דברי הכנסת

דברי הכנסת לא / מושב רביעי / ישיבות ש"ס–שס"ב / כ"ח–ל' בסיוון התשע"ב / 18–20 ביוני 2012 / 31 חוברת ל"א ישיבה ש"ס הישיבה השלוש-מאות-ושישים של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ח בסיוון התשע"ב (18 ביוני 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות; 7 2. הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית 7 דב חנין (חד"ש): 7 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 12 איתן כבל (העבודה): 21 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 31 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 32 הצעות סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה-מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 33 1. במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות; 33 2. הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית 33 דניאל בן-סימון (העבודה): 33 יואל חסון (קדימה): 34 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 36 נסים זאב (ש"ס): 37 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 39 אורי מקלב (יהדות התורה): 41 שכיב שנאן (העצמאות): 43 עפו אגבאריה (חד"ש): 44 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 45 אילן גילאון (מרצ): 47 זבולון אורלב (הבית היהודי): 48 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 50 איוב קרא (הליכוד): 51 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 53 הצעות סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה-מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 53 1. במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות; 53 2. הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית 53 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 54 ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת גדעון עזרא, זיכרונו לברכה 58 היו"ר ראובן ריבלין: 58 השר שאול מופז: 59 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 61 ישראל חסון (קדימה): 63 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא חוף-השנהב אלסאן אואטארה 65 היו"ר ראובן ריבלין: 65 הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012 67 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 67 הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012 80 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 81 מוחמד ברכה (חד"ש): 82 דב חנין (חד"ש): 83 יואל חסון (קדימה): 84 שלמה מולה (קדימה): 88 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 91 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 92 הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010 95 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 95 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012 97 השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: 97 חיים כץ (הליכוד): 98 משה מטלון (ישראל ביתנו): 100 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 102 השר משולם נהרי: 102 דב חנין (חד"ש): 103 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 22), התשע"ב–2012 105 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 105 דב חנין (חד"ש): 109 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות), התשע"ב–2011 109 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 110 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012 112 אילן גילאון (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 113 הצעת חוק למניעת אלימות כלפי עובדי רווחה, התשע"ב–2012 116 חיים כץ (הליכוד): 117 עפו אגבאריה (חד"ש): 120 שלמה מולה (קדימה): 121 נסים זאב (ש"ס): 122 הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ב–2012 125 יריב לוין (הליכוד): 126 דב חנין (חד"ש): 129 גילה גמליאל (הליכוד): 130 מוחמד ברכה (חד"ש): 133 זהבה גלאון (מרצ): 134 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 135 נסים זאב (ש"ס): 138 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, היום יום שני, כ"ח בסיוון התשע"ב, 18 בחודש יוני 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת הראשונה לשבוע זה. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב–2012; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 67) (פיצוי לנאשם שזוכה), התשע"ב–2012; הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012; הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 6) (הארכת תוקף של הוראת השעה לעניין חקירת חשוד בעבירות ביטחון), התשע"ב–2012; והצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 71) (פומביות הדיון בעבירות אלימות במשפחה), התשע"ב–2012, של חברת הכנסת נינו אבסדזה וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4384/18 וכלה בהצעת חוק פ/4404/18 – הצעת חוק ההסדרה על מחזיקים במקרקעין ביהודה והשומרון, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק השפה, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת לעוסק בשאיבת דם ורידי), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – קביעת דרגת נכות שנית), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – סייג למבקרים במדינות שפורסמה לגביהן אזהרת מסע חמורה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לביטול סמכויות בעניין תכנון ובנייה בגדה המערבית, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הודעה בדבר נקודות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת משה מטלון ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מתקן הרמה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שמוטל על התגמול המיוחד), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק החברות (תיקון – התניית עסקאות בעלי עניין באישור בית-המשפט), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון קו עצירה לאחר מעבר חצייה ולפני צומת), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הפעלה וסימון של רמזור), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת לבישת אפוד זוהר וסימון קסדת מגן ברכיבה על אופניים ועל אופנוע בזמן תאורה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הצגת מחיר מומלץ של ירקות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני וישראל אייכלר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת סימון נפח האריזה המרבי והנפח בשימוש), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (איסור הטמנת פגר של בעל-חיים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת שי חרמש ודני דנון; הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – פיצויים מדייר סרבן בהריסה ובינוי), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת ציון פיניאן ודני דנון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הגבלות על שינוי תחום עירייה ואזור חלוקת הכנסות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת ישראל חסון ואריה ביבי; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הסדרת ייצור חשמל על-ידי האוכלוסייה הבדואית), התשע''ב–2012, מאת חברי הכנסת עינת וילף, שכיב שנאן, גאלב מג'אדלה, איתן כבל, עמיר פרץ, זהבה גלאון, בנימין בן-אליעזר, אבישי ברוורמן, דניאל בן-סימון, מסעוד גנאים, אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע, עפו אגבאריה, מגלי והבה, שלמה מולה, סעיד נפאע, ג'מאל זחאלקה, מוחמד ברכה, אכרם חסון, אילן גילאון, יצחק הרצוג וניצן הורוביץ; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור פעילות פוגענית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, דוד רותם, כרמל שאמה-הכהן, זאב אלקין, מיכאל בן-ארי, יריב לוין, אברהם מיכאלי, אריה ביבי, אברהם דואן, אריה אלדד, מירי רגב, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה מטלון, אנסטסיה מיכאלי, ציון פיניאן, אמנון כהן, אורלי לוי אבקסיס, יצחק וקנין, נסים זאב, דני דנון וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת. בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות), התשע"ב–2011. הסכם בדבר שיתוף פעולה חקלאי בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של ארמניה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והעבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות;> <2. הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית> <היו"ר ראובן ריבלין:> לפנינו שתי הצעות אי-אמון המתחילות את השבוע. האחת היא של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, והשנייה היא של סיעות העבודה ומרצ. לא, האחת היא של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד, והשנייה היא של מפלגת העבודה סולו. ההצעה הראשונה היא כמובן של חברי הכנסת מהסיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד, שכותרתה – הצעת אי-אמון בנושא: במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות. ירצה את הטענות חבר הכנסת דב חנין, בשם המבקשים אי-אמון, וישיב השר יעקב מרגי, כממלא-מקומו לשעה של השר המתאם. בבקשה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני המשנה לראש הממשלה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כמנהגי בהצעות האי-אמון שאני מנמק אני מתחיל תמיד באזכורה של המחאה החברתית העצומה, שכולנו חווינו בקיץ האחרון. עמיתי חברי הכנסת, צריך להתחיל בכך: הממשלה התעלמה מהמסר הברור שהציבור בארץ העביר. הממשלה מסרבת לעשות את השינוי החברתי, מסרבת לקדם אותנו למקום צודק מבחינה חברתית. קודם כול, הממשלה ממשיכה במדיניות של דיאטה רצחנית של המערכות הציבוריות. מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, נמצאת בצמרת האי-שוויון החברתי, אבל בתחתית ברמת ההוצאה האזרחית הציבורית. זה אומר שהמדינה בישראל מוציאה פחות על שירותים ציבוריים אזרחיים בהשוואה לכל מדינה אחרת במערב, וזה בזמן שאנחנו נמצאים בצמרת האי-שוויון החברתי. במקביל, הממשלה ממשיכה במדיניות ההפרטה, מדיניות רב-ממדית שמתרחשת בכל מישורי החיים. אתמול שמענו את דוח צוות הבריאות של המחאה החברתית, והצוות הזה מתאר את ההפרטה המואצת בתחום הבריאות כסכנה הגדולה, המיידית והקשה שאורבת למערכת הבריאות בישראל. במשפט אחד, אם לסכם את כל הממצאים, אפשר לומר שהגרעין של כל העניין נמצא בכך שהמימון הפרטי של הבריאות בישראל עלה ל-38% מסך כלל המימון לבריאות לעומת 27%, שזה הממוצע המקובל ב-OECD. אנחנו מממנים את הבריאות שלנו יותר ויותר מהכיס הפרטי, פחות ופחות מהקופה הציבורית. וכשזה המצב, כמובן התוצאה היא תוצאה של אי-שוויון, של רפואה לעניים שהיא טובה פחות, ורפואה לעשירים שהיא טובה הרבה יותר. עוד אנחנו מתבשרים הבוקר על החלטת הממשלה מאתמול לתת עוד שנתיים לאילי ההון השונים לצמצם את הפירמידות שלהם לשתי קומות. במקום ארבע שנים שהומלצו על-ידי ועדת הריכוזיות, הממשלה, כך אנחנו שומעים, מוכנה לתת שש שנים. כך מדללים את המלצות ועדת הריכוזיות, שממילא היו המלצות מדוללות, שממילא הלכו לקראת בעלי ההון והטייקונים. דיברו רבות על ריכוזיות וטייקונים. הממשלה הזאת מנהלת, אדוני היושב-ראש, מסע ריצוי של בעלי ההון בישראל. אנחנו גם שומעים את הדיבורים על תקציב המדינה החדש ועל הבור הצפוי בתקציב, וכאן מדברים אתנו על אפשרויות של העלאת מס ערך מוסף. העלאת מס ערך מוסף זה הכיוון ההפוך בדיוק למה שצריך. מס ערך מוסף הוא מס אחיד, רגרסיבי – את אותו סכום משלמים העניים ומשלמים העשירים. במקום להעלות את המע"מ צריך דווקא להוריד אותו, וקודם כול להוריד אותו על מזון. הנה, שמענו על מחירי המזון הגבוהים בישראל. הדרך הפשוטה, הקצרה, המיידית להוריד את מחירי המזון היא לבטל את המע"מ על מזון. זו הדרך ההגיונית לעשות את זה. אנחנו מדברים על ספרים ועל הצורך לעודד ספרים בישראל, אבל גם לאפשר לצרכנים לקנות ספרים. הנה, בואו נבטל את המע"מ על ספרים וננהג כמו מדינות תרבות אחרות בעולם, ואז יהיה גם יותר כסף ליוצרים ולכותבים וגם פחות כסף שיצא מקופתם של האזרחים. עמיתי חברי הכנסת, יש הרבה כסף – 23% מהתוצר המקומי הגולמי בישראל הוא הון שחור. אלה נתונים שכולנו קראנו בעיתונות הכלכלית בשבוע האחרון. מדברים אתנו על רווחים "כלואים" של 100 מיליארד ש"ח. מה הם הרווחים הכלואים האלה? סכומי עתק של רווחים שהרוויחו חברות שנהנו מעידוד השקעות הון, והרווחים האלה נמצאים בישראל כי הם לא יכולים להוציא אותם. אם הם יוציאו אותם, הם יצטרכו אולי לשלם מס. מכיוון שהם לא רוצים לשלם מס, הם משאירים כרגע את הרווחים בישראל. ובמקום שהממשלה תדרוש שהכספים ישולמו והמסים ישולמו, אם רוצים להוציא אותם במלוא החוב שלהם, במלוא ערכם, במלוא ההיקף שלהם, כבר עכשיו מדברים אתם על איזו התפשרות, על הליכה לקראת, אולי 15% במקום מה שמגיע. ועוד לא דיברתי, עמיתי חברי הכנסת, על משאבי הטבע שלנו, על כמה אנחנו לא מקבלים מים-המלח, מהרווחים העצומים שנעשים שם בכל שנה על-ידי כי"ל; על כמה אנחנו לא מקבלים מהפוספטים שנכרים בנגב; על כמה אנחנו לא מקבלים מהגז שנמצא ליד חופי ישראל. והנה, רק בשבוע האחרון שמענו שחברת החשמל, שהיא חברה ציבורית, משלמת לטייקוני הגז פי-ארבעה, חברי הכנסת, מהמחיר האמיתי שצריך היה לשלם במחיר שוק הוגן בין ספק-יצרן לבין צרכן בהיקף של חברת החשמל בישראל. הממשלה גם מתנגדת לרעיונות של מיסוי על עשירים. אבל אם אנחנו מדברים, עמיתי חברי הכנסת, על שאלות כספיות, כמובן צריך להזכיר את ההמלצה המרכזית של ועדת-טרכטנברג. זו ההמלצה שממנה הממשלה התעלמה לחלוטין. הרי נזכור מה היתה ההמלצה המרכזית, ההמלצה המרכזית היתה – את כל אותן תוספות חברתיות שהוועדה הציעה, לממן על בסיס של קיצוץ בתקציב הביטחון. זו היתה ההמלצה המרכזית. ומה הממשלה עושה? היא הולכת בכיוון ההפוך. בסיס תקציב הביטחון השנה הורחב. והוא יורחב עוד, עמיתי חברי הכנסת. הוא יורחב עוד, כי לשם הולכת המדיניות של הממשלה הזאת. אנחנו קוראים, אדוני היושב-ראש – עוד לא סיימתי לקרוא את החוק הארוך הזה, שהונח עכשיו על שולחננו, בעניין סנקציות נגד אירן. אני מבין שהממשלה פתאום נזכרה שיש בעיה אירנית, ולכן היה צריך גם פטור מחובת הנחה בבהילות כזאת, אבל על כך אני אדבר כשנדבר על החוק ההוא. בהקשר הזה אני רוצה לומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שהחוק הזה בא לומר: מה שאנחנו דורשים ממדינות אחרות – – – <דב חנין (חד"ש):> כן כן, בסדר גמור. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, אין פה איזה – – – <דב חנין (חד"ש):> רק אני מתפלא על הבהילות, זה הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, גם אני בדרך כלל מתפלא כמוך, אבל בעניין זה נדמה לי שההערה – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. אני אומר: בכל מקרה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סוף-סוף המדינה הבינה – אני אשמור לך על הזמן – המדינה הבינה שמה שאנחנו דורשים מארצות אחרות, קודם כול אנחנו צריכים לקיים לגבי עצמנו, וזה בהחלט במקום. <דב חנין (חד"ש):> בכל מקרה, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על אירן בהקשרים של צדק חברתי, צריך לומר דבר אחד מאוד פשוט, מאוד פשוט ומאוד הגיוני, והציבור בישראל חייב להבין זאת. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר גם וגם. אי-אפשר גם צדק חברתי וגם מלחמה אזורית. מי שיבחר לנהל מלחמה אזורית נגד אירן, ייצר פה הרבה מאוד תוצאות שונות, משונות ומצערות, אבל דבר אחד הוא לא ייצר פה, צדק חברתי הוא לא יעשה. אי-אפשר מלחמה וגם צדק חברתי. ועמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר צדק חברתי וגם כיבוש. אנחנו שומעים על ההוצאות העצומות שכרוכות רק בפינוי אותה שכונה שנקראת גבעת-האולפנה, ששם מנסרים את הבתים ויעתיקו אותם וידביקו אותם, כנראה בדבק מאוד מאוד יוקרתי שיגיע מחוץ-לארץ, אחרי שגם המסור מגיע מחוץ-לארץ, והמומחים יגיעו מחוץ-לארץ, והידע המקצועי יגיע מחוץ-לארץ. ואז יגזרו, ינסרו וידביקו במקום אחר. וכל העסק הזה עולה המון כסף, והכסף הזה, המיותר, בא על חשבון דברים שהם לגמרי לא מיותרים, כמו בריאות וחינוך ושירותים חברתיים, כל הדברים שהחברה הישראלית צריכה. עמיתי חברי הכנסת, התמונה ברורה. במקום לעשות צדק חברתי הממשלה בוחרת להשקיע בדברים אחרים. הממשלה בוחרת להמשיך ולהתחנף לטייקונים, הממשלה בוחרת להמשיך ולנהל מדיניות שמונעת שלום והידברות במזרח התיכון, הממשלה מקדמת מלחמה אזורית חדשה, הממשלה מקדמת השקעות מיותרות ומוטרפות בהתנחלויות במקום להשקיע בתוך מדינת ישראל. הציבור הישראלי צריך להבין: אם אנחנו באמת רוצים צדק חברתי, אנחנו צריכים לגרום לכך שסדר-יום של צדק חברתי הוא שינהל את החברה הישראלית ולא כל סדר-יום אחר; לא סדר-יום של ארץ-ישראל השלמה וגם לא סדר-יום של סדר אזורי חדש במזרח התיכון. עמיתי חברי הכנסת, מה שמפחיד במיוחד בהתנהלות של הממשלה בתקופה האחרונה זו אותה הידרדרות להסתה נגד האחר. והסתה נגד האחר בישראל לאורך שנים רבות היתה תמיד ההסתה נגד הערבים. לפעמים היא היתה גם, אדוני היושב-ראש, הסתה נגד החרדים, לפעמים זה הסתה נגד השמאלנים. עכשיו יש לנו קורבן חדש בולט במיוחד להסתה, ואלה הם מבקשי החיים מאפריקה שנמצאים בשכונות המוחלשות ביותר של ישראל. עמיתי חברי הכנסת, בשכונות המוחלשות האלה קיימת בעיה חברתית קיצונית וקשה. אני נמצא רבות בשכונות דרום תל-אביב, ואני רואה, אדוני היושב-ראש, את המצוקות שיש שם. יש שם מצוקות איומות של התושבים הוותיקים ושל מבקשי החיים החדשים. כולם סובלים, כי את אלה זורקים מהאוטובוס, פורקים אותם ואומרים להם: תרדו. וכשהם יורדים – בזה נגמרת ההתייחסות של המדינה, כשהם יורדים מהאוטובוס. והתושבים הוותיקים שסובלים מהזנחה, ממצוקה, מהיעדר ביטחון, מאווירה של הפקרות, משלמים מחיר מאוד מאוד כבד. ולזה צריך פתרונות, פתרונות אמיתיים, פתרונות רציניים, ולא הסתה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל וגזלתי לך זמן אני נותן לך שלוש דקות, אבל אני מבקש. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני. ואני, אדוני היושב-ראש, חייב לומר לך שאני מסתכל בחלחלה על התמונות של השבוע האחרון בעניין מסע הציד הזה שהתנהל נגד תושבי דרום-סודן. בית-המשפט קבע שאפשר להחזיר את תושבי דרום-סודן לדרום-סודן, וכאשר בית-המשפט קבע את זה, הדבר הזה ניתן לביצוע מבחינת המשפט בישראל. אבל כל דבר אפשר לעשות. הרי אנחנו מדברים על אנשים שכבר שוהים פה שנים. חלקם, יש להם ילדים. הילדים האלה לומדים בבתי-ספר. אני נפגשתי השבוע עם מדריכים של תנועת "השומר הצעיר" שחינכו, ובקבוצות שלהם היו תלמידים כאלה, מדרום-סודן. והנה פתאום הילדים האלה הופכים להיות קורבנות של מסע ציד, ונאספים כאילו הם עבריינים מסוכנים על-ידי המשטרה – לא המשטרה, סליחה, אדוני השר לביטחון פנים, לא לא, לא המשטרה, אלא על-ידי פקחים של משרד הפנים; טוב שאתה כאן ויכולתי לדייק, וראוי לדייק בעניין הזה – על-ידי פקחים של משרד הפנים ברחובות כאילו שהם עבריינים מסוכנים. ההורים שלהם נתפסים בתור לכספומט. למה? הרי נקבע שנותנים להם זמן מסוים להתארגנות. תנו להם את הזמן להתארגנות. אפילו הזמן הזה עוד לא עבר, אפילו אותו שבוע שנתנו להם לא עבר, וכבר התחילו לאסוף אותם ברחובות. התמונות האלה, אדוני היושב-ראש, הן תמונות מחפירות, מביישות. הן לא מביישות אותם, הן מביישות אותנו. אלה תמונות לא אנושיות, לא יהודיות. ואדוני היושב-ראש, לא רק לא אנושי, זה גם לא פתרון. מה? יגרשו את ה-1,500 מדרום-סודן, ומה יעשו עם 40,000 מאריתריאה, שאומר לנו משרד החוץ שאי-אפשר לפנות אותם? ומה יעשו עם אלה שהגיעו – אלפים רבים – שהגיעו אלינו מדארפור ומצפון-סודן? מה יעשו אתם? הרי גם אותם אי-אפשר לגרש, כך אומר משרד החוץ. פתרונות אמיתיים, זה מה שצריך; לא הסתה ולא התלהמות ולא לגרום לאוכלוסייה אחת מוכה ומוחלשת, להיאבק נגד אוכלוסיות אחרות מוחלשות ומוכות. אדוני היושב-ראש, בשביל כל הדברים האלה אנחנו צריכים סוף-סוף במדינת ישראל ממשלה אמיתית, שבמקום לעשות את המיותר ואת המסוכן תעשה את הדרוש. הממשלה הזאת לא תעשה את זה, ולכן מגיע לה אי-אמון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. על הצעת אי-אמון זו ישיב השר מרגי, ואחריו נעבור להצעת האי-אמון השנייה. חבר הכנסת כבל מנמק אותה, כן? <איתן כבל (העבודה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר מרגי – בבקשה, אדוני. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אתייחס בדברי לנקודות שהעלה כאן חבר הכנסת המציע דב חנין. אתייחס לנושא הכלכלי-חברתי, לבעיית המסתננים, לבעיית אירן, ולבסוף אתייחס לסוגיה המדינית של המזרח התיכון בכלל והפלסטינים בפרט. המדינה מודעת לקושי שלה להפיץ ולפרסם את החלטותיה החשובות בקדנציה הנוכחית, מסיבות אובייקטיביות ומסיבות שאינן אובייקטיביות. לכן אביא לכם כאן כמה החלטות חשובות של הממשלה הזאת שבה אני חבר, ולעתים הצעות האי-אמון משיגות את יעדן לא באי-אמון בממשלה אלא בהזדמנות לומר גם לכם וגם לעם על הישגי הממשלה הנוכחית. כלכלי-חברתי – עד כה ישראל עמדה בטלטלה הכלכלית העולמית וצלחה אותה. עלינו להמשיך לשמור על יציבותה של הכלכלה ולהמשיך לסייע לאזרחי ישראל. הממשלה אישרה בעקבות המחאה שהיתה בקיץ האחרון, שהזכרת, חבר הכנסת חנין, את דוח-טרכטנברג, פרק אחר פרק. היא אישרה את פרק המסים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, אני לא מאפשר לשרים להפריע לכם כשאתם מדברים. אני לא מסכים אפילו לחשוב שאתם תפריעו לשרים. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – אישרה את פרק התחרותיות, אישרה את סעיפי הייעול ושיפור הרגולציה הממשלתית, אישרה את פרק החינוך ואת פרק הדיור. להזכירכם, בתחילת 2012 נכנסו לתוקפן שתי הטבות גדולות: האחת, תוספת של 430 שקל לחודש עבור 280,000 אבות עובדים עם ילדים עד גיל שלוש, ומתן 215 שקלים לעוד כ-100,000 אמהות עובדות עם ילד עד גיל חמש. זוהי בשורה גדולה מאוד עבור קרוב ל-400,000 איש במדינת ישראל. כנראה, יש מי שחפץ שזה לא יבלוט. בנוסף הופחת מס הקנייה על מאות מוצרי חשמל, בוטל המס המתוכנן על הדלק ובוטל המכס על קניות באינטרנט עד סכום של 1,200 שקלים. אושר גם פרק החינוך שבו התקבלה ההחלטה התקדימית על חינוך חינם מגיל שלוש. שנים רבות – קדנציות רבות – מדברים על זה; הממשלה החליטה באומץ. אישור ההמלצות העיקריות בפרק הדיור צפוי להביא להגדלה משמעותית של מספר הדירות למגורים בכל רחבי הארץ, וכולנו עוקבים אחר תהליך יישום ההחלטות האלה למרות המגבלות הביורוקרטיות. הממשלה שמרה ותמשיך לשמור על איזון נכון בין צורכי הביטחון, צורכי הכלכלה וצורכי החברה, וזאת בלי לפרוץ את מסגרת התקציב. צעד נוסף להורדת יוקר המחיה – הרפורמה שאנו חווים בימים אלה בשוק התקשורת. זו עוד תוספת של כמה מאות שקלים למשפחה ממוצעת. בהמשך – גם בטלוויזיה, בכבלים, באינטרנט ובפס הרחב. צעד נוסף שהוחלט עליו אתמול בישיבת ממשלה – להעלות את גיל הזכאות לטיפולי שיניים חינם בשנתיים נוספות. זה לא עניין של מה בכך – זאת תוספת של 80 מיליון ש"ח לתקציב משרד הבריאות. ההחלטה מאתמול להסמיך את ועדת השרים לצמצום הריכוזיות במשק – נכון, יש מי שטרח והדגיש שהוועדה החליטה על ארבע שנים, וועדת השרים הסכימה לדבר על שש שנים. ועדת שרים לא מחליטה, למען הדיוק, ואם חבר הכנסת חנין מקפיד על דיוק, חשוב שגם בתקשורת יקפידו על דיוק. ועדת השרים לא מחליטה, ועדת השרים אישרה את הצעת החוק לצמצום הריכוזיות, המליצה על שש שנים ולא על ארבע שנים מסיבות שיכול להיות שהן דווקא לטובת המשק, כדי שלא לזעזע את המשק – לפלוט כמות גדולה של עסקאות בטווח של ארבע שנים. יכול להיות שהמשק לא יוכל להכיל זאת. סוגיית המסתננים שכיף היום לדבר – הרי אם לא היו עושים כלום, בעוד שנה-שנתיים היה מישהו מקים ועדת חקירה. אז כשעושים יש למישהו להלין על איך שעושים, ומה עושים, ולמה יש מצלמות. אדרבה, בואו נוריד את המצלמות מכל המעצרים ומכל סוגי העשייה. אבל המצלמות לעתים נועדות כדי לתת את התחושה לציבור הרחב שהמדינה והממשלה עושות משהו. ההסתננות הבלתי-חוקית מהגבול המערבי – ללא התוכנית הממשלתית לטיפול בתופעת מסתנני עבודה היינו עלולים לחיות במציאות של 600,000 מסתננים ולא 60,000, כפי שאנחנו נמצאים בה היום. תופעת ההסתננות התחילה לפני יותר משבע שנים, ורק הממשלה הנוכחית החליטה כבר בשנה הראשונה לכהונתה לטפל בה באופן שיטתי. מטרת התוכנית – לעצור את זרם ההסתננות באמצעות הגדר שבנייתה נשלמת ולהשיב את המסתננים שנמצאים פה למדינות המוצא שלהם או למדינות אחרות שאתן נגיע להסכם. פירוט התוכנית לטיפול במסתנני עבודה: בניית גדר בדרום לעצירת שטף המסתננים – הגדר תושלם עד אוקטובר; נוסף על כך הוחלט לגדר את אילת, וזה יושלם עד הרבעון הראשון של 2013; חוק המסתננים שמאפשר מעצר של עד שלוש שנים אושר כבר בפברואר. עד אז ניתן היה לעצור, רבותי, ל-60 יום, ולאחר מכן הוא מסתובב בתל-אביב ובכל רחבי הארץ; הקמת מתקן שהייה בדרום למעצר מסתננים והרחבת מתקני השהייה הקיימים כך שניתן יהיה לשכן בהם כ-15,000 מסתננים. אולי יש מי שרוצה לראות בהחלטות אלה עניין של מה בכך. הם ברובם מסתנני עבודה. ברגע שאותם מסתננים או אלה שמשדרים להם שכיף לחיות כאן – אם ישדרו שאין עבודה, היינו עצורים זמן רב, אין איך להחזיר את הפיקדון – כל מבקש עבודה יחשוב עשרים פעם אם להגיע למדינת ישראל. החמרת הקנסות על העסקת מסתנני עבודה בלתי חוקיים – הנושא נמצא בוועדת חוקה בשלבים אחרונים לקראת הצבעה בקריאה שנייה ושלישית. השבת המסתננים לארצות המוצא – השבוע אישר היועץ המשפטי לממשלה את השבת המסתננים לדרום-סודן. מספרם נאמד בכמה אלפים. חשוב להבין כי אף שמדובר במסתנני עבודה, יותר מ-50% מהם הם בגיל 21–30. עדיין צריך אישור משפטי כי לא ניתן להשיב אזרחים ממדינות שמוגדרות "במצב מלחמה". חבר הכנסת דב חנין, תאמין לי שהמדינה והממשלה עושה זאת בשום שכל, אפילו ברחמנות יתר, הייתי אומר. במקביל מתבצע הליך השבה מרצון לדרום-סודן – עד כה הושבו כ-1,200 בני-אדם למדינה לאחר שקיבלו מענק של 500 דולרים. חזרתם של המסתננים במתכונת זאת היא וולונטרית ומשולבת בהכשרה מקצועית במקצועות בסיסיים, דוגמת החקלאות. סוגיית אירן – גם בנקודה הזאת נגעת. כולנו יודעים וכולנו מבינים שהאירנים מגיעים לשיחות רק כדי למשוך זמן ולא להגיע לפתרון. ישראל מבקשת שבמשא-ומתן עם האירנים יוצגו שלוש הדרישות הללו: האחת, הפסקת כל העשרת האורניום; השנייה, הוצאת כל החומר המועשר; השלישית – פירוק המתקן התת-קרקעי בקום. ביצוע הצעדים הללו יבטיח את ביטול תוכנית הגרעין הצבאית של אירן. בשיחות שהתקיימו עד עתה בין המעצמות לבין אירן הדרישות שהופנו לאירנים היו פחותות בהרבה מכך, ועדיין האירנים לא מסכימים להן. גם אם האירנים יסכימו בסופו של דבר רק להעשרת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה תקף גם לגבי מדינת ישראל או רק לגבי אירן? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> כרגע יודעים שיש לאירן, לא יודעים שיש משהו אחר. גם אם האירנים יסכימו בסופו של דבר רק להעשרת האורניום עד 20%, הדבר לא יספיק. ישראל מעדיפה פתרון בדרכים דיפלומטיות, אך היא סקפטית בשל התנהלותה של אירן עד עתה. הסוגיה הפלסטינית – ישראל מעוניינת בחידוש תהליך השלום וקוראת לפלסטינים לחזור לשולחן המשא-ומתן. ישראל עשתה מהלכים ממשיים למען חידוש תהליך השלום, מנאום בר-אילן, דרך הסרת מחסומים ודרך הקפאה חסרת תקדים של הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של עשרה חודשים. שליחו של ראש הממשלה, עורך-דין יצחק מולכו, נפגש לאחרונה ברמאללה עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, מסר לו איגרת מראש הממשלה. בסיום הפגישה סוכמה בין הצדדים ההודעה הבאה: "ישראל והרשות הפלסטינית מחויבות להשגת שלום, והצדדים מקווים שחליפת המכתבים בין הנשיא עבאס לבין ראש הממשלה נתניהו תתרום לכך". סוגיית המזרח התיכון, מה שאנחנו חווים בימים האחרונים – בשבועות האחרונים שמענו אמירות של בכירים על חיסולה של ישראל והרצון להשמיד את ישראל. ראינו את הממשל הסורי טובח בעמו וראינו אירועי דמים אחרים באזורנו. למנהיגים שונים אין שום עכבות מוסריות להרוג את שכניהם ואת בני עמם כאחד. באזור שלנו הדבר היחיד שמבטיח את הקיום, את הביטחון – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> כמה נרצחו בעזה לפני שלוש שנים? כמה? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אם אתה משווה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> 1,400 בתוך שלושה שבועות. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> תקשיב, אם אתה משווה מלחמה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> איזה מלחמה? אנשים – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אם אתה משווה מלחמה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> 400 ילדים, 500 נשים, 300 זקנים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה רוצה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> איזה, איזה מלחמה? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא משיב לך. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> עפו, אני מבין ממך, קודם כול, שאתה מזדהה עם אסד, לפי הדברים שלך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני אומר לך – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – בגלל זה אמרתי, מזדהה עם העם הסורי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – אבל לא עם דמעות התנין. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עם דמעות התנין אני לא יכול להזדהות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני רוצה להזכיר לך שלפני מה שאתה אומר נרצחו אנשים – באמת נרצחו אנשים בשדרות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> 1,400 זה בתוך שלושה שבועות. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – זה מטוס שמפיל טון של נפץ. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה רשאי לומר מה שאתה רוצה בכנסת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל זה עובדות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה לנאום במקום דב חנין? אני אבטל את נאומו ואאפשר לך לבוא ולהסביר, מדוע כשאנחנו מגינים על אזרחי ישראל כולם. אם למשל ישלחו רקטות לאום-אל-פחם, חובתה של מדינת ישראל לחסל את האיום על אום-אל-פחם בכל מחיר ובכל צורה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> עפו, אני אספר לך. לפני כתשעה-עשרה חודשים אחיינית שלי, בת 20, באמצע החיים שלה, במוצאי-שבת פרשת עקב, בבאר-שבע, יוצאת עם המשפחה שלה. היא עד היום לא חזרה לעצמה. חפה מפשע. אתה בא להשוות את זה לטבח המתועב שעושה נשיא סוריה? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא השוויתי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> זה השוואה. זה השוואה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני אומר לך, תחזור בך. זה לא דמעות תנין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה עושה הרבה הנחות לאסד – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – חרד למה שקורה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אנחנו מסיימים את הוויכוח בעניין זה. דבר אחד אני יכול להבטיח לך כיושב-ראש הכנסת: אם יעז מישהו לשלוח רקטה לאום-אל-פחם, מעבר לגבול, אנחנו נעשה כל דבר שזה לא יקרה עוד פעם. <קריאה:> ראית שהוא עשה עם הראש ככה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני מבין. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני אחזור לעניין. בשבועות האחרונים שמענו אמירות של בכירים על חיסולה של ישראל, ובאזור שלנו הדבר היחיד שמבטיח את הקיום של המדינה, את הביטחון, את השגשוג – – – <קריאה:> – – – <קריאה:> לא, אבל זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מספיק, מספיק. חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת עפו אגבאריה, אבל לא יכול להיות – הוא עונה לך. זה שום דמעות. הוא עונה לך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה רוצה לנאום? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בלתי אפשרי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> תאמין לי, אדוני היושב-ראש, אני פשוט מתקשה למצוא את המלים כדי לענות לחבר הכנסת עפו אגבאריה לגבי הטבח בסוריה – המראות המזעזעים. אנחנו מחויבים להמשיך לטפח את האמונה בצדקת הדרך, את עוצמתה הצבאית והכלכלית והחברתית של מדינת ישראל, את הערבות ההדדית והלכידות החברתית. זוהי גם הערובה היחידה לקיומו של השלום וההגנה היחידה על ישראל במידה שהשלום ייפרם. טיפוח עוצמתה של ישראל זה הנושא המרכזי שבו עוסקת הממשלה הזאת. ואני אומר לכם, רבותי, קחו את הפרוטוקול, תעקבו אחרי החלטות הממשלה. הממשלה מתפקדת, עושה למען צדק חברתי, למען החברה בישראל, למען ביטחונה של מדינת ישראל. לכן, אני קורא לחברי הכנסת לדחות את האי-אמון על הסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר מרגי. אני קורא לחבר הכנסת איתן כבל, אשר יעלה ויבוא לנמק את הצעת האי-אמון של סיעת מרצ אשר מבקשת להביע אי-אמון בממשלה בכותרת: הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית. איתן כבל הוא זה שינמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. השר אהרונוביץ ישיב בשם הממשלה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לנצל – בפתח הדברים שלי – לשלוח מכאן תנחומים למשפחת ההרוג, והחלמה מהירה לפצוע. אני בטוח שכל הכנסת יודעת להתאחד סביב הבקשה הזאת. אדוני היושב-ראש, כבר שלוש שנים שאני מנסה להבין מהי המדיניות של ממשלת נתניהו; לאן הממשלה, שהיום היא כבר הגדולה בתולדות ישראל, מנסה לקחת את המדינה הזאת. והנה, בלי ששמנו לב, ביום שישי נחשפה סוף-סוף תוכנית האב שלה. המשנה לראש הממשלה שהיה כאן, וחבל שיצא, השר בוגי יעלון, חושף אותה בריאיון בעיתון "הארץ" במלים הבאות: נצטרך לחיות עוד מאה שנה על הנבוט והגזר. חברות וחברים, כשאתם קמים כל בוקר ושואלים את עצמכם מה העתיד שממשלת ישראל מתכננת בשבילכם, תדעו שזו התשובה – נבוט וגזר. ולא רק עבורכם היא מתכננת את זה, אלא גם עבור ילדיכם, נכדיכם והנינים שלכם. השר לאיומים אסטרטגיים חשף בלי משים את האסטרטגיה – איומים. אני נאלצתי לכנס את משפחתי בשבת – את בנותי, את רעייתי, ולהודיע להן באופן רשמי, אדוני היושב-ראש: הכינו את הנבוטים. אלה החיים שמחכים לכן מעתה והלאה, כך אמר בוגי, ועלינו להשלים עם זה ולציית. אדוני ראש הממשלה, האם לשם אתה לוקח אותנו? האם זה מה שאתה מייעד לנו? בשביל זה בנית קואליציה מפלצתית שטרם היתה כמותה? אודה שאני מעריך את יכולת הקוסמות שלך. את המחאה הצלחת להעלים בלי לפתור בעיה אחת מהבעיות. את המחשבות של מנהיגי המחאה אתה מצליח לקרוא בעזרת הבלשים שנשלחו אליהם. את מפלגת האופוזיציה הגדולה העלמת, גם במחיר סוף עונה, את מעמד הביניים אתה מרסק, את רשות השידור – למחלקת דוברות של משרדך. וכל אלה, אדוני היושב-ראש, חברי השרים, בלי לקבל החלטה מהותית אחת, רק הוקוס-פוקוס פוליטי. מעולם לא היה פער כל כך גדול בין גודלה של הקואליציה לבין היכולת של הקואליציה לקבל החלטות. אפשר לא להסכים אתי, אפשר לא לקבל את דעותי, אבל אי-אפשר לחלוק על העובדה שהממשלה הזאת, הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, עם הרכב הקואליציה הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, לא מצליחה לקבל החלטה מהותית אחת. ועוד יותר מדאיג מכך, שעוד לא היה פער כל כך גדול בין תפקודו הרעוע של ראש הממשלה לבין הצלחתו בסקרים. פלא, אני מודה. זה פלא. עם ישראל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מתלונן על ראש הממשלה – – <איתן כבל (העבודה):> לא לא, חס וחלילה. חס וחלילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – או על הסקרים? אני רוצה להבין. <איתן כבל (העבודה):> האמת, על שניהם, בנסיבות האלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה רוצה להביע אי-אמון, האם אתה רוצה להביע אי-אמון בסקרים? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הוא מביע אי-אמון בעם. <איתן כבל (העבודה):> לא, חס וחלילה, חס וחלילה, אני האחרון שאומר דבר כזה. אני רק אומר שבפועל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כתוב: קול המון כקול שדי. <איתן כבל (העבודה):> נכון, בפועל. אני אומר יותר מזה, עם ישראל נמצא תחת מסע הפחדה אין-סופי; בתחום המדיני מפחידים אותנו עם אירן כל הזמן. רק מתחילים לדבר תקציב ביטחון, ענייני ביטחון, מייד עולה נושא אירני. ואני לא מזלזל, שאף אחד כאן לא יטעה. ועכשיו יש לנו התחום הכלכלי-החברתי, ונפלה לנו משמים אירופה – ולא ה"יורו", שאנחנו נהנים מאוד מאוד ממנו, אוהבי הכדורגל. ומי שגם מהדר קם בבוקר לראות את הגמר של ה-NBA. <דניאל בן-סימון (העבודה):> מתי זה? <איתן כבל (העבודה):> ב-03:00, לפנות בוקר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> והגית בו יומם ולילה. <איתן כבל (העבודה):> והגית בו יומם ולילה, נכון. יש כאלה שקמים לוותיקין, ויש כאלה שקמים לראות את "מיאמי" מול "אוקלהומה-סיטי". <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר לשלב את זה. <איתן כבל (העבודה):> אפשר לשלב גם. <היו"ר ראובן ריבלין:> מייד בתום המשחק אתה יכול – – – <איתן כבל (העבודה):> נכון, אפשר לסדר מסך כפול. ואני אומר לכם, חברות וחברים, כשאני אומר, יש לנו עכשיו אירופה על העניינים החברתיים-הכלכליים, ודיברתי על זה בשבוע שעבר, ותרשמו לפניכם כמה השילוב יוון–ספרד יעמוד כאן מעל הבמה הזאת, בנאומים של ראש הממשלה, בנאומים של שר האוצר. כל דבר יהיה: הליוון נדמה? הלספרד נהיה? כל עניין שיצריך התמודדות אמיתית עם הבעיות הכלכליות – אנחנו נמצא את עצמנו שוב עוסקים ביוון, ושוב עוסקים בספרד. ואם לא, ואם אין לנו את זה, אז דואגים כבר לשסות אותנו. השר בוגי יעלון, אני הזכרתי אותך בפתח דברי, דווקא מאוד – איך אומרים – דאגת לכנס את משפחתי, בעקבות האיום שמהשנה אנחנו נחיה על חרבנו, זאת אומרת, אמרת את זה יותר טוב: על הנבוט והגזר. זה היה שילוב מעניין. דרך אגב, אתה רואה שאני קורא את מה שמראיינים אותך – – <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> טוב. <איתן כבל (העבודה):> – – זה יפה מצדי. חשבתי שתהיה כאן כדי שתוכל – איך אומרים – להתייחס אולי לדברים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אי-אפשר להתעלם ממה שהוא אומר. <איתן כבל (העבודה):> לא, בוודאי. חס וחלילה, אני אמרתי? ההיפך, כיוון שהוא לא היה, אני אפילו הרשיתי לעצמי לחזור על הדברים. ואני אומר, חברות וחברים – ואם אנחנו, כבר אין לנו לא אירן מצד – לא את ספרד ויוון, אז אנחנו כבר דואגים לשסות במהגרים, בהומואים – יש עכשיו דבר חדש; יש חברת הכנסת – אני מתנצל – – – <קריאה:> אנסטסיה. <איתן כבל (העבודה):> אנסטסיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מיכאלי. <איתן כבל (העבודה):> מיכאלי. היא אומנם לא כאן, אבל – שמע, נפתרו כל הבעיות. אתה יודע, כל אחד נהיה פה – עוסק באבחנות. כל אחד יש לו אבחנה לבעיות. האמת היא, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מוצאים את עצמנו, כשאתה מסתובב – – – <נסים זאב (ש"ס):> כל אחד מתמחה בתחום מסוים. <איתן כבל (העבודה):> כן. ואני לא אמרתי על תחום ההתמחות שלך כמובן. אנחנו לא נעסוק בזה כמובן. ואדוני היושב-ראש, אני אומר לך, שבתחושה הציבורית, האמת היא שזה דבר שהוא די מדהים, אין כמעט סקטור שאתה מוצא, שמרוצה בחברה הישראלית. לא דתיים, לא חילונים, לא מתנחלים, אין כלום. אני אומר את זה, לרגע אני מרשה לומר את הדברים לא בהתרסה פוליטית, אלא כמציאות. שאתה, בכל מקום שאתה נמצא, אתה מרגיש, גם כשאתה יושב בחבורה, תחושה של חוסר שביעות רצון. אבל שוב, אתה צודק, על מי אני אתלונן? כי בפועל, אנחנו מוצאים את ראש הממשלה מסתכל על סקרים, ואתה אומר לעצמך, אולי בכלל זה משתלם להפחיד, אדוני היושב-ראש, אולי בכלל משתלם לבוא כל הזמן ולהלך אימים? אך למרות הסקרים יש גם מציאות, ובה יש דוח ה"מרמרה", שכולנו קראנו. אני קורא שם על מערכת קבלת ההחלטות של ראש הממשלה ושר הביטחון ושואל כל אזרח ואזרחית בישראל, האם אתם יכולים לישון בשקט בידיעה ששני האנשים האלה מובילים את הדברים? <שכיב שנאן (העצמאות):> תהיה בטוח שכן. <איתן כבל (העבודה):> עשית "וי", זה בסדר, אנחנו יכולים להמשיך, אני אעביר את הקטע הזה. <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, תודה. נא לא להפריע. <איתן כבל (העבודה):> אני רוצה לומר לכם, מעבר לצחוק, השופט וינוגרד אמר את הדברים, והדברים הם הרבה יותר חמורים ממה שנדמה. מלחמת לבנון כולה בנויה על תהליכי קבלת החלטות – חלקה הגדול, אני לא רוצה להגיד כולה. בעקבות זאת קמו מערכות ממערכות שונות כדי לגבות, כדי שלא נגיע לתהליכי קבלת ההחלטות כפי שקרו במלחמת לבנון השנייה. ראה איזה פלא, טעות אחר טעות, עניין אחר עניין, ואני אומר לכם ששר הביטחון כינס את ועדת חוץ וביטחון בדחיפות בתל-אביב, כבר אז היה מי שהבין שמישהו מנסה להתחלק עם אחרים בבעיות. כי מי מכנס אם יש איזו הצלחה גדולה? למה שנחלק את ההצלחות לכל החבר'ה? לכן אני אומר לכם, חברות וחברים, אני אומר את זה כאן לבית הזה, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כי שוחחתי אתך לא פעם על העניין הזה, שכנסת ישראל, כולנו, עסוקים הרבה יותר בחקיקה, במצעד החקיקה, יותר מאשר בפיקוח על עבודתה של הממשלה. אני אומר את זה לכולנו מימין ומשמאל, קואליציה ואופוזיציה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה בוועדה שיושבים בה 38 חברים, שלא משתתפים באף ועדה אחרת בכנסת, רובם. <איתן כבל (העבודה):> נכון, נכון. נכון, אדוני היושב-ראש. אני יכול לומר לך שאם אנחנו מסתכלים על רמת הפיקוח באמת, יש מה להיות מודאג. אני אומר את זה כאן ואני אומר את זה בוועדות ולא בפעם הראשונה. זה ממש – אני התלוננתי אצלך יותר מפעם אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מקווה שיש לנו שביעייה או שמינייה שבאמת מפקחת. אני מקווה, אני גם בטוח בהכירי את חברי שם. <איתן כבל (העבודה):> אז אני אומר לך גם בהכירי אותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודאג מדוח מבקר המדינה. <איתן כבל (העבודה):> נכון, אני אומר לך שמי שמסתכל, לא בעיניים פוליטיות, אנחנו פה מדברים פוליטיקה וזה בית שמדברים בו פוליטיקה. אבל בסופו של עניין, יש מציאות שצריך להסתכל עליה באופן אחר. אני מסיים, אדוני, ואומר: כולנו יודעים את התשובות על השאלות, אך ממשיכים להביט מהופנטים בנתניהו ומחכים שישלוף שפן מהכובע. אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש, אני מודיע לכם, לכל הקואליציה הגדולה הזו: לא יהיה שפן. מה שלא נעשה בשלוש השנים האחרונות, לא ייעשה גם עתה, אף שלראש הממשלה יש הכלים הפוליטיים הכי חזקים, הכי גדולים שהיו לו או לראש ממשלה מאז הקמתה של מדינת ישראל. אז יש מי שאומר שיש לו הכלים אבל הוא לא רוצה להשתמש בהם. אז אני חוזר, אדוני היושב-ראש, ומסיים במה שהתחלתי: בואו ניקח את הנבוט של בוגי יעלון, השר בוגי יעלון, מתחילת הנאום — קודם כול כדי לנער את עצמנו, להעיר את עצמנו. אסור לנו להרשות לעצמנו עוד חמש שנים ממופע הקסמים הזה. יש פה מדינה שהעתיד שלה עומד על הפרק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כבל, אני רואה את שולחן הממשלה לפני, ובצוות המצומצם ביותר, ליד ראש הממשלה, יושבים זה לצד זה שלושה רמטכ"לים. <איתן כבל (העבודה):> אני אומר לך באמת, אדוני היושב-ראש, זה מה שמפתיע. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה מפתיע? <איתן כבל (העבודה):> אני אגיד לך מה העניין. אומץ הלב שרבים וטובים שיושבים לצדו של ראש הממשלה גילו בהסתערות על האויב, כשהם הגיעו לפוליטיקה, פתאום הסתבר שיותר קל להסתער בג'בלאות מאשר להסתער על ראש הממשלה ולומר לו אמת ולהתווכח אתו ולומר לו מה נכון ומה לא נכון. אתה צודק במאה אחוז. אמר השר בוגי יעלון, לא אני, בדוח על ה"מרמרה", האם הוא ידע באמת את מה שקרה? אין לי מחלוקת לגבי יכולותיו של השר יעלון כרמטכ"ל, כאלוף. אני מרשה לעצמי לומר, אפילו בצניעות, הייתי חייל, הסתכלתי עליו בהערצה ובהערכה כחייל. אבל יחד עם זאת, העובדה של מה שאתה אומר רק מעצימה את הבעיה. לפעמים אולי לא צריך יותר מדי גנרלים, צריך חפ"ש עם פה גדול, שיאמר "המלך עירום", וישאל את השאלות הקשות וישאל את השאלות הנוקבות, שלא נחזור על מה שהיה לי. השר יעקב אדרי, חבר הכנסת יעקב אדרי, במלחמת לבנון השנייה, כשאמרו לנו, חבר'ה, צריך למהר. אתה זוכר? צריך למהר, מלחמה, צריך למהר. נשבעתי לעצמי שזה לא יקרה לי יותר. שום דבר לא יהיה מהר כשמדובר בדיני נפשות. אז אולי לא צריך "פלאפלים" רבים על הכתפיים, צריך שכל ישר, צריך אומץ וצריך חוצפה נכונה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מזמין את השר אהרונוביץ. חשבנו שהוא מכוון לעניינים אחרים, אז הזמנו את אדוני להשיב, אבל אנחנו סומכים עליו שהוא יוכל להשיב גם בנושאים אלה. הלשון חייבה אותי לבקש מהממשלה שהשר אהרונוביץ, משום שחשבתי שמכוון פה בנושא המחאה החברתית והשמועות הנפוצות כאילו מבקשים לנקוט פעולות, כפי שנעשו בארצות, איך קראו לארצות האלה, עפו? איך קראו לארצות ששם היה – – – <אילן גילאון (מרצ):> העולם השלישי. <איתן כבל (העבודה):> מסך הברזל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חס וחלילה, עפו הוא קומוניסט, איך אתה מעז לומר דבר כזה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> על מה אתה מדבר? לא שמעתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מדבר על זה שיש משטרות חשאיות כאלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> קג"ב? <היו"ר ראובן ריבלין:> יכול להיות, זה השם ששמעתי בזמנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אתה לא זוכר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. תודה רבה. ישיב השר אהרונוביץ. אנחנו מאוד מודים לך, כבוד השר אהרונוביץ, שהואלת באמת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לפני זה היה קג"ב. אני חושב שהשב"כ היה תלמיד טוב של הקג"ב. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, נו, כן. בבקשה, חבר הכנסת אהרונוביץ. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סיעות העבודה, מרצ, מציעות להביע אי-אמון בממשלה על הניסיון להשתיק את המחאה החברתית, לטענתן. שמעתי את חבר הכנסת איתן כבל ובאתי להשיב על הנושא שבשלו ביקשו אי-אמון, על המחאות או על הניסיון להשתיק את המחאה החברתית, ואני אשיב – – – <איתן כבל (העבודה):> אומנם הזכרתי את זה, אבל המציאות מתקדמת יותר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה בסדר גמור, אבל אני אצמד למה שכתבתי, ברשותך. גם אני רוצה בפתח הדברים להשתתף בצער על האזרח שנהרג בגבול מצרים, להשתתף באבל המשפחה, לשלוח תנחומים למשפחה והחלמה לפצועי צה"ל. בראשית דברי אבקש לומר כי משטרת ישראל הוכיחה בשנה החולפת, בעת אירועי המחאה הציבורית, כי היא מכבדת את קיום המחאה בשם עקרון חופש הביטוי, אשר הינו זכות יסוד של אזרחי מדינת ישראל. נוכח חשיבותה של זכות זו בחרה המשטרה, גם במקרים שבהם לא תואמו הפגנות מראש, לאפשר את קיומן של המחאות, תוך שמירה על הסדר הציבורי. מבירור הפרטים עולה כי ביום שלישי שעבר, ב-12 ביוני, פורסם בעיתון "הארץ" כי המשטרה זימנה לחקירה פעילים בולטים במחאה החברתית. עוד באותו היום, ובעקבות הפרסום, פניתי למשטרת ישראל והבהרתי להם כי כל הנושא של זימון פעילים חברתיים פסול בעיני, ואינו ראוי, וגם אם היתה כוונה טהורה, ניסיון לברר את תוכניותיהם לקיץ הקרוב, שזה מה שהסבירו לי, הדרך לא היתה ראויה, ולכן יש לבטלה. כפועל יוצא מכך, היום בישיבת סגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל הנחה המפקח הכללי של המשטרה להפסיק את הזימונים, לפעול על-פי הנוהל הקבוע בחוק, של הגשת בקשה להפגנה, ורק לאחר מכן תשאול, אם עולה הצורך. לסיכום אני רוצה לומר: משטרת ישראל תאפשר את קיום המחאה הלגיטימית תוך שמירה על החוק והסדר הציבורי. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לשר אהרונוביץ. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יעקב אדרי:> הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012; והצעת חוק החברות (תיקון מס' 19), התשע"ב–2012 – שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <הצעות סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה-מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות;> <2. הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית> <היו"ר יעקב אדרי:> אנחנו מתחילים בדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, שלוש דקות, אולי ארבע, על המחאה והצדק החברתי. בעיני, אדוני השר לאיום אסטרטגי, זה – אני מסכים שאירן היא איום אסטרטגי, ואני מסכים שהפלסטינים, ואני מסכים שהעולם הוא איום אסטרטגי, ואני שואל: האם העוני שהולך ומעמיק הוא לא איום אסטרטגי? אתה, כרמטכ"ל, לא חששת מהפערים האלה, החברתיים? אדוני, באמת, אני שואל אותך בשיא הכנות, זה לא איום אסטרטגי? העוני המעמיק הזה, חוסר השכלה, או מאות אלפי ילדים מתחת לקו העוני, זה לא איום אסטרטגי? ואני שואל אותך בכנות, רק איום בנשק הוא איום אסטרטגי? וחוסר התקווה שיש בחלקים גדולים מהציבור, והתחושה הזאת, שיש יותר מדי שיש להם לעומת כל כך הרבה שאין להם, זה לא איום אסטרטגי? למה לא התבטאת על זה? רק אירן היא איום אסטרטגי? <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> התבטאתי על זה הרבה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אבל תתבטא, כדי שנדע שבמסגרת התפקיד – השר לאיומים אסטרטגיים – אתה גם יכול להתייחס לאיום פנימי בתוך החברה. כשמדובר על חוסר סולידריות, זה היעדר יכולת לעמוד מול אתגרים אסטרטגיים, כפי שאתה יודע. הליכוד הפנימי הוא חלק מהיכולת לעמוד מול איומים כאלה. נדמה לי שכל הזמן מכוונים לאותם איומים אסטרטגיים, כאשר האיום האמיתי הוא חוסר היכולת – לאור התקציב שהולך ומתקרב – לשמור על החברה הזאת כחברה מלוכדת. ואני אומר לך את האמת: חייל גדול אני לא; מפקד גדול אני לא; אסטרטג גדול אני לא – אבל אני מבין קצת ברגש אנושי, בתחושה של אדם שאבדה לו התקווה, באדם שיודע שיש תקרת זכוכית. והאדם הזה, אדוני השר, מתנכר, האדם הזה מפתח שנאה, האדם הזה מתחיל להיות אלים, כשאין לו מה להפסיד, וקיר לפניו וקיר מאחוריו; תיזהר מהאנשים האלה. ולכן אני מופתע מהקלות הבלתי-נסבלת של חלק מחברי הממשלה הזאת, ולא – אני פונה אליך כשר לאיומים, אבל כשאני שומע את שר האוצר מדבר על ההתלהמות של אותם אנשי שמחפשים צדק חברתי, לבי דואב על זה; איך אפשר לדבר ככה? כלומר, אחרי שאתה דופק אותם מכל בחינה, גם ברטוריקה אתה פוגע בהם? לכן, בעיני, המבחן האמיתי ליכולת של מדינה לעמוד מול איומים זה להכין אותה ולשמור על הליכוד הפנימי בתוכה. נדמה לי שבסוגיות האלה הממשלה הזאת הולכת לכיוונים שיוצרים מצב שקורה באירופה היום, והמצב באירופה צריך להטריד אותנו – צריך להטריד אותנו, כי לא מחכים לבחירות יותר. הציבור יורד לרחוב, ועושה מהומות, ומפיל ממשלות. כולם סביב דבר אחד: תחושה של חוסר צדק חברתי, תחושה שאין מדינה שמווסתת בין אלה שיש להם לאלה שאין להם. לכן, אדוני, האי-אמון היום נובע מהתחושה שגם כשנשאר רק מה לומר לאותם מאות אלפים שאין להם, גם להם שר האוצר או ראש הממשלה לא מביאים בשורה בתקציב החדש. בעיני זה האיום האסטרטגי מספר אחת. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מחאת הקיץ האחרונה, ניסו להשתלט עליה כל מיני גורמים – אמרתי את זה גם בקיץ, אמרתי את זה גם עכשיו – היו כל מיני גורמים, אפשר לקרוא להם סוציאליסטיים, קומוניסטיים, כל מיני כאלה שניסו לייצר את המחאה החברתית הזאת ככזאת שרוצה לשנות לחלוטין את תפיסת החיים ואת דרך החיים הכלכלית או החברתית במדינת ישראל. אני טענתי שזה לא היה כך. אני טענתי, ואני עדיין טוען, שמאות האלפים שיצאו לרחובות בקיץ האחרון יצאו בגלל שתי בעיות עיקריות מרכזיות: האחת, בעיית הדיור, שהיא אמיתית והיא חותכת בבשר החי – כל צעיר במדינת ישראל; השנייה, הנושא של החינוך לגיל הרך. אלה שני הדברים, המרכיבים העיקריים לאנרגיה, לכוח הזה, שיצא בקיץ וביקש שינוי. הוא לא ביקש להיות סוציאליסט, ולא קומוניסט, והוא בטח לא רצה להיות שלי יחימוביץ. הם רוצים, אותם צעירים, פתרונות דיור ופתרונות לחינוך לגיל הרך. זה המבחן שעומד בפנינו היום, ולשם צריך להגיע. אנחנו בשנים האחרונות, בקדנציה הזאת, קידמנו ודחפנו – לצערי כשלא היינו בממשלה, הממשלה לא קידמה את זה – שני חוקים מרכזיים: פטור ממע"מ על קניית דירה ראשונה – זו הצעת חוק שאני מאמין בה, ומאמין שדבר כזה יכול באמת לתת לזוגות צעירים הזדמנות לדירה; דיברנו על הצעת חוק נוספת, שגם הגשנו, ולצערי היא נפלה כשהיינו באופוזיציה, שדיברה על הכרה בריבית של המשכנתה כהוצאה מוכרת. זה גם מעודד עבודה, ותוך כדי שאתה עובד ומשלם מס אתה מקבל זיכוי על תשלומי הריבית למשכנתה. אלה שתי הצעות מרכזיות שאני וגם מפלגתי, קדימה, נעשה את הכול שהחוקים האלה יעברו עכשיו, כשאנחנו בקואליציה. אין סיבה שהם לא יעברו. אין סיבה שהם לא יעברו, ואין סיבה שלא ניתן מענה לבעיה הבאמת-באמת קשה של דיור לצעירים. אין דרך אחרת. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, אין דרך אחרת מאשר לפתור את הבעיה הזאת. אנשים היום לא מסוגלים להגיע לדירה. הם לא מסוגלים, גם אם הם עובדים. יש בעיה נוספת, אדוני היושב-ראש, שצריך להתייחס אליה ולא מדברים מספיק עליה. שוק המשכנתאות במדינת ישראל תמיד היה שוק מאוזן, בפיקוח של בנק ישראל, באחוזים סבירים מאוד, לא כמו בארצות-הברית, ששם היתה הקריסה הגדולה, שם נתנו לך לא רק 100% משכנתה על הדירה, נתנו לך 110%. יכולת גם לקנות רהיטים בהלוואה שקיבלת. אצלנו תמיד היתה מדיניות שמרנית יותר, של 80%–85%, היית צריך להביא מהבית 20%. <היו"ר יעקב אדרי:> היום זה הגיע ל-40. <יואל חסון (קדימה):> היום זה מגיע ל-40, חברים. היום זה מגיע למקום – עכשיו, אני מבין מאיפה נגיד בנק ישראל הביא את העניין. אני מבין את זה. אני מבין את ההחלטות שבנק ישראל כופה על הבנקים היום במובן של מבנה המשכנתה, סוגי הריביות, סוגי המסלולים – אני מבין את זה. אבל היום, להעמיד זוג צעיר במצב שאם הוא מבקש לקנות דירה במיליון שקל – חבר'ה, במיליון שקל אי-אפשר לקנות הרבה. היום זוג צעיר צריך להביא 400,000 שקל הון עצמי – לכמה יש סכום כזה? והם יכולים לעמוד בתשלומי המשכנתה. היום אם הם ייקחו 800,000 וישלמו על זה 3,500 שקל בחודש בערך, הם יכולים לעמוד בזה. זה נמוך מהשכירות שהם משלמים היום. <היו"ר יעקב אדרי:> בבקשה לסיים. <יואל חסון (קדימה):> אני מסיים, אדוני. אבל אין להם ההון העצמי, את ה-400,000 הנותרים. זה דבר שאנחנו חייבים לטפל בו. אני מציע לא לצלול לתוכניות מורכבות ומסובכות. יש דברים מאוד פשוטים שייצרו פה מציאות אחרת שקשורה לנושא הדיור, ואנחנו מחויבים לזה וצריכים להשיג את זה. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני אתייחס לנאום של חבר הכנסת חנין, שנימק את האי-אמון של סיעתו וקבוצת חברי כנסת נוספים שהגישו אי-אמון – דיבר על כמה דברים, אבל אולי אני אתייחס לאותם המשפטים שנאמרו על-ידי חבר הכנסת חנין כאשר הוא התייחס לכמה סוגיות. הסוגיה הראשונה היא איזה ניסיון – אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להיזהר מאוד מאותו הניסיון להעביר איזה מסר שיוצא מכאן לציבור בישראל על-ידי אותם חברי הכנסת, שאפשר להמר על הביטחון של מדינה, שאפשר להמר על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, ובכך לצבוע בעצם את אותה מחאה חברתית שהיתה בסוגיה ש"בואו נוותר על הביטחון ואז יהיה צדק חברתי". אדוני היושב-ראש, זה דבר פסול. זה ניסיון לחתור כנגד מדינת ישראל, כנגד ביטחונה של מדינת ישראל. זה ניסיון לפגוע בסדרי עדיפויות שמאז ומעולם כאשר מדינת ישראל נמצאת – אנחנו יודעים באיזה מצבים אנחנו נמצאים כאן באזור, ומצבנו לא הכי טוב. אנחנו חייבים לשמור על הביטחון, ולבוא ולשדר לאזרחים שאפשר לוותר על הביטחון ואז המצב הכלכלי יהיה יותר טוב, זה מסר לקוי שמטרתו לפגוע במדינה. אני חושב שבעניין זה צריך להיות מסר ברור מאוד – שמצד אחד מדינת ישראל עושה, וממשלת ישראל עושה לא מעט כדי לבוא ולשנות את המצב האבסורדי שאליו הגיעו האזרחים, ואנחנו ראינו את זה בקיץ, כאשר ההוצאות לא מתאימות להכנסות. את הסוגיה הזאת ניתן לשנות, אבל אנחנו לא מתעסקים כאן בקסמים, אנחנו מתעסקים כאן במצב שחייבים לשמור על התקציב של המדינה. ראינו מה קורה באירופה כאשר מדינות שלמות נופלות בגלל המצב הכלכלי ובגלל חוסר יכולת בכלל לנהל את הסוגיות הכלכליות. אנחנו עדיין מצליחים לשמור על כלכלה יציבה, אנחנו חייבים לשמור על הביטחון, ובסופו של דבר חייבים גם לתת תשובות. אני חושב שאותן ההחלטות שקשורות לחינוך חינם מגיל שלוש, שאותן ההחלטות שקשורות גם לרפורמות בדיור, בהורדת הביורוקרטיה, בסופו של דבר יביאו לנו תוצאה חיובית, אבל זמן, זה מה שאנחנו צריכים. בשביל זה גם יש העבודה בכנסת וגם בממשלה. סוגיה נוספת שאליה מתייחס דב חנין, היא הסוגיה של הסתה. הסתה, אני שמעתי ממנו, כלפי ערביי ישראל, שמעתי הסתה כלפי אותם המסתננים. אבל בנאומו, אדוני היושב-ראש, הוא מסית כנגד מתיישבים ביהודה ושומרון, ומאשים אותם בכל הבעיות של מדינת ישראל. לא יעלה על הדעת, לא יעלה על הדעת, שמצד אחד מנסים לבוא ולהילחם באותן התופעות של ההסתה, ומסיתים כנגד ציבור אחר. זה דבר שראוי לביקורת. אדוני היושב-ראש, אסור שהמסר הזה יצא מכאן, מהכנסת, אל אזרחי מדינת ישראל, שבעצם אפשר להמר על ביטחון, אפשר להאשים את אותם האנשים שמתיישבים ביהודה ושומרון, ולפי הנוסחה של דב חנין, כל הבעיות של המדינה ייפתרו. אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו באמת נטפל בכל אותן הבעיות שמדברים עליהן כבר זמן לא מועט. יש לנו תקציב לא פשוט שבדרך, וצריך לקבוע סדרי עדיפויות, אבל דבר ראשון אסור לנו להפחית ולהמר על ביטחון. דבר שני, אין ספק, חייבים לטפל בכל הסוגיות הקשורות למצב הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. חבר הכנסת אורי מקלב – לאחר מכן. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, רק במשפט אחד אני רוצה לומר, שאף אחד לא חוסם את המחאה החברתית. היא פוליטית, היא תמשיך להיות כזו, ויש מי שדואג להחיות אותה, ובסדר. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אמיתית ומוצדקת. <נסים זאב (ש"ס):> מוצדקת, ודאי, כל מחאה היא מוצדקת. <דניאל בן-סימון (העבודה):> דווקא אנשי ש"ס חייבים – – – <נסים זאב (ש"ס):> כל מחאה, אנחנו מברכים על כל מחאה. אבל יש פוליטיקאים שמפמפמים אותה ומנסים לעשות את הכול כדי להוציא אותם לרחובות. אני רוצה לומר לך, דווקא הממשלה הזאת בכל הנקודות שבהן נגעת אתה, אני חושב שהממשלה הזאת דווקא עשתה. היא פחות מדברת ויותר עושה – גם בנושא השיכון, גם בנושאים הכי רגישים, החברתיים, הממשלה עמדה ביעדים ועומדת ביעדים. הדבר החשוב לנו ביותר הוא הנושא של המסתננים, שאני חושב שהממשלה פה השקיעה למעלה מ-2 מיליארד שקלים הלכה למעשה. אתה רואה שהגדר כבר נמצאת בתהליך, הייתי אומר, של עוד שלושה וחצי חודשים, הולכת ונבנית ומסתיימת. אנחנו יכולים לדבר מהיום עד מחר איך לעצור מסתננים. אנחנו לא מסוגלים. איך תעצור אותם בדיוק? הלוא דיברנו עם חיילי צה"ל בגבולות. אין מצב שאתה יכול לבלום אותם. הוא אומר, מה אתה רוצה, שאני אירה בהם? אני לא יכול לירות בהם, אני לא מסוגל. זה גם לא מוסרי, גם אין הצדקה לכך. אבל לבוא ולומר שהממשלה לא עושה דבר וחצי דבר, ורק לזרוק קיתונות של שופכין – זה התפקיד של האופוזיציה בעצם, אתם עושים את העובדה די טוב, אבל צריך לומר גם מה שהממשלה עושה. אני רוצה לומר משפט אחד בנושא של הצבא, אדוני היושב-ראש. היה פה שאול מופז וחבל שהוא יצא, הייתי מאוד רוצה להשמיע את הדברים בנושא. אני העליתי שתי הצעות. אני הייתי במשך שנתיים חבר בוועדת-טל. ישנה מציאות עגומה מאוד: אם ישיבה מסוימת רוצה להיות ישיבת הסדר, ישנה אותה ועדה שמכיר אותה ידידי כצל'ה, שהם בעצם חוסמים ישיבות נוספות מלהצטרף ולהיות חברים או שותפים או מוכרים כישיבת הסדר. אני לא רוצה להציג כרגע שמות. אתה מכיר, אם הרב מלמד, אם הרב סבתו, ויש עוד אחרים שביקשו, אני בעצמי פניתי לרמטכ"ל בנושא הזה. אני רוצה לומר, צריך להסתכל גם ברמת הכלל וגם ברמת הפרט. זאת אומרת, בן ישיבה, שנמצא בישיבה תורנית, ציונית יותר, ציונית פחות, ורוצה להצטרף ולהיות במסגרת של ישיבת הסדר, לא צריכים לבלום אותו. אני אומר לך מתוך ידיעה שמאות בחורי ישיבה יכולים בשנה הבאה להצטרף ל"נצח יהודה". מה שקורה בפועל, אני רוצה לומר ש"נצח יהודה" לא מסוגל לקלוט יותר מעוד גדוד אחד. אני דיברתי אישית עם הרמטכ"ל, אנחנו לא מוכנים ליצור מצב של חטיבה חרדית, אין מצב כזה. היום ראינו את המחאה של הקצינות, הם לא רוצים חרדים בצבא, לומר את האמת – אז מה כל הבלוף הזה? מה כל הזעקה הזאת? רוצים לקחת את הזכויות של החרדים, תגידו את האמת, לא מגיע לנו, אבל לא מעבר לכך. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני הוצאתי מכתב מפורש ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יוחנן פלסנר. אני מקווה שהוא יפעל באותו מתווה שאני הצעתי, ואם רוצים לראות עוד כמה מאות בחורי ישיבה שמתגייסים בשנה הבאה, אפשר לראות את זה, בלי מאבקים, בלי מלחמות, ואני חושב שזה לטובת כולנו. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אתמול שמעתי ברדיו, בתוכנית ב"גלי צה"ל", פרנס הביא אמרה בשם ז'ורז' פומפידו, שאמר ככה: מה ההבדל בין מדינאי לבין פוליטיקאי? הוא אמר: מדינאי זה פוליטיקאי שמעמיד עצמו לרשות עמו, ופוליטיקאי זה מדינאי שמעמיד את העם לרשות עצמו. אדוני היושב-ראש, אתה ודאי שמעת – מה ההבדל בין מדינאי לפוליטיקאי? מדינאי זה פוליטיקאי שמעמיד עצמו לרשות עמו, פוליטיקאי זה מדינאי שמעמיד את העם לרשות עצמו. אני חושב שאנחנו, כאנשי ציבור, ככה למדנו בצנחנים, ככה למדנו בצבא, את המושג של "אחרי", שמפקד, מנהיג, צריך לשכב על הגדר, והעם דורך עליו. מנהיגים, אנשי ציבור, לא משכיבים את העם על הגדר ודורכים על גבו של הציבור. אני חושב שאנחנו נמצאים במערכת בחירות, אדוני היושב-ראש. הבחירות יהיו מקסימום בעוד שנה וארבעה חודשים. וכשחבר הכנסת איתן כבל דיבר, הוא העמיד את האלטרנטיבה מהחלק הלא-ארץ-ישראלי, לא לאומי, היותר-ליברל, קוראים לזה שמאל. יש פעם ראשונה, בעזרת השם, בבחירות הקרובות, אלטרנטיבה שלטונית למי שאמר שלא תהיינה שתי מדינות לשני עמים וחודש אחרי שנבחר הכריז על שתי מדינות לשני עמים; למי שאמר שארץ-ישראל תיבנה, וכבר שלוש וחצי שנים שהכול נעשה במשורה; למי שאמר שלא יהרוס, ולצערנו הרב נותן יד ומשתף פעולה עם תנועות רדיקליסטיות שעוסקות בהריסה ובחורבן – לא משכיב את עצמו על הגדר אלא משכיב את העם על הגדר. אנחנו, האיחוד הלאומי והבית היהודי, עם המרכיבים הנפלאים של נפתלי בנט, זבולון אורלב, אורי אריאל ואחרים, נעמיד את האלטרנטיבה השלטונית. יש לנו היום סקרים שמעידים שבעקבות ההתנהגות של הליכוד – בהקפאת הבנייה, בהכרזה על שתי מדינות לשני עמים ובהרס שהם עסוקים בו, הם יאבדו חמישה עד שבעה מנדטים. אנחנו, בעזרת השם, נהיה האלטרנטיבה השלטונית, שכמו שה' אמר למשה: כך תגיד ליהושע – אתה מכיר את זה, יושב-ראש הכנסת, אתה גדלת במשפחה שלמדו בה תנ"ך – וצו את יהושע – חבר הכנסת עפו אגבאריה, ככה כתוב – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> יהושע אמר – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן, כן, תקשיב, תקשיב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אמר: תעבוד כל השבוע. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נכון. הוא אמר: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבֹר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה". אומר רש"י במקום: אם עובר לפניהם נוחלים, אם לא עובר לפניהם אינם נוחלים. כל הרעיון של "אחרי", כל הרעיון של מסירות הנפש, שהמנהיג נשכב על הגדר גם כשהוא נפגע, העיקר כדי להציל שכונה, כדי להציל עם, כדי להציל גדוד, כדי להציל את יוסף מדחת, להציל את החיילים ואת הקצינים, זה מה שלמדנו ממנהיגינו בעבר. ואנחנו מתחייבים – נפתלי, זבולון אורלב, אורי, כצל'ה וכל האחרים – שאנחנו נהיה כפי שנהגו מנהיגינו בעבר; לא נכריז ולא נפעל לשתי מדינות לשני עמים, לא נפקיר את ארץ-ישראל, לא נקפיא את הבנייה ולא נהרוס יישובים, ובעזרת השם בבחירות הבאות אנחנו נהיה האלטרנטיבה הגדולה לשלטון הקיים היום. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, ההצעות לאי-אמון השבוע דנות בניסיון להשתיק את המחאה החברתית, ובמיוחד שמות דגש על כך שהמשטרה חקרה את פעילי המחאה החברתית בניסיון להשתיק אותם. אנחנו באמת רואים את זה בצורה לא טובה, אף שיש אולי הכחשה של המשטרה, אבל הדברים נעשו, ואנחנו יודעים שזה לא הדבר היחיד שנעשה כדי להשתיק הפגנות. אנחנו צריכים לדון בכל נושא ההפגנות, המחאות שמתקיימות במדינה בכל מיני נושאים, ואנחנו, קבוצות המיעוט, תמיד סובלים – לא רק מחקירות לפני ההפגנות, אלא גם אחר כך, ממעצרי שווא, מאלימות נגד מפגינים, אנחנו גם עדים לכך שיש ענישה קולקטיבית של אנשים בעקבות הפגנות, אנחנו גם שמענו וגם חזינו תיאום עדויות של שוטרים כדי להפליל מפגינים. אני חושב שמי שהולך היום להפגנה לוקח על עצמו סיכון, גם אם הוא לא מתנהג – שום דבר לא חוקי, ולא מתנהג באלימות, הוא עלול להיפגע ולהיקלע לסיטואציה כזאת או אחרת שהוא מתעמת עם החוק כשהוא לא התכוון לכך והוא רוצה לנצל את זכותו להפגין. אבל לא על זה אנחנו רוצים לדבר. אני חושב שמי שמרסן ומי שמשתיק את המחאה החברתית זה אולי אנחנו – אולי אנחנו הפוליטיקאים, ודאי תנועות פוליטיות שאפשר להגיד שהן התערבו בתוך המחאה החברתית – הן בעצם הוציאו ונטרלו את האותנטיות מתוך המחאות החברתיות, זיהמו את המחאות. אנשים שם לא מכירים ולא מאמינים במחאה האמיתית, מאותו אלרוב שהתחיל במחאת ה"קוטג'", שזה בא מתוך באמת מצוקה, ומתוך מחאה אותנטית על יוקר המחיה שהיה באותו זמן, ב"קוטג'" ובדברים אחרים, שזה התפתח הלאה, והלכו ולקחו את המחאה הזאת לצדדים פוליטיים כדי לנגח פוליטית. לכן המחאות החברתיות לא יכולות להתרומם, זה הבעיה. אבל זה מצד אחד. מצד שני, מה יצא לנו מהמחאה החברתית שהיתה בשנה שעברה, שזה היה משהו מחולל, מה יצא לנו? הקימו מתוך בהילות ופזיזות את ועדת-טרכטנברג, שקיבלה החלטות, ומה יצא מתוך המסקנות? קיבלנו כמה הטבות – הטבות לעם, כדי להשתיק את הציבור. זה דבר טוב. חינוך חינם לילדים מגיל שלוש זה טוב. צהרונים זה טוב. מה העלות של זה? עלות גבוהה מאוד שלא התמקדה באמת באלה שאליהם היתה הכוונה והם מחו חברתית. נתנה לכולם, כולם קיבלו ואף אחד לא התנגד – חינוך חינם גם לעשירים. אף אחד לא התנגד. מה אנחנו מקבלים? צהרונים לכולם. הטבות בדיור שמנסים – עוד לא קרה שום דבר בנושא הדיור, הכוונה היא לתת אולי לכולם. כשאנחנו מדברים בנושא הזה, מה לבסוף יוצא? שאנחנו, עכשיו, לקראת תקציב 2013, נשלם את המחיר. מי ישלם את ההעלאה במס ערך מוסף ועוד גזירות כלכליות, והעלאה של מחירי מוצרי יסוד – מי ישלם את זה? ישלמו הרבה יותר אלה שהם המעמד הבינוני והמעמד הנמוך. הם ישלמו את הגזירות. את הדברים האלה שצריך היום לתקן את מה שנעשה, הם ישלמו. אז מה יצא לנו מתוך המחאה החברתית כשאלה התוצאות? יותר טוב שלא היה; לקחו שמיכה קצרה, שהיא צרה, לא הוסיפו עליה, לא הרחיבו אותה, אלא סחבו אותה – נתנו הרבה וכיסו איברים שלא היו חיוניים, ואנחנו נעמוד ב-2013 בגזירות כאלה. כל זה היה כדאי? לסיום אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. הנקודה היא שראינו שבגלל נגיעות אישיות המחאה החברתית הזאת איבדה את האותנטיות, איבדה את האמת שלה, הציבור לא כולו מאמין. אפשר לעשות מחאות פוליטיות גם כשיבואו עשרות אלפים, אבל זו לא מחאה חברתית אמיתית. פרשת השבוע הקודמת, אדוני היושב-ראש, היתה פרשת המרגלים שהוציאו דיבתנו רעה – – – <היו"ר יעקב אדרי:> הוציאו דיבת הארץ. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – דיבתנו רעה. והאמת, תמיד נשאלה השאלה: מה הם ראו לכך? אנשים שהיו ראשי המטות, האנשים המובחרים שבעם ישראל, איך הם הגיעו למצב כזה שהוציאו דיבתנו רעה? מפרשים – עד כדי כך שסבלנו בגללם עוד 40 שנה במדבר? כי היתה להם נגיעה אישית, כי הם התכוונו לעצמם. הם חששו שכשהם יגיעו לארץ הם כבר לא יהיו בתפקיד, ייקחו מהם את התפקיד שלהם. היה להם תפקיד, הם היו שרים, הם היו חברי כנסת, הם היו יותר מזה. ייקחו להם את זה אולי כשייכנסו לארץ-ישראל, לכן הם מחו בעניין הזה. הפרשה שלנו השבת היא פרשת קורח. גם כן, היה עשיר כקורח, לא היה חסר לו שום דבר, עשיר מופלג, ומה הוא ראה? ומה הוא לקח את עצמו ולקח אתו עוד 250 איש? בגלל נגיעה. הוא אומר: מה יהיה עם הכהונה? הוא גם ביקש. האינטרסים האישיים גרמו לנו נזקים מאוד מאוד גדולים. כאן, במדבר, ראינו עוד 40 שנה, מתו כל הדור ההוא, האדמה פצתה את פיה וכולם נבלעו בגלל מחלוקות כאלה. אני אומר את זה כלפי הוועדה שהיא היום על סדר-היום, ועדת קש"ב, ואדוני היושב-ראש, עומדים בראשה נציגים שונים מהבית הזה. היהדות החרדית, הנציגות החרדית לא שותפה. מדוע? יש הרבה סיבות, אבל ודאי הסיבה, שהתוצאות והאווירה – והמיעוט שאנחנו נמצאים בו ודאי לא יבוא לידי ביטוי, ויבואו לידי ביטוי אנשים שהחליטו מראש מה הם רוצים. אבל מה שיותר צף בימים האחרונים – שרואים כשבתוך נגיעה אישית, וזה החשש, הולכים ומקצינים עמדות, אומרים דברים – לא אמיתיים, לא שרוצים, כדי שאולי לפתור בעיות פרסונליות כאלה ואחרות, מכיוון שאין נקיות, ויש נגיעות אישיות, בגלל נגיעות אישיות, שאולי יגיע, ואולי המשרות שאחרים נמצאים והיום ממלאים תפקיד, אולי יתפנו, מוכנים ללכת רחוק מאוד ולא לחשוב על טובת העניין, והם יכולים לקבל החלטות, וככה אנחנו רואים את זה, ואם – אז מדברים על שוויון לכול, פתאום יכולים לקבל גם חוות דעת משפטית ולראות שמדברים רק על אוכלוסייה אחת ולא על כל האוכלוסיות. כל מיני חוות דעת אישיות, הכול אפשר מתוך נגיעה אישית. מה שקרה לעם ישראל, מתוך נגיעות אישיות הוציאו דיבתם רעה, והלכו לעשות דברים לא מושכלים. חס וחלילה, שלא נצטרך לעמוד גם בזה אנחנו. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת שכיב שנאן, בבקשה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו להודות לחבר הבונדסטאג, ידיד ישראל שנמצא אתנו, פיליפ מיספלדר, חבר ה-CDU, ידיד ישראל. <שכיב שנאן (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה תחילה להצטרף לתנחומים למשפחת ההרוג שנפל היום באירוע בגבול בניצנה, לאחל החלמה לחיילי צה"ל הפצועים, ולקוות ולהתפלל בעצם, שזה יהיה החלל האחרון, ושיבוא – במקום תקריות בגבול עם ניצנה – שלום, שכולנו נוכל לחיות ביחד בכבוד. באשר לנושא שבו אנו מתעסקים, הנושא של המחאה החברתית, אני רוצה להודות קודם כול בפתח דברי, שבשנה שחלפה הייתי פעיל מאוד בכל תנועת המחאה, במיוחד במגזר המיעוטים בכלל ובמגזר הדרוזי בפרט. הייתי חלק ממאהל המחאה שהוקם בכניסה לכפר חורפיש. וכולנו פיללנו שתנועת המחאה, שהיתה לה, לעניות דעתי, פריצה גדולה מאוד, והצליחה לאגד סביבה הרבה מאוד אנשים והרבה מאוד כוחות חברתיים, שכולם נטו ורצו ועמלו למען שיפור מצבו של מעמד הביניים ושיפור מצבו של האדם העובד, שעובד קשה לפרנסתו ולא מצליח לגמור את החודש עם הפרנסה שהוא מקבל – וכל ההטבות שפיללנו להן נפלו קורבן על מזבח התאוות הפוליטיות של חלק מאלה שהובילו את המאבק, והיו הרבה מאוד בקשות שאפילו לא עלו. אני זוכר את עצמי מציע להם לכלול במטרות של תנועת המחאה את הנושא של הגעה לשוויון או חתירה לשוויון לאוכלוסיית המיעוטים במדינה בכלל, שוויון שכנראה ממאן לבוא. השוויון מאוד לא רוצה להיות חלק מנחלתה של אוכלוסיית המיעוטים במדינה. ולכן, כשתנועת המחאה הרימה קול תרועה רם, והצליחה להגיע למצב שממשלת ישראל החליטה על ועדת-טרכטנברג וכל מה שקשור אליה וכל ההמלצות, לצערי הרב לא כל מה שנדרש נתקבל. אבל יש הרבה מאוד דברים שנמצאים בקנה, נמצאים בעשייה, ונכונים גם ליום הזה. ואני רוצה לקוות שהמחאה לא תתפוס גוון פוליטי ימני או שמאלני או כל גוון אחר, אלא המחאה תמשיך להיות מחאה, שתביא למטרות חברתיות נעלות – לשפר את מצבו של האדם העובד, כפי שאמרתי, של מעמד הביניים; להביא למצב של הוצאת האנשים למעגל העבודה, ושיהיה כדאי להם לצאת לעבודה. חשוב שהמחאה תצליח, אבל היא עדיין לא סיבה להפלת ממשלת ישראל. לכן, אנחנו מבקשים בסיעת העצמאות להביע אמון בממשלה, למרות הסימפתיה הגדולה שיש לנו להרבה מאוד מהעמדות של תנועת המחאה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> – – – לא פשוט, אה. <שכיב שנאן (העצמאות):> שניהם. – – – אני לא יכול לצאת נגדם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שתי הצעות האי-אמון הן בעצם על העניין החברתי. אבל היו שני חברי כנסת שדיברו לפני, וכל אחד מהצד שלו, היללו ושיבחו את הממשלה על העניין החברתי. אחד מהם, חבר הכנסת נסים זאב, שמשתייך אומנם לאוכלוסייה החרדית, אז אני לא מבין על מה הוא משבח את הממשלה, על המצב החברתי, כאשר ראש הממשלה אמר שאם לא היו לנו החרדים והערבים, אז אולי מצבנו ב-OECD היה יותר טוב – שהם מושכים אותנו אחורה. זאת אומרת, חבר הכנסת נסים זאב, כמו שיש אמרה, שאמר אותה אמיל חביבי בזמנו – הוא כאילו יושב על "חַזוּק". והוא מבסוט שהוא יושב על ה"חזוק", שה"חזוק" מברזל ולא מעץ, כי אם זה היה מעץ, אז זה היה מתנפח עוד יותר. אז זה מה שמתאים לעניין. והחבר השני – שדיבר על ההסתה של חבר הכנסת דב חנין – זה חבר הכנסת אלכס מילר. וידוע, ואנחנו רואים מה זה כאילו להשוות את העול החברתי. בואו נשים את היד ונגיד מאיפה בא העול החברתי הזה על הכלכלה הישראלית, אם לא מההתנחלויות. אז מה הוא מבקש בזה? הוא מבקש להתחנף יותר למתנחלים? אנחנו יודעים שהממשלה משקיעה מיליארדים, מיליארדים, הן בבנייה והן בהפקעה והן באבטחה והן בכבישים והן בכל מיני ועדות ובכל מיני השקעות, שבסופו של דבר לשם הולך רוב הכסף. אז איך זה מתבטא ואיך זה מתנגש עם האמרות של ראש הממשלה, שהוא רוצה שתי מדינות לשני עמים? איפה הוא רוצה את המדינה הפלסטינית? הוא נותן את כל התנאים, או שם את כל התנאים בפני הפלסטינים, שהם יבואו בלי תנאים מוקדמים. אז הוא עושה את התנאים המוקדמים כדי שהפלסטינים יבואו בלי תנאים מוקדמים, שהוא גם בונה בשטחים הכבושים וגם נותן יד חופשית למתנחלים, כדי שהם יוכלו לעשות את מה שנפשם חשקה, ולהתנהג כמו מיליציות נגד האזרחים הערבים, לטבוח בהם. רק היום נטבחו שני אזרחים – אני לא יודע באיזו צורה, מישהו ירה בהם, זה של הגרר בבוקר. אז זה רק מראה את היד הקלה על ההדק מצד המתנחלים כלפי הפלסטינים, חוץ מעקירת העצים, חוץ משרפת מסגדים. אז כל הדברים האלה עולים למדינה. אז בוא, אם אתה לא משקר לעם, מר בנימין נתניהו, שאתה מוכן לעשות מדינה על יד מדינת ישראל, ומצד שני, במקום איזה חמישה בתים, אתה הולך ומכריז על 850 יחידות דיור נוספות. אז איך זה מתייחס לזה שאתה באמת רוצה לעשות שלום, ובאמת העניין הכלכלי והעניין החברתי, שאתה כל כך מתנגד לו, הוא יקר לך, ואתה מקדם את הכלכלה הישראלית. אני חושב שעם ישראל מספיק התבגר, והאנשים שעושים את המחאה החברתית כבר יודעים את כל השקרים, והם יותר לא יאמינו לו. ואין מנוס, עד שלא תהיה נסיגה והכרה בזכותו הלגיטימית של העם הפלסטיני – וזו הערובה הנכונה והאמיתית גם לביטחון וגם לכלכלה נכונה של מדינת ישראל. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כאשר מדובר על מחאה חברתית, היא אמורה לבטא מצוקות של רבדים רחבים בחברה הישראלית. המצוקות החברתיות והכלכליות נעות בין מצוקות שיכון, חינוך, תעסוקה, בעיקר תעסוקה או אי-תעסוקה של נשים, למשל, והעברות תקציבים, אי-שוויון בהעברות תקציבים. וכאשר מדברים על נושאי תעסוקה, הרי ידוע שאנחנו מהווים כ-20% מהאוכלוסייה – האזרחים הערבים מהווים כ-20% מהאוכלוסייה, ורק כ-7.5% מהמועסקים בסקטור הציבורי. המספרים האלה אומרים הכול – אומרים שיש חסמים בקליטת ערבים, ולכן החיפוש לא אמור להיות רק בהצגת מכרז כללי, אלא מכרזים ייעודיים, ומה שקרוי חיפוש אקטיבי. זו המלצה שתמיד ניתנת על-ידי ועדת החקירה הפרלמנטרית לקליטת ערבים בשירות הציבורי, שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, אשר עוסקת בהסרת החסמים האלה – בהצעות כדי להסיר את החסמים האלה, בעיקר לגבי תעסוקת נשים. תעסוקת נשים במגזר הערבי תהיה גדולה יותר כאשר יהיו מפעלים, מקומות עבודה, בתוך היישובים הערביים, ואם אין, אז לפחות תחבורה, כדי לסייע, וגני-ילדים, משפחתונים וכדומה. כאשר מדברים על האפליה בחלוקת תקציבים, אז האפליה ברורה: גם בחלוקת תקציבים לתשתיות, גם בחלוקת תקציבים במערכת החינוך, באזורי תעשייה, ואפילו בחלוקת תקציבים בלפ"מ – לעיתונות הערבית – התקציב המופנה לעיתונות הערבית הוא משני, ולכן, אדוני היושב-ראש, פנו אלי רבים מהעיתונאים הערבים, כדי לקיים דיון בוועדה על העניין של הזה, של חלוקת התקציבים של הלפ"מ לעיתונות הערבית. המטרה היא לדרוש להגדיל את הנתח של התקציבים לכלל העיתונות הערבית – גם הכתובה וגם האלקטרונית. דיון כזה יתקיים בקרוב, בעוד כמה ימים, בנוכחות הלפ"מ, מנכ"ל הלפ"מ והשר הממונה עליו, השר אדלשטיין. יש היענות רבה של עיתונאים להשתתף בדיון הזה. נושאים נוספים שאמורים לעניין כל מי שמדבר על אי-צדק חברתי הם – מצוקת השיכון. כמעט שאין חלוקת קרקעות או חלקות אדמה לזוגות צעירים. למה לחלק מותר, ולחלק שהוא 20% אסור? חלוקת הקרקעות על-ידי המדינה היא בלתי שוויונית לחלוטין, לכן, אדוני היושב-ראש, אני חרטתי לאחרונה, כחלק מהעבודה הפרלמנטרית שלי, שני נושאים חשובים שמעניינים את הציבור ששלח אותי לכנסת: נושא התעסוקה – או אי-העסקה – של ערבים; והאלימות הפנימית. אלו נושאים חשובים ביותר. וכאשר אומרים: מה עושים הח"כים הערבים – הכותרת הזאת והשאלה הנבובה הזאת – אלה דוגמאות של העשייה. וכשאומרים אי-חלוקה ואי-שוויון בתקציבים – הזכרתי תעשייה, חינוך, תשתיות, פיתוח, לפ"מ, עיתונות וכדומה, והמאבק הזה יימשך. תודה, אדוני. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, ממלא-מקום ראש הממשלה השר יעלון, חברי וחברותי חברי הכנסת, בקיץ הקודם, אדוני, התפתחה תקווה שהנה קם לו דור במדינה שרוצה להחזיר את מדינת ישראל לקווי המיתאר שעליהם היא נבנתה. קווי המיתאר שעליהם היא נבנתה, אדוני – מדינתנו היתה מדינה שהיא מופת לעמים אחרים בסולידריות שלה, בשוויון שבתוכה, על-פי אותן אמות מידה של נביאי ישראל, של צדק צדק תרדוף, ולא תעשוק גר ויתום ואלמנה. והנה קם דור, נראה לפתע, שבניגוד לדור שלנו, דור הילדים שלנו הוא דור שגם שואל, בצדק, בתוך הדמוקרטיה הזאת, מה בעצם מגיע לו. ולו – אני חושב שבמדינה דמוקרטית כל ממשלה היתה צריכה לברך את עצמה על המחאה הזאת, ולהזמין אותה, כי היה בה הסיכוי הטוב ביותר לפתוח את 100 השנים הבאות של מדינת ישראל, של הציונות, בתיקון העוולות שהיו ב-100 הקודמות. אבל תחת הדבר הזה בחרה הממשלה – וזרועותיה – במקום לזרום, לבלום. ובקיץ האחרון קרה דבר נפלא, עולה על כל דמיון, אדוני: משטרת ישראל התחילה, כבוד ממלא-מקום ראש הממשלה, לזמן אנשים על-פי כוונותיהם. פתאום אנשים מראשי המחאה החברתית זומנו למשטרה כדי לדעת מה כוונותיהם לעשות בקיץ הקרוב. מה אכפת לכם מה כוונותינו לעשות בקיץ הקרוב? אני רוצה לעשות בלגן בקיץ הקרוב. כשאני אעשה אותו תחקרו אותי, תעצרו אותי, אם צריך, אבל בוודאי לא מקובל, לא כל שכן במשטר דמוקרטי, שאנשים נקראים לחקירה על מחשבותיהם העתידיות. זה דבר שהוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. בשבוע האחרון אנחנו מטפלים במקרה של פעילה חברתית מובילה בירושלים, ויקי וענונו שמה, והיא מזומנת למשטרת "מוריה", כאן, כדי לתשאל אותה מה יש בכוונתה לעשות בהפגנה שמתקיימת למחרת. אני מערב את השר אהרונוביץ; והשר – אני שמעתי במו-אוזני – נותן הוראה שלא לחקור אותה. <היו"ר יעקב אדרי:> הוא גם נתן תשובה על זה. <אילן גילאון (מרצ):> אבל היא בכל זאת בינתיים מזומנת למקום הזה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה שמה? <אילן גילאון (מרצ):> ויקי וענונו. היא אחת מהפעילות הוותיקות והמוכרות והיקרות בירושלים. אני מתקשר לחוקר ואומר לו: תשמע, יש כאן הוראה של שר, מדוע אתה מזמין אותה? הוא אומר לי: אין לחקירה הזאת ולא כלום עם הפעילות החברתית שלה. בסוף, לא זו בלבד שהיא נחקרה על מה הולך לקרות למחרת בהפגנה, אלא שיותר מזה, באו ועשו לה חיפוש בבית. ללא צו שופט, במקרה זה, שזו כבר ממש עבירה על החוק. עשו לה חיפוש, אדוני, כדי לחפש לפידים שהיו אמורים לשמש את הפעולה למחרת. אני לא יודע מה יקרה בסופו של דבר, אני יודע שהשר מטפל בנושא הזה, אבל אני רוצה להגיד את הדבר הבא: מדינת ישראל היתה צריכה להתברך במחאה האחרונה. משטרת ישראל צריכה לטפל בפושעים ובעבריינים, כי יש יותר מדי דקירות ופריצות ורצח ואונס וכל מה שאתם רוצים, ולא לטפל באותם אנשים שהם החלוצים של החברה הישראלית היום, מובילי המחאה החברתית. ולכל מי שאמר פה קודם שהפתרון לא יכול להתקיים במסגרת הזאת אלא במסגרת החברתית – אין דבר כזה צדק חברתי, אדוני. יש צדק, וכולנו חברה, והפתרונות לשם כך, בדמוקרטיה, הם רק פתרונות פוליטיים. ועל כן, משום שגם ייאושי – אני כבר מסיים, אדוני, זה משפט אחרון – ייאושי מן הממשלה הזאת רב, הרי מה אני אומר פה, זה ייפול על אוזניים ערלות, הפתרון בסופו של דבר יהיה על-ידי אותו ציבור שפתח את המחאה ורוצה לייצר חלוקה אחרת – יהיה פתרון פוליטי, שיתבטא באולם הזה הבא, בפעם הבאה. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תכננתי דברים אחרים לומר, אבל כשראיתי שבאולם יושב המשנה לראש הממשלה השר יעלון, שאני מוקירו, אמרתי שאני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת. קראתי בעיתונות שהאשמת אותי שבגלל הפריימריז בבית היהודי העליתי את חוק ההסדרה. אז פשוט לעשות סדר בעובדות: החוק הונח לפני כשנה, והחוק נדון בוועדת השרים משהו כמו לפני חצי שנה, כשראש הממשלה מונע את ההצבעה בערעור בוועדת השרים, ומאז אני מקבל פניות חוזרות ונשנות מלשכת ראש הממשלה לדחות ולדחות ולדחות את החוק, עד שהיה צריך להעלות – שבועיים לפני שהעליתי אותו, ושוב ביקש ראש הממשלה לדחות ולדחות. הייתכן שראש הממשלה ביקש את כל הדחיות האלה – או לשכתו – לא, אני לא יודע, זה לא ראש מהממשלה אישית, אבל לשכת ראש הממשלה, והקואליציה – האם הקואליציה ולשכת ראש הממשלה, לדעתך, ביקשו ממני לדחות בגלל הפריימריז בבית היהודי – מפד"ל? לא נראה לי נכון. מצפה שלפחות קצת להיות צמודים, כי אני חושב שגם מתוך היכרותך אתי – אני מקווה שאתה מאמין שהמניעים הם בדרך כלל קודם כול אידאולוגיים וערכיים. חשבונות הם חשבונות פוליטיים, שבמקרה יצא שזה נופל גם בתוך הפריימריז, אבל אין שום קשר. ולולא הייתי מכיר אותך טוב הייתי אומר שכל הפוסל במומו פוסל. יכול להיות שמי שפוסל חושב שהוא היה עושה את זה בגלל פריימריז, אבל מאחר שאני מכירך, אני מקווה שזה לא כך. הדבר השני, צריך לומר שאני הנחתי מחדש את החוק. אם השר יעיין, יראה שהחוק שלי הונח מחדש, כי אני מאמין שייתכן שהממשלה תזדקק לו. הוקמה אומנם ועדת שרים, שאני מקווה שהיא תשנה את מדיניות תשובת המדינה לבג"ץ באשר לבנייה בקרקעות פרטיות שאינן מוסדרות, או במבנים שנמצאים על קרקעות פרטיות מוסדרות אלא שהתביעה הוגשה מאוד מאוד מאוד באיחור, ולעניות דעתי, הצדק והמוסר הנוהג, אגב, בכל העולם, הוא תשלום פיצויים או קרקע חלופית ולא הריסה. אז אני מציע שלפני שקוראים לחוק בשמות גנאי, ואינני רוצה לחזור עליהם, כך נאמר לי, בשמך, אבל אני חושב שזה לא ראוי לומר אותם מעל במת הכנסת, אני בכל זאת מציע שישימו בתיק הצדדי את החוק. אולי אולי תזדקקו לו. מה עוד שכשהתבקשתי בדחייה האחרונה על-ידי לשכת ראש הממשלה לדחות את החוק, נאמר לי שראש הממשלה לא פוסל חקיקה. "לא פוסל חקיקה" פירושו של דבר שיש היתכנות מסוימת. היא לא ודאית, היא לא הכרחית. ואני מוכרח לומר לך עוד דבר אחד, זה לא החוק שהוא פסגת החקיקה של בערך 70 חוקים שחוקקתי. הלוואי שלא נזדקק לו. הלוואי שהממשלה תמצא – לכן הייתי סבלני לאורך חודשים מאוד ארוכים. לא פרסמתי דברים נגד הממשלה, להיפך, אני חבר נאמן בקואליציה. לכן אני חושב, אדוני המשנה לראש הממשלה, ואמרתי שאני מוקיר אותך מאוד ומאוד מעריך, אני חושב שהזדרזת מאוד, קצת לומר דברים לא ראויים גם כלפי וגם כלפי החוק. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> והדבר האחרון שאני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, כדי שהשרים ישנו את עמדתם, בתוך 48 שעות יצא מתווה של ראש הממשלה שכולל גם בנייה של 300 דירות בבית-אל. אני קורא ואני שומע שלא בטוח שיש אפשרות לממש את ההבטחה הזאת. קראתי גם את דבריך בעיתונות, אם הם ציטטו אותך נכון, שאתה אומר: זה לא ייתכן, זה בלתי אפשרי. או משהו בסגנון הזה. אז קודם כול אומר לך שבמדינה הזאת הכול אפשרי והכול ייתכן, ואני מציע שהממשלה תתארגן למקרה שיתברר לה עד סוף החודש שהיא לא יכולה לבצע את זה. וייתכן והממשלה תחזור בה ואולי בכל זאת תשתמש בחוק. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת סגן השר איוב קרא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, תמוהה בעיני ההזדעזעות מכך שזימנו פעילים של מחאה חברתית למשטרה לראות מה תוכניותיהם לעתיד ושאלו אותם כל מיני שאלות. הרי אצלנו זה כל שבוע קורה. אני יכול למנות יותר מ-120 פעילים של בל"ד שזומנו לחקירות דומות ואפילו יותר גרועות, ולא ראיתי שמישהו הזדעזע. <היו"ר יעקב אדרי:> בנושאים החברתיים? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בנושאים החברתיים, בנושאים הפוליטיים. מה זה? מה ההבדל? זה מחאה ציבורית. <היו"ר יעקב אדרי:> לא, אני שואל אם זה בנושאים החברתיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, זה לא העניין. הרי החקירה לא היתה על נושא המחאה אלא על המחאה עצמה. אם היו מוחים על הנזק לזיתים ברובן-איילנד, אני לא יודע איפה – אותו דבר. היו שואלים אותם. כי העניין הוא עניין המחאה עצמה ולא עניין נושא המחאה. אני אומר שזה מעשה של התערבות פוליטית בוטה של המשטרה בפעילות פוליטית לגיטימית, אבל אני דורש מכולם יחס שווה לכל תנועות המחאה הפוליטיות ולא רק לתנועת המחאה של רוטשילד. גם מחאות שהיו בחיפה והיו בנצרת והיו בסח'נין והיו בכל מיני מקומות, אנשים זומנו לחקירות וזומנו למשטרה ושאלו שאלות שהן לא כשרות, הן שאלות פוליטיות. והגיע הזמן שההוראה שהשר אמר: אנחנו נתנו הוראה למשטרה לא להתערב ולפעול על-פי החוק היבש, כלומר הגשת בקשה – הגיע הזמן שההוראה הזאת תהיה כללית ותחול גם על האזרחים הערבים. כלומר, לא יזומנו לחקירות פוליטיות על מחאה לא רק פעילים יהודים, חבר הכנסת גילאון, לא יזומנו גם פעילים ערבים. השר אמר: נתתי להם שלא יזמנו את אלה. לא, שלא יזמנו אף אחד. למה רק את פעילי התנועה החברתית? והמוחים נגד הכיבוש? והמוחים נגד האפליה ונגד הפקעת הקרקעות? והפועלים בנגב? והפעילים בגליל שמנסים להגן על הזכויות שלהם ועל האינטרסים שלהם, גם הם צריכים לקבל יחס שווה של אי-התערבות המשטרה וגם השב"כ – לא רק המשטרה, גם השב"כ – בפעילות הפוליטית. אני קורא מכאן לכולם לפעול – כל אלה שאמרו שלא רוצים שיתערבו בפעילות של המחאה בצפון תל-אביב וברוטשילד – שלא יתערבו גם בסח'נין, גם בנצרת וגם בנגב. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה רבה. סגן השר איוב קרא, בבקשה. ויסכם את הדיון בשם הממשלה השר יעקב מרגי. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית כול אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת פשאפשה מחיפה, שבנה נפגע היום בפיגוע בדרום. אני חושב שזה תעודת עניות להרוג חפים מפשע באזור שהיה כל כך שקט. מדינת ישראל עשתה בשנים האחרונות או בשנתיים האחרונות הרבה כדי להביא למכשול ולבניית גבול, אדוני היושב-ראש. זה עלה המון כסף כדי למנוע מהרבה אנשים או פליטים להיכנס ולתפוס מקומות עבודה של אנשים בתוך מדינת ישראל. וזה עלה הרבה כסף. היו ממשלות, דיברו על זה. ואני שמח שמדינת ישראל בכל מה שקשור לממשלה הנוכחית עושה ולא רק מדברת. והדבר הזה משליך על הנושאים החברתיים, אין ספק, כאשר אנחנו רואים כמעט בכל פינה היום במדינת ישראל אנשים שבצורה בלתי לגלית בעצם לוקחים את מקומות העבודה לאנשים שונים שרוצים להתפרנס בכבוד. וזה חלק מהמלחמה החברתית שאנחנו נמצאים בתוכה, לצערי הרב. ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי שיהיה טוב. אנחנו צריכים לא לשכוח, אדוני היושב-ראש, ב-2009 מדינת ישראל היתה על סף פשיטת רגל ואיש לא האמין שאפשר להבריא את הכלכלה. וגם המשבר העולמי הכלכלי היה כמעט בכל מקום. ואנשים בכלל לא חשבו לרגע שממשלה כזו עם קואליציה בתחילת דרכה, שהיתה מעורערת, תוכל להחזיק מעמד אפילו. ועברנו את המשבר. מדינות רבות באו ללמוד כאן כיצד לעבור את המשבר הזה – שלהן. אנחנו רואים היום מה קורה ביוון וספרד. אפילו שמדינת ישראל, כמעט 40% מתקציבה הולכים להוצאות ביטחוניות, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה אתה מקבל עוד דקה כי אני הגעתי, אתה רואה? <איוב קרא (הליכוד):> אוקיי, תודה. – – בכל זאת אנחנו מצליחים לעשות הכול כדי שאנשים לא ייפגעו. העלינו חלק מהקצבאות לנכים, לקשישים, ואנחנו גם תומכים היום ותמכנו בהצעת חוק הפנסיה, ודברים חברתיים פרופר, ואנחנו נמשיך לעשות את זה, אבל אי-אפשר להתעלם מעובדות כאלה כאשר חלק מהמלינים היו חלק מהממשלה הקודמת, שבעצם הביאה אותנו כמעט לפשיטת רגל, ולכן אותם מלינים עושים פוליטיקה; אנחנו עושים, אדוני היושב-ראש, והם עושים פוליטיקה. ולכן אני שמח בדבר אחד, למרות ההוצאות הביטחוניות הקשות, הממשלה הזאת עומדת על הרגליים – ויש משבר; אין לי ספק שיש משבר עולמי אפילו, אבל אנחנו יכולים לעשות ולהמשיך לעשות, כי זה דבר מאוד חשוב מבחינה חברתית. צריך להסתכל, אבל זה לא דבר פשוט, כאשר כל העולם זועק הצילו מבחינה כלכלית, מדינת ישראל, עם כל המורכבות הביטחונית וההוצאות הביטחוניות, בכל זאת עומדת על הרגליים. לכן אני רוצה לומר כאן, ברשותכם, יישר כוח לראש הממשלה ולשר האוצר, ולכל אלה שעוסקים במלאכה, כי דבר כזה, שבאים ללמוד אותו מחו"ל, על כמה וכמה אנחנו צריכים להצדיע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת וסגן השר איוב קרא. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שאני מזמין את השר מרגי לענות בשם הממשלה, והוא יעשה זאת בקצרה בוודאי – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעות סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד והעבודה-מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות;> <2. הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית> <היו"ר ראובן ריבלין:> השר מרגי, בבקשה. נא לצלצל. יש לנו עוד האזכרה לחברנו היקר, השר גדעון עזרא, שרעייתו ובני משפחתו כבר נמצאים כאן, ביציע האורחים, וגם ברכה לנשיא חוף-השנהב שיבוא עוד מעט לאולם. בבקשה, השר מרגי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לנו ממשלה שמתכנסת אחת לשבוע, דנה בכובד ראש בנושאים שעומדים על סדר-היום, מקבלת החלטות פעם אחר פעם, החלטות חשובות, ושוב ושוב יש מי שדואג שזה יעבור ללא סיקור וללא חשיפה אמיתית כפי שהציבור זכאי להם וראוי להם. אמרתי בתשובתי קודם, ואני חוזר בראשי פרקים: כנראה התועלת היחידה שיש מהצעות האי-אמון פעם אחר פעם, שבוע אחר שבוע, זו ההזדמנות האמיתית של הממשלה להציג בפני הציבור הרחב, קבל עם ועדה, את הישגיה באופן אובייקטיבי. ממשלה שעומדת בטלטלה הכלכלית בעולם וצולחת אותה שנה אחר שנה, עם קבלת מחמאות מגורמים כלכליים עולמיים, ממשלה שהתמודדה עם דוח-טרכטנברג באומץ, פרק אחר פרק, גם כשהפרקים גררו תוספות תקציב לא קטנות, הממשלה התמודדה אתם באומץ ואכן קיבלה כמה החלטות. הטבות – הממשלה אישרה הטבות שהביאו לחיסכון של מאות שקלים למאות אלפי בתי-אב, הפחתת מסי הקנייה, מכסים. בפרק החינוך – חוק חינוך חינם מגיל שלוש. רבותי חברי הכנסת, חברי האופוזיציה, נכון שיש לכם בתקנון אפשרות להגיש שבוע אחר שבוע הצעות אי-אמון, אבל אני הייתי מציע, כדי שבאמת יהיה להן משקל ציבורי חזק ורחב, באמת תנסו לחפש את החולשות של הממשלה. אבל לעלות דווקא בנושאים שהממשלה הוכיחה את עצמה, בנושאים שהממשלה התמודדה אתם בכובד ראש, אני חושב שזה קצת מרוקן מתוכן את מוסד האי-אמון. הממשלה מעבירה כמה רפורמות דחופות וחשובות בתחום הדיור; כולנו רואים את התחלות הבנייה, כששנים רבות הנושא הזה היה מדשדש. תוספות מהותיות ורציניות לתקציב הביטחון לצורך התמודדות עם האתגרים שהמדינה מתמודדת אתם יום-יום. המהפכה בתחום הסלולר שהביאה לחיסכון של מאות שקלים לכל משק בית – כל זה לא היה מתקדם, מבוצע, ללא דיון מעמיק והחלטות חשובות ואמיצות בממשלה. הממשלה מתמודדת בגאון, עם כל הקושי ועם כל הרגישות, ועם כל זה שזה לא מצטלם יפה – סוגיית המסתננים, שהיא בעיה אסטרטגית לקיומה של החברה בישראל, והמדינה מנסה – מקבלת החלטות ומנסה להגיע להבנות גם עם מדינות צד שלישי, הן במישור המשפטי, והן להתמודד עם האמנות הבין-לאומיות שהיא חתומה עליהן, ועם כל זה, הממשלה עושה זאת בחסד, בחמלה וברגישות. תופעת ההסתננות היא, כפי שאמרתי, בעיה אסטרטגית, והממשלה משקיעה הון עתק, תוספות לתקציב, קבלת החלטות אמיצות, אבל זה לא מפריע, כנראה, לחברי האופוזיציה להגיש דווקא הצעות אי-אמון, כפי שאמרתי, על אותם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני סגן המנכ"ל של הכנסת, מוחמד, יקירי, אני יכול בקושי לשלוט על חברי הכנסת, אני לא מאפשר לאחד מהעוזרים ומעובדי הכנסת לדבר איזו מלה כאשר עומדים על הבמה ומדברים. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, בעיית ההסתננות התחילה לא היום, ולא השנה, ולא שנתיים, ולא בתקופתה של הממשלה הזאת. בעיית ההסתננות התחילה לפני כשבע שנים. הממשלה הזאת היא שקיבלה החלטה על בניית הגדר, היא שקיבלה החלטה לגדר את אילת, היא שקיבלה החלטה לתקן את החוק כדי שיהיה אפשר לעצור מסתנני עבודה לתקופה שעד שלוש שנים, היא שקיבלה החלטה – עם תוספת תקציב גדולה להקמת מתקן שהייה, כולל כל התקנים, תקני כוח-אדם ומה שכרוך בכך – זו הממשלה הזאת. אדוני השר לביטחון פנים, אתה שאמון, אתה יודע – הממשלה קיבלה החלטה לבנות, ואתה אמון על ביצועה, כולל התקנים ומה שצריך לכך. אבל כפי שאמרתי כמה פעמים היום, כנראה חברי האופוזיציה לא מצאו נושאים באמת אמיתיים שהממשלה חלשה בהם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם עם 90 חברי כנסת בקואליציה אי-אפשר לארגן הצבעה ולא לחייב את השר פה להתפתל על הדוכן ולהמציא נושאים כדי לדבר עליהם? חברים, מה, אתם לא חסים על מרגי? אדם שבחיים שלו לא דיבר מלה אחת לא לעניין. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך, כמי שחבר בוועדת שרים לענייני חקיקה ולא הפסיד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח שלא הפסדת בחיים שלך ישיבה. אף פעם. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – ולא הפסדתי ישיבת ממשלה אחת. תאמין לי שאני בקי ומצוי בהחלטות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע שאתה בקי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – בהחלטות הממשלה, לכן גם אם היה צריך עוד שעה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אבל אתה לא צריך. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אבל מאחר שאני רואה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מילא צריכים, לאחמד טיבי יש 55 חברים והממשלה מתלבטת איך היא תנצח אותו, אני מבין. מדובר, חברים, ב-26 חברי כנסת שהם אופוזיציה. גם לעניין זה צריך – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני אסיים בתקווה שחברי האופוזיציה יקבלו את העצה שלי לחפש באמת נקודות שהממשלה חלשה בהן, ועליהן תגישו הצעות אי-אמון, לא בנושאים שהממשלה פעלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה טוב. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> לכן אני קורא לכל חברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון על הסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר מרגי. באמת, אני משבח אותך על ההתמצאות שלך בכל הנושאים, כי אני יודע שאתה הולך. רבותי, נא לשבת, בפנינו שתי הצעות אי-אמון, ואנחנו נצביע על כל אחת מהן בנפרד כמובן. נא לשבת, האופוזיציה, הממשלה, הקואליציה. תודה רבה. ובכן, רבותי, בפנינו שתי הצעות אי-אמון. ההצעה הראשונה היא הצעת אי-אמון מטעם חד"ש–רע"ם-תע"ל–בל"ד, שאותה נימק חבר הכנסת דב חנין, בנושא: במקום לקדם צדק חברתי, הממשלה מקדמת התקפות על המחאה החברתית, התלהמות נגד אוכלוסיות שלמות, בזבוז כספים בהתנחלויות והרפתקאות צבאיות מסוכנות – הצעה שהוגשה על-ידי הסיעות, והשיב עליה השר מרגי. נא להצביע – מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 15 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 58 נגד, בצירוף קולו של סגן ראש הממשלה השר דן מרידור, 15 בעד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות חד"ש–בל"ד–רע"ם-תע"ל, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת דב חנין, לא נתקבלה וירדה מסדר-היום. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות העבודה–מרצ בנושא: הניסיון הבוטה של הממשלה להשתיק ולרסן את המחאה החברתית, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת איתן כבל, והשיב עליה השר יצחק אהרונוביץ. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 15 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה–מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 15 בעד, 58 נגד, בצירוף קולו של דן מרידור, נגד. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ לא התקבלה וירדה מסדר-היום – הצעת אי-אמון שנומקה על-ידי חבר הכנסת איתן כבל. <ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת גדעון עזרא, זיכרונו לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, רעייתו של גדעון עזרא ז"ל, אן, הילדים דורון, דודי ודנה, הכלות ליאת וסיגל, הנכדות, האחות רחל, בני משפחה, חברים ומוקירי זכרו, רבותי המשנים לראש הממשלה, סגני ראש הממשלה, חברי הממשלה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנו נתייחד היום עם זכרו של חברנו וידידנו שהלך לעולמו, חבר הכנסת והשר לשעבר גדעון עזרא, זיכרונו לברכה. אבקש מכולם לקום ולעמוד דקה לזכרו. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשבת. התלמוד אומר: "אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה". אין ספק שגדעון היה איש החבורה. פטירתו מכאיבה לכולנו, ידידיו, חבריו, ואף יריביו לשעה. גדעון היה חבר הבית הזה מאז הכנסת הארבע-עשרה, וכיהן כשר בממשלת ישראל בכמה משרדים. גדעון היה איש אמת, מהזן הנדיר והמחוספס, אדם שלא היה פער בין לבו לבין דבריו. הוא היה מתדיין נוקב וערני, לוחם ומוביל שינוי, איש שאמר מעט אך עשה הרבה. גדעון ידע תמיד למקד את הדיון, להציב מטרות ברורות ולהתקדם צעד אחר צעד בהתאם למטרות שהציב. יקירנו גדעון הגיע לכנסת לאחר שנים רבות בשירות במסגרת כוחות הביטחון והשירותים החשאיים. הוא הצטרף לפוליטיקה כביטחוניסט מובהק, אך שירותו הציבורי חשף אותו אט-אט לתחומים שונים ואחרים, תחומים שבהם למד להצטיין, להוביל, לפקד ולסחוף אחרים. כך, למשל, בעקבות כהונתו כשר לאיכות הסביבה הוא החל לפתח מודעות סביבתית גבוהה, כאשר הוא מקדם ויוזם תהליכים סביבתיים רבי-השפעה. וכך גם בשנותיו האחרונות, עם התפשטות מחלת הסרטן בריאותיו, גדעון הציב לעצמו משימה חינוכית, ערכית ופרלמנטרית מהמדרגה הראשונה. הוא נדד מבית-ספר לבית-ספר, ואף פגש נערים ונערות כאן, בכנסת, במטרה להשפיע עליהם ולהרחיקם מתוצאותיו הרות האסון של העישון. בעודו לוחם את מלחמת חייו הוא קידש מלחמה על המוות עצמו, כאשר הוא עושה כל מאמץ להשפיע ולו במעט על גורל הנוער, בטרם הפך העישון להתמכרות. הוא המשיך להופיע שבוע אחר שבוע, כאשר הוא נאבק במחלתו בגבורה בלתי-נתפסת, היה יושב כאן ומשתתף בכל דיוני הכנסת, ומקפיד בכל יום שלישי לומר את דברו, בנאומים בני דקה, על כל אותם נושאים שהיו מטרידים אותו. גם במליאת הכנסת יזם גדעון חוקים המגבילים את העישון, מתוך מטרה ברורה להרחיק ככל האפשר את הנגע מהחברה. באחד מהראיונות שנערכו עם גדעון הוא אמר: "אני רואה עצמי כמשרת של מדינת ישראל בכל תחומי עיסוקי". ואכן, כזה היה גדעון, אדם שלא חיפש שררה אלא בחר בשירות, בנתינה ובעשייה. עשייה למען העם בישראל; עשייה למען הארץ שאותה הכיר על כל שביליה; עשייה למען החברה, שאותה אהב והעריך. אן, המשפחה, יהי זכרו של גדעון ברוך. אני מזמין את חברנו המשנה לראש הממשלה שאול מופז לומר את דבריו, ואחריו, בשם הממשלה, המשנה לראש הממשלה משה יעלון. אדוני. <השר שאול מופז:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אן היקרה, משפחת עזרא, חבריו ומוקירי זכרו, לפני 30 יום הלך חברנו גדעון עזרא, והוא בן 75, אחרי מחלה קשה וממושכת. הוא השאיר אותנו המומים וכואבים, מתקשים להיפרד מחבר לדרך ושותף לעשייה. 30 יום עברו, ועדיין מתקשים אנו להשלים עם לכתו, מרגישים בחסרונו במסדרונות הכנסת, בישיבות ובהתייעצויות. גדעון חסר לכולנו, בעיקר למשפחתו, לחבריו, לחברי הכנסת – חסרונו רק מתעצם ככל שעוברים הימים. בדמותו של גדעון השתקף הציוני הגאה – צבר יליד ירושלים, אדם נעים הליכות ומצניע לכת, שידע כל חלקה וכל מקום בארץ, והיה מוכן פעמים רבות להקריב למען המולדת את היקר מכול, והקדיש לביטחון ישראל את חייו בשורה ארוכה של תפקידי פיקוד ומטה. היכרותנו היתה רבה בשנים ומרובה בחוויות משותפות – אני במדים והוא בשירות הביטחון הכללי. מילאנו תפקידים משלימים, שדרשו מידה רבה של שיתוף פעולה, וגדעון, בשקט אופייני, תמיד ידע לדבר, לשתף, למצוא את המחבר על פני המפריד ולשים את טובת המדינה לפני הכול. גדעון, אומרים שאלוהים שם אותנו במבחנים שאנחנו יודעים כיצד להתמודד אתם. היתה בך היכולת – ותעצומות הנפש – להאמין שביכולתך לא רק להילחם במחלה הארורה, אלא גם לנצח אותה; להצליח איפה שרבים אחרים כשלו. האמנת שאפשר, חרף הקשיים ולמרות המגבלות. כך התמודדת עם המחלה, בדיוק כשם שהתמודדת עם אתגרים רבים מספור בחייך – בשקט, בעיניים פקוחות, עם מעט ציניות בריאה והרבה אהבה לחיים. למרות המחלה הקשה והכאבים המשכת להגיע לכנסת, לישיבות המליאה ולוועדת החוץ והביטחון ולישיבות הסיעה. תמיד חד מחשבה, מתעניין ושואל, מעיר ומאיר. לא יכולת אחרת. ראינו אותך דועך פיזית, אך איתן רוחנית. ראינו והתעצבנו. אבל לך היו משימות לבצע. בגלל המחלה פקדת את בתי-הספר התיכוניים ברחבי הארץ, לנסות ולשכנע נערות ונערים לזנוח את הרגלי העישון בטרם יהפכו לדרך חיים ובטרם יהפכו את החיים לבלתי נסבלים. עשית זאת, כמו תמיד, ביושר פנימי מעורר פליאה ובכנות שלא ניתן לעמוד בפניה. נלחמת עד יומך האחרון. נלחמת כי זה היה בדמך, כי אהבת את החיים, את המשפחה – את אן, הילדים והנכדות. נלחמת כי היו לך עוד כל כך הרבה משימות ואתגרים ורעיונות להוציא אל הפועל. נלחמת כי חיית חיי שליחות, ולשליחות מבחינתך לא היה תאריך סיום. נלחמת עד יומך האחרון כי כך חונכת ולכך חינכת דורות של לוחמים. "ממני תראו וכך תעשו" לא היתה ססמה ריקה מתוכן, אלא דרך חיים עבורך. ואנחנו ראינו, ואני מבטיח לך היום, גדעון ידידי, כי נדע לעשות. אן היקרה, אני מתקשה למצוא מילות נחמה שיפיגו את כאב האובדן. את היית לצדו יום וליל. הקלת על מכאוביו וטיפלת בו במסירות אין קץ. את, הילדים והנכדים מילאתם את גדעון באושר והענקתם לו את התקווה לנצח את המחלה ואת הכוח להילחם בה. אתם לא ויתרתם. נלחמתם ועטפתם את גדעון בחום והפכתם את חייו לבעלי משמעות ואת ימיו האחרונים לימי תקווה, למרות הסבל הגדול. הסבל הזה היה קשה לו. גדעון היה אדם טוב. איש רעים, צנוע, פיקח, אנושי ואוהב אדם, שתמיד הוביל, תמיד חקר ובדק ותמיד בסוף גם ידע לבצע, גם כששאר האנשים כבר הרימו ידיים. בשקט האופייני כל כך היה מצית סיגריה נוספת, מישיר מבט ואומר "זה אפשרי", "אפשר לבצע", "תיכף נמצא איך". מול המחלה הזאת גם הרופאים הטובים לא מצאו את הדרך לנצח, אבל גדעון ניצח. אם לא בגופו, אז ברוחו. ניצחון הרוח מלווה אותנו וילווה אותנו לעד. גדעון חסר לי, הוא חסר לנו, הוא חסר בעיקר לבני המשפחה, הוא חסר בתנועת קדימה ובכנסת ישראל. נזכור אותו תמיד. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים ובדברי הימים של כנסת ישראל ומדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למשנה לראש הממשלה שאול מופז. אני מזמין את המשנה לראש הממשלה, משה בוגי יעלון, לומר דברים בשם הממשלה. ואחרון, חברו לכנסת ולשירות – חבר הכנסת ישראל חסון. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, בני משפחת עזרא היקרים, ראשית, אני מבקש להתנצל בשם ראש הממשלה בפני בני המשפחה וחברי הבית על כי נבצר מראש הממשלה להשתתף בישיבה זו בשל פציעתו. קשה לדבר על גדעון בלשון עבר. קשה עוד יותר לעמוד כאן, על הבמה הזאת, ולהספיד אותו. לא רק את גדעון השר וחבר הכנסת, אפילו לא רק את גדעון איש השב"כ המבריק, אלא בראש ובראשונה את גדעון האדם – את גדעון שהיה חבר של אמת, אדם צנוע, שפיו ולבו שווים, איש ערכי ואכפתי; איש משפחה – בן-זוג לאן ואב למופת, שתמיד התגאה ברעייתו, בשלושת ילדיו ובנכדותיו ולא החמיץ הזדמנות לספר על אודותיהם כשנשאל, בעיניים בורקות ואוהבות. זכיתי להכיר לראשונה את גדעון מקרוב בשרתי כמפקד אוגדת יהודה ושומרון. גדעון שירת אז כמפקד מרחב ירושלים ויהודה ושומרון בשב"כ, ולמרות פער הגילים בינינו והעובדה שכל אחד מאתנו הגיע מבית-גידול שונה, מצאתי בו לא רק שותף למשימה, שהצטיין במקצוענות מודיעינית יוצאת דופן, אלא גם רע שדלתו תמיד היתה פתוחה. המפגשים בינינו היו מרתקים. זו לא היתה רק שגרת עבודה, שגם בה למדתי מגדעון רבות. הוא היה מקורי, יצירתי, חדור תחושת שליחות ואחריות, באופן שהקרין על כל הסובבים אותו: פקודיו, רעיו לשירות ומפקדיו. אמירתו של וינסטון צ'רצ'יל: "מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך" – מתאימה לתרומתו של גדעון וחבריו בשירות הביטחון הכללי. יותר מזה, נכון לומר כי חיים בינינו רבים שאינם יודעים שהם חיים בזכות פעולות סיכול הטרור של גדעון ופקודיו. גדעון לא יכול היה לסבול עוולות כלפי בני-אדם באשר הם. הוא מעולם לא התייחס לאויב בזלזול, מקצועית או אנושית. אף שקצר הישגים כבירים במאבק נגד הטרור, תמיד פעל לפי הכלל – בנפול אויבך אל תשמח. מעולם לא היה אפשר לראות על פניו שמחה לאיד. בדרכו השקטה והצנועה הגיע לכל מקום, מפקד בקור רוח על אנשים ועל מבצעים, יורד לפרטים הקטנים ביותר, שולט בחומר ותמיד לומד, מפיק לקחים, גם כשקצר הצלחה. הצלחותיו היו כבירות. רובן המכריע ייוותר עלום, אך עם ישראל חב לו תודה שאת משקלה לא ניתן לאמוד. גדעון הוא מהמעולים באנשי המודיעין שידעה מדינת ישראל. הוא הוביל את השב"כ לפסגות מקצועיות שעד היום משפיעות על הארגון. מורשתו ורוחו נמצאות גם כיום אצל רבים מאנשי השירות, לעתים מבלי שהם יודעים זאת. תחנות חייו הן אות ומופת למצוינות אישית ואנושית. בכל מקום שאליו הגיע בשב"כ ובמוסד, תמיד הותיר חותם. תמיד הקדיש את כל מאודו לשמירה על ביטחון ישראל. ניסיון עצום, חשיבה מקורית, רצון ויכולת לדלג מעל כל מכשול – כל אלו הפכו אותו לדמות מיתולוגית של ממש, ולא בכדי. גדעון מעולם לא היסס להביע את דעתו, גם אם לא נעמה לאוזנו של השומע. כך גם נהג בפעילותו הציבורית כחבר כנסת ושר. בלי לעשות חשבון של "מה כדאי לי?" או "מה יצא לי מזה?" – ביטא את דעותיו ופעל לפיהן. ביטא את דעותיו בקול מחוספס ורועם, בביטחון רב, כשסיגריה נעוצה בזווית הפה, אותה סיגריה שהפכה להיות חלק ממנו ושבסוף גם ניצחה אותו. בחודשים האחרונים המפגשים עם גדעון לא היו קלים למי שאהב אותו. שיערו הידלדל ונעלם, גופו הצטמק, פניו הכחושים וקולו המצטרד הזכירו את מחלת הסרטן שכרסמה בו. למרות זאת גדעון לא איבד מהחיוניות שאפיינה אותו. בשנותיו האחרונות גם הקפיד להרצות בפני תלמידים על אודות הסיכון הרב שבעישון. גדעון כבר ידע שאת הקרב הזה הפסיד, אך היה נחוש לחנך כמה שיותר צעירים כדי שלא ינהגו כמותו. הוא עשה זאת בנחישות שאפיינה אותו, ובעיקר באהבה הגדולה שלו לבני-אדם, ובמיוחד לדור הצעיר. "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", כתב שאול טשרניחובסקי, וגדעון, באישיותו המיוחדת, סימל זאת. מהילדות בירושלים, דרך הלימודים בבית-הספר והשירות במערכת הביטחון ועד ההשתלבות בחיים הפוליטיים, גדעון תמיד הקרין משהו שכולנו כמהים שיהיו רבים כמותו. היום, חודש אחרי שהלכת מאתנו, גדעון, אנחנו מתכנסים במליאת הכנסת, מקום שבו ישבת בשנים האחרונות, כדי להודות לך על שירות מפואר ורב-שנים למען מדינת ישראל, שירות שרק מעטים יכולים להתגאות בו, על חברות ונתינה אין-סופיות; ולומר לך, גדעון: תודה על מה שנתת לנו. יהי זכרך ברוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למשנה לראש הממשלה משה בוגי יעלון על דבריו. אני מזמין את ישראל חסון – אחרון הדוברים. <ישראל חסון (קדימה):> משפחת עזרא היקרה, חברים, אני עומד פה מאוד מאוד נרגש וחש שתי תחושות מאוד עמוקות. אחת, זכות גדולה, ושתיים, עצב עמוק. הבית הזה הכיר את גדעון בפעילותו הציבורית, אבל נדבך אדיר מחייו היה בעצם הפעילות בשירות ביטחון כללי. ואני חושב שמאחר שנבצר מאנשי השירות לעמוד כאן ולספר משהו מטביעת ידו ולבו של גדעון, אני רוצה לשתף אתכם בפרק הזה של חייו. ראשית, אני חושב שכל מי שהכיר את גדעון יודע שמי שנשא בנטל הכבד ביותר באופי פעילותו של גדעון הבלתי-נלאה, זו היתה אן. אן היתה צריכה לחלוק את האהבה לגדעון עם אלפי אנשים בשירות, ועם האהבה של גדעון לאלפי אנשים בשירות. גדעון אהב באמת את האדם, וגדעון, אני לא יודע כמה פעמים, אן, הוא אמר לך את זה, אבל באין-סוף לילות שלנו, שאני לא יודע, אני לא רוצה לספור, מי חלק אתו יותר לילות, אנחנו או את, אני רוצה לומר לך שלא היה יום שהוא לא דיבר בגאווה ובעיניים בורקות על דודי, על דורון, על דנה, ואיך מילא את לבו גאווה שבסופו של יום הילדים האלה שגשגו תחת ניצוחך. הוא ידע היטב לומר את זה לכל מי שהיה קרוב אליו. אן, כל פעם שהוא היה מגיע לבוש בצורה נאותה ידענו שלא הוא בחר את הבגדים, והוא הקפיד לספר את זה לכולנו. זו לא היתה משימה פשוטה. וגדעון, מי שלא יודע, גדעון היה ארבע פעמים אלוף פיקוד. הוא פיקד על שלושת הפיקודים שיש בשב"כ, כמו שיש בצבא, והוא נקרא בפעם הרביעית לפקד, מתוך הבטחה שהוא ימונה למשנה לראש השב"כ. ואף-על-פי שהוא לא מונה, גדעון לא התנה את זה. גדעון מעולם לא התנה שום דבר כדי לשרת. ואני אומר לכם, שגם כשבמידה מסוימת, אני יכול לקרוא לזה, מעלו קצת באמונו, גדעון לא הניח את זה על השולחן ולו פעם אחת. יצא לי להיות עם גדעון באופן אישי משנת 1982, ובשנת 1985 – אני אשתף אתכם במשהו שתבינו ממנו מה זה גדעון בהיבט הזה – הוא היה אלוף פיקוד ואני רב-סרן צעיר בלבנון. עבדנו בצורה יוצאת מהכלל חמישה חודשים. דרך אגב, כשאני אומר יוצאת מהכלל, זה הרבה מאוד ריבים, זה המון ויכוחים עם גדעון, זה צעקות על הדרך שבה הוא בולדוזר. הוא לא היה מסוגל לקחת דבר מנקודה לנקודה בלי להזיז את ההר שעומד עליו הנושא הזה. בשבועיים האחרונים הציבו אותי אצלו בתפקיד אחר, ואני חלקתי עליו שאני צריך למלא אותו. והתפתח בינינו ויכוח שהגיע להכרעת ראש השירות, והוא הכריע על-פי דעתי ולא על-פי דעת גדעון. מובן שבתוך יומיים הועברתי מהתפקיד. ב-01:00 חזרתי כדי להזדכות על התפקיד, ואני רואה שהאור בחדר של גדעון דולק. אני אומר: אני אעלה להגיד לגדעון שלום לפני שאני יורד מהתפקיד. אני עולה וגדעון יושב, ערימה של ניירות, מגש עם 50 חביתות, כי הוא היה אוכל בדרך כלל 50 חביתות במכה אחת, וסיגריה ביד. רבותי, כל מי שעבד עם גדעון בשירות ידע שלא צריך לקנות סיגריות, כי באוטו של גדעון – הוא היה מגיע לקיוסק וקונה סיגריות לפי צבעים, לא לפי סוג. כל אחד שרצה ידע לגשת לאוטו של גדעון. הוא אומר לי: ישראל, טוב שהגעת, בוא, כנס. מה קרה? אני צריך לתת לך הערכת עובדים. אני אומר לו: בבקשה, מה אתה רוצה? אז הוא אומר לי: תשמע, על התקופה הראשונה – ציון טוב מאוד, על התקופה השנייה – אני דורש להדיח אותך. אמרתי לו: תביא את הנייר, אני חותם לך עליו, ותעשה קפה. הוא אומר: תגיד. אמרתי לו: כשאתה צודק, אתה צודק. שתינו כוס קפה, ישבנו ועישנו סיגריה, דיברנו עד שעה 03:00, ונסעתי לדרכי כשאני אמור להיות מודח. שנתיים אחרי זה – שנתיים אחרי זה – גדעון קורא לי ערב אחד ואומר לי: ישראל – אני הייתי עדיין רב-סרן – אני רוצה שאתה תהיה סגני. המעבר הזה לתת-אלוף, המעבר הזה היה מאוד ברור אצל גדעון. גדעון לא אמר אף פעם משהו שלא היה האמת שלו, שלא היה דרכו, שלא היה מהלב, שלא היה בצורה שאתה מסוגל להתמודד אתה. והדרך הזו – כך הוא ניהל במשך 20 שנה את כל הפיקודים בשב"כ. אתם מבינים כמה חברים הוא השאיר מאחור, איזו רוח, איזו טביעת אצבע, איזו משפחה. והוא חסר, חסר באמת, ויהי זכרו ברוך לימים רבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בוודאי כשאמרת שאנשי השירות לא נמצאים פה, התכוונת, לעת עתה הם לא נמצאים פה. <ישראל חסון (קדימה):> לעת עתה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. תודה. תודה רבה למשפחת עזרא. אן, במיוחד לך. את תבקרי אותנו כי את חסרה לנו, כי היית מלווה את גדעון לבית הזה כמעט בכל יום. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא חוף-השנהב אלסאן אואטארה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש מכולם להישאר במקומם, שכן אנחנו נערוך קבלת פנים לנשיא חוף-השנהב הנמצא כאן ביציע, וגם משפחת עזרא תתכבד בוודאי בברכת ברוך הבא. כבוד נשיא חוף-השנהב אלסאן אואטארה, וגברת, מאדאם אואטארה; שר החוץ דניאל קבלאן דאנקאן; ראש לשכת הנשיא מרסל אמון-תנוך; שר המכרות, הנפט והאנרגיה אדמה טונגארה; שר ההגנה במשרד הנשיא, מר פול קופי קופי; שגריר חוף-השנהב בישראל ג'אן באפטיסט גומי; חברי המשלחת המכובדת מחוף-השנהב; רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת; אדוני נגיד בנק ישראל וידידו הטוב של נשיא חוף-השנהב, הפרופסור סטנלי פישר ורעייתו; מכובדי כולם, אנו מקבלים בברכה את נשיא חוף-השנהב אלסאן אואטארה בביקורו בישראל. אדוני הנשיא, ברוך הבא לירושלים בירת ישראל, ולמשכן הכנסת, היכל הדמוקרטיה של ישראל. You are most welcome. (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> זהו כבוד גדול עבורנו לארח אותך כאן. מכובדי חברי הכנסת, זהו ביקור ראשון מזה 50 שנה של נשיא חוף-השנהב בישראל. הביקור הראשון של נשיא חוף-השנהב בישראל נערך ב-1962 על-ידי אבי האומה ונשיאה הראשון של חוף-השנהב, פליקס הופואה-בואניי. נשיא חוף-השנהב הנוכחי, מר אלאסן אואטארה, נאבק שנים רבות לכינונו של משטר דמוקרטי בארצו, ואף שילם על כך מחיר אישי כבד וסבל אלימות קשה נגדו ונגד תומכיו. בשנים 2010 ו-2011 עמדה חוף-השנהב בעיצומו של משבר פוליטי אדיר, אך כעת היא נמצאת על ספו של שינוי מיטיב תחת הנהגתו של הנשיא אואטארה. Mr. President, אנחנו מאחלים לך הצלחה מקרב לב בתפקידך החדש. אנו מלאי תקווה ותקוות שתצליח להתמודד עם האתגרים העצומים העומדים בפניך. אנו בטוחים שתצליח להשיב את השלום והביטחון לחוף-השנהב ותוביל את המדינה לצמיחה ושגשוג. יש לחוף-השנהב כל הנתונים הדרושים להיות קטר כלכלי, ואנו מקווים שתצליח במאמציך לשפר את כלכלת המדינה ולהעצים אותה. מדינת ישראל וכנסת ישראל מלאי הערכה והוקרה למנהיגי חוף-השנהב ולתושביה על מאמציהם לכינון מדינה דמוקרטית יציבה ומתפקדת, והדבר לא היה קל. מכובדי, קשריה של ישראל עם חוף-השנהב הם יציבים וטובים. יש לנו עניין רב בהעמקת היחסים ושיתוף הפעולה בכל התחומים, לנוכח האתגרים שמולם ניצבת חוף-השנהב לאחר שנות המשבר שפקדו אותה. ישראל רואה עצמה שותף ערכי ואיכותי באתגרי הפיתוח של אפריקה. נמשיך לחלוק מניסיוננו ומומחיותנו עם חוף-השנהב בפרט ועם מדינות יבשת אפריקה בכלל, בכל התחומים – חקלאות, רפואה, טכנולוגיה, חינוך ועוד. ביקורך, אדוני, בישראל הוא עדות נוספת להידוק הקשר בין שני העמים ובין שתי המדינות. אנו מאחלים לך שהות נעימה בביקורך בירושלים בירת ישראל, ובביקורך במדינתנו, מדינת ישראל, ומקווים – מקווים מאוד – לראות אותך בטרם יחלפו 50 שנה, אולי בטרם יחלפו חמש שנים. תודה רבה לך. You are most welcome, Mr. President. You are welcome to our state Israel, to our capital, Jerusalem, and to our shrine of democracy, the parliament of Israel, the Knesset. Welcome. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב–2012> [מס' מ/683; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 28429, מושב שלישי, חוב' ל"ב, עמ' 20171; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו עוברים לאחד החוקים, אדוני, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שאזרחי ישראל רבים מצפים לו כבר 30 שנה, ואתה זכית להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית כדי שיקבל תוקף, הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27). חבר הכנסת חיים כץ הוא אשר יביא חוק זה בפני הכנסת כדי שתאשרו בקריאה שנייה ושלישית. אין לחוק זה הסתייגויות. תודה רבה. אדוני יושב-ראש הוועדה הפעיל והיעיל. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר – אני לא רואה אותו פה – חבר הכנסת יצחק כהן, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק שירות קבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 27), התשע"ב-2012, שיזמה הממשלה, ועמה מוזגה הצעת חוק פרטית שלי, חבר הכנסת חיים כץ. אני חושב – לפני שניכנס לפרטים – היתה פה עבודה משולבת של נציגי הגמלאים – צוות בראשות ברוך לוי – אני רואה אותו יושב שם – עם פעילות נמרצת של סגן שר האוצר, שהסתגרו אחרי לא מעט זמן לשבוע מרוכז – – או, הנה הגיע סגן שר האוצר, שעמל וטרח והשקיע, והוא חלק מאדריכלי החוק הזה. אז אתה פה, ומברכים אותך, אז לפחות שב ואל תפריע. שב, שב רגע, חברי. – – והביאו לוועדה שלד או יהלום, שהיינו צריכים ללטש אותו, ולהביא שינוי דרמטי של שינוי שיטה, של מעבר הצמדה פנסיוני – מהצמדה לפעילים להצמדה לחברים, או – סליחה – מהצמדה לפעילים להצמדה למדד. היו כאלה שלא חיו עם זה, אך יחד עם זה מטרת ההצמדה היתה עדכון הקצבה, לשמור על ערכה ולמנוע את שחיקתה, ובמיוחד, ככל שמדובר בגמלאים הפורשים בגיל צעיר יחסית וצוברים מעט אחוזים ביחס לעובדים הרגילים במשק – המנגנון המוצע אמור להיות יעיל, פשוט, ולהבטיח עדכון שנתי שאינו תלוי בהשגת הסכמות על תוספות לגמלה, ולאפשר ודאות, הן לגמלאים והן לאוצר המדינה. נוסף על כך, ייעל הדבר את קביעת השכר לחיילים הפעילים, בלי שיעלה חשש מהשלכות הנובעות מעליית הגמלאות בעקבותיה. אני רוצה להגיד פה משהו – לא יודע, זה רגע חגיגי אולי לגמלאים, אבל המדינה לא התנהלה באופן תקין; לא יכול להיות שייקחו בשבי את חיילי צה"ל, ולא יעדכנו להם את השכר. לא יכול להיות שקצין בקבע, שלא בא הביתה, צעיר שמרוויח 4,000 או 5,000 שקל, לא יקבל 2,000 שקל שמקבלת כל המדינה, מחשש שהגמלאים, נצטרך לעדכן להם את הגמלה. לא יכול להיות שייקחו בשבי את חיילי צה"ל, את משרתי הקבע. זה פשוט לא מוסרי. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם לא את גמלאי צה"ל. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, הסדירים לא קיבלו, מחשש פן הגמלאים, יצטרכו לעדכן להם את הגמלה. ואז יש פה עלויות, ואמרו, ואללה, עד שלא נגמור, המשרתים לא יקבלו. וזה לא מוסרי, זה לא בסדר, וצר לי שכך הוא. הייתי חייב להגיד את זה פה, כי המאבק הזה נמשך שלוש שנים, והאיום היה שאם לא נסיים את זה היום, או מחר, או אתמול, יורידו להם בחודש הקרוב מההבראה את המקדמות שהם קיבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לומר לך חד-משמעית, על דעת מזכירת הכנסת ועל דעתי, שכאשר אנחנו חשבנו וחישבנו לנהוג עם הממשלה מידה כנגד מידה, אמרתי לשר יצחק כהן, החוק הזה יעלה ביום שני – כן יהיו סנקציות של הכנסת, לא תהיינה סנקציות של הכנסת, כי אנחנו חושבים ש-30 שנה זה מספיק. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הצעת החוק הזאת, כפי שאמרתי – אני אומר לך – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יכול להתעלם מהשפעתך, גם. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – אם לא הייתי שלם עם הצעת החוק – ועשינו כמיטב יכולתנו לשפר ולתקן ולהוסיף. חוץ מהצעת החוק אנחנו סגרנו יותר את הקופה הציבורית – גמלאי של צה"ל יוכל לעבוד בכל מקום שהוא רוצה בארץ הזאת, ולא להיקנס על זה בקנס, שהוא היה בצבא. זאת הצעה שמוזגה להצעת החוק הפרטית שלי. בכל זאת זאת היתה הצעה מורכבת, שישבו עליה ועבדו עליה. אחד הסייגים שהיו פה – שלהצעה הזאת יוצמדו גמלאי המשטרה. זאת אומרת, המשטרה סיימה לפני זה, ואמרו, אם הצבא יקבל יותר אז המשטרה תצטרך להיות מוצמדת. ואז אמרו, אנחנו לא רוצים לתת לצבא, אתה יודע כמה זה יעלה לנו במשטרה? וההשלכה וההצמדות – לא מבין. לא מבין. במקביל לשינוי שיטת ההצמדה מוצע להעניק לגמלאים שפרשו תוספות בזיקה לתוספות לקצבה שניתנו לגמלאי שירות המדינה במסגרת תיקון מס' 50 לחוק שירות המדינה (גמלאות), שנועדו במקורן להוות פיצוי מסוים על שחיקת העבר. מתן התוספות לגמלאי שירות הקבע, כשלוש שנים לאחר מועד המעבר בשירות המדינה, נעשה בהתאמות שמתחייבות מהעובדה שהתוספות יחלו להשתלם ממועד מאוחר יותר מהמועד שבו החלו להיות משולמות לגמלאי שירות המדינה, ובתקופת הביניים נשארו גמלאי שירות הקבע צמודים לפעילים. נכון שהם נשארו צמודים לפעילים, אבל הפעילים לא קיבלו כלום, כי צריך לעדכן לגמלאי הקבע, ואז נותנים להם הפרשים, ולא מצמידים את ההפרשים. אומרים, חצי לא יהיה מוצמד, כי זה יעלה לנו ביוקר. התוספות שישולמו, בכפוף לקיום תנאי הזכאות לעניין מועד הפרישה והדירוג של החייל ערב הפרישה ברשימת הדירוגים הבסיסית הן: תוספת שחיקה, תוספת בשל מדד 2008 וכן תוספת בשל הסכמי שכר – ששיעורה לגבי הדירוגים שעליהם היא חלה הוא בגובה יתרת התוספת לפי הסכם המסגרת הקיבוצי מיום 17 באפריל 2008. בנוסף, תשולם לגמלאים בכל הדירוגים שעומדים בתנאי הזכאות בהתאם למועד פרישתם, תוספת בשל המדד לשנים 2009–2011, שממנה יופחת שיעור תוספות השכר שהתקבלו מכוח ההצמדה לפעילים, במהלך התקופה שמאז נותקו עובדי שירות המדינה מההצמדה לפעילים, כשיצוין שנקבעו שיעורי הפחתה מיוחדים לדירוגים שקיבלו תוספות מיוחדות כגון הרופאים ומוקבלי נושאי משרה שיפוטית. בכל מקרה ההפחתה לא תביא לפגיעה בגמלה ששולמה קודם לכן והיא עשויה להפחית רק מהתוספת בעד המדד. בנוסף, במקרה שהשיעור הכולל של התוספות, ביחד עם כל תוספת עתידית לקצבה שתשולם רטרואקטיבית למועד שקדם לפרישה הוא פחות מ-5% לגמלאי אשר פרש לפני חודש ינואר 2012 וערב פרישתו דורג ברשימת הדירוגים הבסיסית שבתוספת הראשונה, יתווסף לתוספת בשל מדד שנים 2009–2011 הסכום שישלים ל-5%. הזכאות לתוספות האמורות תחול מהקצבה המגיעה מינואר 2012, ואולם ביצוע התשלום ייעשה באופן מדורג. בשנת 2012 ישולמו שליש מהתוספות כשהתשלומים המגיעים עד לחודש יולי 2012 ישולמו במועד לתשלום קצבת חודש אוגוסט; בשנת 2013 שני-שלישים נוספים מהתוספות. שלושה השלישים החסרים בעד אותן שנים ישלמו בשנים 2015–2017. נוסף על התוספות שפורטו לעיל, שיחולו מכאן ואילך, תהיה זכאות, בהתאם למועדי הפרישה, גם לתוספות בשל ההפרשים הרטרואקטיביים, שנועדה להעמיד את הגמלאים במקום קרוב לזה שבו היו עומדים אם הניתוק מההצמדה לפעילים היה מתרחש במועד הניתוק לגבי עובדי המדינה. ההפרשים הרטרואקטיביים ייפרסו לתקופות כלהלן: 50% מההפרשים ישולמו במשך חמש שנים, משנת 2012 ועד שנת 2016, ויישאו הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן. 55% מההפרשים ישולמו במשך עשר שנים, משנת 2012 ועד לשנת 2021, אך לא יהיו צמודים – עוד הפעם, מה שאנחנו הבאנו זה תיקון קטן – למעט הצמדה לשנה שקדמה למועד תשלומם, שהוועדה דרשה שתינתן בעת שהכינה את הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. גם פה, משרד האוצר לא שיחק באופן הוגן. למה כל ההסכם הזה משולב חצי בחצי – חצי משרד הביטחון וחצי משרד האוצר. העלות הזאת, בהתחשב באינפלציה של 2.5% לשנה על 120 מיליון, היא בערך 3 מיליון לשנה, שהיו צריכים – 120, זה 3 מיליון לשנה, על עשר שנים, 30 מיליון, בטווח של עשר שנים – היו צריכים לשאת בעלויות, חצי האוצר חצי משרד הביטחון. הייתי בטוח שכן, כך הוא הדבר, שכן אני לא רציתי להביא את הצעת החוק. אמרתי, אם זה לא יהיה, לא תהיה הצעת חוק. וחברי, וחברי לא במירכאות, חברי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר כהן אתה מתכוון. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> השר כהן, שאני מעריך אותו מפה ועד להודעה חדשה, וידו היתה בהסכם הזה כשותף מלא או יותר ממלא, והוא פעל ימים ולילות, צלצל אלי אמר לי: ואללה, אתה יכול להעלות את זה לדיון. הייתי בטוח שהכול ואז – אני מעריך אותו. צלצל כנראה למשרד הביטחון, אמר: תשמעו, הוא לא הולך להעלות את הצעת החוק. אל תסמכו עליו. הוא, תשמעו, הוא בשלו. לא יקבל מה שהוא רוצה, לא יהיה. אמרו: עזוב אותך, במיליון וחצי? החוק עולה מיליארדים. אני רוצה שתבין, הצעת החוק הזאת – 4.5 מיליארד. הם משחקים אתי על מיליון שקל. <היו"ר ראובן ריבלין:> מיליון וחצי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מיליון וחצי, 4.5 מיליארד. <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תוריד להם חצי מיליון. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואז מה הוא עשה? הלך לצבא, הצבא שילם את כל 3 המיליון. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אם הייתי יודע שזה כך, הייתי מביא להם עוד הטבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, אנחנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אל תדאג, הצבא יתחשבן עם – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אנחנו הכלה, הכלה בהיריון. אנחנו הכלה בהיריון, אנחנו רוצים שהיא תתחתן. אנחנו כבר לא רוצים, אנחנו לא רוצים לעשות שום תיקונים לעניין הזה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> טוב. יצוין עוד כי משרד האוצר התחייב בפני הוועדה, שבתזכיר חוק שהוא יוזם במטרה להחיל על מי שפרשו לאחרונה משירות המדינה תוספות שנקבעו בהסכמים קיבוציים לאחר מועד המעבר של שירות המדינה לשיטת ההצמדה החדשה, ובאופן מתואם לתקופת שירותם במקביל לזכאות לפי ההסכמים הקיבוציים ולמועדי פרישתם יחיל משרד האוצר את אותן הוראות גם על גמלאי שירות הקבע. נוסף על כל אלה, הצעת החוק עורכת שינוי יסודי בהסדר הקופה הציבורית, דבר שיש לו השפעה ישירה על גובה הקצבה. המדובר בהסדר שלפיו מופחתים כ-30% מהקצבה לגבי מי שמקבל משכורת מקופה ציבורית. זאת אומרת, מי שעובד – בתעשיות הביטחוניות גמרנו; תעשיות ביטחוניות, שירות המדינה. אנחנו רצינו שקצינים בכירים יוכלו להדריך בבתי-הספר וללמד. אמרו: מה פתאום? תשלמו 30%. 30%, הם מקבלים 4,000 שקלים, הם לא רוצים ללכת. אמרנו, צריך לשפר את החינוך ואת ההדרכה, והלכנו וביטלנו את נושא הקופה הציבורית. משרת קבע מקבל פנסיה יוכל לעבוד במקום אחר ולא יורידו 30% מקצבתו. הכנסנו את זה לתוך החוק ועמדנו על זה, ולתוך זה הצמדתי הצעת חוק פרטית שלי שבאה כהמשך להצעת חוק קודמת, שפטרה את עובדי התעשיות הביטחוניות מהקופה הציבורית. בהצעת החוק הממשלתית הוצע לבטל את הסדרי הקופה הציבורית לגבי כל קופה ציבורית שאינה ישירות מאוצר המדינה. הצעת החוק הפרטית שהגשתי ומוזגה עמה הכניסה את כולם כשווים אל שווים, והיחידים שתחול עליהם קופה ציבורית הם אנשים שהשתחררו מהצבא וחזרו לעבוד בצבא, כמו סגן הרמטכ"ל, או חזרו לעבוד כאזרחים עובדי צה"ל. הם היחידים שתחול עליהם קופה ציבורית. בהצעת החוק מוצע עוד כי תקנות לעניין היוון לכל חיי הזכאי יהיו טעונות אישור ועדת העבודה והרווחה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אדם שירת בצבא, אם המשנה לראש הממשלה הוא גמלאי צה"ל והוא עכשיו יחזור לצה"ל, הוא יקבל גם את הגמלה וגם משכורת? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בוא אני רוצה להגיד לך. המשנה לראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני יועץ שלו. אני מייעץ לו. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> המשנה לראש הממשלה, גמלאי צה"ל, בא לעבוד בכנסת, יש לו קופה ציבורית, הוא משלם 30% מהפנסיה שלו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לקופה הציבורית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – לקופה הציבורית. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שליש, שליש. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> עד גיל 57, והוא עבר את גיל 57 הוא פטור. עכשיו, אם יבוא אלוף בצה"ל והוא צעיר ודינמי וייבחר לכנסת, לא ישלם יותר כלום. יהיה כשווה לכל חברי הכנסת. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי, בסדר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> והוא יהיה פטור. מה שהוא קיבל בגיל 57 הוא יקבל מייד. <קריאות:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, לא. <קריאה:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, כן. אני מדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לי פה רבי-אלופים ותת-אלופים. אני ביררתי במחלקה המשפטית, והריני להודיעכם שאתם רשאים להצביע בלי היסוס ופקפוק, אתם רשאים להצביע על-פי הודעתו של היועץ המשפטי לכנסת. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני אתן לך דוגמה. מגיע משנה לראש הממשלה ואנחנו יודעים שהוא ציוני – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – אני לא מבין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אתה יכול להצביע כשיש לך משפחה, גם אתה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יש לי בן שאולי יום אחד הוא יהיה בקבע. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור. אמר – אין פה בכלל ספק. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה יודע, תאר לך, המשנה לראש הממשלה היה רוצה לבוא והוא לא נבחר לכנסת. הוא היה רוצה ללכת להדריך בבית-ספר, במשרד החינוך. כלכלית היה כדאי לו להישאר בבית ולא להדריך. <היו"ר ראובן ריבלין:> או להתנדב. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> או להתנדב. אני מכיר גמלאי צה"ל שהלכו לעבוד ולהיות ממונים על הרבה מאוד אנשים, המשכורת שלהם היתה 4,000 שקל. הבעיה הזאת נפתרה. היינו בהיוון, אתה יודע, בהיוון, יש כאלה שפרשו אי-שם בשנת 1985 או לפני, ימי האינפלציה העליזים, והם היוונו 25% מהפנסיה שלהם, ובגלל האינפלציה הם משלמים היום – עד גיל 70 פטור לגמרי, אז הם משלמים הרבה מעבר למה שהם קיבלו. הם חלפו כבר על מה שהם קיבלו, ויש נכים, יש נכים שפרשו בגלל נכות בגלל פעילות בצבא, והיוונו להם, וגם הם משלמים. עשינו רוויזיה בכל נושא ההיוון. זה נכון שכל אלה שפרשו לפני 1985, בעוד שלוש שנים הם יגיעו לגיל 70, זה כבר פוטר אותם, אבל גם להם עשינו ועדות מיוחדות, ולנכים ירדנו עד גיל 65, וועדות מיוחדות. הלכנו ועשינו הקלות בנושא ההיוון, באופן כזה שגמלאי שהיוון את הקצבה כאמור והגיע לגיל 65 לאחר 15 שנות תשלום קצבה יהיה פטור מאחוז ניכר מהניכוי אם בחישוב אישי ראה שהניכויים עלו על סכום ההיוון שקיבל. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הגיעה לסיכום נוסף, שלפיו התחייבו המשרדים האמורים לכלול בתקנות האמורות – המשרדים האמורים זה האוצר והביטחון – גם הוראה שלפיה מי שפרש משירות בשל נכות יהיה פטור מההיוון כבר בגיל מוקדם יותר. כמו כן, התחייבו המשרדים האמורים להגמיש את הקריטריונים של ועדת החריגים לעניין ההיוון, לרבות בכל הקשור לפורשים שפרשו בשנות האינפלציה הדוהרת. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הקדישה חלק ניכר מדיוניה לטענות שהושמעו כאילו הצעת החוק פוגעת בזכות הקניין של הגמלאים. אתה יודע, היו גמלאים שבאו ואמרו: אין "צוות חדש"; "צוות" הוא לא ארגון יציג, הוא לא מייצג את כולם, יכול להיות שהוא מייצג 90%, אנחנו תתי-אלופים, אנחנו רוצים להישאר צמודים לפעילים, והם ילכו לבג"ץ. הקדשנו, דנו, באנו וביקשנו שייתנו להם זכות בחירה לתקופה מוגדרת, של שלושה חודשים, וכל אחד יישאר בדרכו שלו, גם אם חשבנו שזה טוב ל-95% מהגמלאים. לצערי, המדינה לא קיבלה את זה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם – מבקש מכם – לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודות. יש הרבה תודות. הראשון שאני אומר לך שזכאי לתודות – אמרתי את זה בפתיח – אמרתי את זה ברישא, ואני אגיד את זה בסיפא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה שהוא יעמוד? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תעמוד, תעמוד רגע, אל תרים את הידיים, תעמוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא, זה בסדר, אל תגיד לשר לעמוד. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> סגן שר האוצר יצחק כהן, שהיה חלק פעיל מכל ההסדר הזה – מודה לך. למנהלת המיתולוגית של ועדת העבודה והרווחה, שאחרי שאני אפרוש לא תצטרכי יותר חוקים. אם תסתכל בסדר-היום, להוציא אילן גילאון, שיעלה ויציע הצעת חוק של הוועדה, חוק שלו בשם הוועדה, כמעט כל סדר-היום מוקדש היום לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> למה? אתם לא בקואליציה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, לא, אלה חוקים שסיימו את עבודתם. <היו"ר ראובן ריבלין:> בניגוד לדעת הקואליציה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יש שם גם משהו מצחיק, שאני עומד פה עכשיו ומעביר חוק של צה"ל, באה הממשלה ואומרת, בואו ניקח מוועדת העבודה והרווחה את הזכות לייצג נכים, אלמנות ויתומים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הכול. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה הכול. – – ונעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון, שהיא ועדה דרמטית, שתעשה דברים גדולים, שדנה באסטרטגיות, אבל שאמרו שהיא לא נוגעת באנשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> עד שהתפילות לקדוש-ברוך-הוא נענו, ואתה נהיית יושב-ראש הוועדה, כמה תפילות שישמור על יתומים, אלמנות ונכים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודות מיוחדות ליועצת המשפטית של הוועדה נועה בן-שבת, שהשקיעה ימים כלילות, ולכל הצוות המשפטי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לילות כימים. ימים כלילות זה מסוכן מאוד. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> למה? <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שבימים מתנהג כמו בלילות, הוא ישן ביום. זה לא טוב. עשתה לילות כימים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לילות כימים. אוקיי, מקבל את התיקון. – – – לכל הצוות המשפטי של הוועדה, לראש הצוות ברוך לוי, שלקח הרבה יוזמה, הרבה פעילות, ואפילו למיקי בר מ"צוות חדש", שבא והאיר את עינינו, לאלוף-משנה איריס דנון מצה"ל, שנתנה ותרמה, לסגן-אלוף, עורך-הדין ערן גרוסברגר, וליוסי דסקל, ברכות ותודות. ממשרד האוצר – עורכת-הדין ענבל רונן ונח הקר, מהלשכה המשפטית של משרד האוצר, עורך-הדין אסי מסינג, גם כן נתן, השקיע ועבד. כמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו – ולעוזרת החדשה, פעם ראשונה שאני מברך אותה על תרומתה מעל הדוכן, קורל – אני קורא לה אלמוגית – אבירם, תודה רבה, ואני מבקש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מרשה לי לברך עוד מישהו? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חושב שצריך לברך גם את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לבריאות. לא מוחאים כפיים, הוא ייקח את זה ברצינות רבה מדי. תודה רבה, רבותי. אני מאפשר ליושב-ראש הנמרץ לשבת על מקומו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, מקשה אחת, מהטעם הפשוט שאין הסתייגויות לחוק זה. נא להצביע בקריאה שנייה: הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון 27), התשע"ב–2012. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–17 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–17 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אני שואל עכשיו את יושב-ראש הוועדה, האם אתה רוצה שנצביע בקריאה שלישית? אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה רוצה לחשוב? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה להצביע. נא להצביע, רבותי חברי הכנסת, בקריאה שלישית, כדי לתת תוקף להצעת החוק כחוק. תודה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון 27), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון 27), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/696).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> ידידי הטוב וסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת ברכה יעלה ויבוא להחליף אותי. אני קורא כבר, עד שהוא יגיע, לשר ולמשנה לראש הממשלה משה בוגי יעלון להציג את הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבר יותר משלושה עשורים מאיימת אירן על השלום והסדר העולמי בכלל וקוראת להשמדת מדינת ישראל בפרט. אירן, השואפת להשגת נשק גרעיני ותומכת ברשת מסועפת של ארגוני טרור חובקי עולם, מהווה סכנה לסדר ולביטחון בעולם. נוכח האיומים וחומרתם רואה עצמה מדינת ישראל שותפה למאבק הבין-לאומי שתכליתו מניעת סיוע לאירן בקידום תוכנית הגרעין שלה או בהשגת נשק להשמדה המונית או כל אמצעי נשיאה לנשק כאמור. כחלק ממאבק זה, וכדי להשלים את ההסדרים הקיימים למשטר סנקציות מחמירות ביותר, הממשלה מציעה לקבוע בחקיקה אפשרות להטיל סנקציות גם על גורמים בין-לאומיים הפועלים באירן, הן על גורמים המסייעים לאירן בקידום תוכנית הגרעין שלה או בהשגת נשק להשמדה המונית, או אמצעי נשיאה לנשק כאמור, והן על תאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן בתחומי האנרגיה, הפטרוכימיה ותזקיקי הנפט ובכל ענפי השירותים המסייעים לפעילות כלכלית זו באירן. על-פי הצעת החוק, גורם שיימצא מסייע לקידום תוכנית הגרעין של אירן או תוכניותיה לפיתוח נשק אחר להשמדה המונית, כגון נשק כימי וביולוגי, וכן פיתוח טילים המסוגלים לשאת אמצעים אלו, יוכרז על-פי החוק כ"גורם מסייע" וייאסר קיום של כל קשר כלכלי בינו לבין גורם כלשהו בישראל. מי שיקיים פעילות כלכלית עם גורם כזה, עונשו שלוש שנות מאסר. כבר כיום סחר ישיר או עקיף בין ישראל לאירן, אסור. החוק מציע להחמיר את הענישה על פעילות סחר עם אירן ולקבוע כי מי שיעבור עבירה לפי פקודת המסחר עם האויב, עונשו עשר שנות מאסר. במטרה לגרום לחברות בין-לאומיות להפסיק את פעילותן בתחומי הנפט, הגז והפטרוכימיה באירן, מוצע כי כל חברה שפועלת בתחומים אלה, בפרמטרים שקובע החוק, תוכרז. משמעות ההכרזה הינה איסור על כל ישראלי להשקיע בחברות אלה, ומי שיעשה זאת, עונשו שנת מאסר. לא פחות חשוב מכך, יצירת מצב שבו חברות כאלה לא יוכלו ליהנות מפירות כלכליים של מדינת ישראל; בכלל זה לא יוכלו להשתתף במכרזים ממשלתיים, לזכות בזיכיונות או רשיונות או לקבל סיוע ממשלתי מסוג כלשהו. בכך קובעת ממשלת ישראל שלא ייתכן מצב שבו חברות בין-לאומיות ימשיכו לפעול באירן ובה בעת לעשות עסקים עם מדינת ישראל. בנוסף, מוצע להקים מטה סנקציות במשרד האוצר שיהיה מופקד על עיצוב ומימוש מדיניות הסנקציות נגד אירן בישראל. בין שאר תפקידיו של מטה זה, אחריות על גיבוש ההמלצות לקביעת הגורמים המוכרזים; המטה יהיה אחראי להגברת המודעות למשטר הסנקציות ולאכיפתו, ויהווה מוקד ידע מדינתי שייתן מענה לגורמי הממשלה וגורמים פרטיים בנושא הסנקציות. זאת ועוד, בשל החומרה הרבה שבה רואה מדינת ישראל קיום פעילות כלכלית עם מי שהוכרז כמסייע לפרויקט הגרעין של אירן או לסחר עם אירן, מחילה הצעת החוק משטר דיווח נרחב כמו זה הקיים באשר למימון טרור, ומחייב את המוסדות הפיננסיים לדווח על כל פעולה שחשודה כעבירה לפי חוק זה. חברי חברי הכנסת, החוק המוצע, יחד עם פקודת המסחר עם האויב וחוק העונשין, יוצרים משטר סנקציות המעמיד את ישראל בחזית הסנקציות נגד תוכנית הגרעין של אירן; משטר סנקציות שאם יאומץ על-ידי מדינות נוספות, קרוב לוודאי שיפעיל על אירן לחץ שהיא תתקשה לעמוד בו. לכן אני קורא לאשר את החוק. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני השר. להצעת החוק נרשמו כמה דוברים. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה, סגן יושב-ראש הכנסת. ואחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של הממשלה היא גם מיותרת, גם צינית וגם צבועה. היא מיותרת בגלל – המשנה לראש הממשלה אמר בעצמו – שכבר קיים היום איסור על מסחר עם אירן. היא צינית, כי היא באה לייצר סדר-יום מדומה, בהתחשב בעובדה שארצות-הברית והמערב לא נותנים לממשלה ההרפתקנית הזאת לפעול בדרך שהיא היתה רוצה לפעול, בהשראתם של ראש הממשלה ושר הביטחון בעיקר, אבל גם שרים אחרים, שרוצים לייצר הרפתקה צבאית הרת אסון באזור. היא צבועה, בגלל סיבה פשוטה. זאת אומרת, יכול להיות שאם הצעת החוק הזאת היתה נדונה בפרלמנט בנורבגיה, היינו אומרים מילא. אבל בישראל, למי מטיפים? למי מטיפה ממשלת ישראל בעניין הגרעין? הרי ידוע שאם יש גרעין ונשק גרעיני ונשק להשמדה המונית שמאיים על שלום האזור, אם בכלל ואם הוא מתקיים, הרי הוא קיים כאן במדינת ישראל. אני לא אומר את זה כמי שיודע את הסודות הצבאיים, אלא מה שמתפרסם בכל מקום בעולם. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעה שמבטאת את המדיניות ההרפתקנית וניסיון לייצר סדר-יום מדומה שממשלת ישראל זקוקה לו על מנת להסיח את הדעת משאלות היסוד שקיימות באזור ושנדרשות ממדינת ישראל וממשלת ישראל, בעיקר נושא השלום הישראלי-פלסטיני. במקום שממשלת ישראל תייצר מצב של אמון באזור, דווקא בעידן ההתעוררות הדמוקרטית בעולם הערבי – ללא קשר עם מה התוצאות, איך יהיו או לא יהיו, אם במצרים, אם בלוב ובכל מקום אחר; במקום שממשלת ישראל תיגש לפתרון יסודי על בסיס ההתחייבויות הבין-לאומיות, על בסיס ההחלטות של הלגיטימיות הבין-לאומית, היא בוחרת לברוח לאירן, לטהרן, ולשלוח כל מיני מסרים על הצורך במפגש עם הנשיא אבו מאזן, אבל בעצם בו-זמנית הם מחליטים על התנחלויות חדשות – 850, ההחלטה האחרונה כפרס לאותם פורעי חוק מהמתנחלים שהקימו בתים על אדמות פרטיות פלסטיניות – ואומרים: אין דיון על ירושלים, אין דיון על פליטים, אין דיון על בקעת-הירדן. בעצם אומרים: אין דיון, אין שלום, אין שום דבר. בעצם, הממשלה, על מנת לחמוק מהמחויבות לדבר שהוא בנפשו של הציבור בישראל, בנפשם של עמי האזור, והוא פתרון השאלה הפלסטינית, מנסים לייצר מוקד מתיחות שעלול או עשוי להוביל להרפתקה צבאית הרת-אסון, שיכולה לפגוע בעמים אחרים באזור, אבל היא יכולה לפגוע גם בעם בישראל. אני חושב, אדוני, שהצעת החוק הזאת מיותרת, היא צינית, היא צבועה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, דב. בבקשה, גם לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הצעת החוק הזאת היא, עמיתי חברי הכנסת, הזדמנות להעלות על סדר-יומה של הכנסת ולהזהיר את הציבור הישראלי מפני סכנותיה של המדיניות של ממשלת ישראל בנושא אירן. ואני אומר במלוא האחריות, בסיפור הזה הממשלה מתנהלת לא רק בקיצוניות מדינית, אלא גם בהרפתקנות מדינית וביטחונית חסרת תקדים. אדוני היושב-ראש, בהחלט ייתכן שלאירנים יש תוכניות גרעיניות גם בתחום הצבאי. אני, כמי שתומך בפירוז המזרח התיכון כולו מכל סוגי הנשק הגרעיני והבלתי-קונבנציונלי, בוודאי לא תומך בהתחמשות גרעינית, לא של אירן ולא של כל מדינה אחרת. אבל ברור לחלוטין, עמיתי חברי הכנסת, שהתקפה צבאית ישראלית על אירן לא תוכל למנוע, לא תוכל לחסל, לא תוכל לבטל תוכניות התחמשות של אירן בנשק גרעיני, אם קיימות כאלה, אלא בדיוק להיפך – רק תחזק את המגמות האלה, רק תיצור להן הצדקות נוספות, רק תגבש הסכמה לאומית רחבה באירן עצמה מסביב לתוכניות כאלה, ורק תסבך את האזור הזה כולו במלחמה נוראה, מסוכנת, מיותרת, שתמיט חורבן קשה גם על ישראל וגם על שכנותיה. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שמעולם לא היתה התנהלות כל כך חסרת אחריות וכל כך מופקרת, כפי שממשלת ישראל הנוכחית מתנהלת בנושא האירני. מעולם לא היתה מדיניות שבצורה כל כך חסרת אחריות שיחקה בגורלם של אלפים רבים של אזרחים ותושבים בישראל, של אלפים רבים של אנשים, של בני-אדם מסביב לנו. עמיתי חברי הכנסת, לא חייבים ללכת במסלול ההתאבדות הזה. ישנה חלופה, אבל החלופה הזאת מחייבת היגיון מדיני שונה לחלוטין, הפוך לחלוטין מזה שהממשלה הנוכחית הולכת בו. ההיגיון ההפוך הזה צריך להגיד – במקום לדחוף למלחמה אזורית כוללת ומסוכנת צריך ללכת בכיוון ההפוך, צריך לקדם מהלכי שלום, הסדר, גם במעגל הקרוב לישראל, במעגל הישראלי–פלסטיני, במעגל הישראלי–ערבי, וגם לקיים מהלכי הידברות ופירוק נשק בקנה מידה אזורי. מהלכים כאלה אפשריים, מהלכים כאלה נדרשים, מהלכים כאלה חיוניים למען העתיד של כולנו. עמיתי חברי הכנסת, ההצבעה שלנו היום נגד הצעת החוק הזאת היא לא רק הצבעה נגד הצעת החוק הספציפית הזאת, אלא היא הצבעה נגד כל המדיניות של ממשלת ישראל בנושא האירני, מדיניות חסרת אחריות, מדיניות מופקרת, מדיניות מסוכנת. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת חנין. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון. אחריו – חבר כנסת שלמה מולה. אנחנו סגרנו את הרשימה, זאת אומרת, אחרי חבר הכנסת מולה ידבר חבר הכנסת אלכס מילר, והוא יהיה אחרון הדוברים. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חנין, אני רוצה לומר לך משהו, אם תוכל להאזין. <דב חנין (חד"ש):> מאזין בקשב רב. <יואל חסון (קדימה):> אין שום קשר בין תהליך מדיני – בין הרצון שלנו להגיע להסדר עם הפלסטינים והרצון שלנו להגיע לשלום עם מדינות ערב – – <דב חנין (חד"ש):> תגיע להסדר עם הפלסטינים. <יואל חסון (קדימה):> – – ובין הצורך של העולם כולו להיאבק באירן, שמנסה להשיג נשק גרעיני. נקודה. ונשק גרעיני במזרח התיכון בידיה של אירן הוא המחסום הראשון והמרכזי שכבר שנים מונע כאן שלום. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה בעד – – – <יואל חסון (קדימה):> שכבר שנים מונע כאן שלום. <דב חנין (חד"ש):> – – – שלום עוד אין להם, זה מה שמונע שלום? זה מה שמונע שלום, הנשק הגרעיני – – – לאירן? <יואל חסון (קדימה):> חד-משמעית. אתה יודע, חבר הכנסת חנין, שאחראים לכל הגורמים הקיצוניים היום במזרח התיכון – יוצא ונכנס מאירן, ממומן על-ידי המשטר הזה, מובל על-ידי המשטר הזה. המשטר הזה הוא האחראי הראשון לחוסר היציבות במזרח התיכון. נקודה. אני המום בכלל – אני ציפיתי שלהצעת החוק הזאת לא יהיו בכלל דוברים, להצעת החוק הזאת, שזה יבוא בצורה – הרי על מה אתה מגן פה? <דב חנין (חד"ש):> למה נרשמת לדיון? <יואל חסון (קדימה):> אני נרשמתי לדיון אחרון, ברגע שראיתי שאתם רשומים לו. אתם – אתה עומד פה ומסביר למה – מה, אנחנו עושים את מה שאירן עושה? אנחנו קמים בבוקר ומבקשים לחסל את אירן כל בוקר? מי אומר את זה? מי אומר, חבר הכנסת חנין – – – <דב חנין (חד"ש):> עם מי אתה מתווכח? <יואל חסון (קדימה):> אתך, רק אתך, שאתה באת ועלית לכאן כדי לבוא ולהתנגד – – – <דב חנין (חד"ש):> הרי לא שמעת מלה אחת. <יואל חסון (קדימה):> הקשבתי לכל מלה. <דב חנין (חד"ש):> לא. <יואל חסון (קדימה):> אמרת שאתה מתנגד למדיניות הכללית של ממשלת ישראל בנושא האירני. <דב חנין (חד"ש):> אתה תטפל בהתקפה על אירן? על זה הוויכוח. <יואל חסון (קדימה):> אני אומר לך דבר אחד ברור. אם אתה רוצה פה שלום, אתה צריך לעשות הכול כדי שאירן, לא יהיה לה נשק גרעיני, כי היא מקור הכוח – היא מקור הכוח שמוביל להקצנה במזרח התיכון ושמונע כאן שלום, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> – – – נשק גרעיני בטוח. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אם נתקיף – – – <יואל חסון (קדימה):> זה אנחנו. אנחנו – אדוני היושב-ראש, עוד דקה, ברשותך. <היו"ר מוחמד ברכה:> אתה הזמנת את – – – <יואל חסון (קדימה):> כן, בסדר גמור. – – – ואנחנו, חבר הכנסת חנין, אנחנו לא אלה שקמים כל בוקר ואומרים שאנחנו מבקשים לחסל את אירן, או כל מדינה אחרת. נשיא אירן הוא זה שקם כל בוקר ומאיים עליך, עלי, על אזרחי מדינת ישראל, מבקש למחות אותנו מעל פני האדמה. הוא גם מבקש להשיג את הכלי שיאפשר לו לחסל את המדינה הזאת, מה שלא יקרה, בעזרת השם. ואני אומר שהכנסת הזאת, בעצם הצעת החוק הזאת, עולה שלב נוסף ביכולת שלנו להיאבק בתוכנית הגרעין האירנית. הרי לא ייתכן שאנחנו מבקשים את הדברים האלה מכל העולם ואנחנו לא נעשה את זה פה בבית, פה אצלנו. המאבק באירן, המאבק בתוכנית הגרעין האירנית, אין לו שום קשר לרצון שלנו להשיג כאן שלום. אולי ההיפך, אם נמנע מאירן להיות עם נשק גרעיני, אם נחליש את אירן, אם נטפל במשטר הזה, יהיה להרבה יותר מנהיגים במזרח התיכון אומץ לבוא, להישיר מבט אלינו ולעשות אתנו שלום, ובוודאי להילחם באותם קיצונים שמבעירים את המזרח התיכון בוקר ולילה. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלכס מילר. <דב חנין (חד"ש):> ואולי בדיוק ההיפך, אם תעשה שלום – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אם כבר אתה מנהל את הדיון, תעשה זאת בשקט. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, האמת היא, נשק להשמדה המונית לא טוב בשום מקום, לא טוב לאנושות, בוודאי לא כשיש נשק השמדה המונית לדיקטטורות, לכאלה שכל הנושא של זכויות האדם לא חשוב להם. אני חושב, קודם כול בנושא האירני יש יותר מדי פטפטת ישראלית. כשמפטפטים יותר מדי, מדברים יותר מדי, אני חושב, עושים אולי אפילו מעט מדי. כל מה שצריך לעשות, צריך לעשות את זה בשקט. אני חושב שישראל לא צריכה להוביל את המאבק באירן, מי שצריך להוביל את המאבק באירן – צריכות להיות – ארצות-הברית והקהילה הבין-לאומית. בעיית אירן איננה בעייתה של מדינת ישראל, גם אם מנהיג אירן קורא להשמיד את מדינת ישראל ימים ולילות. יחד עם זאת, אני חושב, כל מי שרוצה להצר את צעדיה של אירן, לא בדרכי תקיפה צבאית, צריך לתמוך בכל סנקציה כלכלית. השלטון האירני צריך להבין – העם האירני צריך להבין, יש לו עסק עם שלטון מסוכן קודם כול לעמו עצמו. אין לך ברירה, מה אתה יכול לעשות? לכן, אם מדינת ישראל תחוקק חוק, או מחוקקת חוקים, כדי להגביר את הסנקציות, כדאי שהשלטון יבין שזה לא משתלם לו, אני חושב, טוב שישראל עושה גם את החקיקה הזאת, כדי לקרוא לקהילה הבין-לאומית: בואו תהיו עמנו, כדי ללחוץ עוד יותר את השלטון באירן. מה שנכון הוא בעצם שנותנים הזדמנות נוספת לאירנים לסגת בעצם מהמאמץ שלהם להשיג נשק להשמדה המונית. הרי אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק, איזה שלטון פנאטי, שמונע על-ידי באמת קיצוניות בלתי אנושית אפילו להבין. מה, מישהו חושב מאתנו, מישראל, שהנשק הזה בידיים של השלטון האירני הנוכחי? אני, דרך אגב, יש לי יסוד להניח – העם האירני הוא עם מפוכח, יותר אפילו מהשליטים שלו. ואם כך, יכול להיות שזה הזמן שהעם האירני באמת יתקומם, יבוא ויגיד: השלטון הזה מביא לנו אסון. הדרך היחידה – לא תקיפה צבאית מחר בבוקר באירן, ולכן אני חושב, מה שהקהילה הבין-לאומית רוצה, מה שישראל עושה בעצם – לתת הזדמנות נוספת לאירנים לסגת. לכן, אם במעט ישראל יכולה לעשות את הסנקציות, לחדד, בעצם, שאותן חברות – שסוחרים באירן באמת לא יוכלו לעשות אתנו עסקים, אולי עשינו עוד משהו. דווקא לעניין הזה, חברי חברי הכנסת, דב, והיושב-ראש, אתם צריכים לתמוך דווקא בסנקציה כלכלית, ולא לעת הזאת, לפחות, תופי מלחמה. לכן, הסנקציות הכלכליות חיוניות – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אני חושב שהבקשה שלך – ההודעה שלך היא הגיונית באותו יום שמדינת ישראל תחתום על האמנה לאי-הפצת נשק להשמדה המונית, אחרי זה אפשר לשקול את ההצעה. <שלמה מולה (קדימה):> בוא נגיד כך: אני לא יודע, אני לא שמעתי בשום מקום מהגורמים הרשמיים שלמדינת ישראל יש נשק להשמדה המונית. <היו"ר מוחמד ברכה:> המשנה לראש הממשלה – – – <שלמה מולה (קדימה):> יחד עם זאת, אני בא ואומר, בוא לא נרחיק לכת יותר מדי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אם אין, למה שלא יחתמו – – – <שלמה מולה (קדימה):> מדינת ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית, אתה לא יכול להשוות את אירן לישראל, עם כל הכבוד, אני חושב. העם בישראל הוא עם חזק, הוא בעצם יודע לשלוח – מבחינת הפיקוח הפרלמנטרי החקיקתי בעצם – את ישראל – השלטון בישראל להשוות לאירן. תראה מה שהאירנים אומרים; אני לא שמעתי שיש מנהיג אחד בישראל שבא ואומר: אנחנו רוצים להשמיד את העם האירני, אבל האירנים כל יום אומרים לנו: אנחנו רוצים להשמיד את מדינת ישראל. זה הבדל עצום. לכן, אדוני היושב-ראש, דווקא – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – מי משתמש בנשק להשמדה המונית – הדמוקרטיה, זה ארצות-הברית, הם שהשתמשו – – – <שלמה מולה (קדימה):> תראו, לכן אני רוצה לסכם ולומר את דברי. אדוני היושב-ראש, אני חושב דווקא – אני לא בין אלה שמתלהבים מהממשלה הזאת, לא מתלהב מהממשלה הזאת, אבל דווקא המדיניות הזאת של לחדד את הסנקציות, אני חושב שזו מדיניות נכונה. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אני מודה לסגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת שלמה מולה. אני מזמין את חבר הכנסת אלכס מילר, אחרון הדוברים, בבקשה. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה, אלא אם השר רוצה להשיב לדיון. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני לא מופתע בכלל מההתנגדות של אותם חברי כנסת ערבים לחוק החשוב הזה. אין ספק שיש פה קשר ישיר בין הפעילות של אותם הגופים שפועלים בנחרצות במאבק מזוין כנגד מדינת ישראל. כולם יודעים שאירן תומכת בכל אותם הגופים, ב"חמאס", ב"חיזבאללה", והנה פה, כל התירוצים האלה על נשק גרעיני ולא נשק גרעיני, תודו, תגידו ישר שאתם באים לסייע כאן לכל אותם הגופים. אלה הפנים האמיתיות של גיס חמישי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אלכס, דב חנין ערבי? דב חנין ערבי? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> הוא מייצג את אותן הסיעות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> או שאתה יהודי יותר ממנו? אתה יהודי יותר ממנו. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אני לא מופתע גם מהנאום הקודם, באי-אמון, כאשר באים ומדברים על כך שצריך לוותר על הביטחון ונותנים איזה תירוץ שזה יעזור למצב הכלכלי. הכול שטויות. זה נראה הזוי. רבותי, אתם מנסים לדאוג לכל אותם אלו שמנסים להשמיד את מדינת ישראל, שתומכים בכל אותם הארגונים הטרוריסטיים. במקום לבוא ולסייע בכל אותו המאבק שמנהלת מדינת ישראל יחד עם מדינות העולם כנגד ההתחמשות הגרעינית של אירן, אתם באים ומסייעים ומנסים בכל דרך למנוע את החקיקה שבאה להילחם בכל התופעות האלו. איפה ההתלהמות שלכם וההתלהבות שלכם מכל מה שקורה בסוריה? אנחנו לא שומעים אתכם בכל העניינים האלו, למה? כי בטח סוריה באותו ציר רשע עם אירן אז חס וחלילה שתתקפו אותה. <דב חנין (חד"ש):> – – – <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> עם כל הכבוד, עם כל הכבוד, לא יעלה על הדעת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> כשאתה מגן על סוריה זה אומר דורשני. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא יעלה על הדעת שדווקא מכנסת ישראל, שבאה ומבקשת מכל המדינות בעולם לנקוט סנקציות כלכליות כדי שלא נגיע למצב של מלחמה, דווקא מכאן תצא בשורה שיש כאלה שמתנגדים ויש כאלה שתומכים. כולנו צריכים יד ביד לתמוך בחוק הזה. החוק הזה חשוב. הוא נותן בעצם את הצד שלנו בכל המאבק הזה. אני מברך את הממשלה שהיא תומכת, ובוז לכם על כך שאתם מתנגדים לחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אדוני, אתה מעוניין להשיב או לעבור להצבעה? בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא התכוונתי להתייחס בסוף הדברים אבל לנוכח הוויכוח שהתפתח כאן – יש תופעה מעניינת: מדינות ערב מאשימות שלישראל יש יכולות מיכולות שונות, אבל אף אחת מהן, כתוצאה מכך, לא חושבת ולא מאיימת שהיא צריכה להצטייד ביכולת גרעינית. אבל לנוכח האפשרות שאירן תצטייד ביכולת גרעינית, ארבע מדינות באזור הודיעו שאם זה יהיה המקרה הן תיאלצנה להצטייד בנשק גרעיני: ערב-הסעודית, מצרים, טורקיה וירדן. את זה, לצערי, כמה מחברי הכנסת כאן באולם לא מבינים. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, המשנה לראש הממשלה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012. קריאה ראשונה. כאמור, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> סליחה, אני – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ברוב של 21 תומכים ושלושה מתנגדים, והיא תועבר להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית – אל תפריעי, בבקשה – לקריאה שנייה ושלישית לוועדת חוץ וביטחון. כן, עכשיו, תדברי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> לוועדת חוקה. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אפשר, בבקשה – אני בדיוק עשיתי ככה וזה נגמר. <היו"ר מוחמד ברכה:> אז לא הספקת, אמרת את זה שהתכוונת להצבעה בעד, אני לא משנה את ההצבעה אבל זה נרשם. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> לא, אבל תוסיף בבקשה שאני בעד. <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו עוברים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש. <היו"ר מוחמד ברכה:> כן, אדוני. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – אני מבקש להעביר לוועדת חוקה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אמרתי, אמרתי ועדת חוץ וביטחון. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני אמרתי חוקה, אתה אומר לי חוץ וביטחון. <היו"ר מוחמד ברכה:> אז ועדת הכנסת תחליט איזו ועדה תכין את החוק לקריאות הבאות. <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אתה מוכן להוסיף בבקשה אותי? כי אני ממש הגעתי בדיוק בשנייה שזה הסתיים. <היו"ר מוחמד ברכה:> בסדר. אמרתי – אני לא אגיד את זה פעמיים – אמרתי שנרשם בפרוטוקול שהתכוונת להצביע בעד. אני לא אשנה את התוצאה, נרשם בפרוטוקול שאת בעד. <הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/547).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר משה יעלון. בבקשה, אדוני. נא לא להפריע. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם שר המשפטים אני מתכבד להציע את הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010. הצעה זו מבקשת לתקן את חוק החוזים האחידים בתיקונים שונים שנועדו להבטיח הגנה טובה יותר ללקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים, וכן לייעל את הטיפול של המדינה בחוזים אחידים. התיקון העיקרי המוצע הוא להחליף את הליך האישור של החוזה האחיד בבית-הדין לחוזים אחידים בהליך של בחינת החוזה. כיום כל ספק רשאי לפנות לבית-הדין על מנת לאשר כי בחוזה שהוא משתמש בו אין תנאי מקפח. בחלוף השנים נמצא כי חוזים אחידים שהוגשו לאישור לבית-הדין אינם בהכרח אלה שראוי, מבחינת האינטרס הציבורי, שיבחנו על-ידו. התיקון המוצע מחייב את בית-הדין לבחון האם יש עניין ציבורי בכל חוזה אחיד שמוגש לבחינת בית-הדין, בטרם יבחן את תנאי החוזה לגופם. המטרה היא להקצות את המשאבים של הגורמים המוסמכים להגשתן של בקשות לביטול תנאים מקפחים בחוזים אחידים. תיקונים אחרים מתקנים את סעיף 4 לחוק העוסק בחזקות הקיפוח. התיקון החשוב שבהם מוסיף חזקה הקובעת כי הצהרות של הלקוח כי קרא את החוזה ומאשר את תנאיו הינן מקפחות. חזקה מוצעת זאת נובעת מתוך תפיסה כי על חוזה אחיד להכיל את התחייבויות הצדדים לגופן ולא את הצהרות הצדדים לעניין התחייבויותיהם. במרבית המקרים מדובר בחוזה מורכב וארוך, אשר אף אם הלקוח יקרא את כולו, הוא לא יוכל לרדת לסוף משמעותם של חלקים נרחבים מהחוזה. מוצע לתקן את סעיף 18 לחוק הקיים שמחיל את החלטת בית-הדין בדבר שינוי תנאי מקפח או ביטולו על חוזים שנכרתו לאחר מועד ההחלטה, אלא אם קבע אחרת. מוצע כי החלטת בית-הדין תחול כברירת מחדל על כל חוזה, אף אם נכרת קודם למועד ההחלטה. מבחן הקיפוח מקורו בנחיתותו המובהקת של הלקוח בכריתת החוזה. הוא אף קרוב, מבחינה רעיונית, לתקנת הציבור. אין זה ראוי כי תנאי אשר בית-הדין קבע שיש לבטלו או לשנותו בשל היותו מקפח, ימשיך לחול על לקוחות אשר חתמו על החוזה האחיד עם הספק. תיקון מוצע נוסף מעניק לבית-הדין לחוזים אחידים סמכות להפעיל סנקציות על מי שמפר את החלטותיו על-פי פקודת ביזיון בית-המשפט. הצעת החוק תביא לשיפור ההגנה על לקוחות מפני תנאים מקפים בחוזים אחידים. נוכח כל האמור מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאות השנייה והשלישית. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אני רק רוצה להודיע: מעכשיו ועד סוף הישיבה, חבר כנסת שרוצה להשתתף בדיון בקריאה ראשונה צריך להירשם לפני תחילת הדיון באותו נושא. ברגע שזה מתחיל, רשימת הדוברים סגורה. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין – מוותר, חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נמצא כאן, לכן אנחנו עוברים להצבעה. עוברים להצבעה על הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של 15 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאות הבאות. <הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/693).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו עוברים לנושא הבא, והוא הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012. יציג את הצעת החוק, בשם שר הביטחון, השר משה יעלון. בבקשה, אדוני. <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012, שעניינה עיגון בחוק של ההטבות הניתנות למשפחות השכולות מכוח הוראות אגף משפחות והנצחה של משרד הביטחון. ההוראות המינהליות, שמכוחן ניתנות כיום ההטבות, מאפשרות מתן סיוע לבני המשפחה השכולה בתחומים רבים מתחומי החיים בכלל ובתחומי החיים הקשורים באובדן, בשכול ובחיים בצל האסון בפרט. בהתאם, ניתנות ההטבות למטרות הבאות: שיקום תעסוקתי, ניידות, לימודים, רווחה כלכלית, דיור, סיוע רפואי, טיפול פסיכו-סוציאלי והנצחת חלל צה"ל ומי שנספה במערכה. ההטבות האמורות ניתנות נוסף על התגמולים, המענקים, טובות ההנאה ויתר התשלומים הניתנים לפי חוק משפחות חיילים. ההטבות הגיעו למתכונתן הנוכחית במהלך השנים, לאחר שמעת לעת נוספו עוד ועוד הטבות, כל אחת מהיבט שונה החל על אוכלוסייה ייחודית זו, ובהתאם לצרכיה העדכניים, כפי שבאו לידי ביטוי בין היתר בדו-שיח מתמשך בין משרד הביטחון לבין הארגונים היציגים של הזכאים, ארגון "יד לבנים" וארגון אלמנות ויתומי צה"ל. חלק מההטבות נועד לסייע למשפחה השכולה לחזור לתפקוד, ככל האפשר, חרף האסון שפקד אותה, כגון הטבות לשיקום תעסוקתי וסיוע בלימודים; חלקן נועד לפתור צורך מסוים שהתעורר ודרש פתרון, כגון בעיה רפואית, נפשית או כלכלית, וחלק מההטבות ניתן כדי להקל על המשפחה השכולה בתחומי חיים שונים, כגון השתתפות בתשלום אגרת טלוויזיה, סיוע ברכישת רכב ועוד. בחינת סוגי ההטבות למיניהן מעלה כי הן מכסות שטחים רבים משטחי החיים בכלל ומשטחי החיים הקשורים לאובדן ולשכול בפרט. על מתן ההטבות בדרך של קביעת הוראות מינהליות נמתחה ביקורת, ובעקבותיה הנחה היועץ המשפטי לממשלה את משרד הביטחון לעגן את מקור הסמכות ליתן את ההטבות בחוק משפחות חיילים. הצעת חוק זו באה, בעיקרה, ליישם הנחיה זו באופן שישקף, ככלל, את המצב הקיים, וללא שינוי בהיקפו של סל ההטבות. אני מבקש שהכנסת תאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ותעביר אותה להמשך דיון בפרטיה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים כץ להשתתף בדיון על הצעת החוק. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת משה מוץ מטלון, והוא יהיה אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות למשנה לראש הממשלה, שביקש להעביר את הצעת החוק לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כשקראתי את החוק לא האמנתי. לפני כחצי שעה העברתי פה חוק גמלאות למשרתי הקבע בצה"ל. ועדת העבודה והרווחה זה שלוש שנים העבירה 17 חוקים בנושאי יתומים, נכים, אלמנות, חיילים, חיילים משרתים, פעילים – 17 חוקים בקריאה שנייה ושלישית; 49 תקנות עברו. יש פה חוקים – אתה יודע, אם אתחיל לספר על החוקים אני לא אעמוד בשלוש דקות. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא תעמוד. <חיים כץ (הליכוד):> בטוח שלא, גם לא בשלוש שעות. אבל יש חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, חוק תגמולים לנפגעי איבה, חוק קליטת חיילים משוחררים, חוק עבודת נשים, חוק קצבאות חיילי מילואים, אלמנות צה"ל, ואני יכול להמשיך. ועדת החוץ והביטחון, ועדה דקלרטיבית שנוגעת באסטרטגיה, ממתי התחילה לגעת באנשים? אחרי עשייה כזאת גדולה, פתאום משום – מ-nowhere – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אבל עם מי אתה מתווכח? השר הציע שזה יעבור לוועדת העבודה. <חיים כץ (הליכוד):> אני מתווכח עם מי שכתב את החוק. <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב. <חיים כץ (הליכוד):> קודם כול, אני שמח במה שהשר אמר, ואני מקבל את זה באהבה, אבל מי שכתב את זה – אתה יודע, אני נמצא פה – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אספר לך אחר כך – – – <חיים כץ (הליכוד):> – – הייתי פה בעבר וטיפלתי בנושא הפנסיה ובתקנון האחיד, ולפתע בחוק ההסדרים – יום אחד ראיתי שצריך להוציא את הטיפול בשינוי בתקנון האחיד מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. דיברתי עם דב. דב אמר לי: שמע, קראתי את זה, הזדעזעתי. גם אני קראתי את זה, השתגעתי, אמרתי ואללה, בכל מקום מתוקן, אחרי שמסתכלים על העשייה, אומרים ואללה, תמשיך. פה, לפתע פתאום, לא יודע, מ-nowhere, מאיפה זה מגיע. אז אני שמח שהמשנה לראש הממשלה אמר שהוא מבקש שהצעת החוק הזאת תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, וגם אני מבקש שתעבור לוועדת העבודה והרווחה, וגם אני בטוח שתעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. ואנחנו נמשיך לגעת באנשים, לעזור לכל האוכלוסיות, לאנשים החלכאים, לנזקקים ולחלשים, והוועדה האחרת, שתתעסק באסטרטגיה, בדברים גדולים, בפצצה האירנית, בפצצה הטורקית, וכן הלאה וכן הלאה. תודה רבה לכם. <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב. תודה, אדוני. חבר הכנסת משה מוץ מטלון – בבקשה, אדוני. גם לרשותך שלוש דקות. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני המשנה לראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, קראתי את הצעת החוק הזאת ופשוט נדהמתי – אתה יודע, ואפילו התעורר בי איזה גל צחוק. אמרתי, מה פתאום, אחרי שנים של עשייה פה – הזכיר יושב-ראש הוועדה את המספרים, אני לא אחזור – רק היום, היום בבוקר, העברנו לקריאה שנייה ושלישית הצעה שנוגעת לחיילי צה"ל שנפצעים בחופשות מיוחדות, היום בבוקר, ובשבוע הבא זה יעלה פה לקריאה שנייה ושלישית. <חיים כץ (הליכוד):> ולפני שעה היה – הגמלאות. <משה מטלון (ישראל ביתנו):> ולפני שעה עבר פה חוק הגמלאות, ואנחנו יודעים כמה עבודה השקענו, והיו נציגי ארגון נכי צה"ל רק לפני שבוע ימים בוועדת העבודה והרווחה בעקבות הצעה לסדר-היום שהצגתי פה בכנסת על התנהלות אגף השיקום מול הנכים. והיום עשיתי כמה בירורים – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ומסתבר, ככה נתקלתי בשאלה, מה זה הבלגנים האלה שעושים בוועדת העבודה והרווחה, והבאת את אגף השיקום, והתקיים פה דיון, ועכשיו, אמרתי, הבנתי מה המניעים לחוק. אולי יש איזו ועדה בכנסת בראשות חבר הכנסת כץ, שעומד על זכותם של הפרטים, אולי יש כמה חברים שמסייעים לו בעניין הזה, שאולי יש להם תפיסת עולם חברתית, ואולי גם דואגים לנכים, ולמשפחות שכולות, ולאלמנות, וליתומים, ואולי זה מפריע למישהו במערכת. לשמחתי הרבה נאמר לי בסופו של דיון קצר, גם מפי אנשי משרד הביטחון, שלא יעמדו על החוק אם הכנסת אכן תחליט להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. אז א. אני שמח; ב. אני מודה למשנה לראש הממשלה, שאני מוקיר ומעריך מאוד מאוד, על ההצהרה שהצהרת פה, אדוני, שזה – על-פי עמדת הממשלה וראש הממשלה – יעבור לוועדת העבודה והרווחה. אני חושב ששם המקום, אין מקום אחר. ועדת החוץ והביטחון, שגם בה אני חבר, וגם את זה הבהרתי – אמרתי הרי לאנשי משרד הביטחון היום, אז תעבירו את זה לשם, אז תיתקלו בי בוועדת החוץ והביטחון, מה הרווחתם? תמצאו אותי שם. אנחנו נעשה עבודה אמיתית, רצינית, יסודית, הוגנת וצודקת לציבור הזה. אני שוב מודה לך, אדוני, המשנה לראש הממשלה. תודה על ההזדמנות. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אתה רוצה להשיב, כבוד השר? <השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון:> לא. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא. נעבור להצבעה על – – – <משה מטלון (ישראל ביתנו):> אני מצביע ביד. לא אספיק להגיע. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא, בסדר, אנחנו נוסיף את הקול שלך אם לא תגיע. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ברוב של 13 תומכים, כולל קולו של חבר הכנסת מטלון, ללא מתנגדים וללא נמנעים, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור עכשיו לנושא הבא, והוא בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר לביטחון פנים את הסמכות הנתונה לשר הפנים לפי סעיף 46(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, בכל הנוגע למתן היתר לאיגוד ערים לכבאות בלבד לקבל אשראי. יציג את הבקשה של הממשלה השר משולם נהרי. בבקשה, אדוני. <השר משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה מכוח סמכותה לפי 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר לביטחון פנים את הסמכות הנתונה לשר הפנים לפי סעיף 46(ב) לחוק יסודות התקציב, בכל הנוגע למתן היתר לאיגוד ערים לכבאות בלבד לקבל אשראי. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה מבקשת שהכנסת תאשר את ההחלטה. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. הבקשה של הממשלה מחייבת הצבעה ודיון. נרשם רק חבר אחד, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. לאחר מכן אנחנו נצביע על בקשת הממשלה. שלוש דקות. <יריב לוין (הליכוד):> דב, אף פרלמנט לא נראה ככה מאז ימי ברית-המועצות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, בדיוק לכן ביקשתי את רשות הדיבור – כדי לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, ולעשות מה שהאופוזיציה אמורה לעשות במצבים אלה, וזה לדבר. לפחות לדבר האופוזיציה עדיין יכולה. עדיין. <חיים כץ (הליכוד):> בין שתי הצעות, יש הצעת חוק שלך – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז, בסדר גמור, זה טוב שהיא גם עושה הצעות חוק, האופוזיציה, וגם טוב שהיא מעבירה אותן בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אבל משהו מדאיג קורה בכנסת, והמשהו המדאיג הזה מאוד הוחמר עם הקמת אותה ממשלת חירום רחבה של 94 חברי כנסת. אדוני היושב-ראש, אני חושב שכולנו צריכים להיות מוטרדים ומודאגים ממצבה של האופוזיציה בכנסת הנוכחית. האופוזיציה היא קטנה, האופוזיציה היא חלשה, אבל האופוזיציה גם צריכה, אדוני היושב-ראש, לקחת את עצמה בידיים ולעשות את מה שצריך – – <זהבה גלאון (מרצ):> אבל היא נחושה. <דב חנין (חד"ש):> – – ולהיות נחושה, ולהילחם, ולהילחם על מקומה בכנסת, ולהילחם על מקומה בוועדות הכנסת – ועדת ביקורת המדינה, ועדת הכלכלה וועדות אחרות – כדי שבבית הזה יישמעו קולות שונים; קולות שונים מאשר קולה של הממשלה, שהיא כל כך בעייתית, ועל כך דיברתי כבר בהרחבה בדיונים הקודמים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקה וחצי שנותרו לי כדי לדבר על אופוזיציה במקום אחר, ומעל במת הכנסת לברך את האופוזיציה השמאלית הרדיקלית ביוון על ההישג הגדול שלה בבחירות האחרונות. העם היווני, אדוני היושב-ראש, לא נכנע למסע ההפחדות שבו השתתפו מקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ועד נשיא צרפת פרנסואה הולנד. העם היווני הצביע בשיעורים גדולים מאוד עבור קואליציית השמאל הרדיקלית "סיריזה". לפני בחירות מאי, הקואליציה הזאת היתה בעלת 4.5%. היא גדלה פי-שישה, ויש לה היום 27% מהבוחרים ביוון. קואליציה של כוחות, שמבטאת עמדות שמאליות עקביות ורדיקליות, מציעה אלטרנטיבה למדיניות החורבן החברתי שהביאו המפלגות הממסדיות ביוון – מפלגת "פּאסוֹק", שהיא אחותה התאומה של מפלגת העבודה הישראלית; מפלגת הניאו-דמוקרטיה, שתהיה מפלגת השלטון כנראה מעכשיו, שהיא שילוב של קדימה והליכוד. המפלגות האלה, שהחליפו ביניהן את השלטון לאורך שנים רבות, הביאו על יוון חורבן, כלכלי וחברתי, והשלימו את החורבן הזה בכניעה מבישה לתכתיב של אירופה, שבעצם רק מעמיק את הבעיות החברתיות ואת הקשיים החברתיים. השמאל מציע חלופה. השמאל מציע חלופה של הגדלת תקציבים, של הגנה על המוחלשים, של הגנה על שכבות הביניים, של הלאמת בנקים, של מחילה על חובות, של עצמאות לאומית. השמאל מציע דרך אחרת ליוון. אני חושב שיש לאופוזיציה בישראל הרבה מה ללמוד מהאופוזיציה הזו ביוון, שהראתה שכאשר לוחמים על עקרונות, כאשר מציעים דרך אחרת לציבור, הציבור גם תומך בה. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על בקשת הממשלה להעביר סמכויות לשר לביטחון פנים משר הפנים, בכל מה שנוגע לאיגוד ערים לכבאות. בבקשה, מי בעד ומי נגד אישור בקשת הממשלה? הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 16 נגד – 1 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לשר לביטחון הפנים נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> בקשת הממשלה אושרה בתמיכתם של 16 חברי כנסת, מתנגד אחד ונמנע אחד. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 22), התשע"ב–2012> [מס' כ/432; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 25466; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לנושא הבא, והוא הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 22), התשע"ב–2012. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, הצעת חוק שלך. <היו"ר מוחמד ברכה:> אבל הוא לא כאן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> טוב, אז גפני – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> הוא פה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אז זה יהיה קצר. <היו"ר מוחמד ברכה:> יהיה קצר. הכול יהיה קצר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה דקות עמדתי פה על הדוכן ודיברתי על זה – למה? למה אנחנו צריכים לקחת מהוועדה? הצעת החוק הזאת שאני מתכבד להציג בפניכם היא חלק – שליש – מהצעת חוק שלי, של חבר הכנסת אילן גילאון ושל חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה. כל ההצעה המורכבת של שלוש הקבוצות, עלותה כ-7 מיליון שקל. ואז החלטנו בצורה מסודרת לפצל את החוק. אמרנו שנעשה מזה שלושה חוקים, ובשלושה חוקים זה לא תקציבי. הייתם צריכים לראות את ההתנגדויות של האוצר. ועל מה אנחנו מדברים? העברנו את החוק של אילן, העברנו את החוק שלי, ואמרתי לדב חנין: תמתין בסבלנות. אם יגעת ומצאת – תאמין. לקח עוד חודש ועוד חודש, ואני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין), התשע"ב–2012 של חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת מוחמד ברכה, חבר הכנסת עפו אגבאריה וחבר הכנסת חנא סוייד, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לפטור מארנונה מסגרות יומיות, לרבות מרכזי יום, מרכזי שיקום ומרכזי הכשרה לאנשים עם מוגבלות פיזית ושכלית, לרבות אוטיזם, שמלאו להם 18 שנה. המסגרות היומיות כאמור מעניקות ויוצרות לאנשים עם המוגבלות השוהים בהן קשר חברתי ותוכן, תורמות לרווחתם ובריאותם ומגבירות את תחושת הערך העצמי והשייכות. המסגרות היומיות מקיימות רמות שונות של פעילות, טיפול ושיקום מקצועיים ותעסוקתיים. אתמול הייתי בבית כזה – קריית-אונו, "בית נועם". כשאתה הולך לשם ואתה רואה את ההתנדבות ואתה רואה את הפעילות ואתה רואה את הלב ואתה רואה את הנשמה שמשקיעים שם, לפעמים אתה משתגע ואומר: ואללה, איך זה לא בא בקלות? למה אנחנו צריכים לעשות תחבולות? אנחנו צריכים לפצל את החוק לשלושה חוקים, למה לא להעביר אותו כמקשה אחת ביום אחד? למה? אבל מה לעשות, אנחנו חיים במערכת. אם אנחנו צריכים להתחכם אנחנו נתחכם. זה ייקח קצת יותר זמן, אבל אנחנו נביא את המזור לאוכלוסיות האלה שהן אפילו לפעמים לא יודעות לבקש מאתנו להביא את המזור שהן כל כך צריכות. המסגרות היומיות מקיימות רמות שונות של פעילות, טיפול ושיקום מקצועיים ותעסוקתיים, החל מרמה של תרפיה וטיפול סוציאלי ועד לרמה של אבחון והכשרה מקצועית תעסוקתית. במשך שנים לא חויבו המסגרות האמורות בארנונה, אם משום שקיומן הוא באחריות הרשויות המקומיות ואם בשל התאמתן לתנאים שבהוראות הפטור קיימות. ואולם לאחרונה הופיעו דרישות שונות לתשלום הארנונה ונוצרו חוסר אחידות וחוסר בהירות בנושא הזה. על כן, יש לקבוע הוראות ברורות לגבי פטור מארנונה למסגרות האמורות. יצוין כי תנאי למתן פטור מארנונה הוא שהמסגרת מוכרת על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים וש-85% לפחות מהאנשים עם המוגבלות השוהים בה הופנו על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים או המוסד לביטוח לאומי. הפטור שיינתן למסגרות אלה מנטל הארנונה יאפשר את המשך פעולתן לרווחת תושבי הרשויות המקומיות שהם אנשים עם מוגבלות. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות. אני פונה אליכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ואני, במקום לחזור אחר כך, אגיד את התודות. ועוד פעם, תודה גדולה ליושבת-ראש הוועדה המיתולוגית וילמה מאור ולצוות המסור של הוועדה, אתי, מעיין וענת. תודה ליועצת המשפטית נועה בן-שבת. ויש איזה צופה בבית שעבדה הרבה שנים בוועדה והיתה המנהלת של הלשכה המשפטית, והיא היתה אחת ממובילי התמיכה בחוק הזה – הגברת ג'ודי וסרמן. אז לצופה בבית ג'ודי וסרמן תודה על התמיכה, התמיכה בחוק. תודה ל"פורום פתח-תקווה", פורום לפיתוח התעסוקה, באמצעות עורכת-הדין עידית גודס-גרינבאום, ולכל מי שלקח חלק בקידומו של החוק. וכמובן, למציעי החוק, תודה רבה שנתתם לנו בוועדה את האפשרות להביא את החוק הזה לקריאה השנייה והשלישית ועזרתם ללא מעט אנשים שלא יכולים להביע את מה שאמרתם. וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים, אילן מרסיאנו וקורל אבירם; בעברית – אלמוגית. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה, בהיעדר כל הסתייגות. הצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 22), התשע"ב–2012 – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של 11 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 22), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 22), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שלישית ברוב של 11 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים. ברכות ליושב-ראש הוועדה ולמציעי החוק. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין לדברי תודה בשם המציעים. בבקשה, אדוני. אחר כך אנחנו נעבור לחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. בשמי ובשם סיעתי, אדוני היושב-ראש, אתה, חבר הכנסת מוחמד ברכה, חברי חבר הכנסת עפו אגבאריה שנמצא אתנו, חבר הכנסת חנא שלצערו לא יכול היה להיות היום, אני רוצה להודות לך – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> לשמחתו. <דב חנין (חד"ש):> לצערו ולשמחתו; לצערו מבחינת ההצבעה, לשמחתו מבחינות אחרות. אני רוצה להודות לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, באמת על עבודתך ומסירותך והתגייסותך למען החוק הזה, שהוא חוק חשוב, כי הוא נותן פתרון ומענה לאנשים המוחלשים ביותר שצריכים באמת את העזרה של הוועדה שלך, שאכן ניתנת להם. אני רוצה להצטרף לתודות שגם אתה הבעת למנהלת הוועדה וילמה מאור, לעורכת-הדין ג'ודי וסרמן, שיש לה הרבה זכויות בחוק הזה, גם ביצירתיות ובחשיבה על הפתרונות, לעורכת-הדין נועה בן-שבת. ואני רוצה להוסיף עוד תודה אחת, מיוחדת הפעם, לעורך-הדין גלעד סממה, מנהל ועדת השרים לענייני חקיקה, שבישורת האחרונה, כשנוצרו הרבה מאוד קשיים של הרגע האחרון עם משרד האוצר, התגייס ופעל ועמד בסיכומים שהיו לנו. אני אומר את זה לזכותו. לא היה פשוט, היה מורכב. עמד בזה, כל הכבוד לו. ותודה רבה בשם הנכים גם לו. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות), התשע"ב–2011> [נספחות.] <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נחזור לסעיף הקודם שהיה בסדר-היום, ושפסחנו עליו בטעות, והוא בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות), התשע"ב–2011. יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. אני מתנצל על הטעות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות), התשע"ב–2011, דנה במוסד הנאמן לתעודות התחייבות ומבהירה את תפקידי הנאמן וחובותיו, כולל החובה לפקח באופן שוטף על עמידת החברה המנפיקה בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי תעודות ההתחייבות. הצעת החוק כוללת בסעיף 14 תיקון לסעיף 35ח לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, אשר קובע את חובת הנאמן. ההצעה מבקשת להרחיב את חובות וסמכויות הנאמן וכן להוסיף סעיף שיקבע סמכות לנאמן במצב שבו הוא סבור שתימנע מהמנפיק היכולת לעמוד בהתחייבויותיו. <חיים כץ (הליכוד):> מי ישלם את הנאמן? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מי ישלם את הנאמן? <חיים כץ (הליכוד):> את שכרו. על חשבון מי זה יבוא? על חשבון אלה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, אנחנו לא יוצרים את הנאמן. הנאמן קיים. לא יוצרים אותו. ועדת משנה של ועדת הכספים בראשותו של חבר הכנסת ציון פיניאן, שהוקמה לצורך כך, קיימה ישיבות רבות בעניין הצעת החוק. אגב, אני עוד לא מביא את החוק, החוק יובא בנפרד. אבל לא יוצרים, יוצרים רק את – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> לא, זו בקשת פיצול, זה הכול. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> רק במהלך הישיבה האחרונה שבה התקיימו ההצבעות על הצעת החוק הועלה הצורך לתת לנאמן סמכות לנהל משא-ומתן מול החברה המנפיקה באמצעות מינוי נציגות של מחזיקים. מכיוון שמוסד נציגות המחזיקים אינו מוסדר באופן מפורש בחקיקה, ביקשנו מרשות ניירות ערך להוסיף להצעת החוק הסדר מפורט וכולל למינוי ופעילות הנציגות – מי ממנה אותם, מה התפקיד שלהם. את זה אנחנו מפצלים. הרשות לא ידעה מה הוא ההסדר הראוי מבחינתה בשלב זה וביקשה לקיים דיונים בנושא. בנוסף, הוספה של נושא כזה מצריכה גם קיום דיון מעמיק בוועדת הכספים ושמיעה של כל הגורמים הנוגעים בדבר. על מנת שלא לעכב את הבאת הצעת החוק כולה לקריאה השנייה והשלישית החליטה הוועדה לבקש מהכנסת לפצל את הסעיף האמור מתוך הצעת החוק ולאפשר לה להביאו בנפרד בפני הכנסת. אני מבקש את התמיכה בבקשת הפיצול. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני. אנחנו נעבור להצבעה לא על החוק, על הבקשה של ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות). מי בעד הבקשה, מי נגדה ומי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה – 11 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> בקשת ועדת הכספים בדבר הפיצול אושרה ברוב של 11 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012> [מס' כ/336; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 29480, מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 11795, עמ' 11874, חוב' ל"ו, עמ' 12247; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לנושא הבא, והוא הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – נתתי את הכבוד לאילן גילאון. <היו"ר מוחמד ברכה:> אז תגיד. תודיעו ליושב-ראש. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אילן גילאון, בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> היושב-ראש – אני רק הקריין, האמת שהוא כתב פה הכול, אז אני אתחיל אחרת, אני אתן תודות לכל האנשים המיתולוגיים, כולל חיים כץ. המיתולוגיה זה – לנועה ולג'ודי, ולווילמה המיתולוגית, ולאייל המיתולוגי, ולחיים כץ המיתולוגי, שעוד מעט הוא שובר את ספר השיאים של גינס בחקיקה. האמת שהחוק הזה הוא חוק בהחלט פעוט, הוא רק משנה תאריכים. הוא נותן איזה הנחה, קצת, לאנשים, כדי שלא להפוך אותם, לא לעבריינים ולא לנמנעים. אשכרה מידתיות. אני אקרא מה שכאן חיים כץ כתב לי. אם יש שגיאות כתיב, אדוני, או טעויות בעברית, זה הכול חיים כץ, לא אני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, הצעת חוק שיזם חבר הכנסת אילן גילאון, יעני, סחבק. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 2), התשס"ה–2005, חייב להתקין תקנות שיקבעו התאמות נגישות שונות לאנשים עם מוגבלות במקומות ציבוריים ובמכלול של שירותים ציבוריים, הכול כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לקבל את השירות שלו הם נזקקים, באופן דומה ככל האפשר לזה שניתן לאדם ללא מוגבלות. ברוב סעיפיו של תיקון מס' 2 האמור הוטל על גופים שאינם רשות ציבורית, קרי גופים פרטיים, לבצע את התאמות הנגישות עד ליום 1 בנובמבר 2012. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לדחות, לגבי הגופים הפרטיים, את מועד ביצוע התאמות הנגישות בשני עניינים: 1. לעניין תקנות לפי סעיף 19ט לחוק, התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים – מוצע לדחות את מועד חובת ההנגשה מיום 1 בנובמבר 2015 ליום 1 בנובמבר 2017. אציין שמדובר בדחייה שנייה, לאחר שהדחייה הראשונה התבררה כלא מספיקה ביחס להתאמות הנגישות במקומות ציבוריים שהם בניינים קיימים. ללא דחייה נוספת עלול להינזק האינטרס הציבורי, שכן אם ייוותר פרק זמן קצר מדי לביצוע חובות הנגישות, יותר גופים פרטיים יוכלו לבקש וגם לקבל פטור מנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בעילה של נטל כלכלי כבד מדי, וכך יהיו מונגשים פחות מקומות לאנשים עם מוגבלות. יובהר כי לאחר תיקון החוק כמוצע עתה, יהיה צורך גם בתיקון תקנות, ואני פונה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ולכל הגורמים המעורבים בתיקון התקנות, לפעול במהירות ולהביא את התיקון לתקנות לאישורה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות עד ליום 15 ביולי 2012. 2. לעניין תקנות לפי סעיף 19יב – התאמות נגישות בשירות הציבורי, מוצע בשלב זה לדחות את חובת ההנגשה מיום 1 בנובמבר 2012 ליום 1 בנובמבר 2015, משני טעמים: א. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אישרה ביום 29 במאי 2012, מכוח סעיף 19יב האמור, את תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות רכב השכרה ואוטובוסים), התשע"ב–2012, שבהן נקבעו חובות לביצוע התאמות נגישות בפרקי זמן שנעים בין שישה חודשים לשנתיים. טווח זמנים זה מחייב תיקון של דחיית המועדים גם בחוק; ב. ועדת המשנה לתקנות לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ממשיכה לדון בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירות), התש"ע–2009, שהן התקנות העיקריות והמרכזיות שמותקנות לפי סעיף 19יב, ולא מן הנמנע שעם אישורן תשקול הוועדה את הצורך בדחיות נוספות לאור חלוף הזמן בין תחילת הדיונים על תקנות אלה לבין אישורן. אבהיר שחלוף הזמן נובע ממורכבותן של התקנות, שמחייבות הידברויות בין נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לבין גורמים רבים אחרים הנוגעים בדבר. לאור זאת, דחיית המועדים המוצעת היא נדרשת ומחויבת המציאות ביחס לגופים הפרטיים. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ובנוסח שאישרה הוועדה. עכשיו אני רק רוצה – הבהרה שלא כתובה פה: לא יהיו יותר דחיות, למרות מה שכאילו השתמע מכאן. זאת אומרת, אם עד עכשיו הגורמים הממשלתיים היו צריכים להנגיש את עצמם עד 2015, עכשיו נתנו להם כבר "גרייס" עוד שלוש שנים עד 2018. הפרטיים שהיו צריכים להנגיש את עצמם עד 2015 יצטרכו לגמור את הנגשתם עד 2017, והרשויות המקומיות, שהן הכי פרובלמטיות, כרגיל, הן קיבלו אישור עד 2021, או במלים אחרות, עד 2018 ישראל תהיה אמריקה, זאת המחויבות של יושב-ראש הוועדה, של מנכ"לית הוועדה, ושל סחבק גם כן. לא יהיו יותר שום דחיות בעולם, ראס בין עינו. <היו"ר מוחמד ברכה:> אלא אם כן יבוא שר אוצר – – <אילן גילאון (מרצ):> שום דבר. <היו"ר מוחמד ברכה:> – – ויכניס את זה לחוק ההסדרים. <אילן גילאון (מרצ):> אה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אה, נו באמת. טוב, אנחנו מקווים שלא. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, בהיעדר הסתייגויות להצעת החוק אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–2 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של 11 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של שמונה תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני, אנא תוסיף אותנו לתומכים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא עבר. <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נציין שאתה רוצה לתמוך, אבל אני לא אשנה את ההצבעה. אני רוצה לברך את יוזמי החוק ואת אלה ששקדו עליו. אתה רוצה לעלות? <חיים כץ (הליכוד):> לא לא, זה בסדר. אני עולה עכשיו עוד פעם. <היו"ר מוחמד ברכה:> אז אני, בשם הכנסת כולה, מודה למציעים, לוועדת העבודה, לצוות שעבד על הכנת החוק. אני חושב שזו תוספת חשובה מאוד. <הצעת חוק למניעת אלימות כלפי עובדי רווחה, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/467).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור, נחזור בעצם, להצעות חוק בקריאה ראשונה, ואנחנו נדון בהצעת חוק למניעת אלימות כלפי עובדי רווחה, התשע"ב–2012, של חבר הכנסת חיים כץ. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <חיים כץ (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה שאילן גילאון עמד פה לפני זה והציג את הצעת החוק בשם הוועדה, זה לא בא סתם. אילן גילאון, כל שבוע, ביום שלישי, פועל למען הנכים בנושא הנגישות בשעות עבודה ארוכות זה כמעט שלוש שנים. הוא עמד פה על הדוכן בזכות, ולא בתור מקריא. הצטנע ואמר: אני מקריא, אבל לא כך הדבר. עמדת בזכות, בזכות פעילותך, בזכות פועלך ובזכות תרומתך לציבור הנכים במדינת ישראל. <היו"ר מוחמד ברכה:> מקרין ולא מקריא. <חיים כץ (הליכוד):> מקריא ומקרין, וקורא, והוא – בסדר, אילן גילאון עושה את שלו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחודש וקצת תקפו שלושה אחים מסח'נין באלות, במוטות ברזל ובאבנים בני משפחה של עובדת סוציאלית שטיפלה במקרה באחותם. במקרה אותה עובדת סוציאלית – למזלה, לא במקרה – במקרה ולמזלה היא לא היתה בבית, ולא כיסחו אותה, רק פגעו באחרים שלא היה להם שום עניין ולא היו צריכים להיפגע. גם היא לא היתה צריכה להיפגע. למרבה הצער, המקרה הזה הוא לא המקרה הראשון, וגם לצערי כנראה לא יהיה המקרה האחרון. בשנים האחרונות מקרים מסוג זה הפכו לחלק משגרת יומם וחייהם של רבים מעובדי הרווחה, ולשם כך בדיוק אני מתכבד להביא בפניכם, לקריאה ראשונה, את הצעת חוק למניעת אלימות כלפי עובדי רווחה, התשע"ב–2012, אשר תעבור שינויים בהסכמה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. מנתונים שגובשו באוניברסיטת חיפה והוצגו בכנסת בסוף השנה שעברה, ופורסמו באתר "וואלה" בחודש מאי האחרון, עולה כי מדי יום וחצי בממוצע מתרחש אירוע אלים נגד עובדים בלשכות הרווחה. יותר מדי, אתה אומר. הרבה יותר מדי. גם אני מסכים אתך – הרבה הרבה יותר מדי. <היו"ר מוחמד ברכה:> כל אחד הוא יותר מדי. <חיים כץ (הליכוד):> כן, זה כבר מוגזם. אתה יודע, אמא שלי, עליה השלום, אמרה: מה שיותר מדי – לא טוב. כל דבר צריך להיות במידה. יותר מדי יפה לא טוב. <זהבה גלאון (מרצ):> אה. <חיים כץ (הליכוד):> יותר מדי מלוח לא טוב. <היו"ר מוחמד ברכה:> אין מידה של אלימות שהיא מותרת. <חיים כץ (הליכוד):> יותר מדי יפה לא טוב. יותר מדי מלוח לא טוב. יותר מדי מתוק לא טוב. כל דבר צריך להיות במידה. מה שמעת יפה, נשים, כבר קפצת. לא אמרנו כלום. <זהבה גלאון (מרצ):> אין דבר כזה יותר מדי יפה. <חיים כץ (הליכוד):> אז היא התבלבלה, אני אדבר אתה. בפעם הבאה שאלך לבקר אותה, אז אני אגיד לה. <אילן גילאון (מרצ):> אל תמהר. <חיים כץ (הליכוד):> למעשה, תדירות האירועים האלימים גבוהה עוד יותר, מאחר שמחצית המקרים אינם מדווחים בכלל. זה המקרים המדווחים. אם זה כל יום וחצי מדווח, ומחצית לא מדווחים, זאת אומרת כל שלושת-רבעי יום יש לנו מקרה. עוד נמצא כי בין 10% ל-15% מהמטופלים של כל עובד סוציאלי נוהגים כלפיו בתוקפנות, וכן כי בין השנים 2010 ו-2011 נרשמה עלייה של כ-40% במקרי האלימות הפיזית – זה כבר לא אלימות מילולית; לא שהאלימות המילולית מותרת, חברת הכנסת זהבה גלאון. לא, אלימות מילולית אסורה גם כן, אבל כנראה האלימות המילולית לא מספיקה, ואנחנו עוברים לאלימות פיזית. ריבוי מקרי האלימות הפיזית והמילולית נגד עובדי שירותי הרווחה – בין שמדובר באלימות נגד עובדים סוציאליים העובדים במחלקה או מחוץ לה, ובין שמדובר באנשי מינהל העובדים במחלקה – מחייב חקיקה שתגרום להרתעתם של המטופלים, משפחותיהם ואחרים מלהשתמש באלימות נגד אותם עובדים שבאים לסייע. לשם כך אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק, אשר, כפי שציינתי, תעבור שינויים. לצערי, אתם יודעים, משרד המשפטים – אני לא רוצה להגיד כלום, אבל שחלילה, לא יקרה – לכן, אני שמעתי את הדרישות של משרד הרווחה, ומשרד המשפטים, ומשרד האוצר, ומשרד התמ"ת, וכל המשרדים. אני מקווה שהחוק יעבור פה בקריאה ראשונה, ואז נביא את זה לדיון בוועדה לקראת קריאה שנייה ושלישית תוך כדי התחשבות גדולה וניסיון להגיע להסכמות עם הגורמים הממשלתיים השונים, ואז, שנוכל להביא את זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מקווה שחברי הכנסת יאשרו את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה רבה, אדוני. נעבור לדיון על הצעת החוק בקריאה ראשונה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, ואם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת שלמה מולה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> שלמה נמצא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הוא שינה מקום. <חיים כץ (הליכוד):> עכשיו הוא שקט שם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בטוח. מאז שהוא בין ה-94 הוא נהיה קצת יותר שקט, אבל הוא לוחם אמיץ. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא. המעבר מכאן לשם היה כרוך בהרבה צפרדעים שהוא היה צריך לבלוע. <קריאה:> מהפך נפש. <היו"ר מוחמד ברכה:> מהפך או מפח? <חיים כץ (הליכוד):> הוא לא אוהב צפרדעים. <היו"ר מוחמד ברכה:> בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> חבר הכנסת שלמה מולה, ידוע שהוא גם לוחם נגד אלימות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על החוק הזה, ואני באמת מאוד מחזק את ידיו שהוא מביא את הדברים האלה, את עניין האלימות נגד עובדים סוציאליים, ובכלל האלימות נגד עובדי ציבור. אנחנו גם עדים לתופעה של התקפות למיניהן על רופאים ואחיות, ועובדי ציבור, ומורים, וכל מיני. אז כנראה תופעת האלימות הולכת ונהיית איזו נורמה. כפי שאמרת, חבר הכנסת חיים, שאם זה יותר מדי, זה לא טוב, אבל אני זוכר, ובטוח שגם אתה זוכר ימים הרבה יותר טובים, כאשר היה איזה כבוד לעובד סוציאלי, היה כבוד למורה, היה כבוד לרופא. לצערי הרב, אנחנו איבדנו את הדברים האלה, וזה דבר שמביא אותנו לחקיקה, להעניש אנשים שיעשו את הדברים האלה. <חיים כץ (הליכוד):> כלפי עובדים – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> נכון. הייתי מצפה גם ממשרד החינוך, לחשוב על זה, איך לחנך כדי שלא להגיע לעבירות כאלה מאנשים. ידוע לי שציבור האנשים שפונים לעובדים סוציאליים זה ציבור שהוא קשה-יום, ציבור של אנשים שלא מקבלים את מה שהם צריכים. אני מרגיש אתם, אני יודע מה המצוקות שלהם, וזה בדרך כלל אנשים שלא מקבלים את הטיפול כפי שבאמת צריכים לקבל אותו. חבל מאוד שאנחנו צריכים להגיע לחקיקה נגד האלימות הזאת. מן הדין היה שאנחנו אולי ניטיב עם האנשים האלה, ואני מקווה שתוך כדי הדיון על החוק בעתיד אנחנו גם על הכיוון הזה נדבר, או בכיוון הזה נחשוב, ואני בטוח שזה גם יהיה ככה. אולי בסופו של דבר נגיע לצורה כזו שנקל על האנשים האלה. את העונש צריך לתת למי שבאמת מגיע לו להיענש בצורה כזאת, ואולי לחנך לחברה יותר סובלנית. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, אם הוא יהיה. אם לא, אנחנו נעבור להצבעה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, קודם כול, הצעת חוק מצוינת, תודה רבה לך ולכל היוזמים. אני חושב, עובדי שירותי הרווחה, באמת, אנשים שעושים עבודת קודש. מי שמגיע אליהם בעצם – אנשים קשי-יום, אנשים שבאים לסף ייאוש על נושאים שבהם באמת לא הצליחו למצוא פתרונות, ואז, האנשים שאמורים לטפל בהם, הם חוטפים את האש, אולי את האש החברתית, כשליחי ציבור, אנשי מקצוע, ואני חושב שהם ראויים לכל ההגנה הנדרשת. כפי שאנחנו מגלים אלימות כלפי רופאים, כלפי אנשי מקצוע בבתי-החולים, במחלקות, במיונים, וכן הלאה, לא פעם ראינו שעובדים סוציאליים חוטפים, שבשירותי הרווחה מגדפים אותם. לכן אני חושב שקודם כול, אדם במקום עבודתו צריך להרגיש בטוח, שהמדינה מגינה עליו. לכן אין לי הרבה מה לדבר, רק באתי להגיד תודה רבה, ואותם אלפי עובדים סוציאליים, או עובדי שירותי הרווחה, אומרים היום סוף-סוף: גם הכנסת מגינה עלינו. אני חושב שזה דבר חשוב. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכל פעם שיש איזה סיפור או איזה מקרה, פתאום אנחנו רואים איזו הצעת חוק. לא הבנתי, מה ההבדל בין עובדים סוציאליים, למשל, לעובדי רשויות מקומיות, לעובדי רווחה, לבין רופאים, לבין אחיות. <חיים כץ (הליכוד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אז תביא הצעת חוק על כל עובדי הציבור במדינת ישראל, מי שתוקף אותם, תלוי בסוג התקיפה, אם זה עוון או פשע. למה לעשות על כל עובד מסוים שנמצא באיזה תפקיד מסוים חוק בפני עצמו? לא ברור לי מדוע. אני אומר לך שזה לא קיים בעולם. אין מצב שמביאים חוק לעובדים סוציאליים, מביאים חוק לרופאים. מביאים חוק שמי שתוקף – למשל שוטרים, ובכל תפקיד – – – <חיים כץ (הליכוד):> אני 12 שנה בכנסת, לא הייתי בעולם – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה לא היית? <חיים כץ (הליכוד):> בעולם. <יריב לוין (הליכוד):> בעולם. <חיים כץ (הליכוד):> כן, אני נשאר בארץ. <נסים זאב (ש"ס):> מה פירוש? <חיים כץ (הליכוד):> אני 12 – אמרת שזה לא קיים בעולם. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך. אני בדקתי. לא קיים – – <חיים כץ (הליכוד):> 12 שנה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – במדינות – – <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב, רבותי. <נסים זאב (ש"ס):> – – שעושים חוק פרטני לכל עובד ציבור בנפרד. זה לא קיים. תבדוק את זה, תראה שאני צודק. <היו"ר מוחמד ברכה:> זו טענה רצינית שיש להתייחס אליה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר: רוצים לעשות חוק כולל על כל עובד ציבור, בלי יוצא מן הכלל, זה יכול להיות עובד סוציאלי, זה יכול להיות – אתה יודע מה, אתה בא לקבל פספורט, ולא נותנים לך את הפספורט. זה יותר מקומם אותו והוא יכול לפגוע באותו עובד ציבור. אז מה ההבדל בין עובד משרד הפנים, עובד משרד הבריאות ועובד בלשכת הרווחה? לדעתי זה אותו דבר, וצריכים לחשוב אולי בחשיבה יותר רחבה על כל עובדי הציבור, ולחשוב על ענישה אולי יותר מחמירה, אבל שהדין יהיה שווה לכולם. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אתה רוצה להשיב או נצביע? <חיים כץ (הליכוד):> לא. נצביע. <היו"ר מוחמד ברכה:> נצביע. אנחנו נצביע בקריאה ראשונה על הצעת חוק למניעת אלימות כלפי עובדי רווחה, התשע"ב-2012. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות כלפי עובדי רווחה, התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <נסים זאב (ש"ס):> אני מתנגד ומצביע בעד. <היו"ר מוחמד ברכה:> אי-אפשר להצביע נגד. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה בתמיכתם של עשרה חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, והיא חוזרת להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/470).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום, והוא הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אורית זוארץ, דב חנין, ניצן הורוביץ, יריב לוין, חנין זועבי וקבוצת חברי כנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <זהבה גלאון (מרצ):> מה אתי? <היו"ר מוחמד ברכה:> אתם קבוצת חברי הכנסת. גם אני. <אילן גילאון (מרצ):> קבוצה טובה. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר שזה לא חוק ככל החוקים. זה בהחלט רגע חשוב כאשר אנחנו מביאים את החוק הזה אחרי הרבה הרבה הרבה שנים של ניסיונות. מביאים אותו להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת החוק שחתומים עליה כיוזמים חברי הכנסת אורית זוארץ, דב חנין, עפו אגבאריה, מוחמד ברכה, חנא סוייד, זהבה גלאון, עינת וילף, ניצן הורוביץ, אילן גילאון, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ואנוכי, אבל הזכויות עליה מגיעות קודם כול ובראש ובראשונה לסגנית השר גילה גמליאל, שהצליחה לעשות את מה שלא עלה בידם של רבים במשך עשרות שנים, ולגייס את תמיכת הממשלה בהצעה הזאת ולאפשר את קידומה ואת הבאתה לכנסת, ואני מקווה שהיום אנחנו נשלים את אישורה בקריאה הראשונה ונעשה עוד צעד לקראת השלמת התהליך החשוב הזה. אדוני היושב-ראש, נישואים הם אולי ההחלטה החשובה ביותר שאדם מקבל בחייו. זו החלטה שיש לה השלכה ישירה על כל מהלך חייו, על התפתחותו, על הדרך שבה הוא מעביר את מרבית שנות חייו. אנחנו חיים במדינה שבה כבר הכירו זה זמן בעובדה שקטינים אינם כשירים לעשות לבדם פעולות שונות, למשל פעולות שנוגעות למקרקעין, מתוך המצב שבו הם נמצאים, שהוא באופן טבעי מצב של תלות, מצב לפעמים של חוסר ידע מספיק, חוסר בשלות מספיקה. אבל משום מה, מה שאסור בתחום המקרקעין, מסתבר שמותר לקטינים דווקא בהחלטה הכל-כך חשובה והכל-כך מרכזית הזאת בחיים, והיא ההחלטה של הנישואים. יש מי שאומרים שאסור להתערב ברצונו החופשי של אדם ושבמדינה דמוקרטית לא מתערבים בנושאים כאלה. אני מוכרח לומר שהמחוקק, קרי, אנחנו כאן בכנסת, לא קיבלנו את הגישה הזאת מלכתחילה בכך שהטלנו מגבלות על כשרותו המשפטית של קטין לעשות פעולות כאלה ואחרות באופן עצמאי ללא אישור אפוטרופוסו. ובצד השני אני רוצה לומר שחובתה של המדינה, בוודאי של מדינה דמוקרטית, להגן על החלש ולהגן על מי שנמצא במצב שבו הפוטנציאל לכך שהוא ינוצל, שיכפו עליו דבר שעלול לשנות את כל עתידו ובהרבה פעמים גם לשנות לרעה, להתערב ולמנוע את הדבר הזה. זה לא פלא שהתופעה של נישואי קטינים נפוצה בעיקר בקרב אוכלוסיות מוחלשות יותר. אגב, כ-70% מהמקרים נמצאים במגזר הערבי והבדואי. זה תהליך שהרבה פעמים – וצריך לזכור, רוב המקרים של נישואי קטינים הם נישואים של נשים קטינות, של צעירות – – – <השר משולם נהרי:> – – – <יריב לוין (הליכוד):> תיכף אני אתייחס גם לזה. כן. התשובה היא כן, אגב, אבל תיכף אני אתייחס לזה. <השר משולם נהרי:> – – – נישואים בגיל צעיר. <יריב לוין (הליכוד):> תיכף אני אתייחס. אני לא יודע אם זה בגלל – תיכף אני, תיכף אני – אדוני השר, האמן לי, אני אתייחס. התופעה הזאת, שלא נטעה, היא בעיקרה תופעה של נשים, של צעירות, של קטינות, שנישאות בהרבה מאוד מקרים בכפייה ובהרבה מאוד מקרים הדבר הזה גוזר על אותן נשים יציאה ממעגל הלימודים, מעבר כמעט מיידי למצב של תלות מוחלטת בבעל, וכפועל יוצא אחר כך גם הרבה פעמים חיים של עוני, חוסר השכלה וכדומה. אני מוכרח לומר שיש שורה של מחקרים – אני חושב שראוי לציין את "מרכז רקמן", שסייע לנו רבות בעניין הזה, של המועצה לשלום הילד – שמראים שיש קשר ישיר בין נישואים מוקדמים לשיעורי אלימות גבוהים, לשיעורי גירושים גבוהים. אני חושב שהמסקנה הנגזרת מתוך התמונה הזאת היא מסקנה כפולה: האחת, אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נקבע את הנורמה, משום שכדי למנוע תופעה צריך קודם כול להגדיר את הנורמה על מנת שתוכל לחנך, תוכל להסביר ותוכל לשכנע קודם כול בצד ההסברתי-חינוכי שלא זו הדרך הנכונה לפעול בה. אני חושב שקביעת הנורמה היא מאוד מאוד חשובה, היא ראשית הדרך כדי להתמודד ולמגר את התופעה הזאת. הנושא השני, והוא הצד השני, הוא העובדה שגם מבחינה מהותית, כאשר גיל הנישואים נקבע כאן ל-17, רואים באופן ברור שמספר מקרי הנישואים בטווח הגילאים של 17–18 הוא גבוה באופן משמעותי ממה שקיים מתחת לגיל 17. חלק זו אולי סוגיה של גיל, אבל אין ספק שחלק לא מבוטל מכך נובע מהעובדה שמרבית האנשים הם אנשים שומרי חוק. כאשר באים ואומרים להם שהנישואים מותרים מגיל 18 ואילך, הם לא עושים את זה לפני כן. ולכן אין ספק שבעצם העלאת הרף של הגיל כבר נתרום באופן מיידי, עוד לפני שלב האכיפה, לשינוי ההתנהגות הנורמטיבית וליצירת מצב שהתופעה הזאת תפחת באופן משמעותי. אני, אגב, רוצה לומר שצריך לזכור שאנחנו לא עושים כאן איזה מהפכה או חידוש בין-לאומי. לצערי, ההיפך הוא הנכון. זה כמעט, הייתי אומר, לא נעים לומר, שבמידה מסוימת אנחנו מיישרים היום קו לא עם מדינות מערביות שנמצאות במקום הזה כבר מזמן, אלא גם עם הרבה מאוד מדינות שבימים כתיקונם אני לא בטוח שהיינו משתבחים כל כך בהתייחסות שלהן לזכויות אדם, אזרח, ולסוגיות מן הסוג הזה; מדינות, כולל רבות מהמדינות השכנות לנו, שבהן זה מכבר גיל הנישואים נקבע על 18. אגב, יש מדינות, למשל כמו עירק, ששם הגיל הוא אפילו 20. כלומר, לקחו את העניין הזה והם ניסו להתמודד עם תופעה חברתית כזאת בצורה אפילו יותר אגרסיבית. אגב, יש מדינות בודדות שבהן גיל הנישואין הוא יחסית נמוך, הוא נמצא מתחת לרף שאנחנו מציעים כאן, והן מדינות דוגמת סעודיה ואיחוד האמירויות, שיש להן הישגים בלא מעט תחומים, אבל אני לא בטוח שדווקא בתחום הזה אנחנו היינו מבקשים להידמות להן. אני חושב שאנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, באמת בעת רצון בזכות העבודה שעשתה סגנית השר גמליאל, יש לנו הזדמנות בלתי חוזרת להשלים את המהלך הזה. אני רוצה להודות מכאן גם לחבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שנתן לנושא קדימות ועדיפות, ולבקש ולקוות בשם כולנו שהחוק הזה יעבור היום ובעקבותיו גם יושלם עוד במושב הזה. ונעשה כאן צדק, נעשה כאן גם מהלך שבסופו של דבר יציל – אין מלה אחרת לומר את זה – יציל את חייהן של אלפי נערות מדי שנה בשנה, עשרות אלפי נערות בכל עשור. אני חושב שהדבר הזה הוא בסופו של דבר – מדברים הרבה על חקיקה חברתית, זו חקיקה חברתית אמיתית. אני כמובן מבקש מהכנסת לאשר את החוק בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון על הצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין; אחריו – חבר הכנסת מולה, אתה יכול – שלוש-ארבע דקות, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, נורא נורא קר במליאה שאתה מנהל. <היו"ר מוחמד ברכה:> סליחה? <דב חנין (חד"ש):> הטענה היא שקר פה, שהמיזוג חזק. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני המזכיר, המיזוג נורא חזק. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני שמח שהגענו ליום הזה. חברי, חבר הכנסת לוין, הציג את הנימוקים הרבים, המהותיים והחשובים שיש להעלאת גיל הנישואים לגיל 18. זה נכון, זה ראוי, זה מתקדם, זו הנורמה בעולם, זו פגיעה בקטינים כאשר מאפשרים נישואים שלהם או השאה שלהם בגיל כל כך צעיר, זו פגיעה בנשים. נישואי קטינים, נישואי קטינות, עמיתי חברי הכנסת, זו פגיעה בזכויות אדם, והגיע הזמן שנשים קץ לפגיעה הזו. הגיע הזמן שנצטרף לחברות מתוקנות ומתקדמות, שבהן נקבע באופן ברור שיצירת התא המשפחתי היא מעשה שאותו עושים בהסכמה חופשית אנשים בוגרים, ואנשים בוגרים הם אנשים שעברו את גיל 18. זה מה שקובעת גם האמנה הבין-לאומית להגנת זכויות הילד; מי שמתחת לגיל 18 נחשב מבחינת הדין הבין-לאומי לילד. ילדים יכולים לעשות דברים רבים, אבל ילדים אינם מבוגרים קטנים, וילדים אינם נישאים ואינם יכולים להינשא. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו גם כוללת מנגנון שמאפשר החרגה במצבים מיוחדים כאשר הדבר נעשה לטובת הקטינים והקטינות עצמם, והדבר ראוי במצבים מיוחדים כפי שהצעת החוק מגדירה, וכפי שאנחנו בוודאי נמשיך ונעבוד עליה בוועדה. אני רוצה להביע הערכה, גברתי סגנית השר, על עבודתך בעניין הזה. ואני אומר את זה באמת בהערכה אישית מיוחדת, מכיוון שבכנסת הזאת לפני שנה וחצי הצעת החוק הזו נפלה. ואני מאוד מאוד מעריך את היכולת שלך ושל החברים הנוספים בוועדת השרים לענייני חקיקה לחשוב על הדברים מחדש, לראות את הדברים בתמונה חברתית, באמת מודרנית ומתקדמת, ולהבין שהגיע הזמן שנתקן את החוק ונעשה את המהלך הזה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את סגנית השר, ואחריה – חבר הכנסת ברכה. אני מבין שאתם התחלפתם כי היא ביקשה, היא ממהרת ללכת, אז תודה רבה לך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה רק בשבילה. אם זה היה מישהו אחר – – – <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. בבקשה, גברתי. <גילה גמליאל (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק היום שעולה לקריאה ראשונה היא באמת הצעת חוק מהפכנית בחשיבותה ובמעמדה של מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית. מדובר על להעלות את גיל הנישואין בחוק מגיל 17 ל-18. היום יש מצב שגובל באבסורד. זוג מתחתן בגיל 17, ויום למחרת לא יכול – – <היו"ר שלמה מולה:> לא יכול להירשם. <גילה גמליאל (הליכוד):> – – לשכור דירה, לצורך העניין, כי הוא לא בגיל, כי מתחת לגיל 18 הוא לא יכול לעשות עסקאות מקרקעין. זה דבר שבאמת אין בו שום היגיון. יתירה מזה, לצערנו, מרבית הקטינים והקטינות שנישאים אינם נישאים מתוך רצון חופשי, מרביתם אינם מסיימים את חוק לימודים שהם לימודי חובה במדינת ישראל, והם – לצערנו, מרביתם, כל המחקרים מעידים על כך שהם מגיעים למעגל העוני. אני רוצה לומר שאת כל הנתונים ביססנו על דוח שהפיק "מרכז רקמן לקידום מעמד האשה" באוניברסיטת בר-אילן. ואני רוצה לברך את כל חברי וחברות הכנסת שקידמו את הנושא, ובראשם חבר הכנסת יריב לוין, שלאורך כל הדרך קידם את החוק בצורה מהירה, יחד עם דוד רותם היושב-ראש, זהבה גלאון וכל החברים שרשומים בחוק, ואין לי הרשימה הארוכה של כל מי שאמון על החוק החשוב והנכון הזה למדינת ישראל. מה שכן מפתיע להיווכח, נכון להיום, זה לראות את ישראל שנמצאת הרבה מאחור. לא רק מדינות כמו ארצות-הברית ובאירופה, אלא מדינות מוסלמיות כדוגמת אלג'יריה, תוניסיה, טורקיה, ירדן, כוויית, מאוריטניה, עומאן, עירק – בכל המדינות האלה גיל הנישואים עומד על גיל 18, ואנחנו במדינת ישראל עדיין בגיל 17. החוק הזה היה במשך שנים – אני חושבת שחברתי זהבה כבר שנים מנסה לקדם אותו. דיברו כאן קודם גם על כך שהנושא עלה גם בכנסת הנוכחית, והיה מאוד קשה לבחון אותו לגופו של עניין ולשכנע, מדוע החוק הזה הוא מאוד מאוד חשוב. מלבד עצם היותה של מדינת ישראל חתומה על אמנות בין-לאומית שדורשות את עצם – מי שחתום על האמנה – לחוקק חוק של – לא נישואים של ילדים וקטינים, נישואי בוסר, אלא נישואים מגיל 18, גם האמנה לביעור האפליה נגד נשים וגם האמנה של זכויות הילד, אלה אמנות שאנחנו חתומים עליהן, ובשעה טובה סוף-סוף נעמוד גם בדרישות החשובות האלה. מי שרואה את הנתונים, שנכון להיום נמצאים בהם מעל 4,000 נשים מדי שנה, מרביתן מהאוכלוסייה המוסלמית, מעל 77% מהן; מרביתן גם נאלצות לראות את עצמן נשואות בטרם עת ולא מתוך רצון, נושרות מבית-הספר – – – <נסים זאב (ש"ס):> למעשה, זו חקיקה מיוחדת למוסלמים. <גילה גמליאל (הליכוד):> נושרות מבית-הספר. יש גם נשים יהודיות. <היו"ר שלמה מולה:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה רשום לדבר. <גילה גמליאל (הליכוד):> אם 77% מוסלמיות, אז תחשב את היתרה, וגם הן. <היו"ר שלמה מולה:> אתה תדבר אחר כך. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <גילה גמליאל (הליכוד):> יש הרבה מאוד היבטים שליליים, חבר הכנסת נסים זאב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא מדבר אחריו. <גילה גמליאל (הליכוד):> התופעה הזאת היא קשה ביותר. יש הרבה חברות, לצערנו, שכופות ממש את הנישואים על אותן נערות צעירות. ואני שמחה לומר שבשעה טובה הממשלה הבינה זאת, ואני מברכת את כל המפלגות, כולל הסיעות הדתיות בכנסת, שלא הגישו ערר וכן נתנו לחוק לעבור. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <גילה גמליאל (הליכוד):> אז היום הוא יעבור בקריאה ראשונה, ובקרוב גם יחוקק כחוק במדינת ישראל. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, גברתי. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, גם אחד היוזמים, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התימהון הוא לא על עצם העובדה שאנחנו – או בעצם ההתלהבות היא לא על עצם העובדה שאנחנו מאשרים היום חוק כזה, אלא התמיהה היא למה עכשיו, למה זה לקח כל כך הרבה זמן. הסיעה שלנו מגישה את החוק הרבה הרבה זמן, אבל אני לא יכול להבין למה לפני שנה למשל, או לפני שישה חודשים, הממשלה התנגדה. אין שום היגיון. זה לא חוק תקציבי ולא לא-יודע-מה. זה חוק, פשוט ביסודה של שמירת האנושיות של אדם. הרי מה המצב הקיים? זאת אומרת, בן או בת 17 או לפני כן, לא יכול להוציא רשיון, עכשיו הוא יכול להוציא רשיון נהיגה, הוא לא יכול להצביע לפני זה, הוא לא יכול לשכור דירה, כפי שנאמר. לצורך בניית התא היסודי בחברה, התא של המשפחה, זה היה כביכול מותר. ואז נוצר מצב שילד מגדל ילד או ילדה מגדלת ילד. זה פשוט אסון. אני חושב שאין מקום להצדיק את המצב הקיים לפני הבאת החוק הזה להצבעה בשום צידוק, לא מוסרי, לא אנושי, לא דתי – שום דבר – לא אתי. אני מברך, כמובן, ואנחנו חלק מהיוזמים וחלק מהדוחפים לאישור החוק הזה. אני מברך על כך. אומנם זה באיחור, אבל חשוב שזה קורה היום בכנסת. לדעתי, גם על-פי הסטטיסטיקה, מדובר שהתופעה הזאת נפוצה בקרב הציבור הערבי או הציבור המוסלמי או הציבור הבדואי – כל אחד ישתמש בביטויים שלו. אני חושב שהאינטרס המובהק של החברה הערבית, של החברה המוסלמית, של החברה הבדואית, הוא לא להוסיף נחשלות על נחשלות, היא לא להוסיף מצוקה על מצוקה, כי התופעה הזאת היא חלק מהביטויים של מצוקה ושל נחשלות. אני קורא לציבור לא רק לכבד את החוק, אלא גם לא לנסות לעקוף אותו. כי יש גם מחשבות ויש שיטות וניסיונות לעקוף. אני מציע, זה לכבודה של הבת, לכבודו של הבן, לכבודה של החברה, שהתופעה הזאת של נישואי קטינים תיעקר מן השורש. החוק הזה תורם תרומה משמעותית וחשובה, אבל יותר חשוב מהחוק הוא אימוץ נורמות של התייחסות לאדם בכבוד ולהתייחס אליו כאדם. אני, כמובן, קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה, ואני מקווה, אדוני, חבר הכנסת יריב לוין, שההתקדמות לקראת קריאה שנייה ושלישית לא תיקח הרבה זמן. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון. האמת היא – שמעתי אותך, חבר הכנסת ברכה, ואני מניח שגם נשמע את ג'מאל זחאלקה – ואתם ראויים באמת להערכה שאתם מובילים את החקיקה יחד עם יריב לוין ואחרים, כי בכל זאת יש רגישות בין-תרבותית, וזה חשוב. בבקשה, גברתי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נסים זאב יציע גיל מקסימום לנישואים – להתחתן עד גיל 25. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את סגנית השר גילה גמליאל – לצערי, היא איננה – ואת חבר הכנסת יריב לוין שהציג את החוק, על ההחלטה של הממשלה, בעצם על העשייה שלהם להביא להחלטה של הממשלה לתמוך בהעלאת גיל הנישואין. אני רוצה לומר, אנחנו היום מעלים את גיל הנישואים מגיל 17 ל-18, אמרו את זה כבר קודם, ומיישרים קו עם המדינות המתוקנות בעולם, וגם מדינת ישראל מיישרת קו עם העובדה שהיא חתמה על אמנות בין-לאומיות, כולל אשררה את האמנה בדבר זכויות הילד שאומרת שלא ניתן יהיה להינשא לפני גיל שמונָה-עשרה. כשאנחנו מדברים על העלאת גיל הנישואים אני רוצה להסב את תשומת לבכם שאנחנו בעיקר מדברים על השאת קטינות. התופעה הזאת של נישואים מתחת לגיל שמונָה-עשרה מתייחסת בעיקר לקטינות שזכויות האדם שלהן מופרות, והיום כשהכנסת תתמוך בהצעה הזאת להעלאת גיל הנישואים לשמונָה-עשרה – – <השר משולם נהרי:> שמונֶה-עשרה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני ספרתי. – – הכנסת בעצם משדרת שהיא מגינה על זכויות האדם של קטינות במדינת ישראל; כי כשאומרים – ואמרו גם בוועדה, היה מי שטען בוועדה – על מה אתם מדברים, יש כאן רצון חופשי אמיתי, כשבחורה בת 17 רוצה להינשא, אז מה, אתם תהיו אלה שתחליטו עבורה, אתם תהיו אלה שתקבעו לה? אני רוצה לומר לכם שאין דבר כזה בגיל כזה שנקרא "רצון חופשי אמיתי". אנחנו יודעים על מערכת של לחצים בין שהיא גלויה ובין שהיא סמויה. אנחנו יודעים על מערכת של מסרים שמועברת לאותן נשים צעירות. אנחנו כאן מתייחסים לנשים כאילו הן נישאות רק בגיל 17. אני רוצה לומר לכם שאנחנו יודעים על עדות מסוימות שמשיאות קטינות גם בנות 15-14, והעובדה שהם לא רוצים שיעלו את הגיל ל-17, כי הם מחכים שנה-שנתיים עד שרושמים את הילדים שנולדים במרשם האוכלוסין, כי עד אז, בשנתיים האלה, הילדים הרי בכלל לא מקבלים הגנה – לא ביטוח בריאות וכל הדברים האלה. זה נורא, זאת פגיעה איומה. לא רק שנערות בגיל הזה אינן כשירות לקבל החלטה חופשית אמיתית על נישואין, הן בוודאי לא כשירות לעשות את שני הדברים האלה ביחד – גם להינשא וגם ללדת ילדים. כל התפיסה הזאת שאשה, התפקיד שלה בחיים זה להינשא, ללדת, לשבת בבית, לגדל ילדים – זאת תפיסה מעוותת, שאני חושבת שהיום הכנסת אומרת שהגיע זמנה – איך אומרים – – <השר משולם נהרי:> לחלוף. <זהבה גלאון (מרצ):> – – לחלוף מהעולם. אני מודה לך, אדוני. אני רוצה להודות לכל הנושאים במלאכה. אני רוצה רק לציין עוד משפט אחד, אדוני, ברשותך: הצעת החוק הזאת לראשונה הוגשה לכנסת כבר בכנסת החמש-עשרה על-ידי חברת הכנסת אתי לבני. אנחנו ניסינו במהלך הכנסות שאחרי זה להעביר את הצעת החוק, וטוב שהגיעה חברת הכנסת גילה גמליאל. בטח שכחת משהו, אז טוב שחזרת ואת שומעת. כולנו כאן החמאנו לך וליושב-ראש ועדת הכנסת על המהלך. אני מודה לכל חברי חברי הכנסת על התמיכה בחוק. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לומר את דברו בנושא. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבים מהאזרחים בכלל מופתעים מכך שגיל הנישואים הוא 17. הם חושבים לתומם שהוא 18. אני חושב שהרוב המכריע של הציבור חושב ככה. לכן הצעת החוק, אין הרבה מה להסביר בה. אם כבר צריך לתהות למה עד עכשיו – איך קרה שעד עכשיו, עשרות שנים, החוק הזה קיים? על זה צריך לשאול. ולמה? אני הייתי בכנסת לפחות בשלוש הכנסות האחרונות – פעם אחר פעם נעשו ניסיונות להעביר את החוק הזה, וכל פעם זה הוכשל – – – <נסים זאב (ש"ס):> זחאלקה, בת כמה היתה אמא שלך כשהתחתנה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אמא שלי התחתנה, וילדה אותי כשהיתה בגיל 16. <נסים זאב (ש"ס):> – – – אז אם החוק הזה היה לא היית נולד בכלל. <קריאה:> – – – יעמוד וידבר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> מתי אמא שלך ילדה אותך? <היו"ר מוחמד ברכה:> לא, אבל תענה על אותה שאלה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הרב נסים זאב, אחד הדברים שעושה את הנושא הזה אמוציונלי מבחינתי זה שאמא שלי התחתנה בגיל 16 – – <נסים זאב (ש"ס):> ואני גאה בזה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – ומתוך שיחות אתה, אני לא רוצה להגיד לך שזה דבר טוב בגיל 16. אני לא רוצה להביע רגשות ברבים, אבל האמת, זה כואב, שנשים בכלל בגיל 16 – אחרי הרבה שנים הן מגלות עד כמה הן לא ראו את העולם, לא גמרו את בית-הספר וכו' וכו'. לכן אני חושב שהאצבע המאשימה היא איך הממשלות השונות – וזה כל הממשלות – נתנו לדבר הזה להיות עד היום. כמה אסונות קרו. יש דבר פשוט מאוד בעניין גיל 18; כי הרבה אנשים מתחכמים ואומרים, מה ההבדל בין 17 ל-18? זה לא הבדל. קודם כול בגילים האלה כל שנה חשובה. כלומר, זה לא הבדל – בין 57 ו-58, כמו הגילים שלנו. אני מקווה שלא גיליתי – רק שלי אישית – של אף אחד כאן במליאה. ההבדלים האלה בין 17 ל-18 גדולים מאוד. אבל יש דבר חשוב: סדרי העולם נבנים היום ככה שגיל 18 הוא גיל הבגרות. לימודי התיכון שאמורים להיות חובה ומיושמים באופן מלא, נגמרים בגיל 18. נישואים בגיל 17 מונעים מאשה – בדרך כלל אין פרקטיקה, למעשה, כי אני לא ראיתי אשה שהתחתנה והמשיכה וסיימה את התיכון. לא קרה. שלא לדבר על אוניברסיטה. לכן, אני קורא לרב נסים זאב לתמוך בהצעת החוק הזו ולראות את האינטרס הכללי של החברה. רק במקרים מאוד מאוד קיצוניים, מאוד קיצוניים, לאפשר נישואים לפני כן. אבל כנורמה – ולפעמים נורמות הופכות לחוק, אבל לפעמים חוק הופך לנורמה. אני אומר לכם, חוק כזה יהפוך לנורמה, פשוט אנשים ידחו את הנישואים בעוד שנה, בעוד שנתיים, עד שהנערה תתבגר. אני אומר לכם, במקרים רבים האירוסין נגמרים כי מתגלה חוסר ההתאמה בשנה הזו. לכן אני אומר, אנחנו בצורה כזו נותנים לנשים צ'אנס. בגיל 18 אני לא מתאר לעצמי, אבל לפחות מתחת לזה, זה גובל בפשע. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. למה לא ענית על השאלה ששאלת את חבר הכנסת זחאלקה? אמא שלך, באיזה גיל ילדה אותך, או ילדה את אחיך או את אחותך הבכורה, אם אתה לא הבכור? <נסים זאב (ש"ס):> אמותינו התחתנו בגיל 16 ו-17, וברוך השם, גידלו משפחות. זה חוק שערורייתי, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להבין, מה אתם רוצים מהחיים שלנו? מה אתם רוצים? אני מבין שאתם רוצים לצמצם את החרדים וגם את הערבים. יש אג'נדה. תאמין לי, עושים בך שימוש, זחאלקה, אתה פשוט תמים, אתה לא יודע על מה אתה מדבר. הם רוצים שכמה שפחות תהיה אוכלוסייה ערבית במדינת ישראל. אבל זה לא יעזור להם. אני שאלתי את חבר הכנסת צרצור בשבוע שעבר: תגיד לי, בוא נצא מתוך הנחה שהחוק הזה עובר. אז מה? לא יתחתנו ערביות מוסלמיות? מוסלמית רוצה להתחתן בגיל 16, היא לא תתחתן? הוא גיחך, הוא צחק. <אילן גילאון (מרצ):> מתי אמא שלך ילדה אותך? <נסים זאב (ש"ס):> תשאל אותה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – תשאל אותה אתה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש. אל תשאל אותי שאלות, כי אני לא זוכר עד כדי כך. בכל זאת עברו 60 שנה מאז. <קריאה:> אתה לא זוכר את היום החשוב הזה? <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב, רבותי, זה הסעיף האחרון והוא הדובר האחרון. <נסים זאב (ש"ס):> כן, אבל אני מבקש, אדוני היושב-ראש, תן לי עשר דקות, כי זה נושא מאוד רציני. <היו"ר מוחמד ברכה:> קיבלת, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> תודה רבה. באמת תודה רבה. אני אומר לך, כי אני מלא – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אל תנצל את כל עשר הדקות, אם זה לא יהיה – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא אכפת לי שידברו אחרי. באמת, אם יש מישהו שמסוגל לסתור את מה שאני אומר, בבקשה, שיעמוד פה וידבר. <יריב לוין (הליכוד):> תן לו 18 דקות, אולי זה ישכנע. <היו"ר מוחמד ברכה:> הוא נגד 18. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אל תדברו גבוהה גבוהה. שמעתי את חברת הכנסת הנכבדה, שאומרת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מי זאת? מי זאת? <נסים זאב (ש"ס):> זאת שיושבת מולי, איך קוראים לה, זהבה? גברת נכבדה, חברת הכנסת זהבה גלאון, שלא אתבלבל. מדברת על המדינות המתוקנות בעולם, ואנחנו לא צריכים להיות שונים מאותן המדינות המתוקנות. בבקשה, אני אביא לך את המדינות המתוקנות בעולם, כיצד הם נוהגים. ארצות-הברית זו מדינה מתוקנת או לא? <דב חנין (חד"ש):> לא. <נסים זאב (ש"ס):> לא. מפני שאתה יודע מה החוק שם. תראה כמה צביעות יש פה. קנדה זו מדינה מתוקנת או לא? לא. כי הם לא חושבים כמוך. <דב חנין (חד"ש):> ארצות-הברית לא. <נסים זאב (ש"ס):> כל מדינה, אני אומר לך, כל מי שלא חושב כמו דב חנין, אותה מדינה, היא לא מתוקנת, ומי שחושב כמו דב חנין – היא מדינה מתוקנת, היא נאורה. אז בואו אני אגיד לכם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. <היו"ר מוחמד ברכה:> מה שנכון נכון, אין מה לעשות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נעשה הצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני מבקש שהתואר של מדינה מתוקנת – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> מה גיל הנישואין באמת בארצות-הברית? <נסים זאב (ש"ס):> אז עכשיו אני רוצה לדבר. <היו"ר מוחמד ברכה:> דבר, דבר. <נסים זאב (ש"ס):> אני מדבר. כל המדינות, כולל ארצות-הברית, ששם, מגיל 18 ומעלה, אם יש הסכמת הורים, זה מגיל 16 ומעלה ולא צריך בית-משפט, ולא צריך להצטדק למה אני בא להתחתן. מספיק שיש טופס הסכמה. עם הטופס הזה, אדוני היושב-ראש, אתה בא לבית-משפט, או לבית-דין במקרה הזה, ואתה יכול להתחתן. בריטניה – אותו הדבר, לא צריך הסכמה של בית-משפט. בריטניה היא לא נאורה מספיק? <דב חנין (חד"ש):> למה לא בגיל שנתיים בהסכמת הורים? <נסים זאב (ש"ס):> תשמע, באמת. <דב חנין (חד"ש):> לא, אני מנסה להבין. <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו אני אגיד לכם מקרה קיצון יותר. <יריב לוין (הליכוד):> – – – הוא אומר את התקווה שיש שם. <נסים זאב (ש"ס):> תראה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך מקרה קיצון יותר. תאמינו לי, אני מדבר מאוד מקצועי. אני בטוח, כשאני אגמור לדבר אתם תסכימו אתי ואתם תורידו את החוק הזה. אין לי ספק בזה בכלל. אם לא, סימן שאני לא מסוגל באמת לשכנע ואני אעשה עם עצמי אחר כך חשבון נפש. תראו, ביפן למשל, הגיל הוא 20, אבל נשים – מגיל 16. הן צריכות רק הסכמת הורים. את הגברים מענישים שם, רק בגיל 20, אבל אשה שרוצה להינשא – מדוע? מה השוני בין גבר לאשה ביפן, מישהו יכול להגיד לי. כי הבשלות לאשה היא הרבה יותר גבוהה. <זהבה גלאון (מרצ):> מאיפה הבאת את זה? <קריאה:> אצל היפנים, הוא יודע. <נסים זאב (ש"ס):> בסקוטלנד – 16, בטורקיה – 17. עכשיו, בוא נאמר, במגזר החרדי, להבדיל, אני רוצה להשוות את זה – – – <שלמה מולה (קדימה):> לאירן. <נסים זאב (ש"ס):> רגע רגע, עזוב אירן, את אירן אני משאיר לך, שם. תאמין לי, אתה דיברת כל כך יפה על הנושא האירני קודם. אני אומר לך, שר הביטחון פראייר לידך. <היו"ר מוחמד ברכה:> זה מופע טוב. <נסים זאב (ש"ס):> תאמינו, אני אומר את זה מתוך כאב. זה מתפרץ. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> די עם בדיחות, ברצינות. אתה לוקח אחריות בשביל נערה? <נסים זאב (ש"ס):> תשמע, אני אקח אחריות על הבנות שלי ואתה תיקח אחריות על הבנות שלך, וכל אחד, תשאיר את כבוד האדם וחירותו, את החירות שלי תשאיר ואת החירות שלך אני אשאיר ואל תתערב בחיים שלי ואל תהיה ירון לונדון מס' 2, שאומר לכווץ את החרדים. כי יש מי שאומר לכווץ את הערבים ואני ואתה צריכים להיות באותה אג'נדה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – את הבנות שלך ואת הבנות שלי – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חברים, אני – – – <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו תראו, בוותיקן באיטליה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זו דרישה שהמדינה יכולה – – – <נסים זאב (ש"ס):> תשמע, יש לי רק עשר דקות, אדוני, זה לא הרבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> עד עכשיו עברו שבע. <נסים זאב (ש"ס):> אני אבקש, את הדקה של הצחוק אל תחשיב לי. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא, לא, לא, הכול נחשב. <זהבה גלאון (מרצ):> מה עם האג'נדה? <נסים זאב (ש"ס):> הוותיקן, אדוני היושב-ראש, הוותיקן – גם בגיל 18, אבל אם יש הסכמת הורים, מגיל 16. <דב חנין (חד"ש):> הסכמת סבא וסבתא גם צריך? <נסים זאב (ש"ס):> בוותיקן, הנוצרים – תראה, אתה מבלבל אותי, בסוף אני לא יודע מה אני מדבר. <היו"ר מוחמד ברכה:> מספיק, תסיים את הדברים. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה לסיים, אני לא התחלתי, אדוני היושב-ראש. אתה נתת לי עשר דקות. <היו"ר מוחמד ברכה:> שמונה דקות זה בסדר. <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו, מדברים כולם על מדינת ישראל, שחתמה על אמנת האו"ם, שיש הסכמה על נישואים וגיל מינימום. אני רוצה לומר לך, היא חתמה על האמנה אבל לא אשררה את האמנה. היא לא אשררה. <גילה גמליאל (הליכוד):> אשררה ב-1991. <נסים זאב (ש"ס):> למיטב ידיעתי לא אשררה. לפי הנתונים שאני בדקתי. בוא נאמר שהיא אשררה, אבל אנחנו לא יכולים, רבותי, להיות גרועים מאומות העולם, שגם אצל אלה שחתמו ואישרו ואשררו והסכימו לגיל הנישואין מגיל 18, לא צריך אישור בית-משפט. למה פה צריך להחמיר? עכשיו, תראו מה יקרה, והרב נהרי, אני פונה אליך. המשמעות, שכל בת שתיכנס להיריון מגיל 17 עד 18, היא תעשה הפלה. המשמעות שמספר ההפלות ילך ויגדל, וזו המטרה פה. אסור לנו לתת יד לרצח של עוברים. <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה קשור? <נסים זאב (ש"ס):> זה קשור. זו מקשה אחת. באמת, האינטליגנציה שלך היא כל כך גבוהה, עד כדי כך שאת לא מסוגלת להבין דברים הכי פשוטים. עכשיו, אני רק רוצה לומר לכם בסיכום, מה אני רוצה להפיק מהחוק הזה, שאני ממש מבקש מכל חברי הכנסת שנמצאים פה, שיסכימו גם כן על חוק ההסכמה שאני הולך להביא, בחוק העונשין, לגבי גיל ההסכמה. יש היום מצב בלתי נסבל. נערות יוצאות מהבית, הולכות לכפרים ערביים, ואני יודע שגם על-פי התורה המוסלמית – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> רגע, רגע, רגע, לא נתתי זמן בשביל הדבר הזה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל זה חלק מהעניין. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא לא, אני אקח בחזרה – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא לא לא, באמת, אני מדבר מאוד ברצינות, אני לא עושה שום צחוק. אני מאוד רציני. אני אומר את זה בסימן שאלה, ותשמע מה שאני אומר – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אני יודע מה אתה הולך לומר, אמרת את זה מיליון פעם – – <נסים זאב (ש"ס):> לא לא לא. <היו"ר מוחמד ברכה:> – – הכול מבוסס על שקרים והסתה. נו, באמת. <נסים זאב (ש"ס):> לא, תאמין לי שלא. תשמע אותי עד הסוף ותסכים אתי. מבטיח לך. <היו"ר מוחמד ברכה:> הלכנו ברוח כזאת של אחדות ורצינו לשמוע דעה אחרת. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך ברוח של אחדות. אני אומר לך ברוח של אחדות, אני לא מדבר במצב – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב, אני מבקש שתקצר. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא רוצה לקטר, אבל אני אומר לך. אתה יודע מה, לא בכפר ערבי. איך אדם יכול להסכים שהבת שלו תהיה בניגוד לרצונו, ותחיה עם בחור בניגוד לרצונו, בלי נישואים? למה זה כן מקובל? רק כי הוא לא אמר לה: הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל, אז מותר לחיות בצורה הפקרותית, בלי נישואים? זה מותר? רק הבעיה שאנחנו כציבור חרדי דתי צריכים לשמור על טהרת המשפחה – זה מה שמפריע לכם? <היו"ר מוחמד ברכה:> אוקיי. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זו גזירת פרעה וצריכים לבטל אותה. אני מבקש מכם לא להצביע. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חברי הכנסת, הוא קיבל את כל עשר הדקות, אפילו שנייה אחת לא פחות. <זהבה גלאון (מרצ):> איך זה שהוא תמיד אחרון לדבר? <היו"ר מוחמד ברכה:> אני לא יודע, זה כשרון. אני הרבה שנים כאן, לא הגעתי לרמה – – – <נסים זאב (ש"ס):> תגידי, את לא רוצה שבסוף יהיה לך – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אתה רוצה לומר משהו, חבר הכנסת לוין? <יריב לוין (הליכוד):> לא. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא, מספיק לו. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק גיל הנישואים (תיקון מס' 16) (העלאת גיל הנישואים המותר), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל הנישואים (תיקון מס' 16) (העלאת גיל הנישואים המותר), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק אושרה ברוב של שמונה תומכים, מתנגד אחד ונמנע אחד, והיא תועבר להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ט בסיוון התשע"ב, 19 ביוני 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:02.>