דברי הכנסת
דברי הכנסת
כט / מושב רביעי / ישיבות שנ"ד–שנ"ו /
י"ד–ט"ז בסיוון התשע"ב / 4–6 ביוני 2012 / 29
חוברת כ"ט
ישיבה שנ"ד
הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-וארבע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, י"ד בסיוון התשע"ב (4 ביוני 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
הצעות סיעות העבודה–מרצ ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 5
1. הקיצוץ האכזרי המתוכנן בתקציב המדינה והעלאת המע"מ; 5
2. אחריות הממשלה ומשטרת ישראל להתגברות הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית 5
שלי יחימוביץ (העבודה): 6
סגן שר האוצר יצחק כהן: 8
חנין זועבי (בל"ד): 16
השר מיכאל איתן: 19
יצחק הרצוג (העבודה): 26
נחמן שי (קדימה): 27
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 28
נסים זאב (ש"ס): 32
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 39
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 41
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 45
חנא סוייד (חד"ש): 48
אילן גילאון (מרצ): 49
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 50
איוב קרא (הליכוד): 52
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 53
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012 56
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 57
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 60
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 60
הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20), התשע"ב–2012 60
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 61
הצעת חוק המאבק בזיוף משקאות משכרים, התשע"ב–2012 63
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 63
נסים זאב (ש"ס): 65
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, גברתי ראש האופוזיציה, היום יום שני, י"ד בסיוון תשע"ב, 4 בחודש יוני 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
היום אנחנו גם משנים מקומות בכנסת: ראש האופוזיציה החדש יתפוס את מקומו כראש האופוזיציה; האופוזיציה כולה, על ימינה ושמאלה, תתרכז בצד הימני; והקואליציה הרחבה תהיה באגף השמאלי ובאגף המרכזי. המקומות אינם הדברים החשובים; חשובה עבודת הכנסת. אני בטוח שכל אחד יתרגל למקומו במהרה ובזמן קריב. תודה רבה, חברי הכנסת.
מזכירת הכנסת, בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4343/18 וכלה בהצעת חוק פ/4360/18 – הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – הארכת התקופה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דליה איציק וחיים כץ; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק הקדמת הבחירות לכנסת התשע-עשרה, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – מניעת העסקה במיקור חוץ בשירות הציבורי), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, חיים כץ, דב חנין, משה גפני, אברהם מיכאלי, יצחק וקנין, אילן גילאון, ניצן הורוביץ וזבולון אורלב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול מס בגין זקיפה סלולרית), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – קופות גמל חברתיות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אבישי ברוורמן; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי אופן בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה), מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יוחנן פלסנר, אברהם מיכאלי ויריב לוין; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול קטין לצפייה בפרסום תועבה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה בתקופת הכשרה מקצועית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, חיים כץ ועפו אגבאריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – הצעת מועמדים לכהונת נשיא המדינה), מאת חברי הכנסת יריב לוין, משה גפני, אורי מקלב ודליה איציק; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הצעת מועמדים לכהונת מבקר המדינה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת יריב לוין, משה גפני, אורי מקלב ודליה איציק; הצעת חוק גיל פרישה (שינוי גיל הפרישה לעובדים בענף הבנייה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת עפו אגבאריה, מוחמד ברכה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק העונשין (תיקון – בריונות ותקלות לציבור), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (ערר על חיוב מוגדל בשל נסיעה ללא כרטיס ברכבת מקומית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה) (תיקון – החמרת ענישה על הלנה, העסקה והסעה שלא כדין), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס; הצעת חוק הקמת מאגר מידע לעניין מחירי מוצרים ברשתות שיווק, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן ושכיב שנאן.
התייחסות משרד החקלאות ופיתוח הכפר למסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא: אי-יישום דוח מבקר המדינה מס' 61ב בנושא אגף הדיג, הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת שלמה מולה.
התייחסות המשרד לביטחון הפנים למסקנות ועדת הכנסת בעקבות דיון מהיר בנושא: התנהלות לקויה של משטרת נתב"ג, הצעתו של חבר הכנסת אילן גילאון.
עוד אודיעכם כי ביום רביעי, ט' בסיוון התשע"ב, 30 במאי 2012, הונח של שולחן הכנסת אישור הצטרפות מדינת ישראל לפרוטוקול 1988 של אמנת סולא"ס – Safety of Life at Sea. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
השר התורן עדיין אינו נוכח; גם השר המשיב על הצעת האי-אמון – אני מבקש לוודא עם הממשלה מדוע עדיין לא נמצאים כאן השרים אשר אמורים להשתתף בדיון הכנסת. אנחנו לא יכולים לקיים ישיבת כנסת בלי שהממשלה תעשה את חובתה, על-פי הכתוב בחוק. אני מבקש מהמזכירות לוודא אם השר אהרונוביץ או השר ברק בדרכם למליאה.
רבותי, אני מבין שיש קואליציה של 94 איש, אני מבין שביום שלישי אנשי הממשלה לא מגיעים לכנסת, אני מבין שחלק מחברי הכנסת כבר הבינו שביום שלישי הם יכולים להיעדר מהכנסת; אבל אני לא מבין בהצעת אי-אמון – הדברים האלה לא מתקבלים על הדעת. הכנסת אינה תוכנית כבקשתך. ואם הממשלה רוצה – אני פשוט לא יודע מה לעשות.
כבוד השר יצחק כהן, האם אדוני מייצג את הממשלה פה? אתה מייצג במקום השר ברק, במקום השר אהרונוביץ? כי יש לנו הצעות אי-אמון, ואתה משיב ליחימוביץ. אבל הצעת האי-אמון הראשונה היא של השר אהרונוביץ. אני תחת מחאה רבה כלפי הממשלה אחליף את האי-אמון, ואתחיל מחברת הכנסת יחימוביץ, שהיא גברתי ראש האופוזיציה. האם את מוכנה לעלות? כי אז אנחנו נדחה את חנין זועבי, שלא באשמתה, לסעיף השני בסדר האי-אמון.
<הצעות סיעות העבודה–מרצ ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. הקיצוץ האכזרי המתוכנן בתקציב המדינה והעלאת המע"מ;
2. אחריות הממשלה ומשטרת ישראל להתגברות הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את ראש האופוזיציה לנמק את הצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ שנושאה: הקיצוץ האכזרי המתוכנן בתקציב המדינה והעלאת מס הערך המוסף. ישיב השר יצחק כהן הבקי בכל נושא משרד האוצר, והוא גם בשם הממשלה משיב על הצעת האי-אמון.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – – כבוד גדול.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין כל ספק שהכבוד הוא הדדי: שלך, של ראש האופוזיציה, של הכנסת. לפחות שני אנשים שיודעים על מה הם מדברים.
גברתי ראש האופוזיציה, מציגת האי-אמון. אני מתנצל בפני חברת הכנסת חנין זועבי, פשוט אני לא רוצה לאבד מזמנה של הכנסת, שכן הצעת האי-אמון הראשונה – בדרך כלל השר אהרונוביץ הוא שר שמקפיד גם בכבודה של הכנסת וגם בכבוד הממשלה, והוא מגיע בזמן. אני מתפלא. גברתי, הבמה לרשותך.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, נאמר לי היום שלא נהוג שראש האופוזיציה מנמק הצעות אי-אמון בממשלה. אני לא יודעת מי קבע את הנוהג הזה, אבל הוא אינו נראה לי, כי אני חושבת שאין ראוי מזה שראש אופוזיציה ינמק הצעת אי-אמון בממשלה שאותה הוא מבקש להחליף. על כן אני מוחלת על כבודי, ובשמחה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שאלה שנשאלת על-ידי, גברתי ראש האופוזיציה – מה יקרה אם ראש הממשלה ישיב על הצעת האי-אמון שלך? שאז מייד קמה לך הזכות לדבר אחרי ראש הממשלה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
וחוזר חלילה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
וחוזר חלילה. לא, אין חוזר חלילה פה בעניין זה. אבל גם בעניין זה הוא דבר שנצטרך לתקן את התקנון.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
כן. על כל פנים, אני מקווה שאני לא חורגת מהתקנון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נהפוך הוא.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול בישיבה ראשונה בנושא התקציב גילה שר האוצר יובל שטייניץ את אוזנו של ראש הממשלה שהכנסות המדינה ממסים קטנות ממה שתוכנן. הפלא ופלא, ממש נס – איך הדבר הזה קרה? איך התרחשה ההפתעה הזאת שקטנו הכנסות המדינה ממסים? זה נורא פשוט – כי הורדתם בשיטתיות שוב ושוב את המסים שנועדו למי שמשתכרים שכר גבוה במיוחד או שממונם גדול במיוחד. כך התנהל מתווה הפחתת המסים בהנהגתו ובהשראתו וביוזמתו של – היום, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל הוא פתח בזה כשהוא היה שר אוצר ב-2003–2004. וכך, באופן מוזר ביותר כשגובים פחות מסים יש פחות הכנסות למדינה. יש מין נוסחה פשוטה שכזאת שאם אתה הולך על מתווה – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה, זה קצת מפריע.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – של הפחתת הרפורמה במס וגובה פחות מס חברות, עד כדי כך שהוא מגיע ל-25%, שהוא מהנמוכים ביותר בעולם – גם המדינות שוחרות עידוד התעשייה והפחתת המס לא הגיעו לשיעור נמוך זה של מס חברות. אז אם אתה גובה פחות מס חברות – יש פחות הכנסות מדינה; ואם אתה מתמיד במתווה של רפורמה במס שעד היום עלה למדינה 30 מיליארד שקלים – 30 מיליארד שקלים – אז כן, יש פחות הכנסות למדינה. זה מין טבע כזה של דברים.
עכשיו, מה עושים כשמתברר, הפלא ופלא, שיש בור ענקי בהכנסות המדינה? מה עושה הגאון הכלכלי – שני הגאונים הכלכליים, שר האוצר יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו? הם מטילים מע"מ על ירקות ופירות. ככה הם יסתמו את הבור. איזה היגיון יש בדבר הזה?
אני רוצה לתת שיעור קטן למי שצופה עכשיו בערוץ הכנסת – מה זה "מס חכם", ומה זה "מס טיפש"; מהו "מס צודק", ומהו "מס לא צודק". מס צודק הוא מס פרוגרסיבי שמוטל באופן משמעותי על מי שיש לו, באופן בינוני ומתון על מי שיש לו בינוני, ולא מוטל כלל על מי שאין לו. זה מס פרוגרסיבי. במסים האלה הממשלה קיצצה כל הזמן, באותו מס צודק, פרוגרסיבי, חכם ונכון. עכשיו, כשיש בור מה עושים? מטילים מס טיפש, מס לא צודק. איזה צדק?
אסור להשתמש מעל בימת הכנסת באביזרים, אבל אם הייתי יכולה הייתי מחזיקה עכשיו עגבנייה ושואלת: איזה צדק יש בכך שאדם עשיר מאוד ישלם על העגבנייה מס זהה לזה שמשלם האדם העני מאוד? איזה היגיון יש בדבר הזה? איזה היגיון כלכלי? איזה היגיון מוסרי? איזה היגיון של חלוקת נטל? איזה היגיון של גביית מסים? אז זה מה שהציע אתמול שטייניץ לנתניהו, את הבור שנוצר בגלל מתווה הרפורמה במס של אותו מס חכם וצודק שהופחת כל הזמן – אותו למלא בגבייה של מסים לא צודקים, מסים עקיפים. ואנחנו כבר שומעים על העלאת המע"מ ב-1%, על העלאת המע"מ על ירקות ופירות, על העלאת המס על הבנזין, שגם הוא ישפיע רק על העניים ועל מעמד הביניים, ועל התעשייה שתעלה את המחירים כתוצאה מהעלאת המס. איזה היגיון כלכלי יש בדבר הזה? ואנחנו שומעים עוד ועוד, עוד מאותו דבר. אותו מוח כלכלי גאוני מנפיק לנו כל הזמן עוד ועוד מאותו בית-מדרש שכשל.
בהזדמנות חגיגית זאת אני רוצה להתייחס להמלצות ועדת-קדמי שמתפרסמות היום. אני עוד לא ראיתי דבר כזה – איך המלצות של ועדה שמתפרסמות בתום שנה של עבודה הן ההיפך המוחלט מההחלטות של הוועדה שהיא קיבלה בתוך כמה ימים מרגע שהוקמה כמובן. זו היתה ועדה שהוקמה כדי לענות על צורכי – על זעקת יוקר המחיה; לכן הוקמה ועדת-קדמי. ומה היה הרעיון הראשון של ועדת-קדמי ברגע שהיא מונתה? לפתוח את השווקים להיצף של יבוא חסר בקרה, ולא מעניין אותם בכלל אם תעשיות כחול-לבן יקרסו, אם החקלאות תיפגע, אם ייגדע מטה לחמם של עשרות אלפי עובדים. זאת היתה ההמלצה הראשונית של ועדת-קדמי. והנה היום, הפלא ופלא, ועדת-קדמי מפרסמת את המסקנות הסופיות, ומה היא אומרת? המחירים עלו בלי קשר לתשומות. בלי קשר לתשומות. כשהתשומות עלו אז העלו את המחירים, כשהתשומות ירדו, גם העלו את המחירים.
אז נגיד שפתחתם את הגבולות להיצף של יבוא חסר בקרה ואמרתם: נשמיד מקומות עבודה, נפגע בתעשיית כחול-לבן, אבל נביא להורדת מחירים. מה עשיתם? גם פגעתם בתעשיית כחול-לבן, גם גדעתם את מטה לחמם של עובדים, ואתם מתכוונים עוד להמשיך ולעשות את זה, וגם לא הוזלתם מחירים. הנה כי כן מסתבר שהורדת מחירים שהיא היעד העליון – מכל זעקת מחאת הקיץ האחרון זה הדבר היחיד שנקלט בראשה של הממשלה הזאת – גם את היעד הזה לא ממלאים כהוא-זה, והנה מתברר שכל ההמלצות שניתנו מלכתחילה נסתרות על-ידי אותה ועדה עצמה.
וזה מחייב אותנו שוב במשהו שאותה דרך חשיבה ניאו-ליברלית, קפיטליסטית קיצונית, לא מסוגלת כנראה להחיל על עצמה – חשיבה מחדש על כל האקסיומות האלה שכבר אבד עליהן כלח לפני שנים רבות – עם תום כהונתו של רייגן ועם תום כהונתה של מרגרט תאצ'ר. אבל לא, עדיין הן חיות ונושמות בלב כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לראש האופוזיציה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ישיב על הצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ השר יצחק כהן סגן שר האוצר. בבקשה, אדוני.
אני מודיע לסיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש שהשר שישיב על הצעת האי-אמון מטעמן יהיה השר מיקי איתן, אבל נא להודיע לו שהוא צריך להיות בדרכו הנה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני הייתי פה בישיבה עם ראש הממשלה, ואני לא יודע מאיפה יש לך הפרטים הלא-מדויקים.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
מסקנות ועדת-קדמי. זה לא היה אתמול בערב.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה לא היה אתמול. זה היה היום, כן. זה היה היום.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
זה שני נושאים שונים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, לשאלתך, בימים אלה ממש מעבדים הצוותים המקצועיים במשרד האוצר את הנתונים הראשונים לגיבוש הצעת התקציב. כפי שמסתמן כעת, ואת נגעת בזה, הצרכים התקציביים לשנת 2013 גוברים על המקורות העומדים לרשות הממשלה, זה נכון. הכלל הפיסקלי יביא אותנו למצב שההגדלה בהוצאת הממשלה תהיה הגדולה ביותר שהיתה עד כה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מיקי פה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, הממשלה והכנסת יצטרכו לקבל החלטות בנוגע לקביעת סדרי עדיפויות בתקציב כדי לעמוד במסגרת הפיסקלית של ישראל ולשמור על האחריות הפיסקלית הנדרשת, במיוחד בימים אלה שכל אירופה קורסת והמשבר העולמי רק הולך ומתעצם.
