יושב-ראש ועדת הכלכלה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכלכלה.
מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: ירידה חדה במספר מיטות האשפוז במחלקות היילודים והמיטות לבריאות הנפש, הצעתה של חברת הכנסת רחל אדטו. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
<הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה שבמהלכה אירעה חבלה), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/467).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה שבמהלכה אירעה חבלה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת משה מוץ מטלון, קריאה ראשונה; בבקשה, אדוני.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
ברשותך, אני אסביר מהמקום.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, החוק החדש מחיל את הוראת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט–1959, על חייל בשירות סדיר שנחבל כתוצאה מחבלה שאירעה בתקופת שירותו, אף שלא עקב שירותו, ובלבד שהחבלה אירעה בעת היעדרות ברשות, כמובן, ב-14 היום הראשונים שבהם החייל שהה בחופשה – מוצע להאריך את התקופה האמורה ל-21 יום.
ברצוני להבהיר, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, שהצעת החוק שהגשתי דיברה על 30 יום. האוצר התנגד, אבל במהלך הימים האחרונים הגעתי להבנה עם משרד האוצר וקיבלנו בכתב את הסכמת האוצר ל-30 יום, מוודים גודון, רכז ביטחון פנים ותעשיות ביטחוניות באוצר. כך הוא כותב: היום ישבנו עם המציע, חבר הכנסת משה מטלון, הגענו לפשרה של 30 יום, לעומת "ללא הגבלה", כלשונה של הצעת החוק, או 21 יום, הפשרה הקודמת שלנו. מגבלה של עד 30 יום מקובלת עלינו.
אדוני היושב-ראש, אנחנו בהכנה לקריאה שנייה ושלישית נחיל את התיקון ואת ההסכמה עם האוצר ונביא את ההצעה לשנייה ושלישית כאשר החופשה המאושרת שהפציעה, או חלילה המוות שייגרם בגינה – או תקופת החופשה תהיה 30 יום. אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, שמתקנת עוולה ארוכת שנים זאת. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה, חבר הכנסת מטלון. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. נרשמו לזכות דיבור, בבקשה. לרשותך, חבר הכנסת בן-ארי, שלוש דקות. בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבר הכנסת משה מוץ מטלון, תודה לך על החוק החשוב הזה, החוק שבעצם לא מפלה. ואני, בתור חוויה אישית של פציעה במהלך מילואים, יכול לומר – אגב, תוך כדי פעילות מבצעית – יכול לומר שיש הרבה מה לשפר במערך של הטיפול בפצועי צה"ל, ביחס האישי. לא אספר את הסיפור האישי שאני עברתי, אבל מדובר בהרבה דברים מעוותים ביותר, דברים מעוותים ביותר, שאני לא רוצה עכשיו להזכיר; כבר עברו מאז הפציעה שלי משהו כמו שמונה וחצי שנים. הטיפול בכלל חייב להיות אחר, אחר לחלוטין, בחיילי המילואים הפצועים. שוב, אם לא הייתי עובר את זה בתור חוויה אישית אז לא הייתי אולי כל כך מודע עד כמה אפשר להיות ציני – עד כמה אפשר להיות ציני כלפי חיילי מילואים שנפצעו. פשוט, אני עכשיו חושב על הדברים – אני צוחק. אני צוחק – מה?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ספר מה היה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתם יודעים, אני אספר: נפצעתי בשירות מילואים, ריסקתי את הכתף, לא חשוב. זרקו אותי בבית-חולים, שכחו אותי, שכחו אותי. אשתי היתה ממש אחרי לידה, לא היתה יכולה לבוא לטפל בי, לא לעזור. הייתי צריך לגייס כל מיני משפחה אחרים. בסופו של דבר שלחו אותי הביתה. הייתי צריך לבוא לבדיקות ולטיפולים בר"מ 2 – לנהוג לא יכולתי. עם כתף מרוסקת לא יכולתי לנהוג. אמרו: מה, תמצא את הדרך לבוא. מדובר בצריפין. אין אוטובוס מקרני-שומרון לצריפין, מה אני אעשה? אמרו: טוב, נסדר לך מונית. סידרו לי מונית. הגעתי בבוקר, חיכיתי שם בתור. אני לא יכול לספור כמה חיילים עמדו שם, עם רופא אחד, ואף אחד לא קיבל אותך. ואני חייב לומר, אחרי פציעה בכתף – כאבי תופת, כאבי תופת, זה דבר שאי-אפשר לחבוש, כל הכתף רוסקה לי. לא היה מה לעשות. אתה חסר אונים. חיכיתי וחיכיתי. הגיע הערב. חיפשתי את המונית שתחזיר אותי הביתה. עד היום אני מחפש אותה, את המונית. עד היום אני מחפש את המונית. הייתי צריך לגייס את אח שלי שיבוא משום מקום, שיבוא וייקח אותי מצריפין הביתה. מה הייתי עושה בשעה כזאת?