דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ט ישיבה שנ"ה הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, ט"ו בסיוון התשע"ב (5 ביוני 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 מגלי והבה (קדימה): 5 יריב לוין (הליכוד): 5 איתן כבל (העבודה): 6 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 7 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 8 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 8 אכרם חסון (קדימה): 9 אבישי ברוורמן (העבודה): 10 עפו אגבאריה (חד"ש): 12 שלמה מולה (קדימה): 14 נחמן שי (קדימה): 15 דניאל בן-סימון (העבודה): 16 רונית תירוש (קדימה): 17 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 18 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 19 רחל אדטו (קדימה): 19 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין ותאגידים בעלי תו תקן ירוק), התש"ע–2010 20 ניצן הורוביץ (מרצ): 20 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למוצרי מיחזור צמיגים), התש"ע–2010 24 משה גפני (יהדות התורה): 24 הצעות לסדר-היום 32 ציון יום הסביבה הבין-לאומי 32 דב חנין (חד"ש): 32 איתן כבל (העבודה): 35 מגלי והבה (קדימה): 38 עינת וילף (העצמאות): 40 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 42 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 43 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012 48 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 48 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 50 נסים זאב (ש"ס): 53 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 45) (יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – מבקר רשמי), התשע"ב–2012 55 אמנון כהן (ש"ס): 57 נסים זאב (ש"ס): 59 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, שר המשפטים, מכובדי חברי הכנסת, היום יום שלישי, טוּ בסיוון תשע"ב – יעני, ט"ו בסיוון תשע"ב – 5 בחודש יוני 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 108) (חובת סימון אבני שפה בתחומי עירייה ורשות מקומית), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת ציפי חוטובלי ואורי אורבך. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך. <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים את יום השלישי בנאומים בני דקה. אני כמובן פוטר אתכם, בגלל מיעוט חברי הכנסת שנמצאים במליאה, מלהצביע. נו, יש לנו כבר כמה, אז אנחנו נקבע שאלה שיבואו אחריכם לא יקבלו עדיפות. אז אני קובע שהראשון יהיה מגלי והבה, והאחרים יצביעו על מנת שאני אוכל לקבוע גם את הסדר שלהם. בבקשה, רבותי, נא להצביע ורק כדי לקבל את זכות הדיבור. בבקשה, חבר הכנסת מגלי והבה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שר המשפטים, חברי חברי הכנסת, וטוב ששר המשפטים נמצא כאן; מה שמטריד את אזרחי ישראל הרבים – גל האלימות, והרצח שמשתולל ברחבותינו, בשכונותינו, בכל מדינת ישראל. ונכון הוא שהמשטרה משתדלת לעשות את המוטל עליה, אבל המצב שאנחנו רואים, הגל, ההתגברות הזאת, מחייבים נקיטת אמצעים. כמובן, אי-אפשר פה לבוא ולהטיל אשמה על מישהו. נכון הוא שתרבות החיים מבוססת על כך שהחינוך, החינוך מגיל רך, ובכלל כל ההתנהלות מול האזרחים חייבת להיות באחריות כמובן מי שאמור להיות ליד ההגה. והממשלה חייבת למצוא את הדרך להוביל איזה – אולי הסברה יותר, אכיפה יותר, פיקוח יותר, עשיית כל מה שאפשר כדי לעצור את הגל הזה של האלימות. כל מה שאנחנו רואים ברחובותינו זה דבר שמטריד, וצריך לראות ביחד – גם עלינו מוטלת אחריות, כנבחרי ציבור, למצוא את הדרך להפסיק את גל האלימות. וכמובן, הרציחות האלה, וכל מי שעומד מאחוריהן, צריך לגנות אותו ולהעמיד אותו לדין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. הבא אחריו – חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת כבל. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בימים אלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים 50 שנה לפטירתו של אב"א אחימאיר, סופר, עיתונאי והיסטוריון שהיה מהאידיאולוגים הבולטים של תנועת ז'בוטינסקי. אב"א אחימאיר נולד ברוסיה הלבנה בשנת 1897. בשנת 1924 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת וינה. היה ממקימי גוש העבודה הרוויזיוניסטי, ולאחר מכן, בשנת 1930, הקים את "ברית הבריונים" שהיתה המחתרת הראשונה שפעלה כנגד השלטון הבריטי ואשר הניחה בעצם את היסודות לאצ"ל וללח"י. אב"א אחימאיר ראה באופן מיידי את הסכנה שבתנועה הנאצית, פעל כנגדה באופן אקטיבי. היה גם הראשון לכנות את השלטון הבריטי בארץ ככובש זר, והאמין וגם מימש את הגישה שדרושות הקרבה אישית ופעילות אקטיבית כדי לשחרר את הארץ מעולו של הכובש הזר. אחימאיר נכלא בעקבות רצח ארלוזורוב בתואנת שווא כי עסק בהסתה לרצח. הוא שוחרר מן הכלא בשנת 1935, נכלא שוב על-ידי הבריטים לשלושה חודשים במהלך שנת 1938, ולאחר שחרורו עסק בעיקר בכתיבה פובליציסטית בעיתונים, פרסם ספרים. שלושת ילדיו גם הם הגיעו להישגים משמעותיים: זאבה, חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר, היום מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, וכמובן חתן פרס ישראל, העיתונאי יעקב אחימאיר. אני חושב שתרומתו לעם ישראל ותרומתו לתקומתנו בארצנו חקוקות לנצח. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לפני שבוע הזכיר את אב"א אחימאיר חבר הכנסת אלדד, ובאמת אנחנו מדברים על יובל 50 שנה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אני הזכרתי שאתה הזכרת את הדברים. חבר הכנסת כבל, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – רשמתי. אני רושם כל מי שנכנס בהתאם לסדר כניסתו. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו סופרים 30 שנה לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה. ואיך כתוב בפרשת מקץ? "ולא נודע כי באו אל קרבנה". זאת מלחמה שאף אחד לא זוכר שהיתה, שנהרגו בה מאות לוחמים, ולאחר מכן כולנו זוכרים את הסיפור של הישיבה בתוך לבנון. ואף מקום לא מזכיר, לא יודע, כאילו זה לא היה. וזו, בסופו של עניין, בתולדות מלחמות ישראל היתה מלחמה במידה רבה מלחמה מכוננת – בתפיסה הצבאית, בשאלה מה עוצמתו של כוח אל מול הצורך לפעול בתהליכים אחרים. אני יכול להזכיר, הייתי אז חייל צעיר בן 22 עם שיער מתולתל ורב. אותו גובה, דרך אגב, לא גבהתי מאז. אבל אני אומר את זה בחזרה לאחור, 30 שנה לאחור, וחלפו להן כך 30 שנה, ואני זוכר את התעצומות שלי כחייל צעיר ואת כל אשר קרה בחברה הישראלית. ואדוני היושב-ראש, בלי משים החברה הישראלית עברה את אחת הטלטלות היותר-גדולות שלה מאז המלחמה הזאת, מבלי שאנחנו ניכנס כאן לדיון. אני הייתי שמח אם זה היה נושא לדיון, אם היינו מעלים על נס, ולו רק לזכר אותם נופלים, מה היו המשמעויות של המלחמה הזאת, מה היא עשתה לחברה הישראלית, מה היא עשתה לצה"ל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. בהחלט הייתי מקיים דיון כזה אם הייתי בטוח שכל חברי הכנסת יהיו נוכחים. אבל אני לא אומר זאת בגנותך – להיפך, בשבחך, חבר הכנסת כבל; לצערנו, פעמים רבות בדיונים שבאים – חברי הכנסת לא מוצאים את הזמן הפנוי לבוא לישיבות הכנסת, כי עיסוקם רב. חבר הכנסת אייכלר. לא, אני ביקשתי. חבר הכנסת אייכלר, ואחריו – הנה, כבר אני אומר – חבר הכנסת אלדד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, היום המדינה והכנסת, בעיקר גם התקשורת, עוסקות בפרשת שכונת-האולפנה, ואני מניח שעוד רבות ידובר בה. ואני לא רוצה בדקה היקרה הזאת לדבר על הצד של מי נתן את ההוראה להודיע לבג"ץ שבתים על קרקע פרטית ייהרסו. זו שאלה היסטורית שעוד תהדהד בהיסטוריה, מי נתן את ההוראה. אבל אני רוצה לדבר על זכויות האדם. מדברים הרבה על זכויות אדם, והולכת להיות טרגדיה בעניין זכויות האדם. להוציא ילדים ונשים מבתיהם – אי-אפשר לעשות את זה בצורה טובה, אבל אפשר לעשות את זה בצורה הרבה יותר אכזרית. אנחנו זוכרים שבאו אנשים בלי תגים, ואני רוצה להקריא לכם משפט של עדות, שהיתה בשבת הזאת, של שוטרים שבאו בלי תגים. אני רוצה להזהיר מפני הבאות בעניין. יש לי פה עדות של אזרח שהיה בהפגנה בשבת, והוא אומר: 90% – בדקתי וראיתי ש-90% מהשוטרים הם בלי תג. והיה שם שוטר שנתן לו סטירה ואף אחד לא רצה לדבר אתו, והגיע איזה קצין, והוא כותב פה את השם – בלי תג ובלבוש שלא מתאים אפילו לשוטר רגיל. והוא שאל אותו: מה התעודה שלך? הוא לא רצה להתייחס אליו, ואף העיף לו את המשקפיים ושבר. מה אני אומר? התחייב פה שר המשטרה שלא יהיה דבר כזה ששוטרים באים בלי תגים. לפני מה שיקרה ולא יקרה באולפנה, צריך להזהיר מראש: שוטרים שיבואו בלי תגים לא יקבלו חסינות מצד הממשלה ומצד השלטון. הוא חייב להיות עם תג ולעמוד למשפט הציבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. לא, לא, לא. גנאים. הוא בא בזמן, מגיע לו. חבר הכנסת גנאים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, הייתי נוכח היום בדיון בוועדה לביקורת המדינה שעסקה בגבעת-האולפנה, ונזכרתי שוב ושוב בספרו של סאראמאגו "על העיוורון". איך מדינה שלמה הולכת להחריב חמישה בתים. בסוף היום יהיו חורבות של חמישה בתים, 100 או 500 איש בחדרי המיון, וזה כל מה שיקרה. שום דבר אחר לא יקרה. אף אחד לא ייהנה מהאדמה. "על העיוורון" הוא אחד מספרי המופת שהאנושות קראה במאה ה-20. מחר אנחנו מציינים יום שנקרא: Blind Day. יום שבו – בניגוד למה שהורגלנו, זה לא עוד יום התרמה. זה לא יום של רחמים ואמפתיה. זה היום שבו העיוורים יאמרו לנו כי הם מסוגלים להשתלב כשווים בין שווים בשוק העבודה לו רק יינתן להם סיכוי. העיוורים יראו לנו ביום הזה איך הם מתמודדים עם מטלות יומיומיות, ואחרי שישבו את תשומת לבנו יגידו לנו את המובן מאליו: מה שלכם היה בלתי אפשרי כמעט, לנו הוא טריוויאלי, אנחנו מסוגלים, תנו לנו עבודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון, שהוא בפעם הראשונה ינאם בכנסת שלא במסגרת השבעתו. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום היה יום עיון חשוב, לפי דעתי, בכנסת, וזה על האבטלה בקרב האקדמאיות הערביות, ובמיוחד המורות הערביות. אנחנו מדברים על כ-11,000 מורות שלא השתלבו בעבודה, ומדברים על בעיה שהיא חמורה מאוד. יום העיון היה חשוב, למה? משום שאת ההיבט המקצועי נתן אחד החוקרים שעשה מחקר חשוב מאוד, אבל לצערי הרב מי שהיו אמורים לשמוע את המחקר, מי שהיו אמורים להיות הנוכחים הראשונים, הם שנעדרו, ובמיוחד משרד החינוך. הוא הוכיח שהמשק הישראלי הוא שמפסיד, מפסיד כ-21 מיליארד שקל בשנה בגלל אי-מימוש הפוטנציאל של האקדמאיות הערביות, שמוכנות לעבוד, אבל, לצערי הרב, בגלל שאין מקומות עבודה הן נשארות בבית. אדוני היושב-ראש, הרבה פתרונות הצענו – בקשר למורות, אני מתכוון – אבל הפתרון הכי חשוב, אמרנו, הוא פתרון ה"אילו". אילו היתה מערכת חינוך שוויונית, אילו נבנו כל הכיתות, אילו ניתנו כל שעות ההוראה למגזר הערבי, אילו ניתנו כל המשרות, מערכת החינוך היתה קולטת את רוב המורות שהיום הן מובטלות. אבל העיקר, שמי שהיה אמור להיות ביום העיון, לצערי הרב, שזה משרד החינוך, נעדר ביום הזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון. זה נאומים בני דקה, הם נמשכים דקה וקצת. תודה רבה. <אכרם חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, כפי שאתה יודע, אני רק שבועיים בכנסת – והצבתי לעצמי שלוש מטרות. אחת המטרות שאני הולך לדבר עליה עכשיו זה שילוב צעירי העדה הדרוזית, והצעירות, במעגל העבודה במסגרת נציבות שירות המדינה, משרדי הממשלה. לצערי הרב גיליתי שלמשל במשרד האוצר – יש שם 1,030 עובדים, ורק שלושה עובדים דרוזים. אפילו בחורה דרוזית אחת אין שם. גם בחברת "אינטל" יש מעט מאוד מבני העדה הדרוזית. אותו דבר בבנק ישראל, יש רק עובד דרוזי אחד. ואם נדבר על הבכירים, אני אפנה גם לשר המשפטים ואגיד לו שיש אצל הדרוזים רק שישה שופטים, למרות שיש לנו מאות עורכי-דין ועורכות-דין מהטובים. אבל, לצערי הרב, כל ההבטחות נשארו על הנייר במשך שנים רבות. גם כבודך, כשר משפטים, הבטחת שמגיע לנו, על-פי מפתח גודל האוכלוסייה, ייצוג הולם, כי בדרך כלל הייצוג הזה נותן גאווה לאומית לכל צעיר. אנחנו מדברים בעדה שנוטלת חלק נכבד בנטל הלאומי, אבל, לצערי הרב, כל הזמן אנחנו שומעים הבטחות, והנוער שלנו והצעירים הולכים שפופים בגלל שאין יישום הלכה למעשה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לאכרם חסון. ביקשתי מחבר הכנסת ברוורמן. אמרו לי שכבר נאמת וכבר ציינו – חבר הכנסת חסון, כבר ציינו את כל פעולתך בעבר, לכן חבר הכנסת ברוורמן – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> חבר הכנסת אלדד עשה את זה בפעם שעברה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מי אחריו? <היו"ר ראובן ריבלין:> עפו אגבאריה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – כבוד שר האוצר לשעבר, שר המשפטים יעקב נאמן – יש סיבה שהזכרתי את זאת, יעקב, יש סיבה. חברי חברי הכנסת, המשורר הלאומי – כשאני גדלתי ככה קראו לו – חיים נחמן ביאליק, יש לו סיפור מאוד מאוד יפה שנקרא: "החצוצרה נתביישה". הסיפור הזה על אודות אחד שהתכונן – תסלח לי, חבר הכנסת אגבאריה, אני רק רוצה להסביר את זה. הסיפור הזה על אחד שהכין חצוצרה והתכונן לתקוע בה, והכין והכין, ואז בא זמן התקיעה ואין תקיעה ואין דבר. למה הדבר משול? לשר האוצר של מדינת ישראל יובל