יחד עם זאת, אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שמצב המשק טוב יחסית, ברוך השם, ובמרס 2012 התווספו, לסבר את האוזן, 44,000 מקומות עבודה חדשים. זה נתון שבירכת עליו בעבר, ואני מניח שאת מברכת עליו גם היום.
אציין כי על-פי הכלל הפיסקלי לגידול בהוצאה הממשלתית יהיה הגידול, כפי שאמרתי, הריאלי, בתקציב המדינה בשנת 2013 הגדול ביותר בשנים האחרונות.
לעניין הגירעון, בוז'י, לעניין הגירעון המצטבר בשנת 2012, הוא צפוי לעמוד על מעל 30 מיליארד שקל, יותר מ-3.4% מהתוצר, כאשר יעד הגירעון בתקציב המקורי לשנת 2012 היה 2%. כדי למנוע מצב של התבדרות פיסקלית יחייב אותנו ואתכם כמובן – –
<עמיר פרץ (העבודה):>
איך זה קרה, אדוני?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני אסביר. – – יחייב אותנו – כשאני אומר "אותנו" זה הממשלה והכנסת – בתקציב הבא לאחריות ומשמעת תקציבית מרסנת. לא תהיה סטייה ממסגרת ההוצאה ויימשך מתווה הפחתת הגירעון. נשמור מכל משמר על כלכלת ישראל במטרה לאפשר את המשך הצמיחה כדי שלא נמצא את עצמנו במקומות שאנחנו לא רוצים להיות.
<עמיר פרץ (העבודה):>
– – – גם בתקציב הקודם לא היתה סטייה.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אמן. אבל, אדוני סגן השר, גם בתקציב הקודם לא היתה סטייה. איך זה קרה 30 מיליארד שקל – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לפני שנכנסת אמרתי שהתווספו למשק – – –
<עמיר פרץ (העבודה):>
לא, אני שמעתי אותך מהמלה הראשונה, אל תתבלבל.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אה, יפה, יפה.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אומנם אני לא במקום הקודם – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
למה?
<קריאה:>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – – זה בסדר. אני אחזור, פרופסור ברוורמן, הפרענו לו. הגירעון המצטבר – נכון, אתה צודק – בשנת 2012 צפוי לעמוד על מעל 30 מיליארד שקל, יותר מ-3.4% מהתוצר, כאשר יעד הגירעון בתקציב המקורי 2012 היה 2%. כפי שאמרתי, בכדי למנוע התבדרות פיסקלית, יחייב את כולנו – בוז'י, את כולנו – למשמעת ואחריות. לא תהיה סטייה ממסגרת ההוצאה, יימשך מתווה הפחתת הגירעון ונשמור על כלכלת ישראל. אחריות כלכלית ומשמעת תקציבית כאמור הן תנאי הכרחי להמשך היכולת שלנו לשמור על צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה. לכן – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
איך אתה יכול – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לכן, המשמעת התקציבית תישמר גם ב-2013. שלי, גם ב-2013 אנחנו נשמור על משמעת תקציבית.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני, הרי אתה לא מאמין לדברים שיוצאים מהפה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
למה? 09', 10', 11', 12' – שנים של צמיחה. גם היתה בלימה במשבר הכלכלי וגם תנופה, אתם לא יכולים לומר. כל העולם עומד משתאה לנוכח ביצועי המשק הישראלי.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
על המקום הראשון בפערים ב-OECD העולם עומד ומשתאה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא היית רוצה להיות – לא במקום פורטוגל, לא במקום אירלנד, לא במקום איטליה, לא במקום ספרד, לא במקום יוון. תאמיני לי, את מאושרת שאת יושבת-ראש האופוזיציה של מדינת ישראל, את מאושרת מזה. אפילו פרופסור ברוורמן, שהוא כלכלן בין-לאומי, סדר-גודל עולמי, יאמר לך שארבע שנות התקציב – 09', 10', 11', 12' – היו פשוט – – –
<עמיר פרץ (העבודה):>
יש גם סקנדינביה, לא רק – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
רגע, בספרד מה קורה? גם הבנק העולמי שעבדת שם מאוד מפרגן לכלכלה הישראלית, אגב.
<קריאות:>
– – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
בוז'י – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בוז'י, בוז'י – – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
הכלכלה שאתה מדבר עליה היא יציבה, אבל היא יציבה למי? הכלכלה לא מחלחלת. בזמן הצמיחה הציבור לא קיבל – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אוה, אני אסביר.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
– – ועכשיו כששר האוצר התעורר בבוקר עם הגירעון, כל הנטל יהיה עוד הפעם על הקבוצות – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
א. שר האוצר לא התעורר בבוקר. שר האוצר עובד ארבע שנים – כמעט ארבע שנים, שלוש שנים וחצי – ארבע שנות תקציב בהצלחה פנומנלית. אתה לא יכול לומר שלא. אפילו הבנק העולמי, שאתה עבדת בו כל כך הרבה שנים, עומד ומשתאה. ה-OECD, קרן המטבע הבין-לאומית – כולם חולקים שבחים לכלכלה הישראלית.
<קריאה:>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
יש עוד הרבה מה לעשות.
<קריאה:>
אנחנו לא מפסיקים להתפעל.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לגבי הצמיחה, אתה יודע שהכלל הפיסקלי מביא בחשבון את ממוצע הצמיחה של עשר השנים האחרונות, והוא במכפלה של – – – אם עד היום הכלל הפיסקלי היה מביא אותך להגדלה של 1.7%, בעקבות הכלל הפיסקלי, שמביא בחשבון את נתוני הצמיחה, אנחנו מגיעים ל-2.9% מתקרת ההוצאה.
<עמיר פרץ (העבודה):>
אדוני סגן השר, את הנאום הזה אתה יכול לתת בשכונת-שמשון באשקלון?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הם מאוד מפרגנים לזה שנוספו 44,000 מקומות עבודה.
<עמיר פרץ (העבודה):>
לך תשאל אותם.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני חי שם. אתה חי בשדרות, אני חי באשקלון.
<עמיר פרץ (העבודה):>
לכן שאלתי אותך.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הם מאוד מעריכים את הממשלה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני מוכן לבוא אתך.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדברים ברורים. יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות. שנת 2013 לא תהיה קלה, מוחמד ברכה, אבל בעזרת השם, כמו שהתגברנו על המשבר של 2008, נתגבר גם על המשבר של 2013.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אתה איש של מפלגה שטוענת שהיא מייצגת – למה אתה מדבר בלשונם של העשירים?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
איזה עשירים? דיברנו על שדרות ואשקלון. עמיר, הוא לא יודע מה זה. מאוד קשה להתווכח עם הקומוניסטים. 70 שנה – תראה לאן הבאתם את העולם, עולם שאתם חיים בו.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני חושב ששכנעתי אתכם, ואתם תצביעו נגד הצעת האי-אמון. תודה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לסגן השר. אנחנו חוזרים לנושא הקודם. חברת הכנסת חנין זועבי, בואי בבקשה, תציגי את הצעת האי-אמון שלך. ישיב השר מיקי איתן, שלא נמצא כרגע. אני מבקש להזעיק אותו. סליחה. נחכה לשר. אין שר. השר מיקי איתן אמור להשיב לה על הצעת האי-אמון, אז אני חושב שהוא צריך להיות כאן. הוא בסיעתו. הנה השר איתן הגיע. בבקשה, חברת הכנסת חנין זועבי. אמרו שאתה משיב.
<השר מיכאל איתן:>
משיב, אבל לא התורן.
<היו"ר יעקב אדרי:>
בסדר, אני אמרתי: המשיב. ישיב בשם הממשלה השר מיקי איתן. בבקשה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
(אומרת בשפה הערבית: עמדתי לוותר על הפלת הממשלה אבל עכשיו אני עומדת על כך בתוקף.)
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, האמת שאני רוצה להיות כנה ולהגיד שאנחנו כאן, כאשר אנחנו עולים עשרות פעמים לדבר על סוגיית האלימות, על הטרגדיה של האלימות, הפסקנו לחדש גם לחברי הכנסת וגם לשרים. אנחנו כבר מדברים על אותו נושא, ובפעם האחרונה אתה, אדוני היושב-ראש, היית פה, באותו מקום, כשדיברנו גם על האלימות והפשע בחברה הערבית.
אני חושבת שאני גם מציגה את דעותיהם של חברי הכנסת הערבים. כל טענותינו בקשר לפשיעה כבר נאמרו. אנחנו לא נטען טענות חדשות – לא על אודות חומרת המצב בחברה הערבית בנוגע לפשיעה ולא על אודות אחריותה של המשטרה למצב שהגענו אליו. אני חושבת שהמשימה העיקרית אולי מכאן ואילך, עד שנראה תוצאות בשטח, היא אולי לחשוב על אלטרנטיבות החברה הערבית – איך להגן על עצמנו, אנחנו כאזרחים, מפני הפשיעה, כאשר אנחנו מביאים בחשבון שאין משטרה במדינה, כאשר אנו מביאים בחשבון את העובדה שהמדינה מתאמצת כל יום להוכיח שהחיים שלנו לא שווים. ואני אגיד לכם שבכמה שכונות בנצרת, למשל, החלו לחשוב איך להקים קבוצות וולונטריות של אנשים שמסיירים ברחובות של השכונה – בנצרת קיימו פגישות, איך קבוצות וולונטריות של אנשים שמסיירים ברחובות בלילה, והם אפילו מתערבים לפעמים בחתונות, כאשר יורים בחתונות. הם מצאו שזו כבר אולי האלטרנטיבה האחרונה שהם בעצמם, האזרחים, יעשו – ירי בחתונות שנמשך בלי שום התערבות של המשטרה, כלומר אנחנו כבר ב"דד אנד", אנחנו בחשיבה של מה לעשות. הם מתלוננים עשרות פעמים על העובדה שהמשטרה לא עושה כלום.
מה שיותר חשוב, אדוני השר, הוא שהטענות שלנו על אי-תפקוד המשטרה, התפקוד הלקוי – מאוד מתאים לאי-אמון. הוא גם מצדיק את התפטרותו של השר לביטחון פנים, הוא גם מצדיק את התפטרותה של הממשלה, אבל מה שיותר חשוב, אני חושבת, הוא שהטענות שלנו על אודות חוסר המעש והרשלנות המכוונת לפעמים של המשטרה, שהטענות שלנו גם מצדיקות ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את הרשלנות, שתחקור את אי-המעש של המשטרה, שגובל בזלזול מוחלט. רשלנות לפעמים. ויש לנו מקרים, ואנחנו הצגנו את המקרים – חלק מהם מעל במת הכנסת, חלק מהם למבקר המדינה – הרשלנות לפעמים היא רשלנות אקטיבית, כלומר הטענה היא שלא רק המשטרה רשלנית; היא גם מתרשלת במכוון, יודעת שהרשלנות שלה מולידה פשעים שהסיבה המרכזית להם היא מודעות הפושע שיש מולו משטרה שלא מתפקדת. לכן אני חושבת, חוץ מהאי-אמון אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית – זה הזמן לדרוש ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את תפקוד המשטרה.
אחת הסיבות העיקריות של הצורך בקיומה של המשטרה היא שהמשטרה היתה יכולה לעצור את הפשע הבא, את הרצח הבא, ולא רק את הפושע. אני גם הייתי, אדוני השר, שאתה עונה לי עכשיו, גם הייתי מצפה מהשר לביטחון פנים לגשת לחברי הכנסת הערבים, שיום ולילה מוחים נגד רשלנות, לשאול אותנו, על סמך מה אנו טוענים כל הזמן על קיומה של רשלנות מכוונת, ולהתייחס ברצינות לטענות שלנו, לפני שתתחיל, כמו שאולי תעשה עכשיו, לדחות הכול על הסף. תבואו אלינו, תשאלו אותנו. אנחנו בשיא הרצינות – יש לנו גם מקרים, יש לנו גם ראיות, עובדות, שיש משהו לא בסדר יותר מאשר הטענה של אין ראיות או אין תקציבים. יש משהו יותר מסוכן מאשר הטענה הזאת. אבל השר לביטחון פנים לא עושה את זה – אף פעם לא בא אלינו, ושאל: מה יש לכם להגיד? על מה אתם מדברים בדיוק?
אני הצגתי, אדוני השר, תקציר של שישה עמודים. אני חושבת שהם חמורים. הטענות שהצגתי הן חמורות. הצגתי גם לשר לביטחון הפנים ישירות, גם על-ידי יושב-ראש ועדת הפנים, גם למבקר המדינה לפני חמישה חודשים, ולשר – לפני חודשיים, ואחד אחר לפני שישה חודשים. הדוח שהצגתי, אני חושבת, כולל טענות חמורות כלפי המשטרה. כשר שמכבד את חברי הכנסת, גם כשר שמכבד את מפקדי המשטרה, הוא היה חייב לעשות אחד משניים: או לפתוח מייד בחקירה נגד המשטרה עקב הטענות החמורות שהעליתי, או לבקש ממני מייד התנצלות, פה מעל במת הכנסת, על הדברים שהצגתי במכתב – אחד משניהם. את שני הדברים השר לביטחון פנים לא עשה. ואני חושבת, במדינה מתוקנת, אדוני השר, מכתב כזה מטעם חבר פרלמנט לשר, שנותר בלי מענה, בלי התייחסות, מהווה סיבה מספיקה שהשר יתפטר.
לגבי החומר שאספנו, שהוא חומר שמתייחס בצורה קונקרטית לכמה מקרים – גם ביפו, גם בעכו, גם בטייבה – החומר מעיד על כמה סיבות שמצדיקות ועדת חקירה.
אני אציג כמה מקרים: יש המקרים האלה שמעידים על מוות מיותר, מוות שהיה כל כך קל למשטרה למנוע אותו – אני מדברת על מקרים כמו אלאא דאהר, כמו יסמין אבו-סעלוק, כמו אמל ח'ליל. כולן דיווחו על איומים למשטרה. במקרים של כולן – וזה רק חלק מהמקרים, אני לא איתרתי את כל המקרים – החשוד היה ידוע למשטרה, האיום היה ידוע למשטרה. לא רק שהמשטרה לא עקבה אחרי הפושע, הרוצח, מי שכולם יודעים שהוא רוצח, אלא שהמשטרה, כבוד השר, סגרה בניגוד לחוק – אני חושבת, אני טוענת – בניגוד לחוק – המשטרה סגרה את התיקים.
אז אני רוצה לשאול, אני רוצה לבקש, לדרוש, מהשר לביטחון פנים, שיתחיל לחקור כמה מקרים נסגרו, לא נחקרו, של נשים וגברים שכבר התלוננו יותר מפעם אחת במשטרה על איש מסוים – על גבר מסוים הם התלוננו, והתיק נסגר. אחרי שהתיק נסגר הן נרצחו. אחרי שהתיק נסגר. כלומר, אם המשטרה היתה מתייחסת בצורה רצינית לאיומים האלה, יכול להיות, סביר להניח, שהקורבנות היו עודן בחיים.