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, צריך להפעיל שעון.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לא, אז סליחה. אה, בסדר, הוא נתן לי עוד חמש דקות. אין כמוהו. תראה, זה יושב-ראש ליברלי, יושב-ראש ליברלי – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
– – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לכן אני אומר, יש הרבה – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אל תקלקלו. תנו לו לדבר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יש הרבה מה לשפר. אבל כיוון שאני רוצה לעסוק בענייני דיומא, וזה הנושא של המסתננים, אסור שהוא ירד מסדר-היום, ובעניין של הקשר של חיילי מילואים: לפני כמה זמן התפרסם ברשת, גם ברשת החברתית, גם באינטרנטית, מ"פ מילואים שהוציא אלבום תמונות, והוא קרא לזה: "הארץ נכבשת בהליכה". הוא מראה את כל תהליך הקליטה המטורף של הממשלה הזאת, חסרת האונים הזאת, האומללה הזאת, של 30 שרים, שלא עושה כלום לפתרון הבעיה.
שואלים אותי: מה הפתרון שלך, בן-ארי? קודם כול, יש לי פתרון. אבל, רבותי, בשביל מה אתם שרים? בשביל מה יש פה ראש ממשלה? לבנות בהון עתק גדר שלא תועיל לשום דבר? הגדר הזאת לא תועיל לשום דבר כל עוד יהיה פה פיתוי להגיע לכאן, כל עוד תהיה פה עבודה, כל עוד יקבלו פה בריאות חינם, חינוך חינם, טיפת-חלב חינם. אמר לי מנהל בית-חולים, אמר לי מנהל בית-חולים – הוא אומר: אם יבוא מישהו משדרות ולא ישלם יבעטו בו, אבל הם מקבלים הכול חינם כי הם פליטים. הם לא פליטים.
אבל הבעיה היא שאין פה ממשלה, ולכן זה בהקשר של חיילי המילואים: עומד מ"פ וכותב – יש את זה, זה רץ. מי שרוצה, אני אעלה את זה שוב פעם אצלי בדף. אני אעלה את זה אולי הערב בדף, את הדבר הזה, כדי שאפשר יהיה להיכנס ולראות. מי שרוצה ייכנס ויראה את הסיפור הזה: "הארץ נכבשת בהליכה". וכדאי לנו לשמור על הארץ היחידה שיש לנו. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה.
אנחנו ניגש להצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
רגע, תן לי להצביע בעד – – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו נוסיף אותך. נוסיף אותך. אני ציפיתי שאתה תהיה יותר מהיר מזה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה שבמהלכה אירעה חבלה), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
בעד – 13, נגד, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותעבור להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה.
חברת הכנסת רונית תירוש רוצה מהצד לומר למליאת הכנסת כמה משפטים. בבקשה.
<רונית תירוש (קדימה):>
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כשדיברתי קודם על חוק הספורט שכחתי לעשות מעשה שהוא מאוד חשוב, וזה להודות מאוד לעוזרת הפרלמנטרית שלי, שרה אבידן, שעברה הרבה מאוד גלגולים וויכוחים עם כל האיגודים, עם כל ההתאגדויות, כל ההתאחדויות של הספורט – והם רבים ותובעניים – ולקח לנו כמעט שנתיים להביא את ההצעה הזאת לכדי חקיקה מוחלטת בספר החוקים. מלא תודות, באמת, בעיקר לה. תודה רבה לשרה, ותודה שאפשרת לי, אדוני היושב-ראש, לתקן את מה שהיה דרוש תיקון. תודה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. ממשיכים בסדר-היום.
<הצעת חוק המחשבים (תיקון) (פעולות אסורות בתוכנה – הרחבת האיסור), התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/468).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק המחשבים (תיקון) (פעולות אסורות בתוכנה – הרחבת האיסור), התשע"ב–2012, של חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, קריאה ראשונה. בבקשה, שלוש דקות לכבודך.
<רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המקורית בנוסח הטרומי גובשה בעיקרה על מנת למנוע האזנות סתר למכשירי טלפון ניידים. בקריאה הטרומית הובהר כי הגדרת מחשב מקפלת בתוכה מכשירי טלפון ניידים. הצעת החוק המתוקנת המוצעת, שגובשה בוועדת החוקה בשיתוף עם נציגי משרד המשפטים, נועדה לסגור פרצה בחוק, להסדיר ולמנוע סיטואציה שבה רשויות אכיפת החוק תימצאנה בחוסר בהירות משפטית בכל הנוגע לתוכנות ריגול המותקנות במחשבים, ובכלל זה במכשירי טלפון ניידים.
סעיף 6 לחוק המחשבים הקיים מכוון בעיקר למנוע הפצת וירוסי מחשב. הוא מכיל איסור עריכה, הפצה ו/או החדרת תוכנה כדי לגרום נזק או שיבוש למחשב. התיקון המוצע מבקש להרחיב את הסעיף ולאסור עריכת תוכנה לגרימת נזק או שיבוש למחשב, כגון חדירה למחשב גרידא, וכן יצירת תוכנה לשם ביצוע עבירות מסוימות אחרות.
הצעת החוק גם מרחיבה את הגדרת העבירה הקיימת ומתייחסת, למען הסר ספק, גם לעריכה, החדרה או העברת תוכנות מחשב למכשירים לצורך ביצוע האזנות סתר או הכנת תוכנה המאפשרת ביצוע האזנת סתר. ההרחבה היא גם להפצה לציבור, זאת אומרת על-ידי הנגשתה באתרי האינטרנט. מדובר בקביעת עבירת מטרה: די בהחדרת התוכנה המאפשרת ביצוע האזנת סתר כדי להיכנס בגדרי האישור הפלילי, ואין צורך בביצוע האזנת סתר בפועל.
ראוי לציין כי קבלת התיקון במתכונתו הנוכחית תאפשר בין היתר לישראל להצטרף לאמנת פשעי המחשב, אשר היא אמנה בין-לאומית לשיתוף מידע בתחום פשעי המחשב, והוא נדרש כתנאי להצטרפות זו, שחתימה עליה היא הכרחית ליצירת אכיפה אפקטיבית.
אני מודה באופן אישי ליושב-ראש הוועדה, יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דודו רותם, על הדיונים המהירים, על העזרה ועל ראיית הצורך והנכונות בקידום הצעת החוק. חבר הכנסת רותם, תודה אישית.
מעבר לזה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעדה בקריאה ראשונה. אני כולי תקווה שהצעת החוק החשובה הזאת תאפשר ותבחן למעשה פתרון לבעיה הנדונה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה לחברת הכנסת רוחמה. נרשמו לזכות דיבור חברי הכנסת דב חנין ובן-ארי. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. איפה הוא? איננו? חבר הכנסת בן-ארי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמובן, הנושא הזה של אכיפת חוק המחשבים ופעולות אסורות, הדברים האלה הם חשובים מאוד – כל המלחמה הזאת, היומיומית, שהכול נכנס אלינו ופוגע בנו, אם נרצה או לא נרצה, צריך המון-המון טיפול.
אבל יש עוד נושא מסוים שבשבוע שעבר מישהו ניסה להפוך בו את היוצרות. בשבוע שעבר דיברו על אלימות. רבותי, יש פה שנים של אלימות וכולם שותקים, אבל ביום רביעי שעבר יש כמה שהתעוררו. חצי שעה אחרי ההפגנה בתל-אביב אני רואה, מראים לי כותרת, שהיועץ המשפטי לממשלה התעורר. הוא קם מתרדמתו והוא אומר שאפשר לגרש את 2,800 הסודנים. פתאום הוא התעורר. מה קרה? מה העיר אותו?