שטייניץ. הכין תקציב דו-שנתי שכל מטרתו היתה שיהיה תכנון על פני זמן, ולכן אנחנו נדאג מראש שהכנסת לא תחוקק חוקים לא טובים, ואז לא נמצא את עצמנו חס וחלילה בגירעונות גדולים, מכיוון שהתקציב הדו-שנתי, שהוא היה החצוצרה הנהדרת הזאת, בא לתקיעה הגדולה, והנה לפתע אנחנו באים לתקיעה הגדולה, תקציב 2012, "ויקו לעשות ענבים ויעש בְּאֻשים". ואנחנו רואים שיש לנו גירעון של 20–30 מיליארד – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – ואין תקיעה גדולה, ומכיוון שהחצוצרה הזאת לא היתה חצוצרה, היא לא היתה אפילו משרוקית. שמח אני שהתבונה הקוסמית, אולי בסייעתא דשמיא, צנחה על ראשו של שר האוצר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – חזר לתקציב חד-שנתי, אבל הטיפול שלו בגירעון הוא קלוקל, משום שאנחנו לא נטיל יותר בכנסת הזאת מסים עקיפים, אנחנו לא נפגע בקבוצות החלשות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו בנאומים בני דקה, לא בנאום שר האוצר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני מסכם. אנחנו נדאג שאכן גירעון לא יהיה, אבל בדרכים אחרות. ולכן החצוצרה הזאת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – לצערי, באמת נתביישה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, אני מבקש להזכיר לחברים הוותיקים, שרים לשעבר, שדקה לא יכולה להימשך יותר משתי דקות. תודה רבה. רבותי, חברי הכנסת, אנחנו מקדמים בברכה משלחת של קציני משטרה מארצות-הברית הנמצאים כאן, בביקור בישראל. אפשר למחוא כפיים להם. (מחיאות כפיים) We are welcoming you to our shrine of democracy, to Israel and to Jerusalem, the capital of Israel. You are most welcome. God bless all of you. תודה רבה. הבא אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד שר המשפטים, טוב שאתה פה ובמיוחד רציתי לדבר על עניין משפטי. אתמול פורסם בעיתון שבבית-משפט בישראל, בשני אולמות סמוכים – היה משפט של צעיר יהודי, נהג שמעולם לא הוציא רשיון, דרס, פגע בתינוקת, הותיר אותה משותקת, ונמלט. אלא שהשופט החליט לרחם עליו וגזר-הדין היה ארבעה חודשי מאסר. באולם סמוך, בחור ערבי בן אותו גיל, 19, שזרק אבן לעבר הרכבת הקלה – הוא קיבל גזר-דין 18 חודשי מאסר. רק להזכיר שרק לא מזמן גם כן היתה איזה תקלה, עם בחורה אתיופית שעבדה באיזה חניון והתוקף שלה, שנהג גם כן, הוא בכלל זוכה מכלל אשמה. זה דבר שמזכיר לי: נפגשו שני אסירים, אחד ערבי ואחד יהודי, ושניהם קיבלו עשר שנות מאסר. אז הוא שואל אותו: למה, מה קרה שקיבלת עשר שנות מאסר? אז הוא אומר לו: אני עשיתי שוד מזוין, תקפתי, הרגתי את הפקידה ולקחתי את הכסף, ויצאתי, אבל לא היה לי מזל, השופט היה במצב רוח לא טוב, תקע לי עשר שנים. ואתה, הוא שואל את הערבי, מה אתה? הוא אומר לו: אני נסעתי בלי להדליק אורות. אה, איך זה נסעת בלי להדליק אורות? הוא אומר: נו, ביום, לא בלילה. וגם הוא קיבל עשר שנות מאסר. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אם הגזענות מתחילה לחלחל במערכת המשפט – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – זה אומר דורשני, ועל זה אני מתריע, ושהעולם ישמע, וגם הקצינים ישמעו, וגם מדינת ישראל תשמע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תקצרו בסיפור ואת המסקנות תביאו בהתחלה כדי שלא נגלוש לנאומים בני חמש דקות. מי אמרתי אחרי חבר הכנסת עפו אגבאריה? חבר הכנסת מולה – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה מראה שכל דבר נעשה בתום לב לחלוטין. בבקשה, חבר הכנסת מולה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא רואים את הצבע, צריך להיות בהיר – – – <שלמה מולה (קדימה):> האמת היא, אדוני, אני הייתי מעדיף לשבת שם, אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, היית מעדיף לשבת שם כי אתה אוהב לשבת באופוזיציה? <שלמה מולה (קדימה):> כן. אדוני היושב-ראש, אני רציתי לדבר על שרפת הבתים של המסתננים בירושלים ועל ההסתה שהיתה בשבוע שעבר, בשבועיים האחרונים בכלל, של אנשי הציבור כלפי המסתננים. למען הסר ספק, אני בעד שמדינת ישראל תארח אותם, ותחזיר אותם חזרה לביתם שלהם. לא הייתי רוצה לקרוא לזה אפילו גירוש, אלא להחזיר אותם לארץ המולדת שלהם. אבל בין זה לבין לגרום להם פגיעה פיזית, ובין זה לבין לקרוא קריאות גנאי לאותם מסתננים, שעתה אנחנו מארחים אותם – אני חושב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה, אדוני היושב-ראש, שאותם מסתננים, בעצם, כשהם יחזרו חזרה רק יזכרו את מה שעשינו להם כאן כשהם היו זרים. ולכן, דווקא אנחנו, בני העם היהודי, שגידפו אותנו ופגעו בנו, השפילו אותנו בחוץ-לארץ בגלל היותנו יהודים, בגלל ששמרנו את המצוות, היינו שונים, לא יכול להיות שאנחנו ננהג בזרים שנמצאים בקרבנו, שהגיעו לכאן בצורה כזאת או אחרת, ואנחנו נשפיל אותם, נפגע בהם. יש כאלה שאפילו מבקשים להרעיב אותם. יש כאלה שאפילו מבקשים להכניס לכלא את אלה שמסייעים להם בהתנדבות. לכן, עלינו כמדינה להיות זהירים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת בן-סימון. הכול לפי סדר כניסתכם לאולם המליאה. <נחמן שי (קדימה):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר נחנך בלונדון מוצר ישראלי-בריטי חדש: חברת "שטראוס" מישראל ותאגיד גדול בשם "וירג'ין" שניהם חברו יחד והם מפיצים מתקן לטיהור מים, ואני בעד, וזה נהדר ונפלא. לצד שיתוף הפעולה הכלכלי הזה נאמרו על-ידי מר ריצ'רד ברנסון כמה דברים שרציתי לקרוא בפני הבית הזה, מפני שהוא איש בעל השפעה, והוא ודאי מייצג קבוצה גדולה של אנשי עסקים בעולם שמסתכלים אל ישראל ועל ישראל ועושים אתה עסקים. יחד עם זאת, הוא אומר, ואני רוצה לקרוא מדבריו, אדוני היושב-ראש, כי "תנועת החרם" – הוא דיבר על חרם כנגד ישראל – עלולה "לגדול, ויהיה קשה לחברות שלא להצטרף אליה, ככל שנתקדם בזמן ולא יהיה שינוי של ממש. אני רוצה לשלוח מסר לממשלת ישראל", אומר מר ברנסון: "תעשו סדר בבית שלכם. אנחנו אוהבים את הישראלים, אבל חלק מהמדיניות הישראלית צריכה להשתנות". את זה הוא אומר במדינה כמו בריטניה, שם היו בשנים האחרונות מעשי חרם על ישראל בתחום האקדמיה ובתחום המסחר ובתחום המשפט וכדומה, וגם לו זה לא פשוט לעשות עסקים עם ישראל, וצריך לכבד אותו על כך. אבל אני חושב שכולנו בבית הזה צריכים לדעת שעסקים ופוליטיקה אי-אפשר להפריד אחד מהשני. מדינה כמו ישראל, שהיא מוטת ייצוא, ש-50 מיליארד מהתוצרת שלנו מיוצאים לכל העולם, חייבת להיות קשובה לדברים האלה – גם כשממשלות אומרות את זה, אבל יותר מזה כשאנשי עסקים, שהם הפרטנרים והשותפים המיידיים שלנו. כדאי לזכור את הדברים האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-סימון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא רוצה. חבר הכנסת אופיר אקוניס – אינו נוכח, לכן חברת הכנסת תירוש תהיה לאחר חבר הכנסת בן-סימון. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ואחריה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אחריה – בן-ארי וטלב אלסאנע. <דניאל בן-סימון (העבודה):> תודה. אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה להתייחס בדקה וקצת שיש לי למלחמה ההיא שפרצה לפני 30 שנה, שמכונה "מלחמת לבנון הראשונה", או במלים אחרות – בעיני לפחות – מלחמת וייטנאם שלנו. אבל שלא כמו וייטנאם, שלוקחת כל כך הרבה אנרגיות מהאמריקנים כדי ללמוד את הלקחים של מלחמה כושלת – אין מלחמות שמחות אבל יש מלחמות עצובות ביותר – וייטנאם ומלחמת לבנון הראשונה, שתי הרפתקאות מגלומניות שניסו לשנות סדרי עולם, ובעוד האמריקנים מפיקים אלפי סרטים, עשרות אלפי ספרים, חוגי לימוד, עוסקים בזה יום ולילה ללמוד את הלקחים של המלחמה ההיא, הנה אנחנו 30 שנה אחרי – והיה כלא היה. ומי כמוך – אתה הכרת את ראש הממשלה, שהיה בן-ערובה של שני גנרלים שהובילו למלחמה ההיא. שתיקה בכנסת ישראל. אחד האירועים, באמת כמו שאמר פה חבר הכנסת כבל: אירוע מכונן, מלחמה שהופסקה על-ידי הציבור. אין עוד מלחמה חוץ ממלחמת לבנון השנייה שהופסקה בידי הציבור. שתי מלחמות אומללות שהפילו אלפי קורבנות. ולכן, צר לי שאין רטרוספקטיבה של ללמוד את המלחמה הזאת, וכאילו זה נעלם מהתודעה הציבורית. חבל לי על המשפחות שמתאבלות על הקורבנות שלהן. אבל ראוי שהכנסת, דווקא באירועים כאלה, תקיים אירוע כדי ללמוד לקח אחד או שניים למען העתיד לבוא, כדי שלא תשתבש דעתנו כפי שהשתבשה לפני 30 שנה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת תירוש, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת בן-ארי, ויסיים – חבר הכנסת טלב אלסאנע. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול הוזמנתי לברך בטקס להענקת פרסי חינוך למתנדבים בקרב בני-הנוער בשכונת-התקווה, וגם בקרב המורים שפועלים באזור. כמי שגידלה וניהלה וחינכה ולימדה את התושבים שם, את הילדים שם, זה היה רגע מאוד מרגש ומרשים – פניה היפות של שכונת-התקווה, בניגוד למה שראינו שבוע קודם לכן במסגרת ההפגנה. אני השתתפתי בהפגנה הזאת. אני אמשיך להשתתף בהפגנות כאלה, אני אמשיך לבוא ולחבק ולתמוך בתושבים, שבאורך רוח כן מכילים בתוכם את כל הבעיות שבאות לפתחם, בלי שהממשלה, לצערי, כרגע עוזרת להם. ולכל מי שמנסה, אגב, להשוות בינינו היהודים ברחבי אירופה לבין מהגרי העבודה הללו, אני מציעה להפריד בין הדברים לחלוטין. מדובר במסתננים. אני לא מאשימה אותם; אולי אם הייתי גרה באריתריאה הייתי עושה אותו דבר. אבל אני מפנה אצבע מאשימה לממשלת ישראל, שיד ימין אינה יודעת מיד שמאל. מה שצריך ראש הממשלה זה לאצול סמכויות לאדם אחד, לשר אחד – בין אם זה יהיה שר הפנים או שר המשפטים – אבל הוא ידע מה הוא עושה, ולא יהיו סתירות ביניהם והנחיות סותרות ביניהם, ומי שסובל זה אותם מסתננים, ובסופו של יום התושבים שגרים בשכונות, בשכונות הדרום. ולסיום, אני רק אומרת שאני לא ארפה. להבדיל, כשם שכל יום שלישי עמדתי והזכרתי את ימי שביו של גלעד שליט – אני אומרת אלף אלפי הבדלות, להבדיל – אני גם מתחייבת מדי יום שלישי להזכיר את נושא המסתננים והשכונות השונות המוחלשות, שנאלצות לשאת בנטל כשהממשלה אינה מסייעת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אחריו – טלב אלסאנע, ונוספה לנו כאחרונה חברת הכנסת אדטו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, פרשת השבוע שלנו היא פרשת בהעלותך. ישנו פסוק בפרשה שעד שלא נעשיתי אבא צעיר – לא הבנתי את הפסוק. והפסוק אומר ככה: לאחר שבאים בתלונות למשה רבנו שאין להם אוכל והם טוענים שהם רוצים בשר וכו', משה רבנו בא אל הקדוש-ברוך-הוא ואומר לו: "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא הָאֹמֵן את הַיֹּנֵק על האדמה". אז לא הבנתי מה העניין, אבל אחרי הילד הראשון, כשאשתי אמרה לי שהיא יוצאת לשתי דקות לשכנה, אמרה לי: תחזיק את התינוק, אני תיכף חוזרת – תוך כמה שניות הבחור התחיל לצעוק, ואני עושה למעלה ולמטה ומניף, ועם כל מה שאני עושה, שום דבר לא עוזר ולא מסייע. אחרי חצי שעה היא גמרה את השתי דקות עם השכנה והיא מגיעה, לוקחת אותו, יושבת בצד, מאכילה אותו והוא נרגע. ואז למדתי שאומן לא יכול להיניק יונק. בשביל יונק צריך אומנת. רק אומנת, רק האמא יכולה להאכיל. יש מישהו שיכול ויש מישהו שלא יכול. ופה אני פונה לממשלת ישראל. לפני שבועיים אמר פה שר הפנים: תוך שנה לא יישאר פה אף מסתנן. היום שמעתי שזה כבר ייקח שלוש שנים, והוא הקים ועדה. רבותי, תפסיקו למרוח את הציבור, תתחילו לעשות. המציאות היא הר געש. להאשים חברי כנסת שהם הסיתו – אתם לא יודעים מה קורה, אתם לא מבינים מה נעשה, אתם לא נמצאים בשטח. המציאות היא הר געש שכבר תוסס, הלבה מתפרצת לכל עבר. לכן אני מבקש מהממשלה: אתם האומנת במקרה הזה, לכם היכולת לעשות. זה שהשר ישי בא ואומר פה: אני אמרתי, אני הזהרתי – לא, אתה צריך לעשות. אנחנו מבקשים מהממשלה להתחיל לעשות. ולא שלוש שנים, אין זמן. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק שמוטלת על הממשלה חובה לעצור דבר קשה ביותר המתחולל במדינה. יחד עם זה, אנחנו צריכים לומר לממשלה לעשות ולא לדבר במקומות שבהם אנחנו יכולים, חלילה, שיבינו אותנו הציבור כאילו הוא יכול לפתור את הבעיה על-ידי כך שהוא יפרע פרעות. תודה רבה. לא, לא, אני – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני חייב להגיד, כיוון שהערת. כשאני הייתי שם אני אמרתי: להפסיק לדבר, לעשות – כמו שאני אומר פה. אתם צריכים לעשות. את הציבור אני מרגיע. אני אומר: זה לא התפקיד שלכם. המסתננים הם לא האויב. היעד הוא הממשלה, שלא עושה כלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אדטו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום הזה מציינים 45 שנים למה שקרוי "מלחמת ששת הימים". אני רוצה לציין שהשם הזה מטעה לחלוטין. המלחמה הזאת פרצה ב-5 ביוני 1967 והמלחמה הזאת נמשכת עד היום. זו לא מלחמה שהחלה והסתיימה בחמש שנים. זו מלחמה שהחלה אז אבל היא נמשכת כל עוד המציאות שבה אנו נתונים קיימת – של כיבוש, של התנחלויות ושל דיכוי. המלחמה בעצם קיימת כל עוד העם הפלסטיני לא השלים עם הכיבוש, והוא לא השלים ולא ישלים לעולם. אין עם תחת השמש שמשלים עם שלילת החירות; אין אדם שמוכן לקבל שעם אחר יקבע לו את עתידו ואת גורלו. כך הוא לגבי העם הפלסטיני. כפי שהיה הגורל של סיני – כתנאי להסכם היה פינוי סיני, החזרתו למצרים – כך הוא הדין לגבי כל השטחים שנכבשו ב-5 ביוני 1967. הפתרון הוא שלום. כמה שיותר מוקדם, כך ייטב לשני העמים. ולהפסיק לדבר על מלחמת ששת הימים – צריך להתחיל לדבר על מלחמת 45 השנים. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חברת הכנסת ד"ר אדטו, בבקשה. <רחל אדטו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. היום התקיים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות דיון לציון יום המודעות למחלת האלצהיימר. במדינת ישראל חיים 130,000 איש שכבר ידועים כחולי אלצהיימר; מספר כפול מזה הם אנשים שעדיין לא אובחנו; מספר משולש ומרובע מזה הן משפחות של אותם חולים, אשר כל הנטל, כל הסבל וכל עוגמת הנפש מוטלים על כתפיהם. מסתבר כי במדינת ישראל להיות חולה אלצהיימר – אין מי שיממן לא את האבחנה, לא את האבחון, לא את המרפאה שבה מקבלים את ההודעה הקשה הזאת, לא את טיפולי היום, אלא כל הנטל מוטל על כתפי המשפחות. לא די שהן רואות את הסבל או סובלות מכך שהן רואות את יקיריהן הולכים ומידרדרים מול העיניים ומאבדים את צלם האנוש, אלא הן אלה שאמורות לשמור על יקיריהן 24 שעות ביממה; הם אלה שאמורים להוציא אותם, לשמור עליהם, לאסוף אותם. לכן מדינת ישראל צריכה, חייבת, לכבוד האדם – לקחת בחשבון שגם חולי אלצהיימר הם חולים, ולא להטיל אותם על כתפי המשפחות. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין ותאגידים בעלי תו תקן ירוק), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2058/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נמשיך בסדר-היום. במסגרת ציון יום הסביבה הבין-לאומי – הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין ותאגידים בעלי תו תקן ירוק). יביא את ההצעה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. כמובן, הצבעה ותשובה של השר במועד אחר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הוא יום הסביבה הבין-לאומי, וגם בכנסת אנחנו מציינים את יום הסביבה, ולאורך כל היום קיימנו דיונים בוועדות הכנסת. השדולה הסביבתית-חברתית, שאני יושב-ראש עמית שלה יחד עם חברי חבר הכנסת דב חנין, קיימה בצהריים מושב חשוב שבו דנו בעניינים שנוגעים להגנה על הסביבה הימית ועל חופי ישראל. במסגרת יום הסביבה אני מתכבד להביא את הצעת החוק הזאת להעדפת מוצרים ממוחזרים. העניין הזה הוא עניין קריטי, משום שהוא נוגע לנושא של התמודדות עם פסולת ועם זיהומים בכלל. אני לא יודע אם אתם מודעים, אבל תושבי ישראל, אדוני, הם מיצרני הזבל הגדולים בעולם. הזבל הזה שאנחנו מייצרים לא נעלם בשום מקום. לפעמים שופכים אותו בכל מיני מקומות – בקרקע, בים – וחושבים שהוא נעלם, אבל הוא לא נעלם. הוא מזהם, הוא מזיק, הוא פוגע בבריאות שלנו והוא עולה לנו – למשק ולכל אחד מאתנו – הרבה מאוד כסף. כחלק מההתמודדות עם הבעיה הזאת אני מתכבד להביא את הצעת החוק הזאת, שמתמרצת ומעודדת קודם כול את המגזר הממשלתי להעדיף מוצרים ממוחזרים. קצת רקע לעניין הזה. כבר בתחילת העשור המדינה והממשלה זיהו את הצורך למחזר את הפסולת שאנחנו מייצרים, שמייצרים המשרדים הציבוריים, מתוך ראייה ארוכת טווח והפנמה של הצורך בשמירה על איכות הסביבה. מיחזור הנייר במשרדים הממשלתיים למשל נחל הצלחה רבה, והביא לחיסכון באנרגיה ובכסף ולהגנה על הסביבה. גם כאן, בכנסת, אנחנו אמורים לעשות את זה. לכל אחד מחברי הכנסת אמורים להיות קופסה או פח שבהם הוא זורק את הנייר, ואחר כך הנייר הזה ממוחזר. הצעת החוק שאני מעלה היום לוקחת את הסיפור הזה צעד אחד קדימה. במקום להגן על הסביבה רק על-ידי מיחזור פסולת, הצעת החוק קוראת לממשלה להגן על הסביבה על-ידי צריכה של מצרכים ממוחזרים מלכתחילה, מוצרים שהם יעילים מבחינה אנרגטית ושהפגיעה שלהם בסביבה היא מינימלית. הממשלה כבר הכירה בצורך להגן על הסביבה כחלק מהפעילות השוטפת שלה, והצעת החוק שלי לוקחת את ההבנה הזאת צעד אחד נוסף: במקום שרק נמחזר נייר במסגרת פעילות הממשלה, הצעת החוק הזאת קוראת לשימוש בנייר ממוחזר, כאמור, מלכתחילה. מדובר במוצרים שיש להם תו תקן ירוק. מהו תו תקן ירוק? זה תו שנותנים מכון התקנים הישראלי והמשרד להגנת הסביבה למוצרים שפגיעתם בסביבה היא פחותה. כדי לקבל את התו הירוק המוצר צריך לעמוד בכמה קריטריונים שעל-פיהם ניתן למדוד את מידת הסביבתיות או ה"ירוֹקוּת" שלו, למשל ייעול השימוש במקורות אנרגיה, הפחתת השימוש בחומרים מסוכנים ושימוש בחומרים ממוחזרים כחלק מהמוצר. את העמידה בקריטריונים הללו בודקות ועדות מקצועיות ציבוריות אחרי שעושים גם בדיקות מעבדה מעמיקות. מדובר במוצרים ממגוון רחב של תעשיות, שנמצאים בשימוש יומיומי במשקי הבית, בתעשייה הפרטית ובמגזר הציבורי: חומרי ניקוי, מוצרי נייר, מחשבים אישיים וניידים, פלאפונים, לוחות גבס, מוצרי טקסטיל, בנייה, והרשימה ארוכה מאוד. אתן לכם דוגמה בתחום שהוא בפסגת הצריכה שלנו. למשל, מחשבים ניידים, שבהם כל אדם כמעט מצטייד. כדי שמחשב נייד יקבל את תו התקן הירוק הוא צריך לעמוד בכמה דרישות מבחינת צריכת החשמל, מבחינת מעבר ממצב המתנה לשינה, ספק הכוח וכו' וכו'. יש דרישות שונות, ואז אנחנו מקבלים מוצר שחוסך חשמל ופוגע פחות בסביבה. הרבה מאוד מוצרים שהם בעלי תו תקן ירוק הם מוצרים ממוחזרים, ואני רוצה להפריך פה כמה מיתוסים שנוגעים למוצרים ממוחזרים. קודם כול, האיכות של מוצרים ממוחזרים לא נחותה מזו של מוצרים שעשויים מהחומר הראשוני. המוצרים הממוחזרים, אלה עם תו התקן הירוק, עומדים באותם מפרטים טכניים ומפרטי איכות כמו המוצרים הלא-ירוקים. דבר שני, עוד מיתוס, שכאילו המוצר הממוחזר יותר יקר מהמוצר הרגיל – לא נכון. המוצרים הממוחזרים לא עולים יותר ממוצרים לא ממוחזרים. נייר ממוחזר למשל עולה פחות מנייר לא ממוחזר, ולכן רכישת נייר ממוחזר גם חוסכת כסף וגם שומרת על הסביבה. טעות שלישית נפוצה – הזמינות. טוענים שמוצרים ממוחזרים הם זמינים פחות ממוצרים לא ממוחזרים; לא נכון. מה קורה בעולם? הסיפור הזה של תו תקן ירוק זוכה לפופולריות הולכת וגדלה ברחבי העולם. תווי תקינה ירוקים קיימים בארצות-הברית, באיחוד האירופי, בקנדה ובמדינות מתקדמות אחרות. לאור ההכרה ביתרונות התקן הירוק ובתרומתו להגנת הסביבה, הודיעו לאחרונה רשתות קמעונות בארצות-הברית, כמו הרשת העצומה "וולמארט", שהן יכניסו אלפי מוצרים חדשים בעלי תו תקן ירוק לחנויות שלהן, לסופרמרקטים שלהן. היתרונות של תו תקן ירוק הם בעלי השפעה חיובית מאוד על הסביבה הרחבה. תו התקן מעודד תכנון, ייצור ושיווק של מוצרים שהפגיעה שלהם בסביבה קטנה; התו מאפשר לצרכנים מודעים לצרוך ביתר זהירות ותוך מודעות רבה מוצרים ירוקים, ובכך להשפיע בעזרת כיסם ובחירתם על הגנת הסביבה. התקן כמובן מעודד מודעות מוגברות לנושאים ירוקים בקרב הציבור, שנחשף לסימון הזה שמסמנים על המוצר במגוון רחב של מוצרים. עוד דבר חשוב – תו תקן מאפשר תקינה מפוקחת ומונע סימונים מטעים, וכן מונע איכות בטיחות ירודה של מוצרים. אני רוצה לתת לכם דוגמה של מוצר שיש בכל משרד ומשרד בבית הזה, בכנסת, וזה מכונת צילום. לכל חבר כנסת יש מכונת צילום, בכל משרד יש מכונת צילום. מכונת צילום סטנדרטית עולה 4,000 דולר, משהו כמו 10,000, 12,000 שקלים. אם מכונת צילום כזאת פועלת ברציפות שבע שנים, 2 מיליון צילומים, היא תצרוך 1,500 דולר בחשמל, 24,000 דולר בנייר ו-15,000 בטונר – סכומים מאוד נכבדים במשך השנים. לעומת זאת, אם נרכוש מכונת צילום שצורכת מעט אנרגיה, שמיועדת לעבודה עם נייר ממוחזר ומחסניות טונר ממוחזרות, עם צילום דו-צדדי במידת האפשר ועם העברת המכונה למצב חוסך אנרגיה, הרי במשך שבע שנים שבהן פועלת המכונה אנחנו חוסכים 80% בצריכת האנרגיה, 80% בחשמל, 50% בעלויות הנייר וגם צמצום פליטת גזי חממה ב-75%, כי זה מה שקורה בייצור החשמל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אז למה הממשלה לא מעודדת? <ניצן הורוביץ (מרצ):> קודם כול הממשלה היא בעיקרון בעד הצעת החוק הזאת, פשוט ביקשו ממשרד התמ"ת לעשות עוד איזה בירור, אז שיעשו בירור. בגדול, גם המשרד להגנת הסביבה ומשרדים אחרים מעודדים – הנה, נכנס השר להגנת הסביבה. הוא בעד מיחזור, ובסך הכול זאת מדיניות שמכניסים. אבל מה, זה לא בבת אחת, וכל הזמן צריך לדחוף עוד ועוד ועוד. גם הטכנולוגיה שלנו מתקדמת, איכויות המיחזור מתקדמות. בעבר כל הדברים האלה פשוט כמעט לא היו קיימים, היה היצע מאוד קטן של מוצרים ממוחזרים, תווי התקן היו מוגבלים. היום להרבה מאוד מוצרים, כולל רוב מה שאני רואה כאן סביבי, יש תחליפים באיכות זהה, לפעמים אפילו יותר גבוהה, במחיר זהה, לפעמים נמוך יותר, ובזמינות מלאה, ולכן אנחנו צריכים לעודד את המעבר הזה למוצרים ממוחזרים. אני רק אסיים עם הדוגמה של מכונת הצילום. אם אנחנו לוקחים מכונת צילום שהיא ידידותית לסביבה, במהלך השנים אנחנו חוסכים גם 50 עצים עקב השימוש בנייר ממוחזר במקום כריתת עצים לייצור נייר ראשוני. אז אני באמת מקווה שהעניין הזה יתקדם מהר ושאנחנו נביא את הצעת החוק הזאת להצבעה כאן ונקדם את העניין. הצעת החוק הזאת שלנו מדברת על העדפת מוצרים בעלי תו תקן ירוק במכרזים ממשלתיים. זאת אומרת, לתת לשר – שר התמ"ת, השר להגנת הסביבה – את האפשרות לתקן תקנות כך שבמכרזים ממשלתיים תהיה העדפה למוצרים בעלי תו תקן ירוק, וכמובן במצב שהמוצרים האלה לא יקרים יותר והם זמינים בצורה מלאה. בכך הממשלה תתרום את חלקה בצריכה חכמה, ירוקה, תעודד מגמה דומה בקרב הציבור וגם תבהיר שיש כאן סדר עדיפויות ברור של הגנה על הסביבה, שהוא ערך חשוב ביותר – ואני מזכיר שהיום הוא יום הסביבה בכנסת. לסיום, אדוני, עוד משפט אחד. אם חברות מסחריות כלכליות ידעו שהן מקבלות עדיפות במסגרת מכרזים ממשלתיים אם המוצר שלהן הוא בעל תו תקן ירוק, זה כמובן יעודד אותן להשיג את תו התקן ולפתח עוד ועוד מוצרים ירוקים. אני מאוד מקווה – נמצא כאן גם ידידי, עכשיו נכנס חבר הכנסת דב חנין, שותף להצעת החוק הזאת, נמצא כאן חבר הכנסת שלמה מולה, שותף להצעת החוק הזאת, הצעת חוק טובה, חיובית, ואני מקווה שתוך כמה שבועות נביא אותה כאן להצבעה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי לך שלממשלה יש תפקיד לעודד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, בוודאי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> והשר הוא בוודאי תומך ומעודד. הוא אפילו מוציא מכתבים לרשות החברות הממשלתיות להשתמש בחומרים ממוחזרים. <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למוצרי מיחזור צמיגים), התש"ע–2010> [הצעת חוק פ/2088/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו נמשיך בהצעת החוק השנייה – הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למוצרי מיחזור צמיגים), התש"ע–2010. חבר הכנסת כבוד הרב משה גפני. כמובן כבוד המציע יודע שתשובת השר והצבעה במועד אחר. אתה מודע לזה. תודה רבה. בבקשה, עשר דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר להגנת הסביבה, חברי הכנסת, אני יודע, הממשלה פשוט עדיין לא החליטה על תמיכה בחוק הזה, אפילו שהוא חוק טוב. כשאני הייתי יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה – – – <מגלי והבה (קדימה):> היו זמנים טובים, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> היו זמנים טובים, אתה צודק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אבל לפני שתטעה, ואני לא רוצה שתטעה, הנושא של מיחזור צמיגים הוא חוק של פרופסור נודלמן – אם אני לא טועה בשם. זה קוּדם בתקופה שהייתי יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה היית בתשס"ו–2005. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ולצדי חברים טובים כמוך וכמו דב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ב-2005. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל לא זה מה שעמדתי להגיד, אני תיכף אגיד על 2005. עמדתי להגיד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יש לי את המכתב שלך – מה אמרתי ב-2005. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אבל לא על 2005. אני רוצה להגיד קודם – היה חוק החופים, חוק חופי הים התיכון, אז הממשלה באה, נציגי המשרדים באו, וכולם אמרו שהם תומכים בחוק, אבל כל אחד התנגד רק לקטע או לסעיף שנוגע למשרד שלו. כולם היו בעד וכולם היו נגד הסעיפים שנוגעים למשרד שלהם. והממשלה היא בעד איכות הסביבה ובעד מיחזור ובעד שלא לפגוע באוויר ובאדמה ובמים; רק כל מה שנוגע אליהם – הם נגד. אין שום סיבה להיות נגד החוק הזה, ויש מדינות רבות בעולם שהן בעד. אני מתכבד, אדוני היושב-ראש, להציג את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למוצרי מיחזור צמיגים), התש"ע–2010, הצעת חוק שחבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת אורי מקלב ואנוכי – אנחנו חתומים על החוק הזה. אני מברך על כך שהחוק הזה מובא, ואנחנו ביקשנו להביא את החוק הזה ביום של איכות הסביבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כמובן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני חושב שזה יום חשוב – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ברור. <משה גפני (יהדות התורה):> – – שצריך לעשות אותו, ולכן גם היתה הסכמה, אף שאין הסכמה של הממשלה – היתה הסכמה שאני אביא אותו היום ותשובה והצבעה יהיו במועד אחר. יכול להיות שאנחנו נצליח לשכנע את הממשלה לתמוך בזה, בגלל שהחוק מדבר על זה שצריך למחזר צמיגים. לא יהיה מיחזור של צמיגים אם לא תהיה העדפה לצמיגים שיוצרו באמצעות המיחזור. אנחנו – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> או מוצרים שיוצרו כתוצאה מהמיחזור. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. אם לא תהיה העדפה כלכלית – זה לא יהיה. ולכן, הצעת החוק הזאת מדברת על כך שתהיה העדפה לחומרי גלם ותוצרים אחרים שנוצרו בישראל בהליך מיחזור של צמיגים, ואותו דבר גם במכרזים. במכרז הפומבי ובמודעות מטעמו תהיה העדפה להצעות שכוללות תוצרי מיחזור צמיגים ובתנאי שהמחיר הנקוב אינו גבוה ביותר מ-20%. אני אמרתי היום בדיון בוועדת הכספים שקיימנו במסגרת יום איכות הסביבה, לגבי הנושא של פרסום דוחות סביבתיים על-ידי החברות הממשלתיות – העלה את זה חבר הכנסת דב חנין. אנחנו דיברנו על כך שיש החלטת ממשלה משנת 2003, שגובתה לאחר מכן ב-2009 בחוזר של רשות החברות הממשלתיות, שיהיו חייבים לפרסם דוחות סביבתיים. עד היום זה לא נעשה. היה שם, אדוני השר, נציג של המשרד להגנת הסביבה, והוא אמר שהמשרד שלכם עובד על הצעה מה לחייב את החברות להגיש בדוח הסביבתי. ואני קיבלתי החלטה – אני, אין לי סמכות, והוא אמר שגם למשרד שלכם אין סמכות – אבל קיבלנו החלטה שעד סוף 2012 הוא מגיש את ההצעה מה יצטרכו החברות להגיש. יהיו עוד כמה חודשים כדי להטמיע את זה על-ידי החברות הממשלתיות, רשות החברות הממשלתיות, במסגרת החברות השונות. אמרתי שלנו, בוועדת הכספים, אין סמכות לחייב את החברות, אבל לאחר מכן, לאחר שיעבור המועד הזה ויגיע לוועדה, תגיע בקשה של רשות החברות הממשלתיות, למשל ערבות של 3 מיליארד שקל לחברת החשמל – אדוני היושב-ראש, אתה זוכר שזה הגיע בשבוע שעבר? אדוני היושב-ראש? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – – בזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. הגיעה בקשה לערבות של 3 מיליארד שקל. אמרתי שכאשר יעבור המועד ולא יקרה דבר עם הנושא של הדוחות הסביבתיים, אנחנו נבקש מחברת החשמל שיביאו את הדוח הסביבתי שעל-פי החלטת הממשלה הם חייבים להגיש, ועד אז תעוכב הערבות של 3 מיליארד שקל. אז נראה מה יהיה להם יותר חשוב – ערבות של 3 מיליארד שקל או הדוח הסביבתי. אני אמרתי – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – ואני רוצה לחזור על זה פה. ישבו אתי קבוצה היום ושאלו לגבי הציבור החרדי ואיכות הסביבה. אני אמרתי – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> גם פה יש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, יש, יש. זה הדבר הכי מעניין. כל הדברים האחרים – שטויות. מה זה – התקציב הזה, והעלאות מחירים, ואירן – זה לא מעניין. מעניין החרדים. אז שאלו על החרדים ואיכות הסביבה. אז אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, מה שאמרתי להם: יש בפסיקות ההלכתיות שהציבור הדתי, הציבור שומר המצוות מכיר, גם בתורה – גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל-פה יש את הנושא של איכות הסביבה. יש את המדרש המפורסם בתחילת ספר בראשית, שהקדוש-ברוך-הוא ברא את – אתה אדם דתי, נכון? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> כשהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם הוא לקח את אדם הראשון והוליך אותו על כל מה שהוא ברא ואמר לו: תראה את העולם היפה שבראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. יש התפתחות טכנולוגית, העולם מתפתח. אנשים לא שמים לב. הרי הקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם באופן כזה שהוא יכול להגיע לרמות בלתי רגילות מבחינת ההתפתחות שלו, אבל במקביל, ככל שהוא מתפתח יותר – הוא פוגע בכדור-הארץ, הוא פוגע באיכות החיים שלנו, פוגע באיכות הסביבה, ופעמים רבות הוא פוגע גם בחיים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ביצירה האלוהית. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. אבל התפקיד שלנו – איך כותב המדרש? המדרש כותב: תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי – שלא יהיה מי שיתקן אחריך. אם אנחנו לא נשמור על עצמנו, לא יהיה מי שישמור עלינו. המציאות הזאת שאנחנו פוגעים באוויר, במים, באדמה, בדברים שהקדוש-ברוך-הוא ברא בשבילנו – כשאנחנו פוגעים בזה, אין מי שיתקן את זה. ולכן, התפקיד שלנו – אין לי מספיק זמן בשביל להאריך בעניין הזה, אבל יש – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יש לך זמן. <משה גפני (יהדות התורה):> אז אני אגיד לך. אמרתי להם: יש מחלוקת. הם שאלו: איך מגיע אדם חרדי לנושא של איכות הסביבה? אז הבאתי להם את המדרש. הבאתי להם שיש מחלוקת. אנשים לא יאמינו שזה קיים, אבל זה קיים. למדתי. יש מחלוקת בין הב"ח – ה"בית חדש", לט"ז – "טורי זהב" – אחרוני האחרונים שמפרשים את ה"שולחן ערוך". יש שמה מחלוקת אם צריך או מותר לשים במקום עץ או משהו דומה שמקלקל את הנוף של העיר. אתה נמצא בעיר, ואתה רואה את הנוף, ושמים לך שמה איזה העץ שמקלקל את הנוף. אז יש מחלוקת ביניהם. אסור לעשות את זה בגלל שאסור לקלקל את הנוף – ככה על-פי ההלכה היהודית – אז יש מחלוקת בין הב"ח לט"ז אם זה נאמר רק בארץ-ישראל או גם בחוץ-לארץ. ארץ-ישראל, צריך לשמור את הנוף שלה ואת הכול, זה בסדר. ההלכה היא שאסור לקלקל את הנוף גם בחוץ-לארץ. זאת אומרת, אם מישהו יבוא ויגיד – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אצל הגויים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא אצל הגויים. אצל כולם אסור, זאת ההלכה. אסור לקלקל את הנוף. יש פרק שלם במסכת בבא בתרא, פרק שלם – "לא יחפור" – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת חנין יודע את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. אנחנו מדברים על זה כל הזמן. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו מדברים על זה כל נזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> יש פרק שלם, פרק "לא יחפור", שמדבר – המשנה והגמרא וההלכות בעניין הזה – להרחיק את הנזיקין, להרחיק מהעיר. אסור לשים, כתוב במשנה, את נברכת הכובסין, וקובעים את המרחקים כדי שזה לא יפריע ולא יפגע באוויר, באיכות הסביבה של התושבים. פרק שלם מדבר ואומר בדיוק מה הם המרחקים שצריך להרחיק, פרק שלם במסכת בבא בתרא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אם זה ככה, זה חל גם על בניית מגדלים גבוהים – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – כמו "אקירוב". <משה גפני (יהדות התורה):> איך הגעת ל"אקירוב"? כן, אתה יודע מה? בסדר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מסתיר את הנוף. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. ואם יבוא מישהו ויגיד, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים במדינה שיש בה מצב ביטחוני קשה, אז מה אנחנו עוסקים באיכות הסביבה? לא יכול להיות דבר כזה, בואו נעסוק בדברים החשובים. אז כתוב בתורה: "כי תצור אל עיר ימים רבים להִלחם עליה לתפשה לא תשחית את עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עליו גרזן". זאת אומרת, כשהתורה מדברת על האיסור של "בל תשחית" של איכות הסביבה, היא מדברת על תקופת מלחמה, לא על תקופה של שלום. לא שיבוא מישהו ויגיד: רגע, בשווייץ מדברים על איכות הסביבה, זה בסדר – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> כי האדם עץ השדה. <משה גפני (יהדות התורה):> כי האדם עץ השדה, נכון, זה הפסוק. זה נאמר בזמן מלחמה. זאת אומרת, לא יכול לבוא מישהו ולהגיד: אנחנו במצב ביטחוני קשה ולכן לא נעסוק באיכות הסביבה. יש דברים יותר חשובים – הגרעין באירן, המצב בעזה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מסכים? אתה מסכים לדברים? <נסים זאב (ש"ס):> "דָוַּח רַאסנא". <משה גפני (יהדות התורה):> מה הוא אמר? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> "דָוַּח רַאסנא". <משה גפני (יהדות התורה):> כלומר? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יעני, בלבלת לו את המוח. <נסים זאב (ש"ס):> אמרתי לו "דָוַּח רַאסנא" – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זה בעירקית זה. <משה גפני (יהדות התורה):> בעירקית. על כל פנים, אני – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לאשכנזי כמוך צריך לפרש את זה, לא? <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. מה שנכון נכון. ולכן אני מקווה – לסיכום, אדוני היושב-ראש – שהממשלה תתעשת ותתמוך בהצעת החוק הזאת שלנו, שהיא הצעת חוק חשובה וטובה, ואני מודה לך על ההקשבה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. אנחנו מודים לך על השיעור בתורה ובנוגע לאיכות הסביבה ויחסי הגומלין בין התורה לאיכות הסביבה. תודה רבה. כמובן, אתה יודע, תשובה של השר והצבעה במועד אחר. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום הסביבה הבין-לאומי> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו נתחיל את הדיון בהצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הסביבה הבין-לאומי, מס' 8254, 8272, 8281, 8286 ו-8310. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מגיעים עכשיו בדיון הזה במליאה לסיומו של יום הסביבה בכנסת, ועל-פי מיטב המסורת שהנהגנו בשנים האחרונות, זה יום מעשי; לא יום של הכרזות אלא יום של ניסיון לעשות מעשים. אני שמח שהיום הזה הגיע לסיומו בדיון שנפתח בשתי הצעות החוק החשובות שהציגו חברי חברי הכנסת ניצן הורוביץ ומשה גפני, ואני שמח שאני שותף ליוזמה של שתי הצעות החוק החשובות האלה. אנחנו התחלנו, אדוני היושב-ראש, את היום החשוב הזה בשורה של דיונים בוועדות הכנסת. וכפי שסיפר לך יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, גם המטרה של הדיונים בוועדות היתה להגיע לתוצאות מעשיות, להגיע להחלטות מעשיות. נמצא אתנו יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת אלכס מילר, שקיים אצלו בוועדה דיון חשוב על החינוך הסביבתי. ואנחנו שמענו גם על הפעילות המדהימה, המרשימה, שמתנהלת גם מצד ארגונים חברתיים וסביבתיים, וגם בשותפות עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, כדי באמת לבנות, ולהכשיר ולחנך דור חדש עם ערכים חדשים, מתקדמים יותר ונכונים יותר בתחום הסביבתי. דיונים כאלה היו גם כמובן בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדת הכלכלה, בוועדה לזכויות הילד – הרשימה ארוכה. אנחנו קיימנו דיון חשוב מאוד עם הרבה מאוד משתתפים בשדולה הסביבתית-חברתית בנושא האיומים על הים והחופים. בחופי ישראל נתגלו משאבים של גז ושל נפט. זו ברכה. אבל הברכה הזאת עלולה ליהפך לקללה אם לא נדע להסדיר את התחומים האלה בצורה רצינית, מקיפה, מעמיקה, מקצועית ומודרנית. כולנו מכירים את האסון של מפרץ מקסיקו ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, בחופי הים התיכון שלנו, אסון בסדר גודל כזה. הגיע הזמן שאנחנו לא רק נסתכל לפאתי מזרח, אלא נסתכל גם ימה, כדי לראות שהאתגרים שלנו – ומצטרף אלינו גם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן, שהוא – – – <יריב לוין (הליכוד):> – – – זה נשמע רע מאוד שאתה מציע – – – "ימה" – – – <דב חנין (חד"ש):> "ימה" בהיבטים הסביבתיים, חבר הכנסת לוין. <יריב לוין (הליכוד):> בסדר, תבהיר – – – <דב חנין (חד"ש):> אבל, אגב, לא רק זה, כדאי ללכת לים מדי פעם. כדאי. <יריב לוין (הליכוד):> לזה אני מסכים. <דב חנין (חד"ש):> – – – חבר הכנסת אמנון כהן, שהוא באמת מקדם חקיקה סביבתית בוועדה בתחומים רבים. וכמובן השר להגנת הסביבה השר גלעד ארדן, שאני מנצל את ההזדמנות גם מעל במת הכנסת כדי להודות לו על הפעילות שלו, המעורבות שלו, ההתגייסות שלו לאורך השנה, בדברים שבחלקם זוכים להתייחסות ציבורית, בחלקם נמצאים מחוץ למוקד ההתעסקות הציבורית, אבל כולם חשובים מאוד. עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על סביבה אנחנו לא מדברים על מותרות. כשאנחנו מדברים על סביבה אנחנו מדברים על בריאות, על החיים, על אורח החיים שלנו, על הערכים שלנו. עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על סביבה אנחנו מדברים על עצמנו, על איך אנחנו חיים, על איך מתקבלות ההחלטות בחיים שלנו, לטובת מי מתקבלות ההחלטות האלה, על חשבון מי ועל חשבון מה מתקבלות ההחלטות האלה. אנחנו מדברים היום על חשיבה סביבתית שאיננה חשיבה של מגזר צר ותחום מנותק אלא חשיבה שמסתכלת במבט רחב; לא חשיבה שמוותרת על פיתוח אלא מציעה מודל אחר, אלטרנטיבי, של פיתוח, מודל אחר של קידמה. במקום הקפיטליזם החזירי והאכזרי, שרואה את הכול דרך האספקלריה של שורת הרווח לטווח הקצר, אנחנו מציעים השקפת עולם כוללת של קיימות, של ראיית השיקולים החברתיים והסביבתיים, התועלת האמיתית לבני-האדם בהחלטות הכלכליות שאנחנו מקבלים. ועמיתי חברי הכנסת, כמובן זו גם הזדמנות לסכם ביום הסביבה את עבודתה של הכנסת בתחומים הסביבתיים. היו לנו הישגים גדולים בשנה האחרונה, אני אציין שניים מהם. הישג אחד הוא העברת חוק השקיפות הסביבתית; חוק גדול, שהתחיל את דרכו כהצעת חוק פרטית, יוזמה שלנו, חברי הכנסת, יחד עם "אדם טבע ודין". הצטרפה אליו הממשלה בהצעת חוק שהמשרד להגנת הסביבה יזם וקידם. אנחנו איחדנו את החוקים האלה לחוק שקיפות סביבתית מתקדם, שמחייב את המפעלים בישראל לדווח על כל החומרים המזהמים שהם פולטים לסביבה. המשרד להגנת הסביבה יעלה את החומרים האלה ואת הדיווחים האלה לאתר שלו, כך שאנחנו, אזרחי ישראל, נוכל לקבל את הזכות לדעת מה מזהם את סביבתנו. השקיפות הזאת חשובה ברמה הדמוקרטית, אבל היא חשובה גם ברמת התוצאות, כי אנחנו יודעים, מתוך הניסיון ההיסטורי, ששקיפות כזו מקדמת שינוי בהתנהלות של המפעלים, היא מקדמת שינוי בהתנהלות של הרגולטורים והיא מקדמת גם התגייסות טובה יותר של הציבור להגנת זכויותיו. הישג נוסף סביבתי גדול שלנו הוא עצירה, זמנית לפחות, של הרגרסיה הגדולה בתכנון ובבנייה. זו לא רפורמה בתכנון ובבנייה, זו רגרסיה בתכנון