יש גם סוגיה של רצח שלא נחקר. יש כמה מקרים של רצח שתועדו על-ידי מצלמות, גם בעכו וגם בטירה. אני אספתי שלושה מקרים, שיש טענות, למשפחה, שמקרי הרצח היו ליד מצלמות, וכאשר הן ביקשו מהמשטרה לחקור את החומר של המצלמות, המשטרה אמרה: אין בידינו חומר. היא לא אמרה שהיתה תקלה במצלמה. הם לא אמרו – אנחנו ניתחנו את החומר המצולם והוא לא קשור לרצח. הם לא התייחסו לטענה הזאת. הם לא התייחסו לבקשה של המשפחות לנתח, לחקור, לבדוק את החומר של המצלמות. אני מדברת רק על שלושה מקרים בשמונת או בתשעת החודשים האחרונים. זו הקטגוריה השנייה.
אפשר לדבר גם על קטגוריה של השימוש האכזרי במושג של "כבוד המשפחה", אדוני השר, כתירוץ לסגירת תיקים. יש רושם שכאשר אשה נרצחה, מייד המשטרה מצהירה שהיא נרצחה על רקע כבוד המשפחה – לפני שהמשטרה בודקת, ויש הרבה מקרים שזה לא נכון, ומהסיבה הזאת המשטרה מוצאת לנכון לסגור את התיק. השימוש הזה מראה – – –
<השר מיכאל איתן:>
מאיזו סיבה – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
כלומר, הם מעדיפים לפנות למכובדי הכפר, והם אומרים: זו סוגיה פנימית שמתייחסת לתרבות שלכם, והתיק – בניגוד לדרישות המשפחה – נסגר. יש לי שמות, ואני יכולה לתת לשר לביטחון הפנים, כמו שנתתי, כמו שנתנו בפעם הקודמת, גם מקרים כאלה, שיחקור, רק יחקור. אי-אפשר שאנחנו נעלה ונגיד את אותם דברים, ואותן טענות, וגם אז נשמע את אותם דברים. ואנחנו הפסקנו לדבר בצורה כללית, אנחנו מדברים עכשיו על תיקים. אני חברת כנסת, אני הולכת למשפחות, ואני מתנהגת לפעמים כמו חוקר פרטי – מה נעשה כאן, במקרה הזה? איפה הוא נרצח? מה יש בידיכם, הודאות? חלק מהמשפחות אמרו לי: את השאלות שאת שואלת המשטרה עצמה לא פנתה אלינו ולא שאלה אותנו – את השאלות שאת שואלת עכשיו.
אנחנו לא רוצים להסתפק בטענה הכללית שיש זלזול בחיי האזרחים הערבים. יש זלזול לא רק בסוגיית האלימות. בכל סוגיה יש זלזול בחיי הערבים. אני חושבת שגם התרבות מקרי הרצח, גם האחוז הלא-נורמלי, כאשר אנחנו 20% מהאוכלוסייה ואחוז מקרי הרצח בקרב האוכלוסייה הערבית הוא 50% מכלל מקרי הרצח בישראל – אנחנו 20%. רק הנתון הזה הוא נתון אבסורדי. רק הנתון הזה הוא נתון שמצריך חקירה, אפילו בלי שאנחנו נעלה, בלי שנגיד כלום, שום מלה. כאשר השר לביטחון פנים רואה אוכלוסייה של 20% עם אחוז מקרי רצח של 50%, אני חושבת שזה נתון מספיק כדי שהוא בעצמו יעשה ועדת חקירה ויחקור, בלי שחברי הכנסת, שבוע אחרי שבוע, על-ידי שאילתות, על-ידי אי-אמון, על-ידי הצגת הנושא בוועדות שונות, בלי שאנחנו נדרוש.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אני מסיימת. הממשלה לא תיפול, והשר לביטחון פנים לא יתפטר. אנחנו דורשים באמת ועדת חקירה ממלכתית.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה. ישיב השר מיכאל איתן. בבקשה.
<השר מיכאל איתן:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני סבור שחברת הכנסת חנין סיימה את הנאום שלה באיזו טעות מתודית; היא דיברה, נימקה, ובסוף היא אמרה: ולכן אנחנו דורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל בעצם מה שאתם דורשים – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אם הממשלה לא תיפול, אין טעם.
<השר מיכאל איתן:>
– – זה להביע אי-אמון בממשלה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – – הממשלה לא תיפול – – – ועדת חקירה – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אחרי שתהיה הצבעת האי-אמון.
<השר מיכאל איתן:>
גם אם תשכנעי אותי ואת כל חברי הכנסת, ואנחנו נסכים, אין לנו סמכות לעשות את זה. כך שהדבר הזה צריך ראשית כול לרדת מהפרק.
אני כן רוצה להביא את דברו של השר לביטחון פנים אהרונוביץ, שביקש שאני אביא את תגובתו. אני אוסיף גם כמה מלים משלי.
יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, סיעות חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל מציעות להביע אי-אמון בממשלה על רקע התגברות הפשיעה בחברה הערבית. בראשית דברי, אומר השר, אבקש לומר כי משטרת ישראל אינה חוסכת במשאבים ומשקיעה את מיטב היחידות והאמצעים הטכנולוגיים לפענוח מקרי האלימות במגזר הערבי. הוקמו שלושה אורגנים ייעודיים לטיפול ממוקד בפשיעה ובאלימות במגזר: נצרת, טייבה–טירה, ערוער–תל-שבע וביר-הדאג'. בתיאום עם האוצר יוקמו השנה שני אורגנים נוספים ויתוגברו מאוד מחלקי המיעוטים במחוזות המשטרה. עדות לפעילות אפשר למצוא בכך שבשבועות האחרונים נעצרו חשודים, מהר יחסית, בכמה תיקי רצח בעלי הד ציבורי ביפו, לוד, אום-אל-פחם, באקה-אל-ע'רביה, ג'לג'וליה, בועינה ונצרת.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – לא היה צריך לתפוס אותו, אבל את מי שהיה צריך לתפוס לפני חצי שנה שם, לא תפסו.
<השר מיכאל איתן:>
אנחנו מונים את המקרים שנתפסו, והם לא מעטים. לא צריך לזלזל בהם.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה בסדר, אבל פה זה היה ברור.
<השר מיכאל איתן:>
וגם נדמה לי שבימים האחרונים התווסף מקרה נוסף, שמאחר שאנחנו לא יודעים את הסטטוס שלו, כרגע לא נזכיר אותו.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
גם בעכו עוד לא מצאו.
<השר מיכאל איתן:>
לא, אבל אני אומר שגם נמצא מקרה של פעילות משטרתית תקיפה, שייתכן שיש חשוד, בכל אופן, בביצוע עבירה של רצח.
נוסף על כל אלו המשרד מקיים פעילות מניעה והסברה באמצעות הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. גופים אלו פועלים לקדם מעורבות קהילתית במניעת פשיעה, למזער גורמי סיכון בקרב ילדים ובני-נוער, לעודד התנדבות ולסייע ביד הרשויות המקומיות באכיפה השוטפת.
אני אפרט חלק מהדברים: א. אגף "מצילה" למניעת פשיעה פועל כיום ב-76 רשויות, מהן 29 במגזר הלא-יהודי. כמו כן הוקמו כיתות הכנה מיוחדות לבני מיעוטים המועמדים לגיוס למשטרה; ב. התוכנית הלאומית "עיר ללא אלימות" – הפרויקט פועל ב-98 רשויות ברחבי הארץ, מהן 38 רשויות במגזר הלא-יהודי. מודל ההפעלה הייחודי למגזר הלא-יהודי נמצא בהליך גיבוש, עם יועץ מקצועי חיצוני, ומתוכנן לפעול באופן ניסיוני בעוד כמה חודשים. בימים אלו יצא קול קורא להרחבת הפרויקט בכ-20 רשויות נוספות ובהן גם רשויות במגזר הלא-יהודי; ג. שירות לאומי אזרחי – בשנת 2011 לבדה הגיע היקף המשרתים ביחידות המשרד השונות – משטרה, שירות בתי-הסוהר וכיבוי אש – ל-463 בני המגזר הלא-יהודי.
אני רוצה לומר בהקשר הזה את דעתי האישית, בנושא הכיוון שבמסגרתו בני המיעוטים, ביישובים שלהם, יצטרפו לפעילויות במסגרת של שירות לאומי אזרחי, לפעילויות של ביטחון פנים ביישובים. חברת הכנסת חנין זועבי סיפרה כאן על משהו – היא אמרה את זה קצת בהתרסה, ואני דווקא מצאתי את זה כדבר מאוד חיובי; היא אמרה: הדברים הגיעו לידי כך שיש כוחות, התארגנויות, של אזרחים, שהם מבצעים בעצמם פעולות שבעצם אולי היו צריכות פעולות של המשטרה, וזה לא יכול להיות, כך אני מבין מדבריה, שמה שהמשטרה צריכה לעשות יעשו האזרחים. אני לא מסכים עם הקביעה הזאת. אנחנו יודעים יפה מאוד שכוחות המשטרה בכל הארץ מקבלים סיוע ממתנדבים שבאים לסייע, ובכמויות גדולות מאוד. לא תמיד כוחות המשטרה יכולים לעשות את כל העבודה לבד. יש בהחלט מקום שאזרחים יצטרפו ויסייעו, ויסייעו גם בנושאים – כמובן בהתאם לסמכויות שיש להם, אנחנו לא מעניקים לאזרחים סמכויות של שוטרים, אבל יש מקום – צריך לעודד את ההצטרפות של אזרחים גם לפעולות של שמירה על ביטחון הפנים ביישובים שלהם – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
הם לא רוצים להתנדב למשטרה, הם רוצים שהמשטרה תעשה את העבודה שלה.
<השר מיכאל איתן:>
– – ובמיוחד אם הדבר הזה יוסדר בהסדרים של שירות לאומי אזרחי, למה לא? הם גם יקבלו – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
הם לא רוצים להתנדב למשטרה, הם רוצים שהמשטרה תעשה את העבודה שלה.
<השר מיכאל איתן:>
המשטרה – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
הם לא רוצים להתנדב במשטרה. זו האחריות של המשטרה. האחריות של המשטרה לשמור על ביטחון האזרחים. זו לא האחריות של האזרחים.
<השר מיכאל איתן:>
המשטרה צריכה לעשות את שלה – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
היא לא עושה את שלה.
<השר מיכאל איתן:>
– – אבל אנחנו – אבל אנחנו חיים – ואני אומר לך – במציאות – שאולי את לא מכירה אותה, אז אני רוצה שתכירי אותה – יש התנדבות של אלפי אזרחים, רבבות, בכל רחבי הארץ, לפעולות של הגנה על רכוש, ונפש, וביטחון, ושמירת חוק, שהם לא בכוחות המשטרה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אנחנו מדברים על פשיעה, על מלחמה בפשיעה, על רצח.
<השר מיכאל איתן:>
אני לא אומר – אני לא נותן בזה הצדקה, אני לא מצדיק בזה שהמשטרה לא תמלא את חובתה. אבל כן אומר שיש לעודד פעילות כזאת, ואני לא רואה בזה דבר – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – – נשק בלתי חוקי – – –
<השר מיכאל איתן:>
אני לא רואה בזה דבר פסול, אלא להיפך, אני רואה בזה דבר מבורך מאוד.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אנחנו לא רואים בזה דבר מבורך.
<השר מיכאל איתן:>
אבל, גברתי, אני אומר את דעתי. אני חושב שזה דבר – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
יותר חשובה דעתם של האזרחים, אני חושבת, שהם מרגישים – – –
<השר מיכאל איתן:>
אני חושב שזה דבר חיובי מאוד שתושבים צעירים יצטרפו לשירות לאומי אזרחי ויסייעו, במסגרת השירות הזה, לשמירה על ביטחון הפנים.
<חנין זועבי (בל"ד):>
בסדר, נחליף את המשטרה.
<השר מיכאל איתן:>
מה רע בזה? מה רע בזה שיתגברו וישמרו גם על ביטחון הפנים? אולי זה יצמצם את הפשיעה? זה יעזור לתושבים שאת מייצגת. אולי זה יצמצם את מספר הרציחות, זה יעזור לתושבים שאת מייצגת. אם הם יעשו מתוך בחירה ומתוך רצון להשיג את התוצאות האלה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
מתוך הכרח הם עושים את זה, מתוך רשלנות ואי-תפקוד המשטרה.
<השר מיכאל איתן:>
אבל כנראה – תראי, אני יכול להבין – אני יכול לקבל את ההבחנה בין הצורך לשמור על הביטחון החיצוני של המדינה, תוך כדי עימות עם אוכלוסיות שיכולות להיות – שהמתעמתים יכולים להיות בקונפליקט אתן, אפילו על רקע משפחתי, לבין הצורך לשמור על ביטחון הפנים של היישובים.
<חנין זועבי (בל"ד):>
זה תפקידנו, לאסוף נשק חם?
<השר מיכאל איתן:>
זה תפקידך, כמו שזה תפקידי ותפקידו של כל אזרח, וכמו שברחוב היהודי יש מתנדבים רבים שעושים את זה, לא יקרה שום אסון אם יהיו מתנדבים, אבל אני מרחיק לכת – לא רק מתנדבים – לא יקרה שום אסון אם יהיה שירות אזרחי לאומי, שבמסגרתו תושבים ערבים יסייעו, יקבלו הכשרה, יהיו בתוך מסגרת, יקבלו את התגמולים המתאימים ויסייעו לכוחות לשמור על רכושם וגופם של התושבים הערבים. מה פסול בזה? אבל מה החשש שזה יקרה? מדוע לגנות את זה?
לכן, בעניין הזה, לא נותר לי, בתנאים הקיימים היום, כשהדבר הזה נעשה בהתנדבות טוטלית, ללא שום מסגרת וללא שום הסדר, אני רוצה רק לברך את אותם 463 בני המגזר שמוכנים לעשות את זה גם ללא שום הסדר, וגם ללא שום תמריצים שהם היו יכולים לקבל אם היינו מגיעים להסדרים האלה, ואני מקווה שנגיע.
אני רוצה להוסיף את הפרויקט האחרון, פיילוט של שיטור עירוני, שפועל זה כשנה ב-13 רשויות, כולל בלוד, טירה ונצרת. מטרת השיטור העירוני היא שיפור תחושת הביטחון וטיפול בבעיות איכות החיים של האזרחים, בשיתוף פעולה עם ראש הרשות. בשבוע שעבר נוספו ארבע רשויות נוספות לפיילוט השיטור העירוני, בהן הערים רמלה ושפרעם.
אני רוצה לסיים ולהתייחס למה שהשר לא יכול היה – לקובלנה בעניין סגירת התיקים. חבר הכנסת חנין אמרה שיש בידיה – ואני מאמין לדבריה, ככל שהיא אמרה אותם, לא בדקתי מה עומד כראיות, אבל אני נותן אמון בדבריה – היא התלוננה על כך שיש מקרים, לרבות מקרי רצח, שתועדו על-ידי מצלמות, ובעקבות העניין הזה לא התבצעה חקירה. היא טענה על מקרים שבהם המשטרה, שהלכה כבר לבדוק דברים, מקרי רצח של נשים, שברגע שנאמר על-ידי נכבדי הכפר, או הקהילה, שמדובר ברצח על רקע כבוד המשפחה, המשטרה לא המשיכה בחקירה.
אני חושב שהדברים האלה הם דברים קשים, שלא צריכים לעבור ללא בדיקה, ואני – יש בארץ אפשרות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, על סמך ראיות שיש לך – ואני בטוח שהוא יבדוק את הדבר הזה. הוא לא הגורם המשטרתי, אלא הוא גורם מחוץ למשטרה. הוא אחראי למערכת אכיפת החוק בישראל. אם חברת כנסת מגישה לו חומרים שראויים לבדיקה ובחינה עם עובדות, אין לי ספק שזה יקרה. ואם היועץ המשפטי לממשלה לא יבדוק ולא יבצע את תפקידו, או יקבל החלטה שאינה סבירה בצורה קיצונית, יש לנו גם בית-משפט, בג"ץ במקרה זה, שאפשר לעתור אליו. לכן אני לא הייתי רוצה שהדבר הזה יישאר בגדר איזה קול קורא באוויר, אלא אני חושב שאת יכולה לנקוט צעדים מעשיים ולהביא את הדברים האלה לבירור עד תום.
