דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"א ישיבה שס"א הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ואחת של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, כ"ט בסיוון התשע"ב (19 ביוני 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 4 דוד רותם (ישראל ביתנו): 5 נחמן שי (קדימה): 6 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 8 סעיד נפאע (בל"ד): 9 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 11 אבישי ברוורמן (העבודה): 12 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 13 שכיב שנאן (העצמאות): 16 שלמה מולה (קדימה): 17 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 18 גאלב מג'אדלה (העבודה): 19 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 20 אכרם חסון (קדימה): 24 מירי רגב (הליכוד): 26 מגלי והבה (קדימה): 26 דניאל בן-סימון (העבודה): 27 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 28 דורון אביטל (קדימה): 30 אורית זוארץ (קדימה): 32 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 34 השר מיכאל איתן: 36 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012 37 אורית זוארץ (קדימה): 37 גאלב מג'אדלה (העבודה): 39 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 40 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37) (החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2012 42 אורי מקלב (יהדות התורה): 43 יריב לוין (הליכוד): 47 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 48 הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19) (נציגי הכנסת בוועדת המינויים), התשע"ב–2012 50 שכיב שנאן (העצמאות): 51 גאלב מג'אדלה (העבודה): 52 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 56 נסים זאב (ש"ס): 58 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 60 מגלי והבה (קדימה): 64 שכיב שנאן (העצמאות): 66 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 16) (ספרי לימוד מאושרים), התשע"ב–2012 68 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 68 נסים זאב (ש"ס): 70 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 70 שכיב שנאן (העצמאות): 72 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 73 <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת – עדיין אין שר – היום יום שלישי, כ"ט בסיוון התשע"ב, 19 בחודש יוני 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים היום, כמדי יום שלישי, בנאומים בני דקה. כל חברי הכנסת הרוצים להשתתף בדיון יצביעו. ראשון הדוברים הוא מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב, לגזענות כל יום יש דבר חדש. פרופסור עליאן קרינאווי הוא מרהט, והוא צפוי להתמנות לנשיא מכללת "אחווה" שבנגב, שהיא מכללה יהודית-ערבית. אבל המינוי הזה של ערבי או בדואי מציק לכמה אנשים, ולצערי הרב האנשים האלה הם מהאקדמיה. אלה מפיצים דברי גזענות מכוערים מאוד, למשל: המינוי יהפוך את המכללה לאסלאמית; במכללה יהיה רוב לסטודנטים בדואים והקמפוס יתמלא ברעלות ובכאפיות. אדוני היושב-ראש, אוי לה לאקדמיה אם גזענות מכוערת כזו יוצאת מתחת גלימתה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למסעוד גנאים. הבא אחריו יהיה חבר הכנסת דוד רותם. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – לנושא הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתן לך – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אתייחס. – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר הרשקוביץ, ברוב תמימותו או חוכמתו, ואני כבר לא יודע לתאר את זה, ביקש להקים מכון לחקר החלל על שם גיבור ישראל אילן רמון בכפר ערבי. והנה, סגן יושב-ראש הכנסת ויושב-ראש הוועדה לשילוב ערבים בשירות הציבורי בישראל, הוועדה הבלתי נגמרת והמיותרת, מתנגד, כי אילן רמון היה טייס בחיל האוויר הישראלי וזה יפגע ברגשותיהם של הערבים. אני חשבתי שחברי הכנסת הערבים דואגים לציבור שלהם, אבל מסתבר שלא. מסתבר שהגזענות אצלם והאנטישמיות אצלם עוברות כל גבול. אז גיבור ישראל שטס וחירף את נפשו למען מדינת ישראל הוא יפגע ברגשותיהם. הגיע הזמן, אדוני, שנשיב להם כגמולם ונדבר אתם באותה לשון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה אמרת את דעתך, ובוודאי יש רבים שאומרים את דעתך. התייחסות לאילן רמון: בהחלט גיבור ישראל, אחד מהאנשים היותר בולטים בחוויה הישראלית. יחד עם זה, הוועדה שחבר הכנסת אחמד טיבי עומד בראשה נבחרה על-ידי מליאת הכנסת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> זה לא הופך אותה ללא-מיותרת. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני מתנגד להחלטות מליאת הכנסת? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה גם עושה. אבל כאשר הרוב קובע, מה אנחנו יכולים לעשות? הרוב קובע, כי אתה, כאילו בפטרוניזם נתת לו את הוועדה. לא, הכנסת נתנה. יש לי מחלוקת קשה מאוד עם חבר הכנסת טיבי בלי שדיברתי אתו על נושא אילן רמון, שהוא אפילו גיבור בין-לאומי ברמה האישית. הוא הגן על מולדתו. זה נכון. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלדד. כצל'ה קודם. הוא היה פה קודם. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דבר חמור אירע הלילה כאשר נעשה ניסיון להצית מסגד ליד רמאללה. אני באמת מתקשה להבין מי הם אותם מטורפים שחיים בתוכנו ואשר עוברים ממקום למקום ומנסים ככל שניתן בידם להדליק אש גדולה, שבסופו של דבר תכלה גם אותם. מה שיותר מתמיה אותי – כי מטורפים היו ויהיו – זה קוצר היד של האנשים המופקדים על ביטחונה של מדינת ישראל ועל ביטחון הפנים במדינת ישראל, ואשר לאורך תקופה ארוכה כל כך, למרות שכבר נעשו כמה מעשי הצתה כאלה, חמורים ביותר, לא מצליחים לעצור אותם ולהביא אותם למשפט. אני בכל פעם שומע הצהרות של ראש הממשלה ושר הביטחון, מאוד יפות כשלעצמן, אבל לא בזה המבחן. המבחן הוא לאתר את הפושעים הללו, שעושים מעשים שיכולים להתלקח, כמו שכל אחד בבית הזה מבין, מעל ומעבר, ולא מצליחים לתפוס אותם ולהביא אותם. כבר כל כך הרבה מעשי פשע נחשפו וכל כך הרבה עבריינים הובאו לדין, וכאן מתגלה בקוצר ידה מערכת הביטחון הישראלית. אני קורא לה גם מפה, ואני מקווה שחברים אחרים בבית יצטרפו אלי, למצוא את האנשים הללו ולהביא אותם למשפט, כדי להרתיע ולהבטיח שדברים כאלה לא יישנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> שורפי מסגדים נותנים לגיטימציה לפונדמנטליזם אסלאמי נגד ישראל. פשוט נותנים לגיטימציה, כאילו הדבר בכלל עולה על הדעת באיזשהו מקום. תודה רבה. <נחמן שי (קדימה):> הוא שאמרתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כצל'ה, יעקב כץ. חבר הכנסת כצל'ה, ו"בעדין" – סעיד נפאע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, בית-הכנסת בנערן, חיללו אותו לפני שבועיים. אף אחד לא מדבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אם יחללו בית-כנסת, אנחנו נחלל מסגד? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אף אחד לא, אף אחד לא מגנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> צריכים למצוא את – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה הגזענות הזאת? מה הגזענות? <היו"ר ראובן ריבלין:> איזה גזענות? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> של נחמן שי. אם מסגד – צועקים, אם בית-כנסת – שותקים? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. צועקים גם על בית-כנסת וגם על מסגד. <נחמן שי (קדימה):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> קודם כול תגנה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שנים צעקנו על בתי-כנסת – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין השלילה סובלת יחסיות. כל דבר שלילי הוא שלילי, ואין שלילי יותר משלילי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז צריך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת כץ, בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ידוע, ואתה שותף לזה הרבה שנים, שיש לנו היום מעבר ל"קו הירוק" כ-700,000 יהודים. הצמיחה היא 6% לשנה. 700,000 היהודים שגרים בשכונותיה המזרחיות של ירושלים וביהודה ושומרון יש להם הורים, אחים, אחיות, גיסים וגיסות. מערכת הבחירות החלה. אנחנו יודעים שראש הממשלה ישבץ סביבו בכוורת כנראה את מופז משמאל ואת ברק משמאל לשמאל, יכריז ויבצע שתי מדינות לשני עמים עם השר מיקי איתן, ימשיך את ההקפאה וייכנע לתנועות רדיקליסטיות ששמו להן למטרה להרוס את היישובים ביהודה ושומרון. אנחנו, האיחוד הלאומי, יחד עם הבית היהודי ואולי יחד עם חבר הכנסת אמסלם ואולי עם שרים, וחילונים, דתיים, ספרדים ואשכנזים, נהיה בבחירות הקרובות, לפי הסקרים, המפלגה שתהיה אלטרנטיבה למפלגת הליכוד כמפלגה ארץ-ישראלית לאומית, שלא תקפיא, שלא תכריז על שתי מדינות לשני עמים ולא תיכנע למפלגות ולתנועות שמאל שרוצות להרוס את מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת ברוורמן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, מחר – – – <שכיב שנאן (העצמאות):> ההצבעה שלי נקלטה? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אדוני. <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אנחנו הולכים לפי – יש סדר. זה בסדר. לא נשכח אותך לעולם, חבר הכנסת שכיב שנאן. <שכיב שנאן (העצמאות):> אני בטוח שאתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין שום אפשרות כזאת. יש לנו בכל זאת איזה סדר. אתה מבין. חבר הכנסת נפאע, בבקשה. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מחר ייפתח משפטם של 16 אנשי הדת הדרוזים לרגל עלייתם לרגל לסוריה. התקיים כנס רב משתתפים אתמול, בהשתתפות הראשות הרוחנית של העדה ובראש השיח' מואפק טריף, פורום ראשי הרשויות וחבורה נכבדה מאוד של משתתפים, ויצאו בגילוי הדעת שאני מתכבד לקרוא לפחות חלק ממנו: הנוכחים הביעו תמימות דעים כנגד משפטים אלה, ורואים בהם פרובוקציה כנגד העדה הדרוזית ופגיעה בזכויותיה הדתיות והאנושיות וניסיון עלוב למניעת בני העדה הדרוזית מקיום הקשר בינם לבין עצמם ובינם לבין מקומותיהם הקדושים, ומחליטים לקרוא לכל בני העדה הדרוזית, ובראשם אנשי הדת, להתייצב כאיש אחד כנגד המשפטים ובדרישה לבטלם מייד. במסגרת זו שיח' מואפק טריף יפנה לכל בתי-התפילה בכפרים ויקרא לשיח'ים כולם להשתתפות פעילה במעמד זה, להשבית את המועצות הדרוזיות שביתת אזהרה ליום אחד, כך שמשרדיהם יינעלו ביום 20 ביוני 2012, לקרוא לכל בני העדה הדרוזית להגיע לישיבת בית-משפט השלום בנצרת. החתומים תמימי דעים שהצעדים שלעיל הם אזהרתיים, ואם לא יבוטלו כתבי-האישום יינקטו צעדים הסלמתיים עתידיים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע. אחריו – חבר הכנסת ברוורמן. אני מקדם בברכה את מגלי והבה, שהוכיח היום בפני בית-המשפט את עוצמתו וצדקתו של חבר הכנסת כאשר הוא נוהג כאזרח ומציל חיים, והמשטרה לא יכולה להתנכל – לא לאזרח ולא לחבר כנסת שהוא גם אזרח. אני מברך אותך על כך. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל שאר הדברים הוא יספר לכם. חבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, למדנו באוניברסיטאות, למדנו במכללות, אף פעם לא היה עניין צבע העור או השייכות הלאומית או הדתית רלוונטי, לא שקלנו את השיקול הזה, והנה, פתאום, נושא צבע העור, או השייכות הלאומית הופכת להיות רלוונטית לכהונה כנשיא מכללה, כשלדעתי רוב התלמידים, הסטודנטים שלומדים שם הם אזרחי מדינת ישראל, בדואים מהנגב. ושומעים קריאות לפסול את פרופסור עליאן אל-קרינאווי, שהיה דיקן הפקולטה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> ראש המחלקה לעבודה סוציאלית. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – ראש המחלקה לעבודה סוציאלית, כן, ובין תלמידיו היו גם ערבים וגם יהודים. הוא הגיע לאן שהגיע בזכות כישוריו ולא בזכות היותו שייך ללאום הזה או הזה, ואם הוא ערבי, זה רק מוסיף לו גאווה, ומה טוב – שגם פרופסור וגם ערבי. אני רוצה להתייחס, אדוני היושב-ראש, לסוגיה שהיתה היום בנגב כאשר אלפי תלמידים לא למדו עקב השבתת מערכת ההסעות, כי המועצה האזורית אבו-בסמה – מלה אחרונה – מועצה אזורית אבו-בסמה, שאז היה היושב-ראש שלה עמרם קלעג'י, שאתה מכיר אותו היטב, שהאריכו את הכהונה שלה שנה אחרי שנה, מזה חודשים איננה משלמת לחברות המסיעות את התלמידים. זה נושא חמור מאוד. אלפי סטודנטים לא הגיעו לבתי-הספר עקב השבתת מערכת החינוך, עקב הקריסה של המועצה שהממשלה – משרד הפנים מינה, אבל איננו דואג לממן. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. צריך באמת לבדוק את העניין הזה. חבר הכנסת הפרופסור ברוורמן ודאי יתייחס גם לנושאים שהועלו על-ידי חבר הכנסת הראשון מסעוד גנאים, ועל-ידי חבר הכנסת טלב אלסאנע ברגע זה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני באמת התכוננתי לדבר על נושא אחר, אבל כששמעתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא סופר את הזמן. בקשר לפרופסור אני לא מבין. אני מכיר רופא אחד שהכרתי אותו לצערי הרב במצוקה, קוראים לו ד"ר דיב, שהוא משרת בבית-החולים "שערי צדק", ואם יקרה לי משהו אני רוצה שרק הוא יטפל בי. לא בגלל שהוא ערבי או לא בגלל שהוא יהודי, בגלל שהוא רופא מצוין, אזרח ישראל. פשוט רופא מעולה ומצוין. דרך אגב, כל האנשים המשתקמים והנרפאים בבית-החולים "שערי צדק" בנושא ריאות מבקשים רק אותו, כי הוא הכי טוב. אדוני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> תודה. אני, יש לי איזו חולשה. אני לא קורא כל הזמן עיתונים, ובאמת לא ראיתי את "ידיעות אחרונות". אני מקבל את העדכון בדרך כלל מחבר הכנסת גפני, בבוקר, כשאני מופיע אתו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא קורא רק – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> הוא קורא את כל העיתונים, הכלכליים וכו'. שמעתי את מסעוד גנאים אז אני רוצה לדבר – שיניתי את הנושא – לגבי פרופסור עליאן אל-קרינאווי. מכיוון שאני, ב-16 השנים כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון קידמתי את פרופסור עליאן אל-קרינאווי, אני גם מיניתי אותו. אני לא אכנס לבחירה עכשיו, שהוועד המנהל יבחר בין פרופסור אל-קרינאווי למישהו אחר, אבל כששמעתי את חבר הכנסת גנאים, והוא נתן לי את "ידיעות אחרונות", אם מה שכתוב בעיתון נכון, שאנשים טוענים שבדואי לא יכול להיות נשיא מכללה – שומו שמים. הלוא אנחנו מחכים לזה כבר שנים, שיהיה. ואני, כשפתחתי את האוניברסיטה, היו חמש סטודנטיות בדואיות. יודע את זה ידידי טלב אלסאנע. 