ובבנייה. הרגרסיה הזאת נעצרה, זמנית לפחות, ואני מקווה שנצליח לגרום לכך שהיא לא תחזור לשולחנה של הכנסת. הצעת החוק הזאת, הגדולה, הבעייתית, כללה הרבה מאוד פגיעות, גם סביבתיות וגם חברתיות. ויש לנו אתגרים גדולים לפנינו; אני הזכרתי את הים, אני הזכרתי את החופים. יש לנו אתגרים רבים וגדולים, אבל בעזרת הציבור, בעזרת התגייסותו של הציבור ובעזרת שיתוף פעולה רחב פה, בכנסת, אני מקווה שאנחנו נמשיך ונקדם הישגים גדולים ומשמעותיים גם בשנה הקרובה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת איתן כבל – שני המציעים – בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי ביום הזה אני רוצה שוב להודות, כמו בכל הזדמנות, לשר להגנת הסביבה על פעילותו הבלתי-נלאית. ואני אומר את זה – היו שרים לא רעים בכלל שהחזיקו בתפקיד הזה. אבל באמת, אתה עלית על כולם. ואני אומר – אם יורשה לי להעיד, ושלא יכעסו עלי חברי האחרים – אנחנו לא משתייכים לאותה מפלגה, ולא לאותה תפיסה, אבל אתה דוגמה לשר, באמת, שהשליחות שלו היא שליחות. כל כולך בתוך העניין הזה. לא רק בתוקף תפקידך אלא מתוך אמונה פנימית. וזה הכוח אולי היותר-גדול. ואני גם רוצה בהזדמנות הזאת, ברשותך, להודות לחברי דב חנין ולחברי ניצן הורוביץ. באמת, אתם לקחתם את הנושא הזה, כאן בכנסת ישראל, ובקדנציה הקודמת, אבל בעיקר – זה אתה בקדנציה הקודמת, אבל בעיקר בקדנציה הזאת – מביאים נושא כזה למקומות שטרם היינו בהם; דברים שהיום נראים מובנים מאליהם ולא מקדישים להם בכלל זמן ומחשבה, נהיים היום כאילו שיח ברור. ולמרות זאת – וכמובן, אני מנצל את ההזדמנות, לא כי אמנון כאן, חבר הכנסת אמנון כהן, ובאמת, להסיר בפניו את הכובע על פעילותו במסגרת, לא רק בתוקף תפקידו כיושב-ראש ועדה, שעדיין עומדים בפניו מבחנים לא קטנים בעקבות כל מיני חקיקה שמונחת על שולחנך. אבל אני אומר את זה לאורך כל השנים שאני מכיר אותך, אתה עוסק בתחום. ויושב-ראש הישיבה, יושב-ראש שנכנס חזק מאוד בנושא המיחזור – ושיהיה לך בהצלחה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. <איתן כבל (העבודה):> ואני רוצה לומר לכם, חברי היקרים, אדוני השר: למרות כל זאת, למרות שהמודעות והתודעה עולות מאוד מאוד, עדיין אנחנו מוצאים לא פחות מאשר בעבר מקרים שנושא איכות הסביבה, הגנת הסביבה, הם לא ברורים מאליהם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת שי. חבר הכנסת שי. <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת שי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת נחמן שי. <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת נחמן שי, היושב-ראש ביקש שתלחש – אז יישמע קולך הרגיל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני, אין לי ספק – – – <איתן כבל (העבודה):> כי שומעים אותך עד – פשוט מאוד, אנחנו לא רוצים להתערב בשיחה. זה פשוט מפתה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מפתה אותנו להתערב בשיחה, כי אתה אומר דברים מעניינים. <נחמן שי (קדימה):> אתם מוזמנים, אבל – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> ניסיתי לעזור לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> היושב-ראש קורא לו שלוש פעמים, הוא לא שומע. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מה שאני רוצה לומר, ברשותך, הוא שאנחנו מוצאים עדיין מקרים רבים שבהם רשויות המדינה – בעיקר רשויות המדינה – שאמורות להיות הדוגמה והמופת לכלל המערכות האחרות, הן כמעט לא מתייחסות לנושא הזה של הגנת הסביבה. ולא פעם אנחנו מוצאים את – מה, אתם לא רוצים פיתוח? מה, זה הרי לטובת הציבור, זה למען הציבור. ובסופו של עניין, כשאתה רואה שמקימים מכון ביוב ליד שכונה, כשאתה רואה איך סוללים את התכנון של כבישים ליד, ואלף-ואחד דברים שאתה נתקל בהם כמעט מדי יום, ואתה שואל: למען השם, מי תכנן את זה? האם מי שתכנן היה מוכן לגור בשכונה הזאת? ומסבירים לך באותות ובמופתים: אל תדאג. אני יכול לומר לכם את זה, למשל בשכונת מגורי, בשכונה שבה ההורים שלי עדיין גרים, אני זוכר, הקימו מכון ביוב לא רחוק, ואמרו להם: חברים יקרים, אתם תוכלו לאכול ארוחת בוקר וצהריים בתוך המכון. אל תדאגו, לא מריחים כלום. המתכנן באמת לא מריח כלום. מי שהקים את זה – הוא לא צריך, כי זה לא ליד הבית שלו. וכמובן, בשוטף המצב אחר לגמרי, כשאין התייחסות, ולפעמים התייחסות מזלזלת, נצלנית. חבר הכנסת אמנון כהן, אתה יודע שרשויות חזקות מנצלות ציבור חלש, או שהמערכות המרכזיות מנצלות יישובים חלשים. ואם אנחנו נלך ונבדוק איפה בדרך כלל מבקשים להקים כל מיני מתקנים שמזהמים או שפוגעים באיכות הסביבה, אתה תמצא אותם או על-יד שכונות חלשות או ביישובים חלשים, ואסור שזה יקרה, ואסור לוותר. כנסת ישראל מאוד בגרה בעניינים האלה, מאוד התקדמה בעניינים האלה, למרות שעדיין התקציבים שמוקצים לנושאים האלה אינם תקציבים מתאימים ומספיקים, אבל המשרד להגנת הסביבה מוכיח שאפשר לעשות זאת גם לא בסכומי עתק. עם זה – אני מסיים, אדוני השר – אולי אחד הדברים הכי חשובים שמתקיימים היום במשרד הוא שהציבור במדינת ישראל, ברוב המקרים, רואים בו באמת כתף אמינה. זאת אומרת, כשיש ויכוח בין מערכות פרטיות, אם זה בנושא קרינה ואם זה כמעט בכל תחום, הסמכות של המשרד מתקבלת כסמכות עליונה, וזה חשוב מאוד. אני מקווה שבשנה הבאה, ביום הגנת הסביבה, אנחנו נדע לעמוד כאן ולהציג הישגים נוספים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני. <מגלי והבה (קדימה):> – – השר להגנת הסביבה, חברי חברי הכנסת, אין ספק שצריך לברך על היום, היום הבין-לאומי להגנת הסביבה, וצריך גם להגיד שעברנו – לפחות בשנים האחרונות – דרך ארוכה בטיפול בנושאים שקשורים לנושא הסביבה. אבל אנחנו צריכים להיות מציאותיים, ובמיוחד מי שעוקב וליווה גם את השדולה – שחברי שנמצאים כאן הם חלק ממנה – יודעים את הקשיים שעדיין באמת עומדים בפנינו בתחומים רבים. וכשאנחנו, אדוני היושב-ראש, מסתכלים על נושאים אקוטיים שמחייבים טיפול, די לנו לקרוא את דוח ה-OECD. הרי אחת המלחמות שלנו בישראל היתה להגיע להיות אחת מהמדינות האלה. וכשאנחנו באמת קוראים את הדוח – וזה מה שמפתיע – אנחנו מצוירים שם כמדינה שעדיין ממש בפיגור של עשור לעומת אירופה, וזה דבר שצריך להטריד אותנו. יש תחומים שבאמת התקדמנו בהם והגענו להישגים, ויש תחומים אחרים שמחייבים אותנו, וצריכים לעבוד ולעמול חזק עליהם. הנושא של טיפול בפסולת, למשל – אחד הדברים שהיום היתה לגביו חקיקה בכנסת – והנושא של פינוי הפסולת, כשאנחנו מדברים על מטמנות, הנושא של הטיפול בפסולת לפני הטמנה והפרדתה עדיין לא נעשה. צריך לקחת בחשבון גם את הגידול בפסולת שאנחנו יוצרים, במיוחד ברשויות המקומיות, שאנחנו מדברים על תוספת פסולת של 15% בעשר השנים האחרונות. אני גם ראיתי את המאמצים שעשה השר להגנת הסביבה – או עושה לפחות – בפיילוט של מה שנקרא הפרדת פסולת ובשינוי בתפיסה בכלל; הפיילוטים האלה, אני מניח – בטח תיכף נשמע את השר בהתייחסותו לנושא הזה איפה אנחנו נמצאים ומתי זה ייכנס לכל הארץ. אנחנו ראינו שיפור ניכר, למשל ברשויות השונות ששמו – כולם מכירים – את הכלובים האלה שאנחנו מדברים עליהם. אבל שוב, אחד הדברים – אני זוכר שכשהעברנו את החוק, אדוני היושב-ראש, של הפיקדון, לצערי הרב, שוב, זה לא משרת את האוכלוסייה באופן כללי. הפכו את זה לקרטלים כאלה ואחרים, ובמקום שהאזרח ששילם את הפיקדון יקבל את מה שמגיע לו, הפכו הקרטלים האלה, אלה שמובילים, אוספים – ודרך אגב, אנחנו לא יודעים מי לוקח ולאן לוקחים. הכסף של האזרחים הולך, הפיקדון על בקבוקים ועל אריזות שונות. אלו דברים שהיו צריכים להילקח בחשבון, מי שנתן להם את המונופול הזה, או מי שהיה אמור לפקח על יישום החוק. מה שמטריד אותנו זה זיהום האוויר במדינת ישראל. אמרנו: הנה, הגיע הגז ממצרים, אז יהיה לנו פחות זיהום אוויר. עכשיו הגז נתקע בדרך. ישנם גילויים שישראל תוכל לספק לעצמה את הגז. לצערי הרב, אנחנו צפויים הקיץ, בגלל המצב הזה, להמשך זיהום האוויר. אז יש אלטרנטיבות. אפילו אפשר להגדיל את המכסות של מה שאנחנו קוראים האנרגיה הסולרית – אפשר להגדיל את ההקצאות ולחזור להשתמש במזוט ובכל מיני אמצעים שעברו מן העולם. סוגיית המים – אומנם ציינו אותנו, דרך אגב, חברי חברי הכנסת, בדוח של ה-OECD שאנחנו התקדמנו והבאנו לחיסכון במים, אבל שכחו דבר אחד – שהחיסכון במים בא כי העלינו את המחירים. ברגע שאתה העלית את המחירים והטלת עוד מסים על האזרחים, אז נעשה חיסכון במים, לא בגלל שנעשה איזה טיפול על-ידי רשות המים או משרדי הממשלה לשנות את המצב של המים. צריך גם לזכור – מבחינתנו אחד הדברים שעדיין נכון הוא, שהטיפול במים השפירים שיש לנו ובמאגרים השונים נוצל במקומות יפים, וציינו את זה לשבח שישראל, בתחום הזה חל בה שיפור. אבל עדיין אנחנו רואים בנושא הזה של התוספות למיניהן – אני הגשתי, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק להפסיק לעשות הפלרה של המים, כי יש בזה סכנות זיהומיות וסכנות לאזרחים לטווח הקצר והארוך. לצערי הרב הממשלה דחתה את הצעת החוק. עכשיו אותה רשות מים ממליצה להוסיף לנו מגנזיום למים שעברו התפלה. אני בעד שנשתה מים טבעיים בלי כל תוספות, ושוב, זה עניין סביבתי ממדרגה ראשונה. אם אני אסכם את הדברים, כפי שאמרתי, אנחנו, אלה שפועלים בשדולה של איכות הסביבה, נשתדל לעשות הכול על מנת שנקדם את הנושאים. אני יודע גם שהשר נמצא כאן והוא יגיד: אילוצים תקציביים. אבל גם כשצריכים לעשות חקיקות וטיפולים בסוגיות האלה, צריך לוודא ביצוע, ווידוא הביצוע – על-ידי הביצוע הנכון, והבאתי את הדוגמה של הפיקדון על בקבוקי המים. אני חושב שלא לזה התכוונו בסופו של דבר כשעשינו את החקיקה. אז כל הנושאים האלה של הסביבה – ונושא הפסולת, ונושא זיהום האוויר, ונושאים שהצגתי אותם כאן – אני מקווה שתימצא אוזן קשבת על-ידי השר הממונה ועל-ידי הממשלה, ושתהיה לנו איכות חיים יותר טובה לאזרחי ישראל. לא רק שנחלום על אירופה – שנחיה לפחות באיכות סביבה, אם לא יותר טובה אז ברמה של אירופה. תודה, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה לאדוני. אחריו בהצעות לסדר-היום – חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס היום למדיניות האנרגיה של ישראל כמרכיב עיקרי בשאלת הסביבה. ברור שאחד הנושאים המרכזיים שמשפיע על איכות הסביבה בישראל הוא מדיניות האנרגיה, או במובן מסוים היעדרה, ויש לנו אפילו דוגמאות מהתקופה האחרונה, שבה השר עצמו נאלץ לאשר שימוש בדלקים מזהמים בשל התנהלות שגויה לאורך זמן במדיניות האנרגיה בישראל. אני חושבת שצריך להבין שבמשך שנים אנחנו בכלל לא רגילים במדינת ישראל לחשוב על מדיניות אנרגיה – קונים דלק, קונים פחם, ובזאת סיימנו את הנושא. כל החשיבה על מדיניות אנרגיה בצורה מסודרת זה דבר שהוא מאוד חדש לנו. אני חושבת שדווקא עם כל השאלות של הגילויים בתחום הגז ואפשרויות לעתיד צריך להקים עכשיו ועדה ממלכתית – לא יודעת – צריך משהו שאומר: אנחנו לוקחים זמן לחשוב בצורה מסודרת על כל מדיניות האנרגיה של מדינת ישראל בהסתכלות רחבה, גם שאלות אסטרטגיות, שאלות גיאו-פוליטיות, שאלות של ייצוא, שאלות של סביבה, שאלות של פריפריה, של מרכז – כל הדברים האלה, צריך להסתכל עליהם. בסופו של דבר צריך לקחת את כל השיקולים האלה ולשים אותם במחיר, ובתוך המחיר צריכים להיות שיקולי סביבה. כלומר, במקום שהמדינה תגיד: אנחנו בעד אנרגיה סולרית, או לחלופין אנחנו בעד גז מצרי או גז עברי, או אנחנו בעד אנרגיה כזאת או אחרת, מדינת ישראל צריכה ללכת בכיוון של איך לאפשר סוגים שונים של אנרגיה תוך הגדרת סדרי עדיפויות, וסדרי עדיפויות צריכים לבוא לידי ביטוי במחיר. מה זאת אומרת? למשל, כשבאים לרכוש יחידת אנרגיה צריך לתמחר. למשל, אם מחליטים להסתכל על אנרגיה סולרית, אז לאנרגיה סולרית יש לא רק העלויות הישירות שלה, יש לה נגיד עלויות במובנים של קרקע, וצריך להחליט שמדינת ישראל מתייחסת ליחידה הזאת גם בהיבטים של קרקע, למשל, ומאזנת אותם עם הנושא של עידוד פריפריה. אפשר כמובן לרכוש אנרגיה על-ידי חיסכון באנרגיה. יש הרבה מאוד דברים שאפשר להכניס למחיר. למשל, העובדה שהשר היה צריך לאשר שימוש בדלקים מזהמים נבעה מהעובדה שהדלקים האלה לא תומחרו נכון. אם המחיר של הדלקים האלה, מבחינתה של חברת החשמל, היה כולל את המחיר של הנזק לאיכות הסביבה, מראש לא היה צריך לעמוד בלחצים האלה ולקבל את ההחלטה הזאת, כי מראש חברת החשמל היתה בוחרת לרכוש דלקים הרבה יותר נקיים ולא דורשת את הדבר הזה, כי בסוף אנחנו משלמים את המחיר באיכות הבריאות שלנו ובהיבטים נוספים. לכן צריך לחשוב על מדיניות כוללת, שמכניסה את כל הדברים האלה בסוף למחיר אחד ויחיד, ואז במחיר הזה יש שוק. רוצים לקנות אנרגיה סולרית – יקנו אנרגיה סולרית ונפסיק להתעסק עם כל המכסות וגגות וקרקעות וכן נותנים מכסה ומשחררים מכסה, לוותר לגמרי על המכסות, להגדיר את המחיר, שהוא ישקף את היתרון הסביבתי, את היתרון הביטחוני, ישקף את עלות הקרקעות איפה שהיא קיימת, ומי שיכול למכור במחיר הזה, שימכור; מי שרוצה למכור חיסכון בחשמל, תינתן לו האפשרות הזאת. לפתוח את השוק לתמחור מלא; דלקים מזהמים יתומחרו כולל הזיהום, ואז מראש בכלל לא יהיה צורך לרכוש אותם, כי הם יהיו יקרים מדי, כפי שהם היום יקרים, רק אנחנו לא ממש סופרים את העובדה שהם יקרים. ככל שניתן הייתי מאוד שמחה אם, בין השאר, מהיום הזה תצא איזו אמירה, קריאה, לקחת פסק זמן לוועדה ממשלתית, ממלכתית, למדיניות אנרגיה בישראל, להתייחסות לכלל ההיבטים, לשים אותם במחיר אחד ברור ופשוט, שמשקף את סדרי העדיפויות, ובסופו של דבר לפתוח את השוק לכל סוגי האנרגיה, בהתאם לתמחור אמיתי ומלא של כל ההיבטים של סדרי העדיפויות של מדיניות האנרגיה של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה. בבקשה, אדוני. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> ברשות היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, מכובדי, אני שמח שסיעתי, סיעת האיחוד הלאומי, ביקשה ממני לדבר על הנושא הזה. אני עוסק בו, אני חי אותו ולכבוד לי לדבר עליו ביום הזה, אבל בעיקר לעסוק בו גם בדרך שגרה. אני מבקש להתחיל בבקשתו של ידידי, חבר הכנסת אכרם חסון, ברשות השר, שהעלה בפני בעיה שלא הייתי מודע לחומרתה, על כך שביישובים הדרוזיים, ברבים מהם, אולי בכולם, עדיין יש מקומות שבהם הביוב זורם ברחובות. יש לא מעט מזבלות פיראטיות. כפי שהוא מסר לי מדובר על היקף של כ-300 מיליון ש"ח. ברור שהדבר לא ייעשה בשנה אחת, אלא בשנים מספר, בתוכנית רב-שנתית, ואני מודה לו שהוא האיר את עיני, ואני מעלה את זה בפני השר, אם השר יוכל להתייחס לזה עכשיו או בהזדמנות אחרת. הנושא של איכות הסביבה הוא נושא שחוצה גבולות. נחל חברון לדוגמה מתחיל בחברון, כשמו כן הוא, אבל הוא מגיע עד עומר ומיתר, ובשנים שיש גשם טוב הוא יכול להגיע עד באר-שבע. תשימו לב מה קורה: הפסולת היא מחברון, בעיקר פסולת אבן, אבל גם שופכין, ומי שסובל מזה זה תושבי הר-חברון ותושבי מיתר ועומר. ופה צריכים להיות שיתופי פעולה ממש הדוקים, אחרת נמצא שדבר שעושה אחד פוגע באופן קשה בשני. היתושים, הזבובים, לא מכירים גבולות. יש פעולה משותפת בין ממלכת ירדן למדינת ישראל בערבה, למשל, כדי למנוע מפגעים. שיתוף הפעולה הזה מחייב אותנו לעבוד עם כל מי שנמצא במרחב. לצערנו, החלוקה, שיש אחריות מסוימת לרשות הפלסטינית בערים לבין האחריות שלנו בשטחי C ובמדינת ישראל, יוצרת בעיות ייחודיות. אני אתן דוגמה אחת. באזור ג'נין, צפון השומרון, יש אזור שלם של מפחמות – מקומות שמייצרים פחם; מדרום לאום-אל-פחם – אֵם הפחמים. בשיחות שהיו עם השר וגורמים נוספים, אכן היתה פעולה משמעותית כדי לעצור את זה, כולל הריסת מפחמות באופן מעשי, שהן פוגעות קודם כול בצעירים, בנערים, ממש נערים בני 13 ו-14, ערבים, שעובדים שם, סובלים סבל רב מהעבודה באבק של הפחם. כאשר העשן מגיע לכל מקום, אין לו גבול, הוא מגיע לאזור חריש, העיר שאמורה להיבנות, הוא מגיע לג'נין, הוא מגיע לכל מקום, פוגע בכולם, הוא לא מבדיל. ופה צריך להיות שיתוף פעולה, ואם לא יהיה שיתוף פעולה, אנחנו, בראשות השר להגנת הסביבה, צריכים ממש לעבוד, ואני יודע שהשר עוסק בכך, ואני מודה לו ומחזק אותו בפעילותו. ביוזמה של ארגון "ירוק עכשיו" הגשתי את חוק המכרות, וגם פה אני צריך לציין את שיתוף הפעולה בין המשרדים השונים, התשתיות, הגנת הסביבה ואחרים, ואכן החוק עבר ובא להחמיר על מכרות פיראטיים שפוגעים באופן קשה. כל מי שמסתובב בהרי יהודה ושומרון, וקורה גם במקומות אחרים, רואה את הדברים האלה. הדבר צריך תיקון משמעותי. החוק הזה בהחלט יעזור. התפקיד שלי, החדש, בתור יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, יאפשר לי לעשות פעולות גם בתחום הזה, בעקבות מעקבים על דוח המבקר או לפי בקשת מליאת הבית או בצורה אחרת. אני מודיע שאני מתכוון לעסוק בנושאים האלה ולקדם אותם, ככל שיגיעו אלי, וחלקם אני ודאי איזום. אני חושב שהשדולה שהקמנו לטובת רשות הטבע והגנים היא שדולה שתחל לעבוד בזמן הקרוב. אני מקווה שנוכל לסייע להם מאוד. אחד הדברים הראשונים שעומדים לפתחנו זה אזורי שמורות ימיות, קרי שמורות בים התיכון. יש כמה הצעות רציניות מאוד למרחקים גדולים – לא השמורות הקצרות והקטנות אלא השמורות הגדולות דווקא, של קילומטרים – ואני מקווה שבכוחות משותפים נוכל להזיז את זה. אני מבקש לסיים בכך שבסך הכול אני חושב שיש התקדמות, שיש תוכניות לעבודה כדי להניע את הדברים קדימה. אני מודה לשר על כך. אני חושב שרק עקב הפיגור שאנחנו נמצאים בנושאים מסוימים, לא בכל הנושאים, צריך לתת דחיפה נוספת. אני יודע שזה תלוי גם בתקציבים. אני לפחות אשתדל לסייע בתקציבים לנושא הזה ככל שניתן, ואני מקווה תהיה פה הבנה בבית ונוכל ביחד, בנושא הזה, שהוא איננו פוליטי, להביא לשינוי מצב ולא רק להתקדמות אטית. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר להגנה על הסביבה, גלעד ארדן, להשיב למציעים. אדוני, בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, בראש ובראשונה, אני מודה לך. זכיתי שאתה תנהל את הישיבה, וכנראה לא במקרה, כי באמת בזכות פועלך כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה גם המשרד שלי נהנה מתקציבים יותר גדולים ממה שהיו לו בעבר, ואני מודה לך באמת על כל פועלך בתחום הסביבה עד עצם היום הזה, כאשר אתה עומד בראש שדולת המיחזור, שבה אנחנו משתפים כמובן פעולה. אני מברך את הכנסת על היום החשוב הזה שמציינים כאן. באמת רוב ההישגים הסביבתיים בעשור האחרון לטובת אזרחי מדינת ישראל נולדו בזכות שיתוף הפעולה בין חברי כנסת שהובילו ושפעלו, ואני רואה כאן את חבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, אורי אריאל, עינת וילף, איתן כבל, שלמה מולה. כל חברי הכנסת, כל אחד מתמקד – יש כאלו שמתמקדים באמת בדאגה לבעלי-החיים, ויש כאלו שמתמקדים במטרדים חוצי גבולות, באנרגיה נקייה או במיחזור. באמת העולם של הגנת הסביבה הוא עולם רחב, כי הוא בעצם מקיף את כל תחומי חיינו. אני אמרתי במפגש שהתקיים לפני כשבועיים שאני מייחל ליום שבו לא יהיה צריך בכלל, לא שר להגנת סביבה ולא משרד להגנת סביבה ולא חברי כנסת שפועלים למען הסביבה, כי למעשה החזון הוא שכל משרד ממשלתי או כל מקבל החלטות צריך להפנים בקבלת ההחלטות שלו חשיבה לטווח ארוך. מה זו הגנה על הסביבה? במקורות היהודיים אנחנו מכירים את הגישה של מי שמסקל אבנים מרשות היחיד לרשות הרבים, וכולם מבינים שאין טיפשות גדולה מזו – כי הסביבה לפעמים נתפסת כאילו היא לא שייכת לאף אחד, אבל בעצם היא של כולנו, כי היא זו שתשליך על איכות חיינו, על הבריאות שלנו, על האוויר שננשום, על המים שנשתה, על איכות המזון שנקבל ועל העושר התרבותי והרוחני שלנו. האם נוכל גם לצאת לטבע ולראות עושר ומגוון ביולוגי של בעלי-חיים, צמחים וכל מה שארצנו התברכה בו – ולא רק ארצנו, העולם כולו – או שעולמנו יהפוך להיות מקום מזוהם שפוגע בבריאות, שהוא לא מוסרי ולא חברתי בעליל, כי "איש את אחיו חיים בלעו" ובעצם אדם לאדם זאב? בעצם, זה העולם ההפוך לעולם שבו הגנת הסביבה היא השלטת. ציין את זה חבר הכנסת גפני שגם לו פעילות רבה בתחום הסביבתי, והמקורות היהודיים – הוא הזכיר דבר אחד, ואני יכול להזכיר את ספר בראשית, שבו הקדוש-ברוך-הוא לוקח את האדם הראשון ומניח אותו בגן-עדן, והפסוק לא שוכח לציין את העובדה, ואני מצטט, "ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן-עדן" – המקום אולי הירוק ביותר – "לעבדה ולשמרה", כלומר באותה מידה שאתה מחויב לעבוד כדי לחיות, להתפרנס ולזון את משפחתך, אתה מחויב גם לשמור, ואין מקום שמייצג יותר טוב את האיזון הנדרש מגן-עדן, אולי המקום הירוק ביותר שהתורה מדברת עליו. באמת בשנים האחרונות היו הישגים מאוד משמעותיים. למרות סדר-היום הביטחוני, ישראל עשתה בכל זאת כברת דרך בהבנה שלה, וקידמנו כאן חוקים רבים בשיתוף פעולה, בין אם זה חוק אוויר נקי וחוקי הפסולת למיניהם, ועכשיו חוק קרקעות מזוהמות, ויושבי-ראש הוועדות עוזרים לנו רבות. אמנון ידידי עוזר לנו רבות כדי לקדם חוקים מאוד חשובים, וגם ועדת הכלכלה, ובאמת חברי הכנסת עושים מלאכה חשובה מאוד. אני חושב שזה משפיע על כל מקבלי ההחלטות במדינה. איתן מנהל מאבקים למען בעלי-החיים. ציינתי כבר את הדברים. לא בכדי גם פקידים ממשלתיים שבעבר היו אדישים לנושא – פתאום כשצריך להכריע בין אינטרסים צרים של בעלי הון לבין האינטרס הציבורי, אתה רואה שלמשל בחוף פלמחים או בחוף בצת מתקבלות החלטות היסטוריות, שמלמדות על יותר ויותר הפנמה של מה שאני תמיד מנסה לומר – אנחנו התרגלנו בשיח שתשתית לאומית, ועדה לתשתיות לאומיות, במה היא עוסקת? תשתית לאומית זה כביש, זה מפעל, זה כל מה שקשור לכלכלה ולפיתוח. סליחה, מה, איכות חיי הפנאי שלנו ובריאות הציבור זה לא תשתית לאומית? לפתח פארק מטרופוליני בבאר-שבע, כדי שסוף-סוף לנגב גם יהיה שטח ירוק גדול, לשיפור איכות החיים, שמשפחה עם ילדים תוכל לצאת ולפגוש את החברים וליהנות יחדיו מאגם עם מים ממוחזרים, או שבילי אופניים או בעלי-חיים או צמחים – זה לא תשתית לאומית, שהיא לא פחות חשובה לקיומנו כאן ולכידותנו כחברה מאשר הפיתוח הכלכלי? אני סבור שזה בוודאי לא פחות חשוב ואולי אפילו יותר, ואיכות חיי הפנאי של הציבור והבריאות שלו אלה ערכים, כפי שאמרה חברת הכנסת וילף, שהגיע הזמן שהכנסת תדרוש לתת להם ערכים כלכליים. אנחנו יודעים טוב מאוד, תמיד כשמגיעים נושאים לכנסת, להגיד: רגע, כמה זה יעלה לציבור? כמה זה יעלה לבעל המפעל? כמה זה יעלה לאותה חברה? הגיע הזמן שהכנסת תדרוש בכל החלטה גם לדעת מה המחיר הכלכלי של הפגיעה בסביבה, ככל שיש באותה החלטה פגיעה בסביבה. אני אסביר למה אני מתכוון. אנחנו יכולים להמשיך ולהתגאות בצמיחה הכלכלית שלנו, וזו טעות, כי היום אנחנו ראינו שהכלכלות המובילות בעולם פשוט קרסו. אתה רואה את התוצאות של ראייה צרה, שאומרת: אם הצמיחה שלי יותר גדולה מהצמיחה שלך, סימן שאנחנו מנהלים יותר טוב את הכלכלה. חברי חברי הכנסת, צמיחה לא מלמדת כלום על שיפור באיכות החיים. צמיחה מלמדת על פעילות כלכלית במשק, אבל פעילות כלכלית במשק גם יכולה לבוא על-ידי הרס וחורבן, כי גם כדי לעשות הרס וחורבן מוציאים כסף. יש הבדל, כפי שאמרה חברת הכנסת וילף, בין אם אתה מניע את הציבור בכלי תחבורה נקיים, ולא גורם לאסתמה ולמחלות דרכי לב ונשימה, אם אתה מעודד תחבורה ציבורית ותחבורה על-ידי אופניים או רכבים פחות מזהמים, ובין אם אתה מוציא המון כסף שגורם לצמיחה, אבל עשית הרבה פקקים והרבה רכב פרטי, וגם הרבה עצבים, אבל גם הרבה זיהום אוויר ותחלואה מוגברת. ואותו דבר בתחום האנרגיה, ואותו דבר בתחום הפסולת, ואותו דבר בשאלה אם צריך לכרות כל פעם מחצבה חדשה ולפגוע בטבע ולהוציא ממנו עוד ועוד עפר וחולות, ולעשות עננים של זיהום אוויר, או שצריך לדרוש וצריך לתת לזה מחיר כלכלי, לזיהום הזה, כי בזיהום הזה בסוף צריך לטפל על-ידי מיטות במערכת הבריאות או חלוקת משאפים. כל זה בסוף עולה במסי הבריאות שהציבור משלם. או האם צריך לחייב מיחזור של פסולת בניין, למרות שהמיחזור הזה, נראה לנו שהוא עולה טיפה יותר, אבל הוא עולה הרבה הרבה פחות אם אתה נותן את המחיר הכלכלי האמיתי שכרייה כל הזמן בטבע, ממשאבי טבע חדשים, גובה מאתנו – גם פוצעת את הטבע ואת הנוף וגם גורמת לתחלואה ופגיעה בבריאות הציבור. ולכן אני אומר שהיום הזה הוא יום חשוב והוא יום חג, וצריך לציין את ההישגים, אבל צריך להבין שעד שלא נשכיל לפתח פרדיגמה כלכלית חדשה, שאיננה מקדשת אך ורק את ההיצמדות לפיתוח-פיתוח-פיתוח, צמיחה-צמיחה-צמיחה – יש גם צמיחה שהיא מיותרת, יש גם צמיחה שהיא מזוהמת, מזהמת. מה, אנחנו באמת מאמינים כנבחרי ציבור שכל מה שאנחנו קונים היום זה באמת דבר שאנחנו זקוקים לו? אני עוד זוכר, כשאני אפילו הייתי ילד – ואני בין הצעירים כאן – שבגדים, ולא רק בגדים, היינו מעבירים מאח לאח הקטן, לבן-דוד. לא קרה שום דבר. היום הכול לפי אופנות. נכון, החברה הזאת הוציאה מוצר חדש, הוא אותו דבר בדיוק, שינו בו משהו קטן, ומשכנעים אותנו בהרבה פרסומות, שאם רק נרכוש את המוצר החדש הזה – שהוא בדיוק כמו הקודם, אבל רוצים שנוציא כסף – אנחנו נהיה מאושרים וגם ניראה טוב כמו הדוגמן או הדוגמנית שמפרסמים את המוצר. הגיע הזמן לעשות חושבים, לא לפחד מהחברות הגדולות שמעודדות אותנו לצריכה מיותרת, מבזבזת ומזהמת, כי היא בסוף על חשבון ניצול מוגזם ובזבזני של משאבי הטבע. והגיע הזמן להתמקד במערכת כלכלית מאוזנת, שנותנת מחירים אמיתיים גם לניצול של משאבי הטבע או לפגיעה בבריאות הציבור, ואז אפשר יהיה לקבל את ההחלטות הנכונות לטובת הסביבה. אני לא רוצה להאריך, אבל אני אתייחס בקצרה לנושאים שעלו כאן. חבר הכנסת אריאל בוודאי יודע שהיה דיון אתמול בבג"ץ, ומסתמן שם כיוון סביר, לא מיטבי. אני ציפיתי להחלטה ברורה יותר של הרס מיידי של המפחמות שפוגעות בשתי האוכלוסיות כאחת. אני מקווה שלאחר מיצוי ההידברות שהשופטים ביקשו, נוכל לצאת לדרך ולקיים את צווי ההריסה – וכנראה יש צווי הריסה שיותר ממהרים לרצות לבצע במדינה ויש צווי הריסה שפחות ממהרים, למרות שהם פוגעים בבריאות הציבור באופן מוכח, ופה אין שום פגיעה בבריאות הציבור. אני מדבר, כמובן, על האולפנה, אבל זה נושא אחר. בנושא של בעלי-החיים, גם היום היה דיון היסטורי בבג"ץ, חבר הכנסת כבל, לגבי חוות "מזור". אז קודם כול, השופטים כבר גילו את דעתם שללכוד קופים מן הטבע ולאחר מכן לסחור בהם זה דבר שלא מקובל עליהם. אין עדיין החלטה סופית, אבל הכיוון די ברור. אני מקווה שכך גם תסתיים ההחלטה, ואני מקווה שהיועץ המשפטי לממשלה יגבה את עמדתי ומדיניותי, שאומרת שכל סחר וייצוא של קופים או חיות-בר מוגנות לשם רווח כלכלי הוא דבר שלא צריך לאפשר אותו במדינת ישראל. ובהחלט הפעילות פה בכנסת למען בעלי-החיים – אני מקווה שגם המשרד שלי יקבל סמכויות מקבילות לסמכות שיש בידי משרד החקלאות, שלטעמי הוא משרד שהוא, לפחות לגבי חיות המשק, נתון בניגוד עניינים, כי הוא אמור לראות ולדאוג לרווחי החקלאים, ומצד שני – איך הוא יכול לדאוג לתנאי ההחזקה של חיות המשק, כשכל תנאי שהוא ידרוש כמובן עולה כסף לחקלאים ומצמצם את רווחיהם? אז אני מקווה שהכנסת תחוקק בשנה הקרובה, ולפחות תעניק למשרדי סמכות מקבילה בנושא הדאגה הזאת לרווחת בעלי-החיים. ואני מכיר את הטענה שבסוף אם אתה אוכל את בעלי-החיים, אז מה זה משנה? זה משנה. זה שבסוף החיה מסיימת את חייה אצלנו בצלחת לא אומר שהיא צריכה לסבול ולכאוב לאורך כל החיים שיש לה. והכנסת, בעניין הזה אני מקווה שתוביל אמירה ערכית, חדה וברורה, ואני סומך על איתן כבל שיעשה את העבודה בנושא הזה יחד עם חברי הכנסת. בתחום של המיחזור והפסולת, בהחלט אנחנו מובילים רפורמה אדירה, אולי הגדולה ביותר אי-פעם שהמשרד הוביל, שבסופה אנחנו חפצים לראות כל בית-אב בישראל, במקום לשלוח את הפסולת שלו להטמנה ולקבורה ולזיהום – להפריד אותה כבר בבתים ולנצל אותה כמקור לתעסוקה ולאלפי מקומות עבודה חדשים ולצמצום הפגיעה בטבע. יש לנו שיתוף פעולה הדוק עם השדולה ועם ועדת הפנים בקידום החוקים. זה נכון, כפי שחבר הכנסת והבה אמר, שאני כשר פועל כדי לנסות ולקבל עוד ועוד תקציבים, כי יש גם פיגור תשתיתי. קשה מאוד לדרוש מרשויות – בעיקר במגזר הלא-יהודי, שסובלות מפיגור תשתיתי בטיפול בפסולת או במערכות הביוב – לבוא מ-day one ולהתחיל להפריד ולמחזר, כשאין לך עדיין אפילו פינוי סדיר של הפסולת. אז צריך יהיה לגשר על הפער הזה. אני מצפה ורוצה שתהיה בקרה של הכנסת גם על הפעילות של משרדי. זה התפקיד של הכנסת. אני מכיר בחשיבות של הפיקוח והבקרה, אבל גם על משרד האוצר ומשרד הפנים ומשרדים אחרים, שהם לא פטורים מאחריות למה שקורה ביישובים החלשים במדינת ישראל. זה נורא נחמד לעשות תוכניות של מאות מיליונים להביא תיירים ומקומות מסחר למגזר הלא-יהודי, אבל לפני שמדברים על זה, צריך לוודא קודם שהביוב מטופל, ושהפסולת, לוקחים אותה באופן סדיר ומוסדר והיא לא מתגלגלת ברחובות. כי אף תייר לא יבוא ושום קניון לא יצליח במקום שהפסולת והביוב זורם ברחובות. אז אני חושב שזה אחד היעדים החשובים שלי ושל הכנסת – צריכים להיות – לשנה הקרובה. אני שוב רוצה להודות לחברי הכנסת על שיתוף הפעולה, ומקווה שבשנה הבאה נוכל לציין עוד הישגים רבים לפעולתנו המשותפת. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לכבוד השר להגנת הסביבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק עבודת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מציע להסתפק בתשובתי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. תודה, אדוני השר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא יפה להגיד סודות בחברה, כבוד השר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אם הבנתי נכון, המציעים מסתפקים בתשובת השר. <הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/469).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012 – לקריאה ראשונה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. בבקשה, אדוני. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני אציג את החוק, ברשותכם, בקצרה. אנחנו נמצאים ערב גמר שנת הלימודים, תחילת החופש הגדול, ועשרות, אולי מאות אלפי בני-נוער יוצאים לעבוד לפרנסתם כדי להרוויח קצת כסף; כל אחד לפי דרכו, כדי לצאת לטיול, לקנות ספר וכו'. דא עקא, שכבר ראינו פעמים רבות, יותר מדי פעמים, שבני-הנוער מנוצלים על-ידי המעבידים בגלל חוסר ידיעתם את החוק ואת הנורמות ואת הכללים והתקנות הנהוגים. ואז מגיע לפעמים, לא הרבה פעמים אבל לפעמים מגיע פקח מטעם משרד העבודה ובודק ורואה שמעסיקים את הנער או הנערה בצורה לא חוקית. הוא מבקש לעצור את העניין, והוא נותן דוח לבעל העסק, אלא שעוד הוא מסתובב וגבו למנהל החנות או כל עסק אחר והוא הולך, התופעה נמשכת, כאשר הבוסים ממשיכים להעסיק את הנערים בצורה בלתי חוקית, בלתי הוגנת, לא ראויה, לעתים אפילו משפילה ופוגענית. החוק שאני מביא בפניכם, שנקרא בשם חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), מאפשר לפקח לתת בַּמקום דוח, שהוא בהיבט פלילי; הוא לא רק איזשהו קנס אלא הוא ברמה של פלילים, כדי לעצור את התופעה הזאת, שהוא כבר אמר לבעל העסק להפסיק אותה אבל היא נמשכת, ועל-ידי כך להביא לתיקון המצב. החוק מאפשר להטיל עיצום כספי בשל הפרות של חוק עבודת הנוער. אם בית-הדין לעבודה ייווכח כי בעבירה או בנסיבות העניין יש משום סיכון שלומו או בריאותו של הנער, הוא יהיה רשאי להורות על מתן ערובה להבטחת קיומו של הצו. זאת אומרת, יש פה פעולות נוספות מעבר למה שקיים היום. ההצעה מבקשת לקבוע כי הבקשה למתן הצו יכול שתוגש על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגיו, שזה כמובן התובעים השונים, או בידי מפקח עבודה בכיר שמונה לכך, וגם על-ידי תובע פלילי, אם הוגש כתב-אישום. הצו, יכול שיינתן כצו זמני במעמד צד אחד – כדי להפסיק את העניין לאלתר, לא לאפשר; הרי כשרוצים לקבוע במעמד שני צדדים זה לפעמים יכול לקחת זמן רב, ומדובר על עובדים זמניים ביותר, מדובר על נוער שבא לעבוד שבועיים, שלושה – וזאת בלבד שהדיון במעמד שני הצדדים יתקיים בתוך שבעה ימים מאותו מועד. זאת אומרת, אנחנו לא רוצים לפגוע גם בזכויות של הצד השני. ההצעה של החוק אומרת שעצם הגשת הערעור או בקשת רשות לערעור לא יתלה את תוקפו של הצו, לא ייווצר מצב שבגלל שמישהו מגיש ערעור הצו לא נכנס לתוקף, כי עוד הפעם, אנחנו נמצא מצבים של נערים שבאים לעבוד שבועיים, שלושה, ועד שהתהליך מתרחש, ואם אתה מתלה את זה זה בזה, יכול להיות מצב שהוא כבר לא עובד. הוא גמר לעבוד והוא לא קיבל את זכויותיו, וכך אנחנו נמצאים במצב שהוא לא נורמלי ופוגע בבני-הנוער. אנחנו רואים בחוק הזה הרחבת אפשרויות האכיפה למניעת עבירות על חוק עבודת הנוער כדי לתרום להגנה על שלומם של הילדים. בסך הכול זהו חוק שמדבר על כל האוכלוסיות מכל הגוונים ללא הבדל. אין פה שום דבר שנוגע לקבוצה זו אחרת. אין פה עניין פוליטי, אלא באמת להיטיב עם אותם נערים ונערות שהולכים לעבוד ומבקשים לפרנסתם. יש עוד הרבה מה לשפר בתחום הזה. אני חושב שכל אחד מאתנו, כהורים, פגש את התופעות הללו כאשר ילדיו, או לעתים נכדיו כבר, הלכו לעבוד, והוא שומע סיפורים, לפעמים אפילו קשים מאוד, על ניצול מחפיר של אותם נערים ונערות. בתורה, אצלנו, יש הלכות רבות על שמירת הזכויות של העובדים, החל מאי-הלנת שכר – אסור להלין שכר יום אחד; לא חודש, חודשיים, שנה, יום אחד. צריך לתת לגר, ליתום ולאלמנה, לחלשים, בקיצור, לכל הקבוצות החלשות, יותר מלאחרים, לא רק מה שמגיע לאחרים. יש לנו מצוות – מתנות עניים – של לקט, שכחה ופאה, וכן הלאה וכן הלאה, אני לא ארחיב עכשיו. התורה שלנו מלאה בעשרות מצוות שנוגעות לחברות או לקבוצות החלשות. היום, בסוגריים אני אזכיר, עסקנו בזה ביום העיוור. היתה פה קבוצה גדולה של עיוורים. עשינו דיון בוועדה לביקורת המדינה ופעילויות נוספות כדי להעלות את המודעות כלפי החלשים. אני מסיים בזה – גם החוק הזה משרת את כולם ללא יוצא מן הכלל. הוא בא להגן על ילדים, שהם במובנים רבים חלשים יותר מהמבוגרים שערים לזכויות שלהם, יודעים מה מותר, מה אסור. זו עבודה זמנית שנעה בין שבוע לחודש, חודש וחצי. ולכן, לפעמים בעלי העסקים משתמשים בזה ולא נותנים את הזכויות המגיעות. אני קורא לכנסת לאשר את החוק ולהעביר אותו להכנה לקריאה שנייה ושלישית, בתקווה שזה ייגמר מהר מאוד, עוד לפני החופש הגדול הבא עלינו לטובה, ועל-ידי כך למנוע עיוותים שקיימים היום במערכת. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. נא להזדרז. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, שולחן ממשלה ריק, ידידי ומכובדי חבר הכנסת אורי אריאל, החוק שלך מיותר. אני חייב להסביר לך למה. אין יותר עבודות נוער במדינת ישראל. אין יותר עבודות נוער במדינת ישראל, ומה שאני אומר עכשיו הוא לא מצחיק בכלל. <אמנון כהן (ש"ס):> האריתריאים לקחו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הוא לא מצחיק בכלל, הוא עצוב שאין כדוגמתו. גם אני כנער עבדתי. הייתי מחנך בבית-ספר תיכון מקיף, עודדתי את תלמידי לצאת לעבודה באופן מושכל, לא להפוך עיקר לטפל וטפל לעיקר, שיהיו להם דמי הכיס שלהם. לא פעם ילדים גם תמכו בהוריהם. רבותי, העבודות האלו של סטודנטים, העבודות האלו של נוער, העבודות האלו של אוכלוסייה חלשה נגמרו. אין, אדוני. גם בני המגזר שלך, גם הם איבדו את מקומות עבודתם. אתה יודע מה קורה בכפר-מנדא, לדוגמה? איבדו את מקום עבודתם, כי מדינת ישראל מרחמת על כולם חוץ מעל עצמה. החמדנות, ופה אני מפנה אצבע כלפי הממשלה, היא פושעת. זה מפליא איך שר הפנים לפני שבועיים אמר: תוך שנה אין פה מסתנן אחד; היום זה כבר עבר לשלוש שנים, והוא הקים ועדה. אחרי שלוש שנים אתה מקים ועדה? מתי תתחיל לעשות? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא הבנתי מה הקשר של כפר-מנדא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש בעיה של מסתננים שם שתופסים מקומות עבודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מסתננים בכפר-מנדא? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן, היה דיווח על זה. יש דיווח על זה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> כן, אני הייתי שם אישית. הראו לי איפה הם לנים. מדובר על 80–100 עובדים זרים, בלי רשיונות, כמובן, בלי כלום – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש דיווח על זה, יש דיווח על זה. וכמו שאתה יודע, כל מקום עבודה זה אוכל למשפחה, אין חוכמות, אין חוכמות. אני אגיד לכם לדוגמה – התסריט בשוק-התקווה. שוק-התקווה, בכלל בשכונת-התקווה, יש הרבה עולים, במיוחד מאזור של בוכרה, גרוזיה – גאורגיה, מה שנוהגים לכנות היום. <אמנון כהן (ש"ס):> מה יש להם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> הם היו עובדים בשכונה. התפקיד שלהם היה – אתה באת לשוק, ובשוק אין עגלות. אז הם הביאו עגלות. הוא נצמד אליך עם העגלה. אתה עושה את כל הקניות, בסוף הוא בא אתך למכונית שלך, איפה שאתה חונה. אתה נותן לו 5 שקלים, 10 שקלים, נותן לו טיפ. הוא במשך היום עשה את הפרנסה שלו, 150–200 שקל ביום; הרוויח כמה שקלים ביום. גם העבודה הזאת כבר לא קיימת. אם היו ילדים ונוער שעבדו אחרי-הצהריים בשוק, העמיסו ארגזים, הורידו ארגזים, הדבר הזה כבר לא קיים. אלו עבודות שהן מתאימות לאוכלוסיות כאלה. איבדנו אותן לחלוטין, אדוני היושב-ראש, כי יש פה יותר מדי חמלה. אני הייתי השבוע בפאנל מטורף במכללה למשפט ועסקים בתל-אביב. אני שמעתי שם את הפרופסורים, אמרתי לעצמי: בשביל מה צריך אויבים? בשביל מה צריך אויבים? אם יש אותם בשביל מה צריך אויבים? האויבים שלנו נמצאים שם, איבדנו את העשתונות. לא מרחמים על עצמנו. לכן, אדוני חבר הכנסת אורי אריאל, אני אתמוך בחוק אבל הוא מיותר. אין עבודה לבני-נוער, נגמר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. בבקשה. תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. הוא מסיים באופן מפתיע, כך שאתה לא צופה אותו. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גורם ההפתעה, זה נקרא. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן, כן. זו מיומנות מיוחדת. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. אני מקווה שתוכל להביא את דבריך במסגרת שלוש הדקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אין ספק שהנוער שלנו זקוק להגנה, זקוק להגנה. למשל, עוד מעט יש את הפינוי באולפנה, אז הנוער שלנו שגר שם באותם בתים, הוא גם זקוק להגנה. אין מי שיגן עליו, הממשלה לא מגינה עליו. יפנו אותם בכוח. מפנים ילדים, מפנים נשים, אפילו באמצע הלילה, כדי שאפילו לא יספיקו להתארגן, אולי, חלילה וחס, המשטרה לא תהיה ערוכה מספיק, ואסור להפתיע את המשטרה. המשטרה תמיד צריכה להפתיע. אין ספק שהחוק הזה הוא בסדר. מה להגיד לך, לומר לך שישתמשו בו בכל הרצינות – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא נעים לו ממך, הוא אומר לך שהחוק בסדר. <נסים זאב (ש"ס):> החוק בסדר. לומר לך שיהיה בו שימוש רציני על כוונה או על מחשבה או על – אולי תבוצע איזושהי עבירה במהלך העבודה, אני לא בטוח שהחוק הזה מגדיר מהי העבירה. אני קראתי את החוק פעמיים, שלוש, ניסיתי להבין אותו. אני לא הצלחתי להבין אותו, כי לא הבאת אפילו דוגמה מוחשית מה המשמעות של פגיעה עוד לפני שהילד נפגע. זאת אומרת, אם אתה אומר לי שהשכר נמוך או שאין ביטוח לאומי, שהילד עובד בלי זכויות, אינני יודע, כשהוא בא לשבועיים-שלושה מתקופת החופשה שלו, אז צריך להגדיר מה בעצם הפגיעה המהותית. אבל אני יכול לומר באופן הברור ביותר, יש פגיעה קשה היום, למשל, בזכויות של ילדים. כאשר מנסים להשתלט על משפחות, לוקחים להן את הילדים שלהם, מכריזים עליהם כנזקקים, ולא נותנים למשפחה לטפל. במקום להתאמץ יותר ולעזור לאותן המשפחות כדי לגדל את הילדים שלהן בחיק הוריהם, אז מוציאים אותם בשני שלבים. השלב הראשון, אומרים: זה רק אומנה יומית, אחר כך אומנה חודשית, ואחר כך, בשלבים כאלה או אחרים, הילדים האלה עוברים לאימוץ. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אחד הנושאים הכי רגישים פה במדינת ישראל, וההפקרות המוחלטת שיש בתחום הזה של גזלת ילדים מהוריהם, זה במדינת ישראל. אנחנו מהמובילים בעולם – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> איך זה מתקשר להצעת החוק? <נסים זאב (ש"ס):> כי אנחנו מדברים על זכויות הילדים, של הנערים, ואני רוצה לומר לך, הילד הזה יש לו זכויות לראות את ההורים שלו מתי שהוא רוצה, וכשהוא דורש את זה בוודאי. וכשהעובדים הסוציאליים עושים את כל התרגילים שבעולם לנתק את הילד מהאבא ומהאמא שלו, כשהוא זועק: אני רוצה את אבא, אני רוצה לראות אותו. ולוקחים אותו לאימוץ כפוי, נגד ההורים, ולא לאימוץ פתוח או לא – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> ולכן אני אומר שצריך לשמור על אותם ילדים, גם בתוכניות חינוכיות, כשלצערי הרב אנחנו מכירים את התוכניות שפוגעות בנוער שלנו. צריך יותר להעביר מסרים חינוכיים בתוכניות, ולא תוכניות זנותיות כמו שאנחנו רואים, לצערי הרב, יום-יום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה על הצעת החוק. בבקשה, מצביעים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, אני עברתי דירה וזה לוקח לי זמן להגיע. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני יודע שאתה בכושר גופני לא רע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתה צריך מפה, חבר הכנסת זאב? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני יודע שאתה בכושר גופני לא רע, ברוך השם, ואתה יכול להספיק. <קריאה:> הוא שומר על הכושר עוד מתקופתו, מהצבא. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 7; נגד, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה והיא עוברת להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה, ממשיכים. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 45) (יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – מבקר רשמי), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/471).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 45) – יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה. מבקר רשמי. <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה? <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני רוצה לשאול שאלה: אתם רואים פה שר? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו שחררנו את השר. <אמנון כהן (ש"ס):> אנחנו לא צריכים אותו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הוא הלך למשימה חשובה, לעזור לך בעניין האולפנה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני חושב שההתנהלות – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני נתתי לו אישור. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אז אני מוחה על זה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בסדר, קיבלנו את המחאה שלך, נרשמה, אבל השר שכנע אותי שהוא הולך למשימה חשובה בעניין האולפנה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אז אני הולך להתקזז אתו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מתקזז אתו? <אמנון כהן (ש"ס):> חכה, תצביע על החוק. זה חשוב. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אם אין שר – – – <אמנון כהן (ש"ס):> לא חשוב, השר לא מנהל אותנו – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, חבר הכנסת אמנון כהן. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מודיע שאתה מתקזז עם השר להגנת הסביבה. <אמנון כהן (ש"ס):> – – כבוד חברי חברי הכנסת, תכליתה של הצעת חוק זו היא לאפשר לרשות המחוקקת במדינת ישראל לקיים פיקוח ובקרה בלתי אמצעיים על שירות בתי-הסוהר, ובכלל זה לעמוד על דרכי הטיפול באסירים, לבחון את ניהולו התקין של בית-הסוהר ועל התאמתם של כל אלה להוראות הדין ולהוראות אחרות, וזאת באמצעות יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שהיא ועדת הכנסת האמונה על פיקוח שירות בתי-הסוהר. עד כה, ובהתאם לסעיף 72 לפקודת בתי-הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971, רק לשופטי בית-המשפט העליון וליועץ המשפטי לממשלה ניתנו סמכויות של מבקר רשמי, מכוח כהונתם, לגבי כל בית-סוהר בישראל. כמו כן, לשופטי בית-המשפט המחוזי והשלום ניתנו סמכויות של מבקר רשמי לגבי כל בית-סוהר שבאזור שיפוטם. תיקון זה יש בו לחזק את מערך האיזונים והבלמים הנדרש במדינה דמוקרטית בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת ובין הרשות המבצעת, המפעילה כוח מדינתי על בני-אדם. אבקש את תמיכתכם בהצעת החוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. ראשון המתדיינים ואחרון המתדיינים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה? <איתן כבל (העבודה):> אפשר לענות במועד אחר? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ניתן לך דקה יותר בתנאי שתדבר על הצעת החוק, לא על משהו אחר. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחמש ושבע שנים העליתי הצעת חוק חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, ואז גם פניתי לשר לביטחון פנים ושאלתי אותו מדוע חברי כנסת צריכים לבקש אישור מיוחד, בקשה מיוחדת, ואין לנו זכות לבוא לבקר את האסיר מהיום להיום. אני רוצה להבין, יש לנו תעודה שאסור לעצור אותנו באף מקום. אסור לעצור חבר כנסת. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, חוץ – – – <נסים זאב (ש"ס):> גם כשהוא רוצה להיכנס לבית-סוהר אתם לא נותנים לו להיכנס? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, אל תטעה – – – <נסים זאב (ש"ס):> לפחות כשהוא רוצה להיכנס – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חוץ ממתקנים ביטחוניים – – – <נסים זאב (ש"ס):> רגע, רגע, רגע, תן לי להסביר לך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תסייג את זה. <נסים זאב (ש"ס):> תסלח לי, אנחנו לא מדברים על מתקן ביטחוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, מותר לך לבקר בכל מקום, חוץ ממתקנים ביטחוניים וצבאיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מדבר עכשיו על מתקנים. אני מדבר על – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מדבר על זכויות של חברי כנסת. <נסים זאב (ש"ס):> – – על הזכות של חברי כנסת – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אז תסייג – – – איפה אסור לו – – <נסים זאב (ש"ס):> – – לבקר, לבקר אסירים בבתי-סוהר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – כדי שהציבור ידע. <נסים זאב (ש"ס):> והסכמתי אפילו לרעיון כשאמרו לי, אסירים ביטחוניים זה בעיה. אמרתי, טוב, אני מוכן לוותר על זה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> למה בעיה? <נסים זאב (ש"ס):> אמרו לי שזה בעיה שחבר כנסת יבקר באופן מפתיע אסיר ביטחוני, זו בעיה. אני לא יודע למה זו בעיה, אני גם לא חושב שיש בזה בעיה. אבל בוא נאמר שאסיר ביטחוני אני צריך להודיע מראש, יום, יומיים. אני צריך שבוע לפני כן להוציא מכתב, לבקש ולתת להם שלושה תאריכים מראש, ושהם יקבעו לי באיזה יום אני יכול להגיע. אז מה הזכויות שלנו כחברי כנסת? למה זה רק לבית-משפט ורק ליושב-ראש הוועדה? אדוני – – <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – אתה אל תחפש רק את עצמך בתוכנית הזאת, עם כל הכבוד לך, כי אם אתה לא תתמוך בי, אני לא אוכל לתמוך בך. אתה צריך לדאוג שגם אני אוכל להיכנס, כחבר כנסת, בכל עת, ואני גם לא צריך להתלוות אליך. מה קורה אם חבר הכנסת רוצה להתלוות אליך? הוא יכול? אני שואל אותך, על-פי הצעת החוק הזאת – – – <אמנון כהן (ש"ס):> לא יכול. <נסים זאב (ש"ס):> הוא לא יכול. אז אני אומר לך – אז מה, אתה תלך לבד, כיושב-ראש ועדה? <אמנון כהן (ש"ס):> גם ועדת חוץ וביטחון לא יכולים – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני שואל אותך איך זה ייראה שאתה נכנס לבית-סוהר מסוים, אתה בא לבקר באופן מפתיע כאדם בודד, אתה רוצה לקחת אתך עוד שני חברים מהוועדה, ואתה לא רוצה דווקא חברי ועדה, אתה רוצה אנשים שקשורים לוועדה אחרת אבל קשורים לעניין הזה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנשי מקצוע. <נסים זאב (ש"ס):> אנשי מקצוע, לא רק מקצוע. <אמנון כהן (ש"ס):> צריך אישור. <נסים זאב (ש"ס):> צריך אישור, אבל אתה לא יכול, על בסיס זה שאתה הולך, לקחת אתך עוד חבר כנסת, אפילו מוועדת הפנים. ולכן אני מבקש ממך, בהזדמנות הזאת תעמוד על זה, ואם לא – אני אביא הסתייגויות, כי אני חושב שזכותם של חברי הכנסת לבקר, אולי לא אסירים ביטחוניים – אני אומנם פונה לחבר הכנסת צרצור, שאני רואה שהוא אומר, איך אני מוכן לוותר על זה כל כך בקלות. אני אומר לך, אני לא מוותר, אבל לפחות אם ייתנו לנו לבקר בשירות בתי-הסוהר אסירים רגילים, אני חושב שנצא נשכרים מכך ולא תהיה פגיעה כל כך קשה בחברי הכנסת, כי אני מרגיש באמת במצב של נעלב כשלא נותנים לי, ואני צריך לבקש שבוע מראש, ואני צריך לתאם את הימים ואת הזמנים, שזה יתאים, לא יודע, למי שמנהל את בית-הסוהר. <אמנון כהן (ש"ס):> טוב. <נסים זאב (ש"ס):> תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אדוני יושב-ראש הוועדה, מה אתה עונה? כי גם אני בדעתו של חבר הכנסת נסים זאב. אם שופט בית-משפט מחוזי יכול לבוא, כפי שאתה מציע, מדוע חבר כנסת לא יכול לבוא? <אמנון כהן (ש"ס):> עד היום גם חברי כנסת, גם יושבי-ראש ועדות, היו צריכים לתאם שבוע מראש, כמו שציין ידידי חבר הכנסת נסים זאב, והיו כמה בקשות של יושבי-ראש ועדות – גם כבודו ביקש, ראיתי בהתכתבויות – שרצו אד-הוק, מיידי – יש לך מצוקה של איזשהו אסיר ואתה רוצה להיכנס מיידית כדי לפקח על העבודה של בתי-הסוהר, ולא היה את האישור הזה. אז אנחנו מדינה צעירה, לאט-לאט מחוקקים, עכשיו נתחיל בנושא של יושב-ראש ועדה – קיבלנו לכך הסכמה, לאט-לאט נרחיב את זה, בעזרת השם, גם לחברי כנסת, אין מניעה. אני חושב שכריבון, כגוף שמפקח על עבודת הממשלה, כחברי כנסת, אנחנו צריכים לקבל את האישור הזה, כולנו. אנחנו מתחילים בשיטת הסלאמי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, לא הבנתי. בקריאה השנייה והשלישית. <אמנון כהן (ש"ס):> עוד לא בטוח. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אז אנחנו לא יכולים להצביע בעד הצעה כזאת. <אמנון כהן (ש"ס):> בסדר. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אתה יכול להצביע. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, אני לא יכול להצביע. <נסים זאב (ש"ס):> אתה לא מנוע מלהצביע. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אם שופט בית-משפט מחוזי הוא מעל חבר כנסת נבחר ציבור – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני אומר, בהסתייגויות – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – אני חושב שזו בעיה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני אומר שכרגע נצביע על זה איך שזה, אבל לקראת קריאה שנייה ושלישית אני אביא הסתייגות, ואני מבקש להיאבק על זה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, אני רוצה שיושב-ראש הוועדה – – – <נסים זאב (ש"ס):> הוא לא יכול להבטיח לך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> למה לא יכול להבטיח, הוא יושב-ראש הוועדה. <נסים זאב (ש"ס):> הוא בעד, הוא בוודאי בעד, השאלה – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אני רוצה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> רגע, מי מעליו? מה זה הוא בעד? הוא לא עובד אצל שר הביטחון. <נסים זאב (ש"ס):> השאלה, מבחינה קואליציונית, אתה יודע איך זה עובד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה זה קואליציונית? נבחר ציבור, חבר כנסת, עם כל הכבוד, אני חושב, ראוי למעמד דומה לשופט. <אמנון כהן (ש"ס):> בסדר. בשנייה ושלישית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> וזה ראוי. אני נגד זה שאני קם בבוקר, עולה על הרכב ונוסע לבית-הסוהר. צריך ליידע את בית-הסוהר – – <נסים זאב (ש"ס):> כן, אפשר. אפשר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – צריך לתאם, אבל מה שמגיע לשופט בית-משפט מחוזי ושופט בית-משפט שלום, אני חושב שמגיע לנבחר ציבור, המחוקק, חבר הכנסת. <איתן כבל (העבודה):> אני מציע שתמשיכו את הדיון בוועדה. <נסים זאב (ש"ס):> אוקיי, אדוני, תודה רבה. <אמנון כהן (ש"ס):> בוא נמשיך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני רוצה לשמוע ממך, אדוני היושב-ראש. <איתן כבל (העבודה):> הוא אמר. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני, אני לא קובע דבר, אני – – – בממשלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אז אתה ברוח הדברים של חבר הכנסת נסים זאב, חברך לסיעה. <אמנון כהן (ש"ס):> לא, לא, לא. ברוח הדברים שדיבר חבר הכנסת נסים זאב אני מזמין את כבודו, היושב-ראש המנהל את הישיבה, יבוא לדיונים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית וישפיע את מעמדו, שנוכל לשכנע את הממשלה שלכל חבר כנסת תהיה זכות. אני מסכים, אני רוצה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> יופי, אני מודה לך מאוד. אנחנו נגיש הסתייגות ביחד. <אמנון כהן (ש"ס):> בשמחה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ואנחנו נבוא לוועדה, ושם אני חושב שאנחנו נעשה דבר טוב וראוי. תודה רבה. אנחנו מצביעים. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, איך אני מצביע? יש משמעת סיעתית, לא? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד, בעד, ואתה מצטרף להסתייגות. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 45) (יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – מבקר רשמי), התשע"ב–2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת החוק עברה – 5 בעד, נגד ונמנעים אין – והיא תעבור להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשות חבר הכנסת אמנון כהן, מכובדי. <אמנון כהן (ש"ס):> תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט"ז בסיוון התשע"ב, 6 ביוני 2012, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:15.>