לסיכום, אני אעביר גם את האמירה ששמעתי כאן. אמרת שאת מדברת לא רק בשמך, אלא בשם חברי הכנסת הערבים כולם – שהיתה קריאה לאיזה רצון להשמיע את דבריכם ולקבל גם תגובה מהשר. אני אעביר לו את הדברים, והוא כמובן יחליט בהם בהתאם לסמכותו ולשליחות שלו, כפי שהוא תופס אותה – כיצד הוא יבצע אותה, והוא מבצע אותה להערכתי ולהערכתם של רבים על הצד הטוב ביותר. תודה רבה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, אדוני השר. אנחנו נקיים דיון משולב בשתי הצעות האי-אמון, ונעבור עכשיו לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק הרצוג – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לכל דובר.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, ביום רביעי הקרוב, לדעתי, הווירוס שמכה שוב ושוב את הימין הישראלי, כמו הווירוס בעולם המחשבים, יכה בקואליציה. אדוני השר, אני חושב שהממשלה שאתה יושב בה תימצא בסכנת פירוק פנימית ופיצוץ פנימי, מכיוון שעוד פעם, עיניכם טחו מראות, עיני הימין הקיצוני טחו מראות והוא גורר את מדינת ישראל למערבולת שאין לה תקנה.
הרי הטענה הכי אבסורדית והכי מגוחכת שאני שומע מטעם גורמי הימין שמלווים את המאבק הזה – שבתוך גבולות "הקו הירוק" זה לא היה קורה. הם אומרים: בתל-אביב, מה פתאום? משלמים פיצויים. על מה משלמים פיצויים בתל-אביב – על גזל של קרקע? על גזל של אדמה פרטית? על גזל של אדמה פרטית בתל-אביב מפנים בן יום, ועוד מענישים, ועוד נוקטים הליכים פליליים אם צריך. אין שקר גדול מלבוא ולטעון שזה קשור באיזו צורה לאפליה בין דין לדין. ברגע שמדובר בקרקע פרטית, לא לו, שמישהו לקח אותה לידיים, הרי זה גזל, ולא כתוב בתנ"ך "תחמֹד", כתוב – "לא תחמֹד"; לא כתוב "תגנֹב", כתוב – "לא תגנֹב". אני חושב שיש פה מסע הונאה אחד גדול שפוגע ומעקר מן היסוד, או מסכן לעקר מן היסוד, את עקרונות שלטון החוק של מדינת ישראל.
יתירה מכך, אני מזכיר לכולם, כאשר אנחנו נוסעים על כביש ירושלים–תל-אביב אנחנו רואים לנגד עינינו בתים, וילות ענק ביישוב עין-חמד, מעל שמורת הטבע עין-חמד. בתים עומדים ריקים, בתים שנמכרו בדין, בעסקאות כשרות, לאנשים שלקחו משכנתאות, בדיוק כמו אותם תושבים בבית-אל. הבתים הללו, בצו של בית-המשפט העליון, פונו מתושביהם והם עומדים כאבן שאין לה הופכין לאחר שהסתבר שמדובר בקרקע של שמורת טבע מוכרזת, ולא יעזור – כמו שאומרים בעגה – לא יעזור בית-דין.
אז פה עזר בית-דין, וגם כאן יעזור בית-דין, מכיוון שאין ברירה אחרת אלא להתייצב בנושא הזה לצדו של שלטון החוק, עם כל הכאב הכרוך בחייהם של אזרחים, שהם נאמנים למדינה, שמשלמים מסים ומשרתים אותה. אין שום רבותא ואין שום קשר. שלטון החוק מעל הכול, זה צריך להיות כלל הברזל. אנחנו, סיעת העבודה, נתייצב כאיש אחד. אני מקווה שהמליאה תפיל את החוק הזה ותיתן איתות ברור שהיא מתייצבת לצדו של שלטון החוק.
אבל הדבר הכי אבסורדי זה מה מנסה ראש הממשלה לעשות תוך כדי. הוא בא פתאום עם רעיון – הבתים המנוסרים והמועתקים על גבי מסילות. 100 מיליון שקל עלות, 100 מיליון. 100 מיליון בְיום שאנחנו שומעים שהממשלה מתכוונת לקצץ בקצבאות הזיקנה; 100 מיליון ביום שאנחנו שומעים שהממשלה מתכוונת לקצץ בשירותי רווחה; 100 מיליון ביום שאנחנו שומעים שהממשלה מתכוונת להעלות את מס ערך מוסף; 100 מיליון כשאנחנו שומעים שהיא מתכוונת להשית עוד מסים על האוכלוסייה. 100 מיליון. על מה? על בתים שנבנו שלא כדין. על בתים בקרקע לא להם. לא הוכח באף מקום שזו קרקע להם, אלא הוכח שהיא לא להם. כשהבתים הם לא להם צריך לפנותם, עם כל הכאב שבדבר. להגיד תודה רבה ולהעתיק אותם למקום אחר, בוודאי לא ב-100 מיליון שקל, כפי שמנסה ראש הממשלה בקומבינה שמראה עד כמה, אף שהוא לכאורה חזק, הוא הרבה יותר חלש.
אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהכנסת תקבל פה את הצעת האי-אמון, מכיוון שברור בעליל, ביום רביעי ייפול דבר גדול בפוליטיקה הישראלית. תודה רבה.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה, חבר הכנסת הרצוג. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת אלכס מילר.
<נחמן שי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה לא חוק הסדרה שמבקשים חברי כנסת להביא, זה חוק עקיפה – איך לעקוף את הסמכות המשפטית העליונה במדינת ישראל, איך להתחכם לה, איך לעבור על פניה מבלי שתשים לב. את הדבר הרע הזה הכנסת צריכה ביום רביעי השבוע לעצור, אין לה דרך אחרת.
אין לה דרך אחרת לכנסת אם היא רוצה לכבד את עצמה; לכבד את עצמה, לכבד את הערכים המונחים ביסוד קיומה של מדינת ישראל. כי מדינה ללא חוק לא יכולה להתקיים. חוקה אין לנו, אבל יש לנו רצף של חוקים, ויש בית-משפט, ויש בג"ץ שמקפיד ושומר ודואג לפעמים גם ליישר את דרכה של הכנסת, מה לעשות, כשהוא מציג את זה מול החוקתיות של החוק ואומר, מצטערים, החוק הזה הוא לא חוקתי.
במקרה שלפנינו מנסים חברי כנסת לעשות פלסתר החלטה של בית-הדין הגבוה לצדק. מנסים להתחכם לו. וכל אחד בבית הזה שחרד לדמותה של מדינת ישראל, צריך להתנגד לחוק הזה. סיעת קדימה, שהצטרפה בעת האחרונה לקואליציה בתהליך כואב, שאני בעצמי – שנוי במחלוקת אם הוא היה נכון או לא היה – עומדת בעניין הזה בצורה ברורה שאי-אפשר לפרש אותה אלא באופן אחד: אנחנו נתנגד לחוק ההסדרה. אנחנו נתנגד ליוזמה הזאת, מפני שאנחנו מבקשים לשמור על מדינת ישראל כפי שאמרנו, לכל אורך הדרך כמדינה דמוקרטית וכמדינה יהודית, ושני הערכים האלה נפגשים היטב במקום הזה.
נכון, האנשים שיושבים בגבעת-האולפנה באו לשם בשליחות, באו לשם מטעם מדינת ישראל, באו באישור מדינת ישראל. איש לא ייטול מהם את הדבר הזה, וצריך לתת לו את מלוא שימת הלב האישית, וחייבים לסייע להם, והם ראויים לכל עזרה, בהחלט, והלב נשבר. אבל יחד עם זאת, גם הם, הם הראשונים שצריכים להבין מה עומד פה ומה מונח על כפות המאזניים. והניסיון לשנות פסק-דין חלוט – זה לא ניסיון לחוקק חוק חדש שישנה סדר מסוים כזה או אחר כמו שניסו להציג. זה פסק-דין חלוט של בג"ץ, שהמדינה באה וניסתה כבר לעשות שם איזה תרגיל קטן, שלצערי הרב היועץ המשפטי לממשלה נתן לו יד; אמר, אולי אפשר לעשות כך, או לעשות אחרת. לא, אי-אפשר לעשות כלום. זאת ההחלטה שלנו, זה לוח הזמנים, ואתם צריכים למלא אותו. ועם כל הכאב, ועם כל הצער, אנחנו צריכים לכבד אותו, מפני שאנחנו חרדים לא רק ליום שלמחרת, אלא לימים הרבים והשנים הבאות והדורות הבאים שיבואו אלינו.
לכן אני חוזר ואומר, אנחנו נתנגד לחוק הזה, אני מקווה שהכנסת כולה תתייצב נגדו.
<היו"ר מוחמד ברכה:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
תודה, אדוני היושב-ראש. יש מישהו מהממשלה? לא, אני לא רואה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
איפה נציג הממשלה, שוב?
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מבקש לא להמשיך עד שיבוא נציג הממשלה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
אני מאוד מודה לך על הסיוע הנדיב, אני אסתדר, תודה. אני מציע שתתחיל, הזמן שלך יתחיל ברגע שיגיע השר התורן.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, ראשית, צר לי על כך – אני שמעתי עכשיו את חבר הכנסת נחמן שי מדבר בהתלהבות, התלהמות גדולה, על כך שיש צורך בביצוע החלטת בג"ץ ואין מה לעשות. אז, חבר הכנסת נחמן שי, אני רוצה להגיד לך שיש מה לעשות; בשביל זה הכנסת נמצאת כאן, בשביל זה בחרו בנו, בשביל לבוא ולהיאבק באותן תופעות שכנראה יש פה איזו פרצה בחוק, שכרגע לא מוסדרת, ויש לחוקק חוק שיבוא ויסדיר את הסוגיה.
מילא אם היית מתלהב כך על כל דבר שקשור לביצוע החוק. אני מופתע מאוד שיש כאן חברי כנסת שבהתלהבות רבה כל כך רודפים, ובאובססיביות אתה מדבר על כך שכמה יותר מהר – להוציא את חמשת הבתים של גבעת-האולפנה, וזה הדבר היחידי שחבר הכנסת נחמן שי, לפי מה שהוא אומר, וחברי כנסת נוספים, לפי מה שנראה, שמפריע לכם. אני לא רואה אתכם כל כך מתלהבים ומתלהמים מהסוגיה של אותם הבתים שאנחנו רואים שמשתלטים עליהם יום ולילה – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
הזמן שלך מתחיל עכשיו.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
תודה. – – בדרום הארץ, ושם אני לא שמעתי שאתם כל כך רודפים כל יום ויום למה תופסים שטחים שהם שטחים כביכול פרטיים ומשתלטים עליהם ובונים שם אין-סוף יחידות, וללא אישור וללא שום הסדר. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו באמת הגענו למצב מאוד אבסורדי. מצד אחד אנחנו שומעים את כל אותם חברי הכנסת מהסיעות הערביות, שבאמת יושבים כאן וצוחקים על כל – איך שאנחנו מתנהלים כאן, ומצדם – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לא צוחקים, מי צחק?
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
– – – ומצדם, אתה יודע, שנפנה את כל הבתים ממדינת ישראל. אבל פה אני מאוד מופתע שחברי כנסת שהם בעצם נמצאים כאן, ואני צעיר עדיין, אתה יודע, לבוא ולדבר על כל ההיסטוריה שעברה מדינת ישראל, אבל עם כל הכבוד, כאשר אנחנו מדברים על החלטות – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כנראה זה בדיוק מה שמצחיק.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
– – – על החלטות הממשלה, שהממשלה – אתה יודע מה? אני אגיד לך דבר אחד: צעיר הייתי, עדיין לא זקנתי, אבל עדיין יש לי כמה דברים שאני עוד יכול ללמד אתכם. אבל עם כל הכבוד, אדוני היושב-ראש – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה בדיוק המצחיק, זה המצחיק.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אתה רציני?
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
כן, אני. כן, אני.
<היו"ר יעקב אדרי:>
רבותי, תנו לו לסיים את הדברים שלו בבקשה.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אני חושב, אדוני היושב-ראש, שמחובתנו קודם כול להסדיר את הסוגיה של האולפנה. צר לי על כך שאני רואה פה קבוצה של חברי כנסת שבשיא המרץ שלהם כפרלמנטרים כביכול בכירים מתלבשים על חמישה בתים מסכנים כשכל הדרום שלנו סובל ממצב של הפקרות וחוסר יכולת בטיפול בכל אותם השטחים הפרטיים שנכבשים כל שני וחמישי. וכן, יש אפשרות, אני גם קורא לראש הממשלה שייתן אפשרות לחופש הצבעה גם לשרים שיוכלו לבוא ולהכריע, שבג"ץ לא יוכל לבוא, באמת, בסוגיות האלה, ברגע שיש חוק, לבוא ולהתערב.
<חנא סוייד (חד"ש):>
שלא יבלבל את המוח.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אני חושב שיש פה מצב שמחייב אותנו, וגם כמובן את ראש הממשלה, לגלות מנהיגות כלפי הסוגיה הזאת. אנחנו מדברים על אותם האנשים שנמצאים בשטח, שנשלחו על-ידי ממשלת ישראל, וכל המרדף הזה אחרי חמשת הבתים האלו זה פשוט הגיע על סף טירוף, ואני חושב שדווקא בנושא הזה המנהיגות שאפשר לגלות היא כאשר יבואו וייתנו לחוק הזה לעבור, וכל אותן הקומבינות, וכל פעם אני שומע משהו חדש, רק בשביל, אתה יודע, לכבות את השרפה, זה כבר דבר שהוא פסול, ואם רוצים לבוא ולהסדיר אז שיעשו את זה בצורה מסודרת בחוק.
אני חושב שאין צורך שתהיה כאן איזו התערבות אגרסיבית, וכל אחד יצביע על-פי מצפונו, ואם אכן תינתן האפשרות, אני מאמין שהחוק הזה יעבור ללא שום בעיה, ובסופו של דבר גם האנשים האלה יישארו במקום שהם צריכים להיות, ואם יש צורך ואם יש רצון – ופה זו גם פנייה לשר הביטחון – אם הרצון הוא כל כך גדול, לטפל בסוגיה של הכניסה לשטח פרטי, אז הייתי גם מצפה ממך, אדוני, לטפל גם בסוגיה בדרום הארץ, במקום שיש כניסה מאוד אגרסיבית לשטחים פרטיים, שבסופו של דבר גם המדינה לא כל כך מטפלת בעניין הזה. תודה רבה.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למעשה שר הביטחון הכניס את ראש הממשלה לפלונטר כאשר בעתירה לבג"ץ השיב אדוני שר הביטחון שכל אדמה פרטית – אנחנו ניענה בחיוב, נחזיר את זה, נחזיר אבדה לבעליה. וזו היתה טעות, מה לעשות. וראש הממשלה עכשיו מתפתל – – –
<שר הביטחון אהוד ברק:>
אני מעדכן אותך שזו תשובה של הממשלה אחרי שהיועצים המשפטיים בדקו את השאלה עם כל השרים הנוגעים בדבר, כולל חלק מהשרים שלא מזדהים, כמובן גם תשובה שלי – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
נכון, אבל תאמין לי שהתשובה שלך – והמשקל שיש בתשובתך – שקולה כנגד כל השרים, כי אני מכיר את המערכת, מה לעשות.