20 סטודנטים, אף פרופסור. אני גמרתי עם חמישה פרופסורים, ובן משפחתו ג'יהאד אלסאנע היה התלמיד המצטיין במדעי המחשב. שלחנו אותו ל"קורנל", סיים בהצטיינות, חזר ומקבל פרופסורה. הוא אחד המובילים בעולם ב-computer graphics, ועכשיו הקים בית-ספר למצוינות. לכן אני אומר: כשאני רואה יהודים שאומרים שבדואי או ערבי לא יכול להיות נשיא מכללה, בשבילי, גם ז'בוטינסקי, גם בן-גוריון – כל הבסיס של הציונות היה שאנחנו נמנה אנשים. ובמקרה הזה של פרופסור אל-קרינאווי, איזה איש מתון, הלוא הוא נסע לקנדה. ולכן אני אומר: במקרה הזה, הלוא אני וידידי טלב אלסאנע שונים בהרבה מאוד מהדעות. זה לא הסיפור על עליאן אל-קרינאווי, שהוא כל כך ב"מיינסטרים", אני אומר, הציוני, בקיבול. ולכן, כשאני קורא את דברי הבלע האלה שכותבים, שבדואי לא יכול להיות – מדינת ישראל באה להיות, חבר הכנסת, אור לגויים – וקבל את הגר היושב בתוכך. ולכן הבחירה של הוועד המנהל צריכה להיות פרופסור זה או אחר. ברור שפרופסור עליאן אל-קרינאווי יש לו את כל הכישורים, אבל להשתמש בנימוק הזה, זה כתם על מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רק רוצה לומר שבאמת צריך לציין את התקופה הזאת בחייה של מדינת ישראל, וגם את הממשלה, אני מוכרח לומר, על כך שאנחנו רואים איזושהי גישה חדשה שבאה לידי ביטוי בהסברה ובפרסום, שבה מדברים על כך שצריכים לבחור את הטובים ביותר, לא על-פי מוצאם. נדמה לי שבכל 63 שנות מדינתנו לא היתה גישה של ממשלה כפי שהיא בא לידי ביטוי באמירה הזאת, שהיא לא רק תגובה אלא גם הבעת עמדה ברורה שכולנו שווים והתחרות היא בין הטובים, כל אחד במקצועו. ואני חושב שצריך לברך את הממשלה בעניין זה. אני נותן את זכות הדיבור לחבר הכנסת אריה אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, שמעתי את חברי נחמן שי שואל מי הם האנשים ששרפו את המסגד. אני מצטרף לגינוי שגינה חבר הכנסת שי את שרפת המסגד, אני רק רוצה להציע לו תשובה: זה אותם האנשים שעליהם אמר ראש הממשלה ש"גזרו על הציבור גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה". תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בדרך כלל אני מבין את אריה אלדד, הפעם – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אתה הבנת? – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הבנתי כל משפט שהוא אמר, רק לא הבנתי בדיוק. כדאי לך להבהיר. <קריאה:> תן לו עוד 30 שניות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי בדרך כלל הוא מאוד בהיר. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> יש לי עוד 20 שניות. ראש הממשלה אמר שלהרוס את שכונת-האולפנה זה לגזור על הציבור גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. כשאמר את זה ודאי לקח בחשבון שחלק מהציבור שגזרו עליו את הגזירה הזאת ינהג כפי שאנשים שגוזרים עליהם גזירה שאינם יכולים לעמוד בה ינהגו – בצורה לא אחראית, פושעת, לא שקולה, לא מוסרית, אבל ינהגו כמי שדחפו אותם אל הפינה ואין להם שום דבר לעשות חוץ מאשר להתנהג כמי שגזרו עליהם גזירה שאינם יכולים לעמוד בה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק רוצה לומר לך, חבר הכנסת אריה אלדד, שאמונתנו בזכותו של עם ישראל לחזור לארצו היא כמעט שווה – אנחנו שונים אולי בגישה כזו או אחרת, שבאה לידי ביטוי באמירה שלך. מה הקשר בין זכותנו ובין אמירה של ראש הממשלה, בין שהבטחתו היא הבטחה ובין שהבטחתו היתה אמירה, לבין הסירוב שלנו והדחייה שלנו מכול וכול את האפשרות שמה ששנוא עלינו נעשה לחברינו, לאזרחינו – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אני מגנה בכל גינוי, אבל מי שאמר – מה זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה? מה המשמעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה, כמנהיג הציבור, אתה מגנה בכל פה, וזה חשוב שתאמר זאת, רק מה שהשתמע, שכאשר עושים דבר רע ליהודים בארץ, מייד אפשר לעשות דבר רע לערבים בארץ. אתה כמנהיג צריך לבוא ולומר: אני רואה את עצמי כריבון בארץ הזאת, חובתי היא קודם כול לבוא ולדאוג שלא תיעשה רעה תחת רעה, גם כאשר אנחנו מדברים בנושאים שהם מכעיסים מאוד. <קריאות:> – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אני רק החזרתי תשובה לחבר הכנסת שי – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אדוני, אמרת – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> המסגד לא עשה שום רע. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – ששאל מי האנשים האלה. אמרתי לו – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שאין קשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא אמרתי שאין קשר. אמרתי בין שאתה יכול לבוא ולשאול את ראש הממשלה במה דברים אמורים ובין שלא – בעניין זה הכנסת אמרה את דברה. אתה הצבעת כפי שהצבעת, עוד אחרים הצביעו כפי שהצביעו, גם בניגוד לעמדות חבריהם, כל אחד על-פי אמונתו. ואני חושב שזה נושא בהחלט מצפוני, אבל הכנסת הכריעה. ברגע שהכנסת הכריעה, הוא צריך לבוא ולראות איך לשנות את הדברים, חבר הכנסת אלדד. אבל אסור, אסור לנו לבוא ולומר, שמה שאנחנו לא מסכימים בשום אופן שיעשו לנו, אנחנו יכולים לעשות לאחרים. תודה רבה. רגע, אני כבר הכרזתי מישהו? חבר הכנסת מולה אחרי כן, כי היית קודם ראשון. לא, חבר הכנסת שנאן קודם, בבקשה. אתם מסכימים? <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני שומר על הסדר. הסברתי לו קודם. כי נחמן שי כבר היה מהסיעה שלך, אתה מבין? <שכיב שנאן (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה להמשיך בעצם את דבריו של ידידי חבר הכנסת סעיד נפאע. כתבתי כמה משפטים שאני מעדיף להשאיר אותם על הנייר, ולהסביר לכם, רבותי חברי הכנסת, שהתסיסה שגורם העניין של אי-כיבוד מעמדם של השיח'ים הדרוזים, והעמדתם לדין על זה שהם בחרו ללכת לבקר בסוריה, בלבנון – והם משווים את עצמם לאלה שביקרו באירן, במקומות אחרים, במדינות שבמירכאות כפולות נקראות "מדינות אויב", הרבה יותר מסוכנת מהמקומות שביקרו, כאשר הביקור של השיח'ים הדרוזים היה ביקור של בני משפחה וביקור של אתרים דתיים, ולא היה בו שום פגיעה, חס וחלילה, בביטחון מדינת ישראל. אני לא בא, חס וחלילה, לחלק שבחים או תעודות מי יותר נאמן ומי פחות נאמן, אבל אני רוצה להגיד לכם שהדבר הזה גורם לתסיסה גדולה מאוד, שאת חלקה יראו מחר, כאשר יבואו מאות אנשים לגבות את השיח'ים, ואפילו לעמוד בתוך בית-המשפט ולבקש להישפט על זה שגם הם היו בסוריה ולא הוזמנו למשפט. אני חושב שהמערכת צריכה לשקול את העניין הזה שנית. הפרקליטות, שר המשפטים ואנחנו גם ככנסת, כמחוקק, חייבים לחשוב שאדם שבסך הכול נסע לבקר את משפחתו ולא עבר שום עבירה בכך, אסור להעמיד אותו לדין, ויפה שעה אחת קודם לבטל את העמדתם לדין, ולקרוא להמשך קיום משותף וכבוד הדדי של כלל אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא. נא לפתוח את הרמקול, אבל נא לסיים. <שכיב שנאן (העצמאות):> אני מסיים. אני חושב שהקיום המשותף שלנו ביחד צריך להיבנות על כבוד הדדי ועל יחסי שיתוף אמיתיים. אנחנו היינו, נשארנו ונישאר נאמנים. ואני מבקש להפסיק את הדבר הזה, כי הוא פוגע רבות בהרבה מאוד דברים שהמקום לשמור עליהם זה המקום הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מולה. אחריו – חבר הכנסת בן-ארי. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, באופן מפתיע אני רוצה דווקא לתמוך באביגדור ליברמן, במה שהוא אמר אתמול סביב הפסטיבל של החזרה הביתה של פליטים לסודן. אני לא מבין מה יוצא מזה שאנשים מצטלמים בבטן המטוס כשמעלים ילדים, שחלקם היו כאן כמה זמן, ולבוא ולהגיד לעולם: הנה הם, אנחנו מגרשים שחורים, מחזירים אותם הביתה. <מירי רגב (הליכוד):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> למי זה טוב? מה ישראל מרוויחה מזה? יש כאלה שלא מבינים איך מערכת ההסברה העולמית עובדת נגדנו. הרי מה הם עושים, אלה שונאי ישראל? לוקחים את התמונות האלה ואומרים: תראו, במדינה הזאת, רוצים לעשות אותה נקייה משחורים, מגרשים אותם. אף אחד אפילו לא שואל את השאלה אם זה טוב לנו או לא טוב לנו. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני בין אלה שחושבים שצריך להחזיר אותם הביתה. צריך לעשות את זה בכבוד – לא צריך להצטלם אתם, לא עם המזוודות שלהם, לא עם הילדים שלהם. פשוט, צריך לתת לכל אחד פרח, שיעלה למטוס, ולהגיד לו להתראות. אני חוסך לי את התמונה עם השרים ועם אנשים אחרים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מג'אדלה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פרשת השבוע שלנו היא פרשת קורח. פרשת קורח היא אב-טיפוס לכל מחלוקת – לכל מחלוקת, כפי שמכנים חז"ל, שהיא אינה לשם שמים. יש מחלוקת שהיא לשם שמים. כל המשנה שלנו, כל הגמרא, בנויה ממחלוקות, כל ההתנצחות שבין תלמידי חכמים – זה מטמא וזה מטהר, זה מתיר וזה אוסר. ככה בנויה התורה שלנו. אבל זו מחלוקת לשם שמים, כי היא מחלוקת על עניין, והיא לא המחלוקת על פרסונה. היא לא המחלוקת – אני יותר טוב ממך או אתה פחות טוב ממני. אבל הפטנט של קורח הוא, כי כל העדה כולם קדושים, כולם שווים, כולם דומים, אין קדוש יותר וקדוש פחות. ובאופן הזה הוא מחריב את העולם. מי שבעצם אמר דברים דומים – היתה המהפכה הקומוניסטית בראשית המאה הקודמת, כולם שווים. זו לכאורה היתה בשורה גדולה לעולם, בשורה של אחווה לעולם, אבל אנחנו יודעים שהבשורה הזאת הביאה את מעשי הרצח הנוראיים והאכזריים ביותר, והיא הביאה לעוני ולמסכנות שאין כדוגמתם. לכן אנחנו נחזור אליו, אל קורח, כל פעם שנשמע את מי שאומר "כי כל העדה כולם קדושים". זה נכון ש"קדושים תהיו". אנחנו יכולים כולנו להיות קדושים, אבל גם ישנה בחירה, ולפעמים יש בחירה כזאת שהקדוש-ברוך-הוא בוחר בין עם ישראל לעמים, בין כוהנים, לוויים וישראלים. והמחלוקת הזאת, שהיא מחלוקת פרסונלית, היא תמיד תמיד שלא לשם שמים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מג'אדלה. "בעדין" – חבר הכנסת אחמד טיבי. הוא היה פה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני פה, אני פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. אחריו – אכרם חסון. <קריאה:> הוא היה במקום שלו. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מקשיב שעות רבות לרדיו, וברשת ב' יש תשדיר מוצלח מאוד של הרשות לפיתוח כלכלי בראשות איימן סייף במשרד ראש הממשלה, ואני רוצה לברך אותו על העשייה הרבה שהוא עושה, ועל התשדיר המוצלח הזה לקליטת אקדמאים ערבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> איך קוראים למהנדס? איך קוראים – מג'יד? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> הוא לא מהנדס. איימן סייף. <היו"ר ראובן ריבלין:> איימן סייף, כן. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מי שעומד בראש הרשות לפיתוח כלכלי במשרד ראש הממשלה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני בטוח שהתשדיר הזה יביא לקליטת אקדמאים ערבים רבים בשירות המדינה ובכלל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לגאלב מג'אדלה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, בדרך כלל ממשלה מחויבת לתמוך ביישובים ערביים על-פי חוק, ללא התניות. מי שמעביר תקציב ליישוב טייבה כדי להקים מרכז חלל, על-פי בקשתי שלי, אני כחבר הכנסת, לא עושה זאת כי הוא עושה טובה לערבים, אלא עושה זאת כי הוא עושה טובה לאזרחים, חובה לאזרחים. ביקשתי בשקט מהשר, במכתב שלא פרסמתי, לפני שבוע, שהתניית התמיכה של 250,000 שקלים בקריאת המרכז על שמו של אילן רמון, יש בה טעם לפגם ביישוב טייבה. היא טובה ומתאימה ברעננה, למשל, בכפר-סבא. בטייבה – כשאתה מנציח שם של מישהו, אדוני – – <מירי רגב (הליכוד):> – – – אתה רוצה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אתה מנציח את כל מפעל חייו. אין ספק שיש לי אמפתיה לטרגדיה האישית של משפחת רמון. אשתו גם עושה דברים חיוביים. אני מבין את הכאב של המשפחה. הפרק של האסטרונאוטיקה הוא פרק מרשים. אבל אילן רמון, בקורות החיים שלו כתוב שהוא טייס קרב שהפציץ מחנות פליטים בלבנון. <מירי רגב (הליכוד):> אז מה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> פגע באזרחים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> למה הוא עשה את זה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולכן אמרתי – – <מירי רגב (הליכוד):> לא צריך להיות בטייבה בכלל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – אולי אני אקרא לזה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברים, אין קריאות ביניים. <מירי רגב (הליכוד):> חצוף אחד. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין קריאות ביניים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> יש גבול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה אמרת מה שרצית. מה זה יש גבול, מה? <מירי רגב (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה, אתה תקבע את הגבול? הוא עומד – חברת הכנסת רגב. חבר הכנסת רותם, הוא יגמור לדבר, גם אנחנו יכולים להעיר הערה אחרי זה. כן? בבקשה, חבר הכנסת טיבי. נא לא להפריע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לכן אמרתי – אפשר לקרוא לזה "מרכז החלל טייבה", או "מרכז החלל עבאס אבן פרנאס", מדען אסלאמי מהמאה השמינית. <מירי רגב (הליכוד):> שבכלל לא יהיה אצלכם מרכז חלל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רגב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> תארו לעצמכם, למשל, שיש שר ערבי בממשלה. שר ערבי, שמעביר כסף לשלומי ומבקש לקרוא לספרייה על שם מחמוד דרוויש או על שם אל-ח'ואריזמי, שהם שמות שלא פגעו באיש. כמה יהודים משלומי יצאו להפגין? אתם תסכימו? לא תסכימו. תגלו הבנה לרגשות שלנו, לא רק לרגשות שלכם. גם לערבים יש רגשות, במיוחד בטייבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, זאת אומרת שאי-אפשר לקרוא על שם אף אחד שהתגייס לצבא לשום דבר בארץ הזאת אם הוא פוגע ברגשות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אצל ערבים – לא. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, מלבד אותם רגשות של זעקה, שיכולים להיות אצלי כמו אצל רותם ואצל חברת הכנסת רגב, איך אדם בישראל, בחוויה הישראלית ובחוויות החלל, שקשור לנושא של החלל יותר מאשר אילן רמון, לכן לקרוא למרכז חלל על שם אילן רמון הוא דבר כל כך מובן מאליו בחוויה הישראלית. אילן רמון בוודאי היה טייס, אילן רמון גם ביצע את כל אותן פעולות שישראל ראתה כהכרחיות לקיום ביטחונה. ברור שיכולה להיות ביקורת, ואנחנו שומעים אותה כל פעם מצדכם. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שאילן רמון הגן על ביטחונה של מדינת ישראל. הוא פעל מטעמה, ואם הוא חלילה פשע, אנחנו פשענו אתו, אנחנו פושעים אתו. אנחנו לא חושבים שהוא פשע, ואנחנו לא חושבים שאנחנו פושעים בזה שרצינו בקיומה של מדינת ישראל. לבוא ולומר על אילן רמון שהוא לא יכול להיות איזשהו סמל ונושא לבניין – לא שהוא בא ודיבר על איזה נושא כזה או אחר, אלא על החלל. מה יותר קשור לחלל מאשר אילן רמון? נדמה לי שהדברים שאתה אומר מתפרשים בציבור היהודי במדינת ישראל כהתרסה גדולה על עצם חובתנו, כאזרחי ישראל, להתקיים פה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> על עצם קיומנו פה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אמרתי את זה. אבל כמובן, בכנסת ישראל אזרח ישראל אחמד טיבי, שהוא גם תושב טייבה, יכול לומר את הדברים. כמובן, הציבור ישפוט. הוא בא ואומר שזה פוגע ברגשותיו. הוא מבין שאנחנו מעריצים אותו, הוא בגלל זה לא מעריץ אותו. יחד עם זה, נדמה לי שלא באנו ואמרנו שאנחנו קוראים את זה על שם הרמטכ"ל כי הוא ניצח. קוראים מרכז חלל על שם אילן רמון. כשאתה תאמר לכל ילד בישראל: חלל, הוא יאמר לך: אילן רמון. כמובן, זכותך לומר את דבריך, אבל הם בהחלט מקוממים. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. <אכרם חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, לפני כמה דקות באנו מוועדת המשנה של ועדת הכספים, כאשר חברת הכנסת רגב קיימה דיון מאוד מיוחד ושמעה על התסכול של ראשי הרשויות הדרוזים ועל התסכול של החיילים המשוחררים ועל האפליה המתמשכת במשך השנים. אני עכשיו רוצה לשתף אותך, עם חברי הכנסת והשר, בבעיה מאוד כואבת. בזמנו ישבו פקידים בעיר הקודש כאן ותכננו על אדמות הדרוזים. יש לנו לא הרבה אדמות, קצת אדמות פרטיות לאוכלוסייה בדאליה ועוספיא, באזור ג'למה ומנסורה באזור יוקנעם. באו ותכננו קודם כול קו מתח עליון של חברת החשמל. ואז סלחנו ואמרנו: בסדר, זה עוזר לכל האזור. קדימה. אחרי זה עשו גם את מפעל הקישון, אחרי זה באו עם קו הגז, רכבת העמק, ועכשיו עושים גם את הכבישים באזור ולכן לוקחים לנו את כל האדמות. בזמנו, כשהייתי ראש עיר, היה לי סיכום עם פואד, בנימין בן-אליעזר, שהיה שר התשתיות, שייתנו דונם מול דונם. באנו ואמרנו: תראו, אם זה חיוני למדינת ישראל, אם זה מה שנקרא פרויקטים לאומיים למדינה, אנחנו בעד, אבל שזה לא יהיה על חשבון האדמות הפרטיות שלנו כאשר אתם לא לוקחים מאחרים, ולנו אין הרבה אדמות. היה סיכום כזה שניקח דונם מול דונם. אני אומר לך, מאז עברו ארבע שנים, מורחים את התושבים, משקרים להם, עובדים עליהם, מרמים אותם כל שני וחמישי, ולא נותנים להם שום תשובה חיובית, למרות שיש הבטחה של ראש הממשלה ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה וישבו אתם הרבה ישיבות, אך לצערי הרב, בלי שום תוצאה. אנחנו לא רוצים עימותים, אדוני היושב-ראש, ותמיד מבקשים. האנשים האלה הם תושבי מדינת ישראל, נותנים את הדם למען המדינה – תעזרו להם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין את הדברים שאתה מדבר עליהם, אבל זה דקה. דקה – צריך לצמצם. אותו דבר הזעקה הזאת הושמעה כשהיית ראש עיר. אנחנו, חבר הכנסת מגלי והבה ואני, לפני שזכינו שמירי רגב תהיה חברת כנסת – היא היתה אז תת-אלוף בצה"ל – גם כן נלחמנו על הנושאים האלה, ובמידה רבה של הצלחה. צריכים לעמוד ולהמשיך לעמוד על העניין הזה. לא צריכה באמת קהילה אחת לשלם את כל הצרכים של מדינת ישראל. אפשר למצוא איזשהם דברים חלופיים או לתת אדמה חלופית, אם צריכים דווקא את האדמה הזאת. אבל תראה כמה חכמים היו הדרוזים שהתיישבו בארץ לפני 200 שנה. הם לקחו את כל האדמות שעכשיו חברת החשמל צריכה, שהגז צריך. את כל האדמות הכי טובות הם לקחו. <מירי רגב (הליכוד):> את כל היערות. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל היערות הכי יפים, את כל הכרמל הכי נהדר. את "התקווה" הם אפשרו לנפתלי הרץ אימבר לחבר. הכול. <שכיב שנאן (העצמאות):> למה עלו להרים? <היו"ר ראובן ריבלין:> הם עלו להרים, אבל היו גם בעמקים. <שכיב שנאן (העצמאות):> ברחנו להרים כי לא נשאר לנו כלום, השאר – – – אותנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל תולדות ארץ-ישראל ישבו בהר. על כל פנים, בלילה. טוב, אנחנו ממשיכים. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. אחריה – מגלי והבה, ואחריו – בן-סימון, ואחר כך – שיח' אברהים צרצור. אם יש פה עוד מישהו שלא דיבר, בבקשה. חמד עמאר. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך. יש לי הרבה מה להגיד על הדברים של אחמד טיבי. יכול להיות שפשוט צריך להחליט להעביר את המרכז למקום אחר, אם הוא מתבייש בשמו של אילן רמון. אני הייתי מתביישת במה שהוא אומר. החלטתי לדון היום בנושא הסודנים שוב. כבוד היושב-ראש, אנחנו חוקקנו פה חוק לפני שנה שאומר שכל אחד שחוצה את גבולה של מדינת ישראל באופן לא חוקי ישב במתקן "סהרונים" או במתקן אחר עד שיוחלט מה מעמדו: אם הוא פליט, הוא ייקלט בכל מקום במדינת ישראל, ואם הוא מסתנן עבודה, הוא יחזור למקום מגוריו הראשון. לצערי, למרות שראש הממשלה אמר אחרת, עדיין אני מקבלת מתושבי דרום תל-אביב את האס-אם-אסים על כמויות האוטובוסים שממשיכים להגיע לדרום תל-אביב. אנחנו חייבים לעשות את הכול כדי שהחוק שחוקק כאן בכנסת יבוא לידי ביטוי ויתממש. לא יכול להיות מצב שמצד אחד אנחנו מחזירים את אותם דרום-סודנים לארץ מוצאם על-פי החלטת בית-המשפט ומצד שני אנחנו מפזרים מהגרי עבודה בדרום תל-אביב, וגם בהוד-השרון ובמקומות אחרים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – חבר הכנסת בן-סימון. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השר מיקי איתן, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למשפט שמקיימים מחר נגד השיח'ים הדרוזים, ואני שמח שאתה שר בממשלה – וגם היושב-ראש. היו ביקורים בכל המדינות מסביב מכל העדות – למעט יהודים, כמובן, שאולי לאירן כן נסעו – ואף אחד לא הועמד לדין. לא יכול להיות – לתפוס את אותם שיח'ים שנסעו לשם לביקור דתי, לביקורי משפחה וחזרו. אנחנו הפכנו להיות הקבוצה שעושים עליה ניסויים. לכן אני מבקש, ואני פונה לראש הממשלה, פונה למערכת המשפט, שבמקרים כאלה – או שכולנו שווים או שיוותרו לאותם שיח'ים שביקרו שם, כי מבחינת החוק, מי שעבר על החוק זה אותה משטרת הגבולות, אותם אלה האחראים לביצוע החוק, שנתנו להם לעבור ולצאת לביקורים האלה. ברגע שהם עברו, וידעו שהם ביקרו שם, לא יכול להיות שיעמידו אותם לדין, לבחור אותם מכל האחרים שביקרו ולנסות ליישם את החוק עליהם. אז הבקשה שלי – בואו נהיה אחראים למעשינו ולא נביא אותנו למצב שלא כולם שווים לפני החוק. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-סימון, ואחריו – שיח' אברהים צרצור. <דניאל בן-סימון (העבודה):> תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע עצב גדול וכעס לא פחות גדול על המעשה שקרה לפנות בוקר, הניסיון להצית או לפגוע במקום קדוש, במקרה הזה במסגד ליד רמאללה. אדוני היושב-ראש, אנחנו חיים למרגלות הר געש, כשלבה רותחת, דתית, פושטת לכל עבר, ויש חבורה של פירומנים, פירומנים מסוכנים, שעל זהותם שמענו עכשיו מחבר הכנסת אלדד, שמשחקת באש, אש שעלולה להתלקח. מסכסוך פוליטי אנחנו גולשים לסכסוך דתי, שאלוהים יודע לאן הוא יגיע, ואני לא סתם אומר "אלוהים יודע". וכעס גדול, אדוני היושב-ראש, על חוסר האונים של החודשים האחרונים. מדובר במערכת, בזרועות ביטחון עם זרועות שמגיעות לכל מקום בעולם. יש תחושה של חוסר אמונים של קבוצה קטנה או לא קטנה שפוגעת באתרים האלה, הקדושים לכל כך הרבה מאמינים. ואני יודע מה עובר היום במצרים ובמקומות אחרים כששומעים ורואים את המראות האלה. זה מדאיג אותי. ולכן, אם יש מקום, להאיץ בזרועות הביטחון לשים יד על הכנופיה הזאת, הפירומנית הזאת, שמנסה להביא אותנו באמת לסיטואציה שלא נוכל לעמוד בה לאורך זמן. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור, ואחריו – חמד עמאר, ואחרונה חביבה מאוד – חברת הכנסת זוארץ. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, יש לנו בערבית פתגם מעניין מאוד, ארבע מלים, שאומר כך – כדאי שתשמע את הפתגם המעניין הזה, ארבע מלים: צעּ'רהא – תצע'ר, כּבּרהא – תכּבּר. תגדיל את העניין, הוא הופך לגדול, תקטין את זה, הוא יהפוך לקטן. וזה מאוד מתאים לוויכוח שהיה לפני כמה רגעים בנושא של מה שאמר חברי הטוב חבר הכנסת טיבי והתגובות של הצד היהודי לגבי מה שהוא אמר. צריכים להודות, כבוד היושב-ראש, שיש ויכוח קשה מאוד ועקרוני מאוד בין שתי אוכלוסיות, ערבית ויהודית, בנושאים כמו המנון, כמו דגל, שלא מדברים אלינו. אז אנחנו אומרים: לא מדברים, אבל בכל זאת אנחנו קמים ומכבדים את ההמנון הזה. כמו שאני לא מצפה שמרכז שחוקר שלום בתל-אביב, למשל, ייקרא על שמו של ערפאת, שפשע, בסדר, בחייו, אבל בסופו של דבר הוא חתם על הסכם שלום של אמיצים, ככה הוא הגדיר את זה בימי חייו; כמו שאני לא מצפה שמרכז שלום ייקרא על שמו של ערפאת, אז זה הגיוני שמרכז חלל בטייבה לא ייקרא על שמו של אדם, שיהיה כבודו עד כמה שיהיה בעיני אחרים. זה לא אומר כלום. צריכים לא להסיט את הדיון הזה מקווים תרבותיים לקווים לא-תרבותיים. ועל כן, אני מסיים במשפט אחד, כבוד היושב-ראש. אנחנו הערבים קוראים לבנים שלנו בשמות של משה – מוסא, הרון – אהרן. שלמה – סולימאן, דאוד – דוד, וגם ישראל – ישראיל. אני רוצה יהודי שיקרא שמו של בנו על שם מוחמד, עליו השלום. ועל כן, לאחר שנמצא את האדם הזה, היהודי שיקרא את בנו על שם מוחמד, נוכל להשיב על מה שאמר חבר הכנסת רותם כשהאשים אותנו באנטישמיות בגלל שביקשנו לקחת בחשבון את הרגישות הזאת כשבאים לקרוא מרכז חלל בטייבה על שמו של מישהו יהודי. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שיח' אברהים צרצור וחבר הכנסת טיבי, כאשר מדברים על דרוויש או על חיים גורי – כל אחד בעניינו – מדברים על איש שהביע גם עמדות פוליטיות. כאשר מדברים על אדם שהוא במחלוקת או שהוא בעל עמדות כאלו או אחרות – אילן רמון היה אזרח מדינת ישראל והתגייס לצה"ל במהלך עניינים שבו לא רק מחויב אלא רואה זאת זכות כל אזרח ישראלי, שכן אנחנו מתגוננים על עצם קיומה של המדינה. הם דברים שהם קשורים בעצם בחוויה הישראלית. כשמדברים על נושא החלל, אילן רמון קשור לחלל. לא מבקשים לקרוא את מרכז החלל על שם אילן רמון כי הוא היה טייס, כי הוא היה חייל במדינת ישראל או בצבא-ההגנה לישראל, שאנחנו בהסכמה קבענו את כללי המשחק בתוך מדינתנו מיום הקמתה. אילן רמון קשור בנושא החלל כדבר שהוא כל כך טבעי. עכשיו, הוא לא היה איש שנוי במחלוקת, אלא אם כן אומרים שעצם היותו חייל בצבא-ההגנה לישראל הוא התרסה כלפי קיומה של הישות הערבית בתוך מדינת ישראל. נדמה לי שיש הבדל בין בית-ספר על שם מחמוד דרוויש בתל-אביב לבין מרכז חלל על שם אילן רמון בטייבה, משום שמרכז החלל קשור באותו אתוס של ישראלים והחלל, שזה יכול להיות יהודי, ערבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> לא קשור לתרבות? <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי קשור לתרבות, אבל גם לא הייתי מביא את חיים גורי לבוא ולדבר על נושאים כאלה או אחרים שהיו לו – והוא אתנו והוא חי ויש ויכוחים – בנושאים שהם שנויים במחלוקת. בוודאי שיהיה דרוויש. אבל דרוויש בא ואומר: קחו את קבריכם, קחו את מתיכם, קחו את רהיטיכם, קחו את בתיכם. הוא בא ומתייחס לציבור בישראל. אני, למשל, חשבתי שטוב שישראלים יקראו את דרוויש בבית-ספר. ללמוד, קודם כול, לא רק את האתוס הפלסטיני אלא גם את התייחסותו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> דרוויש לא הרג זבוב בחיים שלו, לא הפציץ מחנות פליטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אמרתי דבר? מה זה הפציץ? דורון אביטל שירת אותנו, והוא אחד מהאנשים מאנשי השמאל שיש לי את המחלוקת הכי גדולה אתם. לפעמים אני לא יודע אם יש לי מחלוקת אתך או אתו, ובמה יותר גדולה, ובכל זאת תבוא ותאמר שדורון אביטל הוא לא חוקי כי הוא היה בצה"ל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בטייבה לא ייקרא מרכז על שם דורון אביטל. מה, לא ברור? <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמע, אחת משתיים. אם טייבה היא עיר בישראל, אם היא עיר בישראל, נדמה לי שאין דבר שקשור לחלל יותר מאילן רמון. <אורית זוארץ (קדימה):> זה לא רק חלל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל תשמע, תשמע, אפשר למצוא את כל הדבר המפריד בינינו. מה אני אגיד לך, אחמד? אני מאוד מעריך את האינטלקט שלך ואת העמדה שלך ואת המאבק שלך על זכותם של ערבים לחיות שווים במדינת ישראל. אבל נדמה לי שיש פה אתוס. בבקשה, חבר הכנסת דורון. אני אתן לו רק בעניין זה ואת תסיימי. את אחרונה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> השר אמר לא רוצים, כי זה גיבור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, אני לא – כרגע, עם כל הכבוד לשר, אני לא מתייחס למה שהוא אמר. אני מתייחס למה שאתה אמרת. <דורון אביטל (קדימה):> האמת שלא חשבתי לדבר היום, אבל לבד מהעובדה שאני יכול להבין שאפשר היה להפגין רגישות בסוגיה הזאת, אני חייב לומר שהסוגיה היא עדינה. אבל יש סוגיה אחת שאני חושב שיש בה אי-הבנה, ואני חייב להגן על כבודם של לוחמים. לוחמים לא הורגים אנשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי, מה זה. מה. <דורון אביטל (קדימה):> לוחמים נמצאים במצב של מלחמה, ולכן הקטגוריה של הרג היא לא מתאימה פה. הם נלחמים. ואני חושב שגם הפלסטינים שרוצים לעשות שלום אתנו, כשאני פוגש, לדוגמה, אירוע – אתם יודעים, זה 30 שנה ל"שלום הגליל" – כשאני פוגש משלחת פלסטינית בצרפת, ואני פוגש מ"פים ומג"דים של אש"ף שנלחמו, לצורך העניין מולי, כמ"פ, יש מפגש של לוחמים שהוא מאוד מכובד ומאוד מכבד ומאוד מאפשר את האפשרות להגיע להסדר אתם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <דורון אביטל (קדימה):> ולכן, אני חושב שהצורה שבה אתה דיברת על אילן רמון לא היתה הולמת. הוא היה לוחם שלחם באומץ לב למען ארצו. הוא היה אסטרונאוט מאוד מכובד, וזה הקונטקסט. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הצעתי להזמין את אשתו. מה, יש בזה יותר – – –? <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, תראה, אני לא נלחם את מלחמתה של משפחת רמון. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש מצבה על-יד גבעת-התחמושת לחללי חטיבה 17 הירדנית. הם לא פגעו באזרחים מתוך טרור, הם נלחמו בגבעת-התחמושת בגבורה רבה, הייתי שם, אני מוכרח לומר לך בהערכה ובהערצה, והם היו האויבים שלנו, ואם לא היינו הורגים אותם הם היו הורגים אותנו והם הרגו מאתנו. זאת מלחמה. יש – – – <דורון אביטל (קדימה):> אז אולי הערה פוליטית מעניינת. דווקא בהרהור על המלחמה, אולי אחת הכי בעייתיות בתפיסה של הזיכרון הישראלי – 1982, מאוד מעניין שהמפגש, שזו אולי היתה ההזדמנות, אחת הכי ממשיות, שבה פלסטינים – אנחנו פגשנו אותם לא בסוגיה של טרור אלא כלוחמים, לוחם מול לוחם – ויכול להיות שדווקא המלחמה הזאת, שנרשמת אצל חוגים מסוימים בשמאל הישראלי ובטח אצלכם כמלחמה בעייתית, יכול להיות שהיא אפשרה או מאפשרת לאש"ף של היום להיפגש לוחמים מול לוחמים – דיברו על שלום של האמיצים – ואולי לנסח הסדר. לכן, לכבד לוחמים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מקווה באמת שטיבי אמר את הדברים לא מתוך פוליטיקה אלא מתוך אמונה. דרך אגב, אני חושב שאתה טועה, אבל אני חושב שאמרת את זה מתוך אמונה, כי בוודאי שפחות פוליטיקאי ממך זה שיח' אברהים צרצור, ראש הסיעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> למה כבר שבוע לא פורסם הדבר? כי לא פרסמתי, עד שבא השר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אמרתי לך מה שאני אמרתי. לפי דעתי, גם אם לא אמרת את זה מתוך פוליטיקה, אתה טועה טעות גדולה. חברת הכנסת זוארץ. אתה עוד לא קיבלת? אה, אז אתה תהיה אחריה. בבקשה, בבקשה, בבקשה. הואיל וקראתי, חשבתי – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אנחנו שנינו מיעוטים. אני אשה והוא דרוזי, אז אנחנו צריכים להסתדר בינינו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הדרוזים כבר לא מיעוטים, הם פה – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אנחנו – – – <קריאה:> אנחנו מיעוט. <אורית זוארץ (קדימה):> פה זה רוב, פה זה רוב, פה זה רוב. <אורית זוארץ (קדימה):> כבוד היושב-ראש, אני מבקשת שנעצור לרגע את השיח המתלהם סביב המסתננים והמהגרים והאזרחים והאזרחיות שמגיעים לכאן מאפריקה ומבקשים מקלט, ונתייחס לרגע לקורבנות שבדרך. לתוך מדינת ישראל נכנסים מדי יום עשרות אפריקנים שמחפשים לשרוד, חלקם מחפשים עבודה, חלקם מחפשים מקלט, ובתוך כל אלה יש קבוצה לא מבוטלת של קורבנות, בעיקר נשים וקטינים, שמוחזקים בתנאי עבדות במדבר ובסיני, מגיעים לפתחנו, ולצערי הרב, עד עצם היום הזה, במשך חודשיים, אנחנו משתדלים לשנות איזושהי מציאות שבה מוחזקים במתקן הכליאה ב"סהרונים" קורבנות שאובחנו ואותרו כקורבנות סחר שהוחזקו בתנאי עבדות, והמקום שאליו הם צריכים להגיע זה המקלט. מדינת ישראל החליטה לאפשר להם לשהות במקלט ולעבור שנת שיקום. עד עצם היום הזה, הבוקר, עבדנו מול משרד הרווחה ולצערי הרב לא היה מקום במקלט, ו-15 נשים שהוחזקו בתנאי כפייה במדבר, חלקן בהיריון, עדיין ב"סהרונים". לצערי הרב לא נמצא להן פתרון, ועד לדיון חירום שקיימנו תשובת משרד הרווחה היתה שבעוד חודש הם יאפשרו להעביר אותן מהמתקן למקלט, ואני מקווה מאוד שזה יקרה. אני חושבת שאסור לנו לשכוח שבתוך כל האזרחים האלה יש גם קורבנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אנחנו יכולים לדבר דקה, מילא שתיים, אבל אחרי שלוש זה כבר – – – <אורית זוארץ (קדימה):> אוקיי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הדברים שאת העלית הם חשובים ביותר, גם שמעתי אותם היום בבוקר ברדיו, ואני מוכרח לומר שאם תגישי לי שאילתא דחופה לשר הרווחה בעניין זה, אנחנו נאשר אותה ליום רביעי. <אורית זוארץ (קדימה):> קיבלתי תשובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, מחר ייפתח משפטם של 15 השיח'ים שביקרו בסוריה. אתם ראיתם, חברי מגלי דיבר על זה בשבוע שעבר, דיבר גם חברי אכרם חסון וגם חברי שכיב שנאן בנוסף לסעיד נפאע, כל חברי הכנסת מדברים בנושא, כי זה נושא חשוב לכולם. אני עדיין לא מבין מה השיח'ים האלה עשו. בסך הכול ביקרו בסוריה ביקור אצל קרובים, במקומות קדושים. הם לא עשו שום חטא, הם פשוט ביקרו ביקור של קרובי משפחה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, המדינה, כשרצתה למנוע מהם לבקר שם, עשתה זאת. הם ניסו לפני כמה שנים לנסוע לסוריה, חיכו להם שוטרים במעבר, לקחו מהם את הדרכונים ואמרו להם, תחזרו חזרה הביתה, ולא אפשרו להם לבקר. הפעם אף אחד לא עצר בהם, הפעם נתנו להם ללכת ולבקר שם ולהיות שם. לכן אני חושב שכל החלטה של הפרקליטות להגיש כנגדם כתב-אישום זו החלטה מוטעית. אני קורא להם לבטל את כתבי-האישום, כי זה מבזה. זה מבזה לא רק את השיח'ים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש פרוצדורה, חבר הכנסת חמד עמאר, חברי הכנסת מגלי ושנאן, יש פרוצדורה של בקשת עיכוב הליכים מהיועץ המשפטי. עורכי-הדין צריכים להגיש בקשה לעיכוב הליכים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אנחנו גם כחברי כנסת רוצים להגיש בקשה כזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> בדרך כלל מגישים את זה – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> עורכי-הדין. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, מגיש את זה הנאשם, אבל בוודאי אתם יכולים להצטרף ולהמליץ, אתם אנשי ציבור. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> השיח'ים שם רק יכלו לייצג – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הבנתי מה שאמרת מצוין. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהשיח'ים יכלו להציג תמונה יפה של מדינת ישראל, הם לא יכלו לעשות שום נזק למדינת ישראל ולא עשו. והם אזרחים מאוד נאמנים, לא רק נאמנים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לכל חברי הכנסת אשר השתתפו בנאומים בני דקה. אני מזמין את סגנית יושב-ראש הכנסת ליה שמטוב לבוא ולעלות לבמה לראשונה על מנת לנהל את הישיבה בהמשכה. האם השר מבקש להתייחס לדברים שאמרו חברים? בבקשה, אדוני, יעלה ויבוא. השר ישיב עכשיו לאמירות שנאמרו על-ידי כל החברים. <השר מיכאל איתן:> גברתי היושבת-ראש, אני מאחל לך הצלחה, יישר כוח. חברי הכנסת, רציתי לבקש להתייחס לדברים שאמר פה חבר הכנסת אלדד. הוא האשים בעצם את ראש הממשלה באחריות לפעולה של הצתת המסגד הבוקר. וההיגיון שלו היה כזה: מאחר שלדבריו ראש הממשלה אחראי לביצוע החלטת בית-המשפט בפינוי חמישה בתים בגבעת-האולפנה, ולדעת חבר הכנסת אלדד הפעולה הזאת היא פעולה שהציבור – הוא מתכוון לציבור מסוים – לא יכול לעמוד בה, לכן, כשראש הממשלה נותן הוראה לכבד את החלטת בית-המשפט, הוא צריך להביא בחשבון שכתוצאה מזה יש ציבור שלא יכול לעמוד בזה, והציבור הזה, שלא יכול לעמוד בזה כי יש לו כנראה פיוזים קצרים מאוד, ידוע מראש שהוא יפגע בערבים. לכן, מה המשתמע? המשתמע, שראש הממשלה מראש לא יכול לקבל החלטות כאלה, ולא משנה מה אומר בית-המשפט ולא חשוב מה עניין המדיניות ומה עניין התועלת ומה עניין היחסים. חשוב שהוא יביא בחשבון שהוא יהיה אחראי לכך שציבור מסוים, עם פיוזים מאוד מאוד קצרים, רגישים, יעשה את מה שנעשה. אני רוצה למחות על כך משני היבטים. היבט ראשון, כמובן, אין לזה שום שחר, לקשר בין חובתו של ראש הממשלה לבצע את החלטות בית-המשפט לכל מיני תוצאות שבינן לבין העניין הזה אין דבר וחצי דבר. אבל יש לי טענה לחבר הכנסת אריה אלדד, שבא הנה להגן כביכול על ציבור המתיישבים ביש"ע, והוא נוהג לייצג אותם ולהגן עליהם. אני חושב שהוא צריך לקחת את מילותיו חזרה גם מההיבט הזה. כי מה הוא בעצם אומר? שהמתיישבים ביש"ע הם אלה שפועלים לשרפת מסגדים כאשר מתבצעת איזושהי פעולה שלא נוחה להם? אני חושב שהמתיישבים ביש"ע – – – <קריאה:> – – – <השר מיכאל איתן:> זה מה שהוא אומר, ואני לא חושב שהוא צודק. זו בדיוק הנקודה. אני חושב שהוא טועה, מטעה ומכתים את המתיישבים ביש"ע במעשים שהרוב המכריע של המתיישבים ביש"ע מסתייגים מהם ולא יועילו להם. אני בטוח שהוא מספיק ער, חבר הכנסת אלדד, שגם אם הוא עשה טעות, הוא ידע לחזור בו ממנה. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לשר איתן. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/473).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ליה שמטוב:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת אורית זוארץ. בבקשה. יש לך עד עשר דקות. <אורית זוארץ (קדימה):> ברכות, כבוד סגנית יושב-ראש הכנסת. כבוד יושבת-ראש הישיבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ראשית ברצוני לציין כי התקבלה החלטה להצמיד את הצעת החוק הזאת להצעת חוק נוספת שמתייחסת לחדרי הכושר, של חברי הכנסת יואל חסון ואופיר אקוניס. אבל הצעת החוק שאיתן כבל, היוזם הראשון, שביקש ממני להציג אותה בשמו היום, יחד עם מירי רגב וחבר הכנסת רוני-בר-און, אנסטסיה מיכאלי, ניצן הורוביץ, גדעון עזרא, זיכרונו לברכה, וחיים אורון, שכבר לא בכנסת הזאת – התקבלה החלטה להצמיד את הצעת החוק בוועדת הכלכלה, הגיעו להסכמה. אני רוצה לחדד שהצעת החוק הזאת, המוצעת, קדמה להצעת החוק שאליה הוצמדה. היא רחבה יותר ומתייחסת לכלל העסקאות, ולא רק לציר מסוים או לעסקה מסוימת. ההצעה הנוספת מתייחסת לחדרי הכושר. חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד היושבת-ראש, ישראל היא חברה צרכנית. האזרח הישראלי הממוצע צורך ומוציא לעתים את כל שכרו ולעתים אף יותר כשהוא צורך מוצרים פה בישראל. בשנים האחרונות אנחנו עדים לגידול במספר העסקאות הצרכניות שבהן נדרשים הצרכנים להתחייב לעסקה לתקופה ממושכת כתנאי להתקשרות, ויש דוגמאות רבות: כבלים, חדרי כושר, עיתונים, חברות סלולר, מוקדי חירום, לחצני מצוקה. אני באופן אישי קיבלתי לא מעט פניות מגמלאים שהתחברו למוקדי מצוקה, וכשהם רצו לסיים את ההתקשרות עם החברה הם לא יכלו לסיים את ההתקשרות, היו כבולים בשלשלאות לאותה עסקה ונאלצו לשלם קנסות מאוד גבוהים באותו מקרה. לא פעם מעוניין הצרכן לבצע עסקה לקבלת מוצר או שירות לתקופה קצרה יותר מזו הנדרשת על-ידי המציע. מצב זה פוגע בעצם בחופש ההתקשרות של הצרכן, מאחר שאפשרותו לקבוע עם העוסק את תקופת ההתקשרות שבה הוא חפץ הינה מוגבלת. הצעת החוק באה להסדיר את הסוגיה הזאת ולאסור על בעל עסק להתנות את ההתקשרות בעסקה עם צרכן בכך שהעסקה תהיה לתקופה קצובה, כהגדרתה בסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן. יחד עם זאת, הצעת החוק אינה פוגעת ביכולתו של העוסק להציע לצרכן התקשרות בעסקה לתקופה מסוימת בתנאים אטרקטיביים, ככל שהצרכן ירצה בכך, ואם הוא ירצה לסיים את ההתקשרות לאחר התקופה הזאת הוא יהיה רשאי, ולא יחייבו אותו להמשיך ולשלם ולצרוך את אותו שירות אם הוא לא רוצה או לא חפץ בכך. מוצע לקבוע שעוסק שהתנה את ההתקשרות בעסקה בכך שתהיה לתקופה מסוימת, יראו תנאי כאמור כבטל, ובית-המשפט יוכל לפסוק לצרכן פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים, על מנת לייצר איזושהי סנקציה שתפסיק את ההתנהלות הפגומה הזאת ואת העובדה שאזרחים רבים מוצאים את עצמם כבולים לעסקאות שהם רצו לצרוך לפרק זמן מסוים, או רצו לחלופין להחליף ספק. אני מבקשת מחברי לתמוך בהצעה. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורית זוארץ. נרשמו כמה דוברים. דב חנין – לא נמצא. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת איתן כבל וחברת הכנסת זוארץ וקבוצת החברים שיזמו את החקיקה הנ"ל. זו חקיקה ראויה, חשובה. אנחנו כחברה ישראלית זקוקים לעוד הרבה חקיקות בנושאי צרכנות כדי לאפשר לצרכן הישראלי לעשות את הרכישה ואת הקנייה ואת ההתקשרות בכל נושא באופן הרבה יותר ראוי. מה שהיום קורה בחברה הישראלית – יש הרבה פגמים לצערנו הרב בנושא הזה. הנושא של הצרכנות טעון – דרושים לו הרבה הרבה תיקונים, ואני מברך את חברי הכנסת, ואני רוצה לומר לחברת הכנסת זוארץ יישר כוח לך ולחברים שיזמו – – – <אורית זוארץ (קדימה):> חבר הכנסת כבל הוא היוזם הראשון שהוביל את החקיקה, הוא צריך לקבל את הקרדיט. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> קודם כול, זה צניעות מצדך ואצילות לומר זאת, כי אני מכיר חברי כנסת שגנבו, לצערנו הרב, הצעות חוק ואפילו לא אמרו; קיבלו את זה ולא אמרו – אפילו בצורה לא ראויה – את חברי הכנסת שקדמו להם ונתנו להם את הצעות החוק, אז אני מברך אותך. איתן כבל לא נמצא כאן. אנחנו זוכרים לו את הקרדיט הגדול, ואני חושב שאנחנו צריכים ללכת ולעשות חקיקה בנושאי צרכנות כדי שתהיה לנו תרבות צרכנית ראויה בחברה מתוקנת שראוי לחיות בה כאזרחים. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. בבקשה, אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עם ישראל חי, זה מה שיהיה בסוף. <היו"ר ליה שמטוב:> עד שלוש דקות בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, ברכותי על התפקיד. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת זוארץ, חברי הכנסת האחרים שיזמו את הצעת חוק הגנת הצרכן, אבל אני רוצה לדבר על הגנה על עם ישראל. בשעה הזאת שאנחנו נמצאים כאן אני מחמיץ את מסיבת הסיום של הבת שלי בגן חובה. היא מסיימת גן חובה והיום יש מסיבת סיום, ובמסיבת הסיום בטח הילדים ירקדו כל מיני ריקודים, ישירו, ידקלמו דברים כאלה ואחרים שקשורים לעשיית חסד, לאהבת זולת. אבל לפני כמה ימים היתה מסיבת סיום אחרת, בעזה – מסיבת סיום בגן-ילדים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לפני חודש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לפני חודש – הנה, אני רואה שגאלב מומחה בזה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> למה התבלבלת? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה, אין כמוך. הילדים הולבשו בגן כמו מחבלים ב"ג'יהאד האסלאמי", נתנו להם להחזיק – מסיבת סיום של ילדים בגן – דגמים של רובים, ותוך כדי הילדים קראו קריאות נגד ישראל. אתן לכם דוגמה. אחד הילדים: "כשאגדל אצטרף ל'ג'יהאד האסלאמי'" – הצדיקים – "ול'פלוגות אלקודס', אלחם באויב הציוני ואשגר לעברו טילים עד אשר אמות כשהיד" – והגננת המדופלמת אומרת: מה זה, מה זאת אומרת, זה טבעי, "חובה עלינו לחנך את הילדים בשלבי יסודות הבנייה של חייהם" – למה לחנך אותם? "לאהוב את ההתנגדות, את פלסטין, את ירושלים, כדי שידעו מיהי פלסטין, מהי חשיבותה ומיהו האויב שלה וכן מהו תפקידה ותפקידם בעתיד". לאחר מכן, בעיתון "הארץ" יש לנו ביום שישי כתבה, יימח שמם וזיכרונם של הרוצחים של משפחת פוגל, ששחטו שם ילדים קטנים, לא היתה להם תודעה פוליטית עמוקה. נכון, הם יונקים את זה עם החלב – לרצוח תינוקות; הם יונקים את זה עם החלב – להפגיז, לירות טילים על מרכזי אוכלוסייה. גם אחרי ההתנתקות, עד הסנטימטר האחרון. מה יש להם בעזה? אני אגיד לכם מה יש להם בעזה. הם שוברים את החלום של השמאל הישראלי, שנדמה להם שהם מוותרים על יִבּנֶה, שהם מוותרים על מג'דל, שהם מוותרים על יאפא, שהם מוותרים על חיפא. הם לא מוותרים – לא על חיפה ולא על יפו, לא על אשקלון ולא על יבנה ולא על שום מקום אחר שאנחנו דורכים עליו. והחלום הזה חייב סוף-סוף להתנפץ – חלום הבלהות של השלום הישראלי, שחושב שאם רק נוותר להם וניתן להם, אז בגן-הילדים בעזה ילמדו את הילדים לרקוד ריקוד כזה או אחר או ידברו אתם על אהבת הזולת או ידברו אתם על השכלה. על פצצות מלמדים אותם – – <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – על רובים, עוטפים אותם בחומרי נפץ, כביכול כדי לומר להם: זה העתיד שלכם – להרוג, להיהרג. רבותי, שנדע עם מי יש לנו עסק. תודה רבה. זה חשוב, הגנת הצרכן, אבל להגן על עם ישראל גם צריך, גברתי חברת הכנסת זוארץ. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי, אני מצטרף להצבעה, זה ברח. אפשר לצרף אותי, גברתי היושבת-ראש? <היו"ר ליה שמטוב:> ברוב של שמונה בעד; נגד – אפס ונמנעים – אפס, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. עכשיו אנחנו רשמנו לפרוטוקול את הבקשה שלך, את ההצבעה שלך. תודה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37) (החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/473).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ליה שמטוב:> אנחנו ממשיכים עם הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37) (החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. יש לך עד עשר דקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> יישר כוח, סגן יושב-ראש הכנסת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש, הצלחה בתפקיד, גם כעמית בכנסת אבל גם כעמית בנשיאות. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> דרך צלחה ללא מכשולים. חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37), של היוזמים חברי הכנסת משה גפני, יריב לוין, כרמל שאמה-הכהן ואנוכי, מדברת בכותרת שלה על החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת. זה ניסוח משפטי, חוקי, ואולי לא ברור לכולם במה מדובר. מדובר בהצעת חוק שמדברת על הדרך של החזר של חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת. זה חיוב שנלקח שלא כדין, חיוב שהלקוח לא חייב אותו והוא חויב בחשבון בעסקה מתמשכת. זה כל עסקה שהצרכנים משלמים עליה בעקבות עסקה שהם עשו או בסכום קבוע או סכום משתנה. נניח, ניקח כדוגמה את חברות הסלולר, שכל חודש מורידים מאתנו חיוב, ומה קורה כרגע, מה קורה כשמתברר לנו שהחיוב היה חיוב יתר, חיוב לא מוצדק, ואנחנו דורשים ומבקשים להחזיר לנו את זה. הצעת חוק זו, ראשית, היא מתוך שרשרת של כמה הצעות שהכותרת שלהן "הגנת הצרכן", היא קודם כול מגיעה באמת על ציר, היא קיבלה יותר דחיפה וגם יש יותר נכונות ופתיחות לאחר המחאה החברתית, שחלקה, חלק מהמחאה החברתית, יש בה גם עניין החוסר בביטחון צרכני שיש לתושבים במדינת ישראל, שלא יודעים מה הסכום שנקבע להם כל חודש, אם יש בו צדק, אם החיובים הם לא גדולים. אין ביטחון בכלל שמתח הרווחים לא גבוה, ובמיוחד מתברר גם כן שיש חיובי יתר שבכלל אנשים לא דרשו: לא התחייבנו, לא הזמנו, לא קיבלנו, ואנחנו מחויבים על כך בחיוב החודשי שלנו. ראשית, הגנת הצרכן במקרה הזה, כפי הכותרת, היא הגנה יותר מהגנה רגילה שאנחנו רגילים לקרוא לחוקים בהגנת הצרכן, שהם על-פי רוב חוקים שבאים לדרוש הצגת מחיר באופן ברור; שיהיה מחיר שווה גם על המדף, אחרי זה גם בקופה. מה קורה כשזה לא מתאים – לפעמים מדברים על הטעיה בפרסום, שאפשר להבין לא נכון את הפרסום כשפונים אלינו, את הפנייה שפונים אלינו. כאן מדובר במקרה החמור ביותר, הגנה מפני כאלה חברות שהכניסו את היד שלהן לכיס שלנו. הכניסו – ויכול להיות שברחוב היו קוראים לזה משהו אחר, גנבה, ואנחנו ננקוט לשון יותר נקייה: לקחו. הכניסו את היד שלהן, שהיא יד חופשית בחשבון הבנק שלנו, ולקחו מאתנו חיוב שאנחנו לא חייבים. בנושא הזה אנחנו גם רוצים לצאת מנקודת הנחה שהיו אולי טעויות, אבל הטעויות האלה הן לעולם חוזרות, כל הזמן מתברר שחוזרות וחוזרות וחוזרות ונשנות. ואנחנו עדים לכך שיש קושי מכמה סיבות, מכמה היבטים, לאנשים לקבל את הכסף חזרה ואנחנו רוצים להקל בהצעת החוק הזאת, להקל עליהם בעניין הזה. אז אפשר באמת לחלק את ציבור הצרכנים במדינת ישראל לשלוש קטגוריות, לשלושה סוגים של צרכנים: יש צרכנים שבכלל לא מודעים לכך ולא חושבים שיכול להיות דבר כזה, שיכולות להיות טעויות בחשבון שאני מקבל חיוב הביתה, ויכול שיהיו. בכלל לא מודעים שיש שם, לא יכול להיות. אני רוצה לספר לכם, גברתי היושבת בראש, שאני נתקלתי בטעויות בחשבון בחישוב המע"מ. חישוב המע"מ לא היה 16%, לא היה 16.5%, היה 22%. ולא סתם בחברה, בתאגיד מים, בתאגיד מים מאוד מאוד חשוב. מי שהביא לידיעתי, אני אציין את זה לא בשמו, עובד כנסת. עובד כנסת שהראה לי, ולאחר מכן אני בדקתי עוד, והנה מתברר שיש בחשבונות דברים טריוויאליים כל כך, שאף אחד לא מסתכל. אני מימי לא בודק, אני מימי לא בודק האם המע"מ הוא באמת מע"מ, לקחו את הסכום, לדוגמה, את ה-100, ולקחו עליו עוד 16.5 שקלים או 16 שקלים. הייתי בטוח שזה נכון. אף פעם לא חשבתי שיכול להיות שגם לוקחים ממני 20 וכמה אחוזים. מתברר שגם זה יש. נצא מנקודת הנחה שהדברים האלה הם בטעות, לא במחשבה, לא בכוונה תחילה. אבל יש צרכנים, לא רק שהם לא – הם כן מודעים לנושא הזה. הם כן מודעים שיש בעיה של לפעמים חיובי יתר, חיובים מיותרים שבכלל לא רכשנו אותם ואנחנו לא חייבים בהם. אבל מה עושים במקרים כאלה? <היו"ר ליה שמטוב:> זה שיטת "מצליח". <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה של החברות. אבל אני עוד בצרכן, בתושב. מה הוא עושה במקרה כזה? הוא רוצה לבדוק את החשבון שלו. בחלק גדול מהחשבונות, ממה שאנחנו מקבלים, לא יודעים לבדוק, קשה לבדוק אותם. קשה. מי שמקבל חיוב, זיכוי, חיוב, זיכוי – הוא לא יודע – בצד ימין, בצד שמאל, והוא לא יודע מה זה, וחיוב יתר מתמשך עם כל מיני שמות שאף אחד לא יודע מה הקשר שלו ולא יודע להסביר אותו. עכשיו, הוא צריך לברר את זה. הוא יודע שהוא צריך להמתין, הוא יכול להמתין שעה על הקו ואף אחד לא – בשביל לרכוש את המוצר מייד עונים לו, אבל כשהוא רוצה לעשות בירורים הוא יכול להמתין שעה ואף אחד לא עונה לו. וכשמבררים לו, לא אומרים לו דברים ברורים, הוא לא יכול לצאת ומבלבלים אותו. אז זה כבר סוג האזרח, הצרכן השני, שיש לו אולי מודעות, רק הוא לא יודע, אין לו את הדרך בכלל איך הוא עושה את זה. ויש את הצרכן השלישי, שיודע לקרוא, הוא כבר קיבל ניסיון והוא מודע גם לכל הדברים האלה, אבל כשהוא בא באמת למצות את התהליך והוא רוצה לקבל את מה שמגיע לו, הוא נתקל בקשיים. והוא נתקל בקשיים, קודם כול, בפעם הראשונה שזה קורה, ובוודאי כשהוא רואה, כפי שאמרה גברתי היושבת בראש, שיטת "מצליח". הוא רואה שזה חוזר על עצמו. מה יכול לקרות, כשהוא מטלפון כבר סוף-כל-סוף לחברה, הם מחזירים: כן, כן, כן, טעות, אתה תקבל את זה חזרה. אבל מה שיוצא בסוף, מתברר שבחשבון הקרוב לקחו ממנו שוב פעם את זה. החזירו לו פעם אחת ויש לו זיכוי, ובאותה מידה יש לו שוב פעם חיוב. והוא כן יודע, ולא יודע, וככה הוא מחזיר ויוצא מבולבל לגמרי. על כל השלושה האלה אנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת לתת תשובה לאנשים, וזה בכמה צורות: ראשית, אנחנו מחייבים את העוסק להחזיר את הכסף בתוספת הצמדות וכל הנלווה לכך. יש חיוב. ולא סתם חיוב אלא חיוב שהוא צריך לתת תוך – הוא חייב תוך ארבעה ימים. תוך ארבעה ימים הוא חייב לבדוק ולתת תשובה אם הוא מסכים לתביעה שלו, לבקשה שאני ביקשתי לבדוק. תוך ארבעה ימים הוא צריך לתת תשובה, ולא אומר: אני אבדוק את זה בעוד שבועיים בעוד שלושה, והאדם לא מקבל. אנחנו תוחמים את זה בזמן. תוחמים את התשובה שלו בזמן – תוך ארבעה ימים על העוסק לענות לו תשובה. לא זו אף זו, אלא גם ברגע שהוא בדק את זה והתשובה היא מבחינתו שהוא רואה שהחיוב עומד על חיוב יתר, הוא חייב להחזיר תוך ארבעה ימים. ולמה אנחנו אומרים להחזיר תוך ארבעה ימים? לא רק שאנחנו חושבים שבאופן ישר, ביושר, בהגינות, אדם שלקח ממני כסף שאני לא חייב, צריך להחזיר את זה מייד. מה קורה היום? במקרה הטוב, מחזירים לי את זה בחשבון הבא. למה אני צריך לחכות חודש בחיובים? ויש חיובים שהם חיובים גדולים, מי שיודע על טעויות בסלולרי לגבי חיובים של נסיעות לחוץ-לארץ, ושלא היו – אף פעם לא הייתי בחוץ-לארץ, לא השתמשתי בחוץ-לארץ – ועוד חיובים. וגם אם זה חיובים יותר מועטים, אין שום סיבה שלא יחזירו את זה מייד. ואחרי שמחזירים לי את זה – אם לא מחזירים את זה מייד אני גם לא יכול לעקוב אחרי זה. מתי קל לי לעקוב אחרי זה? כשאני רואה שיש כאן חיוב שלא נעשה בתוך החשבון. ההחזר הוא בתאריך אחר. לקחת ממני את זה היום, היום אני טלפנתי אליך, תוך ארבעה ימים או חמישה ימים אני מקבל את זה, לא בתאריך החשבון, צריך להחזיר לבנק. וזה נותן לך שוב פעם – זה מציף את ההחזר באופן ברור. והדבר האחרון שאנחנו עשינו – ואני מדלג על דברים פחות חשובים – זה הנושא של הסנקציה האזרחית. חשבון עוסק שחייב צרכן בטעות שלוש פעמים, בפעם השלישית יש עליו, על העוסק הזה, סנקציה כספית, שאנחנו קבענו אותה כרגע ב-1,000 שקל. אנחנו עוד לא סגרנו את הדברים – איך. לקראת קריאה שנייה ושלישית אנחנו נרחיב ונדון איך תהיה בדיוק הסנקציה. אנחנו מדברים שאם תוך תקופת זמן, אם זה 12 חודש או 18 חודש, ויש טעות שהיא לעולם חוזרת, כפי שאמרנו, או שיטת "מצליח" – לא כל כך יצליח. "המצליח" הזה יעלה כסף. יהיה קנס כדי לפצות את האזרח, את אותו צרכן, ב-1,000 שקל. זה אומר דבר אחד, ואני רוצה להגיד את זה בשקיפות מלאה. בתחילת הדרך, בהצעת החוק שלנו שאנחנו מציעים, חברי חבר הכנסת יריב לוין, שהוא גם משפטן, כשהיתה התנגדות במשרדי הממשלה לסנקציה הכספית, פנה ואמר – כניסיון, כמשפטן: תראה, לא, אולי לא כל תאוותנו בידינו; נסתפק בכך. אנחנו נלך עם הצעת החוק שמדברת רק על החיוב, איך באמת הסדר, איך הוא מחזיר לי תוך כמה ימים ואיך הוא צריך להתנהג אתי. הסנקציה הכספית – כשמשרדי הממשלה התנגדו, הוא אומר: אנחנו נוותר על זה. אבל להפתעתנו – ואני אומר גם לזכותם – לקראת הקריאה הראשונה, לקראת הוועדה, המשרדים הממשלתיים תמכו בהצעה, והם שאמרו חשיבה חוזרת. לאור הדברים – שזה חזר, ומה שקורה שהתופעה התרחבה והתופעה מתעצמת – גם המשרדים הממשלתיים תמכו בכך. ולכן, אנחנו גם לקראת קריאה שנייה ושלישית, גם את הנושא של הסנקציה האזרחית נפעיל כלפי הספקים. אני מודה לכל העוסקים בזה, ואני מבקש מחברי לתמוך בהצעת חוק זו. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים זה יריב לוין, בבקשה. עד שלוש דקות. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אם אינני טועה אני לא רואה פה את כבוד השר, ונדמה לי – – – <היו"ר ליה שמטוב:> תקראו בבקשה לשר. <יריב לוין (הליכוד):> נמצא כבוד השר. אני חושב שזה ראוי ונכון שהשר יהיה פה. אני הערתי כבר כמה פעמים שהדבר הזה הוא בעיני לא תקין, והוא גם מנוגד ניגוד גמור לקביעות המפורשות שמחייבות נוכחות של שר בעת הדיון, וראוי שכך יהיה. קודם כול, גברתי, אני רוצה לאחל לך הרבה הצלחה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד):> לברך אותך. ואני רוצה גם להודות לחברי חבר הכנסת אורי מקלב, שכפי שהוא אמר, זו יוזמה משותפת, לא ראשונה, שהוא מוביל, וזיכה אותי להיות שותף לה, בתחום הצרכני. אני רוצה לומר בהמשך לדברים שאמר כאן חבר הכנסת מקלב, והוא היטיב להציג את החוק על כל משמעויותיו, ואין צורך לחזור עליהן – אני חושב שנדרש איזשהו שינוי חשיבה, ויכול להיות שבהצעת החוק הזאת יש אפילו – יהיה בסופו של דבר – יותר ממה שתכננו וכיוונו מלכתחילה. המציאות עד היום היתה כזאת, כפי שכבוד היושבת-ראש אמרה, מין שיטת "מצליח" כזאת, שבה הצרכן, מעבר למעמדו כצרכן, יש לו גם תפקיד בתחום הבילוש. הוא צריך לעקוב, לחפש, לבדוק, לאתר את הטעויות וכן הלאה. זה בהחלט נכון שעד כמה שניתן אדם גם יבדוק, וזה בסדר. אבל האחריות הראשונה והעיקרית היא על העוסק. איך אומרים בהרבה מאוד הקשרים: המוציא מחברו – עליו הראיה. ולכן, במקרה הזה, כאשר אתה בא ומחייב אדם בתשלום, חובתך לוודא שהדבר הזה מסודר ונעשה כמו שצריך. ואני, בהרבה מאוד דיונים שמתקיימים בוועדת הכלכלה בכל מיני נושאים, תמיד שואל אם יש מנגנון בקרת איכות בנושא הזה, מישהו שעובר ובודק את החשבונות ומוודא שאין טעויות. מסתבר שזה נעשה לפעמים, אבל בעיקר כשיש חשד שהחשבון הוא נמוך מדי, לא בצד השני של המשוואה. אני חושב שהצעת החוק באה לקבוע עיקרון מאוד חשוב, שאומר קודם כול שהצרכן יהיה זכאי להחזר, ולהחזר מיידי. אבל היא הולכת עוד צעד אחד, ובעניין הזה, שוב, כפי שציין חבר הכנסת מקלב, מעבר למה שאולי האמנו בתחילת הדרך שנוכל להגיע אליו, היא בפעם הראשונה קובעת שישנה אחריות ברורה של מי שמנפק את החשבון לבדוק את תקינותו, וכאשר הטעות היא טעות חוזרת ונשנית – אנחנו הצענו שלוש פעמים ומעלה – במצב הזה גם צריך יהיה לשלם פיצוי, ואפילו פיצוי לא מבוטל. אני חושב שזה כיוון מאוד מאוד נכון, משום שבסופו של דבר אני חושב שהתכלית או המטרה הסופית שאליה צריכים להגיע היא שלא יהיה כדאי לעשות טעויות כאלה, ושכן יהיה כדאי להקים מנגנון בקרה פנימי בכל מקום שיתפוס את הטעויות האלה מבעוד מועד וימנע את חיובי היתר. אני חושב שאם נצליח להגיע לשם, השגנו באמת את ההגנה הראויה לצרכן, ומהבחינה הזאת, ההצעה הזאת היא בהחלט צעד חשוב בכיוון הזה. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הוא אחרון, כן. גם לך יש עד שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע אם אתה זוכר, ידידי מכובדי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בהיותך יושב כיושב-ראש, דיברתי אתך על מסתננים בכפר-מנדא. שאלת אותי: מה? אז הנה אני מחדש לך על משהו שנמצא אצלך במגזר. היו מסתננים בכפר-מנדא, ואין מסתננים בכפר-מנדא. אתה יודע למה אין מסתננים בכפר-מנדא? לא בזכות השר אלי ישי, לא בזכות השר לביטחון פנים, אפילו לא בזכות השר מיקי איתן, אלא בזכות זה שאנשי כפר-מנדא אמרו: די, stop, נגמר העניין. אם אתם לא יוצאים מפה עכשיו, אנחנו שוחטים אתכם. זה מה שהיה שם לפני כמה ימים. ובלילה אחד, פשוט מאוד, זרקו את כל המסתננים הבלתי-חוקיים מכפר-מנדא לאיזו תחנת דלק חיצונית. אמרו להם: אתם לא חוזרים לפה יותר. אם אתם חוזרים לפה, שוחטים אתכם. באלימות גירשו אותם מבתיהם. רואים אותם שם עולים על האוטובוסים. אני רוצה להגיד לכם, אחד הדברים התמוהים בעיני זה שלמחרת אני לא שמעתי "ליל הבדולח בכפר-מנדא", "פוגרומים בכפר-מנדא". לא שמעתי לא את נשיא המדינה מגנה, ולא את יושב-ראש הכנסת, ולא את השר איתן ולא אף אחד. שתיקת הצבועים. שתיקת הצבועים. כשאנשים בשכונת-התקווה עשו מה שעשו – ואני נגד זה – כולם קפצו, גינו, חירפו, גידפו. אבל כשזה בכפר-מנדא יש שקט – מה שקראתי "שתיקת הצבועים", אדוני השר. איש לא צייץ. כמו שאמרתי קודם על המסגד שנשרף. לפני שבועיים חולל בית-הכנסת העתיק בנערן. ציוץ לא היה כאן. ציוץ של "טוויטר" לא היה כאן. אז, רבותי, קצת איזון. אבל אני רוצה להתייחס. קודם כול, אני מכבד את אנשי כפר-מנדא. אם המדינה לא מגינה עליכם, תגנו על עצמכם, כפי הנראה. אין ברירה. אם פה רק משחקים בנדמה לי, ובכמה אני יפה, אז אין לכם ברירה. אגב, בעוספיא הדברים הולכים לקראת זה, מהמידע שאני מקבל. גם שם יש חשש מאוד גדול, ודווקא מצדן של בנות עוספיא, שמרגישות מאוימות, שהן מעוררות את כל העניין הזה. אני לא יודע עד כמה אתה מודע לזה, חבר הכנסת חמד עמאר. אם אתה רוצה, אני אמסור לך דיווחים בעניין הזה. אבל, רבותי, אני רוצה לגשת לארגוני הסיוע, שהשבוע חשפו את פרצופם פעם – אני קורא להם "כנופיות הסיוע" – שכבר אין מלחמה בדרום-סודן. אין מלחמה גם בצפון-סודן, ואין מלחמה גם באריתריאה. שקרנים. פה יש מלחמה. פה. ולכן, צריך ברכבת אווירית להחזיר אותם מייד, את כולם, לארצותיהם, למולדתם. פה יש סכנה. יש טילים. אז מה הם אומרים, אותן כנופיות הסיוע? יש רעב, יש חולי. באמת? חצי עולם יש בו רעב וחולי; את כולם נביא לפה? את מי אתם מרמים? ומה שמזעזע, הם מקבלים מיקרופונים פתוחים של כל מיני מתחסדים בתקשורת. לחבורה הזאת, שפועלת לחיסולה של מדינת ישראל, אני אומר מכאן: כנופיות הסיוע האלה, צריך לעזור להן לסייע למסתננים האלה בארצותיהם. ולכן אני אומר, את ארגון אס"ף ו"רופאים לזכויות אדם", את כולם, עד האחרון שבהם, מייד להעלות על מטוס לאריתריאה ולסודן, וששם יעזרו להם. אנחנו מבקשים מכם, אל תחריבו לנו את המדינה שלנו. תודה רבה. ובאופן חריג, אני מצדיע לאנשי כפר-מנדא. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. אנחנו עוברים להצבעה. אני אחכה שתגיע למקומך. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37) (החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר ליה שמטוב:> בעד – 11, נגד – אין, ונמנעים – אין. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37) (החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת), התשע"ב–2012 – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה החוק של הדרוזים. עשו שינוי בזה. <היו"ר ליה שמטוב:> – – עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19) (נציגי הכנסת בוועדת המינויים), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/474).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ליה שמטוב:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19) (נציגי הכנסת בוועדת המינויים), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת שכיב שנאן וחמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת שכיב. בבקשה. <שכיב שנאן (העצמאות):> גברתי היושבת-ראש, תחילה ברכות לבביות מכל הלב ואיחולי הצלחה. אני בטוח ש"קטן עלייך", תוכלי לעשות את זה הרבה יותר טוב. <היו"ר ליה שמטוב:> לומדים גם. <שכיב שנאן (העצמאות):> בהצלחה רבה. כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו היא הצעת חוק מאוד פשוטה, שיש עליה הסכמה רחבה של כל חברי הכנסת הדרוזים המכהנים בכנסת הזאת, והיא משותפת לכולם – חברי חבר הכנסת חמד עמאר, חברי חבר הכנסת מגלי והבה, חברי חבר הכנסת סעיד נפאע. סגן השר איוב קרא לא חתם עליה כי הוא נציג הממשלה ולא יכול לחתום על הצעות חוק פרטיות. ד"ר אכרם חסון – שהצטרף מאוחר יותר – גם הוא תומך בהצעת החוק ונותן לה גיבוי מוחלט. היא באה להסדיר באופן מסודר ומקובל את ייצוג הכנסת בוועדה לבחירת קאדי מד'הב. הרי לכנסת יש שם שני נציגים. שני הנציגים נבחרים על-ידי מליאת הכנסת, והיא באה לתת עדיפות באופן מפורש וברור לחברי הכנסת המכהנים על מנת שהם, ורק הם, יוכלו לייצג את הכנסת בוועדה, ולהביא בכך את הייצוג של ציבור שולחיהם ובוחריהם ואת משקלו של אותו ציבור בבחירת הקאדי מד'הב. בית-הדין השרעי הדרוזי אחראי בעצם על שני נושאים עיקריים, שהראשון שבהם הוא הסדרת הנושא של נישואים, וגם הסדרת כל הנושא של גירושים. בתי-הדין אמורים וצריכים לבטא את כל רובדי האוכלוסייה הדרוזית, ולכן הדבר הכי צודק, הכי הוגן והכי חכם, שאותם נבחרי ציבור שבאים להיות בכנסת ישראל, הם אלה אשר יהיו שותפים לבחירת קאדי מד'הב. במקביל, אנחנו לא שוכחים שהיו בעבר מצבים שבהם בכנסת לא היו שני ח"כים דרוזים, כפי שיש היום – שישה ח"כים דרוזים. ולכן הכנסת היתה בוחרת את חבר הכנסת המכהן – לא משנה מטעם איזו מפלגה, אבל הוא צריך לקבל את האמון של הכנסת על מנת לייצג אותה. והנציג האחר – היו תמיד מעמידים נציגי ציבור נבחרים ומכובדים, ואלה היו מקבלים את אמון הכנסת לייצג אותה. בקדנציה הקודמת, בכנסת השבע-עשרה, היו שני ח"כים דרוזים לפני שאני הצטרפתי – בשנה האחרונה של הכנסת השבע-עשרה – ומאחד מהם בעצם נבצר להיות חבר בוועדה מטעמים משפטיים. לכן בחרו בנציג ציבור. וכשאני הגעתי עשו בחירה חוזרת, ונבחרתי לכהן בוועדת קאדי מד'הב שהיתה בכנסת השבע-עשרה. בכנסת השמונה-עשרה, בתחילתה, היו שלושה ח"כים. הח"כים האלה, אחד מהם היתה לו נבצרות, השני התמודד מול נציג ציבור, ונציג הציבור ניצח את הח"כ המכהן. זה מצב שאנחנו באים למנוע, שלא יהיה מצב שקומבינות פוליטיות אשר תהיינה יוכלו למנוע מנציג ציבור נבחר מלממש את בחירתו ולממש את הזכות שלו לייצג את קהל בוחריו, כפי שאמרתי מקודם. אבל חשוב לי לציין דבר נוסף. אנחנו לוקחים בחשבון גם את הסיטואציה שיכולה לקרות, שבעתיד לא יהיה מצב שיהיו מספיק ח"כים מכהנים, וגם אז עשינו את כל האיזון הנדרש על מנת שהכנסת תוכל לבחור גם נציג ציבור מחוץ לציבור חברי הכנסת. אני רוצה – מאחר שזו קריאה ראשונה – להודות לידידי חבר הכנסת יריב לוין, שנבצר ממנו להישאר לשמוע את דברי הנימוק של הצעת החוק בגלל מסיבת סיום של הבת שלו. אני מאחל לו שתהיה מסיבה נעימה ושייהנה מכל רגע. אני רוצה להודות לו על זה שהוא פעל בזריזות והביא את הצעת החוק מקריאה טרומית לקריאה ראשונה. ואני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק ולהעביר אותה לוועדת הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכולם. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת שכיב. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. שלוש דקות. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להצטרף לברכות לחברתי – – <שכיב שנאן (העצמאות):> חברתנו. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – ליה שמטוב לחילופין להיות סגנית יושב-ראש הכנסת ובראשות הישיבה. אני מציע לך שתקשיב עכשיו. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לכל מלה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> יש גבול לדמגוגיה שלך. תקשיב טוב. אומר לך מישהו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אעלה אחריך, אני אענה לך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אומר לך מישהו שמציע לך שתקשיב לו. קודם כול, אחד לאחד. בכפר-מנדא – בדית סיפור כמו סרט מתח. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש סרט, ב-YouTube. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> בכפר-מנדא אדם אכסן בביתו הישן, כשעבר לגור בבית חדש, יותר מ-200 סודנים, בבית שיכולים לגור בו עשרה או 12. התושבים אמרו לו, זה לא יכול להיות. אתה רוצה להשכיר? זכותך למי שאתה רוצה, אבל לא יכול להיות דבר כזה. ופרץ סכסוך פנימי בתוך כפר-מנדא, בינו לבין שכניו. התוצאה, שהסודנים עזבו את כפר-מנדא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מרצונם החופשי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כדי למנוע סכסוך בתוך כפר-מנדא. עשית מזה דרמה, ובירכת את אנשי כפר-מנדא. אתה יודע איפה זה נמצא, כפר-מנדא? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בטח שאני יודע איפה זה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אני פעמיים בחודש בכפר-מנדא. אתה עוד בא לספר לי על כפר-מנדא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כשאני דיברתי פה אתה לא יכולת – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אל תפריע. אל תפריע, תלמד להיות מתורבת. אל תפריע. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אל תפריע. אל תנצל את זה שהיושבת-ראש חדשה. אל תפריע. תלמד להקשיב. הקשבתי לך קשב רב. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אענה לך. אני אחריך. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כשתעלה, תענה. עכשיו תקשיב, אל תפריע. היית מחנך פעם, איש תרבות. תלמד להיות מתורבת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בוא, בוא, בוא נהיה – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אל תבדה סיפורים על כפר מתורבת ושראוי לחיות בו. אל תבדה סיפורים ואל תצלם אותם כאנשים אנטי-תרבותיים. כפר שלם – אתה רוצה לפגוע בתדמית שלו. הדבר השני, הביא את הסיפור של עזה, אבל שכחת ששלשום, בעמוד הראשי של "ידיעות אחרונות": "טיול אקסטרים בהתנחלויות", "בילוי משפחתי שעוד לא ראיתם" – תיירים מהעולם מגיעים ליישובי גוש-עציון כדי להשתתף במטווחי ירי המדגימים חיסול מחבלים. אז אני אומר לך ולכמותך: התשובה שלנו, הרוב הגדול בחברה הישראלית, יהודים וערבים, לשתי התופעות – רק שלום אמת. מנצלים ילדה בת חמש שבאה מאמריקה לטיול, מדגימים לה איך יורים במחבלים ואיך מחסלים אנשים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה, אתה נגד לירות במחבלים? באמת. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה מושגים לא ראויים לנו, לחיים של חברה דמוקרטית שראוי לחיות בה. לכן התשובה שלנו היא שלום אמת, שבא להבטיח גם את מדינת ישראל וגם את השכנים שלנו, אחינו הפלסטינים, במדינה משלהם. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ואני רוצה לומר על הצעת החוק של החברים שלי שהיא ראויה וטובה. יישר כוח ואני מחזק את ידיהם. זה דבר שהיה מתבקש וטוב שעשיתם אותו. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. תודה לחבר הכנסת מג'אדלה. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אחרי זה – נסים זאב, מיכאל בן-ארי ושלמה מולה – אני סוגרת את הרשימה – וגם חבר הכנסת מגלי והבה. אני סוגרת את הרשימה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה לברך אותך ולאחל לך הצלחה, היושבת-ראש, כסגנית יושב-ראש. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> הצעת החוק שהגשתי ביחד עם חברי חבר הכנסת שכיב שנאן, והצטרפו אליה חבר הכנסת מג'אדלה וחבר הכנסת סעיד, היא הצעת חוק מאוד טובה. היא באה לתת תשובה ופתרון לנציגי ציבור שאמורים לייצג את הציבור. בזמנו, כשחוקקו את החוק, יכול להיות שהיה מצב שהעדה היתה קטנה, היה נציג אחד בכנסת ולפעמים לא היה אף נציג בכנסת, ולכן היה צורך לחוקק חוק כזה ולהגיד שאם לא נמצא חבר כנסת מכהן, יהיה נציג ציבור שיבוא ויתמודד. אבל כשיש לך עכשיו – עכשיו אנחנו עם שישה חברי כנסת דרוזים מכהנים, ואני מקווה שכל הזמן יכהנו יותר משני חברי כנסת דרוזים – אין מקום להצעת החוק הקודמת, ולכן התיקון היה מחייב, כי חבר כנסת הוא נציג ציבור. מי שבוחר את חבר הכנסת שיגיע לכנסת זה הציבור, ולכן מגיע לו לייצג אותם ולהיות חבר בוועדת מינוי קאדי מד'הב. אני בעצמי יזמתי הצעת חוק לכשרות קאדי מד'הב. כשנכנסתי לכנסת בדקתי את הכשרות של קאדי מד'הב. אז חוקקו חוק שיתאים לעדה, בשנות ה-60, ואמרו: קאדי מד'הב – מי שמעל גיל 30, נשוי או היה נשוי, ולא נתנו שום נתונים נוספים. באתי ועשיתי תיקון לחוק ואמרתי: קאדי מד'הב צריך להיות אקדמאי, בוגר אוניברסיטה, צריך לעבור מבחנים – – – <שכיב שנאן (העצמאות):> עדיף שיהיה משפטן, חבר הכנסת חמד עמאר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> דיברנו על הנושא הזה והיתה התנגדות של משרד המשפטים אז בוועדה. בהצעת החוק המקורית שלי הצעתי משפטן והיתה התנגדות, כי אתה צריך להתאים את החוק גם לחוקים אחרים במקומות אחרים, בחוקים מקבילים, שם אין דרישה של משפטן, ולכן התבקשתי לבקש רק אקדמאי, אבל הצלחנו לקדם את זה ולהעביר את זה ולתת כשרות ונתונים לקאדי מד'הב שייצג את העדה הדרוזית. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לשתף אותך היום בדיון שקיימנו בוועדת המשנה לוועדת הכספים בנושא היישובים הדרוזיים. ישבתי שם ולא האמנתי למה שאני שומע. אותו דיון קיימתי לפני קרוב לשנה – מעקב אחרי יישום התוכנית שהממשלה אישרה, 685 מיליון שקל ליישובים הדרוזיים. הגעתי לשם, ישבתי, ציפיתי לשמוע מהנציגים של הממשלה, להגיע עם טבלאות, להגיד לי: תשמע, בשנה הראשונה ביצענו כך וכך, השנה אנחנו מבצעים כך, בשנת 2013 נגיע לסכום כזה, בשנת 2014 נסיים את התוכנית, נגיע לתוצאות. באתי ושמעתי שם דיבורים בלי נתונים, שום נתונים, שום דבר, שום מטען שאני יכול לצאת אתו מהישיבה. אז אמרו לי: לא התחלנו ליישם את התוכנית כי עוד לא העבירו את הכסף ממשרד האוצר – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> עבודה בעיניים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> בוא נגיד, עבודה בעיניים. יש משרדים שהעבירו את הכסף ומבצעים. שם הזכירו לטובה את משרד התחבורה, שמקיים את העבודה שלו ומזרים את הכסף, והזכירו את משרד הרווחה לטובה. יש משרדים שעדיין לא ביצעו ולא הגיעו לביצוע של שנת 2011, כי התוכנית מחולקת לארבע שנים, ובארבע שנים בכל שנה אתה צריך לבצע סכום. יש סכום, והוא לא מחולק ליישובים. אני כראש רשות לא יודע כמה מגיע לי ממשרד התחבורה, אני לא יודע כמה מגיע לי ממשרד השיכון, אני לא יודע כלום. אני צריך להתחיל להילחם מול כל המשרדים על מנת להשיג תקציב. לכן ביקשנו שבישיבה הבאה יגיעו משרדי הממשלה מוכנים עם תוכנית: כל יישוב ויישוב כמה הוא מקבל, איך הכסף מתחלק לפי שנים, כמה בוצע עד עכשיו, אם בוצע, ואיך אנחנו מתקדמים עם התוכנית. אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים – בוודאי אני תומך בעניין, בכל מה שקשור לוועדת המינויים של קאדי מד'הב. אני רוצה לומר שהסוגיה ששנויה אולי במחלוקת זה העניין של התחולה. זאת אומרת, אין ספק שהעדיפות היא לחברי הכנסת הדרוזים שמכהנים בפועל, שהם צריכים להיות מהנבחרים. זאת אומרת, אם יש כמה חברים, הם בעדיפות. אני רוצה לומר שזו הפעם הראשונה שאולי מנסים להביא חקיקה בתוך הקדנציה, במהלך של הקדנציה הנוכחית, ואולי לשנות סדרי בראשית. זאת אומרת, למעשה היום יש נציג ציבור שהוא נבחר, הוא מכהן בפועל, והחוק הזה בא בצורה עקיפה, הייתי אומר, לא רשמית – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מתי היתה התקופה שלא תמה? <נסים זאב (ש"ס):> בעוד שנה, עם הקדנציה הזאת. בסוף הקדנציה הזאת. אין לי בעיה, אצלנו זה לא נושא כל כך עקרוני, אבל אני אומר: צריכים לשקול גם את העניין הזה, החברתי, שאדם שמכהן בפועל, רק לפני זמן מה הוא נבחר, זו לא בחירה לפני כמה שנים, ופתאום לומר לו: תשמע, אתה עוזב, בגלל שיש איזה חוק חדש, ואתה צריך אולי לעוף מהכיסא שלך. אז אני אומר: גם פה, אולי ננהג ברגישות. אולי לא עד סוף הקדנציה, אבל ללכת בצורה אולי מכובדת יותר, שלא תפגע באיש שמכהן בפועל. אני מאמין שלקראת הקריאה השנייה והשלישית הנושא הזה יידון בוועדה. זה בוועדת חוקה, אני מבין, נכון? <שכיב שנאן (העצמאות):> לא. <נסים זאב (ש"ס):> אלא? <שכיב שנאן (העצמאות):> ועדת הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> ועדת הכנסת תדון בסוגיה הזאת ותיתן דעתה לעניין. אין חולק שהעדיפות היא לחברי הכנסת שמכהנים בפועל, אלא אם כן מדובר בחבר כנסת שהפך להיות שר או סגן שר, ובאופן אוטומטי זה שבא במקומו הוא חבר הכנסת. משפט אחד לגבי חבר הכנסת בן-ארי. כל פעם שהוא עולה שם תמיד הוא אומר: זה לא ש"ס, וזה לא שר הפנים, ולא עושים דבר וחצי דבר – כאילו כל העשייה נמצאת בדרך נס. אני רוצה לומר לך שהגיע שהזמן שתראה את התמונה באמת. צריך לזכור שהממשלה הזאת עשתה מעשה בבניית הגדר, והשקיעה פה מיליארדים, ובניית הגדר לא נעשית מהיום למחר, אבל אני חושב שקצב בניית הגדר חסר תקדים, ויש פה את כל הנכונות ואת כל המשאבים כדי לחסום אותם מבחינה פיזית. אנחנו כבר שמענו את קציני צה"ל בסיור שאתה גם היית בו, ואמרו במפורש: אנחנו לא מסוגלים לירות עליהם. אנחנו לא נירה בסודנים שנכנסים לתחומי מדינת ישראל, לא מבחינה מצפונית ולא מוסרית. הקצינים אמרו: גם אם ייתנו לנו הוראה כזאת – לא שהיתה הוראה כזאת – אבל גם אם היו נותנים לנו תיאורטית הוראה כזאת, אנחנו לא היינו מבצעים אותה. לכן אני אומר, בוא ונאמר: אני חושב ששר הפנים עושה את עבודתו בחיבוק כזה שנותן להם את הכבוד חזרה הביתה. לא צריך בכל הזדמנות לבוא ולומר: לא שר הפנים עושה והכול למראית עין. אני חושב שכל אחד ואחד מאתנו פה תורם במהלך הזה בצורה הכי מכובדת שרק יכולה להיות, ונדאג לכבד איש את רעהו. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> עוד פעם? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אין לך ברירה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אל תעשה – – – דבר אמת. <נסים זאב (ש"ס):> במכובדי אכבד. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אמת לאמיתה. כל מלה שאני אומר פה אמת. מי שמסופק, בעזרת השם בדף ה"פייסבוק" שלי הערב אני אעלה את כל הכתבות בעניין הזה. גם אתה יכול להיכנס אלי ל"פייסבוק": מיכאל בן-ארי, ארגון ממשלתי, הדף הרשמי. תעשה "לייק" ונהיה חברים, ותוכל לקבל מידע און-ליין מה קורה בכפרים הערביים – דברים שאתה, לצערי הרב, לא יודע מה קורה אצלך במגזר. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> עוד פעם אתה ממשיך עם השקרים שלך? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מה שקרים? אני אומר לך, תיכנס אלי ותראה כתבה ב"מאקו". <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה משקר בעזות מצח. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עיתון "הארץ" משקר – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אין אחד שמסייר בכפרים הערביים יותר ממני. <היו"ר ליה שמטוב:> חבר הכנסת מג'אדלה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני לא מסייר? אני לא הייתי באום-אל-פחם? אני לא הייתי ברהט? אני לא הייתי בנצרת? אתה אומר לי שאני לא מסייר בכפרים הערביים? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה אורח לא רצוי. אתה אורח לא רצוי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רצוי ולא רצוי – זה עניין של השקפה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה לא רצוי. אתה לא רצוי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מאיפה אתה יודע? משטרת ישראל דווקא מאוד נהנתה כשנכנסתי למקומות האלה. <היו"ר ליה שמטוב:> אני מבקשת לא להפריע. בבקשה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> נהנתה? הביקור שלך עלה כמה מיליונים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא. המשטרה אמרה לי – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – כמה מיליונים עלה הביקור שלך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אענה לך. משטרת ישראל אמרה לי: בן-ארי, כשאתה נכנסת לאום-אל-פחם, קיבלנו את התרגיל הכי טוב איך משתלטים על אום-אל-פחם. חיפשנו כזה תרגיל. חיפשנו סיבה. עזרת לנו. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אתה גם משקר בשביל המשטרה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא משקר. אתה כל הזמן – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> ככה אמרה לך המשטרה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ודאי. <היו"ר ליה שמטוב:> חבר הכנסת מג'אדלה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רבותי, בואו ונעשה סדר. מה היה בכפר-מנדא? 200 איש שכרו בית אחד. אגב, הסיפור הזה מוכר מהרבה מקומות אחרים, אבל שם אם היו באים ותוקפים בסכינים ופוצעים 15 איש, כמו שהיה פרסום בעיתון "הארץ", וב"מאקו" יש כתבה מערוץ-2 – אפשר לראות תמונות. אני אומר שוב: תיכנסו אלי לדף ואני אעלה את הסרטון ב"YouTube" שמראה שהמשטרה באה לשם, הביאה 150 שוטרים, הפרידה בין הנצים, אבל היא לא החזירה את המסתננים האלה לכפר-מנדא. היא גירשה אותם משם. היא לא התמודדה כמו שהיא מתמודדת בשכונת-התקווה, בכפר-שלם או בשכונת-שפירא. קודם כול, זאת המציאות, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. זה מה שהיה בכפר-מנדא. אגב, אני חושב שהם לא צריכים להתבייש. אני מאוד מכבד את חבר הכנסת נסים זאב, וגם את חבר הכנסת אלי ישי וגם את ראש הממשלה, אבל, לצערי הרב, את הגדר שהם בונים, שעולה מיליארדים – ואת המיליארדים האלה אנחנו נחתוך מהלחם של הילדים שלנו בתקציב הבא, המיליארדים האלה והמיליארדים של 1,000 יורו לכל פושע שגנב פה את הגבול. 1,000 יורו – אנחנו מטורפים? אתם יודעים לכמה עניים אפשר לתת אוכל עם 1,000 יורו לכל אחד? אבל פה רוצים להיראות יפים – וחיסונים ועניינים. רבותי, הפתרון היחיד זה לא גדר. גדר עולה כסף. לעשות גדר משלושה צדדים בתוך מדינת ישראל, כשהצד הפתוח הוא לכיוון שממנו הם באו. תחזרו בבקשה למקום שאומרים: זה הכיוון. באתם ממצרים – תחזרו למצרים. למצרים ולסודן יש הסכם עם ארבעה עקרונות: יש חופש תנועה, חופש קניין, חופש תעסוקה, יש להם חופש מגורים. יש להם הסכם ביניהם. הם יכולים לגור במצרים. הם באים לפה כדי לקחת את מקומות העבודה שלנו, כדי לקחת בעצם את מה שאנחנו בנינו פה במו-ידינו, את הארץ היבשה הזאת, את הארץ השוממה הזאת. לכן, צריך לדעת את הדבר הזה. אני פונה פה לשר ישי: אנחנו מאוד מעריכים את מה שאתה עושה, אבל בלבד שתעשה. הוא היה פה לפני חודש ואמר: תוך שנה לא יישאר אחד. אחרי שבועיים אמר: תוך שלוש שנים. אני מוכן לקבל את הצעתו של דני דנון: 50% תוך שנה. אבל אם עבר למעלה מחודש והצליחו אחרי כל התצלומים האלה לשלוח מפה 127 אנשים, ובזמן הזה נכנסו 800, אז, רבותי, אנחנו בבעיה. בואו ולא נשקר לעצמנו. צריך פה ועדת שרים חשובה, ולא ועדה שתהיה חברה-קדישא כדי לקבור את העניין – – <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – ותקנות לשעת-חירום, כי אנחנו נמצאים בשעת-חירום מהבחינה הזאת. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <מגלי והבה (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, אני מברך אותך על הצטרפותך לנשיאות. זו הישיבה הראשונה שאני מופיע בפנייך, ואני מאחל לך הצלחה ושתיהני מהמלאכה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. <מגלי והבה (קדימה):> השר מיקי איתן, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת שכיב שנאן, וכמובן את כל אלה שחתמו על הצעת החוק החשובה הזאת – וגם אני בין אלה שחתומים עליה – שבאה לעשות צדק, שנבחרי ציבור שנמצאים בכנסת יהיו מיוצגים בוועדה החשובה למינוי קאדים מד'הב, או אפילו הייתי אומר למינוי שופטים. אין ספק שהחוק הזה חשוב, ואני מקווה שיעבור מהר. למרות שיושב פה שר שעסק – נדמה לי, אדוני השר, היית הרבה פעמים חבר בוועדה למינוי שופטים או קאדים. <השר מיכאל איתן:> הייתי פעם אחת. <מגלי והבה (קדימה):> פעם אחת. אוקיי. בעצם גם שם צריך לחשוב על תיקונים, כי התוצאה היא הסדרים פוליטיים – אני רואה את חברי אורי אריאל גם יושב שם בוועדה, עדיין יושב שם – בין כל הנבחרים, ומגיעים להחלטה. אני לא יודע אם צריך לחשוב פעם אחת איך לעשות את זה וללכת "פרופר", בצורה הכי מקצועית והכי מנוטרלת מלחצים פוליטיים כאלה ואחרים. <השר מיכאל איתן:> – – – <מגלי והבה (קדימה):> זה על חשבון השר, לא על חשבוני. <השר מיכאל איתן:> לבית-המשפט יש סמכות לפסול חוקים של המוסד. למוסדות המחוקקים יש השפעה על הרכב השופטים. <מגלי והבה (קדימה):> תודה. השכלת אותי, ואני מודה בזה. אבל בכל אופן, אני טוען שלפעמים יש יותר מדי פוליטיזציה במינויים, וזה לפעמים פוגם באיכות או בנייטרליות של אלה שנבחרים. אני לא רוצה להטיל אשמה באלה שנתמנו, אבל מתוך הדברים שלי ניתן להבין שלפחות לגבי מינויים אצלנו במגזר וקאדים זה היה הסדר בין הח"כים, והייתי אומר שלא היתה שם אובייקטיביות בבחירת המתאימים ביותר לתפקיד. אני מכבד את כל אלה שנבחרו, אבל את הביקורת הזאת צריך להשמיע, ולהגיד את זה אולי לפעמים הבאות, שיעמדו בתקן ויתחשבו וייקחו את המועמדים הטובים ביותר שיכולים להוביל את מערכת המשפט. אין ספק שהדבר הזה חשוב, כי אחרת, אנחנו ניהפך לממונים מטעם, או נבחרו מטעם. אין ספק, גם בהצעת החוק הזאת וגם בהצעות חוק קודמות העלו את הסף. זה שיש דרישה היום לפחות לאקדמאי, ועדיף שיהיה עורך-דין – אין חשוב יותר מכך. אין ספק שגם פה הביקורת על מערכת המשפט, ששנים רבות לא נתנו לנו, גברתי, את התקן המגיע לנו מבחינת מספר הקאדים בתוך בתי-הדין, ואפילו מבחינת מספר העובדים שאמורים להיות בבית-הדין. אז תמיד יש כוח חזק לממשלה על החלשים. אנחנו היום, לשמחתי, בבית הזה, מספיק נמצאים בכוחות שיכולים להשפיע בעתיד, שכל התקנים שחסרים בבתי-הדין אכן יושלמו ותהיה הבחירה הטובה ביותר למען הציבור ולמען האזרחים. תודה, גברתי. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת והבה. מציע החוק יכול להשיב. בבקשה, חבר הכנסת שכיב שנאן. לאחר מכן נצביע על הצעת החוק. <שכיב שנאן (העצמאות):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, מכובדי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכל החברים שטרחו ולך, ידידי, חבר הכנסת נסים זאב, אני מבקש את הקשב שלך לרגע קט. שיהיה ברור ושכולם יבינו, וגם אתה, וגם חברינו האחרים בש"ס: הצעת החוק הזאת לא נולדה בכנסת הזאת. הצעת החוק הזאת, התחלתי אותה בכנסת הקודמת, ומאחר שהכנסת התפרקה ויצאה לפגרת בחירות לפני שהספקנו להעביר את הקריאה השנייה והשלישית – לכן, גם כשלא הייתי בכנסת היא שכבה, עד שהגעתי והערתי אותה מחדש. הכוונה שלי היא לא חס וחלילה לפגוע או לקחת כיסא. על איזה כיסא אתה מדבר? אם ש"ס שהציגה את הבן-אדם כמועמד שלה היתה רוצה לכבד את נבחרי הציבור הדרוזים, והיו חברי כנסת מכאן, היא לא היתה מעמידה איש מטעמה להתמודד מול חבר כנסת נבחר, מכהן, בקדנציה הזאת. לכן אני מאוד מעריך את חברי מש"ס, מאוד מכבד את היציאה שלהם להתגוננות ולהגן, כאילו, על ידידי, נציג הציבור המכהן שהוא באמת חבר שלי ואני באמת מכבד אותו ואין לי נגדו שום דבר, ואין לנו חס וחלילה כוונה אלא להביא את הדברים למתכונת נורמלית, מקובלת, שהיא האמת שצריכה להיות. אין שום סיבה. אף אחד לא מדיח אף אחד. מי שצריך לייצג את הכנסת זה חבר הכנסת, זה כל הסיפור. במידה שלא יהיה חבר כנסת שייצג, זכותכם. נתאם ביחד, נחשוב ביחד, נעשה ביחד, שמי שיהיה יהיה מקובל. והכנסת חייבת לבחור בו כי יכול להיות שיש מצב שיש חבר כנסת שלא יזכה לאמון הכנסת. גם לזה התייחסנו. אבל היום, כשבאים לתקן דברים, בוא נלך בראש אחד, כפי שאמרת, בכבוד הדדי, בעבודה משותפת. הרי כולם חברים באותה קואליציה. כמעט כל חברי הכנסת קואליציה אחת. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> כמעט. <שכיב שנאן (העצמאות):> כמעט. חוץ מאלה שרצו ולא קיבלו אותם, אז זה משהו אחר. אבל המדובר בסיטואציה שכולנו צריכים להבין דבר אחד: זה באמת באמת באמת לא בא נגד נציג הציבור שנבחר. זה בא לעשות צדק עם הכנסת, עם נציגי הכנסת ועם מי שאמור לייצג את הכנסת. אני מאוד מבקש שתסירו את ההתנגדות שלכם ובקריאה השנייה והשלישית נחיל את זה, נבחר נציג חדש. הבחור שלכם עשה את העבודה בצורה מכובדת וטובה, היה שותף לבחירת השופטים, תם תפקידו, אנחנו מודים לו מקרב לב. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19) (נציגי הכנסת בוועדת המינויים), התשע"ב–2012, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר ליה שמטוב:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19) (נציגי הכנסת בוועדת המינויים), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה – והצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכנסת. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 16) (ספרי לימוד מאושרים), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/474).