מי עוד התעורר? נשיא המדינה, לגנות את האלימות. וכמובן, יושב-ראש הכנסת – האלימות, האלימות. רבותי, יש פה אלימות פסיבית. אני לא מדבר על האלימות האקטיבית. לא מדבר על האלימות האקטיבית, שהיא נוראה ואיומה. אני מדבר על האלימות הפסיבית הזאת, שדיברתי עליה לפני רגע, של כובשים את הארץ בהליכה. ובאים לפה ארגוני סיוע ומשתמשים בכל מיני סופרלטיבים: הם חלשים, הם אומללים. רבותי, חלשים ואומללים שם. אומר לי מישהו: מה תעשה אתם? אני אומר לו: תגיד לי, היו נכנסים אליך עשרה אנשים הביתה, היית מגיע אתם להסדר? היית מכין להם מרק? היית אומר: רגע, רגע, הם פליטים, אני אבדוק את מעמדם? רבותי, נכנסו אלינו הביתה, לא עשרה, לא 10,000. גיא בכור מדבר על בין 80,000 ל-120,000 איש. המספרים הרשמיים הם מעל 60,000. זאת לא אלימות? אז מה זאת אלימות? אם זאת לא אלימות, אז מה זאת אלימות?
חבית חומר הנפץ שהניחה ממשלת ישראל לפתחם של אזרחי ישראל, זאת אלימות. ראש הממשלה מתלונן? הוא צריך להפנות את האצבע כלפי עצמו, קודם כול. איפה נרדמת, אדוני ראש הממשלה, שלוש שנים? איפה היית? איפה היה משרד המשפטים? מה עשיתם כדי למגר את התופעה הזאת? מה עשיתם כדי לנטרל את אלה מבית-המשפט העליון שמחריבים את המדינה שלנו? מה פעלתם?
עכשיו, כשחבית חומר הנפץ הזאת מתפוצצת – ורבותי, היא רק בתחילתה. סיפרתי היום: ערב פסח – זה היה ממש לפני ה-31 בדצמבר, ישבתי אצלי בלשכה, ברחוב ההגנה 60 בתל-אביב, בלב שכונת-התקווה. לא הקמתי אותה בשבוע שעבר, כבר שנים אני שם. נכנסו אלי אנשים, וישב אחד העוזרים שלי, מאיר תורג'מן ישב אתי שם בלשכה. נכנסו אנשים מהשכונה, ואומרים: אם לא יגרשו אותם ב-31 בדצמבר, אנחנו שורפים את השכונה. אני מנסה להרגיע אותם, במחאות. אני אומר: אני אנאם על זה בכנסת, נעשה ועדה, יש לי שדולה. אבל מי לא מרגיע אותם? בג"ץ. באו ארגוני הסיוע, אמרו: יש סכנה בסודן. המצב שלהם לא בטוח. אז באו תושבי דרום תל-אביב, ואמרו: גם פה המצב שלהם לא בטוח, אולי זה יעזור? אולי אם המצב שלהם לא יהיה בטוח פה, אולי זה יעזור?
רבותי, במדינת ישראל הרבה יותר מסוכן מאשר באריתריאה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לסיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
פה, כל שלושה, ארבעה חודשים יש סבב של טילים על מדינת ישראל.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לסיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אירן מאיימת עלינו בפצצה גרעינית. כדי להציל אותם מפני הסכנה שיש במדינת ישראל, אני מציע להקים רכבת אווירית עכשיו. ואם לא, אוטובוסים ממוזגים או לא ממוזגים לגבול במצרים, ולהראות להם: אתם רואים שם, משם באתם – לשם תלכו. כמו שהייתי עושה למי שנכנס אלי הביתה ומשתלט לי על הבית, ומתכוון להשתלט לנו על הבית.
אין לנו בית אחר. אבל איפה הממשלה הריקה הזאת?
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
נא לסיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ממשלה פופוליסטית, שכלום לא עשתה. כלום לא עשתה למען אזרחי ישראל. תודה רבה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
אנחנו מצביעים על הצעת החוק, בבקשה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה, יש לך משהו נגדי, אתה לא נותן לי להצביע.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תרוץ. אתה צעיר, עדיין.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
מה קרה?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אם היית יודע כמה רצתי היום בכדורגל.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – רגל.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הוא נותן לך לדבר רבע שעה במקום שלוש דקות.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המחשבים (תיקון) (פעולות אסורות בתוכנה – הרחבת האיסור), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
תודה רבה. בעד – 9, נגד, נמנעים – אין.
הצבעת או להוסיף אותך?
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
תוסיף אותו.
<היו"ר גאלב מג'אדלה:>
הצעת החוק עוברת להמשך הכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט' בסיוון תשע"ב, 30 במאי 2012, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 19:35.>