<שכיב שנאן (העצמאות):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
מה ששר הביטחון אומר – למעשה כולם בסופו של דבר מיישרים קו אתך. אנחנו מכירים את המערכת.
עכשיו אני רוצה לומר לך דבר מאוד חשוב, אני רוצה לומר לך בנושא – – –
<שר הביטחון אהוד ברק:>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
הלוואי שזה יקרה ככה, אני יודע? אדוני שר הביטחון, אני רוצה להזכיר לך שלמשל בנושא "בית השלום", אתה יודע שמעולם לא הוכח שזה שמכר חזר בו. כל החזרה היתה אמירה שאין לה שום בסיס. למעשה כל המכירה היתה מתועדת, והוכח מעל לכל ספק שהמכירה היתה כדת וכדין. אלא מאי? אותו מוכר כנראה חשש לחייו, כנראה ברשות הפלסטינית מי שמוכר אדמה תולים אותו, אחת דתו להמית, מה לעשות. עכשיו חייו נתונים בסכנה – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
מאיפה הבאת את זה? מאיפה הבאת את זה?
<נסים זאב (ש"ס):>
מכר את זה ליהודי, וברגע שהוא מכר את זה ליהודי, אז אנחנו יודעים, ברשות הפלסטינית – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
ואם יהודי מוכר לערבי? כן, היהודי מוכר לערבי? המדינה לוקחת מהערבים, למה לא מחזירה לערבים?
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – ברשות הפלסטינית אחת דתו להמית. פשוט מחסלים אותו. גם – אותו הדבר בית- המכפלה.
<קריאות:>
– – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אני יכול לקבל את זה בכתב?
<היו"ר יעקב אדרי:>
רבותי, תנו לו לסיים את הדברים.
<נסים זאב (ש"ס):>
בית-המכפלה, אדוני שר הביטחון – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תמצא תקליט חדש. נסים, תמצא תקליט חדש, על זה אתה חוזר כבר שלוש שנים.
<היו"ר יעקב אדרי:>
חבר הכנסת – – – תתחיל בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
על מה אתה מדבר? אני אף פעם לא אפריע לך כי אתה כל כך לא משעמם כשאתה מדבר, ואני כל כך נהנה ממך כשאתה מדבר, אז תן לי קצת לתת לך נחת רוח.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מנסה. תראה, אדוני היושב-ראש, בג"ץ לא קבע שהאדמה שייכת בכלל לאיזה ערבי. אין שום הוכחה. בג"ץ גם לא יכול לקבוע, מאחר שהזהות של הבעלים וזכות הבעלות בקרקע נמצאות עדיין בדיון בבית-המשפט המחוזי.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
איזה בד"ץ?
<נסים זאב (ש"ס):>
בג"ץ לא שמע עדים, לא ניהל משפט לקביעת העובדות, ולבג"ץ אין סמכות לנהל משפט לקביעת העובדות. עכשיו, בבתים המיועדים להריסה, אדוני שר הביטחון, גרים מאות אנשים וילדים, הבתים שייכים להם, הם רכשו את האדמה, השקיעו בבתים את כל חסכונותיהם וחסכונות ההורים שלהם, הם קיבלו את אישור המדינה לבנות את בתיהם, לקחו משכנתאות לרכישת הבתים, ועליהם יהיה להמשיך לשלם את המשכנתה גם אחרי הרס בתיהם. האם בג"ץ, בית-משפט גבוה לצדק, לא חשב שמן הצדק הבסיסי היה לצרף את בעלי הבתים, לפחות, ויושביהם, כצד לדיונים בבית-המשפט? איך אפשר לקיים דיון כשאותו אדם שגר בבית הוא לא צד בכלל?
<שר הביטחון אהוד ברק:>
אתה מדבר על האולפנה?
<נסים זאב (ש"ס):>
גבעת-האולפנה.
<שר הביטחון אהוד ברק:>
באולפנה יש 30 משפחות, 26 מהן הכניסו בשכירות. יש רק ארבע שהן בבעלות כנראה, ומובן שהצענו להן לבוא לבית-המשפט, לכל ה-30. הם לא באו. לבוא מראש, להגיש את הטענה שלהם כדי שזה יישמע – – – והם אלה שהחליטו לא לבוא.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
למה כשהיה מדובר בעתירה של "רגבים" אמרו: תצרפו בקשה ואחר כך נדון?
<שר הביטחון אהוד ברק:>
אני אומר, אנחנו המלצנו להם יותר מפעם אחת להצטרף אלינו.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
הם לא צריכים לבקש להצטרף. בג"ץ היה צריך להורות לצרף אותם.
<היו"ר יעקב אדרי:>
רבותי, בואו ניתן – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני, אדוני היושב-ראש, לכן אני אומר: ראש הממשלה לא צריך להיבהל, וגם שר הביטחון, אני מציע לך – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
השתכנעת?
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע אחד. – – להצביע נגד החוק. אבל תשאירו פה בכנסת הצבעה חופשית. אתם לא צריכים להתרגש כל כך מבית-המשפט הגבוה לצדק. עם כל הכבוד, בית-המשפט, תמיד החלטתו תקיפה כשאין חוק. הוא נכנס בלקונה, בנישות, כשיש היעדר חוק. ברגע שיש חוק, המחוקק מוביל את המדיניות. זה עניין של מדיניות, זה לא עניין של, הייתי אומר, של בית-המשפט בכלל.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
רק משפט אחד אני רוצה לומר – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – כי נשמעה פה באמת טענה מאוד קשה שהמדינה לא עושה בנושא של מה שקורה במגזר הערבי – בנושא פשיעה ורצח. אני רוצה לומר שרק הבוקר היה דיון בכל מה שקשור לבתי-ספר ולבינוי, וראינו שבאופן מעשי הממשלה מקציבה 40% מתקציב הבינוי למגזר הערבי. ואני אומר, ייתכן מאוד שגם בנושא הפשיעה צריכים – מכיוון שבמגזר הערבי יש יותר פשיעה – לתת יותר תקציבים, כדי למנוע את ההתפשטות של הפשיעה, כי בסופו של דבר כאשר יהיה רוגע במגזר הערבי, גם לנו יהיה טוב, אדוני שר הביטחון. ולכן, אני בעד להגדיל את התקציבים. אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה עניין של תרבות. ובתרבות – – –
<חנא סוייד (חד"ש):>
אמרת דברים נכונים, למה לקלקל אותם?
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אל תקלקל.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לכם, בתרבות – – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אמרת דברים נכונים, למה לקלקל אותם?
<נסים זאב (ש"ס):>
בתרבות הערבית יש קצת בעיה מבחינת העניין של – תראה, למה בסוריה יש כל כך הרבה טבח? למה במצרים יש טבח?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
למה בעירק יש הרבה טבח?
<נסים זאב (ש"ס):>
למה השהידים נמצאים רק במגזר האסלאמי?
<היו"ר יעקב אדרי:>
חבר הכנסת נסים זאב, עכשיו – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
למה? מישהו יכול להגיד לי? זו תרבות.
<היו"ר יעקב אדרי:>
חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
תראה, תרבות לא משנים ביום אחד. אני בעד – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – להשקיע גם בחינוך, גם בתרבות וגם במניעת פשיעה ואלימות במגזר הערבי.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לך.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זמנך תם.
<היו"ר יעקב אדרי:>
חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
זמנך תם.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יעקב אדרי:>
הרב ליצמן לא פה. בבקשה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אמרת דברים נכונים, למה קלקלת אותם בסוף?
<היו"ר יעקב אדרי:>
הוא לא יכול בלי זה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, חבר כנסת נסים זאב, כפי שאומרים בערבית: בּיֻחְרֻת' וַבִּירֻד. חורש ואיך אומרים? וטומן ומקלקל. דיברת טוב על זה שצריך – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
– – תקציבים. כן, תקציבים להילחם בפשיעה, באלימות – זה בסדר, אבל חזרת על "תרבות", "תרבות". מספיק עם זה, מספיק, באמת. לגלגל את האשמה אל הקורבן, ובסוף להגיד: לא אשמתנו, לא צריכים לעשות שום דבר. אני חושב שזה לא נכון, ככה לא מטפלים, לא רק בבעיה הזאת, אלא בשאר הבעיות.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שלצערי הרב – הממשלה הזאת, אם מדברים על פשיעה במגזר הערבי, יש דברים שנעשים, אנחנו לא יכולים להגיד שהמשטרה לא עושה כלום, שאין שום דבר. יש. אבל זה לא מספיק. אבל במיוחד, אדוני היושב-ראש, בתיקים של נשים שנרצחות, באמת יש תיקים פתוחים, יש פושעים שידועים ומוכרים, והמשטרה לא עושה שום דבר. המסוכנות בנושא, זה שכל אי-פענוח, כל אי-תפיסה של פושע הם אור ירוק לפשע הבא. זה מה שאנחנו רוצים לעצור.
אין אף אחד, אין אף אחד בחברה הערבית, בהנהגה הערבית, שמתנער מאחריות; אומרים: אני גם נושא באחריות ורוצה להילחם באלימות ובפשיעה. אבל אנחנו רוצים שהמשטרה, שכוחות הביטחון יעשו את כל מה שביכולתם; במיוחד כאשר מדברים על משפחות פשע, כאשר מדברים על סמים, כאשר מדברים על נשק, שאין לי הכלים, אני, להילחם בדברים האלה. נכון, אנחנו צריכים סולידריות חברתית, אחדות, לעשות דברים בקהילה, כל זה נכון, אבל בלי עשייה אמיתית של המשטרה זה לא יעזור.
אדוני היושב-ראש, אני חושב בקשר לממשלה – נכון, אנחנו שינינו מקומות, עכשיו אנחנו מהצד הימני של היושב-ראש, אבל משני הצדדים אני רואה את הממשלה שלא משתנה. היא אחת, ולא ראיתי שום שינוי, אף-על-פי ששיניתי את המקום שלי.
אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת היא דו-פרצופית, יש בה שני דברים מנוגדים: האג'נדה שלה היא אג'נדה טעונה של עימותים ומתיחות; אם בחוץ, בקשר לתיק האירני, שממשלת נתניהו רוצה בכל זאת מלחמה, אף שארצות-הברית, כפי שקראנו, הזהירה את ישראל שהיא מסלפת את תוצאות ההידברות עם אירן בקשר לפרויקט האטום שלה; ואם בפנים, וזה החשוב, בפנים הממשלה הזאת הולכת עם אגרוף ברזל כלפי האוכלוסייה הערבית – אם בחוקים הגזעניים פה, אם בהריסת הבתים.
כאשר מדברים על הריסת חמישה בתים של האולפנה – ומדברים על מאות בתים שהורסים במגזר הערבי, שרובם באדמה פרטית, בבעלות פרטית, ורובם במקומות שמוצעים לתוכניות המיתאר ולשטחי השיפוט – ועכשיו, בגלל חמישה בתים באולפנה הממשלה פועלת בכפפות של משי, לא באגרוף ברזל. היא מוכנה להרוס את עקרון הפרדת הרשויות, היא מוכנה להרוס את שלטון החוק, רק כדי שילדיה המפונקים, המתנחלים, יהיה להם טוב. אבל עם הערבים – רק אגרוף ברזל.
אדוני היושב-ראש, אגרוף הברזל הזה, ההסתה נגד הערבים גלשה גם לעובדים הזרים ולאפריקנים, וכל יום שומעים על אלימות, על שרפת בתים ורכוש של העובדים הזרים. אני חושב שזו האווירה וזה האקלים שיצרה הממשלה הזאת – אקלים עכור שיביא בסוף לסיומו של שלטון החוק בישראל ולסיומה של הדמוקרטיה בישראל. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. הוא היה פה קודם, איפה הוא?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אנחנו כחיילים, כמפקדים, מחויבים גם ברגעים קשים לשמור על קור רוח, וכמי שמשמשים בהנהגה ציבורית, וגם בימים שגזירה נוראה מרחפת מעל ציבור שנמצא ביהודה ושומרון, של עשרות אלפי מתיישבים, שלצערי הרב, כנראה יהיו מגורשים בשנים הקרובות מבתיהם – לא חמשת הבתים, חברי חבר הכנסת גנאים, חמישה בניינים, שבכל בניין שש דירות; זה לא חמישה בתים, זה חמישה בניינים – וכמוהם בגבעת-אסף וכמוהם בעמונה – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
שטח כבוש, זה שטח כבוש נקודה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני רק אמרתי – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
פרטי, לא פרטי.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
בסדר, אתה יכול להגיד. אני רוצה לומר לך שהמלה "כיבוש" היא לא מלה רעה, כי יהושע נכנס – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
מה לא רעה?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
יהושע – אנחנו שנינו אנשים דתיים, חברי – נכנס לארץ-ישראל, הוא כבש את ארץ-ישראל מידי הכנענים.
<אילן גילאון (מרצ):>
כיבוש, כיבוש.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):>
לא מאמין בכיבוש.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כיבוש זה חלוקה. חילקנו את ארץ-ישראל, ככה נכנסנו לארץ-ישראל, וידידי השר, שר הביטחון זכה לכבוש, וגם אני זכיתי לכבוש ולהילחם, וזה טבעי שבאומה יש כובשים ויש נכבשים. אני רק אומר – – –
<שר הביטחון אהוד ברק:>
– – – כובשים את יצריהם.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כובשים את יצריהם, כן. אני רק רוצה לומר שלצערי הרב ממשלת ישראל תהיה עסוקה בחודשים הקרובים, בשנים הקרובות; אנחנו נראה איך חיילינו, בנינו, שנמצאים מצד אחד של הצבא – יש לי בן שעכשיו נמצא בקורס קצינים, לא אגיד במה הוא מתעסק וכמה שנים הוא בצבא, אבל כבוד שר הביטחון יודע, הוא עושה את זה רק טכנית – והם צריכים לעמוד מצד אחד ולהילחם נגד הבנים האחרים, כי יש לי עוד חתן שגר בשכונת-האולפנה והוא סגן-אלוף ומג"ד בצנחנים, ואותו הולכים לעקור עם שישה נכדים. אני רק רוצה לראות את העימות של הילד הזה עם הילד הזה.
אבל אתם מומחים בזה, לשסות אותנו באחינו, כי אנחנו בשני המקומות, כי 60% מקציני צה"ל היום, בקצונה הזוטרה, הם הציבור שלנו, וכבודו יודע. כמו שהיינו פעם בטיסה ביחד, אז ניגש אלי שר הביטחון ואמר לי: כצל'ה, הייתי בסיירת גולני, נכנסתי שם וראיתי שם ישיבה, כולם עם כיפות, זה סיירת גולני.
<שר הביטחון אהוד ברק:>
מורידים את הקסדות – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן, מורידים את הקסדות, אז כולם עם כיפות. אז אנחנו משסים אחים באחים. זו גזירה נוראה. אני אומר לך, אהוד, לא תצליחו לשבור אותנו. בסוף, מי שמענים אותו, כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
אבל אני רוצה לשאול שאלה, אדוני השר, כיוון שאתה נמצא מולי. שנינו לוחמים, אבל גם שנינו אחראים ושנינו גם אנשים שההיסטוריה יקרה להם. שאלתי את השר מיקי איתן – תן לי עוד דקה אחת, כי אני מדבר מנימי נפשי – שאלתי את השר מיקי איתן, כשהיה אצלנו בבית-אל, למה אצל הבדואים יש לנו הדוח שבו כבוד השר בגין מטפל בהם – 50,000, איך להסדיר אותם? אז הוא אומר לי: כצל'ה, הם בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל, ואתם נמצאים – כמו שאמר עכשיו חבר הכנסת – בשטח כבוש. אין לכם זכויות. אין לכם הזכויות. אני רק מצטט. הוא היה אצלנו בשכונה, ישב ואכל, ושלוש שעות חזר על המנטרה הזאת 20 פעמים.