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ליה שמטוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 16) (ספרי לימוד מאושרים), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה. עשר דקות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת בראש, ראשית, איחולי הצלחה בתפקידך החדש. נשתדל לעזור לך ככל יכולתנו. נקווה שתובילי אותנו בהרבה חוקים להרבה דברים טובים. הצעת החוק המונחת לפניכם נקראת הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 16) (ספרי לימוד מאושרים), התשע"ב–2012. החוק הוא מעין שי, מתנה להורים לקראת שנת הלימודים. הוא בא להוריד את מחירי הספרים ואת הצורך לקנות כל שנה מהדורה חדשה, כי ההוצאות מתפרנסות מזה. מה עושות חלק מהוצאות הספרים? הם מוסיפים שש תמונות, ארבעה עמודים כתובים, מחליפים את הסדר, יוצאת מהדורה חדשה, ואז כל בתי-הספר, כל התלמידים שצריכים את הספר המסוים הזה, משלמים וקונים את הספר פעם נוספת. וכך העניין הזה מתגלגל פעם אחרי פעם. שנים אנחנו מכירים את התלונות על זה. אני רוצה לתת פה מלה טובה לעוזרי, שיזמו בעצם את החוק הזה, זיו מאור ואריק בן-שמעון, ואנחנו מביאים אותו היום לקריאה ראשונה אחרי שהסכמנו לתאם את זה עם משרד החינוך, ואכן החוק בתיאום עם שר החינוך ומשרד החינוך. אני רוצה להקריא את שמות החברים, חברי הכנסת ששותפים לחוק הזה, שחתמו עליו: אנסטסיה מיכאלי, אורי אורבך – הזדמנות לשלוח לו רפואה שלמה, מהירה – דב חנין, ניצן הורוביץ, רוברט אילטוב, אברהם מיכאלי, איתן כבל, עתניאל שנלר, יואל חסון, זאב בילסקי, אברהים צרצור ומירי רגב. סך הכול חתך של כל חלקי הבית כפי שאכן ראוי לחוק מהסוג הזה שמשרת את כל ההורים, כל התלמידים, כל מערכת החינוך ללא הבדל. החוק גם תואם את מסקנות ועדת-טרכטנברג, שעסקה בשוויון בחינוך ובדברים השונים שהיו בקיץ שעבר, וזה חלק מהמרכיבים. ההצעה מדברת על ספר לימוד שאושר לשימוש במוסדות החינוך, שיסומן בדרך שיקבע הגוף המוסמך במשרד החינוך, וכך יתאפשר זיהויו ככזה בעת רכישתו. נדע שזה ספר שיש לו תו תקן מהמשרד. כמו כן מוצע להבהיר כי משאושר ספר לימוד יש להביאו לאישור מחודש אם חל שינוי בתוכנו לאחר מתן האישור. עוד מוצע להבהיר כי ההוראה המקבילה למשך חמש שנים – החלפת ספר לימוד שנקבע כספר לימוד במוסד חינוך – תחול גם על החלפה בשל שינוי מהדורה. רבותי, לצערי בשנים האחרונות גדל התיאבון של הוצאות הספרים, שמצאו דרך יחסית קלה להרוויח ממון על חשבון ההורים שחלקם כורעים תחת נטל ההוצאות לקראת שנת הלימודים כאשר משנים עמוד או כמה עמודים בספר לימוד וקוראים לזה מהדורה מחודשת. ההורים, בלית ברירה, חייבים לרכוש את הספר פעם שנייה, ולא יכולים למכור ספרים, מיד שנייה, דבר שבזמננו ועד היום, בעצם, ככל שזה ניתן – אתה קונה ממישהו שלמד שנה קודם שם, ויכול לרכוש ספר מיד שנייה בכמה שקלים במקום עשרות רבות של שקלים, לפעמים מעל 100 שקל. הצעת החוק מפסיקה את הנוהג, וכעת הדפסת מהדורות חדשות השונות מהמהדורות הקודמות תאושר רק בעקבות שינוי בתוכנית הלימודים. מדובר בצעד חשוב לקידום השוויון בחינוך. המציאות שבה חלק מתלמידי ישראל מתקשים לרכוש ספרי לימוד בגלל עליית המחירים וההוצאות המחודשות של הוצאות הספרים עומדת, בעזרת השם, לעבור מן העולם. לא מדובר בדברים יוקרתיים שאפשר לוותר עליהם; אלה דברים הכרחיים. לעתים יש הורים ומשפחות שמתלבטים אם לקנות תרופה או אם לקנות ספר לימוד לילדים. אנחנו מחויבים לשוויון בחינוך. יותר מכול, הדרך היחידה להוציא ילדים ממעגל העוני היא באמצעות חינוך טוב לכול. אני חושב שבתחום הביטחון הלאומי – לא "פרופר" ביטחון, אלא כשמסתכלים על כל הביטחון הלאומי, החינוך הוא המרכיב החשוב ביותר, כי הוא שמאפשר אחרי זה שתהיה כלכלה חזקה, הוא שמאפשר לגייס לצבא תלמידים שיש להם הכשרה, גם מקצועית, גם עיונית רחבה וטובה, ובסך הכול הוא מבטיח את עתידנו. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק הזה, ונעביר אותו לוועדת החינוך להכנה לקריאה שנייה ושלישית. זו הזדמנות לאחל לכל התלמידים, למורים ולהורים חופש טוב ובטוח. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. אנחנו עוברים לדיון, וראשון הדוברים – בבקשה – חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני תומך בחוק, אבל צריך לדעת שהבעיה היא לא רק בספרים עצמם וביוצרים או במחברים. אני מסכים אתך שכל פעם שיש שינוי הכי קל, אז נוצר מצב שלמרות שזה אותם פרקים, פחות או יותר זה אותו חומר לימודי, אבל זה יכול להיות שבספר מסוים זה יהיה בעמוד 30 ואותו פרק יהיה בספר אחר בעמוד 32 – ואז, בגלל השינוי הקל הזה מחייבים את כל הכיתה, ובית-הספר כולו נאלץ לקנות ספרים הכי חדישים, למרות שבתוכן ובמהות אין אולי שום שינוי; אולי כפי שאמר חבר הכנסת אורי אריאל, יש אולי בתמונות כאלה ואחרות. אני רוצה לומר שלמשל במדעים, במתמטיקה, בכל מיני ספרים שאנחנו רואים, ואנחנו עדים לכך, יש שינויים חדשים לבקרים במשרד החינוך. הבעיה נעוצה במשרד החינוך, גברתי היושבת בראש. זה לא הבעיה של היוצרים ושל המחברים של הספרים. הבעיה היא במשרד החינוך. כאשר הוא משנה כל זמן קצר, חדשים לבקרים, ומחליט לקפוץ מספר כזה לספר אחר, וגם את התכנים הוא משנה, אז זה מזעזע את המערכת, וזה כל פעם מחייב הוצאה מחדש, וילדים נאלצים לבוא להוריהם ולבקש קניית ספרים מחדש, וזה מאות שקלים. ולכן כל המבצע שאנחנו עושים בעניין השאלת ספרים כדי שזה יעלה זול לאותם הורים, כדי שלא ייאלצו ההורים להוציא מאות ואלפי שקלים עבור הוצאת ספרים, בסופו של דבר, כאשר התכנים משתנים במהלך השנה או בערב – הרבה פעמים, אני זוכר שעד לפני פתיחת שנת הלימודים היתה החלטה על ספר מסוים בחשבון או ספר אחר, וברגע האחרון משרד החינוך החליט, או בית-הספר החליט, שיש לו שתי אופציות. הוא מעדיף את האופציה הזאת על פני האופציה השנייה, ואז הוא גורם לכל ההורים, מאלץ אותם, להיכנס להוצאות מיותרות. ולכן, זה שיהיה קביעות במשך חמש שנים, אני חושב שזה דבר מבורך, ותבורך על כך. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. ועכשיו – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. לרשותך עד שלוש דקות. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> האמת, שאני אנצל את ההזדמנות לברך את חברת הכנסת היושבת-ראש ליה שמטוב בעקבות הכניסה שלך לתפקיד חדש ובעקבות ההצטרפות לנשיאות. אני הצטרפתי לכמה ברכות של חברי הכנסת. האמת שגיליתי שיש לנו עוד ליה שמטוב באינטרנט – אשה שהיא סופרת, והיא הוציאה ספר ברכות. ואני חושבת שאת יכולה כבר מרוב הברכות של היום להוציא עוד ספר. והנושא שהיום אנחנו מדברים עליו שוב ושוב – כל שנה לקראת שנת הלימודים שעוד מעט תתקרב, ואנחנו נצטרך להתכונן ולהכין עוד פעם סכום מסוים של כסף, לחסוך את הכסף לשנת הלימודים החדשה על מנת שוב ושוב לרכוש ספרי לימוד חדשים. אנחנו דנים על הנושא של ספרי לימוד. אני בשנת 2009 התחלתי לקדם את הנושא, וכל כך שמחתי לשמוע שחבר הכנסת אורי אריאל יזם את החוק הזה. ברכות רבות לחברי הכנסת שפועלים למען הוזלת תשלומי ההורים במערכת החינוך. מבחינת כל הנתונים והשוואות שונות עם מדינות ה-OECD אנחנו עדיין עומדים במקום מאוד לא ראוי, ואני מאוד שמחה שדוח-טרכטנברג עזר לנו ותמך ונתן נתונים מסוימים והתייחס לנושא של ספרי לימוד והוזלת ספרי לימוד. הפרויקט של השאלת ספרי לימוד זה פרויקט שהחוק לכבודו חוקק בשנת 2000, ועדיין לא יושם. אני זוכרת שחבר הכנסת מיכאל בן-ארי דיבר על זה רבות, שאסור על-פי החוק להחליף מהדורות, ואנחנו כולנו עומדים פה על הדוכן ומדברים כל שנה מחדש שכל פעם ספר משתנה, מחליפים תמונות, וזה עדיין אותו הדבר בשנה הזאת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> באמצע שנה, באמצע שנה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> בשנת 2011 נכנס תקציב חדש, תקציב שבעצם מיועד להכנסת בתי-ספר לפרויקט של השאלת ספרי לימוד, שסכומו המיועד הוא 5.5 מיליון שקלים, ולא כמו שזה היה קודם – משאריות התקציב של משרד החינוך הסכום היה 1.9 מיליון שקלים בשנה, וזה תקציב כל כך מגוחך. כל פעם מחוקקים כאן חברי הכנסת עוד חוקים שונים על ספרים דיגיטליים. נכון, זה פתרון, אבל עדיין זה כל כך לא מובן. אני כל פעם פותחת ספר רגיל של ילדי, פותחת חוברת של הילדים, אני גם לא מבינה את התוכן. לפעמים גם המשימות שנותנים לילדים שלנו הן משימות שלא מובנות לי. אני לא מבינה מי בכלל עושה חוברת לילדים, מי העורך שלה. אנחנו לא מזמן העלינו בוועדת החינוך, התרבות והספורט את הנושא של התוכן של ספרי לימוד בשפה הערבית. זה עוד מכשול של משרד החינוך. אני מאוד מקווה שחוקים מסוג זה יעזרו למערכת החינוך של מדינת ישראל לשים גבולות בנושא הזה ולשפר את המערכת. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> אני בחרתי בהתחלת הדרך שלי כחברת הכנסת להוביל נושאים מרכזיים – מערכת החינוך, מעמד האשה והמשפחה, טיפוח המדע ויחסי החוץ של ישראל. אני מציינת מפה, מהבמה הזאת: החינוך הוא גורם מרכזי בעיצוב של כל חברה והבסיס שעליו נבנית אחדותנו הלאומית. החינוך הוא מפתח לחיזוק ההון האנושי, החיוני ליצירת ביטחון חברתי וכלכלי ולטיפוח חברה משכילה, חזקה ומלוכדת. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. בבקשה, חבר הכנסת שכיב שנאן. לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה. <שכיב שנאן (העצמאות):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, הצעת החוק הזאת של ידידי חבר הכנסת אורי אריאל, זו הצעת חוק כל כך מצוינת שבאמת ראוי שתבורך עליה ויבורכו כל הח"כים שהצטרפו אליך. אני מדבר גם כמחנך לשעבר וגם כאיש רווחה. אני ראיתי את התלמידים שלימדתי, ראיתי גם את ההבדלים בין מי שהצליח לרכוש ובין מי שלא הצליח לרכוש. אבל בשנים הרבות שהייתי מפקח במשרד הרווחה, בכל שנה הייתי רואה בחודש אוגוסט, אפילו בתחילת חודש יולי, את רבבות המשפחות במצוקה שהיו מגיעות למחלקות הרווחה לבקש עזרה של 300 ו-400 שקלים בשביל להצליח לרכוש את הספרים. המשפחות במצוקה, יש להם גם הרבה ילדים, אפילו לא היו מצליחים להעביר את הספרים משנה לשנה, והילדים שלהם היו נאלצים לקנות מדי שנה את הספרים מחדש. זה היה מחזה שמאוד לא נעים לראות אותו; חמור מכך, שאף פעם לא היה מספיק כסף לתת סיוע אמיתי ומספיק לאותן משפחות, וכאילו נוצר מצב של כל הקודם זוכה. הצעת החוק הזאת באה, והיא צריכה גם להיות מורחבת למצב שהמדינה תמשיך לחלק ספרים בבתי-הספר או לפחות להעביר את הספרים ממחזור למחזור, ושההורים יוכלו בכל שנה לשלוח את התלמידים לבתי-הספר. אבל הכי חשוב, שלא יהיה תלמיד שיושב ליד תלמיד, ואחד עם ספר ואחד בלי ספר. כל הכבוד לכם על הצעת החוק. אני נשארתי במיוחד לתמוך בך, ואני שמח שהצעת החוק הזאת עולה. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת שנאן. אחרון הדוברים – בבקשה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לרשותך שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חבר הכנסת אורי אריאל, אני מצטרף למברכים. גם אני מורה. אני בהפסקה, כמו שאתה יודע. <שכיב שנאן (העצמאות):> כמה שנים היית מורה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> 21 שנים, ועובדים על זה שאני אחזור להוראה, בעזרת השם. גם מגדל שמונה ילדים, מתוכם בשנה הבאה, בעזרת השם, כבר שישה בגיל בית-ספר. ואנחנו יודעים את העניין הזה. אבל אני רוצה לדבר על נקודה אחרת, על אנדרלמוסיה שיש במשרד החינוך, שנובעת מהרצון לחדש. יש איזה מין צורך אובססיבי לחדש, להראות שאני יותר חכם מקודמי. אני רואה איך הילדים שלי לומדים מה שנקרא מתמטיקה, ואני לא מבין איפה הראש ואיפה הזנב. אז אשתי אומרת לי: לא, זה השיטה הספירלית. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יש להם בדידים? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש להם בדידים, הכול מתפזר בכל הבית. אל תשאל. אבל עזוב את זה, אני רוצה לדבר על נקודה אחת שנחשפתי אליה בשבוע-שבועיים האחרונים. נבחר בשעה טובה ומוצלחת מפמ"ר חדש להוראת התורה שבעל-פה בחינוך הדתי, ובא לעשות סדר. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> לא כולם יודעים מה זה מפמ"ר. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מפמ"ר זה מפקח מקצועי ארצי. <שכיב שנאן (העצמאות):> לא מפקח – מרכֵּז. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מפקח מרכז. מכל מקום, הוא המפמ"ר החדש, יהודי תלמיד חכם, מבין עניין. אבל בא אחרי 40 שנה שלומדים בממ"דים התיכוניים של חב"ד, לומדים במשך 40 שנה כיחידת בגרות ספר שהוא בעצם ה-ספר בחב"ד, שנקרא "ספר התניא". "ספר התניא", שאני משתדל ללמוד, יש לי אפילו חברותא קבועה בלימוד "תניא" בדרך, "ובלכתך בדרך", מישהו שמלמד אותי בטלפון. "ספר התניא" כולו בנוי על ספרות חז"ל, כולו בנוי על מאמרי חז"ל. הוא מתחיל ב"משביעין אותו, תהיה צדיק ואל תהיה רשע". זה מאמרי חז"ל. פתאום, אחרי 40 שנה, אומרים: לא, לא, לא, אנחנו רוצים לשנות, להעביר את זה מפה לפה. הדבר הזה יוצר תזזית נוראית בכל המערכת, תחושות מאוד-מאוד קשות שמישהו מנסה לפגוע. יכול להיות שהוא לא מנסה לפגוע, אבל אלו התחושות – לא מתוך הידברות, לא מתוך הבנה. ולפעמים אתה מסתכל על נקודה אחת ולמד ממנה על הכלל כולו. בא לשכונה מפמ"ר חדש והכול משתנה. "תניא" זה לא שייך אלי, זה שייך לשם. 40 שנה זה היה שייך, עכשיו זה לא? מתמטיקה למדתם ככה, עכשיו תלמדו את זה ככה – להבדיל בין מתמטיקה ל"תניא". הנקודה הזאת היא שגורמת לשיבושים. השנה הגדילו לעשות ותוך כדי שנת הלימודים שינו את ספרי הלימוד במתמטיקה בתיכונים. תוך כדי, באמצע שנת הלימודים. ההורים כבר הוציאו כסף, קנו ספר. לא, לא, לא, הספר הזה לא טוב, צריך ספר חדש. לכן מבורך העניין הזה של לעשות סדר ולבקש מאנשים: למרות שאתה חדש, אתה יכול להשתמש גם בישן. הקנקן החדש יכול להיות מלא ישן. תאמינו, למדנו, גם אנחנו למדנו, גם מתמטיקה, גם תנ"ך, גם תושב"ע. למדנו ואנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים. הילדים שלנו לא ידעו יותר טוב אם תשנו מהשיטה הזאת לשיטה הזאת רק בגלל שאתם רוצים להטביע את חותמכם על העניין. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 16) (ספרי לימוד מאושרים), התשע"ב–2012, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר ליה שמטוב:> בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 16) (ספרי לימוד מאושרים), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה ועוברת בחזרה לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. את השם של חבר הכנסת נסים זאב אנחנו רושמים בפרוטוקול. זהו. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ל' בסיוון התשע"ב, 20 ביוני 2012, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:27.>