<שר הביטחון אהוד ברק:>
כצל'ה, אני חושב שמה שהוא אמר זה – – – אדמות מדינה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לא, לא, הוא לא אמר "אדמות מדינה", כי הוא נגד פסקי-דין חלוטים. שאלתי איך הופכים גם מישהו – – –
<שר הביטחון אהוד ברק:>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לא משנה, לא היה מדובר על קרקע פרטית, כי גם אצלנו זה לא קרקע שהוכח שהיא פרטית, זה עוד נמצא בדיון.
אבל אני רוצה לומר, לא במישור הזה, שיש פסקי-דין חלוטים להוציא אותם, כי הם נכנסו – גם לשטחי מדינה אסור להיכנס בלי רשות. גם שם יש הוראות של מדינת ישראל להוציא. תקשיב לסיפור הזה: אז אמרתי לו, למה מוציאים אותנו? אז הוא אמר: כי אתם נמצאים בשטח כבוש. אתם בשטח כבוש. אין לכם הזכויות שיש לבדואים בנגב. אז אמרתי: אהלן, אני שואל אותך, כבוד השר, מילא לגרש אותנו – כבר קרה שגירשו יהודים. גירשו אותנו מגוש-קטיף – אתה יודע; גירשו אותנו מימית – אתה יודע; גירשו אותנו מעמונה – אתה יודע, והולכים לגרש אותנו גם מכמה נקודות יישוב בארץ-ישראל. אני שואל רק שאלה אחת: אתה בא היום לספרד – עושים סיורים ליהודים – גירשו את היהודים ב-1492, אבל אפשר לראות איפה הם גרו. אתה הולך לפורטוגל – אתה יכול לראות איפה היהודים גרו. למה להרוס את הבתים? למה לתקוע את הסכין בגב וגם לסובב אותה? למה פעמיים? למה להרוס את הבתים?
תגרשו אותנו. אנחנו יודעים שאנחנו כת הטמאים, אנחנו יודעים שאנחנו נמלים, כינים, אנחנו יודעים, כבוד אדוני, שאנחנו טובים להיות בשר תותחים, אבל למה להרוס את הבתים שלנו? למה להרוס את הבתים? תגרש, אהוד ברק, תגרש, נצא מהבתים, תשאירו את הבתים, תנו אותם לערבים, תנו אותם למוסלמים, תנו אותם לנוצרים, אבל אל תהרסו את הבתים.
איך אמר דוד המלך בקינתו על שאול ויהונתן: "אל תגידו בגת אל תספרו בחוצֹת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים". למה שיעמדו ערבים פלסטינים בביר-זית, שרואים את הגבעה בג'בל-ארטיס, וערבים ברמאללה, וערבים בעין-יברוד ובצרֵדה ובג'יפנה, וימחאו כפיים? ימחאו כפיים איך יהודים הורגים יהודים?
גירשת אותנו – תשאיר את הבתים. אני מתחנן לפניך, אהוד ברק, גרש אותנו, התרגלנו להיות מגורשים, שלפחות עוד 200 שנה, כשאני לא אהיה פה ואתה לא תהיה פה – אולי אתה כן – כשאני לא אהיה ואתה לא תהיה, לפחות כשייקחו סיורים לבית-אל יגידו: פה גרה משפחת בירנבוים, החתן של כצל'ה, עם שישה ילדים, זרקו אותו כי הוא יהודי. פה גרה משפחת דיקשטיין, שממשלת ישראל, ששחררה את המחבלים בשישה פסקי-דין חלוטים ל-100–200 שנים אחרי שרצחו את ההורים שלו ואת אח שלו, גירשה אותו, כי הוא יהודי. אבל למה להרוס את הבתים? למה להרוס את הבתים, אדוני השר? למה לגרום לכל העולם לשמוח ולרקוד כשאתם הורסים – ילדינו הורסים את הבתים של אחינו?
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה רבה ליעקב כץ. אני קורא לרב יעקב ליצמן. בבקשה.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, האי-אמון זה סטנדרטי: כל יום שני, בסדר, צריך להגיש אי-אמון. הכול בסדר.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
כן?
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
כן. הייתי בקטע הזה גם – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אבל זה נותן לך הזדמנות לעלות.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אני לא עונה. כרגע אני מתכוון – – –
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לעלות, לעלות.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
לא, אבל כרגע אני מדבר בתור חבר כנסת, לא כסגן שר.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
לעלות.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
לעלות, אוקיי. אני דווקא רציתי להתייחס לפסק-הדין של בג"ץ בנושא הרפורמים. בג"ץ אמר שהרפורמית הזאת, הגברת שאני לא יודע איך קוראים לה, היא רוצה להיות רב. אני יודע דבר אחד: בארץ, מי שרוצה להיות רב, צריך לעבור הסמכה ברבנות. הוא עובר מבחנים קשים, הוא צריך ללמוד שנים ולדעת את החומר – ממש מפרכים. אחוז גדול לא עובר את המבחנים האלה. אולי תגיד לי, אדוני היושב-ראש, איזה מבחן היא עברה? מה היא יודעת? מי בחן אותה? זה שבחן אותה הוא גם עם-הארץ גדול, הוא לא יודע כלום. למה אנחנו משחקים? תתאר לעצמך מה הייתם עושים אם הייתי עושה אותו דבר עם רופאים – יש רופאים מוסמכים, שעוברים שבע שנים התמחות, צריכים ללמוד, אחר כך יבוא מישהו: גם אני רופא. אני רוצה להיות רופא, והיא תסמיך אותי. רופא רפורמי. רופא רפורמי, רופא קונסרבטיבי – מה הייתם אומרים על זה?
<שר הביטחון אהוד ברק:>
רפואה משלימה.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
זה לא משלים אפילו. הייתם אומרים שהיא הורגת אנשים, כי היא לא יודעת כלום. מה הייתם צועקים עלי?
<רוני בר-און (קדימה):>
רפואה קונסרבטיבית? אתה השר שלה.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
איזה מבחנים היא עברה? מה היא למדה? מה היא יודעת ברפואה? כשבאים לרבנות אז הכול בסדר: אף אחד לא יודע מה היא יודעת. היא אומרת: בוקר טוב. קמתי בבוקר – אני רב. איזה רב? מי את בכלל? מי הסמיך אותך? מה את יודעת? מה הם יודעים? הם גם "עמארצים", הם גם לא יודעים שום דבר.
לכן הגיע הזמן להסיר את הצחוק, הרי אנחנו לא נכיר בבג"ץ בצורה כזאת. בדרך הזאת, שבג"ץ הורג כל חלקה טובה של היהדות, אין אמון בבג"ץ.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – – לא ישב זר ולא ינחלו אחרים את כבודו, ולא תוכל לשבת בכיסא של איציק כהן.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
על כיסא לא ישב זר.
<רוני בר-און (קדימה):>
ולא ינחלו אחרים את כבודו – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
כבודו.
<רוני בר-און (קדימה):>
– – כי בשם קודשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד.
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
אתה יודע מה, אם אתה יודע כל כך הרבה פסוקים, אולי באמת תחליט להיות רב?
<יצחק כהן (ש"ס):>
"צייטלין", "צייטלין", הוא בוגר "צייטלין".
<קריאה:>
– – –
<יעקב ליצמן (יהדות התורה):>
עם מי הוא לא רב? זה הכול בצחוק.
אני אומר, רבותי, הגיע הזמן שאנחנו נדע כאן שנושא של רב הוא לא הפקר, ואנחנו לא ניתן לתת הכרה ברב רפורמי וקונסרבטיבי.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה לרב ליצמן. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, כששמעתי את הדברים של חבר הכנסת כצל'ה, אני השתכנעתי יותר שהאחריות כולה מוטלת על מדיניות ממשלת ישראל. ממשלת ישראל, ששלחה וממשיכה לשלוח עד עצם היום הזה מתנחלים לבנות התנחלויות בשטחים כבושים, היא עושה חטא, גם באופן אינדיבידואלי כשהיא שולחת אותם, וגם עם בעלי הקרקעות שמנשלים אותם ובונים על הקרקעות שלהם התנחלויות.
גושים, לא גושים, מותר, לא מותר, מרוחק, קטן – הכול, אדוני השר, זה לא לפי החוק הבין-לאומי. כל בית נוסף שנבנה מעבר ל"קו הירוק", מעבר לגבולות 67', מונע את פתרון שתי המדינות, שאתה לכאורה מאמין בו. פתרון שתי המדינות, כפי שאמר הנשיא אובמה, הוא על בסיס גבולות 67', ולא על בסיס גדר כזו ולא מכשול כזה. גבולות 67' אלו הגבולות שצריכים להיות, וכל הוראה אחרת רק גורמת תסכול לאנשים. כי מה הגבול? אם אתה שולח מישהו להתנחל, תתחיל להגיד לו: בגוש הזה מותר? במקום המרוחק ההוא? זה יתסכל את האנשים, וזה יבלבל אותם, ואתה תקבל בסופו של דבר קריאות כמו שאתה מקבל כאן.
וָלא, אדוני השר, איך – מה תעשה מדינת ישראל, באמת, אם היא רוצה לפנות התנחלויות? הרי חמישה בניינים, 30 בתים – המדינה רועדת. ראש הממשלה ושר הביטחון רועדים, וכנראה הם לא יהרסו את הבתים האלה; כנראה זה מה שיקרה. איך יעשו עם אלפים ועשרות אלפים ומאות אלפים של מתנחלים?
אדוני השר, אני אומר לך: פתרון שתי מדינות זה התחנה לפני האחרונה לפני אפרטהייד, ואתה בדיוק יודע מה יקרה כאן אם יטשטשו את הגבולות ולא ילכו על הפתרון של שתי המדינות. או שאתם תגידו לאנשים: מי שהולך להתנחל מעבר לגבולות 67', שידע שהוא יכול לגמור עם מדינה פלסטינית, שיהיה אזרח מדינה פלסטינית. זה לא יכול להיות שעל-פי התפיסה של מולדת, שמולדת גוררת אחריה גם ריבונות. לא כל אחד שאוהב את ארץ-ישראל ורוצה ללכת לגור שם – שיגור שם. אתה יודע מה? אבל שהוא לא יתנה למדינת ישראל שהיא רק תעקוב אחריו עם הריבונות. מי שרוצה לבחור להתנחל בשטחים הכבושים ידע שהוא יסיים כאזרח פלסטיני. אני חושב שהמדינה הפלסטינית שכן תקום גם תקבל אזרחים יהודיים בשורותיה. תודה רבה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
מדינה דו-לאומית.
<חנא סוייד (חד"ש):>
כן, גם.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואתה בסוף.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, מדברים הרבה על חוק ההסדרה, אדוני. אני לא מבין בשביל מה צריך חוק הסדרה. יש חוק ההסדרים במשק, אולי אפשר להכניס את הסידור הזה, או אני חושב שאנחנו יכולים לקרוא לו "חוק המסתדרים". אפשר אולי להכניס את ההסתדרות הזאת גם בתוך החוק הזה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
החדשה.
<אילן גילאון (מרצ):>
כי הכיבוש, כמאמר כצל'ה – אגב, אדוני, כצל'ה זה הקיצור של מי שמבשר את הקץ. משם זה בא, לא מקיצור הדברים – אמר שהכיבוש הוא כיבוש טוב. הכיבוש הוא טוב.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אבל לא לי. לא קץ לי, קץ לו.
<אילן גילאון (מרצ):>
כצל'ה. זה מלה נחמדה להגיד קץ העולם. כצל'ה. הכיבוש בעיני הוא טוב כאשר מדובר בכיבוש כרוב בעיקר או בכיבוש לבה של נערה, בוודאי לא במקרה הזה.
אבל, אדוני, אני נדרש לדברים כדי לומר שאם כבר צריך להסתדר, אז אני אומר לכם. גם אני אצטרף השבוע לחוק ההסדרה, גם כן עם חוק שאומר: פיצוי-פינוי. משום שאני מכיר ומקבל את העיקרון האומר שאף אזרח לא נמצא בשטח התנחלות על אחריותו אלא באחריותה של ממשלת ישראל, ואני אשכרה מאמין בכך, לכן אני אומר שמי שרוצה לעזוב שם מקום, שיקבל שווה-ערך לדירה שיש לו במקום הזה. הרבה מאוד אנשים עברו וגרים בתוך ההתנחלויות מעבר ל"קו הירוק", והם הבינו שהמדיניות הזאת היא מדיניות של מקסם שווא, של קש וגבבה, של ריק, והם רוצים לחזור, אבל הם שבויים עכשיו שם והם לא יכולים לחזור. הרבה מאוד אנשים ישמחו לחזור הביתה.
אני אומר את הדברים כאשר ידי נקיות, אדוני, ואני גם שותף ללובי או לפורום של גוש-קטיף, כי אני חושב שנעשה מעשה לא הוגן אתם. בסופו של דבר, אדוני השר, אני מאמין בהחלט שברשות ממשלת ישראל גם אחרון המתנחלים נמצא במקום שהוא נמצא, למעט אותם מטורפים. ובמקום לעסוק בניסורים של הבתים ולהשקיע הון תועפות כאילו מדובר באיזה אתרי מורשת בלתי רגילים, לנסר אותם ולשנע אותם ולהעביר אותם מן הגבעה אל העמק ומן העמק אל ההר, כאילו מדובר בבניינים קדושים, וכולה מדובר – אני לא רוצה לעשות פרסומת לאף אחד – באיזה בלוקים של "איטונג". זה שום דבר. את הכסף הזה צריך לתת ולשפות ולפצות את אותם אנשים שרוצים לקבוע את ביתם בשפלה ובמישור החוף ובאזור תל-אביב ובצפון ובגליל ובנגב. אלה הם המקומות שאנשים צריכים לגור בהם.
ולכן אני אומר, הייתי רוצה להידרש גם לעניין של המדיניות הכלכלית, אבל לא אדרש כי רציתי להקדים ולהודיע על הצטרפותי לחוק ההסדרה באופן אחר, להסדיר את מעמדם של אותם אנשים שהם שבויים בתוך ההתנחלויות. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יעקב אדרי:>
תודה. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. ויסיים סגן השר איוב קרא.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך ולדון בעניין התגברות הפשיעה ביישובים הערביים, בחברה הערבית, כשכל יום, כל שבוע אנחנו מתבשרים בבשורה מרה חדשה והמצב רק מחמיר, והאזרחים הערבים לא מרגישים בטוח ביישובם, בכפרים שלהם. אם היינו שואלים לפני עשר שנים את האזרח הערבי או את האזרחים הערבים במשאל דעת קהל מה העניינים הכי בוערים בשבילכם, היינו מקבלים – 40% אומרים חינוך, 40% אומרים עבודה והשאר מתחלק. היום, כבוד היושב-ראש, תמצא – ניחוש פרוע שלי – שכמחצית יגידו שעניין האלימות והפשיעה הוא הדבר הכי מדאיג.
ואנחנו כל הזמן שומעים כל מיני דברים מהרשויות. מס שפתיים, לדעתי. עובדה שהמצב לא משתנה. המצב לא משתנה. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לניתוח עמוק מדוע יש התגברות של מעשי האלימות בחברה הערבית, כאשר לפני 20 שנה, ואני רוצה לשים את היד על תאריך, נקודת הפיתול, הנקודה שבה חל השינוי לרעה וההידרדרות, זה מלחמת לבנון הראשונה, כאשר הסחר בסמים נכנס ליישובים הערביים בצפון וגם במרכז בצורה רצינית. התחילו לקום ארגוני פשיעה. זו נקודה אחת שהביאה להידרדרות. נקודה שנייה, והיא פרדוקסלית, דווקא הצלחת המשטרה למגר ארגוני פשיעה בנתניה, בתל-אביב, בכל מיני מקומות, ההצלחה הזאת חיזקה את ארגוני הפשיעה ביישובים הערביים. פשוט המתחרים נעלמו. ואז הם התגברו וכוחם גבר והם מגייסים יותר בני נוער.
כמה מהאנשים האחראים מדברים כמו פרשנים: זו המשפחה הכי חזקה. מה, אתה פרשן? תעשה משהו. ושני דברים צריך לעשות, ברור: צריך לכבות את השרפה, ואת הדבר הזה לא יכול לעשות – רק המשטרה יכולה לעשות. אין היום הרתעה. יש מצב אי-הרתעה וזה ידוע. זה לא החברה הזאת או חברה אחרת. בכל מקום בעולם לאורך ההיסטוריה, אין הרתעה – יש יותר פשיעה. זה ברור. זו נוסחה שאין – אם לא תופסים את העבריינים, ויודע כל עבריין וכל פושע וכל אוחז בנשק שהוא יכול לעשות והסיכויים או הסכנה שיתפסו אותו הם מאוד קלושים, הוא יעשה את זה. אם ידע שהולכים לתפוס אותו ושתופסים 70% או 80% ולא רק 10% או 20%, אז המצב ישתנה. לכן אנחנו פונים למשטרה. לא שאנחנו לא רואים שיש סיבות מאוד עמוקות לכך שיש פשיעה היום.
ואני, ברשותך כבוד היושב-ראש, רוצה להציע. הנה, יושבים כאן שני שרים – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לסיום, לסיום.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לסיום. – – – שתהיה תוכנית מקיפה שכוללת את כל המשרדים הממשלתיים וכל הרשויות למלחמה בפשיעה ביישובים הערביים. איך אומרים? לא הגיעו מים עד נפש, הגיעו להבות עד גרון. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת איוב קרא, סגן השר ידבר בשם הליכוד. אין לו זכות כמו שר לזמן לא מוגבל, אבל הוא בוודאי בשלוש דקות יציג את כל עמדותיו, שלוש דקות שיתחילו לרוץ ברגע שהוא יתחיל לדבר. יסכם השר גלעד ארדן בשם הממשלה, ואני מבקש להתחיל לצלצל על מנת שכל חברי הכנסת יבינו שהגיעה עת הצבעה.
<איוב קרא (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית כול אני רוצה להשתתף בצער משפחתו של הילד מכפר-קאסם, בן עשר, שיצא את ביתו ואחרי דקות ספורות מצאו אותו נטוש באחת החורשות ליד היישוב. זה רק פתח למה שנאמר כאן על האלימות הגוברת וגואה במגזר הערבי, שצריך להביא אותה בחשבון ולא לחפש כאן אשמים. אין פה אשם.
זה משהו נורא ואיום כשמדברים על ילדים ועל תינוקות, ולא חשוב איפה הם נמצאים, וצריך להסתכל על זה בראייה חינוכית פרופר. צריכים להסתכל לא רק בראייה משטרתית-חוקתית או פלילית, אלא צריך להסתכל על זה, כיצד ממגרים את התופעה הזאת שהפכה להיות התופעה אולי המדאיגה ביותר. ואנחנו מדברים על חינוך, מכיוון שכשיש חינוך בבית או בבית-ספר, אין לי ספק שתופעת האלימות גם מתגמדת.
ואני לא פעם – היו כבר הרבה מקרים מזעזעים בהרבה יישובים, ולא אנקוב בשמות בשביל לא לפגוע ביישובים כאלה ואחרים, שאני הייתי עד, כי באתי לסייע, באתי לראות מה קורה, ואנשים סירבו לשתף פעולה עם משטרת ישראל. משטרת ישראל היא החוק, והחוק הוא כללי המשחק שצריכים להיות במדינת ישראל ולא בגדר המלצה. החוק הוא חוק, הוא לא המלצה. וצריך ככה להסתכל על הדברים, וכשאתה לא משתף פעולה עם החוק אתה מביא עליך עוד יותר אסונות. ולכן, לא פעם התבקשתי אפילו לסייע, שאנשים ידברו כדי להגיע לקצה של חוט, ולצערי הרב זה לא קרה.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ככל שיהיה שיתוף פעולה בין הממסד, בין המערכת, בין הגורמים החוקתיים, אין לי ספק שאנחנו יכולים למגר את התופעה, אולי לגמד את התופעה. ככל שיהיה מין ניכור לעצם עבודת משטרת ישראל – איפה שעובדת משטרת ישראל, איפה שיש שיתוף פעולה בין הקהילה לבין משטרת ישראל, אנחנו רואים שבעצם יש תופעה מאוד חיובית בגימוד תופעת הפשיעה והאלימות בשטח.
ומלה לגבי מה שקרה וקורה בעניין של האולפנה, אדוני היושב-ראש, מלה ברשותך. אני רוצה לדבר על תום הלב. כל מי שלמד משפטים, אלף-בית, לומדים את העניין של תום הלב. זו הלכה שהחיל ברק על כל המשפט הישראלי. אי-אפשר שתום הלב יחול איפה שרק רוצים, ואיפה שלא רוצים לא יחול תום הלב. לכן, איפה שנמצא החוק הישראלי צריך להחיל את תום הלב. תום הלב – יש הרבה פסקי-דין – כאשר אפילו מישהו ברמייה העביר קרקע או בית למישהו, מקבל אותו אדם, שבמרמה הוצאה ממנו חזקתו על הקרקע, פיצויים.
ולכן, אני קראתי לראש הממשלה היום להקים ועדת שרים כדי להביא תשובה ראויה, נכונה, שכולם יצאו נשכרים מכך ונפתור את הבעיה הזאת. בהקשר זה אני אומר ומזכיר את התקדים – היושב-ראש זוכר את זה – פסק-דין של בג"ץ, בעניין המסגד בנצרת, ואז ראש הממשלה מינה ועדת שרים, וועדת שרים המליצה לשנות החלטה קודמת, ואכן זה קרה, ואין שום סיבה כאן שזה לא יקרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת סגן השר איוב קרא – מטעם הליכוד. אני מזמין את השר גלעד ארדן לסכם את הדיון בשם הממשלה. נא לצלצל. אנחנו לא יכולים בגלל ישיבות של סיעות כאלה או אחרות לעכב את ההצבעה, משום שהכנסת כולה – לכן להצביע. ברגע שהשר ארדן יסכם את דיונו וימצה את סיכומו, אנחנו נצביע.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני מתכבד לסכם בשם הממשלה את הדיון בהצעות האי-אמון, שחלק מהן עסקו בכותרת שניתנה להצעה בשם: הגזירות הכלכליות.
אז אני רוצה קודם כול להתייחס לנושא הזה, אדוני היושב-ראש. יש תופעה מעניינת גם בעיתונות הישראלית וגם אצל חברי האופוזיציה, ואני מניח שכולם מבינים שאם עכשיו לקראת שנת הבחירות – שהרי שנת 2013 צפויה להיות שנת בחירות – אם הממשלה היתה נוקטת תקציב מרחיב, חסר אחריות, שפורץ כל מסגרת ומרחיב את הגירעון, מן הסתם האופוזיציה היתה עולה כאן על הבמה, ובצדק, דרך אגב, והיתה מדברת על מדיניות כלכלית מופקרת, פופוליסטית. בטח היינו שומעים פה כינויים של שוחד בחירות כלפי אותה מדיניות.
אז מה עושה הממשלה? במקום לנקוט מדיניות מופקרת וחסרת אחריות שגרמה למדינות עם כלכלות חזקות בעולם לקרוס, יש היום דיונים קשים, דיונים לא פשוטים, במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה, איך להתמודד באמת עם העובדה שהמשבר הכלכלי העולמי הגיע למדינת ישראל ומשפיע גם למשל על הירידה בהכנסות המדינה, ורוצים לעשות את זה בצורה שתפגע כמה שפחות בשכבות החלשות וכמה שפחות בחברה הישראלית. הרי כל אחד מאתנו מבין שהיצר הפוליטי המיידי זה לחלק כסף, לחלק מקופת המדינה לציבור. והדבר שהרבה יותר קשה לעשות אותו זה להיות זהיר, להיות אחראי, לנהוג בריסון, ולשמור על כלכלת ישראל מפני התפרקות.
אז כאשר האופוזיציה או התקשורת קוראות לזה במינוח או בטרמינולוגיה של גזירות, יש לזה קונוטציה מאוד-מאוד שלילית. אף אחד כאן לא רוצה, חס וחלילה, לגזור גזירות על הציבור, והציבור לא טיפש. בנושאים הכלכליים המשמעותיים ביותר – אנחנו רואים היום כמה הנושא של האבטלה הוא דרמטי במערכת הבחירות בארצות-הברית. אז כאן, ברוך השם, במדינת ישראל, אנחנו רואים – ולא נתייחס כרגע לתיקון של הסטטיסטיקאי הממשלתי, אבל אנחנו רואים כאן, אדוני היושב-ראש, מגמה הולכת ונמשכת של ירידה באבטלה. אפילו בחודש האחרון, עם כל הקשיים, ראינו ירידה משמעותית בהיקף האבטלה במדינת ישראל.
אז כשהאופוזיציה ממהרת לבוא כבר ולהזהיר את הציבור מפני גזירות כלכליות, היינו מצפים מהאופוזיציה להציג את התמונה המלאה בפני הציבור. את התמונה של ירידה בממדי האבטלה, את התמונה לא רק של מה שמתייקר במהלך השנים, הרבה פעמים בגלל מגמות עולמיות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-סימון, נא לשבת, לתת כבוד לשר – טורח להשיב בשם הממשלה על כל טענה וטענה שנשמעה פה. בבקשה.
<השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:>
אנחנו מצפים מהאופוזיציה, שעושה את מלאכתה, וטוב שהיא עושה אותה – ואדוני היושב-ראש, צריך לחזק, כפי שאתה עושה, את היכולת שלה, ולא משנה מה גודלה של הקואליציה, לשרת את הציבור מהאופוזיציה. זה לא פחות חשוב לחיזוקה של הדמוקרטיה. אבל עדיין היינו מבקשים שהאופוזיציה תציג בפני הציבור פעם אחת תמונה מלאה וישפוט הציבור.
יש דברים שמתייקרים ויש דברים שצריך לפעול להוזלתם, אבל שתציג בפני הציבור באותה מידה גם כאשר מחירי הדלק יורדים בעשרות אגורות, והם ירדו השבוע, גם כאשר מחירי הסלולר בישראל יורדים במאות שקלים בחודש, והם ירדו בחודש האחרון, גם כאשר הממשלה מעניקה טיפולי שיניים חינם בהיקף של אלפי שקלים בשנה למשפחות החלשות ביותר, גם כאשר הגנים שנבנים יאפשרו לתת יום לימודים ארוך ויקלו באלפי שקלים על הורים שמגדלים ילדים קטנים. גם זה צריך להיות לנגד עיניהם של אזרחי מדינת ישראל כשבאים לאיים עליהם בגזירות כלכליות שיפגעו בהם ויקשו את חייהם.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהביצועים הכלכליים של הממשלה הזאת – כמובן, תמיד יש איזה גן-עדן אוטופי שכולנו רוצים להגיע אליו, אבל אנשים ריאליסטיים צריכים להשוות למה שקיים בעולם הזה, ובהשוואה לכל כלכלה מערבית אחרת ממשלת ישראל הנוכחית, בשלוש השנים האחרונות, יש לה הישגים מרחיקי לכת, שבוודאי לא רק שלא אמורים להשפיע על אמונם של חברי הכנסת בממשלה, אלא אם כבר צריכה להיות השפעה, זה לחזק את האמון של חברי הכנסת. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע לכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לשר גלעד ארדן על סיכום קצר וממצה. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, נא לשבת במקום, כי אנחנו עומדים להצביע, ומי שלא ישב במקומו – ואני לא רוצה שאף אחד ירוץ, צריך להיזהר.
רבותי, לפנינו שתי הצעות אי-אמון של קבוצות מהאופוזיציה. הצעת האי-אמון הראשונה היא הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש, אשר נומקה על-ידי חברת הכנסת חנין זועבי, בנושא: אחריות הממשלה ומשטרת ישראל להתגברות הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. נא להצביע. מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 13
נגד – 61
נמנעים – אין
הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ובכן, 13 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעתן של סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם – – –
<כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, הצבעתי במקומו של דני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת כרמל שאמה מבקש לומר שהוא הצביע במקומו של דני דנון. בגלל שינוי המקומות אני מקבל את הודעתו וקובע שהצבעתו של דני דנון תיוחס לכרמל שאמה, אבל אני מבקש מכולם להגיע בזמן ולא להתבלבל.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, כפי שנומקה על-ידי ראש האופוזיציה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בנושא: הקיצוץ האכזרי המתוכנן בתקציב המדינה והעלאת מס ערך מוסף. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות העבודה ומרצ להביע אי-אמון בממשלה – 14
נגד – 61
נמנעים – אין
הצעת סיעות העבודה-מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
14 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ לא נתקבלה וירדה מסדר-היום.
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012>
[מס' מ/678; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 28671; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012. חבר הכנסת כרמל שאמה, יושב-ראש ועדת הכלכלה, יציג הצעת חוק זו, שאין לה מסתייגים, ולכן נצביע עליה מקשה אחת מייד לאחר הצגת החוק. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכלכלה.
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית, והיא נועדה להאריך את ההסדר הקיים בענף מוניות השירות בישראל וכן להוסיף לו הוראות שונות.
רישוי ענף מוניות השירות הוסדר לראשונה בחקיקה בשנת 2005, כחלק מרפורמה כוללת במערכי התחבורה הציבורית בישראל. ההסדר שנקבע אז היה הסדר זמני, וקבע כי רשיונות לפיו יינתנו רק עד ליום 31 בדצמבר 2010. עם זאת, שר התחבורה הוסמך, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לדחות מועד זה בתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שנה אחת, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על שלוש שנים. מכוח סמכות זו נדחה המועד האמור עד 31 בדצמבר 2011. הצעת החוק מאריכה את תחולת ההסדר הקיים וקובעת כי הסמכות לתת רשיונות תהיה עד ליום 31 בדצמבר 2013, עם אפשרות הארכה לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על שנה, ובלבד שסך כל התקופות של ההארכה לא יעלו על שלוש שנים נוספות. כאמור, ההסדר הקבוע כיום הוא הסדר זמני שהוא שלב מעבר בין מצב שבו לא היתה כלל הסדרה של הענף בחקיקה ראשית, לבין מצב של הסדרה מלאה בעתיד, המתוכננת להקיף את כלל אמצעי התחבורה ולשלב ביניהם. עד היום לא הושלמו הליכי התכנון וההיערכות של המדינה ושל מפעילי התחבורה הציבורית השונים לפעולה במתכונת משולבת, ולפיכך יש צורך להאריך את ההסדר הקיים בכמה שנים.
מעבר לכך, אדוני היושב-ראש, במסגרת ההצעה שבפניכם מוצע להוסיף לפקודת התעבורה הוראות, ואף לתקן הוראות קיימות הנוגעות להסדרה ולרישוי מוניות השירות, כחלק מתהליך של הטמעת לקחים שהופקו מהפעלתו של ההסדר מאז שנת 2005. אפרט בקצרה כמה מהוראות אלו: 1. קביעת סייג על העברת רשיונות, שלפיו העברת השליטה בתאגיד שהוא בעל רשיון להפעלת קו שירות במוניות מחייבת היתר מאת המפקח על התעבורה. אומנם הפקודה כנוסחה היום קובעת כי העברת רשיון להפעלת קו שירות למוניות מחייבת היתר מאת המפקח, אך מכיוון שרשיונות אלו ניתנים על-פי הוראות הפקודה רק לתאגידים, אפשר לעקוף את הדרישה להיתר על-ידי העברת השליטה בתאגיד שלו ניתן הרשיון. כמו כן קובעת הצעת החוק כי בעת אישור העברת הרשיון יתחשב המפקח על התעבורה בשיקולי קידום תחרות, בדומה לחובה שחלה עליו בעת מתן הרשיון מלכתחילה.
2. מתן סמכות למפקח לשלול את הזכאות לרשיון להפעלת קו שירות מתאגידים שלא מימשו את זכותם לקבל או לחדש רשיון להפעלת קו שירות. מדובר בתאגידים שנקבעו כזכאים לרשיון, לאחר שבקשתם נמצאה עומדת בתנאים וזכו בתהליך תחרותי, או שהיו פטורים ממנו, אך לא נטלו את רשיון קו השירות ולא הפעילו את קו השירות שלו נמצאו זכאים, או שקיבלו רשיון קו שירות וחדלו מלחדשו ומלהפעיל את קו השירות. עד היום לא ניתנו למפקח סמכויות לטיפול במצב זה, אלא רק במצב שבו יש לתאגיד רשיון והוא נמנע מלהפעיל את קו השירות. הצעת החוק מסמיכה את המפקח על התעבורה למסור לתאגידים אלו התראה, בכתב, שלפיה אם לא יממשו את זכאותם לקבל או לחדש את הרשיון לקו שירות בתוך 60 ימים מיום מסירת ההתראה, תישלל זכאותם, אלא אם כן התאגיד הוכיח כי לא מימש את זכותו מטעמים שאינם תלויים בו.
3. מתן סמכות למפקח לבצע שינויים והוספות ברשימת קווי שירות למוניות. מכוח הפקודה פרסם המפקח בשנת 2005 רשימת קווי שירות למוניות, הכוללת את קווי השירות למוניות ואת מספר המוניות המקסימלי והמינימלי שיופעלו בכל קו. עם זאת, למפקח לא ניתנה סמכות מכוח הפקודה לערוך שינויים כלשהם ברשימה. הצעת החוק מסמיכה את המפקח לערוך שינויים ברשימה ואף לפרסם רשימה נוספת.
יש לציין כי על-פי הצעת החוק השינויים ברשימה מתייחסים לשני עניינים בלבד: הראשון, איחוד כמה קווי שירות למוניות לקו שירות אחד, והשני, שינוי פרט מפרטי מסלול קו השירות למונית, הכולל, בהתאם להחלטת הוועדה, גם הארכת מסלול הקו. שינויים אלו יבוצעו בהתחשב בין השאר בבקשות לשינויים שהוגשו למפקח עד ליום 30 בנובמבר 2009. הגבלת תאריך הבקשות שיובאו בחשבון לעניין זה נקבעה למועד תחילת דיוני צוות משותף למשרדי התחבורה והאוצר ולנציגי ענף מוניות השירות, במטרה להבטיח שהבקשות הוגשו בתום לב, ולא באופן ספקולטיבי, לאור דיוני הצוות.
4. קביעה כי הליך מתן רשיונות, לגבי קווי שירות שיוסיף שר התחבורה לרשימה הקיימת בחוק ולגבי קווי שירות שייכללו ברשימה הנוספת שיפרסם המפקח – יינתנו רק בהליך תחרותי בהתאם לתקנות שיקבע השר לעניין. נוסף על כך מובהר בהצעת החוק כי סמכות התקנת תקנות כאמור כוללת גם סמכות לקבוע תנאים והגבלות להשתתפות בהליך התחרותי.
אני סבור כי ההצעה שבפניכם הינה חשובה, ותאפשר לשפר ולייעל את מערך התחבורה הציבורית בכלל ואת ענף מוניות השירות בפרט.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואבקשכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
וכמובן זה שלב התודות וההערכות לצוות ועדת הכלכלה בראשות מנהלת הוועדה, גברת לאה ורון, היועצת המשפטית, עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, עוזרי הנאמנים לבנת נזרי ודרור נאור, ודובר הוועדה ליאור רותם, וכל מי שטרח, וחברי הוועדה שהיו בדיון, כולל דיון לילי.
עזרנו כי היה מדובר פה בפרנסה של אנשים ושירות לציבור – לא מהשכבות החזקות באוכלוסייה. עזרנו לכולם, הצלחנו להגיע למשהו שבסוף כולם הסכימו לגביו, והבאנו, אני חושב, תוצאה טובה לעם ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. לחוק הזה לא הוגשו לא הסתייגויות ולא בקשות רשות דיבור. אנחנו מצביעים, רבותי, על הצעת חוק לתיקון פקודת תעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012. קריאה שנייה, רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–11 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–11 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, אפשר לעבור לקריאה שלישית?
<כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012 – מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית, רבותי.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
לפני שנמשיך בסדר-היום – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ב–2012.
החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 9), התש"ע–2010. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20), התשע"ב–2012>
[מס' כ/458; "דברי הכנסת", חוב' כ"ז, עמ' 28892; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, רבותי, סעיף 4 בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין.
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני מוכרח להתנצל. נמצאים כאן ביציע אמי, אבי, דודתי ודודי. אני מצטער, יש לי נאום משעמם מאוד, אבל לפעמים יש גם כאלה כאן, וחלק מהחוקים הם באמת טכניים אבל גם הם חשובים.
ואני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20), התשע"ב–2012, הצעת חוק שהיא פרי יוזמה משותפת של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ושלי.
מדובר בהצעה טכנית בעיקרה, המובאת כחלק ממכלול גדול יותר של תיקונים לחוקים ולתקנון שהכינה ועדת הכנסת במהלך כהונת הכנסת הנוכחית. אנחנו השלמנו בשבוע שעבר את אישור התקנון החדש, ואנחנו ממשיכים בהשלמה של תיקוני חקיקה שנדרשים גם הם.
סעיף 10א רבתי לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, מסדיר את ההליך לתיקון טעות טכנית שנפלה בנוסח חוק שהתקבל. לפי הסעיף יושב-ראש הכנסת פונה לוועדה הנוגעת בדבר, ואם היא קובעת שנפלה בחוק טעות הנובעת מפליטת קולמוס, השמטה מקרית, טעות דפוס וכיוצא באלה, היא מביאה לאישור הכנסת החלטה בדבר תיקון הטעות ללא צורך בהליך החקיקה המלא. עוד קובע הסעיף כי תחילתו של תיקון הטעות הוא מיום פרסומו ברשומות, אלא אם כן קבעה הכנסת שהתחילה היא מיום תחילתו של החוק שאותו מתקנים.
בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לקבוע כי הוועדה תוכל לנקוט הליך של תיקון טעות לפי פנייה של יושב-ראש הכנסת או לפי הצעת היועץ המשפטי של הכנסת, וזאת כאימוץ של המצב שקיים הלכה למעשה, לפיו הבחינה בעניין הזה היא בחינה טכנית והיא נעשית על-ידי לשכת היועץ המשפטי של הכנסת.
עוד מוצע לשנות את ברירת המחדל לגבי מועד תחילתו של תיקון הטעות, ולקבוע שתחילת תיקון הטעות תהיה מיום תחילת החוק שאותו מתקנים. וזאת גם נוכח העובדה שכך בדרך כלל נוהגים, וגם משום שההיגיון מחייב שאם התיקון הוא תיקון טכני שבא לתקן השמטה או טעות דפוס וכיוצא בזה, וודאי שהכוונה היתה שמלכתחילה הוא יחול ממועד תחילתו של החוק ולא ממועד מאוחר יותר.
סעיף נוסף בהצעה עניינו תיקון טעות טכנית בסוגיית התקציב השנתי. מוצע לבטל את ההוראות המיוחדות בעניין זה, המהוות שריד לתקופה שבה נהגנו לכלול בחוק ההסדרים מה שנקרא "כספים ייחודיים", כך שעל תיקון הטעות בחוק התקציב יחולו גם כן ההוראות שיחולו על תיקון טעות בכל חוק אחר, וכך נגיע להאחדה ולפישוט של הדברים.
הצעת החוק אושרה בהסכמה וללא הסתייגויות, ולכן אני כמובן מבקש מהכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה ועדת הכנסת.
אני כבר אודה מכאן לצוות הוועדה: למנהלת הוועדה אתי בן-יוסף, לנועה בירן-דדון, לעאליה עודה ולדובר הוועדה שמעון מלכה, ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-דין ארבל אסטרחן, ולעוזרים שלי, לילך שלי, רועי שרעבי ואסנת טייב, שכולם סייעו במלאכת הכנת החוק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. אם כן, רבותי, כפי שנאמר, להצעת חוק זו אין הסתייגויות וגם אין בקשה לרשות דיבור.
אנחנו עוברים אם כך להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20), התשע"ב–2012. קריאה שנייה, רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–2 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, רבותי.
אדוני יושב-ראש הוועדה, אני יכול לעבור לקריאה שלישית?
<יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 18
נגד – אין
נמנעים –אין
חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 20), התשע"ב–2012, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
18 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק המאבק בזיוף משקאות משכרים, התשע"ב–2012>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/466).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק המאבק בזיוף משקאות משכרים, התשע"ב–2012, של חברת הכנסת פאינה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. רשות הדיבור שלך.
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה נועד להקים יחידת רגולציה, פיקוח, על זיוף משקאות חריפים, וזה נעשה מטעמים של השגחה על הבריאות של הציבור.
אני רוצה להדגיש שהמשקה האלכוהולי מורכב מכוהל אתילי, ואם מחליפים אותו בחומר אחר, כוהל מתילי, שנראה אותו דבר ואולי מריח אותו דבר, זה חומר מסוכן. משקה מזויף גורם לא רק לשכרות יתר, אלא הוא גורם לעיוורון ואפילו יכול לגרום למוות.
אנחנו עדים לכך שגם בתוך הארץ וגם מחוצה לה מיוצרים משקאות חריפים שמופצים בארץ.
מעבר לכך שזה מפתח את השוק השחור של המסחר באלכוהול מזויף, צריך להבין שאלכוהול מזויף מגיע דווקא לאוכלוסיות החלשות, מכיוון שמי שיכול להרשות לעצמו ללכת לחנות יקרה ולרכוש אלכוהול יקר קונה דווקא אלכוהול אמיתי. זה מגיע בדרך כלל ל"פיצוציות", לקיוסקים, לדיסקוטקים, לפאבים, וזה מגיע לאוכלוסייה הצעירה והיותר חלשה.
לכן – יש דרכים, ואכן אפשר לפקח על הייבוא והייצור, אולי, של אלכוהול מזויף, ואני מבקשת להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה.
אני רוצה להודיע פה, מעל הדוכן, שאני מחויבת בחוק הזה לתיאום גם עם משרד הבריאות וגם עם משרד האוצר ומשרד המשפטים, להמשך הקידום של החוק הזה, ואני מקווה שבעזרת כל המשרדים נוכל להכניס את החוק הזה לספר החוקים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת פאינה קירשנבאום. רבותי, אני פותח את הדיון בהצעת החוק. נרשמו כמה דוברים, אני אקרא את שמותם. מי שלא יהיה, רבותי, לא יוכל לדבר אחרי כן. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת דב חנין?
<דב חנין (חד"ש):>
מוותר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מוותר. חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. חבר הכנסת נסים זאב – לא מוותר. אני סוגר את רשימת הדוברים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מכיר משקה שהוא לא מזויף. הלוא בסופו של דבר, כשילד בן 12 מסיים את שנת הלימודים שלו ועושה את מסיבת סוף השנה, כולנו יודעים באיזה הוללות ובאיזה סגנון של מסיבות מסיימים הנוער שלנו את החנגות שלהם; זה נקרא חגיגת סוף-שנה. ידוע שהיום מייבאים הכול מסין, מטאיוון, ולא מזמן, אם זכור לכם, אפילו החלב שהיה בסין גרם לקטל כי היה שם זיופים נוראיים. כמעט אין מוצר – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מטלון. נסים זאב אומר – הוא שכן חדש, אתה לא מקשיב לו.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אני חושב שזה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה הנאום הראשון שלו כשהוא יושב לידך.
<נסים זאב (ש"ס):>
אפריקה מוצפת היום בתרופות ובדברי מזון שגורמים להרבה מחלות קשות, ולכן, אני חושב, כל הנושא של היבוא – הפיקוח חייב לתת את דעתו עליו.
עכשיו, הפפריקה האדומה – כולנו עכשיו מתעוררים – הפפריקה האדומה ביותר זה גם כן חלק מהזיוף. הצבע הוא צבע כימי, ואנשים חושבים שאולי פתאום יש פפריקה כל כך אדומה, שהיא נותנת טעם יותר – התבלינים פתאום נותנים יותר טעם באוכל. גם בעניין הזה נמצא זיוף רב.
לכן, כשאנחנו מדברים על משקאות, צריך לתת את הדעת בכלל, באופן כללי, על כל מוצרי המזון, אדוני היושב-ראש, כי פעם זה יצא זיוף של עראק, ובני-הנוער שלנו אוהבים לשתות, ברוך השם, אין דבר כזה לעשות מסיבה בלי לשתות, בלי להשתכר, כטוב לב המלך ביין, והתרבות של השתייה, הקלוקלת, לצערי הרב, אדוני היושב-ראש – חייבים לעצור את המשחית הזה, וזה לא משנה – ודאי אם זה מזויף זה הרבה יותר חמור, כי זה חומר כימי, והוא מסוכן יותר, ובפרט כשהוא מהול בכל מיני משקאות כאלה ואחרים, רמת הסיכון שאדם יכול ללקות באירוע מוחי, ולדפוק את המוח, כמו שאומרים – הוא רב. ולכן צריך לעצור את זה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הבעיה – שזה לא מסתיים במשקה האלכוהולי בלבד. הבעיה שעוד לוקחים מה שנקרא רד- בול, וכל מיני תוספים, ובכלל זה – לצערנו אנחנו בתרבות חדשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לכן, אדוני, אני חושב שהחוק הזה מאוד חשוב, אבל מעבר לכך, שלא נחשוב שמה שלא מזויף הוא כשר למהדרין ומותר לנו לשתות באופן חופשי. ולצערי הרב, עם כל המגבלות ועם כל הרצון הטוב של החוקים שבאמת חוקקו פה חברי הכנסת לרוב – הייתי גם יושב-ראש ועדה, וגם דאגתי להעביר חוקים כלשהם כדי לעצור ולהגביל את כל הנושא של השתייה והאלכוהול בקרב הנוער, אבל אנחנו רואים שאין שליטה על זה. זה מצב שלא ההורים שולטים, ואין מצב שילד מבקש כסף לשתייה והוא לא מקבל. חסר להורה שיגיד לא. פשוט, ההורים לא יכולים להתעמת עם הילדים שלהם. ולכן אנחנו רואים, נכון – בסוף שנה אתה רואה את המסיבות ואת ההוללות, בפרט כשמדובר בכיתות ח'; בי"ב בכלל אין מה לדבר, המסיבות שם הן ממש שתייה עד מצב שמאבדים את הדעת. ולכן לפחות המגבלה הזאת, שלפחות השתייה לא תהיה מזויפת, ולא יהיה בזה חומר כימי. זה לפחות, הייתי אומר הרע, אבל במיעוטו קצת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, רבותי, נסתיימה רשימת הדוברים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בזיוף משקאות משכרים, התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט"ו בסיוון התשע"ב, 5 ביוני 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:17.>